shay681/Precedents · Datasets at Hugging Face

Id int64 1 743k	text stringlengths 88 1.9M	Precedents_Found listlengths 1 250	__index_level_0__ int64 0 751k
13,932	ב בית המשפט העליון רע"א 2669/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. קליין יוסף 2. רשת שוקן בע"מ נגד המשיב : אמסלם שמעון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 30.3.97 בע"א 1145/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' גרוס, י' בן-שלמה, מ' רובינשטיין תאריך הישיבה: א' בכסלו התשנ"ח ( 30.11.97 ) בשם המערערים : עו"ד שלמה ליבליך בשם המשיב : עו"ד איתן ארז פסק-דין בהמלצתנו, חזר בו המבקש מבקשתו. הבקשה נדחית. ניתן היום, א' בכסלו התשנ"ח (30.11.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026690. A03 /דז/	[ "רע\"א 2669/97", "בע\"א 1145/95" ]	6,469
2,003	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. סואעד מוחמד 2. סואעד חסן 3. סואעד נג'דייה 4. סואעד פאטמה 5. סואעד חוכרי 6. סואעד כאמלה 7. סואעד מחמוד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ב בכסלו תשנ"ח (11.12.97) בשם העותרים : עו"ד ח. ג'בארין בשם המשיבים : עו"ד א. מנדל החלטה צו על תנאי כמבוקש. תשובה תוך 60 יום. ניתנה היום, י"ב בכסלו תשנ"ח (11.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. D07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. סואעד מוחמד 2. סואעד חסן 3. סואעד נג'דייה 4. סואעד פאטמה 5. סואעד חוכרי 6. סואעד כאמלה 7. סואעד מחמוד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין צ ו ע ל ת נ א י על יסוד עתירה זו שהובאה ביום 11.12.97 לפני בית משפט זה, במעמד הצדדים, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו על תנאי המכוון אל המשיבים והמורה להם להתייצב וליתן טעם: 1. מדוע לא מאפשרים המשיבים לעותרים לשאת את שם כפרם, חוסנייה, ככתובתם בתעודות הזהות שלהם; 2. מדוע לא רושמים המשיבים את שם כפרם של תושבי הכפר חוסנייה כמענם בתעודות הזהות שלהם. המשיבים יגישו תשובתם, אם רצונם בכך תוך 60 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית המשפט ולבעלי הדין ישירות. ניתן היום, י"ב בכסלו תשנ"ח (11.12.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי יט/	[ "בג\"ץ 3607/97" ]	6,472
6,613	בית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. סואעד מוחמד 2. סואעד חסן 3. סואעד נג'דייה 4. סואעד פאטמה 5. סואעד חוכרי 6. סואעד כאמלה 7. סואעד מחמוד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין בקשה למתן צו על תנאי החלטה לאור תגובת הפרקליטות מיום 29.9.97, מתבקשים העותרים להודיע לבית המשפט תוך 10 ימים אם עומדים הם על עתירתם. ניתנה היום, ד' בתשרי תשנ"ח (6.10.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. J02	[ "בג\"ץ 3607/97" ]	6,473
8,564	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' קדמי כב' השופט י' גולדברג העותרים : 1. סואעד מוחמד 2. סואעד חסן 3. סואעד נג'דייה 4. סואעד פאטמה 5. סואעד חוכרי 6. סואעד כאמלה 7. סואעד מחמוד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: יב' בחשון התשנ"ח ( 12.11.97 ) בשם העותרים : עו"ד חסן ג'בארין בשם המשיבים: עו"ד אסנת מנדל החלטה באת כוח המדינה מודיעה, שבנוסף לאמור בתגובה מטעם המדינה בדבר הנכונות לציין במען תושבי חוסנייה שהם תושבי כפר זה, המשיבים מבקשים לשקול אם ניתן במקום בתעודת הזיהוי בו מצויין "יישוב" לוותר על ציון יישוב קרוב, או לציין תחת זאת את שם המועצה האזורית. מבקשים דחיה של כשבועיים לצורך זה. הדיון נדחה כמבוקש, בהסכמת בא כוח העותרים, לעוד כחודש מהיום. ניתנה היום, יב' בחשון התשנ"ח (12.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97036070. E06	[ "בג\"ץ 3607/97" ]	6,474
9,710	ב בית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. סואעד מוחמד 2. סואעד חסן 3. סואעד נג'דייה 4. סואעד פאטמה 5. סואעד חוכרי 6. סואעד כאמלה 7. סואעד מחמוד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין בקשה למתן צו על תנאי החלטה ביום 6.10.97 ניתנה על-ידי החלטה בזו הלשון: "לאור תגובת הפרקליטות מיום 29.9.97, מתבקשים העותרים להודיע לבית המשפט תוך 10 ימים אם עומדים הם על עתירתם". ביום 28.10.97 וכנראה בטרם נתקבלה ההחלטה הנ"ל אצל העותרים נתקבלה בבית המשפט הודעה מטעם העותרים ובקשה לקביעת דיון. מההודעה עולה שב"כ העותרים סבור משום מה כי בית משפט זה הוציא צו על תנאי, דבר שלא עשה, וכן סבור הוא כנראה שראוי כי העותרים ימשיכו בעתירתם. לפיכך, מועבר התיק להרכב של שלושה והוא ייקבע לשמיעה בהקדם ככל האפשר. ב"כ העותרים מתבקש לשקול שנית אם עדיין עומד הוא על העתירה. ניתנה היום, יא' בתשרי תשנ"ח (12.10.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. J05	[ "בג\"ץ 3607/97" ]	6,475
12,589	בית המשפט העליון בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. סואעד מוחמד 2. סואעד חסן 3. סואעד נג'דייה 4. סואעד פאטמה 5. סואעד חוכרי 6. סואעד כאמלה 7. סואעד מחמוד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין בקשה למתן צו על תנאי החלטה לאור מכתבי התשובה של המשיבים לעותרים ולאור הודעת העותרים מיום 22.8.97 בה חוזרים הם על בקשתם לצו על תנאי, מתבקשים המשיבים להודיע לבית המשפט תוך 15 יום מיום קבלת החלטה זו, מה מונע מדיון בבקשת העותרים - בענין שמוש בשם הכפר "חוסנייה" בתגובתם - על ידי ועדת השמות אשר ליד משרד ראש המממשלה, בטרם תחליט ועדת ההגוי בדבר הכרה בכפר. ניתנה היום, כ"ה באב התשנ"ז (28.8.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. J03	[ "בג\"ץ 3607/97" ]	6,476
20,630	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. מוחמד סואעד 2. חסן סואעד 3. נג'דייה סואעד 4. פאטמה סואעד 5. חוכרי סואעד 6. כאמלה סואעד 7. מחמוד סואעד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין הודעת פרקליטות המדינה מיום 20.12.98 החלטה לתגובת העותרים תוך 15 יום. היום, ד' בטבת התשנ"ט (23.12.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G15	[ "בג\"ץ 3607/97" ]	6,477
32,080	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. מוחמד סואעד 2. חסן סואעד 3. נג'דייה סואעד 4. פאטמה סואעד 5. חוכרי סואעד 6. כאמלה סואעד 7. מחמוד סואעד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין הודעת העותרים מיום 9.12.98 החלטה לתגובת המשיבים תוך 7 ימים. היום, כ"ב בכסלו התשנ"ט (11.12.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G13	[ "בג\"ץ 3607/97" ]	6,478
32,686	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. מוחמד סואעד 2. חסן סואעד 3. נג'דייה סואעד 4. פאטמה סואעד 5. חוכרי סואעד 6. כאמלה סואעד 7. מחמוד סואעד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין הודעת פרקליטות המדינה מיום 1.12.98 החלטה מתבקשת תגובת העותרים, תוך 10 ימים, להודעה מטעם פרקליטות המדינה שמיום 1.12.98. היום, י"ג בכסלו התשנ"ט (2.12.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G11	[ "בג\"ץ 3607/97" ]	6,479
40,031	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. מוחמד סואעד 2. חסן סואעד 3. נג'דייה סואעד 4. פאטמה סואעד 5. חוכרי סואעד 6. כאמלה סואעד 7. מחמוד סואעד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ט בסיון תשנ"ח ( 23.6.98 ) בשם העותרים : עו"ד חסן ג'בארין בשם המשיבים : עו"ד אסנת מנדל החלטה באת כוח המשיבים הצהירה לפנינו כי משרד הפנים יגיש לוועדת החוקה, חוק ומשפט - עד ליום 15 ביולי 1998 - בקשה לאישור תיקון התוספת הראשונה לתקנות מרשם האוכלוסין (רישום מען), תשל"ד1974-, על דרך הכללת הכפר חוסנייה בטור א' לאותה תוספת. בקשה זו תלווה בבקשה כי הוועדה תדון בבקשה בהקדם ככל הניתן. אנו דוחים את המשך השמיעה למועד שייקבע. באי-כוח בעלי הדין יעדכנו את בית המשפט, עד ליום 31 באוגוסט 1998, על התקדמות ההליכים, ועל-פי מצב הדברים אותה עת יוחלט על דבר המשך ההליכים. ניתנת היום, כ"ט בסיון תשנ"ח (23.6.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G08	[ "בג\"ץ 3607/97" ]	6,480
40,171	בית המשפט העליון בג"ץ 3607/97 - ה' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. סואעד מוחמד 2. סואעד חסן 3. סואעד נג'דייה 4. סואעד פאטמה 5. סואעד חוכרי 6. סואעד כאמלה 7. סואעד מחמוד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין בקשה ל מתן פסק-דין החלטה לתגובת המשיבים תוך 10 ימים. היום, י"ז באלול תשנ"ח (8.9.98) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G09	[ "בג\"ץ 3607/97" ]	6,481
40,832	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3607/97 - ז' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. סואעד מוחמד 2. סואעד חסן 3. סואעד נג'דייה 4. סואעד פאטמה 5. סואעד חוכרי 6. סואעד כאמלה 7. סואעד מחמוד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין בקשה למתן פסק דין החלטה לעניין ההודעה שהוגשה ביום 29.10.98 מטעם פרקליטות המדינה: פרקליטות המדינה מתבקשת להודיע לבית-המשפט תוך 15 יום לאימתי נקבעה ישיבתה של ועדת החוקה, חוק ומשפט בה יידון נושא העתירה. היום, י"ב בחשון התשנ"ט (1.11.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G10	[ "בג\"ץ 3607/97" ]	6,482
51,488	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. מוחמד סואעד 2. חסן סואעד 3. נג'דייה סואעד 4. פאטמה סואעד 5. חוכרי סואעד 6. כאמלה סואעד 7. מחמוד סואעד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין הודעת העותרים מיום 2.5.99 החלטה המשיבים מתבקשים להגיב, תוך עשרה ימים, על בקשת העותרים לפסיקת הוצאות. היום, י"ט באייר התשנ"ט (5.5.99) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G19	[ "בג\"ץ 3607/97" ]	6,483
57,735	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. מוחמד סואעד 2. חסן סואעד 3. נג'דייה סואעד 4. פאטמה סואעד 5. חוכרי סואעד 6. כאמלה סואעד 7. מחמוד סואעד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין עתירה למתן צו על-תנאי פסק-דין לבקשת העותרים ובהסכמת המשיבים אנו מחליטים למחוק את העתירה. המשיבים ישלמו לעותרים שכר טרחת עורך-דין בסך 7,500 ש"ח. היום, ד' בסיוון התשנ"ט (19.5.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G20	[ "בג\"ץ 3607/97" ]	6,484
60,278	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. מוחמד סואעד 2. חסן סואעד 3. נג'דייה סואעד 4. פאטמה סואעד 5. חוכרי סואעד 6. כאמלה סואעד 7. מחמוד סואעד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין הודעת פרקליטות המדינה מיום 31.3.99 החלטה לתגובת בא-כוח העותרים תוך 20 יום. היום, כ"ב בניסן התשנ"ט (8.4.99) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G18	[ "בג\"ץ 3607/97" ]	6,485
66,189	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3607/97 - ח' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. מוחמד סואעד 2. חסן סואעד 3. נג'דייה סואעד 4. פאטמה סואעד 5. חוכרי סואעד 6. כאמלה סואעד 7. מחמוד סואעד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין הודעת העותרים מיום 7.2.99 החלטה לתגובת המדינה תוך 10 ימים. היום, ב' באדר התשנ"ט (18.2.99) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G17	[ "בג\"ץ 3607/97" ]	6,486
1,918	ב בית המשפט העליון ע"א 3026/94 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : רוית ויליגר נגד המשיב : צבי ויליגר בקשה למחיקת ערעור בשם המערערת: עו"ד נתי חלפין החלטה מתוקנת בהסכמה, נמחק הערעור ללא צו להוצאות. ניתנה היום, י"ד בתשרי תשנ"ח (15.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94030260. O04	[ "ע\"א 3026/94" ]	6,487
13,595	ב בית המשפט העליון ע"א 3026/94 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : רוית ויליגר נגד המשיב : צבי ויליגר בקשה למחיקת ערעור בשם המערערת: עו"ד נתי חלפין החלטה בהסכמה, נמחק הערעור ללא צו להוצאות. ניתנה היום, נמחק הערעור ללא צו להוצאות. אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94030260. O03	[ "ע\"א 3026/94" ]	6,488
17,994	ב בית המשפט העליון ע"א 3026/94 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : רוית ויליגר נגד המשיב : צבי ויליגר סיכומים בכתב בשם המערערת: עו"ד פסח קניר החלטה סיכומי המערערת בתיק זה הוגשו ביום 19.6.96. סיכומי המשיב לא הוגשו עד עתה. בא-כוח המשיב מתבקש ליתן טעם תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה מדוע לא יועבר הערעור לדיון בפני הרכב על יסוד תקנות 448(ג) ו450- (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. העדר תגובה יביא להעברת התיק כאמור ללא צורך בהחלטה נוספת. ניתנה היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94030260. O02	[ "ע\"א 3026/94" ]	6,489
1,919	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2138 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : זליג דגן נגד המשיב : קצין התגמולים בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד גליק יונתן החלטה ההליך אותו הגיש המבקש איננו פטור מערבון. המבקש רשאי, כמובן, להגיש בקשה לפי תקנות 429 או 432 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתנה היום, ז' בניסן תשנ"ז (14.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021380. Q01	[ "רע\"א 97" ]	6,490
10,807	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 97 / 2138 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש: זליג דגן נגד המשיב : קצין התגמולים בקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד יונתן גליק בשם המשיב: עו"ד עשירה ראובני החלטה מפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום עולה, כי אשת המבקש עובדת בחנות הירקות של המשפחה (עמ' 5). הבקשה שבפני שותקת בענין השתכרות האשה. בנסיבות אלה, ועל יסוד החומר שבפני, אני מחליטה להפחית מסכום הערבון שנקבע ולהעמידו על סך 4,000 ש"ח. הערבון יופקד תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ו באייר התשנ"ז (2.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021380. Q03	[ "רע\"א 97" ]	6,491
12,952	ב בית המשפט העליון רע"א 2138/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקש : זליג דגן נגד המשיב : קצין התגמולים בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתיק ע"א 1894/95 מיום 16.2.97 שניתן על ידי כבוד השופטים א' אבן ארי, ד' בר-אופיר, נ' ישעיה בשם המבקש: עו"ד יונתן גליק בשם המשיב: נעמי שטראוס החלטה קראתי את הבקשה לרשות לערער ואת התשובה, ונחה דעתי שאין מתעוררת במקרה זה שאלה משפטית, המצדיקה שתינתן בעטייה רשות לערער. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ג באלול תשנ"ז (25.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021380. B06 /שב	[ "רע\"א 2138/97", "ע\"א 1894/95" ]	6,492
16,330	בית המשפט העליון רע"א 2138/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : זליג דגן נגד המשיב : קצין התגמולים בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתיק ע"א 1894/95 מיום 16.2.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: א. אבן ארי, ד. בר-אופיר, נ. ישעיה בשם המבקש: עו"ד יונתן גליק החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, י"א באב התשנ"ז (14.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "רע\"א 2138/97", "ע\"א 1894/95" ]	6,493
18,069	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2138 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : זליג דגן נגד המשיב : קצין התגמולים בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד גליק יונתן החלטה לתגובת המשיב אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ח באייר תשנ"ז (25.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021380. Q02	[ "רע\"א 97" ]	6,494
1,923	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 593 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : לוי חיים נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל בשם המבקש: עו"ד רפאל לוי אבשלום החלטה לתגובת המשיבה בתוך שבעה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, י' בסיון התשנ"ז (15.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005930. A04 /דז/	[ "רע\"פ 97" ]	6,496
2,103	בית המשפט העליון בירושלים רע"פ 97 / 593 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש: לוי חיים נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור ובקשת עיכוב ביצוע פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"פ 1782/96 שניתן ביום 8.1.97 על ידי כבוד השופטים: אופיר, בר אופיר, אחיטוב בשם המבקש: עו"ד לוי אבשלום בשם המשיבה: עו"ד אתי כהנא החלטה להרכב של שלשה. להקדיש לדיון 15 דקות. ניתן היום ד באדר א' תשנ"ז (11.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005930. B02	[ "רע\"פ 97" ]	6,497
5,925	ב בית המשפט העליון רע"פ 97 593 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: לוי חיים נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 8.1.97, בע"פ 1782/96 שניתן על ידי כבוד השופטים: ד. בר-אופיר, ב. אופיר, ה. אחיטוב תאריך הישיבה: ז' באייר התשנ"ז ( 14.05.97 ) בשם המבקש: עו"ד רפאל לוי אבשלום בשם המשיב ה: עו"ד נעמי גרנות פסק-דין המבקש הועמד לדין בגין איומים, וזאת בשל איומים שאיים על אשתו באומרו לה "שיחתוך אותה לחתיכות ויגזור אותה לגזרים וזה יהיה הגט שלה". בית משפט השלום הטיל עליו ששה חודשי מאסר בפועל, וכן הפעיל במצטבר מאסר על תנאי בן שלושה חודשים. כן הוטל עליו מאסר על תנאי בן תשעה חודשים. בית המשפט המחוזי ביטל את הפעלת התנאי בן שלושת החודשים. שאר חלקי גזר הדין נשארו בעינם. מכאן בקשת רשות הערעור בבית משפט זה. נטען בפנינו כי בני הזוג עומדים לחזור לחיים משותפים. הוגש לנו תצהיר של אשת המבקש המבקשת שלא להטיל על בעלה עונש מאסר. לאחר שעיינו בחומר שבפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים, נחה דעתנו כי העניין אינו מעורר כל בעיה משפטית המצדיקה ערעור שני. כדי להפיס את דעת המבקש נוסיף, כי גם לגוף העניין העונש שהוטל עליו נראה לנו הולם. בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש יחל בריצוי עונשו ביום ה', 12.6.97. ביום זה יתייצב המבקש עד השעה 12:00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ניתן היום, ז' באייר התשנ"ז (14.5.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005930. A03 /דז/	[ "רע\"פ 97" ]	6,498
9,470	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 593 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : לוי חיים נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל בשם המבקש: עו"ד רפאל לוי אבשלום בשם המשיבה: עו"ד נעמי גרנות החלטה בקשה לדחיית מועד ביצועו של עונש מאסר שנגזר על המבקש. המבקש נדון בבית משפט השלום ברחובות למאסר בפועל לתקופה של ששה חודשים ולמאסר על תנאי לתקופה של תשעה חודשים. ערעורו על ההחלטה, כי ירצה את עונשו במאסר בפועל, ולא בעבודות שרות, נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בקשת רשות הערעור שהגיש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 14.5.97. בפסק דיננו הורינו , כי המבקש יחל בריצוי עונשו ביום 12.6.97. ביום 5.6.97 הגיש בא-כוחו של המבקש "בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל לשלושים יום". בבקשה, שלא נתמכה בתצהיר, נכתב, כי בתו של המבקש עומדת להינשא בחודש יוני וכי המבקש זקוק לזמן כדי לפנות את ביתו ולהסדיר רכישת מקום חילופי. הטיפול בבקשה זו, שהוגשה, כאמור לעיל, שלושה שבועות לאחר מתן החלטתו של בית משפט זה בלא שיתלווה לה תצהיר המאמת את האמור בה, לא הסתיים עד למועד תחילת ריצוי המאסר, ולפיכך איני רואה מקום להידרש לבקשה כעת. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ו בסיון התשנ"ז (1.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005930. A05 /דז/	[ "רע\"פ 97" ]	6,499
57,770	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7369/95 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר ות : 1. ד.ז רדיו חיפה בע"מ 2. רדיוס שידורים בע"מ נגד המשיבים : 1. שרת התקשורת והאומנויות 2. שר החינוך 3. שר הדתות 4. הרשות השניה לטלויזיה ורדיו 5. רשות השידור 6. גלי הדרום בע"מ דיון מקדמי בעתירה החלטה עתירה זאת הוגשה לקראת סוף שנת 1995. לאחר התדיינות נתבקשו העותרות, בהחלטה של בית המשפט מיום 2.2.97, להודיע לבית המשפט אם הן עומדות על קיום דיון בעתירה, או שהן מוכנות למחוק את העתירה, בלי לפגוע בזכותן להגיש עתירה חדשה, אם יראו צורך בכך. ביום 6.3.97 הודיעו העותרות לבית המשפט כי הן מבקשות להותיר את העתירה על כנה, אך לדחות את המשך הדיון בעתירה. לאור הודעת העותרות החליט בית המשפט ביום 20.3.97 לדחות את מועד הדיון בעתירה עד לאחר שתתקבל בקשה מטעם אחד הצדדים לקבוע מועד לדיון. מאז ועד היום לא נתקבלה בבית המשפט הודעת המבקשת לקבוע מועד להמשך הדיון. לאור האמור מתבקשות העותרות להודיע לבית המשפט אם הן מוכנות למחוק את העתירה, בלי לפגוע בזכותן להגיש עתירה חדשה, אם יראו צורך בכך. העותרות מתבקשות להגיש את ההודעה תוך 30 יום. ניתנה היום, י' באלול תשנ"ט (22.8.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95073690. I04	[ "בג\"ץ 7369/95" ]	6,503
64,828	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7369/95 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. ד.ז רדיו חיפה בע"מ 2. רדיוס שידורים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התקשורת והאומנויות, 2. שר החינוך 3. שר הדתות 4. הרשות השניה לטלויזיה ורדיו 5. רשות השידור 6. גלי הדרום בע"מ דיון מקדמי בעתירה החלטה בעקבות ההודעה מאת ב"כ העותרות מיום 6.9.99, העתירה נמחקת, בלי לפגוע בזכותן של העותרות להגיש עתירה חדשה, אם יהא צורך בכך. ניתנה היום, כ"ז באלול תשנ"ט (8.9.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95073690. I05	[ "בג\"ץ 7369/95" ]	6,504
1,927	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 8344/96 רע"א 8391/96 רע"א 8392/96 רע"א 8268/96 רע"א 8377/96 רע"א 8598/96 רע"א 8336/96 רע"א 8332/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המבקשת ברע"א 8344/96: דיסקונט חיתום וקידום בע"מ המבקשים ברע"א 8391/96: 1. עזרא רייכרט 2. בתיה רייכרט-כהן 3. שריג רייכרט המבקשים ברע"א 8392/96: 1. גלילה רייכרט 2. רביב רייכרט המבקש ברע"א 8268/96: דן רייכרט המבקשת ברע"א 8377/96: רסולי ושות', רו"ח המבקש ברע"א 8598/96: משה הרפז, רו"ח המבקש ברע"א 8336/96: יעקב הוד המבקש ברע"א 8332/96: משה שמש נ ג ד המשיב ברע"א 8344/96, 8268/96, 8391/96, 8392/96,8336/96, 8598/96, 8372/96: משה שמש המשיבים ברע"א 8332/96: 1. עזרא רייכרט 2. גלילה רייכרט 3. שריג רייכרט 4. דן רייכרט 5. רביב רייכרט 6. בתיה רייכרט-כהן 7. דן שבק 8. יעקב הוד 9. דיסקונט-חיתום וקידום עסקים בע"מ 10.רסולי ושות' 11. סעד רסולי, רו"ח 12. טוביה גלברד, רו"ח 13. משה הרפז, רו"ח 14. מנשה כהן בקשות רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.10.96 בת.א. 1134/95 המר' 8913/95 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז תאריך הישיבה: י"א בתמוז תשנ"ז (16.7.97) בשם המבקשת ברע"א 8344/96: עו"ד נ. כהן, י. בלזם בשם המבקשים ברע"א 8391/96: עו"ד צ. פרץ בשם המבקשים ברע"א 8392/96: עו"ד ה. ישעיהו בשם המבקש ברע"א 8268/96: עו"ד צ. מליסדורף בשם המבקשת ברע"א 8377/96: עו"ד מ. ויצמן בשם המבקש ברע"א 8598/96: ע"ד מ. ארד בשם המבקש ברע"א 8336/96: עו"ד א. צוק, עו"ד ר. רענן בשם המשיב לבקשות ר"ע הנ"ל והמבקש ברע"א 8332/96: עו"ד ר. ד. נתן עו"ד ש. אדלר עו"ד ת. אברהמי עו"ד בן שלום ה ח ל ט ה 1. תשובת המשיב בבקשות השונות תוגש תוך 45 יום מהיום. המבקשים ישיבו לבקשת רשות הערעור 8332/96 תוך אותו מועד. 2. בהסכמת ב"כ הצדדים תידונה הבקשות כאילו ניתנה רשות ערעור עליהן והן תידונה כערעור. 3. הבקשות והתגובות תחשבנה כסיכומי הצדדים וכל הצדדים רשאים להשלים טיעון תוך 45 יום מהיום. 4. הדיון בכל התיקים יאוחד. ביחס לבר"ע 8344/96 לעניין עיכוב ביצוע הדיון בבית המשפט המחוזי ועיכוב הגשת כתב הגנה עד 30 יום לפני קדם המשפט ועיכוב גילוי המסמכים, מחליטים אנו כדלקמן: (1) ההליך בבית המשפט המחוזי לא יעוכב. (2) כתב הגנה יוגש עד ל30- יום לפני המועד שייקבע לקדם משפט. (3) צו גילוי המסמכים יעוכב עד לאחר ישיבת קדם המשפט בה תוכל להידון שאלת גילוי המסמכים לאור בקשות מתאימות שתוגשנה, אם תוגשנה, לבית המשפט המחוזי ועד להכרעת בית המשפט המחוזי בשאלות אלה. (4) אם המבקש בתיק 8344/86 ימצא לנכון להגיש הודעת צד שלישי, הרי לאור הנסיבות, אנו ממליצים ליתן אורכה למטרה זו למשיב לפי שיקול דעת בית המשפט. ניתנה היום, י"א בתמוז תשנ"ז (16.7.97). נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. J03	[ "רע\"א 8344/96", "רע\"א 8391/96", "רע\"א 8392/96", "רע\"א 8268/96", "רע\"א 8377/96", "רע\"א 8598/96", "רע\"א 8336/96", "רע\"א 8332/96" ]	6,507
4,998	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 8344 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקש : דיסקונט חיתום וקידום בע"מ נגד המשיבים : 1. משה שמש 2. עזרא רייכרט - משיב פורמלי 3. גלילה רייכרט - משיבה פורמלית 4. שריג רייכרט - משיב פורמלי 5. דן רייכרט - משיב פורמלי 6. רביב רייכרט - משיב פורמלי 7. בתיה רייכרט כהן- משיב פורמלי 8. דן שבק - משיב פורמלי 9. יעקב הוד - משיב פורמלי 10. רסולי ושות', רו"ח- משיב פורמלי 11. סעד רסולי, רו"ח - משיב פורמלי 12. טוביה גלברד, רו"ח - משיב פורמלי 13. משה הרפז, רו"ח 14. מנשה כהן בקשה להארכת מועד להגשת תגובה ב"כ המבקש: עו"ד ר. בן נתן; עו"ד ש. אדלר החלטה כמבוקש. ניתנה היום א' באייר תשנ"ז (8.5.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. J04	[ "רע\"א 96" ]	6,508
5,882	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 8344 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת : דיסקונט חיתום וקידום בע"מ ע"י ב"כ עו"ד נ. כהן נגד המשיבים : 1. משה שמש 2. עזרא רייכרט - משיב פורמלי 3. גלילה רייכרט - משיבה פורמלית 4. שריג רייכרט - משיב פורמלי 5. דן רייכרט - משיב פורמלי 6. רביב רייכרט - משיב פורמלי 7. בתיה רייכרט כהן- משיב פורמלי 8. דן שבק - משיב פורמלי 9. יעקב הוד - משיב פורמלי 10. רסולי ושות', רו"ח- משיב פורמלי 11. סעד רסולי, רו"ח - משיב פורמלי 12. טוביה גלברד, רו"ח - משיב פורמלי 13. משה הרפז, רו"ח 14. מנשה כהן בקשה דחופה לעיכוב זמני של מועד למתן תגובה החלטה ביום 14.5.97 ניתנה על ידי החלטה לפיה תינתן ארכה של 30 יום מיום קבלת ההחלטה להגשת תגובה מטעם המשיב (המבקש בקשה שלפנינו, להלן: "דיסקונט-חיתום"). כמו כן, נקבע כי בבקשה לאיחוד התיקים שהגיש דיסקונט-חיתום (הכוונה לבקשות רשות הערעור הבאות: רע"א 8391/96, רע"א 8392/96, רע"א 8268/96, רע"א 8336/96, רע"א 8344/96, רע"א 8377/96, רע"א 8598/96, רע"א 8598/96, רע"א 80/97 ורע"א 8332/96, להלן: "התיקים"), יחליט ההרכב בפניו יקבעו התיקים לשמיעה. אין אני מוצאת לנכון לשנות החלטתי הנזכרת. אם התגובה אחידה בכל התיקים, אין קושי להמציאה במספר העתקים כמספר התיקים הטעונים תגובה. התיקים יועברו לשמיעה בפני הרכב ביום 16.7.97. ניתנה היום, כ"ה באייר תשנ"ז (1.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. J06	[ "רע\"א 96", "רע\"א 8391/96", "רע\"א 8392/96", "רע\"א 8268/96", "רע\"א 8336/96", "רע\"א 8344/96", "רע\"א 8377/96", "רע\"א 8598/96", "רע\"א 80/97" ]	6,509
7,803	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 8344 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת : דיסקונט חיתום וקידום בע"מ ע"י ב"כ עו"ד נ. כהן ועו"ד י. ברזם נגד המשיבים : 1. משה שמש 2. עזרא רייכרט - משיב פורמלי 3. גלילה רייכרט - משיבה פורמלית 4. שריג רייכרט - משיב פורמלי 5. דן רייכרט - משיב פורמלי 6. רביב רייכרט - משיב פורמלי 7. בתיה רייכרט כהן- משיב פורמלי 8. דן שבק - משיב פורמלי 9. יעקב הוד - משיב פורמלי 10. רסולי ושות', רו"ח- משיב פורמלי 11. סעד רסולי, רו"ח - משיב פורמלי 12. טוביה גלברד, רו"ח - משיב פורמלי 13. משה הרפז, רו"ח - משיב פורמלי 14. מנשה כהן - משיב פורמלי בקשה למתן רשות תשובה במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.10.96 בתיק המ' (ת"א 16830/96) שניתנה על ידי כבוד השופטת ר. שטרנברג-אליעז החלטה כמבוקש, עד ה8.7.97-. ניתנה היום, כ"ה בסיוון תשנ"ז (30.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. J07	[ "רע\"א 96", "ת\"א 16830/96" ]	6,510
8,304	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 8344/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המבקשת : דיסקונט חיתום וקידום בע"מ נגד המשיב: 1. משה שמש משיבים פורמליים: 2. עזרא רייכרט - משיב פורמלי 3. גלילה רייכרט - משיבה פורמלית 4. שריג רייכרט - משיב פורמלי 5. דן רייכרט - משיב פורמלי 6. רביב רייכרט - משיב פורמלי 7. בתיה רייכרט כהן- משיב פורמלי 8. דן שבק - משיב פורמלי 9. יעקב הוד - משיב פורמלי 10. רסולי ושות', רו"ח- משיב פורמלי 11. סעד רסולי, רו"ח - משיב פורמלי 12. טוביה גלברד, רו"ח - משיב פורמלי 13. משה הרפז, רו"ח 14. מנשה כהן בקשת הבהרה מטעם המשיב החלטה 1. בישיבה שתתקיים ביום 16.7.97 אליה הוזמנו כל הצדדים שהגישו בקשות רשות ערעור ושבחלקם טרם הוגשה תגובה לבקשות, יתקיים דיון מקדמי בלבד. לא תשמענה טענות לגופו של עניין. הישיבה תוקדם להסדר נושאים דיונים כגון האפשרות לדון בבקשות כבערעורים, סדר הגשת טיעונים בכתב שיחשבו סיכומים, הכרעה בבקשות על פי הטענות בכתב, וריכוז הטיעון שמכנהו משותף על ידי אחד מקבוצת בעלי אותם אינטרסים, וכיוצא באלה. 2. הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי תידון באותה ישיבה. 3. יש להעביר החלטה זו לכל הצדדים. ניתנה היום ט' בתמוז תשנ"ז (14.7.97). נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. J10	[ "רע\"א 8344/96" ]	6,511
10,057	בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 8344 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת : דיסקונט חיתום וקידום עסקים בע"מ נגד המשיבים : 1. משה שמש 2. עזרא רייכרט - משיב פורמלי 3. גלילה רייכרט - משיבה פורמלית 4. שריג רייכרט - משיב פורמלי 5. דן רייכרט - משיב פורמלי 6. רביב רייכרט - משיב פורמלי 7. בתיה רייכרט כהן- משיב פורמלי 8. דן שבק - משיב פורמלי 9. יעקב הוד - משיב פורמלי 10. רסולי ושות', רו"ח- משיב פורמלי 11. סעד רסולי, רו"ח - משיב פורמלי 12. טוביה גלברד, רו"ח - משיב פורמלי 13. משה הרפז, רו"ח 14. מנשה כהן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.10.96 בתיק המ' (ת"א) 16830/96 ש ניתנה על ידי כבוד השופטת ר. שטרנברג-אליעז ובקשה לעיכוב ביצוע חלקי של ההחלטה ב"כ המבקשת: עו"ד נ. כהן; עו"ד י. ברזם החלטה 1. הוחלט שהבקשה לעיכוב ביצוע ובקשת רשות הערעור מצריכות תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשות הנ"ל תוך 21 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. ניתן בזה צו זמני לעיכוב ביצוע כמבוקש, עד להחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע. 4. התשובות תוגשנה במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. על נוסח התשובה לבקשת רשות הערעור יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 6. בתשובה לבקשת רשות הערעור תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, יד' באדר ב' תשנ"ז (23.3.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי חז834496/ 96083440. J02	[ "רע\"א 96" ]	6,512
13,646	בית המשפט העליון רע"א 8344/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקשת : דיסקונט חיתום וקידום עסקים בע"מ נגד המשיבים : 1. משה שמש 2. עזרא רייכרט 3. גלילה רייכרט 4. שריג רייכרט 5. דן רייכרט 6. רביב רייכרט 7. בתיה רייכרט כהן 8. דן שבק 9. יעקב הוד 10. רסולי ושות', רו"ח 11. סעד רסולי, רו"ח 12. טוביה גלברד, רו"ח 13. משה הרפז, רו"ח 14. מנשה כהן בקשה להחשת דיון החלטה לתגובת המשיבים לבקשה, תוך 7 ימים מעת ההמצאה (וימי הפגרה בכלל). ניתנה היום, י"א באב התשנ"ז (14.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. A12	[ "רע\"א 8344/96" ]	6,513
15,195	בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 8344 רע"א 8336/96 רעא" 8377/96 רע"א 8392/96 רע"א 8598/96 רע"א 8268/96 רע"א 8332/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשת ברע"א 8344/96: דיסקונט חיתום וקידום בע"מ המבקש ברע"א 8336/96: יעקב הוד המבקשים ברע"א 8377/96: רסולי ושות' ואח' המבקשים ברע"א 8392/96: גלילה רייכרט ואח' המבקש ברע"א 8598/96: משה הרפז, רו"ח המבקש ברע"א 8268/96: דן רייכרט המבקש ברע"א 8332/96: משה שמש נגד המשיבים ברע"א 8344/96, 8336/96, 8377/96, 8392/96, 8598/96, 8268/96: משה שמש ואח' המשיב ברע"א 8332/96: עזרא רייכרט ואח' בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 15.10.96 בת.א. 1134/95 המ' 8913/95 שניתנה על ידי כבוד השופטת שטרנברג אליעז בשם המבקשת ברע"א 8344/96: עו"ד ניר כהן, עו"ד יעל ברזם בשם המבקש ברע"א 8336/96: עו"ד אריה צוק בשם המבקשים ברע"א 8377/96: עו"ד זאב ליאונד, עו"ד גבע באומר בשם המבקשים ברע"א 8392/96: עו"ד עדי נורדמן בשם המבקש ברע"א 8598/96: עו"ד אמנון גולדנברג בשם המבקש ברע"א 8268/96: עו"ד צפרירה מליסדורף, עו"ד רם נועם בשם המבקש ברע"א 8332/96: עו"ד ש. אדלר, עו"ד אורי רוזנברג ה ח ל ט ה 1. לצערי הגיעו אלי בקשות אלו לטיפול באיחור זמן. 2. השופטת המלומדת אישרה את התובענה הייצוגית על תנאי שיתמלאו תנאים מסויימים במועדים אשר קבעה. הפרקליטים מתבקשים להודיע תוך 10 ימים אם התנאים האמורים התמלאו ואם ניתנו על ידי השופטת המלומדת החלטות נוספות; אם כן, יואילו נא הפרקליטים לצרף תדפיסים של אותן החלטות. 3. הטפול בבקשות אלו ימשך לאחר קבלת תגובות הפרקליטים להחלטה זו. ניתן היום כה באדר א' תשנ"ז (4.3.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. B01	[ "רע\"א 96", "רע\"א 8336/96", "רע\"א 8392/96", "רע\"א 8598/96", "רע\"א 8268/96", "רע\"א 8332/96" ]	6,514
30,701	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 8344/96 רע"א 8598/96 רע"א 8392/96 רע"א 8268/96 רע"א 8377/96 רע"א 8391/96 רע"א 8336/96 רע"א 8332/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בקש : משה שמש, (המשיב בכל הבקשות ע"י ב"כ עו"ד בן נתן ועו"ד אדלר למתן רשות ערעור למעט 8332/96) נגד המשי בה 1: ד יסקונט חיתום וקידום בע"מ (המבקשת ברע"א 8344/96 המשיב 2: משה הרפז, רו"ח (המבקש ברע"א 8598/96) המשיבים הפורמליים : 1. עזרא רייכרט 2. גלילה רייכרט 3. שריג רייכרט 4. דן רייכרט 5. רביב רייכרט 6. בתיה רייכרט כהן 7. דן שבק 8. יעקב הוד 9. רסולי ושות', רו"ח 10. סעד רסולי, רו"ח 11. טוביה גלברד, רו"ח 13. מנשה כהן בקשה למתן רשות להגשת תשובה לתגובת המשיבה 1 לסיכומי המבקש החלטה הבקשה נדחית. ניתנה היום, "ב באדר תשנ"ח (10.3.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. J14	[ "רע\"א 8344/96", "רע\"א 8598/96", "רע\"א 8392/96", "רע\"א 8268/96", "רע\"א 8377/96", "רע\"א 8391/96", "רע\"א 8336/96", "רע\"א 8332/96" ]	6,515
30,758	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 8344/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת: דיסקונט חיתום וקידום בע"מ נגד המשיב : משה שמש משיבים פורמליים: 1. עזרא רייכרט 2. גלילה רייכרט 3. שריג רייכרט 4. דן רייכרט 5. רביב רייכרט 6. בתיה רייכרט-כהן 7. דן שבק 8. יעקב הוד 9. רסולי ושות', רו"ח 10. סעד רסולי, רו"ח 11. טוביה גלברד, רו"ח 12. משה הרפז, רו"ח 13. מנשה כהן בקשה להגשת תגובה החלטה כמבוקש. תוך 30 יום. ניתנה היום, י"ג בטבת תשנ"ח (11.1.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. J13	[ "רע\"א 8344/96" ]	6,516
46,455	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 8344/96 8391/96 8392/96 8268/96 8377/96 8598/96 8336/96 8332/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המבקש (המשיב ברע"א 8344/96 8391/96 8392/96 8268/96 8377/96 8598/96 8336/96 8332/96): משה שמש נ ג ד (המבקשים ברע"א 8391/96): 1. עזרא רייכרט 2. שריג רייכרט 3. בתיה רייכרט-כהן המבקשים ברע"א 8392/96): 4. גלילה רייכרט 5. רביב ריכרט (המבקש ברע"א 8268/96): 6. דן רייכרט (המבקשים ברע"א 8336/96): 7. דן שבק 8. יעקב חוד (המבקשת ברע"א 8334/96): 9. דיסקונט ישראל שוקי הון והשקעות בע"מ (המבקשים ברע"א 8377/96): 10. רסולי ושות', רו"ח 11. סער רסולי, רו"ח 12. טוביה גלברד, רו"ח (המבקש ברע"א 8598/96): 13. משה הרפז, רו"ח המשיבים: 14. מנשה כהן 15. רייכרט תעשיות בע"מ (בפירוק) בקשה - בהסכמה חלקית - לעיכוב הליכים החלטה ההליכים בתיקים הסתיימו למעט מתן פסק-דין בו. הבקשה איננה נוקבת בזמן. אין מקום לעכב את מתן פסק-הדין ללא הגבלת זמן. המבקשים מתבקשים להודיע תוך 5 ימים על מועד יעד, שאם עדיו לא יושג הסדר, ינתן פסק-דין. ניתנה היום, כ"ב בתמוז תשנ"ט (6.7.99). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. J11	[ "רע\"א 8344/96" ]	6,517
62,733	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 8344/96 8391/96 8392/96 8268/96 8377/96 8598/96 8336/96 8332/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המבקש (המשיב ברע"א 8344/96 8391/96 8392/96 8268/96 8377/96 8598/96 8336/96 8332/96): משה שמש נ ג ד (המבקשים ברע"א 8391/96): 1. עזרא רייכרט 2. שריג רייכרט 3. בתיה רייכרט-כהן המבקשים ברע"א 8392/96): 4. גלילה רייכרט 5. רביב ריכרט (המבקש ברע"א 8268/96): 6. דן רייכרט (המבקשים ברע"א 8336/96): 7. דן שבק 8. יעקב חוד (המבקשת ברע"א 8334/96): 9. דיסקונט ישראל שוקי הון והשקעות בע"מ (המבקשים ברע"א 8377/96): 10. רסולי ושות', רו"ח 11. סער רסולי, רו"ח 12. טוביה גלברד, רו"ח (המבקש ברע"א 8598/96): 13. משה הרפז, רו"ח המשיבים: 14. מנשה כהן 15. רייכרט תעשיות בע"מ (בפירוק) בקשה לעיכוב הליכים החלטה רשמנו בפנינו. המזכירות תביא את התיק לראש הרכב ב2.10.99- או כשתקבל הודעה לפי המוקדם. ניתנה היום, כ"ט בתמוז תשנ"ט (13.7.99). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. J08	[ "רע\"א 8344/96" ]	6,518
74,556	ב בית המשפט העליון רע"א 8344/96 רע"א 8391/96 רע"א 8392/96 רע"א 8268/96 רע"א 8377/96 רע"א 8598/96 רע"א 8336/96 רע"א 8332/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש (המשיב ברע"א 8344/96, 8391/96, 8392/96, 8268/96 8377/96, 8598/96, 8336/96 ו8332/96-) : משה שמש נגד המבקשים ברע"א 8391/96: 1. עזרא רייכרט 2. שריג רייכרט 3. בתיה רייכרט-כהן המבקשים ברע"א 8392/96: 1. גלילה רייכרט 2. רביב רייכרט המבקש ברע"א 8268/96: דן רייכרט המבקשים ברע"א 8336/96: 1. דן שבק 2. יעקב הוד המבקשת ברע"א 8334/96: דיסקונט ישראל שוקי הון והשקעות בע"מ המבקשים ברע"א 8377/96: 1. רסולי ושות', רו"ח 2. סער רסולי, רו"ח 3. טוביה גלברד, רו"ח המבקש ברע"א 8598/96: משה הרפז, רו"ח המשיבים: 1. מנשה כהן 2. רייכרט תעשיות בע"מ (בפירוק) החלטה ביום 28.12.1999 וביום 17.4.2000 הוגשו לבית משפט זה הודעות ולפיהן הובאו לאישור בפני בית המשפט המחוזי מספר הסדרי פשרה בין חלק מן הצדדים להליך. נוכח הודעות אלו, ימציאו הצדדים לבית משפט זה, תוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה, הודעה אודות מצב הדיון וההחלטות בפני הערכאה הראשונה, לרבות גורלן של הצעות הפשרה השונות. ניתנה היום, ג' באייר התש"ס (8.5.2000). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. A16 /דז/	[ "רע\"א 8344/96", "רע\"א 8391/96", "רע\"א 8392/96", "רע\"א 8268/96", "רע\"א 8377/96", "רע\"א 8598/96", "רע\"א 8336/96", "רע\"א 8332/96" ]	6,519
118,520	ב בית המשפט העליון רע"א 8344/96 - ו' רע"א 8391/96 רע"א 8392/96 רע"א 8268/96 רע"א 8377/96 רע"א 8598/96 רע"א 8336/96 רע"א 8332/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש ברע"א 8332/96 : משה שמש נגד המבקשים ברע"א 8391/96 : 1. עזרא רייכרט 2. שריג רייכרט 3. בתיה כהן-רייכט המבקשים ברע"א 8392/96: 4. גלילה רייכרט 5. רביב רייכרט המבקש ברע"א 8268/96: 6. דן רייכרט המבקש ברע"א 8336/96: 7. יעקב הוד המבקשת ברע"א 8344/96: 8. דיסקונט ישראל שוקי הון והשקעות בע"מ המבקשים ברע"א 8377/96: 9. רסולי ושות', רו"ח 10. סעד רסולי, רו"ח 11. טוביה גלברד, רו"ח המבקש ברע"א 8598/96: 12. משה הרפז, רו"ח המשיבים בבקשות רשות 13. דן שבק הערעור שלעיל: 14. מנשה כהן בקשה (בהסכמה) לדחיית מועד ה דיון מטעם המבקש ברע"א 8332/96 בשם המבקש ברע"א 8332/96: עו"ד רמי בן נתן החלטה כמבוקש. ניתנה היום, י"ט בטבת התשס"א (14.1.2001). ה נ ש י א העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. A17 /דז/	[ "רע\"א 8344/96", "רע\"א 8391/96", "רע\"א 8392/96", "רע\"א 8268/96", "רע\"א 8377/96", "רע\"א 8598/96", "רע\"א 8336/96", "רע\"א 8332/96" ]	6,520
1,928	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 4912 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקש : ודיסלב בן מליך רחמימוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למינוי סנגור בשם המבקש: בעצמו החלטה החלטתי מיום 5.12.96 נמסרה במזכירות בית הסוהר איילון בתאריך 10.12.96. עד היום לא הודיע המבקש לבית משפט זה מי ייצגו בערעור שהגיש. לפיכך, אני מורה למזכירות למנות למערער סניגור באמצעות הסניגוריה הציבורית הפועלת במחוז תל-אביב. ניתנה היום, כ"ב באייר תשנ"ז (29.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049120. Q01	[ "ע\"פ 96" ]	6,521
20,125	ב בית המשפט העליון ע"פ 4912/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : ודיסלב רחמימוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למתן הוראות בשם המערער: עו"ד יעקב שקלאר החלטה המזכירות תאפשר לבא כוח המערער עיון בתיק המוצגים כמבוקש. נימוקי הערעור יוגשו עד ליום 10.5.98. ניתנה היום, ה' באדר תשנ"ח (3.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049120. P03	[ "ע\"פ 4912/96" ]	6,522
55,116	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4912/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט מ' אילן המערער : ודיסלב רחמימוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.5.96 בתפ"ח 277/95 שניתן על ידי כבוד השופטים א' סטרשנוב, ז' המר, ש' טימן תאריך הישיבה: א' בשבט תשנ"ט (18.1.99) בשם המערער : עו"ד יעקב שקלאר, עו"ד רצון דרחי בשם המשיב ה: עו"ד אורלי מור-אל נוכחת מתורגמנית לשפה הרוסית ה ח ל ט ה לצערנו לא יעלה בידנו לשמוע ערעור זה היום. תואיל אפוא המזכירות לקבוע את הערעור לשמיעה בפני הרכב למועד קרוב אפשרי. לקראת הדיון יוגש לנו תסקיר שירות המבחן שיתייחס לרקעו האישי, למצב בריאותו ולנסיבותיו המשפחתיות של המערער. לאחר שהוגשה לבית המשפט הודעת הערעור המקורית, בה השיג המערער גם על צדקת הרשעתו, כתב המערער ביום 1.3.98 לבית המשפט הודעה בגדרה הוא מודה באמיתות העובדות שנקבעו לחובתו בהכרעת הדין ומבקש להגביל את ערעורו לחומרת העונש. חרף הודעה זו, שנתקבלה בבית המשפט ביום 4.3.98, הגישו הסניגורים לבית המשפט (ביום 8.10.98) נימוקי ערעור מפורטים נגד הכרעת הדין. להסברת המיפנה הסתמכו הסניגורים על מכתב שכתב המערער ביום 14.7.98 לעו"ד חיים כהן, בו נטען, בין היתר, שאת הודעתו מיום 1.3.98, בה ביקש להגביל את ערעורו לחומרת העונש, כתב המערער בהשפעתה של עובדת סוציאלית בבית הסוהר, שאמרה לו כי אם יחזור בו מן הערעור על ההרשעה יזכה לחופשות מן המאסר. במכתבו האמור חוזר המערער וטוען לחפותו. נראה לנו שאם יבקש המערער להסתמך על הטענה, כי חזר בו מן הערעור על ההרשעה בהשפעתה של עובדת סוציאלית בשירות בתי הסוהר מוטל עליו לאמת את טענתו בתצהיר, בו ימסור את שמה ויתר פרטיה הידועים לו של העובדת הסוציאלית עליה הוא מלין. אם בדעת המערער לעשות כן, עליו להגיש את תצהירו לבית המשפט תוך 15 ימים מהיום. אם לא יוגש תצהיר כאמור יהיה על בית המשפט להחליט, לאחר שמיעת טענות, אם עוד מצוי בפניו ערעור על ההרשעה. ניתנה היום, א' בשבט תשנ"ט (18.1.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט עתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049120. F06	[ "ע\"פ 4912/96" ]	6,523
