shay681/Precedents · Datasets at Hugging Face

Id int64 1 743k	text stringlengths 88 1.9M	Precedents_Found listlengths 1 250	__index_level_0__ int64 0 751k
15,643	ב בית המשפט העליון ע"א 6023/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : לאה טייג נגד המשיבים : 1. ארנסטו גלזר-ד"ר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י בקשה לפטור מערבון בשם המבקשת: עו"ד י. ראובני בשם המשיבים: עו"ד ב. יקותיאלי החלטה לא ניתן לפטור לחלוטין את המבקשת, שהיא תושבת חוץ , מן החובה להפקיד ערבון להבטחת הוצאות המשיבים. עם זאת, ניתן להסתפק בסכום נמוך מן המקובל בשים לב לכך שבית משפט קמא לא ראה לפסוק הוצאות לחובת המבקשת. ערבון בסכום של 10,000 ש"ח יופקד תוך ארבעים וחמישה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060230. O03	[ "ע\"א 6023/97" ]	2,928
18,521	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6023/97 - ו' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : לאה טייג נגד המשיבים : 1. ד"ר ארנסטו גלזר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, כ"ג באייר התשנ"ח (19.5.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060230. A06 /דז/	[ "ע\"א 6023/97" ]	2,929
19,709	ב בית המשפט העליון ע"א 6023/97 - ז' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : לאה טייג נגד המשיבים : 1. ארנסטו גלזר-ד"ר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המערערת: עו"ד א. קוזלובסקי בשם המשיבים: עו"ד ב. יקותיאלי החלטה בקשה לדחיית מועד לדיון בערעור הקבוע ליום 20.11.98, בשל כך שבאי כוח שני הצדדים מופיעים בדיונים אחרים במועד זה. לאור הסמיכות בין משלוח ההזמנות למועד הדיון, אני דוחה את מועד הדיון הקבוע ליום 22.11.98. המזכירות תקבע מועד חדש לדיון בהתחשב, ככל האפשר, במועדים שהוצעו בידי הצדדים. ניתנה היום, כ' בחשון תשנ"ט (9.11.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060230. P07	[ "ע\"א 6023/97" ]	2,930
43,698	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6023/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד המערער ת : לאה טייג נגד המשיבים : 1. ארנסטו גלזר-ד"ר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 29.7.97 בתיק 996/91 שניתן על-ידי כבוד הושפט ד' וקסלר תאריך הישיבה: ג' בשבט התשנ"ט ( 20.01.99 ) בשם המערער ת: עו"ד קוזלובסקי אורי בשם המשיבים 1-2: עו"ד יקותיאלי ברוך החלטה השופטת ט' שטרסברג-כהן: באי כוח הצדדים מקבלים את הצעת בית המשפט לנהל משא ומתן באשר לאפשרות לסיים את התיק בפיצוי ראוי. הצדדים יודיעו תוצאות תוך 30 יום ובית המשפט יכלכל צעדיו להמשך הטיפול, בהתאם. ניתנה היום, ג' בשבט תשנ"ט (20.1.99). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060230. J08	[ "ע\"א 6023/97" ]	2,931
57,160	ב בית המשפט העליון בירושלים ע"א 6023/97 - ח' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת : לאה טייג נגד המשיבים : 1. ארנסטו גלזר-ד"ר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י בקשה להארכת מועד החלטה כמבוקש. ניתנה היום, ט"ז באדר תשנ"ט (4.3.99). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060230. J09	[ "ע\"א 6023/97" ]	2,932
65,871	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6023/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד המערער ת : לאה טייג נגד המשיבים : 1. ד"ר ארנסטו גלזר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 29.7.97 בתיק 996/91 שניתן על-ידי כבוד השופט ד' וקסלר תאריך הישיבה: ג' בשבט תשנ"ט (20.1.99) בשם המערער ת: עו"ד אורי קוזלובסקי בשם המשיבים : עו"ד ברוך יקותיאלי פסק-דין השופט י' אנגלרד: ערעור זה מעורר שאלה לגבי אחריותם של שירותי רפואה לאיחור באבחון של גידול סרטני בשד. בית המשפט המחוזי, מפי השופטת ד. וכסלר, פטר את שירותי הרפואה ועל כך הערעור. 1. אביא תחילה את תמצית העובדות: המערערת, אשר בשל העובדה ששני הוריה נפטרו ממחלת הסרטן בגיל צעיר, חששה מגורל דומה, פנתה ביום 18.7.90 אל רופא הנשים, ד"ר סגל, במרפאת קטוביץ' של קופ"ח הכללית (המשיבה 2) לבדיקה שגרתית של החזה. הרופא בדק אותה ידנית, ובשל גילוי גוש ברבע העליון השמאלי הפנה אותה לבדיקת ממוגרפיה. 2. כבר למחרת היום, דהיינו ב19.7.90-, פנתה המערערת לבדיקת הממוגרפיה, במרפאת זמנהוף - רנטגן. בתום הבדיקה נמסרו למערערת צילום ותשובה כתובה (ת2/), חתומה על-ידי ד"ר רובין, בה צוין הצורך בבדיקת אולטרה סאונד. במקביל נשלחה התשובה אל ד"ר סגל במרפאת קטוביץ' (ת10/). 3. על יסוד המסמך ת10/ הוזמנה המערערת למרפאת קטוביץ לקבלת הפניה לבדיקת אולטרה סאונד. ההפניה נמסרה לה ביום 25.7.90, חתומה על ידי ד"ר סגל (נ2/). 4. ביום 31.7.90 נערכה בדיקת האולטרה סאונד, במרפאת זמנהוף, על ידי הרנטולוג ד"ר גלזר (המשיב 1). לאחר הבדיקה ערך ד"ר גלזר מסמך לממצא הרנטגני (ת3/). במסמך נרשמו הדברים הבאים: שני שדיים ימין - לא הודגמו גושים שמאל - גוש 2.6 X 1.4 ס"מ מעל הפיטמה. היפואקוגני. דופן סדיר תוכן לא הומוגני. ללא צל הקיסטו. ד"ר גלזר בפינה השמאלית העליונה של המסמך מודפסים שמו של הרופא המפנה (סגל) ושם המרפאה (קטוביץ). 5. מחומר הראיות עולה, כי בהבדל מהממצא הממוגרפי (ת2/, ת10/), לא נשלח העתק מממצא האולטרה סאונד (ת3/) אל מרפאת קטוביץ, לידי ד"ר סגל. לגבי המשך ההשתלשלות של הדברים התגלו חילוקי דעות בין בעלי הדין. גרסת המערערת היא, כי בתום בדיקת האולטרה סאונד היא שוחחה עם ד"ר גלזר, שאמר לה כי מצא ציסטות, אך דבר זה שכיח ואין מה לדאוג. כן אמר לה, לטענתה, שאין צורך כי תלך לרופא, באומרו לכי הביתה זו תופעה שכיחה. לגרסתה, היא פנתה בשיחת טלפון לאחות מרפאת קטוביץ וסיפרה לה שהרנטולוג אמר שהכל בסדר. על שאלתה לאחות אם היא זקוקה לתור לרופא נענתה בשלילה. כן נאמר לה כי ממצאי הבדיקה יועברו לרופא המטפל. דברים אלו של המערערת הוכחשו בתוקף הן על ידי ד"ר גלזר והן על ידי האחות. בית המשפט העדיף את גרסת המשיבים, תוך קביעה כי אין הוא רואה מקום לקבוע עובדתית שד"ר גלזר אמר לה שהכל בסדר וכי עדותה בעניין דברי האחות אינה מהימנה עליו מספיק. 6. עובדה היא, כי המערערת לא הוזמנה לרופא המטפל ואף לא פנתה אליו או למרפאת קטוביץ. עם זאת, לפי עדותה של המערערת, היא לא היתה שקטה והמשיכה לבדוק את שדיה בעצמה. ואמנם לקראת סוף דצמבר 1990 הרגישה המערערת גוש בשדה השמאלי ולכן פנתה לרופא נשים. הלה הפנה אותה מיד לכירורג, אשר מצדו המליץ על ביופסיה. בדיקה זו נעשתה ביום 4.1.91. מסירת תוצאות הביופסיה השתהתה בשל תקלות מנהליות. התוצאות נמסרו לבסוף למערערת ביום 31.1.91 וביוזמתה הן נבדקו על ידי רופא. הרופא מצא צורך לניתוח מיידי; הניתוח לכריתת שד שמאל בוצע למחרת ביום 1.2.91. לאחר הניתוח טופלה המערערת בכימותרפיה. 7. על רקע עובדות אלו דן בית המשפט המחוזי באחריותם הנזיקית של גורמי הרפואה. הדיון נסב סביב שתי עילות של רשלנות. במסגרת העילה האחת נטען כי המשיב 1 התרשל בכך שלא ציין על טופס ממצאיו המלצה לביופסיה. בית המשפט המחוזי דחה עילה זו בנימוק הבא: לא שוכנעתי גם מתוך העדויות שהובאו בפני כי היתה חובה על [משיב 1] לציין את ההמלצה לביופסיה בכתב ואני מקבלת את עמדת פרופ' שילה ופרופ' ברנר לפיה יכולה להנתן המלצה אך אין חובה בכך והגיוני באותה מידה כי המלצה תנתן על ידי הרופא המטפל. 8. עילת הרשלנות האחרת נוגעת לחובתה של המשיבה 2, קופת החולים, לעקוב מיוזמתה אחרי תוצאות הבדיקה. הטענה היא כי מחובתה של קופת החולים לדאוג לנהלים, אשר יבטיחו זרימה תקינה של אינפורמציה בין הרופאים המטפלים בחולה, במקרה שלנו בין הרופא הרנטולוג לבין רופא הנשים. בעניין זה טען בא כוח המערערת כי המדובר בבדיקה משמעותית המחייבת התייחסות מהירה, מה עוד שקיימת תופעה מוכרת של חולי סרטן, במקרים מסוימים, לנסות ולהדחיק את תוצאות הבדיקה. אילו היה קיים יומן אצל האחות או רישום במחשב, היה מתגלה באמצעותם כי טרם הגיעה תשובה, והיה ניתן לבקש את התשובה מן המערערת. בא כוח המערערת הסתמך בטענתו על ע"א 206/87 קופת החולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ואח' נ' עזבון המנוח אדיסון , פ"ד מה (3), 72. כן הסתמך על ע"א 2694/90 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' מימון ואח' , פ"ד מו(5) 628. גם עילה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. לגבי סוגיה זו קובע בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים: טענתו של ב"כ ה[מערערת] היא למעשה כי על הרופא ששלח את ה[מערערת] לבדיקה היה לוודא שהיא אכן חזרה עם הבדיקה ואם לא חזרה היה עליו או על המערכת לחפש אותה כדי לוודא שהבדיקה תגיע לידי הרופא המטפל. במקרה שהחולה נמצא בבית חולים ידוע לו שהמעקב נעשה על ידי בית החולים. כאן חובתו של הרופא היתה לשלוח את ה[מערערת] לבדיקה וה[מערערת] כפי מה שנקבע לעיל ידעה שעליה לחזור לרופא. ואין לי אלא לאמץ את דברי הרופא המטפל והאחות אשר ציינו כי מדובר בחולים אחראיים היודעים כי עליהם לחזור אל הרופא עם התשובה. כפי שציינתי לעיל אין לי ספק כי התובעת לא גרמה נזק מכוון לעצמה אלא הדחיקה את התשובות שקיבלה והעדיפה גם אם לא במודע שלא לפנות חזרה לרופא. מקובל עלי כי עדיף היה שיהיה אכן מעקב במחשב או אצל האחות למקרה שה[מערערת] לא חזרה עם התשובה, דבר היכול לקרות גם אם ה[מערערת] הייתה מחליטה לא ללכת לבדיקה. יחד עם זאת, יהיה זה מרחיק לכת לקבוע כי אם לא "חיפש" הרופא המטפל את החולה שלא חזר יהיה הדבר בחזקת רשלנות. 9. עם זאת, בשולי הדברים הוסיף בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים: בענייננו לא שוכנעתי כי אין אפשרות טכנית בעידן המחשב לבצע מעקב אחרי חולים שאינם חוזרים. אולם המחשוב בקופת החולים נעשה אחרי האירוע הנדון וגם, אין ספק כי לו היתה מגיעה התשובה היו מחפשים את ה[מערערת] והיו דואגים להביאה להמשך טיפול אך ספק אם יש חובה לחפש חולה שאינו חוזר. יחד עם זאת, המקרה הנוכחי מראה שלא תמיד ניתן לסמוך על חולה מסיבות אלה ואחרות ולכן יש אולי מקום לכך שמכון הרנטגן המבצע את בדיקת האולטרה סאונד ימצא את הדרך להודיע למרפאה באופן עצמאי כאשר הוא נתקל בממצא "חשוב ומסוכן" כפי שציין ד"ר גלזר. או אפילו להודיע אם הממצא חיובי או שלילי, שהרי כוונת כולם היא למנוע נזקים כלשהם לחולים. בעניין זה, לא נשמעו עדויות ממשיות לפני ולכן אינני רואה אפשרות לקבוע ממצא מחייב. אני רואה מקום רק להפנות את תשומת לב ה[משיבה] לאפשרות זו. . 10. ספק בעיני אם אמנם ההסבר של בית המשפט להתנהגותה של המערערת מוצא תשתית ראייתית איתנה בחומר הראיות. בית המשפט גורס כי המערערת הדחיקה את תוצאות הבדיקה מתוך מניעים פסיכולוגיים הידועים על פי הניסיון הרפואי. אינני משוכנע כי בהתנהגותה הכללית של המערערת, במקרה הנדון, יש משום חיזוק לגרסת ההכחשה וההדחקה. העדות היחידה המזכירה את אפשרות ההדחקה היא של פרופ' ברנר, שלא התייחס במיוחד למערערת בנסיבות המקרה הנדון אלא דיבר בלשון כללית על קיום תופעה מעין זאת. נכון, כי בית המשפט לא השתכנע כי בידו לקבוע כעובדה את קיום גרסתה של המערערת, לפיה נאמר לה, הן על ידי המשיב 1 והן על ידי האחות, כי אין לה מה לחשוש. עם זאת, עדיין אפשר כי גם אם לא נאמרו הדברים במפורש למערערת, הרי היא עשויה היתה להתרשם כך מבחינה סובייקטיבית. אעיר בהקשר זה, כי כפי שקיימת תופעה של הדחקה והכחשה מצד החולה, כך קיימת גם תופעה מקבילה של רתיעה מצד הרופא לגלות לחולה את מלוא האמת על מצבו. התנהגות זו מבוססת על השקפתו של הרופא, כי גילוי מעין זה עלול להזיק לחולה בשל רגשי הפחד והמצוקה המלווים את המודעות למחלה. השווה לגבי ההיבטים הפסיכולוגיים של יחסי רופא חולה את: J. Katz, The Silent World of Doctor and Patient (The Free Press 1984) . 11. בדברים אלה לא התכוונתי לקבוע ממצא כלשהו בדבר הסיבה המדויקת להתנהגותה של המערערת. אין גם מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין מהימנות העדויות. עם זאת נראה לי כי אפשר לחלוק על המסקנה המשפטית בדבר העדר אחריות מצד המשיבה מספר 2. אגע תחילה בשאלת נהליה של קופת החולים בדבר התיאום בין רופאיה במרפאות השונות, בעיקר בעניין העברת המידע מגורם רפואי אחד למשנהו בעניינו של חולה ספציפי. לטעמי, הנוהל של מסירת כל עותקי הממצאים לידי החולה, כדי שהלה ימסור אותם לידי הרופא המטפל, הוא בלתי תקין. כפי שעולה מחומר הראיות, הרי תוצאות הבדיקה הממוגרפית, שבוצעה על ידי ד"ר רובין, נמסרו במישרין לרופא המטפל. אינני רואה כל סיבה מדוע לא ינהגו בדרך זו גם באשר לממצאים של בדיקת האולטרה סאונד. עובדה היא, כי על טופס הממצאים הופיע שם המרפאה ושם הרופא המטפל, אשר הפנו את המערערת לבדיקת האולטרה סאונד. כל שהיה על מכון הרנטגן לעשות הוא להעביר עותק אחד של הממצאים אל הרופא המטפל, ששמו וציון מקום עבודתו הופיעו על הטופס עצמו. במחדל זה אני רואה התרשלות מצד המשיבה מספר 2. ההנחה הסבירה היא, כי לו הרופא המטפל היה מקבל את טופס הממצאים, הוא היה נוקט בצעדים הדרושים להמשך הטיפול. כך נהג לגבי התוצאה של בדיקת הממוגרפיה. 12. גישתי זו, המחייבת את גורמי הרפואה לקיים נהלים, שיבטיחו את המשך הטיפול בחוליהם, עולה בקנה אחד עם עמדת בית משפט זה, כפי שבאה לידי ביטוי בפסק דינה של חברתי, השופטת ט. שטרסברג-כהן, בע"א 5461/91 עזבון המנוח פלוני ז"ל נ' קופת החולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל (טרם פורסם). עניינו של הפסק הדין בחולה אשר עזב מיוזמתו את חדר המיון ושב לביתו על אף מצבו החמור, אליו לא היה מודע. השופטת קובעת כי גורמי הרפואה צריכים לקיים נוהלי מעקב אחר המטופלים. השופטת מציינת את יתרונם של גורמי הרפואה על פני החולה בשאלת עיבוד המידע והבנת הסכנות, את האפשרות כי חרדת החולה תעוור אותו מלהבין בכוחותיו הוא את חומרת מצבו, ואת העובדה כי מערכת יחסים לא שוויונית זו מטילה חובה על קופת החולים. בלשון בית המשפט: מערכת יחסים לא שוויונית זו, הטילה חובה על בית החולים לנסח וליישם נוהלי עבודה ברורים וחד משמעיים שינחו את עובדי חדר המיון בעבודתם... על הנוהל היה לכלול הוראות בדבר הדרכים להרגעת מטופל, השגחה עליו, העמדתו על חומרת עזיבתו את בית החולים בטרם תעשה הבחנה ובטרם תינתן לו העזרה הדרושה. היה צורך לקיים נוהל מעקב אחר מעשי המטופל בחדר המיון ונוהל חירום במקרה של עזיבת המטופל, על ידי יידוע הרופא המפנה ואולי אף פניה ישירה לביתו של המטופל כדי להעמידו על חומרת המצב . (ס' 19 לפסק הדין, ההדגשות אינן במקור - י.א.) דברים דומים עולים גם מפסק דינה של השופטת י. צור, אליו התייחס בית המשפט קמא, בעניין ת.א. (י-ם) 776/94 עזבון המנוח רון ארטו ואח' נ' ד"ר יריב ואח' (לא פורסם). בס' 47 לפסק הדין מסכימה השופטת כי "אין לדרוש מרופא 'לרוץ' ולאתר כל חולה" אך, לטעמה, אין בכך כדי לאיין את אחריותה של קופת החולים והיא מוסיפה: עם זאת, מן הראוי כי המוסד הרפואי שלו האחריות הכוללת לטיפול בחולה, יקבע מנגנון שיבטיח את שיתוף הפעולה הנדרש בין הרופאים המטפלים השונים באופן שהחולה יזכה לטיפול המיומן כמו גם המעקב הרפואי הנדרש והראוי. מסיבות אלו אני קובע כי המשיבה מספר 2 התרשלה בכך שלא הנהיגה נוהל קבוע ומחייב, לפיו יועברו במקרה מן הסוג הנדון ממצאי בדיקה, שבוצעה במרפאתה אל הרופא המטפל. 13. מסקנתי זו מייתרת את הדיון בשאלה אם המנעותו של הרופא הרנטולוג לציין בטופס הממצאים המלצה על עריכת ביופסיה, מהווה גם היא הפרה של חובת הזהירות. בהקשר זה אעיר בשולי הדברים כי קשה לי להסכים לקביעתו של בית משפט קמא, לפיה "מעבר לאמינות לא מתקבל על הדעת כי [המערערת] אשר מצויה אפילו במעט בנושא מחלת הסרטן לא תראה מתוך ת3/ [פענוח האולטרה סאונד] שהיה בידה כי הרשום בו דורש פנייה לרופא". בעיני, הממצאים במסמך זה, כשלעצמם, אינם מספיקים כדי ללמד את ההדיוט על חומרת האבחנה ועל הצורך בביופסיה. מניין לו, להדיוט, לדעת את משמעות המושגים "היפואקוגני", "תוכן לא הומוגני" ו"ללא צל הקיסטו". אין כל ספק כי פענוח של ממצאים אלה הוא עניין למומחה רפואי, ואין לדרוש מהדיוט כי יפעל על פיהם. 14. אולם, המסקנה כי לא היה בתוכן הממצאים משום הטלת חובה על המערערת לפנות ביוזמתה להמשך הטיפול, אינה סוף פסוק בשאלת קיומו של אשם עצמי תורם מצדה. עדיין נשאלת השאלה, האם לא היה על המערערת לפנות לרופא המטפל שלה ולמסור לו העתק מן הממצאים. בית המשפט קבע, כי שלושת העותקים של הממצאים נמסרו לידה של המערערת. מאחר שאינני רואה מקום להתערב בממצא זה של בית משפט קמא, השאלה של חובת מסירה מצד המערערת לידי הרופא המטפל דורשת מענה. לדעתי, אפשר לדרוש מחולה שלידיו נמסרו כל עותקי הממצאים כי ידאג לכך שממצאים אלו יגיעו לידיעת הרופא המטפל. דבר זה נכון כאשר אין ראיה לכך שהחולה יכול היה לסמוך על מסירת אינפורמציה בין הגורמים הרפואיים בדרך אחרת. מסירת כל עותקי הממצא לידי החולה מצביעה על כך - ללא נסיבות נוספות - שהגורמים הרפואיים סומכים על מסירת המידע בידי החולה. כאמור, נוהל זה אינו תקין, אך השאלה היא האם בהתקיים נוהל כזה אין לדרוש מהחולה כי הוא יעמוד בקשר עם הרופא המטפל בעניין זה. לדעתי, אפשר לדרוש בנסיבות אלה מן החולה, כי יצור קשר עם הרופא המטפל כדי לוודא כי הממצאים המצויים בידי החולה ידועים לרופא המטפל. בהמנעות זו מצד המערערת אני רואה אשם עצמי תורם. אני מעריך את האשם העצמי, תוך השוואה לאשם יוצר אחריות מצד המשיבה 2, בשיעור של 15%. המסקנה העולה מדברי היא כי יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין של בית משפט קמא ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שיקבע את שיעור הפיצויים, תוך התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי בין מעשה הרשלנות לבין התוצאה המזיקה על בסיס חומר הראיות. המשיבים ישלמו למערערת שכר טרחת עורך-דין והוצאות בסך 20,000 ש"ח. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ד' ביניש : אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אנגלרד. ניתן היום, א' בסיון תשנ"ט (16.5.99). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060230. Q10 /שב	[ "ע\"א 6023/97", "ע\"א 206/87", "ע\"א 2694/90", "בע\"א 5461/91" ]	2,933
380,044	בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 6023/97 - א' בפני: כבוד הרשמת דנה כהן-לקח מבקשת העיון: עד יוכט המערערת: לאה טייג נ ג ד המשיבים: 1. ארנסטו גלזר-ד"ר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י בקשה לעיין בתיק בית המשפט החלטה לפניי בקשה לעיין בהליך שבכותרת למטרת כתיבתה של עבודת דוקטורט. עקב נושאו של הערעור (תביעת רשלנות רפואית) ועל-מנת לברר קיומה של טענה אפשרית בדבר פגיעה בצנעת הפרט, ביקשתי את עמדות הצדדים. על-אף שקיים רישום של המזכירות בדבר המצאת החלטתי לידי באי-כוח המערערת, לא הוגשה תגובה מטעמה. יוער כי פסק-הדין שניתן בהליך שבכותרת פורסם במאגרי המידע השונים, לרבות שם המערערת. בהתחשב באי הגשת תגובה מטעם הצדדים לתיק; בהתחשב בכך שפסק-הדין, לרבות שם המערערת, כבר פורסם ברבים; ובשים לב למטרתו הראויה של העיון (מחקר אקדמי) וכן לזמן שחלף; לא ראיתי למנוע את העיון המבוקש או להגביל את היקפו. יחד עם זאת, אני רואה להדגיש כי העיון מוגבל לצורך המטרה המחקרית בלבד. העיון ייערך במזכירות בית-המשפט לפי הנוהל המקובל. ניתנה היום, י"ד בכסלו תשע"א (21.11.2010). דנה כהן-לקח, שופטת ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97060230_F12.doc טו מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "ע\"א 6023/97" ]	2,934
380,099	בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 6023/97 - א' בפני: כבוד הרשמת דנה כהן-לקח מבקשת העיון: עדי יוכט המערערת: לאה טייג נ ג ד המשיבים: 1. ארנסטו גלזר-ד"ר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י בקשה לעיין בתיק בית המשפט החלטה טרם מתן החלטה בנדון, אבקש את עמדות הצדדים כאמור בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) התשס"ג – 2003. הצדדים הנ"ל יודיעו עמדתם בבקשת העיון, בשים לב לכך שפסק הדין שניתן בהליך שבכותרת, פורסם במאגרי המידע השונים, לרבות שמות הצדדים. העמדות תוגשנה תוך 7 ימים מעת ההמצאה. המזכירות תמציא לצדדים את הבקשה שלפני ונספחיה יחד עם החלטתי זו. ניתנה היום, כ"ג בחשוון תשע"א (31.10.2010). דנה כהן-לקח, שופטת ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97060230_F11.doc טו מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "ע\"א 6023/97" ]	2,935
810	ב בית המשפט העליון רע"פ 5263/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : יוסי-דרורי אלחיאני נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 2.7.97 בתיק ע"פ 7177/97 שניתנה על ידי כבוד הנשיא לרון והשופטים פלפל, בנאי בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיבים בתוך 15 ימים. ניתן היום כו באלול תשנ"ז (28.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052630. B01	[ "רע\"פ 5263/97", "ע\"פ 7177/97" ]	2,938
4,705	ב בית המשפט העליון רע"פ 5263/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקש : יוסי-דרורי אלחיאני נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלט ת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 2.7.97 בתיק ע"פ 7177/97 שניתנה על ידי כבוד השופטים לרון, פלפל ובנאי החלטה בקשת המערער אינה מעלה כל שאלה משפטית אשר תצדיק מתן רשות ערעור לערכאה שלישית. הבקשה לרשות ערעור נדחית. ניתנה היום, ב' בחשון התשנ"ח (2.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97052630. E03	[ "רע\"פ 5263/97", "ע\"פ 7177/97" ]	2,939
811	בבית המשפט העליון רע"א 95 / 2318 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. סלאמה זנון ואח' 2. עלי זנון עודה זנון ואח' נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל הוגש הליך בשם המבקשים 1: עו"ד י. שביט בשם המבקשים 2: עו"ד מ. סלע החלטה החלטתי מיום 20.6.96 בדבר אפשרות לדחיית הערעור על-פי תקנה 431, נמסרה לבא-כח המבקשים 2 בתאריך 27.6.96. אותה החלטה לא נמסרה לבא-כח המבקשים 1 בשל העדר דרישה (גם כתב בי דין קודם לא נמסר לתעודתו מאותה סיבה). מאז ועד עתה לא הוגשה כל תגובה להחלטה, ואף לא כל כתב בי דין אחר. בנסיבות אלה אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור על-פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתנה היום, ז' באייר תשנ"ז (13.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95023180. Q01	[ "רע\"א 95" ]	2,940
812	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 95 / 7295 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט א' מצא המערער : עידו דיסנצ'יק נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור ברשות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 3.9.95 בע"פ 1576/93 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא מ. טלגם והשופטים: ח. אדר, ד. ברלינר תאריך הישיבה: י"ב באדר א' התשנ"ז (19.2.97) בשם המערער : עו"ד י. ליבוביץ בשם המשיב ה: עו"ד נ. בן-אור פסק-דין הנשיא א' ברק: 1. שמה של קטינה הופיע בכתבה שהתפרסמה בעיתון "מעריב". מתוך הכתבה עלה כי קיים חשד שאביה של הקטינה גרם למות אימה. המדינה האשימה את העיתון (להלן - "מעריב"), את עורכו הראשי (להלן - "דיסנצ'יק") ואת הכתב בעבירה על סעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך1960- (להלן - "חוק הנוער (טיפול והשגחה)"). העיתון הודה בעובדות והורשע על פי הודאתו. המשפט בפני בית משפט השלום (השופטת לידסקי) המשיך להתנהל בעניינם של העורך והכתב. התשתית העובדתית שהונחה בפני בית המשפט היתה הכתבה שפורסמה בעיתון והודעותיהם של דיסנצ'יק והכתב במשטרה. השניים לא העידו במשפט. מתוך החומר שהיה בפני בית המשפט התברר כי דיסנצ'יק לא עיין כלל בכתבה. 2. בית משפט השלום (השופטת לידסקי) הרשיע את דיסנצ'יק ואת הכתב. מכיוון שהערעור שלפנינו הוא של דיסנצ'יק, נתמקד בהרשעתו שלו. נקבע כי תפקידו של עורך עיתון להשגיח על מה שמתפרסם בעיתון. עליו להבטיח בדרך ההאצלה ובדרכים אחרות, פעילות תקינה של העיתון. הוא אחראי - כאורגן מרכזי של העיתון - לנעשה בו. הוא אחראי בפלילים, כמי שעומד בראש ההירארכיה הארגונית, לעבירות שעובר העיתון עצמו. בית משפט השלום דחה הטענה כי אין להטיל אחריות פלילית על העורך בהיעדר הוראה מפורשת הקובעת אחריות פלילית של עורך לעבירה שנעברה על ידי העיתון. כן נקבע כי ניתן לראות בעורך כמי שפרסם את הכתבה, וכמי שמוטלת עליו אחריות אישית לפרסומה. לעניין אחריותו בפלילים של העורך-המפרסם, זו תוטל עליו רק אם התקיים בו יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות. על רקע מסגרת נורמטיבית זו נפסק כי הנאשם מס' 2 (העורך) אחראי בפלילים. בית המשפט קבע כי דיסנצ'יק התרשל בכך שלא קבע הנחיות אשר ימנעו פרסום שמו של קטין. 3. דיסנצ'יק ערער לבית המשפט המחוזי. ערעורו נדחה ברוב דעות. סגן הנשיא, השופט טלגם, פסק כי עורך עיתון אחראי בפלילים - אחריות שהיא במהותה שילוחית - לעבירות העיתון. משהורשע העיתון (על פי הודאתו) די בכך כדי להרשיע את העורך הראשי. לגישה זו הסכים השופט אדר. השופטת ברלינר סברה כי בהיעדר הוראת חוק, אין להטיל על עורך אחריות "שילוחית" בפלילים לעבירה של עיתון. השופטת ברלינר הכירה אמנם באפשרות ליצור אחריות שילוחית בפלילים של עורך מכוח ההלכה השיפוטית. עם זאת היא סברה כי לעניין אחריות עיתון על פי הוראת סעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), אין מקום לאחריות שילוחית זו. השופטת עברה לבחון השאלה, אם אין מקום להטיל אחריות אישית על העורך כמי שמקיים בעצמו את היסודות שבעבירה הקבועה בסעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה). לדעת השופטת ניתן לראות בעורך כמי שמקיים את היסוד העובדתי של "פרסום". היסוד הנפשי הנדרש, לדעתה, לעבירה זו הוא מחשבה פלילית או רשלנות. הנטל בעניין זה יוטל על התביעה. בנטל זה לא עמדה התביעה בעניין שלפנינו. על כן יש לזכות את דיסנצ'יק. 4. הוראת החוק, על פיה הורשע המערער, קובעת: "אלה דינם מאסר שנה אחת: (1) המפרסם שמו של קטין הנמצא בישראל, או שמקום-מושבו כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב1962- הוא בישראל (להלן בסעיף זה - קטין), או המפרסם כל דבר אחר העשוי להביא לידי זיהויו של קטין, באופן או בנסיבות שיש בהם כדי לגלות כי הקטין הובא לפני בית משפט או כי פקיד-סעד פועל לגביו לפי חוק זה, או כי קטין ניסה להתאבד או התאבד, או שיש בהם כדי לייחס לקטין עבירה או שחיתות-מידות או לרמוז שהוא ילדו, אחיו, אחותו, נכדו או נכדתו של אדם שמייחסים לו עבירה או שחיתות-מידות או שיש בהם כדי לגלות פרט המקשר קטין לבדיקה לגילוי נגיפי איידס או לבדיקה, טיפול או אישפוז פסיכיאטריים" (סעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך1960-). השאלה הניצבת בפנינו הינה, אם מכוח הוראת חוק זו ניתן להטיל אחריות פלילית על העורך הראשי של עיתון, בו נתפרסמה כתבה המהווה עבירה על הוראות הסעיף. לעניין זה אנו מניחים כי העיתון עצמו אחראי בפלילים. השאלה הינה אם ניתן להטיל אחריות פלילית - ואם כן, באלו נסיבות - על העורך הראשי של העיתון. אין מחלוקת כי העורך הראשי הוא אורגן מרכזי בעיתון, ומחשבתו ומעשיו, בגדרי תפקידו, הם מחשבתו ומעשיו של העיתון. בכך נוצר הקשר בין התנהגות העורך לבין אחריות העיתון. אך מה הדין כאשר השאלה היא "הפוכה". דהיינו, מה הקשר בין אחריות העיתון לבין אחריות העורך? 5. עקרונית, אחריותו של אורגן הפועל בתאגיד יכולה לנבוע משני מקורות עיקריים: האחד , אם האורגן מקיים, על ידי התנהגותו שלו, את היסודות (העובדתיים והנפשיים) של עבירה. "בני האדם הפועלים בתאגיד אחראים בפלילים אישית, אם הם מקיימים את יסודותיה של הנורמה" (ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(4) 364, 384). לעניין זה, יתכן והאורגן יהא מבצע העבירה (בצוותא או עם אחר). ייתכן, כמובן, שהאורגן הוא צד לעבירה שלא כמבצע, אלא כמשדל או כמסייע. אחריות זו היא אישית. היקפה נקבע על פי היסודות העובדתיים והנפשיים הקבועים בעבירה הפלילית בה הוא הואשם. אין היא מותנית באחריותו הפלילית של העיתון. המקור השני לאחריות האורגן עשוי להיות בהוראת דין הקובעת כי האורגן יהא אחראי בפלילים אם התאגיד אחראי בפלילים. אחריות זו היא במהותה כעין שילוחית. האורגן עצמו אינו אחראי אישית בפלילים. האחריות הפלילית מוטלת עליו משום אחריותו הפלילית של התאגיד. באין אחריות פלילית על התאגיד, אין האורגן אחראי. לעתים נקבע בדין הקובע אחריות כעין שילוחית כעין זו, כי האורגן אינו אחראי אם מוכח כי הוא לא התרשל. האם ניתן לייחס לדיסנצ'יק, עורכו של העיתון "מעריב", אחריות לפי אחד משני מקורות עיקריים אלה? 6. נפתח באחריות האישית. השאלה הינה, אם דיסנצ'יק, מקיים את היסודות העובדתיים והנפשיים של העבירה הקבועה בסעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה)? נוכל להשאיר בצריך עיון את השאלה, אם ניתן לומר כי דיסנצ'יק "מפרסם" דבר המתפרסם בעיתון. אפילו התשובה על שאלה זו היא בחיוב - וכאמור, אין אנו נוקטים כל עמדה בשאלה זו - הרי נתקלת אחריותו של דיסנצ'יק בבעיית היסוד הנפשי. מהו היסוד הנפשי הנדרש לעבירה על פי סעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה)? הסעיף עצמו שותק בעניין זה. בוודאי שמחשבה פלילית (כמשמעותה בסעיף 20 לחוק העונשין, התשל"ז1977- (להלן - "חוק העונשין")) מקיימת את היסוד הנפשי. דא עקא, שלא נטען על ידי התביעה ולא הוכח על ידה כי היתה לדיסנצ'יק מחשבה פלילית. נותרה הרשלנות כיסוד נפשי (סעיף 21 לחוק העונשין). על פי ההלכה הפסוקה, ניתן היה לקבוע כי עבירה, שלשונה אינה נוקטת עמדה באשר ליסוד הנפשי, היא עבירת רשלנות (ראה ע"פ 696/81 אזולאי נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(2) 565). דין זה שונה על ידי הוראת סעיף 19 לחוק העונשין. הוראה זו - שהוכנסה לדיני העונשין בחוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ"ד1994- - קובעת: "אדם מבצע עבירה רק אם עשאה במחשבה פלילית, זולת אם - (1) נקבע בהגדרת העבירה כי רשלנות היא היסוד הנפשי הדרוש לשם התהוותה; או (2) העבירה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה". נמצא, כי בהיעדר הוראה בעבירה לפי סעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) כי רשלנות היא היסוד הנפשי הדרוש לשם התהוותה, היסוד הנפשי הנדרש הוא מחשבה פלילית. אין עוד מקום לקבוע יסוד נפשי של רשלנות בעבירה "השותקת" באשר למצב הנפשי. כל שתיקה צריכה להתפרש כדורשת מחשבה פלילית או כאחריות קפידה. לא נטען בפנינו - ועל כך נעמוד בהמשך - כי האחריות היא קפידה. נמצא, כי נדרש מצב נפשי של מחשבה פלילית. מצב נפשי כזה אין לייחס - והתביעה אף לא ביקשה לייחס זאת בערכאות השונות - לדיסנצ'יק. אמת, הכתבה פורסמה לפני השינוי בחוק, ועל פי הדין אשר שרר בעת פרסומה, ניתן היה עקרונית לקבוע כי היסוד הנפשי בסעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) הוא רשלנות. אך משנכנס תיקון זה לתוקפו, יש להחילו מקום שהוא מקל, על העושה (סעיף 5(א) לחוק העונשין). בהיעדר טענה לאחריות קפידה, הגישה הדורשת מחשבה פלילית כיסוד נפשי מקילה עם העושה על פני הגישה המסתפקת ביסוד נפשי של רשלנות. סיכומו של דבר: אין להטיל על דיסנצ'יק אחריות אישית בגין פרסום בניגוד לסעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה). 7. המוטלת על דיסנצי'ק אחריות כעין שילוחית לעבירה הפלילית שבוצעה על ידי "מעריב"? התשובה על שאלה זו היא בשלילה. כדי שתוטל על אורגן של תאגיד אחריות כעין שילוחית כזו דרושה הוראה בחוק. הוראה כזו אינה בנמצא. שלא כמו בעניינים שנידונו בפרשת חברת מודיעים , סעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) אינו קובע כי על נושאי משרה בתאגיד המפרסם פרסום אסור מוטלת אחריות בצד אחריותו של התאגיד עצמו. אין גם מקום לקבוע אחריות מעין זו בדרך החקיקה השיפוטית. קביעת אחריות כזו נוגדת את עיקרון החוקיות בפלילים (סעיף 1 לחוק העונשין, התשל"ז1977-), היא אינה עולה בקנה אחד עם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. 8. מטעמים אלה, הנני סבור כי דין הערעור להתקבל. משהצגנו לבאת כוח המדינה את עמדתנו (בפיסקה 6 לעיל) באשר לעניין דרישת הרשלנות אחרי התיקון בחוק העונשין, סברה גם היא כי אם זו אכן עמדתנו, כי אז דין הערעור להתקבל. 9. אשר על כן יש לקבל את הערעור, לבטל את פסקי הדין של ערכאות קמא ולזכות את המערער מן העבירה שיוחסה לו. ה נ ש י א השופט א' גולדברג: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' מצא: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא. ניתן היום, ג' אדר ב' התשנ"ז (12.3.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95072950. A01 דז/	[ "ע\"פ 95", "ע\"פ 3027/90", "ע\"פ 696/81" ]	2,941
813	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 6726 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. אבו אברהם 2. אבו דוד 3. אבו ציון 4. אבישר מנחם 5. בסניצקי ג'ורג' 6. ברדר רפאל 7. באומהאפט רגינה 8. גאנם גד 9. קטן דוד 10. שמיר עודד 11. שטיין לודביק 12. שקולניק שושנה נגד המשיבים : 1. בית נקופה מושב עובדים להתישבות חקלאית מ בע"מ 2. ארגון קניות מבואות ירושלים,אגודה חקלאית שיתופית בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.7.96 בה"פ 610/95 שניתן על ידי כבוד השופט צבי כהן בשם המבקשים : עו"ד איל סודאי בשם המשיבה 1. עו"ד יעקב פינק בשם המשיבה 2: עו"ד יצחק אבידני ה ח ל ט ה להרכב של שלושה. 10 דקות לכל בעל דין. ניתן היום כז בשבט תשנ"ז (4.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96067260. B04	[ "רע\"א 96", "בה\"פ 610/95" ]	2,942
103,254	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 6726/96 רע"א 6745/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערערים ברע"א 6726/96 : 1. אבו אברהם 2. אבו דוד 3. אבו ציון 4. אבישר מנחם 5. בסניצקי ג'ורג' 6. ברדר רפאל 7. באומהאפט רגינה 8. גאנם גד 9. קטן דוד 10. שמיר עודד 11. שטיין לודביק 12. שקולניק שושנה נגד המשיבי ם ברע"א 6726/96 : 1. בית נקופה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ 2. ארגון קניות מבואות ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (בפירוק) בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.7.96 בה"פ 610/95 שניתן על ידי כב' השופט צ' כהן המערערים ברע"א 6745/96: פנינה ויוסי פלדמן נ ג ד המשיבים ברע"א 6745/96 : 1. בית נקופה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ 2. ארגון קניות מבואות ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (בפירוק) 3. אברהם אבו ו14- אח' ( משיבים פורמליים ) בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.7.96 בה"פ 610/95, 600 שניתן על ידי כב' השופט צ' כהן בשם המערערים ברע"א 6726/96: עו"ד אייל סודאי בשם המערערים ברע"א 6745/96: עו"ד אבי פלדמן בשם המשיב 1: עו "ד יעקב פינק (ברע"א 6726/96 וברע"א 6745/96) בשם המשיב 2: עו"ד יצחקי אבידני; עו"ד אהוד פרינץ (ברע"א 6726/96 וברע"א 6745/96) פסק-דין השופט י' זמיר : השאלה העיקרית בערעורים אלה היא זאת: מה התנאים בהם ניתן לחייב חברים באגודה שיתופית לשלם את חובות האגודה? ההליכים 1. האגודה השיתופית בית נקופה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן - האגודה או בית נקופה) היא מושב חקלאי ליד הכניסה לירושלים. האגודה (שבערעורים אלה היא המשיבה 1) חייבת כסף לנושים אחדים, בהם מושבי מבואות ירושלים אגודה חקלאית שיתופית מרכזית בע"מ (בפירוק), אשר שימשה ארגון קניות עבור מושבים במבואות ירושלים (ובערעורים אלה היא המשיבה 2) (להלן - ארגון הקניות), וכן בנקים אחדים. החובות של האגודה, שעיקרם בגרעונות שנוצרו בענפי משק של האגודה (גידולי פלחה, שזיפים ודובדבנים) ומפעלים אחרים של האגודה (חנות מכולת, חניון בעין חמד ועוד) (להלן - חובות האגודה) חולקו, בספרי החשבונות של האגודה, בין חברי האגודה. כיוון שהאגודה לא פרעה את חובות האגודה לנושים, נפתח הליך להסדר של חובות האגודה לפי חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב1992- (להלן - חוק ההסדרים). לפי סעיף 3 לחוק ההסדרים מונה עורך הדין מ' שליט כמשקם של האגודה ושל אגודות נוספות (להלן - המשקם). סעיף 12(ג) לחוק ההסדרים קובע כי המשקם יודיע לנושים ולחייבים את יתרתם כפי שהיא מופיעה במאזנים, ואלה רשאים להשיג עליה בפניו, תוך שלושים ימים. מכוח סעיף זה שלח המשקם, בשנת 1994, הודעות לחברים באגודה, ובהם לארבעה עשר חברים שהם המבקשים בערעורים אלה (להלן - המערערים) בדבר יתרות החובה שלהם כלפי האגודה. המערערים הגישו השגות בפני המשקם. בהשגות טענו המערערים כי מאזני האגודה זקפו לחובתם, שלא כדין, חובות של האגודה עצמה. לפיכך הם ביקשו שהמשקם יורה על תיקון היתרות. המשקם דן בהשגות ונתן פסק הדוחה אותן. לפי סעיף 28 לחוק ההסדרים, חייב או נושה רשאי לבקש מבית המשפט המחוזי לבטל או לתקן פסק משקם אם נתקיימה עילה מן העילות המפורטות בסעיף זה. המערערים פנו אל בית המשפט המחוזי בירושלים, לפי סעיף זה, וביקשו שיבטל את פסק המשקם. בית המשפט המחוזי (השופט צ' כהן) דחה את הבקשות ואישר את פסק המשקם. על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגשו לבית משפט זה שתי בקשות למתן רשות ערעור: רע"א 6726/96 ורע"א 6745/96. לאחר ששמענו את הטענות של בעלי הדין, החלטנו לאחד את הדיון בשתי הבקשות. בעלי הדין הסכימו שנראה את הבקשות כערעורים. כך עשינו. ההלכה 2. השאלה העיקרית בערעורים אלה, כלומר, שאלת החיוב של חברים באגודה שיתופית בחובות של האגודה עצמה, נדונה על ידי בית משפט זה לפני עשר שנים לערך. בית המשפט פסק הלכה בשאלה זאת, והלכה זאת אינה שנויה במחלוקת בין בעלי הדין. מה קובעת ההלכה? ההלכה נפסקה בשני פסקי דין שניתנו, שניהם ביום 15.8.91, מפי השופט ברק: ע"א 524/88 "פרי העמק" - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שדה יעקב - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ , פ"ד מה(4) 529 (להלן - פרי העמק ), ובג"ץ 333/85 אביאל נ' שר העבודה והרווחה , פ"ד מה(4) 581 (להלן - אביאל ). לשני פסקי הדין יש מכנה משותף: בשניהם נדון נסיון של אגודות שיתופיות לייחס חובות של האגודה לחברי האגודה, ובשניהם נפסל הנסיון על ידי בית המשפט. נקודת המוצא של פסקי הדין היא ההפרדה בין האישיות המשפטית של האגודה השיתופית לבין האישיות המשפטית של כל חבר באגודה. הפרדה זאת יוצרת חיץ בין הזכויות והחובות של האגודה לבין הזכויות והחובות של החברים. כפועל יוצא, חוב של האגודה כלפי צד שלישי אינו יוצר, כשלעצמו, חוב של חבר האגודה כלפי אותו צד שלישי, ואף לא חוב של החבר כלפי האגודה, אלא אם נתקבלה הסכמה אישית של החבר ליצירת החוב. הסכמה זאת יכול שתינתן באופן כללי, כגון באמצעות הסכמה של החבר להכללת הוראה בתקנון המסמיכה את האגודה להטיל על חברי האגודה חובת השתתפות בחובות האגודה, או באופן נקודתי, באמצעות הסכמה של החבר לקבל על עצמו במועד מסויים חוב מסויים של האגודה. אך אין תחליף להסכמה אישית של החבר, גם לא החלטה של האסיפה הכללית המתקבלת ברוב קולות החברים. ראו משפט פרי העמק , עמ' 552-538; משפט אביאל , עמ' 592-588. סיכום ממצה של ההלכה ניתן על ידי הנשיא שמגר בע"א 4937/92 "אגרא" אגודה יצרנית חקלאית שיתופית בע"מ נ' רוט , פ"ד מח(1) 818, 825 (להלן - אגרא ): "(א) אגודה שיתופית המוקמת על-פי פקודת האגודות השיתופיות היא אישיות משפטית נפרדת. (ב) זכויותיה וחובותיה של אגודה שיתופית אינן זכויותיהם וחובותיהם של חבריה, ולהפך. (ג) רכוש האגודה אינו רכושם של החברים, ולהפך. (ד) כדי לחייב חבר לעשות שימוש ברכושו הפרטי לשם כיסוי חובותיה של האגודה נדרשת הסכמתו המפורשת של החבר לכך. הסכמה זו יכולה להינתן בעצם ההצטרפות לאגודה, שתקנונה כולל הוראה כזו, או באמצעות תיקון התקנון שחבר האגודה הסכים לו". 3. ההלכה, הדורשת "הסכמה מפורשת" של חבר האגודה לנטילת אחריות אישית לחובות האגודה, קבעה חריג לדרישה זאת. החריג נוגע לאפשרות שבמקום הסכמה מפורשת תבוא התנהגות ממושכת של חברי האגודה, לשון אחרת, נוהג מקובל באגודה. במשפט אביאל אמר השופט ברק על האפשרות להסתמך על נוהג באגודה כתחליף להסכמת החבר (בעמ' 592) כי היא "סבוכה... הן מבחינת הוראותיה של פקודת האגודות באשר לשינוי התקנון והן מבחינתם של עקרונות המשפט הכלליים, הסומכים עצמם על הסכמתו של החבר ליטול על עצמו חבות אישית. טענה זו מעוררת גם בעיות קשות הקשורות לעקרונות המניעות ותום הלב". בפועל, השופט ברק לא שלל את האפשרות להמיר הסכמה מפורשת בנוהג, אלא הותיר אותה בלא הכרעה, נוכח העדר תשתית עובדתית, בנסיבות אותו מקרה, שתספיק להוכחת הנוהג. כעבור שנתיים וחצי שבה ועלתה האפשרות במשפט אגרא . גם הפעם לא מצא בית המשפט בסיס עובדתי מספיק לקיומו של נוהג באגודה בדבר הטלת אחריות אישית לחובות האגודה על חברי האגודה. אף-על-פי כן ראה הנשיא שמגר לנכון לציין את התנאים הנדרשים לשם ביסוס אחריות כזאת על הנוהג. וכך אמר (בעמ' 828-827): "כפי שיכולים החברים, אם רצונם בכך, להסמיך את האגודה לחייבם בגין חובותיה בתקנון... כך יכולים החברים להביע את הסכמתם זו בדרך של נוהג - ויהא בכך מעין שינוי התקנון באופן משתמע... כמו שינוי בתקנון, יש להוכיח כי נוצר נוהג שלפיו החברים באגודה הסכימו לכך כי האגודה תהא רשאית לחייב אותם ללא הסכמתם הפרטנית. על-כן לא די בטענה כי מספר פעמים קודם לכן נהגה האגודה בדרך זו. גם העובדה, שלא הוכחה, כי המשיבה אף היא נהגה לפי הנוהג שהתפתח בעבר - לא די בה. על הטוען לנוהג להוכיח באופן ברור וחד-משמעי כי הנוהג שהתפתח איפשר ויתור על הסכמתם הפרטנית של החברים ... הוכחת נוהג כזה צריך שתיעשה לגבי כל חבר וחבר באגודה באופן ספציפי (שכן היא באה להחליף את הסכמתו), וכן יש להוכיח שהנוהג הוא לשלילת הצורך בהסכמה ספציפית בעתיד. הקשיים בהוכחת נוהג מסוג זה מחזקים את הגישה כי ראוי שהסכמות מסוג זה יועלו על הכתב". הנשיא שמגר דימה את פעולתו של הנוהג ל"מעין שינוי התקנון באופן משתמע". זוהי דרך אחת לשיבוצו של הנוהג בתוך תבנית משפטית מוכרת. דרך אחרת היא לראות בנוהג מכשיר שאינו משנה את תקנון האגודה, אלא יוצר מניעות, כלומר, קובע כי אדם שנהג בניגוד לתקנון מנוע מהסתמכות על התקנון. ראו ע"א 84/64 בית חנניה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' פרידמן , פ"ד יח(3) 20, 27. ההבדל בין שתי הדרכים אינו רק עיוני, אלא גם מעשי. לדוגמה, תפיסת הנוהג כאמצעי לשינוי התקנון מכירה בכוחו המחייב של הנוהג גם כלפי חבר חדש של האגודה, שלא היה שותף לנוהג, וגם כלפי חבר ותיק, המבקש לחדול מן הנוהג, מכאן ולהבא, ולחזור ולהיצמד אל התקנון. לעומת זאת, שיבוץ הנוהג במסגרת דיני המניעות מגביל את הנפקות של הנוהג אך ורק לפעולות שנעשו בעבר על פי הנוהג וכלפי מי שהיה שותף לנוהג. ראו צ' כהן בעלי מניות בחברה: זכויות תביעה ותרופות (תשנ"א), 175-174. כשלעצמי אני נוטה להעדיף את הדרך השניה, המבוססת על מניעות, על פני הדרך הראשונה, המבוססת על שינוי התקנון. אכן, הכרה בכוחו של הנוהג כדרך לשינוי תקנון של חברה או של אגודה שיתופית כרוכה בקשיים רציניים. ראו משפט אביאל , בעמ' 592; בג"ץ 4222/95 פלטין נ' רשם האגודות השיתופיות , פ"ד נב(5) 617, 623-622; בג"ץ 6627/98 נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות , פ"ד נד(5) 299, 326-325; ס' אוטולנגי אגודות שיתופיות - דין ונוהל (כרך א', תשנ"ה) 249-241; צ' כהן, לעיל, בעמ' 174; צ' כהן, "שינוי תקנותיה של החברה הרשומה - הדין הקיים והצעות לשיפור" מחקרי משפט ב (תשמ"ב) 82, 95. עם זאת, במקרה הנדון אין צורך להכריע בין שתי הדרכים, שכן השאלה המתעוררת במקרה זה אינה מתייחסת לנפקות של הנוהג אלא לעצם קיומו של הנוהג. לפיכך אותיר את שאלת הסיווג של הנוהג בצריך עיון, ואתמקד בשאלה שהעסיקה את המשקם ואת בית המשפט המחוזי, היא שאלת ההוכחה של הנוהג בבית נקופה. 4. שאלת ההוכחה של הנוהג בבית נקופה העסיקה את המשקם פעמיים. בפעם הראשונה בירר המשקם במאוחד השגות מטעם שש אגודות שיתופיות, שכולן (ובהן גם בית נקופה) מושבי עובדים, כנגד חיובים אישיים של חברי האגודות בחובות האגודות (להלן - השגות האגודות). בסמוך לכך בירר המשקם השגות מטעם 17 חברים בבית נקופה כנגד חיוב חשבונם האישי בחובות האגודה (להלן - השגות החברים). החלטת המשקם בהשגות החברים, היא ההחלטה אותה התבקש בית המשפט המחוזי לבטל, הסתמכה במידה רבה על החלטת המשקם בהשגות האגודות. לפיכך צריך להציג, לפי הסדר, תחילה את החלטת המשקם בהשגות האגודות, ולאחר מכן את החלטתו בהשגות החברים. השגות האגודות 5. ההשגות מטעם שש האגודות השיתופיות הוגשו למשקם בשנת 1994. העילה להגשת ההשגות היתה ההלכה שנפסקה (בשנת 1991) במשפטים פרי העמק ו אביאל . ראו לעיל פיסקה 2. הלכה זאת, טענו האגודות, משליכה באופן ישיר על נוהג רב-שנים שהיה מקובל אצלן, וכמותן אצל מושבי עובדים רבים אחרים בישראל, בנוגע לייחוס חובות האגודה לחברי האגודה. הנוהג היה, שהאגודה עורכת בסיום כל שנה סיכום של התוצאות העסקיות של הענפים והמפעלים המנוהלים על ידה, ומחלקת את התוצאות (רווח או הפסד) בין חברי האגודה באופן שווה, אף שלא נמצא לחלוקה כזאת עיגון בתקנון האגודה, ואף שלא נתבקשה ולא נתקבלה הסכמתם של החברים לכך. שש האגודות הודו כי כך נהגו גם הן קודם שנפסקה ההלכה האמורה. אולם עכשיו, משנפסקה ההלכה הדורשת הסכמה אישית של החבר, התברר לאגודות, לטענתן, כי רישום חובות האגודה בחשבונות החברים, שלא על פי התקנון ולא על פי הסכמה אחרת של החברים, אינו תקף. לכן הן דרשו לבטל רישום זה. כצפוי, דרישת האגודות היתה מקובלת על חברי האגודות. לפיכך החליט המשקם לצרף שלושה בנקים, שהיו הנושים העיקריים של האגודות, כדי לשמוע את עמדתם לגבי הדרישה. הבנקים התנגדו לדרישה, והסתמכו על אותה הלכה שעליה התבססו האגודות. הלכה זאת, כפי שפותחה במשפט אגרא , מוכנה להסיק נטילת אחריות אישית של חבר האגודה לחובות האגודה, לא רק מדברים מפורשים שאותו חבר אמר או כתב, אלא גם מ"נוהג שלפיו החברים באגודה הסכימו לכך כי האגודה תהא רשאית לחייב אותם ללא הסכמתם הפרטנית". ראו לעיל פיסקה 3. הבנקים טענו כי הנוהג רב-השנים של האגודות, שבקיומו הודו האגודות עצמן, לפיו החשבונות האישיים של החברים זוכו או חויבו בתוצאות העסקיות של מפעלי האגודות, מונע בעד האגודות ובעד חברי האגודות להתכחש בשלב מאוחר לנכונות הרישומים בחשבונות החברים. הדבר נכון במיוחד, הוסיפו הבנקים, לאחר שהם עצמם הסתמכו על רישומים אלה, שנכללו במאזנים של האגודות, והעניקו על פיהם אשראי לאגודות. 6. כדי להכריע במחלוקת שבין האגודות לבין הבנקים ביקש המשקם לברר האם הנוהג של האגודות בעניין זה נתקל במהלך השנים בהתנגדות מצד חברי האגודות. נציגי האגודות השיבו למשקם כי היו מקרים, אם כי לא רבים, בהם חברים מסויימים התנגדו לרישום המטיל עליהם אחריות אישית לחובות האגודה, אך כי התנגדויות אלה נמסרו בעל-פה ולא הועלו על הכתב. על תשובה זאת אמר המשקם בהחלטתו כי היא כללית מדי, וכי "לא הומצאו ראיות של ממש" להוכחתה. הראיות היחידות שהמשקם היה מוכן להסתמך עליהן היו שני הליכים (אחד של בית משפט השלום בירושלים והשני של בורר) בין בית נקופה לבין שניים מחברי האגודה. בשני ההליכים נדחו תביעות של האגודה לחייב את החברים בחובות האגודה. אולם, ציין המשקם, אין בפסקי הדין שניתנו בהליכים אלה כדי "הלכות שתכרענה את גורל הבקשות" הכלולות בהשגות האגודות. מהי, אם כך, ההלכה שתכריע את גורל הבקשות? ההלכה היא, השיב המשקם, ההלכה שנפסקה במשפט אגרא , המאפשרת לבסס חיוב אישי של חבר האגודה על הנוהג המקובל באגודה. נוהג כזה "קיים עשרות שנים, מאז היווסד המושב הראשון נהלל ועד לאחרונה". קיומו הוכח לגבי כל האגודות שהגישו את ההשגות. הנוהג לא רק הוכח, אלא גם הוסבר: מהות הפעילות של אגודה שיתופית מסוג מושב עובדים הינה ניהול "הרכוש המשותף" של החברים, לטובת החברים, ולא ניהול הרכוש הנפרד של האגודה השיתופית, כאישיות משפטית עצמאית, לטובת האגודה עצמה. מהות זאת מסבירה, לדעת המשקם, את הרקע להסכמה העומדת בבסיס הנוהג שהיה קיים באגודות, דהיינו ההנחה "שהאגודות אינן פועלות לעצמן לשם רווחים ואינן נושאות בהפסדים". כיוון שחברי האגודות השלימו עם הנוהג במשך שנים רבות, ועל אף דיווחים שוטפים שקיבלו, לא חלקו על נכונות הרישומים בספרי האגודות, יש למנוע בעדם כעת מלהתנער מאחריות לחובות האגודות שנכללו ברישומים אלה. התנערות כזאת, קבע המשקם, תפגע באינטרס ההסתמכות של הבנקים, שהעניקו אשראי לאגודות על יסוד המצג שיצרו כלפיהם הרישומים. 7. אולם עדיין נותר קושי בדרכו של המשקם. הקושי נעוץ בתנאים שנקבעו במשפט אגרא להוכחת נוהג המאפשר הטלת אחריות אישית על חבר האגודה לחובות האגודה. תנאים אלה הם, כאמור, הוכחה ברורה וחד-משמעית, "לגבי כל חבר וחבר באגודה באופן ספציפי", כי אותו חבר לא רק הסכים בעבר לקבל על עצמו חוב מסויים של האגודה, אלא אף הסמיך את האגודה להטיל עליו בעתיד אחריות אישית לחובותיה, לפי שיקול דעתה של האגודה ובלי צורך לקבל מהחבר הסכמה פרטנית לכל חוב וחוב. ראו לעיל פיסקה 3. המשקם היה מוכן להניח כי לפחות חלק מתנאים אלה לא הוכח לגבי שש האגודות שהגישו את ההשגות. כיצד, אם כן, ניתן להסתמך על ההלכה במשפט אגרא כדי להטיל אחריות אישית על חברי אותן אגודות? תשובתו של המשקם לכך היתה כדלהלן: "הלכה כזו מחייבת אל נכון רק מכאן ואילך ולא לגבי העבר, ובמקרה הטוב ביותר משנת 1992, מאז שניתן פסק הדין בעניין 'שדה יעקב' [כלומר, פרי העמק ], ואולי אפילו יש להרחיק לשנת 1994, שנה שניתן בה פסק הדין בעניין 'אגרא'. אך הלכות אלה תתפוסנה לגבי העתיד ולא תחולנה רטרואקטיבית". לאור זאת החליט המשקם (ביום 28.2.95) להעדיף את עמדתם של הבנקים, ולדחות את ההשגות של האגודות נגד החיובים האישיים של חברי האגודות בגין חובות האגודות. 8. בדרכו לתוצאה זאת נאלץ המשקם להתמודד עם קושי נוסף. קושי זה נעוץ בהחלטה שניתנה על ידי אותו משקם עצמו, כתשעה חודשים קודם לכן, בהליך בין אגודה שיתופית אחרת לבין שניים מהבנקים שהתנגדו להשגות האגודות (תיק 5/11/35 ישעי מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' בנק החקלאות לישראל בע"מ ). באותו הליך (להלן - ישעי ) נעתר המשקם, על יסוד ההלכה במשפטים פרי הארץ ו אביאל , לבקשה של האגודה השיתופית לתקן בספריה רישומים שהטילו על חברי האגודה אחריות אישית לחובות האגודה שלא מכוח הוראה מפורשת בתקנון או הסכמה אישית אחרת של החברים. לכאורה, כיוון שלא נטען בפני המשקם כי העובדות בעניינן של שש האגודות שהגישו את ההשגות שונות מהעובדות בעניין ישעי , אמור היה המשקם להחליט גם הפעם למחוק מחשבונות החברים את החובות של שש האגודות. מדוע, למרות זאת, החליט הפעם המשקם אחרת? הסיבה לשינוי העמדה של המשקם, כפי שהוא עצמו הציג אותה בהחלטה שנתן בהשגות האגודות, היא פסק הדין במשפט אגרא , שהכיר לראשונה בכוחו של הנוהג לשמש תחליף להסכמה מפורשת של החברים בדבר השתתפות אישית בחובות האגודה. פסק דין זה, שניתן ביום 13.2.94, הובא לידיעת המשקם רק לאחר שניתנה (ביום 19.5.94) החלטתו בעניין ישעי . לכן המשקם יכול היה לעשות שימוש בפסק דין זה לראשונה רק בהחלטה שנתן בהשגות האגודות. 9. ראוי להצביע כבר בשלב זה על סתירה פנימית בהנמקה שניתנה על ידי המשקם בהחלטה שנתן בהשגות האגודות: מצד אחד, המשקם מציין כי ההחלטה מבוססת על פסק הדין במשפט אגרא , שקבע את האפשרות להחליף הסכמה מפורשת של חברי האגודה בנוהג של האגודה. ראו לעיל פיסקאות 6 ו8-. מצד שני, המשקם מסביר כי החליט לוותר על הדרישות המחמירות שנקבעו במשפט אגרא לצורך גיבוש הנוהג, כיוון שהקביעות במשפט אגרא תופסות "רק מכאן ואילך ולא לגבי העבר", ואילו השגות האגודות מתייחסות לחיובים אישיים שהוטלו על חבריהן בעבר, לפני שנפסקה ההלכה המנחה בנדון. ראו לעיל פיסקה 7. כיצד ייתכן, ישאל השואל, שההלכה במשפט אגרא פעם חלה ופעם אינה חלה על אותה מערכת של עובדות? השגות החברים 10. חמישה חודשים לאחר מתן ההחלטה בהשגות האגודות, קיים המשקם (ביום 31.7.95) דיון בהשגות, בעלות תוכן דומה, שהגישו 17 חברים בבית נקופה. המשיגים ביקשו שהמשקם יורה למחוק מחשבונם האישי בספרי האגודה חיובים, הנובעים מחובות האגודה, שנרשמו ללא הסכמתם. הרישום בוצע בשנים 1984 עד 1989 בגין חובות האגודה שנוצרו החל משנת 1980. המשיגים הסתמכו על ההסדר הקבוע לעניין זה בסעיף ג(3) לתקנון האגודה ("אחריות החברים"), האומר כי "כל חבר יהיה אחראי לחובות האגודה בסכום של 50 ל"י, נוסף להשתתפותו בהון האגודה". במהלך הדיון בהשגות אלה נשמעה עדותו של מזכיר האגודה, ששימש בשנות ה80- מנהל החשבונות של האגודה. המזכיר העיד כי לא קיבל הסכמה מאף חבר באגודה לחיוב החשבון האישי שלו בחובות האגודה. אף-על-פי כן, חיובים כאלה נרשמו בחשבונות החברים, והחשבונות נשלחו לחברים מדי חודש. הרישום, הסביר המזכיר, נבע מלחצים שהופעלו על האגודה מצד ברית פקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ (להלן - ברית הפיקוח) ומצד רשם האגודות השיתופיות. חברי האגודה הביעו את עמדתם לגבי רישומים אלה בשתי דרכים: רוב החברים, אף שלא גילו התנגדות מפורשת לרישומים, סירבו לאשר באסיפה הכללית של האגודה את מאזני האגודה שנתנו ביטוי לרישומים. אכן, ציין המזכיר, החל משנת 1983 לא אישרה האסיפה הכללית את מאזני האגודה, למרות הדין הדורש אישור כזה. נוסף לכך, מקצת החברים יצאו במפורש ובמישרין כנגד חיוב חשבונם בשל חובות האגודה. "במקרה כזה", הוסיף המזכיר, "נתקיים ברור עם אותו חבר. כתוצאה מהברור היו מקרים שתוקנו והיו מקרים שלא תוקנו". בפני המשקם הוצגו שני מכתבים שנשלחו למוסדות האגודה (באמצע שנות ה80-) על ידי שניים מחברי האגודה, בהם מחו אותם חברים על חיוב חשבונם בחובות האגודה. ביום 28.9.95 החליט המשקם לדחות גם את השגות החברים (להלן - פסק המשקם). פסק המשקם התבסס על ההחלטה שניתנה על ידי המשקם בהשגות האגודות. המשקם ציין כי בהתחשב באותה החלטה, המטרה היחידה של הדיון בהשגות החברים היתה לאפשר לחברים להציג "ראיות לעניינם הספציפי". אולם, המשיך המשקם, הראיות שהוצגו לעניין זה על ידי החברים אין בהן כדי לשנות את התוצאה העולה מההחלטה בהשגות האגודות, המבוססת על הנוהג שהיה קיים באותן אגודות, ובכלל זה בית נקופה, בדבר זקיפת חובות האגודה לחובת החברים. נוהג זה מוסבר, בלשונו של המשקם, בכך "שהאגודה בית נקופה... בפעילותה המשקית היא לא פעלה למען 'האישיות המשפטית שלה' אלא באופן פרטני למען חבריה". הנוהג אף אינו נשלל כתוצאה מסירובם של החברים בבית נקופה לאשר את מאזני האגודה החל משנת 1983, שהרי עד שנה זו אושרו המאזנים על ידי האסיפה הכללית, ובמאזנים שאושרו נאמר במפורש כי פעילות האגודה נועדה לטובת חבריה וכי, לפיכך, הוצאות האגודה מכוסות על ידי החברים. אישור המאזנים בשנים אלה היה ידוע, או לפחות צריך היה להיות ידוע, לכל החברים באגודה. המשקם הוסיף כי הנוהג רב-השנים בבית נקופה שולל את טענת מזכיר האגודה בדבר הקשר הקיים בין רישום חובות האגודה בחשבונות החברים לבין הלחץ שהופעל בנדון מטעם ברית הפיקוח או רשם האגודות השיתופיות. וכך סיכם המשקם את דבריו: "מעצם מהותו של המושב בישראל, ומהתנהגות החברים, בקבלם את דפי החשבון מידי חודש בחודש והתייחסותם לחשבונות, כפי שעולה מן העדויות שבפני, אין לי ספק כי העותרים ידעו, הסכימו וקיבלו על עצמם, כי תוצאות הפעילות של ענפים משותפים מיוחדת לכל אחד מהם באופן פרטני". לפיכך דחה המשקם גם את השגות החברים. ראוי לציין כי אין בפסק המשקם התייחסות למסמכים, שהוצגו במהלך הדיון בפני המשקם, המצביעים על התנגדות כתובה ומפורשת של מספר חברים באגודה לחיובים שנזקפו בחשבונם בגין חובות האגודה. הבקשות לביטול פסק המשקם 11. חברי האגודה, שנכשלו בדיון בפני המשקם, הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים שתי בקשות לביטול פסק המשקם (ה"פ 600/95 וה"פ 610/95). הם טענו בפני בית המשפט כי במקרה זה מתקיימת העילה הקבועה בסעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים, המסמיכה את בית המשפט לבטל פסק משקם בשל "טעות גלויה על פני הפסק". לטענתם, פסק המשקם נגוע בשתי טעויות כאלה. ראשית, המשקם הכיר בקיומו של נוהג באגודה בדבר חיוב החברים בחובות האגודה בניגוד לעמדה המשותפת שהוצגה בפניו על ידי האגודה ועל ידי החברים גם יחד, שרק להם מיוחס הנוהג. מכל מקום, לא היו בפני המשקם ראיות המוכיחות באופן פרטני את הנוהג בבית נקופה (להבדיל מראיות המתייחסות לנוהג כללי במושבי העובדים בישראל), ובוודאי שלא היו בפניו ראיות המוכיחות את התנאים המחמירים, הנדרשים על פי פסק הדין במשפט אגרא , לצורך הכרה בנוהג המטיל על חבר באגודה שיתופית אחריות אישית לחובות האגודה. שנית, המשקם התעלם משורה של ראיות שהוצגו בפניו, הן בנוגע להתנגדות מפורשת של מספר חברים באגודה לחיוב חשבונם האישי בגין חובות האגודה והן בנוגע ללחצים שהופעלו על האגודה, מצד ברית הפיקוח ורשם האגודות השיתופיות, והובילו לרישום החיובים האישיים שלא ברצון האגודה וחבריה. שתי הבקשות הוגשו לבית המשפט מלכתחילה נגד האגודה בלבד. האגודה לא נטלה חלק בדיון, ואף הודיעה לבית המשפט כי היא תומכת בבקשות. ההתנגדות לביטול פסק המשקם הוצגה בפועל בפני בית המשפט על ידי ארגון הקניות. על ארגון הקניות ראו לעיל פיסקה 1. ארגון הקניות הינו נושה עיקרי של האגודה, ולפיכך יש לו עניין בשמירה על נכסי האגודה, ובכלל זה על החובות האישיים של חברי האגודה כלפי האגודה. בית המשפט צירף את ארגון הקניות, לבקשתו ובהסכמת המערערים, כמשיב נוסף לבקשות. ארגון הקניות הגיש תגובה מאוחדת לשתי הבקשות, ובית המשפט נתן פסק דין מאוחד בשתי הבקשות. 