shay681/Precedents · Datasets at Hugging Face

Id int64 1 743k	text stringlengths 88 1.9M	Precedents_Found sequencelengths 1 250	__index_level_0__ int64 0 751k
4,022	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2109/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' קדמי המערער : אל עביד סולימאן נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה לתיקון פסק דין בשם המערער : עו"ד פלדמן אביגדור החלטה נראה גם לנו, כמו למשיבה, שהבקשה שלפנינו אינה באה בגדרו של סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984. לפיכך אנו דוחים את הבקשה. ניתן היום יא בתמוז תשנ"ז (16.7.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96021090. B11	[ "ע\"פ 2109/96" ]	3,187
5,317	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 2109 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א. גולדברג כבוד השופט י. קדמי המבקש : אל עביד סולימאן נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לפסילת פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשם המבקש : עו"ד פלדמן אביגדור בשם המשיב ה: עו"ד נאוה בן אור ה ח ל ט ה הבקשה שהוגשה על ידי עו"ד פלדמן לפסילת פסק הדין שניתן בתיק זה בבית משפט קמא, מציגה, למעשה, טענת פסלות כנגד כבוד השופט צבי סגל. דא עקא, שבהתחשב בשלב הדיון - המתנה לספק דין בערעור - נבצר מכבוד השופט סגל לבחון את הטענה ולהשיב עליה "בהחלטה". במצב דברים זה, מקובלת עלינו עמדת המדינה, לפיה יש מקום להביא את הבקשה בפני כבוד השופט סגל, על מנת ש"ישיב" לה כאילו הועלתה בפניו מלכתחילה, בטרם סיים בית המשפט המחוזי את מלאכתו. הבקשה ותגובות בעלי הדין יועברו, איפוא, אל כבוד השופט סגל, ותשובתו של כבוד השופט סגל תועבר אלינו תוך 14 ימים להמשך הדיון בבקשה. ניתן היום יא בסיון תשנ"ז (16.6.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96021090. B04	[ "ע\"פ 96" ]	3,188
6,143	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2109/96 - 3 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' קדמי המערער : אל עביד סולימאן נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בשם המערער : עו"ד פלדמן אביגדור החלטה לאחר שהבקשה לתיקון טעות נדחתה, אנו דוחים גם את הבקשה הנוכחית. ניתן היום יב בתמוז תשנ"ז (17.7.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96021090. B12	[ "ע\"פ 2109/96" ]	3,189
13,602	בית המשפט העליון ע"פ 96 / 2109 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין : עביד אל סלימאן נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה לפסילת פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת.פ. 76/93 שניתן ביום 19.2.96 על ידי כבוד השופטים גלעדי, סגל, הנדל בשם המבקש: עו"ד א. פלדמן החלטה לתשובת המדינה תוך 10 ימים. ניתן היום ז באייר תשנ"ז (14.5.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96021090. B03	[ "ע\"פ 96" ]	3,190
18,320	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2109/96 - 1 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : אל עביד סולימאן נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה לתיקון פס"ד החלטה לתגובת המדינה בכתב תוך 7 ימים. ניתנה היום, ו' בתמוז תשנ"ז (11.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96021090. B07 חכ/	[ "ע\"פ 2109/96" ]	3,191
896	בית המשפט העליון בש"א 97 / 723 בפני: כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. בנזימן עוזי 2. הוצאת עיתון הארץ נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. אריאל שרון עתירה לגילוי ראיה על פי ס' 44 לפקודת הראיות התשל"א1971- תאריך הישיבה: כ' באדר א' התשנ"ז (27.2.97) בשם המבקשים: עו"ד מיקי מוזר בשם המשיבים 1-2: עו"ד אורית סון בשם המשיב 3: עו"ד דב וייסגלס, עו"ד אלדד יניב החלטה כמוסכם על הצדדים, ידון בימ"ש זה הן בבקשה לגילוי על פי סעיף 44 והן בבקשה לגילוי על פי סעיף 45 לפקודת הראיות. הואיל והעותרים צמצמו את עתירתם למה שמכונה ומתואר בעתירה כ"רשימה המצומצמת", תמציא המדינה תוך 30 ימים את תגובתה בכתב לכל אחד מהציטוטים הנכללים ברשימה זו (נספח ט' לעתירה). התגובה תכלול הנמקה להתנגדות לגילוי המתיחס לכל אחד מהציטוטים, ובאם ברצון המדינה ליתן הבהרות נוספות בדלתיים סגורות שלא בפני הצדדים, תציין זאת בתגובתה. באם יהיה צורך, יקבע לענין זה דיון נפרד. לאחר קבלת תגובת המדינה, אשר העתק שלה יומצא לב"כ הצדדים, יקבע מועד להמשך הדיון. ניתנה היום כ' באדר א' התשנ"ז (27.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97007230. E02	[ "בש\"א 97" ]	3,192
6,603	בית המשפט העליון בש"א 97 / 723 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשים : 1. בנזימן עוזי 2. הוצאת עיתון הארץ נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. אריאל שרון בקשה בהסכמה לדחיית מועד ה ח ל ט ה ניתנת בזה הדחיה המבוקשת על ידי ב"כ המשיבים 1 - 2. התגובה תוגש עד 15.4.97 כמבוקש. ניתנה היום, י"ז באדר ב' תשנ"ז (26.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ72397/ 97007230. E01	[ "בש\"א 97" ]	3,193
18,307	בית המשפט העליון בש"א 97 / 723 בפני: כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. בנזימן עוזי 2. הוצאת עיתון "הארץ" נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. אריאל שרון בקשה לגילוי ראיה בשם המערערים: עו"ד ש' ליבליך בשם המשיב 3: עו"ד וייסגלס החלטה 1. בעיתון "הארץ" מיום 17.5.91 פורסמה כתבה פרי עטו של המבקש, מר בנזימן ( להלן: הכתבה ), בה נאמר, בין היתר: "במילים אחרות, מנחם בגין יודע היטב כי שרון היה איתו, אבל הוא אינו רוצה להסתיר מאחורי גבו הרחב של שר הביטחון את אחריותו האישית של ראש הממשלה למלחמה, לתהפוכותיה, לתוצאתה ובעיקר למחירה ...". המירמה המיוחסת לשרון בקטע זה מתייחסת להתנהגותו בעת היותו שר הביטחון במהלך מלחמת לבנון כלפי מנחם בגין ז"ל, אשר היה אותה עת ראש ממשלת ישראל. לטענת המשיב השלישי, מר שרון, מנחם בגין ז"ל לא ידע "היטב" כי מר שרון רימה אותו, והנטען בקטע האמור הוא כזב פוגעני, ומהווה לשון הרע על שרון, אשר גרם לו נזקים. בתביעה שהגיש שרון לבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוא טוען לאחריות המבקשים לפירסום האמור, ועותר לחייבם בפיצויו על נזקיו עקב הפירסום. בכתב הגנתם טוענים המבקשים שהאמור בקטע המצוטט לעיל הינו אמת. 2. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי בקשו המבקשים את הזמנת ראש מה"ד היסטוריה בצה"ל, על מנת שיביא עמו חמישים ותשעה פרוטוקולים של מפקדת הפיקוד העליון בצה"ל על פי רשימה שפורטה בהזמנה. בית המשפט המחוזי החליט על הזמנת חמישים ותשעה הפרוטוקולים האמורים. היועץ המשפטי לממשלה הודיע על התייצבותו בהליך מכוח סמכותו לפי פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) (נוסח חדש), וזאת לאחר שהתברר לו כי תשובות לשאלות שונות שהופנו לעדים עלולות להביא לידי חשיפת סודות מדינה וחומר חסוי. בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי כאמור, הוצאה על ידי שר הביטחון תעודת חיסיון בתוקף סמכותו לפי סעיפים 44 ו45- לפקודת הראיות, התשל"א1971-. בתעודה זו הביע שר הביטחון את דעתו כי מסירת ראיות מהסוג ובנושאים בעלי אופי ביטחוני המפורטים בתעודה, עלולה לפגוע בביטחון המדינה. בנוסף, הביע שר הביטחון את דעתו כי מסירת חלקים שאינם נוגעים לנושאים המפורטים בתעודה מתוך הסטנוגרמות, עלולה לפגוע בעניין ציבורי חשוב - ניהולן התקין של ישיבות ודיונים ברמת המטה הכללי של צה"ל. 3. המבקשים הגישו לבית משפט זה עתירה לגילוי ראיה, בה ביקשו, בהסתמך על סעיף 44 לפקודת הראיות, שבית המשפט יצווה על גילויים של אותם חמישים ותשעה פרוטוקולים. במהלך הדיון בעתירה הסכימו המבקשים לצמצם את עתירתם למה שמכונה על ידם בעתירתם כ"רשימה מצומצמת". "רשימה מצומצמת" זו כוללת, לטענת המבקשים, ציטוטים מפרוטוקולים אשר כבר נחשפו ופורסמו בעיתונות, במחקרים ובספרות אשר עסקו במלחמת לבנון (פירוט הרשימה המצומצמת מצוי בנספח ט' לעתירה). בתחילת הדיון הוסכם בין הצדדים, שבמסגרת העתירה שבתיק זה תוכרע גם שאלת החיסיון של חלקי הפרוטוקולים הנכללים ברשימה המצומצמת על פי סעיף 45 לפקודת הראיות. על פי האמור בסעיף זה, בית המשפט הדן במשפט הוא שיכריע בשאלת גילוי של ראיה אשר הובאה לגביה תעודת חיסיון לטובת הציבור, ורק בדרך ערעור יכול העניין להגיע לדיון בפני בית משפט זה. אך, כאמור, מוסכם על כל הצדדים שבמסגרת הדיון בעתירה שבפני אכריע גם בבקשת המבקשים המושתתת על סעיף 45. 4. על פי החלטה שניתנה ביום 27.2.97 המציאו המשיבים 1 ו2- ( להלן: המשיבים ) את תגובתם, ככל שהיא מתייחסת לציטוטים אשר ברשימה המצומצמת. המשיבים מתנגדים לגילוי הרשימה המצומצמת מנימוקים המפורטים בתשובתם. עמדתו של מר שרון, הוא המשיב השלישי בבקשה, היא שיש לדחות את העתירה לגילוי המסמכים שברשימה המצומצמת. בקשתו החילופית היא, שאם ימצא בית המשפט שיש לגלות את הראיות כמבוקש על ידי המבקשים, כי אז יש לגלות גילוי מלא של כל הפרוטוקולים בהם מופיעים הציטוטים שברשימה המצומצמת. 5. כאמור, בקשת המבקשים צומצמה לגילוי הרשימה המצומצמת. למעשה, מסתפקים הם בכך שהמשיבים יאשרו להם שהציטוטים שברשימה המצומצמת מהווים ציטוט נכון של הפרוטוקולים של הדיונים הנזכרים ברשימה. בתגובתם ציינו המשיבים, שחלק גדול של הציטוטים אינו מהימן, אם משום שלפי הפרוטוקולים המקוריים הדברים שבציטוטים לא נאמרו כלל; אם משום שהציטוט אינו משקף במדוייק את הנאמר בישיבה על פי הפרוטוקולים; אם משום שפלוני, אשר מייחסים לו אמירת דברים בישיבה מסויימת, לא נכח כלל בישיבה; ואם מטעמים אחרים. לבקשת המשיבים, קיימתי דיון במעמד באת כוח המדינה וגורמי ביטחון, בהעדר הצדדים האחרים ובאי כוחם. במהלך דיון זה עיינתי בציטוטים אשר ברשימה המצומצמת וכן בתדפיס של הציטוטים הרלוונטיים כפי שהם מופיעים במקור. לאחר הדיון והעיון, אוכל לומר שהצגת הדברים על ידי באת כוח המשיבים בתגובתה, ביחס לנכונות הציטוטים - מקובלת עלי. הואיל ואני מגיע למסקנה שיש לדחות את עתירת המבקשים, לא אפרט מה הליקויים אשר בכל אחד מהציטוטים. פירוט כזה יגלה את שלדעתי אין לחייב את המשיבים לגלות. אומר רק זאת, שאם הייתי נדרש לאשר את מידת נכונות הציטוטים שברשימה המצומצמת תוך השוואתם למקור, והיה עלי לגלות רק את מה שמתאים מילולית לנאמר במקור, מעט מזעיר מן הציטוטים ראוי היה לגילוי. 6. הפרוטוקולים הרלוונטיים הינם סטנוגרמות של דיוני פורום המטה הכללי בצה"ל, דיונים לאישור תוכניות, דיונים ברמת המטה הכללי של צה"ל ופגישות בהשתתפות שר הביטחון והרמטכ"ל. עמדת המשיבים באשר לגילוי חומר זה כפי שמצאה את ביטויה בתגובת המשיבים, היא כדלקמן: "הראיות שהעותרים מבקשים את גילויין הינן ציטוטים של דברים שנאמרו במסגרת ישיבות פורום המטה הכללי של צה"ל (שתועדו בסטנוגרמות של הדיונים הנ"ל), ואשר רובם ככולם נוגעים לדיונים שנערכו תוך כדי מלחמת שלום הגליל ובתקופה שקדמה לה . הדברים שנאמרו באותם דיונים, כפי שעולה מהציטוטים הרלוונטיים בסטנוגרמות החסויות, ואשר גילויים מתבקש בעתירה, נוגעים לעניינים אשר מטבעם ומהותם מחייבים סודיות. המדובר בהערכות צה"ל לקראת אפשרות של מלחמה במחבלים בלבנון, יעדים שונים של מלחמה אפשרית במחבלים, הערכות מודיעיניות וניתוחי מודיעין, מידע מודיעיני, תוכניות מבצעיות והנחות עבודה לתוכניות מבצעיות, שיטות ותוכניות לחימה ושיתופי פעולה עם צבאות וגורמים אחרים, תנועות של כוחות וצירי תנועה, הערכות שונות ודיון בהשלכות אפשריות מתוכניות מבצעיות חלופיות, תוכניות מבצעיות אופרטיביות בימי הלחימה עצמה. דיונים אלו, במהותם, הינם דיונים המחייבים שמירתם כסודיים, וגילוי הדברים שנאמרו בהם, או חלק מהם, עלול לפגוע בביטחון המדינה. הדברים שגילויים מתבקש נוגעים לנושאים שמפורטים בתעודת החיסיון. נוכח רגישות העניינים האמורים, ובשים לב לכך שעדיין קיימת פעילות צה"ל בגיזרת לבנון, הצורך בשמירת סודיות הדיונים לשם מניעת פגיעה בביטחון המדינה קיים גם היום". וכן: "זאת ועוד, האינטרס הציבורי בניהולן התקין של ישיבות ברמת המטה הכללי של צה"ל הוא גם אינטרס ראשון במעלה בהיבט של ביטחון המדינה, ופגיעה בו ממילא עלולה לפגוע בביטחון המדינה. האינטרס בקיום דיון פתוח וממצה, שבו נשקלים כל ההיבטים הרלוונטיים, ובכלל זה עניינים רגישים כמו ידיעות מודיעיניות והערכות מודיעיניות, מחייב להבטיח תנאים שיאפשרו התבטאות חופשית - הבטחת שמירת סודיות הדיונים והנאמר בהם. זהו אינטרס ביטחוני מדרגה ראשונה, ופגיעה בו גוררת ממילא פגיעה בביטחון המדינה". ובאשר לאינטרס הציבורי החשוב, במובן סעיף 45 לפקודת הראיות, של ניהול תקין של ישיבות ודיונים ברמת המטה הכללי של צה"ל, המחייב שמירה על סודיותם, אומרים המשיבים: "קיימת חשיבות ראשונה במעלה לניהולן התקין של ישיבות ברמת המטה הכללי של צה"ל. ניהול תקין מחייב דיון חופשי ופתוח בכל ההיבטים הרלוונטיים לנושא העומד לדיון, מבלי שגורם כלשהוא בדיון יחשוש וימנע ממסירת מידע או הערכה רלוונטית, שמא הדברים שיאמרו בו לא ישמרו בסוד ויגיעו לידי גורם שלא הוסמך לקבלו. אם לא תובטח סודיות הדיונים בפורומים הנ"ל, בפרט בכל הנוגע ליכולת למסור בדיונים ובישיבות הערכות מודיעיניות ומידע מודיעיני, פירוט יעדים אפשריים ודרכי השגתם, תוכניות מבצעיות וכדומה, קיים חשש ממשי לפגיעה באינטרס החשוב של ניהולן התקין של הישיבות והדיונים ... בענייננו המדובר בדיוני פורום המטה הכללי של צה"ל, דיונים ברמת המטה הכללי של צה"ל, פגישות בהשתתפות שר הביטחון והרמטכ"ל, כל זאת בנוגע למלחמה המתנהלת בלבנון ובנוגע להערכות של צה"ל לפני פרוץ המלחמה. החשיבות של התבטאות חופשית בדיונים אלו מובנת מאליה. המדובר באינטרס בעל חשיבות עליונה, שבלעדיו לא ניתן להבטיח ליבון מלא של הנושאים שעל הפרק, על כל היבטיהם. ניהולן התקין של ישיבות ודיונים ברמת המטה הכללי הוא, איפוא, אינטרס ציבורי ובטחוני בעל חשיבות מרובה המצדיק אי גילוי". עמדת המשיבים כמצוטט לעיל מקובלת עלי. ברי בעיני, שקיימים גם אינטרס הקשור בביטחון המדינה וגם אינטרס ציבורי, כמובנם של אלה בסעיפים 44 ו45- לפקודת הראיות, שלא לגלות פרוטוקולים, או חלקי פרוטוקולים, מדיונים ברמת המטה הכללי. 7. המבקשים טוענים, שהציטוטים אשר ברשימה המצומצמת מדיוני המטה הכללי פורסמו בפירסומים בעיתונות, במחקרים ובספרות, אשר עסקו במלחמת לבנון. במצב דברים זה, גילוי פרוטוקולים של דיונים אלה, או אישור הציטוטים כמשקפים דברים שנאמרו באותם דיונים, אין בהם פגיעה כנטען על ידי המשיבים. עוד טוענים הם, שניתן לאחרים, ביניהם מר שרון, לעשות שימוש בפרוטוקולים הנדונים, ועל כן אין למנוע זאת מהם במסגרת ההליך המתקיים בבית המשפט המחוזי. אשר לפירסומים שנעשו עד כה, אלה לא היו פרסומים רשמיים מטעם המדינה או צה"ל, ומעולם לא אושר ואומת שכל שנכלל בפירסומים השונים, או בחלק שלהם - ספרים, עבודות מחקר וכיוצא באלה - הינו אמת. כפי שמציינים המשיבים בצדק, אין דומה פירסום בהרצאה, ספר, מחקר או מאמר אשר אמיתותו לא הוכחה, לאישור רשמי מטעם המדינה כי הפירסום משקף דברים שנאמרו בישיבות פורום מטכ"ל. זאת ועוד. אותם פירסומים אליהם מתייחסים המבקשים בעתירתם, ככל שהם מתיימרים לצטט דברים מפרוטוקולים כאמור או מתייחסים לאמור בהם, נעשו ללא היתר כדין, והמשיבים מפנים בעניין זה לסעיף 117 לחוק העונשין, תשל"ז1977-, וסעיף 57 לחוק השיפוט הצבאי. כך גם לגבי מר שרון, אשר כיהן כשר ביטחון בתקופה הרלוונטית והפרוטוקולים הועמדו לעיונו. על פי האמור בתגובת המשיבים, לא ניתן לו כל היתר לפירסום מתוך הפרוטוקולים. הנה כי כן, עמדת המשיבים בעניין זה עקבית. כך היתה כל העת, וכך היא גם כיום. 8. גם אם קיים אינטרס שלא לגלות את הפרוטוקולים או חלקים מהם, טענת המבקשים היא שקיים צורך לגלותם - במובן הסיפא של סעיף 44(א) והסיפא של סעיף 45(א) לפקודת הראיות - לשם עשיית צדק במסגרת ההליך האזרחי המתקיים בינם לבין השר שרון. ראינו, שטענת המבקשים בהגנתם היא כי אמת דברו, כשפרסמו כי מנחם בגין ז"ל ידע היטב כי שרון רימה אותו. מוכן אני לצאת מהנחה שהציטוטים ברשימה המצומצמת או חלקם - אם היה מוכח שהם אמת - יכולים לסייע למבקשים בהגנתם. דברים שאמר מר שרון בעת הדיונים עם המטכ"ל, דברים שאמר מנחם בגין ז"ל, או דברים שנאמרו בנוכחות כל אחד מהם בתקופה הרלוונטית, יתכן והיה בהם לסייע לראיות אחרות או לחזקן בדבר מצב דעתם באותה תקופה. אך גם אם כך הוא, השאלה היא אם צורך זה של המבקשים לשם ניהול הגנתם גובר על האינטרס של אי גילוי הפרוטוקולים, מאותם טעמים שנזכרו לעיל. 9. מול האינטרס הציבורי של אי גילויים של הפרוטוקולים עומד עניינם של המבקשים, וכן האינטרס הציבורי, לאפשר קיומו של הליך משפטי הוגן, בו מתאפשר לכל צד הנוטל בו חלק להביא את מלוא ראיותיו. האיזון בין האינטרסים המתגוששים הוא שיקבע אם יעתר בית המשפט לבקשה לגילוי אם לאו. איזון זה יעשה על פי נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה. במהלך מלאכת האיזון יבחנו חשיבותם וחוזקם של האינטרסים הנוגדים (ב"ש 1838/84 ליבני נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 726, 739-737). שקלתי את נסיבות המקרה כולן, והגעתי למסקנה שדין הבקשה להדחות. עיקר השיקולים אשר ביסוד החלטתי זו יפורטו להלן. ראשית: ההליך בו מתבקש הגילוי הינו הליך אזרחי. אין חולק שגם במסגרתו של הליך כזה יש תחולה להוראות סעיפים 44 ו45- לפקודת הראיות (בשג"צ 497/88 שרשור נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פ"ד 529). אך קיים שוני בין עמדת המדינה המסתמכת על חיסיון במשפט פלילי לבין הסתמכותה עליו בהליך אזרחי. בהליך הראשון עומדת למדינה הברירה, שאם יעדיף בית המשפט את גילוי הראיה, תחזור בה מן האישום. כך תוכל להגן על האינטרס שבאי גילוי הראיה. במשפט אזרחי, בו אין המדינה צד, אין בידה בחירה כזו. שנית, המבקשים לא פרשו בפני את יריעת הראיות שהוגשו או שיש באפשרותם להגיש לבית המשפט המחוזי להוכחת טענתם, טענת "אמת דברתי" שבפיהם. לכאורה, ניתנת הגנתם - אם היא מבוססת - להוכחה באמצעות ראיות אחרות. לא נטען בפני שלא קיימות ראיות כאלה, או כי בלעדי הפרוטוקולים נדונה הגנתם של המבקשים לכישלון. שקלתי מצידי את החשיבות שיכולה להיות לאותם קטעי פרוטוקולים מעטים שניתן לאשרם כציטוט אמת, ואת משקלם האפשרי במסגרת ההליך המתקיים בבית המשפט המחוזי, לעומת החשיבות של החיסיון מפני גילוי מידע זה. נחה דעתי שהכף נוטה לצד דחיית הבקשה לגילוי. שלישית: כשפורסמה הכתבה, סביר להניח שהמבקשים ידעו שפרוטוקולים של דיוני המטכ"ל הם סודיים. אלה לא היו בפניהם כדי שיהוו יסוד לאמור בכתבה, והם לא יכלו לצאת מהנחה שאלה יגולו להם. בנסיבות אלה, נחלשת טענתם בדבר נחיצותן של אותן ראיות סודיות כיסוד חיוני להגנתם. 10. על סמך כל האמור לעיל, ובהתחשב בכלל הנסיבות, דעתי היא שדין העתירה להדחות, וכך אני מחליט. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. יש להמציא העתק החלטה זו לבאי כוח הצדדים. ניתנה היום, ד' באייר התשנ"ז (11.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97007230. E03	[ "בש\"א 97", "ש 1838/84" ]	3,194
898	ב בית המשפט העליון בש"פ 5831/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העורר : אברהם בן שמעון אתאל נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוז בבאר שבע מיום 11.8.97 בב"ש 6472/97 שניתן על ידי כבוד השופט בנאי החלטה לקבוע לדיון ל13.10.97- שעה 08:30. ניתנה היום, ד' בתשרי תשנ"ח (5.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058310. F01	[ "ש 6472/97" ]	3,196
16,188	בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5831/97 בפני: כבוד השופט א' מצא ה עורר : אברהם בן שמעון אתאל נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 11.8.97 בב"ש 6472/97 שניתן על ידי כבוד השופט בנאי תאריך הישיבה: י"ב בתשרי התשנ"ח (13.10.97) בשם העורר: עו"ד משה לוי בשם המשיבה: עו"ד אלון אינפלד החלטה העורר הודיע בדיון לפני כי הוא אכן רוצה ומבקש להיבדק בדיקה פסיכיאטרית. שינוי זה בעמדת העורר עשוי, אולי, להעמיד עילה לבקשת עיון חוזר בהחלטה לעצרו; אך אינו יכול להוות נושא לערר. הערר נדחה, איפוא. בידי העורר לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר; ואין צורך לומר כי אינני מביע כל דעה ביחס לסיכוייה של בקשה כזאת כי תוגש. ניתנה היום, יב' בתשרי תשנ"ח (13.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058310. F03	[ "ש 6472/97" ]	3,197
899	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1865/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותר : פופקו שביט נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. משרד הבטחון 3. ראש מינהל גיוס 4. משרד הפנים 5. שר הפנים 6. קונסול ישראל ברומניה בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: יד' באייר תשנ"ז (21.5.97) בשם העותר : עו"ד מנשה משה בשם המשיבים : עו"ד יוכי גנסין פ ס ק - ד י ן העותר חזר בו מן העתירה. העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, יד' באייר תשנ"ז (21.5.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "בג\"ץ 1865/97" ]	3,198
12,452	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 1865 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל העותר : פופקו שביט נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. משרד הבטחון 3. ראש מינהל גיוס 4. משרד הפנים 5. שר הפנים 6. קונסול ישראל ברומניה עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ו' באייר התשנ"ז ( 13.05.97 ) בשם העותר : עו"ד מנשה משה בשם המשיבים : עו"ד יוכי גנסין ה ח ל ט ה בא כוח העותר טוען בפנינו כי קיבל תשובת המדינה רק שלשום. מטעם זה אנו דוחים המשך שמיעת העתירה בשבוע ימים (ולא יאוחר מה21.5.97-). המזכירות מתבקשת לקבוע המשך הדיון, בפני כל הרכב, ב21.5.97-. ניתנה היום, ו' באייר התשנ"ז (13.5.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97018650. A02 /דז/	[ "בג\"ץ 97" ]	3,200
902	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 4445 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המבקש: שאול בר-נוי נ ג ד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. עליזה בר-נוי בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.5.96 בתיק בר"ע 1351, 1604/95 שניתן על ידי כבוד השופט ג'ובראן בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב 1: עו"ד עמירם הבר ה ח ל ט ה לאור חשיבות השאלה, אנו מבקשים את היועץ המשפטי לממשלה לחוות דעתו בשאלות המשפטיות השנויות במחלוקת. המשך הדיון ייקבע לעוד חודשיים. ניתנה היום, י"ג בניסן תשנ"ז (20.4.97). ה נ ש י א ה מ ש נ ה ל נ ש י א ש ו פ ט 96044450. A04 /נצ	[ "רע\"א 96", "בר\"ע 1351" ]	3,206
7,865	בית המשפט העליון רע"א 96 / 4445 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : המוסד לביטו ח לאומי נגד המשיבים : 1. שאול בר נוי 2. עליזה בר-נוי - משיבה פורמלית בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקש: עו"ד יהודית וסרמן החלטה הבקשה נדחית. ניתנה היום, ח' אדר ב' התשנ"ז (17.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044450. A03 דז/	[ "רע\"א 96" ]	3,207
14,942	ב בית המשפט העליון רע"א 4445/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער : בר-נוי שאול נגד המשיבים : 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בר-נוי עליזה - משיבה פורמלית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.5.96 בתיק בר"ע 1604/95, 1351/95 שניתן על ידי כבוד השופט ג'ובראן בשם המערער: בעצמו בשם המשיב 1: עו"ד י. וסרמן בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד נורית ישראלי פסק דין המשנה לנשיא ש' לוין: 1. השאלה המתעוררת בבקשת רשות לערער זו היא האם רשאי המשיב הראשון - המוסד לביטוח לאומי - לבקש בלשכת ההוצאה לפועל צו מאסר נגד חייב לפי פסק דין למזונות, מבלי שתקדם לכך חקירת יכולת? ראינו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. לפי סמכותו בסעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש], החליט היועץ המשפטי לממשלה להתייצב לדיון והעלה לפנינו גם הוא את טענותיו. 2. אלו הן העובדות והנסיבות הנוגעות לענין, ככל שהדבר נחוץ כדי להשיב על השאלה הנזכרת בפסקה הקודמת: ניתנו פסקי דין למזונות לטובת אשתו לשעבר של המערער (היא המשיבה מס' 2) ולטובת בנותיו. המשיבה מס' 2 פנתה למוסד בבקשה לתשלום מזונותיה לפי סעיף 4 לחוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב1972- (להלן - חוק המזונות), ובקשתה אושרה. המוסד בקש שינתן לו צו מאסר נגד המבקש ללא חקירת יכולת. ראש ההוצאה לפועל אישר את בקשתו, והערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי לאחר נטילת רשות - נדחה. לפי סעיף 14(ב) לחוק המזונות, יבוצע פסק דין למזונות על ידי המוסד בדרך האמורה בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967- (להלן - חוק ההוצאה לפועל) "כאילו ניתן לזכות המוסד, לרבות האמור בפרק ז' שבו". פרק ז' לחוק ההוצאה לפועל, בניסוחו המקורי קבע, בין השאר (בסעיף 70), שראש ההוצאה לפועל רשאי לתת צו מאסר נגד החייב שלא שילם שיעור מהשיעורים שנפסקו בחקירת יכולת שנערכה לו, אך לפי סעיף 74, אם "נבע החוב הפסוק ממזונות המגיעים מן החייב לבן זוגו, לילדו הקטין או הנכה או להורו רשאי ראש ההוצאה לפועל לתת... צו מאסר נגד החייב אף בלי להיזקק לחקירת יכולת...". פרק ז' לחוק ההוצאה לפועל עבר תהפוכות. ניתן כיום לתת צו מאסר נגד החייב אך בשל "בזיון ההוצאה לפועל"; עם זאת אפשר לעשות שימוש באמצעי זה גם כאשר "החייב הוא בעל יכולת למלא אחר צו תשלומים שניתן לפי חוק זה, והוא לא מילא אחריו, או לא שילם שיעור מהשיעורים שנקבעו לפיו", ופשיטא שמדובר בתשלומים שנקבעו בחקירת יכולת: סעיף 70(א)(2). בתיקון 15 לחוק ההוצאה לפועל (ס"ח 1479, התשנ"ד, 284) סומן סעיף 74 כסעיף 74(א) והוספו אחרי המלים "נגד החייב" המלים: "אם נתברר לו כי אין דרך אחרת לאלץ את החייב לשלם את החוב...", וכן הוסף סעיף 74(ב) שסייג הוראות מסויימות של חוק ההוצאה לפועל, ובכללן את סעיף 70 באופן שלא יחול לגבי חוב פסוק במזונות; התוספת לסעיף 74(א) נמחקה בתיקון 18 לחוק ההוצאה לפועל (ס"ח 1563, התשנ"ו, 188, ובכך חזר סעיף 74(א) לנוסחו המקורי של סעיף 74. 3. טענת המוסד סומכת בעיקרה על האמור בסעיף 14ב לחוק המזונות: כשם שהזוכה לפי פסק דין למזונות זכאי - לפי סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל - למתן צו מאסר נגד החייב מבלי שתקדם לכך חקירת יכולת - כך נטען - זו גם זכותו של המוסד לביטוח לאומי, שזכותו היא זכות תחלוף (סברוגציה) מלאה. לא זו אף זאת: נטען לפנינו שכבר בבג"צ 5304/92 פ"ד מז(4) 715 ("בג"ץ פרח") ניכרה המגמה להחמיר עם חייבים בחוב פסוק למזונות, מגמה שהתחזקה עם תיקון מס' 18 לחוק ההוצאה לפועל. עוד טען המוסד לפנינו כי קבלת טענתו של המערער היתה מעמידה את ראש ההוצאה לפועל כערכאת ערעור על פסק דינו של בית המשפט שקבע את חיוביו, דבר שהיה גורם לעיוות בין הערכאות, והיה משבש את דרכי הגביה של המוסד. טענה נוספת של המוסד היתה כי קבלת הערעור, תפלה ללא צידוק לרעה חייבים שנפתחו נגדם תיקי הוצאה לפועל במישרין על ידי הזוכים, שיוכלו לקבל נגדם צווי מאסר ללא חקירת יכולת, לבין חייבים כמו המערער, שהמוסד לביטוח לאומי הוא שפועל נגדם, אשר יהיו חסינים מפני צווי מאסר כאלה. עוד נטען לפנינו כי פרשנות החוק כגירסת המערער תפגע בהרמוניה החקיקתית המיועדת לחזק את חיובי המזונות על ידי מניעת עיקולם של גימלה או שכר אלא לשם קיום החיוב במזונות, וכי שלשת הנימוקים שניתנו בבג"ץ 5304/92 הנ"ל לאבחנה בין חיובים רגילים לבין חיובי מזונות לענין צווי מאסר, כוחם יפה גם כשהנושה הוא המוסד לביטוח לאומי. 4. למקרא ראשון של סעיף 14(ב) לחוק המזונות, המחיל על המוסד לביטוח לאומי את פרק ז' לחוק ההוצאה לפועל, מותר היה להניח, לכאורה, שלענין ביצועו של פסק דין למזונות דינו של המוסד לביטוח לאומי הוא כדין כל נושה בחוב פסוק למזונות, לכל ענין ודבר, ושראש ההוצאה לפועל רשאי ליתן לפי בקשתו צו מאסר מבלי שתקדם לו חקירת יכולת; אך מתברר שהנחה זו אינה הנחה חלוטה הואיל ומוכרות לנו נסיבות שבהן דין הקובע זכויות תחלוף נתון לסייגים, כגון כשמדובר בזכויות אישיות גרידא: ע"א 357/79 פ"ד לה(1) 393, או כשקיימים שיקולים מיוחדים להבחין בין ה"נושה" המקורי לבין מי שבא במקומו; כך, למשל, נפסק שרק "נפגע" רשאי להגיש נגד המזיק תביעה לתשלום תכוף לפי סעיף 5 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- ולא מי שהיטיב את נזקו: ע"א 330/84 פ"ד מ(2) 663. לפיכך השאלה העומדת לפנינו לדיון היא אם "זכותם" של בן זוגו של החייב, ילדו הקטין או הנכה או הורו, לפי סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל היא זכות אישית או דילמא היא מוקנית מכח סעיף 14(ב) לחוק גם למוסד. שאלה זו היא שאלה של פרשנות. והנה, בבג"ץ 5304/92 נקבע לענין צו מאסר בהוצאה לפועל, שבשלשה נבדל צו מאסר בגדר סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל, מצווי מאסר אחרים שאפשר לתיתם שלא בגדרו: ראשית, החובה לתשלום מזונות וגובה המזונות מקורם בהחלטה שיפוטית, שקדם לה דיון בבית המשפט, בו מובאים בחשבון יכולתו של החייב והאמצעים העומדים לרשותו לסיפוק המזונות; שנית, מצבם המיוחד ורגישותם של הזוכים במזונות, שלעניינם קיים צידוק להעדיף את צרכי הכלכלה הבסיסיים שלהם על פני חירותו האישית של החייב, ושלישית, האפשרות לעתור לשינוי חיובי המזונות, שלעולם אינם סופיים, ובית המשפט רשאי לשקלם מחדש עם שינוי הנסיבות. בדין כתב היועץ המשפטי לממשלה בנייר העמדה שהגיש לנו, כי לא תמיד נקבע חיוב המזונות לפי יכולתו של החייב ויש שהוא נקבע לפי צרכי הזכאים אפילו בשיעור הגבוה מיכולתו של החייב: ע"א 160/89 (לא פורסם); ע"א 436/89 (לא פורסם); ע"א 4433/92 (לא פורסם) ובמקרים אלה יוכל המוסד - כך נקבע - לחזור על החייבים מכח חוק המזונות, שהוא חוק סוציאלי שנועד למקרים כאלה. בנסיבות האמורות יכול וראש ההוצאה לפועל יהיה מוסמך לפי סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל לתת צו מאסר נגד חייב שאין לו יכולת לשלם והוא - בין אם הנושה הוא הזוכה המקורי בפסק הדין ובין אם הוא המוסד לביטוח לאומי. במצבים כאלה אין כוחו של הנימוק הראשון לאבחנה בין הסוגים השונים של צווי המאסר בפסק הדין שניתן בבג"ץ 5304/92, שהחוב הפסוק מבוסס תמיד אך על יכולתו של החייב, יפה. אף הנימוק השלישי שניתן בבג"ץ 5304/92 לאבחנה האמורה, שפסק הדין בענייני מזונות ניתן לשינוי עם שינוי הנסיבות, לא יוכל לקדם אותנו בפתרון השאלה שלפנינו, משום שבמצבים כפי שצויינו לעיל, שבהם פסיקת המזונות אינה מבוססת אך על יכולתו של החייב, לא תהיה קיימת לחייב עילה שבדין לפנות לבית המשפט בתובענה לשנות את פסיקתו; ואילו הנימוק השני שניתן בבג"ץ 5304/92 פועל דווקא לזכות המערער: אם אמנם כשמדובר בתיקי מזונות יש להעדיף את צרכי המחייה של הזוכים על פני חירותו האישית של החייב, מאבד שיקול זה את משמעותו כאשר הנושה הוא המוסד לביטוח לאומי. 5. יש לציין שבין אם סעיף 74(א) לחוק ההוצאה לפועל חל גם על המוסד לביטוח לאומי ובין אם לאו, לעולם הושאר השימוש בו לשיקול דעתו של ראש ההוצאה לפועל; ולענין פרשנות שיקול הדעת אין ספק בדבר שרשאי בית המשפט להביא בחשבון שיקולים חוקתיים העולים על הפרק למקרא סעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בין שיקולים אלה יש לתת משקל מכריע לכלל שאין לאסור חייב כדי לממש נגדו חוב אם אין ביכולתו לשלמו והוא - בין אם פסק הדין למזונות כלל חיוב שמעבר ליכולתו של החייב ובין אם יש לחייב טענה אמיתית שחל שינוי בנסיבות, הנוגע ליכולתו לשלם, מאז ניתן פסק הדין. בכך לא ניתנה לראש ההוצאה לפועל סמכות ערעורית על החלטת בית המשפט הואיל ואם יקבע בית המשפט קביעה חדשה בהתדיינות נוספת בענין המזונות לענין יכולתו של החייב, תקשור קביעה זו את ראש ההוצאה לפועל, כשם שכל קביעה של בית המשפט לענין יכולתו של החייב ביום מתן פסק הדין תקשור את ראש ההוצאה לפועל גם בחקירת יכולת שתיערך לחייב. לענין זה נראית לי הצעת היועץ המשפטי לממשלה, אותה אני מקבל, שראוי להנחות את בית המשפט המוסמך הפוסק מזונות לפרט בפסק דינו אם החיוב הפסוק הוא בהתאם ליכולתו של החייב או שהוא נקבע למעלה מיכולתו, לפי צרכי הזכאים. 6. כל מה שכתבתי לעיל הוא לשם הבהרה, למעלה מן הצורך, משום שהגעתי לכלל מסקנה שסעיף 74 כלל אינו חל כשהנושה הוא המוסד לביטוח לאומי לפי חוק המזונות. בקביעה זו לא התעלמתי מטענת המוסד בדבר כוונת המחוקק לתת עדיפות לחיובי המזונות לעומת חיובים אחרים וגם לטענת ה"אפלייה" בין חייבים שהנושה שלהם הוא הזכאי המקורי לפי פסק הדין לבין חייבים שהמוסד הוא שמבקש לממש נגדם את פסק הדין; וכאמור לעיל: גם בחקירת יכולת שתיערך לחייב במקרה האחרון, יהיה ראש ההוצאה לפועל קשור בממצאים לגבי יכולתו של החייב ביום מתן פסק הדין. הטעם לקביעה האמורה הוא שבמקבילית הכוחות בין צרכי הזכאים וחירותו של החייב, הנוטה לטובת הזכאים, המבקשים הם עצמם לממש את פסק הדין שניתן לזכותם, משתנה המאזן כשהמוסד הפך לנושה, שאין כל סיבה להעדיף את צרכי הגביה שלו על פני שיקולים הכרוכים בחירותו של החייב. לפיכך - כך נראה לי - מחייבת פרשנותו הנכונה של סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל לקבוע שעניינו אך בזכות אישית של קרובי החייב הנזכרים בו ושהוא חל רק כשהנושה הוא "בן זוגו, ילדו הקטין או הנכה או הורו" של החייב ולא כשמדובר במוסד לביטוח לאומי. ודוק: בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 70 לחוק ההוצאה לפועל יוכל המוסד לביטוח לאומי לבקש צווי מאסר נגד החייב כמו כל נושה אחר. 7. דעתי היא איפוא שיש לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואת החלטת ראש ההוצאה לפועל, ולהורות לראש ההוצאה לפועל לקיים חקירת יכולת של המערער, טרם שיוצא נגדו צו מאסר, אם יוצא. כך הייתי פוסק. הייתי מחייב את המשיב לשלם למערער, שאינו מיוצג, את הוצאותיו ויציאותיו בסכום כולל של 2,000.- ש"ח. המשנה לנשיא הנשיא א. ברק: אני מסכים נ ש י א השופט ת. אור: אני מסכים ש ו פ ט החלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ש. לוין. ניתן היום ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044450. B06	[ "רע\"א 4445/96", "ע\"א 357/79", "ע\"א 330/84", "ע\"א 160/89", "ע\"א 436/89", "ע\"א 4433/92" ]	3,208
15,391	ב בית המשפט העליון רע"א 96 / 4445 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המ בקש : בר-נוי שאול נגד המשיבים : 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בר-נוי עליזה - משיבה פורמלית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.5.97 בתיק בר"ע 1351/95, 1604/95 שניתן על ידי כבוד השופט ג'ובראן תאריך הישיבה: י"ג בניסן התשנ"ז ( 20.04.97 ) בשם המ בקש: בעצמו בשם המשיבים : עו"ד עמירם הבר החלטה ראינו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. ניתנה היום יג' בניסן התשנ"ז (20.04.97) בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ה מ ש נ ה ל נ ש י א ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044450. A05 /נצ	[ "רע\"א 96" ]	3,209
95,881	ב בית המשפט העליון רע"א 4445/96 - ג' בפני: כבוד הרשם בעז אוקון המערער : בר-נוי שאול נגד המשיבים : 1. המוסד לביטוח לאומי 2. פורמלי בר-נוי עליזה - משיבה פורמלית בקשה להחזרת הסדר על כנו וביטול החלטה החלטה זוהי "בקשה להחזרת הסדר על כנו וביטול החלטה בביזיון ביהמ"ש". עיון בבקשה מלמד שאין מדובר אלא בבקשה לעיון חוזר בהחלטה שניתנה מיום 18.2.01. אם אכן זוהי הבקשה מן הראוי להגישה בדרך הראויה, ותוך תשלום של אגרה. אני מורה על מחיקת ההליך מן הרישום. ניתנה היום, כז' באדר תשס"א, 22 במרץ 2001. בעז אוקון, רשם ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044450. D10	[ "רע\"א 4445/96" ]	3,210
96,007	ב בית המשפט העליון רע"א 4445/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המבקש : בר-נוי שאול נגד המשיבים : 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בר-נוי עליזה - משיבה פורמלית בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט בשם המבקש: בעצמו החלטה בפנינו בקשה מטעם המבקש לפי פקודת בזיון בית המשפט. עד כמה שניתן להבין מבקשתו על נספחיה, קובל המבקש על כך שהמשיבה לא הקטינה את חובו בלשכת ההוצאה לפועל, ועל כך שהטילה עיקול על חשבון הבנק של המבקש ללא אזהרה מוקדמת. פקודת בזיון בית משפט (להלן: הפקודה) מסמיכה את בית המשפט "לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה" (סעיף 6 לפקודה). בפסק הדין שניתן בבקשת רשות הערעור דנן (להלן: פסק הדין), נפסק, כי המוסד לביטוח לאומי איננו רשאי לבקש בלשכת ההוצאה לפועל צו מאסר כנגד חייב לפי פסק דין למזונות, מבלי שתקדם לכך חקירת יכולת של החייב. נוכח האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. ראשית , המבקש לא הבהיר מה בפעולות המשיבה מפר צו כלשהו שניתן על ידי בית משפט זה במסגרת רע"א 4445/96. שנית , אף אם נניח כי המשיבה פעלה שלא בהתאם לפסק האמור (ואיננו מביעים כל עמדה בעניין זה), הרי שבנסיבות העניין קיימת בפני המבקש דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית - הגשת התנגדות בלשכת ההוצאה לפועל, ותקיפת החלטות שיתקבלו בעניינו במידה שהוא סבור, שהן אינן עולות בקנה אחד עם שנפסק בפסק הדין. על כן, אין במקרה זה מקום לנקיטת הליכים לפי הפקודה (ראו למשל: ע"א 228/63 עזוז נ' עזר , פ"ד יז(4) 2541, 2550; רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק (לא פורסם)). הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ה בשבט התשס"א (18.2.2001). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044450. A09 /דז/	[ "רע\"א 4445/96", "ע\"א 228/63", "רע\"פ 7148/98" ]	3,211
904	בבית המשפט העליון רע"א 96 / 6071 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון המ בקש : עדי סמנסקי נגד המשיב ה : נעמה סמנסקי בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקש: עו"ד ג'ינה לאל בשם המשיבה: עו"ד משה יצחק-הלוי החלטה באת-כח המבקש הגישה בקשה לדחות מיום הדיון שנקבע ליום 23.6.97 מחמת נימוקים אישיים שהיא מבכרת שלא לפרטם. בא-כח המשיבה טוען כי מטרת הבקשה היא דחיה נוספת של הליך תלוי ועומד בין הצדדים ושנושאו מילוי התנאים למתן גט למשיבה. עם זאת, הסכים בא-כח המשיבה, בהגינותו לדחות את מועד הדיון לזמן קצר ביותר. הדיון יתקיים ביום 1.7.97 בשעה 09:00. ניתנה היום, כ"א באייר תשנ"ז (28.5.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96060710. Q04	[ "רע\"א 96" ]	3,213
1,838	בבית המשפט העליון רע"א 96 / 6071 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון המ בקש : עדי סמנסקי נגד המשיב ה : נעמה סמנסקי בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקש: עו"ד ג'ינה לאל החלטה לתגובת המשיבה תוך חמישה ימים מיום ההמצאה. המזכירות תודיע החלטה זו לצדדים באמצעות הפקסימיליה. ניתנה היום, י"ד באייר תשנ"ז (21.5.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96060710. Q03	[ "רע\"א 96" ]	3,214
12,241	ב בית המשפט העליון רע"א 96 / 6071 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' ביניש המערער : עדי סמנסקי נגד המשיב : נעמה סמנסקי ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 13.6.96 בתיק ע"א 1325/94 שניתן על ידי כבוד השופטים אבן ארי, בר אופיר, אחיטוב תאריך הישיבה: כו בסיון תשנ"ז (1.7.97) בשם המערער : עו"ד לאל ג'ינה בשם המשיב : עו"ד יצחק הלוי ה ח ל ט ה פסק הדין של הרוב שעליו משיג המבקש לא קבע הלכה שלעולם אין בית המשפט רשאי להתנות מתן פסק הדין לסילוק יד בתשלום פיצוי על השקעות הנתבע, אלא הוא יישם את ההלכה בנסיבות המקרה. בנסיבות אלו אין אנו סבורים שיש עמנו מקום ליתן למבקש רשות לערער בגלגול שלישי. זכותו של המבקש שמורה לו, כמובן, להגיש תובענה להחזר השקעותיו ובגדרה לעתור לסעדים הזמניים הנראים בעיניו. אין אנו מביעים כל דעה לגבי תוצאות התדיינות כאמור. המבקש לא הניח את דעתנו שקיימת שאלה נוספת המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד 7,500.- ש"ח. ניתן היום כו בסיון תשנ"ז (1.7.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96060710. B06	[ "רע\"א 96", "ע\"א 1325/94" ]	3,215
905	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 792 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המ בקש : ג'ובאני נועם נגד המשיב ה : לשכת עורכי הדין הועד המרכזי בקשה לפטור מאגרה ומערבון תאריך הישיבה: י"ט באדר א' תשנ"ז (26.2.97). בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד ד"ר מ. עליאש החלטה על יסוד תקנה 20(24) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987- פטור המבקש מתשלום אגרת הערעור. כמו כן, אין לחייב את המבקש בהפקדת ערבון בתיק זה, שכן אין המדובר ב"ענין אזרחי" כמשמעותו של צירוף זה בתקנה 2 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. התיק בשל, איפא, לדיון. אני מורה למזכירות לפעול לשם קביעת הערעור לדיון בעל-פה בפני הרכב במועד קרוב ככל האפשר. למען הסר ספק, נרשמת הודעתו של בא-כח המשיבה כי במסגרת הדיון בערעור יטען כי יש לדחות את הערעור מחמת הגשתו באיחור. ניתנה היום, כ"ג באדר א' תשנ"ז (2.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97007920. Q01	[ "ע\"א 97" ]	3,216
13,152	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 792 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר המערער : ג'ובאני נועם נגד המשיב : לשכת עורכי הדין הועד המרכזי ערעור על החלטת הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין מיום 12.04.96 תאריך הישיבה: י"ח באדר ב' התשנ"ז ( 27.03.97 ) בשם המערער : בעצמו בשם המשיב : עו"ד משה עליאש פסק-דין בהמלצתנו, חזר בו המערער מהערעור. הערעור נמחק. ניתן היום, יח' באדר ב' התשנ"ז (27.3.97), בפני המערער ועו"ד עליאש. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97007920. A02 /דז/	[ "ע\"א 97" ]	3,217
906	ב בית המשפט העליון רע"פ 4706/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : מדינת ישראל נגד המשיב : מוגרבי יצחק בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בע"פ 364/97 (כבוד השופטים ברלינר, גדות, ישעיה) מיום 30.6.97 בשם המבקשת: עו"ד ענת גולדנברג בשם המשיב: עו"ד שרגיל החלטה להרכב של שלשה. 10 דקות לכל בעל דין. ניתן היום יד באלול תשנ"ז (16.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047060. B05	[ "רע\"פ 4706/97" ]	3,218
6,125	בית המשפט העליון רע"פ 4706/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשת : מדינת ישראל נגד המשיב : מוגרבי יצחק בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בע"פ 364/97 (כבוד השופטים ברלינר, גדות ישעיה) מיום 30.6.97 החלטה לתשובת המשיב תוך 15 ימים (וימי הפגרה בכלל). ניתן היום כו בתמוז תשנ"ז (31.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047060. B01	[ "רע\"פ 4706/97" ]	3,219
15,379	בית המשפט העליון רע"פ 4706/97 - 1 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת : מדינת ישראל נגד המשיב : מוגרבי יצחק בקשה להארכת מועד להגשת הודעת המשיב בשם המשיב: עו"ד עופר שרגיל החלטה הארכת מועד כמבוקש. ניתנה היום, כ"ב באב התשנ"ז (25.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047060. A03 /דז/	[ "רע\"פ 4706/97" ]	3,220
17,557	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים רע"פ 4706/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר כב' השופט י' גולדברג המבקשת : מדינת ישראל נגד המשיב : יצחק מוגרבי רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.6.97 בע"פ 364/97 שניתן על ידי כבוד השופטים ד' ברלינר, ש' גדות, נ' ישעיה תאריך הישיבה: י' בכסלו התשנ"ח ( 09.12.97 ) בשם המבקשת: עו"ד ענת גולדנברג בשם המשיב : עו"ד עופר שרגיל ה ח ל ט ה שמענו טענותיה של באת-כוח המבקשת. לא שוכנענו כי השאלה אותה היא מבקשת להעמיד להכרעתנו מקימה עילה המצדיקה מתן רשות-ערעור לבית-משפט זה. הבקשה נדחית. ניתנה היום י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047060. F07	[ "רע\"פ 4706/97" ]	3,221
907	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר ות : 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. לבקשת העותרות, מוצא בזה צו ארעי המונע בעד המשיב 1 (רשם האגודות השיתופיות) לקיים את הדיון שנקבע בפניו ליום 13.11.97. 2. באי-כוח הצדדים מוזמנים לדיון מקדמי בעתירה, לרבות הבקשה לצו ביניים, שיתקיים בפני ביום 24.11.97 שעה 13:00. 3. באי-כוח העותרות והמשיבים 6-2 מתבקשים לבוא בדברים ביניהם כדי לברר אפשרות של הסדר מוסכם לגבי היבטים דיוניים הכרוכים בעניין נשוא העתירה, כדלקמן: א) קיום דיון בפני המשיב 1 בטענה מקדמית שאין לו סמכות לדון בבקשות המשיבות 6-2, כפי המפורט בעתירה, בלי לפגוע בזכותו של כל צד לעתור נגד החלטת המשיב 1 לגבי טענה זאת. ב) הבאת המחלוקת שבין העותרות לבין המשיבות 6-2 לדיון והכרעה בדרך מוסכמת. ג) במקרה של המשך ההתדיינות בעתירה זאת, המצב בעניין נשוא העתירה עד שבית משפט זה יכריע בעתירה לגוף העניין, מתוך הנחה שהדיון בעתירה יוקדם על ידי בית המשפט. 4. באי-כוח העותרות והמשיבים 6-2 מתבקשים להגיש לבית המשפט הודעה בעניינים המפורטים בסעיף 3 לעיל, בין הודעה משותפת ובין הודעות נפרדות, עד יום 20.11.97. ניתנה היום, י"א בחשון תשנ"ח (11.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. I01	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,222
11,160	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותר ות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ל' בכסלו תשנ"ח (29.12.97) בשם העותר ות: עו"ד שגב יוסף, עו"ד אבירם שרף בשם המשיב 1: עו"ד יהודה שפר בשם המשיב ים 6-2: עו"ד גוט אה וד, עו"ד רזניק החלטה בהסכמת באי-כוח העותרות והמשיבים מס' 2 עד מס' 6 אנו מחליטים לצמצם את החלטות רשם האגודות השיתופיות כך שיותר לחברת העובדים למכור נכסים בסכום של 100 מיליון ש"ח, ובלבד שסכום זה יופקד בידי ד"ר שגב, בא-כוח העותרות, עד אם יוחלט אחרת. ביני לביני יעמדו באי-כוח הצדדים בקשר ביניהם במטרה להגיע להסכם ברוח הדברים שנשמעו בבית-המשפט. לאחר מכן תוגש ביום 1 בינואר 1998 הודעה משותפת מטעם שני בעלי-הדין או הודעות נפרדות מטעם כל אחד מהם. על-פי האמור בהודעות אלו נחליט על דבר המשך ההליכים. ניתנה היום, ל' בכסלו תשנ"ח (29.12.97) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. G05	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,223
17,986	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6646/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב - אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן - אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון - אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות - אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ד בחשון תשנ"ח (24.11.97) בשם העותרות: עו"ד י' שגב, עו"ד א' שרף בשם משיב 1: עו"ד י' שפר בשם משיבים 2-6: עו"ד א' גוט, עו"ד א' דראל החלטה לאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים בדיון שהתקיים בפני ביום 24.11.97 אני מחליט כדלקמן: 1. העתירה תידון בפני הרכב של שלושה ביום 29.12.97 בשעה 11:30. המשיבים יגישו לבית המשפט את תגובתם בכתב לעתירה תוך 21 יום מהיום, ויעבירו עותק מהתגובה ישירות לצדדים האחרים. 2. בקשת העותרות לצו ביניים נדחית. 3. צו הביניים הארעי, שניתן על ידי ביום 11.11.97, בטל. המשיב 1 (רשם האגודות השיתופיות) יהיה רשאי לקיים דיון בבקשות המונחות בפניו מטעם הצדדים, וכן בכל טענה של העותרות בנוגע לצווי המניעה מימים 27.7.97 ו30.10.97-, לרבות בקשה לצמצומם של צווים אלה. בעקבות כל החלטה נוספת של המשיב 1 בסכסוך שבין העותרות לבין המשיבים 6-2 (להלן - המשיבים), יהיו העותרות והמשיבים רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה לתקן את כתבי הטענות או לקבל סעד זמני בעתירה זאת. 4. המשיב 1 מתבקש לשקול את האפשרות להפנות את ההתדיינות בסכסוך שברקע עתירה זאת לבוררות, לאור האמור לענין זה בתקנונה של עותרת 2, כדי לקדם את פתרון המחלוקת הבסיסית שבין העותרות לבין המשיבים בדבר הזכויות בנכסי העותרת 2. בא-כוח המשיבים כבר הודיע למשיב 1 על נכונות המשיבים לפנות לבוררות (ראו פרוטוקול מיום 27.7.97 בנספח יז' לעתירה), וגם העותרות הצהירו בעתירתן על חפצן בבירור המחלוקת בבוררות (סעיפים 68-66, 70.4 לעתירה). במהלך הדיון בפני ביקשתי לברר אם קיימת הסכמה של הצדדים ללכת לפתרון המחלוקת הבסיסית שביניהם בדרך של בוררות, ולא בהכרח בפני רשות השיפוט של ההסתדרות, והם חזרו והביעו נכונות עקרונית ללכת בדרך זאת. אכן, יש לחשוש כי ההתדיינות בפני המשיב 1, בפני כונס הנכסים הרשמי ובפני בית משפט זה לא תפתור באופן מלא את המחלוקת הבסיסית שבין הצדדים, ולפיכך יש מקום לשקול בכובד ראש את האפשרות לדון ולפתור מחלוקת זאת בדרך מוסכמת על הצדדים. דרך כזאת עשוייה לחסוך זמן וכסף. 5. אם כונס הנכסים הרשמי יקיים את הדיון בערר ביום 9.12.97, ויחליט בו לגוף הענין לפני הדיון בעתירה ביום 29.12.97, כפי שיש לקוות, יוכלו הצדדים לבקש לתקן את כתבי הטענות שלהם בעתירה זאת לצורך התייחסות להחלטת הכונס. 6. בא-כוח המשיב 1 מתבקש להציג בפני בית המשפט את ההתפתחויות בענין נשוא העתירה, אם בכתב התגובה שלו ואם בהודעה משלימה, לפי הצורך. ניתנה היום, כ"ו בחשון תשנ"ח (26.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. I03	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,224
31,712	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 - ז' בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד החלטה בהסכמת המשיבים 6-2 אנו מחליטים כי העותרת 2 רשאית להעביר לעותרת 1 את הסך של 100 מיליון ש"ח. הדיון נדחה למועד שייקבע על-ידי המזכירות החל מ 1.4.1998 - למעט התקופה שבין 24.4.1998-5.4.1998 - בתאום עם השופטים. התיק יובא לפני יושב-ראש ההרכב ביום 15.3.1998. ניתנה היום, יד בשבט תשנ"ח (10.2.1998). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. L07	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,225
37,662	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 - י' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר ות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד בקשה לדחיית מועד דיון החלטה כמבוקש. היום, י"ג בסיוון תשנ"ח (7.6.98) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. G10	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,226
39,221	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 - ט' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד בקשה לדחיית מועד דיון החלטה לבקשת באי-כוח בעלי-הדין מיום 21 באפריל 1998: שמיעת העתירה תידחה כמבוקש. באי-כוח בעלי-הדין מתבקשים להודיע לבית-המשפט לקראת סוף חודש מאי 1998, אם הגיעו לכלל הסכם ביניהם או אם יש צורך לקבוע את התיק לשמיעה. היום, כ"ז בניסן תשנ"ח (23.4.98) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. G09	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,227
52,838	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרות : 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד דיון מקדמי בעתירה החלטה בעקבות ההודעה מטעם העותרות מיום 14.10.99, מתבקש ב"כ העותרות להגיש לבית המשפט הודעה משלימה עד יום 31.12.99. ניתנה היום, ז' בחשון התש"ס (17.10.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. I12	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,228
61,373	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 - י' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר ות : 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד דיון מקדמי בעתירה החלטה ביום 28.5.98 ביקשו באי-כוח העותרות והמשיבים 6-2 שלא לקבוע את העתירה לדיון, כיוון שהם מוסיפים לנהל ביניהם משא ומתן להסדר המחלוקת, וציינו כי יודיעו לבית המשפט לאחר חודש את מצב המשא ומתן. הבקשה נענתה על ידי בית המשפט (בהחלטה מיום 7.6.98). ביום 21.7.98 הודיע ב"כ העותרות לבית המשפט כי המשא ומתן בין הצדדים מצוי בשלבים מתקדמים, ולכן הם בדעה כי אין מקום, באותו שלב, לקבוע את העתירה להמשך הדיון. עוד ציין ב"כ העותרות כי הצדדים יודיעו לבית המשפט בתוך 45 יום אם הושג הסכם ביניהם. עד היום טרם נתקבלה הודעה כאמור בבית המשפט. ב"כ העותרות מתבקש, לכן, להגיש לבית המשפט הודעה מעדכנת תוך 30 יום. ניתנה היום, ד' בתשרי תש"ס (14.9.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. I11	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,229
69,913	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ות : 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופיתהכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד הוגשה הודעה בשם העותרות: עו"ד איתן אורנשטיין החלטה הצדדים יודיעו לבית המשפט, עד ליום 1.5.2000, האם נחתם הסכם פשרה בין הצדדים או שיש צורך לקיים דיון בעתירה. ניתנה יום, כ' באדר ב' תש"ס (27.3.00). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. P15	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,230
72,836	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 - י"א בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ות : 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד התראה על מחיקה מחמת חוסר מעש החלטה ביום 14.10.99 הגיש בא-כוח העותרות הודעה לבית המשפט. בהודעה נאמר כי הצדדים עמלים על הסכם פשרה וכי עובר לשיגור ההודעה עמלים הצדדים על אחרוני החתימות החסרות. בעקבות הודעה זו התקבלה החלטה, בה התבקש בא-כוח העותרות, ביום 17.10.99, לשגר לבית המשפט הודעה משלימה עד ליום 31.12.99. למרות האמור בהודעת בא-כוח העותרות ובהחלטתו האמורה של בית משפט זה, לא התקבלה כל הודעה משלימה או הסכם פשרה כאמור. בנסיבות אלה, מאפשרת אני לעותרים להודיע לבית המשפט, תוך שבעה ימים, אם הם עומדים על בירור העתירה. לא תוגש הודעה במועד, תירשם העתירה למחיקה מחמת חוסר מעש. ניתנה היום, ט' באדר ב' תש"ס (16.3.2000). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. P14	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,231
77,104	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר ות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד תגובת הפרקליטות על הבקשה לצירוף משיבים ולמתן פסק-דין החלטה לתגובת העותרות והמשיבים 2 עד 6, תוך 20 יום. היום, כ"ב בסיון התש"ס (25.6.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. G18	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,232
83,191	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 - ה' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר ות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד 132-7 משיבים נוספים בקשה לצירוף משיבים ולמתן פסק-דין החלטה ביום 17.4.2000 הוגשה לבית-המשפט בקשה שכותרתה היא "בקשה לצירוף משיבים ומתן פסק-דין". על בקשה זו חתומים העותרים, המשיבים מס' 2 עד 6 ומי שמבקשים להיות משיבים 7 עד 132. בעלי-הדין ומי שמבקשים להיות בעלי-דין, כאמור, מבקשים כי בית-המשפט יורה על צירופם של גופים אלה ואחרים כמשיבים מס' 7 עד 132 ועל מתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים. דא עקא, בעלי-הדין והמבקשים הנ"ל לא טרחו לשאול את דעתו של המשיב מס' 1, רשם האגודות השיתופיות, ועל-כך מחתה בפנינו פרקליטות המדינה במכתב שכתבה אל המזכיר הראשי של בית-המשפט ביום 3.5.2000. העתק המכתב מצורף להחלטה זו. למותר לומר כי טרונייתה של פרקליטות המדינה טרונייה שבמקומה היא, ואין לי אלא לתמוה על-כך שבאי-כוחם של בעלי-הדין מגישים בקשה לבית-המשפט בלא לקבל את תגובותיהם של כל בעלי-הדין כולם ובלא להפנות את תשומת לב בית-המשפט כי לא כל בעלי-הדין נתנו דעתם להסכם הפשרה. הצדדים לבקשה הנדונה מתבקשים לשלוח העתק מן הבקשה לפרקליטות המדינה, ופרקליטות המדינה מתבקשת להגיב על הבקשה תוך 30 יום או תוך זמן קצר מכך, אם יעלה הדבר בידה. היום, כ"ט בניסן התש"ס (4.5.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. G17	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,233
89,683	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר ות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומאנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, אגודה שיתופית נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד תגובה נוספת מטעם משיב 1 לעניין הבקשה לצירוף משיבים ולמתן פסק דין החלטה כאמור בסעיף 3 להסכם שנחתם בין בעלי-הדין (למעט רשם האגודות השיתופיות), הסכימו ביניהם בעלי ההסכם כי נספחי ההסכם "יכנסו לתוקף עם קבלת אישור רשם האגודות השיתופיות לדחיית התביעות ולביטול כל החלטותיו כאמור בסעיף 3.3 להסכם נספח ב' לרבות ביטול צו המניעה האוסר על העברת כספים מחברת העובדים להסתדרות". כעולה מתגובותיו של רשם האגודות השיתופיות מן הימים 18.6.2000 ו- 30.7.2000, רשם האגודות השיתופיות אינו נכון, לעת הזו, לגבש עמדה באשר לתוכן ההסכם מטעמים שהוא עומד עליהם בתגובותיו. מטעם זה בלבד לא יוכל בית-המשפט להיעתר לבקשת בעלי-הדין (למעט רשם האגודות השיתופיות) למתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה. אם ישמיטו בעלי-הדין (למעט רשם האגודות השיתופיות) את התנאי המתלה של קבלת אישור רשם האגודות השיתופיות, לא תהיה מניעה, כמובן, למחיקת העתירה. בנסיבות האמורות לעיל, לא נותר לנו, איפוא, לעת הזו, אלא להמתין להחלטתו של רשם האגודות השיתופיות, החלטה שתינתן לאחר סיום ההליכים התלויים ועומדים לפניו כהיום הזה. היום, כ"ח תמוז תש"ס (31.7.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. G20	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,234
92,129	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר ות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, אגודה שיתופית נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד תגובה מטעם העותרות והמשיבים 6-2 מיום 13.7.2000 החלטה לתגובת המשיב מס' 1 תוך 10 ימים. היום, ט"ו בתמוז התש"ס (18.7.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. G19	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,235
146,019	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 - י"ד בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומאנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד בקשה מיום 13.6.02 לדחיית מועד דיון החלטה השמיעה תידחה ותיקבע שוב לפי יומן בית-המשפט וככל הניתן במועדים הנוחים לבאי-כוח בעלי-הדין. היום, ז' בתמוז תשס"ב (17.6.2002). ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 97066460. G21 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,236
147,131	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6646/97 - ט"ו בפני: כבוד השופט י' אנגלרד העותרות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד בקשה לדחית מועד הדיון מטעם המשיב 1 בקשה מיום 24.11.2002 החלטה מתברר כי אישורו של משיב 1 להסכם הפשרה עדיין נמצא בעיון אצל משיב מס' 1. מכאן בקשתו של המשיב 1 לדחות את מועד הדיון במספר שבועות, דחייה אשר תאפשר לו לקבל השלמות נוספות מטעם צדדים שונים. בא-כוח העותרות אינו מתנגד לדחיית מועד הדיון, ובא-כוח המשיבות 6-2 נתן את הסכמתו לדחיית מועד הדיון. אי לכך, הבקשה מתקבלת. הדיון נדחה לחודשיים ימים. המשיב 1 יגיש הודעה משלימה לפני תום תקופה זו. ניתנה היום, כ' בכסלו תשס"ג (25.11.2002). ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 97066460_Q22.doc /שב נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט : www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,237
156,630	בבית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 - א' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות ואח' הודעה ובקשה בהסכמה מטעם העותרות והמשיבים 132-2 מיום 9.11.03 החלטה משלא צורף לבקשה העתק החלטת הרשם מיום 23.9.03 אתקשה להחליט בבקשה. כן אבקש לקבל תגובה פורמלית של פרקליטות המדינה לבקשה המשותפת של העותרות ושל המשיבים 132-2. התגובה בכתב-יד מיום 6.11.03 (תגובה שהחתום עליה הוא "ב/אביעד") אינה מקובלת עליי כהודעה שראוי להגישה לבית-המשפט, למיצער לא בהליכים הנוכחיים. אבקש אפוא כי תוגש בקשה ראויה ומלאה. תגובת העותרות והמשיבים לתגובת פרקליטות המדינה מתבקשות תוך עשרה ימים. היום, ט"ו בחשון תשס"ד (10.11.2003). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97066460_G28.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,238
158,982	בבית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומאנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד הודעה משותפת מטעם העותרות והמשיבים 6-2 מיום 1.6.03 החלטה נתתי דעתי להודעה המשותפת אשר הוגשה מטעם העותרות והמשיבים 2 עד 6 ביום 1.6.03 ואני מחליט כי תוגש הודעה משלימה מטעם בעלי-הדין עד ליום 30.6.03. היום, ג' בסיון תשס"ג (3.6.2003). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97066460_G26.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,239
160,862	בבית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומאנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד הודעה משותפת מטעם העותרות והמשיבים 6-2 מיום 30.6.03 החלטה רשמתי לפניי את ההודעה אשר הוגשה ביום 30.6.03 מטעם העותרות והמשיבים 2 עד 6. עם תום הדיון לפני המשיב 1 ידווחו בעלי-הדין על תוצאות הדיון. היום, ב' בתמוז תשס"ג (2.7.2003). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97066460_G27.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,240
163,580	בבית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומאנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד תגובת העותרות והמשיבים 6-2 מיום 3.3.03 להודעת המשיב 1 החלטה אני נעתר לבקשתם המשותפת של העותרות ושל המשיבים, זו בקשה האמורה במסמך משותף אשר הוגש לבית-המשפט ביום 3.3.03. בעלי הדין מתבקשים להגיש לבית-המשפט הודעה מעדכנת עד ליום 25.3.03. היום, ה' באדר ב' תשס"ג (9.3.2003). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97066460_G24.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,241
169,443	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת מ' נאור העותרות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב - אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן - אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון - אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות - אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד ואח' בקשה לצירוף משיבים לעתירה ולמתן פסק-דין פסק-דין 1. בהסכמת באי-כוח בעלי-הדין - העותרות והמשיבים 1 עד 6 - אנו מחליטים לצרף כמשיבים 7 עד 132 לעתירה את המשיבים המנויים במספרים אלה בבקשה שהוגשה לבית המשפט ביום 17.4.2000 מטעם העותרות והמשיבים 1 עד 6. 2. בהסכמת העותרות והמשיבים 1-132, אנו מחליטים ליתן תוקף של פסק-דין להסכם שנכרת בחודש אוגוסט 1998, נחתם פורמאלית ביום 21 במארס 1999, והמצורף כנספח "א" לבקשה שהוגשה לבית המשפט ביום 17.4.2000 מטעם העותרות והמשיבים 2 עד 132. 3. בכפיפות לאמור לעיל, ובהסכמת בעלי-הדין, אנו מורים על ביטול כל הצווים שצוו וכל ההסכמות שהוסכמו בגידרי עתירה זו. 4. אין צו להוצאות בעתירה. היום, א' בכסלו התשס"ד (26.11.2003). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97066460_G29.doc /צש מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,242
177,454	בבית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד הודעה מטעם המשיב 1 מיום 11.2.03 החלטה לתגובת העותרות והמשיבים 6-2 תוך 15 ימים. היום, י"ד באדר א' תשס"ג (16.2.2003). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97066460_G23.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,243
178,214	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד הודעה מטעם העותרות והמשיבים 6-2 מיום 25.3.03 החלטה בעלי הדין מתבקשים להגיש לבית המשפט הודעה מעדכנת עד ליום 31.5.03. היום, כ"ו באדר ב' תשס"ג (30.3.03). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97066460_G25.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 6646/97" ]	3,244
908	בבית המשפט העליון רע"א 96 / 9413 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. הראל משה 2. הראל אביבה נגד המשיבים : 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 2. ריינס טקסטיל בע"מ 3. מבני תעשיה 4. יניב משה 5. ד.ג.ש. חניונים בע"מ 6. שולמן לזר 7. נ.א. מרכז הבטחון בע"מ בקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון בשם המבקשים: בעצמם החלטה מתבקשת עמדת המשיבים אשר תוגש תוך 14 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ו בשבט תשנ"ז (3.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094130. Q01	[ "רע\"א 96" ]	3,245
12,019	בבית המשפט העליון רע"א 9413/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. הראל משה 2. הראל אביבה נגד המשיבים : 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 2. ריינס טקסטיל בע"מ 3. מבני תעשיה 4. יניב משה 5. ד.ג.ש. חניונים בע"מ 6. שולמן לזר 7. נ.א. מרכז הבטחון בע"מ הוגש הליך בשם המערערים: בעצמם החלטה הבקשה לרשות ערעור נדונה ונדחתה. אין מקום להשבת האגרה. ניתנה היום, י"ח בתמוז תשנ"ז (23.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094130. Q03	[ "רע\"א 9413/96" ]	3,246
17,205	בית המשפט העליון רע"א 96 / 9413 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים : 1. הראל משה 2. הראל אביבה נגד המשיבים : 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 2. ריינס טקסטיל בע"מ 3. מבני תעשיה 4. יניב משה 5. ד.ג.ש. חניונים בע"מ 6. שולמן לזר 7. נ.א. מרכז הבטחון בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.11.96 בתיק בר"ע 3114/96 שניתנה על ידי כבוד השופט ס' ג'ובראן החלטה 1. בקשת רשות ערעור ובקשת עיכוב ביצוע המתייחסות להחלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ס' גובראן), שדחה את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחיפה, שחייב את המבקשים לשלם 900 ש"ח בחודש במסגרת צו איחוד תיקים כפוי שהוצא כנגדם. 2. המבקשים טוענים, כי בהחלטותיהן של הערכאות התחתונות לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיהם האישיות ומאידך הושם דגש רב מדי על עניינים שהם, לטענתם, שוליים או מופרכים. 3. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית ולפיכך אינה מצדיקה קיום דיון שלישי בטענות המבקשים. מקל וחומר שכך הם פני הדברים כאשר גם הערעור הראשון הוא ברשות (וראה: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). כל הטענות בבקשה מופנות נגד שיקול דעתן של הערכאות התחתונות. עיון בהחלטותיהן של ערכאות אלו מעלה, כי ההחלטות התקבלו בתום דיון ענייני ולאחר שקילת הנתונים הנוגעים בדבר. בנסיבות אלו לא מצאתי מקום להתערב בשיקוליהן של הערכאות התחתונות גם לגופו של ענין. הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב הליכים. ניתנה היום י"ח באייר התשנ"ז (25.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094130. A02 /דז	[ "רע\"א 96", "רע\"א 103/82" ]	3,247