58,386	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4912/96 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער : ודיסלב רחמימוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב תפ"ח 277/95 בפני כב' השופטים א' סטרשנוב, ז' המר וש' טימן תאריך הישיבה: י' באייר תשנ"ט, 26.4.99 בשם המערער : עו"ד שקלאר יעקב עו"ד רצון דרחי בשם המשיבה: עו"ד אפרת ברזילי פסק-דין השופט י' קדמי: פתח דבר המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.פ.ח. 277/95) בעבירות של אינוס, מעשים מגונים בכח, איומים, התפרצות לדירה, שוד וגניבה, שבוצעו בשלוש הזדמנויות שונות, כמפורט בשלושת האישומים שבכתב האישום; ונדון בשל כך לעונש כולל של ארבע עשרה שנות מאסר לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. הערעור מכוון כנגד ההרשעה וכנגד מידת העונש. 2. העובדות להלן, בתמצית, עיקרי העובדות שנקבעו בהכרעת הדין: א. האישום הראשון בין השעות 9:00-10:00 של ה24.2.95-, נכנס המערער לדירה שבה התגוררה המתלוננת פאינה (להלן: פאינה), יחד עם שלוש חברות נוספות - ולדה, נטשה ואנה - במעון העולים ברחוב טהון בנתניה, הפשיט אותה מבגדיה ובעל אותה בניגוד לרצונה, כשהוא מפגין בריונות וחוסם את פיה בכף ידו. לאחר שהמערער השלים את מעשה האינוס נכנסה לחדר שבו בוצע האונס חברתה לדירה של פאינה - נטשה - ומצאה שם את השניים, פאינה והמערער. פאינה היתה בוכיה; ולשאלתה של נטשה מה קרה, השיב המערער ש"הכל בסדר" ועזב את המקום. לאחר שהמערער יצא, סיפרה פאינה לנטשה ולאנה, שהמערער אנס אותה. פאינה התלוננה במשטרה על דבר האינוס רק כחמישה חודשים מאוחר יותר, לאחר שהמערער תקף אותה מינית פעם נוספת, ביום 11.7.95, כמפורט באישום השני. את אי הגשת התלונה במועדה, הסבירה פאינה בחשש מנחת זרועו של המערער ובבושה מבני ממשפחתה. המערער הכחיש ומכחיש - כי נכנס לדירתה של פאינה ובעל אותה בעל כרחה כפי שהיא טוענת. לגירסת המערער: בלילה שקדם לאונס הוא השתתף במסיבה שהתקיימה בדירתה של פאינה; ולאחר מכן ישן בדירת חברו - המצויה מעל לדירתה של פאינה - וסמוך לשעה 06:00 יצא לעבודה. ב. האישום השני אור ליום 11.7.95, סמוך לשעה 04:00, הקיש המערער על דלת הדירה - במעון העולים הנ"ל - שבה התגוררו אותה עת פאינה וחברתה לודמילה, עם שתי חברות נוספות; ולאחר שהשתיים סירבו לפתוח לו את הדלת, פרץ אותה בכח, נכנס לדירה, הכניס את לודמילה למקלחת, הפשיט אותה, פשט את מכנסיו ותחתוניו ודרש ממנה לקיים עמו מין אורלי, כשהוא מנשק אותה בחזה ובפיה. בלית ברירה, החזיקה לודמילה באבר מינו של המערער, כשהיא מדברת על ליבו שלא לעשות זאת בדירה אלא מחוצה לה. המערער השתכנע, והניח ללודמילה לצאת מן הדירה אל תא הטלפון הציבורי הסמוך, שם הבטיחה להמתין לו. ברם, במקום ללכת אל תא הטלפון, ניגשה לודמילה לשומר מעון העולים ובקשה ממנו - כשהיא מבוהלת ונרגשת - להזעיק משטרה, משום שהמערער מבקש לעשות בה "סקס". בעוד לודמילה ממהרת אל שומר המעון, תקף המערער - שנשאר בדירה - את פאינה, הוביל אותה למקלחת, הפשיטה וניסה לאלץ אותה לקיים עמו מין אורלי. ברם, חבר, שהמתין למערער, האיץ בו להסתלק מן המקום משום שהזעיקו את המשטרה. פאינה יצאה בעקבות המערער ומיהרה גם היא אל שומר המעון; והמערער, שהגיע למקום בעקבותיה, אמר לשומר בתשובה לשאלתו מה קרה: "שום דבר, הכל בסדר". המערער מכחיש את דבריהן של לודמילה ופאינה. לדבריו אכן הגיע במועד האמור למעון העולים; אך הוא עשה זאת על מנת לבקר את חברו המתגורר בקומה שמעל לדירתן של לודמילה ופאינה. לגירסתו, משלא מצא את חברו בדירתו, השתהה שם לכל היותר כעשר דקות, ירד על מנת לצאת מן המעון ואז נפגש עם לודמילה אצל השומר. יצוין כי לאחר המקרה, נמצא כי המנעול בדלת דירתן של לודמילה ופאינה שבור והיה צורך להחליפו. ג. האישום השלישי אור ליום 11.7.95, בין השעות 05:00-06:00 - כשעה או שעה ומחצה לאחר הארוע נושא האישום השני - הגיע המערער לדירתה של מריאנה באולפן העולים שבנורדיה - כשעמו אדם נוסף - ונקש בדלת הדירה. כאשר פתחה מריאנה את הדלת, נכנס המערער לדירה, הוביל אותה לאמבטיה והורה לה לקיים עמו מין אורלי, כשהוא מאיים עליה בסכין גילוח שהצמיד לצווארה. מן האמבטיה - בה לא הרגיש בנוח - הוביל המערער את מריאנה למיטתה, הורה לסווטלנה - חברתה לחדר של מריאנה - להסב את פניה לקיר ובעל את מריאנה בניגוד לרצונה. לאחר מכן, חזר המערער והוביל את מריאנה לאמבטיה; שם אילץ אותה באיומים למסור לו 50 ש"ח ואת כרטיס האשראי שלה. לפני שיצא מן הדירה, לקח עמו המערער טבעת זהב משובצת אבנים השייכת לסווטלנה. המערער מכחיש, את דבריהן של מריאנה וסווטלנה. טענתו היא: כי לא היה כלל באותו יום באולפן בנורדיה אלא במרכז הקליטה בנתניה; וכי לאחר שיצא ממרכז הקליטה - שם ביקר אצל חבר ופגש את לודמילה אצל השומר ביציאתו מן הבנין - ישב עם חברים במקום כלשהו ליד קפה קפולסקי שבככר העצמאות בנתניה. ד. זיהויו של המערער שלוש המתלוננות - פאינה, לודמילה ומריאנה - זיהו את המערער במסדר זיהוי חי, שקוים ביום 17.7.95. פאינה הכירה את המערער היכרות שטחית, משתי הזדמנויות, שבהן נפגשו במעון העולים שבמרכז הקליטה; והיא זיהתה אותו במסדר הזיהוי בוודאות מוחלטת, כמי שתקף אותה בשתי ההזדמנויות נושאי האישומים הראשון והשני. לודמילה לא הכירה את המערער לפני הארוע נושא התלונה; אך גם היא זיהתה אותו במסדר הזיהוי בוודאות מלאה, כמי שתקף אותה במהלך הארוע נושא האישום השני. מריאנה - שאף היא לא הכירה את המערער לפני שהותקפה על ידו כמפורט באישום השלישי - הצביעה במסדר הזיהוי על המערער כעל מי שאנס אותה וגנב את טבעתה של סווטלנה, חברתה לחדר. ברם, בתשובה לשאלת בא כוחו של המערער באם היא מזהה אותו ב100%- השיבה: כי היא בטוחה ב95%- בלבד; אבל זוכרת בוודאות שהיה לו חור בשיניים. על רקע הערתה באשר לחור בשיניים קוים מיד לאחר המסדר עימות בין מריאנה לבין המערער. במסגרת העימות, לאחר שניתנה למריאנה הזדמנות להציץ בפיו של המערער, הצביעה על החור שבשיניו הנראה היטב בתמונה ת19/ - והצהירה כי היא מזהה אותו ב100%-. ולא למיותר יהיה לציין, כי לדבריה הציגה מריאנה בהודעתה במשטרה סמוך לאחר האונס, שלושה מאפייני זיהוי של האנס: אף גדול, שפם וחור בין השיניים. שלשת המאפיינים "זועקים" מתמונת המערער ת19/; וכאמור - החור בין השיניים הביא את מריאנה ל100%- זיהוי. 3. הדיון בבית המשפט המחוזי א. האישום הראשון: אינוס פאינה בית המשפט המחוזי נתן אמון מלא בגירסתה של פאינה באשר לאינוסה בבוקר ה- 24.2.95; כשהוא מוצא הסבר מספיק לכבישת תלונתה עד להתרחשותו של הארוע נושא האישום השני, בפחד, בבושה ובחוסר האונים של נערה, עולה חדשה בת 19, הנמצאת חודש אחד בלבד בישראל. בית המשפט דחה את טענותיו של ב"כ המערער לפיהן: ראשית - אין לסמוך על הזיהוי על ידי פאינה, ואפשר שהיא מצביעה עליו בשל כך שהוא היה היחיד מבין הניצבים שהיה "מוכר" לה; ושנית - אין לסמוך על טענתה של פאינה כי נאנסה על ידי המערער, בהתחשב בכך שבמסדר הזיהוי אמרה שהמערער רק "ניסה" לאנוס אותה ואת חברתה "לודה" (לודמילה"). בית המשפט נתן אמון מלא בזיהוי המערער על ידי פאינה; וקבע כי כאשר הזכירה במסדר הזיהוי "נסיון" לאינוס, התייחסה לארוע נושא האישום השני, שבו היתה מעורבת גם לודמילה, ולא לארוע נושא האישום הראשון. גירסתה של פאינה באשר לאינוסה בפרשה נושא האישום הראשון נתמכת בדבריה של נטשה, אשר מצאה אותה עם המערער , סמוך לאחר האינוס כשהיא בוכיה. במצב דברים זה הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות האינוס והאיומים שיוחסו לו באישום הראשון. ב. האישום השני: מעשים מגונים בלודמילה ופאינה בית המשפט נתן אמון מלא בעדויותיהן של לודמילה ושל פאינה בדבר תקיפתן על ידי המערער; אשר ביצע בשתיהן, בזו אחר זו, מעשים מגונים בכח, לאחר שפרץ את דלת הדירה שבה התגוררו ואיים לפגוע בהן. מאידך גיסא, קבע בית המשפט המחוזי, כי גירסת המערער - שסיפר בעדותו, שהגיע למעון העולים בנסיעה מיוחדת במונית, בשעה 04:00, לביקור אצל חבר שהתגורר בעבר מעל לדירת המתלוננות מבלי שתיאם עמו את הביקור ולאחר שלא פגש אותו במשך כחמישה חדשים, ועזב את המקום מבלי שמצא אותו - הינה: "תמוהה ושקרית לא פחות מגירסתו באשר לאישום הראשון". בית המשפט מצא תמיכה בגירסתן של המתלוננות: בעדותו של שומר המעון בדבר המפגש שהתרחש אצלו בשעת הבוקר המוקדמת; ובעובדה שמנעול הדלת של הדירה שבה התגוררו המתלוננות, נמצא לאחר הארוע שבור והוחלף. במצב דברים זה, הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו באישום השני שבכתב האישום: פריצה לדירה, איומים ושני מעשים מגונים. ג. האישום השלישי: אינוסה של מריאנה בית המשפט נתן אמון מלא בעדותה של מריאנה - שנתמכה בהודעתה של סווטלנה, חברתה לחדר - בדבר ההתרחשות נושא האישום השלישי: אינוסה של מריאנה ואילוצה למסור למערער כסף וכרטיס אשראי; ונטילת טבעתה של סווטלנה. אכן, כאמור, במסדר הזיהוי אמרה מריאנה שהיא מזהה את המערער ב- 95% בלבד. ברם, בתשובתה לשאלתו של ב"כ המערער הוסיפה כי יש למערער חור בשיניים; ומשנתגלה "חור" כזה בשיניו של המערער בעימות שקויים ביניהם מייד לאחר מסדר הזיהוי, שוב לא נותר אצל בית המשפט ספק כלשהו בזיהויו. לנוכח האמון הבלתי מסויג שנתן בעדותה של מריאנה ובזיהויו של המערער על ידה, הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות שיוחסו לו באישום השלישי: אינוס, שוד, איומים וגניבה. 4. הערעור כנגד ההרשעה א. האישום הראשון טיעונו של ב"כ המערער נגד הרשעת שולחו בעבירות נושא האישום הראשון, מתמקד בתקיפת מהימנותה של פאינה. בטיעונו, הדגיש ב"כ המערער את הגורמים הבאים: עדותה של פאינה הינה עדות כבושה חסרת משקל; זיהויו של המערער במסדר הזיהוי על ידי פאינה אינו תומך בגירסתה, בשל ההיכרות המוקדמת שהיתה ביניהם; ודבריה של פאינה במהלכו של המסדר, לפיהם היא מאשימה את המערער ב"נסיון" אונס בלבד, מלמדים שלא היה אונס מושלם כפי שהיא טוענת. לצד כל אלה הוסיף הסניגור וטען: כי גירסתה של פאינה לוקה בסתירות; וכי עדותה של נטשה אינה מסייעת לגירסת האינוס. כמפורט להלן, טענותיו של ב"כ המערער אינן מקובלות עלי. בית המשפט מצא כי ההסבר שניתן על ידי פאינה לכבישת התלונה ולחשיפתה רק לאחר הארוע נושא האישום השני, הינו הסבר סביר ומשכנע; ואנכי לא מצאתי טעם שלא לקבל את עמדתו, בהתחשב בנסיבותיה האישיות של פאינה, העולה החדשה והצעירה שהמערער הילך עליה אימים. אין בחומר הראיות דבר התומך בחששו של ב"כ המערער, שמא נכשלה פאינה בזיהויו של המערער כמי שתקף אותה, בשל היכרותם המוקדמת; שהרי היא "זיהתה" אותו בעת שהתלוננה במשטרה - לפני מסדר הזיהוי - מכח ההיכרות המוקדמת שהיתה ביניהם. כן אין הצדקה להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה: באמירתה במסדר הזיהוי שהמערער "ניסה" לאנוס אותה, התכוונה פאינה לארוע נושא האישום השני ולא לארוע נושא האישום הראשון, כפי שטוען ב"כ המערער. פאינה איזכרה במעמד האמירה האמורה את לודמילה; והדבר מלמד בעליל כי התכוונה לארוע נושא האישום השני. הסתירות בגירסת פאינה, שעליהן מצביע ב"כ המערער מתיחסות בעיקרן לתיאור לבושה של פאינה בהודעתה ובעדותה. המדובר בענין שולי ובהתחשב בפרק הזמן שחלף מאז הארוע ועד להגשת התלונה, אין לסתירות אלו משמעות של ממש. ואילו התיאור שמסרה נטשה בדבר מצבה הנפשי של פאינה בעת שמצאה אותה לאחר האינוס יחד עם המערער, מספק - על פי ההלכה הפסוקה - סיוע לעדותה של פאינה; ובית המשפט המחוזי רשאי היה למצוא בתיאור זה תמיכה במהימנותה. גירסתו של המערער כי "עבר" בדירתה של פאינה בדרכו לעבודה - נדחתה כבלתי מהימנה; ואין בראיות דבר התומך באפשרות שלבכי של פאינה היתה סיבה אחרת. ב. האישום השני לתמיכה בעמדתו, לפיה לא ניתן לסמוך הרשעה באישום זה על עדויותיהן של לודמילה ופאינה, מעלה ב"כ המערער סדרת טענות, שעיקרן מפורט להלן. טענות אלו מעמידות - לשיטתו - ספק לפחות לזכותו של המערער. ראשית - בעדותן מספרות המתלוננות, שהמערער הגיע לדירתן כשהוא מלווה בזוג מבוגר; והדעת אינה סובלת, שהמערער יביא עמו "עדים" לתקיפתן של המתלוננות. אכן, השתיים מזכירות זוג מבוגר שהיה עם המערער כאשר דלת דירתן נפרצה על ידו, ואין בפיהן הסבר למעשיו של אותו זוג במקום. ברם, אין בתמיהה שמעוררת נוכחותו של הזוג המבוגר, כדי לערער את מהימנותן של פאינה ולודמילה; ופתרונה של התמיהה בענין זה בידי המערער. שנית - בין ההודעה שמסרה לודמילה במשטרה לבין העדות שמסרה במהלך הדיון נתגלו סתירות: האחת - בעדותה סיפרה לודמילה כי המערער אישר לפני שפרץ לדירה, כי הוא "סלביק" - שהוא כינוי החיבה של המערער - בעוד שבהודעתה לא הזכירה זאת; השניה - בעדותה בבית המשפט אמרה לודמילה כי החזיקה באבר מינו של המערער, בעוד שבהודעה שמסרה בחקירתה אין תיאור כזה; והשלישית - שבהודעתה במשטרה מסרה לודמילה כי שני בני הזוג המבוגר שהיה עם המערער נכנסו עמו לדירה ואילו בעדותה אמרה שהגבר המבוגר לא נכנס לתוכה. כן מצביע ב"כ המערער על סתירות בין התיאור שמסרה פאינה בהודעותיה בדבר אורח כניסתו של המערער לדירתן, לבין התיאור שמסרה בענין זה בעדותה בבית המשפט; כשהדגש הוא על השאלה, אימתי וכיצד התברר לה - וללודמילה - כי מי שמבקש להיכנס לדירה הוא המערער. עמדת ב"כ של המערער בדבר כוחן של ה"סתירות" הנ"ל לערער את קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר מהימנותן של שתי המתלוננות, אינה מקובלת עלי. הערכאה המעריכה את משקלן השלילי של "סתירות", הינה הערכאה הדיונית; וככלל, ערכאת הערעור אינה נזקקת לטענות בהקשר זה. ערכאת הערעור תתערב בכגון דא, רק כאשר המדובר בסתירות היורדות לשורשו של ענין, שהערכאה הראשונה לא נתנה דעתה עליהן; או שהעמדה שקבעה לגביהן הערכאה הראשונה לוקה בחוסר סבירות ממשי. הסתירות שעליהן מבסס הסניגור את בקשתו להתערב בממצאי המהימנות של בית המשפט המחוזי, אינן יורדות לשורשו של עניין; וכוחן הראייתי השלילי הינו שולי, לנוכח האמון המלא שנתן בית המשפט בגירסה הבסיסית שהציגו שתי המתלוננות בעדותן ובהודעותיהן. עוד מצביע הסניגור, בהקשר זה, על התנהגותן התמוהה של שתי הצעירות הנוספות שהתגוררו בדירתן של פאינה ולודמילה, שלא מצאו להקים זעקה ולקרוא לעזרה כאשר המערער נכנס לדירה אגב פריצת דלתה. התשובה לתמיהה זו מצויה בראיות שבאו בפני בית המשפט, בדבר "בריונותו" של המערער והפחד והאימה שהטיל סביבותיו ואין צורך להוסיף. לצד כל אלה, טען ב"כ המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שזקף לחובתו של שולחו את העובדה, שלא זימן לעדות את חברו יורי, שלטענת המערער ישן בדירתו בלילה שבו התרחשה הפרשה נושא האישום הראשון ואותו בא לבקר בבוקר שבו התרחשה - לפי הנטען - הפרשה נושא האישום השני. לשיטתו של הסניגור, היתה זו חובתה של התביעה לאתר את יורי - שלא נחקר על ידי המשטרה ובמועד שבו התרחשה הפרשה נושא האישום השני כבר לא התגורר במרכז הקליטה - ולהעידו מטעמה, על מנת להפריך את טענת הנאשם מלכתחילה; ומשלא עשתה כן, יש לזקוף את אי העדתו לחובתה של התביעה ולא לחובתו של המערער. גם טענה זו אינה מקובלת עלי. ראשית - משום שהכלל הוא, שאי העדתו של עד מטעמו של בע"ד שהעדות עשויה לתרום להוכחת גירסתו, פועלת לחובתו של אותו בע"ד; וזאת מכח ההנחה שהעד לא נקרא משום שעדותו היתה מזיקה לאותו בע"ד. במקרה כזה, העובדה שהיריב יכול היה לקרוא לעד מטעמו, אינה מאיינת את המשקל השלילי של ההמנעות להעידו מטעמו של מי שלכאורה היתה העדות תורמת להוכחת גירסתו. ושנית - משום שגם אילו תמך העד בגירסתו של המערער, לא היה בכך כדי לחרוץ את גורל טענתו שלא תקף ולא התאנה למתלוננות, קרבנות המעשים נושאי האישומים הראשון והשני. המערער יכול היה לצאת מדירתו של החבר שעתיים לפני שנכנס לדירתה של פאינה ואנסה כאמור באישום הראשון; ויכול היה לפרוץ לחדרן של פאינה ולודמילה גם אם חיפש קודם לכן את חברו. אכן, מיטיבה היתה המשטרה לעשות אילו חקרה את השכן יורי וביררה עמו: אם אכן יצא המערער מדירתו לעבודה בשעות הבוקר המוקדמות של היום שבו התרחש הארוע נושא האישום הראשון; ואם עזב את הדירה לפני התרחשות הארוע נושא האישום השני. ברם, משלא נעשה הדבר, אין בכך כדי לאמת את גירסת המערער; ולייתר את השמעת העד מטעמו אם המערער סבור שעדותו יכולה לסייע בידו. משלא השמיעה את השכן, נטלה התביעה סיכון שבית המשפט יתן אמון בגירסת המערער; ואילו משנמנע המערער מלהשמיעו, נטל סיכון שבית המשפט לא יאמין לו. ולבסוף הצביע ב"כ המערער על העובדה שלא נלקחו טביעות אצבעות מחדרן של פאינה ולודמילה על מנת להוכיח - מדעית - את דבר נוכחותו של המערער שם בבוקר הארוע נושא האישום השני. לשיטת ב"כ המערער, יש ב"מחדל" זה כדי ליטול מידה משמעותית ממשקל זיהויו של המערער על ידי המתלוננות; וזאת - בשל כך שנשללה מן המערער ראיה טובה להוכחת חפותו. עמדת ב"כ המערער אינה מקובלת עלי. השאלה שעל בית המשפט היה לבחון היא: אם באו בפניו ראיות מספיקות לביסוס ההרשעה ולא אם באו בפניו הראיות הטובות ביותר בענין זה (ראה: ע"פ 804/95, מט(4) 200, גרינברג ). בשולי הדברים יצוין כי הסניגור מסב את תשומת הלב לכך שעדותו של שומר המעון מתישבת גם עם גירסתו של המערער ואין בה כדי להכריע את הכף לחובתו. ברם, לנוכח האמון שניתן בגירסת המתלוננות מאבדת עדותו של השומר את כוחה לתמוך בגירסת המערער. ג. האישום השלישי: אינוסה של מריאנה שלוש טענות מרכזיות בפי ב"כ של המערער כנגד הרשעת מרשו בעבירות נושא האישום השלישי: האחת - מכוונת כנגד וודאות זיהויו של המערער על ידי מריאנה; השניה - מכוונת כנגד כוחה הראייתי של הודעתה של סווטלנה, חברתה לחדר של מריאנה, לתמוך באמיתות גירסתה של מריאנה בדבר אינוסה; והשלישית - מדברת בכירסום מהימנותה ומשקלה של עדותה של מריאנה, עקב "מחדלי חקירה" בהם נכשלו החוקרים. עמדת הסניגור לגבי כל אחת משלוש הטענות האמורות אינה מקובלת עלי. אכן, במסדר הזיהוי השיבה מריאנה לשאלת הסניגור, כי רמת הוודאות של זיהויו של המערער על ידה היא 95% בלבד. ברם, בנשימה אחת הוסיפה, כי למי שאנס אותה יש סימן חזותי בולט והוא חור בין שיניו הקדמיות; ובהליך מיידי של עימות - בנוכחות הסניגור - הצביעה מריאנה על החור האמור (הנראה היטב בתמונה ת19/). בכך השלימה מריאנה - כפי שהצהירה מפורשות - את ה"חסר" לוודאות מוחלטת של הזיהוי. לטענת הסניגור, כי הליך העימות - שנועד ל"השלים" את תשובתה של מריאנה במסדר הזיהוי - היה פסול, לא הוצגה אסמכתא ואף לא הנמקה עניינית. לשיטתי, לא היה כל פסול בעימות. בנסיבות הענין, התחייב העימות כחלק אינטגרלי של תשובתה של מריאנה לסניגור, לפיה: מה שחסר לה על מנת לזהות את המערער ברמת וודאות של 100%, הוא חור בולט בשיניו הקדמיות של המערער. אכן, ניתן היה לבקש מן המערער לחייך ולהציג את שניו לפני פיזור מסדר הזיהוי. ברם, ההפרדה בין המסדר לבין העימות, אינה נוטלת במקרה דנן ממשקלו המשלים של הליך העימות; שהרי זה התקיים ברצף אחד עם הליך הזיהוי, בנסיבות שאינן מקימות חשש שמא "נרמזה" מריאנה בענין זה על ידי החוקרים, לפני עריכתו. בהקשר לוודאות הזיהוי, ציין בית המשפט כי בדירתה של מריאנה נתפס לאחר מעשה בדל סיגריה מן הסוג שהמערער נוהג לעשן; והעיר כי עובדה זו תורמת גם היא לוודאות זיהויו. לסניגור השגות בדבר משקלה של תרומה זו; אך בנסיבות הענין אין טעם להידרש להשגות אלו. בית המשפט לא ראה בעובדה זו מרכיב מבין מרכיבי וודאותו של הזיהוי אלא תוספת שהגדישה את הסאה בלבד; ובתור שכזו - ניתן להתעלם ממנה. מכאן להשגות כנגד כוחה של הודעתה של סווטלנה - שנתקבלה בהסכמה משלא ניתן היה לאתרה - לספק סיוע לגירסת התקיפה והאינוס שהציגה מריאנה. את עמדתו בענין זה, סומך הסניגור על קיומה של סתירה, בין גירסת מריאנה לגירסת סווטלנה, בשאלה אם מריאנה צעקה במהלך אינוסה. סווטלנה טענה בהודעתה במשטרה שלא שמעה צעקות; בעוד שמריאנה טוענת בעדותה שצעקה. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לסוגיה זו וקבע בהכרעת הדין כי המדובר ב"סתירה קלה ופעוטת ערך". בנסיבות הענין, לנוכח האמון המלא והמוחלט שנתן בית המשפט בעדותה של מריאנה, אכן אין לסתירה זו משקל-של-ממש וניתן להתעלם ממנה. ואילו לענין מחדלי החקירה, מצביע הסניגור על כך שהמשטרה נמנעה מקיום בדיקות מדעיות אוביקטיביות, שבכוחן היה, לשיטתו, לשלול לחלוטין את האפשרות שהמערער היה זה שאנס את מריאנה. הבדיקות שמדובר בהן הן בעיקרו של דבר שתיים: האחת - נטילת טביעת אצבע מעל גבי בדל סיגריה, שנתפסה בדירת מריאנה (להלן: בדל הסיגריה) ואשר עישונה מיוחס למערער; והשנייה - בדיקות השוואה של D.N.A . בין תאי זרע המצויים על תחתוניה של מריאנה ועל מטושים, בהם השתמש הרופא בבדיקה הגיניקולוגית שנערכה לה לאחר שהתלוננה במשטרה (להלן: תאי הזרע), לבין דגימת דם של המערער. לשיטת הסניגור: אילו נמצא שטביעת האצבע - אם קיימת כזו על גבי בדל הסיגריה - אינה של המערער, או אם היה מתברר שתאי הזרע שייכים לאדם אחר, היה בכך כדי להבטיח את זיכויו של המערער לפחות מהעבירות שבאישום השלישי. עמדת ב"כ המערער בענין זה אינה מקובלת עלי. גם אם היה מתברר שיש טביעת אצבע הניתנת לזיהוי על גבי בדל הסיגריה והטביעה לא היתה של המערער, לא היה בכך כדי לשלול את זיהויו על ידי מריאנה כמי שאנס אותה. קביעה שעל גבי בדל הסיגריה מצויה טביעת אצבע של אחר, היתה תומכת בטענתו של המערער שלא הוא שעישן את הסיגריה המסוימת ותו לאו. ומכאן לטיעון המתיחס לאי עריכת בדיקות ה- D.N.A. , במטרה לקבוע באם תאי הזרע הם של המערער. בדיקות אלו לא בוצעו בשעתו בשל העומס שהעיק על המעבדה הביולוגית במז"פ ובשל כך שהחוקרים לא גילו ענין מיוחד בעריכתן; ועתה מבקש הסניגור המלומד לבצען. טענת הסניגור היא, כי כל הגורמים שנטלו חלק בהליכים - לרבות בית המשפט - שגו בכך שלא דאגו לעריכת הבדיקה, בהתחשב בכך שתוצאותיה הינן תוצאות מכריעות לענין זהותו של האנס. בקשת הסניגור לקיום הבדיקה אינה נראית לי ולשיטתי יש לדחותה. בא כוחו של המערער לא ביקש מבית המשפט המחוזי להשהות את הדיון לצורך קיום בדיקת ה- D.N.A. כמפורט לעיל; ובסיכומיו בבית המשפט המחוזי, לא הזכיר כלל את ענין הבדיקה האמורה. גם התביעה לא ביקשה את השהיית הדיון עד לקבלת תוצאות הבדיקה ולא התייחסה לנושא זה בסיכומיה. שני בעלי הדין - ולענייננו הדגש הוא, כמובן, על הסניגור - ויתרו , איפוא, על בדיקת ה- D.N.A ; וביקשו מבית המשפט להכריע בשאלת זהותו של האנס, על פי הראיות שבאו בפניו בהקשר זה, לאמור: על פי מידת הוודאות שיעניק לזיהויו של המערער על ידי מריאנה במיסדר הזיהוי. גישה זו של הסניגור מלמדת בעליל: כי מסיבה השמורה עמו , היה לו יסוד לחשוש שתוצאות הבדיקה תהיינה חיוביות ותצבענה על המערער כעל בעל הזרע; וכי על פי מיטב שיקוליו כסניגור, מוטב היה למרשו להשליך את יהבו על כרסום במידת הוודאות של הזיהוי שזוהה על ידי מריאנה, מאשר להסתכן בבדיקה שתוצאתה יכולה להכריע את הכף לחובתו. קיומו של סיכון ממשי שתוצאת הבדיקה "תזיק" למערער, הינו ההסבר ההגיוני היחיד ל"ויתור" שויתר הסניגור על קיום הבדיקה. עתה, משנדחו טענות ההגנה נגד וודאות זיהויו של המערער על ידי מריאנה והוא הורשע בדין, שוב לא עומד המערער בפני הסיכון הטמון בתוצאה חיובית של הבדיקה; והסניגור רואה את עצמו "חופשי" לחזור בו מן הויתור על הבדיקה, בתקווה שתוצאות שאינן חד משמעיות לחובת מרשו תתמוכנה בכפירתו באשמת האינוס המיוחסת לו באישום השלישי. קיומו של סיכוי כזה, הינו הטעם ההגיוני היחיד היכול להסביר את החזרה מן הויתור בשלב זה של הדיון. הסניגור המלומד שהופיע בערעור - שאינו הסניגור שהופיע בבית המשפט המחוזי - ניסה לשכנענו כי אי העמידה על עריכת הבדיקה בשעתו, היתה בבחינת "משגה" הנעוץ באי הערכה נכונה של משקלן המכריע של תוצאות הבדיקה. טיעון זה אינו מקובל עלי. בימינו אלה, כל בר-בי-רב מודע למשמעותה ולמשקלה של בדיקת ה- D.N.A. ; ומכל מקום, סניגור הנוטל על עצמו הגנה על נאשם בפלילים בוודאי יודע זאת. ויתור על ראיה מצידו של סניגור - המוחזק כמי שמודע למשמעותו של הויתור - אינו מהווה "משגה", שראוי לתקנו בדיון בערעור. הסניגור בחר את הדרך הטובה ביותר - למיטב שיקוליו - להגנתו של מרשו; וקיומו של סיכוי שחזרה מן הויתור תיפתח פתח חדש להגנה - אינו הופך את הבחירה בשלב הראשון של הדיון ל"משגה" בר תיקון בערעור. על פי שיטתנו, הסניגור הוא הבוחר את מסלול הגנתו של שולחו; ויש להעמידו בחזקתו שפעל כמיטב יכולתו לטובת מרשו - על רקע המידע הכולל שהיה ברשותו - כאשר ויתר על בדיקת ה-. D.N.A וניסה את מזלו בהקמת ספק בדבר וודאות הזיהוי של המערער על ידי מריאנה. משנכשל הנסיון אין מקום להחזיר את הגלגל אחורנית ולהתיר לסניגור נסיון נוסף במסלול אחר . לשיטת הסניגור, תוצאה שלילית של בדיקות ה-. A . N . D - לאמור: תוצאה הקובעת שתאי הזרע המצויים על גבי המטושים ובכתמים שעל גבי התחתונים, אינם של המערער (להלן: תוצאה שלילית) - תלמד בהכרח, כי המערער אינו האנס שבו מדובר באישום השלישי ולא היא. טענה כזו, חייבת היתה להיות מבוססת על עדות האומרת שפליטת זרע על ידי האנס בגופה של מריאנה - חייבת היתה להשתקף במשטחים שנלקחו על גבי המטושים וכן בכתמים שנמצאו בתחתוניה; ואם לא נמצא זרעו של המערער על גבי הפריטים האמורים - המסקנה ההכרחית היא: שהמערער לא פלט את זרעו בגופה של מריאנה. עדות כזו לא הובאה; ותשומת ליבנו לא הופנתה לספרות מקצועית המבססת מסקנה כזו. תוצאה חיובית - לאמור: זיהוי תאי זרע של המערער על גבי התחתונים והמטושים - מוכיחה במידה שלמעלה מספק סביר שהמערער בעל את מריאנה. ברם, בהעדר עדות מומחה בעניין זה, לא נוכל לומר כי תוצאה שלילית, משמעותה שלילת האפשרות שהמערער בעל אותה. עדות בענין זה הינה חיונית במקום ש"העדר סימנים" משמשים ראיה להבדיל מקיומם. הכלל הגדול הוא: לא ראינו אינה ראיה; ובהקשר הנדון כאן, משמעותו היא: ש"העדר" זרעו של המערער על גבי הפריטים הנ"ל - להבדיל מ"הימצאותו" שם - אינו אומר שהוא לא בעל את מריאנה. זאת, כל עוד לא תהיה עדות האומרת אחרת, כמפורט לעיל. וזאת גם זאת, לנוכח הויתור על עריכת הבדיקות ובהתחשב ברמת הוודאות של הזיהוי החזותי על ידי מריאנה, גם אילו הובאה עדות כאמור, לא היה בתוצאה שלילית כדי לבסס קביעה מיידית שהמערער לא בעל אותה; ומן הדין היה להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת לברר - בין היתר, על ידי חקירה נוספת של מריאנה ושל המומחה - מה כוחה של תוצאה כזו. זאת, משום שבנסיבות הענין, תוצאה שלילית כאמור, יכול שתהיה נעוצה בגורמים שאין בינם לבין וודאות הזיהוי על ידי מריאנה ולא כלום: אפשר שהמערער לא פלט את זרעו בתוך גופה של מריאנה, משום שנסוג ברגע האחרון (ולדברי מריאנה הוא לא פשט את מכנסיו אלא פתח את ה"חנות" בלבד); אפשר שהמערער השתמש באמצעי מניעה, נושא שלא נבחן כלל; וקיימות, כמובן, אפשרויות נוספות. אילו סברתי שתוצאה שלילית היתה מביאה - כשלעצמה - לזיכויו של המערער ולו גם מחמת הספק בלבד, לא הייתי מהסס להחזיר את הענין לבית המשפט המחוזי; ברם, כמוסבר לעיל, לא כך הם פני הדברים במקרה דנא. זיהויו המרשיםביותר של המערער על ידי מריאנה ומרחב האפשרויות שהמערער הינו האנס גם אם התוצאה תהיה שלילית, נוטלים מן האפשרות שהתוצאה תהיה שלילית את כוחה להצדיק את החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי. ואם כך הם פני הדברים לעניינה של תוצאה שלילית; קל וחומר שכך יהיה מצב הדברים, אם התוצאה אך תקים ספק שמא תאי הזרע אינם של המערער. בית המשפט המחוזי שקל את הראיות בדבר זיהויו של המערער, על רקע ה"ויתור" על בדיקת ה- D.N.A. ; ולאור האמור לעיל, אין הצדקה להחזיר אליו עתה את הבירור בענין זה על רקע תוצאותיה של בדיקה כאמור, תהיינה אשר תהיינה. התביעה סברה שיש בידה ראיות מספיקות להוכחת זהותו של המערער; ונטלה על עצמה את הסיכון שלנוכח אי קיום הבדיקה בית המשפט לא יסתפק בראיות אלו. זהו סיכון שהתביעה אינה צריכה ליטול וראוי שלא תיטול. ברם, משנטלה אותו והמערער החרה אחריה והחזיק בויתור בעקבותיה, לא היה מקום לצפות מבית המשפט, שיכפה על המערער בדיקה שאין הוא רוצה בה. אכן, הסניגור עמד בפני דילמה לא פשוטה, אך משהחליט לותר על הבדיקה, אין הוא יכול עתה, כאשר הדילמה איבדה את עוקצה, לבקש את התערבותו של בית המשפט. במצב דברים כזה, דין הבדיקה הוא כדין כל ראיה אחרת שהיתה בהישג ידו של המערער בעת הדיון בבית המשפט המחוזי והוא ויתר על הגשתה. סיכומם של דברים: הויתור המודע של עריכת הבדיקה, מלמד בעליל כי היה למערער יסוד לחשוש מפני תוצאותיה; ובהתחשב בכך שתוצאה שלילית אינה מחייבת, כשלעצמה, את זיכויו של המערער, אלא אך פותחת פתח לדיון מחדש בסוגית זיהויו, אין מקום להיעתר לבקשה ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי להשלמת הבדיקות. ולא למיותר יהיה לחזור ולהזכיר, כי זיהויו החזותי של המערער על ידי מריאנה נעשה מכוחם של סימנים מאפיינים שצירופם הינו יחודי ומיוחד : אף גדול במיוחד, שפם מודגש והעיקר - חור בין השיניים הקדמיות. צירוף מיוחד זה נחרת בזכרונה של מריאנה והוצג על ידה כבר בהודעתה; ותמונת המערער - ת19/ - ממחישה את כוחו הראייתי. ד. האישום השלישי: שוד חמישים השקל וכרטיס האשראי וגניבת הטבעת לשיטתו של ב"כ המערער, לא נתקיימו במקרה דנא יסודותיהן של עבירות השוד והגניבה בהן הורשע המערער, בקשר לאילוצה של מריאנה למסור לו 50 ש"ח וכרטיס אשראי ובקשר לנטילת טבעתה של סווטלנה כאשר יצא מן הדירה. עמדתו של ב"כ המערער בהקשר זה, אינה מקובלת עלי. חומר הראיה אינו מותיר מקום לספק: כי מריאנה נפרדה מכספה ומכרטיס האשראי שלה כאשר היתה נתונה לשבט ולחסד בידיו של המערער שנהג בה באלימות בוטה; וכי בעת שעזב את הדירה נטל המערער את טבעתה של סווטלנה מתוך כוונה לשלול אותה עולמית. די בקביעות אלו, כדי לבסס את הרשעתו של המערער בעבירות השוד והגניבה. 5. הערעור כנגד גזר הדין בבסיס העונש שהוטל על המערער עומדת תקיפתן המינית של קרבנותיו; כאשר לעבירות הנלוות שבהן הורשע משקל משני בלבד. אכן, העונש שנגזר על המערער הינו חמור; ולא נעלם ממנו כי שהמערער לא חבל במתלוננות ולא גרם להן נזק גופני. עם זאת, המדובר בחדירה בריונית של המערער לחדריהן של המתלוננות ואילוצן תוך שימוש בכח ואיום בסכין גילוח להיכנע, ולהתמסר לו; והכל כשהוא מאיים באורח מוחשי וממשי, לפגוע בהן פגיעות פיזיות חמורות, אם לא תכנענה לו. לפגיעה הנפשית שנפגעה כל אחת מהמתלוננות אין שיעור ומידה; והחוויה הטראומטית שעברה כל אחד מהן, כאשר אולצה להיכנע לדרישותיו הבהמיות של המערער, תלווה אותן כל ימי חייהן. בעבירות מסוג זה, מן הדין הוא שהעונש יתן ביטוי מלא ומודגש לחומרת המעשים העומדים בבסיס ההרשעה ולתחושת הסלידה והתיעוב שחש הציבור כלפי מבצעיהם; ויחד עם זאת יקבע בהכרתם של עבריינים בכח את העונש הצפוי בשל מעשים כאלה כאמצעי מרתיע ומגן מפני האימה שמעשים כאלה מטילים על קרבנותיהם. המערער תקף מינית שלוש מתלוננות בשלוש הזדמנויות שונות, כאשר שתיים מהן נאנסו על ידו כשהוא נוהג בהן - בכח הבריונות שהפגין - כאילו היו "רכושו". גם אילו מדובר היה באינוסה של אחת מהמתלוננות בלבד, בנסיבות שאינן מחמירות, היה המערער צפוי לעונש שנגזר עליו בשל שני מעשי האינוס והעבירות הנילוות בהן הורשע. האזנו בקשב רב לדברי הסניגור בהקשר זה, אך לא מצאנו עילה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. 6. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני מציע לחברי הנכבדים לדחות את הערעור הן כנגד ההרשעה והן כנגד חומרת העונש. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' טירקל : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט, כאמור בפסק דינו של השופט קדמי. ניתן היום, ז' אב תשנ"ט (20.7.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049120. H08	[ "ע\"פ 4912/96", "תפ\"ח 277/95", "ע\"פ 804/95" ]	6,524
63,424	ב בית המשפט העליון ע"פ 4912/96 - ט' בפני: כבוד השופט י' קדמי המערער : ודיסלב רחמימוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לצרוף ראיה החלטה הבקשה תידון על ידי ההרכב שידון בערעור בפתח הדיון. העתק הבקשה יועבר לפרקליטות על מנת שתהיה מוכנה להשיב לבקשה במועד האמור. ניתנה היום, ב' באייר תשנ"ט (19.4.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049120. H07	[ "ע\"פ 4912/96" ]	6,525
1,929	בית המשפט העליון בש"א 97 / 2592 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. ראובן שפינר 2. אלינה שפינר נגד המשיבים : 1. קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים 2. עוזי זיסו 3. עמוס לבקוביץ בקשה לאיחוד תובענות בת.א. 4869/93 של בית משפט השלום בבאר-שבע ובת.א. 61000/95 של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו בשם המבקשים: עו"ד א. לוטן החלטה לתגובת המשיבים בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ג בניסן התשנ"ז (30.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97025920. A01 /דז/	[ "בש\"א 97" ]	6,526
12,967	בית המשפט העליון בש"א 97 / 2592 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. ראובן שפינר 2. אלינה שפינר נגד המשיבים : 1. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים 2. עוזי זיסו 3. עמוס לבקוביץ בקשה לאיח וד תובענות בת.א. 4869/93 של בית- משפט השלום בבאר-שבע, ובת.א. 61000/95 של בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בשם המבקשים: עו"ד א. לוטן בשם משיבה 1: עו"ד מאיר ניסנבוים בשם משיב 3: עו"ד ניסן גיצה החלטה נוכח הסכמת המשיבים 1 ו3- ובהיעדר תגובתו של המשיב 2, אני מקבל את הבקשה לאיחוד דיון ומורה על איחוד הדיון בת.א. (באר-שבע) 4689/93 ובת.א. (תל-אביב) 61000/95 ועל קיום הדיון המאוחד בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. ניתנה היום, כ"ו באייר התשנ"ז (2.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97025920. A02 /דז/	[ "בש\"א 97" ]	6,527
1,932	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 3762/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כב' השופט י' גולדברג המבקשים : 1. אדזיאשוילי יוסף 2. טוריקשוילי אהרון 3. בטאשוילי דוד 4. קריחלי אהרון 5. סופר נאות אשקלון נגד המשיבים : 1. ניאזוב נתנאל 2. ניאזוב עדנה 3. דוד פלוצר - חברה לביצוע עבודות בנין שיפוצים ופיתוח בע,מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 18.4.96 בתיק ע"א 78/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. בנאי, א. ריבלין, י. פלפל תאריך הישיבה: ה' בחשון התשנ"ח (5.11.97) בשם המבקשים: עו"ד אסף בשם המשיבים: עו"ד פינטו פסק-דין איננו סבורים כי בקשה זו מעלה שאלה עקרונית או שאלה בעלת חשיבות מעבר לחשיבותה בין הצדדים. לצדדים אלה היה יומם בבית המשפט בשתי ערכאות ואין מקום לבדיקה נוספת של הנושאים שהועמדו על הפרק על ידי המבקשים על ידי בית משפט זה. הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, ה' בחשון התשנ"ח (5.11.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96037620. J04	[ "רע\"א 3762/96", "ע\"א 78/95" ]	6,532
18,285	בבית המשפט העליון רע"א 96 / 3762 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקשים : 1. אדזיאשוילי יוסף 2. טוריקשוילי אהרון 3. בטאשוילי דוד 4. קריחלי אהרון 5. סופר נאות אשקלון נגד המשיבים : 1. ניאזוב נתנאל 2. ניאזוב עדנה 3. דוד פלוצר בנין שיפוצים פחתוח 4. פורמלי דוד פלוצר- חב' לביצוע עבודות בנין ושיפוצים בע"מ בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקשים: עו"ד אפרת אסף בשם המשיבים: עו"ד יוסי פינטו החלטה לבקשת הצדדים אני דוחה את הדיון שנקבע ליום 24.9.97. הדיון יתקיים ביום 5.11.97 בשעה 11:30. ניתנה היום, י"ז בסיון תשנ"ז (22.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96037620. R03	[ "רע\"א 96" ]	6,533
1,933	ב בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7371/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. עמותת תושבי קריית גני-אביב 2. יגאל קשאני, יו"ר העמותה 3. אסתי בר-און 4. אפריים מאירי 5. איציק ארמוזה 6. עופר ורסנו 7. ראובן אלשווילי 8. יובל ישראלי 9. שלמה אשר 10. גלינה 11. רוזן אשכנזי 12. רונית אואקנין 13. דב זיו 14. אורלי נריאני נגד המשיבים : 1. ראש עיריית לוד 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בעיריית לוד 3. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז ז מרכז 4. היועץ המשפטי לממשלה 5. פרקליטת המדינה 6. הממונה על מחוז המרכז, משרד הפנים 7. מנהל מקרקעי ישראל 8. משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי החלטה להעביר להרכב של שלושה. להזמין את המשיבים שיגישו תגובתם בכתב. ניתנה היום, י"ז בכסלו התשנ"י (16.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97073710. J01	[ "בג\"ץ 7371/97" ]	6,534
20,720	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7371/97 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. עמותת תושבי קריית גני-אביב 2. יגאל קשאני, יו"ר העמותה 3. אסתי בר-און 4. אפריים מאירי 5. איציק ארמוזה 6. עופר ורסנו 7. ראובן אלשווילי 8. יובל ישראלי 9. שלמה אשר 10. גלינה 11. רוזן אשכנזי 12. רונית אואקנין 13. דב זיו 14. אורלי נריאני נגד המשיבים : 1. ראש עיריית לוד 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בעיריית לוד 3. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז מרכז 4. היועץ המשפטי לממשלה 5. פרקליטות המדינה 6. הממונה על מחוז המרכז, משרד הפנים 7. מנהל מקרקעי ישראל 8. משטרת ישראל בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרים: ד"ר חיים משגב, עו"ד החלטה בפני בקשה לקביעת מועד לדיון בעתירה שענינה אי-הריסת מבנים, שלטענת העותרים, נבנו ללא היתרי בניה. בבקשה טוען בא-כח העותרים כי מידי יום נקבעות עובדות בשטח, היינו, נבנים מבנים נוספים, לטענת העותרים, ללא היתר בניה - שימנעו דיון עניני בעתירה. ראשית, הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ואינה מפרטת מהן "העובדות בשטח" שנוצרו מאז הגשת העתירה (שהוגשה אך לפני חודש). כבר מטעם זה יש מקום לדחות את הבקשה. שנית, אם אכן הגיעו "מים עד נפש" כניסוח בא-כח העותרים היה עליו להגיש בקשה לצו ביניים. אין מקום לעשות שימוש ביומן המשפטים כתחליף לבקשה כזו. העתירה תקבע לדיון על פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, כ"ז בטבת תשנ"ח (25.1.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97073710. P02	[ "בג\"ץ 7371/97" ]	6,535
45,313	בבית המשפט העליון בג"ץ 7371/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עמותת תושבי קריית גני-אביב 2. יגאל קשאני, יו"ר העמותה 3. אסתי בר-און 4. אפריים מאירי 5. איציק ארמוזה 6. עופר ורסנו 7. ראובן אלשווילי 8. יובל ישראלי 9. שלמה אשר 10. גלינה 11. רוזן אשכנזי 12. רונית אואקנין 13. דב זיו 14. אורלי נריאני נגד המשיבים : 1. ראש עיריית לוד 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה עיריית לוד 3. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז 4. היועץ המשפטי לממשלה 5. פרקליטות המדינה 6. הממונה על מחוז המרכז, משרד הפנים 7. מנהל מקרקעי ישראל 8. משטרת ישראל דיון מקדמי בעתירה החלטה המשיבים מתבקשים להגיש תגובה לעתירה תוך 45 יום. עם קבלת התגובות אחליט בדבר המשך הטיפול בעתירה. ניתנה היום, ג' באייר תשנ"ט (19.4.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97073710. I03	[ "בג\"ץ 7371/97" ]	6,536
53,502	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7371/97 - ד' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עמותת תושבי קריית גני-אביב 2. יגאל קשאני, יו"ר העמותה 3. אסתי בר-און 4. אפריים מאירי 5. איציק ארמוזה 6. עופר ורסנו 7. ראובן אלשווילי 8. יובל ישראלי 9. שלמה אשר 10. גלינה 11. רוזן אשכנזי 12. רונית אואקנין 13. דב זיו 14. אורלי נריאני נגד המשיבים : 1. ראש עיריית לוד 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בעיריית לוד 3. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז המרכז 4. היועץ המשפטי לממשלה 5. פרקליטות המדינה 6. הממונה על מחוז המרכז, משרד הפנים 7. מנהל מקרקעי ישראל 8. משטרת ישראל, המטה הארצי דיון מקדמי בעתירה בקשה לצרוף מסמכים החלטה הבקשה מטעם המשיבים 1 ו2-, מיום 29.7.99, לצירוף אסמכתא (פסק הדין בעת"מ (ת"א) 2054/96), מתקבלת. ניתנה היום, כ"ו באב תשנ"ט (8.8.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97073710. I07	[ "בג\"ץ 7371/97" ]	6,537
55,864	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7371/97 - ב' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עמותת תושבי קריית גני-אביב 2. יגאל קשאני, יו"ר העמותה 3. אסתי בר-און 4. אפריים מאירי 5. איציק ארמוזה 6. עופר ורסנו 7. ראובן אלשווילי 8. יובל ישראלי 9. שלמה אשר 10. גלינה 11. רוזן אשכנזי 12. רונית אואקנין 13. דב זיו 14. אורלי נריאני נגד המשיבים : 1. ראש עיריית לוד 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בעיריית לוד 3. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז המרכז 4. היועץ המשפטי לממשלה 5. פרקליטות המדינה 6. הממונה על מחוז המרכז, משרד הפנים 7. מנהל מקרקעי ישראל 8. משטרת ישראל דיון מקדמי בעתירה החלטה 1. המזכירות מתבקשת לקבוע את העתירה לדיון בפני הרכב במהלך חודש ספטמבר 1999. 2. הבקשה של ב"כ המשיבים 2-1 (מיום 13.6.99) והבקשה להארכת המועד מטעם המשיבים 8-3 (מיום 10.6.99) מתקבלות. ניתנה היום, י"ד בתמוז תשנ"ט (28.6.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97073710. I04	[ "בג\"ץ 7371/97" ]	6,538
59,824	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7371/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט ע' ר' זועבי העותרים : 1. עמותת תושבי קריית גני-אביב 2. יגאל קשאני, יו"ר העמותה 3. אסתי בר-און 4. אפריים מאירי 5. איציק ארמוזה 6. עופר ורסנו 7. ראובן אלשווילי 8. יובל ישראלי 9. שלמה אשר 10. גלינה 11. רוזן אשכנזי 12. רונית אואקנין 13. דב זיו 14. אורלי נריאני נגד המשיבים : 1. ראש עיריית לוד 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בעיריית לוד 3. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז מרכז 4. היועץ המשפטי לממשלה 5. פרקליטות המדינה 6. הממונה על מחוז המרכז, משרד הפנים 7. מנהל מקרקעי ישראל 8. משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ג' בתשרי התש"ס ( 13.09.99 ) בשם העותרים : עו"ד סוזי לויטץ בשם המשיבים 2-1: עו"ד שמואל אורן בשם המשיבים 8-3: עו"ד בלאס פסק-דין כמוסכם על בא כוח העותרים, העתירה נמחקת. ניתן היום, ג' בתשרי התש"ס (13.9.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97073710. E08 /עכב	[ "בג\"ץ 7371/97" ]	6,539
1,935	ב בית המשפט העליון רע"א 4153/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. ביריה חברה לבנין בע"מ 2. אברהם נחשון נגד המשיבים : 1. איצקוביץ דרור 2. ברקט רחל 3. נוגה אביב 4. איצקוביץ יוסי בקשה להגשת תגובה מטעם המשיבים ותשובה לתגובה מטעם המבקשים בשם המבקשים: עו"ד חיים ויטנרוב, עו"ד נורית צימרמן החלטה הבקשות תידונה על ידי ההרכב שלפניו יובא התיק לדיון. ניתן היום כא בחשון תשנ"ח (21.11.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041530. B06	[ "רע\"א 4153/97" ]	6,540
2,616	בית המשפט העליון רע"א 4153/97 - 1 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים : 1. ביריה חברה לבנין בע"מ 2. אברהם נחשון נגד המשיבים : 1. איצקוביץ דרור 2. ברקט רחל 3. נוגה אביב 4. איצקוביץ יוסי בקשה למתן צו מניעה זמני במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי מיום 8.6.97 בע"א 1837/94 שניתנה על ידי כבוד השופטים: אבן ארי, בר אופיר ואחיטוב בשם המבקשים: עו"ד חיים ויטנרוב, עו"ד נורית צימרמן החלטה לתשובת המשיבים על הבקשה לרשות לערער תוך 15 ימים. השאלה אם יש מקום למתן צו זמני תידון, במידת הצורך, לאחר קבלת תשובת המשיבים לבקשה לרשות לערער. ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשנ"ז (28.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041530. B04 /שב	[ "רע\"א 4153/97", "בע\"א 1837/94" ]	6,541
12,702	ב בית המשפט העליון רע"א 4153/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים : 1. ביריה חברה לבנין בע"מ 2. אברהם נחשון נגד המשיבים : 1. איצקוביץ דרור 2. ברקט רחל 3. נוגה אביב 4. איצקוביץ יוסי בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי מיום 8.6.97 בע"א 1837/94 שניתנה על ידי כבוד השופטים: אבן ארי, בר אופיר אחיטוב בשם המבקשים: עו"ד חיים ויטנרוב, עו"ד נורית צימרמן בשם המשיבים: עו"ד צבי טהורי החלטה 1. להרכב של שלשה. 2. לקבוע את מועד הדיון בהקדם האפשרי. להקציב לדיון 40 דקות מחולקות בשווה בין בעלי הדין. ניתן היום כט באלול תשנ"ז (1.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041530. B05	[ "רע\"א 4153/97", "בע\"א 1837/94" ]	6,542
14,112	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 4153/97 - 1 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקשים : 1. ביריה חברה לבנין בע"מ 2. אברהם נחשון נגד המשיבים : 1. דרור איצקוביץ 2. רחל ברקט 3. נוגה אביב 4. יוסי איצקוביץ בקשה ל מתן צו מניעה זמני במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 8.6.97 בע"א 1837/94 שניתנה על ידי כבוד השופטים: אבן ארי, בר אופיר ואחיטוב בשם המבקשים: עו"ד חיים ויטנרוב, עו"ד נורית צימרמן החלטה לתשובת המשיבים תוך 10 ימים. ניתנה היום, ג' בתמוז תשנ"ז (8.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041530. B03	[ "רע\"א 4153/97", "בע\"א 1837/94" ]	6,543