12. בית המשפט המחוזי נמנע מלהיכנס לגופה של המחלוקת בשאלת הסכמת החברים ובשאלת הנוהג. במקום זאת הוא החליט לבסס את פסק הדין על טעם דיוני. טעם זה נוגע להיקף הביקורת של בית המשפט המחוזי על פסק משקם. ביקורת זאת אינה ביקורת רגילה של ערכאת ערעור, אלא היא מוגבלת, על פי סעיף 28 לחוק ההסדרים, לרשימה מצומצמת של עילות ביקורת. כאמור, המבקשים ניסו להכניס את טענותיהם נגד פסק המשקם לגדר העילה של "טעות גלויה על פני הפסק". אולם בית המשפט המחוזי קבע כי גם אם הטענות עצמן נכונות, הסיווג שניתן להן על ידי המבקשים אינו נכון: הטענות אינן מצביעות על טעות של המשקם בזיהוי או בפירוש הדין המהותי, אלא על טעות ביישום הדין המהותי על עובדות המקרה. טעות מסוג כזה, אמר בית המשפט, גם אם היא מספיקה לצורך התערבות של ערכאת ערעור בפסיקה של ערכאה נמוכה, אין בה כדי לשמש עילה לפי חוק ההסדרים להתערבות של בית משפט מחוזי בפסיקה של משקם. בלשונו של בית המשפט המחוזי: "עיון בפסק המשקם, ובכלל זה (כאמור) בהחלטת צלפון [היא ההחלטה בהשגות האגודות], אינו מגלה כי יצא חוצץ נגד הלכת "פרי העמק" או התעלם ממנה. עולה, כי את הכלל המהותי כיבד וכי על השאלה שבעובדה, אם ניתנה הסכמה, השיב בחיוב. אכן, את תשובתו זו למד מצירופן של נסיבות (בעיקר נוהג) ולא מראיה ישירה. יתירה מזו, ספק אם בכך היה בית משפט מסתפק אילו ניגש להשיב על שאלה-שבעובדה כאמור, נוכח מבחן שנקבע ב[משפט אגרא ]... ואולם לא דין אחד לשאלה שבעובדה לפני בית משפט ולשאלה שבעובדה לפני משקם. נמצא, אין בכל האמור לעיל כדי להוציא את תשובתו של המשקם מגדר הערכת ראיות וקביעת ממצאים ואין בו כדי להכניס אותה לכלל טעות גלויה על פני הפסק". בית המשפט עמד גם על הסתירה בין ההחלטות של המשקם בהשגות האגודות ובהשגות החברים לבין ההחלטה שהמשקם קיבל, מספר חודשים קודם לכן, בעניין ישעי . ראו לעיל פיסקה 8. לעניין זה קיבל בית המשפט את ההסבר שניתן על ידי המשקם, ולפיכך לא ראה בסתירה זאת משום עילה לביטול פסק המשקם. וכך אמר: "אכן ניכר הדבר, כי פסק הדין בעניין אגרא הגיע לידי המשקם רק בשלהי 94' וכי הוא שהניע אותו... לשקול כפי ששקל את עתירות האגודות ובעקבותיה את השגות המבקשים. ואולם אין בעובדה שבמקרה פלוני פסק טריבונל שיפוטי מה שפסק מתוך שצמצם את שיקוליו כדי למנוע בעדו להרחיבם במקרה אחר ולפסוק אחרת". לפיכך החליט בית המשפט המחוזי (ביום 16.7.96) לדחות את הבקשות לביטול פסק המשקם ולאשר את הפסק. הבקשות לרשות ערעור 13. על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגשו לבית משפט זה שתי בקשות למתן רשות ערעור: האחת (רע"א 6726/96) מטעם 12 חברים של האגודה, והשניה (רע"א 6745/96) מטעם שני חברים נוספים של האגודה. ביום 18.4.00 נתקבלה בבית המשפט הודעה מטעם המבקש 5 ברע"א 6726/96 (ג'ורג' בסניצקי) על החלטתו לחזור בו מן הערעור. לאור ההודעה אנו מוחקים מבקש זה מן הערעור. המשיבות בפני בית משפט זה הן שתי האגודות השיתופיות שהיו משיבות בפני בית המשפט המחוזי: בית נקופה וארגון הקניות. בשונה מההליך בפני בית המשפט המחוזי, הפעם בית נקופה צירפה את קולה לקולו של ארגון הקניות, וגם היא מתנגדת לביטול פסק המשקם. 14. המערערים חוזרים על הטיעונים אותם העלו בפני בית המשפט המחוזי. טיעונים אלה מצביעים, לדעתם, על אי-התאמה גלויה ובולטת בין התוצאה אליה הגיע המשקם לבין התוצאה המתחייבת מיישום ההלכה בנדון על עובדות המקרה, כפי שהן מוכחות מן הראיות שהונחו בפני המשקם. אי-התאמה כזאת עולה כדי "טעות גלויה על פני הפסק". לכן, בית המשפט המחוזי טעה כאשר הגביל את סיווג הטעות של המשקם למישור של "הערכת ראיות וקביעת ממצאים", ולא היה מוכן לראות בה גם טעות גלויה על פני הפסק. המערערים טוענים כי הגבלה כזאת אינה עולה בקנה אחד עם התכלית של חוק ההסדרים, שהסמיך את בית המשפט המחוזי לתקן טעויות גלויות של משקמים, והלכה למעשה יש בה כדי לסכל את הביקורת של בית המשפט על תוכן הפסיקות של משקמים. חיזוק לטענותיהם מוצאים המערערים בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים, ימים ספורים לאחר שניתן פסק הדין נשוא ערעור זה, בעניינה של אגודה אחרת שהיתה צד להשגות האגודות: ה"פ (ירושלים) 390/95 אהרון נ' תעוז מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ (להלן - תעוז ). באותו מקרה, בית המשפט המחוזי (השופט ע' קמא) ביטל פסק של המשקם שקבע, תוך הסתמכות על ההחלטה בהשגות האגודות, כי באגודה השיתופית נשוא אותו הליך שרר נוהג שאיפשר הטלת אחריות אישית על חברי האגודה לחובות האגודה. כך פסק בית המשפט המחוזי, על אף שבאותו מקרה הוכח למשקם כי האסיפה הכללית של האגודה אישרה פעם אחר פעם את המאזנים שנתנו ביטוי לחיובים האישיים; כי כל חברי האגודה קיבלו דיווחים שוטפים לגבי החיובים האישיים ולא מחו; וכי כל חברי האגודה אף הגישו דו"חות שנתיים למס הכנסה על יסוד החיובים האישיים. אולם בית המשפט המחוזי פסק כי המשקם טעה כאשר הסתפק בנתונים אלה כדי לבסס עליהם נוהג המחליף הסכמה מפורשת ואישית של חברי האגודה לנטילת אחריות אישית לחובות האגודה. פסק דין זה מתבסס על ההלכות המנחות, בעיקר במשפט אגרא , ועל פסקי דין נוספים של בתי המשפט המחוזיים בתל-אביב-יפו ובבאר-שבע לגבי מקרים דומים. כל אלה הובילו את בית המשפט למסקנה כי המשקם לא היה רשאי להסתפק ב"הסכמה קולקטיבית" של חברי האגודה הנובעת מן הנוהג, וכי היה עליו לדרוש הוכחה של הנוהג "לגבי כל חבר וחבר באגודה באופן ספציפי", ואף לעמוד על כך שההוכחה תתייחס לויתור על הצורך בקבלת הסכמה פרטנית של החבר לחיובים אישיים בעתיד. כיוון שהוכחות כאלה לא הוצגו בפני המשקם, דין החלטתו להתבטל. המערערים מוצאים בפסק דין זה אישור נוסף לטענותיהם, הן הטענה בדבר עצם הטעות שנפלה בפסק המשקם, והן הטענה שלפיה טעות זאת חייבה התערבות של בית המשפט המחוזי בפסק המשקם. לטענת המערערים, הדברים הם בבחינת קל וחומר, שהרי במקרה הנדון כעת, בשונה מהמקרה שנדון בעניין תעוז , האסיפה הכללית נמנעה באופן עקבי מאישור המאזנים. השאלה בפני בית משפט זה היא, אם כן, האם פסק המשקם לוקה בטעות גלויה על פני הפסק. "טעות גלויה על פני הפסק" 15. המורכבות והרגישות המיוחדת של הסדרת החובות במגזר החקלאי המשפחתי הניעה את המחוקק להקנות להליך המתנהל בפני משקם אופי מיוחד. אופי זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בסעיף 13 לחוק ההסדרים, המחיל על הדיון בפני משקם את הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח1968-, בשינויים המחוייבים. החלת חוק הבוררות על הליך הסדרת החובות מעניקה למשקם גמישות יחסית בעניינים שבסדר דין, כנדרש ממהות העניין. האופי המיוחד של הסדרת החובות בא לידי ביטוי גם בפסק המשקם. סעיף 27 לחוק ההסדרים מחיל על פסק משקם, בשינויים מחוייבים, את מרבית ההוראות החלות על פסק בוררות לפי חוק הבוררות. אחד הצדדים בהם פסק משקם דומה לפסק בוררות הינו היקף הביקורת השיפוטית על הפסק. מתכונת ההתערבות של בית המשפט, בפסק משקם כמו בפסק בוררות, אינה מתכונת של התערבות חופשית, מסוג ההתערבות בערעור, אלא מתכונת של התערבות מוגבלת, על פי רשימה מפורטת וסגורה של עילות. עם זאת, עדיין קיים הבדל, לעניין עילות הביקורת, בין פסק בוררות לבין פסק משקם. חוק ההסדרים נמנע מהפניה גורפת לסעיף 24 לחוק הבוררות, הקובע את עילות הביקורת על פסק בוררות, ובמקום זה הוא עצמו מפרט עילות אלה, בסעיף 28 לחוק ("ביטול פסק"). הסיבה לכך כפולה. ראשית, חלק מעילות הביקורת שבחוק הבוררות קשורות למאפיינים דיוניים מיוחדים להליך הבוררות (כמו מינוי הבורר או חתימה על הסכם בוררות), ואין הן ישימות להליך המתנהל בפני משקם. לכן, חוק ההסדרים נמנע מלכלול עילות אלה בין עילות הביקורת על פסק משקם. שנית, חוק ההסדרים ביקש להוסיף עילת ביקורת חשובה, שאינה נמנית עם עילות הביקורת על פסק בוררות, היא העילה לפי סעיף 28(א)(3) לחוק של "טעות גלויה על פני הפסק" (להלן - עילת הטעות הגלויה). באמצעות עילה זאת חוק ההסדרים מרחיב את היקף הביקורת השיפוטית על פסק משקם בהשוואה להיקף הביקורת השיפוטית על פסק בוררות: בעוד שחוק הבוררות אינו מסמיך את בית המשפט לתקן טעויות בגוף פסק הבוררות, אלא במקרים נדירים של טעויות המובילות לתוצאות קשות במיוחד (ראו סעיף 24(9)24-(10) לחוק), חוק ההסדרים מסמיך את בית המשפט לתקן כל טעות של המשקם, קלה כבחמורה, ובלבד שהטעות תהיה "גלויה על פני הפסק". מה פירוש? 16. עילת הטעות הגלויה לא נכללה בהצעת חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב1991- (ה"ח 2092, התשנ"ב, 92, 94), אלא הוספה במהלך הדיונים בכנסת. דיונים אלה אינם מכילים חומר העשוי לסייע בשאלת הפירוש של עילה זאת. גם הפסיקה של בית משפט זה עדיין לא נקטה עמדה בשאלה זאת. כיוון שכך, לא נותר אלא לקבוע את הפירוש הנכון בדרך המקובלת, דהיינו בדרך של ניתוח הלשון והתכלית של ההוראה הנדונה וכן, במידת הצורך, לפי מקורות נוספים כמו ההיסטוריה התחיקתית, הפירוש של הוראות דומות, ועוד. 17. הוראת החוק המאפשרת ביקורת שיפוטית בעילה של טעות גלויה על פני הפסק היא מיוחדת במינה. ספק אם היא מופיעה פעם נוספת בספר החוקים. מהו, אם כן, מקור ההוראה? העילה של טעות גלויה על פני הפסק נולדה במשפט האנגלי. היא שימשה את בית המשפט לצורך הביקורת של פסק בוררות. בדרך כלל בורר לא היה חייב לנמק את הפסק, אך אם נימק, ניתן היה, על פי ההלכה, לבטל את הפסק בשל טעות גלויה על פני הפסק. עילה זאת אומצה על ידי בית המשפט בישראל לצורך הביקורת של פסק בוררות שניתן על פי פקודת הבוררות משנת 1926. ראו י' זוסמן, דיני בוררות (מהדורה שניה מורחבת, 1962), סעיפים 140, 141. בינתיים, כידוע, פקודת הבוררות בוטלה על ידי חוק הבוררות, התשכ"ח1968-, ועמה נתבטלה גם עילת הטעות הגלויה כעילת ביקורת על פסק בוררות. ראו ס' אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל (מהדורה שלישית מורחבת, 1991), סעיפים 464, 470. בשנים רחוקות, טעות גלויה על פני הפסק או ההחלטה ( error on the face of the record ) שימשה באנגליה גם כעילת ביקורת שכיחה על פסקי דין של בתי משפט נמוכים ועל החלטות של רשויות מינהליות. העילה נשכחה ברבות השנים, אך הוחזרה לחיים טובים על ידי בית המשפט, בשנת 1950, במטרה להרחיב את היקף הביקורת השיפוטית על החלטות מינהליות, ובעיקר על בתי דין מינהליים. ראו H.W.R. Wade and C.F. Forsyth, Administrative Law (7 ed., 1994), 306-311 . כפי שבית המשפט באנגליה פירש את העילה, הטעות לא היתה צריכה להיות גלויה ממש על פני ההחלטה או הפסק, אלא די היה בכך שהיא גלויה מתוך "התיק" ( record ). מה פירוש? "התיק" כולל לפחות את כתבי הטענות ואת המסמכים שהפסק או ההחלטה מסתמכים עליהם עד שהם נבלעים ונעשים חלק מן הפסק או ההחלטה. ראו שם , בעמ' 310. ההלכה האנגלית בדבר עילת הטעות הגלויה אומצה על ידי בית המשפט בישראל. ראו, לדוגמה, בג"צ 20/59 קינסלי נ' רושם האגודות השיתופיות , פ"ד יד 2297. השופט זילברג קרא לעילה זאת בשם טעות ה"מוכחת מתוכה": שם , בעמ' 2307. לא ארכו השנים ובית המשפט בישראל השתחרר מן ההלכה האנגלית, ופסק שהביקורת השיפוטית תשתרע על כל טעות משפטית, בין שהיא גלויה על פני ההחלטה ובין שאינה גלויה. ראו בג"ץ 79/63 טרודלר נ' פקידי הבחירות לצורך הרכבת ועדות חקלאיות , פ"ד יז 2503, 2516-2515. במאמר מוסגר יש לומר כי שנים לאחר מכן השתחרר גם בית המשפט באנגליה מאותה הלכה, ובדרך כלל הוא מוכן כיום לבקר את חוקיות ההחלטה בעילה של טעות משפטית גם אם הטעות אינה גלויה מתוך התיק. 18. כיום, רק ותיקים במשפט זוכרים כי עילת הטעות הגלויה היתה, בשכבר הימים, עילה רגילה בישראל, הן לגבי ביקורת על פסק בוררות והן לגבי ביקורת החלטות מינהליות. מסתבר כי גם מישהו מנסחי חוק ההסדרים זכר את הדבר, והשתמש בעילה זאת כדי לאפשר ביקורת של בית המשפט על פסק משקם שתהיה רחבה יותר מן הביקורת על פסק בוררות לפי חוק הבוררות, התשכ"ח1968-, אך צרה יותר מן הביקורת בערעור רגיל. הדעת נותנת שהפירוש הנכון של עילת הטעות הגלויה בחוק ההסדרים, לצורך הביקורת על פסק המשקם, תואם את ההלכה שהיתה מקובלת באנגליה בשנות החמישים וכן גם בישראל, לפחות בתחום הביקורת על פסק בוררות. ראו, לדוגמה, ע"א 347/65 ניירות ערך והשקעות בע"מ נ' "ישנומט" בע" מ, פ"ד יט(4) 468. בהתאם, הביקורת על פסק המשקם משתרעת על כל המסמכים אשר נזכרו בפסק המשקם באופן שנעשו חלק מן הפסק. די בכך, בערעורים אלה, להכריע את הדין, ואין צורך לדון ולקבוע אם יש מקום להרחיב את היקף הביקורת מעבר לכך. אכן, יש הצדקה עניינית לביקורת בהיקף כזה על פסק המשקם. סעיף 27 לחוק ההסדרים מחייב את המשקם לתת "פסק מנומק". המטרה של חובת הנמקה, שאינה מוטלת על בורר לפי חוק הבוררות, היא "לאפשר דיון משפטי בנוגע לפסק המשקם... פסק מנומק יאפשר ביקורת על כך שהוראות החוק בכלל, וההוראות בדבר הגבלת גובה החוב של גורם חקלאי בפרט, אכן מיושמות כהלכה בידי משקמים". ראו דברי הסבר להצעת חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב1991-, ה"ח 2092, התשנ"ב, 92, 93. מטרה זאת אינה מתיישבת עם היקף ביקורת מצומצם, שאינו מאפשר לבית המשפט לבחון, מעבר לפסק עצמו, את המסמכים עליהם הוא מתבסס. אכן, בית המשפט רשאי לבחון מסמכים אלה ולו רק כדי לברר אם המשקם עמד בחובה המוטלת עליו על פי החוק לנמק את הפסק. ואם כך, האם סביר או ראוי לדרוש מבית המשפט שהוא יעלים עין מטעות שהתגלתה מתוך מסמכים אלה? מעבר לכך. יש הצדקה עניינית לביקורת רחבה יותר על פסק משקם מאשר הביקורת על פסק בוררות, אפילו מקום שהבורר נדרש לפסוק בהתאם לדין ולנמק את פסק הדין. ההצדקה נובעת מכך שבהליכי בוררות בעלי הדין בוחרים לעצמם בורר המקובל עליהם, ואילו בהליכים לפי חוק ההסדרים המשקם נכפה על בעלי הדין. מה ההבדל, אם כן, בין ביקורת על פסק המשקם בעילת הטעות הגלויה, כפי שנקבע בסעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים, לבין ביקורת בערעור רגיל? התשובה כפולה. ראשית, בביקורת על פסק משקם, בית המשפט המחוזי אינו רשאי לחרוג מן החומר שבתיק המשקם ("הרקורד") ולהסתייע בראיות חיצוניות. שנית, בית המשפט לא יתערב בפסק המשקם אלא אם הטעות "גלויה". מה פירוש? בית המשפט יהיה נוטה שלא לחטט בפסק המשקם כדי לגלות בו טעות, ולא להיתפס לספק-טעות, אלא לבדוק אם נפלה בפסק, לאור החומר שבתיק, טעות ברורה ומהותית. זהו הבדל בגישה של בית משפט כשהוא מפעיל סמכות ביקורתית ( (supervisory jurisdiction להבדיל מסמכות ערעורית ( appellate jurisdiction ). הבדל זה, אף שאינו ניתן להגדרה ברורה, הוא בפועל הבדל ממשי. מה מעלה הבדיקה של פסק המשקם במקרה הנדון? טעויות בפסק המשקם 19. במקרה הנדון נתן המשקם פסק מנומק, כפי שנדרש על פי חוק ההסדרים. על הפסק ראו לעיל פיסקה 10. בין היתר, המשקם מפנה בפסק אל החלטתו בהשגות האגודות, ומציין כי החלטה זאת תיחשב חלק מפסק המשקם. על החלטת המשקם בהשגות האגודות ראו לעיל פסקאות 9-5. הפסק וההחלטה מציגים בצורה סדורה ומפורטת את הדין, הראיות והשיקולים אשר שימשו תשתית לפסק. אי לכך אין צורך, במקרה הנדון, לצאת אל מחוץ לפסק כדי לבדוק אם נפלה בו טעות. משמע, די אפילו בפירוש צר של עילת הטעות הגלויה, כפי שנקבעה בסעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים, כדי לקבוע אם יש יסוד לעילה זאת במקרה הנדון. 20. השאלה המרכזית היא, אם המשקם טעה בהבנת ההלכה או ביישום ההלכה בדבר ייחוס חובות של אגודה לחברים באגודה. על הלכה זאת ראו לעיל פסקאות 3-2. ייאמר מיד כי המשקם לא טעה בשלושת העיקרים של ההלכה: ראשית, כי באופן עקרוני יש להבדיל בין האישיות המשפטית של האגודה לבין האישיות המשפטית של חבר באגודה, ולכן חובות האגודה אינם חובות החבר; שנית, שכדי לייחס חוב של האגודה לחבר באגודה יש צורך בהסכמה מפורשת של אותו חבר; ושלישית, כי גם אם אין הסכמה מפורשת של החבר, אפשר להסיק הסכמה כזאת, באופן משתמע, מנוהג שהיה קיים באגודה. בהתאם לעיקרים אלה, המשקם הניח, ועל כך לא היתה מחלוקת בין בעלי הדין, שלא היתה מצד המבקשים הסכמה מפורשת לשאת בחובות האגודה, לא בתקנון האגודה ולא בדרך אחרת, אך הוא קבע שהיה קיים באגודה נוהג שעל פי ההלכה ניתן לראותו כהסכמה כזאת. אם כך, היכן טעה המשקם? טענת המערערים היא, שהמשקם טעה בהבנת העיקר השלישי, הקובע חריג לדרישה של הסכמה מפורשת מצד החבר, באשר לנוהג השקול כהסכמה. מה הטעות? לפי הטענה, המשקם טעם בהבנת ההלכה בנוגע לתנאים הנדרשים לצורך הקיום וההכרה בנוהג זה, ולכן טעה גם ביישום ההלכה לנסיבות המקרה הנדון. אכן, לדעתי, המערערים צודקים. המשקם טעה, טעות הגלויה על פני הפסק, בהקשרים אחדים, כפי שאבהיר להלן. 21. הוכחת נוהג תלויה במהות המקרה. יש מקרה בו ההוכחה קלה, למשל כאשר הנוהג אמור רק להבהיר משמעות הוראה בהסכם, ויש מקרה בו ההוכחה קשה, למשל כאשר הנוהג עשוי לסתור הוראה בהסכם. במקרה הנדון, הנוהג הוא בגדר חריג לכלל, כפי שנקבע בהלכה, הדורש הסכמה אישית מפורשת. חריג מתפרש בדרך כלל באופן מצמצם שלא יפגע בכלל מעבר לנדרש. יתירה מזאת. במקרה הנדון הנוהג אינו אמור למלא חסר או להשלים הוראה, אלא כוחו עמו לגבור על הוראה מפורשת בתקנון האגודה, הקובעת כי חבר באגודה לא יהיה אחראי לחובות האגודה אלא בסכום של 50 ל"י. ראו לעיל פיסקה 10. בנסיבות אלה ראוי להקפיד עד שמכירים בקיום נוהג המייתר הסכמה מפורשת. אכן, זו היתה הגישה של בית המשפט במשפט אגרא . ראו לעיל פיסקה 2. הנשיא שמגר אמר ( שם , בעמ' 828) כי יש להוכיח את הנוהג "באופן ברור וחד-משמעי", והוסיף כי "הקשיים בהוכחת נוהג מסוג זה מחזקים את הגישה כי ראוי שהסכמות מסוג זה יועלו על הכתב". 22. על רקע זה, נשאלת השאלה, מה היתה ההוכחה בפני המשקם שנוצר באגודה נוהג השקול כנגד הסכמה. הנוהג בא לידי ביטוי בעובדה שבמשך שנים רבות נהגה האגודה, כמו מושבי עובדים אחרים, לרשום חיובים של האגודה בדפי החשבון של החברים כחיובים אישיים. הנוהג בנוי, אם כן, בעיקר על התנהגות פסיבית של החברים באגודה. אכן, גם התנהגות פסיבית, ולא רק התנהגות אקטיבית, יכולה לבסס נוהג. אולם מה ניתן להסיק מן ההתנהגות הפסיבית במקרה זה? ניתן להסיק כי קבלת דפי החשבון על ידי חברי האגודה ללא מחאה, דבר חודש בחודשו, מבטאת הסכמה של החבר לחיובו באופן אישי בסכום שמופיע בדף החשבון מדי חודש. אולם אין די בכך. כדברי הנשיא שמגר במשפט אגרא (שם), "לא די בטענה כי מספר פעמים קודם לכן נהגה האגודה בדרך זו". אלא מאי? "יש להוכיח" כדברי הנשיא שמגר (שם), "שהנוהג הוא לשלילת הצורך בהסכמה ספציפית בעתיד". לשון אחר (שם), "על הטוען לנוהג להוכיח באופן ברור וחד-משמעי כי הנוהג שהתפתח איפשר ויתור על הסכמתם הפרטנית של החברים ". ראו גם בג"ץ 6627/98 נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות , פ"ד נד(5) 299, 326. לא כך ראה המשקם את דרישת ההלכה בנוגע להוכחת נוהג. כפי שאמר בפסק המשקם, "מהתנהגות החברים, בקבלם את דפי החשבון מדי חודש בחודש והתייחסותם לחשבונות... אין לי ספק כי העותרים ידעו, הסכימו וקיבלו על עצמם כי תוצאות הפעילות של ענפים משותפים מיוחדת לכל אחד מהם באופן פרטני". אולם המשקם לא הציג את השאלה, ולא השיב לשאלה, כנדרש לפי ההלכה, אם התנהגות החברים מוכיחה גם ויתור על הצורך לקבל מהם הסכמה ספציפית בעתיד. כיוון שלא שאל, גם לא התקשה לראות את החברים כאילו הסכימו לחיוב החשבונות האישיים שלהם בחובות האגודה לאחר שנת 1983, למרות שחברי האגודה נמנעו מלאשר את מאזני האגודה מאותה שנה ואילך. יש בכך משום טעות בתפיסת הנוהג וביישום הנוהג כפי שנקבעו בהלכה. 23. זאת ועוד. גם אילו הוכח בפני המשקם נוהג המלמד על הסכמה של חברים באגודה לייחוס חובות האגודה לחברי האגודה באופן שיש בו "שלילת הצורך בהסכמה ספציפית בעתיד", עדיין לא היה בכך אלא חצי מלאכה. מה עוד? כפי שהנשיא שמגר אמר במשפט אגרא (בעמ' 828), "הוכחת נוהג כזה צריך שתעשה לגבי כל חבר וחבר באגודה באופן ספציפי שכן היא באה להחליף את הסכמתו". המשקם פטר עצמו ביודעין ובכוונה מן הצורך להוכיח את הנוהג, כפי שההלכה דורשת, באופן אישי לגבי כל חבר באגודה. הוא אפילו לא ניתח את המשמעות של שני מקרים, שהוזכרו על ידו בהחלטה בהשגות האגודות, בהם הובאו בפניו ראיות כי חברים באוגדה הביעו התנגדות לחיובם בחובות האגודה: באחד המקרים, בית משפט השלום בירושלים דחה (בשנת 1992) תביעה של האגודה נגד אחד מחבריה; במקרה שני, בורר דחה (בשנת 1987) תביעה של האגודה נגד חבר אחר. בשני מקרים נוספים, חברים אחרים באגודה העלו במכתבים התנגדות לשיטה של ייחוס חובות האגודה לחברי האגודה. האם אין לומר, לפחות לגבי חברים אלה, כי לא נתקיימה דרישת ההלכה שהנוהג יוכח לגבי כל חבר באופן ספציפי? כמו כן נאמר למשקם, בעדותו של מזכיר האגודה, כי חברים נוספים באגודה ערערו על חיובם בחובות האגודה, והערעורים הובילו לעריכת בירורים עם החברים. האם, אין בכך כדי לדרוש בירור נוסף בשאלה אם ראוי לראות חברים אלה כאילו הסכימו לקבל על עצמם את חובות האגודה? שאלה נוספת, היא, מה משמעות העובדה שחברי האגודה נמנעו מלאשר את מאזני האגודה אשר, בין היתר, ייחסו להם את חובות האגודה, משנת 1983 ואילך. בהקשר זה יש לזכור כי חובות האגודה אשר יוחסו לחברי האגודה, והם נשוא ערעורים אלה, נרשמו בספרי האגודה לחובת החברים החל משנת 1984. האם הימנעות מאישור המאזנים בשנים בהן נרשמו החובות אינה מלמדת על חוסר הסכמה של חברי האגודה, באופן אישי, לשאת בחובות האגודה? המשקם פטר עצמו מן הצורך לברר שאלות אלה. הכיצד? הוא ציין בהחלטה שנתן בהשגות האגודות (אותה שילב כחלק מפסק המשקם) כי ההלכה הדורשת הוכחת הנוהג "לגבי כל חבר וחבר באגודה באופן ספציפי", כפי שנקבע במשפט אגרא (עמ' 828), מחייבת "רק מכאן ואילך ולא לגבי העבר". לשון אחר: ההלכה במשפט פרי העמק נפסקה בשנת 1991, וההלכה במשפט אגרא נפסקה בשנת 1994, "אך הלכות אלה תתפוסנה לגבי העתיד ולא תחולנה רטרואקטיבית". גם בעניין זה נפלה טעות בפסק המשקם. ראשית, בדרך כלל הלכה שנפסקה על ידי בית המשפט חלה על כל עניין הנדון בפני בית המשפט לאחר שההלכה נפסקה, אף אם העניין מתייחס למעשים שהתרחשו או לעילה שנוצרה קודם לכן, אלא אם נקבע בה או נובע ממנה אחרת. ראו א' ברק, שיקול דעת שיפוטי (1987), עמ' 239-235. כך גם ההלכות שנפסקו במשפט פרי העמק ובמשפט אגרא : הן חלו על מעשים שהתרחשו בעבר. וכי מה נשתנה המקרה הנדון מאותם מקרים? שנית, ומכל מקום, אין בסיס לעמדת המשקם המפלגת את ההלכה שנפסקה במשפט אגרא לשני חלקים: החלק הראשון של ההלכה - לפיו נוהג יכול לבוא במקום הסכמה; החלק השני של ההלכה - שהנוהג צריך להיות מוכח לגבי כל חבר באופן ספציפי. המשקם התייחס לשני החלקים של אותה הלכה כאילו הם שתי הלכות נפרדות, ובלי להסביר מדוע, החליט להחיל על המקרה הנדון את החלק הראשון בלבד. ראו לעיל פיסקה 9. בכך טעה המשקם. במשפט אגרא נפסקה הלכה אחת, האומרת כי הנוהג יכול לבוא במקום הסכמה אם הנוהג הוכח לגבי כל חבר באופן ספציפי. כלומר, נוהג שלא הוכח לגבי כל חבר באופן ספציפי, אינו יכול לבוא במקום הסכמה. המסקנה היא שבמקרה הנדון, כיוון שלא הוכח הנוהג לגבי כל חבר באופן ספציפי, לא הוכחה הסכמה של החברים לייחוס חובות האגודה לחברי האגודה. לטעות זאת של המשקם, אם לא תתוקן, עשויה להיות תוצאה מרחיקת לכת במקרים רבים. מסתבר כי ברוב מושבי העובדים היה קיים במשך שנים רבות נוהג של ייחוס חובות האגודה בפנקסי החשבונות של האגודה לחברי האגודה. אם אכן די בנוהג זה כדי לחייב את חברי האגודה בחובות האגודה, בלי צורך להוכיח את הנוהג לגבי כל חבר באופן ספציפי, התוצאה תהיה שבדרך כלל חברים במושבי עובדים חייבים באופן אישי לשלם את חובות האגודה. תוצאה זאת תוריד את ההלכה שנפסקה במשפט פרי העמק ובמשפט אביאל , בכל הנוגע למושבי עובדים, למעמד של הלכה ואין מורין כן. ולא זו כוונת ההלכה. המסקנה היא, שההחלטה של המשקם להסתפק בהוכחת הנוהג באופן כללי, ללא צורך להוכיח את הנוהג לגבי כל חבר באגודה, כפי שהיה עליו לעשות על פי ההלכה, היא טעות הגלויה על פני הפסק. 24. ראוי להתייחס גם לעמדת המשקם, שנתן משקל לאינטרס ההסתמכות של הבנקים. הבנקים טענו כי הם העניקו אשראי לאגודה על יסוד המצג שנוצר על ידי הייחוס של חובות האגודה לחברי האגודה במאזני האגודה. אולם בתשובה לטענה זאת יש להזכיר כי חובות האגודה, נשוא ערעורים אלה, נרשמו בספרי האגודה משנת 1984, ואילו חברי האגודה נמנעו מלאשר את מאזני האגודה משנת 1983. מכאן שטענת ההסתמכות של הבנקים מתייחסת למאזנים שלא אושרו. יש בכך כדי להחליש את הטענה. תקנה 8ב לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות), התשל"ה1975-, קובעת כי מאזן של אגודה שיתופית ישמש ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו, אך זאת רק אם המאזן "בוקר כדין ואושר באסיפה הכללית". אכן, ההימנעות מאישור מאזנים של האגודה היתה אמורה להדליק אור אדום אצל הבנקים. מכל מקום ההסתמכות של הבנקים על מאזני האגודה שלא אושרו היא אולי טענה נגד האגודה, אך לא נגד חברי האגודה שלא אישרו את המאזנים. אין בה, לסיכום, כדי להטיל על חברי האגודה חיוב אישי לשלם את חובות האגודה. 25. לא כל טעות גלויה על פני פסק המשקם די בה כדי לבטל את הפסק על פי סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים. תוצאת הטעות תלויה בחומרת הטעות. יש טעות שאין בה כלל כדי להשפיע על הפסק; יש טעות המצדיקה תיקון, השלמה או ביטול חלקי של הפסק; אך יש גם טעות המחייבת ביטול הפסק כולו. במקרה הנדון, הטעויות של המשקם הן טעויות כבדות. מדוע, אם כן, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לבטל את הפסק? בית המשפט המחוזי ציין כי ספק אם בית המשפט, אילו עמד במקום המשקם, היה רואה בנסיבות המקרה הוכחה של נוהג כנדרש לפי ההלכה שנפסקה במשפט אגרא . אולם, הוסיף בית המשפט, גם אם המשקם טעה בכך, הרי זו טעות לגבי "שאלה שבעובדה". טעות כזאת, לדבריו, אין בה "כדי להוציא את תשובתו של המשקם מגדר הערכת ראיות וקביעת ממצאים ואין בו כדי להכניס אותה לכלל טעות גלויה על פני הפסק". אם הטעות של המשקם אינה בגדר טעות הגלויה על פני הפסק, לפי סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים, יוצא שלבית המשפט אין סמכות לבטל את פסק המשקם. לפיכך, על יסוד טעם זה בלבד, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המערערים לבטל את פסק המשקם. עם כל הכבוד, העמדה של בית המשפט המחוזי אינה מקובלת עלי. קודם כל, שאלה היא אם הטעות הגלויה על פני הפסק, לפי סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים, חייבת להיות טעות של דין. אולם אפשר להשאיר שאלה זאת לעת מצוא, שכן הטעות של המשקם במקרה הנדון לא היתה טעות של עובדה בלבד, אלא גם טעות של דין. המשקם טעה בדין פעמיים. פעם ראשונה הוא טעה כאשר סבר שלפי ההלכה ניתן להסתפק בהוכחת נוהג בעבר, בלי לברר אם ניתן ללמוד מן הנוהג בעבר גם ויתור על צורך בהסכמה ספציפית בעתיד. פעם שניה הוא טעה כאשר סבר שלפי ההלכה אין צורך להוכיח את הנוהג לגבי כל חבר באופן ספציפי. אלה הן טעויות מובהקות של דין. מכאן שבית המשפט המחוזי היה רשאי ואף חייב לבדוק את הטעויות שנפלו בפסק המשקם לגוף העניין. 26. בדיקה של הטעויות שנפלו בפסק המשקם מובילה למסקנה שלא הוכח בפני המשקם נוהג שדי בו, לפי ההלכה, כדי לחייב את חברי האגודה בחובות האגודה. לפיכך יש לקבל את הערעורים ולבטל את פסק המשקם. תוצאה זאת עולה בקנה אחד עם פסקי דין אחדים שניתנו על ידי בתי משפט מחוזיים במקרים דומים. ראו משפט תעוז (לעיל פיסקה 14) ופסקי הדין המאוזכרים בו. 27. לסיכום, הערעורים מתקבלים ופסק המשקם מבוטל. המשיבה 1 תשלם את הוצאות המשפט למערערים ברע"א 6726/96 (פרט למערער 5 שנמחק מן הערעור) בסכום כולל של 5,000 ש"ח ולמערערים ברע"א 6745/96 בסכום כולל של 5,000 ש"ח. וכך גם המשיבה 2: היא תשלם את הוצאות המשפט למערערים ברע"א 6726/96 (פרט למערער 5) בסכום כולל של 5,000 ש"ח ולמערערים ברע"א 6745/96 בסכום כולל של 5,000 ש"ח. ש ו פ ט המשנה לנשיא ש' לוין : אני מסכים. המשנה לנשיא השופטת ד' ביניש : אני מסכימה. ש ו פ ט ת לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט י' זמיר. ניתן היום, כ' בתמוז התשס"א (11.7.2001). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 96067260. I05 /צש נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444	[ "רע\"א 6726/96", "רע\"א 6745/96", "בה\"פ 610/95", "ע\"א 524/88", "בע\"א 4937/92", "ע\"א 84/64", "בג\"ץ 4222/95", "בג\"ץ 6627/98", "ה\"פ 600/95", "בג\"ץ 79/63", "ע\"א 347/65" ]	2,943
814	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4382/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ ערער : מרוואן ג'ית נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור בעניין פסלות שופט על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 10.7.97 בת"פ 687/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת בן-עמי תאריך הישיבה: ט"ז באב התשנ"ז (19.8.97) בשם המערער: עו"ד ו' דקוואר בשם המשיבה: עו"ד א' מור-אל החלטה בהמלצתי, חזר בו המערער מהערעור, ואני מבטל אותו. ניתנה היום, ט"ז באב התשנ"ז (19.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043820. A02	[ "ע\"פ 4382/97" ]	2,944
815	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6026/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותר : רחמים גריב נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון 2. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה תל אביב משיבים פורמלים 3. משה חוברה ושות' משרד עו"ד 4. אילן שיין ושות' משרד עו"ד 5. יחיאל הלפרן-מרפאת שיניים עתירה למתן צו על-תנאי ה ח ל ט ה בא-כוח העותר מתבקש להשיב, מדוע לא פנה בנושא העתירה לבית המשפט המחוזי בעתירה מינהלית על פי סעיף 255א(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965-. התשובה תוגש בכתב בתוך 7 ימים ממועד ההמצאה ועם הגשתה יוחזר התיק לעיוני. ניתנה היום, יג' בתשרי תשנ"ח (14.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060260. F01	[ "בג\"ץ 6026/97" ]	2,945
21,648	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6026/97 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : רחמים גריב נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ובניהחולון 2. הועדה המחוזית לתכנון ובניה תל אביב 3. חוברה משה ושות' משרד עו"ד 4. אילן שיין ושות' משרד עו"ד 5. יחיאל הלפרן-מרפאת שיניים בקשה למתן הוראות בשם העותר: עו"ד בן-סימון אורי החלטה העתירה נמחקת. אין צו להוצאות כנגד המשיבים 2-5. העותר יגיש את סיכומיו לבית המשפט ולמשיב 1 לענין ההוצאות תוך ארבעה עשר ימים מיום המצאת ההחלטה. המשיבה 1 תגיש את סיכומיה לענין ההוצאות תוך ארבעה עשר ימים מיום קבלת סיכומי העותר. ניתנה היום, ט"ו באלול תשנ"ח (6.9.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060260. P04	[ "בג\"ץ 6026/97" ]	2,947
64,633	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6026/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : רחמים גריב נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ובניה חולון 2. הועדה המחוזית לתכנון ובניה תל אביב 3. חוברה משה ושות' משרד עו"ד 4. אילן שיין ושות' משרד עו"ד 5. יחיאל הלפרן-מרפאת שיניים בקשה למתן הוראות בשם העותר: עו"ד בן-סימון אורי החלטה ביום 1.9.98 הגיש העותר לבית המשפט 'בקשה מוסכמת להגשת סיכומים לעניין הוצאות'. בבקשה נתבקש בית המשפט לפסוק הוצאות לטובת העותר. בית המשפט נתבקש עוד לאפשר לעותר ולמשיבה מספר 1 להגיש את סיכומיהם לעניין ההוצאות, לאחר שלא עלה ביד הצדדים להגיע להסכמה בעניין גובה ההוצאות שיושת על משיבה מספר 1. לבקשת הצדדים, הוריתי ביום 6.9.98, כי העותר יגיש סיכומיו תוך ארבעה-עשר ימים מיום המצאת ההחלטה וכי המשיבה מספר 1 תגיש סיכומיה תוך ארבעה עשר ימים מיום קבלת סיכומי העותר. למרות שדבר החלטתי זו הודע לעותר ולמשיבה מספר 1, לא ראו הצדדים להגיש סיכומים כאמור. לאור האמור לעיל, יש יסוד להניח כי בקשתו של העותר לחיוב המשיב בהוצאותיו בעתירה נזנחה. בהתאם לכך מורה אני, כי הבקשה לחיוב בהוצאות תימחק. אין צו להוצאות נגד המשיבה מספר 1. ניתנה היום, ט' באב תשנ"ט (22.7.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060260. P05	[ "בג\"ץ 6026/97" ]	2,948
93,586	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6026/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון-גונן העותר : רחמים גריב נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ובניה חולון 2. הועדה המחוזית לתכנון ובניה תל אביב 3. חוברה משה ושות' משרד עו"ד 4. אילן שיין ושות' משרד עו"ד 5. יחיאל הלפרן-מרפאת שיניים בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם העותר: בן-סימון אורי החלטה ביום 1.9.98 ביקשו העותר והמשיבה 1, כי בית המשפט יורה על מחיקת העתירה ויאפשר להם להגיש סיכומים בשאלת ההוצאות. לבקשתם, ניתנה החלטה, ביום 6.9.98, בה הוריתי לעותר להגיש סיכומיו לעניין הוצאות ההליך תוך ארבעה עשר יום. כן קבעתי כי המשיבה 1 תגיש סיכומיה לעניין ההוצאות תוך ארבעה עשר ימים מיום קבלת סיכומי העותר. העותר הגיש את סיכומיו, אולם המשיבה 1 לא עשתה כן, על אף, שכאמור, הבקשה הוגשה גם מטעמה. את השאלה האם זכאי עותר שחזר בו מעתירתו להוצאות משפט יש לבחון, בין היתר לאור השאלה האם עצם הגשת העתירה היא אשר הניעה את המשיב להעניק לו את הסעד המבוקש בעתירה, עוד טרם בירור העתירה בידי בית המשפט (ראה, למשל: בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4)217). העותר, בסיכומיו, סבור כי התשובה לשאלה זו היא בחיוב. המשיבה 1 אינה חולקת על דברים אלה. על-כן, יש לקבוע איפוא כי העותר זכאי להוצאותיו. בשאלת גובה ההוצאות, יש להביא בחשבון את השלב המוקדם יחסית שבו הגיעה העתירה לסיומה; את היקף העבודה שהושקע בהכנת העתירה, כפי שהדבר עולה מן החומר המצוי בפני בית המשפט וכן את המאמצים הניכרים שעשה העותר אצל המשיבה 1 טרם שהחליט כי כלו כל הקיצין ואין בפניו ברירה אלא לפנות בעתירה אל בית המשפט. (ראה: בג"ץ 842/93 הנ"ל). בשים לב לכלל הנתונים האמורים, אני מורה כי המשיבה 1 תשלם לעותר שכר טרחת עו"ד והוצאות בסך כולל של 7,000 ש"ח. ניתנה היום, ט' באב תש"ס (10.8.2000). מיכל אגמון-גונן, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060260. P07	[ "בג\"ץ 6026/97", "בג\"ץ 842/93" ]	2,949
816	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 7471 בפני: כבוד השופט מ. חשין כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ד. ביניש המערער : יוסף ביטון נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.9.96 בת"פ 182/95 שניתן על ידי כבוד השופט ח. פיזם תאריך הישיבה: י"ט באייר התשנ"ז ( 26.05.97 ) בשם המערער : עו"ד חזאן פאוזי בשם המשיב ה: עו"ד חובב ארצי פסק-דין המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בשני אישומים: האישום הראשון, עניינו חטיפה, מעשה מגונה, איומים, תקיפה, הדחה בחקירה ונהיגה בזמן פסילה; והאישום האחר עניינו בהתפרצות לדירה בכוונה לגרום פשע ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. בית המשפט השית על המערער עונש מאסר בפועל בן שש שנים בניכוי חלק מתקופת מעצרו; והפעיל, באורח מצטבר, שלושה מאסרים על תנאי: האחד לששה חודשים, השני לששה חודשים והשלישי לעשרה חודשים ובסה"כ 22 חודשים. סיכומו של דבר הוא, שהמערער נדון לתקופת מאסר בפועל של שבע שנים ועשרה חודשים. בנוסף לכך פסל בית המשפט את המערער מנהוג ומקבל רשיון נהיגה לתקופה של חמש שנים מיום שחרורו מן המאסר. הערעור שלפנינו הוא על הרשעתו של המערער באישום השני ועל גזר הדין. עניינו של האישום השני הוא בכך שהמערער פרץ לדירת המתלוננת - מי שהיתה אשתו - חתך את סורגי חלון המטבח, תקף את גרושתו כשהיא ישנה במיטתה וניסה לחונקה. המתלוננת התעוררה בבהלה והחלה צועקת, או אז ברח המערער מן המקום. אין חילוקי דעות על כך שהיתה פריצה לדירת המתלוננת וכי מאן דהוא ניסה לחונקה. אלא שטענת מר חזאן היא, שטעה בית המשפט קמא בקבעו כי היה זה המערער שתקף את המתלוננת. טענה זו אינה מקובלת עלינו. אמת נכון הדבר שהמתלוננת לא זיהתה את מי שתקפה על פי מראה פניו, אך שומעים אנו אותה אומרת כי זיהתה אותו על פי מגע ידיו: "זה הידיים שלו, זה המגע שלו". יתר על כן, המתלוננת מוסיפה ואומרת כי זיהתה את המערער גם על פי ריחו: "ידעתי שזה הוא כי נגעתי בידיים שלו וזיהיתי את הריח שלו". סימני זיהוי אלה די בהם, והרי דין ערעורו של המערער על הכרעת הדין להידחות. אשר לגזר הדין: לא מצאנו כי העונש שהושת על המערער בגין שני האישומים בהם הורשע הינו חמור יתר על המידה. בנוסף לאישום שדיברנו בו למעלה, הורשע המערער גם באישום של חטיפת גרושתו והתעללות בה, אשר היו מלווים גם במעשה מגונה קשה ונמשכו שעות רבות, למרות תחנוניה של המתלוננת כי יעזבנה לנפשה. אדם הנוהג בזולתו כמעשה המערער בגרושתו ראוי לעונש חמור ולא מצאנו הצדק להתערב בגזר הדין של שש שנות מאסר. כאמור לעיל, הפעיל בית משפט קמא שלושה מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגד המערער. שקלנו בשאלת הצטברותם של עונשים אלה לעונש שהוטל על המערער באישומים נושאי הדיון, ולא בלי היסוס החלטנו כי בנסיבות הענין, ראוי לחפוף עונשים אלה לעונש המאסר שהוטל עליו. נתנו דעתנו כי העבירות בהן הורשע המערער בענייננו מקורן ביחסי משפחה מעורערים וסברנו כי ראוי ליתן למערער הזדמנות לשקם את עצמו. שש שנים מאסר אינן תקופה קצרה, ביחוד בתיתנו דעתנו לגילו של המערער ובעובדה שזה לו מאסרו הראשון. לא נותר לנו אלא לקוות כי המערער יבין את טיב מעשיו הרעים וכי ילמד לקח לעתיד. כללם של דברים: הערעור כנגד ההרשעה נדחה והערעור כנגד עונש המאסר הכולל מתקבל במובן זה שעונש המאסר המותנה שהופעל ירוצה באורח חופף למאסר בפועל שנגזר בתיק זה. עונש המאסר בפועל יעמוד איפוא על שש שנים, בניכוי תקופת המעצר כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. עונש פסילת הרשיון יעמוד בעינו. ניתן היום, י"ט באייר תשנ"ז (26.5.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074710. H01 שס	[ "ע\"פ 96" ]	2,950
818	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 4069 ע"א 3067/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' קדמי המערערים : 1. עבודות אפרת (אפרת) מניות בע"מ 2. אהוד רויטמן נגד המשיבים : 1. לוין מיכאל ונעמי 2. רחמים ישראל ואירית 3. טולנקוב מיכאל ורימה 4. סיגל אריה ותמנה 5. קולון אוריאל וכרמל 6. לביא ז'אק וסילבי ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.5.95 ת.א. 407/92 שניתן על ידי כבוד השופט בזק תאריך הישיבה: ז בניסן תשנ"ז (14.4.97) בשם המערערים 1 ,2 עו"ד עמוס האוזנר ב שם המשיבים: עו"ד ניתאי פסק-דין לגבי המערערת בקשנו תשובה רק לגבי שלושה מפרטי הערעור: א. ענין שכר הטרחה; ב. ענין ירידת ערך הדירות; ג. הסכום שנפסק בעד עגמת נפש. אם כי חיובי פסק הדין הם על הצד הגבוה, לא מצאנו עילה מספקת להתערב לא בסכום שנפסק בגין עגמת הנפש ולא בענין ערך הדירות, שהשופט המלומד יכול היה לקבעם על יסוד אומדנא דדיינא בהתחשב בכך שלא הוגשה חוות דעת שכנגד. עם זאת לא נפסוק שכר טרחה בערכאתנו. לענין שכר הטרחה מקובלת עלינו הסכמת בעלי הדין שזה יקבע בשיעור של 20% מהחוב הפסוק בצירוף מע"מ. בנסיבות אלו אנו מתקנים את חיובי שכר הטרחה כאמור לעיל ובכפיפות לכך אנו דוחים את ערעור המערערת אין צו להוצאות. ניתן היום ז בניסן תשנ"ז (14.4.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט פסק דין לגבי המערער מס' 2 בהסכמת בעלי הדין ומבלי להודות איש בטענות רעהו אנו מקבלים את ערעורו של המערער מס' 2 ודוחים את התביעה נגדו מבלי לעשות צו להוצאות. ניתן היום ז בניסן תשנ"ז (14.4.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95040690. B01	[ "ע\"א 95", "ע\"א 3067/95" ]	2,953
5,024	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 95 / 2403 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרת: פחריה אברהים מחמד עאישה נגד המשיבים : 1. מדינת ישראל, משרד מס רכוש ירושלים 2. ראש ההוצאה לפועל תל-אביב דיון מקדמי בעתירה החלטה על יסוד ההודעה מטעם ב"כ המשיבים, שהתקבלה בבית המשפט ביום 17.6.97, ובהסכמת הצדדים, העתירה נמחקת, ללא צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ה בסיון תשנ"ז (30.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95024030. I06	[ "בג\"ץ 95" ]	2,955
822	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4407/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : זאב פרבר-עו"ד נגד המשיבים : 1. מנכ"ל רשות השידור - מרדכי קירשנבאום 2. יו"ר רשות השידור - רינה שפירא 3. ראש הממשלה - בנימין נתניהו 4. מנכ"ל משרד ראש הממשלה - אביגדור ליברמן 5. דוד ויצטום - רשות השידור בקשה למתן צו על תנאי החלטה לתגובת המדינה בתוך 10 ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, יב בתמוז התשנ"ז (17.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044070. L01	[ "בג\"ץ 4407/97" ]	2,960
6,667	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בג"ץ 4407/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר העותר : זאב פרבר-עו"ד נגד המשיבים : 1. מנכ"ל רשות השידור-מר מוטי קירשנבאום 2. יו"ר רשות השידור -רינה שפירא 3. ראש הממשלה -בנימין נתניהו 4. מנכ"ל משרד ראש הממשלה-אביגדור ליברמן 5. דוד ויצטום- רשות השידור עתירה למתן צו על-תנאי פסק-דין בעתירה זו מבקש העותר כי נורה למשיבים 4-1 לנקוט באמצעים משמעתיים נגד המשיב 5 - דוד ויצטום (להלן: ויצטום) בגין דברים שנאמרו על-ידו במסגרת התוכנית "מהיום למחר" המשודרת בערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית (להלן: התוכנית). העותר הגיש תלונה למנהל הכללי של רשות השידור - המשיב 1 וכן למשיבים 4-2, לפיה אמרתו של ויצטום בתכנית, כי דברי ביקורת של שר הפנים בכנסת בקשר לחוק השבות, תש"י1950-, התייחסו לעליה מרוסיה, היא אמרה גזענית שלא הייתה נחוצה בהקשר בו נאמרה על-ידי ויצטום, וכי יש להעמידו בגינה לדין משמעתי. מתגובת פרקליטות המדינה עולה כי תלונתו של העותר נבדקה באופן ענייני וממצה וכי לא נמצאה כל עילה להעמיד את ויצטום לדין משמעתי. העותר אף לא הראה כל עילה משפטית המצדיקה את התערבותנו. אשר על-כן, העתירה נדחית. ניתן היום, טז אלול (18.9.97) המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044070. L02	[ "בג\"ץ 4407/97" ]	2,961
27,127	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3338/96 - ד' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : קופת חולים הכללית נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למחיקת עתירה בשם העותרת: עו"ד דב ויסגלס החלטה לבקשת בא כוח העותרת אני מורה על מחיקת העתירה. לתגובת המשיבה לענין ההוצאות שתוגש תוך שבעה ימים מיום המצאת החלטה זו. ניתנה היום, ד' באלול תשנ"ח (26.8.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033380. P06	[ "בג\"ץ 3338/96" ]	2,964
34,641	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3338/96 - ד' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : קופת חולים הכללית נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למחיקת עתירה בשם העותר: עו"ד ויסגלס בשם המשיבה: עו"ד מלכיאל בלס החלטה לבקשת העותר ובהסכמת המשיב אני מורה על מחיקת העתירה, ללא צו להוצאות. ניתנה היום, ט"ו באלול תשנ"ח (6.9.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033380. P07	[ "בג\"ץ 3338/96" ]	2,965
824	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5427/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : קחלות ציון נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם העותר: בעצמו החלטה פטור מאגרה. ניתנה היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97054270. O01	[ "בג\"ץ 5427/97" ]	2,966
7,467	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5427/97 בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : קחלות ציון נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי עתירה למתן צו על תנאי החלטה המשיב מתבקש להמציא תגובתו בכתב לעתירה, תוך 21 ימים. לאחר קבלת התגובה אשוב ואתייחס לעתירה. ניתנה היום, כא' באלול התשנ"ז (23.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97054270. E02	[ "בג\"ץ 5427/97" ]	2,967
8,762	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5427/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : קחלות ציון נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם העותר: בעצמו החלטה המדובר בבקשה שניה להארכת מועד לתקופה של חודשיים. איני רואה הצדקה למתן ארכה כה ממושכת. תגובת המדינה תוגש עד ליום 1.1.98. ניתנה היום, ח' בכסלו תשנ"ח (7.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97054270. O04	[ "בג\"ץ 5427/97" ]	2,968
10,265	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5427/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : קחלות ציון נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד שי ניצן החלטה הארכת מועד עד ליום 1.12.97. ניתנה היום, י"ח בתשרי תשנ"ח (19.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97054270. O03	[ "בג\"ץ 5427/97" ]	2,969
25,406	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5427/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : קחלות ציון נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד יהודה שפר החלטה הארכת מועד כמבוקש. ארכה נוספת לא תנתן. ניתנה היום, ז' בטבת תשנ"ח (5.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97054270. O05	[ "בג\"ץ 5427/97" ]	2,970
26,563	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5427/97 - ו' בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : קחלות ציון נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה לקביעת מועד לדיון החלטה להעביר להרכב שלושה. יש לקבוע את הדיון עד סוף חודש מרץ 1998. ניתנה היום, ז' בשבט התשנ"ח (3.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97054270. E08	[ "בג\"ץ 5427/97" ]	2,971
26,813	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5427/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר כב' השופט י' גולדברג העותר : כחלות ציון נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י' באדר תשנ"ח (8.3.98) בשם העותר : בעצמו בשם המשיב : עו"ד יהודה שפר פסק-דין בשים-לב לאמור בהודעת פרקליטות המדינה שמיום 1.2.98 וביחוד בסעיף 7 בה, אנו מחליטים למחוק את העתירה. לעותר יינתן היתר שהיה בישראל לתקופה של שנה. בחלוף השנה ישובו המשיבים וישקלו את עניינו ובקשתו של העותר בשים-לב למיכלול נסיבות העניין אותה עת. היום, י' באדר תשנ"ח (8.3.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5427/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר כב' השופט י' גולדברג העותר: כחלות ציון נגד המשיב: שרות הבטחון הכללי עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י' באדר תשנ"ח (8.3.98) בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד יהודה שפר החלטה העתירה תישמע בדלתיים סגורות. היום, י' באדר תשנ"ח (8.3.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97054270. G09	[ "בג\"ץ 5427/97" ]	2,972
26,901	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5427/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : קחלות ציון נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותר: בעצמו החלטה זוהי בקשה להקדמת מועד דיון בעתירה שעניינה בקשתו של העותר כי ישוקם כסייען בידי משרד הבטחון וכי תוענק לו תעודת זהות ישראלית. כב' השופט אור קבע בהחלטתו כי המשיבים ימציאו תשובה בכתב לעתירה. כן קבע כי עם קבלת התגובה יידרש שוב לעתירה. המשיבים הגישו שלש בקשות למתן ארכה להגשת התגובה. לאחרונה, הוארך המועד, בהחלטת כב' הרשמת, השופטת אורית אפעל-גבאי, עד ליום 1.2.98. העותר אמור להשתחרר ממעצרו ביום 12.2.98. בנסיבות אלו, קשה לקבוע את העתירה לדיון בין הגשת התגובה לבין שחרורו של העותר. התיק יועבר לכב' השופט אור לדיון בבקשתו החלופית של העותר להוציא צו שיאסור על הסגרתו, עם שחרורו, לרשות הפלסטינית. ניתנה היום, כ"ז בטבת תשנ"ח (25.1.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97054270. P06	[ "בג\"ץ 5427/97" ]	2,973
29,727	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5427/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקש : ציון קחלות נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה לצו בינים המבקש: בעצמו ה ח ל ט ה יש להעביר העתק הבקשה לפרקליטות המדינה על מנת שתתיחס לבקשה החילופית של המבקש, דהינו שיינתן צו בינים המעכב את הסגרתו לרשות הפלשתינית (או את גירושו מן הארץ), עד למתן פסק-דין בעתירה שהוגשה על ידו. תגובת הפרקליטות תומצא עד 4.2.98 לכל המאוחר. ניתנה היום, ב' בשבט תשנ"ח (29.1.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97054270. E07	[ "בג\"ץ 5427/97" ]	2,974
825	ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 7573/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העוררת: מדינת ישראל נגד המשיב : איגור בן בוריס ספיבק ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 22.12.97 בב"ש 1961/97 בת"פ 598/97 שניתנה על-ידי כבוד השופט ג' גינת תאריך הישיבה: כ"ז בכסלו תשנ"ח (26.12.97) בשם העוררת: עו"ד אינפלד בשם המשיב: עו"ד ויטלי קובל החלטה 1. המשיב מואשם במספר האשמות של אינוס (פעמים רבות), תקיפה בנסיבות מחמירות (פעמים רבות), תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, וכל זאת במעשים שביצע באשתו במשך תקופה ממושכת. 2. בית משפט קמא החליט לשחררו בתנאים ממעצר עד תום הליכים אלא שדחה את השחרור עד לאחר שתיגבה עדותה של אשתו - המתלוננת, שנגבתה בינתיים. 3. התנאים בהם שוחרר המשיב הם הפקדת מזומן בסך של 5,000 ש"ח, ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח, התייצבות פעמיים בשבוע במשטרה, איסור קיום מגע עם עדי תביעה, איסור כניסה לעיר טבריה ועיכוב יציאה מן הארץ. כן הוגבלה שהותו בבית בכתובת שימסור מבלי לצאת ממנו, מערב עד בוקר. על כך הוגש ערר על ידי המדינה הטוענת כי אחד דינו של המשיב, להעצר עד תום ההליכים. 4. עיון בכתב האישום ובעדותה של המתלוננת מלמד על מסכת קשה, אלימה ומתמשכת של מעשי תקיפה, בעילה בכוח, אינוס ופגיעה בגופה ובנפשה של המתלוננת כאשר המעשים מגיעים עד כדי חנק ומלווים באיומים מצד המשיב על שלמות גופה של המתלוננת אם תתלונן על מעשיו. המתלוננת שהיתה - על פי עדותה - קורבן לאלימותו המתמשכת ולהתעללותו של המשיב בה, חייתה בפחד מתמיד מפניו. 5. המעשים המיוחסים למשיב מעידים עליו כי הוא מסוכן למתלוננת. חזקת המסוכנות הקמה נגדו לפי ס' 21(ג)(4) עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות.... וס' 21(ג)(5) עבירת אלימות בבן משפחה... לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. לא זו בלבד שחזקה זו לא נסתרה, אלא נהפוך הוא, ניתן למצוא הודאה מצידו של המשיב במעשים המיוחסים לו ועל כל פנים מצביע החומר שלא רק חזקת מסוכנות קיימת במקרה זה, אלא מסוכנות של ממש מצד המשיב לאשתו. מסוכנות זו עולה הן מן המעשים האלימים והמתעמרים שעשה בה באופן שיטתי והן מן האיומים שאיים עליה. אין מדובר בהתנהגות אלימה חד פעמית, אלא בדפוס התנהגות שאחריתה מי ישורנו וכבר נתקלנו בלא מעט מקרים בהם הייתה תוצאתה טראגית ביותר. חזקה זו יש להוקיעה ולעקרה מן השורש. 6. אשר על כן, על אף שהמסוכנות מכוונת ככל הנראה, רק כלפי אשתו של המשיב ואף שלמשיב אין עבר פלילי מאז עלייתו ארצה ב1994-, אין תנאי חלופת מעצר מבטיחים את האישה מפני הסכנה הנשקפת לה מהמשיב. התנהגות כזו איננה רציונלית ומאופיינת בהתפרצויות בלתי נשלטות. אין לקחת סיכון של שחרורו של המשיב מן המעצר עד תום ההליכים נגדו. אשר על כן, מתקבל הערר, החלטתו של בית משפט קמא מתבטלת והמשיב ישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו. ניתנה היום, כ"ט בכסלו תשנ"ח (28.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97075730. J02	[ "ש 1961/97" ]	2,975
1,160	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2955 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר ת : גאולה עמיר נגד המשיבים : 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. אבישי רביב עתירה למתן צו על-תנאי פסק-דין העותרת, הגב' גאולה עמיר, הינה אימו של חגי עמיר, מי שהורשע - כדבריה - "בשורת עבירות בקשר לרצח ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין". לטענתה, ביצע המשיב מס' 2, אבישי רביב, "שורה ארוכה של עבירות חמורות" אשר עליהן לא הועמד לדין, וביניהן עבירות ה"קשורות באופן ישיר לרצח ראש הממשלה, יצחק רבין". ביום 27 בפברואר 1997 כתבה העותרת אל היועץ המשפטי לממשלה וביקשה כי יעשה להעמדתו של אבישי רביב למשפט פלילי. לטענתה לא נענתה למכתבה עד עצם היום הזה, ומכאן עתירתה כי יוצא צו על-תנאי המכוון אל היועץ המשפטי לממשלה והדורש ממנו להתייצב וליתן טעם מדוע לא יגיש כתב אישום נגד אבישי רביב בגין עבירות אלו ואחרות המנויות בעתירה. ביקשנו את תגובתו של היועץ המשפטי לעתירתה של העותרת, ותגובה זו מונחת עתה לפנינו. כותב מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, כי פנייתה של העותרת מונחת על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה - כמוה כנושאים רבים אחרים - והפניה תיבחן ותיענה לגופה במהלך הדברים הרגיל. תגובתו של היועץ המשפטי לממשלה נראית לנו. היועץ המשפטי הינו, כידוע, אדם עסוק ביותר, וחזקה עליו כי ישיב לעותרת במועד ראוי ובמהלך הדברים הרגיל. לעת הזו לא נגלתה לעינינו עילה המזכה את העותרת להתערבותו של בית המשפט, ואנו מחליטים לדחות את העתירה על הסף בלא להידרש לטיעון על-פה. היום, כ"א באייר תשנ"ז (28.5.97). נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי .g03 97029550	[ "בג\"ץ 97" ]	2,978