909	בבית המשפט העליון רע"א 96 / 8930 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : סולכור סנטר בע"מ נגד המשיב : אזוביב שמעון בקשה למחיקת ערעור בשם המבקשת: עו"ד אורלי גלמן החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ד בניסן תשנ"ז (1.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089300. Q03	[ "רע\"א 96" ]	3,248
10,904	בית המשפט העליון רע"א 96 / 008930 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשת: סולכור סנטר בע"מ נגד המשיבה: אזוביב שמעון בקשה להמרת ערבון ה ח ל ט ה הבקשה נדחית. המבקשת מסוגלת לעמוד בחובת הפקדת ערבון, ועליה לעשות כן ככל בעל-דין אחר. התחייבות עצמית ניתנת רק מקום שהמבקש הוא חברת ביטוח או תאגיד בנקאי. הערבון יופקד תוך חמישה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ג בשבט תשנ"ז (21.1.97) . אורית אפעל-גבאי,שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089300. Q01	[ "רע\"א 96" ]	3,250
910	בית המשפט העליון רע"א 3808/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק ה מבקש : ג'מיל עבדאלרחמאן סלימאן נ ג ד המשיב: בשארה תאופיק ורור בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 217/96 מיום 19.5.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: אברמוביץ, גינת והס בשם המבקש: עו"ד זכי כמאל בשם המשיב: עו"ד מועין חורי החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה, בייחוד מתבקשת תגובה לענין סעיפים 7 ו8- לבקשת רשות הערעור. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, ח' באב התשנ"ז (11.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038080. A02	[ "רע\"א 3808/97", "בע\"א 217/96" ]	3,251
7,356	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 3808/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקש : סלימאן ג'מיל נגד המשיב : בשארה תאופיק ורור בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 217/96 מיום 19.5.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: אברמוביץ, גינת, הס בשם המבקש: עו"ד זכי כמאל בשם המשיב: עו"ד מועין חורי החלטה פרקליט המבקש מתבקש להשיב תוך 10 ימים על תשובת המשיב בכל הנוגע לסעיפים 7 ו8- לבקשה לרשות לערער ולצרף תדפיס מלא של פרוטוקול הדיונים בבית המשפט המחוזי. לאחר מכן ימשך הטיפול בתיק זה. ניתנה היום, ז' בתשרי התשנ"ח (8.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038080. B03	[ "רע\"א 3808/97", "בע\"א 217/96" ]	3,252
33,958	ב בית המשפט העליון רע"א 3808/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המבקש : ג'מיל עבד אלרחמן סלימאן נגד המשיב : בשארה תאופיק ורור בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.5.97 בתיק 217/96 שניתן על ידי כבוד השופטים: אברמוביץ', גינת, הס תאריך הישיבה: יד בסיון תשנ"ח (8.6.98) בשם המערער : עו"ד כמאל זכי בשם המשיב : עו"ד חורי ה ח ל ט ה פרקליט המבקש מלין לפנינו על דרך הדיון לפני נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, שלטענתו (שאינה מבוססת על בקשה לתיקון פרוטוקול) הודיע לו שעליו לחזור בו מהערעור אחרת יחוייב בהוצאות. לאחר שפרקליט המבקש לא נענה, הורה בית המשפט על הגשת סכומים בכתב וניתן פסק דין שבעיקרו מבוסס על תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מבלי לחוות דעה לגבי טענותיו של פרקליט המבקש לגבי ההליך שעליו הוא קובל, אין ספק בלבנו שלאחר שהוגשו הסכומים ניתן פסק הדין על יסוד החומר שבתיק, ועל יסוד האמור בסכומים, ופרקליט המבקש לא הניח את דעתנו שנגרם לו בשל כך עיוות דין. לגופו של הענין לא הצביע פרקליט המבקש על קיומה של שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הבקשה נדחית. ניתן היום יד בסיון תשנ"ח (8.6.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038080. B05	[ "רע\"א 3808/97" ]	3,253
43,434	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 3808/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : סלימאן ג'מיל נגד המשיב : ורור בשארה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 217/96 מיום 19.5.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: אברמוביץ, גינת, הס בשם המבקש: עו"ד זכי כמאל בשם המשיב: עו"ד מועין חורי החלטה הבקשה תידון בפני מותב תלתא. ניתנה היום, ט"ז בניסן התשנ"ח (12.04.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038080. A04	[ "רע\"א 3808/97", "בע\"א 217/96" ]	3,254
911	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 109 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערער : גולן פאר נגד המשיב : איילה פאר בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקש: עו"ד יהושע רובין ה ח ל ט ה למיקרא פסק הדין של בית-המשפט המחוזי בנצרת ולנוכח העובדה כי המדובר בבקשה לערעור שני (ראה: בר"ע 103/82 חניון חיפה נגד מצת אור ואח' פ"ד לו(3) 123), איני רואה מקום להעתר לבקשה. המבקש יפקיד את סכום הערבון שנקבע תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ב בשבט תשנ"ז (30.1.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97001090. Q01	[ "רע\"א 97", "בר\"ע 103/82" ]	3,255
15,415	בית המשפט העליון רע"א 97 / 109 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: גולן פאר נגד המשיב ה : איילה פאר בקשת רשות ערעור על פסק ד ינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 247/96 מיום 24.11.96, שניתן על ידי כבוד הנשיא י. אברמוביץ והשופטים: ג. גינת, מ. הס בשם המבקש: עו"ד ויסאם מוקטרן החלטה ליבה של בקשת רשות ערעור זו בטענת המבקש כי דירה, נשוא פסקי הדין קמא, היא בבעלותו. לטענתו, טעו בתי המשפט קמא בקבעם כי הדירה בבעלות או בחכירת הוריו. המבקש מצביע על טעויות שונות שנפלו, לטענתו, בפסקי הדין קמא, ביניהן ביישום ההלכה בדבר השתק פלוגתא. עם זאת, אין בבקשה כל שאלה בעלת "חשיבות משפטית או ציבורית לכך שדווקא מקרה זה יזכה לבירור שיפוטי נוסף" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 126). הבקשה אינה עומדת במבחנים הדרושים למתן רשות ערעור. בקביעתנו זו, אין כדי לחוות דעתנו לגופם של פסקי הדין קמא. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ו' בניסן התשנ"ז (13.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97001090. A02 /דז/	[ "רע\"א 97", "בע\"א 247/96", "ר\"ע 103/82" ]	3,256
912	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5895/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. משה שטריקר 2. נילי שטריקר נגד המשיבים : 1. עוזר רשם האגודות השיתופיות 2. כרמי יוסף-אגודה שיתופית להתישבות חקלאית בע"מ 3. ישעיהו גבור, עו"ד עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. העתירה תידון בפני הרכב. יש לזמן את המשיבים. 2. צו ביניים כמבוקש. ניתנה היום, ו' בתשרי תשנ"ח (7.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058950. F01	[ "בג\"ץ 5895/97" ]	3,257
5,322	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5895/97 - א' בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. משה שטריקר 2. נילי שטריקר נגד המשיבים : 1. עוזר רשם האגודות השיתופיות 2. כרמי יוסף-אגודה שיתופית להתישבות חקלאית בע"מ 3. ישעיהו גבור, עו"ד צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המפשט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבים והמורה להם להימנע מלפעול על פי החלטת המשיבה מס' 1 בדבר מינויו של משיב מס' 3 כבורר בין העותרים לבין משיב מס' 2. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בעתירה למתן צו על-תנאי שתדון בפני הרכב של שלושה שופטים במעמד הצדדים. ניתן היום, ו' בתשרי תשנ"ח (7.10.97). שמריהו כהן מ ז כ י ר ר א ש י העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058950. F02	[ "בג\"ץ 5895/97" ]	3,258
913	ב בית המשפט העליון ע"א 6133/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : מוסא סלם נגד המשיבים : 1. צדוק משה 2. עואדי יחיא 3. שרה וקס בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד אלי תוסיה כהן בשם המשיבים: עו"ד ש. צברי החלטה מתוך האמור בתגובת המשיבים לבקשה עולה, כי המבקש איננו שרוי באותו חוסר אונים מן הבחינה הכלכלית, המצדיק פטירתו מן החובה להפקיד ערבון. האמור בתגובה מעמיד בסימן שאלה את הבסיס העובדתי עליו מושתתת הבקשה, ובכל מקרה איני יכולה לומר כי שוכנעתי שהמבקש הוא חסר יכולת להפקיד את סכום הערבון. הבקשה נדחית. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ו בחשון תשנ"ח (26.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061330. O02	[ "ע\"א 6133/97" ]	3,259
6,061	ב בית המשפט העליון בירושלים ע"א 6133/97 - ב' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: מוסא סלם נגד המשיבים : 1. צדוק משה 2. עוואדי יחיא 3. שרה וקס בקשה לעיכוב הליכים החלטה 1. הבקשה לעיכוב הליכים (בקשר לצו ירושה) בטרם הוחל בהם, או לעיכוב מתן פסק דין בהליכים כאלה אם הוחל בהם חסרת כל בסיס והיא נדחית בזה. 2. יחד עם זאת, ולאור העובדה כי באם הוגשה או תוגש על ידי היורשים בקשה לצו ירושה, יש למערער אינטרס להתנגד לה לאור הערעור התלוי ועומד, על המשיבים להודיע למערער אם הגישו בקשה לצו ירושה ואת פרטיה ואם לא הגישו, עליהם להודיעו כאשר יגישו, על מנת שיוכל להתנגד לבקשה אם ימצא לנכון לעשות כן. 3. כמו כן, יודיעו המשיבים לבית המשפט הדן או שידון בבקשה לצו ירושה שהגישו או יגישו, דבר קיומו של הליך הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שביטל את צוואת המנוחה. 4. כפוף לאמור לעיל, הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"ח בכסלו תשנ"ח (17.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061330. J03	[ "ע\"א 6133/97" ]	3,260
9,635	ב בית המשפט העליון ע"א 6133/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : מוסא סלם נגד המשיבים : 1. צדוק משה 2. עואדי יחיא 3. שרה וקס בקשה לפטור מערבון בשם המערער: עו"ד אלי תוסיה כהן החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ג' בחשון תשנ"ח (3.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061330. O01	[ "ע\"א 6133/97" ]	3,261
19,459	ב בית המשפט העליון ע"א 6133/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : מוסא סלם נגד המשיבים : 1. צדוק משה 2. עואדי יחיא 3. שרה וקס הליך לפישור בשם המערער: עו"ד אלי תוסיה-כהן בשם המשיבים: עו"ד ש. צברי החלטה בתיק זה ניתנה הסכמת בעלי הדין לקחת חלק בהליך פישור. המפשר בתיק זה יהיה עורך-הדין מנחם ינובסקי. זימון הצדדים לישיבת הפישור הראשונה ייעשה על ידי המזכירות. ניתנה היום, כ"ז בכסלו תשנ"ט (16.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061330. P05	[ "ע\"א 6133/97" ]	3,262
36,006	ב בית המשפט העליון ע"א 6133/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : מוסא סלם נגד המשיבים : 1. צדוק משה 2. עואדי יחיא 3. שרה וקס סיכומים בכתב בשם המערער: עו"ד אלי תוסיה-כהן בשם המשיבים: עו"ד ש. צברי צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא. 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער. 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום י"ד בכסלו תשנ"ט (3.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061330. P04	[ "ע\"א 6133/97" ]	3,263
45,492	ב בית המשפט העליון ע"א 6133/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : מוסא סלם נגד המשיבים : 1. צדוק משה 2. עואדי יחיא 3. שרה וקס הליך פישור - בקשה למתן תוקף של פסק-דין בשם המערער: עו"ד אלי תוסיה-כהן בשם המשיבים: עו"ד ש. צברי פסק-דין לבקשת בעלי הדין ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ביניהם מיום 26.1.99. ההסכם סומן על ידי באות "א" והוא מהווה חלק בלתי נפרד מפסק-דין זה. בהתאם להסכם, שאר פסק דינו של בית משפט קמא ישאר בתוקפו, בכפוף לאמור בהסכם הפשרה. האגרה והערבון יושבו. ניתנה היום, י"א בשבט תשנ"ט (28.1.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061330. P07	[ "ע\"א 6133/97" ]	3,264
64,087	ב בית המשפט העליון ע"א 6133/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : מוסא סלם נגד המשיבים : 1. צדוק משה 2. עואדי יחיא 3. שרה וקס הליך פישור בשם המערער: עו"ד אלי תוסיה-כהן בשם המשיבים: עו"ד ש. צברי החלטה בתיק זה הסכימו בעלי הדין לפנות להליך של פישור, ואף נקבעה ישיבה ליום 26.1.99. לפיכך, הצו לסיכומים בכתב מיום 3.12.98 ייכנס לתוקפו רק אם ייכשל הליך הפישור. ניתנה היום, ג' בשבט תשנ"ט (20.1.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061330. P06	[ "ע\"א 6133/97" ]	3,265
31,479	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4109/97 - ב' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. נג'אח זוהדי טויל 2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוזה זלצברגר נגד המשיב : שר הפנים בקשה למחיקת עתירה החלטה השמיעה לא תהיה ביום 21.4.98. הבקשה תועבר להחלטת הרשמת. ניתנת היום, כ"ג בניסן תשנ"ח (19.4.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041090. G03	[ "בג\"ץ 4109/97" ]	3,267
34,916	ב בית המשפט העליון בג"ץ 4109/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. נג'אח זוהדי טויל 2. המוקד להגנת הפרט נגד המשיב : שר הפנים בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד אנדרה רוזנטל החלטה אני מוחקת את העתירה כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ד בניסן תשנ"ח (20.4.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041090. O04	[ "בג\"ץ 4109/97" ]	3,268
915	בית המשפט העליון רע"א 96 / 9067 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : בנק הפועלים בע"מ נגד המשיב : יעקב גורן בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"א 231/95 מיום 21.11.96 שניתן על ידי כבוד השופטים: בנאי, פלפל, טימור בשם המבקש: עו"ד דוד כהן בשם המשיב: עו"ד גדעון פנר החלטה להרכב של שלושה. לקבוע לפני ההרכב המיוחד המטפל בבקשות רשות לערער ליום 30.11.97. משך הדיון 15 דקות מחולקות בשווה בין בעלי הדין. ניתן היום כא בסיון תשנ"ז (26.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090670. B03	[ "רע\"א 96", "בע\"א 231/95" ]	3,269
3,438	ב בית המשפט העליון רע"א 9067/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' אנגלרד המבקש : בנק הפועלים בע"מ נגד המשיב : יעקב גורן ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 21.11.96 בע"א 231/95 שניתן על ידי כבוד השופטים בנאי, פלפל, טימור תאריך הישיבה: כו בכסלו תשנ"ח (25.12.97) בשם המבקש : עו"ד כהן אייל בשם המשיב : עו"ד פנר גדעון פסק-דין אנו סבורים שהסעד של מימוש המשכון כולל בחובו גם סעד של מימוש הפדיון. עובדה זו , ביחד עם האמור ברישא של כתב התביעה, יכולים בדוחק להיחשב כסעד כספי למימוש תמורת המשכון. מטעם זה רואים אנו את הבקשה כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל והענין מוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון בערעור לגופו של הענין, כשכל טענותיהם של בעלי הדין שמורות להם. אין צו להוצאות. ניתן היום כו בכסלו תשנ"ח (25.12.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090670. B05	[ "רע\"א 9067/96", "בע\"א 231/95" ]	3,270
4,630	בית המשפט העליון רע"א 96 / 9067 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : בנק הפועלים בע"מ נגד המשיב : יעקב גורן בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"א 231/95 מיום 21.11.96 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. בנאי, י. פלפל, י. טימור בשם המבקש: עו"ד דוד כהן בשם המשיב: עו"ד גדעון פנר החלטה המשיב מתבקש להודיע לבית המשפט תוך חמישה ימים מקבלת החלטה זו, את תשובתו לאפשרות כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו מכוח תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, וידון בבקשת רשות הערעור כבערעור. היעדר התייחסות כמוה כהסכמה. היעדר תגובה במועד כמוה כאי התייצבות, על כל הכרוך בכך. ניתנה היום, ד' בסיון התשנ"ז (9.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090670. A02 /דז/	[ "רע\"א 96", "בע\"א 231/95" ]	3,271
6,503	בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 9067 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשת : בנק הפועלים בע"מ נגד המשיב : יעקב גורן בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"א 231/95 שניתן ביום 21.11.96 על ידי כבוד השופטים: בנאי, פלפל וטימור. בשם המבקש: עו"ד דוד כהן החלטה לתשובת המשיב תוך 15 ימים. ניתנה היום, כ"ג באדר א' תשנ"ז (2.3.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090670. B01	[ "רע\"א 96", "בע\"א 231/95" ]	3,272
14,724	ב בית המשפט העליון רע"א 9067/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: בנק הפועלים בע"מ נגד המשיב : יעקב גורן בקשה לדחיית מועד דיון בהסכמ ה מטעם המשיב בשם המשיב: עו"ד גדעון פנר החלטה כמבוקש. ניתנה היום, כ"ד בחשון התשנ"ח (24.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090670. A04 /דז/	[ "רע\"א 9067/96" ]	3,273
916	בבית המשפט העליון בירושלים רע"פ 3928/97 - 1 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבק ש : יהושע מזרחי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בע"פ 495/97 ו557/95- מיום 15.6.97 שניתן על ידי כב' השופטים: גרוס, בן שלמה ורובינשטיין בשם המבקש: עו"ד תרצה קינן-שחם החלטה 1. ניתנה רשות לערער לגבי העונש בלבד. 2. לקבוע בהקדם לטיעון בעל-פה, לאחר הגשת כתב ערעור. 3. להקדיש לדיון 20 דקות. ניתנה היום, ב' באב תשנ"ז (5.8.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039280. B04	[ "רע\"פ 3928/97" ]	3,274
4,307	ב בית המשפט העליון רע"פ 3928/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : מזרחי יהושע נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה להארכת מועד במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 15.6.97 בע"פ 495/97 שניתנה על ידי כבוד השופטים גרוס, בן שלמה, רובינשטיין בשם המבקשים: עו"ד תרצה קינן-שחם ה ח ל ט ה להאריך את המועד עד 30.7.97. ניתן היום יא בתמוז תשנ"ז (16.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור 97039280. B02	[ "רע\"פ 3928/97" ]	3,275
7,396	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 3928 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין במבקש : מזרחי יהושע נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 15.6.97 בע"פ 495/97 שניתנה על ידי כבוד השופטים גרוס, בן שלמה, רובינשטיין בשם המבקשים: עו"ד תרצה קינן-שחם החלטה לתשובת המדינה תוך 15 יום, הן על הבקשה לרשות לערער והן על הבקשה לעיכוב הביצוע. צו ארעי לעיכוב ביצוע גזר הדין עד להחלטה אחרת. ניתן היום כא בסיון תשנ"ז (26.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039280. B01	[ "רע\"פ 97" ]	3,276
5,104	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1428/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. דוידוביץ ולריה 2. סירי חיה 3. ארליך יונית 4. גולן עופר 5. קופרמן אירה 6. פרנקל רבקה 7. אלקלעי אריק נגד המשיבים : 1. עירית אור יהודה 2. שר החינוך והתרבות 3. מנהל הלשכה המחוזית של משרד החינוך 4. העמותה לאיכות החיים בנווה סביון 5. בועז יחזקאל 6. רחלי קורן 7. מיכל רייכנטל 8. נעמי פוגל בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: יח' בתמוז התשנ"ז (23.7.97) בשם העותרים: עו"ד י' מי-רז בשם המשיבה 1: עו"ד י' הלחמי בשם המשיבים 8-4: עו"ד ר' הר-זהב, עו"ד ל' כץ פסק-דין בא כוח העותרים מיקד את טיעונו בטיעון נגד התחייבות שניתנה לתושבי נווה סביון, באשר לאפשרות לימוד ילדיהם בבית ספר "שיזף". לעצם החלוקה לאזורי רישום, לא היתה לו, בטיעונו בפנינו, כל טענה, והוא חזר בו מהבקשה לסעדים המבוקשים בעתירה. בנסיבות אלה, העתירה - ככל שהיא נוגעת להתחייבות - הינה תיאורטית. מה גם, שאין העתירה כוללת בקשה מפורשת להצהיר על בטלותה של ההתחייבות. העתירה נדחית. העותרים ישאו בהוצאות המשיבים 8-4 בסך 3,000 ש"ח. אין צו להוצאות ביחס למשיבים האחרים. ניתן היום, יח' בתמוז התשנ"ז (23.7.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97014280. E06	[ "בג\"ץ 1428/97" ]	3,279
34,775	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2519/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר ת: עיריית ראשון לציון נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. שר האוצר עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ט באייר תשנ"ח (25.5.98) בשם העותר ת: עו" ד עופר שפיר, עו"ד דנה רייס בשם המשיבים : עו"ד אורית קורן פסק-דין לבקשת העותרת אנו מחליטים למחוק את העתירה. היום, כ"ט באייר תשנ"ח (25.5.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97025190. G03	[ "בג\"ץ 2519/97" ]	3,284
41,706	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2519/97 - א' בפני: כבוד השופטת ד' ביניש העותר ת : עירית ראשון לציון נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. שר האוצר בקשה לתיקון עתירה החלטה העתירה תתוקן כמבוקש. ב"כ המשיבים יגיש תגובתו לעתירה המתוקנת לקראת הדיון בהרכב. ניתנה היום, י"ד באדר תשנ"ח (12.3.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97025190. N02 חכ/	[ "בג\"ץ 2519/97" ]	3,285
31,038	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6554/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל העותר ת : סיהם עודה נגד המשיב : שר הפנים בקשה לביטול עתירה בשם העותרת: עו"ד אנדרה רוזנטל בשם המשיב: עו"ד יוכי גנסין פ ס ק - ד י ן העתירה מתבטלת כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתן היום, יב' בשבט תשנ"ח (8.2.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96065540. F06	[ "בג\"ץ 6554/96" ]	3,293
922	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 1363 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערת : אינג' י. רייזנר מוצרים כימיים נגד המשיב : גרמק בע"מ בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשת: עו"ד שמואל כהן החלטה לנוכח העובדה שעל פסק הדין המחייב את המשיבה לשלם למבקשת סכום של 100,000 ש"ח הוגש ערעור אשר נקבע לדיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, הבקשה ליתן התחייבות עצמית במקום ערבון - נדחית. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ח' באדר ב' תשנ"ז (17.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013630. Q02	[ "רע\"א 97" ]	3,294
12,792	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 1363 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : אינג' י. רייזנר מוצרים כימיים נגד המשיב ה : גרמק בע"מ בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשת: עו"ד שמואל כהן החלטה לנוכח העובדה שעל פסק הדין המחייב את המשיבה לשלם למבקשת סכום של 100,000 ש"ח הוגש ערעור אשר נקבע לדיון בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, הבקשה ליתן התחייבות עצמית במקום ערבון - נדחית. הערעור יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ז' באדר ב' תשנ"ז (16.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013630. Q01	[ "רע\"א 97" ]	3,295
15,041	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 1363 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת : אינג' י. רייזנר מוצרים כימיים בע"מ נגד המשיב : גרמק בע"מ רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"א 103/97 המ' 1499/97 מיום 10.2.97 (כב' השופט ד. אבינאלי) ב"כ המבקשת: עו"ד שמואל כהן החלטה 1. בבית משפט השלום ניתן פסק דין ב28.11.96-, הערעור עליו הוגש ב16.1.97-. המבקשת ביקשה למחוק את הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו, ובית המשפט המחוזי החליט שהענין ידון עם שמיעת הערעור. על כך הבקשה לרשות ערעור. 2. אין על בית המשפט לשמוע בקשה למחיקה על הסף בנפרד ובטרם יישמע הערעור. ההחלטה שניתנה על ידו אינה מהווה עילה להתערבותו של בית משפט זה, מה עוד שקיימת מחלוקת בין הצדדים אם פסק הדין שניתן ב28.11.96- הוא פסק דין סופי או שנעשה כזה רק לאחר שתוקן על ידי בית משפט השלום. במחלוקת זו אין אני מביעה דעה. 3. אם תגרם טרחה מיותרת עקב הצורך בהכנת הערעור, ואם הבקשה תתקבל והערעור יידחה מחמת איחור בהגשתו, יוכל הדבר להתבטא בהוצאות מתאימות. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ד בניסן התשנ"ז (1.5.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013630. J03	[ "רע\"א 97", "בע\"א 103/97" ]	3,296
923	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1923 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: יוסף צור נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.1.97 בע"פ 317/96 שניתן על ידי כבוד השופט ע. קמא בשם המבקש: עו"ד שמחה ניר בשם המשיבה: עו"ד אביה אלף החלטה 1. המבקש הורשע, בהעדרו, בבית המשפט השלום לתעבורה בנהיגה בדרך עירונית במהירות העולה על המותר בנגוד לתקנה 54(א)(4) לתקנות התעבורה, התשכ"א1961-. נגזרו עליו קנס בסך 840 ש"ח ופסילה מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שלושים יום (תיק 6-500263-6, על ידי כבוד השופט ריבלין). ערעורו לבית המשפט המחוזי בירושלים נדחה (ע"פ 317/96 על ידי כבוד השופט ע. קמא). 2. בפנינו טוען המבקש כנגד הרשעתו ללא זימונו כדין. טענותיו נידונו על ידי בית משפט קמא. הן נדחו. אין בהן כל עילה למתן רשות ערעור (וראה: רע"פ 625/97 ברק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). הבקשה נדחית. ניתנה היום, ט' בניסן התשנ"ז (16.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019230. A02 /דז/	[ "רע\"פ 97", "ע\"פ 317/96", "רע\"פ 625/97" ]	3,297
9,616	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1923 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: יוסף צור נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעו ר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.1.97 בע"פ 317/96 שניתן על ידי כבוד השופט ע. קמא בשם המבקש: עו"ד שמחה ניר החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, י"ח אדר ב' התשנ"ז (27.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019230. A01 /דז/	[ "רע\"פ 97" ]	3,298
924	בית המשפט העליון רע"א 3948/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקשת : מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ה : מנורה חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת.א. 1539/95 מיום 29.5.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גולדברג, א.א. לוי, וד"ר א. גרוניס בשם המבקשת: עו"ד פגי שרון בשם המשיבה: עו"ד משה קפלנסקי החלטה המבקשת תמציא לבית המשפט, תוך 7 ימים מעת ההמצאה, העתק מאושר של פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב 62165/93 (המ' 119316/95) מיום 30.7.95. עם קבלת פסק הדין, ימשך הדיון בבקשה. ניתנה היום, י"ד באב התשנ"ז (17.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039480. A03	[ "רע\"א 3948/97" ]	3,299
8,641	ב בית המשפט העליון רע"א 3948/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשת: מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ה : מנורה חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעו ר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"א 1539/95 מיום 29.5.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גולדברג, א.א. לוי, ד"ר א. גרוניס בשם המבקשת: עו"ד פגי שרון בשם המשיבה: עו"ד משה קפלנסקי החלטה 1. להרכב של שלושה. 2. להקדיש לדיון שעה אחת מחולקת בשווה בין הפרקליטים. ניתנה היום, י"א בתשרי התשנ"ח (12.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039480. B04 /דז/	[ "רע\"א 3948/97", "בע\"א 1539/95" ]	3,300
9,695	בית המשפט העליון רע"א 3948/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : מנורה חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 29.5.97 בתיק ע"א 1539/95 שניתנה על ידי כבוד השופטים גולדברג, לוי, גרוניס בשם המבקשים: עו"ד פגי שרון החלטה לתשובת המשיבה תוך 21 ימים (וימי הפגרה בכלל). ניתן היום יא בתמוז תשנ"ז (16.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039480. B01	[ "רע\"א 3948/97", "ע\"א 1539/95" ]	3,301
41,150	ב בית המשפט העליון רע"א 3948/97 רע"א 5449/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין המבקשת ברע"א 3948/97 : מגדל חברה לביטוח בע"מ המבקשים ברע"א 5449/97: 1. מגדל חברה לביטוח בע"מ 2. מנופי אבי נגד המשיב ה ברע"א 3948/97: מנורה חברה לביטוח בע"מ המשיבה ברע"א 5449/97: סיגנא - חברה לביטוח בע"מ רע"א 3948/97 בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 29.5.97 בע"א 1539/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' גולדברג, א' א' לוי, ד"ר א' גרוניס רע"א 5449/97 בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 6.7.97 בע"א 1886/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' אבן-ארי, ד' בר-אופיר, ה' אחיטוב תאריך הישיבה: ה' בשבט התשנ"ח ( 01.02.98 ) בשם המבקשת ברע"א 3948/97: עו"ד פגי שרון בשם המבקשים ברע"א 5449/97: עו"ד אלישע אטיאס בשם המשיבה ברע"א 3948/97 עו"ד משה קפלנסקי; עו"ד שרית מוסיוף בשם המשיבה ברע"א 5449/97: עו"ד מרון החלטה הפסק יינתן על-פי הסיכומים בכתב. הסיכומים בכתב בבית המשפט המחוזי ברע"א 5449/97 יהוו סיכומים לפנינו. הפוליסות יוגשו לנו. ניתנה היום, ה' בשבט התשנ"ח (01.02.98), בנוכחות באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039480. A05 /דז/	[ "רע\"א 3948/97", "רע\"א 5449/97", "בע\"א 1539/95", "בע\"א 1886/95" ]	3,302
123,876	ב בית המשפט העליון רע"א 3948/97 רע"א 5449/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין המבקשת ברע"א 3948/97: מגדל, חברה לביטוח בע"מ המבקשות ברע"א 5449/97: 1. מגדל, חברה לביטוח בע"מ 2. מנופי אבי נ ג ד המשיבה ברע"א 3948/97: מנורה, חברה לביטוח בע"מ המשיבה ברע"א 5449/97: סיגנא, חברה לביטוח בע"מ רע"א 3948/97 : בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בתיק ע"א 1539/95 שניתן ביום 29.5.97 על ידי כבוד השופטים י' גולדברג, א' א' לוי וא' גרוניס רע"א 5449/97 : בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בתיק ע"א 1886/95 שניתן ביום 6.7.97 על ידי כבוד השופטים א' אבן ארי, ד' בר אופיר וה' אחיטוב בשם המבקשת ברע"א 3948/97: עו"ד פגי שרון בשם המשיבה ברע"א 3948/97: עו"ד משה קפלנסקי בשם המבקשות ברע"א 5449/97: עו"ד מ' תגר ועו"ד א' אטיאס בשם המשיבה ברע"א 5449/97: עו"ד א' ריבלין פסק-דין השופט ת' אור : א. עיקרי העובדות והמחלוקת בפנינו שתי בקשות רשות לערער, שהדיון בהן אוחד. הבקשות סבות על פסקי דין שניתנו בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, ואשר במרכזם שאלת קיום מצב של "ביטוח כפל" במקרים שבפנינו, ובאופן נגזר שאלת קיומה של זכות להשתתפות העומדת לחברת ביטוח אחת כלפי חברות ביטוח אחרות, בגדריו של כל אחד משני ההליכים הנדונים. העובדות וההליכים ברע"א 5449/97 1. ברקע ההתדיינות בבקשה זו מצויות שתי פוליסות ביטוח. האחת הוצאה על ידי מגדל חברה לביטוח בע"מ ( להלן: מגדל ), היא המבקשת מספר 1. מדובר בפוליסה לביטוח רכוש בהעברה. המבוטחת על פי הפוליסה היא חברת מנופי אבי בע"מ ( להלן: מנופי אבי ), היא המבקשת מספר 2. הפוליסה השניה הוצאה על ידי סיגנא חברה לביטוח בע"מ ( להלן: סיגנא ), היא המשיבה. מדובר בפוליסה לביטוח מפעל בהקמה. המבוטחת על פי פוליסה זו היתה חברת פילור תעשיות טקסטיל בע"מ ( להלן: פילור תעשיות ). במסגרת הפוליסה ביטחה סיגנא גם סיכוני הובלה יבשתית. 2. במהלך הקמת המפעל של פילור תעשיות, נפלה מכונת טוויה בעת שהועברה על ידי מנופי אבי. למכונה נגרם נזק. בהתאם לפוליסת הביטוח, שילמה סיגנא לפילור תעשיות תגמולי ביטוח בגין הנזק. בעקבות דברים אלה, הגישה סיגנא תביעת שיבוב, בה תבעה את מנופי אבי לשפותה. מגדל, היא המבטחת של מנופי אבי, היתה אף היא נתבעת בהליך האמור. בין השאר, העלתה מגדל טענת הגנה, המבוססת על זכותה, כלפי סיגנא, להשתתפות מכוח הוראת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981- ( להלן: חוק חוזה הביטוח ). לעומתה, טענה סיגנא כי לא מדובר בביטוח כפל, ומכאן כי לא עומדת למגדל זכות להשתתפות, ועל כן מגדל צריכה לשאת לבדה במלוא הנזק שנגרם. עיקר המחלוקת בסוגיה זו סבה על השאלה, האם הוראת סעיף 59 האמורה חלה רק כאשר יש כמה פוליסות ביטוח אשר יש בהן מבוטח אחד, כפי שטענה סיגנא, או שמא הוראה זו עשויה לחול גם במצב של מבוטחים אחדים, כפי שגרסה מגדל. 3. בית משפט השלום (השופט א' קדר) קיבל את עמדתה של סיגנא, וקבע כי סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח אינו חל על המקרה. בית המשפט קבע לענין זה, כי הוראת סעיף 59 חלה רק מקום בו מדובר במבוטח אחד אשר ביטח את אותו נכס מפני אותו סיכון אצל מבטחים שונים לתקופות חופפות. מגדל ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, במסגרת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתביעת סיגנא. בית המשפט המחוזי (השופטים א' אבן ארי, ד' בר אופיר, ח' אביטוב) דחה את הערעור, ואישר את מסקנתו של בית משפט השלום. הכרעת בית המשפט המחוזי נסמכה על ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח. עוד ציין בית המשפט, כי הפירוש לפיו הוראת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח חלה במצב של מבוטחים אחדים יוביל לכך, שחברות הביטוח יימצאו שותפות לחיובים שלא קיבלו מלכתחילה על עצמן, ואשר עצם קיומם נודע להן רק לאחר מעשה. בית המשפט סבר, כי תוצאה זו אינה רצויה. בית המשפט עמד על כך, שהפתרון במצב של ריבוי מבוטחים צריך להימצא במסגרת דיני השיבוב. כנגד פסק דין זה מופנית בקשת הרשות לערער שהגישה מגדל ברע"א 5449/97. העובדות וההליכים ברע"א 3948/97 4. גם בבקשת הרשות לערער ברע"א 3948/97 המבקשת היא חברת הביטוח מגדל. הפעם, ניצבת מולה מנורה חברה לביטוח בע"מ ( להלן: מנורה ), היא המשיבה. ברקע ההתדיינות מצויות פוליסות לביטוח רכוש שנכרתו בין מגדל לבין חברות אחדות. במסגרת הפוליסות, הוסכם על כיסוי גם לרכושן של החברות אשר נמסר לידי אחרים, לצרכים שונים כגון עיבוד. המבוטחים מסרו חוטים לעיבוד למפעל בשם זקסוניה שירותי מריקה (1989) בע"מ ( להלן: זקסוניה ). לזקסוניה היתה פוליסת ביטוח אצל חברת מנורה, המכסה את רכושה של זקסוניה במסגרת עיסוקה. ביטוח זה חבק גם את החוטים שמבוטחי מגדל מסרו לזקסוניה לצורך עיבודם. החוטים שנמסרו לזקסוניה על ידי מבוטחי מגדל ניזוקו בשריפה שאירעה במפעל זקסוניה ביום 13.7.91. מגדל פיצתה את החברות המבוטחות בגין הנזקים שנגרמו לחוטים. בעקבות התפתחות זו, תבעה מגדל את מנורה להשתתפות ב50%- מדמי הביטוח ששילמה, בטענה כי נוצר ביטוח כפל, המקנה למגדל זכות השתתפות. 5. בית משפט השלום (השופטת מ' סוקולוב) דחה את התביעה על הסף, בקבעו כי מגדל אינה זכאית להשתתפות. בית המשפט קבע, כי הוראת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח אינה חלה על המקרה. קביעה זו עוגנה בהשקפתו של בית המשפט כי הוראה זו אינה חלה על מצב בו מדובר במבוטחים שונים אשר ביטחו את אותו נכס. בית המשפט נימק מסקנה זו בנוסחה של הוראת סעיף 59. בית המשפט ציין, כי "חוזה הביטוח הוא חוזה אישי בין מבטח לבין מבוטח, וסעיף 59 איננו יכול לחול כאשר מדובר בשני חוזים שונים לחלוטין, בין צדדים שונים, וזאת למרות ששניהם מתייחסים לאותו נכס". על פסק דין זה ערערה מגדל לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו. בית המשפט (השופטים י' גולדברג, א' א' לוי, א' גרוניס) דחה את הערעור. בדומה לבית משפט השלום, קבע בית המשפט המחוזי כי הוראת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח חלה רק על מצב בו מדובר במבוטח אחד. בית המשפט ראה בהיסטוריה החקיקתית של הוראה זו "גילוי דעת ברור של המחוקק שסבר שיש לצמצם את תחולתו של ביטוח הכפל, רק לאותם מקרים שבהם הביטוח נעשה על ידי אותו מבוטח, לאור המטרה ששם לנגד עיניו - מניעת התעשרותו של מי שניזוק באופן ישיר מאובדן או נזק לנכס נשוא הביטוח". בית המשפט הוסיף, כי סעיף 59 מגדיר את חבותם של המבטחים במצב של ביטוח כפל כחבות "ביחד ולחוד". בית המשפט ציין, על רקע זה, כי אם נכון הפירוש לו טוענת מגדל, הרי שמכוח הוראת סעיף 59(ג) נוצרת לכאורה חבות של מבטח כלפי מי שלא היה כלל צד להתקשרות הראשונית שבין אותו מבטח למבוטח שלו. תוצאה זו מחייבת ביטוי ברור בחוק, ולא כך היה במקרה זה. כן ציין בית המשפט, כי אפילו נתקבלה עמדת מגדל בסוגיה של ריבוי מבוטחים, הרי שמכל מקום הוראת סעיף 59 אינה חלה על המקרה, באשר לא מדובר בפוליסות ביטוח בהן היה מבוטח אותו סיכון, כנדרש בהוראה זו. בהקשר זה עמד בית המשפט על כך, שהביטוח שנעשה על ידי מגדל נועד לכסות סיכון לזכות הקניינית של בעלי הנכסים. לעומת זאת, הענין שהיה לזקסוניה בנכסים היה מפני סיכון של חבות כלפי אותם בעלים. סוף דבר, בית המשפט המחוזי החליט לדחות את ערעורה של מגדל. 6. הדיון בשתי בקשות הרשות לערער אוחד. ברע"א 5449/97 מסכימים הצדדים למתן רשות לערער לבית המשפט העליון. ברע"א 3948/97 אין הסכמה כזו. בשתי הבקשות מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית, הנוגעת לתחולתם של ההסדרים בדבר ביטוח כפל במצב של ריבוי מבוטחים, אשר טרם הוכרעה על ידי בית משפט זה. בהתחשב בכך אנו מחליטים ליתן רשות לערער בשתי הבקשות והן תידונה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה. 7. בשאלה האמורה, עמדתי היא, כי ההסדרים הקבועים בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח במצב של ביטוח כפל - ולענייננו חשובה שאלת תחולתה של זכות ההשתתפות הקבועה בהם בין המבטחים במצב של ביטוח כפל - יכולים לחול גם במצב שבו אין זהות בין המבוטח (או המוטב) על פי שתי הפוליסות. גם בהעדר זהות בין המבוטחים או המוטבים על פי הפוליסות, יכול ששתי פוליסות (או יותר) יכסו סיכון זהה לפגיעה באינטרס זהה בנכס. במצב כזה, יש הצדקה עניינית לתחולתו של ההסדר בדבר ביטוח כפל, והסדר זה, או כדוגמתו, חל. להלן אפרט את נימוקי לכך. מהלך הדברים בהמשך יהיה כזה: תחילה, אייחד מלים אחדות לזכות ההשתתפות הקבועה בהוראת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח ולצידוקים שביסודה. על רקע זה, אתייחס לשאלה האם הזכות האמורה קמה, מקום בו מדובר בפוליסות ביטוח רכוש אחדות, המתייחסות לאותו נכס ולאותו סיכון, וכאשר קיימת זהות בין ה מוטבים על פי הפוליסות. בשלב הבא אתייחס לשאלה המרכזית העולה בבקשות שבפנינו, היינו, שאלת תחולתה של זכות ההשתתפות האמורה בסיטואציה בה אין זהות בין בעלי הפוליסות השונות, או בין המוטבים על פי הפוליסות השונות, אך קיימת זהות באינטרס המבוטח - למשל, אינטרס הבעלות בנכס. מסקנתי היא, כי קיים בסיס לשוני וצידוק ענייני לכך שזכות ההשתתפות תחול גם בשני המצבים הנזכרים. על רקע צידוק זה, אתייחס לשיקולים ונימוקים שונים שהועלו בתמיכה לטענה כי הוראת סעיף 59 אינה חלה על מצב בו אין זהות בין בעלי הפוליסות השונות. בהקשר זה, אתייחס ללשון החקיקה וההיסטוריה החקיקתית, לטיבם של ההסדרים שנקבעו בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח ולטיבו של ביטוח נכסים על פי חוק חוזה הביטוח. מסקנתי, כאמור, גם על רקע כל אלה, היא, כי ההסדר בדבר ביטוח כפל חל גם בסיטואציה האמורה. לבסוף, אעמוד על היבטים קונקרטיים הנוגעים להתדיינויות המסויימות העומדות על הפרק, ולאורם יוכרע גורלה של כל אחת מן הבקשות לערער. ב. הצידוק לזכות ההשתתפות שבסעיף 59 8. סעיף 59 לחוק חוזה ביטוח קובע כך: "59. ביטוח כפל (א) בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, על המבוטח להודיע על כך למבטחים בכתב מיד לאחר שנעשה ביטוח הכפל או לאחר שנודע לו עליו. (ב) בוטח נכס ביטוח כפל ועלה סך-כל סכומי הביטוח באופן בלתי סביר על שווי הנכס, רשאים המבוטח וכל אחד מהמבטחים, בכל עת בתקופת הביטוח, לדרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה; נדרשה הפחתה זו יפחתו סכומי הביטוח לפי היחס שביניהם, ובמקביל יפחתו גם דמי הביטוח מיום הדרישה. (ג) בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף, בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח. (ד) המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח". הוראת הסעיף עוסקת במצב של ביטוח כפל. המושג "ביטוח כפל" אינו מוגדר באורח מפורש בהוראה זו, אך עולה ממנה כי מדובר במצב בו "בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות" (סעיף 59(א), רישא). חוק חוזה הביטוח קובע, כי במצב של ביטוח כפל, המבטחים אחראים כלפי המבוטח ביחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף (סעיף 59(ג)). אשר ליחסים שבין המבטחים לבין עצמם נקבע, כי המבטחים ישאו בנטל החיוב לפי היחס שבין סכומי הביטוח (סעיף 59(ד)). זכות ההשתתפות לה טוענת מגדל, בשני ההליכים שבפנינו, מעוגנת בהוראה זו, היוצרת מנגנון לחלוקת הנטל הכספי בין מבטחים אחדים במצב של ביטוח כפל. 9. זכות ההשתתפות היא "במהותה ... זכות שביושר, המושתתת על שיקולים של מניעת התעשרות שלא כדין" (ע"א 3765/95 חוסיין נ' טורם , פ"ד נ(5) 573, 579-578). היא מבוססת על התפיסה לפיה, מקום בו שנים או יותר צריכים לשאת בחיוב מסויים, יש לחלק את נטל החיוב ביניהם באופן צודק. כפי שצויין ביחס למהותה של זכות זו: "אם שניים חבו, כלפי שלישי, אותה תביעה כספית, והיא סולקה אחר כך על ידי אחד מהם ( כך שגם השני שוחרר מהמעמסה הזאת בשלמותה או בחלקה ), יהיה הראשון זכאי לחזור ולגבות ממנו דמי השתתפות... הטעם לדין הנדון הוא, כי במקרה הנ"ל לא יהיה זה מן הצדק שהחייב ששוחרר מהמעסה הכספית יתעשר על חשבונו של החייב שנשא בה" (ג' טדסקי, י' אנגלרד, א' ברק, מ' חשין, דיני הנזיקין-תורת הנזיקין הכללית (ירושלים, תשל"ז), בעמודים 494-493. ההדגשה הוספה - ת"א). המקרה של ריבוי מבטחים שייך, מבחינת מהותו, לסוגיה של ריבוי חייבים. בספרות מוכרים סיווגי משנה אחדים במסגרת המצב הכללי של ריבוי חייבים. בסוג מקרים אחד, מדובר במצב בו שניים או יותר נוטלים על עצמם חיובים במסגרת אותו חוזה, באופן שכל אחד מהם מתחייב למלוא החוב, כך שמילוי על ידו משחרר את חבריו (ד' פרידמן ונ' כהן, "ריבוי חייבים" דיני חיובים-חלק כללי , ירושלים, תשנ"ד, בעריכת ד' פרידמן), בעמוד 173). סוג מקרים אחר הוא זה, בו יש אחריות משותפת של כמה גורמים לנזק שנגרם (שם). שני סוגים אלה אינם רלוונטיים למצב של ביטוח כפל. 10. בסוג שלישי של מקרים נוצר מצב של ריבוי חייבים, אף שמדובר בחיובים נפרדים. המקרה של ביטוח כפל נופל לסוג זה של מקרים. כאשר שתי חברות ביטוח מבטחות את אותו נכס, מפני אותו סיכון, ותקופת הביטוח חופפת, הרי שכל אחת מחברות הביטוח חבה, בנפרד, בשיפוי בגין הנזק שנגרם לנכס. המאפיין מצב כזה, הוא העדר הידברות מוקדמת בין החייבים-מבטחים, אשר לא סמכו האחד על חיובו של רעהו, ולא היו זכאים לצפות שגורם נוסף ישא עימם בנטל החיוב שנטלו על עצמם (שם, בעמוד 174). מאפיין זה פועל להחלשת עוצמתה של הזכות להשתתפות בסוג זה של מקרים. נובע ממנו, כי בהכרה בקיומה של זכות ההשתתפות בנסיבות אלה טמון יסוד של מתת בלתי צפויה משמים ( windfall ), מנקודת מבטו של כל אחד מן החייבים (שם, בעמוד 265). בכך אין כדי להשמיט את הבסיס מתחת לזכות ההשתתפות בסוג זה של מצבים. יש לזכור כי מבחינה רעיונית, זכות ההשתתפות אינה מיוסדת על קיומו של קשר חוזי בין הצדדים. היא מבוססת על עיקרון כללי שביושר, שעניינו נשיאה שווה בנטלים (ראו דברי Lloyd L.J. בפרשת Legal and General Society v. Drake Insurance Co. Ltd. [1992] 2 W.L.R. 157 , בעמוד 159 לפסק הדין). מנקודת מבט זו, יש צידוק ענייני לתחולתו של דין ההשתתפות גם במצב שבו מדובר בחייבים שמקור חבותם עצמאי, כמו מבטחים. לצידוק זה כמה פנים, השלובים זה בזה. פן אחד נוגע לעיקרון השוויון בין החייבים. כאשר תשלום שיפוי על נזק על ידי מבטח אחד משחרר את המבטח האחר מאחריות על פי הפוליסה אשר המבטח האחר נקשר בה, ראוי שהמבטח האחר, אשר שוחרר מאחריות, ישא בחלק יחסי צודק של החיוב (ראו פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט (כרך א') (מהדורה שניה, ירושלים, תשנ"ח) בעמוד 349). פן שני הוא, שאין כל צידוק שהנשיאה בנטל תהיה על פי שרירות ליבו של הנושה (כהן ופרידמן בספרם הנ"ל, בעמוד 180). החשש הוא, שאם לא תוכר זכות ההשתתפות במצב הנדון, חלוקת הנטל בין החייבים תיעשה על פי החלטת הנושה אל מי מהם הוא מבקש לפנות. פיתרון כזה הוא אקראי ושרירותי. לעתים אף טמון בו פוטנציאל לקנוניה אפשרית בין הנושה לבין מי מן החייבים, אשר תכליתה לגרום לכך שהחיוב יוטל רק על אחד מן החייבים (כהן ופרידמן בספרם הנ"ל, בעמוד 250; ראו גם פרידמן בספרו הנ"ל, בעמוד 342). זכות ההשתתפות מונעת תוצאה לא רצויה זו. פן שלישי נוגע למצבו של כל אחד מן המבטחים בסיטואציה של ריבוי מבטחים. יש לזכור, כי כל אחד מן המבטחים קיבל פרמיה עבור פוליסת הביטוח בה נקשר. בשל כך, נתפס שחרורו מכל חבות, אף שאירע מקרה המכוסה על ידי הפוליסה, כבלתי צודק. כפי שציין Lloyd L.J. בפרשת Legal and General הנ"ל (בעמוד 159): “It would be inequitable for either of the insurers to receive the benefit of the premium without being liable for their share of the loss. He who has received a benefit ought to bear his due proportion of the burden” (ibid., at p. 165) . דין ההשתתפות בין המבטחים שנקבע בסעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח משקף שיקולים אלה. הוא מביא לחלוקת האחריות בין מבטחים אחדים כאשר מוטל עליהם לשאת באותו הנטל. כאשר אותו אדם נקשר בשתי פוליסות נפרדות לגבי אותו נכס, המכסות אותם סיכונים, הדברים פשוטים וברורים. במצב כזה, השיקולים האמורים בדבר מניעת התעשרות שלא כדין של מי מן המבטחים, חלים במלוא עוצמתם. ג. סעיף 59(ד) ומצב של מוטבים זהים על פי פוליסות אחדות 11. השיקולים האמורים המצדיקים את קיומו של דין ההשתתפות במצב של ביטוח כפל, חלים במלוא עוצמתם גם כאשר אין זהות בין המבוטחים על פי פוליסות אחדות, אך יש זהות בין המוטבים על פיהן. חוק חוזה הביטוח מאפשר לקבוע, כי האדם הזכאי לקבל את דמי הביטוח לא יהיה המבוטח עצמו, כי אם אדם אחר אשר המבוטח קבע לעניין זה (סעיף 11 לחוק חוזה הביטוח). מקום בו נקבע מוטב, אשר אינו המבוטח, הזכות לתגמולי הביטוח מוקנית למוטב (סעיף 12(א) לחוק). בהתאם לכך מוגדר חוזה ביטוח בחוק כחוזה בין מבטח לבין המבוטח, המטיל על המבטח לשלם תגמולי ביטוח על פיו למוטב . סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, העוסק במצב של ביטוח כפל, מאזכר פעמים אחדות את המבוטח. הוא אינו מאזכר כלל את המוטב על פי הפוליסה. ברם, באי איזכורו המפורש של המוטב בסעיף 59 אין כדי לגרוע מעוצמתם של הצידוקים לתחולתו של דין ההשתתפות, במצב בו פוליסות ביטוח אחדות בהן המוטב זהה, המתייחסות לאותו נכס ומכסות את אותו סיכון לפגיעה בנכס. מנקודת מבטם של צידוקים אלה אין יסוד ענייני כלשהו להבחנה בין מצב של מבוטחים זהים לבין מצב של מוטבים זהים. על רקע זה, ובהעדר רמז כלשהו בחוק או בהליכים לקבלתו לכך שהמחוקק התכוון לשלול את תחולת ההסדר שבו במצב של מוטבים זהים, מתבקשת המסקנה כי הסדר זה חל במצב האמור. ניתן לבסס מסקנה זו מן הבחינה המשפטית בשתי דרכים שונות. האחת, בדרך של פירוש הוראת סעיף 59. השניה, אם תידחה הדרך הראשונה, היא לעשות היקש מן ההסדר הקבוע בסעיף 59 למצב של זהות מוטבים על פי שתי פוליסות המכסות סיכון זהה המתייחס לאותו נכס. דרך שנייה זו מבוססת על ההנחה כי סעיף 59 לא נועד לחול על המצב האמור, וקיים בו חלל משפטי לענין זה. אעמוד עתה בקצרה על כל אחת משתי דרכים אלה. 12. אשר לדרך הראשונה של פירוש הוראת סעיף 59. נוכח העובדה שהטעמים להסדר ההשתתפות שבסעיף 59(ד) חלים בעוצמה זהה הן על מצב של מבוטחים זהים והן על מצב של מוטבים זהים, ניתן לדעתי לפרש את המילה "מבוטח" שבהוראה זו באורח מרחיב, כך שזו תכלול גם את המוטב על פי הפוליסות השונות. אמנם, פעמים רבות כאשר חוק חוזה הביטוח כולל הסדר שנועד לחול הן על מבוטח והן על המוטב, תחולת ההסדר על המוטב מצויינת באופן מפורש (ראו, למשל, הוראות סעיפים 22, 23, 24(ב), 25, 26, 27(ג), 35, 37(א), 44, 45 לחוק). עם זאת, אין בכך כדי לשלול את תחולתו של סעיף 59 גם על מצב של זהות מוטבים, מה גם שאין תכלית נראית לעין העשויה לשלול פיתרון כזה. אכן, פירושו של ביטוי זהה באותו דבר חקיקה - ולעתים אף בגידרה של אותה הוראה עצמה - עשוי להשתנות, בהתאם לתכלית של ההסדר הספציפי העומד לדיון (ראו, למשל, ע"א 77/88 צימרמן נ' שרת הבריאות , פ"ד מג(4) 68, 83; ע"פ 406/88 עקארי נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(5) 840, 847-846). במקרה הנדון, תחולתו של דין ההשתתפות הקבוע בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח על מצב של זהות במוטבים, היא נגזרת מתבקשת של תכלית ההסדר. היא מהווה תוצאה טבעית של השיקולים אשר הביאו, מלכתחילה, לקביעתו של דין ההשתתפות בהוראה זו. בנסיבות אלה, אינני סבור כי בפירושו של סעיף 59 יש לייחס משקל ניכר לכך שהמוטב על פי הפוליסה לא אוזכר בסעיף. אינני סבור, כי אי איזכורו של המוטב מבטא כוונה לסייג את תחולת ההסדר שבהוראה זו במצב של זהות במוטבים. אמנם, מן ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 59 לא ברור הרקע להשמטת המוטב מהוראה זו. יתכן, כי מקור ההשמטה באי תשומת לב, בין השאר על רקע העובדה שעל פי חוק חוזה הביטוח, המבוטח, בהעדר קביעה אחרת, הוא גם המוטב על פי הפוליסה (סעיף 11(א) לחוק). ברם, תהיה הסיבה להשמטת המוטב מהוראה זו אשר תהיה, נראה לי, כי תכלית החקיקה עשויה להצדיק פירוש מרחיב של ההוראה על ידי היקש מההוראה החלה על מבוטח, כך שהיא תחול גם על המוטב על פי הפוליסה. 13. עם זאת, אינני רואה צורך להרחיב בשאלת פירוש סעיף 59 בסוגיה האמורה ולקבוע בה מסמרות. הטעם לכך הוא, שאם דרך פרשנות זו של היקש פרשני לא תתקבל, לאותה תוצאה ניתן להגיע גם בדרך של היקש מכוח סעיף 1 לחוק יסודות המשפט, התש"ם1980-. על ההבחנה בין היקש ככלי פרשני לבין ההיקש ככלי להשלמת החסר, אומר חברי הנשיא בע"א 3622/96 חכם נ' קופת חולים מכבי (פ"ד נב(2) 638, 649): "מה נשתנה פירושו של טקסט (כגון חוזה או חוק) מהשלמת חסר בו? השוני הוא מהותי. בפירוש טקסט השופט נותן מובן ל'יש'. בהשלמת חסר השופט מוסיף 'יש' ל'אין'. בפירוש השופט נותן מובן לטקסט (שנוצר על ידי אחרים). בהשלמת חסר השופט יוצר בעצמו טקסט (על פי אמות מידה שנקבעו בדין)". סעיף 1 לחוק יסודות המשפט קובע, כי "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". הוראה זו עניינה ביצירת משפט בידי בתי המשפט. היא קובעת היררכיה של השלמת חסרים בדין על ידי בית המשפט, על דרך של היקש מהסדר הקיים בדין. כפי שציין חברי, הנשיא ברק, בבג"צ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה , פ"ד מה(1) 749, 860), "הדיבור 'היקש' הוא דו-משמעי. ישנם שני סוגים של היקשים. יש וההיקש משמש כאמת מידה פרשנית. אנו מפרשים הוראה פלונית - כלומר, נותנים מובן ללשונה - מתוך היקש לפירוש שניתן להוראה אלמונית. יש וההיקש משמש כאמת מידה להשלמת חסר. הוראה פלונית, על-פי לשונה, אינה חלה על תחום מסויים, ובכך יש חסר הטעון השלמה. ההשלמה נעשית בדרך של היקש מהוראה אלמונית. שני 'היקשים' אלה שונים הם זה מזה. הראשון עוסק בפירוש, והשני עוסק בהשלמת חסר. .... חוק יסודות המשפט עוסק בהיקש המשלים. אין הוא עוסק כלל בהיקש המפרש ... בקביעתו של חוק יסודות המשפט, כי השופט ישלים חסר בחקיקה בדרך ההיקש, יש משום חשיבות רבה". (לשימוש בהיקש מכוח חוק יסודות המשפט ראו גם פסק דינו של השופט אנגלרד בע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב , דינים עליון נו 710, בפיסקה 3 לפסק דינו, ופסק דינה של השופטת דורנר באותה פרשה, בפיסקה 1; ראו גם פסק דינו של השופט א' גולדברג בע"א 90/86 מרטינסון נ' בוזו , פ"ד מ(3) 498, 502-501). ענייננו כאן, וזו הדרך השניה, בהיקש משלים ולא בהיקש פרשני. בפנינו מקרה של חסר בהוראה, הוראה אשר מסיבה כלשהי אינה מתייחסת למצב הנדון. כאמור, מנקודת המבט של הצידוקים להחלת דין ההשתתפות, אין מקום להבחנה כלשהי בין מצב של מבוטח אחד על פי פוליסות אחדות, לבין מצב של מוטב אחד על פי פוליסות אחדות. מסיבה זו, אין לראות בחסר הקיים בסעיף 59 לעניין תחולתו על פוליסות אחדות אשר בהן מוטב זהה, משום הסדר שלילי השולל את תחולת הוראה זו על מצב של זהות מוטבים על פי פוליסות ביטוח אחדות. מן הבחינה העניינית אין כל קושי בהחלת ההסדר האמור מכוח היקש כאמור בחוק יסודות המשפט, גם על מצב של זהות במוטבים. המדובר במצבים קרובים עד מאד, בהם חלות, במידה שווה, התכליות שההוראה החוקית נועדה לשרת. במצב כזה, מתבקשת עשיית היקש למצב של זהות מוטבים. בעשיית היקש בנסיבות אלה - "בא לידי ביטוי עיקרון השיוויון, לפיו מצבים דומים צריכים לקבל פתרון דומה. בכך בא לידי ביטוי עיקרון ההרמוניה, לפיו התוספת לטקסט היא הרמונית וקוהרנטית למבנה הפנימי של הטקסט" (דברי חברי, הנשיא ברק, בע"א 3622/96 הנ"ל, בעמודים 650-649). מסקנתי, אפוא, היא כי ההסדרים שבסעיף 59 חלים, בשינויים המחוייבים, גם במצב האמור של מוטבים זהים על פי פוליסות ביטוח אחדות. בענייננו - המבוטחים והמוטבים שונים 14. האם במקרים שבפנינו ניתן לדבר על מוטבים זהים על פי הפוליסות העומדות למבחן? נקודת המוצא הנורמטיבית לעניין זיהוי המוטבים נמצאת בהוראת סעיף 11(ב) לחוק חוזה הביטוח. הוראה זו קובעת, כי קביעת המוטב תהיה בדרך המאפשרת את זיהויו. לענין זה צויין בספרות, כי "כדי שקביעת המוטב תהיה אפקטיבית, צריך שתפרש מיהו המוטב. את זאת ניתן לעשות על ידי נקיבת שמו או בכל דרך אחרת המאפשרת זיהויו" (ידין, חוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981- (פירוש לחוקי החוזים, בעריכת ג' טדסקי, ירושלים, תשמ"ד), בעמוד 55). זיהוי ברור של צד שלישי כמוטב על פי הפוליסה הוא חיוני על מנת להעמיד את מצב הזכויות והחבויות על פי הפוליסה על בסיס ידוע, שניתן לפעול על פיו. קביעת מוטב בפוליסה פירושה, שהזכות לתגמולי ביטוח עומדת למוטב , ולא למבוטח. בהתאם לכך, קובע חוק חוזה הביטוח כי קביעת המוטב אינה גורעת מזכותו של המבוטח לתבוע כי המבטח ישלם למוטב את תגמולי הביטוח (סעיף 12(ב) לחוק). ברי, כי משנקבע מוטב (וכל עוד קביעה זו לא שונתה כדין), לא עומדת למבוטח הזכות לתבוע כי תגמולי הביטוח ישולמו לו עצמו. יש, על כן, בקביעת מוטב משום שלילה (ולו בעקיפין) של זכות אפשרית שהיתה עומדת למבוטח. אין זה מפתיע, על רקע זה, כי הפסיקה שעסקה בנקודה זו נטתה לדרוש קביעה ברורה בדבר מעמדו של צד שלישי כמוטב על פי הפוליסה (ראו פסק דינו של השופט י' מלץ בע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ , פ"ד מו(1) 756, 772). על רקע זה ניתן לבחון את השאלה האם בפוליסות במקרים שבפנינו ישנם מוטבים זהים. 15. אשר לרע"א 5449/97, אין חולק כי הבעלים, פילור תעשיות, עשו פוליסה לביטוח רכושם בחברת סיגנא. השאלה היא האם בפוליסת מגדל, אשר ביטחה את מוביל הרכוש, חברת מנופי אבי, ניתן למצוא זיהוי של הבעלים של הרכוש כמוטב על פי הפוליסה. לדעתי, התשובה לשאלה זו שלילית. במפרט של פוליסה זו (נספח ד' לבקשת הרשות לערער) נקבע, כי המבוטח הוא מנופי אבי. לא נקבעו מבוטחים נוספים או מוטבים נוספים. אכן, בתנאים הסטנדרטים שבפוליסה ובמפרט יש הוראות שונות העולות בקנה אחד עם כיסוי ביטוחי שנועד לכסות את זכות הבעלים בנכס. ניתן להפנות, לעניין זה, לתיאור הרכוש המבוטח המצוי במפרט, שם נקבע תחת הכותרת "תיאור הרכוש המבוטח", כי הפוליסה חלה על "רכוש כלשהו המועבר על ידי המבוטח במסגרת עסק החברה להובלות". עוד ניתן להפנות לפרק התנאים הכלליים החלים על פרק 1, שם נקבע כי חישוב הפיצוי ייעשה על פי ערך קימום של הנכס, מקום בו צויין ברשימה כי בוטח על פי ערך קימום (סעיף 5 לחלק התנאים הכלליים), ולגבי רכוש אחר, לפי ערך השוק של הרכוש שאבד או ניזוק כפי שהוא בעת קרות מקרה הביטוח. ברם, גם בדברים אלה, בין אלה שבמפרט ובין אלה שבתנאים הסטנדרטיים שבפוליסה, קשה עד מאד לעגן כוונה כלשהי לשלול את זכותה של מנופי אבי, היא המבוטחת, לקבלת תגמולי הביטוח, ולהעברתם למאן דהוא אחר. לא ניתן לומר, אף לא בדוחק, כי נעשה "זיהוי" של צד שלישי כלשהו כמוטב על פי הפוליסה, ולו על דרך של התייחסות גנרית (השוו, לעניין זה, לדעת הרוב ב ע"א 68/76 אטיאס נ' הממונה על המירשם לפי חוק המקרקעין , פ"ד ל(3) 527). נראה לי, כי יהיה זה מלאכותי ומאולץ לומר, כי הצדדים התכוונו לקבוע מוטב כלשהו, זולת מנופי אבי. 16. המצב דומה גם במקרה נשוא רע"א 3948/97, שם רכשו בעלי הנכס פוליסה לביטוח רכוש בחברת מגדל. על פי פוליסה זו, הבעלים הם המבוטח והמוטב. השאלה היא, האם ניתן לראות בפוליסת מנורה, אשר הוצאה על ידי זקסוניה (היא השומרת באותו מקרה), משום קביעה של הבעלים כמוטב על פי הפוליסה. עיון בפוליסה האמורה מעלה כי התשובה לשאלה זו שלילית. אכן, בפרק 1 לפוליסה, העוסק בביטוח של תכולת בית העסק, נקבע כי תכולת בית העסק המבוטחת היא, בין השאר, "רכוש שאינו שייך למבוטח הנמצא לצרכי תיקון, שיפוץ, ניקוי או שירות". דומה, כי בדברים אלה לא ניתן לאתר כוונה "לקבוע" את בעלי הרכוש כמוטב על פי הפוליסה, אשר לו מוקנית הזכות לתגמולי הביטוח. לא למותר לציין, כי במפרט הספציפי שהוצא במסגרת הפוליסה, קיימת התייחסות מפורטת ומפורשת ל"שם בעל הפוליסה". שם נקבע, כי בעל הפוליסה הוא "זקסוניה בע"מ ו/או זקסוניה שירותי מריקה (1989) בע"מ ו/או עירוני טקסטיל תעשיות בע"מ ו/או חברות בנות ושלובות ו/או גופים שלנ"ל חובה חוזית או חוקית לבטחם ו/או בעלי המניות ו/או שותפים ו/או הפועלים בשמם או מטעמם של הנ"ל". בעלי הרכוש, הנמסר לזקסוניה, אינם מפורטים ברשימה זו. נוכח העובדה שזקסוניה טרחה ופירטה שורה ארוכה של "בעלי הפוליסה", יש בכך כדי לשלול אפשרות כי היתה כוונה לזהות את בעלי הרכוש כמוטבים על פי הפוליסה. בהקשר זה אוסיף, כי לא נטען כי על זקסוניה חלה חובה חוקית או חוזית לבטח את הרכוש שניזק. מכאן, כי לא ניתן לראות בבעלים כמי שכלול ברשימה האמורה. התוצאה היא, כי לא ניתן לראות את הבעלים כ"מוטב" על פי פוליסה זו. 17. מדברי עד עתה עולה, כי הסדר ההשתתפות הקבוע בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח חל לא רק במצב שבו מבוטחים זהים על פי פוליסות אחדות המכסות רכוש פלוני מפני אותו סיכון, אלא גם במצב אנלוגי, בו המוטבים, אך לא המבוטחים, זהים. ברם, נוכח מסקנתי כי אין בפנינו מצב של מוטבים זהים, יש להוסיף ולבחון האם ובאיזה תנאים הסדר ההשתתפות הקבוע בסעיף 59 הנ"ל חל גם במצב בו ישנן פוליסות אחדות אשר מדובר בהן במבוטחים (ובמוטבים) שונים. באופן ספציפי, מתעוררת שאלת תחולתו של הסדר ההשתתפות בסיטואציה האמורה, כאשר הפוליסות הנדונות מכסות את אותו אינטרס בנכס. לשאלה זו אפנה עתה. ד. תחולת סעיף 59(ד) על מצב של פוליסות המכסות אותו אינטרס בנכס, כאשר המבוטחים (והמוטבים) שונים 18. במסקנה כי אין במקרה שבפנינו זהות של מבוטחים או של מוטבים על פי הפוליסות הרלוונטיות לא מסתיים הדיון. אכן, עיקר טענותיה של מגדל בבקשות הרשות לערער שבפנינו אינן מעוגנות בתיזה לפיה הבעלים היו בבחינת "מבוטח" או "מוטב" על פי הפוליסות שהוציאו המחזיקים. התיזה העיקרית שבפי מגדל היא, כי הסדר ההשתתפות שבסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח עשוי לחול גם במצב שבו ישנן פוליסות אחדות לביטוח נכסים, אשר המבוטחים או המוטבים בהן שונים, ובלבד שהן מכסות את אותו אינטרס . לטענת מגדל, בכל אחד מן המקרים שבפנינו, הפוליסות שהוציאו המחזיקים בנכס - מנופי אבי וזקסוניה, בהתאמה - מכסות את אינטרס הבעלים. הואיל והבעלים עצמם הוציאו גם הם פוליסה, אשר כיסתה את האינטרס שלהם, יוצא כי בכל אחד מן המקרים אינטרס זה היה מכוסה על ידי יותר מפוליסה אחת. על בסיס זה טוענת מגדל, כי נוצר בענייננו מצב של ביטוח כפל. 19. מנקודת המבט של הצידוק העיוני להסדר של ביטוח כפל, יש טעם רב בטענתה של מגדל. בנכס פלוני יכול ויהיו אינטרסים וזכויות לצדדים שונים - בעלים, מחזיקים, בעלי שעבודים וכו'. אם שתי פוליסות ביטוח נפרדות באות לכסות סיכון פלוני לגרימת נזק לאותו רכוש עצמו, ומבחינת היקף הכיסוי הביטוחי שתיהן מכסות את אותו אינטרס עצמו - למשל, אינטרס הבעלים בנכס - הרי שנוצרת חפיפה בין שתי הפוליסות, המצדיקה, על פני הדברים, קיומה של השתתפות בין המבטחים אם אירע נזק. כך, למשל, כאשר מצד אחד בעל נכס פלוני ביטח את הנכס בביטוח מפני שריפה, ובה בעת ביטח שוכר הנכס, או שומרו, את הנכס האמור בביטוח המכסה גם הוא את הסיכון של שריפה, ואשר נועד לכסות גם את הנזק שעלול להיגרם לאינטרס הבעלים בנכס. במצב כזה, הן השיקול של מניעת תוצאות שרירותיות, הן השיקול של מניעת קנוניה והן השיקול של הטלת חבות מקום בו שולמה פרמיה, תומכים בהחלת ההסדר של ביטוח כפל, המחלק את החבות בין המבטחים, בדרך של יצירת זכות להשתתפות. יש, אפוא, בסיס ענייני איתן להחלת ההסדר הקבוע בסעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח על המצב הנדון. הדבר ייעשה על ידי השלמת החסר, כאשר המבוטחים או המוטבים על פי שתי הפוליסות שונים. 20. ברם, בכך לא מסתיים הדיון. עשיית היקש מן ההסדר הקבוע בסעיף 59(ד) על מצב של מבוטחים (או מוטבים) שונים כאשר הפוליסות השונות מכסות את אותו אינטרס בנכס מחייבת לבחון, האם אין בהסדר המסויים שנקבע בסעיף 59 לחוק לעניין ביטוח כפל או בהסדר הכללי שנקבע בחוק לעניין מהותו של ביטוח נכסים, היבטים אשר אינם מתיישבים עם היקש כאמור. לעניין זה, יש להתמודד עם שלוש סוגיות עיקריות: (א) ההיבט הלשוני. השאלה היא, האם לשון הוראת סעיף 59 אינה מונעת את החלת ההסדר של ביטוח כפל במצב של מבוטחים או מוטבים שונים על פי הפוליסות, כמתואר; (ב) טיב ההסדרים שנקבעו בסעיף 59. השאלה היא, האם הסדרים אלה, מבחינת מהותם, עולים בקנה אחד עם הפיתרון של החלת ההסדר של ביטוח כפל במצב של ריבוי מבוטחים (או מוטבים); (ג) מהותו של ההסדר בדבר ביטוח נכסים בחוק חוזה הביטוח. השאלה היא, האם הסדר זה אינו מציב מחסום בפני התיזה לפיה סעיף 59(ד) חל בסיטואציה המתוארת. בהקדמת המאוחר אומר כבר עתה, כי תוצאת הדיון בהיבטים הנזכרים היא, כי אין בהם כדי למנוע את החלת ההסדר הקבוע בסעיף 59(ד) על המצב הנדון. אתייחס עתה בפירוט לכל אחד מן ההיבטים האמורים. ביטוח כפל בסיטואציה הנדונה - ההיבט הלשוני 21. דומה בעיני כי היבט זה אינו מכריע את הכף. א. סעיף 59 אינו קובע מפורשות, כי מצב של ביטוח כפל יכול להווצר רק כאשר ישנה זהות בין המבוטחים על פי הפוליסות הרלוונטיות. מבחינה זו, אין לשון הסעיף מציבה מחסום החלטי בפני האפשרות להכיר במצב של ביטוח כפל בסיטואציה של מבוטחים שונים, כאשר הפוליסות השונות מכסות אינטרס זהה. אמנם, בדרך כלל, בחוק חוזה הביטוח המילה "מבוטח" מתייחסת לבעל פוליסת הביטוח על פי הפוליסה. עם זאת, כאשר דנתי בשאלת תחולתו של ההסדר שבסעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח על מצב בו ישנן פוליסות ביטוח אחדות, בהן המוטבים זהים, סברתי כי ניתן לאמץ פירוש מרחיב של הוראה זו כך שהביטוי "מבוטח" יחבוק גם את המוטב על פי הפוליסה, ומכל מקום, קבעתי כי אין מקום להכריע בעניין זה, נוכח קיומו של צידוק ענייני להקיש מהוראת סעיף 59(ד) למצב של מוטבים זהים על פי פוליסות אחדות. כמוסבר לעיל, מנקודת המבט של השיקולים העומדים ביסוד זכות ההשתתפות, אין הבדל בין אלו במצב של זהות מבוטחים או מוטבים, לבין מצב שבו קיימות פוליסות ביטוח אחדות, המכסות את אותו הסיכון לנזק המתייחס לאותו אינטרס באותו נכס. בשני המקרים קיימים צידוקים טובים לקיומה של זכות ההשתתפות. בשל כך, איני רואה בעצם הלשון שננקטה בסעיף 59(ד) משום מניעה מלעשות היקש, כפי שנעשה לגבי מוטבים, גם בסיטואציה בה אנו דנים עתה. ב. כאן המקום להתייחס לשיקול שעלה בחלק מן ההכרעות בערכאות הקודמות, אשר ייחסו משקל לכך שסעיף 59 נוקט לשון יחיד, ולא לשון רבים - "מבוטח", ולא "מבוטחים". מכך ביקשו הערכאות הקודמות ללמוד על כוונה שלא להחיל את ההסדר שבסעיף 59(ד) על המצב שבפנינו. נכון הדבר, כי במהלך הליכי החקיקה שונה הנוסח המקורי של ההוראה הרלוונטית, בו מופיע הדיבור "מבוטחים" (הצעת חוק הביטוח, תשל"ז1977-, הצעות חוק 1209 יא' בחשון תשל"ו, 16 באוקטובר 1975). נכון גם, כי מלה זו הושמטה מלשון סעיף 59 בנוסחו הסופי, ובמקומה באה המילה "מבוטח". ברם, אין אינדיקציה ברורה בדבר הרקע לשינוי זה. במצב דברים זה, איני סבור כי ניתן לייחס לו משקל משמעותי (וראו לעניין זה את סעיף 5 לחוק הפרשנות, התשמ"א1981-, על פיו "האמור בלשון יחיד - אף לשון רבים במשמע, וכן להיפך"). סיכומה של נקודה זו, אין, לדעתי, בלשון הסעיף משום מכשול מפני עשיית היקש כמוצע. ביטוח כפל בסיטואציה הנדונה - אפשרות החלת ההסדר שנקבע בסעיף 59 22. שאלה שניה עימה יש להתמודד (על פי האמור בפיסקה 20 לעיל), היא האם התיזה המשפטית, המקישה מן ההסדר אשר סעיף 59 מחיל על מבוטחים ומרחיבה אותו למקרה ששתי פוליסות מכסות את אותו אינטרס (לדוגמה, אינטרס הבעלות בנכס) גם כשהמבוטחים (או המוטבים) שונים, מתיישבת עם ההסדר הכולל שנקבע בהוראת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח. 23. ככל שהדברים אמורים בסעיף 59(א) לחוק, לא מתעורר קושי ממשי. הוראה זו מטילה על ה"מבוטח" חובה להודיע למבטחים השונים על ביטוח הכפל, מיד לאחר שזה נעשה או מיד לאחר שנודע למבוטח עליו. נטל זה מתבקש, כמובן, על מנת שהצדדים הנוגעים בדבר יועמדו על כך שנוצר מצב של ביטוח כפל. החלת דין ההשתתפות שבסעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח על המצב בו אנו דנים עתה, מתיישבת היטב עם החלופה של מתן הודעה לאחר שנודע לבעל האינטרס המבוטח על הביטוח. מבחינת הנטל להודיע לחברות הביטוח השונות, אין מצבו של מי שהאינטרס שלו בנכס בוטח בידי אחר - למשל, בעלים, שהאינטרס שלו בוטח על ידי המחזיק בנכס, שלא בידיעתו - שונה באופן מהותי ממי שביטח עצמו, בהיסח הדעת, אצל חברות ביטוח אחדות. בין כך ובין כך, צפוי כי ההודעה לחברת הביטוח על קיומו של ביטוח כפל תינתן, בכל אחד מן המצבים, במועד מאוחר לעריכת הפוליסות, כאשר יתגלה כי ישנה יותר מפוליסה אחת המכסה את האינטרס שנפגע. דומה, כי גם תחולתה של הוראת סעיף 59(ב) בדרך ההיקש, על "מבוטח" שהוא בעל אינטרס בנכס שלגביו הוצאה פוליסה, אינה מעוררת קושי. הוראה זו מאפשרת התאמה של סכומי הביטוח, על מנת שסך כל הביטוח על הנכס לא יעלה באופן בלתי סביר על שוויו. במצב הטיפוסי בו אנו דנים, בגידרו ישנן שתי פוליסות ביטוח, האחת שהוצאה על ידי הבעלים בנכס והשנייה על ידי המחזיק (המכסה גם את אינטרס הבעלים בנכס), דומה כי מקום בו התברר כי מדובר בביטוח כפל, אין קושי להכיר הן בזכותו של הבעלים והן בזכותו של המחזיק, כל אחד כלפי חברת הביטוח שלו, להביא לכך שסכומי הביטוח יותאמו כך שבסך הכל לא יווצר ביטוח החורג במידה בלתי סבירה משוויו של הנכס. 24. א. הקושי העיקרי שהתעורר ביחס להרחבת מושג המבוטח גם למי שהאינטרס שלו מכוסה על ידי פוליסת ביטוח, שהוא אינו הבעלים שלה ואף לא המוטב על פיה, נוגע לסעיף 59(ג), הקובע חבות ביחד ולחוד של המבטחים כלפי המבוטח. הקושי הוא בכך, שעל פי הפירוש המוצע, הוראה זו יוצרת חבות של חברת הביטוח אשר ביטחה את המחזיק כלפי צד שלישי, הוא הבעלים, אשר אינו נקוב בפוליסה, בין כמוטב ובין כבעל הפוליסה. ב. כנקודת מוצא לדיון בקושי האמור, חשוב להדגיש כי אין הוא נוגע להיקף החיוב שנטלה על עצמה חברת הביטוח אשר אצלה בוטח הנכס בידי המחזיק. נקודת המוצא לדיון היא, שבמסגרת פוליסת הביטוח של המחזיק בנכס, בוטח גם אינטרס הבעלים בנכס. באופן טבעי, פרמיית הביטוח ששולמה על ידי המחזיק חושבה גם בהתאם לכיסוי האמור. מן הסתם, היתה זו פרמייה גבוהה יותר מזו שהיתה משולמת, אילו כיסתה הפוליסה אך ורק את האינטרס של המחזיק בנכס. במצב זה, תשלום תגמולי ביטוח גם בגין הפגיעה באינטרס הבעלים הוא מתבקש. כל פיתרון אחר יוצר מצב, שבו חברת הביטוח מקבלת פרמיה, בלא שתהא חשופה לסיכון שתיתבע לשלם תגמולי ביטוח בגין מלוא האינטרס המכוסה. כפי שכבר הובהר לעיל, מצב כזה, של סיכוי שאין בצידו סיכון, אינו סביר, אינו הוגן ואינו מתקבל על הדעת. נמצא, אפוא, כי הקושי שיוצרת הוראת סעיף 59(ג) בהקשר שבפנינו אינו נעוץ בהיקף החיוב של חברת הביטוח, אלא בזהות הנושה: אם ה"מבוטח" בסעיף 59(ג) כולל גם את בעל הנכס, שהוא גם בעל האינטרס המכוסה, הרי שעל פי הוראת סעיף 59(ג), בעל הנכס הופך לנושה של חברת הביטוח אצלה בוטח הנכס על ידי המחזיק בו. לגבי אפשרות זו צויין, על ידי חלק מן הערכאות הקודמות, כי מצב זה אינו סביר, שכן נוצרת חבות כלפי צד זר לפוליסת הביטוח, אשר אינו ידוע לחברת הביטוח, לא בעת הכריתה ולא בעת מאוחרת יותר. ג. לכאורה, ומבלי להכריע בדבר, יש לקושיה זו תשובה בצידה. מעצם הגדרתו של המצב בו אנו דנים, חברת הביטוח יודעת בעת כריתת הפוליסה עם המחזיק בנכס, כי לנכס ישנם בעלים, וכי הפוליסה מכסה גם את אינטרס הבעלים בנכס. במצב זה, יכולה חברת הביטוח, אם היא רואה בזהות הבעלים משום פרט מהותי, להציב למחזיק שאלות בעניין זה, ואם לא תקבל תשובות מלאות או נכונות, עשויות לעמוד לה התרופות הקבועות בסעיפים 6 ו7- לחוק חוזה הביטוח. אם אינה מציבה שאלות כלשהן בעניין זה עובר לכריתת הפוליסה, ניתן להניח כי זהותו של בעל הנכס אינה חשובה לחברת הביטוח, ואינה משפיעה על שיקוליה אם להיקשר בפוליסה אם לאו. במצב זה, אינני רואה כל פגיעה בחברת הביטוח עקב כך שסעיף 59(ג) יוצר חיוב של החברה כלפי בעל הנכס, אשר על עצם קיומו, כמו גם על כך שהאינטרס שלו מכוסה במסגרת הפוליסה, יודעת החברה, או יכולה בנקל לדעת, מבעוד מועד. ד. מכל מקום, אין צורך להכריע בשאלת תחולת סעיף 59(ג) בענייננו. הואיל ולדעתי דין ההשתתפות שבסעיף 59 חל על ענייננו מכוח היקש (ראו לעיל, בפיסקה 19), אינני חייב לקבוע מסמרות בשאלת תחולתה של הוראת סעיף קטן (ג) על המצב שבפנינו. אכן, הוראת סעיף 59(ג) לחוק, הקובעת חבות ביחד ולחוד כלפי המבוטח במצב של ביטוח כפל, מצויה במישור נפרד מהוראת סעיף 59(ד) לחוק, העוסקת בזכות ההשתתפות שיש למבטחים זה כלפי זה בסיטואציה האמורה. זכות ההשתתפות, בסיטואציה האמורה, אינה נובעת מן החבות ביחד ולחוד, אלא מכך שבמצב של ביטוח כפל, השיפוי בגין מלוא הנזק על ידי חברת ביטוח אחת מקנה טובת הנאה בלתי צודקת למבטחת האחרת. לכן, עשיית היקש מן ההסדר שבסעיף 59(ד) למצב העומד לדיון אינה מחייבת בהכרח עשיית היקש דומה גם מן ההסדר שבסעיף 59(ג) לחוק, ואינה מחייבת הכרעה בשאלת תחולתו של הסדר זה במצב הנדון כאן. ה. זאת ועוד. לא יהא זה למותר להפנות, לעניין זה, לפסק דינו של הנשיא שמגר בע"א 66/91 בידרמן חברה לביטוח בע"מ נ' י' ד' מטר בע"מ , פ"ד מו(5) 397, ממנו עולה הכרה עקיפה בקיומו של חיוב כלפי הבעלים בנכס מצד חברת הביטוח, שהוציאה פוליסה על שם המחזיק בנכס. באותה פרשה, היה מדובר בשוכר של נכס דלא-ניידי אשר ביטח את הנכס. השוכר לא שיעבד את זכויותיו כלפי חברת הביטוח לטובת הבעלים, אף שהתחייב בהסכם עם הבעלים לעשות כן. שריפה שפרצה במבנה בו נמצא הנכס גרמה לו "נזק טוטלי". ה בעלים הגיש לבית המשפט תובענה, בה עתר כי יוצהר כי הוא זכאי לקבל מחברת הביטוח דמי ביטוח בגין הנזק שנגרם לאינטרס שלו בנכס. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה האמורה, וקבע כי : "המשכיר בא בנעלי המבוטח בכל עניין הקשור בפוליסה נושא תובענה זו, הן מחמת זכות הקניין שלו, הן מחמת השיעבודים שקיבל מהמבוטח והן מחמת כל דין אחר. כדי להפיס את דעתה של חברת הביטוח בנושא היריבות, הרי כל סכום שישולם בגין הפוליסה (אם קמה זכות פיצוי על פיה) תירשם לזכות המבוטחת והמבוטחת נותנת הוראה בלתי חוזרת לעו"ד זרנקין (בא כוח המשכירה...) לגבות את הסכום מכוח השיעבוד" (עמוד 402 לפסק הדין). פסק דינו של בית המשפט המחוזי באותה פרשה אושר בערעור שהוגש לבית המשפט העליון. רוח הדברים שנפסקו באותה פרשה, בה הסכמתי לפסק דינו של הנשיא שמגר, מקובלת עלי גם היום. מבחינת מהותם של הדברים, אומץ באותה פרשה קו מחשבה לפיו, מקום בו מדובר בפוליסה המכסה גם את אינטרס הבעלים בנכס, הרי שיש להורות על שיפוי הנזק שנגרם לאינטרס זה, וזאת גם אם מי שעשה את הפוליסה היה המחזיק בנכס. ההכרה בזכותו של הבעלים כלפי חברת הביטוח, אף שהיתה הכרה עקיפה, אושרה באותה פרשה. ו. ניתן לסכם ולומר, כי אין, אפוא, בהסדרים הקבועים בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח כדי למנוע את החלת דין ההשתתפות שבאותו סעיף במצב הנדון בענייננו. ביטוח כפל בסיטואציה הנדונה - תחולתו על ביטוח נכסים 25. מכאן אעבור לשאלה השלישית שהוצגה לעיל (בפיסקה 20), שאלת היחס בין הסוגיה שבפנינו, לבין מהותו של ביטוח נכסים על פי חוק חוזה הביטוח. תחילה אייחד מלים אחדות לנושא של מהותו של ביטוח נכסים על פי חוק חוזה הביטוח, ולאחר מכן אדון בהשלכת ההסדר שנקבע בסוגיה זו, על השאלה העומדת להכרעה במקרים שבפנינו. 26. עמדתה של מגדל בהליך שבפנינו מניחה, כי על פי חוק חוזה הביטוח, המחזיק בנכס - בכל אחד מן המקרים העומדים לדיון - אמנם יכול לבטח את אינטרס הבעלים בנכס, באופן שיחייב את חברת הביטוח לשלם למחזיק תגמולי ביטוח בגין נזק שייגרם לאינטרס של הבעלים , אשר חורג בהיקפו מן הנזק שנגרם למחזיק. אין חולק, כי אם מצב כזה אפשרי, כספי הביטוח שישולמו למחזיק בגין הפגיעה באינטרס הבעלים יוחזקו על ידו בנאמנות לטובת הבעלים, שכן כספים אלה חורגים מן הנדרש על מנת לשפות את המחזיק על הנזק שנגרם לאינטרס שלו . בשל כך, אם ההנחה הנזכרת היתה נכונה, היה יכול להווצר ביטוח כפל בכל אחד מן המקרים שבפנינו. במצב כזה, מבוטח אינטרס הבעלים על פי שתי פוליסות נפרדות. כמוסבר לעיל, הצידוקים העיוניים להחלת ההסדר של ביטוח כפל, ובכללו זכות ההשתתפות בין המבטחים, חלים במצב דברים זה. יש במצב כזה צידוק להחיל את דין ההשתתפות. האם פיתרון כזה מתיישב עם מהותו של ביטוח נכסים על פי חוק חוזה הביטוח? מהותו של ביטוח נכסים על פי חוק חוזה הביטוח 27. נקודת המוצא לבחינת מהותו של ביטוח נכסים על פי חוק חוזה הביטוח מצויה בהוראת סעיף 55(א) לחוק חוזה הביטוח. הוראה זו מורה כך: "בביטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזק". להוראה זו מצטרפת הוראת סעיף 56 לחוק, הדנה בהיקף החבות. סעיף 56(ג) קובע לעניין זה, כי "תגמולי הביטוח יחושבו באופן שיביאו את המוטב ככל האפשר למצב שהיה נמצא בו אילולא קרה מקרה הביטוח". הוראות אלה קובעות ותוחמות את עיקרון השיפוי. כפי שציין ד' שוורץ בחיבורו "דיני ביטוח - תהליכים ומגמות" ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ו (בעריכת א' רוזן צבי, תל אביב, 1997) בעמוד 31: "הרציונל שבבסיס עיקרון השיפוי הוא לא ליצור תמריץ למבוטח לגרום להתרחשות מקרה הביטוח, שהרי מכוח העיקרון, הוא לא ישופה ממילא מעבר לנזקיו. בכך מתקהה היסוד ההימורי שבביטוח, שהרי לא נוצרת תקווה בלב המבוטח כי יתעשר בעקבות האירוע הביטוחי" (בעמוד 78). עיקרון זה הוכתר כ"...אחד מעקרונות היסוד של הביטוח" (דברי הנשיא שמגר ברע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו , פ"ד מח(4) 70, 82-81). המשותף לשתי ההוראות הנזכרות הוא, שהן שמות במרכז את הנזק שנגרם ל מוטב (או למבוטח). על פי לשון סעיף 55 לחוק, נזק שנגרם למי שאינו מוטב או מבוטח, אינו ניתן לשיפוי. לפיכך, מחזיק המוציא פוליסה על נכס שנמסר לחזקתו יוכל לגבות תגמולי ביטוח בגובה הנזק שנגרם לו, כמבוטח, אך לא מעבר לכך. על פי סעיף 55 לחוק, הוא לא יוכל, על כן, לקבל שיפוי בגין הנזק שנגרם לאינטרס הבעלים בנכס, אם זה לא נקבע כמוטב או כמבוטח. אם הוא מבקש לכסות את אינטרס הבעלים, עליו לקבוע את הבעלים כמוטב או כמבוטח על פי הפוליסה. 28. הנוסח של סעיפים 55 ו56-(ג) לחוק חוזה הביטוח אינו זהה לנוסח המקורי שבהצעת החוק שהונחה על שולחן הכנסת. בנוסח המקורי (הוא סעיף 49 של ההצעה) הוצע לקבוע, כי במסגרת ביטוח נכסים המבטח יהיה חייב לשפות את המבוטח "בעד נזק שנגרם מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזוק" (ראו הצעת חוק הביטוח, תשל"ו1975-, הצעות חוק 1209 יא' בחשון תשל"ו 16 באוקטובר 1975). באופן דומה, בסעיף 50, הוא קודמו של סעיף 56, הוצע לקבוע כי "חובת השיפוי של המבטח תהיה כשיעור הנזק שנגרם". ניתן לראות, כי בנוסח הסופי של החוק הוספו לנוסח המוצע המלים "למבוטח או למוטב" (סעיף 55) ו"למוטב" (סעיף 56). השינוי האמור הוכנס נוכח הקושי שעורר הנוסח המוצע של ההוראות. חוק חוזה הביטוח מאפשר, על פי לשונו, לכל אדם לבטח נכס השייך לזולתו (סעיף 55(ב) לחוק). היקף השיפוי נגזר, על פי הנוסח שהוצע לכתחילה, מהיקף הפגיעה בנכס, ולא מהיקף הפגיעה באינטרס של אדם זה או אחר בנכס. נוצר אפוא מצב, בו אדם היה יכול לבטח נכס אשר אינו שייך לו, ולזכות ב"שיפוי" על אף שלא נגרם לו כל נזק, או בשיעור החורג מן הנזק שנגרם לו (ראו דברי פרופ' דניאל פרידמן, פרוטוקול פגישה בין חברי ועדת החוקה חוק ומשפט ומורי הפקולטה למשפטים בנושא: הצעת חוק הביטוח, תשל"ז1977- (כט' באייר תש"מ, 15 במאי 1980), בעמוד 15 לפרוטוקול). מובן, כי בפיצוי כזה היה כדי להעשיר את המבוטח, וזאת בניגוד למטרת הביטוח, היא השבת מצבו לקדמותו. על מנת למנוע תוצאה זו, הוצע לתקן את ההסדר המוצע ולקבוע "כמה צריך לקבל במקרה שקורה הנזק ... הוא צריך לקבל את ערך הנזק. הוא לא צריך לקבל יותר... צריך להסדיר את זה שהוא לא יקבל יותר מערך הנזק" (שם, שם). על רקע הערות אלה, התקבל לבסוף נוסח מתוקן של החוק, המציב דרישה לפיה ביטוח נכסים אינו מטיל חובת שיפוי בגין נזק שנגרם לנכס , כי אם בגין הנזק נגרם למבוטח או למוטב על פי הפוליסה, מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזק. 29. הסדר זה שבחוק חוזה הביטוח נועד למלא את אותה פונקציה שממלא מושג ה"אינטרס הביטוחי" במשפט האנגלי. בדין האנגלי, הדרישה ל"אינטרס ביטוחי" היא דרישת סף לצורך שיכלול הסכם ביטוח תקף. תכליתה של דרישה זו היא למנוע כריתת הסכם ביטוח ביחס לנכס, על ידי מי שאין לו כל זיקה לנכס. ההגיון ביסוד דרישה זו הוא, שבהסכם ביטוח שנכרת על ידי מי שאין לו כל זיקה לנכס, יש יסוד דומיננטי של הימור, אשר אין צידוק ליתן לו תוקף במסגרת דיני הביטוח. תוכנה המדוייק של דרישת האינטרס הביטוחי הוא עניין סבוך, אשר אין צורך להידרש אליו בפירוט במסגרת הנוכחית (ראו, לדיון מפורט, ששון, דיני ביטוח (ירושלים, 1988), בעמודים 134-129). חוק חוזה הביטוח בא, בין השאר, לייתר את הצורך להידרש ולהתדיין בסוגייה זו. כפי שמציין א' ידין בספרו חוק חוזה הביטוח התשמ"א1981- (שם), בעמוד 25: "... למרות דרישות הולכות ונשנות, בייחוד מצד חברות הביטוח, לקבוע במפורש את הנחיצות של עניין בר-ביטוח ואת תוצאות העדרו מן החוק החדש, נעדר ענין זה כליל. גורלו של 'עניין בר ביטוח' לגבי חוזה הביטוח הוא כגורלה של 'התמורה' (consideration) לגבי כלל החוזים. המחוקק הישראלי שמט אותן ושיחרר בכך את המשפט הישראלי, הן בדיני החוזים הכלליים והן בדיני הביטוח, מן הסבך ומן התוצאות המעוותות של שני מושגים אנגליים אלה " (ההדגשה הוספה - ת"א). בד בבד, ביקש המחוקק להשיג תכלית דומה לזו העומדת מאחורי מושג ה"זיקה הביטוחית" - היינו, מניעת הימורים בלתי רצויים, בכסות של הסכמי ביטוח לגיטימיים. תכלית כפולה זו מצאה את ביטויה הברור באופן בו עוצב ההסדר שבסעיף 55 לחוק. מצד אחד, הסדר זה אינו מטיל א-פריורית כל דרישה לאינטרס ביטוחי בנכס. כאמור, נקבע בסעיף 55(ב) לחוק, כי הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו. אין בהוראה זו כל הגבלה לעניין הזיקה של המבוטח לנכס. מצד שני, הסדר זה תוחם את הזכות לשיפוי לאותו נזק שנגרם למבוטח, או למוטב. בכך מושג אפקט דומה לזה שמשיג דין הזיקה הביטוחית, תוך ייתור הצורך לפלס דרך בסבך ההלכות שנקבעו ביחס לדרישה ל"אינטרס ביטוחי". אכן, פרופ' ידין מציין, ביחס להיבט זה של סעיף 55, כי בכך "... השפיע צלו של מושג הענין בר ביטוח על הוראות מסוימות שבחוק החדש. אך המושג עצמו לא נקלט בו " (בעמוד 27. ההדגשה הוספה - ת"א). על הקשר בין ביטוח נכסים לבין ביטוח כפל 30. לסוגייה של מהותו של ביטוח נכסים ישנו קשר הדוק לסוגייה העומדת לדיון בהליכים שבפנינו, היא שאלת תחולתם של ההסדרים בדבר ביטוח כפל. מהוראות סעיפים 55 ו56-(ג) לחוק חוזה הביטוח עולה לכאורה המסקנה, כי מקום בו מחזיק בנכס עושה ביטוח רכוש, ואינו מגדיר את הבעלים כמבוטח או כמוטב, הרי שחברת הביטוח של המחזיק חייבת לשלם רק בגין פגיעה, ככל שכזו היתה, באינטרס של המחזיק. היא אינה חייבת לשלם בגין הפגיעה באינטרס של הבעלים, שכן זה אינו המבוטח או המוטב. במצב כזה, אף אם הבעלים ביטח גם הוא את הרכוש, לא נוצר מצב של ביטוח כפל, שכן לא נוצרת חפיפה כלשהי בין הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה של הבעלים, לבין הפוליסה של המחזיק. אף על פי כן, וחרף הוראת סעיף 55 ו56-(ג) הנ"ל, הנני סבור כי פתוחה הדרך בפני המחזיק בנכס לבטח גם את אינטרס הבעלים בו, ולהחזיק בתגמולי הביטוח שיקבל בגין הפגיעה באינטרס זה, כנאמן של הבעלים. עמדתי זו עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 55(ב) לחוק חוזה ביטוח, על פיו "הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו", והיא מבוססת על מספר נימוקים ושיקולים אותם אפרט להלן. 31. ראשית , מבחינת תכליתן של ההוראות הרלוונטיות ראינו, כי סעיפים 55 ו56-(ג) נועדו למנוע הסכמי הימור, בכסות של הסכמי ביטוח. ברם, כאשר מחזיק בנכס עושה פוליסת ביטוח, אשר מכסה גם את אינטרס הבעלים בנכס, בדרך כלל אין מדובר בהסכם הימור, שכן למחזיק עניין לגיטימי לעשות פוליסה כזו, בין אם יש לו חיוב חוזי כלפי הבעלים לעשותה, ובין אם אין לו חיוב כזה. ברוח זו נפסקה במשפט האנגלי ההלכה, לפיה שומר בנכס יכול לבטח את אינטרס הבעלים בו, לגבות מחברת הביטוח את התגמולים בגין הנזק שנגרם לאינטרס הבעלים ולהחזיק בתגמולים אלה כנאמן לטובת הבעלים. פסק הדין המנחה לעניין זה ניתן על ידי בית הלורדים בפרשת Hepburn v. Tomlinson (Hauliers), Ltd. [1966] 1 All E.R. 418 , בו סוכמה ההלכה בפסק דינו של Lord Pearce (בעמוד 431): “A bailee or mortgagee, therefore, (or others in analogous positions) has, by virtue of his position and his interest in the property , a right to insure for the whole of its value, holding in trust for the owner or mortgagor the amount attributable to their interest. To hold otherwise would be commercially inconvenient and would have no justification in common sense ” (ההדגשות הוספו - ת"א) . דומה, כי אין חולק שקיימים צידוקים ענייניים אחדים לכך שהמחזיק בנכס יוכל לבטח גם את אינטרס הבעלים בו, גם במצב בו המחזיק לא היה צפוי לנזק אם לא היה יוצר כיסוי ביטוחי כזה. צידוקים אלה כוללים, בין השאר: (א) שיקולים של נוחות מסחרית ושל שכל ישר (ראו דברי Lord Pearce בפרשת Tomlinson הנ"ל, בעמוד 428); (ב) יתרון הידע של המחזיק בנכס, המודע לסיכונים באובדנו או בניזקו. יתרון זה מצדיק הכרה ביכולתו של המחזיק לבטח את הנכס במלוא ערכו (ש' רנר, חוק השומרים, תשכ"ז1976- (פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי, ירושלים, תשנ"ח), בעמוד 258); (ג) מניעת ביטוח כפל המכסה את אותו אינטרס עצמו (ראו MacGillivray & Parkington בספרם הנ"ל, בעמודים 70-69). E. J. MacGillivray & M. Parkington, Insurance Law 8 th , ed., London, 1988 ). נראה לי, על כן, כי בפוליסה מן הסוג שנדון בפרשת Tomlinson אין כל יסוד של הימור, ותכליתן של ההוראות שבסעיפים 55 ו56-(ג) לחוק חוזה הביטוח איננה למנוע פוליסות מעין אלה. ניתן להפנות, לצורך זה, לדברים הנאמרים בספרם של ד' פרידמן ונ' כהן חוזים (חלק א', תשנ"א) על ההבחנה בין הסכם ביטוח לבין הסכם הימור (בעמוד 345): "רוב החוזים, ובפרט חוזי ביטוח, הם חוזים בין שונאי סיכון, המעבירים אותו תמורת מחיר לצד המוכן לשאת בו. חוזה הימורים נערך בין אוהבי סיכון. המחיר משולם לשם התנסות בסיכון ולא לשם התפרקות ממנו. .... ביטוח הוא חוזה המבטל סיכון הרובץ על אחד הצדדים (המבוטח) באמצעות העברתו לצד האחר. לעומת זאת, הימור הוא חוזה יוצר סיכונים, במקום שהם לא היו קיימים קודם לכן". ככלל, הסכם ביטוח נכסים שעושה מחזיק בנכס, ובו מכוסה גם אינטרס הבעלים, נופל בבירור לצד של הסכם ביטוח לגיטימי של הבחנה זו, ולא לצד של הסכם הימור. אכן, ברוח זו מציין פרופ' פרידמן, בפגישה הנ"ל בין חברי ועדת החוקה חוק ומשפט ומורי הפקולטה למשפטים בנושא הצעת חוק הביטוח, כי ".... כללית הייתי רואה אפשרות לומר שביטוח נכס יכול לעשות - בעל הנכס או בעל משכון על הנכס או שומר הנכס , ואז אפשר לומר שאותו מבטח (צ"ל מבוטח - ת"א) מחזיק את הכסף בנאמנות עבור בעלי האינטרסים בנכס באותו זמן - כאשר לו יש עדיפות. אבל אם זה עובר על האינטרס שלו - הרי שבניכוי הפרמיה זה צריך ללכת לאנשים אחרים" (בעמוד 15 לפרוטוקול הפגישה. ההדגשה הוספה - ת"א). ניתן לסכם נקודה זו ולומר, כי אין סתירה בין הכרה בזכותו של מחזיק בנכס לבטח את אינטרס הבעלים בנכס ולגבות תגמולי ביטוח בגובה מלוא הנזק שנגרם לנכס, לבין תכליתן של הוראות סעיפים 55 ו56- לחוק חוזה הביטוח בדבר מהותו של ביטוח נכסים. 32. שנית , הוראת סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח אינה הוראה קוגנטית. סעיף 64 לחוק חוזה הביטוח, החותם את הפרק העוסק בביטוח נכסים, מפרט את אותן הוראות בפרק האמור אשר אינן ניתנות להתנאה אלא לטובת המבוטח או המוטב. סעיף 55 אינו נמנה עם ההוראות הללו. משמעות הדבר ברורה - סעיף 55 הינו סעיף דיספוזיטיבי (ראו גם פרידמן וכהן בספרם הנ"ל, בעמוד 347). הצדדים להסכם ביטוח נתון יכולים להתנות עליו, בכפוף למיגבלות שבדין הכללי, והכוונה היא במיוחד להוראת סעיף 32 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג1973-, הקובעת מה דינו של הסכם הגרלה או הימור. מקום בו הסכם "ביטוח" פלוני אינו אלא הסכם הימור - למשל, כאשר אדם שאין לו כל עניין בנכס מבטח אותו - תחול הוראת סעיף 32 הנ"ל, המצמצמת את הסעדים בגין הסכם כזה, ומונעת סעד של אכיפה או פיצויים בקשר אליו. לענייננו, משמעות האפשרות להתנות על הוראת סעיף 55 היא, בין השאר, שלא נשללה האפשרות של הצדדים להסכם ביטוח ליצור את ההסדר שנדון בפרשת Tomlinson הנ"ל. היינו, המחזיק בנכס יכול לבטח גם את אינטרס הבעלים בנכס ולהחזיק בנאמנות את תגמולי הביטוח שיקבל בגין פגיעה באינטרס הבעלים. במצב כזה, היקף חבותה של חברת הביטוח, שלא כפי שעולה מפשוטו של סעיף 55(א), לא יהיה מוגבל לנזק שנגרם למחזיק, ויהיה עליה לשלם בנוסף שיפוי בגובה הפגיעה באינטרס הבעלים בנכס. סעיף 56(ג) לחוק חוזה הביטוח נכלל אמנם בין הסעיפים הנזכרים בסעיף 64 לחוק אשר אין להתנות עליהם. אך חריג לאיסור ההתנייה אשר בסעיף היא התנייה "לטובת המבוטח או המוטב". התנייה על פיה הביטוח חל גם על זכות הבעלות של אחר בנכס, ביטוח בו המבוטח (המחזיק) מעוניין, הינה התנייה במובן זה, ועל כן סעיף 64 אינו מונע אותה. 33. שלישית , יש מקום ליתן בהקשר שבפנינו משקל להוראת דין נוספת הקשורה לעניין, היא הוראת סעיף 5(ב) לחוק השומרים, התשכ"ז1967- ( להלן: חוק השומרים ). הוראה זו קובעת, כי מקום בו שומר בנכס אינו אחראי כלפי הבעלים בגין נזק או אבדן שנגרמו לנכס, "אך היה לו בשל אובדנו או נזקו זכות לפיצוי או לשיפוי כלפי צד שלישי, רשאי בעל הנכס לתבוע מן השומר את נזקו מתוך הפיצוי או השיפוי המגיע לשומר". הוראה זו עוסקת, בין השאר, במצב שבו לשומר, כמחזיק בנכס, זכות לשיפוי על פי פוליסת ביטוח, המתייחסת לפגיעה באינטרס של בעל הנכס (רנר, בספרה הנ"ל, בעמוד 249). בספרות צויין, כי הוראה זו נותנת ביטוי להגיונה של הילכת Tomlinson האמורה (ששון, בספרו הנ"ל, בעמוד 135). אכן, הזכות של השומר לשיפוי כלפי צד שלישי (ובכלל זה חברת ביטוח), זכות העומדת ביסוד הוראת סעיף 5(ב) לחוק השומרים, מבוססת על הילכת Tomlinson . בספרות התעוררה שאלה, כיצד משליכה הוראת סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח, הקובעת כי ביטוח נכסים מטיל חובה על חברת הביטוח לשפות רק בגין נזק שנגרם למבוטח או למוטב, על הוראת סעיף 5(ב) שבחוק השומרים, תשכ"ז1967-? ששון מציין בספרו, כי "יתכן שסעיף 55(א) לחוק חוזה הביטוח, הקובע את עיקרון השיפוי, מרוקן למעשה את סעיף 5(ב) הנ"ל מכל תוכן, בכל הקשור לחבות המבטח" (בעמוד 135 לספרו הנ"ל). הוא מציין, כי אם אמנם כך הדבר, הרי שיוצא ש"היטיב חוק חוזה הביטוח (כנראה בהיסח הדעת) גם בסוגיה זו את מצבו של המבטח בהשוואה למצב, שהיה קיים עובר לקבלת החוק" (שם, שם). באופן דומה, מציינת רנר בספרה הנ"ל, כי "עיקרון השיפוי האמור (שבסעיף 55(א) - ת"א) אינו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 5(ב) לחוק השומרים. בעוד הוראת סעיף 55(א) האמורה מניחה כי השומר לא יהא זכאי לשיפוי מעבר לנזק שנגרם לו, היעדר זכות כאמור מרוקן את הוראת סעיף 5(ב) מכל תוכן" (שם, בעמודים 260-259). היא מוסיפה, כי "תוצאה זו היא מוזרה בפרט לרקע ה'ליברליזציה' שהנהיג חוק חוזה הביטוח בסוגיית 'האינטרס הביטוחי' בהשוואה לדין שקדם לחוק זה. כיוון שאף לרקע הדין הקודם ניתן היה להכיר בזכותו של השומר לתבוע שיפוי כאמור, יהא זה מוזר אם דווקא לרקע הדין החדש יאבד מזכותו זו" (שם, בעמוד 260). עמדתי, לפיה סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח לא נועד, על פי תכליתו, להעביר את הלכת Tomlinson מן העולם, וכי הצדדים להסכם ביטוח יכולים להתנות על סעיף 55, פותרת תמיהות וקשיים אלה, ומותירה את הוראת סעיף 5(ב) לחוק השומרים כהוראה שיש בה תוכן ממשי. אכן, חזקה היא כי "המחוקק לא בא לחולל שינוי מהותי בדין באופן אקראי ואגבי. ההנחה היא, כי מקום בו נעשה שינוי מהותי, ימצא הדבר את ביטויו, בין בלשונו הברורה של החיקוק ובין בהליכי החקיקה שהובילו לקבלתו (רע"א 7172/96 קרית בית הכרם בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים , פ"ד נב(2) 494, 509-508); ראו גם דבריו של פרופ' א' ברק בספרו פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה (כרך ב, ירושלים, 1993) בעמוד 595). בהוראת סעיף 5(ב) הנ"ל יש כדי לחזק, אפוא, את עמדתי לפיה אין בהסדר שבסעיף 55(א) לחוק חוזה הביטוח כדי לשלול את המשך תחולתה של הילכת Tomlinson גם עתה. 34. רביעית , מסקנתי כי אין מניעה להכיר בזכותו של המחזיק בנכס לבטח את אינטרס הבעלים בנכס, מעוגנת גם בפסיקתו של בית המשפט העליון הנוגעת לסוגיה שבפנינו. פסק הדין העיקרי בו עלתה שאלה קרובה הוא פסק הדין הנ"ל בפרשת בידרמן . באותה פרשה, כאמור, היה מדובר בשוכר של נכס דלא-ניידי אשר ביטח את הנכס. השוכר לא שיעבד את זכויותיו כלפי חברת הביטוח לטובת הבעלים, אף שהתחייב בהסכם עם הבעלים לעשות כן. שריפה שפרצה במבנה בו נמצא הנכס גרמה לו "נזק טוטלי". השאלה היתה, האם פוליסת הביטוח שהוצאה על ידי השוכר ועל שמו מכסה גם את האינטרס של הבעלים. בית המשפט (הנשיא מ' שמגר) השיב לשאלה זו בחיוב. נקבע, כי מדובר בביטוח נכסים, וכי האירוע שהתרחש נכלל בגדר אירועי הנזק המכוסים בפוליסה (407-406 לפסק הדין). בית המשפט היפנה לסעיפים 55 ו56- לחוק חוזה הביטוח, וקבע לאורם כי: "חובת השיפוי של המבטח איננה מותנית באופיה של הזיקה הקניינית של המבוטח לנכס, אלא באופי הנזק שנגרם ובשווי הנקוב בפוליסה ... כשנשרף נכס, הנזק שנגרם אחד הוא, בין אם המחזיק בנכס הינו הבעלים ובין אם החזיק בו שוכר. שווי הנכס אינו משתנה בהתאם לאופי המחזיק בו. גם אם נקבל, כי נדרש עניין מסויים של המבוטח בנכס, הרי מרגע שהתקיים עניין זה ... אין נפקא מינה לענייננו מיהו המבוטח" (עמודים 407-406 לפסק הדין). כעולה מן הניתוח המפורט לעיל, תיאור זה של הדין אינו מדוייק לגמרי, במובן זה שסעיף 55 לחוק חוזה הביטוח נותן משקל לשאלה מיהו המבוטח ומיהו המוטב. עם זאת, כפי שציינתי כבר לעיל, רוח הדברים שנפסקו באותה פרשה, בה הסכמתי לפסק דינו של הנשיא שמגר, מקובלת עלי גם היום. מבחינת מהותם של הדברים, מבוסס פסק הדין בפרשת בידרמן על הגישה לפיה מקום בו מדובר בפוליסה המכסה גם את אינטרס הבעלים בנכס, הרי שיש מקום להורות על שיפוי הנזק שנגרם לאינטרס זה, וזאת גם אם מי שעשה את הפוליסה היה המחזיק בנכס. במצב כזה, אין מדובר בהסכם שיש בו פן של הימור ואין מניעה, על כן, לתת את מלוא התוקף להסכם ביטוח שכזה. דומה, כי גישתו של הנשיא שמגר באותה פרשה, כמו גם גישתי בפרשה שבפנינו, נועדה להגשים את הציפיות הסבירות של מי שהתקשר בהסכם ביטוח עם חברת הביטוח. כאשר המחזיק בנכס מתקשר בהסכם כזה עם החברה, והסכם זה מכסה את אינטרס הבעלים, ציפייתו הסבירה של המחזיק, כמו גם זו של חברת הביטוח , היא כי ישולמו תגמולים בגובה מלוא הנזק שנגרם לאינטרס הבעלים. ראינו, כי למחזיק יש פעמים רבות עניין כי יהיה כיסוי כזה. זאת ועוד, גובה הפרמיה המשולמת נקבע על פי שוויו של אינטרס הבעלים בנכס. במצב זה, וכאשר חברת הביטוח מודעת לכך שמי שכרת עימה את הפוליסה אינו הבעלים אלא המחזיק בנכס, דומה כי אם ברצונה שלא לחוב בשיפוי בגין הנזק שנגרם לבעל הנכס, למיצער, עליה להתנות בבירור, באופן שלא ישתמע לשני פנים, כי אין בכוונתה לכסות אינטרס זה. אם לא עשתה כן, איני רואה כל טעם מדוע לא תישא בשיפוי גם בגין הנזק שנגרם לאינטרס זה. ניתן להפנות, בהקשר זה, לדבריו של השופט א' ויתקון בע"א 846/76 עטיה נ' אררט בע"מ , פ"ד לא(2) 780, שם ציין כי: "ההגינות האלמנטרית דורשת - בפרט כשמדובר כאן בחוזה ' uberrimae fidei ' - לגלות עיני המציע ולהסביר לו את ההבדל בין מה שביקש מהחברה ומה שזו קיבלה. אם יש צורך באסמכתה, הרי לך הוראתו המפורשת של סעיף 12 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973- ... (המבוטח) ... בא כל תיקונו בכך שנפרש את החוזה כפי שהוא, כצרכן ו'איש קטן', רשאי היה להבינו. המבוטחים ביקשו ביטוח והם קיבלו ביטוח שהיה להם יסוד להאמין שהוא תואם את המבוקש. בל נשכח שהמדובר כאן בחוזה שדוגמתו נעשה לאלפים ורבבות בין מבטחים וציבור המבוטחים. משא-ומתן כזה צריך להיות פשוט, גלוי-לב ושווה לכל נפש" (בעמוד 782). 35. נוכח השיקולים המפורטים בפיסקאות 34-31 לעיל, הגעתי למסקנה כי גם האמור בהוראות סעיפים 55 ו56-(ג) לחוק חוזה הביטוח אינו משמיט את חבותה של חברת הביטוח כלפי המחזיק גם ביחס לנזק שנגרם לאינטרס הבעלים בנכס, בנסיבות כגון אלה שבפנינו. מכאן, כי התשתית לקיומו של ביטוח כפל עומדת, גם נוכח האמור בהוראות האמורות. 36. כאן המקום לעמוד על שני עניינים, אשר הטרידו אותי בגיבוש עמדתי בסוגייה זו, אך בסופו של דבר לא הביאו לשינוי בעמדתי המתוארת לעיל. עניין אחד נוגע לשאיפה להעביר מן העולם את המושג של האינטרס הביטוחי. עמדתי על כך, שזו אחת מן התכליות של סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח. ניתן להקשות כיצד עולה תכלית זו בקנה אחד עם עמדתי, כי מחזיק בנכס יכול לבטח את אינטרס הבעלים בנכס, וכי ניתן להתנות על הוראה זו שבחוק חוזה הביטוח. אני סבור, כי לא נוצר קושי ממשי בעניין זה. גם מקום בו ניתן לראות את הצדדים כמי שהיתנו על הוראה זו, לא יכולים הצדדים לכרות הסכם הימורים אכיף, נוכח האמור בסעיף 32 לחוק החוזים (חלק כללי). הוראה זו היא הוראה קוגנטית. היא אינה מחילה את מבחני הזיקה הביטוחית אשר מקורם במשפט המקובל. ממילא, המבחנים שישמשו בגידרה להבחין בין הסכם הימורים, לבין הסכם שאינו כזה, הם מבחנים מהותיים, ברוח אמת המידה הבסיסית שהוזכרה לעיל. בכל מקרה אין מדובר בחזרה למבחני האינטרס הביטוחי שנקבעו בדין האנגלי, ועל כן אין חשש שתכליתו זו של סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח תסוכל. 37. התלבטות היתה לי גם בשאלה, האם אין מקום לומר, נוכח העובדה שחוק חוזה הביטוח מאפשר בסעיף 11 לקבוע מוטב על פי הפוליסה, כי אין צורך עוד באימוצה של הילכת Tomlinson בדין הישראלי. לשון אחר, הואיל וסעיף 11 לחוק חוזה הביטוח מאפשר למחזיק לקבוע את הבעלים כמוטב, שקלתי אם לא יהיה זה נכון יותר לקבוע, כעניין של מדיניות משפטית, כי מקום בו לא נקט המחזיק בדרך זו, חבותה של חברת הביטוח תהיה מוגבלת לנזק שנגרם לאינטרס של המחזיק בלבד. זאת, על מנת להמריץ את מי שעושים פוליסות ביטוח, לקבוע באופן ברור את המוטבים על פיהן מראש, ובכך להגביר את הוודאות בשוק הביטוח. בסופם של דברים, הגעתי למסקנה כי אין מקום לאמץ כלל קשיח מן הסוג הזה. אין זה קשה לתאר מצבים, דוגמת זה שנדון בפרשת בידרמן הנזכרת לעיל, בו, מסיבה זו או אחרת, לא ננקב הבעלים בנכס כמוטב על פי פוליסה שעשה המחזיק בנכס. אימוצה של מדיניות משפטית, השוללת את האפשרות להיפרע גם בגין נזקו של הבעלים במקרה כזה, מיטיבה שלא בצדק עם חברת הביטוח, הזוכה לפרמיה מלאה גם בגין הגנה על אינטרס הבעלים. מדיניות כזו גם עלולה במקרים מסויימים (כמו המקרה שנדון בפרשת בידרמן ) להעניש את הבעלים, במידה שאינה עומדת ביחס סביר למחדלו של המחזיק בנכס. בהתחשב בכך, וגם בפער הכוח והמידע שיש ברגיל לטובת חברת הביטוח, בסיטואציה של כריתת פוליסת ביטוח, הגעתי למסקנה כי עדיף פיתרון שבו מצב הזכויות על פי הפוליסה ישקף את ציפיות הצדדים כהווייתן, על פני פיתרון הממריץ את המבוטחים למיניהם לשקידה רבה יותר, במחיר שעלול להיות, במקרים מסויימים, כבד ביותר למבוטח ולצדדים שלישיים. לכן, אינני סבור שיש מקום לראות באי מימושה של האפשרות הנתונה למחזיק בנכס לקבוע את הבעלים כמוטב על פי הפוליסה, משום איונה של החבות של חברת ביטוח לשפות את המחזיק גם בגין נזקים שנגרמו לאינטרס הבעלים בנכס, מקום בו מכוונת הפוליסה לחול גם על נזקים שנגרמו לאינטרס זה. ה. יישום הדין בענייננו 38. על רקע עמדתי, כי זכות ההשתתפות הקבועה בסעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח עשויה לעמוד למבטח במצב בו קיימות שתי פוליסות לביטוח רכוש (או יותר), המכסות את הסיכון הנדון ביחס לאותו רכוש ומתייחסות לאותו אינטרס בנכס (אפילו שבעל האינטרס אינו בעל הפוליסה או המוטב על פיה), עולה הצורך לבחון באורח פרטני את כל אחד מן המקרים שבפנינו, ולראות האם נוצר בהם מצב של ביטוח כפל. במקרים שבפנינו, בחינה זו מחייבת בעיקר לראות האם בפוליסות הביטוח שהוציאו המחזיקים בנכס מכוסה גם אינטרס הבעלים בו. לכך אפנה עתה. רע"א 3948/97 39. במקרה זה ישנן פוליסות ביטוח בהן ביטחו בעלים את רכושם בחברת מגדל, אשר מכסות את הרכוש הרלוונטי ואת אינטרס הבעלים ברכוש. פוליסות הביטוח של הבעלים גם מכסות את הרכוש מפני הסיכון למאורע שאירע בפועל וגרם לנזק לרכוש. אין חולק, כי הרכוש והאירועים הנדונים מכוסים גם על ידי הפוליסות שהוצאו לטובת המחזיק, היא חברת זקסוניה. על מנת להכריע אם מדובר בביטוח כפל נותר, אפוא, להכריע בשאלה האם פוליסת הביטוח שרכשה זקסוניה אצל חברת מנורה נועדה לכסות גם את אינטרס הבעלים ברכוש המבוטח. תשובה חיובית לשאלה זו פירושה כי נוצר ביטוח כפל. מעיון בפוליסה האמורה נראה לי, כי יש להשיב לשאלה זו בחיוב. פוליסת הביטוח מתייחסת למהות העסק, ומגדירה אותו כ"מפעל טקסטיל הכולל עבודות הכנת שתיי מריקה, אריגה וכל עיסוק דומה אחר". הרכוש המבוטח כולל "כל תכולת המבנים מכל סוג שהוא" וכן "כל מלאי עסקי". בפרק התנאים הסטנדרטיים של הפוליסה מצויין, כי היא חלה על תכולת בית העסק, ובכלל זה מלאי - "מלאי עסקי מכל סוג, חומרי גלם, סחורה בתהליך עיבוד, סחורה מוגמרת, חומרי אריזה, לרבות רכוש שאינו שייך למבוטח, הנמצא לצרכי תיקון, שיפוץ, ניקוי או שירות". בפרק הנוגע לעניינננו (ביטוח בית העסק) בפוליסה, מקרה הביטוח מוגדר כ"נזק תאונתי, מקרי ובלתי צפוי שאירע לרכוש המבוטח בעת הימצאו בבית העסק בכפיפות לסייגים המפורטים בפרק זה". בפרק האמור, או בכל מקום אחר, אין כל סייג המגביל את חבות חברת הביטוח ביחס למלאי עסקי השייך לצד שלישי, לעומת חבותה ביחס למלאי עסקי שהוא בבעלות המבוטח. במצב דברים זה, ונוכח העובדה שחברת הביטוח היתה ערה לכך שזקסוניה מחזיקה כמלאי עסקי ברכוש של צדדים שלישיים כחלק שיגרתי מעיסוקה, הרי שעולה מן הפוליסה כי לצדדים לה לא הייתה כל כוונה להגבילה לאינטרס המחזיק, היא זקסוניה, בלבד. אכן, מקרה הביטוח אינו מוגדר כנזק שנגרם לזקסוניה כתוצאה מפגיעה לרכוש המבוטח, אלא כנזק שנגרם לרכוש המבוטח עצמו. ניסוח זה, על רקע נתוני העסק של זקסוניה המפורטים בפוליסה עצמה, מלמד, כי הצדדים התכוונו כי הרכוש שמחזיקה זקסוניה ושייך ללקוחותיה יכוסה על ידי הפוליסה. לא למותר לציין בהקשר זה, כי לחברת הביטוח זכות לניצולת של הנכס. זכות זו מקנה לחברת הביטוח לקבל לידיה "רכוש של המבוטח שלגביו תובע המבוטח תגמולי ביטוח", וכן להחזיק בחזקתה "כל רכוש כזה, לבדוק אותו, למיינו, לסדרו, להעבירו, או לטפל בו בדרך אחרת לכל מטרה סבירה ובצורה סבירה כלשהי, או למכור כל רכוש כזה או לעשות בו כראות עיניו" (סעיף 14(ב) ו-(ג) לפרק האמור). קביעתה של זכות זו גם ביחס לרכוש, אשר הצדדים יודעים מראש כי אינו שייך לזקסוניה אלא מוחזק על ידה לצורך עיסקה, מחזקת את המסקנה כי הפוליסה מכסה את אינטרס הבעלים בנכס. אכן, אם הפוליסה אינה מכסה אינטרס זה, לא יכולה להיות לחברת הביטוח זכות לניצולת של נכסים אלה. ברם, הזכות לניצולת לא הוגבלה ולא סוייגה בכל דרך שהיא בפוליסה. גם מכך עולה, אפוא, כוונה לכסות את אינטרס הבעלים בנכס. מסקנתי היא, אפוא, כי הצדדים התכוונו להקנות לזקסוניה, היא המחזיקה בנכס, את הזכות לשיפוי גם בגין פגיעה באינטרס הבעלים בנכס. לא למותר לציין בהקשר זה, כי הצדדים טרחו לציין מפורשות בפוליסה, בחלק שכותרתו "תנאים כלליים לכל פרקי הפוליסה", כי: "המבטחים מצהירים כי התנאים וההרחבות המופיעים בפוליסה זו, באו להרחיב ולשפר את מצבו של המבוטח. ובמקרה הנ"ל יחולו התנאים העדיפים שבפוליסה. אולם במקרה בו ימצאו הוראות החוק עדיפות למבוטח על פני האמור בפוליסה זו, יהיה רשאי המבוטח לאמץ את הוראות החוק ביחס לאותו מקרה ביטוח". הוראה זו מצביעה על כוונה ברורה של הצדדים, מקום בו הפוליסה סוטה מהוראות חוק חוזה הביטוח, להעדיף את ההוראה המיטיבה שבפוליסה. הוראה זו מחזקת את מסקנתי, כי בהוראות הפוליסה הצדדים היתנו למעשה על הוראת סעיף 55(א) לחוק חוזה הביטוח. 40. בשולי נקודה זו, לא למותר להוסיף, כי מנורה מבקשת לטעון כי פוליסת הביטוח של זקסוניה אינה פוליסת ביטוח רכוש, כי אם פוליסה לביטוח אחריות, שתכליתה היתה לבטח את זקסוניה מפני תביעות אפשריות של בעלי החוטים. בטענה זו יש הדים לקביעת בית המשפט המחוזי, כי הוראת סעיף 59 אינה חלה על המקרה, באשר לא מדובר בפוליסות ביטוח בהן היה מבוטח אותו סיכון, כנדרש בהוראה זו. בית המשפט קבע, לעניין זה, כי הביטוח שנעשה על ידי מגדל נועד לכסות סיכון לזכות הקניינית של בעלי הנכסים. לעומת זאת, הענין שהיה לזקסוניה בנכסים היה מפני סיכון של חבות כלפי אותם בעלים. לדעתי, אין לקבל גישה זו, שכן היא עומדת בניגוד גמור הן לאמור בפוליסה והן להגיונה של הפסיקה אשר דנה בסוגיה זו. א. אשר לאמור בפוליסה, הרי שהפוליסה מבחינה בין ביטוח התכולה, המוסדר בפרק 1, לבין אחריות כלפי צד שלישי, המוסדר בפרק 5. לגבי ביטוח התכולה, ברור מן הקביעה המצוטטת לעיל בדבר מקרה הביטוח - הוא "נזק ... לרכוש המבוטח" - כי מדובר בביטוח רכוש. לגבי חלק זה, אין כל התנייה של אחריות חברת הביטוח בחבות של המבוטח כלפי מאן דהוא. המדובר, בפשטות, בביטוח רכוש, ולא בשום צורה אחרת של ביטוח. ב. מסקנה זו מתחדדת ביתר שאת מעיון בחלק בפוליסה, הנוגע לביטוח אחריות כלפי צד שלישי (פרק 5 לפוליסה). עצם קביעתו הנפרדת של פרק זה מעידה על ההבחנה בין הכיסוי הביטוחי במסגרת ביטוח התכולה לבין הכיסוי הביטוחי המגן על זקסוניה מפני חבות כלפי צדדים שלישיים. זאת ועוד, לגבי ביטוח אחריות כלפי צד שלישי, נקבע מפורשות בפרק 5 לפוליסה כי אין חלק זה מכסה "נזק הנגרם לרכוש הנמצא בבעלותו וגם/או בשליטתו וגם/או בהשגחתו של המבוטח" (סעיף 4 לסייגים לחבות על פי פרק זה). נמצא, כי על פי התנייה מפורשת בפוליסה, לא יכולה להיות חבות של מנורה על פי הפוליסה, במסגרת החלק של ביטוח האחריות כלפי צד שלישי, ביחס לאירוע נשוא התיק שבפנינו. הואיל ומנורה אינה כופרת בחבותה על פי הפוליסה כלפי מבוטחתה, מתבהר כי טיב חבותה של מנורה לנזק מן הסוג בו מדובר כאן, הוא ביטוח רכוש, ולא ביטוח אחריות. ג. אשר להגיונה של הפסיקה, הרי שזו - הן בארץ והן שלא בארץ - עמדה בפירוש על כך שעניינו של המחזיק ברכוש, המבטח אותו בביטוח רכוש, אינו רק להתגונן מפני חבות כלפי הבעלים. למחזיק עשוי להיות עניין לגיטימי לבטח את הרכוש במלוא ערכו, וזאת הן מטעמים מסחריים כלליים (כפי שהיה בפרשת Tomlinson הנ"ל), והן מטעמים חוזיים ספציפיים (כפי שהיה בפרשת בידרמן הנ"ל). לכן, אין יסוד נורמטיבי לקביעתו של בית המשפט קמא, כי עניינו של המחזיק ברכוש מצטמצם להתגוננות מפני חבות כלפי הבעלים. יוצא, אפוא, כי במקרה זה נוצרה, על פני הדברים, סיטואציה של ביטוח כפל. כזכור, נדחתה תביעת מגדל על הסף על יסוד הקביעה בבית משפט השלום, על פיה מגדל אינה זכאית להשתתפות של חברת מנורה, וערעור על כך נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. נוכח מסקנתנו כאמור, הדחייה על הסף מבוטלת בזה, ויש להחזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת שידון ויכריע בתביעה על יסוד קביעתנו כאמור. 41. טענה נוספת של מנורה כלפי מגדל היא, כי מגדל ויתרה על זכות ההשתתפות שלה כלפי מנורה, היא המבטחת של זקסוניה. טענה זו נשענת על כך, שבמפרט - רשימה לביטוח אש מורחב, המהווה חלק מן הפוליסה של מבוטחי מגדל, צויין מפורשות כי מגדל מוותרת על זכות התיחלוף שלה מחברת זקסוניה בע"מ. על פי הטענה, ישנו ויתור דומה של מנורה על זכות התיחלוף כלפי הבעלים של הרכוש. על רקע זה נטען, כי הצדדים הסכימו כי כל צד יבטח את רכושו אצל המבטח שלו. איני סבור כי יש ממש בטענה זו. הויתור האמור של מגדל הוא כלפי חברת זקסוניה בע"מ. בגידרו, מוותרת מגדל על זכויות התביעה של הבעלים בחוטים כלפי זקסוניה, אשר היו עשויות לעבור לידיה מכוח שיבוב, במקרה של חבות אפשרית של זקסוניה לנזק שנגרם לרכוש. גם אם נצא מן ההנחה הסבירה, כי יש לקרוא ויתור זה כמתייחס גם למי שנכנס לנעליה של זקסוניה - למשל, חברת ביטוח המבטחת את אחריותה - הרי שאין לכך ולא כלום עם זכות ההשתתפות של מגדל כלפי מבטחים נוספים של הרכוש . כפי שכבר הבהרנו, זכות ההשתתפות במקרה של ביטוח כפל, בניגוד לזכות מכוח שיבוב, אינה מבוססת על קיומה של זכות כלשהי העומדת לבעלים ברכוש, העוברת לידי חברת הביטוח (במקרה זה, מגדל). זכות ההשתתפות היא זכות עצמאית. לכן, בעצם הויתור על זכות השיבוב לא מקופל ויתור על זכות ההשתתפות. דומה, כי תוצאה זו נתמכת גם בהיגיון העומד ביסוד הויתור של מגדל על זכות השיבוב. נראה, כי הגיונו של ויתור זה הוא בשמירה על יחסים עסקיים טובים בין הבעלים בחוטים לבין זקסוניה, על ידי מניעת החשיפה של זקסוניה לתביעה אפשרית מצד חברת הביטוח של הבעלים במקרה של נזק אשר זקסוניה אחראית לו. קשה לגלות בויתור כזה של מגדל כוונה להיטיב עם מי שביטח את זקסוניה בביטוח רכוש , באופן שחברת ביטוח כזו עשויה למצוא עצמה פטורה מכל חבות בגין נזק שנגרם לרכוש. אכן, אין כל טענה מצד מנורה בע"מ, היא המבטחת של זקסוניה, כי ידעה על הויתור האמור, הסתמכה עליו (לא כל שכן הסתמכות סבירה), או גיבשה ציפיות (סבירות או אחרות) כלשהן על יסודו. יש בכך כדי לחזק את מסקנתי, כי ויתור זה של מגדל אינו עומד לה לרועץ בתביעת ההשתתפות שלה כנגד מנורה. 42. טענה נוספת נגד מגדל, אשר כוחה יפה לשני המקרים היא, כי בהליכים קודמים (ת"א 65741/92 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , פסק דין שניתן על ידי כב' השופטת ה' גרסטל בבית משפט השלום בתל אביב יפו ביום 30.5.93), נקטה מגדל עמדה הפוכה לזו בה נקטה בבקשות שבפנינו, וטענה כי לא קמה זכות להשתתפות בנסיבות כגון אלה שבפנינו. באותם הליכים נתקבלה עמדתה של מגדל, והצמיחה לה טובת הנאה. על רקע זה נטען, כי היא מושתקת מהעלות טענות הפוכות במקרה שבפנינו. בנסיבות עניין זה, איני סבור כי יש ממש בטענה זו. אמנם, טענה מעין זו, בדבר קיומו של "השתק שיפוטי", נתקבלה במקרה אחר בפסיקתו של בית המשפט העליון (ראו פסק דינה של כב' השופטת ד' דורנר בע"א 513/89 InterIego A/S נ' Exin Iines Bros SA , פ"ד מח(4) 133). באותה פרשה, הועמדה דוקטרינה זו על בסיס כפול, שעניינו, מחד, בחובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, ומאידך, ברצון למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט. אני סבור, כי במקרה זה אין מדובר בפעולה שלא בתום לב, או בשימוש לרעה בהליכי משפט מצד מגדל. נזכיר, כי המדובר כאן בשאלה משפטית לא פשוטה, אשר עד כה לא ניתן לה מענה ברור בחוק או בפסיקותיהן של הערכאות שלפנינו, וגם לא היתה לגביה הלכה מחייבת של בית המשפט העליון. בשל כך, היתה מגדל נתונה בסיכון של החלטות שיפוטיות סותרות, כל עוד הענין לא הוכרע סופית בהלכה מחייבת. בנסיבות כגון אלה, איני סבור כי יש משום שימוש לרעה, או חוסר תום לב, בנקיטת עמדות שונות ביחס לפירושו האפשרי של החוק, מתוך מגמה להקטין את הסיכון הנובע מאי הוודאות במצב המשפטי. על כן, אין לדעתי ממש גם בטענה זו. רע"א 5449/97 43. בתיק זה, אין מחלוקת כי לבעלים ברכוש, חברת פילור תעשיות, פוליסת ביטוח אשר כיסתה את הרכוש הרלוונטי, ואת הנזק שנגרם לאינטרס הבעלים ברכוש עקב המקרה שאירע. אין חולק גם, כי פוליסת הביטוח של המחזיק ברכוש חלה על המקרה הרלוונטי. השאלה היא, האם נוצרה חפיפה בין שתי הפוליסות, והאם פוליסת הביטוח של מנופי אבי, בחברת מגדל, כיסתה אף היא את הנזק לאינטרס הבעלים ברכוש. על פניה, הפוליסה שהוצאה לטובת מנופי אבי היא פוליסת ביטוח רכוש, המכסה את אינטרס הבעלים ברכוש. פוליסה זו מתייחסת, על פי לשונה, ל"רכוש בהעברה". תיאור הרכוש המבוטח הוא "רכוש כלשהו המועבר על ידי המבוטח במסגרת עסק החברה להובלות". בפרק המפרט את תנאי הביטוח של רכוש בהעברה, בחלק 1.4 של מסמך התנאים של הפוליסה, מוגדר מקרה הביטוח (סעיף 1) כ"אבדן או נזק לרכוש המבוטח שייגרמו בעת המהלך הרגיל והמקובל של העברת הרכוש בכלי רכב ממונע - פרטי או מסחרי - בשטח מדינת ישראל כתוצאה מהסיכונים המבוטחים". אין כל סייג, לענין זה, המגביל את חבות חברת הביטוח לנזקים שייגרמו למוביל כתוצאה מן הנזק לרכוש. הפוליסה, בפשטות, מכסה כל אבדן או נזק לרכוש בעת העברתו. לא למותר לציין, כי בדומה לפוליסה שנדונה ברע"א 3948/97 הנ"ל, גם בפוליסה זו, מוענקת לחברת הביטוח זכות לניצולת של הנכס. יוצא, כי גם במקרה זה, בדומה לפוליסה שעשה המחזיק ברע"א 3948/97 הנ"ל, הרקע לעשיית הפוליסה האמורה ידוע היטב לשני הצדדים. ברור למבוטח, כמו גם למבטחת, כי הרכוש המבוטח אינו רכוש השייך למבוטח, כי אם רכוש המצוי בחזקתו במסגרת עיסוקו כמוביל. אכן, תכלית הפוליסה היא לבטח דווקא רכוש זה, בעת היותו בהעברה. במצב דברים זה, לשון הפוליסה, אשר אינה מוגבלת לנזקים שייגרמו למוביל ואינה מסייגת את חבות המבטחת לעניין זה, מעידה על כוונת הצדדים לכסות את מלוא הנזק שנגרם לרכוש, ובכלל זה הנזק שנגרם לאינטרס הבעלים ברכוש. 44. בדומה לרע"א 3948/97 הנ"ל, מועלית גם בתיק זה טענה, כי בפועל אין מדובר בביטוח רכוש, כי אם בביטוח אחריות. אין בידי לקבל טענה זו. סיגנא, המעלה טיעון זה, גורסת ומודה כי ביחסים שבין המוביל לבין מגדל אמנם מדובר בביטוח רכוש, אך לעומת זאת, ביחסים שבין הצדדים לפוליסה לבין הבעלים, המדובר בביטוח אחריות. טענה זו, הבאה להוציא מקרא מידי פשוטו, טעונה ביסוס ראייתי נאות. הנטל להניח תשתית כזו מוטלת על סיגנא והיא לא עמדה בנטל זה. אמנם, תמונת ההתדיינות בבית משפט השלום, עשויה להתיישב, בהיבטים מסויימים שלה, עם טענת סיגנא כי מדובר, לצורך ההליך שבפנינו, בביטוח אחריות. בבית משפט השלום תבעה סיגנא את המוביל על יסוד טענות של חבות חוזית ונזיקית שלו לשפות את הבעלים ברכוש על הנזק שנגרם. מגדל הצטרפה להליך והודיעה, כי היא זו שתשלם את התביעה, אם זו תתקבל. כתב ההגנה מוקדש, בעיקרו, להתמודדות עם טענת הרשלנות שמעלה סיגנא בתביעתה. בסופו של הליך ניתן, בהסכמת הצדדים, גם ניתן פסק דין "לפי התביעה". כל אלה עשויים להתיישב עם מצב בו מגדל סיפקה ביטוח חבות למוביל, התייצבה בהליך על מנת להתמודד עם הטענה בדבר חבות כזו של המוביל, והסכימה בסופו של דבר לקבלת התביעה ולקבלת החבות על עצמה. ברם, תמונת ההתדיינות עשויה להתיישב גם עם פוליסה לביטוח רכוש, אשר הטריגר להפעלתה הוא ניסיונו של הצד השני, הוא חברת הביטוח של המוביל, להיפרע מן המוביל/המבוטח. יתכן, כי עד לתביעה זו, לא ראו הצדדים לפוליסה את חבותה של מגדל כלפי המוביל כחבות קונקרטית, ועל כן נכנסה מגדל לתמונה רק כאשר תביעה זו הוגשה. אין בכך כדי ללמד, בהכרח, כי המדובר לאמיתו של דבר בפוליסה לביטוח אחריות. במצב דברים זה, ונוכח הסכמתה של סיגנא כי ביחסים שבין מגדל לבין המוביל אמנם מדובר בפוליסה לביטוח רכוש, איני סבור כי יש בפנינו תשתית מספקת לקבוע כי לצורך ההליך שבפנינו מהות הביטוח שונה מזו הכתובה, בבירור, על גבי הפוליסה. לפיכך, אני סבור כי יש לדחות טענה של סיגנא. התוצאה היא, שמגדל זכאית להשתתפות מצד סיגנא בגין תשלום דמי הביטוח ששלמה למנופי אבי. התוצאה 45. סופם של דברים, התוצאה האופרטיבית היא כדלקמן. א. בתיק נשוא רע"א 5449/97 - הערעור מתקבל, ונקבע בזה שמגדל זכאית להשתתפות סיגנא בדמי הביטוח ששלמה למנופי אבי. במקרה של חילוקי דעות בדבר סכום דמי ההשתתפות, יהיה כל צד רשאי לפנות לבית משפט השלום אשר יכריע בעניין. חיוביה של מגדל בהוצאות בהליכים הקודמים מתבטלים, וסיגנא תישא בהוצאותיה, בכל הערכאות, בסך 25,000 ש"ח. ב. בתיק נשוא רע"א 3948/97 - הערעור מתקבל והתיק מוחזר לבית משפט השלום, על מנת שימשיך בבירור התובענה לגופה, על יסוד הקביעה העקרונית בדבר זכותה של מגדל להשתתפות ממנורה. חיוביה של מגדל בהוצאות בהליכים הקודמים מתבטלים, ומנורה תישא בהוצאותיה, בכל הערכאות עד שלב זה, בסך 25,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט מ' חשין : קראתי את חוות-דעתו של חברי, השופט תאודור אור, ואני מסכים גם להכרעת הדין גם לדרך שחברי בחר ללכת בה עד הגיעוֹ אל הכרעת הדין. חברי מחזיק בידו של הקורא ומוליך אותו בביטחה בדרכים ובשבילים המתפתלים ומתפצלים אלה מאלה, עולה הרים, יורד בקעות ובהילוכו עוקף הוא מיכשולים שעל-דרך. מגיעים אנו לקצהָ של דרך שעל פיסגת הר; סבורים אנו כי היגענו אל סוף המסע, והנה מסלול מיכשולים חדש לפנינו וכמו מתחילים אנו במסע חדש. ומסע חדש אכן לפנינו. כך הלאה והלאה, עד לסופו של המסע הארוך - ארוך אך מהנה. משנחתי מן הדרך אמרתי אל-ליבי אכתוב דברים אחדים בשולי המסע, דברים שלא נועדו לגריעה אלא לקישוט בלבד. 2. הסוגיה של ביטוח-כפל - שמא נאמר: ביטוח-רב - סוגיה מוכרת וידועה היא במשפט הביטוח. המדובר הוא בביטוח נכסים, לרבות ביטוח אחריות, שעה שאותו אינטרס עצמו - אינטרס בנכס או אחריות - מבטחים אותו בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד ולאותה תקופה. בהיקרות מקרה הביטוח - מקרה ששתי פוליסות הביטוח חבות בו - מי מן החברות המבטחות תישא בחובת השיפוי, בכולה או במיקצתה? ואם חברות הביטוח כולן תישאנה בחובה - באיזה שיעור של חובת שיפוי תישא כל אחת מהן? בנושא זה של ביטוח-כפל מעסיקה עצמה הוראת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א1981- (להלן נכנה חוק זה: חוק הביטוח או החוק ). פיסקה (א) שלסעיף 59 קובעת את תחומי תחולתה של הוראת ביטוח-הכפל, ובלשונה: ביטוח כפל 59. (א) בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, על המבוטח להודיע על כך למבטחים בכתב מיד לאחר שנעשה ביטוח הכפל או לאחר שנודע לו עליו. הרישה שלסעיף 59(א) קובעת את המיסגרת , ובדל"ת אמותיה של אותה מיסגרת מוסיף המחוקק וקובע דינו של ביטוח כפל כמשמעו בחוק. אשר לחבותם של המבטחים - כלפי המבוטח וביניהם-לבין-עצמם - כך קובעות ומורות אותנו פיסקאות (ג) ו-(ד) להוראות סעיף 59 לחוק: ביטוח כפל 59. (א) ................. (ב) ................. (ג) בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף. (ד) המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח. פיסקה (א) רישה שלסעיף 59 קובעת, כאמור, את גבולותיה של הוראת ביטוח-הכפל, ואלה הם מקרים שבהם בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד ולתקופות חופפות. כך במקרים אלה; והשאלה הנשאלת היא: מה יהא דין במקרים "דומים" שאינם באים בגידרי הדגם אותו מעמיד החוק? מה יהא דין במקרה כשלנו, לאמור, במקרה בו שתי חברות ביטוח ביטחו בנפרד - בלא קשר ביניהן ובלא שהאחת תדע על רעותה - אותו אינטרס בנכס, והמבוטחים (או המוטבים) שונים הם? על כך משיב חברי, כי יעמדו לנו ההיקש הפרשני ועימו ההיקש-ממלא-החֶסֶר (ההיקש המשלים). נישא על גבם של היקשים אלה - היקש אחד או שני היקשים כאחד - מסיק חברי כי הוראת סעיף 59(ד) לחוק תחול גם על מקרה כשלנו. אַחַר הדברים האלה בוחן חברי בקפידה אם אין בו בחוק הביטוח הסדר שלילי לעניין כשלנו, ומשמגיע הוא לכלל מסקנה השוללת הסדר שלילי, קובע הוא כי העיקרון הגלום בהוראת סעיף 59(ד) יחול גם על מקרים כשלנו, דהיינו: על מקרים שלשונה של הוראת-חוק זו אינה חובקת אותם. 3. דרכו של חברי דרך היא מפנים-אל-חוץ ; פותח הוא בהוראת-חוק חרותה; בונה הוא גשר-של-היקש מאותה הוראת-חוק אל-מחוץ לחוק; ועל פני גשר-היקש זה מַסִּיעַ הוא את ההוראה שלסעיף 59(ד) ומחיל הוא אותה גם על סוגי אירועים שהחוק כלשונו אינו מחיל עצמו עליהם. או אחרת: בתחילה בוחן חברי הוראת-חוק פלונית; מְמַצֶּה הוא את הצופן הגנטי שבה; שותל הוא צופן גנטי זה במערכות-עובדה שלהבנתנו זהות הן בעיקריהן למערכות העובדה שאותה הוראת-חוק נתכוונה להחיל עצמה עליהן; ועל דרך זה מחיל הוא את עיקרה של אותה הוראת חוק על מערכת עובדות שהחוק כלשונו אינו תופש בה. כאמור, אני מסכים לדברי חברי, ואם אמרתי להוסיף מעט משלי לא ייעדתי את דבריי לגרוע כהוא-זה מדברי חברי. 4. דרכו של חברי בעשיה הפרשנית, דרך לגיטימית היא, כמובן; דרך לגיטימית וראויה היא. בה-בעת, דומה עליי כי ניתן לילך לא רק מפנים-אל-חוץ , כמישנת חברי, אלא גם מחוץ-אל-פנים . ועוד נראה לי, כי אבני-היסוד הבונות את ההיקש שאנו נדרשים לו, אבני-יסוד אלו נחצבות מסלעי-תשתית שהמשפט בנוי עליהם, ובהם עיקרי-העיקרים: הצדק, היושר, האמת, תום-הלב והמוסר. לשון אחר: הגורם העיקרי המביא אותנו להחיל את הוראת סעיף 59(ד) לחוק הביטוח על מערכת עובדות כשלנו, אין הוא היקש במשמעותו הרגילה והפשוטה; לא קורץ הוא מאותו חומר של היקש המוּחָל על הוראת-חוק "ניטראלית". היקש הוא המזין עצמו בעיקרים שהם לבר חוק הביטוח, עיקרים שנתנו מצידם חיות להוראת סעיף 59(ד) שבחוק הביטוח אף-היא. אפרש ואסביר. 5. במקום אחד דיברתי על היחס שבין המוסר וציווייו לבין המשפט וציווייו, וכך אמרתי (ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית , פ"ד נ(3)133, 182): המוסר וציווייו נדמים הם לאגם מים טהורים, והמשפט וציווייו נדמים הם לחבצלות מים (נימפיאות) הטובלות במים, הפרוסות על פני המים והשואבות מן המים חיים ועוצמה. המוסר מזין את המשפט בשורשיו והוא אף על סביבותיו של המשפט. יש מהם מפרחי חבצלות המים הנותנים תוקף משפטי לציוויי מוסר; יש שפרחי החבצלות משמשים מושגי מסגרת במשפט הנמלאים תוכן בציוויי המוסר, מוסר אישי ומוסר חברתי: כך המושגים "מוסר" ו"צדק" וכך מושג "תום הלב". יש שהמוסר ימצא מקומו בינותינו כמות שהוא, בלא שיידרש למתווכים; ויש פרחי חבצלת שאינם מתקיימים כלל מן המוסר. חבצלת המים שהשם חוק אימוץ ילדים קורא עליה - הוא הדין בחבצלת המים הקרויה משפט הירושה - שתי אלו מזינות עצמן במימי המוסר, ומים אלה כולם על סביבותיהן. כך "ידענו" ששאלת "הרצחת וגם ירשת?" היא שאלה "ראויה"; כך "ידענו" שאין לה לשאלה זו תשובה בחוק הירושה; כך "ידענו" שיש לה לשאלה זו תשובה במשפט הירושה. כך גם "ידענו", כי השאלה אם שאלה פלונית היא שאלה "ראויה", ואם יש לה "תשובה בדבר חקיקה", שאלה זו עצמה - ניתן לכנותה: שאלת השאלות - מזינה עצמה בעיקרי מוסר המפעמים בנו, עיקרי מוסר הנמשכים מתוך עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל. (ההדגשה במקור - מ' ח'). הוספתי על כך בדנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס , פ"ד נב(3)1, 73: כך היחס בין המשפט וציווייו לבין המוסר וציווייו, וכך היחס בין המשפט וציווייו לבין ערכים אחרים שאינם פוקדים עצמם עם המוסר כמשמעותו הרגילה. יש שיקראו לאותה "אשפת-פרשנות" "חוש-המומחיות של המשפטן" ( The (expert feel of lawyers אך דומני ש"אשפת-הפרשנות" מכילה כלי-מחשבה רבים מאותם כלים שבחוש-המומחיות. בין כך ובין אחרת, לפי דרך מחשבה אחת, אותם ערכים ועקרונות הינם חלק בלתי נפרד מן הרשות השופטת - באשר היא - ולא (אך) חלק מן החקיקה. בגשת בית-משפט לפירושו של חוק, מרכיב הוא על עיניו את משקפי-השפיטה - אלה משקפי הערכים והעקרונות - ואו-אז הופך החוק ה"יבש" ונטול-החיים למלא-חיים. והוא בדומה לטיפת מים הנראית מבעד למיקרוסקופ. (ההדגשה במקור ו- מ' ח') 6. עם אותם עיקרי-עיקרים פוקד עצמו עיקר הצדק, ועיקר זה יורנו - על דרך העיקרון - שלא נתיר לְעַוָּל כי יצא נשכר בעוולתו, כי לא נשלח בעלי-דין לביתם שעה שאחד מהם יעשה עושר ולא במשפט על-חשבון חברו. כך, רק כך, נעשה צדק, נרדוף צדק, הגם שלא תמיד נגיע עדיו. עיקרים אלה מחלחלים בכל שיטת המשפט; כל נורמה ונורמה במשפט ספוגה בהם אלא אם הורנו המחוקק אחרת. וגם אם הורנו המחוקק אחרת, נעשה כמיטבנו כדי ליישב את הוראתו עם עיקרי-יסוד אלה, עיקרים שהם לבר-החוק, אמנם, אך כוחם הוא כוח שקשה לעמוד בפניו, כוח הוא שרק הוראה מפורשת של המחוקק תכניע אותם. כוח ראשוני זה, כוח המהווה אחד מן העמודים ששיטת המשפט נשענת עליו - עיקר בו הוא שלא נתיר לראובן לעשות עושר שלא-כדין על חשבונו של שמעון - לבש בימינו מחלצות של חוק חרות הלא הוא חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט1979- (להלן נכנה חוק זה - חוק עשיית עושר) . החוק הוא חוק-של-עיקרון: שולח הוא פארותיו אל כל פינות המשפט והוא בצופן הגנטי של כל כלל במשפט אלא אם הוראת-חוק פלונית תדחק אותו חוצה-לה, במפורש או מכללא. ראו: רע"א 5768/94, 5614/95, 993/96 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ , פ"ד נב(4)289. 7. עיקרון זה של עשיית-עושר, נמנה הוא עם אבני-היסוד במשפט ואין אתר פנוי מיניה. אך יש ובמקומות מסויימים צפיפותו של העיקרון היא כה רבה עד שהחוק ראה צורך לדבר בו באורח מפורש. כך הוא, למשל, באותם מיגזרי-משפט שסוגיה זו של עשיית עושר עולה תדיר ובאורח תכוף לפני בית-המשפט; וכדי שלא נתחיל כל פעם מבראשית, עושה הדין קריסטליזציה של עיקר עשיית עושר, וקובע הוא אותו כהוראת-חוק מפורשת בספר החוקים. ראו, למשל: פרשת א.ש.י.ר. , שם, 367; ע"א 3666/90, 4012 מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה , פ"ד מו(4) 45, 73-72. השוו: ע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב (טרם פורסם; בפיסקה 12 לחוות דעתי); ע"א 6024/97 שביט נ' חברה קדישא גחש"א ראשון-לציון (טרם פורסם; בפיסקה 5 לחוות דעתי); ע"א 1795/93 קרן גימלאים של חברי אגד בע"מ נ' יוסף יעקב (טרם פורסם; בפיסקה 14 לחוות דעתי). 8. בה-בעת, גיבושה של אחת משלוחות העיקרון - גיבושה והכנסתה לסוּגָר של הוראת-חוק ספציפית בפינה מפינות המשפט - אין בהם, לא בגיבוש ולא בהכנסה לסוּגָר, כדי למעט כהוא-זה מכוחו ומעוצמתו של העיקרון הכללי, וכוחו של העיקרון עימו להוליד בנים ובני-בנות בכל תחומי המשפט כולם; לא זו בלבד, אלא שהעיקרון ימשיך ויזין אותן הוראות חוק שנעשו בדמותו כצלמו והוא שינפח בהן רוח חיים. כך יהיה, כמובן, אם אין בחוק הוראת מפורשת הדוחה את העיקרון, בין במפורש בין מכללא. לשון אחר: העיקרון, מכוחו-הוא, יוליד זכויות וחבויות בשיטת המשפט -כיום, מכוחה של הוראת סעיף 1 לחוק עשיית עושר - אם לא תימצא לנו הוראת-חוק הדוחה יצירתן של זכות וחובה, במפורש או מכללא. וכשם שדוקטרינות כלליות שבפקודת הנזיקין תחולנה לא אך על העוולות המפורשות בפקודה אלא על "עוולות בנזיקין" לבר-הפקודה אלא אם בהקשר פלוני תידחה דוקטרינה זו או אחרת, כן יהא בענייננו-שלנו אף-הוא. ראו: מ' חשין, "מקורות דיני הנזיקין בישראל" בספר דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית , מאת אנגלרד, ברק וחשין (עורך ג' טדסקי), 73 ואילך; ע"א 804/80 Sidaar Tanker Corp . נ' חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ , פ"ד לט(1) 393, 400, 445; פרשת מלון צוקים, 73. 9. אני מסכים אפוא לדרכו של חברי השופט אור, שלאחר שקבע - על דרך של מפנים-אל-חוץ - כי הוראת סעיף 59(ד) לחוק הביטוח חלה על ענייננו - עניין שאינו מוסדר בחוק, לא במפורש ולא מכללא - פינה עצמו לשאלה אם יש דבר בחוק הדוחה החלתה של הוראת סעיף 59(ד) על הסוגיה שלפנינו. בהקשר זה אוסיף כי אליבא דידי - ואני סובר כי זו דעתו של חברי אף-הוא - רק הוראה חד-משמעית בחוק היה בה כדי לדחוק את רגליו של עקרון-התשתית, ולפיו לא ננוח ולא נשקוט עד שהעושה עושר ולא במשפט נוציא את בילעו מפיו. לגופם של דברים אוסיף, שאין ספק קל בליבי כי חברי צודק בקובעו שאין בה בהוראת סעיף 59 לחוק הביטוח ולו רמז קל לקיומו של הסדר שלילי לבר הוראת סעיף 59. בכך שונה ענייננו מפרשת א.ש.י.ר ., שבאותו עניין נתחוללה התנגשות בין חוק עשיית עושר לבין חוקי הקנין הרוחני, והיה צורך ליישב בין הניצים ביניהם. בענייננו שלנו אין כל התנגשות בין עקרון-התשתית - עיקרון שאינו מתיר עשיית עושר ולא במשפט - לבין הוראת סעיף 59(ג) ו-(ד) לחוק. אדרבא: הוראת סעיף 59(ד) אינה אלא השתקפות לעקרון גדול הימנה: העיקרון המצווה עלינו שלא להתיר לאדם להתעשר על חשבון חברו שלא במשפט. בוודאי אין בה באותה הוראה דבר הסותר עקרון-תשתית זה. 10. הדרך של מפנים-אל-חוץ והדרך של מחוץ-אל-פנים נפגשות לסופן במקום אחד, וההבדל ביניהן יימצא, בעיקרו, ברמת ההפשטה של הנורמות המשפטיות. ואולם, מתוך שהילוכן של הדרכים הילוך שונֶה הוא, גם השאלות הנשאלות על כל דרך ודרך עשויות הן שתהיינה שונות. הנה-כי-כן, הדרך של מפנים-אל-חוץ נחלקת לשני חלקים: בתחילה שואלים אנו עצמנו אם נכון להקיש היקש מהוראת סעיף 59(ד), כשהיא לעצמה, לענייננו-שלנו. בחלקה השני של הדרך שואלים אנו אם אין בו בחוק הסדר שלילי, הסדר השולל את ההיקש המתבקש. שונה הילוכה של הדרך מחוץ-אל-פנים, שאין היא נדרשת כלל להיקש ולו משום שדרכה סלולה בידי עקרון-היסוד של עשיית עושר ולא במשפט. וכך: אם נדרש מן החוק הסדר שלילי, יסוג העיקרון מפני החוק והיקש לא יהא כלל לעניין. ואילו אם אין נדרש מן החוק הסדר שלילי, שוב אין נדרשים אנו להיקש והרי עקרון-התשתית נותן חיות לזכות שבעשיית עושר ולא במשפט. בין כך ובין כך, ההיקש אין אנו נדרשים לו כלל. בענייננו-שלנו, אפוא - ובדרך ההילוך של מחוץ-אל-פנים - נושא ההיקש אינו כלל לעניין. כך הוא דין, בשל קיומו של עקרון-תשתית שלא יתיר לאדם להתעשר שלא במשפט על חשבון חברו. ואולם מקום שלא יימצא לנו עקרון-תשתית כעיקרון זה שבענייננו, ממילא לא תהא סלולה לפנינו דרך של מחוץ-אל-פנים. הדרך היחידה שנוכל לנוע בה במקרה זה תהא הדרך של מפנים-אל-חוץ, ודרך זו ניאלץ לעבור בה על גשר ההיקש, גשר שיקשר ויגשר בין הפנים לבין החוץ. 11. דבר אחרון, והוא בבחינת מעניין-לעניין-באותו-עניין. הוראת סעיף 59 לחוק הביטוח נבנית על שני עמודים ואלה הם: אחד, בביטוח כפל ישא כל אחד מן המבטחים בנטל-החיוב על-פי היחס שבין סכומי הביטוח (סעיף 59(ד)), ושניים, ביטוח כפל המביא לביטוח-יתר באורח בלתי סביר - דהיינו: ביטוח כפל המביא לכך שסך-כל סכומי הביטוח עולים באופן בלתי סביר על שווי הנכס - זכאים המבטחים והמבוטח לדרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס, ובמקביל יופחתו גם דמי הביטוח (סעיף 59(ג)). כל יתר ההוראות שבסעיף 59 הן בבחינת ואידך פירושה הוא, זיל גמור. נתבונן בשני עיקרים אלה ולא נופתע משנלמד כי גם-זה גם-זה השניים יונקים את חיותם מאותו עקרון-תשתית של עשיית עושר ולא במשפט, כל אחד בסגנונו, כל אחד בדרכו. אכן, הוראת סעיף 59 - בעיקרה - אינה אלא השתקפות לעקרון-האב של עשיית עושר ולא במשפט בדין הביטוח בישראל. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : הנני מסכים לפסק דינו של חברי, השופט ת' אור, ולהערותיו של חברי, השופט מ' חשין. ה נ ש י א הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, יא' בניסן התשס"א (4.4.2001). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039480. E06 /עכב בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444	[ "רע\"א 3948/97", "רע\"א 5449/97", "ע\"א 1539/95", "ע\"א 1886/95", "ע\"א 3765/95", "ע\"א 77/88", "ע\"פ 406/88", "בע\"א 3622/96", "בע\"א 189/95", "בע\"א 90/86", "בע\"א 196/88", "ע\"א 68/76", "בע\"א 66/91", "רע\"א 7172/96", "בע\"א 846/76", "ת\"א 65741/92", "בע\"א 513/89", "ע\"א 3798/94", "רע\"א 5768/94", "ע\"א 3666/90", "ע\"א 189/95", "ע\"א 6024/97", "ע\"א 1795/93", "ע\"א 804/80" ]	3,303
21,289	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6195/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר העותר : ד"ר מיכאל גורודצקי נגד המשיבים : 1. בין הדין הרבני האזורי בחיפה 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 3. מרגלית גורודיצקי עתירה לביטול פסק דין תאריך הישיבה: כח בטבת תשנ"ח (26.1.98) בשם העותר : עו"ד ד"ר גורודצקי בשם המשיבה 3 : עו"ד קולפצ'י מאוריסיו פסק-דין טענותיו של העותר אינן מצדיקות את התערבותנו. עם זאת זכותו של העותר שמורה לו לעתור לבית משפט זה אם ההליכים בבית הדין הרבני משתהים יתר על המידה. אין אנו מחווים דעה לגבי תוצאותיה של כל עתירה כאמור. העתירה נדחית. ניתן היום כח בטבת תשנ"ח (26.1.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ופ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96061950. B04	[ "בג\"ץ 6195/96" ]	3,305
928	בית המשפט העליון בירושלים ע"פ 4276/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המ בקש : אליהו שם טוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.7.97 בת"פ 204/95 שניתן על-ידי כבוד השופט מ. נאמן החלטה הבקשה תידון במעמד הצדדים ביום 14.7.97 בשעה 13:00. ניתנה היום, ח בתמוז התשנ"ז (13.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042760. L01	[ "ע\"פ 4276/97" ]	3,309
4,751	ב בית המשפט העליון ע"פ 4276/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקש : אליהו שם טוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה להקדמת מועד דיון בשם המבקש: עו"ד וופא זועבי-פאהום החלטה בפני בקשה להקדמת מועד דיון מיום 10.2.98 ליום דיונים אחר (3.2.98) בו מופיע בא כוח המבקש. בתאריך 3.2.98 קבועים לדיון תיקים רבים ולא ניתן להוסיף תיק נוסף. הבקשה נדחית. הערעור יתקיים כפי שנקבע ביום 10.2.98. ניתנה היום, ב' בטבת תשנ"ח (31.12.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042760. P09	[ "ע\"פ 4276/97" ]	3,310
14,984	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4276/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המבקש: אליהו שם טוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.7.97 בת"פ 204/95 שניתן על ידי כבוד השופט מ' נאמן החלטה בהסכמת המשיבה, אני מעכבת את ביצוע גזר הדין עד למתן פסק-דין בערעור. המזכירות תקבע מועד לדיון בערעור עד לתאריך 30.9.97. ניתנה היום, ח' בתמוז התשנ"ז (13.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי	[ "ע\"פ 4276/97" ]	3,311
15,370	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4276/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערער : אליהו שם טוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.7.97 בת.פ . 204/95 שניתן על ידי כבוד השופט נאמן תאריך הישיבה: כ"א באלול תשנ"ז (23.9.97) בשם המערער : עו"ד פאהום וופא זועבי בשם המשיב ה: עו"ד י. למברגר ה ח ל ט ה בישיבת היום הגישה באת כוח המערער חוות דעת פסיכולוגית על כך שהמערער החל בטיפול נפשי, וביקשה את דחיית הדיון כדי לעקוב אחר התקדמות הטיפול. בלי לקבוע עמדה לגבי סיכויי הערעור, והשלכותיו של הטיפול על קבלת הערעור, נדחה הדיון לשלושה חודשים (בפני כל הרכב). שרות המבחן יגיש תסקיר משלים לקראת הישיבה הבאה. כל זאת בהסכמת בא כוח המדינה. ניתנה היום, כ"א באלול תשנ"ז (23.9.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042760. D08	[ "ע\"פ 4276/97" ]	3,312
23,935	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4276/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי כב' השופט י' גולדברג המערער : אליהו שם-טוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי ביפה מיום 7.7.97 בתיק פלילי 204/95 שניתן על ידי כבוד השופט מ' נאמן תאריך הישיבה: י"ד בשבט תשנ"ח (10.2.98) בשם המערער: עו"ד תמר אולמן בשם המשיבה: עו"ד נעמי גרנות בשם שירות המבחן: גב' זהבה מור פ ס ק - ד י ן המערער הורשע, על פי הודייתו, בהתעללות בקטין חסר ישע, בתקיפה ובתקיפה חבלנית וכן באיומים. נגזרו עליו שנתיים מאסר, תשעה חודשים מתוכן מאסר בפועל ויתרת התקופה מאסר על תנאי. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. המדובר במעשי אלימות קשים שביצע המערער באורח שיטתי ובמשך תקופה בת שנים אחדות כלפי אשתו וכן בעבירות התעללות שביצע בבתו התינוקת. סופה של הפרשה היה שבעקבות התלונה שהגישה נגדו אשתו התגרשו בני הזוג. אשתו לשעבר נישאה בינתיים לאחר; ולאחרונה - בעוד הערעור שלפנינו תלוי ועומד - נשא גם המערער אשה אחרת. נטען לפנינו כי בנסיבות אלה יהיה זה מרחיק לכת לחומרה לנתק את המערער ממסגרת חייו החדשה, בריצוי המאסר שריצויו נדחה עד להכרעה בערעור. הוסבר שהמערער קיבל בינתיים טיפול משקם; הוא מבין כיום יותר טוב את חומרת מעשיו וקיים יסוד לקוות כי לא יחזור על מעשים כאלה. אנו סבורים שעם כל ההתחשבות בשינוי שחל בחיי המערער וכן בהתייחסותו למעשים החמורים שבעטיים הובא לדין והורשע, אין מקום להתערב בגזר הדין. העונש שהושת על המערער רחוק מלהיות חמור; ורוב הנסיבות המקלות (למעט העובדה שבינתיים נשא אשה אחרת) כבר היו לפני בית המשפט המחוזי והובאו על ידיו בחשבון בעת קביעת העונש. מטרותיה העיקריות של הענישה בעבירות אלימות במשפחה הן מתן ביטוי לחומרת המעשים והרתעת עבריינים בכוח. והצורך לספק מטרות אלו לא נגרע עקב השינוי שחל במצבו האישי של המערער. הערעור נדחה, ועל המערער להתייצב לריצוי עונשו במדור הפלילי של בית המשפט המחוזי בחיפה, לא יאוחר מיום 22.2.98 שעה 11:00 לפני הצהריים. ניתן היום, יד' בשבט תשנ"ח (10.2.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042760. F10	[ "ע\"פ 4276/97" ]	3,313

