shay681/Precedents · Datasets at Hugging Face

Id int64 1 743k	text stringlengths 88 1.9M	Precedents_Found listlengths 1 250	__index_level_0__ int64 0 751k
615,100	בבית המשפט העליון בג"ץ 1404/96 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : ג'ורג ' חליל אלאסמר אברהים רוסטום נגד המשיבים : 1. מדינת ישראל 2. שרות הבטחון הכללי בקשה לאחר מתן פסק-דין בשם העותר: עו"ד אריאל עטרי החלטה יש להעביר עותק מן הבקשה שהוגשה בתאריך 9.7.97 לעיונו של עו"ד אריאל עטרי, בא- כח העותר. עו"ד עטרי יודיע לבית-המשפט מה פשר הבקשה, ולאחר מכן יוחלט מה הטיפול שיש ליתן לה. ניתנה היום, ט"ז בתמוז תשנ"ז (21.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96014040. Q09	[ "בג\"ץ 1404/96" ]	2,667
728	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1119/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין המערער : ביטר אילן נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 6.1.97 בת.פ. 86/96, שניתן על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ והשופטים: ג' גינת, א' אמינוף תאריך הישיבה: כ"ה בחשון התשנ"ח ( 25.11.97 ) בשם המערער : עו"ד דוד יפתח בשם המשיב ה: עו"ד אריה פטר פסק-דין המערער הורשע בהריגה. הושתו עליו ברוב דעות שניים-עשר שנות מאסר, מהן עשר שנים לריצוי בפועל. שופט המיעוט ביקש להטיל שלוש-עשרה שנות מאסר בפועל. הערעור הוא על חומרת העונש בלבד. המערער עבד כשומר במועדון למכונות משחק. המנוח (בן 16) וחבורתו הפריעו לפעילות התקינה במקום. בסיום העבודה, נודע למערער כי קבוצת צעירים מצפה להם ביציאה מהמקום. המערער וחבריו יצאו בדלת האחורית ונסעו ברכב הנהוג בידי אחד מהם. אגב נסיעתם הבחינו בשלושה צעירים מהמפריעים הצועדים על המדרכה. בין השלושה היה גם המנוח. קבוצתו של המערער עצרה מכוניתם. אחד מהשלושה, אשר בידיו תת מקלע עוזי, העלה את אחד הצעירים מהקבוצה למכונית. צעיר שני נמלט. הצעיר השלישי - הוא המנוח - שלף סכין ונופף בה. הוא הותקף על ידי המערער, אשר היכה בו באגרופו. המערער בעט בכל חלקי גופו של המנוח. המנוח נפל על הדשא. הסכין נשמטה ממנו. בשלב זה תפס המערער בסכין. הוא דקר את המנוח בקדמת החזה בצד שמאל. הוא דקר אותו בשוק. מדקירות אלה נפטר המנוח. העונש שהוטל על המערער אינו קל. עם זאת, אין הוא חמור באופן המצדיק את התערבותנו. התנהגותו של המערער חמורה היא. הוא הניף סכין קטלנית על המנוח, אשר שכב על הדשא חסר אונים. מודעים אנו לנימוקים השונים שהועלו בערכאה הראשונה ובפנינו ושיש בהם כדי להקל בעונשו של המערער. אלה כבר נלקחו בחשבון. אין להתחשב בהם שנית. חרף עברו הנקי, ואישיותו החיובית של המערער, נראה לנו כי בהתחשב בחומרת המעשה אין יסוד להתערבותנו. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ה בחשון התשנ"ח (25.11.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011190. A03 /דז/	[ "ע\"פ 1119/97" ]	2,672
3,161	בבית המשפט העליון ע"פ 1119/97 ע"פ 4978/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער בע"א 1119/97 : ביטר אילן נגד המשיב ה בע"א 1119/97 : מדינת ישראל המערערת בע"א 4978/97: מדינת ישראל נ ג ד המשיב בע"א 4978/97: יגאל קיקוזשוילי בקשה לאיחוד דיון בשם המשיבה בע"א 1119/97: עו"ד חובב ארצי החלטה הערעורים שבכותרת ייקבעו לדיון בפני אותו הרכב. הדיון יתקיים בתאריך 25.11.97, בשעה 11:30. ניתנה היום, כ"ב באב תשנ"ז (25.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011190. Q02	[ "ע\"פ 1119/97", "ע\"פ 4978/97", "בע\"א 1119/97", "בע\"א 4978/97" ]	2,673
13,591	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 97 / 1119 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : ביטר אילן נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה לקביעת מועד דיון בשם המערער: עו"ד דוד יפתח החלטה בפני בקשה להחשת מועד דיון בערעור על חומרת העונש. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירת הריגה ונדון לשלוש עשרה שנות מאסר מהן עשר שנים לריצוי בפועל. הערעור על חומרת העונש הוגש רק ביום 2.3.97. בפני בית משפט זה תלויים ועומדים ערעורים על תקופות ענישה קצרות בהרבה, וכן ערעורים על עצם ההרשעה, שהוגשו קודם להגשת ערעור זה. בנסיבות אלו אין מקום להקדמת הדיון בערעור זה דווקא. הערעור יקבע לדיון על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011190. R01	[ "ע\"פ 97" ]	2,674
49,253	ב בית המשפט העליון בג"ץ 4077/97 - א' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותרים : 1. האשם מחמיד-ח"כ 2. עדנאן חליחל-עו"ד 3. כמאל ג'יוסי 4. ח'דר רייס נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. ג'ואד אברהים בקשה למחיקת העתירה בשם העותרים: עו"ד נ. סנעאללה פסק-דין לבקשת העותרים ובהסכמת המשיבים, נמחקת העתירה ללא צו להוצאות. ניתן היום, א' באדר תשנ"ט (17.2.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040770. V03	[ "בג\"ץ 4077/97" ]	2,677