5,940	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2955 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרת: עמיר גאולה נגד המשיבים : 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. אבישי רביב עתירה למתן צו על-תנאי החלטה העותרת, הגב' גאולה עמיר, הינה אימו של חגי עמיר, מי שהורשע - כדבריה - "בשורת עבירות בקשר לרצח ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין". לטענתה, ביצע המשיב מס' 2, אבישי רביב, "שורה ארוכה של עבירות חמורות" אשר עליהן לא הועמד לדין, וביניהן עבירות הקשורות באופן ישיר לרצח ראש הממשלה, יצחק רבין". ביום 27 בפברואר 1997 כתבה העותרת אל היועץ המשפטי לממשלה, וביקשה כי יעשה להעמדתו של אבישי רביב למשפט פלילי. לטענתה לא נענתה למכתבה עד עצם היום הזה, ומכאן עתירתה כי יוצא צו על-תנאי המכוון אל היועץ המשפטי לממשלה והדורש ממנו להתייצב וליתן טעם מדוע לא יגיש כתב אישום נגד אבישי רביב בגין עבירות אלו ואחרות המנויות בעתירה. אם אמנם מבקשת העותרת כי אבישי רביב יועמד לדין פלילי, שומה היה עליה להגיש תלונה במשטרה. וכדבר סעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב1982-: "כל אדם רשאי להגיש תלונה למשטרה על שבוצעה עבירה". היה על העותרת לפנות איפוא למשטרה ולא ליועץ המשפטי לממשלה. יחד עם זאת אבקש כי עותק מן העתירה בצירוף להחלטתי זו, יועברו על היועץ המשפטי לממשלה, לקבלת תגובתו על טיעוניה של העותרת כי לא זכתה לתשובה. היועץ המשפטי יתבקש להגיב על טענתה זו של העותרת תוך 10 ימים, ולאחר קבלת תגובתו יוחלט על דבר המשך ההליכים. היום, ח' באייר תשנ"ז (15.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "בג\"ץ 97" ]	2,979
828	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 4028/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקשת : הלסקו ישראל בע"מ נגד המשיב : גלאון צביה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 25.5.97 בבר"ע 1364/97 שניתנה על ידי כבוד השופטת ה. גרסטל בשם המבקשת: עו"ד ש. עד בשם המשיב: עו"ד י. אפרת החלטה 1. המשיבה הגישה כנגד החברה המבקשת תביעה בגין הפרת חוזה. במסגרת זו תבעה המשיבה מאת המבקשת פיצוי בגין אובדן הכנסה עקב ביטול חוזה שנערך עמה להפצת מוצרי המבקשת. בכתב הגנתה טענה המבקשת בין היתר כי המשיבה - ששימשה כסוכנת מכירות שלה באזור רחובות וראשון לציון- סייעה לבעלה להקים חברה מתחרה במבקשת וכן סייעה לו ב"גניבת" לקוחות המבקשת. כפועל יוצא מכך- כך טענה המבקשת - אין המשיבה זכאית לפיצויי ציפייה כתביעתה, זאת מכיוון שפעלה במסגרתה של החברה המתחרה וכן, משום שלקוחותיה של המבקשת מאזור ראשון לציון ורחובות עברו לרכוש מוצריהם בחברה המתחרה כך שלא נרשמו רכישות אצל המבקשת, אשר כרגיל היו מזכות את המשיבה בעמלות מכירה. 2. בניסיון להוכיח את טענותיה אלה, נחקר בעלה של המשיבה בחקירה שכנגד ונשאל על ידי בא כוח המבקשת מי הם לקוחותיו ומה היה מועד התקשרותם עמו. הוא השיב כי אם יעיין בספרי החשבונות של החברה, יוכל ליתן מענה לשאלות אלה. בסוף יום הדיונים ביקש בא כוח המבקשת כי בית המשפט יורה לעד זה להתייצב לדיון הבא כשברשותו "...כל החומר של החברה כך שיוכל לתת תשובות לגבי כל לקוח ולקוח...". בהחלטתו הורה בית משפט השלום כי: "...על העד להודיע בישיבה הבאה בעזרת מסמך כתוב שיכין למטרה זו מהי התשובה לשאלה ועליו לפרט לגבי כל אחד מהלקוחות...ההודעה בכתב צריכה להיות מאומתת על ידי רואה חשבון... ונסמכת על ספרי החברה." (ההדגשות אינן במקור). המשיבה השיגה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי על דרך של בקשה לרשות ערעור אשר נדונה כערעור, וערעורה התקבל. בית המשפט המחוזי קבע כי אין בדין אפשרות לחייב עד "להכין שיעורי בית", קרי, להכין סיכום או מסמכים מיוחדים הדורשים השקעת עבודה ומאמץ מצדו של העד. לפני בקשת רשות לערער על ההחלטה. 3. בית המשפט המחוזי תמך את יתידותיו בהוראת תקנה 166 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984- (להלן: "תקנות סדר הדין") הקובעת כי בכל שלב משלבי הדיון יוכל בית המשפט להציג בפני עד כל שאלה שתיראה לו. כן נסמך בית המשפט המחוזי על הוראת תקנה 167 על פיה מוסמך בית המשפט לדרוש מכל אדם הנוכח באולם להעיד או "להראות מסמך המצוי ברשותו או בשליטתו באותו מעמד " (ההדגשות אינן במקור). מכאן למד בית המשפט המחוזי כי אם המסמך אינו מצוי ברשותו של העד באותו מעמד אין בסמכותו של בית המשפט לדרוש כי המסמך יוצג במעמד אחר. חיזוק לקביעה זו מצא בית המשפט בתקנה 170 הדנה בבעלי דין ואינה מגבילה את סמכותו של בית המשפט לאותו מעמד. 4. סבור אני שדין הבקשה להידחות מן הטעם שלא היה מקום לחייב את העד להכין "שיעורי בית". עם זאת יש להבהיר את הדברים הבאים: בא כוח המבקשת ביקש כי בית משפט השלום יורה לעד להתייצב למועד הדיון הבא כשברשותו ספרי החשבונות של החברה, זאת לפי דברי העד כי אם יהיו המסמכים לפניו, יוכל להשיב לשאלות שנשאל. בית המשפט, מיוזמתו, חייב את העד בהכנת מסמך מיוחד המפרט את אותם עניינים אשר העד נשאל לגביהם ובמובן זה אין החלטתו יכולה לעמוד. מנגד, רשאי היה בית המשפט, על פי הסמכות הנתונה לו בתקנה 178(א) לתקנות סדר הדין לזמן את העד לפניו בשנית לצורך הצגת ספרי החשבונות ולהשיב על שאלות לגבי תוכנם, מבלי שהעד יידרש לעשות הכנות מיוחדות ולהכין חומר ראיות. על פי נוסחה, מקנה התקנה סמכות לבית המשפט להזמין עד לבקשת בעל דין, אם לצורך מתן עדות ואם לצורך הצגת מסמכים. למעשה נוהגים על פיה בעלי דין ובתי המשפט ועושים בה שימוש באופן רגיל. אכן העד רשאי, לפי שיקול דעתו, להכין את החומר כפי שהורה לו בית משפט השלום ולהביאו עמו לבית המשפט אך אין מוטלת עליו חובה לעשות כן. בכפוף לאמור לעיל אני דוחה את הבקשה. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ז באלול התשנ"ז (29.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040280. B03	[ "רע\"א 4028/97" ]	2,980
13,607	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 4028/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת : הלסקו ישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ש. עד נגד המשיב : גלאון צביה ע"י ב"כ עו"ד י. אפרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 25.5.97 בבר"ע 1364/97 שניתנה על ידי כבוד השופטת ה. גרסטל החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבה תגיש תשובתה לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשנ"ז (28.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040280. J01	[ "רע\"א 4028/97" ]	2,981
829	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 4181/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקש : אחמד סאלח חמודה נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 5.6.97 בתיק ע"א 336/97 שניתן על ידי כבוד השופטים: אברמוביץ, גינת, הס בשם המבקשת: עו"ד רפאלה שפריר בשם המשיב: עו"ד משה גולן החלטה אין בית משפט זה נזקק, כרגיל, לבקשת רשות לערער בגלגול שלישי, אלא אם כן מתעוררת שאלה נורמטיבית בעלת חשיבות כללית; המקרה הנוכחי אינו מצדיק סטיה מהכלל. פסק דינו של בית המשפט ניתן על יסוד תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- ולא נקבעה בו כל הלכה. יתירה מזו בית המשפט הותיר למבקש את האפשרות לתבוע סעד כספי בגין השבחת השטח (אם היתה) בבית משפט אזרחי. השאלות אם ההפקעה התייחסה לשטח כולו ומה היה מעמדו של המבקש לאחר תום חוזי השכירות שנערכו עמו אינן מעוררות כל שאלה המצדיקה בדיקה נוספת בערכאה זו והוא הדין - בענין ההתייחסות לטענותיו של המבקש לגבי החלטה מס' 727 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל ושיעור ההוצאות. השאלה המשפטית היחידה שהמבקש מעורר היא לענין עדיפות חוקי ההפקעה על פקודת האריסים, אך שאלה זו כבר הוכרעה בפסיקה: ע"א 176/66 פ"ד כא(2) 143. הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב שכר טרחת עורך-דין 10,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ז באלול התשנ"ז (29.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041810. B03	[ "רע\"א 4181/97", "ע\"א 336/97", "ע\"א 176/66" ]	2,982
12,027	בית המשפט העליון רע"א 4181/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : אחמד סאלח חמודה נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, י"ד באב התשנ"ז (17.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041810. A01	[ "רע\"א 4181/97" ]	2,983
831	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7113/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט א. מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר : שריאור גדעון נגד המשיבים : 1. עירית ירושלים 2. ויצ"ו, מרכז ויצ"ו בית הכרם, ירושלים 3. זהבית שרייר 4. בית המשפט המחוזי ירושלים עתירה למתן צו על-תנאי פסק-דין 1. העותר איננו מיוצג. עתירתו היא לחייב את המשיבים, עיריית ירושלים, ויצ"ו, גרושתו ובית המשפט המחוזי בירושלים, לקיים את החלטת בית המשפט מיום 4.7.96 בעניין הסדרי ראיה שלו עם ילדיו, הנמצאים בהחזקת גרושתו. לדעתו, שובשו המפגשים, בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי, ולפיכך פנה הוא לבית המשפט המחוזי בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, אך לטענתו בית המשפט "לא מצא לנכון להתייחס". 2. בירור בבית המשפט המחוזי בירושלים העלה, כי התנהל בו הליך בין העותר למשיבה 3 - גרושתו - (מ.א. 1032/96). בהליך זה ניתן פסק-דין ב11.11.97- שהסדיר את כל הנושאים שהיו במחלוקת, כגון: מזונות, החזקת הילדים על ידי האשה והסדרי ביקור של העותר. 3. אכן, "הבקשה למתן צו בדחיפות על פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט" שהוגשה על ידי העותר לבית המשפט המחוזי לא נידונה בבית המשפט, אם כי, מפסק הדין עולה לכאורה התייחסות לתוכנה. ייתכן ויש לראות בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, בקשה תלויה ועומדת שם, שטרם נידונה. בית המשפט המחוזי מתבקש לתת דעתו לכך ולדון בה בדרך הראויה. בכל מקרה אין לעותר עילה כלשהי הראויה להידון בבית משפט זה. אשר על כן, נדחית העתירה על הסף מחוסר עילה. ניתנה היום, י"א בכסלו תשנ"ח (10.12.97). מ ש נ ה ל נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071130. J01	[ "בג\"ץ 7113/97" ]	2,986
23,560	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7113/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר : שריאור גדעון נגד המשיבים : 1. עירית ירושלים 2. ויצו 3. זהבית שרייר 4. בית המשפט המחוזי ירושלים בקשה לעיון מחדש בפסק דין בשם העותר : בעצמו ה ח ל ט ה אין דרכו של בית המשפט הגבוה לצדק להתערב בעניינים שבתחום סמכויותיהם של בתי המשפט הרגילים; ומשקבע בית משפט זה בפסק דינו הקודם שאין קיימת עילה ראויה להתערבותו, ממילא אין מקום לבחון בקשה זו שנית. הבקשה נדחית. ניתן היום ז בטבת תשנ"ח (6.1.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071130. B02	[ "בג\"ץ 7113/97" ]	2,987
832	ב בית המשפט העליון ע"א 4951/97 ע"א 4965/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערערת בע"א 4951/97 והמשיבה בע"א 4965/97 : אגודת הכורמים נגד המשיב ה בע"א 4951/97 והמערערת בע"א 4965/97 : 1. וועדת הערר מחוז תל-אביב המשיבים בע"א 4951/97 ובע"א 4965/97: 2. פז חברת נפט בע"מ 3. ויקלר מיכאל 4. הוועדה המקומית לתיכון ובניה ת"א 5. בנק לאומי בקשה למתן הוראות בשם המערערת בע"א 4965/97: עו"ד נורית ישראלי החלטה ערעורה של וועדת הערר מחוז תל-אביב נושא מספר ע"א 4965/97 ולא כפי שצויין בבקשה להבהרת הצו. בכל מיקרה, יש להורות על שמיעת הערעורים במאוחד. התיקים יועברו ללשכת הנשיא לשם הוצאות צו מתוקן בדבר סיכומים בכתב. ניתנה היום, י"ג בחשון תשנ"ח (13.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97049650. O01	[ "ע\"א 4951/97", "ע\"א 4965/97", "בע\"א 4951/97", "בע\"א 4965/97" ]	2,988
25,651	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4965/97 - ג' בפני: כבוד השופט י. קדמי המערער ת : ועדת הערר מחוז תל אביב נגד המשיבים : 1. פז חברת נפט בע"מ 2. וינקלר מיכאל 3. אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשל"צ וזכרון 4. בנק לאומי לישראל בע"מ 5. הוועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א בקשה להגיש ראיות נוספות לסיכומים בער עור החלטה להעביר הבקשה להחלטתו של יו"ר ההרכב שידון בערעור על פי הסיכומים בכתב. ניתנה היום, כ"ד בשבט תשנ"ח (20.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97049650. H02	[ "ע\"א 4965/97" ]	2,989
833	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6521/95 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. פרץ חביב 2. כהן ישראל נגד המשיבים : 1. מועצת הרבנות הראשית 2. הרב הראשי לישראל 3. השר לענייני דת 4. הרב פרץ ציוני בקשה לדחית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד ציון אילוז בשם המשיבים: עו"ד יהודה שפר החלטה דחייה בדיון כמבוקש. ניתנה היום, כ"ו בחשון התשנ"ח (26.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95065210. A07 /דז/	[ "בג\"ץ 6521/95" ]	2,990
16,577	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 95 / 6521 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. פרץ חביב 2. כהן ישראל נגד המשיבים : 1. מועצת הרבנות הראשית 2. הרב הראשי לישראל 3. השר לענייני דתות 4. הרב פרץ ציוני בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ד בסיון התשנ"ז ( 29.06.97 ) בשם העותרים : עו"ד ציון אילוז בשם המשיבים 1, 2 ו3-: עו"ד יהודה שפר בשם משיב 4: עו"ד תומר מוסקוביץ החלטה בהסכמת הצדדים, אנו דוחים המשך שמיעת העתירה בחמישה חודשים. מטרת הדחייה לאפשר הגשמת ההליך המשמעתי. אנו מקווים שתוך תקופה זאת יגיע ההליך המשמעתי לסיומו. בתום המועד תימסר הודעה משלימה, וייקבעו דרכי המשך הדיון בעתירה. בהסכמת בא כוח המשיב מס' 4, הוא יטול מראשית חודש יולי 1997 את כל החופשה המגיעה לו עד כה. בכל מקרה, היועץ המשפטי לממשלה מתבקש לבדוק עניין תשלום המשכורת למשיב מס' 4 בתקופת צו הביניים ולהודיע לנו על תוצאות בירוריו. אם נתבקש נקיים דיון מיוחד בעניין זה. ניתנה היום, כ"ד בסיון התשנ"ז (29.06.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95065210. A06 /דז/	[ "בג\"ץ 95" ]	2,992
36,831	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6521/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כב' השופט י' גולדברג העותרים : 1. פרץ חביב 2. כהן ישראל נגד המשיבים : 1. מועצת הרבנות הראשית 2. הרב הראשי לישראל 3. השר לענייני דת 4. הרב פרץ ציוני עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כו בשבט תשנ"ח (22.2.98) בשם העותרים : עו"ד אילוז ציון בשם המשיב 4 : עו"ד תמר מוסקוביץ בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד שפר עו"ד שפר: אנו מסכימים שהתשתית כפי שהיא עומדת עתה השתנתה ועל העותרים לשקול את צעדיהם. עו"ד אילוז: אני מושך את העתירה כדי לשקול להגיש עתירה חדשה על יסוד התשתית שנוצרה עקב מתן פסק דינו של בית הדין המשמעתי. פסק דין אנו מבטלים את הצו על תנאי ומוחקים את העתירה עם זכות לפנות מחדש על יסוד התשתית החדשה שנוצרה. לא ראינו לעשות צו להוצאות, ולפיכך אין צו להוצאות. ניתן היום כו בשבט תשנ"ח (22.2.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95065210. B08	[ "בג\"ץ 6521/95" ]	2,993
19,837	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2182/97 בג"ץ 5469/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' גולדברג העותר ת בבג"ץ 2182/97 : מאור אורה העותרים בבג"ץ 5469/97: 1. דרור אלנר 2. ענת הללי נגד המשיבים בבג"ץ 2182/97 : 1. האוניברסיטה הפתוחה 2. שר הבריאות 3. השר לבטחון פנים 4. ראש עיריית תל-אביב-יפו המשיבים בבג"ץ 5469/97: 1. האוניברסיטה העברית 2. שר הבריאות 3. השר לבטחון הפנים 4. ראש עירית ירושלים בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ט"ו בטבת התשנ"ח ( 13.01.98 ) בשם העותר ת בבג"ץ 2182/97: עו"ד גדעון מאור בשם העותרים בבג"ץ 5469/97: מר דרור אלנר בשם משיבה 1 בבג"ץ 2182/97: עו"ד רנאטו יאראק בשם משיבים 2 ו3- בבג"ץ 2182/97 ובבג"ץ 5469/97: עו"ד אורית קורן בשם משיב 4 בבג"ץ 2182/97: עו"ד ג' פריאל בשם משיבה 1 בבג"ץ 5469/97: עו"ד פפי יקירביץ' בשם משיב 4 בבג"ץ 5469/97: עו"ד אסא אליאב פסק-דין עיינו בעתירות ובתשובה להן. נחה דעתנו, כי בכל הנוגע לרשויות השלטוניות (שר הבריאות, השר לבטחון הפנים, ראש עירית ירושלים, ראש עירית תל-אביב-יפו) אין יסוד מספיק להתערבותו של בית משפט זה. אשר לאוניברסיטאות - והעתירות נגדן הן בלב העניין - הן אינן גופים ציבוריים הפועלים, בעניין שלפנינו, על פי דין. העניין נשוא העתירות צריך להידון בפני בית המשפט האזרחי או בית הדין לעבודה, לפי העניין. מטעם זה, ובלא לנקוט עמדה לגוף העניין, אנו דוחים העתירות. ניתן היום, ט"ו בטבת התשנ"ח (13.01.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021820. A02 /דז/	[ "בג\"ץ 2182/97", "בג\"ץ 5469/97" ]	2,996
837	ב בית המשפט העליון בג"ץ 4242/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. סליאדב מרינה 2. סליאדנב יבגני 3. סליאדנב פאולה נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנכ"ל מינהל האוכלוסין בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד מרינה חייפץ בשם המשיבים: עו"ד דינה זילבר החלטה מן הנימוקים המבוארים בתגובת באת כוח המשיבים עולה, כי הטענה לפיה נענו המשיבים לכל דרישות העותרים איננה נכונה. הנכון הוא שעמדת המשיבים טרם גובשה סופית, והארכת דרכונה של העותרת הראשונה למשך שנה ורישומה כגרושה במרשם האוכלוסין נעשו אך כצעדי ביניים. בנסיבות אלה סברתי, כי אין מקום לחייב את המשיבים בתשלום שכר טירחה, ואולם אני סבורה כי יש הצדקה לחייב את המשיבים להשיב לעותרים את הוצאות הגשת העתירה, אותן אני מעריכה בסכום של 1,000 ש"ח. לפיכך, אני מוחקת את העתירה ומחייבת את המשיבים לשלם לעותרים הוצאות בסכום של 1,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ג בחשון תשנ"ח (23.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042420. O06	[ "בג\"ץ 4242/97" ]	2,997
7,544	ב בית המשפט העליון בג"ץ 4242/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. סליאדב מרינה 2. סליאדנב יבגני 3. סליאדנב פאולה נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנכ"ל מינהל האוכלוסין הוגש/ה עתירות לבג"צ בשם העותרים: עו"ד מרינה חייפץ בשם המשיבים: עו"ד דינה זילבר החלטה מתבקשת עמדת באת-כוח העותרים בדבר האפשרות למחוק את העתירה על יסוד כתב התשובה מטעם המשיבים אשר הוגש לבית המשפט ביום 14.10.97. עמדת העותרים תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ו בתשרי תשנ"ח (27.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042420. O03	[ "בג\"ץ 4242/97" ]	2,998
8,066	ב בית המשפט העליון בג"ץ 4242/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. סליאדב מרינה 2. סליאדנב יבגני 3. סליאדנב פאולה נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנכ"ל מינהל האוכלוסין בקשה למחיקת עתירה ולחיוב בהוצאות בשם העותרים: עו"ד מרינה חייפץ החלטה לתגובת המשיבים בענין הבקשה לחייב בהוצאות. זו תוגש תוך ארבעה עשר ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042420. O05	[ "בג\"ץ 4242/97" ]	2,999
838	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4599 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : יעקוב מג'ר נגד המשיבות : 1. נאווה מג'ר 2. ריקי מג'ר 3. שלי מג'ר סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על חמישה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים, לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבות יגישו את תשובתן לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להן טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבות תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 15.9.97, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ג' ניסן התשנ"ז (10.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045990. A01 /דז/	[ "ע\"א 96" ]	3,002
839	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2964 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים: 1. אליקים הררי, עו"ד 2. SUNRAY ASSOCIATED S.A נגד המשיב ה : לחמן יהודית בקשה לפטור מערבון בשם המבקשים: עו"ד יוסף בנקל החלטה ערבון בסכום של 5,000 ש"ח יופקד להבטחת הוצאות המשיבה בתיק זה. הערבון יופקד תוך חמישה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029640. Q01	[ "רע\"א 97" ]	3,003
8,576	ב בית המשפט העליון רע"א 2964/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. אליקים הררי, עו"ד 2. Sunray Associated S.A. נגד המשיב ה : יהודית לחמן בקשת רשות ערעור על החלט תו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בהמרצה 3735/97, מיום 7.4.97, שניתנה על ידי כבוד השופטת ש' סירוטה ובקשה למתן החלטה בבקשה למתן רשות ערעור בשם המבקשים: עו"ד יוסף בנקל; עו"ד דוד וידר החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבה תגיש תשובתה לבקשת רשות הערעור ולבקשה למתן החלטה בבקשה למתן רשות ערעור, תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשים. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, י' בכסלו התשנ"ח (9.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029640. A02 /דז/	[ "רע\"א 2964/97" ]	3,004
41,502	ב בית המשפט העליון רע"א 2964/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקש : עורך דין הררי אליקים נגד המשיב ה : לחמן יהודית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 7.4.97 בתיק המ' 3735/97 ה"פ 1348/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת ש' סירוטה החלטה הבקשה לרשות ערעור מכוונת נגד החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה את בקשת המבקשים למסור הבהרות ולהציג מסמכים במסגרת חקירה חוזרת או בכל דרך אחרת שתראה לבית המשפט, וזאת בהתייחס למסמכים אשר הוגשו למבקש הראשון במהלך חקירתו הנגדית. בינתיים הסתיים אותו הליך ביניים, בו הוגשה הבקשה כאמור, ובית המשפט המחוזי נתן את החלטתו בו ביום 25.2.98. בנסיבות אלה, פג טעמה של הבקשה והיא נדחית בזה, בלא לדון בה לגופה. אין בהחלטה זו למנוע מהמבקשים לבקש הבאת ראיות כאמור במסגרת ההליך העיקרי המתנהל בין הצדדים, ובית המשפט יחליט בה על פי הנסיבות. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות בבקשה זו לרשות ערעור. ניתנה היום, ז' באדר התשנ"ח (5.3.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97029640. E04	[ "רע\"א 2964/97", "ה\"פ 1348/96" ]	3,005
840	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 1683 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : דבאח אחמד נגד המשיבים : 1. כב' הרב אליהו סויסה- שר הפנים 2. מנכ"ל משרד הפנים 3. מועצה מקומית דיר אל אסד בקשה למחיקת העתירה בשם העותר: עו"ד א. דכואר החלטה אני מוחקת את העתירה כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97016830. Q03	[ "בג\"ץ 97" ]	3,006
841	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 97 / 3015 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המע רער: אליהו זדה יורם נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בבת-ים מיום 13.5.97, בת.פ. 1007/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת זהבה אגי תאריך הישיבה: כ"ו בסיון התשנ"ז (1.7.97) בשם המערער: עו"ד יורם ארביב בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל החלטה עיינתי בהודעת הערעור, ובצרופיה. שמעתי דברי בא כוח המערער. נחה דעתי כי לא נתגבשה כל עילה לפסילת השופטת. התבטאותה לפיה "ניתן להלביש אולי בדוחק טענת הסעד מן הצדק" אינה משמשת בסיס מספיק לפסילתה. יש בכך הבעת רעיון, אשר נכונותו תיבחן בסוף ההליך. אין בכך גיבוש עמדה מראש המצדיקה, בנסיבות העניין, פסילת השופט. הערעור נדחה. ניתנה היום, כ"ו בסיון התשנ"ז (1.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97030150. A02 /דז/	[ "ע\"פ 97" ]	3,009
844	ב בית המשפט העליון ע"א 3788/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי ה מבקש : הנדייה מוחמד נגד המשיב ה : חברת עזה אלאהליה לביטוח בע"מ בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד וסים דכוור בשם המשיבה: עו"ד א. גסאר החלטה המבקש לא עמד בתשלום ההוצאות ושכר הטירחה שפסקה נגדו הערכאה הראשונה (בסכום של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ). המבקש הוא תושב שכם, וברי כי אם ייפסקו נגדו הוצאות בערעור, לא ניתן יהיה לגבותן. בנסיבות אלה, יש הכרח להבטיח לפחות את ההוצאות בערעור באמצעות ערבון המופקד בקופת בית המשפט. איני רואה גם הצדקה להפחתת סכום הערבון או להמרתו בערובה אחרת. הבקשה נדחית. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ' באלול תשנ"ז (22.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037880. O02	[ "ע\"א 3788/97" ]	3,014
2,911	ב בית המשפט העליון ע"א 3788/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : הנדייה מוחמד נגד המשיב ה : חברת עזה אלאהליה לביטוח בע"מ בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד נסים דכוור החלטה לתגובת המשיבה אשר תוגש תוך ארבעה עשר ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ט בכסלו תשנ"ח (28.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037880. O03	[ "ע\"א 3788/97" ]	3,015
10,658	בבית המשפט העליון ע"א 3788/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : הנדייה מוחמד נגד המשיב ה : חברת עזה אלאהליה לביטוח בע"מ בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד וסים דכוור החלטה לתגובת המשיבה אשר תוגש תוך 14 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ח באב תשנ"ז (21.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037880. Q01	[ "ע\"א 3788/97" ]	3,016
23,458	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3788/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המ ערער : הנדייה מוחמד נגד המשיב ה : חברת עזה אלאהליה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.5.97 בת"א 1768/96 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו' זיילר בשם המערער: עו"ד וסים דכוור בשם המשיב : עו"ד אברהים נסאר פסק-דין נחה דעתנו, כמו דעת הנשיא המלומד, שתניית השיפוט בפוליסה שבמחלוקת היא תנייה ייחודית שבגידרה סמכות השיפוט אינה נתונה לבית המשפט בישראל. גם שיקולים של פורום לא נאות אין בכוחם, בנסיבות המקרה, כדי לגרוע מתוקפה של תניית השיפוט. לפיכך, אנו דוחים את הערעור. המערער ישלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, ט' בטבת התשנ"ט (28.12.98). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97037880. E06	[ "ע\"א 3788/97" ]	3,017
39,259	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3788/97 - ה' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : הנדייה מוחמד נגד המשיב ה : חברת עזה אלאהליה לביטוח בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה תגיש את תשובתה לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לה טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבה תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, י"ז באדר התשנ"ח (15.3.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037880. A04 /דז/	[ "ע\"א 3788/97" ]	3,018
847	ב בית המשפט העליון רע"א 6961/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: פאטמה עבדאללה אבו אסעד נגד המשיב : חוסיני עבדאללה אבו אסעד בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 411/97, מיום 11.11.97, שניתן על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ, והשופטים: ג' גינת, נ' ממן בשם המבקשת: עו"ד אליהו כהן החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, י"ט בכסלו התשנ"ח (18.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97069610. A01 /דז/	[ "רע\"א 6961/97", "בע\"א 411/97" ]	3,024
41,559	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 6961/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקשת : פאטמה עבדאללה אבו אסעד נגד המשיב ים : חוסיני עבדאללה אבו אסעד ואח' בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 411/97 מיום 11.11.97, שניתן על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ, והשופטים: ג' גינת, נ' ממן בשם המבקשת: עו"ד אליהו כהן בשם המשיבים: עו"ד ת. אבו-אחמד החלטה טענות המבקשת אינן מעוררות כל שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבים שכר טרחה על סך 10,000.- ש"ח. ניתנה היום, י"ד בטבת התשנ"ח (12.1.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97069610. B02	[ "רע\"א 6961/97", "בע\"א 411/97" ]	3,025
9,052	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5752/97 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ נגד המשיב ה : מדינת ישראל, רשות הפיתוח וקק"ל באמצעות מנהל מקרקעי ישראל סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך עשרים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה תגיש את תשובתה לטענות המערערת תוך עשרים ימים מהיום שבו הומצאו לה טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבה תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. 4. לאחר השלמת הסיכומים בכתב ייקבע התיק לדיון, לא יאוחר מסוף חודש פברואר 1998. ניתן היום, כ"ו בתשרי התשנ"ח (27.10.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057520. A01 /דז/	[ "ע\"א 5752/97" ]	3,027
22,393	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5752/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערער ת : פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.8.97 בעתירה מנהלית 30141/97 שניתן על ידי כבוד השופט וסרקרוג תאריך הישיבה: ל בשבט תשנ"ח (26.2.98) בשם המערער ת: עו"ד קלינמן יהושע בשם המשיב ה: עו"ד גולן פסק-דין בעלי הדין אינם חלוקים - ואנו מסכימים עמם - שהועדה המחוזית לא היתה רשאית לאשר את טבלת האיזון אותה הציע השמאי שנתמנה בורר לפי סעיף 122(4) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965-; שהרי בסיפת הפסקה האמורה נאמר ש"על הבוררות יחולו הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח1968- בכפוף להוראות סעיף זה". נמצא שמי שמבקש לאשר את פסק הבוררות או לבקש לבטלו, שומה עליו לעתור לשם כך לבית המשפט המוסמך. אכן בעלי הדין חלוקים בפרשנות של הפסקה שקדמה לפסקה שצוטטה לעיל, לאמור שהבורר צריך לנמק את "החלטתו לגבי הזכאות כאמור אם דרש זאת מוסד התכנון או אחד הצדדים", כשהמחלוקת סבה על השאלה אם הבקשה לקבלת הנמקה צריכה להיות מופנית לבורר מראש או אפשר שתוגש לו גם בדיעבד. לענין זה אנו מקבלים את הערעור ומחזירים את הענין לבית המשפט המחוזי למתן החלטה. אנו קובעים בניגוד לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שההליכים שיש לנקוט לאישור פסק הבוררות או לביטולו הם כאמור לעיל, ואת החלטת בית המשפט המחוזי יש לתקן בהתאם לכך. לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי יחזור הענין לועדה על מנת שאישורו של פסק הבוררות או ביטולו יהיו לפני בית המשפט המוסמך. אין אנו קובעים, בשלב זה כל עמדה לגבי המועדים שבגדרם יש להגיש כל בקשה כזו, ואם הדרך עודנה פתוחה בעד המעוניין בדבר לנקוט בהליכים כאמור. אין צו להוצאות. ניתן היום ל בשבט תשנ"ח (26.2.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057520. B04	[ "ע\"א 5752/97" ]	3,028
849	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 318/97 בפני: כבוד הנשיא א. ברק המבקשת: נועה רם נגד המשיבה: מכללת רמת גן משיבים פורמליים: 1. הארגון הישראלי לקידום החינוך 2. דניאל מיכאל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 19.11.96 בע"א 1364/94 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גרוס, י. בן שלמה, מ. רובינשטיין בשם המבקשת: עו"ד אבי גולדהמר ה ח ל ט ה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבה תגיש תשובתה לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, י"ג אדר א' התשנ"ז (20.2.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003180. A01 דז/	[ "רע\"א 318/97", "בע\"א 1364/94" ]	3,029
1,226	בית המשפט העליון רע"א 97 / 318 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : נועה רם נגד המשיבים : 1. מכללת רמת גן 2. הארגון הישראלי לקידום החינוך 3. דניאל מיכאל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 19.11.96 בע"א 1364/94 שניתן על ידי כבוד השופטים גרוס, בן שלמה, רובינשטיין בשם המבקשת: עו"ד אבי גולדהמר בשם המשיבה: עו"ד א. נוה החלטה להרכב של שלשה. לקבוע לפני ההרכב המיוחד ביום 6.7.97. משך הטיעון - 20 דקות מחולקות בשווה בין בעלי הדין. ניתן היום ח באייר תשנ"ז (15.5.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003180. B02	[ "רע\"א 97", "בע\"א 1364/94" ]	3,030
2,297	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 318 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקשת : נועה רם נגד המשיבים : 1. מכללת רמת גן 2. הארגון הישראלי לקידום החינוך 3. דניאל מיכאל בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקשת: עו"ד אבי גולדהמר החלטה המועדים המוצעים על ידי הצדדים אינם מתאימים ליומן בית המשפט. המועד המוקדם ביותר האפשרי הוא 9.11.97. לתגובת הצדדים האם לדחות את הדיון לתאריך זה. ניתנה היום, י"א בסיון תשנ"ז (16.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003180. R03	[ "רע\"א 97" ]	3,031
6,895	ב בית המשפט העליון רע"א 318/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער : נועה רם נגד המשיבים : 1. מכללת רמת גן 2. הארגון הישראלי לקידום החינוך 3. דניאל מיכאל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 19.11.96 בע"א 1364/94 שניתן על ידי כבוד השופטים: גרוס, בן שלמה, רובינשטיין תאריך הישיבה: א בתמוז תשנ"ז (6.7.97) בשם המערער : עו"ד גולדהמר אברהם בשם המשיבים : עו"ד נווה ה ח ל ט ה מקובל על בעלי הדין שמשמעותו של העיקול שאושר הוא אך עיקול דמי המפתח המגיעים או שיגיעו לדייר המוגן. בנסיבות אלו אנו דוחים את הבקשה. אין צו להוצאות. ניתן היום א בתמוז תשנ"ז (6.7.97). נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003180. B05	[ "רע\"א 318/97", "בע\"א 1364/94" ]	3,032
11,853	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 318 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : נועה רם נגד המשיבים : 1. מכללת רמת גן 2. הארגון הישראלי לקידום החינוך 3. דניאל מיכאל בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המשיבים: עו"ד א. נווה החלטה לאור הודעת בא-כח המשיבים יתקיים הדיון בבקשה כמתוכנן ביום 6.7.97 בשעה 11:30. ניתנה היום, כ"ה בסיון תשנ"ז (30.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003180. R04	[ "רע\"א 97" ]	3,033
850	ב בית המשפט העליון בג"ץ 1522/96 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. מרואן מוסטפא עבדל עזיז שהאדה 2. המוקד להגנת הפרט נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד אנדרה רוזנטל החלטה אני מוחקת את העתירה כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96015220. O06	[ "בג\"ץ 1522/96" ]	3,034
8,789	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1522/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. מרואן מוסטפא עבדל עזיז שהאדה 2. המוקד להגנת הפרט נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי דיון מקדמי בעתירה החלטה ב"כ העותרים מתבקש להודיע לבית המשפט אם העתירה עדיין אקטואלית, בין היתר בהתחשב בתיקון חוק סדר הדין הפלילי, ואם עדיין הוא מבקש לקיים דיון בעתירה. ההודעה תוגש לבית המשפט תוך 30 יום. ניתנה היום, ה' באלול תשנ"ז (7.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96015220. I05	[ "בג\"ץ 1522/96" ]	3,035
852	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1776 בפני: כבוד השופט א' גולדברג המערער : ליבוביץ אאורליה נגד המשיב : גדעון אוברזון תעשיות אופנה (1976) בע"מ בקשה לעיכוב ביצוע החלטה לא מצאתי מקום לעכב את ביצוע פסק הדין שעניינו בתשלום הוצאות. החלטת בית המשפט קמא מיום 27.2.97, בה נקבעו תנאים המבטיחים החזרת הכסף, אם תזכה המבקשת בערעור - תעמוד, על כן, בעינה. ניתנה היום, ב' בניסן תשנ"ז (9.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017760. D02	[ "ע\"א 97" ]	3,037
36,567	ב בית המשפט העליון ע"א 1776/97 - ג' בפני: כבוד השופט י' זמיר המבקשת : ליבוביץ אאורליה נגד המשיב : גדעון אוברזון תעשיות אופנה (1976) בע"מ בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור החלטה הבקשה תידון על-ידי ההרכב שידון בערעור. לצורך כך מתבקש ב"כ המשיבה להגיש, בתוך המועד הקבוע להגשת סיכומיו בערעור, את תגובתו לבקשה לצירוף הראיה הנוספת. ניתנה היום, י"ג בניסן תשנ"ח (9.4.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017760. I05	[ "ע\"א 1776/97" ]	3,039
36,919	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1776/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : ליבוביץ אאורליה נגד המשיב ה : גדעון אוברזון תעשיות אופנה (1976) בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה תגיש את תשובתה לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לה טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבה תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, ו' באדר התשנ"ח (4.3.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017760. A04 /דז/	[ "ע\"א 1776/97" ]	3,040
80,191	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1776/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט מ' אילן המערערת: אאורליה ליבוביץ - בית מלאכה לתפירה נ ג ד המשיבה: גדעון אוברזון - תעשיות אופנה (1976) בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק ה.פ. 1303/96 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא השופט י' לויט תאריך הישיבה: כ"ב בחשון תש"ט (11.11.98) בשם המערערת: עו"ד חסין רינה בשם המשיב: עו"ד דורון חכם פסק-דין השופט י' טירקל: רקע עובדתי 1. המערערת, גב' אאורליה ליבוביץ (להלן - "המערערת") ניהלה מתפרה, שעיקר עיסוקה - מאז שנת 1990 לערך - היה בתפירת בגדי ים ובגדי חוף (להלן - "בגדי ים") עבור המשיבה, חברת גדעון אוברזון תעשיות אופנה (1976) בע"מ, (להלן - "המשיבה") הנמצאת היום בהסדר נושים. המשיבה נהגה להעביר למערערת גזירי בד מהם היתה האחרונה תופרת בגדי ים ומחזירה אותם למשיבה. בתחילת כל עונה נהגו בעלות הדין להגיע לסיכום בעל פה בדבר כמות בגדי הים שהמערערת תתפור עבור המשיבה ובדבר השכר שתקבל עבור תפירת כל יחידה. כך סוכם בחודש מאי 1996 כי שכרה של המערערת עבור תפירת בגדי הים לקולקציית 1997 יעמוד על 9$ ליחידה. על פי הנהוג והמוסכם בין בעלות הדין היה השכר משולם למערערת 15 ימים אחרי שהוציאה למשיבה חשבוניות מס. כפי שפורט בתצהיר שהגישה המערערת בבית המשפט המחוזי נתפרו ונמסרו למשיבה בחודש מאי 1996 בגדי ים ששכר תפירתם עמד על 72,579 ש"ח (להלן - "המשלוח הראשון"). תאריך החשבוניות שהנפיקה המערערת עבור המשלוח הראשון היה 31.5.96 ולפיכך היה שכר התפירה אמור להיות משולם לה עד יום 15.6.96. באמצע חודש יוני 1996 נמסרו למשיבה בגדי ים ששכר תפירתם עמד על 82,573 ש"ח (להלן - "המשלוח השני"). תאריך החשבוניות שהנפיקה המערערת עבור המשלוח השני היה 16.6.96 ולפיכך היה שכר התפירה אמור להיות משולם לה עד יום 1.7.96. ביום 13.6.96 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת מ' פורת), לפי בקשתה של המשיבה, צו הקפאת הליכים לתקופה של 45 ימים. זאת, בין היתר, כדי לזמן אסיפות נושים במטרה להגיע להסדר. גם אחרי שנמסרו המשלוח הראשון והמשלוח השני המשיכה המערערת לתפור בגדי ים עבור המשיבה ובסוף חודש יוני נותרו בידי המערערת בגדי ים ששכר תפירתם עמד על כ50,000- ש"ח (להלן - "המשלוח השלישי"). תאריך החשבוניות שהנפיקה המערערת עבור המשלוח השלישי היה 30.6.96. בשלב זה הבינה המערערת, כי המשיבה לא תשלם לה את המגיע לה עבור שלושת המשלוחים - שהסתכם בסך של 206,585 ש"ח - ולפיכך עיכבה בידיה את המשלוח השלישי. כמו כן עתרה ביום 9.7.96 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב"בקשה דחופה למימוש זכות העיכבון". בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' פורת), בהחלטתו מיום 14.7.96, קבע, בהסכמת הצדדים, כי המערערת תמסור את בגדי הים שברשותה לידי המנהלים המיוחדים שמונו למשיבה על מנת שימכרו אותם. נקבע במפורש כי "אין במסירת הסחורה היום לידי המשיבה, כדי לגרוע מזכויות המבקשת [המערערת - י' ט'] עפ"י חוק חוזה קבלנות וחוק המטלטלין". ביום 18.7.96 הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי תובענה נגד המשיבה, על דרך של המרצת פתיחה, שבה ביקשה להצהיר כי זכות העיכבון שיש לה על המשלוח השלישי אינה רק בגין המגיע לה עבור משלוח זה, אלא גם בגין המגיע לה עבור המשלוח הראשון והשני; דהיינו, סכום כולל של 206,585 ש"ח. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 2. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' לויט), בפסק דינו מיום 6.2.97, קבע כי "ניתן לראות בכל משלוח של גזירים כעיסקה נפרדת, וזאת משום שלא הוכח בפני ההיפך מכך", וכי "כאשר קבלן משחרר סח' [סחורה - י' ט'] או את הנכס שניתן לו לביצוע מלאכתו, שוב אין לו זכות עכבון לגבי אותה סח' [סחורה - י' ט'] או אותו נכס". מכיוון שהמערערת שחררה את הסחורות הקודמות ביודעין ומרצון סבר ש"איבדה את זכות העכבון בכל הקשור למה שהגיע לה בקשר לאותן סחורות". אשר לזכות העיכבון של המערערת בגין המשלוח השלישי הרי משנמכר משלוח זה ושכר תפירתו שולם לה לא נותר חוב שבגינו יש בידיה זכות עיכבון. השגות המערערת 3. שלוש השגות עיקריות בפיה של המערערת: השגתה הראשונה היא כי בסעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד1974- (להלן - "חוק חוזה קבלנות") - שממנו נובעת זכות העיכבון שלה - מדובר ב"עיסקת קבלנות", שהוא מונח רחב ומקיף יותר מן המונח "חוזה קבלנות" שבהגדרה שבסעיף 1 לחוק. מכאן יש ללמוד כי "עיסקת קבלנות" שבסעיף 5 לחוק מכילה בתוכה "את כל מערכת היחסים העובדתית והכלכלית שבין הצדדים", על מנת שהקבלן יוכל "להפרע את מלוא חובו הנובע מאותה מערכת היחסים" מכל נכס שבו נעשתה מלאכת הקבלנות. לענייננו טוענת המערערת כי "בין הצדדים היה חוזה שנתי אחד", כפי שנאמר בתצהירה שלא נסתר ועליו גם לא נחקרה. לפיכך "הלכה למעשה לא עמדה בפני ביהמ"ש הנכבד כל גירסה עובדתית אחרת" ולכן שגה בקבעו שלא הוכח שהיה חוזה שנתי אחד בין בעלות הדין. השגתה השניה - המכוונת נגד קביעתו של בית המשפט לפיה איבדה את זכות העיכבון לגבי המשלוח הראשון והשני - היא כי "כאשר שחררה --- סחורה לחברה - לא היתה הסחורה הנ"ל בגדר 'מיטלטלין מעוכבים'"; "רק כאשר הפרה [המשיבה] את ההסכם שביניהם ולא שילמה לה" נוצר החוב שבגינו "הפעילה המערערת את זכות העיכבון שבידיה ועיכבה את המשלוח השלישי (והאחרון) כערובה לתשלום מלוא החוב". לכך מוסיפה היא כי "המעכב נכס צריך לעשות זאת באופן פרופורציונלי בין שווי הנכס לשווי החוב כלפיו" (ההדגשה במקור - י' ט'), ודי היה בעיכוב המשלוח השלישי כדי לגבות את מלוא המגיע גם עבור המשלוח הראשון והשני. השגתה השלישית - כפי שאני מבין אותה - היא שאין לראות בשחרור המשלוח הראשון והשני ויתור על זכות העיכבון משום ש"קיבלה בשעתו ערובה לתשלום מלוא המגיע לה ממנכ"ל החברה בשעתו - מר אלי שקד - אשר פנה אליה אישית בהיותה מתפרת הדגל של החברה ונתן לה הבטחה ו/או ערובה אישית לתשלום מלוא המגיע לה מן החברה ובלבד שתשחרר לה הסחורה שבידה" (ההדגשה במקור - י' ט'). לאור התוצאה שאליה אני מגיע אין צורך לדון בהשגה זאת. עוד הגישה המערערת בקשה להתיר לה להביא ראיה נוספת, שהיא סיכום בכתב של הפגישה הנזכרת בין בעלות הדין, בחודש מאי 1996, המעיד, לטענתה, על כך שכל המשלוחים היו בגדר עיסקה אחת. המשיבה התנגדה לבקשה. לאור התוצאה שאליה אני מגיע אין צורך לדון בבקשה זאת. תשובות המשיבה להשגות 4. על טענתה של המערערת כי יש לפרש את המונח "עסקת הקבלנות" כרחב יותר מהמונח "חוזה קבלנות" וכי בענייננו מדובר במשלוחים נפרדים במסגרת עיסקה אחת, משיבה המשיבה, כי עיסקת קבלנות "הינה העיסקה שבגינה מסר המזמין לקבלן את הנכס הספציפי לגביו נטענת זכות העיכבון". לדעתה, "גם בהתקיים הסכם מסגרת כללי, הרי שלצורך הדיון בשאלת העכבון, יש לבחון כל עיסקה ועיסקה שבוצעה בגידרו" וכי "כל עיסקה כזו עומדת בפני עצמה לצורך קיומה של זכות עכבון". לענייננו מציינת היא כי "לא היתה כל התחייבות (של מי מהצדדים) לכמות כזו או אחרת, הצדדים צפו ונהגו תשלום נפרד במועד נפרד בגין חוב נפרד בגין כל עבודה שתבוצע, אם, במידה ובמועד שתבוצע"; "הסכם המסגרת רק בא להקל על הצדדים ולחסוך מהם עריכת התקשרות מפורטת בכל פעם ופעם" ו"כל משלוח ומשלוח הנו לפיכך, עסקת מכר עצמאית ונפרדת הניתנת לניתוק מן המסגרת הכללית". על טענתה של המערערת, לפיה לא ויתרה על זכות העיכבון בשני המשלוחים הראשונים, משיבה המשיבה כי לפי סעיף 11(ד) לחוק המיטלטלין, התשל"א1971- (להלן - "חוק המיטלטלין") פוקע העיכבון אם הוציא הנושה ברצונו את המיטלטלין המעוכבים משליטתו. בענייננו המערערת "הוציאה מרצונה את שני המשלוחים הראשונים משליטתה" ומכך יש ללמוד "על ויתור מצדה על עיכוב הנכס לצורך השגת התשלום". עוד מציינת המשיבה כי במקרה הנדון היה מדובר ב"חוזה קבלנות באשראי בו הקבלן מבצע את עבודתו ומשחרר את הנכס מחזקתו בטרם קיבל מלוא התשלום. הקבלן במקרה כזה נוטל על עצמו את הסיכון שבביצוע העיסקה ובמתן האשראי שכן הוא מוותר בכך מראש על הבטוחה היחידה שניתנה לו". לטענתה השלישית של המערערת לפיה שוחררו שני המשלוחים הראשונים כנגד הבטחה לתשלום המגיע - שבה ראתה ערובה - משיבה המשיבה, שאין בהבטחה כזאת כדי ליצור זכות עיכבון במשלוח השלישי בגין המגיע עבור שני משלוחים אלה. דיון בהשגות כללי 5. עיכבון הוא זכות לעכב נכס כערובה לחיוב, עד שיסולק החיוב. זאת זכות המוענקת לנושה המחזיק בנכס, להמשיך ולהחזיק בו, מקום שאלמלא העיכבון היה עליו להעביר את הנכס לחייב. הדעה המקובלת היא שהמעכב אינו זכאי לממש את הנכס המעוכב ולהיפרע ממנו את המגיע לו. עם זאת, זכותו של המעכב מעניקה לו במקרה של פשיטת רגל או פירוק של החייב עדיפות על פני נושים אחרים, שאינם מובטחים. גם כאשר החייב אינו חדל פירעון, יש למעכב יתרון בכך שעצם החזקתו בנכס מפעילה לחץ על בעליו לקיים את החיוב כדי לקבל את הנכס. מערכת החיובים בין הנושה בעל זכות העיכבון, לבין החייב, מבוססת - במקרים רבים, וכך גם בענייננו - על התקשרות חוזית בין הצדדים, שבגידרה קיבל הנושה את הנכס מן החייב לתכלית מסוימת ועל מנת להחזירו בסיומה. ניתן, אפוא, לומר כי העיכבון הוא סעד עצמי שנועד לאפשר לנושה לממש את זכותו כלפי החייב בכוחות עצמו, בלי לפנות לשם כך להתדיינות משפטית (ראו נ' זלצמן עיכבון (תשנ"ט) בעמ' 20-17 (להלן - " זלצמן "); א' זמיר חוק חוזה קבלנות , (תשנ"ה) בעמ' 553-552 (להלן - " זמיר "); ע"א 79/89 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ (בפירוק) ואח' , פ"ד מ"ו(3) 58, 62 (להלן - "עניין סולל בונה ")). זכות העיכבון במשפט הפרטי - שיש להבדיל בינה לבין זכות העיכבון לטובת רשויות המס - לא הוסדרה במסגרת של הסדר חקיקתי אחד, אלא בדברי חקיקה שונים. על דיני העיכבון בארץ חלות שתי מערכות דינים. האחת היא ההסדר הכללי המצוי בסעיף 11 לחוק המיטלטלין, המתווה את קווי דמותה של זכות העיכבון במשפט הישראלי וקובע כללים אחדים בעניין הפעלתה של הזכות, מהותה והיקפה. בשל חשיבותו יובא להלן נוסח הסעיף במלואו: "11. (א) עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב. (ב) עלה שווי המיטלטלין המעוכבים על שווי החיוב במידה בלתי סבירה, זכאי החייב לשחרר מקצת המיטלטלין אם הם ניתנים להפרדה לחלקים. (ג) החייב זכאי לשחרר את המיטלטלין מן העיכבון במתן ערובה מספקת אחרת לסילוק החיוב. (ד) הוציא הנושה ברצונו את המיטלטלין המעוכבים משליטתו, יפקע העיכבון. (ה) מקום שיש עיכבון במקרקעין, יחולו הוראות סעיף זה גם עליו; כן יחולו הוראות סעיף זה על עיכבון על פי הסכם, כשאין בהסכם הוראות אחרות לענין הנדון." יצויין, כי במסגרת מערכת הדינים הראשונה נכללים גם סעיפים 1 ו20-(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם1980- המעניקים לנושה בעל עיכבון מעמד של נושה מובטח בהליכי פשיטת רגל. על מערכת הדינים השנייה נמנות הוראות העיכבון הסטטוטוריות, שהן המקור שבדין להיווצרותה של זכות העיכבון בתחומים מסוימים, צרים או רחבים. כך נקבעו הוראות בדבר זכות עיכבון בסעיף 12 לחוק השליחות, תשכ"ה1965-; סעיף 9 לחוק השומרים, תשכ"ז1967-; סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א 1961-; סעיף 8(ג) לחוק הנאמנות, תשל"ט1979-; סעיף 31 לחוק המכר תשכ"ח1968- (להלן - "חוק המכר") וסעיף 19 לחוק חוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א1970-. סעיפים אלה מגדירים את המצבים שבהם קמה הזכות לעכב נכסים (לעניין שתי מערכות הדינים החלות על דיני העיכבון ראו, בין היתר, עניין סולל בונה , בעמ' 62 ; רע"א 5095/93 פ.א ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר שותפות לבנין ופיתוח , פ"ד מט(1) 730, 738; צ' כהן פירוק חברות (תש"ס) בעמ' 586; ש' רנר חוק השומרים, תשכ"ז1967- (תשנ"ח) בעמ' 339 (להלן - " רנר ")). על היחס בין מערכות דינים אלה נכתב, בין היתר: "נבהיר את היחס בין סעיף 11 לחוק המיטלטלין מחד גיסא לבין סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) וכל שאר סעיפי החוק המקנים זכות עיכבון --- מאידך גיסא. היחס ביניהם אינו של חוק כללי וחוק מיוחד במובן זה שחוק מיוחד בכוחו לדחות הסדר שבחוק כללי, אלא עוסקים הם בנושאים שונים. סעיף 11(א) לחוק המיטלטלין קובע, כאמור: 'עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב' (ההדגשה שלי א' ג'). סעיף זה אינו מקנה לנושים זכויות עיכבון, אלא רק קובע מה הם הכללים החלים על הפעלתה של זכות זו משקמה. ומתי קמה לנושה זכות עיכבון? מתי יהיה הוא רשאי לעכב נכס של החייב שלו בלא שיתחייב בעוולת עיכוב נכסים שלא כדין? את זאת קובעים הסעיפים הספציפיים שבחוקים השונים. כך, קבלן שלא שולמו לו דמי עבודת הקבלנות שביצע בנכס רשאי לעכבו; --- מרגע שקמה לנושה זכות העיכבון, חדלים הסעיפים שבחיקוקים השונים מלהיות רלוואנטיים, ולעומת זאת נכנס סעיף 11 לחוק המיטלטלין לתחולה ומסדיר את דרך הפעלת זכות העיכבון". (ראו דברי השופט א' גולדברג בע"א 790/85 רשות שדות התעופה נ' ד"ר י' גרוס, עו"ד, כונס נכסים ואח' , פ"ד מד(3) 185, 207 (להלן - "עניין רשות שדות התעופה "). מהי "עיסקת קבלנות" לפי חוק חוזה קבלנות ? 