4,022

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2109/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' קדמי המערער : אל עביד סולימאן נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה לתיקון פסק דין בשם המערער : עו"ד פלדמן אביגדור החלטה נראה גם לנו, כמו למשיבה, שהבקשה שלפנינו אינה באה בגדרו של סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984. לפיכך אנו דוחים את הבקשה. ניתן היום יא בתמוז תשנ"ז (16.7.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96021090. B11

[ "ע\"פ 2109/96" ]

3,187

5,317

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 2109 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א. גולדברג כבוד השופט י. קדמי המבקש : אל עביד סולימאן נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לפסילת פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשם המבקש : עו"ד פלדמן אביגדור בשם המשיב ה: עו"ד נאוה בן אור ה ח ל ט ה הבקשה שהוגשה על ידי עו"ד פלדמן לפסילת פסק הדין שניתן בתיק זה בבית משפט קמא, מציגה, למעשה, טענת פסלות כנגד כבוד השופט צבי סגל. דא עקא, שבהתחשב בשלב הדיון - המתנה לספק דין בערעור - נבצר מכבוד השופט סגל לבחון את הטענה ולהשיב עליה "בהחלטה". במצב דברים זה, מקובלת עלינו עמדת המדינה, לפיה יש מקום להביא את הבקשה בפני כבוד השופט סגל, על מנת ש"ישיב" לה כאילו הועלתה בפניו מלכתחילה, בטרם סיים בית המשפט המחוזי את מלאכתו. הבקשה ותגובות בעלי הדין יועברו, איפוא, אל כבוד השופט סגל, ותשובתו של כבוד השופט סגל תועבר אלינו תוך 14 ימים להמשך הדיון בבקשה. ניתן היום יא בסיון תשנ"ז (16.6.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96021090. B04

[ "ע\"פ 96" ]

3,188

6,143

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2109/96 - 3 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' קדמי המערער : אל עביד סולימאן נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בשם המערער : עו"ד פלדמן אביגדור החלטה לאחר שהבקשה לתיקון טעות נדחתה, אנו דוחים גם את הבקשה הנוכחית. ניתן היום יב בתמוז תשנ"ז (17.7.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96021090. B12

[ "ע\"פ 2109/96" ]

3,189

13,602

בית המשפט העליון ע"פ 96 / 2109 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין : עביד אל סלימאן נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה לפסילת פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת.פ. 76/93 שניתן ביום 19.2.96 על ידי כבוד השופטים גלעדי, סגל, הנדל בשם המבקש: עו"ד א. פלדמן החלטה לתשובת המדינה תוך 10 ימים. ניתן היום ז באייר תשנ"ז (14.5.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96021090. B03

[ "ע\"פ 96" ]

3,190

18,320

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2109/96 - 1 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : אל עביד סולימאן נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה לתיקון פס"ד החלטה לתגובת המדינה בכתב תוך 7 ימים. ניתנה היום, ו' בתמוז תשנ"ז (11.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96021090. B07 חכ/

[ "ע\"פ 2109/96" ]

3,191

896

בית המשפט העליון בש"א 97 / 723 בפני: כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. בנזימן עוזי 2. הוצאת עיתון הארץ נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. אריאל שרון עתירה לגילוי ראיה על פי ס' 44 לפקודת הראיות התשל"א1971- תאריך הישיבה: כ' באדר א' התשנ"ז (27.2.97) בשם המבקשים: עו"ד מיקי מוזר בשם המשיבים 1-2: עו"ד אורית סון בשם המשיב 3: עו"ד דב וייסגלס, עו"ד אלדד יניב החלטה כמוסכם על הצדדים, ידון בימ"ש זה הן בבקשה לגילוי על פי סעיף 44 והן בבקשה לגילוי על פי סעיף 45 לפקודת הראיות. הואיל והעותרים צמצמו את עתירתם למה שמכונה ומתואר בעתירה כ"רשימה המצומצמת", תמציא המדינה תוך 30 ימים את תגובתה בכתב לכל אחד מהציטוטים הנכללים ברשימה זו (נספח ט' לעתירה). התגובה תכלול הנמקה להתנגדות לגילוי המתיחס לכל אחד מהציטוטים, ובאם ברצון המדינה ליתן הבהרות נוספות בדלתיים סגורות שלא בפני הצדדים, תציין זאת בתגובתה. באם יהיה צורך, יקבע לענין זה דיון נפרד. לאחר קבלת תגובת המדינה, אשר העתק שלה יומצא לב"כ הצדדים, יקבע מועד להמשך הדיון. ניתנה היום כ' באדר א' התשנ"ז (27.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97007230. E02

[ "בש\"א 97" ]

3,192

6,603

בית המשפט העליון בש"א 97 / 723 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשים : 1. בנזימן עוזי 2. הוצאת עיתון הארץ נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. אריאל שרון בקשה בהסכמה לדחיית מועד ה ח ל ט ה ניתנת בזה הדחיה המבוקשת על ידי ב"כ המשיבים 1 - 2. התגובה תוגש עד 15.4.97 כמבוקש. ניתנה היום, י"ז באדר ב' תשנ"ז (26.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ72397/ 97007230. E01

[ "בש\"א 97" ]

3,193

18,307

בית המשפט העליון בש"א 97 / 723 בפני: כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. בנזימן עוזי 2. הוצאת עיתון "הארץ" נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. אריאל שרון בקשה לגילוי ראיה בשם המערערים: עו"ד ש' ליבליך בשם המשיב 3: עו"ד וייסגלס החלטה 1. בעיתון "הארץ" מיום 17.5.91 פורסמה כתבה פרי עטו של המבקש, מר בנזימן ( להלן: הכתבה ), בה נאמר, בין היתר: "במילים אחרות, מנחם בגין יודע היטב כי שרון היה איתו, אבל הוא אינו רוצה להסתיר מאחורי גבו הרחב של שר הביטחון את אחריותו האישית של ראש הממשלה למלחמה, לתהפוכותיה, לתוצאתה ובעיקר למחירה ...". המירמה המיוחסת לשרון בקטע זה מתייחסת להתנהגותו בעת היותו שר הביטחון במהלך מלחמת לבנון כלפי מנחם בגין ז"ל, אשר היה אותה עת ראש ממשלת ישראל. לטענת המשיב השלישי, מר שרון, מנחם בגין ז"ל לא ידע "היטב" כי מר שרון רימה אותו, והנטען בקטע האמור הוא כזב פוגעני, ומהווה לשון הרע על שרון, אשר גרם לו נזקים. בתביעה שהגיש שרון לבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוא טוען לאחריות המבקשים לפירסום האמור, ועותר לחייבם בפיצויו על נזקיו עקב הפירסום. בכתב הגנתם טוענים המבקשים שהאמור בקטע המצוטט לעיל הינו אמת. 2. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי בקשו המבקשים את הזמנת ראש מה"ד היסטוריה בצה"ל, על מנת שיביא עמו חמישים ותשעה פרוטוקולים של מפקדת הפיקוד העליון בצה"ל על פי רשימה שפורטה בהזמנה. בית המשפט המחוזי החליט על הזמנת חמישים ותשעה הפרוטוקולים האמורים. היועץ המשפטי לממשלה הודיע על התייצבותו בהליך מכוח סמכותו לפי פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) (נוסח חדש), וזאת לאחר שהתברר לו כי תשובות לשאלות שונות שהופנו לעדים עלולות להביא לידי חשיפת סודות מדינה וחומר חסוי. בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי כאמור, הוצאה על ידי שר הביטחון תעודת חיסיון בתוקף סמכותו לפי סעיפים 44 ו45- לפקודת הראיות, התשל"א1971-. בתעודה זו הביע שר הביטחון את דעתו כי מסירת ראיות מהסוג ובנושאים בעלי אופי ביטחוני המפורטים בתעודה, עלולה לפגוע בביטחון המדינה. בנוסף, הביע שר הביטחון את דעתו כי מסירת חלקים שאינם נוגעים לנושאים המפורטים בתעודה מתוך הסטנוגרמות, עלולה לפגוע בעניין ציבורי חשוב - ניהולן התקין של ישיבות ודיונים ברמת המטה הכללי של צה"ל. 3. המבקשים הגישו לבית משפט זה עתירה לגילוי ראיה, בה ביקשו, בהסתמך על סעיף 44 לפקודת הראיות, שבית המשפט יצווה על גילויים של אותם חמישים ותשעה פרוטוקולים. במהלך הדיון בעתירה הסכימו המבקשים לצמצם את עתירתם למה שמכונה על ידם בעתירתם כ"רשימה מצומצמת". "רשימה מצומצמת" זו כוללת, לטענת המבקשים, ציטוטים מפרוטוקולים אשר כבר נחשפו ופורסמו בעיתונות, במחקרים ובספרות אשר עסקו במלחמת לבנון (פירוט הרשימה המצומצמת מצוי בנספח ט' לעתירה). בתחילת הדיון הוסכם בין הצדדים, שבמסגרת העתירה שבתיק זה תוכרע גם שאלת החיסיון של חלקי הפרוטוקולים הנכללים ברשימה המצומצמת על פי סעיף 45 לפקודת הראיות. על פי האמור בסעיף זה, בית המשפט הדן במשפט הוא שיכריע בשאלת גילוי של ראיה אשר הובאה לגביה תעודת חיסיון לטובת הציבור, ורק בדרך ערעור יכול העניין להגיע לדיון בפני בית משפט זה. אך, כאמור, מוסכם על כל הצדדים שבמסגרת הדיון בעתירה שבפני אכריע גם בבקשת המבקשים המושתתת על סעיף 45. 4. על פי החלטה שניתנה ביום 27.2.97 המציאו המשיבים 1 ו2- ( להלן: המשיבים ) את תגובתם, ככל שהיא מתייחסת לציטוטים אשר ברשימה המצומצמת. המשיבים מתנגדים לגילוי הרשימה המצומצמת מנימוקים המפורטים בתשובתם. עמדתו של מר שרון, הוא המשיב השלישי בבקשה, היא שיש לדחות את העתירה לגילוי המסמכים שברשימה המצומצמת. בקשתו החילופית היא, שאם ימצא בית המשפט שיש לגלות את הראיות כמבוקש על ידי המבקשים, כי אז יש לגלות גילוי מלא של כל הפרוטוקולים בהם מופיעים הציטוטים שברשימה המצומצמת. 5. כאמור, בקשת המבקשים צומצמה לגילוי הרשימה המצומצמת. למעשה, מסתפקים הם בכך שהמשיבים יאשרו להם שהציטוטים שברשימה המצומצמת מהווים ציטוט נכון של הפרוטוקולים של הדיונים הנזכרים ברשימה. בתגובתם ציינו המשיבים, שחלק גדול של הציטוטים אינו מהימן, אם משום שלפי הפרוטוקולים המקוריים הדברים שבציטוטים לא נאמרו כלל; אם משום שהציטוט אינו משקף במדוייק את הנאמר בישיבה על פי הפרוטוקולים; אם משום שפלוני, אשר מייחסים לו אמירת דברים בישיבה מסויימת, לא נכח כלל בישיבה; ואם מטעמים אחרים. לבקשת המשיבים, קיימתי דיון במעמד באת כוח המדינה וגורמי ביטחון, בהעדר הצדדים האחרים ובאי כוחם. במהלך דיון זה עיינתי בציטוטים אשר ברשימה המצומצמת וכן בתדפיס של הציטוטים הרלוונטיים כפי שהם מופיעים במקור. לאחר הדיון והעיון, אוכל לומר שהצגת הדברים על ידי באת כוח המשיבים בתגובתה, ביחס לנכונות הציטוטים - מקובלת עלי. הואיל ואני מגיע למסקנה שיש לדחות את עתירת המבקשים, לא אפרט מה הליקויים אשר בכל אחד מהציטוטים. פירוט כזה יגלה את שלדעתי אין לחייב את המשיבים לגלות. אומר רק זאת, שאם הייתי נדרש לאשר את מידת נכונות הציטוטים שברשימה המצומצמת תוך השוואתם למקור, והיה עלי לגלות רק את מה שמתאים מילולית לנאמר במקור, מעט מזעיר מן הציטוטים ראוי היה לגילוי. 6. הפרוטוקולים הרלוונטיים הינם סטנוגרמות של דיוני פורום המטה הכללי בצה"ל, דיונים לאישור תוכניות, דיונים ברמת המטה הכללי של צה"ל ופגישות בהשתתפות שר הביטחון והרמטכ"ל. עמדת המשיבים באשר לגילוי חומר זה כפי שמצאה את ביטויה בתגובת המשיבים, היא כדלקמן: "הראיות שהעותרים מבקשים את גילויין הינן ציטוטים של דברים שנאמרו במסגרת ישיבות פורום המטה הכללי של צה"ל (שתועדו בסטנוגרמות של הדיונים הנ"ל), ואשר רובם ככולם נוגעים לדיונים שנערכו תוך כדי מלחמת שלום הגליל ובתקופה שקדמה לה . הדברים שנאמרו באותם דיונים, כפי שעולה מהציטוטים הרלוונטיים בסטנוגרמות החסויות, ואשר גילויים מתבקש בעתירה, נוגעים לעניינים אשר מטבעם ומהותם מחייבים סודיות. המדובר בהערכות צה"ל לקראת אפשרות של מלחמה במחבלים בלבנון, יעדים שונים של מלחמה אפשרית במחבלים, הערכות מודיעיניות וניתוחי מודיעין, מידע מודיעיני, תוכניות מבצעיות והנחות עבודה לתוכניות מבצעיות, שיטות ותוכניות לחימה ושיתופי פעולה עם צבאות וגורמים אחרים, תנועות של כוחות וצירי תנועה, הערכות שונות ודיון בהשלכות אפשריות מתוכניות מבצעיות חלופיות, תוכניות מבצעיות אופרטיביות בימי הלחימה עצמה. דיונים אלו, במהותם, הינם דיונים המחייבים שמירתם כסודיים, וגילוי הדברים שנאמרו בהם, או חלק מהם, עלול לפגוע בביטחון המדינה. הדברים שגילויים מתבקש נוגעים לנושאים שמפורטים בתעודת החיסיון. נוכח רגישות העניינים האמורים, ובשים לב לכך שעדיין קיימת פעילות צה"ל בגיזרת לבנון, הצורך בשמירת סודיות הדיונים לשם מניעת פגיעה בביטחון המדינה קיים גם היום". וכן: "זאת ועוד, האינטרס הציבורי בניהולן התקין של ישיבות ברמת המטה הכללי של צה"ל הוא גם אינטרס ראשון במעלה בהיבט של ביטחון המדינה, ופגיעה בו ממילא עלולה לפגוע בביטחון המדינה. האינטרס בקיום דיון פתוח וממצה, שבו נשקלים כל ההיבטים הרלוונטיים, ובכלל זה עניינים רגישים כמו ידיעות מודיעיניות והערכות מודיעיניות, מחייב להבטיח תנאים שיאפשרו התבטאות חופשית - הבטחת שמירת סודיות הדיונים והנאמר בהם. זהו אינטרס ביטחוני מדרגה ראשונה, ופגיעה בו גוררת ממילא פגיעה בביטחון המדינה". ובאשר לאינטרס הציבורי החשוב, במובן סעיף 45 לפקודת הראיות, של ניהול תקין של ישיבות ודיונים ברמת המטה הכללי של צה"ל, המחייב שמירה על סודיותם, אומרים המשיבים: "קיימת חשיבות ראשונה במעלה לניהולן התקין של ישיבות ברמת המטה הכללי של צה"ל. ניהול תקין מחייב דיון חופשי ופתוח בכל ההיבטים הרלוונטיים לנושא העומד לדיון, מבלי שגורם כלשהוא בדיון יחשוש וימנע ממסירת מידע או הערכה רלוונטית, שמא הדברים שיאמרו בו לא ישמרו בסוד ויגיעו לידי גורם שלא הוסמך לקבלו. אם לא תובטח סודיות הדיונים בפורומים הנ"ל, בפרט בכל הנוגע ליכולת למסור בדיונים ובישיבות הערכות מודיעיניות ומידע מודיעיני, פירוט יעדים אפשריים ודרכי השגתם, תוכניות מבצעיות וכדומה, קיים חשש ממשי לפגיעה באינטרס החשוב של ניהולן התקין של הישיבות והדיונים ... בענייננו המדובר בדיוני פורום המטה הכללי של צה"ל, דיונים ברמת המטה הכללי של צה"ל, פגישות בהשתתפות שר הביטחון והרמטכ"ל, כל זאת בנוגע למלחמה המתנהלת בלבנון ובנוגע להערכות של צה"ל לפני פרוץ המלחמה. החשיבות של התבטאות חופשית בדיונים אלו מובנת מאליה. המדובר באינטרס בעל חשיבות עליונה, שבלעדיו לא ניתן להבטיח ליבון מלא של הנושאים שעל הפרק, על כל היבטיהם. ניהולן התקין של ישיבות ודיונים ברמת המטה הכללי הוא, איפוא, אינטרס ציבורי ובטחוני בעל חשיבות מרובה המצדיק אי גילוי". עמדת המשיבים כמצוטט לעיל מקובלת עלי. ברי בעיני, שקיימים גם אינטרס הקשור בביטחון המדינה וגם אינטרס ציבורי, כמובנם של אלה בסעיפים 44 ו45- לפקודת הראיות, שלא לגלות פרוטוקולים, או חלקי פרוטוקולים, מדיונים ברמת המטה הכללי. 7. המבקשים טוענים, שהציטוטים אשר ברשימה המצומצמת מדיוני המטה הכללי פורסמו בפירסומים בעיתונות, במחקרים ובספרות, אשר עסקו במלחמת לבנון. במצב דברים זה, גילוי פרוטוקולים של דיונים אלה, או אישור הציטוטים כמשקפים דברים שנאמרו באותם דיונים, אין בהם פגיעה כנטען על ידי המשיבים. עוד טוענים הם, שניתן לאחרים, ביניהם מר שרון, לעשות שימוש בפרוטוקולים הנדונים, ועל כן אין למנוע זאת מהם במסגרת ההליך המתקיים בבית המשפט המחוזי. אשר לפירסומים שנעשו עד כה, אלה לא היו פרסומים רשמיים מטעם המדינה או צה"ל, ומעולם לא אושר ואומת שכל שנכלל בפירסומים השונים, או בחלק שלהם - ספרים, עבודות מחקר וכיוצא באלה - הינו אמת. כפי שמציינים המשיבים בצדק, אין דומה פירסום בהרצאה, ספר, מחקר או מאמר אשר אמיתותו לא הוכחה, לאישור רשמי מטעם המדינה כי הפירסום משקף דברים שנאמרו בישיבות פורום מטכ"ל. זאת ועוד. אותם פירסומים אליהם מתייחסים המבקשים בעתירתם, ככל שהם מתיימרים לצטט דברים מפרוטוקולים כאמור או מתייחסים לאמור בהם, נעשו ללא היתר כדין, והמשיבים מפנים בעניין זה לסעיף 117 לחוק העונשין, תשל"ז1977-, וסעיף 57 לחוק השיפוט הצבאי. כך גם לגבי מר שרון, אשר כיהן כשר ביטחון בתקופה הרלוונטית והפרוטוקולים הועמדו לעיונו. על פי האמור בתגובת המשיבים, לא ניתן לו כל היתר לפירסום מתוך הפרוטוקולים. הנה כי כן, עמדת המשיבים בעניין זה עקבית. כך היתה כל העת, וכך היא גם כיום. 8. גם אם קיים אינטרס שלא לגלות את הפרוטוקולים או חלקים מהם, טענת המבקשים היא שקיים צורך לגלותם - במובן הסיפא של סעיף 44(א) והסיפא של סעיף 45(א) לפקודת הראיות - לשם עשיית צדק במסגרת ההליך האזרחי המתקיים בינם לבין השר שרון. ראינו, שטענת המבקשים בהגנתם היא כי אמת דברו, כשפרסמו כי מנחם בגין ז"ל ידע היטב כי שרון רימה אותו. מוכן אני לצאת מהנחה שהציטוטים ברשימה המצומצמת או חלקם - אם היה מוכח שהם אמת - יכולים לסייע למבקשים בהגנתם. דברים שאמר מר שרון בעת הדיונים עם המטכ"ל, דברים שאמר מנחם בגין ז"ל, או דברים שנאמרו בנוכחות כל אחד מהם בתקופה הרלוונטית, יתכן והיה בהם לסייע לראיות אחרות או לחזקן בדבר מצב דעתם באותה תקופה. אך גם אם כך הוא, השאלה היא אם צורך זה של המבקשים לשם ניהול הגנתם גובר על האינטרס של אי גילוי הפרוטוקולים, מאותם טעמים שנזכרו לעיל. 9. מול האינטרס הציבורי של אי גילויים של הפרוטוקולים עומד עניינם של המבקשים, וכן האינטרס הציבורי, לאפשר קיומו של הליך משפטי הוגן, בו מתאפשר לכל צד הנוטל בו חלק להביא את מלוא ראיותיו. האיזון בין האינטרסים המתגוששים הוא שיקבע אם יעתר בית המשפט לבקשה לגילוי אם לאו. איזון זה יעשה על פי נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה. במהלך מלאכת האיזון יבחנו חשיבותם וחוזקם של האינטרסים הנוגדים (ב"ש 1838/84 ליבני נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 726, 739-737). שקלתי את נסיבות המקרה כולן, והגעתי למסקנה שדין הבקשה להדחות. עיקר השיקולים אשר ביסוד החלטתי זו יפורטו להלן. ראשית: ההליך בו מתבקש הגילוי הינו הליך אזרחי. אין חולק שגם במסגרתו של הליך כזה יש תחולה להוראות סעיפים 44 ו45- לפקודת הראיות (בשג"צ 497/88 שרשור נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פ"ד 529). אך קיים שוני בין עמדת המדינה המסתמכת על חיסיון במשפט פלילי לבין הסתמכותה עליו בהליך אזרחי. בהליך הראשון עומדת למדינה הברירה, שאם יעדיף בית המשפט את גילוי הראיה, תחזור בה מן האישום. כך תוכל להגן על האינטרס שבאי גילוי הראיה. במשפט אזרחי, בו אין המדינה צד, אין בידה בחירה כזו. שנית, המבקשים לא פרשו בפני את יריעת הראיות שהוגשו או שיש באפשרותם להגיש לבית המשפט המחוזי להוכחת טענתם, טענת "אמת דברתי" שבפיהם. לכאורה, ניתנת הגנתם - אם היא מבוססת - להוכחה באמצעות ראיות אחרות. לא נטען בפני שלא קיימות ראיות כאלה, או כי בלעדי הפרוטוקולים נדונה הגנתם של המבקשים לכישלון. שקלתי מצידי את החשיבות שיכולה להיות לאותם קטעי פרוטוקולים מעטים שניתן לאשרם כציטוט אמת, ואת משקלם האפשרי במסגרת ההליך המתקיים בבית המשפט המחוזי, לעומת החשיבות של החיסיון מפני גילוי מידע זה. נחה דעתי שהכף נוטה לצד דחיית הבקשה לגילוי. שלישית: כשפורסמה הכתבה, סביר להניח שהמבקשים ידעו שפרוטוקולים של דיוני המטכ"ל הם סודיים. אלה לא היו בפניהם כדי שיהוו יסוד לאמור בכתבה, והם לא יכלו לצאת מהנחה שאלה יגולו להם. בנסיבות אלה, נחלשת טענתם בדבר נחיצותן של אותן ראיות סודיות כיסוד חיוני להגנתם. 10. על סמך כל האמור לעיל, ובהתחשב בכלל הנסיבות, דעתי היא שדין העתירה להדחות, וכך אני מחליט. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. יש להמציא העתק החלטה זו לבאי כוח הצדדים. ניתנה היום, ד' באייר התשנ"ז (11.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97007230. E03

[ "בש\"א 97", "ש 1838/84" ]

3,194

898

ב בית המשפט העליון בש"פ 5831/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העורר : אברהם בן שמעון אתאל נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוז בבאר שבע מיום 11.8.97 בב"ש 6472/97 שניתן על ידי כבוד השופט בנאי החלטה לקבוע לדיון ל13.10.97- שעה 08:30. ניתנה היום, ד' בתשרי תשנ"ח (5.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058310. F01

[ "ש 6472/97" ]

3,196

16,188

בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5831/97 בפני: כבוד השופט א' מצא ה עורר : אברהם בן שמעון אתאל נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 11.8.97 בב"ש 6472/97 שניתן על ידי כבוד השופט בנאי תאריך הישיבה: י"ב בתשרי התשנ"ח (13.10.97) בשם העורר: עו"ד משה לוי בשם המשיבה: עו"ד אלון אינפלד החלטה העורר הודיע בדיון לפני כי הוא אכן רוצה ומבקש להיבדק בדיקה פסיכיאטרית. שינוי זה בעמדת העורר עשוי, אולי, להעמיד עילה לבקשת עיון חוזר בהחלטה לעצרו; אך אינו יכול להוות נושא לערר. הערר נדחה, איפוא. בידי העורר לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר; ואין צורך לומר כי אינני מביע כל דעה ביחס לסיכוייה של בקשה כזאת כי תוגש. ניתנה היום, יב' בתשרי תשנ"ח (13.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058310. F03

[ "ש 6472/97" ]

3,197

899

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1865/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותר : פופקו שביט נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. משרד הבטחון 3. ראש מינהל גיוס 4. משרד הפנים 5. שר הפנים 6. קונסול ישראל ברומניה בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: יד' באייר תשנ"ז (21.5.97) בשם העותר : עו"ד מנשה משה בשם המשיבים : עו"ד יוכי גנסין פ ס ק - ד י ן העותר חזר בו מן העתירה. העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, יד' באייר תשנ"ז (21.5.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "בג\"ץ 1865/97" ]

3,198

12,452

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 1865 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל העותר : פופקו שביט נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. משרד הבטחון 3. ראש מינהל גיוס 4. משרד הפנים 5. שר הפנים 6. קונסול ישראל ברומניה עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ו' באייר התשנ"ז ( 13.05.97 ) בשם העותר : עו"ד מנשה משה בשם המשיבים : עו"ד יוכי גנסין ה ח ל ט ה בא כוח העותר טוען בפנינו כי קיבל תשובת המדינה רק שלשום. מטעם זה אנו דוחים המשך שמיעת העתירה בשבוע ימים (ולא יאוחר מה21.5.97-). המזכירות מתבקשת לקבוע המשך הדיון, בפני כל הרכב, ב21.5.97-. ניתנה היום, ו' באייר התשנ"ז (13.5.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97018650. A02 /דז/

[ "בג\"ץ 97" ]

3,200

902

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 4445 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המבקש: שאול בר-נוי נ ג ד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. עליזה בר-נוי בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.5.96 בתיק בר"ע 1351, 1604/95 שניתן על ידי כבוד השופט ג'ובראן בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב 1: עו"ד עמירם הבר ה ח ל ט ה לאור חשיבות השאלה, אנו מבקשים את היועץ המשפטי לממשלה לחוות דעתו בשאלות המשפטיות השנויות במחלוקת. המשך הדיון ייקבע לעוד חודשיים. ניתנה היום, י"ג בניסן תשנ"ז (20.4.97). ה נ ש י א ה מ ש נ ה ל נ ש י א ש ו פ ט 96044450. A04 /נצ

[ "רע\"א 96", "בר\"ע 1351" ]

3,206

7,865

בית המשפט העליון רע"א 96 / 4445 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : המוסד לביטו ח לאומי נגד המשיבים : 1. שאול בר נוי 2. עליזה בר-נוי - משיבה פורמלית בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקש: עו"ד יהודית וסרמן החלטה הבקשה נדחית. ניתנה היום, ח' אדר ב' התשנ"ז (17.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044450. A03 דז/

[ "רע\"א 96" ]

3,207

14,942

ב בית המשפט העליון רע"א 4445/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער : בר-נוי שאול נגד המשיבים : 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בר-נוי עליזה - משיבה פורמלית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.5.96 בתיק בר"ע 1604/95, 1351/95 שניתן על ידי כבוד השופט ג'ובראן בשם המערער: בעצמו בשם המשיב 1: עו"ד י. וסרמן בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד נורית ישראלי פסק דין המשנה לנשיא ש' לוין: 1. השאלה המתעוררת בבקשת רשות לערער זו היא האם רשאי המשיב הראשון - המוסד לביטוח לאומי - לבקש בלשכת ההוצאה לפועל צו מאסר נגד חייב לפי פסק דין למזונות, מבלי שתקדם לכך חקירת יכולת? ראינו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. לפי סמכותו בסעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש], החליט היועץ המשפטי לממשלה להתייצב לדיון והעלה לפנינו גם הוא את טענותיו. 2. אלו הן העובדות והנסיבות הנוגעות לענין, ככל שהדבר נחוץ כדי להשיב על השאלה הנזכרת בפסקה הקודמת: ניתנו פסקי דין למזונות לטובת אשתו לשעבר של המערער (היא המשיבה מס' 2) ולטובת בנותיו. המשיבה מס' 2 פנתה למוסד בבקשה לתשלום מזונותיה לפי סעיף 4 לחוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב1972- (להלן - חוק המזונות), ובקשתה אושרה. המוסד בקש שינתן לו צו מאסר נגד המבקש ללא חקירת יכולת. ראש ההוצאה לפועל אישר את בקשתו, והערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי לאחר נטילת רשות - נדחה. לפי סעיף 14(ב) לחוק המזונות, יבוצע פסק דין למזונות על ידי המוסד בדרך האמורה בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967- (להלן - חוק ההוצאה לפועל) "כאילו ניתן לזכות המוסד, לרבות האמור בפרק ז' שבו". פרק ז' לחוק ההוצאה לפועל, בניסוחו המקורי קבע, בין השאר (בסעיף 70), שראש ההוצאה לפועל רשאי לתת צו מאסר נגד החייב שלא שילם שיעור מהשיעורים שנפסקו בחקירת יכולת שנערכה לו, אך לפי סעיף 74, אם "נבע החוב הפסוק ממזונות המגיעים מן החייב לבן זוגו, לילדו הקטין או הנכה או להורו רשאי ראש ההוצאה לפועל לתת... צו מאסר נגד החייב אף בלי להיזקק לחקירת יכולת...". פרק ז' לחוק ההוצאה לפועל עבר תהפוכות. ניתן כיום לתת צו מאסר נגד החייב אך בשל "בזיון ההוצאה לפועל"; עם זאת אפשר לעשות שימוש באמצעי זה גם כאשר "החייב הוא בעל יכולת למלא אחר צו תשלומים שניתן לפי חוק זה, והוא לא מילא אחריו, או לא שילם שיעור מהשיעורים שנקבעו לפיו", ופשיטא שמדובר בתשלומים שנקבעו בחקירת יכולת: סעיף 70(א)(2). בתיקון 15 לחוק ההוצאה לפועל (ס"ח 1479, התשנ"ד, 284) סומן סעיף 74 כסעיף 74(א) והוספו אחרי המלים "נגד החייב" המלים: "אם נתברר לו כי אין דרך אחרת לאלץ את החייב לשלם את החוב...", וכן הוסף סעיף 74(ב) שסייג הוראות מסויימות של חוק ההוצאה לפועל, ובכללן את סעיף 70 באופן שלא יחול לגבי חוב פסוק במזונות; התוספת לסעיף 74(א) נמחקה בתיקון 18 לחוק ההוצאה לפועל (ס"ח 1563, התשנ"ו, 188, ובכך חזר סעיף 74(א) לנוסחו המקורי של סעיף 74. 3. טענת המוסד סומכת בעיקרה על האמור בסעיף 14ב לחוק המזונות: כשם שהזוכה לפי פסק דין למזונות זכאי - לפי סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל - למתן צו מאסר נגד החייב מבלי שתקדם לכך חקירת יכולת - כך נטען - זו גם זכותו של המוסד לביטוח לאומי, שזכותו היא זכות תחלוף (סברוגציה) מלאה. לא זו אף זאת: נטען לפנינו שכבר בבג"צ 5304/92 פ"ד מז(4) 715 ("בג"ץ פרח") ניכרה המגמה להחמיר עם חייבים בחוב פסוק למזונות, מגמה שהתחזקה עם תיקון מס' 18 לחוק ההוצאה לפועל. עוד טען המוסד לפנינו כי קבלת טענתו של המערער היתה מעמידה את ראש ההוצאה לפועל כערכאת ערעור על פסק דינו של בית המשפט שקבע את חיוביו, דבר שהיה גורם לעיוות בין הערכאות, והיה משבש את דרכי הגביה של המוסד. טענה נוספת של המוסד היתה כי קבלת הערעור, תפלה ללא צידוק לרעה חייבים שנפתחו נגדם תיקי הוצאה לפועל במישרין על ידי הזוכים, שיוכלו לקבל נגדם צווי מאסר ללא חקירת יכולת, לבין חייבים כמו המערער, שהמוסד לביטוח לאומי הוא שפועל נגדם, אשר יהיו חסינים מפני צווי מאסר כאלה. עוד נטען לפנינו כי פרשנות החוק כגירסת המערער תפגע בהרמוניה החקיקתית המיועדת לחזק את חיובי המזונות על ידי מניעת עיקולם של גימלה או שכר אלא לשם קיום החיוב במזונות, וכי שלשת הנימוקים שניתנו בבג"ץ 5304/92 הנ"ל לאבחנה בין חיובים רגילים לבין חיובי מזונות לענין צווי מאסר, כוחם יפה גם כשהנושה הוא המוסד לביטוח לאומי. 4. למקרא ראשון של סעיף 14(ב) לחוק המזונות, המחיל על המוסד לביטוח לאומי את פרק ז' לחוק ההוצאה לפועל, מותר היה להניח, לכאורה, שלענין ביצועו של פסק דין למזונות דינו של המוסד לביטוח לאומי הוא כדין כל נושה בחוב פסוק למזונות, לכל ענין ודבר, ושראש ההוצאה לפועל רשאי ליתן לפי בקשתו צו מאסר מבלי שתקדם לו חקירת יכולת; אך מתברר שהנחה זו אינה הנחה חלוטה הואיל ומוכרות לנו נסיבות שבהן דין הקובע זכויות תחלוף נתון לסייגים, כגון כשמדובר בזכויות אישיות גרידא: ע"א 357/79 פ"ד לה(1) 393, או כשקיימים שיקולים מיוחדים להבחין בין ה"נושה" המקורי לבין מי שבא במקומו; כך, למשל, נפסק שרק "נפגע" רשאי להגיש נגד המזיק תביעה לתשלום תכוף לפי סעיף 5 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- ולא מי שהיטיב את נזקו: ע"א 330/84 פ"ד מ(2) 663. לפיכך השאלה העומדת לפנינו לדיון היא אם "זכותם" של בן זוגו של החייב, ילדו הקטין או הנכה או הורו, לפי סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל היא זכות אישית או דילמא היא מוקנית מכח סעיף 14(ב) לחוק גם למוסד. שאלה זו היא שאלה של פרשנות. והנה, בבג"ץ 5304/92 נקבע לענין צו מאסר בהוצאה לפועל, שבשלשה נבדל צו מאסר בגדר סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל, מצווי מאסר אחרים שאפשר לתיתם שלא בגדרו: ראשית, החובה לתשלום מזונות וגובה המזונות מקורם בהחלטה שיפוטית, שקדם לה דיון בבית המשפט, בו מובאים בחשבון יכולתו של החייב והאמצעים העומדים לרשותו לסיפוק המזונות; שנית, מצבם המיוחד ורגישותם של הזוכים במזונות, שלעניינם קיים צידוק להעדיף את צרכי הכלכלה הבסיסיים שלהם על פני חירותו האישית של החייב, ושלישית, האפשרות לעתור לשינוי חיובי המזונות, שלעולם אינם סופיים, ובית המשפט רשאי לשקלם מחדש עם שינוי הנסיבות. בדין כתב היועץ המשפטי לממשלה בנייר העמדה שהגיש לנו, כי לא תמיד נקבע חיוב המזונות לפי יכולתו של החייב ויש שהוא נקבע לפי צרכי הזכאים אפילו בשיעור הגבוה מיכולתו של החייב: ע"א 160/89 (לא פורסם); ע"א 436/89 (לא פורסם); ע"א 4433/92 (לא פורסם) ובמקרים אלה יוכל המוסד - כך נקבע - לחזור על החייבים מכח חוק המזונות, שהוא חוק סוציאלי שנועד למקרים כאלה. בנסיבות האמורות יכול וראש ההוצאה לפועל יהיה מוסמך לפי סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל לתת צו מאסר נגד חייב שאין לו יכולת לשלם והוא - בין אם הנושה הוא הזוכה המקורי בפסק הדין ובין אם הוא המוסד לביטוח לאומי. במצבים כאלה אין כוחו של הנימוק הראשון לאבחנה בין הסוגים השונים של צווי המאסר בפסק הדין שניתן בבג"ץ 5304/92, שהחוב הפסוק מבוסס תמיד אך על יכולתו של החייב, יפה. אף הנימוק השלישי שניתן בבג"ץ 5304/92 לאבחנה האמורה, שפסק הדין בענייני מזונות ניתן לשינוי עם שינוי הנסיבות, לא יוכל לקדם אותנו בפתרון השאלה שלפנינו, משום שבמצבים כפי שצויינו לעיל, שבהם פסיקת המזונות אינה מבוססת אך על יכולתו של החייב, לא תהיה קיימת לחייב עילה שבדין לפנות לבית המשפט בתובענה לשנות את פסיקתו; ואילו הנימוק השני שניתן בבג"ץ 5304/92 פועל דווקא לזכות המערער: אם אמנם כשמדובר בתיקי מזונות יש להעדיף את צרכי המחייה של הזוכים על פני חירותו האישית של החייב, מאבד שיקול זה את משמעותו כאשר הנושה הוא המוסד לביטוח לאומי. 5. יש לציין שבין אם סעיף 74(א) לחוק ההוצאה לפועל חל גם על המוסד לביטוח לאומי ובין אם לאו, לעולם הושאר השימוש בו לשיקול דעתו של ראש ההוצאה לפועל; ולענין פרשנות שיקול הדעת אין ספק בדבר שרשאי בית המשפט להביא בחשבון שיקולים חוקתיים העולים על הפרק למקרא סעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בין שיקולים אלה יש לתת משקל מכריע לכלל שאין לאסור חייב כדי לממש נגדו חוב אם אין ביכולתו לשלמו והוא - בין אם פסק הדין למזונות כלל חיוב שמעבר ליכולתו של החייב ובין אם יש לחייב טענה אמיתית שחל שינוי בנסיבות, הנוגע ליכולתו לשלם, מאז ניתן פסק הדין. בכך לא ניתנה לראש ההוצאה לפועל סמכות ערעורית על החלטת בית המשפט הואיל ואם יקבע בית המשפט קביעה חדשה בהתדיינות נוספת בענין המזונות לענין יכולתו של החייב, תקשור קביעה זו את ראש ההוצאה לפועל, כשם שכל קביעה של בית המשפט לענין יכולתו של החייב ביום מתן פסק הדין תקשור את ראש ההוצאה לפועל גם בחקירת יכולת שתיערך לחייב. לענין זה נראית לי הצעת היועץ המשפטי לממשלה, אותה אני מקבל, שראוי להנחות את בית המשפט המוסמך הפוסק מזונות לפרט בפסק דינו אם החיוב הפסוק הוא בהתאם ליכולתו של החייב או שהוא נקבע למעלה מיכולתו, לפי צרכי הזכאים. 6. כל מה שכתבתי לעיל הוא לשם הבהרה, למעלה מן הצורך, משום שהגעתי לכלל מסקנה שסעיף 74 כלל אינו חל כשהנושה הוא המוסד לביטוח לאומי לפי חוק המזונות. בקביעה זו לא התעלמתי מטענת המוסד בדבר כוונת המחוקק לתת עדיפות לחיובי המזונות לעומת חיובים אחרים וגם לטענת ה"אפלייה" בין חייבים שהנושה שלהם הוא הזכאי המקורי לפי פסק הדין לבין חייבים שהמוסד הוא שמבקש לממש נגדם את פסק הדין; וכאמור לעיל: גם בחקירת יכולת שתיערך לחייב במקרה האחרון, יהיה ראש ההוצאה לפועל קשור בממצאים לגבי יכולתו של החייב ביום מתן פסק הדין. הטעם לקביעה האמורה הוא שבמקבילית הכוחות בין צרכי הזכאים וחירותו של החייב, הנוטה לטובת הזכאים, המבקשים הם עצמם לממש את פסק הדין שניתן לזכותם, משתנה המאזן כשהמוסד הפך לנושה, שאין כל סיבה להעדיף את צרכי הגביה שלו על פני שיקולים הכרוכים בחירותו של החייב. לפיכך - כך נראה לי - מחייבת פרשנותו הנכונה של סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל לקבוע שעניינו אך בזכות אישית של קרובי החייב הנזכרים בו ושהוא חל רק כשהנושה הוא "בן זוגו, ילדו הקטין או הנכה או הורו" של החייב ולא כשמדובר במוסד לביטוח לאומי. ודוק: בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 70 לחוק ההוצאה לפועל יוכל המוסד לביטוח לאומי לבקש צווי מאסר נגד החייב כמו כל נושה אחר. 7. דעתי היא איפוא שיש לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואת החלטת ראש ההוצאה לפועל, ולהורות לראש ההוצאה לפועל לקיים חקירת יכולת של המערער, טרם שיוצא נגדו צו מאסר, אם יוצא. כך הייתי פוסק. הייתי מחייב את המשיב לשלם למערער, שאינו מיוצג, את הוצאותיו ויציאותיו בסכום כולל של 2,000.- ש"ח. המשנה לנשיא הנשיא א. ברק: אני מסכים נ ש י א השופט ת. אור: אני מסכים ש ו פ ט החלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ש. לוין. ניתן היום ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044450. B06

[ "רע\"א 4445/96", "ע\"א 357/79", "ע\"א 330/84", "ע\"א 160/89", "ע\"א 436/89", "ע\"א 4433/92" ]

3,208

15,391

ב בית המשפט העליון רע"א 96 / 4445 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המ בקש : בר-נוי שאול נגד המשיבים : 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בר-נוי עליזה - משיבה פורמלית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.5.97 בתיק בר"ע 1351/95, 1604/95 שניתן על ידי כבוד השופט ג'ובראן תאריך הישיבה: י"ג בניסן התשנ"ז ( 20.04.97 ) בשם המ בקש: בעצמו בשם המשיבים : עו"ד עמירם הבר החלטה ראינו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. ניתנה היום יג' בניסן התשנ"ז (20.04.97) בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ה מ ש נ ה ל נ ש י א ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044450. A05 /נצ

[ "רע\"א 96" ]

3,209

95,881

ב בית המשפט העליון רע"א 4445/96 - ג' בפני: כבוד הרשם בעז אוקון המערער : בר-נוי שאול נגד המשיבים : 1. המוסד לביטוח לאומי 2. פורמלי בר-נוי עליזה - משיבה פורמלית בקשה להחזרת הסדר על כנו וביטול החלטה החלטה זוהי "בקשה להחזרת הסדר על כנו וביטול החלטה בביזיון ביהמ"ש". עיון בבקשה מלמד שאין מדובר אלא בבקשה לעיון חוזר בהחלטה שניתנה מיום 18.2.01. אם אכן זוהי הבקשה מן הראוי להגישה בדרך הראויה, ותוך תשלום של אגרה. אני מורה על מחיקת ההליך מן הרישום. ניתנה היום, כז' באדר תשס"א, 22 במרץ 2001. בעז אוקון, רשם ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044450. D10

[ "רע\"א 4445/96" ]

3,210

96,007

ב בית המשפט העליון רע"א 4445/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המבקש : בר-נוי שאול נגד המשיבים : 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בר-נוי עליזה - משיבה פורמלית בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט בשם המבקש: בעצמו החלטה בפנינו בקשה מטעם המבקש לפי פקודת בזיון בית המשפט. עד כמה שניתן להבין מבקשתו על נספחיה, קובל המבקש על כך שהמשיבה לא הקטינה את חובו בלשכת ההוצאה לפועל, ועל כך שהטילה עיקול על חשבון הבנק של המבקש ללא אזהרה מוקדמת. פקודת בזיון בית משפט (להלן: הפקודה) מסמיכה את בית המשפט "לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה" (סעיף 6 לפקודה). בפסק הדין שניתן בבקשת רשות הערעור דנן (להלן: פסק הדין), נפסק, כי המוסד לביטוח לאומי איננו רשאי לבקש בלשכת ההוצאה לפועל צו מאסר כנגד חייב לפי פסק דין למזונות, מבלי שתקדם לכך חקירת יכולת של החייב. נוכח האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. ראשית , המבקש לא הבהיר מה בפעולות המשיבה מפר צו כלשהו שניתן על ידי בית משפט זה במסגרת רע"א 4445/96. שנית , אף אם נניח כי המשיבה פעלה שלא בהתאם לפסק האמור (ואיננו מביעים כל עמדה בעניין זה), הרי שבנסיבות העניין קיימת בפני המבקש דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית - הגשת התנגדות בלשכת ההוצאה לפועל, ותקיפת החלטות שיתקבלו בעניינו במידה שהוא סבור, שהן אינן עולות בקנה אחד עם שנפסק בפסק הדין. על כן, אין במקרה זה מקום לנקיטת הליכים לפי הפקודה (ראו למשל: ע"א 228/63 עזוז נ' עזר , פ"ד יז(4) 2541, 2550; רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק (לא פורסם)). הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ה בשבט התשס"א (18.2.2001). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044450. A09 /דז/

[ "רע\"א 4445/96", "ע\"א 228/63", "רע\"פ 7148/98" ]

3,211

904

בבית המשפט העליון רע"א 96 / 6071 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון המ בקש : עדי סמנסקי נגד המשיב ה : נעמה סמנסקי בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקש: עו"ד ג'ינה לאל בשם המשיבה: עו"ד משה יצחק-הלוי החלטה באת-כח המבקש הגישה בקשה לדחות מיום הדיון שנקבע ליום 23.6.97 מחמת נימוקים אישיים שהיא מבכרת שלא לפרטם. בא-כח המשיבה טוען כי מטרת הבקשה היא דחיה נוספת של הליך תלוי ועומד בין הצדדים ושנושאו מילוי התנאים למתן גט למשיבה. עם זאת, הסכים בא-כח המשיבה, בהגינותו לדחות את מועד הדיון לזמן קצר ביותר. הדיון יתקיים ביום 1.7.97 בשעה 09:00. ניתנה היום, כ"א באייר תשנ"ז (28.5.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96060710. Q04

[ "רע\"א 96" ]

3,213

1,838

בבית המשפט העליון רע"א 96 / 6071 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון המ בקש : עדי סמנסקי נגד המשיב ה : נעמה סמנסקי בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקש: עו"ד ג'ינה לאל החלטה לתגובת המשיבה תוך חמישה ימים מיום ההמצאה. המזכירות תודיע החלטה זו לצדדים באמצעות הפקסימיליה. ניתנה היום, י"ד באייר תשנ"ז (21.5.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96060710. Q03

[ "רע\"א 96" ]

3,214

12,241

ב בית המשפט העליון רע"א 96 / 6071 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' ביניש המערער : עדי סמנסקי נגד המשיב : נעמה סמנסקי ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 13.6.96 בתיק ע"א 1325/94 שניתן על ידי כבוד השופטים אבן ארי, בר אופיר, אחיטוב תאריך הישיבה: כו בסיון תשנ"ז (1.7.97) בשם המערער : עו"ד לאל ג'ינה בשם המשיב : עו"ד יצחק הלוי ה ח ל ט ה פסק הדין של הרוב שעליו משיג המבקש לא קבע הלכה שלעולם אין בית המשפט רשאי להתנות מתן פסק הדין לסילוק יד בתשלום פיצוי על השקעות הנתבע, אלא הוא יישם את ההלכה בנסיבות המקרה. בנסיבות אלו אין אנו סבורים שיש עמנו מקום ליתן למבקש רשות לערער בגלגול שלישי. זכותו של המבקש שמורה לו, כמובן, להגיש תובענה להחזר השקעותיו ובגדרה לעתור לסעדים הזמניים הנראים בעיניו. אין אנו מביעים כל דעה לגבי תוצאות התדיינות כאמור. המבקש לא הניח את דעתנו שקיימת שאלה נוספת המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד 7,500.- ש"ח. ניתן היום כו בסיון תשנ"ז (1.7.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96060710. B06

[ "רע\"א 96", "ע\"א 1325/94" ]

3,215

905

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 792 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המ בקש : ג'ובאני נועם נגד המשיב ה : לשכת עורכי הדין הועד המרכזי בקשה לפטור מאגרה ומערבון תאריך הישיבה: י"ט באדר א' תשנ"ז (26.2.97). בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד ד"ר מ. עליאש החלטה על יסוד תקנה 20(24) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987- פטור המבקש מתשלום אגרת הערעור. כמו כן, אין לחייב את המבקש בהפקדת ערבון בתיק זה, שכן אין המדובר ב"ענין אזרחי" כמשמעותו של צירוף זה בתקנה 2 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. התיק בשל, איפא, לדיון. אני מורה למזכירות לפעול לשם קביעת הערעור לדיון בעל-פה בפני הרכב במועד קרוב ככל האפשר. למען הסר ספק, נרשמת הודעתו של בא-כח המשיבה כי במסגרת הדיון בערעור יטען כי יש לדחות את הערעור מחמת הגשתו באיחור. ניתנה היום, כ"ג באדר א' תשנ"ז (2.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97007920. Q01

[ "ע\"א 97" ]

3,216

13,152

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 792 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר המערער : ג'ובאני נועם נגד המשיב : לשכת עורכי הדין הועד המרכזי ערעור על החלטת הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין מיום 12.04.96 תאריך הישיבה: י"ח באדר ב' התשנ"ז ( 27.03.97 ) בשם המערער : בעצמו בשם המשיב : עו"ד משה עליאש פסק-דין בהמלצתנו, חזר בו המערער מהערעור. הערעור נמחק. ניתן היום, יח' באדר ב' התשנ"ז (27.3.97), בפני המערער ועו"ד עליאש. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97007920. A02 /דז/

[ "ע\"א 97" ]

3,217

906

ב בית המשפט העליון רע"פ 4706/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : מדינת ישראל נגד המשיב : מוגרבי יצחק בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בע"פ 364/97 (כבוד השופטים ברלינר, גדות, ישעיה) מיום 30.6.97 בשם המבקשת: עו"ד ענת גולדנברג בשם המשיב: עו"ד שרגיל החלטה להרכב של שלשה. 10 דקות לכל בעל דין. ניתן היום יד באלול תשנ"ז (16.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047060. B05

[ "רע\"פ 4706/97" ]

3,218

6,125

בית המשפט העליון רע"פ 4706/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשת : מדינת ישראל נגד המשיב : מוגרבי יצחק בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בע"פ 364/97 (כבוד השופטים ברלינר, גדות ישעיה) מיום 30.6.97 החלטה לתשובת המשיב תוך 15 ימים (וימי הפגרה בכלל). ניתן היום כו בתמוז תשנ"ז (31.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047060. B01

[ "רע\"פ 4706/97" ]

3,219

15,379

בית המשפט העליון רע"פ 4706/97 - 1 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת : מדינת ישראל נגד המשיב : מוגרבי יצחק בקשה להארכת מועד להגשת הודעת המשיב בשם המשיב: עו"ד עופר שרגיל החלטה הארכת מועד כמבוקש. ניתנה היום, כ"ב באב התשנ"ז (25.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047060. A03 /דז/

[ "רע\"פ 4706/97" ]

3,220

17,557

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים רע"פ 4706/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר כב' השופט י' גולדברג המבקשת : מדינת ישראל נגד המשיב : יצחק מוגרבי רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.6.97 בע"פ 364/97 שניתן על ידי כבוד השופטים ד' ברלינר, ש' גדות, נ' ישעיה תאריך הישיבה: י' בכסלו התשנ"ח ( 09.12.97 ) בשם המבקשת: עו"ד ענת גולדנברג בשם המשיב : עו"ד עופר שרגיל ה ח ל ט ה שמענו טענותיה של באת-כוח המבקשת. לא שוכנענו כי השאלה אותה היא מבקשת להעמיד להכרעתנו מקימה עילה המצדיקה מתן רשות-ערעור לבית-משפט זה. הבקשה נדחית. ניתנה היום י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047060. F07

[ "רע\"פ 4706/97" ]

3,221

907

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר ות : 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. לבקשת העותרות, מוצא בזה צו ארעי המונע בעד המשיב 1 (רשם האגודות השיתופיות) לקיים את הדיון שנקבע בפניו ליום 13.11.97. 2. באי-כוח הצדדים מוזמנים לדיון מקדמי בעתירה, לרבות הבקשה לצו ביניים, שיתקיים בפני ביום 24.11.97 שעה 13:00. 3. באי-כוח העותרות והמשיבים 6-2 מתבקשים לבוא בדברים ביניהם כדי לברר אפשרות של הסדר מוסכם לגבי היבטים דיוניים הכרוכים בעניין נשוא העתירה, כדלקמן: א) קיום דיון בפני המשיב 1 בטענה מקדמית שאין לו סמכות לדון בבקשות המשיבות 6-2, כפי המפורט בעתירה, בלי לפגוע בזכותו של כל צד לעתור נגד החלטת המשיב 1 לגבי טענה זאת. ב) הבאת המחלוקת שבין העותרות לבין המשיבות 6-2 לדיון והכרעה בדרך מוסכמת. ג) במקרה של המשך ההתדיינות בעתירה זאת, המצב בעניין נשוא העתירה עד שבית משפט זה יכריע בעתירה לגוף העניין, מתוך הנחה שהדיון בעתירה יוקדם על ידי בית המשפט. 4. באי-כוח העותרות והמשיבים 6-2 מתבקשים להגיש לבית המשפט הודעה בעניינים המפורטים בסעיף 3 לעיל, בין הודעה משותפת ובין הודעות נפרדות, עד יום 20.11.97. ניתנה היום, י"א בחשון תשנ"ח (11.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. I01

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,222

11,160

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותר ות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ל' בכסלו תשנ"ח (29.12.97) בשם העותר ות: עו"ד שגב יוסף, עו"ד אבירם שרף בשם המשיב 1: עו"ד יהודה שפר בשם המשיב ים 6-2: עו"ד גוט אה וד, עו"ד רזניק החלטה בהסכמת באי-כוח העותרות והמשיבים מס' 2 עד מס' 6 אנו מחליטים לצמצם את החלטות רשם האגודות השיתופיות כך שיותר לחברת העובדים למכור נכסים בסכום של 100 מיליון ש"ח, ובלבד שסכום זה יופקד בידי ד"ר שגב, בא-כוח העותרות, עד אם יוחלט אחרת. ביני לביני יעמדו באי-כוח הצדדים בקשר ביניהם במטרה להגיע להסכם ברוח הדברים שנשמעו בבית-המשפט. לאחר מכן תוגש ביום 1 בינואר 1998 הודעה משותפת מטעם שני בעלי-הדין או הודעות נפרדות מטעם כל אחד מהם. על-פי האמור בהודעות אלו נחליט על דבר המשך ההליכים. ניתנה היום, ל' בכסלו תשנ"ח (29.12.97) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. G05

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,223

17,986

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6646/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב - אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן - אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון - אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות - אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ד בחשון תשנ"ח (24.11.97) בשם העותרות: עו"ד י' שגב, עו"ד א' שרף בשם משיב 1: עו"ד י' שפר בשם משיבים 2-6: עו"ד א' גוט, עו"ד א' דראל החלטה לאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים בדיון שהתקיים בפני ביום 24.11.97 אני מחליט כדלקמן: 1. העתירה תידון בפני הרכב של שלושה ביום 29.12.97 בשעה 11:30. המשיבים יגישו לבית המשפט את תגובתם בכתב לעתירה תוך 21 יום מהיום, ויעבירו עותק מהתגובה ישירות לצדדים האחרים. 2. בקשת העותרות לצו ביניים נדחית. 3. צו הביניים הארעי, שניתן על ידי ביום 11.11.97, בטל. המשיב 1 (רשם האגודות השיתופיות) יהיה רשאי לקיים דיון בבקשות המונחות בפניו מטעם הצדדים, וכן בכל טענה של העותרות בנוגע לצווי המניעה מימים 27.7.97 ו30.10.97-, לרבות בקשה לצמצומם של צווים אלה. בעקבות כל החלטה נוספת של המשיב 1 בסכסוך שבין העותרות לבין המשיבים 6-2 (להלן - המשיבים), יהיו העותרות והמשיבים רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה לתקן את כתבי הטענות או לקבל סעד זמני בעתירה זאת. 4. המשיב 1 מתבקש לשקול את האפשרות להפנות את ההתדיינות בסכסוך שברקע עתירה זאת לבוררות, לאור האמור לענין זה בתקנונה של עותרת 2, כדי לקדם את פתרון המחלוקת הבסיסית שבין העותרות לבין המשיבים בדבר הזכויות בנכסי העותרת 2. בא-כוח המשיבים כבר הודיע למשיב 1 על נכונות המשיבים לפנות לבוררות (ראו פרוטוקול מיום 27.7.97 בנספח יז' לעתירה), וגם העותרות הצהירו בעתירתן על חפצן בבירור המחלוקת בבוררות (סעיפים 68-66, 70.4 לעתירה). במהלך הדיון בפני ביקשתי לברר אם קיימת הסכמה של הצדדים ללכת לפתרון המחלוקת הבסיסית שביניהם בדרך של בוררות, ולא בהכרח בפני רשות השיפוט של ההסתדרות, והם חזרו והביעו נכונות עקרונית ללכת בדרך זאת. אכן, יש לחשוש כי ההתדיינות בפני המשיב 1, בפני כונס הנכסים הרשמי ובפני בית משפט זה לא תפתור באופן מלא את המחלוקת הבסיסית שבין הצדדים, ולפיכך יש מקום לשקול בכובד ראש את האפשרות לדון ולפתור מחלוקת זאת בדרך מוסכמת על הצדדים. דרך כזאת עשוייה לחסוך זמן וכסף. 5. אם כונס הנכסים הרשמי יקיים את הדיון בערר ביום 9.12.97, ויחליט בו לגוף הענין לפני הדיון בעתירה ביום 29.12.97, כפי שיש לקוות, יוכלו הצדדים לבקש לתקן את כתבי הטענות שלהם בעתירה זאת לצורך התייחסות להחלטת הכונס. 6. בא-כוח המשיב 1 מתבקש להציג בפני בית המשפט את ההתפתחויות בענין נשוא העתירה, אם בכתב התגובה שלו ואם בהודעה משלימה, לפי הצורך. ניתנה היום, כ"ו בחשון תשנ"ח (26.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. I03

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,224

31,712

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 - ז' בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד החלטה בהסכמת המשיבים 6-2 אנו מחליטים כי העותרת 2 רשאית להעביר לעותרת 1 את הסך של 100 מיליון ש"ח. הדיון נדחה למועד שייקבע על-ידי המזכירות החל מ 1.4.1998 - למעט התקופה שבין 24.4.1998-5.4.1998 - בתאום עם השופטים. התיק יובא לפני יושב-ראש ההרכב ביום 15.3.1998. ניתנה היום, יד בשבט תשנ"ח (10.2.1998). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. L07

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,225

37,662

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 - י' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר ות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד בקשה לדחיית מועד דיון החלטה כמבוקש. היום, י"ג בסיוון תשנ"ח (7.6.98) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. G10

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,226

39,221

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 - ט' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד בקשה לדחיית מועד דיון החלטה לבקשת באי-כוח בעלי-הדין מיום 21 באפריל 1998: שמיעת העתירה תידחה כמבוקש. באי-כוח בעלי-הדין מתבקשים להודיע לבית-המשפט לקראת סוף חודש מאי 1998, אם הגיעו לכלל הסכם ביניהם או אם יש צורך לקבוע את התיק לשמיעה. היום, כ"ז בניסן תשנ"ח (23.4.98) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. G09

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,227

52,838

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרות : 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד דיון מקדמי בעתירה החלטה בעקבות ההודעה מטעם העותרות מיום 14.10.99, מתבקש ב"כ העותרות להגיש לבית המשפט הודעה משלימה עד יום 31.12.99. ניתנה היום, ז' בחשון התש"ס (17.10.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. I12

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,228

61,373

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 - י' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר ות : 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד דיון מקדמי בעתירה החלטה ביום 28.5.98 ביקשו באי-כוח העותרות והמשיבים 6-2 שלא לקבוע את העתירה לדיון, כיוון שהם מוסיפים לנהל ביניהם משא ומתן להסדר המחלוקת, וציינו כי יודיעו לבית המשפט לאחר חודש את מצב המשא ומתן. הבקשה נענתה על ידי בית המשפט (בהחלטה מיום 7.6.98). ביום 21.7.98 הודיע ב"כ העותרות לבית המשפט כי המשא ומתן בין הצדדים מצוי בשלבים מתקדמים, ולכן הם בדעה כי אין מקום, באותו שלב, לקבוע את העתירה להמשך הדיון. עוד ציין ב"כ העותרות כי הצדדים יודיעו לבית המשפט בתוך 45 יום אם הושג הסכם ביניהם. עד היום טרם נתקבלה הודעה כאמור בבית המשפט. ב"כ העותרות מתבקש, לכן, להגיש לבית המשפט הודעה מעדכנת תוך 30 יום. ניתנה היום, ד' בתשרי תש"ס (14.9.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. I11