731	ב בית המשפט העליון בש"פ 6317/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העוררת : מרים (לינהרד) יצחק נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע וערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.10.97 בב"ש 1931/97 שניתנה על ידי כבוד השופט א' בייזר תאריך הישיבה: כ"ח בתשרי תשנ"ח (29.10.97) בשם העוררת: עו"ד א' גן-בר, עו"ד א' שמחוני בשם המשיבה: עו"ד יהודה ליבליין החלטה ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי לעצור את העוררת עד תום ההליכים. העוררת עומדת לדין לפני בית-משפט השלום בנתניה בעבירות של סחר בסם מסוכן. על-פי האמור בכתב-האישום, מכרה העוררת סם מסוכן מסוג הרואין לאנשים שונים שלוש פעמים בחודשים יולי וספטמבר 1997. המדובר הוא במנות סם במשקל של 0.1634 גרם נטו (שתי מנות); 0.1777 גרם נטו (שתי מנות) ובמשקל של 0.0962 גרם נטו (שתי מנות). עם הגשת כתב-האישום נתבקש בית-משפט השלום לעצור את העוררת עד תום ההליכים, אך בית-המשפט סירב להיעתר לבקשה והחליט על שחרורה בתנאים מגבילים אלה ואחרים. המדינה עררה על החלטת בית-משפט השלום, ובית-המשפט המחוזי נענה לערר והחליט לעצור את העוררת עד תום ההליכים. על החלטה אחרונה זו הערר שלפני. אין חולקים על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעוררת, והכל מסכימים אף לכך שקמה ונהייתה עילה למעצר עד תום ההליכים. השאלה אינה אלא אם ראוי להורות על חלופת מעצר כהוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, לאמור כי "ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה". בית-משפט השלום סבר כי ראוי להורות על חלופת מעצר בהציגו את גורלה המר של העוררת אשר היתה מכורה לסמים קשים; עברה מספר רב של עבירות סמים עד שנת 1994; וכי אף עלה בידה להיגמל מסמים ולשקם את עצמה. בית-משפט השלום סבר כי מות אימה של המערערת הביא אותה למשבר קשה, אשר דירדר אותה לשימוש חוזר בסמים, וכי גורם זה יש בו כדי להצדיק חלופת מעצר. עוד אמר בית-משפט השלום, כי חלופת המעצר תהיה על דרך מגוריה של העוררת עם אחיה ומשפחתו בשלומי, והוא מקום המרוחק ממקום מגוריה הרגיל. כן הצביע בית-המשפט על כך שהעוררת עומדת לעבור בדיקות רפואיות לצורך קבלתה לתוכנית גמילה במוסד מוכר לגמילה במלכישוע. בית-המשפט המחוזי סבר כי אין בטעמים אלה - בכולם יחד ובכל אחד מהם לחוד - כדי להצדיק חלופת מעצר, בהדגישו את המסוכנות לציבור שבסחר בסמים מסוכנים. ומטעם זה החליט על מעצרה של העוררת. בא-כוחה המלומד של העוררת עמד בטיעונו לפני על שלושה גורמים עיקריים אלה: אחד, על המשבר שחל בחייה של העוררת עם מות אימה. שניים, על כך שאפשר העוררת תתקבל למוסד הגמילה במלכישוע, ושלושה, על כך שחלופת המעצר המוצעת תנתק את העוררת מסביבתה ה"טבעית" בנתניה וניתוק זה יביא ממילא להפסקת עיסוקה בסחר בסמים. מנגד הצביע בא-כוח המדינה על שני מאסרים על-תנאי התלויים ועומדים נגד העוררת ועל-כך שהוזהרה בעבר כי תנתק עצמה מסחר בסמים ולא עלתה בידה. כן עמד בא-כוחה של המדינה על טיבה של עבירת הסחר בסמים, והדברים ידועים. שקלתי את טיעוני בא-כוח העוררת ונתקשיתי לקבלם. אכן, בגזר-דינו של בית-משפט השלום בנתניה מיום 17.10.96 הורשעה העוררת במספר עבירות חמורות של קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף, מירמה ועוד, ובנוסף להן בעבירות בגין החזקה ושימוש בסמים. בית-משפט השלום הרשיע את העוררת בחלק מן האשמות שהועמדה עליהן לדין, ולגבי יתרת האשמות הוטל עליה מבחן "טהור". בעניין זה הוסיף בית-המשפט ואמר כי "הנאשמת תוזהר ויובהר לה שבמידה וחלילה תימעד בתוך תקופת הפיקוח, היא תשוב להישפט על התיקים הללו בפני מההתחלה". כן האריך בית-המשפט מאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד נגד העוררת. אחרי כל זאת, בשים-לב לשני המאסרים על-תנאי התלויים ועומדים נגד העוררת, ובשים-לב לעברה הפלילי שאינו קל, קשה עלי להבין מה עוד ניתן היה לתת לעוררת ולא ניתן לה. אשר לניתוקה של העוררת מסביבתה ה"טבעית", כטענת בא-כוחה המלומד, אומר שני אלה: ראשית לכל, העוררת הורשעה בעבר בגין מעשי עבירה שעברה שלא בנתניה ושלא בסביבתה של נתניה - עיר מגוריה - ומכאן שרב לה ידה בעבירות גם שלא בסביבתה ה"טבעית". שנית, עבירות של סחר בסמים, על-פי עצם טיבן, אינן יודעות לא מקום ולא שעה. אין הן עבירות התלויות במקום ואין הן עבירות התלויות בשעה. מכאן שהעוררת יכולה למצוא דרכה לסחר בסמים גם אם תצווה להיות מרותקת לבית שלא במקום מגוריה. בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק, חזקה היא כי קיים יסוד סביר לחשש שהעוררת תסכן את בטחון הציבור על דרך סחר בסמים ולא עלה בידיה להוכיח אחרת. משכך הם פני הדברים, דין העוררת להיעצר עד תום ההליכים. אני מחליט לדחות את הערר ובדרכו של בית-המשפט המחוזי אני מורה על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים. לבקשת בא-כוח העוררת ובהסכמת בא-כוח המדינה אני מורה כי מעצרה של העוררת יעוכב עד מחר, יום ה30- באוקטובר 1997. על העוררת להתייצב למעצרה עד השעה 12:00 מחר בבית-משפט השלום בנתניה. הערובות הקיימות תמשכנה לעמוד בתוקף. היום, כ"ח בתשרי תשנ"ז (29.