shay681/Precedents · Datasets at Hugging Face

Id int64 1 743k	text stringlengths 88 1.9M	Precedents_Found listlengths 1 250	__index_level_0__ int64 0 751k
99,155	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3237/97 - ט' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר : מיסר מוחמד סנדוקה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לתכנון מקומי ביו"ש 2. ועדת המשנה לפקוח על הבניה ביו"ש 3. מועצת התכנון העליונה ביו"ש בקשה להארכת מועד להגשת תגובה מטעם פרקליטות המדינה החלטה המועד להגשתה של תגובת המשיבים יהיה 15.10.2001. היום, כ"ד בתמוז תשס"א (15.7.01). ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 97032370. G19 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444	[ "בג\"ץ 3237/97" ]	6,995
100,874	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3237/97 - י' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר : מיסר מוחמד סנדוקה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לתכנון מקומי ביו"ש 2. ועדת המשנה לפקוח על הבניה ביו"ש 3. מועצת התכנון העליונה ביו"ש בקשה המשיבים להארכת מועד להגשת תגובה החלטה כמבוקש. היום, ל' תשרי תשס"ב (17.10.2001). ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 97032370. G20 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444	[ "בג\"ץ 3237/97" ]	6,996
103,088	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3237/97 - ח' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר ת: מיסר מוחמד סנדוקה נגד המשיבות : 1. ועדת המשנה לתכנון מקומי ביו"ש 2. ועדת המשנה לפקוח על הבניה ביו"ש 3. מועצת התכנון העליונה ביו"ש בקשה להארכת מועד להגשת תגובה מטעם פרקליטות המדינה החלטה כמבוקש. היום, י"ג בניסן תשס"א (6.4.2001). ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 97032370. G18 /צש נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444	[ "בג\"ץ 3237/97" ]	6,997
182,836	בבית המשפט העליון בג"ץ 3237/97 - ג' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר: סנדוקה מיסר נ ג ד המשיבים: 1. ועדת המשנה לתכנון מקומי ביו"ש 2. ועדת המשנה לפקוח על הבניה ביו"ש 3. מועצת התכנון העליונה ביו"ש בקשה להארכת מועד מטעם המשיבים מיום 15.11.04 החלטה לבקשת באת-כוח המשיבים מיום 15.11.04 אני מחליט להאריך את התקופה שנקצבה להגשת תגובתם המשלימה של המשיבים ב-4 חודשים נוספים. צו-הביניים שניתן ימשיך לעמוד בתוקפו עד להודעה אחרת. בתיתנו דעתנו לכך שהעתירה הוגשה לבית-המשפט ביום 27.5.97 - דהיינו לפני למעלה משבע שנים וחצי - תמהני מה עשויים להוסיף 4 חודשים למשיבים. היום, ג' בכסלו תשס"ה (16.11.04). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97032370_G23.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 3237/97" ]	6,998
203,003	בבית המשפט העליון בג"ץ 3237/97 בפני: כבוד הרשם עודד שחם העותר: מיסר מוחמד סנדוקה נ ג ד המשיבים: 1. ועדת המשנה לתכנון מקומי ביו"ש 2. ועדת המשנה לפקוח על הבניה ביו"ש 3. מועצת התכנון העליונה ביו"ש החלטה התיק מצוי בבית המשפט פרק זמן ניכר בלא שהטיפול בו מתקדם. במצב זה אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק שבכותרת. צווי בינים שניתנו בתיק, אם ניתנו, נותרים בעינם. כל אחד מהצדדים יהיה רשאי לפנות בבקשה לחידוש ההליכים, ובמקרה כזה יחודשו ההליכים ללא דיחוי. ניתנה, ‏ב' טבת, תשס"ה (14.12.2004). עודד שחם רשם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97032370_K24.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 3237/97" ]	6,999
2,090	בית המשפט העליון בש"א 97 / 1747 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: בן ארי מימי נגד המשיבות : 1. אליהו חברה לביטוח בע"מ 2. הסנה חברה לביטוח בע"מ בקשה ל איחוד הדיון בת.א. 166/84 שבבית המשפט המחוזי בת"א-יפו ובת.א. 1617/94 שבבית המשפט המחוזי בחיפה בשם המבקשת: עו"ד ישראל יונגר בשם משיבה 1: עו"ד עידו אמגור בשם משיבה 2: עו"ד אילן ירון החלטה בקשה לאיחוד הדיון בשתי תביעות שהוגשו על-ידי המבקשת בעניינים שונים, במועדים שונים ובבתי משפט שונים. 1. בשנת 1984 הגישה המבקשת נגד הסנה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הסנה") תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מתאונת דרכים אשר ארעה ביום 22.5.82. תביעה זו הוגשה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.א. 166/84). בשנת 1994 הגישה המבקשת נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "אליהו") תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מתאונת דרכים אשר אירעה ב1.9.94-. תביעה זו הוגשה בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 1617/94). 2. לטענת המבקשת,, הסתבר לה לאחרונה, בעקבות הגשת חוות דעת מומחה בת.א. 166/84, ובעקבות תשובות מומחה אחר לשאלות שהופנו אליו במסגרת ת.א. 1617/94, כי ייתכן שקיים קשר סיבתי בין שתי התאונות גם יחד לבין פגיעות מסוימות מהן היא סובלת. לפיכך חוששת המבקשת, כי אם תתנהל כל תביעה בנפרד תגלגל כל אחת מן הנתבעות על רעותה את האחריות לנזק והמבקשת עלולה לצאת ניזוקה, כתוצאה מהחלטות סותרות. 3. המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן מצויים שני ההליכים בשלב מתקדם למדי ואיחוד ההליכים יחייב חזרה על הליכים רבים שכבר ננקטו - שכן לא ניתן לחייב כל אחת מן המשיבות בהחלטות שניתנו שלא על דעתה. עוד טוענות המשיבות, כי, במסגרת ת.א. 1617/94 הושגו הסכמות בין המבקשת לאליהו, הסכמות העומדות בסתירה לעמדתה של הסנה, ולפיכך לא ניתן יהיה לאחד את הדיון בלא לקפח מי מן הצדדים או בלא לקבוע ממצאים עצמאיים, וייתכן גם סותרים, לגבי חבות כל אחת מן המשיבות. המשיבות מוסיפות וטוענות, כי איחוד הדיון יסרבל את הדיון ויאריך אותו שלא לצורך, וכי משבחרה המבקשת להגיש את תביעותיה ולנהלן משך זמן בשתי ערכאות שונות אין לה אלא להלין על עצמה. עוד טוענות המשיבות, כי לא נתקיימו בבקשת המבקשת העילות המאפשרות את איחוד הדיון. 4. לאחר שעיינתי במסמכים שבפני החלטתי לדחות את הבקשה. אכן, הגם שאין זהות בין שני ההליכים קיימת זיקה ביניהם וחששה של המבקשת, כי ייקבעו בעניינה ממצאים סותרים על ידי ערכאות שונות אינו מופרך. עם זאת, נוכח הזמן הרב שחלף מאז פתחה המבקשת בהליכים ונוכח ההתפתחויות הדיוניות בהליכים אלה, ספק רב הוא אם כיום יביא איחוד הדיון לייעול הדיון ולמיצויו. בהתחשב בכך, בהתחשב בעובדה שהמבקשת היא שיזמה את נקיטת ההליכים בפני ערכאות שונות ואת בקשת האיחוד הגישה רק כשלוש שנים לאחר פתיחת ההליך המאוחר יותר, ובהתחשב בהתנגדות המשיבות לבקשה החלטתי לדחות את הבקשה. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ז באייר התשנ"ז (3.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017470. A02 /דז/	[ "בש\"א 97" ]	7,000
9,529	בית המשפט העליון בש"א 97 / 1747 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: בן ארי מימי נגד המשיבים : 1. "אליהו" חברה לביטוח בע"מ 2. "הסנה" חברה לביטוח בע"מ בקשה לאיחוד הדיון בשם המבקשת: עו"ד ישראל יונגר החלטה לתגובת המשיבים בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ט"ו אדר ב' התשנ"ז (24.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017470. A01 דז/	[ "בש\"א 97" ]	7,001
2,091	ב בית המשפט העליון רע"א 4054/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : רמדאני מונזר נגד המשיב ים : חזן רפי ו-12 אח' הוגש הליך בשם המערער: בעצמו החלטה החלטתי מיום 3.6.97 לא נמסרה למבקש בשל כך שדבר הדואר "לא נדרש". בנסיבות אלה, אין מנוס מסגירת התיק, וכך אני מורה. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96040540. O02	[ "רע\"א 4054/96" ]	7,002
9,514	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 96 / 4054 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש: רמדאני מונזר נגד המשיב : חזן רפי ו-12 אח' החלטה בתיק זה לא שולמה האגרה ולא הופקד ערבון. בקשה לפטור מתשלום האגרה ומחובת הפקדת ערבון אשר הוגשה, לא טופלה משום מה. על ב"כ המבקש להודיע לבית-המשפט אם הוא עדיין מעוניין בבירור הבקשה לרשות ערעור. ההודעה תוגש תוך 5 ימים מיום קבלת ההחלטה. על-פי האמור בהודעה, אדון בבקשות הפטור שבפני. לא תוגש הודעה, תימחק הבקשה מחוסר מעש. ניתנה היום, כ"ז באייר התשנ"ז (3.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96040540. Q01	[ "רע\"א 96" ]	7,003
2,092	בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 8472 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים: 1. ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י 2. לשכת המס של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נגד משיבים : 1. מושב שיתופי מולדת אגודה חקלאית שיתופית בע"מ 2. קיבוץ בית השיטה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בהמ' 2920/96 בת.א. 367/96 שניתנה ביום 17.10.96 על ידי כבוד השופט אמינוף בשם המבקשים: עו"ד אילן בן חיים החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבות תגשנה תשובתן לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתן היום כג באדר א' תשנ"ז (2.3.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084720. B01	[ "רע\"א 96" ]	7,004
18,217	ב בית המשפט העליון רע"א 96 / 8472 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשות: 1. ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י 2. לשכת המס של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ ג ד המשיבות: 1. מושב שיתופי מולדת 2. קיבוץ בית השיטה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 17.10.96 בתיק המרצה 2920/96 שניתן על ידי כבוד השופט א' אמינוף בשם המבקשות: עו"ד י' גוטמן בשם המשיבות: עו"ד א' צור פסק - דין בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אמינוף) מיום 17.10.96, בתיק המרצה 2920/96 , בה הוטל עיקול על נכס מקרקעין הידוע כגוש 15036 חלקה 74. 1. לבית משפט קמא הוגשה תובענה על ידי שתי אגודות שיתופיות חקלאיות, מושב שיתופי מולדת וקיבוץ בית השיטה ("המשיבות"). התובענה הופנתה נגד ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ("ההסתדרות הכללית"), קופת חולים של ההסתדרות הכללית , ולשכת המס של ההסתדרות הכללית ("לשכת המס"), הן המבקשות בהליך שבפני. בגידרה של תובענה זו, הגישו המשיבות בקשה להטלת עיקול על זכויותיה של לשכת המס בנכס מקרקעין הידוע כגוש 15036 חלקה 74, הוא הבנין בו שוכנים משרדיה של לשכת המס בטבריה ("הנכס"). הנכס אינו רשום בספרי המקרקעין על שם מי מן הנתבעות בתובענה. הוא רשום על שם חברה בשם נל"ה נכסי לשכות המס של ההסתדרות הכללית בע"מ ("נל"ה"). למען שלמות התמונה יצויין, כי בסוף שנת 1995 חלו שינויים בחברת נל"ה. שם החברה שונה, ועתה היא נקראת קרן הרווחה של ההסתדרות החדשה בישראל בע"מ ("קרן הרווחה"). חל שינוי גם במבנה האחזקות של המניות בחברה. עד סוף שנת 1995 שלטה בחברה חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ ("חברת העובדים"), שהיא אגודה שיתופית אשר יש לה זיקה הדוקה להסתדרות הכללית. עתה מחזיקים במניותיה של קרן הרווחה שבעה גופים, ובהם ההסתדרות הכללית, חברת העובדים, חברת נאמנות של חברת העובדים בע"מ, קרן השקעות של חברת העובדים בע"מ , חברה בשם השקעות עובדים בע"מ, עמותה בשם תנופה לצמיחה, וחברה בשם מרכז משען בע"מ. 2. בית המשפט נעתר לבקשה להטיל את העיקול. הוא עשה כן, חרף העובדה שהנכס אינו רשום על שמן של מי מן הנתבעות. בית המשפט ציין, כי מראשי התיבות המרכיבים את שמה של נל"ה עולה, כי החברה הוקמה על ידי לשכת המס כדי שתחזיק בנכסיה. בית המשפט עמד על כך, כי שמה החדש של החברה מלמד על כך שמדובר ב"גוף הסתדרותי בעל קשר ישיר למשיבות". עוד ציין בית המשפט, כי מחוקת ההסתדרות הכללית עולה כי היא פועלת "באמצעות תאגידים אשר הינם נפרדים ממנה מבחינה פורמלית בלבד". מכך הסיק, כי "כל דרך פעולתה של ההסתדרות היא פעילות מעין קונצרנית". בהקשר זה, ציטט בית המשפט מחוקתה של חברת העובדים, בה נאמר כי מטרותיה הן, בין השאר, "לעזור להגשמתן של מטרות חברתיות בתחום החינוך, הבריאות, ההגנה על זכויות העובד, הרווחה, התרבות ומטרותיה האחרות של ההסתדרות ....... ולשם כך להעמיד את נכסי חברת העובדים שנוצרו על ידי השתתפות החברים בהון האגודה ורווחיה המצטברים לרשות ההסתדרות לשם הגשמת מטרותיה, ובלבד שהעמדת הנכסים כאמור לא תמנע מן האגודה את היכולת לעמוד בכל התחייבויותיה בהגיע מועד קיומן". בית המשפט ציין, כי השינוי בשמה של נל"ה, או בחלוקת המניות בה, אין בו כדי למנוע את הטלת העיקול. הוא ציין, כי אין משמעות לשמה של החברה אשר אוחזת בנכס, שכן היא שייכת להסתדרות הכללית. בהקשר זה הוסיף בית המשפט, כי לא הוצג נסח המעיד על שינוי בבעלות בנכס בעקבות השינוי בשם החברה. בית המשפט העיר עוד, כי חברת נל"ה או קרן הרווחה של ההסתדרות לא פנו לבית המשפט בענין העיקול, ומצא בכך סיוע למסקנתו כי החברות האמורות, והמבקשות בענייננו, "אחת הן". בית המשפט סבר, כי במצב דברים זה יש להרים את המסך מעל חברת נל"ה, ולהעתר לבקשה להטלת העיקול על הנכס. נגד החלטה זו של בית משפט קמא מופנית הבקשה לרשות לערער שבפני. 3. החלטתי לדון בבקשה כבערעור, ולקבל את הערעור על החלטתו של בית משפט קמא. הבסיס הנורמטיבי בו נטועה החלטתו של בית משפט קמא הוא הדוקטרינה של הרמת מסך. בית משפט זה טרם קבע הלכה סדורה לגבי הנסיבות בהן ניתן להתעלם מקיומן הנפרד לכאורה של חברות שונות באשכול חברות, ולגבי המודל המשפטי המאפשר התעלמות כזו. לענין זה קיימים מודלים משפטיים אחדים, ובהם מודל של הרמת מסך בין החברות באשכול החברות, ומודל של שליחות בין החברות (ראו מ' בן יאיר, " הרמת מסך באשכול חברות", קובץ הרצאות במשפט האזרחי מאת השופט מיכאל בן יאיר בעמודים 42 - 47)). אך תהא העמדה הנורמטיבית אשר תהא - ואין צורך שאנקוט עמדה בשאלה זו בענין שבפני - אין חולק כי בית המשפט יוכל להפעיל דוקטרינות משפטיות אלה רק בהתקיים תנאים עובדתיים מסויימים. עומד על כך י' כהן בספרו דיני חברות (כרך א' ) ( תל אביב, 1988). בדונו במודל השליחות, אומר המחבר כי ".....השאלה האם חברה היא שלוחת בעלי מניותיה היא שאלה עובדתית, אשר יש לדון בה בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה. השליטה כשלעצמה, ואפילו שליטה אבסולוטית בכל מניות החברה, אינה הופכת את זו האחרונה לשלוחת בעלי המניות" (בעמוד 238). ואמנם, בן יאיר עומד בספרו הנ"ל (בעמוד 47) כי המסקנה בדבר התקיימותם של יחסי שליחות בין חברה אם לבין חברה בת באשכול חברות מעוגנת בנתונים עובדתיים שונים, ובהם בשאלה מי מינה את מנהלי העסקים של החברה הבת; האם החברה האם היא המוח המפעיל של העסק; האם רווחי העסק של החברה הבת מופקים ממומחיותה ושיקול דעתה של החברה האם; האם החברה האם שולטת בעסקיה של החברה הבת; האם החברה האם היא בעלת יכולת החלטה לגבי הונה של החברה הבת והאם שליטתה של החברה האם בחברה הבת היא אפקטיבית ומתמדת. באופן דומה, גם הרמת מסך מותנית בקיומה של יסודות עובדתיים מסויימים - קיומה של יחידה כלכלית אחת, זהות בבעלי המניות והמנהלים בתאגידים השונים, ושליטה מלאה של חברת האם בחברה הבת כדי שלילת רצונה העצמי של החברה הבת (שם, בעמוד 43). המבחן הוא האם החברה הבת מהווה מכשיר או צינור לפעולותיה של החברה האם (שם, בעמוד 44). גם כאן, נדרשת מעצם טיבם של יסודות אלה הנחה של תשתית עובדתית מפורטת לענין היחס בין התאגידים העומדים לדיון. 4. האם המשיבים הניחו תשתית המבססת את קיומם של יסודות אלה? אני סבור, כי התשובה היא בשלילה. (א) נקודת המוצא לענין זה היא, כי יש לבחון את מצב הדברים בתאגידים הרלוונטיים בעת הגשת הבקשה לעיקול - קרי, לאחר השינוי המבני הנזכר לעיל שנעשה בנל"ה. השאלה היא, האם הובאו ראיות המלמדות, כי קרן הרווחה של ההסתדרות הכללית, במבנה פעילותה הקיים, מקיימת בפועל יחס של יחידה כלכלית אחת עם ההסתדרות, בהתאם למשתנים האמורים. לענין זה, איני מייחס משקל לעובדה שבספרי המקרקעין רשומה כבעלים בקרקע חברה נל"ה בע"מ, שהרי "שינוי שמה של חברה לא יפגע בכל זכות או חובה שלה"(סעיף 37(ג) לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג 1983), ו"קיימת רציפות בזכויותיה וחובותיה" של החברה לאחר שינוי שמה (כהן בספרו הנ"ל, בעמוד 264). מכאן, כי לענייננו ניתן לראות את הנכס כשייך לקרן הרווחה. (ב) אוסיף, כי לא הובאו נתונים מפורטים על היחסים בין לשכת המס לבין קרן הרווחה. מן החומר עולה, כי לשכת המס אינה מחזיקה במניות כלשהן של נל"ה. הנתון העיקרי שהובא הוא העובדה ששמה של נל"ה - נכסי לשכת המס - מרמז על זיקה בינה לבין לשכת המס. נתון נוסף עולה מדברים שנאמרו על ידי בא כוחן של ההסתדרות הכללית ושל לישכת המס, עורך דין בן חיים, בהליך אחר (נספח ב' לתשובת המשיבים), אשר לפיהם הבניינים של לשכות המס התקבלו בעבר בהשאלה מנל"ה. על פי המבחנים שעליהם עמדתי לעיל, גם בעובדה זו לא ניתן לעגן את המסקנה כי יש להרים את המסך בין לשכת המס לבין נל"ה. זאת ועוד, אין בדברים אלה התייחסות למצב היחסים שבין קרן הרווחה לבין לשכת המס. אדרבא, נספח ב' האמור לתשובת המשיבים מסתיים בנקודה בה פונה עו"ד בן חיים למצב כיום, לאחר שהוקמה קרן הרווחה. במצב דברים זה, לא הונחה תשתית לטענה כי יש להרים את המסך בין לשכת המס לבין קרן הרווחה. (ג) הדיון, אם כן, מתמקד ביחסים שבין קרן הרווחה לבין ההסתדרות הכללית. בחומר אותו מציגות המשיבות אין תשובה ברורה לגבי טיבם ומהותם של יחסים אלה. אין בחומר זה כדי לבסס את היסודות הנדרשים לצורך ביצוע הרמת מסך או לצורך קביעה כי קיימים בין תאגידים אלה יחסי שליחות. אכן, עולה מן החומר כי ההסתדרות הכללית עצמה היא בעלת מניות בקרן הרווחה. עולה מן החומר עוד, כי לחברות המחזיקות במניות של קרן הרווחה יש קשר לחברת העובדים. גם משמן של חלק מן החברות - חברת נאמנות של חברת העובדים, קרן השקעות של חברת העובדים - עולה כי יש ביניהן לבין חברת העובדים קשר. מן החומר עולה גם, כי קיימים קשרי גומלין בין אחדות מן החברות המחזיקות במניות של קרן הרווחה, וכי קיים מבנה של החזקות צולבות בין חברות אלה. עולה מן החומר גם, כי מרכז משען היא חברה בשליטה של חברת העובדים, וכי להסתדרות הכללית מעורבות בניהולה של עמותת "תנופה לצמיחה". אוסיף עוד, כי ממסמכי היסוד של חברת העובדים עולה כי מוסדות מרכזיים של חברת העובדים - הועידה הכללית, המועצה והמינהלה - הם מוסדות של ההסתדרות הכללית , וכי המינהלה בוחרת במוסד המבצע של חברת העובדים, הוא הועדה המנהלת(סעיפים21(א) (7) ו - 21(ב) (2) לחוקת חברת העובדים). הועדה המנהלת כפופה להוראות של המינהלה (סעיף 21(ב) (3)). אך נתונים אלה, גם בהתלכדם יחדיו, אינם מלמדים כי בפועל קרן הרווחה של ההסתדרות הכללית מנוהלת על ידי ההסתדרות הכללית עצמה, או אפילו כי היא מנוהלת בפועל על ידי חברת העובדים. נתונים אלה לא מלמדים כי ההסתדרות הכללית או חברת העובדים שולטות בקרן הרווחה באופן שקרן הרווחה היא מכשיר בידיהן, או כי נשלל כוח רצונה. הם לא מלמדים על כך, שלהסתדרות הכללית או לחברת העובדים יש יכולת שליטה אפקטיבית בקרן הרווחה. למעשה, מן החומר שבפנינו לא עולה כל מסקנה לענין אופן ניהולה בפועל של קרן הרווחה . אין זה ברור גם, האם חמישה עשר המנהלים שמונו לקרן הרווחה בתחילת שנת 1996 (ראו נספח ג' לבקשה לרשות לערער) , הם מנהלים או נושאי מישרה בהסתדרות הכללית או בחברת העובדים. הנתונים אינם מלמדים מה נעשה ברווחיה ונכסיה של קרן הרווחה ומי מחליט על כך. על כן, איני סבור כי המשיבות הניחו תשתית ראייתית אשר די בה כדי לעגן קביעה מושכלת כי יש להרים את המסך בין ההסתדרות הכללית לבין קרן הרווחה, או כי קיימים קשרי שליחות בין גופים אלה. בתוך כך, אין בנתונים אלה אפילו כדי לבסס הרמת מסך או יחסי שליחות בין חברת העובדים לבין קרן הרווחה. אעיר, כי מסקנתי זו אינה משתנה לאחר עיון במבוא לדו"ח של מבקר ההסתדרות הכללית לגבי נל"ה , נספח ב1' לתשובת המשיבים. המדובר הוא במסמך משנת 1992. מסמך זה אמנם דן באופן בו מנוהלים בפועל היחסים שבין נל"ה לבין ההסתדרות הכללית ולשכת המס. ברם, אין חולק כי מאז ועד להגשת הבקשה לעיקול התחוללו שינויים מהותיים בחברת נל"ה, הן מבחינת מבנה האחזקות, הן מבחינת זהות המנהלים בחברה והן מבחינת מטרות החברה. במצב דברים זה, איני סבור כי יש בדברים שבדו"ח מבקר ההסתדרות כדי לשנות את מסקנתי. 5. בשולי הדברים אעיר, כי גם לטענות כי ההסתדרות הכללית מאורגנת באופן אשר יש בו משום שמוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית כדי לחמוק מנושים, וכי ההסתדרות מאורגנת באופן שיש בו משום "מימון דק", לא הונחה כל תשתית . אין כל בדל ראיה בפני לכך שיש דבר מה בלתי לגיטימי באופן ההתארגנות של ההסתדרות. לכן, אין בפני בסיס כי עילות אלה להרמת מסך מתקיימות במקרה שבפנינו . מוטב היה להם למשיבים לו נמנעו מהעלות טענה כה חמורה על בסיס ראייתי כה דל. אשר על כן, דין הערעור להתקבל. צו העיקול שנתן בית משפט קמא לגבי הנכס - מתבטל. המשיבות ישאו בהוצאות המבקשות בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ד באדר ב' תשנ"ז (2.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ847296/ 96084720. E02	[ "רע\"א 96" ]	7,005
2,093	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 2048 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט א' מצא המערערת: רפאלה בת יעקב סגל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 1126/95 מיום 5.1.96, שניתן על ידי כבוד השופטים: ח. פורת, נ. עמית, ד"ר ע. מודריק תאריך הישיבה: יב' באדר א' התשנ"ז (19.2.97) בשם המערערת: עו"ד אליהו זוין; עו"ד נפתלי וויס בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל פ ס ק - ד י ן הנשיא א' ברק: בהמלצתנו, הסכימה באת כוח המשיבה, כי בעניין שלפנינו, לא היה מקום לחלט המגפון על פי סעיף 36 לפקודת סדרי הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט1969-. מכיוון שכך, דין הערעור להתקבל. אין בפסק דיננו זה כדי להביע עמדה בנכונות ההיבט העקרוני של פסקי הדין, של בתי משפט השלום והמחוזי. הערעור נתקבל כאמור. ניתן היום, יב' באדר א' התשנ"ז (19.2.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט 96020480. A02 /דז/ העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי	[ "ע\"פ 96" ]	7,006
2,094	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2292/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר : מאיר בן - חי וקנין נגד המשיב : שרות המבחן / מדינת ישראל בקשה למחיקת העתי רה ללא צו להוצאות בשם העותר: עו"ד גדיאל דונר פסק-דין לאור הודעת בא כוח העותר, אנו מורים על מחיקת העתירה, ללא צו להוצאות. ניתן היום, ל' בכסלו התשנ"ח (29.12.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96022920. A06 /דז/	[ "בג\"ץ 2292/96" ]	7,007
13,180	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2292/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : מאיר בן - חי וקנין נגד המשיב : שרות המבחן / מדינת ישראל דיון מקדמי בעתירה החלטה פרקליטות המדינה מתבקשת להגיש תגובה לעתירה. התגובה תוגש לבית המשפט תוך 30 יום. ניתנה היום, כ"א באב תשנ"ז (24.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT חכ/	[ "בג\"ץ 2292/96" ]	7,008
14,919	ב בית המשפט העליון בג"ץ 2292/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : מאיר וקנין נגד המשיב : שרות המבחן, מדינת ישראל דיון מקדמי בעתירה החלטה 1. בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 24.8.97, התקבלה בבית המשפט, ביום 26.9.97, הודעה מטעם פרקליטות המדינה. 2. ב"כ העותר מתבקש להגיש לבית המשפט תגובה להודעה מטעם פרקליטות המדינה, וזאת עד יום 1.12.97. 3. המזכירות מתבקשת לקבוע עתירה זאת לדיון בפני הרכב ביום 30.12.97. ניתנה היום, כ"ג בתשרי תשנ"ח (24.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96022920. I05	[ "בג\"ץ 2292/96" ]	7,009
2,095	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 97 / 1898 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : שפרנוביץ אברהם נגד המשיבים : 1. עיריית ירושלים 2. מדינת ישראל בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד ר. ארן החלטה לתגובת המשיבה הראשונה אשר תוגש תוך 7 ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה באייר התשנ"ז (1.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97018980. Q01	[ "רע\"א 97" ]	7,010
6,427	בבית המשפט העליון רע"א 1898/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : שפרנוביץ אברהם נגד המשיבים : 1. עיריית ירושלים 2. מדינת ישראל בקשה למחיקת ערעור בהסכמה בשם המבקש: עו"ד ריצ'ארד ארן החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ג' בתמוז תשנ"ז (8.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97018980. Q03	[ "רע\"א 1898/97" ]	7,011
2,096	ב בית המשפט העליון בש"פ 97 / 3631 בפני: כבוד השופט א' מצא העורר : היקרי בן -חור נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.6.97 בב"ש 1109/97, שניתן על ידי כבודהשופט א' בייזר. תאריך הישיבה: י"ב בסיון התשנ"ז ( 17.06.97 ) בשם העורר : עו"ד חיים אוחנה בשם המשיב ה: עו"ד אלון איינפלד ה ח ל ט ה קראתי נימוקי הערר ושמעתי הסברי הסניגור. לא שוכנעתי בקיום טעם המצדיק התערבות בהחלטותיהן של ערכאות קמא. הערר נדחה. ניתנה היום, י"ב בסיון תשנ"ז (17.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036310. F02	[ "ש 1109/97" ]	7,012
16,888	בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 3631/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העורר: בן חור היקרי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.6.97 בב"ש 1109/97 שניתן על ידי כבוד השופט א' בייזר ה ח ל ט ה לקבוע לדיון ל- 17.6.97 שעה 8:00. ניתנה היום, יא' בסיון תשנ"ז (16.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036310. F01	[ "ש 1109/97" ]	7,013
7,470	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2601/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. יצחק אדלר 2. אלכסנדר יעקובי 3. אליהו וולקוביצקי 4. אבינועם ברילנט נגד המשיבים : 1. רשם אגודות שיתופיות משרד העבודה 2. דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ בקשה למתן צו-על-תנאי וצו-ביניים תאריך הישיבה: י' בסיון התשנ"ז ( 15.06.97 ) בשם העותרים : עו"ד יוסף אהרונסון בשם המשיב מס' 1: עו"ד אורית קורן בשם המשיבה מס' 2: עו"ד אסף כספי בר"ע 2881/97 המבקשת: "דן", אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. יצחק אדלר 2. אלכסנדר יעקובי 3. אליהו וולקוביצקי 4. אבינועם ברילנט ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 6.5.97 בהמרצה 6245/97, שניתנה על ידי כבוד השופטת ש' סירוטה. בשם המבקשת: עו"ד אסף כספי בשם המשיבים: עו"ד יוסף אהרונסון ה ס כ מ ה 1. תכונס תוך 7 ימים מהיום אספה כללית שלא מן המניין. האספה תכונס על ידי הנהלת האגודה. על סדר היום של האסיפה יהיה הנושא כדלקמן: "התחייבויותיה של 'דן' כלפי קרן הגמלאות". 2. ככל שלא יימצא קוורום באסיפה הנקראת, תתקיים אסיפה נדחית על פי תקנות האגודה, אולם מועד הבחירות לרשויות האגודה יישאר בעינו. 3. יו"ר האסיפה ייבחר בקלפי, כנהוג באגודה. 4. עבור בחירות יו"ר האספה ונוכחות באסיפה הכללית לא ישולם שכר לחברים. 5. הליך הבחירות ייחל באופן מיידי ואולם הבחירות למועצה וליתר רשויות האגודה לא יתקיימו לפני 23.6.97 שהוא המועד שלאחר מועד כינוס האסיפה הכללית המיועדת וזאת מבלי לגרוע מהוראות סעיף 2 לעיל. 6. בכפוף לאמור לעיל העתירה והבר"ע נדחות בהסכמה ללא צו להוצאות. (-) עו"ד אסף כספי (-) יוסף אהרונסון ב"כ משיבה 2 ב"כ העותרים פסק-דין באי-כוח הצדדים הגיעו לכלל הסכמה, ביחס לשני התיקים התלויים בפנינו. הם העלו את פרטי הסכמתם על כתב ותוכן הכתב נרשם לפנינו. על יסוד המוסכם והמבוקש הננו מחליטים לדחות את העתירה בבג"ץ 2601/97 ואת הבקשה בבר"ע 2881/97. אין צו להוצאות. ניתן היום, י' בסיון תשנ"ז (15.6.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026010. F04	[ "בג\"ץ 2601/97", "בר\"ע 2881/97" ]	7,015
2,099	ב בית המשפט העליון ע"א 6027/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מרדכי מצרפי נגד המשיב : מנהל מע"מ אשדוד בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: בעצמו החלטה על המבקש לתמוך בקשתו בתצהיר, ולאחר מכן אדון בה. התצהיר יוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ז בחשון תשנ"ח (17.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060270. O02	[ "ע\"א 6027/97" ]	7,018
15,688	ב בית המשפט העליון ע"א 6027/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : מרדכי מצרפי נגד המשיב : מנהל מע"מ אשדוד בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערער: עו"ד אבנר הקר החלטה אני מחליטה להפחית סכום הערבון ולהעמידו על סך 10,000 ש"ח. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060270. O01	[ "ע\"א 6027/97" ]	7,019
39,755	ב בית המשפט העליון ע"א 6027/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : מרדכי מצרפי נגד המשיב : מנהל מע"מ אשדוד דחייה לפי תקנה 431 בשם המערער: עו"ד אבנר הקר בשם המשיב: עו"ד לאה מרגלית פסק-דין בהמשך להחלטתי מיום 26.10.98, אשר הומצאה לבא-כוח המערער ביום 1.11.98, ובהיעדר תגובה מטעם המערער, אני מורה על דחיית הערעור בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתן היום, ג' בטבת תשנ"ט (22.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060270. P06	[ "ע\"א 6027/97" ]	7,020
39,954	ב בית המשפט העליון ע"א 6027/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מרדכי מצרפי נגד המשיב : מנהל מע"מ אשדוד בקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד ש. אריאלי בשם המשיב: עו"ד דוד פורר החלטה לא שוכנעתי כי המבקש אינו מסוגל לעמוד בחובה להפקיד ערבון המוטלת עליו. המבקש מציין באופן סתמי, כי הוא נתון בקשיים כלכליים, אך לא טרח לפרט טענה זו ולמסור פרטים מדויקים אודות רכושו ומקורות הכנסתו. כפי שנאמר בתגובת המשיב, למקרא הודעת הערעור נוצר הרושם כי המבקש הוא איש עסקים אמיד אשר אף העסיק קבלני משנה ועובדים רבים. בנסיבות אלה, דינה של הבקשה להידחות. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ב בסיון תשנ"ח (16.6.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060270. O04	[ "ע\"א 6027/97" ]	7,021
39,956	ב בית המשפט העליון ע"א 6027/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מרדכי מצרפי נגד המשיב : מנהל מע"מ אשדוד בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: בעצמו החלטה המבקש פעל על פי החלטתי מיום 17.11.97 והגיש תצהיר בתמיכה לבקשה. לצערי, עקב תקלה, הובא התצהיר לעיוני רק עתה. לפיכך, מתבקשת בשלב זה תגובת המשיבה לבקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון. ניתנה היום, י' באייר תשנ"ח (6.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060270. O03	[ "ע\"א 6027/97" ]	7,022
43,012	ב בית המשפט העליון ע"א 6027/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : מרדכי מצרפי נגד המשיב : מנהל מע"מ אשדוד בקשת לדחיית הערעור לפי תקנה 431 בשם המערער: עו"ד אבנר הקר בשם המשיב: עו"ד לאה מרגלית החלטה בהחלטת כב' הרשמת, השופטת אורית אפעל-גבאי מיום 16.6.98, אשר הומצאה לבא כוח המערער ביום 19.6.98, נדחתה בקשת המערער למתן פטור מהפקדת ערבון. בהחלטה זו נקבע, כי על המערער להפקיד הערבון תוך שלושים יום מיום המצאת ההחלטה. עד היום לא הפקיד המערער את הערבון כנדרש. תקנה 431 לתקנות הנ"ל קובעת: "לא קיים המערער הוראה בדבר הערבון או הערובה, יירשם הערעור לדחיה לפני בית המשפט או הרשם, ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין". לפיכך, אני מאפשרת למערער ליתן טעם, תוך חמישה ימים, מדוע לא יידחה הערעור כמצוות תקנה 431. העדר תגובה יביא לדחייה מיידית של הערעור מבלי שיתקיים בו דיון נוסף. עותק מהחלטה זו יומצא לכל בעלי הדין. ניתנה היום, ו' בחשון תשנ"ט (26.10.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060270. P05	[ "ע\"א 6027/97" ]	7,023
2,104	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3659/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. אליהו פרץ, סגן ומ"מ ראש המועצה המקומית בנתיבות 2. יעקב טרבלסי, סגן ראש המועצה המקומית בנתיבות 3. יונה פויפר, יו"ר ועדת ביקורת במועצה המקומית בנתיבות 4. אהרן כהן, חבר המועצה המקומית בנתיבות 5. דוד אדרי, חבר המועצה המקומית בנתיבות 6. יוסף בוכריס, חבר המועצה המקומית בנתיבות נגד המשיב ים : 1. יחיאל זוהר, ראש המועצה המקומית נתיבות 2. שר הפנים 3. מנכ"ל משרד הפנים בקשה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ד' בתמוז התשנ"ז ( 09.07.97 ) בשם העותרים : עו"ד יורם בר-סלע בשם משיב מ ס' 1: עו"ד אהרון גולדס בשם משיבים מס' 2 ו3-: עו"ד דנה בריסקמן החלטה צו ביניים לפיו העותר מס' 1 ימשיך לקבל את שכרו עד למתן פסק דין בעתירה. אין צו ביניים לגבי יתר חלקי הבקשה לצו ביניים. בהסכמת הצדדים נחליט בעתירה כאילו הוצא בה צו-על-תנאי. ניתנה היום, ד' בתמוז התשנ"ז (9.7.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036590. A05 /דז/	[ "בג\"ץ 3659/97" ]	7,035
11,188	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3659/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר העותרים: 1. אליהו פרץ, סגן ומ"מ ראש המוצעה המקומית בנתיבות 2. יעקב טרבלסי, סגן ראש המועצה המקומית בנתיבות 3. יונה פויפר, יו"ר ועדת ביקורת במועצה המקומית בנתיבות 4. אהרון כהן, חבר מועצה מקומית בנתיבות 5. דוד אדרי, חבר מועצה מקומית בנתיבות 6. יוסף בוכריס, חבר מועצה מקומית בנתיבות נ ג ד המשיבים: 1. יחיאל זוהר, ראש המועצה המקומית בנתיבות 2. שר הפנים 3. מנכ"ל משרד הפנים בקשה למתן צו-על-תנאי וצו-ביניים תאריך הישיבה: ד' בתמוז התשנ"ז (9.7.97) בשם העותרים: עו"ד יורם בר סלע בשם המשיב 1: עו"ד אהרון גולדס בשם המשיבים 3-2: עו"ד דנה בריסקמן פסק - דין השופט י' זמיר: 1. השאלה המרכזית בעתירה זאת היא שאלת היחסים המשפטיים בין ראש רשות מקומית לבין סגן ראש רשות מקומית. העותר מספר 1 (להלן - העותר) נבחר לכהן כסגן וממלא מקום ראש המועצה המקומית נתיבות. לאחר תקופה של יחסי עבודה תקינים בין העותר לבין ראש המועצה המקומית, הוא המשיב מספר 1 (להלן - המשיב), נעכרה האווירה והשתבשו היחסים ביניהם. כתוצאה מכך קיבל המשיב שורה של החלטות הפוגעות בסמכויות ובזכויות של העותר כסגן ראש המועצה. העותר טוען כי המשיב לא היה מוסמך לקבל החלטות אלה. השאלה היא, מה הסמכויות של ראש מועצה מקומית כלפי סגן ראש המועצה. בהסכמת הצדדים ראינו את העתירה כאילו הוצא בה צו-על-תנאי. העובדות 2. המועצה המקומית נתיבות, ובה 11 חברים, נבחרה בחודש אפריל 1993. המשיב נבחר כראש המועצה המקומית. ביום 18.5.93 בחרה המועצה המקומית בעותר, לפי סעיף 14 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה1975- (להלן - חוק בחירת ראש הרשות), לכהן כסגן וממלא מקום ראש המועצה. המשיב החליט לאצול לעותר סמכויות לפי סעיף 17 לחוק בחירת ראש הרשות. וכך קובע סעיף זה: "ראש הרשות רשאי, באישור המועצה, לאצול מתפקידיו וסמכויותיו לסגן ראש רשות או לחבר ועדת הנהלה כמשמעה בפקודת העיריות או לעובד הרשות והכל דרך כלל או לענין מסויים או לסוג עניינים מסויים; מילוי התפקידים והשימוש בסמכויות כאמור לא יהיו כרוכים בתשלום שכר." ביום 27.5.93 החליטה המועצה המקומית לאשר אצילת סמכויות מן המשיב לעותר כדלקמן: ממונה על החינוך העל-יסודי, על האגף לשירותים חברתיים ועל אגף ש.פ.ע. (מחלקות: טכנית, גינון, תברואה, מים וביוב). נוסף לכך נבחר העותר על ידי המועצה המקומית לכהן כיושב ראש של שש ועדות: ועדת המכרזים, ועדת קניות, ועוד. הלכה למעשה, יש שסגן ראש מועצה מקומית נבחר לכהן בשכר, ויש שהוא נבחר לכהן שלא בשכר. כאשר המועצה המקומית נתיבות החליטה לבחור בעותר לכהן כסגן וממלא מקום ראש המועצה, לא נאמר בהחלטה אם הוא יכהן בשכר. בפועל הוא קיבל משכורת מן המועצה המקומית מלכתחילה. ברור כי המועצה המקומית, אף שלא אמרה זאת במפורש, התכוונה לבחור בעותר כסגן בשכר. במשך ארבע שנים התנהלו העניינים במועצה המקומית נתיבות על מי מנוחות. ואז השתבשו היחסים בין העותר לבין המשיב. העותר חבר אל קבוצה של חברי המועצה מן האופוזיציה שהטיחו במשיב טענות קשות בנוגע לניהול ענייני המועצה. עד כדי כך הגיעו הדברים, שביום 24.3.97 החליטה המועצה, בתמיכת העותר, כי לא יהיה תוקף למסמכי המועצה, משפטיים וכספיים, אלא אם העותר יצרף את חתימתו לחתימת המשיב. 3. המשיב החליט להשיב מלחמה שערה. ביום 25.3.97 כתב המשיב לעותר כי הוא מבטל, בו ביום, את כל הסמכויות שאצל לעותר, באישור המועצה, ביום 27.5.93. המשיב הוסיף וכתב כי, לפי הפסיקה, אין צורך באישור המועצה להחלטה זאת. הוא נמנע מלבקש את אישור המועצה, לא רק מפני שלדעתו לא היה צורך בכך, אלא גם מפני שאיבד את הרוב שהיה לו במועצה. העימות בין ראש המועצה לבין רוב החברים במועצה, ובהם העותר, נמשך. ביום 5.6.97 הודיע המשיב לעותר כי, לאחר שסמכויותיו בוטלו, עליו לפנות את משרדו ולהחזיר את הפלאפון שהועמד לשימושו, ואף הורה למזכירת העותר לעבור למשרד אחר. כך הורה וכך נעשה. ולא די בכך. באותו יום הודיע המשיב שעם ביטול הסמכויות של העותר מופסק גם, לאלתר, תשלום המשכורת לעותר. העותר לא הבליג, והגיש עתירה זאת. אליו הצטרפו חמישה עותרים נוספים, כולם חברי המועצה המקומית נתיבות, ובהם אחד (העותר 2) המכהן כסגן ראש המועצה ללא סמכויות וללא שכר. כל העותרים, מסתבר, שייכים כיום למחנה פוליטי אחד, והם מהווים את רוב חברי המועצה. הם טוענים שכל החלטות המשיב, הפוגעות במעמדו ובזכויותיו של העותר, נתקבלו ללא סמכות ושלא כדין. ביטול האצילה 4. העותר טען בפנינו, בחצי פה, כי המשיב לא היה רשאי לבטל את סמכויות העותר ללא אישור המועצה. סעיף 17 לחוק בחירת ראש הרשות קובע כי ראש הרשות רשאי לאצול מתפקידיו לסגן ראש הרשות "באישור המועצה." אך סעיף זה אינו קובע כיצד ניתן לבטל את האצילה. כיוון שכך, טוען העותר, יש לנהוג לפי סעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א1981-, הקובע כי ניתן לבטל הוראת מינהל בדרך בה ניתנה ההוראה. אם כך, אין לבטל את האצילה אלא בדרך בה נעשתה, כלומר, באישור המועצה. 5. העותר לא העלה טענה זאת בפה מלא כיוון שבית משפט זה כבר דחה את הטענה: בג"ץ 170/81 סלמה נ' ראש המועצה המקומית טורעאן , פ"ד לו(2) 433. באותו מקרה פסק בית המשפט כי בהקשר הנדון משתמעת מן החוק כוונה אחרת, כלומר, שראש הרשות רשאי לבטל את האצילה אף ללא אישור המועצה. ראו סעיף 1 לחוק הפרשנות. וכך אמרה השופטת נתניהו (בעמ' 436, 439): "טול מקרה, שסגן ראש המועצה משתמש בסמכויות שנאצלו לו בצורה שאינה מניחה את דעתו של ראש המועצה, או שהסגן מזניח את התפקיד שהוטל עליו ואינו עושה כלל שימוש בסמכויות שנאצלו לו, וראש המועצה, הנושא באחריות על-פי החוק, מבקש לבטל את אצילת הסמכויות שאצל לאותו סגן; כלום יעלה על הדעת שיהיה תלוי בכך באישור המועצה, אשר ברצותה תאשר וברצותה תמאן, ובמיאונה תכשיל את ראש המועצה במילוי התפקיד, שהמחוקק ראה בו את האחראי לו? ... ראש המועצה, הממשיך לשאת בעול הסמכויות על-פי החוק ורוצה לשוב ולמלאן בעצמו, רשאי לבטל את האצילה גם ללא אישור המועצה." מכאן שאין ממש בטענת העותר כי המשיב לא היה רשאי לבטל את אצילת הסמכויות לעותר ללא אישור המועצה. 6. אכן, ההחלטה בדבר ביטול האצילה, כמו כל החלטה מינהלית, צריכה לעמוד במבחן ההלכה: עליה להיות עניינית, סבירה ומידתית. העותר טוען כי החלטת המשיב אינה עומדת במבחן זה, כיוון שהיא התקבלה מתוך נקמנות, בעקבות העימות שבין העותר לבין המשיב, ולא מתוך דאגה לטובת המועצה. המשיב, לעומתו, טוען כי ביטל את האצילה כיוון שאבד אמונו בעותר, לאחר שהעותר הצביע נגד המשיב בישיבות המועצה והחל לחלוק בפומבי על החלטות המועצה. במחלוקת זאת יד המשיב על העליונה. למשיב מוקנה שיקול דעת רחב מאד, הן בהחלטה לאצול סמכויות לסגנו והן בהחלטה לשלול את הסמכויות מסגנו. במסגרת שיקול הדעת נכלל גם האמון האישי. האמון האישי, שבהקשרים אחרים אפשר שלא יהיה שיקול ענייני, יכול להיות שיקול ענייני במערכת היחסים שבין ראש המועצה לבין סגנו. אם היחסים שבין ראש המועצה לבין סגנו שובשו, לאחר אצילת הסמכויות, הסגן הצטרף לאופוזיציה במועצה והחל להתבטא בפומבי נגד החלטות המועצה, וכתוצאה מכך איבד ראש המועצה את האמון בסגנו, הרי זה שיקול ענייני שיש בו כדי לבסס החלטה של ראש המועצה לבטל את אצילת הסמכויות לסגנו. ראו בג"ץ 2637/91 כהן נ' ראש המועצה המקומית נתיבות (לא פורסם). המסקנה היא, שסמכויות העותר, אותן קיבל באצילה מן המשיב ביום 27.5.93, ניטלו ממנו על ידי המשיב, ביום 25.3.97, כדין. שירותים משרדיים 7. בעקבות הסמכויות הלכו גם המשרד, הפלאפון והמזכירה. כל זאת, כדברי המשיב במכתבו אל העותר ביום 5.6.97, "לאור העובדה כי נטלתי ממך את הסמכויות שהואצלו לך על פי סעיף 17." העותר טוען כי זוהי, בפועל, הדחה מן התפקיד של סגן ראש המועצה, "שכן היא מסכלת כל אפשרות למילוי תפקידו בהעדר משכורת, משרד, מכשיר טלפון ומזכירה". הדחת סגן ראש רשות מוסדרת בסעיף 25 לחוק בחירת ראש הרשות. סעיף זה מונה רשימה של נסיבות בהן יחדל סגן ראש רשות מכהונתו: חדל להיות חבר המועצה; התפטר; ראש הרשות העביר אותו מכהונתו באישור המועצה; ועוד. אף אחת מנסיבות אלה לא התרחשה כאן. לפיכך, טוען העותר, לא היתה למשיב סמכות להדיח את העותר. אכן, בנסיבות המקרה לא היה המשיב מוסמך להדיח את העותר מכהונתו. אך המשיב לא התיימר להדיח את העותר. העותר נותר בכהונתו, כפי שנבחר, כסגן וממלא מקום ראש המועצה. 8. השאלה היא, אם העותר זכאי, כסגן וממלא מקום ראש המועצה, לשירותים משרדיים: משרד, מזכירה ופלאפון. מסתבר כי אין הוראה בדין המקנה זכות כזאת לסגן ראש רשות. מי מוסמך, אם כן, לקבוע אם סגן ראש הרשות יקבל שירותים כאלה? העותר והמשיב לא התמודדו עם שאלה זאת. לדעתי, הסמכות להקצות שירותים משרדיים, לרבות חדר לעבודה ושירותי מזכירות, מוקנית על פי דין לראש הרשות. וכך קובע סעיף 112 לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א1950-: "(א) המועצה תפעל באמצעות ראש המועצה; אין בהוראה זו כדי לפגוע בסמכויות המועצה לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה1965-, או לפי כל דין אחר. (ב) ראש המועצה יהיה אחראי לכך שהתפקידים שהוטלו על המועצה בצו זה או בכל דין אחר יבוצעו כראוי." וכך גם קובע, לגבי עיריה, סעיף 126 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. במסגרת האחריות של ראש המועצה לכך שתפקידי המועצה יבוצעו כראוי, הוא מוסמך להחליט גם על הקצאת שירותים משרדיים, אם לנבחרי המועצה ואם לעובדי המועצה, ככל שנדרש לשם ביצוע ראוי של תפקידי המועצה. זהו חלק מסמכות הניהול הכללית של ראש המועצה. מכוח סמכות זאת הוא רשאי להחליט איזה חדר בבנין המועצה יוקצה לאיזה נבחר או פקיד, ומי יקבל, לצורך עבודתו, מכונית או טלפון. וכרגיל, מי שמחליט לתת הוא גם, בדרך כלל, מי שמחליט לקחת. בהתאם לכך, ראש המועצה מוסמך בדרך כלל להחליט כי חדר עבודה שהוקצה לפלוני יועבר לפלמוני, וכי מזכירה ששירתה את פלוני תועבר לשרת את פלמוני. כך גם לגבי סגן ראש המועצה. כידוע, יש סגן שראש המועצה אצל לו סמכויות ויש סגן שנותר ללא סמכויות. אין דינו של האחד כדינו של השני. ראש המועצה רשאי להחליט, בהתאם לתפקידים ולסמכויות של סגן ראש המועצה, כי סגן פלוני יקבל משרד ומזכירה לצורך עבודתו, ואילו סגן פלמוני, שאין לו תפקידים וסמכויות, לא יקבל משרד ואף לא מזכירה. כך גם הוא רשאי להחליט, כפי שהחליט במקרה שלפנינו, כי סגן ראש המועצה שנלקחו ממנו הסמכויות שהיו לו, יילקחו ממנו גם המשרד והמזכירה. כך עולה גם מפסק הדין בבג"ץ 264/95 סגן ראש עירית אילת נ' ראש עירית אילת (לא פורסם). וכך נאמר בפסק דין זה: "אפשר שראוי הוא כי לסגן ראש עיריה יוקצה מקום בבנין העיריה בו יוכל לקבל קהל. אולם לא ברצוי עוסקת עתירה זו. מתברר כי לעומת הסגנים האחרים של ראש העיריה, להם האציל ראש העיריה תפקידים, ביטל ראש העיריה את האצלת הסמכות שהיתה בעבר לעותר. מכאן שיש מקום לאבחנה בין שני הסגנים האחרים שלכל אחד מהם הוקצה חדר וניתנים שירותי משרד, ובין העותר. אכן, ממלא העותר תפקיד של יושב ראש שתי ועדות (תיירות ותחבורה), אולם גם לראשי ועדות אחרים אין חדר בבניין העיריה, ואין מקום להפלות את העותר לטובה. בנסיבות אלה, והואיל והעותר מקבל שירותי משרד כיתר ראשי הוועדות, אין מקום שנתערב בהחלטתו של ראש העיריה." 9. אכן, החלטה של ראש המועצה לשלול שירותי משרד מסגן ראש המועצה אף היא החלטה מינהלית, וככל החלטה מינהלית אף היא חייבת להיות עניינית, סבירה ומידתית. אולם בנסיבות המקרה שלפנינו, אם החלטת המשיב לבטל את סמכויות העותר עומדת בתוקפה, יוצא לכאורה שגם ההחלטה לשלול ממנו את חדר העבודה, שירותי המזכירה והפלאפון עומדת במבחן. מכל מקום, העותר לא הצליח להוכיח שהחלטה זאת בלתי סבירה באופן שיש בו כדי להצדיק את ביטול ההחלטה. 10. עם זאת, ברור כי העותר זכאי לשירותי משרד ככל חבר המועצה, ומעבר לכך כסגן וממלא מקום ראש המועצה, ככל שנדרש למילוי תפקידיו. ברור גם שהוא זכאי לשירותי משרד למילוי תפקידיו כיושב ראש ועדות של המועצה, כפי שמקובל לגבי ממלאי תפקידים כאלה. אכן, המשיב מכיר בכך. וכך הוא אומר בתשובה לעתירה: "העותר 1 מקבל את אותם התנאים שמקבל סגן ראש מועצה במעמדו, דהיינו, ללא סמכויות מואצלות ושכר, כגון העותר 2. במסגרת הועדות השונות עומדים לרשות העותר 1 שירותי מזכירות לצורך מילוי תפקידיו במסגרת הועדות, כפי שעומדים שירותים אלה לרשות כל יושב ראש ועדה אחר." חזקה על המשיב שלא יקפח את העותר בנוגע לשירותים המשרדיים, בהשוואה לכל חבר מועצה אחר, ותוך התחשבות במעמדו של העותר כסגן וממלא מקום ראש המועצה ובתפקידיו כיושב ראש ועדות של המועצה. תשלום משכורת 11. כיוון שהמשיב שלל מן העותר את סמכויותיו, וכן את שירותי המשרד שנדרשו להפעלת הסמכויות, הוא עשה צעד נוסף באותה דרך, והחליט לשלול מן העותר גם את משכורתו. העקרון, לדעת המשיב, פשוט: אין עבודה - אין משכורת. אכן העקרון, לכאורה, מצודד לב. ואין זה צריך לשנות, מבחינת העקרון, שאין לעותר עבודה משום שהמשיב הוא שהחליט לשלול מן העותר את הסמכויות, כשם שאין זה צריך לשנות אם המשיב החליט לבטל את תשלום המשכורת לעותר מתוך דאגה לכספי ציבור או מטעם אחר. כך או כך, טוען המשיב, הציבור אינו צריך לשלם משכורת לנבחר ציבור שאינו נותן עבודה. לכאורה העקרון פשוט. בפועל המצב מורכב. ראשית, שאלה היא, מי מוסמך להחליט כי סגן ראש מועצה יקבל משכורת מן המועצה. שנית, שאלה היא, מי מוסמך להחליט, ובאלו נסיבות, על הפסקת המשכורת לסגן ראש מועצה. 12. סעיף 119א (ב) לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א1950-, מסדיר את תשלום המשכורת לסגן ראש המועצה, כדלקמן: "ראש המועצה וסגן ראש המועצה שנבחרו כאמור בסעיף קטן (א) [כלומר, לפי חוק בחירת ראש הרשות] רשאים לקבל משכורת מקופת המועצה, באישור השר [כלומר, שר הפנים] ובשיעור שקבע." אף כי הסעיף אינו אומר זאת במפורש, אין מחלוקת בין בעלי הדין על כך שההחלטה אם סגן ראש המועצה יקבל משכורת מקופת המועצה, מופקדת בידי המועצה עצמה. זו גם העמדה הרשמית של משרד המפנים. ראו להלן סעיף 1.4 לחוזר המנכ"ל. בפועל, מקובל במועצות המקומיות, ובכלל זה במועצה המקומית נתיבות, כי יש סגנים המכהנים בשכר ויש סגנים (אותם מקובל לכנות בשם סגנים בתואר) המכהנים ללא שכר, והכל כפי שהמועצה מחליטה. עם זאת, המועצה אינה רשאית להחליט על תשלום משכורת לסגן ראש המועצה אלא, כלשון הסעיף, "באישור השר ובשיעור שקבע". שר הפנים אצל את סמכויותיו לפי צו המועצות המקומיות (א), ובהן הסמכות לפי סעיף 119א (ב), למנהל הכללי של משרד הפנים. ראו י"פ תש"ל, 1632, עמ' 2194. המנכ"ל נוהג לקבוע בחוזר, מפעם לפעם, את התנאים ואת השעור בהם רשאית מועצה מקומית לשלם משכורת לסגן ראש המועצה. העדכון האחרון לחוזר המנכ"ל בעניין זה הוצא בחודש אפריל 1997. חוזר המנכ"ל מגביל (בסעיף 2.6) את מספר הסגנים להם ניתן לשלם משכורת לפי מספר התושבים ברשות המקומית. ברור, כפי שנקבע בסעיף 17 לחוק בחירת ראש הרשות, שאצילת סמכויות על ידי ראש המועצה לסגן ראש המועצה, כשהיא לעצמה, אינה מזכה את סגן ראש המועצה בתשלום שכר. מן הצד השני, כפי שנקבע בחוזר המנכ"ל (סעיף 2.4.3), "ישולם שכר לסגן ראש רשות מקומית רק אם הואצלו לו תפקידים וסמכויות על פי סעיף 17 לחוק [בחירת ראש הרשות]". סגן ראש המועצה, שהואצלו לו תפקידים וסמכויות, רשאי לקבל שכר בהתאם לסעיף 1.4 לחוזר המנכ"ל, האומר כך: "סגן ראש רשות מקומית זכאי לקבל שכר רק אם הוא נבחר על ידי מליאת המועצה של אותה הרשות לכהן בשכר וכך גם יירשם בפרוטוקול המועצה של הישיבה בה נבחר." לסיכום, סגן ראש מועצה זכאי לקבל שכר מקופת המועצה אם הוא נבחר על ידי המועצה לכהן בשכר, וכך גם נרשם בפרוטוקול הישיבה של המועצה, במסגרת המכסה של סגנים בשכר שאותה מועצה רשאית לבחור, ובתנאי שהואצלו לו תפקידים וסמכויות על ידי ראש המועצה. 13. מחלוקת נטושה כיום בין המשיב לבין העותר בשאלה אם העותר נבחר על ידי המועצה לכהן כסגן בשכר. מצד אחד מוסכם כי המועצה בחרה בעותר לכהן כסגן וממלא מקום ראש המועצה, וכי היא היתה רשאית לבחור בו כסגן בשכר, במסגרת המכסה שנקבעה לה בחוזר המנכ"ל, שכן המשיב אצל לעותר סמכויות שונות וחשובות. אולם, מצד שני, פרוטוקול הישיבה של המועצה, בה נבחר העותר לכהן כסגן וממלא מקום ראש המועצה, אינו אומר שהעותר נבחר לכהן בשכר. וכיוון שהפרוטוקול אינו אומר כי העותר נבחר לכהן בשכר, כנדרש בחוזר המנכ"ל, טוען עכשיו המשיב כי העותר נבחר לכהן כסגן ללא שכר. אם כך, אין העותר זכאי לשכר. מכל מקום אין הוא זכאי לשכר לאחר שהמשיב ביטל את אצילת הסמכויות, והעותר נותר ללא סמכויות. קשה לשמוע טענה זאת, במיוחד כשהיא מושמעת על ידי המשיב. במשך ארבע שנים תיפקד העותר, בידיעת המשיב, כסגן בשכר. עכשיו בא המשיב וטוען כי בעצם המועצה בחרה בעותר כסגן ללא שכר. אם כך, כיצד זה שילמה לו המועצה שכר, בידיעת המשיב, במשך ארבע שנים? המשיב, שנקלע לסתירה, מתרץ שהשכר שולם לעותר, לא מכוח החלטה של המועצה, אלא בעד עבודה שעשה בפועל עבור המועצה, במילוי תפקידיו כסגן, כאילו הוא עובד המועצה. אולם הדין אינו מכיר יצור כזה, כלומר, סגן ראש המועצה ללא שכר המקבל שכר כעובד המועצה. אחרת ניתן היה בנקל לעקוף את המגבלה על מספר הסגנים בשכר, ולשלם שכר לכל הסגנים, כביכול בעד עבודה שהם עושים עבור המועצה. אכן, לפי הדין, סגן ראש מועצה אינו רשאי לקבל שכר מקופת המועצה אלא מכוח החלטה של המועצה, להבדיל מהחלטה של ראש המועצה. אם המשיב, כראש המועצה, החליט לשלם לעותר שכר עבור עבודתו, אף שלדבריו המועצה לא בחרה בעותר כסגן בשכר, הרי הוא משים עצמו רשע: הוא מודה כי במשך ארבע שנים היה אחראי לתשלום שכר מקופת המועצה שלא כדין. ועכשיו, לפתע, הוא דואג לקופת המועצה? יתירה מכך. טענת המשיב, שהמועצה בחרה בעותר כסגן ללא שכר, ולכן העותר לא היה זכאי לשכר, אפילו אם מבחינה משפטית היא טענה נכונה, בנסיבות המקרה אין היא טענה צודקת. לפי טענה זאת, המשיב יכול לזכות את העותר בשכר כל זמן שהעותר נוח לו, אף בניגוד לדין. עכשיו, שהעותר אינו נוח לו, האם יורשה המשיב לבוא בפני בית המשפט בטענה שייקוב הדין את ההר? בהקשר אחר אמרתי כך: "הצדק אינו חד-סטרי. כשם שהוא עשוי לחסום טענה של האזרח, כך הוא עשוי לחסום גם טענה של הרשות." (ע"א 1188/92 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים נ' ברעלי , פ"ד מט(1) 463, 472). בנסיבות המקרה שלפנינו דומה כי ראוי, מן הצדק, לחסום את טענת המשיב כי המועצה לא בחרה בעותר לכהן כסגן בשכר. 14. גם לגוף העניין אין לקבל טענה זאת של המשיב. מתוך נסיבות המקרה ניתן להסיק כי המועצה בחרה בעותר לכהן כסגן בשכר. עצם העובדה שהעותר קיבל שכר במשך ארבע שנים, ובמקום קטן כמו נתיבות חזקה על כל חברי המועצה שידעו זאת, אומרת בדיעבד שכך החליטה המועצה. גם היום אין המועצה אומרת שלא כך החליטה, אלא רק המשיב אומר זאת, כדי להצדיק את החלטתו להפסיק את תשלום המשכורת לעותר. מכל מקום, גם אם נותר ספק בשאלה מה החליטה המועצה כשבחרה בעותר לכהן כסגן ראש המועצה, בנסיבות המקרה ראוי לפרש את ההחלטה לאור חזקת החוקיות: לאור העובדה שבפועל שולם שכר לעותר, יש להניח, בהעדר כל ראיה לסתור, כי השכר שולם כדין. 15. עם זאת, החלטת המועצה לבחור בעותר כסגן בשכר לוקה בפגם, שכן לפי חוזר המנכ"ל (סעיף 1.4) צריך היה לרשום בפרוטוקול הישיבה, בה נבחר העותר, כי הוא נבחר לכהן בשכר. ראו לעיל פיסקה 12. מה הנפקות של פגם זה? יש טעם וחשיבות בדרישת המנכ"ל שהפרוטוקול יאמר במפורש כי המועצה בחרה בסגן לכהונה בשכר. אחרת יש מקום לטעות ולמחלוקת, והמקרה שלפנינו יוכיח. לכן צריך להקפיד בדרישה זאת. אך אין לשכוח כי דרישה זאת לא נקבעה בחוק או בצו כתנאי לתשלום שכר לסגן ראש מועצה. היא נקבעה כתנאי בחוזר המנכ"ל, מכוח סעיף 119א (ב) לצו המועצות המקומיות (א), בו נאמר כי סגן רשאי לקבל משכורת רק "באישור השר ובשעור שקבע". התנאי המהותי הוא, אם כך, שהשר (בפועל, מכוח אצילה, המנכ"ל) נתן אישור לתשלום המשכורת. אפשר לכן כי בנסיבות של מקרה מסויים השר יתן אישור לתשלום משכורת לסגן שנבחר לכהן בשכר, אף אם ההחלטה לשלם שכר לא נרשמה בפרוטוקול של ישיבת המועצה, אם בשל חוסר ערנות ואם בשל טעות משרדית. אכן, כך הוא המקרה שלפנינו. שר הפנים, שצורף לעתירה זאת כמשיב 2, ומנכ"ל משרד הפנים, שצורף כמשיב 3, הודיעו בתשובה לעתירה כי מקובל עליהם שהעותר נבחר על ידי המועצה לכהן כסגן בשכר. הם אינם טוענים כי אין העותר זכאי לשכר רק משום שהפרוטוקול לא אמר במפורש שהוא נבחר לכהן כסגן בשכר. ואמנם, אף שאי-הרישום בפרוטוקול הוא פגם, בנסיבות המקרה אין הוא פגם חמור עד כדי כך שיוביל לשלילת הזכות לשכר, ובוודאי אין הוא חמור עד כדי כך שיוביל לשלילת הזכות לשכר למפרע, לתקופה של ארבע שנים. הנה כי כן, אפשר לסכם שהעותר נבחר על ידי המועצה לכהן כסגן בשכר, והוא היה זכאי לקבל שכר על פי דין. 16. מי מוסמך להחליט כי סגן ראש מועצה, שנבחר לכהן כסגן בשכר, יחדל לקבל שכר? הכלל הרגיל הוא, שאותה רשות המוסמכת לקבל החלטה, היא גם המוסמכת לבטל את ההחלטה. בהתאם לכך, מועצת הרשות, המוסמכת להחליט כי סגן יכהן בשכר, היא המוסמכת להחליט כי הסגן יחדל לקבל שכר. אין הוראה בדין המקנה סמכות לראש המועצה להחליט כי סגן, שהמועצה החליטה לבחור בו כסגן בשכר, יחדל לקבל שכר. אמנם סעיף 112 לצו המועצות המקומיות (א) מקנה לראש המועצה סמכות ניהול כללית. אולם סמכות זאת, כפי שהסעיף אומר במפורש, אינה פוגעת בסמכויות המועצה לפי כל דין. ראו לעיל פיסקה 8. לפיכך אין היא פוגעת בסמכות המועצה להחליט כי סגן יכהן, או לא יכהן, בשכר. המסקנה היא, שהמשיב לא היה מוסמך להחליט כי העותר יחדל לקבל שכר, ומכאן שאין תוקף להחלטה זאת. 17. המשיב מעלה עוד טענה אחת כדי להצדיק את החלטתו להפסיק את תשלום השכר לעותר. הטענה מסתמכת על סעיף 2.4.3 לחוזר המנכ"ל. וכך אומר סעיף זה: "ישולם שכר לסגן ראש רשות מקומית רק אם הואצלו לו תפקידים וסמכויות על פי סעיף 17 לחוק [בחירת ראש הרשות]." מכאן, לפי הטענה, שגם אם העותר היה זכאי לשכר על פי החלטת המועצה, שבחרה בו לכהן כסגן בשכר, הנה זכות זאת אינה קיימת יותר, כאילו פגה מעצמה, משעה שניטלו מן העותר כל התפקידים והסמכויות שהואצלו לו על פי סעיף 17. אכן, ברור כי מועצה מקומית אינה רשאית להחליט כי סגן יכהן בשכר אם לא הואצלו לו תפקידים וסמכויות על פי סעיף 17. החלטה לשלם שכר לסגן שאין לו תפקידים וסמכויות היא החלטה ללא "אישור השר", בניגוד לסעיף 119א (ב) לצו המועצות המקומיות (א). זו גם החלטה פסולה מבחינה עניינית: אין הצדקה לשלם שכר מקופת המועצה לסגן ראש מועצה אלא אם הוא נושא, מכוח אצילת סמכויות, בנטל ממשי של ניהול הרשות. עם זאת, עדיין שאלה היא, אם סגן ראש מועצה, שהואצלו לו תפקידים וסמכויות והוא נבחר לכהן בשכר, מאבד את זכותו לשכר מייד כאשר ניטלו ממנו התפקידים והסמכויות, אף ללא החלטת מועצה, מכוח סעיף 2.4.3 לחוזר המנכ"ל. הסעיף אינו משיב על שאלה זאת במפורש. אפשר לומר, על דרך הפרשנות של סעיף זה, כי אישור השר לתשלום שכר לסגן הינו, מלכתחילה, אישור מותנה: הוא קיים כל זמן שיש לסגן תפקידים וסמכויות מכוח אצילה. אם כך, משעה שניטלו מן הסגן התפקידים והסמכויות, מתבטל גם אישור השר לתשלום שכר לסגן. אולם אין זה אלא פירוש אפשרי. יתכן גם פירוש אחר. לכן מן הראוי שהמנכ"ל יתן דעתו לשאלה זאת, יחליט מה העמדה הראויה בשאלה, ויתן לה ביטוי מפורש בחוזר. 18. אם אין זה רצוי שסגן ראש המועצה יקבל שכר מקופת המועצה לאחר שניטלו ממנו כל התפקידים והסמכויות שהואצלו לו, ניתן למנוע זאת בדרכים אחדות. ראשית, נראה שמועצת הרשות יכולה לקבוע מראש, בהחלטתה למנות סגן בשכר, כי הזכות לשכר תפקע מעצמה עם נטילת הסמכויות. שנית, המועצה יכולה להחליט, לאחר נטילת הסמכויות, כי הסגן יחדל לקבל שכר. ושלישית, כאמור, המנכ"ל יכול להבהיר בסעיף 2.4.3 לחוזר כי סגן שניטלו ממנו התפקידים והסמכויות לא יהיה זכאי יותר לקבל שכר. 19. עם זאת, יהיה הפירוש הנכון של סעיף 2.4.3 לחוזר המנכ"ל אשר יהיה, אין לו תחולה במקרה שלפנינו. כפי שהמנכ"ל הודיע, בתשובה לעתירה, סעיף 2.4.3 הוסף לחוזר המנכ"ל רק בחודש פברואר 1996, ועל מנת שלא לפגוע באינטרס ההסתמכות, המנכ"ל אינו עומד על דרישה זאת לגבי סגנים שנבחרו לפני אותו מועד. משמע, לגבי סגנים כאלה המנכ"ל נותן אישור לתשלום שכר אפילו לא הואצלו להם תפקידים וסמכויות לפי סעיף 17 לחוק. וכך הוא המקרה שלפנינו, שהרי העותר נבחר לכהן כסגן בשכר כבר בחודש מאי 1993. מכאן שטעה המשיב כאשר הודיע לעותר, בעקבות ביטול האצילה, כי הוא מפסיק את תשלום משכורתו על יסוד סעיף 2.4.3 לחוזר המנכ"ל. העותר זכאי, אם כן, לתשלום המשכורת כסגן המכהן בשכר, לרבות ההטבות הנלוות לכך, כגון, השתתפות בהוצאות טלפון לפי חוזר המנכ"ל. 20. התוצאה מטרידה מבחינה אחת: העותר זכאי לשכרו אף לאחר שניטלו ממנו תפקידיו וסמכויותיו ונשללו ממנו השירותים המשרדיים שנדרשו למילוי התפקידים והסמכויות. הוא יקבל שכר בלי לתת עבודה. ויש בכך משום בזבוז כספי ציבור. אולם מבחינה אחרת יש הצדקה לתוצאה זאת. ההצדקה נעוצה בחלוקת הסמכויות, ובאיזון הנדרש, בין המועצה לבין ראש המועצה. לראש המועצה יש, במיוחד לאחר שחוק בחירת ראש הרשות הנהיג את שיטת הבחירה הישירה של ראש הרשות, סמכויות רבות ועוצמה גדולה. יש לשמור על עוצמה זאת בתוך הגבולות שהותוו על ידי החוק. כך נדרש גם על ידי התורה של הפרדת הרשויות. לכן צריך להגן, גם מפני ראש הרשות, על אותן סמכויות שהדין הפקיד בידי המועצה הנבחרת של הרשות. הסמכות לקבוע אם סגן יכהן בשכר היא אחת הסמכויות האלה. ראש הרשות אינו רשאי להסיג את גבול הסמכות של המועצה בעניין זה, ובית המשפט צריך לעמוד על משמר הגבול. לעתים, כמו במקרה שלפנינו, זה עולה בכסף. אך זהו מחיר הדמוקרטיה. 21. התוצאה מכל אלה היא כדלקמן: א) החלטת המשיב לבטל את אצילת הסמכויות לעותר התקבלה כדין והיא תקפה. ב) החלטת המשיב לשלול מן העותר את השימוש במשרד שהיה לו, את שירותי המזכירה ואת הפלאפון, אף היא התקבלה כדין וגם היא תקפה. ג) החלטת המשיב להפסיק את תשלום המשכורת לעותר נתקבלה שלא כדין, היא אינה תקפה ולפיכך העותר זכאי לקבל את משכורתו כמקודם. בהתחשב בתוצאה, כל צד ישא בהוצאותיו. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. ה נ ש י א השופט א' מצא : אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט י' זמיר. ניתן היום, ט"ז בתמוז תשנ"ז (21.7.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי אמ365997/ 97036590. I06	[ "בג\"ץ 3659/97", "בג\"ץ 170/81", "בג\"ץ 2637/91", "ע\"א 1188/92" ]	7,036