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,229

69,913

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ות : 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופיתהכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד הוגשה הודעה בשם העותרות: עו"ד איתן אורנשטיין החלטה הצדדים יודיעו לבית המשפט, עד ליום 1.5.2000, האם נחתם הסכם פשרה בין הצדדים או שיש צורך לקיים דיון בעתירה. ניתנה יום, כ' באדר ב' תש"ס (27.3.00). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. P15

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,230

72,836

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 - י"א בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ות : 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד התראה על מחיקה מחמת חוסר מעש החלטה ביום 14.10.99 הגיש בא-כוח העותרות הודעה לבית המשפט. בהודעה נאמר כי הצדדים עמלים על הסכם פשרה וכי עובר לשיגור ההודעה עמלים הצדדים על אחרוני החתימות החסרות. בעקבות הודעה זו התקבלה החלטה, בה התבקש בא-כוח העותרות, ביום 17.10.99, לשגר לבית המשפט הודעה משלימה עד ליום 31.12.99. למרות האמור בהודעת בא-כוח העותרות ובהחלטתו האמורה של בית משפט זה, לא התקבלה כל הודעה משלימה או הסכם פשרה כאמור. בנסיבות אלה, מאפשרת אני לעותרים להודיע לבית המשפט, תוך שבעה ימים, אם הם עומדים על בירור העתירה. לא תוגש הודעה במועד, תירשם העתירה למחיקה מחמת חוסר מעש. ניתנה היום, ט' באדר ב' תש"ס (16.3.2000). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. P14

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,231

77,104

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר ות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד תגובת הפרקליטות על הבקשה לצירוף משיבים ולמתן פסק-דין החלטה לתגובת העותרות והמשיבים 2 עד 6, תוך 20 יום. היום, כ"ב בסיון התש"ס (25.6.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. G18

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,232

83,191

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 - ה' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר ות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד 132-7 משיבים נוספים בקשה לצירוף משיבים ולמתן פסק-דין החלטה ביום 17.4.2000 הוגשה לבית-המשפט בקשה שכותרתה היא "בקשה לצירוף משיבים ומתן פסק-דין". על בקשה זו חתומים העותרים, המשיבים מס' 2 עד 6 ומי שמבקשים להיות משיבים 7 עד 132. בעלי-הדין ומי שמבקשים להיות בעלי-דין, כאמור, מבקשים כי בית-המשפט יורה על צירופם של גופים אלה ואחרים כמשיבים מס' 7 עד 132 ועל מתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים. דא עקא, בעלי-הדין והמבקשים הנ"ל לא טרחו לשאול את דעתו של המשיב מס' 1, רשם האגודות השיתופיות, ועל-כך מחתה בפנינו פרקליטות המדינה במכתב שכתבה אל המזכיר הראשי של בית-המשפט ביום 3.5.2000. העתק המכתב מצורף להחלטה זו. למותר לומר כי טרונייתה של פרקליטות המדינה טרונייה שבמקומה היא, ואין לי אלא לתמוה על-כך שבאי-כוחם של בעלי-הדין מגישים בקשה לבית-המשפט בלא לקבל את תגובותיהם של כל בעלי-הדין כולם ובלא להפנות את תשומת לב בית-המשפט כי לא כל בעלי-הדין נתנו דעתם להסכם הפשרה. הצדדים לבקשה הנדונה מתבקשים לשלוח העתק מן הבקשה לפרקליטות המדינה, ופרקליטות המדינה מתבקשת להגיב על הבקשה תוך 30 יום או תוך זמן קצר מכך, אם יעלה הדבר בידה. היום, כ"ט בניסן התש"ס (4.5.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. G17

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,233

89,683

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר ות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומאנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, אגודה שיתופית נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד תגובה נוספת מטעם משיב 1 לעניין הבקשה לצירוף משיבים ולמתן פסק דין החלטה כאמור בסעיף 3 להסכם שנחתם בין בעלי-הדין (למעט רשם האגודות השיתופיות), הסכימו ביניהם בעלי ההסכם כי נספחי ההסכם "יכנסו לתוקף עם קבלת אישור רשם האגודות השיתופיות לדחיית התביעות ולביטול כל החלטותיו כאמור בסעיף 3.3 להסכם נספח ב' לרבות ביטול צו המניעה האוסר על העברת כספים מחברת העובדים להסתדרות". כעולה מתגובותיו של רשם האגודות השיתופיות מן הימים 18.6.2000 ו- 30.7.2000, רשם האגודות השיתופיות אינו נכון, לעת הזו, לגבש עמדה באשר לתוכן ההסכם מטעמים שהוא עומד עליהם בתגובותיו. מטעם זה בלבד לא יוכל בית-המשפט להיעתר לבקשת בעלי-הדין (למעט רשם האגודות השיתופיות) למתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה. אם ישמיטו בעלי-הדין (למעט רשם האגודות השיתופיות) את התנאי המתלה של קבלת אישור רשם האגודות השיתופיות, לא תהיה מניעה, כמובן, למחיקת העתירה. בנסיבות האמורות לעיל, לא נותר לנו, איפוא, לעת הזו, אלא להמתין להחלטתו של רשם האגודות השיתופיות, החלטה שתינתן לאחר סיום ההליכים התלויים ועומדים לפניו כהיום הזה. היום, כ"ח תמוז תש"ס (31.7.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. G20

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,234

92,129

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר ות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, אגודה שיתופית נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד תגובה מטעם העותרות והמשיבים 6-2 מיום 13.7.2000 החלטה לתגובת המשיב מס' 1 תוך 10 ימים. היום, ט"ו בתמוז התש"ס (18.7.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066460. G19

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,235

146,019

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 - י"ד בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומאנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד המשיבים : 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד בקשה מיום 13.6.02 לדחיית מועד דיון החלטה השמיעה תידחה ותיקבע שוב לפי יומן בית-המשפט וככל הניתן במועדים הנוחים לבאי-כוח בעלי-הדין. היום, ז' בתמוז תשס"ב (17.6.2002). ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 97066460. G21 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,236

147,131

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6646/97 - ט"ו בפני: כבוד השופט י' אנגלרד העותרות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד בקשה לדחית מועד הדיון מטעם המשיב 1 בקשה מיום 24.11.2002 החלטה מתברר כי אישורו של משיב 1 להסכם הפשרה עדיין נמצא בעיון אצל משיב מס' 1. מכאן בקשתו של המשיב 1 לדחות את מועד הדיון במספר שבועות, דחייה אשר תאפשר לו לקבל השלמות נוספות מטעם צדדים שונים. בא-כוח העותרות אינו מתנגד לדחיית מועד הדיון, ובא-כוח המשיבות 6-2 נתן את הסכמתו לדחיית מועד הדיון. אי לכך, הבקשה מתקבלת. הדיון נדחה לחודשיים ימים. המשיב 1 יגיש הודעה משלימה לפני תום תקופה זו. ניתנה היום, כ' בכסלו תשס"ג (25.11.2002). ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 97066460_Q22.doc /שב נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט : www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,237

156,630

בבית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 - א' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות ואח' הודעה ובקשה בהסכמה מטעם העותרות והמשיבים 132-2 מיום 9.11.03 החלטה משלא צורף לבקשה העתק החלטת הרשם מיום 23.9.03 אתקשה להחליט בבקשה. כן אבקש לקבל תגובה פורמלית של פרקליטות המדינה לבקשה המשותפת של העותרות ושל המשיבים 132-2. התגובה בכתב-יד מיום 6.11.03 (תגובה שהחתום עליה הוא "ב/אביעד") אינה מקובלת עליי כהודעה שראוי להגישה לבית-המשפט, למיצער לא בהליכים הנוכחיים. אבקש אפוא כי תוגש בקשה ראויה ומלאה. תגובת העותרות והמשיבים לתגובת פרקליטות המדינה מתבקשות תוך עשרה ימים. היום, ט"ו בחשון תשס"ד (10.11.2003). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97066460_G28.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,238

158,982

בבית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומאנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד הודעה משותפת מטעם העותרות והמשיבים 6-2 מיום 1.6.03 החלטה נתתי דעתי להודעה המשותפת אשר הוגשה מטעם העותרות והמשיבים 2 עד 6 ביום 1.6.03 ואני מחליט כי תוגש הודעה משלימה מטעם בעלי-הדין עד ליום 30.6.03. היום, ג' בסיון תשס"ג (3.6.2003). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97066460_G26.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,239

160,862

בבית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומאנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד הודעה משותפת מטעם העותרות והמשיבים 6-2 מיום 30.6.03 החלטה רשמתי לפניי את ההודעה אשר הוגשה ביום 30.6.03 מטעם העותרות והמשיבים 2 עד 6. עם תום הדיון לפני המשיב 1 ידווחו בעלי-הדין על תוצאות הדיון. היום, ב' בתמוז תשס"ג (2.7.2003). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97066460_G27.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,240

163,580

בבית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומאנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד תגובת העותרות והמשיבים 6-2 מיום 3.3.03 להודעת המשיב 1 החלטה אני נעתר לבקשתם המשותפת של העותרות ושל המשיבים, זו בקשה האמורה במסמך משותף אשר הוגש לבית-המשפט ביום 3.3.03. בעלי הדין מתבקשים להגיש לבית-המשפט הודעה מעדכנת עד ליום 25.3.03. היום, ה' באדר ב' תשס"ג (9.3.2003). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97066460_G24.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,241

169,443

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת מ' נאור העותרות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב - אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן - אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון - אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות - אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד ואח' בקשה לצירוף משיבים לעתירה ולמתן פסק-דין פסק-דין 1. בהסכמת באי-כוח בעלי-הדין - העותרות והמשיבים 1 עד 6 - אנו מחליטים לצרף כמשיבים 7 עד 132 לעתירה את המשיבים המנויים במספרים אלה בבקשה שהוגשה לבית המשפט ביום 17.4.2000 מטעם העותרות והמשיבים 1 עד 6. 2. בהסכמת העותרות והמשיבים 1-132, אנו מחליטים ליתן תוקף של פסק-דין להסכם שנכרת בחודש אוגוסט 1998, נחתם פורמאלית ביום 21 במארס 1999, והמצורף כנספח "א" לבקשה שהוגשה לבית המשפט ביום 17.4.2000 מטעם העותרות והמשיבים 2 עד 132. 3. בכפיפות לאמור לעיל, ובהסכמת בעלי-הדין, אנו מורים על ביטול כל הצווים שצוו וכל ההסכמות שהוסכמו בגידרי עתירה זו. 4. אין צו להוצאות בעתירה. היום, א' בכסלו התשס"ד (26.11.2003). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97066460_G29.doc /צש מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,242

177,454

בבית המשפט העליון בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד הודעה מטעם המשיב 1 מיום 11.2.03 החלטה לתגובת העותרות והמשיבים 6-2 תוך 15 ימים. היום, י"ד באדר א' תשס"ג (16.2.2003). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97066460_G23.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,243

178,214

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6646/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, אגודה עותומנית 2. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. משקי הנגב אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 3. משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 4. משקי הגליל העליון אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 5. משקי גרנות אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ 6. דב רביד הודעה מטעם העותרות והמשיבים 6-2 מיום 25.3.03 החלטה בעלי הדין מתבקשים להגיש לבית המשפט הודעה מעדכנת עד ליום 31.5.03. היום, כ"ו באדר ב' תשס"ג (30.3.03). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97066460_G25.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 6646/97" ]

3,244

908

בבית המשפט העליון רע"א 96 / 9413 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. הראל משה 2. הראל אביבה נגד המשיבים : 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 2. ריינס טקסטיל בע"מ 3. מבני תעשיה 4. יניב משה 5. ד.ג.ש. חניונים בע"מ 6. שולמן לזר 7. נ.א. מרכז הבטחון בע"מ בקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון בשם המבקשים: בעצמם החלטה מתבקשת עמדת המשיבים אשר תוגש תוך 14 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ו בשבט תשנ"ז (3.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094130. Q01

[ "רע\"א 96" ]

3,245

12,019

בבית המשפט העליון רע"א 9413/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. הראל משה 2. הראל אביבה נגד המשיבים : 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 2. ריינס טקסטיל בע"מ 3. מבני תעשיה 4. יניב משה 5. ד.ג.ש. חניונים בע"מ 6. שולמן לזר 7. נ.א. מרכז הבטחון בע"מ הוגש הליך בשם המערערים: בעצמם החלטה הבקשה לרשות ערעור נדונה ונדחתה. אין מקום להשבת האגרה. ניתנה היום, י"ח בתמוז תשנ"ז (23.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094130. Q03

[ "רע\"א 9413/96" ]

3,246

17,205

בית המשפט העליון רע"א 96 / 9413 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים : 1. הראל משה 2. הראל אביבה נגד המשיבים : 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 2. ריינס טקסטיל בע"מ 3. מבני תעשיה 4. יניב משה 5. ד.ג.ש. חניונים בע"מ 6. שולמן לזר 7. נ.א. מרכז הבטחון בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.11.96 בתיק בר"ע 3114/96 שניתנה על ידי כבוד השופט ס' ג'ובראן החלטה 1. בקשת רשות ערעור ובקשת עיכוב ביצוע המתייחסות להחלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ס' גובראן), שדחה את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחיפה, שחייב את המבקשים לשלם 900 ש"ח בחודש במסגרת צו איחוד תיקים כפוי שהוצא כנגדם. 2. המבקשים טוענים, כי בהחלטותיהן של הערכאות התחתונות לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיהם האישיות ומאידך הושם דגש רב מדי על עניינים שהם, לטענתם, שוליים או מופרכים. 3. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית ולפיכך אינה מצדיקה קיום דיון שלישי בטענות המבקשים. מקל וחומר שכך הם פני הדברים כאשר גם הערעור הראשון הוא ברשות (וראה: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). כל הטענות בבקשה מופנות נגד שיקול דעתן של הערכאות התחתונות. עיון בהחלטותיהן של ערכאות אלו מעלה, כי ההחלטות התקבלו בתום דיון ענייני ולאחר שקילת הנתונים הנוגעים בדבר. בנסיבות אלו לא מצאתי מקום להתערב בשיקוליהן של הערכאות התחתונות גם לגופו של ענין. הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב הליכים. ניתנה היום י"ח באייר התשנ"ז (25.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094130. A02 /דז

[ "רע\"א 96", "רע\"א 103/82" ]

3,247

909

בבית המשפט העליון רע"א 96 / 8930 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : סולכור סנטר בע"מ נגד המשיב : אזוביב שמעון בקשה למחיקת ערעור בשם המבקשת: עו"ד אורלי גלמן החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ד בניסן תשנ"ז (1.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089300. Q03

[ "רע\"א 96" ]

3,248

10,904

בית המשפט העליון רע"א 96 / 008930 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשת: סולכור סנטר בע"מ נגד המשיבה: אזוביב שמעון בקשה להמרת ערבון ה ח ל ט ה הבקשה נדחית. המבקשת מסוגלת לעמוד בחובת הפקדת ערבון, ועליה לעשות כן ככל בעל-דין אחר. התחייבות עצמית ניתנת רק מקום שהמבקש הוא חברת ביטוח או תאגיד בנקאי. הערבון יופקד תוך חמישה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ג בשבט תשנ"ז (21.1.97) . אורית אפעל-גבאי,שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089300. Q01

[ "רע\"א 96" ]

3,250

910

בית המשפט העליון רע"א 3808/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק ה מבקש : ג'מיל עבדאלרחמאן סלימאן נ ג ד המשיב: בשארה תאופיק ורור בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 217/96 מיום 19.5.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: אברמוביץ, גינת והס בשם המבקש: עו"ד זכי כמאל בשם המשיב: עו"ד מועין חורי החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה, בייחוד מתבקשת תגובה לענין סעיפים 7 ו8- לבקשת רשות הערעור. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, ח' באב התשנ"ז (11.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038080. A02

[ "רע\"א 3808/97", "בע\"א 217/96" ]

3,251

7,356

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 3808/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקש : סלימאן ג'מיל נגד המשיב : בשארה תאופיק ורור בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 217/96 מיום 19.5.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: אברמוביץ, גינת, הס בשם המבקש: עו"ד זכי כמאל בשם המשיב: עו"ד מועין חורי החלטה פרקליט המבקש מתבקש להשיב תוך 10 ימים על תשובת המשיב בכל הנוגע לסעיפים 7 ו8- לבקשה לרשות לערער ולצרף תדפיס מלא של פרוטוקול הדיונים בבית המשפט המחוזי. לאחר מכן ימשך הטיפול בתיק זה. ניתנה היום, ז' בתשרי התשנ"ח (8.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038080. B03

[ "רע\"א 3808/97", "בע\"א 217/96" ]

3,252

33,958

ב בית המשפט העליון רע"א 3808/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המבקש : ג'מיל עבד אלרחמן סלימאן נגד המשיב : בשארה תאופיק ורור בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.5.97 בתיק 217/96 שניתן על ידי כבוד השופטים: אברמוביץ', גינת, הס תאריך הישיבה: יד בסיון תשנ"ח (8.6.98) בשם המערער : עו"ד כמאל זכי בשם המשיב : עו"ד חורי ה ח ל ט ה פרקליט המבקש מלין לפנינו על דרך הדיון לפני נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, שלטענתו (שאינה מבוססת על בקשה לתיקון פרוטוקול) הודיע לו שעליו לחזור בו מהערעור אחרת יחוייב בהוצאות. לאחר שפרקליט המבקש לא נענה, הורה בית המשפט על הגשת סכומים בכתב וניתן פסק דין שבעיקרו מבוסס על תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מבלי לחוות דעה לגבי טענותיו של פרקליט המבקש לגבי ההליך שעליו הוא קובל, אין ספק בלבנו שלאחר שהוגשו הסכומים ניתן פסק הדין על יסוד החומר שבתיק, ועל יסוד האמור בסכומים, ופרקליט המבקש לא הניח את דעתנו שנגרם לו בשל כך עיוות דין. לגופו של הענין לא הצביע פרקליט המבקש על קיומה של שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הבקשה נדחית. ניתן היום יד בסיון תשנ"ח (8.6.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038080. B05

[ "רע\"א 3808/97" ]

3,253

43,434

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 3808/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : סלימאן ג'מיל נגד המשיב : ורור בשארה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 217/96 מיום 19.5.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: אברמוביץ, גינת, הס בשם המבקש: עו"ד זכי כמאל בשם המשיב: עו"ד מועין חורי החלטה הבקשה תידון בפני מותב תלתא. ניתנה היום, ט"ז בניסן התשנ"ח (12.04.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038080. A04

[ "רע\"א 3808/97", "בע\"א 217/96" ]

3,254

911

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 109 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערער : גולן פאר נגד המשיב : איילה פאר בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקש: עו"ד יהושע רובין ה ח ל ט ה למיקרא פסק הדין של בית-המשפט המחוזי בנצרת ולנוכח העובדה כי המדובר בבקשה לערעור שני (ראה: בר"ע 103/82 חניון חיפה נגד מצת אור ואח' פ"ד לו(3) 123), איני רואה מקום להעתר לבקשה. המבקש יפקיד את סכום הערבון שנקבע תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ב בשבט תשנ"ז (30.1.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97001090. Q01

[ "רע\"א 97", "בר\"ע 103/82" ]

3,255

15,415

בית המשפט העליון רע"א 97 / 109 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: גולן פאר נגד המשיב ה : איילה פאר בקשת רשות ערעור על פסק ד ינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 247/96 מיום 24.11.96, שניתן על ידי כבוד הנשיא י. אברמוביץ והשופטים: ג. גינת, מ. הס בשם המבקש: עו"ד ויסאם מוקטרן החלטה ליבה של בקשת רשות ערעור זו בטענת המבקש כי דירה, נשוא פסקי הדין קמא, היא בבעלותו. לטענתו, טעו בתי המשפט קמא בקבעם כי הדירה בבעלות או בחכירת הוריו. המבקש מצביע על טעויות שונות שנפלו, לטענתו, בפסקי הדין קמא, ביניהן ביישום ההלכה בדבר השתק פלוגתא. עם זאת, אין בבקשה כל שאלה בעלת "חשיבות משפטית או ציבורית לכך שדווקא מקרה זה יזכה לבירור שיפוטי נוסף" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 126). הבקשה אינה עומדת במבחנים הדרושים למתן רשות ערעור. בקביעתנו זו, אין כדי לחוות דעתנו לגופם של פסקי הדין קמא. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ו' בניסן התשנ"ז (13.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97001090. A02 /דז/

[ "רע\"א 97", "בע\"א 247/96", "ר\"ע 103/82" ]

3,256

912

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5895/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. משה שטריקר 2. נילי שטריקר נגד המשיבים : 1. עוזר רשם האגודות השיתופיות 2. כרמי יוסף-אגודה שיתופית להתישבות חקלאית בע"מ 3. ישעיהו גבור, עו"ד עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. העתירה תידון בפני הרכב. יש לזמן את המשיבים. 2. צו ביניים כמבוקש. ניתנה היום, ו' בתשרי תשנ"ח (7.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058950. F01

[ "בג\"ץ 5895/97" ]

3,257

5,322

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5895/97 - א' בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. משה שטריקר 2. נילי שטריקר נגד המשיבים : 1. עוזר רשם האגודות השיתופיות 2. כרמי יוסף-אגודה שיתופית להתישבות חקלאית בע"מ 3. ישעיהו גבור, עו"ד צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המפשט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבים והמורה להם להימנע מלפעול על פי החלטת המשיבה מס' 1 בדבר מינויו של משיב מס' 3 כבורר בין העותרים לבין משיב מס' 2. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בעתירה למתן צו על-תנאי שתדון בפני הרכב של שלושה שופטים במעמד הצדדים. ניתן היום, ו' בתשרי תשנ"ח (7.10.97). שמריהו כהן מ ז כ י ר ר א ש י העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058950. F02

[ "בג\"ץ 5895/97" ]

3,258

913

ב בית המשפט העליון ע"א 6133/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : מוסא סלם נגד המשיבים : 1. צדוק משה 2. עואדי יחיא 3. שרה וקס בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד אלי תוסיה כהן בשם המשיבים: עו"ד ש. צברי החלטה מתוך האמור בתגובת המשיבים לבקשה עולה, כי המבקש איננו שרוי באותו חוסר אונים מן הבחינה הכלכלית, המצדיק פטירתו מן החובה להפקיד ערבון. האמור בתגובה מעמיד בסימן שאלה את הבסיס העובדתי עליו מושתתת הבקשה, ובכל מקרה איני יכולה לומר כי שוכנעתי שהמבקש הוא חסר יכולת להפקיד את סכום הערבון. הבקשה נדחית. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ו בחשון תשנ"ח (26.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061330. O02

[ "ע\"א 6133/97" ]

3,259

6,061

ב בית המשפט העליון בירושלים ע"א 6133/97 - ב' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: מוסא סלם נגד המשיבים : 1. צדוק משה 2. עוואדי יחיא 3. שרה וקס בקשה לעיכוב הליכים החלטה 1. הבקשה לעיכוב הליכים (בקשר לצו ירושה) בטרם הוחל בהם, או לעיכוב מתן פסק דין בהליכים כאלה אם הוחל בהם חסרת כל בסיס והיא נדחית בזה. 2. יחד עם זאת, ולאור העובדה כי באם הוגשה או תוגש על ידי היורשים בקשה לצו ירושה, יש למערער אינטרס להתנגד לה לאור הערעור התלוי ועומד, על המשיבים להודיע למערער אם הגישו בקשה לצו ירושה ואת פרטיה ואם לא הגישו, עליהם להודיעו כאשר יגישו, על מנת שיוכל להתנגד לבקשה אם ימצא לנכון לעשות כן. 3. כמו כן, יודיעו המשיבים לבית המשפט הדן או שידון בבקשה לצו ירושה שהגישו או יגישו, דבר קיומו של הליך הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שביטל את צוואת המנוחה. 4. כפוף לאמור לעיל, הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"ח בכסלו תשנ"ח (17.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061330. J03

[ "ע\"א 6133/97" ]

3,260

9,635

ב בית המשפט העליון ע"א 6133/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : מוסא סלם נגד המשיבים : 1. צדוק משה 2. עואדי יחיא 3. שרה וקס בקשה לפטור מערבון בשם המערער: עו"ד אלי תוסיה כהן החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ג' בחשון תשנ"ח (3.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061330. O01

[ "ע\"א 6133/97" ]

3,261

19,459

ב בית המשפט העליון ע"א 6133/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : מוסא סלם נגד המשיבים : 1. צדוק משה 2. עואדי יחיא 3. שרה וקס הליך לפישור בשם המערער: עו"ד אלי תוסיה-כהן בשם המשיבים: עו"ד ש. צברי החלטה בתיק זה ניתנה הסכמת בעלי הדין לקחת חלק בהליך פישור. המפשר בתיק זה יהיה עורך-הדין מנחם ינובסקי. זימון הצדדים לישיבת הפישור הראשונה ייעשה על ידי המזכירות. ניתנה היום, כ"ז בכסלו תשנ"ט (16.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061330. P05

[ "ע\"א 6133/97" ]

3,262

36,006

ב בית המשפט העליון ע"א 6133/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : מוסא סלם נגד המשיבים : 1. צדוק משה 2. עואדי יחיא 3. שרה וקס סיכומים בכתב בשם המערער: עו"ד אלי תוסיה-כהן בשם המשיבים: עו"ד ש. צברי צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא. 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער. 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום י"ד בכסלו תשנ"ט (3.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061330. P04

[ "ע\"א 6133/97" ]

3,263

45,492

ב בית המשפט העליון ע"א 6133/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : מוסא סלם נגד המשיבים : 1. צדוק משה 2. עואדי יחיא 3. שרה וקס הליך פישור - בקשה למתן תוקף של פסק-דין בשם המערער: עו"ד אלי תוסיה-כהן בשם המשיבים: עו"ד ש. צברי פסק-דין לבקשת בעלי הדין ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ביניהם מיום 26.1.99. ההסכם סומן על ידי באות "א" והוא מהווה חלק בלתי נפרד מפסק-דין זה. בהתאם להסכם, שאר פסק דינו של בית משפט קמא ישאר בתוקפו, בכפוף לאמור בהסכם הפשרה. האגרה והערבון יושבו. ניתנה היום, י"א בשבט תשנ"ט (28.1.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061330. P07

[ "ע\"א 6133/97" ]

3,264

64,087

ב בית המשפט העליון ע"א 6133/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : מוסא סלם נגד המשיבים : 1. צדוק משה 2. עואדי יחיא 3. שרה וקס הליך פישור בשם המערער: עו"ד אלי תוסיה-כהן בשם המשיבים: עו"ד ש. צברי החלטה בתיק זה הסכימו בעלי הדין לפנות להליך של פישור, ואף נקבעה ישיבה ליום 26.1.99. לפיכך, הצו לסיכומים בכתב מיום 3.12.98 ייכנס לתוקפו רק אם ייכשל הליך הפישור. ניתנה היום, ג' בשבט תשנ"ט (20.1.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061330. P06

[ "ע\"א 6133/97" ]

3,265

31,479

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4109/97 - ב' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. נג'אח זוהדי טויל 2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוזה זלצברגר נגד המשיב : שר הפנים בקשה למחיקת עתירה החלטה השמיעה לא תהיה ביום 21.4.98. הבקשה תועבר להחלטת הרשמת. ניתנת היום, כ"ג בניסן תשנ"ח (19.4.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041090. G03

[ "בג\"ץ 4109/97" ]

3,267

34,916

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4109/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. נג'אח זוהדי טויל 2. המוקד להגנת הפרט נגד המשיב : שר הפנים בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד אנדרה רוזנטל החלטה אני מוחקת את העתירה כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ד בניסן תשנ"ח (20.4.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041090. O04

[ "בג\"ץ 4109/97" ]

3,268

915

בית המשפט העליון רע"א 96 / 9067 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : בנק הפועלים בע"מ נגד המשיב : יעקב גורן בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"א 231/95 מיום 21.11.96 שניתן על ידי כבוד השופטים: בנאי, פלפל, טימור בשם המבקש: עו"ד דוד כהן בשם המשיב: עו"ד גדעון פנר החלטה להרכב של שלושה. לקבוע לפני ההרכב המיוחד המטפל בבקשות רשות לערער ליום 30.11.97. משך הדיון 15 דקות מחולקות בשווה בין בעלי הדין. ניתן היום כא בסיון תשנ"ז (26.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090670. B03

[ "רע\"א 96", "בע\"א 231/95" ]

3,269

3,438

ב בית המשפט העליון רע"א 9067/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' אנגלרד המבקש : בנק הפועלים בע"מ נגד המשיב : יעקב גורן ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 21.11.96 בע"א 231/95 שניתן על ידי כבוד השופטים בנאי, פלפל, טימור תאריך הישיבה: כו בכסלו תשנ"ח (25.12.97) בשם המבקש : עו"ד כהן אייל בשם המשיב : עו"ד פנר גדעון פסק-דין אנו סבורים שהסעד של מימוש המשכון כולל בחובו גם סעד של מימוש הפדיון. עובדה זו , ביחד עם האמור ברישא של כתב התביעה, יכולים בדוחק להיחשב כסעד כספי למימוש תמורת המשכון. מטעם זה רואים אנו את הבקשה כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל והענין מוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון בערעור לגופו של הענין, כשכל טענותיהם של בעלי הדין שמורות להם. אין צו להוצאות. ניתן היום כו בכסלו תשנ"ח (25.12.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090670. B05

[ "רע\"א 9067/96", "בע\"א 231/95" ]

3,270

4,630

בית המשפט העליון רע"א 96 / 9067 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : בנק הפועלים בע"מ נגד המשיב : יעקב גורן בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"א 231/95 מיום 21.11.96 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. בנאי, י. פלפל, י. טימור בשם המבקש: עו"ד דוד כהן בשם המשיב: עו"ד גדעון פנר החלטה המשיב מתבקש להודיע לבית המשפט תוך חמישה ימים מקבלת החלטה זו, את תשובתו לאפשרות כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו מכוח תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, וידון בבקשת רשות הערעור כבערעור. היעדר התייחסות כמוה כהסכמה. היעדר תגובה במועד כמוה כאי התייצבות, על כל הכרוך בכך. ניתנה היום, ד' בסיון התשנ"ז (9.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090670. A02 /דז/

[ "רע\"א 96", "בע\"א 231/95" ]

3,271

6,503

בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 9067 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשת : בנק הפועלים בע"מ נגד המשיב : יעקב גורן בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"א 231/95 שניתן ביום 21.11.96 על ידי כבוד השופטים: בנאי, פלפל וטימור. בשם המבקש: עו"ד דוד כהן החלטה לתשובת המשיב תוך 15 ימים. ניתנה היום, כ"ג באדר א' תשנ"ז (2.3.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090670. B01

[ "רע\"א 96", "בע\"א 231/95" ]

3,272

14,724

ב בית המשפט העליון רע"א 9067/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: בנק הפועלים בע"מ נגד המשיב : יעקב גורן בקשה לדחיית מועד דיון בהסכמ ה מטעם המשיב בשם המשיב: עו"ד גדעון פנר החלטה כמבוקש. ניתנה היום, כ"ד בחשון התשנ"ח (24.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090670. A04 /דז/

[ "רע\"א 9067/96" ]

3,273

916

בבית המשפט העליון בירושלים רע"פ 3928/97 - 1 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבק ש : יהושע מזרחי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בע"פ 495/97 ו557/95- מיום 15.6.97 שניתן על ידי כב' השופטים: גרוס, בן שלמה ורובינשטיין בשם המבקש: עו"ד תרצה קינן-שחם החלטה 1. ניתנה רשות לערער לגבי העונש בלבד. 2. לקבוע בהקדם לטיעון בעל-פה, לאחר הגשת כתב ערעור. 3. להקדיש לדיון 20 דקות. ניתנה היום, ב' באב תשנ"ז (5.8.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039280. B04

[ "רע\"פ 3928/97" ]

3,274

4,307

ב בית המשפט העליון רע"פ 3928/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : מזרחי יהושע נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה להארכת מועד במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 15.6.97 בע"פ 495/97 שניתנה על ידי כבוד השופטים גרוס, בן שלמה, רובינשטיין בשם המבקשים: עו"ד תרצה קינן-שחם ה ח ל ט ה להאריך את המועד עד 30.7.97. ניתן היום יא בתמוז תשנ"ז (16.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור 97039280. B02

[ "רע\"פ 3928/97" ]

3,275

7,396

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 3928 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין במבקש : מזרחי יהושע נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 15.6.97 בע"פ 495/97 שניתנה על ידי כבוד השופטים גרוס, בן שלמה, רובינשטיין בשם המבקשים: עו"ד תרצה קינן-שחם החלטה לתשובת המדינה תוך 15 יום, הן על הבקשה לרשות לערער והן על הבקשה לעיכוב הביצוע. צו ארעי לעיכוב ביצוע גזר הדין עד להחלטה אחרת. ניתן היום כא בסיון תשנ"ז (26.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039280. B01

[ "רע\"פ 97" ]

3,276

5,104

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1428/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. דוידוביץ ולריה 2. סירי חיה 3. ארליך יונית 4. גולן עופר 5. קופרמן אירה 6. פרנקל רבקה 7. אלקלעי אריק נגד המשיבים : 1. עירית אור יהודה 2. שר החינוך והתרבות 3. מנהל הלשכה המחוזית של משרד החינוך 4. העמותה לאיכות החיים בנווה סביון 5. בועז יחזקאל 6. רחלי קורן 7. מיכל רייכנטל 8. נעמי פוגל בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: יח' בתמוז התשנ"ז (23.7.97) בשם העותרים: עו"ד י' מי-רז בשם המשיבה 1: עו"ד י' הלחמי בשם המשיבים 8-4: עו"ד ר' הר-זהב, עו"ד ל' כץ פסק-דין בא כוח העותרים מיקד את טיעונו בטיעון נגד התחייבות שניתנה לתושבי נווה סביון, באשר לאפשרות לימוד ילדיהם בבית ספר "שיזף". לעצם החלוקה לאזורי רישום, לא היתה לו, בטיעונו בפנינו, כל טענה, והוא חזר בו מהבקשה לסעדים המבוקשים בעתירה. בנסיבות אלה, העתירה - ככל שהיא נוגעת להתחייבות - הינה תיאורטית. מה גם, שאין העתירה כוללת בקשה מפורשת להצהיר על בטלותה של ההתחייבות. העתירה נדחית. העותרים ישאו בהוצאות המשיבים 8-4 בסך 3,000 ש"ח. אין צו להוצאות ביחס למשיבים האחרים. ניתן היום, יח' בתמוז התשנ"ז (23.7.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97014280. E06

[ "בג\"ץ 1428/97" ]

3,279

34,775

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2519/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר ת: עיריית ראשון לציון נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. שר האוצר עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ט באייר תשנ"ח (25.5.98) בשם העותר ת: עו" ד עופר שפיר, עו"ד דנה רייס בשם המשיבים : עו"ד אורית קורן פסק-דין לבקשת העותרת אנו מחליטים למחוק את העתירה. היום, כ"ט באייר תשנ"ח (25.5.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97025190. G03

[ "בג\"ץ 2519/97" ]

3,284

41,706

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2519/97 - א' בפני: כבוד השופטת ד' ביניש העותר ת : עירית ראשון לציון נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. שר האוצר בקשה לתיקון עתירה החלטה העתירה תתוקן כמבוקש. ב"כ המשיבים יגיש תגובתו לעתירה המתוקנת לקראת הדיון בהרכב. ניתנה היום, י"ד באדר תשנ"ח (12.3.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97025190. N02 חכ/

[ "בג\"ץ 2519/97" ]

3,285

31,038

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6554/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל העותר ת : סיהם עודה נגד המשיב : שר הפנים בקשה לביטול עתירה בשם העותרת: עו"ד אנדרה רוזנטל בשם המשיב: עו"ד יוכי גנסין פ ס ק - ד י ן העתירה מתבטלת כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתן היום, יב' בשבט תשנ"ח (8.2.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96065540. F06

[ "בג\"ץ 6554/96" ]

3,293

922

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 1363 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערת : אינג' י. רייזנר מוצרים כימיים נגד המשיב : גרמק בע"מ בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשת: עו"ד שמואל כהן החלטה לנוכח העובדה שעל פסק הדין המחייב את המשיבה לשלם למבקשת סכום של 100,000 ש"ח הוגש ערעור אשר נקבע לדיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, הבקשה ליתן התחייבות עצמית במקום ערבון - נדחית. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ח' באדר ב' תשנ"ז (17.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013630. Q02

[ "רע\"א 97" ]

3,294

12,792

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 1363 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : אינג' י. רייזנר מוצרים כימיים נגד המשיב ה : גרמק בע"מ בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשת: עו"ד שמואל כהן החלטה לנוכח העובדה שעל פסק הדין המחייב את המשיבה לשלם למבקשת סכום של 100,000 ש"ח הוגש ערעור אשר נקבע לדיון בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, הבקשה ליתן התחייבות עצמית במקום ערבון - נדחית. הערעור יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ז' באדר ב' תשנ"ז (16.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013630. Q01

[ "רע\"א 97" ]

3,295

15,041

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 1363 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת : אינג' י. רייזנר מוצרים כימיים בע"מ נגד המשיב : גרמק בע"מ רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"א 103/97 המ' 1499/97 מיום 10.2.97 (כב' השופט ד. אבינאלי) ב"כ המבקשת: עו"ד שמואל כהן החלטה 1. בבית משפט השלום ניתן פסק דין ב28.11.96-, הערעור עליו הוגש ב16.1.97-. המבקשת ביקשה למחוק את הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו, ובית המשפט המחוזי החליט שהענין ידון עם שמיעת הערעור. על כך הבקשה לרשות ערעור. 2. אין על בית המשפט לשמוע בקשה למחיקה על הסף בנפרד ובטרם יישמע הערעור. ההחלטה שניתנה על ידו אינה מהווה עילה להתערבותו של בית משפט זה, מה עוד שקיימת מחלוקת בין הצדדים אם פסק הדין שניתן ב28.11.96- הוא פסק דין סופי או שנעשה כזה רק לאחר שתוקן על ידי בית משפט השלום. במחלוקת זו אין אני מביעה דעה. 3. אם תגרם טרחה מיותרת עקב הצורך בהכנת הערעור, ואם הבקשה תתקבל והערעור יידחה מחמת איחור בהגשתו, יוכל הדבר להתבטא בהוצאות מתאימות. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ד בניסן התשנ"ז (1.5.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013630. J03

[ "רע\"א 97", "בע\"א 103/97" ]

3,296

923

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1923 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: יוסף צור נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.1.97 בע"פ 317/96 שניתן על ידי כבוד השופט ע. קמא בשם המבקש: עו"ד שמחה ניר בשם המשיבה: עו"ד אביה אלף החלטה 1. המבקש הורשע, בהעדרו, בבית המשפט השלום לתעבורה בנהיגה בדרך עירונית במהירות העולה על המותר בנגוד לתקנה 54(א)(4) לתקנות התעבורה, התשכ"א1961-. נגזרו עליו קנס בסך 840 ש"ח ופסילה מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שלושים יום (תיק 6-500263-6, על ידי כבוד השופט ריבלין). ערעורו לבית המשפט המחוזי בירושלים נדחה (ע"פ 317/96 על ידי כבוד השופט ע. קמא). 2. בפנינו טוען המבקש כנגד הרשעתו ללא זימונו כדין. טענותיו נידונו על ידי בית משפט קמא. הן נדחו. אין בהן כל עילה למתן רשות ערעור (וראה: רע"פ 625/97 ברק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). הבקשה נדחית. ניתנה היום, ט' בניסן התשנ"ז (16.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019230. A02 /דז/

[ "רע\"פ 97", "ע\"פ 317/96", "רע\"פ 625/97" ]

3,297

9,616

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1923 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: יוסף צור נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעו ר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.1.97 בע"פ 317/96 שניתן על ידי כבוד השופט ע. קמא בשם המבקש: עו"ד שמחה ניר החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, י"ח אדר ב' התשנ"ז (27.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019230. A01 /דז/

[ "רע\"פ 97" ]

3,298

924

בית המשפט העליון רע"א 3948/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקשת : מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ה : מנורה חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת.א. 1539/95 מיום 29.5.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גולדברג, א.א. לוי, וד"ר א. גרוניס בשם המבקשת: עו"ד פגי שרון בשם המשיבה: עו"ד משה קפלנסקי החלטה המבקשת תמציא לבית המשפט, תוך 7 ימים מעת ההמצאה, העתק מאושר של פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב 62165/93 (המ' 119316/95) מיום 30.7.95. עם קבלת פסק הדין, ימשך הדיון בבקשה. ניתנה היום, י"ד באב התשנ"ז (17.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039480. A03

[ "רע\"א 3948/97" ]

3,299

8,641

ב בית המשפט העליון רע"א 3948/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשת: מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ה : מנורה חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעו ר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"א 1539/95 מיום 29.5.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גולדברג, א.א. לוי, ד"ר א. גרוניס בשם המבקשת: עו"ד פגי שרון בשם המשיבה: עו"ד משה קפלנסקי החלטה 1. להרכב של שלושה. 2. להקדיש לדיון שעה אחת מחולקת בשווה בין הפרקליטים. ניתנה היום, י"א בתשרי התשנ"ח (12.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039480. B04 /דז/

[ "רע\"א 3948/97", "בע\"א 1539/95" ]

3,300

9,695

בית המשפט העליון רע"א 3948/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : מנורה חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 29.5.97 בתיק ע"א 1539/95 שניתנה על ידי כבוד השופטים גולדברג, לוי, גרוניס בשם המבקשים: עו"ד פגי שרון החלטה לתשובת המשיבה תוך 21 ימים (וימי הפגרה בכלל). ניתן היום יא בתמוז תשנ"ז (16.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039480. B01

[ "רע\"א 3948/97", "ע\"א 1539/95" ]

3,301

41,150

ב בית המשפט העליון רע"א 3948/97 רע"א 5449/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין המבקשת ברע"א 3948/97 : מגדל חברה לביטוח בע"מ המבקשים ברע"א 5449/97: 1. מגדל חברה לביטוח בע"מ 2. מנופי אבי נגד המשיב ה ברע"א 3948/97: מנורה חברה לביטוח בע"מ המשיבה ברע"א 5449/97: סיגנא - חברה לביטוח בע"מ רע"א 3948/97 בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 29.5.97 בע"א 1539/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' גולדברג, א' א' לוי, ד"ר א' גרוניס רע"א 5449/97 בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 6.7.97 בע"א 1886/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' אבן-ארי, ד' בר-אופיר, ה' אחיטוב תאריך הישיבה: ה' בשבט התשנ"ח ( 01.02.98 ) בשם המבקשת ברע"א 3948/97: עו"ד פגי שרון בשם המבקשים ברע"א 5449/97: עו"ד אלישע אטיאס בשם המשיבה ברע"א 3948/97 עו"ד משה קפלנסקי; עו"ד שרית מוסיוף בשם המשיבה ברע"א 5449/97: עו"ד מרון החלטה הפסק יינתן על-פי הסיכומים בכתב. הסיכומים בכתב בבית המשפט המחוזי ברע"א 5449/97 יהוו סיכומים לפנינו. הפוליסות יוגשו לנו. ניתנה היום, ה' בשבט התשנ"ח (01.02.98), בנוכחות באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039480. A05 /דז/

[ "רע\"א 3948/97", "רע\"א 5449/97", "בע\"א 1539/95", "בע\"א 1886/95" ]

