shay681/Precedents · Datasets at Hugging Face

Id int64 1 743k	text stringlengths 88 1.9M	Precedents_Found sequencelengths 1 250	__index_level_0__ int64 0 751k
14,278	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1488/95 - ג' בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער : ראובן בסון נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.1.95 בתיק ת.פ. 3/94 שניתן על ידי כבוד השופטים: בזק, אור, חשין תאריך הישיבה: ד' בחשון התשנ"ח (4.11.97) בשם המערער: עו"ד עודד הכהן בשם המשיבה: עו"ד אתי כהנא החלטה בפתח הדיון הודיע לנו בא-כוחו של המערער, כי מרשו מבקש לבטל את ערעורו ומטבע הדברים שאין מקום לדון בבקשה לבדיקה פסיכיאטרית נוספת שהדיון בה נקבע להיום. בא-כוחו של המערער הדגיש בפנינו כי עשה מאמצים להניא את מרשו מביטול הערעור, אך לא הצליח ונוכח לדעת כי מרשו נחוש בהחלטתו, אליה הגיע לאחר שיקולים מעמיקים. המערער חזר על דברי בא-כוחו והצהיר בפנינו כי הוא נחוש בדעתו לבטל את הערעור, כפי שציין גם בהודעה בכתב שהגיעה אלינו אתמול. בהתחשב בכך שהמדובר בהרשעה ברצח כפול, אנו סבורים כי מן הראוי לאפשר למערער ולבא-כוחו לדון בענין ביטול הערעור פעם נוספת. אשר על כן, אנו דוחים את הדיון בבקשה לעריכת בדיקה פסיכיאטרית - שנקבעה להיום - ליום שני, 17.11.97, בשעה 08:00. המזכירות תוודא התייצבותו של המערער במועד האמור; והסניגור מתבקש לחזור ולקיים דיון מעמיק בענין זה עם מרשו עד למועד הנ"ל. ניתנה היום, ה' בחשון התשנ"ח (5.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95014880. H08	[ "ע\"פ 1488/95" ]	2,807
14,802	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1488/95 בפני: כבוד השופט י. קדמי המערער : ראובן בסון נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה להורות על בדיקה פסיכיאטרית החלטה לתגובת התביעה עד ל- 10.9.97. ניתנה היום, י"ח באב תשנ"ז (21.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95014880. H04	[ "ע\"פ 1488/95" ]	2,808
769	בית המשפט העליון בירושלים רע"ב 97 / 776 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש: שוכרי אחמד נגד המשיב : שרות בתי הסוהר רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 17.12.96 בעתירה 7889/96 שניתנה על ידי כבוד השופט סגל בשם העותר: בעצמו החלטה לתשובת המדינה תוך 15 ימים. ניתן היום ג באדר א' תשנ"ז (10.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97007760. B02	[ "רע\"ב 97" ]	2,809
11,479	בבית המשפט העליון רע"ב 97 / 776 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי העותר: שוכרי אחמד נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשה לפטור מתשלום אגרה ה ח ל ט ה פטור מאגרה. ניתנה היום, כ"ח בשבט תשנ"ז (5.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97007760. Q01	[ "רע\"ב 97" ]	2,810
16,973	בית המשפט העליון רע"ב 97 / 776 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המב קש: אחמד שוכרי נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשת רשות ערעו ר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 17.12.96 בעתירה 7889/96 שניתנה על ידי כבוד השופט צ. סגל בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד דינה זילבר החלטה המבקש הוא אסיר בטחוני המרצה עונש מאסר עולם בגין רצח, ועוד עשרים שנה בגין חבלה גופנית חמורה. לטענת המבקש, מאז נובמבר 1994 הוא סובל ממחלה באשכים. בחודש יולי 1996 נותח המבקש באשכיו. לטענתו, הניתוח נכשל, הוא סובל מכאבים עזים וזקוק לטיפול נוסף. רשויות הכלא ביקשו להביאו לבדיקה אורולוגית ב"מרכז רפואי שב"ס" (להלן: מר"ש). המבקש סירב להיבדק במר"ש, וביקש כי הניתוח יתבצע בבית חולים במזרח ירושלים. הוא עתר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בעתירתו, טען המבקש כי סירובו להיבדק במר"ש נובע מכך שבביקוריו הקודמים במר"ש רשויות הכלא הקפידו למקם אותו באגף לחולי איידס וזאת, לדבריו, בלא הצדקה. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט צ' סגל) קבע כדלקמן: "א. העותר הביע הסכמתו לבדיקתו במר"ש, אלא שבקשתו מתמצית בכך שהוא חושש מאשפוז באגף האיידס, הצהבת, והמחלות המסוכנות במר"ש. הוא מסכים לשהות במר"ש גם כשהוא כבול לאזיקים, בכל אגף אחר שימצא מתאים לו. משכך הם פני הדברים, ולאור הסכמת ב"כ המשיב, אני מורה למשיב להעביר העותר, מוקדם ככל שניתן, לבדיקת אורולוג במר"ש, על מנת שיקבע אם אכן זקוק העותר לניתוח נוסף. ב. במהלך שהותו במר"ש, אם ניתן הדבר, יש לכבד את בקשת העותר, כפוף כמובן להחלטת הנהלת מר"ש, לשהייה באגף שאיננו אגף האיידס. ג. בכפוף לאישור רפואי, לפיו אכן נזקק העותר לניתוח נוסף, יש לשקול את האפשרות לאפשר לעותר לעבור את אותו ניתוח בבית החולים "מוקאסד חייריה אסלמייה" במזרח ירושלים, על חשבון משפחת העותר, כפוף כמובן לאישור הגורמים הבטחוניים בשב"ס. ד. העותר טען בפני, שהוא סובל מכאבים עזים באשכיו לאחר הניתוח שעבר בחודש יולי השנה. משכך הם פני הדברים, מצפה בית המשפט כי הטיפול הרפואי שינתן לעותר, יוקדם ככל שניתן". בית המשפט המחוזי דחה, איפוא, את עתירתו של המבקש בכפוף לאמור לעיל. מונחת בפני בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בבקשתו, טוען המבקש כי מר"ש איננו המקום המתאים לביצוע הניתוח. המבקש שב ומנמק סירובו להיבדק במר"ש בכך שרשויות הכלא מקפידות למקם אותו באגף של חולי האיידס. המבקש פונה בבקשה כי המשיב יאפשר לאורולוג מומחה מרמאללה, להכנס לבית הסוהר ולבדוק אותו. עוד טוען המבקש, כי מאז חודש פברואר 1996 מונע המשיב מאמו של המבקש לבקרו. מתגובת המשיב עולה, כי לאור סירובו של המבקש להיבדק במר"ש, ולאור העובדה, שחרף ההיתר שניתן לרופא מטעמו לבקרו, לא הזמין המבקש רופא כאמור, החליט רמ"ח רפואה בשב"ס כדלקמן: "אני מאשר קביעת תור לרופא אורולוג בבית חולים סורוקה בהקדם האפשרי ובדרך מקובלת". באת כוח המשיב ציינה בפנינו, כי מצב הדברים כיום הוא שהמשיב ממתין לתור שייקבע למבקש על ידי בית החולים סורוקה, ומשזה יקבע, הוא יופנה לבדיקה. לאור תוצאות הבדיקה יוחלט האם יש צורך בניתוח. לאחר שעיינתי בחומר שלפני ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא שרשות ערעור כאמור, ניתנת רק במקום בו מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מתחום היחסים שבין הצדדים (בעניין זה ראה למשל רע"ב 7/86 לואיס וייל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). עובדות המקרה המונח בפני אינן מצביעות על חשיבות ציבורית כאמור. גם לגופם של דברים לא מצאתי ממש בטענות המבקש. בבדיקה הצפויה למבקש בבית החולים סורוקה בבאר שבע ייבחן הצורך בהמשך הטיפול. אם אכן יוחלט על המשכו של הטיפול יוכל זה להתבצע בבית החולים "מוקאסד חייריה אסלמייה" במזרח ירושלים. זאת כמובן, בכפוף לתנאים שהוצבו על ידי כב' השופט סגל בפסק הדין נשוא בקשה זו. נמצא איפוא, כי עילת הבקשה התייתרה. לעניין טענת המבקש בדבר סירוב המשיב לאפשר לאמו לבקרו. בקשה מעין זו, על המבקש להפנות אל המשיב עצמו. אם העניין לא יבוא על פתרונו לשביעות רצונו יוכל המבקש לעתור לבית המשפט המחוזי. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ח באייר התשנ"ז (4.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97007760. A04 /דז/	[ "רע\"ב 97", "רע\"ב 7/86" ]	2,811
771	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 6337 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערער : אורנה פאר נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד דורון צברי ה ח ל ט ה לנוכח עמדת בא-כח המשיב, כי הוא מותיר את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית-המשפט, אני נעתרת לבקשה ומאריכה את המועד להפקדת הערבון עד ליום 31.2.97, כמבוקש. ניתנה היום, כ"ב בשבט תשנ"ז (30.1.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96063370. Q02	[ "ע\"א 96" ]	2,813
7,250	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 6337 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : אורנה פאר נגד המשיב ה : הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקשת: עו"ד דורון צברי החלטה הערעור הוגש בתאריך 9.9.96. משמעותה של הבקשה שבפי המבקשת היא, כי הערעור יוותר תלוי ועומד למשך תקופה של כמעט שנה, מחד גיסא, אך לא יעשו לגביו הצעדים הנדרשים על מנת להביאו לדיון, מאידך גיסא. התשובה לכך היא, כי לא ניתן לנקוט בהליך משפטי אך ורק על מנת לעשות שימוש בו כאלטרנטיבה למהלך אחר, אם יכשל. בתיק זה כבר ניתנו ארכות להפקדת הערבון, ואין הצדקה ליתן ארכה נוספת. הערבון יופקד עד ליום 15.5.97. ניתנה היום, ט"ז בניסן תשנ"ז (23.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96063370. Q04	[ "ע\"א 96" ]	2,814
9,521	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 6337 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בק שת: אורנה פאר נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקשת: עו"ד דורון צברי החלטה הארכת מועד להפקדת הערבון עד ליום 31.3.97. ניתנה היום, כ' באדר א' תשנ"ז (27.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96063370. Q03	[ "ע\"א 96" ]	2,815
10,726	ב בית המשפט העליון ע"א 6337/96 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : אורנה פאר נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המערערת: עו"ד דורון צברי החלטה בהמשך להחלטה מיום 10.11.97 אשר נמסרה לבא כוח המערערת בתאריך 17.11.97, אני דוחה את הערעור. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96063370. O05	[ "ע\"א 6337/96" ]	2,816
30,671	ב בית המשפט העליון ע"א 6337/96 בש"א 279/98 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשת : אורנה פאר נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ בקשה לביטול החלטה בדבר דחיית הערעור בקשה להארכת מועד להגשת ערעור תאריך הישיבה: י"ב בשבט תשנ"ח (9.2.98) בשם המבקשת: עו"ד צברי דורון בשם המשיב: עו"ד יונתן סונדרס החלטה עו"ד צברי ישלים תוך שבועיים ימים את הבקשה, ויטען את טענותיו לעניין היום ממנו יש למנות את המועדים להגשת ערעור, בכל הנוגע לבקשה שבבש"א 279/98. טענת עו"ד צברי היא, כי מקום שפסק דין מוקרא - משומע-בעל פה, אך עותק ממנו נמסר לבעלי דין רק במועד מאוחר יותר, יש למנות את הימים להגשת הערעור רק ממועד התקבלות פסק הדין המודפס בידי הצדדים. עו"ד צברי מבקש להשלים את טענותיו בענין זה, ולשם כך ניתנה לו השהות הנוספת. עו"ד סונדרס יוכל להשיב לטענות עו"ד צברי תוך שבועיים מיום שאלה יתקבלו בידיו. בא כוח המבקשת ימציא לבית המשפט, במסגרת השלמת טענותיו, עותק של פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, לרבות פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 17.11.97, עותק מהודעת הערעור שבכוונתו להגיש, וכן עותק מן התגובה שהוגשה ביום 4.12.97 בתיק ע"א 6337/96. ניתנה היום, י"ג בשבט תשנ"ח (9.2.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96063370. O06	[ "ע\"א 6337/96", "בש\"א 279/98" ]	2,817
772	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6503/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : זגורי אברהם נגד המשיבים : 1. המועצה הדתית מגדל העמק 2. נחום אסולין, יו"ר המועצה הדתית 3. יעקב עמר, חבר מועצת העיר בקשה למחיקת עתירה החלטה לבקשת העותר העתירה נמחקת. ניתנה היום, י' בחשוון תשנ"ח (10.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97065030. I03	[ "בג\"ץ 6503/97" ]	2,818
13,456	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6503/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : זגורי אברהם נגד המשיבים : 1. המועצה הדתית מגדל העמק 2. נחום אסולין ,יו"ר המועצה הדתית 3. יעקב עמר ,חבר מועצה עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה העותר הגיש את העתירה היום, והוא צירף לעתירה בקשה לצו ביניים שיאסור על המועצה הדתית במגדל העמק לקיים ישיבה שנועדה להתקיים היום. בנסיבות העניין אין אני רואה הצדקה להוצאת צו ביניים כמבוקש בלי שתינתן הזדמנות למשיבים להגיב על הבקשה. כיוון שהסעד העיקרי בעתירה מוגבל, כמו הבקשה לצו ביניים, למניעת הישיבה של המועצה הדתית היום, נראה שאין יותר מקום לעתירה. לפיכך העותר מתבקש להודיע לבית המשפט אם הוא מוכן למחוק את העתירה, בלי לפגוע בזכותו להגיש עתירה חדשה, כפי שיראה לנכון. העותר יגיש את ההודעה לבית המשפט תוך 15 יום. עם קבלת ההודעה אחליט בדבר המשך הטיפול בעתירה. ניתנה היום, ג' בחשון תשנ"ח (3.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97065030. I01	[ "בג\"ץ 6503/97" ]	2,819
775	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7338/96 - א' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים והמשיבים 1. עזבון המנוח אליהו בוחניק ז"ל בערעור שכנגד: 2. דליה בוחניק 3. אופיר בוחניק 4. דקלה בוחניק 5. עירית בוחניק 6. יובל בוחניק נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : הדר - חברה לביטוח בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערים והמערערת שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה - המערערת בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לטענות המערערים ואת טענותיה בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו לה טענות המערערים; 3. המערערים - המשיבים בערעור שכנגד - יגישו את תשובתם לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו להם הטענות בערעור שכנגד, ורשאים הם, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבה בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור; 4. המערערת בערעור שכנגד רשאית להשיב לתשובת המשיבים בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת שכנגד כי אין ברצונה להשיב כאמור. 5. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ט בכסלו התשנ"ח (28.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96073380. A03 /דז/	[ "ע\"א 7338/96" ]	2,822
2,483	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 7338 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. עזבון המנוח א. בוחניק ז"ל 2. דליה בוחניק 3. אופיר בוחניק 4. דקלה בוחניק 5. עירית בוחניק 6. יובל בוחניק נגד המשיב ה : הדר- חב' לביטוח בע"מ הליך פישור בשם המערערים: עו"ד דוד אור-חן החלטה ערעור זה נבחר להיכלל בניסוי שאנו עורכים לפתרון סכסוכים על דרך של פישור על-פי סעיף 79 ג לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984- ותקנות בתי המשפט (פישור), התשנ"ג1993-. הערעור הוגש לאחרונה וטרם נקבעה צורת הדיון בו. כב' השופט בזק, אשר פרש מכהונה בבית-המשפט המחוזי בירושלים, נאות לשמש כמפשר בניסוי האמור, ובין היתר גם בערעור זה. ישיבת פישור ראשונה תתקיים במועד שייקבע בחודשים יוני-יולי השנה (לפני הפגרה), בבית המשפט העליון. הליך הפישור במסגרת נסיונית זו לא יהיה כרוך בתשלום על-ידי הצדדים. באי כוח בעלי הדין מתבקשים להודיע לבית-המשפט תוך 10 יום מיום קבלת ההחלטה אם הם מעונינים להשתתף בהליך הפישור המוצע. ניתנה היום, ו' באייר תשנ"ז (13.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96073380. Q01	[ "ע\"א 96" ]	2,823
7,064	ב בית המשפט העליון ע"א 7338/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. עזבון המנוח א. בוחניק ז"ל 2. דליה בוחניק 3. אופיר בוחניק 4. דקלה בוחניק 5. עירית בוחניק 6. יובל בוחניק נגד המשיב ה : הדר- חב' לביטוח בע"מ הליך פישור בשם המערערים: עו"ד ד. אור-חן החלטה לנוכח כשלון הליך הפישור, יש להחזיר את תיק הערעור למאגר התיקים התלויים ועומדים בבית משפט זה. ניתנה היום, י"ח בחשון תשנ"ח (18.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96073380. O02	[ "ע\"א 7338/96" ]	2,824
50,620	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7338/96 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. עזבון המנוח א' בוחניק ז"ל 2. דליה בוחניק 3. אופיר בוחניק 4. דקלה בוחניק 5. עירית בוחניק 6. יובל בוחניק נגד המשיב ה : הדר, חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בת"א 306/92 מיום 23.8.96 שניתן על ידי כבוד השופט י' זפט בשם המערערים : עו"ד דוד אור-חן בשם המשיב ה: עו"ד חמדה שפיר פסק-דין כמוסכם על בעלי הדין, נדחים הערעור והערעור שכנגד, ללא צו להוצאות. ניתן היום, יד' בטבת התש"ס (23.12.99). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96073380. E06 /עכב	[ "ע\"א 7338/96" ]	2,825
56,593	ב בית המשפט העליון ע"א 7338/96 - א' וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערערים 1. עזבון המנוח א. בוחניק ז"ל והמשיבים בערעור שכנגד: 2. דליה בוחניק 3. אופיר בוחניק 4. דקלה בוחניק 5. עירית בוחניק 6. יובל בוחניק נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד: הדר- חב' לביטוח בע"מ סיכומים בכתב בשם המערערים והמשיבים בערעור שכנגד: עו"ד דוד אור-חן החלטה לאור הודעת המערערים (המשיבים בערעור שכנגד) כי הם מוותרים על הגשת סיכומיהם בערעור שכנגד, הושלמה הגשת הסיכומים בתיק זה. ניתנה היום, י"ב בתשרי תש"ס (22.9.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96073380. V05	[ "ע\"א 7338/96" ]	2,826
59,928	ב בית המשפט העליון ע"א 7338/96 - א' וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערערים 1. עזבון המנוח א. בוחניק ז"ל והמשיבים בערעור שכנגד: 2. דליה בוחניק 3. אופיר בוחניק 4. דקלה בוחניק 5. עירית בוחניק 6. יובל בוחניק נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : הדר- חב' לביטוח בע"מ סיכומים בכתב החלטה בתיק זה ניתנה ביום 28.12.97 החלטה, לפיה יוגשו סיכומי המשיבים בערעור שכנגד תוך עשרים יום מהמצאת טענות המערערת בערעור שכנגד. עד היום לא הוגשו סיכומי המשיבים בערעור שכנגד, ולא הוגשה בקשה להארכת המועד להגשתם. אני מאפשרת למשיבים ליתן טעם, תוך שבעה ימים, מדוע לא יועבר תיק הערעור שכנגד לשם דיון בו, על פי תקנות 448(ג) ו450-(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. העדר תגובה יביא להעברת התיק כאמור ללא צורך בהחלטה נוספת. ניתנה היום, כ' באלול תשנ"ט (1.9.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96073380. V04	[ "ע\"א 7338/96" ]	2,827
778	ב בית המשפט העליון ע"א 5714/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מזור משה נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל בקשה לפטור מאגרה בשם המבקש: בעצמו החלטה פטור מתשלום האגרה. ניתנה היום, כ"ח באלול תשנ"ז (30.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057140. O01	[ "ע\"א 5714/97" ]	2,830
4,137	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5714/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : מזור משה נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"א 1099/97 מיום 18.9.97 שניתנה על ידי כבוד השופטים: י. בנאי, י. טימור, י. פלפל בשם המערער: בעצמו פסק דין 1. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטים י' בנאי, י' טימור וי' פלפל) מיום 18.9.97, בה נדחתה בקשת המערער לפסילת כב' השופטים בנאי ופלפל מלישב בדין בערעורו. 2. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד. לאחר הגשת הערעור פנה המערער לבית משפט זה בבקשה (בש"א 3853/97) להעברת מקום הדיון בערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. את בקשתו נימק בכך שבעבר הגיש תלונה נגד ארבעה מן השופטים המכהנים בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ונגד שופטים רבים נוספים, בעבר ובהווה, במחוז באר-שבע). עוד טען המערער, כי שופטים אלה פגעו, משך שנים, בו ובמשפחתו. ביום 29.6.97 דחיתי בקשה זו וציינתי, כי המערער לא הצביע על קיומה של עילה חוקית להעברת הדיון וכי אם מבקש המערער להביא לפסילת שופט מסויים או שופטים מסויימים מלדון בעניינו עליו לפנות תחילה לבית המשפט בפניו מתנהל עניינו. בשלב זה פנה המערער לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כב' השופט ג' גלעדי, וביקש, כי הדיון בעניינו יועבר לבית המשפט המחוזי בירושלים. בקשה זו נדחתה ביום 13.7.97, בהיעדר עילה. לפיכך פנה המערער לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בבקשה, כי נשיא בית המשפט, כב' השופט א' לרון ושלושה משופטי בית המשפט, כב' השופטים י' בנאי, א' ריבלין וי' פלפל יפסלו עצמם מלדון בעניינו. את בקשתו נימק בכך ששופטים אלה דנו בעבר בענייניו מתוך משוא פנים והיטו משפט כנגדו. עוד טען המערער, כי כב' השופט י' בנאי ייצג אותו במספר תיקים לפני כעשרים שנה וכי לאחר מינויו, משמיחה בפניו על הייצוג הלקוי שהעניק לו, נפרע ממנו כב' השופט בנאי ופסק לחובתו. 3. כאמור, דחה בית המשפט קמא את בקשת הפסלות, בקבעו, כי אין בה כל ממש. בערעור שבפני חוזר המערער על טיעוניו ומייחס לבית המשפט קמא משוא פנים ואף זדון כלפיו. המערער אינו מפרט במה באו לידי ביטוי הזדון ומשוא הפנים ומסתפק בטענה, כי שופטי המותב שדנו בענייניו (לרבות בהליכים נוספים שניהל מול המשיב) בעבר פסקו נגדו ולא גילו כלפיו את תשומת הלב וההתחשבות להם היה זכאי, לטענתו. עוד טוען המערער, כי הואיל והגיש בשעתו תלונה נגד שופטים אלה (כמו גם נגד רבים אחרים) אין זה ראוי ששופטים אלה ישבו בדינו. 4. לאחר שבחנתי את טענות המערער הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. כבר נקבע לא פעם, בהתייחס לפסילת שופט, כי "לא רגישותו הסובייקטיבית והמיוחדת של המערער היא הקובעת לענין זה, אלא השאלה היא, האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט" (ע"פ 5/82 ח"כ אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו (1) 247, בעמ' 250). המערער לא השכיל להצביע על קיומה של "אפשרות ממשית" כאמור. טענותיו החריפות הן כלליות ובלתי ממוקדות ואין בהן כדי ליצור תשתית ממשית לטענת פסלות. גם העובדה שהמערער התלונן בעבר נגד שופטי בית המשפט קמא אינה יוצרת, מניה וביה, עילת פסלות. שאם לא תאמר כן יוכל כל בעל דין לפסול שופטים מלדון בענייניו באמצעות הפרחת תלונות כנגדם. הערעור נדחה. ניתן היום, י"ג בתשרי התשנ"ח (14.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057140. B02 /דז/	[ "ע\"א 5714/97", "בע\"א 1099/97", "בש\"א 3853/97", "ע\"פ 5/82" ]	2,831
780	בית המשפט העליון רע"א 96 / 8820 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : מיכאל אשר נגד המשיב : קצין התגמולים במשרד הבטחון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 5.11.96 בע"א 276/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. בנאי, י. פלפל, י. טימור בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד זיו אלדן החלטה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטים י' בנאי, י' פלפל וי' טימור), שדחה את ערעורו של המבקש על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט1959- (להלן: "חוק הנכים"). 1. המבקש פנה למשיב בתביעה להכיר בו כ"נכה" לפי חוק הנכים, זאת בגין פגימה אורטופדית בה הוא לוקה. לטענת המבקש, נגרמה פגימה זו כתוצאה מפעולות שביצע בהיותו בשירות מילואים פעיל. המשיב דחה תביעה זו, הן משום שסבר, כי הבדיקה הרפואית שנערכה למבקש לא גילתה כל נכות והן משום שלא מצא כל קשר סיבתי בין כאבי הגב התחתון מהם סובל המבקש לבין שירותו הצבאי. ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (להלן: "ועדת הערעורים"), שדנה בערעורו של המבקש על החלטת המשיב, דחתה את הערעור. הוועדה קבעה, כי המבקש לא הצליח להביא ראיה משכנעת על אירוע כלשהו במהלך שירותו, דוגמת הרמת משאות כבדים, שגרם לפגימה. בית המשפט המחוזי דחה אף הוא את ערעורו של המבקש וקבע, כי אינו מוצא מקום להתערב בקביעתה העובדתית של ועדת הערעורים. 2. מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען, כי העובדה שהרים משאות כבדים במהלך שירותו הצבאי לא היתה שנויה במחלוקת כלל וכי העובדה שחייל מילואים נושא ציוד אישי רב היא אף בבחינת "ידיעה שיפוטית". לשיטתו של המבקש, שגו הערכאות התחתונות באופן בו פרשו את חלוקת הנטלים בינו למשיב. 3. המשיב מתנגד למתן רשות ערעור בבקשה. לטענתו אין הבקשה מעלה כל שאלה או עניין הראויים לדיון במסגרת ערעור שלישי בפני בית משפט זה. לגוף העניין טוען המשיב, כי טענותיו של המבקש נדונו באריכות על ידי ועדת הערעורים ונידחו בהחלטה מנומקת ומבוססת, וכי ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי היה ערעור שבעובדה - בעוד שהוראת סעיף 34(א) לחוק הנכים מאפשרת הגשת ערעורים על החלטות ועדות ערעורים רק בנקודות משפטיות. 4. לאחר שעיינתי במסמכים שבפני, נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. אף שהמבקש מציג את בקשתו כבקשה המעוררת שאלות משפטיות עקרוניות בעלות השלכות ציבוריות, עוסקת הבקשה במחלוקת שיש למבקש עם הכרעתה העובדתית של ועדת הערעורים. לא לשם כך נועד ערעור שלישי בפני בית משפט זה (ראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). על מנת להפיס את דעתו של המבקש יאמר גם, כי גם לגוף הדברים לא מצאתי ממש בבקשת רשות הערעור. ועדת הערעורים בחנה באריכות את חוות הדעת הרפואיות שהובאו בפניה, ובכלל זה חוות דעתו של המומחה מטעמו של המבקש. בהסתמך על חוות דעת אלה קבעה הוועדה, כי אילו אכן נגרמה הפגימה בעת שירות המילואים של המבקש היה הדבר מלווה בכאב עז שהיה מצדיק התייחסות מיידית לפגימה. הוועדה קבעה, כי המבקש לא הצביע על אירוע טראומטי שגרם לכאב כזה (ולעניין זה הבהירה הוועדה, כי אין היא רואה בנשיאת הציוד הסטנדרטי הניתן לחייל מילואים משום "הרמת משא כבד"), לא הביא כל עדות, זולת דבריו שלו עצמו, לכך שסבל מאירוע כזה במהלך שירותו, ולא נתן הסבר משכנע לכך שפנה לרופא רק בחלוף כחודש משחרורו משירות מילואים. בקשת רשות הערעור מתעלמת מממצאים אלה, רובם ככולם, ומתייחסת לשורה אחת מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכאמור, לא מצא מקום להתערב בהכרעותיה העובדתיות של ועדת הערעורים. מקל וחומר, שאין מקום להתערבותו של בית משפט זה בהכרעות אלה. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ו באייר התשנ"ז (2.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96088200. A07 /דז/	[ "רע\"א 96", "בע\"א 276/95", "ר\"ע 103/82" ]	2,834
4,955	בית המשפט העליון רע"א 96 / 8820 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : מיכאל אשר נגד המשיב : קצין התגמולים במשרד הבטחון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 5.11.96 בע"א 276/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. בנאי, י. פלפל, י. טימור בשם המבקש: בעצמו החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, ד' אדר ב' התשנ"ז (13.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96088200. A06 דז/	[ "רע\"א 96", "בע\"א 276/95" ]	2,835
6,121	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8820 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש : מיכאל אשר נגד המשיב : קצין התגמולים במשרד הבטחון בקשה לקביעת מועד דיון בשם המבקש: עו"ד מיכאל פ. אשר החלטה ערבות צד ג' תקובל. התיק בשל עתה להעברה לעיונו של שופט. ניתנה היום, כ"ד באדר א' תשנ"ז (3.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96088200. Q04	[ "ע\"א 96" ]	2,836
12,814	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8820 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש : מיכאל אשר נגד המשיב : קצין התגמולים במשרד הבטחון בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: בעצמו החלטה איני רואה מקום לקבלת החלטה נוספת בענין זה. המבקש לא הוכיח כי שכרו פחת כתוצאה מהעדרותו מן העבודה בגין מחלה. המבקש הציג אישורים רפואיים מקופת החולים "מכבי", ויש להניח שההוצאות הרפואיות משולמות על-ידי קופת החולים במסגרת ביטוח הבריאות. בתאריך 9.1.97 התרתי למבקש להפקיד את הערבון עד ליום 1.3.97. איני רואה מקום לקבלת החלטה אחרת בענין זה. ניתנה היום, ה' באדר א' תשנ"ז (12.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96088200. Q03	[ "ע\"א 96" ]	2,837
781	ב בית המשפט העליון ע"א 6210/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : מועצה מקומית עילבון נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה 2. מנהלת מקרקעי ישראל 3. מחצבות כנרת בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערערת: עו"ד ר. זרייק החלטה על בא כוח המערערת להביא את עמדת המשיבים לבקשה, ולאחר מכן אדון בה. ניתנה היום, ב' בטבת תשנ"ח (31.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062100. O01	[ "ע\"א 6210/97" ]	2,838
20,963	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6210/97 - ג' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : מועצה מקומית עילבון נגד המשיב ות : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה 2. מנהלת מקרקעי ישראל 3. מחצבות כנרת סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבות יגישו את תשובתן לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להן טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבות תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, כ"ה בתמוז התשנ"ח (19.7.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062100. A04 /דז/	[ "ע\"א 6210/97" ]	2,839
24,376	ב בית המשפט העליון ע"א 6210/97 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : מועצה מקומית עילבון נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה 2. מנהלת מקרקעי ישראל 3. מחצבות כנרת בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערערת: עו"ד ר. זרייק החלטה אני מאפשרת למשיבים 2, 3 להגיב לבקשה תוך חמישה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, כ"ד באדר תשנ"ח (22.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062100. P02	[ "ע\"א 6210/97" ]	2,840
33,136	ב בית המשפט העליון ע"א 6210/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : מועצה מקומית עילבון נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה 2. מנהלת מקרקעי ישראל 3. מחצבות כנרת בקשה להארכת מועד להגשת סיכומי המשיבה 3 בשם המשיבה 3: עו"ד יוחנן וינר החלטה בהסכמת יתר בעלי הדין, מוארך המועד להגשת סיכומי המשיבה 3, כמבוקש. ניתנה היום, י"ד בכסלו תשנ"ט (3.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062100. P06	[ "ע\"א 6210/97" ]	2,841
34,522	ב בית המשפט העליון ע"א 6210/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : מועצה מקומית עילבון נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה 2. מנהלת מקרקעי ישראל 3. מחצבות כנרת בקשה להארכת מועד להגשת סיכומי המשיבה 3 בשם המשיבה מספר 3: עו"ד יוחנן וינר החלטה לתגובת המערערת והמשיבים מספר 1 ו2-, תוך שבעה ימים ממועד ההמצאה. ניתנה היום, ה' בכסלו תשנ"ט (24.11.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062100. P05	[ "ע\"א 6210/97" ]	2,842
43,392	ב בית המשפט העליון ע"א 6210/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : מועצה מקומית עילבון נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה 2. מנהלת מקרקעי ישראל 3. מחצבות כנרת בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערער: עו"ד זרייק בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד נעמי שטראוס בשם המשיבים 3: אין הופעה החלטה על יסוד הסכמת באת כוח המשיבים 1 ו2-, אני מאריכה את המועד להפקדת הערבון כמבוקש. ניתנה היום, כ"ד באייר תשנ"ח (20.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062100. O03	[ "ע\"א 6210/97" ]	2,843
782	ב בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5854/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. עמאד קנדיל 2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברג נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. העתירה תידון בפני הרכב. נציג היועץ המשפטי לממשלה יוזמן להגיב בכתב ולהשתתף בדיון. 2. בהעדר עתירה מצד אשת העותר, שלפי הנטען בעתירה שוהה בישראל ללא הפרעה מאז 25.8.94, לא ראיתי מקום למתן צו ביניים. ניתנה היום, ה' בתשרי תשנ"ח (6.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058540. F01	[ "בג\"ץ 5854/97" ]	2,844
28,779	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5854/97 - א' בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. עאמד קנדיל 2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברג נגד המשיב : שר הפנים בקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד מוסטפא יחיא ה ח ל ט ה העתירה תיקבע לדיון בפני הרכב במהלך חודש מארס 1998. ההרכב שלפניו תידון העתירה יידרש, לפי הצורך, גם לבקשה למתן צו ביניים. ניתנה היום, כג' בשבט תשנ"ח (19.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058540. F02	[ "בג\"ץ 5854/97" ]	2,845
33,697	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5854/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המבקשים: 1. עמאד קנדיל 2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברג נ ג ד המשיב: שר הפנים בקשה למחיקת העתירה בשם המבקשים: עו"ד מוסטפא יחיא פ ס ק - ד י ן לבקשת העותר הננו מוחקים את העתירה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ד' בניסן תשנ"ח (31.3.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058540. F03	[ "בג\"ץ 5854/97" ]	2,846
784	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5650/97 - א' בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש: המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נגד המשיב : סאמי עבדאללה אבו טעימה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.8.97 בתל-אביב 151/92 שניתן על ידי כבוד השופטת י' הכט תאריך הישיבה: כה' בתשרי תשנ"ח (26.10.97) בשם המבקש: עו"ד עמליה ליאור בשם המשיב: עו"ד אלי זוהר ה ח ל ט ה זו בקשה לעיכוב ביצוע חלק מחיובי פסק הדין של בית המשפט המחוזי שעניינם פיצויים בגין פגיעה בתאונת דרכים. נחה דעתי כי לערעור בדבר גובה הפיצוי שנפסק למשיב בגין הפסד השתכרות יש, לכאורה, סיכוי מסויים. כן שוכנעתי, על פי נסיבות העניין, שאם יוטל על המבקשת לפרוע למשיב את מלוא חיובי פסק הדין, תתקשה המבקשת - אם וכאשר יקבל בית משפט זה את ערעורה - לגבות מן המשיב בחזרה את אשר תשלם לו מעבר לסכום הכולל של החיובים שיאושרו. בבקשה נטען שמן הראוי לעכב את הביצוע של כל הסכומים שהם מעל לסך 450,000 ש"ח, שגם המבקשת מודה שהוא מגיע למשיב וכבר פרעה אותו למשיב. המשמעות המעשית של בקשה זו היא כי אני מתבקש לעכב את הביצוע של יתרת הקרן בסך 332,000 ש"ח לערך. לאחר שמיעת באי כוח הצדדים נראה לי כי הסכום שראוי לעכב אותו הוא 200,000 ש"ח. לגבי הסכום הזה ניתן איפוא צו עיכוב ביצוע כמבוקש ויתרת הבקשה נדחית. תשומת ליבה של כב' הרשמת מופנה לכך שמטעם המשיב הוגש באתו עניין ערעור בע"א 5638/97. לפיכך יש לאחד את התיקים על מנת שבית המשפט ישמע אותם ביחד. ניתנה היום, כה' בתשרי תשנ"ח (26.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056500. F02	[ "ע\"א 5650/97", "בע\"א 5638/97" ]	2,848
4,972	ב בית המשפט העליון ע"א 5650/97 - א' בפני: כבוד השופט א' מצא המ בקשת : המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נגד המשיב : סאמי עבדאללה אבו טעימה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלילם מיום 17.8.97 בת"א 151/92 שניתן על ידי כבוד השופטת י' הכט החלטה לקבוע הבקשה לדיון בפני ליום 26.10.97 שעה 08:30 ולזמן את באי-כוח הצדדים. בא-כוח המשיב רשאי להגיש עיקרי טיעון בכתב. ניתנה היום, י"ב בתשרי תשנ"ז (13.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056500. F01	[ "ע\"א 5650/97" ]	2,849
24,347	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5650/97 ע"א 5638/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל המערער ת בע"א 5650/97 והמשיבה בע"א 5638/97: המאגר היש ראלי לביטוחי רכב - הפול נגד המשיב בע"א 5650/97 והמערער בע"א 5638/97 : סאמי עבדאללה אבו טעימה תאריך הישיבה: כה' בתשרי התשנ"ט ( 15.10.98 ) בשם המערער ת: עו"ד אבי זוהר בשם המשיב: עו"ד ליפא ליאור פסק-דין בית המשפט המחוזי חייב את המשיב בע"א 5638/97 ( להלן: המשיב ) לשלם למערער בערעור זה ( להלן: המערער ) פיצויים בגין נזקיו בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 7.7.89. בע"א 5638/97 מערער המערער על מיעוט הפיצויים ובע"א 5650/97 מערער המשיב על גובהם. לאחר עיון בטיעוני הצדדים בכתב, ועל אף כל הטענות שהועלו בקדם ערעור אשר התקיים בתיק זה, באנו למסקנה שאין להתערב בקביעת סכומי הנזק בפרטי הנזק השונים. יתכן ובקביעת הפסד השתכרות בעבר ובקביעת אובדן כושר השתכרות בעתיד נפסק למערער סכום גבוה במעט מהראוי. מאידך גיסא, בפרטי הנזק של הוצאות ניידות מוגברות ועזרת צד שלישי, בעבר ובעתיד, הסכום הכולל שנפסק - 10,000 ש"ח - הינו לכאורה על הצד הנמוך. התוצאה המתבקשת היא, שבסך הכל הסכום שנפסק למערער הינו הולם. אשר על כן, נדחים שני הערעורים. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ה' בחשון התשנ"ט (25.10.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97056500. E04	[ "ע\"א 5650/97", "ע\"א 5638/97", "בע\"א 5650/97", "בע\"א 5638/97" ]	2,850
785	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 3398 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. עמית דיאמנט 2. קמחי סחר בע"מ נגד המשיבים : 1. שעיה אדג 2. מגדל חברה לבטוח בע"מ 3. מגדל חברה לבטוח בע"מ בקשה למחיקת ערעור בשם המערערים: עו"ד ב. יקותיאלי בשם המשיב הראשון: עו"ד א. ילין בשם המשיבה השניה: עו"ד ח. דוד חיות החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ט בניסן תשנ"ז (7.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95033980. Q01	[ "ע\"א 95" ]	2,851
786	ית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9265/96 - 1 בפני: כבוד השופט י. קדמי המערער : אוקטאי אברהם אברמוב. נגד המשיב ה : מדינת ישראל. בקשה לקביעת מועד דיון ה ח ל ט ה 1. לנוכח הטענה, כי המערער אינו מסוגל לעמוד לדין בשל מצבו הנפשי וכי בקשתו להבדק על ידי פסיכיאטר בהקשר זה נדחתה שלא כדין על ידי בית המשפט המחוזי - ועל כן אפשר שלא היה מקום לקיים את הדיון בעניינו בכלל - תקבע המזכירות את הדיון בערעור למועד קרוב ככל האפשר, ולא יאוחר מיום 1.10.97 . 2. בקשותיו של ב"כ המערער להורות על בדיקה פסיכיאטרית והכנת תסקיר משלים של שרות המבחן, תדונה על ידי ההרכב שידון בערעור. ניתנה היום, ט' באב תשנ"ז (12.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. H01	[ "ע\"פ 9265/96" ]	2,852
9,809	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9265/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כב' השופט י' גולדברג המערער : אוקטאי אברהם אברמוב. נגד המשיב ה : מדינת ישראל. ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 17.11.96 בת.פ. 65/96 שניתן על ידי כבוד השופטת ס. רוטלוי תאריך הישיבה: כז באלול תשנ"ז (29.9.97) בשם המערער : עו"ד שקלאר יעקב בשם המשיב ה: עו"ד אביה אלף בשם שירות המבחן: עו"ד ויקי שרזמן החלטה אנו מורים שהמערער יבדק על ידי הפסיכיאטר המחוזי. תוצאות הבדיקה תועברנה לבית המשפט תוך 60 יום. שמיעת הערעור תקבע מיד לאחר מכן, לפני כל הרכב שהוא. ניתן היום כז באלול תשנ"ז (29.9.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. B03	[ "ע\"פ 9265/96" ]	2,853
16,570	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9265/96 - ב' בפני: כבוד השופט י' טירקל המערער : אוקטאי אברהם אברמוב. נגד המשיב ה : מדינת ישראל. בקשה לאשפוזו של המערער לשם עריכת בדיקה והסתכלות לתקופה של 10 ימים לפי סעיף 15(ג) לחוק טיפול בחולי נפש החלטה העתקי פנייתו של הפסיכיאטר המחוזי, מחוז ת"א, לבית המשפט, מיום 16.11.97, יומצאו לבא כוח המערער ולבאת כח המדינה, שימציאו תגובותיהם תוך 7 ימים. ניתנה היום, כ' בחשון תשנ"ח (20.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. M05	[ "ע\"פ 9265/96" ]	2,854
26,335	ב בית המשפט העליון ע"פ 9265/96 - ט' בפני: כבוד השופט מ' חשין המבקש המערער : אוקטאי אברמוב נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה למתן הוראות החלטה לבקשת בא-כוח העותר כי תוגש חוות-דעת על התנהגותו של המערער בכלא: כמבוקש. היום, כ"ו בחשוון התשנ"ט (15.11.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. G15	[ "ע\"פ 9265/96" ]	2,855
26,568	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9265/96 - ד' בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער : אוקטאי אברמוב נגד המשיב ה: מדינת ישראל. בקשה למחיקת הערעור החלטה בשים לב לתגובת המערער ובא-כוחו (מיום 18.3.98) להחלטתנו מיום 11.3.98, אנו מחליטים להמשיך בהליכים כאמור בהחלטתנו מיום 10.3.98. היום, כ"ד באדר תשנ"ח (22.3.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. G11	[ "ע\"פ 9265/96" ]	2,856
27,603	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9265/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' גולדברג המערער: אוקטאי אברמוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה להמשך אישפוז בשם המערער: עו"ד שקלאר יעקב בשם המשיבה: עו"ד אביה אלף ה ח ל ט ה בהסכמת בעלי הדין מוארכת תקופת האשפוז עד לתקופה כוללת של 30 ימים. ניתנה היום, י' בטבת התשנ"ח (8.1.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים מקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. B09	[ "ע\"פ 9265/96" ]	2,857
28,437	ב בית המשפט העליון ע"פ 9265/96 - ג' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : אוקטאי אברהם אברמוב. נגד המשיב ה : מדינת ישראל. בקשה להמשך אישפוז בשם המבקש: עו"ד שקלאר יעקב החלטה לתשובת פרקליט המערער והפרקליטות עד 7.1.98 שעה 12.00. ניתן היום ו בטבת תשנ"ח (5.1.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. B07	[ "ע\"פ 9265/96" ]	2,858
30,140	ב בית המשפט העליון ע"פ 9265/96 - ג' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : אוקטאי אברמוב נגד המשיב : מדינת ישראל. בקשה להמשך אישפוז בשם המבקש: עו"ד שקלאר יעקב בשם המשיבה: עו"ד אביה אלף החלטה בהסכמת בעלי הדין מוארכת תקופת האשפוז עד לתקופה כוללת של 30 ימים. ניתן היום ט בטבת תשנ"ח (7.1.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. B08	[ "ע\"פ 9265/96" ]	2,859
37,477	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9265/96 - ה' בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : אקוטאי אברמוב נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה להארכת מועד החלטה בא-כוח המבקש מתבקש לנקוב מועדים חדשים שהוא מבקש לעצמו, ולצרף לבקשתו את תגובת הפרקליטות. היום, ה' בניסן תשנ"ח (1.4.98) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. G14	[ "ע\"פ 9265/96" ]	2,860
40,858	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9265/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כב' השופט י' גולדברג המערער : אוקטאי אברהם אברמוב. נגד המשיב : מדינת ישראל. ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 17.11.96 בת.פ. 65/96 שניתן על ידי כבוד השופטת ס. רוטלוי בשם המערער : עו"ד שקלאר יעקב בשם המשיב ה: עו"ד אביה אלף החלטה בהמשך להחלטתנו מיום 29.9.97 ובהסכמת בעלי הדין, אנו מורים, על יסוד סעיף 15(ג) לחוק על אישפוזו של המערער לתקופה של 10 ימים, לשם עריכת בדיקה והסתכלות. ניתן היום ח בכסלו תשנ"ח (7.12.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. B06	[ "ע\"פ 9265/96" ]	2,861
43,198	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9265/96 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער : אוקטאי אברמוב נגד המשיב ה: מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 3.9.96 בת.פ. 65/96 שניתן על ידי כבוד השופטת ס' רוטלוי תאריך הישיבה: י"ב באדר תשנ"ח (10.3.98) בשם המערער : עו"ד יעקב שקל אר בשם המשיב ה: עו"ד אמי פלמור הרץ בשם שירות המבחן: גב' זהבה מור החלטה אנו מחליטים כי לעת הזו יַפנה עורך-דין שקלאר, בא-כוח המערער, שאלות לד"ר בירגר, להבהרת חוות-דעתו מיום 26.4.98, וד"ר בירגר ישיב לשאלות אלו. עורך-דין שקלאר יעביר לפרקליטות תוך 45 יום מהיום את שאלותיו, וד"ר בירגר ישיב על השאלות תוך 45 יום. אם תאמר הפרקליטות להוסיף ולשאול את ד"ר בירגר, תעשה זאת תוך 20 יום נוספים, וד"ר בירגר ישיב לשאלות הנוספות תוך 20 יום. לאחר מכן יועבר כל החומר לבית-המשפט וייקבע המשך הדיון (לפני כל הרכב). היום, י"ב באדר תשנ"ח (10.3.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. G10	[ "ע\"פ 9265/96" ]	2,862
53,528	ב בית המשפט העליון ע"פ 9265/96 - י"א בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : אוקטאי אברמוב נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה ל תיקון פליטת קולמוס החלטה כמבוקש. היום, כ"ח בתמוז התשנ"ט (12.7.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. G20	[ "ע\"פ 9265/96" ]	2,863
55,751	ב בית המשפט העליון ע"פ 9265/96 - י' בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : אוקטאי אברמוב נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה לדחיית מועד שמיעת פסק-דין החלטה הבקשה נדחית. היום, ו' בתמוז התשנ"ט (20.6.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. G17	[ "ע\"פ 9265/96" ]	2,864