33,381	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 4153/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' אנגלרד המבקשים : 1. ביריה חברה לבנין בע"מ 2. אברהם נחשון נגד המשיבים : 1. איצקוביץ דרור 2. ברקט רחל 3. נוגה אביב 4. איצקוביץ יוסי בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.6.97 בע"א 1837/94 שניתן על ידי כבוד השופטים: אבן-ארי, בר-אופיר, אחיטוב תאריך הישיבה: ו' בטבת תשנ"ח (4.1.98) בשם המ בקשים: עו"ד חיים וינטרוב בשם המשיבים : עו"ד צבי טהורי פסק-דין השופט א' גולדברג: 1. גב' בתיה איצקוביץ ז"ל (אמם המנוחה של המשיבים) רכשה בחייה זכויות בקרקע ממינהל מקרקעי ישראל, על פי הסכם פיתוח שחתמה עמו. בתאריך 21.2.90 נחתם הסכם בין גב' איצקוביץ (שכונתה בהסכם: "המזמין", ולהלן תכונה: המזמינה), ובין המבקשת מס' 1 (להלן: הקבלן, כפי שכונתה גם בהסכם), לפיו התחייב הקבלן לבנות על הקרקע מבנה לתעשייה בן שלוש קומות. מבקש מס' 2, "מנהל הקבלן" (ככינויו בהסכם), ערב בהסכם לקיום התחייבויותיו של הקבלן. 2. התמורה לה יהא זכאי הקבלן עבור הבנייה, נקבעה בסעיפים 20-18 להסכם, וכך נאמר בהם: 18. התמורה: המזמין ישלם לקבלן עבור בנית המבנה סך של 270,000 (מאתיים שבעים אלף) דולר ארה"ב בהתאם לשער היציג ביום התשלום. 19. התמורה כפי שפורטה לעיל תשולם לקבלן ע"י המזמין תוך 60 יום מקבלת תעודת גמר. 20(א). על אף האמור בסעיף 19 לעיל תהיה בידי המזמין הברירה למכור ולהעביר לקבלן את זכויותיו בחלק מהמבנה כאשר החלק אשר ימכר ויועבר לקבלן יהיה כדלקמן: 150 מ"ר בק"ק, 145 מ"ר בקומה א', 145 מ"ר בקומה ב' (להלן: 'חלקי הקבלן'). (ב) מוצהר ומוסכם בזאת כי באם יבחר המזמין להשתמש באפשרות הנתונה לו בסעיף זה לא יקבל הקבלן כל תמורה אחרת כלשהיא בגין הבניה. 21. באם ישתמש המזמין בזכותו עפ"י סעיף 20 לעיל יערך ויחתם בין הצדדים הסכם מכר מפורט אשר לפיו יעביר המזמין לקבלן את זכויותיו בחלקי הקבלן ואשר יכלול בין היתר את התנאים הבאים: (א) כל הוצאות העברת חלקי הקבלן לקבלן יחולו על הקבלן. ומבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל הרי מס שבח, מס רכישה ו/או כל מס, אגרה ו/או כל תשלום אחר הכרוך בהעברה יחול על הקבלן וישולם על ידו. (ב) המזמין מתחייב לחתום על כל מסמך אשר ידרש לצורך העברת חלקי הקבלן לקבלן וכמו כן ליפות את כוחו של עו"ד א. כהנא לצורך העברת חלקי הקבלן לקבלן. (ג) הצדדים יתחייבו לחתום על כל המסמכים הדרושים לצורך רישום המבנה כבית משותף". 3. לאחר פטירת המזמינה נתגלעו חילוקי דעות בין המשיבים (יורשיה של המזמינה) והקבלן, שבעקבותיהם הגישו המשיבים תובענה כספית לבית משפט השלום בשל הפרת ההסכם, וכן עתרו לצו מניעה (זמני וקבוע) שיאסור על הקבלן להמשיך בבנייה, כשלטענתם הוא בונה שלא בהתאם להיתר הבנייה שניתן. הקבלן והמבקש מס' 2 הגישו מצדם תביעה שכנגד. 4. על פי קביעתו של בית משפט השלום, בהחלטת ביניים שנתן ובפסק דינו, הודיעה המזמינה לקבלן בעל פה, לאחר כריתת ההסכם, כי היא בוחרת בברירת התמורה שבסעיף 20(א) להסכם (דהיינו, כי התמורה תהיה בהעברת זכויותיה בחלק מהמבנה לקבלן). לאחר פטירת המזמינה חתם מר זוהר ברקט, בעלה של המשיבה מס' 2, על תשריט לחלוקת שטחי המבנה. בשלב מסויים של הבנייה ביקשו המשיבה מס' 2 ובעלה, בשמם של המשיבים, להגביה את התקרה של קומת הקרקע (מ- 4.28 מ' לפי היתר הבנייה ל- 4.80 מ') ולהנמיך את גובהן של שתי הקומות הנוספות. הקבלן החל לבנות בהתאם לשינוי המבוקש, ובד בבד הכין בקשה לתיקון היתר הבנייה. אולם משביקש מהמשיבים כי יחתמו על הבקשה, סרבו אלה לחתום. ולא זו בלבד, אלא שביוזמת המשיבים הוצא צו מינהלי להפסקת הבנייה, שלאחריו נתן בית משפט השלום צו מניעה זמני לבקשת המשיבים, שאסר על הקבלן להמשיך בבנייה. לאחר מתן הצו פנה בא כוח הקבלן אל בא כוח המשיבים במכתב, בו כתב: "מבלי לגרוע מהאמור במכתבנו... והאחריות המוטלת על מרשיך לשיפוי נזקיה של ביריה - מוכנה האחרונה להנמיך את התקרה ולהקים המבנה על פי התוכניות המקוריות. אולם, לאור צו המניעה - דרושה כיום הסכמת מרשיך, ואם כנה גישתם - הננו מניחים, כי לא יסרבו לתיתה". אולם המשיבים לא נתנו הסכמתם למוצע במכתב. 5. כאמור, הגישו הקבלן והמבקש מס' 2 תביעה שכנגד, בה פרטו את סכום התביעה: 22. "... הוצאת צו ההפסקה המינהלי והפניה לבית המשפט נעשו ביוזמת הנתבעים בחוסר תום לב מובהק, נועדו, למעשה לאפשר להם להתנער מהתחייבויות המנוחה לפי ההסכם, ומהסכמתם לחלוקת המבנה בינם לבין התובעת, ולגרום לתובעת הפסדים כספיים ניכרים, תוך אילוצה לפנות המגרש בסכום פעוט, לאחר שהשקיעה בו ובבנית המבנה שעליו עלויות הכוללות את הריבית החריגה אותה היא משלמת - שווה ערך לסך של 270,000$ (מאתים שבעים אלף דולר), בלא שקיבלה מהנתבעים אף לא פרוטה אחת, לפי פירוט כדלקמן (בדולרים ארה"ב): אגרות בניה, עיריה ומים 40,000 הוצאות תיכנון, הנדסה ופיקוח 15,000 100 מ"ר מקלט לפי 500$ המ"ר 50,000 190 מ"ר קומת קרקע (עם תקרה בגובה 4.80) לפי 300$ המ"ר 57,000 210 מ"ר קומה א' לפי 240$ המ"ר 50,400 210 מ"ר קומה ב' לפח 270$ המ"ר 56,700 _______ סה"כ 269,100 23. סכום של כ - 9,000 ש"ח לחודש בריביות משתנות וחריגות משלמת התובעת לבנק על הלואותיה בגין המבנה, וסכום זה חייבים הנתבעים לשפותה מאז יום הפסקת בניה ועד ליום התשלום המלא בפועל. 24. הנתבעים מבקשים להתעשר שלא כדין על חשבון התובעת בסכום של 270,000$". הסעד שנתבקש בתביעה שכנגד נוסח כך: "30. לצרכי תביעה זו מעמידה התובעת, אם מבקשים הנתבעים להתנער מהתחייבותם לחלוקת המבנה, את הסכום המגיע לה כשכר ראוי עבור עבודותיה והשקעותיה במבנה על סך של 648,000 (שווה ערך לסך 270,000 $) ומוותרים על כל יתרה, אם מגיעה לה כזו, בהתאם לחלוקה פנימית כנ"ל או חלוקה אחרת שתיראה לכב' בית המשפט. 31. לחילופין, במקום הסכום הנ"ל - עותרת התובעת ומבקשת לאכוף על הנתבעים את המשך הקמת המבנה על ידי התובעת, חתימתם על בקשה מתוקנת להיתר בניה, וחלוקתו לפי הוראת סעיף 20(א) להסכם, אך בכל מקרה לחייב את הנתבעים בהוצאות שנגרמו עקב הפסקת העבודה, כולל תשלומי הריבית ששילמה". 6. בהחלטת הביניים (להלן: ההחלטה) קבע בית משפט השלום כי שני הצדדים הפרו את ההסכם. ההפרה מצד המשיבים התבטאה בסירובם שלא בתום לב, לחתום על תוכנית השינויים לקבלת היתר בנייה מתוקן. לדברי בית המשפט: "אסור היה לתובעים לסרב לחתום על השינוי המבוקש כדי שניתן יהיה לקבל היתר בניה התואם את התוכנית החדשה המשביחה את הנכס. על התובעים היה למלא אחר ההתחייבות המופיעה בחוזה כפי שנטלה על עצמה המנוחה בתיה איצקוביץ ז"ל - 'המזמין יחתום ללא עיכובים על כל הבקשות הנחוצות להגשת היתר הבניה מכח זכויותיו לגבי המגרש' - וזאת לשם 'ניצול מכסימלי של זכויות הבניה'" (עמ' 12). עוד הוסיף השופט המלומד כי אינו "יכול שלא להתרשם... כי הסיבה שבגינה סירבו התובעים (המשיבים - א.ג.) לחתום על תוכנית השינויים מקורה ברצון לשנות את המוסכם בין אמם ז"ל ובין הנתבעים (המבקשים - א.ג.) באשר לתמורה בגין הבנייה ואשר על פיה אמור היה להשאר להם רק 25% משטח הבנייה" (עמ' 13). אשר לקבלן ולמבקש מס' 2, אלה הפרו, לדעת בית משפט השלום, את ההסכם, משביצעו את השינויים טרם שניתן לכך היתר בנייה, ו"עת הגיעו להסדר בעל פה עם הגב' איצקוביץ בתיה (המזמינה - א.ג.) בטרם נפטרה ז"ל, ולאחר מותה עם היורשת ברקט (משיבה מס' 2 - א.ג.) תבדל"א, שהציגה עצמה כבאי (כך!) כח יורשי המנוחה, והכל מבלי שערכו על כך הסכם בכתב כמתחייב מסעיף 21 להסכם" (עמ' 16). 7. בסופה של ההחלטה חייב בית משפט השלום את המשיבים לחתום על תוכנית השינויים "כדי שניתן יהיה להגישה לועדה לתכנון ובניה על מנת שניתן יהיה להמשיך את הבנייה כדין". אשר לתמורה שתגיע לקבלן עבור הבנייה קבע בית משפט השלום בהחלטה: "יחתמו התובעים על תוכנית השינויים וינתן היתר הבניה, יודיעו התובעים לנתבעים, תוך 14 יום מיום קבלת ההיתר, את בחירתם באשר לאופצית התמורה כמפורט בסעיפים 22-18. ער אני להסכם בעל פה שנעשה בנדון בית הנתבעים ובין המנוחה בתיה איצקוביץ, הסכם שאומץ על ידי הגב' ברקט תבדל"א, ואולם, כל עוד לא עלה הסכם זה על הכתב, ומשום שלא עלה על הכתב כמתחייב על פי סעיף 21 לחוזה, סבור אני כי יש לאפשר לתובעים לחזור ולבחור אחת מן האופציות שבסעיף (כך!) 22-18... במידה ולא ימולאו ההוראות כמפורט לעיל, על ידי מי מהצדדים, הרי שאפסוק בתביעות הכספיות כפי המתחייב מטיעוני הצדדים, תוך התחשבות מיהו הצד שגרם לאי מילוי ההוראות כמפורט לעיל ובסיבות לאי מילוי הוראות אלו... על כן מחליט אני כי בשלב זה לא להתייחס לפיצוי הכספי אשר לו טוען כל אחד מן הצדדים, ולהשאיר נושא זה פתוח לטיעון נוסף ולהחלטה נוספת". 8. בעקבות ההחלטה חתמו המשיבים על הבקשה לתיקון היתר הבנייה, וההיתר לביצוע השינויים במבנה - ניתן. כן הודיעו המשיבים לקבלן כי הם בוחרים בברירת התמורה הכספית , לפי סעיף 18 להסכם. 9. בפסק דינו חזר בית משפט השלם על ממצאיו שבהחלטה, ודחה את תביעותיהם הכספיות של שני הצדדים. אשר לתביעת המשיבים ציין השופט המלומד כי "עיקר העיכובים בבנייה, אם לא כולם, נגרמו בעקבות התנהגותם של התובעים" (המשיבים - א.ג.). בדחותו את התביעה שכנגד של המבקשים הדגיש השופט המלומד כי נוכח הוראתו בהחלטה לאכוף את ההסכם, הרי שהסעד הרלבנטי הוא זה שביקשו המבקשים בסעיף 31 לתביעה שכנגד, ובהקשר זה יש להתמקד בשאלה אם מן הדין לפסוק "במצורף לאכיפת החוזה, 'הוצאות שנגרמו לתובעת (לקבלן - א.ג.) עקב הפסקת העבודה, כולל תשלומי הריבית ששילמה'". על שאלה זו השיב בשלילה מהטעמים הבאים: ראשית, "תביעה לסכום כסף קצוב, צריכה למצוא את ביטויה במפורש בכתב התביעה... [אולם] סעיף 31 לכתב התביעה רק מציין את הדרישה, מבלי לציין את סכומי הדרישה". שנית, לא הובאו ראיות "משכנעות לענין ההוצאות שנגרמו לתובעת עקב הפסקת עבודה, כולל תשלומי הריבית ששילמה. האמור בסעיף (כך!) 19, 20, 21 לתצהיר אינו מבוסס דיו, ואינני מוכן לסמוך ידי על הנתונים אשר מביא הנתבע (צ"ל: מביאה התובעת) בנדון". שלישית, משהוחלט בהחלטה "על אכיפת ההסכם, הרי שכל ההשקעות שהשקיע הנתבעת/התובעת שכנגד במבנה, הן מחויבות המציאות ובלעדיהן לא יכולה הנתבעת/התובעת שכנגד להשלים את המבנה. הפועל היוצא הוא כי אין הנתבעת/התובעת שכנגד זכאית להחזר סכומים אלו. הוא הדין באשר להלוואות שלקחה הנתבעת/התובעת שכנגד כטענתה". הלוואות אשר גם לא הוכחו. לפיכך, רק חייב בית משפט השלום בפסק דינו את הקבלן ומבקש מס' 2 "להשלים את המבנה כפי שהתחייבותם על פי החוזה, בהתאם להיתר הבנייה האחרון... ובהתאם למועדים המופיעים בחוזה... [ו]על התובעים (המשיבים - א.ג.) יהיה לשלם את התמורה לנתבעים, כמופיע בסעיפים 18, 19 לחוזה". 10. המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי, וערעורם נדחה. לדעת בית המשפט המחוזי פסק בית משפט השלום כדין הן בהחלטה והן בפסק הדין, כי הקבלן אכן הפר גם הוא את ההסכם. שכן, היה עליו לקבל את הסכמת המשיבים לבקשה ולתוכניות, ואילו הוא לא קיבל את הסכמתם, כנדרש בהסכם. "לכל היותר, חתם על תוכנית השינויים (תשריט) בעלה של המשיבה רחל ברקט והוא בלבד. לפי ההסכם נאסר על המערערת (הקבלן - א.ג.) לבצע שינוי כלשהו ללא הסכמתה של הגב' איצקוביץ, ולאחר פטירתה נדרשה הסכמת המשיבים. ומשפעלה המערערת כפי שפעלה - אין לה להלין אלא על עצמה. ולאחר שהפרה את ההסכם - אין היא זכאית לפיצוי המוסכם". עוד הוסיף בית המשפט המחוזי: "לפי ההוראה המצטברת של סעיפים 20 ו21- להסכם מיום 21.2.90 ניתנה לגב' איצקוביץ הברירה למכור ולהעביר למערערת (הקבלן - א.ג.) את זכויותיה בחלק מהמבנה נשוא הדיון, ובמקרה כזה לא תקבל המערערת תמורה אחרת כלשהי עבור הבנייה. אם היתה המנוחה מממשת את הברירה האמורה - כי אז אמור היה להיחתם הסכם מכר מפורט (בינה לבין המערערת), לפיו תעביר הגב' איצקוביץ למערערת את זכויותיה בחלקים המועברים. הסכם כזה לא נכרת ופירוש הדבר הוא שהמנוחה לא הספיקה לממש את זכותה על פי האמור בסעיפים 20 ו21- הנ"ל. ומשכך הם פני הדברים, היו המשיבים רשאים לממש את התנאים האמורים בסעיפים 18 ו- 19 להסכם ולשלם למערערת את הסך 270,000 דולר בשקלים. במילים אחרות: ברירת המחדל שעמדה בפני בעלי הדין נקבעה בסעיפים 18 ו- 19 האמורים. התנאי הבסיסי היה שעל הגב' איצקוביץ לשלם למערערת את הסכום האמור של 270,000 דולר בתוך 60 ימים מקבלת תעודת הגמר. לגב' איצקוביץ ניתנה הזכות לשנות את ברירת המחדל ולהעביר למערערת חלקים מסויימים במבנה נשוא הדיון. ברור כי ברירת המחדל לא שונתה ע"י הגב' איצקוביץ ולא נכרת כל הסכם כאמור בסעיף 20 להסכם מיום 21.2.90. בנסיבות אלה עומדים בעינם התנאים הבסיסיים שבסעיפים 18 ו19-, והמשיבים מלאו אחר התנאים הללו באמצעות התשלום הנקוב בסעיף 18. כאשר יבוצע תשלם זה, בתוך 60 ימים מקבלת תעודת גמר הבנייה, יצאו המשיבים ידי חובתם כלפי המערערת ולא יהיו חייבים לה דבר". 11. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים את הבקשה לרשות ערעור שלפנינו, אותה שמענו כאילו ניתנה הרשות המבוקשת והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. 12. עד שנפנה לגופה של הבקשה נשיב לטענה דיונית שהעלה בא כוח המשיבים, ולפיה (כפי שהבנו את טענתו), זכו המבקשים בסעד העיקרי שתבעו בסעיף 30 לכתב תביעתם שכנגד, דהיינו, בפיצוי בסך 270,000 דולר. ומשכך, אין עוד בידי המבקשים על מה להלין. אכן, "בקשת הסעד יכולה להיות מנוסחת בצורה חלופה (תקנה 14(ב)) ובמקרה כזה, אם לא נתן בית המשפט לתובע את הסעד שהעתיר לראשונה, עליו לדון בבקשתו החלופה. אם ניתן לתובע הסעד לו העתירה לראשונה, לא יוכל בערעור לבקש להמיר את הסעד בסעד חלופי שתבע רק משום שבין הזמנים, לאחר הגשת הערעור נראה לו הסעד החלופי כדאי יותר" (זוסמן, סדר הדין האזרחי, בעריכת ד"ר ש. לוין, מהדורה שביעית עמ' 164). שכן, "מי שקיבל את הסעד אותו ביקש ואותו זכאי היה לקבל, אינו מקופח" (ע"א 121/86 פלוריאן נ' גלנוט כרמל, פ"ד מד(1) 504, 511). ולא זו בלבד, אלא שבהמרת סעדים בשלב הערעור טמונה סכנה לפגיעה בנתבע, אשר בערכאה הדיונית סמך על דירוג הסעדים שקבע התובע, ועל פיו כלכל את הגנתו, הביא את ראיותיו והציג את טענותיו. 13. אולם הגיונו של הכלל אינו מצדיק תפישה טכנית לפיה דירוג הסעדים הוא שקובע תמיד, ויש ליתן משקל גם לאופן ניהול המשפט. זאת, כדי לעשות צדק עם התובע, בלי לפגוע בזכויותיו של הנתבע. ברוח זו נפסק בע"א 121/86 הנ"ל (בעמ' 508), בו הופנה הערעור לביטולו של צו אכיפה, שנתבקש כסעד עיקרי בבית המשפט המחוזי, והמרתו בחיוב המשיבה בתשלום פיצוי על הנזק שגרם למערער עקב הפרת הסכם על ידה (שהיה הסעד החלופי שביקש המערער בבית המשפט המחוזי). לעניין זה אמר בית המשפט: "עתירה זו היא בלתי שגרתית, לאחר שבפועל השיג המבקש את הסעד אותו הוא תבע בעדיפות ראשונה. זה מחייב בחינת המסלול שבו נוהל הדיון כולו ובירור, אם בשלב כלשהו של הדיונים גילה המערער דעתו ועמדתו, כי מבטל הוא את רצונו לסעד העיקרי של אכיפה, או לפחות כי הסעד של פיצוי עומד בעיניו כשווה דרגה עם סעד האכיפה, ועל בית המשפט להכריע, איזה מהשניים מוצדק ומתחייב בנסיבות המקרה" (ההדגשות לא במקור). 14. בענייננו ביקש הקבלן בסעיף 30 לכתב תביעתו שכנגד, את הפיצוי הכספי בהנחה כי לא ימשיך בבנייה. האפשרות כי בסעד זה ביקש למצות את כל תביעותיו גם אם ישלים את בניית המבנה, משוללת הגיון. בסעיף 31 לכתב התביעה שכנגד ביקש הקבלן, לחלופין, להמשיך בבנייה ולחלק את הזכויות במבנה לפי סעיף 20(א) להסכם. אולם בבית משפט השלום הפך הסעד החלופי של האכיפה לסעד העיקרי, ועליו הושתת פסק הדין. בית המשפט המחוזי הלך בעקבותיו של בית משפט השלום, ועל בסיס זה נתן את פסק דינו. מכאן, שאם נפלה טעות בתוכן האכיפה, מה הצדקה יש להשתיק את הקבלן מלטעון נגד טעות כזאת, בטענה כי קיבל (במסגרת האכיפה) סכום הזהה לסכום שביקש בסעד העיקרי כפיצוי המגיע לו עד אותו שלב של הבנייה? 15. מכאן לגופה של הבקשה, המעלה את השאלה בדבר הנפקות המשפטית לכך כי לא נעשה הסכם נוסף בכתב להעברת חלק מהמבנה לקבלן, כאמור בסעיף 21 להסכם, לאחר שהמזמינה הפעילה את הברירה שבסעיף 20(א) להסכם. שכן, טענת המשיבים היא כי הודעת המזמינה בעל פה כי בוחרת היא בברירה שבסעיף 20(א) להסכם, אינה תופשת, משלא נתקיימה הדרישה לחתימה על הסכם נוסף. 16. סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973- (להלן: חוק החוזים), קובע כי: "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתוקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים". ברישא של הסעיף הנ"ל בא לידי ביטוי עיקרון חופש הצורה, הנגזר מעיקרון חופש החוזים, ואילו בסיפא נקבעו שני חריגים לעיקרון. עניינו של החריג הראשון בדרישת צורה מכוח החוק, כתנאי לתוקפו של חוזה. התפישה מאחורי חריג זה היא, כי יש שהמחוקק מעדיף בדבר חקיקה להגביל את חופש הצורה לטובת עקרונות חשובים יותר, בכללם הגנה על צדדים לחוזה, הצורך להבטיח גמירות דעת של המתקשרים בעסקאות מסויימות, ושיקולים אחרים כיוצא באלה. עניינו של החריג השני בדרישת צורה מכוח הסכמת הצדדים, כתנאי לתוקפו של חוזה, ובו בא לידי ביטוי חופש הצדדים להגביל עצמם לגבי הצורה (ראה בנדון פרופ' ג' שלו, דיני חוזים, מהדורה שנייה, עמ' 284-278). 17. האם מדובר בענייננו בשני החריגים גם יחד שבסעיף 23 לחוק החוזים, או רק בראשון שבהם? שהרי אין ספק כי הסכם לפיו יועברו חלקים ממבנה הינו עיסקה במקרקעין, כשמשמעה בסעיף 6 לחוק המקרקעין, תשכ"ט1969- (להלן: חוק המקרקעין), והתחייבות לעשות עיסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב, כאמור בסעיף 8 לחוק המקרקעין. דרישת הכתב פורשה כדרישה מהותית, הבאה להבטיח את גמירות הדעת של הצדדים לעיסקה, נוכח רצינותה של עיסקה במקרקעין והיקפה הכלכלי (ע"א 726/71 גרוסמן נ' עיזבון בידרמן, פ"ד כו(2) 781). 18. אולם האם מתקיים בענייננו גם החריג השני שבסעיף 23 לחוק החוזים? שהרי הצדדים להסכם קבעו כי אם תבחר המזמינה בברירה הנתונה לה בסעיף 20(א) להסכם, כי אז "יערך ויחתם בין הצדדים הסכם מכר מפורט". התשובה לשאלה זו תלויה באומד דעתם של הצדדים. דהיינו, האם נתכוונו, שעה שקבעו כי בעקבות מימוש הברירה בידי המזמינה לפי סעיף 20(א) להסכם, ייערך חוזה נוסף בכתב - להציב תנאי מכונן, שבלעדיו אין תוקף למימוש הברירה, או שמא נתכוונו כי יועלה על הכתב מימוש בר-תוקף, לצורך הבהרה וודאות? בית משפט השלום, ובעקבותיו בית המשפט המחוזי, יצאו מן ההנחה כי קיומו של הסכם נוסף בכתב היה תנאי למימוש הברירה, בלי לנתח את אומד דעתם של הצדדים. ואילו לדעתי יש להסיק את המסקנה כי הם ראו בחוזה הנוסף רק מסמך שמטרתו להצהיר על תוכנה של הסכמה שרירה וקיימת, בעלת תוקף משפטי. דהיינו, כי החוזה הנוסף יהא בעל משמעות דקלרטיבית ולא קונסטיטוטיבית. דעה זו נסמכת, ראשית, על לשונו של סעיף 21 להסכם, בו לא נאמר כי תוקפה של הברירה מותנה בחוזה נוסף. שנית, עיקרי תוכנו של החוזה הנוסף כבר נקבעו בהסכם עצמו. נקבעו בו מהות העיסקה (מכר) ונשוא העיסקה (150 מ"ר בק"ק, 145 מ"ר בקומה א', 145 מ"ר בקומה ב'), וכן חלוקת ההוצאות הכרוכות בהעברת החלקים לקבלן. משפחתו הנושאים שנותרו למשא ומתן לקראת הסכם נוסף, גם פחת מעמדה של דרישת הכתב וסיווגה כמהותית. 19. מכאן לשאלה אם באה על סיפוקה דרישת הכתב לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין. כפי שכבר צויין, מצויים בהסכם התנאים העיקריים לעיסקה. אולם ספק הוא אם נתקיימה הדרישה למסויימות העיסקה, כשההסכם קובע רק את גודלם של השטחים שיקבל הקבלן, ולא את מיקומם במבנה. יתרה מזו, לא ניתן לומר על הסכם אשר מקנה ברירה לבעל מקרקעין לערוך עיסקה בו, כי הוא מספק את התכלית שלשמה באה דרישת הכתב בסעיף 8 לחוק המקרקעין. דהיינו, מתן ביטחון לרצינותה של העיסקה ולגמירות הדעת של הצדדים להתקשר בעיסקה. העיסקה במקרקעין אינה מתבטאת במקרה כזה בעצם מתן הברירה, אלא במימושה של הברירה, ומימוש זה הוא שטעון מסמך בכתב. אלא שבענייננו נוסף על ההסכם התשריט עליו חתם בעלה של משיבה מס' 2, ובו מצויינת חלוקת השטחים בין הקבלן והמשיבים (בטעות התייחס בית המשפט המחוזי לתשריט זה כאילו הוא נחתם על ידי בעלה של משיבה מס' 2 לצורך תוכנית השינויים במבנה). בשני המסמכים (ההסכם והתשריט החתום) יש כדי להשלים זה את זה, ולקיים את דרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין ואת הגיונה של הדרישה. 20. בכך יכולנו לסיים את פסק דיננו בקבלת ערעורם של המבקשים, אילו קבע בית משפט השלום כי בעלה של המשיבה מס' 2 חתם על התשריט כשלוחם של המשיבים. שליחות כזאת יכולה להווצר בהבעת רצונו של השולח כלפי השליח (הרשאה פנימית), או בהבעת רצונו כלפי הצד השלישי (הרשאה חיצונית), כשהבעת הרצון של השולח יכול שתהיה מפורשת או נלמדת מהתנהגות השולח (סעיף 3(א) לחוק השליחות, תשכ"ה1965-). כן קובע סעיף 6(א) לחוק השליחות, כי: "פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלי שהורשה לכך או בחריגה מהרשאתו, יכול אותו אחר, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב), לאשר את הפעולה בדיעבד; ואישור בדיעבד - כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום-לב ובתמורה לפני האישור". דא עקא, כי בית משפט השלום לא קבע ממצא בנדון, חרף חילוק הדעות שנפלו בין הצדדים בנושא זה. בית משפט השלום הביא בהחלטה את דברי הקבלן בתצהירו כי: "6. ...לאחר מות המנוחה - סוכם מפורשות בין מי שהציגו עצמם כבאי כוח יורשי המנוחה, ה"ה ברקט לבין המשיבה, ונעשתה חלוקה של המבנה בהתאם להסכם, כעולה מהעתק התוכניות המצורפות לתצהירי זה... שנחתמו ואושרו ע"י מי שהציג עצמו כאמור נציג התובעים בתביעה.. וקיבל את ברכתם לכך. 7. על יסוד הסכמה זו לחלוקת המבנה פירסמה המשיבה מודעה בעיתון לבדוק אפשרות למכירת הזכויות שאמורה היתה לקבל במבנה והתובעים היו מודעים לכך ואף גילו ענין בתוצאות". והוסיף בית המשפט כי: "לא עולה כלל על דעתי שהנתבעים (המבקשים - א.ג.) היו מפרסמים מודעה בעיתון ביום 9.8.91 לענין מכירת חלקם במבנה המסחרי, אלמלא היה מוסכם בין הצדדים כפי המפורט בתצהירו של הנתבע ובהתאם לסעיף 20(א)". אולם אין בכך להכריע במחלוקת בה טענו המשיבים כי לא הסמיכו את בעלה של משיבה מס' 2 לחתום על התשריט, וחתימתו ניתנה שלא על דעתם. כשם שאין קביעה אם אישררו המשיבים בדיעבד את חלוקת המבנה על פי התשריט עליו חתם בעלה של משיבה מס' 2. קביעתו של בית משפט השלום, כי המבקשים לא היו מפרסמים מודעה למכירת חלקם במבנה אלמלא היה מוסכם על חלוקה זו בין הצדדים, אינה יכולה לשמש קביעה במחלוקת על ההרשאה, ולכל היותר יש בה דחיית הטענה שהעלה בעלה של משיבה מס' 2 כי חתימתו לא באה כדי להסכים לחלוקה. 21. במקום זה אציין כי בטעונו הסתמך בא כוח המבקשים על ע"א 579/83 (זוננשטיין נ' גבסו, פ"ד מב(2) 278), כדי שנפסוק כי עיקרון תום-הלב גובר במקרה דנן על דרישת הכתב. אלא שקביעת בית משפט השלום התייחסה לכך כי המשיבים נהגו שלא בתום-לב כשלא חתמו על הבקשה לתיקון היתר הבנייה, ולא לעניין אי חתימתם על חוזה נוסף. במקרה זה גם אין מדובר על הסתמכות מצד הקבלן על החוזה הנוסף "שהתעלמות ממנה תוביל לתוצאה קשה ובלתי צודקת הנוגדת כללים בסיסיים של הגינות" (פרופ' נ' כהן, "צורת החוזה", הפרקליט לח 383, 444). שהרי גם אם לא התקיימה דרישת הכתב יקבל הקבלן את התמורה הכספית עבור הבנייה (וראה בנדון ע"א 986/93 יעקב קלמר נ' מאיר גיא ואח', שטרם פורסם). 22. העולה מן המקובץ, כי משלא קבע בית המשפט עובדות הנוגעות לנסיבות החתימה על התשריט ובנושאי השליחות, כמבוהר לעיל, לא ניתן להכריע בשאלה אם נתקיימה דרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין. 23. על כך יש להוסיף, כי גם אם יימצא שההסכם עומד לבדו, ולפיכך לא נתמלאה דרישת הכתב, אין בכך לבד להצדיק גם את דחיית תביעתם הכספית של המבקשים. הצמדת התמורה לדולר בסעיף 18 להסכם מבוססת על ההנחה כי הבנייה תבוצע על פי לוח הזמנים שנקבע בהסכם, וכי התמורה תשולם במועדה ("תוך 60 יום מקבת תעודת גמר", כאמור בסעיף 19 להסכם). אם, כקביעת בית משפט השלום, הפרו המשיבים את ההסכם, בכך ש"גרמו בהתנהגותם לעיכוב בקבלת היתר הבנייה לתוכנית השינויים, עד ליום 7.11.93, וכפועל יוצא עיכבו את המשך הבנייה עד ליום זה", משמע, לכאורה, כי השלמת הבנייה על ידי הקבלן התעכבה עקב התנהגות המשיבים, ותשלום התמורה על ידם אף הוא התעכב כתוצאה מכך. כתוצאה מעיכוב התשלום לא החזיק הקבלן בתקופת העיכוב, בכספי התמורה ולא נהנה מפירותיהם. לפיצוי על הפסד זה זכאי הקבלן, כשיעור הריבית החוקית על סכום התמורה למשך תקופת העיכוב בתשלום. אולם כדי לקבוע אם זכאי הקבלן לפיצוי ואת סכום הפיצוי (אם זכאי הוא לפיצוי), על בית המשפט לקבוע תחילה אם היה עיכוב בתשלום התמורה על פי ההסכם, כתוצאה ישירה מהתנהגותם האמורה של המשיבים, ומשך תקופת העיכוב. 24. פועל יוצא מדברינו, כי כדי להגיע למסקנה אם זכאי הקבלן לאכיפת חלוקתו של המבנה לפי סעיף 20(א) להסכם, לאחר שהמזמינה בחרה בחייה בברירה זו, או אם זכאי הוא רק לפיצוי כספי בשל התנהגותם של המשיבים, על בית משפט השלום לקבוע ממצאים עובדתיים החסרים מפסק דינו. לפיכך הצעתי היא כי נקבל את הערעור, נבטל את פסקי הדין שניתנו בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, ונחזיר את התיק לבית משפט השלום, כדי שייתן פסק דין חדש. זאת לאחר שתנתן לצדדים אפשרות להשלים את הבאת ראיותיהם ולסכם את טענותיהם, בנושאים עליהם עמדנו בפסק דין זה. הייתי מחייב את המשיבים לשלם למבקשים שכר טרחת עורך-דין בסך 8000.- ש"ח. ש ו פ ט השופט מ. חשין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י. אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט גולדברג. ניתן היום, ב' בניסן תשנ"ח (29.3.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041530. D08	[ "רע\"א 4153/97", "ע\"א 121/86", "בע\"א 121/86", "ע\"א 726/71", "ע\"א 579/83", "ע\"א 986/93" ]	6,544
1,937	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 887/96 ע"פ 1813/96 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר המערער בע"פ 887/96 והמשיב בע"פ 1813/96: אהרון יעקב בטון נגד המשיב ה בע"פ 887/96 והמערערת בע"פ 1813/96 מדינת ישראל תאריך הישיבה: ל' באדר א' התשנ"ז (9.3.97 ) בשם המערער בע"פ 887/96 והמשיב בע"פ 1813/96: עו"ד משה לוי בשם המשיבה בע"פ 887/96 והמערערת בע"פ 1813/96: עו"ד אמי פלמור פ ס ק - ד י ן לא ראינו לקבל את ערעור המערער המופנה כנגד הרשעתו באישום הראשון. המתלונן לא נקב במועד הארוע, אלא ציין את מועד תחילת עבודתו, כשהארוע עצמו קדם לכך בכשבועיים. בכך נופלת טענת המערער כי במועד הארוע על פי גירסת המתלונן הוא (המערער) היה במעצר. ערעור המדינה בדין יסודו, והוא נוגע לאישום השלישי, בו הואשם המערער בחבלה בכוונה מחמירה, ואילו בית המשפט קמא הרשיעו בפציעה בנסיבות מחמירות. על פי העובדות ביקש המערער לדקור את אחיו רפי, וכשהתערב ביניהם אחיהם יצחק (צ'יקו) דקר המערער אותו. גם אם נאמר כי המערער לא התכוון לדקור את צ'יקו אלא את רפי, הרי שמדובר במקרה ברור של כוונה מועברת, המביאה להרשעת המערער בעבירה שהתכוון לבצעה כלפי רפי. לפיכך מתקבל ערעור המדינה והמערער מורשע באישום השלישי עבירה על סעיף 329 לחוק העונשין. תוצאה זו מחייבת החמרה בעונש, במיוחד נוכח עברו של המערער והיותו אסיר ברשיון בעת ביצוע העבירות. לפיכך יועמד עונש המאסר בפועל על 4 שנים. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם, כך שעל המערער לרצות תקופת מאסר כוללת של 7 שנים. ניתן היום, ל' באדר א' תשנ"ז (9.3.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96008870. D01	[ "ע\"פ 887/96", "ע\"פ 1813/96" ]	6,547
1,938	ב בית המשפט העליון רע"א 6157/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקשת : גראל בע"מ נגד המשיבים : 1. גראל ערד (1983) בע"מ 2. יהושע מוסבכר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת.א. 477/85 שניתנה ביום 3.9.97 על ידי כבוד השופט עווני חבש בשם המבקשת: עו"ד איתן אפשטיין החלטה 1. המבקשת הגישה בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 28.4.85 תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיבים. הסכסוך הועבר לבוררות שבסופה ניתן ביום 25.6.87 פסק בוררות לטובת המבקשת. ביום 10.12.87 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו את פסק הבוררות. הואיל ולא עלה בידי המבקשת לאכוף את פסק הבוררות חזרה ופנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה ליתן פסק דין בתביעה שהגישה כאמור לעיל. ביום 27.9.89 נתן בית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין נגד המשיבים, שלא התגוננו, וחייב אותם לשלם למבקשת את סכום התביעה, שהיה 270,885 $ ארה"ב, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה. הואיל ולא עלה בידי המבקשת לגבות את המגיע לה בישראל, ביקשה לאכוף על המשיבים את פסק הבוררות ואת פסק הדין בשוויץ - שבה יושב המשיב מס' 2 - אולם בית המשפט בשוויץ דחה את הבקשה מן הטעם שההמצאה של פסק הבוררות ושל כתב התביעה ופסק הדין לא נעשתה על פי הדין השוויצרי. לפיכך חזרה המבקשת ועתרה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לבטל את פסק דינו מיום 27.9.89, לצורך חידוש ההליכים מתחילתם, לרבות ביצוע ההמצאה על פי הדין השוויצרי. בקשתה נדחתה ועתה מבקשת היא להרשות לה לערער. 2. אין עילה לבקשה. לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- (להלן - "התקנות") רשאי בית המשפט לבטל החלטה שניתנה על פי צד אחד, או באין כתבי טענות מצד שני, לפי בקשתו של בעל הדין " שנגדו ניתנה ההחלטה" (ההדגשה שלי - י.ט.). הוא הדין בביטול, לפי תקנה 214 לתקנות, של פסק דין שניתן בתביעה שהוגשה לפי סדר דין מקוצר, אם לא ניתנה רשות להתגונן. מכאן עולה, לכאורה, שאין בית המשפט רשאי להזקק לבקשתו של תובע לבטל את פסק הדין שניתן לזכותו. אולם, אפילו סברתי שרשאי בית המשפט לבטל החלטה או פסק דין לפי בקשתו של תובע, הנה, לפי ההלכה הפסוקה, על מבקש הביטול להצביע על פגם בהליך, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להמנע ממתן ההחלטה. עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה וזכותו של המבקש היא שההחלטה תבוטל "מתוך חובת הצדק" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, סעיף 574). לא היה פגם בהחלטה שביטולה נתבקש, תלוי המבקש בחסדו של בית המשפט ולעניין זה, הוגדרו בפסיקה סוגי המקרים שבהם נעתר בית המשפט לנתבע ומבטל את ההחלטה (זוסמן, שם, סעיפים 575 - 576). במקרה שלפנינו לא היה פגם בהליך המצדיק את הביטול ואין לפנינו טעם מן הטעמים שהוכרו בפסיקה כטעמים שיש בהם כדי להצדיק את ביטולו של פסק דין שניתן כהלכה. 3. שאלה אחרת היא אם זכאית היתה המבקשת לקבל פסק דין בתביעתה נגד המשיבים, אחרי שאושר פסק הבוררות. יש מקום לומר שעם אישורו של פסק הבוררות מוצתה עילת תביעתה. לפיכך היה דינו של פסק הדין שניתן אחרי אישורו של הפסק להתבטל מטעם זה (ע"א 527/80 שטורך נ' מדינת ישראל פ"ד לח (4), 55; ע"א 427/89 מקור הנפקות וזכויות בע"מ ואח' נ' מאיר מרחב פ"ד מו (4), 88; כן עיין ע"א 5164/94 פינברג נ' קלנר (טרם פורסם)). כך או כך, אין בכך כדי לסייע למבקשת, משום שאפילו יתבטל פסק הדין, לא תהיה זכאית לחזור ולהגיש את התביעה, שעילתה מוצתה כאמור. 4. אם נדקדק בדבר נמצא שבקשתה של המבקשת לבטל את פסק הדין שניתן בתביעתה נגד המשיבים מושתתת על עובדה שנולדה אחרי נתינתו, שהיא פסק הדין של בית המשפט בשוויץ המונע את אכיפתו שם. האם יש בכך טעם כדי לבטל את פסק הדין? דומני כי המקרה היחיד שניתן לדלות מתוך הפסיקה שיש בו צד דמיון לעניננו, הוא פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א (חי') 161/66 עומר נ' פרידמן , פ"מ נ"ו, 336. באותה פרשה תבע המערער מאת המשיב להחזיר לו שתי פרות ולחלופין את תשלום ערכן. בית משפט השלום פסק שעל המשיב להחזיר את שתי הפרות למערער והתעלם מן העתירה החלופית לתשלום ערך הפרות. כאשר בא המערער להוציא לפועל את פסק הדין התברר לו כי לפני נתינתו של פסק הדין מכר המשיב את הפרות. המערער הגיש, אפוא, תביעה חדשה לתשלום ערכן של הפרות (מלבד דמי נזיקין עבור שלושה ולדות שנולדו לפרות בינתיים...). בית משפט השלום סבר שפסק הדין הראשון מהווה מעשה בית דין המונע את המערער מלבקש את הסעד שביקש בתביעתו השניה ולכן דחה אותה. בית המשפט המחוזי, מפי הנשיא התורן ד"ר מ' עציוני (כתארו אז), פסק שיש לבטל את פסק דינו השני של בית משפט השלום וכי יש לראות את התביעה כתביעה חדשה המושתתת על עילה חדשה שפסק הדין הראשון אינו מהווה מעשה בית דין לגביה אלא רק אחד מיסודות העילה. אפילו נמתח את האנלוגיה לע"א (חי') 161/66 עד קצה הגבול, מסופקני אם עומדת למבקשת הזכות להגיש תובענה חדשה, אולם על כך אינני מחווה דעה. בעיני העיקר הוא שאין בנימוקים שהעלתה המבקשת, שכולם חיצוניים לתביעה שהגישה בזמנה נגד המשיבים ולפסק הדין שניתן על פיה כדי להשתית עליהם עילת ביטול מוכרת. 5. בשולי הדברים אעיר שספק בעיני אם בנסיבות שתוארו ניתן לראות את החלטתו של בית המשפט המחוזי - זאת שדחתה את הבקשה לבטל את פסק הדין - כהחלטה המצריכה נטילת רשות כדי לערער עליה, ואם לא היה על המבקשת להגיש ערעור. לאור התוצאה שאליה הגעתי פטור אנכי מלדון בכך. 6. הבקשה להרשות ערעור נדחית. ניתנה היום, כ"ג בחשון תשנ"ח (23.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061570. M01 /מפ	[ "רע\"א 6157/97", "ע\"א 527/80", "ע\"א 427/89", "ע\"א 5164/94" ]	6,548
1,939	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9362/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. הס זאב 2. שיוביץ טובה נגד המשיב ים : ישראל וברכה הורביץ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך עשרים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך עשרים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 17.12.97, בשעה 11:30, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ט"ו באלול התשנ"ז (17.9.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093620. A02 /דז/	[ "ע\"א 9362/96" ]	6,549
9,498	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 9362 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. הס זאב 2. שיוביץ טובה נגד המשיב ים : ישראל וברכה הורביץ בקשה לשינוי הייצוג בשם המשיבים: עו"ד משה גבע החלטה על יסוד הודעת עו"ד משה גבע, אני משחררת אותו מייצוג המשיבים. להבא יש לשלוח את כתבי בי הדין למשיבים על-פי הכתובת שנמסרה. ניתנה היום, י' בסיון תשנ"ז (15.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093620. Q01	[ "ע\"א 96" ]	6,550
14,936	ב בית המשפט העליון ע"א 9362/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערערים : 1. זאב הס 2. טובה שיוביץ נגד המשיב ים : 1. ישראל הורוביץ 2. ברכה הורוביץ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.6.96 בע"א 251/96 שניתן על ידי כבוד השופטים פינקלמן, גילאור וגריל בשם המערערים: המערער 1, זאב הס, המייצג גם את העותרת 2, טובה שיוביץ בשם המשיבים: עו"ד מנחם לוינסון הצדדים הגיעו ביניהם לכלל הסכמה כלהלן: 1. הצדדים ימנו שמאי מקרקעין עליו יסכימו ביניהם תוך 7 ימים מהיום, ובהעדר הסכמה יבקשו מיו"ר אגודת שמאי המקרקעין למנות שמאי במקומם ובעבורם. 2. השמאי שימונה יערוך חוות דעת בה יקבע את שווי הנכס המשותף. שכרו והוצאותיו של השמאי ישולמו על-ידי בעלי הדין בחלקים שווים. 3. עם קבלת חוות-דעתו של השמאי יפעלו שני הצדדים ללא דיחוי לפירוק השיתוף ביניהם. הפירוק ייעשה על דרך מכירת חלקם של המשיבים בנכס המשותף והעברתו לבעלות המערערים. תמורת קבלת חלקם של המשיבים בנכס ישלמו המערערים למשיבים שליש משווי הנכס על-פי קביעת השמאי. בנוסף לכך ישלמו המערערים למשיבים מחצית מסכום מס שבח מקרקעין בו יחוייבו המשיבים בגין מכירת חלקם. השתתפותם האמורה של המערערים במס השבח בו יחוייבו המשיבים תתייחס רק לסכום המס החל על העיסקה, בהתחשב בגובה התמורה היסודית על-פי חוות דעת השמאי, ומבלי להביא בחשבון את תוספת השבח הנובעת מן ההשתתפות עצמה. 4. עם קבלת חוות הדעת של השמאי יערכו הצדדים הסכם בו יסכימו על הפרטים הנוגעים לביצוע. להסרת ספק מובהר, כי עד למועד ההעברה יישאו המשיבים במס הרכוש וביתר החיובים המוטלים על חלקם בנכס. פסק-דין לבקשת הצדדים רשמנו בפנינו את תוכן ההסכם אליו הגיעו והננו נותנים להסכמתם תוקף של פסק-דין שיבוא במקום פסקי הדין שניתנו בערכאות קמא. ניתן היום, י"ח בכסלו תשנ"ח (17.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093620. F03	[ "ע\"א 9362/96", "בע\"א 251/96" ]	6,551
19,403	בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 9362/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט אנגלרד המערערים: 1. זאב הס 2. טובה שיוביץ נ ג ד המשיבים: ישראל וברכה הורוביץ בקשה (בהסכמה) לתיקון טעות סופר בפסק-דין ה ח ל ט ה לבקשתם המשותפת של הצדדים הננו מבהירים כי פסק-דיננו מיום 17.12.97 בו נתנו תוקף של פסק-דין להסכם בין הצדדים, בא במקום פסקי הדין של ערכאות קמא רק ביחס לנושא פירוק השיתוף בנכס המשותף, ולא ביחס לנושאים אחרים שהוכרעו בין הצדדים בערכאות קמא. ניתנה היום, י"ג טבת תשנ"ח (11.1.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093620. F05	[ "ע\"א 9362/96" ]	6,552
69,410	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2928/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. עלי קראג'ה 2. מוחמד יאסין סלמאן 3. המוקד להגנת הפרט נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי החלטה נוכח מתן פסק הדין בבג"ץ 5100/94 מתבקשים העותרים להודיע אם הם מסכימים למחיקת העתירה בתיק זה. העותרים ימסרו את הודעתם תוך 14 יום ממועד המצאתה של החלטה זו. ניתנה היום, י' באדר א' התש"ס (16.2.2000). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96029280. A03 /דז/	[ "בג\"ץ 2928/96" ]	6,554
77,458	ב בית המשפט העליון בג"ץ 2928/96 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. עלי קראג'ה 2. מוחמד יאסין סלמאן 3. המוקד להגנת הפרט נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד אנדרה רוזנטל החלטה בהתאם להודעת העותרים, אני מוחקת את העתירה. המשיב מתבקש להגיב לעניין הבקשה להוצאות, תוך שבעה ימים מהמצאת החלטה זו. ניתנה היום, י"ג באדר ב' תש"ס (20.3.2000). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96029280. P04	[ "בג\"ץ 2928/96" ]	6,555
77,843	ב בית המשפט העליון בג"ץ 2928/96 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. עלי קראג'ה 2. מוחמד יאסין סלמאן 3. המוקד להגנת הפרט נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה לפסיקת הוצאות בשם העותרים: עו"ד אנדרה רוזנטל בשם המשיבים: עו"ד שי ניצן החלטה עניינה של בקשה זו בתגובת העותרים לשאלת בית המשפט (כבוד הנשיא א' ברק) בדבר נכונותם למחוק את עתירתם, לאור פסק הדין שניתן בבג"ץ 5100/94, הועד הציבורי נגד עינוים ואח' נגד ממשלת ישראל (טרם פורסם). העותרים ניאותו למחוק את עתירתם, אך עמדו על חיוב המשיב בהוצאות. המשיב מתנגד לחיובו בהוצאות והוא סבור, כי אין בסיס לכך. טוען המשיב כי הסכמתו למתן צו ביניים וצו על תנאי במסגרת עתירה זו נועדה אך ורק לחסוך התדיינות בעניינים אלה, וכי אין בהסכמתו משום הודאה בנכונות טענות העותרים בעתירה. עוד טוען המשיב, כי מאחר וכלל לא התלבנה בפני בית משפט זה השאלה האם זכאי היה המשיב להפעיל כוח כלפי העותרים במסגרת חקירתם, הרי שאין לחייבו בהוצאות בגין הסכמתו להוצאת הצווים האמורים, הסכמה שנבעה אך ורק, כנטען, מן העובדה כי למשיב לא היה עוד צורך בשימוש בכוח במסגרת חקירת העותר. עוד טוען המשיב, כי למרות שעתירות דומות אחרות הגיעו לדיון בפני בית המשפט ונדחו לגופן, מעולם לא חוייב המשיב בהוצאות וכי אין סיבה לעשות כך עתה. אף בבג"ץ 5100/94 הנ"ל, בו ישבו תשעה שופטים בדין וקויימו מספר ישיבות, לא נפסקו הוצאות. לטענת המשיב אין לחייבו כעת, לא כל שכן כאשר לא נתקיים דיון ענייני בעתירה. בבג"ץ 842/93, אל נסאסרה נגד שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 נקבע, כי את זכאותו של עותר שחזר בו מעתירתו להוצאות, יש לבחון לאור התקיימות אחד או יותר מן הקריטריונים הבאים: האם הי צידוק בהגשת העתירה?; האם העותר מיצה את האפשרויות הפתוחות בפניו מול הרשות טרם שפנה לבית משפט זה?; האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה?; האם עצם הגשת העתירה היא אשר הניעה את המשיב להעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה?; מעיון בתגובת המשיב עולה, כי לא עצם הגשת העתירה היא אשר הניעה אותו להפסיק את השימוש באמצעי החקירה נשואי העתירה, אלא העובדה כי לא היה באמצעים אלה עוד צורך שעה שנדון עניין חוקיותם. ברם, למרות זאת, סבורה אני, ומסקנתי זאת מתחזקת לאור מסקנותיו של בית משפט זה בבג"ץ 5100/94 הנ"ל, כי כאשר הוגשה העתירה היה צידוק בהגשתה. במקרה דנן, היה עניינה של העתירה באמצעים הבאים שהפעיל המשיב על העותרים: מניעת שינה, החזקה בתנוחת "שבאח"; הידוק אזיקים על ידי העותרים; טלטול העותרים; ביצוע תרגילי כושר שונים, לרבות "ישיבת צפרדע"; קללות וכיו"ב. בבג"ץ 5100/94 הנ"ל נקבע, כי רובם המכריע של אמצעי החקירה הנזכרים (הכוונה היא למניעת שינה, טלטול, החזקה בתנוחת "שבאח", "ישיבת צפרדע" והידוק אזיקים) אינם כדין. העובדה היא כי לא היה צורך בידי המשיב בהמשך הפעלת אמצעים אלה לאחר הגשת העתירה איננה מאיינת את המסקנה כי היה צידוק בהגשת העתירה בעת שהוגשה. לאור זאת, קובעת אני כי על המשיב לשלם לעותרים הוצאות משפט. בהקשר זה יש לציין כי העובדה שלא התקיים בעתירה זו או אחרת דיון לגופו של עניין איננה, כשלעצמה, עילה לאי פסיקת הוצאות, אלא מדובר בשיקול הרלוונטי לעניין גובה ההוצאות הראוי, אותו יש לשקלל עם יתר נתוניו של מקרה ומקרה. גם מן העובדה שלא נפסקו הוצאות במסגרת בג"ץ 5100/84 אין ללמוד הלכה לעניין פסיקתן או אי פסיקתן שלהוצאות במקרים הראויים לכך. לאור האמור לעיל, ובשים לב לשלב המוקדם יחסית בו הגיעה העתירה לסיומה ולחסכון זמנו של בית משפט זה, אני מורה כי המשיב ישלם לכל העותרים סך של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. סך זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום המצאת ההחלטה ועד ליום ביצוע התשלום בפועל. ניתנה היום, י"ב בניסן תש"ס (17.4.2000). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96029280. P06	[ "בג\"ץ 2928/96", "בג\"ץ 5100/84" ]	6,556
1,941	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6784/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. דושק מרדכי 2. אילון חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : קומא מרדכי סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ו בכסלו התשנ"ח (25.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96067840. A03 /דז/	[ "ע\"א 6784/96" ]	6,557
11,207	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 6784 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. דושק מרדכי 2. אילון חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : קומא מרדכי הליך פישור בשם המערערים: עו"ד ג. ראובינוף החלטה ערעור זה נבחר להיכלל בניסוי שאנו עורכים לפתרון סכסוכים על דרך של פישור על-פי סעיף 79 ג לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984- ותקנות בתי המשפט (פישור), התשנ"ג1993-. הערעור הוגש לאחרונה וטרם נקבעה צורת הדיון בו. כב' השופט בזק, אשר פרש מכהונה בבית-המשפט המחוזי בירושלים, נאות לשמש כמפשר בניסוי האמור, ובין היתר גם בערעור זה. ישיבת פישור ראשונה תתקיים במועד שייקבע בחודשים יוני-יולי השנה (לפני הפגרה), בבית המשפט העליון. הליך הפישור במסגרת נסיונית זו לא יהיה כרוך בתשלום על-ידי הצדדים. באי כוח בעלי הדין מתבקשים להודיע לבית-המשפט תוך 10 יום מיום קבלת ההחלטה אם הם מעונינים להשתתף בהליך הפישור המוצע. ניתנה היום, ו' באייר תשנ"ז (13.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96067840. Q02	[ "ע\"א 96" ]	6,558
27,631	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6784/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט ח' אריאל המערער : דושק מרדכי נגד המשיב : קומא מרדכי ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 18.8.96 בת.א. 2266/91 שניתן על-ידי כבוד השופטת פלפל תאריך הישיבה: כ"ח בכסלו התשנ"ט ( 17.12.98 ) בשם המערער : עו"ד מאיר בשם המשיב: עו"ד גלעד פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: ב"כ הצדדים מסכימים - על פי המלצת בית המשפט - לחזור בהם מן הערעור ומן הערעור שכנגד. הערעור והערעור שכנגד נדחים. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ח בכסלו תשנ"ט (17.12.98). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96067840. J05	[ "ע\"א 6784/96" ]	6,559
29,105	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6784/96 - ז' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים והמשיבים 1. דושק מרדכי בערעור שכנגד: 2. אילון חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב והמערער בערעור שכנגד : קומא מרדכי סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערים והמערער שכנגד, כמפורט בסעיפים 2 ו3- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המשיב - המערער בערעור שכנגד - יגיש את תשובתו לטענות המערערים ואת טענותיו בערעור שכנגד תוך שלושים יום מיום מסירת צו זה; 2. המערערים - המשיבים בערעור שכנגד - יגישו את תשובתם לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו להם הטענות בערעור שכנגד, ורשאים הם, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיב בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור; 3. המערער בערעור שכנגד רשאי להשיב לתשובת המשיבים בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער שכנגד כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. הצו בדבר סיכומים בכתב מיום 25.12.97 - מבוטל. 5. החלטת הרשמת מיכל אגמון מיום 4.3.98, בדבר הארכת המועד להגשת סיכומים מטעם המשיב - המערער שכנגד - מבוטלת. ניתן היום, כ"ו באדר התשנ"ח (24.3.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96067840. A04 /דז/	[ "ע\"א 6784/96" ]	6,560