17,102	בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3659/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים: 1. אליהו פרץ 2. יעקב טרבלסי 3. יונה פויפר 4. אהרון כהן 5. דוד אדרי 6. יוסף בוכריס נגד המשיב : יחיאל זוהר ראש המועצה המקומית נתיבות עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים ה ח ל ט ה העתירה תידון בפני הרכב. המשיב יוזמן לדיון ויגיש, מבעוד מועד, תגובה בכתב. ההרכב שלפניו תידון העתירה יידרש, לפי הצורך, גם לבקשה למתן צו-ביניים. יש לקבוע הדיון במועד קרוב וככל אפשר לפני אמצע חודש יולי. ניתנה היום, י' בסיון תשנ"ז (15.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036590. F01	[ "בג\"ץ 3659/97" ]	7,037
2,107	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3402/95 ע"א 6863/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ד' דורנר המערערים (המשיבים בערעור שכנגד): 1. ש. גמליאל-חברה לבנין ופיתוח בע"מ 2. שמש גמליאל 3. שמש תקוה נגד המשיב ה (המערערת בערעור שכנגד): ש. ארצי-חברה להשקעות בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 24.4.95 בת.א. 2449/89 שניתן על ידי כבוד השופט י. בן-שלמה תאריך הישיבה: ט' באדר א' תשנ"ז (16.2.97) בשם המערערים (המשיבים בערעור שכנגד): עו"ד אברהם פיינגולד בשם המשיב ה (המערערת בערעור שכנגד): עו"ד חגית תובל-לנגליב פ ס ק - ד י ן השופט א. גולדברג: 1. בפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד. ואלה העובדות העולות מהם: חברת שמש הדר חברה קבלנית לבנין בע"מ (להלן: החברה) היתה הבעלים של חלקות 53 ו54- בגוש 6380 בפתח תקוה (להלן: המקרקעין). הבעלות בחברה התחלקה בין בני הזוג שמש (להלן, ביחד או לחוד, לפי ההקשר: שמש), אשר החזיקו ב57%- ממניות החברה, לבין קבוצת רחמני (להלן: רחמני), אשר החזיקה ב43%- ממניות החברה. 2. פיתוח המקרקעין התבצע בשלבים משך מספר שנים. כך הגיעה החברה למה שכונה "שלב ג'". לצורך הפיתוח של המקרקעין בשלב ג' פירסמה החברה (לאחר שנכנסה לפירוק) מכרז (ת25/) למכירת חלק זה של המקרקעין שטרם פותח (להלן: הנכס נשוא המכרז), כשחלק מהתמורה יהיה במסירת יחידות בנויות במגדל מגורים ועסקים, אשר יבנה הזוכה במכרז על הנכס נשוא המכרז (להלן: המגדל). 3. ביני לביני התגלע סכסוך בין שמש ורחמני. הסכסוך הסתיים בהסכם פשרה (ת26/) שקיבל תוקף של פסק דין ביום 27.12.1979. על פי ההסכם יועבר הנכס נשוא המכרז ממפרקי החברה לבעלי המניות, לפי חלקם היחסי בחברה. כן הוסכם כי שמש ירכוש בכסף את החלק של רחמני (43%) בנכס נשוא המכרז. ואכן, מספר ימים לאחר מכן, ב9.1.80-, רכש שמש את חלקם של רחמני בנכס נשוא המכרז (ת28/). הרכישה היתה עבור שתי חברות: 26% לחברת ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ (להלן: ארצי) ו17%- לחברת ש. גמליאל - חברה לבנין ופיתוח בע"מ (להלן: גמליאל), שהינה חברה בבעלותם של שמש. יום לפני כן, ב8.1.80-, חתמו גמליאל ושמש (להלן: הנתבעים) על הסכם עם ארצי (ת27/ ו-ת43/), לפיו ירכשו ארצי וגמליאל, באמצעות שמש, את חלקם של רחמני בנכס נשוא המכרז כדי להקים במשותף את המגדל, כאשר כל צד ישא בהוצאות הבנייה כפי חלקו: ארצי תשא ב- 26% מההוצאות ואילו שמש וגמליאל ישאו ב74%- מההוצאות. ברור היה לצדדים כי לא ניתן להקים את המגדל טרם שייהרס מבנה המשמש בית כנסת אשר עומד על השטח. 4. על מנת לממש את התוכנית לבניית המגדל התקשרו הצדדים (גמליאל ושמש עם ארצי) בהסכם נוסף מיום 26.1.82 (ת31/), לפיו יוציאו מכרז (ת32/ - שפורסם ב- 7.3.82) לבניית מבנה חלופי לבית הכנסת, כאשר חלוקת ההוצאות נשארה זו שנקבעה בהסכם המקורי בין הצדדים מיום 8.1.80. במכרז צויין כי לנתבעים תהא זכות קדימה לקבל את ביצוע העבודה. כאן יש לציין, כי עוד ב8.11.68-, חתמה החברה על הסכם עם מתפללי בית הכנסת (ת38/א), אשר קיבל תוקף של פסק דין, לפיו ייהרס בית הכנסת ובמקומו תבנה החברה בית כנסת על חלקה סמוכה. כמו כן חתמה החברה על הסכם עם עירית פתח תקוה ביום 23.5.78 (ת2/) לפיו מסכימה העיריה לבניית בית הכנסת על חלקה 50 שבבעלותה (להלן: חלקה 50), הסמוכה למקרקעין. 5. במכרז לבניית בית הכנסת החלופי זכתה גמליאל, והחוזה לבניית בית הכנסת נחתם בין שמש, גמליאל וארצי (ת33/) ב13.6.82-. בחוזה (להלן: חוזה בית הכנסת) התחייבה ארצי לשאת בסכום קבוע מראש המשקף 26% מהוצאות הבנייה, וביתר ההוצאות יישאו גמליאל ושמש. כן התחייבה ארצי לשלם כפי חלקה (26%) מהוצאות הכנת תוכניות הבנייה והשגת רשיונות הבנייה. 6. ב31.10.82- כרתו הצדדים (שמש וגמליאל עם ארצי) הסכם נוסף. מדובר בהסכם קומבינציה (ת34/) (להלן: הסכם הקומבינציה), לפיו מוכרת ארצי לשמש ולגמליאל את זכויותיה בנכס נשוא המכרז (26%) ובתמורה תבנה גמליאל את המגדל, ותעביר לארצי מספר יחידות בו (להלן: היחידות). 7. בפועל, לא נעשה דבר להריסת בית הכנסת, ולבניית בית הכנסת החדש בחלקה 50. ממילא לא נעשתה כל פעולה להקמת המגדל, שבנייתו היתה כרוכה, כאמור, בהריסת בית הכנסת. 8. או אז עתרה ארצי מבית המשפט המחוזי בת"א 2449/89 (נשוא ע"א 3402/95) להצהיר כי חוזה בית הכנסת וחוזה הקומבינציה בטלים, וכן תבעה פיצויים (תחילה תבעה כסעד ראשוני את אכיפת החוזה, אך בהמשך הדברים ויתרה על סעד זה). הפיצויים אותם תבעה ארצי היו על פי הראשים הבאים: א. פיצויי השבה בגין הסכום ששילמה לנתבעים על חשבון בניית בית הכנסת בחלקה 50 וההוצאות לקבלת היתר בנייה לבית הכנסת. ב. אובדן דמי שכירות מהיחידות, מהמועד המתוכנן לקבלתן ועד למועד הגשת התביעה. ג. 26% מרווחי גמליאל ושמש מניהול חניון בנכס נשוא המכרז בין השנים 1984 עד 1989. 9. הנתבעים טענו כי לא הפרו את הסכם הקומבינציה (ת34/) ולא את ההסכם בית הכנסת (ת33/), אלא שעמדו בפניהם קשיים אשר מנעו מהם את ביצוע ההסכמים, והם: א. האחים כהן, בעלי החלקה הסמוכה לחלקה 50 מנעו מהם את הגישה לחלקה 50, ובכך לא איפשרו את בניית בית הכנסת החלופי. ב. לא ניתן היתר להקמת המגדל, בשל כך שבנייה קודמת על המקרקעין, שנעשתה על ידי ארצי, נעשתה תוך חריגות בנייה. ג. מתפללי בית הכנסת התנגדו לתוכניות בניית בית הכנסת החלופי, שהוגשו על ידי ארצי, בטענה כי הן לא תואמות את ההסכם שנחתם עמם ב1968- (ת38/א, נ30/). 10. כן טענו הנתבעים טענות נוספות: א. על פי הסכם הקומבינציה (ת34/) טרם הגיע מועד מסירת היחידות לארצי. שכן, טרם ניתן היתר בנייה למגדל וטרם נהרס בית הכנסת. ב. הפיצויים שנתבעו בגין דמי השכירות שציפתה ארצי לקבל, הינם מוגזמים. ג. לא הוכח שהופעל חניון, ומהם הרווחים שנתקבלו מהפעלתו. 11. פסיקתו של בית המשפט קמא היתה כי ארצי רשאית היתה לבטל את הסכם בית הכנסת, לאחר שעברו שבע שנים מכריתתו ועד הגשת התביעה (ב1989-), וזאת מכח תנאי מכללא בהסכם, או מכח סעיף 6 שבו, לפיו אם לא יהא לנתבעים היתר בנייה תקף לבניית בית הכנסת תוך 6 חודשים מחתימת ההסכם, תהא בידי ארצי זכות לבטל את ההסכם. עם זאת, מדובר לדעת בית המשפט קמא, בזכות ביטול חוזית ללא הפרה בצדה. הצדדים קבעו מנגנון של ביטול בהסכם עצמו, וצדדים לחוזה רשאים לקבוע קיומה של אופציית ביטול אף ללא הפרה. כמו כן, ניתן לראות בקבלת היתר הבנייה תנאי מתלה, אשר אי-התממשותו מובילה לביטול ההסכם. לפיכך פסק בית המשפט קמא כי על הנתבעים להשיב לארצי את התשלום הראשון (והיחיד) שקיבלו ממנה במסגרת השתתפותה של ארצי בבניית בית הכנסת החלופי. מאידך גיסא, לא זכאית ארצי להשבת הסכום ששילמה לנתבעים כהשתתפות בעלות הוצאת היתר בנייה לבית הכנסת, אלא אם כן ייקבע כי הנתבעים הפרו את הסכם בית הכנסת. כן קבע בית המשפט כי מאחר ששני ההסכמים (הסכם בית הכנסת והסכם הקומבינציה) כרוכים האחד בשני, אזי ביטול הסכם בית הכנסת מביא בהכרח לביטול הסכם הקומבינציה. לפיכך נפנה בית המשפט לבחון האם הופרו ההסכמים. לשם כך בחן את הקשיים אשר לטענת הנתבעים מנעו מהם לממש את הסכם בית הכנסת, וקבע כדלקמן: התנגדות המתפללים יכולה להסביר את העיכוב בבנייה במהלך הוצאת היתר הבנייה הראשון שניתן בראשית 1983 (ושהוארך אחר כך מדי פעם), אך ההתנגדות הוסרה במשך הזמן. חריגות הבנייה שהיו בשלבי פיתוח קודמים של המקרקעין היו ידועות לצדדים בזמן החתימה על הסכם הקומבינציה. כמו כן, שלחה הוועדה לתכנון ובנייה ב30.5.85- מכתב לגמליאל בו הודיעה כי ניתן להגיש תוכנית בנייה מתוקנת בקיזוז חריגות הבנייה. החריגות אינן יכולות, על כן, להצדיק את העיכוב בקיומו של הסכם הקומבינציה לאחר אמצע שנת 1985. האחים כהן אכן יצרו מכשול ממשי לגישה אל חלקה 50, ממועד חתימת הסכם הקומבינציה. שמש עשה ככל יכולתו להתגבר על המכשול. הוא חידש את היתר הבנייה כל אימת שפג. הוא ניהל תכתובות עם האחים כהן ועירית פתח תקוה, והוא אף פתח בהליך משפטי כנגדם, אשר נדחה על ידי בית המשפט. ארצי ידעה לאורך כל התקופה על מכשול זה, אך לא טענה להפרה של ההסכם על ידי הנתבעים ולא ניצלה את אופציית הביטול הנתונה לה לפי סעיף 6 להסכם בית הכנסת. 12. לאור קשיים אלה, להם טענו הנתבעים, נדרש בית המשפט קמא לשאלה אם יש לנתבעים הגנה של סיכול, מכח סעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א1970- (להלן: חוק התרופות) או מכח סעיף 10 סיפא להסכם הקומבינציה (ת34/). תשובתו היתה כי מידותיו הצרות והדחוקות של סעיף 18(א) לחוק התרופות אכן אינן מאפשרות הכרה בטענה של סיכול בנסיבות המתוארות בשלושת המכשולים שהעלו הנתבעים. המכשולים האמורים גם אינם נכנסים לגדר המונח "כח עליון" המעכב את מסירת היחידות, כאמור בסעיף 10 סיפא להסכם הקומבינציה. אולם הוראת הסיכול החוזית כוללת בחובה גם חלופה נוספת: "סיבה כל שהיא של עיכוב שלא באשמת הקונה". ניסוח רחב זה, בדגש על המילים "כל שהיא", חל גם על אירועים שהיו ידועים או צפויים בעת חתימת הסכם הקומבינציה, כל עוד אינם באשמתו של הקונה, וביניהם גם מכשול האחים כהן, הוא הקושי השלישי אותו הציגו הנתבעים. לכן קבע בית המשפט כי אין לקבל כי הנתבעים הפרו את הסכם בית הכנסת, וארצי אינה זכאית לפיצויים בגין העיכוב במסירת היחידות, במסגרת הסכם הקומבינציה. כן אין ארצי זכאית להשבת הסכום ששילמה כהשתתפות בעלות הוצאתו של היתר הבנייה לבית הכנסת. 13. אשר לטענת ארצי כי היא זכאית לחלק מהרווחים שהנתבעים הפיקו מהחניון, קבע בית המשפט קמא, כי ארצי אכן רכשה 26% מהזכויות במקרקעין, כפי שעולה מהסכמים ת31/, ת33/, ת34/ ובעיקר ת28/ (ההסכם לפיו רכש שמש את הנכס נשוא המכרז עבור ארצי וגמליאל). ארצי מכרה אמנם לנתבעים את זכויותיה בנכס נשוא המכרז במסגרת הסכם הקומבינציה, אך הסכם זה בוטל, כאמור. לפיכך זכאית ארצי לפי סעיף 1 לחוק עשית עושר ולא במשפט, תשל"ט1979- או סעיף 35 לחוק המקרקעין, לפירות המקרקעין המשותפים, כדי חלקה במקרקעין (26%), ואין ספק כי הנתבעים הפעילו חניון במקרקעין, לפחות מיולי 1984 ועד נובמבר 1989. לגבי התקופה שעד 17.12.1984 קיים מכתב של עורך דינם דאז של שמש המעיד על גובה דמי השכירות שקיבלו בגין השכרת החניון (1,102,469 ש"י). 26% מסכום זה על הנתבעים לשלם לארצי, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.12.1984. ואילו לגבי התקופה שמ12.84- ועד 11.89, לא הביאה ארצי ראיות לגבי ההכנסות מהחניון בתקופה זו, ולפיכך יש לפסוק לה סכום גלובאלי מוערך על בסיס הנתונים שעד 12.84. סכום זה נקבע ל25,000- ש"ח. 14. ע"א 6863/96 נוגע להליך בו פתחה ארצי בה"פ 1589/91 בבקשה לסעד הצהרתי כי היא "זכאית ל26%- מכלל יתרת זכויותיה של שמש הדר חברה קבלנית לבנין בע"מ (בפירוק מרצון) ... בחלקות 53 ו54- בגוש 6380". אולם בתצהיר התומך בתובענה נאמר כי "נשוא תובענה זו הוא שטח החלק הדרום-מזרחי של החלקות 53 ו54- בגוש 6380 ... המהווה כ1/3- מכלל שטח חלקות אלה, ששטחו כ600- מ"ר, והוא מיועד לבניית מבנה רב-קומות למגורים חנויות ומשרדים. השטח נשוא תובענה הוא השטח שיועד לבניית השלב השלישי בפרוייקט תלת-שלבי שיזמה בעבר החברה, לאחר שהושלמה בניית השלב הראשון והשלב השני". הנה כי כן, לא נגעה הבקשה אלא להגדרת זכויותיה של ארצי בנכס נשוא המכרז. המשיבים לבקשה זו היו שמש וגמליאל, ומשיבים נוספים שנמחקו או שאין להם ענין במושא המחלוקת. בהליך זה פסק בית המשפט קמא כי אין צורך להכריע בשאלה אם פסק הדין בת"א 2449/89 (אשר הערעור עליו הינו ע"א 3402/95), בו נפסק באופן אגבי כי ארצי הינה הבעלים של 26% מהזכויות במקרקעין, יוצר מעשה בית-דין או השתק פלוגתא לגבי אותה שאלה המתעוררת ישירות בתיק זה. שכן, גם לאחר דיון לגופו של ענין, יש להשאיר על כנו את שנפסק בת"א 2449/89. בית המשפט קמא קבע כי טענת הנתבעים, לפיה רכשה ארצי רק 26% מזכויות הבנייה, איננה מתיישבת עם ההסכמים. זכויות בנייה אינן יכולות להיות מנותקות מזכויות במקרקעין, אלא אם פורש אחרת בהסכם, מה שאין כן בענייננו. לכן הכריז בית המשפט כי ארצי זכאית ל26%- מכלל יתרת זכויותיה של החברה במקרקעין. 15. שני הערעורים מציגים חזית עובדתית סבוכה למדי, המתפרסת על פני שנים רבות, על שלל הסכמים, והחלטות שיפוטיות, בכללן של בית משפט זה (בע"א 151/87, פ"ד מג(3) 489). על אף זאת, ניתן לחלק את טענות הצדדים לשתי שאלות מרכזיות: ראשית, שאלת הפרתם או אי-הפרתם של הסכם הקומבינציה (ת34/) והסכם בית הכנסת (ת33/) שנכרתו בין ארצי לבין הנתבעים. שנית, שאלת זכויותיה של ארצי במקרקעין, וכנגזרת מכך זכותה לחלק מרווחי החניון שהפעילו הנתבעים במקרקעין. 16. בכתב התביעה, שבת"א 2449/89 (נשוא ע"א 3402/95) תבעה ארצי את הסעדים הבאים: אכיפת הסכם בית הכנסת והסכם הקומבינציה; סך של 150,400$, כדמי שכירות צפויים מהיחידות (המסחריות והדירות) שאמורה היתה לקבל במסגרת הסכם הקומבינציה. זאת עבור התקופה המתחילה ב1.11.1985- (לגבי היחידות המסחריות) או ב1.9.1987- (לגבי הדירות) ועד למועד הגשת התביעה (26.10.1989); סך של 6,240 ש"ח, כחלקה בהכנסות מהחניון בתקופה שמתחילת הפעלתו ועד המועד שבו אמורים היו הנתבעים להתחיל בעבודה להקמת המגדל (אפריל 1984 עד אפריל 1985). כסעדים חלופיים ביקשה ארצי הצהרה על ביטול הסכם בית הכנסת והסכם הקומבינציה; השבת 11,440$ ששולם על ידה לנתבעים, במסגרת חלקה במימון בניית בית הכנסת; השבת 17,890 ש"י ששולם על ידה לנתבעים, במסגרת חלקה בהוצאות לרישיון הבנייה לבית הכנסת; תשלום 150,400$, כדמי שכירות צפויים מהיחידות המסחריות והדירות שאמורה היתה לקבל במסגרת הסכם הקומבינציה, וזאת עבור התקופה המתחילה ב1.11.1985- (לגבי היחידות המסחריות) או ב1.9.1987- (לגבי הדירות) ועד למועד הגשת התביעה (26.10.1989); תשלום סך של 6,240 ש"ח, חלקה של ארצי בהכנסות מהחניון, בתקופה שמתחילת הפעלתו ועד המועד שבו אמורים היו הנתבעים להתחיל בעבודה להקמת המגדל (אפריל 1984 עד אפריל 1985). לחלופי חלופין, תבעה ארצי סך של 31,200 ש"ח, עבור חלקה בהכנסות מהחניון בכל תקופת הפעלתו. 17. בהנחה שהנתבעים הפרו את הסכם הקומבינציה והסכם בית הכנסת, הרי שזכאית היתה ארצי, כנפגעת מהפרת חוזה, לפיצוי בשיעור שיעמידה במצב בו היתה נמצאת אם ההסכמים לא היו מופרים על ידי הנתבעים אלא מקויימים במלואם ובמועדם. אומרת בהקשר זה פרופ' ג' שלו, ( דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה) 575): "בניגוד להשבה המגנה על אינטרס ההשבה ( RESTITUTION INTREST ) ומיועדת להעמיד את הנפגע מבחינה כספית במצב שהיה עומד בו אלמלא נכנס לחוזה, נועדה תרופת הפיצויים להגן על אינטרס הציפיות ( EXPECTATION INTREST ) - הלוא הוא אינטרס הנפגע ליהנות מביצוע החוזה. תרופת הפיצויים מיועדת להעמיד את הנפגע מבחינה כספית במצב שהיה עומד בו אילו קוים החוזה ואלמלא אירעה ההפרה". (כן ראה דברי השופט מלץ בע"א 3666/90, מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה , פ"ד מו (4) 45, 56; ודברי השופט חשין בעמ' 73). לצורך חישוב גובה פיצוי זה היה בידי בית המשפט לחשב את שווי התמורה החוזית שאמורה היתה ארצי לקבל במסגרת ההסכמים, ולקזז משווי זה את גובה התמורה החוזית שאמורה היתה ארצי לתת במסגרת ההסכמים. בדרך זו ניתן לעמוד על המצב ההיפוטטי שהיה קיים אלמלא היה החוזה מופר, ועל אינטרס הציפיה של הצדדים. הסיבה לקיזוז הינה ברורה, שהרי אין מטרתם של הפיצויים להעמיד את הנפגע במצב טוב יותר משהיה נמצא בו אם היה החוזה מקויים. ארצי לא יכולה להנות גם מהרווחים שציפתה להם מקיום החוזה, וגם להימנע מהחיובים אשר היה עליה לקיים על פי החוזה. התמורה החוזית העיקרית שארצי היתה אמורה לתת במסגרת ההסכמים היתה היפרדותה מזכויותיה בנכס נשוא המכרז והעברתן לנתבעים, במסגרת הסכם הקומבינציה. על ארצי גם היה לשלם גם את שיעור השתתפותה בהקמת בית הכנסת, כפי שנקבע בהסכם בית הכנסת. כנגד זאת אמורה היתה ארצי לקבל את היחידות שהובטחו לה במסגרת הסכם הקומבינציה. משזנחה ארצי את סעד האכיפה בעין, זכאית היתה, כאמור, לפיצויים שיעמידו אותה במצב בו היתה אילו החוזה היה מקויים. כדי לעשות זאת ניתן לחלק את החיוב בפיצויי הציפיה המגיעים לארצי לשני ראשים: תשלום בגובה שווי השוק של היחידות במועד מתן פסק הדין, לו היו נבנות במועד הבנייה הצפוי על פי החוזה, ותשלום בגובה דמי השכירות שהיו צפויים לארצי מהשכרת היחידות, בתקופה שממועד הקבלה הצפוי על פי החוזה ועד למועד מתן פסק הדין. סכום שני הראשים הנ"ל מהווה את התמורה החוזית שאמורה היתה ארצי לקבל מההסכמים אלמלא הופרו על ידי הנתבעים, כאשר דמי השכירות בתקופת הביניים מייצגים את הרווח שהיה זכאי לו הנפגע מההפרה, לו היה מקבל את היחידות במועד הקבוע בחוזה (ראה ע"א 676/90, דוד צוקר ובניו חברה לבנין נ' והבה , שלא פורסם). ארצי רשאית היתה לדרוש הן אכיפה לקבלת היחידות (או פיצויים בגובה שווין) והן תשלום בגובה דמי השכירות שהיו צפויים להתקבל עד למועד קבלת היחידות בפועל (או עד למועד קבלת הפיצוי בגובה שווין של היחידות). 18. מערכת הסעדים הראשונה שביקשה ארצי בתביעתה, משקפת את הניתוח שלעיל אודות פיצויי הקיום המגיעים לה. אולם את הקוהרנטיות והשלמות הלוגית הזו בדרישת הפיצויים ערערה ארצי עצמה כאשר ויתרה על סעד האכיפה, ונותרה רק בדרישתה לקבלת פיצויי ציפיה חלקיים בלבד, בגובה דמי השכירות הצפויים עד מועד הגשת התביעה. הפיצוי "הנכון", אשר משקף את מצב הצדדים אילו החוזה היה מקויים, צריך, כאמור, להיות מחושב על ידי הערכת שווי השוק של היחידות, נכון למועד פסק הדין, בתוספת דמי השכירות שהיו צפויים מהן עד למועד מתן פסק הדין, ובקיזוז כל הסכומים שהיתה ארצי אמורה לשלם וכל ההוצאות שהיתה אמורה להוציא בהתאם להסכם הקומבינציה והסכם בית הכנסת. אולם אל קביעת הפיצויים לארצי חייב להתלוות, כמיקשה אחת שלא ניתן להפרידה, קיום ההתחייבויות שלה עצמה במסגרת ההסכמים, שהמרכזית שבהן היא הויתור על כל זכויותיה בנכס נשוא המכרז, או קיזוז שווי אותן זכויות מגובה הפיצויים המגיעים לה מהנתבעים (ע"א 708/87 מאירוב נ' שיראזי, פ"ד מה(3) 37; ע"א 4606/90 תל מר בע"מ נ' מוברמן, פ"ד מו(5) 353). משלא תבעה ארצי את אכיפת ההסכמים, או תשלום שווין של היחידות, וביקשה להשאיר בידה את כל זכויותיה בנכס, היא לא זכאית לפיצויי ציפיה. אין צד לחוזה יכול לדרוש את התמורה החוזית אותה הוא אמור לקבל , ולו חלק ממנה, ובאותה נשימה לעמוד על כך כי התמורה החוזית אותה הוא אמור לתת תישאר בידיו. 19. כאמור, תבעה ארצי פיצויי השבה בגין שני תשלומים אותם שילמה לנתבעים. התשלום הראשון הינו סך של 11,440$ אשר שילמה במסגרת חלקה במימון בניית בית הכנסת, כפי שקבוע בסעיף 3(א) להסכם בית הכנסת (ת33/), והתשלום השני הינו סך של 17,890 ש"י אשר שילמה כהשתתפותה בהוצאות השגת היתר הבנייה לבית הכנסת (למעשה שילמה ארצי לנתבעים סכום של 17,680 ש"י, כפי שקבע בית המשפט קמא). בדונו בתביעת ארצי להשבה, הבחין בית המשפט קמא בין שני התשלומים. לגבי התשלום הראשון פסק, כי על הנתבעים להשיבו, מאחר שהוא שולם על פי הסכם בית הכנסת, אשר בוטל. לגבי התשלום השני פסק, כי אין חובה על הנתבעים להשיבו. תשלום זה שולם במסגרת קיום התחייבותם המשותפת של הנתבעים וארצי להשגת היתר הבנייה לבית הכנסת (ראה סעיף 5(א) להסכם בית הכנסת), ומאחר ולפי בית המשפט קמא לא הופר הסכם זה על ידי הנתבעים, אין עליהם חובה להשיבו. 20. בערעורם, לא טענו הנתבעים כנגד החלטת בית המשפט על עצם ההשבה של התשלום הראשון. טענתם לגבי השבת תשלום זה הסתכמה רק בכך שבית המשפט לא החיל על ההשבה את מנגנון ההצמדה החוזי, אשר קבוע בהסכם בית הכנסת. רק בסיכומי טענותיהם במסגרת הערעור שכנגד שהגישה ארצי, יצאו הנתבעים לראשונה כנגד חיובם בהשבת התשלום הראשון. טענה זו, הגם שהועלתה באיחור, ניתן לדחות לגופו של ענין. לטענת הנתבעים לא הוכח כי הסכום של 11,440$ אכן שולם לצורך בניית בית הכנסת. כן טוענים הם כי לא היה מקום לקבוע השבה של תשלום זה, לאחר שבית המשפט קמא קבע כי לא היתה הפרה של ההסכמים. לגבי הטענה הראשונה, קבע בית המשפט קמא: "אין חולק כי התובעת שילמה לנתבעים את התשלום הראשון עפ"י החוזה ת33/ - 11,440$. כך עולה מספח השיק ת36/ בו נכתב: 'יום 14.6.82; לפקודת ש. גמליאל בע"מ; סכום 250,000; בניית בית הכנסת 11,440$'. על ספח השיק חתום הנתבע 2, המאשר כי - "קיבלתי את הסך הנ"ל לפי סעיף 3(א) לחוזה בנית בית הכנסת מיום 13.6.82". הנתבע 2 אף אישר בעדותו לפי כי הוא קיבל את הסכום האמור, וחתם על ספח השיק ת36/ (עמ' 89 שורות 4-6 לפרוטוקול)". קביעתו של בית המשפט קמא מעוגנת היטב בחומר הראיות, ולא נראה כי יש מקום שבית משפט זה, כערכאת ערעור, יתערב בה. דינה של הטענה השניה, לפיה לא היה מקום לפסוק השבה של התשלום, לאחר שבית המשפט קמא קבע כי לא היתה הפרה של הסכם בית הכנסת - אף היא להדחות. זאת מאחר שסבורני כי הנתבעים אכן הפרו את הסכם בית הכנסת (ועל כך להלן). 21. לגבי התשלום השני פסק, כאמור, בית המשפט קמא, כי אין מקום לחייב את הנתבעים להשיבו. זאת מאחר שהתשלום בו מדובר היה תשלום אשר שולם על ידי ארצי לנתבעים על מנת לקיים את חיובם המשותף להשגת ההיתר לבניית בית הכנסת. משכך, ומאחר שהסכם בית הכנסת לא הופר על ידי הנתבעים, כי אם בוטל על ידי ארצי ללא הפרה של הנתבעים (לפי זכותם מכח סעיף 6 להסכם בית הכנסת, הניתנת להפעלה במידה והיתר הבניה לא מושג תוך זמן קצוב), אין על הנתבעים להשיב את הכסף. ניתן לטעון כי הנמקתו זו של בית המשפט קמא אינה יכולה לעמוד במבחן הביקורת. שהרי סעיף 6 של הסכם בית הכנסת (היוצר את זכות הביטול של ארצי במקרה של איחור בהשגת היתר הבנייה) קובע בסופו כי: "במקרה זה (של ביטול ההסכם על ידי ארצי - א.ג.) יהיה על גמליאל להחזיר לארצי את הסכומים שקיבל מארצי עפ"י הסכם זה, כשסכום זה צמוד לדולר ארה"ב עפ"י העקרון הגלום ברישא לסעיף 3 לעיל." האם לא עולה מסעיף זה כי על הנתבעים להשיב לארצי כל סכום שקיבלו על פי הסכם זה? אולם, כפי שכבר אמרנו לגבי התשלום הראשון, מאחר שלדעתנו יש לפסוק כי הנתבעים הפרו את הסכם בית הכנסת, הרי שגם ההכרעה בשאלה זו מתייתרת. 22. מכאן לנושא הפרתו של הסכם בית הכנסת. בית המשפט קמא קבע כי הסכם בית הכנסת בוטל כדין על ידי ארצי בהתאם לזכותה על פי תנאי החוזה, ולא מחמת הפרתו של החוזה. למסקנה זו הגיע בית המשפט קמא בהסתמך על סעיף 6 להסכם בית הכנסת, אשר קבע כדלקמן: "מוסכם כי באם בתוך 6 חודשים מיום חתימת הסכם זה טרם יהיה בידי גמליאל היתר בניה כדין, תהיה לארצי הזכות לבטל הסכם זה ...". לדעת בית המשפט קמא: "מן הראוי להדגיש כי מהעובדה שיש לתובעת זכות לבטל את ההסכם ת33/ אין להסיק בהכרח שהנתבעים הפרו את ההסכם. זכות הבטול נובעת מההסכם עצמו, ואין חולק שצדדים להסכם רשאים להסכים כי אחד מהם רשאי לבטל את ההסכם גם ללא הפרה של הצד שכנגד (השווה: ד. קציר, תרופות בשל הפרת חוזה, חלק א', ע' 191-190)". טעם נוסף למסקנתו מצא בית המשפט קמא בכך כי: "ניתן לראות את החוזה שבין הצדדים כחוזה עם תנאי מתלה או תנאי מפסיק עפ"י סע' 27 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג1973-, במובן זה שהוצאת היתר הבניה (ובעקבות [צריך להיות: ובעקבותיו - א.ג.] התחלת הבניה והשלמתה) תוך פרק זמן מוגבל מהווה תנאי לתוקפו של החוזה, ואם התובעת (הכוונה לארצי - א.ג.) תרצה בכך יש לה זכות לבטלו ... אין מקום לספק כי משלא התקים התנאי המתלה, בנסיבות בהן הדבר אינו באשמתו של אחד הצדדים, אין לראות בכך משום הפרת החוזה". 23. סבורני, כי מסקנתו של בית המשפט קמא, לפיה חוזה בית הכנסת בוטל על ידי ארצי ללא הפרה מצד הנתבעים, איננה יכולה לעמוד. היתר הבנייה לא ניתן אמנם במועד הנקוב בהסכם בית הכנסת (תוך 150 יום מיום חתימת ההסכם) אלא רק כעבור שבעה וחצי חודשים. אולם ארצי לא השתמשה בזכות הביטול המוקנית לה בסעיף 6 להסכם בית הכנסת (אם השגת היתר הבניה תתעכב ביותר מששה חודשים מחתימת ההסכם). לפיכך, המשיך החוזה לעמוד בתוקפו ביום מתן ההיתר, וחיובי הצדדים נשארו על כנם במועד זה. חיובה של גמליאל בסעיף 5(ב) להסכם בית הכנסת, להשלים את העבודה "תוך 14 חודשים מיום קבלת היתר הבניה", שריר היה וקיים, ואם לא עמדה בו יש לראותה כמפרת התחייבות זו , אלא אם כן תראה הצדקה, בדין או בחוזה, לאי-קיום ההתחייבות. אכן, ניתן היה לראות בתנאי בדבר מתן היתר הבנייה תוך פרק זמן מסוים תנאי מתלה, אשר באי-התקיימותו יש כדי להביא לביטול החוזה, כהוראת סעיף 29 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג1973- (להלן: חוק החוזים). החזקה הקבועה בסעיף 27(ב) לחוק החוזים, לפיה חוזה אשר טעון רישיון על פי חיקוק, קבלתו היא בגדר תנאי מתלה, אף תומכת בגישה זו. אולם, כאשר הצדדים קובעים במפורש כי אי-התקיימות התנאי "המתלה" תאפשר לאחד מהצדדים להביא לביטול החוזה, אם רצונו בכך, אין לראות בחוזה כמתבטל מאליו עם אי-התקיימות התנאי "המתלה". לפיכך, יש לבחון האם בדין, או בהסכם בית הכנסת, קיימת הוראה המאפשרת לגמליאל להימנע מה"סנקציות" המוטלות על צד שלא ממלא את חיובו החוזי, ובמקרה דנן - חיובה להשלים את בניית בית הכנסת תוך 14 חודשים מיום קבלת היתר הבנייה. 24. הדין מכיר באפשרות של אי-חלות התרופות בגין הפרת חוזה בנסיבות המיוחדות של סיכול החוזה. עם זאת, התנאים הקבועים בדין (סעיף 18(א) לחוק התרופות), כפי שפורשו, יוצרים מסגרת מצומצמת ביותר להכרה בטענת הסיכול (ראה למשל ע"א 715/78 כץ נ' נצחוני מזרחי בע"מ ואח' , פ"ד לג(3) 639). צדק בית המשפט קמא בקובעו כי הגנת הסיכול מכח הדין אינה עומדת לגמליאל, כשהמכשולים (מכשול חריגות הבנייה, מכשול מתפללי בית הכנסת ומכשול האחים כהן) אינם בגדר הנסיבות בהן דן סעיף 18 לחוק התרופות. שכן, אין המדובר בנסיבות "שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען". גם בהסכם בית הכנסת אין הוראה הממלטת את גמליאל מגורלה כמפרה. אלא שלדעת בית המשפט קמא: "'המכשולים' שעמדו בדרכם של הנתבעים, ומנעו מהם לקיים את ההסכמים (ת33/ ו-ת34/), לא היו באשמתם, ולפיכך העיכוב שנגרם בעטיים אינו נופל בגדר הפרה של ההסכם ת33/". זאת נוכח האמור בסעיף 10 להסכם הקומבינציה, כי: "הקונה (צ"ל: המוכר) מתחייב למסור לקונה את החזקה ביחידות החנויות והמשרדים כשהם (כך !) גמורות ומושלמות וכשכל חלקי הבנין ניתנים למעבר אלא אם כן ימכרו הצדדים יחד במצב של שלד כאמור במסמך זה, עד ולא יאוחר מ20- חדשים מיום הוצאת היתר הבניה והריסת בית הכנסת. החזקה בדירות תמסר עד לא יאוחר מ44- חודש מיום הוצאת היתר הבניה. במידה ויתעורר עיכוב במסירה מחמת כח עליון, כמו מלחמה או סיבה כל שהיא של עיכוב שלא באשמת הקונה ידחה מועד הביצוע באותו זמן כפי שהיה העיכוב". בית המשפט קמא קרא, בצדק, את הוראת הסיכול החוזית שבסעיף 10 להסכם הקומבינציה לתוך הסכם בית הכנסת, וראה את שני ההסכמים כרוכים האחד בשני, שהרי "ללא פינוי בית הכנסת מהחלקה, ובנית בית כנסת חילופי בחלקה הסמוכה, עפ"י ההסכם ת33/, לא ניתן יהיה לקיים את ההסכם ת34/". אכן, עילה המצדיקה מהבחינה החוזית עיכוב ביצוע של הסכם מאוחר, אינה יכולה, כשלעצמה, להוות, דרך כלל, עילה לעיכוב ביצוע של הסכם מוקדם. כריכתם של שני הסכמים יחדיו מהבחינה התוכנית, עדיין אינה מצדיקה החלת הוראה חוזית שבהסכם אחד לתוך ההסכם השני. לא כן כשמדובר בשני הסכמים שהצדדים לא ראו להפריד ביניהם וכרכו אחד בשני עד שלא ניתן לנתקם זה מזה. לפיכך יש לבחון את הפרת הסכם בית הכנסת, והמכשולים לביצועו, על פי טענת הנתבעים, בהקשר לסיפא סעיף 10 לחוזה הקומבינציה. 25. ראוי להזכיר טרם שנעבור לבחון את שאלת הפרת הסכם בית הכנסת כי סעד נוסף אותו ביקשה ארצי הן בה"פ 1589/91 (נשוא ע"א 6863/96) והן בת"א 2449/89 (נשוא ע"א 3402/95) הוא ההכרה בזכויותיה בנכס נשוא המכרז, וכנגזרת מכך זכותה לקבל את חלקה היחסי ברווחי החניון שהפעילו הנתבעים. תנאי מקדמי לשם בירור זכויותיה של ארצי בנכס, הוא קביעת מעמדו של הסכם הקומבינציה (ת34/). אם שריר הוא וקיים, כי אז אין לארצי כל זכויות בנכס, והן הועברו לנתבעים במסגרת ההסכם. ואם בוטל, יש לבחון את טיב זכויותיה של ארצי טרם כריתתו. 26. רואה אני מקום לקבל את עמדת בית המשפט קמא כי היה בידי ארצי לבטל את הסכם בית הכנסת, בשל הזמן הרב שחלף מאז כריתתו ועד מועד הגשת התביעה. בפסק דינו אמר בית המשפט קמא, לגבי הסכם בית הכנסת: "דומני שאין מקום לספק שמהוראות החוזה ת33/ עולה כי עיכוב של כ7- שנים עד למועד הגשת התביעה, ו13- שנים עד כה, שבהם טרם התחילה בניית בית הכנסת מקנה לתובעת זכות לבטל את ההסכם ת33/. לתוצאה זו המתיישבת עם השכל הישר, ניתן להגיע אם באמצעות תנאי מכללא בהסכם ולפי איחור כה רב מקנה לתובעת זכות ביטול ...". דברים אלו יפים גם לגבי הסכם הקומבינציה. כאשר חוזה איננו מבוצע לאורך תקופת זמן ארוכה, ניתן, בנסיבות מסוימות, לראות בכך הסכמה של הצדדים, על דרך ההתנהגות, לביטולו. אפשר שניתן לעגן זאת בתנאי מכללא אשר קיים היה בחוזה מלכתחילה (כפי שעשה בית המשפט קמא), ואפשר שניתן לעגן זאת בשינוי תנאי החוזה מכח התנהגות הצדדים. מכל מקום, כאשר הצדדים אינם מקיימים חוזה משך תקופה רבת שנים, יש מקום לראות את החוזה, בתנאים מסוימים, כניתן לביטול על ידי כל אחד מהם. נראה, כי גם הדין האנגלי מחזיק בדעה דומה. כך המלומד Trietel בספרו The law of contract (London, 8 th edition, 1991) 659 מסביר: “Failure to perform may (and often will) amount to a breach of contract. Where this is the case the injured party can bring actions either for the specific enforcement of the contract, or for damages ... But he may also resort to another group of remedies, the object of which is to put him into position in which he would have been if the contract had not been made . These remedies are based on failure in performance rather than on breach: they may therefore be available even though the failure does not amount to a breach because there is some lawful excuse for it” (ההדגשה האחרונה אינה במקור - א.ג.). ובהמשך, בעמוד 728: “Where, under the equitable rules, time is not of the essence of a contract for the sale of land, the injured party is not bound to wait indefinitely for performance: he can make time of the essence by giving notice, after the time fixed for performance, calling on the other party to complete. ... If the notice is invalid ( or if none is given ), the injured party can nevertheless seek specific performance , or rescind the contract , after lapse of a reasonable time” (ההדגשות לא במקור - א.ג.). כך המצב גם בדין האמריקאי, כאמור ב- Corbin On Contracts (ST. PAUL, MINN., VOL. VI, 1962) 6 : “Even if no time is specified, a time will eventually come beyond which it is unreasonable to expect or require a contractor to be ready to perform his part. Sometimes the contract provides that he can aid his case by giving a notice fixing a defenite time limit. In the absence of such a provision, the court must determine what is the time limit of his discharge, beyond which he is justified in refusing to perform.” ואכן, ניתן לגרוס בענייננו כי בעצם אי-ביצוע ההסכמים במשך תקופה כה ארוכה מאז כריתתם (בשנת 1982), היה כדי לשחרר את הצדדים מחובתם לקיימם, ואיפשר לארצי לבטלם. 28. אולם אין בכך למנוע מארצי לטעון כי ההסכמים קיימים וכי הם הופרו על ידי הנתבעים, ובית המשפט קמא אכן התרכז בשאלה אם סעיף הסיכול החוזי הקבוע בסעיף 10 להסכם הקומבינציה, איפשר לנתבעים לעכב את קיום התחייבותיהם על פי ההסכמים. משהגיע לתשובה חיובית לשאלה זו, קבע כי הנתבעים לא הפרו את ההסכמים. כזכור, העלו הנתבעים שלושה מכשולים שמנעו מהם לקיים את הסכם הקומבינציה: מכשול מתפללי בית הכנסת, מכשול חריגות הבנייה של ארצי ומכשול האחים כהן. על השאלה אם המכשולים הנ"ל מהווים "כח עליון" ענה בית המשפט קמא תשובה פסקנית: "מסכים אני לטענת ב"כ התובעת כי בנסיבות מקרה זה שלפני כל ה'מכשולים' אשר מנעו מהנתבעים לקיים את ההסכם ת34/, היינו: למסור לתובעת במועד את היחידות הבנויות, אינם נובעים מ'כח עליון' ( Force Majeure ). 'כח עליון' משמעו אירוע בלתי צפוי שאינו בשליטת אדם, ואין כל אפשרות למנוע אותו. האחים כהן, ומתפללי בית הכנסת 'דבר-חיים' שמנעו מהנתבעים לקיים את ההסכמים, ודאי אינם בגדר כוח עליון, המצדיק את העיכוב במסירת היחידות הבנויות לתובעת". לכן פנה בית המשפט לבחון האם המכשולים הנ"ל מהווים "סיבה כל שהיא של עיכוב שלא באשמת הקונה". מאחר ששני המכשולים הראשונים הוסרו במהלך השנים, נותר לבית המשפט קמא לדון במכשול האחים כהן. לגבי המכשול של האחים כהן קבע בית המשפט קמא כי: "מכשול זה נוצר בסמוך להוצאת היתר הבניה הראשון, והוא היה קיים ברציפות עד להגשת תביעה זו לפחות. האחים כהן היו הבעלים הרשומים של חלקה 52 שבגוש 6380. על מנת לבנות את בית הכנסת על חלקה 50, חייבים היו הנתבעים לעבור דרך השטחים הציבוריים שבחלקה 52 או ליתר דיוק דרך חלק מחלקה 52 שהעיריה אמורה היתה להפקיע לצרכי ציבור. שכן זו היתה דרך הגישה העיקרית לחלקה. המכשול שהציבו האחים כהן התבטא בכך שהם מנעו מהנתבעים את הגישה לחלקה 50 דרך חלקה 52". והוסיף בית המשפט קמא: "מחומר הראיות שהובא בפני ... השתכנעתי כי האחים כהן אכן הציבו מכשול של ממש בדרכו של הנתבע 2, ומנעו ממנו מלבנות את בית הכנסת על חלקה 50 על-ידי זה שמנעו את המעבר דרך החלקה 52. הנתבע 2 עשה כל שביכולתו על-מנת לקדם את ענין בנית בית-הכנסת, אם באמצעות חידוש חוזר ונשנה של היתר הבניה שפג תוקפו בכל פעם, אם באמצעות תכתובות עם האחים כהן ועירית פתח-תקוה, ואם באמצעות הליכים משפטיים שלא צלחו. התובעת היתה במשך אותה תקופה בסוד הענינים וידעה על מכשולים אלה. ידעה ולא עשתה דבר. במשך כל השנים מאז הוצא היתר הבניה הראשון ועד להגשת התביעה כנגד הנתבעים (בבית-משפט השלום בכפר סבא), לא טענה כי הנתבעים מפרים את ההסכמים עימה ולא ניצלה את אופצית הביטול שהיתה לה על-פי סעיף 6 להסכם ת33/". לפיכך הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי מכשול האחים כהן מהווה "סיבה כל שהיא של עיכוב שלא באשמת הקונה" ולכן העיכוב בביצוע ההסכמים איננו בגדר הפרה. 28. מסקנה זו איני רואה לקבל. בתצהיר שנתן המערער מספר 2 (גמליאל שמש) בתאריך 30.10.88 במסגרת התובענה בת"א (שלום-כפר סבא) 1430/88 (המ' 590/88) (מוצג ת44/), הוא אומר: "5.5 בנוסף לאמור לעיל בית הכנסת טרם נבנה אף מן הסיבות כדלקמן: 5.5.1 חלקה 50 בגוש 6380 אשר עליה עתיד היה להבנות בית הכנסת רשומה כיום על שם עירית פתח תקוה. דרך הגישה היחידה לחלקה 50, עוברת בשטח המיועד להפקעה המצוי בחלקה 52 בגוש 6380 אשר הינה בבעלותם של האחים כהן. בעת שנכרת ההסכם מיום 13.6.82 (נספח ה' לתצהירי זה) הייתי מצוי בעיצומו של סכסוך עם שכני - האחים כהן - אשר הוביל אף לסכסוך משפטי והמבקשת ידעה עובדה זו ידוע היטב, עת נחתם ההסכם בינה לביני. 5.5.2 כפועל יוצא מהסכסוכים הנ"ל, בניגוד למוסכם ביני לבין האחים כהן, מנעו ממני האחים כהן לעבור בחלקתם, ובשל כך לא היתה בנית בית הכנסת אפשרית" (רק ההדגשה האמצעית לא במקור - א.ג.). משמע, כי עוד לפני חתימת הסכם בית הכנסת (ב13.6.82-), אשר נחתם, כזכור, כארבעה וחצי חודשים לפני חתימת הסכם הקומבינציה (ב31.10.82-), היה שמש מצוי בסכסוך ממושך עם האחים כהן. גם בעדותו בבית המשפט קמא אומר שמש, במסגרת חקירתו הנגדית, כי משנת 1981 היתה התנגדות של האחים כהן למעבר בחלקה שבבעלותם, וכי ידע על התנגדות זו (עמוד 105 לפרוטוקול ישיבת ביהמ"ש מיום 29.12.92). מהמקובץ ברור כי סירובם של האחים כהן לאפשר לשמש להשתמש בשטחם כמעבר לחלקה 50, היה ידוע חודשים רבים טרם חתימת ההסכמים. 29. אשר לשאלה אם כדי לבנות את בית הכנסת החלופי חייבים היו הנתבעים לעבור דרך חלקה 52, נראה כי האמור במכתב בא כוחו של שמש לוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה, ממרץ 1988 (מוצג נ37/), מדבר בעד עצמו: "3. אנו סבורים כי שאלת הגישה לאתר הבניה צריכה להיפתר על ידכם אולם על כל פנים והואיל ושאלה זו עלתה לדיון הנני מפנה אתכם למכתביכם מיום 3.12.86 ומיום 5.4.87 (אשר עותקים מהם מצ"ב למכתבנו) ובו הודעתם למרשנו כי הוא זכאי לעבור בשטח הציבורי אשר בחלקה 52 בגוש 6380, ונראה לנו כי בדרך זו יכול מרשנו לעבור אף עתה. 4. מאידך, קיימת דרך גישה נוספת והיא חלקה 202 אשר אף היא בבעלותכם ובמידה ותתירו למרשנו לעבור בה או להציב על גביה מנוף ניתן יהיה לבנות את בית הכנסת" (ההדגשות לא במקור - א.ג.). לא למותר לציין כי אישור המעבר בחלקה 202 ניתן על ידי עירית פתח תקוה, ללא כל שהיות (מכתב עו"ד משה ברק, יועצה המשפטי של העיריה, לבא כוחו של שמש, מתאריך 10.5.88, מוצג נ2/, ומכתבה של עו"ד חנה פאר, מנהלת אגף הנכסים בעיריה, למר שמש עצמו, מיום 10.7.88, מוצג ת8/). לא זו בלבד, אלא שסעיף 2 להסכם בית הכנסת קובע כי: "גמליאל מתחייב לבנות את בית הכנסת הנ"ל בהתאם למכרז". וסעיף 2.1.2 למכרז (ת32/) קובע - "על הקבלן לבקר במגרש ובבנין המיועד לשיפוצים הנ"ל בכדי להכיר את הגישה אליו ... ובאופן כללי לשם למוד כל העבודות ובתנאים היכולים להשפיע על בצוע העבודה" (ההדגשה לא במקור - א.ג.). גמליאל היתה מחוייבת לבחון את דרכי הגישה לחלקה 50, לשם לימוד דרך ביצוע העבודה, ואין בידה להתגונן כנגד הפרת ההסכמים בטענה כי מכשול האחים כהן שמנע ממנה לבנות את בית הכנסת הינה "סיבה כל שהיא של עיכוב שלא באשמת הקונה". זאת, כשלדברי שמש עצמו ניתן היה לעקוף את התנגדותם של האחים כהן ולהגיע לחלקה 50 גם שלא דרך חלקתם. יוצא איפוא כי גם במכשול האחים כהן לא היה כדי להצדיק את העיכוב בביצוע ההסכמים. מכך נובע כי ארצי זכאית להצהרה כי ביטול הסכם בית כנסת והסכם הקומבינציה נעשה כדין, עקב הפרתם, וכן זכאית היא לפיצויי השבה. 30. בשלב זה, ראוי להתייחס לטענה נלווית של הנתבעים, על כך שבית המשפט קמא סרב לאפשר להם להגיש, לאחר תום שמיעת הראיות, ראיות נוספות המעידות על ההתקדמות בבניית בית הכנסת על ידם (המ' 7420/93). הראיות הנוספות בהן מדובר, שורשן בהסכם שנחתם בין שמש לבין ועד בית הכנסת ביולי 1993, ובו מובעת הסכמה של הוועד להקמת בית הכנסת החלופי. מכאן כי גם אם היו הנתבעים מוכיחים כי החל ממועד זה עוסקים הם במרץ בהקמת בית הכנסת החלופי, אין בכך כדי להשפיע על עצם ההפרה באי-הקמת בית הכנסת במועד הנקוב בהסכם ת33/, כשם שאין בכך להשפיע על גובה פיצויי ההשבה להם זכאית ארצי כתוצאה מההפרה. עוד טוענים הנתבעים, כי גם אם עליהם להשיב סכומים מסוימים לארצי, צריכה ההצמדה של סכומים אלו להיות כקבוע בסיפא סעיף 6 להסכם בית הכנסת, דהיינו, הצמדה דולארית. ואכן, נראה כי טעה בית המשפט קמא בכך שלא הפעיל את מנגנון ההצמדה אשר קבעו הצדדים עצמם בסיפא לסעיף 6, לאחר שקבע כי ארצי ביטלה את החוזה בשל האיחור בהשגת היתר הבניה. אולם, מאחר ולדעתנו לא נעשה ביטול הסכם בית הכנסת מכח אופצית הביטול המוקנית לפי סעיף 6 להסכם, אלא מכח הפרתם של הנתבעים את חיובם להשלים את הבנייה תוך 14 חודש מיום קבלת היתר הבניה, לא חלה הסיפא לסעיף 6 כלל על אותו ביטול. מנגנון הצמדה של הסכומים אשר על הנתבעים להשיב לארצי צריך להיקבע לפי הדין הכללי, ולפי דין זה בלבד, ללא כל משקל למנגנון ההצמדה החוזי הקבוע בסיפא לסעיף 6 להסכם בית הכנסת. 31. לאור זאת עלינו להכריע כעת בשאלת זכויותיה של ארצי בנכס נשוא המכרז. שכן, עם ביטול הסכם הקומבינציה "הושבו" לארצי הזכויות אשר מכרה במסגרתו. שאלת זכויותיה של ארצי בנכס נשוא המכרז, נדונה לראשונה בבית המשפט קמא בת"א 2449/89 (מושא הערעור ע"א 3402/95). בתיק זה נפסק, על סמך ההסכמים: ת28/ (ההסכם בו רכש שמש, עבור ארצי וגמליאל, את מניות רחמני בחברה), ת31/ (ההסכם בין גמליאל, שמש וארצי לפיו ייצא מכרז לבניית מבנה חלופי לבית הכנסת), ת33/ (הסכם בית הכנסת), ו-ת34/ (הסכם הקומבינציה), וכן על סמך עדותו של שמש, כי: "ברור כי התובעת היא בעלת 26% מהזכויות במקרקעין" במסגרת ה"פ 1589/91 (מושא הערעור ע"א 6863/96), חזר בית המשפט קמא על מסקנתו, תוך דיון לגופו של ענין, בלי להסתמך אך ורק על טענת מעשה בית-דין שהועלתה על ידי ארצי, ופסק כי: "לאור האמור לעיל הוחלט לקבל את התובענה. ולהכריז כי המבקשת זכאית ל26%- מכלל יתרת זכויותיה של שמש הדר חברה קבלנית לבנין בע"מ (בפירוק מרצון), בחלקות 53, 54 בגוש 6380 בפתח-תקוה". 32. טענותיהם של הנתבעים כנגד קביעת בית המשפט, הן כי ארצי זכאית רק ל26%- מזכויות הבניה בקרקע שהוצעה במסגרת המכרז (ת25/). לחלופין, כי ארצי זכאית ל26%- מהזכויות במקרקעין שהוצעו במכרז, אך לא מכלל יתרת זכויותיה של החברה במקרקעין. 33. בית משפט זה דן כבר בעבר בפרשנותו של המכרז ת25/ בע"א 151/87, 219/87 הנ"ל ושם אמר (בעמ' 496): "גם הגדרתה המדויקת של הפלוגתא בענין זה שלפנינו אינה מן המשימות הקלות ואף הנשיאה המלומדת בדרגה הראשונה התבטאה ברוח זו באמרה: 'קשה להבין במדוייק מבקשה זו מהי' (עמ' 4 לפסה"ד). ברור הוא כי לפנינו חלקות קרקע (54,53 בגוש 6380) שנמכרו לשיעורין, ולגבי החלק האחרון נטושה המחלוקת כאן". ובהמשך, בעמוד 501: "המכרז מב12/ (הוא מוצג ת25/ בעניננו - א.ג.) - דומה שאם יש נקודה שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים לפנינו, לכל אורך הדרך, הרי זו ההסכמה שהמכרז מנוסח ברשלנות באופן המשתמע לשני פנים ויותר ומה שחשוב מכל: לא כתוב בו, בשום מקום, מה שטח המקרקעין העומדים למכירה! על הפסוק "500 מ"ר בנייה " ... שבס' 11 למכרז נטושה, איפוא, מערכה עזה בין הצדדים שלפנינו. המערערים טוענים - המדובר ב500- מ"ר מתוך זכויות בניה שהוקצו לשטח הנדון (אותו שליש דרומי של החלקות 54,53); הווה אומר: על אותם 600 מ"ר בערך שמהווים את השטח הנמכר ניתן להקים הרבה יותר מ- 500 מטרים של שטח בנוי (על פי התכנית המפורטת) אך המכרז הציע למכירה רק 500 מ"ר בנייה , ואילו השאר - נותרו בידי החברה. והמשיבים, מנגד, טוענים - המדובר בשטח המקרקעין עצמם, כ500- מטר לבניה, והדגש על הלמ"ד שסביבה נוהל דיון קשה וממושך בבית המשפט המחוזי". לאחר ניתוח ממושך של הסוגיה קבע השופט ד' לוין (בעמ' 504) כי הממכר נשוא המכרז הינו מקרקעין ולא זכויות הבנייה בהם. משמע, כי כבר נפסק בעבר שהנכס נשוא המכרז הוא שטח של 500 מ"ר מתוך המקרקעין. הוא השטח שעליו התכוונו לבנות את המגדל, נשוא הסכם הקומבינציה (ת34/). קביעה זו אינה ניתנת לערעור. יש רק להוסיף כי בנכס נשוא המכרז קיים חניון (סעיף 2 למכרז ת25/, וכפי שמוסכם גם על הנתבעים (ראה סעיפים 8, 9, 22(ב) לעיקרי הטיעון מטעמם במסגרת ע"א 6863/96 וסעיף 4.6, פיסקה שלישית, לסיכומיהם בע"א 3402/95). את "גלגולו" של הנכס נשוא המכרז, כמקרקעין ולא כאחוזי בנייה, מהחברה לארצי, ניתן לראות במערכת ההסכמים שנחתמו בין המעורבים בפרשה זו. כך נאמר בהסכם הפשרה מיום 27.12.79 (ת26/) שבין שמש ורחמני, אשר קיבל אף תוקף של פסק דין: "5 (א) העיסקה תתבצע ע"י העברת נושא המכרז כולו בעין מטעם מפרקי החברה לבעלי המניות ביחס השתתפותם בהון המניות של החברה. 57% למר גמליאל שמש; 43% למרשיו של מר חורי (מורשם של קבוצת רחמני - א.ג.). (ב) מר גמליאל שמש ו/או תאגיד שייקבע על ידו ירכוש בעין, מאת מרשיו של מר חורי ומרשיו של מר חורי ימכרו לו את חלקם ברכוש נושא המכרז הנקוב בסעיף 5(א) לעיל, ומר גמליאל שמש ישלם למרשיו של מר חורי את התמורה, דהיינו 43% מ21- מיליון לירות, דהיינו סך של 9,030,000 ל"י.". לפני סעיף 5 הנ"ל קובע הסכם הפשרה כי - "1) ערך נושא המכרז נקבע בהסכמת הצדדים בסך 21 מיליון לירות (עשרים ואחד מיליון לירות). 2) המרבה במחיר שהציע את המחיר הנקוב בסעיף 1 לעיל הינו מר גמליאל שמש ו/או תאגיד שיקבע על ידו. 3) משך 7 ימים יוכנו כל המסמכים הדרושים לביצוע רכישת 43% בנושא המכרז של מרשיו של מר חורי הנ"ל ויובאו לאישור ביהמ"ש." מהסכם הפשרה אנו למדים כי כוונת הצדדים היתה ששמש ירכוש את חלקם של רחמני בנכס נשוא המכרז, שהוא לפי פסק הדין של בית המשפט העליון, אותו שטח של 500 מ"ר (בתוספת החניון), שביקשו לפתח במסגרת המקרקעין. 34. לאחר חתימת הסכם הפשרה (ב8.1.80-), נחתם הסכם ת27/ בין שמש, גמליאל וארצי, בו הוסכם כי שמש ירכוש מרחמני את חלקו (43%) בנכס נשוא המכרז, וזאת עבור גמליאל וארצי. מהסכם זה עולה בבירור כי בעקבות הרכישה יהיו ארצי, שמש וגמליאל שותפים בנכס נשוא המכרז. כך למשל בסעיף 2 להסכם נכתבו הדברים הבאים: "2. החברה (הכוונה לגמליאל - א.ג.) ושמש הנ"ל מצהירים כי רכשו ביחד את ה43%- של קבוצת רחמני במכרז הנ"ל בחלקים ביניהם באופן שחלקי הצדדים ב43%- ובכל הנכס כולו יהיו כדלקמן: השם של אחוז הרכישה אצל אחוז מוחלט בעל הזכות קבוצת רחמני בכל הנכס א. ארצי 60.49% 26% ב. החברה הנ"ל 39.51% 17% ג. שמש הנ"ל --- 57% סה"כ 100% מ43%- 100%" בהמשך, בנספח להסכם נקבע כי: "החברה (הכוונה לגמליאל - א.ג.) וארצי הנ"ל רכשו זכויות בחלקות 54, 53, בגוש 6380 כתוצאה ממכרז שהוצאה חברת שמש הדר, חברה קבלנית לבנין (בפירוק מרצון) בע"מ. לפיו רכשו ארצי הנ"ל והחברה הנ"ל את 43% של רחמני כמפורט בהסכם השותפות בינהם". יממה לאחר מכן (ב9.1.80-), נחתם ההסכם הסופי בין קבוצת רחמני, שמש ומפרקי החברה (ת28/). בהסכם זה נקבעו, בין היתר, ההוראות הבאות: "2. ב. המפרקים מתחייבים בזה להעביר ויעבירו לאלתר את רכוש החברה המוגדר במכרז ... מאת החברה לבעלי מניותיה כמוגדר בסעיף 2(א) לעיל באותה מידה שבה יש להם זכויות בחברה ... הנכס שיועבר ע"י המפרקים כאמור לעיל יכונה להלן 'נושא ההעברה' ... 3. א. המוכרים (הכוונה לקבוצת רחמני - א.ג.) מתחייבים בזה למכור ולהעביר לקונה (הכוונה לשמש - א.ג.) מתוך נושא ההעברה 43% שיועברו אליהם כאמור בסעיף 2 לעיל, בתנאים המפורטים להלן; ב. 43% מתוך נושא ההעברה ייקראו להלן 'הממכר'. ... 7. מוסכם בין הצדדים כי הקונה רוכש את הממכר עבור התאגידים הבאים: א. ש. ארצי, חב' להשקעות בע"מ, מרח' עליה 2, פ"ת 60.5%; ב. ש. גמליאל, חב' לבנין ופיתוח בע"מ - 39.5%". כלומר, לפי ההסכם מה9.1.80- הועבר רכוש החברה המוגדר במכרז (הוא אותם 500 מ"ר שהוצעו במכרז, לרבות החניון), לידי קבוצת רחמני ושמש, לפי חלקם היחסי בחברה. בו בזמן רכש שמש, עבור גמליאל וארצי, את החלק שהועבר לרחמני מרכוש החברה המוגדר במכרז. יוצא, איפוא, כי המצב הסופי המתוכנן לפי הסכם זה, הינו שבבעלותה של ארצי יהא 26% מהשטח אותו הציעה החברה במסגרת המכרז, בידי גמליאל יהיה 17% מאותו שטח, ובידי שמש תהיה יתרת 57% מהשטח. 35. גם ההסכמים המאוחרים שנקשרו בין הצדדים (ת31/, ת33/ ו-ת34/) מלמדים כי הבנת הצדדים היתה כי שמש, גמליאל וארצי הינם שותפים בנכס נשוא המכרז. כך, למשל, בהסכם ת31/, שהוא ההסכם בין ארצי, גמליאל ושמש, להוצאת מכרז לבניית בית הכנסת החלופי נקבעו ההוראות הבאות: " הואיל ושמש וארצי שותפים ביניהם בחלקות 53 ו54- שבגוש 6380 אשר בפ"ת; והואיל וברצון הצדדים לבנות את יתרת שטח חלקות 53, ו54- אשר טרם נבנו וזאת ע"י צד ג'. ... 6. כל צד מהצדדים מתחייב לממן את חלקו בבצוע העבודה של בצוע המכרז לפי שעור חלקיו במגרש ובחניון דהיינו 74% על שמש ו26%- על ארצי ." (ההדגשות לא במקור - א.ג.). בהסכם ת33/, הוא ההסכם לבנית בית הכנסת על ידי גמליאל, נקבעו ההוראות הבאות: "הואיל והצדדים כולם הינם הבעלים של חלקה 50 בגוש 6380 עליה קיים בית הכנסת דברי חיים (צ"ל חלקה 53 או 54, שכן על חלקה 50 אמור היה להיבנות בית הכנסת החלופי - א.ג.); והואיל וגמליאל ושמש הינם בעלים של 74% מהזכויות בחלקה הנ"ל וארצי הינו הבעלים של 26% מהזכויות; ... 3. תמורת התחייבותו של גמליאל כאמור, ישלם ארצי לגמליאל עבור חלקו בחלקה, דהיינו 26% סך של ...". בהסכם ת34/ (הוא הסכם הקומבינציה שבין שמש וארצי) נקבעו ההוראות הבאות: "הואיל והמוכר (ארצי - א.ג.) רכש 26% בחלקות חלק מחלקה 53 שטרם נבנה ו54/2-, וחלק מחלקה 54/16 בגוש 6380 בפתח-תקוה (להלן החלקות הנ"ל) שהוצאו במכרז ובתנאי המכרז. ... והואיל והמוכר מעוניין למכור את זכויותיו בחלקות והקונה מעונין לרכוש הזכויות כאמור (ללא בית הכנסת). ... 4. מכירת הזכויות בחלקות ומסירת החלקים הבנויים תהיינה נקיות מכל חוב, שעבוד, משכנתא למעט הערות אזהרה הקיימות על החלקות". 36. מלקט הוראות אלו מן ההסכמים שבין הצדדים, נראה בברור, כי צדק בית המשפט קמא באומרו כי הזכויות אותן רכשה ארצי הינן זכויות במקרקעין, ולא רק זכויות בנייה. מסקנה זו ניתן לתמוך גם מההיבט המשפטי, שהרי לא ייתכן מבחינה משפטית מצב בו רוכש פלוני אחוזי בנייה בלבד במקרקעין מסוימים. על כך אמר בית המשפט העליון בהתדיינות הקודמת שבין הצדדים בע"א 151/87, 219/87 הנ"ל (בעמ' 504): . "... המדובר כאן בשטח מקרקעין שהועבר מידי החברה לבעלי המניות שלה (קודם שמכר המיעוט את חלקו לרוב). במקרה כזה לא יכולה להיות מחלוקת כי אי אפשר לו למוכר להיפטר מכל חלק המקרקעין מסוימים שהוא מוכר לאחר ולטעון לבעלות שנותרה לו באחוזי בניה על אותם מקרקעין. אי אפשר לו לאדם לסחור באחוזי בניה במנותק מן המקרקעין שלהם הם מתיחסים , שהרי אחוזי הבניה אינם 'זכות' במובן המוחשי של הדבר, אלא הם הגבלה ש'יורדת' על בעל המקרקעין מטעם הרשות" (ההדגשה לא במקור - א.ג.). 37. מנגד, יש בסיס לטענתם של הנתבעים, כי ארצי לא רכשה "26% מכלל יתרת זכויותיה של שמש הדר חברה קבלנית לבנין בע"מ (בפירוק מרצון) בחלקות 53, 54 בגוש 6380 בפתח-תקוה", כפי שקבע בית המשפט קמא. הדבר גם לא עולה בקנה אחד עם קביעתו של בית המשפט קמא עצמו, לפיה: "אין חולק כי המכרז (ת25/) נועד להשלמת פרוייקט - בניית שלב ג' על מגרשה של חברת 'שמש הדר', שלא הוחל בבנייתו, בעת בניית שלבים א' ו-ב'. לפיכך ברור שהכוונה לקרקע שהוגדרה במכרז ולזכויות בקרקע שהיו לבעלי המיעוט ונרכשו במשותף על-ידי המבקשת והמשיבים". ובהמשך: "על יסוד האמור לעיל, המסקנה המתבקשת מהקביעה הנ"ל היא שהמדובר בזכויות בקרקע כהגדרתן במכרז". כל שרכשה ארצי הוא 26% מהנכס הם כ500- מ"ר על המקרקעין אשר עליהם תוכננה בניית המגדל במסגרת הסכם הקומבינציה, לרבות החניון. 38. כאמור, יש לארצי זכויות בשעור 26% בנכס נשוא המכרז. עקב כך קבע בית המשפט קמא כי: "התביעה לקבל 26% מרווחי החניון מבוססת הן על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט1979- ... והן עפ"י סעיף 35 לחוק המקרקעין". ובבואו לדון בגובה הפיצוי המגיע לארצי בגין הרווחים שהפיקו הנתבעים מהחניון, הגיע בית המשפט קמא למסקנות הבאות: "אשר להכנסות שהתקבלו מהפעלת החניון, בהסכם ת49/ הנ"ל (הכוונה להסכם בו השכיר שמש את החניון לאחים כהן - א.ג.) הועמדו דמי השכירות של המקרקעין לצורך הפעלת החניון על 56,000 ש"י לשבוע, כשסכום זה צמוד למדד הידוע ביום 15/6/84 ... במכתב ת50/ מיום 24/12/84 אשר נשלח על-ידי פרקליטו של הנתבע 2 דאז אל האחים כהן, נאמר מפורשות כי עד לתאריך 17/12/84 (שהינו כפי הנראה, המועד שבו בוטל החוזה) שילמו האחים כהן לנתבע סכום של 1,102,469 ל"י דמי-שכירות בגין הפעלת החניון. המסמך ת50/ הינו ללא ספק בבחינת הודאת בעל-דין ולפיו הסכום האמור נתקבל כהכנסות בגין השכרת המקרקעין להפעלת החניון. התובעת זכאית ל26%- מהסכום הנ"ל, קרי: 286,642 ש"י כשלסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17/12/84 ועד לתשלומו בפועל. אשר לכל יתר התקופה בה הופעל החניון, 12/84 - 11/89 ... לאור העובדה כי התובעת לא הביאה ראיות של ממש בדבר גובה ההכנסות (להבדיל מעצם קיומם), נראה שבנסיבות דנן יש מקום לפסוק סכום גלובאלי מוערך על בסיס הנתונים לגבי התקופה עד 12/84. לאחר ששקלתי את כל נסיבות הענין, אני מעמיד סכום זה על סך - 25,000 ש"ח". רואים אנו, כי בית המשפט קמא חילק את פרק הזמן בו הופעל החניון לשתי תקופות. בתקופה הראשונה, עד ה17.12.84-, הופעל החניון על ידי האחים כהן, והרווחים מהחניון ניתנים להיקבע באופן מדויק על ידי דמי השכירות ששולמו לנתבעים (286,642 ש"י). לגבי התקופה שלאחר כך, שלגביה לא הובאו ראיות של ממש לגבי גובה ההכנסות, פסק בית המשפט קמא סכום גלובאלי (25,000 ש"ח). 39. בית המשפט קמא צדק בגישתו כי: "לאור העובדה כי התובעת לא הביאה ראיות של ממש בדבר גובה ההכנסות (להבדיל מעצם קיומם), נראה שבנסיבות דנן יש מקום לפסוק סכום גלובאלי מוערך על בסיס הנתונים לגבי התקופה עד 12/84 " (ההדגשות לא במקור - א.ג.). אולם אם ביקש בית המשפט קמא לפסוק את גובה ההכנסות בתקופה השניה "על בסיס הנתונים לגבי התקופה עד 12/84", היה עליו להתייחס לאותם נתונים הידועים לגבי התקופה הראשונה. בתקופה זו ישנה אינדיקציה טובה לגבי ההכנסות הצפויות מהחניון. מהסכם השכירות של שמש עם האחים כהן, המהווה הסכם בין שוכר מרצון למשכיר מרצון, ניתן ללמוד על "שווי השוק" של אותו חניון. לפי הסכם זה, שנחתם ב1.7.1984-, אמור היה המשכיר (הנתבעים) לקבל לידיו סכום של 56,000 ש"י לשבוע. אם נכפיל סכום זה בשישים החודשים (260 השבועות) של התקופה השניה (דצמבר 1984 - נובמבר 1989) נקבל סכום של 14,560,000 ש"י. 26% מסכום זה הוא 3,785,600 ש"י, אותו יש להצמיד למדד המחירים לצרכן, החל מיום כריתת החוזה ועד למועד מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי (24.4.1995). סכום זה עולה על הסכום שתבעה ארצי, ושהועמד על ידה על 54,252 ש"ח (סעיף 45 לסיכומיה בערעור שכנגד) או 54,368 ש"ח (סעיף 21 להודעת הערעור שכנגד). משכך, יש לפסוק לארצי בגין עילה זו עבור התקופה השניה את הסכום שביקשה, ולא יותר מכך. 40. בקשתה של מפרקת החברה היא שבמסגרת פסק דיננו יובהרו היחסים בין החברה ובין ארצי. אולם איני רואה מקום להכריע בשאלה זו, כשהסוגיה לא לובנה בדיון זה, ואינה נדרשת להכרעה בערעורים שלפנינו. 41. סיכומו של דבר, דינו של ערעור הנתבעים בע"א 3402/95 להידחות, ואילו דינו של הערעור שכנגד בע"א 3402/95 להתקבל בחלקו, וכן דינו של ערעור הנתבעים בע"א 6863/96 להתקבל בחלקו. משמעות תוצאה זו היא כי יש להצהיר כי ביטולם של הסכם בית הכנסת (ת33/) והסכם הקומבינציה (ת34/) על ידי ארצי נעשה כדין, עקב הפרתם על ידי הנתבעים, וכי ארצי זכאית רק ל26%- מהזכויות בנכס נשוא המכרז. בנוסף לחיוב הנתבעים על פי פסק הדין של בית המשפט קמא (לפי סעיפים 3(א) ו3-(ב) בעמ' 28 לפסק הדין), ישלמו הנתבעים לארצי 17,680 ש"י כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום (25.10.1982) ועד לתשלום בפועל, וכן סכום של 54,368.- ש"ח, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלומו בפועל. הנתבעים ישלמו לארצי שכר טרחת עורך-דין בסך 50,000.- ש"ח. ש ו פ ט המשנה לנשיא ש. לוין: אני מסכים. המשנה לנשיא השופטת ד. דורנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט גולדברג. ניתן היום, י"ח באב תשנ"ז (21.8.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95034020. D01	[ "ע\"א 3402/95", "ע\"א 6863/96", "בה\"פ 1589/91", "בע\"א 151/87", "בע\"א 3666/90", "ע\"א 676/90", "ע\"א 708/87", "ע\"א 4606/90", "ע\"א 715/78", "ה\"פ 1589/91", "בע\"א 3402/95", "בע\"א 6863/96" ]	7,038