64,966	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9265/96 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט מ' אילן המערער : אוקטאי אברמוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל. תאריך הישיבה: י"ב באדר תשנ"ח (10.3.98) בשם המשיב : יעקב שקאלר בשם המשיבה: עו"ד פלמור הרץ קצינת מבחן: גב' זהבה מור פסק דין השופט י' קדמי: 1. פתח דבר המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.פ. 65/96) בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות וכליאת שוא, שבוצעו על ידו כלפי אשתו בתגובה לחשד שהיא בוגדת בו; ונדון בשל כך לעונש כולל של שתים עשרה שנים מאסר לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. הערעור מכוון כנגד ההרשעה בעבירות של כליאת שוא וחבלה בכוונה מחמירה; וכן כנגד חומרת העונש. 2. העובדות להלן, בתמצית, עיקרי העובדות הדרושות לבירור הערעור, כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי: א. המערער ואשתו - כיום גרושתו - (להלן: המתלוננת), עבדו בפרק הזמן הרוולנטי במפעל לעיבוד בשר. ביום 11.2.96, בעקבות חשד שהתעורר בלבו של המערער כי המתלוננת מקיימת יחסים אינטימיים עם עובד אחר במפעל, היכה אותה המערער בפניה - במפעל שבו עבדו - וכינה אותה "זונה". ב. המערער והמתלוננת פוטרו אותו יום מן העבודה במפעל; ועם שובם לביתם, פתח המערער במסכת התעללות קשה במתלוננת, שנמשכה כשבוע (להלן: שבוע ההתעללות). בפרק זמן זה - כך קבע בית המשפט המחוזי - המערער היכה את המתלוננת, בעט בה, חתך את ידיה, דקר את רגליה וגבה בסכין ובמזלג, משך את שערותיה, כיבה סיגריות בוערות על גופה, נשך אותה, תלה אותה למספר שניות בצווארה ושפך מים רותחים על ראשה וגפיה. ג. בשבוע ההתעללות, מנע המערער מהמתלוננת מלצאת מן הבית. אומנם, בהודעתה במשטרה מסרה המתלוננת כי יום לפני שהגיעה למשטרה יצאה עם המתלונן לקניות. ברם, בפרק זמן זה היתה המתלוננת צמודה למערער ולא היתה לה אפשרות להתרחק ממנו. ד. רק בשעות הבוקר המוקדמות של ה- 19.2.96, הצליחה המתלוננת - יחפה ולבושה בחצאית בלבד - לעזוב את הבית ולהגיע לתחנת המשטרה בנתניה, כשהיא חבולה ופצועה בצורה חמורה. 3. הדיון בבית המשפט המחוזי א. גדר המחלוקת (1) המערער לא חלק בבית המשפט המחוזי על עצם קיומן של הפגיעות הפיסיות שנמצאו על גופה של המתלוננת כאשר הגיעה למשטרה; והמחלוקת "הצטמצמה" לזהותו של האחראי לגרימתן. (2) בסיכומיו, הסכים ב"כ המערער, כי מרשו נושא באחריות: לחתכים שנגרמו בסכין בידיה של המתלוננת, לשתי הנשיכות שננשכה המתלוננת בגבה ולחבלות שנגרמו במכות אגרוף בפניה. לעומת זאת, כפר המערער באחריותו: לחבורות ולדקירות שנמצאו ברגליה של המתלוננת, למכות שהותירו סימני חבלות בידיה, לחתכי המזלג והסכין שנמצאו בגבה, לנשיכות באברי גוף שונים פרט לגבה של המתלוננת (בהן הודה כאמור), לחבלות שנחבלו לחייה, לכוויות ברגליה, בפניה ובעכוזה, להטלת קומקום בפניה, לגרירתה בשערה, לחניקתה ולכליאתה; הכל כפי שתיארה המתלוננת בהודעותיה במשטרה ובעדותה בחקירה הראשית במהלך הדיון. (3) המערער לא היה עקבי בתגובותיו להאשמותיה של המתלוננת: במשטרה הודה כי גרם לה את מרבית החבלות שעליהן סיפרה בהודעותיה; אך בתשובתו לכתב האישום - עם פתיחת הדיון - הכחיש את גירסתה וחזר בו מההודאה שמסר בחקירתו במשטרה. במהלך הדיון הודה המערער באמיתות הדברים שמסר בהודעתו במשטרה; ברם, מאוחר יותר הסביר הסניגור, כי המערער הודה בכך שמסר לחוקר את האמת, אך אין הוא מודה במה שהחוקר רשם בהודעתו מפיו כביכול. לשיטתו של הסניגור, החוקר לא הבין כהלכה את דברי המערער שדיבר רוסית. (4) במצב דברים זה, הוטלה על התביעה חובת ההוכחה בדבר אחריותו של המערער לחבלות ולפציעות - לרבות הכליאה - שבהן כפר המערער כמפורט לעיל. ב. ראיות התביעה העדה העיקרית - ולמעשה היחידה - לאחריותו של המערער לכל החבלות שנגרמו למתלוננת - לרבות לחניקתה ולכליאתה - היא המתלוננת עצמה; וכאמור, כתב האישום מבוסס על הדברים שמסרה המתלוננת בהקשר זה בהודעותיה במשטרה. במסגרת ההודעות האמורות, מסרה המתלוננת פרטים לפיהם תקף המערער גם את שני ילדיהם הקטינים; ובכתב האישום יוחסה למערער בהקשר זה עבירת תקיפה, באישום נפרד, ממנו זוכה. במהלך חקירתה הראשית סטתה המתלוננת מן הגירסה שמסרה בקשר לתקיפת הילדים; ובית המשפט נעתר לבקשת התביעה, הכריז עליה - בהקשר זה - כעדה עויינת וקיבל כראיה את ההודעות שמסרה במשטרה. מאידך גיסא, לא חזרה בה המתלוננת בחקירתה הראשית מן הגירסה שמסרה בקשר למעשי ההתעללות העומדים בבסיס ההרשעה. ברם, במסגרת חקירתה הנגדית על ידי הסניגור, "נשברה" המתלוננת וטענה, כי שניהם יחד - היא והמערער - אחראים לחבלות שנגרמו לה. עם זאת, הבהירה המתלוננת, שהמערער הוא זה שגרם לה בפועל את החתכים בידיים וברגליים; ואילו היא זו שנושאת באחריות ל"כל השאר". לנוכח העמדה שנקטה המתלוננת בשלב חקירתה הנגדית - כמפורט לעיל - נעתר בית המשפט לתביעה, וקיבל כראיה לענין אחריותו של המערער לכל החבלות שנחבלה המתלוננת - לרבות לחניקתה ולכליאתה - את ההודעות שמסרה במהלך חקירתה במשטרה; וזאת מכח הוראותיו של סעיף 10א(א) לפקודת הראיות. ג. ההכרעה בבית המשפט המחוזי (1) לאחר שבחן את הראיות שבאו בפניו, הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה, שיש להעדיף את הדברים שמסרה המתלוננת בהודעותיה במשטרה על פני הגירסה שהציגה בחקירתה הנגדית; ולאחר שמצא להודעותיה של המתלוננת "דבר לחיזוק", הרשיע בית המשפט את המערער באחריות לכל החבלות שנמצאו בגופה ביום הגשת התלונה, לרבות למעשי ההתעללות האחרים - ובהם כליאתה - כמפורט בכתב האישום. (2) בבסיס החלטתו של בית המשפט להעדיף את ההודעות שמסרה המתלוננת בחקירתה במשטרה - כפי שהשתקפו בעדותה בחקירתה הראשית - על פני העדות שמסרה בחקירתה הנגדית, ולבסס עליהן את הרשעת המערער, עומדים, בעיקרו של של דבר הגורמים הבאים: ראשית - התרשמותו של בית המשפט, שהמתלוננת אמרה אמת לאמיתה במשטרה ובחקירתה הראשית וכי היא שינתה את טעמה במהלך החקירה הנגדית, בשל פחדה מן המערער ובשל רצונה לשמור על שלימות התא המשפחתי; ושנית - העובדה שהמערער הודה במהלך חקירתו במשטרה באחריות לחלק נכבד מן החבלות נושא כתב האישום והגירסה שבה הסביר את תגובתו הפתלתלה להאשמותיה של המתלוננת לוקה בחוסר סבירות מובהקת. (3) על רקע זה - ולאחר שמצא ראיות מספיקות לחזוק תוכן הודעותיה של המתלוננת - הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה - במקום חבלה חמורה בנסיבות מחמירות שיוחסה לו בכתב האישום - פציעה בנסיבות מחמירות וכליאת שווא. 4. הערעור כנגד ההרשעה להלן, בתמצית, עיקרי הטענות שהעלה הסניגור כנגד הרשעת שולחו בעבירות של חבלה חמורה בכוונה מחמירה וכליאה וההכרעה בהן: א. קבילותן ומשקלן הראייתי של הודעות המתלוננת במשטרה טענתו המרכזית של הסניגור היא כי שגה בית המשפט המחוזי בכך, שקיבל כראיה לחובת מרשו את ההודעות שמסרה המתלוננת במשטרה, מכח הוראותיו של סעיף 10א(א) לפקודת הראיות. עמדה זו מבסס הסניגור על שניים אלה: ראשית - בית המשפט המחוזי שגה כאשר הכריז על המתלוננת בחקירתה הראשית כעדה עוינת ובכך נשמט הבסיס מתחת לקבילות הודעותיה במשטרה בשלב זה; ושנית - המתלוננת לא הוכרזה כעדה עוינת בשלב החקירה הנגדית ומכל מקום, כאשר עד "נשבר" במהלך החקירה הנגדית, אין לראותו כמי ששינה את טעמו לצרכי סעיף 10א לפקודת הראיות. קבלת הודעות שנמסרו במשטרה, במקום עדותו של עד ש"נשבר" בחקירה נגדית - כך השתמע מטיעונו של הסניגור - שוללת מן הנאשם את ההישג של החקירה הנגדית. עמדת הסניגור על שני חלקיה אינה מקובלת עלי. מקום שעד מוכרז כ"עד עוין" בהקשר לפרשה אחת ממספר פרשיות המיוחסות לו בכתב האישום, מתיחסת ההכרזה לאותה פרשה בלבד; ואם בעקבות ההכרזה מוגשות לבית המשפט הודעות שמסר העד בחקירתו במשטרה, על פי הוראות סעיף 10א לפקודת הראיות, מצומצמת קבילותן של ההודעות לאותה פרשה שבקשר אליה הוכרז העד כ"עוין". בנסיבות כאלה, ההודעות משמשות ראיה רק לענין הפרשה המסוימת שבקשר אליה הוגשו; ויש להתעלם מתוכנן ככל שמדובר בפרשיות אחרות. במקרה דנא זוכה המערער מהפרשה שבקשר אליה הוכרזה המתלוננת כעדה עוינת; ולכאורה, בית המשפט לא היה רשאי להיזקק להודעות שהוגשו בקשר לפרשה האמורה כראיה לעניינה של פרשת ההתעללות העומדת בבסיס הרשעתו של המערער. ברם, ההודעות האמורות הוגשו ונתקבלו כראיה מכח סעיף 10א, גם בהקשר לפרשת ההתעללות במתלוננת; וזאת - במהלך החקירה הנגדית של המתלוננת, כאשר "נשברה" וחזרה בה מן הגירסה שמסרה בהקשר זה בהודעותיה. מקום שעד מוסר בחקירתו הנגדית גירסה שונה מזו שמסר בהודעתו במשטרה, רואים אותו כמי "ששינה את טעמו" כאמור בסעיף 10(א)(א)(3) לפקודת הראיות; ואין נפקות לענין זה, לעובדה שהעד שינה את גירסתו בשלב החקירה הנגדית ולא בשלב החקירה הראשית. שלב החקירה שבו חוזר בו העד מן הגירסה שמסר באימרת חוץ בכתב, אינו מעלה ואינו מוריד לענין קבילותה של האימרה לפי סעיף 10א(א) הנ"ל (ראו, למשל: דנ"פ 4366/93, כחלון נ' י.מ., בו אושרה קבילות אמרות חוץ שמסר עד שחזר בו מגירסתו בשלב חקירתו הנגדית ולאחר שהוכרז כעד עויין מן הגירסה שמסר באותן אמרות. קבלת אימרת חוץ של עד ש"נשבר" בחקירה נגדית אינה שוללת מן הנאשם את פירות ההצלחה, כפי שטוען הסניגור. יש להבחין בענין זה בין "קבילות" לבין "משקל"; ולענין ה"משקל" נשמר במלואו ההישג שהושג ב"שבירת העד" בחקירה הנגדית. ולא למיותר יהיה לחזור ולהזכיר, כי הכרזת עד כ"עד עויין", אינה מהווה תנאי מוקדם לקבילות אימרת חוץ שלו בהתאם להוראות סעיף 10א לפקודת הראיות; וניתן להגיש אימרת חוץ כזאת גם ללא הכרזתו של העד כ"עד עוין". סיכומם של דברים: גם אם שגה בית המשפט המחוזי בכל הקשור לקבילות הודעותיה של המתלוננת בקשר לאישום בתקיפת הילדים ממנו זוכה המערער, אין למשגה זה השלכה על החלטתו של בית המשפט לקבל את ההודעות האמורות בקשר לאישום שבגינו הורשע המערער. בהקשר זה, נתקבלו ההודעות על רקע "שבירתה" של המתלוננת בחקירתה הנגדית; וכאמור, לא היה צורך בהכרזתה של המתלוננת כעדה עויינת כתנאי לקבלת הודעותיה. בית המשפט המחוזי קיבל, איפוא, כדין את ההודעות שמסרה המתלוננת במשטרה בקשר למעשי ההתעללות שביצע בה המערער; והיה רשאי להעניק להודעות אלו את מלוא המשקל המתחייב מתוכנן, אגב דחיית הגירסה שהציגה המתלוננת בעדותה כבלתי מהימנה. טענת הסניגור בהקשר זה נדחית. ב. תרגום לקוי של דברי המתלוננת לעברית המתלוננת מסרה את תלונתה במשטרה בשפה הרוסית. לטענת הסניגור, תרגום דברי התלונה לעברית לקוי והוא מעוות את המשמעות המקורית של הדברים שמסרה המתלוננת בהודעותיה דא עקא, שמאמצי הסניגור לאשש את טענתו במהלך חקירתו הנגדית של החוקר שרשם את הודעותיה של המתלוננת - העד פלד - לא נשאו פרי; ובית המשפט היה רשאי לקבל את הדברים שנרשמו בהודעות כמשקפים בצורה מדויקת הדברים שאמרה המתלוננת בקשר לאחריותו של המערער למעשים העומדים בבסיס הרשעתו. ג. טענת אי שפיות בערעור חזר הסניגור על הטענה: שמרשו אינו מסוגל לעמוד לדין בשל היותו חולה נפש; ומכל מקום, יש להנותו מהסייג של אי שפיות, כאמור בסעיף 34ח' לחוק העונשין. לשיטת הסניגור נותר בהקשר זה ספק שלא עלה ידי התביעה להסירו, כאמור בסעיף 34כב(2) לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי לא נעתר במסגרת הדיון בפניו לבקשת ב"כ של המערער להעמיד את מרשו לבדיקה פסיכיאטרית; וזאת - משום שלא מצא תשתית עובדתית המצדיקה זאת. בפנינו חזר ב"כ המערער על בקשתו ואנו נעתרנו לה. בחוות דעת מסכמת קובע מנהל החטיבה הפסיכיאטרית בבית החולים באר יעקב, שם נבדק המערער: ראשית - כי המערער "במצבו הנוכחי הוא צלול, מודע מתמצא, עניני ובהתאם לכך הוא כשיר לעמוד לדין"; ושנית - כי בעת שעשה את המעשים נושא האישום היה "צלול ומודע למעשיו ולהשלכותיהם וכן ידע להבחין בין טוב לרע ובין מותר לאסור ולכן הוא אחראי למעשיו". קביעות אלו הינן חד משמעיות; ונראה כי הספק שממנו מבקש הסניגור להנות את שולחו בענין זה, נעוץ בתיאור פרטי ההסתכלות והדיון הרפואי, שקדמו למימצאים הסופיים. ד. לא הוכחה "כליאה" כמשמעותה בסעיף 377 לחוק העונשין בהודעותיה במשטרה - שנתקבלו כאמור כראיה על פי הוראות סעיף 10א(א) לפקודת הראיות ונמצאו מהימנות - מסרה המתלוננת כי המערער נעל את דלת דירתם והחזיק את המפתח ברשותו במשך שבוע ההתעללות; וכאשר יצאו - בסוף השבוע - לקניות, תשישותה הפיסית ועינו הפקוחה של המערער מנעו ממנה מלברוח. ביום כליאתה האחרון - הוא היום שבו הגיעה למשטרה - הבחינה המתלוננת כי המערער ישן ללא החולצה שבה החזיק את מפתחות הדירה. היא ניצלה את ההזדמנות, יצאה מן הדירה, נעלה את הדלת מאחוריה ומיהרה למשטרה. כאשר לבושה והחבלות שעל גופה מספרים את סיפור ההתעללות נושא האישום. הסניגור מצביע על כך, שהמערער איפשר לילדי הזוג לצאת מן הדירה במשך השבוע: ומוצא בכך בסיס לטענה שהמתלוננת לא היתה "כלואה" בדירה. לשיטתו, אם הילדים יכלו לצאת, הדעת נותרת שגם המתלוננת היתה יכולה לעשות כך; ומכל מקום, המתלוננת יכלה להזעיק עזרה באמצעות הילדים. בית המשפט המחוזי דחה את עמדתו של הסניגור ובדין עשה כן. העובדה שהילדים יצאו ונכסו, אינה משנה את העובדה שהמערער מנע מן המתלוננת לצאת מן הדירה; ולעניינה של העבירה שבסעיף 377 לחוק העונשין, די ב"מניעת" היציאה, בנסיבות שעליהן מסרה המתלוננת, כדי להביא את המערער בגדרו של "כולא" שלא כדין. ה. הרשעה בעבירה חמורה בית-המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה - שדינה עשרים שנים מאסר - במקום בעבירה של גרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שיוחסה לו בכתב האישום שדינה ארבע עשרה שנות מאסר. לטענת הסניגור היה בית-המשפט מנוע מלעשות כך, משום שלא ניתנה למערער הזדמנות נאותה להתגונן מפני האשמה החמורה יותר, כאמור בסעיף 184 לחסד"פ (נ"מ). טענת ב"כ של המערער בענין זה מקובלת עלי. העבירה שיוחסה למערער בכתב האישום מסתפקת בקיומה של "מחשבה פלילית" ברמה של "פזיזות"; ואילו העבירה שבה הורשע על ידי בית המשפט במקומה, דורשת קיומה של "מחשבה פלילית" ברמה של "כוונה". המערער לא "הוזהר" במהלך הדיון מפני סיכון של הרשעה בעבירה חמורה מזו המיוחסת לו בכתב האישום; ובנסיבות העניין אין לומר, שהיה ער לסיכון זה וקידם את פניו הלכה למעשה. לא נעלמה מעיני העובדה כי בסיכומיה ביקשה התביעה מבית המשפט לקבוע כי היסוד הנפשי שליוה את מעשי ההתעללות היה של מחשבה פלילית ברמה של כוונה. בקשה זו אינה יכולה לבוא במקום ה"אזהרה" הדרושה; שהרי זו צריכה לאפשר למערער להתגונן במהלך הדיון. במצב דברים זה, דין הטענה להתקבל; והרשעת המערער בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, תומר בהרשעה בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות כפי שיוחס לו בכתב האישום. ו. הרשעה במספר עבירות בשל אותו מעשה טענתו של הסניגור בהקשר זה היא: כי בנסיבות המקרה לא היה מקום להרשיע את המערער גם בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וגם בפציעה בנסיבות מחמירות, כאשר בבסיס השתיים עומדת בסופו של דבר אותה התנהגות. עמדת הסניגור בעניין זה, אינה מקובלת עלי: המדובר בסדרת מעשים שונים שנעשו בנקודות זמן שונות במהלכו של שבוע ההתעללות; ואף שנעשו במסגרתה של מסכת התעללות מתמשכת אחת, עדיין רשאי היה בית המשפט להתיחס בנפרד למעשי ההתעללות שגרמו ל"חבלה" ול"פציעה".. אמנם, בית המשפט המחוזי לא פירט בהכרעת הדין אילו מעשים גרמו ל"חבלה" ואילו גרמו ל"פציעה"; ברם, המעשים מדברים בענין זה בעד עצמם. כך, למשל, דקירת המתלוננת - מהווה פציעה בנסיבות מחמירות; ואילו החבלה שנגרמה לה בפניה בשל פגיעת הקומקום שהטיל כלפיה - מהווה גרם חבלה בנסיבות מחמירות. באופן דומה, ניתן לאפיין את שאר ה"חבלות" וה"פציעות" שגרם המערער למתלוננת ולהבחין ביניהן. ויהיו הדברים כאשר יהיו, הסניגור המלומד יכול היה לבקש בעוד מועד תיקון של כתב האישום או הבהרת תוכנו; ואם לא עשה כן - אין זאת אלא שהדברים היו מובנים מאליהם ולא היה בהעדר הפירוט כדי לקפח את המערער בהגנתו. 5. הערעור כנגד חומרת העונש אכן, העונש שנגזר על המערער חמור. ברם - ההתעללות העומדת בבסיס הרשעתו חמורה אף היא; ומשנמצא המערער אחראי לה - מן הראוי והנכון הוא שחומרה זו תבוא לכלל ביטוי חד וברור ברמת העונש שנגזר עליו. עם זאת, נראה לי, כי לנוכח החזרת ההרשעה לעבירה של גרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובהתחשב בכך שהחבלות והפציעות שגרם המערער למתלוננת אינן בעלות השלכת קבע, יש מקום לקיצור תקופת המאסר שעל המערער לרצות בפועל. העונש שנגזר על המערער הינו העונש המירבי - 14 שנות מאסר - הקבוע לצידה של החמורה מבין העבירות שבהן הורשע בשל מסכת ההתעללות במתלוננת. בנסיבות הענין - וכשאני לוקח בחשבון שבינתיים בני הזוג התגרשו והסיכון שהמערער יחזור ויפגע במתלוננת מאבד מחריפותו - נראה לי כי ניתן להשיג את מטרת ענישתו של המערער בהטלת עונש מאסר של 12 שנים, ממנו יהיו 10 לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי כפי שהורה בית המשפט המחוזי. 6. סוף דבר לאור כל האמור לעיל הנני מציע לחברי הנכבדים לדחות את הערעור כנגד ההרשעה ולקבל את הערעור כנגד מידת העונש, כמפורט בפסקה 5 לעיל. ש ו פ ט השופט מ' חשין : אני מסכים. ש ו פ ט השופט מ' אילן : אני מסכים. ש ו פ ט ניתנה היום, ז' בתמוז תשנ"ט (21.6.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. H16	[ "ע\"פ 9265/96", "דנ\"פ 4366/93" ]	2,865
94,674	ב בית המשפט העליון ע"פ 9265/96 - ג' בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : אוקטאי אברמוב נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה למ חיקת הערעור החלטה ביום 10 במרס 1998 שמענו את הערעור הנוכחי. המערער, שאינו דובר כנראה את השפה העברית, ישב בתא המערערים ומתורגמנית תרגמה לאוזניו את מהלך הדיון. עורך-דין שקלאר טען למערער את שטען, ועורכת-דין אמי פלמור-הרץ השיבה בשם המדינה את שהשיבה. לאחר התייעצות קצרה החלטנו שלא לסיים את שמיעת הערעור לגופו, וביקשנו הבהרות נוספות מן המומחה, ד"ר בירגר. ההחלטה מדברת בעד עצמה, ולא נוסיף עליה. והנה, למחרת יום המשפט - ביום ה11- לחודש מארס 1998 - הונחה על שולחננו בקשה שכתב המערער לבית-המשפט עוד ביום 17 בפברואר 1998. בקשה זו נתקבלה בבית המשפט (במדור קליטה) ביום 26 בפברואר 1998, אך מטעמים שלא נתבררו לנו, לא הועברה לידיעתנו אלא היום, למחרת יום שמיעתו של הערעור. בבקשה זו מודיענו המערער כי אין הוא מעוניין בשמיעת הערעור וכי אין הוא מעוניין בהקלה בעונשו. בקשתו היא "לבטל את הערר מבלי שהעו"ד יעזור לי". הודעה זו מפתיעה משהו, ומכמה וכמה טעמים. ראשית לכל, המערער עצמו היה נוכח בבית המשפט, ומהלך הדיון תורגם לו, כאמור, בידי מתורגמנית. השאלה הנשאלת היא: האם חזר בו המערער מביטול הערעור, או שמא יש פירוש אחר לנוכחותו ולעובדה שלא מחה על שמיעת הערעור? שאלה שניה היא, האם ידע עורך-דין שקלאר על רצונו של המערער לבטל את הערעור? אם ידע - כיצד זה שלא הסב את תשומת-לב בית המשפט לדבר? שלישית, והוא עיקר: מששמענו את ששמענו, השאלה היא האם מבקש המערער כיום לבטל את הערעור, או שמא נוח לו בכך ששמיעת הערעור תימשך ותלך כסדר? החלטה זו תישלח לאלתר למערער, לבא-כוחו של המערער ולפרקליטות המדינה (בשגר פקסימילה ובדרך המקובלת אף-היא), ותתבקש תגובתם תוך 15 יום. לאחר קבלת התגובות יחליט בית המשפט על-דבר המשך ההליכים. ניתנת היום, י"ג באדר תשנ"ח (11.3.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. G12	[ "ע\"פ 9265/96" ]	2,866
787	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7106/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל 2. בית החולים "קפלן" 3. ד"ר רם משען נגד המשיב : מישל ביתן סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ט בכסלו התשנ"ח (28.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96071060. A01 /דז/	[ "ע\"א 7106/96" ]	2,867
19,400	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7106/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערערים: 1. קופת חולים של ההסתדרות הכללית 2. בית חולים קפלן 3. ד"ר רם משען נ ג ד המשיב: מישל ביתן ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 15.7.96 בתיק 65/90 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' פלפל בשם המערערים: עו"ד יקותיאלי בשם המשיב: עו"ד אלסטר פסק-דין השופט ת' אור : 1. המשיב, יליד 9.2.67, תבע את המערערים בגין רשלנות רפואית של המשיב השלישי ( להלן: האירוע ). בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה, וחייב את המערערים הראשונה והשלישי בתשלום פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו למשיב. ערעור המערערים בפנינו מתייחס הן לקביעת אחריות המערערים לפיצויו של המשיב, והן לגובה הפיצויים שנפסקו לו, אך בטיעונם בפנינו צמצמו המערערים את ערעורם לשאלת גובה הפיצויים. 2. בית המשפט המחוזי קבע, שעקב האירוע נגרמה למשיב נכות בשיעור 15% בגין נזק שנגרם לאפו. נזק זה גרם להגבלה קלה בנשימה וכן לפגיעה אסטטית. כן נגרמה לו נכות נפשית בשיעור 5%. את הפגיעה בתיפקודו של המשיב קבע בית המשפט בשיעור 10%. בקבעו נכות תיפקודית זו, קבע בית המשפט כי הנכות הנפשית אינה תיפקודית, וכמוה גם הנכות בשטח האסטטי. 3. המשיב, שהיה בעת התאונה כבן שבע עשרה שנים, עבד קודם האירוע כמציל בבריכת שחיה. לטענתו, עקב הנכות שנגרמה לו נמנע ממנו לעבוד כמציל בבריכות סגורות. בית המשפט דחה טענה זו. עם זאת, קבע שבשל הנכות שנגרמה למשיב צומצמה קשת המקצועות בהם יוכל למצוא את מחייתו, ועל כן החליט שיש לחשב את הפסד ההשתכרות ואת הפסד כושר ההשתכרות של המשיב בשיעור 10% מכושר ההשתכרות שלו קודם האירוע. את כושר השתכרותו של המשיב, לולא האירוע, קבע בית המשפט המחוזי בשיעור 8,800 ש"ח לחודש, בהסתמך על תלושי משכורת שהוצגו בפניו לגבי השתכרות המשיב בשלושה החודשים שקדמו לאירוע, דהיינו החודשים מאי, יוני ואוגוסט 1984. בהתאם לנתונים אלה, נקבע הפסד כושר השתכרותו של המשיב לגבי העבר בסכום של 880 ש"ח לחודש לגבי 101 חודשי העבר (עד פסק הדין), והפסד כושר ההשתכרות בעתיד, עד גיל 65, לפי 880 ש"ח לחודש כפול מקדם ההיוון המתאים. בית המשפט הורה שמסכום הפיצויים כאמור ינוכה מס הכנסה כדין. 4. בא כוח המערערים טוען, שבית המשפט הגזים בסכומים שפסק למשיב בראשי הנזק של הפסד השתכרות בעבר ושל הפסד כושר ההשתכרות בעתיד, ולדעתנו יש ממש בטענתו. ראשית, לא היה מקום לקבוע את כושר השתכרותו של המשיב לולא האירוע בסכום שנקבע על ידי בית המשפט, אך ורק בהסתמך על שלושה תלושי שכר בתקופה של ארבעה חודשים. מסתבר, שבחודשי הקיץ הכנסתו של המשיב היתה גבוהה יותר, בשל כך שבתקופה זו עבד עבודה מלאה, מה שאין כן בחודשי החורף. לפיכך, החודשים שלפני האירוע שיקפו הכנסה חודשית גבוהה בצורה משמעותית מממוצע השתכרותו החודשית של המשיב במשך השנה כולה. שנית, בית המשפט קבע שהמשיב יכול היה לחזור לעבודתו כמציל, ואף לא היתה מניעה שיעבוד כמציל בבריכות סגורות. בנסיבות אלה, הנכות התיפקודית בשיעור 10% שנקבעה למשיב אינה משקפת את הפסד ההשתכרות שנגרם לו. ההפסד שנגרם לו בפועל, הינו בשיעור נמוך יותר. נראה לנו, על כן, שהפיצויים שנפסקו למשיב עולים בצורה משמעותית על אלה שראוי היה לפסוק לו בראשי הנזק של הפסד השתכרות בעבר והפסד כושר השתכרות בעתיד. 5. בהתחשב בכלל נסיבות המקרה, ראוי היה, לדעתנו, לפסוק למשיב פיצויים בפרטי נזק אלה בדרך של פיצוי גלובלי - הן ביחס לעבר והן ביחס לעתיד. בדרך אומדן, נראה לנו שהסכומים ההולמים הם כדלקמן: בגין הפסד השתכרות בעבר יבוא הסכום של 40,000 ש"ח, ובגין הפסד כושר השתכרות בעתיד סכום של 120,000 ש"ח. סכומים אלה יבואו במקום הסכומים שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי בראשי נזק אלה. חיוב המערערים לשאת בריבית בגין הפסד ההשתכרות בעבר, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, ישאר בעינו. כאמור, בית המשפט הורה על ניכוי מס הכנסה מסכומי הפיצויים בגין הפסד ההשתכרות והפסד כושר ההשתכרות. בכך טעה בית המשפט, הואיל ותביעת המשיב לא היתה תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-. סכומי הפיצויים אותם קבענו לעיל, נקבעו בהתחשב בכך שאין מקום לניכוי מס הכנסה. 6. בית המשפט חייב את המערערים לשלם למשיב שכר טירחת עורך דין בשיעור 15% מהסכום שנפסק. נוכח ההפחתה מסכום הפיצויים כאמור בפיסקה 5 לעיל, יופחת בהתאם סכום שכר טירחת עורך דין אשר על המערערים לשלם למשיב. כן ישא המשיב בהוצאות המערערים בערעור זה בסך 10,000 ש"ח. כפי שהודיעונו באי כוח בעלי הדין, סכום הפיצויים לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי שולם כולו למשיב. אנו מחייבים, על כן, את המשיב להחזיר למערערים את הסכום אשר שולם לו ביתר, כעולה מפסק דין זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחושבים על סכום זה, מיום תשלומו ועד להשבתו למערערים. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, יז' באייר התשנ"ח (13.5.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96071060. E02	[ "ע\"א 7106/96" ]	2,868
788	ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 7230/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העורר: נסיף בן ס לימאן סעד נגד המשיב ה: מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 4.11.97 בב"ש 1449/97 שניתנה על ידי כבוד השופט גרשון תאריך הישיבה: כ"ו בכסלו תשנ"ח (25.12.97) בשם העורר: עו"ד עמר בשם המשיבה: עו"ד אריה פטר החלטה זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע. גרשון) שהורה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. העורר מואשם בעבירת אינוס שבוצעה במתלוננת כבת 20 שעמדה בשעת לילה מאוחרת בטרמפיאדה בנהריה תוך כוונה לנסוע למעלות. היא עלתה לרכבו של העורר שעצר לידה והשיב לשאלתה כי הוא נוסע למעלות. לאחר תקופה קצרה של נסיעה, סטה העורר לשביל שהוביל ליער, שם עצר את רכבו, ירד ממנו ואמר למתלוננת שהוא הולך לקרוא לאחיו. משחזר לרכב אמר לה שאחיו איננו נמצא ועליו להמתין לו במקום, דברים שנתבררו כבלתי נכונים ונאמרו כדי להרוויח זמן לשהייה במקום. בשלב זה החל העורר ללטף את המתלוננת שהתנגדה למעשיו. היא אף ניסתה לברוח מהמכונית אך הוא תפסה והפילה על הקרקע תוך שהיא מתחננת וצועקת שיעזבנה לנפשה. אז אחז בה בחוזקה, החזירה לרכב, שאל אותה אם היא רוצה למות ועל אף היותה מבוהלת עד אימה, ניסתה להניע אותו להסיעה מן המקום. הדבר לא עלה בידה והעורר החזיק בה בחוזקה, הוריד חלק מבגדיה ואנסה. לא נשמעה מפי הסניגור המלומד טענה נגד קיומן של ראיות לכאורה, לא בבית המשפט המחוזי ולא בבית משפט זה וטוב עשה שלא השמיע טענה כזו, שכן, קיימות ראיות מוצקות להוכחת אשמתו של העורר. הסניגור המלומד העלה כל טענה אפשרית לזכות מרשו ואלה נשקלו על ידי אחת לאחת. לדבריו, לא השתמש המשיב בכוח או באלימות או באכזריות ובעצם ניתן לראות באי בריחתה של הבחורה בשלב הראשון וגם מהתנהגותה בשלב השני מעין הסכמה. בכל מקרה, טוען הוא, כי היה זה מעשה בלתי מתוכנן, חד פעמי, וכי לעורר אין הרשעות קודמות, וכי הוא הביע צער על המעשה ואין סכנה שאירוע כזה או דומה לו יקרה פעם נוספת כפי שלא קרה אף פעם בעבר. טענתו העיקרית של הסניגור מתמקדת באי היותה של העבירה על פי המעשים שעשה העורר "עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות" כאמור בסעיף 21.(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו1986- (להלן: חוק המעצרים). לפי חוק זה, על מנת שתקום נגד נאשם חזקת מסוכנות, עליו לעבור את העבירה באלימות חמורה או באכזריות ולא כאלה היו המעשים שנעשו על ידי העורר. לפיכך - טוען הוא - לאור חוק זה ולאור הפרשנות הראויה לו עקב תיקון החוק הקודם, אין לייחס לעורר ביצוע עבירה באלימות חמורה ובאכזריות ולא קמה חזקת מסוכנות נגדו. משכך, מוסיף הוא וטוען, כי ללא הקמת חזקה זו, ראוי להורות על חלופת מעצר בתנאים שיבטיחו כי העורר לא יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור. כל תנאי שיוטל על ידי בית המשפט, כגון "מעצר-בית", בטחונות, ערובות וכיו"ב, ניתן למימוש. אין בידי לקבל את טיעוניו של הסניגור המלומד. נסיבות ביצוע העבירה כפי שמיוחסות לעורר בכתב האישום וכפי שעולות מהודעת המתלוננת ואף מהודעתו השניה של העורר, מציירות תמונה קשה ביותר של ביצוע אונס. מדובר בטרמפיסטית תמימה, שציפתה בשעת לילה מאוחרת להגיע לביתה שבמעלות. היא נתנה מבטחה בעורר, הנראה אדם מן הישוב, והוא ניצל את היותה בתוך מכוניתו, מנותקת מהסביבה בתוך שביל המוביל ליער, ללא קרוב וגואל, כשהיא נתונה לחסדיו. הוא סטה מן הדרך הוליך אותה שולל תוך תכנון מוקדם - לפחות מאז עלתה למכוניתו - לבצע בה את זממו. מעשה האונס עצמו היה מלווה בשימוש בכוח, באיום, בהתעלמות מקריאותיה ומתחנוניה של המתלוננת, תוך ניצול היותה נתונה בתוך ד' אמות מכוניתו ללא נפש חיה מסביב. על פי כתב האישום כל שנעשה במתלוננת היה בהתנגדותה ובניגוד לרצונה. התנהגות כזו מלמדת על חוסר ריסון עצמי מצד אדם שחי לכאורה חיים נורמטיביים קודם לכן כשהופעתו והתנהגותו בעוצרו את מכוניתו לאוספה, לא העידו על כוונות הזדון שהיו לו. בכך כנראה גם רכש את אמונה של המתלוננת שיסיע אותה למחוז חפצה. בהתנהגות כזו, יש לא רק שימוש בכוח אלא התאכזרות בקורבן ודריסת גאוותו ברגל גסה ותוך אדישות לכבודו כאדם , וכל זאת לשם סיפוק יצרים משולחי רסן. לפיכך, דעתי היא, שלא כדעתו של השופט קמא כי קמה כאן חזקת המסוכנות שבסעיף 21.(ג)(4) לחוק המעצרים. על אף זאת, שומה עלי לבחון התאמתה של חלופת מעצר שיש בה כדי להשיג את מטרת המעצר ושפגיעתה בחרותו של הנאשם תהיה פחותה. כאן עומדת לזכותו של העורר העובדה כי פרט למקרה הנדון הוא חי חיים נורמטיביים, שירת בצה"ל שירות מלא, אין לו הרשעות קודמות, הוא נשוי ואב לילדה. אל מול אלה, עומדת טובת הציבור ובמיוחד בטחונן של נשים המהלכות ברחובות העיר והארץ לבל תהיינה הפקר לאלא המסכנים שלומן ובטחונן ולבל תהיינה מטרה קלה להתפרצות יצריהם של אנסים למיניהם. שיקולים אלה מטים את הכף לחובתו של העורר ואינני סבורה כי חלופת מעצר כלשהי תשיג את תכלית המעצר. הערר נדחה. ניתנה היום, כ"ו בכסלו תשנ"ח (25.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97072300. J04	[ "ש 1449/97" ]	2,869
1,797	ב בית המשפט העליון בש"פ 7230/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העורר : נסיף בן סלימאן סעד נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 4.11.97 בב"ש 1449/97 שניתנה על ידי כבוד השופט גרשון החלטה לדיון ב16.12.97- בשעה 09:30. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97072300. J01	[ "ש 1449/97" ]	2,870
789	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3564/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. גליה אלכסנדר 2. לויטוס יעל 3. סוורדלין נעמה 4. אליסוף מיטל 5. גניגר נועה 6. ירון הדר 7. קלדור מיכל ע"י ב"כ עו"ד א. שמואל נגד המשיבים : 1. שר הבטחון מר יצחק מרדכי 2. ראש המטה הכללי 3. ראש אכ"א 4. קצינת ח"ן ראשית עתירה לצו על תנאי החלטה לקבוע בפני הרכב של שלושה. לתגובת המשיבים. ניתנה היום, י"ד בתשרי תשנ"ח (15.10.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035640. J02	[ "בג\"ץ 3564/97" ]	2,873
37,020	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3564/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. גליה אלכסנדר 2. יעל לויטוס 3. נעמה סוורדלין 4. מיטל אליסוף 5. נועה גניגר 6. הדר ירון 7. מיכל קלדור נגד המשיבים : 1. שר הבטחון מר יצחק מרדכי 2. ראש המטה הכללי, צה"ל 3. ראש אכ"א בצה"ל 4. קצינת ח"ן ראשית, צה"ל בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י' בסיון תשנ"ח (4.6.98) בשם העותרים: עו"ד שמואל אורן בשם המשיבים: עו"ד עוזי פוגלמן פ ס ק -ד י ן העותרות חזרו בהן מן העתירה. העתירה נדחית. ניתן היום, י' בסיון תשנ"ח (4.6.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035640. F03	[ "בג\"ץ 3564/97" ]	2,875
790	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1831/93 ע"א 1795/93 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת בע"א 1831/93 : אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נגד המשיבים בע"א 1831/93 : 1. יוסף יעקב 2. קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ המערערת בע"א 1795/93: קרן גמלאות של חברי אגד בע"מ נ ג ד המשיבים בע"א 1795/93: 1. יוסף יעקב 2. "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ערעורים על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.2.93 בת"א 298/92 שניתן על ידי כבוד השופטת דורנר בשם המערערת בע"א 1831/93 והמשיבה 2 בע"א 1795/93: עו"ד ארנה קידר בשם המשיב מס' 1: עו"ד לפידות בשם המשיבה 2 בע"א 1831/93 והמערערת בע"א 1795/93: עו"ד עמי שחר בשם היועץ המשפטי: עו"ד נורית ישראלי החלטה לאור החלטת ההרכב המקורי (מיום 17.9.97) הנני קובע כי ההרכב הבא ידון בערעורים: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד ניתנה היום, ט"ו באלול תשנ"ז (17.9.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93018310. A04	[ "ע\"א 1831/93", "ע\"א 1795/93", "בע\"א 1831/93", "בע\"א 1795/93" ]	2,876
2,065	בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 1831/93 ע"א 1795/93 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקש : אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נגד המשיבים : 1. יוסף יעקב 2. קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ בקשה לשינוי מועד החלטה התאריך 15.7.97 מתבטל, במקומו נקבע הדיון לתאריך 10.9.97 שעה 11.30. ניתנה היום, ה' בתמוז תשנ"ז (10.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93018310. J02	[ "ע\"א 1831/93", "ע\"א 1795/93" ]	2,877
791	ב בית המשפט העליון בש"פ 97 / 3517 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העוררים: 1. עריד אחמד 2. כיאל פיאד נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלט ת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.6.97 בב"ש 284/97 שניתן על ידי כבוד השופט ג'ובראן תאריך הישיבה: י"א בסיון התשנ"ז ( 16.06.97 ) בשם העוררים: עו"ד יהונתן גינת; עו"ד זאיד פלאח בשם המשיב ה: עו"ד נאוה בן-אור החלטה ערר זה דינו להידחות. בגדרי האישום השלישי קיים חומר ראיות לכאורה והעדר תחליף מעצר יש בו כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים. הבעיות המשפטיות המעניינות שבא כוח העוררים מעלה בפנינו, אינן מתעוררות כלל. הערר נדחה. ניתנה היום, י"א בסיון התשנ"ז (16.6.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035170. A02 /דז/	[ "ש 284/97" ]	2,878
3,528	בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 97 / 3517 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשים : 1. אחמד בן דיב עריד 2. פיאד בן סלים כיאל ע"י ב"כ עו"ד י. גינת נגד המשיב ה: מדינת ישראל באמצעות פרקליטות המדינה בקשה לקביעת הרכב מורחב בערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.6.97 בתיק ב"ש 284/97 ת.פ. 66/97 שניתנה על ידי כבוד השופט ג'ובראן החלטה לקבוע בפני הרכב של שלושה ביום 12.6.97 בשעה 11:30. ניתנה היום, ד' בסיוון תשנ"ז (9.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035170. J01	[ "ש 284/97" ]	2,879
792	ב בית המשפט העליון בש"פ 5592/97 בפני: כבוד השופט ת' אור העורר : יניב פורטל נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 11.9.97 בתיק ב"ש 1723/97 שניתנה על ידי כבוד השופט בייזר תאריך הישיבה: ז' בתשרי התשנ"ז (8.10.97) בשם העורר: עו"ד זוהר ברזילי בשם המשיבה: עו"ד נעמי גרנות החלטה 1. נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו את המעשים הבאים: ביחד עם אחר קשר קשר לשדוד מכונית, ובמסגרת קשר זה אכן שדדו השניים רכב מאחרים באיומי אקדח. כן מיוחס לעורר שנהג ברכב זה ללא רשות, וכי כשבקשו שוטרים לעצרו כשהיה ברכב ביחד עם אחרים, נמלטו עם הרכב. במהלך המרדף נטשו את הרכב ונמלטו מהמקום. בית המשפט המחוזי החליט לעצרו עד תום ההליכים, ועל כך הוגש ערר זה. 2. בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי משקלן של הראיות שבידי התביעה להוכחת אשמת שוד הרכב המיוחסת לעורר. אין חולק, שבחלק מהודעותיו קושר העורר את עצמו למעשה תוך תיאור ביצועו. מאידך גיסא, בהודעות מוקדמות ובהודעות מאוחרות יותר חלק על מעורבותו. טענת סנגורו של העורר היא, שהעורר נטל על עצמו את אשמתם של אחרים, עליהם בקש לחפות. בטענתו זו מסתמך הסנגור גם על כך שגירסת השוד שבפי העורר אינה תואמת בפרטים מהותיים את גירסת המתלוננים מהם נשדד הרכב על אופן ביצוע השוד. לשוני בפרטים מהותיים בין גירסת ההתוודות של העורר לבין זו של המתלוננים מסכימה באת כוח המדינה. לאחר בחינת הראיות כולן, רחוק אני מלומר שאין ראיות לכאורה נגד העורר. עם זאת, קיימות תמיהות ופירכות בגריסת התודותו אשר יש בהן החלשה מסויימת של משקל הודאתו. לעניין זה ינתן משקל בבואי להכריע אם יש לקבוע לעורר חלופת מעצר תחת מעצרו עד תום ההליכים. 3. מתוך הנחה שקיימות ראיות לכאורה לאשמת העורר, קיימת עילה למעצרו עד תום ההליכים. עם זאת, הגעתי למסקנה שקיימת חלופה למעצרו. לעורר אין כל הרשעות קודמות. למרות קשיים אישיים וכלכליים, תפקד כהלכה בצה"ל. ההתרשמות הכללית היא, שאין הוא מועד לחזור על מעשים דומים, ודי יהיה בתנאי מעצר בית ובתנאים נוספים, כפי שייקבעו להלן, כדי לענות באופן סביר על החשש שיש סיכון מהעורר אם יהלך חופשי. 4. לא התעלמתי מכך, שאחד מהחשודים בפרשה טרם נתפס. אך שמו ידוע לחוקרים ואין כל ראיה שהעורר אחראי לכך שעד כה טרם נתגלה האיש. גם הטענה בדבר חשש לתאום עדויות בין העורר לאותו חשוד אינה אלא טענה בעלמא שאין לייחס לה משקל אשר יצדיק את מעצר העורר, כשבמכלול הנסיבות האחרות ראוי לשחררו בתנאים. 5. על סמך כל האמור לעיל, אני מחליט לקבל את הערר, במובן זה שהעורר יוכל להשתחרר ממעצרו בתנאים הבאים: א. ניתן צו לעיכוב יציאתו מן הארץ; ואם יש לו דרכון - יפקידו בידי המשטרה. ב. העורר ימציא ערבות עצמית וצד ג' של אמו בסך 25,000 ש"ח כל אחת מהן, להבטחת התייצבותו להמשך ההליכים. ג. העורר יתגורר בביתה של גברת חיה אלדר, גיסתה של אמו, ברחוב קרן קיימת 24 שבקרית מוצקין, ולא יהיה רשאי לצאת מפתח הבית אלא לצרכי התיצבות בבית המשפט בו מתנהל משפטו. גברת אלדר הודיעה בפני על הסכמתה למגורי העורר בביתה. ד. כמוצע על ידי סנגורו של העורר, אמו של העורר תמציא התחייבות על פיה תשגיח על העורר לבל יצא מהדירה הנ"ל, בה גם היא מתגוררת, וכן תודיע למשטרה בכל מקרה של הפרת התנאי האמור בפיסקה ג' לעיל על ידי העורר. ההתחייבות תהיה בנוסח לשביעות רצון כבוד רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב. ניתנה היום, ז' בתשרי התשנ"ח (8.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97055920. E01	[ "ש 1723/97" ]	2,880
793	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 8148/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקש : מישאלי אברהם נגד המשיב : נתניאן רבי בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים בה"פ 134/96 שניתן ביום 15.10.96 על ידי כבוד הנשיא ברנר בשם המבקש: עו"ד משה כהן בשם המשיב: עו"ד עמרי כבירי החלטה 1. סגן הנשיא המלומד החליט, בגדר ההסכמה הדיונית שבין בעלי הדין כי בקביעת הבוררים הסופית לפיה סרב המבקש להצהיר בשבועה או לתת תקיעת כף אין עילה לביטול הפסק לפי חוק הבוררות, תשכ"ח1968-. עוד קבע בית המשפט המחוזי, בגדר ההסכם האמור, כי פסק הבוררות יתוקן על-ידי שערוך חלקי של סכומו בשיעור 75%. בבקשת הרשות לערער שלפני משיג המבקש על שתי הקביעות האמורות. דין הבקשה להידחות. 2. משבחר המבקש בדרך של בוררות לפני בד"ץ לעדה הספרדית - עליו להשלים עם הכללים הנוהגים בערכאה זו, לרבות לעניין התוצאות הנובעות מסירובו להישבע או לתת תקיעת כף; והשגות המבקש על הנמקתו של סגן הנשיא בענין זה אינן מצדיקות מתן רשות לערער. ואילו לענין השערוך החלקי היתה לפני השופט המלומד תשתית עובדתית שגם היא אינה מצדיקה ליתן רשות לערער על קביעתו. אין צורך לומר שאין המבקש רשאי בגדר בקשה זו לחרוג מגדר ההסכמה הדיונית שהושגה בבית המשפט המחוזי. הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב שכר טרחת עורך-דין 10,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ג באלול התשנ"ז (25.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081480. B03	[ "רע\"א 8148/96", "בה\"פ 134/96" ]	2,881
17,692	בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 8148 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש: מישאלי אברהם נגד המשיב : נתיאן רבי בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים בה"פ 134/96 שניתן ביום 15.10.96 על ידי כבוד הנשיא ברנר בשם המבקש: עו"ד משה כהן החלטה לתשובת המשיב תוך 15 ימים. ניתן היום כד באדר א' תשנ"ז (3.3.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081480. B01	[ "רע\"א 96", "בה\"פ 134/96" ]	2,882
794	בבית המשפט העליון רע"א 96 / 7659 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. אהוד יער 2. דתיה יער נגד המשיב : שוקי אשל בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקשים: עו"ד נתי חלפין החלטה מאחר שהמדובר באיחור ממושך בהפקדת הערבון (בשים לב לכך שההודעה על קביעת הערבון נשלחה לבא-כח המבקשים בתאריך 18.1.96), מתבקשת עמדת בא-כח המשיב לבקשה להארכת מועד. ניתנה היום, ב' באדר ב' תשנ"ז (11.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076590. Q01	[ "רע\"א 96" ]	2,883
1,534	בבית המשפט העליון רע"א 96 / 7659 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. אהוד יער 2. דתיה יער נגד המשיב : שוקי אשל בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המשיב: עו"ד בן-עמי רוט החלטה הדיון בפני כב' השופטת הילה גרסטל בתאריך 16.2.97 התקיים זמן רב לאחר שחלף המועד להפקדת הערבון. ההודעה על גובה הערבון שנקבע נשלחה בתאריך 18.11.96 (ולא ביום 18.1.96 כפי שנרשם בטעות בהחלטה מיום 11.3.97), ונאמר בה כי יש להפקיד את הערבון תוך חמישה עשר יום מיום קבלתה. המבקשים אינם טוענים כי התקיים משא ומתן לפשרה לפני התאריך 16.2.97. בנסיבות אלה, הבקשה אינה מבוססת, והיא נדחית. הבקשה לרשות ערעור תידחה על-פי תקנות 404(ב) ו431- לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתנה היום, ג' בניסן תשנ"ז (10.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076590. Q02	[ "רע\"א 96" ]	2,884
795	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4199/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המב קש ים: 1. אוריאלי אלינא 2. אוריאלי ישראל נגד המשיבים : 1. סמואל אלישבע 2. סמואל יהוייקים ז"ל 3. כונס הנכסים הרשמי בקשה להגשת ראיות נוספות החלטה לתגובת המשיבים בתוך עשרה ימים ממועד ההמצאה. ניתנה היום, י בתמוז התשנ"ז (15.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041990. L01	[ "ע\"א 4199/97" ]	2,885
9,741	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4199/97 - א' בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המ בקשים : 1. אוריאלי אלינא 2. אוריאלי ישראל נגד המשיבים : 1. סמואל אלישבע 2. סמואל יהוייקים ז"ל 3. כונס הנכסים הרשמי בקשה להגשת ראיות נוספות החלטה בהסכמת המשיבים, יוגשו הראיות הנוספות כמבוקש. ניתנה היום, יט באלול תשנ"ז (21.9.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041990. L03	[ "ע\"א 4199/97" ]	2,886
16,813	בבית המשפט העליון ע"א 4199/97 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. אוריאלי אלינא 2. אוריאלי ישראל נגד המשיבים : 1. סמואל אלישבע 2. סמואל יהוייקים ז"ל 3. כונס הנכסים הרשמי בקשה לפטור מערבון בשם המערערים: עו"ד וולנרמן ברטה החלט ה יש לנהוג על-פי תקנה 405 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- על-פיה פטורים המערערים במיקרה זה מהפקדת ערבון בנוסף לזה שהופקד על ידם במסגרת רע"א 8823/96. ניתנה היום, ט"ו בתמוז תשנ"ז (20.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041990. Q02	[ "ע\"א 4199/97", "רע\"א 8823/96" ]	2,887
33,015	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4199/97 - ד' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. אוריאלי אלינא 2. אוריאלי ישראל נגד המשיבים : 1. סמואל אלישבע 2. סמואל יהוייקים ז"ל 3. כונס הנכסים הרשמי סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. ניתן היום, כ"ו באדר התשנ"ח (24.3.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041990. A04 /דז/	[ "ע\"א 4199/97" ]	2,888
65,005	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4199/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל המערערים: 1. אוריאלי אלינא 2. אוריאלי ישראל נ ג ד המשיבים: 1. סמואל אלישבע 2. עזבון המנוח סמואל יהויקים, ז"ל 3. הכונס הרשמי ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק ע"א 516/96 שניתן ביום 6.11.96 על ידי כבוד השופטת ה' גרסטל בשם המערערים: עו"ד ב' וולנרמן בשם משיבה מס' 1: עו"ד א' הרשקוביץ בשם משיב מס' 2: עו"ד ח' כהן בשם משיב מס' 3: עו"ד ר' שני-שרפסקי פסק-דין השופט י' טירקל: רקע 1. בית משפט השלום בנתניה נתן פסק דין שחייב את המשיבה מס' 1 ואת מר יהויקים סמואל ז"ל - שנפטר בינתיים והמשיבים מס' 2 ו3- מייצגים את עזבונו - לפצות את המערערים עבור הפרת הסכם. (המשיבה מס' 1 ומר יהויקים סמואל ז"ל יכונו להלן - "המשיבים"). המערערים גבו מהמשיבים סכום כסף על חשבון הסכום שנפסק לחובת המשיבים, שלא בהליכי הוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו - שדן בערעורם של המשיבים אחרי שהסכום האמור נגבה מהם - ביטל את פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי לא נקב בסכום החיוב שבוטל אלא קבע כי "לפיכך דינו של ערעור זה להתקבל, ואנו מורים על ביטול פסק דינו של בית משפט השלום, תוך חיוב המשיבים בהוצאות המערערים ---". בית המשפט העליון דחה את בקשתם של המערערים להרשות להם לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבים הגישו נגד המערערים בלשכת ההוצאה לפועל בהרצליה "בקשה לביצוע פסק דין (כספי בלבד)", בטופס הקבוע לכך, שבה ביקשו להשיב להם את הסכום שהמערערים גבו מהם. לבקשתם צרפו את העתק פסק הדין של בית המשפט המחוזי וכן את העתק הפסיקתה שנערכה לפי פסק דינו של בית משפט השלום, שבה צוין סכום החיוב. המערערים מצדם הגישו "בקשה לביטול ו/או סגירת תיק הוצל"פ מחוסר סמכות", שאותה נימקו בטענות דיוניות שונות. ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת אירית מני-גור) ראתה את הבקשה לבצוע פסק דין שהגישו המשיבים כהליך לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967- (להלן - "חוק ההוצאה לפועל"), דחתה את בקשתם הנזכרת של המערערים וכן חייבה אותם - על פי סעיף זה - להשיב למשיבים את הכספים שגבו. המערערים ערערו על החלטתה לפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ה' גרסטל), שדחה את ערעורם. המערערים ביקשו להרשות להם לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ונשיא בית משפט זה נתן להם את הרשות. מכאן הערעור שלפנינו. הדיון במחלוקות 2. המערערים שטחו לפני הערכאות הקודמות ולפנינו שורה של טענות דיוניות הכרוכות זו בזו, בענינים שבצורה ובענינים שבתוכן. נדון באלה תחילה ולאחר מכן בעיקרה של המחלוקת, שהיא בפרשנותו של סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל ובדרך יישומו. הטענות הדיוניות 3. הטענה הראשונה היא שהמשיבים לא היו זכאים לנקוט הליכי הוצאה לפועל נגד המערערים על פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי, משום שאיננו "פסק דין כספי". זאת, משני טעמים: האחד - משום שלא הורה בפירוש להשיב את הכספים ששולמו על חשבון החיוב שבוטל; השני - משום שלא נקב בסכום החיוב שבוטל. טענה זאת יש לדחות, על שתי פניה. בענין אחד טענה בעלת דין כי פסק הדין של ערכאת הערעור, שביטלה את פסק הדין של הערכאה הראשונה, היה צריך לכלול גם הוראה לפיה יש להשיב את הכספים ששולמו על פי פסק הדין שבוטל. בית המשפט העליון פסק כי: "לא הייתה שום השמטה מקרית בפסק הדין בערעור, אלא עניין ההשבה לא הוזכר בו, מפני שלא חייב היה להיזכר בו. תרופת המבקשת להשבת הכספים ששילמה היא בפנייה, לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967-, המורה, כי כאשר בוטל פסק-דין, לאחר שביצועו התחיל או הושלם, רשאי ראש ההוצאה לפועל, לפי בקשת החייב, לצוות על החזרת המצב, כפי שהיה לפני הביצוע". (ע"א 76/78 עיריית נתניה נגד מדינת ישראל ואח' , פ"ד לה(2) 547, 548; וכן ראו ד' בר-אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה רביעית1998-) 131). המערערים טענו כי ההלכה שנפסקה בע"א 76/78 הנ"ל אינה יפה לעניננו משום שהכספים ששולמו על פי פסק הדין שבוטל באותה פרשה שולמו בהליכי הוצאה לפועל. לצורך טיעון זה הגישו המערערים את העתקי כתבי הטענות באותה פרשה כ"ראיות נוספות". אין בכך כדי לעמוד להם. העיון באותו פסק דין מראה כי העקרון שנקבע שם אינו מעוגן בעובדותיה של הפרשה שנדונה. גם הפנייתה של המבקשת באותו ענין להליך לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, אין בה כדי לסייג את היקף תחולתו של העקרון, או כדי למנוע את החלתו במקרה שלפנינו. על הפן השני של הטענה יש להשיב כי העילה שעל פיה ניתן לזכות בהשבת כספים ששולמו על פי פסק דין שבוטל - בהליך לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, או בדרך אחרת - אינה מותנית בכך שפסק הדין המבטל ינקוב בסכום החיוב שבוטל. לשם כך די בהוראת הביטול כשלעצמה, בצרוף הוראת החיוב שבוטלה - ובצרוף הטענה העובדתית ששולמו כספים על פי ההוראה שבוטלה - כדי להקים את העילה. 4. טענתם השניה של המערערים היא כי המשיבים הגישו בקשה לביצוע פסק דין בלי שביקשו לנקוט בהליך על פי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל. לפיכך לא היתה ראש ההוצאה לפועל רשאית לראות את הבקשה לביצוע כאילו היא הליך כזה, כפי שעשתה. גם טענה זאת יש לדחות ומשני טעמים. הטעם הראשון הוא שגם הליך שמטרתו השבת כספים לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל בא בגדר "בקשה לביצוע פסק דין", לפי סעיף 6 לחוק ההוצאה לפועל. פסק הדין שביטל את החיוב הקודם הוא, אמנם, "פסק דין שלילי", אולם החזרת המצב שהיה לפניו לקדמותו היא בגדר "ביצוע" של פסק דין זה. ניתן ללמוד זאת גם מהוראת סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, לפיה חיובים ש"יש לבצעם כמו פסק דין של בית משפט, יחולו עליהם הוראות חוק זה, בשינויים המחוייבים". אם בחיובים כאלה כך, בפסק דין ממש על אחת כמה וכמה. אכן, בבקשתם לא הסתמכו המשיבים על הוראת סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, אולם נראה לי שיש הצדקה לנהוג כאן לפי רוח הכלל שבתקנה 74(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, לפיו "מותר להביא בכתב טענות כל הוראת דין שהטוען מתכוון להסתמך עליה, אך אין בעל דין מנוע מהסתמך על הוראת דין כאמור מחמת שלא הביא אותה בכתב טענותיו " (ההדגשה שלי - י' ט'). כלל זה אינו חל כאן מכח הדין, ואף בתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם1979- (להלן - "תקנות ההוצאה לפועל"), אין כמתכונתו, אולם אם יפה הוא לכתב טענות , בוודאי ובוודאי שיפה הוא למילוי טופס שנעשה לפי תקנות אלה. הטעם השני הוא שראש ההוצאה לפועל הכשירה את הבקשה לביצוע פסק הדין על ידי כך שקבעה כי די בחומר שלפניה כדי לתת צו לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל ולפיכך " לצורך ייעול הדיון אין צורך בהגשת בקשה נוספת" (ההדגשות במקור - י' ט'). בית המשפט המחוזי סבר ש"מדובר בפגם פרוצדורלי בלבד, שנתרפא ע"י החלטת ראש ההוצל"פ", מכוח סמכותו לתקן פגם או טעות בהליך, לפי תקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל. גם אני סבור כך. פרשנות סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל 5. השאלה העיקרית העומדת להכרעה היא האם זכאים המשיבים להשבת הסכום שגבו מהם המערערים במסגרת הליך לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, אף על פי שהסכום לא נגבה בהליכי הוצאה לפועל של המערערים נגדם; או שעל המשיבים להגיש בבית המשפט תובענה נגד המערערים להשבת הכספים. 6. סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל יצר מנגנון לצורך החזרת המצב לקדמותו אחרי שבוטל פסק דין שביצועו התחיל: "בוטל פסק הדין לאחר שביצועו התחיל או הושלם, רשאי ראש ההוצאה לפועל לפי בקשת החייב, לצוות על החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע, ואם שונה פסק-הדין, רשאי הוא לצוות על תיקון המצב לפי השינוי, אולם נכס שנמכר והועבר לפי חוק זה לא יוכל החייב לבקש החזרתו בעין, אלא את הסכום שנתקבל ממכירתו." האם רק חייב שפסק הדין שניתן נגדו בוצע במסגרת הליכי הוצאה לפועל - ולאחר מכן בוטל - זכאי להחזרת המצב לקדמותו במסגרת סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, או שגם חייב שביצע את פסק הדין שלא במסגרת הליכים אלה זכאי לכך? השאלה נדונה בבית משפט זה פעם אחת - אגב דיון שלא הוכרע על פיה - והדעות נחלקו (ע"א 32/90 ברלב נגד בריל , פ"ד מו(5) 866 (להלן - " ענין ברלב ")). לפי שיטתו של השופט א' מצא - המבוססת, דומני, יותר על לשונו של הסעיף - "בקשת חייב, לפי סעיף 18(א), יכולה להתקבל רק אם היא מוגשת, כהליך משני, במסגרת בקשת ביצוע קיימת, שהוגשה כנגדו בגין פסק הדין אשר בוטל או תוקן --- אין היא יכולה להיות בגדר הליך מקורי" ( ענין ברלב , בעמוד 873). לעומתו, לשיטת השופט ד' לוין - המבוססת יותר על תכליתו של הסעיף - "יש לאפשר, לדעתי, למי שהיה בזמנו חייב, וביצע את פסק הדין, ושכעת הוא זכאי להשבה, מלאה או חלקית, מכוח ביטולו או תיקונו של פסק הדין, לבקש מראש ההוצאה לפועל השבה זאת, בין אם הביצוע של פסק הדין המקורי נבע מהסכם בין הצדדים ובין אם הביצוע נבע מכוח זרועה של ההוצאה לפועל" ( ענין ברלב , בעמוד 877). השופט (כתוארו אז) ש' לוין הכריע באותו דיון בלי שנקט עמדה בענין זה. 7. במחלוקת פרשנית זאת דעתי כדעתו של השופט ד' לוין. תכליתו של סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל היא להחזיר לקדמותו מצב שנוצר בעקבות פסק דין שלאחר מכן בוטל. יש מקום לומר כי לחייב שפעל על פי פסק דין שבוטל נגרם, כביכול, "עוול משפטי", שאותו יש לתקן. תיקונו של "עוול" כזה - ואולי אף יותר מתיקונו של כל עוול אחר - חייב להיעשות בדרך היעילה, המהירה והטובה ביותר. על כך אמר השופט ד' לוין: "פרשנות כזו היא המיישמת הלכה למעשה את תכליתו החקיקתית האמורה של הסעיף; היא המחזירה לקדמותו את המצב שהיה בצורה מלאה; היא המייתרת את הצורך בהטרחת החייב, אשר שילם את חובו וכיום הוא זכאי להשבה, מלפנות לבית המשפט בתובענה על בסיס עשיית עושר ולא במשפט; היא המביאה ליעילות ולמהירות בהליכים של השבה בעקבות ביטולו של פסק-דין או שינויו; היא המשיגה פישוט הליכים תוך הרחבת סמכויותיו של ראש ההוצאה לפועל; --- תקנת הציבור היא המחייבת אותנו לרכז ולשלב הליכים אלה דרך מנגנון ההוצאה לפועל כדי למנוע הטרדתם של בעלי הדין וכדי למנוע בזבוז זמנו של בית המשפט." ( ענין ברלב בעמודים 878-877, 879 מול האות ד'). אין הצדקה משפטית או מוסרית לכך, שהדרך המקוצרת שיצר סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל כדי לתקן מצבים כאלה, תעמוד למי שקיים את חיובו רק אחרי שננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל, ולא תעמוד למי שקיים את חיובו בדרך אחרת. יתר על כן, פרשנות כזאת תעודד, בעקיפין, חייבים המתכוונים להשיג על החיוב, לשלם את חובותיהם בלי להמתין לנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדם; ביודעם שאם יבוטל פסק הדין לא ייאלצו לחזור ולהתייסר בהליכים משפטיים ממושכים. על כך אמרתי בענין אחר - שבו נדונה השאלה אם ניתן לתבוע בסדר דין מקוצר את השבתם של כספים ששולמו על פי פסק דין שבוטל - שיש לשקול גם "שיקולים של מדיניות משפטית, שבמרכזם המגמה להמריץ נתבעים שחויבו בפסק דין להזדרז ולפרוע את החיוב" (רע"א 7420/95 בתיה אריאל נגד רותם חברה לביטוח , פ"ד נ(4) 514, 519; אגב, אין באותו פסק דין כדי לתמוך בטיעונים של המערערים כפי שניסו לעשות). כך הדגיש גם השופט ד' בר-אופיר בספרו: "אין הגיון מעשי או משפטי באבחנה בין חוב פסוק אשר שולם בתחומי תיק הוצאה לפועל, לבין חוב פסוק אשר תשלומו בוצע בלא שנפתח תיק הוצאה לפועל. אין בסיס הגיוני, מעשי או משפטי להכביד דווקא על חייב אשר מילא חובה אזרחית, ומיהר לפרוע חוב פסוק ללא צורך בביצוע הליכים של הוצאה לפועל, ולהפנות אותו אל בית המשפט על מנת שיגיש תביע[ת] השבה לאחר שזכה בערעורו. עם חייב כזה ראוי דווקא להקל ולפתוח בפניו את שערי סעיף 18 לחוק כדי שיוכל להגיע להשבה מהירה של כספים המגיעים לו בעקבות זכייתו בערעור." (ד' בר-אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה רביעית1998-) 134). 8. בשולי דיון זה יש מקום להערה כי בהליך לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, שננקט כ"הליך משני, במסגרת בקשת ביצוע קיימת" - כלשון השופט א' מצא למעלה - אין צורך שהחייב ששילם, הנוקט בהליך זה, יציין מהם הסכומים ששילם, כי הם גלויים וידועים מתוך תיק ההוצאה לפועל. לעומתו, חייב ששילם בדרך אחרת חייב לנקוב בסכומים ששילם. אולם, אין בהבחנה זאת כדי להטות את הכף לפרשנות כזאת או אחרת. 9. המערערים הוסיפו וטענו שנקיטת ההליך לפי סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל מונעת מהם לטעון נגד המשיבים טענות שכנגד, כגון טענת קיזוז, או לתבוע תביעות שכנגד, כפי שהיו יכולים לעשות אילו הוגשה נגדם תובענה במקום בקשה לביצוע פסק דין. על טענה זאת יש להשיב שפתיחת שער לטענות או תביעות שכאלו מצד מי שזכו בכספים - שמאוחר יותר התברר שלא היו זכאים להם - אין בה כדי להצדיק נעילת שער בפני מי שזכאים להשבת הכספים. עוד ניתן להשיב על כך כי למערערים יכולה לעמוד, בין היתר, הדרך הקבועה בסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, לפיו "חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי ראש ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; ---". מכל מקום, אם בידי המערערים טענות שאינן יכולות לחסות תחת כנפיו של סעיף זה, הרי פתוחות בפניהם גם דרכים נוספות. סיכום 10. המסקנה היא שמי ששילם חוב שחויב בו לפי פסק דין שבוטל, בין ששילם בהליכי הוצאה לפועל ובין ששילם בדרך אחרת, זכאי לנקוט בהליך לפי סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל. מי שההליך ננקט נגדו זכאי להעלות את טענותיו במסגרת טענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, ככל שאותן טענות יכולות לחסות תחת כנפיה. 11. לפיכך אני מציע כי הערעור יידחה וכי המערערים יישאו בהוצאות המשיבים. ש ו פ ט השופט א' מצא: מחלוקתם המהותית של בעלי הדין מתמקדת בשאלה, אם לראש ההוצאה לפועל נתונה סמכות, לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, לצוות על זוכה להשיב לחייב כספים שקיבל ממנו לפי פסק-דין, שלאחר התשלום בוטל או שונה, גם אם הכספים שולמו על-ידי החייב שלא במסגרת ההוצאה לפועל. חברי הנכבד, השופט טירקל, משיב לשאלה זו בחיוב; ולעמדתו בנקודה זו אין בידי להסכים. בע"א 32/90 ברלב נ' בריל , פ"ד מו(5) 866, בו מצאתי טעם לעורר שאלה זו מיוזמתי, ולפנים מצורכי ההכרעה באותה פרשה, השבתי עליה בשלילה: "שאלה נכבדה (שלמיטב ידיעתי טרם נדונה בפסיקת בית-משפט זה) היא: כלום מוסמך ראש ההוצאה לפועל, במסגרת סעיף 18(א) לחוק, לצוות על זוכה להשיב לחייב את שקיבל ממנו, על-פי פסק-דין שבוטל או שונה, שלא במסגרת הליך של ביצוע פסק הדין בהוצאה לפועל? הצדדים לא עוררו שאלה זו, אך משום חשיבותה, העיונית והמעשית, אתייחס אליה לפנים מצורכי ההכרעה. דעתי היא, כי בקשת חייב, לפי סעיף 18(א), יכולה להתקבל רק אם היא מוגשת, כהליך משני, במסגרת בקשת ביצוע קיימת, שהוגשה כנגדו בגין פסק הדין אשר בוטל או תוקן, וכי אין היא יכולה להיות בגדר הליך מקורי. כך, לדעתי, מתחייב מלשונה ומהגיונה של הוראת הסעיף. לשון הסעיף (כשהוא נקרא ביחד עם סעיף 18(ב) לחוק) מלמדת, כי הצדדים להליך הם מי שהיו 'החייב' ו'הזוכה' להליך ביצועו של פסק הדין המקורי. גם הרישא של הסעיף - 'בוטל פסק הדין' - והשוואתו לניסוחם של סעיפים קודמים (ראה, למשל, סעיפים 6, 7, 11, 12, 14, ו17- לחוק), מרמזים לפסק-דין ידוע, המצוי בהליכי ביצוע לפני ראש ההוצאה לפועל. אף לפי הגיונה של הוראת הסעיף, ראוי לפרש את הסמכות הנתונה בה לראש ההוצאה לפועל - 'לצוות על החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע', או 'לצוות על תיקון המצב לפי השינוי' - כמתייחסת רק לפסק-דין 'שביצועו התחיל או הושלם' בגדר הליך בהוצאה לפועל. מאידך, אין דבר בלשון הסעיף (על כך כבר עמדנו), ואף לא בהגיונו החקיקתי, היכול להעיד על כוונה להעניק לראש ההוצאה לפועל סמכות לפסוק בתובענת השבה, בעקבות ביטול או שינוי פסק-דין, שביצועו התחיל או הושלם שלא במסגרת בקשת ביצוע קיימת בהוצאה לפועל" ( שם , בעמ' 873-872). דעתי, כאז כן עתה, הינה, כי בקשת חייב, לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, יכולה להיות מוגשת רק כהליך משני, במסגרת בקשתו העיקרית של הזוכה לביצוע פסק הדין; וכי סמכות ראש ההוצאה לפועל להורות על השבה, על-פי בקשה כזאת, מוגבלת לכספים שניגבו מאת החייב במסגרת הליך הביצוע העיקרי בהוצאה לפועל. אכן, הדעה שהבעתי בפרשת ברלב נ' בריל היתה דעת-יחיד. השופט ד' לוין, שחלק על דעתי, סבר, כי גם חייב שביצע את חיובו לפי פסק-דין שלא במסגרת הליכי הוצאה לפועל, ושביטול חיובו מקים לו זכות להשבה, יכול לבוא על תקנתו במסגרת בקשה לפי סעיף 18(א). ואילו חברי הנכבד, המשנה לנשיא, שישב בראש ההרכב בפרשת ברלב נ' בריל , לא הביע עמדה מפורשת בסוגיה האמורה. בהתייחסו למחלוקת שביני לבין השופט ד' לוין מעיר השופט טירקל (בפיסקה 6 לפסק-דינו), כי דומה ששיטתי מבוססת "יותר על לשונו של הסעיף", בעוד ששיטתו של השופט ד' לוין מבוססת "יותר על תכליתו של הסעיף". לכך אבקש להשיב בשתיים: ראשית, כי אמנם נכון שלשיטתי (ולאמיתו של דבר, רק לשיטתי) יש עיגון ברור בלשונו של סעיף 18(א). ושנית, כי שיטתי - עם כל הכבוד - מבוססת, בעיקר, על התפיסה שלמעט במקרים בהם חוק ההוצאה לפועל מקנה לו במפורש סמכות לכך, הרי שלראש ההוצאה לפועל אין סמכות להכריע בסכסוכים. מלשון הסעיף - שנוסחו הובא בפסק-דינו של חברי - אכן עולה, כי תחולתו מוגבלת למקרה בו "בוטל פסק הדין לאחר שביצועו התחיל או הושלם", ולראש ההוצאה לפועל מוגשת "בקשת החייב לצוות על החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע". השימוש במושגים "פסק הדין" ו"החייב" (שניהם בה"א הידיעה) מעיד, כי הסדרו של הסעיף אינו יכול לחול אלא במסגרת הליך קיים לביצוע פסק-דין ידוע, שנפתח בידי זוכה ידוע כלפי חייב ידוע, ושהליכי ביצועו בהוצאה לפועל כבר התחילו. אך, כאמור, עמדתי ביחס לפרשנותו של סעיף 18(א) אינה נסמכת רק על לשונו הברורה של החוק, ואף לא בעיקר על הלשון, אלא, בראש ובראשונה, על תפיסתו העקרונית של חוק ההוצאה לפועל ביחס להיקף סמכותו המהותית של ראש ההוצאה לפועל. תפיסה זו גורסת, כי סמכותו של ראש ההוצאה לפועל להכריע בסכסוכים - ובכלל זה הסמכות להטיל חיובים חדשים או לבטל חיובים קיימים - מוגבלת למקרים בהם הוקנתה לו סמכות לכך במפורש. סעיף 18(א) לחוק אינו מקנה לראש ההוצאה לפועל סמכות כזאת. עמדתי על כך בפרשת ברלב נ' בריל . אחת השאלות, שהצריכה הכרעה בפרשה האמורה, התייחסה לסמכותו של ראש ההוצאה לפועל, במסגרת הליך לפי סעיף 18(א) לחוק, לחייב את הזוכה לשלם לחייב, שנמצא זכאי להשבה, גם הפרשי הצמדה וריבית. מסקנתי לעניין זה, שלא עוררה מחלוקת בין שופטי ההרכב, היתה, כי הסמכות קיימת. ואולם, בדרכי למסקנה זו, הבחנתי בפסק-דיני, בין סמכותו של ראש ההוצאה לפועל "לפסוק" סכום כסף לבין סמכותו "לקבוע" סכום כסף המגיע לפי חיקוק, במשמעות האמורה בסעיף 2 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א1961- (ראו: שם , בעמ' 871). ציינתי שם, כי בכמה מסעיפי חוק ההוצאה לפועל (כדוגמאות לכך אוזכרו סעיפים 25, 48 ו58- לחוק) מוקנית לראש ההוצאה לפועל סמכות העשויה בנקל להתפרש כסמכות "לפסוק סכום כסף". ואילו ביחס לסעיף 18(א) נקבע, כי באף אחת מן הפעולות, שראש ההוצאה לפועל מוסמך לפי הסעיף לעשותן, אין משום פסיקת סכום כסף, אלא רק משום קביעת סכום כסף המגיע לפי חיקוק. אין בידי להסכים להשקפת השופט טירקל, "שגם הליך שמטרתו השבת כספים לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל בא בגדר 'בקשה לביצוע פסק דין', לפי סעיף 6 לחוק ההוצאה לפועל". לאו דווקא מפני שפסק-דין המבטל חיוב שנקבע בפסק-דין קודם הינו "פסק דין שלילי", אלא מפני שפסק-דין המבטל חיוב כזה אינו קובע את סכום ההשבה, אלא רק מצהיר על קיום זכות להשבה של מה ששולם (או קוים) לפי פסק הדין המבוטל. בהעניקו סעד הצהרתי גרידא אין פסק הדין המאוחר ניתן להוצאה לפועל, והדרך הרגילה הפתוחה בפני הזוכה לפיו, למימוש הזכות המוצהרת בו, היא בהגשת תובענה להשבה. קביעת שיעור ההשבה תלויה, בין השאר, בגובה הסכומים ששולמו לפי פסק הדין המבוטל ובמועדי תשלומם. נתונים אלה עשויים לעורר מחלוקת בין בעלי הדין וקביעתם הינה נושא להכרעה שיפוטית, החורגת מגדר סמכותו של ראש ההוצאה לפועל. מנקודת מבט זו, הוראת סעיף 18(א) לחוק אינה מחדשת דבר. היא לא נועדה להקנות לראש ההוצאה לפועל סמכות, שאינה חלק מסמכותו הכללית, להכריע בתובענות להשבה, אלא אך להקל עם חייב, שקודם לביטולו של פסק הדין המקורי, קיים את חיובו לפיו במסגרת הליך שנקט הזוכה לביצועו. טעמה של הקלה זו נובע רק מכך, שביחס לתוצאות הביטול של חיוב שמעיקרה בוצע במסגרת ההוצאה לפועל, הנתונים הנדרשים לקביעת שיעור ההשבה (גובה הסכומים ששולמו לפי פסק הדין המבוטל, מועדי תשלומם וכל כיוצא באלה) מהווים חלק מהליך הביצוע וניתנים בנקל לבירור ולקביעה. אשר-על-כן, ומטעם זה בלבד, יש, לדעתי, לקבל את הערעור ולבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי וכן את החלטתה של ראש ההוצאה לפועל. בנסיבות העניין הייתי נמנע מעשיית צו להוצאות. ש ו פ ט המשנה לנשיא ש' לוין : אני מסכים לפסק דינו של השופט א' מצא. המשנה לנשיא הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא. ניתן היום, כ"ב באדר תשנ"ט (10.3.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041990. M06	[ "ע\"א 4199/97", "ע\"א 516/96", "ע\"א 76/78", "בע\"א 76/78", "ע\"א 32/90", "רע\"א 7420/95", "בע\"א 32/90" ]	2,889
798	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 1381 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : אור אהוד (פסול דין) נגד המשיב ה : בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: גב' ציפורה אור (האפוטרופוס) החלטה איני רואה לשנות מהחלטתי מיום 4.3.97. הערבון יופקד תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"א באייר תשנ"ז (18.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013810. Q02	[ "רע\"א 97" ]	2,896
6,308	בית המשפט העליון רע"א 1381/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : אור אהוד (פסול דין) נגד המשיב : בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.2.97 בתיק המרצה 3667/97 תיק ע.א. 355/96 שניתנה על ידי כבוד השופט אמינוף בשם המבקש: החלטה המבקש מתבקש לצרף תוך 7 ימים גם את תדפיס התצהיר שניתן לתמיכה בבקשה השניה להארכת המועד. לענין מספר ההמרצה שצויין בהחלטת בית המשפט: יש לציין שמספר זה נזכר בבקשה השניה להארכת המועד שהוגשה על ידי המבקש. עם קבלת התצהיר אמשיך לטפל בתיק. ניתן היום כח בסיון תשנ"ז (3.7.97). המשנה לנשיא דו/ העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013810. B04	[ "רע\"א 1381/97" ]	2,897
8,394	בית המשפט העליון רע"א 1381/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקש : אור אהוד (פסול דיון) נגד המשיב : " בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.2.97 בתיק המ' 3667/97 שניתנה על ידי כבוד השופט אמינוף בשם המבקש: באמצעות אפוטרופוס גב' ציפורה אור החלטה לתשובת המשיב תוך 15 יום (וימי הפגרה בכלל זה). ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשנ"ז (28.7.28). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013810. B07 /שב	[ "רע\"א 1381/97" ]	2,898
8,588	בית המשפט העליון רע"א 1381/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : אור אהוד (פסול דין) נגד המשיב ה : בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.2.97 בתיק המרצה 3667/97 תיק ע.א. 355/96 שניתנה על ידי כבוד השופט א. אמינוף בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד שאול סקשטיין החלטה המבקש, שהוא פסול דין, תבע מן המשיבה סכום כסף שזו חבה לו, לטענתו. ביום 27.12.95 ניתן בבית משפט השלום בטבריה (כב' סגן הנשיא נ' ממן) פסק דין הדוחה את תביעת המבקש לגופה, וקובע, כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו כתובע (להלן: "פסק הדין"). כשנה לאחר מכן, ב - 24.12.96 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין. את בקשתו נימק בכך שלאחר מתן פסק הדין החמיר מצבו הנפשי והוא אושפז במוסדות פסיכיאטרים. בקשתו זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אמינוף), בשל היעדר פירוט, אך הותר לו לשוב ולהגיש בקשה מפורטת ומנומקת. המבקש הגיש בקשה נוספת, אך גם זו נדחתה על ידי בית המשפט, שכן אף היא לא נתמכה בהנמקה מפורטת ובתיעוד מתאים. המבקש מבקש לערער על החלטה זו. בבקשתו זו הוא חוזר על טענותיו באשר למצבו הנפשי הירוד וטוען, כי בית המשפט לא ייחס לכך משקל הולם. המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור במקרה זה. לטענתה, לא מנע אישפוזו של המבקש את הגשת ערעורו במועד, שכן אמו משמשת כאפוטרופסית שלו והיא יכלה להגיש את הערעור במועד. עוד טוענת המשיבה, כי סמוך למועד הסופי להגשת הערעור הגיש נגדה המבקש כתב תביעה נוסף בשל אותה עילה, והפעם בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, וכשם שמחלתו לא מנעה ממנו להגיש כתב תביעה זה כך גם לא מנעה ממנו להגיש את ערעורו במועד. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובנספחיהן החלטתי לדחות את הבקשה. המבקש לא הצביע על טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור, בפרט לא כשהארכת המועד המתבקשת היא לתקופה של כשנה. טענות המשיבה מחלישות אף הן את טענותיו. גם לגוף העניין, איני מוצא מקום להתיר את הארכת המועד המבוקשת. תביעת המבקש מתייחסת לאירוע שהתרחש בשנת 1988, בית משפט השלום, ששמע את עדויות הצדדים, קבע כי המבקש לא השכיל להוכיח את הביסוס העובדתי לתביעתו. בנסיבות אלה ספק אם יש טעם ממשי בקיום הליך ערעור. הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"ח באב התשנ"ז (21.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013810. A08	[ "רע\"א 1381/97" ]	2,899
15,896	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 1381 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש : אור אהוד נגד המשיב ה : בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ בקשה לפטור מאגרה בשם המבקש: בעצמו החלטה אני פוטרת את המבקש מתשלום האגרה. אשר לחובה להפקיד ערבון, במיקרה זה יש לשקול גם את סיכויי הבקשה לרשות ערעור להתקבל. למיקרא החלטת הערכאה הראשונה, אני מעריכה את אלה כנמוכים ביותר. על המבקש אשר מעונין בבחינת עניינו על ידי ערכאה נוספת להבטיח את הוצאות המשיבה, המתדיינת עימו עת ארוכה. בקביעת סכום הערבון התחשבתי במצבו של המבקש ובסכום ההוצאות שפסקה הערכאה הראשונה. אני קובעת, איפא, כי ערבון בסכום של 2,000 ש"ח יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה באדר א' תשנ"ז (4.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013810. Q01	[ "רע\"א 97" ]	2,900
16,320	בית המשפט העליון רע"א 97 / 1381 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש : אור אהוד (פסול דין) נגד המשיב ה : בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.2.97 בתיק המרצה 3667/97 תיק ע.א. 355/96 שניתנה על ידי כבוד השופט א. אמינוף החלטה המבקש יגיש לבית המשפט תוך 15 יום מיום קבלת החלטה זו העתקים של שתי הבקשות להארכת מועד כפי שהוגשו לבית המשפט המחוזי, ואת החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה הראשונה. כמו כן, מתבקש הוא לצרף את פסק-דינו של בית משפט השלום בטבריה עליה מבקש הוא לערער בבית המשפט המחוזי. ניתנה היום י"ד בסיוון תשנ"ז (19.6.9 7) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013810. J03	[ "רע\"א 97" ]	2,901
799	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1071/92 ע"א 5225/92 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' גולדברג המערערים: 1. מלונות קסוטו ישראל (1978) בע"מ 2. אברהם קסוטו נ ג ד המשיבים: 1. ר.ח.ב. לביא בע"מ 2. רפי לביא 3. חיים לביא ערעור על פסק דין חלקי בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.2.92 בת.א. 789/91 שניתן על ידי כבוד השופטת ד. דורנר וערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.9.92 בת.א. 789/91 שניתן על ידי כבוד השופטת ד. דורנר תאריך הישיבה: ה' בחשוון התשנ"ח (5.11.97) בשם המערערים: עו"ד אמסטר קסוטו בשם המשיבים: עו"ד אוסלנדר פסק-דין 1. תחילתה של ההתדיינות שלפנינו היא בהגשת תביעה למתן חשבונות על-ידי המערערים, מלונות קסוטו לישראל (1978) בע"מ (להלן: מלונות קסוטו) ואברהם קסוטו (להלן: קסוטו) נגד המשיבים, חברת ר.ח.ב. לביא בע"מ ורפי וחיים לביא (כולם, להלן: לביא), ותביעה שכנגד, כספית, של לביא נגד חברת קסוטו וקסוטו. 2. בין חברת לביא לבין קסוטו נערך הסכם ביום 30.10.88 בו קיבל על עצמו קסוטו לתת שירותי שיווק ויעוץ לחברת לביא שקיבלה מחברת מלונות צל הרים בע"מ את הניהול והתפעול של מלון צל הרים בים המלח. בהמשך להסכם נערך מכתב בו הוסכם על תנאי העבודה של קסוטו ועל התמורה שיקבל עבור שירותיו (להלן: ההסכם). ביום 19.5.90 הגיעו הצדדים להסכם פשרה בו אושר הסכום שנמשך ביתר על ידי קסוטו בשנת 1989, אותו התחייב הוא להחזיר וכן התחייב הוא שלא למשוך כספים כל עוד לא יגיעו רווחי המלון לשיעור מסויים (להלן: הסכם הפשרה). 3. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה וקיבל את התביעה שכנגד, בחלקה. בית המשפט נתן שני פסקי דין: א. פסק-דין חלקי בו חייב את קסוטו על פי הודאתו לשלם ללביא סכום של 585.000 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה, כהחזר סכומים שקסוטו משך ביתר בשנת 1989. ב. לאחר מתן פסק-הדין החלקי נתמנה, בהסכמה, מומחה מטעם בית המשפט, רואה חשבון, שבדק - על בסיס ההסכם שבין הצדדים - את חשבונות מלון לשנים 1989-1990 והגיע למסקנה שחובו של קסוטו ללביא מסתכם בסכום של 296.568 ש"ח ולא בסכום של 585.000 ש"ח, שנפסק בפסק הדין החלקי. בעקבות זאת נתן בית המשפט פסק דין סופי, בו חייב את קסוטו לשלם ללביא את הסכום המוקטן, כפי שנקבע על ידי המומחה, וזאת במקום הסכום בו חייב את קסוטו בפסק-הדין החלקי. חברת קסוטו וקסוטו הגישו ערעורים הן על פסק הדין החלקי והן על פסק הדין הסופי. 4. בפסק הדין החלקי, קבע בית המשפט, כי קסוטו הפר את ההסכם שנערך בינו לבין לביא וכן הפר הוא את הסכם הפשרה בכך שמשך כספים בניגוד לאותם הסכמים והמשיך למשוך כספים לאחר הסכם הפשרה למרות שהתחייב שלא לעשות כן. השופטת קמא קבעה, כי בגלל התנהגותו של קסוטו הועברה מידיו הנהלת החשבונות, ללביא באוקטובר 1990 וכי בנובמבר 1990 הודיע לביא לקסוטו על ניתוק הקשר ביניהם ודרש ממנו להחזיר את הכספים שמשך ביתר ולא להמשיך להתקשר בהסכמים חדשים עם סוכנים. קסוטו פעל בניגוד לדרישות אלה והתקשר בחוזים חדשים, דבר שאילץ את לביא להודיע בכתב ביוני 1991 לקסוטו ולסוכנים כי קסוטו אינו מייצג עוד את המלון. 5. בית המשפט המחוזי קבע כי ההסכם בין הצדדים הגיע למעשה לקיצו בסוף שנת 1990 עקב הפרתו על ידי קסוטו. בית המשפט דחה את תביעתה של חברת קסוטו למתן חשבונות באשר החברה לא היתה צד להסכם; ושל קסוטו, באשר הוא הפר את ההסכם. לעומת זאת קיבל בית המשפט, כאמור, באופן חלקי, את תביעת לביא נגד קסוטו, וכי מאז אין קסוטו זכאי למתן חשבונות. וכך אומר בית המשפט: "כאמור הבסיס לתביעתם הוא ההסכם. אלא שהסכם זה נערך אישית עם קסוטו. לחברת קסוטו אין מעמד כלשהו ויש לדחות את תביעתה. גם קסוטו אינו זכאי למתן חשבונות. הוא הפר את ההסכם על-ידי משיכת יתר של כספים וכן את התחייבותו בזכרון הדברים על אופן החזרת הכסף. בעקבות זאת חל נתק בינו לבין חברת לביא. שירותיו לא היו רצויים. הנהלת החשבונות הוצאה מידיו. ... אכן, מאז הוצאה הנהלת החשבונות מפיקוחו לא היה מעורה יותר בענייני המלון. כך טען בעצמו בכתב התביעה. השירותים שנתן קסוטו למלון צומצמו, הוא לא נתן שירותים אדמיניסטרטיביים ושירותי ייעוץ ולא הנחה את מנהל המלון. עדותו בדבר פגישות עבודה וקשר יומיומי רצוף אינה מקובלת עלי". 6. בית המשפט לא האמין לקסוטו ואילו עדותו של לביא הייתה מהימנה עליו. מתוך פסק הדין עולה, כי למעשה נותק הקשר בין לביא וקסוטו ביחסים שבינם לבין עצמם בסוף שנת 1990 אלא שכדי להימנע מלגרום לזעזוע אצל הלקוחות, העדיפו שלא להודיע על כך ברבים וקסוטו איבד למעשה את מעמדו ותפקידו במלון בסוף שנת 1990 עקב הפרת ההסכם והסכם הפשרה על ידו. בית המשפט קבע כי שני ההסכמים הופרו, וזאת על פי הודאות קסוטו עצמו במשיכת הכספים ולאור עדותו של לביא שהועדפה על-ידו בכל מקום בו הייתה סתירה בין דבריו לבין דבריו של קסוטו. 7. קסוטו העלו טענות רבות כנגד שני פסקי הדין של בית משפט קמא, שלא כולן ראויות לדיון. אשר לשוני בסכום שבין פסק-הדין הסופי לפסק-הדין החלקי - שוני שהוא לטובת קסוטו - מלמד עיון בחוות הדעת של המומחה כי סכום המשיכות לשנת 1989, בו הודה קסוטו, הוא אכן 585.000 ש"ח, אולם בהתחשבנות לשנים 1989-90, נזקף לזכות קסוטו זיכוי בסך של 294.092 ש"ח בגין הקטנת דמי שכירות של המלון לשנת 1989, הקטנה שהקטינה את ההוצאות ועל ידי כך הגדילה את ההכנסות ומכאן שחוב קסוטו עקב משיכות היתר בהן הודה קסוטו, קטן בסכום זה, באופן שהסכום הועמד לתאריך 31.12.89 על סך 290.908 ש"ח. צדק בית משפט קמא שחייב את קסוטו בסכום מוקטן זה. אין ממש בטענת מעשה בית דין שנוצר, כביכול, על ידי פסק-הדין החלקי לעניין הסכום. לאחר שהצדדים הסכימו - בעקבות פסק-הדין החלקי - למסור את ברור החשבונות, הן לשנת 1989 והן לשנת 1990 לרואה חשבון, שעשה כן, אין מקום לתקוף את ממצאיו ואת פסיקת בית המשפט על פיהם. 8. לעניין הפרת ההסכם המקורי משנת 1988 והסכם הפשרה מ19.5.90-, מסקנת בית משפט קמא בדבר הפרת הסכמים אלה על ידי קסוטו, מושתתת על מערכת ראיות שהיו בפני בית משפט קמא, על אמון שנתן בעדים מטעם לביא ועל אי האמון בעדות קסוטו. אין מקום להתערבותנו בתשתית עובדתית זו, שהמסקנה המתבקשת ממנה היא הפרת ההסכמים, על ידי קסוטו כפי שנקבע על ידי בית המשפט. משהופרו ההסכמים ומשנותק על ידי לביא הקשר עם קסוטו בסוף 1990, אין קסוטו זכאי לקבל חשבונות לתקופה שלאחר מכן, גם אם המשיך לתת שירותים כלשהם ללביא - כטענתו - ואין אנו מחווים דעה בשאלה אלו זכויות צומחות לקסוטו ממתן שירותים לאחר ניתוק הקשר החוזי בין הצדדים. אשר על כן אנו דוחים את הערעורים, ומחייבים את קסוטו ואת חברת קסוטו יחד ולחוד לשלם ללביא הוצאות בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, י' בכסלו התשנ"ח (9.12.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ/ 92010710. R02	[ "ע\"א 1071/92", "ע\"א 5225/92" ]	2,902
17,467	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1306/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' טירקל העותר ת : הדסה צדקיהו נגד המשיבים : 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. חיים זוהר עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ט באייר התשנ"ז ( 26.05.97 ) בשם העותר ת: עו"ד רחל בנזימן ועו"ד דפנה הקר בשם משיב 1: עו"ד שי ניצן בשם משיב 2: עו"ד יוסף ריכטר ועו"ד חנן לוי פ ס ק - ד י ן תלונתה של העותרת, שחקירתה על-ידי המשטרה הושלמה עוד בשנת 1987, נותרה מוטלת במשרדי פרקליטות המחוז במשך שנים אחדות עד למתן החלטתה בה בראשית שנת 1996. בעצם העובדה הזאת יש משום תקלה חמורה שעליה יש להצטער; מה גם שלשיקול הכרוך בחלוף הזמן נודעה, בסופו של דבר, השפעה לא מבוטלת על החלטתן של רשויות התביעה שלא להגיש כתב אישום נגד הנילון. ברם, להחלטה האמורה היו, כעולה מתשובת המשיבים, גם נימוקים נוספים, בכללם נימוקים הכרוכים בדיות ובמוצקות התשתית הראייתית להגשתו של כתב אישום. לאור זאת, ובהתחשב במכלול נסיבותיו של העניין, שמעה העותרת בעצתנו וחזרה בה מן העתירה. משרשמנו את הערותינו הננו מחליטים לדחות העתירה. ניתן היום, יט' באייר תשנ"ז (26.5.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "בג\"ץ 1306/97" ]	2,904
801	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2703 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : אנגל שמרון נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.4.97, בע"פ 376/96, שניתן על ידי כבוד השופט ש. ברלינר ובקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בשם המבקש: עו"ד שמחה ניר בשם המשיבה: עו"ד שרית טובבין החלטה המבקש הואשם בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת בניגוד לתקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה התשכ"א1961-. על פי כתב האישום, נהג המבקש ברכבו הפרטי במהירות של 220 קמ"ש במקום בו המהירות המירבית המותרת היא 80 קמ"ש בלבד. מהירות הנסיעה של המבקש נמדדה באמצעות מד מהירות לייזר מסוג 20-22 LTI מס' 5375 (להלן - ממל"ז). הממל"ז הוא מכשיר מדידה הקובע מהירות עצמים נעים על פי מהירות השידור והקליטה של פולסי לייזר באור אינפרא-אדום. מכשיר זה מצוי, זה מספר שנים, בשימוש משטרת ישראל. ביום 15.4.96 הוכרע דינו של המבקש בבית המשפט לתעבורה בעכו. יצויין, כי בפני בית המשפט לתעבורה לא התעוררה מחלוקת באשר לנהיגה במהירות מופרזת, שכן המבקש הודה כי נסע במהירות של 90 קמ"ש. המחלוקת הייתה, איפוא, לעניין מידת החריגה מהמהירות המותרת. בית המשפט בעכו (כב' השופט מ. ארגמן) קבע, כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה הנדרש במקרים אלה בהם האישום מבוסס על שימוש במכשיר אלקטרוני מסוגו של הממל"ז (נטל ההוכחה הדרוש נקבע בע"פ 3545/90 בראונשטיין נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(5), 40). בהכרעת הדין נאמר, כי התביעה הוכיחה שהמכשיר הופעל על ידי שוטר מוסמך ומיומן. כן הוכח כי הממל"ז פעל באופן תקין בשעת המדידה, וכי הפעלת הממל"ז התבצעה כראוי ובתנאים בהם לא מתעורר כל ספק סביר, שמא התוצאה שנתקבלה בצג הממל"ז אינה משקפת נכונה את מהירות נהיגתו של המבקש. למסקנה זו הגיע בית המשפט על סמך עדות השוטר אשר ביצע את המדידה ועל סמך חוות דעת של מומחה - רפ"ק יחיאל בן יאיר - שעסקה בעקרון הפעולה של הממל"ז ובדרך הפעלתו הראויה. בית המשפט דחה טענות המבקש, שניסה לסתור את מהימנות המדידה שנערכה באמצעות הממל"ז. כן נדחתה חוות דעת מומחה, שהוגשה מטעם ההגנה, ואשר גרסה כי לאור העובדה שהמבקש הצליח לעצור ליד השוטר שהורה לו לעשות כן, לא ייתכן שהמבקש אכן נסע במהירות בה נטען כי נסע. בית המשפט הרשיע, איפוא, את המבקש וגזר עליו ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, וקנס בסך 2,000 ש"ח או 40 ימי מאסר. כמו כן נפסל המבקש מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים ונקבעה לו פסילת רשיון למשך שישה חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים. לבית המשפט המחוזי בחיפה הוגש ערעור הן מצד המבקש והן מצד המדינה (ע"פ 393/96 ו 393/969). המבקש שב וביקש לתקוף את מהימנות מכשיר המדידה. הוא היפנה לפסקי דין מן הארץ ומארה"ב מהם עולה, כביכול, כי המערכת המשפטית מטילה ספק באפקטיביות של המכשיר האמור ובמידת הדיוק שלו במדידת מהירותם של כלי רכב נעים. בין השאר, הסתמך המבקש על פסק דין שניתן ביום 13.6.96 במדינת ניו ג'רסי בו ניתן צו ביניים המורה כי במחוז Morris County לא תתקבלנה תוצאות מכשיר הלייזר כראיות קבילות. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ש. ברלינר) דחה את טענותיו של המבקש וקבע כי: "לי נראה, כי הדעה המתגבשת, אותה אני מאמץ, היא כי המכשיר, אם הוא תקין ומופעל כראוי, נותן תוצאה אמינה וקבילה של המהירות. עובדה היא כי המכשיר פועל על פי עקרונות פיזיקליים מוכחים, ואין לחלוק על טכנולוגיית הלייזר כעל טכניקה מהימנה לקביעת מהירות. חזקה היא כי רשויות המשטרה ביצעו בדיקות מקיפות וגם למדו מנסיונן של מדינות אחרות המשתמשות במכשיר, וכיום הוא מקובל כיעיל ומדויק ביותר מ 15 מדינות." השופט דחה, איפוא, את ערעורו של המבקש. גם ערעורה של המדינה, שנסב על קולת העונש, נדחה. בית המשפט קבע, כי עונשו של המבקש נוטה אמנם לצד הקולא אולם נטיה זו "אינה כה קיצונית עד כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור". מונחת בפני בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בבקשתו שב המבקש ותוקף את מהימנותו של הממל"ז. לדבריו, הכרעתן של הערכאות הקודמות לעניין מהימנותו של המכשיר נשענת כל כולה על חוות דעתו של רפ"ק בן יאיר. לטענת המבקש, חוות הדעת של רפ"ק בן יאיר לוקה בחסר. המבקש טוען כי מדובר באדם שהוא "טכנאי בלבד" (כלשונו), שכל השכלתו בעניין מכשיר המדידה באה לו מאת היצרן, אשר הסמיך אותו אך ורק לתפעול ותחזוקה. המבקש טוען איפוא, כי אין די בהכשרתו של רפ"ק בן יאיר כדי להכניסו להגדרת "מומחה לעניין". המבקש שב ותומך יתדותיו בפסק הדין ממדינת ניו-ג'רסי. לדבריו, פסק הדין מונה מספר פגמים מהותיים שיש בשיטת הלייזר עצמה, ואשר נפלו בניסויים שנערכו בבדיקת מהימנות השיטה. המבקש מדגיש את עובדת סירובו של היצרן לגלות את אופן פעולת מנגנון איתור השגיאות של המכשיר, סירוב אשר, לדבריו, עומד כמכשול בפני קבלת המכשיר כמדוייק ואמין על בית המשפט. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ובטענות הצדדים נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. טענותיו של המבקש מתמקדות בשאלת מהימנותו של הממל"ז. שאלת מהימנות המכשיר היא עניין שבעובדה. שאלה זו נידונה בהרחבה בפני בית המשפט לענייני תעבורה. הדרך הנכונה לבירור הסוגיה היא על ידי הבאת מומחים לדבר. המדינה נהגה בדרך זו שעה שהביאה את רפ"ק יחיאל בן יאיר כמומחה מטעמה. אכן, אין הכרח כי מומחה לעניין יהיה ממציאו של המכשיר. די בכך שמדובר באדם אשר מעורה היטב בעניין הנידון, ואשר בית המשפט סבור כי נסיונו והמידע שצבר יוכלו לתרום תרומה ממשית לבירור השאלה השנויה במחלוקת (לעניין זה ראה למשל: ע"א 745/82 משה שחר ואח' נ' לאה בור ואח' , פ"ד מ(2) 46 וכן ע"א 70/88 שושנה פז נ' חנה אלון ואח' פ"ד מ"ד(3) 32). לענייננו, די בכך שחוות הדעת ניתנת על ידי אדם אשר מתמצא היטב בעקרון המדעי על פיו פועל המכשיר, ואשר יוכל לשכנע את בית המשפט במהימנות התוצאות המתקבלות על ידי המכשיר. מפרטי השכלתו ומנסיונו - כפי שאלה מתוארים בפתח חוות דעתו של רפ"ק בן יאיר - מתבקשת המסקנה כי קצין המשטרה עומד בתנאים אלה הן מבחינת הכשרתו הכללית בתחום האלקטרוניקה והן מבחינת ההכשרה המיוחדת שרכש בכל הקשור לממל"ז ובכל הקשור לקטע הכביש בו נערכה המדידה. בפני המבקש פתוחה הייתה הדרך לנסות להוכיח כי התוצאות המתקבלות בממל"ז הינן שגויות. גם הוכחה מעין זו מן הראוי כי תיעשה על ידי מומחים לדבר. הוא לא עשה כן. המבקש לא תקף את שיטת הפעולה של הממל"ז ולא הוכיח באופן פוזיטיבי כי מכשיר זה מבצע טעויות. תחת זאת בחר המבקש בהבאת מומחה מטעמו שייטען באופן עקיף - על ידי חישובי תאוטה ומרחקי בלימה - כי התוצאה שהתקבלה במקרה הנידון איננה סבירה. בית המשפט ערך דיון בטענתו של המומחה. הוא דחה אותה לגופה. הנה כי כן, בשאלה העובדתית הנוגעת למהימנות המכשיר קבעה הערכאה הראשונה כי המכשיר אמין. כך סברה גם הערכאה השניה. לא מצאנו מקום לאפשר דיון בשאלה עובדתית זו בפני ערכאה שלישית. הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. ניתנה היום, י"ד בסיון התשנ"ז (19.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027030. A04 /דז/	[ "רע\"פ 97", "ע\"פ 393/96", "ע\"א 745/82", "ע\"א 70/88" ]	2,905
2,357	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2703 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש: אנגל שמרון נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע ובקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 376/96 שניתן ביום 9.4.97 על ידי כבוד השופט ברלינר בשם המבקש: עו"ד שמחה ניר החלטה לתשובת המדינה תוך 15 ימים הן על הבקשה לרשות לערער והן על הבקשה לעיכוב הביצוע. ניתן היום ל בניסן תשנ"ז (7.5.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027030. B01	[ "רע\"פ 97" ]	2,906
12,642	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2703 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : אנגל שמרון נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת עיכוב ביצוע ובקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 376/96 שניתן ביום 9.4.97 על ידי כבוד השופט ברלינר בשם המבקש: עו"ד שמחה ניר החלטה לתשובת המדינה תוך 15 ימים הן על הבקשה לרשות לערער והן על הבקשה לעיכוב ביצוע. ניתן היום ל בניסן תשנ"ז (7.5.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027030. B02	[ "רע\"פ 97" ]	2,907
802	ית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4855/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ד. דורנר העותר : ג'לאל סאפי נגד המשיב : נציב שרות בתי הסוהר עתירה לריצוי עונש מאסר בבית סוהר בעזה פסק-דין 1. העותר - תושב רצועת עזה - מרצה עונש מאסר של 17 שנים בעקבות הרשעתו בעבירות סמים והריגה. בעתירתו מבקש העותר להעבירו להמשך ריצוי עונשו לבית-סוהר בעזה, באופן שקרובי משפחתו יוכלו לבקרו וישמר הקשר שלו עימם. 2. ככל שניתן ללמוד מן העתירה עניינו של העותר הובא במסגרת עתירת אסירים בפני כבוד השופט בייזר מבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אך משזומן העותר לדיון סירב להתייצב. 3. א. העתירה מוקדמת. על העותר לפנות בצורה מסודרת לשלטונות בית-הסוהר; ובאם התשובה שיקבל לא תספק אותו, עליו להגיש עתירת אסיר לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) תשל"ב1971- ולשטוח את טענותיו בפני השופט שישב בדין. ב. סירובו של העותר להתייצב לדיון בפני כב' השופט בייזר, לא תשמש מחסום בפני הגשת עתירת אסיר כאמור; וזאת, בהתחשב בכך כי בשעתו בוטלה העתירה ללא דיון בה. 4. העתירה נדחית. ניתן היום, ז' באב תשנ"ז (10.8.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97048550. H01	[ "בג\"ץ 4855/97" ]	2,908
804	ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקשים: עובד רופל החלטה מר עובד רופל יופיע לדיון שנקבע ליום 10.12.97, בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור בענין פסלות שופט. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. O07	[ "בש\"א 1549/95" ]	2,910
835	ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה למתן ארכה להגשת ערעור תאריך הישיבה: י"א בכסלו תשנ"ח (11.12.97) בשם המבקשים: מר עובד רופל בשם המשיב הראשון: עו"ד מרדכי עמוס החלטה מר רופל ישלים את טענותיו בבקשה להארכת מועד בכתב, בצורה מסודרת וקריאה, וזאת תוך עשרים יום מהיום. מר רופל ימציא לעו"ד עמוס עותק מלא מן הטיעון בכתב, ועו"ד עמוס יהיה רשאי להשיב בכתב על כתב הטענות האמור, וזאת תוך עשרים ימים נוספים. לאחר השלמת הסיכומים כאמור יובא התיק להחלטתי. ניתנה היום, י"ב בכסלו תשנ"ח (11.12.97) אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. O08	[ "בש\"א 1549/95" ]	2,911
2,967	ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים-המערערים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פסלות בשם המבקשים-המערערים: בעצמם החלטה נוכח הודעת המבקשים אני מורה על העברת התיק לרשמת, כב' השופטת א' אפעל-גבאי, לשם דיון בבקשת המבקשים להארכת מועד להגשת ערעור פסלות. נוכח הסייגים, התוספות וההצהרות הכלולים בהודעת המבקשים, אני מוצא לנכון להפנותם לתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתנה היום, כ"ו בחשון התשנ"ח (26.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. A03 /דז/	[ "בש\"א 1549/95" ]	2,912
3,695	ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית הוגש/ה בקשה להארכת מועד (לנקיטת הליך) בשם המבקש השלישי: בעצמו החלטה לנוכח בקשתו של המבקש שלא לדון בבקשה להארכת מועד שנקבעה לדיון ליום 29.10.97, מתבטל הדיון. התיק יועבר ללשכת הנשיא לשם המשך הטיפול בו. ניתנה היום, כ"ו בתשרי תשנ"ח (27.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. O01	[ "בש\"א 1549/95" ]	2,913
8,811	ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה למתן הוראות בשם המבקשים: המבקש השלישי החלטה הדיון שנקבע ליום 10.12.97 יתקיים במועדו. יתר הבקשות יידונו באותו מועד. ניתנה היום, ה' בכסלו תשנ"ח (4.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. O05	[ "בש\"א 1549/95" ]	2,914
12,858	ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילן פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה להארכת מועד (לנקיטת הליך) בשם מבקש מס' 3: בעצמו החלטה תיק זה הובא בפני בעקבות החלטת רשמת בית המשפט העליון, השופטת אפעל-גבאי, מיום 27.10.97. ביום 1.5.95 דחתה הרשמת את בקשת המבקשים, כי תפסול עצמה מלדון בבקשה נשוא תיק זה, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פסלות שופט. דעת המבקשים לא נחה מהחלטה זו. דא עקא, שהם בחרו לפעול בהתעלם מסדרי הדין והעלו את טענותיהם נגד ההחלטה בתכתובת עם נשיא בית המשפט. בעקבות זאת הובא עניינם של המבקשים בפני כב' השופט א' גולדברג, שהתייחס לטענותיהם השונות וקבע בהחלטה מיום 19.7.95, בהתייחסו לבקשת הפסילה, כי "בקשה זו נדחתה בהחלטה מנומקת היטב" וכי "כיון שהרשמת החליטה שלא לפסול את עצמה מלדון בבקשות המבקשים להאריך את המועד להגשת הערעור, אין כל מניעה כי המשך הדיון יתקיים בפניה, ועל כן איני מוצא מקום להחליט בבקשות להארכת מועד." עקב תקלה, לא הוחזר התיק לרשמת. משנתגלתה תקלה זו נקבע הדיון ליום 29.10.97. סמוך למועד זה הגישו המבקשים "בקשה דחופה במעמד צד אחד", בה הם מבקשים לבטל את הדיון שנקבע ולקיים את הדיון בעניינם בפני או בפני שופט משופטי בית המשפט העליון. בעקבות זאת החליטה הרשמת על ביטול הדיון שנקבע ליום 29.10.97 ועל העברת התיק ללשכתי. הדיון בעניינם של המבקשים נמשך יתר על המידה, לא מעט בשל התעלמותם של המבקשים מסדרי הדין ומהחלטותיו של בית משפט זה. משנדחתה בקשתם, כי הרשמת תפסול עצמה מלדון בעניינם ומשקבע כב' השופט גולדברג, כי, בנסיבות אלו אין כל מניעה, כי הבקשה להארכת מועד תישמע על-ידי הרשמת, אין המבקשים רשאים לקבוע סדרי דין לעצמם ולהורות מי ידון בעניינם וכיצד ינהג. נוכח חלוף הזמן מאז הגישו המבקשים את הערעור נשוא הבקשה להארכת מועד ונוכח התנהגותם של המבקשים, מתעורר ספק, אם חפצים המבקשים בקיום דיון ענייני בבקשתם, בהתאם להחלטותיו של בית משפט זה, ואם קיימת עדיין הצדקה לקיומו של דיון כאמור. לפיכך אני מורה למבקשים להודיע, תוך עשרה ימים ממועד מסירת החלטה זו, אם הם מבקשים, כי הדיון בבש"א 1549/95 יתקיים בפני הרשמת או אם הם מושכים את בקשתם. אם לא יודיעו המבקשים לבית המשפט מהי עמדתם בתקופה הקצובה תימחק בקשתם מחוסר מעש. ניתנה היום, כ"ט בתשרי התשנ"ח (30.10.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. A02 /דז/	[ "בש\"א 1549/95" ]	2,915
20,485	ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 - ה' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה למתן אורכה להגשת ערעור בשם המבקשים: מר עובד רופל בשם המשיב הראשון: עו"ד מרדכי עמוס החלטה בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על ארבע החלטות של כב' השופט ביין שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המבקשים במסגרת ה"פ 141/95, בבית המשפט המחוזי בחיפה. החלטותיו של כב' השופט ביין ניתנו בתאריכים 29.1.95, 30.1.95, 7.2.95 ו16.2.95-. יש לציין, כי בבקשות הפסילה החוזרות מופיעות אותן טענות שיש למבקשים בדבר אופן ניהול ההליך על-ידי כב' השופט ביין. החלטתו האחרונה של כב' השופט ביין נמסרה לידי המבקשים בתאריך 21.2.95, ובתאריך 3.3.95 הוגש בבית-המשפט המחוזי בחיפה ערעור על ארבעה החלטותיו של כב' השופט ביין שלא לפסול עצמו. המבקשים טוענים, כי קיים "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת ערעור על שלושת ההחלטות הראשונות. טענה נוספת שהיתה בפי המבקשים, לפיה הוגש הערעור על ההחלטה האחרונה במועד נדחתה בהחלטתו של כב' השופט גולדברג מיום 19.7.95 (בש"א 3010/95). בהחלטה זו נקבע, כי הגשת ערעור היא אך לבית-המשפט שלערעור, ואין בהגשת הערעור במקרה זה לבית-המשפט המחוזי בחיפה - אפילו נעשה הדבר במועד - משום הגשת ערעור כדין. לכתחילה סברתי כי קיימת הצדקה להארכת המועד להגשת ערעור על ההחלטה האחרונה מיום 16.2.95, בשל כך שהמבקש גילה דעתו במועד כי דעתו אינו נוחה ממנה, אפילו שגה והגיש את הערעור בבית-המשפט המחוזי בחיפה. ואולם, לאחר בחינת כל נסיבות הענין החלטתי, כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד המתייחסת לכל ארבע ההחלטות שהוזכרו לעיל של כב' השופט ביין. אבאר עמדתי. ראשית , אני מוצאת, כי לא הוכח קיומו של "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ערעור על שלוש ההחלטות הראשוניות (מיום 29.1.95, 30.1.95, ו7.2.95-). לגבי אלה תם המועד הרבה לפני התאריך 3.3.95 (מועד הגשת הערעור לבית המשפט המחוזי). המבקש יכול היה לערער על כל אחת מן ההחלטות האמורות, ואולם הוא בחר להגיש בקשות חוזרות לפסילת כב' השופט ביין. רק לאחר דחיית הבקשה הרביעית בענין זה גמלה בליבו ההחלטה לערער על כל ארבע ההחלטות, אך זאת לאחר שהמועד לגבי שלוש ההחלטות הראשוניות כבר הוחמץ. איני סבורה, כי בנסיבות שתוארו יש לאפשר למבקש לחזור על עקבותיו ולערער על החלטותיו הנ"ל של כב' השופט ביין לאחר שנכשל בנסיונותיו לשכנע את כב' השופט ביין לחזור בו מן העמדה שאין הצדקה לפסילתו בענין זה. שנית , בדיון שהתקיים בפני התברר (והדבר אף מתאשר מכתבי בי הדין שהוגשו לאחר מכן), כי כב' השופט ביין אינו דן בה"פ 141/95 שהגישו המבקשים, אלא כב' השופט גרשון. בירור שנעשה במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה מעלה, כי התיק קבוע להוכחות בפני כב' השופט גרשון. במקרה זה יש בדיון בהחלטותיו של שופט שכבר אינו דן בתיק שלא לפסול עצמו משום עיסוק בענין תאורטי. הסיכוי שהתיק ישוב להידון בפני כב' השופט ביין לאחר ששופט אחר כבר דן בו, הוא אפסי, ובודאי אינו מצדיק הארכת המועד המתבקשת. אשר על כן, אני מחליטה לדחות את הבקשה. המבקשים ישלמו למשיב הראשון שכר טירחת עורך דין (לרבות הוצאות) בסכום כולל של 1,000 ש"ח. ניתנה היום, כ' באב תשנ"ח (12.8.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. O13	[ "בש\"א 1549/95", "ה\"פ 141/95", "בש\"א 3010/95", "בה\"פ 141/95" ]	2,916
20,830	ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקשים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה להארכת מועד (בהליך) בשם המבקש הראשון: בעצמו החלטה המבקשים יוכלו להגיב על תגובת המשיב תוך ארבעה עשר ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, כ"ח בשבט תשנ"ח (24.2.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. P10	[ "בש\"א 1549/95" ]	2,917
22,643	ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 - ה' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה להארכת מועד (בהליך) בשם המבקשים: רופל עובד החלטה לאחר שיקבל לידיו את סיכומי המשיבים יוכל המבקש לבקש הגשת תגובה. ניתנה היום, ז' בשבט תשנ"ח (3.2.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. O09	[ "בש\"א 1549/95" ]	2,918
25,138	ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקשים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה להארכת מועד (בהליך) בשם המבקשים: בעצמם החלטה הארכת מועד כמבוקש. ניתנה היום, ד' בניסן תשנ"ח (31.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. P12	[ "בש\"א 1549/95" ]	2,919
34,155	ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקשים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה להארכת מועד (בהליך) בשם המבקש הראשון: בעצמו החלטה לתגובת המשיבים תוך ארבעה ימים מיום ההמצאה. ההחלטה תועבר בפקס. ניתנה היום, כ"ו באדר תשנ"ח (24.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. P11	[ "בש\"א 1549/95" ]	2,920
806	ב בית המשפט העליון בש"א 6648/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : יפה חיים ישראל נגד המשיבים : 1. ראובני שאול, עו'ד כונס נכסים 2. גילי דב 3. גילי טלי הוגשה בקשה להארכת מועד (לנקיטת הליך) בשם המבקש: בעצמו החלטה על יסוד האמור בבקשה לרשות ערעור (אשר צורפה לבקשה להארכת מועד), לפיה נתקבל פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בידי המבקש בתאריך 9.10.97, אין צורך להאריך את המועד, שכן הבקשה לרשות ערעור הוגשה במועד. לפיכך, ניתן לקבל את הבקשה לרישום, בכפוף לתשלום אגרה . ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066480. O01	[ "בש\"א 6648/97" ]	2,921
6,132	שדב בית המשפט העליון בש"א 6648/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : יפה חיים ישראל נגד המשיבים : 1. ראובני שאול, עו"ד כונס נכסים 2. גילי דב 3. גילי טלי בקשה להארכת מועד בשם המבקש: בעצמו החלטה בהמשך להחלטה מיום 10.11.97 ומאחר שהמבקש מתקשה בגיוס סכום האגרה, אני מאפשרת תשלומה תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ג בחשון תשנ"ח (13.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066480. O03	[ "בש\"א 6648/97" ]	2,922
808	ב בית המשפט העליון ע"א 6023/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : לאה טייג נגד המשיבים : 1. ארנסטו גלזר-ד"ר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י בקשה לפטור מערבון בשם המבקשת: עו"ד ש. ראובני החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ג בחשון תשנ"ח (23.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060230. O02	[ "ע\"א 6023/97" ]	2,925
7,281	ב בית המשפט העליון ע"א 6023/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : לאה טייג נגד המשיבים : 1. ארנסטו גלזר-ד"ר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערערת: עו"ד ש. ראובני החלטה הארכת מועד כמבוקש. הבקשה לפטור תוגש לכל המאוחר תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ג בחשון תשנ"ח (13.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060230. O01	[ "ע\"א 6023/97" ]	2,926
14,715	ב בית המשפט העליון ע"א 6023/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת: לאה טייג נגד המשיבים : 1. ארנסטו גלזר-ד"ר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל בקשה למתן הוראות בשם המבקשת: עו"ד א. קוזלובסקי החלטה סכום של 5,000 ש"ח ישולם עד ליום 1.2.98. סכום נוסף של 5,000 ש"ח ישולם עד ליום 1.4.98. ניתנה היום, ב' בטבת תשנ"ח (31.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060230. O05	[ "ע\"א 6023/97" ]	2,927