1,944	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"ב 96 / 5753 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל העותר : ציון שמעון שלום רובבשי נגד המשיבים : 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. ועדת השחרורים 3. בימ"ש מחוזי חיפה בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.6.96 בתיק ע.ש. 221/96 שניתן על ידי כבוד השופטים: לינדנשטראס, ברלינר, גובראן תאריך הישיבה: י"ט באדר א' תשנ"ז (26.2.97) בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד הלמן פסק - דין השופט א' גולדברג: 1 בקשה זו לרשות ערעור מעלה את השאלה אם מוסמכת ועדת השחרורים שהוקמה לפי סעיף 50 לחוק העונשין, התשל"ז1977-, לשוב ולדון בהחלטתה לבטל רשיון להתהלך חופשי שניתן לאסיר לפי סעיף 28 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב1971-. 2. המבקש נדון למאסר עולם, שנקצב למאסר של עשרים שנה. לאחר שסיים לרצות שני שלישים מעונשו החליטה ועדת השיחרורים, ביום 2.11.89, לתת למבקש רשיון להתהלך חופשי (להלן: הרשיון). ביום 23.2.92 הורשע המבקש בבית המשפט העליון בעבירות סמים, לאחר שנתקבל ערעור המדינה על זיכויו בבית המשפט המחוזי. לאחר שהוחזר התיק לבית המשפט המחוזי לגזירת הדין, ביקש המבקש להודות בעבירות סמים שיוחסו לו בתיק נוסף, ואשר נעברו בתקופה בה היה ערעור המדינה לבית המשפט העליון תלוי ועומד. ביום 5.7.92 הורשע המבקש בבית המשפט המחוזי בעבירות הנוספות בהן הודה, ודינו נגזר בגין העבירות כולן למאסר בפועל של 40 חודש, ולמאסר על תנאי. 3. ביום 28.12.92 ביקשה המדינה מוועדת השחרורים לבטל את הרשיון. ביום 16.2.93 ביקשה המדינה מהוועדה לבטל את בקשתה "בשלב זה". החלטת הוועדה היתה: "לאור החלטת הפרקליטות שלא להפקיע את רשיונו של האסיר, אנו מחליטים שלא לבטל את רשיונו". ביום 17.1.94 החליטה ועדת השחרורים, לבקשת המדינה, לבטל את הרשיון (להלן: החלטת ביטול הרשיון). על כך עתר המבקש לבית המשפט המחוזי, ועתירתו נדחתה ביום 24.3.94. ביום 18.9.94 דנה ועדת השיחרורים (בהרכב אחר) בבקשה שהגיש המבקש בפניה, לבטל את החלטת ביטול הרשיון, והחליטה לדחות את בקשתו. אולם החלטה אחרונה זו בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי (בשל פגם פרוצדורלי). לפיכך חידשה ועדת השיחרורים את דיוניה. ביום 11.12.94 עתר המבקש לבית המשפט העליון (בבג"צ 7012/94) נגד החלטת הביטול ונגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 24.3.94. ביום 28.12.94 החליטה ועדת השחרורים (בהרכב שלישי) לבטל את החלטת ביטול הרשיון, והמבקש שוחרר ממאסרו. כנגד החלטה זו הגיש היועץ המשפטי לממשלה עתירה לבית משפט זה (בג"צ 390/95). ביום 14.2.95 החליט בית משפט זה, לבקשת המבקש, לבטל את עתירתו בבג"צ 7012/94, "לאחר ששוחרר מבית-הכלא". בו ביום קיבל בית המשפט את עתירת היועץ המשפטי לממשלה בבג"צ 390/95, וביטל את החלטת ועדת השחרורים מיום 28.12.94 לבטל את החלטת ביטול הרשיון. בפסק דינו דחה בית המשפט את טענתו של המבקש כי לאחר החלטת הוועדה מיום 16.2.92 שלא לבטל את הרשיון לא היה בידי הוועדה לבטל את הרשיון שכן "מאז אותו יום לא אירעו אירועים המצדיקים ביטולה של אותה החלטה". בהנמקתו מציין בית המשפט כי "נציגת היועץ המשפטי לממשלה ביקשה אותו יום (16.2.93 - א.ג.) לבטל את בקשת ההפקעה 'בשלב זה', ופשיטא שהוועדה נעתרה לאותה בקשה, לאמור 'בשלב זה'. הדבר לא מנע את היועץ המשפטי לממשלה מהגיש בקשה חדשה, כפי שאכן עשה". בקשת המבקש לקיים דיון נוסף על פסק הדין בבג"צ 390/95 - נדחתה ביום 1.6.95. בהחלטתו ציין כבוד השופט זמיר, בין היתר, כי: "המבקש טוען כי בית המשפט נכנס לנעליה של ועדת השחרורים וקיבל במקומה החלטה שסוגרת בפניו את הדרך לבקש ועדה חוזרת, כלומר, דיון חוזר בעניינו בוועדת השחרורים, כגון במקרה שאכן יגמל מן ההתמכרות לסם בין כותלי בית הסוהר. אך טעות היא בידי המבקש, וראוי להעמיד דברים על דיוקם. בית המשפט ביטל את ההחלטה של ועדת השחרורים מיום 28.12.94 בשל פגמים שהיו בה, זאת ולא יותר. מעבר לכך אין בפסק הדין דבר, מפורש או משתמע, המונע בעד ועדת השחרורים לדון פעם נוספת בעניינו של המבקש, אם תראה לנכון, בהתאם לסמכות שהוענקה לה בחוק". ואכן, פנה המבקש פעם נוספת לוועדת השחרורים כי תדון בעניינו, וזו דנה בבקשה בנוכחותו (על פי החלטת בית המשפט המחוזי, אליו עתר המבקש על כי לא זומן לדיון בוועדה). לאחר שמיעת טענות המבקש ובא כוח המדינה, החליטה ועדת השחרורים ביום 27.3.96 לדחות את הבקשה ולהשאיר את ביטול הרשיון על כנו. בהחלטתה ציינה הוועדה כי "לגופו של עניין, לא היה ואין מקום לבטל את החלטת ההפקעה". זאת בלי להדרש לטענה המשפטית כי "כאשר ועדת שחרורים החליטה בהחלטה מנומקת להפקיע רשיון אסיר, אין עוד בסמכותה לדון בעניין זה כל ועיקר". על החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה ביום 27.6.96. הנמקת בית המשפט היתה כי "הנמקתה של הוועדה סבירה ואין מקום להתערב בה". החלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.6.96 היא נשוא הבקשה לרשות ערעור שלפנינו. 4. אילו החליטה ועדת השחרורים ביום 27.3.96 לדחות את בקשת המשיב מן הטעם כי אין בסמכותה לדון בעניין לאחר שבוטל הרשיון, כי אז היה עלינו להתייחס לטענת המבקש כי טעם זה אינו מתיישב עם דברי כבוד השופט זמיר בבקשה לדיון נוסף כי "אין בפסק הדין (בבג"צ 390/95 - א.ג.) דבר מפורש או משתמע, המונע בעד ועדת השחרורים לדון פעם נוספת בעניינו של המבקש, אם תראה לנכון, בהתאם לסמכות שהוענקה לה בחוק". אולם לא זו היתה הנמקתה של ועדת השחרורים, שציינה במפורש כי החלטתה היא "לגופו של עניין" הוא הדין בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, מיום 27.6.96 בה נדחתה עתירת המבקש כנגד אותה החלטה. אף החלטת בית המשפט המחוזי לא נומקה בטענה המשפטית האמורה, כי אם בכך שהנמקת הוועדה "סבירה ואין מקום להתערב בה". מכאן, שלמעשה בידינו לדחות את בקשת המבקש, על יסוד הנמקתו של בית המשפט המחוזי, שלא נפל בה כל פגם ואין היא מצדיקה מתן רשות ערעור. 5. אולם גילגוליהם ותולדותיהם של הדיונים לביטול הרשיון דנא, והתלאות שנלוו אליהם, מלמדים כי לא למותר הוא להתייחס גם לשאלה שהציג עו"ד הלמן, בא כוחו המלומד של היועץ המשפטי לממשלה, בדבר "מידת הסופיות של החלטת ועדת השחרורים להפקיע רשיונו של אסיר, ובאילו נסיבות רשאית ועדת השחרורים לדון בביטול החלטה קודמת על הפקעת רשיון". 6. ועדת השחרורים הינה "גוף כעין שיפוטי, המפעיל סמכויות סטטוטוריות שהוענקו לה בעיקר בחוק העונשין, תשל"ז 1977-, ובפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב1971-". (עע"א 2/83 ועדת השחרורים נ' אסיאס, פ"ד לז(2) 688, 692). ככזו "חלות עליה הלכות המשפט המינהלי, החלות בדרך כלל על טריבונל כעין שיפוטי" (שם, בעמ' 693). 7. סעיף 28 לפקודת בתי הסוהר מסמיך את ועדת השחרורים ליתן לאסיר שנידון למאסר העולה על ששה חודשים (למעט מאסר עולם שהוטל כעונש חובה כל עוד לא נקצבה לו תקופה), ונשא שני שלישים מן המאסר "רשיון להתהלך חפשי". סעיף 29 לפקודה מסמיך את הוועדה "לבטל רשיון שניתן או לשנות ו, וכל עוד לא בוטל או שונה כאמור יעמוד הרשיון בתקפו עד סוף תקופת המאסר". סעיף 29א לפקודה מסמיך (בתנאים שנקבעו) את ועדת השחרורים לבטל רשיון גם לאחר תום תקופתו. כפי שנאמר בעע"א 2024/96, רע"ב 39/96 (היועץ המשפטי לממשלה נ' אסעד, שטרם פורסם): "לא יכול להיות ספק כי במתן הרשיון לא מתערבת ועדת השחרורים בגזר הדין, וזה עומד על כנו. מתן הרשיון רק מאפשר לאסיר ל'השלים' את תקופת המאסר שנותרה לו שלא במסגרת בית הסוהר, אלא בהיותו מהלך חופשי. אולם כל זאת בתנאי שיקיים בתקופת הרשיון, את התנאים שברשיון... היה ועמד האסיר בתקופת הרשיון בתנאיו של הרשיון, כי אז יראוהו כמי שנשא (מושגית) את יתרת מאסרו. היה ועבר עבירה או הפר תנאי אחר מתנאי הרשיון, תוך תקופת הרשיון, כי אז רשאית ועדת השחרורים לבטל את הרשיון". נוסיף, כי סמכות מקבילה לזו של ועדת השחרורים לבטל רשיון, מסורה לבית המשפט בסעיף 32 לפקודת בתי הסוהר, אשר קובע: "בעל רשיון שהורשע בעבירה לפי פקודה זו, או שהפר תנאי מתנאי הרשיון במעשה שהוא כשלעצמו אינו עבירה לפי כל דין, דינו מאסר שלושה חודשים ורשאי השופט שהרשיעו להורות על ביטול רשיונו; הורה כך - יתן השופט צו להחזירו לבית הסוהר לשאת ביתרת מאסרו כאילו לא ניתן הרשיון". 8. כאן אנו מגיעים לסעיף 34 לפקודת בתי הסוהר, אשר קובע: "מי שרשיונו בוטל ישא את יתרת עונשו לאחר שישא כל עונש אחר שהוטל עליו בעד העבירה או המעשה שבגללם בוטל רשיונו, וההוראות בדבר שחרורים מעונש יחולו כאילו נידון האדם לתקופה המצטברת הזאת". משמע על פי הסיפא לסעיף זה, כי לאחר ביטול הרשיון, לא עומדת עוד תקופת הרשיון שבוטל בפני עצמה אלא נוצרת "יחידת מאסר" חדשה, המורכבת מעונש המאסר החדש ומתקופת הרשיון שבוטל. במקרה זה רשאית ועדת השחרורים לתת לאסיר רשיון רק לאחר שנשא שני שלישים מתקופה המאסר הכוללת , ולא לפני כן. זאת לאור סעיף 28 לפקודת בתי הסוהר הקובע, כאמור, כי ועדת השחרורים רשאית ליתן לאסיר רשיון להתהלך חופשי, לאחר שהשלים "שני שלישים מהמאסר שעליו לשאת". לרשיון זה אין ולא כלום עם הרשיון הקודם שבוטל, והוא רשיון חדש . המסקנה המתבקשת מכך היא, כי אם לאחר ביטול הרשיון הראשון אירעו אירועים חדשים או שחלו שינויים בנסיבות, שיש בהם להצדיק מתן רשיון, רשאית ועדת השחרורים להתחשב בהם בבואה לשקול אם לתת רשיון חדש , לאחר שהשלים האסיר שני שלישים מתקופת המאסר הכוללת, ולא לפני כן. שיקולי הוועדה נוכח השינוי בנסיבות אין להם, אם כן, דבר עם הרשיון הראשון שחלף מן העולם. לא ביטול הביטול הוא שעומד עוד על הפרק, אלא מתן רשיון חדש, על פי הנסיבות הקיימות אותה שעה. הוא הדין, בהקבלה, אם בוטל הרשיון ולא נגזר עונש מאסר נוסף. במקרה כזה תהא תקופת הרשיון שבוטל בגדר "יחידת מאסר" חדשה, וועדת השחרורים רשאית לתת רשיון חדש לגביו, לאחר שהאסיר נשא שני שלישים ממנה. 9. אמרנו כי ועדת השחרורים הינה גוף כעין שיפוטי, וההצדקה לשינוי החלטה קודמת שנתנה "יכולה לנבוע משינוי בנתונים ששימשו יסוד להחלטה הראשונה, ואף משקילה מחודשת של אותם נתונים (בג"צ 844/86 דותן נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד מא(3) 219), אם הדבר מתחייב 'לאור האיזון הראוי בין הערכים והעקרונות המתנגשים' (בג"צ 5368/96 פנחסי נ' היועץ המשפטי, שטרם פורסם); וראה גם בג"צ 159/84 שאנין נ' מפקד כוחות צה"ל באיזור רצועת עזה, פ"ד לט(1) 309)" (בג"צ 6781/96 אולמרט נ' היועץ המשפטי לממשלה, שטרם פורסם). כפי שציין הנשיא שמגר בבג"צ 159/84 הנ"ל (בעמ' 335): " בדרך כלל לא תינתן גושפנקא לשינוי בגדר שיקול מחדש גרידא של אותם נתונים ממש, אולם יכולים להיות חריגים, הנוגעים מהתגברותו של האינטרס הציבורי על אינטרס צר יותר. על אחת כמה וכמה אפשרי הדבר, אם נשתנו הנסיבות מאז קבלת ההחלטה הראשונה". מכאן, שאם החליטה ועדת השחרורים שלא לבטל רשיון, כי אז הדעת נותנת כי אין בידה לשנות החלטה זו ולבטל את הרשיון, אלא אם חל שינוי בנסיבות או בעובדות המערער את בסיס החלטתה הקודמת, ומחייב דיון מחודש (כגון, שלאחר ההחלטה שלא לבטל את הרשיון הורשע האסיר בעבירה נוספת). כפי שנאמר בבג"צ 159/84 הנ"ל בעמ' 335), "היציבות, הנדרשת מן ההחלטה המינהלית, איננה באה לשרת את פעולתו התקינה של המינהל דווקא. עיקרה ההגנה על זכויות שהוקנו לפרט, ואף אם לא הוקנו לו זכויות, חיוני להגן על הפרט מפני שינויים שרירותיים של הגישה, הנעה ונדה ללא סיבה סבירה". ודברים אלה יפים במיוחד כשמדובר בשינוי החלטה הבאה לשלול מהפרט את חירותו, בלי שחל כל שינוי בעובדות או בנסיבות מאז שניתנה החלטה הקודמת. 10. אולם אם החליטה ועדת השחרורים לבטל את הרשיון, האם אין היא מוסמכת לאחר מכן לבטל את החלטתה, אם חל מאז ההחלטה שינוי בעובדות או בנסיבות, שהן חיצוניות להחלטה ולא היוו בסיס לה? (כגון, שאחרי החלטה נגמל האסיר מסמים). שהרי במקרה כזה אין מדובר בפגיעה באסיר, אלא בשינוי החלטה לטובתו, וכשהאינטרס הציבורי אף הוא אינו יוצא מקופח. סבורני, כי הסמכתה של ועדת השחרורים לדון מחדש בכל עת בהחלטה לבטל רשיון על פי נסיבות מאוחרות, לבטל החלטה זו, ולתת לאסיר רשיון להתהלך חופשי טרם שנשא שני שלישים "מיחידת המאסר" החדשה, לא רק שאינה מתיישבת עם ההוראה שבסעיף 34 לפקודת בתי הסוהר, אלא גם עם תכליתה, אשר באה לחייב את האסיר להקפיד במילוי תנאי הרשיון. משהפר את תנאיו, הריהו כמי שמעל באמון שניתן בו. אם מצאה ועדת השחרורים כי מעילה זו באמון מחייבת ביטול הרשיון, אין עוד לתת לו הזדמנות נוספת לגבי אותו רשיון. הזדמנות נוספת בידו לקבל רק לאחר שיישא שני שלישים מ"יחידת המאסר" החדשה. בדרך זו ביקש המחוקק להעמיד את האסיר על חובתו לקיים את תנאי הרשיון ואת התוצאות החמורות מהפרתם. 11. ודוק, כל שאמרנו לא חל אלא על נסיבות חדשות, שהתרחשו לאחר ההחלטה לבטל את הרשיון. לא כן אם נתברר בדיעבד לאחר ההחלטה לבטל את הרשיון, כי החלטה זו ניתנה שלא על סמך העובדות או הנסיבות לאשורן, או שלא על סמך כל העובדות או הנסיבות. פשיטא, כי אז על ועדת השחרורים, כעל כל גוף מעין שיפוטי אחר, לדון מחדש בהחלטה, כדי לברר אם יש בנתונים החדשים שבפניה להביא לביטול החלטתה הקודמת. 12. העולה מן המקובץ, כי יש לדחות את בקשת המבקש הן מן הפן הענייני והן מן הפן המשפטי. ש ו פ ט השופטת ט. שטרסברג-כהן: מצטרפת אני לחברי השופט א. גולדברג בקובעו כי דין הבקשה להידחות על יסוד הנמקתו של בית המשפט המחוזי שלא נפל בה פגם ואין היא מצדיקה מתן רשות ערעור. אשר לשאלה העקרונית בדבר "מידת הסופיות של החלטת ועדת השחרורים להפקיע רשיונו של אסיר ובאילו נסיבות רשאית ועדת השחרורים לדון בביטול החלטה קודמת על הפקעת רשיון" שאלה שהועלתה על ידי בא כוחו של היועץ המשפטי לממשלה, מבקשת אני להעיר שתי הערות: האחת, העותר לא היה מיוצג והופיע בעצמו, לפיכך לא זכתה השאלה להתייחסות מצידו או מטעמו, ועל כן, הייתי משאירה את השאלה בצריך עיון. השניה, בעקרון, נוטה אני לחשוב שראוי ליצור אחידות באפשרות פניה מחדש לועדה לגבי כל סוגי ההחלטות היכולות להינתן על ידה, כאשר קיימות נסיבות חדשות ומקובל עלי כי שינוי נסיבות אישיות, אינן לכאורה בגדר נסיבות חדשות לענין דיון מחדש בביטול החלטה שבטלה רשיון. ש ו פ ט ת השופט י. טירקל: אני מצרף דעתי לדעתו של חברי השופט א' גולדברג ולכל נימוקיו. בשולי הדברים אעיר כי במסגרת שיקוליה של ועדת השחרורים יש, לדעתי, מקום להתייחסות שונה לשתי התקופות המהוות את "יחידת המאסר" החדשה כפי שכינה אותה חברי. אין דינה של תקופה שבגינה זכה אסיר בעבר לשחרור ברשיון שבוטל, אחרי שלא עמד בתנאיו, כדין התקופה ה"חדשה". ש ו פ ט הוחלט לדחות את הבקשה. ניתן היום, י"א באדר ב' תשנ"ז (20.3.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96057530. D02 יט/	[ "רע\"ב 96", "רע\"ב 39/96" ]	6,567
1,947	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4712/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : מאיר לוי נגד המשיבים : 1. האוניברסיטה העיברית בירושלים 2. לשכת עורכי הדין בישראל בקשה לצו ביניים החלטה להרכב של שלושה. בא-כוח המשיבים יגיש תגובתו בכתב ויוזמן לדיון. הבקשה למתן צו-ביניים תידון במעמד הצדדים ביום 5.8.97 בשעה 11:00. ניתנה היום, כט בתמוז התשנ"ז (3.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047120. L01	[ "בג\"ץ 4712/97" ]	6,568
4,680	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4712/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר העותר: מאיר לוי נ ג ד המשיבים: 1. האוניברסיטה העברית בירושלים 2. לשכת עורכי הדין בקשה למתן צו בנייים תאריך הישיבה: ז' באב התשנ"ז (10.8.97) בשם העותר: עו"ד יצחק דוידסון בשם המשיבים: עו"ד דורון קליר, עו"ד עליאש פסק - דין העותר למד משפטים בפקולטה למשפטים של ה- University of West Los Angeles . הוא סיים לימודיו. הוא חזר לישראל. הוא פנה לאוניברסיטה העברית, לקבלת הכרה על פי הוראת סעיף 25(2) לחוק לשכת עורכי דין, תשכ"א1961-. האוניברסיטה העברית סרבה לבקשה. הנמקתה היא זו: על פי "כללי ההכרה" שגובשו על ידי האוניברסיטה העברית, תנאי להכרה של בוגר בלמודי משפט בארצות הברית הוא שהבוגר סיים לימודיו בפקולטה למשפטים ואשר הוכרה ( accrediting ) על ידי American Bar Association (ה- ABA ). הפקולטה בה למד העותר אינה נמנית עם אלה שהוכרו על ידי ה- ABA . פקולטה זו מוכרת על ידי ועדת הבוחנים של הלשכה בקליפורניה ( The Committee of Examiners of the State of California ). לטענת העותר, די בכך, כדי שהאוניברסיטה תכיר בפקולטה למשפטים האמורה. יצויין, בהקשר זה, שהאוניברסיטה היתה מוכנה להתחשב בהכרה של ועדת הבוחנים של הלשכה בקליפורניה, אם העותר יעבור את בחינות הלשכה בקליפורניה. עמדת האוניברסיטה הינה, כי חרף הנחיתות האקדמית של הפקולטה, זו תאוזן על-ידי בחינת הלשכה הקשה במיוחד. ענין אחרון זה אינו עומד בפנינו, שכן העותר לא עמד בבחינת הלשכה. נשאלת השאלה, האם עמדתה המקורית של האוניברסיטה, לפיה רק פקולטה למשפטים שקיבלה הכרה על ידי ה- ABA תוכר בישראל, היא בלתי סבירה. עיינו בעתירה ובתשובה לה. נחה דעתנו, כי לא נפל בעמדת האוניברסיטה כל פגם המצדיק התערבותנו. התנית ההכרה בישראל בהכרת ה- ABA היא סבירה, לאור מעמדה של הכרה אחרונה זו בארצות הברית עצמה. על פי הגישה בארצות הברית, בוגר בלימודי משפט של מוסד המוכר על ידי ה- ABA זכאי לגשת אל בחינת הלשכה בכל מדינות בארצות הברית, ואילו פקולטה למשפטים המוכרת לפי הלשכה בקליפורינה יוכל לגשת לבחינות רק בקליפורניה. העתירה נדחית. ניתנה היום, ז' באב תשנ"ז (10.8.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי 97047120. A04	[ "בג\"ץ 4712/97" ]	6,569
13,730	בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק בג"ץ 4712/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : מאיר לוי נגד המשיבים : 1. האוניברסיטה העברית בירושלים 2. לשכת עורכי הדין בישראל עתירה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים החלטה העתירה תידון בפני הרכב של שלושה ביום 10.8.97 בשעה 9:00. באי-כוח המשיבים יוזמנו לדיון והם רשאים להשלים תגובתם בכתב. ניתנה היום, ד' באב תשנ"ז (10.8.97) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047120. L03	[ "בג\"ץ 4712/97" ]	6,570
1,950	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 1103 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון המ בקש : קצין התגמולים נגד המשיב : ויינברג אליהו בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המשיב: עו"ד נפתלי גרינברג החלטה בהסכמת הצדדים ידחה הדיון שנקבע ליום 6.7.97. הדיון יתקיים ביום 5.11.97. ניתנה היום, כ"ח באייר תשנ"ז (4.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011030. Q03	[ "רע\"א 97" ]	6,576
2,422	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 1103/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' גולדברג המ בקש : קצין התגמולים נגד המשיב : אליהו ויינברג בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.1.97 בתיק ע"א 1157/96 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ח. פורת תאריך הישיבה: ה' בחשון התשנ"ח (5.11.97) בשם המבקש: עו"ד ירון בשן בשם המשיב: עו"ד בורובסקי פסק-דין החלטנו לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. בית המשפט קבע בפסק-דינו כי "ישנם מסמכים בתיק הרפואי ומסמכים נוספים שהומצאו לי ושאותם אני מצרף לתיק הרפואי המאשרים אפילו בבדיקה אוביקטיבית, ממצאים רפואיים... ומסמכים נוספים מאוחרים יותר...". בית המשפט לא פירט את כל המסמכים הרפואיים שהיו בפניו ושככל הנראה לא היו בפני הועדה. מכאן שהועדה לא נתנה דעתה ולא יכלה לתת דעתה למסמכים שלא היו בפניה. במצב דברים זה, מוצאים אנו לראוי להחזיר את הענין לועדה הרפואית העליונה על מנת שיעמוד בפניה כל החומר הרפואי שעמד בפני בית המשפט. אנו מבטלים, איפוא, את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ומחזירים את הענין לועדה הרפואית העליונה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ה' בחשון התשנ"ח (5.11.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011030. J04	[ "רע\"א 1103/97", "ע\"א 1157/96" ]	6,577
11,545	בית המשפט העליון רע"א 97 / 1103 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : קצין התגמולים נגד המשיב : ויינברג אליהו בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"א 1157/96 מיום 9.1.96 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא פורת בשם המערער: עו"ד מרים רובינשטיין בשם המשיב: עו"ד נפתלי גרינברג החלטה להרכב המיוחד הדן בבקשות רשות לערער - ביום 6.7.97. משך הדיון 30 דקות, מחולקות בשווה בין הפרקליטים. ניתן היום כט בניסן תשנ"ז (6.5.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011030. B02	[ "רע\"א 97", "בע\"א 1157/96" ]	6,578
1,951	בבית המשפט העליון רע"א 3140/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשים: יגאל שמיע ו-2אח' נגד המשיבים : 1. עו"ד יעקב כץ, מנהל מיוחד לחברת הדר טבריה בע"מ 2. כונס הנכסים הרישמי בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 החלטה בהמשך להחלטה מיום 3.6.97 אשר נמסרה לבא-כוח המבקשים ביום 14.6.97, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. ניתנה היום, ח' בתמוז תשנ"ז (13.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96031400. Q02	[ "רע\"א 3140/96" ]	6,579
1,952	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3754/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש: סלים מועדי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בבית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.6.97 בת.פ. 6/96, שניתן על ידי כבוד השופט ע' גרשון תאריך ישיבה: כה' בסיון תשנ"ז (30.6.97) בשם המבקש: עו"ד רפי מסאלחה בשם המשיבה: עו"ד אלון אינפלד ה ח ל ט ה לא ראיתי עילה לעיכוב ביצוע גזר הדין והבקשה לעניין זה נדחית. יצויין שעל-פי האמור בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, עונש המאסר הממשי שהושת על המבקש נמנה מיום מעצרו 1.1.96. משמע שעד כה ריצה המבקש שנה וחצי, מתוך ארבע שנים וחצי, של מאסר בפועל. בנסיבות אלו ראוי להקדים במידת האפשר את שמיעת הערעור. כבוד הרשמת תועיד את הערעור לשמיעה בפני הרכב לא יאוחר מסוף חודש דצמבר 1997. ניתנה היום, כה' בסיון תשנ"ז (30.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037540. F03	[ "ע\"פ 3754/97" ]	6,580
10,016	בבית המשפט העליון בירושלים ע"פ 97 / 3754 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש: סלים מועדי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה מים 16.6.97 בת"פ 6/96, שניתן על-ידי כבוד השופט ע' גרשון החלטה לקבוע לדיון ליום 30.6.97 שעה 08:30. ניתנה היום, י"ג בסיון תשנ"ז (18.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037540. F01	[ "ע\"פ 97" ]	6,581
16,868	ע"פ 3754/97 בפני: כבוד השופט י. קדמי כבוד השופט י. זמיר כבוד השופטת ד. ביניש המערער : מועדי סלים נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.6.97 בתיק פלילי 6/96 שניתן על ידי כבוד השופט ע. גרשון תאריך הישיבה: י"ט בחשון תשנ"ח (19.11.97) בשם המערער : עו"ד מסאלחה ראפי בשם המשיב ה: עו"ד אמי פלמור פסק-דין השופט י. קדמי המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ. 6/96) בשורה של עבירות, הנעוצות בהכאתן של חמש מבנותיו ותקיפת אשתו תוך השלטת אוירה של טרור ופחד בביתו; ונדון בגינן לעונש כולל של שש וחצי שנים מאסר, מתוכן ארבע וחצי שנים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי. העבירות בהן הורשע המערער - כמפורט בכתב האישום - הן: התעללות בקטין, פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה, איום והדחה בחקירה לפי הסעיפים 368ג', 334 בזיקה לסעיף 335(1), 379, 192 ו- 245(ב) לחוק העונשין. הערעור מכוון כנגד ההרשעה ולחילופין כנגד גזר הדין. הכרעת הדין מבוססת על הראיות הבאות: עדותן של אשת המערער ואחת מן הבנות המוכות (להלן: ת'); הודעותיהן של שלוש מהבנות המוכות בפני חוקר נוער; והודעתה של המבוגרת מבין הבנות המוכות, שנרצחה בידי אחיה (להלן: המנוחה) לפני שמסרה עדות בבית המשפט. טענתו המרכזית של ב"כ המערער היא, כי לא באו בפני בית המשפט המחוזי ראיות מספיקות לביסוס ההרשעה: מחד גיסא - לא נמצא בחומר הראיות סיוע להודעות שמסרו הקטינות בפני חוקר הנוער; ומאידך גיסא - שגה בית המשפט בקבלו כראיה את ההודעה שמסרה המנוחה בחקירתה במשטרה כמתלוננת, מכוח הוראות סעיף 10א(ב) לפקודת הראיות ובקבעו כי תוכנה מהימן עליו וכי קיים לצידה "דבר לחיזוק", כאמור בסעיף 10א(ד) לפקודה האמורה. בהכרעת הדין, קבע בית המשפט - על רקע של דיון מפורט - כי הוא נותן אמון בעדויות שמסרו בפניו אשתו של המערער והבת המוכה ת', שהתבגרה בינתיים, באשר להתנהגותו האלימה של המערער כלפי האשה והבנות האחרות; ואנו לא מצאנו עילה להתערב במימצא זה. כן מצא בית המשפט ליתן אמון בתוכן ההודעות שמסרו שלוש בנותיו הקטינות של המערער בפני חוקר נוער; וראה בעדויות האישה והבת ת',שהעידה בפניו כאמור, סיוע מספיק להודעות אלו. גם בקביעה זו לא מצאנו עילה להתערב. את ההודעות שמסרה המנוחה - המבוגרת מבין בנותיו המוכות של המערער - קיבל בית המשפט על פי הוראות סעיף 10א(ב) לפקודת הראיות; וזאת - לאחר שמצא כי היא נרצחה בידי אחיה, שהתאבד לאחר מכן, על רקע הגשת התלונה כנגד המערער ומטבע הדברים על מנת למנוע ממנה להעיד לחובתו במשפטו. ב"כ המערער חוזר וטוען בפנינו, כי קיימת אפשרות סבירה לפחות, שהמניע לרצח המנוחה לא היה נעוץ בתלונתה נגד המערער וברצון למנוע ממנה להעיד לחובתו, אלא בכך שחיללה את כבוד המשפחה בקשר שקיימה עם סגן ראש הרשות המקומית במקום מגוריהם. חזרנו ובחנו את חומר הראיות ולא מצאנו עילה להתערב בקביעתו של בית המשפט בענין זה. לקביעתו של בית המשפט יש בסיס מספיק בראיות; שהרי על פי וההלכה הפסוקה, די בכך ששכנועו של בית המשפט "כי אמצעי פסול שימש להניא או למנוע את נותן האימרה מלתת את העדות" - כאמור בסעיף 10א(ב) (סיפא) - "נשאב מנסיבות המקרה ומנסיון החיים" (ע"פ 686/84 , לח(4) 334, אלבז). טענה נוספת שהעלה ב"כ המערער בהקשר זה, כי אין בחומר הראיות כדי להראות שהמערער מעורב ברצח המנוחה או שהרצח בוצע מטעמו. גם טענה זו דינה להידחות, שהלכה פסוקה היא שסעיף 10א(ב) הנ"ל אינו דורש שהאמצעי הפסול ינקט על ידי הנאשם הנוגע בדבר או מטעמו; ואפשר שינקט על ידי גורם זר ומטעמיו שלו (ראו: ע"פ 567/80, לו(1) 690, אביטן; ע"פ 553/81, לו(2) 753, כלבוני; ע"פ 648/87, מב(3) 674, סבן). סיכומם של דברים, בית המשפט היה רשאי להורות על קבילות הודעתה של המנוחה, כאמור לעיל; ואנו לא מצאנו טעם לפסול את החלטתו ליתן אמון מלא בתוכנה. במצב דברים זה, דין טענותיו של המערער כנגד הרשעתו להידחות: עדותן של האם והבת המוכה ת', לצד היותן עדויות ישירות בדבר הכאתן הן והכאת הבנות האחרות, יש בהן כדי לספק את הסיוע הדרוש להודעות שמסרו שלוש הקטינות המוכות לחוקר נוער ואת ה"דבר לחיזוק" הדרוש להודעתה של המנוחה; והמשקל המצטבר של שלושת הגורמים האמורים - עדות האם והבת, הודעות הקטינות בפני חוקר הנוער והודעת המנוחה - מספיק כדי לבסס את ההרשעה. ולמען הפס דעתו של הסניגור, רואים אנו לציין כי לא נעלמה מעמנו הטענה שהעלה כנגד הרשעת המערער בעבירה של הדחה בחקירה, ללא תשתית עובדתית בכתב האישום וללא ראיה לכך שהאיומים שהוטחו כלפי המנוחה נעשו לאחר הפתיחה בחקירה. אין בטענה זו ולא כלום, שהרי הלכה פסוקה היא שעבירה זו משתכללת גם לעניינה של חקירה צפויה; ובמקרה דנן התלונה היתה צפויה גם צפיה (ראו: ע"פ 20/85, מא(3) 93, בן יעקב). לצד הטענות כנגד קיומה של תשתית ראייתית מספיקה להרשעה, העלה ב"כ המערער - בפני בית המשפט המחוזי ובפנינו - טענת התיישנות הנעוצה בעיקרה בכך שכתב האישום משתרע על תקופה העולה על תקופת ההתיישנות; והעדים שהעידו לחובת המערער לא היו מסוגלים לנקוב בתאריכים מדויקים של מעשי ההתעללות שייחסו למערער. גם בטענה זו אין ולא כלום. העדים דברו על מעשי התעללות רצופים ונמשכים של המערער לאורך כל תקופת האישום; ולענין המעשים המסוימים הנקובים בכתב האישום - אין ספק שאלה התרחשו בתקופה שלא חלה לגביה התיישנות. לחלופין טען ב"כ של המערער כנגד מידת העונש שנגזר על מרשו; אשר התגונן כנגד האישום בהכאת בנותיו לפחות, בטענה שהיו אלה "הכאות חינוכיות" גרידא. התמונה הכוללת המתחייבת ממסכת הראיות שבאו בפני בית המשפט, משמיטה את הבסיס מתחת לטענת ה"הכאות החינוכיות"; ומציגה תמונה קשה, קודרת ועגומה של משטר טרור מלווה בהתעללות פיסית ונפשית, שהשליט המערער בביתו. אכן, כפי שטוען ב"כ המערער, המכות שהיכה האב - ללא רחם - בבנותיו, לא גרמו לאף אחת מהן לשברים או לחבלות באברי גוף פנימיים. ברם, - די בתיאור אופין של המכות והסימנים הפיסיים שאלה הותירו אחריהם, כדי ליתן ביטוי לעוצמתן ולחומרתן; והצלקות הנפשיות - לרבות הפחדים, החששות והסיוטים - שאלה הותירו, מטבע הדברים, בנפשותיהן של המוכות מי ישורן. במצב דברים כזה, קשה למצוא גורם מקל בכך, שההכאות לא גרמו לשברי עצמות או לפגיעות פנימיות חמורות. עוד מוסיף הסניגור וטוען, כי - כמתחייב מגזר הדין - בית המשפט שיווה לנגד עיניו, בגזרו את דינו של המערער, את עובדת המתתה של המנוחה על רקע התלונה ש"העיזה" להגיש נגד אביה, ובכך הביא בין שיקוליו גורם זר לחומרה. אין אנו מוצאים טעם לדון בטענה זו של הסניגור, משום שלשיטתנו גם אם הוא צודק בטענתו ולהמתתה של המנוחה לא היתה צריכה להיות השלכה מחמירה - אין לומר שהעונש שנגזר על המערער מופרז לחומרה. התנהגותו האלימה של המערער כלפי אשתו ובנותיו - אגב הטלת משטר טרור מעורר חלחלה - חייבה והצדיקה הטלת עונש הנותן ביטוי לחומרה היתירה הגלומה בה; ואין לבא בטרוניה אל בית המשפט, על שראה להורות על כליאתו של המערער לתקופה שקבע. סיכומם של דברים, הערעור נדחה הן לענין העונש והן לענין הכרעת הדין. ש ו פ ט השופט י. זמיר אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד. ביניש אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט י. קדמי. ניתן היום, ב' בכסלו תשנ"ח (1.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037540. H04	[ "ע\"פ 3754/97", "ע\"פ 686/84", "ע\"פ 567/80", "ע\"פ 553/81", "ע\"פ 648/87", "ע\"פ 20/85" ]	6,582
1,953	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 95 / 7868 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשת : יו"ש השקעות במקרקעין ופיתוח בע"מ (בפירוק) נגד המשיבים : 1. עזבון המנוח משה קובלר ז"ל 2. זאב קובלר, עו"ד 3. סלוין שמואל 4. שמואלי נתנאל ושפרה 5. אבי ריין 6. יערי רוזן 7. רחל רהט 8. יוסף קלמר, עו"ד 9. שמואל לביא, עו"ד בקשה להשלמת שם ב"כ המבקשת בשם המבקשת: עו"ד שמואל לביא החלטה יש לתקן את פסק הדין שניתן בתיק זה על ידי כך שיצויין שאת המבקשת ייצג "עו"ד שמואל לביא" וזאת במקום "עו"ד שמואל". ניתנה היום יד' באדר ב' התשנ"ז (23.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95078680. E05	[ "רע\"א 95" ]	6,583
2,174	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 95 / 7868 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשת : יו"ש השקעות במקרקעין ופיתוח בע"מ (בפירוק) נגד המשיבים : 1. עזבון המנוח משה קובלר ז"ל 2. זאב קובלר, עו"ד 3. סלוין שמואל 4. שמואלי נתנאל ושפרה 5. אבי ריין 6. יערי רוזן 7. רחל רהט 8. יוסף קלמר, עו"ד 9. שמואל לביא, עו"ד בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב שניתנה ביום 19.11.95 על ידי כבוד השופט ח. אדר בתיק ת.א. 242/88 בשם המבקשת: עו"ד שמואל פסק-דין 1. המבקשת היא חברה אשר עסקה ברכישת קרקעות בשטחי יהודה שומרון ובפיתוחן (להלן: החברה). בבית המשפט קמא, הגישו המשיבים מס' 1 ו- 2 (להלן: התובעים) תביעה כנגד החברה, וכנגד המשיבים מס' 3 - 9. על פי האמור בכתב התביעה, בשנת 81', התקשר משה קובלר ז"ל (להלן: הקונה) עם החברה בשני חוזים לרכישת מגרשים בישוב שערי תקווה, אשר עמד לקום באותה תקופה. כתב התביעה מפרט השתלשלות עניינים מורכבת שבסיומה, כך נטען, המגרשים אשר היו אמורים להמסר לקונה לא נמסרו לידיו, ואף מגרשים אחרים שנקבעו כתחליף להם, נמסרו בסופו של דבר לידי אחרים. המשיבים מס' 3 - 9 הם, כאמור, הנתבעים בבית המשפט דלמטה. חלקם היו בעלי תפקידים הקשורים לחברה בזמנים שונים, והאחרים הם אלה שקיבלו חזקה במגרשים אשר היו מיועדים לקונה, לטענת התובעים. 2. בבית משפט קמא בקשו התובעים שני סעדים. ראשית, התבקש בית המשפט להצהיר כי התובעים הם בעלי הזכויות במגרשים מסויימים. שנית, נדרשו חלק מהנתבעים לשלם פיצויים לתובעים. בעקבות הגשת כתב התביעה, הגיש המשיב מס' 9 בקשה לבית משפט קמא להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט השלום, בטענה כי לו הסמכות העניינית לדון בתובענה. בית המשפט דלמטה נעתר לבקשה בחלקה, והורה להעביר את הדיון בסעד הכספי לבית המשפט השלום. אשר לסעד ההצהרתי שנתבע, סבר בית המשפט קמא כי מדובר "בשאלת בעלות או זכויות על מקרקעין", ולפיכך מצויה התביעה לסעד ההצהרתי בסמכותו הבלעדית של בית המשפט המחוזי. לאור זאת, דחה בית המשפט קמא את הבקשה להעביר את הדיון בתביעה לסעד זה לבית משפט השלום. על ההחלטה שלא להעביר את הדיון בסעד ההצהרתי לבית המשפט השלום הוגשה הבקשה לרשות ערעור שלפני. 3. לאחר שעניינתי בבקשה ובחומר שצורף לה, החלטתי להעניק רשות לערער, דנתי בבקשה כבערעור, והחלטתי לקבל את הערעור. להלן, אפרט את הנימוקים אשר הביאוני למסקנתי זו. המגרשים שבמחלוקת מצויים בתחומי יהודה ושומרון. השטח הרלבנטי כולו רשום בספרי המקרקעין על שמו של תושב מקומי. בהליך משפטי אחר, בבית המשפט המחוזי בירושלים, נקבע כי החברה זכאית כלפי אותו אדם להרשם כבעלים של השטח. ברם, מסיבה זו או אחרת, טרם נרשמו זכויות החברה בספרי המקרקעין, והשטח נותר רשום על שמו של אותו תושב מקומי. עוד ראוי לציין כי חלוקת השטח למגרשים לא רשומה בספרי המקרקעין, וטרם נעשו הליכי חלוקה. במצב הדברים הנוכחי, הדיון בסעד ההצהרתי המבוקש אין פירושו הכרעה בזכויות קניניות. כל עוד לא חולק שטח המריבה למגרשים בספרי רשם המקרקעין, אין התובעים יכולים להחשב כבעלים של מגרשים מסויימים באותו שטח. ממילא, בשלב זה, יכול בית המשפט לדון ולהכריע אך ורק בשאלת זכויותיהם החוזיות של התובעים כנגד החברה. כאשר הסעד המבוקש בתביעה שייך כל כולו למישור הזכויות החוזיות שבין התובעים לחברה, ולא לאישור "זכויות במקרקעין" כמובנן בדין הישראלי, אין התביעה נכנסת בגדרן של "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" כמובנם בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד 1984-, ואין מניעה עקרונית כי בית משפט שלום ידון בה. מאחר ומוסכם על הצדדים כי שווי הזכויות שבמחלוקת במועד הגשת התביעה היה בתחום סמכותו של בית המשפט השלום, צודקת החברה בטענתה כי יש להורות על העברת הדיון. 4. ברור, כי במקרה הנוכחי העברת הדיון, וקביעת דיון מאוחד בשני הסעדים בבית המשפט השלום, יחסכו לכל המעורבים בסכסוך כפל התדיינויות מיותר בשתי ערכאות. לבסוף, ראוי לציין כי לא הובאה בפני כל התנגדות לבקשת החברה. המשיב מס' 3, וכן המשיבים 4, 5 ו- 8, הסכימו כי החברה צודקת בטענתה. שאר המשיבים לא הביעו התנגדות לה. לאור כל האמור לעיל, מתקבל הערעור ואני מורה להעביר גם את הדיון בסעד ההצהרתי לבית משפט השלום. בנסיבות הענין - אין צו להוצאות. ניתן היום ב' באדר ב' התשנ"ז (11.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95078680. E04	[ "רע\"א 95" ]	6,584
11,086	בית המשפט העליון בירושלים רע"א 95 / 7868 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : יו"ש השקעות במקרקעין ופיתוח בע"מ (בפירוק) נגד המשיבים : 1. עזבון המנוח משה קובלר ז"ל 2. זאב קובלר, עו"ד 3. סלוין שמואל 4. שמואלי נתנאל ושפרה 5. אבי ריין 6. יערי רוזן 7. רחל רהט 8. יוסף קלמר, עו"ד 9. שמואל לביא, עו"ד בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בת.א. 240/88 מיום 19.11.95 שניתנה על ידי כבוד השופט ח. אדר בשם המבקש: עו"ד ש. לביא בשם המשיב 3: עו"ד אליהו סרוסי בשם המשיבים 4,5,8: עו"ד יוסף קלמר החלטה 1. למרבה הצער, הגיע אלי תיק זה לטיפול חוזר רק זה לא מכבר. 2. מעיון בכתב התביעה שהעתקו הומצא לי על ידי המבקש ובמסמכים הנמצאים בתיק, אין זה ברור כלל וכלל מה טיב הזכויות של המבקשים, שבקשר אליהן הוגשה התביעה, וגם לא מה טיב זכויותיה של המשיבה מס' 1, עם מי התקשרה לרכישת הזכויות ומה טיב הזכויות שנרכשו, קנייניות או חוזיות, וכן גם מה שווי הזכויות. 3. המבקשים מתבקשים, איפוא, לפרט את האמור לעיל תוך 10 ימים. לאחר מכן אמשיך את הטיפול בתיק זה. ניתן היום י באדר א' תשנ"ז (17.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95078680. B03	[ "רע\"א 95" ]	6,585
1,954	בבית המשפט העליון בג"ץ 8111/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרת : הסתדרות העובדים החדשה נגד המשיבים : 1. התעשייה האוירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ 3. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו ביניים החלטה בהסכמתם של באי-כוח הצדדים, מיום זה, אני נותן תוקף של החלטה להסכם שבין הצדדים כדלקמן: "1. מוסכם כי בבג"ץ 8111/96 יינתן צו ביניים נגד התעשיה האוירית לישראל בע"מ כמבוקש על ידי העותרת בבג"ץ 8111/96. הצו יעמוד בינתיים בתוקפו עד יום 31.12.98 בכפיפות לאמור בסעיפים 3-2 להלן. 2. אם עד מועד זה לא יינתן פסק-דין סופי בבג"ץ 8111/96 יוכלו הצדדים לטעון לעניין הארכת תוקפו של הצו. 3. אם לאחר תקופה של 60 יום מתאריך מתן צו הביניים, יהיה מי מהצדדים סבור, שחל שינוי בנסיבות אשר יצדיק ביטול או שינוי צו הביניים, יוכל אותו צד לפנות בבקשה מתאימה לכבוד בית המשפט לביטול או לשינוי הצו, ולצדדים האחרים תינתן שהות של 30 יום להגיב על הבקשה בטרם תובא לדיון. 4. להסרת כל ספק, מוצהר כי הסכמה זו חלה רק לגבי העתירות הנ"ל (בבג"ץ 8111/96 ובבג"ץ 922/97) ולא בכל הליך משפטי אחר בין הצדדים. 5. לאור הסכמה זו, כמבוקש ליתן להסדר זה תוקף של החלטה." ניתנה היום, י"א בחשוון תשנ"ח (11.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081110. I07	[ "בג\"ץ 8111/96" ]	6,586
3,516	ב בית המשפט העליון בג"ץ 8111/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרת : הסתדרות העובדים החדשה נגד המשיבים : 1. התעשייה האוירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ 3. בית הדין הארצי לעבודה צו ביניים ארעי על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו ביניים ארעי המכוון אל המשיבה מס' 1 ואל המשיבה מס' 2 והמורה להן להימנע מלבצע פעולות בלתי הפיכות אשר תפגענה בזכויות עובדי מפעל רמת"א, בכל הקשור והכרוך בהעברת נכסים, ציוד או כח-אדם של מפעל רמת"א לגורם כלשהו. צו ביניים ארעי זה יעמוד בתוקפו עד יום 12.11.97. ניתן היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081110. I04	[ "בג\"ץ 8111/96" ]	6,587
4,884	ב בית המשפט העליון בג"ץ 8111/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר ת : הסתדרות העובדים החדשה נגד המשיבים : 1. התעשייה האוירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ 3. בית הדין הארצי לעבודה בקשה למתן צו ביניים החלטה מוצא בזה צו ביניים ארעי שיעמוד בתוקף עד יום 12.11.97. ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081110. I03	[ "בג\"ץ 8111/96" ]	6,588
9,602	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בג"ץ 8111/96 - ג' בג"ץ 922/97 בפני: כבוד השופט ת' אור בבג"ץ 8111/96: העותר ת : הסתדרות העובדים החדשה נגד המשיבים : 1. התעשיה האוירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ 3. בית הדין הארצי לעבודה בבג"ץ 922/97: העותרות: 1.התעשייה האווירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. בית-הדין הארצי לעבודה בקשה לדחיית מועד דיון ולאיחוד דיון החלטה א. בקשת היועץ המשפטי לממשלה היא למתן ארכה של 90 ימים כדי שיוכל להשמיע את עמדתו בשתי העתירות בכתב. זאת, לאחר שהודיע על החלטתו להתייצב בהליכים בשתי העתירות, אשר על-פי עמדתו מעוררות שאלות בעלות עניין ציבורי בעל חשיבות כללית. אורכה זו ניתנת לו כמבוקש. את עמדתו יגיש היועץ המשפטי לממשלה עד 9.2.97. בהתחשב במתן אורכה זו, נדחה הדיון שנועד לתאריך 12.11.97 למועד אחר שייקבע על-ידי המזכירות. ב. בקשת היועץ המשפטי לממשלה לאיחוד הדיון בשתי העתירות תידון על-ידי ההרכב אשר ידון בעתירות, אותן תקבע המזכירות לדיון באותו תאריך. ג. בתגובתה לבקשת היועץ המשפטי לממשלה ביקשה הסתדרות העובדים החדשה שיוצא צו על תנאי בעתירתה (בג"צ 8111/96) וכן שיוצא צו ביניים. ההחלטה בדבר מתן צו על תנאי תינתן על-ידי ההרכב אשר ידון בעתירה. הבקשה למתן צו ביניים תועבר להחלטתו של כבוד השופט י. זמיר, אשר החליט ביום 10.11.97 על מתן צו ביניים לבקשתה של ההסתדרות עד יום 12.11.97, מועד שהיה קבוע לדיון בעתירה. ניתנה היום, י חשוון תשנ"ח (10.11.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081110. E06	[ "בג\"ץ 8111/96", "בג\"ץ 922/97" ]	6,589
19,079	ב בית המשפט העליון בג"ץ 8111/96 - ט' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : הסתדרות העובדים החדשה נגד המשיבים : 1. התעשיה האוירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ 3. בית הדין האזורי לעבודה בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם העותרת: עו"ד חיים ברזנון בשם המשיבים: עו"ד נורית אלשטיין החלטה לתגובת בעלי הדין תוך חמישה ימים ממועד ההמצאה. ניתנה היום, י"ח באלול תשנ"ח (9.9.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081110. P12	[ "בג\"ץ 8111/96" ]	6,590
20,816	ב בית המשפט העליון בג"ץ 8111/96 - י' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : הסתדרות העובדים החדשה נגד המשיבים : 1. התעשיה האוירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ 3. בית הדין האזורי לעבודה בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם העותרת: עו"ד דוד ישראלי החלטה בפני בקשה נוספת מטעם היועץ המשפטי לממשלה לדחיית המועד להגשת תגובתו. העותרת מתנגדת לבקשה זו. העתירה הוגשה לפני כשנתיים. (מועד הדיון שנקבע בה לפני כשנה נדחה בשל בקשת היועץ המשפטי לממשלה להצטרף לדיון להגיש עמדתו). מאז הוגשו מספר בקשות נוספות מטעם היועץ המשפטי לדחיית המועד להגשת תגובתו. העותרת טוענת כי מתן הארכה המבוקשת ודחית הדיון בעתירה בגינה גורמת לה נזק. מבקשת העותרת, כי יקבע מועד מקרוב להגשת עמדת היועץ המשפטי וכן כי יקבע מועד לדיון. בנסיבות שפורטו לעיל, התנגדותה ובקשתה של העותרת מוצדקת. לפיכך, אני קובעת כי הדיון בעתירה יתקיים ביום 17.11.98 בשעה 09:00. תגובת היועץ המשפטי לממשלה תוגש עד ליום 29.10.98. ניתנה היום, ז' באלול תשנ"ט (27.9.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081110. P13	[ "בג\"ץ 8111/96" ]	6,591
30,549	ב בית המשפט העליון בג"ץ 8111/96 - ח' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר ת : הסתדרות העובדים החדשה נגד המשיבים : 1. התעשיה האוירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ 3. בית הדין האזורי לעבודה בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם המשיבה 1 ו2-: עו"ד חיים ברנזון בשם המשיב 3: עו"ד נורית אלשטיין החלטה לתגובת העותרת תוך חמישה ימים מיום המצאת ההחלטה, וימי הפגרה בכלל זה. ניתנה היום, ז' באב תשנ"ח (30.7.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081110. O11	[ "בג\"ץ 8111/96" ]	6,592
42,725	ב בית המשפט העליון בג"ץ 8111/96 - ט' בג"ץ 922/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת: הסתדרות העובדים החדשה נגד המשיבים : 1. התעשיה האוירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ 3. בית הדין האזורי לעבודה 4. היועץ המשפטי לממשלה (בהתייצבות) בקשה להארכת מועד להגשת עמדת היועץ המשפטי לממשלה בשם המשיב 4: עו"ד נורית אלשטיין החלטה הבקשה להארכת מועד להגשת עמדת היועץ המשפטי לממשלה הוגשה לאחר שעבר המועד להגשתה. הגשת בקשות בדרך זו אינה מאפשרת חופש החלטה לבית המשפט. על כן, ככלל, אין מקום להזקק לבקשות מסוג זה. במקרה זה, כיוון שמדובר בסוגיה עקרונית בה נדרשה התייצבות היועץ המשפטי לממשלה, אני מקבלת את הבקשה. ניתנה היום, ו' בכסלו תשנ"ט (25.11.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081110. P15	[ "בג\"ץ 8111/96", "בג\"ץ 922/97" ]	6,593
44,254	ב בית המשפט העליון בג"ץ 8111/96 בג"צ 922/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין העותר : הסתדרות העובדים החדשה נגד המשיבים : 1. התעשיה האוירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ 3. בית הדין האזורי לעבודה 4. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי החלטה העתירה תידון לפני הרכב של שבעה הכולל את השופטים הבאים: המשנה לנשיא ש. לוין, השופט ת. אור, השופט א. מצא, השופט מ. חשין, השופט י. זמיר, השופטת ד. דורנר והשופט מ. אילן. ניתן היום ג בסיון תשנ"ט (18.5.99). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081110. B22	[ "בג\"ץ 8111/96" ]	6,594