2,108	בבית המשפט העליון ע"א 2375/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקשות : 1. זבלי עמומה 2. שמש מרים,עו"ד נגד המשיבים : 1. מרפוגל שמשון 2. מרפוגל דיאנה בקשה להקדמת מועד דיון בשם המבקשות: עו"ד מאיר כהן החלטה לתגובת המשיבים תוך חמישה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, ד' בתמוז תשנ"ז (9.7.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023750. R02	[ "ע\"א 2375/97" ]	7,039
2,395	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 2375 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ות : 1. זבלי עמומה 2. שמש מרים,עו"ד נגד המשיבים : 1. מרפוגל שמשון 2. מרפוגל דיאנה בקשה למתן ערובה אחרת בשם המערערות: עו"ד מאיר כהן החלטה על המבקשות להגיש בקשה ערוכה כדין לפטור מחובת הפקדת ערבון או למתן ערובה אחרת. העובדה כי המבקשת השניה היא עורכת דין אינה פוטרת אותה מחובת הפקדת ערבון, אלא אם כן מוכנים המשיבים להסתפק בהתחייבות אישית כמוצע. יש לשלוח הודעה על קביעת הערבון כמקובל. ניתנה היום, ט"ז בניסן תשנ"ז (23.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023750. Q01	[ "ע\"א 97" ]	7,040
8,922	בבית המשפט העליון ע"א 2375/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. זבלי עמומה 2. שמש מרים,עו"ד נגד המשיבים : 1. מרפוגל שמשון 2. מרפוגל דיאנה בקשה לקביעת מועד דיון בשם המבקשים: עו"ד מאיר כהן בשם המשיבים: עו"ד יצחק נגר החלטה שוכנעתי כי לא קיימת עילה להקדים שמיעת הערעור על פני ערעורים אחרים הממתינים שנים לבירור. הערעור ייקבע לדיון על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, י"ט בתמוז תשנ"ז (24.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023750. Q03	[ "ע\"א 2375/97" ]	7,041
41,454	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2375/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ות : 1. עמומה זבלי 2. עו"ד מרים שמש נגד המשיבים : 1. שמשון מרפוגל 2. דיאנה מרפוגל סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערות, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערות יגישו את טענותיהן תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערות תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערות; 3. המערערות רשאיות להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להן התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונן להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערות כי אין ברצונן להשיב כאמור. ניתן היום, י' באדר התשנ"ח (8.3.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023750. A04 /דז/	[ "ע\"א 2375/97" ]	7,042
2,109	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 143 ע"א 144/96 ע"א 145/96 ע"א 147/96 ע"א 154/96 ע"א 155/96 ע"א 156/96 ע"א 158/96 ע"א 159/96 ע"א 161/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט א' מצא המערער ת : מדינת ישראל נגד המשיב : תחנת דלק רמה בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 20.11.95 ו- 21.11.95 בתיקים אזרחיים 40/95, 41/95, 42/95 43/95, 44/95, 203/95, 204/95, 205/95 206/95, 248/95 שניתן על ידי כבוד הרשמת מ. סולומון צ'רניאק תאריך הישיבה: כט בניסן תשנ"ז (6.5.97) בשם המערער ת: עו"ד מ. רובינשטיין בשם המשיב : עו"ד רסלר יהודה, עו"ד אבירם, עו"ד קינן פסק-דין נראה לנו כי ערעור זה בדין יסודו. לא זו בלבד שפסק הדין של הבורר שאושר אינו ברור אלא שקיים חומר ראייתי (כולל אמירות של השופטת שאישרה אותו) שמהן היה ברור לבעלי הדין ומוסכם עליהם שפסק דינו ההצהרתי של הבורר בפסקה הרלבנטית לא נוסח כיאות והכוונה היתה שהחיוב יבוצע על דרך של מתן הוראה לחברות הדלק, ולא על דרך של חיוב כספי. גם הסכומים נשוא התביעה שנויים במחלוקת, וכן השאלה אם צעדים משפטיים שננקטו על ידי המשיבים כנגד חברות הדלק חוסמים את דרכם להגיש תובענה זו. מאחר שאנו עומדים להרשות למערערת להגיש כתב הגנה - אין לנו צורך להתייחס לשאלת כשירותה של התובענה להתברר בסדר דין מקוצר. אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק הדין נשוא הערעור, ונותנים למערערת רשות להתגונן, בכל הערעורים שלפנינו. המדינה רשאית להגיש כתב הגנה תוך 30 ימים מהיום. כל אחד מהמשיבים בעשרת הערעורים השונים ישלם למערערת שכ"ט עו"ד 7,500 ש"ח. הבקשה בתיק בש"מ 3589/96 נמחקת. ניתן היום כט בניסן תשנ"ז (6.5.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96001430. B02	[ "ע\"א 96", "ע\"א 144/96", "ע\"א 145/96", "ע\"א 147/96", "ע\"א 154/96", "ע\"א 155/96", "ע\"א 156/96", "ע\"א 158/96", "ע\"א 159/96", "ע\"א 161/96" ]	7,043
16,786	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 143 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשת : מדינת ישראל נגד המשיב ה : תחנת דלק רמה בע"מ בקשה לקביעת מועד דיון בשם המשיבה: עו"ד י. רסלר החלטה הדיון יתקיים ביום 6.5.97. ניתנה היום, י"ד באדר ב' תשנ"ז (23.3.97. אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96001430. Q01	[ "ע\"א 96" ]	7,044
2,112	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1609 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש: שמוא ל כהן נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערע ור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 431/95 מיום 28.1.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גולדברג, א.א. לוי, י. דיאמנט בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ד' אדר ב' התשנ"ז (13.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97016090. A02 דז/	[ "רע\"פ 97" ]	7,045
2,803	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1609 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: כהן שמואל נגד המשיב ה : מדינת ישראל מועד התייצבות לריצוי העונש החלטה ביום 6.4.97 נדחתה בקשת רשות ערעור זו על ידי. המבקש יחל בריצוי עבודות השירות ביום א', 4.5.97, בשעה 08:00. העתק החלטה זו ישלח לממונה על עבודות השירות. ניתנה היום, י' בניסן התשנ"ז (17.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97016090. A04 /דז/	[ "רע\"פ 97" ]	7,046
8,938	ב בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1609 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : כהן שמואל נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 28.01.97 בתיק ע"פ 431/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' גולדברג, א' א' הלוי, י' דיאמנט. בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד אתי כהנא החלטה מר שמואל כהן (להלן - המבקש) הורשע בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ע"י כבוד השופט ד' רוזן) בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. נגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל ושישה על תנאי. כן, הוטל עליו לשלם פיצוי כספי למתלוננים. המבקש הופנה לממונה על עבודות שרות על מנת לבחון את ריצוי עונשו בעבודות שירות (ת.פ. 3714/95). הוא ערער על הרשעתו למחוזי (ע"פ 431/95). ערעורו נדחה (כב' השופטים: י' גולדברג, א' א' הלוי, י' דיאמנט). הוחלט כי המבקש ירצה עונשו בדרך של עבודות שירות. בפנינו מבקש המבקש לתקוף את ממצאי המהימנות של הערכאה הראשונה. הלכה היא כי אין עילה למתן רשות ערעור בגין טענות לטעות בהערכת עדויות (רע"פ 5316/90, בש"פ 5315/90 הזן נוה נ. מדינת ישראל תק' 91(2) 2819). הבקשה נדחית. עמה בטל אף צו עיכוב הביצוע. ניתנה היום כח' באדר ב' התשנ"ז (6.4.97) ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97016090. A03	[ "רע\"פ 97", "ע\"פ 431/95", "רע\"פ 5316/90" ]	7,047
15,964	בית המשפט העליון בירושלים רע"פ 97 / 1609 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערער : כהן שמואל נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע החלטה אני מורה על עיכוב ביצוע העונש עד לקבלת ההחלטה בבקשת רשות הערעור. ניתנה היום, ג באדר ב תשנ"ז (12.3.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "רע\"פ 97" ]	7,048
2,113	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5397/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. אליהוד יערי, עו"ד 2. אברהם שדה, מהנדס נגד המשיבים : 1. יצחק אינדיג, עו"ד 2. כהן זאב, מהנדס ושמאי מקרקעין מוסמך 3. שומרוני אמירה 4. בנימיני מרים 5. צבי גבאי ערעור פסלות שופט על ה חלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, מיום 1.8.97 בת.א. 43866/92, שניתנה על ידי כבוד השופטת ר. משל-שהם בשם המערערים: עו"ד אבנר מנוסביץ בשם משיב מס' 1: בעצמו בשם משיב מס' 2: עו"ד יהודה טוניק; עו"ד חגי אורן בשם משיבות מס' 3 ו4-: עו"ד רפאל פרקש בשם משיב מס' 5: עו"ד אברהם וינס החלטה המערערים רשאים להגיב על תשובת המשיב מס' 1 תוך עשרה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, כ"ט בתשרי התשנ"ח (30.10.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053970. A02 /דז/	[ "ע\"א 5397/97" ]	7,049
2,538	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5397/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. אליהוד יערי, עו"ד 2. אברהם שדה, מהנדס נגד המשיבים : 1. יצחק אינדיג, עו"ד 2. כהן זאב, מהנדס ושמאי מקרקעין 3. שומרוני אמירה 4. בנימיני מרים 5. צבי גבאי ערעור פסלות שופט על הח לטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 1.8.97, בת.א. 43866/92, שניתנה על ידי כבוד השופטת רנה משל-שהם בשם המערערים: עו"ד אבנר מנוסביץ בשם משיב מס' 2: עו"ד יהודה טוניק; עו"ד חגי אורן בשם משיבות מס' 3 ו4-: עו"ד רפאל פרקש בשם משיב מס' 5: עו"ד אברהם וינס החלטה לתגובת המערערים לסעיף 1 לתשובת בא כוח המשיב מס' 5 לערעור, וזאת תוך עשרה ימים ממועד המצאתה של החלטה זו. ניתנה היום, י"ג בתשרי התשנ"ח (14.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053970. B01 /דז/	[ "ע\"א 5397/97" ]	7,050
26,467	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5397/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. אליהוד יערי, עו"ד 2. אברהם שדה, מהנדס נגד המשיבים : 1. יצחק אינדיג, עו"ד 2. כהן זאב, מהנדס ושמאי מקרקעין מוסמך 3. שומרוני אמירה 4. בנימיני מרים 5. צבי גבאי ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, מיום 1.8.97, בת.א. 43866/92, שניתנה על ידי כבוד השופטת ר' משל-שהם בשם המערערים: עו"ד אבנר מנוסביץ בשם משיב מס' 1: בעצמו בשם משיב מס' 2: עו"ד יהודה טוניק; עו"ד חגי אורן בשם משיבות מס' 3 ו4-: עו"ד רפאל פרקש בשם משיב מס' 5: עו"ד אברהם וינס פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ר' משל-שהם) מיום 1.8.97, שדחה את בקשת המערערים, כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינם. 1. בין המערערים לבין המשיבים 2-4 מתנהלים מאז שנת 1992 הליכים שעניינם פירוק השיתוף בבניין הרשום כבית משותף (להלן: "הבניין"). בחלוף השנים מינה בית המשפט (ביום 26.3.95) את המשיב מס' 1 כפקיד מכירה מטעם בית המשפט ולאחר שהלה פרסם מכרז למכירת חלקים משותפים נערכה באולם בית המשפט (ביום 3.1.96) "התמחרות" בין המציעים, בסיומה הוכרז המשיב מס' 5 כזוכה וכרוכש כל החלקים שהוצעו למכירה. 2. ביום 10.4.97 הגישו המערערים בקשה, כי בית המשפט יפסול עצמו מדיון בעניינם. המערערים נימקו את בקשתם בטענה הכללית, כי "מדרך ניהול הדיון, ומנקיטת העמדה החד-צדדית והנחרצת של כב' השופטת...ולאור כל מסכת ההתדיינויות שבין הצדדים, בכלל ובפרט...נראה בעליל, כי קיים משוא פנים בולט של כב' השופטת, לטובתם של המשיבים". לביסוס טענתם זו מנו המערערים החלטות שונות בהן נדחו בקשות שהוגשו מטעמם וטענו, כי החלטות אלה מעידות על הדעה הקדומה שגיבש בית המשפט כלפיהם. בין היתר, טענו המערערים, כי בית המשפט רוחש אמון עיוור למשיב מס' 1 וכתוצאה מאמון עיוור זה, המצטרף לדעתו הקדומה של בית המשפט באשר למערערים, התעלם בית המשפט (ובלשון המערערים: "עצם את עיניו") מהודעותיהם השונות, שגילו, לטענתם, מצגי שווא והצהרות כוזבות של המשיבים. 3. ביום 1.8.97 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי הבקשה אינה מגלה כל עילת פסלות המוכרת בדין וכולה מבוססת על החלטות שקיבל בית המשפט, החלטות שלא הניחו את דעת המערערים. לעניין זה הוסיף בית המשפט, כי טענת המערערים באשר להתעלמותו של בית המשפט מ"הודעות" שהגישו לבית המשפט היא טענה מוקשה, שכן הודעות כאמור הוגשו שלא בדרך הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "התקנות"). בית המשפט הוסיף וציין, כי תרופתם של המערערים היא בהגשת בקשת רשות ערעור או ערעור - ולא בבקשת פסלות. 4. מונח בפני ערעור על החלטת בית המשפט. בערעורם חוזרים המערערים על מכלול הטענות שהעלו בפני בית משפט השלום. לטענת המערערים "דעתה הקדומה ומשוא הפנים של כב' השופטת נגזרת ובאה לידי ביטוי בכל החלטותיה של כב' השופטת במהלך כל התיק, באופן שהמשקל המצטבר של החלטות כב' השופטת מעיד בעליל על הדעה הקדומה ומשוא הפנים ללא כל אפשרות סבירה של שכנוע ושינוי." לפיכך, מוסיפים המערערים וטוענים, יש לראות את כלל החלטותיו של בית המשפט (לרבות ההחלטה נשוא הערעור) כמקשה אחת. לעניין זה מתייחסים המערערים, בין היתר, לסכומי ההוצאות שהשית עליהם בית המשפט ולאירועים נוספים במהלך הדיונים, במסגרתם פעל בית המשפט באופן שלא השביע את רצון המערערים. 5. המשיבים כולם (ולעניין זה מצויות בפני תשובת המשיב 2, אליה הצטרפו המשיבים 1, ו- 3-4, וכן התייחסויות נוספות של כל אחד מן המשיבים 1, 3-4 ו- 5) מתנגדים לקבלת הערעור. בראשית דבריהם הם טוענים, כי דין הערעור להימחק על הסף, שכן אין הוא נתמך בתצהיר, כנדרש בתקנה 471ג (ב) לתקנות. עוד הם טוענים, כי בקשת הפסלות, המסתמכת, לפי האמור בה, על מכלול החלטותיו של בית המשפט, לוקה לפיכך בשיהוי ניכר, שכן מאז האירועים הראשונים עליהם מסתמכים העותרים ועד להגשת בקשת הפסלות חלפו חודשים רבים. לגוף הערעור טוענים המשיבים, כי המערערים מנסים להשתמש בערעור הפסלות כתחליף להגשת בקשות רשות ערעור על החלטות שקיבל בית המשפט, זאת שעה שבמקרים מסויימים בחרו שלא להגיש בקשת רשות ערעור כלל ובמקרים אחרים (רע"א (ת"א) 2938/96 ורע"א (ת"א) 5428/96) הגישו בקשות רשות ערעור אך חזרו בהם משנוכחו כי סיכוייהם קלושים. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי החלטות בית המשפט, עליהן מלינים המערערים, אינן מגלות כל עילת פסלות. המשיבים מסכמים את טענותיהם בכך שהערעור הוא קנטרני, טורדני ומשולל תום לב וכי מטעם זה ומפאת מחדליהם הדיוניים של המערערים (כאמור לעיל: שיהוי, אי הגשת תצהיר וכן אי המצאת הערעור על כל נספחיו למשיבים) מן הראוי לחייבם בהוצאות לדוגמא. 6. לבקשת המערערים, ניתנה להם האפשרות להגיב על מקצת מתגובת המשיב 5 (באשר לאי עמידתו של ערעורם בהוראות תקנה 471ג לתקנות ובאשר לאי המצאת הערעור, על נספחיו במועד) ועל תגובת המשיב 1. בתגובותיהם הם טוענים, כי הואיל וכל העובדות עליהן הסתמכו בערעורם "עולות בבירור" מתוך הפרטיכלים ומתוך המסמכים שצורפו לערעור אין חובה בדין לצרף תצהיר לערעורם. לשם אישוש טענתם זו הם מצרפים נספח המפרט מהם הפרוטוקולים והמסמכים אליהם מתייחסות הטעונות בכל סעיף (או קבוצת סעיפים) לערעורם. לחלופין, הם מבקשים כי בית משפט זה יאריך את המועד להגשת התצהיר הנדרש, אם יגיע לכלל מסקנה, כי אכן נדרש תצהיר. עוד טוענים המערערים, כי המשיב 1 הגיש את תגובתו באיחור ניכר, וחרף העובדה שלא נטל חלק בהליכי הפסלות בבית המשפט קמא. כמו כן מתפלמסים המערערים עם טענות עובדתיות שהעלה המשיב 1 בתגובתו, טענות שבירורן אינו דרוש לשם הכרעה בערעור זה. 7. לאחר שעיינתי במכלול הטענות שבפני הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות, וזאת ממספר טעמים: ראשית - בקשת הפסלות נגועה בשיהוי ניכר. אין לקבל את נסיונם של המערערים לטעון, מחד גיסא, בהתייחס להחלטות בית המשפט במרוצת השנים, כי "כל אחת ואחת... נגועה בדעה קדומה" ומאידך גיסא, כי אותם דעה קדומה ומשוא פנים "העוברים כחוט השני" בכל ההחלטות מתגלים רק בראייה כוללנית ורטרוספקטיבית. בקשת פסלות יש להעלות מיד לאחר שדבר קיומה נודע למבקש (תקנה 471ב לתקנות, וראה גם: ע"א 7158/97 בטון רמות בע" מ נ' בנק המזרחי המאוחד, טרם פורסם) ולא להשאירה נצורה לעת מצוא. אין להתעלם, בהקשר זה, מן העובדה שבמסגרת ההליך נשוא ערעור הפסלות, שהוא כאמור הליך שעניינו פרוק שיתוף, מונו מספר "פקידי מכירה", נערכה התמחרות וניתנה פסיקתה הנותנת תוקף לתוצאות ההתמחרות. בנסיבות אלה דומה, כי חלק הארי של ההליך כבר נשלם (גם המערערים, החולקים על מסקנה זו, טוענים בערעורם, כי "זכויותיהם הקניניות של המערערים כבר הועברו, שלא כדין, בטאבו והם- המערערים נושלו מעיקר זכויותיהם") - וגם לכך נודעת חשיבות, שעה שנבחנת טענת שיהוי. שנית - בקשת הפסלות, כמו גם הערעור, לא נתמכו בתצהיר, כנדרש בתקנה 471 ג לתקנות. אין חולק, כי ייתכנו מקרים בהם אין צורך בעמידה על הדרישה הפורמלית, כי בקשת פסלות תיתמך בתצהיר. כך, לדוגמא, אם מסתמכת הבקשה על החלטה מסויימת המופיעה בכתובים, או על דברים מסויימים שנרשמו בפרוטוקול. אולם שעה שהמערערים מבססים את בקשת הפסלות ואת ערעור הפסלות על מסכת עובדתית סבוכה של החלטות, מעשים, כתבי בי-דין וכיוצא בזה, מסכת ממנה הם בוררים את הרכיבים התומכים, לשיטתם, בטענותיהם ומנפים את היתר, ושעה שדרך טיעונם הם מייחסים למשיבים מעשים בלתי חוקיים ולבית המשפט עצימת עינים, מן הראוי שלכל הפחות תאומץ מסכת זו בתצהיר. לעניין זה אין די גם בניסיונם המאוחר של המערערים לעגן את טענותיהם בקטעי דברים או קטעי מסמכים, שכן גם לאחר נסיון זה נותרים חלקים מטיעוני המערערים תלושים ונטולי בסיס (וראה, לדוגמא, את תיאור ההליך בעת הדיון בבקשה לפיטורי פקיד המכירה - תיאור שמקצתו מסתמך על ציטוטים מפרוטוקול שלא הובא בפני בית משפט זה, מקצתו מסתמך על ציטוטים שמקורם לא צוין ומקצתו מסתמך על תיאור מהלך הדיון מפי ב"כ המערערים). שלישית - ודי בטעם זה כשלעצמו - הערעור אינו מגלה כל עילת פסלות: הטענה היסודית המונחת בבסיס הערעור היא שבית המשפט שב וקיבל החלטות דיוניות שלא נשאו חן בעיני המערערים. בית משפט זה קבע לא פעם, כי טעם זה כשלעצמו אינו מהווה עילת פסלות (וראה, לדוגמא: ע"א 220/99 ח.ר. דולומיט חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ , טרם פורסם). גם העובדה שהמערערים אינם מלינים על החלטה אחת אלא על שורת החלטות שאינן מתיישבות עם רצונם, אינה יוצרת עילת פסלות (וראה: ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ לא פורסם). תרופתם של המערערים היא בהגשת בקשות רשות ערעור על החלטות הנראות להם שגויות (מההחלטה נשוא הערעור, כמו גם מתגובות המשיבים עולה כי המערערים אכן נהגו כך, אלא שבסופו של דבר החליטו למשוך את בקשותיהם) או בהגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט, לכשיינתן - אם וכאשר ימצאו לנכון לעשות כן. אין בהחלטות בית משפט דבר ממנו ניתן להסיק על קיומה של אפשרות ממשית למשוא פנים כנגד המערערים, כהגדרתה בפסיקה (וראה: ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו (1) 247). הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיבים את הוצאותיהם בסך 5,000 ש"ח לכל משיב (ולעניין זה יראו את המשיבות 3 ו- 4 כמשיב אחד). ניתן היום, ט"ז בשבט התשנ"ח (12.2.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053970. A04 /דז/	[ "ע\"א 5397/97", "ע\"א 7158/97", "ע\"א 220/99", "ע\"א 2668/96", "ע\"פ 5/82" ]	7,051
2,114	ב בית המשפט העליון ע"פ 5256/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המערערים : 1. מורשת יהודה ויהודית חברה לבניין והשקעות בע"מ 2. יהודה קוקה 3. ר.א. שליט פיתוח ויזום פרוייקטים בע"מ 4. אורי שליט נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור לפי סעיף 87(ד) לחוק העונשין, תשל"ז1977- ה ח ל ט ה 1. ערעורם של המערערים על החלטתו של בית המשפט המחוזי - שדן בערעורם על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים והחליט שלא לעכב את ביצוע העונשים שהושתו עליהם - מעורר מספר שאלות: האם החלטתו של בית המשפט המחוזי בערעור כזה ניתנת לערעור נוסף לפני בית המשפט העליון; האם מצריך ערעור כזה נטילת רשות; האם יושב בית המשפט העליון בדונו בערעור כזה במותב תלתא או בדן יחיד; ושאלות נוספות. לפיכך אני מעביר את הדיון בערעור למותב תלתא, שאם ימצא לנכון ידון גם בערעור לגופו. ניתנה היום, ז' באלול תשנ"ז (9.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052560. M02 /מפ	[ "ע\"פ 5256/97" ]	7,052
2,955	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5256/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המערערים : 1. מורשת יהודה ויהודית חברה לבניין והשקעות בע"מ 2. יהודה קוקה 3. ר.א. שליט פיתוח ויזום פרוייקטים בע"מ 4. אורי שליט נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעכוב ביצוע גזר דין עד להכרעה בערעור החלטה 1. המשיבה תשיב על הבקשה לעכב את בצוע גזר הדין עד מתן פסק דינו של בית משפט זה בערעור שהוגש, לא יאוחר מ17.9.97-. 2. אני מורה לעכב את הביצוע באופן ארעי עד להחלטתי בבקשה לעכוב הביצוע. ניתנה היום, ט' באלול תשנ"ז (11.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052560. M03 /שב	[ "ע\"פ 5256/97" ]	7,053
7,642	ב בית המשפט העליון ע"פ 5256/97 - א' בפני: כבוד השופט י' טירקל המערערים : 1. מורשת יהודה ויהודית חברה לבניין והשקעות בע"מ 2. יהודה קוקה 3. ר.א. שליט פיתוח ויזום פרוייקטים בע"מ 4. אורי שליט נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע ה ח ל ט ה 1. בקשתם של המערערים לעכב את ביצוע גזר דינו של בית המשפט לענינים מקומיים עד למתן פסקי הדין בערעורם בבית המשפט המחוזי נדחתה על ידי בית המשפט לענינים מקומיים וכן דחה בית המשפט המחוזי את ערעורם על ההחלטה. המערערים ערערו על החלטתו וכהחלטתי מיום 9.9.97 העברתי את הערעור למותב תלתא, תוך פירוט של מקצת השאלות המתעוררות בענין זה. המערערים בקשו לעכב את הביצוע עד להחלטה בערעור. 2. במצב שנוצר סבורני כי החלטה שתדחה את הבקשה לעכב את הביצוע עד לדיון בערעור תשמוט את הקרקע מתחת לערעור ותייתר את הדיון בו. לפיכך אני מורה כי המזכירות תקבע מועד לדיון בערעורם של המערערים תוך 10 ימים. כן אני מעכב את הביצוע באופן ארעי עד להחלטה בערעור. המזכירות תזמין את באי כוח בעלי הדין. ניתנה היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ	[ "ע\"פ 5256/97" ]	7,054
9,072	ב בית המשפט העליון ע"פ 5256/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המערערים : 1. מורשת יהודה ויהודית חברה לבניין והשקעות בע"מ 2. יהודה קוקה 3. ר.א. שליט פיתוח ויזום פרוייקטים בע"מ 4. אורי שליט נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור לפי סעיף 87(ד) לחוק העונשין תשל"ז1977- החלטה 1. באי-כוח בעלי הדין יבואו בדברים במגמה להגיע להסכמה על הערובות והתנאים שבהם יותנה עכוב הביצוע של פסק דינו של בית משפט השלום. על תוצאות המגעים ביניהם יודיעו לבית המשפט לא יאוחר מ8.9.97-. 2. אם לא תושג הסכמה תשיב המשיבה על הערעור בכתב לא יאוחר מן המועד הנזכר. 3. המזכירות תעביר את התיק לעיוני בכל מקרה לא יאוחר מ9.9.97-. ניתנה היום, א' באלול תשנ"ז (3.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052560. M01	[ "ע\"פ 5256/97" ]	7,055
14,120	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5256/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כב' השופט י' גולדברג המערערים : 1. מורשת יהודה ויהודית חברה לבניין והשקעות בע"מ 2. יהודה קוקה 3. ר.א. שליט פיתוח ויזום פרוייקטים בע"מ 4. אורי שליט נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 27.8.97 בב"ש 1362/97 שניתן על ידי כבוד השופט א' צ' בן-זמרה תאריך הישיבה: כ"ז באלול תשנ"ז (29.9.97) בשם המערערים : עו"ד ניצן שמואלי בשם המשיב ה: עו"ד שלמה שידלוב פסק-דין המשנה לנשיא ש' לוין: בעלי הדין הגיעו לכלל הסכם שבעטיו חזרו בהם המערערים מהערעור ואנו מוחקים את הערעור. ניתן היום, כ"ז באלול תשנ"ז (29.9.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052560. B06 /שב	[ "ע\"פ 5256/97", "ש 1362/97" ]	7,056
2,115	בבית המשפט העליון ע"א 3361/96 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : שושנה בכרך נגד המשיב : פטר בכרך בקשה להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט בשם המבקשת: בעצמה החלטה המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט כמבוקש. הכתובת להמצאה כאמור בבקשה. ההמצאה תבוצע בדואר רשום עם אישור מסירה. הודעת הערעור והבקשה לפטור מתשלום אגרה ומחובת הפקדת ערבון יתורגמו לשפה בה שולט המשיב, אם איננו שולט בעברית, ויומצאו למשיב כנ"ל. המועד למסירה - עשרים יום מיום קבלת החלטה זו. המועד לתשובה בכל הנוגע לבקשות הפטור תוך שלושים יום מיום קבלת כתבי בי הדין. ניתנה היום, י"ב בתמוז תשנ"ז (17.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033610. Q04	[ "ע\"א 3361/96" ]	7,057
3,253	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 3361 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשת : שושנה בכרך נגד המשיב : פטר בכרך בקשה לפטור מערבון בשם המשיב: עו"ד י. שוורץ החלטה אני מפנה תשומת לב המערערת להחלטתי מיום 20.3.97 ולהודעת עו"ד י. שוורץ מיום 8.4.97 (יש לשלוח העתקים למערערת אם הדבר טרם נעשה). על המערערת לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה לנוכח הימצאו של המשיב בחו"ל והיותו בלתי מיוצג. ניתנה היום, ג' בניסן תשנ"ז (10.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033610. Q03	[ "ע\"א 96" ]	7,058
4,268	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3361/96 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : שושנה בכרך נגד המשיב : פטר בכרך סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ד בכסלו התשנ"ח (23.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033610. A06 /דז/	[ "ע\"א 3361/96" ]	7,059
6,099	ב בית המשפט העליון ע"א 3361/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : שושנה בכרך נגד המשיב : פטר בכרך בקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון בשם המערערת: בעצמה בשם המשיב: אין הופעה החלטה פטור מהפקדת ערבון. ניתנה היום, ד' בחשון תשנ"ח (4.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033610. O05	[ "ע\"א 3361/96" ]	7,060
32,481	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3361/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערערת: שושנה בכרך נ ג ד המשיב: פטר בכרך ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 31.3.96 בת.א. 1993/85 שניתן על ידי כבוד השופט י' מרגלית תאריך הישיבה: י"ג בכסלו תשנ"ט (2.12.98) בשם המערערת: בעצמה בשם המשיב: עו"ד יפעת שרון פ ס ק - ד י ן בשתיים מטענות המערערת אין כדי להעמיד עילה לערעור. הטענה שהמשיב לא קיים צו בית המשפט המחוזי, לפיו חוייב בהגשת דו"ח על הכנסותיו ונכסיו, עשויה להעמיד למערערת עילה לבקשת אכיפה לפי פקודת בזיון בית המשפט, ואינה עילה לערעור. טענת המערערת כי היא זכאית לקבלת מחצית הכספים המופקדים על שם המשיב בבנק בשוויץ עניינה במחלוקת שעודנה תלויה ועומדת לפני בית המשפט המחוזי, ועתידה להתברר בשלב השני של המשפט. סוגיה נפרדת, הקשורה בכך, היא נושא שיתופה של המערערת בזכויות שנצברו לטובת המשיב בקופת התגמולים "תמר". דומה שבעניין זה נפלה אי הבנה: בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשיב שקופת גמל זו נפתחה על-ידיו בשנת 1963 ולפיכך לא חל עליה דין שיתוף בין בני הזוג. ואכן, ממה שהובא בפני בית המשפט המחוזי עולה, כי המשיב פדה קופת תגמולים זו (כנראה בשנת 1990) והפקיד את דמיה בחשבונו בבנק בשוויץ. ואולם ממה שהביאה המערערת לפנינו עולה, כי בשנת 1975 פתח המשיב פיקדון חדש בקופת הגמל "תמר". ספק בעינינו אם לכך היתה ראיה לפני בית המשפט המחוזי בשלבו הראשון של המשפט ולדעתנו יהיה נכון לאפשר למערערת להעלות עניין זה לבירור בפני בית המשפט בשלב השני של המשפט. בעניין אחד בלבד מאלה בהם פסק בית המשפט קמא רואים אנו מקום להתערב. בית המשפט קבע, כי המערערת זכאית למחצית ההכנסות מהרכוש המשותף לאחר ניכוי סכומי המזונות ששילם לה המשיב מעת שחויב במזונות. קביעה זו טעונה, לדעתנו, תיקון. מעת שנטש את המערערת נושא המשיב בחובה לזון אותה, ולא היה זה מן המידה לכפוף את זכותה לשיתוף בנכסיו ובהכנסותיו לניכוי סכום מזונותיה. שכן לשיטה זו יוצא שהוטל על המערערת לשאת במזונותיה מתוך חלקה בהכנסות המשותפות. בנתון לתיקון זה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי הננו דוחים את הערעור. המשפט לפני בית המשפט המחוזי יימשך כסדרו ובמסגרת זו ישקול בית המשפט להתיר למערערת להעלות לבירור את פרשתה של קופת הגמל החדשה. ניתן היום, יג' בכסלו תשנ"ט (2.12.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033610. fo8	[ "ע\"א 3361/96" ]	7,062
42,718	ב בית המשפט העליון ע"א 3361/96 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : שושנה בכרך נגד המשיב : פטר בכרך סיכומים בכתב בשם המערערת: בעצמה החלטה בתיק זה הוצא צו לסיכומים ביום 23.12.97 ביום 26.1.98 הוגשו סיכומי המערערת. ביום 29.1.98 הומצאו למשיב סיכומי המערערת והצו לסיכומים. עד היום לא הוגשו סיכומי המשיב, ולא הוגשה גם כל בקשה להארכת המועד להגשתם. אני מאפשרת למשיב ליתן טעם תוך שבעה ימים, מדוע לא יועבר תיק הערעור להרכב לשם דיון בו על פי תקנות 448(ג) ו450-(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. העדר תגובה יביא להעברת התיק כאמור ללא צורך בהחלטה נוספת. ניתנה היום, כ"ד באדר תשנ"ח (22.3.98) מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033610. P07	[ "ע\"א 3361/96" ]	7,063
2,116	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6369/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : מנהל מס שבח מקרקעין נגד המשיבים : 1. פרוט אברהם 2. פרי ישראל 3. פלמין נאמנות והשקעות בע"מ קביעת הרכב החלטה ערעור זה ידון על ידי ההרכב הבא: השופט א' מצא השופט י' טירקל השופט י' אנגלרד. ניתנה היום, כ"ו בכסלו התשנ"ח (25.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95063690. A04 /דז/	[ "ע\"א 6369/95" ]	7,064
10,712	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 6369 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : מנהל מס שבח מקרקעין נגד המשיבים : 1. פרוט אברהם 2. פרי ישראל 3. פלמין נאמנות והשקעות בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים, לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, ג' בניסן התשנ"ז (10.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95063690. A02 /דז/	[ "ע\"א 95" ]	7,065
16,076	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 6369 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי ה מבקש : מנהל מס שבח מקרקעין נגד המשיבים : 1. פרוט אברהם 2. פרי ישראל 3. פלמין נאמנות והשקעות בע"מ בקשה להארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם המבקש: עו"ד עמנואל לינדר החלטה הארכת המועד כמבוקש. התנגדות המשיבים לבקשה אינה מובנת, שכן על-פי סדרי העבודה הנוהגים בבית משפט זה אין בהעתרות לה כדי לעכב את בירור הערעור. ניתנה היום, י"א באייר תשנ"ז (18.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95063690. Q03	[ "ע\"א 95" ]	7,066
26,136	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6369/95 - ב' בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המבקש : מנהל מס שבח מקרקעין נגד המשיבים : 1. אברהם פרוט 2. ישראל פרי 3. פלמין נאמנות והשקעות בע"מ בקשה לתיקון טעות או להבהרת פסק-דין בשם המבקש : עו"ד עמנואל לינדר החלטה המשיבים מתבקשים להגיב על הבקשה לתיקון טעות או להבהרת פסק הדין, שניתן ביום 6.9.98. התגובה תוגש בכתב בתוך 10 ימים ממועד המצאת ההחלטה. עם הגשתה, ולא יאוחר מיום 25.10.98, תוחזר הבקשה לעיוננו. ניתנה היום, י"א בתשרי תשנ"ט (1.10.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "ע\"א 6369/95" ]	7,067
28,325	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6369/95 - ב' בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המ בקש : מנהל מס שבח מקרקעין נגד המשיבים : 1. פרוט אברהם 2. פרי ישראל 3. פלמין נאמנות והשקעות בע"מ בקשה להבהרת פס ק-הדין שניתן ביום 6.9.98 בשם המ בקש: עו"ד עמנואל לינדר בשם המשיבים : עו"ד מאיר אורנשטיין החלטה 1. אחרי שניתן פסק-דיננו ביום 6.9.98 הגיש המערער "בקשה לתיקון טעות ו/או להבהרת פסק-דין" שעיקרה דרך גילום מס השבח החל על העסקה. המשיבים השיבו על הבקשה והמערער השיב על תשובתם. 2. ועדת הערר הכריעה בשאלה שמעורר בא כוח המערער, בכך שאימצה את דרך הגילום שהציע המערער. ערעורו של המערער התקבל מבלי שהתיחסנו לענין זה. קביעתה של ועדת הערר בענין דרך הגילום נשארת על כנה. פסק-הדין יתוקן, אפוא, על ידי כך שבסוף פסק-דינו של השופט י' אנגלרד יוסף כי היתרה החייבת במס שבח, היא היתרה לפני הגילום וכי תוספת התמורה בשל הגילום תיוחס אך ורק לתמורה עבור הדירה החייבת במס שבח. ניתנה היום, כ"ז בחשון תשנ"ט (16.11.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95063690. Q08 /שב	[ "ע\"א 6369/95" ]	7,068
42,687	בית המשפט העליון ע"א 6369/95 - ב' בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש : מנהל מס שבח מקרקעין נגד המשיבים : 1. אברהם פרוט 2. ישראל פרי 3. פלמין נאמנות והשקעות בע"מ בקשה לתיקון טעות או להבהרת פסק-דין בשם המבקש : עו"ד עמנואל לינדר החלטה המשיבים מתבקשים להגיב על הבקשה לתיקון טעות או להבהרת פסק הדין, שניתן ביום 6.9.98. התגובה תוגש בכתב בתוך 10 ימים ממועד המצאת ההחלטה. עם הגשתה, ולא יאוחר מיום 25.10.98, תוחזר הבקשה לעיוני. ניתנה היום, י"א בתשרי תשנ"ט (1.10.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95063690. F06	[ "ע\"א 6369/95" ]	7,069
43,263	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6369/95 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערער: מנהל מס שבח מקרקעין נ ג ד המשיבים: 1. אברהם פרוט 2. ישראל פרי 3. פלמין נאמנות והשקעות בע"מ ערעור על החלטת ועדת הערר לפי חוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג1963- שליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתיק עמ"ש 1346/93 שניתן ביום 7.8.95 בשם המערער: עו"ד עמנואל לינדר בשם המשיבים: עו"ד מאיר אורנשטיין פסק - דין השופט י' אנגלרד: ערעור זה נוגע לפרשנותו של סעיף 49ז לחוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג1963-, במתכונתו בשנת 1990 (להלן: החוק). עם זאת, השאלה המשפטית היא עקרונית והיא קיימת גם בנוסח הנוכחי של הוראת סעיף 49ז לחוק. 1. מעשה בעסקת קומבינציה שנערכה בין המשיבים מס' 1 ו2- (להלן: המוכרים) לבין המשיב מס' 3 (להלן: הקונה), לפיה הועברו לאחרון זכויות בחלקת אדמה, בעלת בניין בן שלוש קומות, תמורת דירות אחדות בבניין חדש שייבנה על המגרש, לאחר הריסת הבניין הקודם, ותשלומים נוספים. כן קיבל הקונה על עצמו לשלם את מס השבח. בבניין המקורי היו שלוש דירות שוות בגודלן, דירה בכל קומה. זכויות הבנייה בחלקה על פי תוכניות בניין הערים היו 154 אחוזי בנייה שאפשרו בניין בן 4 קומות ובו 7 דירות. המוכרים היו הבעלים המשותפים של החלקה. 2. השאלה העומדת לדיון נוגעת לחישוב מס השבח נוכח הפטור לדירת מגורים על פי סעיף 49ז לחוק. וזה לשון סעיף 49ז במתכונתו אז: במכירת דירת מגורים שלדעת המנהל התמורה המשתלמת בעדה הושפעה מזכויות לבניה נוספת יינתן פטור, בכפוף להוראות סעיפים 49א ו- 49ב, בשל סכום שווי המכירה עד לכפל הסכום שיש לצפות לו ממכירתה של הדירה ממוכר מרצון לקונה מרצון ללא זכויות לבניה נוספת כאמור, ואת יתרת סכום השווי יראו כדמי מכר של זכות אחרת במקרקעין אשר שווי תמורתה הוא חלק יחסי משווי הרכישה של הזכות כולה, כיחס חלק שווי המכירה המתייחס לזכות זו למלוא שווי המכירה, ובהתאם לכך ייוחסו גם הניכויים והתוספות. 3. המבנה הבסיסי של החוק הוא, לצורך ענייננו, כי מס השבח מוטל על השבח במכירת זכות במקרקעין (סעיף 6 לחוק), אך קיים פטור מן המס, בנסיבות המוגדרות בחוק, במקרה של מכירת דירת מגורים (כיום: דירת מגורים מזכה). לגבי הפטור של דירת מגורים מתעוררות מספר שאלות הנוגעות למהותה של דירת מגורים, להיקפה ולשוויה. ברי, כי בין השאלות האלה קיימים יחסי גומלין. ההגדרה של דירת מגורים הייתה בזמנה כדלקמן: דירה או חלק מדירה, שבנייתה נסתיימה והיא בבעלותו או בחכירתו של יחיד, ומשמשת למגורים או מיועדת למגורים לפי טיבה, למעט דירה המהווה מלאי עסקי לענין מס הכנסה. 4. מן ההגדרה הזאת עולה כי המושא של הפטור הוא יחידת בניין פיסית בעלת ייעוד ספציפי. מאחר שמדובר בפטור ממס, טבעי הדבר כי אדם המוכר חלקת אדמה שואף לייחס את המהות של דירת מגורים לחלקה כולה. שאיפה זו הביאה את הפסיקה לפיתוח עיקרון מגביל, המכונה בפיה "פיצול פיסי" או "פיצול אופקי". לפי עיקרון זה, כאשר מבנה המגורים עומד על חלקת אדמה רחבת ידיים, לא כל החלקה עשוי להיחשב כחלק אינטגרלי של דירת המגורים. הפסיקה קבעה כי היקפה של דירת המגורים תלוי בסביבה; כגון: כפרית או עירונית-עסקית. ראה ע"א 651/87 מנהל מס שבח, נתניה נ' רושגולד , פ"ד מו(4) 693, בעמ' 701 (הש' ש' נתניהו); ע"א 2191/92 נסל נ' מנהל מס שבח מקרקעין, חיפה , פ"ד מח(4) 431, בעמ' 437 (הנשיא מ' שמגר); ע"א 733/91 ארליך נ' מדינת ישראל ואח' , דינים עליון, כרך לח, בעמ' 294 (הש' מ' שמגר). לטעמי, לא מדובר כאן כלל ב"פיצול", משום שנקודת המוצא (במסגרת הפטור) היא לא החלקה בכללותה, אלא דירת המגורים. השאלה היא: מהם גבולותיה של יחידת הבניין הפיסית? מדובר אפוא בתיחום (פיסי) של דירת המגורים ממרכזה החוצה, ולא בפיצול (פיסי) של חטיבה שמלכתחילה נחשבה, משום מה, כשלמה. 5. שאלת תיחום אחרת נוגעת לשוויה של דירת המגורים. הערך הכלכלי של נכס מגלם בתוכו את אפשרויות ניצולו בעתיד. בין אופני הניצול העתידי מצויה האפשרות להוסיף בנייה על דירת המגורים הקיימת. הזכויות לבנייה נוספת, הצמודות לדירת מגורים נתונה, הן לעתים כה חשובות מבחינה כלכלית עד שכדאי להרוס את הבניין הקיים ולהעמיד אחר תחתיו. ואמנם כך היה המצב בנסיבות המקרה הנדון. ושוב, מאחר ובפטור ממס מדובר, שאיפתו של המוכר היא להגדיר את מלוא התמורה כביטוי של ערך דירת המגורים הנתונה. שאיפה זו מתנגשת עם המטרה המקורית של המחוקק שביקש לפטור ממס את דירת המגורים של המשפחה ולא "דירת מגורים" המשמשת כנכס השקעה. השווה ע"א 237/87 גולן ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין, המרכז , פ"ד מד(3) 348, בעמ' 351 (הנשיא מ' שמגר). המחוקק החליט על פתרון של פשרה במסגרת הוראת סעיף 49ז לחוק. הוא הפריד, באופן עקרוני, בין השווי של דירת המגורים, בתור שכזו, לבין שוויין של זכויות הבנייה הנוספות. אולם, הוא הרחיב את הפטור שניתן לדירת המגורים על זכויות הבנייה הנוספות בכפוף להגבלה: הפטור כולו מוגבל לכפל שווי הדירה. הסדר זה מכונה בפסיקה ובספרות "פיצול רעיוני" או "פיצול אנכי", בשל ההפרדה בתוך התמורה של העסקה בין שני המרכיבים הנזכרים. גם כאן הפתרון המעשי של החוק הוא יותר בבחינת הרחבת תחום מושג השווי של דירת המגורים על ערכים כלכליים אחרים, מאשר "פיצול", יהא הלה "רעיוני" או "אנכי". 6. מבחינתו של המוכר, המעונין להָנות מן הפטור של דירת המגורים על מלוא התמורה שקיבל עבור זכויות הבנייה הנוספות, ככל ששוויה של דירת המגורים גדול יותר, כך היקף הפטור (שהוא עד כפל שווי הדירה) גדול יותר. לכן, יש חשיבות מעשית ניכרת לדרך ההערכה של דירת המגורים, להבדיל מהערכת שווי הזכויות הנוספות. על שיטת ההערכה של דירת המגורים במסגרת סעיף 49ז לחוק, ראה ע"א 178/87 בטאט נ' מנהל מס שבח מקרקעין ת"א , פ"ד מג(1) 743 (הש' י' מלץ). לענין זה יוער כי בינתיים התקבל תיקון מס' 36 לחוק, שבו הוטלה, בין היתר, מגבלה שלפיה הפטור ממס בכללותו לא יעלה על 1,200,000 ש"ח. 7. על רקע ההסדר המתואר, אפנה עכשיו לשאלה המיוחדת בערעור זה. כאמור, המוכרים העבירו לקונה במסגרת עסקת הקומבינציה הן זכויות בבניין עצמו, שהוא בעל שלוש הדירות, והן את הזכויות לבנייה נוספת. לפי החוק, שני השותפים זכאים לפטור ממס שבח, כל אחד מהם על מכירת דירת מגורים אחת. לגבי דירת המגורים השלישית בבניין אין הם זכאים לפטור על פי החוק. השאלה היא כעת, כיצד לקבוע את ערך זכויות הבנייה הנוספות לצורך החלתו של כפל הפטור. טענת המוכרים היא, כי יש לייחס את מלוא הזכויות הנוספות לשתי דירות המגורים עליהן חל הפטור. התוצאה היא כי אפשר להחיל את שיעור הפטור עד למיצויו המלא של אותו חלק מן התמורה המתייחס לזכויות הבנייה הנוספות. חבות המס חלה רק על יתרת הסכום. 8. טענת מנהל מס שבח מקרקעין (להלן: המערער) היא כי יש לחלק את זכויות הבנייה הנוספות בין שלוש דירות המגורים. מאחר שהדירה השלישית אינה זכאית לפטור, שיעור הפטור של שתי דירות המגורים אותו אפשר "לגלגל" על זכויות הבנייה הנוספות מוגבל לשני שלישים משווי זכויות אלה. קיים הבדל מעשי ניכר בין שתי השיטות. 9. לשם המחשת ההבדל המעשי בשיעור המס נשתמש בנוסחאות הבאות: סה"כ התמורה בעיסקה הוא T ; השווי של כל אחת מדירות המגורים ללא זכויות הבנייה, המחושב על-פי הלכת בטאט , הוא X . את שווי זכויות הבנייה הנוספות נסמן כ- Y . כפי שיתברר, השווי של Y ישתנה לפי כל אחת מן השיטות המוצעות. לפי שיטת המערער החשבון הוא הבא: T = 3X + Y . מסך כל התמורה שתי דירות הן פטורות ממס. השווי של זכויות הבנייה הנוספות הוא .Y = T - 3X תקרת הפטור על Y היא X 2. אך אין אפשרות למצותו עד כל השיעור של ,Y משום ש- Y מתחלק על שלוש הדירות; לכל דירה מגיע 1/3 מזכויות הבנייה הנוספות, דהיינו: Y 1/3. נמצא כי הגבול העליון של הפטור המתייחס לזכויות הבנייה הנוספות הוא Y 2/3 או X 2, לפי הנמוך מביניהם. בנסיבות המקרה, המצב היה כי X 2 גדול מ- Y 2/3. 10. אם נאמץ כעת את שיטת המוכרים, המתעלמת לחלוטין מקיומה של הדירה השלישית, הרי שהתמורה בעיסקה היא T = 2X + Y , כך ש- Y = T - 2X . בהעדר הדירה השלישית, כל זכויות הבנייה הנוספות צמודות לשתי הדירות הפטורות ממס. ושוב, שיעור הפטור המתייחס לזכויות הבנייה הנוספות הוא Y כולו או X 2, לפי הנמוך מביניהם. התוצאה היא כי לפי שיטה זו אפשר לזקוף את הפטור בגין זכויות הבנייה על סכום גבוה יותר. הסיבה היא שלא זו בלבד שאפשר כעת לזקוף את הפטור על מלוא Y (ולא רק על Y 2/3), אלא Y גדל בשל ההתעלמות משווי דירת המגורים השלישית. האחרונה הפכה מיחידה פיסית לחלק מזכויות הבנייה הנוספות. לפי חישובו של בא כוח המדינה, ההבדל בין שתי השיטות המוצעות לגבי חיוב המס של המוכרים הוא קרוב לפי שניים וחצי. 11. ועדת הערר קיבלה את שיטת המוכרים. יו"ר ועדת הערר, השופט א' הומינר סקר את הלכת ה"פיצול הפיסי" והגיע למסקנה כי בנסיבות המיוחדות של התיק אין מקום לפיצול "פיסי" של התמורה בין 3 הדירות. לא לגמרי נהיר לי מהי הנמקתו של השופט לאי-פיצולה של התמורה בין שלוש הדירות. השופט הומינר קובע כי "שאלת נפקות קיומה של דירה נוספת מעבר לדירות הפטור - לעניין יישום עקרונות הפיצול הפיסי, ולשאלה האם יש לפצל את זכויות הבנייה בין 3 הדירות - אינה צריכה הכרעה בענייננו, וזאת לאור העובדות כפי שפורטו לעיל" (סעיף 21 לפסק הדין). העובדות שהשופט מציינן בראשית הפיסקה הן: שטח החלקה כולה, שטח דירות הפטור, קיומן של שלוש דירות, עובדת הריסתן של שלוש הדירות. אין השופט מבהיר מה יש בעובדות אלה המונע, לדעתו, את פיצול התמורה. האם הכוונה ליחס בין הגודל של שטח דירות הפטור לעומת שטח החלקה כולה, או שמא הכוונה היא לעובדה שכל הדירות נהרסו? או שמא שני הדברים גם יחד, כפי שגרס חבר הוועדה האחר שכתב חוות דעת בפסק הדין? 12. ואמנם, חבר ועדת הערר, עו"ד דר' גדעון קלוגמן, הרחיב את הדיבור על שיטות הפיצול הפיסי והפיצול הרעיוני תוך ניתוח השוואתי מאלף. כמו כן, יש בחוות דעתו ניתוח ביקורתי מעניין של הוראת סעיף 49ז לחוק. בשל ביקורתו הכללית על פעולתו של הפיצול הרעיוני בשילוב עם הפיצול הפיסי במסגרת הוראת סעיף 49ז לחוק, חבר הוועדה בדעה כי אין להרחיב את תורת הפיצול הפיסי אל מעבר לתחום שהיא כבר הגיעה אליו בפסיקה הישראלית (סעיף 17 לחוות דעתו). לדעתו, פיצול התמורה עבור זכויות הבנייה הנוספות בין שלוש הדירות של אותו בניין הוא בבחינת פיצול פיסי של אחת הדירות מהשתיים האחרות. הוא גורס כי מאחר שהמדובר בחלקה קטנה יחסית לא היה נערך פיצול פיסי רגיל, דהיינו: פיצול לפי הדוקטרינה הקיימת של הפסיקה שמטרתה לתחום את דירת המגורים בתוך חלקה רחבה. אין מקום אפוא "לפיצולים פיסיים חדשניים ומרחיבים אחרים" (סעיף 19 לחוות הדעת). חבר הוועדה מעיר כי הפיצול המיוחד המוצע על ידי המערער שונה מן הפיצול הרגיל, משום שתוצאתו אינה "העלמת" החלק שפוצל: קיומה הפיסי של הדירה השלישית הוא היוצר את הבסיס לצמצום הפטור שהיה, לשיטת [המערער], רחב יותר לו היו ניצבות על המגרש שתי דירות בלבד. הפיצול הפיסי המוצע שונה איפוא באופן יסודי מזה המוכר לנו. הוא אינו שקול ל"העלמת" החלק שפוצל, שכן "העלמה" כזו תוביל לתוצאה הפוכה בדיוק מהתוצאה אליה מבקש להוביל אותנו [המערער] באמצעות הפיצול הפיסי החדש שהוא מציע. (שם) . 13. חבר הוועדה עו"ד דר' קלוגמן מוסיף אזהרה: אימוץ השיטה של המערער יישאר תוך זמן קצר במישור התיאורטי, כי כל המוכרים במקרה מסוג זה יקפידו להרוס את הדירות "המיותרות", דהיינו - אלה שמכירתן אינה פטורה ממס, טרם ביצוע המכירה. אין ליצור מצב בו ברור מראש שפסק הדין ייהפך לאות מתה. לדעתו של חבר הוועדה יש בעמדת המערער הדגשת יתר בלתי-מוצדקת של הקיום הפיסי של הדירות. מבחינת מהותה הכלכלית של העיסקה לא היה מכר של דירות, אלא מכר של מגרש עם זכויות בנייה. קיומן של הדירות על המגרש היווה אך נטל ולא נכס. לפי הסכם המכירה עמדו הדירות להיהרס כדי שייבנה תחתן בניין חדש אשר ינצל את זכויות הבנייה על המגרש בצורה מלאה יותר. לכן מסקנתו: כדי להעניק את הפטור, יש לזקוף את כפל שווי דירות המגורים הפטורות כנגד מלוא שווי זכויות הבנייה. "העובדה שעל המגרש ניצבה דירה נוספת הינה בלתי רלבנטית לעניין זה, כפי שהיא בלתי רלבנטית מבחינה כלכלית לעיסקה עצמה". 14. דעתי שונה מדעת ועדת הערר. אין כל קשר בין הצמדת זכויות הבנייה הנוספות לשלוש הדירות המצויות בבניין לבין מה שמכונה "הפיצול הפיסי". כאמור, דוקטרינת "הפיצול הפיסי" אינה אלא תחימתה של "דירת המגורים" בתוך שטח החלקה. צדק חבר הוועדה שהצביע על ההבדל בתוצאה: הפיצול הפיסי "מעלים" את השטח שמחוץ לדירת המגורים מבחינת תחולת הפטור, כלומר, השטח הנוסף "נעלם" מעיני הפטור ולכן הוא חייב במס; לעומת זאת, פיצול התמורה בין שלוש הדירות מבליט את קיומה של הדירה השלישית על ידי הצמדת חלק מזכויות הבנייה אליה. כלומר, הפטור "שם את עינו" על הדירה השלישית, ומשום כך היא חייבת במס (הסיבה היא כי הפטור מוגבל לדירת מגורים אחת של כל בעלים). הבדל זה מצביע על כך, והפעם בניגוד לדעתו של חבר הוועדה, כי אין לראות ב"שימת העין" הזאת משום הרחבת רעיון הפיצול המסורתי. נהפוך הוא, דווקא תפיסתה של ועדת הערר, המתעלמת מקיומה של הדירה השלישית, גורמת לפיצול שטח הבניין: יש שטח של דירות נראות ושטח של דירות עלומות. אמנם, התוצאה של פיצול זה היא הרחבת הפטור, אך עובדת "ההעלמה" של שטח מסוים (חלק מהמבנה) נשארת, בדומה לתוצאה של דוקטרינת הפיצול המסורתית. 15. גישתה של הוועדה היא כי לצורך קביעת חובת המס על זכויות הבנייה הנוספות במסגרת עיסקת הקומבינציה של בניין, העומד להריסה לשם בנייה מחדש, יש להתחשב רק בדירות המגורים הנהנות מן הפטור. לכן, לו היו שלושה שותפים לבניין היו מתחשבים בדירה השלישית לשם חישוב כפל הפטור. כמו כן, לו היה רק בעלים אחד לבניין, היו מתעלמים משתי הדירות הנוספות. גישה זו אינה נראית לי: אם העובדה המכרעת, המצויה ביסוד ההתעלמות מן הדירות החייבות במס, היא שהן עומדות להריסה, הרי אותו ההגיון חל גם על הדירה הפטורה מן המס. גם היא אינה המושא האמיתי של העיסקה מבחינה כלכלית. נמצא, כי מן הראוי היה להתעלם גם ממנה. ללא דירת מגורים אין פטור מחובת מס השבח כל עיקר. צודק דר' אהרון נמדר, מס שבח מקרקעין - הפטור לדירות מגורים ( תל-אביב תשנ"ז), §1412 בביקורתו על ההחלטה הנדונה: העובדה שכל דירות המגורים נהרסו אינה מצדיקה לראות בכך מכירה של קרקע, שהרי אם נאמר שקרקע נמכרה כי אזי לא יוענק הפטור ממס לדירות מגורים מכל וכל. פסק הדין גורם שכפל שווי הדירות הזכאיות לפטור ממס ישתרע גם על שווי הדירה הנוספת שאינה זכאית לפטור אך ורק בגלל שהיא נמכרת יחד עם הדירות הנ"ל. כן ראה את מאמרו של מחבר זה, דר' א' נמדר, "עקרון הפיצול של דירת המגורים מנכסים אחרים לצורך הפטור ממס שבח מקרקעין", מיסים יא5/ (אוקטובר 1997) א16-, בעמ' א26-25-. 