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97063170. G03	[ "ש 1931/97" ]	2,678
7,748	ב בית המשפט העליון בש"פ 6317/97 - א' בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער ת: מירי (לינהרד) יצחק נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע בית-המשפט המחוזי תל-אביב ב"ש 1931/97 החלטה אני מחליט להרחיב את מועד עיכוב ביצוע ההחלטה על מעצרה של המבקשת עד ליום 29.10.97 ועד בכלל. היום, כ"ז בתשרי תשנ"ח (28.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97063170. G02	[ "ש 1931/97" ]	2,679
1,287	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3271/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. טורג'מן נטלי 2. טורג'מן אוריאל 3. סבג דניאלה נגד המשיבים : 1. ביה'ד הרבני האזורי בירושלים 2. טורג'מן אליהו בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ד' באב התשנ"ז ( 07.08.97 ) בשם העותרים : עו"ד קוסקס פיליפ בשם משיב מס' 2: עו"ד בריג'יט בלייח פסק-דין הנשיא א' ברק: בהמלצתנו, חזר בו העותר מהעתירה, והיא נמחקת. ניתן היום ד' באב התשנ"ז (7.8.97). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032710. A03	[ "בג\"ץ 3271/97" ]	2,681
5,866	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3271 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. טורג'מן נטלי 2. טורג'מן אוריאל 3. סבג דניאלה נגד המשיבים : 1. ביה'ד הרבני האזורי בירושלים 2. טורג'מן אליהו בקשה לדחיית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד מרדכי פ. קוסקס החלטה בהסכמת הצדדים ידחה הדיון שהיה קבוע ליום 24.6.97. הדיון בעתירה יתקיים ביום 7.8.97 בשעה 09:00. ניתנה היום, י"ח בסיון תשנ"ז (23.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032710. R02	[ "בג\"ץ 97" ]	2,682
11,912	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3271/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. טורג'מן נטלי 2. טורג'מן אוריאל 3. סבג דניאלה נגד המשיבים : 1. בית הדין הרבני האזורי בירושלים 2. טורג'מן אליהו בקשה לפסיקת הוצאות מטעם משיב מס' 2 בשם משיב מס' 2: עו"ד בריג'יט אולמו-בלייה החלטה עם מתן פסק דיננו ביום 7.8.97 תם טיפולנו בעתירה. הבקשה לפסיקת הוצאות נדחית. ניתנה היום, ב' באלול התשנ"ז (4.9.97). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032710. A04 /דז/	[ "בג\"ץ 3271/97" ]	2,683
733	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4943/97 - 1 בפני: כבוד השופט י' קדמי העותר : יעקב אינל נגד המשיבים : 1. מדינת ישראל 2. פרקליטות מחוז ת"א 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. נציב מס הכנסה 5. כב' השופטת נירה לידסקי בקשה לעיון נוסף בהחלטה שלא ליתן צו ביניים החלטה 1. ה"כופר" הוטל על המבקש כתנאי לעיכוב ההליכים בעניינו; וביטול הכופר, משמיט את הבסיס מתחת לעיכוב ההליכים. 2. במצב דברים זה, אין מקום להפרדה בין "עיכוב ההליכים" לבין "בטלות הכופר"; והעתירה בדבר בטלות הכופר, מהווה שלב במאמץ שעושה העותר להשיג "עיכוב הליכים". 3. נקיטה בהליכים להשגת "עיכוב הליכים", אינה מצדיקה את עיכוב הדיון. 4. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ג באב תשנ"ז (26.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97049430. H03 /שב	[ "בג\"ץ 4943/97" ]	2,684
20,017	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4943/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר : יעקב אינל נגד המשיבים : 1. מדינת ישראל 2. פרקליטות מחוז ת"א 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. נציב מס הכנסה 5. כב' השופטת נירה לידסקי עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ט באייר תשנ"ח (25.5.98) בשם העותר : עו"ד שמואל סעדיה בשם המשיבים : עו"ד יוכי גנסין פסק-דין לפי המלצתנו הודיענו בא-כוח העותרים על מחיקת העתירה תוך שמירת זכותו לפנות אל היועץ המשפטי לממשלה תוך 30 יום בניסיון לשכנעו כי מן הראוי להפחית את סכום הכופר שהושת עליו. בכפוף לאמור העתירה נמחקת. היום, כ"ט באייר תשנ"ח (25.5.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97049430. G04	[ "בג\"ץ 4943/97" ]	2,685