14,278

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1488/95 - ג' בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער : ראובן בסון נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.1.95 בתיק ת.פ. 3/94 שניתן על ידי כבוד השופטים: בזק, אור, חשין תאריך הישיבה: ד' בחשון התשנ"ח (4.11.97) בשם המערער: עו"ד עודד הכהן בשם המשיבה: עו"ד אתי כהנא החלטה בפתח הדיון הודיע לנו בא-כוחו של המערער, כי מרשו מבקש לבטל את ערעורו ומטבע הדברים שאין מקום לדון בבקשה לבדיקה פסיכיאטרית נוספת שהדיון בה נקבע להיום. בא-כוחו של המערער הדגיש בפנינו כי עשה מאמצים להניא את מרשו מביטול הערעור, אך לא הצליח ונוכח לדעת כי מרשו נחוש בהחלטתו, אליה הגיע לאחר שיקולים מעמיקים. המערער חזר על דברי בא-כוחו והצהיר בפנינו כי הוא נחוש בדעתו לבטל את הערעור, כפי שציין גם בהודעה בכתב שהגיעה אלינו אתמול. בהתחשב בכך שהמדובר בהרשעה ברצח כפול, אנו סבורים כי מן הראוי לאפשר למערער ולבא-כוחו לדון בענין ביטול הערעור פעם נוספת. אשר על כן, אנו דוחים את הדיון בבקשה לעריכת בדיקה פסיכיאטרית - שנקבעה להיום - ליום שני, 17.11.97, בשעה 08:00. המזכירות תוודא התייצבותו של המערער במועד האמור; והסניגור מתבקש לחזור ולקיים דיון מעמיק בענין זה עם מרשו עד למועד הנ"ל. ניתנה היום, ה' בחשון התשנ"ח (5.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95014880. H08