16. כשהמחוקק החליט כי אפשר לתת פטור על זכויות בנייה בקרקע בצמידות לדירת המגורים, הוא בהכרח מחייב אותנו להסתכל על הנכס דרך היחידות הפיסיות של דירות המגורים. המבט חייב להקיף את כל הדירות הקיימות בבניין, שעה שהחוק מעניק את הפטור לבעלים של כל דירה ודירה. המחוקק החליט לתת את הפטור למירב לדירה אחת בלבד של בעל הזכויות בנכס. מכאן, כאשר יש בנכס דירות מגורים אחדות, יש להצמיד את זכויות הבנייה הנוספות באופן יחסי לכל דירה ודירה. אין כל בסיס להצמיד לדירת מגורים אחת יותר מחלקה היחסי בזכויות הבנייה הנוספות, רק משום שבעל זכויות מסוים אינו נהנה מפטור לגבי דירה אחרת בנכס. 17. נשאר החשש כי בעל הזכויות יקדים תרופה למכת המס ויהרוס את הדירה או את הדירות החייבות במס לפני עיסקת הקומבינציה. איני חושש מחשש זה. אין לפנינו אלא מה שעינינו רואות ועל פי מציאות זו נחתך הדין. אם בעתיד תובא לפנינו מציאות שונה נדון בה בבוא העת. 18. לאחר עיון בחוות דעתו של חברי השופט א' מצא, ברצוני להוסיף כמה הערות. לגישתו, יש להענות באופן חלקי לדרישתם של המוכרים, במובן זה שיש לחלק את שווי זכויות הבנייה בין שתי הדירות הנהנות מן הפטור ממס. מאידך סבור השופט א' מצא, כי יש לחייב את המוכרים במס שבח בגין הדירה השלישית, אך זאת מבלי לייחס לה אחוזי בניה. אמחיש את היקף הפטור באמצעות הנוסחאות: שווי זכויות הבנייה - Y , זהה לשווי זכויות הבנייה לפי שיטת המערער, כלומר Y=T-3X . שיעור הפטור ממס יעמוד על Y+2X , בתנאי ש- ³ Y 2X . גישתו של חברי השופט א' מצא היא דרך ביניים בין התעלמות מוחלטת מקיומה של דירה שלישית לבין השוואת מעמדה לשתי הדירות האחרות. לשיטתו, נמכרות אמנם שלוש דירות, אך השוויון ביניהן נשמר רק בקשר לערכן "הנקי", ללא זכויות בנייה (ערכן על פי הלכת בטאט ). לעומת זאת, זכויות הבנייה מיוחסות באופן בלעדי לשתי דירות בלבד. לא השתכנעתי כי יש הבדל, לצורך מס שבח, בין שלוש דירות, השייכות לשני בעלים, לבין שלוש דירות, השייכות לשלושה בעלים. הנימוק כי בשל קיום פטור לשתי דירות בלבד יש להצמיד את כל זכויות הבנייה אליהן - תוך שלילתן המוחלטת מן הדירה השלישית - אינו נראה משכנע בעיני. אי-לכך אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את פסק דינה של ועדת הערר בעניין פיצול התמורה. במקרה זה, שיעור הפטור ממס יהא אותו חלק מן התמורה המקביל לשווי שתי הדירות לפי מבחני הלכת בטאט ( X 2), בתוספת 2/3 משווי זכויות הבנייה הנוספות ( Y 2/3), ששיעורן מחושב על-פי התמורה המלאה פחות שווי שלוש הדירות לפי הלכת בטאט ( X 3 - T = Y ). סה"כ שיעור הפטור ממס (P) יקבע על-פי הנוסחה הבאה: P = 2X + 2/3 (T - 3X) , דהיינו: P = 2/3 T , וזאת בתנאי ש- ³ Y 2X . מאחר ולא מצאנו יסוד להתערב בקביעות השווי של ועדת הערר, אשר אימצה את קביעות השווי שנעשו על ידי המערער, היקף הפטור ממנו נהנים המוכרים עומד על 2/3 מן התמורה (592,400$), כלומר על 394,933$. נמצא כי היתרה, בסך 197,467$, חייבת במס שבח. התוצאה היא כי הסכום החייב במס שבח, לגבי כל אחד מן המוכרים, עומד על 98,734$, נכון ליום מכירת הנכס. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט י' טירקל: 1. השאלה העומדת להכרעה היא כיצד מיישמים את הוראות סעיף 49 ז (א) לחוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג - 1963, כנוסחו בשנת 1990 (להלן - "הסעיף"), על מקרה שבו נמכר מגרש שעליו בנין שבו שלוש דירות, שרק שתיים מהן זכאיות לפטור כדירות מגורים ("להלן - "הדירות הפטורות"), והתמורה ששולמה כללה גם תמורה עבור זכויות בניה. האם עורכים את חשבון הזיכויים והפטורים של כל אחת משלוש הדירות בנפרד, לפי שוויה וחלקה היחסי של הדירה בזכויות הבניה (כטענת המערער) ומגבילים את הפטור ב"תקרה" - שתוסבר להלן - או שמייחסים לשתי הדירות הפטורות גם את התמורה עבור זכויות הבניה של הדירה השלישית ואין מגבילים את הפטור ב"תקרה" האמורה (כטענת המשיבים)?. אקדים ואומר כי במחלוקת בין חברי נטיתי מלכתחילה לאמץ את גישתו של חברי הנכבד, השופט א' מצא, מן הטעמים שפירט בפסק דינו, ולא את גישתו של חברי הנכבד, השופט י' אנגלרד. אולם, לאחר שחזרתי והפכתי במשמעויותיו של הסעיף, הגעתי למסקנה כי מטעמים שבפרשנות, יש להעדיף את החלופה הראשונה מבין השתיים שהוצגו למעלה. לאמור, כי יש לערוך את חשבון הזיכויים והפטורים לכל אחת משלוש הדירות בנפרד. אסביר את עמדתי בלשון פשוטה ככל האפשר, כך שהדברים יהיו מובנים גם למי שאינם משפטנים שהתמחותם בסוגיות כאלה. 2. העיון בפרק שבחוק שבו כלול הסעיף מראה כי במוקד הוראותיו עומדת - לחיוב ולזיכוי - הדירה הנמכרת, על זכויות הבניה המתייחסות אליה, ולא הקרקע וזכויות הבניה עליה. זאת ועוד. ככל שניתן להבין את לשונו המסורבלת והמפותלת של הסעיף נראה כי משמעותו היא שמול החיוב במס המוטל על תמורתה של דירה עומדים הפטורים המיוחסים לאותה דירה . דהיינו, אין אנו עוסקים במכלול של דירות, כאשר ביותר מדירה אחת עסקינן, ובחיובים ובפטורים של כולן יחד, אלא בכל דירה ודירה בנפרד. מכאן, שבמקרה כמו זה הנדון מחשבים בנפרד את השווי של כל אחת מן הדירות, עם החלק בזכויות הבניה המיוחס לה, ומולו - לזכות הנישום - מחשבים בנפרד את הפטור המוענק לכל אחת מהדירות הפטורות ולאותה דירה בלבד , ששיעורו כפל הסכום שיש לצפות לו ממכירתה של דירת מגורים ללא זכויות לבניה נוספת. פטור זה מוגבל בתקרה, שהיא החלק המיוחס לאותה דירת מגורים מתוך התמורה הכוללת עבור כל הדירות, הכולל את שוויה של הדירה ואת שוויו של החלק היחסי שיש לה בזכויות הבניה עבור כל הדירות. התוצאה של חישוב נפרד זה היא שאם עולה סכום הפטור על סכום התקרה אין לזַכות ב"עודף" הפטור, הנותר מעבר למחיר הדירה הפטורה לרבות זכויות הבניה שלה, דירה אחרת שאינה זכאית לפטור. כדברי המלומד פרופ' י' הדרי: "עלה סכום כפל-השווי על חלק התמורה שיוחס לדירה הזכאית לפטור, אין החוק מתיר לקזז את העודף מחלק התמורה שמיוחס לזכות האחרת" (י' הדרי מס שבח מקרקעין (תשנ"ג) 389 והאסמכתאות שם). משמעות הדברים היא שבמקרה הנדון מחלקים את התמורה שניתנה עבור הזכויות בדירות ובמגרש, לרבות הזכויות לבניה נוספת, לשלושה חלקים, לפי מספר הדירות. בגין שניים מן החלקים זכאים המשיבים לפטור מוגבל בתקרה כאמור לעיל; בגין החלק הנותר - המשקף את תמורתה של הדירה השלישית שאיננה דירה פטורה, ואת חלקה היחסי בזכויות לבניה נוספת - אין הם זכאים לפטור. דומני שנוסחה מילולית זאת פשוטה מנוסחת החישוב שהציע חברי השופט י' אנגלרד ולפיכך מציע אני כי נשתמש בנוסחה פשוטה זאת. 3. פרשנותם של המוכרים לפיה יש לייחס את זכויות הבניה בגין שלוש הדירות לשתי הדירות הפטורות, מחד גיסא, ולזכות אותם בפטורים עבור שתי הדירות, ללא הגבלה בתקרה האמורה , מאידך גיסא, אינה נראית לי. משמעותה של פרשנות זאת היא שלצורך חישוב הפטורים מתעלמים מקיומה הפיזי של הדירה שאיננה דירת מגורים, כאילו אינה קיימת במציאות כלל, ומתייחסים רק לדירות המגורים. לדעתי לא ניתן להתעלם מקיומה הפיזי של דירה שאינה זכאית לפטור, כדי לזכות בדרך זאת בפטור על זכויות הבניה המיוחסות לאותה דירה. על הטענה שהמוכרים היו יכולים להשיג את מטרתם, על ידי כך שהיו הורסים את הדירה השלישית, או מחברים אותה באופן פיזי לאחת משתי הדירות הפטורות ממס, ניתן להשיב בשתיים: א) עניננו בפרשנותו של הסעיף כפי שהיא עולה מתוכו, וביישומו על המצב העובדתי הנתון, ולא בהשערות. ב) יש מקום לסברה כי אפילו היו שינויים פיזיים כאלה נעשים היו נלכדים ברשתו של סעיף 84 לחוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג - 1963, כעסקה מלאכותית או בדויה. 4. לפי פרשנותי זאת התוצאה היא שיש לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינה של ועדת הערר ולערוך את חישובי החיובים והפטורים לפי ההנחיות שבסעיף 2, סיפא, דלעיל. בנסיבות הענין לא יפסקו הוצאות. ש ו פ ט השופט א' מצא: לצערי, אין בידי להסכים לפסק-דינו של חברי, השופט אנגלרד. למרות שהעובדות הנוגעות לענייננו פורטו בפסק-דינו של השופט אנגלרד, אחזור להלן על עיקריהן הצריכים להכרעה. המשיבים 2-1 (להלן - המשיבים ) היו בעלים משותפים, בחלקים שווים, בחלקה ששטחה 340 מ"ר ועליה בניין בן שלוש קומות. בכל קומה דירה אחת, ושלוש הדירות שוות בגודלן. לחלקה צמודות זכויות בניה בשיעור של 154%. המשיבים התקשרו בעיסקת קומבינציה עם חברה קבלנית (המשיבה 3), במסגרתה העבירו לה את זכויותיהם בנכס. בתמורה התחייבה החברה לבנות על החלקה בניין בן ארבע קומות ובו שבע דירות, ולתת למשיבים ארבע מן הדירות, בתוספת סכום כסף להשלמת התמורה המוסכמת. המערער (מנהל מס שבח מקרקעין) הכיר בזכאותם של המשיבים לפטור ממס על השבח בגין דירת-מגורים אחת לכל אחד משניהם. מכאן שחבותם של המשיבים במס שבח הוגבלה לדירה השלישית בלבד, ועל חבות זו אין הם חולקים. השאלה שעוררה מחלוקת היתה, מה היקף זכאותם של המשיבים לפטור ממס בגין השבח על זכויות הבניה הצמודות לחלקה. סעיף 49ז(א) לחוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג1963-, כנוסחו במועד הקובע לעיסקה, הורה לאמור: " כשהמחיר מושפע מהאפשרות לתוספת בניה 49ז. (א) במכירת דירת מגורים שלדעת המנהל התמורה המשתלמת בעדה הושפעה מזכויות לבניה נוספת יינתן פטור, בכפוף להוראות סעיפים 49א ו49-ב, בשל סכום שווי המכירה עד לכפל הסכום שיש לצפות לו במכירתה של הדירה ממוכר מרצון לקונה מרצון ללא זכויות לבניה נוספת כאמור, ואת יתרת סכום השווי יראו כדמי מכר של זכות אחרת במקרקעין אשר שווי תמורתה הוא חלק יחסי משווי הרכישה של הזכות כולה, כיחס חלק שווי המכירה המתייחס לזכות זו למלוא שווי המכירה, ובהתאם לכך ייוחסו גם הניכויים והתוספות". המערער קבע, שאת זכויות הבניה הצמודות לחלקה יש לחלוק באופן שווה בין שלוש הדירות המועברות. באופן זה זוכו המשיבים בפטור ממס, במיגבלות של סעיף 49ז(א), על שוויין של שתיים משלוש הדירות ועל שווי שני שלישים מזכויות הבניה הצמודות לחלקה. המשיבים חלקו על החלטת המערער. טענתם היתה, כי לצורך חישוב הפטור בגין אחוזי הבניה יש לראות גם בשווייה של הדירה השלישית חלק מ"זכויות הבניה" ולחלוק את מלוא שוויין של הזכויות בין שתי הדירות המועברות, שלגביהן הוכרה זכאותם לפטור ממס, באופן שלכל אחת מן הדירות הפטורות תוצמד מחצית משווי זכויות הבניה, כמשמען של זכויות בניה לשיטת המשיבים. במחלוקת זו, שהובאה להכרעתה של ועדת הערר לפי חוק מס שבח מקרקעין, פסקה ועדת הערר, בעיקרם של דברים, לזכות המשיבים. המערער משיג לפנינו על צדקת החלטתה של ועדת הערר; וחברי השופט אנגלרד סבור שערעורו בדין יסודו. גם אני סבור שיש מקום להתערב בהחלטתה של ועדת הערר, אך בדרך שונה מזו שמציע חברי. נפנה תחילה לנתונים: בהתאם להלכה שנפסקה בע"א 178/87 בטאט נ' מנהל מס שבח מקרקעין ת"א , פ"ד מג(1) 743, ביחס לדרך החישוב המוכתבת בסעיף 49ז(א) לחוק, יש תחילה לחשב את שוויה של כל אחת משלוש הדירות המועברות, מבלי להתחשב בשווי זכויות הבניה המועברות ביחד עמה. בהסתמך על הלכה זו, ובהתחשב בכך ששלוש הדירות נשוא דיוננו היו בעלות שווי זהה, קבע המערער כי שווי כל אחת מהן (ללא זכויות בניה) הוא 128,000$, ואת שוויה של מלוא התמורה שקיבלו המשיבים בעיסקת הקומבינציה קבע בסך 592,400$. על-פי נתונים אלה, ההפרש בין מלוא שווי התמורה (592,400$) לבין שווי שלוש הדירות (384,000$) מסתכם בסך 208,400$. וסכום זה משקף את שווי זכויות הבניה המועברות. שווייה של הדירה השלישית, החייבת במס, אינו מהווה חלק מזכויות הבניה, ואף אינו יכול להוות חלק מהן. התייחסותי למונח "זכויות בניה" מכוונת רק לסך של 208,400$, ואינה כוללת את שווי הדירה השלישית. המשיבים אמנם חלקו בסיכומיהם על הנתונים שקבע המערער, אך בנתונים שנקבעו לא מצאתי כל יסוד להתערב. על-פי סעיף 49ז(א), גובה הפטור המרבי שניתן לזקוף לכל דירת מגורים הוא כשווי מחירה ללא זכויות בניה. כיון ששווי כל דירת מגורים בענייננו הוא 128,000$, גובה הפטור המרבי האפשרי בגין שווי זכויות הבניה הצמודות לה הוא 128,000$ נוספים. על-פי גישת המשיבים, הריהם זכאים, בגין כל אחת משתי הדירות, לפטור ממס על מחצית השווי של זכויות הבניה בחלקה. ראינו כי שווי זכויות הבניה בחלקה, שלא כטענת המשיבים, הוא רק 208,400$. חלוקתו בשווה בין שתי הדירות, 104,200$ לכל דירה, אינה מגיעה לסכום הפטור המרבי שכל אחד מן המשיבים יכול לקבל בגין זכויות הבניה הכרוכות בעיסקה. לכן מן הדין לפטור את המשיבים ממס שבח בגין העברת זכויות הבניה. משמע שהמשיבים יחויבו במס שבח רק בגין התמורה שקיבלו בעבור הדירה השלישית, כשזו מחושבת ללא זכויות בניה. חבריי הנכבדים מקבלים את עמדת המערער, לפיה יש לחלוק את שווי זכויות הבניה, לא בין שתי הדירות הפטורות, אלא בין שלוש הדירות. משמע כי לשווייה של כל אחת משתי הדירות הפטורות ממס ניתן לזקוף פטור בגין זכויות בניה עד לסך של כ69,467-$. מכאן, שלגישת המערער, זכאי כל אחד מהמשיבים לפטור ממס שבח בגין סכום של כ197,467-$ בלבד; ושניהם חייבים יחדיו בתשלום מס שבח בגין סכום זהה, המשקף את שווי הדירה השלישית, כשזה כולל גם חלק יחסי של זכויות הבניה. עמדה זו אינה מקובלת עלי. דעתי היא, כי במיגבלות סעיף 49ז(א), זכאי כל אחד מהמשיבים לפטור בגין מחצית משווי זכויות הבניה. אכן אילו היתה החלקה בבעלות שלושה, נכון היה לחלק את שווי זכויות הבניה בין שלוש הדירות. אך כיון שלחלקה, ולדירות, יש רק שני בעלים משותפים, אין סיבה שלא לזכות כל אחד משניהם במחצית השווי של זכויות הבניה. הדירה השלישית אמנם תובא בחשבון לצורך חישוב השבח, אך אין כל הצדקה לייחס לה אחוזי בניה. המגרש הוא בבעלות שניים; וראוי שאחוזי הבניה במגרש יתחלקו בין שניהם. כיון שעסקינן בהצמדה תיאורטית, "יחידת ההצמדה" יכול שתהא חלקו היחסי של הבעלים בחלקה, ולאו דווקא הדירה; הגם שעצם קיום הזכות לפטור בגין העברת זכויות הבניה מותנית בהעברתה של דירה פטורה. אכן, בבסיס המחלוקת הפרשנית שלפנינו ניצבת להכרעה, בעיקרו של דבר, שאלה אחת, הנוגעת לאופן שבו יוצמדו אחוזי בניה בחלקת קרקע לדירות הניצבות עליה, בהיעדר רישום המשקף הצמדות מסוימות. עמדת המערער, כי יש לחלק את זכויות הבניה באופן שווה בין כל הדירות, יפה למקרה שבו הדירות מצויות בבעלויות שונות, שאז נקיטתה של דרך זו תתיישב לא רק עם ההיגיון הבסיסי אלא גם עם תכליתה של העיסקה. ואולם גישה זו אינה יפה למקרה שלפנינו, ובהיעדר הוראה בחוק המחייבת לאמץ נוסחה זו דווקא, נראה לי נכון לפרש את הוראת סעיף 49ז(א) באופן שיישומו יתיישב בדרך ההולמת את תכליתו החקיקתית (ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות , פ"ד לט(2) 70). תכליתו של חוק מס שבח מקרקעין הינה לגבות מס מרווחים הנובעים מעיסקאות במקרקעין, וליצור מנגנון לגביית המס (י' הדרי מס שבח מקרקעין (כרך א, תשנ"ג) 40-39, 52-47). החוק קובע, בין היתר, את שיעורי המס השונים, את אמות המידה לסיווג נישומים למדרגות מס שונות וכן את הזכאויות השונות לפטור ממס בהתקיים נסיבות מסוימות. מטרתו של החוק הינה, אם כן, השתת חיוב במס על נישומים בנסיבות הנופלות בתחום החיוב; עם זאת, במקרים מסוימים מעניק החוק פטור ממס. סעיף 49ז(א) מגדיר את אחד המקרים למתן פטור. בחינת תכליתה של הוראת סעיף 49ז(א) מראה, כי לצד החיוב במס המוטל על מוכר מקרקעין בנויים, עומדת לו זכות לפטור ממס על זכויות בניה הצמודות לדירה עד לגובה מחירה ללא זכויות הבניה. מטרת הסעיף היא, אם כן, הענקת פטור. ובמידת האפשר יש לפרש את הוראת הפטור באופן המיטיב עם הנישומים, החייבים במס. כך יש לפעול במקרה דנן. זכויות הבניה בענייננו צמודות לחלקה ולא לדירות. החוק מעניק פטור לזכויות בניה הצמודות לדירה. לכן, על-מנת לחשב את שיעור הפטור לו זכאים המשיבים, עלינו "להצמיד" זכויות בניה לדירות. כאמור, מבקש המערער כי "נצמיד" לכל אחת משלוש הדירות - הן לשתיים הפטורות והן לשלישית החייבת - שליש מזכויות הבניה. סבורני, כי הדרך הפרשנית הראויה, לאור תכליתה של הוראה זו, הינה "להצמיד" לכל אחת משתי הדירות הפטורות ממס מחצית משווי זכויות הבניה. יודגש, כי אין בדרך זו משום הענקת פטור מעבר למה שקבע המחוקק, במפורש, בסעיף 49ז(א). בעלי הדירות הפטורות במקרה כגון זה יהיו זכאים בכל מקרה לפטור רק מזכויות בניה ששוויין עד תקרת שווי הדירה ללא זכויות בניה. לוא נשמעה דעתי היינו מקבלים את הערעור במובן זה, שכל אחד משני המשיבים יופטר מתשלום מס שבח בגין העברתה של דירת מגורים אחת, לה יוצמדו, לצורך החישוב, מחצית מזכויות הבניה אשר לחלקה, כפי שהגדרתי אותן, והכול בתנאי ששוויו של הפטור לא יעלה על כפל מחירה של הדירה ללא זכויות הבניה. ש ו פ ט הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינו של השופט י' אנגלרד. ניתן היום, ט"ו באלול תשנ"ח (6.9.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95063690. Q05	[ "ע\"א 6369/95", "עמ\"ש 1346/93", "ע\"א 651/87", "ע\"א 2191/92", "ע\"א 733/91", "ע\"א 237/87", "ע\"א 178/87", "בע\"א 178/87", "ע\"א 165/82" ]	7,070
2,117	בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 6138 בפני: כב' השופט ת' אור המבקשים : עזבון המנוח מוחמד חמיס מוחמד עבדין ואח' נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שניתנה ביום 30.6.96 על ידי כבוד השופט ע' קמא בת.א. 1157/95 בשם המבקשים: עו"ד לקר החלטה להעביר הדיון בבקשה שבתיק זה להרכב שלושה. ניתנה היום יט' באדר א' התשנ"ז (26.02.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96061380. E05	[ "רע\"א 96" ]	7,071
10,834	בית המשפט העליון ב ירושלים ע"א 96 / 6138 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המ בקשים : עזבון המנוח מוחמד חמיס מוחמד עבדין ואח' נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.6.95 בת"א 1157/95 שניתן על ידי כבוד השופט קמא בשם המ בקשים: עו"ד בלה ברג, עו"ד שלמה לקר בשם המשיב ה: עו"ד נעמי שטראוס, עו"ד אורית סון פסק-דין רואים אנו בקשה זו כאילו ניתנה עילה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. מחילופי הדברים בין הפרקליטים עולה שקיימים הסכמים בין המשיבה לבין הרשות הפלשתינאית לגבי אכיפה הדדית של פסקי דין, לרבות פסקי דין לחיוב בהוצאות. פועלם של הסכמים אלה לא נדון בערכאה הראשונה; כמו-כן התעוררה גם השאלה העובדתית אם בפועל ניתן לממש כיום פסקי דין כאמור ואם שאלת המימוש היא רלבנטית. בנסיבות אלה אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את החלטת בית המשפט המחוזי ומחזירים אליו את הענין להשלמת הראיות ולטיעון נוסף. לאחר מכן תינתן החלטה חדשה. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ג בניסן תשנ"ז (20.4.97). ה נ ש י א ה מ ש נ ה ל נ ש י א ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96061380. A06 /נצ	[ "ע\"א 96" ]	7,072
2,120	ב בית המשפט העליון בש"פ 5283/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל ה עוררת : מדינת ישראל נגד המשיבים : 1. סולטאן אסלאן 2. חאתם אסלאן ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 7.9.97 בב"ש 1542/97 שניתנה על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ החלטה לפי בקשתו של הסניגור ידחה מועד הדיון בעררה של העוררת על תנאי שחרורם של המשיבים מיום 9.9.97 ליום 14.9.97 בשעה 12:30. ניתנה היום, ו' באלול תשנ"ז (8.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "ש 1542/97" ]	7,073
5,843	ב בית המשפט העליון בש"פ 5283/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל ה עוררת : מדינת ישראל נגד המשיבים : 1. סולטאן אסלאן 2. חאתם אסלאן ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 7.9.97 בב"ש 1542/97 שניתנה על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ החלטה 1. הדיון בעררה של העוררת על תנאי שחרורם של המשיבים יתקיים ביום 9.9.97 בשעה 09:00. 2. באי כוח בעלי הדין יבואו בדחיפות בדברים במגמה להגיע להסכמה על תנאי השחרור שתייתר את הצורך בדיון. אם יגיעו להסכמה כאמור יודיעו על כך מיד לבית המשפט. ניתנה היום, ו' באלול התשנ"ז (8.9.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "ש 1542/97" ]	7,074
9,670	ב בית המשפט העליון בש"פ 5283/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל ה עוררת : מדינת ישראל נגד המשיבים : 1. סולטאן אסלאן 2. חאתם אסלאן ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 7.9.97 בב"ש 1542/97 שניתן על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ בשם העוררת: עו"ד יהודה ליבליין בשם המשיבים: עו"ד זאיד פלאח החלטה הדיון בתנאי שחרורם של המשיבים יתקיים ביום 7.10.97 בשעה 09:00. המזכירות תזמין את ב"כ בעלי הדין ואת המשיבים. ניתנה היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "ש 1542/97" ]	7,076
11,569	ב בית המשפט העליון בש"פ 5283/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל ה עוררת : מדינת ישראל נגד המשיבים : 1. סולטאן אסלאן 2. חאתם אסלאן ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 7.9.97 בב"ש 1542/97 שניתנה על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ תאריך הישיבה: ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97) בשם ה עוררת: עו"ד אלון אינפלד בשם המשיבים : עו"ד פלאח זאיד באי-כוח בעלי הדין : הגענו להסכמה לפיה ימשיכו המשיבים לשהות בבית שנקבע, בתנאים ולפי הערבויות שקבע בית המשפט המחוזי, אולם לערבים שנקבעו יתווסף הערב גאלב פרחאן חמוד, שבא-כוח המשיבים מגיש בזה את תצהירו. הערב הנוסף יתייצב בבית המשפט המחוזי בנצרת לא יאוחר מיום 13.10.97, כדי לחתום על המסמכים הדרושים ועל מנת להחקר על תצהירו. אם לא יקיים הערב הנוסף את האמור לעיל, או אם יתברר שאינו מתאים לכך, תהיה העוררת רשאית לבקש לבטל את שחרורם של המשיבים בערובה ולעצור אותם עד תום ההליכים. כבוד נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת יקבע בפני מי מהשופטים תתקיים החקירה. ה ח ל ט ה אני נותן להסכמתם של באי-כוח בעלי הדין, כאמור לעיל, תוקף של החלטה. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052830. M06 /שב	[ "ש 1542/97" ]	7,077
2,122	ב בית המשפט העליון בג"ץ 2278/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. דאוד סלים 2. דאוד מוחמד נגד המשיבים : 1. מפקד כוחות צה"ל באזור יו"ש 2. מועצת התכנון העליונה ביו"ש 3. ועדת המשנה לפיקוח 4. ועדת המשנה לתכנון מקומי בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד א. חלבי החלטה אני מוחקת את העתירה כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ט באב תשנ"ז (1.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97022780. O03	[ "בג\"ץ 2278/97" ]	7,080
2,124	בית המשפט העליון רע"פ 96 / 9232 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: מחמוד עודה-ביטאר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 12.11.96 בע"פ 198/96, שניתן על ידי כבוד השופטים: ס. ג'ראח, מ. בן-דוד, א. אמינוף בשם המבקש: עו"ד מ. לידאווי החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ד אדר א' התשנ"ז (3.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092320. A01 דז/	[ "רע\"פ 96" ]	7,082
6,256	בית המשפט העליון רע"פ 96 / 9232 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : מחמוד עודה-ביטאר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 12.11.96 בע"פ 198/96, שניתן על ידי כבוד השופטים: ס. ג'ראח, מ. בן-דוד, א. אמינוף בשם המבקש: עו"ד מוסטפא לידאווי בשם המשיבה: עו"ד משה שילה החלטה רשות ערעור כמבוקש. ניתנה היום, כ"ח בסיון התשנ"ז (3.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092320. A02 /דז/	[ "רע\"פ 96" ]	7,083
2,126	בבית המשפט העליון בג"ץ 4510/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי ה מבקש : אורן ביטון נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם המבקש: בעצמו החלטה פטור מאגרה. ניתנה היום, י"ז בתמוז תשנ"ז (22.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו הן - מזכיר ראשי 97045100. Q01	[ "בג\"ץ 4510/97" ]	7,084
27,144	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4510/97 בפני: כבוד השופט י' אנגלרד העותר : אורן ביטון נגד המשיב ה : מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי החלטה מתגובת המדינה עולה כי קיימות כיום מסגרות לטיפול בנוער שהתמכר לסמים. לתגובת העותר, אם לאור זאת ברצונו למחוק את עתירתו. ניתנה היום, כ"ד בניסן תשנ"ח (20.4.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045100. Q03 /שב	[ "בג\"ץ 4510/97" ]	7,085
42,680	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4510/97 בפני: כבוד השופט י' אנגלרד העותר : אורן ביטון נגד המשיב ה : מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי החלטה המשיבה מתבקשת להגיש תגובתה תוך 30 ימים. לאחר קבלת התגובה אחליט על המשך ההליכים. ניתנה היום, י"א באדר תשנ"ח (9.3.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045100. Q02 /שב	[ "בג\"ץ 4510/97" ]	7,086
47,805	ב בית המשפט העליון בג"ץ 4510/97 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותר : אורן ביטון נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למחיקת עתירה בשם העותר: בעצמו החלטה בהחלטה מיום 10.6.99 נקבע כי על העותר להודיע תוך חמישה עשר יום מהמצאת ההחלטה, האם ברצונו למחוק את העתירה. עוד נקבע כי אם לא יודיע העותר דבר במועד - תימחק העתירה מחוסר מעש. העותר לא הגיב כלל להחלטה האמורה. אשר על-כן, אני מורה על מחיקת העתירה מחוסר מעש. ניתנה היום, ז' בחשון תש"ס (17.10.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045100. V06	[ "בג\"ץ 4510/97" ]	7,087
53,719	ב בית המשפט העליון בג"ץ 4510/97 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותר : אורן ביטון נגד המשיב ה : מדינת ישראל הוגש ה עתירה בשם העותר: בעצמו החלטה העותר טרם הודיע אם ברצונו למחוק את העתירה, בהתאם להחלטת כבוד השופט אנגלרד מיום 20.4.98. העותר מתבקש להודיע כאמור תוך חמישה-עשר יום מקבלת החלטה זו. אם לא יודיע דבר במועד, תימחק העתירה מחוסר מעש. ניתנה היום, כ"ו בסיון תשנ"ט (10.6.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045100. V05	[ "בג\"ץ 4510/97" ]	7,088
60,478	ב בית המשפט העליון בג"ץ 4510/97 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותר : אורן ביטון נגד המשיב ה : מדינת ישראל הוגש הליך החלטה שירות בתי הסוהר מתבקש להודיע לבית המשפט מהי כתובתו הידועה האחרונה של העותר, אורן ביטון, ת.ז. 03227414-4. ניתנה היום, ט"ז באדר תשנ"ט (4.3.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045100. V04	[ "בג\"ץ 4510/97" ]	7,089
2,130	ב בית המשפט העליון בש"א 6183/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש: אמנון אזערי נגד המשיב : מועש בע"מ בקשה להארכת מועד להארכת בקשה לרשות ערעור בשם המבקש: עו"ד אשר עמי-עד בשם המשיב: עו"ד ע. מס החלטה זוהי בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת שניתן ביום 17.9.97. פסק הדין נמסר לבא כוח המבקש בתאריך 22.9.97. המועד האחרון להגשת הבקשה לרשות ערעור (בשים לב לימי השביתה המוכרזת בבתי המשפט בין התאריכים 25-28.9.97) חל בתאריך 26.10.97. הבקשה שבפני הוגשה בתאריך 19.10.97 ונתבקשה בה ארכה עד לתאריך 16.11.97. טעמי הבקשה הם חילופין בייצוג המבקש, חגי תשרי ונסיעה צפויה של בא כוח המבקש לחו"ל. על אף התנגדות בא כוח המשיבה אני מחליטה להאריך את המועד כמבוקש. הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך מניין הימים להגשת הבקשה לרשות ערעור, ובכך גילה המבקש דעתו כי בכוונתו להשיג על פסק דינו של בית משפט קמא. האינטרס של המשיבה, שלא להיות מוטרדת עוד בגינו של הליך שהסתיים, טרם התגבש, שהרי, כמבואר, טרם חלף המועד לנקיטת הליך הערעור. בנסיבות אלה, על אף שטעמי האחור שפורטו בבקשה לא היו מועילים לו דובר בבקשה שהוגשה לאחר חלוף המועד, אני רואה בהם כמספקים בשל כך שהבקשה הוגשה לפני שחלף המועד להגשתה של בקשה לרשות ערעור (ראה: ב"ש 34/70 אבו שמסייה נ' אלקרעין ואח', פ"ד כד(1) 308; בש"א 9015/96 יעד נציגויות בע"מ נ' יצ-אר בע"מ ואח', תק-על 97(1) 114). הבקשה לרשות ערעור תוגש תוך חמישה ימים מיום קבלת ההחלטה. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ה' בכסלו תשנ"ח (4.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061830. O02	[ "בש\"א 6183/97", "ש 34/70", "בש\"א 9015/96" ]	7,091
15,069	ב בית המשפט העליון בש"א 6183/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : אמנון אזזערי נגד המשיב : מועש בע"מ בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור בשם המבקש: עו"ד אשר עמי-עד החלטה לתגובת בא-כוח המשיבה אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. הארכת המועד עד להחלטה בבקשה. ניתנה היום, י"ט בתשרי תשנ"ח (20.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061830. O01	[ "בש\"א 6183/97" ]	7,092
2,841	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 95 / 5814 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרת: כנפי העמק בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התחבורה 2. ראש מינהל תעופה אזרחית בקשה לביטול/מחיקת עתירה החלטה לבקשת העותרת, העתירה נמחקת, ללא צו להוצאות. ניתנה היום, כ' באייר תשנ"ז (27.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95058140. I04	[ "בג\"ץ 95" ]	7,094
2,133	ב בית המשפט העליון רע"א 97 / 206 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקש: בן-ציון כהן נ ג ד המשיבים: דוד הרטמן ואח' בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 5.12.96 בבר"ע 12528/96 שניתן על ידי השופט ה' גרסטל ה ח ל ט ה בהחלטתו מיום 27.2.97 העמיד המשנה לנשיא שאלה אחת בלבד מהשאלות שמעוררת בקשה זו לרשות ערעור, כמצדיקה תשובה של המשיבים. השאלה היא "אם סגירת התיק בלשכת ההוצאה לפועל יש בה כדי למנוע בעד המבקש מלתבוע את כונס הנכסים בלשכת ההוצאה לפועל או על יסוד אותה עילה בבית המשפט המוסמך". המשיבים - הם הכונס והזוכה - הודיעו בתשובתם כי לדעתם "אין בסגירת תיק ההוצל"פ כדי למנוע בעד המבקש מלתבוע את כונס הנכסים, הן בלשכת ההוצל"פ והן בבית המשפט המוסמך". נוכח הסכמה מפורשת זו של המשיבים דין הבקשה להידחות. עם זאת, נקבע בזה כי סגירת התיק אינה מונעת מן המבקש לתבוע את כונס הנכסים בהליך לפי סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967 -, או בבית משפט. בכל הליך כאמור שיתקיים שמורות לכל אחד מהצדדים מלוא טענותיו. בכפוף לקביעה כאמור, הבקשה נדחית. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ה באדר ב' תשנ"ז (3.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97002060. E02 אמ20697/	[ "רע\"א 97" ]	7,095
2,135	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 97 / 996 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון המבקש : אסרף אברהם נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לדחיית מועד דיון בשם המבקש: עו"ד ירון פורר החלטה לתגובת המשיבה תוך חמישה ימים מיום ההמצאה. המשיבה מתבקשת להתייחס בתגובתה גם לתאריכים החלופים שהציע בא-כח המבקש. ניתנה היום, ב' בניסן תשנ"ז (9.4.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009960. Q01	[ "ע\"פ 97" ]	7,098
6,430	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 97 / 996 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט מ' חשין המערער : אסרף אברהם נגד המשיב : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 31.12.96 בת.פ. 120/96 שניתן על ידי כבוד השופט פריש תאריך הישיבה: כד בניסן תשנ"ז (1.5.97) בשם המערער : עו"ד מבורך עזר בשם המשיב ה: עו"ד נ. גרנות בשם שירות המבחן: גב' חנה אטקס פסק-דין העונש שהוטל על המערער אינו חמור כל עיקר בהתחשב בטיבן של העבירות שבהן הורשע ובנסיבותיהן והוא - אף אם מביאים בחשבון את עברו הנקי, את תסקיר שירות המבחן ואת חרטתו. עם זאת החלטנו להפחית במידת מה מעונשו והוא - עקב פסק דיננו לענין שותפו, בו הופחת העונש במידה משמעותית עקב נסיבותיו החריגות; הטעם לדבר הוא שאין זה ראוי שפער הענישה בין השניים יהיה גדול מדי. אשר על כן אנו מקבלים חלקית את הערעור ומעמידים את ענשו על 30 חדשי מאסר, מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, כמו שנקבע בבית המשפט המחוזי. ניתן היום כד בניסן תשנ"ז (1.5.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009960. B03	[ "ע\"פ 97" ]	7,099
2,137	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3485/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל העותר: אנטון מלבסקי נ ג ד המשיב: מנהל מינהל האוכלוסין עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: יח' בתמוז התשנ"ז (23.7.97) בשם העותר: עו"ד י' שפטל, עו"ד ד' בקרמן בשם המשיב: עו"ד ש' ניצן פסק דין אחת משתי עתירותיו של העותר, זו הנזכרת בפיסקה א'(2), באה על סיפוקה. העתירה השניה היא לגילוי ועיון במלוא "המידע המודיעיני", אשר לטענת המשיב מצביע על מעורבותו של העותר בפלילים. החשיבות שבחומר זה לעותר היא נוכח קיום הליכים בפני שר הפנים, אשר שוקל אם לשלול את אזרחותו הישראלית של העותר. באי כוח הצדדים הסכימו שנעיין במידע האמור, ונחליט אם יש לאפשר לעותר לעיין בו, לאור תעודת חיסיון שהוצאה על ידי השר לגבי מידע זה, לדברי בא כוח המשיב. אכן, עיינו בחומר וקיבלנו הסברים לאמור בו. נחה דעתנו, שמנימוקים טובים, ובין היתר, נימוקים הנוגעים למקורות המידע ולחשש גילויים, אין לגלות את המידע האמור לעותר. ערים אנו לטענת העותר, על פיה אי גילוי החומר האמור לעיונו פוגע ביכולתו להשמיע את מלוא טענותיו בפני שר הפנים. בעניין זה, מניחים אנו שהשר, בבואו להחליט בעניינו של העותר, יתן לעובדה זו את המשקל הראוי מבלי שנחווה דעתנו ביחס לעמדה שעל השר לנקוט בעניין זה. על סמך כל האמור לעיל, העתירה נדחית. לאחר הקראת פסק דין זה, ולבקשת עורך דין שפטל, שמענו טענות נוספות של בא כוח העותר, ולא ראינו לשנות מפסק הדין כאמור. ניתן היום, יח' בתמוז התשנ"ז (23.7.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97034850. E03	[ "בג\"ץ 3485/97" ]	7,101
2,138	בבית המשפט העליון בש"א 4969/95 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : סטופ אש בע"מ נגד המשיב : יוסף סולטן הוגש/ה בקשה להעברת מקום דיון בשם המבקשת: בעצמה החלטה בהמשך להחלטתי מיום 21.10.96 אשר נמסרה למבקשת ביום 28.10.96, אני מוחקת את הבקשה. ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשנ"ז (29.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95049690. Q03	[ "בש\"א 4969/95" ]	7,103
2,140	בית המשפט העליון רע"א 6833/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים : 1. וינגרטן יוחנן 2. וינגרטן ברכה לאה נגד המשיבים : 1. מלכו יצחק - עו"ד נאמן על נכסי אבי פרומר 2. בק נחמה 3. כונס הנכסים הרשמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 31.7.96 בתיק המרצה 4571/96 שניתנה על ידי כבוד השופט י' הכט בשם המבקשים: עו"ד משה דרורי בשם המשיבים: עו"ד יוסף תוסייה-כהן החלטה 1. להרכב של שלושה. 2. לקבוע בפני ההרכב המיוחד ביום 17.12.97. 3. להקדיש לדיון 40 דקות מחולקות בשווה בין הפרקליטים. ניתנה היום, כ"ב בתמוז תשנ"ז (27.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96068330. B03 /שב	[ "רע\"א 6833/96" ]	7,106
13,161	בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 6833 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. וינגרטן יוחנן 2. וינגרטן ברכה לאה נגד המשיבים : 1. מלכו יצחק - עו"ד נאמן על נכסי אבי פרומר 2. בק נחמה 3. כונס הנכסים הרשמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית ה משפט המחוזי בירושלים מיום 31.7.96 בהמ' 4571/96 פש"ר שניתנה על ידי כבוד השופטת הכט בשם המבקשים: עו"ד משה דרורי החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתן היום כ באדר א' תשנ"ז (27.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96068330. B01	[ "רע\"א 96" ]	7,107
15,311	בית המשפט העליון רע"א 96 / 6833 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. וינגרטן יוחנן 2. וינגרטן ברכה לאה נגד המשיבים : 1. מלכו יצחק - עו"ד נאמן על נכסי אבי פרומר 2. בק נחמה 3. כונס הנכסים הרשמי בקשה להארכת מועד מטעם המשיבי ם בשם המשיבים: עו"ד יוסף תוסייה-כהן החלטה לתגובת המבקשים בתוך חמישה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ח אדר ב' התשנ"ז (6.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96068330. A02 /דז/	[ "רע\"א 96" ]	7,108
17,524	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 6833/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערערים : 1. יוחנן וינגרטן 2. ברכה לאה וינגרטן נגד המשיבים : 1. עו"ד יצחק מולכו נאמן על נכסי אבי פרומר בפש"ר ומפרק החברות גמביט המלך - השקעות בע"מ (בפירוק) ואפשר השקעות בע"מ (בפירוק) 2. נחמה בק 3. הכונס הרשמי בקשה רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 31.7.96 בתיק המרצה 4571/96 (פש"ר 1849/86, 1848/96, 1847/96) שניתנה על ידי כבוד השופטת הכט תאריך הישיבה: י"ח בכסלו התשנ"ח ( 17.12.97 ) בשם המבקשים: עו"ד משה דרורי בשם משיב 1: עו"ד יעקב מלצר בשם משיבה 2: עו"ד יוסף תוסיה-כהן בשם משיב 3: עו"ד ירון ארבל ועו"ד יונתן קירש ה ח ל ט ה בדונו בערעור על החלטת מפרק, או נאמן בפשיטת-רגל, פועל בית המשפט המחוזי בסמכות מקורית ולא בסמכות ערעורית; וממילא נתונה לו סמכות רחבה להכריע בשאלות שבעובדה - לרבות שאלות שלא הוכרעו בהחלטת המפרק או הנאמן - ולגבות את הראיות הנדרשות להכרעתו. בשאלה אם ועד כמה להתיר הבאתן של ראיות, מחליט בית המשפט על-פי שיקול-דעתו ותוך התחשבות באופי השאלות השנויות במחלוקת וכלל נסיבותיו של העניין הנתון. דין זה יפה גם לפרשתנו. משיחזור ההליך לבית המשפט המחוזי יהיה בידי המבקשים - וכן בידי יתר הצדדים - להגיש לבית המשפט את בקשותיהם להבאת ראיות, תוך פירוט הראיות ומטרת הבאתן. חזקה על בית המשפט כי בשקלו את הבקשות להבאת ראיות ייתן את דעתו לאופי המחלוקת ולייחוד הנסיבות, ובכלל זה לעובדה שהמפרק הכריע בתביעות ההדדיות שבין המבקשים לבין המשיבה 2 מבלי לעמת צדדים אלה בהליך אדוורסארי מקובל. עד להגשת בקשתם למתן רשות ערעור לא ביקשו המבקשים מבית המשפט המחוזי להתיר להם הבאת ראיה ספציפית כלשהי; והחלטת בית המשפט אינה יכולה להתפרש כסירוב לקבלת ראיות. מטעם זה, ובנתון להערותינו המקדימות, הננו מחליטים לדחות את הבקשה; ובנסיבות העניין הננו נמנעים מעשיית צו להוצאות. ניתנה היום, יח' בכסלו תשנ"ח (17.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96068330. F04	[ "רע\"א 6833/96", "פש\"ר 1849/86" ]	7,109
2,141	ב בית המשפט העליון רע"א 5144/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשת : COLGATE-PLMOLIVE COM נגד המשיבים : 1. טרופיקל-דגיל תעשיות קוסמטיקה בע"מ 2. אדיר נסטל 3. סוכנויות פ.מ.ר.ו. תבל בע"מ 4. מנשה פנחס בקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשת: עו"ד ד"ר שלמה כהן בשם המשיבים: עו"ד יעקב קלדרון החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 7 ימים מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, יב' באלול התשנ"ז (14.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97051440. E02	[ "רע\"א 5144/97" ]	7,110
8,535	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 5144/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר ה מבקשת : COLGATE-PALMOLIVE COM נגד המשיבים : 1. טרופיקל-דגיל תעשיות קוסמטיקה בע"מ 2. אדיר נסטל 3. סוכנויות פ.מ.ר.ו. תבל בע"מ 4. מנשה פנחס בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת.א. 859/97 המ' 8906/97 מיום 19.8.97 שניתנה על-ידי כבוד השופט א' שלו בשם המבקשת: עו"ד ד"ר שלמה כהן עו"ד ליעד וטשטיין בשם המשיבים: עו"ד יעקב קלדרון עו"ד רקפת פלד החלטה 1. המבקשת, חברה אמריקנית משווקת משחות שיניים ברחבי העולם ובישראל תחת סימן המסחר Colgate . החברות המשיבות מייצרות ומשווקות בישראל ובחו"ל את משחת השיניים "דנטל". 2. המבקשת הגישה תביעה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו למתן צו מניעה המורה למשיבים לחדול מכל ייצור ושיווק משחות שיניים, באריזות ובשפופרות בעיצוב ובצבעים, הדומים מאד לטענתה, למשחות אותן היא משווקת. בגדר תביעה זו, עתרה המבקשת למתן צו-מניעה זמני כאמור לעיל, וכן בבקשה למנות את בא-כוח המבקשת להיכנס לחצרי המשיבים ולתפוס את משחות השיניים שברשותם. בקשותיה של המבקשת נענו אך בחלקן. בית-המשפט הורה על תפיסת משחות השיניים של המשיבים המיועדות לילדים, אולם באשר ליתר משחות השיניים דחה בית-המשפט את הבקשה לאחר שמצא על-יסוד הראיות שבאו בפניו, כי קיימים הבדלים בין המרכיבים השונים באריזות ובשפופרות של משחות השיניים אותן מייצרים ומשווקים המשיבים לבין אלה של המבקשת המאפשרים לצרכן להבחין בין מוצרי המשיבים למוצריה של המבקשת. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור. לא מצאתי בבקשה זו ממש. 3. הצו לו עותרת המבקשת, לא נועד להקפיא את המצב הקיים, אלא למעשה הוא מעניק למבקשת את הסעד שביקשה בתביעתה. בנסיבות אלה הייתה חייבת המבקשת להציג תשתית ראייתית מלאה המוכיחה כי האריזות והשפופרות של משחות השיניים אותן מייצרים ומשווקים המשיבים הן חיקוי של האריזות אותן מייצרת ומשווקת המבקשת, הגורם להטעיית הצרכנים. ראו לאחרונה: רע"א 5030/97 Mills Inc Genera l נ' משובח תעשיות מזון בע"מ ואח' (טרם פורסם). כאמור, בענייננו קבע בית-המשפט המחוזי כי העיצוב של האריזות והשפופרות של המבקשת ושל המשיבים אינו דומה באופן העשוי להטעות את הלקוחות, למעט אריזות ושפופרות של משחות השיניים מסדרת ג'וניור המיועדת לילדים, שלגביהן ניתן כאמור צו-מניעה זמני. לנוכח ממצאים אלה אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי. הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח. ניתנה היום, כג אלול תשנ"ז (25.9.97) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051440. L05	[ "רע\"א 5144/97", "רע\"א 5030/97" ]	7,111
11,133	ב בית המשפט העליון רע"א 5144/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשת : COLGATE-PALMOLIVE COM נגד המשיבים : 1. טרופיקל-דגיל תעשיות קוסמטיקה בע"מ 2. אדיר נסטל 3. סוכנויות פ.מ.ר.ו. תבל בע"מ 4. מנשה פנחס בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 19.8.97 בתיק המ' 8901/97 שניתנה על ידי כבוד השופט א' שלו בשם המבקשת: עו"ד ד"ר שלמה כהן בשם המשיבים: עו"ד יעקב קלדרון החלטה מתוקנת החלטה זו באה במקום החלטתי מיום 14.9.97: 1. הוחלט שהבקשה לרשות לערער ( להלן: הבקשה ) מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך שבעה ימים מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, יט' באלול התשנ"ז (21.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97051440. E03	[ "רע\"א 5144/97" ]	7,112
13,866	בית המשפט העליון רע"א 5144/97 - 1 בפני: כבוד השופט ת' אור המערער: OLGATE-PALMOLIVE CO MPANY נגד המשיבים : 1. טרופיקל-דגיל תעשיות קוסמטיקה בע"מ 2. אדיר נסטל 3. סוכנויות פ.מ.ר.ו. תבל בע"מ 4. מנשה פנחס בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 19.8.97 בהמ' 8901/97 שניתנה על ידי השופט א. שלו בשם המבקשת: עו"ד שלמה כהן, עו"ד ליעד ווטשטיין החלטה לאחר עיון בבקשה לעכוב ביצוע על נספחיה, נחה דעתי שאין להיעתר לה והיא נדחית בזה. תשלים נא המבקשת את הליכי הערבון, שאז תדון בקשתה לרשות ערעור בכל ההקדם. ניתן היום כח באב תשנ"ז (31.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051440. E01	[ "רע\"א 5144/97" ]	7,113
2,142	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7632/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. אבו גאליה אחלאם 2. אבו גאליה עיד סאלם 3. אבו גאליה - אבו סאלח מייסא 4. אבו גאליה מוסא ארחים 5. עבד אללטיף מוחמד חסונה 6. חיתאם אברהים וושאחי נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנכ"ל משרד הפנים 3. מנהל הלשכה האזורית למינהל אוכלוסין עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. להעביר להרכב של שלושה. 2. לתגובת המשיבים בכתב. 3. ההרכב ידון גם בעתירה לצו ביניים. 4. לקבוע בהקדם. ניתנה היום, כ"ו בכסלו תשנ"ח (25.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97076320. J01	[ "בג\"ץ 7632/97" ]	7,114
34,368	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7632/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כב' השופט י' גולדברג העותרים : 1. אבו גאליה אחלאם 2. אבו גאליה עיד סאלם 3. אבו גאליה אבו סאלח מייסא 4. אבו גאליה מוסא ארחים 5. עבד אללטיף מוחמד חסונה 6. חיתאם אברהים וושאחי נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנכ"ל משרד הפנים 3. מנהל הלשכה האזורית למינהל אוכלוסין עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כו בשבט תשנ"ח (22.2.98) בשם העותרים : עו"ד חוסיין גנאיים בשם המשיבים : עו"ד דינה זילבר פסק-דין העתירה נמחקת. ניתן היום כג בשבט תשנ"ח (19.2.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97076320. B03	[ "בג\"ץ 7632/97" ]	7,115
2,143	ב בית המשפט העליון רע"א 6367/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשת : צוק אור בע"מ נגד המשיבים : 1. קאר סקיוריטי בע"מ 2. ז'קלין סעדה 3. ארז מרשנסקי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 29.9.97 בת"א 2885/87 המרצה 4227/96 שניתנה על ידי כבוד השופט טלגם החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, כ' בחשון התשנ"ח (20.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97063670. E01	[ "רע\"א 6367/97" ]	7,116
18,574	ב בית המשפט העליון רע"א 6367/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשת : צוק אור בע"מ נגד המשיבים : 1. קאר סקיוריטי בע"מ 2. ז'קלין סעדה 3. ארז מרשנסקי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 6.3.97 בת"א 2885/87 המ' 3816/96 והמ' 4227/96 שניתנה על ידי כבוד השופט מ' טלגם בשם המבקשת: עו"ד י' קלדרון בשם המשיבים: עו"ד א' טיטונוביץ החלטה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שלא ליתן למבקשת ארכה להגשת כתב תביעה מתוקן. עיינתי בהשתלשלות העובדות הנוגעות להגשת כתב תביעה מתוקן על ידי המערערת, כעולה מהבקשה על נספחיה ומתגובת המשיבים, ונחה דעתי שאין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא ליתן את הארכה המבוקשת. כפי שציין בית המשפט המחוזי, לא נמצא טעם - ובודאי לא טעם מיוחד - שיצדיק את האיחור הרב בהגשת כתב התביעה המתוקן - כעבור כשנה מיום שהותרה הגשתו. לטענת המבקשת, כאילו צירוף כתב תביעה מתוקן לבקשה לתיקון כתב התביעה מהווה הגשת כתב תביעה מתוקן, אין יסוד, נוכח הוראות תקנה 93 לתקנות סדר הדין האזרחי. מה גם, שכתב התביעה המתוקן אותו ביקשה המבקשת להגיש הוא בנוסח שונה מכתב התביעה אשר צורף לבקשה לתיקון כתב התביעה. הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח. ניתנה היום, ו' בשבט התשנ"ח (2.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97063670. E02	[ "רע\"א 6367/97" ]	7,117
6,197	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5412/95 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. צבאח חמדאן 2. רבחי דארי 3. דרויש אחמד נגד המשיבים : 1. יו"ר הועדה המקומית לתכ' ובניה 2. מ"מ ראש עיריית ירושלים 3. הועדה המקומית לתכ' ובניה - ירושלים 4. שופטת בית משפט המחוזי , גב' רות אור דיון מקדמי בעתירה החלטה המזכירות מתבקשת לקבוע עתירה זאת לדיון בפני הרכב ביום 30.12.97. ניתנה היום, ל' בתשרי תשנ"ח (31.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95054120. I05	[ "בג\"ץ 5412/95" ]	7,119
23,750	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5412/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. צבאח חמדאן 2. רבחי דארי 3. דרויש אחמד נגד המשיבים : 1. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים 2. מ"מ ראש עירית ירושלים 3. הועדה המקומית לתכנון ובניה - ירושלים 4. שופטת בית משפט המחוזי בירושלים בקשה מוסכמת למחיקת העתירה בשם העותרים: עו"ד תאופיק ג'בארין החלטה העתירה נמחקת. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ל' בכסלו התשנ"ח (29.12.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95054120. A06 /דז/	[ "בג\"ץ 5412/95" ]	7,120
2,145	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 3446/94 רע"א 3698/94 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערערים : 1. מטרסו אמנון ואילנה 2. בן חיים פרידה 3. מזרחי אברהם ופרידה 4. גיביץ מאירה ונחום 5. מלמד שלמה ושולמית נגד המשיבים : 1. ליקרמן (ויסוסר) ברוריה 2. ויסוסר דוד 3. ויסוסר אילן 4. דלאל דפנה 5. ויסוסר יוסף 6. רק (ויסוסר) פסיה 7. רק מרדכי 8. כוכבי השרון בע"מ (בפירוק) ע"י כונס הנכסים 9. חיים קירשנבוים בפש"ר ע"י הנאמן 10. פורמלי - עדני דן 11. פורמלית - עדני אילנה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.6.94 בת.א. 189/87 המרצות מיוחדות: 1442/92, 2711/93, 2031/93, 676/93 שניתנה על-ידי כבוד השופט וינוגרד תאריך הישיבה: ט' באדר ב התשנ"ז ( 18.03.97 ) בשם המערערים : עו"ד אייזן הלן בשם המשיבים 1-5: עו"ד ליאורה פולצ'ק בשם המשיבים 6-7: עו"ד יצחק פרויינד בשם כונס הנכסים של כוכבי השרון בע"מ: עו"ד זינגל פסק-דין 1. ב"כ הצדדים הסכימו להצעת בית המשפט לפיה ייקבע הסכום שישלמו המערערים, על-ידי בית משפט זה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד1984-. 2. לצורך הכרעה בנשוא האמור, ניתנה לב"כ הצדדים ההזדמנות להוסיף ולהשלים טיעונם בעל-פה. 3. לאחר שקראנו בעיון את החומר שהוגש לנו בכתבי טענות הצדדים על כל נספחיהם ולאחר ששמענו השלמת טיעון של ב"כ הצדדים כאמור, אנו מחליטים כדלקמן: א) השופט קמא הטיל על רוכשי הדירות השתתפות בהוצאות בשיעור של 10% משווי יחידות הדיור שחולקו לשלוש קבוצות: (1) דירות בשווי של 250,000$. (2) דירות בשווי של 180,000$. (3) דירות בשווי של 350,000$. ב) אנו מחליטים על פי אותה חלוקה כי: בעלי דירות מקבוצה (1) ישלמו 10,000$ כל אחד. בעלי דירות מקבוצה (2) ישלמו 7,200$ כל אחד. בעלי דירות מקבוצה (3) ישלמו 14,500$ כל אחד. ג) התשלום ייעשה בשקלים לפי השער היציג של הדולר ביום ביצועו. ד) אין צו להוצאות. ניתנה היום, ט' באדר ב' תשנ"ז (18.3.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי חז344694/ 94034460. J02	[ "רע\"א 3446/94", "רע\"א 3698/94" ]	7,121
2,147	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 2223 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקשים : סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ בן חנוך חגי נגד המשיב : סלמן אייל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת.א. 788/94 שניתנה ביום 13.3.97 על ידי כבוד השופטת הכט בשם המבקשים: מ' בלטר ואח' בשם המשיב: עו"ד ש.ז. פונדמינסקי ואח' ה ח ל ט ה 1. המשיב הגיש תביעה נגד המבקשים בבית המשפט המחוזי בירושלים לפצותו עבור נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים. במהלך הדיון דחה בית המשפט המחוזי את בקשותיה של באת כוח המבקשים להתיר לה להגיש מסמכים מסוימים ולהציג שאלות לפסיכיאטר דר' י' אבני, מומחה רפואי שהעיד במשפט, אך לא שימש כמומחה רפואי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975- (להלן - "החוק"). המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על ההחלטות. המשיב השיב על הבקשה. 2. המסמך הראשון שבו מדובר הוא תיק השיקום של המשיב מבית החולים הדסה הר הצופים. בית המשפט התיר את הגשתו "אך ורק לצורך הכרעה בשאלה אם התובע צרך סמים בעבר, אם לאו". המסמך השני אף הוא מתוך תיק השיקום הנזכר, וענינו תוצאות בדיקה שנבדק התובע על ידי דר' אבני אחרי התאונה. בעניין זה נקבע בין היתר, כי "המסמך שמבוקש להגיש אותו הוא חלק מ-נ5/" (הכוונה לתיק השיקום הנזכר- י.ט.) "ואין צורך בכפילות". המסמך השלישי הוא העמוד הראשון מתוך תיק האשפוז של המשיב בבית החולים הדסה עין כרם ("כרטיס קבלת חולה") אשר לפי הרשום בו - המיוחס על ידי באת כוח המבקשים לאשת המשיב - הוא נרקומן מזה שנים. הבקשה להגישו נדחתה מן הטעם ש"לנתבעת היתה הזדמנות לחקור ולעמת את האשה על הנאמר במסמך זה". בקשה להציג לדר' אבני את השאלה מה מצא בבדיקה שבדק את המשיב אחרי התאונה נדחתה מן הנימוק ש"מה שנמצא רשום בדו"ח". כמו כן נפסלה שאלה שהוצגה לדר' אבני בה התבקשה התיחסותו לדבריו של אחד המומחים הרפואיים שמונו, פרופ' א' שלו, בחוות דעתו, לפיהם בדיקתו של דר' אבני היתה בגדר "התרשמות קלינית" ולא בגדר "ממצאי אבחון נוירופסיכולוגיים", ולפיכך לא שם לב לליקויים שונים אצל המשיב. הנימוק לפסילה היה שאין זאת הדרך לתקוף חוות דעתו של מומחה רפואי וכי "אם מתוך חקירת פרופ' שלו יתברר כי בדיקה נוירופסיכולוגית היתה חיונית והוא לא ערך אותה או התעלם ממדיקה כזו, הוא יתבקש לחזור ולבדוק את חוות דעתו". 3. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי. כפי שמתברר טרם נחקרו המומחים הרפואיים על חוות דעותיהם. במהלך החקירות תוכל באת כוח המבקשים להציג להם שאלות וכן לבקש את התייחסותם למסמכים בעניינים שאותם היא מבקשת להבהיר או להוכיח, וזאת, כמובן, בכפיפות להוראות החוק ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז1986-. כן תהיה רשאית להעלות בבוא העת את השגותיה נגד החלטותיו הנדונות של בית המשפט המחוזי במסגרת הערעור על פסק הדין. 4. הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא ייפסקו הוצאות. ניתנה היום, כ"ו בסיון תשנ"ז (1.7.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "רע\"א 97" ]	7,123

