shay681/Precedents · Datasets at Hugging Face

Id int64 1 743k	text stringlengths 88 1.9M	Precedents_Found listlengths 1 250	__index_level_0__ int64 0 751k
1,994	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8457 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשות : מרים הרצוג ואח' נגד המשיב : מר שמואל שבאבו בקשה למחיקת ערעור בשם המבקשות: עו"ד ר. חן החלטה לתגובת המשיב (המערער) אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ט"ז בניסן תשנ"ז (23.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084570. Q11	[ "ע\"א 96" ]	6,721
7,764	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8457 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקש : שמואל שבאבו נגד המשיבים : 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה 2. רעיה לובנהיים 3. עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל 4. מינהל מקרקעי ישראל בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד ע דראושה החלטה איני רואה קשר מתחייב בין ההליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה לבין החובה להפקיד ערבון המוטלת על המבקש. הערעור הוגש בתאריך 24.11.96, ומאז ועד עתה חלף זמן רב אשר בו ניתן היה להערך להפקדת הערבון כנדרש. אני מאריכה את המועד להפקדת הערבון עד לתאריך 15.4.97. ניתנה היום, ט' באדר ב' תשנ"ז (18.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084570. Q09	[ "ע\"א 96" ]	6,722
10,351	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8457 בפני: כבוד השופטת הרשמת אורית אפעל-גבאי המבקש ות : מרים הרצוג ואח' נגד ה משיבים: 1. מר שמואל שבאבו 2. עו"ד אליהו מאור בקשה לביטול החלטה בשם המבקשים: עו"ד ר. חן ה ח ל ט ה החלטתי מיום 13.3.97 ניתנה על-פי החלטת כב' השופטת דורנר מיום 10.3.97, ומכוחה. שתי ההחלטות נשלחו לבא-כח המבקשות בתאריך 16.3.97. איני רואה יסוד לבקשה לביטול ההחלטה, והיא נדחית. ניתנה היום, כ"ה באדר ב' תשנ"ז (3.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084570. Q10	[ "ע\"א 96" ]	6,723
13,982	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8457 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. שמואל שבאבו 2. עו"ד אליהו מאור נגד המשיבים : 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה 2. רעיה לובנהיים 3. עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל 4. מינהל מקרקעי ישראל בקשה לעיכוב ביצוע החלטה בהמשך להחלטת כב' השופטת דורנר מיום 10.3.97, אני מורה כי צו עיכוב הביצוע שניתן בהחלטה האמורה יובטח בדרך הבאה: מאחר שהמדובר במקרקעין שאינם מוסדרים, הרשומים על שמה של רשות הפיתוח ומנוהלים לבקשת מינהל מקרקעי ישראל על-ידי עמידר, תירשם הערה בספרי עמידר, המשיבה השלישית, אודות הצו שניתן בבית משפט זה לפיו נאסרת כל דיספוזיציה בדירה עד להחלטה בערעור. אם קיים רישום גם בספרי מינהל מקרקעי ישראל, יעשה רישום כאמור גם שם. המערער ידאג לביצוע רישום ההערה תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה, וימציא לתיק בית המשפט ולבא-כח המשיבות 1 ו2- אישור מוסמך על כך. ניתנה היום, ד' באדר ב' תשנ"ז (13.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084570. Q08	[ "ע\"א 96" ]	6,724
16,563	בית המשפט העליון בירושלים ע"א 96 / 8457 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. שמואל שבאבו 2. עו"ד אליהו מאור נגד המשיבים : 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה 2. רעיה לובנהיים 3. עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל 4. מינהל מקרקעי ישראל בקשה לעיכוב ביצוע החלטה כנגד המבקשים ניתן פסק-דין בבית המשפט המחוזי בחיפה לפיו כל הזכויות בדירה הנמצאת ברח' יבנה 1 בחיפה שייכות למשיבה 2 ועליהם לפנותה. המבקשים הגישו ערעור על פסק-הדין. בקשתם לעכוב ביצועו נדחתה בבית-המשפט המחוזי. בבקשה זו מבקשים הם כי ביצוע הפינוי יעוכב עד להחלטה בערעור שהגישו, שכן לטענתם ביצועו יגרור נזק בלתי הפיך. חוסר האפשרות להחזיר המצב לקדמתו מהווה עילה לעיכוב ביצועו של פסק-הדין. במקרה שלפנינו הושכרה הדירה לאחר במשך 15 השנים האחרונות. מכאן שאין מניעה לפנותה. יחד עם זאת העברתה לצד שלישי אכן תייתר את הערעור. על כן ניתן בזה צו האוסר על ביצוע כל דיספוזציה בדירה. צו זה כפוף להפקדת ערבון על-ידי המבקשים על-פי החלטת הרשמת. במידה ולא יופקד הערבון. יתבטל הצו. ניתנה היום, א באדר ב תשנ"ז (10.3.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084570. L07	[ "ע\"א 96" ]	6,725
18,392	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8457 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערערים : 1. שמואל שבאבו 2. עו"ד אליהו מאור נגד המשיבים : 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה 2. רעיה לובנהיים 3. עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל 4. מינהל מקרקעי ישראל בקשה לביטול החלטה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערער השני: בעצמו בשם המשיבים 1 ו2- (המבקשים): עו"ד ר. חן ה ח ל ט ה המושג "מערער פורמלי" בו נקט המערער השני בתגובתו אינו מוכר בסדרי הדין הנוהגים. החובה להפקיד ערבון מוטלת על שני המערערים יחד ולחוד. אף-על-פי כן איני רואה לשנות החלטתי מיום 12.1.97. חששם של המשיבים כי יש בהחלטה משום דחיית בירור הערעור אינו מוצדק, שכן על-פי סדר הדברים בבית-משפט זה לא יגיע הערעור לבירור אלא בעוד חודשים רבים. המועד להפקדת הערבון יחול, איפא, ביום 15.3.97. ניתנה היום, ד' באדר א' תשנ"ז (11.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084570. Q06	[ "ע\"א 96" ]	6,726
36,238	ב בית המשפט העליון ע"א 8457/96 - א' וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער והמשיב שמואל שבאבו בערעור שכנגד: נגד המשיבים והמערערים 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה בערעור שכנגד: 2. רעיה לובנהיים המשיבים בערעור ובערעור 3. עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל שכנגד: 4. מינהל מקרקעי ישראל 5. עו"ד אליהו מאור סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער והמערערים שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא. 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; המערערים בערעור שכנגד יגישו תוך אותה התקופה את טענותיהם בערעור שכנגד. 3. המשיבים בערעור שכנגד יגישו את תשובתם לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו להם הטענות בערעור שכנגד; המערער רשאי תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבים בערעור או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. המערערים בערעור שכנגד רשאים להשיב לתשובת המשיבים בערעור שכנגד תוך חמישה עשר יום מהיום שבו הומצאה להם התשובה האחרונה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים שכנגד כי אין ברצונם להשיב כאמור. ניתן היום, ה' בכסלו תשנ"ט (24.11.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084570. P12	[ "ע\"א 8457/96" ]	6,727
59,888	ב בית המשפט העליון ע"א 8457/96 - ד' וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : שמואל שבאבו נגד המשיבים : 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה 2. רעיה לובנהיים 3. פורמלי עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל 4. פורמלי מינהל מקרקעי ישראל 5. עו"ד אליהו מאור סיכומים בכתב החלטה בתיק זה ניתנה ביום 24.11.96 החלטה לפיה יוגשו סיכומי המערער תוך שלושים יום מיום מסירת ההחלטה. ההחלטה נמסרה למערער ביום 8.1.99. בהחלטתי מיום 4.2.99, הארכתי את המועד להגשת סיכומי המערער בחמישה עשר יום. עד היום לא הוגשו סיכומי המערער, ולא הוגשה גם כל בקשה להארכת המועד להגשתם. אני מאפשרת למערערים ליתן טעם, תוך שבעה ימים מדוע לא יועבר תיק הערעור להרכב לשם דיון בו על-פי תקנות 448(ג) ו- 450(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. העדר תגובה יביא להעברת התיק כאמור ללא צורך בהחלטה נוספת. ניתנה היום, ו' באב תשנ"ט (19.7.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084570. P14	[ "ע\"א 8457/96" ]	6,728
108,961	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8457/96 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערער: שמואל שבאבו נ ג ד המשיבות: 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה 2. רעיה לובנהיים 3. עמידר, החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל 4. מינהל מקרקעי ישראל 5. עו"ד אליהו מאור ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.10.1996 בת.א. 1217/92 שניתן על ידי כבוד השופט א' פינקלמן תאריך הישיבה: ד' בשבט תשס"א (28.1.01) בשם המערער: עו"ד רויטגרונד רפאל בשם המשיבים 2-1: עו"ד חן שחף בשם המשיב 5: עו"ד אליהו מאור פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה : 1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' פינקלמן) בת"א 1217/92 מיום 2.10.96, בו נדחתה תביעת המערער לקבלת סעד הצהרתי לפיו הוא בעל מחצית הדירה נשוא התביעה, ונתקבלה התביעה שכנגד לפיה הזכויות בכל הדירה נתונות למשיבה 2 ועל המערער ועו"ד אליהו מאור לסלק ידם מן הדירה. סלע המחלוקת הוא דירה מס' 12 בגוש 10837 חלקה 10 בחיפה ( להלן: הדירה ) שהיתה בבעלות עמידר ומינהל מקרקעי ישראל. בעבר, נחלק השימוש בדירה לצרכי מגורים בין שניים: המערער ( להלן: שבאבו ) אשר החזיק בשלושה חדרים מהדירה ממועד כלשהו בשנות השישים, וניסים עמרה ומשפחתו ( להלן: עמרה ) אשר החזיקו ביתרת הדירה משנת 1948. ב5.2.70- רכש עמרה את הזכויות בדירה מעמידר והדירה כולה נרשמה על שמו בספרי החברה. עם זאת, שבאבו המשיך גם לאחר מכן להחזיק במחצית הדירה כמקודם. בשנת 1973 נפטר ניסים עמרה וזכויותיו בדירה עברו לבתו, גברת הרצוג, שהיא המשיבה 1. לאחר פטירת עמרה לא נותר איש מבני משפחתו להתגורר בדירה, והחלק שבו התגורר המנוח בעבר הושכר על ידי בני משפחתו לאחרים. שבאבו, מצידו, השכיר ב1981- את חלקו בדירה לעו"ד מאור, ומאותו זמן לא התגורר עוד במקום. מצב זה נמשך עד 1992, כאשר באותה שנה בקשה גברת הרצוג למכור את מחצית הדירה שהיתה בשימושו של עמרה. רק אז התברר לה לראשונה כי הדירה רשומה במלואה על שם עמרה, שכן עד לאותו שלב סברה עם שאר בני משפחתה כי רק חלק מן הדירה היה שייך למורישה. בשלב זה נתעוררה המחלוקת בין הצדדים: שבאבו ביקש הכרה משפטית בזכויותיו במחצית הדירה. גברת הרצוג, כיורשת של עמרה, וגברת לובנהיים, אשר בינתיים רכשה ממנה את הדירה, הגישו תביעה שכנגד נגד שבאבו ועו"ד מאור כשוכר במקום. הסעד שנתבקש הוא סילוק יד מחלק הדירה שהוחזק על ידם. העילה הנטענת בתביעת שבאבו היא, בעיקרה, כי בשנת 1959 רכש מאדם אחר שני חדרים בדירה בדמי מפתח, ולאחר מכן שילם דמי מפתח לעמרה עבור חדר נוסף. לדבריו, עובר לרכישת הדירה על ידי עמרה מעמידר, נתן לו שבאבו סכום של 15,000 ל"י כדי שירכוש עבורו בנאמנות זכויות בעלות במחצית הדירה. וכך רכש, לדבריו, זכויות במחצית הדירה מכוח נאמנות. מאז נהגו, לטענתו, שני המחזיקים בשני חלקי הדירה מנהג בעלים כל אחד בחלקו, ורק לאחרונה התברר לו כי הרישומים בעמידר ובמינהל יוחדו לשמו של עמרה בלבד ושמו שלו לא נזכר בהם. על יסוד אלה, עתר שבאבו להכרה בזכויותיו במחצית הדירה, תחילה כדייר מוגן ולאחר מכן כבעלים, וזאת מכוח רכישה מעמידר על ידי עמרה בנאמנות עבורו. בתביעה שכנגד לסילוק ידם של שבאבו ועו"ד מאור מן המקום טענו המשיבות הרצוג ולובנהיים כי הוטעו על ידי מצג מטעם שבאבו לחשוב כי הוא רכש זכויות בחלק הדירה בו השתמש, ולכן לאחר פטירת עמרה הושכר רק חלקו על ידי יורשיו. רק ב1992- התברר ליורשים כי הדירה כולה רשומה על שם עמרה, ואז לראשונה טענו כי שבאבו השכיר את חלקו לעו"ד מאור בלא זכות כדין. אי לכך, הן דרשו את סילוק ידם של שבאבו ועו"ד מאור מהמקום. עיקרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי 3. בית המשפט המחוזי בוחן בפסק דינו את שאלת זכויותיו של שבאבו במחצית הדירה משני היבטים אפשריים: האחד - רכישת זכות לקבל בעלות מכוח "נאמנות נסתרת" שנוצרה, לפי הטענה, בינו לבין עמרה, לפיה שילם שבאבו לעמרה כספים כדי שירכוש עבורו את חלקו בדירה מעמידר, וזאת חרף העובדה כי חלקו לא נרשם בספרי עמידר; השני - רכישת זכויות דיירות מוגנת במחצית הדירה. באשר לשני ההיבטים האמורים, קובע בית המשפט כי שבאבו נכשל בהוכחת זכותו למחצית הדירה, ועם כשלון זה נדונה תביעתו לדחייה. אשר להיבט הראשון, דן בית המשפט בטענת שבאבו כי עמרה שימש שלוחו הנסתר לצורך רכישת חלקו מעמידר, והיה נכון להכיר בתוקפה של הרשאה בעל פה לצורך כך גם אם היא אינה עולה בקנה אחד עם תוכנו הכתוב של חוזה המכר בין עמרה לעמידר. כן היה נכון להכיר בתוקפה המשפטי של הרשאה בעל פה גם נוכח דרישת הכתב בעסקות מקרקעין מכח סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט1969-. עם זאת, בחינת הראיות שהובאו לגופן, הביאה את בית המשפט למסקנה כי לא הונחה תשתית ראייתית מוצקה אשר על יסודה ניתן היה לבסס ממצאים כנטען על ידי שבאבו. בית המשפט מסביר בפירוט כי עדותו היתה, למעשה, עדות יחידה, בלא תמיכה בראיות אחרות - בין עדויות ובין מסמכים. משקל עדות יחידה זו היה מועט ביותר. מצבו הבריאותי של שבאבו בעת מתן עדותו היה רופף, דבריו לקו בבלבול רב ובסתירות פנימיות עמוקות. אומר על כך בית המשפט: "הצורה שבה מסר שבאבו את עדותו התרשמתי באופן כללי כי קשה לסמוך על עדותו. גם בא כוח התובע מסכים בסיכומיו (עמוד 21) כי "אין לסמוך על זכרונו (של שבאבו) באשר למועדי התרחשות הארועים הרלבנטיים, לסדר גודל הסכומים ששולמו ולשאלה איזה מסמכים ראה וחתם". בתוכנה של העדות כולה, הן זו שבעל פה והן זו שהוגשה בתצהירים, נמצאו בקיעים רבים בנושאים מהותיים, עד כדי חוסר יכולת לסמוך על דברי המערער. כך, למשל, נתגלו סתירות מהותיות בקשר למועד כניסתו של שבאבו לדירה כדייר מוגן, וכן באשר למהות התשלומים ששולמו על ידו, גובהם ומועדיהם. על רקע זה ניתח בית המשפט את משקלה של העובדה האובייקטיבית, שלא היתה מחלוקת לגביה, לפיה שבאבו החזיק בפועל במחצית הדירה במשך שנים רבות ונהג בה מנהג בעלים גם לאחר רכישתה על ידי עמרה, ורישומה על שמו בעמידר. הוא מצא כי אין בעובדה זו כדי להשלים את החסר בגירסת שבאבו שלא נתאשרה בעדות בעלת משקל, וקבע כי מציאות הדברים בפועל כפי שתוארה עשויה להתיישב לאו דווקא עם רכישת זכויות מכוח נאמנות אלא גם עם דיירות מוגנת או טעות. משעדות שבאבו לא זכתה לאמון ולמשקל, ומשהמנוח עמרה שוב לא נמצא בין החיים ולא יכול היה להעיד, נמצא כי גירסת התובע בענין קיומה של הרשאה נסתרת לא הוכחה, ועל כן נדחתה. אשר להיבט השני הקשור בזכות המגורים של שבאבו, קבע בית המשפט כי הוכח כי לפחות באשר לשני חדרים הוא שילם דמי מפתח, ועלתה השאלה איזו נפקות יש לתת לעובדה זו. בענין זה נקבע, כי שבאבו פינה את יחידת המגורים שלו ומאז 1981 השכיר אותה לעו"ד מאור בשכירות חודשית בלתי מוגנת לתקופות מתחדשות של עד חמש שנים. מסקנתו היתה, כי גם אם עמדה לשבאבו זכות לדיירות מוגנת, הוא ויתר עליה, נטש את הדירה והשכירה בשכירות מישנה אסורה. ממילא, גם בהקשר זה לא עומדות לו זכויות משפטיות לנכס. לאור האמור, החליט בית המשפט לדחות את התביעה ולקבל את התביעה שכנגד והורה על סילוק ידם של שבאבו ועו"ד מאור מהדירה. טענות הצדדים בערעור 4. אלה עיקרי טענות המערער: מצב בריאותו עמד לו לרועץ בשלב מתן עדותו, ולפיכך לא ניתן לדבריו משקל. בנסיבות אלה שגה בית משפט קמא בכך שלא איפשר הבאת ראיות נוספות מטעמו, ואלה הם: עדות מתווך דירות מנחם פייגי, שביקש להעיד על מחיר המכירה של הדירה כולה לגברת לובנהיים שהיה, על פי הטענה, מחיר מופחת המעיד על כך כי יורשי עמרה עצמם יצאו מנקודת הנחה כי חלק מהדירה אינו שייך להם. כן נדחתה בקשת המערער להציג את תיק עמידר לצורך הבהרת נסיבות מכירת הדירה. בהבאת ראיות אלה היה, לטענתו, כדי להאיר ולהבהיר את גרסתו. עוד הוא הדגיש, כי חזקתו העובדתית בחלק הדירה במשך כ25- שנים עד 1992, תוך עשיית מנהג בעלים בה, הינה בעלת ערך משכנע רב ולא יוחס לה המשקל הראוי במערך הראיות כולו. אשר לתביעה שכנגד, נטען על ידו, ראשית, כי לבית המשפט המחוזי לא היתה סמכות עניינית לדון בתביעת הפינוי; שנית, נטען כי לא היה בסיס לקביעה כי הוא נטש את הדירה וכי השכיר את חלקו בהשכרת מישנה אסורה משום שהסכם השכירות לא הוצג ולכן לא ניתן היה ללמוד ממנו אחרת. לעומת זאת, הפרקטיקה ארוכת השנים של השכרה מעידה על כי בעל הבית ויתר על זכותו לאסור על השכרת משנה. טוענות המשיבות: לגירסת "הנאמנות הנסתרת" שנטענה על ידי המערער, אין למצוא ביסוס ראייתי. מעבר לכך, לא היה מקום וסיבה טובה ליצור נאמנות כזו מקום שלא היתה כל מניעה לרכוש את הדירה בשותפות גלויה מעמידר אילו חפצו בכך שבאבו ועמרה בזמנו. העדר מסמכים כלשהם המעידים על קיומה של נאמנות כזו אינו מתיישב עם פרקטיקה נוהגת להעלות על הכתב קיומה של נאמנות והעברת כספים בהקשר לכך, ותמוהה גם העובדה כי שבאבו לא ביקש לתקן את רישום הזכויות בספרי עמידר ולדאוג לרישום שמו על חלקו ולו לאחר פטירת עמרה, לצורך הגנה בסיסית על זכויותיו. חזקת השנים על ידי שבאבו בחלק מן הדירה היא אמנם עובדה קיימת, אך היא עשויה להתיישב עם קיום מצבים משפטיים שונים שאף אחד מהם לא הוכח. כן נוגעות המשיבות בסתירות העמוקות בעדות שבאבו ונותנות הסבר לעובדה כי הדירה נמכרה במהלך המשפט לגברת לובנהיים בפחות מערכה בשוק. הן העלו שוב טענה של התיישנות התביעה ובקשו בערעור שכנגד כי תיפסקנה לזכותן הוצאות שתפצינה אותן על טרחתן בשתי הערכאות. הכרעה 5. נתתי דעתי לטעמי הערעור ובאתי לידי מסקנה כי אין מנוס מדחייתו. המערער מבקש הכרה בזכויותיו לקבל בעלות במחצית הדירה כאשר עילתו מושתתת על טענה כי תחילת זכויותיו הן כדייר מוגן וסופן ברכישת זכויות בעלות מעמידר באמצעות "נאמנות נסתרת", אשר במסגרתה שילם כספים לעמרה ואילו עמרה רכש בעבורו זכויות בחלק מהדירה מעמידר. גירסת הנאמנות שהועלתה נמצאה בלתי מבוססת על ידי בית משפט קמא, ובדין כך. עדותו היחידה של שבאבו בענין זה היתה שזורה סתירות מהותיות שלא ניתנו ליישוב ולקתה בליקויים מהותיים נוספים שפגעו במשקלה. מנגד לעדות יחידה זו ניצבת, אכן, העובדה החשובה כי שבאבו החזיק בפועל בחלק מן הדירה משנות השישים ואילך והשכיר אותה מתחילת שנות השמונים, כאשר עד 1992 איש לא כפר בזכותו לעשות כן. יחד עם זאת, כנגד עובדה זו עולות התמיהות הבאות: הכיצד יתכן כי שבאבו שילם לעמרה כספים בהיקף ניכר על פי מושגי אותה תקופה לצורך רכישת בעלות, ולא דאג לקיום מסמך, קבלה או תיעוד כלשהו שיעיד על התשלום ועל הזכות, שנרכשה בעקבותיו? מדוע לא דאג, לפחות לאחר פטירת עמרה, לבירור פרטי הרישום בעמידר ולא הקפיד על כך שזכויותיו תירשמנה, כאשר ידע שעתה יש לו דין ודברים עם יורשי עמרה שלא ידעו את מהלכיו של מורישם בענין זה? ומעבר לכל אלה, חוזרת ומנסרת השאלה שלא ניתן לה כל מענה והסבר: מדוע, מלכתחילה, נזקקו שבאבו ועמרה לרכישת הזכויות מעמידר עבור שבאבו באמצעות קונסטרוקציה של נאמנות נסתרת במקום לרכוש את הדירה כדת וכדין בשותפות גלויה בין שניהם שתירשם בהתאם? נציגת מינהל מקרקעי ישראל שהעידה במשפט (עמוד 30 לפרוטוקול) אכן ציינה כי לא היתה באותה תקופה כל מניעה לרכוש דירות עמידר בשותפות בין כמה גורמים, אך הדבר לא נעשה במקרה זה ותיק עמידר משקף רכישת הדירה כולה בידי עמרה בלבד. כל הסבר או הבהרה לגבי המניעים והצורך ביצירת נאמנות נסתרת כזו לא הובאו על ידי המערער - דבר אשר העמיק את הבעייתיות שבגרסתו. כאשר מצרפים אלה לאלה את העובדה כי כלפי עמידר הדירה כולה נרכשה ונרשמה בשמו של עמרה, כי עדותו של שבאבו בענין הנאמנות היתה מלאת סתירות מהותיות ולא היתה בעלת משקל של ממש, כי לא הובהר בצורה מניחה את הדעת מה טעם ומה תכלית היו בביצוע נאמנות כזו, וכי גם לאחר מותו של עמרה לא דאג שבאבו להסדרת מעמדו וזכויותיו הנטענות כלפי יורשי עמרה באמצעות תיקון הרישום בספרי עמידר, ונוכח העובדה כי אין, ולו מסמך אחד, התומך בגירסת הנאמנות - המסקנה המתבקשת היא כי אין מנוס אלא לדחות גירסה זו, משלא ניתן להשתית על יסודה הכרה בזכויות שבאבו לרכוש בעלות בנכס האמור. 6. אין בטענות המערער כי זכויותיו הדיוניות נפגעו בכך שלא ניתן לו להביא ראיות נוספות כדי לשנות את פני הדברים. הראיה האחת שנתבקשה התייחסה לתיק עמידר שנתבקש להציגו בפני בית המשפט. הבקשה הוגשה לאחר תום פרשת הראיות, ולאחר שהצדדים הכריזו כי סיימו את הבאת ראיותיהם, ולפיכך דחה בית המשפט את הבקשה, ונכון עשה. הבקשה לא רק הועלתה באיחור, אלא ככל הנראה גם לגופם של דברים לא היה בקבלתה כדי להעלות או להוריד. בא כוח המערער לא הצביע על חומר ספציפי כלשהו הכלול בתיק אשר עשוי היה להאיר באורח מהותי את תוכנה של התביעה, מה גם שעלה מפרוטוקול הדיון כי באי כוח שני הצדדים מכירים היטב את תוכנו של התיק וקבלו לידיהם את המסמכים הכלולים בו. משכך, לא היה בענין זה כדי להשפיע על התוצאה כאן. הבקשה השניה שנדחתה, המתייחסת לעדותו של מתווך הדירות שאמור היה להעיד על שוויה של הדירה בשוק ערב מכירתה, גם היא לא היתה עשויה לתרום תרומה מהותית לחיזוק גירסת המערער. המדובר הוא בנסיון להביא עדות על כך שהדירה נמכרה על ידי גברת הרצוג לגברת לובנהיים במחיר מופחת ב30%- מערכה בשוק. עדות זו לא נשמעה מאחר שהמערער לא מילא אחר התנאים הנדרשים בתקנות סדר הדין לעניין הבאת עדות מומחה, ולפיכך לא היה מקום להתיר את עדותו. אולם גם בענין זה יש לומר כי אפילו הובאה העדות לא היה בה כדי לשנות את פני הדברים. המשיבים היו נכונים להסכים להנחה העובדתית כי הדירה נמכרה בפחות מערכה בשוק, אלא הסבירו כי המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים והובילה להליכים משפטיים לא איפשרה מכירת הדירה נשוא המחלוקת במחיר שוק מלא בעוד המשפט תלוי ועומד. הסבר זה הוא הגיוני ומייתר את הבאת העדות, אשר תוכנה, הצפוי בלאו הכי, מוסכם על הצדדים, וגם בכך אין כדי לשנות את התוצאה שנתקבלה. 7. אשר להיבט האחר הקשור בזכויות הדיירות המוגנת - גם טענה זו לא נתבססה בתביעת שבאבו. ראשית, המערער לא תבע זכויות בהליך זה מכוח דיירות מוגנת, אלא עילתו הושתתה כל כולה על טענת זכות לבעלות כלפי עמידר מכוח הנאמנות הנסתרת עם עמרה. בית משפט קמא נתן דעתו להיבט זה מעבר לנדרש, ומצא כי העובדות, במידה שהוכחו, לא הניחו יסוד איתן גם לקיומן של זכויות דיירות מוגנת. שהרי מתחילת שנות השמונים, שבאבו חדל להתגורר במקום והשכיר את חלקו לעו"ד מאור בשכירות חופשית מתחדשת. לא הוצג כל מסמך אשר מתוכו ניתן היה להסיק על מקור זכויותיו של שבאבו בנכס ועל קיום זכותו להשכירו בשכירות משנה. בית המשפט הניח, מכל מקום, כי גם אם היה שבאבו דייר מוגן בעבר, הוא חדל להחזיק במקום ולא הוכיח קיום זכות להשכרת מישנה. ממילא, גם אם היה בעבר בעל זכות דיירות מוגנת, הוא איבד במהלך השנים זכויות אלה. איננו צריכים להידרש להיבט זה של הענין, ולו מן הטעם שעילת הדיירות המוגנת לא היוותה עילה עצמאית בתביעתו המתוקנת של המערער אלא הוזכרה כנתון עובדתי בלבד לצורך ביסוס טענתו לזכות בעלות, עליה השתית את תביעתו. ממילא ברור מדוע גם לא הובאו ראיות מספקות להוכחת זכותו כדייר מוגן, ועל כן יש לקבל את מסקנת בית המשפט גם בענין זה. בהינתן מצב הדברים האמור, לא היתה בידי בית המשפט תשתית ראייתית עליה יכול היה לבסס מסקנה כי המערער רכש זכויות במחצית הדירה. 8. אין יסוד לטענת העדר סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי שהעלה המערער ביחס לתביעה שכנגד שהוגשה נגדו. על פי סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984-, בתביעה שכנגד אזרחית מוסמך לדון בית המשפט המחוזי גם אם אותו ענין או אותה תביעה מצויים בסמכות בית משפט השלום. מכאן, שגם אם התביעה שכנגד - אילו הוגשה כתביעה עצמאית - היתה נתונה לסמכות בית משפט השלום, הרי משהוגשה כתביעה שכנגד קמה סמכות לבית המשפט המחוזי לדון בה. 9. טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי המשיבות אינה מחייבת בירור משהתביעה שהגיש המערער נדחתה לגופה. 10. סיכומו של דבר: התביעה נדונה לכשלון מחמת העדר תשתית ראייתית מספקת. חזקתו של שבאבו במחצית הדירה במשך שנים רבות בלא הפרעה, הן בחייו של עמרה והן לאחר מותו, הינה עובדה בעלת משקל הוכחתי לא מבוטל. אולם אין די בכך כדי להעיד על אופי זכויותיו של שבאבו בדירה - אם בר-רשות או דייר מוגן, או רוכש זכויות בעלות מעמידר באמצעות נאמנות נסתרת, כטענתו. על המערער היה הנטל להוכיח בבירור מה אופי זכויותיו במקום והוא לא עמד בנטל זה. השאלות האמורות נשארו בלתי פתורות ותיוותרנה בבחינת חידה גם בימים יבואו. העלאתן כאן משמשת עדות לתקופה שבה חיו בני אדם זה לצד זה בלא דאגה ניכרת למסד את יחסיהם במשבצות משפטיות ברורות ולתעדן במסמכים, אלא הבנות הושגו לא אחת בשיחות בעל פה, בלחיצת יד ומכוח מציאות חיים מתמשכת שיצרה עובדות בשטח. כזה הוא, ככל הנראה, המקרה שלפנינו. עם כל הצער שבדבר, לא ניתן להושיט עזרה למערער משעילתו נותרה לוטה בערפל, ובהעדר עדויות ברורות קשה להתחקות אחר טיבן האמיתי של זכויותיו. אין מנוס, איפוא, מדחיית הערעור. ראוי לציין בהקשר זה, כי עו"ד מאור, ששכר את חלקו של המערער בדירה, פונה מהמקום וערעורו לפנינו נמחק. המשיבות בערעורן הנגדי עומדות על הוצאות, לאחר שהן התביעה והן הערעור כנגדן נדחו. בקשתן בדין היא. עם זאת, נותרה בענין זה תחושה כי ראוי לתת ביטוי כספי כלשהו לחזקתו ארוכת השנים של המערער במחצית הדירה, גם אם לא הצליח להוכיח את מהות זכויותיו בה. לאור זאת, אציע שלא לחייב את המערער בהוצאות. מאותם טעמים, טוב היה אילו חזרו בהן המשיבות מכוונתן לתבוע את המערער לשכר ראוי עבור שנות ישיבתו בדירה, ואם בינתיים נדונה תביעה כזו וניתן בה פסק דין, כי ישקלו להימנע מלממשו. נוכח האמור, אציע לדחות את הערעור ולקבל את הערעור שכנגד בלא צו להוצאות. ש ו פ ט ת הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, ד' באב תשס"א (24.7.01). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084570. R16 /יט	[ "ע\"א 8457/96" ]	6,729
110,708	ב בית המשפט העליון ע"א 8457/96 בפני: כבוד השופט י' אנגלרד המערער : שמואל שבאבו נגד המשיבים : 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה 2. רעיה לובנהיים משיבים פורמליים: 3. עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל 4. מינהל מקרקעי ישראל 5. עו"ד אליהו מאור לתזכורת תאריך הישיבה: י"ג בתמוז תשס"א (4.7.2001) בשם המערער: עו"ד רפי רויטגרונד בשם המשיבים 2-1: עו"ד רשף חן החלטה הצדדים מבקשים זמן נוסף לניהול משא ומתן כדי להגיע לידי הסכם פשרה. בעלי הדין יודיעו לבית משפט זה על תוצאות המשא ומתן תוך שבועיים. ניתנה היום, י"ג בתמוז תשס"א (4.7.2001). ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 96084570. Q18 /שב נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444	[ "ע\"א 8457/96" ]	6,730
122,728	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8457/96 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערער : שמואל שבאבו נגד המשיב ות : 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה 2. רעיה לובנהיים משיבים פורמלים: 3. עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל 4. מינהל מקרקעי ישראל לתזכורת בשם המערער : עו"ד רפאל רויטגרונד בשם המשיב ות: עו"ד חן רשף החלטה המזכירות תזמן את הצדדים לדיון תזכורת בפני כבוד השופט י' אנגלרד ביום 24.6.2001 בשעה 10.00. ניתנה היום, כ"ו בסיון תשס"א (17.6.2001). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 96084570. Q15 /שב נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444	[ "ע\"א 8457/96" ]	6,731
123,159	ב בית המשפט העליון ע"א 8457/96 - ז' בפני: כבוד השופט י' אנגלרד המערער : שמואל שבאבו נגד המשיב ות : 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה 2. רעיה לובנהיים משיבים פורמלים: 3. עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל 4. מינהל מקרקעי ישראל בקשה מוסכמת ל דחיית מועד תזכורת בשם המערער: עו"ד רפאל רויטגרונד בשם המשיבות: עו"ד חן רשף החלטה לבקשת המשיבות ובהסכמת בא-כוח המערער, נדחה מועד התזכורת מיום 24.6.2001 ליום 4.7.2001 בשעה 10.00. ניתנה היום, כ"ט בסיון תשס"א (20.6.2001). ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 96084570. Q17 /שב נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444	[ "ע\"א 8457/96" ]	6,732
1,996	ב בית המשפט העליון רע"א 5725/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת: ל.מ. אוטוסטרט בע"מ נגד המשיב : אבי פארס שאדי בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשת: עו"ד ח. גלזר החלטה תנתן התחייבות של חברת "מגדל" חברה לביטוח בע"מ בתנאי הערבות הבנקאית. המועד להפקדת ההתחייבות - תוך עשרים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ו' בתשרי תשנ"ח (7.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057250. O01	[ "רע\"א 5725/97" ]	6,733
2,877	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 5725/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בקשת : ל.מ. אוטוסטרט בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ח. גלזר נגד המשיב : אבי פארס שאדי ע"י ב"כ עו"ד א. ברק בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בת.א. 67/95 מיום 9.7.97 שניתנה על ידי כבוד השופט השופט ס. ג'ראח החלטה 1. אני מציעה לבא-כוח המשיב להסכים לזמונו של פרופ' ניימן לעדות באופן ששני הצדדים יפנו לבית המשפט בהסכמה כאמור. מתוך הנחה שבית המשפט ייעתר לבקשה, יבואו הדברים על תקונם. 2. אין מקום לחסום אפשרות חקירה של מומחה גם אם נשלחו לו שאלות הבהרה, בין אם השיב עליהן בין אם לוא; בין אם היתה הצדקה למחלוקת אם עליו להשיב על כלן או על חלקן. חקירה נגדית של מומחה היא זכות שאינה נשללת על ידי האפשרות להציג לו שאלות הבהרה, אלא במקרים חריגים. בהעדר הנמקה בהחלטה, לא עולה מתוך החומר שמקרה זה בא בגדרם. 3. הצדדים יודיעו עמדתם להצעה הנ"ל תוך 10 ימים. ניתנה היום, כ"ט בתשרי התשנ"ח (30.10.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057250. J02	[ "רע\"א 5725/97" ]	6,734
8,844	ב בית המשפט העליון רע"א 5725/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשת : ל' מ' אוטוסטרט בע"מ נגד המשיב : אבי פארס שאדי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 9.7.97 בת"א 67/95 שניתנה על ידי כבוד השופט ס' ג'ראח החלטה על פי בקשה משותפת של באי כוח הצדדים לבית המשפט המחוזי, התיר בית המשפט המחוזי את הזמנתו לעדות של פרופסור ניימן. בכך באה עתירתה של המבקשת בתיק זה על סיפוקה, ומתייתר הצורך להחליט בה. אי לזאת, נמחקת בזה הבקשה. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. ניתנה היום, ד' בכסלו התשנ"ח (3.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97057250. E04	[ "רע\"א 5725/97" ]	6,735
18,458	ב בית המשפט העליון רע"א 5725/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשת : ל' מ' אוטוסטרט בע"מ נגד המשיב : אבי פארס שאדי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 9.7.97 בת"א 67/95 שניתנה על ידי כבוד השופט ס' ג'ראח החלטה לאור הסכמת באי כוח הצדדים להצעת כבוד השופטת שטרסברג-כהן מיום 30.10.97, מתבקשים באי כוח הצדדים להודיע את תוצאות פנייתם המשותפת לבית המשפט המחוזי בבקשה לזימונו של פרופסור ניימן לעדות. עם קבלת הודעת באי כוח הצדדים כאמור, יוחלט ביחס להמשך ההליכים בבקשה זו. ניתנה היום, יג' בחשון התשנ"ח (13.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97057250. E03	[ "רע\"א 5725/97" ]	6,736
1,998	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3641/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש: אוקנין אהרון נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.6.97 בת.פ.ח. 97/96 שניתן על ידי כבוד השופטים א' סטרשנוב, ז' המר וש' טימן. ה ח ל ט ה לקבוע לדיון ל- 17.6.97 שעה 10:00. ניתנה היום, י' בסיון תשנ"ז (15.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "ע\"פ 3641/97" ]	6,737
3,134	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3641/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כב' השופט י' גולדברג המערער : פלוני נגד המשיבה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.6.97 בתיק ת.פ.ח. 97/96 שניתן על ידי כבוד השופטים: סטרשנוב, המר, טימן תאריך הישיבה: י"ג בתשרי התשנ"ח (14.10.97) בשם המערער: עו"ד מ. רובינשטיין בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל החלטה כמבוקש על ידי בא-כוח המערער, ובהתחשב בתאריך הלידה של אשתו של המערער, אנו מחליטים לדחות את ביצוע העונש. תחילת ריצוי המאסר יהיה ביום 4.1.98. בתאריך זה על המערער להתייצב בבית המשפט המחוזי בתל-אביב לריצוי עונשו עד שעה 12:00. ניתנה היום, כ"א בתשרי התשנ"ח (22.10.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036410. E06	[ "ע\"פ 3641/97" ]	6,738
6,618	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3641/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש: אהרון אוקנין נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.6.97 בת.פ.ח. 97/96 שניתן על ידי כבוד השופטים א' סטרשנוב, ז' המר וש' טימן. ה ח ל ט ה לבקשת בא כוח המערער, נדחה הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין ליום 23.6.97 בשעה 8:30. בהסכמת פרקליטות המדינה, הנני דוחה את ביצוע גזר הדין ומורה על עיכוב ביצוע ארעי נוסף עד ליום 24.6.97. ניתנה היום, יא' בסיון תשנ"ז (16.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036410. F02	[ "ע\"פ 3641/97" ]	6,739
8,324	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3641/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כב' השופט י' גולדברג המערער : פלוני נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 8.6.97 בתיק תפ"ח 97/96 שניתן על ידי כבוד השופטים סטרשנוב, המר, טימן תאריך הישיבה: יג' בתשרי התשנ"ח (14.10.97) בשם המערער: עו"ד מ' רובינשטיין בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל פסק-דין המערער הורשע בעבירת אינוס של המתלוננת, אשר היתה אותה עת גיסתו. העונש שהושת עליו הוא שש שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי בתנאים אותם קבע בית המשפט. ערעור המערער הוא על הרשעתו בדין, ולחילופין על גבה העונש. על אף כל טענותיו של בא-כוח המערער, דין הערעור על ההרשעה להידחות. בית-המשפט המחוזי נתן אמון בלתי מסוייג בעדות המתלוננת. אף מתברר, שכבר ביום המקרה, בסמוך לאחריו, סיפרה על מעשה המערער בה לאמה; אם גם מסיבות משפחתיות לא התכוונה בתחילה להתלונן על המעשה. מנסיבות המקרה ניתן גם ללמוד שלא היה כל ענין למתלוננת ליחס למערער, את מעשה האינוס, תוך שהיא מכבידה וגורמת אי נעימות רבה לעצמה, אלא אם אירע בפועל. אכן, על פי עדויות המתלוננת ואמה, בהן נתן בית המשפט אמון, הוכחה העבירה המיוחסת למערער. לדעתנו, אין עילה שנתערב באמון שנתן בית המשפט בעדותן. מכאן, שדין הערעור על ההרשעה להידחות. לדעתנו, אין גם להתערב בגובה העונש שהוטל על המערער. מעשה האונס בוצע בביתו של המערער, כשניצל את שהות המתלוננת בו, שעה שהמתינה לאחותה, אשת המערער. מדובר באונס של גיסתו כשהיא נמצאת בהריון, על אף תחנוניה כי יפסיק את מעשה האונס. בהתחשב בחומרת העבירה ובנסיבותיה כאמור, אף כי זה עונש המאסר הראשון שיהא על המערער לרצות - אין העונש חמור במידה המצדיקה התערבות. כך, גם בהתחשב בנסיבות המשפחתיות המיוחדות של המערער, אותן העלה בא כוח המערער בפנינו. התוצאה היא שהערעור הן על ההרשעה והן על חומרת העונש נדחה. ניתן היום, כ"א בתשרי התשנ"ח (22.10.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97036410. E05	[ "ע\"פ 3641/97", "תפ\"ח 97/96" ]	6,740
12,074	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3641/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש : אהרון אוקנין נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.6.97 בת.פ.ח. 51/96 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' סטרשנוב. ז' המר וש' טימן תאריך הישיבה: י"ח בסיון התשנ"ז ( 23.06.97 ) בשם המבקש : עו"ד שחר מנדלמן (ועמו המבקש עצמו) בשם המשיב ה: עו"ד אורלי מור-אל ה ח ל ט ה בהתחשב בנסיבותיו המשפחתיות יוצאות הדופן של המבקש, אשר פורטו בגוף הבקשה, קיבלה באת-כוח המשיבה את המלצתי והסירה את התנגדותה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר. הנני מקבל את הבקשה ומורה לעכב את ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי עד למתן פסק-דין בערעור זה. הערבויות שהופקדו בגין שחרורו של המבקש ממעצר תעמודנה בעינן. כן יש לוודא חידוש הצו לעיכוב יציאתו של המבקש מישראל. המזכירות תקבע את הערעור לשמיעה בפני הרכב למועד קרוב ככל האפשר, ועל כל פנים לא יאוחר מסוף חודש ספטמבר 1997. הסניגור הצהיר כי יסגל עצמו לכל מועד שייקבע ולא תתבקש מצדו דחיית מועד הדיון. ניתנה היום, יח' בסיון תשנ"ז (23.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "ע\"פ 3641/97" ]	6,741