734	בבית המשפט העליון בש"א 97 / 1449 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקשת: תעשיות רכב בע"מ נגד המשיב : אברהם ראש בקשה להארכת מועד בשם המבקשת: ע"וד דוד אדלר החלטה לתגובת בא-כח המשיב אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה באדר א' תשנ"ז (4.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014490. Q01	[ "בש\"א 97" ]	2,686
5,193	בבית המשפט העליון בש"א 97 / 1449 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשת : תעשיות רכב בע"מ נגד המשיב : אברהם ראש בקשה להארכת מועד בשם המבקשת: עו"ד משה זינגר בשם המשיב: עו"ד אבי מוסקוביץ החלטה לנוכח עמדת המשיב כאמור בסעיף 10 לתגובתו, ומבלי להביע עמדה בשאלת ההליך או ההליכים שיש לנקוט במיקרה זה, מוארך המועד להגשת כל הליך שהמבקשת תחפוץ בו עד ליום 15.5.97. ניתנה היום, י"ח באדר ב' תשנ"ז (27.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014490. Q02	[ "בש\"א 97" ]	2,687
738	בית המשפט העליון רע"א 97 / 2386 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע 2. כהן דוד עו"ד-כונס נכסים 3. אדיב מוסא(קטין) 4. אדיב מוסא-חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 398/96 שניתן ביום 17.3.97 ע"י כבוד השופטים סלוצקי, ברלינר נאמן בשם המבקש: עו"ד קליין החלטה לתשובת המשיבים מס' 1 ו- 2 תוך 15 ימים. ניתן היום כח באייר תשנ"ז (4.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. B03	[ "רע\"א 97", "בע\"א 398/96" ]	2,693
2,715	בית המשפט העליון רע"א 2386/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע 2. כהן דוד עו"ד-כונס נכסים 3. אדיב מוסא(קטין) 4. אדיב מוסא-חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 398/96 שניתן ביום 17.3.97 על ידי כבוד השופטים סלוצקי, ברלינר, נאמן בשם המבקש: עו"ד קליין בשם המשיב: עו"ד עמית כהן החלטה 1. להרכב של שלושה. 2. לקבוע לפני ההרכב המיוחד ביום 30.11.97. 3. להקדיש לדיון 20 דקות מחולקות בשווה בין בעלי הדין. ניתן היום ג בתמוז תשנ"ז (8.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. B04	[ "רע\"א 2386/97", "בע\"א 398/96" ]	2,694
6,124	בית המשפט העליון רע"א 97 / 2386 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע 2. כהן דוד עו"ד-כונס נכסים 3. אדיב מוסא(קטין) 4. אדיב מוסא-חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המ שפט המחוזי בחיפה בע"א 398/96 שניתן ביום 17.3.97 על ידי כבוד השופטים סלוצקי, ברלינר, נאמן בשם המבקש: עו"ד קליין החלטה לתשובת המשיבים מס' 1 ו- 2 תוך 15 ימים. ניתן היום כח באייר תשנ"ז (4.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. B02	[ "רע\"א 97", "בע\"א 398/96" ]	2,695
10,281	ב בית המשפט העליון רע"א 2386/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער : בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע 2. כהן דוד עו"ד-כונס נכסים 3. אדיב מוסא(קטין) 4. אדיב מוסא-חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשה לתיקון פסק דין. בשם המערער : עו"ד קליין אליעזר בשם המשיבים : עו"ד כהן דוד החלטה כמבוקש. יש להוציא פסיקתה מתוקנת. ניתן היום כה בכסלו תשנ"ח (24.12.97). ה נש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. B06	[ "רע\"א 2386/97" ]	2,696
10,313	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2386 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע 2. כהן דוד עו"ד-כונס נכסים 3. אדיב מוסא(קטין) 4. אדיב מוסא-חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד א. קליין החלטה יש לשלוח הודעה על קביעת גובה הערבון כמקובל. יש בהודעה זו התייחסות גם לבעל דין שהוא תאגיד בנקאי. ניתנה היום, ט"ז בניסן תשנ"ז (20.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. Q01	[ "רע\"א 97" ]	2,697
24,112	ב בית המשפט העליון רע"א 2386/97 - ב' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע 2. כהן דוד עו"ד-כונס נכסים 3. אדיב מוסא(קטין) 4. אדיב מוסא-חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשה לתיקון פסק דין ופסיקתה מ25.12.97- מאת המשיב 2 בשם המבקשת: עו"ד קליין בשם המשיבים 2-1: עו"ד עמית כהן, עו"ד דוד כהן החלטה לתשובת המבקש והמשיב 1 תוך 15 יום. ניתן היום ב בניסן תשנ"ח (29.3.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. B07	[ "רע\"א 2386/97" ]	2,698