3,302

123,876

ב בית המשפט העליון רע"א 3948/97 רע"א 5449/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין המבקשת ברע"א 3948/97: מגדל, חברה לביטוח בע"מ המבקשות ברע"א 5449/97: 1. מגדל, חברה לביטוח בע"מ 2. מנופי אבי נ ג ד המשיבה ברע"א 3948/97: מנורה, חברה לביטוח בע"מ המשיבה ברע"א 5449/97: סיגנא, חברה לביטוח בע"מ רע"א 3948/97 : בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בתיק ע"א 1539/95 שניתן ביום 29.5.97 על ידי כבוד השופטים י' גולדברג, א' א' לוי וא' גרוניס רע"א 5449/97 : בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בתיק ע"א 1886/95 שניתן ביום 6.7.97 על ידי כבוד השופטים א' אבן ארי, ד' בר אופיר וה' אחיטוב בשם המבקשת ברע"א 3948/97: עו"ד פגי שרון בשם המשיבה ברע"א 3948/97: עו"ד משה קפלנסקי בשם המבקשות ברע"א 5449/97: עו"ד מ' תגר ועו"ד א' אטיאס בשם המשיבה ברע"א 5449/97: עו"ד א' ריבלין פסק-דין השופט ת' אור : א. עיקרי העובדות והמחלוקת בפנינו שתי בקשות רשות לערער, שהדיון בהן אוחד. הבקשות סבות על פסקי דין שניתנו בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, ואשר במרכזם שאלת קיום מצב של "ביטוח כפל" במקרים שבפנינו, ובאופן נגזר שאלת קיומה של זכות להשתתפות העומדת לחברת ביטוח אחת כלפי חברות ביטוח אחרות, בגדריו של כל אחד משני ההליכים הנדונים. העובדות וההליכים ברע"א 5449/97 1. ברקע ההתדיינות בבקשה זו מצויות שתי פוליסות ביטוח. האחת הוצאה על ידי מגדל חברה לביטוח בע"מ ( להלן: מגדל ), היא המבקשת מספר 1. מדובר בפוליסה לביטוח רכוש בהעברה. המבוטחת על פי הפוליסה היא חברת מנופי אבי בע"מ ( להלן: מנופי אבי ), היא המבקשת מספר 2. הפוליסה השניה הוצאה על ידי סיגנא חברה לביטוח בע"מ ( להלן: סיגנא ), היא המשיבה. מדובר בפוליסה לביטוח מפעל בהקמה. המבוטחת על פי פוליסה זו היתה חברת פילור תעשיות טקסטיל בע"מ ( להלן: פילור תעשיות ). במסגרת הפוליסה ביטחה סיגנא גם סיכוני הובלה יבשתית. 2. במהלך הקמת המפעל של פילור תעשיות, נפלה מכונת טוויה בעת שהועברה על ידי מנופי אבי. למכונה נגרם נזק. בהתאם לפוליסת הביטוח, שילמה סיגנא לפילור תעשיות תגמולי ביטוח בגין הנזק. בעקבות דברים אלה, הגישה סיגנא תביעת שיבוב, בה תבעה את מנופי אבי לשפותה. מגדל, היא המבטחת של מנופי אבי, היתה אף היא נתבעת בהליך האמור. בין השאר, העלתה מגדל טענת הגנה, המבוססת על זכותה, כלפי סיגנא, להשתתפות מכוח הוראת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981- ( להלן: חוק חוזה הביטוח ). לעומתה, טענה סיגנא כי לא מדובר בביטוח כפל, ומכאן כי לא עומדת למגדל זכות להשתתפות, ועל כן מגדל צריכה לשאת לבדה במלוא הנזק שנגרם. עיקר המחלוקת בסוגיה זו סבה על השאלה, האם הוראת סעיף 59 האמורה חלה רק כאשר יש כמה פוליסות ביטוח אשר יש בהן מבוטח אחד, כפי שטענה סיגנא, או שמא הוראה זו עשויה לחול גם במצב של מבוטחים אחדים, כפי שגרסה מגדל. 3. בית משפט השלום (השופט א' קדר) קיבל את עמדתה של סיגנא, וקבע כי סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח אינו חל על המקרה. בית המשפט קבע לענין זה, כי הוראת סעיף 59 חלה רק מקום בו מדובר במבוטח אחד אשר ביטח את אותו נכס מפני אותו סיכון אצל מבטחים שונים לתקופות חופפות. מגדל ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, במסגרת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתביעת סיגנא. בית המשפט המחוזי (השופטים א' אבן ארי, ד' בר אופיר, ח' אביטוב) דחה את הערעור, ואישר את מסקנתו של בית משפט השלום. הכרעת בית המשפט המחוזי נסמכה על ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח. עוד ציין בית המשפט, כי הפירוש לפיו הוראת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח חלה במצב של מבוטחים אחדים יוביל לכך, שחברות הביטוח יימצאו שותפות לחיובים שלא קיבלו מלכתחילה על עצמן, ואשר עצם קיומם נודע להן רק לאחר מעשה. בית המשפט סבר, כי תוצאה זו אינה רצויה. בית המשפט עמד על כך, שהפתרון במצב של ריבוי מבוטחים צריך להימצא במסגרת דיני השיבוב. כנגד פסק דין זה מופנית בקשת הרשות לערער שהגישה מגדל ברע"א 5449/97. העובדות וההליכים ברע"א 3948/97 4. גם בבקשת הרשות לערער ברע"א 3948/97 המבקשת היא חברת הביטוח מגדל. הפעם, ניצבת מולה מנורה חברה לביטוח בע"מ ( להלן: מנורה ), היא המשיבה. ברקע ההתדיינות מצויות פוליסות לביטוח רכוש שנכרתו בין מגדל לבין חברות אחדות. במסגרת הפוליסות, הוסכם על כיסוי גם לרכושן של החברות אשר נמסר לידי אחרים, לצרכים שונים כגון עיבוד. המבוטחים מסרו חוטים לעיבוד למפעל בשם זקסוניה שירותי מריקה (1989) בע"מ ( להלן: זקסוניה ). לזקסוניה היתה פוליסת ביטוח אצל חברת מנורה, המכסה את רכושה של זקסוניה במסגרת עיסוקה. ביטוח זה חבק גם את החוטים שמבוטחי מגדל מסרו לזקסוניה לצורך עיבודם. החוטים שנמסרו לזקסוניה על ידי מבוטחי מגדל ניזוקו בשריפה שאירעה במפעל זקסוניה ביום 13.7.91. מגדל פיצתה את החברות המבוטחות בגין הנזקים שנגרמו לחוטים. בעקבות התפתחות זו, תבעה מגדל את מנורה להשתתפות ב50%- מדמי הביטוח ששילמה, בטענה כי נוצר ביטוח כפל, המקנה למגדל זכות השתתפות. 5. בית משפט השלום (השופטת מ' סוקולוב) דחה את התביעה על הסף, בקבעו כי מגדל אינה זכאית להשתתפות. בית המשפט קבע, כי הוראת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח אינה חלה על המקרה. קביעה זו עוגנה בהשקפתו של בית המשפט כי הוראה זו אינה חלה על מצב בו מדובר במבוטחים שונים אשר ביטחו את אותו נכס. בית המשפט נימק מסקנה זו בנוסחה של הוראת סעיף 59. בית המשפט ציין, כי "חוזה הביטוח הוא חוזה אישי בין מבטח לבין מבוטח, וסעיף 59 איננו יכול לחול כאשר מדובר בשני חוזים שונים לחלוטין, בין צדדים שונים, וזאת למרות ששניהם מתייחסים לאותו נכס". על פסק דין זה ערערה מגדל לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו. בית המשפט (השופטים י' גולדברג, א' א' לוי, א' גרוניס) דחה את הערעור. בדומה לבית משפט השלום, קבע בית המשפט המחוזי כי הוראת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח חלה רק על מצב בו מדובר במבוטח אחד. בית המשפט ראה בהיסטוריה החקיקתית של הוראה זו "גילוי דעת ברור של המחוקק שסבר שיש לצמצם את תחולתו של ביטוח הכפל, רק לאותם מקרים שבהם הביטוח נעשה על ידי אותו מבוטח, לאור המטרה ששם לנגד עיניו - מניעת התעשרותו של מי שניזוק באופן ישיר מאובדן או נזק לנכס נשוא הביטוח". בית המשפט הוסיף, כי סעיף 59 מגדיר את חבותם של המבטחים במצב של ביטוח כפל כחבות "ביחד ולחוד". בית המשפט ציין, על רקע זה, כי אם נכון הפירוש לו טוענת מגדל, הרי שמכוח הוראת סעיף 59(ג) נוצרת לכאורה חבות של מבטח כלפי מי שלא היה כלל צד להתקשרות הראשונית שבין אותו מבטח למבוטח שלו. תוצאה זו מחייבת ביטוי ברור בחוק, ולא כך היה במקרה זה. כן ציין בית המשפט, כי אפילו נתקבלה עמדת מגדל בסוגיה של ריבוי מבוטחים, הרי שמכל מקום הוראת סעיף 59 אינה חלה על המקרה, באשר לא מדובר בפוליסות ביטוח בהן היה מבוטח אותו סיכון, כנדרש בהוראה זו. בהקשר זה עמד בית המשפט על כך, שהביטוח שנעשה על ידי מגדל נועד לכסות סיכון לזכות הקניינית של בעלי הנכסים. לעומת זאת, הענין שהיה לזקסוניה בנכסים היה מפני סיכון של חבות כלפי אותם בעלים. סוף דבר, בית המשפט המחוזי החליט לדחות את ערעורה של מגדל. 6. הדיון בשתי בקשות הרשות לערער אוחד. ברע"א 5449/97 מסכימים הצדדים למתן רשות לערער לבית המשפט העליון. ברע"א 3948/97 אין הסכמה כזו. בשתי הבקשות מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית, הנוגעת לתחולתם של ההסדרים בדבר ביטוח כפל במצב של ריבוי מבוטחים, אשר טרם הוכרעה על ידי בית משפט זה. בהתחשב בכך אנו מחליטים ליתן רשות לערער בשתי הבקשות והן תידונה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה. 7. בשאלה האמורה, עמדתי היא, כי ההסדרים הקבועים בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח במצב של ביטוח כפל - ולענייננו חשובה שאלת תחולתה של זכות ההשתתפות הקבועה בהם בין המבטחים במצב של ביטוח כפל - יכולים לחול גם במצב שבו אין זהות בין המבוטח (או המוטב) על פי שתי הפוליסות. גם בהעדר זהות בין המבוטחים או המוטבים על פי הפוליסות, יכול ששתי פוליסות (או יותר) יכסו סיכון זהה לפגיעה באינטרס זהה בנכס. במצב כזה, יש הצדקה עניינית לתחולתו של ההסדר בדבר ביטוח כפל, והסדר זה, או כדוגמתו, חל. להלן אפרט את נימוקי לכך. מהלך הדברים בהמשך יהיה כזה: תחילה, אייחד מלים אחדות לזכות ההשתתפות הקבועה בהוראת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח ולצידוקים שביסודה. על רקע זה, אתייחס לשאלה האם הזכות האמורה קמה, מקום בו מדובר בפוליסות ביטוח רכוש אחדות, המתייחסות לאותו נכס ולאותו סיכון, וכאשר קיימת זהות בין ה מוטבים על פי הפוליסות. בשלב הבא אתייחס לשאלה המרכזית העולה בבקשות שבפנינו, היינו, שאלת תחולתה של זכות ההשתתפות האמורה בסיטואציה בה אין זהות בין בעלי הפוליסות השונות, או בין המוטבים על פי הפוליסות השונות, אך קיימת זהות באינטרס המבוטח - למשל, אינטרס הבעלות בנכס. מסקנתי היא, כי קיים בסיס לשוני וצידוק ענייני לכך שזכות ההשתתפות תחול גם בשני המצבים הנזכרים. על רקע צידוק זה, אתייחס לשיקולים ונימוקים שונים שהועלו בתמיכה לטענה כי הוראת סעיף 59 אינה חלה על מצב בו אין זהות בין בעלי הפוליסות השונות. בהקשר זה, אתייחס ללשון החקיקה וההיסטוריה החקיקתית, לטיבם של ההסדרים שנקבעו בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח ולטיבו של ביטוח נכסים על פי חוק חוזה הביטוח. מסקנתי, כאמור, גם על רקע כל אלה, היא, כי ההסדר בדבר ביטוח כפל חל גם בסיטואציה האמורה. לבסוף, אעמוד על היבטים קונקרטיים הנוגעים להתדיינויות המסויימות העומדות על הפרק, ולאורם יוכרע גורלה של כל אחת מן הבקשות לערער. ב. הצידוק לזכות ההשתתפות שבסעיף 59 8. סעיף 59 לחוק חוזה ביטוח קובע כך: "59. ביטוח כפל (א) בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, על המבוטח להודיע על כך למבטחים בכתב מיד לאחר שנעשה ביטוח הכפל או לאחר שנודע לו עליו. (ב) בוטח נכס ביטוח כפל ועלה סך-כל סכומי הביטוח באופן בלתי סביר על שווי הנכס, רשאים המבוטח וכל אחד מהמבטחים, בכל עת בתקופת הביטוח, לדרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה; נדרשה הפחתה זו יפחתו סכומי הביטוח לפי היחס שביניהם, ובמקביל יפחתו גם דמי הביטוח מיום הדרישה. (ג) בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף, בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח. (ד) המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח". הוראת הסעיף עוסקת במצב של ביטוח כפל. המושג "ביטוח כפל" אינו מוגדר באורח מפורש בהוראה זו, אך עולה ממנה כי מדובר במצב בו "בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות" (סעיף 59(א), רישא). חוק חוזה הביטוח קובע, כי במצב של ביטוח כפל, המבטחים אחראים כלפי המבוטח ביחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף (סעיף 59(ג)). אשר ליחסים שבין המבטחים לבין עצמם נקבע, כי המבטחים ישאו בנטל החיוב לפי היחס שבין סכומי הביטוח (סעיף 59(ד)). זכות ההשתתפות לה טוענת מגדל, בשני ההליכים שבפנינו, מעוגנת בהוראה זו, היוצרת מנגנון לחלוקת הנטל הכספי בין מבטחים אחדים במצב של ביטוח כפל. 9. זכות ההשתתפות היא "במהותה ... זכות שביושר, המושתתת על שיקולים של מניעת התעשרות שלא כדין" (ע"א 3765/95 חוסיין נ' טורם , פ"ד נ(5) 573, 579-578). היא מבוססת על התפיסה לפיה, מקום בו שנים או יותר צריכים לשאת בחיוב מסויים, יש לחלק את נטל החיוב ביניהם באופן צודק. כפי שצויין ביחס למהותה של זכות זו: "אם שניים חבו, כלפי שלישי, אותה תביעה כספית, והיא סולקה אחר כך על ידי אחד מהם ( כך שגם השני שוחרר מהמעמסה הזאת בשלמותה או בחלקה ), יהיה הראשון זכאי לחזור ולגבות ממנו דמי השתתפות... הטעם לדין הנדון הוא, כי במקרה הנ"ל לא יהיה זה מן הצדק שהחייב ששוחרר מהמעסה הכספית יתעשר על חשבונו של החייב שנשא בה" (ג' טדסקי, י' אנגלרד, א' ברק, מ' חשין, דיני הנזיקין-תורת הנזיקין הכללית (ירושלים, תשל"ז), בעמודים 494-493. ההדגשה הוספה - ת"א). המקרה של ריבוי מבטחים שייך, מבחינת מהותו, לסוגיה של ריבוי חייבים. בספרות מוכרים סיווגי משנה אחדים במסגרת המצב הכללי של ריבוי חייבים. בסוג מקרים אחד, מדובר במצב בו שניים או יותר נוטלים על עצמם חיובים במסגרת אותו חוזה, באופן שכל אחד מהם מתחייב למלוא החוב, כך שמילוי על ידו משחרר את חבריו (ד' פרידמן ונ' כהן, "ריבוי חייבים" דיני חיובים-חלק כללי , ירושלים, תשנ"ד, בעריכת ד' פרידמן), בעמוד 173). סוג מקרים אחר הוא זה, בו יש אחריות משותפת של כמה גורמים לנזק שנגרם (שם). שני סוגים אלה אינם רלוונטיים למצב של ביטוח כפל. 10. בסוג שלישי של מקרים נוצר מצב של ריבוי חייבים, אף שמדובר בחיובים נפרדים. המקרה של ביטוח כפל נופל לסוג זה של מקרים. כאשר שתי חברות ביטוח מבטחות את אותו נכס, מפני אותו סיכון, ותקופת הביטוח חופפת, הרי שכל אחת מחברות הביטוח חבה, בנפרד, בשיפוי בגין הנזק שנגרם לנכס. המאפיין מצב כזה, הוא העדר הידברות מוקדמת בין החייבים-מבטחים, אשר לא סמכו האחד על חיובו של רעהו, ולא היו זכאים לצפות שגורם נוסף ישא עימם בנטל החיוב שנטלו על עצמם (שם, בעמוד 174). מאפיין זה פועל להחלשת עוצמתה של הזכות להשתתפות בסוג זה של מקרים. נובע ממנו, כי בהכרה בקיומה של זכות ההשתתפות בנסיבות אלה טמון יסוד של מתת בלתי צפויה משמים ( windfall ), מנקודת מבטו של כל אחד מן החייבים (שם, בעמוד 265). בכך אין כדי להשמיט את הבסיס מתחת לזכות ההשתתפות בסוג זה של מצבים. יש לזכור כי מבחינה רעיונית, זכות ההשתתפות אינה מיוסדת על קיומו של קשר חוזי בין הצדדים. היא מבוססת על עיקרון כללי שביושר, שעניינו נשיאה שווה בנטלים (ראו דברי Lloyd L.J. בפרשת Legal and General Society v. Drake Insurance Co. Ltd. [1992] 2 W.L.R. 157 , בעמוד 159 לפסק הדין). מנקודת מבט זו, יש צידוק ענייני לתחולתו של דין ההשתתפות גם במצב שבו מדובר בחייבים שמקור חבותם עצמאי, כמו מבטחים. לצידוק זה כמה פנים, השלובים זה בזה. פן אחד נוגע לעיקרון השוויון בין החייבים. כאשר תשלום שיפוי על נזק על ידי מבטח אחד משחרר את המבטח האחר מאחריות על פי הפוליסה אשר המבטח האחר נקשר בה, ראוי שהמבטח האחר, אשר שוחרר מאחריות, ישא בחלק יחסי צודק של החיוב (ראו פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט (כרך א') (מהדורה שניה, ירושלים, תשנ"ח) בעמוד 349). פן שני הוא, שאין כל צידוק שהנשיאה בנטל תהיה על פי שרירות ליבו של הנושה (כהן ופרידמן בספרם הנ"ל, בעמוד 180). החשש הוא, שאם לא תוכר זכות ההשתתפות במצב הנדון, חלוקת הנטל בין החייבים תיעשה על פי החלטת הנושה אל מי מהם הוא מבקש לפנות. פיתרון כזה הוא אקראי ושרירותי. לעתים אף טמון בו פוטנציאל לקנוניה אפשרית בין הנושה לבין מי מן החייבים, אשר תכליתה לגרום לכך שהחיוב יוטל רק על אחד מן החייבים (כהן ופרידמן בספרם הנ"ל, בעמוד 250; ראו גם פרידמן בספרו הנ"ל, בעמוד 342). זכות ההשתתפות מונעת תוצאה לא רצויה זו. פן שלישי נוגע למצבו של כל אחד מן המבטחים בסיטואציה של ריבוי מבטחים. יש לזכור, כי כל אחד מן המבטחים קיבל פרמיה עבור פוליסת הביטוח בה נקשר. בשל כך, נתפס שחרורו מכל חבות, אף שאירע מקרה המכוסה על ידי הפוליסה, כבלתי צודק. כפי שציין Lloyd L.J. בפרשת Legal and General הנ"ל (בעמוד 159): “It would be inequitable for either of the insurers to receive the benefit of the premium without being liable for their share of the loss. He who has received a benefit ought to bear his due proportion of the burden” (ibid., at p. 165) . דין ההשתתפות בין המבטחים שנקבע בסעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח משקף שיקולים אלה. הוא מביא לחלוקת האחריות בין מבטחים אחדים כאשר מוטל עליהם לשאת באותו הנטל. כאשר אותו אדם נקשר בשתי פוליסות נפרדות לגבי אותו נכס, המכסות אותם סיכונים, הדברים פשוטים וברורים. במצב כזה, השיקולים האמורים בדבר מניעת התעשרות שלא כדין של מי מן המבטחים, חלים במלוא עוצמתם. ג. סעיף 59(ד) ומצב של מוטבים זהים על פי פוליסות אחדות 11. השיקולים האמורים המצדיקים את קיומו של דין ההשתתפות במצב של ביטוח כפל, חלים במלוא עוצמתם גם כאשר אין זהות בין המבוטחים על פי פוליסות אחדות, אך יש זהות בין המוטבים על פיהן. חוק חוזה הביטוח מאפשר לקבוע, כי האדם הזכאי לקבל את דמי הביטוח לא יהיה המבוטח עצמו, כי אם אדם אחר אשר המבוטח קבע לעניין זה (סעיף 11 לחוק חוזה הביטוח). מקום בו נקבע מוטב, אשר אינו המבוטח, הזכות לתגמולי הביטוח מוקנית למוטב (סעיף 12(א) לחוק). בהתאם לכך מוגדר חוזה ביטוח בחוק כחוזה בין מבטח לבין המבוטח, המטיל על המבטח לשלם תגמולי ביטוח על פיו למוטב . סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, העוסק במצב של ביטוח כפל, מאזכר פעמים אחדות את המבוטח. הוא אינו מאזכר כלל את המוטב על פי הפוליסה. ברם, באי איזכורו המפורש של המוטב בסעיף 59 אין כדי לגרוע מעוצמתם של הצידוקים לתחולתו של דין ההשתתפות, במצב בו פוליסות ביטוח אחדות בהן המוטב זהה, המתייחסות לאותו נכס ומכסות את אותו סיכון לפגיעה בנכס. מנקודת מבטם של צידוקים אלה אין יסוד ענייני כלשהו להבחנה בין מצב של מבוטחים זהים לבין מצב של מוטבים זהים. על רקע זה, ובהעדר רמז כלשהו בחוק או בהליכים לקבלתו לכך שהמחוקק התכוון לשלול את תחולת ההסדר שבו במצב של מוטבים זהים, מתבקשת המסקנה כי הסדר זה חל במצב האמור. ניתן לבסס מסקנה זו מן הבחינה המשפטית בשתי דרכים שונות. האחת, בדרך של פירוש הוראת סעיף 59. השניה, אם תידחה הדרך הראשונה, היא לעשות היקש מן ההסדר הקבוע בסעיף 59 למצב של זהות מוטבים על פי שתי פוליסות המכסות סיכון זהה המתייחס לאותו נכס. דרך שנייה זו מבוססת על ההנחה כי סעיף 59 לא נועד לחול על המצב האמור, וקיים בו חלל משפטי לענין זה. אעמוד עתה בקצרה על כל אחת משתי דרכים אלה. 12. אשר לדרך הראשונה של פירוש הוראת סעיף 59. נוכח העובדה שהטעמים להסדר ההשתתפות שבסעיף 59(ד) חלים בעוצמה זהה הן על מצב של מבוטחים זהים והן על מצב של מוטבים זהים, ניתן לדעתי לפרש את המילה "מבוטח" שבהוראה זו באורח מרחיב, כך שזו תכלול גם את המוטב על פי הפוליסות השונות. אמנם, פעמים רבות כאשר חוק חוזה הביטוח כולל הסדר שנועד לחול הן על מבוטח והן על המוטב, תחולת ההסדר על המוטב מצויינת באופן מפורש (ראו, למשל, הוראות סעיפים 22, 23, 24(ב), 25, 26, 27(ג), 35, 37(א), 44, 45 לחוק). עם זאת, אין בכך כדי לשלול את תחולתו של סעיף 59 גם על מצב של זהות מוטבים, מה גם שאין תכלית נראית לעין העשויה לשלול פיתרון כזה. אכן, פירושו של ביטוי זהה באותו דבר חקיקה - ולעתים אף בגידרה של אותה הוראה עצמה - עשוי להשתנות, בהתאם לתכלית של ההסדר הספציפי העומד לדיון (ראו, למשל, ע"א 77/88 צימרמן נ' שרת הבריאות , פ"ד מג(4) 68, 83; ע"פ 406/88 עקארי נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(5) 840, 847-846). במקרה הנדון, תחולתו של דין ההשתתפות הקבוע בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח על מצב של זהות במוטבים, היא נגזרת מתבקשת של תכלית ההסדר. היא מהווה תוצאה טבעית של השיקולים אשר הביאו, מלכתחילה, לקביעתו של דין ההשתתפות בהוראה זו. בנסיבות אלה, אינני סבור כי בפירושו של סעיף 59 יש לייחס משקל ניכר לכך שהמוטב על פי הפוליסה לא אוזכר בסעיף. אינני סבור, כי אי איזכורו של המוטב מבטא כוונה לסייג את תחולת ההסדר שבהוראה זו במצב של זהות במוטבים. אמנם, מן ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 59 לא ברור הרקע להשמטת המוטב מהוראה זו. יתכן, כי מקור ההשמטה באי תשומת לב, בין השאר על רקע העובדה שעל פי חוק חוזה הביטוח, המבוטח, בהעדר קביעה אחרת, הוא גם המוטב על פי הפוליסה (סעיף 11(א) לחוק). ברם, תהיה הסיבה להשמטת המוטב מהוראה זו אשר תהיה, נראה לי, כי תכלית החקיקה עשויה להצדיק פירוש מרחיב של ההוראה על ידי היקש מההוראה החלה על מבוטח, כך שהיא תחול גם על המוטב על פי הפוליסה. 13. עם זאת, אינני רואה צורך להרחיב בשאלת פירוש סעיף 59 בסוגיה האמורה ולקבוע בה מסמרות. הטעם לכך הוא, שאם דרך פרשנות זו של היקש פרשני לא תתקבל, לאותה תוצאה ניתן להגיע גם בדרך של היקש מכוח סעיף 1 לחוק יסודות המשפט, התש"ם1980-. על ההבחנה בין היקש ככלי פרשני לבין ההיקש ככלי להשלמת החסר, אומר חברי הנשיא בע"א 3622/96 חכם נ' קופת חולים מכבי (פ"ד נב(2) 638, 649): "מה נשתנה פירושו של טקסט (כגון חוזה או חוק) מהשלמת חסר בו? השוני הוא מהותי. בפירוש טקסט השופט נותן מובן ל'יש'. בהשלמת חסר השופט מוסיף 'יש' ל'אין'. בפירוש השופט נותן מובן לטקסט (שנוצר על ידי אחרים). בהשלמת חסר השופט יוצר בעצמו טקסט (על פי אמות מידה שנקבעו בדין)". סעיף 1 לחוק יסודות המשפט קובע, כי "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". הוראה זו עניינה ביצירת משפט בידי בתי המשפט. היא קובעת היררכיה של השלמת חסרים בדין על ידי בית המשפט, על דרך של היקש מהסדר הקיים בדין. כפי שציין חברי, הנשיא ברק, בבג"צ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה , פ"ד מה(1) 749, 860), "הדיבור 'היקש' הוא דו-משמעי. ישנם שני סוגים של היקשים. יש וההיקש משמש כאמת מידה פרשנית. אנו מפרשים הוראה פלונית - כלומר, נותנים מובן ללשונה - מתוך היקש לפירוש שניתן להוראה אלמונית. יש וההיקש משמש כאמת מידה להשלמת חסר. הוראה פלונית, על-פי לשונה, אינה חלה על תחום מסויים, ובכך יש חסר הטעון השלמה. ההשלמה נעשית בדרך של היקש מהוראה אלמונית. שני 'היקשים' אלה שונים הם זה מזה. הראשון עוסק בפירוש, והשני עוסק בהשלמת חסר. .... חוק יסודות המשפט עוסק בהיקש המשלים. אין הוא עוסק כלל בהיקש המפרש ... בקביעתו של חוק יסודות המשפט, כי השופט ישלים חסר בחקיקה בדרך ההיקש, יש משום חשיבות רבה". (לשימוש בהיקש מכוח חוק יסודות המשפט ראו גם פסק דינו של השופט אנגלרד בע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב , דינים עליון נו 710, בפיסקה 3 לפסק דינו, ופסק דינה של השופטת דורנר באותה פרשה, בפיסקה 1; ראו גם פסק דינו של השופט א' גולדברג בע"א 90/86 מרטינסון נ' בוזו , פ"ד מ(3) 498, 502-501). ענייננו כאן, וזו הדרך השניה, בהיקש משלים ולא בהיקש פרשני. בפנינו מקרה של חסר בהוראה, הוראה אשר מסיבה כלשהי אינה מתייחסת למצב הנדון. כאמור, מנקודת המבט של הצידוקים להחלת דין ההשתתפות, אין מקום להבחנה כלשהי בין מצב של מבוטח אחד על פי פוליסות אחדות, לבין מצב של מוטב אחד על פי פוליסות אחדות. מסיבה זו, אין לראות בחסר הקיים בסעיף 59 לעניין תחולתו על פוליסות אחדות אשר בהן מוטב זהה, משום הסדר שלילי השולל את תחולת הוראה זו על מצב של זהות מוטבים על פי פוליסות ביטוח אחדות. מן הבחינה העניינית אין כל קושי בהחלת ההסדר האמור מכוח היקש כאמור בחוק יסודות המשפט, גם על מצב של זהות במוטבים. המדובר במצבים קרובים עד מאד, בהם חלות, במידה שווה, התכליות שההוראה החוקית נועדה לשרת. במצב כזה, מתבקשת עשיית היקש למצב של זהות מוטבים. בעשיית היקש בנסיבות אלה - "בא לידי ביטוי עיקרון השיוויון, לפיו מצבים דומים צריכים לקבל פתרון דומה. בכך בא לידי ביטוי עיקרון ההרמוניה, לפיו התוספת לטקסט היא הרמונית וקוהרנטית למבנה הפנימי של הטקסט" (דברי חברי, הנשיא ברק, בע"א 3622/96 הנ"ל, בעמודים 650-649). מסקנתי, אפוא, היא כי ההסדרים שבסעיף 59 חלים, בשינויים המחוייבים, גם במצב האמור של מוטבים זהים על פי פוליסות ביטוח אחדות. בענייננו - המבוטחים והמוטבים שונים 14. האם במקרים שבפנינו ניתן לדבר על מוטבים זהים על פי הפוליסות העומדות למבחן? נקודת המוצא הנורמטיבית לעניין זיהוי המוטבים נמצאת בהוראת סעיף 11(ב) לחוק חוזה הביטוח. הוראה זו קובעת, כי קביעת המוטב תהיה בדרך המאפשרת את זיהויו. לענין זה צויין בספרות, כי "כדי שקביעת המוטב תהיה אפקטיבית, צריך שתפרש מיהו המוטב. את זאת ניתן לעשות על ידי נקיבת שמו או בכל דרך אחרת המאפשרת זיהויו" (ידין, חוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981- (פירוש לחוקי החוזים, בעריכת ג' טדסקי, ירושלים, תשמ"ד), בעמוד 55). זיהוי ברור של צד שלישי כמוטב על פי הפוליסה הוא חיוני על מנת להעמיד את מצב הזכויות והחבויות על פי הפוליסה על בסיס ידוע, שניתן לפעול על פיו. קביעת מוטב בפוליסה פירושה, שהזכות לתגמולי ביטוח עומדת למוטב , ולא למבוטח. בהתאם לכך, קובע חוק חוזה הביטוח כי קביעת המוטב אינה גורעת מזכותו של המבוטח לתבוע כי המבטח ישלם למוטב את תגמולי הביטוח (סעיף 12(ב) לחוק). ברי, כי משנקבע מוטב (וכל עוד קביעה זו לא שונתה כדין), לא עומדת למבוטח הזכות לתבוע כי תגמולי הביטוח ישולמו לו עצמו. יש, על כן, בקביעת מוטב משום שלילה (ולו בעקיפין) של זכות אפשרית שהיתה עומדת למבוטח. אין זה מפתיע, על רקע זה, כי הפסיקה שעסקה בנקודה זו נטתה לדרוש קביעה ברורה בדבר מעמדו של צד שלישי כמוטב על פי הפוליסה (ראו פסק דינו של השופט י' מלץ בע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ , פ"ד מו(1) 756, 772). על רקע זה ניתן לבחון את השאלה האם בפוליסות במקרים שבפנינו ישנם מוטבים זהים. 15. אשר לרע"א 5449/97, אין חולק כי הבעלים, פילור תעשיות, עשו פוליסה לביטוח רכושם בחברת סיגנא. השאלה היא האם בפוליסת מגדל, אשר ביטחה את מוביל הרכוש, חברת מנופי אבי, ניתן למצוא זיהוי של הבעלים של הרכוש כמוטב על פי הפוליסה. לדעתי, התשובה לשאלה זו שלילית. במפרט של פוליסה זו (נספח ד' לבקשת הרשות לערער) נקבע, כי המבוטח הוא מנופי אבי. לא נקבעו מבוטחים נוספים או מוטבים נוספים. אכן, בתנאים הסטנדרטים שבפוליסה ובמפרט יש הוראות שונות העולות בקנה אחד עם כיסוי ביטוחי שנועד לכסות את זכות הבעלים בנכס. ניתן להפנות, לעניין זה, לתיאור הרכוש המבוטח המצוי במפרט, שם נקבע תחת הכותרת "תיאור הרכוש המבוטח", כי הפוליסה חלה על "רכוש כלשהו המועבר על ידי המבוטח במסגרת עסק החברה להובלות". עוד ניתן להפנות לפרק התנאים הכלליים החלים על פרק 1, שם נקבע כי חישוב הפיצוי ייעשה על פי ערך קימום של הנכס, מקום בו צויין ברשימה כי בוטח על פי ערך קימום (סעיף 5 לחלק התנאים הכלליים), ולגבי רכוש אחר, לפי ערך השוק של הרכוש שאבד או ניזוק כפי שהוא בעת קרות מקרה הביטוח. ברם, גם בדברים אלה, בין אלה שבמפרט ובין אלה שבתנאים הסטנדרטיים שבפוליסה, קשה עד מאד לעגן כוונה כלשהי לשלול את זכותה של מנופי אבי, היא המבוטחת, לקבלת תגמולי הביטוח, ולהעברתם למאן דהוא אחר. לא ניתן לומר, אף לא בדוחק, כי נעשה "זיהוי" של צד שלישי כלשהו כמוטב על פי הפוליסה, ולו על דרך של התייחסות גנרית (השוו, לעניין זה, לדעת הרוב ב ע"א 68/76 אטיאס נ' הממונה על המירשם לפי חוק המקרקעין , פ"ד ל(3) 527). נראה לי, כי יהיה זה מלאכותי ומאולץ לומר, כי הצדדים התכוונו לקבוע מוטב כלשהו, זולת מנופי אבי. 16. המצב דומה גם במקרה נשוא רע"א 3948/97, שם רכשו בעלי הנכס פוליסה לביטוח רכוש בחברת מגדל. על פי פוליסה זו, הבעלים הם המבוטח והמוטב. השאלה היא, האם ניתן לראות בפוליסת מנורה, אשר הוצאה על ידי זקסוניה (היא השומרת באותו מקרה), משום קביעה של הבעלים כמוטב על פי הפוליסה. עיון בפוליסה האמורה מעלה כי התשובה לשאלה זו שלילית. אכן, בפרק 1 לפוליסה, העוסק בביטוח של תכולת בית העסק, נקבע כי תכולת בית העסק המבוטחת היא, בין השאר, "רכוש שאינו שייך למבוטח הנמצא לצרכי תיקון, שיפוץ, ניקוי או שירות". דומה, כי בדברים אלה לא ניתן לאתר כוונה "לקבוע" את בעלי הרכוש כמוטב על פי הפוליסה, אשר לו מוקנית הזכות לתגמולי הביטוח. לא למותר לציין, כי במפרט הספציפי שהוצא במסגרת הפוליסה, קיימת התייחסות מפורטת ומפורשת ל"שם בעל הפוליסה". שם נקבע, כי בעל הפוליסה הוא "זקסוניה בע"מ ו/או זקסוניה שירותי מריקה (1989) בע"מ ו/או עירוני טקסטיל תעשיות בע"מ ו/או חברות בנות ושלובות ו/או גופים שלנ"ל חובה חוזית או חוקית לבטחם ו/או בעלי המניות ו/או שותפים ו/או הפועלים בשמם או מטעמם של הנ"ל". בעלי הרכוש, הנמסר לזקסוניה, אינם מפורטים ברשימה זו. נוכח העובדה שזקסוניה טרחה ופירטה שורה ארוכה של "בעלי הפוליסה", יש בכך כדי לשלול אפשרות כי היתה כוונה לזהות את בעלי הרכוש כמוטבים על פי הפוליסה. בהקשר זה אוסיף, כי לא נטען כי על זקסוניה חלה חובה חוקית או חוזית לבטח את הרכוש שניזק. מכאן, כי לא ניתן לראות בבעלים כמי שכלול ברשימה האמורה. התוצאה היא, כי לא ניתן לראות את הבעלים כ"מוטב" על פי פוליסה זו. 17. מדברי עד עתה עולה, כי הסדר ההשתתפות הקבוע בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח חל לא רק במצב שבו מבוטחים זהים על פי פוליסות אחדות המכסות רכוש פלוני מפני אותו סיכון, אלא גם במצב אנלוגי, בו המוטבים, אך לא המבוטחים, זהים. ברם, נוכח מסקנתי כי אין בפנינו מצב של מוטבים זהים, יש להוסיף ולבחון האם ובאיזה תנאים הסדר ההשתתפות הקבוע בסעיף 59 הנ"ל חל גם במצב בו ישנן פוליסות אחדות אשר מדובר בהן במבוטחים (ובמוטבים) שונים. באופן ספציפי, מתעוררת שאלת תחולתו של הסדר ההשתתפות בסיטואציה האמורה, כאשר הפוליסות הנדונות מכסות את אותו אינטרס בנכס. לשאלה זו אפנה עתה. ד. תחולת סעיף 59(ד) על מצב של פוליסות המכסות אותו אינטרס בנכס, כאשר המבוטחים (והמוטבים) שונים 18. במסקנה כי אין במקרה שבפנינו זהות של מבוטחים או של מוטבים על פי הפוליסות הרלוונטיות לא מסתיים הדיון. אכן, עיקר טענותיה של מגדל בבקשות הרשות לערער שבפנינו אינן מעוגנות בתיזה לפיה הבעלים היו בבחינת "מבוטח" או "מוטב" על פי הפוליסות שהוציאו המחזיקים. התיזה העיקרית שבפי מגדל היא, כי הסדר ההשתתפות שבסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח עשוי לחול גם במצב שבו ישנן פוליסות אחדות לביטוח נכסים, אשר המבוטחים או המוטבים בהן שונים, ובלבד שהן מכסות את אותו אינטרס . לטענת מגדל, בכל אחד מן המקרים שבפנינו, הפוליסות שהוציאו המחזיקים בנכס - מנופי אבי וזקסוניה, בהתאמה - מכסות את אינטרס הבעלים. הואיל והבעלים עצמם הוציאו גם הם פוליסה, אשר כיסתה את האינטרס שלהם, יוצא כי בכל אחד מן המקרים אינטרס זה היה מכוסה על ידי יותר מפוליסה אחת. על בסיס זה טוענת מגדל, כי נוצר בענייננו מצב של ביטוח כפל. 19. מנקודת המבט של הצידוק העיוני להסדר של ביטוח כפל, יש טעם רב בטענתה של מגדל. בנכס פלוני יכול ויהיו אינטרסים וזכויות לצדדים שונים - בעלים, מחזיקים, בעלי שעבודים וכו'. אם שתי פוליסות ביטוח נפרדות באות לכסות סיכון פלוני לגרימת נזק לאותו רכוש עצמו, ומבחינת היקף הכיסוי הביטוחי שתיהן מכסות את אותו אינטרס עצמו - למשל, אינטרס הבעלים בנכס - הרי שנוצרת חפיפה בין שתי הפוליסות, המצדיקה, על פני הדברים, קיומה של השתתפות בין המבטחים אם אירע נזק. כך, למשל, כאשר מצד אחד בעל נכס פלוני ביטח את הנכס בביטוח מפני שריפה, ובה בעת ביטח שוכר הנכס, או שומרו, את הנכס האמור בביטוח המכסה גם הוא את הסיכון של שריפה, ואשר נועד לכסות גם את הנזק שעלול להיגרם לאינטרס הבעלים בנכס. במצב כזה, הן השיקול של מניעת תוצאות שרירותיות, הן השיקול של מניעת קנוניה והן השיקול של הטלת חבות מקום בו שולמה פרמיה, תומכים בהחלת ההסדר של ביטוח כפל, המחלק את החבות בין המבטחים, בדרך של יצירת זכות להשתתפות. יש, אפוא, בסיס ענייני איתן להחלת ההסדר הקבוע בסעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח על המצב הנדון. הדבר ייעשה על ידי השלמת החסר, כאשר המבוטחים או המוטבים על פי שתי הפוליסות שונים. 20. ברם, בכך לא מסתיים הדיון. עשיית היקש מן ההסדר הקבוע בסעיף 59(ד) על מצב של מבוטחים (או מוטבים) שונים כאשר הפוליסות השונות מכסות את אותו אינטרס בנכס מחייבת לבחון, האם אין בהסדר המסויים שנקבע בסעיף 59 לחוק לעניין ביטוח כפל או בהסדר הכללי שנקבע בחוק לעניין מהותו של ביטוח נכסים, היבטים אשר אינם מתיישבים עם היקש כאמור. לעניין זה, יש להתמודד עם שלוש סוגיות עיקריות: (א) ההיבט הלשוני. השאלה היא, האם לשון הוראת סעיף 59 אינה מונעת את החלת ההסדר של ביטוח כפל במצב של מבוטחים או מוטבים שונים על פי הפוליסות, כמתואר; (ב) טיב ההסדרים שנקבעו בסעיף 59. השאלה היא, האם הסדרים אלה, מבחינת מהותם, עולים בקנה אחד עם הפיתרון של החלת ההסדר של ביטוח כפל במצב של ריבוי מבוטחים (או מוטבים); (ג) מהותו של ההסדר בדבר ביטוח נכסים בחוק חוזה הביטוח. השאלה היא, האם הסדר זה אינו מציב מחסום בפני התיזה לפיה סעיף 59(ד) חל בסיטואציה המתוארת. בהקדמת המאוחר אומר כבר עתה, כי תוצאת הדיון בהיבטים הנזכרים היא, כי אין בהם כדי למנוע את החלת ההסדר הקבוע בסעיף 59(ד) על המצב הנדון. אתייחס עתה בפירוט לכל אחד מן ההיבטים האמורים. ביטוח כפל בסיטואציה הנדונה - ההיבט הלשוני 21. דומה בעיני כי היבט זה אינו מכריע את הכף. א. סעיף 59 אינו קובע מפורשות, כי מצב של ביטוח כפל יכול להווצר רק כאשר ישנה זהות בין המבוטחים על פי הפוליסות הרלוונטיות. מבחינה זו, אין לשון הסעיף מציבה מחסום החלטי בפני האפשרות להכיר במצב של ביטוח כפל בסיטואציה של מבוטחים שונים, כאשר הפוליסות השונות מכסות אינטרס זהה. אמנם, בדרך כלל, בחוק חוזה הביטוח המילה "מבוטח" מתייחסת לבעל פוליסת הביטוח על פי הפוליסה. עם זאת, כאשר דנתי בשאלת תחולתו של ההסדר שבסעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח על מצב בו ישנן פוליסות ביטוח אחדות, בהן המוטבים זהים, סברתי כי ניתן לאמץ פירוש מרחיב של הוראה זו כך שהביטוי "מבוטח" יחבוק גם את המוטב על פי הפוליסה, ומכל מקום, קבעתי כי אין מקום להכריע בעניין זה, נוכח קיומו של צידוק ענייני להקיש מהוראת סעיף 59(ד) למצב של מוטבים זהים על פי פוליסות אחדות. כמוסבר לעיל, מנקודת המבט של השיקולים העומדים ביסוד זכות ההשתתפות, אין הבדל בין אלו במצב של זהות מבוטחים או מוטבים, לבין מצב שבו קיימות פוליסות ביטוח אחדות, המכסות את אותו הסיכון לנזק המתייחס לאותו אינטרס באותו נכס. בשני המקרים קיימים צידוקים טובים לקיומה של זכות ההשתתפות. בשל כך, איני רואה בעצם הלשון שננקטה בסעיף 59(ד) משום מניעה מלעשות היקש, כפי שנעשה לגבי מוטבים, גם בסיטואציה בה אנו דנים עתה. ב. כאן המקום להתייחס לשיקול שעלה בחלק מן ההכרעות בערכאות הקודמות, אשר ייחסו משקל לכך שסעיף 59 נוקט לשון יחיד, ולא לשון רבים - "מבוטח", ולא "מבוטחים". מכך ביקשו הערכאות הקודמות ללמוד על כוונה שלא להחיל את ההסדר שבסעיף 59(ד) על המצב שבפנינו. נכון הדבר, כי במהלך הליכי החקיקה שונה הנוסח המקורי של ההוראה הרלוונטית, בו מופיע הדיבור "מבוטחים" (הצעת חוק הביטוח, תשל"ז1977-, הצעות חוק 1209 יא' בחשון תשל"ו, 16 באוקטובר 1975). נכון גם, כי מלה זו הושמטה מלשון סעיף 59 בנוסחו הסופי, ובמקומה באה המילה "מבוטח". ברם, אין אינדיקציה ברורה בדבר הרקע לשינוי זה. במצב דברים זה, איני סבור כי ניתן לייחס לו משקל משמעותי (וראו לעניין זה את סעיף 5 לחוק הפרשנות, התשמ"א1981-, על פיו "האמור בלשון יחיד - אף לשון רבים במשמע, וכן להיפך"). סיכומה של נקודה זו, אין, לדעתי, בלשון הסעיף משום מכשול מפני עשיית היקש כמוצע. ביטוח כפל בסיטואציה הנדונה - אפשרות החלת ההסדר שנקבע בסעיף 59 22. שאלה שניה עימה יש להתמודד (על פי האמור בפיסקה 20 לעיל), היא האם התיזה המשפטית, המקישה מן ההסדר אשר סעיף 59 מחיל על מבוטחים ומרחיבה אותו למקרה ששתי פוליסות מכסות את אותו אינטרס (לדוגמה, אינטרס הבעלות בנכס) גם כשהמבוטחים (או המוטבים) שונים, מתיישבת עם ההסדר הכולל שנקבע בהוראת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח. 23. ככל שהדברים אמורים בסעיף 59(א) לחוק, לא מתעורר קושי ממשי. הוראה זו מטילה על ה"מבוטח" חובה להודיע למבטחים השונים על ביטוח הכפל, מיד לאחר שזה נעשה או מיד לאחר שנודע למבוטח עליו. נטל זה מתבקש, כמובן, על מנת שהצדדים הנוגעים בדבר יועמדו על כך שנוצר מצב של ביטוח כפל. החלת דין ההשתתפות שבסעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח על המצב בו אנו דנים עתה, מתיישבת היטב עם החלופה של מתן הודעה לאחר שנודע לבעל האינטרס המבוטח על הביטוח. מבחינת הנטל להודיע לחברות הביטוח השונות, אין מצבו של מי שהאינטרס שלו בנכס בוטח בידי אחר - למשל, בעלים, שהאינטרס שלו בוטח על ידי המחזיק בנכס, שלא בידיעתו - שונה באופן מהותי ממי שביטח עצמו, בהיסח הדעת, אצל חברות ביטוח אחדות. בין כך ובין כך, צפוי כי ההודעה לחברת הביטוח על קיומו של ביטוח כפל תינתן, בכל אחד מן המצבים, במועד מאוחר לעריכת הפוליסות, כאשר יתגלה כי ישנה יותר מפוליסה אחת המכסה את האינטרס שנפגע. דומה, כי גם תחולתה של הוראת סעיף 59(ב) בדרך ההיקש, על "מבוטח" שהוא בעל אינטרס בנכס שלגביו הוצאה פוליסה, אינה מעוררת קושי. הוראה זו מאפשרת התאמה של סכומי הביטוח, על מנת שסך כל הביטוח על הנכס לא יעלה באופן בלתי סביר על שוויו. במצב הטיפוסי בו אנו דנים, בגידרו ישנן שתי פוליסות ביטוח, האחת שהוצאה על ידי הבעלים בנכס והשנייה על ידי המחזיק (המכסה גם את אינטרס הבעלים בנכס), דומה כי מקום בו התברר כי מדובר בביטוח כפל, אין קושי להכיר הן בזכותו של הבעלים והן בזכותו של המחזיק, כל אחד כלפי חברת הביטוח שלו, להביא לכך שסכומי הביטוח יותאמו כך שבסך הכל לא יווצר ביטוח החורג במידה בלתי סבירה משוויו של הנכס. 24. א. הקושי העיקרי שהתעורר ביחס להרחבת מושג המבוטח גם למי שהאינטרס שלו מכוסה על ידי פוליסת ביטוח, שהוא אינו הבעלים שלה ואף לא המוטב על פיה, נוגע לסעיף 59(ג), הקובע חבות ביחד ולחוד של המבטחים כלפי המבוטח. הקושי הוא בכך, שעל פי הפירוש המוצע, הוראה זו יוצרת חבות של חברת הביטוח אשר ביטחה את המחזיק כלפי צד שלישי, הוא הבעלים, אשר אינו נקוב בפוליסה, בין כמוטב ובין כבעל הפוליסה. ב. כנקודת מוצא לדיון בקושי האמור, חשוב להדגיש כי אין הוא נוגע להיקף החיוב שנטלה על עצמה חברת הביטוח אשר אצלה בוטח הנכס בידי המחזיק. נקודת המוצא לדיון היא, שבמסגרת פוליסת הביטוח של המחזיק בנכס, בוטח גם אינטרס הבעלים בנכס. באופן טבעי, פרמיית הביטוח ששולמה על ידי המחזיק חושבה גם בהתאם לכיסוי האמור. מן הסתם, היתה זו פרמייה גבוהה יותר מזו שהיתה משולמת, אילו כיסתה הפוליסה אך ורק את האינטרס של המחזיק בנכס. במצב זה, תשלום תגמולי ביטוח גם בגין הפגיעה באינטרס הבעלים הוא מתבקש. כל פיתרון אחר יוצר מצב, שבו חברת הביטוח מקבלת פרמיה, בלא שתהא חשופה לסיכון שתיתבע לשלם תגמולי ביטוח בגין מלוא האינטרס המכוסה. כפי שכבר הובהר לעיל, מצב כזה, של סיכוי שאין בצידו סיכון, אינו סביר, אינו הוגן ואינו מתקבל על הדעת. נמצא, אפוא, כי הקושי שיוצרת הוראת סעיף 59(ג) בהקשר שבפנינו אינו נעוץ בהיקף החיוב של חברת הביטוח, אלא בזהות הנושה: אם ה"מבוטח" בסעיף 59(ג) כולל גם את בעל הנכס, שהוא גם בעל האינטרס המכוסה, הרי שעל פי הוראת סעיף 59(ג), בעל הנכס הופך לנושה של חברת הביטוח אצלה בוטח הנכס על ידי המחזיק בו. לגבי אפשרות זו צויין, על ידי חלק מן הערכאות הקודמות, כי מצב זה אינו סביר, שכן נוצרת חבות כלפי צד זר לפוליסת הביטוח, אשר אינו ידוע לחברת הביטוח, לא בעת הכריתה ולא בעת מאוחרת יותר. ג. לכאורה, ומבלי להכריע בדבר, יש לקושיה זו תשובה בצידה. מעצם הגדרתו של המצב בו אנו דנים, חברת הביטוח יודעת בעת כריתת הפוליסה עם המחזיק בנכס, כי לנכס ישנם בעלים, וכי הפוליסה מכסה גם את אינטרס הבעלים בנכס. במצב זה, יכולה חברת הביטוח, אם היא רואה בזהות הבעלים משום פרט מהותי, להציב למחזיק שאלות בעניין זה, ואם לא תקבל תשובות מלאות או נכונות, עשויות לעמוד לה התרופות הקבועות בסעיפים 6 ו7- לחוק חוזה הביטוח. אם אינה מציבה שאלות כלשהן בעניין זה עובר לכריתת הפוליסה, ניתן להניח כי זהותו של בעל הנכס אינה חשובה לחברת הביטוח, ואינה משפיעה על שיקוליה אם להיקשר בפוליסה אם לאו. במצב זה, אינני רואה כל פגיעה בחברת הביטוח עקב כך שסעיף 59(ג) יוצר חיוב של החברה כלפי בעל הנכס, אשר על עצם קיומו, כמו גם על כך שהאינטרס שלו מכוסה במסגרת הפוליסה, יודעת החברה, או יכולה בנקל לדעת, מבעוד מועד. ד. מכל מקום, אין צורך להכריע בשאלת תחולת סעיף 59(ג) בענייננו. הואיל ולדעתי דין ההשתתפות שבסעיף 59 חל על ענייננו מכוח היקש (ראו לעיל, בפיסקה 19), אינני חייב לקבוע מסמרות בשאלת תחולתה של הוראת סעיף קטן (ג) על המצב שבפנינו. אכן, הוראת סעיף 59(ג) לחוק, הקובעת חבות ביחד ולחוד כלפי המבוטח במצב של ביטוח כפל, מצויה במישור נפרד מהוראת סעיף 59(ד) לחוק, העוסקת בזכות ההשתתפות שיש למבטחים זה כלפי זה בסיטואציה האמורה. זכות ההשתתפות, בסיטואציה האמורה, אינה נובעת מן החבות ביחד ולחוד, אלא מכך שבמצב של ביטוח כפל, השיפוי בגין מלוא הנזק על ידי חברת ביטוח אחת מקנה טובת הנאה בלתי צודקת למבטחת האחרת. לכן, עשיית היקש מן ההסדר שבסעיף 59(ד) למצב העומד לדיון אינה מחייבת בהכרח עשיית היקש דומה גם מן ההסדר שבסעיף 59(ג) לחוק, ואינה מחייבת הכרעה בשאלת תחולתו של הסדר זה במצב הנדון כאן. ה. זאת ועוד. לא יהא זה למותר להפנות, לעניין זה, לפסק דינו של הנשיא שמגר בע"א 66/91 בידרמן חברה לביטוח בע"מ נ' י' ד' מטר בע"מ , פ"ד מו(5) 397, ממנו עולה הכרה עקיפה בקיומו של חיוב כלפי הבעלים בנכס מצד חברת הביטוח, שהוציאה פוליסה על שם המחזיק בנכס. באותה פרשה, היה מדובר בשוכר של נכס דלא-ניידי אשר ביטח את הנכס. השוכר לא שיעבד את זכויותיו כלפי חברת הביטוח לטובת הבעלים, אף שהתחייב בהסכם עם הבעלים לעשות כן. שריפה שפרצה במבנה בו נמצא הנכס גרמה לו "נזק טוטלי". ה בעלים הגיש לבית המשפט תובענה, בה עתר כי יוצהר כי הוא זכאי לקבל מחברת הביטוח דמי ביטוח בגין הנזק שנגרם לאינטרס שלו בנכס. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה האמורה, וקבע כי : "המשכיר בא בנעלי המבוטח בכל עניין הקשור בפוליסה נושא תובענה זו, הן מחמת זכות הקניין שלו, הן מחמת השיעבודים שקיבל מהמבוטח והן מחמת כל דין אחר. כדי להפיס את דעתה של חברת הביטוח בנושא היריבות, הרי כל סכום שישולם בגין הפוליסה (אם קמה זכות פיצוי על פיה) תירשם לזכות המבוטחת והמבוטחת נותנת הוראה בלתי חוזרת לעו"ד זרנקין (בא כוח המשכירה...) לגבות את הסכום מכוח השיעבוד" (עמוד 402 לפסק הדין). פסק דינו של בית המשפט המחוזי באותה פרשה אושר בערעור שהוגש לבית המשפט העליון. רוח הדברים שנפסקו באותה פרשה, בה הסכמתי לפסק דינו של הנשיא שמגר, מקובלת עלי גם היום. מבחינת מהותם של הדברים, אומץ באותה פרשה קו מחשבה לפיו, מקום בו מדובר בפוליסה המכסה גם את אינטרס הבעלים בנכס, הרי שיש להורות על שיפוי הנזק שנגרם לאינטרס זה, וזאת גם אם מי שעשה את הפוליסה היה המחזיק בנכס. ההכרה בזכותו של הבעלים כלפי חברת הביטוח, אף שהיתה הכרה עקיפה, אושרה באותה פרשה. ו. ניתן לסכם ולומר, כי אין, אפוא, בהסדרים הקבועים בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח כדי למנוע את החלת דין ההשתתפות שבאותו סעיף במצב הנדון בענייננו. ביטוח כפל בסיטואציה הנדונה - תחולתו על ביטוח נכסים 25. מכאן אעבור לשאלה השלישית שהוצגה לעיל (בפיסקה 20), שאלת היחס בין הסוגיה שבפנינו, לבין מהותו של ביטוח נכסים על פי חוק חוזה הביטוח. תחילה אייחד מלים אחדות לנושא של מהותו של ביטוח נכסים על פי חוק חוזה הביטוח, ולאחר מכן אדון בהשלכת ההסדר שנקבע בסוגיה זו, על השאלה העומדת להכרעה במקרים שבפנינו. 26. עמדתה של מגדל בהליך שבפנינו מניחה, כי על פי חוק חוזה הביטוח, המחזיק בנכס - בכל אחד מן המקרים העומדים לדיון - אמנם יכול לבטח את אינטרס הבעלים בנכס, באופן שיחייב את חברת הביטוח לשלם למחזיק תגמולי ביטוח בגין נזק שייגרם לאינטרס של הבעלים , אשר חורג בהיקפו מן הנזק שנגרם למחזיק. אין חולק, כי אם מצב כזה אפשרי, כספי הביטוח שישולמו למחזיק בגין הפגיעה באינטרס הבעלים יוחזקו על ידו בנאמנות לטובת הבעלים, שכן כספים אלה חורגים מן הנדרש על מנת לשפות את המחזיק על הנזק שנגרם לאינטרס שלו . בשל כך, אם ההנחה הנזכרת היתה נכונה, היה יכול להווצר ביטוח כפל בכל אחד מן המקרים שבפנינו. במצב כזה, מבוטח אינטרס הבעלים על פי שתי פוליסות נפרדות. כמוסבר לעיל, הצידוקים העיוניים להחלת ההסדר של ביטוח כפל, ובכללו זכות ההשתתפות בין המבטחים, חלים במצב דברים זה. יש במצב כזה צידוק להחיל את דין ההשתתפות. האם פיתרון כזה מתיישב עם מהותו של ביטוח נכסים על פי חוק חוזה הביטוח? מהותו של ביטוח נכסים על פי חוק חוזה הביטוח 27. נקודת המוצא לבחינת מהותו של ביטוח נכסים על פי חוק חוזה הביטוח מצויה בהוראת סעיף 55(א) לחוק חוזה הביטוח. הוראה זו מורה כך: "בביטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזק". להוראה זו מצטרפת הוראת סעיף 56 לחוק, הדנה בהיקף החבות. סעיף 56(ג) קובע לעניין זה, כי "תגמולי הביטוח יחושבו באופן שיביאו את המוטב ככל האפשר למצב שהיה נמצא בו אילולא קרה מקרה הביטוח". הוראות אלה קובעות ותוחמות את עיקרון השיפוי. כפי שציין ד' שוורץ בחיבורו "דיני ביטוח - תהליכים ומגמות" ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ו (בעריכת א' רוזן צבי, תל אביב, 1997) בעמוד 31: "הרציונל שבבסיס עיקרון השיפוי הוא לא ליצור תמריץ למבוטח לגרום להתרחשות מקרה הביטוח, שהרי מכוח העיקרון, הוא לא ישופה ממילא מעבר לנזקיו. בכך מתקהה היסוד ההימורי שבביטוח, שהרי לא נוצרת תקווה בלב המבוטח כי יתעשר בעקבות האירוע הביטוחי" (בעמוד 78). עיקרון זה הוכתר כ"...אחד מעקרונות היסוד של הביטוח" (דברי הנשיא שמגר ברע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו , פ"ד מח(4) 70, 82-81). המשותף לשתי ההוראות הנזכרות הוא, שהן שמות במרכז את הנזק שנגרם ל מוטב (או למבוטח). על פי לשון סעיף 55 לחוק, נזק שנגרם למי שאינו מוטב או מבוטח, אינו ניתן לשיפוי. לפיכך, מחזיק המוציא פוליסה על נכס שנמסר לחזקתו יוכל לגבות תגמולי ביטוח בגובה הנזק שנגרם לו, כמבוטח, אך לא מעבר לכך. על פי סעיף 55 לחוק, הוא לא יוכל, על כן, לקבל שיפוי בגין הנזק שנגרם לאינטרס הבעלים בנכס, אם זה לא נקבע כמוטב או כמבוטח. אם הוא מבקש לכסות את אינטרס הבעלים, עליו לקבוע את הבעלים כמוטב או כמבוטח על פי הפוליסה. 