99,155

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3237/97 - ט' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר : מיסר מוחמד סנדוקה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לתכנון מקומי ביו"ש 2. ועדת המשנה לפקוח על הבניה ביו"ש 3. מועצת התכנון העליונה ביו"ש בקשה להארכת מועד להגשת תגובה מטעם פרקליטות המדינה החלטה המועד להגשתה של תגובת המשיבים יהיה 15.10.2001. היום, כ"ד בתמוז תשס"א (15.7.01). ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 97032370. G19 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

[ "בג\"ץ 3237/97" ]

6,995

100,874

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3237/97 - י' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר : מיסר מוחמד סנדוקה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לתכנון מקומי ביו"ש 2. ועדת המשנה לפקוח על הבניה ביו"ש 3. מועצת התכנון העליונה ביו"ש בקשה המשיבים להארכת מועד להגשת תגובה החלטה כמבוקש. היום, ל' תשרי תשס"ב (17.10.2001). ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 97032370. G20 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

[ "בג\"ץ 3237/97" ]

6,996

103,088

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3237/97 - ח' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר ת: מיסר מוחמד סנדוקה נגד המשיבות : 1. ועדת המשנה לתכנון מקומי ביו"ש 2. ועדת המשנה לפקוח על הבניה ביו"ש 3. מועצת התכנון העליונה ביו"ש בקשה להארכת מועד להגשת תגובה מטעם פרקליטות המדינה החלטה כמבוקש. היום, י"ג בניסן תשס"א (6.4.2001). ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 97032370. G18 /צש נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

[ "בג\"ץ 3237/97" ]

6,997

182,836

בבית המשפט העליון בג"ץ 3237/97 - ג' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר: סנדוקה מיסר נ ג ד המשיבים: 1. ועדת המשנה לתכנון מקומי ביו"ש 2. ועדת המשנה לפקוח על הבניה ביו"ש 3. מועצת התכנון העליונה ביו"ש בקשה להארכת מועד מטעם המשיבים מיום 15.11.04 החלטה לבקשת באת-כוח המשיבים מיום 15.11.04 אני מחליט להאריך את התקופה שנקצבה להגשת תגובתם המשלימה של המשיבים ב-4 חודשים נוספים. צו-הביניים שניתן ימשיך לעמוד בתוקפו עד להודעה אחרת. בתיתנו דעתנו לכך שהעתירה הוגשה לבית-המשפט ביום 27.5.97 - דהיינו לפני למעלה משבע שנים וחצי - תמהני מה עשויים להוסיף 4 חודשים למשיבים. היום, ג' בכסלו תשס"ה (16.11.04). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97032370_G23.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 3237/97" ]

6,998

203,003

בבית המשפט העליון בג"ץ 3237/97 בפני: כבוד הרשם עודד שחם העותר: מיסר מוחמד סנדוקה נ ג ד המשיבים: 1. ועדת המשנה לתכנון מקומי ביו"ש 2. ועדת המשנה לפקוח על הבניה ביו"ש 3. מועצת התכנון העליונה ביו"ש החלטה התיק מצוי בבית המשפט פרק זמן ניכר בלא שהטיפול בו מתקדם. במצב זה אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק שבכותרת. צווי בינים שניתנו בתיק, אם ניתנו, נותרים בעינם. כל אחד מהצדדים יהיה רשאי לפנות בבקשה לחידוש ההליכים, ובמקרה כזה יחודשו ההליכים ללא דיחוי. ניתנה, ‏ב' טבת, תשס"ה (14.12.2004). עודד שחם רשם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97032370_K24.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 3237/97" ]

6,999

2,090

בית המשפט העליון בש"א 97 / 1747 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: בן ארי מימי נגד המשיבות : 1. אליהו חברה לביטוח בע"מ 2. הסנה חברה לביטוח בע"מ בקשה ל איחוד הדיון בת.א. 166/84 שבבית המשפט המחוזי בת"א-יפו ובת.א. 1617/94 שבבית המשפט המחוזי בחיפה בשם המבקשת: עו"ד ישראל יונגר בשם משיבה 1: עו"ד עידו אמגור בשם משיבה 2: עו"ד אילן ירון החלטה בקשה לאיחוד הדיון בשתי תביעות שהוגשו על-ידי המבקשת בעניינים שונים, במועדים שונים ובבתי משפט שונים. 1. בשנת 1984 הגישה המבקשת נגד הסנה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הסנה") תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מתאונת דרכים אשר ארעה ביום 22.5.82. תביעה זו הוגשה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.א. 166/84). בשנת 1994 הגישה המבקשת נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "אליהו") תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מתאונת דרכים אשר אירעה ב1.9.94-. תביעה זו הוגשה בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 1617/94). 2. לטענת המבקשת,, הסתבר לה לאחרונה, בעקבות הגשת חוות דעת מומחה בת.א. 166/84, ובעקבות תשובות מומחה אחר לשאלות שהופנו אליו במסגרת ת.א. 1617/94, כי ייתכן שקיים קשר סיבתי בין שתי התאונות גם יחד לבין פגיעות מסוימות מהן היא סובלת. לפיכך חוששת המבקשת, כי אם תתנהל כל תביעה בנפרד תגלגל כל אחת מן הנתבעות על רעותה את האחריות לנזק והמבקשת עלולה לצאת ניזוקה, כתוצאה מהחלטות סותרות. 3. המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן מצויים שני ההליכים בשלב מתקדם למדי ואיחוד ההליכים יחייב חזרה על הליכים רבים שכבר ננקטו - שכן לא ניתן לחייב כל אחת מן המשיבות בהחלטות שניתנו שלא על דעתה. עוד טוענות המשיבות, כי, במסגרת ת.א. 1617/94 הושגו הסכמות בין המבקשת לאליהו, הסכמות העומדות בסתירה לעמדתה של הסנה, ולפיכך לא ניתן יהיה לאחד את הדיון בלא לקפח מי מן הצדדים או בלא לקבוע ממצאים עצמאיים, וייתכן גם סותרים, לגבי חבות כל אחת מן המשיבות. המשיבות מוסיפות וטוענות, כי איחוד הדיון יסרבל את הדיון ויאריך אותו שלא לצורך, וכי משבחרה המבקשת להגיש את תביעותיה ולנהלן משך זמן בשתי ערכאות שונות אין לה אלא להלין על עצמה. עוד טוענות המשיבות, כי לא נתקיימו בבקשת המבקשת העילות המאפשרות את איחוד הדיון. 4. לאחר שעיינתי במסמכים שבפני החלטתי לדחות את הבקשה. אכן, הגם שאין זהות בין שני ההליכים קיימת זיקה ביניהם וחששה של המבקשת, כי ייקבעו בעניינה ממצאים סותרים על ידי ערכאות שונות אינו מופרך. עם זאת, נוכח הזמן הרב שחלף מאז פתחה המבקשת בהליכים ונוכח ההתפתחויות הדיוניות בהליכים אלה, ספק רב הוא אם כיום יביא איחוד הדיון לייעול הדיון ולמיצויו. בהתחשב בכך, בהתחשב בעובדה שהמבקשת היא שיזמה את נקיטת ההליכים בפני ערכאות שונות ואת בקשת האיחוד הגישה רק כשלוש שנים לאחר פתיחת ההליך המאוחר יותר, ובהתחשב בהתנגדות המשיבות לבקשה החלטתי לדחות את הבקשה. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ז באייר התשנ"ז (3.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017470. A02 /דז/

[ "בש\"א 97" ]

7,000

9,529

בית המשפט העליון בש"א 97 / 1747 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: בן ארי מימי נגד המשיבים : 1. "אליהו" חברה לביטוח בע"מ 2. "הסנה" חברה לביטוח בע"מ בקשה לאיחוד הדיון בשם המבקשת: עו"ד ישראל יונגר החלטה לתגובת המשיבים בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ט"ו אדר ב' התשנ"ז (24.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017470. A01 דז/

[ "בש\"א 97" ]

7,001

2,091

ב בית המשפט העליון רע"א 4054/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : רמדאני מונזר נגד המשיב ים : חזן רפי ו-12 אח' הוגש הליך בשם המערער: בעצמו החלטה החלטתי מיום 3.6.97 לא נמסרה למבקש בשל כך שדבר הדואר "לא נדרש". בנסיבות אלה, אין מנוס מסגירת התיק, וכך אני מורה. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96040540. O02

[ "רע\"א 4054/96" ]

7,002

9,514

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 96 / 4054 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש: רמדאני מונזר נגד המשיב : חזן רפי ו-12 אח' החלטה בתיק זה לא שולמה האגרה ולא הופקד ערבון. בקשה לפטור מתשלום האגרה ומחובת הפקדת ערבון אשר הוגשה, לא טופלה משום מה. על ב"כ המבקש להודיע לבית-המשפט אם הוא עדיין מעוניין בבירור הבקשה לרשות ערעור. ההודעה תוגש תוך 5 ימים מיום קבלת ההחלטה. על-פי האמור בהודעה, אדון בבקשות הפטור שבפני. לא תוגש הודעה, תימחק הבקשה מחוסר מעש. ניתנה היום, כ"ז באייר התשנ"ז (3.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96040540. Q01

[ "רע\"א 96" ]

7,003

2,092

בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 8472 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים: 1. ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י 2. לשכת המס של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נגד משיבים : 1. מושב שיתופי מולדת אגודה חקלאית שיתופית בע"מ 2. קיבוץ בית השיטה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בהמ' 2920/96 בת.א. 367/96 שניתנה ביום 17.10.96 על ידי כבוד השופט אמינוף בשם המבקשים: עו"ד אילן בן חיים החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבות תגשנה תשובתן לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתן היום כג באדר א' תשנ"ז (2.3.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084720. B01

[ "רע\"א 96" ]

7,004

18,217

ב בית המשפט העליון רע"א 96 / 8472 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשות: 1. ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י 2. לשכת המס של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ ג ד המשיבות: 1. מושב שיתופי מולדת 2. קיבוץ בית השיטה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 17.10.96 בתיק המרצה 2920/96 שניתן על ידי כבוד השופט א' אמינוף בשם המבקשות: עו"ד י' גוטמן בשם המשיבות: עו"ד א' צור פסק - דין בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אמינוף) מיום 17.10.96, בתיק המרצה 2920/96 , בה הוטל עיקול על נכס מקרקעין הידוע כגוש 15036 חלקה 74. 1. לבית משפט קמא הוגשה תובענה על ידי שתי אגודות שיתופיות חקלאיות, מושב שיתופי מולדת וקיבוץ בית השיטה ("המשיבות"). התובענה הופנתה נגד ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ("ההסתדרות הכללית"), קופת חולים של ההסתדרות הכללית , ולשכת המס של ההסתדרות הכללית ("לשכת המס"), הן המבקשות בהליך שבפני. בגידרה של תובענה זו, הגישו המשיבות בקשה להטלת עיקול על זכויותיה של לשכת המס בנכס מקרקעין הידוע כגוש 15036 חלקה 74, הוא הבנין בו שוכנים משרדיה של לשכת המס בטבריה ("הנכס"). הנכס אינו רשום בספרי המקרקעין על שם מי מן הנתבעות בתובענה. הוא רשום על שם חברה בשם נל"ה נכסי לשכות המס של ההסתדרות הכללית בע"מ ("נל"ה"). למען שלמות התמונה יצויין, כי בסוף שנת 1995 חלו שינויים בחברת נל"ה. שם החברה שונה, ועתה היא נקראת קרן הרווחה של ההסתדרות החדשה בישראל בע"מ ("קרן הרווחה"). חל שינוי גם במבנה האחזקות של המניות בחברה. עד סוף שנת 1995 שלטה בחברה חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ ("חברת העובדים"), שהיא אגודה שיתופית אשר יש לה זיקה הדוקה להסתדרות הכללית. עתה מחזיקים במניותיה של קרן הרווחה שבעה גופים, ובהם ההסתדרות הכללית, חברת העובדים, חברת נאמנות של חברת העובדים בע"מ, קרן השקעות של חברת העובדים בע"מ , חברה בשם השקעות עובדים בע"מ, עמותה בשם תנופה לצמיחה, וחברה בשם מרכז משען בע"מ. 2. בית המשפט נעתר לבקשה להטיל את העיקול. הוא עשה כן, חרף העובדה שהנכס אינו רשום על שמן של מי מן הנתבעות. בית המשפט ציין, כי מראשי התיבות המרכיבים את שמה של נל"ה עולה, כי החברה הוקמה על ידי לשכת המס כדי שתחזיק בנכסיה. בית המשפט עמד על כך, כי שמה החדש של החברה מלמד על כך שמדובר ב"גוף הסתדרותי בעל קשר ישיר למשיבות". עוד ציין בית המשפט, כי מחוקת ההסתדרות הכללית עולה כי היא פועלת "באמצעות תאגידים אשר הינם נפרדים ממנה מבחינה פורמלית בלבד". מכך הסיק, כי "כל דרך פעולתה של ההסתדרות היא פעילות מעין קונצרנית". בהקשר זה, ציטט בית המשפט מחוקתה של חברת העובדים, בה נאמר כי מטרותיה הן, בין השאר, "לעזור להגשמתן של מטרות חברתיות בתחום החינוך, הבריאות, ההגנה על זכויות העובד, הרווחה, התרבות ומטרותיה האחרות של ההסתדרות ....... ולשם כך להעמיד את נכסי חברת העובדים שנוצרו על ידי השתתפות החברים בהון האגודה ורווחיה המצטברים לרשות ההסתדרות לשם הגשמת מטרותיה, ובלבד שהעמדת הנכסים כאמור לא תמנע מן האגודה את היכולת לעמוד בכל התחייבויותיה בהגיע מועד קיומן". בית המשפט ציין, כי השינוי בשמה של נל"ה, או בחלוקת המניות בה, אין בו כדי למנוע את הטלת העיקול. הוא ציין, כי אין משמעות לשמה של החברה אשר אוחזת בנכס, שכן היא שייכת להסתדרות הכללית. בהקשר זה הוסיף בית המשפט, כי לא הוצג נסח המעיד על שינוי בבעלות בנכס בעקבות השינוי בשם החברה. בית המשפט העיר עוד, כי חברת נל"ה או קרן הרווחה של ההסתדרות לא פנו לבית המשפט בענין העיקול, ומצא בכך סיוע למסקנתו כי החברות האמורות, והמבקשות בענייננו, "אחת הן". בית המשפט סבר, כי במצב דברים זה יש להרים את המסך מעל חברת נל"ה, ולהעתר לבקשה להטלת העיקול על הנכס. נגד החלטה זו של בית משפט קמא מופנית הבקשה לרשות לערער שבפני. 3. החלטתי לדון בבקשה כבערעור, ולקבל את הערעור על החלטתו של בית משפט קמא. הבסיס הנורמטיבי בו נטועה החלטתו של בית משפט קמא הוא הדוקטרינה של הרמת מסך. בית משפט זה טרם קבע הלכה סדורה לגבי הנסיבות בהן ניתן להתעלם מקיומן הנפרד לכאורה של חברות שונות באשכול חברות, ולגבי המודל המשפטי המאפשר התעלמות כזו. לענין זה קיימים מודלים משפטיים אחדים, ובהם מודל של הרמת מסך בין החברות באשכול החברות, ומודל של שליחות בין החברות (ראו מ' בן יאיר, " הרמת מסך באשכול חברות", קובץ הרצאות במשפט האזרחי מאת השופט מיכאל בן יאיר בעמודים 42 - 47)). אך תהא העמדה הנורמטיבית אשר תהא - ואין צורך שאנקוט עמדה בשאלה זו בענין שבפני - אין חולק כי בית המשפט יוכל להפעיל דוקטרינות משפטיות אלה רק בהתקיים תנאים עובדתיים מסויימים. עומד על כך י' כהן בספרו דיני חברות (כרך א' ) ( תל אביב, 1988). בדונו במודל השליחות, אומר המחבר כי ".....השאלה האם חברה היא שלוחת בעלי מניותיה היא שאלה עובדתית, אשר יש לדון בה בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה. השליטה כשלעצמה, ואפילו שליטה אבסולוטית בכל מניות החברה, אינה הופכת את זו האחרונה לשלוחת בעלי המניות" (בעמוד 238). ואמנם, בן יאיר עומד בספרו הנ"ל (בעמוד 47) כי המסקנה בדבר התקיימותם של יחסי שליחות בין חברה אם לבין חברה בת באשכול חברות מעוגנת בנתונים עובדתיים שונים, ובהם בשאלה מי מינה את מנהלי העסקים של החברה הבת; האם החברה האם היא המוח המפעיל של העסק; האם רווחי העסק של החברה הבת מופקים ממומחיותה ושיקול דעתה של החברה האם; האם החברה האם שולטת בעסקיה של החברה הבת; האם החברה האם היא בעלת יכולת החלטה לגבי הונה של החברה הבת והאם שליטתה של החברה האם בחברה הבת היא אפקטיבית ומתמדת. באופן דומה, גם הרמת מסך מותנית בקיומה של יסודות עובדתיים מסויימים - קיומה של יחידה כלכלית אחת, זהות בבעלי המניות והמנהלים בתאגידים השונים, ושליטה מלאה של חברת האם בחברה הבת כדי שלילת רצונה העצמי של החברה הבת (שם, בעמוד 43). המבחן הוא האם החברה הבת מהווה מכשיר או צינור לפעולותיה של החברה האם (שם, בעמוד 44). גם כאן, נדרשת מעצם טיבם של יסודות אלה הנחה של תשתית עובדתית מפורטת לענין היחס בין התאגידים העומדים לדיון. 4. האם המשיבים הניחו תשתית המבססת את קיומם של יסודות אלה? אני סבור, כי התשובה היא בשלילה. (א) נקודת המוצא לענין זה היא, כי יש לבחון את מצב הדברים בתאגידים הרלוונטיים בעת הגשת הבקשה לעיקול - קרי, לאחר השינוי המבני הנזכר לעיל שנעשה בנל"ה. השאלה היא, האם הובאו ראיות המלמדות, כי קרן הרווחה של ההסתדרות הכללית, במבנה פעילותה הקיים, מקיימת בפועל יחס של יחידה כלכלית אחת עם ההסתדרות, בהתאם למשתנים האמורים. לענין זה, איני מייחס משקל לעובדה שבספרי המקרקעין רשומה כבעלים בקרקע חברה נל"ה בע"מ, שהרי "שינוי שמה של חברה לא יפגע בכל זכות או חובה שלה"(סעיף 37(ג) לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג 1983), ו"קיימת רציפות בזכויותיה וחובותיה" של החברה לאחר שינוי שמה (כהן בספרו הנ"ל, בעמוד 264). מכאן, כי לענייננו ניתן לראות את הנכס כשייך לקרן הרווחה. (ב) אוסיף, כי לא הובאו נתונים מפורטים על היחסים בין לשכת המס לבין קרן הרווחה. מן החומר עולה, כי לשכת המס אינה מחזיקה במניות כלשהן של נל"ה. הנתון העיקרי שהובא הוא העובדה ששמה של נל"ה - נכסי לשכת המס - מרמז על זיקה בינה לבין לשכת המס. נתון נוסף עולה מדברים שנאמרו על ידי בא כוחן של ההסתדרות הכללית ושל לישכת המס, עורך דין בן חיים, בהליך אחר (נספח ב' לתשובת המשיבים), אשר לפיהם הבניינים של לשכות המס התקבלו בעבר בהשאלה מנל"ה. על פי המבחנים שעליהם עמדתי לעיל, גם בעובדה זו לא ניתן לעגן את המסקנה כי יש להרים את המסך בין לשכת המס לבין נל"ה. זאת ועוד, אין בדברים אלה התייחסות למצב היחסים שבין קרן הרווחה לבין לשכת המס. אדרבא, נספח ב' האמור לתשובת המשיבים מסתיים בנקודה בה פונה עו"ד בן חיים למצב כיום, לאחר שהוקמה קרן הרווחה. במצב דברים זה, לא הונחה תשתית לטענה כי יש להרים את המסך בין לשכת המס לבין קרן הרווחה. (ג) הדיון, אם כן, מתמקד ביחסים שבין קרן הרווחה לבין ההסתדרות הכללית. בחומר אותו מציגות המשיבות אין תשובה ברורה לגבי טיבם ומהותם של יחסים אלה. אין בחומר זה כדי לבסס את היסודות הנדרשים לצורך ביצוע הרמת מסך או לצורך קביעה כי קיימים בין תאגידים אלה יחסי שליחות. אכן, עולה מן החומר כי ההסתדרות הכללית עצמה היא בעלת מניות בקרן הרווחה. עולה מן החומר עוד, כי לחברות המחזיקות במניות של קרן הרווחה יש קשר לחברת העובדים. גם משמן של חלק מן החברות - חברת נאמנות של חברת העובדים, קרן השקעות של חברת העובדים - עולה כי יש ביניהן לבין חברת העובדים קשר. מן החומר עולה גם, כי קיימים קשרי גומלין בין אחדות מן החברות המחזיקות במניות של קרן הרווחה, וכי קיים מבנה של החזקות צולבות בין חברות אלה. עולה מן החומר גם, כי מרכז משען היא חברה בשליטה של חברת העובדים, וכי להסתדרות הכללית מעורבות בניהולה של עמותת "תנופה לצמיחה". אוסיף עוד, כי ממסמכי היסוד של חברת העובדים עולה כי מוסדות מרכזיים של חברת העובדים - הועידה הכללית, המועצה והמינהלה - הם מוסדות של ההסתדרות הכללית , וכי המינהלה בוחרת במוסד המבצע של חברת העובדים, הוא הועדה המנהלת(סעיפים21(א) (7) ו - 21(ב) (2) לחוקת חברת העובדים). הועדה המנהלת כפופה להוראות של המינהלה (סעיף 21(ב) (3)). אך נתונים אלה, גם בהתלכדם יחדיו, אינם מלמדים כי בפועל קרן הרווחה של ההסתדרות הכללית מנוהלת על ידי ההסתדרות הכללית עצמה, או אפילו כי היא מנוהלת בפועל על ידי חברת העובדים. נתונים אלה לא מלמדים כי ההסתדרות הכללית או חברת העובדים שולטות בקרן הרווחה באופן שקרן הרווחה היא מכשיר בידיהן, או כי נשלל כוח רצונה. הם לא מלמדים על כך, שלהסתדרות הכללית או לחברת העובדים יש יכולת שליטה אפקטיבית בקרן הרווחה. למעשה, מן החומר שבפנינו לא עולה כל מסקנה לענין אופן ניהולה בפועל של קרן הרווחה . אין זה ברור גם, האם חמישה עשר המנהלים שמונו לקרן הרווחה בתחילת שנת 1996 (ראו נספח ג' לבקשה לרשות לערער) , הם מנהלים או נושאי מישרה בהסתדרות הכללית או בחברת העובדים. הנתונים אינם מלמדים מה נעשה ברווחיה ונכסיה של קרן הרווחה ומי מחליט על כך. על כן, איני סבור כי המשיבות הניחו תשתית ראייתית אשר די בה כדי לעגן קביעה מושכלת כי יש להרים את המסך בין ההסתדרות הכללית לבין קרן הרווחה, או כי קיימים קשרי שליחות בין גופים אלה. בתוך כך, אין בנתונים אלה אפילו כדי לבסס הרמת מסך או יחסי שליחות בין חברת העובדים לבין קרן הרווחה. אעיר, כי מסקנתי זו אינה משתנה לאחר עיון במבוא לדו"ח של מבקר ההסתדרות הכללית לגבי נל"ה , נספח ב1' לתשובת המשיבים. המדובר הוא במסמך משנת 1992. מסמך זה אמנם דן באופן בו מנוהלים בפועל היחסים שבין נל"ה לבין ההסתדרות הכללית ולשכת המס. ברם, אין חולק כי מאז ועד להגשת הבקשה לעיקול התחוללו שינויים מהותיים בחברת נל"ה, הן מבחינת מבנה האחזקות, הן מבחינת זהות המנהלים בחברה והן מבחינת מטרות החברה. במצב דברים זה, איני סבור כי יש בדברים שבדו"ח מבקר ההסתדרות כדי לשנות את מסקנתי. 5. בשולי הדברים אעיר, כי גם לטענות כי ההסתדרות הכללית מאורגנת באופן אשר יש בו משום שמוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית כדי לחמוק מנושים, וכי ההסתדרות מאורגנת באופן שיש בו משום "מימון דק", לא הונחה כל תשתית . אין כל בדל ראיה בפני לכך שיש דבר מה בלתי לגיטימי באופן ההתארגנות של ההסתדרות. לכן, אין בפני בסיס כי עילות אלה להרמת מסך מתקיימות במקרה שבפנינו . מוטב היה להם למשיבים לו נמנעו מהעלות טענה כה חמורה על בסיס ראייתי כה דל. אשר על כן, דין הערעור להתקבל. צו העיקול שנתן בית משפט קמא לגבי הנכס - מתבטל. המשיבות ישאו בהוצאות המבקשות בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ד באדר ב' תשנ"ז (2.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ847296/ 96084720. E02

[ "רע\"א 96" ]

7,005

2,093

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 2048 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט א' מצא המערערת: רפאלה בת יעקב סגל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 1126/95 מיום 5.1.96, שניתן על ידי כבוד השופטים: ח. פורת, נ. עמית, ד"ר ע. מודריק תאריך הישיבה: יב' באדר א' התשנ"ז (19.2.97) בשם המערערת: עו"ד אליהו זוין; עו"ד נפתלי וויס בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל פ ס ק - ד י ן הנשיא א' ברק: בהמלצתנו, הסכימה באת כוח המשיבה, כי בעניין שלפנינו, לא היה מקום לחלט המגפון על פי סעיף 36 לפקודת סדרי הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט1969-. מכיוון שכך, דין הערעור להתקבל. אין בפסק דיננו זה כדי להביע עמדה בנכונות ההיבט העקרוני של פסקי הדין, של בתי משפט השלום והמחוזי. הערעור נתקבל כאמור. ניתן היום, יב' באדר א' התשנ"ז (19.2.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט 96020480. A02 /דז/ העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי

[ "ע\"פ 96" ]

7,006

2,094

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2292/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר : מאיר בן - חי וקנין נגד המשיב : שרות המבחן / מדינת ישראל בקשה למחיקת העתי רה ללא צו להוצאות בשם העותר: עו"ד גדיאל דונר פסק-דין לאור הודעת בא כוח העותר, אנו מורים על מחיקת העתירה, ללא צו להוצאות. ניתן היום, ל' בכסלו התשנ"ח (29.12.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96022920. A06 /דז/

[ "בג\"ץ 2292/96" ]

7,007

13,180

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2292/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : מאיר בן - חי וקנין נגד המשיב : שרות המבחן / מדינת ישראל דיון מקדמי בעתירה החלטה פרקליטות המדינה מתבקשת להגיש תגובה לעתירה. התגובה תוגש לבית המשפט תוך 30 יום. ניתנה היום, כ"א באב תשנ"ז (24.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT חכ/

[ "בג\"ץ 2292/96" ]

7,008

14,919

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2292/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : מאיר וקנין נגד המשיב : שרות המבחן, מדינת ישראל דיון מקדמי בעתירה החלטה 1. בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 24.8.97, התקבלה בבית המשפט, ביום 26.9.97, הודעה מטעם פרקליטות המדינה. 2. ב"כ העותר מתבקש להגיש לבית המשפט תגובה להודעה מטעם פרקליטות המדינה, וזאת עד יום 1.12.97. 3. המזכירות מתבקשת לקבוע עתירה זאת לדיון בפני הרכב ביום 30.12.97. ניתנה היום, כ"ג בתשרי תשנ"ח (24.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96022920. I05

[ "בג\"ץ 2292/96" ]

7,009

2,095

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 97 / 1898 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : שפרנוביץ אברהם נגד המשיבים : 1. עיריית ירושלים 2. מדינת ישראל בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד ר. ארן החלטה לתגובת המשיבה הראשונה אשר תוגש תוך 7 ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה באייר התשנ"ז (1.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97018980. Q01

[ "רע\"א 97" ]

7,010

6,427

בבית המשפט העליון רע"א 1898/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : שפרנוביץ אברהם נגד המשיבים : 1. עיריית ירושלים 2. מדינת ישראל בקשה למחיקת ערעור בהסכמה בשם המבקש: עו"ד ריצ'ארד ארן החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ג' בתמוז תשנ"ז (8.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97018980. Q03

[ "רע\"א 1898/97" ]

7,011

2,096

ב בית המשפט העליון בש"פ 97 / 3631 בפני: כבוד השופט א' מצא העורר : היקרי בן -חור נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.6.97 בב"ש 1109/97, שניתן על ידי כבודהשופט א' בייזר. תאריך הישיבה: י"ב בסיון התשנ"ז ( 17.06.97 ) בשם העורר : עו"ד חיים אוחנה בשם המשיב ה: עו"ד אלון איינפלד ה ח ל ט ה קראתי נימוקי הערר ושמעתי הסברי הסניגור. לא שוכנעתי בקיום טעם המצדיק התערבות בהחלטותיהן של ערכאות קמא. הערר נדחה. ניתנה היום, י"ב בסיון תשנ"ז (17.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036310. F02

[ "ש 1109/97" ]

7,012

16,888

בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 3631/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העורר: בן חור היקרי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.6.97 בב"ש 1109/97 שניתן על ידי כבוד השופט א' בייזר ה ח ל ט ה לקבוע לדיון ל- 17.6.97 שעה 8:00. ניתנה היום, יא' בסיון תשנ"ז (16.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036310. F01

[ "ש 1109/97" ]

7,013

7,470

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2601/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. יצחק אדלר 2. אלכסנדר יעקובי 3. אליהו וולקוביצקי 4. אבינועם ברילנט נגד המשיבים : 1. רשם אגודות שיתופיות משרד העבודה 2. דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ בקשה למתן צו-על-תנאי וצו-ביניים תאריך הישיבה: י' בסיון התשנ"ז ( 15.06.97 ) בשם העותרים : עו"ד יוסף אהרונסון בשם המשיב מס' 1: עו"ד אורית קורן בשם המשיבה מס' 2: עו"ד אסף כספי בר"ע 2881/97 המבקשת: "דן", אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. יצחק אדלר 2. אלכסנדר יעקובי 3. אליהו וולקוביצקי 4. אבינועם ברילנט ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 6.5.97 בהמרצה 6245/97, שניתנה על ידי כבוד השופטת ש' סירוטה. בשם המבקשת: עו"ד אסף כספי בשם המשיבים: עו"ד יוסף אהרונסון ה ס כ מ ה 1. תכונס תוך 7 ימים מהיום אספה כללית שלא מן המניין. האספה תכונס על ידי הנהלת האגודה. על סדר היום של האסיפה יהיה הנושא כדלקמן: "התחייבויותיה של 'דן' כלפי קרן הגמלאות". 2. ככל שלא יימצא קוורום באסיפה הנקראת, תתקיים אסיפה נדחית על פי תקנות האגודה, אולם מועד הבחירות לרשויות האגודה יישאר בעינו. 3. יו"ר האסיפה ייבחר בקלפי, כנהוג באגודה. 4. עבור בחירות יו"ר האספה ונוכחות באסיפה הכללית לא ישולם שכר לחברים. 5. הליך הבחירות ייחל באופן מיידי ואולם הבחירות למועצה וליתר רשויות האגודה לא יתקיימו לפני 23.6.97 שהוא המועד שלאחר מועד כינוס האסיפה הכללית המיועדת וזאת מבלי לגרוע מהוראות סעיף 2 לעיל. 6. בכפוף לאמור לעיל העתירה והבר"ע נדחות בהסכמה ללא צו להוצאות. (-) עו"ד אסף כספי (-) יוסף אהרונסון ב"כ משיבה 2 ב"כ העותרים פסק-דין באי-כוח הצדדים הגיעו לכלל הסכמה, ביחס לשני התיקים התלויים בפנינו. הם העלו את פרטי הסכמתם על כתב ותוכן הכתב נרשם לפנינו. על יסוד המוסכם והמבוקש הננו מחליטים לדחות את העתירה בבג"ץ 2601/97 ואת הבקשה בבר"ע 2881/97. אין צו להוצאות. ניתן היום, י' בסיון תשנ"ז (15.6.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026010. F04

[ "בג\"ץ 2601/97", "בר\"ע 2881/97" ]

7,015

2,099

ב בית המשפט העליון ע"א 6027/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מרדכי מצרפי נגד המשיב : מנהל מע"מ אשדוד בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: בעצמו החלטה על המבקש לתמוך בקשתו בתצהיר, ולאחר מכן אדון בה. התצהיר יוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ז בחשון תשנ"ח (17.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060270. O02

[ "ע\"א 6027/97" ]

7,018

15,688

ב בית המשפט העליון ע"א 6027/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : מרדכי מצרפי נגד המשיב : מנהל מע"מ אשדוד בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערער: עו"ד אבנר הקר החלטה אני מחליטה להפחית סכום הערבון ולהעמידו על סך 10,000 ש"ח. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060270. O01

[ "ע\"א 6027/97" ]

7,019

39,755

ב בית המשפט העליון ע"א 6027/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : מרדכי מצרפי נגד המשיב : מנהל מע"מ אשדוד דחייה לפי תקנה 431 בשם המערער: עו"ד אבנר הקר בשם המשיב: עו"ד לאה מרגלית פסק-דין בהמשך להחלטתי מיום 26.10.98, אשר הומצאה לבא-כוח המערער ביום 1.11.98, ובהיעדר תגובה מטעם המערער, אני מורה על דחיית הערעור בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתן היום, ג' בטבת תשנ"ט (22.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060270. P06

[ "ע\"א 6027/97" ]

7,020

39,954

ב בית המשפט העליון ע"א 6027/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מרדכי מצרפי נגד המשיב : מנהל מע"מ אשדוד בקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד ש. אריאלי בשם המשיב: עו"ד דוד פורר החלטה לא שוכנעתי כי המבקש אינו מסוגל לעמוד בחובה להפקיד ערבון המוטלת עליו. המבקש מציין באופן סתמי, כי הוא נתון בקשיים כלכליים, אך לא טרח לפרט טענה זו ולמסור פרטים מדויקים אודות רכושו ומקורות הכנסתו. כפי שנאמר בתגובת המשיב, למקרא הודעת הערעור נוצר הרושם כי המבקש הוא איש עסקים אמיד אשר אף העסיק קבלני משנה ועובדים רבים. בנסיבות אלה, דינה של הבקשה להידחות. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ב בסיון תשנ"ח (16.6.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060270. O04

[ "ע\"א 6027/97" ]

7,021

39,956

ב בית המשפט העליון ע"א 6027/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מרדכי מצרפי נגד המשיב : מנהל מע"מ אשדוד בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: בעצמו החלטה המבקש פעל על פי החלטתי מיום 17.11.97 והגיש תצהיר בתמיכה לבקשה. לצערי, עקב תקלה, הובא התצהיר לעיוני רק עתה. לפיכך, מתבקשת בשלב זה תגובת המשיבה לבקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון. ניתנה היום, י' באייר תשנ"ח (6.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060270. O03

[ "ע\"א 6027/97" ]

7,022

43,012

ב בית המשפט העליון ע"א 6027/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : מרדכי מצרפי נגד המשיב : מנהל מע"מ אשדוד בקשת לדחיית הערעור לפי תקנה 431 בשם המערער: עו"ד אבנר הקר בשם המשיב: עו"ד לאה מרגלית החלטה בהחלטת כב' הרשמת, השופטת אורית אפעל-גבאי מיום 16.6.98, אשר הומצאה לבא כוח המערער ביום 19.6.98, נדחתה בקשת המערער למתן פטור מהפקדת ערבון. בהחלטה זו נקבע, כי על המערער להפקיד הערבון תוך שלושים יום מיום המצאת ההחלטה. עד היום לא הפקיד המערער את הערבון כנדרש. תקנה 431 לתקנות הנ"ל קובעת: "לא קיים המערער הוראה בדבר הערבון או הערובה, יירשם הערעור לדחיה לפני בית המשפט או הרשם, ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין". לפיכך, אני מאפשרת למערער ליתן טעם, תוך חמישה ימים, מדוע לא יידחה הערעור כמצוות תקנה 431. העדר תגובה יביא לדחייה מיידית של הערעור מבלי שיתקיים בו דיון נוסף. עותק מהחלטה זו יומצא לכל בעלי הדין. ניתנה היום, ו' בחשון תשנ"ט (26.10.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060270. P05

[ "ע\"א 6027/97" ]

7,023

2,104

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3659/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. אליהו פרץ, סגן ומ"מ ראש המועצה המקומית בנתיבות 2. יעקב טרבלסי, סגן ראש המועצה המקומית בנתיבות 3. יונה פויפר, יו"ר ועדת ביקורת במועצה המקומית בנתיבות 4. אהרן כהן, חבר המועצה המקומית בנתיבות 5. דוד אדרי, חבר המועצה המקומית בנתיבות 6. יוסף בוכריס, חבר המועצה המקומית בנתיבות נגד המשיב ים : 1. יחיאל זוהר, ראש המועצה המקומית נתיבות 2. שר הפנים 3. מנכ"ל משרד הפנים בקשה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ד' בתמוז התשנ"ז ( 09.07.97 ) בשם העותרים : עו"ד יורם בר-סלע בשם משיב מ ס' 1: עו"ד אהרון גולדס בשם משיבים מס' 2 ו3-: עו"ד דנה בריסקמן החלטה צו ביניים לפיו העותר מס' 1 ימשיך לקבל את שכרו עד למתן פסק דין בעתירה. אין צו ביניים לגבי יתר חלקי הבקשה לצו ביניים. בהסכמת הצדדים נחליט בעתירה כאילו הוצא בה צו-על-תנאי. ניתנה היום, ד' בתמוז התשנ"ז (9.7.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036590. A05 /דז/

[ "בג\"ץ 3659/97" ]

7,035

11,188

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3659/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר העותרים: 1. אליהו פרץ, סגן ומ"מ ראש המוצעה המקומית בנתיבות 2. יעקב טרבלסי, סגן ראש המועצה המקומית בנתיבות 3. יונה פויפר, יו"ר ועדת ביקורת במועצה המקומית בנתיבות 4. אהרון כהן, חבר מועצה מקומית בנתיבות 5. דוד אדרי, חבר מועצה מקומית בנתיבות 6. יוסף בוכריס, חבר מועצה מקומית בנתיבות נ ג ד המשיבים: 1. יחיאל זוהר, ראש המועצה המקומית בנתיבות 2. שר הפנים 3. מנכ"ל משרד הפנים בקשה למתן צו-על-תנאי וצו-ביניים תאריך הישיבה: ד' בתמוז התשנ"ז (9.7.97) בשם העותרים: עו"ד יורם בר סלע בשם המשיב 1: עו"ד אהרון גולדס בשם המשיבים 3-2: עו"ד דנה בריסקמן פסק - דין השופט י' זמיר: 1. השאלה המרכזית בעתירה זאת היא שאלת היחסים המשפטיים בין ראש רשות מקומית לבין סגן ראש רשות מקומית. העותר מספר 1 (להלן - העותר) נבחר לכהן כסגן וממלא מקום ראש המועצה המקומית נתיבות. לאחר תקופה של יחסי עבודה תקינים בין העותר לבין ראש המועצה המקומית, הוא המשיב מספר 1 (להלן - המשיב), נעכרה האווירה והשתבשו היחסים ביניהם. כתוצאה מכך קיבל המשיב שורה של החלטות הפוגעות בסמכויות ובזכויות של העותר כסגן ראש המועצה. העותר טוען כי המשיב לא היה מוסמך לקבל החלטות אלה. השאלה היא, מה הסמכויות של ראש מועצה מקומית כלפי סגן ראש המועצה. בהסכמת הצדדים ראינו את העתירה כאילו הוצא בה צו-על-תנאי. העובדות 2. המועצה המקומית נתיבות, ובה 11 חברים, נבחרה בחודש אפריל 1993. המשיב נבחר כראש המועצה המקומית. ביום 18.5.93 בחרה המועצה המקומית בעותר, לפי סעיף 14 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה1975- (להלן - חוק בחירת ראש הרשות), לכהן כסגן וממלא מקום ראש המועצה. המשיב החליט לאצול לעותר סמכויות לפי סעיף 17 לחוק בחירת ראש הרשות. וכך קובע סעיף זה: "ראש הרשות רשאי, באישור המועצה, לאצול מתפקידיו וסמכויותיו לסגן ראש רשות או לחבר ועדת הנהלה כמשמעה בפקודת העיריות או לעובד הרשות והכל דרך כלל או לענין מסויים או לסוג עניינים מסויים; מילוי התפקידים והשימוש בסמכויות כאמור לא יהיו כרוכים בתשלום שכר." ביום 27.5.93 החליטה המועצה המקומית לאשר אצילת סמכויות מן המשיב לעותר כדלקמן: ממונה על החינוך העל-יסודי, על האגף לשירותים חברתיים ועל אגף ש.פ.ע. (מחלקות: טכנית, גינון, תברואה, מים וביוב). נוסף לכך נבחר העותר על ידי המועצה המקומית לכהן כיושב ראש של שש ועדות: ועדת המכרזים, ועדת קניות, ועוד. הלכה למעשה, יש שסגן ראש מועצה מקומית נבחר לכהן בשכר, ויש שהוא נבחר לכהן שלא בשכר. כאשר המועצה המקומית נתיבות החליטה לבחור בעותר לכהן כסגן וממלא מקום ראש המועצה, לא נאמר בהחלטה אם הוא יכהן בשכר. בפועל הוא קיבל משכורת מן המועצה המקומית מלכתחילה. ברור כי המועצה המקומית, אף שלא אמרה זאת במפורש, התכוונה לבחור בעותר כסגן בשכר. במשך ארבע שנים התנהלו העניינים במועצה המקומית נתיבות על מי מנוחות. ואז השתבשו היחסים בין העותר לבין המשיב. העותר חבר אל קבוצה של חברי המועצה מן האופוזיציה שהטיחו במשיב טענות קשות בנוגע לניהול ענייני המועצה. עד כדי כך הגיעו הדברים, שביום 24.3.97 החליטה המועצה, בתמיכת העותר, כי לא יהיה תוקף למסמכי המועצה, משפטיים וכספיים, אלא אם העותר יצרף את חתימתו לחתימת המשיב. 3. המשיב החליט להשיב מלחמה שערה. ביום 25.3.97 כתב המשיב לעותר כי הוא מבטל, בו ביום, את כל הסמכויות שאצל לעותר, באישור המועצה, ביום 27.5.93. המשיב הוסיף וכתב כי, לפי הפסיקה, אין צורך באישור המועצה להחלטה זאת. הוא נמנע מלבקש את אישור המועצה, לא רק מפני שלדעתו לא היה צורך בכך, אלא גם מפני שאיבד את הרוב שהיה לו במועצה. העימות בין ראש המועצה לבין רוב החברים במועצה, ובהם העותר, נמשך. ביום 5.6.97 הודיע המשיב לעותר כי, לאחר שסמכויותיו בוטלו, עליו לפנות את משרדו ולהחזיר את הפלאפון שהועמד לשימושו, ואף הורה למזכירת העותר לעבור למשרד אחר. כך הורה וכך נעשה. ולא די בכך. באותו יום הודיע המשיב שעם ביטול הסמכויות של העותר מופסק גם, לאלתר, תשלום המשכורת לעותר. העותר לא הבליג, והגיש עתירה זאת. אליו הצטרפו חמישה עותרים נוספים, כולם חברי המועצה המקומית נתיבות, ובהם אחד (העותר 2) המכהן כסגן ראש המועצה ללא סמכויות וללא שכר. כל העותרים, מסתבר, שייכים כיום למחנה פוליטי אחד, והם מהווים את רוב חברי המועצה. הם טוענים שכל החלטות המשיב, הפוגעות במעמדו ובזכויותיו של העותר, נתקבלו ללא סמכות ושלא כדין. ביטול האצילה 4. העותר טען בפנינו, בחצי פה, כי המשיב לא היה רשאי לבטל את סמכויות העותר ללא אישור המועצה. סעיף 17 לחוק בחירת ראש הרשות קובע כי ראש הרשות רשאי לאצול מתפקידיו לסגן ראש הרשות "באישור המועצה." אך סעיף זה אינו קובע כיצד ניתן לבטל את האצילה. כיוון שכך, טוען העותר, יש לנהוג לפי סעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א1981-, הקובע כי ניתן לבטל הוראת מינהל בדרך בה ניתנה ההוראה. אם כך, אין לבטל את האצילה אלא בדרך בה נעשתה, כלומר, באישור המועצה. 5. העותר לא העלה טענה זאת בפה מלא כיוון שבית משפט זה כבר דחה את הטענה: בג"ץ 170/81 סלמה נ' ראש המועצה המקומית טורעאן , פ"ד לו(2) 433. באותו מקרה פסק בית המשפט כי בהקשר הנדון משתמעת מן החוק כוונה אחרת, כלומר, שראש הרשות רשאי לבטל את האצילה אף ללא אישור המועצה. ראו סעיף 1 לחוק הפרשנות. וכך אמרה השופטת נתניהו (בעמ' 436, 439): "טול מקרה, שסגן ראש המועצה משתמש בסמכויות שנאצלו לו בצורה שאינה מניחה את דעתו של ראש המועצה, או שהסגן מזניח את התפקיד שהוטל עליו ואינו עושה כלל שימוש בסמכויות שנאצלו לו, וראש המועצה, הנושא באחריות על-פי החוק, מבקש לבטל את אצילת הסמכויות שאצל לאותו סגן; כלום יעלה על הדעת שיהיה תלוי בכך באישור המועצה, אשר ברצותה תאשר וברצותה תמאן, ובמיאונה תכשיל את ראש המועצה במילוי התפקיד, שהמחוקק ראה בו את האחראי לו? ... ראש המועצה, הממשיך לשאת בעול הסמכויות על-פי החוק ורוצה לשוב ולמלאן בעצמו, רשאי לבטל את האצילה גם ללא אישור המועצה." מכאן שאין ממש בטענת העותר כי המשיב לא היה רשאי לבטל את אצילת הסמכויות לעותר ללא אישור המועצה. 6. אכן, ההחלטה בדבר ביטול האצילה, כמו כל החלטה מינהלית, צריכה לעמוד במבחן ההלכה: עליה להיות עניינית, סבירה ומידתית. העותר טוען כי החלטת המשיב אינה עומדת במבחן זה, כיוון שהיא התקבלה מתוך נקמנות, בעקבות העימות שבין העותר לבין המשיב, ולא מתוך דאגה לטובת המועצה. המשיב, לעומתו, טוען כי ביטל את האצילה כיוון שאבד אמונו בעותר, לאחר שהעותר הצביע נגד המשיב בישיבות המועצה והחל לחלוק בפומבי על החלטות המועצה. במחלוקת זאת יד המשיב על העליונה. למשיב מוקנה שיקול דעת רחב מאד, הן בהחלטה לאצול סמכויות לסגנו והן בהחלטה לשלול את הסמכויות מסגנו. במסגרת שיקול הדעת נכלל גם האמון האישי. האמון האישי, שבהקשרים אחרים אפשר שלא יהיה שיקול ענייני, יכול להיות שיקול ענייני במערכת היחסים שבין ראש המועצה לבין סגנו. אם היחסים שבין ראש המועצה לבין סגנו שובשו, לאחר אצילת הסמכויות, הסגן הצטרף לאופוזיציה במועצה והחל להתבטא בפומבי נגד החלטות המועצה, וכתוצאה מכך איבד ראש המועצה את האמון בסגנו, הרי זה שיקול ענייני שיש בו כדי לבסס החלטה של ראש המועצה לבטל את אצילת הסמכויות לסגנו. ראו בג"ץ 2637/91 כהן נ' ראש המועצה המקומית נתיבות (לא פורסם). המסקנה היא, שסמכויות העותר, אותן קיבל באצילה מן המשיב ביום 27.5.93, ניטלו ממנו על ידי המשיב, ביום 25.3.97, כדין. שירותים משרדיים 7. בעקבות הסמכויות הלכו גם המשרד, הפלאפון והמזכירה. כל זאת, כדברי המשיב במכתבו אל העותר ביום 5.6.97, "לאור העובדה כי נטלתי ממך את הסמכויות שהואצלו לך על פי סעיף 17." העותר טוען כי זוהי, בפועל, הדחה מן התפקיד של סגן ראש המועצה, "שכן היא מסכלת כל אפשרות למילוי תפקידו בהעדר משכורת, משרד, מכשיר טלפון ומזכירה". הדחת סגן ראש רשות מוסדרת בסעיף 25 לחוק בחירת ראש הרשות. סעיף זה מונה רשימה של נסיבות בהן יחדל סגן ראש רשות מכהונתו: חדל להיות חבר המועצה; התפטר; ראש הרשות העביר אותו מכהונתו באישור המועצה; ועוד. אף אחת מנסיבות אלה לא התרחשה כאן. לפיכך, טוען העותר, לא היתה למשיב סמכות להדיח את העותר. אכן, בנסיבות המקרה לא היה המשיב מוסמך להדיח את העותר מכהונתו. אך המשיב לא התיימר להדיח את העותר. העותר נותר בכהונתו, כפי שנבחר, כסגן וממלא מקום ראש המועצה. 8. השאלה היא, אם העותר זכאי, כסגן וממלא מקום ראש המועצה, לשירותים משרדיים: משרד, מזכירה ופלאפון. מסתבר כי אין הוראה בדין המקנה זכות כזאת לסגן ראש רשות. מי מוסמך, אם כן, לקבוע אם סגן ראש הרשות יקבל שירותים כאלה? העותר והמשיב לא התמודדו עם שאלה זאת. לדעתי, הסמכות להקצות שירותים משרדיים, לרבות חדר לעבודה ושירותי מזכירות, מוקנית על פי דין לראש הרשות. וכך קובע סעיף 112 לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א1950-: "(א) המועצה תפעל באמצעות ראש המועצה; אין בהוראה זו כדי לפגוע בסמכויות המועצה לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה1965-, או לפי כל דין אחר. (ב) ראש המועצה יהיה אחראי לכך שהתפקידים שהוטלו על המועצה בצו זה או בכל דין אחר יבוצעו כראוי." וכך גם קובע, לגבי עיריה, סעיף 126 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. במסגרת האחריות של ראש המועצה לכך שתפקידי המועצה יבוצעו כראוי, הוא מוסמך להחליט גם על הקצאת שירותים משרדיים, אם לנבחרי המועצה ואם לעובדי המועצה, ככל שנדרש לשם ביצוע ראוי של תפקידי המועצה. זהו חלק מסמכות הניהול הכללית של ראש המועצה. מכוח סמכות זאת הוא רשאי להחליט איזה חדר בבנין המועצה יוקצה לאיזה נבחר או פקיד, ומי יקבל, לצורך עבודתו, מכונית או טלפון. וכרגיל, מי שמחליט לתת הוא גם, בדרך כלל, מי שמחליט לקחת. בהתאם לכך, ראש המועצה מוסמך בדרך כלל להחליט כי חדר עבודה שהוקצה לפלוני יועבר לפלמוני, וכי מזכירה ששירתה את פלוני תועבר לשרת את פלמוני. כך גם לגבי סגן ראש המועצה. כידוע, יש סגן שראש המועצה אצל לו סמכויות ויש סגן שנותר ללא סמכויות. אין דינו של האחד כדינו של השני. ראש המועצה רשאי להחליט, בהתאם לתפקידים ולסמכויות של סגן ראש המועצה, כי סגן פלוני יקבל משרד ומזכירה לצורך עבודתו, ואילו סגן פלמוני, שאין לו תפקידים וסמכויות, לא יקבל משרד ואף לא מזכירה. כך גם הוא רשאי להחליט, כפי שהחליט במקרה שלפנינו, כי סגן ראש המועצה שנלקחו ממנו הסמכויות שהיו לו, יילקחו ממנו גם המשרד והמזכירה. כך עולה גם מפסק הדין בבג"ץ 264/95 סגן ראש עירית אילת נ' ראש עירית אילת (לא פורסם). וכך נאמר בפסק דין זה: "אפשר שראוי הוא כי לסגן ראש עיריה יוקצה מקום בבנין העיריה בו יוכל לקבל קהל. אולם לא ברצוי עוסקת עתירה זו. מתברר כי לעומת הסגנים האחרים של ראש העיריה, להם האציל ראש העיריה תפקידים, ביטל ראש העיריה את האצלת הסמכות שהיתה בעבר לעותר. מכאן שיש מקום לאבחנה בין שני הסגנים האחרים שלכל אחד מהם הוקצה חדר וניתנים שירותי משרד, ובין העותר. אכן, ממלא העותר תפקיד של יושב ראש שתי ועדות (תיירות ותחבורה), אולם גם לראשי ועדות אחרים אין חדר בבניין העיריה, ואין מקום להפלות את העותר לטובה. בנסיבות אלה, והואיל והעותר מקבל שירותי משרד כיתר ראשי הוועדות, אין מקום שנתערב בהחלטתו של ראש העיריה." 9. אכן, החלטה של ראש המועצה לשלול שירותי משרד מסגן ראש המועצה אף היא החלטה מינהלית, וככל החלטה מינהלית אף היא חייבת להיות עניינית, סבירה ומידתית. אולם בנסיבות המקרה שלפנינו, אם החלטת המשיב לבטל את סמכויות העותר עומדת בתוקפה, יוצא לכאורה שגם ההחלטה לשלול ממנו את חדר העבודה, שירותי המזכירה והפלאפון עומדת במבחן. מכל מקום, העותר לא הצליח להוכיח שהחלטה זאת בלתי סבירה באופן שיש בו כדי להצדיק את ביטול ההחלטה. 10. עם זאת, ברור כי העותר זכאי לשירותי משרד ככל חבר המועצה, ומעבר לכך כסגן וממלא מקום ראש המועצה, ככל שנדרש למילוי תפקידיו. ברור גם שהוא זכאי לשירותי משרד למילוי תפקידיו כיושב ראש ועדות של המועצה, כפי שמקובל לגבי ממלאי תפקידים כאלה. אכן, המשיב מכיר בכך. וכך הוא אומר בתשובה לעתירה: "העותר 1 מקבל את אותם התנאים שמקבל סגן ראש מועצה במעמדו, דהיינו, ללא סמכויות מואצלות ושכר, כגון העותר 2. במסגרת הועדות השונות עומדים לרשות העותר 1 שירותי מזכירות לצורך מילוי תפקידיו במסגרת הועדות, כפי שעומדים שירותים אלה לרשות כל יושב ראש ועדה אחר." חזקה על המשיב שלא יקפח את העותר בנוגע לשירותים המשרדיים, בהשוואה לכל חבר מועצה אחר, ותוך התחשבות במעמדו של העותר כסגן וממלא מקום ראש המועצה ובתפקידיו כיושב ראש ועדות של המועצה. תשלום משכורת 11. כיוון שהמשיב שלל מן העותר את סמכויותיו, וכן את שירותי המשרד שנדרשו להפעלת הסמכויות, הוא עשה צעד נוסף באותה דרך, והחליט לשלול מן העותר גם את משכורתו. העקרון, לדעת המשיב, פשוט: אין עבודה - אין משכורת. אכן העקרון, לכאורה, מצודד לב. ואין זה צריך לשנות, מבחינת העקרון, שאין לעותר עבודה משום שהמשיב הוא שהחליט לשלול מן העותר את הסמכויות, כשם שאין זה צריך לשנות אם המשיב החליט לבטל את תשלום המשכורת לעותר מתוך דאגה לכספי ציבור או מטעם אחר. כך או כך, טוען המשיב, הציבור אינו צריך לשלם משכורת לנבחר ציבור שאינו נותן עבודה. לכאורה העקרון פשוט. בפועל המצב מורכב. ראשית, שאלה היא, מי מוסמך להחליט כי סגן ראש מועצה יקבל משכורת מן המועצה. שנית, שאלה היא, מי מוסמך להחליט, ובאלו נסיבות, על הפסקת המשכורת לסגן ראש מועצה. 12. סעיף 119א (ב) לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א1950-, מסדיר את תשלום המשכורת לסגן ראש המועצה, כדלקמן: "ראש המועצה וסגן ראש המועצה שנבחרו כאמור בסעיף קטן (א) [כלומר, לפי חוק בחירת ראש הרשות] רשאים לקבל משכורת מקופת המועצה, באישור השר [כלומר, שר הפנים] ובשיעור שקבע." אף כי הסעיף אינו אומר זאת במפורש, אין מחלוקת בין בעלי הדין על כך שההחלטה אם סגן ראש המועצה יקבל משכורת מקופת המועצה, מופקדת בידי המועצה עצמה. זו גם העמדה הרשמית של משרד המפנים. ראו להלן סעיף 1.4 לחוזר המנכ"ל. בפועל, מקובל במועצות המקומיות, ובכלל זה במועצה המקומית נתיבות, כי יש סגנים המכהנים בשכר ויש סגנים (אותם מקובל לכנות בשם סגנים בתואר) המכהנים ללא שכר, והכל כפי שהמועצה מחליטה. עם זאת, המועצה אינה רשאית להחליט על תשלום משכורת לסגן ראש המועצה אלא, כלשון הסעיף, "באישור השר ובשיעור שקבע". שר הפנים אצל את סמכויותיו לפי צו המועצות המקומיות (א), ובהן הסמכות לפי סעיף 119א (ב), למנהל הכללי של משרד הפנים. ראו י"פ תש"ל, 1632, עמ' 2194. המנכ"ל נוהג לקבוע בחוזר, מפעם לפעם, את התנאים ואת השעור בהם רשאית מועצה מקומית לשלם משכורת לסגן ראש המועצה. העדכון האחרון לחוזר המנכ"ל בעניין זה הוצא בחודש אפריל 1997. חוזר המנכ"ל מגביל (בסעיף 2.6) את מספר הסגנים להם ניתן לשלם משכורת לפי מספר התושבים ברשות המקומית. ברור, כפי שנקבע בסעיף 17 לחוק בחירת ראש הרשות, שאצילת סמכויות על ידי ראש המועצה לסגן ראש המועצה, כשהיא לעצמה, אינה מזכה את סגן ראש המועצה בתשלום שכר. מן הצד השני, כפי שנקבע בחוזר המנכ"ל (סעיף 2.4.3), "ישולם שכר לסגן ראש רשות מקומית רק אם הואצלו לו תפקידים וסמכויות על פי סעיף 17 לחוק [בחירת ראש הרשות]". סגן ראש המועצה, שהואצלו לו תפקידים וסמכויות, רשאי לקבל שכר בהתאם לסעיף 1.4 לחוזר המנכ"ל, האומר כך: "סגן ראש רשות מקומית זכאי לקבל שכר רק אם הוא נבחר על ידי מליאת המועצה של אותה הרשות לכהן בשכר וכך גם יירשם בפרוטוקול המועצה של הישיבה בה נבחר." לסיכום, סגן ראש מועצה זכאי לקבל שכר מקופת המועצה אם הוא נבחר על ידי המועצה לכהן בשכר, וכך גם נרשם בפרוטוקול הישיבה של המועצה, במסגרת המכסה של סגנים בשכר שאותה מועצה רשאית לבחור, ובתנאי שהואצלו לו תפקידים וסמכויות על ידי ראש המועצה. 13. מחלוקת נטושה כיום בין המשיב לבין העותר בשאלה אם העותר נבחר על ידי המועצה לכהן כסגן בשכר. מצד אחד מוסכם כי המועצה בחרה בעותר לכהן כסגן וממלא מקום ראש המועצה, וכי היא היתה רשאית לבחור בו כסגן בשכר, במסגרת המכסה שנקבעה לה בחוזר המנכ"ל, שכן המשיב אצל לעותר סמכויות שונות וחשובות. אולם, מצד שני, פרוטוקול הישיבה של המועצה, בה נבחר העותר לכהן כסגן וממלא מקום ראש המועצה, אינו אומר שהעותר נבחר לכהן בשכר. וכיוון שהפרוטוקול אינו אומר כי העותר נבחר לכהן בשכר, כנדרש בחוזר המנכ"ל, טוען עכשיו המשיב כי העותר נבחר לכהן כסגן ללא שכר. אם כך, אין העותר זכאי לשכר. מכל מקום אין הוא זכאי לשכר לאחר שהמשיב ביטל את אצילת הסמכויות, והעותר נותר ללא סמכויות. קשה לשמוע טענה זאת, במיוחד כשהיא מושמעת על ידי המשיב. במשך ארבע שנים תיפקד העותר, בידיעת המשיב, כסגן בשכר. עכשיו בא המשיב וטוען כי בעצם המועצה בחרה בעותר כסגן ללא שכר. אם כך, כיצד זה שילמה לו המועצה שכר, בידיעת המשיב, במשך ארבע שנים? המשיב, שנקלע לסתירה, מתרץ שהשכר שולם לעותר, לא מכוח החלטה של המועצה, אלא בעד עבודה שעשה בפועל עבור המועצה, במילוי תפקידיו כסגן, כאילו הוא עובד המועצה. אולם הדין אינו מכיר יצור כזה, כלומר, סגן ראש המועצה ללא שכר המקבל שכר כעובד המועצה. אחרת ניתן היה בנקל לעקוף את המגבלה על מספר הסגנים בשכר, ולשלם שכר לכל הסגנים, כביכול בעד עבודה שהם עושים עבור המועצה. אכן, לפי הדין, סגן ראש מועצה אינו רשאי לקבל שכר מקופת המועצה אלא מכוח החלטה של המועצה, להבדיל מהחלטה של ראש המועצה. אם המשיב, כראש המועצה, החליט לשלם לעותר שכר עבור עבודתו, אף שלדבריו המועצה לא בחרה בעותר כסגן בשכר, הרי הוא משים עצמו רשע: הוא מודה כי במשך ארבע שנים היה אחראי לתשלום שכר מקופת המועצה שלא כדין. ועכשיו, לפתע, הוא דואג לקופת המועצה? יתירה מכך. טענת המשיב, שהמועצה בחרה בעותר כסגן ללא שכר, ולכן העותר לא היה זכאי לשכר, אפילו אם מבחינה משפטית היא טענה נכונה, בנסיבות המקרה אין היא טענה צודקת. לפי טענה זאת, המשיב יכול לזכות את העותר בשכר כל זמן שהעותר נוח לו, אף בניגוד לדין. עכשיו, שהעותר אינו נוח לו, האם יורשה המשיב לבוא בפני בית המשפט בטענה שייקוב הדין את ההר? בהקשר אחר אמרתי כך: "הצדק אינו חד-סטרי. כשם שהוא עשוי לחסום טענה של האזרח, כך הוא עשוי לחסום גם טענה של הרשות." (ע"א 1188/92 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים נ' ברעלי , פ"ד מט(1) 463, 472). בנסיבות המקרה שלפנינו דומה כי ראוי, מן הצדק, לחסום את טענת המשיב כי המועצה לא בחרה בעותר לכהן כסגן בשכר. 14. גם לגוף העניין אין לקבל טענה זאת של המשיב. מתוך נסיבות המקרה ניתן להסיק כי המועצה בחרה בעותר לכהן כסגן בשכר. עצם העובדה שהעותר קיבל שכר במשך ארבע שנים, ובמקום קטן כמו נתיבות חזקה על כל חברי המועצה שידעו זאת, אומרת בדיעבד שכך החליטה המועצה. גם היום אין המועצה אומרת שלא כך החליטה, אלא רק המשיב אומר זאת, כדי להצדיק את החלטתו להפסיק את תשלום המשכורת לעותר. מכל מקום, גם אם נותר ספק בשאלה מה החליטה המועצה כשבחרה בעותר לכהן כסגן ראש המועצה, בנסיבות המקרה ראוי לפרש את ההחלטה לאור חזקת החוקיות: לאור העובדה שבפועל שולם שכר לעותר, יש להניח, בהעדר כל ראיה לסתור, כי השכר שולם כדין. 15. עם זאת, החלטת המועצה לבחור בעותר כסגן בשכר לוקה בפגם, שכן לפי חוזר המנכ"ל (סעיף 1.4) צריך היה לרשום בפרוטוקול הישיבה, בה נבחר העותר, כי הוא נבחר לכהן בשכר. ראו לעיל פיסקה 12. מה הנפקות של פגם זה? יש טעם וחשיבות בדרישת המנכ"ל שהפרוטוקול יאמר במפורש כי המועצה בחרה בסגן לכהונה בשכר. אחרת יש מקום לטעות ולמחלוקת, והמקרה שלפנינו יוכיח. לכן צריך להקפיד בדרישה זאת. אך אין לשכוח כי דרישה זאת לא נקבעה בחוק או בצו כתנאי לתשלום שכר לסגן ראש מועצה. היא נקבעה כתנאי בחוזר המנכ"ל, מכוח סעיף 119א (ב) לצו המועצות המקומיות (א), בו נאמר כי סגן רשאי לקבל משכורת רק "באישור השר ובשעור שקבע". התנאי המהותי הוא, אם כך, שהשר (בפועל, מכוח אצילה, המנכ"ל) נתן אישור לתשלום המשכורת. אפשר לכן כי בנסיבות של מקרה מסויים השר יתן אישור לתשלום משכורת לסגן שנבחר לכהן בשכר, אף אם ההחלטה לשלם שכר לא נרשמה בפרוטוקול של ישיבת המועצה, אם בשל חוסר ערנות ואם בשל טעות משרדית. אכן, כך הוא המקרה שלפנינו. שר הפנים, שצורף לעתירה זאת כמשיב 2, ומנכ"ל משרד הפנים, שצורף כמשיב 3, הודיעו בתשובה לעתירה כי מקובל עליהם שהעותר נבחר על ידי המועצה לכהן כסגן בשכר. הם אינם טוענים כי אין העותר זכאי לשכר רק משום שהפרוטוקול לא אמר במפורש שהוא נבחר לכהן כסגן בשכר. ואמנם, אף שאי-הרישום בפרוטוקול הוא פגם, בנסיבות המקרה אין הוא פגם חמור עד כדי כך שיוביל לשלילת הזכות לשכר, ובוודאי אין הוא חמור עד כדי כך שיוביל לשלילת הזכות לשכר למפרע, לתקופה של ארבע שנים. הנה כי כן, אפשר לסכם שהעותר נבחר על ידי המועצה לכהן כסגן בשכר, והוא היה זכאי לקבל שכר על פי דין. 16. מי מוסמך להחליט כי סגן ראש מועצה, שנבחר לכהן כסגן בשכר, יחדל לקבל שכר? הכלל הרגיל הוא, שאותה רשות המוסמכת לקבל החלטה, היא גם המוסמכת לבטל את ההחלטה. בהתאם לכך, מועצת הרשות, המוסמכת להחליט כי סגן יכהן בשכר, היא המוסמכת להחליט כי הסגן יחדל לקבל שכר. אין הוראה בדין המקנה סמכות לראש המועצה להחליט כי סגן, שהמועצה החליטה לבחור בו כסגן בשכר, יחדל לקבל שכר. אמנם סעיף 112 לצו המועצות המקומיות (א) מקנה לראש המועצה סמכות ניהול כללית. אולם סמכות זאת, כפי שהסעיף אומר במפורש, אינה פוגעת בסמכויות המועצה לפי כל דין. ראו לעיל פיסקה 8. לפיכך אין היא פוגעת בסמכות המועצה להחליט כי סגן יכהן, או לא יכהן, בשכר. המסקנה היא, שהמשיב לא היה מוסמך להחליט כי העותר יחדל לקבל שכר, ומכאן שאין תוקף להחלטה זאת. 17. המשיב מעלה עוד טענה אחת כדי להצדיק את החלטתו להפסיק את תשלום השכר לעותר. הטענה מסתמכת על סעיף 2.4.3 לחוזר המנכ"ל. וכך אומר סעיף זה: "ישולם שכר לסגן ראש רשות מקומית רק אם הואצלו לו תפקידים וסמכויות על פי סעיף 17 לחוק [בחירת ראש הרשות]." מכאן, לפי הטענה, שגם אם העותר היה זכאי לשכר על פי החלטת המועצה, שבחרה בו לכהן כסגן בשכר, הנה זכות זאת אינה קיימת יותר, כאילו פגה מעצמה, משעה שניטלו מן העותר כל התפקידים והסמכויות שהואצלו לו על פי סעיף 17. אכן, ברור כי מועצה מקומית אינה רשאית להחליט כי סגן יכהן בשכר אם לא הואצלו לו תפקידים וסמכויות על פי סעיף 17. החלטה לשלם שכר לסגן שאין לו תפקידים וסמכויות היא החלטה ללא "אישור השר", בניגוד לסעיף 119א (ב) לצו המועצות המקומיות (א). זו גם החלטה פסולה מבחינה עניינית: אין הצדקה לשלם שכר מקופת המועצה לסגן ראש מועצה אלא אם הוא נושא, מכוח אצילת סמכויות, בנטל ממשי של ניהול הרשות. עם זאת, עדיין שאלה היא, אם סגן ראש מועצה, שהואצלו לו תפקידים וסמכויות והוא נבחר לכהן בשכר, מאבד את זכותו לשכר מייד כאשר ניטלו ממנו התפקידים והסמכויות, אף ללא החלטת מועצה, מכוח סעיף 2.4.3 לחוזר המנכ"ל. הסעיף אינו משיב על שאלה זאת במפורש. אפשר לומר, על דרך הפרשנות של סעיף זה, כי אישור השר לתשלום שכר לסגן הינו, מלכתחילה, אישור מותנה: הוא קיים כל זמן שיש לסגן תפקידים וסמכויות מכוח אצילה. אם כך, משעה שניטלו מן הסגן התפקידים והסמכויות, מתבטל גם אישור השר לתשלום שכר לסגן. אולם אין זה אלא פירוש אפשרי. יתכן גם פירוש אחר. לכן מן הראוי שהמנכ"ל יתן דעתו לשאלה זאת, יחליט מה העמדה הראויה בשאלה, ויתן לה ביטוי מפורש בחוזר. 18. אם אין זה רצוי שסגן ראש המועצה יקבל שכר מקופת המועצה לאחר שניטלו ממנו כל התפקידים והסמכויות שהואצלו לו, ניתן למנוע זאת בדרכים אחדות. ראשית, נראה שמועצת הרשות יכולה לקבוע מראש, בהחלטתה למנות סגן בשכר, כי הזכות לשכר תפקע מעצמה עם נטילת הסמכויות. שנית, המועצה יכולה להחליט, לאחר נטילת הסמכויות, כי הסגן יחדל לקבל שכר. ושלישית, כאמור, המנכ"ל יכול להבהיר בסעיף 2.4.3 לחוזר כי סגן שניטלו ממנו התפקידים והסמכויות לא יהיה זכאי יותר לקבל שכר. 19. עם זאת, יהיה הפירוש הנכון של סעיף 2.4.3 לחוזר המנכ"ל אשר יהיה, אין לו תחולה במקרה שלפנינו. כפי שהמנכ"ל הודיע, בתשובה לעתירה, סעיף 2.4.3 הוסף לחוזר המנכ"ל רק בחודש פברואר 1996, ועל מנת שלא לפגוע באינטרס ההסתמכות, המנכ"ל אינו עומד על דרישה זאת לגבי סגנים שנבחרו לפני אותו מועד. משמע, לגבי סגנים כאלה המנכ"ל נותן אישור לתשלום שכר אפילו לא הואצלו להם תפקידים וסמכויות לפי סעיף 17 לחוק. וכך הוא המקרה שלפנינו, שהרי העותר נבחר לכהן כסגן בשכר כבר בחודש מאי 1993. מכאן שטעה המשיב כאשר הודיע לעותר, בעקבות ביטול האצילה, כי הוא מפסיק את תשלום משכורתו על יסוד סעיף 2.4.3 לחוזר המנכ"ל. העותר זכאי, אם כן, לתשלום המשכורת כסגן המכהן בשכר, לרבות ההטבות הנלוות לכך, כגון, השתתפות בהוצאות טלפון לפי חוזר המנכ"ל. 20. התוצאה מטרידה מבחינה אחת: העותר זכאי לשכרו אף לאחר שניטלו ממנו תפקידיו וסמכויותיו ונשללו ממנו השירותים המשרדיים שנדרשו למילוי התפקידים והסמכויות. הוא יקבל שכר בלי לתת עבודה. ויש בכך משום בזבוז כספי ציבור. אולם מבחינה אחרת יש הצדקה לתוצאה זאת. ההצדקה נעוצה בחלוקת הסמכויות, ובאיזון הנדרש, בין המועצה לבין ראש המועצה. לראש המועצה יש, במיוחד לאחר שחוק בחירת ראש הרשות הנהיג את שיטת הבחירה הישירה של ראש הרשות, סמכויות רבות ועוצמה גדולה. יש לשמור על עוצמה זאת בתוך הגבולות שהותוו על ידי החוק. כך נדרש גם על ידי התורה של הפרדת הרשויות. לכן צריך להגן, גם מפני ראש הרשות, על אותן סמכויות שהדין הפקיד בידי המועצה הנבחרת של הרשות. הסמכות לקבוע אם סגן יכהן בשכר היא אחת הסמכויות האלה. ראש הרשות אינו רשאי להסיג את גבול הסמכות של המועצה בעניין זה, ובית המשפט צריך לעמוד על משמר הגבול. לעתים, כמו במקרה שלפנינו, זה עולה בכסף. אך זהו מחיר הדמוקרטיה. 21. התוצאה מכל אלה היא כדלקמן: א) החלטת המשיב לבטל את אצילת הסמכויות לעותר התקבלה כדין והיא תקפה. ב) החלטת המשיב לשלול מן העותר את השימוש במשרד שהיה לו, את שירותי המזכירה ואת הפלאפון, אף היא התקבלה כדין וגם היא תקפה. ג) החלטת המשיב להפסיק את תשלום המשכורת לעותר נתקבלה שלא כדין, היא אינה תקפה ולפיכך העותר זכאי לקבל את משכורתו כמקודם. בהתחשב בתוצאה, כל צד ישא בהוצאותיו. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. ה נ ש י א השופט א' מצא : אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט י' זמיר. ניתן היום, ט"ז בתמוז תשנ"ז (21.7.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי אמ365997/ 97036590. I06