25,847	ב בית המשפט העליון רע"א 2386/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א. ברק כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט ת. אור המבקש : בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע 2. כהן דוד עו"ד-כונס נכסים 3. אדיב מוסא(קטין) 4. אדיב מוסא-חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.3.97 בע"א 398/96 שניתן על ידי הנשיא סלוצקי והשופטים ברלינר, נאמן בשם המבקש: עו"ד א. קליין בשם המשיבים 1,2: עו"ד דוד כהן החלטה 1. המבקש (המשיב 2 בבקשה לרשות לערער) עותר לתיקון פסק הדין על מנת שהחיוב בהוצאות יחול אך על המשיב מס' 1. 2. בפסק דיננו מיום 30.11.97 קבלנו את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והחזרנו את פסק דינו של בית משפט השלום על כנו. פסק הדין תוקן ביום 24.12.97. בפסק דינו של בית משפט השלום חוייבו שני הנתבעים בתשלום הוצאות, וענין זה לא הועמד על הפרק בבית המשפט המחוזי או בערכאתנו. נמצא שלא נפלה כל טעות בהחלטת תיקון פסק הדין שניתנה על ידינו ביום 24.12.97. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום כ באייר תשנ"ח (17.5.98). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. B09	[ "רע\"א 2386/97", "בע\"א 398/96" ]	2,699
32,540	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 2386/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המ בקש : בנק ערבי ישראלי בע"מ - ד. נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ - ס. באר שבע 2. עו"ד דוד כהן - כונס נכסים המשיבים הפורמליים: 3. אדיב מוסא (קטין) 4. אדיב מוסא - חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.3.97 בתיק ע"א 398/96 שניתן על ידי כבוד הנשיא סלוצקי, והשופטים ברלינר ונאמן תאריך הישיבה: א' בכסלו התשנ"ח (30.11.97) בשם המבקש: עו"ד קליין בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד עמית כהן ועו"ד דוד כהן פסק-דין רואים אנו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. על יסוד התשתית כפי שנקבעה בשתי הערכאות שקדמו לנו אכן ברור הוא שהבעלים של המכונית היה הקטין; על יסוד תשתית זו נחה דעתנו שהנסיבות המוכיחות קיומה של תקנת שוק לא נתקיימו במקרה דנן שכן לא ניתנה הסכמת הבן למשכון והבנק לא פעל בתום לב. לפיכך אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזירים את פסק-דינו של בית משפט השלום על כנו. המבקש ישלם למשיב מס' 1 שכר טרחת עורך-דין 15,000 ש"ח. ניתן היום, א' בכסלו התשנ"ח (30.11.97). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. B05	[ "רע\"א 2386/97", "ע\"א 398/96" ]	2,700
43,518	ב בית המשפט העליון רע"א 2386/97 - ב' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע 2. כהן דוד עו"ד-כונס נכסים 3. אדיב מוסא(קטין) 4. אדיב מוסא-חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.3.97 בע"א 398/96 שניתן על ידי הנשיא סלוצקי והשופטים ברלינר, נאמן בשם המבקש: עו"ד א. קליין בשם המשיבים 1,2: עו"ד דוד כהן החלטה 1. המבקש (המשיב 2 בבקשה לרשות לערער) עותר לתיקון פסק הדין על מנת שהחיוב בהוצאות יחול אך על המשיב מס' 1. 2. בפסק דיננו מיום 30.11.97 קבלנו את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והחזרנו את פסק דינו של בית משפט השלום על כנו. פסק הדין תוקן ביום 24.12.97. בפסק דינו של בית משפט השלום חוייבו שני הנתבעים בתשלום הוצאות, וענין זה לא הועמד על הפרק בבית המשפט המחוזי או בערכאתנו. נמצא שלא נפלה כל טעות בהחלטת תיקון פסק הדין שניתנה על ידינו ביום 24.12.97. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום כ באייר תשנ"ח (17.5.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. B08	[ "רע\"א 2386/97", "בע\"א 398/96" ]	2,701
739	בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 4244/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר הע ורר: משה טובול נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 1.7.1997 בב"ש 695/97 (תפ"ח 3031/97) שניתנה על-ידי כבוד השופט ד' בר-אופיר החלטה הערר ידון במעמד הצדדים ביום 21.7.97 בשעה 9:00. ניתנה היום, ה בתמוז התשנ"ז (10.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "תפ\"ח 3031/97" ]	2,702