13,932

ב בית המשפט העליון רע"א 2669/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. קליין יוסף 2. רשת שוקן בע"מ נגד המשיב : אמסלם שמעון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 30.3.97 בע"א 1145/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' גרוס, י' בן-שלמה, מ' רובינשטיין תאריך הישיבה: א' בכסלו התשנ"ח ( 30.11.97 ) בשם המערערים : עו"ד שלמה ליבליך בשם המשיב : עו"ד איתן ארז פסק-דין בהמלצתנו, חזר בו המבקש מבקשתו. הבקשה נדחית. ניתן היום, א' בכסלו התשנ"ח (30.11.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026690. A03 /דז/

[ "רע\"א 2669/97", "בע\"א 1145/95" ]

6,469

2,003

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. סואעד מוחמד 2. סואעד חסן 3. סואעד נג'דייה 4. סואעד פאטמה 5. סואעד חוכרי 6. סואעד כאמלה 7. סואעד מחמוד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ב בכסלו תשנ"ח (11.12.97) בשם העותרים : עו"ד ח. ג'בארין בשם המשיבים : עו"ד א. מנדל החלטה צו על תנאי כמבוקש. תשובה תוך 60 יום. ניתנה היום, י"ב בכסלו תשנ"ח (11.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. D07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. סואעד מוחמד 2. סואעד חסן 3. סואעד נג'דייה 4. סואעד פאטמה 5. סואעד חוכרי 6. סואעד כאמלה 7. סואעד מחמוד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין צ ו ע ל ת נ א י על יסוד עתירה זו שהובאה ביום 11.12.97 לפני בית משפט זה, במעמד הצדדים, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו על תנאי המכוון אל המשיבים והמורה להם להתייצב וליתן טעם: 1. מדוע לא מאפשרים המשיבים לעותרים לשאת את שם כפרם, חוסנייה, ככתובתם בתעודות הזהות שלהם; 2. מדוע לא רושמים המשיבים את שם כפרם של תושבי הכפר חוסנייה כמענם בתעודות הזהות שלהם. המשיבים יגישו תשובתם, אם רצונם בכך תוך 60 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית המשפט ולבעלי הדין ישירות. ניתן היום, י"ב בכסלו תשנ"ח (11.12.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי יט/

[ "בג\"ץ 3607/97" ]

6,472

6,613

בית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. סואעד מוחמד 2. סואעד חסן 3. סואעד נג'דייה 4. סואעד פאטמה 5. סואעד חוכרי 6. סואעד כאמלה 7. סואעד מחמוד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין בקשה למתן צו על תנאי החלטה לאור תגובת הפרקליטות מיום 29.9.97, מתבקשים העותרים להודיע לבית המשפט תוך 10 ימים אם עומדים הם על עתירתם. ניתנה היום, ד' בתשרי תשנ"ח (6.10.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. J02

[ "בג\"ץ 3607/97" ]

6,473

8,564

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' קדמי כב' השופט י' גולדברג העותרים : 1. סואעד מוחמד 2. סואעד חסן 3. סואעד נג'דייה 4. סואעד פאטמה 5. סואעד חוכרי 6. סואעד כאמלה 7. סואעד מחמוד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: יב' בחשון התשנ"ח ( 12.11.97 ) בשם העותרים : עו"ד חסן ג'בארין בשם המשיבים: עו"ד אסנת מנדל החלטה באת כוח המדינה מודיעה, שבנוסף לאמור בתגובה מטעם המדינה בדבר הנכונות לציין במען תושבי חוסנייה שהם תושבי כפר זה, המשיבים מבקשים לשקול אם ניתן במקום בתעודת הזיהוי בו מצויין "יישוב" לוותר על ציון יישוב קרוב, או לציין תחת זאת את שם המועצה האזורית. מבקשים דחיה של כשבועיים לצורך זה. הדיון נדחה כמבוקש, בהסכמת בא כוח העותרים, לעוד כחודש מהיום. ניתנה היום, יב' בחשון התשנ"ח (12.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97036070. E06

[ "בג\"ץ 3607/97" ]

6,474

9,710

ב בית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. סואעד מוחמד 2. סואעד חסן 3. סואעד נג'דייה 4. סואעד פאטמה 5. סואעד חוכרי 6. סואעד כאמלה 7. סואעד מחמוד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין בקשה למתן צו על תנאי החלטה ביום 6.10.97 ניתנה על-ידי החלטה בזו הלשון: "לאור תגובת הפרקליטות מיום 29.9.97, מתבקשים העותרים להודיע לבית המשפט תוך 10 ימים אם עומדים הם על עתירתם". ביום 28.10.97 וכנראה בטרם נתקבלה ההחלטה הנ"ל אצל העותרים נתקבלה בבית המשפט הודעה מטעם העותרים ובקשה לקביעת דיון. מההודעה עולה שב"כ העותרים סבור משום מה כי בית משפט זה הוציא צו על תנאי, דבר שלא עשה, וכן סבור הוא כנראה שראוי כי העותרים ימשיכו בעתירתם. לפיכך, מועבר התיק להרכב של שלושה והוא ייקבע לשמיעה בהקדם ככל האפשר. ב"כ העותרים מתבקש לשקול שנית אם עדיין עומד הוא על העתירה. ניתנה היום, יא' בתשרי תשנ"ח (12.10.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. J05

[ "בג\"ץ 3607/97" ]

6,475

12,589

בית המשפט העליון בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. סואעד מוחמד 2. סואעד חסן 3. סואעד נג'דייה 4. סואעד פאטמה 5. סואעד חוכרי 6. סואעד כאמלה 7. סואעד מחמוד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין בקשה למתן צו על תנאי החלטה לאור מכתבי התשובה של המשיבים לעותרים ולאור הודעת העותרים מיום 22.8.97 בה חוזרים הם על בקשתם לצו על תנאי, מתבקשים המשיבים להודיע לבית המשפט תוך 15 יום מיום קבלת החלטה זו, מה מונע מדיון בבקשת העותרים - בענין שמוש בשם הכפר "חוסנייה" בתגובתם - על ידי ועדת השמות אשר ליד משרד ראש המממשלה, בטרם תחליט ועדת ההגוי בדבר הכרה בכפר. ניתנה היום, כ"ה באב התשנ"ז (28.8.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. J03

[ "בג\"ץ 3607/97" ]

6,476

20,630

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. מוחמד סואעד 2. חסן סואעד 3. נג'דייה סואעד 4. פאטמה סואעד 5. חוכרי סואעד 6. כאמלה סואעד 7. מחמוד סואעד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין הודעת פרקליטות המדינה מיום 20.12.98 החלטה לתגובת העותרים תוך 15 יום. היום, ד' בטבת התשנ"ט (23.12.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G15

[ "בג\"ץ 3607/97" ]

6,477

32,080

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. מוחמד סואעד 2. חסן סואעד 3. נג'דייה סואעד 4. פאטמה סואעד 5. חוכרי סואעד 6. כאמלה סואעד 7. מחמוד סואעד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין הודעת העותרים מיום 9.12.98 החלטה לתגובת המשיבים תוך 7 ימים. היום, כ"ב בכסלו התשנ"ט (11.12.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G13

[ "בג\"ץ 3607/97" ]

6,478

32,686

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. מוחמד סואעד 2. חסן סואעד 3. נג'דייה סואעד 4. פאטמה סואעד 5. חוכרי סואעד 6. כאמלה סואעד 7. מחמוד סואעד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין הודעת פרקליטות המדינה מיום 1.12.98 החלטה מתבקשת תגובת העותרים, תוך 10 ימים, להודעה מטעם פרקליטות המדינה שמיום 1.12.98. היום, י"ג בכסלו התשנ"ט (2.12.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G11

[ "בג\"ץ 3607/97" ]

6,479

40,031

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. מוחמד סואעד 2. חסן סואעד 3. נג'דייה סואעד 4. פאטמה סואעד 5. חוכרי סואעד 6. כאמלה סואעד 7. מחמוד סואעד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ט בסיון תשנ"ח ( 23.6.98 ) בשם העותרים : עו"ד חסן ג'בארין בשם המשיבים : עו"ד אסנת מנדל החלטה באת כוח המשיבים הצהירה לפנינו כי משרד הפנים יגיש לוועדת החוקה, חוק ומשפט - עד ליום 15 ביולי 1998 - בקשה לאישור תיקון התוספת הראשונה לתקנות מרשם האוכלוסין (רישום מען), תשל"ד1974-, על דרך הכללת הכפר חוסנייה בטור א' לאותה תוספת. בקשה זו תלווה בבקשה כי הוועדה תדון בבקשה בהקדם ככל הניתן. אנו דוחים את המשך השמיעה למועד שייקבע. באי-כוח בעלי הדין יעדכנו את בית המשפט, עד ליום 31 באוגוסט 1998, על התקדמות ההליכים, ועל-פי מצב הדברים אותה עת יוחלט על דבר המשך ההליכים. ניתנת היום, כ"ט בסיון תשנ"ח (23.6.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G08

[ "בג\"ץ 3607/97" ]

6,480

40,171

בית המשפט העליון בג"ץ 3607/97 - ה' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. סואעד מוחמד 2. סואעד חסן 3. סואעד נג'דייה 4. סואעד פאטמה 5. סואעד חוכרי 6. סואעד כאמלה 7. סואעד מחמוד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין בקשה ל מתן פסק-דין החלטה לתגובת המשיבים תוך 10 ימים. היום, י"ז באלול תשנ"ח (8.9.98) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G09

[ "בג\"ץ 3607/97" ]

6,481

40,832

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3607/97 - ז' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. סואעד מוחמד 2. סואעד חסן 3. סואעד נג'דייה 4. סואעד פאטמה 5. סואעד חוכרי 6. סואעד כאמלה 7. סואעד מחמוד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין בקשה למתן פסק דין החלטה לעניין ההודעה שהוגשה ביום 29.10.98 מטעם פרקליטות המדינה: פרקליטות המדינה מתבקשת להודיע לבית-המשפט תוך 15 יום לאימתי נקבעה ישיבתה של ועדת החוקה, חוק ומשפט בה יידון נושא העתירה. היום, י"ב בחשון התשנ"ט (1.11.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G10

[ "בג\"ץ 3607/97" ]

6,482

51,488

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. מוחמד סואעד 2. חסן סואעד 3. נג'דייה סואעד 4. פאטמה סואעד 5. חוכרי סואעד 6. כאמלה סואעד 7. מחמוד סואעד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין הודעת העותרים מיום 2.5.99 החלטה המשיבים מתבקשים להגיב, תוך עשרה ימים, על בקשת העותרים לפסיקת הוצאות. היום, י"ט באייר התשנ"ט (5.5.99) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G19

[ "בג\"ץ 3607/97" ]

6,483

57,735

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. מוחמד סואעד 2. חסן סואעד 3. נג'דייה סואעד 4. פאטמה סואעד 5. חוכרי סואעד 6. כאמלה סואעד 7. מחמוד סואעד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין עתירה למתן צו על-תנאי פסק-דין לבקשת העותרים ובהסכמת המשיבים אנו מחליטים למחוק את העתירה. המשיבים ישלמו לעותרים שכר טרחת עורך-דין בסך 7,500 ש"ח. היום, ד' בסיוון התשנ"ט (19.5.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G20

[ "בג\"ץ 3607/97" ]

6,484

60,278

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3607/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. מוחמד סואעד 2. חסן סואעד 3. נג'דייה סואעד 4. פאטמה סואעד 5. חוכרי סואעד 6. כאמלה סואעד 7. מחמוד סואעד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין הודעת פרקליטות המדינה מיום 31.3.99 החלטה לתגובת בא-כוח העותרים תוך 20 יום. היום, כ"ב בניסן התשנ"ט (8.4.99) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G18

[ "בג\"ץ 3607/97" ]

6,485

66,189

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3607/97 - ח' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. מוחמד סואעד 2. חסן סואעד 3. נג'דייה סואעד 4. פאטמה סואעד 5. חוכרי סואעד 6. כאמלה סואעד 7. מחמוד סואעד נגד המשיבים : 1. משרד הפנים 2. מנהל מרשם האוכלוסין הודעת העותרים מיום 7.2.99 החלטה לתגובת המדינה תוך 10 ימים. היום, ב' באדר התשנ"ט (18.2.99) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036070. G17

[ "בג\"ץ 3607/97" ]

6,486

1,918

ב בית המשפט העליון ע"א 3026/94 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : רוית ויליגר נגד המשיב : צבי ויליגר בקשה למחיקת ערעור בשם המערערת: עו"ד נתי חלפין החלטה מתוקנת בהסכמה, נמחק הערעור ללא צו להוצאות. ניתנה היום, י"ד בתשרי תשנ"ח (15.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94030260. O04

[ "ע\"א 3026/94" ]

6,487

13,595

ב בית המשפט העליון ע"א 3026/94 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : רוית ויליגר נגד המשיב : צבי ויליגר בקשה למחיקת ערעור בשם המערערת: עו"ד נתי חלפין החלטה בהסכמה, נמחק הערעור ללא צו להוצאות. ניתנה היום, נמחק הערעור ללא צו להוצאות. אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94030260. O03

[ "ע\"א 3026/94" ]

6,488

17,994

ב בית המשפט העליון ע"א 3026/94 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : רוית ויליגר נגד המשיב : צבי ויליגר סיכומים בכתב בשם המערערת: עו"ד פסח קניר החלטה סיכומי המערערת בתיק זה הוגשו ביום 19.6.96. סיכומי המשיב לא הוגשו עד עתה. בא-כוח המשיב מתבקש ליתן טעם תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה מדוע לא יועבר הערעור לדיון בפני הרכב על יסוד תקנות 448(ג) ו450- (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. העדר תגובה יביא להעברת התיק כאמור ללא צורך בהחלטה נוספת. ניתנה היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94030260. O02

[ "ע\"א 3026/94" ]

6,489

1,919

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2138 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : זליג דגן נגד המשיב : קצין התגמולים בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד גליק יונתן החלטה ההליך אותו הגיש המבקש איננו פטור מערבון. המבקש רשאי, כמובן, להגיש בקשה לפי תקנות 429 או 432 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתנה היום, ז' בניסן תשנ"ז (14.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021380. Q01

[ "רע\"א 97" ]

6,490

10,807

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 97 / 2138 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש: זליג דגן נגד המשיב : קצין התגמולים בקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד יונתן גליק בשם המשיב: עו"ד עשירה ראובני החלטה מפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום עולה, כי אשת המבקש עובדת בחנות הירקות של המשפחה (עמ' 5). הבקשה שבפני שותקת בענין השתכרות האשה. בנסיבות אלה, ועל יסוד החומר שבפני, אני מחליטה להפחית מסכום הערבון שנקבע ולהעמידו על סך 4,000 ש"ח. הערבון יופקד תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ו באייר התשנ"ז (2.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021380. Q03

[ "רע\"א 97" ]

6,491

12,952

ב בית המשפט העליון רע"א 2138/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקש : זליג דגן נגד המשיב : קצין התגמולים בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתיק ע"א 1894/95 מיום 16.2.97 שניתן על ידי כבוד השופטים א' אבן ארי, ד' בר-אופיר, נ' ישעיה בשם המבקש: עו"ד יונתן גליק בשם המשיב: נעמי שטראוס החלטה קראתי את הבקשה לרשות לערער ואת התשובה, ונחה דעתי שאין מתעוררת במקרה זה שאלה משפטית, המצדיקה שתינתן בעטייה רשות לערער. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ג באלול תשנ"ז (25.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021380. B06 /שב

[ "רע\"א 2138/97", "ע\"א 1894/95" ]

6,492

16,330

בית המשפט העליון רע"א 2138/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : זליג דגן נגד המשיב : קצין התגמולים בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתיק ע"א 1894/95 מיום 16.2.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: א. אבן ארי, ד. בר-אופיר, נ. ישעיה בשם המבקש: עו"ד יונתן גליק החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, י"א באב התשנ"ז (14.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "רע\"א 2138/97", "ע\"א 1894/95" ]

6,493

18,069

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2138 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : זליג דגן נגד המשיב : קצין התגמולים בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד גליק יונתן החלטה לתגובת המשיב אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ח באייר תשנ"ז (25.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021380. Q02

[ "רע\"א 97" ]

6,494

1,923

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 593 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : לוי חיים נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל בשם המבקש: עו"ד רפאל לוי אבשלום החלטה לתגובת המשיבה בתוך שבעה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, י' בסיון התשנ"ז (15.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005930. A04 /דז/

[ "רע\"פ 97" ]

6,496

2,103

בית המשפט העליון בירושלים רע"פ 97 / 593 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש: לוי חיים נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור ובקשת עיכוב ביצוע פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"פ 1782/96 שניתן ביום 8.1.97 על ידי כבוד השופטים: אופיר, בר אופיר, אחיטוב בשם המבקש: עו"ד לוי אבשלום בשם המשיבה: עו"ד אתי כהנא החלטה להרכב של שלשה. להקדיש לדיון 15 דקות. ניתן היום ד באדר א' תשנ"ז (11.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005930. B02

[ "רע\"פ 97" ]

6,497

5,925

ב בית המשפט העליון רע"פ 97 593 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: לוי חיים נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 8.1.97, בע"פ 1782/96 שניתן על ידי כבוד השופטים: ד. בר-אופיר, ב. אופיר, ה. אחיטוב תאריך הישיבה: ז' באייר התשנ"ז ( 14.05.97 ) בשם המבקש: עו"ד רפאל לוי אבשלום בשם המשיב ה: עו"ד נעמי גרנות פסק-דין המבקש הועמד לדין בגין איומים, וזאת בשל איומים שאיים על אשתו באומרו לה "שיחתוך אותה לחתיכות ויגזור אותה לגזרים וזה יהיה הגט שלה". בית משפט השלום הטיל עליו ששה חודשי מאסר בפועל, וכן הפעיל במצטבר מאסר על תנאי בן שלושה חודשים. כן הוטל עליו מאסר על תנאי בן תשעה חודשים. בית המשפט המחוזי ביטל את הפעלת התנאי בן שלושת החודשים. שאר חלקי גזר הדין נשארו בעינם. מכאן בקשת רשות הערעור בבית משפט זה. נטען בפנינו כי בני הזוג עומדים לחזור לחיים משותפים. הוגש לנו תצהיר של אשת המבקש המבקשת שלא להטיל על בעלה עונש מאסר. לאחר שעיינו בחומר שבפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים, נחה דעתנו כי העניין אינו מעורר כל בעיה משפטית המצדיקה ערעור שני. כדי להפיס את דעת המבקש נוסיף, כי גם לגוף העניין העונש שהוטל עליו נראה לנו הולם. בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש יחל בריצוי עונשו ביום ה', 12.6.97. ביום זה יתייצב המבקש עד השעה 12:00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ניתן היום, ז' באייר התשנ"ז (14.5.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005930. A03 /דז/

[ "רע\"פ 97" ]

6,498

9,470

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 593 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : לוי חיים נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל בשם המבקש: עו"ד רפאל לוי אבשלום בשם המשיבה: עו"ד נעמי גרנות החלטה בקשה לדחיית מועד ביצועו של עונש מאסר שנגזר על המבקש. המבקש נדון בבית משפט השלום ברחובות למאסר בפועל לתקופה של ששה חודשים ולמאסר על תנאי לתקופה של תשעה חודשים. ערעורו על ההחלטה, כי ירצה את עונשו במאסר בפועל, ולא בעבודות שרות, נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בקשת רשות הערעור שהגיש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 14.5.97. בפסק דיננו הורינו , כי המבקש יחל בריצוי עונשו ביום 12.6.97. ביום 5.6.97 הגיש בא-כוחו של המבקש "בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל לשלושים יום". בבקשה, שלא נתמכה בתצהיר, נכתב, כי בתו של המבקש עומדת להינשא בחודש יוני וכי המבקש זקוק לזמן כדי לפנות את ביתו ולהסדיר רכישת מקום חילופי. הטיפול בבקשה זו, שהוגשה, כאמור לעיל, שלושה שבועות לאחר מתן החלטתו של בית משפט זה בלא שיתלווה לה תצהיר המאמת את האמור בה, לא הסתיים עד למועד תחילת ריצוי המאסר, ולפיכך איני רואה מקום להידרש לבקשה כעת. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ו בסיון התשנ"ז (1.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005930. A05 /דז/

[ "רע\"פ 97" ]

6,499

57,770

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7369/95 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר ות : 1. ד.ז רדיו חיפה בע"מ 2. רדיוס שידורים בע"מ נגד המשיבים : 1. שרת התקשורת והאומנויות 2. שר החינוך 3. שר הדתות 4. הרשות השניה לטלויזיה ורדיו 5. רשות השידור 6. גלי הדרום בע"מ דיון מקדמי בעתירה החלטה עתירה זאת הוגשה לקראת סוף שנת 1995. לאחר התדיינות נתבקשו העותרות, בהחלטה של בית המשפט מיום 2.2.97, להודיע לבית המשפט אם הן עומדות על קיום דיון בעתירה, או שהן מוכנות למחוק את העתירה, בלי לפגוע בזכותן להגיש עתירה חדשה, אם יראו צורך בכך. ביום 6.3.97 הודיעו העותרות לבית המשפט כי הן מבקשות להותיר את העתירה על כנה, אך לדחות את המשך הדיון בעתירה. לאור הודעת העותרות החליט בית המשפט ביום 20.3.97 לדחות את מועד הדיון בעתירה עד לאחר שתתקבל בקשה מטעם אחד הצדדים לקבוע מועד לדיון. מאז ועד היום לא נתקבלה בבית המשפט הודעת המבקשת לקבוע מועד להמשך הדיון. לאור האמור מתבקשות העותרות להודיע לבית המשפט אם הן מוכנות למחוק את העתירה, בלי לפגוע בזכותן להגיש עתירה חדשה, אם יראו צורך בכך. העותרות מתבקשות להגיש את ההודעה תוך 30 יום. ניתנה היום, י' באלול תשנ"ט (22.8.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95073690. I04

[ "בג\"ץ 7369/95" ]

6,503

64,828

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7369/95 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. ד.ז רדיו חיפה בע"מ 2. רדיוס שידורים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התקשורת והאומנויות, 2. שר החינוך 3. שר הדתות 4. הרשות השניה לטלויזיה ורדיו 5. רשות השידור 6. גלי הדרום בע"מ דיון מקדמי בעתירה החלטה בעקבות ההודעה מאת ב"כ העותרות מיום 6.9.99, העתירה נמחקת, בלי לפגוע בזכותן של העותרות להגיש עתירה חדשה, אם יהא צורך בכך. ניתנה היום, כ"ז באלול תשנ"ט (8.9.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95073690. I05

[ "בג\"ץ 7369/95" ]

6,504

1,927

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 8344/96 רע"א 8391/96 רע"א 8392/96 רע"א 8268/96 רע"א 8377/96 רע"א 8598/96 רע"א 8336/96 רע"א 8332/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המבקשת ברע"א 8344/96: דיסקונט חיתום וקידום בע"מ המבקשים ברע"א 8391/96: 1. עזרא רייכרט 2. בתיה רייכרט-כהן 3. שריג רייכרט המבקשים ברע"א 8392/96: 1. גלילה רייכרט 2. רביב רייכרט המבקש ברע"א 8268/96: דן רייכרט המבקשת ברע"א 8377/96: רסולי ושות', רו"ח המבקש ברע"א 8598/96: משה הרפז, רו"ח המבקש ברע"א 8336/96: יעקב הוד המבקש ברע"א 8332/96: משה שמש נ ג ד המשיב ברע"א 8344/96, 8268/96, 8391/96, 8392/96,8336/96, 8598/96, 8372/96: משה שמש המשיבים ברע"א 8332/96: 1. עזרא רייכרט 2. גלילה רייכרט 3. שריג רייכרט 4. דן רייכרט 5. רביב רייכרט 6. בתיה רייכרט-כהן 7. דן שבק 8. יעקב הוד 9. דיסקונט-חיתום וקידום עסקים בע"מ 10.רסולי ושות' 11. סעד רסולי, רו"ח 12. טוביה גלברד, רו"ח 13. משה הרפז, רו"ח 14. מנשה כהן בקשות רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.10.96 בת.א. 1134/95 המר' 8913/95 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז תאריך הישיבה: י"א בתמוז תשנ"ז (16.7.97) בשם המבקשת ברע"א 8344/96: עו"ד נ. כהן, י. בלזם בשם המבקשים ברע"א 8391/96: עו"ד צ. פרץ בשם המבקשים ברע"א 8392/96: עו"ד ה. ישעיהו בשם המבקש ברע"א 8268/96: עו"ד צ. מליסדורף בשם המבקשת ברע"א 8377/96: עו"ד מ. ויצמן בשם המבקש ברע"א 8598/96: ע"ד מ. ארד בשם המבקש ברע"א 8336/96: עו"ד א. צוק, עו"ד ר. רענן בשם המשיב לבקשות ר"ע הנ"ל והמבקש ברע"א 8332/96: עו"ד ר. ד. נתן עו"ד ש. אדלר עו"ד ת. אברהמי עו"ד בן שלום ה ח ל ט ה 1. תשובת המשיב בבקשות השונות תוגש תוך 45 יום מהיום. המבקשים ישיבו לבקשת רשות הערעור 8332/96 תוך אותו מועד. 2. בהסכמת ב"כ הצדדים תידונה הבקשות כאילו ניתנה רשות ערעור עליהן והן תידונה כערעור. 3. הבקשות והתגובות תחשבנה כסיכומי הצדדים וכל הצדדים רשאים להשלים טיעון תוך 45 יום מהיום. 4. הדיון בכל התיקים יאוחד. ביחס לבר"ע 8344/96 לעניין עיכוב ביצוע הדיון בבית המשפט המחוזי ועיכוב הגשת כתב הגנה עד 30 יום לפני קדם המשפט ועיכוב גילוי המסמכים, מחליטים אנו כדלקמן: (1) ההליך בבית המשפט המחוזי לא יעוכב. (2) כתב הגנה יוגש עד ל30- יום לפני המועד שייקבע לקדם משפט. (3) צו גילוי המסמכים יעוכב עד לאחר ישיבת קדם המשפט בה תוכל להידון שאלת גילוי המסמכים לאור בקשות מתאימות שתוגשנה, אם תוגשנה, לבית המשפט המחוזי ועד להכרעת בית המשפט המחוזי בשאלות אלה. (4) אם המבקש בתיק 8344/86 ימצא לנכון להגיש הודעת צד שלישי, הרי לאור הנסיבות, אנו ממליצים ליתן אורכה למטרה זו למשיב לפי שיקול דעת בית המשפט. ניתנה היום, י"א בתמוז תשנ"ז (16.7.97). נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. J03

[ "רע\"א 8344/96", "רע\"א 8391/96", "רע\"א 8392/96", "רע\"א 8268/96", "רע\"א 8377/96", "רע\"א 8598/96", "רע\"א 8336/96", "רע\"א 8332/96" ]

6,507

4,998

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 8344 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקש : דיסקונט חיתום וקידום בע"מ נגד המשיבים : 1. משה שמש 2. עזרא רייכרט - משיב פורמלי 3. גלילה רייכרט - משיבה פורמלית 4. שריג רייכרט - משיב פורמלי 5. דן רייכרט - משיב פורמלי 6. רביב רייכרט - משיב פורמלי 7. בתיה רייכרט כהן- משיב פורמלי 8. דן שבק - משיב פורמלי 9. יעקב הוד - משיב פורמלי 10. רסולי ושות', רו"ח- משיב פורמלי 11. סעד רסולי, רו"ח - משיב פורמלי 12. טוביה גלברד, רו"ח - משיב פורמלי 13. משה הרפז, רו"ח 14. מנשה כהן בקשה להארכת מועד להגשת תגובה ב"כ המבקש: עו"ד ר. בן נתן; עו"ד ש. אדלר החלטה כמבוקש. ניתנה היום א' באייר תשנ"ז (8.5.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. J04

[ "רע\"א 96" ]

6,508

5,882

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 8344 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת : דיסקונט חיתום וקידום בע"מ ע"י ב"כ עו"ד נ. כהן נגד המשיבים : 1. משה שמש 2. עזרא רייכרט - משיב פורמלי 3. גלילה רייכרט - משיבה פורמלית 4. שריג רייכרט - משיב פורמלי 5. דן רייכרט - משיב פורמלי 6. רביב רייכרט - משיב פורמלי 7. בתיה רייכרט כהן- משיב פורמלי 8. דן שבק - משיב פורמלי 9. יעקב הוד - משיב פורמלי 10. רסולי ושות', רו"ח- משיב פורמלי 11. סעד רסולי, רו"ח - משיב פורמלי 12. טוביה גלברד, רו"ח - משיב פורמלי 13. משה הרפז, רו"ח 14. מנשה כהן בקשה דחופה לעיכוב זמני של מועד למתן תגובה החלטה ביום 14.5.97 ניתנה על ידי החלטה לפיה תינתן ארכה של 30 יום מיום קבלת ההחלטה להגשת תגובה מטעם המשיב (המבקש בקשה שלפנינו, להלן: "דיסקונט-חיתום"). כמו כן, נקבע כי בבקשה לאיחוד התיקים שהגיש דיסקונט-חיתום (הכוונה לבקשות רשות הערעור הבאות: רע"א 8391/96, רע"א 8392/96, רע"א 8268/96, רע"א 8336/96, רע"א 8344/96, רע"א 8377/96, רע"א 8598/96, רע"א 8598/96, רע"א 80/97 ורע"א 8332/96, להלן: "התיקים"), יחליט ההרכב בפניו יקבעו התיקים לשמיעה. אין אני מוצאת לנכון לשנות החלטתי הנזכרת. אם התגובה אחידה בכל התיקים, אין קושי להמציאה במספר העתקים כמספר התיקים הטעונים תגובה. התיקים יועברו לשמיעה בפני הרכב ביום 16.7.97. ניתנה היום, כ"ה באייר תשנ"ז (1.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. J06

[ "רע\"א 96", "רע\"א 8391/96", "רע\"א 8392/96", "רע\"א 8268/96", "רע\"א 8336/96", "רע\"א 8344/96", "רע\"א 8377/96", "רע\"א 8598/96", "רע\"א 80/97" ]

6,509

7,803

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 8344 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת : דיסקונט חיתום וקידום בע"מ ע"י ב"כ עו"ד נ. כהן ועו"ד י. ברזם נגד המשיבים : 1. משה שמש 2. עזרא רייכרט - משיב פורמלי 3. גלילה רייכרט - משיבה פורמלית 4. שריג רייכרט - משיב פורמלי 5. דן רייכרט - משיב פורמלי 6. רביב רייכרט - משיב פורמלי 7. בתיה רייכרט כהן- משיב פורמלי 8. דן שבק - משיב פורמלי 9. יעקב הוד - משיב פורמלי 10. רסולי ושות', רו"ח- משיב פורמלי 11. סעד רסולי, רו"ח - משיב פורמלי 12. טוביה גלברד, רו"ח - משיב פורמלי 13. משה הרפז, רו"ח - משיב פורמלי 14. מנשה כהן - משיב פורמלי בקשה למתן רשות תשובה במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.10.96 בתיק המ' (ת"א 16830/96) שניתנה על ידי כבוד השופטת ר. שטרנברג-אליעז החלטה כמבוקש, עד ה8.7.97-. ניתנה היום, כ"ה בסיוון תשנ"ז (30.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. J07

[ "רע\"א 96", "ת\"א 16830/96" ]

6,510

8,304

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 8344/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המבקשת : דיסקונט חיתום וקידום בע"מ נגד המשיב: 1. משה שמש משיבים פורמליים: 2. עזרא רייכרט - משיב פורמלי 3. גלילה רייכרט - משיבה פורמלית 4. שריג רייכרט - משיב פורמלי 5. דן רייכרט - משיב פורמלי 6. רביב רייכרט - משיב פורמלי 7. בתיה רייכרט כהן- משיב פורמלי 8. דן שבק - משיב פורמלי 9. יעקב הוד - משיב פורמלי 10. רסולי ושות', רו"ח- משיב פורמלי 11. סעד רסולי, רו"ח - משיב פורמלי 12. טוביה גלברד, רו"ח - משיב פורמלי 13. משה הרפז, רו"ח 14. מנשה כהן בקשת הבהרה מטעם המשיב החלטה 1. בישיבה שתתקיים ביום 16.7.97 אליה הוזמנו כל הצדדים שהגישו בקשות רשות ערעור ושבחלקם טרם הוגשה תגובה לבקשות, יתקיים דיון מקדמי בלבד. לא תשמענה טענות לגופו של עניין. הישיבה תוקדם להסדר נושאים דיונים כגון האפשרות לדון בבקשות כבערעורים, סדר הגשת טיעונים בכתב שיחשבו סיכומים, הכרעה בבקשות על פי הטענות בכתב, וריכוז הטיעון שמכנהו משותף על ידי אחד מקבוצת בעלי אותם אינטרסים, וכיוצא באלה. 2. הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי תידון באותה ישיבה. 3. יש להעביר החלטה זו לכל הצדדים. ניתנה היום ט' בתמוז תשנ"ז (14.7.97). נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. J10

[ "רע\"א 8344/96" ]

6,511

10,057

בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 8344 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת : דיסקונט חיתום וקידום עסקים בע"מ נגד המשיבים : 1. משה שמש 2. עזרא רייכרט - משיב פורמלי 3. גלילה רייכרט - משיבה פורמלית 4. שריג רייכרט - משיב פורמלי 5. דן רייכרט - משיב פורמלי 6. רביב רייכרט - משיב פורמלי 7. בתיה רייכרט כהן- משיב פורמלי 8. דן שבק - משיב פורמלי 9. יעקב הוד - משיב פורמלי 10. רסולי ושות', רו"ח- משיב פורמלי 11. סעד רסולי, רו"ח - משיב פורמלי 12. טוביה גלברד, רו"ח - משיב פורמלי 13. משה הרפז, רו"ח 14. מנשה כהן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.10.96 בתיק המ' (ת"א) 16830/96 ש ניתנה על ידי כבוד השופטת ר. שטרנברג-אליעז ובקשה לעיכוב ביצוע חלקי של ההחלטה ב"כ המבקשת: עו"ד נ. כהן; עו"ד י. ברזם החלטה 1. הוחלט שהבקשה לעיכוב ביצוע ובקשת רשות הערעור מצריכות תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשות הנ"ל תוך 21 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. ניתן בזה צו זמני לעיכוב ביצוע כמבוקש, עד להחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע. 4. התשובות תוגשנה במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. על נוסח התשובה לבקשת רשות הערעור יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 6. בתשובה לבקשת רשות הערעור תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, יד' באדר ב' תשנ"ז (23.3.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי חז834496/ 96083440. J02

[ "רע\"א 96" ]

6,512

13,646

בית המשפט העליון רע"א 8344/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקשת : דיסקונט חיתום וקידום עסקים בע"מ נגד המשיבים : 1. משה שמש 2. עזרא רייכרט 3. גלילה רייכרט 4. שריג רייכרט 5. דן רייכרט 6. רביב רייכרט 7. בתיה רייכרט כהן 8. דן שבק 9. יעקב הוד 10. רסולי ושות', רו"ח 11. סעד רסולי, רו"ח 12. טוביה גלברד, רו"ח 13. משה הרפז, רו"ח 14. מנשה כהן בקשה להחשת דיון החלטה לתגובת המשיבים לבקשה, תוך 7 ימים מעת ההמצאה (וימי הפגרה בכלל). ניתנה היום, י"א באב התשנ"ז (14.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. A12

[ "רע\"א 8344/96" ]

6,513

15,195

בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 8344 רע"א 8336/96 רעא" 8377/96 רע"א 8392/96 רע"א 8598/96 רע"א 8268/96 רע"א 8332/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשת ברע"א 8344/96: דיסקונט חיתום וקידום בע"מ המבקש ברע"א 8336/96: יעקב הוד המבקשים ברע"א 8377/96: רסולי ושות' ואח' המבקשים ברע"א 8392/96: גלילה רייכרט ואח' המבקש ברע"א 8598/96: משה הרפז, רו"ח המבקש ברע"א 8268/96: דן רייכרט המבקש ברע"א 8332/96: משה שמש נגד המשיבים ברע"א 8344/96, 8336/96, 8377/96, 8392/96, 8598/96, 8268/96: משה שמש ואח' המשיב ברע"א 8332/96: עזרא רייכרט ואח' בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 15.10.96 בת.א. 1134/95 המ' 8913/95 שניתנה על ידי כבוד השופטת שטרנברג אליעז בשם המבקשת ברע"א 8344/96: עו"ד ניר כהן, עו"ד יעל ברזם בשם המבקש ברע"א 8336/96: עו"ד אריה צוק בשם המבקשים ברע"א 8377/96: עו"ד זאב ליאונד, עו"ד גבע באומר בשם המבקשים ברע"א 8392/96: עו"ד עדי נורדמן בשם המבקש ברע"א 8598/96: עו"ד אמנון גולדנברג בשם המבקש ברע"א 8268/96: עו"ד צפרירה מליסדורף, עו"ד רם נועם בשם המבקש ברע"א 8332/96: עו"ד ש. אדלר, עו"ד אורי רוזנברג ה ח ל ט ה 1. לצערי הגיעו אלי בקשות אלו לטיפול באיחור זמן. 2. השופטת המלומדת אישרה את התובענה הייצוגית על תנאי שיתמלאו תנאים מסויימים במועדים אשר קבעה. הפרקליטים מתבקשים להודיע תוך 10 ימים אם התנאים האמורים התמלאו ואם ניתנו על ידי השופטת המלומדת החלטות נוספות; אם כן, יואילו נא הפרקליטים לצרף תדפיסים של אותן החלטות. 3. הטפול בבקשות אלו ימשך לאחר קבלת תגובות הפרקליטים להחלטה זו. ניתן היום כה באדר א' תשנ"ז (4.3.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. B01

[ "רע\"א 96", "רע\"א 8336/96", "רע\"א 8392/96", "רע\"א 8598/96", "רע\"א 8268/96", "רע\"א 8332/96" ]

6,514

30,701

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 8344/96 רע"א 8598/96 רע"א 8392/96 רע"א 8268/96 רע"א 8377/96 רע"א 8391/96 רע"א 8336/96 רע"א 8332/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בקש : משה שמש, (המשיב בכל הבקשות ע"י ב"כ עו"ד בן נתן ועו"ד אדלר למתן רשות ערעור למעט 8332/96) נגד המשי בה 1: ד יסקונט חיתום וקידום בע"מ (המבקשת ברע"א 8344/96 המשיב 2: משה הרפז, רו"ח (המבקש ברע"א 8598/96) המשיבים הפורמליים : 1. עזרא רייכרט 2. גלילה רייכרט 3. שריג רייכרט 4. דן רייכרט 5. רביב רייכרט 6. בתיה רייכרט כהן 7. דן שבק 8. יעקב הוד 9. רסולי ושות', רו"ח 10. סעד רסולי, רו"ח 11. טוביה גלברד, רו"ח 13. מנשה כהן בקשה למתן רשות להגשת תשובה לתגובת המשיבה 1 לסיכומי המבקש החלטה הבקשה נדחית. ניתנה היום, "ב באדר תשנ"ח (10.3.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. J14

[ "רע\"א 8344/96", "רע\"א 8598/96", "רע\"א 8392/96", "רע\"א 8268/96", "רע\"א 8377/96", "רע\"א 8391/96", "רע\"א 8336/96", "רע\"א 8332/96" ]

6,515

30,758

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 8344/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת: דיסקונט חיתום וקידום בע"מ נגד המשיב : משה שמש משיבים פורמליים: 1. עזרא רייכרט 2. גלילה רייכרט 3. שריג רייכרט 4. דן רייכרט 5. רביב רייכרט 6. בתיה רייכרט-כהן 7. דן שבק 8. יעקב הוד 9. רסולי ושות', רו"ח 10. סעד רסולי, רו"ח 11. טוביה גלברד, רו"ח 12. משה הרפז, רו"ח 13. מנשה כהן בקשה להגשת תגובה החלטה כמבוקש. תוך 30 יום. ניתנה היום, י"ג בטבת תשנ"ח (11.1.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. J13

[ "רע\"א 8344/96" ]

6,516

46,455

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 8344/96 8391/96 8392/96 8268/96 8377/96 8598/96 8336/96 8332/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המבקש (המשיב ברע"א 8344/96 8391/96 8392/96 8268/96 8377/96 8598/96 8336/96 8332/96): משה שמש נ ג ד (המבקשים ברע"א 8391/96): 1. עזרא רייכרט 2. שריג רייכרט 3. בתיה רייכרט-כהן המבקשים ברע"א 8392/96): 4. גלילה רייכרט 5. רביב ריכרט (המבקש ברע"א 8268/96): 6. דן רייכרט (המבקשים ברע"א 8336/96): 7. דן שבק 8. יעקב חוד (המבקשת ברע"א 8334/96): 9. דיסקונט ישראל שוקי הון והשקעות בע"מ (המבקשים ברע"א 8377/96): 10. רסולי ושות', רו"ח 11. סער רסולי, רו"ח 12. טוביה גלברד, רו"ח (המבקש ברע"א 8598/96): 13. משה הרפז, רו"ח המשיבים: 14. מנשה כהן 15. רייכרט תעשיות בע"מ (בפירוק) בקשה - בהסכמה חלקית - לעיכוב הליכים החלטה ההליכים בתיקים הסתיימו למעט מתן פסק-דין בו. הבקשה איננה נוקבת בזמן. אין מקום לעכב את מתן פסק-הדין ללא הגבלת זמן. המבקשים מתבקשים להודיע תוך 5 ימים על מועד יעד, שאם עדיו לא יושג הסדר, ינתן פסק-דין. ניתנה היום, כ"ב בתמוז תשנ"ט (6.7.99). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. J11

[ "רע\"א 8344/96" ]

6,517

62,733

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 8344/96 8391/96 8392/96 8268/96 8377/96 8598/96 8336/96 8332/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המבקש (המשיב ברע"א 8344/96 8391/96 8392/96 8268/96 8377/96 8598/96 8336/96 8332/96): משה שמש נ ג ד (המבקשים ברע"א 8391/96): 1. עזרא רייכרט 2. שריג רייכרט 3. בתיה רייכרט-כהן המבקשים ברע"א 8392/96): 4. גלילה רייכרט 5. רביב ריכרט (המבקש ברע"א 8268/96): 6. דן רייכרט (המבקשים ברע"א 8336/96): 7. דן שבק 8. יעקב חוד (המבקשת ברע"א 8334/96): 9. דיסקונט ישראל שוקי הון והשקעות בע"מ (המבקשים ברע"א 8377/96): 10. רסולי ושות', רו"ח 11. סער רסולי, רו"ח 12. טוביה גלברד, רו"ח (המבקש ברע"א 8598/96): 13. משה הרפז, רו"ח המשיבים: 14. מנשה כהן 15. רייכרט תעשיות בע"מ (בפירוק) בקשה לעיכוב הליכים החלטה רשמנו בפנינו. המזכירות תביא את התיק לראש הרכב ב2.10.99- או כשתקבל הודעה לפי המוקדם. ניתנה היום, כ"ט בתמוז תשנ"ט (13.7.99). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. J08

[ "רע\"א 8344/96" ]

6,518

74,556

ב בית המשפט העליון רע"א 8344/96 רע"א 8391/96 רע"א 8392/96 רע"א 8268/96 רע"א 8377/96 רע"א 8598/96 רע"א 8336/96 רע"א 8332/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש (המשיב ברע"א 8344/96, 8391/96, 8392/96, 8268/96 8377/96, 8598/96, 8336/96 ו8332/96-) : משה שמש נגד המבקשים ברע"א 8391/96: 1. עזרא רייכרט 2. שריג רייכרט 3. בתיה רייכרט-כהן המבקשים ברע"א 8392/96: 1. גלילה רייכרט 2. רביב רייכרט המבקש ברע"א 8268/96: דן רייכרט המבקשים ברע"א 8336/96: 1. דן שבק 2. יעקב הוד המבקשת ברע"א 8334/96: דיסקונט ישראל שוקי הון והשקעות בע"מ המבקשים ברע"א 8377/96: 1. רסולי ושות', רו"ח 2. סער רסולי, רו"ח 3. טוביה גלברד, רו"ח המבקש ברע"א 8598/96: משה הרפז, רו"ח המשיבים: 1. מנשה כהן 2. רייכרט תעשיות בע"מ (בפירוק) החלטה ביום 28.12.1999 וביום 17.4.2000 הוגשו לבית משפט זה הודעות ולפיהן הובאו לאישור בפני בית המשפט המחוזי מספר הסדרי פשרה בין חלק מן הצדדים להליך. נוכח הודעות אלו, ימציאו הצדדים לבית משפט זה, תוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה, הודעה אודות מצב הדיון וההחלטות בפני הערכאה הראשונה, לרבות גורלן של הצעות הפשרה השונות. ניתנה היום, ג' באייר התש"ס (8.5.2000). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. A16 /דז/

[ "רע\"א 8344/96", "רע\"א 8391/96", "רע\"א 8392/96", "רע\"א 8268/96", "רע\"א 8377/96", "רע\"א 8598/96", "רע\"א 8336/96", "רע\"א 8332/96" ]

6,519

118,520

ב בית המשפט העליון רע"א 8344/96 - ו' רע"א 8391/96 רע"א 8392/96 רע"א 8268/96 רע"א 8377/96 רע"א 8598/96 רע"א 8336/96 רע"א 8332/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש ברע"א 8332/96 : משה שמש נגד המבקשים ברע"א 8391/96 : 1. עזרא רייכרט 2. שריג רייכרט 3. בתיה כהן-רייכט המבקשים ברע"א 8392/96: 4. גלילה רייכרט 5. רביב רייכרט המבקש ברע"א 8268/96: 6. דן רייכרט המבקש ברע"א 8336/96: 7. יעקב הוד המבקשת ברע"א 8344/96: 8. דיסקונט ישראל שוקי הון והשקעות בע"מ המבקשים ברע"א 8377/96: 9. רסולי ושות', רו"ח 10. סעד רסולי, רו"ח 11. טוביה גלברד, רו"ח המבקש ברע"א 8598/96: 12. משה הרפז, רו"ח המשיבים בבקשות רשות 13. דן שבק הערעור שלעיל: 14. מנשה כהן בקשה (בהסכמה) לדחיית מועד ה דיון מטעם המבקש ברע"א 8332/96 בשם המבקש ברע"א 8332/96: עו"ד רמי בן נתן החלטה כמבוקש. ניתנה היום, י"ט בטבת התשס"א (14.1.2001). ה נ ש י א העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96083440. A17 /דז/

[ "רע\"א 8344/96", "רע\"א 8391/96", "רע\"א 8392/96", "רע\"א 8268/96", "רע\"א 8377/96", "רע\"א 8598/96", "רע\"א 8336/96", "רע\"א 8332/96" ]

6,520

1,928

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 4912 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקש : ודיסלב בן מליך רחמימוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למינוי סנגור בשם המבקש: בעצמו החלטה החלטתי מיום 5.12.96 נמסרה במזכירות בית הסוהר איילון בתאריך 10.12.96. עד היום לא הודיע המבקש לבית משפט זה מי ייצגו בערעור שהגיש. לפיכך, אני מורה למזכירות למנות למערער סניגור באמצעות הסניגוריה הציבורית הפועלת במחוז תל-אביב. ניתנה היום, כ"ב באייר תשנ"ז (29.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049120. Q01

[ "ע\"פ 96" ]

6,521

20,125

ב בית המשפט העליון ע"פ 4912/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : ודיסלב רחמימוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למתן הוראות בשם המערער: עו"ד יעקב שקלאר החלטה המזכירות תאפשר לבא כוח המערער עיון בתיק המוצגים כמבוקש. נימוקי הערעור יוגשו עד ליום 10.5.98. ניתנה היום, ה' באדר תשנ"ח (3.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049120. P03

[ "ע\"פ 4912/96" ]

6,522

55,116

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4912/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט מ' אילן המערער : ודיסלב רחמימוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.5.96 בתפ"ח 277/95 שניתן על ידי כבוד השופטים א' סטרשנוב, ז' המר, ש' טימן תאריך הישיבה: א' בשבט תשנ"ט (18.1.99) בשם המערער : עו"ד יעקב שקלאר, עו"ד רצון דרחי בשם המשיב ה: עו"ד אורלי מור-אל נוכחת מתורגמנית לשפה הרוסית ה ח ל ט ה לצערנו לא יעלה בידנו לשמוע ערעור זה היום. תואיל אפוא המזכירות לקבוע את הערעור לשמיעה בפני הרכב למועד קרוב אפשרי. לקראת הדיון יוגש לנו תסקיר שירות המבחן שיתייחס לרקעו האישי, למצב בריאותו ולנסיבותיו המשפחתיות של המערער. לאחר שהוגשה לבית המשפט הודעת הערעור המקורית, בה השיג המערער גם על צדקת הרשעתו, כתב המערער ביום 1.3.98 לבית המשפט הודעה בגדרה הוא מודה באמיתות העובדות שנקבעו לחובתו בהכרעת הדין ומבקש להגביל את ערעורו לחומרת העונש. חרף הודעה זו, שנתקבלה בבית המשפט ביום 4.3.98, הגישו הסניגורים לבית המשפט (ביום 8.10.98) נימוקי ערעור מפורטים נגד הכרעת הדין. להסברת המיפנה הסתמכו הסניגורים על מכתב שכתב המערער ביום 14.7.98 לעו"ד חיים כהן, בו נטען, בין היתר, שאת הודעתו מיום 1.3.98, בה ביקש להגביל את ערעורו לחומרת העונש, כתב המערער בהשפעתה של עובדת סוציאלית בבית הסוהר, שאמרה לו כי אם יחזור בו מן הערעור על ההרשעה יזכה לחופשות מן המאסר. במכתבו האמור חוזר המערער וטוען לחפותו. נראה לנו שאם יבקש המערער להסתמך על הטענה, כי חזר בו מן הערעור על ההרשעה בהשפעתה של עובדת סוציאלית בשירות בתי הסוהר מוטל עליו לאמת את טענתו בתצהיר, בו ימסור את שמה ויתר פרטיה הידועים לו של העובדת הסוציאלית עליה הוא מלין. אם בדעת המערער לעשות כן, עליו להגיש את תצהירו לבית המשפט תוך 15 ימים מהיום. אם לא יוגש תצהיר כאמור יהיה על בית המשפט להחליט, לאחר שמיעת טענות, אם עוד מצוי בפניו ערעור על ההרשעה. ניתנה היום, א' בשבט תשנ"ט (18.1.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט עתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049120. F06

[ "ע\"פ 4912/96" ]