6. מתי רואים מספר פעולות שנעשו במסגרת מערכת יחסים עסקית כוללת אחת, כעיסקות נפרדות שכל אחת מהן עומדת בפני עצמה ויוצרת זכות עיכבון נפרדת, ומתי רואים את כולן יחד כעיסקה אחת, היוצרת זכות עיכבון "כוללת" לגבי כל הפעולות ? אין חולקים כי בין בעלות הדין נכרת חוזה קבלנות. חוזה קבלנות הוגדר בסעיף 1 לחוק חוזה קבלנות כך: "1. חוזה קבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין." על זכות העיכבון נאמר בסעיף 5 לחוק חוזה קבלנות כי: "5. לקבלן תהא זכות עכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו, כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המזמין עקב עיסקת הקבלנות ." (ההדגשה שלי - י' ט') המונח "עיסקה" פורש בספרו של ז' צלטנר, דיני חוזים של מדינת ישראל (אבוקה, כרך א' תשל"ד) בעמ' 169 כ"מצב עובדתי-מסחרי היכול לשמש יסוד לצמיחת עילות וטענות משפטיות". השופט ג' בך אימץ הגדרה זאת והוסיף כי "לא מספר ההסכמים הוא הקובע, אם המדובר בעיסקה אחת או בעיסקאות שונות. גם הסכמים אחדים יכולים להוות עיסקה אחת. הכול תלוי בתוכן ההסכמים" (ההדגשות במקור -י' ט') (ראו ע"א 377/82 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ וערעור שכנגד , פ"ד מ"ב(2) 725, 732 (להלן - "עניין צור גת ")). במקרה אחר הגדיר השופט א' גולדברג את המושג "עיסקה אחת" כ"עיסקה מסחרית העומדת בפני עצמה, הניתנת לניתוק מסחרי מעיסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר ביניהם" (ראו ע"א 725/87 חברת ביר-טל סחר מזון בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ , פ"ד מד(1) 177, 180 (להלן - "עניין ביר-טל ")). יצויין, כי פסקי הדין שהוזכרו דנו בשאלה של קיזוז חיובים, אך הגדרת המונח "עיסקה אחת" ישימה גם בענייננו. בעניין זה הגיעו בתי המשפט במקרים שונים למסקנות שונות בדבר הגדרתה של "עיסקה אחת" להבדיל ממספר עיסקות. כך, למשל, סבר בית המשפט בעניין ביר טל כי כל משלוח של סחורה במסגרת "הסכם מסגרת" בין יצרן וסוכן מהווה עיסקה נפרדת. כפי שאמר: "כל משלוח סחורה אשר כזה הינו עיסקת מכר עצמאית בין הצדדים, הניתנת לניתוק, מן הבחינה העיסקית, מהסכם הסוכנות". לעומת זאת נקבע במקרה אחר כי משלוחי הסחורה הנפרדים על פי "הסכם מסגרת" אחד נכללים בעיסקה אחת; למרות שדובר "בעיסקה, שפוצלה למשלוחי סחורה שונים ולתשלומים במועדים רבים תוך תקופה ניכרת" (ראו דברי השופט ג' בך בע"א 82/81 דו-עץ נ' וייסנברג , פ"ד לז(2) 355, 358; לעניין זה ראו את דברי הביקורת של א' זמיר בספרו, בעמ' 577 ה"ש 99, המציין כי בהבחנה בין עיסקה אחת לעיסקות אחדות קיימת "עמימות ומניפולטיביות"; וראו גם עניין צור גת בעמ' 732 שבו נקבע כי כאשר בוצע חוזה הקבלנות, ואחר כך נערך בין הצדדים חוזה נוסף לצורך ביצוע מלאכה נלווית שביצעו קבלנים אחרים, לא מדובר בעיסקה אחת). על ההבחנה בין עיסקה אחת לבין עיסקות נפרדות כותבת נ' זלצמן את הדברים הבאים: "הביטוי 'עקב העיסקה' משמיענו שבעסקה אחת מדובר, והקשר שבין החיוב הנערב לבין הנכס המעוכב הוא קשר שיצרה אותה עסקה, להבדיל מחיוב שנולד עקב עסקה אחרת שבין הנושה והחייב. ההבחנה בין עסקה אחת לבין עסקאות נפרדות היא הבחנה עובדתית, שלא ניתן לקבוע לה הגדרה ברורה מראש. היא תיעשה לאור תוכנו של ההסכם שבין הצדדים, הנותן לעסקה את צביונה המסוים כעסקת מכר, עסקת קבלנות, שליחות וכדומה; לאור הנסיבות המהוות רקע כללי להתקשרות הקונקרטית; תוך השוואה לעסקות דומות שקשרו הצדדים בעבר; ובהתייחס לנהגים מסחריים קיימים בסוג זה של התקשרויות חוזיות. יתר על-כן, נראה שמבחן העסקה יהיה מושפע גם מקווי המדיניות הכלליים שיתוו בתי-המשפט בקשר לפרשנותה של הוראת-חוק יוצרת זכות עיכבון. גישה פרשנית הנוטה להצר את היקף פרישתה של הזכות הסטטוטורית תבכר את האפשרות לחלק את המסגרת העסקית הכוללת לכמה עסקות נפרדות, ככל שהנסיבות הקונקרטיות אכן מאפשרות זאת, וכך גם להגביל את היקף החיוב הנערב מכוחה של הזכות" ( זלצמן בעמ' 176-175; עיינו גם עמדתו של זמיר בספרו, בעמ' 577-576, הסבור כי "עיסקה אחת יכולה להיות מורכבת מחוזים אחדים" וכן עמדתו של מ' דויטש קניין (כרך ב' תשנ"ט) ,בעמ' 243, (להלן - " דויטש ") הסבור אף הוא כי הביטוי "אותה עיסקה" רחב יותר מהביטוי "אותו חוזה"). סיכומם של דברים, עיסקת קבלנות אחת היא עיסקה מסחרית העומדת בפני עצמה והניתנת לניתוק מסחרי מעיסקות אחרות בין אותם צדדים, אפילו נעשית העיסקה במסגרת עיסקית מקיפה יותר שבתוכה פועלים הצדדים. ההבחנה היא הבחנה שבעובדה והיא נקבעת לפי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה לגופו. לענין זה נשקל תוכנו של ההסכם שבין הצדדים ומובאים בחשבון הסדרים בדבר אופן התשלום, אופי המלאכה או השירות, פרק הזמן שבמהלכו נעשות הפעולות ושיקולים נוספים. כמו כן מושפע "מבחן העיסקה" (זלצמן, שם ) גם משיקולי מדיניות בדבר פרשנותה של הוראת החוק היוצרת את זכות העיכבון, שעליהם נעמוד להלן. מן הכלל אל הפרט 7. יש להשיב, אפוא, על השאלה האם בנסיבות הפרשה הנדונה רואים את שלושת המשלוחים של בגדי הים שתפרה המערערת כעיסקת קבלנות אחת או שרואים כל אחד ואחד מן המשלוחים כעיסקת קבלנות נפרדת. אקדים ואומר כי יש, אמנם, בנסיבות הפרשה סממנים המצביעים, לכאורה, על כך שהיו כאן עיסקות נפרדות - ועליהם עומדת המשיבה בטענותיה - אולם כאשר מניחים על הכף שכנגד את הסממנים המצביעים על כך ששלושת המשלוחים הם בגדר עיסקה אחת גובר, לדעתי, משקלם של האחרונים. שלושה סממנים מצטברים צובעים את שלושת המשלוחים בגוון אחיד של עיסקה אחת: הראשון - המערערת והמשיבה ערכו, כאמור, בחודש מאי 1996 פגישה בה סוכמו פרטים שונים שעניינם תפירת קולקציית 1997 של המשיבה. כמו כן נובע מהצהרות בעלי הדין בסיכומיהם לפנינו כי מסגרת העיסקה כללה גם את הכמות הכללית של בגדי הים שעל המערערת לתפור. משמעות הדבר היא שבעלי הדין יצרו מסגרת של עיסקה עונתית, שכללה תפירת קולקצייה מסוימת של בגדי ים, לצורך עונה שלימה ומסוימת אחת. השני - המערערת והמשיבה קבעו מחיר אחיד של 9$ לכל בגד ים שתתפור המערערת במהלך העונה ולא נעשה תמחור נפרד ושונה לבגדי הים שבכל אחד משלושת המשלוחים. השלישי - שלושת המשלוחים נתפרו במהלך החודשים מאי ויוני 1996 והתאריכים בחשבוניות שהנפיקה המערערת לכל אחד מהמשלוחים היו - 31.5.96, 16.6.96, ו30.6.96-. כלומר, לא מדובר במשלוחים שנתפרו ונשלחו במהלכה של תקופה ארוכה ובהפרשי זמן גדולים אלא בשלושה משלוחים שנתפרו במהלך תקופה קצרה ובסמיכות זמנים ביניהם. בסיכום: העובדה שבמקרה הנדון מדובר בשלושה משלוחים נפרדים שבגין כל אחד מהם הוצאו חשבוניות נפרדות אינה עושה כל משלוח לעיסקה מסחרית העומדת בפני עצמה והניתנת לניתוק מעיסקה אחרת בין אותם צדדים, אלא יש לראות את כל המשלוחים יחד כחלק מאותה "עיסקת קבלנות". כפי שראינו, דברים אמורים במשלוחים השייכים לקולקצייה אחת, שהוכנו לצורך עונה מסוימת אחת, תומחרו בלי להבחין בין המשלוחים ונתפרו במועדים סמוכים. המהות האמיתית של מערכת היחסים העיסקית בין המערערת לבין המשיבה היא, אפוא, של עיסקה אחת שבמסגרתה נתפרו שלושה משלוחים. האם פקע העיכבון בשל הוצאה מרצון של המשלוח הראשון והמשלוח השני ? 8. שאלה נכבדה נוספת שלגביה חלוקים בעלי הדין היא האם העובדה שהמערערת הוציאה ברצונה משליטתה את שני המשלוחים הראשונים הפקיעה את זכות העיכבון שלה לגבי שני משלוחים אלה, או שזכות העיכבון שבידיה לגבי המשלוח השלישי עומדת לה גם לגבי החיובים הנובעים משני המשלוחים הראשונים. בית המשפט המחוזי - שבקרנות פסק דינו אוחזת המשיבה - סבר, כאמור, כי "כאשר קבלן משחרר סח' [סחורה - י' ט'] או את הנכס שניתן לו לביצוע מלאכתו, שוב אין לו זכות עיכבון לגבי אותה סח' [סחורה - י' ט'] או אותו נכס". לעניין זה סומכת המשיבה על לשונו של סעיף 11(ד) לחוק המיטלטלין הקובע כי: "הוציא הנושה ברצונו את המיטלטלין המעוכבים משליטתו, יפקע העיכבון" ועל ההלכה שנפסקה בעניין רשות שדות התעופה . אקדים ואומר כי גם כאן אין בידי לקבל את עמדת המשיבה. לדעתי, אין לראות בהוצאתם של שני המשלוחים הראשונים מידי המשיבה ויתור על זכות העיכבון לגביהם. (יצוין כי במקרה הנדון עסקינן בזכות עיכבון של קבלן - נושה מסוים על נכס של מזמין - חייב בגין המגיע לקבלן מאותו מזמין; ולא במצב של תחרות זכויות בין מספר נושים, שאת פתרונו יש להשאיר בצריך עיון). שלושה טעמים לכך: א) כידוע, "תנאי להיווצרותה של זכות העיכבון הוא קיומו של חיוב תקף שהגיע המועד לקיומו, והוא לא קוים. באין חיוב, לא קמה לנושה הזכות, והמעשה הפיסי של עיכוב הנכס היה שלא כדין" ( זלצמן , בעמ' 178). יש להעיר שלא בכל מקרה של עיסקה באשראי, שלפי תנאיה מוציא הנושה את הנכס משליטתו בטרם גמל החיוב בגינו, יהיה תוקף למסקנה כי לנושה לא קמה זכות עכבון. תתכן האפשרות כי במקרה של עיסקה באשראי שבמהלכה אמורים לעבור בזה אחר זה מספר נכסים מידי החייב לידי הנושה לא תיראה בדיעבד הוצאתו של הנכס מידי הנושה - כאשר נשארו בידיו נכסים נוספים שהוא יכול לעכבם - כויתור על זכות העיכבון בגין המגיע לו בגין הנכס שהוציא מידיו(השוו עניין רשות שדות התעופה בעמ' 212). על כך נאמר: "לנוכח מהותו של העיכבון כסעד של עזרה עצמית, ניתן להצדיק את הפעלתו רק כאשר עומדת לנושה הזכות לדרוש את ביצוע החיוב, ועיכוב הנכס הוא האמצעי בידיו להשיג את דרישתו" ( זלצמן , בעמ' 164; וראו גם זמיר , בעמ' 583). לפי המקובל על בעלות הדין היה על המשיבה לשלם למערערת את שכר תפירתו של כל משלוח של בגדי ים 15 ימים לאחר שהנפיקה חשבונית עבורו. כלומר, בשעה שהוציאה המערערת מהחזקתה את המשלוח הראשון ואת המשלוח השני לא קמה לה עדיין זכות עיכבון לגביהם, משום שבאותה שעה טרם גמל כל אחד מחיובי התשלום שבגין כל אחד מהם. די בכך כדי להביא למסקנה שאין בשחרורם משום ויתור על זכות זאת. בשולי הדברים אעיר כי לאור התוצאה שאליה אני מגיע בפסק דין זה יש, אולי, מקום לטענה כי לכאורה היתה המערערת זכאית לעכב את המשלוח השני בגין החיוב שכבר גמל לגבי המשלוח הראשון . על כך ניתן להשיב כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, כאשר גמל החיוב בגין המשלוח הראשון - ביום 15.6.96 - יום אחד בלבד לפני שחרור המשלוח השני - ביום 16.6.96 - אין לייחס לשחרור משמעות של ויתור על זכות העיכבון, אלא יש לראותו כפעולה שנעשתה בשיגרת היחסים המסחריים בין בעלות הדין. למעלה מן הדרוש אציין, כי בנסיבות העניין גם לא היה על המערערת לצפות כי המשיבה לא תקיים את חיוביה ולפיכך לא היתה הצדקה לכך שתעכב את המשלוחים לפני מועד "ההפרה האקטואלית" (לענין הפרה צפויה, בטרם הגיע זמנה של "ההפרה האקטואלית", ראו זמיר , בעמ' 575 וכן דויטש בעמ' 248). לא נטען כי בשעה ששוחרר המשלוח הראשון היה בידיעתה של המערערת "איתות אזהרה" כלשהו בדבר מצבה הרעוע של המשיבה. אשר למשלוח השני הרי שזה שוחרר, כאמור לעיל, יום אחד בלבד אחרי מועד התשלום בגין המשלוח הראשון. אכן, השחרור היה שלושה ימים אחרי שקיבלה המשיבה - במעמד צד אחד - צו הקפאת הליכים, אולם לא הוכח כי המערערת ידעה על הצו. יש לאמץ, אפוא, את גירסתה של המערערת, כי לא ידעה על מצבה הכלכלי של המשיבה ועל צו הקפאת ההליכים וכי מסרה למשיבה את שני המשלוחים הראשונים בתור קיום בתום לב של התחייבויותיה כלפי המשיבה. במצב דברים זה סבורני, כי אף מבחינת ידיעתה של המערערת אין לראות בשחרור המשלוח השני ויתור על זכות העיכבון. עם זאת, ההסתמכות על ידיעתו הסובייקטיבית של הנושה כתנאי לתוקפו של העיכבון יכולה לעורר שאלות לא פשוטות בדבר מעמדם של צדדים שלישיים. אולם, בשל העובדה שבענייננו לא קמה זכות העיכבון בעת שחרור המשלוח הראשון והשני, ניתן להשאיר גם סוגייה זאת בצריך עיון. לא למותר לאבחן כאן את עובדות הפרשה שלפנינו מן העובדות הרלבנטיות של הפרשה שהיתה בעניין רשות שדות התעופה , שעליה סומכת המשיבה, כאמור לעיל. באותה פרשה היה מדובר בעבודות אחזקה ותיקונים שעשתה התעשייה האוירית במטוסיה של חברת מעוף, שיצאו מהחזקתה של התעשייה האוירית וחזרו להחזקתה פעמים רבות לשם תיקונים. שם פסק בית המשפט שזכות העיכבון לגבי המטוסים עומדת לאחרונה רק להבטחת התשלום עבור התיקונים שביצעה בפעם האחרונה שהיו בהחזקתה ולא עבור התיקונים הקודמים ( שם , בעמ' 208). ההבדל הראשון בין הפרשות הוא בכך שבעניין רשות שדות התעופה המשיכה התעשייה האוירית לשחרר את המטוסים למרות "החוב התופח" - כאמור שם - ומטעם זה, בין שאר טעמים, ראה בית המשפט בשחרור המטוסים ויתור על זכות העיכבון. לעומת זאת, במקרה שלפנינו, לא מדובר במצב בו החוב גדל והולך אלא במשלוחים שהחיוב בגין כל אחד מהם טרם גמל בעת שחרורו (עיינו גם בהערה בסעיף 8 א) סיפא דלעיל). (וראו זמיר , בעמ' 583; לדברי ביקורת על פסק הדין בעניין רשות שדות התעופה עיינו שם , בעמ' 580). ההבדל השני הוא בכך שבפרשה שלפנינו מדובר במשלוחים נפרדים, שנכנסו לידי הקבלן הנושה כגזירי בד ויצאו מידיו כבגדי ים, בעוד שבמקרה שנדון בפרשת רשות שדות התעופה , היה מדובר באותו נכס גופו שנכנס לידי הקבלן ויצא מידיו. אכן, בפרשת רשות שדות התעופה יוחס משקל ניכר להשפעה של יציאת הנכס מידי הקבלן הנושה, על ההסתמכות של צדדים רחוקים. החשש שנדון היה, בין היתר, כי הכרה בעכבון בגין חיוב הנובע ממלאכה (או שירות), שם בנכס החייב, תטעה נושים אחרים - וכן צדדים רחוקים - לחשוב כי הנכס נקי מכל זכות עכבון ( שם , בעמ' 212). לא אלה פני הדברים כאן. הנכס המעוכב - המשלוח השלישי - מצוי בידי הקבלן הנושה. נכס זה לא יצא משליטתו משעה שהגיע לידיו ומשעה שנוצר החוב. ב) טעם נוסף למסקנה שלא היה כאן ויתור נובע מלשונו של סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, שצוטט לעיל. לשם רהיטות הדברים נחזור ונעיין בו: "5. לקבלן תהא זכות עכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו, כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המזמין עקב עיסקת הקבלנות ." (ההדגשות שלי - י' ט'). עינינו הרואות כי לשון הסעיף אינה מזהה את הנכס שאותו זכאי הקבלן לעכב עם הנכס שהמלאכה שנעשתה בו יצרה את החיוב הנערב; אלא יוצרת זיקה בין נכס כלשהו שנעשתה בו מלאכה במסגרת עיסקת הקבלנות לבין חיוב כלשהו שהקימה העיסקה. אולם, הדברים נובעים גם מן ההגיון שביסוד הסעיף. כפי שמשתמע מן הסעיף יוצר הוא זכות עיכבון להבטחת כל הסכומים המגיעים לקבלן עקב עיסקת הקבלנות. אין הצדקה שמסגרת כוללת של עיסקה אחת שנערכה בין הצדדים תפוצל לחוליות נפרדות, כך שאם אין הקבלן מממש את זכות העיכבון שלו לגבי כל אחת מהן בנפרד, הוא מקפח את זכותו. על כך נאמרו הדברים הבאים: "אם במסגרת אותה עיסקה ניתן שירות או מבוצעת מלאכה בנכסים אחדים של המזמין, זכאי הקבלן לעכב נכס פלוני אף להבטחת הפירעון של חוב שנוצר בגין המלאכה או השירות שנעשו בנכס אלמוני. במלים אחרות, זכות העיכבון לפי סעיף 5 מוגבלת לסכומים המגיעים בשל אותה עיסקה, אך לאו-דווקא בשל אותו נכס. לכך יש חשיבות כאשר הנכס שהחוב בגינו טרם נפרע כבר אינו מצוי בהחזקת הקבלן, ולכן לא ניתן לעכבו" (ההדגשות שלי - י' ט')( זמיר , בעמ' 577, וראו גם שם בעמ' 580). ועוד נאמר על כך: "הוראת החוק היוצרת זכות עיכבון אינה מחייבת בדרך-כלל שתיווצר זיקה ממשית דווקא בין החיוב הנערב בזכות לבין הנכס אובייקט הזכות, לאמור, שהחיוב נולד עקב עבודה שביצע הנושה באותו נכס, חומרים שהשקיע בו או שירות שנתן לחייב ביחס לנכס. ההוראה היוצרת מסתפקת בדרך-כלל בקיומה של זיקה רופפת יותר בין החיוב הנערב לבין הנכס המעוכב, ובלבד ששניהם קשורים באותה עיסקה, לאמור, שחיוב התשלום של החייב הוא חיוב שנולד עקב אותה עסקה במסגרתה נוצר גם חיובו של הנושה למסור את הנכס לחייב. כך, למשל, אפשר שהחיוב נולד עקב עבודה שביצע הנושה בנכס אחר של החייב, דוגמת קבלן שקיבל מן המזמין נכסים מספר במסגרת אותה עסקת קבלנות, והוא מממש את זכות העיכוב שלו לגבי אחד מהם עד שישולם המגיע לו בגין עבודה שביצע בנכס אחר" (ההדגשות שלי - י' ט') ( זלצמן, בעמ' 170). ג) טעם נוסף - שהוא פן אחר של הטעם הקודם - נעוץ בכך שסעיף 11(ב) לחוק המיטלטלין מעניק לחייב זכות לשחרר "מקצת" המיטלטלין המעוכבים אם שוויים עולה על שווי החיוב במידה בלתי סבירה. דומה שגם הוראה זאת מחלישה את הזיקה הישירה בין הנכס המעוכב לבין החיוב הנערב במסגרת עסקת הקבלנות. עוד ניתן ללמוד מהוראה זאת - וגם מהוראת סעיף 11(ג) המעניקה לחייב זכות לשחרר את המיטלטלין מן העיכבון "במתן ערובה מספקת אחרת לסילוק החיוב" - כי הפגיעה בזכות ההחזקה של החייב עקב מימוש זכות העיכבון מותר לה שתהיה רק כדי המידה הדרושה לשם הגנה על אינטרס הנושה שזכות העיכבון באה להבטיחו. מדובר, אפוא, בעיכוב חלק - "מידה" - מן המיטלטלין ואין הקפדה על החזקתו של נכס מסוים דווקא (וראו זלצמן , בעמ' 263). בעניין זה נאמר כי: "העמדה החקיקתית המשתקפת בסעיפים אלו היא כי האינטרס הלגיטימי של בעל זכות העיכבון בעיכבון הוא כדי פירעון החוב. אשר על כן, אין בעל זכות העיכבון זכאי להתעקש על נכס ספציפי דווקא. אשר על כן, ככל שניתן, אין הצדקה לעכוב נכסים ששווים עולה במידה רבה על ערך החוב. יתר על כן, זכות העיכבון כפופה לעקרון תום-הלב" ( רנר , בעמ' 349). גם בענייננו כך. עיכובו של משלוח אחד - השלישי - בלבד, להבטחת פרעונם של החיובים בגין שלושת המשלוחים, הוא בגדר קיום לפי החוק ובתום לב של זכות העיכבון שהיתה בידי המערערת לגבי שלושתם. לפיכך, שחרורם של שני המשלוחים הראשונים - אפילו היה נעשה תוך ידיעה בדבר מצבה הרעוע של המשיבה - איננו בגדר ויתור. שיקולי מדיניות 9. א) ההכרעה בשאלת ההגדרה של "עסקת קבלנות", לרבות ההכרעה בשאלת הויתור על זכות העיכבון, אינה מבוססת רק על פרשנותם של סעיפי החוק הרלבנטיים ועל הניתוח העובדתי של נסיבות המקרה המסוים. היא מושפעת גם משיקולים של מדיניות. שיקולים אלה מתווים את הדרך בבואנו להשיב על השאלה לאילו אינטרסים "משפט הבכורה": אלה של הנושה - על ידי פרשנות המרחיבה את היקף תחולתה של זכות העיכבון; או אלה של החייב - על ידי פרשנות המצמצמת אותה. כאן יש לזכור כי פועלה של זכות העיכבון אינו רק במישור היחסים שבין הנושה לבין החייב אלא גם בינם לבין צדדים שלישיים, שגם את האינטרסים שלהם יש להביא בחשבון (ראו זלצמן בעמ' 58, 110; וכן רנר בעמ' 338). לעניין הכרעות אלה ניתן למנות מספר שיקולים המטים את כף המאזניים לזכותו של הנושה (השוו עניין רשות שדות התעופה בעמ' 213-211): "טבעיות" הזכות הרציונאל העומד בבסיסה של זכות העיכבון הוא "מתן לגיטימציה מסוימת לפעולות של עשיית דין עצמי, שנראות טבעיות כל כך עד כי המשפט מוכן להכיר בהן" (עניין רשות שדות התעופה , בעמ' 211; וראו גם עניין סולל בונה , בעמ' 66). סבורני כי מימוש הזכות לגבי נכס אחד מתוך עיסקה כוללת, בגין המגיע עבור כל הנכסים האחרים, הוא מהלך "טבעי" להבטחת הסכומים המגיעים לנושה (וראו זמיר , בעמ' 581; וכן דויטש , בעמ' 293). הקלה על הפעילות הכלכלית השיקול של הקלה על הפעילות הכלכלית - שניתן לכנותו גם שיקול המסחר התקין - הוא ראציונל נוסף לקיומה של זכות העיכבון. השיטה המשפטית המקובלת איננה מעמידה לרשותם של נותני שירותים שונים - כגון, תיקונים בנכס, שמירה עליו, פעולות שליחות בקשר אליו וכיוצא באלה - אמצעים יעילים די הצורך להבטחת שכרם. בעיסקות כגון אלה - ובעיקר כאשר מדובר בעיסקות קטנות ושוטפות - אין זה מעשי להתנות את הביצוע בתשלום מראש של השכר או במתן ערובה להבטחתו. יש, איפוא, יסוד להנחה שאלמלא הוענקה לנותני השירותים זכות עכבון היו נרתעים מלתת את שרותיהם. (וראו עניין רשות שדות התעופה , בעמ', 212-211; וכן זלצמן , בעמ' 114-113; לעניין חשיבות העיקרון של חיי המסחר התקינים ראו גם דבריו של כבוד השופט ברנזון - אומנם בהקשר של תקנת השוק בסעיף 34 לחוק המכר - בע"א 716/72 רוזנשטרייך נ' חברה א"י לאוטומובילים בע"מ , פ"ד כז(2) 709, 712; לגבי תחולתו של עיקרון זה גם בעיסקות באשראי ראו סעיף 8 לעיל). השבחת הנכס השבחתו של נכס על ידי קבלן שעשה בו מלאכה מגדילה את ערכו; היא גם יוצרת זיקה מיוחדת בינו לבין הנכס. יש, איפוא, הצדקה מוסרית וכלכלית לכך שתינתן לו האפשרות להיפרע ראשון מן הנכס. כמו שנאמר: "בעל מלאכה שתיקן את הנכס הביא לידי עליית ערכו, ובכך העלה את ערך הבטוחה שבידי הנושה, בעל המשכון. במצב דברים זה לא יהיה הוגן לא ליתן למתקן להיפרע ראשון מהנכס" ( זלצמן , בעמ' 309). ועוד: "לעיכבון לטובת הקבלן נודע אמנם איפיון מיוחד, במובן זה שהקבלן משביח את הנכס הנדון, ולכן קיימת זיקה מיוחדת בין הזכות של הקבלן לבין הנכס הנדון, באופן המצדיק חיזוקה של זכות זו" ( דויטש , בעמ' 205, 208). יוער כאן, כי עיקר כוחו של השיקול שעניינו השבחת הנכס הוא במצב של תחרות נושים בעלי זיקה לנכס מסוים. אולם את השאלה אם עצם השבחתו של הנכס מקימה זכות עיכבון עליו יש להשאיר בצריך עיון. פומביות הבטוחה הדיון בצורך בפומביות של הבטוחה מעלה חשש שיש בו, לכאורה, כדי להטות את הכף כנגד הנושה, בעל זכות העיכבון, במקרים שבהם ממומשת זכות העיכבון על נכס מסוים בגין חובות הנובעים מנכסים אחרים במסגרת העיסקה. בהעדר החזקה פיזית של הקבלן בנכסים האחרים שבמסגרת העיסקה עלולים צדדים שלישיים לתת אשראי לחייב עקב סברה מוטעית שיש לו זכות בעלות שלימה בנכסים האחרים, הנקייה מזכויות אחרות לזולת. כמו כן עלול השחרור של הנכסים האחרים להטעות נושים שיסברו כי החייב עומד בחיוביו ולא יעמדו על הקשיים הכספיים שאליהם נקלע. על הצורך בפומביות נאמר: "כלל הוא בדיני הבטוחות ובדיני הקניין בכלל, שכדי ליצור זכות תקפה כלפי צדדים שלישיים יש לתת לזכות זו פומביות כלשהי, להזהיר נושים אחרים של החייב או רוכשי הנכס על קיומה של הזכות הקודמת שעשויה לפגוע בהם . דרכי מתן הפומביות הן רישום במרשם פומבי או הוצאת הנכס מידי בעליו - החייב" (ההדגשה שלי - י' ט') (עניין רשות שדות התעופה , בעמ' 212; וכן זלצמן , בעמ' 136). אולם, על חשש זה ניתן להשיב בכך שעל צד שלישי המנסה לעמוד על מצבו הכספי של חייב להביא בחשבון כי החזקת נכס בידי קבלן משמעה זכות עיכבון פוטנציאלית כדי מלוא שוויו של הנכס ולא רק כדי שווי המלאכה או השירות שנעשו בו. דהיינו, עליו להביא בחשבון שעיכוב הנכס משמש גם לאכיפת תשלום של חיובים נוספים קודמים שנוצרו במסגרת העיסקה. (ראו דויטש , בעמ' 292). (יש לציין כי במקרה שבו קמה זכות עיכבון רק לאחר ששוחררו משלוחים קודמים, אין לומר כי בעת שחרורם נוצרה בטוחה נסתרת לגביהם, משום שבאותו זמן לא נוצרו לגביהם עדיין החיובים המזכים את הנושה בעיכובם (וראו זמיר, בעמ' 583)). יושר, הגינות ותום לב אולי לא למותר להוסיף, כשיקול כללי נוסף, כי הפרשנות המרחיבה שעליה עמדנו - המקילה על גביית התשלום המגיע לנושה - דומה שהיא מתיישבת עם דרישות היושר, ההגינות ותום הלב, יותר מן הפרשנות המצמצמת, לפחות במישור היחסים בין הנושה לבין החייב. גם על כך ראוי לתת את הדעת (ראו ע"א 5664/93 כנען נ' United States of America , פ"ד נא(1) 114). ב) שיקולים כלליים אלה שמנינו יפים גם למקרה שלפנינו ואסתפק בעיקרי הדברים. עיכוב המשלוח השלישי - ששוויו עולה על שכר התפירה הכולל המגיע למערערת בגין שלושת המשלוחים - לשם הבטחת הגבייה של כל המגיע לה עבור העיסקה, נראה מהלך "טבעי" והגיוני בנסיבות הענין. גם השיקול של הקלה על הפעילות הכלכלית הוא בעל חשיבות כאן. בעיסקה שבמסגרתה עוברים מספר נכסים, שנעשו בהם מלאכה או שירות, מן הנושה לחייב, יש לראות את זכות העיכבון שיש לנושה על נכס מסוים שבידיו כבאה להבטיח את כל החיובים הנובעים מאותה עיסקה; שאם לא כן, ייאלצו בעלי המלאכה ונותני השירותים - כמו המערערת בענייננו - לדרוש את התמורה במזומן או לדרוש מישכון של הנכס, דבר שיכביד על ביצוען של עיסקות באשראי ויקשה על חיי המסחר. אשר לשיקול של הצורך בפומביות הבטוחה, הרי בנסיבות הפרשה הנדונה, אין לומר שנוצרה בטוחה נסתרת, לגבי שני המשלוחים הראשונים, כמוסבר לעיל. על צד שלישי היה להביא בחשבון כי המשלוח השלישי שבו החזיקה המערערת עלול לשמש בטוחה למגיע לה כדי מלוא שוויו. סיכום 10. לפיכך אני מציע כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל וכי יוצהר, כבקשתה של המערערת, כי זכות העיכבון שיש לה לגבי המשלוח השלישי אינה רק בגין המגיע לה עבור משלוח זה, אלא גם בגין המגיע לה עבור המשלוח הראשון והמשלוח השני. המשיבה תישא בשכר טרחת עורך הדין של המערערת בסך 30,000 ש"ח. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. ה נ ש י א השופט מ' אילן : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' טירקל. ניתן היום, כ"ט בסיון תש"ס (2.7.00). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017760. M07	[ "ע\"א 1776/97", "ע\"א 79/89", "רע\"א 5095/93", "בע\"א 790/85", "ע\"א 377/82", "ע\"א 725/87", "בע\"א 82/81", "ש 99", "בע\"א 716/72", "ע\"א 5664/93" ]	3,041
88,114	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1776/97 - ד' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת-המערערת : אאורליה לייבוביץ נגד המשיב ה : גדעון אוברזון - תעשיות אופנה (1976) בע"מ בקשה למתן הוראות בשם המבקשת-המערערת: עו"ד רינה חסין החלטה לתגובת המשיבה בתוך שבעה ימים מעת ההמצאה (וימי הפגרה בכלל). ניתנה היום, י' בתמוז התש"ס (13.7.2000). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017760. A08 /דז/	[ "ע\"א 1776/97" ]	3,042
93,489	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1776/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט מ' אילן המערערת: אאורליה ליבוביץ - בית מלאכה לתפירה נ ג ד המשיבה: גדעון אוברזון - תעשיות אופנה (1976) בע"מ בקשה בהולה למתן הוראות לנאמנים-למנהלים המיוחדים של המשיבה בשם המערערת: עו"ד חסין רינה בשם המשיבה: עו"ד דורון חכם ה ח ל ט ה 1. ביום 2.7.00 ניתן פסק הדין בערעור זה. בפסק הדין התקבל ערעורה של המבקשת, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל והוצהר כי זכות העיכבון שיש למבקשת לגבי המשלוח השלישי אינה רק בגין המגיע לה עבור משלוח זה, אלא גם בגין המגיע לה עבור המשלוח הראשון והמשלוח השני. כן נקבע כי המשיבה תישא בשכר טרחת עורך הדין של המבקשת בסך 30,000 ש"ח. 2. אחרי שניתן פסק הדין הגישה המבקשת בקשה למתן "הוראה ספציפית" לנאמנים ולמנהלים המיוחדים של המשיבה, להעביר לידיה את הסכומים המגיעים לה בגין המשלוח הראשון והמשלוח השני וכן את סכום שכר הטרחה שנפסק לזכותה. המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית טוענת המשיבה, כי יש לדחות את הבקשה בשל חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה. לטענתה, לתוצאת ההליך תהיה השפעה ישירה על זכויותיהם וחובותיהם של יתר הצדדים להסדר הנושים של המשיבה. נוסף על כך, קביעת התוצאה הכספית המתחייבת מפסק הדין עשויה להיות שנויה במחלוקת. על כן, מן הראוי היה להגיש את הבקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב שהוא בית המשפט המפקח על הסדר הנושים. שנית , טוענת המשיבה כי הבקשה נגועה בחוסר תום לב, השמטת והסתרת עובדות רלבנטיות. כמו כן איננה נתמכת בתצהיר. שלישית , טוענת המשיבה, כי עתה, לאחר שניתן פסק הדין, על הנאמן לברר מה התמורה המדויקת שנתקבלה ממכירת "הסחורה שעוכבה" ורק לאחר שיהיו בידיו כל הנתונים הדרושים יוכל לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות. גם בשל כך אין המבקשת זכאית לסעדים שביקשה. 3. דין הבקשה להידחות. המשיבה נמצאת היום בהסדר נושים. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הוא המפקח על הליכי הסדר הנושים, הוא שמינה את הנאמנים והמנהלים המיוחדים לביצוע ההסדר בין החברה לנושיה והוא המפקח על פעולתם. בנסיבות אלה, היה על המבקשת, העותרת למתן הוראות לנאמנים והמנהלים המיוחדים, לפנות לבית המשפט המחוזי (השוו: ב"ש 92/68 "שמשון" בתי חרושת א"י למלט פורטלנד בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי פ"ד כב(2) 79, 81). הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבה בסך 4,000 ש"ח. ניתנה היום, י"ד באב תש"ס (15.8.00). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "ע\"א 1776/97", "ש 92/68" ]	3,043
853	ב בית המשפט העליון רע"א 7145/95 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : בומש ראובן נגד המשיב ה : טית בית בע"מ בקשה למחיקת ערעור בשם המבקש: עו"ד דורון בן-ארצי החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"ג בתשרי תשנ"ח (14.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95071450. O01	[ "רע\"א 7145/95" ]	3,044
854	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6466/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערער ת : KLUDI ARMATUREN PAUL SCHEFFER נגד המשיבים : 1. יורשי המנוח ד"ר חביב לוי ז"ל 2. כרמל לוי 3. אבנר לוי 4. סיני לוי 5. ציון לוי 6. ראשל אינטרנשיונל Hachel Int. Est . 7. אירא חביב בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.9.94 בת.א. 1723/79 שניתן על ידי כבוד השופט א. פלפל תאריך הישיבה: י"ב בתמוז התשנ"ז ( 17.07.97 ) בשם המערער ת: עו"ד ד. הרמן; עו"ד מ. דן; עו"ד וינדר בשם המשיבים : עו"ד צ. בר-נתן החלטה פסק הדין יינתן בדרך של סיכומים בכתב. הסיכומים שבפנינו ישמשו כסיכומים בכתב. המערערת רשאית להוסיף לסיכומיה בתוך חמישה-עשר יום. המשיבים רשאים להשיב בתוך חמישה-עשר יום מקבלת סיכומי המערערת. ניתנה היום, י"ב בתמוז התשנ"ז (17.07.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94064660. A01 /דז/	[ "ע\"א 6466/94" ]	3,045
20,566	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6466/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערערת: Kiudi Armaturen Paul Scheffer נ ג ד המשיבים: 1. יורשי המנוח ד"ר חביב לוי, ז"ל 2. כרמל לוי 3. אבנר לוי 4. סיני לוי 5. ציון לוי 6. ראשל אינטרנשיונל ETS 7. אירא חביב בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.9.94 בת.א. 1723/79 שניתן על ידי כבוד השופט א' פלפל תאריך הישיבה: י"ב בתמוז התשנ"ז (17.7.97) בשם המערערת: עו"ד ד"ר ד' הרמן, עו"ד מ' דן, עו"ד וינדר בשם המשיבים: עו"ד בר-נתן פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: 1. התקבלה הודעה מטעם עו"ד ד"ר ש. פלד ב"כ המערערת, בה הודיע לבית המשפט כי "הצדדים הגיעו להסכם שהעתק הימנו רצוף לבקשה זו". ב"כ המשיבים הודיע כי לא הצליח לקבל הוראות כלשהן ממרשיו. 2. בית המשפט מתבקש על-ידי המערערת: "1. לתת להסכם הנ"ל תוקף של פסק-דין בתיק זה. 2. להצהיר כי כל הבטוחות שנמסרו על-ידי המערערת בכל הקשור לתיק זה בטלות ויש להחזירם לב"כ המערערת. 3. להצהיר כי כל העיקולים שהוטלו לבקשת המערערת על נכסי המשיבים בישראל בטלים ויש למחקם. 4. כל צד נושא בהוצאותיו." 3. ההסכם חתום על ידי מר כרמל לוי בשם המשיבים. לא ברור אם מר כרמל לוי מוסמך לייצג את כל המשיבים ומתוקף מה. בא כוחם של המשיבים אינו נוקט עמדה כי אין לו הוראות ממרשיו. בשם המערערת חתום מר פרנץ שפר שלא ברור כלל כי הוא מוסמך לחתום בשמה. 4. ההסכם שהומצא הוא צילום של הסכם בשפה האנגלית שהתאמתו למקור אושרה על-ידי נוטריון בשפה הגרמנית כאשר גם אישור נוטוריוני זה איננו מקורי כי אם העתק צילומי. כן צורף תרגום נוטוריוני של האישור מגרמנית לעברית. 5. בהסכם צויין כי שני הצדדים נותנים הוראות לעורכי הדין המייצגים אותם לסיים את ההתדיינות. עורך הדין של המשיבים לא קיבל כל הוראות. 6. עוד צויין בו, כי בידי התובעת-המערערת רכוש של הנתבעים וזה ישוחרר כנגד ערבות של התובעת שתשוחרר במקביל לשחרור הרכוש. יש להניח שהכוונה לבטוחות ולעיקולים, אם כי הדבר אינו ברור. 7. במצב דברים זה, ומאחר והמערערת חוזרת בה מהערעור, כל שניתן לעשות הוא לרשום את ההסכם בפנינו, ובעקבות זאת, למחוק את הערעור ללא צו להוצאות, וכך אנו מורים. 8. עם מחיקת הערעורים מתבטלים כל העיקולים ותוחזרנה כל הערבויות והבטוחות. 9. תאריך שימוע פסק הדין שנקבע ליום 5.4.98 מתבטל. 10. פסק דין זה יישלח לב"כ הצדדים שיעבירוהו למרשיהם ולחותמי ההסכם. ניתנה היום, ה' בניסן תשנ"ח (1.4.98). נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "ע\"א 6466/94" ]	3,046
25,291	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6466/94 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת-המערער ת: Kludi Armaturen Paul Scheffer נגד המשיבים : 1. יורשי המנוח ד"ר חביב לוי ז"ל 2. כרמל לוי 3. אבנר לוי 4. סיני לוי 5. ציון לוי 6. Hachel Int. Est 7. אירא חביב, משיב פורמלי בקשה לדחיית הקראת פסק דין בשם המבקשת-המערערת: עו"ד ד"ר ש' פלד החלטה הננו נעתרים לבקשה, ונמנעים בשלב זה ממתן פסק הדין. בא כוח המערערת יודיע לבית המשפט, בתוך שלושים יום, אם הצדדים הגיעו ביניהם לידי הסכם. לאור הודעתו ייקבע מועד שימוע פסק הדין. ניתנה היום, כ"ט בטבת התשנ"ח (27.1.98). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94064660. A04 /דז/	[ "ע\"א 6466/94" ]	3,047
35,516	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6466/94 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערער ת: Kludi Armaturen Paul Scheffer נגד המשיבים : 1. יורשי המנוח ד"ר חביב לוי ז"ל 2. כרמל לוי 3. אבנר לוי 4. סיני לוי 5. ציון לוי 6. Hachel Int. Est 7. אירא חביב, משיב פורמלי בקשה לדחיית הקראת פסק דין בשם המערערת: עו"ד ד"ר ש' פלד החלטה 1. כמבוקש. 2. ההסכם לא צורף. ניתנה היום, ד' בטבת תשנ"ח (2.3.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמרהו כהן - מזכיר ראשי 94064660. J05	[ "ע\"א 6466/94" ]	3,048
41,524	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6466/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערערת: Kiudi Armaturen Paul Scheffer נ ג ד המשיבים: 1. יורשי המנוח ד"ר חביב לוי, ז"ל 2. כרמל לוי 3. אבנר לוי 4. סיני לוי 5. ציון לוי 6. ראשל אינטרנשיונל ETS 7. אירא חביב בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.9.94 בת.א. 1723/79 שניתן על ידי כבוד השופט א' פלפל תאריך הישיבה: י"ב בתמוז התשנ"ז (17.7.97) בשם המערערת: עו"ד ד"ר ד' הרמן, עו"ד מ' דן, עו"ד וינדר בשם המשיבים: עו"ד בר-נתן פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: 1. התקבלה הודעה מטעם עו"ד ד"ר ש. פלד ב"כ המערערת, בה הודיע לבית המשפט כי "הצדדים הגיעו להסכם שהעתק הימנו רצוף לבקשה זו". ב"כ המשיבים הודיע כי לא הצליח לקבל הוראות כלשהן ממרשיו. 2. בית המשפט מתבקש על-ידי המערערת: "1. לתת להסכם הנ"ל תוקף של פסק-דין בתיק זה. 2. להצהיר כי כל הבטוחות שנמסרו על-ידי המערערת בכל הקשור לתיק זה בטלות ויש להחזירם לב"כ המערערת. 3. להצהיר כי כל העיקולים שהוטלו לבקשת המערערת על נכסי המשיבים בישראל בטלים ויש למחקם. 4. כל צד נושא בהוצאותיו." 3. ההסכם חתום על ידי מר כרמל לוי בשם המשיבים. לא ברור אם מר כרמל לוי מוסמך לייצג את כל המשיבים ומתוקף מה. בא כוחם של המשיבים אינו נוקט עמדה כי אין לו הוראות ממרשיו. בשם המערערת חתום מר פרנץ שפר שלא ברור כלל כי הוא מוסמך לחתום בשמה. 4. ההסכם שהומצא הוא צילום של הסכם בשפה האנגלית שהתאמתו למקור אושרה על-ידי נוטריון בשפה הגרמנית כאשר גם אישור נוטוריוני זה איננו מקורי כי אם העתק צילומו, כן צורף תרגום נוטוריוני של האישור מגרמנית לעברית. 5. בהסכם צויין כי שני הצדדים נותנים הוראות לעורכי הדין המייצגים אותם לסיים את ההתדיינות. עורך הדין של המשיבים לא קיבל כל הוראות. 6. עוד צויין בו, כי בידי התובעת-המערערת רכוש של הנתבעים וזה ישוחרר כנגד ערבות של התובעת שתשוחרר במקביל לשחרור הרכוש. יש להניח שהכוונה לבטוחות ולעיקולים, אם כי הדבר אינו ברור. 7. במצב דברים זה, ומאחר והמערערת חוזרת בה מהערעור, כל שניתן לעשות הוא לרשום את ההסכם בפנינו, ובעקבות זאת, למחוק את הערעור ללא צו להוצאות, וכך אנו מורים. 8. עם מחיקת הערעורים מתבטלים כל העיקולים ותוחזרנה כל הערבויות והבטוחות. 9. תאריך שימוע פסק הדין שנקבע ליום 5.4.98 מתבטל. 10. פסק דין זה יישלח לב"כ הצדדים שיעבירוהו למרשיהם ולחותמי ההסכם. ניתנה היום, ה' בניסן תשנ"ח (1.4.98). נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94064660. J02	[ "ע\"א 6466/94" ]	3,050
256,661	בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 6466/94 בפני: כבוד הרשם יגאל מרזל המערערת: KLUDI ARMATUREN PAUL SCHEFFER נ ג ד המשיבים: 1. יורשי המנוח ד"ר חביב לוי ז"ל 2. כרמל לוי 3. אבנר לוי 4. סיני לוי 5. ציון לוי 6. Hachel Int. Est . 7. פורמלי אירא חביב הוגשה פסיקתא החלטה נוכח הודעת ב"כ המערערת מיום 12.12.06 שצורפה להודעת ב"כ המשיבים מיום 18.12.06, ונוכח פסק הדין מיום 1.4.98 בו בוטלו העיקולים, ניתן בזאת תוקף לפסיקתא המצורפת והמסומנת "א", כמבוקש. ניתנה היום, ג' בטבת תשס"ז (24.12.2006). יגאל מרזל, שופט ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 94064660_L09.doc טו מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "ע\"א 6466/94" ]	3,051
260,552	בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 6466/94 בפני: כבוד הרשם יגאל מרזל המערער: KLUDI ARMATUREN PAUL SCHEFFER נ ג ד המשיבים: 1. יורשי המנוח ד"ר חביב לוי ז"ל 2. כרמל לוי 3. אבנר לוי 4. סיני לוי 5. ציון לוי 6. Hachel Int. Est . 7. פורמלי אירא חביב הוגשה פסיקתא החלטה אבקש את עמדת ב"כ המערער לפסיקתא שהוגשה על-ידי המשיבים ביום 3.12.06, והכל תוך 10 ימים מעת המצאת החלטתי זו. ניתן היום, י"ג בכסלו תשס"ז (4.12.2006). יגאל מרזל, שופט ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 94064660_L08.doc טו מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "ע\"א 6466/94" ]	3,052
855	ב בית המשפט העליון בג"ץ 1963/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : בק אליעזר נגד המשיבים : 1. ועדת הערר 2. דולב אבשלום 3. שר החקלאות 4. תל עדשים מושב עובדים הליך פישור בשם העותר: עו"ד שלמה ארדמן, עו"ד דוד קדוש החלטה בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 6.11.97 נקבעו בתיק זה הליכי גישור. המגשר יהיה כב' השופט (בדימ') בייסקי, וישיבת הגישור הראשונה תתקיים ביום ה', 4.12.97, בשעה 09:00, בחדר הישיבות הגדול של פרקליטות מחוז תל-אביב בבית הדר דפנה (רח' הנרייטה סולד 1, תל-אביב, קומת 13). החלטה זו תועבר לבעלי הדין בפקס. ניתנה היום, י"ח בחשון תשנ"ח (18.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019630. O11	[ "בג\"ץ 1963/97" ]	3,053
3,274	ב בית המשפט העליון בג"ץ 1963/97 - ב' בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : בק אליעזר נגד המשיבים : 1. ועדת הערר 2. דולב אבשלום 3. שר החקלאות 4. תל עדשים מושב עובדים משיבים פורמלים: 5. צילביץ אסתר, מושב תל-עדשים 6. אופיר צבי 7. האן יעקב 8. מאיר אהרון 9. כהן בתיה 10. צילביץ סיגל, מושב תל-עדשים 11. פייגין לוי 12. פייגין יצחק 13. רייקין כתריאל 14. פייגין נפתלי 15. רייקין גדליהו בקשה להגשת תגובה לתגובה החלטה 1. יש לקבוע את המשך הדיון בעתירה בהקדם. 2. לקבל את תגובת העותר לתגובת המשיבים 9-6 ו- 16-11 כמבוקש על ידי העותר. ניתנה היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019630. E07	[ "בג\"ץ 1963/97" ]	3,054
5,349	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1963/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' גולדברג העותר : בק אליעזר נגד המשיבים : 1. ועדת הערר 2. דולב אבשלום 3. שר החקלאות 4. תל עדשים מושב עובדים 5. צילביץ אסתר 6. אופיר צבי 7. האן יעקב 8. מאיר אהרון 9. כהן בתיה 10. צילביץ סיגל 11. פייגין לוי 12. פייגין יצחק 13. רייקין כתריאל 14. פייגין נפתלי 15. רייקין גדליהו בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ו' בחשון התשנ" ח (6.11.97) בשם העותר : עו"ד שלמה ארדמן; עו"ד דוד קדוש בשם המשיבים 1-3: עו"ד אורית קורן בשם המשיבה 4: מר אביב מיכאלי בשם המשיבים 6-9, 11-15: עו"ד דורון דינאי; עו"ד מאיר גוטרבוים החלטה העתירה בשלה לגישור. המזכירות תקבע המגשר. אנו מבקשים ליתן לענין עדיפות. הגישור יתבצע בתל-אביב. לאור מסקנות הגישור נחליט על המשך הטיפול בעתירה. ניתנה היום, ו' בחשון התשנ"ח (6.11.97), בנוכחות באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019630. A10 /דז/	[ "בג\"ץ 1963/97" ]	3,055
6,369	ב בית המשפט העליון בג"ץ 1963/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : בק אליעזר נגד המשיבים : 1. ועדת הערר 2. דולב אבשלום 3. שר החקלאות 4. תל עדשים מושב עובדים בקשה למחיקת צד בשם המבקש (המשיב הרביעי): מר נחום חובב החלטה מאחר והמדובר בעתירה שכבר התקיימו בה דיונים והמשיב הרביעי הופיע בהם וטען טענותיו, יש מקום שההרכב אשר ידון בעתירה ידון גם בבקשת המשיב למחוק אותו מן העתירה בשלב זה. ניתנה היום, ו' בתשרי תשנ"ח (7.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019630. O09	[ "בג\"ץ 1963/97" ]	3,056
25,869	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1963/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' גולדברג העותר: אליעזר בק נ ג ד המשיבים: 1. ועדת הערר על-פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור חלב), תשכ"ז1967- 2. אבשלום דולב, המנהל על-פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור חלב), תשכ"ז1967- 3. שר החקלאות 4. תל עדשים מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (אגודה שיתופית) 5. צילביץ אסתר 6. אופיר צבי 7. האן יעקב 8. מאיר אהרון 9. כהן בתיה 10. צילביץ סיגל 11. פייגין לוי 12. פייגין יצחק 13. רייקין כתריאל 14. פייגין נפתלי 15. רייקין גדליהו עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ז באדר התשנ"ח (22.3.98) בשם העותר: עו"ד שלמה ארדמן, עו"ד דוד קדוש בשם המשיבים 3-1: עו"ד אורית קורן בשם המשיב 4: אין הופעה בשם המשיבים 9-6 ו15-11-: עו"ד ד"ר דורון דינאי פסק-דין השופטת ד' דורנר: 1. ייצור החלב בישראל אינו חופשי. הוא מוסדר בחוק תכנון משק החלב בישראל, תשנ"ב1992- (להלן: חוק החלב), ובצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור חלב), תשכ"ז1967- (להלן: הצו). על-פי סעיפים 3 ו4- לחוק החלב קובע שר החקלאות מדי שנה את היקף הייצור המקומי של חלב על-פי הצריכה השנתית החזויה, ומכסות הייצור השנתיות הנקבעות בעקבות זאת מחולקות מכוח הצו בין יצרני החלב כהגדרתם בצו. חלוקת המכסות השנתיות בין היצרנים השונים נעשית על-ידי "מנהל" שהוסמך לעניין זה על-ידי שר החקלאות (סעיפים 1 ו2- לצו) (להלן: המנהל). על-פי סעיף 6א(א) קיימת זכות ערר על החלטות המנהל לוועדת ערר, כמשמעותה בסעיף 6א(ב) לצו (להלן: ועדת הערר). באשר להגדרת "יצרן", נקבע בסעיף 1 לצו כי זהו: "אדם שהוא בעל עדר פרות, כבשים או עזים הנמצא במשקו ברפת או בדיר שבבעלותו, ועיסוקו בייצור חלב, בין בעצמו ובין בסיוע אחרים..." במצבים שבהם אין לאדם אפשרות לייצר את החלב במשקו באופן זמני, קובע סעיף 5א לצו הסדר מיוחד, המכונה "הסדר אומנה" (להלן: הסדר האומנה): "(א) מי שנקבעה לו מכסת חלב אך אין באפשרותו, באופן זמני, לייצר את החלב במשקו והוא מבקש לייצרו במשקו של יצרן אחר, רשאי המנהל ליתן לו היתר לכך. (ב) היתר כאמור בסעיף קטן (א) לא יינתן לתקופה העולה על שלוש שנים; המנהל רשאי, בהסכמת שר החקלאות ומטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את תקופת ההיתר בשנה אחת נוספת." 2. על-פי הצו שהיה בתוקף עד לסוף שנת 1991, מכסות החלב, המיועדות ליצרנים המאוגדים באגודה שיתופית, הוקצו לאגודה, והיא זו שחילקה אותן בין חבריה, על-פי שיקול דעתה. זאת, למעט מקרים שבהם החליטה האגודה כי מכסות החלב תיקבענה לכל חבר בנפרד. בתאריך 24.12.91 תוקן הצו בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור חלב) (תיקון), תשנ"ב1991-, והוא מאפשר כיום אף לחבר באגודה שיתופית לקבל מכסת חלב אישית ונפרדת (סעיף 5 לצו החלב). 3. העותר, חבר המושב תל-עדשים המאוגד כאגודה שיתופית (להלן: המושב), היה בעליהם של עדר פרות, שהוחזק ברפת במשקו במושב, ושל מכון חליבה, והוא ייצר חלב על-פי מכסה שהוקצתה לו על-ידי המושב. בשנת 1988, עקב סכסוכים כספיים עם העותר, החליט המושב שלא להקצות לו עוד מכסת חלב, ומכסתו חולקה בין יצרנים אחרים במושב. במקביל הפסיק העותר לייצר חלב ומכר את פרותיו ואת ציוד החליבה שבבעלותו. בשנת 1990 הגיש העותר תובענה נגד המושב בבית-המשפט המחוזי בנצרת, בגידרה תבע כי המושב ישוב ויקצה לו מכסת חלב. הצדדים הגיעו להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין בתאריך 28.1.1993. בגדר הסכם הפשרה התחייב המושב להקצות לעותר מכסת חלב, חרף העובדה כי בשלב זה מכסות החלב של היצרנים במושב כבר לא ניתנו להם באמצעות המושב. עוד נקבע בהסכם כי הוא כפוף להוראות הצו ומותנה בכך שהעותר ייצר חלב בפועל במשקו. וכך נכתב בסעיפים ב(2)-ב(5) להסכם הפשרה: "ב(1)... (2) עם ביצוע התשלום הראשון לפי סעיף א', יפנה המושב למועצת החלב ויפעל ככל יכלתו כדי שמשק בק יקבל מכסת מינימום של 220,000 ליטר חלב כדי לסייע בקליטת בן ממשיך שחזר משירות צבאי, וזאת על ידי הגדלת המכסה הכללית של המושב ומבלי לפגוע ביצרנים האחרים בתל עדשים. בנוסף לכך תקצה תל עדשים למשק בק השלמת מכסה עד ל320,000- ליטר לשנה בצורה הבאה: 50,000 ליטר לשנה יועמדו לרשותו של בק בתאריך 1.4.93; 50,000 ליטר יוקצו למשק בק בתאריך 1.4.94. (3) אם יתעכב הטיפול בהגדלת המכסה לפי סעיף ב'2- כנ"ל, יקצה המושב למשק בק מכסת חלב של 320,000 ליטר לשנה מתוך המכסה הקיימת במושב בצורה הבאה: 160,000 ליטר לשנה מתוך מכסה זאת תעמוד לרשותו של בק בתאריך 1.4.93; 80,000 ליטר נוספים יוקצו למשק בק בתאריך 1.1.94; 80,000 ליטר נוספים יוקצו למשק בק בתאריך 1.1.95. (4) מוסכם על הצדדים כי כל מכסה שתועבר למשק בק תשאר רשומה במועצת החלב על שם תל עדשים, עד להסדר החוב ההדדי לפי קביעת המשקם. לאחר הסדר החוב, ובכפוף לחוק, יאפשר המושב לבק לרשום את המכסה העומדת לרשותו כמכסה אישית לצמיתות. (5) הקצאת מכסת החלב תעשה בכפוף לעמידת בק בהסדרים הכספיים, בהתאם לחוק וכנגד ייצור חלב בפועל בתל עדשים. החשבונית על התמורה לחלב תהיה על שמו של משק בק ומושב תל עדשים; התמורה הכספית עבור החלב תשולם ישירות לבק." בעקבות הסכם הפשרה פנה המושב למנהל בבקשה להקצאה נוספת של 220,000 ליטר חלב. על-פי דרישת המנהל, ובלחץ המושב, הסכימו 11 יצרני חלב חברי המושב להפחית ממכסתם לשנת 1993 160,000 ליטר חלב. או אז, החליט המנהל להקצות למושב את מכסת החלב שהופחתה בסך של 160,000 ליטר עבור העותר וכן מכסה נוספת של 80,000 ליטר חלב עבור העותר. המנהל היתנה הקצאת מכסות החלב הנ"ל בהקמת רפת ומכון חליבה על-ידי העותר תוך שלוש שנים, שבמהלכן התיר לו לייצר את החלב במשק אחר במושב, על-פי הסדר האומנה. העותר הסכים להסדר זה ואף הודיע למנהל על לוח זמנים, שעל-פיו בשנה הראשונה הוא מתכוון להקים את הסככות, בשנה השניה את מכון החליבה ובשנה השלישית להכניס לרפת את הפרות המבכירות. יחד עם זאת, ביקש העותר להתיר לו לייצר את החלב בתקופת המעבר בהסדר אומנה מחוץ למושב. בקשתו הובאה בפני ועדת-תיאום בין הרשויות ליצרנים, שהיא ועדה מייעצת למנהל. הוועדה המליצה לדחות אישור אומנה מחוץ למושב והמנהל קיבל המלצתה ודחה את בקשת העותר. בתאריך 22.8.1994 הודיע העותר למנהל כי לא הצליח להשיג לעצמו אומנה במושב. הוא ביקש איפוא להקצות לו את מכסת החלב על-יסוד הסכם שותפות שעשה עם אדמונד סיבוני, יצרן חלב במושב (להלן: סיבוני), על-פיו תנוצל מכסת החלב שתוקצה לו במשקו של סיבוני. תוקף ההסכם נקבע לחמש שנים עם אופציה לחמש שנים נוספות. המנהל מצא כי העותר, שלא הקים רפת במשקו ולא השיג לעצמו אומנה, אינו "יצרן" כהגדרתו בצו ולפיכך דחה בקשתו. 4. על החלטת המנהל שלא לאשר את הסכם השותפות ערר העותר לוועדת הערר. המנהל, מצידו, נימק את החלטתו וביקש כי ועדת הערר תקבע שיש להחזיר ליצרנים את מכסת החלב הנוספת שהוקצתה למושב עבור העותר. בתאריך 31.12.95 קיבלה ועדת הערר את בקשתו של העותר והתירה לו להגיש לה הצעה לייצור חלב בשותפות. נקבע, כי לאחר שיוגש הסכם השותפות לעיונה, תשוב הוועדה ותדון בו ואף תשמע את טענות הצדדים בעניין זה. בעקבות זאת שב העותר והתקשר בהסכם שותפות חדש עם סיבוני. בהסכם זה, שאף תוקפו הועמד על חמש שנים, נקבע כי סיבוני יספק לעותר תנאים ואמצעים לייצור חלב ברפת שבבעלותו, וזאת במסגרת מכסתו של העותר. הסכם השותפות החדש הוגש לוועדת הערר, ובתגובה הודיע המנהל לוועדה כי הוא מתנגד להסכם השותפות הואיל ואינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק. בתאריך 1.12.96 ניתנה החלטתה הסופית של ועדת הערר. הוועדה מצאה כי העותר לא החל למלא אחר התחייבותו להקים רפת ולא ניצל את הרשאתו של המנהל להקים את הרפת תוך שלוש שנים, שבמהלכן הותר לו לייצר חלב באומנה. מסקנתה הייתה איפוא כי המנהל צדק וכי העותר איננו "יצרן" כמשמעותו בצו. באשר להסכם השותפות, עולה מהחלטת הוועדה כי הואיל וההסכם אינו נכנס בגדר הסדר אומנה, הרי שאין הוא מתיישב עם הוראות הצו ולפיכך לא ניתן לאשרו. על-יסוד החלטת ועדת הערר ביטל המנהל את המכסה שהוקצתה למושב ושלח ל11- היצרנים במושב הודעה על הגדלת מכסתם האישית. 5. כנגד החלטות המנהל וועדת הערר הוגשה העתירה שלפנינו, שבה ביקש העותר לבטל את ההחלטות ולהורות למנהל להקצות לו את מכסת החלב על-יסוד הסכם השותפות שערך עם סיבוני. במהלך הדיון הצענו לבעלי הדין לבקש פתרון שיהיה מקובל עליהם באמצעות גישור. בעלי הדין הסכימו ונעשה ניסיון לגשר ביניהם באמצעות שופט בדימוס של בית משפט זה. אך הניסיון לא עלה יפה. לפיכך נפנינו לפסוק את הדין על-פי טענות העותר. העותר טען כי הוועדה חרגה מסמכותה הפונקציונאלית בכך שחזרה בה מן ההחלטה הראשונה שנתנה, וזאת למרות שעל-פי הצו היא אינה מוסמכת לעשות כן. לטענתו, בהתירה מלכתחילה הגשת הצעת שותפות לייצור חלב, גילתה הוועדה את דעתה כי השותפות עשויה לשמש בסיס להקצאת מכסת חלב, ועל אף זאת נמנעה לבסוף מלהתייחס להסכם השותפות ודחתה את הערר. לגוף העניין טען העותר כי ועדת הערר טעתה טעות מהותית בכך שלא פירשה נכון את המונח "יצרן" וסירבה להכיר בייצור במסגרת הסכם השותפות שהוצע על-ידיו. שכן, לטענתו, הסכם שותפות זה עולה בקנה אחד עם הוראות הצו ואין מקום ליצור הבחנה בינו לבין הסדרי האומנה המותרים כאמור על-פי הצו. זאת, שעה שבשל מצבו הכלכלי, הדרך היחידה הפתוחה לפניו למימוש זכויותיו על-פי הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק-דין, הינה ניצול הרווחים שיפיק מייצור החלב באמצעות השותפות לשם מימון הקמתה של רפת חדשה. העותר אף הוסיף וטען כי בפרשנותה האמורה הפלתה אותו הוועדה לרעה, הואיל ובעבר כבר הוכרו שותפויות אחרות כיצרניות חלב. לחלופין טען העותר כי הצו האוסר ייצור בשותפות בטל בשל חוסר סבירותו, וכי, על-כל-פנים, הצו אינו חל עליו, מכיוון שעל-פי קביעת ועדת הערר הוא אינו "יצרן" וממילא חופשי לייצר חלב כרצונו. 6. 11 היצרנים, שמיכסת החלב אשר נועדה לעותר חולקה ביניהם, צורפו לעתירה כמשיבים. הם התנגדו לקבלת העתירה, הן מטעמי הוועדה והמנהל והן בשל הפגיעה בהם. היצרנים ציינו כי לא היו צד להסדר הפשרה, שבגדרו התחייב המושב להקצות לעותר מכסת חלב הגם שבאותה תקופה מכסות החלב ניתנו כבר באופן אישי ליצרנים. על-כל-פנים, טענו הם כי בהסכם הפשרה הותנתה הקצאת מכסת החלב בהקמת רפת על-ידי העותר וכי הלה לא מילא אחר התחייבות זו. המדינה הגנה על החלטות המנהל וועדת הערר מנימוקיהם. כן נטען כי העתירה הוגשה בשיהוי - למצער שיהוי אובייקטיבי - שבמהלכו שינו צדדים שלישיים (11 היצרנים) את מצבם, כך שקבלת העתירה היום עשויה לגרום להם נזק. אף המושב תמך בהחלטות ועדת הערר והמנהל, תוך שציין כי הוא מצידו קיים את התחייבויותיו על-פי הסכם הפשרה בעוד שהעותר לא עמד בהן ולא הקים רפת. 7. טענותיו של העותר סובבות סביב זכאותו לקבלת מכסת חלב, המעוגנת בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק-דין. דא עקא, שבהסכם הפשרה היתנה המושב את הקצאת מכסת החלב לעותר בייצור חלב בפועל במשקו ובעמידה בדרישות הצו. דרישתו החוזית של המושב אף עולה בקנה אחד עם תכלית הצו ומשתלבת בו. שכן, תכלית הצו הינה, בין השאר, לאפשר לבעל משק חקלאי משפחתי להתפרנס מייצור חלב במשקו, בעוד שמתן היתר לבעל מכסת חלב לנצל את מכסתו מחוץ למשקו באמצעות הסכמים מסחריים חותרת תחת תכלית זו. ודוקו: אין מדובר בייצור במסגרת שותפות של בעלי רפתות, שלכל אחד מהם הוקצתה מכסת חלב, כי אם בשותפות בין בעל רפת לבין בעל מכסת חלב. הסדר כזה - כאשר הוא מתקיים במשך זמן ממושך או אף נוצר על דרך קבע - חותר תחת תכלית הצו. אכן, ייצור חלב במשק אחר הותר רק בהסדר אומנה, ולפרק זמן שהוגבל בצו, המאפשר לבעל מכסת החלב לערוך את ההכנות הנדרשות לשם ייצור חלב במשקו, ואף זאת בכפיפות למתן היתר על-ידי המנהל שנועד גם הוא להבטיח את זמניותה של האומנה. 8. על רקע זה, טענות העותר בדבר חריגה מסמכות, טעות מהותית והפליה אינן יכולות להתקבל. הטענה, לפיה ועדת הערר חרגה מסמכותה הפונקציונאלית בשל חזרתה בה מן ההחלטה הראשונה שנתנה, היא טענה מופרכת. שכן, התרת הגשת הסכם שותפות על-פניה אינה אלא החלטת ביניים ובוודאי שאינה מסיימת את ההליך, כך שבעקרון מותר לוועדה לחזור בה ממנה. ראו, למשל, ע"א 6058/93 א' מנדלבליט ואח' נ' נ' מנדלבליט (טרם פורסם), בסעיפים 18-15 לפסק-הדין. על-כל-פנים, הוועדה כלל לא חזרה בה מהחלטתה הראשונה, שכן, כאמור, הסכם השותפות הוגש לעיון הוועדה בהתאם להחלטה זו, אך הוועדה מצאה כי הוא אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הצו, המאפשרות הסדר אומנה, ולפיכך נמנעה מלאשרו. אף לגוף העניין לא מצאתי טעות מהותית בהחלטת ועדת הערר. קביעת הוועדה כי העותר לא עמד בלוח הזמנים שהוא עצמו הציע, ולמעשה אף לא החל כלל בהקמת הרפת ומכון החליבה, מעוגנת היטב בעובדות שלא היו שנויות במחלוקת. במובן זה ברור איפוא כי אין העותר נכנס תחת ההגדרה הישירה של המונח "יצרן" בסעיף 1 לצו. לא זו אף זאת. פירוש המונח "יצרן", כשולל שותפות בין בעל מכסת חלב לבין בעל רפת, מעוגן אף הוא בלשון הצו ומתחייב כאמור מתכליתו. אף הוראת סעיף 5א לצו, המאפשרת הסדר אומנה, אינה שוללת פירוש מצמצם זה. שכן, בסעיף זה מדובר בהסדר זמני למשך שלוש שנים, שבמהלכן על בעל מכסת החלב להקים רפת במשקו. במקרה שלפנינו תוקף הסכם השותפות בין העותר לסיבוני הועמד מראש, כאמור, על חמש שנים, ופרטיו אינם תואמים את תכליתו האמורה של הסדר האומנה. כך, למשל, העיד העותר על עצמו כי כלל אין באפשרותו לממן הקמת רפת, וכי כוונתו הייתה לממן את הקמתה מן הרווחים שיצבור על-ידי ניצול מכסת החלב. מובן איפוא שיש ליצור הבחנה ברורה בין הסכם השותפות שהוצע על-ידי העותר לבין הסדר אומנה ואין כל אפשרות לומר כי הסכם השותפות מתיישב עם הוראות הצו ועם תכליתו. 9. כאמור, לחלופין, טען העותר כנגד תוקפו של הצו ותחולתו עליו. ברם, משמעותה המעשית של קבלת טענות אלה היא כי יינתן לעותר לייצר חלב באופן חופשי וללא כל מגבלות. זאת, בשעה שהסעד אותו ביקש העותר בעתירתו אינו ייצור חופשי של חלב, כי אם אישור הסכם השותפות שבו התקשר ומתן היתר שיאפשר לו לנצל את מכסתו על-יסוד הצו ובמסגרתו . לנוכח הסעד האמור שאותו ביקש העותר אין לי איפוא צורך לדון בשאלה העקרונית בדבר תוקפו ותחולתו של הצו, ולפיכך אמנע מלדון בה. אשר-על-כן, אני מציעה לדחות את העתירה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט י' זמיר : אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' גולדברג : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת דורנר. ניתן היום, כ"ה באלול תשנ"ח (16.9.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט 97019630. L13	[ "בג\"ץ 1963/97", "ע\"א 6058/93" ]	3,060
13,317	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3529/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד העותר ת : דגש סחר חוץ (ספנות) בע"מ נגד המשיבים : 1. רשות הנמלים והרכבות 2. מנהל נמל חיפה, מר מנדי זלצמן 3. שר התחבורה 4. צים חברת השיט הישראלית בע"מ בקשה בהסכמה למחיקת העתירה בשם העותרת: עו,ד א' נוי בשם המשיבות 3-1: עו"ד י' שפר פסק-דין למחוק את העתירה, כמבוקש, ללא צו להוצאות. ניתן היום, ה' בחשון התשנ"ח (5.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97035290. E04	[ "בג\"ץ 3529/97" ]	3,062
15,869	בבית המשפט העליון בג"ץ 3529/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : דגש סחר חוץ (ספנות) בע"מ נגד המשיבים : 1. רשות הנמלים והרכבות 2. מנהל נמל חיפה-מר מנדי זלצמן 3. שר התחבורה 4. צים חברת השיט הישראלית בע"מ בקשה לאיחוד הדיון בשם העותר: עו"ד א' נוי החלטה העתירה תיקבע לדיון לתאריך 28.9.97. הבקשה לאיחוד הדיון עם העתירות שהוגשו במסגרת בג"ץ 2430/97, בג"צ 3690/97 ובג"ץ 3780/97, הקבועות לדיון בתאריך הנ"ל, תידון על-ידי ההרכב במועד האמור. ניתנה היום, כ"ה באב תשנ"ז (28.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035290. Q02	[ "בג\"ץ 3529/97", "בג\"ץ 2430/97" ]	3,063
857	ב בית המשפט העליון רע"א 5770/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מאיר לוין נגד המשיב ה : מעונות ילדים בישראל קרית הילד בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם המבקש: עו"ד י. פודים בשם המשיבה: עו"ד שלמה פליגלמן החלטה בא כוח המשיבה יביא את עמדת בא כוח המבקש לבקשה, ולאחר מכן אדון בה. ניתנה היום, ה' בכסלו תשנ"ח (4.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057700. O02	[ "רע\"א 5770/97" ]	3,064
5,225	ב בית המשפט העליון רע"א 5770/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מאיר לוין נגד המשיב : מעונות ילדים בישראל קרית הילד בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם המבקש: עו"ד יעקב פודים בשם המשיבה: עו"ד שלמה פליגלמן החלטה תגובת המשיבה תוגש תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, י"ט בכסלו תשנ"ח (18.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057700. O04	[ "רע\"א 5770/97" ]	3,065
10,871	ב בית המשפט העליון רע"א 5770/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מאיר לוין נגד המשיב ה : מעונות ילדים בישראל קרית הילד בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם המבקש: עו"ד י. פודים בשם המשיבה: עו"ד שלמה פליגלמן החלטה מתבקשת עמדת המבקש אשר תוגש תוך שלושה ימים מיום קבלת ההחלטה. יש להעביר החלטה זו והבקשה באמצעות הפקס. ניתנה היום, ט"ו בכסלו תשנ"ח (14.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057700. O03	[ "רע\"א 5770/97" ]	3,066
12,942	ב בית המשפט העליון רע"א 5770/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : מאיר לוין נגד המשיב ה : מעונות ילדים בישראל קרית הילד בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק המ"פ 657/96 שניתן ביום 31.8.97 על ידי כבוד השופט בן זמרה בשם המבקש: עו"ד י' פודים בשם המשיבה: עו"ד ש' פליגלמן החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבה תגיש תשובתה לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, ט' בחשון תשנ"ח (9.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ	[ "רע\"א 5770/97" ]	3,067