12,927	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3641/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערער : אוקנין אהרון נגד המשיב ה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 8.6.97 בת.פ. 97/96 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' שטרסנוב ז' המר, ש' טימן תאריך הישיבה: כ"ז באלול תשנ"ז (29.9.97) בשם המערער : עו"ד רובינשטיין מנחם בשם המשיב ה: עו"ד אורלי מור אל החלטה בא-כוח המערער התייצב לפנינו לטיעון אך המערער עצמו לא הופיע. בא-כוח המערער, עורך-דין רובינשטיין, יודע זה מכבר - לפני כחודשיים ימים - כי מועד הערעור נקבע לשמיעה להיום, ולמרות זאת שומעים אנו ממנו היום כי לא עלה בידו להודיע למערער על קביעת הערעור לשמיעה להיום. לטענתו ניסתה מזכירתו ליצור קשר עם המערער אך לשוא. הסבריו של עורך-דין רובינשטיין אינם מתקבלים על הדעת. מסתבר מדבריו כי רק בימים האחרונים ניסה ליצור קשר עם המערער והדבר לא עלה בידו. יתר-על-כן: עורך-דין רובינשטיין ידע כי המערער לא יתייצב לדיון היום - ולו מן הטעם שהדבר לא הודע לו - אך לא טרח להודיע את הדבר לבית-המשפט. בנסיבות שנוצרו אין ברירה מלפנינו אלא לדחות את שמיעת הערעור למועד אחר. מזכירות בית-המשפט תקבע מועד קרוב ביותר לשמיעת הערעור, ותדאג למסירת הזמנה אישית למערער. כן ידאג עורך-דין רובינשטיין, אישית, לכך שהמערער יתייצב לדיון הבא שיהיה. ניתן לקבוע את השמיעה לפני כל הרכב. ניתנה היום, כ"ז באלול תשנ"ז (29.9.97) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036410. G04	[ "ע\"פ 3641/97" ]	6,742
14,820	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3641/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כב' השופט י' גולדברג המערער : פלוני נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 8.6.97 בתיק תפ"ח 97/96 שניתן על ידי כבוד השופטים סטרשנוב, המר וטימן תאריך הישיבה: יג' בתשרי התשנ"ח (14.10.97) בשם המערער : עו"ד מ' רובינשטיין בשם המשיב ה: עו"ד אורלי מור-אל החלטה כמבוקש על ידי בא כוח המערער, ובהתחשב בתאריך הלידה של אשתו של המערער, אנו מחליטים לדחות את ביצוע העונש. תחילת ריצוי המאסר יהיה ביום 4.1.98. בתאריך זה על המערער להתייצב בבית המשפט המחוזי בתל אביב לריצוי עונשו, עד שעה 12:00. ניתנה היום, יג' בתשרי התשנ"ח (14.10.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97036410. E07	[ "ע\"פ 3641/97", "תפ\"ח 97/96" ]	6,743
1,999	בית המשפט העליון רע"פ 3523/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : מרדכי אליעזר נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 685/96 שניתן ביום 29.4.97 על ידי כבוד השופט גרשון בשם המבקש: עו"ד שמחה ניר החלטה 1. הרשות לערער נתונה. 2. להקדיש לדיון 20 דקות מחולקות בשווה בין הפרקליטים. 3. לקבוע לפני ההרכב המיוחד ביום 30.11.97. ניתן היום כח בסיון תשנ"ז (3.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035230. B04	[ "רע\"פ 3523/97" ]	6,744
7,423	בית המשפט העליון רע"פ 3523/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : מרדכי אליעזר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 685/96 שניתן ביום 29.4.97 על ידי כבוד השופט גרשון. בשם המבקש: עו"ד שמחה ניר החלטה לתשובת המשיבה תוך 15 ימים. ניתנה היום, ד' בסיון תשנ"ז (9.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035230. B01	[ "רע\"פ 3523/97" ]	6,745
10,219	בית המשפט העליון רע"פ 3523/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : מרדכי אליעזר נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט החלטה העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "רע\"פ 3523/97" ]	6,746
14,039	ב בית המשפט העליון רע"פ 3523/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער: מרדכי אליעזר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.4.97 בע"פ 685/96, שניתן על ידי כבוד השופט ע' גרשון תאריך הישיבה: א' בכסלו התשנ"ח ( 30.11.97 ) בשם המ ערער: עו"ד שמחה ניר בשם המשיב ה: עו"ד נורית ישראלי פסק-דין המערער לא הופיע לדין, חרף הזמנתו כדין. על פי הוראת סעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 19), התשנ"ה1995-, רואים אותו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום. בית המשפט רשאי לדון נאשם לאור הודאתו, "אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו, משום עיוות דין לנאשם". בעניין שלפנינו סבר בית המשפט כי לא יהא משום עיוות דין כאמור, והרשיע המערער. הוא עשה כן לאחר ששמע ראיות. אמת, ראיות אלה, כשלעצמן, לא היה בהן כדי לבסס הרשעת המערער. עם זאת, ראיות אלה, בנסיבות העניין שלפנינו, לא חתרו תחת ההודאה ולא שללו את כוחה. נמצא, כי הרשעת המערער בדין יסודה. בשאר הטענות לא מצאנו ממש. הערעור נדחה. ניתן היום, א' בכסלו התשנ"ח (30.11.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035230. A07 /דז/	[ "רע\"פ 3523/97" ]	6,747
2,000	ב בית המשפט העליון רע"א 6800/96 רע"א 6802/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל המבקשת ברע"א 6800/96 והמשיבה ברע"א 6802/96: חיפה כימיקלים בע"מ נ ג ד המשיבה ברע"א 6800/96 והמבקשת ברע"א 6802/96: St. Paul Fire and Marine Insurance Co. משיבה פורמלית: אליהו, חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 18.7.96 בתיק ע"א 775/96 שניתן על ידי כבוד השופטת ו' אלשייך תאריך הישיבה: כ"ו בתשרי התשנ"ח ( 27.10.97 ) בשם המ בקשת: עו"ד ר' לויתן ועו"ד פ' שרון בשם המשיב 1: עו"ד רם שמגר בשם המשיב 2: עו"ד ג' נשיץ ועו"ד נ' היכל פסק-דין כמוסכם על הצדדים, מאוחד הדיון ברע"א 6800/96, רע"א 6802/92 ורע"א 2952/97. כמוסכם על הצדדים, קנה לעצמו בית המשפט המחוזי סמכות לדון בתביעת חיפה כימיקלים בע"מ כנגד המבקשת ברע"א 6802/96. אך זאת, בכפוף להודעת בא כוח מבקשת זו, עורך דין שמגר, שבכוונת מרשתו לטעון שהפורום של בית המשפט המחוזי אינו הפורום הנאות, וזאת נוכח עובדות נוספות אשר התבררו מאז החלטתה של כבוד השופטת אלשיך נשוא שתיים מהבקשות לרשות ערעור. אין צו להוצאות. ניתן היום, כו' בחשון התשנ"ח (27.10.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96068000. E02	[ "רע\"א 6800/96", "רע\"א 6802/96", "ע\"א 775/96", "רע\"א 6802/92" ]	6,748
7,806	בית המשפט העליון רע"א 96 / 6800 רע"א 6802/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת ברע"א 68 00/96 והמשיבה ברע"א 6802/96: חיפה כימיקלים בע"מ נגד המשיב ה ברע"א 6800/96 והמבקשת ברע"א 6802/96: S t. Paul Fire & Marine Insurance Co. משיבה פורמלית: אליהו חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 18.7.96 בע"א 775/96 שניתן על ידי כבוד השופטת ו. אלשייך בשם המבקשת ברע"א 6800/96 עו"ד רחל לויתן; עו"ד פגי שרון; והמשיבה ברע"א 6802/96: עו"ד פרופ' ס. גולדשטיין בשם המשיבה ברע"א 6800/96 והמבקשת ברע"א 6802/96: עו"ד רם שמגר בשם המשיבה הפורמלית: עו"ד פטר ג. נשיץ החלטה הדיון יתקיים בפני מותב תלתא. ניתנה היום, י"א אדר א' התשנ"ז (18.2.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96068000. A01 /דז/	[ "רע\"א 96", "רע\"א 6802/96", "בע\"א 775/96" ]	6,749
13,201	ב בית המשפט העליון רע"א 6800/96 רע"א 6802/96 רע"א 3952/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל המבקשת ברע"א 6800/96 ורע"א 3952/97 והמשיבה ברע"א 6802/96: חיפה כימיקלים בע"מ נגד המשיבה ברע"א 6800/96 ורע"א 3952/97 והמבקשת ברע"א 6802/96: 1. חברת ביטוח סנט-פול מרין משיבה פורמלית ברע"א 6800/96 ורע"א 6802/96 והמשיבה 2 ברע"א 3952/97: 2. אליהו, חברה לביטוח בע"מ המשיבים ברע"א 3952/97: 3. R.F.C. INTERMEDITRIES, INC. 4. INTERE INTERMEDIARIES, INC. 5. לייבוביץ את שטיירמן, סוכנות לביטוח בע"מ החלטה יש לתקן את פסק דיננו ברע"א 6800/96, רע"א 6802/96 ורע"א 3952/97 מיום 27.10.97, ובמקום רע"א 2952/97 יבוא רע"א 3952/97. כן יש להוסיף בכותרת פסק הדין את רע"א 3952/97 ואת הצדדים לו. ניתנה היום, יג' בחשון התשנ"ח (13.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96068000. E03	[ "רע\"א 6800/96", "רע\"א 6802/96", "רע\"א 3952/97", "רע\"א 2952/97" ]	6,750
2,004	בבית המשפט העליון ע"א 2970/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : לרמן עמנואל נגד המשיבים : 1. לרמן טליה(קטינה) 2. לרמן ניר(קטין)-שניהם באמצעות אימם הוגש הליך בשם המערער: עו"ד אמיר דהאן החלטה לפני שתינתן החלטה בענין החזר האגרה, על בא-כוח המערער להודיע לבית המשפט אם הוא מבטל את הערעור. ניתנה היום, ז' באב תשנ"ז (10.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029700. Q01	[ "ע\"א 2970/97" ]	6,751
3,672	ב בית המשפט העליון ע"א 2970/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : לרמן עמנואל נגד המשיבים : 1. לרמן טליה(קטינה) 2. לרמן ניר(קטין)-שניהם באמצעות אימם הטבעית אורלי לרמן בקשה למחיקת ערעור בשם המערער: עו"ד אמיר דהאן החלטה אני מוחקת את הערעור כמבוקש. האגרה תושב. ניתנה היום, י"ג בתשרי תשנ"ח (14.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029700. O02	[ "ע\"א 2970/97" ]	6,752
2,005	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4080/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. יוסף פאיז אסעד-שיח' 2. סלמאן נפאע-שיח' 3. אחמד סלאלחה-שיח' 4. תופיק קבלאן-שיח' 5. סעיד חמוד-שיח' 6. יוסף אסעד שאהין-שיח' נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. כמאל נג'ב חיר-שיח' 3. רג'א חמאדה קבלאן-שיח' 4. חסין סלים חלבי-שיח' 5. חמזה נופל גאנם -מראר-שיח' 6. חיר מזיד פאיז-שיח' 7. אלשייך נג'יב סאלח -שיח' 8. המועצה הדתית הדרוזית צו-ביניים על-יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית-משפט זה, מצווה בית-המשפט כי יצא מלפניו צו-ביניים המכוון אל המשיבים 8-2 והמורה להם להימנע מלהשתתף בדיוני המועצה הדתית. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בעתירה למתן צו על-תנאי שתידון בפני הרכב של שלושה שופטים במעמד הצדדים. ניתן היום, כג תמוז תשנ"ז (28.7.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040800. L05	[ "בג\"ץ 4080/97" ]	6,753
5,958	בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק בג"ץ 4080/97 - 2 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. יוסף פאיז אסעד-שיח' 2. סלמאן נפאע-שיח' 3. אחמד סלאלחה-שיח' 4. תופיק קבלאן-שיח' 5. סעיד חמוד-שיח' 6. יוסף אסעד שאהין-שיח' נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. כמאל נג'ב חיר-שיח' 3. רג'א חמאדה קבלאן-שיח' 4. חסין סלים חלבי-שיח' 5. חמזה נופל גאנם -מראר-שיח' 6. חיר מזיד פאיז-שיח' 7. אלשייך נג'יב סאלח -שיח' 8. המועצה הדתית הדרוזית בקשה ל מתן צו ביניים החלטה צו-ביניים כמבוקש. העתירה תידון במאוחד עם בג"צ 4627/97,4626/97,4451/97,4412/97. ניתנה היום כג תמוז תשנ"ז (28.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "בג\"ץ 4080/97" ]	6,754
17,744	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4080/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. יוסף פאיז אסעד-שיח' 2. סלמאן נפאע-שיח' 3. אחמד סלאלחה-שיח' 4. תופיק קבלאן-שיח' 5. סעיד חמוד-שיח' 6. יוסף אסעד שאהין-שיח' נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. כמאל נג'ב חיר-שיח' 3. רג'א חמאדה קבלאן-שיח' 4. חסין סלים חלבי-שיח' 5. חמזה נופל גאנם -מראר-שיח' 6. חיר מזיד פאיז-שיח' 7. אלשייך נג'יב סאלח -שיח' 8. המועצה הדתית הדרוזית בקשה למחיקת העתירה בשם העותרים : עו"ד נפאע סעיד פסק-דין העתירה נמחקת. ניתן היום כט בתמוז תשנ"ז (3.8.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040800. B06	[ "בג\"ץ 4080/97" ]	6,757
2,006	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5924/96 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' אנגלרד המערער ת : מדינת ישראל נגד המשיבים : 1. יחזקאל בן זלמן סרברו 2. נוח בן דוד פיין 3. יצחק בן דוד בקל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.7.96 בת.פ. 287/96 שניתן על ידי כבוד השופט א. פריש תאריך הישיבה: י"ז בכסלו תשנ"ח (16.12.97) בשם המערער ת: עו"ד נ. שילר בשם המשיב 2: עו"ד פ. דבורין ועו"ד קואל בשם המשיב 3: עו"ד ש. נודל ועו"ד י. בן-יוסף פסק-דין לבקשת באת כוח המערערת נדחה הערעור. ניתן היום, י"ז בכסלו תשנ"ח (16.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059240. D02	[ "ע\"פ 5924/96" ]	6,758
2,008	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7123/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : חסן שאהין נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם העותר: בעצמו החלטה פטור מאגרה. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071230. O01	[ "בג\"ץ 7123/97" ]	6,761
5,477	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7123/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקש : חסן מחפוז חסן שהין נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה לגבי תנאי מאסר החלטה לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה מתבקש העותר להודיע תוך 15 יום אם הוא חוזר בו מעתירתו. ניתנה היום, ל' בכסלו תשנ"ח (29.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071230. J04	[ "בג\"ץ 7123/97" ]	6,762
10,484	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7123/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר: חסן מחפוז חסן שהין נגד המשיב : שירות הביטחון הכללי בקשה לגבי תנאי מאסר החלטה הבקשה אינה ברורה דיה ונראית כעתירת אסיר הצריכה להיות מוגשת לבית המשפט המחוזי. מדובר - ככל הנראה - באסיר השפוט לתקופה ארוכה והוא מבקש עזרה כמי שסייע לשעבר לשב"כ - לטענתו. המשיב מתבקש להבהיר את התמונה תוך 15 יום. התיק יחזור אלי בתום תקופה זו. ניתנה היום, י"א בכסלו תשנ"ח (10.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071230. J02	[ "בג\"ץ 7123/97" ]	6,763
22,779	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7123/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר: חסן מחפוז שהין נ ג ד המשיב: שירות הבטחון הכללי ע"י ב"כ עו"ד שי ניצן עתירה למתן צו-על-תנאי פסק-דין 1. העותר, אסיר בבית סוהר אשל, איננו מיוצג ועתירתו נרשמה כעתירה לצו-על-תנאי אף שאיננה נושאת כותרת זו. הוא נידון לעשרים שנות מאסר בגין ביצוע עבירות מין. העותר מציג עצמו כסייען של כוחות הבטחון. הוא מבקש עזרה ושיקום במסגרת זו וכן מבקש הוא לקבל חופשות ככל אסיר. עוד מבקש הוא, שבתום תקופת ריצוי מאסרו, לא יוחזר לתחום הרשות הפלסטינאית. 2. בית משפט זה טיפל לא אחת בבקשות מסוג זה (ראו למשל בג"ץ 8871/96 אדיב מזהר נ' שירות הבטחון הכללי (לא פורסם)) וידוע לו כי מערכת הבטחון קיבלה על עצמה לסייע ולשקם סייענים, אלא שלפי הודעה מטעם המדינה, לא הופעל העותר מעולם כמקור וקשריו הספוראדיים המועטים עם שירותי הבטחון, אין בהם כדי להוות בסיס כלשהו לטענתו כי הינו סייען שב"כ. לפיכך אין מקום להיענות לעתירתו בנושא זה. 3. שחרורו הצפוי הוא לכל המוקדם בעוד כ6- שנים, לפיכך, פנייתו עקב חששותיו מפני העברתו לתחום הרשות הפלסטינאית בתום מאסרו מוקדמת מדי ויהיה עליו לפנות לגורמי הבטחון סמוך למועד שחרורו. 4. אשר לנושא החופשות, הרי שבנושא זה על המבקש לפנות - אם רצונו בכך - לבית המשפט המחוזי הדן בעתירות אסירים לגבי תנאי מאסרם. אשר על כן העתירה נדחית. ניתן היום, ט"ו בטבת התשנ"ח (13.1.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071230. J03	[ "בג\"ץ 7123/97", "בג\"ץ 8871/96" ]	6,764
6,580	בבית המשפט העליון ע"א 9406/96 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : הכומר מוניר (טרי) קאקיש נגד המשיבים : 1. מסיונר רוס ביארס ואח' 2. הכומר אדוארד טנוס בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד זכי כמאל החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך 14 ימים מיום קבלת ההחלטה. ימי הפגרה יבואו במנין הימים לצורך חישוב המועדים על-פי החלטה זו. ניתנה היום, י"ז בתמוז תשנ"ז (22.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094060. Q04	[ "ע\"א 9406/96" ]	6,766
19,826	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9406/96 - ד' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : הכומר מוניר (טרי) קאקיש נגד המשיבים : 1. מסיונר רוס ביארס ואח' 2. הכומר אדוארד טנוס סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ד בטבת התשנ"ח (22.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094060. A06 /דז/	[ "ע\"א 9406/96" ]	6,767
36,899	ב בית המשפט העליון ע"א 9406/96 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערער : הכומר מוניר (טרי) קאקיש נגד המשיבים : 1. מסיונר רוס ביארס ואח' 2. הכומר אדוארד טנוס בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים בשם המשיב הראשון: עו"ד סאדר אלפרד החלטה לתגובת המערער תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, י"ח באב תשנ"ח (10.8.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094060. O07	[ "ע\"א 9406/96" ]	6,768
39,203	ב בית המשפט העליון ע"א 9406/96 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : הכומר מוניר (טרי) קאקיש נגד המשיבים : 1. מסיונר רוס ביארס ואח' 2. הכומר אדוארד טנוס בקשה למתן פסק דין בהעדר סיכומים ובקשה להארכת מועד להגשת סיכומים בשם המערער: עו"ד זכי כמאל בשם המשיב מס' 2: עו"ד אלפרד סאדר החלטה בפני שתי בקשות, האחת למתן פסק דין בהעדר סיכומים מטעם המשיבים אשר הוגשה ביום 26.7.98 מטעם המערער. השניה, בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים מטעם המשיבים. המערער הגיש סיכומים מטעמו ביום 8.3.98. על פי צו כב' הנשיא מיום 22.1.98 היה על המשיבים להגיש סיכומיהם תוך שלושים יום ממועד הגשתם של סיכומי המערער. עד מועד הגשת הבקשה חלפו למעלה מ4- חודשים, אולם סיכומי המשיבים לא הוגשו. כמו כן, לא הוגשה בקשה להארכת המועד להגשתם. ביום 9.8.98 הוגשה תגובה לבקשה מטעם המשיבים וכן בקשה להארכת מועד להגשת סיכומיהם. אין בנימוקים המובאים בבקשה להארכת המועד כדי להסביר מדוע לא הוגשו סיכומי המשיבים בזמן, שכן כעולה מהבקשה שני המשיבים ידעו על דבר מתן הצו לסיכומים בכתב ועל הגשתם של סיכומי המערער וזאת, גם אם העתק מכבתי בי הדין לא הומצא לבא כוח המשיב 2. האיחור בהגשת הסיכומים גרם נזק למערער. אולם, מאחר שאין המדובר בנזק שלא ניתן לפצות בגינו באמצעות פסיקת הוצאות, אני נענית לבקשה להארכת המועד להגשת סיכומי המשיבים תוך חיובם בהוצאות המערער בבקשה זו. המשיבים יגישו הסיכומים מטעמם עד ליום 13.10.98. המשיבים ישאו בהוצאות המערער בבקשה זו בסכום של 5,000 ש"ח בחלקים שווים. ניתנה היום, ז' באלול תשנ"ט (27.9.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094060. P08	[ "ע\"א 9406/96" ]	6,769
51,111	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9406/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד המערער: הכומר מוניר קאקיש נ ג ד המשיבים: 1. מסיונר רוס ביארס 2. הכומר אדוארד טנוס ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.11.96 בת.א. 1319/93 שניתן על-ידי כבוד השופט ש' ברלינר תאריך הישיבה: ג' בשבט תשנ"ט (20.1.99) בשם המערער: עו"ד זכי כמאל בשם המשיב 1: עו"ד סאדר אלפרד בשם המשיב 2: עו"ד מנסור ויקטור פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: העובדות וההליכים 1. המערער, הכומר מוניר קאקיש, ששמש ככומר בכנסייה המקומית בערים רמאללה ורמלה, והמשיבים, המסיונר רוס ביירס (המשיב מס' 1), ששמש כמסיונר בארצות-הברית ובארץ, והכומר אדוארד טנוס (המשיב מס' 2) ששמש כעוזרו של המשיב 1, מילאו תפקידים בעלי חשיבות בתקופה הרלבנטית בעדת "קהילת השם בארץ הקודש". משפחת פאנוס, המתגוררת בעיר רמלה, נמנית על חברי קהילת המאמינים. בין המערער לבין משפחת פאנוס נקשרו קשרי ידידות עמוקה עד שאבי המשפחה אימץ את המערער להיות לו כבן ואח לבניו ולבנותיו. 2. המערער הגיש נגד המשיבים תביעה בגין פרסום לשון הרע ובגדרה תבע פיצויי על נזקיו אותם העריך ב2,000,000- ש"ח. בפני בית-המשפט קמא טען המערער כי המשיב מס' 1, שראה בו כמתחרה, ועל רקע חששם של המשיבים מעליית כוחו ומעמדו בעדת "קהילות השם בארץ הקודש" בארץ ובמרכז הכנסייה אשר במינסוטה שבארצות-הברית, חַברוּ אלה יחדיו והוציאו את דיבתו רעה. המשיבים - על פי הטענה - ייחסו למערער מעשי ניאוף עם לידיה, בת למשפחת פאנוס, המשתייכת לעדת המאמינים ולכנסייה שבראשה עמד המערער, ופרסמו זאת באסיפת של כלל חברי כנסיית קהילות השם בארץ הקודש בעיר רמאללה. משיוחסו לו מעשים אלו - כך לטענתו - נפגעה משפחתו באופן חמור, נוצר קרע בינו ובין אשתו, הוא עמד לבירור בפני מוסדות הקהילה ונאלץ לעזוב את משרתו בישראל וקידומו בכנסייה נעצר. בגין נזקים אלה תבע המערער את הפיצוי האמור. פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי 3. היריעה עליה נפרש פסק-דינו של בית-משפט המחוזי, מפי כבוד השופט ש' ברלינר, קצרה ותמציתית היא. זו כוללת את תמצית העובדות, הטענות שהועלו וקביעותיו של בית-המשפט. בית-המשפט הוסיף וציין בשולי פסק-דינו כי משום כבודם של הצדדים הוא איננו מוצא לנכון ולראוי להוסיף ולפרט מעבר לאמור. בפני בית-המשפט המחוזי הוצגו שני מכתבים מיום 23.8.92 שנשלחו לכומר קלרנס ג'ון ששמש כמפקח הראשי של כנסיית קהילות השם במרכזה שבמינסוטה; אחד המכתבים נכתב על-ידי מוסא עלווי והשני על-ידי אשתו, סלווה עלווי - חברתה של לידיה, שגם עבדה עמה כמורה בבית-ספר - ומשניהם עולה כי המערער שהה עם לידיה במהלך לילה במלון מסויים. בית-המשפט קבע כי בהסתמך על מכתבים אלה ועל יסוד נתונים נוספים, השמיעו המשיבים לקהל המאמינים באסיפה בכנסייה דברים, בהם יוחסו למערער קיום קשר אינטימי ומעשי ניאוף עם לידיה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי המשיבים אכן יכלו לסמוך על האמור במכתבים, מאחר והתנהגותו של המערער - שמצאה את ביטוייה, בין היתר, בהשתתפות באירועים ובטיולים עם לידיה, בנסיעה עמה לקפריסין ולמצרים וכדומה - המכתבים האמורים ושאר הנתונים שהיו בפניו, נתנו בידי המשיבים בסיס מוצק ומוצדק לחקור ולברר באשר לקיומו של קשר אינטימי כאמור, לחשוב כפי שחשבו ולפעול בהתאם, בכל הקשור למעמדו של המערער ולתפקידיו בכנסיית "קהילות השם בארץ הקודש". עם זאת, קיבל בית המשפט את טענת התביעה (המערער דכאן) בקובעו, כי לא התקיים קשר אינטמי בין המערער לבין לידיה ולא היה מעשה ניאוף. ראוי לציין, כי למקרא פסק-הדין ומתוך עיון בחומר הראיות, נראה כי השופט קמא גילה טפח וכיסה טפחיים מתוך עובדות הפרשה שנפרשה לפניו כדי שלא לפגוע במערער, שלא לצורך, ומטעם זה לא נפרשה תשתית עובדתית רחבה ומפורטת לעניין התנהגותו של המערער. אשר לפעולותיהם של המשיבים, קבע בית המשפט, כי אלה נעשו בהגינות וביושר - למען קהילת המאמינים בלבד - תוך שמירה, במידת האפשר, על כבודו ופרטיותו של המערער. על יסוד קביעותיו האמורות, הגיע בית המשפט לידי מסקנה, כי אין כל פסול בפעולות שבוצעו על ידי המשיבים ודחה את תביעת המערער. על כך הוגש הערעור שבפנינו. דיון 4. אכן - וכפי שציין בית-משפט קמא בפסק-דינו - כבודם ופרטיותם של הצדדים, מצדיקים שלא לגולל את הפרשה במלואה פרט לעובדות המהותיות הנדרשות, ואלה אכן פורטו בפסק-הדין. יחד עם זאת, אין פסק-הדין מעמיד באופן סדור ומפורט את השאלות הקונקרטיות שעמדו לדיון ולהכרעה, אינו מציב את הסוגיות בגדרן של האכסניות המשפטיות המתאימות, אינו מתייחס באופן ספציפי להוראות הרלבנטיות בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה1965- (להלן: החוק) ואינו מפרט נימוקים מלאים למסקנות אותן הסיק מן הקביעות העובדתיות כאמור לעיל. חככתי בדעתי אם ראוי - בנסיבות העניין - להורות על החזרת הדיון לבית-המשפט המחוזי על-מנת שיפרט את היסודות החסרים בפסק-הדין וישלים את הנמקותיו. לאחר עיון בקביעות העובדתיות שפורטו בפסק-הדין ובמסקנות שהוסקו הימנן, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להורות על החזרת הדיון לבית-משפט קמא וכי די בתשתית שהונחה בפסק-הדין על-מנת לברר את הערעור לאשורו. עיון ובדיקת חומר הראיות ופסק-הדין מוליכים למסקנה, כי יש לדחות את הערעור על יסוד קביעותיו של בית-המשפט קמא, כפי שהדברים יפורטו להלן. השאלות העומדות על הפרק 5. המערער מעלה בערעורו מספר טענות המבקשות לקעקע את פסק-דינו של בית-משפט קמא שדחה את תביעתו ומנגד, מפרטים המשיבים את טענותיהם המדברות בזכותו של פסק-הדין שניתן. אתייחס לטענות אלה כסדרן. השאלה הראשונה המתבקשת היא האם המעשים המיוחסים למשיבים עולים כדי פרסום לשון הרע כהגדרתו בחוק. מתן תשובה חיובית לשאלה זו מחייב להוסיף ולבחון אם עומדת למפרסמים - המשיבים - הגנה מן ההגנות המוקנות בפרק ג' לחוק, לאמור, אם מדובר בפרסום מותר - כהגדרתו בסעיף 13 לחוק - השומט את הקרקע תחת עילת התביעה בגין פרסום לשון הרע, או שמא מתקיימת אחת ההגנות המוכרות מפני הטלת אחריות בגין פרסום לשון הרע (סעיפים 14 ו15- לחוק). פרסום לשון הרע 6. האם הדברים שפורסמו אודות המערער, שהוא אדם דתי, נשוי ואב לארבעה ילדים, ובעל מעמד כְּמוּרה בקהילתו - בהם יוחסו לו מעשי ניאוף וקיום קשר אינטימי - מהווים פרסום לשון הרע? השופט קמא לא השיב על שאלה זו באופן מפורש ונראה כי גם אנו איננו נדרשים להשיב עליה ומדוע? משום שגם אם יש בדברים אלו כדי פרסום לשון הרע, עדיין עומדות למשיבים הגנות מפני הטלת אחריות עליהם בגין ביצוע העוולה של פרסום לשון הרע. אשר על כן, הנחתנו תהיה כי אכן היה בפרסום הדברים על-ידי המשיבים כדי פרסום לשון הרע על המערער. הנחה זו עולה ומשתמעת מקביעת בית המשפט, לפיה לא היו מעשי ניאוף ולא התקיימו יחסים אינטימיים בין המערער ובין לידיה ומכאן, שהדברים שפורסמו אינם אמת ויש בהם משום הוצאת לשון הרע על המערער. אלא, שבכך אין הבדיקה באה לסיומה ועלינו לבחון אם עומדות למשיבים הגנות כנגד פרסום לשון הרע ואם כן, אלו הן. 7. הקביעות המהוות תשתית לבדיקת קיומן של הגנות שונות מפני הטלת אחריות על המשיבים, הן: פרסום הדברים על-ידי המשיבים נעשה, בין היתר, על יסוד האמור במכתבים האמורים ועל יסוד התנהגותו של המערער; המשיבים יכלו לסמוך על האמור באותם מכתבים. כל אלה, נתנו בידי המשיבים בסיס מוצדק "לחשוב, לחקור, לברר ולפעול בדבר קיומו של קשר [אינטימי] ... ". לאור מעמדו של המערער ותפקידיו בכנסיית "קהילות השם בארץ הקודש", פעלו המשיבים בהגינות וביושר, למען קהילת המאמינים בלבד, בפרסמם אותם דברים בקרב אנשי הקהילה, בכנסייה, תוך שמירה, במידת האפשר, על כבודו ופרטיותו של המערער. לא מצאנו כל מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט ששמע עדויות, התרשם מן העדים שנחקרו על תצהיריהם ומחומר הראיות שהובא על-ידי שני הצדדים, שטענו את טענותיהם בהרחבה. האם יש בקביעות עובדתיות אלה כדי להצמיח למשיבים הגנה כלשהי מפני הטלת אחריות עליהם בגין פרסום לשון הרע, ואם כן - מהן אותן הגנות? לדיון בשאלות אלה נפנה עתה. פרסום מותר - סעיפים 13(5) ו13-(9) לחוק 8. המשיבים משתיתים את הגנתם על סעיפים 13(5) ו13-(9) לחוק. שני הצדדים מתייחסים בהרחבה להוראת סעיף 13(5) לחוק, הקובעת כי פרסום הנעשה על-ידי שופט, חבר בית-דין דתי, בורר או אדם אחר, שלו סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית ושנעשה תוך כדי דיון בפניהם, הינו פרסום מותר, שאינו מהווה עילה להגשת תביעה בגין פרסום לשון הרע. המערער טוען כי הוראה זו אינה חלה על הדברים שפורסמו על-ידי המשיבים. המשיבים, מנגד, מבקשים לחסות בצילה של הוראה זו בציינם כי בעת שפרסמו את הדברים הנטענים, פעלו במסגרת הוועד הלאומי הערבי בישראל, ששימש אותה עת כבית-דין כנסייתי ולחלופין, פעלו הם מכוח סמכותם המעין-שיפוטית על-פי הדין הכנסייתי ובהתאם לחוקת הכנסייה. לשיטתם, פרסום הדברים לפיהם נאף המערער עם לידיה, היה חלק אינטגרלי מההודעה שמסרו באסיפה על פיטורי המערער מתפקידו בכנסייה. דא עקא, שעובדות אלה לא נקבעו על-ידי בית-המשפט והן נותרו בגדר טענות הצדדים שבית-המשפט לא נתן להן מענה ובית-המשפט, בדחותו את תביעת המערער, לא סמך את ידו על הוראת סעיף 13(5) כטעם לדחיית התביעה. הוא הדין בטענת המשיבים לפיה חוסים הם בכנפיו של סעיף 13(9) לחוק, הקובע, כי פרסום לשון הרע שהמפרסם חייב היה לעשות על-פי דין או על-פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין, או שהיה רשאי לעשות על-פי היתר של רשות כאמור, הינו פרסום מותר, שאינו מהווה עילה לתביעה בגין פרסום לשון הרע. גם הוראת סעיף 13(9) לא היוותה בסיס לדחיית התביעה. הגנת תום לב - סעיף 15 לחוק 9. לעומת העדר הסתמכות על הוראות סעיף 13 לחוק מצד השופט קמא, ניתן למצוא לחלק מן ההגנות המנויות בסעיף 15 לחוק - שעל כולן חולשת דרישת תום-הלב - תשתית עובדתית בקביעותיו של בית-משפט קמא. המערער טוען כי הגנות שונות המנויות בסעיף 15 לחוק, אינן חלות על הדברים שפורסמו על-ידי המשיבים. לשיטתו, לא מתקיימים בנדון תנאי ההגנה הקבועה בסעיף 15(2) שעניינה בקיומה של חובה חוקית, מוסרית או חברתית לפרסם את הדברים שפורסמו, חובה הנצמחת בעטייה של מערכת היחסים שבין המפרסם והנמען. לדידו, אף תנאי ההגנה הקבועה בסעיף 15(4) שעניינה הבעת דעה על התנהגות הנפגע, אינם מתקיימים בנדון. המשיבים, מאידך, נאחזים בהגנות הקבועות בסעיפי-משנה (2), (4), (7) ו-(8) שבסעיף 15 לחוק. אתחיל בסעיפי המשנה שאינם מסייעים להגנת המשיבים. 10. דומה בעיני שאין במקרה שלפנינו תחולה להגנה הקבועה בסעיף 15(4) שעניינה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד רשמי או ציבורי, בשירות הציבור או בקשר לעניין ציבורי או על אופיו, עברו, מעשיו וכדומה; הוא הדין בהגנה הקבועה בסעיף 15(7) לחוק שאף עניינה הבעת דעה על התנהגותו או אופיו של הנפגע בעניין שבו הנתבע ממונה עליו, מכוח דין או חוזה ופרסום הדברים היה מוצדק מכוח היותו ממונה כאמור. הגנות אלה אינן חלות על ענייננו משום שפרסום הדברים על-ידי המשיבים אינו מהווה כלל הבעת דעה. החוק מבחין בין עובדות ובין הבעת דעה; בעוד שעובדה היא תיאור של המציאות האובייקטיבית, הרי שהבעת דעה היא תיאור של עמדה סובייקטיבית באשר למציאות דברים מסויימת. המבקש לחסות בצלה של הגנת הבעת הדעה חייב להפריד הפרדה ברורה בין תיאור עובדות ובין הבעת הדעה על יסוד אותן עובדות. פרסום דברים המייחסים למערער מעשי ניאוף וקשירת קשר אינטימי עם אשה, הינם בגדר קביעת עובדות ואינם בבחינת הבעת דעה הבאה בשעריה של ההגנה הקבועה בסעיף 15(4) או בסעיף 15(7) לחוק. הוא הדין באשר להגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק שעניינה בפרסום הכרוך בהגשת תלונה לגורם הממונה על הנפגע, שאיננה חלה על ענייננו מן הטעם שפרסום הדברים לא היה קשור בהגשת תלונה על התנהגותו של המערער. 11. בית-המשפט קבע כי פעולותיהם של המשיבים נעשו בהגינות, ביושר, תוך שמירה על כבודו ופרטיותו של המערער, עד כמה שהדבר היה אפשרי, וכשהם שמים את טובת קהילתם נר לרגליהם. טענת המערער בפני בית-משפט קמא - שבקש לשוות למעשי המשיבים איצטלה של מאבקי כוח פנים-קהילתיים - לפיה התנהגות המשיבים בקשה לקדם את טובתם האישית, נדחתה על-ידי בית-המשפט מכל וכל, בקובעו, כי מעשי המשיבים עלו בקנה אחד עם חובת תום-הלב, המהווה תנאי החולש על תחולת ההגנות הקבועות בסעיף 15 לחוק. טענות המערער בנדון, המבקשות לקעקע את יסודות ההגנה ואת תום-לבם של המשיבים, הינן טענות המצויות במישור העובדתי גרידא, שאינן מצדיקות את התערבותנו. 12. קביעותיו העובדתיות של בית-המשפט המחוזי מבססות את תנאיה של ההגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק, לפיה, חלה על המשיבים חובה - חוקית, מוסרית או חברתית - הנצמחת בעטיים של היחסים שבין המשיבים וקהל שומעיהם - הוא קהל המאמינים הנמנים על קהילת "עדת השם בארץ הקודש" - לפרסם את הדברים שפורסמו על-ידם, שבית-המשפט קבע כי יכולים היו לפרסמם, למקרא האמור במכתבים האמורים ועל יסוד התנהגותו של המערער, כאמור לעיל. מעמדם ותפקידם של המשיבים בקרב קהילת "עדת השם בארץ הקודש" - שתוארו בפסק-דינו של בית-משפט קמא כ"תפקידים רבי ערך וחשיבות" - הטילו עליהם חובה דתית, מוסרית וחברתית לפעול למען קידום האינטרס של המאמינים הנמנים על הקהילה. בית-המשפט קבע, כי התנהגותו של המערער והמכתבים האמורים שהוצגו בפני בית-המשפט, מהם עולה קיומו של קשר אינטימי בין המערער לבין לידיה, יצרו את התשתית המתאימה שעל יסודה פעלו המשיבים ואכן - כלשון בית-המשפט - "התנהגותו של התובע [המערער דכאן], המסמכים הנ"ל [המכתבים האמורים] ושאר הנתונים, נתנו בידי הנתבעים [המשיבים דכאן] בסיס מתאים ומוצדק לחשוב, לחקור, לברר ולפעול, בדבר קיומו של קשר כזה, על התוצאות הנובעות ממנו, בכל הקשור למעמדו של התובע ולתפקידיו בכנסיית 'קהילות השם'", בהיות הנושא בעל חשיבות והשלכה על תפקידו ועל מעמדו הדתי של המערער במסגרת הקהילה. במצב דברים זה, נראה לי כי התקיימו תנאיה של ההגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק כמפורט לעיל. קביעותיו של בית-משפט קמא - שפורטו לעיל - מאששות את קיומו של יסוד תום-הלב המהווה תנאי מצטבר לקיומה של ההגנה האמורה בסעיף 15(2) לחוק. עם זאת, מן הראוי לתת את הדעת גם לסעיף 16(ב)(2) לחוק, הקובע שחזקה כי אדם עשה פרסום שלא בתום-לב בהתקיים שני תנאים מצטברים: הדבר שפורסם לא היה אמת והאדם שפרסמם לא נקט, בטרם פרסום הדברים, אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא, ואם לאו. במקרה שלפנינו, הדברים שפורסמו - כפי שקבע בית-משפט קמא - לא היו דברי אמת, משום שבית-המשפט קבע כי לא היה ניאוף מצד המערער ולא קויים קשר אינטימי בינו ובין לידיה. באשר לתנאי השני השולל את תום-הלב יש לבחון, בין היתר, את נסיבות המקרה, צורת הפרסום ותוכנו, המסגרת בה נעשה הפרסום ומערכת היחסים שבין הצדדים (ראו ע"פ 8735/96 שמעון ביטון נ' ניסים קופ (טרם פורסם)). נראה בענייננו כי תנאי זה לא התקיים וזאת על יסוד קביעתו של בית-המשפט כי המשיבים יכולים היו לסמוך על האמור במכתבים האמורים, וכי התנהגותו של המערער והמכתבים האמורים נתנו בידם תשתית מוצדקת ומתאימה, להאמין בקיומם של מעשי ניאוף וקיומו של קשר אינטימי בין המערער ובין לידיה. פרסום הדברים במסגרת אסיפת הכנסייה על-ידי המשיבים, כאשר קהל השומעים כלל מאמינים המשתייכים לקהילה, נעשה בהגינות וביושר, כאשר המשיבים שמים לנגד עיניהם את טובתה של הקהילה. במצב דברים זה אין מקום לקבוע שיסוד תום-הלב - המבוסס היטב בקביעותיו של בית-משפט קמא - אינו מתקיים ביחס לפרסום הדברים על-ידי המשיבים. מכל האמור לעיל עולה, כי אין מקום להטיל על המשיבים אחריות בגין פרסום לשון הרע. 13. לאור האמור, הייתי מציעה לדחות את הערעור. בעטיין של הנסיבות הרגישות של הפרשה שלפנינו, ועל-מנת לא להוסיף על המתח והיריבות שבין הצדדים, הייתי נמנעת מפסיקת הוצאות בערכאה זו חרף התוצאה אליה הגעתי. ש ו פ ט ת השופטת ד' ביניש : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן. ניתן היום, ג' בתמוז תשנ"ט (17.6.99). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי חז/ J 11	[ "ע\"א 9406/96", "ע\"פ 8735/96" ]	6,770
60,755	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9406/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד המערער : הכומר מוניר קאקיש נגד המשיבים : 1. מסיונר רוס ביארס 2. הכומר אדוארד טנוס ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.11.96 בתיק 1319/93 שניתן על-ידי כבוד השופט ש' ברלינר תאריך הישיבה: ג' בשבט התשנ"ט ( 20.01.99 ) בשם המערער : עו"ד זכי כמאל בשם המשיב 1: עו"ד סאדר אלפרד בשם המשיב 2: עו"ד מנסור ויקטור החלטה השופטת ט' שטרסברג-כהן: באי כוח הצדדים מקבלים הצעת בית המשפט לפנות לפישור על-ידי מפשר שיתמנה על ידי בית משפט זה. המפשר ימונה תוך 3 ימים. הצדדים יודיעו לבית המשפט תוך 60 יום תוצאות הפישור. היה והפישור לא יעלה יפה ינתן פסק-דין על פי החומר שבתיק. ניתנה היום, ג' בשבט תשנ"ט (20.1.99). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094060. J09	[ "ע\"א 9406/96" ]	6,771
60,825	ב בית המשפט העליון ע"א 9406/96 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערער : הכומר מוניר קאקיש נגד המשיבים : 1. מסיונר רוס ביארס 2. הכומר אדוארד טנוס הליך פישור בשם המערער: עו"ד זכי כמאל בשם המשיב 1: עו"ד סאדר אלפרד בשם המשיב 2: עו"ד מנסור ויקטור החלטה בתיק זה ניתנה הסכמת בעלי הדין לקחת חלק בהליך פישור. המפשר בתיק זה יהיה כב' השופט (בדימ') עמוס זמיר. ישיבות הפישור ייקבעו על ידי המפשר. ניתנה היום, ח' בשבט תשנ"ט (25.1.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094060. V10	[ "ע\"א 9406/96" ]	6,772