[ "בג\"ץ 3659/97", "בג\"ץ 170/81", "בג\"ץ 2637/91", "ע\"א 1188/92" ]

7,036

17,102

בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3659/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים: 1. אליהו פרץ 2. יעקב טרבלסי 3. יונה פויפר 4. אהרון כהן 5. דוד אדרי 6. יוסף בוכריס נגד המשיב : יחיאל זוהר ראש המועצה המקומית נתיבות עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים ה ח ל ט ה העתירה תידון בפני הרכב. המשיב יוזמן לדיון ויגיש, מבעוד מועד, תגובה בכתב. ההרכב שלפניו תידון העתירה יידרש, לפי הצורך, גם לבקשה למתן צו-ביניים. יש לקבוע הדיון במועד קרוב וככל אפשר לפני אמצע חודש יולי. ניתנה היום, י' בסיון תשנ"ז (15.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036590. F01

[ "בג\"ץ 3659/97" ]

7,037

2,107

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3402/95 ע"א 6863/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ד' דורנר המערערים (המשיבים בערעור שכנגד): 1. ש. גמליאל-חברה לבנין ופיתוח בע"מ 2. שמש גמליאל 3. שמש תקוה נגד המשיב ה (המערערת בערעור שכנגד): ש. ארצי-חברה להשקעות בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 24.4.95 בת.א. 2449/89 שניתן על ידי כבוד השופט י. בן-שלמה תאריך הישיבה: ט' באדר א' תשנ"ז (16.2.97) בשם המערערים (המשיבים בערעור שכנגד): עו"ד אברהם פיינגולד בשם המשיב ה (המערערת בערעור שכנגד): עו"ד חגית תובל-לנגליב פ ס ק - ד י ן השופט א. גולדברג: 1. בפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד. ואלה העובדות העולות מהם: חברת שמש הדר חברה קבלנית לבנין בע"מ (להלן: החברה) היתה הבעלים של חלקות 53 ו54- בגוש 6380 בפתח תקוה (להלן: המקרקעין). הבעלות בחברה התחלקה בין בני הזוג שמש (להלן, ביחד או לחוד, לפי ההקשר: שמש), אשר החזיקו ב57%- ממניות החברה, לבין קבוצת רחמני (להלן: רחמני), אשר החזיקה ב43%- ממניות החברה. 2. פיתוח המקרקעין התבצע בשלבים משך מספר שנים. כך הגיעה החברה למה שכונה "שלב ג'". לצורך הפיתוח של המקרקעין בשלב ג' פירסמה החברה (לאחר שנכנסה לפירוק) מכרז (ת25/) למכירת חלק זה של המקרקעין שטרם פותח (להלן: הנכס נשוא המכרז), כשחלק מהתמורה יהיה במסירת יחידות בנויות במגדל מגורים ועסקים, אשר יבנה הזוכה במכרז על הנכס נשוא המכרז (להלן: המגדל). 3. ביני לביני התגלע סכסוך בין שמש ורחמני. הסכסוך הסתיים בהסכם פשרה (ת26/) שקיבל תוקף של פסק דין ביום 27.12.1979. על פי ההסכם יועבר הנכס נשוא המכרז ממפרקי החברה לבעלי המניות, לפי חלקם היחסי בחברה. כן הוסכם כי שמש ירכוש בכסף את החלק של רחמני (43%) בנכס נשוא המכרז. ואכן, מספר ימים לאחר מכן, ב9.1.80-, רכש שמש את חלקם של רחמני בנכס נשוא המכרז (ת28/). הרכישה היתה עבור שתי חברות: 26% לחברת ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ (להלן: ארצי) ו17%- לחברת ש. גמליאל - חברה לבנין ופיתוח בע"מ (להלן: גמליאל), שהינה חברה בבעלותם של שמש. יום לפני כן, ב8.1.80-, חתמו גמליאל ושמש (להלן: הנתבעים) על הסכם עם ארצי (ת27/ ו-ת43/), לפיו ירכשו ארצי וגמליאל, באמצעות שמש, את חלקם של רחמני בנכס נשוא המכרז כדי להקים במשותף את המגדל, כאשר כל צד ישא בהוצאות הבנייה כפי חלקו: ארצי תשא ב- 26% מההוצאות ואילו שמש וגמליאל ישאו ב74%- מההוצאות. ברור היה לצדדים כי לא ניתן להקים את המגדל טרם שייהרס מבנה המשמש בית כנסת אשר עומד על השטח. 4. על מנת לממש את התוכנית לבניית המגדל התקשרו הצדדים (גמליאל ושמש עם ארצי) בהסכם נוסף מיום 26.1.82 (ת31/), לפיו יוציאו מכרז (ת32/ - שפורסם ב- 7.3.82) לבניית מבנה חלופי לבית הכנסת, כאשר חלוקת ההוצאות נשארה זו שנקבעה בהסכם המקורי בין הצדדים מיום 8.1.80. במכרז צויין כי לנתבעים תהא זכות קדימה לקבל את ביצוע העבודה. כאן יש לציין, כי עוד ב8.11.68-, חתמה החברה על הסכם עם מתפללי בית הכנסת (ת38/א), אשר קיבל תוקף של פסק דין, לפיו ייהרס בית הכנסת ובמקומו תבנה החברה בית כנסת על חלקה סמוכה. כמו כן חתמה החברה על הסכם עם עירית פתח תקוה ביום 23.5.78 (ת2/) לפיו מסכימה העיריה לבניית בית הכנסת על חלקה 50 שבבעלותה (להלן: חלקה 50), הסמוכה למקרקעין. 5. במכרז לבניית בית הכנסת החלופי זכתה גמליאל, והחוזה לבניית בית הכנסת נחתם בין שמש, גמליאל וארצי (ת33/) ב13.6.82-. בחוזה (להלן: חוזה בית הכנסת) התחייבה ארצי לשאת בסכום קבוע מראש המשקף 26% מהוצאות הבנייה, וביתר ההוצאות יישאו גמליאל ושמש. כן התחייבה ארצי לשלם כפי חלקה (26%) מהוצאות הכנת תוכניות הבנייה והשגת רשיונות הבנייה. 6. ב31.10.82- כרתו הצדדים (שמש וגמליאל עם ארצי) הסכם נוסף. מדובר בהסכם קומבינציה (ת34/) (להלן: הסכם הקומבינציה), לפיו מוכרת ארצי לשמש ולגמליאל את זכויותיה בנכס נשוא המכרז (26%) ובתמורה תבנה גמליאל את המגדל, ותעביר לארצי מספר יחידות בו (להלן: היחידות). 7. בפועל, לא נעשה דבר להריסת בית הכנסת, ולבניית בית הכנסת החדש בחלקה 50. ממילא לא נעשתה כל פעולה להקמת המגדל, שבנייתו היתה כרוכה, כאמור, בהריסת בית הכנסת. 8. או אז עתרה ארצי מבית המשפט המחוזי בת"א 2449/89 (נשוא ע"א 3402/95) להצהיר כי חוזה בית הכנסת וחוזה הקומבינציה בטלים, וכן תבעה פיצויים (תחילה תבעה כסעד ראשוני את אכיפת החוזה, אך בהמשך הדברים ויתרה על סעד זה). הפיצויים אותם תבעה ארצי היו על פי הראשים הבאים: א. פיצויי השבה בגין הסכום ששילמה לנתבעים על חשבון בניית בית הכנסת בחלקה 50 וההוצאות לקבלת היתר בנייה לבית הכנסת. ב. אובדן דמי שכירות מהיחידות, מהמועד המתוכנן לקבלתן ועד למועד הגשת התביעה. ג. 26% מרווחי גמליאל ושמש מניהול חניון בנכס נשוא המכרז בין השנים 1984 עד 1989. 9. הנתבעים טענו כי לא הפרו את הסכם הקומבינציה (ת34/) ולא את ההסכם בית הכנסת (ת33/), אלא שעמדו בפניהם קשיים אשר מנעו מהם את ביצוע ההסכמים, והם: א. האחים כהן, בעלי החלקה הסמוכה לחלקה 50 מנעו מהם את הגישה לחלקה 50, ובכך לא איפשרו את בניית בית הכנסת החלופי. ב. לא ניתן היתר להקמת המגדל, בשל כך שבנייה קודמת על המקרקעין, שנעשתה על ידי ארצי, נעשתה תוך חריגות בנייה. ג. מתפללי בית הכנסת התנגדו לתוכניות בניית בית הכנסת החלופי, שהוגשו על ידי ארצי, בטענה כי הן לא תואמות את ההסכם שנחתם עמם ב1968- (ת38/א, נ30/). 10. כן טענו הנתבעים טענות נוספות: א. על פי הסכם הקומבינציה (ת34/) טרם הגיע מועד מסירת היחידות לארצי. שכן, טרם ניתן היתר בנייה למגדל וטרם נהרס בית הכנסת. ב. הפיצויים שנתבעו בגין דמי השכירות שציפתה ארצי לקבל, הינם מוגזמים. ג. לא הוכח שהופעל חניון, ומהם הרווחים שנתקבלו מהפעלתו. 11. פסיקתו של בית המשפט קמא היתה כי ארצי רשאית היתה לבטל את הסכם בית הכנסת, לאחר שעברו שבע שנים מכריתתו ועד הגשת התביעה (ב1989-), וזאת מכח תנאי מכללא בהסכם, או מכח סעיף 6 שבו, לפיו אם לא יהא לנתבעים היתר בנייה תקף לבניית בית הכנסת תוך 6 חודשים מחתימת ההסכם, תהא בידי ארצי זכות לבטל את ההסכם. עם זאת, מדובר לדעת בית המשפט קמא, בזכות ביטול חוזית ללא הפרה בצדה. הצדדים קבעו מנגנון של ביטול בהסכם עצמו, וצדדים לחוזה רשאים לקבוע קיומה של אופציית ביטול אף ללא הפרה. כמו כן, ניתן לראות בקבלת היתר הבנייה תנאי מתלה, אשר אי-התממשותו מובילה לביטול ההסכם. לפיכך פסק בית המשפט קמא כי על הנתבעים להשיב לארצי את התשלום הראשון (והיחיד) שקיבלו ממנה במסגרת השתתפותה של ארצי בבניית בית הכנסת החלופי. מאידך גיסא, לא זכאית ארצי להשבת הסכום ששילמה לנתבעים כהשתתפות בעלות הוצאת היתר בנייה לבית הכנסת, אלא אם כן ייקבע כי הנתבעים הפרו את הסכם בית הכנסת. כן קבע בית המשפט כי מאחר ששני ההסכמים (הסכם בית הכנסת והסכם הקומבינציה) כרוכים האחד בשני, אזי ביטול הסכם בית הכנסת מביא בהכרח לביטול הסכם הקומבינציה. לפיכך נפנה בית המשפט לבחון האם הופרו ההסכמים. לשם כך בחן את הקשיים אשר לטענת הנתבעים מנעו מהם לממש את הסכם בית הכנסת, וקבע כדלקמן: התנגדות המתפללים יכולה להסביר את העיכוב בבנייה במהלך הוצאת היתר הבנייה הראשון שניתן בראשית 1983 (ושהוארך אחר כך מדי פעם), אך ההתנגדות הוסרה במשך הזמן. חריגות הבנייה שהיו בשלבי פיתוח קודמים של המקרקעין היו ידועות לצדדים בזמן החתימה על הסכם הקומבינציה. כמו כן, שלחה הוועדה לתכנון ובנייה ב30.5.85- מכתב לגמליאל בו הודיעה כי ניתן להגיש תוכנית בנייה מתוקנת בקיזוז חריגות הבנייה. החריגות אינן יכולות, על כן, להצדיק את העיכוב בקיומו של הסכם הקומבינציה לאחר אמצע שנת 1985. האחים כהן אכן יצרו מכשול ממשי לגישה אל חלקה 50, ממועד חתימת הסכם הקומבינציה. שמש עשה ככל יכולתו להתגבר על המכשול. הוא חידש את היתר הבנייה כל אימת שפג. הוא ניהל תכתובות עם האחים כהן ועירית פתח תקוה, והוא אף פתח בהליך משפטי כנגדם, אשר נדחה על ידי בית המשפט. ארצי ידעה לאורך כל התקופה על מכשול זה, אך לא טענה להפרה של ההסכם על ידי הנתבעים ולא ניצלה את אופציית הביטול הנתונה לה לפי סעיף 6 להסכם בית הכנסת. 12. לאור קשיים אלה, להם טענו הנתבעים, נדרש בית המשפט קמא לשאלה אם יש לנתבעים הגנה של סיכול, מכח סעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א1970- (להלן: חוק התרופות) או מכח סעיף 10 סיפא להסכם הקומבינציה (ת34/). תשובתו היתה כי מידותיו הצרות והדחוקות של סעיף 18(א) לחוק התרופות אכן אינן מאפשרות הכרה בטענה של סיכול בנסיבות המתוארות בשלושת המכשולים שהעלו הנתבעים. המכשולים האמורים גם אינם נכנסים לגדר המונח "כח עליון" המעכב את מסירת היחידות, כאמור בסעיף 10 סיפא להסכם הקומבינציה. אולם הוראת הסיכול החוזית כוללת בחובה גם חלופה נוספת: "סיבה כל שהיא של עיכוב שלא באשמת הקונה". ניסוח רחב זה, בדגש על המילים "כל שהיא", חל גם על אירועים שהיו ידועים או צפויים בעת חתימת הסכם הקומבינציה, כל עוד אינם באשמתו של הקונה, וביניהם גם מכשול האחים כהן, הוא הקושי השלישי אותו הציגו הנתבעים. לכן קבע בית המשפט כי אין לקבל כי הנתבעים הפרו את הסכם בית הכנסת, וארצי אינה זכאית לפיצויים בגין העיכוב במסירת היחידות, במסגרת הסכם הקומבינציה. כן אין ארצי זכאית להשבת הסכום ששילמה כהשתתפות בעלות הוצאתו של היתר הבנייה לבית הכנסת. 13. אשר לטענת ארצי כי היא זכאית לחלק מהרווחים שהנתבעים הפיקו מהחניון, קבע בית המשפט קמא, כי ארצי אכן רכשה 26% מהזכויות במקרקעין, כפי שעולה מהסכמים ת31/, ת33/, ת34/ ובעיקר ת28/ (ההסכם לפיו רכש שמש את הנכס נשוא המכרז עבור ארצי וגמליאל). ארצי מכרה אמנם לנתבעים את זכויותיה בנכס נשוא המכרז במסגרת הסכם הקומבינציה, אך הסכם זה בוטל, כאמור. לפיכך זכאית ארצי לפי סעיף 1 לחוק עשית עושר ולא במשפט, תשל"ט1979- או סעיף 35 לחוק המקרקעין, לפירות המקרקעין המשותפים, כדי חלקה במקרקעין (26%), ואין ספק כי הנתבעים הפעילו חניון במקרקעין, לפחות מיולי 1984 ועד נובמבר 1989. לגבי התקופה שעד 17.12.1984 קיים מכתב של עורך דינם דאז של שמש המעיד על גובה דמי השכירות שקיבלו בגין השכרת החניון (1,102,469 ש"י). 26% מסכום זה על הנתבעים לשלם לארצי, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.12.1984. ואילו לגבי התקופה שמ12.84- ועד 11.89, לא הביאה ארצי ראיות לגבי ההכנסות מהחניון בתקופה זו, ולפיכך יש לפסוק לה סכום גלובאלי מוערך על בסיס הנתונים שעד 12.84. סכום זה נקבע ל25,000- ש"ח. 14. ע"א 6863/96 נוגע להליך בו פתחה ארצי בה"פ 1589/91 בבקשה לסעד הצהרתי כי היא "זכאית ל26%- מכלל יתרת זכויותיה של שמש הדר חברה קבלנית לבנין בע"מ (בפירוק מרצון) ... בחלקות 53 ו54- בגוש 6380". אולם בתצהיר התומך בתובענה נאמר כי "נשוא תובענה זו הוא שטח החלק הדרום-מזרחי של החלקות 53 ו54- בגוש 6380 ... המהווה כ1/3- מכלל שטח חלקות אלה, ששטחו כ600- מ"ר, והוא מיועד לבניית מבנה רב-קומות למגורים חנויות ומשרדים. השטח נשוא תובענה הוא השטח שיועד לבניית השלב השלישי בפרוייקט תלת-שלבי שיזמה בעבר החברה, לאחר שהושלמה בניית השלב הראשון והשלב השני". הנה כי כן, לא נגעה הבקשה אלא להגדרת זכויותיה של ארצי בנכס נשוא המכרז. המשיבים לבקשה זו היו שמש וגמליאל, ומשיבים נוספים שנמחקו או שאין להם ענין במושא המחלוקת. בהליך זה פסק בית המשפט קמא כי אין צורך להכריע בשאלה אם פסק הדין בת"א 2449/89 (אשר הערעור עליו הינו ע"א 3402/95), בו נפסק באופן אגבי כי ארצי הינה הבעלים של 26% מהזכויות במקרקעין, יוצר מעשה בית-דין או השתק פלוגתא לגבי אותה שאלה המתעוררת ישירות בתיק זה. שכן, גם לאחר דיון לגופו של ענין, יש להשאיר על כנו את שנפסק בת"א 2449/89. בית המשפט קמא קבע כי טענת הנתבעים, לפיה רכשה ארצי רק 26% מזכויות הבנייה, איננה מתיישבת עם ההסכמים. זכויות בנייה אינן יכולות להיות מנותקות מזכויות במקרקעין, אלא אם פורש אחרת בהסכם, מה שאין כן בענייננו. לכן הכריז בית המשפט כי ארצי זכאית ל26%- מכלל יתרת זכויותיה של החברה במקרקעין. 15. שני הערעורים מציגים חזית עובדתית סבוכה למדי, המתפרסת על פני שנים רבות, על שלל הסכמים, והחלטות שיפוטיות, בכללן של בית משפט זה (בע"א 151/87, פ"ד מג(3) 489). על אף זאת, ניתן לחלק את טענות הצדדים לשתי שאלות מרכזיות: ראשית, שאלת הפרתם או אי-הפרתם של הסכם הקומבינציה (ת34/) והסכם בית הכנסת (ת33/) שנכרתו בין ארצי לבין הנתבעים. שנית, שאלת זכויותיה של ארצי במקרקעין, וכנגזרת מכך זכותה לחלק מרווחי החניון שהפעילו הנתבעים במקרקעין. 16. בכתב התביעה, שבת"א 2449/89 (נשוא ע"א 3402/95) תבעה ארצי את הסעדים הבאים: אכיפת הסכם בית הכנסת והסכם הקומבינציה; סך של 150,400$, כדמי שכירות צפויים מהיחידות (המסחריות והדירות) שאמורה היתה לקבל במסגרת הסכם הקומבינציה. זאת עבור התקופה המתחילה ב1.11.1985- (לגבי היחידות המסחריות) או ב1.9.1987- (לגבי הדירות) ועד למועד הגשת התביעה (26.10.1989); סך של 6,240 ש"ח, כחלקה בהכנסות מהחניון בתקופה שמתחילת הפעלתו ועד המועד שבו אמורים היו הנתבעים להתחיל בעבודה להקמת המגדל (אפריל 1984 עד אפריל 1985). כסעדים חלופיים ביקשה ארצי הצהרה על ביטול הסכם בית הכנסת והסכם הקומבינציה; השבת 11,440$ ששולם על ידה לנתבעים, במסגרת חלקה במימון בניית בית הכנסת; השבת 17,890 ש"י ששולם על ידה לנתבעים, במסגרת חלקה בהוצאות לרישיון הבנייה לבית הכנסת; תשלום 150,400$, כדמי שכירות צפויים מהיחידות המסחריות והדירות שאמורה היתה לקבל במסגרת הסכם הקומבינציה, וזאת עבור התקופה המתחילה ב1.11.1985- (לגבי היחידות המסחריות) או ב1.9.1987- (לגבי הדירות) ועד למועד הגשת התביעה (26.10.1989); תשלום סך של 6,240 ש"ח, חלקה של ארצי בהכנסות מהחניון, בתקופה שמתחילת הפעלתו ועד המועד שבו אמורים היו הנתבעים להתחיל בעבודה להקמת המגדל (אפריל 1984 עד אפריל 1985). לחלופי חלופין, תבעה ארצי סך של 31,200 ש"ח, עבור חלקה בהכנסות מהחניון בכל תקופת הפעלתו. 17. בהנחה שהנתבעים הפרו את הסכם הקומבינציה והסכם בית הכנסת, הרי שזכאית היתה ארצי, כנפגעת מהפרת חוזה, לפיצוי בשיעור שיעמידה במצב בו היתה נמצאת אם ההסכמים לא היו מופרים על ידי הנתבעים אלא מקויימים במלואם ובמועדם. אומרת בהקשר זה פרופ' ג' שלו, ( דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה) 575): "בניגוד להשבה המגנה על אינטרס ההשבה ( RESTITUTION INTREST ) ומיועדת להעמיד את הנפגע מבחינה כספית במצב שהיה עומד בו אלמלא נכנס לחוזה, נועדה תרופת הפיצויים להגן על אינטרס הציפיות ( EXPECTATION INTREST ) - הלוא הוא אינטרס הנפגע ליהנות מביצוע החוזה. תרופת הפיצויים מיועדת להעמיד את הנפגע מבחינה כספית במצב שהיה עומד בו אילו קוים החוזה ואלמלא אירעה ההפרה". (כן ראה דברי השופט מלץ בע"א 3666/90, מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה , פ"ד מו (4) 45, 56; ודברי השופט חשין בעמ' 73). לצורך חישוב גובה פיצוי זה היה בידי בית המשפט לחשב את שווי התמורה החוזית שאמורה היתה ארצי לקבל במסגרת ההסכמים, ולקזז משווי זה את גובה התמורה החוזית שאמורה היתה ארצי לתת במסגרת ההסכמים. בדרך זו ניתן לעמוד על המצב ההיפוטטי שהיה קיים אלמלא היה החוזה מופר, ועל אינטרס הציפיה של הצדדים. הסיבה לקיזוז הינה ברורה, שהרי אין מטרתם של הפיצויים להעמיד את הנפגע במצב טוב יותר משהיה נמצא בו אם היה החוזה מקויים. ארצי לא יכולה להנות גם מהרווחים שציפתה להם מקיום החוזה, וגם להימנע מהחיובים אשר היה עליה לקיים על פי החוזה. התמורה החוזית העיקרית שארצי היתה אמורה לתת במסגרת ההסכמים היתה היפרדותה מזכויותיה בנכס נשוא המכרז והעברתן לנתבעים, במסגרת הסכם הקומבינציה. על ארצי גם היה לשלם גם את שיעור השתתפותה בהקמת בית הכנסת, כפי שנקבע בהסכם בית הכנסת. כנגד זאת אמורה היתה ארצי לקבל את היחידות שהובטחו לה במסגרת הסכם הקומבינציה. משזנחה ארצי את סעד האכיפה בעין, זכאית היתה, כאמור, לפיצויים שיעמידו אותה במצב בו היתה אילו החוזה היה מקויים. כדי לעשות זאת ניתן לחלק את החיוב בפיצויי הציפיה המגיעים לארצי לשני ראשים: תשלום בגובה שווי השוק של היחידות במועד מתן פסק הדין, לו היו נבנות במועד הבנייה הצפוי על פי החוזה, ותשלום בגובה דמי השכירות שהיו צפויים לארצי מהשכרת היחידות, בתקופה שממועד הקבלה הצפוי על פי החוזה ועד למועד מתן פסק הדין. סכום שני הראשים הנ"ל מהווה את התמורה החוזית שאמורה היתה ארצי לקבל מההסכמים אלמלא הופרו על ידי הנתבעים, כאשר דמי השכירות בתקופת הביניים מייצגים את הרווח שהיה זכאי לו הנפגע מההפרה, לו היה מקבל את היחידות במועד הקבוע בחוזה (ראה ע"א 676/90, דוד צוקר ובניו חברה לבנין נ' והבה , שלא פורסם). ארצי רשאית היתה לדרוש הן אכיפה לקבלת היחידות (או פיצויים בגובה שווין) והן תשלום בגובה דמי השכירות שהיו צפויים להתקבל עד למועד קבלת היחידות בפועל (או עד למועד קבלת הפיצוי בגובה שווין של היחידות). 18. מערכת הסעדים הראשונה שביקשה ארצי בתביעתה, משקפת את הניתוח שלעיל אודות פיצויי הקיום המגיעים לה. אולם את הקוהרנטיות והשלמות הלוגית הזו בדרישת הפיצויים ערערה ארצי עצמה כאשר ויתרה על סעד האכיפה, ונותרה רק בדרישתה לקבלת פיצויי ציפיה חלקיים בלבד, בגובה דמי השכירות הצפויים עד מועד הגשת התביעה. הפיצוי "הנכון", אשר משקף את מצב הצדדים אילו החוזה היה מקויים, צריך, כאמור, להיות מחושב על ידי הערכת שווי השוק של היחידות, נכון למועד פסק הדין, בתוספת דמי השכירות שהיו צפויים מהן עד למועד מתן פסק הדין, ובקיזוז כל הסכומים שהיתה ארצי אמורה לשלם וכל ההוצאות שהיתה אמורה להוציא בהתאם להסכם הקומבינציה והסכם בית הכנסת. אולם אל קביעת הפיצויים לארצי חייב להתלוות, כמיקשה אחת שלא ניתן להפרידה, קיום ההתחייבויות שלה עצמה במסגרת ההסכמים, שהמרכזית שבהן היא הויתור על כל זכויותיה בנכס נשוא המכרז, או קיזוז שווי אותן זכויות מגובה הפיצויים המגיעים לה מהנתבעים (ע"א 708/87 מאירוב נ' שיראזי, פ"ד מה(3) 37; ע"א 4606/90 תל מר בע"מ נ' מוברמן, פ"ד מו(5) 353). משלא תבעה ארצי את אכיפת ההסכמים, או תשלום שווין של היחידות, וביקשה להשאיר בידה את כל זכויותיה בנכס, היא לא זכאית לפיצויי ציפיה. אין צד לחוזה יכול לדרוש את התמורה החוזית אותה הוא אמור לקבל , ולו חלק ממנה, ובאותה נשימה לעמוד על כך כי התמורה החוזית אותה הוא אמור לתת תישאר בידיו. 19. כאמור, תבעה ארצי פיצויי השבה בגין שני תשלומים אותם שילמה לנתבעים. התשלום הראשון הינו סך של 11,440$ אשר שילמה במסגרת חלקה במימון בניית בית הכנסת, כפי שקבוע בסעיף 3(א) להסכם בית הכנסת (ת33/), והתשלום השני הינו סך של 17,890 ש"י אשר שילמה כהשתתפותה בהוצאות השגת היתר הבנייה לבית הכנסת (למעשה שילמה ארצי לנתבעים סכום של 17,680 ש"י, כפי שקבע בית המשפט קמא). בדונו בתביעת ארצי להשבה, הבחין בית המשפט קמא בין שני התשלומים. לגבי התשלום הראשון פסק, כי על הנתבעים להשיבו, מאחר שהוא שולם על פי הסכם בית הכנסת, אשר בוטל. לגבי התשלום השני פסק, כי אין חובה על הנתבעים להשיבו. תשלום זה שולם במסגרת קיום התחייבותם המשותפת של הנתבעים וארצי להשגת היתר הבנייה לבית הכנסת (ראה סעיף 5(א) להסכם בית הכנסת), ומאחר ולפי בית המשפט קמא לא הופר הסכם זה על ידי הנתבעים, אין עליהם חובה להשיבו. 20. בערעורם, לא טענו הנתבעים כנגד החלטת בית המשפט על עצם ההשבה של התשלום הראשון. טענתם לגבי השבת תשלום זה הסתכמה רק בכך שבית המשפט לא החיל על ההשבה את מנגנון ההצמדה החוזי, אשר קבוע בהסכם בית הכנסת. רק בסיכומי טענותיהם במסגרת הערעור שכנגד שהגישה ארצי, יצאו הנתבעים לראשונה כנגד חיובם בהשבת התשלום הראשון. טענה זו, הגם שהועלתה באיחור, ניתן לדחות לגופו של ענין. לטענת הנתבעים לא הוכח כי הסכום של 11,440$ אכן שולם לצורך בניית בית הכנסת. כן טוענים הם כי לא היה מקום לקבוע השבה של תשלום זה, לאחר שבית המשפט קמא קבע כי לא היתה הפרה של ההסכמים. לגבי הטענה הראשונה, קבע בית המשפט קמא: "אין חולק כי התובעת שילמה לנתבעים את התשלום הראשון עפ"י החוזה ת33/ - 11,440$. כך עולה מספח השיק ת36/ בו נכתב: 'יום 14.6.82; לפקודת ש. גמליאל בע"מ; סכום 250,000; בניית בית הכנסת 11,440$'. על ספח השיק חתום הנתבע 2, המאשר כי - "קיבלתי את הסך הנ"ל לפי סעיף 3(א) לחוזה בנית בית הכנסת מיום 13.6.82". הנתבע 2 אף אישר בעדותו לפי כי הוא קיבל את הסכום האמור, וחתם על ספח השיק ת36/ (עמ' 89 שורות 4-6 לפרוטוקול)". קביעתו של בית המשפט קמא מעוגנת היטב בחומר הראיות, ולא נראה כי יש מקום שבית משפט זה, כערכאת ערעור, יתערב בה. דינה של הטענה השניה, לפיה לא היה מקום לפסוק השבה של התשלום, לאחר שבית המשפט קמא קבע כי לא היתה הפרה של הסכם בית הכנסת - אף היא להדחות. זאת מאחר שסבורני כי הנתבעים אכן הפרו את הסכם בית הכנסת (ועל כך להלן). 21. לגבי התשלום השני פסק, כאמור, בית המשפט קמא, כי אין מקום לחייב את הנתבעים להשיבו. זאת מאחר שהתשלום בו מדובר היה תשלום אשר שולם על ידי ארצי לנתבעים על מנת לקיים את חיובם המשותף להשגת ההיתר לבניית בית הכנסת. משכך, ומאחר שהסכם בית הכנסת לא הופר על ידי הנתבעים, כי אם בוטל על ידי ארצי ללא הפרה של הנתבעים (לפי זכותם מכח סעיף 6 להסכם בית הכנסת, הניתנת להפעלה במידה והיתר הבניה לא מושג תוך זמן קצוב), אין על הנתבעים להשיב את הכסף. ניתן לטעון כי הנמקתו זו של בית המשפט קמא אינה יכולה לעמוד במבחן הביקורת. שהרי סעיף 6 של הסכם בית הכנסת (היוצר את זכות הביטול של ארצי במקרה של איחור בהשגת היתר הבנייה) קובע בסופו כי: "במקרה זה (של ביטול ההסכם על ידי ארצי - א.ג.) יהיה על גמליאל להחזיר לארצי את הסכומים שקיבל מארצי עפ"י הסכם זה, כשסכום זה צמוד לדולר ארה"ב עפ"י העקרון הגלום ברישא לסעיף 3 לעיל." האם לא עולה מסעיף זה כי על הנתבעים להשיב לארצי כל סכום שקיבלו על פי הסכם זה? אולם, כפי שכבר אמרנו לגבי התשלום הראשון, מאחר שלדעתנו יש לפסוק כי הנתבעים הפרו את הסכם בית הכנסת, הרי שגם ההכרעה בשאלה זו מתייתרת. 22. מכאן לנושא הפרתו של הסכם בית הכנסת. בית המשפט קמא קבע כי הסכם בית הכנסת בוטל כדין על ידי ארצי בהתאם לזכותה על פי תנאי החוזה, ולא מחמת הפרתו של החוזה. למסקנה זו הגיע בית המשפט קמא בהסתמך על סעיף 6 להסכם בית הכנסת, אשר קבע כדלקמן: "מוסכם כי באם בתוך 6 חודשים מיום חתימת הסכם זה טרם יהיה בידי גמליאל היתר בניה כדין, תהיה לארצי הזכות לבטל הסכם זה ...". לדעת בית המשפט קמא: "מן הראוי להדגיש כי מהעובדה שיש לתובעת זכות לבטל את ההסכם ת33/ אין להסיק בהכרח שהנתבעים הפרו את ההסכם. זכות הבטול נובעת מההסכם עצמו, ואין חולק שצדדים להסכם רשאים להסכים כי אחד מהם רשאי לבטל את ההסכם גם ללא הפרה של הצד שכנגד (השווה: ד. קציר, תרופות בשל הפרת חוזה, חלק א', ע' 191-190)". טעם נוסף למסקנתו מצא בית המשפט קמא בכך כי: "ניתן לראות את החוזה שבין הצדדים כחוזה עם תנאי מתלה או תנאי מפסיק עפ"י סע' 27 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג1973-, במובן זה שהוצאת היתר הבניה (ובעקבות [צריך להיות: ובעקבותיו - א.ג.] התחלת הבניה והשלמתה) תוך פרק זמן מוגבל מהווה תנאי לתוקפו של החוזה, ואם התובעת (הכוונה לארצי - א.ג.) תרצה בכך יש לה זכות לבטלו ... אין מקום לספק כי משלא התקים התנאי המתלה, בנסיבות בהן הדבר אינו באשמתו של אחד הצדדים, אין לראות בכך משום הפרת החוזה". 23. סבורני, כי מסקנתו של בית המשפט קמא, לפיה חוזה בית הכנסת בוטל על ידי ארצי ללא הפרה מצד הנתבעים, איננה יכולה לעמוד. היתר הבנייה לא ניתן אמנם במועד הנקוב בהסכם בית הכנסת (תוך 150 יום מיום חתימת ההסכם) אלא רק כעבור שבעה וחצי חודשים. אולם ארצי לא השתמשה בזכות הביטול המוקנית לה בסעיף 6 להסכם בית הכנסת (אם השגת היתר הבניה תתעכב ביותר מששה חודשים מחתימת ההסכם). לפיכך, המשיך החוזה לעמוד בתוקפו ביום מתן ההיתר, וחיובי הצדדים נשארו על כנם במועד זה. חיובה של גמליאל בסעיף 5(ב) להסכם בית הכנסת, להשלים את העבודה "תוך 14 חודשים מיום קבלת היתר הבניה", שריר היה וקיים, ואם לא עמדה בו יש לראותה כמפרת התחייבות זו , אלא אם כן תראה הצדקה, בדין או בחוזה, לאי-קיום ההתחייבות. אכן, ניתן היה לראות בתנאי בדבר מתן היתר הבנייה תוך פרק זמן מסוים תנאי מתלה, אשר באי-התקיימותו יש כדי להביא לביטול החוזה, כהוראת סעיף 29 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג1973- (להלן: חוק החוזים). החזקה הקבועה בסעיף 27(ב) לחוק החוזים, לפיה חוזה אשר טעון רישיון על פי חיקוק, קבלתו היא בגדר תנאי מתלה, אף תומכת בגישה זו. אולם, כאשר הצדדים קובעים במפורש כי אי-התקיימות התנאי "המתלה" תאפשר לאחד מהצדדים להביא לביטול החוזה, אם רצונו בכך, אין לראות בחוזה כמתבטל מאליו עם אי-התקיימות התנאי "המתלה". לפיכך, יש לבחון האם בדין, או בהסכם בית הכנסת, קיימת הוראה המאפשרת לגמליאל להימנע מה"סנקציות" המוטלות על צד שלא ממלא את חיובו החוזי, ובמקרה דנן - חיובה להשלים את בניית בית הכנסת תוך 14 חודשים מיום קבלת היתר הבנייה. 24. הדין מכיר באפשרות של אי-חלות התרופות בגין הפרת חוזה בנסיבות המיוחדות של סיכול החוזה. עם זאת, התנאים הקבועים בדין (סעיף 18(א) לחוק התרופות), כפי שפורשו, יוצרים מסגרת מצומצמת ביותר להכרה בטענת הסיכול (ראה למשל ע"א 715/78 כץ נ' נצחוני מזרחי בע"מ ואח' , פ"ד לג(3) 639). צדק בית המשפט קמא בקובעו כי הגנת הסיכול מכח הדין אינה עומדת לגמליאל, כשהמכשולים (מכשול חריגות הבנייה, מכשול מתפללי בית הכנסת ומכשול האחים כהן) אינם בגדר הנסיבות בהן דן סעיף 18 לחוק התרופות. שכן, אין המדובר בנסיבות "שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען". גם בהסכם בית הכנסת אין הוראה הממלטת את גמליאל מגורלה כמפרה. אלא שלדעת בית המשפט קמא: "'המכשולים' שעמדו בדרכם של הנתבעים, ומנעו מהם לקיים את ההסכמים (ת33/ ו-ת34/), לא היו באשמתם, ולפיכך העיכוב שנגרם בעטיים אינו נופל בגדר הפרה של ההסכם ת33/". זאת נוכח האמור בסעיף 10 להסכם הקומבינציה, כי: "הקונה (צ"ל: המוכר) מתחייב למסור לקונה את החזקה ביחידות החנויות והמשרדים כשהם (כך !) גמורות ומושלמות וכשכל חלקי הבנין ניתנים למעבר אלא אם כן ימכרו הצדדים יחד במצב של שלד כאמור במסמך זה, עד ולא יאוחר מ20- חדשים מיום הוצאת היתר הבניה והריסת בית הכנסת. החזקה בדירות תמסר עד לא יאוחר מ44- חודש מיום הוצאת היתר הבניה. במידה ויתעורר עיכוב במסירה מחמת כח עליון, כמו מלחמה או סיבה כל שהיא של עיכוב שלא באשמת הקונה ידחה מועד הביצוע באותו זמן כפי שהיה העיכוב". בית המשפט קמא קרא, בצדק, את הוראת הסיכול החוזית שבסעיף 10 להסכם הקומבינציה לתוך הסכם בית הכנסת, וראה את שני ההסכמים כרוכים האחד בשני, שהרי "ללא פינוי בית הכנסת מהחלקה, ובנית בית כנסת חילופי בחלקה הסמוכה, עפ"י ההסכם ת33/, לא ניתן יהיה לקיים את ההסכם ת34/". אכן, עילה המצדיקה מהבחינה החוזית עיכוב ביצוע של הסכם מאוחר, אינה יכולה, כשלעצמה, להוות, דרך כלל, עילה לעיכוב ביצוע של הסכם מוקדם. כריכתם של שני הסכמים יחדיו מהבחינה התוכנית, עדיין אינה מצדיקה החלת הוראה חוזית שבהסכם אחד לתוך ההסכם השני. לא כן כשמדובר בשני הסכמים שהצדדים לא ראו להפריד ביניהם וכרכו אחד בשני עד שלא ניתן לנתקם זה מזה. לפיכך יש לבחון את הפרת הסכם בית הכנסת, והמכשולים לביצועו, על פי טענת הנתבעים, בהקשר לסיפא סעיף 10 לחוזה הקומבינציה. 25. ראוי להזכיר טרם שנעבור לבחון את שאלת הפרת הסכם בית הכנסת כי סעד נוסף אותו ביקשה ארצי הן בה"פ 1589/91 (נשוא ע"א 6863/96) והן בת"א 2449/89 (נשוא ע"א 3402/95) הוא ההכרה בזכויותיה בנכס נשוא המכרז, וכנגזרת מכך זכותה לקבל את חלקה היחסי ברווחי החניון שהפעילו הנתבעים. תנאי מקדמי לשם בירור זכויותיה של ארצי בנכס, הוא קביעת מעמדו של הסכם הקומבינציה (ת34/). אם שריר הוא וקיים, כי אז אין לארצי כל זכויות בנכס, והן הועברו לנתבעים במסגרת ההסכם. ואם בוטל, יש לבחון את טיב זכויותיה של ארצי טרם כריתתו. 26. רואה אני מקום לקבל את עמדת בית המשפט קמא כי היה בידי ארצי לבטל את הסכם בית הכנסת, בשל הזמן הרב שחלף מאז כריתתו ועד מועד הגשת התביעה. בפסק דינו אמר בית המשפט קמא, לגבי הסכם בית הכנסת: "דומני שאין מקום לספק שמהוראות החוזה ת33/ עולה כי עיכוב של כ7- שנים עד למועד הגשת התביעה, ו13- שנים עד כה, שבהם טרם התחילה בניית בית הכנסת מקנה לתובעת זכות לבטל את ההסכם ת33/. לתוצאה זו המתיישבת עם השכל הישר, ניתן להגיע אם באמצעות תנאי מכללא בהסכם ולפי איחור כה רב מקנה לתובעת זכות ביטול ...". דברים אלו יפים גם לגבי הסכם הקומבינציה. כאשר חוזה איננו מבוצע לאורך תקופת זמן ארוכה, ניתן, בנסיבות מסוימות, לראות בכך הסכמה של הצדדים, על דרך ההתנהגות, לביטולו. אפשר שניתן לעגן זאת בתנאי מכללא אשר קיים היה בחוזה מלכתחילה (כפי שעשה בית המשפט קמא), ואפשר שניתן לעגן זאת בשינוי תנאי החוזה מכח התנהגות הצדדים. מכל מקום, כאשר הצדדים אינם מקיימים חוזה משך תקופה רבת שנים, יש מקום לראות את החוזה, בתנאים מסוימים, כניתן לביטול על ידי כל אחד מהם. נראה, כי גם הדין האנגלי מחזיק בדעה דומה. כך המלומד Trietel בספרו The law of contract (London, 8 th edition, 1991) 659 מסביר: “Failure to perform may (and often will) amount to a breach of contract. Where this is the case the injured party can bring actions either for the specific enforcement of the contract, or for damages ... But he may also resort to another group of remedies, the object of which is to put him into position in which he would have been if the contract had not been made . These remedies are based on failure in performance rather than on breach: they may therefore be available even though the failure does not amount to a breach because there is some lawful excuse for it” (ההדגשה האחרונה אינה במקור - א.ג.). ובהמשך, בעמוד 728: “Where, under the equitable rules, time is not of the essence of a contract for the sale of land, the injured party is not bound to wait indefinitely for performance: he can make time of the essence by giving notice, after the time fixed for performance, calling on the other party to complete. ... If the notice is invalid ( or if none is given ), the injured party can nevertheless seek specific performance , or rescind the contract , after lapse of a reasonable time” (ההדגשות לא במקור - א.ג.). כך המצב גם בדין האמריקאי, כאמור ב- Corbin On Contracts (ST. PAUL, MINN., VOL. VI, 1962) 6 : “Even if no time is specified, a time will eventually come beyond which it is unreasonable to expect or require a contractor to be ready to perform his part. Sometimes the contract provides that he can aid his case by giving a notice fixing a defenite time limit. In the absence of such a provision, the court must determine what is the time limit of his discharge, beyond which he is justified in refusing to perform.” ואכן, ניתן לגרוס בענייננו כי בעצם אי-ביצוע ההסכמים במשך תקופה כה ארוכה מאז כריתתם (בשנת 1982), היה כדי לשחרר את הצדדים מחובתם לקיימם, ואיפשר לארצי לבטלם. 28. אולם אין בכך למנוע מארצי לטעון כי ההסכמים קיימים וכי הם הופרו על ידי הנתבעים, ובית המשפט קמא אכן התרכז בשאלה אם סעיף הסיכול החוזי הקבוע בסעיף 10 להסכם הקומבינציה, איפשר לנתבעים לעכב את קיום התחייבותיהם על פי ההסכמים. משהגיע לתשובה חיובית לשאלה זו, קבע כי הנתבעים לא הפרו את ההסכמים. כזכור, העלו הנתבעים שלושה מכשולים שמנעו מהם לקיים את הסכם הקומבינציה: מכשול מתפללי בית הכנסת, מכשול חריגות הבנייה של ארצי ומכשול האחים כהן. על השאלה אם המכשולים הנ"ל מהווים "כח עליון" ענה בית המשפט קמא תשובה פסקנית: "מסכים אני לטענת ב"כ התובעת כי בנסיבות מקרה זה שלפני כל ה'מכשולים' אשר מנעו מהנתבעים לקיים את ההסכם ת34/, היינו: למסור לתובעת במועד את היחידות הבנויות, אינם נובעים מ'כח עליון' ( Force Majeure ). 'כח עליון' משמעו אירוע בלתי צפוי שאינו בשליטת אדם, ואין כל אפשרות למנוע אותו. האחים כהן, ומתפללי בית הכנסת 'דבר-חיים' שמנעו מהנתבעים לקיים את ההסכמים, ודאי אינם בגדר כוח עליון, המצדיק את העיכוב במסירת היחידות הבנויות לתובעת". לכן פנה בית המשפט לבחון האם המכשולים הנ"ל מהווים "סיבה כל שהיא של עיכוב שלא באשמת הקונה". מאחר ששני המכשולים הראשונים הוסרו במהלך השנים, נותר לבית המשפט קמא לדון במכשול האחים כהן. לגבי המכשול של האחים כהן קבע בית המשפט קמא כי: "מכשול זה נוצר בסמוך להוצאת היתר הבניה הראשון, והוא היה קיים ברציפות עד להגשת תביעה זו לפחות. האחים כהן היו הבעלים הרשומים של חלקה 52 שבגוש 6380. על מנת לבנות את בית הכנסת על חלקה 50, חייבים היו הנתבעים לעבור דרך השטחים הציבוריים שבחלקה 52 או ליתר דיוק דרך חלק מחלקה 52 שהעיריה אמורה היתה להפקיע לצרכי ציבור. שכן זו היתה דרך הגישה העיקרית לחלקה. המכשול שהציבו האחים כהן התבטא בכך שהם מנעו מהנתבעים את הגישה לחלקה 50 דרך חלקה 52". והוסיף בית המשפט קמא: "מחומר הראיות שהובא בפני ... השתכנעתי כי האחים כהן אכן הציבו מכשול של ממש בדרכו של הנתבע 2, ומנעו ממנו מלבנות את בית הכנסת על חלקה 50 על-ידי זה שמנעו את המעבר דרך החלקה 52. הנתבע 2 עשה כל שביכולתו על-מנת לקדם את ענין בנית בית-הכנסת, אם באמצעות חידוש חוזר ונשנה של היתר הבניה שפג תוקפו בכל פעם, אם באמצעות תכתובות עם האחים כהן ועירית פתח-תקוה, ואם באמצעות הליכים משפטיים שלא צלחו. התובעת היתה במשך אותה תקופה בסוד הענינים וידעה על מכשולים אלה. ידעה ולא עשתה דבר. במשך כל השנים מאז הוצא היתר הבניה הראשון ועד להגשת התביעה כנגד הנתבעים (בבית-משפט השלום בכפר סבא), לא טענה כי הנתבעים מפרים את ההסכמים עימה ולא ניצלה את אופצית הביטול שהיתה לה על-פי סעיף 6 להסכם ת33/". לפיכך הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי מכשול האחים כהן מהווה "סיבה כל שהיא של עיכוב שלא באשמת הקונה" ולכן העיכוב בביצוע ההסכמים איננו בגדר הפרה. 28. מסקנה זו איני רואה לקבל. בתצהיר שנתן המערער מספר 2 (גמליאל שמש) בתאריך 30.10.88 במסגרת התובענה בת"א (שלום-כפר סבא) 1430/88 (המ' 590/88) (מוצג ת44/), הוא אומר: "5.5 בנוסף לאמור לעיל בית הכנסת טרם נבנה אף מן הסיבות כדלקמן: 5.5.1 חלקה 50 בגוש 6380 אשר עליה עתיד היה להבנות בית הכנסת רשומה כיום על שם עירית פתח תקוה. דרך הגישה היחידה לחלקה 50, עוברת בשטח המיועד להפקעה המצוי בחלקה 52 בגוש 6380 אשר הינה בבעלותם של האחים כהן. בעת שנכרת ההסכם מיום 13.6.82 (נספח ה' לתצהירי זה) הייתי מצוי בעיצומו של סכסוך עם שכני - האחים כהן - אשר הוביל אף לסכסוך משפטי והמבקשת ידעה עובדה זו ידוע היטב, עת נחתם ההסכם בינה לביני. 5.5.2 כפועל יוצא מהסכסוכים הנ"ל, בניגוד למוסכם ביני לבין האחים כהן, מנעו ממני האחים כהן לעבור בחלקתם, ובשל כך לא היתה בנית בית הכנסת אפשרית" (רק ההדגשה האמצעית לא במקור - א.ג.). משמע, כי עוד לפני חתימת הסכם בית הכנסת (ב13.6.82-), אשר נחתם, כזכור, כארבעה וחצי חודשים לפני חתימת הסכם הקומבינציה (ב31.10.82-), היה שמש מצוי בסכסוך ממושך עם האחים כהן. גם בעדותו בבית המשפט קמא אומר שמש, במסגרת חקירתו הנגדית, כי משנת 1981 היתה התנגדות של האחים כהן למעבר בחלקה שבבעלותם, וכי ידע על התנגדות זו (עמוד 105 לפרוטוקול ישיבת ביהמ"ש מיום 29.12.92). מהמקובץ ברור כי סירובם של האחים כהן לאפשר לשמש להשתמש בשטחם כמעבר לחלקה 50, היה ידוע חודשים רבים טרם חתימת ההסכמים. 29. אשר לשאלה אם כדי לבנות את בית הכנסת החלופי חייבים היו הנתבעים לעבור דרך חלקה 52, נראה כי האמור במכתב בא כוחו של שמש לוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה, ממרץ 1988 (מוצג נ37/), מדבר בעד עצמו: "3. אנו סבורים כי שאלת הגישה לאתר הבניה צריכה להיפתר על ידכם אולם על כל פנים והואיל ושאלה זו עלתה לדיון הנני מפנה אתכם למכתביכם מיום 3.12.86 ומיום 5.4.87 (אשר עותקים מהם מצ"ב למכתבנו) ובו הודעתם למרשנו כי הוא זכאי לעבור בשטח הציבורי אשר בחלקה 52 בגוש 6380, ונראה לנו כי בדרך זו יכול מרשנו לעבור אף עתה. 4. מאידך, קיימת דרך גישה נוספת והיא חלקה 202 אשר אף היא בבעלותכם ובמידה ותתירו למרשנו לעבור בה או להציב על גביה מנוף ניתן יהיה לבנות את בית הכנסת" (ההדגשות לא במקור - א.ג.). לא למותר לציין כי אישור המעבר בחלקה 202 ניתן על ידי עירית פתח תקוה, ללא כל שהיות (מכתב עו"ד משה ברק, יועצה המשפטי של העיריה, לבא כוחו של שמש, מתאריך 10.5.88, מוצג נ2/, ומכתבה של עו"ד חנה פאר, מנהלת אגף הנכסים בעיריה, למר שמש עצמו, מיום 10.7.88, מוצג ת8/). לא זו בלבד, אלא שסעיף 2 להסכם בית הכנסת קובע כי: "גמליאל מתחייב לבנות את בית הכנסת הנ"ל בהתאם למכרז". וסעיף 2.1.2 למכרז (ת32/) קובע - "על הקבלן לבקר במגרש ובבנין המיועד לשיפוצים הנ"ל בכדי להכיר את הגישה אליו ... ובאופן כללי לשם למוד כל העבודות ובתנאים היכולים להשפיע על בצוע העבודה" (ההדגשה לא במקור - א.ג.). גמליאל היתה מחוייבת לבחון את דרכי הגישה לחלקה 50, לשם לימוד דרך ביצוע העבודה, ואין בידה להתגונן כנגד הפרת ההסכמים בטענה כי מכשול האחים כהן שמנע ממנה לבנות את בית הכנסת הינה "סיבה כל שהיא של עיכוב שלא באשמת הקונה". זאת, כשלדברי שמש עצמו ניתן היה לעקוף את התנגדותם של האחים כהן ולהגיע לחלקה 50 גם שלא דרך חלקתם. יוצא איפוא כי גם במכשול האחים כהן לא היה כדי להצדיק את העיכוב בביצוע ההסכמים. מכך נובע כי ארצי זכאית להצהרה כי ביטול הסכם בית כנסת והסכם הקומבינציה נעשה כדין, עקב הפרתם, וכן זכאית היא לפיצויי השבה. 30. בשלב זה, ראוי להתייחס לטענה נלווית של הנתבעים, על כך שבית המשפט קמא סרב לאפשר להם להגיש, לאחר תום שמיעת הראיות, ראיות נוספות המעידות על ההתקדמות בבניית בית הכנסת על ידם (המ' 7420/93). הראיות הנוספות בהן מדובר, שורשן בהסכם שנחתם בין שמש לבין ועד בית הכנסת ביולי 1993, ובו מובעת הסכמה של הוועד להקמת בית הכנסת החלופי. מכאן כי גם אם היו הנתבעים מוכיחים כי החל ממועד זה עוסקים הם במרץ בהקמת בית הכנסת החלופי, אין בכך כדי להשפיע על עצם ההפרה באי-הקמת בית הכנסת במועד הנקוב בהסכם ת33/, כשם שאין בכך להשפיע על גובה פיצויי ההשבה להם זכאית ארצי כתוצאה מההפרה. עוד טוענים הנתבעים, כי גם אם עליהם להשיב סכומים מסוימים לארצי, צריכה ההצמדה של סכומים אלו להיות כקבוע בסיפא סעיף 6 להסכם בית הכנסת, דהיינו, הצמדה דולארית. ואכן, נראה כי טעה בית המשפט קמא בכך שלא הפעיל את מנגנון ההצמדה אשר קבעו הצדדים עצמם בסיפא לסעיף 6, לאחר שקבע כי ארצי ביטלה את החוזה בשל האיחור בהשגת היתר הבניה. אולם, מאחר ולדעתנו לא נעשה ביטול הסכם בית הכנסת מכח אופצית הביטול המוקנית לפי סעיף 6 להסכם, אלא מכח הפרתם של הנתבעים את חיובם להשלים את הבנייה תוך 14 חודש מיום קבלת היתר הבניה, לא חלה הסיפא לסעיף 6 כלל על אותו ביטול. מנגנון הצמדה של הסכומים אשר על הנתבעים להשיב לארצי צריך להיקבע לפי הדין הכללי, ולפי דין זה בלבד, ללא כל משקל למנגנון ההצמדה החוזי הקבוע בסיפא לסעיף 6 להסכם בית הכנסת. 31. לאור זאת עלינו להכריע כעת בשאלת זכויותיה של ארצי בנכס נשוא המכרז. שכן, עם ביטול הסכם הקומבינציה "הושבו" לארצי הזכויות אשר מכרה במסגרתו. שאלת זכויותיה של ארצי בנכס נשוא המכרז, נדונה לראשונה בבית המשפט קמא בת"א 2449/89 (מושא הערעור ע"א 3402/95). בתיק זה נפסק, על סמך ההסכמים: ת28/ (ההסכם בו רכש שמש, עבור ארצי וגמליאל, את מניות רחמני בחברה), ת31/ (ההסכם בין גמליאל, שמש וארצי לפיו ייצא מכרז לבניית מבנה חלופי לבית הכנסת), ת33/ (הסכם בית הכנסת), ו-ת34/ (הסכם הקומבינציה), וכן על סמך עדותו של שמש, כי: "ברור כי התובעת היא בעלת 26% מהזכויות במקרקעין" במסגרת ה"פ 1589/91 (מושא הערעור ע"א 6863/96), חזר בית המשפט קמא על מסקנתו, תוך דיון לגופו של ענין, בלי להסתמך אך ורק על טענת מעשה בית-דין שהועלתה על ידי ארצי, ופסק כי: "לאור האמור לעיל הוחלט לקבל את התובענה. ולהכריז כי המבקשת זכאית ל26%- מכלל יתרת זכויותיה של שמש הדר חברה קבלנית לבנין בע"מ (בפירוק מרצון), בחלקות 53, 54 בגוש 6380 בפתח-תקוה". 32. טענותיהם של הנתבעים כנגד קביעת בית המשפט, הן כי ארצי זכאית רק ל26%- מזכויות הבניה בקרקע שהוצעה במסגרת המכרז (ת25/). לחלופין, כי ארצי זכאית ל26%- מהזכויות במקרקעין שהוצעו במכרז, אך לא מכלל יתרת זכויותיה של החברה במקרקעין. 33. בית משפט זה דן כבר בעבר בפרשנותו של המכרז ת25/ בע"א 151/87, 219/87 הנ"ל ושם אמר (בעמ' 496): "גם הגדרתה המדויקת של הפלוגתא בענין זה שלפנינו אינה מן המשימות הקלות ואף הנשיאה המלומדת בדרגה הראשונה התבטאה ברוח זו באמרה: 'קשה להבין במדוייק מבקשה זו מהי' (עמ' 4 לפסה"ד). ברור הוא כי לפנינו חלקות קרקע (54,53 בגוש 6380) שנמכרו לשיעורין, ולגבי החלק האחרון נטושה המחלוקת כאן". ובהמשך, בעמוד 501: "המכרז מב12/ (הוא מוצג ת25/ בעניננו - א.ג.) - דומה שאם יש נקודה שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים לפנינו, לכל אורך הדרך, הרי זו ההסכמה שהמכרז מנוסח ברשלנות באופן המשתמע לשני פנים ויותר ומה שחשוב מכל: לא כתוב בו, בשום מקום, מה שטח המקרקעין העומדים למכירה! על הפסוק "500 מ"ר בנייה " ... שבס' 11 למכרז נטושה, איפוא, מערכה עזה בין הצדדים שלפנינו. המערערים טוענים - המדובר ב500- מ"ר מתוך זכויות בניה שהוקצו לשטח הנדון (אותו שליש דרומי של החלקות 54,53); הווה אומר: על אותם 600 מ"ר בערך שמהווים את השטח הנמכר ניתן להקים הרבה יותר מ- 500 מטרים של שטח בנוי (על פי התכנית המפורטת) אך המכרז הציע למכירה רק 500 מ"ר בנייה , ואילו השאר - נותרו בידי החברה. והמשיבים, מנגד, טוענים - המדובר בשטח המקרקעין עצמם, כ500- מטר לבניה, והדגש על הלמ"ד שסביבה נוהל דיון קשה וממושך בבית המשפט המחוזי". לאחר ניתוח ממושך של הסוגיה קבע השופט ד' לוין (בעמ' 504) כי הממכר נשוא המכרז הינו מקרקעין ולא זכויות הבנייה בהם. משמע, כי כבר נפסק בעבר שהנכס נשוא המכרז הוא שטח של 500 מ"ר מתוך המקרקעין. הוא השטח שעליו התכוונו לבנות את המגדל, נשוא הסכם הקומבינציה (ת34/). קביעה זו אינה ניתנת לערעור. יש רק להוסיף כי בנכס נשוא המכרז קיים חניון (סעיף 2 למכרז ת25/, וכפי שמוסכם גם על הנתבעים (ראה סעיפים 8, 9, 22(ב) לעיקרי הטיעון מטעמם במסגרת ע"א 6863/96 וסעיף 4.6, פיסקה שלישית, לסיכומיהם בע"א 3402/95). את "גלגולו" של הנכס נשוא המכרז, כמקרקעין ולא כאחוזי בנייה, מהחברה לארצי, ניתן לראות במערכת ההסכמים שנחתמו בין המעורבים בפרשה זו. כך נאמר בהסכם הפשרה מיום 27.12.79 (ת26/) שבין שמש ורחמני, אשר קיבל אף תוקף של פסק דין: "5 (א) העיסקה תתבצע ע"י העברת נושא המכרז כולו בעין מטעם מפרקי החברה לבעלי המניות ביחס השתתפותם בהון המניות של החברה. 57% למר גמליאל שמש; 43% למרשיו של מר חורי (מורשם של קבוצת רחמני - א.ג.). (ב) מר גמליאל שמש ו/או תאגיד שייקבע על ידו ירכוש בעין, מאת מרשיו של מר חורי ומרשיו של מר חורי ימכרו לו את חלקם ברכוש נושא המכרז הנקוב בסעיף 5(א) לעיל, ומר גמליאל שמש ישלם למרשיו של מר חורי את התמורה, דהיינו 43% מ21- מיליון לירות, דהיינו סך של 9,030,000 ל"י.". לפני סעיף 5 הנ"ל קובע הסכם הפשרה כי - "1) ערך נושא המכרז נקבע בהסכמת הצדדים בסך 21 מיליון לירות (עשרים ואחד מיליון לירות). 2) המרבה במחיר שהציע את המחיר הנקוב בסעיף 1 לעיל הינו מר גמליאל שמש ו/או תאגיד שיקבע על ידו. 3) משך 7 ימים יוכנו כל המסמכים הדרושים לביצוע רכישת 43% בנושא המכרז של מרשיו של מר חורי הנ"ל ויובאו לאישור ביהמ"ש." מהסכם הפשרה אנו למדים כי כוונת הצדדים היתה ששמש ירכוש את חלקם של רחמני בנכס נשוא המכרז, שהוא לפי פסק הדין של בית המשפט העליון, אותו שטח של 500 מ"ר (בתוספת החניון), שביקשו לפתח במסגרת המקרקעין. 34. לאחר חתימת הסכם הפשרה (ב8.1.80-), נחתם הסכם ת27/ בין שמש, גמליאל וארצי, בו הוסכם כי שמש ירכוש מרחמני את חלקו (43%) בנכס נשוא המכרז, וזאת עבור גמליאל וארצי. מהסכם זה עולה בבירור כי בעקבות הרכישה יהיו ארצי, שמש וגמליאל שותפים בנכס נשוא המכרז. כך למשל בסעיף 2 להסכם נכתבו הדברים הבאים: "2. החברה (הכוונה לגמליאל - א.ג.) ושמש הנ"ל מצהירים כי רכשו ביחד את ה43%- של קבוצת רחמני במכרז הנ"ל בחלקים ביניהם באופן שחלקי הצדדים ב43%- ובכל הנכס כולו יהיו כדלקמן: השם של אחוז הרכישה אצל אחוז מוחלט בעל הזכות קבוצת רחמני בכל הנכס א. ארצי 60.49% 26% ב. החברה הנ"ל 39.51% 17% ג. שמש הנ"ל --- 57% סה"כ 100% מ43%- 100%" בהמשך, בנספח להסכם נקבע כי: "החברה (הכוונה לגמליאל - א.ג.) וארצי הנ"ל רכשו זכויות בחלקות 54, 53, בגוש 6380 כתוצאה ממכרז שהוצאה חברת שמש הדר, חברה קבלנית לבנין (בפירוק מרצון) בע"מ. לפיו רכשו ארצי הנ"ל והחברה הנ"ל את 43% של רחמני כמפורט בהסכם השותפות בינהם". יממה לאחר מכן (ב9.1.80-), נחתם ההסכם הסופי בין קבוצת רחמני, שמש ומפרקי החברה (ת28/). בהסכם זה נקבעו, בין היתר, ההוראות הבאות: "2. ב. המפרקים מתחייבים בזה להעביר ויעבירו לאלתר את רכוש החברה המוגדר במכרז ... מאת החברה לבעלי מניותיה כמוגדר בסעיף 2(א) לעיל באותה מידה שבה יש להם זכויות בחברה ... הנכס שיועבר ע"י המפרקים כאמור לעיל יכונה להלן 'נושא ההעברה' ... 3. א. המוכרים (הכוונה לקבוצת רחמני - א.ג.) מתחייבים בזה למכור ולהעביר לקונה (הכוונה לשמש - א.ג.) מתוך נושא ההעברה 43% שיועברו אליהם כאמור בסעיף 2 לעיל, בתנאים המפורטים להלן; ב. 43% מתוך נושא ההעברה ייקראו להלן 'הממכר'. ... 7. מוסכם בין הצדדים כי הקונה רוכש את הממכר עבור התאגידים הבאים: א. ש. ארצי, חב' להשקעות בע"מ, מרח' עליה 2, פ"ת 60.5%; ב. ש. גמליאל, חב' לבנין ופיתוח בע"מ - 39.5%". כלומר, לפי ההסכם מה9.1.80- הועבר רכוש החברה המוגדר במכרז (הוא אותם 500 מ"ר שהוצעו במכרז, לרבות החניון), לידי קבוצת רחמני ושמש, לפי חלקם היחסי בחברה. בו בזמן רכש שמש, עבור גמליאל וארצי, את החלק שהועבר לרחמני מרכוש החברה המוגדר במכרז. יוצא, איפוא, כי המצב הסופי המתוכנן לפי הסכם זה, הינו שבבעלותה של ארצי יהא 26% מהשטח אותו הציעה החברה במסגרת המכרז, בידי גמליאל יהיה 17% מאותו שטח, ובידי שמש תהיה יתרת 57% מהשטח. 35. גם ההסכמים המאוחרים שנקשרו בין הצדדים (ת31/, ת33/ ו-ת34/) מלמדים כי הבנת הצדדים היתה כי שמש, גמליאל וארצי הינם שותפים בנכס נשוא המכרז. כך, למשל, בהסכם ת31/, שהוא ההסכם בין ארצי, גמליאל ושמש, להוצאת מכרז לבניית בית הכנסת החלופי נקבעו ההוראות הבאות: " הואיל ושמש וארצי שותפים ביניהם בחלקות 53 ו54- שבגוש 6380 אשר בפ"ת; והואיל וברצון הצדדים לבנות את יתרת שטח חלקות 53, ו54- אשר טרם נבנו וזאת ע"י צד ג'. ... 6. כל צד מהצדדים מתחייב לממן את חלקו בבצוע העבודה של בצוע המכרז לפי שעור חלקיו במגרש ובחניון דהיינו 74% על שמש ו26%- על ארצי ." (ההדגשות לא במקור - א.ג.). בהסכם ת33/, הוא ההסכם לבנית בית הכנסת על ידי גמליאל, נקבעו ההוראות הבאות: "הואיל והצדדים כולם הינם הבעלים של חלקה 50 בגוש 6380 עליה קיים בית הכנסת דברי חיים (צ"ל חלקה 53 או 54, שכן על חלקה 50 אמור היה להיבנות בית הכנסת החלופי - א.ג.); והואיל וגמליאל ושמש הינם בעלים של 74% מהזכויות בחלקה הנ"ל וארצי הינו הבעלים של 26% מהזכויות; ... 3. תמורת התחייבותו של גמליאל כאמור, ישלם ארצי לגמליאל עבור חלקו בחלקה, דהיינו 26% סך של ...". בהסכם ת34/ (הוא הסכם הקומבינציה שבין שמש וארצי) נקבעו ההוראות הבאות: "הואיל והמוכר (ארצי - א.ג.) רכש 26% בחלקות חלק מחלקה 53 שטרם נבנה ו54/2-, וחלק מחלקה 54/16 בגוש 6380 בפתח-תקוה (להלן החלקות הנ"ל) שהוצאו במכרז ובתנאי המכרז. ... והואיל והמוכר מעוניין למכור את זכויותיו בחלקות והקונה מעונין לרכוש הזכויות כאמור (ללא בית הכנסת). ... 4. מכירת הזכויות בחלקות ומסירת החלקים הבנויים תהיינה נקיות מכל חוב, שעבוד, משכנתא למעט הערות אזהרה הקיימות על החלקות". 36. מלקט הוראות אלו מן ההסכמים שבין הצדדים, נראה בברור, כי צדק בית המשפט קמא באומרו כי הזכויות אותן רכשה ארצי הינן זכויות במקרקעין, ולא רק זכויות בנייה. מסקנה זו ניתן לתמוך גם מההיבט המשפטי, שהרי לא ייתכן מבחינה משפטית מצב בו רוכש פלוני אחוזי בנייה בלבד במקרקעין מסוימים. על כך אמר בית המשפט העליון בהתדיינות הקודמת שבין הצדדים בע"א 151/87, 219/87 הנ"ל (בעמ' 504): . "... המדובר כאן בשטח מקרקעין שהועבר מידי החברה לבעלי המניות שלה (קודם שמכר המיעוט את חלקו לרוב). במקרה כזה לא יכולה להיות מחלוקת כי אי אפשר לו למוכר להיפטר מכל חלק המקרקעין מסוימים שהוא מוכר לאחר ולטעון לבעלות שנותרה לו באחוזי בניה על אותם מקרקעין. אי אפשר לו לאדם לסחור באחוזי בניה במנותק מן המקרקעין שלהם הם מתיחסים , שהרי אחוזי הבניה אינם 'זכות' במובן המוחשי של הדבר, אלא הם הגבלה ש'יורדת' על בעל המקרקעין מטעם הרשות" (ההדגשה לא במקור - א.ג.). 37. מנגד, יש בסיס לטענתם של הנתבעים, כי ארצי לא רכשה "26% מכלל יתרת זכויותיה של שמש הדר חברה קבלנית לבנין בע"מ (בפירוק מרצון) בחלקות 53, 54 בגוש 6380 בפתח-תקוה", כפי שקבע בית המשפט קמא. הדבר גם לא עולה בקנה אחד עם קביעתו של בית המשפט קמא עצמו, לפיה: "אין חולק כי המכרז (ת25/) נועד להשלמת פרוייקט - בניית שלב ג' על מגרשה של חברת 'שמש הדר', שלא הוחל בבנייתו, בעת בניית שלבים א' ו-ב'. לפיכך ברור שהכוונה לקרקע שהוגדרה במכרז ולזכויות בקרקע שהיו לבעלי המיעוט ונרכשו במשותף על-ידי המבקשת והמשיבים". ובהמשך: "על יסוד האמור לעיל, המסקנה המתבקשת מהקביעה הנ"ל היא שהמדובר בזכויות בקרקע כהגדרתן במכרז". כל שרכשה ארצי הוא 26% מהנכס הם כ500- מ"ר על המקרקעין אשר עליהם תוכננה בניית המגדל במסגרת הסכם הקומבינציה, לרבות החניון. 38. כאמור, יש לארצי זכויות בשעור 26% בנכס נשוא המכרז. עקב כך קבע בית המשפט קמא כי: "התביעה לקבל 26% מרווחי החניון מבוססת הן על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט1979- ... והן עפ"י סעיף 35 לחוק המקרקעין". ובבואו לדון בגובה הפיצוי המגיע לארצי בגין הרווחים שהפיקו הנתבעים מהחניון, הגיע בית המשפט קמא למסקנות הבאות: "אשר להכנסות שהתקבלו מהפעלת החניון, בהסכם ת49/ הנ"ל (הכוונה להסכם בו השכיר שמש את החניון לאחים כהן - א.ג.) הועמדו דמי השכירות של המקרקעין לצורך הפעלת החניון על 56,000 ש"י לשבוע, כשסכום זה צמוד למדד הידוע ביום 15/6/84 ... במכתב ת50/ מיום 24/12/84 אשר נשלח על-ידי פרקליטו של הנתבע 2 דאז אל האחים כהן, נאמר מפורשות כי עד לתאריך 17/12/84 (שהינו כפי הנראה, המועד שבו בוטל החוזה) שילמו האחים כהן לנתבע סכום של 1,102,469 ל"י דמי-שכירות בגין הפעלת החניון. המסמך ת50/ הינו ללא ספק בבחינת הודאת בעל-דין ולפיו הסכום האמור נתקבל כהכנסות בגין השכרת המקרקעין להפעלת החניון. התובעת זכאית ל26%- מהסכום הנ"ל, קרי: 286,642 ש"י כשלסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17/12/84 ועד לתשלומו בפועל. אשר לכל יתר התקופה בה הופעל החניון, 12/84 - 11/89 ... לאור העובדה כי התובעת לא הביאה ראיות של ממש בדבר גובה ההכנסות (להבדיל מעצם קיומם), נראה שבנסיבות דנן יש מקום לפסוק סכום גלובאלי מוערך על בסיס הנתונים לגבי התקופה עד 12/84. לאחר ששקלתי את כל נסיבות הענין, אני מעמיד סכום זה על סך - 25,000 ש"ח". רואים אנו, כי בית המשפט קמא חילק את פרק הזמן בו הופעל החניון לשתי תקופות. בתקופה הראשונה, עד ה17.12.84-, הופעל החניון על ידי האחים כהן, והרווחים מהחניון ניתנים להיקבע באופן מדויק על ידי דמי השכירות ששולמו לנתבעים (286,642 ש"י). לגבי התקופה שלאחר כך, שלגביה לא הובאו ראיות של ממש לגבי גובה ההכנסות, פסק בית המשפט קמא סכום גלובאלי (25,000 ש"ח). 39. בית המשפט קמא צדק בגישתו כי: "לאור העובדה כי התובעת לא הביאה ראיות של ממש בדבר גובה ההכנסות (להבדיל מעצם קיומם), נראה שבנסיבות דנן יש מקום לפסוק סכום גלובאלי מוערך על בסיס הנתונים לגבי התקופה עד 12/84 " (ההדגשות לא במקור - א.ג.). אולם אם ביקש בית המשפט קמא לפסוק את גובה ההכנסות בתקופה השניה "על בסיס הנתונים לגבי התקופה עד 12/84", היה עליו להתייחס לאותם נתונים הידועים לגבי התקופה הראשונה. בתקופה זו ישנה אינדיקציה טובה לגבי ההכנסות הצפויות מהחניון. מהסכם השכירות של שמש עם האחים כהן, המהווה הסכם בין שוכר מרצון למשכיר מרצון, ניתן ללמוד על "שווי השוק" של אותו חניון. לפי הסכם זה, שנחתם ב1.7.1984-, אמור היה המשכיר (הנתבעים) לקבל לידיו סכום של 56,000 ש"י לשבוע. אם נכפיל סכום זה בשישים החודשים (260 השבועות) של התקופה השניה (דצמבר 1984 - נובמבר 1989) נקבל סכום של 14,560,000 ש"י. 26% מסכום זה הוא 3,785,600 ש"י, אותו יש להצמיד למדד המחירים לצרכן, החל מיום כריתת החוזה ועד למועד מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי (24.4.1995). סכום זה עולה על הסכום שתבעה ארצי, ושהועמד על ידה על 54,252 ש"ח (סעיף 45 לסיכומיה בערעור שכנגד) או 54,368 ש"ח (סעיף 21 להודעת הערעור שכנגד). משכך, יש לפסוק לארצי בגין עילה זו עבור התקופה השניה את הסכום שביקשה, ולא יותר מכך. 40. בקשתה של מפרקת החברה היא שבמסגרת פסק דיננו יובהרו היחסים בין החברה ובין ארצי. אולם איני רואה מקום להכריע בשאלה זו, כשהסוגיה לא לובנה בדיון זה, ואינה נדרשת להכרעה בערעורים שלפנינו. 41. סיכומו של דבר, דינו של ערעור הנתבעים בע"א 3402/95 להידחות, ואילו דינו של הערעור שכנגד בע"א 3402/95 להתקבל בחלקו, וכן דינו של ערעור הנתבעים בע"א 6863/96 להתקבל בחלקו. משמעות תוצאה זו היא כי יש להצהיר כי ביטולם של הסכם בית הכנסת (ת33/) והסכם הקומבינציה (ת34/) על ידי ארצי נעשה כדין, עקב הפרתם על ידי הנתבעים, וכי ארצי זכאית רק ל26%- מהזכויות בנכס נשוא המכרז. בנוסף לחיוב הנתבעים על פי פסק הדין של בית המשפט קמא (לפי סעיפים 3(א) ו3-(ב) בעמ' 28 לפסק הדין), ישלמו הנתבעים לארצי 17,680 ש"י כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום (25.10.1982) ועד לתשלום בפועל, וכן סכום של 54,368.- ש"ח, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלומו בפועל. הנתבעים ישלמו לארצי שכר טרחת עורך-דין בסך 50,000.- ש"ח. ש ו פ ט המשנה לנשיא ש. לוין: אני מסכים. המשנה לנשיא השופטת ד. דורנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט גולדברג. ניתן היום, י"ח באב תשנ"ז (21.8.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95034020. D01