28. הנוסח של סעיפים 55 ו56-(ג) לחוק חוזה הביטוח אינו זהה לנוסח המקורי שבהצעת החוק שהונחה על שולחן הכנסת. בנוסח המקורי (הוא סעיף 49 של ההצעה) הוצע לקבוע, כי במסגרת ביטוח נכסים המבטח יהיה חייב לשפות את המבוטח "בעד נזק שנגרם מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזוק" (ראו הצעת חוק הביטוח, תשל"ו1975-, הצעות חוק 1209 יא' בחשון תשל"ו 16 באוקטובר 1975). באופן דומה, בסעיף 50, הוא קודמו של סעיף 56, הוצע לקבוע כי "חובת השיפוי של המבטח תהיה כשיעור הנזק שנגרם". ניתן לראות, כי בנוסח הסופי של החוק הוספו לנוסח המוצע המלים "למבוטח או למוטב" (סעיף 55) ו"למוטב" (סעיף 56). השינוי האמור הוכנס נוכח הקושי שעורר הנוסח המוצע של ההוראות. חוק חוזה הביטוח מאפשר, על פי לשונו, לכל אדם לבטח נכס השייך לזולתו (סעיף 55(ב) לחוק). היקף השיפוי נגזר, על פי הנוסח שהוצע לכתחילה, מהיקף הפגיעה בנכס, ולא מהיקף הפגיעה באינטרס של אדם זה או אחר בנכס. נוצר אפוא מצב, בו אדם היה יכול לבטח נכס אשר אינו שייך לו, ולזכות ב"שיפוי" על אף שלא נגרם לו כל נזק, או בשיעור החורג מן הנזק שנגרם לו (ראו דברי פרופ' דניאל פרידמן, פרוטוקול פגישה בין חברי ועדת החוקה חוק ומשפט ומורי הפקולטה למשפטים בנושא: הצעת חוק הביטוח, תשל"ז1977- (כט' באייר תש"מ, 15 במאי 1980), בעמוד 15 לפרוטוקול). מובן, כי בפיצוי כזה היה כדי להעשיר את המבוטח, וזאת בניגוד למטרת הביטוח, היא השבת מצבו לקדמותו. על מנת למנוע תוצאה זו, הוצע לתקן את ההסדר המוצע ולקבוע "כמה צריך לקבל במקרה שקורה הנזק ... הוא צריך לקבל את ערך הנזק. הוא לא צריך לקבל יותר... צריך להסדיר את זה שהוא לא יקבל יותר מערך הנזק" (שם, שם). על רקע הערות אלה, התקבל לבסוף נוסח מתוקן של החוק, המציב דרישה לפיה ביטוח נכסים אינו מטיל חובת שיפוי בגין נזק שנגרם לנכס , כי אם בגין הנזק נגרם למבוטח או למוטב על פי הפוליסה, מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזק. 29. הסדר זה שבחוק חוזה הביטוח נועד למלא את אותה פונקציה שממלא מושג ה"אינטרס הביטוחי" במשפט האנגלי. בדין האנגלי, הדרישה ל"אינטרס ביטוחי" היא דרישת סף לצורך שיכלול הסכם ביטוח תקף. תכליתה של דרישה זו היא למנוע כריתת הסכם ביטוח ביחס לנכס, על ידי מי שאין לו כל זיקה לנכס. ההגיון ביסוד דרישה זו הוא, שבהסכם ביטוח שנכרת על ידי מי שאין לו כל זיקה לנכס, יש יסוד דומיננטי של הימור, אשר אין צידוק ליתן לו תוקף במסגרת דיני הביטוח. תוכנה המדוייק של דרישת האינטרס הביטוחי הוא עניין סבוך, אשר אין צורך להידרש אליו בפירוט במסגרת הנוכחית (ראו, לדיון מפורט, ששון, דיני ביטוח (ירושלים, 1988), בעמודים 134-129). חוק חוזה הביטוח בא, בין השאר, לייתר את הצורך להידרש ולהתדיין בסוגייה זו. כפי שמציין א' ידין בספרו חוק חוזה הביטוח התשמ"א1981- (שם), בעמוד 25: "... למרות דרישות הולכות ונשנות, בייחוד מצד חברות הביטוח, לקבוע במפורש את הנחיצות של עניין בר-ביטוח ואת תוצאות העדרו מן החוק החדש, נעדר ענין זה כליל. גורלו של 'עניין בר ביטוח' לגבי חוזה הביטוח הוא כגורלה של 'התמורה' (consideration) לגבי כלל החוזים. המחוקק הישראלי שמט אותן ושיחרר בכך את המשפט הישראלי, הן בדיני החוזים הכלליים והן בדיני הביטוח, מן הסבך ומן התוצאות המעוותות של שני מושגים אנגליים אלה " (ההדגשה הוספה - ת"א). בד בבד, ביקש המחוקק להשיג תכלית דומה לזו העומדת מאחורי מושג ה"זיקה הביטוחית" - היינו, מניעת הימורים בלתי רצויים, בכסות של הסכמי ביטוח לגיטימיים. תכלית כפולה זו מצאה את ביטויה הברור באופן בו עוצב ההסדר שבסעיף 55 לחוק. מצד אחד, הסדר זה אינו מטיל א-פריורית כל דרישה לאינטרס ביטוחי בנכס. כאמור, נקבע בסעיף 55(ב) לחוק, כי הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו. אין בהוראה זו כל הגבלה לעניין הזיקה של המבוטח לנכס. מצד שני, הסדר זה תוחם את הזכות לשיפוי לאותו נזק שנגרם למבוטח, או למוטב. בכך מושג אפקט דומה לזה שמשיג דין הזיקה הביטוחית, תוך ייתור הצורך לפלס דרך בסבך ההלכות שנקבעו ביחס לדרישה ל"אינטרס ביטוחי". אכן, פרופ' ידין מציין, ביחס להיבט זה של סעיף 55, כי בכך "... השפיע צלו של מושג הענין בר ביטוח על הוראות מסוימות שבחוק החדש. אך המושג עצמו לא נקלט בו " (בעמוד 27. ההדגשה הוספה - ת"א). על הקשר בין ביטוח נכסים לבין ביטוח כפל 30. לסוגייה של מהותו של ביטוח נכסים ישנו קשר הדוק לסוגייה העומדת לדיון בהליכים שבפנינו, היא שאלת תחולתם של ההסדרים בדבר ביטוח כפל. מהוראות סעיפים 55 ו56-(ג) לחוק חוזה הביטוח עולה לכאורה המסקנה, כי מקום בו מחזיק בנכס עושה ביטוח רכוש, ואינו מגדיר את הבעלים כמבוטח או כמוטב, הרי שחברת הביטוח של המחזיק חייבת לשלם רק בגין פגיעה, ככל שכזו היתה, באינטרס של המחזיק. היא אינה חייבת לשלם בגין הפגיעה באינטרס של הבעלים, שכן זה אינו המבוטח או המוטב. במצב כזה, אף אם הבעלים ביטח גם הוא את הרכוש, לא נוצר מצב של ביטוח כפל, שכן לא נוצרת חפיפה כלשהי בין הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה של הבעלים, לבין הפוליסה של המחזיק. אף על פי כן, וחרף הוראת סעיף 55 ו56-(ג) הנ"ל, הנני סבור כי פתוחה הדרך בפני המחזיק בנכס לבטח גם את אינטרס הבעלים בו, ולהחזיק בתגמולי הביטוח שיקבל בגין הפגיעה באינטרס זה, כנאמן של הבעלים. עמדתי זו עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 55(ב) לחוק חוזה ביטוח, על פיו "הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו", והיא מבוססת על מספר נימוקים ושיקולים אותם אפרט להלן. 31. ראשית , מבחינת תכליתן של ההוראות הרלוונטיות ראינו, כי סעיפים 55 ו56-(ג) נועדו למנוע הסכמי הימור, בכסות של הסכמי ביטוח. ברם, כאשר מחזיק בנכס עושה פוליסת ביטוח, אשר מכסה גם את אינטרס הבעלים בנכס, בדרך כלל אין מדובר בהסכם הימור, שכן למחזיק עניין לגיטימי לעשות פוליסה כזו, בין אם יש לו חיוב חוזי כלפי הבעלים לעשותה, ובין אם אין לו חיוב כזה. ברוח זו נפסקה במשפט האנגלי ההלכה, לפיה שומר בנכס יכול לבטח את אינטרס הבעלים בו, לגבות מחברת הביטוח את התגמולים בגין הנזק שנגרם לאינטרס הבעלים ולהחזיק בתגמולים אלה כנאמן לטובת הבעלים. פסק הדין המנחה לעניין זה ניתן על ידי בית הלורדים בפרשת Hepburn v. Tomlinson (Hauliers), Ltd. [1966] 1 All E.R. 418 , בו סוכמה ההלכה בפסק דינו של Lord Pearce (בעמוד 431): “A bailee or mortgagee, therefore, (or others in analogous positions) has, by virtue of his position and his interest in the property , a right to insure for the whole of its value, holding in trust for the owner or mortgagor the amount attributable to their interest. To hold otherwise would be commercially inconvenient and would have no justification in common sense ” (ההדגשות הוספו - ת"א) . דומה, כי אין חולק שקיימים צידוקים ענייניים אחדים לכך שהמחזיק בנכס יוכל לבטח גם את אינטרס הבעלים בו, גם במצב בו המחזיק לא היה צפוי לנזק אם לא היה יוצר כיסוי ביטוחי כזה. צידוקים אלה כוללים, בין השאר: (א) שיקולים של נוחות מסחרית ושל שכל ישר (ראו דברי Lord Pearce בפרשת Tomlinson הנ"ל, בעמוד 428); (ב) יתרון הידע של המחזיק בנכס, המודע לסיכונים באובדנו או בניזקו. יתרון זה מצדיק הכרה ביכולתו של המחזיק לבטח את הנכס במלוא ערכו (ש' רנר, חוק השומרים, תשכ"ז1976- (פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי, ירושלים, תשנ"ח), בעמוד 258); (ג) מניעת ביטוח כפל המכסה את אותו אינטרס עצמו (ראו MacGillivray & Parkington בספרם הנ"ל, בעמודים 70-69). E. J. MacGillivray & M. Parkington, Insurance Law 8 th , ed., London, 1988 ). נראה לי, על כן, כי בפוליסה מן הסוג שנדון בפרשת Tomlinson אין כל יסוד של הימור, ותכליתן של ההוראות שבסעיפים 55 ו56-(ג) לחוק חוזה הביטוח איננה למנוע פוליסות מעין אלה. ניתן להפנות, לצורך זה, לדברים הנאמרים בספרם של ד' פרידמן ונ' כהן חוזים (חלק א', תשנ"א) על ההבחנה בין הסכם ביטוח לבין הסכם הימור (בעמוד 345): "רוב החוזים, ובפרט חוזי ביטוח, הם חוזים בין שונאי סיכון, המעבירים אותו תמורת מחיר לצד המוכן לשאת בו. חוזה הימורים נערך בין אוהבי סיכון. המחיר משולם לשם התנסות בסיכון ולא לשם התפרקות ממנו. .... ביטוח הוא חוזה המבטל סיכון הרובץ על אחד הצדדים (המבוטח) באמצעות העברתו לצד האחר. לעומת זאת, הימור הוא חוזה יוצר סיכונים, במקום שהם לא היו קיימים קודם לכן". ככלל, הסכם ביטוח נכסים שעושה מחזיק בנכס, ובו מכוסה גם אינטרס הבעלים, נופל בבירור לצד של הסכם ביטוח לגיטימי של הבחנה זו, ולא לצד של הסכם הימור. אכן, ברוח זו מציין פרופ' פרידמן, בפגישה הנ"ל בין חברי ועדת החוקה חוק ומשפט ומורי הפקולטה למשפטים בנושא הצעת חוק הביטוח, כי ".... כללית הייתי רואה אפשרות לומר שביטוח נכס יכול לעשות - בעל הנכס או בעל משכון על הנכס או שומר הנכס , ואז אפשר לומר שאותו מבטח (צ"ל מבוטח - ת"א) מחזיק את הכסף בנאמנות עבור בעלי האינטרסים בנכס באותו זמן - כאשר לו יש עדיפות. אבל אם זה עובר על האינטרס שלו - הרי שבניכוי הפרמיה זה צריך ללכת לאנשים אחרים" (בעמוד 15 לפרוטוקול הפגישה. ההדגשה הוספה - ת"א). ניתן לסכם נקודה זו ולומר, כי אין סתירה בין הכרה בזכותו של מחזיק בנכס לבטח את אינטרס הבעלים בנכס ולגבות תגמולי ביטוח בגובה מלוא הנזק שנגרם לנכס, לבין תכליתן של הוראות סעיפים 55 ו56- לחוק חוזה הביטוח בדבר מהותו של ביטוח נכסים. 32. שנית , הוראת סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח אינה הוראה קוגנטית. סעיף 64 לחוק חוזה הביטוח, החותם את הפרק העוסק בביטוח נכסים, מפרט את אותן הוראות בפרק האמור אשר אינן ניתנות להתנאה אלא לטובת המבוטח או המוטב. סעיף 55 אינו נמנה עם ההוראות הללו. משמעות הדבר ברורה - סעיף 55 הינו סעיף דיספוזיטיבי (ראו גם פרידמן וכהן בספרם הנ"ל, בעמוד 347). הצדדים להסכם ביטוח נתון יכולים להתנות עליו, בכפוף למיגבלות שבדין הכללי, והכוונה היא במיוחד להוראת סעיף 32 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג1973-, הקובעת מה דינו של הסכם הגרלה או הימור. מקום בו הסכם "ביטוח" פלוני אינו אלא הסכם הימור - למשל, כאשר אדם שאין לו כל עניין בנכס מבטח אותו - תחול הוראת סעיף 32 הנ"ל, המצמצמת את הסעדים בגין הסכם כזה, ומונעת סעד של אכיפה או פיצויים בקשר אליו. לענייננו, משמעות האפשרות להתנות על הוראת סעיף 55 היא, בין השאר, שלא נשללה האפשרות של הצדדים להסכם ביטוח ליצור את ההסדר שנדון בפרשת Tomlinson הנ"ל. היינו, המחזיק בנכס יכול לבטח גם את אינטרס הבעלים בנכס ולהחזיק בנאמנות את תגמולי הביטוח שיקבל בגין פגיעה באינטרס הבעלים. במצב כזה, היקף חבותה של חברת הביטוח, שלא כפי שעולה מפשוטו של סעיף 55(א), לא יהיה מוגבל לנזק שנגרם למחזיק, ויהיה עליה לשלם בנוסף שיפוי בגובה הפגיעה באינטרס הבעלים בנכס. סעיף 56(ג) לחוק חוזה הביטוח נכלל אמנם בין הסעיפים הנזכרים בסעיף 64 לחוק אשר אין להתנות עליהם. אך חריג לאיסור ההתנייה אשר בסעיף היא התנייה "לטובת המבוטח או המוטב". התנייה על פיה הביטוח חל גם על זכות הבעלות של אחר בנכס, ביטוח בו המבוטח (המחזיק) מעוניין, הינה התנייה במובן זה, ועל כן סעיף 64 אינו מונע אותה. 33. שלישית , יש מקום ליתן בהקשר שבפנינו משקל להוראת דין נוספת הקשורה לעניין, היא הוראת סעיף 5(ב) לחוק השומרים, התשכ"ז1967- ( להלן: חוק השומרים ). הוראה זו קובעת, כי מקום בו שומר בנכס אינו אחראי כלפי הבעלים בגין נזק או אבדן שנגרמו לנכס, "אך היה לו בשל אובדנו או נזקו זכות לפיצוי או לשיפוי כלפי צד שלישי, רשאי בעל הנכס לתבוע מן השומר את נזקו מתוך הפיצוי או השיפוי המגיע לשומר". הוראה זו עוסקת, בין השאר, במצב שבו לשומר, כמחזיק בנכס, זכות לשיפוי על פי פוליסת ביטוח, המתייחסת לפגיעה באינטרס של בעל הנכס (רנר, בספרה הנ"ל, בעמוד 249). בספרות צויין, כי הוראה זו נותנת ביטוי להגיונה של הילכת Tomlinson האמורה (ששון, בספרו הנ"ל, בעמוד 135). אכן, הזכות של השומר לשיפוי כלפי צד שלישי (ובכלל זה חברת ביטוח), זכות העומדת ביסוד הוראת סעיף 5(ב) לחוק השומרים, מבוססת על הילכת Tomlinson . בספרות התעוררה שאלה, כיצד משליכה הוראת סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח, הקובעת כי ביטוח נכסים מטיל חובה על חברת הביטוח לשפות רק בגין נזק שנגרם למבוטח או למוטב, על הוראת סעיף 5(ב) שבחוק השומרים, תשכ"ז1967-? ששון מציין בספרו, כי "יתכן שסעיף 55(א) לחוק חוזה הביטוח, הקובע את עיקרון השיפוי, מרוקן למעשה את סעיף 5(ב) הנ"ל מכל תוכן, בכל הקשור לחבות המבטח" (בעמוד 135 לספרו הנ"ל). הוא מציין, כי אם אמנם כך הדבר, הרי שיוצא ש"היטיב חוק חוזה הביטוח (כנראה בהיסח הדעת) גם בסוגיה זו את מצבו של המבטח בהשוואה למצב, שהיה קיים עובר לקבלת החוק" (שם, שם). באופן דומה, מציינת רנר בספרה הנ"ל, כי "עיקרון השיפוי האמור (שבסעיף 55(א) - ת"א) אינו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 5(ב) לחוק השומרים. בעוד הוראת סעיף 55(א) האמורה מניחה כי השומר לא יהא זכאי לשיפוי מעבר לנזק שנגרם לו, היעדר זכות כאמור מרוקן את הוראת סעיף 5(ב) מכל תוכן" (שם, בעמודים 260-259). היא מוסיפה, כי "תוצאה זו היא מוזרה בפרט לרקע ה'ליברליזציה' שהנהיג חוק חוזה הביטוח בסוגיית 'האינטרס הביטוחי' בהשוואה לדין שקדם לחוק זה. כיוון שאף לרקע הדין הקודם ניתן היה להכיר בזכותו של השומר לתבוע שיפוי כאמור, יהא זה מוזר אם דווקא לרקע הדין החדש יאבד מזכותו זו" (שם, בעמוד 260). עמדתי, לפיה סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח לא נועד, על פי תכליתו, להעביר את הלכת Tomlinson מן העולם, וכי הצדדים להסכם ביטוח יכולים להתנות על סעיף 55, פותרת תמיהות וקשיים אלה, ומותירה את הוראת סעיף 5(ב) לחוק השומרים כהוראה שיש בה תוכן ממשי. אכן, חזקה היא כי "המחוקק לא בא לחולל שינוי מהותי בדין באופן אקראי ואגבי. ההנחה היא, כי מקום בו נעשה שינוי מהותי, ימצא הדבר את ביטויו, בין בלשונו הברורה של החיקוק ובין בהליכי החקיקה שהובילו לקבלתו (רע"א 7172/96 קרית בית הכרם בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים , פ"ד נב(2) 494, 509-508); ראו גם דבריו של פרופ' א' ברק בספרו פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה (כרך ב, ירושלים, 1993) בעמוד 595). בהוראת סעיף 5(ב) הנ"ל יש כדי לחזק, אפוא, את עמדתי לפיה אין בהסדר שבסעיף 55(א) לחוק חוזה הביטוח כדי לשלול את המשך תחולתה של הילכת Tomlinson גם עתה. 34. רביעית , מסקנתי כי אין מניעה להכיר בזכותו של המחזיק בנכס לבטח את אינטרס הבעלים בנכס, מעוגנת גם בפסיקתו של בית המשפט העליון הנוגעת לסוגיה שבפנינו. פסק הדין העיקרי בו עלתה שאלה קרובה הוא פסק הדין הנ"ל בפרשת בידרמן . באותה פרשה, כאמור, היה מדובר בשוכר של נכס דלא-ניידי אשר ביטח את הנכס. השוכר לא שיעבד את זכויותיו כלפי חברת הביטוח לטובת הבעלים, אף שהתחייב בהסכם עם הבעלים לעשות כן. שריפה שפרצה במבנה בו נמצא הנכס גרמה לו "נזק טוטלי". השאלה היתה, האם פוליסת הביטוח שהוצאה על ידי השוכר ועל שמו מכסה גם את האינטרס של הבעלים. בית המשפט (הנשיא מ' שמגר) השיב לשאלה זו בחיוב. נקבע, כי מדובר בביטוח נכסים, וכי האירוע שהתרחש נכלל בגדר אירועי הנזק המכוסים בפוליסה (407-406 לפסק הדין). בית המשפט היפנה לסעיפים 55 ו56- לחוק חוזה הביטוח, וקבע לאורם כי: "חובת השיפוי של המבטח איננה מותנית באופיה של הזיקה הקניינית של המבוטח לנכס, אלא באופי הנזק שנגרם ובשווי הנקוב בפוליסה ... כשנשרף נכס, הנזק שנגרם אחד הוא, בין אם המחזיק בנכס הינו הבעלים ובין אם החזיק בו שוכר. שווי הנכס אינו משתנה בהתאם לאופי המחזיק בו. גם אם נקבל, כי נדרש עניין מסויים של המבוטח בנכס, הרי מרגע שהתקיים עניין זה ... אין נפקא מינה לענייננו מיהו המבוטח" (עמודים 407-406 לפסק הדין). כעולה מן הניתוח המפורט לעיל, תיאור זה של הדין אינו מדוייק לגמרי, במובן זה שסעיף 55 לחוק חוזה הביטוח נותן משקל לשאלה מיהו המבוטח ומיהו המוטב. עם זאת, כפי שציינתי כבר לעיל, רוח הדברים שנפסקו באותה פרשה, בה הסכמתי לפסק דינו של הנשיא שמגר, מקובלת עלי גם היום. מבחינת מהותם של הדברים, מבוסס פסק הדין בפרשת בידרמן על הגישה לפיה מקום בו מדובר בפוליסה המכסה גם את אינטרס הבעלים בנכס, הרי שיש מקום להורות על שיפוי הנזק שנגרם לאינטרס זה, וזאת גם אם מי שעשה את הפוליסה היה המחזיק בנכס. במצב כזה, אין מדובר בהסכם שיש בו פן של הימור ואין מניעה, על כן, לתת את מלוא התוקף להסכם ביטוח שכזה. דומה, כי גישתו של הנשיא שמגר באותה פרשה, כמו גם גישתי בפרשה שבפנינו, נועדה להגשים את הציפיות הסבירות של מי שהתקשר בהסכם ביטוח עם חברת הביטוח. כאשר המחזיק בנכס מתקשר בהסכם כזה עם החברה, והסכם זה מכסה את אינטרס הבעלים, ציפייתו הסבירה של המחזיק, כמו גם זו של חברת הביטוח , היא כי ישולמו תגמולים בגובה מלוא הנזק שנגרם לאינטרס הבעלים. ראינו, כי למחזיק יש פעמים רבות עניין כי יהיה כיסוי כזה. זאת ועוד, גובה הפרמיה המשולמת נקבע על פי שוויו של אינטרס הבעלים בנכס. במצב זה, וכאשר חברת הביטוח מודעת לכך שמי שכרת עימה את הפוליסה אינו הבעלים אלא המחזיק בנכס, דומה כי אם ברצונה שלא לחוב בשיפוי בגין הנזק שנגרם לבעל הנכס, למיצער, עליה להתנות בבירור, באופן שלא ישתמע לשני פנים, כי אין בכוונתה לכסות אינטרס זה. אם לא עשתה כן, איני רואה כל טעם מדוע לא תישא בשיפוי גם בגין הנזק שנגרם לאינטרס זה. ניתן להפנות, בהקשר זה, לדבריו של השופט א' ויתקון בע"א 846/76 עטיה נ' אררט בע"מ , פ"ד לא(2) 780, שם ציין כי: "ההגינות האלמנטרית דורשת - בפרט כשמדובר כאן בחוזה ' uberrimae fidei ' - לגלות עיני המציע ולהסביר לו את ההבדל בין מה שביקש מהחברה ומה שזו קיבלה. אם יש צורך באסמכתה, הרי לך הוראתו המפורשת של סעיף 12 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973- ... (המבוטח) ... בא כל תיקונו בכך שנפרש את החוזה כפי שהוא, כצרכן ו'איש קטן', רשאי היה להבינו. המבוטחים ביקשו ביטוח והם קיבלו ביטוח שהיה להם יסוד להאמין שהוא תואם את המבוקש. בל נשכח שהמדובר כאן בחוזה שדוגמתו נעשה לאלפים ורבבות בין מבטחים וציבור המבוטחים. משא-ומתן כזה צריך להיות פשוט, גלוי-לב ושווה לכל נפש" (בעמוד 782). 35. נוכח השיקולים המפורטים בפיסקאות 34-31 לעיל, הגעתי למסקנה כי גם האמור בהוראות סעיפים 55 ו56-(ג) לחוק חוזה הביטוח אינו משמיט את חבותה של חברת הביטוח כלפי המחזיק גם ביחס לנזק שנגרם לאינטרס הבעלים בנכס, בנסיבות כגון אלה שבפנינו. מכאן, כי התשתית לקיומו של ביטוח כפל עומדת, גם נוכח האמור בהוראות האמורות. 36. כאן המקום לעמוד על שני עניינים, אשר הטרידו אותי בגיבוש עמדתי בסוגייה זו, אך בסופו של דבר לא הביאו לשינוי בעמדתי המתוארת לעיל. עניין אחד נוגע לשאיפה להעביר מן העולם את המושג של האינטרס הביטוחי. עמדתי על כך, שזו אחת מן התכליות של סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח. ניתן להקשות כיצד עולה תכלית זו בקנה אחד עם עמדתי, כי מחזיק בנכס יכול לבטח את אינטרס הבעלים בנכס, וכי ניתן להתנות על הוראה זו שבחוק חוזה הביטוח. אני סבור, כי לא נוצר קושי ממשי בעניין זה. גם מקום בו ניתן לראות את הצדדים כמי שהיתנו על הוראה זו, לא יכולים הצדדים לכרות הסכם הימורים אכיף, נוכח האמור בסעיף 32 לחוק החוזים (חלק כללי). הוראה זו היא הוראה קוגנטית. היא אינה מחילה את מבחני הזיקה הביטוחית אשר מקורם במשפט המקובל. ממילא, המבחנים שישמשו בגידרה להבחין בין הסכם הימורים, לבין הסכם שאינו כזה, הם מבחנים מהותיים, ברוח אמת המידה הבסיסית שהוזכרה לעיל. בכל מקרה אין מדובר בחזרה למבחני האינטרס הביטוחי שנקבעו בדין האנגלי, ועל כן אין חשש שתכליתו זו של סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח תסוכל. 37. התלבטות היתה לי גם בשאלה, האם אין מקום לומר, נוכח העובדה שחוק חוזה הביטוח מאפשר בסעיף 11 לקבוע מוטב על פי הפוליסה, כי אין צורך עוד באימוצה של הילכת Tomlinson בדין הישראלי. לשון אחר, הואיל וסעיף 11 לחוק חוזה הביטוח מאפשר למחזיק לקבוע את הבעלים כמוטב, שקלתי אם לא יהיה זה נכון יותר לקבוע, כעניין של מדיניות משפטית, כי מקום בו לא נקט המחזיק בדרך זו, חבותה של חברת הביטוח תהיה מוגבלת לנזק שנגרם לאינטרס של המחזיק בלבד. זאת, על מנת להמריץ את מי שעושים פוליסות ביטוח, לקבוע באופן ברור את המוטבים על פיהן מראש, ובכך להגביר את הוודאות בשוק הביטוח. בסופם של דברים, הגעתי למסקנה כי אין מקום לאמץ כלל קשיח מן הסוג הזה. אין זה קשה לתאר מצבים, דוגמת זה שנדון בפרשת בידרמן הנזכרת לעיל, בו, מסיבה זו או אחרת, לא ננקב הבעלים בנכס כמוטב על פי פוליסה שעשה המחזיק בנכס. אימוצה של מדיניות משפטית, השוללת את האפשרות להיפרע גם בגין נזקו של הבעלים במקרה כזה, מיטיבה שלא בצדק עם חברת הביטוח, הזוכה לפרמיה מלאה גם בגין הגנה על אינטרס הבעלים. מדיניות כזו גם עלולה במקרים מסויימים (כמו המקרה שנדון בפרשת בידרמן ) להעניש את הבעלים, במידה שאינה עומדת ביחס סביר למחדלו של המחזיק בנכס. בהתחשב בכך, וגם בפער הכוח והמידע שיש ברגיל לטובת חברת הביטוח, בסיטואציה של כריתת פוליסת ביטוח, הגעתי למסקנה כי עדיף פיתרון שבו מצב הזכויות על פי הפוליסה ישקף את ציפיות הצדדים כהווייתן, על פני פיתרון הממריץ את המבוטחים למיניהם לשקידה רבה יותר, במחיר שעלול להיות, במקרים מסויימים, כבד ביותר למבוטח ולצדדים שלישיים. לכן, אינני סבור שיש מקום לראות באי מימושה של האפשרות הנתונה למחזיק בנכס לקבוע את הבעלים כמוטב על פי הפוליסה, משום איונה של החבות של חברת ביטוח לשפות את המחזיק גם בגין נזקים שנגרמו לאינטרס הבעלים בנכס, מקום בו מכוונת הפוליסה לחול גם על נזקים שנגרמו לאינטרס זה. ה. יישום הדין בענייננו 38. על רקע עמדתי, כי זכות ההשתתפות הקבועה בסעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח עשויה לעמוד למבטח במצב בו קיימות שתי פוליסות לביטוח רכוש (או יותר), המכסות את הסיכון הנדון ביחס לאותו רכוש ומתייחסות לאותו אינטרס בנכס (אפילו שבעל האינטרס אינו בעל הפוליסה או המוטב על פיה), עולה הצורך לבחון באורח פרטני את כל אחד מן המקרים שבפנינו, ולראות האם נוצר בהם מצב של ביטוח כפל. במקרים שבפנינו, בחינה זו מחייבת בעיקר לראות האם בפוליסות הביטוח שהוציאו המחזיקים בנכס מכוסה גם אינטרס הבעלים בו. לכך אפנה עתה. רע"א 3948/97 39. במקרה זה ישנן פוליסות ביטוח בהן ביטחו בעלים את רכושם בחברת מגדל, אשר מכסות את הרכוש הרלוונטי ואת אינטרס הבעלים ברכוש. פוליסות הביטוח של הבעלים גם מכסות את הרכוש מפני הסיכון למאורע שאירע בפועל וגרם לנזק לרכוש. אין חולק, כי הרכוש והאירועים הנדונים מכוסים גם על ידי הפוליסות שהוצאו לטובת המחזיק, היא חברת זקסוניה. על מנת להכריע אם מדובר בביטוח כפל נותר, אפוא, להכריע בשאלה האם פוליסת הביטוח שרכשה זקסוניה אצל חברת מנורה נועדה לכסות גם את אינטרס הבעלים ברכוש המבוטח. תשובה חיובית לשאלה זו פירושה כי נוצר ביטוח כפל. מעיון בפוליסה האמורה נראה לי, כי יש להשיב לשאלה זו בחיוב. פוליסת הביטוח מתייחסת למהות העסק, ומגדירה אותו כ"מפעל טקסטיל הכולל עבודות הכנת שתיי מריקה, אריגה וכל עיסוק דומה אחר". הרכוש המבוטח כולל "כל תכולת המבנים מכל סוג שהוא" וכן "כל מלאי עסקי". בפרק התנאים הסטנדרטיים של הפוליסה מצויין, כי היא חלה על תכולת בית העסק, ובכלל זה מלאי - "מלאי עסקי מכל סוג, חומרי גלם, סחורה בתהליך עיבוד, סחורה מוגמרת, חומרי אריזה, לרבות רכוש שאינו שייך למבוטח, הנמצא לצרכי תיקון, שיפוץ, ניקוי או שירות". בפרק הנוגע לעניינננו (ביטוח בית העסק) בפוליסה, מקרה הביטוח מוגדר כ"נזק תאונתי, מקרי ובלתי צפוי שאירע לרכוש המבוטח בעת הימצאו בבית העסק בכפיפות לסייגים המפורטים בפרק זה". בפרק האמור, או בכל מקום אחר, אין כל סייג המגביל את חבות חברת הביטוח ביחס למלאי עסקי השייך לצד שלישי, לעומת חבותה ביחס למלאי עסקי שהוא בבעלות המבוטח. במצב דברים זה, ונוכח העובדה שחברת הביטוח היתה ערה לכך שזקסוניה מחזיקה כמלאי עסקי ברכוש של צדדים שלישיים כחלק שיגרתי מעיסוקה, הרי שעולה מן הפוליסה כי לצדדים לה לא הייתה כל כוונה להגבילה לאינטרס המחזיק, היא זקסוניה, בלבד. אכן, מקרה הביטוח אינו מוגדר כנזק שנגרם לזקסוניה כתוצאה מפגיעה לרכוש המבוטח, אלא כנזק שנגרם לרכוש המבוטח עצמו. ניסוח זה, על רקע נתוני העסק של זקסוניה המפורטים בפוליסה עצמה, מלמד, כי הצדדים התכוונו כי הרכוש שמחזיקה זקסוניה ושייך ללקוחותיה יכוסה על ידי הפוליסה. לא למותר לציין בהקשר זה, כי לחברת הביטוח זכות לניצולת של הנכס. זכות זו מקנה לחברת הביטוח לקבל לידיה "רכוש של המבוטח שלגביו תובע המבוטח תגמולי ביטוח", וכן להחזיק בחזקתה "כל רכוש כזה, לבדוק אותו, למיינו, לסדרו, להעבירו, או לטפל בו בדרך אחרת לכל מטרה סבירה ובצורה סבירה כלשהי, או למכור כל רכוש כזה או לעשות בו כראות עיניו" (סעיף 14(ב) ו-(ג) לפרק האמור). קביעתה של זכות זו גם ביחס לרכוש, אשר הצדדים יודעים מראש כי אינו שייך לזקסוניה אלא מוחזק על ידה לצורך עיסקה, מחזקת את המסקנה כי הפוליסה מכסה את אינטרס הבעלים בנכס. אכן, אם הפוליסה אינה מכסה אינטרס זה, לא יכולה להיות לחברת הביטוח זכות לניצולת של נכסים אלה. ברם, הזכות לניצולת לא הוגבלה ולא סוייגה בכל דרך שהיא בפוליסה. גם מכך עולה, אפוא, כוונה לכסות את אינטרס הבעלים בנכס. מסקנתי היא, אפוא, כי הצדדים התכוונו להקנות לזקסוניה, היא המחזיקה בנכס, את הזכות לשיפוי גם בגין פגיעה באינטרס הבעלים בנכס. לא למותר לציין בהקשר זה, כי הצדדים טרחו לציין מפורשות בפוליסה, בחלק שכותרתו "תנאים כלליים לכל פרקי הפוליסה", כי: "המבטחים מצהירים כי התנאים וההרחבות המופיעים בפוליסה זו, באו להרחיב ולשפר את מצבו של המבוטח. ובמקרה הנ"ל יחולו התנאים העדיפים שבפוליסה. אולם במקרה בו ימצאו הוראות החוק עדיפות למבוטח על פני האמור בפוליסה זו, יהיה רשאי המבוטח לאמץ את הוראות החוק ביחס לאותו מקרה ביטוח". הוראה זו מצביעה על כוונה ברורה של הצדדים, מקום בו הפוליסה סוטה מהוראות חוק חוזה הביטוח, להעדיף את ההוראה המיטיבה שבפוליסה. הוראה זו מחזקת את מסקנתי, כי בהוראות הפוליסה הצדדים היתנו למעשה על הוראת סעיף 55(א) לחוק חוזה הביטוח. 40. בשולי נקודה זו, לא למותר להוסיף, כי מנורה מבקשת לטעון כי פוליסת הביטוח של זקסוניה אינה פוליסת ביטוח רכוש, כי אם פוליסה לביטוח אחריות, שתכליתה היתה לבטח את זקסוניה מפני תביעות אפשריות של בעלי החוטים. בטענה זו יש הדים לקביעת בית המשפט המחוזי, כי הוראת סעיף 59 אינה חלה על המקרה, באשר לא מדובר בפוליסות ביטוח בהן היה מבוטח אותו סיכון, כנדרש בהוראה זו. בית המשפט קבע, לעניין זה, כי הביטוח שנעשה על ידי מגדל נועד לכסות סיכון לזכות הקניינית של בעלי הנכסים. לעומת זאת, הענין שהיה לזקסוניה בנכסים היה מפני סיכון של חבות כלפי אותם בעלים. לדעתי, אין לקבל גישה זו, שכן היא עומדת בניגוד גמור הן לאמור בפוליסה והן להגיונה של הפסיקה אשר דנה בסוגיה זו. א. אשר לאמור בפוליסה, הרי שהפוליסה מבחינה בין ביטוח התכולה, המוסדר בפרק 1, לבין אחריות כלפי צד שלישי, המוסדר בפרק 5. לגבי ביטוח התכולה, ברור מן הקביעה המצוטטת לעיל בדבר מקרה הביטוח - הוא "נזק ... לרכוש המבוטח" - כי מדובר בביטוח רכוש. לגבי חלק זה, אין כל התנייה של אחריות חברת הביטוח בחבות של המבוטח כלפי מאן דהוא. המדובר, בפשטות, בביטוח רכוש, ולא בשום צורה אחרת של ביטוח. ב. מסקנה זו מתחדדת ביתר שאת מעיון בחלק בפוליסה, הנוגע לביטוח אחריות כלפי צד שלישי (פרק 5 לפוליסה). עצם קביעתו הנפרדת של פרק זה מעידה על ההבחנה בין הכיסוי הביטוחי במסגרת ביטוח התכולה לבין הכיסוי הביטוחי המגן על זקסוניה מפני חבות כלפי צדדים שלישיים. זאת ועוד, לגבי ביטוח אחריות כלפי צד שלישי, נקבע מפורשות בפרק 5 לפוליסה כי אין חלק זה מכסה "נזק הנגרם לרכוש הנמצא בבעלותו וגם/או בשליטתו וגם/או בהשגחתו של המבוטח" (סעיף 4 לסייגים לחבות על פי פרק זה). נמצא, כי על פי התנייה מפורשת בפוליסה, לא יכולה להיות חבות של מנורה על פי הפוליסה, במסגרת החלק של ביטוח האחריות כלפי צד שלישי, ביחס לאירוע נשוא התיק שבפנינו. הואיל ומנורה אינה כופרת בחבותה על פי הפוליסה כלפי מבוטחתה, מתבהר כי טיב חבותה של מנורה לנזק מן הסוג בו מדובר כאן, הוא ביטוח רכוש, ולא ביטוח אחריות. ג. אשר להגיונה של הפסיקה, הרי שזו - הן בארץ והן שלא בארץ - עמדה בפירוש על כך שעניינו של המחזיק ברכוש, המבטח אותו בביטוח רכוש, אינו רק להתגונן מפני חבות כלפי הבעלים. למחזיק עשוי להיות עניין לגיטימי לבטח את הרכוש במלוא ערכו, וזאת הן מטעמים מסחריים כלליים (כפי שהיה בפרשת Tomlinson הנ"ל), והן מטעמים חוזיים ספציפיים (כפי שהיה בפרשת בידרמן הנ"ל). לכן, אין יסוד נורמטיבי לקביעתו של בית המשפט קמא, כי עניינו של המחזיק ברכוש מצטמצם להתגוננות מפני חבות כלפי הבעלים. יוצא, אפוא, כי במקרה זה נוצרה, על פני הדברים, סיטואציה של ביטוח כפל. כזכור, נדחתה תביעת מגדל על הסף על יסוד הקביעה בבית משפט השלום, על פיה מגדל אינה זכאית להשתתפות של חברת מנורה, וערעור על כך נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. נוכח מסקנתנו כאמור, הדחייה על הסף מבוטלת בזה, ויש להחזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת שידון ויכריע בתביעה על יסוד קביעתנו כאמור. 41. טענה נוספת של מנורה כלפי מגדל היא, כי מגדל ויתרה על זכות ההשתתפות שלה כלפי מנורה, היא המבטחת של זקסוניה. טענה זו נשענת על כך, שבמפרט - רשימה לביטוח אש מורחב, המהווה חלק מן הפוליסה של מבוטחי מגדל, צויין מפורשות כי מגדל מוותרת על זכות התיחלוף שלה מחברת זקסוניה בע"מ. על פי הטענה, ישנו ויתור דומה של מנורה על זכות התיחלוף כלפי הבעלים של הרכוש. על רקע זה נטען, כי הצדדים הסכימו כי כל צד יבטח את רכושו אצל המבטח שלו. איני סבור כי יש ממש בטענה זו. הויתור האמור של מגדל הוא כלפי חברת זקסוניה בע"מ. בגידרו, מוותרת מגדל על זכויות התביעה של הבעלים בחוטים כלפי זקסוניה, אשר היו עשויות לעבור לידיה מכוח שיבוב, במקרה של חבות אפשרית של זקסוניה לנזק שנגרם לרכוש. גם אם נצא מן ההנחה הסבירה, כי יש לקרוא ויתור זה כמתייחס גם למי שנכנס לנעליה של זקסוניה - למשל, חברת ביטוח המבטחת את אחריותה - הרי שאין לכך ולא כלום עם זכות ההשתתפות של מגדל כלפי מבטחים נוספים של הרכוש . כפי שכבר הבהרנו, זכות ההשתתפות במקרה של ביטוח כפל, בניגוד לזכות מכוח שיבוב, אינה מבוססת על קיומה של זכות כלשהי העומדת לבעלים ברכוש, העוברת לידי חברת הביטוח (במקרה זה, מגדל). זכות ההשתתפות היא זכות עצמאית. לכן, בעצם הויתור על זכות השיבוב לא מקופל ויתור על זכות ההשתתפות. דומה, כי תוצאה זו נתמכת גם בהיגיון העומד ביסוד הויתור של מגדל על זכות השיבוב. נראה, כי הגיונו של ויתור זה הוא בשמירה על יחסים עסקיים טובים בין הבעלים בחוטים לבין זקסוניה, על ידי מניעת החשיפה של זקסוניה לתביעה אפשרית מצד חברת הביטוח של הבעלים במקרה של נזק אשר זקסוניה אחראית לו. קשה לגלות בויתור כזה של מגדל כוונה להיטיב עם מי שביטח את זקסוניה בביטוח רכוש , באופן שחברת ביטוח כזו עשויה למצוא עצמה פטורה מכל חבות בגין נזק שנגרם לרכוש. אכן, אין כל טענה מצד מנורה בע"מ, היא המבטחת של זקסוניה, כי ידעה על הויתור האמור, הסתמכה עליו (לא כל שכן הסתמכות סבירה), או גיבשה ציפיות (סבירות או אחרות) כלשהן על יסודו. יש בכך כדי לחזק את מסקנתי, כי ויתור זה של מגדל אינו עומד לה לרועץ בתביעת ההשתתפות שלה כנגד מנורה. 42. טענה נוספת נגד מגדל, אשר כוחה יפה לשני המקרים היא, כי בהליכים קודמים (ת"א 65741/92 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , פסק דין שניתן על ידי כב' השופטת ה' גרסטל בבית משפט השלום בתל אביב יפו ביום 30.5.93), נקטה מגדל עמדה הפוכה לזו בה נקטה בבקשות שבפנינו, וטענה כי לא קמה זכות להשתתפות בנסיבות כגון אלה שבפנינו. באותם הליכים נתקבלה עמדתה של מגדל, והצמיחה לה טובת הנאה. על רקע זה נטען, כי היא מושתקת מהעלות טענות הפוכות במקרה שבפנינו. בנסיבות עניין זה, איני סבור כי יש ממש בטענה זו. אמנם, טענה מעין זו, בדבר קיומו של "השתק שיפוטי", נתקבלה במקרה אחר בפסיקתו של בית המשפט העליון (ראו פסק דינה של כב' השופטת ד' דורנר בע"א 513/89 InterIego A/S נ' Exin Iines Bros SA , פ"ד מח(4) 133). באותה פרשה, הועמדה דוקטרינה זו על בסיס כפול, שעניינו, מחד, בחובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, ומאידך, ברצון למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט. אני סבור, כי במקרה זה אין מדובר בפעולה שלא בתום לב, או בשימוש לרעה בהליכי משפט מצד מגדל. נזכיר, כי המדובר כאן בשאלה משפטית לא פשוטה, אשר עד כה לא ניתן לה מענה ברור בחוק או בפסיקותיהן של הערכאות שלפנינו, וגם לא היתה לגביה הלכה מחייבת של בית המשפט העליון. בשל כך, היתה מגדל נתונה בסיכון של החלטות שיפוטיות סותרות, כל עוד הענין לא הוכרע סופית בהלכה מחייבת. בנסיבות כגון אלה, איני סבור כי יש משום שימוש לרעה, או חוסר תום לב, בנקיטת עמדות שונות ביחס לפירושו האפשרי של החוק, מתוך מגמה להקטין את הסיכון הנובע מאי הוודאות במצב המשפטי. על כן, אין לדעתי ממש גם בטענה זו. רע"א 5449/97 43. בתיק זה, אין מחלוקת כי לבעלים ברכוש, חברת פילור תעשיות, פוליסת ביטוח אשר כיסתה את הרכוש הרלוונטי, ואת הנזק שנגרם לאינטרס הבעלים ברכוש עקב המקרה שאירע. אין חולק גם, כי פוליסת הביטוח של המחזיק ברכוש חלה על המקרה הרלוונטי. השאלה היא, האם נוצרה חפיפה בין שתי הפוליסות, והאם פוליסת הביטוח של מנופי אבי, בחברת מגדל, כיסתה אף היא את הנזק לאינטרס הבעלים ברכוש. על פניה, הפוליסה שהוצאה לטובת מנופי אבי היא פוליסת ביטוח רכוש, המכסה את אינטרס הבעלים ברכוש. פוליסה זו מתייחסת, על פי לשונה, ל"רכוש בהעברה". תיאור הרכוש המבוטח הוא "רכוש כלשהו המועבר על ידי המבוטח במסגרת עסק החברה להובלות". בפרק המפרט את תנאי הביטוח של רכוש בהעברה, בחלק 1.4 של מסמך התנאים של הפוליסה, מוגדר מקרה הביטוח (סעיף 1) כ"אבדן או נזק לרכוש המבוטח שייגרמו בעת המהלך הרגיל והמקובל של העברת הרכוש בכלי רכב ממונע - פרטי או מסחרי - בשטח מדינת ישראל כתוצאה מהסיכונים המבוטחים". אין כל סייג, לענין זה, המגביל את חבות חברת הביטוח לנזקים שייגרמו למוביל כתוצאה מן הנזק לרכוש. הפוליסה, בפשטות, מכסה כל אבדן או נזק לרכוש בעת העברתו. לא למותר לציין, כי בדומה לפוליסה שנדונה ברע"א 3948/97 הנ"ל, גם בפוליסה זו, מוענקת לחברת הביטוח זכות לניצולת של הנכס. יוצא, כי גם במקרה זה, בדומה לפוליסה שעשה המחזיק ברע"א 3948/97 הנ"ל, הרקע לעשיית הפוליסה האמורה ידוע היטב לשני הצדדים. ברור למבוטח, כמו גם למבטחת, כי הרכוש המבוטח אינו רכוש השייך למבוטח, כי אם רכוש המצוי בחזקתו במסגרת עיסוקו כמוביל. אכן, תכלית הפוליסה היא לבטח דווקא רכוש זה, בעת היותו בהעברה. במצב דברים זה, לשון הפוליסה, אשר אינה מוגבלת לנזקים שייגרמו למוביל ואינה מסייגת את חבות המבטחת לעניין זה, מעידה על כוונת הצדדים לכסות את מלוא הנזק שנגרם לרכוש, ובכלל זה הנזק שנגרם לאינטרס הבעלים ברכוש. 44. בדומה לרע"א 3948/97 הנ"ל, מועלית גם בתיק זה טענה, כי בפועל אין מדובר בביטוח רכוש, כי אם בביטוח אחריות. אין בידי לקבל טענה זו. סיגנא, המעלה טיעון זה, גורסת ומודה כי ביחסים שבין המוביל לבין מגדל אמנם מדובר בביטוח רכוש, אך לעומת זאת, ביחסים שבין הצדדים לפוליסה לבין הבעלים, המדובר בביטוח אחריות. טענה זו, הבאה להוציא מקרא מידי פשוטו, טעונה ביסוס ראייתי נאות. הנטל להניח תשתית כזו מוטלת על סיגנא והיא לא עמדה בנטל זה. אמנם, תמונת ההתדיינות בבית משפט השלום, עשויה להתיישב, בהיבטים מסויימים שלה, עם טענת סיגנא כי מדובר, לצורך ההליך שבפנינו, בביטוח אחריות. בבית משפט השלום תבעה סיגנא את המוביל על יסוד טענות של חבות חוזית ונזיקית שלו לשפות את הבעלים ברכוש על הנזק שנגרם. מגדל הצטרפה להליך והודיעה, כי היא זו שתשלם את התביעה, אם זו תתקבל. כתב ההגנה מוקדש, בעיקרו, להתמודדות עם טענת הרשלנות שמעלה סיגנא בתביעתה. בסופו של הליך ניתן, בהסכמת הצדדים, גם ניתן פסק דין "לפי התביעה". כל אלה עשויים להתיישב עם מצב בו מגדל סיפקה ביטוח חבות למוביל, התייצבה בהליך על מנת להתמודד עם הטענה בדבר חבות כזו של המוביל, והסכימה בסופו של דבר לקבלת התביעה ולקבלת החבות על עצמה. ברם, תמונת ההתדיינות עשויה להתיישב גם עם פוליסה לביטוח רכוש, אשר הטריגר להפעלתה הוא ניסיונו של הצד השני, הוא חברת הביטוח של המוביל, להיפרע מן המוביל/המבוטח. יתכן, כי עד לתביעה זו, לא ראו הצדדים לפוליסה את חבותה של מגדל כלפי המוביל כחבות קונקרטית, ועל כן נכנסה מגדל לתמונה רק כאשר תביעה זו הוגשה. אין בכך כדי ללמד, בהכרח, כי המדובר לאמיתו של דבר בפוליסה לביטוח אחריות. במצב דברים זה, ונוכח הסכמתה של סיגנא כי ביחסים שבין מגדל לבין המוביל אמנם מדובר בפוליסה לביטוח רכוש, איני סבור כי יש בפנינו תשתית מספקת לקבוע כי לצורך ההליך שבפנינו מהות הביטוח שונה מזו הכתובה, בבירור, על גבי הפוליסה. לפיכך, אני סבור כי יש לדחות טענה של סיגנא. התוצאה היא, שמגדל זכאית להשתתפות מצד סיגנא בגין תשלום דמי הביטוח ששלמה למנופי אבי. התוצאה 45. סופם של דברים, התוצאה האופרטיבית היא כדלקמן. א. בתיק נשוא רע"א 5449/97 - הערעור מתקבל, ונקבע בזה שמגדל זכאית להשתתפות סיגנא בדמי הביטוח ששלמה למנופי אבי. במקרה של חילוקי דעות בדבר סכום דמי ההשתתפות, יהיה כל צד רשאי לפנות לבית משפט השלום אשר יכריע בעניין. חיוביה של מגדל בהוצאות בהליכים הקודמים מתבטלים, וסיגנא תישא בהוצאותיה, בכל הערכאות, בסך 25,000 ש"ח. ב. בתיק נשוא רע"א 3948/97 - הערעור מתקבל והתיק מוחזר לבית משפט השלום, על מנת שימשיך בבירור התובענה לגופה, על יסוד הקביעה העקרונית בדבר זכותה של מגדל להשתתפות ממנורה. חיוביה של מגדל בהוצאות בהליכים הקודמים מתבטלים, ומנורה תישא בהוצאותיה, בכל הערכאות עד שלב זה, בסך 25,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט מ' חשין : קראתי את חוות-דעתו של חברי, השופט תאודור אור, ואני מסכים גם להכרעת הדין גם לדרך שחברי בחר ללכת בה עד הגיעוֹ אל הכרעת הדין. חברי מחזיק בידו של הקורא ומוליך אותו בביטחה בדרכים ובשבילים המתפתלים ומתפצלים אלה מאלה, עולה הרים, יורד בקעות ובהילוכו עוקף הוא מיכשולים שעל-דרך. מגיעים אנו לקצהָ של דרך שעל פיסגת הר; סבורים אנו כי היגענו אל סוף המסע, והנה מסלול מיכשולים חדש לפנינו וכמו מתחילים אנו במסע חדש. ומסע חדש אכן לפנינו. כך הלאה והלאה, עד לסופו של המסע הארוך - ארוך אך מהנה. משנחתי מן הדרך אמרתי אל-ליבי אכתוב דברים אחדים בשולי המסע, דברים שלא נועדו לגריעה אלא לקישוט בלבד. 2. הסוגיה של ביטוח-כפל - שמא נאמר: ביטוח-רב - סוגיה מוכרת וידועה היא במשפט הביטוח. המדובר הוא בביטוח נכסים, לרבות ביטוח אחריות, שעה שאותו אינטרס עצמו - אינטרס בנכס או אחריות - מבטחים אותו בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד ולאותה תקופה. בהיקרות מקרה הביטוח - מקרה ששתי פוליסות הביטוח חבות בו - מי מן החברות המבטחות תישא בחובת השיפוי, בכולה או במיקצתה? ואם חברות הביטוח כולן תישאנה בחובה - באיזה שיעור של חובת שיפוי תישא כל אחת מהן? בנושא זה של ביטוח-כפל מעסיקה עצמה הוראת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א1981- (להלן נכנה חוק זה: חוק הביטוח או החוק ). פיסקה (א) שלסעיף 59 קובעת את תחומי תחולתה של הוראת ביטוח-הכפל, ובלשונה: ביטוח כפל 59. (א) בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, על המבוטח להודיע על כך למבטחים בכתב מיד לאחר שנעשה ביטוח הכפל או לאחר שנודע לו עליו. הרישה שלסעיף 59(א) קובעת את המיסגרת , ובדל"ת אמותיה של אותה מיסגרת מוסיף המחוקק וקובע דינו של ביטוח כפל כמשמעו בחוק. אשר לחבותם של המבטחים - כלפי המבוטח וביניהם-לבין-עצמם - כך קובעות ומורות אותנו פיסקאות (ג) ו-(ד) להוראות סעיף 59 לחוק: ביטוח כפל 59. (א) ................. (ב) ................. (ג) בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף. (ד) המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח. פיסקה (א) רישה שלסעיף 59 קובעת, כאמור, את גבולותיה של הוראת ביטוח-הכפל, ואלה הם מקרים שבהם בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד ולתקופות חופפות. כך במקרים אלה; והשאלה הנשאלת היא: מה יהא דין במקרים "דומים" שאינם באים בגידרי הדגם אותו מעמיד החוק? מה יהא דין במקרה כשלנו, לאמור, במקרה בו שתי חברות ביטוח ביטחו בנפרד - בלא קשר ביניהן ובלא שהאחת תדע על רעותה - אותו אינטרס בנכס, והמבוטחים (או המוטבים) שונים הם? על כך משיב חברי, כי יעמדו לנו ההיקש הפרשני ועימו ההיקש-ממלא-החֶסֶר (ההיקש המשלים). נישא על גבם של היקשים אלה - היקש אחד או שני היקשים כאחד - מסיק חברי כי הוראת סעיף 59(ד) לחוק תחול גם על מקרה כשלנו. אַחַר הדברים האלה בוחן חברי בקפידה אם אין בו בחוק הביטוח הסדר שלילי לעניין כשלנו, ומשמגיע הוא לכלל מסקנה השוללת הסדר שלילי, קובע הוא כי העיקרון הגלום בהוראת סעיף 59(ד) יחול גם על מקרים כשלנו, דהיינו: על מקרים שלשונה של הוראת-חוק זו אינה חובקת אותם. 3. דרכו של חברי דרך היא מפנים-אל-חוץ ; פותח הוא בהוראת-חוק חרותה; בונה הוא גשר-של-היקש מאותה הוראת-חוק אל-מחוץ לחוק; ועל פני גשר-היקש זה מַסִּיעַ הוא את ההוראה שלסעיף 59(ד) ומחיל הוא אותה גם על סוגי אירועים שהחוק כלשונו אינו מחיל עצמו עליהם. או אחרת: בתחילה בוחן חברי הוראת-חוק פלונית; מְמַצֶּה הוא את הצופן הגנטי שבה; שותל הוא צופן גנטי זה במערכות-עובדה שלהבנתנו זהות הן בעיקריהן למערכות העובדה שאותה הוראת-חוק נתכוונה להחיל עצמה עליהן; ועל דרך זה מחיל הוא את עיקרה של אותה הוראת חוק על מערכת עובדות שהחוק כלשונו אינו תופש בה. כאמור, אני מסכים לדברי חברי, ואם אמרתי להוסיף מעט משלי לא ייעדתי את דבריי לגרוע כהוא-זה מדברי חברי. 4. דרכו של חברי בעשיה הפרשנית, דרך לגיטימית היא, כמובן; דרך לגיטימית וראויה היא. בה-בעת, דומה עליי כי ניתן לילך לא רק מפנים-אל-חוץ , כמישנת חברי, אלא גם מחוץ-אל-פנים . ועוד נראה לי, כי אבני-היסוד הבונות את ההיקש שאנו נדרשים לו, אבני-יסוד אלו נחצבות מסלעי-תשתית שהמשפט בנוי עליהם, ובהם עיקרי-העיקרים: הצדק, היושר, האמת, תום-הלב והמוסר. לשון אחר: הגורם העיקרי המביא אותנו להחיל את הוראת סעיף 59(ד) לחוק הביטוח על מערכת עובדות כשלנו, אין הוא היקש במשמעותו הרגילה והפשוטה; לא קורץ הוא מאותו חומר של היקש המוּחָל על הוראת-חוק "ניטראלית". היקש הוא המזין עצמו בעיקרים שהם לבר חוק הביטוח, עיקרים שנתנו מצידם חיות להוראת סעיף 59(ד) שבחוק הביטוח אף-היא. אפרש ואסביר. 5. במקום אחד דיברתי על היחס שבין המוסר וציווייו לבין המשפט וציווייו, וכך אמרתי (ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית , פ"ד נ(3)133, 182): המוסר וציווייו נדמים הם לאגם מים טהורים, והמשפט וציווייו נדמים הם לחבצלות מים (נימפיאות) הטובלות במים, הפרוסות על פני המים והשואבות מן המים חיים ועוצמה. המוסר מזין את המשפט בשורשיו והוא אף על סביבותיו של המשפט. יש מהם מפרחי חבצלות המים הנותנים תוקף משפטי לציוויי מוסר; יש שפרחי החבצלות משמשים מושגי מסגרת במשפט הנמלאים תוכן בציוויי המוסר, מוסר אישי ומוסר חברתי: כך המושגים "מוסר" ו"צדק" וכך מושג "תום הלב". יש שהמוסר ימצא מקומו בינותינו כמות שהוא, בלא שיידרש למתווכים; ויש פרחי חבצלת שאינם מתקיימים כלל מן המוסר. חבצלת המים שהשם חוק אימוץ ילדים קורא עליה - הוא הדין בחבצלת המים הקרויה משפט הירושה - שתי אלו מזינות עצמן במימי המוסר, ומים אלה כולם על סביבותיהן. כך "ידענו" ששאלת "הרצחת וגם ירשת?" היא שאלה "ראויה"; כך "ידענו" שאין לה לשאלה זו תשובה בחוק הירושה; כך "ידענו" שיש לה לשאלה זו תשובה במשפט הירושה. כך גם "ידענו", כי השאלה אם שאלה פלונית היא שאלה "ראויה", ואם יש לה "תשובה בדבר חקיקה", שאלה זו עצמה - ניתן לכנותה: שאלת השאלות - מזינה עצמה בעיקרי מוסר המפעמים בנו, עיקרי מוסר הנמשכים מתוך עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל. (ההדגשה במקור - מ' ח'). הוספתי על כך בדנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס , פ"ד נב(3)1, 73: כך היחס בין המשפט וציווייו לבין המוסר וציווייו, וכך היחס בין המשפט וציווייו לבין ערכים אחרים שאינם פוקדים עצמם עם המוסר כמשמעותו הרגילה. יש שיקראו לאותה "אשפת-פרשנות" "חוש-המומחיות של המשפטן" ( The (expert feel of lawyers אך דומני ש"אשפת-הפרשנות" מכילה כלי-מחשבה רבים מאותם כלים שבחוש-המומחיות. בין כך ובין אחרת, לפי דרך מחשבה אחת, אותם ערכים ועקרונות הינם חלק בלתי נפרד מן הרשות השופטת - באשר היא - ולא (אך) חלק מן החקיקה. בגשת בית-משפט לפירושו של חוק, מרכיב הוא על עיניו את משקפי-השפיטה - אלה משקפי הערכים והעקרונות - ואו-אז הופך החוק ה"יבש" ונטול-החיים למלא-חיים. והוא בדומה לטיפת מים הנראית מבעד למיקרוסקופ. (ההדגשה במקור ו- מ' ח') 6. עם אותם עיקרי-עיקרים פוקד עצמו עיקר הצדק, ועיקר זה יורנו - על דרך העיקרון - שלא נתיר לְעַוָּל כי יצא נשכר בעוולתו, כי לא נשלח בעלי-דין לביתם שעה שאחד מהם יעשה עושר ולא במשפט על-חשבון חברו. כך, רק כך, נעשה צדק, נרדוף צדק, הגם שלא תמיד נגיע עדיו. עיקרים אלה מחלחלים בכל שיטת המשפט; כל נורמה ונורמה במשפט ספוגה בהם אלא אם הורנו המחוקק אחרת. וגם אם הורנו המחוקק אחרת, נעשה כמיטבנו כדי ליישב את הוראתו עם עיקרי-יסוד אלה, עיקרים שהם לבר-החוק, אמנם, אך כוחם הוא כוח שקשה לעמוד בפניו, כוח הוא שרק הוראה מפורשת של המחוקק תכניע אותם. כוח ראשוני זה, כוח המהווה אחד מן העמודים ששיטת המשפט נשענת עליו - עיקר בו הוא שלא נתיר לראובן לעשות עושר שלא-כדין על חשבונו של שמעון - לבש בימינו מחלצות של חוק חרות הלא הוא חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט1979- (להלן נכנה חוק זה - חוק עשיית עושר) . החוק הוא חוק-של-עיקרון: שולח הוא פארותיו אל כל פינות המשפט והוא בצופן הגנטי של כל כלל במשפט אלא אם הוראת-חוק פלונית תדחק אותו חוצה-לה, במפורש או מכללא. ראו: רע"א 5768/94, 5614/95, 993/96 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ , פ"ד נב(4)289. 7. עיקרון זה של עשיית-עושר, נמנה הוא עם אבני-היסוד במשפט ואין אתר פנוי מיניה. אך יש ובמקומות מסויימים צפיפותו של העיקרון היא כה רבה עד שהחוק ראה צורך לדבר בו באורח מפורש. כך הוא, למשל, באותם מיגזרי-משפט שסוגיה זו של עשיית עושר עולה תדיר ובאורח תכוף לפני בית-המשפט; וכדי שלא נתחיל כל פעם מבראשית, עושה הדין קריסטליזציה של עיקר עשיית עושר, וקובע הוא אותו כהוראת-חוק מפורשת בספר החוקים. ראו, למשל: פרשת א.ש.י.ר. , שם, 367; ע"א 3666/90, 4012 מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה , פ"ד מו(4) 45, 73-72. השוו: ע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב (טרם פורסם; בפיסקה 12 לחוות דעתי); ע"א 6024/97 שביט נ' חברה קדישא גחש"א ראשון-לציון (טרם פורסם; בפיסקה 5 לחוות דעתי); ע"א 1795/93 קרן גימלאים של חברי אגד בע"מ נ' יוסף יעקב (טרם פורסם; בפיסקה 14 לחוות דעתי). 8. בה-בעת, גיבושה של אחת משלוחות העיקרון - גיבושה והכנסתה לסוּגָר של הוראת-חוק ספציפית בפינה מפינות המשפט - אין בהם, לא בגיבוש ולא בהכנסה לסוּגָר, כדי למעט כהוא-זה מכוחו ומעוצמתו של העיקרון הכללי, וכוחו של העיקרון עימו להוליד בנים ובני-בנות בכל תחומי המשפט כולם; לא זו בלבד, אלא שהעיקרון ימשיך ויזין אותן הוראות חוק שנעשו בדמותו כצלמו והוא שינפח בהן רוח חיים. כך יהיה, כמובן, אם אין בחוק הוראת מפורשת הדוחה את העיקרון, בין במפורש בין מכללא. לשון אחר: העיקרון, מכוחו-הוא, יוליד זכויות וחבויות בשיטת המשפט -כיום, מכוחה של הוראת סעיף 1 לחוק עשיית עושר - אם לא תימצא לנו הוראת-חוק הדוחה יצירתן של זכות וחובה, במפורש או מכללא. וכשם שדוקטרינות כלליות שבפקודת הנזיקין תחולנה לא אך על העוולות המפורשות בפקודה אלא על "עוולות בנזיקין" לבר-הפקודה אלא אם בהקשר פלוני תידחה דוקטרינה זו או אחרת, כן יהא בענייננו-שלנו אף-הוא. ראו: מ' חשין, "מקורות דיני הנזיקין בישראל" בספר דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית , מאת אנגלרד, ברק וחשין (עורך ג' טדסקי), 73 ואילך; ע"א 804/80 Sidaar Tanker Corp . נ' חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ , פ"ד לט(1) 393, 400, 445; פרשת מלון צוקים, 73. 9. אני מסכים אפוא לדרכו של חברי השופט אור, שלאחר שקבע - על דרך של מפנים-אל-חוץ - כי הוראת סעיף 59(ד) לחוק הביטוח חלה על ענייננו - עניין שאינו מוסדר בחוק, לא במפורש ולא מכללא - פינה עצמו לשאלה אם יש דבר בחוק הדוחה החלתה של הוראת סעיף 59(ד) על הסוגיה שלפנינו. בהקשר זה אוסיף כי אליבא דידי - ואני סובר כי זו דעתו של חברי אף-הוא - רק הוראה חד-משמעית בחוק היה בה כדי לדחוק את רגליו של עקרון-התשתית, ולפיו לא ננוח ולא נשקוט עד שהעושה עושר ולא במשפט נוציא את בילעו מפיו. לגופם של דברים אוסיף, שאין ספק קל בליבי כי חברי צודק בקובעו שאין בה בהוראת סעיף 59 לחוק הביטוח ולו רמז קל לקיומו של הסדר שלילי לבר הוראת סעיף 59. בכך שונה ענייננו מפרשת א.ש.י.ר ., שבאותו עניין נתחוללה התנגשות בין חוק עשיית עושר לבין חוקי הקנין הרוחני, והיה צורך ליישב בין הניצים ביניהם. בענייננו שלנו אין כל התנגשות בין עקרון-התשתית - עיקרון שאינו מתיר עשיית עושר ולא במשפט - לבין הוראת סעיף 59(ג) ו-(ד) לחוק. אדרבא: הוראת סעיף 59(ד) אינה אלא השתקפות לעקרון גדול הימנה: העיקרון המצווה עלינו שלא להתיר לאדם להתעשר על חשבון חברו שלא במשפט. בוודאי אין בה באותה הוראה דבר הסותר עקרון-תשתית זה. 10. הדרך של מפנים-אל-חוץ והדרך של מחוץ-אל-פנים נפגשות לסופן במקום אחד, וההבדל ביניהן יימצא, בעיקרו, ברמת ההפשטה של הנורמות המשפטיות. ואולם, מתוך שהילוכן של הדרכים הילוך שונֶה הוא, גם השאלות הנשאלות על כל דרך ודרך עשויות הן שתהיינה שונות. הנה-כי-כן, הדרך של מפנים-אל-חוץ נחלקת לשני חלקים: בתחילה שואלים אנו עצמנו אם נכון להקיש היקש מהוראת סעיף 59(ד), כשהיא לעצמה, לענייננו-שלנו. בחלקה השני של הדרך שואלים אנו אם אין בו בחוק הסדר שלילי, הסדר השולל את ההיקש המתבקש. שונה הילוכה של הדרך מחוץ-אל-פנים, שאין היא נדרשת כלל להיקש ולו משום שדרכה סלולה בידי עקרון-היסוד של עשיית עושר ולא במשפט. וכך: אם נדרש מן החוק הסדר שלילי, יסוג העיקרון מפני החוק והיקש לא יהא כלל לעניין. ואילו אם אין נדרש מן החוק הסדר שלילי, שוב אין נדרשים אנו להיקש והרי עקרון-התשתית נותן חיות לזכות שבעשיית עושר ולא במשפט. בין כך ובין כך, ההיקש אין אנו נדרשים לו כלל. בענייננו-שלנו, אפוא - ובדרך ההילוך של מחוץ-אל-פנים - נושא ההיקש אינו כלל לעניין. כך הוא דין, בשל קיומו של עקרון-תשתית שלא יתיר לאדם להתעשר שלא במשפט על חשבון חברו. ואולם מקום שלא יימצא לנו עקרון-תשתית כעיקרון זה שבענייננו, ממילא לא תהא סלולה לפנינו דרך של מחוץ-אל-פנים. הדרך היחידה שנוכל לנוע בה במקרה זה תהא הדרך של מפנים-אל-חוץ, ודרך זו ניאלץ לעבור בה על גשר ההיקש, גשר שיקשר ויגשר בין הפנים לבין החוץ. 11. דבר אחרון, והוא בבחינת מעניין-לעניין-באותו-עניין. הוראת סעיף 59 לחוק הביטוח נבנית על שני עמודים ואלה הם: אחד, בביטוח כפל ישא כל אחד מן המבטחים בנטל-החיוב על-פי היחס שבין סכומי הביטוח (סעיף 59(ד)), ושניים, ביטוח כפל המביא לביטוח-יתר באורח בלתי סביר - דהיינו: ביטוח כפל המביא לכך שסך-כל סכומי הביטוח עולים באופן בלתי סביר על שווי הנכס - זכאים המבטחים והמבוטח לדרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס, ובמקביל יופחתו גם דמי הביטוח (סעיף 59(ג)). כל יתר ההוראות שבסעיף 59 הן בבחינת ואידך פירושה הוא, זיל גמור. נתבונן בשני עיקרים אלה ולא נופתע משנלמד כי גם-זה גם-זה השניים יונקים את חיותם מאותו עקרון-תשתית של עשיית עושר ולא במשפט, כל אחד בסגנונו, כל אחד בדרכו. אכן, הוראת סעיף 59 - בעיקרה - אינה אלא השתקפות לעקרון-האב של עשיית עושר ולא במשפט בדין הביטוח בישראל. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : הנני מסכים לפסק דינו של חברי, השופט ת' אור, ולהערותיו של חברי, השופט מ' חשין. ה נ ש י א הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, יא' בניסן התשס"א (4.4.2001). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039480. E06 /עכב בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