2,015	בית המשפט העליון בש"א 96 / 8645 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. אליה כהנא 2. עקיבא אייזנברג נגד המשיב : צבי זילברשלג בקשה למחיקת התובע נה בשם המבקשים: עו"ד יואב קסטל בשם המשיב: עו"ד דן צימרמן החלטה לבקשת הצדדים נמחקת הבקשה. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ה אדר א' התשנ"ז (4.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086450. A03 דז/	[ "בש\"א 96" ]	6,778
4,645	בית המשפט העליון בש"א 96 / 8645 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. אליה כהנא 2. עקיבא אייזנברג נגד המשיב : צבי זילברשלג בקשה למחיקת התובענה בשם המבקשים: עו"ד יואב קסטל החלטה לתגובת המשיב בתוך שבעה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, י' אדר א' התשנ"ז (17.2.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086450. A02 /דז/	[ "בש\"א 96" ]	6,779
2,018	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 7215/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשת: אליסה הרדי נגד המשיבים : 1. ארווין איזנברג 2. לאה איזנברג ואמלי פורמן 3. יגאל דיאמנט וילדיו ; 4. אדית רוזנפלד ומאיר רוזנפלד 5. אסתר ויונתן זוכוביצקי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 3.11.97 במר' 3903/97 במסגרת ת"ע 3419/97, 3855/97 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא י' לויט בשם המבקשת: עו"ד א' פרי החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, כ"ט בכסלו תשנ"ח (28.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97072150. E01 חכ/	[ "רע\"א 7215/97", "ת\"ע 3419/97" ]	6,783
19,173	ב בית המשפט העליון רע"א 7215/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשת : אליסה הרדי נגד המשיבים : 1. ארווין איזנברג 2. לאה איזנברג ואמלי פורמן 3. יגאל דיאמנט וילדיו ; 4. אדית רוזנפלד ומאיר רוזנפלד 5. אסתר ויונתן זוכוביצקי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 3.11.97 בתיק המר' 3903/97 שניתנה על ידי כבוד השופט י' לויט בשם המבקשת: עו"ד אפי פרי החלטה הבקשה לרשות ערעור מכוונת כנגד החלטת בית המשפט המחוזי, בה החליט לדחות את בקשת המבקשת והמשיבות 2 למתן צו גילוי מסמכים ספציפיים, כמפורט בנספח לבקשה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי שבהתחשב בנסיבות המקרה, אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא ליתן צו כאמור. הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשת תשלם לכל אחד מהמשיבים 1, 3, 4 ו5- הוצאות בסך 3,000 ש"ח. ניתנה היום, יא' בניסן התשנ"ח (7.4.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97072150. E03	[ "רע\"א 7215/97" ]	6,784
21,859	ב בית המשפט העליון רע"א 7215/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשת : אליסה הרדי נגד המשיבים : 1. ארווין איזנברג 2. לאה איזנברג ואמלי פורמן 3. יגאל דיאמנט וילדיו ; 4. אדית רוזנפלד ומאיר רוזנפלד 5. אסתר ויונתן זוכוביצקי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 3.11.97 בתיק המ' 3903/97 ת"ע 3419/97, 3855/97 שניתנה על ידי כבוד השופט י' לויט בשם המבקשת: עו"ד אפי פרי החלטה בא כוח המבקשת ובאי כוח המשיב הראשון מתבקשים להודיע - בתוך שבוע ימים - אם לאור התפתחות ההתדיינות בין הצדדים הבקשה שהוגשה בתיק זה עדיין אקטואלית. ניתנה היום, ח' בשבט התשנ"ח (4.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97072150. E02	[ "רע\"א 7215/97", "ת\"ע 3419/97" ]	6,785
2,019	ב בית המשפט העליון בבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1256/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : בן אחיקם עוזיה נגד המשיב ה : עיריית ירושלים המח' המשפטית דיון מקדמי בעתירה החלטה המשיבה מתבקשת להבהיר את סעיף 15 בתגובה שהגישה לבית המשפט ביום 11.3.96: האם המשיבה מוחקת את הסכום שנתבע מן העותר כארנונה עבור הנכס שברחוב ימין אבות 6 כפי שהעותר ביקש בעתירתו? המשיבה תגיש את ההודעה לבית המשפט תוך 30 יום. ניתנה היום, כ"א באלול תשנ"ז (23.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012560. I04	[ "בג\"ץ 1256/96" ]	6,786
2,082	ב בית המשפט העליון בג"ץ 1256/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : בן אחיקם עוזיה נגד המשיב ה : עירית ירושלים המח' המשפטית דיון מקדמי בעתירה החלטה לאחר שב"כ המשיבה הודיע לבית המשפט, ביום 28.10.97, כי המשיבה מחקה את הסכום שנתבע מן העותר כארנונה עבור הנכס שברחוב ימין אבות 6, ירושלים, מתבקש בא-כוח המשיבה להודיע לבית המשפט כדלקמן: 1. מה תגובתו לבקשת העותר, בהודעתו לבית המשפט מיום 2.4.96, לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות המשפט? 2. האם המשיבה מוכנה לכך שבית המשפט יפסוק בבקשת העותר לתשלום הוצאות המשפט על יסוד החומר שבתיק או שהוא מבקש להופיע ולטעון בעניין זה בפני הרכב. ב"כ המשיבה יגיש את ההודעה לבית המשפט תוך 30 יום. ניתנה היום, כ"ח בתשרי תשנ"ח (29.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012560. I06	[ "בג\"ץ 1256/96" ]	6,787
7,996	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1256/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר : בן אחיקם עוזיה נגד המשיב ה : עירית ירושלים פסק-דין לאחר שהמשיבה הודיעה כי מחקה את הסכום שנתבע מן העותר כארנונה עבור הנכס שברחוב ימין אבות 6, ירושלים, בא העותר על סיפוקו. לפיכך העתירה נדחית. המשיבה תשלם לעותר את הוצאות המשפט בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ד בחשון התשנ"ח (24.11.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012560. I07	[ "בג\"ץ 1256/96" ]	6,788
2,021	ב בית המשפט העליון בג"ץ 4702/95 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר : רייף יהושע נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. עו"ד ילין איטה 3. עו"ד א. אלימלך 4. "נהריה" כפר שיתופי להתישבות בקשה לדחית מועד דיון החלטה כמבוקש. נא לקבוע בהקדם. ניתנה היום ד' בחשון התשנ"ז (4.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95047020. A08	[ "בג\"ץ 4702/95" ]	6,789
3,361	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4702/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר : רייף יהושע נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. עו"ד ילין איטה 3. עו"ד א. אלימלך 4. "נהריה", כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ו' באלול התשנ"ז ( 08.09.97 ) בשם העותר : אין הופעה בשם המשיבים 1, 2 ו3-: עו"ד חובב ארצי החלטה בהסכמת הצדדים, אנו דוחים המשך שמיעת העתירה לחודשיים. המשיב מס' 1 מתבקש למסור הודעה משלימה לקראת חידוש הדיון. ניתנה היום, ו' באלול התשנ"ז (08.09.97), בפני עו"ד ארצי. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95047020. A06 /דז/	[ "בג\"ץ 4702/95" ]	6,790
5,858	בית המשפט העליון בג"ץ 95 / 4702 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : רייף יהושע נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. עו"ד ילין איטה 3. עו"ד א. אלימלך 4. "נהריה" כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ דיון מקדמי בעתירה החלטה המזכירות מתבקשת לקבוע עתירה זאת לדיון בפני הרכב ביום 8.9.97. הצדדים מתבקשים לבוא בדברים ביניהם לפני מועד הדיון, כדי לברר אפשרות ליישב את המחלוקת בהסכמה. אם תושג הסכמה כזאת, מתבקשים הצדדים להודיע על כך לבית המשפט בעוד מועד. ניתנה היום, ג' בסיון תשנ"ז (8.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95047020. I05	[ "בג\"ץ 95" ]	6,791
7,708	ב בית המשפט העליון בג"ץ 4702/95 - ג' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : רייף יהושע נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. עו"ד ילין איטה 3. עו"ד א. אלימלך 4. "נהריה" כפר שיתופי להתיישבות בקשה למחיקת עתירה החלטה לבקשת העותר ובהסכמה של ב"כ המשיבים 3-1, העתירה נמחקת. בהסכמה של ב"כ המשיבים 3-1, אין צו להוצאות כלפי משיבים אלה. אין במחיקת העתירה כדי למנוע בעד העותר להגיש עתירה חדשה. ניתנה היום, א' בכסלו תשנ"ח (30.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95047020. I10	[ "בג\"ץ 4702/95" ]	6,792
6,468	ב בית המשפט העליון בש"פ 5308/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל העורר : יוסף שגב נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.7.97 בב"ש 1441/97 שניתנה על ידי כבוד השופטת ע' קפלן-הגלר החלטה הדיון בעררו של העורר יתקיים ביום 28.9.97 בשעה 12:00. המזכירות תזמין את באי כוח בעלי הדין ואת העורר. ניתנה היום, י"ב באלול תשנ"ז (14.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053080. M01	[ "ש 1441/97" ]	6,795
5,239	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 95 / 5803 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט צ' א' טל כבוד השופט י' טירקל המערער : ציון שרה נגד המשיבים : 1. צח אברהם 2. הסנה - חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.7.95 בע"א 286/94 שניתן על ידי כבוד השופטים: צמח, ברנר, וחבש. בשם המערער : עו"ד פונדמינסקי שניאור זלמן בשם המשיבים : עו"ד לוי עוזי; עו"ד גיורא רואי פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו בערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום. העובדות 1. המבקשת היתה עדת ראיה למות אימה ז"ל שקיפחה את חייה בתאונת דרכים, עת נפגעה כהולכת רגל, כשהמבקשת, בתה, פוסעת לצידה. המבקשת לא נפגעה בתאונה ותביעתה באה בגין פגיעה נפשית שנגרמה לה עקב אובדן יקירתה בצורה טראגית לנגד עיניה. בית משפט השלום דחה את תביעתה מהטעם שניזקה אינו נזק נפשי חמור המגיע כדי דרגת הנזק הנפשי הקשה המזכה בפיצויים קרוב הנוכח בתאונה בה נפגע קרובו, כשהוא עצמו איננו נפגע ישירות.(להלן "קרוב נוכח"). בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ועל כך בקשת רשות הערעור שלפנינו. השאלות לדיון 2. שתי שאלות מציג בא כח המבקשת לדיון ולהכרעה: האחת, "האם הלכת אלסוחה רע"א 447/87 פ"ד מ"ד (3) 379 שינתה לרעת הנפגעים את המצב שהיה קיים עד להלכה זו?". השניה, "האם במקרה הנדון כאן, בהנחה שהלכת אלסוחה שינתה את מצבה של המבקשת, אין היא נכנסת בגדר תחולת ההלכה". בשאלה הראשונה מתבקש בית המשפט לצמצם את תחום פריסתה של ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה ברע"א 444/87 , 452; ע"א 80/88 אלסוחה ואח' נ' עיזבון המנוח דוד דהאן ז"ל ואח'; עיזבון המנוח דוד דהאן ואח' נ' אלסוחה ואח'; ג'יזמאווי נ' ג'מאל ואח' , פ"ד מד(3) 397 (להלן: הלכת אלסוחה). שאלה זו היא שאלה משפטית וניתנת בזה רשות ערעור לגביה באופן שנדון בה כאילו הוגש הערעור. השאלה השניה - חומרת הפגיעה הנפשית - היא שאלה עובדתית שנבדקה בערכאה הראשונה, שקבעה את העובדות על פי חומר הראיות והסיקה מהן את המסקנות המתבקשות. כל אלה עברו ביקורת ונבדקו מחדש בערכאת הערעור שמצאה - בפסק דין מנומק - לדחות את הערעור. שאלה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. ההנחה תהיה - איפוא - כי הפגיעה הנפשית איננה משמעותית, כפי שקבעו הערכאות הקודמות, והשאלה היא האם על אף זאת זכאית המבקשת להיפצות על נזקה הנפשי שנקבע כי אינו חמור, בהיותה "קרוב נוכח", שלפי הטענה אין הלכה אלסוחה חלה עליו. הלכת אלסוחה 3. מהי ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה בפרשת אלסוחה? בפרשת אלסוחה קובע כב' הנשיא שמגר אמות מידה לזכאותו של אדם לפיצוי על נזק נפשי שנגרם לו עקב פגיעת קרובו בתאונה. (להלן: נזק נפשי משני), ואלה הן אמות המידה שנקבעו: א. מידת הקרבה של התובע לנפגע כאשר בשלב הנוכחי תותר תביעה אך לקרובי משפחה ממדרגה ראשונה תוך השארה לבחינה עתידית של בית המשפט אם יש הצדקה במקרה יוצא דופן להוסיף קרובים שלא מהמדרגה הראשונה. ב. התרשמות ישירה מן הארוע המזיק כאשר הדרישה לעדות ראיה ושמיעה לארוע הטראומטי אינה שוללת אפשרות להכיר בנזק נפשי שנגרם כתוצאה מקבלת מידע מכלי שני באשר עמידה על דרישת החויה החושית הישירה עלולה להביא לתוצאות שאינן צודקות. ג. מידת הקרבה במקום ובזמן לאירוע המזיק כאשר גם נזק נפשי שתוצאותיו מאוחרות הרחק מזירת האירועים וגם נזק נפשי כתוצאה של מגע מתמיד ומתמשך עם התפתחות העניינים לאחר קרות האירוע יכולים לבוא בגדר נזקים בני פיצוי. ד. מידת הפגיעה - מהותו של הנזק הנפשי: כאן נדרש נזק נפשי קשה, תגובות נפשיות מהותיות ורציניות, גם אם אינן עולות כדי מחלת נפש. אין חולק כי המבקשת ממלאת אחר שלושת הקריטריונים הראשונים הנזכרים לעיל והשאלה היא האם על אף זאת חל עליה התנאי הרביעי והוא דרישת הוכחת נזק נפשי חמור. טענות הצדדים 4. טוען בא כוח המבקשת כי אמות המידה שנקבעו בהלכת אלסוחה חלות אך ורק על המעגל הרחוק של מי שאינו נמצא בזירת האירועים המיידית והקרובה, אינו מתרשם ישירות כעד ראיה או שמיעה מהאירוע המזיק ואינו עומד בחושיו על תוצאותיו המיידיות.(להלן: "קרוב נעדר"). למעגל רחוק זה נקבע הסייג המגביל שבהלכת אלסוחה, המצמצם את הנזק בר הפיצוי לנזק נפשי חמור. על פי הטענה, אין להחיל סייג זה על "קרוב נוכח", שזכותו להפצות על כל נזק נפשי שנגרם לו, קמה לו מימים ימימה. הלכת אלסוחה - כך נטען - לא התיימרה לשנות את ההלכה לפיה זכאי "קרוב נוכח" להפצות על כל נזק נפשי שנגרם לו, קל כחמור, והיא לא באה לפגוע בזכות קנויה זו, מה עוד שהמדינות המשפטית הראויה וזכות היסוד לפיה אין פוגעים בקניינו של אדם, מורים שלא לסייג את זכותו של "קרוב נוכח" בדרישה לפגיעה נפשית קשה וחמורה. לפיכך, מתבקשים אנו לקבוע כי הלכת אלסוחה חלה על "קרוב נעדר" בלבד ולא על "קרוב נוכח". בא כוח המשיבים תומך בעמדת הערכאות הקודמות וטוען להחלת הלכת אלסוחה גם על "קרוב נוכח". תחום פריסתה של הלכת אלסוחה 5. הטענה המועלית, על ידי בא כוח המבקשת, נכבדה היא, מה עוד שהתשתית העובדתית של שני המקרים בפרשת אלסוחה היתה של קרובים שלא נוכחו בזירת האירוע והיו בגדר "קרוב נעדר" ולא "קרוב נוכח". אף אל פי כן. אין טענה זו מבטאת אל נכון את ההלכה שיצאה מלפני בית המשפט בפרשת אלסוחה. לא זו בלבד שכב' הנשיא שמגר אינו מגביל את תחולת אמות המידה שנקבעו על ידו, ל"קרוב נעדר", לא בפירוש ולא מכללא, אלא שהגיונה הפנימי של ההלכה והתפיסה הרעיונית משפטית המונחת בבסיס הקריטריונים שנקבעו, אינם עולים בקנה אחד עם צמצומה והגבלתה של ההלכה לקבוצה אחת בלבד של נפגעי נזק נפשי משני. הניתוח המקיף המעמיק והשיטתי שהביא לגיבוש הקריטריונים באותה הלכה, מלמד, כי אלה באו להסדיר הסדר כולל מקיף, ואחיד את הסוגיה הבעייתית של נזק נפשי משני הנגרם לאדם עקב היפגעות קרובו בתאונה. גיבוש אמות המידה נעשה לאחר סקירה השוואתית של התפתחות ההלכה בארצות המשפט המקובל ובארצנו אנו, תוך הצבעה על הקשיים הטמונים בפתרונות השונים שהוצעו ועל מגוון הגישות שלא תמיד עלו בקנה אחד ויצרו חוסר אחידות במקום שהאחידות יפה לו. על מנת להבין את משמעותה ותחום פריסתה של הלכת אלסוחה ראוי להביא בקליפת אגוז את הרקע להלכה זו. התפתחות ההלכה 6. ההלכה בדבר הנסיבות בהן תקום לאדם עילת תביעה בגין נזק נפשי שנגרם לו עקב פגיעה שנפגע בן משפחתו בתאונה, התפתחה באופן הדרגתי. הבעיתיות הכרוכה בסוגיה זו העסיקה לא מעט משפטנים ושופטים בארץ ובמדינות הים ומצאה ביטוי בספרות ובפסיקה שם ואצלנו. אין לי אלא להפנות לסקירה המצויה בפסק הדין שבפרשת אלסוחה, המקיפה את הפסיקה האנגלית, האמריקאית, האוסטרלית והישראלית, כדי להצביע על הדרך הארוכה שעברה סוגיה זו עד לגיבושה אצלנו בפרשת אלסוחה. (ראה גם ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה 3, 1993) עמ' 285 - 496). העילה לפיצוי בגין נזק נפשי משני, נולדה כפונקציה של חובת הצפיות בדיני הנזיקין. תחילה, רק אדם שנפגע פיזית יכול היה להיפצות על פגיעותיו; בהמשך, הוכרו גם הפגיעות הנפשיות של מי שנפגע פיזית כחלק מהתוצאות אותן צריך המזיק לצפות (ראה לדוגמא ע"א 4/57 נדיר נ' כהנוביץ פ"ד י"א 1464, 1469); בהמשך, הוכר נזק שאינו פיזי כבר פיצוי והיתה בכך פריצת דרך לקראת הכרה בזכות לפיצוי בשל נזק שאינו פיזי מבלי שנלווה אליו נזק פיזי (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון פ"ד ל"ט (1)113) לימים, התפתחה ההכרה בפגיעה נפשית של מי שנפגע בפגיעה משנית בהיותו נוכח בעת אירוע תאונה לקרובו. מבחן הצפיות הולבש בשיקולי מדיניות במגמה לצמצם את האחריות ונקבעו תנאים נוקשים לצורך העמדת הזכות. תנאים אלו היו פרי מדיניות שבקשה למנוע תביעות שאמיתותן מוטלת בספק, למנוע הטלת נטל כבד מדי על מזיקים למיניהם, וכן נתנו הם ביטוי לחשש להצפת בתי המשפט בתביעות של נפגעים משניים. 7. לאור הרחבת מעגל הנפגעים הזכאים לפיצויים באופן שנכללו בו גם נפגעים שסבלו מנזק נפשי משני, נקבעו סייגים מסייגים שונים לזכאותם לפיצויים. נדרשה קירבת זמן ומקום והתרשמות חושית ישירה מן הארוע המזיק; (כך למשל משתמע מע"א 209/53 ויצמן נ' צוקר פ"ד ח' 1412) נדרשה קירבה משפחתית ממדרגה ראשונה לנפגע הישיר שהנפגע המשני היה עד להיפגעותו; נדרשה קירבת זמן בין האירוע לבין גילויי הפגיעה הנפשית (ראה ד. קציר, שם, ס' 184-186 והאסמכתאות הנזכרות שם) ונדרש נזק נפשי קשה שהתנסח באופנים שונים: כגון, מחלת נפש מוכרת, נזק נפשי המתבטא בתופעות פיזיולוגיות, נזק נפשי רציני וכדומה. בסקירתו מביא הנשיא שמגר את מגוון המצבים בהם נדרש המשפט לתת תשובה בנושא הנזק הנפשי המשני ואת הפתרונות הבלתי אחידים שניתנו בזמנים שונים ואף באותה תקופה עצמה בשיטות משפטיות שונות ואף באותה שיטה משפטית עצמה. כן מביא הוא את השיקולים שבתשתית הפסיקה המגוונת, את האינטרסים השונים הראויים להגנה המשמשים בזירה ובסופה של דרך, תוך הדגשת הבדלים בין שיטתנו לשיטות אחרות ונטישת חלק מהקריטריונים הנקוטים בארצות המשפט המקובל, גובשו אמות המידה שהובאו לעיל. באמות מידה אלה, יש משום הרחבת מעגלי הזכאים מבחינת דרגת הקרבה לנפגע הישיר, מידת הקרבה לזירת האירוע, מידת קירבת הנזק לזמן ומקום האירוע וצמצום הדרישה לנזק נפשי קשה לעומת מחלת נפש ממש שנדרשה ועדין נדרשת במקומות אחרים. אומר הנשיא שמגר: "... נראה לי כי ישנם טעמים כבדי-משקל לצמצום הנזקים בני הפיצוי לתגובת נפשיות מהותיות (במובחן מתגובות אנושיות שליליות אשר מי שחש אותן מסוגל להתמודד ולהתגבר עליהן בכוחות עצמו), למשל, מחלת נפש כפשוטה (פסיכוזיס) ומקרים ברורים וקשים, ואף משמעותיים מבחינת משכם, של פגיעות נפשיות רציניות (נוירוזיס), גם אם אינן עולות כדי מחלת נפש. שאלה זו תחזור בודאי ותתברר בבתי המשפט מעניין לעניין, בשים לב לנסיבותיו ולעדויות מומחים רפואיים אשר יובאו לעניין זה. אולם ברור, כי מקרים שאינם בגדר פסיכוזיס מוכרת יכולים לשמש יסוד לתביעה רק במקרים ברורים וקשים". המצב ההלכתי קודם להלכת אלסוחה 8. טוען בא כח המבקשת כי על פי ההלכה שהיתה קיימת עד לפסק הדין בפרשת אלסוחה נפסקו פיצויים בגין נזק נפשי משני "לקרוב נוכח" עקב כל פגיעה שהיא, קלה כחמורה וכי החלת הלכת אלסוחה גם על "קרוב נוכח" משנה את ההלכה הקיימת ומצמצמת את הזכות שהיתה בידי "קרוב נוכח" קודם לכן. לפיכך יש - לטענתו - להחיל את ההלכה רק על "קרוב נעדר" שאותה הלכה הכניסה אותו למעגל הזכאים. האומנם קודם להלכת אלסוחה היה "קרוב נוכח" זכאי לפיצוי מלא על כל נזק נפשי משני? הפסיקה הקודמת לפרשת אלסוחה מאופיינת באי אחידות ובאי בהירות ביחס לקווים המנחים ולקריטריונים הנקוטים לקביעת זכאות בפיצוי בגין נזק נפשי משני. המבוכה ואי בהירות בנושא זה באו מן המשפט המקובל, ממנו ינקנו את תפיסתנו בתחום דיני הנזיקין. סקירת הפסיקה המקומית מלמדת, כי בעבר נדחו תביעות רבות של נפגעים משניים בגין נזק נפשי שסבלו עקב היפגעות יקיריהם, אם משום שקירבת המשפחה לא היתה מספקת, אם משום שהקרבה למקום ולזמן האירוע לא היתה מיידית אם משום שהנזק היה נפשי בלבד ולא נמצא ראוי לפיצוי, אם משום שלא היה חמור דיו כדי להעניק זכות לפיצוי; אם משום שלא נמצאה הצפיות הדרושה מצד המזיק לנזק המשני או שלא נמצא קשר סיבתי בין העוולה והנזק הנפשי המשני, או שנזק זה נמצא "רחוק מדי". (ע"א 294/54 צבי ואח' נ' שמיר ואח' פ"ד י"ב 421; ת"א (י-ם) 583/66 קרדי ואח' נ' פלצגיין ואח' פ"מ סא 161, המ' (ב"ש) 109/78 א' פרץ ואח' נ' כרמי ואח' פ"מ תשל"ח (1)506; ת"א (חי') 910/69 עזבון המנוחה יהודית חלב ואח' נ' חוף הכרמל בע"מ ואח' פ"מ עב 161), 9. בא כוח המבקשת הפנה אותנו לערעור אזרחי 813/81 ציון חברת לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח דוד בוסקילה ז"ל ואח' וערעור שכנגד, פ"ד לח(4) 785, בו מוצא הוא תמיכה לעמדתו. אלא שפסק דין זה אינו מורה את אשר מבקש הוא ללמוד ממנו. בית המשפט לא דן שם בנושא חומרת הפגיעה הנפשית והמשנית בת הפיצוי. מה שנקבע הוא - ועל כך אין חולק - כי "נזק גוף" בחוק הפיצויים, כולל נזק נפשי. שם נפגעה התובעת בעצמה וסבלה נזק נפשי מפגיעת בעלה באותה תאונה. בית המשפט קבע כי "יהיה זה מלאכותי לפצל בין סבלה הנובע מהלם מחמת האירוע גופו לבין סבלה מחמת מות בעלה בשעת האירוע". סוגיית חומרת הנזק לא עמדה על הפרק. בא כוח המבקשת הפנה לפסקי דין מחוזיים שבאחד מהם נפסק פיצוי בגין 5% נכות ובשני, בגין 10% עקב נזק נפשי משני. אכן כך נפסק בהם. אולם נושא חומרת הנזק לא נידון שם ואין באותם פסקי דין כדי לקבוע הלכה. 10. על רקע זה באה הלכת אלסוחה בה עוצבו הקריטריונים שתכליתם לאזן בין כל האינטרסים הפועלים בזירה, ובין הגישות השונות שבמערכות משפטיות שונות ובתוך אותן מערכות משפטיות ולהתגבר על חוסר אחידות בהצבתם של התנאים לזכאות בפיצוי. כמו כן נעשה מיון וסיווג של ההגבלות שנקבעו בארצות המשפט המקובל תוך אימוץ חלקן ונטישת חלקן ותוך התייחסות לביקורת שנמתחה על אותן מגבלות. באופן כזה גובשה הלכה ברורה וכוללת ובה קריטריונים גמישים שאינם מהווים רשימה סגורה ושעם זאת יש בהם כדי לתחום את הגבולות הראויים בין היות אדם בר פיצוי בגין נזק משני ובין אי היותו כזה. 11. שאלה נכבדה היא, אם יש בכלל מקום לדרישת קיומו של נזק נפשי משני חמור של "קרוב נעדר" ושל "קרוב נוכח" כאחד. במילים אחרות, האם יש הצדקה רעיונית לכך שמי שנתקיימו בו שלושת התנאים הראשונים של הלכת אלסוחה, והוא נמנה על מעגלי הקרבה הדרושים, חייב לעמוד גם בדרישה להוכחת נזק חמור כדי לזכות בפיצויים? אין ספק כי הגבלת מידת הפגיעה הנפשית בגינה זכאים לפיצוי נפגעי פגיעה נפשית משנית, בעייתית היא מכמה היבטים: היא נותנת עדיפות לנפגעים ישירים הזכאים להפצות בגין כל נזק נפשי קל כחמור על פני נפגעי נזק נפשי משני. היא מציבה קושי לוגי בהצדקת האבחנה האמורה משום שלכאורה מי שנחשב "נפגע" לפי חוק הפיצויים או פקודת הנזיקין זכאי לפיצוי על כל נזק נפשי שנגרם לו, קל כחמור; היא מעמידה קושי משפטי ומעשי של תחימת הגבול בין נזק נפשי קל לנזק נפשי חמור והיא יוצרת שתי קבוצות נפגעים על ידי אבחנות שניתן לטעון כי אינן רלבנטיות. אלא שנראה לי כי הבחנה זו ראויה היא. זו דינה של הרחבת מעגל "הנפגעים" שהגבלה בצידה. הגבלה זו, שהיא פרי מדיניות שמצאה ביטויה בפסיקה, היא ככל הנראה "המחיר" שיש לשלם עבור הרחבת מעגל הנפגעים הזכאים לפיצוי כזה, שמלכתחילה לא באו באופן טבעי בגידרה של צפיות המזיק בדיני הנזיקין ובגידרו של "נפגע" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1976-. (כאן יצוין, כי סוגיית הפיצוי בגין נזק נפשי משני, משותפת ל"נפגע" לפי דיני הנזיקין ול"נפגע" כמשמעותו בחוק הפיצויים. כך נקבע בפרשת "אלסוחה" שהסירה כל ספק בענין זה). לא נתבקשנו לדון בביטול הדרישה לנזק נפשי משני חמור מכל וכל. כל שנתבקשנו הוא לצמצם את הלכת אלסוחה ולהחילה על "קרוב נעדר" בלבד ולא על "קרוב נוכח". כענין של מדיניות משפטית, אין אני סבורה שיש מקום לצמצום כזה ומדוע? "קרוב נוכח וקרוב נעדר" 12. במסגרת אמות המידה שהתוו, אין אני מוצאת הצדקה רעיונית, עניינית, או אחרת, להבחין בין "קרוב נוכח" שיהיה פטור מלהוכיח נזק נפשי קשה לבין "קרוב נעדר" שיהיה חייב להוכיח נזק כזה. מרגע ששני אלה נכנסים למעגל הזכאים לפיצוי, עליהם להיות שווי מעמד מבחינת חומרת הפגיעה הנדרשת כדי לזכותם בפיצוי. לא יעלה על הדעת שבגין אותה חומרת פגיעה יקבל אחד מהם פיצוי והשני יצא וידיו על ראשו. אין הצדקה לפצות באופן שונה שני הורים שנפגעו פגיעה נפשית דומה, כשהאחד ראה את בנו נפגע לנגד עיניו והשני שמע על הפגיעה ומצא את הבן פגוע בבית החולים. בשני המקרים זכאים הנכנסים לגדר קרובים מהמדרגה הראשונה לפיצוי בגין נזק נפשי משני ועל שניהם לחול אותו הכלל לעניין חומרת הנזק המזכה אותם בפיצוי. לפיכך אין מקום לצמצם את תחולת הלכת אלסוחה ולהחילה על קרוב נעדר בלבד. קל יותר להבין עמדה הגורסת כי יש לבטל את ההגבלה בדבר חומרת הנזק מכל וכל ביחס לכל סוגי הנפגעים המשניים העונים על שלושת הקריטריונים הראשונים שנקבעו בהלכת אלסוחה, כך שכולם יזכו בפיצוי על נזק קל כחמור, מאשר לקבל עמדה הגורסת אבחנה בין "קרוב נוכח" ל"קרוב נעדר" לעניין זה. פסיקה מאוחרת לפסיקה בפרשת "אלסוחה" 13. לאחר הלכת אלסוחה ניכרה אי אחידות בפסיקת בתי המשפט המחוזיים לעניין יישומה על "קרוב נוכח". יש פסקי דין מהם עולה ספק אם ההלכה יישימה על "קרוב נוכח" ויש פסקי דין שיישמוה על "קרוב נוכח" ועל "קרוב נעדר" כאחד. (למשל, בבר"ע 7/95 לנדמן יהודה נ' עזבון המנוח עמית עידו ז"ל (לא פורסם) אמר השופט עדיאל כי הוא נוטה לדעה שההלכה לא פגעה ולא צמצמה את זכויותיו של ה"קרוב הנוכח" אולם השאיר את השאלה בצריך עיון. דעה שונה הביע הנשיא ו. זיילר בתיק אזרחי (י-ם) 5331/91 (לא פורסם), ביישמו את הקריטריונים שנקבעו בהלכת אלסוחה גם על ה"קרוב הנוכח" הבדלי גישות אלה מחייבים הלכה ברורה ומנחה). 14. הלכת אלסוחה עומדת על כנה לא רק מכוחה היא אלא מכוח פסיקה מאוחרת של בית משפט זה. היא אושרה על-ידי בית משפט זה בע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל ואח' נ' עיריית חיפה ואח' פ"ד מו(1) 470, מבלי להגבילה ל"קרוב נעדר": היא חזרה ואושרה במקרים נוספים שדנו בפגיעתו של "קרוב נוכח" בע"א 446/90 אליהו חברה לביטוח נ' יעל ברנע (דינים עליון כרך לח' 967 פסק דין מיום 8.3.95) שם נידון מקרה בו ארעה תאונת דרכים כשאם ובתה נמצאו בתוך מכונית. הבת נפלה אל בין המושבים ומוט ההילוכים חדר לתוך עינה, דבר שגרם כעבור זמן לעוורונה. בית משפט זה, כבוד השופט אור, התייחס להלכת אלסוחה, ניתח את הקווים המנחים שהותוו בה ואת אמות המידה שנקבעו בה ויישמם על המקרה, בקובעו כי על אף שהמקרה עומד בשלושת הקריטריונים שנקבעו בהלכת אלסוחה, אין הוא עומד במבחן הנזק הנפשי החמור. בע"א 5256/92 מרים בן מאיר נ' יוסף סלוניקיוס (פסק דין מיום 30.5.95 דינים עליון כרך לט' 711) נידון מקרה בו זיהתה המערערת את בעלה שנפגע בתאונה לאחר ששמעה על קרות התאונה וליוותה אותו באמבולנס לבית החולים שם נפטר למחרת היום. גם כאן נקבע כי יש ליישם את הלכת אלסוחה ונדרשה פגיעה נפשית חמורה. בע"א 3798/95 הסנה חברה ישראלית לביטוח נ' קאסם חטיב (דינים עליון כרך מב' 703 פסק דין מיום 11.4.96), ארעה תאונת דרכים בה אישה מצאה את מותה. בעלה ובנותיה היו נוכחים בעת האירוע והגישו תביעה בגין נזק נפשי משני. גם כאן נתקיימו התנאים הדרושים מבחינת קרבת המשפחה וקרבת הזמן והמקום ובית המשפט התייחס להלכת אלסוחה לעניין דרישת היות הנזק הנפשי חמור וקבע כי יש ליישר את ההלכה וליישמה על "קרוב נוכח" ועל "קרוב נעדר" כאחד, בקובעו: "הלכה זו חלה הן במקרה של תובע שהיה עד ראיה או שמיעה לתאונה בה נפגע קרוב משפחתו והן במקרה שעמד בחושיו על תוצאותיה המיידיות אף אם לא היה עד ראיה או שמיעה לה. גם מי שהיה נוכח בעת קרות התאונה לקרובו צריך לעמוד ביתר התנאים של הלכת אלסוחה כדי שתעמוד לה עילה לתבוע את נזקיו הנפשיים. בין יתר התנאים נכלל התנאי שהנזק הנפשי שנגרם לתובע יהיה מהותי דהיינו שנגרמה לו עקב כך מחלת נפש (פסיכוזיס) או שהנזק הנפשי שנגרם לו יהיה ברור וקשה נוירוזיס גם אם אינו מגיע כדי מחלת נפש..." 15. בא כוח המבקשת טוען כי בע"א 4446/90 הנ"ל נפלה טעות במובן זה שבית המשפט לא הופנה לשאלת קיום פגיעה שלא לפי הלכת אלסוחה ובית המשפט לא קבע כי הוא משנה את ההלכה ששררה קודם לכן ולכן אין להתייחס להלכה זו כתשובה לטענתו. ובאשר לע"א 5256/92 הנ"ל טוען הוא כי הצדדים לא חלקו על כך שחלה הלכת אלסוחה והעמידו לדיון את השאלה אם הוכח נזק נפשי במידת חומרה כמותווה בה. אינני סבורה כי כך יש לקרוא את פסקי הדין שבאו בעקבות הלכת אלסוחה. פסקי הדין הנ"ל דנו בשאלה העומדת לדיון בפנינו כאן ובית משפט זה הביע את עמדתו המפורשת שההלכה אכן חלה גם על "קרוב נוכח". 16. טוען בא כוח המבקשות כי יש ביישום הלכת אלסוחה על "קרוב נוכח" משום פגיעה בזכות קניינית, שכן, קודם להלכה זו היה קרוב כזה זכאי לפיצוי בגין כל נזק שנגרם לו ואילו מעתה ואילך זכאי הוא לפיצוי רק בגין נזק החל מדרגת חומרה מסוימת. אינני סבורה כן. לא מצאתי כי הפסיקה הכירה בזכות קנויה בידי "קרוב נוכח" להיפצות על כל נזק נפשי שנגרם לו. רוב פסקי הדין שדנו בנושאים אלה לא התעכבו על שאלה זו בין משום שלא נדרשו לה ובין משום שהנזק שנדון שבפניהם היה נזק משמעותי שאז לא עמדה השאלה על הפרק. התפתחות הפסיקה בארץ ובעולם מצביעה על כך שהסוגיה לקתה באי בהירות, באי אחידות, ובקריטריונים מחמירים. כל אלה נבעו מכך שהנפגעים המשניים לא באו מלכתחילה אל בין הזכאים להיפצות בגין נזק נפשי משני וזכותם נולדה על ידי התפתחות הלכתית. ככל הרחבה, נדרשו לה סייגים ונקבעו כאלה, לא בצורה אחידה, לא בצורה עקבית ולא בצורה המשקפת תפישה נורמטיבית קוהרנטית ראויה, שמצאה ביטוי בהלכת אלסוחה. 17. בשקלול ובאיזון כל השיקולים הגורמים והאינטרסים המשמשים בזירה, התגבשה התיזה המוצאת את ביטוייה בהלכה שיצאה מלפני בית משפט זה בפסק דינו של הנשיא שמגר בפרשת אלסוחה, שהיא ההלכה המנחה כיום. אינני מוצאת כי יש עילה לצמצמה לשנותה או לבטלה. מעגל הנפגעים נפשית מפגיעת יקיריהם עשוי להיות רחב ורב היקף והפגיעה הנפשית בהם אמיתית היא והיא מתבטאת בצער, ביגון, באבל ובכאב. זוהי פגיעה שהיא לצערנו חלק מחיינו, איתה על כל נפגע להתמודד בכוחות עצמו ואין לתרגמה לערכים כספיים אלא אם הגיעה לדרגת פגיעה חמורה. אין החברה ערוכה לשלם פיצוי בגין פגיעה קלה לכל מעגלי הנפגעים הבלתי ישירים. לפיכך, ראוי לו לסייג בדבר חומרת הפגיעה, שישאר על כנו, ויחול על ה"קרוב הנוכח" ועל ה"קרוב הנעדר", כאחד. אשר על כן אני מציעה לדחות את הערעור, ובנסיבות העניין, לא לתת צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט צ' א' טל : אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' טירקל: הלכה משפטית איננה אמת מוחלטת, איננה יפה לכל זמן, איננה מתוה דרך לכל התועים, ואיננה מיישבת את כל הקושיות והבעיות. אם זכו נותניה - ומקבליה - היא מבטאת, על רקע עובדתי ומשפטי נתון, איזון נכון וראוי, ככל האפשר, של אינטרסים מתנגשים ושל שאיפות, שאי אפשר תמיד לממשן. גם הלכת "אל סוחה", למרות חשיבותה, היא כזאת. לא זה הזמן ולא זה המקום לתקנה או לסייגה. מטעם זה החלטתי לצרף את דעתי לדעתה של חברתי השופטת ט' שטרסברג-כהן. ש ו פ ט אשר על כן הוחלט כבפסק דינה של השופטת ט' שטרסברג-כהן. ניתן היום, ט' באדר ב' תשנ"ז (18.3.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי חז580395/ 95058030. J03	[ "רע\"א 95", "בע\"א 286/94", "רע\"א 447/87", "ע\"א 80/88", "ע\"א 4/57", "ע\"א 243/83", "ע\"א 294/54", "בע\"א 642/89", "בע\"א 446/90", "בע\"א 5256/92", "בע\"א 3798/95", "בע\"א 4446/90" ]	6,797
5,985	בית המשפט העליון בירושלים רע"א 95 / 5803 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערער : ציון שרה נגד המשיבים : 1. צח אברהם 2. הסנה - חברה לביטוח בע"מ בקשה לתיקון טעות סופר החלטה כמבוקש. העמוד הראשון יוחלף בחדש. ניתנה היום ט' באייר תשנ"ז (11.5.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95058030. J04	[ "רע\"א 95" ]	6,798
2,025	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3417 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים: 1. מודפר אימאן 2. מודפר מאזן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנכ"ל משרד הפנים 3. מנהל הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין 4. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. העתירה תידון בפני הרכב. נציג היועץ המשפטי לממשלה יוזמן להגיב בכתב ולהשתתף בדיון. 2. צו ביניים כמבוקש. ניתנה היום, כ"ז באייר תשנ"ז (3.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034170. F01	[ "בג\"ץ 97" ]	6,799
30,604	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3417/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. מודפר אימאן 2. מודפר מאזן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנכ"ל משרד הפנים 3. מנהל הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין 4. היועץ המשפטי לממשלה בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד וסים דכוור החלטה אני מוחקת את העתירה כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ט באייר תשנ"ח (25.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034170. O03	[ "בג\"ץ 3417/97" ]	6,801
2,026	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6177/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. גלילה קומבר 2. מוחמד קומבר נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניי ם ה ח ל ט ה 1. העתירה תיקבע לדיון בפני הרכב. יש להזמין את נציג היועץ המשפטי לממשלה שיקדים ויגיש תגובה בכתב. 2. צו ביניים כמבוקש. ניתנה היום, יח' בתשרי תשנ"ח (19.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061770. F01	[ "בג\"ץ 6177/97" ]	6,802
12,098	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6177/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. גלילה קומבר 2. מוחמד קומבר נגד המשיב : שר הפנים צ ו ב י נ י י ם על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית-המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיב והמורה לו להימנע מלהוציא את העותר מס' 2 מישראל. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בבקשה למתן צו על תנאי שתידון בפני הרכב של שלושה שופטים במעמד הצדדים. ניתן היום, יח' בתשרי תשנ"ח (19.10.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור 97061770. F02	[ "בג\"ץ 6177/97" ]	6,803
21,217	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6177/97 - ג' בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. גלילה קומבר 2. מוחמד קומבר נגד המשיב : שר הפנים בקשה מוסכמת למחיקת העתירה בשם העותרים: עו"ד שלמה לקר בשם המשיב: עו"ד דינה זילבר פסק דין כמוסכם על בעלי הדין, נמחקת העתירה ללא צו להוצאות. ניתן היום, ז' בסיון התשנ"ח (1.6.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97061770. E04	[ "בג\"ץ 6177/97" ]	6,804
2,027	ב בית המשפט העליון רע"פ 5007/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : איאד פלאח אללעו נגד המשיב : היועץ המשפטי לממשלה בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.4.97 בע"פ 798/97 שניתן על ידי כבוד הנשיא זיילר והשופטים: חשין, צור בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד רחל סוכר החלטה אין מתעוררת במקרה דנן כל שאלה המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הבקשה נדחית. ניתן היום טו באלול תשנ"ז (17.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97050070. B03	[ "רע\"פ 5007/97" ]	6,805
16,279	בית המשפט העליון רע"פ 5007/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: איאד פלאח אללעו נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פ סק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.4.97 בע"פ 798/97 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו. זיילר והשופטים: ד. חשין, י. צור בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה (ימי הפגרה בכלל). ניתנה היום, כ"ב באב התשנ"ז (25.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97050070. A01 /דז/	[ "רע\"פ 5007/97" ]	6,806
2,029	בבית המשפט העליון ע"פ 1060/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : בן עטר אלי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למתן הוראות בשם המערער: עו"ד יחזקאל חרלף החלטה לתגובת הפרקליטות אשר תוגש תוך 5 ימים מיום קבלת ההחלטה. החלטה זו תועבר בפקס. ניתנה היום, י"ח באב תשנ"ז (21.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010600. Q01	[ "ע\"פ 1060/97" ]	6,808
2,406	בבית המשפט העליון ע"פ 1060/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : בן עטר אלי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לדח יית מועד דיון בשם המערער: עו"ד יחזקאל חרלף בשם המשיבה: עו"ד אמי פלמור החלטה הדיון יתקיים בתאריך 3.11.97 בשעה 11:30. ניתנה היום, כ"ה באב תשנ"ז (28.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010600. Q02	[ "ע\"פ 1060/97" ]	6,809