15,643

ב בית המשפט העליון ע"א 6023/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : לאה טייג נגד המשיבים : 1. ארנסטו גלזר-ד"ר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י בקשה לפטור מערבון בשם המבקשת: עו"ד י. ראובני בשם המשיבים: עו"ד ב. יקותיאלי החלטה לא ניתן לפטור לחלוטין את המבקשת, שהיא תושבת חוץ , מן החובה להפקיד ערבון להבטחת הוצאות המשיבים. עם זאת, ניתן להסתפק בסכום נמוך מן המקובל בשים לב לכך שבית משפט קמא לא ראה לפסוק הוצאות לחובת המבקשת. ערבון בסכום של 10,000 ש"ח יופקד תוך ארבעים וחמישה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060230. O03

[ "ע\"א 6023/97" ]

2,928

18,521

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6023/97 - ו' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : לאה טייג נגד המשיבים : 1. ד"ר ארנסטו גלזר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, כ"ג באייר התשנ"ח (19.5.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060230. A06 /דז/

[ "ע\"א 6023/97" ]

2,929

19,709

ב בית המשפט העליון ע"א 6023/97 - ז' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : לאה טייג נגד המשיבים : 1. ארנסטו גלזר-ד"ר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המערערת: עו"ד א. קוזלובסקי בשם המשיבים: עו"ד ב. יקותיאלי החלטה בקשה לדחיית מועד לדיון בערעור הקבוע ליום 20.11.98, בשל כך שבאי כוח שני הצדדים מופיעים בדיונים אחרים במועד זה. לאור הסמיכות בין משלוח ההזמנות למועד הדיון, אני דוחה את מועד הדיון הקבוע ליום 22.11.98. המזכירות תקבע מועד חדש לדיון בהתחשב, ככל האפשר, במועדים שהוצעו בידי הצדדים. ניתנה היום, כ' בחשון תשנ"ט (9.11.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060230. P07

[ "ע\"א 6023/97" ]

2,930

43,698

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6023/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד המערער ת : לאה טייג נגד המשיבים : 1. ארנסטו גלזר-ד"ר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 29.7.97 בתיק 996/91 שניתן על-ידי כבוד הושפט ד' וקסלר תאריך הישיבה: ג' בשבט התשנ"ט ( 20.01.99 ) בשם המערער ת: עו"ד קוזלובסקי אורי בשם המשיבים 1-2: עו"ד יקותיאלי ברוך החלטה השופטת ט' שטרסברג-כהן: באי כוח הצדדים מקבלים את הצעת בית המשפט לנהל משא ומתן באשר לאפשרות לסיים את התיק בפיצוי ראוי. הצדדים יודיעו תוצאות תוך 30 יום ובית המשפט יכלכל צעדיו להמשך הטיפול, בהתאם. ניתנה היום, ג' בשבט תשנ"ט (20.1.99). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060230. J08

[ "ע\"א 6023/97" ]

2,931

57,160

ב בית המשפט העליון בירושלים ע"א 6023/97 - ח' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת : לאה טייג נגד המשיבים : 1. ארנסטו גלזר-ד"ר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י בקשה להארכת מועד החלטה כמבוקש. ניתנה היום, ט"ז באדר תשנ"ט (4.3.99). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060230. J09

[ "ע\"א 6023/97" ]

2,932

65,871

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6023/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד המערער ת : לאה טייג נגד המשיבים : 1. ד"ר ארנסטו גלזר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 29.7.97 בתיק 996/91 שניתן על-ידי כבוד השופט ד' וקסלר תאריך הישיבה: ג' בשבט תשנ"ט (20.1.99) בשם המערער ת: עו"ד אורי קוזלובסקי בשם המשיבים : עו"ד ברוך יקותיאלי פסק-דין השופט י' אנגלרד: ערעור זה מעורר שאלה לגבי אחריותם של שירותי רפואה לאיחור באבחון של גידול סרטני בשד. בית המשפט המחוזי, מפי השופטת ד. וכסלר, פטר את שירותי הרפואה ועל כך הערעור. 1. אביא תחילה את תמצית העובדות: המערערת, אשר בשל העובדה ששני הוריה נפטרו ממחלת הסרטן בגיל צעיר, חששה מגורל דומה, פנתה ביום 18.7.90 אל רופא הנשים, ד"ר סגל, במרפאת קטוביץ' של קופ"ח הכללית (המשיבה 2) לבדיקה שגרתית של החזה. הרופא בדק אותה ידנית, ובשל גילוי גוש ברבע העליון השמאלי הפנה אותה לבדיקת ממוגרפיה. 2. כבר למחרת היום, דהיינו ב19.7.90-, פנתה המערערת לבדיקת הממוגרפיה, במרפאת זמנהוף - רנטגן. בתום הבדיקה נמסרו למערערת צילום ותשובה כתובה (ת2/), חתומה על-ידי ד"ר רובין, בה צוין הצורך בבדיקת אולטרה סאונד. במקביל נשלחה התשובה אל ד"ר סגל במרפאת קטוביץ' (ת10/). 3. על יסוד המסמך ת10/ הוזמנה המערערת למרפאת קטוביץ לקבלת הפניה לבדיקת אולטרה סאונד. ההפניה נמסרה לה ביום 25.7.90, חתומה על ידי ד"ר סגל (נ2/). 4. ביום 31.7.90 נערכה בדיקת האולטרה סאונד, במרפאת זמנהוף, על ידי הרנטולוג ד"ר גלזר (המשיב 1). לאחר הבדיקה ערך ד"ר גלזר מסמך לממצא הרנטגני (ת3/). במסמך נרשמו הדברים הבאים: שני שדיים ימין - לא הודגמו גושים שמאל - גוש 2.6 X 1.4 ס"מ מעל הפיטמה. היפואקוגני. דופן סדיר תוכן לא הומוגני. ללא צל הקיסטו. ד"ר גלזר בפינה השמאלית העליונה של המסמך מודפסים שמו של הרופא המפנה (סגל) ושם המרפאה (קטוביץ). 5. מחומר הראיות עולה, כי בהבדל מהממצא הממוגרפי (ת2/, ת10/), לא נשלח העתק מממצא האולטרה סאונד (ת3/) אל מרפאת קטוביץ, לידי ד"ר סגל. לגבי המשך ההשתלשלות של הדברים התגלו חילוקי דעות בין בעלי הדין. גרסת המערערת היא, כי בתום בדיקת האולטרה סאונד היא שוחחה עם ד"ר גלזר, שאמר לה כי מצא ציסטות, אך דבר זה שכיח ואין מה לדאוג. כן אמר לה, לטענתה, שאין צורך כי תלך לרופא, באומרו לכי הביתה זו תופעה שכיחה. לגרסתה, היא פנתה בשיחת טלפון לאחות מרפאת קטוביץ וסיפרה לה שהרנטולוג אמר שהכל בסדר. על שאלתה לאחות אם היא זקוקה לתור לרופא נענתה בשלילה. כן נאמר לה כי ממצאי הבדיקה יועברו לרופא המטפל. דברים אלו של המערערת הוכחשו בתוקף הן על ידי ד"ר גלזר והן על ידי האחות. בית המשפט העדיף את גרסת המשיבים, תוך קביעה כי אין הוא רואה מקום לקבוע עובדתית שד"ר גלזר אמר לה שהכל בסדר וכי עדותה בעניין דברי האחות אינה מהימנה עליו מספיק. 6. עובדה היא, כי המערערת לא הוזמנה לרופא המטפל ואף לא פנתה אליו או למרפאת קטוביץ. עם זאת, לפי עדותה של המערערת, היא לא היתה שקטה והמשיכה לבדוק את שדיה בעצמה. ואמנם לקראת סוף דצמבר 1990 הרגישה המערערת גוש בשדה השמאלי ולכן פנתה לרופא נשים. הלה הפנה אותה מיד לכירורג, אשר מצדו המליץ על ביופסיה. בדיקה זו נעשתה ביום 4.1.91. מסירת תוצאות הביופסיה השתהתה בשל תקלות מנהליות. התוצאות נמסרו לבסוף למערערת ביום 31.1.91 וביוזמתה הן נבדקו על ידי רופא. הרופא מצא צורך לניתוח מיידי; הניתוח לכריתת שד שמאל בוצע למחרת ביום 1.2.91. לאחר הניתוח טופלה המערערת בכימותרפיה. 7. על רקע עובדות אלו דן בית המשפט המחוזי באחריותם הנזיקית של גורמי הרפואה. הדיון נסב סביב שתי עילות של רשלנות. במסגרת העילה האחת נטען כי המשיב 1 התרשל בכך שלא ציין על טופס ממצאיו המלצה לביופסיה. בית המשפט המחוזי דחה עילה זו בנימוק הבא: לא שוכנעתי גם מתוך העדויות שהובאו בפני כי היתה חובה על [משיב 1] לציין את ההמלצה לביופסיה בכתב ואני מקבלת את עמדת פרופ' שילה ופרופ' ברנר לפיה יכולה להנתן המלצה אך אין חובה בכך והגיוני באותה מידה כי המלצה תנתן על ידי הרופא המטפל. 8. עילת הרשלנות האחרת נוגעת לחובתה של המשיבה 2, קופת החולים, לעקוב מיוזמתה אחרי תוצאות הבדיקה. הטענה היא כי מחובתה של קופת החולים לדאוג לנהלים, אשר יבטיחו זרימה תקינה של אינפורמציה בין הרופאים המטפלים בחולה, במקרה שלנו בין הרופא הרנטולוג לבין רופא הנשים. בעניין זה טען בא כוח המערערת כי המדובר בבדיקה משמעותית המחייבת התייחסות מהירה, מה עוד שקיימת תופעה מוכרת של חולי סרטן, במקרים מסוימים, לנסות ולהדחיק את תוצאות הבדיקה. אילו היה קיים יומן אצל האחות או רישום במחשב, היה מתגלה באמצעותם כי טרם הגיעה תשובה, והיה ניתן לבקש את התשובה מן המערערת. בא כוח המערערת הסתמך בטענתו על ע"א 206/87 קופת החולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ואח' נ' עזבון המנוח אדיסון , פ"ד מה (3), 72. כן הסתמך על ע"א 2694/90 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' מימון ואח' , פ"ד מו(5) 628. גם עילה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. לגבי סוגיה זו קובע בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים: טענתו של ב"כ ה[מערערת] היא למעשה כי על הרופא ששלח את ה[מערערת] לבדיקה היה לוודא שהיא אכן חזרה עם הבדיקה ואם לא חזרה היה עליו או על המערכת לחפש אותה כדי לוודא שהבדיקה תגיע לידי הרופא המטפל. במקרה שהחולה נמצא בבית חולים ידוע לו שהמעקב נעשה על ידי בית החולים. כאן חובתו של הרופא היתה לשלוח את ה[מערערת] לבדיקה וה[מערערת] כפי מה שנקבע לעיל ידעה שעליה לחזור לרופא. ואין לי אלא לאמץ את דברי הרופא המטפל והאחות אשר ציינו כי מדובר בחולים אחראיים היודעים כי עליהם לחזור אל הרופא עם התשובה. כפי שציינתי לעיל אין לי ספק כי התובעת לא גרמה נזק מכוון לעצמה אלא הדחיקה את התשובות שקיבלה והעדיפה גם אם לא במודע שלא לפנות חזרה לרופא. מקובל עלי כי עדיף היה שיהיה אכן מעקב במחשב או אצל האחות למקרה שה[מערערת] לא חזרה עם התשובה, דבר היכול לקרות גם אם ה[מערערת] הייתה מחליטה לא ללכת לבדיקה. יחד עם זאת, יהיה זה מרחיק לכת לקבוע כי אם לא "חיפש" הרופא המטפל את החולה שלא חזר יהיה הדבר בחזקת רשלנות. 9. עם זאת, בשולי הדברים הוסיף בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים: בענייננו לא שוכנעתי כי אין אפשרות טכנית בעידן המחשב לבצע מעקב אחרי חולים שאינם חוזרים. אולם המחשוב בקופת החולים נעשה אחרי האירוע הנדון וגם, אין ספק כי לו היתה מגיעה התשובה היו מחפשים את ה[מערערת] והיו דואגים להביאה להמשך טיפול אך ספק אם יש חובה לחפש חולה שאינו חוזר. יחד עם זאת, המקרה הנוכחי מראה שלא תמיד ניתן לסמוך על חולה מסיבות אלה ואחרות ולכן יש אולי מקום לכך שמכון הרנטגן המבצע את בדיקת האולטרה סאונד ימצא את הדרך להודיע למרפאה באופן עצמאי כאשר הוא נתקל בממצא "חשוב ומסוכן" כפי שציין ד"ר גלזר. או אפילו להודיע אם הממצא חיובי או שלילי, שהרי כוונת כולם היא למנוע נזקים כלשהם לחולים. בעניין זה, לא נשמעו עדויות ממשיות לפני ולכן אינני רואה אפשרות לקבוע ממצא מחייב. אני רואה מקום רק להפנות את תשומת לב ה[משיבה] לאפשרות זו. . 10. ספק בעיני אם אמנם ההסבר של בית המשפט להתנהגותה של המערערת מוצא תשתית ראייתית איתנה בחומר הראיות. בית המשפט גורס כי המערערת הדחיקה את תוצאות הבדיקה מתוך מניעים פסיכולוגיים הידועים על פי הניסיון הרפואי. אינני משוכנע כי בהתנהגותה הכללית של המערערת, במקרה הנדון, יש משום חיזוק לגרסת ההכחשה וההדחקה. העדות היחידה המזכירה את אפשרות ההדחקה היא של פרופ' ברנר, שלא התייחס במיוחד למערערת בנסיבות המקרה הנדון אלא דיבר בלשון כללית על קיום תופעה מעין זאת. נכון, כי בית המשפט לא השתכנע כי בידו לקבוע כעובדה את קיום גרסתה של המערערת, לפיה נאמר לה, הן על ידי המשיב 1 והן על ידי האחות, כי אין לה מה לחשוש. עם זאת, עדיין אפשר כי גם אם לא נאמרו הדברים במפורש למערערת, הרי היא עשויה היתה להתרשם כך מבחינה סובייקטיבית. אעיר בהקשר זה, כי כפי שקיימת תופעה של הדחקה והכחשה מצד החולה, כך קיימת גם תופעה מקבילה של רתיעה מצד הרופא לגלות לחולה את מלוא האמת על מצבו. התנהגות זו מבוססת על השקפתו של הרופא, כי גילוי מעין זה עלול להזיק לחולה בשל רגשי הפחד והמצוקה המלווים את המודעות למחלה. השווה לגבי ההיבטים הפסיכולוגיים של יחסי רופא חולה את: J. Katz, The Silent World of Doctor and Patient (The Free Press 1984) . 11. בדברים אלה לא התכוונתי לקבוע ממצא כלשהו בדבר הסיבה המדויקת להתנהגותה של המערערת. אין גם מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין מהימנות העדויות. עם זאת נראה לי כי אפשר לחלוק על המסקנה המשפטית בדבר העדר אחריות מצד המשיבה מספר 2. אגע תחילה בשאלת נהליה של קופת החולים בדבר התיאום בין רופאיה במרפאות השונות, בעיקר בעניין העברת המידע מגורם רפואי אחד למשנהו בעניינו של חולה ספציפי. לטעמי, הנוהל של מסירת כל עותקי הממצאים לידי החולה, כדי שהלה ימסור אותם לידי הרופא המטפל, הוא בלתי תקין. כפי שעולה מחומר הראיות, הרי תוצאות הבדיקה הממוגרפית, שבוצעה על ידי ד"ר רובין, נמסרו במישרין לרופא המטפל. אינני רואה כל סיבה מדוע לא ינהגו בדרך זו גם באשר לממצאים של בדיקת האולטרה סאונד. עובדה היא, כי על טופס הממצאים הופיע שם המרפאה ושם הרופא המטפל, אשר הפנו את המערערת לבדיקת האולטרה סאונד. כל שהיה על מכון הרנטגן לעשות הוא להעביר עותק אחד של הממצאים אל הרופא המטפל, ששמו וציון מקום עבודתו הופיעו על הטופס עצמו. במחדל זה אני רואה התרשלות מצד המשיבה מספר 2. ההנחה הסבירה היא, כי לו הרופא המטפל היה מקבל את טופס הממצאים, הוא היה נוקט בצעדים הדרושים להמשך הטיפול. כך נהג לגבי התוצאה של בדיקת הממוגרפיה. 12. גישתי זו, המחייבת את גורמי הרפואה לקיים נהלים, שיבטיחו את המשך הטיפול בחוליהם, עולה בקנה אחד עם עמדת בית משפט זה, כפי שבאה לידי ביטוי בפסק דינה של חברתי, השופטת ט. שטרסברג-כהן, בע"א 5461/91 עזבון המנוח פלוני ז"ל נ' קופת החולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל (טרם פורסם). עניינו של הפסק הדין בחולה אשר עזב מיוזמתו את חדר המיון ושב לביתו על אף מצבו החמור, אליו לא היה מודע. השופטת קובעת כי גורמי הרפואה צריכים לקיים נוהלי מעקב אחר המטופלים. השופטת מציינת את יתרונם של גורמי הרפואה על פני החולה בשאלת עיבוד המידע והבנת הסכנות, את האפשרות כי חרדת החולה תעוור אותו מלהבין בכוחותיו הוא את חומרת מצבו, ואת העובדה כי מערכת יחסים לא שוויונית זו מטילה חובה על קופת החולים. בלשון בית המשפט: מערכת יחסים לא שוויונית זו, הטילה חובה על בית החולים לנסח וליישם נוהלי עבודה ברורים וחד משמעיים שינחו את עובדי חדר המיון בעבודתם... על הנוהל היה לכלול הוראות בדבר הדרכים להרגעת מטופל, השגחה עליו, העמדתו על חומרת עזיבתו את בית החולים בטרם תעשה הבחנה ובטרם תינתן לו העזרה הדרושה. היה צורך לקיים נוהל מעקב אחר מעשי המטופל בחדר המיון ונוהל חירום במקרה של עזיבת המטופל, על ידי יידוע הרופא המפנה ואולי אף פניה ישירה לביתו של המטופל כדי להעמידו על חומרת המצב . (ס' 19 לפסק הדין, ההדגשות אינן במקור - י.א.) דברים דומים עולים גם מפסק דינה של השופטת י. צור, אליו התייחס בית המשפט קמא, בעניין ת.א. (י-ם) 776/94 עזבון המנוח רון ארטו ואח' נ' ד"ר יריב ואח' (לא פורסם). בס' 47 לפסק הדין מסכימה השופטת כי "אין לדרוש מרופא 'לרוץ' ולאתר כל חולה" אך, לטעמה, אין בכך כדי לאיין את אחריותה של קופת החולים והיא מוסיפה: עם זאת, מן הראוי כי המוסד הרפואי שלו האחריות הכוללת לטיפול בחולה, יקבע מנגנון שיבטיח את שיתוף הפעולה הנדרש בין הרופאים המטפלים השונים באופן שהחולה יזכה לטיפול המיומן כמו גם המעקב הרפואי הנדרש והראוי. מסיבות אלו אני קובע כי המשיבה מספר 2 התרשלה בכך שלא הנהיגה נוהל קבוע ומחייב, לפיו יועברו במקרה מן הסוג הנדון ממצאי בדיקה, שבוצעה במרפאתה אל הרופא המטפל. 13. מסקנתי זו מייתרת את הדיון בשאלה אם המנעותו של הרופא הרנטולוג לציין בטופס הממצאים המלצה על עריכת ביופסיה, מהווה גם היא הפרה של חובת הזהירות. בהקשר זה אעיר בשולי הדברים כי קשה לי להסכים לקביעתו של בית משפט קמא, לפיה "מעבר לאמינות לא מתקבל על הדעת כי [המערערת] אשר מצויה אפילו במעט בנושא מחלת הסרטן לא תראה מתוך ת3/ [פענוח האולטרה סאונד] שהיה בידה כי הרשום בו דורש פנייה לרופא". בעיני, הממצאים במסמך זה, כשלעצמם, אינם מספיקים כדי ללמד את ההדיוט על חומרת האבחנה ועל הצורך בביופסיה. מניין לו, להדיוט, לדעת את משמעות המושגים "היפואקוגני", "תוכן לא הומוגני" ו"ללא צל הקיסטו". אין כל ספק כי פענוח של ממצאים אלה הוא עניין למומחה רפואי, ואין לדרוש מהדיוט כי יפעל על פיהם. 14. אולם, המסקנה כי לא היה בתוכן הממצאים משום הטלת חובה על המערערת לפנות ביוזמתה להמשך הטיפול, אינה סוף פסוק בשאלת קיומו של אשם עצמי תורם מצדה. עדיין נשאלת השאלה, האם לא היה על המערערת לפנות לרופא המטפל שלה ולמסור לו העתק מן הממצאים. בית המשפט קבע, כי שלושת העותקים של הממצאים נמסרו לידה של המערערת. מאחר שאינני רואה מקום להתערב בממצא זה של בית משפט קמא, השאלה של חובת מסירה מצד המערערת לידי הרופא המטפל דורשת מענה. לדעתי, אפשר לדרוש מחולה שלידיו נמסרו כל עותקי הממצאים כי ידאג לכך שממצאים אלו יגיעו לידיעת הרופא המטפל. דבר זה נכון כאשר אין ראיה לכך שהחולה יכול היה לסמוך על מסירת אינפורמציה בין הגורמים הרפואיים בדרך אחרת. מסירת כל עותקי הממצא לידי החולה מצביעה על כך - ללא נסיבות נוספות - שהגורמים הרפואיים סומכים על מסירת המידע בידי החולה. כאמור, נוהל זה אינו תקין, אך השאלה היא האם בהתקיים נוהל כזה אין לדרוש מהחולה כי הוא יעמוד בקשר עם הרופא המטפל בעניין זה. לדעתי, אפשר לדרוש בנסיבות אלה מן החולה, כי יצור קשר עם הרופא המטפל כדי לוודא כי הממצאים המצויים בידי החולה ידועים לרופא המטפל. בהמנעות זו מצד המערערת אני רואה אשם עצמי תורם. אני מעריך את האשם העצמי, תוך השוואה לאשם יוצר אחריות מצד המשיבה 2, בשיעור של 15%. המסקנה העולה מדברי היא כי יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין של בית משפט קמא ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שיקבע את שיעור הפיצויים, תוך התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי בין מעשה הרשלנות לבין התוצאה המזיקה על בסיס חומר הראיות. המשיבים ישלמו למערערת שכר טרחת עורך-דין והוצאות בסך 20,000 ש"ח. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ד' ביניש : אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אנגלרד. ניתן היום, א' בסיון תשנ"ט (16.5.99). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060230. Q10 /שב

[ "ע\"א 6023/97", "ע\"א 206/87", "ע\"א 2694/90", "בע\"א 5461/91" ]

2,933

380,044

בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 6023/97 - א' בפני: כבוד הרשמת דנה כהן-לקח מבקשת העיון: עד יוכט המערערת: לאה טייג נ ג ד המשיבים: 1. ארנסטו גלזר-ד"ר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י בקשה לעיין בתיק בית המשפט החלטה לפניי בקשה לעיין בהליך שבכותרת למטרת כתיבתה של עבודת דוקטורט. עקב נושאו של הערעור (תביעת רשלנות רפואית) ועל-מנת לברר קיומה של טענה אפשרית בדבר פגיעה בצנעת הפרט, ביקשתי את עמדות הצדדים. על-אף שקיים רישום של המזכירות בדבר המצאת החלטתי לידי באי-כוח המערערת, לא הוגשה תגובה מטעמה. יוער כי פסק-הדין שניתן בהליך שבכותרת פורסם במאגרי המידע השונים, לרבות שם המערערת. בהתחשב באי הגשת תגובה מטעם הצדדים לתיק; בהתחשב בכך שפסק-הדין, לרבות שם המערערת, כבר פורסם ברבים; ובשים לב למטרתו הראויה של העיון (מחקר אקדמי) וכן לזמן שחלף; לא ראיתי למנוע את העיון המבוקש או להגביל את היקפו. יחד עם זאת, אני רואה להדגיש כי העיון מוגבל לצורך המטרה המחקרית בלבד. העיון ייערך במזכירות בית-המשפט לפי הנוהל המקובל. ניתנה היום, י"ד בכסלו תשע"א (21.11.2010). דנה כהן-לקח, שופטת ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97060230_F12.doc טו מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "ע\"א 6023/97" ]

2,934

380,099

בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 6023/97 - א' בפני: כבוד הרשמת דנה כהן-לקח מבקשת העיון: עדי יוכט המערערת: לאה טייג נ ג ד המשיבים: 1. ארנסטו גלזר-ד"ר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י בקשה לעיין בתיק בית המשפט החלטה טרם מתן החלטה בנדון, אבקש את עמדות הצדדים כאמור בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) התשס"ג – 2003. הצדדים הנ"ל יודיעו עמדתם בבקשת העיון, בשים לב לכך שפסק הדין שניתן בהליך שבכותרת, פורסם במאגרי המידע השונים, לרבות שמות הצדדים. העמדות תוגשנה תוך 7 ימים מעת ההמצאה. המזכירות תמציא לצדדים את הבקשה שלפני ונספחיה יחד עם החלטתי זו. ניתנה היום, כ"ג בחשוון תשע"א (31.10.2010). דנה כהן-לקח, שופטת ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97060230_F11.doc טו מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "ע\"א 6023/97" ]

2,935

810

ב בית המשפט העליון רע"פ 5263/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : יוסי-דרורי אלחיאני נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 2.7.97 בתיק ע"פ 7177/97 שניתנה על ידי כבוד הנשיא לרון והשופטים פלפל, בנאי בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיבים בתוך 15 ימים. ניתן היום כו באלול תשנ"ז (28.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052630. B01

[ "רע\"פ 5263/97", "ע\"פ 7177/97" ]

2,938

4,705

ב בית המשפט העליון רע"פ 5263/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקש : יוסי-דרורי אלחיאני נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלט ת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 2.7.97 בתיק ע"פ 7177/97 שניתנה על ידי כבוד השופטים לרון, פלפל ובנאי החלטה בקשת המערער אינה מעלה כל שאלה משפטית אשר תצדיק מתן רשות ערעור לערכאה שלישית. הבקשה לרשות ערעור נדחית. ניתנה היום, ב' בחשון התשנ"ח (2.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97052630. E03

[ "רע\"פ 5263/97", "ע\"פ 7177/97" ]

2,939

811

בבית המשפט העליון רע"א 95 / 2318 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. סלאמה זנון ואח' 2. עלי זנון עודה זנון ואח' נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל הוגש הליך בשם המבקשים 1: עו"ד י. שביט בשם המבקשים 2: עו"ד מ. סלע החלטה החלטתי מיום 20.6.96 בדבר אפשרות לדחיית הערעור על-פי תקנה 431, נמסרה לבא-כח המבקשים 2 בתאריך 27.6.96. אותה החלטה לא נמסרה לבא-כח המבקשים 1 בשל העדר דרישה (גם כתב בי דין קודם לא נמסר לתעודתו מאותה סיבה). מאז ועד עתה לא הוגשה כל תגובה להחלטה, ואף לא כל כתב בי דין אחר. בנסיבות אלה אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור על-פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתנה היום, ז' באייר תשנ"ז (13.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95023180. Q01

[ "רע\"א 95" ]

2,940

812

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 95 / 7295 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט א' מצא המערער : עידו דיסנצ'יק נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור ברשות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 3.9.95 בע"פ 1576/93 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא מ. טלגם והשופטים: ח. אדר, ד. ברלינר תאריך הישיבה: י"ב באדר א' התשנ"ז (19.2.97) בשם המערער : עו"ד י. ליבוביץ בשם המשיב ה: עו"ד נ. בן-אור פסק-דין הנשיא א' ברק: 1. שמה של קטינה הופיע בכתבה שהתפרסמה בעיתון "מעריב". מתוך הכתבה עלה כי קיים חשד שאביה של הקטינה גרם למות אימה. המדינה האשימה את העיתון (להלן - "מעריב"), את עורכו הראשי (להלן - "דיסנצ'יק") ואת הכתב בעבירה על סעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך1960- (להלן - "חוק הנוער (טיפול והשגחה)"). העיתון הודה בעובדות והורשע על פי הודאתו. המשפט בפני בית משפט השלום (השופטת לידסקי) המשיך להתנהל בעניינם של העורך והכתב. התשתית העובדתית שהונחה בפני בית המשפט היתה הכתבה שפורסמה בעיתון והודעותיהם של דיסנצ'יק והכתב במשטרה. השניים לא העידו במשפט. מתוך החומר שהיה בפני בית המשפט התברר כי דיסנצ'יק לא עיין כלל בכתבה. 2. בית משפט השלום (השופטת לידסקי) הרשיע את דיסנצ'יק ואת הכתב. מכיוון שהערעור שלפנינו הוא של דיסנצ'יק, נתמקד בהרשעתו שלו. נקבע כי תפקידו של עורך עיתון להשגיח על מה שמתפרסם בעיתון. עליו להבטיח בדרך ההאצלה ובדרכים אחרות, פעילות תקינה של העיתון. הוא אחראי - כאורגן מרכזי של העיתון - לנעשה בו. הוא אחראי בפלילים, כמי שעומד בראש ההירארכיה הארגונית, לעבירות שעובר העיתון עצמו. בית משפט השלום דחה הטענה כי אין להטיל אחריות פלילית על העורך בהיעדר הוראה מפורשת הקובעת אחריות פלילית של עורך לעבירה שנעברה על ידי העיתון. כן נקבע כי ניתן לראות בעורך כמי שפרסם את הכתבה, וכמי שמוטלת עליו אחריות אישית לפרסומה. לעניין אחריותו בפלילים של העורך-המפרסם, זו תוטל עליו רק אם התקיים בו יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות. על רקע מסגרת נורמטיבית זו נפסק כי הנאשם מס' 2 (העורך) אחראי בפלילים. בית המשפט קבע כי דיסנצ'יק התרשל בכך שלא קבע הנחיות אשר ימנעו פרסום שמו של קטין. 3. דיסנצ'יק ערער לבית המשפט המחוזי. ערעורו נדחה ברוב דעות. סגן הנשיא, השופט טלגם, פסק כי עורך עיתון אחראי בפלילים - אחריות שהיא במהותה שילוחית - לעבירות העיתון. משהורשע העיתון (על פי הודאתו) די בכך כדי להרשיע את העורך הראשי. לגישה זו הסכים השופט אדר. השופטת ברלינר סברה כי בהיעדר הוראת חוק, אין להטיל על עורך אחריות "שילוחית" בפלילים לעבירה של עיתון. השופטת ברלינר הכירה אמנם באפשרות ליצור אחריות שילוחית בפלילים של עורך מכוח ההלכה השיפוטית. עם זאת היא סברה כי לעניין אחריות עיתון על פי הוראת סעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), אין מקום לאחריות שילוחית זו. השופטת עברה לבחון השאלה, אם אין מקום להטיל אחריות אישית על העורך כמי שמקיים בעצמו את היסודות שבעבירה הקבועה בסעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה). לדעת השופטת ניתן לראות בעורך כמי שמקיים את היסוד העובדתי של "פרסום". היסוד הנפשי הנדרש, לדעתה, לעבירה זו הוא מחשבה פלילית או רשלנות. הנטל בעניין זה יוטל על התביעה. בנטל זה לא עמדה התביעה בעניין שלפנינו. על כן יש לזכות את דיסנצ'יק. 4. הוראת החוק, על פיה הורשע המערער, קובעת: "אלה דינם מאסר שנה אחת: (1) המפרסם שמו של קטין הנמצא בישראל, או שמקום-מושבו כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב1962- הוא בישראל (להלן בסעיף זה - קטין), או המפרסם כל דבר אחר העשוי להביא לידי זיהויו של קטין, באופן או בנסיבות שיש בהם כדי לגלות כי הקטין הובא לפני בית משפט או כי פקיד-סעד פועל לגביו לפי חוק זה, או כי קטין ניסה להתאבד או התאבד, או שיש בהם כדי לייחס לקטין עבירה או שחיתות-מידות או לרמוז שהוא ילדו, אחיו, אחותו, נכדו או נכדתו של אדם שמייחסים לו עבירה או שחיתות-מידות או שיש בהם כדי לגלות פרט המקשר קטין לבדיקה לגילוי נגיפי איידס או לבדיקה, טיפול או אישפוז פסיכיאטריים" (סעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך1960-). השאלה הניצבת בפנינו הינה, אם מכוח הוראת חוק זו ניתן להטיל אחריות פלילית על העורך הראשי של עיתון, בו נתפרסמה כתבה המהווה עבירה על הוראות הסעיף. לעניין זה אנו מניחים כי העיתון עצמו אחראי בפלילים. השאלה הינה אם ניתן להטיל אחריות פלילית - ואם כן, באלו נסיבות - על העורך הראשי של העיתון. אין מחלוקת כי העורך הראשי הוא אורגן מרכזי בעיתון, ומחשבתו ומעשיו, בגדרי תפקידו, הם מחשבתו ומעשיו של העיתון. בכך נוצר הקשר בין התנהגות העורך לבין אחריות העיתון. אך מה הדין כאשר השאלה היא "הפוכה". דהיינו, מה הקשר בין אחריות העיתון לבין אחריות העורך? 5. עקרונית, אחריותו של אורגן הפועל בתאגיד יכולה לנבוע משני מקורות עיקריים: האחד , אם האורגן מקיים, על ידי התנהגותו שלו, את היסודות (העובדתיים והנפשיים) של עבירה. "בני האדם הפועלים בתאגיד אחראים בפלילים אישית, אם הם מקיימים את יסודותיה של הנורמה" (ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(4) 364, 384). לעניין זה, יתכן והאורגן יהא מבצע העבירה (בצוותא או עם אחר). ייתכן, כמובן, שהאורגן הוא צד לעבירה שלא כמבצע, אלא כמשדל או כמסייע. אחריות זו היא אישית. היקפה נקבע על פי היסודות העובדתיים והנפשיים הקבועים בעבירה הפלילית בה הוא הואשם. אין היא מותנית באחריותו הפלילית של העיתון. המקור השני לאחריות האורגן עשוי להיות בהוראת דין הקובעת כי האורגן יהא אחראי בפלילים אם התאגיד אחראי בפלילים. אחריות זו היא במהותה כעין שילוחית. האורגן עצמו אינו אחראי אישית בפלילים. האחריות הפלילית מוטלת עליו משום אחריותו הפלילית של התאגיד. באין אחריות פלילית על התאגיד, אין האורגן אחראי. לעתים נקבע בדין הקובע אחריות כעין שילוחית כעין זו, כי האורגן אינו אחראי אם מוכח כי הוא לא התרשל. האם ניתן לייחס לדיסנצ'יק, עורכו של העיתון "מעריב", אחריות לפי אחד משני מקורות עיקריים אלה? 6. נפתח באחריות האישית. השאלה הינה, אם דיסנצ'יק, מקיים את היסודות העובדתיים והנפשיים של העבירה הקבועה בסעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה)? נוכל להשאיר בצריך עיון את השאלה, אם ניתן לומר כי דיסנצ'יק "מפרסם" דבר המתפרסם בעיתון. אפילו התשובה על שאלה זו היא בחיוב - וכאמור, אין אנו נוקטים כל עמדה בשאלה זו - הרי נתקלת אחריותו של דיסנצ'יק בבעיית היסוד הנפשי. מהו היסוד הנפשי הנדרש לעבירה על פי סעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה)? הסעיף עצמו שותק בעניין זה. בוודאי שמחשבה פלילית (כמשמעותה בסעיף 20 לחוק העונשין, התשל"ז1977- (להלן - "חוק העונשין")) מקיימת את היסוד הנפשי. דא עקא, שלא נטען על ידי התביעה ולא הוכח על ידה כי היתה לדיסנצ'יק מחשבה פלילית. נותרה הרשלנות כיסוד נפשי (סעיף 21 לחוק העונשין). על פי ההלכה הפסוקה, ניתן היה לקבוע כי עבירה, שלשונה אינה נוקטת עמדה באשר ליסוד הנפשי, היא עבירת רשלנות (ראה ע"פ 696/81 אזולאי נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(2) 565). דין זה שונה על ידי הוראת סעיף 19 לחוק העונשין. הוראה זו - שהוכנסה לדיני העונשין בחוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ"ד1994- - קובעת: "אדם מבצע עבירה רק אם עשאה במחשבה פלילית, זולת אם - (1) נקבע בהגדרת העבירה כי רשלנות היא היסוד הנפשי הדרוש לשם התהוותה; או (2) העבירה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה". נמצא, כי בהיעדר הוראה בעבירה לפי סעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) כי רשלנות היא היסוד הנפשי הדרוש לשם התהוותה, היסוד הנפשי הנדרש הוא מחשבה פלילית. אין עוד מקום לקבוע יסוד נפשי של רשלנות בעבירה "השותקת" באשר למצב הנפשי. כל שתיקה צריכה להתפרש כדורשת מחשבה פלילית או כאחריות קפידה. לא נטען בפנינו - ועל כך נעמוד בהמשך - כי האחריות היא קפידה. נמצא, כי נדרש מצב נפשי של מחשבה פלילית. מצב נפשי כזה אין לייחס - והתביעה אף לא ביקשה לייחס זאת בערכאות השונות - לדיסנצ'יק. אמת, הכתבה פורסמה לפני השינוי בחוק, ועל פי הדין אשר שרר בעת פרסומה, ניתן היה עקרונית לקבוע כי היסוד הנפשי בסעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) הוא רשלנות. אך משנכנס תיקון זה לתוקפו, יש להחילו מקום שהוא מקל, על העושה (סעיף 5(א) לחוק העונשין). בהיעדר טענה לאחריות קפידה, הגישה הדורשת מחשבה פלילית כיסוד נפשי מקילה עם העושה על פני הגישה המסתפקת ביסוד נפשי של רשלנות. סיכומו של דבר: אין להטיל על דיסנצ'יק אחריות אישית בגין פרסום בניגוד לסעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה). 7. המוטלת על דיסנצי'ק אחריות כעין שילוחית לעבירה הפלילית שבוצעה על ידי "מעריב"? התשובה על שאלה זו היא בשלילה. כדי שתוטל על אורגן של תאגיד אחריות כעין שילוחית כזו דרושה הוראה בחוק. הוראה כזו אינה בנמצא. שלא כמו בעניינים שנידונו בפרשת חברת מודיעים , סעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) אינו קובע כי על נושאי משרה בתאגיד המפרסם פרסום אסור מוטלת אחריות בצד אחריותו של התאגיד עצמו. אין גם מקום לקבוע אחריות מעין זו בדרך החקיקה השיפוטית. קביעת אחריות כזו נוגדת את עיקרון החוקיות בפלילים (סעיף 1 לחוק העונשין, התשל"ז1977-), היא אינה עולה בקנה אחד עם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. 8. מטעמים אלה, הנני סבור כי דין הערעור להתקבל. משהצגנו לבאת כוח המדינה את עמדתנו (בפיסקה 6 לעיל) באשר לעניין דרישת הרשלנות אחרי התיקון בחוק העונשין, סברה גם היא כי אם זו אכן עמדתנו, כי אז דין הערעור להתקבל. 9. אשר על כן יש לקבל את הערעור, לבטל את פסקי הדין של ערכאות קמא ולזכות את המערער מן העבירה שיוחסה לו. ה נ ש י א השופט א' גולדברג: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' מצא: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא. ניתן היום, ג' אדר ב' התשנ"ז (12.3.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95072950. A01 דז/

[ "ע\"פ 95", "ע\"פ 3027/90", "ע\"פ 696/81" ]

2,941

813

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 6726 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. אבו אברהם 2. אבו דוד 3. אבו ציון 4. אבישר מנחם 5. בסניצקי ג'ורג' 6. ברדר רפאל 7. באומהאפט רגינה 8. גאנם גד 9. קטן דוד 10. שמיר עודד 11. שטיין לודביק 12. שקולניק שושנה נגד המשיבים : 1. בית נקופה מושב עובדים להתישבות חקלאית מ בע"מ 2. ארגון קניות מבואות ירושלים,אגודה חקלאית שיתופית בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.7.96 בה"פ 610/95 שניתן על ידי כבוד השופט צבי כהן בשם המבקשים : עו"ד איל סודאי בשם המשיבה 1. עו"ד יעקב פינק בשם המשיבה 2: עו"ד יצחק אבידני ה ח ל ט ה להרכב של שלושה. 10 דקות לכל בעל דין. ניתן היום כז בשבט תשנ"ז (4.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96067260. B04

[ "רע\"א 96", "בה\"פ 610/95" ]