[ "ע\"פ 1488/95" ]

2,807

14,802

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1488/95 בפני: כבוד השופט י. קדמי המערער : ראובן בסון נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה להורות על בדיקה פסיכיאטרית החלטה לתגובת התביעה עד ל- 10.9.97. ניתנה היום, י"ח באב תשנ"ז (21.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95014880. H04

[ "ע\"פ 1488/95" ]

2,808

769

בית המשפט העליון בירושלים רע"ב 97 / 776 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש: שוכרי אחמד נגד המשיב : שרות בתי הסוהר רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 17.12.96 בעתירה 7889/96 שניתנה על ידי כבוד השופט סגל בשם העותר: בעצמו החלטה לתשובת המדינה תוך 15 ימים. ניתן היום ג באדר א' תשנ"ז (10.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97007760. B02

[ "רע\"ב 97" ]

2,809

11,479

בבית המשפט העליון רע"ב 97 / 776 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי העותר: שוכרי אחמד נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשה לפטור מתשלום אגרה ה ח ל ט ה פטור מאגרה. ניתנה היום, כ"ח בשבט תשנ"ז (5.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97007760. Q01

[ "רע\"ב 97" ]

2,810

16,973

בית המשפט העליון רע"ב 97 / 776 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המב קש: אחמד שוכרי נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשת רשות ערעו ר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 17.12.96 בעתירה 7889/96 שניתנה על ידי כבוד השופט צ. סגל בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד דינה זילבר החלטה המבקש הוא אסיר בטחוני המרצה עונש מאסר עולם בגין רצח, ועוד עשרים שנה בגין חבלה גופנית חמורה. לטענת המבקש, מאז נובמבר 1994 הוא סובל ממחלה באשכים. בחודש יולי 1996 נותח המבקש באשכיו. לטענתו, הניתוח נכשל, הוא סובל מכאבים עזים וזקוק לטיפול נוסף. רשויות הכלא ביקשו להביאו לבדיקה אורולוגית ב"מרכז רפואי שב"ס" (להלן: מר"ש). המבקש סירב להיבדק במר"ש, וביקש כי הניתוח יתבצע בבית חולים במזרח ירושלים. הוא עתר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בעתירתו, טען המבקש כי סירובו להיבדק במר"ש נובע מכך שבביקוריו הקודמים במר"ש רשויות הכלא הקפידו למקם אותו באגף לחולי איידס וזאת, לדבריו, בלא הצדקה. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט צ' סגל) קבע כדלקמן: "א. העותר הביע הסכמתו לבדיקתו במר"ש, אלא שבקשתו מתמצית בכך שהוא חושש מאשפוז באגף האיידס, הצהבת, והמחלות המסוכנות במר"ש. הוא מסכים לשהות במר"ש גם כשהוא כבול לאזיקים, בכל אגף אחר שימצא מתאים לו. משכך הם פני הדברים, ולאור הסכמת ב"כ המשיב, אני מורה למשיב להעביר העותר, מוקדם ככל שניתן, לבדיקת אורולוג במר"ש, על מנת שיקבע אם אכן זקוק העותר לניתוח נוסף. ב. במהלך שהותו במר"ש, אם ניתן הדבר, יש לכבד את בקשת העותר, כפוף כמובן להחלטת הנהלת מר"ש, לשהייה באגף שאיננו אגף האיידס. ג. בכפוף לאישור רפואי, לפיו אכן נזקק העותר לניתוח נוסף, יש לשקול את האפשרות לאפשר לעותר לעבור את אותו ניתוח בבית החולים "מוקאסד חייריה אסלמייה" במזרח ירושלים, על חשבון משפחת העותר, כפוף כמובן לאישור הגורמים הבטחוניים בשב"ס. ד. העותר טען בפני, שהוא סובל מכאבים עזים באשכיו לאחר הניתוח שעבר בחודש יולי השנה. משכך הם פני הדברים, מצפה בית המשפט כי הטיפול הרפואי שינתן לעותר, יוקדם ככל שניתן". בית המשפט המחוזי דחה, איפוא, את עתירתו של המבקש בכפוף לאמור לעיל. מונחת בפני בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בבקשתו, טוען המבקש כי מר"ש איננו המקום המתאים לביצוע הניתוח. המבקש שב ומנמק סירובו להיבדק במר"ש בכך שרשויות הכלא מקפידות למקם אותו באגף של חולי האיידס. המבקש פונה בבקשה כי המשיב יאפשר לאורולוג מומחה מרמאללה, להכנס לבית הסוהר ולבדוק אותו. עוד טוען המבקש, כי מאז חודש פברואר 1996 מונע המשיב מאמו של המבקש לבקרו. מתגובת המשיב עולה, כי לאור סירובו של המבקש להיבדק במר"ש, ולאור העובדה, שחרף ההיתר שניתן לרופא מטעמו לבקרו, לא הזמין המבקש רופא כאמור, החליט רמ"ח רפואה בשב"ס כדלקמן: "אני מאשר קביעת תור לרופא אורולוג בבית חולים סורוקה בהקדם האפשרי ובדרך מקובלת". באת כוח המשיב ציינה בפנינו, כי מצב הדברים כיום הוא שהמשיב ממתין לתור שייקבע למבקש על ידי בית החולים סורוקה, ומשזה יקבע, הוא יופנה לבדיקה. לאור תוצאות הבדיקה יוחלט האם יש צורך בניתוח. לאחר שעיינתי בחומר שלפני ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא שרשות ערעור כאמור, ניתנת רק במקום בו מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מתחום היחסים שבין הצדדים (בעניין זה ראה למשל רע"ב 7/86 לואיס וייל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). עובדות המקרה המונח בפני אינן מצביעות על חשיבות ציבורית כאמור. גם לגופם של דברים לא מצאתי ממש בטענות המבקש. בבדיקה הצפויה למבקש בבית החולים סורוקה בבאר שבע ייבחן הצורך בהמשך הטיפול. אם אכן יוחלט על המשכו של הטיפול יוכל זה להתבצע בבית החולים "מוקאסד חייריה אסלמייה" במזרח ירושלים. זאת כמובן, בכפוף לתנאים שהוצבו על ידי כב' השופט סגל בפסק הדין נשוא בקשה זו. נמצא איפוא, כי עילת הבקשה התייתרה. לעניין טענת המבקש בדבר סירוב המשיב לאפשר לאמו לבקרו. בקשה מעין זו, על המבקש להפנות אל המשיב עצמו. אם העניין לא יבוא על פתרונו לשביעות רצונו יוכל המבקש לעתור לבית המשפט המחוזי. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ח באייר התשנ"ז (4.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97007760. A04 /דז/

[ "רע\"ב 97", "רע\"ב 7/86" ]

2,811

771

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 6337 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערער : אורנה פאר נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד דורון צברי ה ח ל ט ה לנוכח עמדת בא-כח המשיב, כי הוא מותיר את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית-המשפט, אני נעתרת לבקשה ומאריכה את המועד להפקדת הערבון עד ליום 31.2.97, כמבוקש. ניתנה היום, כ"ב בשבט תשנ"ז (30.1.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96063370. Q02

[ "ע\"א 96" ]

2,813

7,250

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 6337 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : אורנה פאר נגד המשיב ה : הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקשת: עו"ד דורון צברי החלטה הערעור הוגש בתאריך 9.9.96. משמעותה של הבקשה שבפי המבקשת היא, כי הערעור יוותר תלוי ועומד למשך תקופה של כמעט שנה, מחד גיסא, אך לא יעשו לגביו הצעדים הנדרשים על מנת להביאו לדיון, מאידך גיסא. התשובה לכך היא, כי לא ניתן לנקוט בהליך משפטי אך ורק על מנת לעשות שימוש בו כאלטרנטיבה למהלך אחר, אם יכשל. בתיק זה כבר ניתנו ארכות להפקדת הערבון, ואין הצדקה ליתן ארכה נוספת. הערבון יופקד עד ליום 15.5.97. ניתנה היום, ט"ז בניסן תשנ"ז (23.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96063370. Q04

[ "ע\"א 96" ]

2,814

9,521

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 6337 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בק שת: אורנה פאר נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקשת: עו"ד דורון צברי החלטה הארכת מועד להפקדת הערבון עד ליום 31.3.97. ניתנה היום, כ' באדר א' תשנ"ז (27.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96063370. Q03

[ "ע\"א 96" ]

2,815

10,726

ב בית המשפט העליון ע"א 6337/96 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : אורנה פאר נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המערערת: עו"ד דורון צברי החלטה בהמשך להחלטה מיום 10.11.97 אשר נמסרה לבא כוח המערערת בתאריך 17.11.97, אני דוחה את הערעור. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96063370. O05

[ "ע\"א 6337/96" ]

2,816

30,671

ב בית המשפט העליון ע"א 6337/96 בש"א 279/98 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשת : אורנה פאר נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ בקשה לביטול החלטה בדבר דחיית הערעור בקשה להארכת מועד להגשת ערעור תאריך הישיבה: י"ב בשבט תשנ"ח (9.2.98) בשם המבקשת: עו"ד צברי דורון בשם המשיב: עו"ד יונתן סונדרס החלטה עו"ד צברי ישלים תוך שבועיים ימים את הבקשה, ויטען את טענותיו לעניין היום ממנו יש למנות את המועדים להגשת ערעור, בכל הנוגע לבקשה שבבש"א 279/98. טענת עו"ד צברי היא, כי מקום שפסק דין מוקרא - משומע-בעל פה, אך עותק ממנו נמסר לבעלי דין רק במועד מאוחר יותר, יש למנות את הימים להגשת הערעור רק ממועד התקבלות פסק הדין המודפס בידי הצדדים. עו"ד צברי מבקש להשלים את טענותיו בענין זה, ולשם כך ניתנה לו השהות הנוספת. עו"ד סונדרס יוכל להשיב לטענות עו"ד צברי תוך שבועיים מיום שאלה יתקבלו בידיו. בא כוח המבקשת ימציא לבית המשפט, במסגרת השלמת טענותיו, עותק של פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, לרבות פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 17.11.97, עותק מהודעת הערעור שבכוונתו להגיש, וכן עותק מן התגובה שהוגשה ביום 4.12.97 בתיק ע"א 6337/96. ניתנה היום, י"ג בשבט תשנ"ח (9.2.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96063370. O06

[ "ע\"א 6337/96", "בש\"א 279/98" ]

2,817

772

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6503/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : זגורי אברהם נגד המשיבים : 1. המועצה הדתית מגדל העמק 2. נחום אסולין, יו"ר המועצה הדתית 3. יעקב עמר, חבר מועצת העיר בקשה למחיקת עתירה החלטה לבקשת העותר העתירה נמחקת. ניתנה היום, י' בחשוון תשנ"ח (10.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97065030. I03

[ "בג\"ץ 6503/97" ]

2,818

13,456

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6503/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : זגורי אברהם נגד המשיבים : 1. המועצה הדתית מגדל העמק 2. נחום אסולין ,יו"ר המועצה הדתית 3. יעקב עמר ,חבר מועצה עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה העותר הגיש את העתירה היום, והוא צירף לעתירה בקשה לצו ביניים שיאסור על המועצה הדתית במגדל העמק לקיים ישיבה שנועדה להתקיים היום. בנסיבות העניין אין אני רואה הצדקה להוצאת צו ביניים כמבוקש בלי שתינתן הזדמנות למשיבים להגיב על הבקשה. כיוון שהסעד העיקרי בעתירה מוגבל, כמו הבקשה לצו ביניים, למניעת הישיבה של המועצה הדתית היום, נראה שאין יותר מקום לעתירה. לפיכך העותר מתבקש להודיע לבית המשפט אם הוא מוכן למחוק את העתירה, בלי לפגוע בזכותו להגיש עתירה חדשה, כפי שיראה לנכון. העותר יגיש את ההודעה לבית המשפט תוך 15 יום. עם קבלת ההודעה אחליט בדבר המשך הטיפול בעתירה. ניתנה היום, ג' בחשון תשנ"ח (3.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97065030. I01

[ "בג\"ץ 6503/97" ]

2,819

775

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7338/96 - א' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים והמשיבים 1. עזבון המנוח אליהו בוחניק ז"ל בערעור שכנגד: 2. דליה בוחניק 3. אופיר בוחניק 4. דקלה בוחניק 5. עירית בוחניק 6. יובל בוחניק נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : הדר - חברה לביטוח בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערים והמערערת שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה - המערערת בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לטענות המערערים ואת טענותיה בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו לה טענות המערערים; 3. המערערים - המשיבים בערעור שכנגד - יגישו את תשובתם לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו להם הטענות בערעור שכנגד, ורשאים הם, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבה בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור; 4. המערערת בערעור שכנגד רשאית להשיב לתשובת המשיבים בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת שכנגד כי אין ברצונה להשיב כאמור. 5. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ט בכסלו התשנ"ח (28.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96073380. A03 /דז/

[ "ע\"א 7338/96" ]

2,822

2,483

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 7338 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. עזבון המנוח א. בוחניק ז"ל 2. דליה בוחניק 3. אופיר בוחניק 4. דקלה בוחניק 5. עירית בוחניק 6. יובל בוחניק נגד המשיב ה : הדר- חב' לביטוח בע"מ הליך פישור בשם המערערים: עו"ד דוד אור-חן החלטה ערעור זה נבחר להיכלל בניסוי שאנו עורכים לפתרון סכסוכים על דרך של פישור על-פי סעיף 79 ג לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984- ותקנות בתי המשפט (פישור), התשנ"ג1993-. הערעור הוגש לאחרונה וטרם נקבעה צורת הדיון בו. כב' השופט בזק, אשר פרש מכהונה בבית-המשפט המחוזי בירושלים, נאות לשמש כמפשר בניסוי האמור, ובין היתר גם בערעור זה. ישיבת פישור ראשונה תתקיים במועד שייקבע בחודשים יוני-יולי השנה (לפני הפגרה), בבית המשפט העליון. הליך הפישור במסגרת נסיונית זו לא יהיה כרוך בתשלום על-ידי הצדדים. באי כוח בעלי הדין מתבקשים להודיע לבית-המשפט תוך 10 יום מיום קבלת ההחלטה אם הם מעונינים להשתתף בהליך הפישור המוצע. ניתנה היום, ו' באייר תשנ"ז (13.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96073380. Q01

[ "ע\"א 96" ]

2,823

7,064

ב בית המשפט העליון ע"א 7338/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. עזבון המנוח א. בוחניק ז"ל 2. דליה בוחניק 3. אופיר בוחניק 4. דקלה בוחניק 5. עירית בוחניק 6. יובל בוחניק נגד המשיב ה : הדר- חב' לביטוח בע"מ הליך פישור בשם המערערים: עו"ד ד. אור-חן החלטה לנוכח כשלון הליך הפישור, יש להחזיר את תיק הערעור למאגר התיקים התלויים ועומדים בבית משפט זה. ניתנה היום, י"ח בחשון תשנ"ח (18.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96073380. O02

[ "ע\"א 7338/96" ]

2,824

50,620

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7338/96 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. עזבון המנוח א' בוחניק ז"ל 2. דליה בוחניק 3. אופיר בוחניק 4. דקלה בוחניק 5. עירית בוחניק 6. יובל בוחניק נגד המשיב ה : הדר, חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בת"א 306/92 מיום 23.8.96 שניתן על ידי כבוד השופט י' זפט בשם המערערים : עו"ד דוד אור-חן בשם המשיב ה: עו"ד חמדה שפיר פסק-דין כמוסכם על בעלי הדין, נדחים הערעור והערעור שכנגד, ללא צו להוצאות. ניתן היום, יד' בטבת התש"ס (23.12.99). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96073380. E06 /עכב

[ "ע\"א 7338/96" ]

2,825

56,593

ב בית המשפט העליון ע"א 7338/96 - א' וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערערים 1. עזבון המנוח א. בוחניק ז"ל והמשיבים בערעור שכנגד: 2. דליה בוחניק 3. אופיר בוחניק 4. דקלה בוחניק 5. עירית בוחניק 6. יובל בוחניק נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד: הדר- חב' לביטוח בע"מ סיכומים בכתב בשם המערערים והמשיבים בערעור שכנגד: עו"ד דוד אור-חן החלטה לאור הודעת המערערים (המשיבים בערעור שכנגד) כי הם מוותרים על הגשת סיכומיהם בערעור שכנגד, הושלמה הגשת הסיכומים בתיק זה. ניתנה היום, י"ב בתשרי תש"ס (22.9.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96073380. V05

[ "ע\"א 7338/96" ]

2,826

59,928

ב בית המשפט העליון ע"א 7338/96 - א' וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערערים 1. עזבון המנוח א. בוחניק ז"ל והמשיבים בערעור שכנגד: 2. דליה בוחניק 3. אופיר בוחניק 4. דקלה בוחניק 5. עירית בוחניק 6. יובל בוחניק נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : הדר- חב' לביטוח בע"מ סיכומים בכתב החלטה בתיק זה ניתנה ביום 28.12.97 החלטה, לפיה יוגשו סיכומי המשיבים בערעור שכנגד תוך עשרים יום מהמצאת טענות המערערת בערעור שכנגד. עד היום לא הוגשו סיכומי המשיבים בערעור שכנגד, ולא הוגשה בקשה להארכת המועד להגשתם. אני מאפשרת למשיבים ליתן טעם, תוך שבעה ימים, מדוע לא יועבר תיק הערעור שכנגד לשם דיון בו, על פי תקנות 448(ג) ו450-(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. העדר תגובה יביא להעברת התיק כאמור ללא צורך בהחלטה נוספת. ניתנה היום, כ' באלול תשנ"ט (1.9.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96073380. V04

[ "ע\"א 7338/96" ]

2,827

778

ב בית המשפט העליון ע"א 5714/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מזור משה נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל בקשה לפטור מאגרה בשם המבקש: בעצמו החלטה פטור מתשלום האגרה. ניתנה היום, כ"ח באלול תשנ"ז (30.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057140. O01

[ "ע\"א 5714/97" ]

2,830

4,137

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5714/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : מזור משה נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"א 1099/97 מיום 18.9.97 שניתנה על ידי כבוד השופטים: י. בנאי, י. טימור, י. פלפל בשם המערער: בעצמו פסק דין 1. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטים י' בנאי, י' טימור וי' פלפל) מיום 18.9.97, בה נדחתה בקשת המערער לפסילת כב' השופטים בנאי ופלפל מלישב בדין בערעורו. 2. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד. לאחר הגשת הערעור פנה המערער לבית משפט זה בבקשה (בש"א 3853/97) להעברת מקום הדיון בערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. את בקשתו נימק בכך שבעבר הגיש תלונה נגד ארבעה מן השופטים המכהנים בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ונגד שופטים רבים נוספים, בעבר ובהווה, במחוז באר-שבע). עוד טען המערער, כי שופטים אלה פגעו, משך שנים, בו ובמשפחתו. ביום 29.6.97 דחיתי בקשה זו וציינתי, כי המערער לא הצביע על קיומה של עילה חוקית להעברת הדיון וכי אם מבקש המערער להביא לפסילת שופט מסויים או שופטים מסויימים מלדון בעניינו עליו לפנות תחילה לבית המשפט בפניו מתנהל עניינו. בשלב זה פנה המערער לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כב' השופט ג' גלעדי, וביקש, כי הדיון בעניינו יועבר לבית המשפט המחוזי בירושלים. בקשה זו נדחתה ביום 13.7.97, בהיעדר עילה. לפיכך פנה המערער לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בבקשה, כי נשיא בית המשפט, כב' השופט א' לרון ושלושה משופטי בית המשפט, כב' השופטים י' בנאי, א' ריבלין וי' פלפל יפסלו עצמם מלדון בעניינו. את בקשתו נימק בכך ששופטים אלה דנו בעבר בענייניו מתוך משוא פנים והיטו משפט כנגדו. עוד טען המערער, כי כב' השופט י' בנאי ייצג אותו במספר תיקים לפני כעשרים שנה וכי לאחר מינויו, משמיחה בפניו על הייצוג הלקוי שהעניק לו, נפרע ממנו כב' השופט בנאי ופסק לחובתו. 3. כאמור, דחה בית המשפט קמא את בקשת הפסלות, בקבעו, כי אין בה כל ממש. בערעור שבפני חוזר המערער על טיעוניו ומייחס לבית המשפט קמא משוא פנים ואף זדון כלפיו. המערער אינו מפרט במה באו לידי ביטוי הזדון ומשוא הפנים ומסתפק בטענה, כי שופטי המותב שדנו בענייניו (לרבות בהליכים נוספים שניהל מול המשיב) בעבר פסקו נגדו ולא גילו כלפיו את תשומת הלב וההתחשבות להם היה זכאי, לטענתו. עוד טוען המערער, כי הואיל והגיש בשעתו תלונה נגד שופטים אלה (כמו גם נגד רבים אחרים) אין זה ראוי ששופטים אלה ישבו בדינו. 4. לאחר שבחנתי את טענות המערער הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. כבר נקבע לא פעם, בהתייחס לפסילת שופט, כי "לא רגישותו הסובייקטיבית והמיוחדת של המערער היא הקובעת לענין זה, אלא השאלה היא, האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט" (ע"פ 5/82 ח"כ אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו (1) 247, בעמ' 250). המערער לא השכיל להצביע על קיומה של "אפשרות ממשית" כאמור. טענותיו החריפות הן כלליות ובלתי ממוקדות ואין בהן כדי ליצור תשתית ממשית לטענת פסלות. גם העובדה שהמערער התלונן בעבר נגד שופטי בית המשפט קמא אינה יוצרת, מניה וביה, עילת פסלות. שאם לא תאמר כן יוכל כל בעל דין לפסול שופטים מלדון בענייניו באמצעות הפרחת תלונות כנגדם. הערעור נדחה. ניתן היום, י"ג בתשרי התשנ"ח (14.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057140. B02 /דז/

[ "ע\"א 5714/97", "בע\"א 1099/97", "בש\"א 3853/97", "ע\"פ 5/82" ]

2,831

780

בית המשפט העליון רע"א 96 / 8820 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : מיכאל אשר נגד המשיב : קצין התגמולים במשרד הבטחון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 5.11.96 בע"א 276/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. בנאי, י. פלפל, י. טימור בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד זיו אלדן החלטה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטים י' בנאי, י' פלפל וי' טימור), שדחה את ערעורו של המבקש על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט1959- (להלן: "חוק הנכים"). 1. המבקש פנה למשיב בתביעה להכיר בו כ"נכה" לפי חוק הנכים, זאת בגין פגימה אורטופדית בה הוא לוקה. לטענת המבקש, נגרמה פגימה זו כתוצאה מפעולות שביצע בהיותו בשירות מילואים פעיל. המשיב דחה תביעה זו, הן משום שסבר, כי הבדיקה הרפואית שנערכה למבקש לא גילתה כל נכות והן משום שלא מצא כל קשר סיבתי בין כאבי הגב התחתון מהם סובל המבקש לבין שירותו הצבאי. ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (להלן: "ועדת הערעורים"), שדנה בערעורו של המבקש על החלטת המשיב, דחתה את הערעור. הוועדה קבעה, כי המבקש לא הצליח להביא ראיה משכנעת על אירוע כלשהו במהלך שירותו, דוגמת הרמת משאות כבדים, שגרם לפגימה. בית המשפט המחוזי דחה אף הוא את ערעורו של המבקש וקבע, כי אינו מוצא מקום להתערב בקביעתה העובדתית של ועדת הערעורים. 2. מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען, כי העובדה שהרים משאות כבדים במהלך שירותו הצבאי לא היתה שנויה במחלוקת כלל וכי העובדה שחייל מילואים נושא ציוד אישי רב היא אף בבחינת "ידיעה שיפוטית". לשיטתו של המבקש, שגו הערכאות התחתונות באופן בו פרשו את חלוקת הנטלים בינו למשיב. 3. המשיב מתנגד למתן רשות ערעור בבקשה. לטענתו אין הבקשה מעלה כל שאלה או עניין הראויים לדיון במסגרת ערעור שלישי בפני בית משפט זה. לגוף העניין טוען המשיב, כי טענותיו של המבקש נדונו באריכות על ידי ועדת הערעורים ונידחו בהחלטה מנומקת ומבוססת, וכי ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי היה ערעור שבעובדה - בעוד שהוראת סעיף 34(א) לחוק הנכים מאפשרת הגשת ערעורים על החלטות ועדות ערעורים רק בנקודות משפטיות. 4. לאחר שעיינתי במסמכים שבפני, נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. אף שהמבקש מציג את בקשתו כבקשה המעוררת שאלות משפטיות עקרוניות בעלות השלכות ציבוריות, עוסקת הבקשה במחלוקת שיש למבקש עם הכרעתה העובדתית של ועדת הערעורים. לא לשם כך נועד ערעור שלישי בפני בית משפט זה (ראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). על מנת להפיס את דעתו של המבקש יאמר גם, כי גם לגוף הדברים לא מצאתי ממש בבקשת רשות הערעור. ועדת הערעורים בחנה באריכות את חוות הדעת הרפואיות שהובאו בפניה, ובכלל זה חוות דעתו של המומחה מטעמו של המבקש. בהסתמך על חוות דעת אלה קבעה הוועדה, כי אילו אכן נגרמה הפגימה בעת שירות המילואים של המבקש היה הדבר מלווה בכאב עז שהיה מצדיק התייחסות מיידית לפגימה. הוועדה קבעה, כי המבקש לא הצביע על אירוע טראומטי שגרם לכאב כזה (ולעניין זה הבהירה הוועדה, כי אין היא רואה בנשיאת הציוד הסטנדרטי הניתן לחייל מילואים משום "הרמת משא כבד"), לא הביא כל עדות, זולת דבריו שלו עצמו, לכך שסבל מאירוע כזה במהלך שירותו, ולא נתן הסבר משכנע לכך שפנה לרופא רק בחלוף כחודש משחרורו משירות מילואים. בקשת רשות הערעור מתעלמת מממצאים אלה, רובם ככולם, ומתייחסת לשורה אחת מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכאמור, לא מצא מקום להתערב בהכרעותיה העובדתיות של ועדת הערעורים. מקל וחומר, שאין מקום להתערבותו של בית משפט זה בהכרעות אלה. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ו באייר התשנ"ז (2.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96088200. A07 /דז/

[ "רע\"א 96", "בע\"א 276/95", "ר\"ע 103/82" ]

2,834

4,955

בית המשפט העליון רע"א 96 / 8820 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : מיכאל אשר נגד המשיב : קצין התגמולים במשרד הבטחון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 5.11.96 בע"א 276/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. בנאי, י. פלפל, י. טימור בשם המבקש: בעצמו החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, ד' אדר ב' התשנ"ז (13.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96088200. A06 דז/

[ "רע\"א 96", "בע\"א 276/95" ]

2,835

6,121

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8820 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש : מיכאל אשר נגד המשיב : קצין התגמולים במשרד הבטחון בקשה לקביעת מועד דיון בשם המבקש: עו"ד מיכאל פ. אשר החלטה ערבות צד ג' תקובל. התיק בשל עתה להעברה לעיונו של שופט. ניתנה היום, כ"ד באדר א' תשנ"ז (3.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96088200. Q04

[ "ע\"א 96" ]

2,836

12,814

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8820 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש : מיכאל אשר נגד המשיב : קצין התגמולים במשרד הבטחון בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: בעצמו החלטה איני רואה מקום לקבלת החלטה נוספת בענין זה. המבקש לא הוכיח כי שכרו פחת כתוצאה מהעדרותו מן העבודה בגין מחלה. המבקש הציג אישורים רפואיים מקופת החולים "מכבי", ויש להניח שההוצאות הרפואיות משולמות על-ידי קופת החולים במסגרת ביטוח הבריאות. בתאריך 9.1.97 התרתי למבקש להפקיד את הערבון עד ליום 1.3.97. איני רואה מקום לקבלת החלטה אחרת בענין זה. ניתנה היום, ה' באדר א' תשנ"ז (12.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96088200. Q03

[ "ע\"א 96" ]

2,837

781

ב בית המשפט העליון ע"א 6210/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : מועצה מקומית עילבון נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה 2. מנהלת מקרקעי ישראל 3. מחצבות כנרת בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערערת: עו"ד ר. זרייק החלטה על בא כוח המערערת להביא את עמדת המשיבים לבקשה, ולאחר מכן אדון בה. ניתנה היום, ב' בטבת תשנ"ח (31.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062100. O01

[ "ע\"א 6210/97" ]

2,838

20,963

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6210/97 - ג' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : מועצה מקומית עילבון נגד המשיב ות : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה 2. מנהלת מקרקעי ישראל 3. מחצבות כנרת סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבות יגישו את תשובתן לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להן טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבות תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, כ"ה בתמוז התשנ"ח (19.7.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062100. A04 /דז/

[ "ע\"א 6210/97" ]

2,839

24,376

ב בית המשפט העליון ע"א 6210/97 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : מועצה מקומית עילבון נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה 2. מנהלת מקרקעי ישראל 3. מחצבות כנרת בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערערת: עו"ד ר. זרייק החלטה אני מאפשרת למשיבים 2, 3 להגיב לבקשה תוך חמישה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, כ"ד באדר תשנ"ח (22.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062100. P02

[ "ע\"א 6210/97" ]

2,840

33,136

ב בית המשפט העליון ע"א 6210/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : מועצה מקומית עילבון נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה 2. מנהלת מקרקעי ישראל 3. מחצבות כנרת בקשה להארכת מועד להגשת סיכומי המשיבה 3 בשם המשיבה 3: עו"ד יוחנן וינר החלטה בהסכמת יתר בעלי הדין, מוארך המועד להגשת סיכומי המשיבה 3, כמבוקש. ניתנה היום, י"ד בכסלו תשנ"ט (3.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062100. P06

[ "ע\"א 6210/97" ]

2,841

34,522

ב בית המשפט העליון ע"א 6210/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : מועצה מקומית עילבון נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה 2. מנהלת מקרקעי ישראל 3. מחצבות כנרת בקשה להארכת מועד להגשת סיכומי המשיבה 3 בשם המשיבה מספר 3: עו"ד יוחנן וינר החלטה לתגובת המערערת והמשיבים מספר 1 ו2-, תוך שבעה ימים ממועד ההמצאה. ניתנה היום, ה' בכסלו תשנ"ט (24.11.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062100. P05

[ "ע\"א 6210/97" ]

2,842

43,392

ב בית המשפט העליון ע"א 6210/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : מועצה מקומית עילבון נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה 2. מנהלת מקרקעי ישראל 3. מחצבות כנרת בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערער: עו"ד זרייק בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד נעמי שטראוס בשם המשיבים 3: אין הופעה החלטה על יסוד הסכמת באת כוח המשיבים 1 ו2-, אני מאריכה את המועד להפקדת הערבון כמבוקש. ניתנה היום, כ"ד באייר תשנ"ח (20.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062100. O03

[ "ע\"א 6210/97" ]

2,843

782

ב בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5854/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. עמאד קנדיל 2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברג נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. העתירה תידון בפני הרכב. נציג היועץ המשפטי לממשלה יוזמן להגיב בכתב ולהשתתף בדיון. 2. בהעדר עתירה מצד אשת העותר, שלפי הנטען בעתירה שוהה בישראל ללא הפרעה מאז 25.8.94, לא ראיתי מקום למתן צו ביניים. ניתנה היום, ה' בתשרי תשנ"ח (6.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058540. F01

[ "בג\"ץ 5854/97" ]

2,844

28,779

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5854/97 - א' בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. עאמד קנדיל 2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברג נגד המשיב : שר הפנים בקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד מוסטפא יחיא ה ח ל ט ה העתירה תיקבע לדיון בפני הרכב במהלך חודש מארס 1998. ההרכב שלפניו תידון העתירה יידרש, לפי הצורך, גם לבקשה למתן צו ביניים. ניתנה היום, כג' בשבט תשנ"ח (19.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058540. F02

[ "בג\"ץ 5854/97" ]

2,845

33,697

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5854/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המבקשים: 1. עמאד קנדיל 2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברג נ ג ד המשיב: שר הפנים בקשה למחיקת העתירה בשם המבקשים: עו"ד מוסטפא יחיא פ ס ק - ד י ן לבקשת העותר הננו מוחקים את העתירה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ד' בניסן תשנ"ח (31.3.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058540. F03

[ "בג\"ץ 5854/97" ]

2,846

784

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5650/97 - א' בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש: המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נגד המשיב : סאמי עבדאללה אבו טעימה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.8.97 בתל-אביב 151/92 שניתן על ידי כבוד השופטת י' הכט תאריך הישיבה: כה' בתשרי תשנ"ח (26.10.97) בשם המבקש: עו"ד עמליה ליאור בשם המשיב: עו"ד אלי זוהר ה ח ל ט ה זו בקשה לעיכוב ביצוע חלק מחיובי פסק הדין של בית המשפט המחוזי שעניינם פיצויים בגין פגיעה בתאונת דרכים. נחה דעתי כי לערעור בדבר גובה הפיצוי שנפסק למשיב בגין הפסד השתכרות יש, לכאורה, סיכוי מסויים. כן שוכנעתי, על פי נסיבות העניין, שאם יוטל על המבקשת לפרוע למשיב את מלוא חיובי פסק הדין, תתקשה המבקשת - אם וכאשר יקבל בית משפט זה את ערעורה - לגבות מן המשיב בחזרה את אשר תשלם לו מעבר לסכום הכולל של החיובים שיאושרו. בבקשה נטען שמן הראוי לעכב את הביצוע של כל הסכומים שהם מעל לסך 450,000 ש"ח, שגם המבקשת מודה שהוא מגיע למשיב וכבר פרעה אותו למשיב. המשמעות המעשית של בקשה זו היא כי אני מתבקש לעכב את הביצוע של יתרת הקרן בסך 332,000 ש"ח לערך. לאחר שמיעת באי כוח הצדדים נראה לי כי הסכום שראוי לעכב אותו הוא 200,000 ש"ח. לגבי הסכום הזה ניתן איפוא צו עיכוב ביצוע כמבוקש ויתרת הבקשה נדחית. תשומת ליבה של כב' הרשמת מופנה לכך שמטעם המשיב הוגש באתו עניין ערעור בע"א 5638/97. לפיכך יש לאחד את התיקים על מנת שבית המשפט ישמע אותם ביחד. ניתנה היום, כה' בתשרי תשנ"ח (26.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056500. F02

[ "ע\"א 5650/97", "בע\"א 5638/97" ]

2,848

4,972

ב בית המשפט העליון ע"א 5650/97 - א' בפני: כבוד השופט א' מצא המ בקשת : המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נגד המשיב : סאמי עבדאללה אבו טעימה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלילם מיום 17.8.97 בת"א 151/92 שניתן על ידי כבוד השופטת י' הכט החלטה לקבוע הבקשה לדיון בפני ליום 26.10.97 שעה 08:30 ולזמן את באי-כוח הצדדים. בא-כוח המשיב רשאי להגיש עיקרי טיעון בכתב. ניתנה היום, י"ב בתשרי תשנ"ז (13.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056500. F01

[ "ע\"א 5650/97" ]

2,849

24,347

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5650/97 ע"א 5638/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל המערער ת בע"א 5650/97 והמשיבה בע"א 5638/97: המאגר היש ראלי לביטוחי רכב - הפול נגד המשיב בע"א 5650/97 והמערער בע"א 5638/97 : סאמי עבדאללה אבו טעימה תאריך הישיבה: כה' בתשרי התשנ"ט ( 15.10.98 ) בשם המערער ת: עו"ד אבי זוהר בשם המשיב: עו"ד ליפא ליאור פסק-דין בית המשפט המחוזי חייב את המשיב בע"א 5638/97 ( להלן: המשיב ) לשלם למערער בערעור זה ( להלן: המערער ) פיצויים בגין נזקיו בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 7.7.89. בע"א 5638/97 מערער המערער על מיעוט הפיצויים ובע"א 5650/97 מערער המשיב על גובהם. לאחר עיון בטיעוני הצדדים בכתב, ועל אף כל הטענות שהועלו בקדם ערעור אשר התקיים בתיק זה, באנו למסקנה שאין להתערב בקביעת סכומי הנזק בפרטי הנזק השונים. יתכן ובקביעת הפסד השתכרות בעבר ובקביעת אובדן כושר השתכרות בעתיד נפסק למערער סכום גבוה במעט מהראוי. מאידך גיסא, בפרטי הנזק של הוצאות ניידות מוגברות ועזרת צד שלישי, בעבר ובעתיד, הסכום הכולל שנפסק - 10,000 ש"ח - הינו לכאורה על הצד הנמוך. התוצאה המתבקשת היא, שבסך הכל הסכום שנפסק למערער הינו הולם. אשר על כן, נדחים שני הערעורים. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ה' בחשון התשנ"ט (25.10.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97056500. E04

[ "ע\"א 5650/97", "ע\"א 5638/97", "בע\"א 5650/97", "בע\"א 5638/97" ]

2,850

785

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 3398 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. עמית דיאמנט 2. קמחי סחר בע"מ נגד המשיבים : 1. שעיה אדג 2. מגדל חברה לבטוח בע"מ 3. מגדל חברה לבטוח בע"מ בקשה למחיקת ערעור בשם המערערים: עו"ד ב. יקותיאלי בשם המשיב הראשון: עו"ד א. ילין בשם המשיבה השניה: עו"ד ח. דוד חיות החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ט בניסן תשנ"ז (7.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95033980. Q01

[ "ע\"א 95" ]

2,851

786

ית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9265/96 - 1 בפני: כבוד השופט י. קדמי המערער : אוקטאי אברהם אברמוב. נגד המשיב ה : מדינת ישראל. בקשה לקביעת מועד דיון ה ח ל ט ה 1. לנוכח הטענה, כי המערער אינו מסוגל לעמוד לדין בשל מצבו הנפשי וכי בקשתו להבדק על ידי פסיכיאטר בהקשר זה נדחתה שלא כדין על ידי בית המשפט המחוזי - ועל כן אפשר שלא היה מקום לקיים את הדיון בעניינו בכלל - תקבע המזכירות את הדיון בערעור למועד קרוב ככל האפשר, ולא יאוחר מיום 1.10.97 . 2. בקשותיו של ב"כ המערער להורות על בדיקה פסיכיאטרית והכנת תסקיר משלים של שרות המבחן, תדונה על ידי ההרכב שידון בערעור. ניתנה היום, ט' באב תשנ"ז (12.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. H01

[ "ע\"פ 9265/96" ]

2,852

9,809

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9265/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כב' השופט י' גולדברג המערער : אוקטאי אברהם אברמוב. נגד המשיב ה : מדינת ישראל. ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 17.11.96 בת.פ. 65/96 שניתן על ידי כבוד השופטת ס. רוטלוי תאריך הישיבה: כז באלול תשנ"ז (29.9.97) בשם המערער : עו"ד שקלאר יעקב בשם המשיב ה: עו"ד אביה אלף בשם שירות המבחן: עו"ד ויקי שרזמן החלטה אנו מורים שהמערער יבדק על ידי הפסיכיאטר המחוזי. תוצאות הבדיקה תועברנה לבית המשפט תוך 60 יום. שמיעת הערעור תקבע מיד לאחר מכן, לפני כל הרכב שהוא. ניתן היום כז באלול תשנ"ז (29.9.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. B03

[ "ע\"פ 9265/96" ]

2,853

16,570

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9265/96 - ב' בפני: כבוד השופט י' טירקל המערער : אוקטאי אברהם אברמוב. נגד המשיב ה : מדינת ישראל. בקשה לאשפוזו של המערער לשם עריכת בדיקה והסתכלות לתקופה של 10 ימים לפי סעיף 15(ג) לחוק טיפול בחולי נפש החלטה העתקי פנייתו של הפסיכיאטר המחוזי, מחוז ת"א, לבית המשפט, מיום 16.11.97, יומצאו לבא כוח המערער ולבאת כח המדינה, שימציאו תגובותיהם תוך 7 ימים. ניתנה היום, כ' בחשון תשנ"ח (20.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. M05

[ "ע\"פ 9265/96" ]

2,854

26,335

ב בית המשפט העליון ע"פ 9265/96 - ט' בפני: כבוד השופט מ' חשין המבקש המערער : אוקטאי אברמוב נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה למתן הוראות החלטה לבקשת בא-כוח העותר כי תוגש חוות-דעת על התנהגותו של המערער בכלא: כמבוקש. היום, כ"ו בחשוון התשנ"ט (15.11.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. G15

[ "ע\"פ 9265/96" ]

2,855

26,568

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9265/96 - ד' בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער : אוקטאי אברמוב נגד המשיב ה: מדינת ישראל. בקשה למחיקת הערעור החלטה בשים לב לתגובת המערער ובא-כוחו (מיום 18.3.98) להחלטתנו מיום 11.3.98, אנו מחליטים להמשיך בהליכים כאמור בהחלטתנו מיום 10.3.98. היום, כ"ד באדר תשנ"ח (22.3.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. G11