11,628	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1060/97 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערער : בן עטר אלי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.9.96 תיק ע"פ 312/95 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא מ' לינדנשטראוס, כבוד השופטים ח' פיזם וש' ברלינר תאריך הישיבה: י"ט בחשון תשנ"ח (19.11.97) בשם המערער: עו"ד יחזקאל חרלף בשם המשיבה: עו"ד אמי פלמור-הרץ פסק-דין השופט י' זמיר : 1. המערער הינו הבעלים והמחזיק של תחנת תדלוק למכוניות בחיפה. בשלהי שנת 1993 ביקרה מפקחת על תחנות תדלוק, מטעם מינהל הדלק שבמשרד האנרגיה, בתחנה של המערער. היא נטלה דגימה של בנזין ממשאבה המספקת לציבור בנזין בעל 91 אוקטן. אך בבדיקה נמצא כי הבנזין היה בעל אוקטן נמוך יותר (ונקודת רתיחה גבוהה יותר) מן הנדרש לפי התקן הרשמי. לפיכך הועמד המערער לדין בפני בית משפט השלום בחיפה. הוא הואשם בעבירה על סעיף 9(א) וסעיף 17(א) לחוק התקנים, התשי"ג1953-, על אכרזת הפיקוח על מצרכים ושירותים (הוראת שעה), התשמ"ה1985- ועל סעיף 3(א) לחוק יציבות מחירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה), התשמ"ו1985-. 2. בבית משפט השלום התברר התהליך של אספקת דלק לצורך תדלוק מכוניות: בדיקה מדגמית, הנערכת במעבדה מיוחדת של הטכניון, של הדלק המצוי במיכל האחסון, במתקן הדלק המרכזי, לפני הזרמת דלק מן המיכל אל מיכליות; הזרמת הדלק באופן מבוקר מן המיכל אל המיכלית לאחר שרוקנה מכל דלק; אטימה של פתחי המיכלית בחותמות מיוחדות; ביקורת המיכלית בשער היציאה של מתקן הדלק; פריקת הדלק בתחנת התדלוק, מן המיכלית אל מיכל אחסון תת-קרקעי, בפיקוח צמוד של מנהל התחנה או עובדי התחנה. התהליך מתנהל, מראשיתו ועד סופו, לפי נהלים מפורטים, שנועדו להבטיח כי הדלק במתקן הדלק יתאים לדרישת התקן, לפני שהוא מוזרם למיכלית, וכי לאחר מכן יוזרם מן המיכלית, באותה כמות ובאותה איכות, אל מיכל האחסון בתחנת התדלוק. הנהלים אמורים למנוע תקלה, גניבה או מרמה שתפגע בבעלים של תחנת התדלוק או בלקוחות של תחנת התדלוק. אכן, על פני הדברים, ככל שניתן ללמוד מן העדויות שהושמעו בפני בית משפט השלום, יש בנהלים אלה כדי להבטיח שתחנת התדלוק תקבל דלק, לצורך מכירה לציבור, שיתאים לתקן הרשמי. 3. במקרה הנדון הוכח בפני בית משפט השלום, כי ביום 13.9.93 נערכה במעבדת הטכניון בדיקה של דגימת דלק מתוך אחד המיכלים שבמתקן הדלק בחיפה, ונמצא שהדלק הוא בעל אוקטן 91, לפי דרישת התקן הרשמי. כמו כן הוכח כי מתוך מיכל זה הוזרם דלק למיכלית מסויימת, ולאחר שפתחיה נאטמו בחותמות, היא הובילה את הדלק לתחנת התדלוק של המערער. לבסוף, הוכח כי בתחנת התדלוק של המערער הוזרם הדלק מן המיכלית, בפיקוח צמוד של עובדי התחנה, למיכל אחסון תת-קרקעי. אולם, כאמור, בבדיקה שנערכה בתחנה זאת ביום 23.9.93 נמצא כי הדלק שנמכר לציבור, מתוך מיכל האחסון של התחנה, היה בעל אוקטן נמוך מן הנדרש לפי התקן הרשמי. כיצד ארע הדבר? 4. המערער, לדבריו, לא ידע, וגם כיום אין הוא יודע, כיצד ארע הדבר. כל שהיה לו לומר לבית משפט השלום בשאלה זאת היה זה: "לא אני ולא מישהו מטעמי מעולם לא הכניס משהו לדלקים או מהל אותם". ועל כך אמר בית משפט השלום בפסק הדין: "הנאשם העיד כי לא הוא עצמו ואף לא אחר מטעמו או בידיעתו ביצע בדלק המצוי בתחנה כל פעולת מהילה או ערבוב של דלקים. נתתי אמון בדברי עדותו אלה של הנאשם". אף-על-פי כן, לא היה די בכך כדי לזכות את המערער מן האישום. בית משפט השלום ציין כי העבירות המיוחסות למערער הן עבירות של אחריות קפידה, ולכן אין על התביעה להוכיח מעשה רשלנות או מעשה אחר של הנאשם שהביא לתוצאה האסורה. ראו ע"פ 849/78 מצה נ' מדינת ישראל , פ"ד לג(3) 445. אולם רווח והצלה עמדו למערער ממקום אחר. כפי שבית משפט השלום ציין, גם בעבירה של אחריות קפידה עומדת לנאשם הגנה של התערבות גורם זר בתהליך שהוביל לתוצאה האסורה. הגנה זאת, לדעת בית משפט השלום, עמדה למערער במקרה זה. לדברי בית המשפט, התביעה לא הוכיחה כי בתהליך של העברת הדלק ממתקן הדלק אל תחנת הדלק לא התערב גורם זר. הכיצד? התביעה לא הוכיחה כי המיכלית, שהובילה את הדלק מן המתקן אל התחנה, רוקנה מכל שאריות דלק לפני שהוזרם אליה הדלק שיועד לתחנה. לפיכך זיכה בית משפט השלום את המערער, מחמת הספק, מכל אשמה. 4. המדינה ערערה על הזיכוי בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל את הערעור. הוא התבסס על הודעה של נהג המיכלית, שהתקבלה כעדות בבית משפט השלום בהסכמת המערער וללא חקירה נגדית. בהודעה זאת אמר נהג המיכלית כי המיכלית היתה ריקה מכל דלק, לפני שהוזרם אליה הדלק שיועד לתחנה, וכי במהלך הנסיעה מן המתקן אל התחנה לא ארע כל דבר חריג. בנסיבות אלה, ציין בית המשפט המחוזי, החשש מפני התערבות גורם זר בתהליך הינו רחוק ואינו סביר. מכל מקום, גם אם היתה חובה על התביעה להוכיח כי לא היתה התערבות של גורם זר, היא יצאה ידי חובה. לכן החליט בית המשפט המחוזי להרשיע את המערער ולהחזיר את התיק אל בית משפט השלום כדי שיגזור את העונש הראוי. 5. המערער פנה אל בית המשפט העליון וביקש רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. המשנה לנשיא בית המשפט העליון, שדן בבקשה, מצא כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי לקה בשתיים. ראשית, פסק הדין לא התייחס לקביעה של בית משפט השלום כי הוא מאמין למערער שלא הוא, ולא אחר מטעמו, ביצע מהילה או ערבוב של הדלק המצוי בתחנה. מה הנפקות הראויה של קביעה זאת? שנית, פסק הדין לא התייחס לשאלת התחולה של סעיף 22(ב) לחוק העונשין, התשל"ז1977-. סעיף זה, שקבע מחדש את היקפה של אחריות קפידה, נוסף לחוק העונשין על ידי חוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ"ד1994-. תיקון 39 נחקק ופורסם באוגוסט 1994, זמן מה לאחר שהוגש כתב האישום נגד המערער, אך תחילתו היתה רק בתום שנה מיום פרסומו, זמן קצר לפני שניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי. לפיכך היה מקום לשאלה: מה ההשפעה של תיקון 39 על המקרה הנדון? בית המשפט העליון החליט בערעור, בהסכמה של בעלי הדין, לבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולהחזיר את התיק אליו, על מנת שידון בשתי שאלות אלה. 6. בית המשפט המחוזי דן, בהתאם לפסק הדין של בית המשפט העליון, בשתי השאלות האמורות. בית המשפט קבע כי סעיף 22(ב) לחוק העונשין - כיוון שהוא מקל עם הנאשם - חל על המקרה הנדון. אכן, כך נדרש לפי סעיף 5 לחוק העונשין. מה, אם כן, קובע סעיף 22? סעיף-קטן(א) קובע את היקפה של האחריות הקפידה. סעיף-קטן(ב) מוסיף לאמור: "לא יישא אדם באחריות לפי סעיף זה אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה; הטוען טענה כאמור - עליו הראיה." לאור סעיף-קטן זה מתעוררת השאלה, מה נפקות הקביעה של בית משפט השלום, כי הוא מאמין למערער שלא הוא, ואף לא אחר מטעמו, ביצע מהילה או ערבוב של הדלק בתחנה. בית המשפט המחוזי השיב כי בית משפט השלום טעה כשנתן אמון בעדות גורפת כזאת: "זוהי אינפורמציה שלכאורה במילואה בשום אופן לא יכול היה המשיב לדעת, ובמקרה הטוב זו השערה או הנחה, שעליו היו הוכחותיה". בית המשפט המחוזי הוסיף כי המערער לא הביא עדים ולא הוכיח את טענתו שלא היתה פעולת מהילה או ערבוב של הדלק. לכן החליט בית המשפט המחוזי לשוב ולהרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו. תשובה זאת אינה ברורה כל צורכה. מצד אחד, בית משפט השלום יכול היה להאמין למערער כי לא נעשתה מהילה של הדלק בתחנה מטעמו של המערער, כלומר, לבקשתו או בידיעתו של המערער. מצד שני, אם בכל זאת נעשתה מהילה של הדלק בתחנה, אף שלא מטעמו של המערער, מה נובע מכך לעניין האחריות הפלילית של המערער? שאלה זאת נותרה ללא תשובה ברורה. 7. המערער שב וביקש מבית משפט זה רשות לערער על ההרשעה ונשיא בית המשפט נתן לו, בהסכמת המשיבה, רשות כמבוקש. בערעור זה מתעוררת שאלה אחת בלבד: האם המערער פטור מאחריות לפי סעיף 22(ב) לחוק העונשין. השאלה היא, בלשון הסעיף, "אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה." אולם, כפי שהסעיף מוסיף, נאשם המבקש להשתחרר מאחריות בטענה זאת, "עליו הראיה". 8. לפי הראיות שהובאו בפני בית משפט השלום, ולא נסתרו על ידי המערער, הדלק שהוזרם מן המיכל במתקן אל המיכלית היה בעל אוקטן 91; לפני שהוזרם, המיכלית היתה מרוקנת מדלק, ולאחר שהוזרם נאטמו פתחי המיכלית בחותמות; לא היה ארוע חריג בדרכה של המיכלית ממתקן הדלק אל תחנת הדלק; ובתחנת הדלק הוזרם הדלק, בפיקוח של עובדי התחנה, מן המיכלית אל מיכל האחסון של התחנה. המסקנה עולה מן הראיות, באופן חד-משמעי, כי הדלק שהוזרם אל מיכל האחסון של התחנה היה בעל אוקטן 91. כמו כן, מן הראיות עולה, באופן חד-משמעי, כי הדלק שנמכר לציבור באמצעות המשאבות ממיכל האחסון של התחנה, לאחר ימים ספורים, היה בעל אוקטן נמוך מ91-. ראיות אלה מספיקות כדי לקבוע, כממצא עובדתי, כי הדלק שהוזרם מן המיכלית אל מיכל האחסון של התחנה נמהל במהלך ימים אלה, בהיותו בתחנה, בדלק נחות באיכותו, שהוא גם דלק זול במחירו. מה הנפקות המשפטית של ממצא זה? במקרה רגיל ניתן להסיק כי הדלק נמהל בתחנה על ידי הבעלים של התחנה או מטעמו של הבעלים. מסקנה זאת מתבקשת על פי השכל הישר. ראשית, הבעלים הוא בעל השליטה בתחנה. לכן ניתן להניח כי עובדי התחנה לא יפעלו בניגוד להוראות של הבעלים, במיוחד במעשה מורכב וחריג כמו מהילת דלק במיכל האחסון. שנית, התוצאה הרגילה של מהילת דלק יקר, המצוי במיכל האחסון של התחנה, בדלק זול יותר, היא הגדלת ההכנסות של הבעלים ממכירת דלק לציבור. כיוון שכך, מי ומדוע יקבל על עצמו למהול בחשאי דלק במיכל האחסון של התחנה, וליטול על עצמו סיכון של הרשעה בפלילים, ללא טובת הנאה לעצמו, אלא אם התבקש על ידי הבעלים לעשות זאת? המסקנה היא, לדעתי, שבמקרה הרגיל, די בכך שהוכח כי דלק נמהל במיכל האחסון של תחנת דלק, כדי להגיע למסקנה לכאורית כי הבעלים של התחנה אחראי לעבירה, ולהעביר אל הבעלים את הנטל להפריך מסקנה זאת. 9. אך במקרה שלפנינו קבע בית משפט השלום כי הוא מאמין שלא המערער עצמו, ואף לא אחר מטעמו או בידיעתו, ביצע מהילה או ערבוב של הדלק בתחנה. כידוע, בדרך כלל בית משפט לערעורים אינו נוטה להתערב בשאלת האמון שערכאה דיונית רוחשת לעד. ואף כי גם לכלל זה יש יוצאים מן הכלל, איני רואה טעם או צורך לחרוג מן הכלל במקרה זה. מכאן נובעת המסקנה, ראשית, כי הדלק לא נמהל על ידי המערער באופן אישי, אלא על ידי אחר; ושנית, כי במהילת הדלק על ידי אחר, כיוון שנעשתה שלא בידיעתו או מטעמו של המערער, לא היתה למערער מחשבה פלילית. אולם עדיין אין בכך כדי לזכות את המערער מן האישום. לפי סעיף 22(ב) לחוק, אין די בכך, כדי לזכות את המערער, שלא היתה לו מחשבה פלילית. נוסף לכך עליו הראיה כי מהילת הדלק בתחנה, אף שנעשתה בידי אחר, נעשתה ללא רשלנות של המערער ולאחר שהמערער עשה כל שניתן למנוע את העבירה. אכן, הנטל על המערער אינו קל. אך יש טעם לדבר. הטעם נעוץ במהות של אחריות קפידה. על הבעלים של תחנת דלק מוטלת אחריות קפידה, בעבירות המיוחסות למערער, כדי להגן על הציבור מפני עבירות כאלה. שהרי אם הבעלים של תחנת דלק, שנמצא כי מכר לציבור דלק מהול, יוכל להשתחרר מאחריות פלילית, אף שברור כי בוצעה עבירה, בטענה כי לא עשה ולא ידע, קשה ביותר יהיה להרשיע אדם בעבירה זאת, והפיתוי יגדל לעבור את העבירה. לכן יש טעם וצורך לחייב את הבעלים של התחנה לנקוט זהירות ברמה גבוהה במיוחד: בלשונו של סעיף 22(ב), להראות כי "עשה כל שניתן למנוע את העבירה". 10. במקרה זה המערער לא הביא ראיה כנדרש להוכיח כי עשה כל שניתן למנוע את העבירה. הוא הסתפק באמירה שהדלק לא נמהל על ידו או על ידי אחר מטעמו, ובהצגת ההוראות בדבר הזרמת הדלק מן המיכלית אל מיכל האחסון של התחנה. אך מה הם ההסדרים שנקבעו על ידי המערער כדי למנוע מהילה של הדלק, לאחר ההזרמה, בתחנה עצמה? על כך לא הביא המערער כל ראיה. משמע, הוא לא יצא ידי חובה להוכיח, כפי שנדרש בסעיף 22(ב) לחוק, כי עשה כל שניתן לעשות כדי למנוע מהילה של הדלק בתחנה. מכאן שאין הוא יכול להשתחרר מן האחריות לפי סעיף זה. התוצאה היא, לאחר שהוכח הביצוע של העבירות המיוחסות למערער, כי המערער הוא שנושא באחריות לביצוע עבירות אלה. לפיכך יש לדחות את הערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולהעביר את התיק, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, אל בית משפט השלום כדי שיגזור למערער את העונש הראוי בנסיבות המקרה. ש ו פ ט השופט י' קדמי : אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש : אני מסכימה. ש ו פ ט ת אי לכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט י' זמיר. ניתן היום, ה' בכסלו תשנ"ח (4.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010600. I03	[ "ע\"פ 1060/97", "ע\"פ 312/95", "ע\"פ 849/78" ]	6,810
7,833	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7063/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. עדנאן אנור בסול 2. מועצה מקומית ריינה כפר ריינה נגד המשיב ים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי החלטה עניינה של העתירה הוא במדיניות משרד הפנים לעניין אישור שכרם של סגני ראש-מועצה המתמנים לכהונתם במהלך כהונתה של המועצה. מהודעת פרקליטות המדינה שהוגשה לבית-המשפט ביום 18.12.97 אני למד, כי למיצער שמונה עתירות תלויות עתה ועומדות לפני בית-המשפט הגבוה לצדק באותו נושא, והדיון בכל עתירות אלו נערך, במאוחד, ביום 10.9.97. עוד מסתבר, כי לפני מספר ימים הגישו המשיבים באותן עתירות השלמת טיעון לבית-המשפט. בנסיבות אלו אני מחליט להעביר את העתירה להחלטת המותב שדן בעתירות הנ"ל. במותב יושבים לדין המישנה לנשיא ש' לוין והשופטים א' מצא וי' גולדברג. היום, כ"ג בכסלו תשנ"ח (22.12.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97070630. G03	[ "בג\"ץ 7063/97" ]	6,812
2,032	ב בית המשפט העליון ע"א 1133/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ה : אלקון תמי בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המערערת: עו"ד מנחם שכטר החלטה מתברר, כי התחייבות עצמית לתשלום ההוצאות נשלחה לבית-המשפט כבר ביום 27.3.97, אך משום מה איננה נמצאת בתיק. לפיכך, יש לבטל את ההחלטה המתריאה על דחיית הערעור ולהשיב את הערעור למאגר התיקים התלויים ועומדים. ניתנה היום, כ"ג בחשון תשנ"ח (23.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011330. O04	[ "ע\"א 1133/97" ]	6,813
14,803	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1133 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקשת : מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ה : אלקון תמי בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשת: עו"ד מנחם שכטר החלטה תנתן התחייבות עצמית של המבקשת בתנאי הערבות הבנקאית, זו תוגש תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה באדר א' תשנ"ז (4.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011330. Q01	[ "ע\"א 97" ]	6,815
33,975	ב בית המשפט העליון ע"א 1133/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ה : אלקון תמי בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים בשם המערערת: עו"ד מנחם שכטר החלטה המערערת, המבקשת בבקשה, מתבקשת להמציא את תגובת המשיבה לבקשה. לאחר המצאת התגובה, אדון בבקשה. ניתנה היום, כ"ג בתשרי תשנ"ט (13.10.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011330. P07	[ "ע\"א 1133/97" ]	6,816
34,883	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1133/97 - ג' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת והמשיבה בערעור שכנגד: מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : תמי אלקון סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערת והמערערת שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה - המערערת בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לטענות המערערת ואת טענותיה בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו לה טענות המערערת; 3. המערערת - המשיבה בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לה הטענות בערעור שכנגד, ורשאית היא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבה בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור; 4. המערערת בערעור שכנגד רשאית להשיב לתשובת המשיבה בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת שכנגד כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, ג' באב התשנ"ח (26.7.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011330. A06 /דז/	[ "ע\"א 1133/97" ]	6,817
36,938	ב בית המשפט העליון ע"א 1133/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : אלקון תמי בקשה להארכת מועד בשם המערערת: עו"ד מנחם שכטר החלטה לבקשת המערערת ובהסכמת המשיבה, ניתנת הארכת המועד המבוקשת להגשת סיכומי המערערת. ניתנה היום, ב' בחשון תשנ"ט (22.10.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011330. P08	[ "ע\"א 1133/97" ]	6,818
41,738	ב בית המשפט העליון ע"א 1133/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ה : אלקון תמי הליך פישור בשם המערערת: עו"ד מנחם שכטר החלטה בתיק זה ניתנה הסכמת בעלי הדין לקחת חלק בהליך פישור. המפשר בתיק זה יהיה עורך הדין משה ארגוב. ישיבות הפישור יתקיימו בחדר הפישור אשר בבית המשפט העליון. זימון הצדדים לישיבת הפישור הראשונה ייעשה על ידי המזכירות. ניתנה היום, כ"ג באייר תשנ"ח (19.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011330. O05	[ "ע\"א 1133/97" ]	6,819
48,033	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1133/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער ת : מגדל, חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ה : אלקון תמי הודעת הצדדים על הסכם פשרה בשם המערערת: עו"ד מנחם שכטר בשם המשיבה: עו"ד ש' ז' פונדמינסקי פסק-דין על פי המלצת בית המשפט, הגיעו בעלי הדין להסכם הפשרה אשר סומן מ1/. ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכם פשרה זה, המהווה חלק בלתי נפרד של פסק דין זה גופו. ניתן היום, כ' באדר התשנ"ט (8.3.99). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011330. E10 /עכב	[ "ע\"א 1133/97" ]	6,820
2,034	ב בית המשפט העליון ע"א 1236/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : המועצה המקומית בית שאן נגד המשיב : בנק הפועלים בע"מ בקשה לביטול ערעור בהסכמה בשם המערערת: עו"ד שלומי ברדוגו החלטה בית המשפט רשם לפניו את ההסכם בין בעלי הדין אשר צורף להודעה שהוגשה לבית המשפט ביום 30.11.97. על יסוד ההסכם אני דוחה את הערעור ללא צו להוצאות. ניתנה היום, א' בכסלו תשנ"ח (30.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012360. O01	[ "ע\"א 1236/96" ]	6,821
2,035	בית המשפט העליון בירושלים רע"פ 97 / 657 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : כהן יצחק נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 14.11.96 בע"פ 1421/96 שניתן על ידי כבוד השופטים ברלינר, גדות, גורפינקל בשם המבקש: בעצמו החלטה המבקש עתר למתן רשות לערער על אותו פסק דין ברע"פ 8848/96 ועניינו נדון בהליך ההוא. מטעם זה נמחקת בקשה זו. ניתן היום ו באדר א' תשנ"ז (13.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006570. B01	[ "רע\"פ 97" ]	6,822
2,037	בית המשפט העליון רע"א 96 / 9350 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : שרבט מלכיאל ובניו בנין נגד המשיבים : 1. דליה אליאס 2. רינה אליאס 3. מאיר אלמוג בקשה לקביעת מועד דיון בבקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בנצרת בהמ' 235/96 שניתנו ביום 11.12.96 על ידי כבוד השופט ג. גינת החלטה 1. בקשה זו הגיעה לידי, למרבה הצער אך היום, אך יש לציין שממילא אין בית משפט זה נוטה לעכב הליכים המתנהלים בערכאה הראשונה עד לבירורה של בקשת רשות לערער. 2. פרקליט המבקשת מתבקש להודיע תוך 7 ימים אם הבקשה עודנה אקטואלית ואם כן יצרף נא פרוטוקול הישיבה שנתקיימה, אם נתקיימה, ב-20.1.97. כמו כן יצרף נא תוך אותה תקופה איזכור האסמכתאות המבססות את הטענה שמסמך הכולל סעיף של מינוי בורר ששמו נשאר על החלק, כמו במקרה שלפנינו, הוא סעיף בוררות בר תוקף. לאחר מכן אמשיך לטפל בתיק זה. ניתן היום כא בשבט תשנ"ז (29.1.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093500. B02	[ "רע\"א 96" ]	6,829
2,342	בית המשפט העליון בירושלים רע"א 9350/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש ת: שרבט מלכיאל ובניו בנין לעם בע"מ נגד המשיבים : 1. דליה אליאס 2. רינה אליאס 3. מאיר אלמוג בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 11.12.96 ומיום 12.12.96 בה"פ 235/96 שניתנו על-ידי כבוד השופט ג. גינת ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט מיום 12.12.96 ב"כ המבקשת: עו"ד יגאל חקק ב"כ המשיבים: עו"ד אליעזר שטינלאוף החלטה 1. בין המשיבים לבין המבקשת נחתם הסכם מיום 3.3.92 לפיו מכרו המשיבים (להלן:"המוכרים") את זכויותיהם בנכס מקרקעין למבקשת (להלן: "החברה הקבלנית"). במכתב מיום 2.6.95 הודיעו המוכרים לחברה הקבלנית על ביטול ההסכם, בטענה שחל עיכוב ממושך בהוצאת היתרי הבניה והבניה לא החלה, דבר שגרם להם נזקים כבדים. החברה הקבלנית לא נקטה כל צעד בעקבות מכתב ביטול זה. חודשים מספר לאחר שנשלח המכתב פנו המוכרים לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן פסק דין הצהרתי על ביטול ההסכם ולסעדים נלווים נוספים. החברה הקבלנית הגישה בקשה לעיכוב ההליכים ולהעברת הדיון בסכסוך בפני בורר, בשל סעיף בוררות שלשונו כדלקמן: "כל חילוקי דעות בנוגע להסכם זה יועברו להכרעת הבורר _______ או מי שימונה על ידו, אשר ידון בעניין כדן יחיד.... סעיף זה דינו כדין שטר בוררות". 3. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב הליכים בקובעו שאין בפניו ראיה של ממש כי החברה הקבלנית הייתה ועודנה מוכנה לעשות את כל הדרוש לצורך קיום הליכי הבוררות. בית המשפט קבע כי אין די בהצהרה על כך שהחברה הקבלנית הייתה ועודנה מוכנה לקיים הליכי בוררות בתצהיר שהוגש מטעם החברה הקבלנית, מבלי שיהיו עמה פירוט או תשתית עובדתית כלשהי. לדעת בית משפט קמא, העובדות מלמדות דווקא את ההיפך - החברה הקבלנית לא עשתה דבר להפניית הסכסוך לבוררות עם קבלת מכתב הביטול או עם תחילת ההליכים ופנתה למוכרים בעניין הבוררות, רק עם הגשת תצהיר התשובה מטעמה. על החלטת בית המשפט המחוזי הגישה החברה הקבלנית בקשת רשות ערעור זו שלפנינו וכן בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי ולהפסקת הדיונים בבית המשפט המחוזי עד להחלטה בבר"ע. משקבע בית משפט קמא כי אין בחומר הראיות שלפניו כדי להצביע על נכונות החברה הקבלנית לעשות את כל הדרוש לקיים הליכי בוררות, אין מקום להתערב בקביעתו. 4. עיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות נתון לשיקול דעת בית המשפט הדן בעניין ובית המשפט לערעורים יתערב בשיקול דעתו רק במקרים נדירים [ראה: ס. אוטולנגי בוררות דין ונוהל (מהדורה שלישית, תשנ"א), 127, 165-166; רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נ' מורד , פ"ד מב (3) 74, 75]. 5. זאת ועוד, ההליך המשפטי המתנהל בבית המשפט המחוזי נמצא בעיצומו, ומן החומר שבפני בית המשפט עולה כי הסתיימה הבאת העדים מטעם המוכרים. גם מטעם זה, לאור המציאות שנוצרה כשהוא מצטרף לטעמים האחרים, דין הבקשה להידחות. 6. יש לציין למעלה מן הדרוש כי סעיף הבוררות לוקה בחסר. בנסיבות העניין אין לנו צורך להכריע בסוגייה זו ודי בנימוקים האחרים כדי להביא לדחיית הבקשה. 7. הטענות האחרות של החברה הקבלנית אינן מצריכות התייחסות. 8. הבקשה למתן רשות ערעור והבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי, נדחות. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, יא' באדר תשנ"ז (20.3.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי חז935096/ 96093500. J04	[ "רע\"א 9350/96", "בה\"פ 235/96", "רע\"א 254/88" ]	6,830
16,390	בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 9350 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : שרבט מלכיאל ובניו בנין נגד המשיבים : 1. דליה אליאס 2. רינה אליאס 3. מאיר אלמוג בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בה"פ 235/96 מיום 11.12.96 ומיום 12.12.96 שניתנו על ידי כבוד השופט גינת בשם המבקשת: עו"ד יגאל חקק החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. 6. החלטה זו מתייחסת להחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה לעיכוב ההליכים. ניתן היום ד באדר א' תשנ"ז (11.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093500. B03	[ "רע\"א 96", "בה\"פ 235/96" ]	6,831
3,057	בית המשפט העליון בג"ץ 97 / 2936 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרת : עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית נגד המשיב : משרד הבריאות עתירה למתן צו על-תנאי החלטה העותרת הודיעה לבית המשפט כי נאמר לה מטעם פרקליטות המדינה שתשובת הפרקליטות תישלח לעותרת ביום 12.6.97. לפיכך מתבקשת העותרת להודיע לבית המשפט: 1. מהי התשובה של פרקליטות המדינה; 2. האם התשובה מניחה את דעתה; 3. אם לא, האם העותרת מבקשת לתקן את העתירה לאור התשובה. עם קבלת ההודעה, אחליט בדבר המשך הטיפול בעתירה. ניתנה היום, ד' בסיון תשנ"ז (9.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029360. I05	[ "בג\"ץ 97" ]	6,833
16,605	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2936/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרת : עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית נגד המשיב : משרד הבריאות עתירה למתן צו-על-תנאי החלטה להעביר העתירה לדיון בפני הרכב, לזמן לדיון את בא-כח המשיב ולבקש תגובתו לקראת הדיון. ניתנה היום, י"ח בסיון תשנ"ז (23.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029360. I07	[ "בג\"ץ 2936/97" ]	6,836
28,196	ב בית המשפט העליון בג"ץ 2936/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותר ת : עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית נגד המשיב : משרד הבריאות בקשה לראיות נוספות החלטה העותרת מתבקשת להבהיר, מי הן עפרה קידנוב וחגית חזיזה, הנזכרות בבקשתה לראיות נוספות. כן היא מתבקשת להמציא תמליל של אותן הקלטות אותן היא מבקשת להגיש כראיה, על מנת שניתן יהיה לברר את הרלוונטיות שלהן לדיון בעתירה. לאחר קבלת מענה מהעותרת כאמור, אמשיך לדון בבקשתה לראיות נוספות. יש להמציא לפרקליטות המדינה העתק של בקשת העותרת וכן העתק החלטה זו. ניתנה היום, ה' בניסן התשנ"ח (1.4.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97029360. E08	[ "בג\"ץ 2936/97" ]	6,837
34,585	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2936/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר ת : עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית נגד המשיב : משרד הבריאות עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ז' בסיון התשנ"ח ( 01.06.98 ) בשם העותר ת: עו"ד חגי אביאל בשם המשיב : עו"ד דינה זילבר פסק דין העתירה היא כללית. היא נסמכת על דברים שאמר רופא פסיכיאטר בעדות בבית המשפט. עדותו של עד זה, כפי שאנו מבינים אותה, אינה מצדיקה שנחייב את המשיב לקיים חקירה במחלקה אשר בבית חולים פסיכיאטרי "אברבנאל", כמבוקש על ידי העותרת. העתירה נדחית. ניתן היום, ז' בסיון התשנ"ח (1.6.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97029360. E10	[ "בג\"ץ 2936/97" ]	6,838
36,108	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2936/97 בפני: כבוד השופט ת' אור העותר ת : עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית נגד המשיב : משרד הבריאות בקשה מוסכמת לדחיית מועד דיון בשם העותר ת: עו"ד חגי אביאלי החלטה לדחות הדיון, כמבוקש. ניתנה היום, כו' בניסן התשנ"ח (22.4.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97029360. E09	[ "בג\"ץ 2936/97" ]	6,839
2,039	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5156/97 בפני: כבוד השופט י' קדמי המערער : אחים אבו עיאש בע"מ-חברה לעבודות פיתוח ומשכנת נגד המשיבים : 1. המועצה המקומית דלית אל-כרמל 2. ועדת המכרזים 3. כפרית חב' לבנין והשקעות בע"מ בקשה לצו מניעה זמני החלטה 1. המבקשת השתתפה במכרז לבנית מתנ"ס בדלית אל כרמל; ומשהצעתה לא נתקבלה, "ערערה" על תוצאות המכרז בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. בפסק דינו, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה להכריז על בטלות תוצאות המכרז, כשהוא מוסיף שהדבר נעשה על ידו "לא בלי היסוס". עם דחיית התביעה, ביטל בית המשפט את צו המניעה, שאסר על תחילת העבודות על ידי הזוכה עד למתן פסק הדין. המבקשת הגישה ערעור כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי; ובפני בקשה לחדש את צו המניעה האמור עד למתן פסק הדין בערעור. 2. החלטתי שלא להעתר לבקשה, לאחר שהגעתי לכלל מסקנה, שהנזק הכרוך במתן צו המניעה המבוקש לעניין הצבורי שבבניית המתנ"ס, עולה על הנזק שייגרם למבקשת, אם תזכה בערעור. הנזק לו טוענת המבקשת, הינו בסופו של דבר, נזק כספי; ובאם תזכה בערעור - תוכל לתובעו. ניתנה היום, כח' באב התשנ"ז (31.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051560. H01	[ "ע\"א 5156/97" ]	6,840
5,645	s ב בית המשפט העליון ע"א 5156/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : אחים אבו עיאש בע"מ-חברה לעבודות פיתוח ומשכנת נגד המשיבים : 1. המועצה המקומית דלית אל-כרמל 2. ועדת המכרזים 3. כפרית חב' לבנין והשקעות בע"מ בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקשת: עו"ד חסאם ח'טיב החלטה בשים לב לימי שביתת בתי המשפט וימי הפגרה, המדובר באיחור שאיננו גדול, ולכן מוארך המועד כמבוקש. ניתנה היום, ג' בחשון תשנ"ח (3.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051560. O02	[ "ע\"א 5156/97" ]	6,841
22,620	ב בית המשפט העליון ע"א 5156/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקשת : אחים אבו עיאש בע"מ-חברה לעבודות פיתוח ומשכנת נגד המשיבים : 1. המועצה המקומית דלית אל-כרמל 2. ועדת המכרזים 3. כפרית חב' לבנין והשקעות בע"מ בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקשת: עו"ד עסאם ח'טיב החלטה בפני בקשה לדחיית מועד דיון הקבוע ליום 21.1.99 בשל דיונים אחרים הקבועים לבא-כוח המבקשת. הדיון יוקדם ויתקיים ביום 5.1.99 בשעה 11:30. ניתנה היום, י"ח בכסלו תשנ"ט (7.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051560. P04	[ "ע\"א 5156/97" ]	6,842
33,062	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5156/97 - ד' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת: אחים אבו עיאש בע"מ חברה לעבודות פיתוח ומשכנת נגד המשיבים : 1. המועצה המקומית דלית אל-כרמל 2. ועדת המכרזים 3. כפרית חברה לבנין והשקעות בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, ט' בסיון התשנ"ח (3.6.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051560. A03 /דז/	[ "ע\"א 5156/97" ]	6,843
46,726	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5156/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט מ' אילן המערער ת : אחים אבו עיאש בע"מ חברה לעבודות פיתוח ומשכנת נגד המשיבים : 1. המועצה המקומית דלית אל-כרמל 2. ועדת המכרזים 3. כפרית, חברה לבנין והשקעות בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.8.97 בתיק ה"פ 30173/97 שניתן על ידי כבוד השופט ביין תאריך הישיבה: יז' בטבת התשנ"ט ( 05.01.99 ) בשם המערער ת: עו"ד עסאם חטיב בשם המשיבים 2-1: עו"ד סמי ווהבי בשם המשיבה 3: עו"ד יוסף לוי פסק-דין כמוסכם על בעלי הדין, הערעור נדחה ללא צו להוצאות. ניתן היום, יז' בטבת התשנ"ט (5.1.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97051560. E05	[ "ע\"א 5156/97", "ה\"פ 30173/97" ]	6,844
2,040	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8913 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש ים : עריפה קרעאן ו10- אח' נגד המשיבים : 1. קובץ מנחם 2. עומר צור ואח' 3. פורמלי המוסד לביטוח לאומי בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקשים: עו"ד ג. בן ציון ה ח ל ט ה מונחת בפני הודעתו של בא-כח המבקשים שהוגשה באמצעות הפקס ביום 26.1.97. איני רואה מקום להפחתת סכום הערבון. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"א בשבט תשנ"ז (29.1.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089130. Q02	[ "ע\"א 96" ]	6,845
20,227	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8913/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ים : 1. עריפה קרעאן 2. חאלד קרעאן 3. חולה קרעאן 4. חאלדיה קרעאן 5. נאדר קרעאן 6. מנדר קרעאן 7. ראאד קרעאן 8. סאאד קרעאן 9. מהראן קרעאן 10. עטיה קרעאן 11. עזבון המנוח מוחמד קרעאן ז"ל נגד המשיבים : 1. קובץ מנחם 2. עומר צור 3. קיבוץ גבעת השלושה 3. המוסד לביטוח לאומי, משיב פורמלי סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ח' בטבת התשנ"ח (6.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089130. A03 /דז/	[ "ע\"א 8913/96" ]	6,846
21,199	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8913/96 ע"א 9104/96 ע"א 9123/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערער ים : 1. עריפה קרעאן 2. חאלד קרעאן 3. חולה קרעאן ו8- אח' נגד המשיבים : 1. קובץ מנחם 2. עומר צור 3. קיבוץ גבעת השלושה ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 7.11.96 בת"א 2835/86 ת"א 2318/98 שניתן על ידי כבוד השופט ג' קלינג תאריך הישיבה: כט' בסיון התשנ"ח ( 23.06.98 ) בשם המערער ים: עו"ד גור בן ציון בשם המשיב 1 : עו"ד אלרום בשם המשיבים 3-2: עו"ד אמגור עידו פסק דין כמוסכם על הצדדים, התוצאה של שלושה הערעורים היא, שהערעור בע"א 8913/96 ו9123/96- נדחים. הערעור בע"א 9104/96 מתקבל, במובן זה שחלוקת האחריות לקרות התאונה תהיה ב60%- על צור עומר וקיבוץ גבעת השלושה, ו40%- על מנחם קובץ. מוסכם בין החייבים הנ"ל, שסכום הפיצוי כדי 10% הנוספים בהם חויבו צור עומר וקיבוץ גבעת השלושה ישולמו לקובץ בהתאם למוסכם בין אלה בדבר אופן התשלום על ידי עומר והקיבוץ, אם ישנו הסכם כזה; באין הסכם, יגיעו הצדדים להסכמה, כפי שהבטיחו לעשות. אין צו להוצאות בערעורים אלה. ניתן היום, כח' בסיון התשנ"ח (23.6.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96089130. E06	[ "ע\"א 8913/96", "ע\"א 9104/96", "ע\"א 9123/96", "ת\"א 2318/98", "בע\"א 8913/96", "בע\"א 9104/96" ]	6,847
41,384	ב בית המשפט העליון ע"א 8913/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ ערערים : עריפה קרעאן 10 אח' נגד המשיבים : 1. קובץ מנחם 2. עומר צור ואח' 3. פורמלי המוסד לביטוח לאומי סיכומים בכתב בשם המערערים: עו"ד עידו אמגור החלטה לתגובת המערערים בתוך יומיים מיום ההמצאה. המזכירות מתבקשת להעביר את ההחלטה באמצעות הפקסימיליה. ניתנה היום, ג' באדר תשנ"ח (1.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089130. P05	[ "ע\"א 8913/96" ]	6,848
42,054	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8913/96 - א' ע"א 9104/96 ע"א 9123/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ים בע"א 8913/96 1. עריפה קרעאן והמשיבים בע"א 9104/96 2. חאלד קרעאן ובע"א 9123/96: 3. חולה קרעאן 4. חאלדיה קרעאן 5. נאדר קרעאן 6. מנדר קרעאן 7. ראאד קרעאן 8. סאאד קרעאן 9. מהראן קרעאן 10. עטיה קרעאן 11. עזבון המנוח מוחמד קרעאן ז"ל נגד המערער בע"א 9104/96 והמשיב בע"א 8913/96 ובע"א 9123/96: מנחם קובץ המערערים בע"א 9123/96 1. צור עומר המשיבים בע"א 8913/96 2. קיבוץ גבעת השלושה והמשיבים הפורמליים בע"א 9104/96: המשיב בע"א 9123/96 והמשיב הפורמלי בע"א 8913/96: המוסד לביטוח לאומי סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים בע"א 8913/96, בע"א 9104/96 ובע"א 9123/96 יגישו את טענותיהם תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים בע"א 8913/96, בע"א 9104/96 ובע"א 9123/96 יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים יום מהיום שהומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים בע"א 8913/96, בע"א 9104/96 ובע"א 9123/96 רשאים להשיב לתשובות המשיבים בערעורים תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאה להם התשובה האחרונה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. הצו לסיכומים בכתב שהוצא בע"א 8913/96, מיום 6.1.98 - בטל בזה. 5. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ד בטבת התשנ"ח (22.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089130. A04 /דז/	[ "ע\"א 8913/96", "ע\"א 9104/96", "ע\"א 9123/96", "בע\"א 8913/96", "בע\"א 9104/96", "בע\"א 9123/96" ]	6,849