6,523

58,386

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4912/96 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער : ודיסלב רחמימוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב תפ"ח 277/95 בפני כב' השופטים א' סטרשנוב, ז' המר וש' טימן תאריך הישיבה: י' באייר תשנ"ט, 26.4.99 בשם המערער : עו"ד שקלאר יעקב עו"ד רצון דרחי בשם המשיבה: עו"ד אפרת ברזילי פסק-דין השופט י' קדמי: פתח דבר המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.פ.ח. 277/95) בעבירות של אינוס, מעשים מגונים בכח, איומים, התפרצות לדירה, שוד וגניבה, שבוצעו בשלוש הזדמנויות שונות, כמפורט בשלושת האישומים שבכתב האישום; ונדון בשל כך לעונש כולל של ארבע עשרה שנות מאסר לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. הערעור מכוון כנגד ההרשעה וכנגד מידת העונש. 2. העובדות להלן, בתמצית, עיקרי העובדות שנקבעו בהכרעת הדין: א. האישום הראשון בין השעות 9:00-10:00 של ה24.2.95-, נכנס המערער לדירה שבה התגוררה המתלוננת פאינה (להלן: פאינה), יחד עם שלוש חברות נוספות - ולדה, נטשה ואנה - במעון העולים ברחוב טהון בנתניה, הפשיט אותה מבגדיה ובעל אותה בניגוד לרצונה, כשהוא מפגין בריונות וחוסם את פיה בכף ידו. לאחר שהמערער השלים את מעשה האינוס נכנסה לחדר שבו בוצע האונס חברתה לדירה של פאינה - נטשה - ומצאה שם את השניים, פאינה והמערער. פאינה היתה בוכיה; ולשאלתה של נטשה מה קרה, השיב המערער ש"הכל בסדר" ועזב את המקום. לאחר שהמערער יצא, סיפרה פאינה לנטשה ולאנה, שהמערער אנס אותה. פאינה התלוננה במשטרה על דבר האינוס רק כחמישה חודשים מאוחר יותר, לאחר שהמערער תקף אותה מינית פעם נוספת, ביום 11.7.95, כמפורט באישום השני. את אי הגשת התלונה במועדה, הסבירה פאינה בחשש מנחת זרועו של המערער ובבושה מבני ממשפחתה. המערער הכחיש ומכחיש - כי נכנס לדירתה של פאינה ובעל אותה בעל כרחה כפי שהיא טוענת. לגירסת המערער: בלילה שקדם לאונס הוא השתתף במסיבה שהתקיימה בדירתה של פאינה; ולאחר מכן ישן בדירת חברו - המצויה מעל לדירתה של פאינה - וסמוך לשעה 06:00 יצא לעבודה. ב. האישום השני אור ליום 11.7.95, סמוך לשעה 04:00, הקיש המערער על דלת הדירה - במעון העולים הנ"ל - שבה התגוררו אותה עת פאינה וחברתה לודמילה, עם שתי חברות נוספות; ולאחר שהשתיים סירבו לפתוח לו את הדלת, פרץ אותה בכח, נכנס לדירה, הכניס את לודמילה למקלחת, הפשיט אותה, פשט את מכנסיו ותחתוניו ודרש ממנה לקיים עמו מין אורלי, כשהוא מנשק אותה בחזה ובפיה. בלית ברירה, החזיקה לודמילה באבר מינו של המערער, כשהיא מדברת על ליבו שלא לעשות זאת בדירה אלא מחוצה לה. המערער השתכנע, והניח ללודמילה לצאת מן הדירה אל תא הטלפון הציבורי הסמוך, שם הבטיחה להמתין לו. ברם, במקום ללכת אל תא הטלפון, ניגשה לודמילה לשומר מעון העולים ובקשה ממנו - כשהיא מבוהלת ונרגשת - להזעיק משטרה, משום שהמערער מבקש לעשות בה "סקס". בעוד לודמילה ממהרת אל שומר המעון, תקף המערער - שנשאר בדירה - את פאינה, הוביל אותה למקלחת, הפשיטה וניסה לאלץ אותה לקיים עמו מין אורלי. ברם, חבר, שהמתין למערער, האיץ בו להסתלק מן המקום משום שהזעיקו את המשטרה. פאינה יצאה בעקבות המערער ומיהרה גם היא אל שומר המעון; והמערער, שהגיע למקום בעקבותיה, אמר לשומר בתשובה לשאלתו מה קרה: "שום דבר, הכל בסדר". המערער מכחיש את דבריהן של לודמילה ופאינה. לדבריו אכן הגיע במועד האמור למעון העולים; אך הוא עשה זאת על מנת לבקר את חברו המתגורר בקומה שמעל לדירתן של לודמילה ופאינה. לגירסתו, משלא מצא את חברו בדירתו, השתהה שם לכל היותר כעשר דקות, ירד על מנת לצאת מן המעון ואז נפגש עם לודמילה אצל השומר. יצוין כי לאחר המקרה, נמצא כי המנעול בדלת דירתן של לודמילה ופאינה שבור והיה צורך להחליפו. ג. האישום השלישי אור ליום 11.7.95, בין השעות 05:00-06:00 - כשעה או שעה ומחצה לאחר הארוע נושא האישום השני - הגיע המערער לדירתה של מריאנה באולפן העולים שבנורדיה - כשעמו אדם נוסף - ונקש בדלת הדירה. כאשר פתחה מריאנה את הדלת, נכנס המערער לדירה, הוביל אותה לאמבטיה והורה לה לקיים עמו מין אורלי, כשהוא מאיים עליה בסכין גילוח שהצמיד לצווארה. מן האמבטיה - בה לא הרגיש בנוח - הוביל המערער את מריאנה למיטתה, הורה לסווטלנה - חברתה לחדר של מריאנה - להסב את פניה לקיר ובעל את מריאנה בניגוד לרצונה. לאחר מכן, חזר המערער והוביל את מריאנה לאמבטיה; שם אילץ אותה באיומים למסור לו 50 ש"ח ואת כרטיס האשראי שלה. לפני שיצא מן הדירה, לקח עמו המערער טבעת זהב משובצת אבנים השייכת לסווטלנה. המערער מכחיש, את דבריהן של מריאנה וסווטלנה. טענתו היא: כי לא היה כלל באותו יום באולפן בנורדיה אלא במרכז הקליטה בנתניה; וכי לאחר שיצא ממרכז הקליטה - שם ביקר אצל חבר ופגש את לודמילה אצל השומר ביציאתו מן הבנין - ישב עם חברים במקום כלשהו ליד קפה קפולסקי שבככר העצמאות בנתניה. ד. זיהויו של המערער שלוש המתלוננות - פאינה, לודמילה ומריאנה - זיהו את המערער במסדר זיהוי חי, שקוים ביום 17.7.95. פאינה הכירה את המערער היכרות שטחית, משתי הזדמנויות, שבהן נפגשו במעון העולים שבמרכז הקליטה; והיא זיהתה אותו במסדר הזיהוי בוודאות מוחלטת, כמי שתקף אותה בשתי ההזדמנויות נושאי האישומים הראשון והשני. לודמילה לא הכירה את המערער לפני הארוע נושא התלונה; אך גם היא זיהתה אותו במסדר הזיהוי בוודאות מלאה, כמי שתקף אותה במהלך הארוע נושא האישום השני. מריאנה - שאף היא לא הכירה את המערער לפני שהותקפה על ידו כמפורט באישום השלישי - הצביעה במסדר הזיהוי על המערער כעל מי שאנס אותה וגנב את טבעתה של סווטלנה, חברתה לחדר. ברם, בתשובה לשאלת בא כוחו של המערער באם היא מזהה אותו ב100%- השיבה: כי היא בטוחה ב95%- בלבד; אבל זוכרת בוודאות שהיה לו חור בשיניים. על רקע הערתה באשר לחור בשיניים קוים מיד לאחר המסדר עימות בין מריאנה לבין המערער. במסגרת העימות, לאחר שניתנה למריאנה הזדמנות להציץ בפיו של המערער, הצביעה על החור שבשיניו הנראה היטב בתמונה ת19/ - והצהירה כי היא מזהה אותו ב100%-. ולא למיותר יהיה לציין, כי לדבריה הציגה מריאנה בהודעתה במשטרה סמוך לאחר האונס, שלושה מאפייני זיהוי של האנס: אף גדול, שפם וחור בין השיניים. שלשת המאפיינים "זועקים" מתמונת המערער ת19/; וכאמור - החור בין השיניים הביא את מריאנה ל100%- זיהוי. 3. הדיון בבית המשפט המחוזי א. האישום הראשון: אינוס פאינה בית המשפט המחוזי נתן אמון מלא בגירסתה של פאינה באשר לאינוסה בבוקר ה- 24.2.95; כשהוא מוצא הסבר מספיק לכבישת תלונתה עד להתרחשותו של הארוע נושא האישום השני, בפחד, בבושה ובחוסר האונים של נערה, עולה חדשה בת 19, הנמצאת חודש אחד בלבד בישראל. בית המשפט דחה את טענותיו של ב"כ המערער לפיהן: ראשית - אין לסמוך על הזיהוי על ידי פאינה, ואפשר שהיא מצביעה עליו בשל כך שהוא היה היחיד מבין הניצבים שהיה "מוכר" לה; ושנית - אין לסמוך על טענתה של פאינה כי נאנסה על ידי המערער, בהתחשב בכך שבמסדר הזיהוי אמרה שהמערער רק "ניסה" לאנוס אותה ואת חברתה "לודה" (לודמילה"). בית המשפט נתן אמון מלא בזיהוי המערער על ידי פאינה; וקבע כי כאשר הזכירה במסדר הזיהוי "נסיון" לאינוס, התייחסה לארוע נושא האישום השני, שבו היתה מעורבת גם לודמילה, ולא לארוע נושא האישום הראשון. גירסתה של פאינה באשר לאינוסה בפרשה נושא האישום הראשון נתמכת בדבריה של נטשה, אשר מצאה אותה עם המערער , סמוך לאחר האינוס כשהיא בוכיה. במצב דברים זה הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות האינוס והאיומים שיוחסו לו באישום הראשון. ב. האישום השני: מעשים מגונים בלודמילה ופאינה בית המשפט נתן אמון מלא בעדויותיהן של לודמילה ושל פאינה בדבר תקיפתן על ידי המערער; אשר ביצע בשתיהן, בזו אחר זו, מעשים מגונים בכח, לאחר שפרץ את דלת הדירה שבה התגוררו ואיים לפגוע בהן. מאידך גיסא, קבע בית המשפט המחוזי, כי גירסת המערער - שסיפר בעדותו, שהגיע למעון העולים בנסיעה מיוחדת במונית, בשעה 04:00, לביקור אצל חבר שהתגורר בעבר מעל לדירת המתלוננות מבלי שתיאם עמו את הביקור ולאחר שלא פגש אותו במשך כחמישה חדשים, ועזב את המקום מבלי שמצא אותו - הינה: "תמוהה ושקרית לא פחות מגירסתו באשר לאישום הראשון". בית המשפט מצא תמיכה בגירסתן של המתלוננות: בעדותו של שומר המעון בדבר המפגש שהתרחש אצלו בשעת הבוקר המוקדמת; ובעובדה שמנעול הדלת של הדירה שבה התגוררו המתלוננות, נמצא לאחר הארוע שבור והוחלף. במצב דברים זה, הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו באישום השני שבכתב האישום: פריצה לדירה, איומים ושני מעשים מגונים. ג. האישום השלישי: אינוסה של מריאנה בית המשפט נתן אמון מלא בעדותה של מריאנה - שנתמכה בהודעתה של סווטלנה, חברתה לחדר - בדבר ההתרחשות נושא האישום השלישי: אינוסה של מריאנה ואילוצה למסור למערער כסף וכרטיס אשראי; ונטילת טבעתה של סווטלנה. אכן, כאמור, במסדר הזיהוי אמרה מריאנה שהיא מזהה את המערער ב- 95% בלבד. ברם, בתשובתה לשאלתו של ב"כ המערער הוסיפה כי יש למערער חור בשיניים; ומשנתגלה "חור" כזה בשיניו של המערער בעימות שקויים ביניהם מייד לאחר מסדר הזיהוי, שוב לא נותר אצל בית המשפט ספק כלשהו בזיהויו. לנוכח האמון הבלתי מסויג שנתן בעדותה של מריאנה ובזיהויו של המערער על ידה, הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות שיוחסו לו באישום השלישי: אינוס, שוד, איומים וגניבה. 4. הערעור כנגד ההרשעה א. האישום הראשון טיעונו של ב"כ המערער נגד הרשעת שולחו בעבירות נושא האישום הראשון, מתמקד בתקיפת מהימנותה של פאינה. בטיעונו, הדגיש ב"כ המערער את הגורמים הבאים: עדותה של פאינה הינה עדות כבושה חסרת משקל; זיהויו של המערער במסדר הזיהוי על ידי פאינה אינו תומך בגירסתה, בשל ההיכרות המוקדמת שהיתה ביניהם; ודבריה של פאינה במהלכו של המסדר, לפיהם היא מאשימה את המערער ב"נסיון" אונס בלבד, מלמדים שלא היה אונס מושלם כפי שהיא טוענת. לצד כל אלה הוסיף הסניגור וטען: כי גירסתה של פאינה לוקה בסתירות; וכי עדותה של נטשה אינה מסייעת לגירסת האינוס. כמפורט להלן, טענותיו של ב"כ המערער אינן מקובלות עלי. בית המשפט מצא כי ההסבר שניתן על ידי פאינה לכבישת התלונה ולחשיפתה רק לאחר הארוע נושא האישום השני, הינו הסבר סביר ומשכנע; ואנכי לא מצאתי טעם שלא לקבל את עמדתו, בהתחשב בנסיבותיה האישיות של פאינה, העולה החדשה והצעירה שהמערער הילך עליה אימים. אין בחומר הראיות דבר התומך בחששו של ב"כ המערער, שמא נכשלה פאינה בזיהויו של המערער כמי שתקף אותה, בשל היכרותם המוקדמת; שהרי היא "זיהתה" אותו בעת שהתלוננה במשטרה - לפני מסדר הזיהוי - מכח ההיכרות המוקדמת שהיתה ביניהם. כן אין הצדקה להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה: באמירתה במסדר הזיהוי שהמערער "ניסה" לאנוס אותה, התכוונה פאינה לארוע נושא האישום השני ולא לארוע נושא האישום הראשון, כפי שטוען ב"כ המערער. פאינה איזכרה במעמד האמירה האמורה את לודמילה; והדבר מלמד בעליל כי התכוונה לארוע נושא האישום השני. הסתירות בגירסת פאינה, שעליהן מצביע ב"כ המערער מתיחסות בעיקרן לתיאור לבושה של פאינה בהודעתה ובעדותה. המדובר בענין שולי ובהתחשב בפרק הזמן שחלף מאז הארוע ועד להגשת התלונה, אין לסתירות אלו משמעות של ממש. ואילו התיאור שמסרה נטשה בדבר מצבה הנפשי של פאינה בעת שמצאה אותה לאחר האינוס יחד עם המערער, מספק - על פי ההלכה הפסוקה - סיוע לעדותה של פאינה; ובית המשפט המחוזי רשאי היה למצוא בתיאור זה תמיכה במהימנותה. גירסתו של המערער כי "עבר" בדירתה של פאינה בדרכו לעבודה - נדחתה כבלתי מהימנה; ואין בראיות דבר התומך באפשרות שלבכי של פאינה היתה סיבה אחרת. ב. האישום השני לתמיכה בעמדתו, לפיה לא ניתן לסמוך הרשעה באישום זה על עדויותיהן של לודמילה ופאינה, מעלה ב"כ המערער סדרת טענות, שעיקרן מפורט להלן. טענות אלו מעמידות - לשיטתו - ספק לפחות לזכותו של המערער. ראשית - בעדותן מספרות המתלוננות, שהמערער הגיע לדירתן כשהוא מלווה בזוג מבוגר; והדעת אינה סובלת, שהמערער יביא עמו "עדים" לתקיפתן של המתלוננות. אכן, השתיים מזכירות זוג מבוגר שהיה עם המערער כאשר דלת דירתן נפרצה על ידו, ואין בפיהן הסבר למעשיו של אותו זוג במקום. ברם, אין בתמיהה שמעוררת נוכחותו של הזוג המבוגר, כדי לערער את מהימנותן של פאינה ולודמילה; ופתרונה של התמיהה בענין זה בידי המערער. שנית - בין ההודעה שמסרה לודמילה במשטרה לבין העדות שמסרה במהלך הדיון נתגלו סתירות: האחת - בעדותה סיפרה לודמילה כי המערער אישר לפני שפרץ לדירה, כי הוא "סלביק" - שהוא כינוי החיבה של המערער - בעוד שבהודעתה לא הזכירה זאת; השניה - בעדותה בבית המשפט אמרה לודמילה כי החזיקה באבר מינו של המערער, בעוד שבהודעה שמסרה בחקירתה אין תיאור כזה; והשלישית - שבהודעתה במשטרה מסרה לודמילה כי שני בני הזוג המבוגר שהיה עם המערער נכנסו עמו לדירה ואילו בעדותה אמרה שהגבר המבוגר לא נכנס לתוכה. כן מצביע ב"כ המערער על סתירות בין התיאור שמסרה פאינה בהודעותיה בדבר אורח כניסתו של המערער לדירתן, לבין התיאור שמסרה בענין זה בעדותה בבית המשפט; כשהדגש הוא על השאלה, אימתי וכיצד התברר לה - וללודמילה - כי מי שמבקש להיכנס לדירה הוא המערער. עמדת ב"כ של המערער בדבר כוחן של ה"סתירות" הנ"ל לערער את קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר מהימנותן של שתי המתלוננות, אינה מקובלת עלי. הערכאה המעריכה את משקלן השלילי של "סתירות", הינה הערכאה הדיונית; וככלל, ערכאת הערעור אינה נזקקת לטענות בהקשר זה. ערכאת הערעור תתערב בכגון דא, רק כאשר המדובר בסתירות היורדות לשורשו של ענין, שהערכאה הראשונה לא נתנה דעתה עליהן; או שהעמדה שקבעה לגביהן הערכאה הראשונה לוקה בחוסר סבירות ממשי. הסתירות שעליהן מבסס הסניגור את בקשתו להתערב בממצאי המהימנות של בית המשפט המחוזי, אינן יורדות לשורשו של עניין; וכוחן הראייתי השלילי הינו שולי, לנוכח האמון המלא שנתן בית המשפט בגירסה הבסיסית שהציגו שתי המתלוננות בעדותן ובהודעותיהן. עוד מצביע הסניגור, בהקשר זה, על התנהגותן התמוהה של שתי הצעירות הנוספות שהתגוררו בדירתן של פאינה ולודמילה, שלא מצאו להקים זעקה ולקרוא לעזרה כאשר המערער נכנס לדירה אגב פריצת דלתה. התשובה לתמיהה זו מצויה בראיות שבאו בפני בית המשפט, בדבר "בריונותו" של המערער והפחד והאימה שהטיל סביבותיו ואין צורך להוסיף. לצד כל אלה, טען ב"כ המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שזקף לחובתו של שולחו את העובדה, שלא זימן לעדות את חברו יורי, שלטענת המערער ישן בדירתו בלילה שבו התרחשה הפרשה נושא האישום הראשון ואותו בא לבקר בבוקר שבו התרחשה - לפי הנטען - הפרשה נושא האישום השני. לשיטתו של הסניגור, היתה זו חובתה של התביעה לאתר את יורי - שלא נחקר על ידי המשטרה ובמועד שבו התרחשה הפרשה נושא האישום השני כבר לא התגורר במרכז הקליטה - ולהעידו מטעמה, על מנת להפריך את טענת הנאשם מלכתחילה; ומשלא עשתה כן, יש לזקוף את אי העדתו לחובתה של התביעה ולא לחובתו של המערער. גם טענה זו אינה מקובלת עלי. ראשית - משום שהכלל הוא, שאי העדתו של עד מטעמו של בע"ד שהעדות עשויה לתרום להוכחת גירסתו, פועלת לחובתו של אותו בע"ד; וזאת מכח ההנחה שהעד לא נקרא משום שעדותו היתה מזיקה לאותו בע"ד. במקרה כזה, העובדה שהיריב יכול היה לקרוא לעד מטעמו, אינה מאיינת את המשקל השלילי של ההמנעות להעידו מטעמו של מי שלכאורה היתה העדות תורמת להוכחת גירסתו. ושנית - משום שגם אילו תמך העד בגירסתו של המערער, לא היה בכך כדי לחרוץ את גורל טענתו שלא תקף ולא התאנה למתלוננות, קרבנות המעשים נושאי האישומים הראשון והשני. המערער יכול היה לצאת מדירתו של החבר שעתיים לפני שנכנס לדירתה של פאינה ואנסה כאמור באישום הראשון; ויכול היה לפרוץ לחדרן של פאינה ולודמילה גם אם חיפש קודם לכן את חברו. אכן, מיטיבה היתה המשטרה לעשות אילו חקרה את השכן יורי וביררה עמו: אם אכן יצא המערער מדירתו לעבודה בשעות הבוקר המוקדמות של היום שבו התרחש הארוע נושא האישום הראשון; ואם עזב את הדירה לפני התרחשות הארוע נושא האישום השני. ברם, משלא נעשה הדבר, אין בכך כדי לאמת את גירסת המערער; ולייתר את השמעת העד מטעמו אם המערער סבור שעדותו יכולה לסייע בידו. משלא השמיעה את השכן, נטלה התביעה סיכון שבית המשפט יתן אמון בגירסת המערער; ואילו משנמנע המערער מלהשמיעו, נטל סיכון שבית המשפט לא יאמין לו. ולבסוף הצביע ב"כ המערער על העובדה שלא נלקחו טביעות אצבעות מחדרן של פאינה ולודמילה על מנת להוכיח - מדעית - את דבר נוכחותו של המערער שם בבוקר הארוע נושא האישום השני. לשיטת ב"כ המערער, יש ב"מחדל" זה כדי ליטול מידה משמעותית ממשקל זיהויו של המערער על ידי המתלוננות; וזאת - בשל כך שנשללה מן המערער ראיה טובה להוכחת חפותו. עמדת ב"כ המערער אינה מקובלת עלי. השאלה שעל בית המשפט היה לבחון היא: אם באו בפניו ראיות מספיקות לביסוס ההרשעה ולא אם באו בפניו הראיות הטובות ביותר בענין זה (ראה: ע"פ 804/95, מט(4) 200, גרינברג ). בשולי הדברים יצוין כי הסניגור מסב את תשומת הלב לכך שעדותו של שומר המעון מתישבת גם עם גירסתו של המערער ואין בה כדי להכריע את הכף לחובתו. ברם, לנוכח האמון שניתן בגירסת המתלוננות מאבדת עדותו של השומר את כוחה לתמוך בגירסת המערער. ג. האישום השלישי: אינוסה של מריאנה שלוש טענות מרכזיות בפי ב"כ של המערער כנגד הרשעת מרשו בעבירות נושא האישום השלישי: האחת - מכוונת כנגד וודאות זיהויו של המערער על ידי מריאנה; השניה - מכוונת כנגד כוחה הראייתי של הודעתה של סווטלנה, חברתה לחדר של מריאנה, לתמוך באמיתות גירסתה של מריאנה בדבר אינוסה; והשלישית - מדברת בכירסום מהימנותה ומשקלה של עדותה של מריאנה, עקב "מחדלי חקירה" בהם נכשלו החוקרים. עמדת הסניגור לגבי כל אחת משלוש הטענות האמורות אינה מקובלת עלי. אכן, במסדר הזיהוי השיבה מריאנה לשאלת הסניגור, כי רמת הוודאות של זיהויו של המערער על ידה היא 95% בלבד. ברם, בנשימה אחת הוסיפה, כי למי שאנס אותה יש סימן חזותי בולט והוא חור בין שיניו הקדמיות; ובהליך מיידי של עימות - בנוכחות הסניגור - הצביעה מריאנה על החור האמור (הנראה היטב בתמונה ת19/). בכך השלימה מריאנה - כפי שהצהירה מפורשות - את ה"חסר" לוודאות מוחלטת של הזיהוי. לטענת הסניגור, כי הליך העימות - שנועד ל"השלים" את תשובתה של מריאנה במסדר הזיהוי - היה פסול, לא הוצגה אסמכתא ואף לא הנמקה עניינית. לשיטתי, לא היה כל פסול בעימות. בנסיבות הענין, התחייב העימות כחלק אינטגרלי של תשובתה של מריאנה לסניגור, לפיה: מה שחסר לה על מנת לזהות את המערער ברמת וודאות של 100%, הוא חור בולט בשיניו הקדמיות של המערער. אכן, ניתן היה לבקש מן המערער לחייך ולהציג את שניו לפני פיזור מסדר הזיהוי. ברם, ההפרדה בין המסדר לבין העימות, אינה נוטלת במקרה דנן ממשקלו המשלים של הליך העימות; שהרי זה התקיים ברצף אחד עם הליך הזיהוי, בנסיבות שאינן מקימות חשש שמא "נרמזה" מריאנה בענין זה על ידי החוקרים, לפני עריכתו. בהקשר לוודאות הזיהוי, ציין בית המשפט כי בדירתה של מריאנה נתפס לאחר מעשה בדל סיגריה מן הסוג שהמערער נוהג לעשן; והעיר כי עובדה זו תורמת גם היא לוודאות זיהויו. לסניגור השגות בדבר משקלה של תרומה זו; אך בנסיבות הענין אין טעם להידרש להשגות אלו. בית המשפט לא ראה בעובדה זו מרכיב מבין מרכיבי וודאותו של הזיהוי אלא תוספת שהגדישה את הסאה בלבד; ובתור שכזו - ניתן להתעלם ממנה. מכאן להשגות כנגד כוחה של הודעתה של סווטלנה - שנתקבלה בהסכמה משלא ניתן היה לאתרה - לספק סיוע לגירסת התקיפה והאינוס שהציגה מריאנה. את עמדתו בענין זה, סומך הסניגור על קיומה של סתירה, בין גירסת מריאנה לגירסת סווטלנה, בשאלה אם מריאנה צעקה במהלך אינוסה. סווטלנה טענה בהודעתה במשטרה שלא שמעה צעקות; בעוד שמריאנה טוענת בעדותה שצעקה. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לסוגיה זו וקבע בהכרעת הדין כי המדובר ב"סתירה קלה ופעוטת ערך". בנסיבות הענין, לנוכח האמון המלא והמוחלט שנתן בית המשפט בעדותה של מריאנה, אכן אין לסתירה זו משקל-של-ממש וניתן להתעלם ממנה. ואילו לענין מחדלי החקירה, מצביע הסניגור על כך שהמשטרה נמנעה מקיום בדיקות מדעיות אוביקטיביות, שבכוחן היה, לשיטתו, לשלול לחלוטין את האפשרות שהמערער היה זה שאנס את מריאנה. הבדיקות שמדובר בהן הן בעיקרו של דבר שתיים: האחת - נטילת טביעת אצבע מעל גבי בדל סיגריה, שנתפסה בדירת מריאנה (להלן: בדל הסיגריה) ואשר עישונה מיוחס למערער; והשנייה - בדיקות השוואה של D.N.A . בין תאי זרע המצויים על תחתוניה של מריאנה ועל מטושים, בהם השתמש הרופא בבדיקה הגיניקולוגית שנערכה לה לאחר שהתלוננה במשטרה (להלן: תאי הזרע), לבין דגימת דם של המערער. לשיטת הסניגור: אילו נמצא שטביעת האצבע - אם קיימת כזו על גבי בדל הסיגריה - אינה של המערער, או אם היה מתברר שתאי הזרע שייכים לאדם אחר, היה בכך כדי להבטיח את זיכויו של המערער לפחות מהעבירות שבאישום השלישי. עמדת ב"כ המערער בענין זה אינה מקובלת עלי. גם אם היה מתברר שיש טביעת אצבע הניתנת לזיהוי על גבי בדל הסיגריה והטביעה לא היתה של המערער, לא היה בכך כדי לשלול את זיהויו על ידי מריאנה כמי שאנס אותה. קביעה שעל גבי בדל הסיגריה מצויה טביעת אצבע של אחר, היתה תומכת בטענתו של המערער שלא הוא שעישן את הסיגריה המסוימת ותו לאו. ומכאן לטיעון המתיחס לאי עריכת בדיקות ה- D.N.A. , במטרה לקבוע באם תאי הזרע הם של המערער. בדיקות אלו לא בוצעו בשעתו בשל העומס שהעיק על המעבדה הביולוגית במז"פ ובשל כך שהחוקרים לא גילו ענין מיוחד בעריכתן; ועתה מבקש הסניגור המלומד לבצען. טענת הסניגור היא, כי כל הגורמים שנטלו חלק בהליכים - לרבות בית המשפט - שגו בכך שלא דאגו לעריכת הבדיקה, בהתחשב בכך שתוצאותיה הינן תוצאות מכריעות לענין זהותו של האנס. בקשת הסניגור לקיום הבדיקה אינה נראית לי ולשיטתי יש לדחותה. בא כוחו של המערער לא ביקש מבית המשפט המחוזי להשהות את הדיון לצורך קיום בדיקת ה- D.N.A. כמפורט לעיל; ובסיכומיו בבית המשפט המחוזי, לא הזכיר כלל את ענין הבדיקה האמורה. גם התביעה לא ביקשה את השהיית הדיון עד לקבלת תוצאות הבדיקה ולא התייחסה לנושא זה בסיכומיה. שני בעלי הדין - ולענייננו הדגש הוא, כמובן, על הסניגור - ויתרו , איפוא, על בדיקת ה- D.N.A ; וביקשו מבית המשפט להכריע בשאלת זהותו של האנס, על פי הראיות שבאו בפניו בהקשר זה, לאמור: על פי מידת הוודאות שיעניק לזיהויו של המערער על ידי מריאנה במיסדר הזיהוי. גישה זו של הסניגור מלמדת בעליל: כי מסיבה השמורה עמו , היה לו יסוד לחשוש שתוצאות הבדיקה תהיינה חיוביות ותצבענה על המערער כעל בעל הזרע; וכי על פי מיטב שיקוליו כסניגור, מוטב היה למרשו להשליך את יהבו על כרסום במידת הוודאות של הזיהוי שזוהה על ידי מריאנה, מאשר להסתכן בבדיקה שתוצאתה יכולה להכריע את הכף לחובתו. קיומו של סיכון ממשי שתוצאת הבדיקה "תזיק" למערער, הינו ההסבר ההגיוני היחיד ל"ויתור" שויתר הסניגור על קיום הבדיקה. עתה, משנדחו טענות ההגנה נגד וודאות זיהויו של המערער על ידי מריאנה והוא הורשע בדין, שוב לא עומד המערער בפני הסיכון הטמון בתוצאה חיובית של הבדיקה; והסניגור רואה את עצמו "חופשי" לחזור בו מן הויתור על הבדיקה, בתקווה שתוצאות שאינן חד משמעיות לחובת מרשו תתמוכנה בכפירתו באשמת האינוס המיוחסת לו באישום השלישי. קיומו של סיכוי כזה, הינו הטעם ההגיוני היחיד היכול להסביר את החזרה מן הויתור בשלב זה של הדיון. הסניגור המלומד שהופיע בערעור - שאינו הסניגור שהופיע בבית המשפט המחוזי - ניסה לשכנענו כי אי העמידה על עריכת הבדיקה בשעתו, היתה בבחינת "משגה" הנעוץ באי הערכה נכונה של משקלן המכריע של תוצאות הבדיקה. טיעון זה אינו מקובל עלי. בימינו אלה, כל בר-בי-רב מודע למשמעותה ולמשקלה של בדיקת ה- D.N.A. ; ומכל מקום, סניגור הנוטל על עצמו הגנה על נאשם בפלילים בוודאי יודע זאת. ויתור על ראיה מצידו של סניגור - המוחזק כמי שמודע למשמעותו של הויתור - אינו מהווה "משגה", שראוי לתקנו בדיון בערעור. הסניגור בחר את הדרך הטובה ביותר - למיטב שיקוליו - להגנתו של מרשו; וקיומו של סיכוי שחזרה מן הויתור תיפתח פתח חדש להגנה - אינו הופך את הבחירה בשלב הראשון של הדיון ל"משגה" בר תיקון בערעור. על פי שיטתנו, הסניגור הוא הבוחר את מסלול הגנתו של שולחו; ויש להעמידו בחזקתו שפעל כמיטב יכולתו לטובת מרשו - על רקע המידע הכולל שהיה ברשותו - כאשר ויתר על בדיקת ה-. D.N.A וניסה את מזלו בהקמת ספק בדבר וודאות הזיהוי של המערער על ידי מריאנה. משנכשל הנסיון אין מקום להחזיר את הגלגל אחורנית ולהתיר לסניגור נסיון נוסף במסלול אחר . לשיטת הסניגור, תוצאה שלילית של בדיקות ה-. A . N . D - לאמור: תוצאה הקובעת שתאי הזרע המצויים על גבי המטושים ובכתמים שעל גבי התחתונים, אינם של המערער (להלן: תוצאה שלילית) - תלמד בהכרח, כי המערער אינו האנס שבו מדובר באישום השלישי ולא היא. טענה כזו, חייבת היתה להיות מבוססת על עדות האומרת שפליטת זרע על ידי האנס בגופה של מריאנה - חייבת היתה להשתקף במשטחים שנלקחו על גבי המטושים וכן בכתמים שנמצאו בתחתוניה; ואם לא נמצא זרעו של המערער על גבי הפריטים האמורים - המסקנה ההכרחית היא: שהמערער לא פלט את זרעו בגופה של מריאנה. עדות כזו לא הובאה; ותשומת ליבנו לא הופנתה לספרות מקצועית המבססת מסקנה כזו. תוצאה חיובית - לאמור: זיהוי תאי זרע של המערער על גבי התחתונים והמטושים - מוכיחה במידה שלמעלה מספק סביר שהמערער בעל את מריאנה. ברם, בהעדר עדות מומחה בעניין זה, לא נוכל לומר כי תוצאה שלילית, משמעותה שלילת האפשרות שהמערער בעל אותה. עדות בענין זה הינה חיונית במקום ש"העדר סימנים" משמשים ראיה להבדיל מקיומם. הכלל הגדול הוא: לא ראינו אינה ראיה; ובהקשר הנדון כאן, משמעותו היא: ש"העדר" זרעו של המערער על גבי הפריטים הנ"ל - להבדיל מ"הימצאותו" שם - אינו אומר שהוא לא בעל את מריאנה. זאת, כל עוד לא תהיה עדות האומרת אחרת, כמפורט לעיל. וזאת גם זאת, לנוכח הויתור על עריכת הבדיקות ובהתחשב ברמת הוודאות של הזיהוי החזותי על ידי מריאנה, גם אילו הובאה עדות כאמור, לא היה בתוצאה שלילית כדי לבסס קביעה מיידית שהמערער לא בעל אותה; ומן הדין היה להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת לברר - בין היתר, על ידי חקירה נוספת של מריאנה ושל המומחה - מה כוחה של תוצאה כזו. זאת, משום שבנסיבות הענין, תוצאה שלילית כאמור, יכול שתהיה נעוצה בגורמים שאין בינם לבין וודאות הזיהוי על ידי מריאנה ולא כלום: אפשר שהמערער לא פלט את זרעו בתוך גופה של מריאנה, משום שנסוג ברגע האחרון (ולדברי מריאנה הוא לא פשט את מכנסיו אלא פתח את ה"חנות" בלבד); אפשר שהמערער השתמש באמצעי מניעה, נושא שלא נבחן כלל; וקיימות, כמובן, אפשרויות נוספות. אילו סברתי שתוצאה שלילית היתה מביאה - כשלעצמה - לזיכויו של המערער ולו גם מחמת הספק בלבד, לא הייתי מהסס להחזיר את הענין לבית המשפט המחוזי; ברם, כמוסבר לעיל, לא כך הם פני הדברים במקרה דנא. זיהויו המרשיםביותר של המערער על ידי מריאנה ומרחב האפשרויות שהמערער הינו האנס גם אם התוצאה תהיה שלילית, נוטלים מן האפשרות שהתוצאה תהיה שלילית את כוחה להצדיק את החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי. ואם כך הם פני הדברים לעניינה של תוצאה שלילית; קל וחומר שכך יהיה מצב הדברים, אם התוצאה אך תקים ספק שמא תאי הזרע אינם של המערער. בית המשפט המחוזי שקל את הראיות בדבר זיהויו של המערער, על רקע ה"ויתור" על בדיקת ה- D.N.A. ; ולאור האמור לעיל, אין הצדקה להחזיר אליו עתה את הבירור בענין זה על רקע תוצאותיה של בדיקה כאמור, תהיינה אשר תהיינה. התביעה סברה שיש בידה ראיות מספיקות להוכחת זהותו של המערער; ונטלה על עצמה את הסיכון שלנוכח אי קיום הבדיקה בית המשפט לא יסתפק בראיות אלו. זהו סיכון שהתביעה אינה צריכה ליטול וראוי שלא תיטול. ברם, משנטלה אותו והמערער החרה אחריה והחזיק בויתור בעקבותיה, לא היה מקום לצפות מבית המשפט, שיכפה על המערער בדיקה שאין הוא רוצה בה. אכן, הסניגור עמד בפני דילמה לא פשוטה, אך משהחליט לותר על הבדיקה, אין הוא יכול עתה, כאשר הדילמה איבדה את עוקצה, לבקש את התערבותו של בית המשפט. במצב דברים כזה, דין הבדיקה הוא כדין כל ראיה אחרת שהיתה בהישג ידו של המערער בעת הדיון בבית המשפט המחוזי והוא ויתר על הגשתה. סיכומם של דברים: הויתור המודע של עריכת הבדיקה, מלמד בעליל כי היה למערער יסוד לחשוש מפני תוצאותיה; ובהתחשב בכך שתוצאה שלילית אינה מחייבת, כשלעצמה, את זיכויו של המערער, אלא אך פותחת פתח לדיון מחדש בסוגית זיהויו, אין מקום להיעתר לבקשה ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי להשלמת הבדיקות. ולא למיותר יהיה לחזור ולהזכיר, כי זיהויו החזותי של המערער על ידי מריאנה נעשה מכוחם של סימנים מאפיינים שצירופם הינו יחודי ומיוחד : אף גדול במיוחד, שפם מודגש והעיקר - חור בין השיניים הקדמיות. צירוף מיוחד זה נחרת בזכרונה של מריאנה והוצג על ידה כבר בהודעתה; ותמונת המערער - ת19/ - ממחישה את כוחו הראייתי. ד. האישום השלישי: שוד חמישים השקל וכרטיס האשראי וגניבת הטבעת לשיטתו של ב"כ המערער, לא נתקיימו במקרה דנא יסודותיהן של עבירות השוד והגניבה בהן הורשע המערער, בקשר לאילוצה של מריאנה למסור לו 50 ש"ח וכרטיס אשראי ובקשר לנטילת טבעתה של סווטלנה כאשר יצא מן הדירה. עמדתו של ב"כ המערער בהקשר זה, אינה מקובלת עלי. חומר הראיה אינו מותיר מקום לספק: כי מריאנה נפרדה מכספה ומכרטיס האשראי שלה כאשר היתה נתונה לשבט ולחסד בידיו של המערער שנהג בה באלימות בוטה; וכי בעת שעזב את הדירה נטל המערער את טבעתה של סווטלנה מתוך כוונה לשלול אותה עולמית. די בקביעות אלו, כדי לבסס את הרשעתו של המערער בעבירות השוד והגניבה. 5. הערעור כנגד גזר הדין בבסיס העונש שהוטל על המערער עומדת תקיפתן המינית של קרבנותיו; כאשר לעבירות הנלוות שבהן הורשע משקל משני בלבד. אכן, העונש שנגזר על המערער הינו חמור; ולא נעלם ממנו כי שהמערער לא חבל במתלוננות ולא גרם להן נזק גופני. עם זאת, המדובר בחדירה בריונית של המערער לחדריהן של המתלוננות ואילוצן תוך שימוש בכח ואיום בסכין גילוח להיכנע, ולהתמסר לו; והכל כשהוא מאיים באורח מוחשי וממשי, לפגוע בהן פגיעות פיזיות חמורות, אם לא תכנענה לו. לפגיעה הנפשית שנפגעה כל אחת מהמתלוננות אין שיעור ומידה; והחוויה הטראומטית שעברה כל אחד מהן, כאשר אולצה להיכנע לדרישותיו הבהמיות של המערער, תלווה אותן כל ימי חייהן. בעבירות מסוג זה, מן הדין הוא שהעונש יתן ביטוי מלא ומודגש לחומרת המעשים העומדים בבסיס ההרשעה ולתחושת הסלידה והתיעוב שחש הציבור כלפי מבצעיהם; ויחד עם זאת יקבע בהכרתם של עבריינים בכח את העונש הצפוי בשל מעשים כאלה כאמצעי מרתיע ומגן מפני האימה שמעשים כאלה מטילים על קרבנותיהם. המערער תקף מינית שלוש מתלוננות בשלוש הזדמנויות שונות, כאשר שתיים מהן נאנסו על ידו כשהוא נוהג בהן - בכח הבריונות שהפגין - כאילו היו "רכושו". גם אילו מדובר היה באינוסה של אחת מהמתלוננות בלבד, בנסיבות שאינן מחמירות, היה המערער צפוי לעונש שנגזר עליו בשל שני מעשי האינוס והעבירות הנילוות בהן הורשע. האזנו בקשב רב לדברי הסניגור בהקשר זה, אך לא מצאנו עילה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. 6. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני מציע לחברי הנכבדים לדחות את הערעור הן כנגד ההרשעה והן כנגד חומרת העונש. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' טירקל : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט, כאמור בפסק דינו של השופט קדמי. ניתן היום, ז' אב תשנ"ט (20.7.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049120. H08

[ "ע\"פ 4912/96", "תפ\"ח 277/95", "ע\"פ 804/95" ]

6,524

63,424

ב בית המשפט העליון ע"פ 4912/96 - ט' בפני: כבוד השופט י' קדמי המערער : ודיסלב רחמימוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לצרוף ראיה החלטה הבקשה תידון על ידי ההרכב שידון בערעור בפתח הדיון. העתק הבקשה יועבר לפרקליטות על מנת שתהיה מוכנה להשיב לבקשה במועד האמור. ניתנה היום, ב' באייר תשנ"ט (19.4.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049120. H07

[ "ע\"פ 4912/96" ]

6,525

1,929

בית המשפט העליון בש"א 97 / 2592 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. ראובן שפינר 2. אלינה שפינר נגד המשיבים : 1. קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים 2. עוזי זיסו 3. עמוס לבקוביץ בקשה לאיחוד תובענות בת.א. 4869/93 של בית משפט השלום בבאר-שבע ובת.א. 61000/95 של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו בשם המבקשים: עו"ד א. לוטן החלטה לתגובת המשיבים בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ג בניסן התשנ"ז (30.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97025920. A01 /דז/

[ "בש\"א 97" ]

6,526

12,967

בית המשפט העליון בש"א 97 / 2592 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. ראובן שפינר 2. אלינה שפינר נגד המשיבים : 1. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים 2. עוזי זיסו 3. עמוס לבקוביץ בקשה לאיח וד תובענות בת.א. 4869/93 של בית- משפט השלום בבאר-שבע, ובת.א. 61000/95 של בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בשם המבקשים: עו"ד א. לוטן בשם משיבה 1: עו"ד מאיר ניסנבוים בשם משיב 3: עו"ד ניסן גיצה החלטה נוכח הסכמת המשיבים 1 ו3- ובהיעדר תגובתו של המשיב 2, אני מקבל את הבקשה לאיחוד דיון ומורה על איחוד הדיון בת.א. (באר-שבע) 4689/93 ובת.א. (תל-אביב) 61000/95 ועל קיום הדיון המאוחד בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. ניתנה היום, כ"ו באייר התשנ"ז (2.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97025920. A02 /דז/

[ "בש\"א 97" ]

6,527

1,932

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 3762/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כב' השופט י' גולדברג המבקשים : 1. אדזיאשוילי יוסף 2. טוריקשוילי אהרון 3. בטאשוילי דוד 4. קריחלי אהרון 5. סופר נאות אשקלון נגד המשיבים : 1. ניאזוב נתנאל 2. ניאזוב עדנה 3. דוד פלוצר - חברה לביצוע עבודות בנין שיפוצים ופיתוח בע,מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 18.4.96 בתיק ע"א 78/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. בנאי, א. ריבלין, י. פלפל תאריך הישיבה: ה' בחשון התשנ"ח (5.11.97) בשם המבקשים: עו"ד אסף בשם המשיבים: עו"ד פינטו פסק-דין איננו סבורים כי בקשה זו מעלה שאלה עקרונית או שאלה בעלת חשיבות מעבר לחשיבותה בין הצדדים. לצדדים אלה היה יומם בבית המשפט בשתי ערכאות ואין מקום לבדיקה נוספת של הנושאים שהועמדו על הפרק על ידי המבקשים על ידי בית משפט זה. הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, ה' בחשון התשנ"ח (5.11.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96037620. J04

[ "רע\"א 3762/96", "ע\"א 78/95" ]

6,532

18,285

בבית המשפט העליון רע"א 96 / 3762 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקשים : 1. אדזיאשוילי יוסף 2. טוריקשוילי אהרון 3. בטאשוילי דוד 4. קריחלי אהרון 5. סופר נאות אשקלון נגד המשיבים : 1. ניאזוב נתנאל 2. ניאזוב עדנה 3. דוד פלוצר בנין שיפוצים פחתוח 4. פורמלי דוד פלוצר- חב' לביצוע עבודות בנין ושיפוצים בע"מ בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקשים: עו"ד אפרת אסף בשם המשיבים: עו"ד יוסי פינטו החלטה לבקשת הצדדים אני דוחה את הדיון שנקבע ליום 24.9.97. הדיון יתקיים ביום 5.11.97 בשעה 11:30. ניתנה היום, י"ז בסיון תשנ"ז (22.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96037620. R03

[ "רע\"א 96" ]

6,533

1,933

ב בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7371/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. עמותת תושבי קריית גני-אביב 2. יגאל קשאני, יו"ר העמותה 3. אסתי בר-און 4. אפריים מאירי 5. איציק ארמוזה 6. עופר ורסנו 7. ראובן אלשווילי 8. יובל ישראלי 9. שלמה אשר 10. גלינה 11. רוזן אשכנזי 12. רונית אואקנין 13. דב זיו 14. אורלי נריאני נגד המשיבים : 1. ראש עיריית לוד 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בעיריית לוד 3. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז ז מרכז 4. היועץ המשפטי לממשלה 5. פרקליטת המדינה 6. הממונה על מחוז המרכז, משרד הפנים 7. מנהל מקרקעי ישראל 8. משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי החלטה להעביר להרכב של שלושה. להזמין את המשיבים שיגישו תגובתם בכתב. ניתנה היום, י"ז בכסלו התשנ"י (16.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97073710. J01

[ "בג\"ץ 7371/97" ]

6,534

20,720

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7371/97 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. עמותת תושבי קריית גני-אביב 2. יגאל קשאני, יו"ר העמותה 3. אסתי בר-און 4. אפריים מאירי 5. איציק ארמוזה 6. עופר ורסנו 7. ראובן אלשווילי 8. יובל ישראלי 9. שלמה אשר 10. גלינה 11. רוזן אשכנזי 12. רונית אואקנין 13. דב זיו 14. אורלי נריאני נגד המשיבים : 1. ראש עיריית לוד 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בעיריית לוד 3. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז מרכז 4. היועץ המשפטי לממשלה 5. פרקליטות המדינה 6. הממונה על מחוז המרכז, משרד הפנים 7. מנהל מקרקעי ישראל 8. משטרת ישראל בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרים: ד"ר חיים משגב, עו"ד החלטה בפני בקשה לקביעת מועד לדיון בעתירה שענינה אי-הריסת מבנים, שלטענת העותרים, נבנו ללא היתרי בניה. בבקשה טוען בא-כח העותרים כי מידי יום נקבעות עובדות בשטח, היינו, נבנים מבנים נוספים, לטענת העותרים, ללא היתר בניה - שימנעו דיון עניני בעתירה. ראשית, הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ואינה מפרטת מהן "העובדות בשטח" שנוצרו מאז הגשת העתירה (שהוגשה אך לפני חודש). כבר מטעם זה יש מקום לדחות את הבקשה. שנית, אם אכן הגיעו "מים עד נפש" כניסוח בא-כח העותרים היה עליו להגיש בקשה לצו ביניים. אין מקום לעשות שימוש ביומן המשפטים כתחליף לבקשה כזו. העתירה תקבע לדיון על פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, כ"ז בטבת תשנ"ח (25.1.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97073710. P02

[ "בג\"ץ 7371/97" ]

6,535

45,313

בבית המשפט העליון בג"ץ 7371/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עמותת תושבי קריית גני-אביב 2. יגאל קשאני, יו"ר העמותה 3. אסתי בר-און 4. אפריים מאירי 5. איציק ארמוזה 6. עופר ורסנו 7. ראובן אלשווילי 8. יובל ישראלי 9. שלמה אשר 10. גלינה 11. רוזן אשכנזי 12. רונית אואקנין 13. דב זיו 14. אורלי נריאני נגד המשיבים : 1. ראש עיריית לוד 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה עיריית לוד 3. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז 4. היועץ המשפטי לממשלה 5. פרקליטות המדינה 6. הממונה על מחוז המרכז, משרד הפנים 7. מנהל מקרקעי ישראל 8. משטרת ישראל דיון מקדמי בעתירה החלטה המשיבים מתבקשים להגיש תגובה לעתירה תוך 45 יום. עם קבלת התגובות אחליט בדבר המשך הטיפול בעתירה. ניתנה היום, ג' באייר תשנ"ט (19.4.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97073710. I03

[ "בג\"ץ 7371/97" ]

6,536

53,502

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7371/97 - ד' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עמותת תושבי קריית גני-אביב 2. יגאל קשאני, יו"ר העמותה 3. אסתי בר-און 4. אפריים מאירי 5. איציק ארמוזה 6. עופר ורסנו 7. ראובן אלשווילי 8. יובל ישראלי 9. שלמה אשר 10. גלינה 11. רוזן אשכנזי 12. רונית אואקנין 13. דב זיו 14. אורלי נריאני נגד המשיבים : 1. ראש עיריית לוד 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בעיריית לוד 3. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז המרכז 4. היועץ המשפטי לממשלה 5. פרקליטות המדינה 6. הממונה על מחוז המרכז, משרד הפנים 7. מנהל מקרקעי ישראל 8. משטרת ישראל, המטה הארצי דיון מקדמי בעתירה בקשה לצרוף מסמכים החלטה הבקשה מטעם המשיבים 1 ו2-, מיום 29.7.99, לצירוף אסמכתא (פסק הדין בעת"מ (ת"א) 2054/96), מתקבלת. ניתנה היום, כ"ו באב תשנ"ט (8.8.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97073710. I07

[ "בג\"ץ 7371/97" ]

6,537

55,864

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7371/97 - ב' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עמותת תושבי קריית גני-אביב 2. יגאל קשאני, יו"ר העמותה 3. אסתי בר-און 4. אפריים מאירי 5. איציק ארמוזה 6. עופר ורסנו 7. ראובן אלשווילי 8. יובל ישראלי 9. שלמה אשר 10. גלינה 11. רוזן אשכנזי 12. רונית אואקנין 13. דב זיו 14. אורלי נריאני נגד המשיבים : 1. ראש עיריית לוד 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בעיריית לוד 3. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז המרכז 4. היועץ המשפטי לממשלה 5. פרקליטות המדינה 6. הממונה על מחוז המרכז, משרד הפנים 7. מנהל מקרקעי ישראל 8. משטרת ישראל דיון מקדמי בעתירה החלטה 1. המזכירות מתבקשת לקבוע את העתירה לדיון בפני הרכב במהלך חודש ספטמבר 1999. 2. הבקשה של ב"כ המשיבים 2-1 (מיום 13.6.99) והבקשה להארכת המועד מטעם המשיבים 8-3 (מיום 10.6.99) מתקבלות. ניתנה היום, י"ד בתמוז תשנ"ט (28.6.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97073710. I04

[ "בג\"ץ 7371/97" ]

6,538

59,824

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7371/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט ע' ר' זועבי העותרים : 1. עמותת תושבי קריית גני-אביב 2. יגאל קשאני, יו"ר העמותה 3. אסתי בר-און 4. אפריים מאירי 5. איציק ארמוזה 6. עופר ורסנו 7. ראובן אלשווילי 8. יובל ישראלי 9. שלמה אשר 10. גלינה 11. רוזן אשכנזי 12. רונית אואקנין 13. דב זיו 14. אורלי נריאני נגד המשיבים : 1. ראש עיריית לוד 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בעיריית לוד 3. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז מרכז 4. היועץ המשפטי לממשלה 5. פרקליטות המדינה 6. הממונה על מחוז המרכז, משרד הפנים 7. מנהל מקרקעי ישראל 8. משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ג' בתשרי התש"ס ( 13.09.99 ) בשם העותרים : עו"ד סוזי לויטץ בשם המשיבים 2-1: עו"ד שמואל אורן בשם המשיבים 8-3: עו"ד בלאס פסק-דין כמוסכם על בא כוח העותרים, העתירה נמחקת. ניתן היום, ג' בתשרי התש"ס (13.9.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97073710. E08 /עכב

[ "בג\"ץ 7371/97" ]

6,539

1,935

ב בית המשפט העליון רע"א 4153/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. ביריה חברה לבנין בע"מ 2. אברהם נחשון נגד המשיבים : 1. איצקוביץ דרור 2. ברקט רחל 3. נוגה אביב 4. איצקוביץ יוסי בקשה להגשת תגובה מטעם המשיבים ותשובה לתגובה מטעם המבקשים בשם המבקשים: עו"ד חיים ויטנרוב, עו"ד נורית צימרמן החלטה הבקשות תידונה על ידי ההרכב שלפניו יובא התיק לדיון. ניתן היום כא בחשון תשנ"ח (21.11.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041530. B06

[ "רע\"א 4153/97" ]

6,540

2,616

בית המשפט העליון רע"א 4153/97 - 1 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים : 1. ביריה חברה לבנין בע"מ 2. אברהם נחשון נגד המשיבים : 1. איצקוביץ דרור 2. ברקט רחל 3. נוגה אביב 4. איצקוביץ יוסי בקשה למתן צו מניעה זמני במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי מיום 8.6.97 בע"א 1837/94 שניתנה על ידי כבוד השופטים: אבן ארי, בר אופיר ואחיטוב בשם המבקשים: עו"ד חיים ויטנרוב, עו"ד נורית צימרמן החלטה לתשובת המשיבים על הבקשה לרשות לערער תוך 15 ימים. השאלה אם יש מקום למתן צו זמני תידון, במידת הצורך, לאחר קבלת תשובת המשיבים לבקשה לרשות לערער. ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשנ"ז (28.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041530. B04 /שב

[ "רע\"א 4153/97", "בע\"א 1837/94" ]

6,541

12,702

ב בית המשפט העליון רע"א 4153/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים : 1. ביריה חברה לבנין בע"מ 2. אברהם נחשון נגד המשיבים : 1. איצקוביץ דרור 2. ברקט רחל 3. נוגה אביב 4. איצקוביץ יוסי בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי מיום 8.6.97 בע"א 1837/94 שניתנה על ידי כבוד השופטים: אבן ארי, בר אופיר אחיטוב בשם המבקשים: עו"ד חיים ויטנרוב, עו"ד נורית צימרמן בשם המשיבים: עו"ד צבי טהורי החלטה 1. להרכב של שלשה. 2. לקבוע את מועד הדיון בהקדם האפשרי. להקציב לדיון 40 דקות מחולקות בשווה בין בעלי הדין. ניתן היום כט באלול תשנ"ז (1.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041530. B05

[ "רע\"א 4153/97", "בע\"א 1837/94" ]

6,542

14,112

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 4153/97 - 1 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקשים : 1. ביריה חברה לבנין בע"מ 2. אברהם נחשון נגד המשיבים : 1. דרור איצקוביץ 2. רחל ברקט 3. נוגה אביב 4. יוסי איצקוביץ בקשה ל מתן צו מניעה זמני במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 8.6.97 בע"א 1837/94 שניתנה על ידי כבוד השופטים: אבן ארי, בר אופיר ואחיטוב בשם המבקשים: עו"ד חיים ויטנרוב, עו"ד נורית צימרמן החלטה לתשובת המשיבים תוך 10 ימים. ניתנה היום, ג' בתמוז תשנ"ז (8.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041530. B03

[ "רע\"א 4153/97", "בע\"א 1837/94" ]