[ "ע\"א 3402/95", "ע\"א 6863/96", "בה\"פ 1589/91", "בע\"א 151/87", "בע\"א 3666/90", "ע\"א 676/90", "ע\"א 708/87", "ע\"א 4606/90", "ע\"א 715/78", "ה\"פ 1589/91", "בע\"א 3402/95", "בע\"א 6863/96" ]

7,038

2,108

בבית המשפט העליון ע"א 2375/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקשות : 1. זבלי עמומה 2. שמש מרים,עו"ד נגד המשיבים : 1. מרפוגל שמשון 2. מרפוגל דיאנה בקשה להקדמת מועד דיון בשם המבקשות: עו"ד מאיר כהן החלטה לתגובת המשיבים תוך חמישה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, ד' בתמוז תשנ"ז (9.7.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023750. R02

[ "ע\"א 2375/97" ]

7,039

2,395

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 2375 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ות : 1. זבלי עמומה 2. שמש מרים,עו"ד נגד המשיבים : 1. מרפוגל שמשון 2. מרפוגל דיאנה בקשה למתן ערובה אחרת בשם המערערות: עו"ד מאיר כהן החלטה על המבקשות להגיש בקשה ערוכה כדין לפטור מחובת הפקדת ערבון או למתן ערובה אחרת. העובדה כי המבקשת השניה היא עורכת דין אינה פוטרת אותה מחובת הפקדת ערבון, אלא אם כן מוכנים המשיבים להסתפק בהתחייבות אישית כמוצע. יש לשלוח הודעה על קביעת הערבון כמקובל. ניתנה היום, ט"ז בניסן תשנ"ז (23.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023750. Q01

[ "ע\"א 97" ]

7,040

8,922

בבית המשפט העליון ע"א 2375/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. זבלי עמומה 2. שמש מרים,עו"ד נגד המשיבים : 1. מרפוגל שמשון 2. מרפוגל דיאנה בקשה לקביעת מועד דיון בשם המבקשים: עו"ד מאיר כהן בשם המשיבים: עו"ד יצחק נגר החלטה שוכנעתי כי לא קיימת עילה להקדים שמיעת הערעור על פני ערעורים אחרים הממתינים שנים לבירור. הערעור ייקבע לדיון על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, י"ט בתמוז תשנ"ז (24.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023750. Q03

[ "ע\"א 2375/97" ]

7,041

41,454

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2375/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ות : 1. עמומה זבלי 2. עו"ד מרים שמש נגד המשיבים : 1. שמשון מרפוגל 2. דיאנה מרפוגל סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערות, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערות יגישו את טענותיהן תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערות תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערות; 3. המערערות רשאיות להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להן התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונן להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערות כי אין ברצונן להשיב כאמור. ניתן היום, י' באדר התשנ"ח (8.3.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023750. A04 /דז/

[ "ע\"א 2375/97" ]

7,042

2,109

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 143 ע"א 144/96 ע"א 145/96 ע"א 147/96 ע"א 154/96 ע"א 155/96 ע"א 156/96 ע"א 158/96 ע"א 159/96 ע"א 161/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט א' מצא המערער ת : מדינת ישראל נגד המשיב : תחנת דלק רמה בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 20.11.95 ו- 21.11.95 בתיקים אזרחיים 40/95, 41/95, 42/95 43/95, 44/95, 203/95, 204/95, 205/95 206/95, 248/95 שניתן על ידי כבוד הרשמת מ. סולומון צ'רניאק תאריך הישיבה: כט בניסן תשנ"ז (6.5.97) בשם המערער ת: עו"ד מ. רובינשטיין בשם המשיב : עו"ד רסלר יהודה, עו"ד אבירם, עו"ד קינן פסק-דין נראה לנו כי ערעור זה בדין יסודו. לא זו בלבד שפסק הדין של הבורר שאושר אינו ברור אלא שקיים חומר ראייתי (כולל אמירות של השופטת שאישרה אותו) שמהן היה ברור לבעלי הדין ומוסכם עליהם שפסק דינו ההצהרתי של הבורר בפסקה הרלבנטית לא נוסח כיאות והכוונה היתה שהחיוב יבוצע על דרך של מתן הוראה לחברות הדלק, ולא על דרך של חיוב כספי. גם הסכומים נשוא התביעה שנויים במחלוקת, וכן השאלה אם צעדים משפטיים שננקטו על ידי המשיבים כנגד חברות הדלק חוסמים את דרכם להגיש תובענה זו. מאחר שאנו עומדים להרשות למערערת להגיש כתב הגנה - אין לנו צורך להתייחס לשאלת כשירותה של התובענה להתברר בסדר דין מקוצר. אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק הדין נשוא הערעור, ונותנים למערערת רשות להתגונן, בכל הערעורים שלפנינו. המדינה רשאית להגיש כתב הגנה תוך 30 ימים מהיום. כל אחד מהמשיבים בעשרת הערעורים השונים ישלם למערערת שכ"ט עו"ד 7,500 ש"ח. הבקשה בתיק בש"מ 3589/96 נמחקת. ניתן היום כט בניסן תשנ"ז (6.5.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96001430. B02

[ "ע\"א 96", "ע\"א 144/96", "ע\"א 145/96", "ע\"א 147/96", "ע\"א 154/96", "ע\"א 155/96", "ע\"א 156/96", "ע\"א 158/96", "ע\"א 159/96", "ע\"א 161/96" ]

7,043

16,786

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 143 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשת : מדינת ישראל נגד המשיב ה : תחנת דלק רמה בע"מ בקשה לקביעת מועד דיון בשם המשיבה: עו"ד י. רסלר החלטה הדיון יתקיים ביום 6.5.97. ניתנה היום, י"ד באדר ב' תשנ"ז (23.3.97. אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96001430. Q01

[ "ע\"א 96" ]

7,044

2,112

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1609 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש: שמוא ל כהן נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערע ור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 431/95 מיום 28.1.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גולדברג, א.א. לוי, י. דיאמנט בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ד' אדר ב' התשנ"ז (13.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97016090. A02 דז/

[ "רע\"פ 97" ]

7,045

2,803

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1609 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: כהן שמואל נגד המשיב ה : מדינת ישראל מועד התייצבות לריצוי העונש החלטה ביום 6.4.97 נדחתה בקשת רשות ערעור זו על ידי. המבקש יחל בריצוי עבודות השירות ביום א', 4.5.97, בשעה 08:00. העתק החלטה זו ישלח לממונה על עבודות השירות. ניתנה היום, י' בניסן התשנ"ז (17.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97016090. A04 /דז/

[ "רע\"פ 97" ]

7,046

8,938

ב בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1609 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : כהן שמואל נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 28.01.97 בתיק ע"פ 431/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' גולדברג, א' א' הלוי, י' דיאמנט. בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד אתי כהנא החלטה מר שמואל כהן (להלן - המבקש) הורשע בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ע"י כבוד השופט ד' רוזן) בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. נגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל ושישה על תנאי. כן, הוטל עליו לשלם פיצוי כספי למתלוננים. המבקש הופנה לממונה על עבודות שרות על מנת לבחון את ריצוי עונשו בעבודות שירות (ת.פ. 3714/95). הוא ערער על הרשעתו למחוזי (ע"פ 431/95). ערעורו נדחה (כב' השופטים: י' גולדברג, א' א' הלוי, י' דיאמנט). הוחלט כי המבקש ירצה עונשו בדרך של עבודות שירות. בפנינו מבקש המבקש לתקוף את ממצאי המהימנות של הערכאה הראשונה. הלכה היא כי אין עילה למתן רשות ערעור בגין טענות לטעות בהערכת עדויות (רע"פ 5316/90, בש"פ 5315/90 הזן נוה נ. מדינת ישראל תק' 91(2) 2819). הבקשה נדחית. עמה בטל אף צו עיכוב הביצוע. ניתנה היום כח' באדר ב' התשנ"ז (6.4.97) ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97016090. A03

[ "רע\"פ 97", "ע\"פ 431/95", "רע\"פ 5316/90" ]

7,047

15,964

בית המשפט העליון בירושלים רע"פ 97 / 1609 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערער : כהן שמואל נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע החלטה אני מורה על עיכוב ביצוע העונש עד לקבלת ההחלטה בבקשת רשות הערעור. ניתנה היום, ג באדר ב תשנ"ז (12.3.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "רע\"פ 97" ]

7,048

2,113

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5397/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. אליהוד יערי, עו"ד 2. אברהם שדה, מהנדס נגד המשיבים : 1. יצחק אינדיג, עו"ד 2. כהן זאב, מהנדס ושמאי מקרקעין מוסמך 3. שומרוני אמירה 4. בנימיני מרים 5. צבי גבאי ערעור פסלות שופט על ה חלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, מיום 1.8.97 בת.א. 43866/92, שניתנה על ידי כבוד השופטת ר. משל-שהם בשם המערערים: עו"ד אבנר מנוסביץ בשם משיב מס' 1: בעצמו בשם משיב מס' 2: עו"ד יהודה טוניק; עו"ד חגי אורן בשם משיבות מס' 3 ו4-: עו"ד רפאל פרקש בשם משיב מס' 5: עו"ד אברהם וינס החלטה המערערים רשאים להגיב על תשובת המשיב מס' 1 תוך עשרה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, כ"ט בתשרי התשנ"ח (30.10.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053970. A02 /דז/

[ "ע\"א 5397/97" ]

7,049

2,538

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5397/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. אליהוד יערי, עו"ד 2. אברהם שדה, מהנדס נגד המשיבים : 1. יצחק אינדיג, עו"ד 2. כהן זאב, מהנדס ושמאי מקרקעין 3. שומרוני אמירה 4. בנימיני מרים 5. צבי גבאי ערעור פסלות שופט על הח לטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 1.8.97, בת.א. 43866/92, שניתנה על ידי כבוד השופטת רנה משל-שהם בשם המערערים: עו"ד אבנר מנוסביץ בשם משיב מס' 2: עו"ד יהודה טוניק; עו"ד חגי אורן בשם משיבות מס' 3 ו4-: עו"ד רפאל פרקש בשם משיב מס' 5: עו"ד אברהם וינס החלטה לתגובת המערערים לסעיף 1 לתשובת בא כוח המשיב מס' 5 לערעור, וזאת תוך עשרה ימים ממועד המצאתה של החלטה זו. ניתנה היום, י"ג בתשרי התשנ"ח (14.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053970. B01 /דז/

[ "ע\"א 5397/97" ]

7,050

26,467

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5397/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. אליהוד יערי, עו"ד 2. אברהם שדה, מהנדס נגד המשיבים : 1. יצחק אינדיג, עו"ד 2. כהן זאב, מהנדס ושמאי מקרקעין מוסמך 3. שומרוני אמירה 4. בנימיני מרים 5. צבי גבאי ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, מיום 1.8.97, בת.א. 43866/92, שניתנה על ידי כבוד השופטת ר' משל-שהם בשם המערערים: עו"ד אבנר מנוסביץ בשם משיב מס' 1: בעצמו בשם משיב מס' 2: עו"ד יהודה טוניק; עו"ד חגי אורן בשם משיבות מס' 3 ו4-: עו"ד רפאל פרקש בשם משיב מס' 5: עו"ד אברהם וינס פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ר' משל-שהם) מיום 1.8.97, שדחה את בקשת המערערים, כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינם. 1. בין המערערים לבין המשיבים 2-4 מתנהלים מאז שנת 1992 הליכים שעניינם פירוק השיתוף בבניין הרשום כבית משותף (להלן: "הבניין"). בחלוף השנים מינה בית המשפט (ביום 26.3.95) את המשיב מס' 1 כפקיד מכירה מטעם בית המשפט ולאחר שהלה פרסם מכרז למכירת חלקים משותפים נערכה באולם בית המשפט (ביום 3.1.96) "התמחרות" בין המציעים, בסיומה הוכרז המשיב מס' 5 כזוכה וכרוכש כל החלקים שהוצעו למכירה. 2. ביום 10.4.97 הגישו המערערים בקשה, כי בית המשפט יפסול עצמו מדיון בעניינם. המערערים נימקו את בקשתם בטענה הכללית, כי "מדרך ניהול הדיון, ומנקיטת העמדה החד-צדדית והנחרצת של כב' השופטת...ולאור כל מסכת ההתדיינויות שבין הצדדים, בכלל ובפרט...נראה בעליל, כי קיים משוא פנים בולט של כב' השופטת, לטובתם של המשיבים". לביסוס טענתם זו מנו המערערים החלטות שונות בהן נדחו בקשות שהוגשו מטעמם וטענו, כי החלטות אלה מעידות על הדעה הקדומה שגיבש בית המשפט כלפיהם. בין היתר, טענו המערערים, כי בית המשפט רוחש אמון עיוור למשיב מס' 1 וכתוצאה מאמון עיוור זה, המצטרף לדעתו הקדומה של בית המשפט באשר למערערים, התעלם בית המשפט (ובלשון המערערים: "עצם את עיניו") מהודעותיהם השונות, שגילו, לטענתם, מצגי שווא והצהרות כוזבות של המשיבים. 3. ביום 1.8.97 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי הבקשה אינה מגלה כל עילת פסלות המוכרת בדין וכולה מבוססת על החלטות שקיבל בית המשפט, החלטות שלא הניחו את דעת המערערים. לעניין זה הוסיף בית המשפט, כי טענת המערערים באשר להתעלמותו של בית המשפט מ"הודעות" שהגישו לבית המשפט היא טענה מוקשה, שכן הודעות כאמור הוגשו שלא בדרך הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "התקנות"). בית המשפט הוסיף וציין, כי תרופתם של המערערים היא בהגשת בקשת רשות ערעור או ערעור - ולא בבקשת פסלות. 4. מונח בפני ערעור על החלטת בית המשפט. בערעורם חוזרים המערערים על מכלול הטענות שהעלו בפני בית משפט השלום. לטענת המערערים "דעתה הקדומה ומשוא הפנים של כב' השופטת נגזרת ובאה לידי ביטוי בכל החלטותיה של כב' השופטת במהלך כל התיק, באופן שהמשקל המצטבר של החלטות כב' השופטת מעיד בעליל על הדעה הקדומה ומשוא הפנים ללא כל אפשרות סבירה של שכנוע ושינוי." לפיכך, מוסיפים המערערים וטוענים, יש לראות את כלל החלטותיו של בית המשפט (לרבות ההחלטה נשוא הערעור) כמקשה אחת. לעניין זה מתייחסים המערערים, בין היתר, לסכומי ההוצאות שהשית עליהם בית המשפט ולאירועים נוספים במהלך הדיונים, במסגרתם פעל בית המשפט באופן שלא השביע את רצון המערערים. 5. המשיבים כולם (ולעניין זה מצויות בפני תשובת המשיב 2, אליה הצטרפו המשיבים 1, ו- 3-4, וכן התייחסויות נוספות של כל אחד מן המשיבים 1, 3-4 ו- 5) מתנגדים לקבלת הערעור. בראשית דבריהם הם טוענים, כי דין הערעור להימחק על הסף, שכן אין הוא נתמך בתצהיר, כנדרש בתקנה 471ג (ב) לתקנות. עוד הם טוענים, כי בקשת הפסלות, המסתמכת, לפי האמור בה, על מכלול החלטותיו של בית המשפט, לוקה לפיכך בשיהוי ניכר, שכן מאז האירועים הראשונים עליהם מסתמכים העותרים ועד להגשת בקשת הפסלות חלפו חודשים רבים. לגוף הערעור טוענים המשיבים, כי המערערים מנסים להשתמש בערעור הפסלות כתחליף להגשת בקשות רשות ערעור על החלטות שקיבל בית המשפט, זאת שעה שבמקרים מסויימים בחרו שלא להגיש בקשת רשות ערעור כלל ובמקרים אחרים (רע"א (ת"א) 2938/96 ורע"א (ת"א) 5428/96) הגישו בקשות רשות ערעור אך חזרו בהם משנוכחו כי סיכוייהם קלושים. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי החלטות בית המשפט, עליהן מלינים המערערים, אינן מגלות כל עילת פסלות. המשיבים מסכמים את טענותיהם בכך שהערעור הוא קנטרני, טורדני ומשולל תום לב וכי מטעם זה ומפאת מחדליהם הדיוניים של המערערים (כאמור לעיל: שיהוי, אי הגשת תצהיר וכן אי המצאת הערעור על כל נספחיו למשיבים) מן הראוי לחייבם בהוצאות לדוגמא. 6. לבקשת המערערים, ניתנה להם האפשרות להגיב על מקצת מתגובת המשיב 5 (באשר לאי עמידתו של ערעורם בהוראות תקנה 471ג לתקנות ובאשר לאי המצאת הערעור, על נספחיו במועד) ועל תגובת המשיב 1. בתגובותיהם הם טוענים, כי הואיל וכל העובדות עליהן הסתמכו בערעורם "עולות בבירור" מתוך הפרטיכלים ומתוך המסמכים שצורפו לערעור אין חובה בדין לצרף תצהיר לערעורם. לשם אישוש טענתם זו הם מצרפים נספח המפרט מהם הפרוטוקולים והמסמכים אליהם מתייחסות הטעונות בכל סעיף (או קבוצת סעיפים) לערעורם. לחלופין, הם מבקשים כי בית משפט זה יאריך את המועד להגשת התצהיר הנדרש, אם יגיע לכלל מסקנה, כי אכן נדרש תצהיר. עוד טוענים המערערים, כי המשיב 1 הגיש את תגובתו באיחור ניכר, וחרף העובדה שלא נטל חלק בהליכי הפסלות בבית המשפט קמא. כמו כן מתפלמסים המערערים עם טענות עובדתיות שהעלה המשיב 1 בתגובתו, טענות שבירורן אינו דרוש לשם הכרעה בערעור זה. 7. לאחר שעיינתי במכלול הטענות שבפני הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות, וזאת ממספר טעמים: ראשית - בקשת הפסלות נגועה בשיהוי ניכר. אין לקבל את נסיונם של המערערים לטעון, מחד גיסא, בהתייחס להחלטות בית המשפט במרוצת השנים, כי "כל אחת ואחת... נגועה בדעה קדומה" ומאידך גיסא, כי אותם דעה קדומה ומשוא פנים "העוברים כחוט השני" בכל ההחלטות מתגלים רק בראייה כוללנית ורטרוספקטיבית. בקשת פסלות יש להעלות מיד לאחר שדבר קיומה נודע למבקש (תקנה 471ב לתקנות, וראה גם: ע"א 7158/97 בטון רמות בע" מ נ' בנק המזרחי המאוחד, טרם פורסם) ולא להשאירה נצורה לעת מצוא. אין להתעלם, בהקשר זה, מן העובדה שבמסגרת ההליך נשוא ערעור הפסלות, שהוא כאמור הליך שעניינו פרוק שיתוף, מונו מספר "פקידי מכירה", נערכה התמחרות וניתנה פסיקתה הנותנת תוקף לתוצאות ההתמחרות. בנסיבות אלה דומה, כי חלק הארי של ההליך כבר נשלם (גם המערערים, החולקים על מסקנה זו, טוענים בערעורם, כי "זכויותיהם הקניניות של המערערים כבר הועברו, שלא כדין, בטאבו והם- המערערים נושלו מעיקר זכויותיהם") - וגם לכך נודעת חשיבות, שעה שנבחנת טענת שיהוי. שנית - בקשת הפסלות, כמו גם הערעור, לא נתמכו בתצהיר, כנדרש בתקנה 471 ג לתקנות. אין חולק, כי ייתכנו מקרים בהם אין צורך בעמידה על הדרישה הפורמלית, כי בקשת פסלות תיתמך בתצהיר. כך, לדוגמא, אם מסתמכת הבקשה על החלטה מסויימת המופיעה בכתובים, או על דברים מסויימים שנרשמו בפרוטוקול. אולם שעה שהמערערים מבססים את בקשת הפסלות ואת ערעור הפסלות על מסכת עובדתית סבוכה של החלטות, מעשים, כתבי בי-דין וכיוצא בזה, מסכת ממנה הם בוררים את הרכיבים התומכים, לשיטתם, בטענותיהם ומנפים את היתר, ושעה שדרך טיעונם הם מייחסים למשיבים מעשים בלתי חוקיים ולבית המשפט עצימת עינים, מן הראוי שלכל הפחות תאומץ מסכת זו בתצהיר. לעניין זה אין די גם בניסיונם המאוחר של המערערים לעגן את טענותיהם בקטעי דברים או קטעי מסמכים, שכן גם לאחר נסיון זה נותרים חלקים מטיעוני המערערים תלושים ונטולי בסיס (וראה, לדוגמא, את תיאור ההליך בעת הדיון בבקשה לפיטורי פקיד המכירה - תיאור שמקצתו מסתמך על ציטוטים מפרוטוקול שלא הובא בפני בית משפט זה, מקצתו מסתמך על ציטוטים שמקורם לא צוין ומקצתו מסתמך על תיאור מהלך הדיון מפי ב"כ המערערים). שלישית - ודי בטעם זה כשלעצמו - הערעור אינו מגלה כל עילת פסלות: הטענה היסודית המונחת בבסיס הערעור היא שבית המשפט שב וקיבל החלטות דיוניות שלא נשאו חן בעיני המערערים. בית משפט זה קבע לא פעם, כי טעם זה כשלעצמו אינו מהווה עילת פסלות (וראה, לדוגמא: ע"א 220/99 ח.ר. דולומיט חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ , טרם פורסם). גם העובדה שהמערערים אינם מלינים על החלטה אחת אלא על שורת החלטות שאינן מתיישבות עם רצונם, אינה יוצרת עילת פסלות (וראה: ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ לא פורסם). תרופתם של המערערים היא בהגשת בקשות רשות ערעור על החלטות הנראות להם שגויות (מההחלטה נשוא הערעור, כמו גם מתגובות המשיבים עולה כי המערערים אכן נהגו כך, אלא שבסופו של דבר החליטו למשוך את בקשותיהם) או בהגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט, לכשיינתן - אם וכאשר ימצאו לנכון לעשות כן. אין בהחלטות בית משפט דבר ממנו ניתן להסיק על קיומה של אפשרות ממשית למשוא פנים כנגד המערערים, כהגדרתה בפסיקה (וראה: ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו (1) 247). הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיבים את הוצאותיהם בסך 5,000 ש"ח לכל משיב (ולעניין זה יראו את המשיבות 3 ו- 4 כמשיב אחד). ניתן היום, ט"ז בשבט התשנ"ח (12.2.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053970. A04 /דז/

[ "ע\"א 5397/97", "ע\"א 7158/97", "ע\"א 220/99", "ע\"א 2668/96", "ע\"פ 5/82" ]

7,051

2,114

ב בית המשפט העליון ע"פ 5256/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המערערים : 1. מורשת יהודה ויהודית חברה לבניין והשקעות בע"מ 2. יהודה קוקה 3. ר.א. שליט פיתוח ויזום פרוייקטים בע"מ 4. אורי שליט נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור לפי סעיף 87(ד) לחוק העונשין, תשל"ז1977- ה ח ל ט ה 1. ערעורם של המערערים על החלטתו של בית המשפט המחוזי - שדן בערעורם על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים והחליט שלא לעכב את ביצוע העונשים שהושתו עליהם - מעורר מספר שאלות: האם החלטתו של בית המשפט המחוזי בערעור כזה ניתנת לערעור נוסף לפני בית המשפט העליון; האם מצריך ערעור כזה נטילת רשות; האם יושב בית המשפט העליון בדונו בערעור כזה במותב תלתא או בדן יחיד; ושאלות נוספות. לפיכך אני מעביר את הדיון בערעור למותב תלתא, שאם ימצא לנכון ידון גם בערעור לגופו. ניתנה היום, ז' באלול תשנ"ז (9.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052560. M02 /מפ

[ "ע\"פ 5256/97" ]

7,052

2,955

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5256/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המערערים : 1. מורשת יהודה ויהודית חברה לבניין והשקעות בע"מ 2. יהודה קוקה 3. ר.א. שליט פיתוח ויזום פרוייקטים בע"מ 4. אורי שליט נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעכוב ביצוע גזר דין עד להכרעה בערעור החלטה 1. המשיבה תשיב על הבקשה לעכב את בצוע גזר הדין עד מתן פסק דינו של בית משפט זה בערעור שהוגש, לא יאוחר מ17.9.97-. 2. אני מורה לעכב את הביצוע באופן ארעי עד להחלטתי בבקשה לעכוב הביצוע. ניתנה היום, ט' באלול תשנ"ז (11.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052560. M03 /שב

[ "ע\"פ 5256/97" ]

7,053

7,642

ב בית המשפט העליון ע"פ 5256/97 - א' בפני: כבוד השופט י' טירקל המערערים : 1. מורשת יהודה ויהודית חברה לבניין והשקעות בע"מ 2. יהודה קוקה 3. ר.א. שליט פיתוח ויזום פרוייקטים בע"מ 4. אורי שליט נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע ה ח ל ט ה 1. בקשתם של המערערים לעכב את ביצוע גזר דינו של בית המשפט לענינים מקומיים עד למתן פסקי הדין בערעורם בבית המשפט המחוזי נדחתה על ידי בית המשפט לענינים מקומיים וכן דחה בית המשפט המחוזי את ערעורם על ההחלטה. המערערים ערערו על החלטתו וכהחלטתי מיום 9.9.97 העברתי את הערעור למותב תלתא, תוך פירוט של מקצת השאלות המתעוררות בענין זה. המערערים בקשו לעכב את הביצוע עד להחלטה בערעור. 2. במצב שנוצר סבורני כי החלטה שתדחה את הבקשה לעכב את הביצוע עד לדיון בערעור תשמוט את הקרקע מתחת לערעור ותייתר את הדיון בו. לפיכך אני מורה כי המזכירות תקבע מועד לדיון בערעורם של המערערים תוך 10 ימים. כן אני מעכב את הביצוע באופן ארעי עד להחלטה בערעור. המזכירות תזמין את באי כוח בעלי הדין. ניתנה היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ

[ "ע\"פ 5256/97" ]

7,054

9,072

ב בית המשפט העליון ע"פ 5256/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המערערים : 1. מורשת יהודה ויהודית חברה לבניין והשקעות בע"מ 2. יהודה קוקה 3. ר.א. שליט פיתוח ויזום פרוייקטים בע"מ 4. אורי שליט נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור לפי סעיף 87(ד) לחוק העונשין תשל"ז1977- החלטה 1. באי-כוח בעלי הדין יבואו בדברים במגמה להגיע להסכמה על הערובות והתנאים שבהם יותנה עכוב הביצוע של פסק דינו של בית משפט השלום. על תוצאות המגעים ביניהם יודיעו לבית המשפט לא יאוחר מ8.9.97-. 2. אם לא תושג הסכמה תשיב המשיבה על הערעור בכתב לא יאוחר מן המועד הנזכר. 3. המזכירות תעביר את התיק לעיוני בכל מקרה לא יאוחר מ9.9.97-. ניתנה היום, א' באלול תשנ"ז (3.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052560. M01

[ "ע\"פ 5256/97" ]

7,055

14,120

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5256/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כב' השופט י' גולדברג המערערים : 1. מורשת יהודה ויהודית חברה לבניין והשקעות בע"מ 2. יהודה קוקה 3. ר.א. שליט פיתוח ויזום פרוייקטים בע"מ 4. אורי שליט נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 27.8.97 בב"ש 1362/97 שניתן על ידי כבוד השופט א' צ' בן-זמרה תאריך הישיבה: כ"ז באלול תשנ"ז (29.9.97) בשם המערערים : עו"ד ניצן שמואלי בשם המשיב ה: עו"ד שלמה שידלוב פסק-דין המשנה לנשיא ש' לוין: בעלי הדין הגיעו לכלל הסכם שבעטיו חזרו בהם המערערים מהערעור ואנו מוחקים את הערעור. ניתן היום, כ"ז באלול תשנ"ז (29.9.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052560. B06 /שב

[ "ע\"פ 5256/97", "ש 1362/97" ]

7,056

2,115

בבית המשפט העליון ע"א 3361/96 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : שושנה בכרך נגד המשיב : פטר בכרך בקשה להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט בשם המבקשת: בעצמה החלטה המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט כמבוקש. הכתובת להמצאה כאמור בבקשה. ההמצאה תבוצע בדואר רשום עם אישור מסירה. הודעת הערעור והבקשה לפטור מתשלום אגרה ומחובת הפקדת ערבון יתורגמו לשפה בה שולט המשיב, אם איננו שולט בעברית, ויומצאו למשיב כנ"ל. המועד למסירה - עשרים יום מיום קבלת החלטה זו. המועד לתשובה בכל הנוגע לבקשות הפטור תוך שלושים יום מיום קבלת כתבי בי הדין. ניתנה היום, י"ב בתמוז תשנ"ז (17.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033610. Q04

[ "ע\"א 3361/96" ]

7,057

3,253

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 3361 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשת : שושנה בכרך נגד המשיב : פטר בכרך בקשה לפטור מערבון בשם המשיב: עו"ד י. שוורץ החלטה אני מפנה תשומת לב המערערת להחלטתי מיום 20.3.97 ולהודעת עו"ד י. שוורץ מיום 8.4.97 (יש לשלוח העתקים למערערת אם הדבר טרם נעשה). על המערערת לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה לנוכח הימצאו של המשיב בחו"ל והיותו בלתי מיוצג. ניתנה היום, ג' בניסן תשנ"ז (10.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033610. Q03

[ "ע\"א 96" ]

7,058

4,268

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3361/96 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : שושנה בכרך נגד המשיב : פטר בכרך סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ד בכסלו התשנ"ח (23.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033610. A06 /דז/

[ "ע\"א 3361/96" ]

7,059

6,099

ב בית המשפט העליון ע"א 3361/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : שושנה בכרך נגד המשיב : פטר בכרך בקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון בשם המערערת: בעצמה בשם המשיב: אין הופעה החלטה פטור מהפקדת ערבון. ניתנה היום, ד' בחשון תשנ"ח (4.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033610. O05

[ "ע\"א 3361/96" ]

7,060

32,481

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3361/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערערת: שושנה בכרך נ ג ד המשיב: פטר בכרך ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 31.3.96 בת.א. 1993/85 שניתן על ידי כבוד השופט י' מרגלית תאריך הישיבה: י"ג בכסלו תשנ"ט (2.12.98) בשם המערערת: בעצמה בשם המשיב: עו"ד יפעת שרון פ ס ק - ד י ן בשתיים מטענות המערערת אין כדי להעמיד עילה לערעור. הטענה שהמשיב לא קיים צו בית המשפט המחוזי, לפיו חוייב בהגשת דו"ח על הכנסותיו ונכסיו, עשויה להעמיד למערערת עילה לבקשת אכיפה לפי פקודת בזיון בית המשפט, ואינה עילה לערעור. טענת המערערת כי היא זכאית לקבלת מחצית הכספים המופקדים על שם המשיב בבנק בשוויץ עניינה במחלוקת שעודנה תלויה ועומדת לפני בית המשפט המחוזי, ועתידה להתברר בשלב השני של המשפט. סוגיה נפרדת, הקשורה בכך, היא נושא שיתופה של המערערת בזכויות שנצברו לטובת המשיב בקופת התגמולים "תמר". דומה שבעניין זה נפלה אי הבנה: בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשיב שקופת גמל זו נפתחה על-ידיו בשנת 1963 ולפיכך לא חל עליה דין שיתוף בין בני הזוג. ואכן, ממה שהובא בפני בית המשפט המחוזי עולה, כי המשיב פדה קופת תגמולים זו (כנראה בשנת 1990) והפקיד את דמיה בחשבונו בבנק בשוויץ. ואולם ממה שהביאה המערערת לפנינו עולה, כי בשנת 1975 פתח המשיב פיקדון חדש בקופת הגמל "תמר". ספק בעינינו אם לכך היתה ראיה לפני בית המשפט המחוזי בשלבו הראשון של המשפט ולדעתנו יהיה נכון לאפשר למערערת להעלות עניין זה לבירור בפני בית המשפט בשלב השני של המשפט. בעניין אחד בלבד מאלה בהם פסק בית המשפט קמא רואים אנו מקום להתערב. בית המשפט קבע, כי המערערת זכאית למחצית ההכנסות מהרכוש המשותף לאחר ניכוי סכומי המזונות ששילם לה המשיב מעת שחויב במזונות. קביעה זו טעונה, לדעתנו, תיקון. מעת שנטש את המערערת נושא המשיב בחובה לזון אותה, ולא היה זה מן המידה לכפוף את זכותה לשיתוף בנכסיו ובהכנסותיו לניכוי סכום מזונותיה. שכן לשיטה זו יוצא שהוטל על המערערת לשאת במזונותיה מתוך חלקה בהכנסות המשותפות. בנתון לתיקון זה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי הננו דוחים את הערעור. המשפט לפני בית המשפט המחוזי יימשך כסדרו ובמסגרת זו ישקול בית המשפט להתיר למערערת להעלות לבירור את פרשתה של קופת הגמל החדשה. ניתן היום, יג' בכסלו תשנ"ט (2.12.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033610. fo8

[ "ע\"א 3361/96" ]

7,062

42,718

ב בית המשפט העליון ע"א 3361/96 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : שושנה בכרך נגד המשיב : פטר בכרך סיכומים בכתב בשם המערערת: בעצמה החלטה בתיק זה הוצא צו לסיכומים ביום 23.12.97 ביום 26.1.98 הוגשו סיכומי המערערת. ביום 29.1.98 הומצאו למשיב סיכומי המערערת והצו לסיכומים. עד היום לא הוגשו סיכומי המשיב, ולא הוגשה גם כל בקשה להארכת המועד להגשתם. אני מאפשרת למשיב ליתן טעם תוך שבעה ימים, מדוע לא יועבר תיק הערעור להרכב לשם דיון בו על פי תקנות 448(ג) ו450-(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. העדר תגובה יביא להעברת התיק כאמור ללא צורך בהחלטה נוספת. ניתנה היום, כ"ד באדר תשנ"ח (22.3.98) מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033610. P07

[ "ע\"א 3361/96" ]

7,063

2,116

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6369/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : מנהל מס שבח מקרקעין נגד המשיבים : 1. פרוט אברהם 2. פרי ישראל 3. פלמין נאמנות והשקעות בע"מ קביעת הרכב החלטה ערעור זה ידון על ידי ההרכב הבא: השופט א' מצא השופט י' טירקל השופט י' אנגלרד. ניתנה היום, כ"ו בכסלו התשנ"ח (25.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95063690. A04 /דז/

[ "ע\"א 6369/95" ]

7,064

10,712

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 6369 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : מנהל מס שבח מקרקעין נגד המשיבים : 1. פרוט אברהם 2. פרי ישראל 3. פלמין נאמנות והשקעות בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים, לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, ג' בניסן התשנ"ז (10.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95063690. A02 /דז/

[ "ע\"א 95" ]

7,065

16,076

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 6369 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי ה מבקש : מנהל מס שבח מקרקעין נגד המשיבים : 1. פרוט אברהם 2. פרי ישראל 3. פלמין נאמנות והשקעות בע"מ בקשה להארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם המבקש: עו"ד עמנואל לינדר החלטה הארכת המועד כמבוקש. התנגדות המשיבים לבקשה אינה מובנת, שכן על-פי סדרי העבודה הנוהגים בבית משפט זה אין בהעתרות לה כדי לעכב את בירור הערעור. ניתנה היום, י"א באייר תשנ"ז (18.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95063690. Q03

[ "ע\"א 95" ]

7,066

26,136

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6369/95 - ב' בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המבקש : מנהל מס שבח מקרקעין נגד המשיבים : 1. אברהם פרוט 2. ישראל פרי 3. פלמין נאמנות והשקעות בע"מ בקשה לתיקון טעות או להבהרת פסק-דין בשם המבקש : עו"ד עמנואל לינדר החלטה המשיבים מתבקשים להגיב על הבקשה לתיקון טעות או להבהרת פסק הדין, שניתן ביום 6.9.98. התגובה תוגש בכתב בתוך 10 ימים ממועד המצאת ההחלטה. עם הגשתה, ולא יאוחר מיום 25.10.98, תוחזר הבקשה לעיוננו. ניתנה היום, י"א בתשרי תשנ"ט (1.10.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "ע\"א 6369/95" ]

7,067

28,325

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6369/95 - ב' בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המ בקש : מנהל מס שבח מקרקעין נגד המשיבים : 1. פרוט אברהם 2. פרי ישראל 3. פלמין נאמנות והשקעות בע"מ בקשה להבהרת פס ק-הדין שניתן ביום 6.9.98 בשם המ בקש: עו"ד עמנואל לינדר בשם המשיבים : עו"ד מאיר אורנשטיין החלטה 1. אחרי שניתן פסק-דיננו ביום 6.9.98 הגיש המערער "בקשה לתיקון טעות ו/או להבהרת פסק-דין" שעיקרה דרך גילום מס השבח החל על העסקה. המשיבים השיבו על הבקשה והמערער השיב על תשובתם. 2. ועדת הערר הכריעה בשאלה שמעורר בא כוח המערער, בכך שאימצה את דרך הגילום שהציע המערער. ערעורו של המערער התקבל מבלי שהתיחסנו לענין זה. קביעתה של ועדת הערר בענין דרך הגילום נשארת על כנה. פסק-הדין יתוקן, אפוא, על ידי כך שבסוף פסק-דינו של השופט י' אנגלרד יוסף כי היתרה החייבת במס שבח, היא היתרה לפני הגילום וכי תוספת התמורה בשל הגילום תיוחס אך ורק לתמורה עבור הדירה החייבת במס שבח. ניתנה היום, כ"ז בחשון תשנ"ט (16.11.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95063690. Q08 /שב

[ "ע\"א 6369/95" ]

7,068

42,687

בית המשפט העליון ע"א 6369/95 - ב' בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש : מנהל מס שבח מקרקעין נגד המשיבים : 1. אברהם פרוט 2. ישראל פרי 3. פלמין נאמנות והשקעות בע"מ בקשה לתיקון טעות או להבהרת פסק-דין בשם המבקש : עו"ד עמנואל לינדר החלטה המשיבים מתבקשים להגיב על הבקשה לתיקון טעות או להבהרת פסק הדין, שניתן ביום 6.9.98. התגובה תוגש בכתב בתוך 10 ימים ממועד המצאת ההחלטה. עם הגשתה, ולא יאוחר מיום 25.10.98, תוחזר הבקשה לעיוני. ניתנה היום, י"א בתשרי תשנ"ט (1.10.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95063690. F06

[ "ע\"א 6369/95" ]