[ "ע\"פ 9265/96" ]

2,856

27,603

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9265/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' גולדברג המערער: אוקטאי אברמוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה להמשך אישפוז בשם המערער: עו"ד שקלאר יעקב בשם המשיבה: עו"ד אביה אלף ה ח ל ט ה בהסכמת בעלי הדין מוארכת תקופת האשפוז עד לתקופה כוללת של 30 ימים. ניתנה היום, י' בטבת התשנ"ח (8.1.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים מקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. B09

[ "ע\"פ 9265/96" ]

2,857

28,437

ב בית המשפט העליון ע"פ 9265/96 - ג' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : אוקטאי אברהם אברמוב. נגד המשיב ה : מדינת ישראל. בקשה להמשך אישפוז בשם המבקש: עו"ד שקלאר יעקב החלטה לתשובת פרקליט המערער והפרקליטות עד 7.1.98 שעה 12.00. ניתן היום ו בטבת תשנ"ח (5.1.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. B07

[ "ע\"פ 9265/96" ]

2,858

30,140

ב בית המשפט העליון ע"פ 9265/96 - ג' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : אוקטאי אברמוב נגד המשיב : מדינת ישראל. בקשה להמשך אישפוז בשם המבקש: עו"ד שקלאר יעקב בשם המשיבה: עו"ד אביה אלף החלטה בהסכמת בעלי הדין מוארכת תקופת האשפוז עד לתקופה כוללת של 30 ימים. ניתן היום ט בטבת תשנ"ח (7.1.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. B08

[ "ע\"פ 9265/96" ]

2,859

37,477

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9265/96 - ה' בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : אקוטאי אברמוב נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה להארכת מועד החלטה בא-כוח המבקש מתבקש לנקוב מועדים חדשים שהוא מבקש לעצמו, ולצרף לבקשתו את תגובת הפרקליטות. היום, ה' בניסן תשנ"ח (1.4.98) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. G14

[ "ע\"פ 9265/96" ]

2,860

40,858

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9265/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כב' השופט י' גולדברג המערער : אוקטאי אברהם אברמוב. נגד המשיב : מדינת ישראל. ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 17.11.96 בת.פ. 65/96 שניתן על ידי כבוד השופטת ס. רוטלוי בשם המערער : עו"ד שקלאר יעקב בשם המשיב ה: עו"ד אביה אלף החלטה בהמשך להחלטתנו מיום 29.9.97 ובהסכמת בעלי הדין, אנו מורים, על יסוד סעיף 15(ג) לחוק על אישפוזו של המערער לתקופה של 10 ימים, לשם עריכת בדיקה והסתכלות. ניתן היום ח בכסלו תשנ"ח (7.12.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. B06

[ "ע\"פ 9265/96" ]

2,861

43,198

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9265/96 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער : אוקטאי אברמוב נגד המשיב ה: מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 3.9.96 בת.פ. 65/96 שניתן על ידי כבוד השופטת ס' רוטלוי תאריך הישיבה: י"ב באדר תשנ"ח (10.3.98) בשם המערער : עו"ד יעקב שקל אר בשם המשיב ה: עו"ד אמי פלמור הרץ בשם שירות המבחן: גב' זהבה מור החלטה אנו מחליטים כי לעת הזו יַפנה עורך-דין שקלאר, בא-כוח המערער, שאלות לד"ר בירגר, להבהרת חוות-דעתו מיום 26.4.98, וד"ר בירגר ישיב לשאלות אלו. עורך-דין שקלאר יעביר לפרקליטות תוך 45 יום מהיום את שאלותיו, וד"ר בירגר ישיב על השאלות תוך 45 יום. אם תאמר הפרקליטות להוסיף ולשאול את ד"ר בירגר, תעשה זאת תוך 20 יום נוספים, וד"ר בירגר ישיב לשאלות הנוספות תוך 20 יום. לאחר מכן יועבר כל החומר לבית-המשפט וייקבע המשך הדיון (לפני כל הרכב). היום, י"ב באדר תשנ"ח (10.3.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. G10

[ "ע\"פ 9265/96" ]

2,862

53,528

ב בית המשפט העליון ע"פ 9265/96 - י"א בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : אוקטאי אברמוב נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה ל תיקון פליטת קולמוס החלטה כמבוקש. היום, כ"ח בתמוז התשנ"ט (12.7.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. G20

[ "ע\"פ 9265/96" ]

2,863

55,751

ב בית המשפט העליון ע"פ 9265/96 - י' בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : אוקטאי אברמוב נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה לדחיית מועד שמיעת פסק-דין החלטה הבקשה נדחית. היום, ו' בתמוז התשנ"ט (20.6.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. G17

[ "ע\"פ 9265/96" ]

2,864

64,966

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9265/96 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט מ' אילן המערער : אוקטאי אברמוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל. תאריך הישיבה: י"ב באדר תשנ"ח (10.3.98) בשם המשיב : יעקב שקאלר בשם המשיבה: עו"ד פלמור הרץ קצינת מבחן: גב' זהבה מור פסק דין השופט י' קדמי: 1. פתח דבר המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.פ. 65/96) בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות וכליאת שוא, שבוצעו על ידו כלפי אשתו בתגובה לחשד שהיא בוגדת בו; ונדון בשל כך לעונש כולל של שתים עשרה שנים מאסר לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. הערעור מכוון כנגד ההרשעה בעבירות של כליאת שוא וחבלה בכוונה מחמירה; וכן כנגד חומרת העונש. 2. העובדות להלן, בתמצית, עיקרי העובדות הדרושות לבירור הערעור, כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי: א. המערער ואשתו - כיום גרושתו - (להלן: המתלוננת), עבדו בפרק הזמן הרוולנטי במפעל לעיבוד בשר. ביום 11.2.96, בעקבות חשד שהתעורר בלבו של המערער כי המתלוננת מקיימת יחסים אינטימיים עם עובד אחר במפעל, היכה אותה המערער בפניה - במפעל שבו עבדו - וכינה אותה "זונה". ב. המערער והמתלוננת פוטרו אותו יום מן העבודה במפעל; ועם שובם לביתם, פתח המערער במסכת התעללות קשה במתלוננת, שנמשכה כשבוע (להלן: שבוע ההתעללות). בפרק זמן זה - כך קבע בית המשפט המחוזי - המערער היכה את המתלוננת, בעט בה, חתך את ידיה, דקר את רגליה וגבה בסכין ובמזלג, משך את שערותיה, כיבה סיגריות בוערות על גופה, נשך אותה, תלה אותה למספר שניות בצווארה ושפך מים רותחים על ראשה וגפיה. ג. בשבוע ההתעללות, מנע המערער מהמתלוננת מלצאת מן הבית. אומנם, בהודעתה במשטרה מסרה המתלוננת כי יום לפני שהגיעה למשטרה יצאה עם המתלונן לקניות. ברם, בפרק זמן זה היתה המתלוננת צמודה למערער ולא היתה לה אפשרות להתרחק ממנו. ד. רק בשעות הבוקר המוקדמות של ה- 19.2.96, הצליחה המתלוננת - יחפה ולבושה בחצאית בלבד - לעזוב את הבית ולהגיע לתחנת המשטרה בנתניה, כשהיא חבולה ופצועה בצורה חמורה. 3. הדיון בבית המשפט המחוזי א. גדר המחלוקת (1) המערער לא חלק בבית המשפט המחוזי על עצם קיומן של הפגיעות הפיסיות שנמצאו על גופה של המתלוננת כאשר הגיעה למשטרה; והמחלוקת "הצטמצמה" לזהותו של האחראי לגרימתן. (2) בסיכומיו, הסכים ב"כ המערער, כי מרשו נושא באחריות: לחתכים שנגרמו בסכין בידיה של המתלוננת, לשתי הנשיכות שננשכה המתלוננת בגבה ולחבלות שנגרמו במכות אגרוף בפניה. לעומת זאת, כפר המערער באחריותו: לחבורות ולדקירות שנמצאו ברגליה של המתלוננת, למכות שהותירו סימני חבלות בידיה, לחתכי המזלג והסכין שנמצאו בגבה, לנשיכות באברי גוף שונים פרט לגבה של המתלוננת (בהן הודה כאמור), לחבלות שנחבלו לחייה, לכוויות ברגליה, בפניה ובעכוזה, להטלת קומקום בפניה, לגרירתה בשערה, לחניקתה ולכליאתה; הכל כפי שתיארה המתלוננת בהודעותיה במשטרה ובעדותה בחקירה הראשית במהלך הדיון. (3) המערער לא היה עקבי בתגובותיו להאשמותיה של המתלוננת: במשטרה הודה כי גרם לה את מרבית החבלות שעליהן סיפרה בהודעותיה; אך בתשובתו לכתב האישום - עם פתיחת הדיון - הכחיש את גירסתה וחזר בו מההודאה שמסר בחקירתו במשטרה. במהלך הדיון הודה המערער באמיתות הדברים שמסר בהודעתו במשטרה; ברם, מאוחר יותר הסביר הסניגור, כי המערער הודה בכך שמסר לחוקר את האמת, אך אין הוא מודה במה שהחוקר רשם בהודעתו מפיו כביכול. לשיטתו של הסניגור, החוקר לא הבין כהלכה את דברי המערער שדיבר רוסית. (4) במצב דברים זה, הוטלה על התביעה חובת ההוכחה בדבר אחריותו של המערער לחבלות ולפציעות - לרבות הכליאה - שבהן כפר המערער כמפורט לעיל. ב. ראיות התביעה העדה העיקרית - ולמעשה היחידה - לאחריותו של המערער לכל החבלות שנגרמו למתלוננת - לרבות לחניקתה ולכליאתה - היא המתלוננת עצמה; וכאמור, כתב האישום מבוסס על הדברים שמסרה המתלוננת בהקשר זה בהודעותיה במשטרה. במסגרת ההודעות האמורות, מסרה המתלוננת פרטים לפיהם תקף המערער גם את שני ילדיהם הקטינים; ובכתב האישום יוחסה למערער בהקשר זה עבירת תקיפה, באישום נפרד, ממנו זוכה. במהלך חקירתה הראשית סטתה המתלוננת מן הגירסה שמסרה בקשר לתקיפת הילדים; ובית המשפט נעתר לבקשת התביעה, הכריז עליה - בהקשר זה - כעדה עויינת וקיבל כראיה את ההודעות שמסרה במשטרה. מאידך גיסא, לא חזרה בה המתלוננת בחקירתה הראשית מן הגירסה שמסרה בקשר למעשי ההתעללות העומדים בבסיס ההרשעה. ברם, במסגרת חקירתה הנגדית על ידי הסניגור, "נשברה" המתלוננת וטענה, כי שניהם יחד - היא והמערער - אחראים לחבלות שנגרמו לה. עם זאת, הבהירה המתלוננת, שהמערער הוא זה שגרם לה בפועל את החתכים בידיים וברגליים; ואילו היא זו שנושאת באחריות ל"כל השאר". לנוכח העמדה שנקטה המתלוננת בשלב חקירתה הנגדית - כמפורט לעיל - נעתר בית המשפט לתביעה, וקיבל כראיה לענין אחריותו של המערער לכל החבלות שנחבלה המתלוננת - לרבות לחניקתה ולכליאתה - את ההודעות שמסרה במהלך חקירתה במשטרה; וזאת מכח הוראותיו של סעיף 10א(א) לפקודת הראיות. ג. ההכרעה בבית המשפט המחוזי (1) לאחר שבחן את הראיות שבאו בפניו, הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה, שיש להעדיף את הדברים שמסרה המתלוננת בהודעותיה במשטרה על פני הגירסה שהציגה בחקירתה הנגדית; ולאחר שמצא להודעותיה של המתלוננת "דבר לחיזוק", הרשיע בית המשפט את המערער באחריות לכל החבלות שנמצאו בגופה ביום הגשת התלונה, לרבות למעשי ההתעללות האחרים - ובהם כליאתה - כמפורט בכתב האישום. (2) בבסיס החלטתו של בית המשפט להעדיף את ההודעות שמסרה המתלוננת בחקירתה במשטרה - כפי שהשתקפו בעדותה בחקירתה הראשית - על פני העדות שמסרה בחקירתה הנגדית, ולבסס עליהן את הרשעת המערער, עומדים, בעיקרו של של דבר הגורמים הבאים: ראשית - התרשמותו של בית המשפט, שהמתלוננת אמרה אמת לאמיתה במשטרה ובחקירתה הראשית וכי היא שינתה את טעמה במהלך החקירה הנגדית, בשל פחדה מן המערער ובשל רצונה לשמור על שלימות התא המשפחתי; ושנית - העובדה שהמערער הודה במהלך חקירתו במשטרה באחריות לחלק נכבד מן החבלות נושא כתב האישום והגירסה שבה הסביר את תגובתו הפתלתלה להאשמותיה של המתלוננת לוקה בחוסר סבירות מובהקת. (3) על רקע זה - ולאחר שמצא ראיות מספיקות לחזוק תוכן הודעותיה של המתלוננת - הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה - במקום חבלה חמורה בנסיבות מחמירות שיוחסה לו בכתב האישום - פציעה בנסיבות מחמירות וכליאת שווא. 4. הערעור כנגד ההרשעה להלן, בתמצית, עיקרי הטענות שהעלה הסניגור כנגד הרשעת שולחו בעבירות של חבלה חמורה בכוונה מחמירה וכליאה וההכרעה בהן: א. קבילותן ומשקלן הראייתי של הודעות המתלוננת במשטרה טענתו המרכזית של הסניגור היא כי שגה בית המשפט המחוזי בכך, שקיבל כראיה לחובת מרשו את ההודעות שמסרה המתלוננת במשטרה, מכח הוראותיו של סעיף 10א(א) לפקודת הראיות. עמדה זו מבסס הסניגור על שניים אלה: ראשית - בית המשפט המחוזי שגה כאשר הכריז על המתלוננת בחקירתה הראשית כעדה עוינת ובכך נשמט הבסיס מתחת לקבילות הודעותיה במשטרה בשלב זה; ושנית - המתלוננת לא הוכרזה כעדה עוינת בשלב החקירה הנגדית ומכל מקום, כאשר עד "נשבר" במהלך החקירה הנגדית, אין לראותו כמי ששינה את טעמו לצרכי סעיף 10א לפקודת הראיות. קבלת הודעות שנמסרו במשטרה, במקום עדותו של עד ש"נשבר" בחקירה נגדית - כך השתמע מטיעונו של הסניגור - שוללת מן הנאשם את ההישג של החקירה הנגדית. עמדת הסניגור על שני חלקיה אינה מקובלת עלי. מקום שעד מוכרז כ"עד עוין" בהקשר לפרשה אחת ממספר פרשיות המיוחסות לו בכתב האישום, מתיחסת ההכרזה לאותה פרשה בלבד; ואם בעקבות ההכרזה מוגשות לבית המשפט הודעות שמסר העד בחקירתו במשטרה, על פי הוראות סעיף 10א לפקודת הראיות, מצומצמת קבילותן של ההודעות לאותה פרשה שבקשר אליה הוכרז העד כ"עוין". בנסיבות כאלה, ההודעות משמשות ראיה רק לענין הפרשה המסוימת שבקשר אליה הוגשו; ויש להתעלם מתוכנן ככל שמדובר בפרשיות אחרות. במקרה דנא זוכה המערער מהפרשה שבקשר אליה הוכרזה המתלוננת כעדה עוינת; ולכאורה, בית המשפט לא היה רשאי להיזקק להודעות שהוגשו בקשר לפרשה האמורה כראיה לעניינה של פרשת ההתעללות העומדת בבסיס הרשעתו של המערער. ברם, ההודעות האמורות הוגשו ונתקבלו כראיה מכח סעיף 10א, גם בהקשר לפרשת ההתעללות במתלוננת; וזאת - במהלך החקירה הנגדית של המתלוננת, כאשר "נשברה" וחזרה בה מן הגירסה שמסרה בהקשר זה בהודעותיה. מקום שעד מוסר בחקירתו הנגדית גירסה שונה מזו שמסר בהודעתו במשטרה, רואים אותו כמי "ששינה את טעמו" כאמור בסעיף 10(א)(א)(3) לפקודת הראיות; ואין נפקות לענין זה, לעובדה שהעד שינה את גירסתו בשלב החקירה הנגדית ולא בשלב החקירה הראשית. שלב החקירה שבו חוזר בו העד מן הגירסה שמסר באימרת חוץ בכתב, אינו מעלה ואינו מוריד לענין קבילותה של האימרה לפי סעיף 10א(א) הנ"ל (ראו, למשל: דנ"פ 4366/93, כחלון נ' י.מ., בו אושרה קבילות אמרות חוץ שמסר עד שחזר בו מגירסתו בשלב חקירתו הנגדית ולאחר שהוכרז כעד עויין מן הגירסה שמסר באותן אמרות. קבלת אימרת חוץ של עד ש"נשבר" בחקירה נגדית אינה שוללת מן הנאשם את פירות ההצלחה, כפי שטוען הסניגור. יש להבחין בענין זה בין "קבילות" לבין "משקל"; ולענין ה"משקל" נשמר במלואו ההישג שהושג ב"שבירת העד" בחקירה הנגדית. ולא למיותר יהיה לחזור ולהזכיר, כי הכרזת עד כ"עד עויין", אינה מהווה תנאי מוקדם לקבילות אימרת חוץ שלו בהתאם להוראות סעיף 10א לפקודת הראיות; וניתן להגיש אימרת חוץ כזאת גם ללא הכרזתו של העד כ"עד עוין". סיכומם של דברים: גם אם שגה בית המשפט המחוזי בכל הקשור לקבילות הודעותיה של המתלוננת בקשר לאישום בתקיפת הילדים ממנו זוכה המערער, אין למשגה זה השלכה על החלטתו של בית המשפט לקבל את ההודעות האמורות בקשר לאישום שבגינו הורשע המערער. בהקשר זה, נתקבלו ההודעות על רקע "שבירתה" של המתלוננת בחקירתה הנגדית; וכאמור, לא היה צורך בהכרזתה של המתלוננת כעדה עויינת כתנאי לקבלת הודעותיה. בית המשפט המחוזי קיבל, איפוא, כדין את ההודעות שמסרה המתלוננת במשטרה בקשר למעשי ההתעללות שביצע בה המערער; והיה רשאי להעניק להודעות אלו את מלוא המשקל המתחייב מתוכנן, אגב דחיית הגירסה שהציגה המתלוננת בעדותה כבלתי מהימנה. טענת הסניגור בהקשר זה נדחית. ב. תרגום לקוי של דברי המתלוננת לעברית המתלוננת מסרה את תלונתה במשטרה בשפה הרוסית. לטענת הסניגור, תרגום דברי התלונה לעברית לקוי והוא מעוות את המשמעות המקורית של הדברים שמסרה המתלוננת בהודעותיה דא עקא, שמאמצי הסניגור לאשש את טענתו במהלך חקירתו הנגדית של החוקר שרשם את הודעותיה של המתלוננת - העד פלד - לא נשאו פרי; ובית המשפט היה רשאי לקבל את הדברים שנרשמו בהודעות כמשקפים בצורה מדויקת הדברים שאמרה המתלוננת בקשר לאחריותו של המערער למעשים העומדים בבסיס הרשעתו. ג. טענת אי שפיות בערעור חזר הסניגור על הטענה: שמרשו אינו מסוגל לעמוד לדין בשל היותו חולה נפש; ומכל מקום, יש להנותו מהסייג של אי שפיות, כאמור בסעיף 34ח' לחוק העונשין. לשיטת הסניגור נותר בהקשר זה ספק שלא עלה ידי התביעה להסירו, כאמור בסעיף 34כב(2) לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי לא נעתר במסגרת הדיון בפניו לבקשת ב"כ של המערער להעמיד את מרשו לבדיקה פסיכיאטרית; וזאת - משום שלא מצא תשתית עובדתית המצדיקה זאת. בפנינו חזר ב"כ המערער על בקשתו ואנו נעתרנו לה. בחוות דעת מסכמת קובע מנהל החטיבה הפסיכיאטרית בבית החולים באר יעקב, שם נבדק המערער: ראשית - כי המערער "במצבו הנוכחי הוא צלול, מודע מתמצא, עניני ובהתאם לכך הוא כשיר לעמוד לדין"; ושנית - כי בעת שעשה את המעשים נושא האישום היה "צלול ומודע למעשיו ולהשלכותיהם וכן ידע להבחין בין טוב לרע ובין מותר לאסור ולכן הוא אחראי למעשיו". קביעות אלו הינן חד משמעיות; ונראה כי הספק שממנו מבקש הסניגור להנות את שולחו בענין זה, נעוץ בתיאור פרטי ההסתכלות והדיון הרפואי, שקדמו למימצאים הסופיים. ד. לא הוכחה "כליאה" כמשמעותה בסעיף 377 לחוק העונשין בהודעותיה במשטרה - שנתקבלו כאמור כראיה על פי הוראות סעיף 10א(א) לפקודת הראיות ונמצאו מהימנות - מסרה המתלוננת כי המערער נעל את דלת דירתם והחזיק את המפתח ברשותו במשך שבוע ההתעללות; וכאשר יצאו - בסוף השבוע - לקניות, תשישותה הפיסית ועינו הפקוחה של המערער מנעו ממנה מלברוח. ביום כליאתה האחרון - הוא היום שבו הגיעה למשטרה - הבחינה המתלוננת כי המערער ישן ללא החולצה שבה החזיק את מפתחות הדירה. היא ניצלה את ההזדמנות, יצאה מן הדירה, נעלה את הדלת מאחוריה ומיהרה למשטרה. כאשר לבושה והחבלות שעל גופה מספרים את סיפור ההתעללות נושא האישום. הסניגור מצביע על כך, שהמערער איפשר לילדי הזוג לצאת מן הדירה במשך השבוע: ומוצא בכך בסיס לטענה שהמתלוננת לא היתה "כלואה" בדירה. לשיטתו, אם הילדים יכלו לצאת, הדעת נותרת שגם המתלוננת היתה יכולה לעשות כך; ומכל מקום, המתלוננת יכלה להזעיק עזרה באמצעות הילדים. בית המשפט המחוזי דחה את עמדתו של הסניגור ובדין עשה כן. העובדה שהילדים יצאו ונכסו, אינה משנה את העובדה שהמערער מנע מן המתלוננת לצאת מן הדירה; ולעניינה של העבירה שבסעיף 377 לחוק העונשין, די ב"מניעת" היציאה, בנסיבות שעליהן מסרה המתלוננת, כדי להביא את המערער בגדרו של "כולא" שלא כדין. ה. הרשעה בעבירה חמורה בית-המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה - שדינה עשרים שנים מאסר - במקום בעבירה של גרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שיוחסה לו בכתב האישום שדינה ארבע עשרה שנות מאסר. לטענת הסניגור היה בית-המשפט מנוע מלעשות כך, משום שלא ניתנה למערער הזדמנות נאותה להתגונן מפני האשמה החמורה יותר, כאמור בסעיף 184 לחסד"פ (נ"מ). טענת ב"כ של המערער בענין זה מקובלת עלי. העבירה שיוחסה למערער בכתב האישום מסתפקת בקיומה של "מחשבה פלילית" ברמה של "פזיזות"; ואילו העבירה שבה הורשע על ידי בית המשפט במקומה, דורשת קיומה של "מחשבה פלילית" ברמה של "כוונה". המערער לא "הוזהר" במהלך הדיון מפני סיכון של הרשעה בעבירה חמורה מזו המיוחסת לו בכתב האישום; ובנסיבות העניין אין לומר, שהיה ער לסיכון זה וקידם את פניו הלכה למעשה. לא נעלמה מעיני העובדה כי בסיכומיה ביקשה התביעה מבית המשפט לקבוע כי היסוד הנפשי שליוה את מעשי ההתעללות היה של מחשבה פלילית ברמה של כוונה. בקשה זו אינה יכולה לבוא במקום ה"אזהרה" הדרושה; שהרי זו צריכה לאפשר למערער להתגונן במהלך הדיון. במצב דברים זה, דין הטענה להתקבל; והרשעת המערער בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, תומר בהרשעה בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות כפי שיוחס לו בכתב האישום. ו. הרשעה במספר עבירות בשל אותו מעשה טענתו של הסניגור בהקשר זה היא: כי בנסיבות המקרה לא היה מקום להרשיע את המערער גם בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וגם בפציעה בנסיבות מחמירות, כאשר בבסיס השתיים עומדת בסופו של דבר אותה התנהגות. עמדת הסניגור בעניין זה, אינה מקובלת עלי: המדובר בסדרת מעשים שונים שנעשו בנקודות זמן שונות במהלכו של שבוע ההתעללות; ואף שנעשו במסגרתה של מסכת התעללות מתמשכת אחת, עדיין רשאי היה בית המשפט להתיחס בנפרד למעשי ההתעללות שגרמו ל"חבלה" ול"פציעה".. אמנם, בית המשפט המחוזי לא פירט בהכרעת הדין אילו מעשים גרמו ל"חבלה" ואילו גרמו ל"פציעה"; ברם, המעשים מדברים בענין זה בעד עצמם. כך, למשל, דקירת המתלוננת - מהווה פציעה בנסיבות מחמירות; ואילו החבלה שנגרמה לה בפניה בשל פגיעת הקומקום שהטיל כלפיה - מהווה גרם חבלה בנסיבות מחמירות. באופן דומה, ניתן לאפיין את שאר ה"חבלות" וה"פציעות" שגרם המערער למתלוננת ולהבחין ביניהן. ויהיו הדברים כאשר יהיו, הסניגור המלומד יכול היה לבקש בעוד מועד תיקון של כתב האישום או הבהרת תוכנו; ואם לא עשה כן - אין זאת אלא שהדברים היו מובנים מאליהם ולא היה בהעדר הפירוט כדי לקפח את המערער בהגנתו. 5. הערעור כנגד חומרת העונש אכן, העונש שנגזר על המערער חמור. ברם - ההתעללות העומדת בבסיס הרשעתו חמורה אף היא; ומשנמצא המערער אחראי לה - מן הראוי והנכון הוא שחומרה זו תבוא לכלל ביטוי חד וברור ברמת העונש שנגזר עליו. עם זאת, נראה לי, כי לנוכח החזרת ההרשעה לעבירה של גרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובהתחשב בכך שהחבלות והפציעות שגרם המערער למתלוננת אינן בעלות השלכת קבע, יש מקום לקיצור תקופת המאסר שעל המערער לרצות בפועל. העונש שנגזר על המערער הינו העונש המירבי - 14 שנות מאסר - הקבוע לצידה של החמורה מבין העבירות שבהן הורשע בשל מסכת ההתעללות במתלוננת. בנסיבות הענין - וכשאני לוקח בחשבון שבינתיים בני הזוג התגרשו והסיכון שהמערער יחזור ויפגע במתלוננת מאבד מחריפותו - נראה לי כי ניתן להשיג את מטרת ענישתו של המערער בהטלת עונש מאסר של 12 שנים, ממנו יהיו 10 לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי כפי שהורה בית המשפט המחוזי. 6. סוף דבר לאור כל האמור לעיל הנני מציע לחברי הנכבדים לדחות את הערעור כנגד ההרשעה ולקבל את הערעור כנגד מידת העונש, כמפורט בפסקה 5 לעיל. ש ו פ ט השופט מ' חשין : אני מסכים. ש ו פ ט השופט מ' אילן : אני מסכים. ש ו פ ט ניתנה היום, ז' בתמוז תשנ"ט (21.6.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. H16

[ "ע\"פ 9265/96", "דנ\"פ 4366/93" ]

2,865

94,674

ב בית המשפט העליון ע"פ 9265/96 - ג' בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : אוקטאי אברמוב נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה למ חיקת הערעור החלטה ביום 10 במרס 1998 שמענו את הערעור הנוכחי. המערער, שאינו דובר כנראה את השפה העברית, ישב בתא המערערים ומתורגמנית תרגמה לאוזניו את מהלך הדיון. עורך-דין שקלאר טען למערער את שטען, ועורכת-דין אמי פלמור-הרץ השיבה בשם המדינה את שהשיבה. לאחר התייעצות קצרה החלטנו שלא לסיים את שמיעת הערעור לגופו, וביקשנו הבהרות נוספות מן המומחה, ד"ר בירגר. ההחלטה מדברת בעד עצמה, ולא נוסיף עליה. והנה, למחרת יום המשפט - ביום ה11- לחודש מארס 1998 - הונחה על שולחננו בקשה שכתב המערער לבית-המשפט עוד ביום 17 בפברואר 1998. בקשה זו נתקבלה בבית המשפט (במדור קליטה) ביום 26 בפברואר 1998, אך מטעמים שלא נתבררו לנו, לא הועברה לידיעתנו אלא היום, למחרת יום שמיעתו של הערעור. בבקשה זו מודיענו המערער כי אין הוא מעוניין בשמיעת הערעור וכי אין הוא מעוניין בהקלה בעונשו. בקשתו היא "לבטל את הערר מבלי שהעו"ד יעזור לי". הודעה זו מפתיעה משהו, ומכמה וכמה טעמים. ראשית לכל, המערער עצמו היה נוכח בבית המשפט, ומהלך הדיון תורגם לו, כאמור, בידי מתורגמנית. השאלה הנשאלת היא: האם חזר בו המערער מביטול הערעור, או שמא יש פירוש אחר לנוכחותו ולעובדה שלא מחה על שמיעת הערעור? שאלה שניה היא, האם ידע עורך-דין שקלאר על רצונו של המערער לבטל את הערעור? אם ידע - כיצד זה שלא הסב את תשומת-לב בית המשפט לדבר? שלישית, והוא עיקר: מששמענו את ששמענו, השאלה היא האם מבקש המערער כיום לבטל את הערעור, או שמא נוח לו בכך ששמיעת הערעור תימשך ותלך כסדר? החלטה זו תישלח לאלתר למערער, לבא-כוחו של המערער ולפרקליטות המדינה (בשגר פקסימילה ובדרך המקובלת אף-היא), ותתבקש תגובתם תוך 15 יום. לאחר קבלת התגובות יחליט בית המשפט על-דבר המשך ההליכים. ניתנת היום, י"ג באדר תשנ"ח (11.3.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96092650. G12

[ "ע\"פ 9265/96" ]

2,866

787

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7106/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל 2. בית החולים "קפלן" 3. ד"ר רם משען נגד המשיב : מישל ביתן סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ט בכסלו התשנ"ח (28.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96071060. A01 /דז/

[ "ע\"א 7106/96" ]

2,867

19,400

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7106/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערערים: 1. קופת חולים של ההסתדרות הכללית 2. בית חולים קפלן 3. ד"ר רם משען נ ג ד המשיב: מישל ביתן ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 15.7.96 בתיק 65/90 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' פלפל בשם המערערים: עו"ד יקותיאלי בשם המשיב: עו"ד אלסטר פסק-דין השופט ת' אור : 1. המשיב, יליד 9.2.67, תבע את המערערים בגין רשלנות רפואית של המשיב השלישי ( להלן: האירוע ). בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה, וחייב את המערערים הראשונה והשלישי בתשלום פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו למשיב. ערעור המערערים בפנינו מתייחס הן לקביעת אחריות המערערים לפיצויו של המשיב, והן לגובה הפיצויים שנפסקו לו, אך בטיעונם בפנינו צמצמו המערערים את ערעורם לשאלת גובה הפיצויים. 2. בית המשפט המחוזי קבע, שעקב האירוע נגרמה למשיב נכות בשיעור 15% בגין נזק שנגרם לאפו. נזק זה גרם להגבלה קלה בנשימה וכן לפגיעה אסטטית. כן נגרמה לו נכות נפשית בשיעור 5%. את הפגיעה בתיפקודו של המשיב קבע בית המשפט בשיעור 10%. בקבעו נכות תיפקודית זו, קבע בית המשפט כי הנכות הנפשית אינה תיפקודית, וכמוה גם הנכות בשטח האסטטי. 3. המשיב, שהיה בעת התאונה כבן שבע עשרה שנים, עבד קודם האירוע כמציל בבריכת שחיה. לטענתו, עקב הנכות שנגרמה לו נמנע ממנו לעבוד כמציל בבריכות סגורות. בית המשפט דחה טענה זו. עם זאת, קבע שבשל הנכות שנגרמה למשיב צומצמה קשת המקצועות בהם יוכל למצוא את מחייתו, ועל כן החליט שיש לחשב את הפסד ההשתכרות ואת הפסד כושר ההשתכרות של המשיב בשיעור 10% מכושר ההשתכרות שלו קודם האירוע. את כושר השתכרותו של המשיב, לולא האירוע, קבע בית המשפט המחוזי בשיעור 8,800 ש"ח לחודש, בהסתמך על תלושי משכורת שהוצגו בפניו לגבי השתכרות המשיב בשלושה החודשים שקדמו לאירוע, דהיינו החודשים מאי, יוני ואוגוסט 1984. בהתאם לנתונים אלה, נקבע הפסד כושר השתכרותו של המשיב לגבי העבר בסכום של 880 ש"ח לחודש לגבי 101 חודשי העבר (עד פסק הדין), והפסד כושר ההשתכרות בעתיד, עד גיל 65, לפי 880 ש"ח לחודש כפול מקדם ההיוון המתאים. בית המשפט הורה שמסכום הפיצויים כאמור ינוכה מס הכנסה כדין. 4. בא כוח המערערים טוען, שבית המשפט הגזים בסכומים שפסק למשיב בראשי הנזק של הפסד השתכרות בעבר ושל הפסד כושר ההשתכרות בעתיד, ולדעתנו יש ממש בטענתו. ראשית, לא היה מקום לקבוע את כושר השתכרותו של המשיב לולא האירוע בסכום שנקבע על ידי בית המשפט, אך ורק בהסתמך על שלושה תלושי שכר בתקופה של ארבעה חודשים. מסתבר, שבחודשי הקיץ הכנסתו של המשיב היתה גבוהה יותר, בשל כך שבתקופה זו עבד עבודה מלאה, מה שאין כן בחודשי החורף. לפיכך, החודשים שלפני האירוע שיקפו הכנסה חודשית גבוהה בצורה משמעותית מממוצע השתכרותו החודשית של המשיב במשך השנה כולה. שנית, בית המשפט קבע שהמשיב יכול היה לחזור לעבודתו כמציל, ואף לא היתה מניעה שיעבוד כמציל בבריכות סגורות. בנסיבות אלה, הנכות התיפקודית בשיעור 10% שנקבעה למשיב אינה משקפת את הפסד ההשתכרות שנגרם לו. ההפסד שנגרם לו בפועל, הינו בשיעור נמוך יותר. נראה לנו, על כן, שהפיצויים שנפסקו למשיב עולים בצורה משמעותית על אלה שראוי היה לפסוק לו בראשי הנזק של הפסד השתכרות בעבר והפסד כושר השתכרות בעתיד. 5. בהתחשב בכלל נסיבות המקרה, ראוי היה, לדעתנו, לפסוק למשיב פיצויים בפרטי נזק אלה בדרך של פיצוי גלובלי - הן ביחס לעבר והן ביחס לעתיד. בדרך אומדן, נראה לנו שהסכומים ההולמים הם כדלקמן: בגין הפסד השתכרות בעבר יבוא הסכום של 40,000 ש"ח, ובגין הפסד כושר השתכרות בעתיד סכום של 120,000 ש"ח. סכומים אלה יבואו במקום הסכומים שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי בראשי נזק אלה. חיוב המערערים לשאת בריבית בגין הפסד ההשתכרות בעבר, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, ישאר בעינו. כאמור, בית המשפט הורה על ניכוי מס הכנסה מסכומי הפיצויים בגין הפסד ההשתכרות והפסד כושר ההשתכרות. בכך טעה בית המשפט, הואיל ותביעת המשיב לא היתה תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-. סכומי הפיצויים אותם קבענו לעיל, נקבעו בהתחשב בכך שאין מקום לניכוי מס הכנסה. 6. בית המשפט חייב את המערערים לשלם למשיב שכר טירחת עורך דין בשיעור 15% מהסכום שנפסק. נוכח ההפחתה מסכום הפיצויים כאמור בפיסקה 5 לעיל, יופחת בהתאם סכום שכר טירחת עורך דין אשר על המערערים לשלם למשיב. כן ישא המשיב בהוצאות המערערים בערעור זה בסך 10,000 ש"ח. כפי שהודיעונו באי כוח בעלי הדין, סכום הפיצויים לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי שולם כולו למשיב. אנו מחייבים, על כן, את המשיב להחזיר למערערים את הסכום אשר שולם לו ביתר, כעולה מפסק דין זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחושבים על סכום זה, מיום תשלומו ועד להשבתו למערערים. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, יז' באייר התשנ"ח (13.5.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96071060. E02

[ "ע\"א 7106/96" ]

2,868

788

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 7230/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העורר: נסיף בן ס לימאן סעד נגד המשיב ה: מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 4.11.97 בב"ש 1449/97 שניתנה על ידי כבוד השופט גרשון תאריך הישיבה: כ"ו בכסלו תשנ"ח (25.12.97) בשם העורר: עו"ד עמר בשם המשיבה: עו"ד אריה פטר החלטה זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע. גרשון) שהורה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. העורר מואשם בעבירת אינוס שבוצעה במתלוננת כבת 20 שעמדה בשעת לילה מאוחרת בטרמפיאדה בנהריה תוך כוונה לנסוע למעלות. היא עלתה לרכבו של העורר שעצר לידה והשיב לשאלתה כי הוא נוסע למעלות. לאחר תקופה קצרה של נסיעה, סטה העורר לשביל שהוביל ליער, שם עצר את רכבו, ירד ממנו ואמר למתלוננת שהוא הולך לקרוא לאחיו. משחזר לרכב אמר לה שאחיו איננו נמצא ועליו להמתין לו במקום, דברים שנתבררו כבלתי נכונים ונאמרו כדי להרוויח זמן לשהייה במקום. בשלב זה החל העורר ללטף את המתלוננת שהתנגדה למעשיו. היא אף ניסתה לברוח מהמכונית אך הוא תפסה והפילה על הקרקע תוך שהיא מתחננת וצועקת שיעזבנה לנפשה. אז אחז בה בחוזקה, החזירה לרכב, שאל אותה אם היא רוצה למות ועל אף היותה מבוהלת עד אימה, ניסתה להניע אותו להסיעה מן המקום. הדבר לא עלה בידה והעורר החזיק בה בחוזקה, הוריד חלק מבגדיה ואנסה. לא נשמעה מפי הסניגור המלומד טענה נגד קיומן של ראיות לכאורה, לא בבית המשפט המחוזי ולא בבית משפט זה וטוב עשה שלא השמיע טענה כזו, שכן, קיימות ראיות מוצקות להוכחת אשמתו של העורר. הסניגור המלומד העלה כל טענה אפשרית לזכות מרשו ואלה נשקלו על ידי אחת לאחת. לדבריו, לא השתמש המשיב בכוח או באלימות או באכזריות ובעצם ניתן לראות באי בריחתה של הבחורה בשלב הראשון וגם מהתנהגותה בשלב השני מעין הסכמה. בכל מקרה, טוען הוא, כי היה זה מעשה בלתי מתוכנן, חד פעמי, וכי לעורר אין הרשעות קודמות, וכי הוא הביע צער על המעשה ואין סכנה שאירוע כזה או דומה לו יקרה פעם נוספת כפי שלא קרה אף פעם בעבר. טענתו העיקרית של הסניגור מתמקדת באי היותה של העבירה על פי המעשים שעשה העורר "עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות" כאמור בסעיף 21.(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו1986- (להלן: חוק המעצרים). לפי חוק זה, על מנת שתקום נגד נאשם חזקת מסוכנות, עליו לעבור את העבירה באלימות חמורה או באכזריות ולא כאלה היו המעשים שנעשו על ידי העורר. לפיכך - טוען הוא - לאור חוק זה ולאור הפרשנות הראויה לו עקב תיקון החוק הקודם, אין לייחס לעורר ביצוע עבירה באלימות חמורה ובאכזריות ולא קמה חזקת מסוכנות נגדו. משכך, מוסיף הוא וטוען, כי ללא הקמת חזקה זו, ראוי להורות על חלופת מעצר בתנאים שיבטיחו כי העורר לא יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור. כל תנאי שיוטל על ידי בית המשפט, כגון "מעצר-בית", בטחונות, ערובות וכיו"ב, ניתן למימוש. אין בידי לקבל את טיעוניו של הסניגור המלומד. נסיבות ביצוע העבירה כפי שמיוחסות לעורר בכתב האישום וכפי שעולות מהודעת המתלוננת ואף מהודעתו השניה של העורר, מציירות תמונה קשה ביותר של ביצוע אונס. מדובר בטרמפיסטית תמימה, שציפתה בשעת לילה מאוחרת להגיע לביתה שבמעלות. היא נתנה מבטחה בעורר, הנראה אדם מן הישוב, והוא ניצל את היותה בתוך מכוניתו, מנותקת מהסביבה בתוך שביל המוביל ליער, ללא קרוב וגואל, כשהיא נתונה לחסדיו. הוא סטה מן הדרך הוליך אותה שולל תוך תכנון מוקדם - לפחות מאז עלתה למכוניתו - לבצע בה את זממו. מעשה האונס עצמו היה מלווה בשימוש בכוח, באיום, בהתעלמות מקריאותיה ומתחנוניה של המתלוננת, תוך ניצול היותה נתונה בתוך ד' אמות מכוניתו ללא נפש חיה מסביב. על פי כתב האישום כל שנעשה במתלוננת היה בהתנגדותה ובניגוד לרצונה. התנהגות כזו מלמדת על חוסר ריסון עצמי מצד אדם שחי לכאורה חיים נורמטיביים קודם לכן כשהופעתו והתנהגותו בעוצרו את מכוניתו לאוספה, לא העידו על כוונות הזדון שהיו לו. בכך כנראה גם רכש את אמונה של המתלוננת שיסיע אותה למחוז חפצה. בהתנהגות כזו, יש לא רק שימוש בכוח אלא התאכזרות בקורבן ודריסת גאוותו ברגל גסה ותוך אדישות לכבודו כאדם , וכל זאת לשם סיפוק יצרים משולחי רסן. לפיכך, דעתי היא, שלא כדעתו של השופט קמא כי קמה כאן חזקת המסוכנות שבסעיף 21.(ג)(4) לחוק המעצרים. על אף זאת, שומה עלי לבחון התאמתה של חלופת מעצר שיש בה כדי להשיג את מטרת המעצר ושפגיעתה בחרותו של הנאשם תהיה פחותה. כאן עומדת לזכותו של העורר העובדה כי פרט למקרה הנדון הוא חי חיים נורמטיביים, שירת בצה"ל שירות מלא, אין לו הרשעות קודמות, הוא נשוי ואב לילדה. אל מול אלה, עומדת טובת הציבור ובמיוחד בטחונן של נשים המהלכות ברחובות העיר והארץ לבל תהיינה הפקר לאלא המסכנים שלומן ובטחונן ולבל תהיינה מטרה קלה להתפרצות יצריהם של אנסים למיניהם. שיקולים אלה מטים את הכף לחובתו של העורר ואינני סבורה כי חלופת מעצר כלשהי תשיג את תכלית המעצר. הערר נדחה. ניתנה היום, כ"ו בכסלו תשנ"ח (25.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97072300. J04