1,994

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8457 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשות : מרים הרצוג ואח' נגד המשיב : מר שמואל שבאבו בקשה למחיקת ערעור בשם המבקשות: עו"ד ר. חן החלטה לתגובת המשיב (המערער) אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ט"ז בניסן תשנ"ז (23.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084570. Q11

[ "ע\"א 96" ]

6,721

7,764

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8457 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקש : שמואל שבאבו נגד המשיבים : 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה 2. רעיה לובנהיים 3. עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל 4. מינהל מקרקעי ישראל בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד ע דראושה החלטה איני רואה קשר מתחייב בין ההליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה לבין החובה להפקיד ערבון המוטלת על המבקש. הערעור הוגש בתאריך 24.11.96, ומאז ועד עתה חלף זמן רב אשר בו ניתן היה להערך להפקדת הערבון כנדרש. אני מאריכה את המועד להפקדת הערבון עד לתאריך 15.4.97. ניתנה היום, ט' באדר ב' תשנ"ז (18.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084570. Q09

[ "ע\"א 96" ]

6,722

10,351

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8457 בפני: כבוד השופטת הרשמת אורית אפעל-גבאי המבקש ות : מרים הרצוג ואח' נגד ה משיבים: 1. מר שמואל שבאבו 2. עו"ד אליהו מאור בקשה לביטול החלטה בשם המבקשים: עו"ד ר. חן ה ח ל ט ה החלטתי מיום 13.3.97 ניתנה על-פי החלטת כב' השופטת דורנר מיום 10.3.97, ומכוחה. שתי ההחלטות נשלחו לבא-כח המבקשות בתאריך 16.3.97. איני רואה יסוד לבקשה לביטול ההחלטה, והיא נדחית. ניתנה היום, כ"ה באדר ב' תשנ"ז (3.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084570. Q10

[ "ע\"א 96" ]

6,723

13,982

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8457 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. שמואל שבאבו 2. עו"ד אליהו מאור נגד המשיבים : 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה 2. רעיה לובנהיים 3. עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל 4. מינהל מקרקעי ישראל בקשה לעיכוב ביצוע החלטה בהמשך להחלטת כב' השופטת דורנר מיום 10.3.97, אני מורה כי צו עיכוב הביצוע שניתן בהחלטה האמורה יובטח בדרך הבאה: מאחר שהמדובר במקרקעין שאינם מוסדרים, הרשומים על שמה של רשות הפיתוח ומנוהלים לבקשת מינהל מקרקעי ישראל על-ידי עמידר, תירשם הערה בספרי עמידר, המשיבה השלישית, אודות הצו שניתן בבית משפט זה לפיו נאסרת כל דיספוזיציה בדירה עד להחלטה בערעור. אם קיים רישום גם בספרי מינהל מקרקעי ישראל, יעשה רישום כאמור גם שם. המערער ידאג לביצוע רישום ההערה תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה, וימציא לתיק בית המשפט ולבא-כח המשיבות 1 ו2- אישור מוסמך על כך. ניתנה היום, ד' באדר ב' תשנ"ז (13.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084570. Q08

[ "ע\"א 96" ]

6,724

16,563

בית המשפט העליון בירושלים ע"א 96 / 8457 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. שמואל שבאבו 2. עו"ד אליהו מאור נגד המשיבים : 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה 2. רעיה לובנהיים 3. עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל 4. מינהל מקרקעי ישראל בקשה לעיכוב ביצוע החלטה כנגד המבקשים ניתן פסק-דין בבית המשפט המחוזי בחיפה לפיו כל הזכויות בדירה הנמצאת ברח' יבנה 1 בחיפה שייכות למשיבה 2 ועליהם לפנותה. המבקשים הגישו ערעור על פסק-הדין. בקשתם לעכוב ביצועו נדחתה בבית-המשפט המחוזי. בבקשה זו מבקשים הם כי ביצוע הפינוי יעוכב עד להחלטה בערעור שהגישו, שכן לטענתם ביצועו יגרור נזק בלתי הפיך. חוסר האפשרות להחזיר המצב לקדמתו מהווה עילה לעיכוב ביצועו של פסק-הדין. במקרה שלפנינו הושכרה הדירה לאחר במשך 15 השנים האחרונות. מכאן שאין מניעה לפנותה. יחד עם זאת העברתה לצד שלישי אכן תייתר את הערעור. על כן ניתן בזה צו האוסר על ביצוע כל דיספוזציה בדירה. צו זה כפוף להפקדת ערבון על-ידי המבקשים על-פי החלטת הרשמת. במידה ולא יופקד הערבון. יתבטל הצו. ניתנה היום, א באדר ב תשנ"ז (10.3.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084570. L07

[ "ע\"א 96" ]

6,725

18,392

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8457 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערערים : 1. שמואל שבאבו 2. עו"ד אליהו מאור נגד המשיבים : 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה 2. רעיה לובנהיים 3. עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל 4. מינהל מקרקעי ישראל בקשה לביטול החלטה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערער השני: בעצמו בשם המשיבים 1 ו2- (המבקשים): עו"ד ר. חן ה ח ל ט ה המושג "מערער פורמלי" בו נקט המערער השני בתגובתו אינו מוכר בסדרי הדין הנוהגים. החובה להפקיד ערבון מוטלת על שני המערערים יחד ולחוד. אף-על-פי כן איני רואה לשנות החלטתי מיום 12.1.97. חששם של המשיבים כי יש בהחלטה משום דחיית בירור הערעור אינו מוצדק, שכן על-פי סדר הדברים בבית-משפט זה לא יגיע הערעור לבירור אלא בעוד חודשים רבים. המועד להפקדת הערבון יחול, איפא, ביום 15.3.97. ניתנה היום, ד' באדר א' תשנ"ז (11.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084570. Q06

[ "ע\"א 96" ]

6,726

36,238

ב בית המשפט העליון ע"א 8457/96 - א' וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער והמשיב שמואל שבאבו בערעור שכנגד: נגד המשיבים והמערערים 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה בערעור שכנגד: 2. רעיה לובנהיים המשיבים בערעור ובערעור 3. עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל שכנגד: 4. מינהל מקרקעי ישראל 5. עו"ד אליהו מאור סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער והמערערים שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא. 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; המערערים בערעור שכנגד יגישו תוך אותה התקופה את טענותיהם בערעור שכנגד. 3. המשיבים בערעור שכנגד יגישו את תשובתם לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו להם הטענות בערעור שכנגד; המערער רשאי תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבים בערעור או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. המערערים בערעור שכנגד רשאים להשיב לתשובת המשיבים בערעור שכנגד תוך חמישה עשר יום מהיום שבו הומצאה להם התשובה האחרונה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים שכנגד כי אין ברצונם להשיב כאמור. ניתן היום, ה' בכסלו תשנ"ט (24.11.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084570. P12

[ "ע\"א 8457/96" ]

6,727

59,888

ב בית המשפט העליון ע"א 8457/96 - ד' וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : שמואל שבאבו נגד המשיבים : 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה 2. רעיה לובנהיים 3. פורמלי עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל 4. פורמלי מינהל מקרקעי ישראל 5. עו"ד אליהו מאור סיכומים בכתב החלטה בתיק זה ניתנה ביום 24.11.96 החלטה לפיה יוגשו סיכומי המערער תוך שלושים יום מיום מסירת ההחלטה. ההחלטה נמסרה למערער ביום 8.1.99. בהחלטתי מיום 4.2.99, הארכתי את המועד להגשת סיכומי המערער בחמישה עשר יום. עד היום לא הוגשו סיכומי המערער, ולא הוגשה גם כל בקשה להארכת המועד להגשתם. אני מאפשרת למערערים ליתן טעם, תוך שבעה ימים מדוע לא יועבר תיק הערעור להרכב לשם דיון בו על-פי תקנות 448(ג) ו- 450(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. העדר תגובה יביא להעברת התיק כאמור ללא צורך בהחלטה נוספת. ניתנה היום, ו' באב תשנ"ט (19.7.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084570. P14

[ "ע\"א 8457/96" ]

6,728

108,961

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8457/96 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערער: שמואל שבאבו נ ג ד המשיבות: 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה 2. רעיה לובנהיים 3. עמידר, החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל 4. מינהל מקרקעי ישראל 5. עו"ד אליהו מאור ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.10.1996 בת.א. 1217/92 שניתן על ידי כבוד השופט א' פינקלמן תאריך הישיבה: ד' בשבט תשס"א (28.1.01) בשם המערער: עו"ד רויטגרונד רפאל בשם המשיבים 2-1: עו"ד חן שחף בשם המשיב 5: עו"ד אליהו מאור פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה : 1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' פינקלמן) בת"א 1217/92 מיום 2.10.96, בו נדחתה תביעת המערער לקבלת סעד הצהרתי לפיו הוא בעל מחצית הדירה נשוא התביעה, ונתקבלה התביעה שכנגד לפיה הזכויות בכל הדירה נתונות למשיבה 2 ועל המערער ועו"ד אליהו מאור לסלק ידם מן הדירה. סלע המחלוקת הוא דירה מס' 12 בגוש 10837 חלקה 10 בחיפה ( להלן: הדירה ) שהיתה בבעלות עמידר ומינהל מקרקעי ישראל. בעבר, נחלק השימוש בדירה לצרכי מגורים בין שניים: המערער ( להלן: שבאבו ) אשר החזיק בשלושה חדרים מהדירה ממועד כלשהו בשנות השישים, וניסים עמרה ומשפחתו ( להלן: עמרה ) אשר החזיקו ביתרת הדירה משנת 1948. ב5.2.70- רכש עמרה את הזכויות בדירה מעמידר והדירה כולה נרשמה על שמו בספרי החברה. עם זאת, שבאבו המשיך גם לאחר מכן להחזיק במחצית הדירה כמקודם. בשנת 1973 נפטר ניסים עמרה וזכויותיו בדירה עברו לבתו, גברת הרצוג, שהיא המשיבה 1. לאחר פטירת עמרה לא נותר איש מבני משפחתו להתגורר בדירה, והחלק שבו התגורר המנוח בעבר הושכר על ידי בני משפחתו לאחרים. שבאבו, מצידו, השכיר ב1981- את חלקו בדירה לעו"ד מאור, ומאותו זמן לא התגורר עוד במקום. מצב זה נמשך עד 1992, כאשר באותה שנה בקשה גברת הרצוג למכור את מחצית הדירה שהיתה בשימושו של עמרה. רק אז התברר לה לראשונה כי הדירה רשומה במלואה על שם עמרה, שכן עד לאותו שלב סברה עם שאר בני משפחתה כי רק חלק מן הדירה היה שייך למורישה. בשלב זה נתעוררה המחלוקת בין הצדדים: שבאבו ביקש הכרה משפטית בזכויותיו במחצית הדירה. גברת הרצוג, כיורשת של עמרה, וגברת לובנהיים, אשר בינתיים רכשה ממנה את הדירה, הגישו תביעה שכנגד נגד שבאבו ועו"ד מאור כשוכר במקום. הסעד שנתבקש הוא סילוק יד מחלק הדירה שהוחזק על ידם. העילה הנטענת בתביעת שבאבו היא, בעיקרה, כי בשנת 1959 רכש מאדם אחר שני חדרים בדירה בדמי מפתח, ולאחר מכן שילם דמי מפתח לעמרה עבור חדר נוסף. לדבריו, עובר לרכישת הדירה על ידי עמרה מעמידר, נתן לו שבאבו סכום של 15,000 ל"י כדי שירכוש עבורו בנאמנות זכויות בעלות במחצית הדירה. וכך רכש, לדבריו, זכויות במחצית הדירה מכוח נאמנות. מאז נהגו, לטענתו, שני המחזיקים בשני חלקי הדירה מנהג בעלים כל אחד בחלקו, ורק לאחרונה התברר לו כי הרישומים בעמידר ובמינהל יוחדו לשמו של עמרה בלבד ושמו שלו לא נזכר בהם. על יסוד אלה, עתר שבאבו להכרה בזכויותיו במחצית הדירה, תחילה כדייר מוגן ולאחר מכן כבעלים, וזאת מכוח רכישה מעמידר על ידי עמרה בנאמנות עבורו. בתביעה שכנגד לסילוק ידם של שבאבו ועו"ד מאור מן המקום טענו המשיבות הרצוג ולובנהיים כי הוטעו על ידי מצג מטעם שבאבו לחשוב כי הוא רכש זכויות בחלק הדירה בו השתמש, ולכן לאחר פטירת עמרה הושכר רק חלקו על ידי יורשיו. רק ב1992- התברר ליורשים כי הדירה כולה רשומה על שם עמרה, ואז לראשונה טענו כי שבאבו השכיר את חלקו לעו"ד מאור בלא זכות כדין. אי לכך, הן דרשו את סילוק ידם של שבאבו ועו"ד מאור מהמקום. עיקרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי 3. בית המשפט המחוזי בוחן בפסק דינו את שאלת זכויותיו של שבאבו במחצית הדירה משני היבטים אפשריים: האחד - רכישת זכות לקבל בעלות מכוח "נאמנות נסתרת" שנוצרה, לפי הטענה, בינו לבין עמרה, לפיה שילם שבאבו לעמרה כספים כדי שירכוש עבורו את חלקו בדירה מעמידר, וזאת חרף העובדה כי חלקו לא נרשם בספרי עמידר; השני - רכישת זכויות דיירות מוגנת במחצית הדירה. באשר לשני ההיבטים האמורים, קובע בית המשפט כי שבאבו נכשל בהוכחת זכותו למחצית הדירה, ועם כשלון זה נדונה תביעתו לדחייה. אשר להיבט הראשון, דן בית המשפט בטענת שבאבו כי עמרה שימש שלוחו הנסתר לצורך רכישת חלקו מעמידר, והיה נכון להכיר בתוקפה של הרשאה בעל פה לצורך כך גם אם היא אינה עולה בקנה אחד עם תוכנו הכתוב של חוזה המכר בין עמרה לעמידר. כן היה נכון להכיר בתוקפה המשפטי של הרשאה בעל פה גם נוכח דרישת הכתב בעסקות מקרקעין מכח סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט1969-. עם זאת, בחינת הראיות שהובאו לגופן, הביאה את בית המשפט למסקנה כי לא הונחה תשתית ראייתית מוצקה אשר על יסודה ניתן היה לבסס ממצאים כנטען על ידי שבאבו. בית המשפט מסביר בפירוט כי עדותו היתה, למעשה, עדות יחידה, בלא תמיכה בראיות אחרות - בין עדויות ובין מסמכים. משקל עדות יחידה זו היה מועט ביותר. מצבו הבריאותי של שבאבו בעת מתן עדותו היה רופף, דבריו לקו בבלבול רב ובסתירות פנימיות עמוקות. אומר על כך בית המשפט: "הצורה שבה מסר שבאבו את עדותו התרשמתי באופן כללי כי קשה לסמוך על עדותו. גם בא כוח התובע מסכים בסיכומיו (עמוד 21) כי "אין לסמוך על זכרונו (של שבאבו) באשר למועדי התרחשות הארועים הרלבנטיים, לסדר גודל הסכומים ששולמו ולשאלה איזה מסמכים ראה וחתם". בתוכנה של העדות כולה, הן זו שבעל פה והן זו שהוגשה בתצהירים, נמצאו בקיעים רבים בנושאים מהותיים, עד כדי חוסר יכולת לסמוך על דברי המערער. כך, למשל, נתגלו סתירות מהותיות בקשר למועד כניסתו של שבאבו לדירה כדייר מוגן, וכן באשר למהות התשלומים ששולמו על ידו, גובהם ומועדיהם. על רקע זה ניתח בית המשפט את משקלה של העובדה האובייקטיבית, שלא היתה מחלוקת לגביה, לפיה שבאבו החזיק בפועל במחצית הדירה במשך שנים רבות ונהג בה מנהג בעלים גם לאחר רכישתה על ידי עמרה, ורישומה על שמו בעמידר. הוא מצא כי אין בעובדה זו כדי להשלים את החסר בגירסת שבאבו שלא נתאשרה בעדות בעלת משקל, וקבע כי מציאות הדברים בפועל כפי שתוארה עשויה להתיישב לאו דווקא עם רכישת זכויות מכוח נאמנות אלא גם עם דיירות מוגנת או טעות. משעדות שבאבו לא זכתה לאמון ולמשקל, ומשהמנוח עמרה שוב לא נמצא בין החיים ולא יכול היה להעיד, נמצא כי גירסת התובע בענין קיומה של הרשאה נסתרת לא הוכחה, ועל כן נדחתה. אשר להיבט השני הקשור בזכות המגורים של שבאבו, קבע בית המשפט כי הוכח כי לפחות באשר לשני חדרים הוא שילם דמי מפתח, ועלתה השאלה איזו נפקות יש לתת לעובדה זו. בענין זה נקבע, כי שבאבו פינה את יחידת המגורים שלו ומאז 1981 השכיר אותה לעו"ד מאור בשכירות חודשית בלתי מוגנת לתקופות מתחדשות של עד חמש שנים. מסקנתו היתה, כי גם אם עמדה לשבאבו זכות לדיירות מוגנת, הוא ויתר עליה, נטש את הדירה והשכירה בשכירות מישנה אסורה. ממילא, גם בהקשר זה לא עומדות לו זכויות משפטיות לנכס. לאור האמור, החליט בית המשפט לדחות את התביעה ולקבל את התביעה שכנגד והורה על סילוק ידם של שבאבו ועו"ד מאור מהדירה. טענות הצדדים בערעור 4. אלה עיקרי טענות המערער: מצב בריאותו עמד לו לרועץ בשלב מתן עדותו, ולפיכך לא ניתן לדבריו משקל. בנסיבות אלה שגה בית משפט קמא בכך שלא איפשר הבאת ראיות נוספות מטעמו, ואלה הם: עדות מתווך דירות מנחם פייגי, שביקש להעיד על מחיר המכירה של הדירה כולה לגברת לובנהיים שהיה, על פי הטענה, מחיר מופחת המעיד על כך כי יורשי עמרה עצמם יצאו מנקודת הנחה כי חלק מהדירה אינו שייך להם. כן נדחתה בקשת המערער להציג את תיק עמידר לצורך הבהרת נסיבות מכירת הדירה. בהבאת ראיות אלה היה, לטענתו, כדי להאיר ולהבהיר את גרסתו. עוד הוא הדגיש, כי חזקתו העובדתית בחלק הדירה במשך כ25- שנים עד 1992, תוך עשיית מנהג בעלים בה, הינה בעלת ערך משכנע רב ולא יוחס לה המשקל הראוי במערך הראיות כולו. אשר לתביעה שכנגד, נטען על ידו, ראשית, כי לבית המשפט המחוזי לא היתה סמכות עניינית לדון בתביעת הפינוי; שנית, נטען כי לא היה בסיס לקביעה כי הוא נטש את הדירה וכי השכיר את חלקו בהשכרת מישנה אסורה משום שהסכם השכירות לא הוצג ולכן לא ניתן היה ללמוד ממנו אחרת. לעומת זאת, הפרקטיקה ארוכת השנים של השכרה מעידה על כי בעל הבית ויתר על זכותו לאסור על השכרת משנה. טוענות המשיבות: לגירסת "הנאמנות הנסתרת" שנטענה על ידי המערער, אין למצוא ביסוס ראייתי. מעבר לכך, לא היה מקום וסיבה טובה ליצור נאמנות כזו מקום שלא היתה כל מניעה לרכוש את הדירה בשותפות גלויה מעמידר אילו חפצו בכך שבאבו ועמרה בזמנו. העדר מסמכים כלשהם המעידים על קיומה של נאמנות כזו אינו מתיישב עם פרקטיקה נוהגת להעלות על הכתב קיומה של נאמנות והעברת כספים בהקשר לכך, ותמוהה גם העובדה כי שבאבו לא ביקש לתקן את רישום הזכויות בספרי עמידר ולדאוג לרישום שמו על חלקו ולו לאחר פטירת עמרה, לצורך הגנה בסיסית על זכויותיו. חזקת השנים על ידי שבאבו בחלק מן הדירה היא אמנם עובדה קיימת, אך היא עשויה להתיישב עם קיום מצבים משפטיים שונים שאף אחד מהם לא הוכח. כן נוגעות המשיבות בסתירות העמוקות בעדות שבאבו ונותנות הסבר לעובדה כי הדירה נמכרה במהלך המשפט לגברת לובנהיים בפחות מערכה בשוק. הן העלו שוב טענה של התיישנות התביעה ובקשו בערעור שכנגד כי תיפסקנה לזכותן הוצאות שתפצינה אותן על טרחתן בשתי הערכאות. הכרעה 5. נתתי דעתי לטעמי הערעור ובאתי לידי מסקנה כי אין מנוס מדחייתו. המערער מבקש הכרה בזכויותיו לקבל בעלות במחצית הדירה כאשר עילתו מושתתת על טענה כי תחילת זכויותיו הן כדייר מוגן וסופן ברכישת זכויות בעלות מעמידר באמצעות "נאמנות נסתרת", אשר במסגרתה שילם כספים לעמרה ואילו עמרה רכש בעבורו זכויות בחלק מהדירה מעמידר. גירסת הנאמנות שהועלתה נמצאה בלתי מבוססת על ידי בית משפט קמא, ובדין כך. עדותו היחידה של שבאבו בענין זה היתה שזורה סתירות מהותיות שלא ניתנו ליישוב ולקתה בליקויים מהותיים נוספים שפגעו במשקלה. מנגד לעדות יחידה זו ניצבת, אכן, העובדה החשובה כי שבאבו החזיק בפועל בחלק מן הדירה משנות השישים ואילך והשכיר אותה מתחילת שנות השמונים, כאשר עד 1992 איש לא כפר בזכותו לעשות כן. יחד עם זאת, כנגד עובדה זו עולות התמיהות הבאות: הכיצד יתכן כי שבאבו שילם לעמרה כספים בהיקף ניכר על פי מושגי אותה תקופה לצורך רכישת בעלות, ולא דאג לקיום מסמך, קבלה או תיעוד כלשהו שיעיד על התשלום ועל הזכות, שנרכשה בעקבותיו? מדוע לא דאג, לפחות לאחר פטירת עמרה, לבירור פרטי הרישום בעמידר ולא הקפיד על כך שזכויותיו תירשמנה, כאשר ידע שעתה יש לו דין ודברים עם יורשי עמרה שלא ידעו את מהלכיו של מורישם בענין זה? ומעבר לכל אלה, חוזרת ומנסרת השאלה שלא ניתן לה כל מענה והסבר: מדוע, מלכתחילה, נזקקו שבאבו ועמרה לרכישת הזכויות מעמידר עבור שבאבו באמצעות קונסטרוקציה של נאמנות נסתרת במקום לרכוש את הדירה כדת וכדין בשותפות גלויה בין שניהם שתירשם בהתאם? נציגת מינהל מקרקעי ישראל שהעידה במשפט (עמוד 30 לפרוטוקול) אכן ציינה כי לא היתה באותה תקופה כל מניעה לרכוש דירות עמידר בשותפות בין כמה גורמים, אך הדבר לא נעשה במקרה זה ותיק עמידר משקף רכישת הדירה כולה בידי עמרה בלבד. כל הסבר או הבהרה לגבי המניעים והצורך ביצירת נאמנות נסתרת כזו לא הובאו על ידי המערער - דבר אשר העמיק את הבעייתיות שבגרסתו. כאשר מצרפים אלה לאלה את העובדה כי כלפי עמידר הדירה כולה נרכשה ונרשמה בשמו של עמרה, כי עדותו של שבאבו בענין הנאמנות היתה מלאת סתירות מהותיות ולא היתה בעלת משקל של ממש, כי לא הובהר בצורה מניחה את הדעת מה טעם ומה תכלית היו בביצוע נאמנות כזו, וכי גם לאחר מותו של עמרה לא דאג שבאבו להסדרת מעמדו וזכויותיו הנטענות כלפי יורשי עמרה באמצעות תיקון הרישום בספרי עמידר, ונוכח העובדה כי אין, ולו מסמך אחד, התומך בגירסת הנאמנות - המסקנה המתבקשת היא כי אין מנוס אלא לדחות גירסה זו, משלא ניתן להשתית על יסודה הכרה בזכויות שבאבו לרכוש בעלות בנכס האמור. 6. אין בטענות המערער כי זכויותיו הדיוניות נפגעו בכך שלא ניתן לו להביא ראיות נוספות כדי לשנות את פני הדברים. הראיה האחת שנתבקשה התייחסה לתיק עמידר שנתבקש להציגו בפני בית המשפט. הבקשה הוגשה לאחר תום פרשת הראיות, ולאחר שהצדדים הכריזו כי סיימו את הבאת ראיותיהם, ולפיכך דחה בית המשפט את הבקשה, ונכון עשה. הבקשה לא רק הועלתה באיחור, אלא ככל הנראה גם לגופם של דברים לא היה בקבלתה כדי להעלות או להוריד. בא כוח המערער לא הצביע על חומר ספציפי כלשהו הכלול בתיק אשר עשוי היה להאיר באורח מהותי את תוכנה של התביעה, מה גם שעלה מפרוטוקול הדיון כי באי כוח שני הצדדים מכירים היטב את תוכנו של התיק וקבלו לידיהם את המסמכים הכלולים בו. משכך, לא היה בענין זה כדי להשפיע על התוצאה כאן. הבקשה השניה שנדחתה, המתייחסת לעדותו של מתווך הדירות שאמור היה להעיד על שוויה של הדירה בשוק ערב מכירתה, גם היא לא היתה עשויה לתרום תרומה מהותית לחיזוק גירסת המערער. המדובר הוא בנסיון להביא עדות על כך שהדירה נמכרה על ידי גברת הרצוג לגברת לובנהיים במחיר מופחת ב30%- מערכה בשוק. עדות זו לא נשמעה מאחר שהמערער לא מילא אחר התנאים הנדרשים בתקנות סדר הדין לעניין הבאת עדות מומחה, ולפיכך לא היה מקום להתיר את עדותו. אולם גם בענין זה יש לומר כי אפילו הובאה העדות לא היה בה כדי לשנות את פני הדברים. המשיבים היו נכונים להסכים להנחה העובדתית כי הדירה נמכרה בפחות מערכה בשוק, אלא הסבירו כי המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים והובילה להליכים משפטיים לא איפשרה מכירת הדירה נשוא המחלוקת במחיר שוק מלא בעוד המשפט תלוי ועומד. הסבר זה הוא הגיוני ומייתר את הבאת העדות, אשר תוכנה, הצפוי בלאו הכי, מוסכם על הצדדים, וגם בכך אין כדי לשנות את התוצאה שנתקבלה. 7. אשר להיבט האחר הקשור בזכויות הדיירות המוגנת - גם טענה זו לא נתבססה בתביעת שבאבו. ראשית, המערער לא תבע זכויות בהליך זה מכוח דיירות מוגנת, אלא עילתו הושתתה כל כולה על טענת זכות לבעלות כלפי עמידר מכוח הנאמנות הנסתרת עם עמרה. בית משפט קמא נתן דעתו להיבט זה מעבר לנדרש, ומצא כי העובדות, במידה שהוכחו, לא הניחו יסוד איתן גם לקיומן של זכויות דיירות מוגנת. שהרי מתחילת שנות השמונים, שבאבו חדל להתגורר במקום והשכיר את חלקו לעו"ד מאור בשכירות חופשית מתחדשת. לא הוצג כל מסמך אשר מתוכו ניתן היה להסיק על מקור זכויותיו של שבאבו בנכס ועל קיום זכותו להשכירו בשכירות משנה. בית המשפט הניח, מכל מקום, כי גם אם היה שבאבו דייר מוגן בעבר, הוא חדל להחזיק במקום ולא הוכיח קיום זכות להשכרת מישנה. ממילא, גם אם היה בעבר בעל זכות דיירות מוגנת, הוא איבד במהלך השנים זכויות אלה. איננו צריכים להידרש להיבט זה של הענין, ולו מן הטעם שעילת הדיירות המוגנת לא היוותה עילה עצמאית בתביעתו המתוקנת של המערער אלא הוזכרה כנתון עובדתי בלבד לצורך ביסוס טענתו לזכות בעלות, עליה השתית את תביעתו. ממילא ברור מדוע גם לא הובאו ראיות מספקות להוכחת זכותו כדייר מוגן, ועל כן יש לקבל את מסקנת בית המשפט גם בענין זה. בהינתן מצב הדברים האמור, לא היתה בידי בית המשפט תשתית ראייתית עליה יכול היה לבסס מסקנה כי המערער רכש זכויות במחצית הדירה. 8. אין יסוד לטענת העדר סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי שהעלה המערער ביחס לתביעה שכנגד שהוגשה נגדו. על פי סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984-, בתביעה שכנגד אזרחית מוסמך לדון בית המשפט המחוזי גם אם אותו ענין או אותה תביעה מצויים בסמכות בית משפט השלום. מכאן, שגם אם התביעה שכנגד - אילו הוגשה כתביעה עצמאית - היתה נתונה לסמכות בית משפט השלום, הרי משהוגשה כתביעה שכנגד קמה סמכות לבית המשפט המחוזי לדון בה. 9. טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי המשיבות אינה מחייבת בירור משהתביעה שהגיש המערער נדחתה לגופה. 10. סיכומו של דבר: התביעה נדונה לכשלון מחמת העדר תשתית ראייתית מספקת. חזקתו של שבאבו במחצית הדירה במשך שנים רבות בלא הפרעה, הן בחייו של עמרה והן לאחר מותו, הינה עובדה בעלת משקל הוכחתי לא מבוטל. אולם אין די בכך כדי להעיד על אופי זכויותיו של שבאבו בדירה - אם בר-רשות או דייר מוגן, או רוכש זכויות בעלות מעמידר באמצעות נאמנות נסתרת, כטענתו. על המערער היה הנטל להוכיח בבירור מה אופי זכויותיו במקום והוא לא עמד בנטל זה. השאלות האמורות נשארו בלתי פתורות ותיוותרנה בבחינת חידה גם בימים יבואו. העלאתן כאן משמשת עדות לתקופה שבה חיו בני אדם זה לצד זה בלא דאגה ניכרת למסד את יחסיהם במשבצות משפטיות ברורות ולתעדן במסמכים, אלא הבנות הושגו לא אחת בשיחות בעל פה, בלחיצת יד ומכוח מציאות חיים מתמשכת שיצרה עובדות בשטח. כזה הוא, ככל הנראה, המקרה שלפנינו. עם כל הצער שבדבר, לא ניתן להושיט עזרה למערער משעילתו נותרה לוטה בערפל, ובהעדר עדויות ברורות קשה להתחקות אחר טיבן האמיתי של זכויותיו. אין מנוס, איפוא, מדחיית הערעור. ראוי לציין בהקשר זה, כי עו"ד מאור, ששכר את חלקו של המערער בדירה, פונה מהמקום וערעורו לפנינו נמחק. המשיבות בערעורן הנגדי עומדות על הוצאות, לאחר שהן התביעה והן הערעור כנגדן נדחו. בקשתן בדין היא. עם זאת, נותרה בענין זה תחושה כי ראוי לתת ביטוי כספי כלשהו לחזקתו ארוכת השנים של המערער במחצית הדירה, גם אם לא הצליח להוכיח את מהות זכויותיו בה. לאור זאת, אציע שלא לחייב את המערער בהוצאות. מאותם טעמים, טוב היה אילו חזרו בהן המשיבות מכוונתן לתבוע את המערער לשכר ראוי עבור שנות ישיבתו בדירה, ואם בינתיים נדונה תביעה כזו וניתן בה פסק דין, כי ישקלו להימנע מלממשו. נוכח האמור, אציע לדחות את הערעור ולקבל את הערעור שכנגד בלא צו להוצאות. ש ו פ ט ת הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, ד' באב תשס"א (24.7.01). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084570. R16 /יט

[ "ע\"א 8457/96" ]

6,729

110,708

ב בית המשפט העליון ע"א 8457/96 בפני: כבוד השופט י' אנגלרד המערער : שמואל שבאבו נגד המשיבים : 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה 2. רעיה לובנהיים משיבים פורמליים: 3. עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל 4. מינהל מקרקעי ישראל 5. עו"ד אליהו מאור לתזכורת תאריך הישיבה: י"ג בתמוז תשס"א (4.7.2001) בשם המערער: עו"ד רפי רויטגרונד בשם המשיבים 2-1: עו"ד רשף חן החלטה הצדדים מבקשים זמן נוסף לניהול משא ומתן כדי להגיע לידי הסכם פשרה. בעלי הדין יודיעו לבית משפט זה על תוצאות המשא ומתן תוך שבועיים. ניתנה היום, י"ג בתמוז תשס"א (4.7.2001). ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 96084570. Q18 /שב נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

[ "ע\"א 8457/96" ]

6,730

122,728

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8457/96 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערער : שמואל שבאבו נגד המשיב ות : 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה 2. רעיה לובנהיים משיבים פורמלים: 3. עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל 4. מינהל מקרקעי ישראל לתזכורת בשם המערער : עו"ד רפאל רויטגרונד בשם המשיב ות: עו"ד חן רשף החלטה המזכירות תזמן את הצדדים לדיון תזכורת בפני כבוד השופט י' אנגלרד ביום 24.6.2001 בשעה 10.00. ניתנה היום, כ"ו בסיון תשס"א (17.6.2001). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 96084570. Q15 /שב נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

[ "ע\"א 8457/96" ]

6,731

123,159

ב בית המשפט העליון ע"א 8457/96 - ז' בפני: כבוד השופט י' אנגלרד המערער : שמואל שבאבו נגד המשיב ות : 1. מרים הרצוג מארה"ב באמצעות מר עובד בלנגה 2. רעיה לובנהיים משיבים פורמלים: 3. עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל 4. מינהל מקרקעי ישראל בקשה מוסכמת ל דחיית מועד תזכורת בשם המערער: עו"ד רפאל רויטגרונד בשם המשיבות: עו"ד חן רשף החלטה לבקשת המשיבות ובהסכמת בא-כוח המערער, נדחה מועד התזכורת מיום 24.6.2001 ליום 4.7.2001 בשעה 10.00. ניתנה היום, כ"ט בסיון תשס"א (20.6.2001). ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 96084570. Q17 /שב נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

[ "ע\"א 8457/96" ]

6,732

1,996

ב בית המשפט העליון רע"א 5725/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת: ל.מ. אוטוסטרט בע"מ נגד המשיב : אבי פארס שאדי בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשת: עו"ד ח. גלזר החלטה תנתן התחייבות של חברת "מגדל" חברה לביטוח בע"מ בתנאי הערבות הבנקאית. המועד להפקדת ההתחייבות - תוך עשרים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ו' בתשרי תשנ"ח (7.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057250. O01

[ "רע\"א 5725/97" ]

6,733

2,877

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 5725/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בקשת : ל.מ. אוטוסטרט בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ח. גלזר נגד המשיב : אבי פארס שאדי ע"י ב"כ עו"ד א. ברק בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בת.א. 67/95 מיום 9.7.97 שניתנה על ידי כבוד השופט השופט ס. ג'ראח החלטה 1. אני מציעה לבא-כוח המשיב להסכים לזמונו של פרופ' ניימן לעדות באופן ששני הצדדים יפנו לבית המשפט בהסכמה כאמור. מתוך הנחה שבית המשפט ייעתר לבקשה, יבואו הדברים על תקונם. 2. אין מקום לחסום אפשרות חקירה של מומחה גם אם נשלחו לו שאלות הבהרה, בין אם השיב עליהן בין אם לוא; בין אם היתה הצדקה למחלוקת אם עליו להשיב על כלן או על חלקן. חקירה נגדית של מומחה היא זכות שאינה נשללת על ידי האפשרות להציג לו שאלות הבהרה, אלא במקרים חריגים. בהעדר הנמקה בהחלטה, לא עולה מתוך החומר שמקרה זה בא בגדרם. 3. הצדדים יודיעו עמדתם להצעה הנ"ל תוך 10 ימים. ניתנה היום, כ"ט בתשרי התשנ"ח (30.10.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057250. J02

[ "רע\"א 5725/97" ]

6,734

8,844

ב בית המשפט העליון רע"א 5725/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשת : ל' מ' אוטוסטרט בע"מ נגד המשיב : אבי פארס שאדי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 9.7.97 בת"א 67/95 שניתנה על ידי כבוד השופט ס' ג'ראח החלטה על פי בקשה משותפת של באי כוח הצדדים לבית המשפט המחוזי, התיר בית המשפט המחוזי את הזמנתו לעדות של פרופסור ניימן. בכך באה עתירתה של המבקשת בתיק זה על סיפוקה, ומתייתר הצורך להחליט בה. אי לזאת, נמחקת בזה הבקשה. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. ניתנה היום, ד' בכסלו התשנ"ח (3.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97057250. E04

[ "רע\"א 5725/97" ]

6,735

18,458

ב בית המשפט העליון רע"א 5725/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשת : ל' מ' אוטוסטרט בע"מ נגד המשיב : אבי פארס שאדי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 9.7.97 בת"א 67/95 שניתנה על ידי כבוד השופט ס' ג'ראח החלטה לאור הסכמת באי כוח הצדדים להצעת כבוד השופטת שטרסברג-כהן מיום 30.10.97, מתבקשים באי כוח הצדדים להודיע את תוצאות פנייתם המשותפת לבית המשפט המחוזי בבקשה לזימונו של פרופסור ניימן לעדות. עם קבלת הודעת באי כוח הצדדים כאמור, יוחלט ביחס להמשך ההליכים בבקשה זו. ניתנה היום, יג' בחשון התשנ"ח (13.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97057250. E03

[ "רע\"א 5725/97" ]

6,736

1,998

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3641/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש: אוקנין אהרון נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.6.97 בת.פ.ח. 97/96 שניתן על ידי כבוד השופטים א' סטרשנוב, ז' המר וש' טימן. ה ח ל ט ה לקבוע לדיון ל- 17.6.97 שעה 10:00. ניתנה היום, י' בסיון תשנ"ז (15.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "ע\"פ 3641/97" ]

6,737

3,134

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3641/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כב' השופט י' גולדברג המערער : פלוני נגד המשיבה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.6.97 בתיק ת.פ.ח. 97/96 שניתן על ידי כבוד השופטים: סטרשנוב, המר, טימן תאריך הישיבה: י"ג בתשרי התשנ"ח (14.10.97) בשם המערער: עו"ד מ. רובינשטיין בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל החלטה כמבוקש על ידי בא-כוח המערער, ובהתחשב בתאריך הלידה של אשתו של המערער, אנו מחליטים לדחות את ביצוע העונש. תחילת ריצוי המאסר יהיה ביום 4.1.98. בתאריך זה על המערער להתייצב בבית המשפט המחוזי בתל-אביב לריצוי עונשו עד שעה 12:00. ניתנה היום, כ"א בתשרי התשנ"ח (22.10.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036410. E06

[ "ע\"פ 3641/97" ]

6,738

6,618

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3641/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש: אהרון אוקנין נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.6.97 בת.פ.ח. 97/96 שניתן על ידי כבוד השופטים א' סטרשנוב, ז' המר וש' טימן. ה ח ל ט ה לבקשת בא כוח המערער, נדחה הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין ליום 23.6.97 בשעה 8:30. בהסכמת פרקליטות המדינה, הנני דוחה את ביצוע גזר הדין ומורה על עיכוב ביצוע ארעי נוסף עד ליום 24.6.97. ניתנה היום, יא' בסיון תשנ"ז (16.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036410. F02

[ "ע\"פ 3641/97" ]

6,739

8,324

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3641/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כב' השופט י' גולדברג המערער : פלוני נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 8.6.97 בתיק תפ"ח 97/96 שניתן על ידי כבוד השופטים סטרשנוב, המר, טימן תאריך הישיבה: יג' בתשרי התשנ"ח (14.10.97) בשם המערער: עו"ד מ' רובינשטיין בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל פסק-דין המערער הורשע בעבירת אינוס של המתלוננת, אשר היתה אותה עת גיסתו. העונש שהושת עליו הוא שש שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי בתנאים אותם קבע בית המשפט. ערעור המערער הוא על הרשעתו בדין, ולחילופין על גבה העונש. על אף כל טענותיו של בא-כוח המערער, דין הערעור על ההרשעה להידחות. בית-המשפט המחוזי נתן אמון בלתי מסוייג בעדות המתלוננת. אף מתברר, שכבר ביום המקרה, בסמוך לאחריו, סיפרה על מעשה המערער בה לאמה; אם גם מסיבות משפחתיות לא התכוונה בתחילה להתלונן על המעשה. מנסיבות המקרה ניתן גם ללמוד שלא היה כל ענין למתלוננת ליחס למערער, את מעשה האינוס, תוך שהיא מכבידה וגורמת אי נעימות רבה לעצמה, אלא אם אירע בפועל. אכן, על פי עדויות המתלוננת ואמה, בהן נתן בית המשפט אמון, הוכחה העבירה המיוחסת למערער. לדעתנו, אין עילה שנתערב באמון שנתן בית המשפט בעדותן. מכאן, שדין הערעור על ההרשעה להידחות. לדעתנו, אין גם להתערב בגובה העונש שהוטל על המערער. מעשה האונס בוצע בביתו של המערער, כשניצל את שהות המתלוננת בו, שעה שהמתינה לאחותה, אשת המערער. מדובר באונס של גיסתו כשהיא נמצאת בהריון, על אף תחנוניה כי יפסיק את מעשה האונס. בהתחשב בחומרת העבירה ובנסיבותיה כאמור, אף כי זה עונש המאסר הראשון שיהא על המערער לרצות - אין העונש חמור במידה המצדיקה התערבות. כך, גם בהתחשב בנסיבות המשפחתיות המיוחדות של המערער, אותן העלה בא כוח המערער בפנינו. התוצאה היא שהערעור הן על ההרשעה והן על חומרת העונש נדחה. ניתן היום, כ"א בתשרי התשנ"ח (22.10.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97036410. E05

[ "ע\"פ 3641/97", "תפ\"ח 97/96" ]

6,740

12,074

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3641/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש : אהרון אוקנין נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.6.97 בת.פ.ח. 51/96 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' סטרשנוב. ז' המר וש' טימן תאריך הישיבה: י"ח בסיון התשנ"ז ( 23.06.97 ) בשם המבקש : עו"ד שחר מנדלמן (ועמו המבקש עצמו) בשם המשיב ה: עו"ד אורלי מור-אל ה ח ל ט ה בהתחשב בנסיבותיו המשפחתיות יוצאות הדופן של המבקש, אשר פורטו בגוף הבקשה, קיבלה באת-כוח המשיבה את המלצתי והסירה את התנגדותה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר. הנני מקבל את הבקשה ומורה לעכב את ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי עד למתן פסק-דין בערעור זה. הערבויות שהופקדו בגין שחרורו של המבקש ממעצר תעמודנה בעינן. כן יש לוודא חידוש הצו לעיכוב יציאתו של המבקש מישראל. המזכירות תקבע את הערעור לשמיעה בפני הרכב למועד קרוב ככל האפשר, ועל כל פנים לא יאוחר מסוף חודש ספטמבר 1997. הסניגור הצהיר כי יסגל עצמו לכל מועד שייקבע ולא תתבקש מצדו דחיית מועד הדיון. ניתנה היום, יח' בסיון תשנ"ז (23.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "ע\"פ 3641/97" ]