16,470	בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 4244/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר הע ורר : משה טובול נגד המשיב ה : מדינת ישראל ער על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 1.7.97 ב"ש 695/97 (תפ"ח 3031/97) שניתן על-ידי כבוד השופט בר-אופיר תאריך הישיבה: יז בתמוז התשנ"ז (22.7.97) בשם העורר: עו"ד אברהם דואני בשם המשיבה: עו"ד זיוה קנדל החלטה 1. העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של קשירת קשר לפשע, שוד ורצח תוך ביצוע השוד. לפי כתב האישום קשר העורר קשר עם אבי דיין, בגידרו החליטו השניים לשדוד חנות תכשיטים ברח' ביאליק ברמת-גן שהיתה בבעלותו של יצחק יונס ז"ל. דיין נכנס לחנות ואילו העורר שמר מחוץ לחנות, כדי לאפשר לדיין לבצע את השוד. במהלך השוד היכה דיין למוות את בעליה של החנות. 2. האישום מבוסס על דבריו של דיין למדובב משטרתי (אם כי בחקירתו במשטרה הכחיש דיין כל קשר למעשה). דברי דיין נתמכים בפלטי שיחות שביצע העורר בטלפון נייד שבבעלותו, מהם עולה כי בזמן הרלוואנטי לביצוע העבירה הוא היה ברחוב ביאליק ברמת גן, וכן בשלל (מספר תכשיטים שנגנבו מן החנות) שנתפס בבית העורר. העורר מצידו טען בחקירתו כי שמע על השוד והרצח לאחר מעשה מדיין, שהפקיד בידיו את התכשיטים שנתפסו ברשותו. בית-המשפט המחוזי מצא כי הראיות הנ"ל מוכיחות לכאורה את עבירות השוד והרצח שיוחסו לעורר, וכי חומרתה של עבירת הרצח מלמדת כי העורר מסוכן, וכי לא ניתן להסיר את החשש שיפגע בבטחון הציבור על ידי חלופת מעצר. העורר, נעצר איפוא, עד תום ההליכים. 3. על החלטה זו הוגש ערר. עיקר טענת העורר היא כי בתשתית הראייתית שהציגה התביעה אין יסוד למעצרו. טענתה גורפת זו אינה יכולה להתקבל, ובעניין זה יש להבחין בין עבירת השוד לבין עבירת הרצח. 4. דברי דיין למדובב, בצירוף ראיות החיזוק המאשרות את אמינות דבריו המפלילים את העורר, מוכיחים לכאורה את עבירת השוד בעוצמה הנדרשת למעצר. לעומת זאת, אין בדברי דיין הוכחה מספקת לאשמה ברצח. מדברי דיין עולה שלא תוכנן להרוג את בעל החנות או אף לא דובר על אפשרות כזו, והגם שהוא הצטייד במוט ברזל לפני ביצוע השוד, לא טען כי עשה זאת על דעת העורר או למיצער, גם בידיעתו. בנסיבות אלה, באין ראיה המלמדת כי הקושרים הסכימו, או למיצער, צפו זאת כאפשרות, השותפות בשוד כשלעצמה אינה מהווה ראיה מספקת להוכחת השותפות בעבירת הרצח או אף להטלת אחריות ל"עבירה נוספת" מכוח סעיף 34(א) לחוק העונשין תשל"ז1977-. הטעם לכך הוא שהשותף אחראי לביצוע "עבירה נוספת" כאשר האפשרות לביצועה היתה בצפיתו הסבירה על-פי העובדות הידועות לו, לאמור, בקביעת הצפיות הסבירה אין מתחשבים בעובדות שהנאשם יכול היה באופן סביר לדעת עליהן. ראו ע"פ 377/67 דהן ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד כג(1) 197, 229. 5. עם זאת, הגעתי לכלל דעה כי אין להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, שכן האישום בעבירה של השוד לבדו מקים עילת מעצר. עבירת השוד, מעצם הגדרתה, כוללת יסוד של אלימות, ובנסיבות שלפנינו אף אלימות חמורה. על-כן, עבירת השוד שבה מואשם העורר נמנית עם העבירות היוצרות לפי סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, חזקה כי "קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה", "אלא אם כן הוכיח הנאשם אחרת". בעניין שלפני העורר לא הפריך את חזקת המסוכנות, ואילו נסיבות ביצוע עבירת השוד וכן הרשעותיו הקודמות בעבירות התפרצות ואלימות, מלמדות כי לא ניתן יהיה להשיג את מטרת המעצר על-ידי חלופה. אשר-על-כן אני דוחה את הערר. ניתנה היום, יז בתמוז התשנ"ז (22.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042440. L02	[ "ש 695/97", "תפ\"ח 3031/97", "ע\"פ 377/67" ]	2,703
740	בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 8961 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש: צבי יהלומי נגד המשיב : נציגות הבית המשותף רח' טבנקין 42 באר-שבע בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"ש 7632/96 שניתן ביום 17.11.96 על ידי כבוד סגן הנשיא גלעדי בשם המבקש: בעצמו החלטה המבקש לא הניח את דעתי שקיימת עילה לבחון את טענותיו פעם נוספת, בגלגול נוסף. הבקשה נדחית; ממילא מתבטלות הבקשות האחרות שהמבקש הגיש. ניתנה היום, כ"ג באדר א' תשנ"ז (2.3.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089610. B01	[ "רע\"א 96", "ש 7632/96" ]	2,704
741	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 360 בג"ץ 97 / 1947 בג"ץ 96 / 2390 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים בבג"ץ 360/97 : 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה העותרים בבג"ץ 1947/97: 1. שאול רוטמן 2. מלכה אראל 3. פנינה גורן העותרים בבג"ץ 2390/96: 1. יהודית קרסיק 2. מרים איצקוביץ 3. אמה מריוט 4. אהרון חוטר-ישי נגד המשיבים בבג"ץ 360/97 : 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל - חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה המשיבים בבג"ץ 1947/97: 1. שר האוצר 2. משרד הבינוי והשיכון 3. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה המשיבים בבג"ץ 2390/96: 1. מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל 2. עירית חדרה 3. הועדה המקומית לתכנון ולבניה 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה התנגדות לצו על תנאי תאריך הישיבה: י"א בסיון התשנ"ז ( 16.06.97 ) בשם העותרים בבג"ץ 360/97: עו"ד אמנון עברון ; עו"ד אלון סמואל בשם העותרים בבג"ץ 1947/97: עו"ד יעקב לסרי בשם העותרים בבג"ץ 2390/96: עו"ד צבי הר-נבו; עו"ד טל הר-נבו בשם המשיבים בבג"ץ 360/97, בבג"ץ 1947/97 ובבג"ץ 2390/96: עו"ד אסנת מנדל החלטה העתירות תשמענה בדרך של סיכומים בכתב. החומר שבפנינו ישמש כסיכומים בכתב. העותרים והמשיבים יוכלו להשלים הסיכומים בתוך שלושים יום (במקביל). ההרכב שידון בעתירה - והוא עשוי להיות הרכב מורחב - עשוי לבקש טיעונים בעל-פה בעניינים שיראו לו לראוי. ניתנה היום, י"א בסיון התשנ"ז (16.6.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003600. A02 /דז/	[ "בג\"ץ 97", "בג\"ץ 96" ]	2,705
22,099	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 360/97 - ח' בג"ץ 2390/96 בג"ץ 1947/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים בבג"ץ 360/97 : 1. מיכאל סמואל 2. ורדינה סימון העותרים בבג"ץ 2390/96: 1. יהודית קרסיק 2. מרים איצקוביץ 3. אמה מריוט 4. אהרן חטר ישי העותרים בבג"ץ 1947/97: שמואל רוטמן ואח' נגד המשיבים : 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל - חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הוועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה 5. עירית חדרה 6. הוועדה המקומית לתכנון ובניה בקשה למתן פסק ד ין בשם העותרים בבג"ץ 360/97: עו"ד אמנון עברון בשם העותרים בבג"ץ 2390/96: עו"ד צבי הר נבו בשם העותרים בבג"ץ 1947/97: עו"ד יעקב לסרי החלטה לתגובת המשיבים בתוך עשרה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ו בכסלו התשנ"ט (15.12.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003600. A07 /דז/	[ "בג\"ץ 360/97", "בג\"ץ 2390/96", "בג\"ץ 1947/97" ]	2,706
29,299	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 360/97 - ז' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים -העותרים : 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה נגד המשיבים : 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה בקשה למתן החלטה בשם המבקשים-העותרים: עו"ד אמנון עברון החלטה להחלטת ההרכב שידון בעתירה. ניתנה היום, כ"א בסיון התשנ"ח (15.6.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003600. A04 /דז/	[ "בג\"ץ 360/97" ]	2,707
31,133	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 360 בג"ץ 97 / 1947 בג"ץ 96 / 2390 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים בבג"ץ 360/97 : 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה העותרים בבג"ץ 1947/97: 1. שאול רוטמן 2. מלכה אראל 3. פנינה גורן העותרים בבג"ץ 2390/96: 1. יהודית קרסיק 2. מרים איצקוביץ 3. אמה מריוט 4. אהרון חוטר-ישי נגד המשיבים בבג"ץ 360/97 : 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל - חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה המשיבים בבג"ץ 1947/97: 1. שר האוצר 2. משרד הבינוי והשיכון 3. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה המשיבים בבג"ץ 2390/96: 1. מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל 2. עירית חדרה 3. הועדה המקומית לתכנון ולבניה 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה התנגדות לצו על תנאי תאריך הישיבה: י"א בסיון התשנ"ז ( 16.06.97 ) בשם העותרים בבג"ץ 360/97: עו"ד אמנון עברון ; עו"ד אלון סמואל בשם העותרים בבג"ץ 1947/97: עו"ד יעקב לסרי בשם העותרים בבג"ץ 2390/96: עו"ד צבי הר-נבו; עו"ד טל הר-נבו בשם המשיבים בבג"ץ 360/97, בבג"ץ 1947/97 ובבג"ץ 2390/96: עו"ד אסנת מנדל החלטה אני מורה, כי כב' השופט א' מצא יצטרף להרכב הדן בעתירות אלה, במקום כב' השופט א' גולדברג. ניתנה היום, כ"ז בסיון התשנ"ח (21.6.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003600. A05 /דז/	[ "בג\"ץ 97", "בג\"ץ 96" ]	2,708
157,963	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 360/97 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים: 1. סמואל מיכאל ניסים 2. סימון ורדינה נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הוועדה לבניה למגורים ולתעשיה - מחוז חיפה בקשה מטעם העותרים בשם העותרים: עו"ד אמנון עברון; עו"ד אלון סמואל החלטה לתגובת המשיבים בתוך ארבעה-עשר יום מעת המצאת ההחלטה. ניתנה היום, ג' בתמוז התשס"ג (3.7.2003). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_A09.doc /דז/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 360/97" ]	2,709