[ "רע\"א 3948/97", "רע\"א 5449/97", "ע\"א 1539/95", "ע\"א 1886/95", "ע\"א 3765/95", "ע\"א 77/88", "ע\"פ 406/88", "בע\"א 3622/96", "בע\"א 189/95", "בע\"א 90/86", "בע\"א 196/88", "ע\"א 68/76", "בע\"א 66/91", "רע\"א 7172/96", "בע\"א 846/76", "ת\"א 65741/92", "בע\"א 513/89", "ע\"א 3798/94", "רע\"א 5768/94", "ע\"א 3666/90", "ע\"א 189/95", "ע\"א 6024/97", "ע\"א 1795/93", "ע\"א 804/80" ]

3,303

21,289

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6195/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר העותר : ד"ר מיכאל גורודצקי נגד המשיבים : 1. בין הדין הרבני האזורי בחיפה 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 3. מרגלית גורודיצקי עתירה לביטול פסק דין תאריך הישיבה: כח בטבת תשנ"ח (26.1.98) בשם העותר : עו"ד ד"ר גורודצקי בשם המשיבה 3 : עו"ד קולפצ'י מאוריסיו פסק-דין טענותיו של העותר אינן מצדיקות את התערבותנו. עם זאת זכותו של העותר שמורה לו לעתור לבית משפט זה אם ההליכים בבית הדין הרבני משתהים יתר על המידה. אין אנו מחווים דעה לגבי תוצאותיה של כל עתירה כאמור. העתירה נדחית. ניתן היום כח בטבת תשנ"ח (26.1.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ופ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96061950. B04

[ "בג\"ץ 6195/96" ]

3,305

928

בית המשפט העליון בירושלים ע"פ 4276/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המ בקש : אליהו שם טוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.7.97 בת"פ 204/95 שניתן על-ידי כבוד השופט מ. נאמן החלטה הבקשה תידון במעמד הצדדים ביום 14.7.97 בשעה 13:00. ניתנה היום, ח בתמוז התשנ"ז (13.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042760. L01

[ "ע\"פ 4276/97" ]

3,309

4,751

ב בית המשפט העליון ע"פ 4276/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקש : אליהו שם טוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה להקדמת מועד דיון בשם המבקש: עו"ד וופא זועבי-פאהום החלטה בפני בקשה להקדמת מועד דיון מיום 10.2.98 ליום דיונים אחר (3.2.98) בו מופיע בא כוח המבקש. בתאריך 3.2.98 קבועים לדיון תיקים רבים ולא ניתן להוסיף תיק נוסף. הבקשה נדחית. הערעור יתקיים כפי שנקבע ביום 10.2.98. ניתנה היום, ב' בטבת תשנ"ח (31.12.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042760. P09

[ "ע\"פ 4276/97" ]

3,310

14,984

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4276/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המבקש: אליהו שם טוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.7.97 בת"פ 204/95 שניתן על ידי כבוד השופט מ' נאמן החלטה בהסכמת המשיבה, אני מעכבת את ביצוע גזר הדין עד למתן פסק-דין בערעור. המזכירות תקבע מועד לדיון בערעור עד לתאריך 30.9.97. ניתנה היום, ח' בתמוז התשנ"ז (13.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי

[ "ע\"פ 4276/97" ]

3,311

15,370

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4276/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערער : אליהו שם טוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.7.97 בת.פ . 204/95 שניתן על ידי כבוד השופט נאמן תאריך הישיבה: כ"א באלול תשנ"ז (23.9.97) בשם המערער : עו"ד פאהום וופא זועבי בשם המשיב ה: עו"ד י. למברגר ה ח ל ט ה בישיבת היום הגישה באת כוח המערער חוות דעת פסיכולוגית על כך שהמערער החל בטיפול נפשי, וביקשה את דחיית הדיון כדי לעקוב אחר התקדמות הטיפול. בלי לקבוע עמדה לגבי סיכויי הערעור, והשלכותיו של הטיפול על קבלת הערעור, נדחה הדיון לשלושה חודשים (בפני כל הרכב). שרות המבחן יגיש תסקיר משלים לקראת הישיבה הבאה. כל זאת בהסכמת בא כוח המדינה. ניתנה היום, כ"א באלול תשנ"ז (23.9.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042760. D08

[ "ע\"פ 4276/97" ]

3,312

23,935

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4276/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי כב' השופט י' גולדברג המערער : אליהו שם-טוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי ביפה מיום 7.7.97 בתיק פלילי 204/95 שניתן על ידי כבוד השופט מ' נאמן תאריך הישיבה: י"ד בשבט תשנ"ח (10.2.98) בשם המערער: עו"ד תמר אולמן בשם המשיבה: עו"ד נעמי גרנות בשם שירות המבחן: גב' זהבה מור פ ס ק - ד י ן המערער הורשע, על פי הודייתו, בהתעללות בקטין חסר ישע, בתקיפה ובתקיפה חבלנית וכן באיומים. נגזרו עליו שנתיים מאסר, תשעה חודשים מתוכן מאסר בפועל ויתרת התקופה מאסר על תנאי. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. המדובר במעשי אלימות קשים שביצע המערער באורח שיטתי ובמשך תקופה בת שנים אחדות כלפי אשתו וכן בעבירות התעללות שביצע בבתו התינוקת. סופה של הפרשה היה שבעקבות התלונה שהגישה נגדו אשתו התגרשו בני הזוג. אשתו לשעבר נישאה בינתיים לאחר; ולאחרונה - בעוד הערעור שלפנינו תלוי ועומד - נשא גם המערער אשה אחרת. נטען לפנינו כי בנסיבות אלה יהיה זה מרחיק לכת לחומרה לנתק את המערער ממסגרת חייו החדשה, בריצוי המאסר שריצויו נדחה עד להכרעה בערעור. הוסבר שהמערער קיבל בינתיים טיפול משקם; הוא מבין כיום יותר טוב את חומרת מעשיו וקיים יסוד לקוות כי לא יחזור על מעשים כאלה. אנו סבורים שעם כל ההתחשבות בשינוי שחל בחיי המערער וכן בהתייחסותו למעשים החמורים שבעטיים הובא לדין והורשע, אין מקום להתערב בגזר הדין. העונש שהושת על המערער רחוק מלהיות חמור; ורוב הנסיבות המקלות (למעט העובדה שבינתיים נשא אשה אחרת) כבר היו לפני בית המשפט המחוזי והובאו על ידיו בחשבון בעת קביעת העונש. מטרותיה העיקריות של הענישה בעבירות אלימות במשפחה הן מתן ביטוי לחומרת המעשים והרתעת עבריינים בכוח. והצורך לספק מטרות אלו לא נגרע עקב השינוי שחל במצבו האישי של המערער. הערעור נדחה, ועל המערער להתייצב לריצוי עונשו במדור הפלילי של בית המשפט המחוזי בחיפה, לא יאוחר מיום 22.2.98 שעה 11:00 לפני הצהריים. ניתן היום, יד' בשבט תשנ"ח (10.2.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042760. F10

[ "ע\"פ 4276/97" ]

3,313