[ "ש 1449/97" ]

2,869

1,797

ב בית המשפט העליון בש"פ 7230/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העורר : נסיף בן סלימאן סעד נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 4.11.97 בב"ש 1449/97 שניתנה על ידי כבוד השופט גרשון החלטה לדיון ב16.12.97- בשעה 09:30. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97072300. J01

[ "ש 1449/97" ]

2,870

789

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3564/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. גליה אלכסנדר 2. לויטוס יעל 3. סוורדלין נעמה 4. אליסוף מיטל 5. גניגר נועה 6. ירון הדר 7. קלדור מיכל ע"י ב"כ עו"ד א. שמואל נגד המשיבים : 1. שר הבטחון מר יצחק מרדכי 2. ראש המטה הכללי 3. ראש אכ"א 4. קצינת ח"ן ראשית עתירה לצו על תנאי החלטה לקבוע בפני הרכב של שלושה. לתגובת המשיבים. ניתנה היום, י"ד בתשרי תשנ"ח (15.10.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035640. J02

[ "בג\"ץ 3564/97" ]

2,873

37,020

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3564/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. גליה אלכסנדר 2. יעל לויטוס 3. נעמה סוורדלין 4. מיטל אליסוף 5. נועה גניגר 6. הדר ירון 7. מיכל קלדור נגד המשיבים : 1. שר הבטחון מר יצחק מרדכי 2. ראש המטה הכללי, צה"ל 3. ראש אכ"א בצה"ל 4. קצינת ח"ן ראשית, צה"ל בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י' בסיון תשנ"ח (4.6.98) בשם העותרים: עו"ד שמואל אורן בשם המשיבים: עו"ד עוזי פוגלמן פ ס ק -ד י ן העותרות חזרו בהן מן העתירה. העתירה נדחית. ניתן היום, י' בסיון תשנ"ח (4.6.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035640. F03

[ "בג\"ץ 3564/97" ]

2,875

790

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1831/93 ע"א 1795/93 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת בע"א 1831/93 : אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נגד המשיבים בע"א 1831/93 : 1. יוסף יעקב 2. קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ המערערת בע"א 1795/93: קרן גמלאות של חברי אגד בע"מ נ ג ד המשיבים בע"א 1795/93: 1. יוסף יעקב 2. "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ערעורים על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.2.93 בת"א 298/92 שניתן על ידי כבוד השופטת דורנר בשם המערערת בע"א 1831/93 והמשיבה 2 בע"א 1795/93: עו"ד ארנה קידר בשם המשיב מס' 1: עו"ד לפידות בשם המשיבה 2 בע"א 1831/93 והמערערת בע"א 1795/93: עו"ד עמי שחר בשם היועץ המשפטי: עו"ד נורית ישראלי החלטה לאור החלטת ההרכב המקורי (מיום 17.9.97) הנני קובע כי ההרכב הבא ידון בערעורים: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד ניתנה היום, ט"ו באלול תשנ"ז (17.9.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93018310. A04

[ "ע\"א 1831/93", "ע\"א 1795/93", "בע\"א 1831/93", "בע\"א 1795/93" ]

2,876

2,065

בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 1831/93 ע"א 1795/93 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקש : אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נגד המשיבים : 1. יוסף יעקב 2. קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ בקשה לשינוי מועד החלטה התאריך 15.7.97 מתבטל, במקומו נקבע הדיון לתאריך 10.9.97 שעה 11.30. ניתנה היום, ה' בתמוז תשנ"ז (10.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93018310. J02

[ "ע\"א 1831/93", "ע\"א 1795/93" ]

2,877

791

ב בית המשפט העליון בש"פ 97 / 3517 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העוררים: 1. עריד אחמד 2. כיאל פיאד נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלט ת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.6.97 בב"ש 284/97 שניתן על ידי כבוד השופט ג'ובראן תאריך הישיבה: י"א בסיון התשנ"ז ( 16.06.97 ) בשם העוררים: עו"ד יהונתן גינת; עו"ד זאיד פלאח בשם המשיב ה: עו"ד נאוה בן-אור החלטה ערר זה דינו להידחות. בגדרי האישום השלישי קיים חומר ראיות לכאורה והעדר תחליף מעצר יש בו כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים. הבעיות המשפטיות המעניינות שבא כוח העוררים מעלה בפנינו, אינן מתעוררות כלל. הערר נדחה. ניתנה היום, י"א בסיון התשנ"ז (16.6.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035170. A02 /דז/

[ "ש 284/97" ]

2,878

3,528

בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 97 / 3517 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשים : 1. אחמד בן דיב עריד 2. פיאד בן סלים כיאל ע"י ב"כ עו"ד י. גינת נגד המשיב ה: מדינת ישראל באמצעות פרקליטות המדינה בקשה לקביעת הרכב מורחב בערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.6.97 בתיק ב"ש 284/97 ת.פ. 66/97 שניתנה על ידי כבוד השופט ג'ובראן החלטה לקבוע בפני הרכב של שלושה ביום 12.6.97 בשעה 11:30. ניתנה היום, ד' בסיוון תשנ"ז (9.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035170. J01

[ "ש 284/97" ]

2,879

792

ב בית המשפט העליון בש"פ 5592/97 בפני: כבוד השופט ת' אור העורר : יניב פורטל נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 11.9.97 בתיק ב"ש 1723/97 שניתנה על ידי כבוד השופט בייזר תאריך הישיבה: ז' בתשרי התשנ"ז (8.10.97) בשם העורר: עו"ד זוהר ברזילי בשם המשיבה: עו"ד נעמי גרנות החלטה 1. נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו את המעשים הבאים: ביחד עם אחר קשר קשר לשדוד מכונית, ובמסגרת קשר זה אכן שדדו השניים רכב מאחרים באיומי אקדח. כן מיוחס לעורר שנהג ברכב זה ללא רשות, וכי כשבקשו שוטרים לעצרו כשהיה ברכב ביחד עם אחרים, נמלטו עם הרכב. במהלך המרדף נטשו את הרכב ונמלטו מהמקום. בית המשפט המחוזי החליט לעצרו עד תום ההליכים, ועל כך הוגש ערר זה. 2. בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי משקלן של הראיות שבידי התביעה להוכחת אשמת שוד הרכב המיוחסת לעורר. אין חולק, שבחלק מהודעותיו קושר העורר את עצמו למעשה תוך תיאור ביצועו. מאידך גיסא, בהודעות מוקדמות ובהודעות מאוחרות יותר חלק על מעורבותו. טענת סנגורו של העורר היא, שהעורר נטל על עצמו את אשמתם של אחרים, עליהם בקש לחפות. בטענתו זו מסתמך הסנגור גם על כך שגירסת השוד שבפי העורר אינה תואמת בפרטים מהותיים את גירסת המתלוננים מהם נשדד הרכב על אופן ביצוע השוד. לשוני בפרטים מהותיים בין גירסת ההתוודות של העורר לבין זו של המתלוננים מסכימה באת כוח המדינה. לאחר בחינת הראיות כולן, רחוק אני מלומר שאין ראיות לכאורה נגד העורר. עם זאת, קיימות תמיהות ופירכות בגריסת התודותו אשר יש בהן החלשה מסויימת של משקל הודאתו. לעניין זה ינתן משקל בבואי להכריע אם יש לקבוע לעורר חלופת מעצר תחת מעצרו עד תום ההליכים. 3. מתוך הנחה שקיימות ראיות לכאורה לאשמת העורר, קיימת עילה למעצרו עד תום ההליכים. עם זאת, הגעתי למסקנה שקיימת חלופה למעצרו. לעורר אין כל הרשעות קודמות. למרות קשיים אישיים וכלכליים, תפקד כהלכה בצה"ל. ההתרשמות הכללית היא, שאין הוא מועד לחזור על מעשים דומים, ודי יהיה בתנאי מעצר בית ובתנאים נוספים, כפי שייקבעו להלן, כדי לענות באופן סביר על החשש שיש סיכון מהעורר אם יהלך חופשי. 4. לא התעלמתי מכך, שאחד מהחשודים בפרשה טרם נתפס. אך שמו ידוע לחוקרים ואין כל ראיה שהעורר אחראי לכך שעד כה טרם נתגלה האיש. גם הטענה בדבר חשש לתאום עדויות בין העורר לאותו חשוד אינה אלא טענה בעלמא שאין לייחס לה משקל אשר יצדיק את מעצר העורר, כשבמכלול הנסיבות האחרות ראוי לשחררו בתנאים. 5. על סמך כל האמור לעיל, אני מחליט לקבל את הערר, במובן זה שהעורר יוכל להשתחרר ממעצרו בתנאים הבאים: א. ניתן צו לעיכוב יציאתו מן הארץ; ואם יש לו דרכון - יפקידו בידי המשטרה. ב. העורר ימציא ערבות עצמית וצד ג' של אמו בסך 25,000 ש"ח כל אחת מהן, להבטחת התייצבותו להמשך ההליכים. ג. העורר יתגורר בביתה של גברת חיה אלדר, גיסתה של אמו, ברחוב קרן קיימת 24 שבקרית מוצקין, ולא יהיה רשאי לצאת מפתח הבית אלא לצרכי התיצבות בבית המשפט בו מתנהל משפטו. גברת אלדר הודיעה בפני על הסכמתה למגורי העורר בביתה. ד. כמוצע על ידי סנגורו של העורר, אמו של העורר תמציא התחייבות על פיה תשגיח על העורר לבל יצא מהדירה הנ"ל, בה גם היא מתגוררת, וכן תודיע למשטרה בכל מקרה של הפרת התנאי האמור בפיסקה ג' לעיל על ידי העורר. ההתחייבות תהיה בנוסח לשביעות רצון כבוד רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב. ניתנה היום, ז' בתשרי התשנ"ח (8.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97055920. E01

[ "ש 1723/97" ]

2,880

793

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 8148/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקש : מישאלי אברהם נגד המשיב : נתניאן רבי בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים בה"פ 134/96 שניתן ביום 15.10.96 על ידי כבוד הנשיא ברנר בשם המבקש: עו"ד משה כהן בשם המשיב: עו"ד עמרי כבירי החלטה 1. סגן הנשיא המלומד החליט, בגדר ההסכמה הדיונית שבין בעלי הדין כי בקביעת הבוררים הסופית לפיה סרב המבקש להצהיר בשבועה או לתת תקיעת כף אין עילה לביטול הפסק לפי חוק הבוררות, תשכ"ח1968-. עוד קבע בית המשפט המחוזי, בגדר ההסכם האמור, כי פסק הבוררות יתוקן על-ידי שערוך חלקי של סכומו בשיעור 75%. בבקשת הרשות לערער שלפני משיג המבקש על שתי הקביעות האמורות. דין הבקשה להידחות. 2. משבחר המבקש בדרך של בוררות לפני בד"ץ לעדה הספרדית - עליו להשלים עם הכללים הנוהגים בערכאה זו, לרבות לעניין התוצאות הנובעות מסירובו להישבע או לתת תקיעת כף; והשגות המבקש על הנמקתו של סגן הנשיא בענין זה אינן מצדיקות מתן רשות לערער. ואילו לענין השערוך החלקי היתה לפני השופט המלומד תשתית עובדתית שגם היא אינה מצדיקה ליתן רשות לערער על קביעתו. אין צורך לומר שאין המבקש רשאי בגדר בקשה זו לחרוג מגדר ההסכמה הדיונית שהושגה בבית המשפט המחוזי. הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב שכר טרחת עורך-דין 10,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ג באלול התשנ"ז (25.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081480. B03

[ "רע\"א 8148/96", "בה\"פ 134/96" ]

2,881

17,692

בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 8148 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש: מישאלי אברהם נגד המשיב : נתיאן רבי בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים בה"פ 134/96 שניתן ביום 15.10.96 על ידי כבוד הנשיא ברנר בשם המבקש: עו"ד משה כהן החלטה לתשובת המשיב תוך 15 ימים. ניתן היום כד באדר א' תשנ"ז (3.3.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081480. B01

[ "רע\"א 96", "בה\"פ 134/96" ]

2,882

794

בבית המשפט העליון רע"א 96 / 7659 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. אהוד יער 2. דתיה יער נגד המשיב : שוקי אשל בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקשים: עו"ד נתי חלפין החלטה מאחר שהמדובר באיחור ממושך בהפקדת הערבון (בשים לב לכך שההודעה על קביעת הערבון נשלחה לבא-כח המבקשים בתאריך 18.1.96), מתבקשת עמדת בא-כח המשיב לבקשה להארכת מועד. ניתנה היום, ב' באדר ב' תשנ"ז (11.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076590. Q01

[ "רע\"א 96" ]

2,883

1,534

בבית המשפט העליון רע"א 96 / 7659 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. אהוד יער 2. דתיה יער נגד המשיב : שוקי אשל בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המשיב: עו"ד בן-עמי רוט החלטה הדיון בפני כב' השופטת הילה גרסטל בתאריך 16.2.97 התקיים זמן רב לאחר שחלף המועד להפקדת הערבון. ההודעה על גובה הערבון שנקבע נשלחה בתאריך 18.11.96 (ולא ביום 18.1.96 כפי שנרשם בטעות בהחלטה מיום 11.3.97), ונאמר בה כי יש להפקיד את הערבון תוך חמישה עשר יום מיום קבלתה. המבקשים אינם טוענים כי התקיים משא ומתן לפשרה לפני התאריך 16.2.97. בנסיבות אלה, הבקשה אינה מבוססת, והיא נדחית. הבקשה לרשות ערעור תידחה על-פי תקנות 404(ב) ו431- לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתנה היום, ג' בניסן תשנ"ז (10.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076590. Q02

[ "רע\"א 96" ]

2,884

795

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4199/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המב קש ים: 1. אוריאלי אלינא 2. אוריאלי ישראל נגד המשיבים : 1. סמואל אלישבע 2. סמואל יהוייקים ז"ל 3. כונס הנכסים הרשמי בקשה להגשת ראיות נוספות החלטה לתגובת המשיבים בתוך עשרה ימים ממועד ההמצאה. ניתנה היום, י בתמוז התשנ"ז (15.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041990. L01

[ "ע\"א 4199/97" ]

2,885

9,741

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4199/97 - א' בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המ בקשים : 1. אוריאלי אלינא 2. אוריאלי ישראל נגד המשיבים : 1. סמואל אלישבע 2. סמואל יהוייקים ז"ל 3. כונס הנכסים הרשמי בקשה להגשת ראיות נוספות החלטה בהסכמת המשיבים, יוגשו הראיות הנוספות כמבוקש. ניתנה היום, יט באלול תשנ"ז (21.9.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041990. L03

[ "ע\"א 4199/97" ]

2,886

16,813

בבית המשפט העליון ע"א 4199/97 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. אוריאלי אלינא 2. אוריאלי ישראל נגד המשיבים : 1. סמואל אלישבע 2. סמואל יהוייקים ז"ל 3. כונס הנכסים הרשמי בקשה לפטור מערבון בשם המערערים: עו"ד וולנרמן ברטה החלט ה יש לנהוג על-פי תקנה 405 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- על-פיה פטורים המערערים במיקרה זה מהפקדת ערבון בנוסף לזה שהופקד על ידם במסגרת רע"א 8823/96. ניתנה היום, ט"ו בתמוז תשנ"ז (20.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041990. Q02

[ "ע\"א 4199/97", "רע\"א 8823/96" ]

2,887

33,015

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4199/97 - ד' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. אוריאלי אלינא 2. אוריאלי ישראל נגד המשיבים : 1. סמואל אלישבע 2. סמואל יהוייקים ז"ל 3. כונס הנכסים הרשמי סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. ניתן היום, כ"ו באדר התשנ"ח (24.3.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041990. A04 /דז/

[ "ע\"א 4199/97" ]

2,888

65,005

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4199/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל המערערים: 1. אוריאלי אלינא 2. אוריאלי ישראל נ ג ד המשיבים: 1. סמואל אלישבע 2. עזבון המנוח סמואל יהויקים, ז"ל 3. הכונס הרשמי ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק ע"א 516/96 שניתן ביום 6.11.96 על ידי כבוד השופטת ה' גרסטל בשם המערערים: עו"ד ב' וולנרמן בשם משיבה מס' 1: עו"ד א' הרשקוביץ בשם משיב מס' 2: עו"ד ח' כהן בשם משיב מס' 3: עו"ד ר' שני-שרפסקי פסק-דין השופט י' טירקל: רקע 1. בית משפט השלום בנתניה נתן פסק דין שחייב את המשיבה מס' 1 ואת מר יהויקים סמואל ז"ל - שנפטר בינתיים והמשיבים מס' 2 ו3- מייצגים את עזבונו - לפצות את המערערים עבור הפרת הסכם. (המשיבה מס' 1 ומר יהויקים סמואל ז"ל יכונו להלן - "המשיבים"). המערערים גבו מהמשיבים סכום כסף על חשבון הסכום שנפסק לחובת המשיבים, שלא בהליכי הוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו - שדן בערעורם של המשיבים אחרי שהסכום האמור נגבה מהם - ביטל את פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי לא נקב בסכום החיוב שבוטל אלא קבע כי "לפיכך דינו של ערעור זה להתקבל, ואנו מורים על ביטול פסק דינו של בית משפט השלום, תוך חיוב המשיבים בהוצאות המערערים ---". בית המשפט העליון דחה את בקשתם של המערערים להרשות להם לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבים הגישו נגד המערערים בלשכת ההוצאה לפועל בהרצליה "בקשה לביצוע פסק דין (כספי בלבד)", בטופס הקבוע לכך, שבה ביקשו להשיב להם את הסכום שהמערערים גבו מהם. לבקשתם צרפו את העתק פסק הדין של בית המשפט המחוזי וכן את העתק הפסיקתה שנערכה לפי פסק דינו של בית משפט השלום, שבה צוין סכום החיוב. המערערים מצדם הגישו "בקשה לביטול ו/או סגירת תיק הוצל"פ מחוסר סמכות", שאותה נימקו בטענות דיוניות שונות. ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת אירית מני-גור) ראתה את הבקשה לבצוע פסק דין שהגישו המשיבים כהליך לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967- (להלן - "חוק ההוצאה לפועל"), דחתה את בקשתם הנזכרת של המערערים וכן חייבה אותם - על פי סעיף זה - להשיב למשיבים את הכספים שגבו. המערערים ערערו על החלטתה לפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ה' גרסטל), שדחה את ערעורם. המערערים ביקשו להרשות להם לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ונשיא בית משפט זה נתן להם את הרשות. מכאן הערעור שלפנינו. הדיון במחלוקות 2. המערערים שטחו לפני הערכאות הקודמות ולפנינו שורה של טענות דיוניות הכרוכות זו בזו, בענינים שבצורה ובענינים שבתוכן. נדון באלה תחילה ולאחר מכן בעיקרה של המחלוקת, שהיא בפרשנותו של סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל ובדרך יישומו. הטענות הדיוניות 3. הטענה הראשונה היא שהמשיבים לא היו זכאים לנקוט הליכי הוצאה לפועל נגד המערערים על פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי, משום שאיננו "פסק דין כספי". זאת, משני טעמים: האחד - משום שלא הורה בפירוש להשיב את הכספים ששולמו על חשבון החיוב שבוטל; השני - משום שלא נקב בסכום החיוב שבוטל. טענה זאת יש לדחות, על שתי פניה. בענין אחד טענה בעלת דין כי פסק הדין של ערכאת הערעור, שביטלה את פסק הדין של הערכאה הראשונה, היה צריך לכלול גם הוראה לפיה יש להשיב את הכספים ששולמו על פי פסק הדין שבוטל. בית המשפט העליון פסק כי: "לא הייתה שום השמטה מקרית בפסק הדין בערעור, אלא עניין ההשבה לא הוזכר בו, מפני שלא חייב היה להיזכר בו. תרופת המבקשת להשבת הכספים ששילמה היא בפנייה, לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967-, המורה, כי כאשר בוטל פסק-דין, לאחר שביצועו התחיל או הושלם, רשאי ראש ההוצאה לפועל, לפי בקשת החייב, לצוות על החזרת המצב, כפי שהיה לפני הביצוע". (ע"א 76/78 עיריית נתניה נגד מדינת ישראל ואח' , פ"ד לה(2) 547, 548; וכן ראו ד' בר-אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה רביעית1998-) 131). המערערים טענו כי ההלכה שנפסקה בע"א 76/78 הנ"ל אינה יפה לעניננו משום שהכספים ששולמו על פי פסק הדין שבוטל באותה פרשה שולמו בהליכי הוצאה לפועל. לצורך טיעון זה הגישו המערערים את העתקי כתבי הטענות באותה פרשה כ"ראיות נוספות". אין בכך כדי לעמוד להם. העיון באותו פסק דין מראה כי העקרון שנקבע שם אינו מעוגן בעובדותיה של הפרשה שנדונה. גם הפנייתה של המבקשת באותו ענין להליך לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, אין בה כדי לסייג את היקף תחולתו של העקרון, או כדי למנוע את החלתו במקרה שלפנינו. על הפן השני של הטענה יש להשיב כי העילה שעל פיה ניתן לזכות בהשבת כספים ששולמו על פי פסק דין שבוטל - בהליך לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, או בדרך אחרת - אינה מותנית בכך שפסק הדין המבטל ינקוב בסכום החיוב שבוטל. לשם כך די בהוראת הביטול כשלעצמה, בצרוף הוראת החיוב שבוטלה - ובצרוף הטענה העובדתית ששולמו כספים על פי ההוראה שבוטלה - כדי להקים את העילה. 4. טענתם השניה של המערערים היא כי המשיבים הגישו בקשה לביצוע פסק דין בלי שביקשו לנקוט בהליך על פי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל. לפיכך לא היתה ראש ההוצאה לפועל רשאית לראות את הבקשה לביצוע כאילו היא הליך כזה, כפי שעשתה. גם טענה זאת יש לדחות ומשני טעמים. הטעם הראשון הוא שגם הליך שמטרתו השבת כספים לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל בא בגדר "בקשה לביצוע פסק דין", לפי סעיף 6 לחוק ההוצאה לפועל. פסק הדין שביטל את החיוב הקודם הוא, אמנם, "פסק דין שלילי", אולם החזרת המצב שהיה לפניו לקדמותו היא בגדר "ביצוע" של פסק דין זה. ניתן ללמוד זאת גם מהוראת סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, לפיה חיובים ש"יש לבצעם כמו פסק דין של בית משפט, יחולו עליהם הוראות חוק זה, בשינויים המחוייבים". אם בחיובים כאלה כך, בפסק דין ממש על אחת כמה וכמה. אכן, בבקשתם לא הסתמכו המשיבים על הוראת סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, אולם נראה לי שיש הצדקה לנהוג כאן לפי רוח הכלל שבתקנה 74(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, לפיו "מותר להביא בכתב טענות כל הוראת דין שהטוען מתכוון להסתמך עליה, אך אין בעל דין מנוע מהסתמך על הוראת דין כאמור מחמת שלא הביא אותה בכתב טענותיו " (ההדגשה שלי - י' ט'). כלל זה אינו חל כאן מכח הדין, ואף בתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם1979- (להלן - "תקנות ההוצאה לפועל"), אין כמתכונתו, אולם אם יפה הוא לכתב טענות , בוודאי ובוודאי שיפה הוא למילוי טופס שנעשה לפי תקנות אלה. הטעם השני הוא שראש ההוצאה לפועל הכשירה את הבקשה לביצוע פסק הדין על ידי כך שקבעה כי די בחומר שלפניה כדי לתת צו לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל ולפיכך " לצורך ייעול הדיון אין צורך בהגשת בקשה נוספת" (ההדגשות במקור - י' ט'). בית המשפט המחוזי סבר ש"מדובר בפגם פרוצדורלי בלבד, שנתרפא ע"י החלטת ראש ההוצל"פ", מכוח סמכותו לתקן פגם או טעות בהליך, לפי תקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל. גם אני סבור כך. פרשנות סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל 5. השאלה העיקרית העומדת להכרעה היא האם זכאים המשיבים להשבת הסכום שגבו מהם המערערים במסגרת הליך לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, אף על פי שהסכום לא נגבה בהליכי הוצאה לפועל של המערערים נגדם; או שעל המשיבים להגיש בבית המשפט תובענה נגד המערערים להשבת הכספים. 6. סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל יצר מנגנון לצורך החזרת המצב לקדמותו אחרי שבוטל פסק דין שביצועו התחיל: "בוטל פסק הדין לאחר שביצועו התחיל או הושלם, רשאי ראש ההוצאה לפועל לפי בקשת החייב, לצוות על החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע, ואם שונה פסק-הדין, רשאי הוא לצוות על תיקון המצב לפי השינוי, אולם נכס שנמכר והועבר לפי חוק זה לא יוכל החייב לבקש החזרתו בעין, אלא את הסכום שנתקבל ממכירתו." האם רק חייב שפסק הדין שניתן נגדו בוצע במסגרת הליכי הוצאה לפועל - ולאחר מכן בוטל - זכאי להחזרת המצב לקדמותו במסגרת סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, או שגם חייב שביצע את פסק הדין שלא במסגרת הליכים אלה זכאי לכך? השאלה נדונה בבית משפט זה פעם אחת - אגב דיון שלא הוכרע על פיה - והדעות נחלקו (ע"א 32/90 ברלב נגד בריל , פ"ד מו(5) 866 (להלן - " ענין ברלב ")). לפי שיטתו של השופט א' מצא - המבוססת, דומני, יותר על לשונו של הסעיף - "בקשת חייב, לפי סעיף 18(א), יכולה להתקבל רק אם היא מוגשת, כהליך משני, במסגרת בקשת ביצוע קיימת, שהוגשה כנגדו בגין פסק הדין אשר בוטל או תוקן --- אין היא יכולה להיות בגדר הליך מקורי" ( ענין ברלב , בעמוד 873). לעומתו, לשיטת השופט ד' לוין - המבוססת יותר על תכליתו של הסעיף - "יש לאפשר, לדעתי, למי שהיה בזמנו חייב, וביצע את פסק הדין, ושכעת הוא זכאי להשבה, מלאה או חלקית, מכוח ביטולו או תיקונו של פסק הדין, לבקש מראש ההוצאה לפועל השבה זאת, בין אם הביצוע של פסק הדין המקורי נבע מהסכם בין הצדדים ובין אם הביצוע נבע מכוח זרועה של ההוצאה לפועל" ( ענין ברלב , בעמוד 877). השופט (כתוארו אז) ש' לוין הכריע באותו דיון בלי שנקט עמדה בענין זה. 7. במחלוקת פרשנית זאת דעתי כדעתו של השופט ד' לוין. תכליתו של סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל היא להחזיר לקדמותו מצב שנוצר בעקבות פסק דין שלאחר מכן בוטל. יש מקום לומר כי לחייב שפעל על פי פסק דין שבוטל נגרם, כביכול, "עוול משפטי", שאותו יש לתקן. תיקונו של "עוול" כזה - ואולי אף יותר מתיקונו של כל עוול אחר - חייב להיעשות בדרך היעילה, המהירה והטובה ביותר. על כך אמר השופט ד' לוין: "פרשנות כזו היא המיישמת הלכה למעשה את תכליתו החקיקתית האמורה של הסעיף; היא המחזירה לקדמותו את המצב שהיה בצורה מלאה; היא המייתרת את הצורך בהטרחת החייב, אשר שילם את חובו וכיום הוא זכאי להשבה, מלפנות לבית המשפט בתובענה על בסיס עשיית עושר ולא במשפט; היא המביאה ליעילות ולמהירות בהליכים של השבה בעקבות ביטולו של פסק-דין או שינויו; היא המשיגה פישוט הליכים תוך הרחבת סמכויותיו של ראש ההוצאה לפועל; --- תקנת הציבור היא המחייבת אותנו לרכז ולשלב הליכים אלה דרך מנגנון ההוצאה לפועל כדי למנוע הטרדתם של בעלי הדין וכדי למנוע בזבוז זמנו של בית המשפט." ( ענין ברלב בעמודים 878-877, 879 מול האות ד'). אין הצדקה משפטית או מוסרית לכך, שהדרך המקוצרת שיצר סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל כדי לתקן מצבים כאלה, תעמוד למי שקיים את חיובו רק אחרי שננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל, ולא תעמוד למי שקיים את חיובו בדרך אחרת. יתר על כן, פרשנות כזאת תעודד, בעקיפין, חייבים המתכוונים להשיג על החיוב, לשלם את חובותיהם בלי להמתין לנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדם; ביודעם שאם יבוטל פסק הדין לא ייאלצו לחזור ולהתייסר בהליכים משפטיים ממושכים. על כך אמרתי בענין אחר - שבו נדונה השאלה אם ניתן לתבוע בסדר דין מקוצר את השבתם של כספים ששולמו על פי פסק דין שבוטל - שיש לשקול גם "שיקולים של מדיניות משפטית, שבמרכזם המגמה להמריץ נתבעים שחויבו בפסק דין להזדרז ולפרוע את החיוב" (רע"א 7420/95 בתיה אריאל נגד רותם חברה לביטוח , פ"ד נ(4) 514, 519; אגב, אין באותו פסק דין כדי לתמוך בטיעונים של המערערים כפי שניסו לעשות). כך הדגיש גם השופט ד' בר-אופיר בספרו: "אין הגיון מעשי או משפטי באבחנה בין חוב פסוק אשר שולם בתחומי תיק הוצאה לפועל, לבין חוב פסוק אשר תשלומו בוצע בלא שנפתח תיק הוצאה לפועל. אין בסיס הגיוני, מעשי או משפטי להכביד דווקא על חייב אשר מילא חובה אזרחית, ומיהר לפרוע חוב פסוק ללא צורך בביצוע הליכים של הוצאה לפועל, ולהפנות אותו אל בית המשפט על מנת שיגיש תביע[ת] השבה לאחר שזכה בערעורו. עם חייב כזה ראוי דווקא להקל ולפתוח בפניו את שערי סעיף 18 לחוק כדי שיוכל להגיע להשבה מהירה של כספים המגיעים לו בעקבות זכייתו בערעור." (ד' בר-אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה רביעית1998-) 134). 8. בשולי דיון זה יש מקום להערה כי בהליך לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, שננקט כ"הליך משני, במסגרת בקשת ביצוע קיימת" - כלשון השופט א' מצא למעלה - אין צורך שהחייב ששילם, הנוקט בהליך זה, יציין מהם הסכומים ששילם, כי הם גלויים וידועים מתוך תיק ההוצאה לפועל. לעומתו, חייב ששילם בדרך אחרת חייב לנקוב בסכומים ששילם. אולם, אין בהבחנה זאת כדי להטות את הכף לפרשנות כזאת או אחרת. 9. המערערים הוסיפו וטענו שנקיטת ההליך לפי סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל מונעת מהם לטעון נגד המשיבים טענות שכנגד, כגון טענת קיזוז, או לתבוע תביעות שכנגד, כפי שהיו יכולים לעשות אילו הוגשה נגדם תובענה במקום בקשה לביצוע פסק דין. על טענה זאת יש להשיב שפתיחת שער לטענות או תביעות שכאלו מצד מי שזכו בכספים - שמאוחר יותר התברר שלא היו זכאים להם - אין בה כדי להצדיק נעילת שער בפני מי שזכאים להשבת הכספים. עוד ניתן להשיב על כך כי למערערים יכולה לעמוד, בין היתר, הדרך הקבועה בסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, לפיו "חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי ראש ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; ---". מכל מקום, אם בידי המערערים טענות שאינן יכולות לחסות תחת כנפיו של סעיף זה, הרי פתוחות בפניהם גם דרכים נוספות. סיכום 10. המסקנה היא שמי ששילם חוב שחויב בו לפי פסק דין שבוטל, בין ששילם בהליכי הוצאה לפועל ובין ששילם בדרך אחרת, זכאי לנקוט בהליך לפי סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל. מי שההליך ננקט נגדו זכאי להעלות את טענותיו במסגרת טענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, ככל שאותן טענות יכולות לחסות תחת כנפיה. 11. לפיכך אני מציע כי הערעור יידחה וכי המערערים יישאו בהוצאות המשיבים. ש ו פ ט השופט א' מצא: מחלוקתם המהותית של בעלי הדין מתמקדת בשאלה, אם לראש ההוצאה לפועל נתונה סמכות, לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, לצוות על זוכה להשיב לחייב כספים שקיבל ממנו לפי פסק-דין, שלאחר התשלום בוטל או שונה, גם אם הכספים שולמו על-ידי החייב שלא במסגרת ההוצאה לפועל. חברי הנכבד, השופט טירקל, משיב לשאלה זו בחיוב; ולעמדתו בנקודה זו אין בידי להסכים. בע"א 32/90 ברלב נ' בריל , פ"ד מו(5) 866, בו מצאתי טעם לעורר שאלה זו מיוזמתי, ולפנים מצורכי ההכרעה באותה פרשה, השבתי עליה בשלילה: "שאלה נכבדה (שלמיטב ידיעתי טרם נדונה בפסיקת בית-משפט זה) היא: כלום מוסמך ראש ההוצאה לפועל, במסגרת סעיף 18(א) לחוק, לצוות על זוכה להשיב לחייב את שקיבל ממנו, על-פי פסק-דין שבוטל או שונה, שלא במסגרת הליך של ביצוע פסק הדין בהוצאה לפועל? הצדדים לא עוררו שאלה זו, אך משום חשיבותה, העיונית והמעשית, אתייחס אליה לפנים מצורכי ההכרעה. דעתי היא, כי בקשת חייב, לפי סעיף 18(א), יכולה להתקבל רק אם היא מוגשת, כהליך משני, במסגרת בקשת ביצוע קיימת, שהוגשה כנגדו בגין פסק הדין אשר בוטל או תוקן, וכי אין היא יכולה להיות בגדר הליך מקורי. כך, לדעתי, מתחייב מלשונה ומהגיונה של הוראת הסעיף. לשון הסעיף (כשהוא נקרא ביחד עם סעיף 18(ב) לחוק) מלמדת, כי הצדדים להליך הם מי שהיו 'החייב' ו'הזוכה' להליך ביצועו של פסק הדין המקורי. גם הרישא של הסעיף - 'בוטל פסק הדין' - והשוואתו לניסוחם של סעיפים קודמים (ראה, למשל, סעיפים 6, 7, 11, 12, 14, ו17- לחוק), מרמזים לפסק-דין ידוע, המצוי בהליכי ביצוע לפני ראש ההוצאה לפועל. אף לפי הגיונה של הוראת הסעיף, ראוי לפרש את הסמכות הנתונה בה לראש ההוצאה לפועל - 'לצוות על החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע', או 'לצוות על תיקון המצב לפי השינוי' - כמתייחסת רק לפסק-דין 'שביצועו התחיל או הושלם' בגדר הליך בהוצאה לפועל. מאידך, אין דבר בלשון הסעיף (על כך כבר עמדנו), ואף לא בהגיונו החקיקתי, היכול להעיד על כוונה להעניק לראש ההוצאה לפועל סמכות לפסוק בתובענת השבה, בעקבות ביטול או שינוי פסק-דין, שביצועו התחיל או הושלם שלא במסגרת בקשת ביצוע קיימת בהוצאה לפועל" ( שם , בעמ' 873-872). דעתי, כאז כן עתה, הינה, כי בקשת חייב, לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, יכולה להיות מוגשת רק כהליך משני, במסגרת בקשתו העיקרית של הזוכה לביצוע פסק הדין; וכי סמכות ראש ההוצאה לפועל להורות על השבה, על-פי בקשה כזאת, מוגבלת לכספים שניגבו מאת החייב במסגרת הליך הביצוע העיקרי בהוצאה לפועל. אכן, הדעה שהבעתי בפרשת ברלב נ' בריל היתה דעת-יחיד. השופט ד' לוין, שחלק על דעתי, סבר, כי גם חייב שביצע את חיובו לפי פסק-דין שלא במסגרת הליכי הוצאה לפועל, ושביטול חיובו מקים לו זכות להשבה, יכול לבוא על תקנתו במסגרת בקשה לפי סעיף 18(א). ואילו חברי הנכבד, המשנה לנשיא, שישב בראש ההרכב בפרשת ברלב נ' בריל , לא הביע עמדה מפורשת בסוגיה האמורה. בהתייחסו למחלוקת שביני לבין השופט ד' לוין מעיר השופט טירקל (בפיסקה 6 לפסק-דינו), כי דומה ששיטתי מבוססת "יותר על לשונו של הסעיף", בעוד ששיטתו של השופט ד' לוין מבוססת "יותר על תכליתו של הסעיף". לכך אבקש להשיב בשתיים: ראשית, כי אמנם נכון שלשיטתי (ולאמיתו של דבר, רק לשיטתי) יש עיגון ברור בלשונו של סעיף 18(א). ושנית, כי שיטתי - עם כל הכבוד - מבוססת, בעיקר, על התפיסה שלמעט במקרים בהם חוק ההוצאה לפועל מקנה לו במפורש סמכות לכך, הרי שלראש ההוצאה לפועל אין סמכות להכריע בסכסוכים. מלשון הסעיף - שנוסחו הובא בפסק-דינו של חברי - אכן עולה, כי תחולתו מוגבלת למקרה בו "בוטל פסק הדין לאחר שביצועו התחיל או הושלם", ולראש ההוצאה לפועל מוגשת "בקשת החייב לצוות על החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע". השימוש במושגים "פסק הדין" ו"החייב" (שניהם בה"א הידיעה) מעיד, כי הסדרו של הסעיף אינו יכול לחול אלא במסגרת הליך קיים לביצוע פסק-דין ידוע, שנפתח בידי זוכה ידוע כלפי חייב ידוע, ושהליכי ביצועו בהוצאה לפועל כבר התחילו. אך, כאמור, עמדתי ביחס לפרשנותו של סעיף 18(א) אינה נסמכת רק על לשונו הברורה של החוק, ואף לא בעיקר על הלשון, אלא, בראש ובראשונה, על תפיסתו העקרונית של חוק ההוצאה לפועל ביחס להיקף סמכותו המהותית של ראש ההוצאה לפועל. תפיסה זו גורסת, כי סמכותו של ראש ההוצאה לפועל להכריע בסכסוכים - ובכלל זה הסמכות להטיל חיובים חדשים או לבטל חיובים קיימים - מוגבלת למקרים בהם הוקנתה לו סמכות לכך במפורש. סעיף 18(א) לחוק אינו מקנה לראש ההוצאה לפועל סמכות כזאת. עמדתי על כך בפרשת ברלב נ' בריל . אחת השאלות, שהצריכה הכרעה בפרשה האמורה, התייחסה לסמכותו של ראש ההוצאה לפועל, במסגרת הליך לפי סעיף 18(א) לחוק, לחייב את הזוכה לשלם לחייב, שנמצא זכאי להשבה, גם הפרשי הצמדה וריבית. מסקנתי לעניין זה, שלא עוררה מחלוקת בין שופטי ההרכב, היתה, כי הסמכות קיימת. ואולם, בדרכי למסקנה זו, הבחנתי בפסק-דיני, בין סמכותו של ראש ההוצאה לפועל "לפסוק" סכום כסף לבין סמכותו "לקבוע" סכום כסף המגיע לפי חיקוק, במשמעות האמורה בסעיף 2 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א1961- (ראו: שם , בעמ' 871). ציינתי שם, כי בכמה מסעיפי חוק ההוצאה לפועל (כדוגמאות לכך אוזכרו סעיפים 25, 48 ו58- לחוק) מוקנית לראש ההוצאה לפועל סמכות העשויה בנקל להתפרש כסמכות "לפסוק סכום כסף". ואילו ביחס לסעיף 18(א) נקבע, כי באף אחת מן הפעולות, שראש ההוצאה לפועל מוסמך לפי הסעיף לעשותן, אין משום פסיקת סכום כסף, אלא רק משום קביעת סכום כסף המגיע לפי חיקוק. אין בידי להסכים להשקפת השופט טירקל, "שגם הליך שמטרתו השבת כספים לפי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל בא בגדר 'בקשה לביצוע פסק דין', לפי סעיף 6 לחוק ההוצאה לפועל". לאו דווקא מפני שפסק-דין המבטל חיוב שנקבע בפסק-דין קודם הינו "פסק דין שלילי", אלא מפני שפסק-דין המבטל חיוב כזה אינו קובע את סכום ההשבה, אלא רק מצהיר על קיום זכות להשבה של מה ששולם (או קוים) לפי פסק הדין המבוטל. בהעניקו סעד הצהרתי גרידא אין פסק הדין המאוחר ניתן להוצאה לפועל, והדרך הרגילה הפתוחה בפני הזוכה לפיו, למימוש הזכות המוצהרת בו, היא בהגשת תובענה להשבה. קביעת שיעור ההשבה תלויה, בין השאר, בגובה הסכומים ששולמו לפי פסק הדין המבוטל ובמועדי תשלומם. נתונים אלה עשויים לעורר מחלוקת בין בעלי הדין וקביעתם הינה נושא להכרעה שיפוטית, החורגת מגדר סמכותו של ראש ההוצאה לפועל. מנקודת מבט זו, הוראת סעיף 18(א) לחוק אינה מחדשת דבר. היא לא נועדה להקנות לראש ההוצאה לפועל סמכות, שאינה חלק מסמכותו הכללית, להכריע בתובענות להשבה, אלא אך להקל עם חייב, שקודם לביטולו של פסק הדין המקורי, קיים את חיובו לפיו במסגרת הליך שנקט הזוכה לביצועו. טעמה של הקלה זו נובע רק מכך, שביחס לתוצאות הביטול של חיוב שמעיקרה בוצע במסגרת ההוצאה לפועל, הנתונים הנדרשים לקביעת שיעור ההשבה (גובה הסכומים ששולמו לפי פסק הדין המבוטל, מועדי תשלומם וכל כיוצא באלה) מהווים חלק מהליך הביצוע וניתנים בנקל לבירור ולקביעה. אשר-על-כן, ומטעם זה בלבד, יש, לדעתי, לקבל את הערעור ולבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי וכן את החלטתה של ראש ההוצאה לפועל. בנסיבות העניין הייתי נמנע מעשיית צו להוצאות. ש ו פ ט המשנה לנשיא ש' לוין : אני מסכים לפסק דינו של השופט א' מצא. המשנה לנשיא הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא. ניתן היום, כ"ב באדר תשנ"ט (10.3.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97041990. M06