2,942

103,254

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 6726/96 רע"א 6745/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערערים ברע"א 6726/96 : 1. אבו אברהם 2. אבו דוד 3. אבו ציון 4. אבישר מנחם 5. בסניצקי ג'ורג' 6. ברדר רפאל 7. באומהאפט רגינה 8. גאנם גד 9. קטן דוד 10. שמיר עודד 11. שטיין לודביק 12. שקולניק שושנה נגד המשיבי ם ברע"א 6726/96 : 1. בית נקופה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ 2. ארגון קניות מבואות ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (בפירוק) בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.7.96 בה"פ 610/95 שניתן על ידי כב' השופט צ' כהן המערערים ברע"א 6745/96: פנינה ויוסי פלדמן נ ג ד המשיבים ברע"א 6745/96 : 1. בית נקופה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ 2. ארגון קניות מבואות ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (בפירוק) 3. אברהם אבו ו14- אח' ( משיבים פורמליים ) בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.7.96 בה"פ 610/95, 600 שניתן על ידי כב' השופט צ' כהן בשם המערערים ברע"א 6726/96: עו"ד אייל סודאי בשם המערערים ברע"א 6745/96: עו"ד אבי פלדמן בשם המשיב 1: עו "ד יעקב פינק (ברע"א 6726/96 וברע"א 6745/96) בשם המשיב 2: עו"ד יצחקי אבידני; עו"ד אהוד פרינץ (ברע"א 6726/96 וברע"א 6745/96) פסק-דין השופט י' זמיר : השאלה העיקרית בערעורים אלה היא זאת: מה התנאים בהם ניתן לחייב חברים באגודה שיתופית לשלם את חובות האגודה? ההליכים 1. האגודה השיתופית בית נקופה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן - האגודה או בית נקופה) היא מושב חקלאי ליד הכניסה לירושלים. האגודה (שבערעורים אלה היא המשיבה 1) חייבת כסף לנושים אחדים, בהם מושבי מבואות ירושלים אגודה חקלאית שיתופית מרכזית בע"מ (בפירוק), אשר שימשה ארגון קניות עבור מושבים במבואות ירושלים (ובערעורים אלה היא המשיבה 2) (להלן - ארגון הקניות), וכן בנקים אחדים. החובות של האגודה, שעיקרם בגרעונות שנוצרו בענפי משק של האגודה (גידולי פלחה, שזיפים ודובדבנים) ומפעלים אחרים של האגודה (חנות מכולת, חניון בעין חמד ועוד) (להלן - חובות האגודה) חולקו, בספרי החשבונות של האגודה, בין חברי האגודה. כיוון שהאגודה לא פרעה את חובות האגודה לנושים, נפתח הליך להסדר של חובות האגודה לפי חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב1992- (להלן - חוק ההסדרים). לפי סעיף 3 לחוק ההסדרים מונה עורך הדין מ' שליט כמשקם של האגודה ושל אגודות נוספות (להלן - המשקם). סעיף 12(ג) לחוק ההסדרים קובע כי המשקם יודיע לנושים ולחייבים את יתרתם כפי שהיא מופיעה במאזנים, ואלה רשאים להשיג עליה בפניו, תוך שלושים ימים. מכוח סעיף זה שלח המשקם, בשנת 1994, הודעות לחברים באגודה, ובהם לארבעה עשר חברים שהם המבקשים בערעורים אלה (להלן - המערערים) בדבר יתרות החובה שלהם כלפי האגודה. המערערים הגישו השגות בפני המשקם. בהשגות טענו המערערים כי מאזני האגודה זקפו לחובתם, שלא כדין, חובות של האגודה עצמה. לפיכך הם ביקשו שהמשקם יורה על תיקון היתרות. המשקם דן בהשגות ונתן פסק הדוחה אותן. לפי סעיף 28 לחוק ההסדרים, חייב או נושה רשאי לבקש מבית המשפט המחוזי לבטל או לתקן פסק משקם אם נתקיימה עילה מן העילות המפורטות בסעיף זה. המערערים פנו אל בית המשפט המחוזי בירושלים, לפי סעיף זה, וביקשו שיבטל את פסק המשקם. בית המשפט המחוזי (השופט צ' כהן) דחה את הבקשות ואישר את פסק המשקם. על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגשו לבית משפט זה שתי בקשות למתן רשות ערעור: רע"א 6726/96 ורע"א 6745/96. לאחר ששמענו את הטענות של בעלי הדין, החלטנו לאחד את הדיון בשתי הבקשות. בעלי הדין הסכימו שנראה את הבקשות כערעורים. כך עשינו. ההלכה 2. השאלה העיקרית בערעורים אלה, כלומר, שאלת החיוב של חברים באגודה שיתופית בחובות של האגודה עצמה, נדונה על ידי בית משפט זה לפני עשר שנים לערך. בית המשפט פסק הלכה בשאלה זאת, והלכה זאת אינה שנויה במחלוקת בין בעלי הדין. מה קובעת ההלכה? ההלכה נפסקה בשני פסקי דין שניתנו, שניהם ביום 15.8.91, מפי השופט ברק: ע"א 524/88 "פרי העמק" - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שדה יעקב - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ , פ"ד מה(4) 529 (להלן - פרי העמק ), ובג"ץ 333/85 אביאל נ' שר העבודה והרווחה , פ"ד מה(4) 581 (להלן - אביאל ). לשני פסקי הדין יש מכנה משותף: בשניהם נדון נסיון של אגודות שיתופיות לייחס חובות של האגודה לחברי האגודה, ובשניהם נפסל הנסיון על ידי בית המשפט. נקודת המוצא של פסקי הדין היא ההפרדה בין האישיות המשפטית של האגודה השיתופית לבין האישיות המשפטית של כל חבר באגודה. הפרדה זאת יוצרת חיץ בין הזכויות והחובות של האגודה לבין הזכויות והחובות של החברים. כפועל יוצא, חוב של האגודה כלפי צד שלישי אינו יוצר, כשלעצמו, חוב של חבר האגודה כלפי אותו צד שלישי, ואף לא חוב של החבר כלפי האגודה, אלא אם נתקבלה הסכמה אישית של החבר ליצירת החוב. הסכמה זאת יכול שתינתן באופן כללי, כגון באמצעות הסכמה של החבר להכללת הוראה בתקנון המסמיכה את האגודה להטיל על חברי האגודה חובת השתתפות בחובות האגודה, או באופן נקודתי, באמצעות הסכמה של החבר לקבל על עצמו במועד מסויים חוב מסויים של האגודה. אך אין תחליף להסכמה אישית של החבר, גם לא החלטה של האסיפה הכללית המתקבלת ברוב קולות החברים. ראו משפט פרי העמק , עמ' 552-538; משפט אביאל , עמ' 592-588. סיכום ממצה של ההלכה ניתן על ידי הנשיא שמגר בע"א 4937/92 "אגרא" אגודה יצרנית חקלאית שיתופית בע"מ נ' רוט , פ"ד מח(1) 818, 825 (להלן - אגרא ): "(א) אגודה שיתופית המוקמת על-פי פקודת האגודות השיתופיות היא אישיות משפטית נפרדת. (ב) זכויותיה וחובותיה של אגודה שיתופית אינן זכויותיהם וחובותיהם של חבריה, ולהפך. (ג) רכוש האגודה אינו רכושם של החברים, ולהפך. (ד) כדי לחייב חבר לעשות שימוש ברכושו הפרטי לשם כיסוי חובותיה של האגודה נדרשת הסכמתו המפורשת של החבר לכך. הסכמה זו יכולה להינתן בעצם ההצטרפות לאגודה, שתקנונה כולל הוראה כזו, או באמצעות תיקון התקנון שחבר האגודה הסכים לו". 3. ההלכה, הדורשת "הסכמה מפורשת" של חבר האגודה לנטילת אחריות אישית לחובות האגודה, קבעה חריג לדרישה זאת. החריג נוגע לאפשרות שבמקום הסכמה מפורשת תבוא התנהגות ממושכת של חברי האגודה, לשון אחרת, נוהג מקובל באגודה. במשפט אביאל אמר השופט ברק על האפשרות להסתמך על נוהג באגודה כתחליף להסכמת החבר (בעמ' 592) כי היא "סבוכה... הן מבחינת הוראותיה של פקודת האגודות באשר לשינוי התקנון והן מבחינתם של עקרונות המשפט הכלליים, הסומכים עצמם על הסכמתו של החבר ליטול על עצמו חבות אישית. טענה זו מעוררת גם בעיות קשות הקשורות לעקרונות המניעות ותום הלב". בפועל, השופט ברק לא שלל את האפשרות להמיר הסכמה מפורשת בנוהג, אלא הותיר אותה בלא הכרעה, נוכח העדר תשתית עובדתית, בנסיבות אותו מקרה, שתספיק להוכחת הנוהג. כעבור שנתיים וחצי שבה ועלתה האפשרות במשפט אגרא . גם הפעם לא מצא בית המשפט בסיס עובדתי מספיק לקיומו של נוהג באגודה בדבר הטלת אחריות אישית לחובות האגודה על חברי האגודה. אף-על-פי כן ראה הנשיא שמגר לנכון לציין את התנאים הנדרשים לשם ביסוס אחריות כזאת על הנוהג. וכך אמר (בעמ' 828-827): "כפי שיכולים החברים, אם רצונם בכך, להסמיך את האגודה לחייבם בגין חובותיה בתקנון... כך יכולים החברים להביע את הסכמתם זו בדרך של נוהג - ויהא בכך מעין שינוי התקנון באופן משתמע... כמו שינוי בתקנון, יש להוכיח כי נוצר נוהג שלפיו החברים באגודה הסכימו לכך כי האגודה תהא רשאית לחייב אותם ללא הסכמתם הפרטנית. על-כן לא די בטענה כי מספר פעמים קודם לכן נהגה האגודה בדרך זו. גם העובדה, שלא הוכחה, כי המשיבה אף היא נהגה לפי הנוהג שהתפתח בעבר - לא די בה. על הטוען לנוהג להוכיח באופן ברור וחד-משמעי כי הנוהג שהתפתח איפשר ויתור על הסכמתם הפרטנית של החברים ... הוכחת נוהג כזה צריך שתיעשה לגבי כל חבר וחבר באגודה באופן ספציפי (שכן היא באה להחליף את הסכמתו), וכן יש להוכיח שהנוהג הוא לשלילת הצורך בהסכמה ספציפית בעתיד. הקשיים בהוכחת נוהג מסוג זה מחזקים את הגישה כי ראוי שהסכמות מסוג זה יועלו על הכתב". הנשיא שמגר דימה את פעולתו של הנוהג ל"מעין שינוי התקנון באופן משתמע". זוהי דרך אחת לשיבוצו של הנוהג בתוך תבנית משפטית מוכרת. דרך אחרת היא לראות בנוהג מכשיר שאינו משנה את תקנון האגודה, אלא יוצר מניעות, כלומר, קובע כי אדם שנהג בניגוד לתקנון מנוע מהסתמכות על התקנון. ראו ע"א 84/64 בית חנניה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' פרידמן , פ"ד יח(3) 20, 27. ההבדל בין שתי הדרכים אינו רק עיוני, אלא גם מעשי. לדוגמה, תפיסת הנוהג כאמצעי לשינוי התקנון מכירה בכוחו המחייב של הנוהג גם כלפי חבר חדש של האגודה, שלא היה שותף לנוהג, וגם כלפי חבר ותיק, המבקש לחדול מן הנוהג, מכאן ולהבא, ולחזור ולהיצמד אל התקנון. לעומת זאת, שיבוץ הנוהג במסגרת דיני המניעות מגביל את הנפקות של הנוהג אך ורק לפעולות שנעשו בעבר על פי הנוהג וכלפי מי שהיה שותף לנוהג. ראו צ' כהן בעלי מניות בחברה: זכויות תביעה ותרופות (תשנ"א), 175-174. כשלעצמי אני נוטה להעדיף את הדרך השניה, המבוססת על מניעות, על פני הדרך הראשונה, המבוססת על שינוי התקנון. אכן, הכרה בכוחו של הנוהג כדרך לשינוי תקנון של חברה או של אגודה שיתופית כרוכה בקשיים רציניים. ראו משפט אביאל , בעמ' 592; בג"ץ 4222/95 פלטין נ' רשם האגודות השיתופיות , פ"ד נב(5) 617, 623-622; בג"ץ 6627/98 נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות , פ"ד נד(5) 299, 326-325; ס' אוטולנגי אגודות שיתופיות - דין ונוהל (כרך א', תשנ"ה) 249-241; צ' כהן, לעיל, בעמ' 174; צ' כהן, "שינוי תקנותיה של החברה הרשומה - הדין הקיים והצעות לשיפור" מחקרי משפט ב (תשמ"ב) 82, 95. עם זאת, במקרה הנדון אין צורך להכריע בין שתי הדרכים, שכן השאלה המתעוררת במקרה זה אינה מתייחסת לנפקות של הנוהג אלא לעצם קיומו של הנוהג. לפיכך אותיר את שאלת הסיווג של הנוהג בצריך עיון, ואתמקד בשאלה שהעסיקה את המשקם ואת בית המשפט המחוזי, היא שאלת ההוכחה של הנוהג בבית נקופה. 4. שאלת ההוכחה של הנוהג בבית נקופה העסיקה את המשקם פעמיים. בפעם הראשונה בירר המשקם במאוחד השגות מטעם שש אגודות שיתופיות, שכולן (ובהן גם בית נקופה) מושבי עובדים, כנגד חיובים אישיים של חברי האגודות בחובות האגודות (להלן - השגות האגודות). בסמוך לכך בירר המשקם השגות מטעם 17 חברים בבית נקופה כנגד חיוב חשבונם האישי בחובות האגודה (להלן - השגות החברים). החלטת המשקם בהשגות החברים, היא ההחלטה אותה התבקש בית המשפט המחוזי לבטל, הסתמכה במידה רבה על החלטת המשקם בהשגות האגודות. לפיכך צריך להציג, לפי הסדר, תחילה את החלטת המשקם בהשגות האגודות, ולאחר מכן את החלטתו בהשגות החברים. השגות האגודות 5. ההשגות מטעם שש האגודות השיתופיות הוגשו למשקם בשנת 1994. העילה להגשת ההשגות היתה ההלכה שנפסקה (בשנת 1991) במשפטים פרי העמק ו אביאל . ראו לעיל פיסקה 2. הלכה זאת, טענו האגודות, משליכה באופן ישיר על נוהג רב-שנים שהיה מקובל אצלן, וכמותן אצל מושבי עובדים רבים אחרים בישראל, בנוגע לייחוס חובות האגודה לחברי האגודה. הנוהג היה, שהאגודה עורכת בסיום כל שנה סיכום של התוצאות העסקיות של הענפים והמפעלים המנוהלים על ידה, ומחלקת את התוצאות (רווח או הפסד) בין חברי האגודה באופן שווה, אף שלא נמצא לחלוקה כזאת עיגון בתקנון האגודה, ואף שלא נתבקשה ולא נתקבלה הסכמתם של החברים לכך. שש האגודות הודו כי כך נהגו גם הן קודם שנפסקה ההלכה האמורה. אולם עכשיו, משנפסקה ההלכה הדורשת הסכמה אישית של החבר, התברר לאגודות, לטענתן, כי רישום חובות האגודה בחשבונות החברים, שלא על פי התקנון ולא על פי הסכמה אחרת של החברים, אינו תקף. לכן הן דרשו לבטל רישום זה. כצפוי, דרישת האגודות היתה מקובלת על חברי האגודות. לפיכך החליט המשקם לצרף שלושה בנקים, שהיו הנושים העיקריים של האגודות, כדי לשמוע את עמדתם לגבי הדרישה. הבנקים התנגדו לדרישה, והסתמכו על אותה הלכה שעליה התבססו האגודות. הלכה זאת, כפי שפותחה במשפט אגרא , מוכנה להסיק נטילת אחריות אישית של חבר האגודה לחובות האגודה, לא רק מדברים מפורשים שאותו חבר אמר או כתב, אלא גם מ"נוהג שלפיו החברים באגודה הסכימו לכך כי האגודה תהא רשאית לחייב אותם ללא הסכמתם הפרטנית". ראו לעיל פיסקה 3. הבנקים טענו כי הנוהג רב-השנים של האגודות, שבקיומו הודו האגודות עצמן, לפיו החשבונות האישיים של החברים זוכו או חויבו בתוצאות העסקיות של מפעלי האגודות, מונע בעד האגודות ובעד חברי האגודות להתכחש בשלב מאוחר לנכונות הרישומים בחשבונות החברים. הדבר נכון במיוחד, הוסיפו הבנקים, לאחר שהם עצמם הסתמכו על רישומים אלה, שנכללו במאזנים של האגודות, והעניקו על פיהם אשראי לאגודות. 6. כדי להכריע במחלוקת שבין האגודות לבין הבנקים ביקש המשקם לברר האם הנוהג של האגודות בעניין זה נתקל במהלך השנים בהתנגדות מצד חברי האגודות. נציגי האגודות השיבו למשקם כי היו מקרים, אם כי לא רבים, בהם חברים מסויימים התנגדו לרישום המטיל עליהם אחריות אישית לחובות האגודה, אך כי התנגדויות אלה נמסרו בעל-פה ולא הועלו על הכתב. על תשובה זאת אמר המשקם בהחלטתו כי היא כללית מדי, וכי "לא הומצאו ראיות של ממש" להוכחתה. הראיות היחידות שהמשקם היה מוכן להסתמך עליהן היו שני הליכים (אחד של בית משפט השלום בירושלים והשני של בורר) בין בית נקופה לבין שניים מחברי האגודה. בשני ההליכים נדחו תביעות של האגודה לחייב את החברים בחובות האגודה. אולם, ציין המשקם, אין בפסקי הדין שניתנו בהליכים אלה כדי "הלכות שתכרענה את גורל הבקשות" הכלולות בהשגות האגודות. מהי, אם כך, ההלכה שתכריע את גורל הבקשות? ההלכה היא, השיב המשקם, ההלכה שנפסקה במשפט אגרא , המאפשרת לבסס חיוב אישי של חבר האגודה על הנוהג המקובל באגודה. נוהג כזה "קיים עשרות שנים, מאז היווסד המושב הראשון נהלל ועד לאחרונה". קיומו הוכח לגבי כל האגודות שהגישו את ההשגות. הנוהג לא רק הוכח, אלא גם הוסבר: מהות הפעילות של אגודה שיתופית מסוג מושב עובדים הינה ניהול "הרכוש המשותף" של החברים, לטובת החברים, ולא ניהול הרכוש הנפרד של האגודה השיתופית, כאישיות משפטית עצמאית, לטובת האגודה עצמה. מהות זאת מסבירה, לדעת המשקם, את הרקע להסכמה העומדת בבסיס הנוהג שהיה קיים באגודות, דהיינו ההנחה "שהאגודות אינן פועלות לעצמן לשם רווחים ואינן נושאות בהפסדים". כיוון שחברי האגודות השלימו עם הנוהג במשך שנים רבות, ועל אף דיווחים שוטפים שקיבלו, לא חלקו על נכונות הרישומים בספרי האגודות, יש למנוע בעדם כעת מלהתנער מאחריות לחובות האגודות שנכללו ברישומים אלה. התנערות כזאת, קבע המשקם, תפגע באינטרס ההסתמכות של הבנקים, שהעניקו אשראי לאגודות על יסוד המצג שיצרו כלפיהם הרישומים. 7. אולם עדיין נותר קושי בדרכו של המשקם. הקושי נעוץ בתנאים שנקבעו במשפט אגרא להוכחת נוהג המאפשר הטלת אחריות אישית על חבר האגודה לחובות האגודה. תנאים אלה הם, כאמור, הוכחה ברורה וחד-משמעית, "לגבי כל חבר וחבר באגודה באופן ספציפי", כי אותו חבר לא רק הסכים בעבר לקבל על עצמו חוב מסויים של האגודה, אלא אף הסמיך את האגודה להטיל עליו בעתיד אחריות אישית לחובותיה, לפי שיקול דעתה של האגודה ובלי צורך לקבל מהחבר הסכמה פרטנית לכל חוב וחוב. ראו לעיל פיסקה 3. המשקם היה מוכן להניח כי לפחות חלק מתנאים אלה לא הוכח לגבי שש האגודות שהגישו את ההשגות. כיצד, אם כן, ניתן להסתמך על ההלכה במשפט אגרא כדי להטיל אחריות אישית על חברי אותן אגודות? תשובתו של המשקם לכך היתה כדלהלן: "הלכה כזו מחייבת אל נכון רק מכאן ואילך ולא לגבי העבר, ובמקרה הטוב ביותר משנת 1992, מאז שניתן פסק הדין בעניין 'שדה יעקב' [כלומר, פרי העמק ], ואולי אפילו יש להרחיק לשנת 1994, שנה שניתן בה פסק הדין בעניין 'אגרא'. אך הלכות אלה תתפוסנה לגבי העתיד ולא תחולנה רטרואקטיבית". לאור זאת החליט המשקם (ביום 28.2.95) להעדיף את עמדתם של הבנקים, ולדחות את ההשגות של האגודות נגד החיובים האישיים של חברי האגודות בגין חובות האגודות. 8. בדרכו לתוצאה זאת נאלץ המשקם להתמודד עם קושי נוסף. קושי זה נעוץ בהחלטה שניתנה על ידי אותו משקם עצמו, כתשעה חודשים קודם לכן, בהליך בין אגודה שיתופית אחרת לבין שניים מהבנקים שהתנגדו להשגות האגודות (תיק 5/11/35 ישעי מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' בנק החקלאות לישראל בע"מ ). באותו הליך (להלן - ישעי ) נעתר המשקם, על יסוד ההלכה במשפטים פרי הארץ ו אביאל , לבקשה של האגודה השיתופית לתקן בספריה רישומים שהטילו על חברי האגודה אחריות אישית לחובות האגודה שלא מכוח הוראה מפורשת בתקנון או הסכמה אישית אחרת של החברים. לכאורה, כיוון שלא נטען בפני המשקם כי העובדות בעניינן של שש האגודות שהגישו את ההשגות שונות מהעובדות בעניין ישעי , אמור היה המשקם להחליט גם הפעם למחוק מחשבונות החברים את החובות של שש האגודות. מדוע, למרות זאת, החליט הפעם המשקם אחרת? הסיבה לשינוי העמדה של המשקם, כפי שהוא עצמו הציג אותה בהחלטה שנתן בהשגות האגודות, היא פסק הדין במשפט אגרא , שהכיר לראשונה בכוחו של הנוהג לשמש תחליף להסכמה מפורשת של החברים בדבר השתתפות אישית בחובות האגודה. פסק דין זה, שניתן ביום 13.2.94, הובא לידיעת המשקם רק לאחר שניתנה (ביום 19.5.94) החלטתו בעניין ישעי . לכן המשקם יכול היה לעשות שימוש בפסק דין זה לראשונה רק בהחלטה שנתן בהשגות האגודות. 9. ראוי להצביע כבר בשלב זה על סתירה פנימית בהנמקה שניתנה על ידי המשקם בהחלטה שנתן בהשגות האגודות: מצד אחד, המשקם מציין כי ההחלטה מבוססת על פסק הדין במשפט אגרא , שקבע את האפשרות להחליף הסכמה מפורשת של חברי האגודה בנוהג של האגודה. ראו לעיל פיסקאות 6 ו8-. מצד שני, המשקם מסביר כי החליט לוותר על הדרישות המחמירות שנקבעו במשפט אגרא לצורך גיבוש הנוהג, כיוון שהקביעות במשפט אגרא תופסות "רק מכאן ואילך ולא לגבי העבר", ואילו השגות האגודות מתייחסות לחיובים אישיים שהוטלו על חבריהן בעבר, לפני שנפסקה ההלכה המנחה בנדון. ראו לעיל פיסקה 7. כיצד ייתכן, ישאל השואל, שההלכה במשפט אגרא פעם חלה ופעם אינה חלה על אותה מערכת של עובדות? השגות החברים 10. חמישה חודשים לאחר מתן ההחלטה בהשגות האגודות, קיים המשקם (ביום 31.7.95) דיון בהשגות, בעלות תוכן דומה, שהגישו 17 חברים בבית נקופה. המשיגים ביקשו שהמשקם יורה למחוק מחשבונם האישי בספרי האגודה חיובים, הנובעים מחובות האגודה, שנרשמו ללא הסכמתם. הרישום בוצע בשנים 1984 עד 1989 בגין חובות האגודה שנוצרו החל משנת 1980. המשיגים הסתמכו על ההסדר הקבוע לעניין זה בסעיף ג(3) לתקנון האגודה ("אחריות החברים"), האומר כי "כל חבר יהיה אחראי לחובות האגודה בסכום של 50 ל"י, נוסף להשתתפותו בהון האגודה". במהלך הדיון בהשגות אלה נשמעה עדותו של מזכיר האגודה, ששימש בשנות ה80- מנהל החשבונות של האגודה. המזכיר העיד כי לא קיבל הסכמה מאף חבר באגודה לחיוב החשבון האישי שלו בחובות האגודה. אף-על-פי כן, חיובים כאלה נרשמו בחשבונות החברים, והחשבונות נשלחו לחברים מדי חודש. הרישום, הסביר המזכיר, נבע מלחצים שהופעלו על האגודה מצד ברית פקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ (להלן - ברית הפיקוח) ומצד רשם האגודות השיתופיות. חברי האגודה הביעו את עמדתם לגבי רישומים אלה בשתי דרכים: רוב החברים, אף שלא גילו התנגדות מפורשת לרישומים, סירבו לאשר באסיפה הכללית של האגודה את מאזני האגודה שנתנו ביטוי לרישומים. אכן, ציין המזכיר, החל משנת 1983 לא אישרה האסיפה הכללית את מאזני האגודה, למרות הדין הדורש אישור כזה. נוסף לכך, מקצת החברים יצאו במפורש ובמישרין כנגד חיוב חשבונם בשל חובות האגודה. "במקרה כזה", הוסיף המזכיר, "נתקיים ברור עם אותו חבר. כתוצאה מהברור היו מקרים שתוקנו והיו מקרים שלא תוקנו". בפני המשקם הוצגו שני מכתבים שנשלחו למוסדות האגודה (באמצע שנות ה80-) על ידי שניים מחברי האגודה, בהם מחו אותם חברים על חיוב חשבונם בחובות האגודה. ביום 28.9.95 החליט המשקם לדחות גם את השגות החברים (להלן - פסק המשקם). פסק המשקם התבסס על ההחלטה שניתנה על ידי המשקם בהשגות האגודות. המשקם ציין כי בהתחשב באותה החלטה, המטרה היחידה של הדיון בהשגות החברים היתה לאפשר לחברים להציג "ראיות לעניינם הספציפי". אולם, המשיך המשקם, הראיות שהוצגו לעניין זה על ידי החברים אין בהן כדי לשנות את התוצאה העולה מההחלטה בהשגות האגודות, המבוססת על הנוהג שהיה קיים באותן אגודות, ובכלל זה בית נקופה, בדבר זקיפת חובות האגודה לחובת החברים. נוהג זה מוסבר, בלשונו של המשקם, בכך "שהאגודה בית נקופה... בפעילותה המשקית היא לא פעלה למען 'האישיות המשפטית שלה' אלא באופן פרטני למען חבריה". הנוהג אף אינו נשלל כתוצאה מסירובם של החברים בבית נקופה לאשר את מאזני האגודה החל משנת 1983, שהרי עד שנה זו אושרו המאזנים על ידי האסיפה הכללית, ובמאזנים שאושרו נאמר במפורש כי פעילות האגודה נועדה לטובת חבריה וכי, לפיכך, הוצאות האגודה מכוסות על ידי החברים. אישור המאזנים בשנים אלה היה ידוע, או לפחות צריך היה להיות ידוע, לכל החברים באגודה. המשקם הוסיף כי הנוהג רב-השנים בבית נקופה שולל את טענת מזכיר האגודה בדבר הקשר הקיים בין רישום חובות האגודה בחשבונות החברים לבין הלחץ שהופעל בנדון מטעם ברית הפיקוח או רשם האגודות השיתופיות. וכך סיכם המשקם את דבריו: "מעצם מהותו של המושב בישראל, ומהתנהגות החברים, בקבלם את דפי החשבון מידי חודש בחודש והתייחסותם לחשבונות, כפי שעולה מן העדויות שבפני, אין לי ספק כי העותרים ידעו, הסכימו וקיבלו על עצמם, כי תוצאות הפעילות של ענפים משותפים מיוחדת לכל אחד מהם באופן פרטני". לפיכך דחה המשקם גם את השגות החברים. ראוי לציין כי אין בפסק המשקם התייחסות למסמכים, שהוצגו במהלך הדיון בפני המשקם, המצביעים על התנגדות כתובה ומפורשת של מספר חברים באגודה לחיובים שנזקפו בחשבונם בגין חובות האגודה. הבקשות לביטול פסק המשקם 11. חברי האגודה, שנכשלו בדיון בפני המשקם, הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים שתי בקשות לביטול פסק המשקם (ה"פ 600/95 וה"פ 610/95). הם טענו בפני בית המשפט כי במקרה זה מתקיימת העילה הקבועה בסעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים, המסמיכה את בית המשפט לבטל פסק משקם בשל "טעות גלויה על פני הפסק". לטענתם, פסק המשקם נגוע בשתי טעויות כאלה. ראשית, המשקם הכיר בקיומו של נוהג באגודה בדבר חיוב החברים בחובות האגודה בניגוד לעמדה המשותפת שהוצגה בפניו על ידי האגודה ועל ידי החברים גם יחד, שרק להם מיוחס הנוהג. מכל מקום, לא היו בפני המשקם ראיות המוכיחות באופן פרטני את הנוהג בבית נקופה (להבדיל מראיות המתייחסות לנוהג כללי במושבי העובדים בישראל), ובוודאי שלא היו בפניו ראיות המוכיחות את התנאים המחמירים, הנדרשים על פי פסק הדין במשפט אגרא , לצורך הכרה בנוהג המטיל על חבר באגודה שיתופית אחריות אישית לחובות האגודה. שנית, המשקם התעלם משורה של ראיות שהוצגו בפניו, הן בנוגע להתנגדות מפורשת של מספר חברים באגודה לחיוב חשבונם האישי בגין חובות האגודה והן בנוגע ללחצים שהופעלו על האגודה, מצד ברית הפיקוח ורשם האגודות השיתופיות, והובילו לרישום החיובים האישיים שלא ברצון האגודה וחבריה. שתי הבקשות הוגשו לבית המשפט מלכתחילה נגד האגודה בלבד. האגודה לא נטלה חלק בדיון, ואף הודיעה לבית המשפט כי היא תומכת בבקשות. ההתנגדות לביטול פסק המשקם הוצגה בפועל בפני בית המשפט על ידי ארגון הקניות. על ארגון הקניות ראו לעיל פיסקה 1. ארגון הקניות הינו נושה עיקרי של האגודה, ולפיכך יש לו עניין בשמירה על נכסי האגודה, ובכלל זה על החובות האישיים של חברי האגודה כלפי האגודה. בית המשפט צירף את ארגון הקניות, לבקשתו ובהסכמת המערערים, כמשיב נוסף לבקשות. ארגון הקניות הגיש תגובה מאוחדת לשתי הבקשות, ובית המשפט נתן פסק דין מאוחד בשתי הבקשות. 12. בית המשפט המחוזי נמנע מלהיכנס לגופה של המחלוקת בשאלת הסכמת החברים ובשאלת הנוהג. במקום זאת הוא החליט לבסס את פסק הדין על טעם דיוני. טעם זה נוגע להיקף הביקורת של בית המשפט המחוזי על פסק משקם. ביקורת זאת אינה ביקורת רגילה של ערכאת ערעור, אלא היא מוגבלת, על פי סעיף 28 לחוק ההסדרים, לרשימה מצומצמת של עילות ביקורת. כאמור, המבקשים ניסו להכניס את טענותיהם נגד פסק המשקם לגדר העילה של "טעות גלויה על פני הפסק". אולם בית המשפט המחוזי קבע כי גם אם הטענות עצמן נכונות, הסיווג שניתן להן על ידי המבקשים אינו נכון: הטענות אינן מצביעות על טעות של המשקם בזיהוי או בפירוש הדין המהותי, אלא על טעות ביישום הדין המהותי על עובדות המקרה. טעות מסוג כזה, אמר בית המשפט, גם אם היא מספיקה לצורך התערבות של ערכאת ערעור בפסיקה של ערכאה נמוכה, אין בה כדי לשמש עילה לפי חוק ההסדרים להתערבות של בית משפט מחוזי בפסיקה של משקם. בלשונו של בית המשפט המחוזי: "עיון בפסק המשקם, ובכלל זה (כאמור) בהחלטת צלפון [היא ההחלטה בהשגות האגודות], אינו מגלה כי יצא חוצץ נגד הלכת "פרי העמק" או התעלם ממנה. עולה, כי את הכלל המהותי כיבד וכי על השאלה שבעובדה, אם ניתנה הסכמה, השיב בחיוב. אכן, את תשובתו זו למד מצירופן של נסיבות (בעיקר נוהג) ולא מראיה ישירה. יתירה מזו, ספק אם בכך היה בית משפט מסתפק אילו ניגש להשיב על שאלה-שבעובדה כאמור, נוכח מבחן שנקבע ב[משפט אגרא ]... ואולם לא דין אחד לשאלה שבעובדה לפני בית משפט ולשאלה שבעובדה לפני משקם. נמצא, אין בכל האמור לעיל כדי להוציא את תשובתו של המשקם מגדר הערכת ראיות וקביעת ממצאים ואין בו כדי להכניס אותה לכלל טעות גלויה על פני הפסק". בית המשפט עמד גם על הסתירה בין ההחלטות של המשקם בהשגות האגודות ובהשגות החברים לבין ההחלטה שהמשקם קיבל, מספר חודשים קודם לכן, בעניין ישעי . ראו לעיל פיסקה 8. לעניין זה קיבל בית המשפט את ההסבר שניתן על ידי המשקם, ולפיכך לא ראה בסתירה זאת משום עילה לביטול פסק המשקם. וכך אמר: "אכן ניכר הדבר, כי פסק הדין בעניין אגרא הגיע לידי המשקם רק בשלהי 94' וכי הוא שהניע אותו... לשקול כפי ששקל את עתירות האגודות ובעקבותיה את השגות המבקשים. ואולם אין בעובדה שבמקרה פלוני פסק טריבונל שיפוטי מה שפסק מתוך שצמצם את שיקוליו כדי למנוע בעדו להרחיבם במקרה אחר ולפסוק אחרת". לפיכך החליט בית המשפט המחוזי (ביום 16.7.96) לדחות את הבקשות לביטול פסק המשקם ולאשר את הפסק. הבקשות לרשות ערעור 13. על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגשו לבית משפט זה שתי בקשות למתן רשות ערעור: האחת (רע"א 6726/96) מטעם 12 חברים של האגודה, והשניה (רע"א 6745/96) מטעם שני חברים נוספים של האגודה. ביום 18.4.00 נתקבלה בבית המשפט הודעה מטעם המבקש 5 ברע"א 6726/96 (ג'ורג' בסניצקי) על החלטתו לחזור בו מן הערעור. לאור ההודעה אנו מוחקים מבקש זה מן הערעור. המשיבות בפני בית משפט זה הן שתי האגודות השיתופיות שהיו משיבות בפני בית המשפט המחוזי: בית נקופה וארגון הקניות. בשונה מההליך בפני בית המשפט המחוזי, הפעם בית נקופה צירפה את קולה לקולו של ארגון הקניות, וגם היא מתנגדת לביטול פסק המשקם. 14. המערערים חוזרים על הטיעונים אותם העלו בפני בית המשפט המחוזי. טיעונים אלה מצביעים, לדעתם, על אי-התאמה גלויה ובולטת בין התוצאה אליה הגיע המשקם לבין התוצאה המתחייבת מיישום ההלכה בנדון על עובדות המקרה, כפי שהן מוכחות מן הראיות שהונחו בפני המשקם. אי-התאמה כזאת עולה כדי "טעות גלויה על פני הפסק". לכן, בית המשפט המחוזי טעה כאשר הגביל את סיווג הטעות של המשקם למישור של "הערכת ראיות וקביעת ממצאים", ולא היה מוכן לראות בה גם טעות גלויה על פני הפסק. המערערים טוענים כי הגבלה כזאת אינה עולה בקנה אחד עם התכלית של חוק ההסדרים, שהסמיך את בית המשפט המחוזי לתקן טעויות גלויות של משקמים, והלכה למעשה יש בה כדי לסכל את הביקורת של בית המשפט על תוכן הפסיקות של משקמים. חיזוק לטענותיהם מוצאים המערערים בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים, ימים ספורים לאחר שניתן פסק הדין נשוא ערעור זה, בעניינה של אגודה אחרת שהיתה צד להשגות האגודות: ה"פ (ירושלים) 390/95 אהרון נ' תעוז מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ (להלן - תעוז ). באותו מקרה, בית המשפט המחוזי (השופט ע' קמא) ביטל פסק של המשקם שקבע, תוך הסתמכות על ההחלטה בהשגות האגודות, כי באגודה השיתופית נשוא אותו הליך שרר נוהג שאיפשר הטלת אחריות אישית על חברי האגודה לחובות האגודה. כך פסק בית המשפט המחוזי, על אף שבאותו מקרה הוכח למשקם כי האסיפה הכללית של האגודה אישרה פעם אחר פעם את המאזנים שנתנו ביטוי לחיובים האישיים; כי כל חברי האגודה קיבלו דיווחים שוטפים לגבי החיובים האישיים ולא מחו; וכי כל חברי האגודה אף הגישו דו"חות שנתיים למס הכנסה על יסוד החיובים האישיים. אולם בית המשפט המחוזי פסק כי המשקם טעה כאשר הסתפק בנתונים אלה כדי לבסס עליהם נוהג המחליף הסכמה מפורשת ואישית של חברי האגודה לנטילת אחריות אישית לחובות האגודה. פסק דין זה מתבסס על ההלכות המנחות, בעיקר במשפט אגרא , ועל פסקי דין נוספים של בתי המשפט המחוזיים בתל-אביב-יפו ובבאר-שבע לגבי מקרים דומים. כל אלה הובילו את בית המשפט למסקנה כי המשקם לא היה רשאי להסתפק ב"הסכמה קולקטיבית" של חברי האגודה הנובעת מן הנוהג, וכי היה עליו לדרוש הוכחה של הנוהג "לגבי כל חבר וחבר באגודה באופן ספציפי", ואף לעמוד על כך שההוכחה תתייחס לויתור על הצורך בקבלת הסכמה פרטנית של החבר לחיובים אישיים בעתיד. כיוון שהוכחות כאלה לא הוצגו בפני המשקם, דין החלטתו להתבטל. המערערים מוצאים בפסק דין זה אישור נוסף לטענותיהם, הן הטענה בדבר עצם הטעות שנפלה בפסק המשקם, והן הטענה שלפיה טעות זאת חייבה התערבות של בית המשפט המחוזי בפסק המשקם. לטענת המערערים, הדברים הם בבחינת קל וחומר, שהרי במקרה הנדון כעת, בשונה מהמקרה שנדון בעניין תעוז , האסיפה הכללית נמנעה באופן עקבי מאישור המאזנים. השאלה בפני בית משפט זה היא, אם כן, האם פסק המשקם לוקה בטעות גלויה על פני הפסק. "טעות גלויה על פני הפסק" 15. המורכבות והרגישות המיוחדת של הסדרת החובות במגזר החקלאי המשפחתי הניעה את המחוקק להקנות להליך המתנהל בפני משקם אופי מיוחד. אופי זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בסעיף 13 לחוק ההסדרים, המחיל על הדיון בפני משקם את הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח1968-, בשינויים המחוייבים. החלת חוק הבוררות על הליך הסדרת החובות מעניקה למשקם גמישות יחסית בעניינים שבסדר דין, כנדרש ממהות העניין. האופי המיוחד של הסדרת החובות בא לידי ביטוי גם בפסק המשקם. סעיף 27 לחוק ההסדרים מחיל על פסק משקם, בשינויים מחוייבים, את מרבית ההוראות החלות על פסק בוררות לפי חוק הבוררות. אחד הצדדים בהם פסק משקם דומה לפסק בוררות הינו היקף הביקורת השיפוטית על הפסק. מתכונת ההתערבות של בית המשפט, בפסק משקם כמו בפסק בוררות, אינה מתכונת של התערבות חופשית, מסוג ההתערבות בערעור, אלא מתכונת של התערבות מוגבלת, על פי רשימה מפורטת וסגורה של עילות. עם זאת, עדיין קיים הבדל, לעניין עילות הביקורת, בין פסק בוררות לבין פסק משקם. חוק ההסדרים נמנע מהפניה גורפת לסעיף 24 לחוק הבוררות, הקובע את עילות הביקורת על פסק בוררות, ובמקום זה הוא עצמו מפרט עילות אלה, בסעיף 28 לחוק ("ביטול פסק"). הסיבה לכך כפולה. ראשית, חלק מעילות הביקורת שבחוק הבוררות קשורות למאפיינים דיוניים מיוחדים להליך הבוררות (כמו מינוי הבורר או חתימה על הסכם בוררות), ואין הן ישימות להליך המתנהל בפני משקם. לכן, חוק ההסדרים נמנע מלכלול עילות אלה בין עילות הביקורת על פסק משקם. שנית, חוק ההסדרים ביקש להוסיף עילת ביקורת חשובה, שאינה נמנית עם עילות הביקורת על פסק בוררות, היא העילה לפי סעיף 28(א)(3) לחוק של "טעות גלויה על פני הפסק" (להלן - עילת הטעות הגלויה). באמצעות עילה זאת חוק ההסדרים מרחיב את היקף הביקורת השיפוטית על פסק משקם בהשוואה להיקף הביקורת השיפוטית על פסק בוררות: בעוד שחוק הבוררות אינו מסמיך את בית המשפט לתקן טעויות בגוף פסק הבוררות, אלא במקרים נדירים של טעויות המובילות לתוצאות קשות במיוחד (ראו סעיף 24(9)24-(10) לחוק), חוק ההסדרים מסמיך את בית המשפט לתקן כל טעות של המשקם, קלה כבחמורה, ובלבד שהטעות תהיה "גלויה על פני הפסק". מה פירוש? 16. עילת הטעות הגלויה לא נכללה בהצעת חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב1991- (ה"ח 2092, התשנ"ב, 92, 94), אלא הוספה במהלך הדיונים בכנסת. דיונים אלה אינם מכילים חומר העשוי לסייע בשאלת הפירוש של עילה זאת. גם הפסיקה של בית משפט זה עדיין לא נקטה עמדה בשאלה זאת. כיוון שכך, לא נותר אלא לקבוע את הפירוש הנכון בדרך המקובלת, דהיינו בדרך של ניתוח הלשון והתכלית של ההוראה הנדונה וכן, במידת הצורך, לפי מקורות נוספים כמו ההיסטוריה התחיקתית, הפירוש של הוראות דומות, ועוד. 17. הוראת החוק המאפשרת ביקורת שיפוטית בעילה של טעות גלויה על פני הפסק היא מיוחדת במינה. ספק אם היא מופיעה פעם נוספת בספר החוקים. מהו, אם כן, מקור ההוראה? העילה של טעות גלויה על פני הפסק נולדה במשפט האנגלי. היא שימשה את בית המשפט לצורך הביקורת של פסק בוררות. בדרך כלל בורר לא היה חייב לנמק את הפסק, אך אם נימק, ניתן היה, על פי ההלכה, לבטל את הפסק בשל טעות גלויה על פני הפסק. עילה זאת אומצה על ידי בית המשפט בישראל לצורך הביקורת של פסק בוררות שניתן על פי פקודת הבוררות משנת 1926. ראו י' זוסמן, דיני בוררות (מהדורה שניה מורחבת, 1962), סעיפים 140, 141. בינתיים, כידוע, פקודת הבוררות בוטלה על ידי חוק הבוררות, התשכ"ח1968-, ועמה נתבטלה גם עילת הטעות הגלויה כעילת ביקורת על פסק בוררות. ראו ס' אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל (מהדורה שלישית מורחבת, 1991), סעיפים 464, 470. בשנים רחוקות, טעות גלויה על פני הפסק או ההחלטה ( error on the face of the record ) שימשה באנגליה גם כעילת ביקורת שכיחה על פסקי דין של בתי משפט נמוכים ועל החלטות של רשויות מינהליות. העילה נשכחה ברבות השנים, אך הוחזרה לחיים טובים על ידי בית המשפט, בשנת 1950, במטרה להרחיב את היקף הביקורת השיפוטית על החלטות מינהליות, ובעיקר על בתי דין מינהליים. ראו H.W.R. Wade and C.F. Forsyth, Administrative Law (7 ed., 1994), 306-311 . כפי שבית המשפט באנגליה פירש את העילה, הטעות לא היתה צריכה להיות גלויה ממש על פני ההחלטה או הפסק, אלא די היה בכך שהיא גלויה מתוך "התיק" ( record ). מה פירוש? "התיק" כולל לפחות את כתבי הטענות ואת המסמכים שהפסק או ההחלטה מסתמכים עליהם עד שהם נבלעים ונעשים חלק מן הפסק או ההחלטה. ראו שם , בעמ' 310. ההלכה האנגלית בדבר עילת הטעות הגלויה אומצה על ידי בית המשפט בישראל. ראו, לדוגמה, בג"צ 20/59 קינסלי נ' רושם האגודות השיתופיות , פ"ד יד 2297. השופט זילברג קרא לעילה זאת בשם טעות ה"מוכחת מתוכה": שם , בעמ' 2307. לא ארכו השנים ובית המשפט בישראל השתחרר מן ההלכה האנגלית, ופסק שהביקורת השיפוטית תשתרע על כל טעות משפטית, בין שהיא גלויה על פני ההחלטה ובין שאינה גלויה. ראו בג"ץ 79/63 טרודלר נ' פקידי הבחירות לצורך הרכבת ועדות חקלאיות , פ"ד יז 2503, 2516-2515. במאמר מוסגר יש לומר כי שנים לאחר מכן השתחרר גם בית המשפט באנגליה מאותה הלכה, ובדרך כלל הוא מוכן כיום לבקר את חוקיות ההחלטה בעילה של טעות משפטית גם אם הטעות אינה גלויה מתוך התיק. 18. כיום, רק ותיקים במשפט זוכרים כי עילת הטעות הגלויה היתה, בשכבר הימים, עילה רגילה בישראל, הן לגבי ביקורת על פסק בוררות והן לגבי ביקורת החלטות מינהליות. מסתבר כי גם מישהו מנסחי חוק ההסדרים זכר את הדבר, והשתמש בעילה זאת כדי לאפשר ביקורת של בית המשפט על פסק משקם שתהיה רחבה יותר מן הביקורת על פסק בוררות לפי חוק הבוררות, התשכ"ח1968-, אך צרה יותר מן הביקורת בערעור רגיל. הדעת נותנת שהפירוש הנכון של עילת הטעות הגלויה בחוק ההסדרים, לצורך הביקורת על פסק המשקם, תואם את ההלכה שהיתה מקובלת באנגליה בשנות החמישים וכן גם בישראל, לפחות בתחום הביקורת על פסק בוררות. ראו, לדוגמה, ע"א 347/65 ניירות ערך והשקעות בע"מ נ' "ישנומט" בע" מ, פ"ד יט(4) 468. בהתאם, הביקורת על פסק המשקם משתרעת על כל המסמכים אשר נזכרו בפסק המשקם באופן שנעשו חלק מן הפסק. די בכך, בערעורים אלה, להכריע את הדין, ואין צורך לדון ולקבוע אם יש מקום להרחיב את היקף הביקורת מעבר לכך. אכן, יש הצדקה עניינית לביקורת בהיקף כזה על פסק המשקם. סעיף 27 לחוק ההסדרים מחייב את המשקם לתת "פסק מנומק". המטרה של חובת הנמקה, שאינה מוטלת על בורר לפי חוק הבוררות, היא "לאפשר דיון משפטי בנוגע לפסק המשקם... פסק מנומק יאפשר ביקורת על כך שהוראות החוק בכלל, וההוראות בדבר הגבלת גובה החוב של גורם חקלאי בפרט, אכן מיושמות כהלכה בידי משקמים". ראו דברי הסבר להצעת חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב1991-, ה"ח 2092, התשנ"ב, 92, 93. מטרה זאת אינה מתיישבת עם היקף ביקורת מצומצם, שאינו מאפשר לבית המשפט לבחון, מעבר לפסק עצמו, את המסמכים עליהם הוא מתבסס. אכן, בית המשפט רשאי לבחון מסמכים אלה ולו רק כדי לברר אם המשקם עמד בחובה המוטלת עליו על פי החוק לנמק את הפסק. ואם כך, האם סביר או ראוי לדרוש מבית המשפט שהוא יעלים עין מטעות שהתגלתה מתוך מסמכים אלה? מעבר לכך. יש הצדקה עניינית לביקורת רחבה יותר על פסק משקם מאשר הביקורת על פסק בוררות, אפילו מקום שהבורר נדרש לפסוק בהתאם לדין ולנמק את פסק הדין. ההצדקה נובעת מכך שבהליכי בוררות בעלי הדין בוחרים לעצמם בורר המקובל עליהם, ואילו בהליכים לפי חוק ההסדרים המשקם נכפה על בעלי הדין. מה ההבדל, אם כן, בין ביקורת על פסק המשקם בעילת הטעות הגלויה, כפי שנקבע בסעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים, לבין ביקורת בערעור רגיל? התשובה כפולה. ראשית, בביקורת על פסק משקם, בית המשפט המחוזי אינו רשאי לחרוג מן החומר שבתיק המשקם ("הרקורד") ולהסתייע בראיות חיצוניות. שנית, בית המשפט לא יתערב בפסק המשקם אלא אם הטעות "גלויה". מה פירוש? בית המשפט יהיה נוטה שלא לחטט בפסק המשקם כדי לגלות בו טעות, ולא להיתפס לספק-טעות, אלא לבדוק אם נפלה בפסק, לאור החומר שבתיק, טעות ברורה ומהותית. זהו הבדל בגישה של בית משפט כשהוא מפעיל סמכות ביקורתית ( (supervisory jurisdiction להבדיל מסמכות ערעורית ( appellate jurisdiction ). הבדל זה, אף שאינו ניתן להגדרה ברורה, הוא בפועל הבדל ממשי. מה מעלה הבדיקה של פסק המשקם במקרה הנדון? טעויות בפסק המשקם 19. במקרה הנדון נתן המשקם פסק מנומק, כפי שנדרש על פי חוק ההסדרים. על הפסק ראו לעיל פיסקה 10. בין היתר, המשקם מפנה בפסק אל החלטתו בהשגות האגודות, ומציין כי החלטה זאת תיחשב חלק מפסק המשקם. על החלטת המשקם בהשגות האגודות ראו לעיל פסקאות 9-5. הפסק וההחלטה מציגים בצורה סדורה ומפורטת את הדין, הראיות והשיקולים אשר שימשו תשתית לפסק. אי לכך אין צורך, במקרה הנדון, לצאת אל מחוץ לפסק כדי לבדוק אם נפלה בו טעות. משמע, די אפילו בפירוש צר של עילת הטעות הגלויה, כפי שנקבעה בסעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים, כדי לקבוע אם יש יסוד לעילה זאת במקרה הנדון. 20. השאלה המרכזית היא, אם המשקם טעה בהבנת ההלכה או ביישום ההלכה בדבר ייחוס חובות של אגודה לחברים באגודה. על הלכה זאת ראו לעיל פסקאות 3-2. ייאמר מיד כי המשקם לא טעה בשלושת העיקרים של ההלכה: ראשית, כי באופן עקרוני יש להבדיל בין האישיות המשפטית של האגודה לבין האישיות המשפטית של חבר באגודה, ולכן חובות האגודה אינם חובות החבר; שנית, שכדי לייחס חוב של האגודה לחבר באגודה יש צורך בהסכמה מפורשת של אותו חבר; ושלישית, כי גם אם אין הסכמה מפורשת של החבר, אפשר להסיק הסכמה כזאת, באופן משתמע, מנוהג שהיה קיים באגודה. בהתאם לעיקרים אלה, המשקם הניח, ועל כך לא היתה מחלוקת בין בעלי הדין, שלא היתה מצד המבקשים הסכמה מפורשת לשאת בחובות האגודה, לא בתקנון האגודה ולא בדרך אחרת, אך הוא קבע שהיה קיים באגודה נוהג שעל פי ההלכה ניתן לראותו כהסכמה כזאת. אם כך, היכן טעה המשקם? טענת המערערים היא, שהמשקם טעה בהבנת העיקר השלישי, הקובע חריג לדרישה של הסכמה מפורשת מצד החבר, באשר לנוהג השקול כהסכמה. מה הטעות? לפי הטענה, המשקם טעם בהבנת ההלכה בנוגע לתנאים הנדרשים לצורך הקיום וההכרה בנוהג זה, ולכן טעה גם ביישום ההלכה לנסיבות המקרה הנדון. אכן, לדעתי, המערערים צודקים. המשקם טעה, טעות הגלויה על פני הפסק, בהקשרים אחדים, כפי שאבהיר להלן. 21. הוכחת נוהג תלויה במהות המקרה. יש מקרה בו ההוכחה קלה, למשל כאשר הנוהג אמור רק להבהיר משמעות הוראה בהסכם, ויש מקרה בו ההוכחה קשה, למשל כאשר הנוהג עשוי לסתור הוראה בהסכם. במקרה הנדון, הנוהג הוא בגדר חריג לכלל, כפי שנקבע בהלכה, הדורש הסכמה אישית מפורשת. חריג מתפרש בדרך כלל באופן מצמצם שלא יפגע בכלל מעבר לנדרש. יתירה מזאת. במקרה הנדון הנוהג אינו אמור למלא חסר או להשלים הוראה, אלא כוחו עמו לגבור על הוראה מפורשת בתקנון האגודה, הקובעת כי חבר באגודה לא יהיה אחראי לחובות האגודה אלא בסכום של 50 ל"י. ראו לעיל פיסקה 10. בנסיבות אלה ראוי להקפיד עד שמכירים בקיום נוהג המייתר הסכמה מפורשת. אכן, זו היתה הגישה של בית המשפט במשפט אגרא . ראו לעיל פיסקה 2. הנשיא שמגר אמר ( שם , בעמ' 828) כי יש להוכיח את הנוהג "באופן ברור וחד-משמעי", והוסיף כי "הקשיים בהוכחת נוהג מסוג זה מחזקים את הגישה כי ראוי שהסכמות מסוג זה יועלו על הכתב". 22. על רקע זה, נשאלת השאלה, מה היתה ההוכחה בפני המשקם שנוצר באגודה נוהג השקול כנגד הסכמה. הנוהג בא לידי ביטוי בעובדה שבמשך שנים רבות נהגה האגודה, כמו מושבי עובדים אחרים, לרשום חיובים של האגודה בדפי החשבון של החברים כחיובים אישיים. הנוהג בנוי, אם כן, בעיקר על התנהגות פסיבית של החברים באגודה. אכן, גם התנהגות פסיבית, ולא רק התנהגות אקטיבית, יכולה לבסס נוהג. אולם מה ניתן להסיק מן ההתנהגות הפסיבית במקרה זה? ניתן להסיק כי קבלת דפי החשבון על ידי חברי האגודה ללא מחאה, דבר חודש בחודשו, מבטאת הסכמה של החבר לחיובו באופן אישי בסכום שמופיע בדף החשבון מדי חודש. אולם אין די בכך. כדברי הנשיא שמגר במשפט אגרא (שם), "לא די בטענה כי מספר פעמים קודם לכן נהגה האגודה בדרך זו". אלא מאי? "יש להוכיח" כדברי הנשיא שמגר (שם), "שהנוהג הוא לשלילת הצורך בהסכמה ספציפית בעתיד". לשון אחר (שם), "על הטוען לנוהג להוכיח באופן ברור וחד-משמעי כי הנוהג שהתפתח איפשר ויתור על הסכמתם הפרטנית של החברים ". ראו גם בג"ץ 6627/98 נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות , פ"ד נד(5) 299, 326. לא כך ראה המשקם את דרישת ההלכה בנוגע להוכחת נוהג. כפי שאמר בפסק המשקם, "מהתנהגות החברים, בקבלם את דפי החשבון מדי חודש בחודש והתייחסותם לחשבונות... אין לי ספק כי העותרים ידעו, הסכימו וקיבלו על עצמם כי תוצאות הפעילות של ענפים משותפים מיוחדת לכל אחד מהם באופן פרטני". אולם המשקם לא הציג את השאלה, ולא השיב לשאלה, כנדרש לפי ההלכה, אם התנהגות החברים מוכיחה גם ויתור על הצורך לקבל מהם הסכמה ספציפית בעתיד. כיוון שלא שאל, גם לא התקשה לראות את החברים כאילו הסכימו לחיוב החשבונות האישיים שלהם בחובות האגודה לאחר שנת 1983, למרות שחברי האגודה נמנעו מלאשר את מאזני האגודה מאותה שנה ואילך. יש בכך משום טעות בתפיסת הנוהג וביישום הנוהג כפי שנקבעו בהלכה. 23. זאת ועוד. גם אילו הוכח בפני המשקם נוהג המלמד על הסכמה של חברים באגודה לייחוס חובות האגודה לחברי האגודה באופן שיש בו "שלילת הצורך בהסכמה ספציפית בעתיד", עדיין לא היה בכך אלא חצי מלאכה. מה עוד? כפי שהנשיא שמגר אמר במשפט אגרא (בעמ' 828), "הוכחת נוהג כזה צריך שתעשה לגבי כל חבר וחבר באגודה באופן ספציפי שכן היא באה להחליף את הסכמתו". המשקם פטר עצמו ביודעין ובכוונה מן הצורך להוכיח את הנוהג, כפי שההלכה דורשת, באופן אישי לגבי כל חבר באגודה. הוא אפילו לא ניתח את המשמעות של שני מקרים, שהוזכרו על ידו בהחלטה בהשגות האגודות, בהם הובאו בפניו ראיות כי חברים באוגדה הביעו התנגדות לחיובם בחובות האגודה: באחד המקרים, בית משפט השלום בירושלים דחה (בשנת 1992) תביעה של האגודה נגד אחד מחבריה; במקרה שני, בורר דחה (בשנת 1987) תביעה של האגודה נגד חבר אחר. בשני מקרים נוספים, חברים אחרים באגודה העלו במכתבים התנגדות לשיטה של ייחוס חובות האגודה לחברי האגודה. האם אין לומר, לפחות לגבי חברים אלה, כי לא נתקיימה דרישת ההלכה שהנוהג יוכח לגבי כל חבר באופן ספציפי? כמו כן נאמר למשקם, בעדותו של מזכיר האגודה, כי חברים נוספים באגודה ערערו על חיובם בחובות האגודה, והערעורים הובילו לעריכת בירורים עם החברים. האם, אין בכך כדי לדרוש בירור נוסף בשאלה אם ראוי לראות חברים אלה כאילו הסכימו לקבל על עצמם את חובות האגודה? שאלה נוספת, היא, מה משמעות העובדה שחברי האגודה נמנעו מלאשר את מאזני האגודה אשר, בין היתר, ייחסו להם את חובות האגודה, משנת 1983 ואילך. בהקשר זה יש לזכור כי חובות האגודה אשר יוחסו לחברי האגודה, והם נשוא ערעורים אלה, נרשמו בספרי האגודה לחובת החברים החל משנת 1984. האם הימנעות מאישור המאזנים בשנים בהן נרשמו החובות אינה מלמדת על חוסר הסכמה של חברי האגודה, באופן אישי, לשאת בחובות האגודה? המשקם פטר עצמו מן הצורך לברר שאלות אלה. הכיצד? הוא ציין בהחלטה שנתן בהשגות האגודות (אותה שילב כחלק מפסק המשקם) כי ההלכה הדורשת הוכחת הנוהג "לגבי כל חבר וחבר באגודה באופן ספציפי", כפי שנקבע במשפט אגרא (עמ' 828), מחייבת "רק מכאן ואילך ולא לגבי העבר". לשון אחר: ההלכה במשפט פרי העמק נפסקה בשנת 1991, וההלכה במשפט אגרא נפסקה בשנת 1994, "אך הלכות אלה תתפוסנה לגבי העתיד ולא תחולנה רטרואקטיבית". גם בעניין זה נפלה טעות בפסק המשקם. ראשית, בדרך כלל הלכה שנפסקה על ידי בית המשפט חלה על כל עניין הנדון בפני בית המשפט לאחר שההלכה נפסקה, אף אם העניין מתייחס למעשים שהתרחשו או לעילה שנוצרה קודם לכן, אלא אם נקבע בה או נובע ממנה אחרת. ראו א' ברק, שיקול דעת שיפוטי (1987), עמ' 239-235. כך גם ההלכות שנפסקו במשפט פרי העמק ובמשפט אגרא : הן חלו על מעשים שהתרחשו בעבר. וכי מה נשתנה המקרה הנדון מאותם מקרים? שנית, ומכל מקום, אין בסיס לעמדת המשקם המפלגת את ההלכה שנפסקה במשפט אגרא לשני חלקים: החלק הראשון של ההלכה - לפיו נוהג יכול לבוא במקום הסכמה; החלק השני של ההלכה - שהנוהג צריך להיות מוכח לגבי כל חבר באופן ספציפי. המשקם התייחס לשני החלקים של אותה הלכה כאילו הם שתי הלכות נפרדות, ובלי להסביר מדוע, החליט להחיל על המקרה הנדון את החלק הראשון בלבד. ראו לעיל פיסקה 9. בכך טעה המשקם. במשפט אגרא נפסקה הלכה אחת, האומרת כי הנוהג יכול לבוא במקום הסכמה אם הנוהג הוכח לגבי כל חבר באופן ספציפי. כלומר, נוהג שלא הוכח לגבי כל חבר באופן ספציפי, אינו יכול לבוא במקום הסכמה. המסקנה היא שבמקרה הנדון, כיוון שלא הוכח הנוהג לגבי כל חבר באופן ספציפי, לא הוכחה הסכמה של החברים לייחוס חובות האגודה לחברי האגודה. לטעות זאת של המשקם, אם לא תתוקן, עשויה להיות תוצאה מרחיקת לכת במקרים רבים. מסתבר כי ברוב מושבי העובדים היה קיים במשך שנים רבות נוהג של ייחוס חובות האגודה בפנקסי החשבונות של האגודה לחברי האגודה. אם אכן די בנוהג זה כדי לחייב את חברי האגודה בחובות האגודה, בלי צורך להוכיח את הנוהג לגבי כל חבר באופן ספציפי, התוצאה תהיה שבדרך כלל חברים במושבי עובדים חייבים באופן אישי לשלם את חובות האגודה. תוצאה זאת תוריד את ההלכה שנפסקה במשפט פרי העמק ובמשפט אביאל , בכל הנוגע למושבי עובדים, למעמד של הלכה ואין מורין כן. ולא זו כוונת ההלכה. המסקנה היא, שההחלטה של המשקם להסתפק בהוכחת הנוהג באופן כללי, ללא צורך להוכיח את הנוהג לגבי כל חבר באגודה, כפי שהיה עליו לעשות על פי ההלכה, היא טעות הגלויה על פני הפסק. 24. ראוי להתייחס גם לעמדת המשקם, שנתן משקל לאינטרס ההסתמכות של הבנקים. הבנקים טענו כי הם העניקו אשראי לאגודה על יסוד המצג שנוצר על ידי הייחוס של חובות האגודה לחברי האגודה במאזני האגודה. אולם בתשובה לטענה זאת יש להזכיר כי חובות האגודה, נשוא ערעורים אלה, נרשמו בספרי האגודה משנת 1984, ואילו חברי האגודה נמנעו מלאשר את מאזני האגודה משנת 1983. מכאן שטענת ההסתמכות של הבנקים מתייחסת למאזנים שלא אושרו. יש בכך כדי להחליש את הטענה. תקנה 8ב לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות), התשל"ה1975-, קובעת כי מאזן של אגודה שיתופית ישמש ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו, אך זאת רק אם המאזן "בוקר כדין ואושר באסיפה הכללית". אכן, ההימנעות מאישור מאזנים של האגודה היתה אמורה להדליק אור אדום אצל הבנקים. מכל מקום ההסתמכות של הבנקים על מאזני האגודה שלא אושרו היא אולי טענה נגד האגודה, אך לא נגד חברי האגודה שלא אישרו את המאזנים. אין בה, לסיכום, כדי להטיל על חברי האגודה חיוב אישי לשלם את חובות האגודה. 25. לא כל טעות גלויה על פני פסק המשקם די בה כדי לבטל את הפסק על פי סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים. תוצאת הטעות תלויה בחומרת הטעות. יש טעות שאין בה כלל כדי להשפיע על הפסק; יש טעות המצדיקה תיקון, השלמה או ביטול חלקי של הפסק; אך יש גם טעות המחייבת ביטול הפסק כולו. במקרה הנדון, הטעויות של המשקם הן טעויות כבדות. מדוע, אם כן, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לבטל את הפסק? בית המשפט המחוזי ציין כי ספק אם בית המשפט, אילו עמד במקום המשקם, היה רואה בנסיבות המקרה הוכחה של נוהג כנדרש לפי ההלכה שנפסקה במשפט אגרא . אולם, הוסיף בית המשפט, גם אם המשקם טעה בכך, הרי זו טעות לגבי "שאלה שבעובדה". טעות כזאת, לדבריו, אין בה "כדי להוציא את תשובתו של המשקם מגדר הערכת ראיות וקביעת ממצאים ואין בו כדי להכניס אותה לכלל טעות גלויה על פני הפסק". אם הטעות של המשקם אינה בגדר טעות הגלויה על פני הפסק, לפי סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים, יוצא שלבית המשפט אין סמכות לבטל את פסק המשקם. לפיכך, על יסוד טעם זה בלבד, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המערערים לבטל את פסק המשקם. עם כל הכבוד, העמדה של בית המשפט המחוזי אינה מקובלת עלי. קודם כל, שאלה היא אם הטעות הגלויה על פני הפסק, לפי סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים, חייבת להיות טעות של דין. אולם אפשר להשאיר שאלה זאת לעת מצוא, שכן הטעות של המשקם במקרה הנדון לא היתה טעות של עובדה בלבד, אלא גם טעות של דין. המשקם טעה בדין פעמיים. פעם ראשונה הוא טעה כאשר סבר שלפי ההלכה ניתן להסתפק בהוכחת נוהג בעבר, בלי לברר אם ניתן ללמוד מן הנוהג בעבר גם ויתור על צורך בהסכמה ספציפית בעתיד. פעם שניה הוא טעה כאשר סבר שלפי ההלכה אין צורך להוכיח את הנוהג לגבי כל חבר באופן ספציפי. אלה הן טעויות מובהקות של דין. מכאן שבית המשפט המחוזי היה רשאי ואף חייב לבדוק את הטעויות שנפלו בפסק המשקם לגוף העניין. 26. בדיקה של הטעויות שנפלו בפסק המשקם מובילה למסקנה שלא הוכח בפני המשקם נוהג שדי בו, לפי ההלכה, כדי לחייב את חברי האגודה בחובות האגודה. לפיכך יש לקבל את הערעורים ולבטל את פסק המשקם. תוצאה זאת עולה בקנה אחד עם פסקי דין אחדים שניתנו על ידי בתי משפט מחוזיים במקרים דומים. ראו משפט תעוז (לעיל פיסקה 14) ופסקי הדין המאוזכרים בו. 27. לסיכום, הערעורים מתקבלים ופסק המשקם מבוטל. המשיבה 1 תשלם את הוצאות המשפט למערערים ברע"א 6726/96 (פרט למערער 5 שנמחק מן הערעור) בסכום כולל של 5,000 ש"ח ולמערערים ברע"א 6745/96 בסכום כולל של 5,000 ש"ח. וכך גם המשיבה 2: היא תשלם את הוצאות המשפט למערערים ברע"א 6726/96 (פרט למערער 5) בסכום כולל של 5,000 ש"ח ולמערערים ברע"א 6745/96 בסכום כולל של 5,000 ש"ח. ש ו פ ט המשנה לנשיא ש' לוין : אני מסכים. המשנה לנשיא השופטת ד' ביניש : אני מסכימה. ש ו פ ט ת לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט י' זמיר. ניתן היום, כ' בתמוז התשס"א (11.7.2001). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 96067260. I05 /צש נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

[ "רע\"א 6726/96", "רע\"א 6745/96", "בה\"פ 610/95", "ע\"א 524/88", "בע\"א 4937/92", "ע\"א 84/64", "בג\"ץ 4222/95", "בג\"ץ 6627/98", "ה\"פ 600/95", "בג\"ץ 79/63", "ע\"א 347/65" ]

2,943

814

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4382/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ ערער : מרוואן ג'ית נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור בעניין פסלות שופט על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 10.7.97 בת"פ 687/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת בן-עמי תאריך הישיבה: ט"ז באב התשנ"ז (19.8.97) בשם המערער: עו"ד ו' דקוואר בשם המשיבה: עו"ד א' מור-אל החלטה בהמלצתי, חזר בו המערער מהערעור, ואני מבטל אותו. ניתנה היום, ט"ז באב התשנ"ז (19.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043820. A02

[ "ע\"פ 4382/97" ]

2,944

815

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6026/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותר : רחמים גריב נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון 2. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה תל אביב משיבים פורמלים 3. משה חוברה ושות' משרד עו"ד 4. אילן שיין ושות' משרד עו"ד 5. יחיאל הלפרן-מרפאת שיניים עתירה למתן צו על-תנאי ה ח ל ט ה בא-כוח העותר מתבקש להשיב, מדוע לא פנה בנושא העתירה לבית המשפט המחוזי בעתירה מינהלית על פי סעיף 255א(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965-. התשובה תוגש בכתב בתוך 7 ימים ממועד ההמצאה ועם הגשתה יוחזר התיק לעיוני. ניתנה היום, יג' בתשרי תשנ"ח (14.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060260. F01

[ "בג\"ץ 6026/97" ]

2,945

21,648

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6026/97 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : רחמים גריב נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ובניהחולון 2. הועדה המחוזית לתכנון ובניה תל אביב 3. חוברה משה ושות' משרד עו"ד 4. אילן שיין ושות' משרד עו"ד 5. יחיאל הלפרן-מרפאת שיניים בקשה למתן הוראות בשם העותר: עו"ד בן-סימון אורי החלטה העתירה נמחקת. אין צו להוצאות כנגד המשיבים 2-5. העותר יגיש את סיכומיו לבית המשפט ולמשיב 1 לענין ההוצאות תוך ארבעה עשר ימים מיום המצאת ההחלטה. המשיבה 1 תגיש את סיכומיה לענין ההוצאות תוך ארבעה עשר ימים מיום קבלת סיכומי העותר. ניתנה היום, ט"ו באלול תשנ"ח (6.9.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060260. P04

[ "בג\"ץ 6026/97" ]

2,947

64,633

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6026/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : רחמים גריב נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ובניה חולון 2. הועדה המחוזית לתכנון ובניה תל אביב 3. חוברה משה ושות' משרד עו"ד 4. אילן שיין ושות' משרד עו"ד 5. יחיאל הלפרן-מרפאת שיניים בקשה למתן הוראות בשם העותר: עו"ד בן-סימון אורי החלטה ביום 1.9.98 הגיש העותר לבית המשפט 'בקשה מוסכמת להגשת סיכומים לעניין הוצאות'. בבקשה נתבקש בית המשפט לפסוק הוצאות לטובת העותר. בית המשפט נתבקש עוד לאפשר לעותר ולמשיבה מספר 1 להגיש את סיכומיהם לעניין ההוצאות, לאחר שלא עלה ביד הצדדים להגיע להסכמה בעניין גובה ההוצאות שיושת על משיבה מספר 1. לבקשת הצדדים, הוריתי ביום 6.9.98, כי העותר יגיש סיכומיו תוך ארבעה-עשר ימים מיום המצאת ההחלטה וכי המשיבה מספר 1 תגיש סיכומיה תוך ארבעה עשר ימים מיום קבלת סיכומי העותר. למרות שדבר החלטתי זו הודע לעותר ולמשיבה מספר 1, לא ראו הצדדים להגיש סיכומים כאמור. לאור האמור לעיל, יש יסוד להניח כי בקשתו של העותר לחיוב המשיב בהוצאותיו בעתירה נזנחה. בהתאם לכך מורה אני, כי הבקשה לחיוב בהוצאות תימחק. אין צו להוצאות נגד המשיבה מספר 1. ניתנה היום, ט' באב תשנ"ט (22.7.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060260. P05

[ "בג\"ץ 6026/97" ]

2,948

93,586

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6026/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון-גונן העותר : רחמים גריב נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ובניה חולון 2. הועדה המחוזית לתכנון ובניה תל אביב 3. חוברה משה ושות' משרד עו"ד 4. אילן שיין ושות' משרד עו"ד 5. יחיאל הלפרן-מרפאת שיניים בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם העותר: בן-סימון אורי החלטה ביום 1.9.98 ביקשו העותר והמשיבה 1, כי בית המשפט יורה על מחיקת העתירה ויאפשר להם להגיש סיכומים בשאלת ההוצאות. לבקשתם, ניתנה החלטה, ביום 6.9.98, בה הוריתי לעותר להגיש סיכומיו לעניין הוצאות ההליך תוך ארבעה עשר יום. כן קבעתי כי המשיבה 1 תגיש סיכומיה לעניין ההוצאות תוך ארבעה עשר ימים מיום קבלת סיכומי העותר. העותר הגיש את סיכומיו, אולם המשיבה 1 לא עשתה כן, על אף, שכאמור, הבקשה הוגשה גם מטעמה. את השאלה האם זכאי עותר שחזר בו מעתירתו להוצאות משפט יש לבחון, בין היתר לאור השאלה האם עצם הגשת העתירה היא אשר הניעה את המשיב להעניק לו את הסעד המבוקש בעתירה, עוד טרם בירור העתירה בידי בית המשפט (ראה, למשל: בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4)217). העותר, בסיכומיו, סבור כי התשובה לשאלה זו היא בחיוב. המשיבה 1 אינה חולקת על דברים אלה. על-כן, יש לקבוע איפוא כי העותר זכאי להוצאותיו. בשאלת גובה ההוצאות, יש להביא בחשבון את השלב המוקדם יחסית שבו הגיעה העתירה לסיומה; את היקף העבודה שהושקע בהכנת העתירה, כפי שהדבר עולה מן החומר המצוי בפני בית המשפט וכן את המאמצים הניכרים שעשה העותר אצל המשיבה 1 טרם שהחליט כי כלו כל הקיצין ואין בפניו ברירה אלא לפנות בעתירה אל בית המשפט. (ראה: בג"ץ 842/93 הנ"ל). בשים לב לכלל הנתונים האמורים, אני מורה כי המשיבה 1 תשלם לעותר שכר טרחת עו"ד והוצאות בסך כולל של 7,000 ש"ח. ניתנה היום, ט' באב תש"ס (10.8.2000). מיכל אגמון-גונן, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060260. P07

[ "בג\"ץ 6026/97", "בג\"ץ 842/93" ]

2,949

816

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 7471 בפני: כבוד השופט מ. חשין כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ד. ביניש המערער : יוסף ביטון נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.9.96 בת"פ 182/95 שניתן על ידי כבוד השופט ח. פיזם תאריך הישיבה: י"ט באייר התשנ"ז ( 26.05.97 ) בשם המערער : עו"ד חזאן פאוזי בשם המשיב ה: עו"ד חובב ארצי פסק-דין המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בשני אישומים: האישום הראשון, עניינו חטיפה, מעשה מגונה, איומים, תקיפה, הדחה בחקירה ונהיגה בזמן פסילה; והאישום האחר עניינו בהתפרצות לדירה בכוונה לגרום פשע ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. בית המשפט השית על המערער עונש מאסר בפועל בן שש שנים בניכוי חלק מתקופת מעצרו; והפעיל, באורח מצטבר, שלושה מאסרים על תנאי: האחד לששה חודשים, השני לששה חודשים והשלישי לעשרה חודשים ובסה"כ 22 חודשים. סיכומו של דבר הוא, שהמערער נדון לתקופת מאסר בפועל של שבע שנים ועשרה חודשים. בנוסף לכך פסל בית המשפט את המערער מנהוג ומקבל רשיון נהיגה לתקופה של חמש שנים מיום שחרורו מן המאסר. הערעור שלפנינו הוא על הרשעתו של המערער באישום השני ועל גזר הדין. עניינו של האישום השני הוא בכך שהמערער פרץ לדירת המתלוננת - מי שהיתה אשתו - חתך את סורגי חלון המטבח, תקף את גרושתו כשהיא ישנה במיטתה וניסה לחונקה. המתלוננת התעוררה בבהלה והחלה צועקת, או אז ברח המערער מן המקום. אין חילוקי דעות על כך שהיתה פריצה לדירת המתלוננת וכי מאן דהוא ניסה לחונקה. אלא שטענת מר חזאן היא, שטעה בית המשפט קמא בקבעו כי היה זה המערער שתקף את המתלוננת. טענה זו אינה מקובלת עלינו. אמת נכון הדבר שהמתלוננת לא זיהתה את מי שתקפה על פי מראה פניו, אך שומעים אנו אותה אומרת כי זיהתה אותו על פי מגע ידיו: "זה הידיים שלו, זה המגע שלו". יתר על כן, המתלוננת מוסיפה ואומרת כי זיהתה את המערער גם על פי ריחו: "ידעתי שזה הוא כי נגעתי בידיים שלו וזיהיתי את הריח שלו". סימני זיהוי אלה די בהם, והרי דין ערעורו של המערער על הכרעת הדין להידחות. אשר לגזר הדין: לא מצאנו כי העונש שהושת על המערער בגין שני האישומים בהם הורשע הינו חמור יתר על המידה. בנוסף לאישום שדיברנו בו למעלה, הורשע המערער גם באישום של חטיפת גרושתו והתעללות בה, אשר היו מלווים גם במעשה מגונה קשה ונמשכו שעות רבות, למרות תחנוניה של המתלוננת כי יעזבנה לנפשה. אדם הנוהג בזולתו כמעשה המערער בגרושתו ראוי לעונש חמור ולא מצאנו הצדק להתערב בגזר הדין של שש שנות מאסר. כאמור לעיל, הפעיל בית משפט קמא שלושה מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגד המערער. שקלנו בשאלת הצטברותם של עונשים אלה לעונש שהוטל על המערער באישומים נושאי הדיון, ולא בלי היסוס החלטנו כי בנסיבות הענין, ראוי לחפוף עונשים אלה לעונש המאסר שהוטל עליו. נתנו דעתנו כי העבירות בהן הורשע המערער בענייננו מקורן ביחסי משפחה מעורערים וסברנו כי ראוי ליתן למערער הזדמנות לשקם את עצמו. שש שנים מאסר אינן תקופה קצרה, ביחוד בתיתנו דעתנו לגילו של המערער ובעובדה שזה לו מאסרו הראשון. לא נותר לנו אלא לקוות כי המערער יבין את טיב מעשיו הרעים וכי ילמד לקח לעתיד. כללם של דברים: הערעור כנגד ההרשעה נדחה והערעור כנגד עונש המאסר הכולל מתקבל במובן זה שעונש המאסר המותנה שהופעל ירוצה באורח חופף למאסר בפועל שנגזר בתיק זה. עונש המאסר בפועל יעמוד איפוא על שש שנים, בניכוי תקופת המעצר כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. עונש פסילת הרשיון יעמוד בעינו. ניתן היום, י"ט באייר תשנ"ז (26.5.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074710. H01 שס

[ "ע\"פ 96" ]

2,950

818

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 4069 ע"א 3067/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' קדמי המערערים : 1. עבודות אפרת (אפרת) מניות בע"מ 2. אהוד רויטמן נגד המשיבים : 1. לוין מיכאל ונעמי 2. רחמים ישראל ואירית 3. טולנקוב מיכאל ורימה 4. סיגל אריה ותמנה 5. קולון אוריאל וכרמל 6. לביא ז'אק וסילבי ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.5.95 ת.א. 407/92 שניתן על ידי כבוד השופט בזק תאריך הישיבה: ז בניסן תשנ"ז (14.4.97) בשם המערערים 1 ,2 עו"ד עמוס האוזנר ב שם המשיבים: עו"ד ניתאי פסק-דין לגבי המערערת בקשנו תשובה רק לגבי שלושה מפרטי הערעור: א. ענין שכר הטרחה; ב. ענין ירידת ערך הדירות; ג. הסכום שנפסק בעד עגמת נפש. אם כי חיובי פסק הדין הם על הצד הגבוה, לא מצאנו עילה מספקת להתערב לא בסכום שנפסק בגין עגמת הנפש ולא בענין ערך הדירות, שהשופט המלומד יכול היה לקבעם על יסוד אומדנא דדיינא בהתחשב בכך שלא הוגשה חוות דעת שכנגד. עם זאת לא נפסוק שכר טרחה בערכאתנו. לענין שכר הטרחה מקובלת עלינו הסכמת בעלי הדין שזה יקבע בשיעור של 20% מהחוב הפסוק בצירוף מע"מ. בנסיבות אלו אנו מתקנים את חיובי שכר הטרחה כאמור לעיל ובכפיפות לכך אנו דוחים את ערעור המערערת אין צו להוצאות. ניתן היום ז בניסן תשנ"ז (14.4.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט פסק דין לגבי המערער מס' 2 בהסכמת בעלי הדין ומבלי להודות איש בטענות רעהו אנו מקבלים את ערעורו של המערער מס' 2 ודוחים את התביעה נגדו מבלי לעשות צו להוצאות. ניתן היום ז בניסן תשנ"ז (14.4.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95040690. B01

[ "ע\"א 95", "ע\"א 3067/95" ]

2,953

5,024

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 95 / 2403 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרת: פחריה אברהים מחמד עאישה נגד המשיבים : 1. מדינת ישראל, משרד מס רכוש ירושלים 2. ראש ההוצאה לפועל תל-אביב דיון מקדמי בעתירה החלטה על יסוד ההודעה מטעם ב"כ המשיבים, שהתקבלה בבית המשפט ביום 17.6.97, ובהסכמת הצדדים, העתירה נמחקת, ללא צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ה בסיון תשנ"ז (30.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95024030. I06

[ "בג\"ץ 95" ]

2,955

822

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4407/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : זאב פרבר-עו"ד נגד המשיבים : 1. מנכ"ל רשות השידור - מרדכי קירשנבאום 2. יו"ר רשות השידור - רינה שפירא 3. ראש הממשלה - בנימין נתניהו 4. מנכ"ל משרד ראש הממשלה - אביגדור ליברמן 5. דוד ויצטום - רשות השידור בקשה למתן צו על תנאי החלטה לתגובת המדינה בתוך 10 ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, יב בתמוז התשנ"ז (17.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044070. L01

[ "בג\"ץ 4407/97" ]

2,960

6,667

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בג"ץ 4407/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר העותר : זאב פרבר-עו"ד נגד המשיבים : 1. מנכ"ל רשות השידור-מר מוטי קירשנבאום 2. יו"ר רשות השידור -רינה שפירא 3. ראש הממשלה -בנימין נתניהו 4. מנכ"ל משרד ראש הממשלה-אביגדור ליברמן 5. דוד ויצטום- רשות השידור עתירה למתן צו על-תנאי פסק-דין בעתירה זו מבקש העותר כי נורה למשיבים 4-1 לנקוט באמצעים משמעתיים נגד המשיב 5 - דוד ויצטום (להלן: ויצטום) בגין דברים שנאמרו על-ידו במסגרת התוכנית "מהיום למחר" המשודרת בערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית (להלן: התוכנית). העותר הגיש תלונה למנהל הכללי של רשות השידור - המשיב 1 וכן למשיבים 4-2, לפיה אמרתו של ויצטום בתכנית, כי דברי ביקורת של שר הפנים בכנסת בקשר לחוק השבות, תש"י1950-, התייחסו לעליה מרוסיה, היא אמרה גזענית שלא הייתה נחוצה בהקשר בו נאמרה על-ידי ויצטום, וכי יש להעמידו בגינה לדין משמעתי. מתגובת פרקליטות המדינה עולה כי תלונתו של העותר נבדקה באופן ענייני וממצה וכי לא נמצאה כל עילה להעמיד את ויצטום לדין משמעתי. העותר אף לא הראה כל עילה משפטית המצדיקה את התערבותנו. אשר על-כן, העתירה נדחית. ניתן היום, טז אלול (18.9.97) המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044070. L02

[ "בג\"ץ 4407/97" ]

2,961

27,127

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3338/96 - ד' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : קופת חולים הכללית נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למחיקת עתירה בשם העותרת: עו"ד דב ויסגלס החלטה לבקשת בא כוח העותרת אני מורה על מחיקת העתירה. לתגובת המשיבה לענין ההוצאות שתוגש תוך שבעה ימים מיום המצאת החלטה זו. ניתנה היום, ד' באלול תשנ"ח (26.8.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033380. P06

[ "בג\"ץ 3338/96" ]

2,964

34,641

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3338/96 - ד' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : קופת חולים הכללית נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למחיקת עתירה בשם העותר: עו"ד ויסגלס בשם המשיבה: עו"ד מלכיאל בלס החלטה לבקשת העותר ובהסכמת המשיב אני מורה על מחיקת העתירה, ללא צו להוצאות. ניתנה היום, ט"ו באלול תשנ"ח (6.9.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033380. P07

[ "בג\"ץ 3338/96" ]

2,965

824

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5427/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : קחלות ציון נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם העותר: בעצמו החלטה פטור מאגרה. ניתנה היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97054270. O01

[ "בג\"ץ 5427/97" ]

2,966

7,467

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5427/97 בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : קחלות ציון נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי עתירה למתן צו על תנאי החלטה המשיב מתבקש להמציא תגובתו בכתב לעתירה, תוך 21 ימים. לאחר קבלת התגובה אשוב ואתייחס לעתירה. ניתנה היום, כא' באלול התשנ"ז (23.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97054270. E02

[ "בג\"ץ 5427/97" ]

2,967

8,762

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5427/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : קחלות ציון נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם העותר: בעצמו החלטה המדובר בבקשה שניה להארכת מועד לתקופה של חודשיים. איני רואה הצדקה למתן ארכה כה ממושכת. תגובת המדינה תוגש עד ליום 1.1.98. ניתנה היום, ח' בכסלו תשנ"ח (7.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97054270. O04

[ "בג\"ץ 5427/97" ]

2,968

10,265

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5427/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : קחלות ציון נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד שי ניצן החלטה הארכת מועד עד ליום 1.12.97. ניתנה היום, י"ח בתשרי תשנ"ח (19.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97054270. O03

[ "בג\"ץ 5427/97" ]

2,969

25,406

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5427/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : קחלות ציון נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד יהודה שפר החלטה הארכת מועד כמבוקש. ארכה נוספת לא תנתן. ניתנה היום, ז' בטבת תשנ"ח (5.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97054270. O05

[ "בג\"ץ 5427/97" ]

2,970

26,563

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5427/97 - ו' בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : קחלות ציון נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה לקביעת מועד לדיון החלטה להעביר להרכב שלושה. יש לקבוע את הדיון עד סוף חודש מרץ 1998. ניתנה היום, ז' בשבט התשנ"ח (3.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97054270. E08

[ "בג\"ץ 5427/97" ]

2,971

26,813

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5427/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר כב' השופט י' גולדברג העותר : כחלות ציון נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י' באדר תשנ"ח (8.3.98) בשם העותר : בעצמו בשם המשיב : עו"ד יהודה שפר פסק-דין בשים-לב לאמור בהודעת פרקליטות המדינה שמיום 1.2.98 וביחוד בסעיף 7 בה, אנו מחליטים למחוק את העתירה. לעותר יינתן היתר שהיה בישראל לתקופה של שנה. בחלוף השנה ישובו המשיבים וישקלו את עניינו ובקשתו של העותר בשים-לב למיכלול נסיבות העניין אותה עת. היום, י' באדר תשנ"ח (8.3.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5427/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר כב' השופט י' גולדברג העותר: כחלות ציון נגד המשיב: שרות הבטחון הכללי עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י' באדר תשנ"ח (8.3.98) בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד יהודה שפר החלטה העתירה תישמע בדלתיים סגורות. היום, י' באדר תשנ"ח (8.3.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97054270. G09

[ "בג\"ץ 5427/97" ]

2,972

26,901

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5427/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : קחלות ציון נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותר: בעצמו החלטה זוהי בקשה להקדמת מועד דיון בעתירה שעניינה בקשתו של העותר כי ישוקם כסייען בידי משרד הבטחון וכי תוענק לו תעודת זהות ישראלית. כב' השופט אור קבע בהחלטתו כי המשיבים ימציאו תשובה בכתב לעתירה. כן קבע כי עם קבלת התגובה יידרש שוב לעתירה. המשיבים הגישו שלש בקשות למתן ארכה להגשת התגובה. לאחרונה, הוארך המועד, בהחלטת כב' הרשמת, השופטת אורית אפעל-גבאי, עד ליום 1.2.98. העותר אמור להשתחרר ממעצרו ביום 12.2.98. בנסיבות אלו, קשה לקבוע את העתירה לדיון בין הגשת התגובה לבין שחרורו של העותר. התיק יועבר לכב' השופט אור לדיון בבקשתו החלופית של העותר להוציא צו שיאסור על הסגרתו, עם שחרורו, לרשות הפלסטינית. ניתנה היום, כ"ז בטבת תשנ"ח (25.1.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97054270. P06

[ "בג\"ץ 5427/97" ]

2,973

29,727

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5427/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקש : ציון קחלות נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה לצו בינים המבקש: בעצמו ה ח ל ט ה יש להעביר העתק הבקשה לפרקליטות המדינה על מנת שתתיחס לבקשה החילופית של המבקש, דהינו שיינתן צו בינים המעכב את הסגרתו לרשות הפלשתינית (או את גירושו מן הארץ), עד למתן פסק-דין בעתירה שהוגשה על ידו. תגובת הפרקליטות תומצא עד 4.2.98 לכל המאוחר. ניתנה היום, ב' בשבט תשנ"ח (29.1.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97054270. E07

[ "בג\"ץ 5427/97" ]

2,974

825

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 7573/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העוררת: מדינת ישראל נגד המשיב : איגור בן בוריס ספיבק ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 22.12.97 בב"ש 1961/97 בת"פ 598/97 שניתנה על-ידי כבוד השופט ג' גינת תאריך הישיבה: כ"ז בכסלו תשנ"ח (26.12.97) בשם העוררת: עו"ד אינפלד בשם המשיב: עו"ד ויטלי קובל החלטה 1. המשיב מואשם במספר האשמות של אינוס (פעמים רבות), תקיפה בנסיבות מחמירות (פעמים רבות), תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, וכל זאת במעשים שביצע באשתו במשך תקופה ממושכת. 2. בית משפט קמא החליט לשחררו בתנאים ממעצר עד תום הליכים אלא שדחה את השחרור עד לאחר שתיגבה עדותה של אשתו - המתלוננת, שנגבתה בינתיים. 3. התנאים בהם שוחרר המשיב הם הפקדת מזומן בסך של 5,000 ש"ח, ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח, התייצבות פעמיים בשבוע במשטרה, איסור קיום מגע עם עדי תביעה, איסור כניסה לעיר טבריה ועיכוב יציאה מן הארץ. כן הוגבלה שהותו בבית בכתובת שימסור מבלי לצאת ממנו, מערב עד בוקר. על כך הוגש ערר על ידי המדינה הטוענת כי אחד דינו של המשיב, להעצר עד תום ההליכים. 4. עיון בכתב האישום ובעדותה של המתלוננת מלמד על מסכת קשה, אלימה ומתמשכת של מעשי תקיפה, בעילה בכוח, אינוס ופגיעה בגופה ובנפשה של המתלוננת כאשר המעשים מגיעים עד כדי חנק ומלווים באיומים מצד המשיב על שלמות גופה של המתלוננת אם תתלונן על מעשיו. המתלוננת שהיתה - על פי עדותה - קורבן לאלימותו המתמשכת ולהתעללותו של המשיב בה, חייתה בפחד מתמיד מפניו. 5. המעשים המיוחסים למשיב מעידים עליו כי הוא מסוכן למתלוננת. חזקת המסוכנות הקמה נגדו לפי ס' 21(ג)(4) עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות.... וס' 21(ג)(5) עבירת אלימות בבן משפחה... לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. לא זו בלבד שחזקה זו לא נסתרה, אלא נהפוך הוא, ניתן למצוא הודאה מצידו של המשיב במעשים המיוחסים לו ועל כל פנים מצביע החומר שלא רק חזקת מסוכנות קיימת במקרה זה, אלא מסוכנות של ממש מצד המשיב לאשתו. מסוכנות זו עולה הן מן המעשים האלימים והמתעמרים שעשה בה באופן שיטתי והן מן האיומים שאיים עליה. אין מדובר בהתנהגות אלימה חד פעמית, אלא בדפוס התנהגות שאחריתה מי ישורנו וכבר נתקלנו בלא מעט מקרים בהם הייתה תוצאתה טראגית ביותר. חזקה זו יש להוקיעה ולעקרה מן השורש. 6. אשר על כן, על אף שהמסוכנות מכוונת ככל הנראה, רק כלפי אשתו של המשיב ואף שלמשיב אין עבר פלילי מאז עלייתו ארצה ב1994-, אין תנאי חלופת מעצר מבטיחים את האישה מפני הסכנה הנשקפת לה מהמשיב. התנהגות כזו איננה רציונלית ומאופיינת בהתפרצויות בלתי נשלטות. אין לקחת סיכון של שחרורו של המשיב מן המעצר עד תום ההליכים נגדו. אשר על כן, מתקבל הערר, החלטתו של בית משפט קמא מתבטלת והמשיב ישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו. ניתנה היום, כ"ט בכסלו תשנ"ח (28.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97075730. J02