6,543

33,381

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 4153/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' אנגלרד המבקשים : 1. ביריה חברה לבנין בע"מ 2. אברהם נחשון נגד המשיבים : 1. איצקוביץ דרור 2. ברקט רחל 3. נוגה אביב 4. איצקוביץ יוסי בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.6.97 בע"א 1837/94 שניתן על ידי כבוד השופטים: אבן-ארי, בר-אופיר, אחיטוב תאריך הישיבה: ו' בטבת תשנ"ח (4.1.98) בשם המ בקשים: עו"ד חיים וינטרוב בשם המשיבים : עו"ד צבי טהורי פסק-דין השופט א' גולדברג: 1. גב' בתיה איצקוביץ ז"ל (אמם המנוחה של המשיבים) רכשה בחייה זכויות בקרקע ממינהל מקרקעי ישראל, על פי הסכם פיתוח שחתמה עמו. בתאריך 21.2.90 נחתם הסכם בין גב' איצקוביץ (שכונתה בהסכם: "המזמין", ולהלן תכונה: המזמינה), ובין המבקשת מס' 1 (להלן: הקבלן, כפי שכונתה גם בהסכם), לפיו התחייב הקבלן לבנות על הקרקע מבנה לתעשייה בן שלוש קומות. מבקש מס' 2, "מנהל הקבלן" (ככינויו בהסכם), ערב בהסכם לקיום התחייבויותיו של הקבלן. 2. התמורה לה יהא זכאי הקבלן עבור הבנייה, נקבעה בסעיפים 20-18 להסכם, וכך נאמר בהם: 18. התמורה: המזמין ישלם לקבלן עבור בנית המבנה סך של 270,000 (מאתיים שבעים אלף) דולר ארה"ב בהתאם לשער היציג ביום התשלום. 19. התמורה כפי שפורטה לעיל תשולם לקבלן ע"י המזמין תוך 60 יום מקבלת תעודת גמר. 20(א). על אף האמור בסעיף 19 לעיל תהיה בידי המזמין הברירה למכור ולהעביר לקבלן את זכויותיו בחלק מהמבנה כאשר החלק אשר ימכר ויועבר לקבלן יהיה כדלקמן: 150 מ"ר בק"ק, 145 מ"ר בקומה א', 145 מ"ר בקומה ב' (להלן: 'חלקי הקבלן'). (ב) מוצהר ומוסכם בזאת כי באם יבחר המזמין להשתמש באפשרות הנתונה לו בסעיף זה לא יקבל הקבלן כל תמורה אחרת כלשהיא בגין הבניה. 21. באם ישתמש המזמין בזכותו עפ"י סעיף 20 לעיל יערך ויחתם בין הצדדים הסכם מכר מפורט אשר לפיו יעביר המזמין לקבלן את זכויותיו בחלקי הקבלן ואשר יכלול בין היתר את התנאים הבאים: (א) כל הוצאות העברת חלקי הקבלן לקבלן יחולו על הקבלן. ומבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל הרי מס שבח, מס רכישה ו/או כל מס, אגרה ו/או כל תשלום אחר הכרוך בהעברה יחול על הקבלן וישולם על ידו. (ב) המזמין מתחייב לחתום על כל מסמך אשר ידרש לצורך העברת חלקי הקבלן לקבלן וכמו כן ליפות את כוחו של עו"ד א. כהנא לצורך העברת חלקי הקבלן לקבלן. (ג) הצדדים יתחייבו לחתום על כל המסמכים הדרושים לצורך רישום המבנה כבית משותף". 3. לאחר פטירת המזמינה נתגלעו חילוקי דעות בין המשיבים (יורשיה של המזמינה) והקבלן, שבעקבותיהם הגישו המשיבים תובענה כספית לבית משפט השלום בשל הפרת ההסכם, וכן עתרו לצו מניעה (זמני וקבוע) שיאסור על הקבלן להמשיך בבנייה, כשלטענתם הוא בונה שלא בהתאם להיתר הבנייה שניתן. הקבלן והמבקש מס' 2 הגישו מצדם תביעה שכנגד. 4. על פי קביעתו של בית משפט השלום, בהחלטת ביניים שנתן ובפסק דינו, הודיעה המזמינה לקבלן בעל פה, לאחר כריתת ההסכם, כי היא בוחרת בברירת התמורה שבסעיף 20(א) להסכם (דהיינו, כי התמורה תהיה בהעברת זכויותיה בחלק מהמבנה לקבלן). לאחר פטירת המזמינה חתם מר זוהר ברקט, בעלה של המשיבה מס' 2, על תשריט לחלוקת שטחי המבנה. בשלב מסויים של הבנייה ביקשו המשיבה מס' 2 ובעלה, בשמם של המשיבים, להגביה את התקרה של קומת הקרקע (מ- 4.28 מ' לפי היתר הבנייה ל- 4.80 מ') ולהנמיך את גובהן של שתי הקומות הנוספות. הקבלן החל לבנות בהתאם לשינוי המבוקש, ובד בבד הכין בקשה לתיקון היתר הבנייה. אולם משביקש מהמשיבים כי יחתמו על הבקשה, סרבו אלה לחתום. ולא זו בלבד, אלא שביוזמת המשיבים הוצא צו מינהלי להפסקת הבנייה, שלאחריו נתן בית משפט השלום צו מניעה זמני לבקשת המשיבים, שאסר על הקבלן להמשיך בבנייה. לאחר מתן הצו פנה בא כוח הקבלן אל בא כוח המשיבים במכתב, בו כתב: "מבלי לגרוע מהאמור במכתבנו... והאחריות המוטלת על מרשיך לשיפוי נזקיה של ביריה - מוכנה האחרונה להנמיך את התקרה ולהקים המבנה על פי התוכניות המקוריות. אולם, לאור צו המניעה - דרושה כיום הסכמת מרשיך, ואם כנה גישתם - הננו מניחים, כי לא יסרבו לתיתה". אולם המשיבים לא נתנו הסכמתם למוצע במכתב. 5. כאמור, הגישו הקבלן והמבקש מס' 2 תביעה שכנגד, בה פרטו את סכום התביעה: 22. "... הוצאת צו ההפסקה המינהלי והפניה לבית המשפט נעשו ביוזמת הנתבעים בחוסר תום לב מובהק, נועדו, למעשה לאפשר להם להתנער מהתחייבויות המנוחה לפי ההסכם, ומהסכמתם לחלוקת המבנה בינם לבין התובעת, ולגרום לתובעת הפסדים כספיים ניכרים, תוך אילוצה לפנות המגרש בסכום פעוט, לאחר שהשקיעה בו ובבנית המבנה שעליו עלויות הכוללות את הריבית החריגה אותה היא משלמת - שווה ערך לסך של 270,000$ (מאתים שבעים אלף דולר), בלא שקיבלה מהנתבעים אף לא פרוטה אחת, לפי פירוט כדלקמן (בדולרים ארה"ב): אגרות בניה, עיריה ומים 40,000 הוצאות תיכנון, הנדסה ופיקוח 15,000 100 מ"ר מקלט לפי 500$ המ"ר 50,000 190 מ"ר קומת קרקע (עם תקרה בגובה 4.80) לפי 300$ המ"ר 57,000 210 מ"ר קומה א' לפי 240$ המ"ר 50,400 210 מ"ר קומה ב' לפח 270$ המ"ר 56,700 _______ סה"כ 269,100 23. סכום של כ - 9,000 ש"ח לחודש בריביות משתנות וחריגות משלמת התובעת לבנק על הלואותיה בגין המבנה, וסכום זה חייבים הנתבעים לשפותה מאז יום הפסקת בניה ועד ליום התשלום המלא בפועל. 24. הנתבעים מבקשים להתעשר שלא כדין על חשבון התובעת בסכום של 270,000$". הסעד שנתבקש בתביעה שכנגד נוסח כך: "30. לצרכי תביעה זו מעמידה התובעת, אם מבקשים הנתבעים להתנער מהתחייבותם לחלוקת המבנה, את הסכום המגיע לה כשכר ראוי עבור עבודותיה והשקעותיה במבנה על סך של 648,000 (שווה ערך לסך 270,000 $) ומוותרים על כל יתרה, אם מגיעה לה כזו, בהתאם לחלוקה פנימית כנ"ל או חלוקה אחרת שתיראה לכב' בית המשפט. 31. לחילופין, במקום הסכום הנ"ל - עותרת התובעת ומבקשת לאכוף על הנתבעים את המשך הקמת המבנה על ידי התובעת, חתימתם על בקשה מתוקנת להיתר בניה, וחלוקתו לפי הוראת סעיף 20(א) להסכם, אך בכל מקרה לחייב את הנתבעים בהוצאות שנגרמו עקב הפסקת העבודה, כולל תשלומי הריבית ששילמה". 6. בהחלטת הביניים (להלן: ההחלטה) קבע בית משפט השלום כי שני הצדדים הפרו את ההסכם. ההפרה מצד המשיבים התבטאה בסירובם שלא בתום לב, לחתום על תוכנית השינויים לקבלת היתר בנייה מתוקן. לדברי בית המשפט: "אסור היה לתובעים לסרב לחתום על השינוי המבוקש כדי שניתן יהיה לקבל היתר בניה התואם את התוכנית החדשה המשביחה את הנכס. על התובעים היה למלא אחר ההתחייבות המופיעה בחוזה כפי שנטלה על עצמה המנוחה בתיה איצקוביץ ז"ל - 'המזמין יחתום ללא עיכובים על כל הבקשות הנחוצות להגשת היתר הבניה מכח זכויותיו לגבי המגרש' - וזאת לשם 'ניצול מכסימלי של זכויות הבניה'" (עמ' 12). עוד הוסיף השופט המלומד כי אינו "יכול שלא להתרשם... כי הסיבה שבגינה סירבו התובעים (המשיבים - א.ג.) לחתום על תוכנית השינויים מקורה ברצון לשנות את המוסכם בין אמם ז"ל ובין הנתבעים (המבקשים - א.ג.) באשר לתמורה בגין הבנייה ואשר על פיה אמור היה להשאר להם רק 25% משטח הבנייה" (עמ' 13). אשר לקבלן ולמבקש מס' 2, אלה הפרו, לדעת בית משפט השלום, את ההסכם, משביצעו את השינויים טרם שניתן לכך היתר בנייה, ו"עת הגיעו להסדר בעל פה עם הגב' איצקוביץ בתיה (המזמינה - א.ג.) בטרם נפטרה ז"ל, ולאחר מותה עם היורשת ברקט (משיבה מס' 2 - א.ג.) תבדל"א, שהציגה עצמה כבאי (כך!) כח יורשי המנוחה, והכל מבלי שערכו על כך הסכם בכתב כמתחייב מסעיף 21 להסכם" (עמ' 16). 7. בסופה של ההחלטה חייב בית משפט השלום את המשיבים לחתום על תוכנית השינויים "כדי שניתן יהיה להגישה לועדה לתכנון ובניה על מנת שניתן יהיה להמשיך את הבנייה כדין". אשר לתמורה שתגיע לקבלן עבור הבנייה קבע בית משפט השלום בהחלטה: "יחתמו התובעים על תוכנית השינויים וינתן היתר הבניה, יודיעו התובעים לנתבעים, תוך 14 יום מיום קבלת ההיתר, את בחירתם באשר לאופצית התמורה כמפורט בסעיפים 22-18. ער אני להסכם בעל פה שנעשה בנדון בית הנתבעים ובין המנוחה בתיה איצקוביץ, הסכם שאומץ על ידי הגב' ברקט תבדל"א, ואולם, כל עוד לא עלה הסכם זה על הכתב, ומשום שלא עלה על הכתב כמתחייב על פי סעיף 21 לחוזה, סבור אני כי יש לאפשר לתובעים לחזור ולבחור אחת מן האופציות שבסעיף (כך!) 22-18... במידה ולא ימולאו ההוראות כמפורט לעיל, על ידי מי מהצדדים, הרי שאפסוק בתביעות הכספיות כפי המתחייב מטיעוני הצדדים, תוך התחשבות מיהו הצד שגרם לאי מילוי ההוראות כמפורט לעיל ובסיבות לאי מילוי הוראות אלו... על כן מחליט אני כי בשלב זה לא להתייחס לפיצוי הכספי אשר לו טוען כל אחד מן הצדדים, ולהשאיר נושא זה פתוח לטיעון נוסף ולהחלטה נוספת". 8. בעקבות ההחלטה חתמו המשיבים על הבקשה לתיקון היתר הבנייה, וההיתר לביצוע השינויים במבנה - ניתן. כן הודיעו המשיבים לקבלן כי הם בוחרים בברירת התמורה הכספית , לפי סעיף 18 להסכם. 9. בפסק דינו חזר בית משפט השלם על ממצאיו שבהחלטה, ודחה את תביעותיהם הכספיות של שני הצדדים. אשר לתביעת המשיבים ציין השופט המלומד כי "עיקר העיכובים בבנייה, אם לא כולם, נגרמו בעקבות התנהגותם של התובעים" (המשיבים - א.ג.). בדחותו את התביעה שכנגד של המבקשים הדגיש השופט המלומד כי נוכח הוראתו בהחלטה לאכוף את ההסכם, הרי שהסעד הרלבנטי הוא זה שביקשו המבקשים בסעיף 31 לתביעה שכנגד, ובהקשר זה יש להתמקד בשאלה אם מן הדין לפסוק "במצורף לאכיפת החוזה, 'הוצאות שנגרמו לתובעת (לקבלן - א.ג.) עקב הפסקת העבודה, כולל תשלומי הריבית ששילמה'". על שאלה זו השיב בשלילה מהטעמים הבאים: ראשית, "תביעה לסכום כסף קצוב, צריכה למצוא את ביטויה במפורש בכתב התביעה... [אולם] סעיף 31 לכתב התביעה רק מציין את הדרישה, מבלי לציין את סכומי הדרישה". שנית, לא הובאו ראיות "משכנעות לענין ההוצאות שנגרמו לתובעת עקב הפסקת עבודה, כולל תשלומי הריבית ששילמה. האמור בסעיף (כך!) 19, 20, 21 לתצהיר אינו מבוסס דיו, ואינני מוכן לסמוך ידי על הנתונים אשר מביא הנתבע (צ"ל: מביאה התובעת) בנדון". שלישית, משהוחלט בהחלטה "על אכיפת ההסכם, הרי שכל ההשקעות שהשקיע הנתבעת/התובעת שכנגד במבנה, הן מחויבות המציאות ובלעדיהן לא יכולה הנתבעת/התובעת שכנגד להשלים את המבנה. הפועל היוצא הוא כי אין הנתבעת/התובעת שכנגד זכאית להחזר סכומים אלו. הוא הדין באשר להלוואות שלקחה הנתבעת/התובעת שכנגד כטענתה". הלוואות אשר גם לא הוכחו. לפיכך, רק חייב בית משפט השלום בפסק דינו את הקבלן ומבקש מס' 2 "להשלים את המבנה כפי שהתחייבותם על פי החוזה, בהתאם להיתר הבנייה האחרון... ובהתאם למועדים המופיעים בחוזה... [ו]על התובעים (המשיבים - א.ג.) יהיה לשלם את התמורה לנתבעים, כמופיע בסעיפים 18, 19 לחוזה". 10. המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי, וערעורם נדחה. לדעת בית המשפט המחוזי פסק בית משפט השלום כדין הן בהחלטה והן בפסק הדין, כי הקבלן אכן הפר גם הוא את ההסכם. שכן, היה עליו לקבל את הסכמת המשיבים לבקשה ולתוכניות, ואילו הוא לא קיבל את הסכמתם, כנדרש בהסכם. "לכל היותר, חתם על תוכנית השינויים (תשריט) בעלה של המשיבה רחל ברקט והוא בלבד. לפי ההסכם נאסר על המערערת (הקבלן - א.ג.) לבצע שינוי כלשהו ללא הסכמתה של הגב' איצקוביץ, ולאחר פטירתה נדרשה הסכמת המשיבים. ומשפעלה המערערת כפי שפעלה - אין לה להלין אלא על עצמה. ולאחר שהפרה את ההסכם - אין היא זכאית לפיצוי המוסכם". עוד הוסיף בית המשפט המחוזי: "לפי ההוראה המצטברת של סעיפים 20 ו21- להסכם מיום 21.2.90 ניתנה לגב' איצקוביץ הברירה למכור ולהעביר למערערת (הקבלן - א.ג.) את זכויותיה בחלק מהמבנה נשוא הדיון, ובמקרה כזה לא תקבל המערערת תמורה אחרת כלשהי עבור הבנייה. אם היתה המנוחה מממשת את הברירה האמורה - כי אז אמור היה להיחתם הסכם מכר מפורט (בינה לבין המערערת), לפיו תעביר הגב' איצקוביץ למערערת את זכויותיה בחלקים המועברים. הסכם כזה לא נכרת ופירוש הדבר הוא שהמנוחה לא הספיקה לממש את זכותה על פי האמור בסעיפים 20 ו21- הנ"ל. ומשכך הם פני הדברים, היו המשיבים רשאים לממש את התנאים האמורים בסעיפים 18 ו- 19 להסכם ולשלם למערערת את הסך 270,000 דולר בשקלים. במילים אחרות: ברירת המחדל שעמדה בפני בעלי הדין נקבעה בסעיפים 18 ו- 19 האמורים. התנאי הבסיסי היה שעל הגב' איצקוביץ לשלם למערערת את הסכום האמור של 270,000 דולר בתוך 60 ימים מקבלת תעודת הגמר. לגב' איצקוביץ ניתנה הזכות לשנות את ברירת המחדל ולהעביר למערערת חלקים מסויימים במבנה נשוא הדיון. ברור כי ברירת המחדל לא שונתה ע"י הגב' איצקוביץ ולא נכרת כל הסכם כאמור בסעיף 20 להסכם מיום 21.2.90. בנסיבות אלה עומדים בעינם התנאים הבסיסיים שבסעיפים 18 ו19-, והמשיבים מלאו אחר התנאים הללו באמצעות התשלום הנקוב בסעיף 18. כאשר יבוצע תשלם זה, בתוך 60 ימים מקבלת תעודת גמר הבנייה, יצאו המשיבים ידי חובתם כלפי המערערת ולא יהיו חייבים לה דבר". 11. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים את הבקשה לרשות ערעור שלפנינו, אותה שמענו כאילו ניתנה הרשות המבוקשת והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. 12. עד שנפנה לגופה של הבקשה נשיב לטענה דיונית שהעלה בא כוח המשיבים, ולפיה (כפי שהבנו את טענתו), זכו המבקשים בסעד העיקרי שתבעו בסעיף 30 לכתב תביעתם שכנגד, דהיינו, בפיצוי בסך 270,000 דולר. ומשכך, אין עוד בידי המבקשים על מה להלין. אכן, "בקשת הסעד יכולה להיות מנוסחת בצורה חלופה (תקנה 14(ב)) ובמקרה כזה, אם לא נתן בית המשפט לתובע את הסעד שהעתיר לראשונה, עליו לדון בבקשתו החלופה. אם ניתן לתובע הסעד לו העתירה לראשונה, לא יוכל בערעור לבקש להמיר את הסעד בסעד חלופי שתבע רק משום שבין הזמנים, לאחר הגשת הערעור נראה לו הסעד החלופי כדאי יותר" (זוסמן, סדר הדין האזרחי, בעריכת ד"ר ש. לוין, מהדורה שביעית עמ' 164). שכן, "מי שקיבל את הסעד אותו ביקש ואותו זכאי היה לקבל, אינו מקופח" (ע"א 121/86 פלוריאן נ' גלנוט כרמל, פ"ד מד(1) 504, 511). ולא זו בלבד, אלא שבהמרת סעדים בשלב הערעור טמונה סכנה לפגיעה בנתבע, אשר בערכאה הדיונית סמך על דירוג הסעדים שקבע התובע, ועל פיו כלכל את הגנתו, הביא את ראיותיו והציג את טענותיו. 13. אולם הגיונו של הכלל אינו מצדיק תפישה טכנית לפיה דירוג הסעדים הוא שקובע תמיד, ויש ליתן משקל גם לאופן ניהול המשפט. זאת, כדי לעשות צדק עם התובע, בלי לפגוע בזכויותיו של הנתבע. ברוח זו נפסק בע"א 121/86 הנ"ל (בעמ' 508), בו הופנה הערעור לביטולו של צו אכיפה, שנתבקש כסעד עיקרי בבית המשפט המחוזי, והמרתו בחיוב המשיבה בתשלום פיצוי על הנזק שגרם למערער עקב הפרת הסכם על ידה (שהיה הסעד החלופי שביקש המערער בבית המשפט המחוזי). לעניין זה אמר בית המשפט: "עתירה זו היא בלתי שגרתית, לאחר שבפועל השיג המבקש את הסעד אותו הוא תבע בעדיפות ראשונה. זה מחייב בחינת המסלול שבו נוהל הדיון כולו ובירור, אם בשלב כלשהו של הדיונים גילה המערער דעתו ועמדתו, כי מבטל הוא את רצונו לסעד העיקרי של אכיפה, או לפחות כי הסעד של פיצוי עומד בעיניו כשווה דרגה עם סעד האכיפה, ועל בית המשפט להכריע, איזה מהשניים מוצדק ומתחייב בנסיבות המקרה" (ההדגשות לא במקור). 14. בענייננו ביקש הקבלן בסעיף 30 לכתב תביעתו שכנגד, את הפיצוי הכספי בהנחה כי לא ימשיך בבנייה. האפשרות כי בסעד זה ביקש למצות את כל תביעותיו גם אם ישלים את בניית המבנה, משוללת הגיון. בסעיף 31 לכתב התביעה שכנגד ביקש הקבלן, לחלופין, להמשיך בבנייה ולחלק את הזכויות במבנה לפי סעיף 20(א) להסכם. אולם בבית משפט השלום הפך הסעד החלופי של האכיפה לסעד העיקרי, ועליו הושתת פסק הדין. בית המשפט המחוזי הלך בעקבותיו של בית משפט השלום, ועל בסיס זה נתן את פסק דינו. מכאן, שאם נפלה טעות בתוכן האכיפה, מה הצדקה יש להשתיק את הקבלן מלטעון נגד טעות כזאת, בטענה כי קיבל (במסגרת האכיפה) סכום הזהה לסכום שביקש בסעד העיקרי כפיצוי המגיע לו עד אותו שלב של הבנייה? 15. מכאן לגופה של הבקשה, המעלה את השאלה בדבר הנפקות המשפטית לכך כי לא נעשה הסכם נוסף בכתב להעברת חלק מהמבנה לקבלן, כאמור בסעיף 21 להסכם, לאחר שהמזמינה הפעילה את הברירה שבסעיף 20(א) להסכם. שכן, טענת המשיבים היא כי הודעת המזמינה בעל פה כי בוחרת היא בברירה שבסעיף 20(א) להסכם, אינה תופשת, משלא נתקיימה הדרישה לחתימה על הסכם נוסף. 16. סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973- (להלן: חוק החוזים), קובע כי: "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתוקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים". ברישא של הסעיף הנ"ל בא לידי ביטוי עיקרון חופש הצורה, הנגזר מעיקרון חופש החוזים, ואילו בסיפא נקבעו שני חריגים לעיקרון. עניינו של החריג הראשון בדרישת צורה מכוח החוק, כתנאי לתוקפו של חוזה. התפישה מאחורי חריג זה היא, כי יש שהמחוקק מעדיף בדבר חקיקה להגביל את חופש הצורה לטובת עקרונות חשובים יותר, בכללם הגנה על צדדים לחוזה, הצורך להבטיח גמירות דעת של המתקשרים בעסקאות מסויימות, ושיקולים אחרים כיוצא באלה. עניינו של החריג השני בדרישת צורה מכוח הסכמת הצדדים, כתנאי לתוקפו של חוזה, ובו בא לידי ביטוי חופש הצדדים להגביל עצמם לגבי הצורה (ראה בנדון פרופ' ג' שלו, דיני חוזים, מהדורה שנייה, עמ' 284-278). 17. האם מדובר בענייננו בשני החריגים גם יחד שבסעיף 23 לחוק החוזים, או רק בראשון שבהם? שהרי אין ספק כי הסכם לפיו יועברו חלקים ממבנה הינו עיסקה במקרקעין, כשמשמעה בסעיף 6 לחוק המקרקעין, תשכ"ט1969- (להלן: חוק המקרקעין), והתחייבות לעשות עיסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב, כאמור בסעיף 8 לחוק המקרקעין. דרישת הכתב פורשה כדרישה מהותית, הבאה להבטיח את גמירות הדעת של הצדדים לעיסקה, נוכח רצינותה של עיסקה במקרקעין והיקפה הכלכלי (ע"א 726/71 גרוסמן נ' עיזבון בידרמן, פ"ד כו(2) 781). 18. אולם האם מתקיים בענייננו גם החריג השני שבסעיף 23 לחוק החוזים? שהרי הצדדים להסכם קבעו כי אם תבחר המזמינה בברירה הנתונה לה בסעיף 20(א) להסכם, כי אז "יערך ויחתם בין הצדדים הסכם מכר מפורט". התשובה לשאלה זו תלויה באומד דעתם של הצדדים. דהיינו, האם נתכוונו, שעה שקבעו כי בעקבות מימוש הברירה בידי המזמינה לפי סעיף 20(א) להסכם, ייערך חוזה נוסף בכתב - להציב תנאי מכונן, שבלעדיו אין תוקף למימוש הברירה, או שמא נתכוונו כי יועלה על הכתב מימוש בר-תוקף, לצורך הבהרה וודאות? בית משפט השלום, ובעקבותיו בית המשפט המחוזי, יצאו מן ההנחה כי קיומו של הסכם נוסף בכתב היה תנאי למימוש הברירה, בלי לנתח את אומד דעתם של הצדדים. ואילו לדעתי יש להסיק את המסקנה כי הם ראו בחוזה הנוסף רק מסמך שמטרתו להצהיר על תוכנה של הסכמה שרירה וקיימת, בעלת תוקף משפטי. דהיינו, כי החוזה הנוסף יהא בעל משמעות דקלרטיבית ולא קונסטיטוטיבית. דעה זו נסמכת, ראשית, על לשונו של סעיף 21 להסכם, בו לא נאמר כי תוקפה של הברירה מותנה בחוזה נוסף. שנית, עיקרי תוכנו של החוזה הנוסף כבר נקבעו בהסכם עצמו. נקבעו בו מהות העיסקה (מכר) ונשוא העיסקה (150 מ"ר בק"ק, 145 מ"ר בקומה א', 145 מ"ר בקומה ב'), וכן חלוקת ההוצאות הכרוכות בהעברת החלקים לקבלן. משפחתו הנושאים שנותרו למשא ומתן לקראת הסכם נוסף, גם פחת מעמדה של דרישת הכתב וסיווגה כמהותית. 19. מכאן לשאלה אם באה על סיפוקה דרישת הכתב לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין. כפי שכבר צויין, מצויים בהסכם התנאים העיקריים לעיסקה. אולם ספק הוא אם נתקיימה הדרישה למסויימות העיסקה, כשההסכם קובע רק את גודלם של השטחים שיקבל הקבלן, ולא את מיקומם במבנה. יתרה מזו, לא ניתן לומר על הסכם אשר מקנה ברירה לבעל מקרקעין לערוך עיסקה בו, כי הוא מספק את התכלית שלשמה באה דרישת הכתב בסעיף 8 לחוק המקרקעין. דהיינו, מתן ביטחון לרצינותה של העיסקה ולגמירות הדעת של הצדדים להתקשר בעיסקה. העיסקה במקרקעין אינה מתבטאת במקרה כזה בעצם מתן הברירה, אלא במימושה של הברירה, ומימוש זה הוא שטעון מסמך בכתב. אלא שבענייננו נוסף על ההסכם התשריט עליו חתם בעלה של משיבה מס' 2, ובו מצויינת חלוקת השטחים בין הקבלן והמשיבים (בטעות התייחס בית המשפט המחוזי לתשריט זה כאילו הוא נחתם על ידי בעלה של משיבה מס' 2 לצורך תוכנית השינויים במבנה). בשני המסמכים (ההסכם והתשריט החתום) יש כדי להשלים זה את זה, ולקיים את דרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין ואת הגיונה של הדרישה. 20. בכך יכולנו לסיים את פסק דיננו בקבלת ערעורם של המבקשים, אילו קבע בית משפט השלום כי בעלה של המשיבה מס' 2 חתם על התשריט כשלוחם של המשיבים. שליחות כזאת יכולה להווצר בהבעת רצונו של השולח כלפי השליח (הרשאה פנימית), או בהבעת רצונו כלפי הצד השלישי (הרשאה חיצונית), כשהבעת הרצון של השולח יכול שתהיה מפורשת או נלמדת מהתנהגות השולח (סעיף 3(א) לחוק השליחות, תשכ"ה1965-). כן קובע סעיף 6(א) לחוק השליחות, כי: "פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלי שהורשה לכך או בחריגה מהרשאתו, יכול אותו אחר, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב), לאשר את הפעולה בדיעבד; ואישור בדיעבד - כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום-לב ובתמורה לפני האישור". דא עקא, כי בית משפט השלום לא קבע ממצא בנדון, חרף חילוק הדעות שנפלו בין הצדדים בנושא זה. בית משפט השלום הביא בהחלטה את דברי הקבלן בתצהירו כי: "6. ...לאחר מות המנוחה - סוכם מפורשות בין מי שהציגו עצמם כבאי כוח יורשי המנוחה, ה"ה ברקט לבין המשיבה, ונעשתה חלוקה של המבנה בהתאם להסכם, כעולה מהעתק התוכניות המצורפות לתצהירי זה... שנחתמו ואושרו ע"י מי שהציג עצמו כאמור נציג התובעים בתביעה.. וקיבל את ברכתם לכך. 7. על יסוד הסכמה זו לחלוקת המבנה פירסמה המשיבה מודעה בעיתון לבדוק אפשרות למכירת הזכויות שאמורה היתה לקבל במבנה והתובעים היו מודעים לכך ואף גילו ענין בתוצאות". והוסיף בית המשפט כי: "לא עולה כלל על דעתי שהנתבעים (המבקשים - א.ג.) היו מפרסמים מודעה בעיתון ביום 9.8.91 לענין מכירת חלקם במבנה המסחרי, אלמלא היה מוסכם בין הצדדים כפי המפורט בתצהירו של הנתבע ובהתאם לסעיף 20(א)". אולם אין בכך להכריע במחלוקת בה טענו המשיבים כי לא הסמיכו את בעלה של משיבה מס' 2 לחתום על התשריט, וחתימתו ניתנה שלא על דעתם. כשם שאין קביעה אם אישררו המשיבים בדיעבד את חלוקת המבנה על פי התשריט עליו חתם בעלה של משיבה מס' 2. קביעתו של בית משפט השלום, כי המבקשים לא היו מפרסמים מודעה למכירת חלקם במבנה אלמלא היה מוסכם על חלוקה זו בין הצדדים, אינה יכולה לשמש קביעה במחלוקת על ההרשאה, ולכל היותר יש בה דחיית הטענה שהעלה בעלה של משיבה מס' 2 כי חתימתו לא באה כדי להסכים לחלוקה. 21. במקום זה אציין כי בטעונו הסתמך בא כוח המבקשים על ע"א 579/83 (זוננשטיין נ' גבסו, פ"ד מב(2) 278), כדי שנפסוק כי עיקרון תום-הלב גובר במקרה דנן על דרישת הכתב. אלא שקביעת בית משפט השלום התייחסה לכך כי המשיבים נהגו שלא בתום-לב כשלא חתמו על הבקשה לתיקון היתר הבנייה, ולא לעניין אי חתימתם על חוזה נוסף. במקרה זה גם אין מדובר על הסתמכות מצד הקבלן על החוזה הנוסף "שהתעלמות ממנה תוביל לתוצאה קשה ובלתי צודקת הנוגדת כללים בסיסיים של הגינות" (פרופ' נ' כהן, "צורת החוזה", הפרקליט לח 383, 444). שהרי גם אם לא התקיימה דרישת הכתב יקבל הקבלן את התמורה הכספית עבור הבנייה (וראה בנדון ע"א 986/93 יעקב קלמר נ' מאיר גיא ואח', שטרם פורסם). 22. העולה מן המקובץ, כי משלא קבע בית המשפט עובדות הנוגעות לנסיבות החתימה על התשריט ובנושאי השליחות, כמבוהר לעיל, לא ניתן להכריע בשאלה אם נתקיימה דרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין. 23. על כך יש להוסיף, כי גם אם יימצא שההסכם עומד לבדו, ולפיכך לא נתמלאה דרישת הכתב, אין בכך לבד להצדיק גם את דחיית תביעתם הכספית של המבקשים. הצמדת התמורה לדולר בסעיף 18 להסכם מבוססת על ההנחה כי הבנייה תבוצע על פי לוח הזמנים שנקבע בהסכם, וכי התמורה תשולם במועדה ("תוך 60 יום מקבת תעודת גמר", כאמור בסעיף 19 להסכם). אם, כקביעת בית משפט השלום, הפרו המשיבים את ההסכם, בכך ש"גרמו בהתנהגותם לעיכוב בקבלת היתר הבנייה לתוכנית השינויים, עד ליום 7.11.93, וכפועל יוצא עיכבו את המשך הבנייה עד ליום זה", משמע, לכאורה, כי השלמת הבנייה על ידי הקבלן התעכבה עקב התנהגות המשיבים, ותשלום התמורה על ידם אף הוא התעכב כתוצאה מכך. כתוצאה מעיכוב התשלום לא החזיק הקבלן בתקופת העיכוב, בכספי התמורה ולא נהנה מפירותיהם. לפיצוי על הפסד זה זכאי הקבלן, כשיעור הריבית החוקית על סכום התמורה למשך תקופת העיכוב בתשלום. אולם כדי לקבוע אם זכאי הקבלן לפיצוי ואת סכום הפיצוי (אם זכאי הוא לפיצוי), על בית המשפט לקבוע תחילה אם היה עיכוב בתשלום התמורה על פי ההסכם, כתוצאה ישירה מהתנהגותם האמורה של המשיבים, ומשך תקופת העיכוב. 24. פועל יוצא מדברינו, כי כדי להגיע למסקנה אם זכאי הקבלן לאכיפת חלוקתו של המבנה לפי סעיף 20(א) להסכם, לאחר שהמזמינה בחרה בחייה בברירה זו, או אם זכאי הוא רק לפיצוי כספי בשל התנהגותם של המשיבים, על בית משפט השלום לקבוע ממצאים עובדתיים החסרים מפסק דינו. לפיכך הצעתי היא כי נקבל את הערעור, נבטל את פסקי הדין שניתנו בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, ונחזיר את התיק לבית משפט השלום, כדי שייתן פסק דין חדש. זאת לאחר שתנתן לצדדים אפשרות להשלים את הבאת ראיותיהם ולסכם את טענותיהם, בנושאים עליהם עמדנו בפסק דין זה. הייתי מחייב את המשיבים לשלם למבקשים שכר טרחת עורך-דין בסך 8000.- ש"ח. ש ו פ ט השופט מ. חשין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י. אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט גולדברג. ניתן היום, ב' בניסן תשנ"ח (29.3.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041530. D08

[ "רע\"א 4153/97", "ע\"א 121/86", "בע\"א 121/86", "ע\"א 726/71", "ע\"א 579/83", "ע\"א 986/93" ]

6,544

1,937

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 887/96 ע"פ 1813/96 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר המערער בע"פ 887/96 והמשיב בע"פ 1813/96: אהרון יעקב בטון נגד המשיב ה בע"פ 887/96 והמערערת בע"פ 1813/96 מדינת ישראל תאריך הישיבה: ל' באדר א' התשנ"ז (9.3.97 ) בשם המערער בע"פ 887/96 והמשיב בע"פ 1813/96: עו"ד משה לוי בשם המשיבה בע"פ 887/96 והמערערת בע"פ 1813/96: עו"ד אמי פלמור פ ס ק - ד י ן לא ראינו לקבל את ערעור המערער המופנה כנגד הרשעתו באישום הראשון. המתלונן לא נקב במועד הארוע, אלא ציין את מועד תחילת עבודתו, כשהארוע עצמו קדם לכך בכשבועיים. בכך נופלת טענת המערער כי במועד הארוע על פי גירסת המתלונן הוא (המערער) היה במעצר. ערעור המדינה בדין יסודו, והוא נוגע לאישום השלישי, בו הואשם המערער בחבלה בכוונה מחמירה, ואילו בית המשפט קמא הרשיעו בפציעה בנסיבות מחמירות. על פי העובדות ביקש המערער לדקור את אחיו רפי, וכשהתערב ביניהם אחיהם יצחק (צ'יקו) דקר המערער אותו. גם אם נאמר כי המערער לא התכוון לדקור את צ'יקו אלא את רפי, הרי שמדובר במקרה ברור של כוונה מועברת, המביאה להרשעת המערער בעבירה שהתכוון לבצעה כלפי רפי. לפיכך מתקבל ערעור המדינה והמערער מורשע באישום השלישי עבירה על סעיף 329 לחוק העונשין. תוצאה זו מחייבת החמרה בעונש, במיוחד נוכח עברו של המערער והיותו אסיר ברשיון בעת ביצוע העבירות. לפיכך יועמד עונש המאסר בפועל על 4 שנים. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם, כך שעל המערער לרצות תקופת מאסר כוללת של 7 שנים. ניתן היום, ל' באדר א' תשנ"ז (9.3.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96008870. D01

[ "ע\"פ 887/96", "ע\"פ 1813/96" ]

6,547

1,938

ב בית המשפט העליון רע"א 6157/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקשת : גראל בע"מ נגד המשיבים : 1. גראל ערד (1983) בע"מ 2. יהושע מוסבכר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת.א. 477/85 שניתנה ביום 3.9.97 על ידי כבוד השופט עווני חבש בשם המבקשת: עו"ד איתן אפשטיין החלטה 1. המבקשת הגישה בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 28.4.85 תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיבים. הסכסוך הועבר לבוררות שבסופה ניתן ביום 25.6.87 פסק בוררות לטובת המבקשת. ביום 10.12.87 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו את פסק הבוררות. הואיל ולא עלה בידי המבקשת לאכוף את פסק הבוררות חזרה ופנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה ליתן פסק דין בתביעה שהגישה כאמור לעיל. ביום 27.9.89 נתן בית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין נגד המשיבים, שלא התגוננו, וחייב אותם לשלם למבקשת את סכום התביעה, שהיה 270,885 $ ארה"ב, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה. הואיל ולא עלה בידי המבקשת לגבות את המגיע לה בישראל, ביקשה לאכוף על המשיבים את פסק הבוררות ואת פסק הדין בשוויץ - שבה יושב המשיב מס' 2 - אולם בית המשפט בשוויץ דחה את הבקשה מן הטעם שההמצאה של פסק הבוררות ושל כתב התביעה ופסק הדין לא נעשתה על פי הדין השוויצרי. לפיכך חזרה המבקשת ועתרה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לבטל את פסק דינו מיום 27.9.89, לצורך חידוש ההליכים מתחילתם, לרבות ביצוע ההמצאה על פי הדין השוויצרי. בקשתה נדחתה ועתה מבקשת היא להרשות לה לערער. 2. אין עילה לבקשה. לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- (להלן - "התקנות") רשאי בית המשפט לבטל החלטה שניתנה על פי צד אחד, או באין כתבי טענות מצד שני, לפי בקשתו של בעל הדין " שנגדו ניתנה ההחלטה" (ההדגשה שלי - י.ט.). הוא הדין בביטול, לפי תקנה 214 לתקנות, של פסק דין שניתן בתביעה שהוגשה לפי סדר דין מקוצר, אם לא ניתנה רשות להתגונן. מכאן עולה, לכאורה, שאין בית המשפט רשאי להזקק לבקשתו של תובע לבטל את פסק הדין שניתן לזכותו. אולם, אפילו סברתי שרשאי בית המשפט לבטל החלטה או פסק דין לפי בקשתו של תובע, הנה, לפי ההלכה הפסוקה, על מבקש הביטול להצביע על פגם בהליך, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להמנע ממתן ההחלטה. עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה וזכותו של המבקש היא שההחלטה תבוטל "מתוך חובת הצדק" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, סעיף 574). לא היה פגם בהחלטה שביטולה נתבקש, תלוי המבקש בחסדו של בית המשפט ולעניין זה, הוגדרו בפסיקה סוגי המקרים שבהם נעתר בית המשפט לנתבע ומבטל את ההחלטה (זוסמן, שם, סעיפים 575 - 576). במקרה שלפנינו לא היה פגם בהליך המצדיק את הביטול ואין לפנינו טעם מן הטעמים שהוכרו בפסיקה כטעמים שיש בהם כדי להצדיק את ביטולו של פסק דין שניתן כהלכה. 3. שאלה אחרת היא אם זכאית היתה המבקשת לקבל פסק דין בתביעתה נגד המשיבים, אחרי שאושר פסק הבוררות. יש מקום לומר שעם אישורו של פסק הבוררות מוצתה עילת תביעתה. לפיכך היה דינו של פסק הדין שניתן אחרי אישורו של הפסק להתבטל מטעם זה (ע"א 527/80 שטורך נ' מדינת ישראל פ"ד לח (4), 55; ע"א 427/89 מקור הנפקות וזכויות בע"מ ואח' נ' מאיר מרחב פ"ד מו (4), 88; כן עיין ע"א 5164/94 פינברג נ' קלנר (טרם פורסם)). כך או כך, אין בכך כדי לסייע למבקשת, משום שאפילו יתבטל פסק הדין, לא תהיה זכאית לחזור ולהגיש את התביעה, שעילתה מוצתה כאמור. 4. אם נדקדק בדבר נמצא שבקשתה של המבקשת לבטל את פסק הדין שניתן בתביעתה נגד המשיבים מושתתת על עובדה שנולדה אחרי נתינתו, שהיא פסק הדין של בית המשפט בשוויץ המונע את אכיפתו שם. האם יש בכך טעם כדי לבטל את פסק הדין? דומני כי המקרה היחיד שניתן לדלות מתוך הפסיקה שיש בו צד דמיון לעניננו, הוא פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א (חי') 161/66 עומר נ' פרידמן , פ"מ נ"ו, 336. באותה פרשה תבע המערער מאת המשיב להחזיר לו שתי פרות ולחלופין את תשלום ערכן. בית משפט השלום פסק שעל המשיב להחזיר את שתי הפרות למערער והתעלם מן העתירה החלופית לתשלום ערך הפרות. כאשר בא המערער להוציא לפועל את פסק הדין התברר לו כי לפני נתינתו של פסק הדין מכר המשיב את הפרות. המערער הגיש, אפוא, תביעה חדשה לתשלום ערכן של הפרות (מלבד דמי נזיקין עבור שלושה ולדות שנולדו לפרות בינתיים...). בית משפט השלום סבר שפסק הדין הראשון מהווה מעשה בית דין המונע את המערער מלבקש את הסעד שביקש בתביעתו השניה ולכן דחה אותה. בית המשפט המחוזי, מפי הנשיא התורן ד"ר מ' עציוני (כתארו אז), פסק שיש לבטל את פסק דינו השני של בית משפט השלום וכי יש לראות את התביעה כתביעה חדשה המושתתת על עילה חדשה שפסק הדין הראשון אינו מהווה מעשה בית דין לגביה אלא רק אחד מיסודות העילה. אפילו נמתח את האנלוגיה לע"א (חי') 161/66 עד קצה הגבול, מסופקני אם עומדת למבקשת הזכות להגיש תובענה חדשה, אולם על כך אינני מחווה דעה. בעיני העיקר הוא שאין בנימוקים שהעלתה המבקשת, שכולם חיצוניים לתביעה שהגישה בזמנה נגד המשיבים ולפסק הדין שניתן על פיה כדי להשתית עליהם עילת ביטול מוכרת. 5. בשולי הדברים אעיר שספק בעיני אם בנסיבות שתוארו ניתן לראות את החלטתו של בית המשפט המחוזי - זאת שדחתה את הבקשה לבטל את פסק הדין - כהחלטה המצריכה נטילת רשות כדי לערער עליה, ואם לא היה על המבקשת להגיש ערעור. לאור התוצאה שאליה הגעתי פטור אנכי מלדון בכך. 6. הבקשה להרשות ערעור נדחית. ניתנה היום, כ"ג בחשון תשנ"ח (23.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061570. M01 /מפ

[ "רע\"א 6157/97", "ע\"א 527/80", "ע\"א 427/89", "ע\"א 5164/94" ]

6,548

1,939

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9362/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. הס זאב 2. שיוביץ טובה נגד המשיב ים : ישראל וברכה הורביץ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך עשרים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך עשרים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 17.12.97, בשעה 11:30, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ט"ו באלול התשנ"ז (17.9.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093620. A02 /דז/

[ "ע\"א 9362/96" ]

6,549

9,498

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 9362 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. הס זאב 2. שיוביץ טובה נגד המשיב ים : ישראל וברכה הורביץ בקשה לשינוי הייצוג בשם המשיבים: עו"ד משה גבע החלטה על יסוד הודעת עו"ד משה גבע, אני משחררת אותו מייצוג המשיבים. להבא יש לשלוח את כתבי בי הדין למשיבים על-פי הכתובת שנמסרה. ניתנה היום, י' בסיון תשנ"ז (15.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093620. Q01

[ "ע\"א 96" ]

6,550

14,936

ב בית המשפט העליון ע"א 9362/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערערים : 1. זאב הס 2. טובה שיוביץ נגד המשיב ים : 1. ישראל הורוביץ 2. ברכה הורוביץ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.6.96 בע"א 251/96 שניתן על ידי כבוד השופטים פינקלמן, גילאור וגריל בשם המערערים: המערער 1, זאב הס, המייצג גם את העותרת 2, טובה שיוביץ בשם המשיבים: עו"ד מנחם לוינסון הצדדים הגיעו ביניהם לכלל הסכמה כלהלן: 1. הצדדים ימנו שמאי מקרקעין עליו יסכימו ביניהם תוך 7 ימים מהיום, ובהעדר הסכמה יבקשו מיו"ר אגודת שמאי המקרקעין למנות שמאי במקומם ובעבורם. 2. השמאי שימונה יערוך חוות דעת בה יקבע את שווי הנכס המשותף. שכרו והוצאותיו של השמאי ישולמו על-ידי בעלי הדין בחלקים שווים. 3. עם קבלת חוות-דעתו של השמאי יפעלו שני הצדדים ללא דיחוי לפירוק השיתוף ביניהם. הפירוק ייעשה על דרך מכירת חלקם של המשיבים בנכס המשותף והעברתו לבעלות המערערים. תמורת קבלת חלקם של המשיבים בנכס ישלמו המערערים למשיבים שליש משווי הנכס על-פי קביעת השמאי. בנוסף לכך ישלמו המערערים למשיבים מחצית מסכום מס שבח מקרקעין בו יחוייבו המשיבים בגין מכירת חלקם. השתתפותם האמורה של המערערים במס השבח בו יחוייבו המשיבים תתייחס רק לסכום המס החל על העיסקה, בהתחשב בגובה התמורה היסודית על-פי חוות דעת השמאי, ומבלי להביא בחשבון את תוספת השבח הנובעת מן ההשתתפות עצמה. 4. עם קבלת חוות הדעת של השמאי יערכו הצדדים הסכם בו יסכימו על הפרטים הנוגעים לביצוע. להסרת ספק מובהר, כי עד למועד ההעברה יישאו המשיבים במס הרכוש וביתר החיובים המוטלים על חלקם בנכס. פסק-דין לבקשת הצדדים רשמנו בפנינו את תוכן ההסכם אליו הגיעו והננו נותנים להסכמתם תוקף של פסק-דין שיבוא במקום פסקי הדין שניתנו בערכאות קמא. ניתן היום, י"ח בכסלו תשנ"ח (17.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093620. F03

[ "ע\"א 9362/96", "בע\"א 251/96" ]

6,551

19,403

בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 9362/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט אנגלרד המערערים: 1. זאב הס 2. טובה שיוביץ נ ג ד המשיבים: ישראל וברכה הורוביץ בקשה (בהסכמה) לתיקון טעות סופר בפסק-דין ה ח ל ט ה לבקשתם המשותפת של הצדדים הננו מבהירים כי פסק-דיננו מיום 17.12.97 בו נתנו תוקף של פסק-דין להסכם בין הצדדים, בא במקום פסקי הדין של ערכאות קמא רק ביחס לנושא פירוק השיתוף בנכס המשותף, ולא ביחס לנושאים אחרים שהוכרעו בין הצדדים בערכאות קמא. ניתנה היום, י"ג טבת תשנ"ח (11.1.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093620. F05

[ "ע\"א 9362/96" ]

6,552

69,410

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2928/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. עלי קראג'ה 2. מוחמד יאסין סלמאן 3. המוקד להגנת הפרט נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי החלטה נוכח מתן פסק הדין בבג"ץ 5100/94 מתבקשים העותרים להודיע אם הם מסכימים למחיקת העתירה בתיק זה. העותרים ימסרו את הודעתם תוך 14 יום ממועד המצאתה של החלטה זו. ניתנה היום, י' באדר א' התש"ס (16.2.2000). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96029280. A03 /דז/

[ "בג\"ץ 2928/96" ]

6,554

77,458

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2928/96 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. עלי קראג'ה 2. מוחמד יאסין סלמאן 3. המוקד להגנת הפרט נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד אנדרה רוזנטל החלטה בהתאם להודעת העותרים, אני מוחקת את העתירה. המשיב מתבקש להגיב לעניין הבקשה להוצאות, תוך שבעה ימים מהמצאת החלטה זו. ניתנה היום, י"ג באדר ב' תש"ס (20.3.2000). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96029280. P04

[ "בג\"ץ 2928/96" ]

6,555

77,843

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2928/96 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. עלי קראג'ה 2. מוחמד יאסין סלמאן 3. המוקד להגנת הפרט נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה לפסיקת הוצאות בשם העותרים: עו"ד אנדרה רוזנטל בשם המשיבים: עו"ד שי ניצן החלטה עניינה של בקשה זו בתגובת העותרים לשאלת בית המשפט (כבוד הנשיא א' ברק) בדבר נכונותם למחוק את עתירתם, לאור פסק הדין שניתן בבג"ץ 5100/94, הועד הציבורי נגד עינוים ואח' נגד ממשלת ישראל (טרם פורסם). העותרים ניאותו למחוק את עתירתם, אך עמדו על חיוב המשיב בהוצאות. המשיב מתנגד לחיובו בהוצאות והוא סבור, כי אין בסיס לכך. טוען המשיב כי הסכמתו למתן צו ביניים וצו על תנאי במסגרת עתירה זו נועדה אך ורק לחסוך התדיינות בעניינים אלה, וכי אין בהסכמתו משום הודאה בנכונות טענות העותרים בעתירה. עוד טוען המשיב, כי מאחר וכלל לא התלבנה בפני בית משפט זה השאלה האם זכאי היה המשיב להפעיל כוח כלפי העותרים במסגרת חקירתם, הרי שאין לחייבו בהוצאות בגין הסכמתו להוצאת הצווים האמורים, הסכמה שנבעה אך ורק, כנטען, מן העובדה כי למשיב לא היה עוד צורך בשימוש בכוח במסגרת חקירת העותר. עוד טוען המשיב, כי למרות שעתירות דומות אחרות הגיעו לדיון בפני בית המשפט ונדחו לגופן, מעולם לא חוייב המשיב בהוצאות וכי אין סיבה לעשות כך עתה. אף בבג"ץ 5100/94 הנ"ל, בו ישבו תשעה שופטים בדין וקויימו מספר ישיבות, לא נפסקו הוצאות. לטענת המשיב אין לחייבו כעת, לא כל שכן כאשר לא נתקיים דיון ענייני בעתירה. בבג"ץ 842/93, אל נסאסרה נגד שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 נקבע, כי את זכאותו של עותר שחזר בו מעתירתו להוצאות, יש לבחון לאור התקיימות אחד או יותר מן הקריטריונים הבאים: האם הי צידוק בהגשת העתירה?; האם העותר מיצה את האפשרויות הפתוחות בפניו מול הרשות טרם שפנה לבית משפט זה?; האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה?; האם עצם הגשת העתירה היא אשר הניעה את המשיב להעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה?; מעיון בתגובת המשיב עולה, כי לא עצם הגשת העתירה היא אשר הניעה אותו להפסיק את השימוש באמצעי החקירה נשואי העתירה, אלא העובדה כי לא היה באמצעים אלה עוד צורך שעה שנדון עניין חוקיותם. ברם, למרות זאת, סבורה אני, ומסקנתי זאת מתחזקת לאור מסקנותיו של בית משפט זה בבג"ץ 5100/94 הנ"ל, כי כאשר הוגשה העתירה היה צידוק בהגשתה. במקרה דנן, היה עניינה של העתירה באמצעים הבאים שהפעיל המשיב על העותרים: מניעת שינה, החזקה בתנוחת "שבאח"; הידוק אזיקים על ידי העותרים; טלטול העותרים; ביצוע תרגילי כושר שונים, לרבות "ישיבת צפרדע"; קללות וכיו"ב. בבג"ץ 5100/94 הנ"ל נקבע, כי רובם המכריע של אמצעי החקירה הנזכרים (הכוונה היא למניעת שינה, טלטול, החזקה בתנוחת "שבאח", "ישיבת צפרדע" והידוק אזיקים) אינם כדין. העובדה היא כי לא היה צורך בידי המשיב בהמשך הפעלת אמצעים אלה לאחר הגשת העתירה איננה מאיינת את המסקנה כי היה צידוק בהגשת העתירה בעת שהוגשה. לאור זאת, קובעת אני כי על המשיב לשלם לעותרים הוצאות משפט. בהקשר זה יש לציין כי העובדה שלא התקיים בעתירה זו או אחרת דיון לגופו של עניין איננה, כשלעצמה, עילה לאי פסיקת הוצאות, אלא מדובר בשיקול הרלוונטי לעניין גובה ההוצאות הראוי, אותו יש לשקלל עם יתר נתוניו של מקרה ומקרה. גם מן העובדה שלא נפסקו הוצאות במסגרת בג"ץ 5100/84 אין ללמוד הלכה לעניין פסיקתן או אי פסיקתן שלהוצאות במקרים הראויים לכך. לאור האמור לעיל, ובשים לב לשלב המוקדם יחסית בו הגיעה העתירה לסיומה ולחסכון זמנו של בית משפט זה, אני מורה כי המשיב ישלם לכל העותרים סך של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. סך זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום המצאת ההחלטה ועד ליום ביצוע התשלום בפועל. ניתנה היום, י"ב בניסן תש"ס (17.4.2000). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96029280. P06

[ "בג\"ץ 2928/96", "בג\"ץ 5100/84" ]

6,556

1,941

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6784/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. דושק מרדכי 2. אילון חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : קומא מרדכי סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ו בכסלו התשנ"ח (25.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96067840. A03 /דז/

[ "ע\"א 6784/96" ]

6,557

11,207

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 6784 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. דושק מרדכי 2. אילון חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : קומא מרדכי הליך פישור בשם המערערים: עו"ד ג. ראובינוף החלטה ערעור זה נבחר להיכלל בניסוי שאנו עורכים לפתרון סכסוכים על דרך של פישור על-פי סעיף 79 ג לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984- ותקנות בתי המשפט (פישור), התשנ"ג1993-. הערעור הוגש לאחרונה וטרם נקבעה צורת הדיון בו. כב' השופט בזק, אשר פרש מכהונה בבית-המשפט המחוזי בירושלים, נאות לשמש כמפשר בניסוי האמור, ובין היתר גם בערעור זה. ישיבת פישור ראשונה תתקיים במועד שייקבע בחודשים יוני-יולי השנה (לפני הפגרה), בבית המשפט העליון. הליך הפישור במסגרת נסיונית זו לא יהיה כרוך בתשלום על-ידי הצדדים. באי כוח בעלי הדין מתבקשים להודיע לבית-המשפט תוך 10 יום מיום קבלת ההחלטה אם הם מעונינים להשתתף בהליך הפישור המוצע. ניתנה היום, ו' באייר תשנ"ז (13.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96067840. Q02

[ "ע\"א 96" ]

6,558

27,631

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6784/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט ח' אריאל המערער : דושק מרדכי נגד המשיב : קומא מרדכי ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 18.8.96 בת.א. 2266/91 שניתן על-ידי כבוד השופטת פלפל תאריך הישיבה: כ"ח בכסלו התשנ"ט ( 17.12.98 ) בשם המערער : עו"ד מאיר בשם המשיב: עו"ד גלעד פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: ב"כ הצדדים מסכימים - על פי המלצת בית המשפט - לחזור בהם מן הערעור ומן הערעור שכנגד. הערעור והערעור שכנגד נדחים. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ח בכסלו תשנ"ט (17.12.98). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96067840. J05

[ "ע\"א 6784/96" ]

6,559

29,105

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6784/96 - ז' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים והמשיבים 1. דושק מרדכי בערעור שכנגד: 2. אילון חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב והמערער בערעור שכנגד : קומא מרדכי סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערים והמערער שכנגד, כמפורט בסעיפים 2 ו3- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המשיב - המערער בערעור שכנגד - יגיש את תשובתו לטענות המערערים ואת טענותיו בערעור שכנגד תוך שלושים יום מיום מסירת צו זה; 2. המערערים - המשיבים בערעור שכנגד - יגישו את תשובתם לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו להם הטענות בערעור שכנגד, ורשאים הם, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיב בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור; 3. המערער בערעור שכנגד רשאי להשיב לתשובת המשיבים בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער שכנגד כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. הצו בדבר סיכומים בכתב מיום 25.12.97 - מבוטל. 5. החלטת הרשמת מיכל אגמון מיום 4.3.98, בדבר הארכת המועד להגשת סיכומים מטעם המשיב - המערער שכנגד - מבוטלת. ניתן היום, כ"ו באדר התשנ"ח (24.3.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96067840. A04 /דז/

[ "ע\"א 6784/96" ]