6,741

12,927

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3641/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערער : אוקנין אהרון נגד המשיב ה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 8.6.97 בת.פ. 97/96 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' שטרסנוב ז' המר, ש' טימן תאריך הישיבה: כ"ז באלול תשנ"ז (29.9.97) בשם המערער : עו"ד רובינשטיין מנחם בשם המשיב ה: עו"ד אורלי מור אל החלטה בא-כוח המערער התייצב לפנינו לטיעון אך המערער עצמו לא הופיע. בא-כוח המערער, עורך-דין רובינשטיין, יודע זה מכבר - לפני כחודשיים ימים - כי מועד הערעור נקבע לשמיעה להיום, ולמרות זאת שומעים אנו ממנו היום כי לא עלה בידו להודיע למערער על קביעת הערעור לשמיעה להיום. לטענתו ניסתה מזכירתו ליצור קשר עם המערער אך לשוא. הסבריו של עורך-דין רובינשטיין אינם מתקבלים על הדעת. מסתבר מדבריו כי רק בימים האחרונים ניסה ליצור קשר עם המערער והדבר לא עלה בידו. יתר-על-כן: עורך-דין רובינשטיין ידע כי המערער לא יתייצב לדיון היום - ולו מן הטעם שהדבר לא הודע לו - אך לא טרח להודיע את הדבר לבית-המשפט. בנסיבות שנוצרו אין ברירה מלפנינו אלא לדחות את שמיעת הערעור למועד אחר. מזכירות בית-המשפט תקבע מועד קרוב ביותר לשמיעת הערעור, ותדאג למסירת הזמנה אישית למערער. כן ידאג עורך-דין רובינשטיין, אישית, לכך שהמערער יתייצב לדיון הבא שיהיה. ניתן לקבוע את השמיעה לפני כל הרכב. ניתנה היום, כ"ז באלול תשנ"ז (29.9.97) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036410. G04

[ "ע\"פ 3641/97" ]

6,742

14,820

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3641/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כב' השופט י' גולדברג המערער : פלוני נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 8.6.97 בתיק תפ"ח 97/96 שניתן על ידי כבוד השופטים סטרשנוב, המר וטימן תאריך הישיבה: יג' בתשרי התשנ"ח (14.10.97) בשם המערער : עו"ד מ' רובינשטיין בשם המשיב ה: עו"ד אורלי מור-אל החלטה כמבוקש על ידי בא כוח המערער, ובהתחשב בתאריך הלידה של אשתו של המערער, אנו מחליטים לדחות את ביצוע העונש. תחילת ריצוי המאסר יהיה ביום 4.1.98. בתאריך זה על המערער להתייצב בבית המשפט המחוזי בתל אביב לריצוי עונשו, עד שעה 12:00. ניתנה היום, יג' בתשרי התשנ"ח (14.10.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97036410. E07

[ "ע\"פ 3641/97", "תפ\"ח 97/96" ]

6,743

1,999

בית המשפט העליון רע"פ 3523/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : מרדכי אליעזר נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 685/96 שניתן ביום 29.4.97 על ידי כבוד השופט גרשון בשם המבקש: עו"ד שמחה ניר החלטה 1. הרשות לערער נתונה. 2. להקדיש לדיון 20 דקות מחולקות בשווה בין הפרקליטים. 3. לקבוע לפני ההרכב המיוחד ביום 30.11.97. ניתן היום כח בסיון תשנ"ז (3.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035230. B04

[ "רע\"פ 3523/97" ]

6,744

7,423

בית המשפט העליון רע"פ 3523/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : מרדכי אליעזר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 685/96 שניתן ביום 29.4.97 על ידי כבוד השופט גרשון. בשם המבקש: עו"ד שמחה ניר החלטה לתשובת המשיבה תוך 15 ימים. ניתנה היום, ד' בסיון תשנ"ז (9.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035230. B01

[ "רע\"פ 3523/97" ]

6,745

10,219

בית המשפט העליון רע"פ 3523/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : מרדכי אליעזר נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט החלטה העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "רע\"פ 3523/97" ]

6,746

14,039

ב בית המשפט העליון רע"פ 3523/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער: מרדכי אליעזר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.4.97 בע"פ 685/96, שניתן על ידי כבוד השופט ע' גרשון תאריך הישיבה: א' בכסלו התשנ"ח ( 30.11.97 ) בשם המ ערער: עו"ד שמחה ניר בשם המשיב ה: עו"ד נורית ישראלי פסק-דין המערער לא הופיע לדין, חרף הזמנתו כדין. על פי הוראת סעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 19), התשנ"ה1995-, רואים אותו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום. בית המשפט רשאי לדון נאשם לאור הודאתו, "אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו, משום עיוות דין לנאשם". בעניין שלפנינו סבר בית המשפט כי לא יהא משום עיוות דין כאמור, והרשיע המערער. הוא עשה כן לאחר ששמע ראיות. אמת, ראיות אלה, כשלעצמן, לא היה בהן כדי לבסס הרשעת המערער. עם זאת, ראיות אלה, בנסיבות העניין שלפנינו, לא חתרו תחת ההודאה ולא שללו את כוחה. נמצא, כי הרשעת המערער בדין יסודה. בשאר הטענות לא מצאנו ממש. הערעור נדחה. ניתן היום, א' בכסלו התשנ"ח (30.11.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035230. A07 /דז/

[ "רע\"פ 3523/97" ]

6,747

2,000

ב בית המשפט העליון רע"א 6800/96 רע"א 6802/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל המבקשת ברע"א 6800/96 והמשיבה ברע"א 6802/96: חיפה כימיקלים בע"מ נ ג ד המשיבה ברע"א 6800/96 והמבקשת ברע"א 6802/96: St. Paul Fire and Marine Insurance Co. משיבה פורמלית: אליהו, חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 18.7.96 בתיק ע"א 775/96 שניתן על ידי כבוד השופטת ו' אלשייך תאריך הישיבה: כ"ו בתשרי התשנ"ח ( 27.10.97 ) בשם המ בקשת: עו"ד ר' לויתן ועו"ד פ' שרון בשם המשיב 1: עו"ד רם שמגר בשם המשיב 2: עו"ד ג' נשיץ ועו"ד נ' היכל פסק-דין כמוסכם על הצדדים, מאוחד הדיון ברע"א 6800/96, רע"א 6802/92 ורע"א 2952/97. כמוסכם על הצדדים, קנה לעצמו בית המשפט המחוזי סמכות לדון בתביעת חיפה כימיקלים בע"מ כנגד המבקשת ברע"א 6802/96. אך זאת, בכפוף להודעת בא כוח מבקשת זו, עורך דין שמגר, שבכוונת מרשתו לטעון שהפורום של בית המשפט המחוזי אינו הפורום הנאות, וזאת נוכח עובדות נוספות אשר התבררו מאז החלטתה של כבוד השופטת אלשיך נשוא שתיים מהבקשות לרשות ערעור. אין צו להוצאות. ניתן היום, כו' בחשון התשנ"ח (27.10.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96068000. E02

[ "רע\"א 6800/96", "רע\"א 6802/96", "ע\"א 775/96", "רע\"א 6802/92" ]

6,748

7,806

בית המשפט העליון רע"א 96 / 6800 רע"א 6802/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת ברע"א 68 00/96 והמשיבה ברע"א 6802/96: חיפה כימיקלים בע"מ נגד המשיב ה ברע"א 6800/96 והמבקשת ברע"א 6802/96: S t. Paul Fire & Marine Insurance Co. משיבה פורמלית: אליהו חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 18.7.96 בע"א 775/96 שניתן על ידי כבוד השופטת ו. אלשייך בשם המבקשת ברע"א 6800/96 עו"ד רחל לויתן; עו"ד פגי שרון; והמשיבה ברע"א 6802/96: עו"ד פרופ' ס. גולדשטיין בשם המשיבה ברע"א 6800/96 והמבקשת ברע"א 6802/96: עו"ד רם שמגר בשם המשיבה הפורמלית: עו"ד פטר ג. נשיץ החלטה הדיון יתקיים בפני מותב תלתא. ניתנה היום, י"א אדר א' התשנ"ז (18.2.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96068000. A01 /דז/

[ "רע\"א 96", "רע\"א 6802/96", "בע\"א 775/96" ]

6,749

13,201

ב בית המשפט העליון רע"א 6800/96 רע"א 6802/96 רע"א 3952/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל המבקשת ברע"א 6800/96 ורע"א 3952/97 והמשיבה ברע"א 6802/96: חיפה כימיקלים בע"מ נגד המשיבה ברע"א 6800/96 ורע"א 3952/97 והמבקשת ברע"א 6802/96: 1. חברת ביטוח סנט-פול מרין משיבה פורמלית ברע"א 6800/96 ורע"א 6802/96 והמשיבה 2 ברע"א 3952/97: 2. אליהו, חברה לביטוח בע"מ המשיבים ברע"א 3952/97: 3. R.F.C. INTERMEDITRIES, INC. 4. INTERE INTERMEDIARIES, INC. 5. לייבוביץ את שטיירמן, סוכנות לביטוח בע"מ החלטה יש לתקן את פסק דיננו ברע"א 6800/96, רע"א 6802/96 ורע"א 3952/97 מיום 27.10.97, ובמקום רע"א 2952/97 יבוא רע"א 3952/97. כן יש להוסיף בכותרת פסק הדין את רע"א 3952/97 ואת הצדדים לו. ניתנה היום, יג' בחשון התשנ"ח (13.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96068000. E03

[ "רע\"א 6800/96", "רע\"א 6802/96", "רע\"א 3952/97", "רע\"א 2952/97" ]

6,750

2,004

בבית המשפט העליון ע"א 2970/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : לרמן עמנואל נגד המשיבים : 1. לרמן טליה(קטינה) 2. לרמן ניר(קטין)-שניהם באמצעות אימם הוגש הליך בשם המערער: עו"ד אמיר דהאן החלטה לפני שתינתן החלטה בענין החזר האגרה, על בא-כוח המערער להודיע לבית המשפט אם הוא מבטל את הערעור. ניתנה היום, ז' באב תשנ"ז (10.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029700. Q01

[ "ע\"א 2970/97" ]

6,751

3,672

ב בית המשפט העליון ע"א 2970/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : לרמן עמנואל נגד המשיבים : 1. לרמן טליה(קטינה) 2. לרמן ניר(קטין)-שניהם באמצעות אימם הטבעית אורלי לרמן בקשה למחיקת ערעור בשם המערער: עו"ד אמיר דהאן החלטה אני מוחקת את הערעור כמבוקש. האגרה תושב. ניתנה היום, י"ג בתשרי תשנ"ח (14.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029700. O02

[ "ע\"א 2970/97" ]

6,752

2,005

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4080/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. יוסף פאיז אסעד-שיח' 2. סלמאן נפאע-שיח' 3. אחמד סלאלחה-שיח' 4. תופיק קבלאן-שיח' 5. סעיד חמוד-שיח' 6. יוסף אסעד שאהין-שיח' נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. כמאל נג'ב חיר-שיח' 3. רג'א חמאדה קבלאן-שיח' 4. חסין סלים חלבי-שיח' 5. חמזה נופל גאנם -מראר-שיח' 6. חיר מזיד פאיז-שיח' 7. אלשייך נג'יב סאלח -שיח' 8. המועצה הדתית הדרוזית צו-ביניים על-יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית-משפט זה, מצווה בית-המשפט כי יצא מלפניו צו-ביניים המכוון אל המשיבים 8-2 והמורה להם להימנע מלהשתתף בדיוני המועצה הדתית. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בעתירה למתן צו על-תנאי שתידון בפני הרכב של שלושה שופטים במעמד הצדדים. ניתן היום, כג תמוז תשנ"ז (28.7.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040800. L05

[ "בג\"ץ 4080/97" ]

6,753

5,958

בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק בג"ץ 4080/97 - 2 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. יוסף פאיז אסעד-שיח' 2. סלמאן נפאע-שיח' 3. אחמד סלאלחה-שיח' 4. תופיק קבלאן-שיח' 5. סעיד חמוד-שיח' 6. יוסף אסעד שאהין-שיח' נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. כמאל נג'ב חיר-שיח' 3. רג'א חמאדה קבלאן-שיח' 4. חסין סלים חלבי-שיח' 5. חמזה נופל גאנם -מראר-שיח' 6. חיר מזיד פאיז-שיח' 7. אלשייך נג'יב סאלח -שיח' 8. המועצה הדתית הדרוזית בקשה ל מתן צו ביניים החלטה צו-ביניים כמבוקש. העתירה תידון במאוחד עם בג"צ 4627/97,4626/97,4451/97,4412/97. ניתנה היום כג תמוז תשנ"ז (28.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "בג\"ץ 4080/97" ]

6,754

17,744

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4080/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. יוסף פאיז אסעד-שיח' 2. סלמאן נפאע-שיח' 3. אחמד סלאלחה-שיח' 4. תופיק קבלאן-שיח' 5. סעיד חמוד-שיח' 6. יוסף אסעד שאהין-שיח' נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. כמאל נג'ב חיר-שיח' 3. רג'א חמאדה קבלאן-שיח' 4. חסין סלים חלבי-שיח' 5. חמזה נופל גאנם -מראר-שיח' 6. חיר מזיד פאיז-שיח' 7. אלשייך נג'יב סאלח -שיח' 8. המועצה הדתית הדרוזית בקשה למחיקת העתירה בשם העותרים : עו"ד נפאע סעיד פסק-דין העתירה נמחקת. ניתן היום כט בתמוז תשנ"ז (3.8.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040800. B06

[ "בג\"ץ 4080/97" ]

6,757

2,006

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5924/96 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' אנגלרד המערער ת : מדינת ישראל נגד המשיבים : 1. יחזקאל בן זלמן סרברו 2. נוח בן דוד פיין 3. יצחק בן דוד בקל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.7.96 בת.פ. 287/96 שניתן על ידי כבוד השופט א. פריש תאריך הישיבה: י"ז בכסלו תשנ"ח (16.12.97) בשם המערער ת: עו"ד נ. שילר בשם המשיב 2: עו"ד פ. דבורין ועו"ד קואל בשם המשיב 3: עו"ד ש. נודל ועו"ד י. בן-יוסף פסק-דין לבקשת באת כוח המערערת נדחה הערעור. ניתן היום, י"ז בכסלו תשנ"ח (16.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059240. D02

[ "ע\"פ 5924/96" ]

6,758

2,008

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7123/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : חסן שאהין נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם העותר: בעצמו החלטה פטור מאגרה. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071230. O01

[ "בג\"ץ 7123/97" ]

6,761

5,477

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7123/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקש : חסן מחפוז חסן שהין נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה לגבי תנאי מאסר החלטה לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה מתבקש העותר להודיע תוך 15 יום אם הוא חוזר בו מעתירתו. ניתנה היום, ל' בכסלו תשנ"ח (29.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071230. J04

[ "בג\"ץ 7123/97" ]

6,762

10,484

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7123/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר: חסן מחפוז חסן שהין נגד המשיב : שירות הביטחון הכללי בקשה לגבי תנאי מאסר החלטה הבקשה אינה ברורה דיה ונראית כעתירת אסיר הצריכה להיות מוגשת לבית המשפט המחוזי. מדובר - ככל הנראה - באסיר השפוט לתקופה ארוכה והוא מבקש עזרה כמי שסייע לשעבר לשב"כ - לטענתו. המשיב מתבקש להבהיר את התמונה תוך 15 יום. התיק יחזור אלי בתום תקופה זו. ניתנה היום, י"א בכסלו תשנ"ח (10.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071230. J02

[ "בג\"ץ 7123/97" ]

6,763

22,779

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7123/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר: חסן מחפוז שהין נ ג ד המשיב: שירות הבטחון הכללי ע"י ב"כ עו"ד שי ניצן עתירה למתן צו-על-תנאי פסק-דין 1. העותר, אסיר בבית סוהר אשל, איננו מיוצג ועתירתו נרשמה כעתירה לצו-על-תנאי אף שאיננה נושאת כותרת זו. הוא נידון לעשרים שנות מאסר בגין ביצוע עבירות מין. העותר מציג עצמו כסייען של כוחות הבטחון. הוא מבקש עזרה ושיקום במסגרת זו וכן מבקש הוא לקבל חופשות ככל אסיר. עוד מבקש הוא, שבתום תקופת ריצוי מאסרו, לא יוחזר לתחום הרשות הפלסטינאית. 2. בית משפט זה טיפל לא אחת בבקשות מסוג זה (ראו למשל בג"ץ 8871/96 אדיב מזהר נ' שירות הבטחון הכללי (לא פורסם)) וידוע לו כי מערכת הבטחון קיבלה על עצמה לסייע ולשקם סייענים, אלא שלפי הודעה מטעם המדינה, לא הופעל העותר מעולם כמקור וקשריו הספוראדיים המועטים עם שירותי הבטחון, אין בהם כדי להוות בסיס כלשהו לטענתו כי הינו סייען שב"כ. לפיכך אין מקום להיענות לעתירתו בנושא זה. 3. שחרורו הצפוי הוא לכל המוקדם בעוד כ6- שנים, לפיכך, פנייתו עקב חששותיו מפני העברתו לתחום הרשות הפלסטינאית בתום מאסרו מוקדמת מדי ויהיה עליו לפנות לגורמי הבטחון סמוך למועד שחרורו. 4. אשר לנושא החופשות, הרי שבנושא זה על המבקש לפנות - אם רצונו בכך - לבית המשפט המחוזי הדן בעתירות אסירים לגבי תנאי מאסרם. אשר על כן העתירה נדחית. ניתן היום, ט"ו בטבת התשנ"ח (13.1.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071230. J03

[ "בג\"ץ 7123/97", "בג\"ץ 8871/96" ]

6,764

6,580

בבית המשפט העליון ע"א 9406/96 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : הכומר מוניר (טרי) קאקיש נגד המשיבים : 1. מסיונר רוס ביארס ואח' 2. הכומר אדוארד טנוס בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד זכי כמאל החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך 14 ימים מיום קבלת ההחלטה. ימי הפגרה יבואו במנין הימים לצורך חישוב המועדים על-פי החלטה זו. ניתנה היום, י"ז בתמוז תשנ"ז (22.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094060. Q04

[ "ע\"א 9406/96" ]

6,766

19,826

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9406/96 - ד' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : הכומר מוניר (טרי) קאקיש נגד המשיבים : 1. מסיונר רוס ביארס ואח' 2. הכומר אדוארד טנוס סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ד בטבת התשנ"ח (22.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094060. A06 /דז/

[ "ע\"א 9406/96" ]

6,767

36,899

ב בית המשפט העליון ע"א 9406/96 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערער : הכומר מוניר (טרי) קאקיש נגד המשיבים : 1. מסיונר רוס ביארס ואח' 2. הכומר אדוארד טנוס בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים בשם המשיב הראשון: עו"ד סאדר אלפרד החלטה לתגובת המערער תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, י"ח באב תשנ"ח (10.8.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094060. O07

[ "ע\"א 9406/96" ]

6,768

39,203

ב בית המשפט העליון ע"א 9406/96 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : הכומר מוניר (טרי) קאקיש נגד המשיבים : 1. מסיונר רוס ביארס ואח' 2. הכומר אדוארד טנוס בקשה למתן פסק דין בהעדר סיכומים ובקשה להארכת מועד להגשת סיכומים בשם המערער: עו"ד זכי כמאל בשם המשיב מס' 2: עו"ד אלפרד סאדר החלטה בפני שתי בקשות, האחת למתן פסק דין בהעדר סיכומים מטעם המשיבים אשר הוגשה ביום 26.7.98 מטעם המערער. השניה, בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים מטעם המשיבים. המערער הגיש סיכומים מטעמו ביום 8.3.98. על פי צו כב' הנשיא מיום 22.1.98 היה על המשיבים להגיש סיכומיהם תוך שלושים יום ממועד הגשתם של סיכומי המערער. עד מועד הגשת הבקשה חלפו למעלה מ4- חודשים, אולם סיכומי המשיבים לא הוגשו. כמו כן, לא הוגשה בקשה להארכת המועד להגשתם. ביום 9.8.98 הוגשה תגובה לבקשה מטעם המשיבים וכן בקשה להארכת מועד להגשת סיכומיהם. אין בנימוקים המובאים בבקשה להארכת המועד כדי להסביר מדוע לא הוגשו סיכומי המשיבים בזמן, שכן כעולה מהבקשה שני המשיבים ידעו על דבר מתן הצו לסיכומים בכתב ועל הגשתם של סיכומי המערער וזאת, גם אם העתק מכבתי בי הדין לא הומצא לבא כוח המשיב 2. האיחור בהגשת הסיכומים גרם נזק למערער. אולם, מאחר שאין המדובר בנזק שלא ניתן לפצות בגינו באמצעות פסיקת הוצאות, אני נענית לבקשה להארכת המועד להגשת סיכומי המשיבים תוך חיובם בהוצאות המערער בבקשה זו. המשיבים יגישו הסיכומים מטעמם עד ליום 13.10.98. המשיבים ישאו בהוצאות המערער בבקשה זו בסכום של 5,000 ש"ח בחלקים שווים. ניתנה היום, ז' באלול תשנ"ט (27.9.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094060. P08

[ "ע\"א 9406/96" ]

6,769

51,111

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9406/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד המערער: הכומר מוניר קאקיש נ ג ד המשיבים: 1. מסיונר רוס ביארס 2. הכומר אדוארד טנוס ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.11.96 בת.א. 1319/93 שניתן על-ידי כבוד השופט ש' ברלינר תאריך הישיבה: ג' בשבט תשנ"ט (20.1.99) בשם המערער: עו"ד זכי כמאל בשם המשיב 1: עו"ד סאדר אלפרד בשם המשיב 2: עו"ד מנסור ויקטור פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: העובדות וההליכים 1. המערער, הכומר מוניר קאקיש, ששמש ככומר בכנסייה המקומית בערים רמאללה ורמלה, והמשיבים, המסיונר רוס ביירס (המשיב מס' 1), ששמש כמסיונר בארצות-הברית ובארץ, והכומר אדוארד טנוס (המשיב מס' 2) ששמש כעוזרו של המשיב 1, מילאו תפקידים בעלי חשיבות בתקופה הרלבנטית בעדת "קהילת השם בארץ הקודש". משפחת פאנוס, המתגוררת בעיר רמלה, נמנית על חברי קהילת המאמינים. בין המערער לבין משפחת פאנוס נקשרו קשרי ידידות עמוקה עד שאבי המשפחה אימץ את המערער להיות לו כבן ואח לבניו ולבנותיו. 2. המערער הגיש נגד המשיבים תביעה בגין פרסום לשון הרע ובגדרה תבע פיצויי על נזקיו אותם העריך ב2,000,000- ש"ח. בפני בית-המשפט קמא טען המערער כי המשיב מס' 1, שראה בו כמתחרה, ועל רקע חששם של המשיבים מעליית כוחו ומעמדו בעדת "קהילות השם בארץ הקודש" בארץ ובמרכז הכנסייה אשר במינסוטה שבארצות-הברית, חַברוּ אלה יחדיו והוציאו את דיבתו רעה. המשיבים - על פי הטענה - ייחסו למערער מעשי ניאוף עם לידיה, בת למשפחת פאנוס, המשתייכת לעדת המאמינים ולכנסייה שבראשה עמד המערער, ופרסמו זאת באסיפת של כלל חברי כנסיית קהילות השם בארץ הקודש בעיר רמאללה. משיוחסו לו מעשים אלו - כך לטענתו - נפגעה משפחתו באופן חמור, נוצר קרע בינו ובין אשתו, הוא עמד לבירור בפני מוסדות הקהילה ונאלץ לעזוב את משרתו בישראל וקידומו בכנסייה נעצר. בגין נזקים אלה תבע המערער את הפיצוי האמור. פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי 3. היריעה עליה נפרש פסק-דינו של בית-משפט המחוזי, מפי כבוד השופט ש' ברלינר, קצרה ותמציתית היא. זו כוללת את תמצית העובדות, הטענות שהועלו וקביעותיו של בית-המשפט. בית-המשפט הוסיף וציין בשולי פסק-דינו כי משום כבודם של הצדדים הוא איננו מוצא לנכון ולראוי להוסיף ולפרט מעבר לאמור. בפני בית-המשפט המחוזי הוצגו שני מכתבים מיום 23.8.92 שנשלחו לכומר קלרנס ג'ון ששמש כמפקח הראשי של כנסיית קהילות השם במרכזה שבמינסוטה; אחד המכתבים נכתב על-ידי מוסא עלווי והשני על-ידי אשתו, סלווה עלווי - חברתה של לידיה, שגם עבדה עמה כמורה בבית-ספר - ומשניהם עולה כי המערער שהה עם לידיה במהלך לילה במלון מסויים. בית-המשפט קבע כי בהסתמך על מכתבים אלה ועל יסוד נתונים נוספים, השמיעו המשיבים לקהל המאמינים באסיפה בכנסייה דברים, בהם יוחסו למערער קיום קשר אינטימי ומעשי ניאוף עם לידיה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי המשיבים אכן יכלו לסמוך על האמור במכתבים, מאחר והתנהגותו של המערער - שמצאה את ביטוייה, בין היתר, בהשתתפות באירועים ובטיולים עם לידיה, בנסיעה עמה לקפריסין ולמצרים וכדומה - המכתבים האמורים ושאר הנתונים שהיו בפניו, נתנו בידי המשיבים בסיס מוצק ומוצדק לחקור ולברר באשר לקיומו של קשר אינטימי כאמור, לחשוב כפי שחשבו ולפעול בהתאם, בכל הקשור למעמדו של המערער ולתפקידיו בכנסיית "קהילות השם בארץ הקודש". עם זאת, קיבל בית המשפט את טענת התביעה (המערער דכאן) בקובעו, כי לא התקיים קשר אינטמי בין המערער לבין לידיה ולא היה מעשה ניאוף. ראוי לציין, כי למקרא פסק-הדין ומתוך עיון בחומר הראיות, נראה כי השופט קמא גילה טפח וכיסה טפחיים מתוך עובדות הפרשה שנפרשה לפניו כדי שלא לפגוע במערער, שלא לצורך, ומטעם זה לא נפרשה תשתית עובדתית רחבה ומפורטת לעניין התנהגותו של המערער. אשר לפעולותיהם של המשיבים, קבע בית המשפט, כי אלה נעשו בהגינות וביושר - למען קהילת המאמינים בלבד - תוך שמירה, במידת האפשר, על כבודו ופרטיותו של המערער. על יסוד קביעותיו האמורות, הגיע בית המשפט לידי מסקנה, כי אין כל פסול בפעולות שבוצעו על ידי המשיבים ודחה את תביעת המערער. על כך הוגש הערעור שבפנינו. דיון 4. אכן - וכפי שציין בית-משפט קמא בפסק-דינו - כבודם ופרטיותם של הצדדים, מצדיקים שלא לגולל את הפרשה במלואה פרט לעובדות המהותיות הנדרשות, ואלה אכן פורטו בפסק-הדין. יחד עם זאת, אין פסק-הדין מעמיד באופן סדור ומפורט את השאלות הקונקרטיות שעמדו לדיון ולהכרעה, אינו מציב את הסוגיות בגדרן של האכסניות המשפטיות המתאימות, אינו מתייחס באופן ספציפי להוראות הרלבנטיות בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה1965- (להלן: החוק) ואינו מפרט נימוקים מלאים למסקנות אותן הסיק מן הקביעות העובדתיות כאמור לעיל. חככתי בדעתי אם ראוי - בנסיבות העניין - להורות על החזרת הדיון לבית-המשפט המחוזי על-מנת שיפרט את היסודות החסרים בפסק-הדין וישלים את הנמקותיו. לאחר עיון בקביעות העובדתיות שפורטו בפסק-הדין ובמסקנות שהוסקו הימנן, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להורות על החזרת הדיון לבית-משפט קמא וכי די בתשתית שהונחה בפסק-הדין על-מנת לברר את הערעור לאשורו. עיון ובדיקת חומר הראיות ופסק-הדין מוליכים למסקנה, כי יש לדחות את הערעור על יסוד קביעותיו של בית-המשפט קמא, כפי שהדברים יפורטו להלן. השאלות העומדות על הפרק 5. המערער מעלה בערעורו מספר טענות המבקשות לקעקע את פסק-דינו של בית-משפט קמא שדחה את תביעתו ומנגד, מפרטים המשיבים את טענותיהם המדברות בזכותו של פסק-הדין שניתן. אתייחס לטענות אלה כסדרן. השאלה הראשונה המתבקשת היא האם המעשים המיוחסים למשיבים עולים כדי פרסום לשון הרע כהגדרתו בחוק. מתן תשובה חיובית לשאלה זו מחייב להוסיף ולבחון אם עומדת למפרסמים - המשיבים - הגנה מן ההגנות המוקנות בפרק ג' לחוק, לאמור, אם מדובר בפרסום מותר - כהגדרתו בסעיף 13 לחוק - השומט את הקרקע תחת עילת התביעה בגין פרסום לשון הרע, או שמא מתקיימת אחת ההגנות המוכרות מפני הטלת אחריות בגין פרסום לשון הרע (סעיפים 14 ו15- לחוק). פרסום לשון הרע 6. האם הדברים שפורסמו אודות המערער, שהוא אדם דתי, נשוי ואב לארבעה ילדים, ובעל מעמד כְּמוּרה בקהילתו - בהם יוחסו לו מעשי ניאוף וקיום קשר אינטימי - מהווים פרסום לשון הרע? השופט קמא לא השיב על שאלה זו באופן מפורש ונראה כי גם אנו איננו נדרשים להשיב עליה ומדוע? משום שגם אם יש בדברים אלו כדי פרסום לשון הרע, עדיין עומדות למשיבים הגנות מפני הטלת אחריות עליהם בגין ביצוע העוולה של פרסום לשון הרע. אשר על כן, הנחתנו תהיה כי אכן היה בפרסום הדברים על-ידי המשיבים כדי פרסום לשון הרע על המערער. הנחה זו עולה ומשתמעת מקביעת בית המשפט, לפיה לא היו מעשי ניאוף ולא התקיימו יחסים אינטימיים בין המערער ובין לידיה ומכאן, שהדברים שפורסמו אינם אמת ויש בהם משום הוצאת לשון הרע על המערער. אלא, שבכך אין הבדיקה באה לסיומה ועלינו לבחון אם עומדות למשיבים הגנות כנגד פרסום לשון הרע ואם כן, אלו הן. 7. הקביעות המהוות תשתית לבדיקת קיומן של הגנות שונות מפני הטלת אחריות על המשיבים, הן: פרסום הדברים על-ידי המשיבים נעשה, בין היתר, על יסוד האמור במכתבים האמורים ועל יסוד התנהגותו של המערער; המשיבים יכלו לסמוך על האמור באותם מכתבים. כל אלה, נתנו בידי המשיבים בסיס מוצדק "לחשוב, לחקור, לברר ולפעול בדבר קיומו של קשר [אינטימי] ... ". לאור מעמדו של המערער ותפקידיו בכנסיית "קהילות השם בארץ הקודש", פעלו המשיבים בהגינות וביושר, למען קהילת המאמינים בלבד, בפרסמם אותם דברים בקרב אנשי הקהילה, בכנסייה, תוך שמירה, במידת האפשר, על כבודו ופרטיותו של המערער. לא מצאנו כל מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט ששמע עדויות, התרשם מן העדים שנחקרו על תצהיריהם ומחומר הראיות שהובא על-ידי שני הצדדים, שטענו את טענותיהם בהרחבה. האם יש בקביעות עובדתיות אלה כדי להצמיח למשיבים הגנה כלשהי מפני הטלת אחריות עליהם בגין פרסום לשון הרע, ואם כן - מהן אותן הגנות? לדיון בשאלות אלה נפנה עתה. פרסום מותר - סעיפים 13(5) ו13-(9) לחוק 8. המשיבים משתיתים את הגנתם על סעיפים 13(5) ו13-(9) לחוק. שני הצדדים מתייחסים בהרחבה להוראת סעיף 13(5) לחוק, הקובעת כי פרסום הנעשה על-ידי שופט, חבר בית-דין דתי, בורר או אדם אחר, שלו סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית ושנעשה תוך כדי דיון בפניהם, הינו פרסום מותר, שאינו מהווה עילה להגשת תביעה בגין פרסום לשון הרע. המערער טוען כי הוראה זו אינה חלה על הדברים שפורסמו על-ידי המשיבים. המשיבים, מנגד, מבקשים לחסות בצילה של הוראה זו בציינם כי בעת שפרסמו את הדברים הנטענים, פעלו במסגרת הוועד הלאומי הערבי בישראל, ששימש אותה עת כבית-דין כנסייתי ולחלופין, פעלו הם מכוח סמכותם המעין-שיפוטית על-פי הדין הכנסייתי ובהתאם לחוקת הכנסייה. לשיטתם, פרסום הדברים לפיהם נאף המערער עם לידיה, היה חלק אינטגרלי מההודעה שמסרו באסיפה על פיטורי המערער מתפקידו בכנסייה. דא עקא, שעובדות אלה לא נקבעו על-ידי בית-המשפט והן נותרו בגדר טענות הצדדים שבית-המשפט לא נתן להן מענה ובית-המשפט, בדחותו את תביעת המערער, לא סמך את ידו על הוראת סעיף 13(5) כטעם לדחיית התביעה. הוא הדין בטענת המשיבים לפיה חוסים הם בכנפיו של סעיף 13(9) לחוק, הקובע, כי פרסום לשון הרע שהמפרסם חייב היה לעשות על-פי דין או על-פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין, או שהיה רשאי לעשות על-פי היתר של רשות כאמור, הינו פרסום מותר, שאינו מהווה עילה לתביעה בגין פרסום לשון הרע. גם הוראת סעיף 13(9) לא היוותה בסיס לדחיית התביעה. הגנת תום לב - סעיף 15 לחוק 9. לעומת העדר הסתמכות על הוראות סעיף 13 לחוק מצד השופט קמא, ניתן למצוא לחלק מן ההגנות המנויות בסעיף 15 לחוק - שעל כולן חולשת דרישת תום-הלב - תשתית עובדתית בקביעותיו של בית-משפט קמא. המערער טוען כי הגנות שונות המנויות בסעיף 15 לחוק, אינן חלות על הדברים שפורסמו על-ידי המשיבים. לשיטתו, לא מתקיימים בנדון תנאי ההגנה הקבועה בסעיף 15(2) שעניינה בקיומה של חובה חוקית, מוסרית או חברתית לפרסם את הדברים שפורסמו, חובה הנצמחת בעטייה של מערכת היחסים שבין המפרסם והנמען. לדידו, אף תנאי ההגנה הקבועה בסעיף 15(4) שעניינה הבעת דעה על התנהגות הנפגע, אינם מתקיימים בנדון. המשיבים, מאידך, נאחזים בהגנות הקבועות בסעיפי-משנה (2), (4), (7) ו-(8) שבסעיף 15 לחוק. אתחיל בסעיפי המשנה שאינם מסייעים להגנת המשיבים. 10. דומה בעיני שאין במקרה שלפנינו תחולה להגנה הקבועה בסעיף 15(4) שעניינה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד רשמי או ציבורי, בשירות הציבור או בקשר לעניין ציבורי או על אופיו, עברו, מעשיו וכדומה; הוא הדין בהגנה הקבועה בסעיף 15(7) לחוק שאף עניינה הבעת דעה על התנהגותו או אופיו של הנפגע בעניין שבו הנתבע ממונה עליו, מכוח דין או חוזה ופרסום הדברים היה מוצדק מכוח היותו ממונה כאמור. הגנות אלה אינן חלות על ענייננו משום שפרסום הדברים על-ידי המשיבים אינו מהווה כלל הבעת דעה. החוק מבחין בין עובדות ובין הבעת דעה; בעוד שעובדה היא תיאור של המציאות האובייקטיבית, הרי שהבעת דעה היא תיאור של עמדה סובייקטיבית באשר למציאות דברים מסויימת. המבקש לחסות בצלה של הגנת הבעת הדעה חייב להפריד הפרדה ברורה בין תיאור עובדות ובין הבעת הדעה על יסוד אותן עובדות. פרסום דברים המייחסים למערער מעשי ניאוף וקשירת קשר אינטימי עם אשה, הינם בגדר קביעת עובדות ואינם בבחינת הבעת דעה הבאה בשעריה של ההגנה הקבועה בסעיף 15(4) או בסעיף 15(7) לחוק. הוא הדין באשר להגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק שעניינה בפרסום הכרוך בהגשת תלונה לגורם הממונה על הנפגע, שאיננה חלה על ענייננו מן הטעם שפרסום הדברים לא היה קשור בהגשת תלונה על התנהגותו של המערער. 11. בית-המשפט קבע כי פעולותיהם של המשיבים נעשו בהגינות, ביושר, תוך שמירה על כבודו ופרטיותו של המערער, עד כמה שהדבר היה אפשרי, וכשהם שמים את טובת קהילתם נר לרגליהם. טענת המערער בפני בית-משפט קמא - שבקש לשוות למעשי המשיבים איצטלה של מאבקי כוח פנים-קהילתיים - לפיה התנהגות המשיבים בקשה לקדם את טובתם האישית, נדחתה על-ידי בית-המשפט מכל וכל, בקובעו, כי מעשי המשיבים עלו בקנה אחד עם חובת תום-הלב, המהווה תנאי החולש על תחולת ההגנות הקבועות בסעיף 15 לחוק. טענות המערער בנדון, המבקשות לקעקע את יסודות ההגנה ואת תום-לבם של המשיבים, הינן טענות המצויות במישור העובדתי גרידא, שאינן מצדיקות את התערבותנו. 12. קביעותיו העובדתיות של בית-המשפט המחוזי מבססות את תנאיה של ההגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק, לפיה, חלה על המשיבים חובה - חוקית, מוסרית או חברתית - הנצמחת בעטיים של היחסים שבין המשיבים וקהל שומעיהם - הוא קהל המאמינים הנמנים על קהילת "עדת השם בארץ הקודש" - לפרסם את הדברים שפורסמו על-ידם, שבית-המשפט קבע כי יכולים היו לפרסמם, למקרא האמור במכתבים האמורים ועל יסוד התנהגותו של המערער, כאמור לעיל. מעמדם ותפקידם של המשיבים בקרב קהילת "עדת השם בארץ הקודש" - שתוארו בפסק-דינו של בית-משפט קמא כ"תפקידים רבי ערך וחשיבות" - הטילו עליהם חובה דתית, מוסרית וחברתית לפעול למען קידום האינטרס של המאמינים הנמנים על הקהילה. בית-המשפט קבע, כי התנהגותו של המערער והמכתבים האמורים שהוצגו בפני בית-המשפט, מהם עולה קיומו של קשר אינטימי בין המערער לבין לידיה, יצרו את התשתית המתאימה שעל יסודה פעלו המשיבים ואכן - כלשון בית-המשפט - "התנהגותו של התובע [המערער דכאן], המסמכים הנ"ל [המכתבים האמורים] ושאר הנתונים, נתנו בידי הנתבעים [המשיבים דכאן] בסיס מתאים ומוצדק לחשוב, לחקור, לברר ולפעול, בדבר קיומו של קשר כזה, על התוצאות הנובעות ממנו, בכל הקשור למעמדו של התובע ולתפקידיו בכנסיית 'קהילות השם'", בהיות הנושא בעל חשיבות והשלכה על תפקידו ועל מעמדו הדתי של המערער במסגרת הקהילה. במצב דברים זה, נראה לי כי התקיימו תנאיה של ההגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק כמפורט לעיל. קביעותיו של בית-משפט קמא - שפורטו לעיל - מאששות את קיומו של יסוד תום-הלב המהווה תנאי מצטבר לקיומה של ההגנה האמורה בסעיף 15(2) לחוק. עם זאת, מן הראוי לתת את הדעת גם לסעיף 16(ב)(2) לחוק, הקובע שחזקה כי אדם עשה פרסום שלא בתום-לב בהתקיים שני תנאים מצטברים: הדבר שפורסם לא היה אמת והאדם שפרסמם לא נקט, בטרם פרסום הדברים, אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא, ואם לאו. במקרה שלפנינו, הדברים שפורסמו - כפי שקבע בית-משפט קמא - לא היו דברי אמת, משום שבית-המשפט קבע כי לא היה ניאוף מצד המערער ולא קויים קשר אינטימי בינו ובין לידיה. באשר לתנאי השני השולל את תום-הלב יש לבחון, בין היתר, את נסיבות המקרה, צורת הפרסום ותוכנו, המסגרת בה נעשה הפרסום ומערכת היחסים שבין הצדדים (ראו ע"פ 8735/96 שמעון ביטון נ' ניסים קופ (טרם פורסם)). נראה בענייננו כי תנאי זה לא התקיים וזאת על יסוד קביעתו של בית-המשפט כי המשיבים יכולים היו לסמוך על האמור במכתבים האמורים, וכי התנהגותו של המערער והמכתבים האמורים נתנו בידם תשתית מוצדקת ומתאימה, להאמין בקיומם של מעשי ניאוף וקיומו של קשר אינטימי בין המערער ובין לידיה. פרסום הדברים במסגרת אסיפת הכנסייה על-ידי המשיבים, כאשר קהל השומעים כלל מאמינים המשתייכים לקהילה, נעשה בהגינות וביושר, כאשר המשיבים שמים לנגד עיניהם את טובתה של הקהילה. במצב דברים זה אין מקום לקבוע שיסוד תום-הלב - המבוסס היטב בקביעותיו של בית-משפט קמא - אינו מתקיים ביחס לפרסום הדברים על-ידי המשיבים. מכל האמור לעיל עולה, כי אין מקום להטיל על המשיבים אחריות בגין פרסום לשון הרע. 13. לאור האמור, הייתי מציעה לדחות את הערעור. בעטיין של הנסיבות הרגישות של הפרשה שלפנינו, ועל-מנת לא להוסיף על המתח והיריבות שבין הצדדים, הייתי נמנעת מפסיקת הוצאות בערכאה זו חרף התוצאה אליה הגעתי. ש ו פ ט ת השופטת ד' ביניש : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן. ניתן היום, ג' בתמוז תשנ"ט (17.6.99). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי חז/ J 11

[ "ע\"א 9406/96", "ע\"פ 8735/96" ]

6,770

60,755

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9406/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד המערער : הכומר מוניר קאקיש נגד המשיבים : 1. מסיונר רוס ביארס 2. הכומר אדוארד טנוס ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.11.96 בתיק 1319/93 שניתן על-ידי כבוד השופט ש' ברלינר תאריך הישיבה: ג' בשבט התשנ"ט ( 20.01.99 ) בשם המערער : עו"ד זכי כמאל בשם המשיב 1: עו"ד סאדר אלפרד בשם המשיב 2: עו"ד מנסור ויקטור החלטה השופטת ט' שטרסברג-כהן: באי כוח הצדדים מקבלים הצעת בית המשפט לפנות לפישור על-ידי מפשר שיתמנה על ידי בית משפט זה. המפשר ימונה תוך 3 ימים. הצדדים יודיעו לבית המשפט תוך 60 יום תוצאות הפישור. היה והפישור לא יעלה יפה ינתן פסק-דין על פי החומר שבתיק. ניתנה היום, ג' בשבט תשנ"ט (20.1.99). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094060. J09