[ "ש 1961/97" ]

2,975

1,160

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2955 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר ת : גאולה עמיר נגד המשיבים : 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. אבישי רביב עתירה למתן צו על-תנאי פסק-דין העותרת, הגב' גאולה עמיר, הינה אימו של חגי עמיר, מי שהורשע - כדבריה - "בשורת עבירות בקשר לרצח ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין". לטענתה, ביצע המשיב מס' 2, אבישי רביב, "שורה ארוכה של עבירות חמורות" אשר עליהן לא הועמד לדין, וביניהן עבירות ה"קשורות באופן ישיר לרצח ראש הממשלה, יצחק רבין". ביום 27 בפברואר 1997 כתבה העותרת אל היועץ המשפטי לממשלה וביקשה כי יעשה להעמדתו של אבישי רביב למשפט פלילי. לטענתה לא נענתה למכתבה עד עצם היום הזה, ומכאן עתירתה כי יוצא צו על-תנאי המכוון אל היועץ המשפטי לממשלה והדורש ממנו להתייצב וליתן טעם מדוע לא יגיש כתב אישום נגד אבישי רביב בגין עבירות אלו ואחרות המנויות בעתירה. ביקשנו את תגובתו של היועץ המשפטי לעתירתה של העותרת, ותגובה זו מונחת עתה לפנינו. כותב מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, כי פנייתה של העותרת מונחת על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה - כמוה כנושאים רבים אחרים - והפניה תיבחן ותיענה לגופה במהלך הדברים הרגיל. תגובתו של היועץ המשפטי לממשלה נראית לנו. היועץ המשפטי הינו, כידוע, אדם עסוק ביותר, וחזקה עליו כי ישיב לעותרת במועד ראוי ובמהלך הדברים הרגיל. לעת הזו לא נגלתה לעינינו עילה המזכה את העותרת להתערבותו של בית המשפט, ואנו מחליטים לדחות את העתירה על הסף בלא להידרש לטיעון על-פה. היום, כ"א באייר תשנ"ז (28.5.97). נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי .g03 97029550

[ "בג\"ץ 97" ]

2,978

5,940

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2955 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרת: עמיר גאולה נגד המשיבים : 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. אבישי רביב עתירה למתן צו על-תנאי החלטה העותרת, הגב' גאולה עמיר, הינה אימו של חגי עמיר, מי שהורשע - כדבריה - "בשורת עבירות בקשר לרצח ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין". לטענתה, ביצע המשיב מס' 2, אבישי רביב, "שורה ארוכה של עבירות חמורות" אשר עליהן לא הועמד לדין, וביניהן עבירות הקשורות באופן ישיר לרצח ראש הממשלה, יצחק רבין". ביום 27 בפברואר 1997 כתבה העותרת אל היועץ המשפטי לממשלה, וביקשה כי יעשה להעמדתו של אבישי רביב למשפט פלילי. לטענתה לא נענתה למכתבה עד עצם היום הזה, ומכאן עתירתה כי יוצא צו על-תנאי המכוון אל היועץ המשפטי לממשלה והדורש ממנו להתייצב וליתן טעם מדוע לא יגיש כתב אישום נגד אבישי רביב בגין עבירות אלו ואחרות המנויות בעתירה. אם אמנם מבקשת העותרת כי אבישי רביב יועמד לדין פלילי, שומה היה עליה להגיש תלונה במשטרה. וכדבר סעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב1982-: "כל אדם רשאי להגיש תלונה למשטרה על שבוצעה עבירה". היה על העותרת לפנות איפוא למשטרה ולא ליועץ המשפטי לממשלה. יחד עם זאת אבקש כי עותק מן העתירה בצירוף להחלטתי זו, יועברו על היועץ המשפטי לממשלה, לקבלת תגובתו על טיעוניה של העותרת כי לא זכתה לתשובה. היועץ המשפטי יתבקש להגיב על טענתה זו של העותרת תוך 10 ימים, ולאחר קבלת תגובתו יוחלט על דבר המשך ההליכים. היום, ח' באייר תשנ"ז (15.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "בג\"ץ 97" ]

2,979

828

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 4028/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקשת : הלסקו ישראל בע"מ נגד המשיב : גלאון צביה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 25.5.97 בבר"ע 1364/97 שניתנה על ידי כבוד השופטת ה. גרסטל בשם המבקשת: עו"ד ש. עד בשם המשיב: עו"ד י. אפרת החלטה 1. המשיבה הגישה כנגד החברה המבקשת תביעה בגין הפרת חוזה. במסגרת זו תבעה המשיבה מאת המבקשת פיצוי בגין אובדן הכנסה עקב ביטול חוזה שנערך עמה להפצת מוצרי המבקשת. בכתב הגנתה טענה המבקשת בין היתר כי המשיבה - ששימשה כסוכנת מכירות שלה באזור רחובות וראשון לציון- סייעה לבעלה להקים חברה מתחרה במבקשת וכן סייעה לו ב"גניבת" לקוחות המבקשת. כפועל יוצא מכך- כך טענה המבקשת - אין המשיבה זכאית לפיצויי ציפייה כתביעתה, זאת מכיוון שפעלה במסגרתה של החברה המתחרה וכן, משום שלקוחותיה של המבקשת מאזור ראשון לציון ורחובות עברו לרכוש מוצריהם בחברה המתחרה כך שלא נרשמו רכישות אצל המבקשת, אשר כרגיל היו מזכות את המשיבה בעמלות מכירה. 2. בניסיון להוכיח את טענותיה אלה, נחקר בעלה של המשיבה בחקירה שכנגד ונשאל על ידי בא כוח המבקשת מי הם לקוחותיו ומה היה מועד התקשרותם עמו. הוא השיב כי אם יעיין בספרי החשבונות של החברה, יוכל ליתן מענה לשאלות אלה. בסוף יום הדיונים ביקש בא כוח המבקשת כי בית המשפט יורה לעד זה להתייצב לדיון הבא כשברשותו "...כל החומר של החברה כך שיוכל לתת תשובות לגבי כל לקוח ולקוח...". בהחלטתו הורה בית משפט השלום כי: "...על העד להודיע בישיבה הבאה בעזרת מסמך כתוב שיכין למטרה זו מהי התשובה לשאלה ועליו לפרט לגבי כל אחד מהלקוחות...ההודעה בכתב צריכה להיות מאומתת על ידי רואה חשבון... ונסמכת על ספרי החברה." (ההדגשות אינן במקור). המשיבה השיגה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי על דרך של בקשה לרשות ערעור אשר נדונה כערעור, וערעורה התקבל. בית המשפט המחוזי קבע כי אין בדין אפשרות לחייב עד "להכין שיעורי בית", קרי, להכין סיכום או מסמכים מיוחדים הדורשים השקעת עבודה ומאמץ מצדו של העד. לפני בקשת רשות לערער על ההחלטה. 3. בית המשפט המחוזי תמך את יתידותיו בהוראת תקנה 166 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984- (להלן: "תקנות סדר הדין") הקובעת כי בכל שלב משלבי הדיון יוכל בית המשפט להציג בפני עד כל שאלה שתיראה לו. כן נסמך בית המשפט המחוזי על הוראת תקנה 167 על פיה מוסמך בית המשפט לדרוש מכל אדם הנוכח באולם להעיד או "להראות מסמך המצוי ברשותו או בשליטתו באותו מעמד " (ההדגשות אינן במקור). מכאן למד בית המשפט המחוזי כי אם המסמך אינו מצוי ברשותו של העד באותו מעמד אין בסמכותו של בית המשפט לדרוש כי המסמך יוצג במעמד אחר. חיזוק לקביעה זו מצא בית המשפט בתקנה 170 הדנה בבעלי דין ואינה מגבילה את סמכותו של בית המשפט לאותו מעמד. 4. סבור אני שדין הבקשה להידחות מן הטעם שלא היה מקום לחייב את העד להכין "שיעורי בית". עם זאת יש להבהיר את הדברים הבאים: בא כוח המבקשת ביקש כי בית משפט השלום יורה לעד להתייצב למועד הדיון הבא כשברשותו ספרי החשבונות של החברה, זאת לפי דברי העד כי אם יהיו המסמכים לפניו, יוכל להשיב לשאלות שנשאל. בית המשפט, מיוזמתו, חייב את העד בהכנת מסמך מיוחד המפרט את אותם עניינים אשר העד נשאל לגביהם ובמובן זה אין החלטתו יכולה לעמוד. מנגד, רשאי היה בית המשפט, על פי הסמכות הנתונה לו בתקנה 178(א) לתקנות סדר הדין לזמן את העד לפניו בשנית לצורך הצגת ספרי החשבונות ולהשיב על שאלות לגבי תוכנם, מבלי שהעד יידרש לעשות הכנות מיוחדות ולהכין חומר ראיות. על פי נוסחה, מקנה התקנה סמכות לבית המשפט להזמין עד לבקשת בעל דין, אם לצורך מתן עדות ואם לצורך הצגת מסמכים. למעשה נוהגים על פיה בעלי דין ובתי המשפט ועושים בה שימוש באופן רגיל. אכן העד רשאי, לפי שיקול דעתו, להכין את החומר כפי שהורה לו בית משפט השלום ולהביאו עמו לבית המשפט אך אין מוטלת עליו חובה לעשות כן. בכפוף לאמור לעיל אני דוחה את הבקשה. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ז באלול התשנ"ז (29.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040280. B03

[ "רע\"א 4028/97" ]

2,980

13,607

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 4028/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת : הלסקו ישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ש. עד נגד המשיב : גלאון צביה ע"י ב"כ עו"ד י. אפרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 25.5.97 בבר"ע 1364/97 שניתנה על ידי כבוד השופטת ה. גרסטל החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבה תגיש תשובתה לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשנ"ז (28.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040280. J01

[ "רע\"א 4028/97" ]

2,981

829

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 4181/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקש : אחמד סאלח חמודה נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 5.6.97 בתיק ע"א 336/97 שניתן על ידי כבוד השופטים: אברמוביץ, גינת, הס בשם המבקשת: עו"ד רפאלה שפריר בשם המשיב: עו"ד משה גולן החלטה אין בית משפט זה נזקק, כרגיל, לבקשת רשות לערער בגלגול שלישי, אלא אם כן מתעוררת שאלה נורמטיבית בעלת חשיבות כללית; המקרה הנוכחי אינו מצדיק סטיה מהכלל. פסק דינו של בית המשפט ניתן על יסוד תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- ולא נקבעה בו כל הלכה. יתירה מזו בית המשפט הותיר למבקש את האפשרות לתבוע סעד כספי בגין השבחת השטח (אם היתה) בבית משפט אזרחי. השאלות אם ההפקעה התייחסה לשטח כולו ומה היה מעמדו של המבקש לאחר תום חוזי השכירות שנערכו עמו אינן מעוררות כל שאלה המצדיקה בדיקה נוספת בערכאה זו והוא הדין - בענין ההתייחסות לטענותיו של המבקש לגבי החלטה מס' 727 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל ושיעור ההוצאות. השאלה המשפטית היחידה שהמבקש מעורר היא לענין עדיפות חוקי ההפקעה על פקודת האריסים, אך שאלה זו כבר הוכרעה בפסיקה: ע"א 176/66 פ"ד כא(2) 143. הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב שכר טרחת עורך-דין 10,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ז באלול התשנ"ז (29.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041810. B03

[ "רע\"א 4181/97", "ע\"א 336/97", "ע\"א 176/66" ]

2,982

12,027

בית המשפט העליון רע"א 4181/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : אחמד סאלח חמודה נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, י"ד באב התשנ"ז (17.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041810. A01

[ "רע\"א 4181/97" ]

2,983

831

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7113/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט א. מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר : שריאור גדעון נגד המשיבים : 1. עירית ירושלים 2. ויצ"ו, מרכז ויצ"ו בית הכרם, ירושלים 3. זהבית שרייר 4. בית המשפט המחוזי ירושלים עתירה למתן צו על-תנאי פסק-דין 1. העותר איננו מיוצג. עתירתו היא לחייב את המשיבים, עיריית ירושלים, ויצ"ו, גרושתו ובית המשפט המחוזי בירושלים, לקיים את החלטת בית המשפט מיום 4.7.96 בעניין הסדרי ראיה שלו עם ילדיו, הנמצאים בהחזקת גרושתו. לדעתו, שובשו המפגשים, בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי, ולפיכך פנה הוא לבית המשפט המחוזי בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, אך לטענתו בית המשפט "לא מצא לנכון להתייחס". 2. בירור בבית המשפט המחוזי בירושלים העלה, כי התנהל בו הליך בין העותר למשיבה 3 - גרושתו - (מ.א. 1032/96). בהליך זה ניתן פסק-דין ב11.11.97- שהסדיר את כל הנושאים שהיו במחלוקת, כגון: מזונות, החזקת הילדים על ידי האשה והסדרי ביקור של העותר. 3. אכן, "הבקשה למתן צו בדחיפות על פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט" שהוגשה על ידי העותר לבית המשפט המחוזי לא נידונה בבית המשפט, אם כי, מפסק הדין עולה לכאורה התייחסות לתוכנה. ייתכן ויש לראות בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, בקשה תלויה ועומדת שם, שטרם נידונה. בית המשפט המחוזי מתבקש לתת דעתו לכך ולדון בה בדרך הראויה. בכל מקרה אין לעותר עילה כלשהי הראויה להידון בבית משפט זה. אשר על כן, נדחית העתירה על הסף מחוסר עילה. ניתנה היום, י"א בכסלו תשנ"ח (10.12.97). מ ש נ ה ל נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071130. J01

[ "בג\"ץ 7113/97" ]

2,986

23,560

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7113/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר : שריאור גדעון נגד המשיבים : 1. עירית ירושלים 2. ויצו 3. זהבית שרייר 4. בית המשפט המחוזי ירושלים בקשה לעיון מחדש בפסק דין בשם העותר : בעצמו ה ח ל ט ה אין דרכו של בית המשפט הגבוה לצדק להתערב בעניינים שבתחום סמכויותיהם של בתי המשפט הרגילים; ומשקבע בית משפט זה בפסק דינו הקודם שאין קיימת עילה ראויה להתערבותו, ממילא אין מקום לבחון בקשה זו שנית. הבקשה נדחית. ניתן היום ז בטבת תשנ"ח (6.1.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071130. B02

[ "בג\"ץ 7113/97" ]

2,987

832

ב בית המשפט העליון ע"א 4951/97 ע"א 4965/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערערת בע"א 4951/97 והמשיבה בע"א 4965/97 : אגודת הכורמים נגד המשיב ה בע"א 4951/97 והמערערת בע"א 4965/97 : 1. וועדת הערר מחוז תל-אביב המשיבים בע"א 4951/97 ובע"א 4965/97: 2. פז חברת נפט בע"מ 3. ויקלר מיכאל 4. הוועדה המקומית לתיכון ובניה ת"א 5. בנק לאומי בקשה למתן הוראות בשם המערערת בע"א 4965/97: עו"ד נורית ישראלי החלטה ערעורה של וועדת הערר מחוז תל-אביב נושא מספר ע"א 4965/97 ולא כפי שצויין בבקשה להבהרת הצו. בכל מיקרה, יש להורות על שמיעת הערעורים במאוחד. התיקים יועברו ללשכת הנשיא לשם הוצאות צו מתוקן בדבר סיכומים בכתב. ניתנה היום, י"ג בחשון תשנ"ח (13.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97049650. O01

[ "ע\"א 4951/97", "ע\"א 4965/97", "בע\"א 4951/97", "בע\"א 4965/97" ]

2,988

25,651

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4965/97 - ג' בפני: כבוד השופט י. קדמי המערער ת : ועדת הערר מחוז תל אביב נגד המשיבים : 1. פז חברת נפט בע"מ 2. וינקלר מיכאל 3. אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשל"צ וזכרון 4. בנק לאומי לישראל בע"מ 5. הוועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א בקשה להגיש ראיות נוספות לסיכומים בער עור החלטה להעביר הבקשה להחלטתו של יו"ר ההרכב שידון בערעור על פי הסיכומים בכתב. ניתנה היום, כ"ד בשבט תשנ"ח (20.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97049650. H02

[ "ע\"א 4965/97" ]

2,989

833

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6521/95 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. פרץ חביב 2. כהן ישראל נגד המשיבים : 1. מועצת הרבנות הראשית 2. הרב הראשי לישראל 3. השר לענייני דת 4. הרב פרץ ציוני בקשה לדחית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד ציון אילוז בשם המשיבים: עו"ד יהודה שפר החלטה דחייה בדיון כמבוקש. ניתנה היום, כ"ו בחשון התשנ"ח (26.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95065210. A07 /דז/

[ "בג\"ץ 6521/95" ]

2,990

16,577

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 95 / 6521 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. פרץ חביב 2. כהן ישראל נגד המשיבים : 1. מועצת הרבנות הראשית 2. הרב הראשי לישראל 3. השר לענייני דתות 4. הרב פרץ ציוני בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ד בסיון התשנ"ז ( 29.06.97 ) בשם העותרים : עו"ד ציון אילוז בשם המשיבים 1, 2 ו3-: עו"ד יהודה שפר בשם משיב 4: עו"ד תומר מוסקוביץ החלטה בהסכמת הצדדים, אנו דוחים המשך שמיעת העתירה בחמישה חודשים. מטרת הדחייה לאפשר הגשמת ההליך המשמעתי. אנו מקווים שתוך תקופה זאת יגיע ההליך המשמעתי לסיומו. בתום המועד תימסר הודעה משלימה, וייקבעו דרכי המשך הדיון בעתירה. בהסכמת בא כוח המשיב מס' 4, הוא יטול מראשית חודש יולי 1997 את כל החופשה המגיעה לו עד כה. בכל מקרה, היועץ המשפטי לממשלה מתבקש לבדוק עניין תשלום המשכורת למשיב מס' 4 בתקופת צו הביניים ולהודיע לנו על תוצאות בירוריו. אם נתבקש נקיים דיון מיוחד בעניין זה. ניתנה היום, כ"ד בסיון התשנ"ז (29.06.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95065210. A06 /דז/

[ "בג\"ץ 95" ]

2,992

36,831

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6521/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כב' השופט י' גולדברג העותרים : 1. פרץ חביב 2. כהן ישראל נגד המשיבים : 1. מועצת הרבנות הראשית 2. הרב הראשי לישראל 3. השר לענייני דת 4. הרב פרץ ציוני עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כו בשבט תשנ"ח (22.2.98) בשם העותרים : עו"ד אילוז ציון בשם המשיב 4 : עו"ד תמר מוסקוביץ בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד שפר עו"ד שפר: אנו מסכימים שהתשתית כפי שהיא עומדת עתה השתנתה ועל העותרים לשקול את צעדיהם. עו"ד אילוז: אני מושך את העתירה כדי לשקול להגיש עתירה חדשה על יסוד התשתית שנוצרה עקב מתן פסק דינו של בית הדין המשמעתי. פסק דין אנו מבטלים את הצו על תנאי ומוחקים את העתירה עם זכות לפנות מחדש על יסוד התשתית החדשה שנוצרה. לא ראינו לעשות צו להוצאות, ולפיכך אין צו להוצאות. ניתן היום כו בשבט תשנ"ח (22.2.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95065210. B08

[ "בג\"ץ 6521/95" ]

2,993

19,837

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2182/97 בג"ץ 5469/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' גולדברג העותר ת בבג"ץ 2182/97 : מאור אורה העותרים בבג"ץ 5469/97: 1. דרור אלנר 2. ענת הללי נגד המשיבים בבג"ץ 2182/97 : 1. האוניברסיטה הפתוחה 2. שר הבריאות 3. השר לבטחון פנים 4. ראש עיריית תל-אביב-יפו המשיבים בבג"ץ 5469/97: 1. האוניברסיטה העברית 2. שר הבריאות 3. השר לבטחון הפנים 4. ראש עירית ירושלים בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ט"ו בטבת התשנ"ח ( 13.01.98 ) בשם העותר ת בבג"ץ 2182/97: עו"ד גדעון מאור בשם העותרים בבג"ץ 5469/97: מר דרור אלנר בשם משיבה 1 בבג"ץ 2182/97: עו"ד רנאטו יאראק בשם משיבים 2 ו3- בבג"ץ 2182/97 ובבג"ץ 5469/97: עו"ד אורית קורן בשם משיב 4 בבג"ץ 2182/97: עו"ד ג' פריאל בשם משיבה 1 בבג"ץ 5469/97: עו"ד פפי יקירביץ' בשם משיב 4 בבג"ץ 5469/97: עו"ד אסא אליאב פסק-דין עיינו בעתירות ובתשובה להן. נחה דעתנו, כי בכל הנוגע לרשויות השלטוניות (שר הבריאות, השר לבטחון הפנים, ראש עירית ירושלים, ראש עירית תל-אביב-יפו) אין יסוד מספיק להתערבותו של בית משפט זה. אשר לאוניברסיטאות - והעתירות נגדן הן בלב העניין - הן אינן גופים ציבוריים הפועלים, בעניין שלפנינו, על פי דין. העניין נשוא העתירות צריך להידון בפני בית המשפט האזרחי או בית הדין לעבודה, לפי העניין. מטעם זה, ובלא לנקוט עמדה לגוף העניין, אנו דוחים העתירות. ניתן היום, ט"ו בטבת התשנ"ח (13.01.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021820. A02 /דז/

[ "בג\"ץ 2182/97", "בג\"ץ 5469/97" ]

2,996

837

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4242/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. סליאדב מרינה 2. סליאדנב יבגני 3. סליאדנב פאולה נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנכ"ל מינהל האוכלוסין בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד מרינה חייפץ בשם המשיבים: עו"ד דינה זילבר החלטה מן הנימוקים המבוארים בתגובת באת כוח המשיבים עולה, כי הטענה לפיה נענו המשיבים לכל דרישות העותרים איננה נכונה. הנכון הוא שעמדת המשיבים טרם גובשה סופית, והארכת דרכונה של העותרת הראשונה למשך שנה ורישומה כגרושה במרשם האוכלוסין נעשו אך כצעדי ביניים. בנסיבות אלה סברתי, כי אין מקום לחייב את המשיבים בתשלום שכר טירחה, ואולם אני סבורה כי יש הצדקה לחייב את המשיבים להשיב לעותרים את הוצאות הגשת העתירה, אותן אני מעריכה בסכום של 1,000 ש"ח. לפיכך, אני מוחקת את העתירה ומחייבת את המשיבים לשלם לעותרים הוצאות בסכום של 1,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ג בחשון תשנ"ח (23.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042420. O06

[ "בג\"ץ 4242/97" ]

2,997

7,544

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4242/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. סליאדב מרינה 2. סליאדנב יבגני 3. סליאדנב פאולה נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנכ"ל מינהל האוכלוסין הוגש/ה עתירות לבג"צ בשם העותרים: עו"ד מרינה חייפץ בשם המשיבים: עו"ד דינה זילבר החלטה מתבקשת עמדת באת-כוח העותרים בדבר האפשרות למחוק את העתירה על יסוד כתב התשובה מטעם המשיבים אשר הוגש לבית המשפט ביום 14.10.97. עמדת העותרים תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ו בתשרי תשנ"ח (27.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042420. O03

[ "בג\"ץ 4242/97" ]

2,998

8,066

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4242/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. סליאדב מרינה 2. סליאדנב יבגני 3. סליאדנב פאולה נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנכ"ל מינהל האוכלוסין בקשה למחיקת עתירה ולחיוב בהוצאות בשם העותרים: עו"ד מרינה חייפץ החלטה לתגובת המשיבים בענין הבקשה לחייב בהוצאות. זו תוגש תוך ארבעה עשר ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042420. O05

[ "בג\"ץ 4242/97" ]

2,999

838

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4599 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : יעקוב מג'ר נגד המשיבות : 1. נאווה מג'ר 2. ריקי מג'ר 3. שלי מג'ר סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על חמישה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים, לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבות יגישו את תשובתן לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להן טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבות תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 15.9.97, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ג' ניסן התשנ"ז (10.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045990. A01 /דז/

[ "ע\"א 96" ]

3,002

839

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2964 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים: 1. אליקים הררי, עו"ד 2. SUNRAY ASSOCIATED S.A נגד המשיב ה : לחמן יהודית בקשה לפטור מערבון בשם המבקשים: עו"ד יוסף בנקל החלטה ערבון בסכום של 5,000 ש"ח יופקד להבטחת הוצאות המשיבה בתיק זה. הערבון יופקד תוך חמישה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029640. Q01

[ "רע\"א 97" ]

3,003

8,576

ב בית המשפט העליון רע"א 2964/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. אליקים הררי, עו"ד 2. Sunray Associated S.A. נגד המשיב ה : יהודית לחמן בקשת רשות ערעור על החלט תו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בהמרצה 3735/97, מיום 7.4.97, שניתנה על ידי כבוד השופטת ש' סירוטה ובקשה למתן החלטה בבקשה למתן רשות ערעור בשם המבקשים: עו"ד יוסף בנקל; עו"ד דוד וידר החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבה תגיש תשובתה לבקשת רשות הערעור ולבקשה למתן החלטה בבקשה למתן רשות ערעור, תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשים. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, י' בכסלו התשנ"ח (9.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029640. A02 /דז/

[ "רע\"א 2964/97" ]

3,004

41,502

ב בית המשפט העליון רע"א 2964/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקש : עורך דין הררי אליקים נגד המשיב ה : לחמן יהודית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 7.4.97 בתיק המ' 3735/97 ה"פ 1348/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת ש' סירוטה החלטה הבקשה לרשות ערעור מכוונת נגד החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה את בקשת המבקשים למסור הבהרות ולהציג מסמכים במסגרת חקירה חוזרת או בכל דרך אחרת שתראה לבית המשפט, וזאת בהתייחס למסמכים אשר הוגשו למבקש הראשון במהלך חקירתו הנגדית. בינתיים הסתיים אותו הליך ביניים, בו הוגשה הבקשה כאמור, ובית המשפט המחוזי נתן את החלטתו בו ביום 25.2.98. בנסיבות אלה, פג טעמה של הבקשה והיא נדחית בזה, בלא לדון בה לגופה. אין בהחלטה זו למנוע מהמבקשים לבקש הבאת ראיות כאמור במסגרת ההליך העיקרי המתנהל בין הצדדים, ובית המשפט יחליט בה על פי הנסיבות. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות בבקשה זו לרשות ערעור. ניתנה היום, ז' באדר התשנ"ח (5.3.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97029640. E04

[ "רע\"א 2964/97", "ה\"פ 1348/96" ]

3,005

840

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 1683 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : דבאח אחמד נגד המשיבים : 1. כב' הרב אליהו סויסה- שר הפנים 2. מנכ"ל משרד הפנים 3. מועצה מקומית דיר אל אסד בקשה למחיקת העתירה בשם העותר: עו"ד א. דכואר החלטה אני מוחקת את העתירה כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97016830. Q03

[ "בג\"ץ 97" ]

3,006

841

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 97 / 3015 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המע רער: אליהו זדה יורם נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בבת-ים מיום 13.5.97, בת.פ. 1007/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת זהבה אגי תאריך הישיבה: כ"ו בסיון התשנ"ז (1.7.97) בשם המערער: עו"ד יורם ארביב בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל החלטה עיינתי בהודעת הערעור, ובצרופיה. שמעתי דברי בא כוח המערער. נחה דעתי כי לא נתגבשה כל עילה לפסילת השופטת. התבטאותה לפיה "ניתן להלביש אולי בדוחק טענת הסעד מן הצדק" אינה משמשת בסיס מספיק לפסילתה. יש בכך הבעת רעיון, אשר נכונותו תיבחן בסוף ההליך. אין בכך גיבוש עמדה מראש המצדיקה, בנסיבות העניין, פסילת השופט. הערעור נדחה. ניתנה היום, כ"ו בסיון התשנ"ז (1.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97030150. A02 /דז/

[ "ע\"פ 97" ]

3,009

844

ב בית המשפט העליון ע"א 3788/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי ה מבקש : הנדייה מוחמד נגד המשיב ה : חברת עזה אלאהליה לביטוח בע"מ בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד וסים דכוור בשם המשיבה: עו"ד א. גסאר החלטה המבקש לא עמד בתשלום ההוצאות ושכר הטירחה שפסקה נגדו הערכאה הראשונה (בסכום של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ). המבקש הוא תושב שכם, וברי כי אם ייפסקו נגדו הוצאות בערעור, לא ניתן יהיה לגבותן. בנסיבות אלה, יש הכרח להבטיח לפחות את ההוצאות בערעור באמצעות ערבון המופקד בקופת בית המשפט. איני רואה גם הצדקה להפחתת סכום הערבון או להמרתו בערובה אחרת. הבקשה נדחית. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ' באלול תשנ"ז (22.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037880. O02

[ "ע\"א 3788/97" ]

3,014

2,911

ב בית המשפט העליון ע"א 3788/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : הנדייה מוחמד נגד המשיב ה : חברת עזה אלאהליה לביטוח בע"מ בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד נסים דכוור החלטה לתגובת המשיבה אשר תוגש תוך ארבעה עשר ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ט בכסלו תשנ"ח (28.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037880. O03

[ "ע\"א 3788/97" ]

3,015

10,658

בבית המשפט העליון ע"א 3788/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : הנדייה מוחמד נגד המשיב ה : חברת עזה אלאהליה לביטוח בע"מ בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד וסים דכוור החלטה לתגובת המשיבה אשר תוגש תוך 14 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ח באב תשנ"ז (21.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037880. Q01

[ "ע\"א 3788/97" ]

3,016

23,458

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3788/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המ ערער : הנדייה מוחמד נגד המשיב ה : חברת עזה אלאהליה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.5.97 בת"א 1768/96 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו' זיילר בשם המערער: עו"ד וסים דכוור בשם המשיב : עו"ד אברהים נסאר פסק-דין נחה דעתנו, כמו דעת הנשיא המלומד, שתניית השיפוט בפוליסה שבמחלוקת היא תנייה ייחודית שבגידרה סמכות השיפוט אינה נתונה לבית המשפט בישראל. גם שיקולים של פורום לא נאות אין בכוחם, בנסיבות המקרה, כדי לגרוע מתוקפה של תניית השיפוט. לפיכך, אנו דוחים את הערעור. המערער ישלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, ט' בטבת התשנ"ט (28.12.98). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97037880. E06

[ "ע\"א 3788/97" ]

3,017

39,259

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3788/97 - ה' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : הנדייה מוחמד נגד המשיב ה : חברת עזה אלאהליה לביטוח בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה תגיש את תשובתה לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לה טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבה תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, י"ז באדר התשנ"ח (15.3.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037880. A04 /דז/

[ "ע\"א 3788/97" ]

3,018

847

ב בית המשפט העליון רע"א 6961/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: פאטמה עבדאללה אבו אסעד נגד המשיב : חוסיני עבדאללה אבו אסעד בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 411/97, מיום 11.11.97, שניתן על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ, והשופטים: ג' גינת, נ' ממן בשם המבקשת: עו"ד אליהו כהן החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, י"ט בכסלו התשנ"ח (18.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97069610. A01 /דז/

[ "רע\"א 6961/97", "בע\"א 411/97" ]

3,024

41,559

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 6961/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקשת : פאטמה עבדאללה אבו אסעד נגד המשיב ים : חוסיני עבדאללה אבו אסעד ואח' בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 411/97 מיום 11.11.97, שניתן על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ, והשופטים: ג' גינת, נ' ממן בשם המבקשת: עו"ד אליהו כהן בשם המשיבים: עו"ד ת. אבו-אחמד החלטה טענות המבקשת אינן מעוררות כל שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבים שכר טרחה על סך 10,000.- ש"ח. ניתנה היום, י"ד בטבת התשנ"ח (12.1.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97069610. B02

[ "רע\"א 6961/97", "בע\"א 411/97" ]

3,025

9,052

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5752/97 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ נגד המשיב ה : מדינת ישראל, רשות הפיתוח וקק"ל באמצעות מנהל מקרקעי ישראל סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך עשרים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה תגיש את תשובתה לטענות המערערת תוך עשרים ימים מהיום שבו הומצאו לה טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבה תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. 4. לאחר השלמת הסיכומים בכתב ייקבע התיק לדיון, לא יאוחר מסוף חודש פברואר 1998. ניתן היום, כ"ו בתשרי התשנ"ח (27.10.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057520. A01 /דז/

[ "ע\"א 5752/97" ]

3,027

22,393

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5752/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערער ת : פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.8.97 בעתירה מנהלית 30141/97 שניתן על ידי כבוד השופט וסרקרוג תאריך הישיבה: ל בשבט תשנ"ח (26.2.98) בשם המערער ת: עו"ד קלינמן יהושע בשם המשיב ה: עו"ד גולן פסק-דין בעלי הדין אינם חלוקים - ואנו מסכימים עמם - שהועדה המחוזית לא היתה רשאית לאשר את טבלת האיזון אותה הציע השמאי שנתמנה בורר לפי סעיף 122(4) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965-; שהרי בסיפת הפסקה האמורה נאמר ש"על הבוררות יחולו הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח1968- בכפוף להוראות סעיף זה". נמצא שמי שמבקש לאשר את פסק הבוררות או לבקש לבטלו, שומה עליו לעתור לשם כך לבית המשפט המוסמך. אכן בעלי הדין חלוקים בפרשנות של הפסקה שקדמה לפסקה שצוטטה לעיל, לאמור שהבורר צריך לנמק את "החלטתו לגבי הזכאות כאמור אם דרש זאת מוסד התכנון או אחד הצדדים", כשהמחלוקת סבה על השאלה אם הבקשה לקבלת הנמקה צריכה להיות מופנית לבורר מראש או אפשר שתוגש לו גם בדיעבד. לענין זה אנו מקבלים את הערעור ומחזירים את הענין לבית המשפט המחוזי למתן החלטה. אנו קובעים בניגוד לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שההליכים שיש לנקוט לאישור פסק הבוררות או לביטולו הם כאמור לעיל, ואת החלטת בית המשפט המחוזי יש לתקן בהתאם לכך. לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי יחזור הענין לועדה על מנת שאישורו של פסק הבוררות או ביטולו יהיו לפני בית המשפט המוסמך. אין אנו קובעים, בשלב זה כל עמדה לגבי המועדים שבגדרם יש להגיש כל בקשה כזו, ואם הדרך עודנה פתוחה בעד המעוניין בדבר לנקוט בהליכים כאמור. אין צו להוצאות. ניתן היום ל בשבט תשנ"ח (26.2.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057520. B04

[ "ע\"א 5752/97" ]

3,028

849

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 318/97 בפני: כבוד הנשיא א. ברק המבקשת: נועה רם נגד המשיבה: מכללת רמת גן משיבים פורמליים: 1. הארגון הישראלי לקידום החינוך 2. דניאל מיכאל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 19.11.96 בע"א 1364/94 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גרוס, י. בן שלמה, מ. רובינשטיין בשם המבקשת: עו"ד אבי גולדהמר ה ח ל ט ה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבה תגיש תשובתה לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, י"ג אדר א' התשנ"ז (20.2.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003180. A01 דז/

[ "רע\"א 318/97", "בע\"א 1364/94" ]

3,029

1,226

בית המשפט העליון רע"א 97 / 318 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : נועה רם נגד המשיבים : 1. מכללת רמת גן 2. הארגון הישראלי לקידום החינוך 3. דניאל מיכאל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 19.11.96 בע"א 1364/94 שניתן על ידי כבוד השופטים גרוס, בן שלמה, רובינשטיין בשם המבקשת: עו"ד אבי גולדהמר בשם המשיבה: עו"ד א. נוה החלטה להרכב של שלשה. לקבוע לפני ההרכב המיוחד ביום 6.7.97. משך הטיעון - 20 דקות מחולקות בשווה בין בעלי הדין. ניתן היום ח באייר תשנ"ז (15.5.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003180. B02

[ "רע\"א 97", "בע\"א 1364/94" ]

3,030

2,297

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 318 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקשת : נועה רם נגד המשיבים : 1. מכללת רמת גן 2. הארגון הישראלי לקידום החינוך 3. דניאל מיכאל בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקשת: עו"ד אבי גולדהמר החלטה המועדים המוצעים על ידי הצדדים אינם מתאימים ליומן בית המשפט. המועד המוקדם ביותר האפשרי הוא 9.11.97. לתגובת הצדדים האם לדחות את הדיון לתאריך זה. ניתנה היום, י"א בסיון תשנ"ז (16.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003180. R03

[ "רע\"א 97" ]

3,031

6,895

ב בית המשפט העליון רע"א 318/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער : נועה רם נגד המשיבים : 1. מכללת רמת גן 2. הארגון הישראלי לקידום החינוך 3. דניאל מיכאל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 19.11.96 בע"א 1364/94 שניתן על ידי כבוד השופטים: גרוס, בן שלמה, רובינשטיין תאריך הישיבה: א בתמוז תשנ"ז (6.7.97) בשם המערער : עו"ד גולדהמר אברהם בשם המשיבים : עו"ד נווה ה ח ל ט ה מקובל על בעלי הדין שמשמעותו של העיקול שאושר הוא אך עיקול דמי המפתח המגיעים או שיגיעו לדייר המוגן. בנסיבות אלו אנו דוחים את הבקשה. אין צו להוצאות. ניתן היום א בתמוז תשנ"ז (6.7.97). נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003180. B05

[ "רע\"א 318/97", "בע\"א 1364/94" ]

3,032

11,853

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 318 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : נועה רם נגד המשיבים : 1. מכללת רמת גן 2. הארגון הישראלי לקידום החינוך 3. דניאל מיכאל בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המשיבים: עו"ד א. נווה החלטה לאור הודעת בא-כח המשיבים יתקיים הדיון בבקשה כמתוכנן ביום 6.7.97 בשעה 11:30. ניתנה היום, כ"ה בסיון תשנ"ז (30.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003180. R04

[ "רע\"א 97" ]

3,033

850

ב בית המשפט העליון בג"ץ 1522/96 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. מרואן מוסטפא עבדל עזיז שהאדה 2. המוקד להגנת הפרט נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד אנדרה רוזנטל החלטה אני מוחקת את העתירה כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96015220. O06

[ "בג\"ץ 1522/96" ]

3,034

8,789

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1522/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. מרואן מוסטפא עבדל עזיז שהאדה 2. המוקד להגנת הפרט נגד המשיב : שרות הבטחון הכללי דיון מקדמי בעתירה החלטה ב"כ העותרים מתבקש להודיע לבית המשפט אם העתירה עדיין אקטואלית, בין היתר בהתחשב בתיקון חוק סדר הדין הפלילי, ואם עדיין הוא מבקש לקיים דיון בעתירה. ההודעה תוגש לבית המשפט תוך 30 יום. ניתנה היום, ה' באלול תשנ"ז (7.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96015220. I05

[ "בג\"ץ 1522/96" ]

3,035

852

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1776 בפני: כבוד השופט א' גולדברג המערער : ליבוביץ אאורליה נגד המשיב : גדעון אוברזון תעשיות אופנה (1976) בע"מ בקשה לעיכוב ביצוע החלטה לא מצאתי מקום לעכב את ביצוע פסק הדין שעניינו בתשלום הוצאות. החלטת בית המשפט קמא מיום 27.2.97, בה נקבעו תנאים המבטיחים החזרת הכסף, אם תזכה המבקשת בערעור - תעמוד, על כן, בעינה. ניתנה היום, ב' בניסן תשנ"ז (9.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017760. D02

[ "ע\"א 97" ]

3,037

36,567

ב בית המשפט העליון ע"א 1776/97 - ג' בפני: כבוד השופט י' זמיר המבקשת : ליבוביץ אאורליה נגד המשיב : גדעון אוברזון תעשיות אופנה (1976) בע"מ בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור החלטה הבקשה תידון על-ידי ההרכב שידון בערעור. לצורך כך מתבקש ב"כ המשיבה להגיש, בתוך המועד הקבוע להגשת סיכומיו בערעור, את תגובתו לבקשה לצירוף הראיה הנוספת. ניתנה היום, י"ג בניסן תשנ"ח (9.4.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017760. I05

[ "ע\"א 1776/97" ]

3,039

36,919

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1776/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : ליבוביץ אאורליה נגד המשיב ה : גדעון אוברזון תעשיות אופנה (1976) בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה תגיש את תשובתה לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לה טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבה תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, ו' באדר התשנ"ח (4.3.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017760. A04 /דז/

[ "ע\"א 1776/97" ]

3,040

80,191

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1776/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט מ' אילן המערערת: אאורליה ליבוביץ - בית מלאכה לתפירה נ ג ד המשיבה: גדעון אוברזון - תעשיות אופנה (1976) בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק ה.פ. 1303/96 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא השופט י' לויט תאריך הישיבה: כ"ב בחשון תש"ט (11.11.98) בשם המערערת: עו"ד חסין רינה בשם המשיב: עו"ד דורון חכם פסק-דין השופט י' טירקל: רקע עובדתי 1. המערערת, גב' אאורליה ליבוביץ (להלן - "המערערת") ניהלה מתפרה, שעיקר עיסוקה - מאז שנת 1990 לערך - היה בתפירת בגדי ים ובגדי חוף (להלן - "בגדי ים") עבור המשיבה, חברת גדעון אוברזון תעשיות אופנה (1976) בע"מ, (להלן - "המשיבה") הנמצאת היום בהסדר נושים. המשיבה נהגה להעביר למערערת גזירי בד מהם היתה האחרונה תופרת בגדי ים ומחזירה אותם למשיבה. בתחילת כל עונה נהגו בעלות הדין להגיע לסיכום בעל פה בדבר כמות בגדי הים שהמערערת תתפור עבור המשיבה ובדבר השכר שתקבל עבור תפירת כל יחידה. כך סוכם בחודש מאי 1996 כי שכרה של המערערת עבור תפירת בגדי הים לקולקציית 1997 יעמוד על 9$ ליחידה. על פי הנהוג והמוסכם בין בעלות הדין היה השכר משולם למערערת 15 ימים אחרי שהוציאה למשיבה חשבוניות מס. כפי שפורט בתצהיר שהגישה המערערת בבית המשפט המחוזי נתפרו ונמסרו למשיבה בחודש מאי 1996 בגדי ים ששכר תפירתם עמד על 72,579 ש"ח (להלן - "המשלוח הראשון"). תאריך החשבוניות שהנפיקה המערערת עבור המשלוח הראשון היה 31.5.96 ולפיכך היה שכר התפירה אמור להיות משולם לה עד יום 15.6.96. באמצע חודש יוני 1996 נמסרו למשיבה בגדי ים ששכר תפירתם עמד על 82,573 ש"ח (להלן - "המשלוח השני"). תאריך החשבוניות שהנפיקה המערערת עבור המשלוח השני היה 16.6.96 ולפיכך היה שכר התפירה אמור להיות משולם לה עד יום 1.7.96. ביום 13.6.96 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת מ' פורת), לפי בקשתה של המשיבה, צו הקפאת הליכים לתקופה של 45 ימים. זאת, בין היתר, כדי לזמן אסיפות נושים במטרה להגיע להסדר. גם אחרי שנמסרו המשלוח הראשון והמשלוח השני המשיכה המערערת לתפור בגדי ים עבור המשיבה ובסוף חודש יוני נותרו בידי המערערת בגדי ים ששכר תפירתם עמד על כ50,000- ש"ח (להלן - "המשלוח השלישי"). תאריך החשבוניות שהנפיקה המערערת עבור המשלוח השלישי היה 30.6.96. בשלב זה הבינה המערערת, כי המשיבה לא תשלם לה את המגיע לה עבור שלושת המשלוחים - שהסתכם בסך של 206,585 ש"ח - ולפיכך עיכבה בידיה את המשלוח השלישי. כמו כן עתרה ביום 9.7.96 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב"בקשה דחופה למימוש זכות העיכבון". בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' פורת), בהחלטתו מיום 14.7.96, קבע, בהסכמת הצדדים, כי המערערת תמסור את בגדי הים שברשותה לידי המנהלים המיוחדים שמונו למשיבה על מנת שימכרו אותם. נקבע במפורש כי "אין במסירת הסחורה היום לידי המשיבה, כדי לגרוע מזכויות המבקשת [המערערת - י' ט'] עפ"י חוק חוזה קבלנות וחוק המטלטלין". ביום 18.7.96 הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי תובענה נגד המשיבה, על דרך של המרצת פתיחה, שבה ביקשה להצהיר כי זכות העיכבון שיש לה על המשלוח השלישי אינה רק בגין המגיע לה עבור משלוח זה, אלא גם בגין המגיע לה עבור המשלוח הראשון והשני; דהיינו, סכום כולל של 206,585 ש"ח. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 2. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' לויט), בפסק דינו מיום 6.2.97, קבע כי "ניתן לראות בכל משלוח של גזירים כעיסקה נפרדת, וזאת משום שלא הוכח בפני ההיפך מכך", וכי "כאשר קבלן משחרר סח' [סחורה - י' ט'] או את הנכס שניתן לו לביצוע מלאכתו, שוב אין לו זכות עכבון לגבי אותה סח' [סחורה - י' ט'] או אותו נכס". מכיוון שהמערערת שחררה את הסחורות הקודמות ביודעין ומרצון סבר ש"איבדה את זכות העכבון בכל הקשור למה שהגיע לה בקשר לאותן סחורות". אשר לזכות העיכבון של המערערת בגין המשלוח השלישי הרי משנמכר משלוח זה ושכר תפירתו שולם לה לא נותר חוב שבגינו יש בידיה זכות עיכבון. השגות המערערת 3. שלוש השגות עיקריות בפיה של המערערת: השגתה הראשונה היא כי בסעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד1974- (להלן - "חוק חוזה קבלנות") - שממנו נובעת זכות העיכבון שלה - מדובר ב"עיסקת קבלנות", שהוא מונח רחב ומקיף יותר מן המונח "חוזה קבלנות" שבהגדרה שבסעיף 1 לחוק. מכאן יש ללמוד כי "עיסקת קבלנות" שבסעיף 5 לחוק מכילה בתוכה "את כל מערכת היחסים העובדתית והכלכלית שבין הצדדים", על מנת שהקבלן יוכל "להפרע את מלוא חובו הנובע מאותה מערכת היחסים" מכל נכס שבו נעשתה מלאכת הקבלנות. לענייננו טוענת המערערת כי "בין הצדדים היה חוזה שנתי אחד", כפי שנאמר בתצהירה שלא נסתר ועליו גם לא נחקרה. לפיכך "הלכה למעשה לא עמדה בפני ביהמ"ש הנכבד כל גירסה עובדתית אחרת" ולכן שגה בקבעו שלא הוכח שהיה חוזה שנתי אחד בין בעלות הדין. השגתה השניה - המכוונת נגד קביעתו של בית המשפט לפיה איבדה את זכות העיכבון לגבי המשלוח הראשון והשני - היא כי "כאשר שחררה --- סחורה לחברה - לא היתה הסחורה הנ"ל בגדר 'מיטלטלין מעוכבים'"; "רק כאשר הפרה [המשיבה] את ההסכם שביניהם ולא שילמה לה" נוצר החוב שבגינו "הפעילה המערערת את זכות העיכבון שבידיה ועיכבה את המשלוח השלישי (והאחרון) כערובה לתשלום מלוא החוב". לכך מוסיפה היא כי "המעכב נכס צריך לעשות זאת באופן פרופורציונלי בין שווי הנכס לשווי החוב כלפיו" (ההדגשה במקור - י' ט'), ודי היה בעיכוב המשלוח השלישי כדי לגבות את מלוא המגיע גם עבור המשלוח הראשון והשני. השגתה השלישית - כפי שאני מבין אותה - היא שאין לראות בשחרור המשלוח הראשון והשני ויתור על זכות העיכבון משום ש"קיבלה בשעתו ערובה לתשלום מלוא המגיע לה ממנכ"ל החברה בשעתו - מר אלי שקד - אשר פנה אליה אישית בהיותה מתפרת הדגל של החברה ונתן לה הבטחה ו/או ערובה אישית לתשלום מלוא המגיע לה מן החברה ובלבד שתשחרר לה הסחורה שבידה" (ההדגשה במקור - י' ט'). לאור התוצאה שאליה אני מגיע אין צורך לדון בהשגה זאת. עוד הגישה המערערת בקשה להתיר לה להביא ראיה נוספת, שהיא סיכום בכתב של הפגישה הנזכרת בין בעלות הדין, בחודש מאי 1996, המעיד, לטענתה, על כך שכל המשלוחים היו בגדר עיסקה אחת. המשיבה התנגדה לבקשה. לאור התוצאה שאליה אני מגיע אין צורך לדון בבקשה זאת. תשובות המשיבה להשגות 4. על טענתה של המערערת כי יש לפרש את המונח "עסקת הקבלנות" כרחב יותר מהמונח "חוזה קבלנות" וכי בענייננו מדובר במשלוחים נפרדים במסגרת עיסקה אחת, משיבה המשיבה, כי עיסקת קבלנות "הינה העיסקה שבגינה מסר המזמין לקבלן את הנכס הספציפי לגביו נטענת זכות העיכבון". לדעתה, "גם בהתקיים הסכם מסגרת כללי, הרי שלצורך הדיון בשאלת העכבון, יש לבחון כל עיסקה ועיסקה שבוצעה בגידרו" וכי "כל עיסקה כזו עומדת בפני עצמה לצורך קיומה של זכות עכבון". לענייננו מציינת היא כי "לא היתה כל התחייבות (של מי מהצדדים) לכמות כזו או אחרת, הצדדים צפו ונהגו תשלום נפרד במועד נפרד בגין חוב נפרד בגין כל עבודה שתבוצע, אם, במידה ובמועד שתבוצע"; "הסכם המסגרת רק בא להקל על הצדדים ולחסוך מהם עריכת התקשרות מפורטת בכל פעם ופעם" ו"כל משלוח ומשלוח הנו לפיכך, עסקת מכר עצמאית ונפרדת הניתנת לניתוק מן המסגרת הכללית". על טענתה של המערערת, לפיה לא ויתרה על זכות העיכבון בשני המשלוחים הראשונים, משיבה המשיבה כי לפי סעיף 11(ד) לחוק המיטלטלין, התשל"א1971- (להלן - "חוק המיטלטלין") פוקע העיכבון אם הוציא הנושה ברצונו את המיטלטלין המעוכבים משליטתו. בענייננו המערערת "הוציאה מרצונה את שני המשלוחים הראשונים משליטתה" ומכך יש ללמוד "על ויתור מצדה על עיכוב הנכס לצורך השגת התשלום". עוד מציינת המשיבה כי במקרה הנדון היה מדובר ב"חוזה קבלנות באשראי בו הקבלן מבצע את עבודתו ומשחרר את הנכס מחזקתו בטרם קיבל מלוא התשלום. הקבלן במקרה כזה נוטל על עצמו את הסיכון שבביצוע העיסקה ובמתן האשראי שכן הוא מוותר בכך מראש על הבטוחה היחידה שניתנה לו". לטענתה השלישית של המערערת לפיה שוחררו שני המשלוחים הראשונים כנגד הבטחה לתשלום המגיע - שבה ראתה ערובה - משיבה המשיבה, שאין בהבטחה כזאת כדי ליצור זכות עיכבון במשלוח השלישי בגין המגיע עבור שני משלוחים אלה. דיון בהשגות כללי 5. עיכבון הוא זכות לעכב נכס כערובה לחיוב, עד שיסולק החיוב. זאת זכות המוענקת לנושה המחזיק בנכס, להמשיך ולהחזיק בו, מקום שאלמלא העיכבון היה עליו להעביר את הנכס לחייב. הדעה המקובלת היא שהמעכב אינו זכאי לממש את הנכס המעוכב ולהיפרע ממנו את המגיע לו. עם זאת, זכותו של המעכב מעניקה לו במקרה של פשיטת רגל או פירוק של החייב עדיפות על פני נושים אחרים, שאינם מובטחים. גם כאשר החייב אינו חדל פירעון, יש למעכב יתרון בכך שעצם החזקתו בנכס מפעילה לחץ על בעליו לקיים את החיוב כדי לקבל את הנכס. מערכת החיובים בין הנושה בעל זכות העיכבון, לבין החייב, מבוססת - במקרים רבים, וכך גם בענייננו - על התקשרות חוזית בין הצדדים, שבגידרה קיבל הנושה את הנכס מן החייב לתכלית מסוימת ועל מנת להחזירו בסיומה. ניתן, אפוא, לומר כי העיכבון הוא סעד עצמי שנועד לאפשר לנושה לממש את זכותו כלפי החייב בכוחות עצמו, בלי לפנות לשם כך להתדיינות משפטית (ראו נ' זלצמן עיכבון (תשנ"ט) בעמ' 20-17 (להלן - " זלצמן "); א' זמיר חוק חוזה קבלנות , (תשנ"ה) בעמ' 553-552 (להלן - " זמיר "); ע"א 79/89 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ (בפירוק) ואח' , פ"ד מ"ו(3) 58, 62 (להלן - "עניין סולל בונה ")). זכות העיכבון במשפט הפרטי - שיש להבדיל בינה לבין זכות העיכבון לטובת רשויות המס - לא הוסדרה במסגרת של הסדר חקיקתי אחד, אלא בדברי חקיקה שונים. על דיני העיכבון בארץ חלות שתי מערכות דינים. האחת היא ההסדר הכללי המצוי בסעיף 11 לחוק המיטלטלין, המתווה את קווי דמותה של זכות העיכבון במשפט הישראלי וקובע כללים אחדים בעניין הפעלתה של הזכות, מהותה והיקפה. בשל חשיבותו יובא להלן נוסח הסעיף במלואו: "11. (א) עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב. (ב) עלה שווי המיטלטלין המעוכבים על שווי החיוב במידה בלתי סבירה, זכאי החייב לשחרר מקצת המיטלטלין אם הם ניתנים להפרדה לחלקים. (ג) החייב זכאי לשחרר את המיטלטלין מן העיכבון במתן ערובה מספקת אחרת לסילוק החיוב. (ד) הוציא הנושה ברצונו את המיטלטלין המעוכבים משליטתו, יפקע העיכבון. (ה) מקום שיש עיכבון במקרקעין, יחולו הוראות סעיף זה גם עליו; כן יחולו הוראות סעיף זה על עיכבון על פי הסכם, כשאין בהסכם הוראות אחרות לענין הנדון." יצויין, כי במסגרת מערכת הדינים הראשונה נכללים גם סעיפים 1 ו20-(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם1980- המעניקים לנושה בעל עיכבון מעמד של נושה מובטח בהליכי פשיטת רגל. על מערכת הדינים השנייה נמנות הוראות העיכבון הסטטוטוריות, שהן המקור שבדין להיווצרותה של זכות העיכבון בתחומים מסוימים, צרים או רחבים. כך נקבעו הוראות בדבר זכות עיכבון בסעיף 12 לחוק השליחות, תשכ"ה1965-; סעיף 9 לחוק השומרים, תשכ"ז1967-; סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א 1961-; סעיף 8(ג) לחוק הנאמנות, תשל"ט1979-; סעיף 31 לחוק המכר תשכ"ח1968- (להלן - "חוק המכר") וסעיף 19 לחוק חוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א1970-. סעיפים אלה מגדירים את המצבים שבהם קמה הזכות לעכב נכסים (לעניין שתי מערכות הדינים החלות על דיני העיכבון ראו, בין היתר, עניין סולל בונה , בעמ' 62 ; רע"א 5095/93 פ.א ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר שותפות לבנין ופיתוח , פ"ד מט(1) 730, 738; צ' כהן פירוק חברות (תש"ס) בעמ' 586; ש' רנר חוק השומרים, תשכ"ז1967- (תשנ"ח) בעמ' 339 (להלן - " רנר ")). על היחס בין מערכות דינים אלה נכתב, בין היתר: "נבהיר את היחס בין סעיף 11 לחוק המיטלטלין מחד גיסא לבין סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) וכל שאר סעיפי החוק המקנים זכות עיכבון --- מאידך גיסא. היחס ביניהם אינו של חוק כללי וחוק מיוחד במובן זה שחוק מיוחד בכוחו לדחות הסדר שבחוק כללי, אלא עוסקים הם בנושאים שונים. סעיף 11(א) לחוק המיטלטלין קובע, כאמור: 'עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב' (ההדגשה שלי א' ג'). סעיף זה אינו מקנה לנושים זכויות עיכבון, אלא רק קובע מה הם הכללים החלים על הפעלתה של זכות זו משקמה. ומתי קמה לנושה זכות עיכבון? מתי יהיה הוא רשאי לעכב נכס של החייב שלו בלא שיתחייב בעוולת עיכוב נכסים שלא כדין? את זאת קובעים הסעיפים הספציפיים שבחוקים השונים. כך, קבלן שלא שולמו לו דמי עבודת הקבלנות שביצע בנכס רשאי לעכבו; --- מרגע שקמה לנושה זכות העיכבון, חדלים הסעיפים שבחיקוקים השונים מלהיות רלוואנטיים, ולעומת זאת נכנס סעיף 11 לחוק המיטלטלין לתחולה ומסדיר את דרך הפעלת זכות העיכבון". (ראו דברי השופט א' גולדברג בע"א 790/85 רשות שדות התעופה נ' ד"ר י' גרוס, עו"ד, כונס נכסים ואח' , פ"ד מד(3) 185, 207 (להלן - "עניין רשות שדות התעופה "). מהי "עיסקת קבלנות" לפי חוק חוזה קבלנות ? 6. מתי רואים מספר פעולות שנעשו במסגרת מערכת יחסים עסקית כוללת אחת, כעיסקות נפרדות שכל אחת מהן עומדת בפני עצמה ויוצרת זכות עיכבון נפרדת, ומתי רואים את כולן יחד כעיסקה אחת, היוצרת זכות עיכבון "כוללת" לגבי כל הפעולות ? אין חולקים כי בין בעלות הדין נכרת חוזה קבלנות. חוזה קבלנות הוגדר בסעיף 1 לחוק חוזה קבלנות כך: "1. חוזה קבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין." על זכות העיכבון נאמר בסעיף 5 לחוק חוזה קבלנות כי: "5. לקבלן תהא זכות עכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו, כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המזמין עקב עיסקת הקבלנות ." (ההדגשה שלי - י' ט') המונח "עיסקה" פורש בספרו של ז' צלטנר, דיני חוזים של מדינת ישראל (אבוקה, כרך א' תשל"ד) בעמ' 169 כ"מצב עובדתי-מסחרי היכול לשמש יסוד לצמיחת עילות וטענות משפטיות". השופט ג' בך אימץ הגדרה זאת והוסיף כי "לא מספר ההסכמים הוא הקובע, אם המדובר בעיסקה אחת או בעיסקאות שונות. גם הסכמים אחדים יכולים להוות עיסקה אחת. הכול תלוי בתוכן ההסכמים" (ההדגשות במקור -י' ט') (ראו ע"א 377/82 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ וערעור שכנגד , פ"ד מ"ב(2) 725, 732 (להלן - "עניין צור גת ")). במקרה אחר הגדיר השופט א' גולדברג את המושג "עיסקה אחת" כ"עיסקה מסחרית העומדת בפני עצמה, הניתנת לניתוק מסחרי מעיסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר ביניהם" (ראו ע"א 725/87 חברת ביר-טל סחר מזון בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ , פ"ד מד(1) 177, 180 (להלן - "עניין ביר-טל ")). יצויין, כי פסקי הדין שהוזכרו דנו בשאלה של קיזוז חיובים, אך הגדרת המונח "עיסקה אחת" ישימה גם בענייננו. בעניין זה הגיעו בתי המשפט במקרים שונים למסקנות שונות בדבר הגדרתה של "עיסקה אחת" להבדיל ממספר עיסקות. כך, למשל, סבר בית המשפט בעניין ביר טל כי כל משלוח של סחורה במסגרת "הסכם מסגרת" בין יצרן וסוכן מהווה עיסקה נפרדת. כפי שאמר: "כל משלוח סחורה אשר כזה הינו עיסקת מכר עצמאית בין הצדדים, הניתנת לניתוק, מן הבחינה העיסקית, מהסכם הסוכנות". לעומת זאת נקבע במקרה אחר כי משלוחי הסחורה הנפרדים על פי "הסכם מסגרת" אחד נכללים בעיסקה אחת; למרות שדובר "בעיסקה, שפוצלה למשלוחי סחורה שונים ולתשלומים במועדים רבים תוך תקופה ניכרת" (ראו דברי השופט ג' בך בע"א 82/81 דו-עץ נ' וייסנברג , פ"ד לז(2) 355, 358; לעניין זה ראו את דברי הביקורת של א' זמיר בספרו, בעמ' 577 ה"ש 99, המציין כי בהבחנה בין עיסקה אחת לעיסקות אחדות קיימת "עמימות ומניפולטיביות"; וראו גם עניין צור גת בעמ' 732 שבו נקבע כי כאשר בוצע חוזה הקבלנות, ואחר כך נערך בין הצדדים חוזה נוסף לצורך ביצוע מלאכה נלווית שביצעו קבלנים אחרים, לא מדובר בעיסקה אחת). על ההבחנה בין עיסקה אחת לבין עיסקות נפרדות כותבת נ' זלצמן את הדברים הבאים: "הביטוי 'עקב העיסקה' משמיענו שבעסקה אחת מדובר, והקשר שבין החיוב הנערב לבין הנכס המעוכב הוא קשר שיצרה אותה עסקה, להבדיל מחיוב שנולד עקב עסקה אחרת שבין הנושה והחייב. ההבחנה בין עסקה אחת לבין עסקאות נפרדות היא הבחנה עובדתית, שלא ניתן לקבוע לה הגדרה ברורה מראש. היא תיעשה לאור תוכנו של ההסכם שבין הצדדים, הנותן לעסקה את צביונה המסוים כעסקת מכר, עסקת קבלנות, שליחות וכדומה; לאור הנסיבות המהוות רקע כללי להתקשרות הקונקרטית; תוך השוואה לעסקות דומות שקשרו הצדדים בעבר; ובהתייחס לנהגים מסחריים קיימים בסוג זה של התקשרויות חוזיות. יתר על-כן, נראה שמבחן העסקה יהיה מושפע גם מקווי המדיניות הכלליים שיתוו בתי-המשפט בקשר לפרשנותה של הוראת-חוק יוצרת זכות עיכבון. גישה פרשנית הנוטה להצר את היקף פרישתה של הזכות הסטטוטורית תבכר את האפשרות לחלק את המסגרת העסקית הכוללת לכמה עסקות נפרדות, ככל שהנסיבות הקונקרטיות אכן מאפשרות זאת, וכך גם להגביל את היקף החיוב הנערב מכוחה של הזכות" ( זלצמן בעמ' 176-175; עיינו גם עמדתו של זמיר בספרו, בעמ' 577-576, הסבור כי "עיסקה אחת יכולה להיות מורכבת מחוזים אחדים" וכן עמדתו של מ' דויטש קניין (כרך ב' תשנ"ט) ,בעמ' 243, (להלן - " דויטש ") הסבור אף הוא כי הביטוי "אותה עיסקה" רחב יותר מהביטוי "אותו חוזה"). סיכומם של דברים, עיסקת קבלנות אחת היא עיסקה מסחרית העומדת בפני עצמה והניתנת לניתוק מסחרי מעיסקות אחרות בין אותם צדדים, אפילו נעשית העיסקה במסגרת עיסקית מקיפה יותר שבתוכה פועלים הצדדים. ההבחנה היא הבחנה שבעובדה והיא נקבעת לפי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה לגופו. לענין זה נשקל תוכנו של ההסכם שבין הצדדים ומובאים בחשבון הסדרים בדבר אופן התשלום, אופי המלאכה או השירות, פרק הזמן שבמהלכו נעשות הפעולות ושיקולים נוספים. כמו כן מושפע "מבחן העיסקה" (זלצמן, שם ) גם משיקולי מדיניות בדבר פרשנותה של הוראת החוק היוצרת את זכות העיכבון, שעליהם נעמוד להלן. מן הכלל אל הפרט 7. יש להשיב, אפוא, על השאלה האם בנסיבות הפרשה הנדונה רואים את שלושת המשלוחים של בגדי הים שתפרה המערערת כעיסקת קבלנות אחת או שרואים כל אחד ואחד מן המשלוחים כעיסקת קבלנות נפרדת. אקדים ואומר כי יש, אמנם, בנסיבות הפרשה סממנים המצביעים, לכאורה, על כך שהיו כאן עיסקות נפרדות - ועליהם עומדת המשיבה בטענותיה - אולם כאשר מניחים על הכף שכנגד את הסממנים המצביעים על כך ששלושת המשלוחים הם בגדר עיסקה אחת גובר, לדעתי, משקלם של האחרונים. שלושה סממנים מצטברים צובעים את שלושת המשלוחים בגוון אחיד של עיסקה אחת: הראשון - המערערת והמשיבה ערכו, כאמור, בחודש מאי 1996 פגישה בה סוכמו פרטים שונים שעניינם תפירת קולקציית 1997 של המשיבה. כמו כן נובע מהצהרות בעלי הדין בסיכומיהם לפנינו כי מסגרת העיסקה כללה גם את הכמות הכללית של בגדי הים שעל המערערת לתפור. משמעות הדבר היא שבעלי הדין יצרו מסגרת של עיסקה עונתית, שכללה תפירת קולקצייה מסוימת של בגדי ים, לצורך עונה שלימה ומסוימת אחת. השני - המערערת והמשיבה קבעו מחיר אחיד של 9$ לכל בגד ים שתתפור המערערת במהלך העונה ולא נעשה תמחור נפרד ושונה לבגדי הים שבכל אחד משלושת המשלוחים. השלישי - שלושת המשלוחים נתפרו במהלך החודשים מאי ויוני 1996 והתאריכים בחשבוניות שהנפיקה המערערת לכל אחד מהמשלוחים היו - 31.5.96, 16.6.96, ו30.6.96-. כלומר, לא מדובר במשלוחים שנתפרו ונשלחו במהלכה של תקופה ארוכה ובהפרשי זמן גדולים אלא בשלושה משלוחים שנתפרו במהלך תקופה קצרה ובסמיכות זמנים ביניהם. בסיכום: העובדה שבמקרה הנדון מדובר בשלושה משלוחים נפרדים שבגין כל אחד מהם הוצאו חשבוניות נפרדות אינה עושה כל משלוח לעיסקה מסחרית העומדת בפני עצמה והניתנת לניתוק מעיסקה אחרת בין אותם צדדים, אלא יש לראות את כל המשלוחים יחד כחלק מאותה "עיסקת קבלנות". כפי שראינו, דברים אמורים במשלוחים השייכים לקולקצייה אחת, שהוכנו לצורך עונה מסוימת אחת, תומחרו בלי להבחין בין המשלוחים ונתפרו במועדים סמוכים. המהות האמיתית של מערכת היחסים העיסקית בין המערערת לבין המשיבה היא, אפוא, של עיסקה אחת שבמסגרתה נתפרו שלושה משלוחים. האם פקע העיכבון בשל הוצאה מרצון של המשלוח הראשון והמשלוח השני ? 8. שאלה נכבדה נוספת שלגביה חלוקים בעלי הדין היא האם העובדה שהמערערת הוציאה ברצונה משליטתה את שני המשלוחים הראשונים הפקיעה את זכות העיכבון שלה לגבי שני משלוחים אלה, או שזכות העיכבון שבידיה לגבי המשלוח השלישי עומדת לה גם לגבי החיובים הנובעים משני המשלוחים הראשונים. בית המשפט המחוזי - שבקרנות פסק דינו אוחזת המשיבה - סבר, כאמור, כי "כאשר קבלן משחרר סח' [סחורה - י' ט'] או את הנכס שניתן לו לביצוע מלאכתו, שוב אין לו זכות עיכבון לגבי אותה סח' [סחורה - י' ט'] או אותו נכס". לעניין זה סומכת המשיבה על לשונו של סעיף 11(ד) לחוק המיטלטלין הקובע כי: "הוציא הנושה ברצונו את המיטלטלין המעוכבים משליטתו, יפקע העיכבון" ועל ההלכה שנפסקה בעניין רשות שדות התעופה . אקדים ואומר כי גם כאן אין בידי לקבל את עמדת המשיבה. לדעתי, אין לראות בהוצאתם של שני המשלוחים הראשונים מידי המשיבה ויתור על זכות העיכבון לגביהם. (יצוין כי במקרה הנדון עסקינן בזכות עיכבון של קבלן - נושה מסוים על נכס של מזמין - חייב בגין המגיע לקבלן מאותו מזמין; ולא במצב של תחרות זכויות בין מספר נושים, שאת פתרונו יש להשאיר בצריך עיון). שלושה טעמים לכך: א) כידוע, "תנאי להיווצרותה של זכות העיכבון הוא קיומו של חיוב תקף שהגיע המועד לקיומו, והוא לא קוים. באין חיוב, לא קמה לנושה הזכות, והמעשה הפיסי של עיכוב הנכס היה שלא כדין" ( זלצמן , בעמ' 178). יש להעיר שלא בכל מקרה של עיסקה באשראי, שלפי תנאיה מוציא הנושה את הנכס משליטתו בטרם גמל החיוב בגינו, יהיה תוקף למסקנה כי לנושה לא קמה זכות עכבון. תתכן האפשרות כי במקרה של עיסקה באשראי שבמהלכה אמורים לעבור בזה אחר זה מספר נכסים מידי החייב לידי הנושה לא תיראה בדיעבד הוצאתו של הנכס מידי הנושה - כאשר נשארו בידיו נכסים נוספים שהוא יכול לעכבם - כויתור על זכות העיכבון בגין המגיע לו בגין הנכס שהוציא מידיו(השוו עניין רשות שדות התעופה בעמ' 212). על כך נאמר: "לנוכח מהותו של העיכבון כסעד של עזרה עצמית, ניתן להצדיק את הפעלתו רק כאשר עומדת לנושה הזכות לדרוש את ביצוע החיוב, ועיכוב הנכס הוא האמצעי בידיו להשיג את דרישתו" ( זלצמן , בעמ' 164; וראו גם זמיר , בעמ' 583). לפי המקובל על בעלות הדין היה על המשיבה לשלם למערערת את שכר תפירתו של כל משלוח של בגדי ים 15 ימים לאחר שהנפיקה חשבונית עבורו. כלומר, בשעה שהוציאה המערערת מהחזקתה את המשלוח הראשון ואת המשלוח השני לא קמה לה עדיין זכות עיכבון לגביהם, משום שבאותה שעה טרם גמל כל אחד מחיובי התשלום שבגין כל אחד מהם. די בכך כדי להביא למסקנה שאין בשחרורם משום ויתור על זכות זאת. בשולי הדברים אעיר כי לאור התוצאה שאליה אני מגיע בפסק דין זה יש, אולי, מקום לטענה כי לכאורה היתה המערערת זכאית לעכב את המשלוח השני בגין החיוב שכבר גמל לגבי המשלוח הראשון . על כך ניתן להשיב כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, כאשר גמל החיוב בגין המשלוח הראשון - ביום 15.6.96 - יום אחד בלבד לפני שחרור המשלוח השני - ביום 16.6.96 - אין לייחס לשחרור משמעות של ויתור על זכות העיכבון, אלא יש לראותו כפעולה שנעשתה בשיגרת היחסים המסחריים בין בעלות הדין. למעלה מן הדרוש אציין, כי בנסיבות העניין גם לא היה על המערערת לצפות כי המשיבה לא תקיים את חיוביה ולפיכך לא היתה הצדקה לכך שתעכב את המשלוחים לפני מועד "ההפרה האקטואלית" (לענין הפרה צפויה, בטרם הגיע זמנה של "ההפרה האקטואלית", ראו זמיר , בעמ' 575 וכן דויטש בעמ' 248). לא נטען כי בשעה ששוחרר המשלוח הראשון היה בידיעתה של המערערת "איתות אזהרה" כלשהו בדבר מצבה הרעוע של המשיבה. אשר למשלוח השני הרי שזה שוחרר, כאמור לעיל, יום אחד בלבד אחרי מועד התשלום בגין המשלוח הראשון. אכן, השחרור היה שלושה ימים אחרי שקיבלה המשיבה - במעמד צד אחד - צו הקפאת הליכים, אולם לא הוכח כי המערערת ידעה על הצו. יש לאמץ, אפוא, את גירסתה של המערערת, כי לא ידעה על מצבה הכלכלי של המשיבה ועל צו הקפאת ההליכים וכי מסרה למשיבה את שני המשלוחים הראשונים בתור קיום בתום לב של התחייבויותיה כלפי המשיבה. במצב דברים זה סבורני, כי אף מבחינת ידיעתה של המערערת אין לראות בשחרור המשלוח השני ויתור על זכות העיכבון. עם זאת, ההסתמכות על ידיעתו הסובייקטיבית של הנושה כתנאי לתוקפו של העיכבון יכולה לעורר שאלות לא פשוטות בדבר מעמדם של צדדים שלישיים. אולם, בשל העובדה שבענייננו לא קמה זכות העיכבון בעת שחרור המשלוח הראשון והשני, ניתן להשאיר גם סוגייה זאת בצריך עיון. לא למותר לאבחן כאן את עובדות הפרשה שלפנינו מן העובדות הרלבנטיות של הפרשה שהיתה בעניין רשות שדות התעופה , שעליה סומכת המשיבה, כאמור לעיל. באותה פרשה היה מדובר בעבודות אחזקה ותיקונים שעשתה התעשייה האוירית במטוסיה של חברת מעוף, שיצאו מהחזקתה של התעשייה האוירית וחזרו להחזקתה פעמים רבות לשם תיקונים. שם פסק בית המשפט שזכות העיכבון לגבי המטוסים עומדת לאחרונה רק להבטחת התשלום עבור התיקונים שביצעה בפעם האחרונה שהיו בהחזקתה ולא עבור התיקונים הקודמים ( שם , בעמ' 208). ההבדל הראשון בין הפרשות הוא בכך שבעניין רשות שדות התעופה המשיכה התעשייה האוירית לשחרר את המטוסים למרות "החוב התופח" - כאמור שם - ומטעם זה, בין שאר טעמים, ראה בית המשפט בשחרור המטוסים ויתור על זכות העיכבון. לעומת זאת, במקרה שלפנינו, לא מדובר במצב בו החוב גדל והולך אלא במשלוחים שהחיוב בגין כל אחד מהם טרם גמל בעת שחרורו (עיינו גם בהערה בסעיף 8 א) סיפא דלעיל). (וראו זמיר , בעמ' 583; לדברי ביקורת על פסק הדין בעניין רשות שדות התעופה עיינו שם , בעמ' 580). ההבדל השני הוא בכך שבפרשה שלפנינו מדובר במשלוחים נפרדים, שנכנסו לידי הקבלן הנושה כגזירי בד ויצאו מידיו כבגדי ים, בעוד שבמקרה שנדון בפרשת רשות שדות התעופה , היה מדובר באותו נכס גופו שנכנס לידי הקבלן ויצא מידיו. אכן, בפרשת רשות שדות התעופה יוחס משקל ניכר להשפעה של יציאת הנכס מידי הקבלן הנושה, על ההסתמכות של צדדים רחוקים. החשש שנדון היה, בין היתר, כי הכרה בעכבון בגין חיוב הנובע ממלאכה (או שירות), שם בנכס החייב, תטעה נושים אחרים - וכן צדדים רחוקים - לחשוב כי הנכס נקי מכל זכות עכבון ( שם , בעמ' 212). לא אלה פני הדברים כאן. הנכס המעוכב - המשלוח השלישי - מצוי בידי הקבלן הנושה. נכס זה לא יצא משליטתו משעה שהגיע לידיו ומשעה שנוצר החוב. ב) טעם נוסף למסקנה שלא היה כאן ויתור נובע מלשונו של סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, שצוטט לעיל. לשם רהיטות הדברים נחזור ונעיין בו: "5. לקבלן תהא זכות עכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו, כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המזמין עקב עיסקת הקבלנות ." (ההדגשות שלי - י' ט'). עינינו הרואות כי לשון הסעיף אינה מזהה את הנכס שאותו זכאי הקבלן לעכב עם הנכס שהמלאכה שנעשתה בו יצרה את החיוב הנערב; אלא יוצרת זיקה בין נכס כלשהו שנעשתה בו מלאכה במסגרת עיסקת הקבלנות לבין חיוב כלשהו שהקימה העיסקה. אולם, הדברים נובעים גם מן ההגיון שביסוד הסעיף. כפי שמשתמע מן הסעיף יוצר הוא זכות עיכבון להבטחת כל הסכומים המגיעים לקבלן עקב עיסקת הקבלנות. אין הצדקה שמסגרת כוללת של עיסקה אחת שנערכה בין הצדדים תפוצל לחוליות נפרדות, כך שאם אין הקבלן מממש את זכות העיכבון שלו לגבי כל אחת מהן בנפרד, הוא מקפח את זכותו. על כך נאמרו הדברים הבאים: "אם במסגרת אותה עיסקה ניתן שירות או מבוצעת מלאכה בנכסים אחדים של המזמין, זכאי הקבלן לעכב נכס פלוני אף להבטחת הפירעון של חוב שנוצר בגין המלאכה או השירות שנעשו בנכס אלמוני. במלים אחרות, זכות העיכבון לפי סעיף 5 מוגבלת לסכומים המגיעים בשל אותה עיסקה, אך לאו-דווקא בשל אותו נכס. לכך יש חשיבות כאשר הנכס שהחוב בגינו טרם נפרע כבר אינו מצוי בהחזקת הקבלן, ולכן לא ניתן לעכבו" (ההדגשות שלי - י' ט')( זמיר , בעמ' 577, וראו גם שם בעמ' 580). ועוד נאמר על כך: "הוראת החוק היוצרת זכות עיכבון אינה מחייבת בדרך-כלל שתיווצר זיקה ממשית דווקא בין החיוב הנערב בזכות לבין הנכס אובייקט הזכות, לאמור, שהחיוב נולד עקב עבודה שביצע הנושה באותו נכס, חומרים שהשקיע בו או שירות שנתן לחייב ביחס לנכס. ההוראה היוצרת מסתפקת בדרך-כלל בקיומה של זיקה רופפת יותר בין החיוב הנערב לבין הנכס המעוכב, ובלבד ששניהם קשורים באותה עיסקה, לאמור, שחיוב התשלום של החייב הוא חיוב שנולד עקב אותה עסקה במסגרתה נוצר גם חיובו של הנושה למסור את הנכס לחייב. כך, למשל, אפשר שהחיוב נולד עקב עבודה שביצע הנושה בנכס אחר של החייב, דוגמת קבלן שקיבל מן המזמין נכסים מספר במסגרת אותה עסקת קבלנות, והוא מממש את זכות העיכוב שלו לגבי אחד מהם עד שישולם המגיע לו בגין עבודה שביצע בנכס אחר" (ההדגשות שלי - י' ט') ( זלצמן, בעמ' 170). ג) טעם נוסף - שהוא פן אחר של הטעם הקודם - נעוץ בכך שסעיף 11(ב) לחוק המיטלטלין מעניק לחייב זכות לשחרר "מקצת" המיטלטלין המעוכבים אם שוויים עולה על שווי החיוב במידה בלתי סבירה. דומה שגם הוראה זאת מחלישה את הזיקה הישירה בין הנכס המעוכב לבין החיוב הנערב במסגרת עסקת הקבלנות. עוד ניתן ללמוד מהוראה זאת - וגם מהוראת סעיף 11(ג) המעניקה לחייב זכות לשחרר את המיטלטלין מן העיכבון "במתן ערובה מספקת אחרת לסילוק החיוב" - כי הפגיעה בזכות ההחזקה של החייב עקב מימוש זכות העיכבון מותר לה שתהיה רק כדי המידה הדרושה לשם הגנה על אינטרס הנושה שזכות העיכבון באה להבטיחו. מדובר, אפוא, בעיכוב חלק - "מידה" - מן המיטלטלין ואין הקפדה על החזקתו של נכס מסוים דווקא (וראו זלצמן , בעמ' 263). בעניין זה נאמר כי: "העמדה החקיקתית המשתקפת בסעיפים אלו היא כי האינטרס הלגיטימי של בעל זכות העיכבון בעיכבון הוא כדי פירעון החוב. אשר על כן, אין בעל זכות העיכבון זכאי להתעקש על נכס ספציפי דווקא. אשר על כן, ככל שניתן, אין הצדקה לעכוב נכסים ששווים עולה במידה רבה על ערך החוב. יתר על כן, זכות העיכבון כפופה לעקרון תום-הלב" ( רנר , בעמ' 349). גם בענייננו כך. עיכובו של משלוח אחד - השלישי - בלבד, להבטחת פרעונם של החיובים בגין שלושת המשלוחים, הוא בגדר קיום לפי החוק ובתום לב של זכות העיכבון שהיתה בידי המערערת לגבי שלושתם. לפיכך, שחרורם של שני המשלוחים הראשונים - אפילו היה נעשה תוך ידיעה בדבר מצבה הרעוע של המשיבה - איננו בגדר ויתור. שיקולי מדיניות 9. א) ההכרעה בשאלת ההגדרה של "עסקת קבלנות", לרבות ההכרעה בשאלת הויתור על זכות העיכבון, אינה מבוססת רק על פרשנותם של סעיפי החוק הרלבנטיים ועל הניתוח העובדתי של נסיבות המקרה המסוים. היא מושפעת גם משיקולים של מדיניות. שיקולים אלה מתווים את הדרך בבואנו להשיב על השאלה לאילו אינטרסים "משפט הבכורה": אלה של הנושה - על ידי פרשנות המרחיבה את היקף תחולתה של זכות העיכבון; או אלה של החייב - על ידי פרשנות המצמצמת אותה. כאן יש לזכור כי פועלה של זכות העיכבון אינו רק במישור היחסים שבין הנושה לבין החייב אלא גם בינם לבין צדדים שלישיים, שגם את האינטרסים שלהם יש להביא בחשבון (ראו זלצמן בעמ' 58, 110; וכן רנר בעמ' 338). לעניין הכרעות אלה ניתן למנות מספר שיקולים המטים את כף המאזניים לזכותו של הנושה (השוו עניין רשות שדות התעופה בעמ' 213-211): "טבעיות" הזכות הרציונאל העומד בבסיסה של זכות העיכבון הוא "מתן לגיטימציה מסוימת לפעולות של עשיית דין עצמי, שנראות טבעיות כל כך עד כי המשפט מוכן להכיר בהן" (עניין רשות שדות התעופה , בעמ' 211; וראו גם עניין סולל בונה , בעמ' 66). סבורני כי מימוש הזכות לגבי נכס אחד מתוך עיסקה כוללת, בגין המגיע עבור כל הנכסים האחרים, הוא מהלך "טבעי" להבטחת הסכומים המגיעים לנושה (וראו זמיר , בעמ' 581; וכן דויטש , בעמ' 293). הקלה על הפעילות הכלכלית השיקול של הקלה על הפעילות הכלכלית - שניתן לכנותו גם שיקול המסחר התקין - הוא ראציונל נוסף לקיומה של זכות העיכבון. השיטה המשפטית המקובלת איננה מעמידה לרשותם של נותני שירותים שונים - כגון, תיקונים בנכס, שמירה עליו, פעולות שליחות בקשר אליו וכיוצא באלה - אמצעים יעילים די הצורך להבטחת שכרם. בעיסקות כגון אלה - ובעיקר כאשר מדובר בעיסקות קטנות ושוטפות - אין זה מעשי להתנות את הביצוע בתשלום מראש של השכר או במתן ערובה להבטחתו. יש, איפוא, יסוד להנחה שאלמלא הוענקה לנותני השירותים זכות עכבון היו נרתעים מלתת את שרותיהם. (וראו עניין רשות שדות התעופה , בעמ', 212-211; וכן זלצמן , בעמ' 114-113; לעניין חשיבות העיקרון של חיי המסחר התקינים ראו גם דבריו של כבוד השופט ברנזון - אומנם בהקשר של תקנת השוק בסעיף 34 לחוק המכר - בע"א 716/72 רוזנשטרייך נ' חברה א"י לאוטומובילים בע"מ , פ"ד כז(2) 709, 712; לגבי תחולתו של עיקרון זה גם בעיסקות באשראי ראו סעיף 8 לעיל). השבחת הנכס השבחתו של נכס על ידי קבלן שעשה בו מלאכה מגדילה את ערכו; היא גם יוצרת זיקה מיוחדת בינו לבין הנכס. יש, איפוא, הצדקה מוסרית וכלכלית לכך שתינתן לו האפשרות להיפרע ראשון מן הנכס. כמו שנאמר: "בעל מלאכה שתיקן את הנכס הביא לידי עליית ערכו, ובכך העלה את ערך הבטוחה שבידי הנושה, בעל המשכון. במצב דברים זה לא יהיה הוגן לא ליתן למתקן להיפרע ראשון מהנכס" ( זלצמן , בעמ' 309). ועוד: "לעיכבון לטובת הקבלן נודע אמנם איפיון מיוחד, במובן זה שהקבלן משביח את הנכס הנדון, ולכן קיימת זיקה מיוחדת בין הזכות של הקבלן לבין הנכס הנדון, באופן המצדיק חיזוקה של זכות זו" ( דויטש , בעמ' 205, 208). יוער כאן, כי עיקר כוחו של השיקול שעניינו השבחת הנכס הוא במצב של תחרות נושים בעלי זיקה לנכס מסוים. אולם את השאלה אם עצם השבחתו של הנכס מקימה זכות עיכבון עליו יש להשאיר בצריך עיון. פומביות הבטוחה הדיון בצורך בפומביות של הבטוחה מעלה חשש שיש בו, לכאורה, כדי להטות את הכף כנגד הנושה, בעל זכות העיכבון, במקרים שבהם ממומשת זכות העיכבון על נכס מסוים בגין חובות הנובעים מנכסים אחרים במסגרת העיסקה. בהעדר החזקה פיזית של הקבלן בנכסים האחרים שבמסגרת העיסקה עלולים צדדים שלישיים לתת אשראי לחייב עקב סברה מוטעית שיש לו זכות בעלות שלימה בנכסים האחרים, הנקייה מזכויות אחרות לזולת. כמו כן עלול השחרור של הנכסים האחרים להטעות נושים שיסברו כי החייב עומד בחיוביו ולא יעמדו על הקשיים הכספיים שאליהם נקלע. על הצורך בפומביות נאמר: "כלל הוא בדיני הבטוחות ובדיני הקניין בכלל, שכדי ליצור זכות תקפה כלפי צדדים שלישיים יש לתת לזכות זו פומביות כלשהי, להזהיר נושים אחרים של החייב או רוכשי הנכס על קיומה של הזכות הקודמת שעשויה לפגוע בהם . דרכי מתן הפומביות הן רישום במרשם פומבי או הוצאת הנכס מידי בעליו - החייב" (ההדגשה שלי - י' ט') (עניין רשות שדות התעופה , בעמ' 212; וכן זלצמן , בעמ' 136). אולם, על חשש זה ניתן להשיב בכך שעל צד שלישי המנסה לעמוד על מצבו הכספי של חייב להביא בחשבון כי החזקת נכס בידי קבלן משמעה זכות עיכבון פוטנציאלית כדי מלוא שוויו של הנכס ולא רק כדי שווי המלאכה או השירות שנעשו בו. דהיינו, עליו להביא בחשבון שעיכוב הנכס משמש גם לאכיפת תשלום של חיובים נוספים קודמים שנוצרו במסגרת העיסקה. (ראו דויטש , בעמ' 292). (יש לציין כי במקרה שבו קמה זכות עיכבון רק לאחר ששוחררו משלוחים קודמים, אין לומר כי בעת שחרורם נוצרה בטוחה נסתרת לגביהם, משום שבאותו זמן לא נוצרו לגביהם עדיין החיובים המזכים את הנושה בעיכובם (וראו זמיר, בעמ' 583)). יושר, הגינות ותום לב אולי לא למותר להוסיף, כשיקול כללי נוסף, כי הפרשנות המרחיבה שעליה עמדנו - המקילה על גביית התשלום המגיע לנושה - דומה שהיא מתיישבת עם דרישות היושר, ההגינות ותום הלב, יותר מן הפרשנות המצמצמת, לפחות במישור היחסים בין הנושה לבין החייב. גם על כך ראוי לתת את הדעת (ראו ע"א 5664/93 כנען נ' United States of America , פ"ד נא(1) 114). ב) שיקולים כלליים אלה שמנינו יפים גם למקרה שלפנינו ואסתפק בעיקרי הדברים. עיכוב המשלוח השלישי - ששוויו עולה על שכר התפירה הכולל המגיע למערערת בגין שלושת המשלוחים - לשם הבטחת הגבייה של כל המגיע לה עבור העיסקה, נראה מהלך "טבעי" והגיוני בנסיבות הענין. גם השיקול של הקלה על הפעילות הכלכלית הוא בעל חשיבות כאן. בעיסקה שבמסגרתה עוברים מספר נכסים, שנעשו בהם מלאכה או שירות, מן הנושה לחייב, יש לראות את זכות העיכבון שיש לנושה על נכס מסוים שבידיו כבאה להבטיח את כל החיובים הנובעים מאותה עיסקה; שאם לא כן, ייאלצו בעלי המלאכה ונותני השירותים - כמו המערערת בענייננו - לדרוש את התמורה במזומן או לדרוש מישכון של הנכס, דבר שיכביד על ביצוען של עיסקות באשראי ויקשה על חיי המסחר. אשר לשיקול של הצורך בפומביות הבטוחה, הרי בנסיבות הפרשה הנדונה, אין לומר שנוצרה בטוחה נסתרת, לגבי שני המשלוחים הראשונים, כמוסבר לעיל. על צד שלישי היה להביא בחשבון כי המשלוח השלישי שבו החזיקה המערערת עלול לשמש בטוחה למגיע לה כדי מלוא שוויו. סיכום 10. לפיכך אני מציע כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל וכי יוצהר, כבקשתה של המערערת, כי זכות העיכבון שיש לה לגבי המשלוח השלישי אינה רק בגין המגיע לה עבור משלוח זה, אלא גם בגין המגיע לה עבור המשלוח הראשון והמשלוח השני. המשיבה תישא בשכר טרחת עורך הדין של המערערת בסך 30,000 ש"ח. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. ה נ ש י א השופט מ' אילן : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' טירקל. ניתן היום, כ"ט בסיון תש"ס (2.7.00). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017760. M07