6,560

1,944

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"ב 96 / 5753 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל העותר : ציון שמעון שלום רובבשי נגד המשיבים : 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. ועדת השחרורים 3. בימ"ש מחוזי חיפה בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.6.96 בתיק ע.ש. 221/96 שניתן על ידי כבוד השופטים: לינדנשטראס, ברלינר, גובראן תאריך הישיבה: י"ט באדר א' תשנ"ז (26.2.97) בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד הלמן פסק - דין השופט א' גולדברג: 1 בקשה זו לרשות ערעור מעלה את השאלה אם מוסמכת ועדת השחרורים שהוקמה לפי סעיף 50 לחוק העונשין, התשל"ז1977-, לשוב ולדון בהחלטתה לבטל רשיון להתהלך חופשי שניתן לאסיר לפי סעיף 28 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב1971-. 2. המבקש נדון למאסר עולם, שנקצב למאסר של עשרים שנה. לאחר שסיים לרצות שני שלישים מעונשו החליטה ועדת השיחרורים, ביום 2.11.89, לתת למבקש רשיון להתהלך חופשי (להלן: הרשיון). ביום 23.2.92 הורשע המבקש בבית המשפט העליון בעבירות סמים, לאחר שנתקבל ערעור המדינה על זיכויו בבית המשפט המחוזי. לאחר שהוחזר התיק לבית המשפט המחוזי לגזירת הדין, ביקש המבקש להודות בעבירות סמים שיוחסו לו בתיק נוסף, ואשר נעברו בתקופה בה היה ערעור המדינה לבית המשפט העליון תלוי ועומד. ביום 5.7.92 הורשע המבקש בבית המשפט המחוזי בעבירות הנוספות בהן הודה, ודינו נגזר בגין העבירות כולן למאסר בפועל של 40 חודש, ולמאסר על תנאי. 3. ביום 28.12.92 ביקשה המדינה מוועדת השחרורים לבטל את הרשיון. ביום 16.2.93 ביקשה המדינה מהוועדה לבטל את בקשתה "בשלב זה". החלטת הוועדה היתה: "לאור החלטת הפרקליטות שלא להפקיע את רשיונו של האסיר, אנו מחליטים שלא לבטל את רשיונו". ביום 17.1.94 החליטה ועדת השחרורים, לבקשת המדינה, לבטל את הרשיון (להלן: החלטת ביטול הרשיון). על כך עתר המבקש לבית המשפט המחוזי, ועתירתו נדחתה ביום 24.3.94. ביום 18.9.94 דנה ועדת השיחרורים (בהרכב אחר) בבקשה שהגיש המבקש בפניה, לבטל את החלטת ביטול הרשיון, והחליטה לדחות את בקשתו. אולם החלטה אחרונה זו בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי (בשל פגם פרוצדורלי). לפיכך חידשה ועדת השיחרורים את דיוניה. ביום 11.12.94 עתר המבקש לבית המשפט העליון (בבג"צ 7012/94) נגד החלטת הביטול ונגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 24.3.94. ביום 28.12.94 החליטה ועדת השחרורים (בהרכב שלישי) לבטל את החלטת ביטול הרשיון, והמבקש שוחרר ממאסרו. כנגד החלטה זו הגיש היועץ המשפטי לממשלה עתירה לבית משפט זה (בג"צ 390/95). ביום 14.2.95 החליט בית משפט זה, לבקשת המבקש, לבטל את עתירתו בבג"צ 7012/94, "לאחר ששוחרר מבית-הכלא". בו ביום קיבל בית המשפט את עתירת היועץ המשפטי לממשלה בבג"צ 390/95, וביטל את החלטת ועדת השחרורים מיום 28.12.94 לבטל את החלטת ביטול הרשיון. בפסק דינו דחה בית המשפט את טענתו של המבקש כי לאחר החלטת הוועדה מיום 16.2.92 שלא לבטל את הרשיון לא היה בידי הוועדה לבטל את הרשיון שכן "מאז אותו יום לא אירעו אירועים המצדיקים ביטולה של אותה החלטה". בהנמקתו מציין בית המשפט כי "נציגת היועץ המשפטי לממשלה ביקשה אותו יום (16.2.93 - א.ג.) לבטל את בקשת ההפקעה 'בשלב זה', ופשיטא שהוועדה נעתרה לאותה בקשה, לאמור 'בשלב זה'. הדבר לא מנע את היועץ המשפטי לממשלה מהגיש בקשה חדשה, כפי שאכן עשה". בקשת המבקש לקיים דיון נוסף על פסק הדין בבג"צ 390/95 - נדחתה ביום 1.6.95. בהחלטתו ציין כבוד השופט זמיר, בין היתר, כי: "המבקש טוען כי בית המשפט נכנס לנעליה של ועדת השחרורים וקיבל במקומה החלטה שסוגרת בפניו את הדרך לבקש ועדה חוזרת, כלומר, דיון חוזר בעניינו בוועדת השחרורים, כגון במקרה שאכן יגמל מן ההתמכרות לסם בין כותלי בית הסוהר. אך טעות היא בידי המבקש, וראוי להעמיד דברים על דיוקם. בית המשפט ביטל את ההחלטה של ועדת השחרורים מיום 28.12.94 בשל פגמים שהיו בה, זאת ולא יותר. מעבר לכך אין בפסק הדין דבר, מפורש או משתמע, המונע בעד ועדת השחרורים לדון פעם נוספת בעניינו של המבקש, אם תראה לנכון, בהתאם לסמכות שהוענקה לה בחוק". ואכן, פנה המבקש פעם נוספת לוועדת השחרורים כי תדון בעניינו, וזו דנה בבקשה בנוכחותו (על פי החלטת בית המשפט המחוזי, אליו עתר המבקש על כי לא זומן לדיון בוועדה). לאחר שמיעת טענות המבקש ובא כוח המדינה, החליטה ועדת השחרורים ביום 27.3.96 לדחות את הבקשה ולהשאיר את ביטול הרשיון על כנו. בהחלטתה ציינה הוועדה כי "לגופו של עניין, לא היה ואין מקום לבטל את החלטת ההפקעה". זאת בלי להדרש לטענה המשפטית כי "כאשר ועדת שחרורים החליטה בהחלטה מנומקת להפקיע רשיון אסיר, אין עוד בסמכותה לדון בעניין זה כל ועיקר". על החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה ביום 27.6.96. הנמקת בית המשפט היתה כי "הנמקתה של הוועדה סבירה ואין מקום להתערב בה". החלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.6.96 היא נשוא הבקשה לרשות ערעור שלפנינו. 4. אילו החליטה ועדת השחרורים ביום 27.3.96 לדחות את בקשת המשיב מן הטעם כי אין בסמכותה לדון בעניין לאחר שבוטל הרשיון, כי אז היה עלינו להתייחס לטענת המבקש כי טעם זה אינו מתיישב עם דברי כבוד השופט זמיר בבקשה לדיון נוסף כי "אין בפסק הדין (בבג"צ 390/95 - א.ג.) דבר מפורש או משתמע, המונע בעד ועדת השחרורים לדון פעם נוספת בעניינו של המבקש, אם תראה לנכון, בהתאם לסמכות שהוענקה לה בחוק". אולם לא זו היתה הנמקתה של ועדת השחרורים, שציינה במפורש כי החלטתה היא "לגופו של עניין" הוא הדין בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, מיום 27.6.96 בה נדחתה עתירת המבקש כנגד אותה החלטה. אף החלטת בית המשפט המחוזי לא נומקה בטענה המשפטית האמורה, כי אם בכך שהנמקת הוועדה "סבירה ואין מקום להתערב בה". מכאן, שלמעשה בידינו לדחות את בקשת המבקש, על יסוד הנמקתו של בית המשפט המחוזי, שלא נפל בה כל פגם ואין היא מצדיקה מתן רשות ערעור. 5. אולם גילגוליהם ותולדותיהם של הדיונים לביטול הרשיון דנא, והתלאות שנלוו אליהם, מלמדים כי לא למותר הוא להתייחס גם לשאלה שהציג עו"ד הלמן, בא כוחו המלומד של היועץ המשפטי לממשלה, בדבר "מידת הסופיות של החלטת ועדת השחרורים להפקיע רשיונו של אסיר, ובאילו נסיבות רשאית ועדת השחרורים לדון בביטול החלטה קודמת על הפקעת רשיון". 6. ועדת השחרורים הינה "גוף כעין שיפוטי, המפעיל סמכויות סטטוטוריות שהוענקו לה בעיקר בחוק העונשין, תשל"ז 1977-, ובפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב1971-". (עע"א 2/83 ועדת השחרורים נ' אסיאס, פ"ד לז(2) 688, 692). ככזו "חלות עליה הלכות המשפט המינהלי, החלות בדרך כלל על טריבונל כעין שיפוטי" (שם, בעמ' 693). 7. סעיף 28 לפקודת בתי הסוהר מסמיך את ועדת השחרורים ליתן לאסיר שנידון למאסר העולה על ששה חודשים (למעט מאסר עולם שהוטל כעונש חובה כל עוד לא נקצבה לו תקופה), ונשא שני שלישים מן המאסר "רשיון להתהלך חפשי". סעיף 29 לפקודה מסמיך את הוועדה "לבטל רשיון שניתן או לשנות ו, וכל עוד לא בוטל או שונה כאמור יעמוד הרשיון בתקפו עד סוף תקופת המאסר". סעיף 29א לפקודה מסמיך (בתנאים שנקבעו) את ועדת השחרורים לבטל רשיון גם לאחר תום תקופתו. כפי שנאמר בעע"א 2024/96, רע"ב 39/96 (היועץ המשפטי לממשלה נ' אסעד, שטרם פורסם): "לא יכול להיות ספק כי במתן הרשיון לא מתערבת ועדת השחרורים בגזר הדין, וזה עומד על כנו. מתן הרשיון רק מאפשר לאסיר ל'השלים' את תקופת המאסר שנותרה לו שלא במסגרת בית הסוהר, אלא בהיותו מהלך חופשי. אולם כל זאת בתנאי שיקיים בתקופת הרשיון, את התנאים שברשיון... היה ועמד האסיר בתקופת הרשיון בתנאיו של הרשיון, כי אז יראוהו כמי שנשא (מושגית) את יתרת מאסרו. היה ועבר עבירה או הפר תנאי אחר מתנאי הרשיון, תוך תקופת הרשיון, כי אז רשאית ועדת השחרורים לבטל את הרשיון". נוסיף, כי סמכות מקבילה לזו של ועדת השחרורים לבטל רשיון, מסורה לבית המשפט בסעיף 32 לפקודת בתי הסוהר, אשר קובע: "בעל רשיון שהורשע בעבירה לפי פקודה זו, או שהפר תנאי מתנאי הרשיון במעשה שהוא כשלעצמו אינו עבירה לפי כל דין, דינו מאסר שלושה חודשים ורשאי השופט שהרשיעו להורות על ביטול רשיונו; הורה כך - יתן השופט צו להחזירו לבית הסוהר לשאת ביתרת מאסרו כאילו לא ניתן הרשיון". 8. כאן אנו מגיעים לסעיף 34 לפקודת בתי הסוהר, אשר קובע: "מי שרשיונו בוטל ישא את יתרת עונשו לאחר שישא כל עונש אחר שהוטל עליו בעד העבירה או המעשה שבגללם בוטל רשיונו, וההוראות בדבר שחרורים מעונש יחולו כאילו נידון האדם לתקופה המצטברת הזאת". משמע על פי הסיפא לסעיף זה, כי לאחר ביטול הרשיון, לא עומדת עוד תקופת הרשיון שבוטל בפני עצמה אלא נוצרת "יחידת מאסר" חדשה, המורכבת מעונש המאסר החדש ומתקופת הרשיון שבוטל. במקרה זה רשאית ועדת השחרורים לתת לאסיר רשיון רק לאחר שנשא שני שלישים מתקופה המאסר הכוללת , ולא לפני כן. זאת לאור סעיף 28 לפקודת בתי הסוהר הקובע, כאמור, כי ועדת השחרורים רשאית ליתן לאסיר רשיון להתהלך חופשי, לאחר שהשלים "שני שלישים מהמאסר שעליו לשאת". לרשיון זה אין ולא כלום עם הרשיון הקודם שבוטל, והוא רשיון חדש . המסקנה המתבקשת מכך היא, כי אם לאחר ביטול הרשיון הראשון אירעו אירועים חדשים או שחלו שינויים בנסיבות, שיש בהם להצדיק מתן רשיון, רשאית ועדת השחרורים להתחשב בהם בבואה לשקול אם לתת רשיון חדש , לאחר שהשלים האסיר שני שלישים מתקופת המאסר הכוללת, ולא לפני כן. שיקולי הוועדה נוכח השינוי בנסיבות אין להם, אם כן, דבר עם הרשיון הראשון שחלף מן העולם. לא ביטול הביטול הוא שעומד עוד על הפרק, אלא מתן רשיון חדש, על פי הנסיבות הקיימות אותה שעה. הוא הדין, בהקבלה, אם בוטל הרשיון ולא נגזר עונש מאסר נוסף. במקרה כזה תהא תקופת הרשיון שבוטל בגדר "יחידת מאסר" חדשה, וועדת השחרורים רשאית לתת רשיון חדש לגביו, לאחר שהאסיר נשא שני שלישים ממנה. 9. אמרנו כי ועדת השחרורים הינה גוף כעין שיפוטי, וההצדקה לשינוי החלטה קודמת שנתנה "יכולה לנבוע משינוי בנתונים ששימשו יסוד להחלטה הראשונה, ואף משקילה מחודשת של אותם נתונים (בג"צ 844/86 דותן נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד מא(3) 219), אם הדבר מתחייב 'לאור האיזון הראוי בין הערכים והעקרונות המתנגשים' (בג"צ 5368/96 פנחסי נ' היועץ המשפטי, שטרם פורסם); וראה גם בג"צ 159/84 שאנין נ' מפקד כוחות צה"ל באיזור רצועת עזה, פ"ד לט(1) 309)" (בג"צ 6781/96 אולמרט נ' היועץ המשפטי לממשלה, שטרם פורסם). כפי שציין הנשיא שמגר בבג"צ 159/84 הנ"ל (בעמ' 335): " בדרך כלל לא תינתן גושפנקא לשינוי בגדר שיקול מחדש גרידא של אותם נתונים ממש, אולם יכולים להיות חריגים, הנוגעים מהתגברותו של האינטרס הציבורי על אינטרס צר יותר. על אחת כמה וכמה אפשרי הדבר, אם נשתנו הנסיבות מאז קבלת ההחלטה הראשונה". מכאן, שאם החליטה ועדת השחרורים שלא לבטל רשיון, כי אז הדעת נותנת כי אין בידה לשנות החלטה זו ולבטל את הרשיון, אלא אם חל שינוי בנסיבות או בעובדות המערער את בסיס החלטתה הקודמת, ומחייב דיון מחודש (כגון, שלאחר ההחלטה שלא לבטל את הרשיון הורשע האסיר בעבירה נוספת). כפי שנאמר בבג"צ 159/84 הנ"ל בעמ' 335), "היציבות, הנדרשת מן ההחלטה המינהלית, איננה באה לשרת את פעולתו התקינה של המינהל דווקא. עיקרה ההגנה על זכויות שהוקנו לפרט, ואף אם לא הוקנו לו זכויות, חיוני להגן על הפרט מפני שינויים שרירותיים של הגישה, הנעה ונדה ללא סיבה סבירה". ודברים אלה יפים במיוחד כשמדובר בשינוי החלטה הבאה לשלול מהפרט את חירותו, בלי שחל כל שינוי בעובדות או בנסיבות מאז שניתנה החלטה הקודמת. 10. אולם אם החליטה ועדת השחרורים לבטל את הרשיון, האם אין היא מוסמכת לאחר מכן לבטל את החלטתה, אם חל מאז ההחלטה שינוי בעובדות או בנסיבות, שהן חיצוניות להחלטה ולא היוו בסיס לה? (כגון, שאחרי החלטה נגמל האסיר מסמים). שהרי במקרה כזה אין מדובר בפגיעה באסיר, אלא בשינוי החלטה לטובתו, וכשהאינטרס הציבורי אף הוא אינו יוצא מקופח. סבורני, כי הסמכתה של ועדת השחרורים לדון מחדש בכל עת בהחלטה לבטל רשיון על פי נסיבות מאוחרות, לבטל החלטה זו, ולתת לאסיר רשיון להתהלך חופשי טרם שנשא שני שלישים "מיחידת המאסר" החדשה, לא רק שאינה מתיישבת עם ההוראה שבסעיף 34 לפקודת בתי הסוהר, אלא גם עם תכליתה, אשר באה לחייב את האסיר להקפיד במילוי תנאי הרשיון. משהפר את תנאיו, הריהו כמי שמעל באמון שניתן בו. אם מצאה ועדת השחרורים כי מעילה זו באמון מחייבת ביטול הרשיון, אין עוד לתת לו הזדמנות נוספת לגבי אותו רשיון. הזדמנות נוספת בידו לקבל רק לאחר שיישא שני שלישים מ"יחידת המאסר" החדשה. בדרך זו ביקש המחוקק להעמיד את האסיר על חובתו לקיים את תנאי הרשיון ואת התוצאות החמורות מהפרתם. 11. ודוק, כל שאמרנו לא חל אלא על נסיבות חדשות, שהתרחשו לאחר ההחלטה לבטל את הרשיון. לא כן אם נתברר בדיעבד לאחר ההחלטה לבטל את הרשיון, כי החלטה זו ניתנה שלא על סמך העובדות או הנסיבות לאשורן, או שלא על סמך כל העובדות או הנסיבות. פשיטא, כי אז על ועדת השחרורים, כעל כל גוף מעין שיפוטי אחר, לדון מחדש בהחלטה, כדי לברר אם יש בנתונים החדשים שבפניה להביא לביטול החלטתה הקודמת. 12. העולה מן המקובץ, כי יש לדחות את בקשת המבקש הן מן הפן הענייני והן מן הפן המשפטי. ש ו פ ט השופטת ט. שטרסברג-כהן: מצטרפת אני לחברי השופט א. גולדברג בקובעו כי דין הבקשה להידחות על יסוד הנמקתו של בית המשפט המחוזי שלא נפל בה פגם ואין היא מצדיקה מתן רשות ערעור. אשר לשאלה העקרונית בדבר "מידת הסופיות של החלטת ועדת השחרורים להפקיע רשיונו של אסיר ובאילו נסיבות רשאית ועדת השחרורים לדון בביטול החלטה קודמת על הפקעת רשיון" שאלה שהועלתה על ידי בא כוחו של היועץ המשפטי לממשלה, מבקשת אני להעיר שתי הערות: האחת, העותר לא היה מיוצג והופיע בעצמו, לפיכך לא זכתה השאלה להתייחסות מצידו או מטעמו, ועל כן, הייתי משאירה את השאלה בצריך עיון. השניה, בעקרון, נוטה אני לחשוב שראוי ליצור אחידות באפשרות פניה מחדש לועדה לגבי כל סוגי ההחלטות היכולות להינתן על ידה, כאשר קיימות נסיבות חדשות ומקובל עלי כי שינוי נסיבות אישיות, אינן לכאורה בגדר נסיבות חדשות לענין דיון מחדש בביטול החלטה שבטלה רשיון. ש ו פ ט ת השופט י. טירקל: אני מצרף דעתי לדעתו של חברי השופט א' גולדברג ולכל נימוקיו. בשולי הדברים אעיר כי במסגרת שיקוליה של ועדת השחרורים יש, לדעתי, מקום להתייחסות שונה לשתי התקופות המהוות את "יחידת המאסר" החדשה כפי שכינה אותה חברי. אין דינה של תקופה שבגינה זכה אסיר בעבר לשחרור ברשיון שבוטל, אחרי שלא עמד בתנאיו, כדין התקופה ה"חדשה". ש ו פ ט הוחלט לדחות את הבקשה. ניתן היום, י"א באדר ב' תשנ"ז (20.3.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96057530. D02 יט/

[ "רע\"ב 96", "רע\"ב 39/96" ]

6,567

1,947

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4712/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : מאיר לוי נגד המשיבים : 1. האוניברסיטה העיברית בירושלים 2. לשכת עורכי הדין בישראל בקשה לצו ביניים החלטה להרכב של שלושה. בא-כוח המשיבים יגיש תגובתו בכתב ויוזמן לדיון. הבקשה למתן צו-ביניים תידון במעמד הצדדים ביום 5.8.97 בשעה 11:00. ניתנה היום, כט בתמוז התשנ"ז (3.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047120. L01

[ "בג\"ץ 4712/97" ]

6,568

4,680

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4712/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר העותר: מאיר לוי נ ג ד המשיבים: 1. האוניברסיטה העברית בירושלים 2. לשכת עורכי הדין בקשה למתן צו בנייים תאריך הישיבה: ז' באב התשנ"ז (10.8.97) בשם העותר: עו"ד יצחק דוידסון בשם המשיבים: עו"ד דורון קליר, עו"ד עליאש פסק - דין העותר למד משפטים בפקולטה למשפטים של ה- University of West Los Angeles . הוא סיים לימודיו. הוא חזר לישראל. הוא פנה לאוניברסיטה העברית, לקבלת הכרה על פי הוראת סעיף 25(2) לחוק לשכת עורכי דין, תשכ"א1961-. האוניברסיטה העברית סרבה לבקשה. הנמקתה היא זו: על פי "כללי ההכרה" שגובשו על ידי האוניברסיטה העברית, תנאי להכרה של בוגר בלמודי משפט בארצות הברית הוא שהבוגר סיים לימודיו בפקולטה למשפטים ואשר הוכרה ( accrediting ) על ידי American Bar Association (ה- ABA ). הפקולטה בה למד העותר אינה נמנית עם אלה שהוכרו על ידי ה- ABA . פקולטה זו מוכרת על ידי ועדת הבוחנים של הלשכה בקליפורניה ( The Committee of Examiners of the State of California ). לטענת העותר, די בכך, כדי שהאוניברסיטה תכיר בפקולטה למשפטים האמורה. יצויין, בהקשר זה, שהאוניברסיטה היתה מוכנה להתחשב בהכרה של ועדת הבוחנים של הלשכה בקליפורניה, אם העותר יעבור את בחינות הלשכה בקליפורניה. עמדת האוניברסיטה הינה, כי חרף הנחיתות האקדמית של הפקולטה, זו תאוזן על-ידי בחינת הלשכה הקשה במיוחד. ענין אחרון זה אינו עומד בפנינו, שכן העותר לא עמד בבחינת הלשכה. נשאלת השאלה, האם עמדתה המקורית של האוניברסיטה, לפיה רק פקולטה למשפטים שקיבלה הכרה על ידי ה- ABA תוכר בישראל, היא בלתי סבירה. עיינו בעתירה ובתשובה לה. נחה דעתנו, כי לא נפל בעמדת האוניברסיטה כל פגם המצדיק התערבותנו. התנית ההכרה בישראל בהכרת ה- ABA היא סבירה, לאור מעמדה של הכרה אחרונה זו בארצות הברית עצמה. על פי הגישה בארצות הברית, בוגר בלימודי משפט של מוסד המוכר על ידי ה- ABA זכאי לגשת אל בחינת הלשכה בכל מדינות בארצות הברית, ואילו פקולטה למשפטים המוכרת לפי הלשכה בקליפורינה יוכל לגשת לבחינות רק בקליפורניה. העתירה נדחית. ניתנה היום, ז' באב תשנ"ז (10.8.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי 97047120. A04

[ "בג\"ץ 4712/97" ]

6,569

13,730

בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק בג"ץ 4712/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : מאיר לוי נגד המשיבים : 1. האוניברסיטה העברית בירושלים 2. לשכת עורכי הדין בישראל עתירה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים החלטה העתירה תידון בפני הרכב של שלושה ביום 10.8.97 בשעה 9:00. באי-כוח המשיבים יוזמנו לדיון והם רשאים להשלים תגובתם בכתב. ניתנה היום, ד' באב תשנ"ז (10.8.97) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047120. L03

[ "בג\"ץ 4712/97" ]

6,570

1,950

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 1103 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון המ בקש : קצין התגמולים נגד המשיב : ויינברג אליהו בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המשיב: עו"ד נפתלי גרינברג החלטה בהסכמת הצדדים ידחה הדיון שנקבע ליום 6.7.97. הדיון יתקיים ביום 5.11.97. ניתנה היום, כ"ח באייר תשנ"ז (4.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011030. Q03

[ "רע\"א 97" ]

6,576

2,422

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 1103/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' גולדברג המ בקש : קצין התגמולים נגד המשיב : אליהו ויינברג בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.1.97 בתיק ע"א 1157/96 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ח. פורת תאריך הישיבה: ה' בחשון התשנ"ח (5.11.97) בשם המבקש: עו"ד ירון בשן בשם המשיב: עו"ד בורובסקי פסק-דין החלטנו לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. בית המשפט קבע בפסק-דינו כי "ישנם מסמכים בתיק הרפואי ומסמכים נוספים שהומצאו לי ושאותם אני מצרף לתיק הרפואי המאשרים אפילו בבדיקה אוביקטיבית, ממצאים רפואיים... ומסמכים נוספים מאוחרים יותר...". בית המשפט לא פירט את כל המסמכים הרפואיים שהיו בפניו ושככל הנראה לא היו בפני הועדה. מכאן שהועדה לא נתנה דעתה ולא יכלה לתת דעתה למסמכים שלא היו בפניה. במצב דברים זה, מוצאים אנו לראוי להחזיר את הענין לועדה הרפואית העליונה על מנת שיעמוד בפניה כל החומר הרפואי שעמד בפני בית המשפט. אנו מבטלים, איפוא, את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ומחזירים את הענין לועדה הרפואית העליונה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ה' בחשון התשנ"ח (5.11.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011030. J04

[ "רע\"א 1103/97", "ע\"א 1157/96" ]

6,577

11,545

בית המשפט העליון רע"א 97 / 1103 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : קצין התגמולים נגד המשיב : ויינברג אליהו בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"א 1157/96 מיום 9.1.96 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא פורת בשם המערער: עו"ד מרים רובינשטיין בשם המשיב: עו"ד נפתלי גרינברג החלטה להרכב המיוחד הדן בבקשות רשות לערער - ביום 6.7.97. משך הדיון 30 דקות, מחולקות בשווה בין הפרקליטים. ניתן היום כט בניסן תשנ"ז (6.5.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011030. B02

[ "רע\"א 97", "בע\"א 1157/96" ]

6,578

1,951

בבית המשפט העליון רע"א 3140/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשים: יגאל שמיע ו-2אח' נגד המשיבים : 1. עו"ד יעקב כץ, מנהל מיוחד לחברת הדר טבריה בע"מ 2. כונס הנכסים הרישמי בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 החלטה בהמשך להחלטה מיום 3.6.97 אשר נמסרה לבא-כוח המבקשים ביום 14.6.97, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. ניתנה היום, ח' בתמוז תשנ"ז (13.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96031400. Q02

[ "רע\"א 3140/96" ]

6,579

1,952

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3754/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש: סלים מועדי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בבית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.6.97 בת.פ. 6/96, שניתן על ידי כבוד השופט ע' גרשון תאריך ישיבה: כה' בסיון תשנ"ז (30.6.97) בשם המבקש: עו"ד רפי מסאלחה בשם המשיבה: עו"ד אלון אינפלד ה ח ל ט ה לא ראיתי עילה לעיכוב ביצוע גזר הדין והבקשה לעניין זה נדחית. יצויין שעל-פי האמור בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, עונש המאסר הממשי שהושת על המבקש נמנה מיום מעצרו 1.1.96. משמע שעד כה ריצה המבקש שנה וחצי, מתוך ארבע שנים וחצי, של מאסר בפועל. בנסיבות אלו ראוי להקדים במידת האפשר את שמיעת הערעור. כבוד הרשמת תועיד את הערעור לשמיעה בפני הרכב לא יאוחר מסוף חודש דצמבר 1997. ניתנה היום, כה' בסיון תשנ"ז (30.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037540. F03

[ "ע\"פ 3754/97" ]

6,580

10,016

בבית המשפט העליון בירושלים ע"פ 97 / 3754 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש: סלים מועדי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה מים 16.6.97 בת"פ 6/96, שניתן על-ידי כבוד השופט ע' גרשון החלטה לקבוע לדיון ליום 30.6.97 שעה 08:30. ניתנה היום, י"ג בסיון תשנ"ז (18.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037540. F01

[ "ע\"פ 97" ]

6,581

16,868

ע"פ 3754/97 בפני: כבוד השופט י. קדמי כבוד השופט י. זמיר כבוד השופטת ד. ביניש המערער : מועדי סלים נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.6.97 בתיק פלילי 6/96 שניתן על ידי כבוד השופט ע. גרשון תאריך הישיבה: י"ט בחשון תשנ"ח (19.11.97) בשם המערער : עו"ד מסאלחה ראפי בשם המשיב ה: עו"ד אמי פלמור פסק-דין השופט י. קדמי המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ. 6/96) בשורה של עבירות, הנעוצות בהכאתן של חמש מבנותיו ותקיפת אשתו תוך השלטת אוירה של טרור ופחד בביתו; ונדון בגינן לעונש כולל של שש וחצי שנים מאסר, מתוכן ארבע וחצי שנים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי. העבירות בהן הורשע המערער - כמפורט בכתב האישום - הן: התעללות בקטין, פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה, איום והדחה בחקירה לפי הסעיפים 368ג', 334 בזיקה לסעיף 335(1), 379, 192 ו- 245(ב) לחוק העונשין. הערעור מכוון כנגד ההרשעה ולחילופין כנגד גזר הדין. הכרעת הדין מבוססת על הראיות הבאות: עדותן של אשת המערער ואחת מן הבנות המוכות (להלן: ת'); הודעותיהן של שלוש מהבנות המוכות בפני חוקר נוער; והודעתה של המבוגרת מבין הבנות המוכות, שנרצחה בידי אחיה (להלן: המנוחה) לפני שמסרה עדות בבית המשפט. טענתו המרכזית של ב"כ המערער היא, כי לא באו בפני בית המשפט המחוזי ראיות מספיקות לביסוס ההרשעה: מחד גיסא - לא נמצא בחומר הראיות סיוע להודעות שמסרו הקטינות בפני חוקר הנוער; ומאידך גיסא - שגה בית המשפט בקבלו כראיה את ההודעה שמסרה המנוחה בחקירתה במשטרה כמתלוננת, מכוח הוראות סעיף 10א(ב) לפקודת הראיות ובקבעו כי תוכנה מהימן עליו וכי קיים לצידה "דבר לחיזוק", כאמור בסעיף 10א(ד) לפקודה האמורה. בהכרעת הדין, קבע בית המשפט - על רקע של דיון מפורט - כי הוא נותן אמון בעדויות שמסרו בפניו אשתו של המערער והבת המוכה ת', שהתבגרה בינתיים, באשר להתנהגותו האלימה של המערער כלפי האשה והבנות האחרות; ואנו לא מצאנו עילה להתערב במימצא זה. כן מצא בית המשפט ליתן אמון בתוכן ההודעות שמסרו שלוש בנותיו הקטינות של המערער בפני חוקר נוער; וראה בעדויות האישה והבת ת',שהעידה בפניו כאמור, סיוע מספיק להודעות אלו. גם בקביעה זו לא מצאנו עילה להתערב. את ההודעות שמסרה המנוחה - המבוגרת מבין בנותיו המוכות של המערער - קיבל בית המשפט על פי הוראות סעיף 10א(ב) לפקודת הראיות; וזאת - לאחר שמצא כי היא נרצחה בידי אחיה, שהתאבד לאחר מכן, על רקע הגשת התלונה כנגד המערער ומטבע הדברים על מנת למנוע ממנה להעיד לחובתו במשפטו. ב"כ המערער חוזר וטוען בפנינו, כי קיימת אפשרות סבירה לפחות, שהמניע לרצח המנוחה לא היה נעוץ בתלונתה נגד המערער וברצון למנוע ממנה להעיד לחובתו, אלא בכך שחיללה את כבוד המשפחה בקשר שקיימה עם סגן ראש הרשות המקומית במקום מגוריהם. חזרנו ובחנו את חומר הראיות ולא מצאנו עילה להתערב בקביעתו של בית המשפט בענין זה. לקביעתו של בית המשפט יש בסיס מספיק בראיות; שהרי על פי וההלכה הפסוקה, די בכך ששכנועו של בית המשפט "כי אמצעי פסול שימש להניא או למנוע את נותן האימרה מלתת את העדות" - כאמור בסעיף 10א(ב) (סיפא) - "נשאב מנסיבות המקרה ומנסיון החיים" (ע"פ 686/84 , לח(4) 334, אלבז). טענה נוספת שהעלה ב"כ המערער בהקשר זה, כי אין בחומר הראיות כדי להראות שהמערער מעורב ברצח המנוחה או שהרצח בוצע מטעמו. גם טענה זו דינה להידחות, שהלכה פסוקה היא שסעיף 10א(ב) הנ"ל אינו דורש שהאמצעי הפסול ינקט על ידי הנאשם הנוגע בדבר או מטעמו; ואפשר שינקט על ידי גורם זר ומטעמיו שלו (ראו: ע"פ 567/80, לו(1) 690, אביטן; ע"פ 553/81, לו(2) 753, כלבוני; ע"פ 648/87, מב(3) 674, סבן). סיכומם של דברים, בית המשפט היה רשאי להורות על קבילות הודעתה של המנוחה, כאמור לעיל; ואנו לא מצאנו טעם לפסול את החלטתו ליתן אמון מלא בתוכנה. במצב דברים זה, דין טענותיו של המערער כנגד הרשעתו להידחות: עדותן של האם והבת המוכה ת', לצד היותן עדויות ישירות בדבר הכאתן הן והכאת הבנות האחרות, יש בהן כדי לספק את הסיוע הדרוש להודעות שמסרו שלוש הקטינות המוכות לחוקר נוער ואת ה"דבר לחיזוק" הדרוש להודעתה של המנוחה; והמשקל המצטבר של שלושת הגורמים האמורים - עדות האם והבת, הודעות הקטינות בפני חוקר הנוער והודעת המנוחה - מספיק כדי לבסס את ההרשעה. ולמען הפס דעתו של הסניגור, רואים אנו לציין כי לא נעלמה מעמנו הטענה שהעלה כנגד הרשעת המערער בעבירה של הדחה בחקירה, ללא תשתית עובדתית בכתב האישום וללא ראיה לכך שהאיומים שהוטחו כלפי המנוחה נעשו לאחר הפתיחה בחקירה. אין בטענה זו ולא כלום, שהרי הלכה פסוקה היא שעבירה זו משתכללת גם לעניינה של חקירה צפויה; ובמקרה דנן התלונה היתה צפויה גם צפיה (ראו: ע"פ 20/85, מא(3) 93, בן יעקב). לצד הטענות כנגד קיומה של תשתית ראייתית מספיקה להרשעה, העלה ב"כ המערער - בפני בית המשפט המחוזי ובפנינו - טענת התיישנות הנעוצה בעיקרה בכך שכתב האישום משתרע על תקופה העולה על תקופת ההתיישנות; והעדים שהעידו לחובת המערער לא היו מסוגלים לנקוב בתאריכים מדויקים של מעשי ההתעללות שייחסו למערער. גם בטענה זו אין ולא כלום. העדים דברו על מעשי התעללות רצופים ונמשכים של המערער לאורך כל תקופת האישום; ולענין המעשים המסוימים הנקובים בכתב האישום - אין ספק שאלה התרחשו בתקופה שלא חלה לגביה התיישנות. לחלופין טען ב"כ של המערער כנגד מידת העונש שנגזר על מרשו; אשר התגונן כנגד האישום בהכאת בנותיו לפחות, בטענה שהיו אלה "הכאות חינוכיות" גרידא. התמונה הכוללת המתחייבת ממסכת הראיות שבאו בפני בית המשפט, משמיטה את הבסיס מתחת לטענת ה"הכאות החינוכיות"; ומציגה תמונה קשה, קודרת ועגומה של משטר טרור מלווה בהתעללות פיסית ונפשית, שהשליט המערער בביתו. אכן, כפי שטוען ב"כ המערער, המכות שהיכה האב - ללא רחם - בבנותיו, לא גרמו לאף אחת מהן לשברים או לחבלות באברי גוף פנימיים. ברם, - די בתיאור אופין של המכות והסימנים הפיסיים שאלה הותירו אחריהם, כדי ליתן ביטוי לעוצמתן ולחומרתן; והצלקות הנפשיות - לרבות הפחדים, החששות והסיוטים - שאלה הותירו, מטבע הדברים, בנפשותיהן של המוכות מי ישורן. במצב דברים כזה, קשה למצוא גורם מקל בכך, שההכאות לא גרמו לשברי עצמות או לפגיעות פנימיות חמורות. עוד מוסיף הסניגור וטוען, כי - כמתחייב מגזר הדין - בית המשפט שיווה לנגד עיניו, בגזרו את דינו של המערער, את עובדת המתתה של המנוחה על רקע התלונה ש"העיזה" להגיש נגד אביה, ובכך הביא בין שיקוליו גורם זר לחומרה. אין אנו מוצאים טעם לדון בטענה זו של הסניגור, משום שלשיטתנו גם אם הוא צודק בטענתו ולהמתתה של המנוחה לא היתה צריכה להיות השלכה מחמירה - אין לומר שהעונש שנגזר על המערער מופרז לחומרה. התנהגותו האלימה של המערער כלפי אשתו ובנותיו - אגב הטלת משטר טרור מעורר חלחלה - חייבה והצדיקה הטלת עונש הנותן ביטוי לחומרה היתירה הגלומה בה; ואין לבא בטרוניה אל בית המשפט, על שראה להורות על כליאתו של המערער לתקופה שקבע. סיכומם של דברים, הערעור נדחה הן לענין העונש והן לענין הכרעת הדין. ש ו פ ט השופט י. זמיר אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד. ביניש אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט י. קדמי. ניתן היום, ב' בכסלו תשנ"ח (1.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037540. H04

[ "ע\"פ 3754/97", "ע\"פ 686/84", "ע\"פ 567/80", "ע\"פ 553/81", "ע\"פ 648/87", "ע\"פ 20/85" ]

6,582

1,953

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 95 / 7868 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשת : יו"ש השקעות במקרקעין ופיתוח בע"מ (בפירוק) נגד המשיבים : 1. עזבון המנוח משה קובלר ז"ל 2. זאב קובלר, עו"ד 3. סלוין שמואל 4. שמואלי נתנאל ושפרה 5. אבי ריין 6. יערי רוזן 7. רחל רהט 8. יוסף קלמר, עו"ד 9. שמואל לביא, עו"ד בקשה להשלמת שם ב"כ המבקשת בשם המבקשת: עו"ד שמואל לביא החלטה יש לתקן את פסק הדין שניתן בתיק זה על ידי כך שיצויין שאת המבקשת ייצג "עו"ד שמואל לביא" וזאת במקום "עו"ד שמואל". ניתנה היום יד' באדר ב' התשנ"ז (23.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95078680. E05

[ "רע\"א 95" ]

6,583

2,174

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 95 / 7868 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשת : יו"ש השקעות במקרקעין ופיתוח בע"מ (בפירוק) נגד המשיבים : 1. עזבון המנוח משה קובלר ז"ל 2. זאב קובלר, עו"ד 3. סלוין שמואל 4. שמואלי נתנאל ושפרה 5. אבי ריין 6. יערי רוזן 7. רחל רהט 8. יוסף קלמר, עו"ד 9. שמואל לביא, עו"ד בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב שניתנה ביום 19.11.95 על ידי כבוד השופט ח. אדר בתיק ת.א. 242/88 בשם המבקשת: עו"ד שמואל פסק-דין 1. המבקשת היא חברה אשר עסקה ברכישת קרקעות בשטחי יהודה שומרון ובפיתוחן (להלן: החברה). בבית המשפט קמא, הגישו המשיבים מס' 1 ו- 2 (להלן: התובעים) תביעה כנגד החברה, וכנגד המשיבים מס' 3 - 9. על פי האמור בכתב התביעה, בשנת 81', התקשר משה קובלר ז"ל (להלן: הקונה) עם החברה בשני חוזים לרכישת מגרשים בישוב שערי תקווה, אשר עמד לקום באותה תקופה. כתב התביעה מפרט השתלשלות עניינים מורכבת שבסיומה, כך נטען, המגרשים אשר היו אמורים להמסר לקונה לא נמסרו לידיו, ואף מגרשים אחרים שנקבעו כתחליף להם, נמסרו בסופו של דבר לידי אחרים. המשיבים מס' 3 - 9 הם, כאמור, הנתבעים בבית המשפט דלמטה. חלקם היו בעלי תפקידים הקשורים לחברה בזמנים שונים, והאחרים הם אלה שקיבלו חזקה במגרשים אשר היו מיועדים לקונה, לטענת התובעים. 2. בבית משפט קמא בקשו התובעים שני סעדים. ראשית, התבקש בית המשפט להצהיר כי התובעים הם בעלי הזכויות במגרשים מסויימים. שנית, נדרשו חלק מהנתבעים לשלם פיצויים לתובעים. בעקבות הגשת כתב התביעה, הגיש המשיב מס' 9 בקשה לבית משפט קמא להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט השלום, בטענה כי לו הסמכות העניינית לדון בתובענה. בית המשפט דלמטה נעתר לבקשה בחלקה, והורה להעביר את הדיון בסעד הכספי לבית המשפט השלום. אשר לסעד ההצהרתי שנתבע, סבר בית המשפט קמא כי מדובר "בשאלת בעלות או זכויות על מקרקעין", ולפיכך מצויה התביעה לסעד ההצהרתי בסמכותו הבלעדית של בית המשפט המחוזי. לאור זאת, דחה בית המשפט קמא את הבקשה להעביר את הדיון בתביעה לסעד זה לבית משפט השלום. על ההחלטה שלא להעביר את הדיון בסעד ההצהרתי לבית המשפט השלום הוגשה הבקשה לרשות ערעור שלפני. 3. לאחר שעניינתי בבקשה ובחומר שצורף לה, החלטתי להעניק רשות לערער, דנתי בבקשה כבערעור, והחלטתי לקבל את הערעור. להלן, אפרט את הנימוקים אשר הביאוני למסקנתי זו. המגרשים שבמחלוקת מצויים בתחומי יהודה ושומרון. השטח הרלבנטי כולו רשום בספרי המקרקעין על שמו של תושב מקומי. בהליך משפטי אחר, בבית המשפט המחוזי בירושלים, נקבע כי החברה זכאית כלפי אותו אדם להרשם כבעלים של השטח. ברם, מסיבה זו או אחרת, טרם נרשמו זכויות החברה בספרי המקרקעין, והשטח נותר רשום על שמו של אותו תושב מקומי. עוד ראוי לציין כי חלוקת השטח למגרשים לא רשומה בספרי המקרקעין, וטרם נעשו הליכי חלוקה. במצב הדברים הנוכחי, הדיון בסעד ההצהרתי המבוקש אין פירושו הכרעה בזכויות קניניות. כל עוד לא חולק שטח המריבה למגרשים בספרי רשם המקרקעין, אין התובעים יכולים להחשב כבעלים של מגרשים מסויימים באותו שטח. ממילא, בשלב זה, יכול בית המשפט לדון ולהכריע אך ורק בשאלת זכויותיהם החוזיות של התובעים כנגד החברה. כאשר הסעד המבוקש בתביעה שייך כל כולו למישור הזכויות החוזיות שבין התובעים לחברה, ולא לאישור "זכויות במקרקעין" כמובנן בדין הישראלי, אין התביעה נכנסת בגדרן של "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" כמובנם בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד 1984-, ואין מניעה עקרונית כי בית משפט שלום ידון בה. מאחר ומוסכם על הצדדים כי שווי הזכויות שבמחלוקת במועד הגשת התביעה היה בתחום סמכותו של בית המשפט השלום, צודקת החברה בטענתה כי יש להורות על העברת הדיון. 4. ברור, כי במקרה הנוכחי העברת הדיון, וקביעת דיון מאוחד בשני הסעדים בבית המשפט השלום, יחסכו לכל המעורבים בסכסוך כפל התדיינויות מיותר בשתי ערכאות. לבסוף, ראוי לציין כי לא הובאה בפני כל התנגדות לבקשת החברה. המשיב מס' 3, וכן המשיבים 4, 5 ו- 8, הסכימו כי החברה צודקת בטענתה. שאר המשיבים לא הביעו התנגדות לה. לאור כל האמור לעיל, מתקבל הערעור ואני מורה להעביר גם את הדיון בסעד ההצהרתי לבית משפט השלום. בנסיבות הענין - אין צו להוצאות. ניתן היום ב' באדר ב' התשנ"ז (11.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95078680. E04

[ "רע\"א 95" ]

6,584

11,086

בית המשפט העליון בירושלים רע"א 95 / 7868 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : יו"ש השקעות במקרקעין ופיתוח בע"מ (בפירוק) נגד המשיבים : 1. עזבון המנוח משה קובלר ז"ל 2. זאב קובלר, עו"ד 3. סלוין שמואל 4. שמואלי נתנאל ושפרה 5. אבי ריין 6. יערי רוזן 7. רחל רהט 8. יוסף קלמר, עו"ד 9. שמואל לביא, עו"ד בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בת.א. 240/88 מיום 19.11.95 שניתנה על ידי כבוד השופט ח. אדר בשם המבקש: עו"ד ש. לביא בשם המשיב 3: עו"ד אליהו סרוסי בשם המשיבים 4,5,8: עו"ד יוסף קלמר החלטה 1. למרבה הצער, הגיע אלי תיק זה לטיפול חוזר רק זה לא מכבר. 2. מעיון בכתב התביעה שהעתקו הומצא לי על ידי המבקש ובמסמכים הנמצאים בתיק, אין זה ברור כלל וכלל מה טיב הזכויות של המבקשים, שבקשר אליהן הוגשה התביעה, וגם לא מה טיב זכויותיה של המשיבה מס' 1, עם מי התקשרה לרכישת הזכויות ומה טיב הזכויות שנרכשו, קנייניות או חוזיות, וכן גם מה שווי הזכויות. 3. המבקשים מתבקשים, איפוא, לפרט את האמור לעיל תוך 10 ימים. לאחר מכן אמשיך את הטיפול בתיק זה. ניתן היום י באדר א' תשנ"ז (17.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95078680. B03

[ "רע\"א 95" ]

6,585

1,954

בבית המשפט העליון בג"ץ 8111/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרת : הסתדרות העובדים החדשה נגד המשיבים : 1. התעשייה האוירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ 3. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו ביניים החלטה בהסכמתם של באי-כוח הצדדים, מיום זה, אני נותן תוקף של החלטה להסכם שבין הצדדים כדלקמן: "1. מוסכם כי בבג"ץ 8111/96 יינתן צו ביניים נגד התעשיה האוירית לישראל בע"מ כמבוקש על ידי העותרת בבג"ץ 8111/96. הצו יעמוד בינתיים בתוקפו עד יום 31.12.98 בכפיפות לאמור בסעיפים 3-2 להלן. 2. אם עד מועד זה לא יינתן פסק-דין סופי בבג"ץ 8111/96 יוכלו הצדדים לטעון לעניין הארכת תוקפו של הצו. 3. אם לאחר תקופה של 60 יום מתאריך מתן צו הביניים, יהיה מי מהצדדים סבור, שחל שינוי בנסיבות אשר יצדיק ביטול או שינוי צו הביניים, יוכל אותו צד לפנות בבקשה מתאימה לכבוד בית המשפט לביטול או לשינוי הצו, ולצדדים האחרים תינתן שהות של 30 יום להגיב על הבקשה בטרם תובא לדיון. 4. להסרת כל ספק, מוצהר כי הסכמה זו חלה רק לגבי העתירות הנ"ל (בבג"ץ 8111/96 ובבג"ץ 922/97) ולא בכל הליך משפטי אחר בין הצדדים. 5. לאור הסכמה זו, כמבוקש ליתן להסדר זה תוקף של החלטה." ניתנה היום, י"א בחשוון תשנ"ח (11.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081110. I07

[ "בג\"ץ 8111/96" ]

6,586

3,516

ב בית המשפט העליון בג"ץ 8111/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרת : הסתדרות העובדים החדשה נגד המשיבים : 1. התעשייה האוירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ 3. בית הדין הארצי לעבודה צו ביניים ארעי על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו ביניים ארעי המכוון אל המשיבה מס' 1 ואל המשיבה מס' 2 והמורה להן להימנע מלבצע פעולות בלתי הפיכות אשר תפגענה בזכויות עובדי מפעל רמת"א, בכל הקשור והכרוך בהעברת נכסים, ציוד או כח-אדם של מפעל רמת"א לגורם כלשהו. צו ביניים ארעי זה יעמוד בתוקפו עד יום 12.11.97. ניתן היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081110. I04

[ "בג\"ץ 8111/96" ]

6,587

4,884

ב בית המשפט העליון בג"ץ 8111/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר ת : הסתדרות העובדים החדשה נגד המשיבים : 1. התעשייה האוירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ 3. בית הדין הארצי לעבודה בקשה למתן צו ביניים החלטה מוצא בזה צו ביניים ארעי שיעמוד בתוקף עד יום 12.11.97. ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081110. I03

[ "בג\"ץ 8111/96" ]

6,588

9,602

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בג"ץ 8111/96 - ג' בג"ץ 922/97 בפני: כבוד השופט ת' אור בבג"ץ 8111/96: העותר ת : הסתדרות העובדים החדשה נגד המשיבים : 1. התעשיה האוירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ 3. בית הדין הארצי לעבודה בבג"ץ 922/97: העותרות: 1.התעשייה האווירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. בית-הדין הארצי לעבודה בקשה לדחיית מועד דיון ולאיחוד דיון החלטה א. בקשת היועץ המשפטי לממשלה היא למתן ארכה של 90 ימים כדי שיוכל להשמיע את עמדתו בשתי העתירות בכתב. זאת, לאחר שהודיע על החלטתו להתייצב בהליכים בשתי העתירות, אשר על-פי עמדתו מעוררות שאלות בעלות עניין ציבורי בעל חשיבות כללית. אורכה זו ניתנת לו כמבוקש. את עמדתו יגיש היועץ המשפטי לממשלה עד 9.2.97. בהתחשב במתן אורכה זו, נדחה הדיון שנועד לתאריך 12.11.97 למועד אחר שייקבע על-ידי המזכירות. ב. בקשת היועץ המשפטי לממשלה לאיחוד הדיון בשתי העתירות תידון על-ידי ההרכב אשר ידון בעתירות, אותן תקבע המזכירות לדיון באותו תאריך. ג. בתגובתה לבקשת היועץ המשפטי לממשלה ביקשה הסתדרות העובדים החדשה שיוצא צו על תנאי בעתירתה (בג"צ 8111/96) וכן שיוצא צו ביניים. ההחלטה בדבר מתן צו על תנאי תינתן על-ידי ההרכב אשר ידון בעתירה. הבקשה למתן צו ביניים תועבר להחלטתו של כבוד השופט י. זמיר, אשר החליט ביום 10.11.97 על מתן צו ביניים לבקשתה של ההסתדרות עד יום 12.11.97, מועד שהיה קבוע לדיון בעתירה. ניתנה היום, י חשוון תשנ"ח (10.11.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081110. E06

[ "בג\"ץ 8111/96", "בג\"ץ 922/97" ]

6,589

19,079

ב בית המשפט העליון בג"ץ 8111/96 - ט' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : הסתדרות העובדים החדשה נגד המשיבים : 1. התעשיה האוירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ 3. בית הדין האזורי לעבודה בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם העותרת: עו"ד חיים ברזנון בשם המשיבים: עו"ד נורית אלשטיין החלטה לתגובת בעלי הדין תוך חמישה ימים ממועד ההמצאה. ניתנה היום, י"ח באלול תשנ"ח (9.9.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081110. P12

[ "בג\"ץ 8111/96" ]

6,590

20,816

ב בית המשפט העליון בג"ץ 8111/96 - י' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : הסתדרות העובדים החדשה נגד המשיבים : 1. התעשיה האוירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ 3. בית הדין האזורי לעבודה בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם העותרת: עו"ד דוד ישראלי החלטה בפני בקשה נוספת מטעם היועץ המשפטי לממשלה לדחיית המועד להגשת תגובתו. העותרת מתנגדת לבקשה זו. העתירה הוגשה לפני כשנתיים. (מועד הדיון שנקבע בה לפני כשנה נדחה בשל בקשת היועץ המשפטי לממשלה להצטרף לדיון להגיש עמדתו). מאז הוגשו מספר בקשות נוספות מטעם היועץ המשפטי לדחיית המועד להגשת תגובתו. העותרת טוענת כי מתן הארכה המבוקשת ודחית הדיון בעתירה בגינה גורמת לה נזק. מבקשת העותרת, כי יקבע מועד מקרוב להגשת עמדת היועץ המשפטי וכן כי יקבע מועד לדיון. בנסיבות שפורטו לעיל, התנגדותה ובקשתה של העותרת מוצדקת. לפיכך, אני קובעת כי הדיון בעתירה יתקיים ביום 17.11.98 בשעה 09:00. תגובת היועץ המשפטי לממשלה תוגש עד ליום 29.10.98. ניתנה היום, ז' באלול תשנ"ט (27.9.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081110. P13

[ "בג\"ץ 8111/96" ]

6,591

30,549

ב בית המשפט העליון בג"ץ 8111/96 - ח' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר ת : הסתדרות העובדים החדשה נגד המשיבים : 1. התעשיה האוירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ 3. בית הדין האזורי לעבודה בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם המשיבה 1 ו2-: עו"ד חיים ברנזון בשם המשיב 3: עו"ד נורית אלשטיין החלטה לתגובת העותרת תוך חמישה ימים מיום המצאת ההחלטה, וימי הפגרה בכלל זה. ניתנה היום, ז' באב תשנ"ח (30.7.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081110. O11

[ "בג\"ץ 8111/96" ]

6,592

42,725

ב בית המשפט העליון בג"ץ 8111/96 - ט' בג"ץ 922/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת: הסתדרות העובדים החדשה נגד המשיבים : 1. התעשיה האוירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ 3. בית הדין האזורי לעבודה 4. היועץ המשפטי לממשלה (בהתייצבות) בקשה להארכת מועד להגשת עמדת היועץ המשפטי לממשלה בשם המשיב 4: עו"ד נורית אלשטיין החלטה הבקשה להארכת מועד להגשת עמדת היועץ המשפטי לממשלה הוגשה לאחר שעבר המועד להגשתה. הגשת בקשות בדרך זו אינה מאפשרת חופש החלטה לבית המשפט. על כן, ככלל, אין מקום להזקק לבקשות מסוג זה. במקרה זה, כיוון שמדובר בסוגיה עקרונית בה נדרשה התייצבות היועץ המשפטי לממשלה, אני מקבלת את הבקשה. ניתנה היום, ו' בכסלו תשנ"ט (25.11.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081110. P15

[ "בג\"ץ 8111/96", "בג\"ץ 922/97" ]

6,593

44,254

ב בית המשפט העליון בג"ץ 8111/96 בג"צ 922/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין העותר : הסתדרות העובדים החדשה נגד המשיבים : 1. התעשיה האוירית לישראל בע"מ 2. רמת"א בע"מ 3. בית הדין האזורי לעבודה 4. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי החלטה העתירה תידון לפני הרכב של שבעה הכולל את השופטים הבאים: המשנה לנשיא ש. לוין, השופט ת. אור, השופט א. מצא, השופט מ. חשין, השופט י. זמיר, השופטת ד. דורנר והשופט מ. אילן. ניתן היום ג בסיון תשנ"ט (18.5.99). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081110. B22

[ "בג\"ץ 8111/96" ]

6,594