[ "ע\"א 9406/96" ]

6,771

60,825

ב בית המשפט העליון ע"א 9406/96 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערער : הכומר מוניר קאקיש נגד המשיבים : 1. מסיונר רוס ביארס 2. הכומר אדוארד טנוס הליך פישור בשם המערער: עו"ד זכי כמאל בשם המשיב 1: עו"ד סאדר אלפרד בשם המשיב 2: עו"ד מנסור ויקטור החלטה בתיק זה ניתנה הסכמת בעלי הדין לקחת חלק בהליך פישור. המפשר בתיק זה יהיה כב' השופט (בדימ') עמוס זמיר. ישיבות הפישור ייקבעו על ידי המפשר. ניתנה היום, ח' בשבט תשנ"ט (25.1.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094060. V10

[ "ע\"א 9406/96" ]

6,772

2,015

בית המשפט העליון בש"א 96 / 8645 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. אליה כהנא 2. עקיבא אייזנברג נגד המשיב : צבי זילברשלג בקשה למחיקת התובע נה בשם המבקשים: עו"ד יואב קסטל בשם המשיב: עו"ד דן צימרמן החלטה לבקשת הצדדים נמחקת הבקשה. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ה אדר א' התשנ"ז (4.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086450. A03 דז/

[ "בש\"א 96" ]

6,778

4,645

בית המשפט העליון בש"א 96 / 8645 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. אליה כהנא 2. עקיבא אייזנברג נגד המשיב : צבי זילברשלג בקשה למחיקת התובענה בשם המבקשים: עו"ד יואב קסטל החלטה לתגובת המשיב בתוך שבעה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, י' אדר א' התשנ"ז (17.2.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086450. A02 /דז/

[ "בש\"א 96" ]

6,779

2,018

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 7215/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשת: אליסה הרדי נגד המשיבים : 1. ארווין איזנברג 2. לאה איזנברג ואמלי פורמן 3. יגאל דיאמנט וילדיו ; 4. אדית רוזנפלד ומאיר רוזנפלד 5. אסתר ויונתן זוכוביצקי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 3.11.97 במר' 3903/97 במסגרת ת"ע 3419/97, 3855/97 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא י' לויט בשם המבקשת: עו"ד א' פרי החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, כ"ט בכסלו תשנ"ח (28.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97072150. E01 חכ/

[ "רע\"א 7215/97", "ת\"ע 3419/97" ]

6,783

19,173

ב בית המשפט העליון רע"א 7215/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשת : אליסה הרדי נגד המשיבים : 1. ארווין איזנברג 2. לאה איזנברג ואמלי פורמן 3. יגאל דיאמנט וילדיו ; 4. אדית רוזנפלד ומאיר רוזנפלד 5. אסתר ויונתן זוכוביצקי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 3.11.97 בתיק המר' 3903/97 שניתנה על ידי כבוד השופט י' לויט בשם המבקשת: עו"ד אפי פרי החלטה הבקשה לרשות ערעור מכוונת כנגד החלטת בית המשפט המחוזי, בה החליט לדחות את בקשת המבקשת והמשיבות 2 למתן צו גילוי מסמכים ספציפיים, כמפורט בנספח לבקשה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי שבהתחשב בנסיבות המקרה, אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא ליתן צו כאמור. הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשת תשלם לכל אחד מהמשיבים 1, 3, 4 ו5- הוצאות בסך 3,000 ש"ח. ניתנה היום, יא' בניסן התשנ"ח (7.4.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97072150. E03

[ "רע\"א 7215/97" ]

6,784

21,859

ב בית המשפט העליון רע"א 7215/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשת : אליסה הרדי נגד המשיבים : 1. ארווין איזנברג 2. לאה איזנברג ואמלי פורמן 3. יגאל דיאמנט וילדיו ; 4. אדית רוזנפלד ומאיר רוזנפלד 5. אסתר ויונתן זוכוביצקי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 3.11.97 בתיק המ' 3903/97 ת"ע 3419/97, 3855/97 שניתנה על ידי כבוד השופט י' לויט בשם המבקשת: עו"ד אפי פרי החלטה בא כוח המבקשת ובאי כוח המשיב הראשון מתבקשים להודיע - בתוך שבוע ימים - אם לאור התפתחות ההתדיינות בין הצדדים הבקשה שהוגשה בתיק זה עדיין אקטואלית. ניתנה היום, ח' בשבט התשנ"ח (4.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97072150. E02

[ "רע\"א 7215/97", "ת\"ע 3419/97" ]

6,785

2,019

ב בית המשפט העליון בבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1256/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : בן אחיקם עוזיה נגד המשיב ה : עיריית ירושלים המח' המשפטית דיון מקדמי בעתירה החלטה המשיבה מתבקשת להבהיר את סעיף 15 בתגובה שהגישה לבית המשפט ביום 11.3.96: האם המשיבה מוחקת את הסכום שנתבע מן העותר כארנונה עבור הנכס שברחוב ימין אבות 6 כפי שהעותר ביקש בעתירתו? המשיבה תגיש את ההודעה לבית המשפט תוך 30 יום. ניתנה היום, כ"א באלול תשנ"ז (23.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012560. I04

[ "בג\"ץ 1256/96" ]

6,786

2,082

ב בית המשפט העליון בג"ץ 1256/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : בן אחיקם עוזיה נגד המשיב ה : עירית ירושלים המח' המשפטית דיון מקדמי בעתירה החלטה לאחר שב"כ המשיבה הודיע לבית המשפט, ביום 28.10.97, כי המשיבה מחקה את הסכום שנתבע מן העותר כארנונה עבור הנכס שברחוב ימין אבות 6, ירושלים, מתבקש בא-כוח המשיבה להודיע לבית המשפט כדלקמן: 1. מה תגובתו לבקשת העותר, בהודעתו לבית המשפט מיום 2.4.96, לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות המשפט? 2. האם המשיבה מוכנה לכך שבית המשפט יפסוק בבקשת העותר לתשלום הוצאות המשפט על יסוד החומר שבתיק או שהוא מבקש להופיע ולטעון בעניין זה בפני הרכב. ב"כ המשיבה יגיש את ההודעה לבית המשפט תוך 30 יום. ניתנה היום, כ"ח בתשרי תשנ"ח (29.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012560. I06

[ "בג\"ץ 1256/96" ]

6,787

7,996

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1256/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר : בן אחיקם עוזיה נגד המשיב ה : עירית ירושלים פסק-דין לאחר שהמשיבה הודיעה כי מחקה את הסכום שנתבע מן העותר כארנונה עבור הנכס שברחוב ימין אבות 6, ירושלים, בא העותר על סיפוקו. לפיכך העתירה נדחית. המשיבה תשלם לעותר את הוצאות המשפט בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ד בחשון התשנ"ח (24.11.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012560. I07

[ "בג\"ץ 1256/96" ]

6,788

2,021

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4702/95 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר : רייף יהושע נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. עו"ד ילין איטה 3. עו"ד א. אלימלך 4. "נהריה" כפר שיתופי להתישבות בקשה לדחית מועד דיון החלטה כמבוקש. נא לקבוע בהקדם. ניתנה היום ד' בחשון התשנ"ז (4.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95047020. A08

[ "בג\"ץ 4702/95" ]

6,789

3,361

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4702/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר : רייף יהושע נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. עו"ד ילין איטה 3. עו"ד א. אלימלך 4. "נהריה", כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ו' באלול התשנ"ז ( 08.09.97 ) בשם העותר : אין הופעה בשם המשיבים 1, 2 ו3-: עו"ד חובב ארצי החלטה בהסכמת הצדדים, אנו דוחים המשך שמיעת העתירה לחודשיים. המשיב מס' 1 מתבקש למסור הודעה משלימה לקראת חידוש הדיון. ניתנה היום, ו' באלול התשנ"ז (08.09.97), בפני עו"ד ארצי. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95047020. A06 /דז/

[ "בג\"ץ 4702/95" ]

6,790

5,858

בית המשפט העליון בג"ץ 95 / 4702 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : רייף יהושע נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. עו"ד ילין איטה 3. עו"ד א. אלימלך 4. "נהריה" כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ דיון מקדמי בעתירה החלטה המזכירות מתבקשת לקבוע עתירה זאת לדיון בפני הרכב ביום 8.9.97. הצדדים מתבקשים לבוא בדברים ביניהם לפני מועד הדיון, כדי לברר אפשרות ליישב את המחלוקת בהסכמה. אם תושג הסכמה כזאת, מתבקשים הצדדים להודיע על כך לבית המשפט בעוד מועד. ניתנה היום, ג' בסיון תשנ"ז (8.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95047020. I05

[ "בג\"ץ 95" ]

6,791

7,708

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4702/95 - ג' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : רייף יהושע נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. עו"ד ילין איטה 3. עו"ד א. אלימלך 4. "נהריה" כפר שיתופי להתיישבות בקשה למחיקת עתירה החלטה לבקשת העותר ובהסכמה של ב"כ המשיבים 3-1, העתירה נמחקת. בהסכמה של ב"כ המשיבים 3-1, אין צו להוצאות כלפי משיבים אלה. אין במחיקת העתירה כדי למנוע בעד העותר להגיש עתירה חדשה. ניתנה היום, א' בכסלו תשנ"ח (30.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95047020. I10

[ "בג\"ץ 4702/95" ]

6,792

6,468

ב בית המשפט העליון בש"פ 5308/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל העורר : יוסף שגב נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.7.97 בב"ש 1441/97 שניתנה על ידי כבוד השופטת ע' קפלן-הגלר החלטה הדיון בעררו של העורר יתקיים ביום 28.9.97 בשעה 12:00. המזכירות תזמין את באי כוח בעלי הדין ואת העורר. ניתנה היום, י"ב באלול תשנ"ז (14.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053080. M01

[ "ש 1441/97" ]

6,795

5,239

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 95 / 5803 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט צ' א' טל כבוד השופט י' טירקל המערער : ציון שרה נגד המשיבים : 1. צח אברהם 2. הסנה - חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.7.95 בע"א 286/94 שניתן על ידי כבוד השופטים: צמח, ברנר, וחבש. בשם המערער : עו"ד פונדמינסקי שניאור זלמן בשם המשיבים : עו"ד לוי עוזי; עו"ד גיורא רואי פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו בערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום. העובדות 1. המבקשת היתה עדת ראיה למות אימה ז"ל שקיפחה את חייה בתאונת דרכים, עת נפגעה כהולכת רגל, כשהמבקשת, בתה, פוסעת לצידה. המבקשת לא נפגעה בתאונה ותביעתה באה בגין פגיעה נפשית שנגרמה לה עקב אובדן יקירתה בצורה טראגית לנגד עיניה. בית משפט השלום דחה את תביעתה מהטעם שניזקה אינו נזק נפשי חמור המגיע כדי דרגת הנזק הנפשי הקשה המזכה בפיצויים קרוב הנוכח בתאונה בה נפגע קרובו, כשהוא עצמו איננו נפגע ישירות.(להלן "קרוב נוכח"). בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ועל כך בקשת רשות הערעור שלפנינו. השאלות לדיון 2. שתי שאלות מציג בא כח המבקשת לדיון ולהכרעה: האחת, "האם הלכת אלסוחה רע"א 447/87 פ"ד מ"ד (3) 379 שינתה לרעת הנפגעים את המצב שהיה קיים עד להלכה זו?". השניה, "האם במקרה הנדון כאן, בהנחה שהלכת אלסוחה שינתה את מצבה של המבקשת, אין היא נכנסת בגדר תחולת ההלכה". בשאלה הראשונה מתבקש בית המשפט לצמצם את תחום פריסתה של ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה ברע"א 444/87 , 452; ע"א 80/88 אלסוחה ואח' נ' עיזבון המנוח דוד דהאן ז"ל ואח'; עיזבון המנוח דוד דהאן ואח' נ' אלסוחה ואח'; ג'יזמאווי נ' ג'מאל ואח' , פ"ד מד(3) 397 (להלן: הלכת אלסוחה). שאלה זו היא שאלה משפטית וניתנת בזה רשות ערעור לגביה באופן שנדון בה כאילו הוגש הערעור. השאלה השניה - חומרת הפגיעה הנפשית - היא שאלה עובדתית שנבדקה בערכאה הראשונה, שקבעה את העובדות על פי חומר הראיות והסיקה מהן את המסקנות המתבקשות. כל אלה עברו ביקורת ונבדקו מחדש בערכאת הערעור שמצאה - בפסק דין מנומק - לדחות את הערעור. שאלה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. ההנחה תהיה - איפוא - כי הפגיעה הנפשית איננה משמעותית, כפי שקבעו הערכאות הקודמות, והשאלה היא האם על אף זאת זכאית המבקשת להיפצות על נזקה הנפשי שנקבע כי אינו חמור, בהיותה "קרוב נוכח", שלפי הטענה אין הלכה אלסוחה חלה עליו. הלכת אלסוחה 3. מהי ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה בפרשת אלסוחה? בפרשת אלסוחה קובע כב' הנשיא שמגר אמות מידה לזכאותו של אדם לפיצוי על נזק נפשי שנגרם לו עקב פגיעת קרובו בתאונה. (להלן: נזק נפשי משני), ואלה הן אמות המידה שנקבעו: א. מידת הקרבה של התובע לנפגע כאשר בשלב הנוכחי תותר תביעה אך לקרובי משפחה ממדרגה ראשונה תוך השארה לבחינה עתידית של בית המשפט אם יש הצדקה במקרה יוצא דופן להוסיף קרובים שלא מהמדרגה הראשונה. ב. התרשמות ישירה מן הארוע המזיק כאשר הדרישה לעדות ראיה ושמיעה לארוע הטראומטי אינה שוללת אפשרות להכיר בנזק נפשי שנגרם כתוצאה מקבלת מידע מכלי שני באשר עמידה על דרישת החויה החושית הישירה עלולה להביא לתוצאות שאינן צודקות. ג. מידת הקרבה במקום ובזמן לאירוע המזיק כאשר גם נזק נפשי שתוצאותיו מאוחרות הרחק מזירת האירועים וגם נזק נפשי כתוצאה של מגע מתמיד ומתמשך עם התפתחות העניינים לאחר קרות האירוע יכולים לבוא בגדר נזקים בני פיצוי. ד. מידת הפגיעה - מהותו של הנזק הנפשי: כאן נדרש נזק נפשי קשה, תגובות נפשיות מהותיות ורציניות, גם אם אינן עולות כדי מחלת נפש. אין חולק כי המבקשת ממלאת אחר שלושת הקריטריונים הראשונים הנזכרים לעיל והשאלה היא האם על אף זאת חל עליה התנאי הרביעי והוא דרישת הוכחת נזק נפשי חמור. טענות הצדדים 4. טוען בא כוח המבקשת כי אמות המידה שנקבעו בהלכת אלסוחה חלות אך ורק על המעגל הרחוק של מי שאינו נמצא בזירת האירועים המיידית והקרובה, אינו מתרשם ישירות כעד ראיה או שמיעה מהאירוע המזיק ואינו עומד בחושיו על תוצאותיו המיידיות.(להלן: "קרוב נעדר"). למעגל רחוק זה נקבע הסייג המגביל שבהלכת אלסוחה, המצמצם את הנזק בר הפיצוי לנזק נפשי חמור. על פי הטענה, אין להחיל סייג זה על "קרוב נוכח", שזכותו להפצות על כל נזק נפשי שנגרם לו, קמה לו מימים ימימה. הלכת אלסוחה - כך נטען - לא התיימרה לשנות את ההלכה לפיה זכאי "קרוב נוכח" להפצות על כל נזק נפשי שנגרם לו, קל כחמור, והיא לא באה לפגוע בזכות קנויה זו, מה עוד שהמדינות המשפטית הראויה וזכות היסוד לפיה אין פוגעים בקניינו של אדם, מורים שלא לסייג את זכותו של "קרוב נוכח" בדרישה לפגיעה נפשית קשה וחמורה. לפיכך, מתבקשים אנו לקבוע כי הלכת אלסוחה חלה על "קרוב נעדר" בלבד ולא על "קרוב נוכח". בא כוח המשיבים תומך בעמדת הערכאות הקודמות וטוען להחלת הלכת אלסוחה גם על "קרוב נוכח". תחום פריסתה של הלכת אלסוחה 5. הטענה המועלית, על ידי בא כוח המבקשת, נכבדה היא, מה עוד שהתשתית העובדתית של שני המקרים בפרשת אלסוחה היתה של קרובים שלא נוכחו בזירת האירוע והיו בגדר "קרוב נעדר" ולא "קרוב נוכח". אף אל פי כן. אין טענה זו מבטאת אל נכון את ההלכה שיצאה מלפני בית המשפט בפרשת אלסוחה. לא זו בלבד שכב' הנשיא שמגר אינו מגביל את תחולת אמות המידה שנקבעו על ידו, ל"קרוב נעדר", לא בפירוש ולא מכללא, אלא שהגיונה הפנימי של ההלכה והתפיסה הרעיונית משפטית המונחת בבסיס הקריטריונים שנקבעו, אינם עולים בקנה אחד עם צמצומה והגבלתה של ההלכה לקבוצה אחת בלבד של נפגעי נזק נפשי משני. הניתוח המקיף המעמיק והשיטתי שהביא לגיבוש הקריטריונים באותה הלכה, מלמד, כי אלה באו להסדיר הסדר כולל מקיף, ואחיד את הסוגיה הבעייתית של נזק נפשי משני הנגרם לאדם עקב היפגעות קרובו בתאונה. גיבוש אמות המידה נעשה לאחר סקירה השוואתית של התפתחות ההלכה בארצות המשפט המקובל ובארצנו אנו, תוך הצבעה על הקשיים הטמונים בפתרונות השונים שהוצעו ועל מגוון הגישות שלא תמיד עלו בקנה אחד ויצרו חוסר אחידות במקום שהאחידות יפה לו. על מנת להבין את משמעותה ותחום פריסתה של הלכת אלסוחה ראוי להביא בקליפת אגוז את הרקע להלכה זו. התפתחות ההלכה 6. ההלכה בדבר הנסיבות בהן תקום לאדם עילת תביעה בגין נזק נפשי שנגרם לו עקב פגיעה שנפגע בן משפחתו בתאונה, התפתחה באופן הדרגתי. הבעיתיות הכרוכה בסוגיה זו העסיקה לא מעט משפטנים ושופטים בארץ ובמדינות הים ומצאה ביטוי בספרות ובפסיקה שם ואצלנו. אין לי אלא להפנות לסקירה המצויה בפסק הדין שבפרשת אלסוחה, המקיפה את הפסיקה האנגלית, האמריקאית, האוסטרלית והישראלית, כדי להצביע על הדרך הארוכה שעברה סוגיה זו עד לגיבושה אצלנו בפרשת אלסוחה. (ראה גם ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה 3, 1993) עמ' 285 - 496). העילה לפיצוי בגין נזק נפשי משני, נולדה כפונקציה של חובת הצפיות בדיני הנזיקין. תחילה, רק אדם שנפגע פיזית יכול היה להיפצות על פגיעותיו; בהמשך, הוכרו גם הפגיעות הנפשיות של מי שנפגע פיזית כחלק מהתוצאות אותן צריך המזיק לצפות (ראה לדוגמא ע"א 4/57 נדיר נ' כהנוביץ פ"ד י"א 1464, 1469); בהמשך, הוכר נזק שאינו פיזי כבר פיצוי והיתה בכך פריצת דרך לקראת הכרה בזכות לפיצוי בשל נזק שאינו פיזי מבלי שנלווה אליו נזק פיזי (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון פ"ד ל"ט (1)113) לימים, התפתחה ההכרה בפגיעה נפשית של מי שנפגע בפגיעה משנית בהיותו נוכח בעת אירוע תאונה לקרובו. מבחן הצפיות הולבש בשיקולי מדיניות במגמה לצמצם את האחריות ונקבעו תנאים נוקשים לצורך העמדת הזכות. תנאים אלו היו פרי מדיניות שבקשה למנוע תביעות שאמיתותן מוטלת בספק, למנוע הטלת נטל כבד מדי על מזיקים למיניהם, וכן נתנו הם ביטוי לחשש להצפת בתי המשפט בתביעות של נפגעים משניים. 7. לאור הרחבת מעגל הנפגעים הזכאים לפיצויים באופן שנכללו בו גם נפגעים שסבלו מנזק נפשי משני, נקבעו סייגים מסייגים שונים לזכאותם לפיצויים. נדרשה קירבת זמן ומקום והתרשמות חושית ישירה מן הארוע המזיק; (כך למשל משתמע מע"א 209/53 ויצמן נ' צוקר פ"ד ח' 1412) נדרשה קירבה משפחתית ממדרגה ראשונה לנפגע הישיר שהנפגע המשני היה עד להיפגעותו; נדרשה קירבת זמן בין האירוע לבין גילויי הפגיעה הנפשית (ראה ד. קציר, שם, ס' 184-186 והאסמכתאות הנזכרות שם) ונדרש נזק נפשי קשה שהתנסח באופנים שונים: כגון, מחלת נפש מוכרת, נזק נפשי המתבטא בתופעות פיזיולוגיות, נזק נפשי רציני וכדומה. בסקירתו מביא הנשיא שמגר את מגוון המצבים בהם נדרש המשפט לתת תשובה בנושא הנזק הנפשי המשני ואת הפתרונות הבלתי אחידים שניתנו בזמנים שונים ואף באותה תקופה עצמה בשיטות משפטיות שונות ואף באותה שיטה משפטית עצמה. כן מביא הוא את השיקולים שבתשתית הפסיקה המגוונת, את האינטרסים השונים הראויים להגנה המשמשים בזירה ובסופה של דרך, תוך הדגשת הבדלים בין שיטתנו לשיטות אחרות ונטישת חלק מהקריטריונים הנקוטים בארצות המשפט המקובל, גובשו אמות המידה שהובאו לעיל. באמות מידה אלה, יש משום הרחבת מעגלי הזכאים מבחינת דרגת הקרבה לנפגע הישיר, מידת הקרבה לזירת האירוע, מידת קירבת הנזק לזמן ומקום האירוע וצמצום הדרישה לנזק נפשי קשה לעומת מחלת נפש ממש שנדרשה ועדין נדרשת במקומות אחרים. אומר הנשיא שמגר: "... נראה לי כי ישנם טעמים כבדי-משקל לצמצום הנזקים בני הפיצוי לתגובת נפשיות מהותיות (במובחן מתגובות אנושיות שליליות אשר מי שחש אותן מסוגל להתמודד ולהתגבר עליהן בכוחות עצמו), למשל, מחלת נפש כפשוטה (פסיכוזיס) ומקרים ברורים וקשים, ואף משמעותיים מבחינת משכם, של פגיעות נפשיות רציניות (נוירוזיס), גם אם אינן עולות כדי מחלת נפש. שאלה זו תחזור בודאי ותתברר בבתי המשפט מעניין לעניין, בשים לב לנסיבותיו ולעדויות מומחים רפואיים אשר יובאו לעניין זה. אולם ברור, כי מקרים שאינם בגדר פסיכוזיס מוכרת יכולים לשמש יסוד לתביעה רק במקרים ברורים וקשים". המצב ההלכתי קודם להלכת אלסוחה 8. טוען בא כח המבקשת כי על פי ההלכה שהיתה קיימת עד לפסק הדין בפרשת אלסוחה נפסקו פיצויים בגין נזק נפשי משני "לקרוב נוכח" עקב כל פגיעה שהיא, קלה כחמורה וכי החלת הלכת אלסוחה גם על "קרוב נוכח" משנה את ההלכה הקיימת ומצמצמת את הזכות שהיתה בידי "קרוב נוכח" קודם לכן. לפיכך יש - לטענתו - להחיל את ההלכה רק על "קרוב נעדר" שאותה הלכה הכניסה אותו למעגל הזכאים. האומנם קודם להלכת אלסוחה היה "קרוב נוכח" זכאי לפיצוי מלא על כל נזק נפשי משני? הפסיקה הקודמת לפרשת אלסוחה מאופיינת באי אחידות ובאי בהירות ביחס לקווים המנחים ולקריטריונים הנקוטים לקביעת זכאות בפיצוי בגין נזק נפשי משני. המבוכה ואי בהירות בנושא זה באו מן המשפט המקובל, ממנו ינקנו את תפיסתנו בתחום דיני הנזיקין. סקירת הפסיקה המקומית מלמדת, כי בעבר נדחו תביעות רבות של נפגעים משניים בגין נזק נפשי שסבלו עקב היפגעות יקיריהם, אם משום שקירבת המשפחה לא היתה מספקת, אם משום שהקרבה למקום ולזמן האירוע לא היתה מיידית אם משום שהנזק היה נפשי בלבד ולא נמצא ראוי לפיצוי, אם משום שלא היה חמור דיו כדי להעניק זכות לפיצוי; אם משום שלא נמצאה הצפיות הדרושה מצד המזיק לנזק המשני או שלא נמצא קשר סיבתי בין העוולה והנזק הנפשי המשני, או שנזק זה נמצא "רחוק מדי". (ע"א 294/54 צבי ואח' נ' שמיר ואח' פ"ד י"ב 421; ת"א (י-ם) 583/66 קרדי ואח' נ' פלצגיין ואח' פ"מ סא 161, המ' (ב"ש) 109/78 א' פרץ ואח' נ' כרמי ואח' פ"מ תשל"ח (1)506; ת"א (חי') 910/69 עזבון המנוחה יהודית חלב ואח' נ' חוף הכרמל בע"מ ואח' פ"מ עב 161), 9. בא כוח המבקשת הפנה אותנו לערעור אזרחי 813/81 ציון חברת לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח דוד בוסקילה ז"ל ואח' וערעור שכנגד, פ"ד לח(4) 785, בו מוצא הוא תמיכה לעמדתו. אלא שפסק דין זה אינו מורה את אשר מבקש הוא ללמוד ממנו. בית המשפט לא דן שם בנושא חומרת הפגיעה הנפשית והמשנית בת הפיצוי. מה שנקבע הוא - ועל כך אין חולק - כי "נזק גוף" בחוק הפיצויים, כולל נזק נפשי. שם נפגעה התובעת בעצמה וסבלה נזק נפשי מפגיעת בעלה באותה תאונה. בית המשפט קבע כי "יהיה זה מלאכותי לפצל בין סבלה הנובע מהלם מחמת האירוע גופו לבין סבלה מחמת מות בעלה בשעת האירוע". סוגיית חומרת הנזק לא עמדה על הפרק. בא כוח המבקשת הפנה לפסקי דין מחוזיים שבאחד מהם נפסק פיצוי בגין 5% נכות ובשני, בגין 10% עקב נזק נפשי משני. אכן כך נפסק בהם. אולם נושא חומרת הנזק לא נידון שם ואין באותם פסקי דין כדי לקבוע הלכה. 10. על רקע זה באה הלכת אלסוחה בה עוצבו הקריטריונים שתכליתם לאזן בין כל האינטרסים הפועלים בזירה, ובין הגישות השונות שבמערכות משפטיות שונות ובתוך אותן מערכות משפטיות ולהתגבר על חוסר אחידות בהצבתם של התנאים לזכאות בפיצוי. כמו כן נעשה מיון וסיווג של ההגבלות שנקבעו בארצות המשפט המקובל תוך אימוץ חלקן ונטישת חלקן ותוך התייחסות לביקורת שנמתחה על אותן מגבלות. באופן כזה גובשה הלכה ברורה וכוללת ובה קריטריונים גמישים שאינם מהווים רשימה סגורה ושעם זאת יש בהם כדי לתחום את הגבולות הראויים בין היות אדם בר פיצוי בגין נזק משני ובין אי היותו כזה. 11. שאלה נכבדה היא, אם יש בכלל מקום לדרישת קיומו של נזק נפשי משני חמור של "קרוב נעדר" ושל "קרוב נוכח" כאחד. במילים אחרות, האם יש הצדקה רעיונית לכך שמי שנתקיימו בו שלושת התנאים הראשונים של הלכת אלסוחה, והוא נמנה על מעגלי הקרבה הדרושים, חייב לעמוד גם בדרישה להוכחת נזק חמור כדי לזכות בפיצויים? אין ספק כי הגבלת מידת הפגיעה הנפשית בגינה זכאים לפיצוי נפגעי פגיעה נפשית משנית, בעייתית היא מכמה היבטים: היא נותנת עדיפות לנפגעים ישירים הזכאים להפצות בגין כל נזק נפשי קל כחמור על פני נפגעי נזק נפשי משני. היא מציבה קושי לוגי בהצדקת האבחנה האמורה משום שלכאורה מי שנחשב "נפגע" לפי חוק הפיצויים או פקודת הנזיקין זכאי לפיצוי על כל נזק נפשי שנגרם לו, קל כחמור; היא מעמידה קושי משפטי ומעשי של תחימת הגבול בין נזק נפשי קל לנזק נפשי חמור והיא יוצרת שתי קבוצות נפגעים על ידי אבחנות שניתן לטעון כי אינן רלבנטיות. אלא שנראה לי כי הבחנה זו ראויה היא. זו דינה של הרחבת מעגל "הנפגעים" שהגבלה בצידה. הגבלה זו, שהיא פרי מדיניות שמצאה ביטויה בפסיקה, היא ככל הנראה "המחיר" שיש לשלם עבור הרחבת מעגל הנפגעים הזכאים לפיצוי כזה, שמלכתחילה לא באו באופן טבעי בגידרה של צפיות המזיק בדיני הנזיקין ובגידרו של "נפגע" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1976-. (כאן יצוין, כי סוגיית הפיצוי בגין נזק נפשי משני, משותפת ל"נפגע" לפי דיני הנזיקין ול"נפגע" כמשמעותו בחוק הפיצויים. כך נקבע בפרשת "אלסוחה" שהסירה כל ספק בענין זה). לא נתבקשנו לדון בביטול הדרישה לנזק נפשי משני חמור מכל וכל. כל שנתבקשנו הוא לצמצם את הלכת אלסוחה ולהחילה על "קרוב נעדר" בלבד ולא על "קרוב נוכח". כענין של מדיניות משפטית, אין אני סבורה שיש מקום לצמצום כזה ומדוע? "קרוב נוכח וקרוב נעדר" 12. במסגרת אמות המידה שהתוו, אין אני מוצאת הצדקה רעיונית, עניינית, או אחרת, להבחין בין "קרוב נוכח" שיהיה פטור מלהוכיח נזק נפשי קשה לבין "קרוב נעדר" שיהיה חייב להוכיח נזק כזה. מרגע ששני אלה נכנסים למעגל הזכאים לפיצוי, עליהם להיות שווי מעמד מבחינת חומרת הפגיעה הנדרשת כדי לזכותם בפיצוי. לא יעלה על הדעת שבגין אותה חומרת פגיעה יקבל אחד מהם פיצוי והשני יצא וידיו על ראשו. אין הצדקה לפצות באופן שונה שני הורים שנפגעו פגיעה נפשית דומה, כשהאחד ראה את בנו נפגע לנגד עיניו והשני שמע על הפגיעה ומצא את הבן פגוע בבית החולים. בשני המקרים זכאים הנכנסים לגדר קרובים מהמדרגה הראשונה לפיצוי בגין נזק נפשי משני ועל שניהם לחול אותו הכלל לעניין חומרת הנזק המזכה אותם בפיצוי. לפיכך אין מקום לצמצם את תחולת הלכת אלסוחה ולהחילה על קרוב נעדר בלבד. קל יותר להבין עמדה הגורסת כי יש לבטל את ההגבלה בדבר חומרת הנזק מכל וכל ביחס לכל סוגי הנפגעים המשניים העונים על שלושת הקריטריונים הראשונים שנקבעו בהלכת אלסוחה, כך שכולם יזכו בפיצוי על נזק קל כחמור, מאשר לקבל עמדה הגורסת אבחנה בין "קרוב נוכח" ל"קרוב נעדר" לעניין זה. פסיקה מאוחרת לפסיקה בפרשת "אלסוחה" 13. לאחר הלכת אלסוחה ניכרה אי אחידות בפסיקת בתי המשפט המחוזיים לעניין יישומה על "קרוב נוכח". יש פסקי דין מהם עולה ספק אם ההלכה יישימה על "קרוב נוכח" ויש פסקי דין שיישמוה על "קרוב נוכח" ועל "קרוב נעדר" כאחד. (למשל, בבר"ע 7/95 לנדמן יהודה נ' עזבון המנוח עמית עידו ז"ל (לא פורסם) אמר השופט עדיאל כי הוא נוטה לדעה שההלכה לא פגעה ולא צמצמה את זכויותיו של ה"קרוב הנוכח" אולם השאיר את השאלה בצריך עיון. דעה שונה הביע הנשיא ו. זיילר בתיק אזרחי (י-ם) 5331/91 (לא פורסם), ביישמו את הקריטריונים שנקבעו בהלכת אלסוחה גם על ה"קרוב הנוכח" הבדלי גישות אלה מחייבים הלכה ברורה ומנחה). 14. הלכת אלסוחה עומדת על כנה לא רק מכוחה היא אלא מכוח פסיקה מאוחרת של בית משפט זה. היא אושרה על-ידי בית משפט זה בע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל ואח' נ' עיריית חיפה ואח' פ"ד מו(1) 470, מבלי להגבילה ל"קרוב נעדר": היא חזרה ואושרה במקרים נוספים שדנו בפגיעתו של "קרוב נוכח" בע"א 446/90 אליהו חברה לביטוח נ' יעל ברנע (דינים עליון כרך לח' 967 פסק דין מיום 8.3.95) שם נידון מקרה בו ארעה תאונת דרכים כשאם ובתה נמצאו בתוך מכונית. הבת נפלה אל בין המושבים ומוט ההילוכים חדר לתוך עינה, דבר שגרם כעבור זמן לעוורונה. בית משפט זה, כבוד השופט אור, התייחס להלכת אלסוחה, ניתח את הקווים המנחים שהותוו בה ואת אמות המידה שנקבעו בה ויישמם על המקרה, בקובעו כי על אף שהמקרה עומד בשלושת הקריטריונים שנקבעו בהלכת אלסוחה, אין הוא עומד במבחן הנזק הנפשי החמור. בע"א 5256/92 מרים בן מאיר נ' יוסף סלוניקיוס (פסק דין מיום 30.5.95 דינים עליון כרך לט' 711) נידון מקרה בו זיהתה המערערת את בעלה שנפגע בתאונה לאחר ששמעה על קרות התאונה וליוותה אותו באמבולנס לבית החולים שם נפטר למחרת היום. גם כאן נקבע כי יש ליישם את הלכת אלסוחה ונדרשה פגיעה נפשית חמורה. בע"א 3798/95 הסנה חברה ישראלית לביטוח נ' קאסם חטיב (דינים עליון כרך מב' 703 פסק דין מיום 11.4.96), ארעה תאונת דרכים בה אישה מצאה את מותה. בעלה ובנותיה היו נוכחים בעת האירוע והגישו תביעה בגין נזק נפשי משני. גם כאן נתקיימו התנאים הדרושים מבחינת קרבת המשפחה וקרבת הזמן והמקום ובית המשפט התייחס להלכת אלסוחה לעניין דרישת היות הנזק הנפשי חמור וקבע כי יש ליישר את ההלכה וליישמה על "קרוב נוכח" ועל "קרוב נעדר" כאחד, בקובעו: "הלכה זו חלה הן במקרה של תובע שהיה עד ראיה או שמיעה לתאונה בה נפגע קרוב משפחתו והן במקרה שעמד בחושיו על תוצאותיה המיידיות אף אם לא היה עד ראיה או שמיעה לה. גם מי שהיה נוכח בעת קרות התאונה לקרובו צריך לעמוד ביתר התנאים של הלכת אלסוחה כדי שתעמוד לה עילה לתבוע את נזקיו הנפשיים. בין יתר התנאים נכלל התנאי שהנזק הנפשי שנגרם לתובע יהיה מהותי דהיינו שנגרמה לו עקב כך מחלת נפש (פסיכוזיס) או שהנזק הנפשי שנגרם לו יהיה ברור וקשה נוירוזיס גם אם אינו מגיע כדי מחלת נפש..." 15. בא כוח המבקשת טוען כי בע"א 4446/90 הנ"ל נפלה טעות במובן זה שבית המשפט לא הופנה לשאלת קיום פגיעה שלא לפי הלכת אלסוחה ובית המשפט לא קבע כי הוא משנה את ההלכה ששררה קודם לכן ולכן אין להתייחס להלכה זו כתשובה לטענתו. ובאשר לע"א 5256/92 הנ"ל טוען הוא כי הצדדים לא חלקו על כך שחלה הלכת אלסוחה והעמידו לדיון את השאלה אם הוכח נזק נפשי במידת חומרה כמותווה בה. אינני סבורה כי כך יש לקרוא את פסקי הדין שבאו בעקבות הלכת אלסוחה. פסקי הדין הנ"ל דנו בשאלה העומדת לדיון בפנינו כאן ובית משפט זה הביע את עמדתו המפורשת שההלכה אכן חלה גם על "קרוב נוכח". 16. טוען בא כוח המבקשות כי יש ביישום הלכת אלסוחה על "קרוב נוכח" משום פגיעה בזכות קניינית, שכן, קודם להלכה זו היה קרוב כזה זכאי לפיצוי בגין כל נזק שנגרם לו ואילו מעתה ואילך זכאי הוא לפיצוי רק בגין נזק החל מדרגת חומרה מסוימת. אינני סבורה כן. לא מצאתי כי הפסיקה הכירה בזכות קנויה בידי "קרוב נוכח" להיפצות על כל נזק נפשי שנגרם לו. רוב פסקי הדין שדנו בנושאים אלה לא התעכבו על שאלה זו בין משום שלא נדרשו לה ובין משום שהנזק שנדון שבפניהם היה נזק משמעותי שאז לא עמדה השאלה על הפרק. התפתחות הפסיקה בארץ ובעולם מצביעה על כך שהסוגיה לקתה באי בהירות, באי אחידות, ובקריטריונים מחמירים. כל אלה נבעו מכך שהנפגעים המשניים לא באו מלכתחילה אל בין הזכאים להיפצות בגין נזק נפשי משני וזכותם נולדה על ידי התפתחות הלכתית. ככל הרחבה, נדרשו לה סייגים ונקבעו כאלה, לא בצורה אחידה, לא בצורה עקבית ולא בצורה המשקפת תפישה נורמטיבית קוהרנטית ראויה, שמצאה ביטוי בהלכת אלסוחה. 17. בשקלול ובאיזון כל השיקולים הגורמים והאינטרסים המשמשים בזירה, התגבשה התיזה המוצאת את ביטוייה בהלכה שיצאה מלפני בית משפט זה בפסק דינו של הנשיא שמגר בפרשת אלסוחה, שהיא ההלכה המנחה כיום. אינני מוצאת כי יש עילה לצמצמה לשנותה או לבטלה. מעגל הנפגעים נפשית מפגיעת יקיריהם עשוי להיות רחב ורב היקף והפגיעה הנפשית בהם אמיתית היא והיא מתבטאת בצער, ביגון, באבל ובכאב. זוהי פגיעה שהיא לצערנו חלק מחיינו, איתה על כל נפגע להתמודד בכוחות עצמו ואין לתרגמה לערכים כספיים אלא אם הגיעה לדרגת פגיעה חמורה. אין החברה ערוכה לשלם פיצוי בגין פגיעה קלה לכל מעגלי הנפגעים הבלתי ישירים. לפיכך, ראוי לו לסייג בדבר חומרת הפגיעה, שישאר על כנו, ויחול על ה"קרוב הנוכח" ועל ה"קרוב הנעדר", כאחד. אשר על כן אני מציעה לדחות את הערעור, ובנסיבות העניין, לא לתת צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט צ' א' טל : אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' טירקל: הלכה משפטית איננה אמת מוחלטת, איננה יפה לכל זמן, איננה מתוה דרך לכל התועים, ואיננה מיישבת את כל הקושיות והבעיות. אם זכו נותניה - ומקבליה - היא מבטאת, על רקע עובדתי ומשפטי נתון, איזון נכון וראוי, ככל האפשר, של אינטרסים מתנגשים ושל שאיפות, שאי אפשר תמיד לממשן. גם הלכת "אל סוחה", למרות חשיבותה, היא כזאת. לא זה הזמן ולא זה המקום לתקנה או לסייגה. מטעם זה החלטתי לצרף את דעתי לדעתה של חברתי השופטת ט' שטרסברג-כהן. ש ו פ ט אשר על כן הוחלט כבפסק דינה של השופטת ט' שטרסברג-כהן. ניתן היום, ט' באדר ב' תשנ"ז (18.3.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי חז580395/ 95058030. J03

[ "רע\"א 95", "בע\"א 286/94", "רע\"א 447/87", "ע\"א 80/88", "ע\"א 4/57", "ע\"א 243/83", "ע\"א 294/54", "בע\"א 642/89", "בע\"א 446/90", "בע\"א 5256/92", "בע\"א 3798/95", "בע\"א 4446/90" ]

6,797

5,985

בית המשפט העליון בירושלים רע"א 95 / 5803 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערער : ציון שרה נגד המשיבים : 1. צח אברהם 2. הסנה - חברה לביטוח בע"מ בקשה לתיקון טעות סופר החלטה כמבוקש. העמוד הראשון יוחלף בחדש. ניתנה היום ט' באייר תשנ"ז (11.5.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95058030. J04

[ "רע\"א 95" ]

6,798

2,025

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3417 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים: 1. מודפר אימאן 2. מודפר מאזן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנכ"ל משרד הפנים 3. מנהל הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין 4. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. העתירה תידון בפני הרכב. נציג היועץ המשפטי לממשלה יוזמן להגיב בכתב ולהשתתף בדיון. 2. צו ביניים כמבוקש. ניתנה היום, כ"ז באייר תשנ"ז (3.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034170. F01

[ "בג\"ץ 97" ]

6,799

30,604

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3417/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. מודפר אימאן 2. מודפר מאזן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנכ"ל משרד הפנים 3. מנהל הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין 4. היועץ המשפטי לממשלה בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד וסים דכוור החלטה אני מוחקת את העתירה כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ט באייר תשנ"ח (25.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034170. O03

[ "בג\"ץ 3417/97" ]

6,801

2,026

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6177/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. גלילה קומבר 2. מוחמד קומבר נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניי ם ה ח ל ט ה 1. העתירה תיקבע לדיון בפני הרכב. יש להזמין את נציג היועץ המשפטי לממשלה שיקדים ויגיש תגובה בכתב. 2. צו ביניים כמבוקש. ניתנה היום, יח' בתשרי תשנ"ח (19.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061770. F01

[ "בג\"ץ 6177/97" ]

6,802

12,098

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6177/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. גלילה קומבר 2. מוחמד קומבר נגד המשיב : שר הפנים צ ו ב י נ י י ם על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית-המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיב והמורה לו להימנע מלהוציא את העותר מס' 2 מישראל. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בבקשה למתן צו על תנאי שתידון בפני הרכב של שלושה שופטים במעמד הצדדים. ניתן היום, יח' בתשרי תשנ"ח (19.10.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור 97061770. F02

[ "בג\"ץ 6177/97" ]