[ "ע\"א 1776/97", "ע\"א 79/89", "רע\"א 5095/93", "בע\"א 790/85", "ע\"א 377/82", "ע\"א 725/87", "בע\"א 82/81", "ש 99", "בע\"א 716/72", "ע\"א 5664/93" ]

3,041

88,114

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1776/97 - ד' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת-המערערת : אאורליה לייבוביץ נגד המשיב ה : גדעון אוברזון - תעשיות אופנה (1976) בע"מ בקשה למתן הוראות בשם המבקשת-המערערת: עו"ד רינה חסין החלטה לתגובת המשיבה בתוך שבעה ימים מעת ההמצאה (וימי הפגרה בכלל). ניתנה היום, י' בתמוז התש"ס (13.7.2000). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017760. A08 /דז/

[ "ע\"א 1776/97" ]

3,042

93,489

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1776/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט מ' אילן המערערת: אאורליה ליבוביץ - בית מלאכה לתפירה נ ג ד המשיבה: גדעון אוברזון - תעשיות אופנה (1976) בע"מ בקשה בהולה למתן הוראות לנאמנים-למנהלים המיוחדים של המשיבה בשם המערערת: עו"ד חסין רינה בשם המשיבה: עו"ד דורון חכם ה ח ל ט ה 1. ביום 2.7.00 ניתן פסק הדין בערעור זה. בפסק הדין התקבל ערעורה של המבקשת, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל והוצהר כי זכות העיכבון שיש למבקשת לגבי המשלוח השלישי אינה רק בגין המגיע לה עבור משלוח זה, אלא גם בגין המגיע לה עבור המשלוח הראשון והמשלוח השני. כן נקבע כי המשיבה תישא בשכר טרחת עורך הדין של המבקשת בסך 30,000 ש"ח. 2. אחרי שניתן פסק הדין הגישה המבקשת בקשה למתן "הוראה ספציפית" לנאמנים ולמנהלים המיוחדים של המשיבה, להעביר לידיה את הסכומים המגיעים לה בגין המשלוח הראשון והמשלוח השני וכן את סכום שכר הטרחה שנפסק לזכותה. המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית טוענת המשיבה, כי יש לדחות את הבקשה בשל חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה. לטענתה, לתוצאת ההליך תהיה השפעה ישירה על זכויותיהם וחובותיהם של יתר הצדדים להסדר הנושים של המשיבה. נוסף על כך, קביעת התוצאה הכספית המתחייבת מפסק הדין עשויה להיות שנויה במחלוקת. על כן, מן הראוי היה להגיש את הבקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב שהוא בית המשפט המפקח על הסדר הנושים. שנית , טוענת המשיבה כי הבקשה נגועה בחוסר תום לב, השמטת והסתרת עובדות רלבנטיות. כמו כן איננה נתמכת בתצהיר. שלישית , טוענת המשיבה, כי עתה, לאחר שניתן פסק הדין, על הנאמן לברר מה התמורה המדויקת שנתקבלה ממכירת "הסחורה שעוכבה" ורק לאחר שיהיו בידיו כל הנתונים הדרושים יוכל לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות. גם בשל כך אין המבקשת זכאית לסעדים שביקשה. 3. דין הבקשה להידחות. המשיבה נמצאת היום בהסדר נושים. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הוא המפקח על הליכי הסדר הנושים, הוא שמינה את הנאמנים והמנהלים המיוחדים לביצוע ההסדר בין החברה לנושיה והוא המפקח על פעולתם. בנסיבות אלה, היה על המבקשת, העותרת למתן הוראות לנאמנים והמנהלים המיוחדים, לפנות לבית המשפט המחוזי (השוו: ב"ש 92/68 "שמשון" בתי חרושת א"י למלט פורטלנד בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי פ"ד כב(2) 79, 81). הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבה בסך 4,000 ש"ח. ניתנה היום, י"ד באב תש"ס (15.8.00). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "ע\"א 1776/97", "ש 92/68" ]

3,043

853

ב בית המשפט העליון רע"א 7145/95 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : בומש ראובן נגד המשיב ה : טית בית בע"מ בקשה למחיקת ערעור בשם המבקש: עו"ד דורון בן-ארצי החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"ג בתשרי תשנ"ח (14.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95071450. O01

[ "רע\"א 7145/95" ]

3,044

854

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6466/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערער ת : KLUDI ARMATUREN PAUL SCHEFFER נגד המשיבים : 1. יורשי המנוח ד"ר חביב לוי ז"ל 2. כרמל לוי 3. אבנר לוי 4. סיני לוי 5. ציון לוי 6. ראשל אינטרנשיונל Hachel Int. Est . 7. אירא חביב בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.9.94 בת.א. 1723/79 שניתן על ידי כבוד השופט א. פלפל תאריך הישיבה: י"ב בתמוז התשנ"ז ( 17.07.97 ) בשם המערער ת: עו"ד ד. הרמן; עו"ד מ. דן; עו"ד וינדר בשם המשיבים : עו"ד צ. בר-נתן החלטה פסק הדין יינתן בדרך של סיכומים בכתב. הסיכומים שבפנינו ישמשו כסיכומים בכתב. המערערת רשאית להוסיף לסיכומיה בתוך חמישה-עשר יום. המשיבים רשאים להשיב בתוך חמישה-עשר יום מקבלת סיכומי המערערת. ניתנה היום, י"ב בתמוז התשנ"ז (17.07.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94064660. A01 /דז/

[ "ע\"א 6466/94" ]

3,045

20,566

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6466/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערערת: Kiudi Armaturen Paul Scheffer נ ג ד המשיבים: 1. יורשי המנוח ד"ר חביב לוי, ז"ל 2. כרמל לוי 3. אבנר לוי 4. סיני לוי 5. ציון לוי 6. ראשל אינטרנשיונל ETS 7. אירא חביב בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.9.94 בת.א. 1723/79 שניתן על ידי כבוד השופט א' פלפל תאריך הישיבה: י"ב בתמוז התשנ"ז (17.7.97) בשם המערערת: עו"ד ד"ר ד' הרמן, עו"ד מ' דן, עו"ד וינדר בשם המשיבים: עו"ד בר-נתן פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: 1. התקבלה הודעה מטעם עו"ד ד"ר ש. פלד ב"כ המערערת, בה הודיע לבית המשפט כי "הצדדים הגיעו להסכם שהעתק הימנו רצוף לבקשה זו". ב"כ המשיבים הודיע כי לא הצליח לקבל הוראות כלשהן ממרשיו. 2. בית המשפט מתבקש על-ידי המערערת: "1. לתת להסכם הנ"ל תוקף של פסק-דין בתיק זה. 2. להצהיר כי כל הבטוחות שנמסרו על-ידי המערערת בכל הקשור לתיק זה בטלות ויש להחזירם לב"כ המערערת. 3. להצהיר כי כל העיקולים שהוטלו לבקשת המערערת על נכסי המשיבים בישראל בטלים ויש למחקם. 4. כל צד נושא בהוצאותיו." 3. ההסכם חתום על ידי מר כרמל לוי בשם המשיבים. לא ברור אם מר כרמל לוי מוסמך לייצג את כל המשיבים ומתוקף מה. בא כוחם של המשיבים אינו נוקט עמדה כי אין לו הוראות ממרשיו. בשם המערערת חתום מר פרנץ שפר שלא ברור כלל כי הוא מוסמך לחתום בשמה. 4. ההסכם שהומצא הוא צילום של הסכם בשפה האנגלית שהתאמתו למקור אושרה על-ידי נוטריון בשפה הגרמנית כאשר גם אישור נוטוריוני זה איננו מקורי כי אם העתק צילומי. כן צורף תרגום נוטוריוני של האישור מגרמנית לעברית. 5. בהסכם צויין כי שני הצדדים נותנים הוראות לעורכי הדין המייצגים אותם לסיים את ההתדיינות. עורך הדין של המשיבים לא קיבל כל הוראות. 6. עוד צויין בו, כי בידי התובעת-המערערת רכוש של הנתבעים וזה ישוחרר כנגד ערבות של התובעת שתשוחרר במקביל לשחרור הרכוש. יש להניח שהכוונה לבטוחות ולעיקולים, אם כי הדבר אינו ברור. 7. במצב דברים זה, ומאחר והמערערת חוזרת בה מהערעור, כל שניתן לעשות הוא לרשום את ההסכם בפנינו, ובעקבות זאת, למחוק את הערעור ללא צו להוצאות, וכך אנו מורים. 8. עם מחיקת הערעורים מתבטלים כל העיקולים ותוחזרנה כל הערבויות והבטוחות. 9. תאריך שימוע פסק הדין שנקבע ליום 5.4.98 מתבטל. 10. פסק דין זה יישלח לב"כ הצדדים שיעבירוהו למרשיהם ולחותמי ההסכם. ניתנה היום, ה' בניסן תשנ"ח (1.4.98). נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "ע\"א 6466/94" ]

3,046

25,291

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6466/94 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת-המערער ת: Kludi Armaturen Paul Scheffer נגד המשיבים : 1. יורשי המנוח ד"ר חביב לוי ז"ל 2. כרמל לוי 3. אבנר לוי 4. סיני לוי 5. ציון לוי 6. Hachel Int. Est 7. אירא חביב, משיב פורמלי בקשה לדחיית הקראת פסק דין בשם המבקשת-המערערת: עו"ד ד"ר ש' פלד החלטה הננו נעתרים לבקשה, ונמנעים בשלב זה ממתן פסק הדין. בא כוח המערערת יודיע לבית המשפט, בתוך שלושים יום, אם הצדדים הגיעו ביניהם לידי הסכם. לאור הודעתו ייקבע מועד שימוע פסק הדין. ניתנה היום, כ"ט בטבת התשנ"ח (27.1.98). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94064660. A04 /דז/

[ "ע\"א 6466/94" ]

3,047

35,516

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6466/94 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערער ת: Kludi Armaturen Paul Scheffer נגד המשיבים : 1. יורשי המנוח ד"ר חביב לוי ז"ל 2. כרמל לוי 3. אבנר לוי 4. סיני לוי 5. ציון לוי 6. Hachel Int. Est 7. אירא חביב, משיב פורמלי בקשה לדחיית הקראת פסק דין בשם המערערת: עו"ד ד"ר ש' פלד החלטה 1. כמבוקש. 2. ההסכם לא צורף. ניתנה היום, ד' בטבת תשנ"ח (2.3.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמרהו כהן - מזכיר ראשי 94064660. J05

[ "ע\"א 6466/94" ]

3,048

41,524

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6466/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערערת: Kiudi Armaturen Paul Scheffer נ ג ד המשיבים: 1. יורשי המנוח ד"ר חביב לוי, ז"ל 2. כרמל לוי 3. אבנר לוי 4. סיני לוי 5. ציון לוי 6. ראשל אינטרנשיונל ETS 7. אירא חביב בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.9.94 בת.א. 1723/79 שניתן על ידי כבוד השופט א' פלפל תאריך הישיבה: י"ב בתמוז התשנ"ז (17.7.97) בשם המערערת: עו"ד ד"ר ד' הרמן, עו"ד מ' דן, עו"ד וינדר בשם המשיבים: עו"ד בר-נתן פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: 1. התקבלה הודעה מטעם עו"ד ד"ר ש. פלד ב"כ המערערת, בה הודיע לבית המשפט כי "הצדדים הגיעו להסכם שהעתק הימנו רצוף לבקשה זו". ב"כ המשיבים הודיע כי לא הצליח לקבל הוראות כלשהן ממרשיו. 2. בית המשפט מתבקש על-ידי המערערת: "1. לתת להסכם הנ"ל תוקף של פסק-דין בתיק זה. 2. להצהיר כי כל הבטוחות שנמסרו על-ידי המערערת בכל הקשור לתיק זה בטלות ויש להחזירם לב"כ המערערת. 3. להצהיר כי כל העיקולים שהוטלו לבקשת המערערת על נכסי המשיבים בישראל בטלים ויש למחקם. 4. כל צד נושא בהוצאותיו." 3. ההסכם חתום על ידי מר כרמל לוי בשם המשיבים. לא ברור אם מר כרמל לוי מוסמך לייצג את כל המשיבים ומתוקף מה. בא כוחם של המשיבים אינו נוקט עמדה כי אין לו הוראות ממרשיו. בשם המערערת חתום מר פרנץ שפר שלא ברור כלל כי הוא מוסמך לחתום בשמה. 4. ההסכם שהומצא הוא צילום של הסכם בשפה האנגלית שהתאמתו למקור אושרה על-ידי נוטריון בשפה הגרמנית כאשר גם אישור נוטוריוני זה איננו מקורי כי אם העתק צילומו, כן צורף תרגום נוטוריוני של האישור מגרמנית לעברית. 5. בהסכם צויין כי שני הצדדים נותנים הוראות לעורכי הדין המייצגים אותם לסיים את ההתדיינות. עורך הדין של המשיבים לא קיבל כל הוראות. 6. עוד צויין בו, כי בידי התובעת-המערערת רכוש של הנתבעים וזה ישוחרר כנגד ערבות של התובעת שתשוחרר במקביל לשחרור הרכוש. יש להניח שהכוונה לבטוחות ולעיקולים, אם כי הדבר אינו ברור. 7. במצב דברים זה, ומאחר והמערערת חוזרת בה מהערעור, כל שניתן לעשות הוא לרשום את ההסכם בפנינו, ובעקבות זאת, למחוק את הערעור ללא צו להוצאות, וכך אנו מורים. 8. עם מחיקת הערעורים מתבטלים כל העיקולים ותוחזרנה כל הערבויות והבטוחות. 9. תאריך שימוע פסק הדין שנקבע ליום 5.4.98 מתבטל. 10. פסק דין זה יישלח לב"כ הצדדים שיעבירוהו למרשיהם ולחותמי ההסכם. ניתנה היום, ה' בניסן תשנ"ח (1.4.98). נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94064660. J02

[ "ע\"א 6466/94" ]

3,050

256,661

בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 6466/94 בפני: כבוד הרשם יגאל מרזל המערערת: KLUDI ARMATUREN PAUL SCHEFFER נ ג ד המשיבים: 1. יורשי המנוח ד"ר חביב לוי ז"ל 2. כרמל לוי 3. אבנר לוי 4. סיני לוי 5. ציון לוי 6. Hachel Int. Est . 7. פורמלי אירא חביב הוגשה פסיקתא החלטה נוכח הודעת ב"כ המערערת מיום 12.12.06 שצורפה להודעת ב"כ המשיבים מיום 18.12.06, ונוכח פסק הדין מיום 1.4.98 בו בוטלו העיקולים, ניתן בזאת תוקף לפסיקתא המצורפת והמסומנת "א", כמבוקש. ניתנה היום, ג' בטבת תשס"ז (24.12.2006). יגאל מרזל, שופט ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 94064660_L09.doc טו מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "ע\"א 6466/94" ]

3,051

260,552

בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 6466/94 בפני: כבוד הרשם יגאל מרזל המערער: KLUDI ARMATUREN PAUL SCHEFFER נ ג ד המשיבים: 1. יורשי המנוח ד"ר חביב לוי ז"ל 2. כרמל לוי 3. אבנר לוי 4. סיני לוי 5. ציון לוי 6. Hachel Int. Est . 7. פורמלי אירא חביב הוגשה פסיקתא החלטה אבקש את עמדת ב"כ המערער לפסיקתא שהוגשה על-ידי המשיבים ביום 3.12.06, והכל תוך 10 ימים מעת המצאת החלטתי זו. ניתן היום, י"ג בכסלו תשס"ז (4.12.2006). יגאל מרזל, שופט ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 94064660_L08.doc טו מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "ע\"א 6466/94" ]

3,052

855

ב בית המשפט העליון בג"ץ 1963/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : בק אליעזר נגד המשיבים : 1. ועדת הערר 2. דולב אבשלום 3. שר החקלאות 4. תל עדשים מושב עובדים הליך פישור בשם העותר: עו"ד שלמה ארדמן, עו"ד דוד קדוש החלטה בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 6.11.97 נקבעו בתיק זה הליכי גישור. המגשר יהיה כב' השופט (בדימ') בייסקי, וישיבת הגישור הראשונה תתקיים ביום ה', 4.12.97, בשעה 09:00, בחדר הישיבות הגדול של פרקליטות מחוז תל-אביב בבית הדר דפנה (רח' הנרייטה סולד 1, תל-אביב, קומת 13). החלטה זו תועבר לבעלי הדין בפקס. ניתנה היום, י"ח בחשון תשנ"ח (18.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019630. O11

[ "בג\"ץ 1963/97" ]

3,053

3,274

ב בית המשפט העליון בג"ץ 1963/97 - ב' בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : בק אליעזר נגד המשיבים : 1. ועדת הערר 2. דולב אבשלום 3. שר החקלאות 4. תל עדשים מושב עובדים משיבים פורמלים: 5. צילביץ אסתר, מושב תל-עדשים 6. אופיר צבי 7. האן יעקב 8. מאיר אהרון 9. כהן בתיה 10. צילביץ סיגל, מושב תל-עדשים 11. פייגין לוי 12. פייגין יצחק 13. רייקין כתריאל 14. פייגין נפתלי 15. רייקין גדליהו בקשה להגשת תגובה לתגובה החלטה 1. יש לקבוע את המשך הדיון בעתירה בהקדם. 2. לקבל את תגובת העותר לתגובת המשיבים 9-6 ו- 16-11 כמבוקש על ידי העותר. ניתנה היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019630. E07

[ "בג\"ץ 1963/97" ]

3,054

5,349

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1963/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' גולדברג העותר : בק אליעזר נגד המשיבים : 1. ועדת הערר 2. דולב אבשלום 3. שר החקלאות 4. תל עדשים מושב עובדים 5. צילביץ אסתר 6. אופיר צבי 7. האן יעקב 8. מאיר אהרון 9. כהן בתיה 10. צילביץ סיגל 11. פייגין לוי 12. פייגין יצחק 13. רייקין כתריאל 14. פייגין נפתלי 15. רייקין גדליהו בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ו' בחשון התשנ" ח (6.11.97) בשם העותר : עו"ד שלמה ארדמן; עו"ד דוד קדוש בשם המשיבים 1-3: עו"ד אורית קורן בשם המשיבה 4: מר אביב מיכאלי בשם המשיבים 6-9, 11-15: עו"ד דורון דינאי; עו"ד מאיר גוטרבוים החלטה העתירה בשלה לגישור. המזכירות תקבע המגשר. אנו מבקשים ליתן לענין עדיפות. הגישור יתבצע בתל-אביב. לאור מסקנות הגישור נחליט על המשך הטיפול בעתירה. ניתנה היום, ו' בחשון התשנ"ח (6.11.97), בנוכחות באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019630. A10 /דז/

[ "בג\"ץ 1963/97" ]

3,055

6,369

ב בית המשפט העליון בג"ץ 1963/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : בק אליעזר נגד המשיבים : 1. ועדת הערר 2. דולב אבשלום 3. שר החקלאות 4. תל עדשים מושב עובדים בקשה למחיקת צד בשם המבקש (המשיב הרביעי): מר נחום חובב החלטה מאחר והמדובר בעתירה שכבר התקיימו בה דיונים והמשיב הרביעי הופיע בהם וטען טענותיו, יש מקום שההרכב אשר ידון בעתירה ידון גם בבקשת המשיב למחוק אותו מן העתירה בשלב זה. ניתנה היום, ו' בתשרי תשנ"ח (7.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019630. O09

[ "בג\"ץ 1963/97" ]

3,056

25,869

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1963/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' גולדברג העותר: אליעזר בק נ ג ד המשיבים: 1. ועדת הערר על-פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור חלב), תשכ"ז1967- 2. אבשלום דולב, המנהל על-פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור חלב), תשכ"ז1967- 3. שר החקלאות 4. תל עדשים מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (אגודה שיתופית) 5. צילביץ אסתר 6. אופיר צבי 7. האן יעקב 8. מאיר אהרון 9. כהן בתיה 10. צילביץ סיגל 11. פייגין לוי 12. פייגין יצחק 13. רייקין כתריאל 14. פייגין נפתלי 15. רייקין גדליהו עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ז באדר התשנ"ח (22.3.98) בשם העותר: עו"ד שלמה ארדמן, עו"ד דוד קדוש בשם המשיבים 3-1: עו"ד אורית קורן בשם המשיב 4: אין הופעה בשם המשיבים 9-6 ו15-11-: עו"ד ד"ר דורון דינאי פסק-דין השופטת ד' דורנר: 1. ייצור החלב בישראל אינו חופשי. הוא מוסדר בחוק תכנון משק החלב בישראל, תשנ"ב1992- (להלן: חוק החלב), ובצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור חלב), תשכ"ז1967- (להלן: הצו). על-פי סעיפים 3 ו4- לחוק החלב קובע שר החקלאות מדי שנה את היקף הייצור המקומי של חלב על-פי הצריכה השנתית החזויה, ומכסות הייצור השנתיות הנקבעות בעקבות זאת מחולקות מכוח הצו בין יצרני החלב כהגדרתם בצו. חלוקת המכסות השנתיות בין היצרנים השונים נעשית על-ידי "מנהל" שהוסמך לעניין זה על-ידי שר החקלאות (סעיפים 1 ו2- לצו) (להלן: המנהל). על-פי סעיף 6א(א) קיימת זכות ערר על החלטות המנהל לוועדת ערר, כמשמעותה בסעיף 6א(ב) לצו (להלן: ועדת הערר). באשר להגדרת "יצרן", נקבע בסעיף 1 לצו כי זהו: "אדם שהוא בעל עדר פרות, כבשים או עזים הנמצא במשקו ברפת או בדיר שבבעלותו, ועיסוקו בייצור חלב, בין בעצמו ובין בסיוע אחרים..." במצבים שבהם אין לאדם אפשרות לייצר את החלב במשקו באופן זמני, קובע סעיף 5א לצו הסדר מיוחד, המכונה "הסדר אומנה" (להלן: הסדר האומנה): "(א) מי שנקבעה לו מכסת חלב אך אין באפשרותו, באופן זמני, לייצר את החלב במשקו והוא מבקש לייצרו במשקו של יצרן אחר, רשאי המנהל ליתן לו היתר לכך. (ב) היתר כאמור בסעיף קטן (א) לא יינתן לתקופה העולה על שלוש שנים; המנהל רשאי, בהסכמת שר החקלאות ומטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את תקופת ההיתר בשנה אחת נוספת." 2. על-פי הצו שהיה בתוקף עד לסוף שנת 1991, מכסות החלב, המיועדות ליצרנים המאוגדים באגודה שיתופית, הוקצו לאגודה, והיא זו שחילקה אותן בין חבריה, על-פי שיקול דעתה. זאת, למעט מקרים שבהם החליטה האגודה כי מכסות החלב תיקבענה לכל חבר בנפרד. בתאריך 24.12.91 תוקן הצו בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור חלב) (תיקון), תשנ"ב1991-, והוא מאפשר כיום אף לחבר באגודה שיתופית לקבל מכסת חלב אישית ונפרדת (סעיף 5 לצו החלב). 3. העותר, חבר המושב תל-עדשים המאוגד כאגודה שיתופית (להלן: המושב), היה בעליהם של עדר פרות, שהוחזק ברפת במשקו במושב, ושל מכון חליבה, והוא ייצר חלב על-פי מכסה שהוקצתה לו על-ידי המושב. בשנת 1988, עקב סכסוכים כספיים עם העותר, החליט המושב שלא להקצות לו עוד מכסת חלב, ומכסתו חולקה בין יצרנים אחרים במושב. במקביל הפסיק העותר לייצר חלב ומכר את פרותיו ואת ציוד החליבה שבבעלותו. בשנת 1990 הגיש העותר תובענה נגד המושב בבית-המשפט המחוזי בנצרת, בגידרה תבע כי המושב ישוב ויקצה לו מכסת חלב. הצדדים הגיעו להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין בתאריך 28.1.1993. בגדר הסכם הפשרה התחייב המושב להקצות לעותר מכסת חלב, חרף העובדה כי בשלב זה מכסות החלב של היצרנים במושב כבר לא ניתנו להם באמצעות המושב. עוד נקבע בהסכם כי הוא כפוף להוראות הצו ומותנה בכך שהעותר ייצר חלב בפועל במשקו. וכך נכתב בסעיפים ב(2)-ב(5) להסכם הפשרה: "ב(1)... (2) עם ביצוע התשלום הראשון לפי סעיף א', יפנה המושב למועצת החלב ויפעל ככל יכלתו כדי שמשק בק יקבל מכסת מינימום של 220,000 ליטר חלב כדי לסייע בקליטת בן ממשיך שחזר משירות צבאי, וזאת על ידי הגדלת המכסה הכללית של המושב ומבלי לפגוע ביצרנים האחרים בתל עדשים. בנוסף לכך תקצה תל עדשים למשק בק השלמת מכסה עד ל320,000- ליטר לשנה בצורה הבאה: 50,000 ליטר לשנה יועמדו לרשותו של בק בתאריך 1.4.93; 50,000 ליטר יוקצו למשק בק בתאריך 1.4.94. (3) אם יתעכב הטיפול בהגדלת המכסה לפי סעיף ב'2- כנ"ל, יקצה המושב למשק בק מכסת חלב של 320,000 ליטר לשנה מתוך המכסה הקיימת במושב בצורה הבאה: 160,000 ליטר לשנה מתוך מכסה זאת תעמוד לרשותו של בק בתאריך 1.4.93; 80,000 ליטר נוספים יוקצו למשק בק בתאריך 1.1.94; 80,000 ליטר נוספים יוקצו למשק בק בתאריך 1.1.95. (4) מוסכם על הצדדים כי כל מכסה שתועבר למשק בק תשאר רשומה במועצת החלב על שם תל עדשים, עד להסדר החוב ההדדי לפי קביעת המשקם. לאחר הסדר החוב, ובכפוף לחוק, יאפשר המושב לבק לרשום את המכסה העומדת לרשותו כמכסה אישית לצמיתות. (5) הקצאת מכסת החלב תעשה בכפוף לעמידת בק בהסדרים הכספיים, בהתאם לחוק וכנגד ייצור חלב בפועל בתל עדשים. החשבונית על התמורה לחלב תהיה על שמו של משק בק ומושב תל עדשים; התמורה הכספית עבור החלב תשולם ישירות לבק." בעקבות הסכם הפשרה פנה המושב למנהל בבקשה להקצאה נוספת של 220,000 ליטר חלב. על-פי דרישת המנהל, ובלחץ המושב, הסכימו 11 יצרני חלב חברי המושב להפחית ממכסתם לשנת 1993 160,000 ליטר חלב. או אז, החליט המנהל להקצות למושב את מכסת החלב שהופחתה בסך של 160,000 ליטר עבור העותר וכן מכסה נוספת של 80,000 ליטר חלב עבור העותר. המנהל היתנה הקצאת מכסות החלב הנ"ל בהקמת רפת ומכון חליבה על-ידי העותר תוך שלוש שנים, שבמהלכן התיר לו לייצר את החלב במשק אחר במושב, על-פי הסדר האומנה. העותר הסכים להסדר זה ואף הודיע למנהל על לוח זמנים, שעל-פיו בשנה הראשונה הוא מתכוון להקים את הסככות, בשנה השניה את מכון החליבה ובשנה השלישית להכניס לרפת את הפרות המבכירות. יחד עם זאת, ביקש העותר להתיר לו לייצר את החלב בתקופת המעבר בהסדר אומנה מחוץ למושב. בקשתו הובאה בפני ועדת-תיאום בין הרשויות ליצרנים, שהיא ועדה מייעצת למנהל. הוועדה המליצה לדחות אישור אומנה מחוץ למושב והמנהל קיבל המלצתה ודחה את בקשת העותר. בתאריך 22.8.1994 הודיע העותר למנהל כי לא הצליח להשיג לעצמו אומנה במושב. הוא ביקש איפוא להקצות לו את מכסת החלב על-יסוד הסכם שותפות שעשה עם אדמונד סיבוני, יצרן חלב במושב (להלן: סיבוני), על-פיו תנוצל מכסת החלב שתוקצה לו במשקו של סיבוני. תוקף ההסכם נקבע לחמש שנים עם אופציה לחמש שנים נוספות. המנהל מצא כי העותר, שלא הקים רפת במשקו ולא השיג לעצמו אומנה, אינו "יצרן" כהגדרתו בצו ולפיכך דחה בקשתו. 4. על החלטת המנהל שלא לאשר את הסכם השותפות ערר העותר לוועדת הערר. המנהל, מצידו, נימק את החלטתו וביקש כי ועדת הערר תקבע שיש להחזיר ליצרנים את מכסת החלב הנוספת שהוקצתה למושב עבור העותר. בתאריך 31.12.95 קיבלה ועדת הערר את בקשתו של העותר והתירה לו להגיש לה הצעה לייצור חלב בשותפות. נקבע, כי לאחר שיוגש הסכם השותפות לעיונה, תשוב הוועדה ותדון בו ואף תשמע את טענות הצדדים בעניין זה. בעקבות זאת שב העותר והתקשר בהסכם שותפות חדש עם סיבוני. בהסכם זה, שאף תוקפו הועמד על חמש שנים, נקבע כי סיבוני יספק לעותר תנאים ואמצעים לייצור חלב ברפת שבבעלותו, וזאת במסגרת מכסתו של העותר. הסכם השותפות החדש הוגש לוועדת הערר, ובתגובה הודיע המנהל לוועדה כי הוא מתנגד להסכם השותפות הואיל ואינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק. בתאריך 1.12.96 ניתנה החלטתה הסופית של ועדת הערר. הוועדה מצאה כי העותר לא החל למלא אחר התחייבותו להקים רפת ולא ניצל את הרשאתו של המנהל להקים את הרפת תוך שלוש שנים, שבמהלכן הותר לו לייצר חלב באומנה. מסקנתה הייתה איפוא כי המנהל צדק וכי העותר איננו "יצרן" כמשמעותו בצו. באשר להסכם השותפות, עולה מהחלטת הוועדה כי הואיל וההסכם אינו נכנס בגדר הסדר אומנה, הרי שאין הוא מתיישב עם הוראות הצו ולפיכך לא ניתן לאשרו. על-יסוד החלטת ועדת הערר ביטל המנהל את המכסה שהוקצתה למושב ושלח ל11- היצרנים במושב הודעה על הגדלת מכסתם האישית. 5. כנגד החלטות המנהל וועדת הערר הוגשה העתירה שלפנינו, שבה ביקש העותר לבטל את ההחלטות ולהורות למנהל להקצות לו את מכסת החלב על-יסוד הסכם השותפות שערך עם סיבוני. במהלך הדיון הצענו לבעלי הדין לבקש פתרון שיהיה מקובל עליהם באמצעות גישור. בעלי הדין הסכימו ונעשה ניסיון לגשר ביניהם באמצעות שופט בדימוס של בית משפט זה. אך הניסיון לא עלה יפה. לפיכך נפנינו לפסוק את הדין על-פי טענות העותר. העותר טען כי הוועדה חרגה מסמכותה הפונקציונאלית בכך שחזרה בה מן ההחלטה הראשונה שנתנה, וזאת למרות שעל-פי הצו היא אינה מוסמכת לעשות כן. לטענתו, בהתירה מלכתחילה הגשת הצעת שותפות לייצור חלב, גילתה הוועדה את דעתה כי השותפות עשויה לשמש בסיס להקצאת מכסת חלב, ועל אף זאת נמנעה לבסוף מלהתייחס להסכם השותפות ודחתה את הערר. לגוף העניין טען העותר כי ועדת הערר טעתה טעות מהותית בכך שלא פירשה נכון את המונח "יצרן" וסירבה להכיר בייצור במסגרת הסכם השותפות שהוצע על-ידיו. שכן, לטענתו, הסכם שותפות זה עולה בקנה אחד עם הוראות הצו ואין מקום ליצור הבחנה בינו לבין הסדרי האומנה המותרים כאמור על-פי הצו. זאת, שעה שבשל מצבו הכלכלי, הדרך היחידה הפתוחה לפניו למימוש זכויותיו על-פי הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק-דין, הינה ניצול הרווחים שיפיק מייצור החלב באמצעות השותפות לשם מימון הקמתה של רפת חדשה. העותר אף הוסיף וטען כי בפרשנותה האמורה הפלתה אותו הוועדה לרעה, הואיל ובעבר כבר הוכרו שותפויות אחרות כיצרניות חלב. לחלופין טען העותר כי הצו האוסר ייצור בשותפות בטל בשל חוסר סבירותו, וכי, על-כל-פנים, הצו אינו חל עליו, מכיוון שעל-פי קביעת ועדת הערר הוא אינו "יצרן" וממילא חופשי לייצר חלב כרצונו. 6. 11 היצרנים, שמיכסת החלב אשר נועדה לעותר חולקה ביניהם, צורפו לעתירה כמשיבים. הם התנגדו לקבלת העתירה, הן מטעמי הוועדה והמנהל והן בשל הפגיעה בהם. היצרנים ציינו כי לא היו צד להסדר הפשרה, שבגדרו התחייב המושב להקצות לעותר מכסת חלב הגם שבאותה תקופה מכסות החלב ניתנו כבר באופן אישי ליצרנים. על-כל-פנים, טענו הם כי בהסכם הפשרה הותנתה הקצאת מכסת החלב בהקמת רפת על-ידי העותר וכי הלה לא מילא אחר התחייבות זו. המדינה הגנה על החלטות המנהל וועדת הערר מנימוקיהם. כן נטען כי העתירה הוגשה בשיהוי - למצער שיהוי אובייקטיבי - שבמהלכו שינו צדדים שלישיים (11 היצרנים) את מצבם, כך שקבלת העתירה היום עשויה לגרום להם נזק. אף המושב תמך בהחלטות ועדת הערר והמנהל, תוך שציין כי הוא מצידו קיים את התחייבויותיו על-פי הסכם הפשרה בעוד שהעותר לא עמד בהן ולא הקים רפת. 7. טענותיו של העותר סובבות סביב זכאותו לקבלת מכסת חלב, המעוגנת בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק-דין. דא עקא, שבהסכם הפשרה היתנה המושב את הקצאת מכסת החלב לעותר בייצור חלב בפועל במשקו ובעמידה בדרישות הצו. דרישתו החוזית של המושב אף עולה בקנה אחד עם תכלית הצו ומשתלבת בו. שכן, תכלית הצו הינה, בין השאר, לאפשר לבעל משק חקלאי משפחתי להתפרנס מייצור חלב במשקו, בעוד שמתן היתר לבעל מכסת חלב לנצל את מכסתו מחוץ למשקו באמצעות הסכמים מסחריים חותרת תחת תכלית זו. ודוקו: אין מדובר בייצור במסגרת שותפות של בעלי רפתות, שלכל אחד מהם הוקצתה מכסת חלב, כי אם בשותפות בין בעל רפת לבין בעל מכסת חלב. הסדר כזה - כאשר הוא מתקיים במשך זמן ממושך או אף נוצר על דרך קבע - חותר תחת תכלית הצו. אכן, ייצור חלב במשק אחר הותר רק בהסדר אומנה, ולפרק זמן שהוגבל בצו, המאפשר לבעל מכסת החלב לערוך את ההכנות הנדרשות לשם ייצור חלב במשקו, ואף זאת בכפיפות למתן היתר על-ידי המנהל שנועד גם הוא להבטיח את זמניותה של האומנה. 8. על רקע זה, טענות העותר בדבר חריגה מסמכות, טעות מהותית והפליה אינן יכולות להתקבל. הטענה, לפיה ועדת הערר חרגה מסמכותה הפונקציונאלית בשל חזרתה בה מן ההחלטה הראשונה שנתנה, היא טענה מופרכת. שכן, התרת הגשת הסכם שותפות על-פניה אינה אלא החלטת ביניים ובוודאי שאינה מסיימת את ההליך, כך שבעקרון מותר לוועדה לחזור בה ממנה. ראו, למשל, ע"א 6058/93 א' מנדלבליט ואח' נ' נ' מנדלבליט (טרם פורסם), בסעיפים 18-15 לפסק-הדין. על-כל-פנים, הוועדה כלל לא חזרה בה מהחלטתה הראשונה, שכן, כאמור, הסכם השותפות הוגש לעיון הוועדה בהתאם להחלטה זו, אך הוועדה מצאה כי הוא אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הצו, המאפשרות הסדר אומנה, ולפיכך נמנעה מלאשרו. אף לגוף העניין לא מצאתי טעות מהותית בהחלטת ועדת הערר. קביעת הוועדה כי העותר לא עמד בלוח הזמנים שהוא עצמו הציע, ולמעשה אף לא החל כלל בהקמת הרפת ומכון החליבה, מעוגנת היטב בעובדות שלא היו שנויות במחלוקת. במובן זה ברור איפוא כי אין העותר נכנס תחת ההגדרה הישירה של המונח "יצרן" בסעיף 1 לצו. לא זו אף זאת. פירוש המונח "יצרן", כשולל שותפות בין בעל מכסת חלב לבין בעל רפת, מעוגן אף הוא בלשון הצו ומתחייב כאמור מתכליתו. אף הוראת סעיף 5א לצו, המאפשרת הסדר אומנה, אינה שוללת פירוש מצמצם זה. שכן, בסעיף זה מדובר בהסדר זמני למשך שלוש שנים, שבמהלכן על בעל מכסת החלב להקים רפת במשקו. במקרה שלפנינו תוקף הסכם השותפות בין העותר לסיבוני הועמד מראש, כאמור, על חמש שנים, ופרטיו אינם תואמים את תכליתו האמורה של הסדר האומנה. כך, למשל, העיד העותר על עצמו כי כלל אין באפשרותו לממן הקמת רפת, וכי כוונתו הייתה לממן את הקמתה מן הרווחים שיצבור על-ידי ניצול מכסת החלב. מובן איפוא שיש ליצור הבחנה ברורה בין הסכם השותפות שהוצע על-ידי העותר לבין הסדר אומנה ואין כל אפשרות לומר כי הסכם השותפות מתיישב עם הוראות הצו ועם תכליתו. 9. כאמור, לחלופין, טען העותר כנגד תוקפו של הצו ותחולתו עליו. ברם, משמעותה המעשית של קבלת טענות אלה היא כי יינתן לעותר לייצר חלב באופן חופשי וללא כל מגבלות. זאת, בשעה שהסעד אותו ביקש העותר בעתירתו אינו ייצור חופשי של חלב, כי אם אישור הסכם השותפות שבו התקשר ומתן היתר שיאפשר לו לנצל את מכסתו על-יסוד הצו ובמסגרתו . לנוכח הסעד האמור שאותו ביקש העותר אין לי איפוא צורך לדון בשאלה העקרונית בדבר תוקפו ותחולתו של הצו, ולפיכך אמנע מלדון בה. אשר-על-כן, אני מציעה לדחות את העתירה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט י' זמיר : אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' גולדברג : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת דורנר. ניתן היום, כ"ה באלול תשנ"ח (16.9.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט 97019630. L13

[ "בג\"ץ 1963/97", "ע\"א 6058/93" ]

3,060

13,317

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3529/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד העותר ת : דגש סחר חוץ (ספנות) בע"מ נגד המשיבים : 1. רשות הנמלים והרכבות 2. מנהל נמל חיפה, מר מנדי זלצמן 3. שר התחבורה 4. צים חברת השיט הישראלית בע"מ בקשה בהסכמה למחיקת העתירה בשם העותרת: עו,ד א' נוי בשם המשיבות 3-1: עו"ד י' שפר פסק-דין למחוק את העתירה, כמבוקש, ללא צו להוצאות. ניתן היום, ה' בחשון התשנ"ח (5.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97035290. E04

[ "בג\"ץ 3529/97" ]

3,062

15,869

בבית המשפט העליון בג"ץ 3529/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : דגש סחר חוץ (ספנות) בע"מ נגד המשיבים : 1. רשות הנמלים והרכבות 2. מנהל נמל חיפה-מר מנדי זלצמן 3. שר התחבורה 4. צים חברת השיט הישראלית בע"מ בקשה לאיחוד הדיון בשם העותר: עו"ד א' נוי החלטה העתירה תיקבע לדיון לתאריך 28.9.97. הבקשה לאיחוד הדיון עם העתירות שהוגשו במסגרת בג"ץ 2430/97, בג"צ 3690/97 ובג"ץ 3780/97, הקבועות לדיון בתאריך הנ"ל, תידון על-ידי ההרכב במועד האמור. ניתנה היום, כ"ה באב תשנ"ז (28.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035290. Q02

[ "בג\"ץ 3529/97", "בג\"ץ 2430/97" ]

3,063

857

ב בית המשפט העליון רע"א 5770/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מאיר לוין נגד המשיב ה : מעונות ילדים בישראל קרית הילד בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם המבקש: עו"ד י. פודים בשם המשיבה: עו"ד שלמה פליגלמן החלטה בא כוח המשיבה יביא את עמדת בא כוח המבקש לבקשה, ולאחר מכן אדון בה. ניתנה היום, ה' בכסלו תשנ"ח (4.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057700. O02

[ "רע\"א 5770/97" ]

3,064

5,225

ב בית המשפט העליון רע"א 5770/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מאיר לוין נגד המשיב : מעונות ילדים בישראל קרית הילד בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם המבקש: עו"ד יעקב פודים בשם המשיבה: עו"ד שלמה פליגלמן החלטה תגובת המשיבה תוגש תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, י"ט בכסלו תשנ"ח (18.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057700. O04

[ "רע\"א 5770/97" ]

3,065

10,871

ב בית המשפט העליון רע"א 5770/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מאיר לוין נגד המשיב ה : מעונות ילדים בישראל קרית הילד בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם המבקש: עו"ד י. פודים בשם המשיבה: עו"ד שלמה פליגלמן החלטה מתבקשת עמדת המבקש אשר תוגש תוך שלושה ימים מיום קבלת ההחלטה. יש להעביר החלטה זו והבקשה באמצעות הפקס. ניתנה היום, ט"ו בכסלו תשנ"ח (14.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057700. O03

[ "רע\"א 5770/97" ]

3,066

12,942

ב בית המשפט העליון רע"א 5770/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : מאיר לוין נגד המשיב ה : מעונות ילדים בישראל קרית הילד בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק המ"פ 657/96 שניתן ביום 31.8.97 על ידי כבוד השופט בן זמרה בשם המבקש: עו"ד י' פודים בשם המשיבה: עו"ד ש' פליגלמן החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבה תגיש תשובתה לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, ט' בחשון תשנ"ח (9.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ

[ "רע\"א 5770/97" ]

3,067