[ "ע\"א 4199/97", "ע\"א 516/96", "ע\"א 76/78", "בע\"א 76/78", "ע\"א 32/90", "רע\"א 7420/95", "בע\"א 32/90" ]

2,889

798

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 1381 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : אור אהוד (פסול דין) נגד המשיב ה : בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: גב' ציפורה אור (האפוטרופוס) החלטה איני רואה לשנות מהחלטתי מיום 4.3.97. הערבון יופקד תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"א באייר תשנ"ז (18.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013810. Q02

[ "רע\"א 97" ]

2,896

6,308

בית המשפט העליון רע"א 1381/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : אור אהוד (פסול דין) נגד המשיב : בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.2.97 בתיק המרצה 3667/97 תיק ע.א. 355/96 שניתנה על ידי כבוד השופט אמינוף בשם המבקש: החלטה המבקש מתבקש לצרף תוך 7 ימים גם את תדפיס התצהיר שניתן לתמיכה בבקשה השניה להארכת המועד. לענין מספר ההמרצה שצויין בהחלטת בית המשפט: יש לציין שמספר זה נזכר בבקשה השניה להארכת המועד שהוגשה על ידי המבקש. עם קבלת התצהיר אמשיך לטפל בתיק. ניתן היום כח בסיון תשנ"ז (3.7.97). המשנה לנשיא דו/ העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013810. B04

[ "רע\"א 1381/97" ]

2,897

8,394

בית המשפט העליון רע"א 1381/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקש : אור אהוד (פסול דיון) נגד המשיב : " בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.2.97 בתיק המ' 3667/97 שניתנה על ידי כבוד השופט אמינוף בשם המבקש: באמצעות אפוטרופוס גב' ציפורה אור החלטה לתשובת המשיב תוך 15 יום (וימי הפגרה בכלל זה). ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשנ"ז (28.7.28). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013810. B07 /שב

[ "רע\"א 1381/97" ]

2,898

8,588

בית המשפט העליון רע"א 1381/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : אור אהוד (פסול דין) נגד המשיב ה : בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.2.97 בתיק המרצה 3667/97 תיק ע.א. 355/96 שניתנה על ידי כבוד השופט א. אמינוף בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד שאול סקשטיין החלטה המבקש, שהוא פסול דין, תבע מן המשיבה סכום כסף שזו חבה לו, לטענתו. ביום 27.12.95 ניתן בבית משפט השלום בטבריה (כב' סגן הנשיא נ' ממן) פסק דין הדוחה את תביעת המבקש לגופה, וקובע, כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו כתובע (להלן: "פסק הדין"). כשנה לאחר מכן, ב - 24.12.96 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין. את בקשתו נימק בכך שלאחר מתן פסק הדין החמיר מצבו הנפשי והוא אושפז במוסדות פסיכיאטרים. בקשתו זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אמינוף), בשל היעדר פירוט, אך הותר לו לשוב ולהגיש בקשה מפורטת ומנומקת. המבקש הגיש בקשה נוספת, אך גם זו נדחתה על ידי בית המשפט, שכן אף היא לא נתמכה בהנמקה מפורטת ובתיעוד מתאים. המבקש מבקש לערער על החלטה זו. בבקשתו זו הוא חוזר על טענותיו באשר למצבו הנפשי הירוד וטוען, כי בית המשפט לא ייחס לכך משקל הולם. המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור במקרה זה. לטענתה, לא מנע אישפוזו של המבקש את הגשת ערעורו במועד, שכן אמו משמשת כאפוטרופסית שלו והיא יכלה להגיש את הערעור במועד. עוד טוענת המשיבה, כי סמוך למועד הסופי להגשת הערעור הגיש נגדה המבקש כתב תביעה נוסף בשל אותה עילה, והפעם בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, וכשם שמחלתו לא מנעה ממנו להגיש כתב תביעה זה כך גם לא מנעה ממנו להגיש את ערעורו במועד. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובנספחיהן החלטתי לדחות את הבקשה. המבקש לא הצביע על טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור, בפרט לא כשהארכת המועד המתבקשת היא לתקופה של כשנה. טענות המשיבה מחלישות אף הן את טענותיו. גם לגוף העניין, איני מוצא מקום להתיר את הארכת המועד המבוקשת. תביעת המבקש מתייחסת לאירוע שהתרחש בשנת 1988, בית משפט השלום, ששמע את עדויות הצדדים, קבע כי המבקש לא השכיל להוכיח את הביסוס העובדתי לתביעתו. בנסיבות אלה ספק אם יש טעם ממשי בקיום הליך ערעור. הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"ח באב התשנ"ז (21.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013810. A08

[ "רע\"א 1381/97" ]

2,899

15,896

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 1381 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש : אור אהוד נגד המשיב ה : בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ בקשה לפטור מאגרה בשם המבקש: בעצמו החלטה אני פוטרת את המבקש מתשלום האגרה. אשר לחובה להפקיד ערבון, במיקרה זה יש לשקול גם את סיכויי הבקשה לרשות ערעור להתקבל. למיקרא החלטת הערכאה הראשונה, אני מעריכה את אלה כנמוכים ביותר. על המבקש אשר מעונין בבחינת עניינו על ידי ערכאה נוספת להבטיח את הוצאות המשיבה, המתדיינת עימו עת ארוכה. בקביעת סכום הערבון התחשבתי במצבו של המבקש ובסכום ההוצאות שפסקה הערכאה הראשונה. אני קובעת, איפא, כי ערבון בסכום של 2,000 ש"ח יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה באדר א' תשנ"ז (4.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013810. Q01

[ "רע\"א 97" ]

2,900

16,320

בית המשפט העליון רע"א 97 / 1381 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש : אור אהוד (פסול דין) נגד המשיב ה : בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.2.97 בתיק המרצה 3667/97 תיק ע.א. 355/96 שניתנה על ידי כבוד השופט א. אמינוף החלטה המבקש יגיש לבית המשפט תוך 15 יום מיום קבלת החלטה זו העתקים של שתי הבקשות להארכת מועד כפי שהוגשו לבית המשפט המחוזי, ואת החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה הראשונה. כמו כן, מתבקש הוא לצרף את פסק-דינו של בית משפט השלום בטבריה עליה מבקש הוא לערער בבית המשפט המחוזי. ניתנה היום י"ד בסיוון תשנ"ז (19.6.9 7) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013810. J03

[ "רע\"א 97" ]

2,901

799

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1071/92 ע"א 5225/92 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' גולדברג המערערים: 1. מלונות קסוטו ישראל (1978) בע"מ 2. אברהם קסוטו נ ג ד המשיבים: 1. ר.ח.ב. לביא בע"מ 2. רפי לביא 3. חיים לביא ערעור על פסק דין חלקי בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.2.92 בת.א. 789/91 שניתן על ידי כבוד השופטת ד. דורנר וערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.9.92 בת.א. 789/91 שניתן על ידי כבוד השופטת ד. דורנר תאריך הישיבה: ה' בחשוון התשנ"ח (5.11.97) בשם המערערים: עו"ד אמסטר קסוטו בשם המשיבים: עו"ד אוסלנדר פסק-דין 1. תחילתה של ההתדיינות שלפנינו היא בהגשת תביעה למתן חשבונות על-ידי המערערים, מלונות קסוטו לישראל (1978) בע"מ (להלן: מלונות קסוטו) ואברהם קסוטו (להלן: קסוטו) נגד המשיבים, חברת ר.ח.ב. לביא בע"מ ורפי וחיים לביא (כולם, להלן: לביא), ותביעה שכנגד, כספית, של לביא נגד חברת קסוטו וקסוטו. 2. בין חברת לביא לבין קסוטו נערך הסכם ביום 30.10.88 בו קיבל על עצמו קסוטו לתת שירותי שיווק ויעוץ לחברת לביא שקיבלה מחברת מלונות צל הרים בע"מ את הניהול והתפעול של מלון צל הרים בים המלח. בהמשך להסכם נערך מכתב בו הוסכם על תנאי העבודה של קסוטו ועל התמורה שיקבל עבור שירותיו (להלן: ההסכם). ביום 19.5.90 הגיעו הצדדים להסכם פשרה בו אושר הסכום שנמשך ביתר על ידי קסוטו בשנת 1989, אותו התחייב הוא להחזיר וכן התחייב הוא שלא למשוך כספים כל עוד לא יגיעו רווחי המלון לשיעור מסויים (להלן: הסכם הפשרה). 3. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה וקיבל את התביעה שכנגד, בחלקה. בית המשפט נתן שני פסקי דין: א. פסק-דין חלקי בו חייב את קסוטו על פי הודאתו לשלם ללביא סכום של 585.000 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה, כהחזר סכומים שקסוטו משך ביתר בשנת 1989. ב. לאחר מתן פסק-הדין החלקי נתמנה, בהסכמה, מומחה מטעם בית המשפט, רואה חשבון, שבדק - על בסיס ההסכם שבין הצדדים - את חשבונות מלון לשנים 1989-1990 והגיע למסקנה שחובו של קסוטו ללביא מסתכם בסכום של 296.568 ש"ח ולא בסכום של 585.000 ש"ח, שנפסק בפסק הדין החלקי. בעקבות זאת נתן בית המשפט פסק דין סופי, בו חייב את קסוטו לשלם ללביא את הסכום המוקטן, כפי שנקבע על ידי המומחה, וזאת במקום הסכום בו חייב את קסוטו בפסק-הדין החלקי. חברת קסוטו וקסוטו הגישו ערעורים הן על פסק הדין החלקי והן על פסק הדין הסופי. 4. בפסק הדין החלקי, קבע בית המשפט, כי קסוטו הפר את ההסכם שנערך בינו לבין לביא וכן הפר הוא את הסכם הפשרה בכך שמשך כספים בניגוד לאותם הסכמים והמשיך למשוך כספים לאחר הסכם הפשרה למרות שהתחייב שלא לעשות כן. השופטת קמא קבעה, כי בגלל התנהגותו של קסוטו הועברה מידיו הנהלת החשבונות, ללביא באוקטובר 1990 וכי בנובמבר 1990 הודיע לביא לקסוטו על ניתוק הקשר ביניהם ודרש ממנו להחזיר את הכספים שמשך ביתר ולא להמשיך להתקשר בהסכמים חדשים עם סוכנים. קסוטו פעל בניגוד לדרישות אלה והתקשר בחוזים חדשים, דבר שאילץ את לביא להודיע בכתב ביוני 1991 לקסוטו ולסוכנים כי קסוטו אינו מייצג עוד את המלון. 5. בית המשפט המחוזי קבע כי ההסכם בין הצדדים הגיע למעשה לקיצו בסוף שנת 1990 עקב הפרתו על ידי קסוטו. בית המשפט דחה את תביעתה של חברת קסוטו למתן חשבונות באשר החברה לא היתה צד להסכם; ושל קסוטו, באשר הוא הפר את ההסכם. לעומת זאת קיבל בית המשפט, כאמור, באופן חלקי, את תביעת לביא נגד קסוטו, וכי מאז אין קסוטו זכאי למתן חשבונות. וכך אומר בית המשפט: "כאמור הבסיס לתביעתם הוא ההסכם. אלא שהסכם זה נערך אישית עם קסוטו. לחברת קסוטו אין מעמד כלשהו ויש לדחות את תביעתה. גם קסוטו אינו זכאי למתן חשבונות. הוא הפר את ההסכם על-ידי משיכת יתר של כספים וכן את התחייבותו בזכרון הדברים על אופן החזרת הכסף. בעקבות זאת חל נתק בינו לבין חברת לביא. שירותיו לא היו רצויים. הנהלת החשבונות הוצאה מידיו. ... אכן, מאז הוצאה הנהלת החשבונות מפיקוחו לא היה מעורה יותר בענייני המלון. כך טען בעצמו בכתב התביעה. השירותים שנתן קסוטו למלון צומצמו, הוא לא נתן שירותים אדמיניסטרטיביים ושירותי ייעוץ ולא הנחה את מנהל המלון. עדותו בדבר פגישות עבודה וקשר יומיומי רצוף אינה מקובלת עלי". 6. בית המשפט לא האמין לקסוטו ואילו עדותו של לביא הייתה מהימנה עליו. מתוך פסק הדין עולה, כי למעשה נותק הקשר בין לביא וקסוטו ביחסים שבינם לבין עצמם בסוף שנת 1990 אלא שכדי להימנע מלגרום לזעזוע אצל הלקוחות, העדיפו שלא להודיע על כך ברבים וקסוטו איבד למעשה את מעמדו ותפקידו במלון בסוף שנת 1990 עקב הפרת ההסכם והסכם הפשרה על ידו. בית המשפט קבע כי שני ההסכמים הופרו, וזאת על פי הודאות קסוטו עצמו במשיכת הכספים ולאור עדותו של לביא שהועדפה על-ידו בכל מקום בו הייתה סתירה בין דבריו לבין דבריו של קסוטו. 7. קסוטו העלו טענות רבות כנגד שני פסקי הדין של בית משפט קמא, שלא כולן ראויות לדיון. אשר לשוני בסכום שבין פסק-הדין הסופי לפסק-הדין החלקי - שוני שהוא לטובת קסוטו - מלמד עיון בחוות הדעת של המומחה כי סכום המשיכות לשנת 1989, בו הודה קסוטו, הוא אכן 585.000 ש"ח, אולם בהתחשבנות לשנים 1989-90, נזקף לזכות קסוטו זיכוי בסך של 294.092 ש"ח בגין הקטנת דמי שכירות של המלון לשנת 1989, הקטנה שהקטינה את ההוצאות ועל ידי כך הגדילה את ההכנסות ומכאן שחוב קסוטו עקב משיכות היתר בהן הודה קסוטו, קטן בסכום זה, באופן שהסכום הועמד לתאריך 31.12.89 על סך 290.908 ש"ח. צדק בית משפט קמא שחייב את קסוטו בסכום מוקטן זה. אין ממש בטענת מעשה בית דין שנוצר, כביכול, על ידי פסק-הדין החלקי לעניין הסכום. לאחר שהצדדים הסכימו - בעקבות פסק-הדין החלקי - למסור את ברור החשבונות, הן לשנת 1989 והן לשנת 1990 לרואה חשבון, שעשה כן, אין מקום לתקוף את ממצאיו ואת פסיקת בית המשפט על פיהם. 8. לעניין הפרת ההסכם המקורי משנת 1988 והסכם הפשרה מ19.5.90-, מסקנת בית משפט קמא בדבר הפרת הסכמים אלה על ידי קסוטו, מושתתת על מערכת ראיות שהיו בפני בית משפט קמא, על אמון שנתן בעדים מטעם לביא ועל אי האמון בעדות קסוטו. אין מקום להתערבותנו בתשתית עובדתית זו, שהמסקנה המתבקשת ממנה היא הפרת ההסכמים, על ידי קסוטו כפי שנקבע על ידי בית המשפט. משהופרו ההסכמים ומשנותק על ידי לביא הקשר עם קסוטו בסוף 1990, אין קסוטו זכאי לקבל חשבונות לתקופה שלאחר מכן, גם אם המשיך לתת שירותים כלשהם ללביא - כטענתו - ואין אנו מחווים דעה בשאלה אלו זכויות צומחות לקסוטו ממתן שירותים לאחר ניתוק הקשר החוזי בין הצדדים. אשר על כן אנו דוחים את הערעורים, ומחייבים את קסוטו ואת חברת קסוטו יחד ולחוד לשלם ללביא הוצאות בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, י' בכסלו התשנ"ח (9.12.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ/ 92010710. R02

[ "ע\"א 1071/92", "ע\"א 5225/92" ]

2,902

17,467

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1306/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' טירקל העותר ת : הדסה צדקיהו נגד המשיבים : 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. חיים זוהר עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ט באייר התשנ"ז ( 26.05.97 ) בשם העותר ת: עו"ד רחל בנזימן ועו"ד דפנה הקר בשם משיב 1: עו"ד שי ניצן בשם משיב 2: עו"ד יוסף ריכטר ועו"ד חנן לוי פ ס ק - ד י ן תלונתה של העותרת, שחקירתה על-ידי המשטרה הושלמה עוד בשנת 1987, נותרה מוטלת במשרדי פרקליטות המחוז במשך שנים אחדות עד למתן החלטתה בה בראשית שנת 1996. בעצם העובדה הזאת יש משום תקלה חמורה שעליה יש להצטער; מה גם שלשיקול הכרוך בחלוף הזמן נודעה, בסופו של דבר, השפעה לא מבוטלת על החלטתן של רשויות התביעה שלא להגיש כתב אישום נגד הנילון. ברם, להחלטה האמורה היו, כעולה מתשובת המשיבים, גם נימוקים נוספים, בכללם נימוקים הכרוכים בדיות ובמוצקות התשתית הראייתית להגשתו של כתב אישום. לאור זאת, ובהתחשב במכלול נסיבותיו של העניין, שמעה העותרת בעצתנו וחזרה בה מן העתירה. משרשמנו את הערותינו הננו מחליטים לדחות העתירה. ניתן היום, יט' באייר תשנ"ז (26.5.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "בג\"ץ 1306/97" ]

2,904

801

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2703 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : אנגל שמרון נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.4.97, בע"פ 376/96, שניתן על ידי כבוד השופט ש. ברלינר ובקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בשם המבקש: עו"ד שמחה ניר בשם המשיבה: עו"ד שרית טובבין החלטה המבקש הואשם בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת בניגוד לתקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה התשכ"א1961-. על פי כתב האישום, נהג המבקש ברכבו הפרטי במהירות של 220 קמ"ש במקום בו המהירות המירבית המותרת היא 80 קמ"ש בלבד. מהירות הנסיעה של המבקש נמדדה באמצעות מד מהירות לייזר מסוג 20-22 LTI מס' 5375 (להלן - ממל"ז). הממל"ז הוא מכשיר מדידה הקובע מהירות עצמים נעים על פי מהירות השידור והקליטה של פולסי לייזר באור אינפרא-אדום. מכשיר זה מצוי, זה מספר שנים, בשימוש משטרת ישראל. ביום 15.4.96 הוכרע דינו של המבקש בבית המשפט לתעבורה בעכו. יצויין, כי בפני בית המשפט לתעבורה לא התעוררה מחלוקת באשר לנהיגה במהירות מופרזת, שכן המבקש הודה כי נסע במהירות של 90 קמ"ש. המחלוקת הייתה, איפוא, לעניין מידת החריגה מהמהירות המותרת. בית המשפט בעכו (כב' השופט מ. ארגמן) קבע, כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה הנדרש במקרים אלה בהם האישום מבוסס על שימוש במכשיר אלקטרוני מסוגו של הממל"ז (נטל ההוכחה הדרוש נקבע בע"פ 3545/90 בראונשטיין נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(5), 40). בהכרעת הדין נאמר, כי התביעה הוכיחה שהמכשיר הופעל על ידי שוטר מוסמך ומיומן. כן הוכח כי הממל"ז פעל באופן תקין בשעת המדידה, וכי הפעלת הממל"ז התבצעה כראוי ובתנאים בהם לא מתעורר כל ספק סביר, שמא התוצאה שנתקבלה בצג הממל"ז אינה משקפת נכונה את מהירות נהיגתו של המבקש. למסקנה זו הגיע בית המשפט על סמך עדות השוטר אשר ביצע את המדידה ועל סמך חוות דעת של מומחה - רפ"ק יחיאל בן יאיר - שעסקה בעקרון הפעולה של הממל"ז ובדרך הפעלתו הראויה. בית המשפט דחה טענות המבקש, שניסה לסתור את מהימנות המדידה שנערכה באמצעות הממל"ז. כן נדחתה חוות דעת מומחה, שהוגשה מטעם ההגנה, ואשר גרסה כי לאור העובדה שהמבקש הצליח לעצור ליד השוטר שהורה לו לעשות כן, לא ייתכן שהמבקש אכן נסע במהירות בה נטען כי נסע. בית המשפט הרשיע, איפוא, את המבקש וגזר עליו ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, וקנס בסך 2,000 ש"ח או 40 ימי מאסר. כמו כן נפסל המבקש מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים ונקבעה לו פסילת רשיון למשך שישה חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים. לבית המשפט המחוזי בחיפה הוגש ערעור הן מצד המבקש והן מצד המדינה (ע"פ 393/96 ו 393/969). המבקש שב וביקש לתקוף את מהימנות מכשיר המדידה. הוא היפנה לפסקי דין מן הארץ ומארה"ב מהם עולה, כביכול, כי המערכת המשפטית מטילה ספק באפקטיביות של המכשיר האמור ובמידת הדיוק שלו במדידת מהירותם של כלי רכב נעים. בין השאר, הסתמך המבקש על פסק דין שניתן ביום 13.6.96 במדינת ניו ג'רסי בו ניתן צו ביניים המורה כי במחוז Morris County לא תתקבלנה תוצאות מכשיר הלייזר כראיות קבילות. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ש. ברלינר) דחה את טענותיו של המבקש וקבע כי: "לי נראה, כי הדעה המתגבשת, אותה אני מאמץ, היא כי המכשיר, אם הוא תקין ומופעל כראוי, נותן תוצאה אמינה וקבילה של המהירות. עובדה היא כי המכשיר פועל על פי עקרונות פיזיקליים מוכחים, ואין לחלוק על טכנולוגיית הלייזר כעל טכניקה מהימנה לקביעת מהירות. חזקה היא כי רשויות המשטרה ביצעו בדיקות מקיפות וגם למדו מנסיונן של מדינות אחרות המשתמשות במכשיר, וכיום הוא מקובל כיעיל ומדויק ביותר מ 15 מדינות." השופט דחה, איפוא, את ערעורו של המבקש. גם ערעורה של המדינה, שנסב על קולת העונש, נדחה. בית המשפט קבע, כי עונשו של המבקש נוטה אמנם לצד הקולא אולם נטיה זו "אינה כה קיצונית עד כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור". מונחת בפני בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בבקשתו שב המבקש ותוקף את מהימנותו של הממל"ז. לדבריו, הכרעתן של הערכאות הקודמות לעניין מהימנותו של המכשיר נשענת כל כולה על חוות דעתו של רפ"ק בן יאיר. לטענת המבקש, חוות הדעת של רפ"ק בן יאיר לוקה בחסר. המבקש טוען כי מדובר באדם שהוא "טכנאי בלבד" (כלשונו), שכל השכלתו בעניין מכשיר המדידה באה לו מאת היצרן, אשר הסמיך אותו אך ורק לתפעול ותחזוקה. המבקש טוען איפוא, כי אין די בהכשרתו של רפ"ק בן יאיר כדי להכניסו להגדרת "מומחה לעניין". המבקש שב ותומך יתדותיו בפסק הדין ממדינת ניו-ג'רסי. לדבריו, פסק הדין מונה מספר פגמים מהותיים שיש בשיטת הלייזר עצמה, ואשר נפלו בניסויים שנערכו בבדיקת מהימנות השיטה. המבקש מדגיש את עובדת סירובו של היצרן לגלות את אופן פעולת מנגנון איתור השגיאות של המכשיר, סירוב אשר, לדבריו, עומד כמכשול בפני קבלת המכשיר כמדוייק ואמין על בית המשפט. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ובטענות הצדדים נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. טענותיו של המבקש מתמקדות בשאלת מהימנותו של הממל"ז. שאלת מהימנות המכשיר היא עניין שבעובדה. שאלה זו נידונה בהרחבה בפני בית המשפט לענייני תעבורה. הדרך הנכונה לבירור הסוגיה היא על ידי הבאת מומחים לדבר. המדינה נהגה בדרך זו שעה שהביאה את רפ"ק יחיאל בן יאיר כמומחה מטעמה. אכן, אין הכרח כי מומחה לעניין יהיה ממציאו של המכשיר. די בכך שמדובר באדם אשר מעורה היטב בעניין הנידון, ואשר בית המשפט סבור כי נסיונו והמידע שצבר יוכלו לתרום תרומה ממשית לבירור השאלה השנויה במחלוקת (לעניין זה ראה למשל: ע"א 745/82 משה שחר ואח' נ' לאה בור ואח' , פ"ד מ(2) 46 וכן ע"א 70/88 שושנה פז נ' חנה אלון ואח' פ"ד מ"ד(3) 32). לענייננו, די בכך שחוות הדעת ניתנת על ידי אדם אשר מתמצא היטב בעקרון המדעי על פיו פועל המכשיר, ואשר יוכל לשכנע את בית המשפט במהימנות התוצאות המתקבלות על ידי המכשיר. מפרטי השכלתו ומנסיונו - כפי שאלה מתוארים בפתח חוות דעתו של רפ"ק בן יאיר - מתבקשת המסקנה כי קצין המשטרה עומד בתנאים אלה הן מבחינת הכשרתו הכללית בתחום האלקטרוניקה והן מבחינת ההכשרה המיוחדת שרכש בכל הקשור לממל"ז ובכל הקשור לקטע הכביש בו נערכה המדידה. בפני המבקש פתוחה הייתה הדרך לנסות להוכיח כי התוצאות המתקבלות בממל"ז הינן שגויות. גם הוכחה מעין זו מן הראוי כי תיעשה על ידי מומחים לדבר. הוא לא עשה כן. המבקש לא תקף את שיטת הפעולה של הממל"ז ולא הוכיח באופן פוזיטיבי כי מכשיר זה מבצע טעויות. תחת זאת בחר המבקש בהבאת מומחה מטעמו שייטען באופן עקיף - על ידי חישובי תאוטה ומרחקי בלימה - כי התוצאה שהתקבלה במקרה הנידון איננה סבירה. בית המשפט ערך דיון בטענתו של המומחה. הוא דחה אותה לגופה. הנה כי כן, בשאלה העובדתית הנוגעת למהימנות המכשיר קבעה הערכאה הראשונה כי המכשיר אמין. כך סברה גם הערכאה השניה. לא מצאנו מקום לאפשר דיון בשאלה עובדתית זו בפני ערכאה שלישית. הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. ניתנה היום, י"ד בסיון התשנ"ז (19.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027030. A04 /דז/

[ "רע\"פ 97", "ע\"פ 393/96", "ע\"א 745/82", "ע\"א 70/88" ]

2,905

2,357

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2703 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש: אנגל שמרון נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע ובקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 376/96 שניתן ביום 9.4.97 על ידי כבוד השופט ברלינר בשם המבקש: עו"ד שמחה ניר החלטה לתשובת המדינה תוך 15 ימים הן על הבקשה לרשות לערער והן על הבקשה לעיכוב הביצוע. ניתן היום ל בניסן תשנ"ז (7.5.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027030. B01

[ "רע\"פ 97" ]

2,906

12,642

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2703 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : אנגל שמרון נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת עיכוב ביצוע ובקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 376/96 שניתן ביום 9.4.97 על ידי כבוד השופט ברלינר בשם המבקש: עו"ד שמחה ניר החלטה לתשובת המדינה תוך 15 ימים הן על הבקשה לרשות לערער והן על הבקשה לעיכוב ביצוע. ניתן היום ל בניסן תשנ"ז (7.5.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027030. B02

[ "רע\"פ 97" ]

2,907

802

ית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4855/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ד. דורנר העותר : ג'לאל סאפי נגד המשיב : נציב שרות בתי הסוהר עתירה לריצוי עונש מאסר בבית סוהר בעזה פסק-דין 1. העותר - תושב רצועת עזה - מרצה עונש מאסר של 17 שנים בעקבות הרשעתו בעבירות סמים והריגה. בעתירתו מבקש העותר להעבירו להמשך ריצוי עונשו לבית-סוהר בעזה, באופן שקרובי משפחתו יוכלו לבקרו וישמר הקשר שלו עימם. 2. ככל שניתן ללמוד מן העתירה עניינו של העותר הובא במסגרת עתירת אסירים בפני כבוד השופט בייזר מבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אך משזומן העותר לדיון סירב להתייצב. 3. א. העתירה מוקדמת. על העותר לפנות בצורה מסודרת לשלטונות בית-הסוהר; ובאם התשובה שיקבל לא תספק אותו, עליו להגיש עתירת אסיר לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) תשל"ב1971- ולשטוח את טענותיו בפני השופט שישב בדין. ב. סירובו של העותר להתייצב לדיון בפני כב' השופט בייזר, לא תשמש מחסום בפני הגשת עתירת אסיר כאמור; וזאת, בהתחשב בכך כי בשעתו בוטלה העתירה ללא דיון בה. 4. העתירה נדחית. ניתן היום, ז' באב תשנ"ז (10.8.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97048550. H01

[ "בג\"ץ 4855/97" ]

2,908

804

ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקשים: עובד רופל החלטה מר עובד רופל יופיע לדיון שנקבע ליום 10.12.97, בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור בענין פסלות שופט. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. O07

[ "בש\"א 1549/95" ]

2,910

835

ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה למתן ארכה להגשת ערעור תאריך הישיבה: י"א בכסלו תשנ"ח (11.12.97) בשם המבקשים: מר עובד רופל בשם המשיב הראשון: עו"ד מרדכי עמוס החלטה מר רופל ישלים את טענותיו בבקשה להארכת מועד בכתב, בצורה מסודרת וקריאה, וזאת תוך עשרים יום מהיום. מר רופל ימציא לעו"ד עמוס עותק מלא מן הטיעון בכתב, ועו"ד עמוס יהיה רשאי להשיב בכתב על כתב הטענות האמור, וזאת תוך עשרים ימים נוספים. לאחר השלמת הסיכומים כאמור יובא התיק להחלטתי. ניתנה היום, י"ב בכסלו תשנ"ח (11.12.97) אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. O08

[ "בש\"א 1549/95" ]

2,911

2,967

ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים-המערערים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פסלות בשם המבקשים-המערערים: בעצמם החלטה נוכח הודעת המבקשים אני מורה על העברת התיק לרשמת, כב' השופטת א' אפעל-גבאי, לשם דיון בבקשת המבקשים להארכת מועד להגשת ערעור פסלות. נוכח הסייגים, התוספות וההצהרות הכלולים בהודעת המבקשים, אני מוצא לנכון להפנותם לתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתנה היום, כ"ו בחשון התשנ"ח (26.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. A03 /דז/

[ "בש\"א 1549/95" ]

2,912

3,695

ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית הוגש/ה בקשה להארכת מועד (לנקיטת הליך) בשם המבקש השלישי: בעצמו החלטה לנוכח בקשתו של המבקש שלא לדון בבקשה להארכת מועד שנקבעה לדיון ליום 29.10.97, מתבטל הדיון. התיק יועבר ללשכת הנשיא לשם המשך הטיפול בו. ניתנה היום, כ"ו בתשרי תשנ"ח (27.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. O01

[ "בש\"א 1549/95" ]

2,913

8,811

ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה למתן הוראות בשם המבקשים: המבקש השלישי החלטה הדיון שנקבע ליום 10.12.97 יתקיים במועדו. יתר הבקשות יידונו באותו מועד. ניתנה היום, ה' בכסלו תשנ"ח (4.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. O05

[ "בש\"א 1549/95" ]

2,914

12,858

ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילן פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה להארכת מועד (לנקיטת הליך) בשם מבקש מס' 3: בעצמו החלטה תיק זה הובא בפני בעקבות החלטת רשמת בית המשפט העליון, השופטת אפעל-גבאי, מיום 27.10.97. ביום 1.5.95 דחתה הרשמת את בקשת המבקשים, כי תפסול עצמה מלדון בבקשה נשוא תיק זה, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פסלות שופט. דעת המבקשים לא נחה מהחלטה זו. דא עקא, שהם בחרו לפעול בהתעלם מסדרי הדין והעלו את טענותיהם נגד ההחלטה בתכתובת עם נשיא בית המשפט. בעקבות זאת הובא עניינם של המבקשים בפני כב' השופט א' גולדברג, שהתייחס לטענותיהם השונות וקבע בהחלטה מיום 19.7.95, בהתייחסו לבקשת הפסילה, כי "בקשה זו נדחתה בהחלטה מנומקת היטב" וכי "כיון שהרשמת החליטה שלא לפסול את עצמה מלדון בבקשות המבקשים להאריך את המועד להגשת הערעור, אין כל מניעה כי המשך הדיון יתקיים בפניה, ועל כן איני מוצא מקום להחליט בבקשות להארכת מועד." עקב תקלה, לא הוחזר התיק לרשמת. משנתגלתה תקלה זו נקבע הדיון ליום 29.10.97. סמוך למועד זה הגישו המבקשים "בקשה דחופה במעמד צד אחד", בה הם מבקשים לבטל את הדיון שנקבע ולקיים את הדיון בעניינם בפני או בפני שופט משופטי בית המשפט העליון. בעקבות זאת החליטה הרשמת על ביטול הדיון שנקבע ליום 29.10.97 ועל העברת התיק ללשכתי. הדיון בעניינם של המבקשים נמשך יתר על המידה, לא מעט בשל התעלמותם של המבקשים מסדרי הדין ומהחלטותיו של בית משפט זה. משנדחתה בקשתם, כי הרשמת תפסול עצמה מלדון בעניינם ומשקבע כב' השופט גולדברג, כי, בנסיבות אלו אין כל מניעה, כי הבקשה להארכת מועד תישמע על-ידי הרשמת, אין המבקשים רשאים לקבוע סדרי דין לעצמם ולהורות מי ידון בעניינם וכיצד ינהג. נוכח חלוף הזמן מאז הגישו המבקשים את הערעור נשוא הבקשה להארכת מועד ונוכח התנהגותם של המבקשים, מתעורר ספק, אם חפצים המבקשים בקיום דיון ענייני בבקשתם, בהתאם להחלטותיו של בית משפט זה, ואם קיימת עדיין הצדקה לקיומו של דיון כאמור. לפיכך אני מורה למבקשים להודיע, תוך עשרה ימים ממועד מסירת החלטה זו, אם הם מבקשים, כי הדיון בבש"א 1549/95 יתקיים בפני הרשמת או אם הם מושכים את בקשתם. אם לא יודיעו המבקשים לבית המשפט מהי עמדתם בתקופה הקצובה תימחק בקשתם מחוסר מעש. ניתנה היום, כ"ט בתשרי התשנ"ח (30.10.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. A02 /דז/

[ "בש\"א 1549/95" ]

2,915

20,485

ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 - ה' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה למתן אורכה להגשת ערעור בשם המבקשים: מר עובד רופל בשם המשיב הראשון: עו"ד מרדכי עמוס החלטה בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על ארבע החלטות של כב' השופט ביין שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המבקשים במסגרת ה"פ 141/95, בבית המשפט המחוזי בחיפה. החלטותיו של כב' השופט ביין ניתנו בתאריכים 29.1.95, 30.1.95, 7.2.95 ו16.2.95-. יש לציין, כי בבקשות הפסילה החוזרות מופיעות אותן טענות שיש למבקשים בדבר אופן ניהול ההליך על-ידי כב' השופט ביין. החלטתו האחרונה של כב' השופט ביין נמסרה לידי המבקשים בתאריך 21.2.95, ובתאריך 3.3.95 הוגש בבית-המשפט המחוזי בחיפה ערעור על ארבעה החלטותיו של כב' השופט ביין שלא לפסול עצמו. המבקשים טוענים, כי קיים "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת ערעור על שלושת ההחלטות הראשונות. טענה נוספת שהיתה בפי המבקשים, לפיה הוגש הערעור על ההחלטה האחרונה במועד נדחתה בהחלטתו של כב' השופט גולדברג מיום 19.7.95 (בש"א 3010/95). בהחלטה זו נקבע, כי הגשת ערעור היא אך לבית-המשפט שלערעור, ואין בהגשת הערעור במקרה זה לבית-המשפט המחוזי בחיפה - אפילו נעשה הדבר במועד - משום הגשת ערעור כדין. לכתחילה סברתי כי קיימת הצדקה להארכת המועד להגשת ערעור על ההחלטה האחרונה מיום 16.2.95, בשל כך שהמבקש גילה דעתו במועד כי דעתו אינו נוחה ממנה, אפילו שגה והגיש את הערעור בבית-המשפט המחוזי בחיפה. ואולם, לאחר בחינת כל נסיבות הענין החלטתי, כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד המתייחסת לכל ארבע ההחלטות שהוזכרו לעיל של כב' השופט ביין. אבאר עמדתי. ראשית , אני מוצאת, כי לא הוכח קיומו של "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ערעור על שלוש ההחלטות הראשוניות (מיום 29.1.95, 30.1.95, ו7.2.95-). לגבי אלה תם המועד הרבה לפני התאריך 3.3.95 (מועד הגשת הערעור לבית המשפט המחוזי). המבקש יכול היה לערער על כל אחת מן ההחלטות האמורות, ואולם הוא בחר להגיש בקשות חוזרות לפסילת כב' השופט ביין. רק לאחר דחיית הבקשה הרביעית בענין זה גמלה בליבו ההחלטה לערער על כל ארבע ההחלטות, אך זאת לאחר שהמועד לגבי שלוש ההחלטות הראשוניות כבר הוחמץ. איני סבורה, כי בנסיבות שתוארו יש לאפשר למבקש לחזור על עקבותיו ולערער על החלטותיו הנ"ל של כב' השופט ביין לאחר שנכשל בנסיונותיו לשכנע את כב' השופט ביין לחזור בו מן העמדה שאין הצדקה לפסילתו בענין זה. שנית , בדיון שהתקיים בפני התברר (והדבר אף מתאשר מכתבי בי הדין שהוגשו לאחר מכן), כי כב' השופט ביין אינו דן בה"פ 141/95 שהגישו המבקשים, אלא כב' השופט גרשון. בירור שנעשה במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה מעלה, כי התיק קבוע להוכחות בפני כב' השופט גרשון. במקרה זה יש בדיון בהחלטותיו של שופט שכבר אינו דן בתיק שלא לפסול עצמו משום עיסוק בענין תאורטי. הסיכוי שהתיק ישוב להידון בפני כב' השופט ביין לאחר ששופט אחר כבר דן בו, הוא אפסי, ובודאי אינו מצדיק הארכת המועד המתבקשת. אשר על כן, אני מחליטה לדחות את הבקשה. המבקשים ישלמו למשיב הראשון שכר טירחת עורך דין (לרבות הוצאות) בסכום כולל של 1,000 ש"ח. ניתנה היום, כ' באב תשנ"ח (12.8.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. O13

[ "בש\"א 1549/95", "ה\"פ 141/95", "בש\"א 3010/95", "בה\"פ 141/95" ]

2,916

20,830

ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקשים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה להארכת מועד (בהליך) בשם המבקש הראשון: בעצמו החלטה המבקשים יוכלו להגיב על תגובת המשיב תוך ארבעה עשר ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, כ"ח בשבט תשנ"ח (24.2.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. P10

[ "בש\"א 1549/95" ]

2,917

22,643

ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 - ה' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה להארכת מועד (בהליך) בשם המבקשים: רופל עובד החלטה לאחר שיקבל לידיו את סיכומי המשיבים יוכל המבקש לבקש הגשת תגובה. ניתנה היום, ז' בשבט תשנ"ח (3.2.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. O09

[ "בש\"א 1549/95" ]

2,918

25,138

ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקשים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה להארכת מועד (בהליך) בשם המבקשים: בעצמם החלטה הארכת מועד כמבוקש. ניתנה היום, ד' בניסן תשנ"ח (31.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. P12

[ "בש\"א 1549/95" ]

2,919

34,155

ב בית המשפט העליון בש"א 1549/95 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקשים : 1. משה רופל 2. פורטונה רופל 3. עובד רופל נגד המשיבים : 1. אילו פרץ 2. חסדאי יהודית בקשה להארכת מועד (בהליך) בשם המבקש הראשון: בעצמו החלטה לתגובת המשיבים תוך ארבעה ימים מיום ההמצאה. ההחלטה תועבר בפקס. ניתנה היום, כ"ו באדר תשנ"ח (24.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015490. P11

[ "בש\"א 1549/95" ]

2,920

806

ב בית המשפט העליון בש"א 6648/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : יפה חיים ישראל נגד המשיבים : 1. ראובני שאול, עו'ד כונס נכסים 2. גילי דב 3. גילי טלי הוגשה בקשה להארכת מועד (לנקיטת הליך) בשם המבקש: בעצמו החלטה על יסוד האמור בבקשה לרשות ערעור (אשר צורפה לבקשה להארכת מועד), לפיה נתקבל פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בידי המבקש בתאריך 9.10.97, אין צורך להאריך את המועד, שכן הבקשה לרשות ערעור הוגשה במועד. לפיכך, ניתן לקבל את הבקשה לרישום, בכפוף לתשלום אגרה . ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066480. O01

[ "בש\"א 6648/97" ]

2,921

6,132

שדב בית המשפט העליון בש"א 6648/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : יפה חיים ישראל נגד המשיבים : 1. ראובני שאול, עו"ד כונס נכסים 2. גילי דב 3. גילי טלי בקשה להארכת מועד בשם המבקש: בעצמו החלטה בהמשך להחלטה מיום 10.11.97 ומאחר שהמבקש מתקשה בגיוס סכום האגרה, אני מאפשרת תשלומה תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ג בחשון תשנ"ח (13.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97066480. O03

[ "בש\"א 6648/97" ]

2,922

808

ב בית המשפט העליון ע"א 6023/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : לאה טייג נגד המשיבים : 1. ארנסטו גלזר-ד"ר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י בקשה לפטור מערבון בשם המבקשת: עו"ד ש. ראובני החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ג בחשון תשנ"ח (23.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060230. O02

[ "ע\"א 6023/97" ]

2,925

7,281

ב בית המשפט העליון ע"א 6023/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : לאה טייג נגד המשיבים : 1. ארנסטו גלזר-ד"ר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערערת: עו"ד ש. ראובני החלטה הארכת מועד כמבוקש. הבקשה לפטור תוגש לכל המאוחר תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ג בחשון תשנ"ח (13.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060230. O01

[ "ע\"א 6023/97" ]

2,926

14,715

ב בית המשפט העליון ע"א 6023/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת: לאה טייג נגד המשיבים : 1. ארנסטו גלזר-ד"ר 2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל בקשה למתן הוראות בשם המבקשת: עו"ד א. קוזלובסקי החלטה סכום של 5,000 ש"ח ישולם עד ליום 1.2.98. סכום נוסף של 5,000 ש"ח ישולם עד ליום 1.4.98. ניתנה היום, ב' בטבת תשנ"ח (31.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060230. O05

[ "ע\"א 6023/97" ]

2,927