7,069

43,263

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6369/95 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערער: מנהל מס שבח מקרקעין נ ג ד המשיבים: 1. אברהם פרוט 2. ישראל פרי 3. פלמין נאמנות והשקעות בע"מ ערעור על החלטת ועדת הערר לפי חוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג1963- שליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתיק עמ"ש 1346/93 שניתן ביום 7.8.95 בשם המערער: עו"ד עמנואל לינדר בשם המשיבים: עו"ד מאיר אורנשטיין פסק - דין השופט י' אנגלרד: ערעור זה נוגע לפרשנותו של סעיף 49ז לחוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג1963-, במתכונתו בשנת 1990 (להלן: החוק). עם זאת, השאלה המשפטית היא עקרונית והיא קיימת גם בנוסח הנוכחי של הוראת סעיף 49ז לחוק. 1. מעשה בעסקת קומבינציה שנערכה בין המשיבים מס' 1 ו2- (להלן: המוכרים) לבין המשיב מס' 3 (להלן: הקונה), לפיה הועברו לאחרון זכויות בחלקת אדמה, בעלת בניין בן שלוש קומות, תמורת דירות אחדות בבניין חדש שייבנה על המגרש, לאחר הריסת הבניין הקודם, ותשלומים נוספים. כן קיבל הקונה על עצמו לשלם את מס השבח. בבניין המקורי היו שלוש דירות שוות בגודלן, דירה בכל קומה. זכויות הבנייה בחלקה על פי תוכניות בניין הערים היו 154 אחוזי בנייה שאפשרו בניין בן 4 קומות ובו 7 דירות. המוכרים היו הבעלים המשותפים של החלקה. 2. השאלה העומדת לדיון נוגעת לחישוב מס השבח נוכח הפטור לדירת מגורים על פי סעיף 49ז לחוק. וזה לשון סעיף 49ז במתכונתו אז: במכירת דירת מגורים שלדעת המנהל התמורה המשתלמת בעדה הושפעה מזכויות לבניה נוספת יינתן פטור, בכפוף להוראות סעיפים 49א ו- 49ב, בשל סכום שווי המכירה עד לכפל הסכום שיש לצפות לו ממכירתה של הדירה ממוכר מרצון לקונה מרצון ללא זכויות לבניה נוספת כאמור, ואת יתרת סכום השווי יראו כדמי מכר של זכות אחרת במקרקעין אשר שווי תמורתה הוא חלק יחסי משווי הרכישה של הזכות כולה, כיחס חלק שווי המכירה המתייחס לזכות זו למלוא שווי המכירה, ובהתאם לכך ייוחסו גם הניכויים והתוספות. 3. המבנה הבסיסי של החוק הוא, לצורך ענייננו, כי מס השבח מוטל על השבח במכירת זכות במקרקעין (סעיף 6 לחוק), אך קיים פטור מן המס, בנסיבות המוגדרות בחוק, במקרה של מכירת דירת מגורים (כיום: דירת מגורים מזכה). לגבי הפטור של דירת מגורים מתעוררות מספר שאלות הנוגעות למהותה של דירת מגורים, להיקפה ולשוויה. ברי, כי בין השאלות האלה קיימים יחסי גומלין. ההגדרה של דירת מגורים הייתה בזמנה כדלקמן: דירה או חלק מדירה, שבנייתה נסתיימה והיא בבעלותו או בחכירתו של יחיד, ומשמשת למגורים או מיועדת למגורים לפי טיבה, למעט דירה המהווה מלאי עסקי לענין מס הכנסה. 4. מן ההגדרה הזאת עולה כי המושא של הפטור הוא יחידת בניין פיסית בעלת ייעוד ספציפי. מאחר שמדובר בפטור ממס, טבעי הדבר כי אדם המוכר חלקת אדמה שואף לייחס את המהות של דירת מגורים לחלקה כולה. שאיפה זו הביאה את הפסיקה לפיתוח עיקרון מגביל, המכונה בפיה "פיצול פיסי" או "פיצול אופקי". לפי עיקרון זה, כאשר מבנה המגורים עומד על חלקת אדמה רחבת ידיים, לא כל החלקה עשוי להיחשב כחלק אינטגרלי של דירת המגורים. הפסיקה קבעה כי היקפה של דירת המגורים תלוי בסביבה; כגון: כפרית או עירונית-עסקית. ראה ע"א 651/87 מנהל מס שבח, נתניה נ' רושגולד , פ"ד מו(4) 693, בעמ' 701 (הש' ש' נתניהו); ע"א 2191/92 נסל נ' מנהל מס שבח מקרקעין, חיפה , פ"ד מח(4) 431, בעמ' 437 (הנשיא מ' שמגר); ע"א 733/91 ארליך נ' מדינת ישראל ואח' , דינים עליון, כרך לח, בעמ' 294 (הש' מ' שמגר). לטעמי, לא מדובר כאן כלל ב"פיצול", משום שנקודת המוצא (במסגרת הפטור) היא לא החלקה בכללותה, אלא דירת המגורים. השאלה היא: מהם גבולותיה של יחידת הבניין הפיסית? מדובר אפוא בתיחום (פיסי) של דירת המגורים ממרכזה החוצה, ולא בפיצול (פיסי) של חטיבה שמלכתחילה נחשבה, משום מה, כשלמה. 5. שאלת תיחום אחרת נוגעת לשוויה של דירת המגורים. הערך הכלכלי של נכס מגלם בתוכו את אפשרויות ניצולו בעתיד. בין אופני הניצול העתידי מצויה האפשרות להוסיף בנייה על דירת המגורים הקיימת. הזכויות לבנייה נוספת, הצמודות לדירת מגורים נתונה, הן לעתים כה חשובות מבחינה כלכלית עד שכדאי להרוס את הבניין הקיים ולהעמיד אחר תחתיו. ואמנם כך היה המצב בנסיבות המקרה הנדון. ושוב, מאחר ובפטור ממס מדובר, שאיפתו של המוכר היא להגדיר את מלוא התמורה כביטוי של ערך דירת המגורים הנתונה. שאיפה זו מתנגשת עם המטרה המקורית של המחוקק שביקש לפטור ממס את דירת המגורים של המשפחה ולא "דירת מגורים" המשמשת כנכס השקעה. השווה ע"א 237/87 גולן ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין, המרכז , פ"ד מד(3) 348, בעמ' 351 (הנשיא מ' שמגר). המחוקק החליט על פתרון של פשרה במסגרת הוראת סעיף 49ז לחוק. הוא הפריד, באופן עקרוני, בין השווי של דירת המגורים, בתור שכזו, לבין שוויין של זכויות הבנייה הנוספות. אולם, הוא הרחיב את הפטור שניתן לדירת המגורים על זכויות הבנייה הנוספות בכפוף להגבלה: הפטור כולו מוגבל לכפל שווי הדירה. הסדר זה מכונה בפסיקה ובספרות "פיצול רעיוני" או "פיצול אנכי", בשל ההפרדה בתוך התמורה של העסקה בין שני המרכיבים הנזכרים. גם כאן הפתרון המעשי של החוק הוא יותר בבחינת הרחבת תחום מושג השווי של דירת המגורים על ערכים כלכליים אחרים, מאשר "פיצול", יהא הלה "רעיוני" או "אנכי". 6. מבחינתו של המוכר, המעונין להָנות מן הפטור של דירת המגורים על מלוא התמורה שקיבל עבור זכויות הבנייה הנוספות, ככל ששוויה של דירת המגורים גדול יותר, כך היקף הפטור (שהוא עד כפל שווי הדירה) גדול יותר. לכן, יש חשיבות מעשית ניכרת לדרך ההערכה של דירת המגורים, להבדיל מהערכת שווי הזכויות הנוספות. על שיטת ההערכה של דירת המגורים במסגרת סעיף 49ז לחוק, ראה ע"א 178/87 בטאט נ' מנהל מס שבח מקרקעין ת"א , פ"ד מג(1) 743 (הש' י' מלץ). לענין זה יוער כי בינתיים התקבל תיקון מס' 36 לחוק, שבו הוטלה, בין היתר, מגבלה שלפיה הפטור ממס בכללותו לא יעלה על 1,200,000 ש"ח. 7. על רקע ההסדר המתואר, אפנה עכשיו לשאלה המיוחדת בערעור זה. כאמור, המוכרים העבירו לקונה במסגרת עסקת הקומבינציה הן זכויות בבניין עצמו, שהוא בעל שלוש הדירות, והן את הזכויות לבנייה נוספת. לפי החוק, שני השותפים זכאים לפטור ממס שבח, כל אחד מהם על מכירת דירת מגורים אחת. לגבי דירת המגורים השלישית בבניין אין הם זכאים לפטור על פי החוק. השאלה היא כעת, כיצד לקבוע את ערך זכויות הבנייה הנוספות לצורך החלתו של כפל הפטור. טענת המוכרים היא, כי יש לייחס את מלוא הזכויות הנוספות לשתי דירות המגורים עליהן חל הפטור. התוצאה היא כי אפשר להחיל את שיעור הפטור עד למיצויו המלא של אותו חלק מן התמורה המתייחס לזכויות הבנייה הנוספות. חבות המס חלה רק על יתרת הסכום. 8. טענת מנהל מס שבח מקרקעין (להלן: המערער) היא כי יש לחלק את זכויות הבנייה הנוספות בין שלוש דירות המגורים. מאחר שהדירה השלישית אינה זכאית לפטור, שיעור הפטור של שתי דירות המגורים אותו אפשר "לגלגל" על זכויות הבנייה הנוספות מוגבל לשני שלישים משווי זכויות אלה. קיים הבדל מעשי ניכר בין שתי השיטות. 9. לשם המחשת ההבדל המעשי בשיעור המס נשתמש בנוסחאות הבאות: סה"כ התמורה בעיסקה הוא T ; השווי של כל אחת מדירות המגורים ללא זכויות הבנייה, המחושב על-פי הלכת בטאט , הוא X . את שווי זכויות הבנייה הנוספות נסמן כ- Y . כפי שיתברר, השווי של Y ישתנה לפי כל אחת מן השיטות המוצעות. לפי שיטת המערער החשבון הוא הבא: T = 3X + Y . מסך כל התמורה שתי דירות הן פטורות ממס. השווי של זכויות הבנייה הנוספות הוא .Y = T - 3X תקרת הפטור על Y היא X 2. אך אין אפשרות למצותו עד כל השיעור של ,Y משום ש- Y מתחלק על שלוש הדירות; לכל דירה מגיע 1/3 מזכויות הבנייה הנוספות, דהיינו: Y 1/3. נמצא כי הגבול העליון של הפטור המתייחס לזכויות הבנייה הנוספות הוא Y 2/3 או X 2, לפי הנמוך מביניהם. בנסיבות המקרה, המצב היה כי X 2 גדול מ- Y 2/3. 10. אם נאמץ כעת את שיטת המוכרים, המתעלמת לחלוטין מקיומה של הדירה השלישית, הרי שהתמורה בעיסקה היא T = 2X + Y , כך ש- Y = T - 2X . בהעדר הדירה השלישית, כל זכויות הבנייה הנוספות צמודות לשתי הדירות הפטורות ממס. ושוב, שיעור הפטור המתייחס לזכויות הבנייה הנוספות הוא Y כולו או X 2, לפי הנמוך מביניהם. התוצאה היא כי לפי שיטה זו אפשר לזקוף את הפטור בגין זכויות הבנייה על סכום גבוה יותר. הסיבה היא שלא זו בלבד שאפשר כעת לזקוף את הפטור על מלוא Y (ולא רק על Y 2/3), אלא Y גדל בשל ההתעלמות משווי דירת המגורים השלישית. האחרונה הפכה מיחידה פיסית לחלק מזכויות הבנייה הנוספות. לפי חישובו של בא כוח המדינה, ההבדל בין שתי השיטות המוצעות לגבי חיוב המס של המוכרים הוא קרוב לפי שניים וחצי. 11. ועדת הערר קיבלה את שיטת המוכרים. יו"ר ועדת הערר, השופט א' הומינר סקר את הלכת ה"פיצול הפיסי" והגיע למסקנה כי בנסיבות המיוחדות של התיק אין מקום לפיצול "פיסי" של התמורה בין 3 הדירות. לא לגמרי נהיר לי מהי הנמקתו של השופט לאי-פיצולה של התמורה בין שלוש הדירות. השופט הומינר קובע כי "שאלת נפקות קיומה של דירה נוספת מעבר לדירות הפטור - לעניין יישום עקרונות הפיצול הפיסי, ולשאלה האם יש לפצל את זכויות הבנייה בין 3 הדירות - אינה צריכה הכרעה בענייננו, וזאת לאור העובדות כפי שפורטו לעיל" (סעיף 21 לפסק הדין). העובדות שהשופט מציינן בראשית הפיסקה הן: שטח החלקה כולה, שטח דירות הפטור, קיומן של שלוש דירות, עובדת הריסתן של שלוש הדירות. אין השופט מבהיר מה יש בעובדות אלה המונע, לדעתו, את פיצול התמורה. האם הכוונה ליחס בין הגודל של שטח דירות הפטור לעומת שטח החלקה כולה, או שמא הכוונה היא לעובדה שכל הדירות נהרסו? או שמא שני הדברים גם יחד, כפי שגרס חבר הוועדה האחר שכתב חוות דעת בפסק הדין? 12. ואמנם, חבר ועדת הערר, עו"ד דר' גדעון קלוגמן, הרחיב את הדיבור על שיטות הפיצול הפיסי והפיצול הרעיוני תוך ניתוח השוואתי מאלף. כמו כן, יש בחוות דעתו ניתוח ביקורתי מעניין של הוראת סעיף 49ז לחוק. בשל ביקורתו הכללית על פעולתו של הפיצול הרעיוני בשילוב עם הפיצול הפיסי במסגרת הוראת סעיף 49ז לחוק, חבר הוועדה בדעה כי אין להרחיב את תורת הפיצול הפיסי אל מעבר לתחום שהיא כבר הגיעה אליו בפסיקה הישראלית (סעיף 17 לחוות דעתו). לדעתו, פיצול התמורה עבור זכויות הבנייה הנוספות בין שלוש הדירות של אותו בניין הוא בבחינת פיצול פיסי של אחת הדירות מהשתיים האחרות. הוא גורס כי מאחר שהמדובר בחלקה קטנה יחסית לא היה נערך פיצול פיסי רגיל, דהיינו: פיצול לפי הדוקטרינה הקיימת של הפסיקה שמטרתה לתחום את דירת המגורים בתוך חלקה רחבה. אין מקום אפוא "לפיצולים פיסיים חדשניים ומרחיבים אחרים" (סעיף 19 לחוות הדעת). חבר הוועדה מעיר כי הפיצול המיוחד המוצע על ידי המערער שונה מן הפיצול הרגיל, משום שתוצאתו אינה "העלמת" החלק שפוצל: קיומה הפיסי של הדירה השלישית הוא היוצר את הבסיס לצמצום הפטור שהיה, לשיטת [המערער], רחב יותר לו היו ניצבות על המגרש שתי דירות בלבד. הפיצול הפיסי המוצע שונה איפוא באופן יסודי מזה המוכר לנו. הוא אינו שקול ל"העלמת" החלק שפוצל, שכן "העלמה" כזו תוביל לתוצאה הפוכה בדיוק מהתוצאה אליה מבקש להוביל אותנו [המערער] באמצעות הפיצול הפיסי החדש שהוא מציע. (שם) . 13. חבר הוועדה עו"ד דר' קלוגמן מוסיף אזהרה: אימוץ השיטה של המערער יישאר תוך זמן קצר במישור התיאורטי, כי כל המוכרים במקרה מסוג זה יקפידו להרוס את הדירות "המיותרות", דהיינו - אלה שמכירתן אינה פטורה ממס, טרם ביצוע המכירה. אין ליצור מצב בו ברור מראש שפסק הדין ייהפך לאות מתה. לדעתו של חבר הוועדה יש בעמדת המערער הדגשת יתר בלתי-מוצדקת של הקיום הפיסי של הדירות. מבחינת מהותה הכלכלית של העיסקה לא היה מכר של דירות, אלא מכר של מגרש עם זכויות בנייה. קיומן של הדירות על המגרש היווה אך נטל ולא נכס. לפי הסכם המכירה עמדו הדירות להיהרס כדי שייבנה תחתן בניין חדש אשר ינצל את זכויות הבנייה על המגרש בצורה מלאה יותר. לכן מסקנתו: כדי להעניק את הפטור, יש לזקוף את כפל שווי דירות המגורים הפטורות כנגד מלוא שווי זכויות הבנייה. "העובדה שעל המגרש ניצבה דירה נוספת הינה בלתי רלבנטית לעניין זה, כפי שהיא בלתי רלבנטית מבחינה כלכלית לעיסקה עצמה". 14. דעתי שונה מדעת ועדת הערר. אין כל קשר בין הצמדת זכויות הבנייה הנוספות לשלוש הדירות המצויות בבניין לבין מה שמכונה "הפיצול הפיסי". כאמור, דוקטרינת "הפיצול הפיסי" אינה אלא תחימתה של "דירת המגורים" בתוך שטח החלקה. צדק חבר הוועדה שהצביע על ההבדל בתוצאה: הפיצול הפיסי "מעלים" את השטח שמחוץ לדירת המגורים מבחינת תחולת הפטור, כלומר, השטח הנוסף "נעלם" מעיני הפטור ולכן הוא חייב במס; לעומת זאת, פיצול התמורה בין שלוש הדירות מבליט את קיומה של הדירה השלישית על ידי הצמדת חלק מזכויות הבנייה אליה. כלומר, הפטור "שם את עינו" על הדירה השלישית, ומשום כך היא חייבת במס (הסיבה היא כי הפטור מוגבל לדירת מגורים אחת של כל בעלים). הבדל זה מצביע על כך, והפעם בניגוד לדעתו של חבר הוועדה, כי אין לראות ב"שימת העין" הזאת משום הרחבת רעיון הפיצול המסורתי. נהפוך הוא, דווקא תפיסתה של ועדת הערר, המתעלמת מקיומה של הדירה השלישית, גורמת לפיצול שטח הבניין: יש שטח של דירות נראות ושטח של דירות עלומות. אמנם, התוצאה של פיצול זה היא הרחבת הפטור, אך עובדת "ההעלמה" של שטח מסוים (חלק מהמבנה) נשארת, בדומה לתוצאה של דוקטרינת הפיצול המסורתית. 15. גישתה של הוועדה היא כי לצורך קביעת חובת המס על זכויות הבנייה הנוספות במסגרת עיסקת הקומבינציה של בניין, העומד להריסה לשם בנייה מחדש, יש להתחשב רק בדירות המגורים הנהנות מן הפטור. לכן, לו היו שלושה שותפים לבניין היו מתחשבים בדירה השלישית לשם חישוב כפל הפטור. כמו כן, לו היה רק בעלים אחד לבניין, היו מתעלמים משתי הדירות הנוספות. גישה זו אינה נראית לי: אם העובדה המכרעת, המצויה ביסוד ההתעלמות מן הדירות החייבות במס, היא שהן עומדות להריסה, הרי אותו ההגיון חל גם על הדירה הפטורה מן המס. גם היא אינה המושא האמיתי של העיסקה מבחינה כלכלית. נמצא, כי מן הראוי היה להתעלם גם ממנה. ללא דירת מגורים אין פטור מחובת מס השבח כל עיקר. צודק דר' אהרון נמדר, מס שבח מקרקעין - הפטור לדירות מגורים ( תל-אביב תשנ"ז), §1412 בביקורתו על ההחלטה הנדונה: העובדה שכל דירות המגורים נהרסו אינה מצדיקה לראות בכך מכירה של קרקע, שהרי אם נאמר שקרקע נמכרה כי אזי לא יוענק הפטור ממס לדירות מגורים מכל וכל. פסק הדין גורם שכפל שווי הדירות הזכאיות לפטור ממס ישתרע גם על שווי הדירה הנוספת שאינה זכאית לפטור אך ורק בגלל שהיא נמכרת יחד עם הדירות הנ"ל. כן ראה את מאמרו של מחבר זה, דר' א' נמדר, "עקרון הפיצול של דירת המגורים מנכסים אחרים לצורך הפטור ממס שבח מקרקעין", מיסים יא5/ (אוקטובר 1997) א16-, בעמ' א26-25-. 16. כשהמחוקק החליט כי אפשר לתת פטור על זכויות בנייה בקרקע בצמידות לדירת המגורים, הוא בהכרח מחייב אותנו להסתכל על הנכס דרך היחידות הפיסיות של דירות המגורים. המבט חייב להקיף את כל הדירות הקיימות בבניין, שעה שהחוק מעניק את הפטור לבעלים של כל דירה ודירה. המחוקק החליט לתת את הפטור למירב לדירה אחת בלבד של בעל הזכויות בנכס. מכאן, כאשר יש בנכס דירות מגורים אחדות, יש להצמיד את זכויות הבנייה הנוספות באופן יחסי לכל דירה ודירה. אין כל בסיס להצמיד לדירת מגורים אחת יותר מחלקה היחסי בזכויות הבנייה הנוספות, רק משום שבעל זכויות מסוים אינו נהנה מפטור לגבי דירה אחרת בנכס. 17. נשאר החשש כי בעל הזכויות יקדים תרופה למכת המס ויהרוס את הדירה או את הדירות החייבות במס לפני עיסקת הקומבינציה. איני חושש מחשש זה. אין לפנינו אלא מה שעינינו רואות ועל פי מציאות זו נחתך הדין. אם בעתיד תובא לפנינו מציאות שונה נדון בה בבוא העת. 18. לאחר עיון בחוות דעתו של חברי השופט א' מצא, ברצוני להוסיף כמה הערות. לגישתו, יש להענות באופן חלקי לדרישתם של המוכרים, במובן זה שיש לחלק את שווי זכויות הבנייה בין שתי הדירות הנהנות מן הפטור ממס. מאידך סבור השופט א' מצא, כי יש לחייב את המוכרים במס שבח בגין הדירה השלישית, אך זאת מבלי לייחס לה אחוזי בניה. אמחיש את היקף הפטור באמצעות הנוסחאות: שווי זכויות הבנייה - Y , זהה לשווי זכויות הבנייה לפי שיטת המערער, כלומר Y=T-3X . שיעור הפטור ממס יעמוד על Y+2X , בתנאי ש- ³ Y 2X . גישתו של חברי השופט א' מצא היא דרך ביניים בין התעלמות מוחלטת מקיומה של דירה שלישית לבין השוואת מעמדה לשתי הדירות האחרות. לשיטתו, נמכרות אמנם שלוש דירות, אך השוויון ביניהן נשמר רק בקשר לערכן "הנקי", ללא זכויות בנייה (ערכן על פי הלכת בטאט ). לעומת זאת, זכויות הבנייה מיוחסות באופן בלעדי לשתי דירות בלבד. לא השתכנעתי כי יש הבדל, לצורך מס שבח, בין שלוש דירות, השייכות לשני בעלים, לבין שלוש דירות, השייכות לשלושה בעלים. הנימוק כי בשל קיום פטור לשתי דירות בלבד יש להצמיד את כל זכויות הבנייה אליהן - תוך שלילתן המוחלטת מן הדירה השלישית - אינו נראה משכנע בעיני. אי-לכך אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את פסק דינה של ועדת הערר בעניין פיצול התמורה. במקרה זה, שיעור הפטור ממס יהא אותו חלק מן התמורה המקביל לשווי שתי הדירות לפי מבחני הלכת בטאט ( X 2), בתוספת 2/3 משווי זכויות הבנייה הנוספות ( Y 2/3), ששיעורן מחושב על-פי התמורה המלאה פחות שווי שלוש הדירות לפי הלכת בטאט ( X 3 - T = Y ). סה"כ שיעור הפטור ממס (P) יקבע על-פי הנוסחה הבאה: P = 2X + 2/3 (T - 3X) , דהיינו: P = 2/3 T , וזאת בתנאי ש- ³ Y 2X . מאחר ולא מצאנו יסוד להתערב בקביעות השווי של ועדת הערר, אשר אימצה את קביעות השווי שנעשו על ידי המערער, היקף הפטור ממנו נהנים המוכרים עומד על 2/3 מן התמורה (592,400$), כלומר על 394,933$. נמצא כי היתרה, בסך 197,467$, חייבת במס שבח. התוצאה היא כי הסכום החייב במס שבח, לגבי כל אחד מן המוכרים, עומד על 98,734$, נכון ליום מכירת הנכס. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט י' טירקל: 1. השאלה העומדת להכרעה היא כיצד מיישמים את הוראות סעיף 49 ז (א) לחוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג - 1963, כנוסחו בשנת 1990 (להלן - "הסעיף"), על מקרה שבו נמכר מגרש שעליו בנין שבו שלוש דירות, שרק שתיים מהן זכאיות לפטור כדירות מגורים ("להלן - "הדירות הפטורות"), והתמורה ששולמה כללה גם תמורה עבור זכויות בניה. האם עורכים את חשבון הזיכויים והפטורים של כל אחת משלוש הדירות בנפרד, לפי שוויה וחלקה היחסי של הדירה בזכויות הבניה (כטענת המערער) ומגבילים את הפטור ב"תקרה" - שתוסבר להלן - או שמייחסים לשתי הדירות הפטורות גם את התמורה עבור זכויות הבניה של הדירה השלישית ואין מגבילים את הפטור ב"תקרה" האמורה (כטענת המשיבים)?. אקדים ואומר כי במחלוקת בין חברי נטיתי מלכתחילה לאמץ את גישתו של חברי הנכבד, השופט א' מצא, מן הטעמים שפירט בפסק דינו, ולא את גישתו של חברי הנכבד, השופט י' אנגלרד. אולם, לאחר שחזרתי והפכתי במשמעויותיו של הסעיף, הגעתי למסקנה כי מטעמים שבפרשנות, יש להעדיף את החלופה הראשונה מבין השתיים שהוצגו למעלה. לאמור, כי יש לערוך את חשבון הזיכויים והפטורים לכל אחת משלוש הדירות בנפרד. אסביר את עמדתי בלשון פשוטה ככל האפשר, כך שהדברים יהיו מובנים גם למי שאינם משפטנים שהתמחותם בסוגיות כאלה. 2. העיון בפרק שבחוק שבו כלול הסעיף מראה כי במוקד הוראותיו עומדת - לחיוב ולזיכוי - הדירה הנמכרת, על זכויות הבניה המתייחסות אליה, ולא הקרקע וזכויות הבניה עליה. זאת ועוד. ככל שניתן להבין את לשונו המסורבלת והמפותלת של הסעיף נראה כי משמעותו היא שמול החיוב במס המוטל על תמורתה של דירה עומדים הפטורים המיוחסים לאותה דירה . דהיינו, אין אנו עוסקים במכלול של דירות, כאשר ביותר מדירה אחת עסקינן, ובחיובים ובפטורים של כולן יחד, אלא בכל דירה ודירה בנפרד. מכאן, שבמקרה כמו זה הנדון מחשבים בנפרד את השווי של כל אחת מן הדירות, עם החלק בזכויות הבניה המיוחס לה, ומולו - לזכות הנישום - מחשבים בנפרד את הפטור המוענק לכל אחת מהדירות הפטורות ולאותה דירה בלבד , ששיעורו כפל הסכום שיש לצפות לו ממכירתה של דירת מגורים ללא זכויות לבניה נוספת. פטור זה מוגבל בתקרה, שהיא החלק המיוחס לאותה דירת מגורים מתוך התמורה הכוללת עבור כל הדירות, הכולל את שוויה של הדירה ואת שוויו של החלק היחסי שיש לה בזכויות הבניה עבור כל הדירות. התוצאה של חישוב נפרד זה היא שאם עולה סכום הפטור על סכום התקרה אין לזַכות ב"עודף" הפטור, הנותר מעבר למחיר הדירה הפטורה לרבות זכויות הבניה שלה, דירה אחרת שאינה זכאית לפטור. כדברי המלומד פרופ' י' הדרי: "עלה סכום כפל-השווי על חלק התמורה שיוחס לדירה הזכאית לפטור, אין החוק מתיר לקזז את העודף מחלק התמורה שמיוחס לזכות האחרת" (י' הדרי מס שבח מקרקעין (תשנ"ג) 389 והאסמכתאות שם). משמעות הדברים היא שבמקרה הנדון מחלקים את התמורה שניתנה עבור הזכויות בדירות ובמגרש, לרבות הזכויות לבניה נוספת, לשלושה חלקים, לפי מספר הדירות. בגין שניים מן החלקים זכאים המשיבים לפטור מוגבל בתקרה כאמור לעיל; בגין החלק הנותר - המשקף את תמורתה של הדירה השלישית שאיננה דירה פטורה, ואת חלקה היחסי בזכויות לבניה נוספת - אין הם זכאים לפטור. דומני שנוסחה מילולית זאת פשוטה מנוסחת החישוב שהציע חברי השופט י' אנגלרד ולפיכך מציע אני כי נשתמש בנוסחה פשוטה זאת. 3. פרשנותם של המוכרים לפיה יש לייחס את זכויות הבניה בגין שלוש הדירות לשתי הדירות הפטורות, מחד גיסא, ולזכות אותם בפטורים עבור שתי הדירות, ללא הגבלה בתקרה האמורה , מאידך גיסא, אינה נראית לי. משמעותה של פרשנות זאת היא שלצורך חישוב הפטורים מתעלמים מקיומה הפיזי של הדירה שאיננה דירת מגורים, כאילו אינה קיימת במציאות כלל, ומתייחסים רק לדירות המגורים. לדעתי לא ניתן להתעלם מקיומה הפיזי של דירה שאינה זכאית לפטור, כדי לזכות בדרך זאת בפטור על זכויות הבניה המיוחסות לאותה דירה. על הטענה שהמוכרים היו יכולים להשיג את מטרתם, על ידי כך שהיו הורסים את הדירה השלישית, או מחברים אותה באופן פיזי לאחת משתי הדירות הפטורות ממס, ניתן להשיב בשתיים: א) עניננו בפרשנותו של הסעיף כפי שהיא עולה מתוכו, וביישומו על המצב העובדתי הנתון, ולא בהשערות. ב) יש מקום לסברה כי אפילו היו שינויים פיזיים כאלה נעשים היו נלכדים ברשתו של סעיף 84 לחוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג - 1963, כעסקה מלאכותית או בדויה. 4. לפי פרשנותי זאת התוצאה היא שיש לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינה של ועדת הערר ולערוך את חישובי החיובים והפטורים לפי ההנחיות שבסעיף 2, סיפא, דלעיל. בנסיבות הענין לא יפסקו הוצאות. ש ו פ ט השופט א' מצא: לצערי, אין בידי להסכים לפסק-דינו של חברי, השופט אנגלרד. למרות שהעובדות הנוגעות לענייננו פורטו בפסק-דינו של השופט אנגלרד, אחזור להלן על עיקריהן הצריכים להכרעה. המשיבים 2-1 (להלן - המשיבים ) היו בעלים משותפים, בחלקים שווים, בחלקה ששטחה 340 מ"ר ועליה בניין בן שלוש קומות. בכל קומה דירה אחת, ושלוש הדירות שוות בגודלן. לחלקה צמודות זכויות בניה בשיעור של 154%. המשיבים התקשרו בעיסקת קומבינציה עם חברה קבלנית (המשיבה 3), במסגרתה העבירו לה את זכויותיהם בנכס. בתמורה התחייבה החברה לבנות על החלקה בניין בן ארבע קומות ובו שבע דירות, ולתת למשיבים ארבע מן הדירות, בתוספת סכום כסף להשלמת התמורה המוסכמת. המערער (מנהל מס שבח מקרקעין) הכיר בזכאותם של המשיבים לפטור ממס על השבח בגין דירת-מגורים אחת לכל אחד משניהם. מכאן שחבותם של המשיבים במס שבח הוגבלה לדירה השלישית בלבד, ועל חבות זו אין הם חולקים. השאלה שעוררה מחלוקת היתה, מה היקף זכאותם של המשיבים לפטור ממס בגין השבח על זכויות הבניה הצמודות לחלקה. סעיף 49ז(א) לחוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג1963-, כנוסחו במועד הקובע לעיסקה, הורה לאמור: " כשהמחיר מושפע מהאפשרות לתוספת בניה 49ז. (א) במכירת דירת מגורים שלדעת המנהל התמורה המשתלמת בעדה הושפעה מזכויות לבניה נוספת יינתן פטור, בכפוף להוראות סעיפים 49א ו49-ב, בשל סכום שווי המכירה עד לכפל הסכום שיש לצפות לו במכירתה של הדירה ממוכר מרצון לקונה מרצון ללא זכויות לבניה נוספת כאמור, ואת יתרת סכום השווי יראו כדמי מכר של זכות אחרת במקרקעין אשר שווי תמורתה הוא חלק יחסי משווי הרכישה של הזכות כולה, כיחס חלק שווי המכירה המתייחס לזכות זו למלוא שווי המכירה, ובהתאם לכך ייוחסו גם הניכויים והתוספות". המערער קבע, שאת זכויות הבניה הצמודות לחלקה יש לחלוק באופן שווה בין שלוש הדירות המועברות. באופן זה זוכו המשיבים בפטור ממס, במיגבלות של סעיף 49ז(א), על שוויין של שתיים משלוש הדירות ועל שווי שני שלישים מזכויות הבניה הצמודות לחלקה. המשיבים חלקו על החלטת המערער. טענתם היתה, כי לצורך חישוב הפטור בגין אחוזי הבניה יש לראות גם בשווייה של הדירה השלישית חלק מ"זכויות הבניה" ולחלוק את מלוא שוויין של הזכויות בין שתי הדירות המועברות, שלגביהן הוכרה זכאותם לפטור ממס, באופן שלכל אחת מן הדירות הפטורות תוצמד מחצית משווי זכויות הבניה, כמשמען של זכויות בניה לשיטת המשיבים. במחלוקת זו, שהובאה להכרעתה של ועדת הערר לפי חוק מס שבח מקרקעין, פסקה ועדת הערר, בעיקרם של דברים, לזכות המשיבים. המערער משיג לפנינו על צדקת החלטתה של ועדת הערר; וחברי השופט אנגלרד סבור שערעורו בדין יסודו. גם אני סבור שיש מקום להתערב בהחלטתה של ועדת הערר, אך בדרך שונה מזו שמציע חברי. נפנה תחילה לנתונים: בהתאם להלכה שנפסקה בע"א 178/87 בטאט נ' מנהל מס שבח מקרקעין ת"א , פ"ד מג(1) 743, ביחס לדרך החישוב המוכתבת בסעיף 49ז(א) לחוק, יש תחילה לחשב את שוויה של כל אחת משלוש הדירות המועברות, מבלי להתחשב בשווי זכויות הבניה המועברות ביחד עמה. בהסתמך על הלכה זו, ובהתחשב בכך ששלוש הדירות נשוא דיוננו היו בעלות שווי זהה, קבע המערער כי שווי כל אחת מהן (ללא זכויות בניה) הוא 128,000$, ואת שוויה של מלוא התמורה שקיבלו המשיבים בעיסקת הקומבינציה קבע בסך 592,400$. על-פי נתונים אלה, ההפרש בין מלוא שווי התמורה (592,400$) לבין שווי שלוש הדירות (384,000$) מסתכם בסך 208,400$. וסכום זה משקף את שווי זכויות הבניה המועברות. שווייה של הדירה השלישית, החייבת במס, אינו מהווה חלק מזכויות הבניה, ואף אינו יכול להוות חלק מהן. התייחסותי למונח "זכויות בניה" מכוונת רק לסך של 208,400$, ואינה כוללת את שווי הדירה השלישית. המשיבים אמנם חלקו בסיכומיהם על הנתונים שקבע המערער, אך בנתונים שנקבעו לא מצאתי כל יסוד להתערב. על-פי סעיף 49ז(א), גובה הפטור המרבי שניתן לזקוף לכל דירת מגורים הוא כשווי מחירה ללא זכויות בניה. כיון ששווי כל דירת מגורים בענייננו הוא 128,000$, גובה הפטור המרבי האפשרי בגין שווי זכויות הבניה הצמודות לה הוא 128,000$ נוספים. על-פי גישת המשיבים, הריהם זכאים, בגין כל אחת משתי הדירות, לפטור ממס על מחצית השווי של זכויות הבניה בחלקה. ראינו כי שווי זכויות הבניה בחלקה, שלא כטענת המשיבים, הוא רק 208,400$. חלוקתו בשווה בין שתי הדירות, 104,200$ לכל דירה, אינה מגיעה לסכום הפטור המרבי שכל אחד מן המשיבים יכול לקבל בגין זכויות הבניה הכרוכות בעיסקה. לכן מן הדין לפטור את המשיבים ממס שבח בגין העברת זכויות הבניה. משמע שהמשיבים יחויבו במס שבח רק בגין התמורה שקיבלו בעבור הדירה השלישית, כשזו מחושבת ללא זכויות בניה. חבריי הנכבדים מקבלים את עמדת המערער, לפיה יש לחלוק את שווי זכויות הבניה, לא בין שתי הדירות הפטורות, אלא בין שלוש הדירות. משמע כי לשווייה של כל אחת משתי הדירות הפטורות ממס ניתן לזקוף פטור בגין זכויות בניה עד לסך של כ69,467-$. מכאן, שלגישת המערער, זכאי כל אחד מהמשיבים לפטור ממס שבח בגין סכום של כ197,467-$ בלבד; ושניהם חייבים יחדיו בתשלום מס שבח בגין סכום זהה, המשקף את שווי הדירה השלישית, כשזה כולל גם חלק יחסי של זכויות הבניה. עמדה זו אינה מקובלת עלי. דעתי היא, כי במיגבלות סעיף 49ז(א), זכאי כל אחד מהמשיבים לפטור בגין מחצית משווי זכויות הבניה. אכן אילו היתה החלקה בבעלות שלושה, נכון היה לחלק את שווי זכויות הבניה בין שלוש הדירות. אך כיון שלחלקה, ולדירות, יש רק שני בעלים משותפים, אין סיבה שלא לזכות כל אחד משניהם במחצית השווי של זכויות הבניה. הדירה השלישית אמנם תובא בחשבון לצורך חישוב השבח, אך אין כל הצדקה לייחס לה אחוזי בניה. המגרש הוא בבעלות שניים; וראוי שאחוזי הבניה במגרש יתחלקו בין שניהם. כיון שעסקינן בהצמדה תיאורטית, "יחידת ההצמדה" יכול שתהא חלקו היחסי של הבעלים בחלקה, ולאו דווקא הדירה; הגם שעצם קיום הזכות לפטור בגין העברת זכויות הבניה מותנית בהעברתה של דירה פטורה. אכן, בבסיס המחלוקת הפרשנית שלפנינו ניצבת להכרעה, בעיקרו של דבר, שאלה אחת, הנוגעת לאופן שבו יוצמדו אחוזי בניה בחלקת קרקע לדירות הניצבות עליה, בהיעדר רישום המשקף הצמדות מסוימות. עמדת המערער, כי יש לחלק את זכויות הבניה באופן שווה בין כל הדירות, יפה למקרה שבו הדירות מצויות בבעלויות שונות, שאז נקיטתה של דרך זו תתיישב לא רק עם ההיגיון הבסיסי אלא גם עם תכליתה של העיסקה. ואולם גישה זו אינה יפה למקרה שלפנינו, ובהיעדר הוראה בחוק המחייבת לאמץ נוסחה זו דווקא, נראה לי נכון לפרש את הוראת סעיף 49ז(א) באופן שיישומו יתיישב בדרך ההולמת את תכליתו החקיקתית (ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות , פ"ד לט(2) 70). תכליתו של חוק מס שבח מקרקעין הינה לגבות מס מרווחים הנובעים מעיסקאות במקרקעין, וליצור מנגנון לגביית המס (י' הדרי מס שבח מקרקעין (כרך א, תשנ"ג) 40-39, 52-47). החוק קובע, בין היתר, את שיעורי המס השונים, את אמות המידה לסיווג נישומים למדרגות מס שונות וכן את הזכאויות השונות לפטור ממס בהתקיים נסיבות מסוימות. מטרתו של החוק הינה, אם כן, השתת חיוב במס על נישומים בנסיבות הנופלות בתחום החיוב; עם זאת, במקרים מסוימים מעניק החוק פטור ממס. סעיף 49ז(א) מגדיר את אחד המקרים למתן פטור. בחינת תכליתה של הוראת סעיף 49ז(א) מראה, כי לצד החיוב במס המוטל על מוכר מקרקעין בנויים, עומדת לו זכות לפטור ממס על זכויות בניה הצמודות לדירה עד לגובה מחירה ללא זכויות הבניה. מטרת הסעיף היא, אם כן, הענקת פטור. ובמידת האפשר יש לפרש את הוראת הפטור באופן המיטיב עם הנישומים, החייבים במס. כך יש לפעול במקרה דנן. זכויות הבניה בענייננו צמודות לחלקה ולא לדירות. החוק מעניק פטור לזכויות בניה הצמודות לדירה. לכן, על-מנת לחשב את שיעור הפטור לו זכאים המשיבים, עלינו "להצמיד" זכויות בניה לדירות. כאמור, מבקש המערער כי "נצמיד" לכל אחת משלוש הדירות - הן לשתיים הפטורות והן לשלישית החייבת - שליש מזכויות הבניה. סבורני, כי הדרך הפרשנית הראויה, לאור תכליתה של הוראה זו, הינה "להצמיד" לכל אחת משתי הדירות הפטורות ממס מחצית משווי זכויות הבניה. יודגש, כי אין בדרך זו משום הענקת פטור מעבר למה שקבע המחוקק, במפורש, בסעיף 49ז(א). בעלי הדירות הפטורות במקרה כגון זה יהיו זכאים בכל מקרה לפטור רק מזכויות בניה ששוויין עד תקרת שווי הדירה ללא זכויות בניה. לוא נשמעה דעתי היינו מקבלים את הערעור במובן זה, שכל אחד משני המשיבים יופטר מתשלום מס שבח בגין העברתה של דירת מגורים אחת, לה יוצמדו, לצורך החישוב, מחצית מזכויות הבניה אשר לחלקה, כפי שהגדרתי אותן, והכול בתנאי ששוויו של הפטור לא יעלה על כפל מחירה של הדירה ללא זכויות הבניה. ש ו פ ט הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינו של השופט י' אנגלרד. ניתן היום, ט"ו באלול תשנ"ח (6.9.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95063690. Q05

[ "ע\"א 6369/95", "עמ\"ש 1346/93", "ע\"א 651/87", "ע\"א 2191/92", "ע\"א 733/91", "ע\"א 237/87", "ע\"א 178/87", "בע\"א 178/87", "ע\"א 165/82" ]

7,070

2,117

בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 6138 בפני: כב' השופט ת' אור המבקשים : עזבון המנוח מוחמד חמיס מוחמד עבדין ואח' נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שניתנה ביום 30.6.96 על ידי כבוד השופט ע' קמא בת.א. 1157/95 בשם המבקשים: עו"ד לקר החלטה להעביר הדיון בבקשה שבתיק זה להרכב שלושה. ניתנה היום יט' באדר א' התשנ"ז (26.02.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96061380. E05

[ "רע\"א 96" ]

7,071

10,834

בית המשפט העליון ב ירושלים ע"א 96 / 6138 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המ בקשים : עזבון המנוח מוחמד חמיס מוחמד עבדין ואח' נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.6.95 בת"א 1157/95 שניתן על ידי כבוד השופט קמא בשם המ בקשים: עו"ד בלה ברג, עו"ד שלמה לקר בשם המשיב ה: עו"ד נעמי שטראוס, עו"ד אורית סון פסק-דין רואים אנו בקשה זו כאילו ניתנה עילה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. מחילופי הדברים בין הפרקליטים עולה שקיימים הסכמים בין המשיבה לבין הרשות הפלשתינאית לגבי אכיפה הדדית של פסקי דין, לרבות פסקי דין לחיוב בהוצאות. פועלם של הסכמים אלה לא נדון בערכאה הראשונה; כמו-כן התעוררה גם השאלה העובדתית אם בפועל ניתן לממש כיום פסקי דין כאמור ואם שאלת המימוש היא רלבנטית. בנסיבות אלה אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את החלטת בית המשפט המחוזי ומחזירים אליו את הענין להשלמת הראיות ולטיעון נוסף. לאחר מכן תינתן החלטה חדשה. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ג בניסן תשנ"ז (20.4.97). ה נ ש י א ה מ ש נ ה ל נ ש י א ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96061380. A06 /נצ

[ "ע\"א 96" ]

7,072

2,120

ב בית המשפט העליון בש"פ 5283/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל ה עוררת : מדינת ישראל נגד המשיבים : 1. סולטאן אסלאן 2. חאתם אסלאן ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 7.9.97 בב"ש 1542/97 שניתנה על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ החלטה לפי בקשתו של הסניגור ידחה מועד הדיון בעררה של העוררת על תנאי שחרורם של המשיבים מיום 9.9.97 ליום 14.9.97 בשעה 12:30. ניתנה היום, ו' באלול תשנ"ז (8.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "ש 1542/97" ]

7,073

5,843

ב בית המשפט העליון בש"פ 5283/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל ה עוררת : מדינת ישראל נגד המשיבים : 1. סולטאן אסלאן 2. חאתם אסלאן ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 7.9.97 בב"ש 1542/97 שניתנה על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ החלטה 1. הדיון בעררה של העוררת על תנאי שחרורם של המשיבים יתקיים ביום 9.9.97 בשעה 09:00. 2. באי כוח בעלי הדין יבואו בדחיפות בדברים במגמה להגיע להסכמה על תנאי השחרור שתייתר את הצורך בדיון. אם יגיעו להסכמה כאמור יודיעו על כך מיד לבית המשפט. ניתנה היום, ו' באלול התשנ"ז (8.9.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "ש 1542/97" ]

7,074

9,670

ב בית המשפט העליון בש"פ 5283/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל ה עוררת : מדינת ישראל נגד המשיבים : 1. סולטאן אסלאן 2. חאתם אסלאן ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 7.9.97 בב"ש 1542/97 שניתן על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ בשם העוררת: עו"ד יהודה ליבליין בשם המשיבים: עו"ד זאיד פלאח החלטה הדיון בתנאי שחרורם של המשיבים יתקיים ביום 7.10.97 בשעה 09:00. המזכירות תזמין את ב"כ בעלי הדין ואת המשיבים. ניתנה היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "ש 1542/97" ]

7,076

11,569

ב בית המשפט העליון בש"פ 5283/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל ה עוררת : מדינת ישראל נגד המשיבים : 1. סולטאן אסלאן 2. חאתם אסלאן ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 7.9.97 בב"ש 1542/97 שניתנה על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ תאריך הישיבה: ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97) בשם ה עוררת: עו"ד אלון אינפלד בשם המשיבים : עו"ד פלאח זאיד באי-כוח בעלי הדין : הגענו להסכמה לפיה ימשיכו המשיבים לשהות בבית שנקבע, בתנאים ולפי הערבויות שקבע בית המשפט המחוזי, אולם לערבים שנקבעו יתווסף הערב גאלב פרחאן חמוד, שבא-כוח המשיבים מגיש בזה את תצהירו. הערב הנוסף יתייצב בבית המשפט המחוזי בנצרת לא יאוחר מיום 13.10.97, כדי לחתום על המסמכים הדרושים ועל מנת להחקר על תצהירו. אם לא יקיים הערב הנוסף את האמור לעיל, או אם יתברר שאינו מתאים לכך, תהיה העוררת רשאית לבקש לבטל את שחרורם של המשיבים בערובה ולעצור אותם עד תום ההליכים. כבוד נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת יקבע בפני מי מהשופטים תתקיים החקירה. ה ח ל ט ה אני נותן להסכמתם של באי-כוח בעלי הדין, כאמור לעיל, תוקף של החלטה. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052830. M06 /שב

[ "ש 1542/97" ]

7,077

2,122

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2278/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. דאוד סלים 2. דאוד מוחמד נגד המשיבים : 1. מפקד כוחות צה"ל באזור יו"ש 2. מועצת התכנון העליונה ביו"ש 3. ועדת המשנה לפיקוח 4. ועדת המשנה לתכנון מקומי בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד א. חלבי החלטה אני מוחקת את העתירה כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ט באב תשנ"ז (1.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97022780. O03

[ "בג\"ץ 2278/97" ]

7,080

2,124

בית המשפט העליון רע"פ 96 / 9232 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: מחמוד עודה-ביטאר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 12.11.96 בע"פ 198/96, שניתן על ידי כבוד השופטים: ס. ג'ראח, מ. בן-דוד, א. אמינוף בשם המבקש: עו"ד מ. לידאווי החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ד אדר א' התשנ"ז (3.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092320. A01 דז/

[ "רע\"פ 96" ]

7,082

6,256

בית המשפט העליון רע"פ 96 / 9232 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : מחמוד עודה-ביטאר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 12.11.96 בע"פ 198/96, שניתן על ידי כבוד השופטים: ס. ג'ראח, מ. בן-דוד, א. אמינוף בשם המבקש: עו"ד מוסטפא לידאווי בשם המשיבה: עו"ד משה שילה החלטה רשות ערעור כמבוקש. ניתנה היום, כ"ח בסיון התשנ"ז (3.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092320. A02 /דז/

[ "רע\"פ 96" ]

7,083

2,126

בבית המשפט העליון בג"ץ 4510/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי ה מבקש : אורן ביטון נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם המבקש: בעצמו החלטה פטור מאגרה. ניתנה היום, י"ז בתמוז תשנ"ז (22.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו הן - מזכיר ראשי 97045100. Q01

[ "בג\"ץ 4510/97" ]

7,084

27,144

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4510/97 בפני: כבוד השופט י' אנגלרד העותר : אורן ביטון נגד המשיב ה : מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי החלטה מתגובת המדינה עולה כי קיימות כיום מסגרות לטיפול בנוער שהתמכר לסמים. לתגובת העותר, אם לאור זאת ברצונו למחוק את עתירתו. ניתנה היום, כ"ד בניסן תשנ"ח (20.4.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045100. Q03 /שב

[ "בג\"ץ 4510/97" ]

7,085

42,680

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4510/97 בפני: כבוד השופט י' אנגלרד העותר : אורן ביטון נגד המשיב ה : מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי החלטה המשיבה מתבקשת להגיש תגובתה תוך 30 ימים. לאחר קבלת התגובה אחליט על המשך ההליכים. ניתנה היום, י"א באדר תשנ"ח (9.3.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045100. Q02 /שב

[ "בג\"ץ 4510/97" ]

7,086

47,805

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4510/97 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותר : אורן ביטון נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למחיקת עתירה בשם העותר: בעצמו החלטה בהחלטה מיום 10.6.99 נקבע כי על העותר להודיע תוך חמישה עשר יום מהמצאת ההחלטה, האם ברצונו למחוק את העתירה. עוד נקבע כי אם לא יודיע העותר דבר במועד - תימחק העתירה מחוסר מעש. העותר לא הגיב כלל להחלטה האמורה. אשר על-כן, אני מורה על מחיקת העתירה מחוסר מעש. ניתנה היום, ז' בחשון תש"ס (17.10.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045100. V06

[ "בג\"ץ 4510/97" ]

7,087

53,719

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4510/97 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותר : אורן ביטון נגד המשיב ה : מדינת ישראל הוגש ה עתירה בשם העותר: בעצמו החלטה העותר טרם הודיע אם ברצונו למחוק את העתירה, בהתאם להחלטת כבוד השופט אנגלרד מיום 20.4.98. העותר מתבקש להודיע כאמור תוך חמישה-עשר יום מקבלת החלטה זו. אם לא יודיע דבר במועד, תימחק העתירה מחוסר מעש. ניתנה היום, כ"ו בסיון תשנ"ט (10.6.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045100. V05

[ "בג\"ץ 4510/97" ]

7,088

60,478

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4510/97 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותר : אורן ביטון נגד המשיב ה : מדינת ישראל הוגש הליך החלטה שירות בתי הסוהר מתבקש להודיע לבית המשפט מהי כתובתו הידועה האחרונה של העותר, אורן ביטון, ת.ז. 03227414-4. ניתנה היום, ט"ז באדר תשנ"ט (4.3.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045100. V04

[ "בג\"ץ 4510/97" ]

7,089

2,130

ב בית המשפט העליון בש"א 6183/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש: אמנון אזערי נגד המשיב : מועש בע"מ בקשה להארכת מועד להארכת בקשה לרשות ערעור בשם המבקש: עו"ד אשר עמי-עד בשם המשיב: עו"ד ע. מס החלטה זוהי בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת שניתן ביום 17.9.97. פסק הדין נמסר לבא כוח המבקש בתאריך 22.9.97. המועד האחרון להגשת הבקשה לרשות ערעור (בשים לב לימי השביתה המוכרזת בבתי המשפט בין התאריכים 25-28.9.97) חל בתאריך 26.10.97. הבקשה שבפני הוגשה בתאריך 19.10.97 ונתבקשה בה ארכה עד לתאריך 16.11.97. טעמי הבקשה הם חילופין בייצוג המבקש, חגי תשרי ונסיעה צפויה של בא כוח המבקש לחו"ל. על אף התנגדות בא כוח המשיבה אני מחליטה להאריך את המועד כמבוקש. הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך מניין הימים להגשת הבקשה לרשות ערעור, ובכך גילה המבקש דעתו כי בכוונתו להשיג על פסק דינו של בית משפט קמא. האינטרס של המשיבה, שלא להיות מוטרדת עוד בגינו של הליך שהסתיים, טרם התגבש, שהרי, כמבואר, טרם חלף המועד לנקיטת הליך הערעור. בנסיבות אלה, על אף שטעמי האחור שפורטו בבקשה לא היו מועילים לו דובר בבקשה שהוגשה לאחר חלוף המועד, אני רואה בהם כמספקים בשל כך שהבקשה הוגשה לפני שחלף המועד להגשתה של בקשה לרשות ערעור (ראה: ב"ש 34/70 אבו שמסייה נ' אלקרעין ואח', פ"ד כד(1) 308; בש"א 9015/96 יעד נציגויות בע"מ נ' יצ-אר בע"מ ואח', תק-על 97(1) 114). הבקשה לרשות ערעור תוגש תוך חמישה ימים מיום קבלת ההחלטה. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ה' בכסלו תשנ"ח (4.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061830. O02

[ "בש\"א 6183/97", "ש 34/70", "בש\"א 9015/96" ]

7,091

15,069

ב בית המשפט העליון בש"א 6183/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : אמנון אזזערי נגד המשיב : מועש בע"מ בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור בשם המבקש: עו"ד אשר עמי-עד החלטה לתגובת בא-כוח המשיבה אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. הארכת המועד עד להחלטה בבקשה. ניתנה היום, י"ט בתשרי תשנ"ח (20.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061830. O01

[ "בש\"א 6183/97" ]

7,092

2,841

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 95 / 5814 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרת: כנפי העמק בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התחבורה 2. ראש מינהל תעופה אזרחית בקשה לביטול/מחיקת עתירה החלטה לבקשת העותרת, העתירה נמחקת, ללא צו להוצאות. ניתנה היום, כ' באייר תשנ"ז (27.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95058140. I04

[ "בג\"ץ 95" ]

7,094

2,133

ב בית המשפט העליון רע"א 97 / 206 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקש: בן-ציון כהן נ ג ד המשיבים: דוד הרטמן ואח' בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 5.12.96 בבר"ע 12528/96 שניתן על ידי השופט ה' גרסטל ה ח ל ט ה בהחלטתו מיום 27.2.97 העמיד המשנה לנשיא שאלה אחת בלבד מהשאלות שמעוררת בקשה זו לרשות ערעור, כמצדיקה תשובה של המשיבים. השאלה היא "אם סגירת התיק בלשכת ההוצאה לפועל יש בה כדי למנוע בעד המבקש מלתבוע את כונס הנכסים בלשכת ההוצאה לפועל או על יסוד אותה עילה בבית המשפט המוסמך". המשיבים - הם הכונס והזוכה - הודיעו בתשובתם כי לדעתם "אין בסגירת תיק ההוצל"פ כדי למנוע בעד המבקש מלתבוע את כונס הנכסים, הן בלשכת ההוצל"פ והן בבית המשפט המוסמך". נוכח הסכמה מפורשת זו של המשיבים דין הבקשה להידחות. עם זאת, נקבע בזה כי סגירת התיק אינה מונעת מן המבקש לתבוע את כונס הנכסים בהליך לפי סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967 -, או בבית משפט. בכל הליך כאמור שיתקיים שמורות לכל אחד מהצדדים מלוא טענותיו. בכפוף לקביעה כאמור, הבקשה נדחית. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ה באדר ב' תשנ"ז (3.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97002060. E02 אמ20697/

[ "רע\"א 97" ]

7,095

2,135

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 97 / 996 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון המבקש : אסרף אברהם נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לדחיית מועד דיון בשם המבקש: עו"ד ירון פורר החלטה לתגובת המשיבה תוך חמישה ימים מיום ההמצאה. המשיבה מתבקשת להתייחס בתגובתה גם לתאריכים החלופים שהציע בא-כח המבקש. ניתנה היום, ב' בניסן תשנ"ז (9.4.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009960. Q01

[ "ע\"פ 97" ]

7,098

6,430

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 97 / 996 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט מ' חשין המערער : אסרף אברהם נגד המשיב : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 31.12.96 בת.פ. 120/96 שניתן על ידי כבוד השופט פריש תאריך הישיבה: כד בניסן תשנ"ז (1.5.97) בשם המערער : עו"ד מבורך עזר בשם המשיב ה: עו"ד נ. גרנות בשם שירות המבחן: גב' חנה אטקס פסק-דין העונש שהוטל על המערער אינו חמור כל עיקר בהתחשב בטיבן של העבירות שבהן הורשע ובנסיבותיהן והוא - אף אם מביאים בחשבון את עברו הנקי, את תסקיר שירות המבחן ואת חרטתו. עם זאת החלטנו להפחית במידת מה מעונשו והוא - עקב פסק דיננו לענין שותפו, בו הופחת העונש במידה משמעותית עקב נסיבותיו החריגות; הטעם לדבר הוא שאין זה ראוי שפער הענישה בין השניים יהיה גדול מדי. אשר על כן אנו מקבלים חלקית את הערעור ומעמידים את ענשו על 30 חדשי מאסר, מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, כמו שנקבע בבית המשפט המחוזי. ניתן היום כד בניסן תשנ"ז (1.5.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009960. B03

[ "ע\"פ 97" ]

7,099

2,137

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3485/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל העותר: אנטון מלבסקי נ ג ד המשיב: מנהל מינהל האוכלוסין עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: יח' בתמוז התשנ"ז (23.7.97) בשם העותר: עו"ד י' שפטל, עו"ד ד' בקרמן בשם המשיב: עו"ד ש' ניצן פסק דין אחת משתי עתירותיו של העותר, זו הנזכרת בפיסקה א'(2), באה על סיפוקה. העתירה השניה היא לגילוי ועיון במלוא "המידע המודיעיני", אשר לטענת המשיב מצביע על מעורבותו של העותר בפלילים. החשיבות שבחומר זה לעותר היא נוכח קיום הליכים בפני שר הפנים, אשר שוקל אם לשלול את אזרחותו הישראלית של העותר. באי כוח הצדדים הסכימו שנעיין במידע האמור, ונחליט אם יש לאפשר לעותר לעיין בו, לאור תעודת חיסיון שהוצאה על ידי השר לגבי מידע זה, לדברי בא כוח המשיב. אכן, עיינו בחומר וקיבלנו הסברים לאמור בו. נחה דעתנו, שמנימוקים טובים, ובין היתר, נימוקים הנוגעים למקורות המידע ולחשש גילויים, אין לגלות את המידע האמור לעותר. ערים אנו לטענת העותר, על פיה אי גילוי החומר האמור לעיונו פוגע ביכולתו להשמיע את מלוא טענותיו בפני שר הפנים. בעניין זה, מניחים אנו שהשר, בבואו להחליט בעניינו של העותר, יתן לעובדה זו את המשקל הראוי מבלי שנחווה דעתנו ביחס לעמדה שעל השר לנקוט בעניין זה. על סמך כל האמור לעיל, העתירה נדחית. לאחר הקראת פסק דין זה, ולבקשת עורך דין שפטל, שמענו טענות נוספות של בא כוח העותר, ולא ראינו לשנות מפסק הדין כאמור. ניתן היום, יח' בתמוז התשנ"ז (23.7.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97034850. E03

[ "בג\"ץ 3485/97" ]

7,101

2,138

בבית המשפט העליון בש"א 4969/95 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : סטופ אש בע"מ נגד המשיב : יוסף סולטן הוגש/ה בקשה להעברת מקום דיון בשם המבקשת: בעצמה החלטה בהמשך להחלטתי מיום 21.10.96 אשר נמסרה למבקשת ביום 28.10.96, אני מוחקת את הבקשה. ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשנ"ז (29.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95049690. Q03

[ "בש\"א 4969/95" ]

7,103

2,140

בית המשפט העליון רע"א 6833/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים : 1. וינגרטן יוחנן 2. וינגרטן ברכה לאה נגד המשיבים : 1. מלכו יצחק - עו"ד נאמן על נכסי אבי פרומר 2. בק נחמה 3. כונס הנכסים הרשמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 31.7.96 בתיק המרצה 4571/96 שניתנה על ידי כבוד השופט י' הכט בשם המבקשים: עו"ד משה דרורי בשם המשיבים: עו"ד יוסף תוסייה-כהן החלטה 1. להרכב של שלושה. 2. לקבוע בפני ההרכב המיוחד ביום 17.12.97. 3. להקדיש לדיון 40 דקות מחולקות בשווה בין הפרקליטים. ניתנה היום, כ"ב בתמוז תשנ"ז (27.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96068330. B03 /שב

[ "רע\"א 6833/96" ]

7,106

13,161

בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 6833 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. וינגרטן יוחנן 2. וינגרטן ברכה לאה נגד המשיבים : 1. מלכו יצחק - עו"ד נאמן על נכסי אבי פרומר 2. בק נחמה 3. כונס הנכסים הרשמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית ה משפט המחוזי בירושלים מיום 31.7.96 בהמ' 4571/96 פש"ר שניתנה על ידי כבוד השופטת הכט בשם המבקשים: עו"ד משה דרורי החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתן היום כ באדר א' תשנ"ז (27.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96068330. B01

[ "רע\"א 96" ]

7,107

15,311

בית המשפט העליון רע"א 96 / 6833 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. וינגרטן יוחנן 2. וינגרטן ברכה לאה נגד המשיבים : 1. מלכו יצחק - עו"ד נאמן על נכסי אבי פרומר 2. בק נחמה 3. כונס הנכסים הרשמי בקשה להארכת מועד מטעם המשיבי ם בשם המשיבים: עו"ד יוסף תוסייה-כהן החלטה לתגובת המבקשים בתוך חמישה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ח אדר ב' התשנ"ז (6.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96068330. A02 /דז/

[ "רע\"א 96" ]

7,108

17,524

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 6833/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערערים : 1. יוחנן וינגרטן 2. ברכה לאה וינגרטן נגד המשיבים : 1. עו"ד יצחק מולכו נאמן על נכסי אבי פרומר בפש"ר ומפרק החברות גמביט המלך - השקעות בע"מ (בפירוק) ואפשר השקעות בע"מ (בפירוק) 2. נחמה בק 3. הכונס הרשמי בקשה רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 31.7.96 בתיק המרצה 4571/96 (פש"ר 1849/86, 1848/96, 1847/96) שניתנה על ידי כבוד השופטת הכט תאריך הישיבה: י"ח בכסלו התשנ"ח ( 17.12.97 ) בשם המבקשים: עו"ד משה דרורי בשם משיב 1: עו"ד יעקב מלצר בשם משיבה 2: עו"ד יוסף תוסיה-כהן בשם משיב 3: עו"ד ירון ארבל ועו"ד יונתן קירש ה ח ל ט ה בדונו בערעור על החלטת מפרק, או נאמן בפשיטת-רגל, פועל בית המשפט המחוזי בסמכות מקורית ולא בסמכות ערעורית; וממילא נתונה לו סמכות רחבה להכריע בשאלות שבעובדה - לרבות שאלות שלא הוכרעו בהחלטת המפרק או הנאמן - ולגבות את הראיות הנדרשות להכרעתו. בשאלה אם ועד כמה להתיר הבאתן של ראיות, מחליט בית המשפט על-פי שיקול-דעתו ותוך התחשבות באופי השאלות השנויות במחלוקת וכלל נסיבותיו של העניין הנתון. דין זה יפה גם לפרשתנו. משיחזור ההליך לבית המשפט המחוזי יהיה בידי המבקשים - וכן בידי יתר הצדדים - להגיש לבית המשפט את בקשותיהם להבאת ראיות, תוך פירוט הראיות ומטרת הבאתן. חזקה על בית המשפט כי בשקלו את הבקשות להבאת ראיות ייתן את דעתו לאופי המחלוקת ולייחוד הנסיבות, ובכלל זה לעובדה שהמפרק הכריע בתביעות ההדדיות שבין המבקשים לבין המשיבה 2 מבלי לעמת צדדים אלה בהליך אדוורסארי מקובל. עד להגשת בקשתם למתן רשות ערעור לא ביקשו המבקשים מבית המשפט המחוזי להתיר להם הבאת ראיה ספציפית כלשהי; והחלטת בית המשפט אינה יכולה להתפרש כסירוב לקבלת ראיות. מטעם זה, ובנתון להערותינו המקדימות, הננו מחליטים לדחות את הבקשה; ובנסיבות העניין הננו נמנעים מעשיית צו להוצאות. ניתנה היום, יח' בכסלו תשנ"ח (17.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96068330. F04

[ "רע\"א 6833/96", "פש\"ר 1849/86" ]

7,109

2,141

ב בית המשפט העליון רע"א 5144/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשת : COLGATE-PLMOLIVE COM נגד המשיבים : 1. טרופיקל-דגיל תעשיות קוסמטיקה בע"מ 2. אדיר נסטל 3. סוכנויות פ.מ.ר.ו. תבל בע"מ 4. מנשה פנחס בקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשת: עו"ד ד"ר שלמה כהן בשם המשיבים: עו"ד יעקב קלדרון החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 7 ימים מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, יב' באלול התשנ"ז (14.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97051440. E02

[ "רע\"א 5144/97" ]

7,110

8,535

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 5144/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר ה מבקשת : COLGATE-PALMOLIVE COM נגד המשיבים : 1. טרופיקל-דגיל תעשיות קוסמטיקה בע"מ 2. אדיר נסטל 3. סוכנויות פ.מ.ר.ו. תבל בע"מ 4. מנשה פנחס בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת.א. 859/97 המ' 8906/97 מיום 19.8.97 שניתנה על-ידי כבוד השופט א' שלו בשם המבקשת: עו"ד ד"ר שלמה כהן עו"ד ליעד וטשטיין בשם המשיבים: עו"ד יעקב קלדרון עו"ד רקפת פלד החלטה 1. המבקשת, חברה אמריקנית משווקת משחות שיניים ברחבי העולם ובישראל תחת סימן המסחר Colgate . החברות המשיבות מייצרות ומשווקות בישראל ובחו"ל את משחת השיניים "דנטל". 2. המבקשת הגישה תביעה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו למתן צו מניעה המורה למשיבים לחדול מכל ייצור ושיווק משחות שיניים, באריזות ובשפופרות בעיצוב ובצבעים, הדומים מאד לטענתה, למשחות אותן היא משווקת. בגדר תביעה זו, עתרה המבקשת למתן צו-מניעה זמני כאמור לעיל, וכן בבקשה למנות את בא-כוח המבקשת להיכנס לחצרי המשיבים ולתפוס את משחות השיניים שברשותם. בקשותיה של המבקשת נענו אך בחלקן. בית-המשפט הורה על תפיסת משחות השיניים של המשיבים המיועדות לילדים, אולם באשר ליתר משחות השיניים דחה בית-המשפט את הבקשה לאחר שמצא על-יסוד הראיות שבאו בפניו, כי קיימים הבדלים בין המרכיבים השונים באריזות ובשפופרות של משחות השיניים אותן מייצרים ומשווקים המשיבים לבין אלה של המבקשת המאפשרים לצרכן להבחין בין מוצרי המשיבים למוצריה של המבקשת. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור. לא מצאתי בבקשה זו ממש. 3. הצו לו עותרת המבקשת, לא נועד להקפיא את המצב הקיים, אלא למעשה הוא מעניק למבקשת את הסעד שביקשה בתביעתה. בנסיבות אלה הייתה חייבת המבקשת להציג תשתית ראייתית מלאה המוכיחה כי האריזות והשפופרות של משחות השיניים אותן מייצרים ומשווקים המשיבים הן חיקוי של האריזות אותן מייצרת ומשווקת המבקשת, הגורם להטעיית הצרכנים. ראו לאחרונה: רע"א 5030/97 Mills Inc Genera l נ' משובח תעשיות מזון בע"מ ואח' (טרם פורסם). כאמור, בענייננו קבע בית-המשפט המחוזי כי העיצוב של האריזות והשפופרות של המבקשת ושל המשיבים אינו דומה באופן העשוי להטעות את הלקוחות, למעט אריזות ושפופרות של משחות השיניים מסדרת ג'וניור המיועדת לילדים, שלגביהן ניתן כאמור צו-מניעה זמני. לנוכח ממצאים אלה אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי. הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח. ניתנה היום, כג אלול תשנ"ז (25.9.97) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051440. L05

[ "רע\"א 5144/97", "רע\"א 5030/97" ]

7,111

11,133

ב בית המשפט העליון רע"א 5144/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשת : COLGATE-PALMOLIVE COM נגד המשיבים : 1. טרופיקל-דגיל תעשיות קוסמטיקה בע"מ 2. אדיר נסטל 3. סוכנויות פ.מ.ר.ו. תבל בע"מ 4. מנשה פנחס בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 19.8.97 בתיק המ' 8901/97 שניתנה על ידי כבוד השופט א' שלו בשם המבקשת: עו"ד ד"ר שלמה כהן בשם המשיבים: עו"ד יעקב קלדרון החלטה מתוקנת החלטה זו באה במקום החלטתי מיום 14.9.97: 1. הוחלט שהבקשה לרשות לערער ( להלן: הבקשה ) מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך שבעה ימים מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, יט' באלול התשנ"ז (21.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97051440. E03

[ "רע\"א 5144/97" ]

7,112

13,866

בית המשפט העליון רע"א 5144/97 - 1 בפני: כבוד השופט ת' אור המערער: OLGATE-PALMOLIVE CO MPANY נגד המשיבים : 1. טרופיקל-דגיל תעשיות קוסמטיקה בע"מ 2. אדיר נסטל 3. סוכנויות פ.מ.ר.ו. תבל בע"מ 4. מנשה פנחס בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 19.8.97 בהמ' 8901/97 שניתנה על ידי השופט א. שלו בשם המבקשת: עו"ד שלמה כהן, עו"ד ליעד ווטשטיין החלטה לאחר עיון בבקשה לעכוב ביצוע על נספחיה, נחה דעתי שאין להיעתר לה והיא נדחית בזה. תשלים נא המבקשת את הליכי הערבון, שאז תדון בקשתה לרשות ערעור בכל ההקדם. ניתן היום כח באב תשנ"ז (31.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051440. E01

[ "רע\"א 5144/97" ]

7,113

2,142

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7632/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. אבו גאליה אחלאם 2. אבו גאליה עיד סאלם 3. אבו גאליה - אבו סאלח מייסא 4. אבו גאליה מוסא ארחים 5. עבד אללטיף מוחמד חסונה 6. חיתאם אברהים וושאחי נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנכ"ל משרד הפנים 3. מנהל הלשכה האזורית למינהל אוכלוסין עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. להעביר להרכב של שלושה. 2. לתגובת המשיבים בכתב. 3. ההרכב ידון גם בעתירה לצו ביניים. 4. לקבוע בהקדם. ניתנה היום, כ"ו בכסלו תשנ"ח (25.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97076320. J01

[ "בג\"ץ 7632/97" ]

7,114

34,368

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7632/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כב' השופט י' גולדברג העותרים : 1. אבו גאליה אחלאם 2. אבו גאליה עיד סאלם 3. אבו גאליה אבו סאלח מייסא 4. אבו גאליה מוסא ארחים 5. עבד אללטיף מוחמד חסונה 6. חיתאם אברהים וושאחי נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנכ"ל משרד הפנים 3. מנהל הלשכה האזורית למינהל אוכלוסין עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כו בשבט תשנ"ח (22.2.98) בשם העותרים : עו"ד חוסיין גנאיים בשם המשיבים : עו"ד דינה זילבר פסק-דין העתירה נמחקת. ניתן היום כג בשבט תשנ"ח (19.2.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97076320. B03

[ "בג\"ץ 7632/97" ]

7,115

2,143

ב בית המשפט העליון רע"א 6367/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשת : צוק אור בע"מ נגד המשיבים : 1. קאר סקיוריטי בע"מ 2. ז'קלין סעדה 3. ארז מרשנסקי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 29.9.97 בת"א 2885/87 המרצה 4227/96 שניתנה על ידי כבוד השופט טלגם החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, כ' בחשון התשנ"ח (20.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97063670. E01

[ "רע\"א 6367/97" ]

7,116

18,574

ב בית המשפט העליון רע"א 6367/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשת : צוק אור בע"מ נגד המשיבים : 1. קאר סקיוריטי בע"מ 2. ז'קלין סעדה 3. ארז מרשנסקי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 6.3.97 בת"א 2885/87 המ' 3816/96 והמ' 4227/96 שניתנה על ידי כבוד השופט מ' טלגם בשם המבקשת: עו"ד י' קלדרון בשם המשיבים: עו"ד א' טיטונוביץ החלטה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שלא ליתן למבקשת ארכה להגשת כתב תביעה מתוקן. עיינתי בהשתלשלות העובדות הנוגעות להגשת כתב תביעה מתוקן על ידי המערערת, כעולה מהבקשה על נספחיה ומתגובת המשיבים, ונחה דעתי שאין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא ליתן את הארכה המבוקשת. כפי שציין בית המשפט המחוזי, לא נמצא טעם - ובודאי לא טעם מיוחד - שיצדיק את האיחור הרב בהגשת כתב התביעה המתוקן - כעבור כשנה מיום שהותרה הגשתו. לטענת המבקשת, כאילו צירוף כתב תביעה מתוקן לבקשה לתיקון כתב התביעה מהווה הגשת כתב תביעה מתוקן, אין יסוד, נוכח הוראות תקנה 93 לתקנות סדר הדין האזרחי. מה גם, שכתב התביעה המתוקן אותו ביקשה המבקשת להגיש הוא בנוסח שונה מכתב התביעה אשר צורף לבקשה לתיקון כתב התביעה. הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח. ניתנה היום, ו' בשבט התשנ"ח (2.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97063670. E02

[ "רע\"א 6367/97" ]

7,117

6,197

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5412/95 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. צבאח חמדאן 2. רבחי דארי 3. דרויש אחמד נגד המשיבים : 1. יו"ר הועדה המקומית לתכ' ובניה 2. מ"מ ראש עיריית ירושלים 3. הועדה המקומית לתכ' ובניה - ירושלים 4. שופטת בית משפט המחוזי , גב' רות אור דיון מקדמי בעתירה החלטה המזכירות מתבקשת לקבוע עתירה זאת לדיון בפני הרכב ביום 30.12.97. ניתנה היום, ל' בתשרי תשנ"ח (31.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95054120. I05

[ "בג\"ץ 5412/95" ]

7,119

23,750

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5412/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. צבאח חמדאן 2. רבחי דארי 3. דרויש אחמד נגד המשיבים : 1. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים 2. מ"מ ראש עירית ירושלים 3. הועדה המקומית לתכנון ובניה - ירושלים 4. שופטת בית משפט המחוזי בירושלים בקשה מוסכמת למחיקת העתירה בשם העותרים: עו"ד תאופיק ג'בארין החלטה העתירה נמחקת. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ל' בכסלו התשנ"ח (29.12.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95054120. A06 /דז/

[ "בג\"ץ 5412/95" ]

7,120

2,145

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 3446/94 רע"א 3698/94 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערערים : 1. מטרסו אמנון ואילנה 2. בן חיים פרידה 3. מזרחי אברהם ופרידה 4. גיביץ מאירה ונחום 5. מלמד שלמה ושולמית נגד המשיבים : 1. ליקרמן (ויסוסר) ברוריה 2. ויסוסר דוד 3. ויסוסר אילן 4. דלאל דפנה 5. ויסוסר יוסף 6. רק (ויסוסר) פסיה 7. רק מרדכי 8. כוכבי השרון בע"מ (בפירוק) ע"י כונס הנכסים 9. חיים קירשנבוים בפש"ר ע"י הנאמן 10. פורמלי - עדני דן 11. פורמלית - עדני אילנה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.6.94 בת.א. 189/87 המרצות מיוחדות: 1442/92, 2711/93, 2031/93, 676/93 שניתנה על-ידי כבוד השופט וינוגרד תאריך הישיבה: ט' באדר ב התשנ"ז ( 18.03.97 ) בשם המערערים : עו"ד אייזן הלן בשם המשיבים 1-5: עו"ד ליאורה פולצ'ק בשם המשיבים 6-7: עו"ד יצחק פרויינד בשם כונס הנכסים של כוכבי השרון בע"מ: עו"ד זינגל פסק-דין 1. ב"כ הצדדים הסכימו להצעת בית המשפט לפיה ייקבע הסכום שישלמו המערערים, על-ידי בית משפט זה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד1984-. 2. לצורך הכרעה בנשוא האמור, ניתנה לב"כ הצדדים ההזדמנות להוסיף ולהשלים טיעונם בעל-פה. 3. לאחר שקראנו בעיון את החומר שהוגש לנו בכתבי טענות הצדדים על כל נספחיהם ולאחר ששמענו השלמת טיעון של ב"כ הצדדים כאמור, אנו מחליטים כדלקמן: א) השופט קמא הטיל על רוכשי הדירות השתתפות בהוצאות בשיעור של 10% משווי יחידות הדיור שחולקו לשלוש קבוצות: (1) דירות בשווי של 250,000$. (2) דירות בשווי של 180,000$. (3) דירות בשווי של 350,000$. ב) אנו מחליטים על פי אותה חלוקה כי: בעלי דירות מקבוצה (1) ישלמו 10,000$ כל אחד. בעלי דירות מקבוצה (2) ישלמו 7,200$ כל אחד. בעלי דירות מקבוצה (3) ישלמו 14,500$ כל אחד. ג) התשלום ייעשה בשקלים לפי השער היציג של הדולר ביום ביצועו. ד) אין צו להוצאות. ניתנה היום, ט' באדר ב' תשנ"ז (18.3.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי חז344694/ 94034460. J02

[ "רע\"א 3446/94", "רע\"א 3698/94" ]

7,121

2,147

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 2223 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקשים : סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ בן חנוך חגי נגד המשיב : סלמן אייל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת.א. 788/94 שניתנה ביום 13.3.97 על ידי כבוד השופטת הכט בשם המבקשים: מ' בלטר ואח' בשם המשיב: עו"ד ש.ז. פונדמינסקי ואח' ה ח ל ט ה 1. המשיב הגיש תביעה נגד המבקשים בבית המשפט המחוזי בירושלים לפצותו עבור נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים. במהלך הדיון דחה בית המשפט המחוזי את בקשותיה של באת כוח המבקשים להתיר לה להגיש מסמכים מסוימים ולהציג שאלות לפסיכיאטר דר' י' אבני, מומחה רפואי שהעיד במשפט, אך לא שימש כמומחה רפואי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975- (להלן - "החוק"). המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על ההחלטות. המשיב השיב על הבקשה. 2. המסמך הראשון שבו מדובר הוא תיק השיקום של המשיב מבית החולים הדסה הר הצופים. בית המשפט התיר את הגשתו "אך ורק לצורך הכרעה בשאלה אם התובע צרך סמים בעבר, אם לאו". המסמך השני אף הוא מתוך תיק השיקום הנזכר, וענינו תוצאות בדיקה שנבדק התובע על ידי דר' אבני אחרי התאונה. בעניין זה נקבע בין היתר, כי "המסמך שמבוקש להגיש אותו הוא חלק מ-נ5/" (הכוונה לתיק השיקום הנזכר- י.ט.) "ואין צורך בכפילות". המסמך השלישי הוא העמוד הראשון מתוך תיק האשפוז של המשיב בבית החולים הדסה עין כרם ("כרטיס קבלת חולה") אשר לפי הרשום בו - המיוחס על ידי באת כוח המבקשים לאשת המשיב - הוא נרקומן מזה שנים. הבקשה להגישו נדחתה מן הטעם ש"לנתבעת היתה הזדמנות לחקור ולעמת את האשה על הנאמר במסמך זה". בקשה להציג לדר' אבני את השאלה מה מצא בבדיקה שבדק את המשיב אחרי התאונה נדחתה מן הנימוק ש"מה שנמצא רשום בדו"ח". כמו כן נפסלה שאלה שהוצגה לדר' אבני בה התבקשה התיחסותו לדבריו של אחד המומחים הרפואיים שמונו, פרופ' א' שלו, בחוות דעתו, לפיהם בדיקתו של דר' אבני היתה בגדר "התרשמות קלינית" ולא בגדר "ממצאי אבחון נוירופסיכולוגיים", ולפיכך לא שם לב לליקויים שונים אצל המשיב. הנימוק לפסילה היה שאין זאת הדרך לתקוף חוות דעתו של מומחה רפואי וכי "אם מתוך חקירת פרופ' שלו יתברר כי בדיקה נוירופסיכולוגית היתה חיונית והוא לא ערך אותה או התעלם ממדיקה כזו, הוא יתבקש לחזור ולבדוק את חוות דעתו". 3. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי. כפי שמתברר טרם נחקרו המומחים הרפואיים על חוות דעותיהם. במהלך החקירות תוכל באת כוח המבקשים להציג להם שאלות וכן לבקש את התייחסותם למסמכים בעניינים שאותם היא מבקשת להבהיר או להוכיח, וזאת, כמובן, בכפיפות להוראות החוק ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז1986-. כן תהיה רשאית להעלות בבוא העת את השגותיה נגד החלטותיו הנדונות של בית המשפט המחוזי במסגרת הערעור על פסק הדין. 4. הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא ייפסקו הוצאות. ניתנה היום, כ"ו בסיון תשנ"ז (1.7.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "רע\"א 97" ]

7,123