6,803

21,217

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6177/97 - ג' בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. גלילה קומבר 2. מוחמד קומבר נגד המשיב : שר הפנים בקשה מוסכמת למחיקת העתירה בשם העותרים: עו"ד שלמה לקר בשם המשיב: עו"ד דינה זילבר פסק דין כמוסכם על בעלי הדין, נמחקת העתירה ללא צו להוצאות. ניתן היום, ז' בסיון התשנ"ח (1.6.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97061770. E04

[ "בג\"ץ 6177/97" ]

6,804

2,027

ב בית המשפט העליון רע"פ 5007/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : איאד פלאח אללעו נגד המשיב : היועץ המשפטי לממשלה בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.4.97 בע"פ 798/97 שניתן על ידי כבוד הנשיא זיילר והשופטים: חשין, צור בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד רחל סוכר החלטה אין מתעוררת במקרה דנן כל שאלה המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הבקשה נדחית. ניתן היום טו באלול תשנ"ז (17.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97050070. B03

[ "רע\"פ 5007/97" ]

6,805

16,279

בית המשפט העליון רע"פ 5007/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: איאד פלאח אללעו נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פ סק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.4.97 בע"פ 798/97 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו. זיילר והשופטים: ד. חשין, י. צור בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה (ימי הפגרה בכלל). ניתנה היום, כ"ב באב התשנ"ז (25.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97050070. A01 /דז/

[ "רע\"פ 5007/97" ]

6,806

2,029

בבית המשפט העליון ע"פ 1060/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : בן עטר אלי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למתן הוראות בשם המערער: עו"ד יחזקאל חרלף החלטה לתגובת הפרקליטות אשר תוגש תוך 5 ימים מיום קבלת ההחלטה. החלטה זו תועבר בפקס. ניתנה היום, י"ח באב תשנ"ז (21.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010600. Q01

[ "ע\"פ 1060/97" ]

6,808

2,406

בבית המשפט העליון ע"פ 1060/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : בן עטר אלי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לדח יית מועד דיון בשם המערער: עו"ד יחזקאל חרלף בשם המשיבה: עו"ד אמי פלמור החלטה הדיון יתקיים בתאריך 3.11.97 בשעה 11:30. ניתנה היום, כ"ה באב תשנ"ז (28.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010600. Q02

[ "ע\"פ 1060/97" ]

6,809

11,628

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1060/97 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערער : בן עטר אלי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.9.96 תיק ע"פ 312/95 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא מ' לינדנשטראוס, כבוד השופטים ח' פיזם וש' ברלינר תאריך הישיבה: י"ט בחשון תשנ"ח (19.11.97) בשם המערער: עו"ד יחזקאל חרלף בשם המשיבה: עו"ד אמי פלמור-הרץ פסק-דין השופט י' זמיר : 1. המערער הינו הבעלים והמחזיק של תחנת תדלוק למכוניות בחיפה. בשלהי שנת 1993 ביקרה מפקחת על תחנות תדלוק, מטעם מינהל הדלק שבמשרד האנרגיה, בתחנה של המערער. היא נטלה דגימה של בנזין ממשאבה המספקת לציבור בנזין בעל 91 אוקטן. אך בבדיקה נמצא כי הבנזין היה בעל אוקטן נמוך יותר (ונקודת רתיחה גבוהה יותר) מן הנדרש לפי התקן הרשמי. לפיכך הועמד המערער לדין בפני בית משפט השלום בחיפה. הוא הואשם בעבירה על סעיף 9(א) וסעיף 17(א) לחוק התקנים, התשי"ג1953-, על אכרזת הפיקוח על מצרכים ושירותים (הוראת שעה), התשמ"ה1985- ועל סעיף 3(א) לחוק יציבות מחירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה), התשמ"ו1985-. 2. בבית משפט השלום התברר התהליך של אספקת דלק לצורך תדלוק מכוניות: בדיקה מדגמית, הנערכת במעבדה מיוחדת של הטכניון, של הדלק המצוי במיכל האחסון, במתקן הדלק המרכזי, לפני הזרמת דלק מן המיכל אל מיכליות; הזרמת הדלק באופן מבוקר מן המיכל אל המיכלית לאחר שרוקנה מכל דלק; אטימה של פתחי המיכלית בחותמות מיוחדות; ביקורת המיכלית בשער היציאה של מתקן הדלק; פריקת הדלק בתחנת התדלוק, מן המיכלית אל מיכל אחסון תת-קרקעי, בפיקוח צמוד של מנהל התחנה או עובדי התחנה. התהליך מתנהל, מראשיתו ועד סופו, לפי נהלים מפורטים, שנועדו להבטיח כי הדלק במתקן הדלק יתאים לדרישת התקן, לפני שהוא מוזרם למיכלית, וכי לאחר מכן יוזרם מן המיכלית, באותה כמות ובאותה איכות, אל מיכל האחסון בתחנת התדלוק. הנהלים אמורים למנוע תקלה, גניבה או מרמה שתפגע בבעלים של תחנת התדלוק או בלקוחות של תחנת התדלוק. אכן, על פני הדברים, ככל שניתן ללמוד מן העדויות שהושמעו בפני בית משפט השלום, יש בנהלים אלה כדי להבטיח שתחנת התדלוק תקבל דלק, לצורך מכירה לציבור, שיתאים לתקן הרשמי. 3. במקרה הנדון הוכח בפני בית משפט השלום, כי ביום 13.9.93 נערכה במעבדת הטכניון בדיקה של דגימת דלק מתוך אחד המיכלים שבמתקן הדלק בחיפה, ונמצא שהדלק הוא בעל אוקטן 91, לפי דרישת התקן הרשמי. כמו כן הוכח כי מתוך מיכל זה הוזרם דלק למיכלית מסויימת, ולאחר שפתחיה נאטמו בחותמות, היא הובילה את הדלק לתחנת התדלוק של המערער. לבסוף, הוכח כי בתחנת התדלוק של המערער הוזרם הדלק מן המיכלית, בפיקוח צמוד של עובדי התחנה, למיכל אחסון תת-קרקעי. אולם, כאמור, בבדיקה שנערכה בתחנה זאת ביום 23.9.93 נמצא כי הדלק שנמכר לציבור, מתוך מיכל האחסון של התחנה, היה בעל אוקטן נמוך מן הנדרש לפי התקן הרשמי. כיצד ארע הדבר? 4. המערער, לדבריו, לא ידע, וגם כיום אין הוא יודע, כיצד ארע הדבר. כל שהיה לו לומר לבית משפט השלום בשאלה זאת היה זה: "לא אני ולא מישהו מטעמי מעולם לא הכניס משהו לדלקים או מהל אותם". ועל כך אמר בית משפט השלום בפסק הדין: "הנאשם העיד כי לא הוא עצמו ואף לא אחר מטעמו או בידיעתו ביצע בדלק המצוי בתחנה כל פעולת מהילה או ערבוב של דלקים. נתתי אמון בדברי עדותו אלה של הנאשם". אף-על-פי כן, לא היה די בכך כדי לזכות את המערער מן האישום. בית משפט השלום ציין כי העבירות המיוחסות למערער הן עבירות של אחריות קפידה, ולכן אין על התביעה להוכיח מעשה רשלנות או מעשה אחר של הנאשם שהביא לתוצאה האסורה. ראו ע"פ 849/78 מצה נ' מדינת ישראל , פ"ד לג(3) 445. אולם רווח והצלה עמדו למערער ממקום אחר. כפי שבית משפט השלום ציין, גם בעבירה של אחריות קפידה עומדת לנאשם הגנה של התערבות גורם זר בתהליך שהוביל לתוצאה האסורה. הגנה זאת, לדעת בית משפט השלום, עמדה למערער במקרה זה. לדברי בית המשפט, התביעה לא הוכיחה כי בתהליך של העברת הדלק ממתקן הדלק אל תחנת הדלק לא התערב גורם זר. הכיצד? התביעה לא הוכיחה כי המיכלית, שהובילה את הדלק מן המתקן אל התחנה, רוקנה מכל שאריות דלק לפני שהוזרם אליה הדלק שיועד לתחנה. לפיכך זיכה בית משפט השלום את המערער, מחמת הספק, מכל אשמה. 4. המדינה ערערה על הזיכוי בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל את הערעור. הוא התבסס על הודעה של נהג המיכלית, שהתקבלה כעדות בבית משפט השלום בהסכמת המערער וללא חקירה נגדית. בהודעה זאת אמר נהג המיכלית כי המיכלית היתה ריקה מכל דלק, לפני שהוזרם אליה הדלק שיועד לתחנה, וכי במהלך הנסיעה מן המתקן אל התחנה לא ארע כל דבר חריג. בנסיבות אלה, ציין בית המשפט המחוזי, החשש מפני התערבות גורם זר בתהליך הינו רחוק ואינו סביר. מכל מקום, גם אם היתה חובה על התביעה להוכיח כי לא היתה התערבות של גורם זר, היא יצאה ידי חובה. לכן החליט בית המשפט המחוזי להרשיע את המערער ולהחזיר את התיק אל בית משפט השלום כדי שיגזור את העונש הראוי. 5. המערער פנה אל בית המשפט העליון וביקש רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. המשנה לנשיא בית המשפט העליון, שדן בבקשה, מצא כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי לקה בשתיים. ראשית, פסק הדין לא התייחס לקביעה של בית משפט השלום כי הוא מאמין למערער שלא הוא, ולא אחר מטעמו, ביצע מהילה או ערבוב של הדלק המצוי בתחנה. מה הנפקות הראויה של קביעה זאת? שנית, פסק הדין לא התייחס לשאלת התחולה של סעיף 22(ב) לחוק העונשין, התשל"ז1977-. סעיף זה, שקבע מחדש את היקפה של אחריות קפידה, נוסף לחוק העונשין על ידי חוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ"ד1994-. תיקון 39 נחקק ופורסם באוגוסט 1994, זמן מה לאחר שהוגש כתב האישום נגד המערער, אך תחילתו היתה רק בתום שנה מיום פרסומו, זמן קצר לפני שניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי. לפיכך היה מקום לשאלה: מה ההשפעה של תיקון 39 על המקרה הנדון? בית המשפט העליון החליט בערעור, בהסכמה של בעלי הדין, לבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולהחזיר את התיק אליו, על מנת שידון בשתי שאלות אלה. 6. בית המשפט המחוזי דן, בהתאם לפסק הדין של בית המשפט העליון, בשתי השאלות האמורות. בית המשפט קבע כי סעיף 22(ב) לחוק העונשין - כיוון שהוא מקל עם הנאשם - חל על המקרה הנדון. אכן, כך נדרש לפי סעיף 5 לחוק העונשין. מה, אם כן, קובע סעיף 22? סעיף-קטן(א) קובע את היקפה של האחריות הקפידה. סעיף-קטן(ב) מוסיף לאמור: "לא יישא אדם באחריות לפי סעיף זה אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה; הטוען טענה כאמור - עליו הראיה." לאור סעיף-קטן זה מתעוררת השאלה, מה נפקות הקביעה של בית משפט השלום, כי הוא מאמין למערער שלא הוא, ואף לא אחר מטעמו, ביצע מהילה או ערבוב של הדלק בתחנה. בית המשפט המחוזי השיב כי בית משפט השלום טעה כשנתן אמון בעדות גורפת כזאת: "זוהי אינפורמציה שלכאורה במילואה בשום אופן לא יכול היה המשיב לדעת, ובמקרה הטוב זו השערה או הנחה, שעליו היו הוכחותיה". בית המשפט המחוזי הוסיף כי המערער לא הביא עדים ולא הוכיח את טענתו שלא היתה פעולת מהילה או ערבוב של הדלק. לכן החליט בית המשפט המחוזי לשוב ולהרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו. תשובה זאת אינה ברורה כל צורכה. מצד אחד, בית משפט השלום יכול היה להאמין למערער כי לא נעשתה מהילה של הדלק בתחנה מטעמו של המערער, כלומר, לבקשתו או בידיעתו של המערער. מצד שני, אם בכל זאת נעשתה מהילה של הדלק בתחנה, אף שלא מטעמו של המערער, מה נובע מכך לעניין האחריות הפלילית של המערער? שאלה זאת נותרה ללא תשובה ברורה. 7. המערער שב וביקש מבית משפט זה רשות לערער על ההרשעה ונשיא בית המשפט נתן לו, בהסכמת המשיבה, רשות כמבוקש. בערעור זה מתעוררת שאלה אחת בלבד: האם המערער פטור מאחריות לפי סעיף 22(ב) לחוק העונשין. השאלה היא, בלשון הסעיף, "אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה." אולם, כפי שהסעיף מוסיף, נאשם המבקש להשתחרר מאחריות בטענה זאת, "עליו הראיה". 8. לפי הראיות שהובאו בפני בית משפט השלום, ולא נסתרו על ידי המערער, הדלק שהוזרם מן המיכל במתקן אל המיכלית היה בעל אוקטן 91; לפני שהוזרם, המיכלית היתה מרוקנת מדלק, ולאחר שהוזרם נאטמו פתחי המיכלית בחותמות; לא היה ארוע חריג בדרכה של המיכלית ממתקן הדלק אל תחנת הדלק; ובתחנת הדלק הוזרם הדלק, בפיקוח של עובדי התחנה, מן המיכלית אל מיכל האחסון של התחנה. המסקנה עולה מן הראיות, באופן חד-משמעי, כי הדלק שהוזרם אל מיכל האחסון של התחנה היה בעל אוקטן 91. כמו כן, מן הראיות עולה, באופן חד-משמעי, כי הדלק שנמכר לציבור באמצעות המשאבות ממיכל האחסון של התחנה, לאחר ימים ספורים, היה בעל אוקטן נמוך מ91-. ראיות אלה מספיקות כדי לקבוע, כממצא עובדתי, כי הדלק שהוזרם מן המיכלית אל מיכל האחסון של התחנה נמהל במהלך ימים אלה, בהיותו בתחנה, בדלק נחות באיכותו, שהוא גם דלק זול במחירו. מה הנפקות המשפטית של ממצא זה? במקרה רגיל ניתן להסיק כי הדלק נמהל בתחנה על ידי הבעלים של התחנה או מטעמו של הבעלים. מסקנה זאת מתבקשת על פי השכל הישר. ראשית, הבעלים הוא בעל השליטה בתחנה. לכן ניתן להניח כי עובדי התחנה לא יפעלו בניגוד להוראות של הבעלים, במיוחד במעשה מורכב וחריג כמו מהילת דלק במיכל האחסון. שנית, התוצאה הרגילה של מהילת דלק יקר, המצוי במיכל האחסון של התחנה, בדלק זול יותר, היא הגדלת ההכנסות של הבעלים ממכירת דלק לציבור. כיוון שכך, מי ומדוע יקבל על עצמו למהול בחשאי דלק במיכל האחסון של התחנה, וליטול על עצמו סיכון של הרשעה בפלילים, ללא טובת הנאה לעצמו, אלא אם התבקש על ידי הבעלים לעשות זאת? המסקנה היא, לדעתי, שבמקרה הרגיל, די בכך שהוכח כי דלק נמהל במיכל האחסון של תחנת דלק, כדי להגיע למסקנה לכאורית כי הבעלים של התחנה אחראי לעבירה, ולהעביר אל הבעלים את הנטל להפריך מסקנה זאת. 9. אך במקרה שלפנינו קבע בית משפט השלום כי הוא מאמין שלא המערער עצמו, ואף לא אחר מטעמו או בידיעתו, ביצע מהילה או ערבוב של הדלק בתחנה. כידוע, בדרך כלל בית משפט לערעורים אינו נוטה להתערב בשאלת האמון שערכאה דיונית רוחשת לעד. ואף כי גם לכלל זה יש יוצאים מן הכלל, איני רואה טעם או צורך לחרוג מן הכלל במקרה זה. מכאן נובעת המסקנה, ראשית, כי הדלק לא נמהל על ידי המערער באופן אישי, אלא על ידי אחר; ושנית, כי במהילת הדלק על ידי אחר, כיוון שנעשתה שלא בידיעתו או מטעמו של המערער, לא היתה למערער מחשבה פלילית. אולם עדיין אין בכך כדי לזכות את המערער מן האישום. לפי סעיף 22(ב) לחוק, אין די בכך, כדי לזכות את המערער, שלא היתה לו מחשבה פלילית. נוסף לכך עליו הראיה כי מהילת הדלק בתחנה, אף שנעשתה בידי אחר, נעשתה ללא רשלנות של המערער ולאחר שהמערער עשה כל שניתן למנוע את העבירה. אכן, הנטל על המערער אינו קל. אך יש טעם לדבר. הטעם נעוץ במהות של אחריות קפידה. על הבעלים של תחנת דלק מוטלת אחריות קפידה, בעבירות המיוחסות למערער, כדי להגן על הציבור מפני עבירות כאלה. שהרי אם הבעלים של תחנת דלק, שנמצא כי מכר לציבור דלק מהול, יוכל להשתחרר מאחריות פלילית, אף שברור כי בוצעה עבירה, בטענה כי לא עשה ולא ידע, קשה ביותר יהיה להרשיע אדם בעבירה זאת, והפיתוי יגדל לעבור את העבירה. לכן יש טעם וצורך לחייב את הבעלים של התחנה לנקוט זהירות ברמה גבוהה במיוחד: בלשונו של סעיף 22(ב), להראות כי "עשה כל שניתן למנוע את העבירה". 10. במקרה זה המערער לא הביא ראיה כנדרש להוכיח כי עשה כל שניתן למנוע את העבירה. הוא הסתפק באמירה שהדלק לא נמהל על ידו או על ידי אחר מטעמו, ובהצגת ההוראות בדבר הזרמת הדלק מן המיכלית אל מיכל האחסון של התחנה. אך מה הם ההסדרים שנקבעו על ידי המערער כדי למנוע מהילה של הדלק, לאחר ההזרמה, בתחנה עצמה? על כך לא הביא המערער כל ראיה. משמע, הוא לא יצא ידי חובה להוכיח, כפי שנדרש בסעיף 22(ב) לחוק, כי עשה כל שניתן לעשות כדי למנוע מהילה של הדלק בתחנה. מכאן שאין הוא יכול להשתחרר מן האחריות לפי סעיף זה. התוצאה היא, לאחר שהוכח הביצוע של העבירות המיוחסות למערער, כי המערער הוא שנושא באחריות לביצוע עבירות אלה. לפיכך יש לדחות את הערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולהעביר את התיק, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, אל בית משפט השלום כדי שיגזור למערער את העונש הראוי בנסיבות המקרה. ש ו פ ט השופט י' קדמי : אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש : אני מסכימה. ש ו פ ט ת אי לכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט י' זמיר. ניתן היום, ה' בכסלו תשנ"ח (4.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010600. I03

[ "ע\"פ 1060/97", "ע\"פ 312/95", "ע\"פ 849/78" ]

6,810

7,833

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7063/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. עדנאן אנור בסול 2. מועצה מקומית ריינה כפר ריינה נגד המשיב ים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי החלטה עניינה של העתירה הוא במדיניות משרד הפנים לעניין אישור שכרם של סגני ראש-מועצה המתמנים לכהונתם במהלך כהונתה של המועצה. מהודעת פרקליטות המדינה שהוגשה לבית-המשפט ביום 18.12.97 אני למד, כי למיצער שמונה עתירות תלויות עתה ועומדות לפני בית-המשפט הגבוה לצדק באותו נושא, והדיון בכל עתירות אלו נערך, במאוחד, ביום 10.9.97. עוד מסתבר, כי לפני מספר ימים הגישו המשיבים באותן עתירות השלמת טיעון לבית-המשפט. בנסיבות אלו אני מחליט להעביר את העתירה להחלטת המותב שדן בעתירות הנ"ל. במותב יושבים לדין המישנה לנשיא ש' לוין והשופטים א' מצא וי' גולדברג. היום, כ"ג בכסלו תשנ"ח (22.12.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97070630. G03

[ "בג\"ץ 7063/97" ]

6,812

2,032

ב בית המשפט העליון ע"א 1133/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ה : אלקון תמי בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המערערת: עו"ד מנחם שכטר החלטה מתברר, כי התחייבות עצמית לתשלום ההוצאות נשלחה לבית-המשפט כבר ביום 27.3.97, אך משום מה איננה נמצאת בתיק. לפיכך, יש לבטל את ההחלטה המתריאה על דחיית הערעור ולהשיב את הערעור למאגר התיקים התלויים ועומדים. ניתנה היום, כ"ג בחשון תשנ"ח (23.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011330. O04

[ "ע\"א 1133/97" ]

6,813

14,803

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1133 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקשת : מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ה : אלקון תמי בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשת: עו"ד מנחם שכטר החלטה תנתן התחייבות עצמית של המבקשת בתנאי הערבות הבנקאית, זו תוגש תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה באדר א' תשנ"ז (4.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011330. Q01

[ "ע\"א 97" ]

6,815

33,975

ב בית המשפט העליון ע"א 1133/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ה : אלקון תמי בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים בשם המערערת: עו"ד מנחם שכטר החלטה המערערת, המבקשת בבקשה, מתבקשת להמציא את תגובת המשיבה לבקשה. לאחר המצאת התגובה, אדון בבקשה. ניתנה היום, כ"ג בתשרי תשנ"ט (13.10.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011330. P07

[ "ע\"א 1133/97" ]

6,816

34,883

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1133/97 - ג' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת והמשיבה בערעור שכנגד: מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : תמי אלקון סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערת והמערערת שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה - המערערת בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לטענות המערערת ואת טענותיה בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו לה טענות המערערת; 3. המערערת - המשיבה בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לה הטענות בערעור שכנגד, ורשאית היא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבה בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור; 4. המערערת בערעור שכנגד רשאית להשיב לתשובת המשיבה בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת שכנגד כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, ג' באב התשנ"ח (26.7.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011330. A06 /דז/

[ "ע\"א 1133/97" ]

6,817

36,938

ב בית המשפט העליון ע"א 1133/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : אלקון תמי בקשה להארכת מועד בשם המערערת: עו"ד מנחם שכטר החלטה לבקשת המערערת ובהסכמת המשיבה, ניתנת הארכת המועד המבוקשת להגשת סיכומי המערערת. ניתנה היום, ב' בחשון תשנ"ט (22.10.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011330. P08

[ "ע\"א 1133/97" ]

6,818

41,738

ב בית המשפט העליון ע"א 1133/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ה : אלקון תמי הליך פישור בשם המערערת: עו"ד מנחם שכטר החלטה בתיק זה ניתנה הסכמת בעלי הדין לקחת חלק בהליך פישור. המפשר בתיק זה יהיה עורך הדין משה ארגוב. ישיבות הפישור יתקיימו בחדר הפישור אשר בבית המשפט העליון. זימון הצדדים לישיבת הפישור הראשונה ייעשה על ידי המזכירות. ניתנה היום, כ"ג באייר תשנ"ח (19.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011330. O05

[ "ע\"א 1133/97" ]

6,819

48,033

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1133/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער ת : מגדל, חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ה : אלקון תמי הודעת הצדדים על הסכם פשרה בשם המערערת: עו"ד מנחם שכטר בשם המשיבה: עו"ד ש' ז' פונדמינסקי פסק-דין על פי המלצת בית המשפט, הגיעו בעלי הדין להסכם הפשרה אשר סומן מ1/. ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכם פשרה זה, המהווה חלק בלתי נפרד של פסק דין זה גופו. ניתן היום, כ' באדר התשנ"ט (8.3.99). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011330. E10 /עכב

[ "ע\"א 1133/97" ]

6,820

2,034

ב בית המשפט העליון ע"א 1236/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : המועצה המקומית בית שאן נגד המשיב : בנק הפועלים בע"מ בקשה לביטול ערעור בהסכמה בשם המערערת: עו"ד שלומי ברדוגו החלטה בית המשפט רשם לפניו את ההסכם בין בעלי הדין אשר צורף להודעה שהוגשה לבית המשפט ביום 30.11.97. על יסוד ההסכם אני דוחה את הערעור ללא צו להוצאות. ניתנה היום, א' בכסלו תשנ"ח (30.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012360. O01

[ "ע\"א 1236/96" ]

6,821

2,035

בית המשפט העליון בירושלים רע"פ 97 / 657 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : כהן יצחק נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 14.11.96 בע"פ 1421/96 שניתן על ידי כבוד השופטים ברלינר, גדות, גורפינקל בשם המבקש: בעצמו החלטה המבקש עתר למתן רשות לערער על אותו פסק דין ברע"פ 8848/96 ועניינו נדון בהליך ההוא. מטעם זה נמחקת בקשה זו. ניתן היום ו באדר א' תשנ"ז (13.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006570. B01

[ "רע\"פ 97" ]

6,822

2,037

בית המשפט העליון רע"א 96 / 9350 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : שרבט מלכיאל ובניו בנין נגד המשיבים : 1. דליה אליאס 2. רינה אליאס 3. מאיר אלמוג בקשה לקביעת מועד דיון בבקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בנצרת בהמ' 235/96 שניתנו ביום 11.12.96 על ידי כבוד השופט ג. גינת החלטה 1. בקשה זו הגיעה לידי, למרבה הצער אך היום, אך יש לציין שממילא אין בית משפט זה נוטה לעכב הליכים המתנהלים בערכאה הראשונה עד לבירורה של בקשת רשות לערער. 2. פרקליט המבקשת מתבקש להודיע תוך 7 ימים אם הבקשה עודנה אקטואלית ואם כן יצרף נא פרוטוקול הישיבה שנתקיימה, אם נתקיימה, ב-20.1.97. כמו כן יצרף נא תוך אותה תקופה איזכור האסמכתאות המבססות את הטענה שמסמך הכולל סעיף של מינוי בורר ששמו נשאר על החלק, כמו במקרה שלפנינו, הוא סעיף בוררות בר תוקף. לאחר מכן אמשיך לטפל בתיק זה. ניתן היום כא בשבט תשנ"ז (29.1.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093500. B02

[ "רע\"א 96" ]

6,829

2,342

בית המשפט העליון בירושלים רע"א 9350/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש ת: שרבט מלכיאל ובניו בנין לעם בע"מ נגד המשיבים : 1. דליה אליאס 2. רינה אליאס 3. מאיר אלמוג בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 11.12.96 ומיום 12.12.96 בה"פ 235/96 שניתנו על-ידי כבוד השופט ג. גינת ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט מיום 12.12.96 ב"כ המבקשת: עו"ד יגאל חקק ב"כ המשיבים: עו"ד אליעזר שטינלאוף החלטה 1. בין המשיבים לבין המבקשת נחתם הסכם מיום 3.3.92 לפיו מכרו המשיבים (להלן:"המוכרים") את זכויותיהם בנכס מקרקעין למבקשת (להלן: "החברה הקבלנית"). במכתב מיום 2.6.95 הודיעו המוכרים לחברה הקבלנית על ביטול ההסכם, בטענה שחל עיכוב ממושך בהוצאת היתרי הבניה והבניה לא החלה, דבר שגרם להם נזקים כבדים. החברה הקבלנית לא נקטה כל צעד בעקבות מכתב ביטול זה. חודשים מספר לאחר שנשלח המכתב פנו המוכרים לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן פסק דין הצהרתי על ביטול ההסכם ולסעדים נלווים נוספים. החברה הקבלנית הגישה בקשה לעיכוב ההליכים ולהעברת הדיון בסכסוך בפני בורר, בשל סעיף בוררות שלשונו כדלקמן: "כל חילוקי דעות בנוגע להסכם זה יועברו להכרעת הבורר _______ או מי שימונה על ידו, אשר ידון בעניין כדן יחיד.... סעיף זה דינו כדין שטר בוררות". 3. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב הליכים בקובעו שאין בפניו ראיה של ממש כי החברה הקבלנית הייתה ועודנה מוכנה לעשות את כל הדרוש לצורך קיום הליכי הבוררות. בית המשפט קבע כי אין די בהצהרה על כך שהחברה הקבלנית הייתה ועודנה מוכנה לקיים הליכי בוררות בתצהיר שהוגש מטעם החברה הקבלנית, מבלי שיהיו עמה פירוט או תשתית עובדתית כלשהי. לדעת בית משפט קמא, העובדות מלמדות דווקא את ההיפך - החברה הקבלנית לא עשתה דבר להפניית הסכסוך לבוררות עם קבלת מכתב הביטול או עם תחילת ההליכים ופנתה למוכרים בעניין הבוררות, רק עם הגשת תצהיר התשובה מטעמה. על החלטת בית המשפט המחוזי הגישה החברה הקבלנית בקשת רשות ערעור זו שלפנינו וכן בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי ולהפסקת הדיונים בבית המשפט המחוזי עד להחלטה בבר"ע. משקבע בית משפט קמא כי אין בחומר הראיות שלפניו כדי להצביע על נכונות החברה הקבלנית לעשות את כל הדרוש לקיים הליכי בוררות, אין מקום להתערב בקביעתו. 4. עיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות נתון לשיקול דעת בית המשפט הדן בעניין ובית המשפט לערעורים יתערב בשיקול דעתו רק במקרים נדירים [ראה: ס. אוטולנגי בוררות דין ונוהל (מהדורה שלישית, תשנ"א), 127, 165-166; רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נ' מורד , פ"ד מב (3) 74, 75]. 5. זאת ועוד, ההליך המשפטי המתנהל בבית המשפט המחוזי נמצא בעיצומו, ומן החומר שבפני בית המשפט עולה כי הסתיימה הבאת העדים מטעם המוכרים. גם מטעם זה, לאור המציאות שנוצרה כשהוא מצטרף לטעמים האחרים, דין הבקשה להידחות. 6. יש לציין למעלה מן הדרוש כי סעיף הבוררות לוקה בחסר. בנסיבות העניין אין לנו צורך להכריע בסוגייה זו ודי בנימוקים האחרים כדי להביא לדחיית הבקשה. 7. הטענות האחרות של החברה הקבלנית אינן מצריכות התייחסות. 8. הבקשה למתן רשות ערעור והבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי, נדחות. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, יא' באדר תשנ"ז (20.3.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי חז935096/ 96093500. J04

[ "רע\"א 9350/96", "בה\"פ 235/96", "רע\"א 254/88" ]

6,830

16,390

בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 9350 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : שרבט מלכיאל ובניו בנין נגד המשיבים : 1. דליה אליאס 2. רינה אליאס 3. מאיר אלמוג בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בה"פ 235/96 מיום 11.12.96 ומיום 12.12.96 שניתנו על ידי כבוד השופט גינת בשם המבקשת: עו"ד יגאל חקק החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. 6. החלטה זו מתייחסת להחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה לעיכוב ההליכים. ניתן היום ד באדר א' תשנ"ז (11.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093500. B03

[ "רע\"א 96", "בה\"פ 235/96" ]

6,831

3,057

בית המשפט העליון בג"ץ 97 / 2936 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרת : עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית נגד המשיב : משרד הבריאות עתירה למתן צו על-תנאי החלטה העותרת הודיעה לבית המשפט כי נאמר לה מטעם פרקליטות המדינה שתשובת הפרקליטות תישלח לעותרת ביום 12.6.97. לפיכך מתבקשת העותרת להודיע לבית המשפט: 1. מהי התשובה של פרקליטות המדינה; 2. האם התשובה מניחה את דעתה; 3. אם לא, האם העותרת מבקשת לתקן את העתירה לאור התשובה. עם קבלת ההודעה, אחליט בדבר המשך הטיפול בעתירה. ניתנה היום, ד' בסיון תשנ"ז (9.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029360. I05

[ "בג\"ץ 97" ]

6,833

16,605

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2936/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרת : עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית נגד המשיב : משרד הבריאות עתירה למתן צו-על-תנאי החלטה להעביר העתירה לדיון בפני הרכב, לזמן לדיון את בא-כח המשיב ולבקש תגובתו לקראת הדיון. ניתנה היום, י"ח בסיון תשנ"ז (23.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029360. I07

[ "בג\"ץ 2936/97" ]

6,836

28,196

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2936/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותר ת : עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית נגד המשיב : משרד הבריאות בקשה לראיות נוספות החלטה העותרת מתבקשת להבהיר, מי הן עפרה קידנוב וחגית חזיזה, הנזכרות בבקשתה לראיות נוספות. כן היא מתבקשת להמציא תמליל של אותן הקלטות אותן היא מבקשת להגיש כראיה, על מנת שניתן יהיה לברר את הרלוונטיות שלהן לדיון בעתירה. לאחר קבלת מענה מהעותרת כאמור, אמשיך לדון בבקשתה לראיות נוספות. יש להמציא לפרקליטות המדינה העתק של בקשת העותרת וכן העתק החלטה זו. ניתנה היום, ה' בניסן התשנ"ח (1.4.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97029360. E08

[ "בג\"ץ 2936/97" ]

6,837

34,585

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2936/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר ת : עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית נגד המשיב : משרד הבריאות עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ז' בסיון התשנ"ח ( 01.06.98 ) בשם העותר ת: עו"ד חגי אביאל בשם המשיב : עו"ד דינה זילבר פסק דין העתירה היא כללית. היא נסמכת על דברים שאמר רופא פסיכיאטר בעדות בבית המשפט. עדותו של עד זה, כפי שאנו מבינים אותה, אינה מצדיקה שנחייב את המשיב לקיים חקירה במחלקה אשר בבית חולים פסיכיאטרי "אברבנאל", כמבוקש על ידי העותרת. העתירה נדחית. ניתן היום, ז' בסיון התשנ"ח (1.6.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97029360. E10

[ "בג\"ץ 2936/97" ]

6,838

36,108

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2936/97 בפני: כבוד השופט ת' אור העותר ת : עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית נגד המשיב : משרד הבריאות בקשה מוסכמת לדחיית מועד דיון בשם העותר ת: עו"ד חגי אביאלי החלטה לדחות הדיון, כמבוקש. ניתנה היום, כו' בניסן התשנ"ח (22.4.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97029360. E09

[ "בג\"ץ 2936/97" ]

6,839

2,039

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5156/97 בפני: כבוד השופט י' קדמי המערער : אחים אבו עיאש בע"מ-חברה לעבודות פיתוח ומשכנת נגד המשיבים : 1. המועצה המקומית דלית אל-כרמל 2. ועדת המכרזים 3. כפרית חב' לבנין והשקעות בע"מ בקשה לצו מניעה זמני החלטה 1. המבקשת השתתפה במכרז לבנית מתנ"ס בדלית אל כרמל; ומשהצעתה לא נתקבלה, "ערערה" על תוצאות המכרז בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. בפסק דינו, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה להכריז על בטלות תוצאות המכרז, כשהוא מוסיף שהדבר נעשה על ידו "לא בלי היסוס". עם דחיית התביעה, ביטל בית המשפט את צו המניעה, שאסר על תחילת העבודות על ידי הזוכה עד למתן פסק הדין. המבקשת הגישה ערעור כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי; ובפני בקשה לחדש את צו המניעה האמור עד למתן פסק הדין בערעור. 2. החלטתי שלא להעתר לבקשה, לאחר שהגעתי לכלל מסקנה, שהנזק הכרוך במתן צו המניעה המבוקש לעניין הצבורי שבבניית המתנ"ס, עולה על הנזק שייגרם למבקשת, אם תזכה בערעור. הנזק לו טוענת המבקשת, הינו בסופו של דבר, נזק כספי; ובאם תזכה בערעור - תוכל לתובעו. ניתנה היום, כח' באב התשנ"ז (31.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051560. H01

[ "ע\"א 5156/97" ]

6,840

5,645

s ב בית המשפט העליון ע"א 5156/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : אחים אבו עיאש בע"מ-חברה לעבודות פיתוח ומשכנת נגד המשיבים : 1. המועצה המקומית דלית אל-כרמל 2. ועדת המכרזים 3. כפרית חב' לבנין והשקעות בע"מ בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקשת: עו"ד חסאם ח'טיב החלטה בשים לב לימי שביתת בתי המשפט וימי הפגרה, המדובר באיחור שאיננו גדול, ולכן מוארך המועד כמבוקש. ניתנה היום, ג' בחשון תשנ"ח (3.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051560. O02

[ "ע\"א 5156/97" ]

6,841

22,620

ב בית המשפט העליון ע"א 5156/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקשת : אחים אבו עיאש בע"מ-חברה לעבודות פיתוח ומשכנת נגד המשיבים : 1. המועצה המקומית דלית אל-כרמל 2. ועדת המכרזים 3. כפרית חב' לבנין והשקעות בע"מ בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקשת: עו"ד עסאם ח'טיב החלטה בפני בקשה לדחיית מועד דיון הקבוע ליום 21.1.99 בשל דיונים אחרים הקבועים לבא-כוח המבקשת. הדיון יוקדם ויתקיים ביום 5.1.99 בשעה 11:30. ניתנה היום, י"ח בכסלו תשנ"ט (7.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051560. P04

[ "ע\"א 5156/97" ]

6,842

33,062

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5156/97 - ד' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת: אחים אבו עיאש בע"מ חברה לעבודות פיתוח ומשכנת נגד המשיבים : 1. המועצה המקומית דלית אל-כרמל 2. ועדת המכרזים 3. כפרית חברה לבנין והשקעות בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, ט' בסיון התשנ"ח (3.6.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051560. A03 /דז/

[ "ע\"א 5156/97" ]

6,843

46,726

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5156/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט מ' אילן המערער ת : אחים אבו עיאש בע"מ חברה לעבודות פיתוח ומשכנת נגד המשיבים : 1. המועצה המקומית דלית אל-כרמל 2. ועדת המכרזים 3. כפרית, חברה לבנין והשקעות בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.8.97 בתיק ה"פ 30173/97 שניתן על ידי כבוד השופט ביין תאריך הישיבה: יז' בטבת התשנ"ט ( 05.01.99 ) בשם המערער ת: עו"ד עסאם חטיב בשם המשיבים 2-1: עו"ד סמי ווהבי בשם המשיבה 3: עו"ד יוסף לוי פסק-דין כמוסכם על בעלי הדין, הערעור נדחה ללא צו להוצאות. ניתן היום, יז' בטבת התשנ"ט (5.1.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97051560. E05

[ "ע\"א 5156/97", "ה\"פ 30173/97" ]

6,844

2,040

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8913 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש ים : עריפה קרעאן ו10- אח' נגד המשיבים : 1. קובץ מנחם 2. עומר צור ואח' 3. פורמלי המוסד לביטוח לאומי בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקשים: עו"ד ג. בן ציון ה ח ל ט ה מונחת בפני הודעתו של בא-כח המבקשים שהוגשה באמצעות הפקס ביום 26.1.97. איני רואה מקום להפחתת סכום הערבון. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"א בשבט תשנ"ז (29.1.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089130. Q02

[ "ע\"א 96" ]

6,845

20,227

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8913/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ים : 1. עריפה קרעאן 2. חאלד קרעאן 3. חולה קרעאן 4. חאלדיה קרעאן 5. נאדר קרעאן 6. מנדר קרעאן 7. ראאד קרעאן 8. סאאד קרעאן 9. מהראן קרעאן 10. עטיה קרעאן 11. עזבון המנוח מוחמד קרעאן ז"ל נגד המשיבים : 1. קובץ מנחם 2. עומר צור 3. קיבוץ גבעת השלושה 3. המוסד לביטוח לאומי, משיב פורמלי סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ח' בטבת התשנ"ח (6.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089130. A03 /דז/

[ "ע\"א 8913/96" ]

6,846

21,199

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8913/96 ע"א 9104/96 ע"א 9123/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערער ים : 1. עריפה קרעאן 2. חאלד קרעאן 3. חולה קרעאן ו8- אח' נגד המשיבים : 1. קובץ מנחם 2. עומר צור 3. קיבוץ גבעת השלושה ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 7.11.96 בת"א 2835/86 ת"א 2318/98 שניתן על ידי כבוד השופט ג' קלינג תאריך הישיבה: כט' בסיון התשנ"ח ( 23.06.98 ) בשם המערער ים: עו"ד גור בן ציון בשם המשיב 1 : עו"ד אלרום בשם המשיבים 3-2: עו"ד אמגור עידו פסק דין כמוסכם על הצדדים, התוצאה של שלושה הערעורים היא, שהערעור בע"א 8913/96 ו9123/96- נדחים. הערעור בע"א 9104/96 מתקבל, במובן זה שחלוקת האחריות לקרות התאונה תהיה ב60%- על צור עומר וקיבוץ גבעת השלושה, ו40%- על מנחם קובץ. מוסכם בין החייבים הנ"ל, שסכום הפיצוי כדי 10% הנוספים בהם חויבו צור עומר וקיבוץ גבעת השלושה ישולמו לקובץ בהתאם למוסכם בין אלה בדבר אופן התשלום על ידי עומר והקיבוץ, אם ישנו הסכם כזה; באין הסכם, יגיעו הצדדים להסכמה, כפי שהבטיחו לעשות. אין צו להוצאות בערעורים אלה. ניתן היום, כח' בסיון התשנ"ח (23.6.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96089130. E06

[ "ע\"א 8913/96", "ע\"א 9104/96", "ע\"א 9123/96", "ת\"א 2318/98", "בע\"א 8913/96", "בע\"א 9104/96" ]

6,847

41,384

ב בית המשפט העליון ע"א 8913/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ ערערים : עריפה קרעאן 10 אח' נגד המשיבים : 1. קובץ מנחם 2. עומר צור ואח' 3. פורמלי המוסד לביטוח לאומי סיכומים בכתב בשם המערערים: עו"ד עידו אמגור החלטה לתגובת המערערים בתוך יומיים מיום ההמצאה. המזכירות מתבקשת להעביר את ההחלטה באמצעות הפקסימיליה. ניתנה היום, ג' באדר תשנ"ח (1.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089130. P05

[ "ע\"א 8913/96" ]

6,848

42,054

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8913/96 - א' ע"א 9104/96 ע"א 9123/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ים בע"א 8913/96 1. עריפה קרעאן והמשיבים בע"א 9104/96 2. חאלד קרעאן ובע"א 9123/96: 3. חולה קרעאן 4. חאלדיה קרעאן 5. נאדר קרעאן 6. מנדר קרעאן 7. ראאד קרעאן 8. סאאד קרעאן 9. מהראן קרעאן 10. עטיה קרעאן 11. עזבון המנוח מוחמד קרעאן ז"ל נגד המערער בע"א 9104/96 והמשיב בע"א 8913/96 ובע"א 9123/96: מנחם קובץ המערערים בע"א 9123/96 1. צור עומר המשיבים בע"א 8913/96 2. קיבוץ גבעת השלושה והמשיבים הפורמליים בע"א 9104/96: המשיב בע"א 9123/96 והמשיב הפורמלי בע"א 8913/96: המוסד לביטוח לאומי סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים בע"א 8913/96, בע"א 9104/96 ובע"א 9123/96 יגישו את טענותיהם תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים בע"א 8913/96, בע"א 9104/96 ובע"א 9123/96 יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים יום מהיום שהומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים בע"א 8913/96, בע"א 9104/96 ובע"א 9123/96 רשאים להשיב לתשובות המשיבים בערעורים תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאה להם התשובה האחרונה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. הצו לסיכומים בכתב שהוצא בע"א 8913/96, מיום 6.1.98 - בטל בזה. 5. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ד בטבת התשנ"ח (22.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089130. A04 /דז/

[ "ע\"א 8913/96", "ע\"א 9104/96", "ע\"א 9123/96", "בע\"א 8913/96", "בע\"א 9104/96", "בע\"א 9123/96" ]

6,849