162,649	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 360/97 בג"ץ 2390/96 בג"ץ 1947/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים בבג"ץ 2390/96: 1. יהודית קרסיק 2. מרים איצקוביץ 3. אמה מריוט 4. אהרן חטר ישי נגד המשיבים בבג"ץ 2390/96: 1. מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל 2. עיריית חדרה 3. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שליד עיריית חדרה 4. הוועדה לבניה למגורים ולתעשיה, מחוז חיפה העותרים בבג"ץ 360/97: 1. מיכאל סמואל 2. ורדינה סימון נ ג ד המשיבים בבג"ץ 360/97: 1. שר האוצר 2. מינהל מקרקעי ישראל 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הוועדה לבניה למגורים ולתעשיה, מחוז חיפה העותרים בבג"ץ 1947/97: 1. שאול רוטמן 2. מלכה אראל 3. פנינה גורן נ ג ד המשיבים בבג"ץ 1947/97: 1. שר האוצר 2. משרד הבינוי והשיכון 3. הוועדה לבניה למגורים ותעשיה, מחוז חיפה הודעה משלימה מטעם פרקליטות המדינה ובקשה מוסכמת להארכת מועד החלטה המועד להגשת ההודעה המשלימה מוארך כמבוקש. ההודעה תועבר לתגובת העותרים. התגובות תוגשנה בתוך ארבעה עשר יום מעת המצאת ההחלטה (ימי הפגרה בכללן). ניתנה היום, ט"ז באב תשס"ג (14.8.03). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_A10.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 360/97", "בג\"ץ 2390/96", "בג\"ץ 1947/97" ]	2,710
321,301	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 360/97 בג"ץ 2390/96 - י"ב בג"ץ 1947/97 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש העותרים: 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה בקשת העותרים מיום 12.5.2008 בשם העותרים: עו"ד גבי מויאל; עו"ד אלון סמואל החלטה נוכח מהות הנושא הנדון והשלב בו נמצאים הליכי החקיקה, יש לאפשר למשיבים למצות את הליכי החקיקה בטרם מתן הכרעה שיפוטית בסוגיות שעדיין תלויות ועומדות במסגרת העתירה. לפיכך, ועל אף ההבנה למצבם של העותרים, איני רואה לבטל את החלטתי מיום 6.5.2008 או לקבוע מועד לדיון בעתירה. ניתנה היום, ט' באייר התשס"ח (14.5.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_N30.doc שי מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 360/97", "בג\"ץ 2390/96", "בג\"ץ 1947/97" ]	2,711
371,122	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 360/97 - בפני: כבוד הרשם גיא שני העותרים: 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה בקשה לפסיקת הוצאות החלטה לתגובת המשיבים תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו. ניתנה היום, כ"ח באדר תש"ע (14.3.2010). גיא שני ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_D36.doc טו מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 360/97" ]	2,712
494,110	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 360/97 - לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך מבקשת העיון: עו"ד בתיה פרחודניק העותרים: 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה בקשה לעיין בתיק בית המשפט החלטה טרם מתן החלטה בבקשה, אבקש את עמדות הצדדים בהתאם לתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) התשס"ג – 2003. העמדות תוגשנה בתוך 14 ימים מעת המצאת ההחלטה. המזכירות תמציא לצדדים את בקשת העיון יחד עם החלטה זו. ניתנה היום, ב' באדר א' תשע"ד (2.2.2014). ליאת בנמלך ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_P40.doc טו מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 360/97" ]	2,713
496,519	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 360/97 - לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך מבקשת העיון: העותרים: עו"ד בתיה פרחודניק 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה בקשה לעיון בתיק החלטה לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ובשים לב לכך שההליך התנהל בדלתיים פתוחות כמו גם לכך שהמשיבים אינם מתנגדים לעיון המבוקש והעותרים בחרו שלא להגיש כל תגובה מטעמם לבקשה, הבקשה מתקבלת. העיון ייערך במזכירות בית המשפט בהתאם לנוהל המקובל. ניתנה היום, ל' באדר א' תשע"ד (2.3.2014). ליאת בנמלך ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_P41.doc כש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 360/97" ]	2,714
612,011	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 360/97 - בפני: כבוד הרשם גיא שני העותרים: 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הוועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה בקשה לפסיקת הוצאות החלטה בפסק-הדין מיום 9.2.2009 נחתם הדיון בעתירה שבכותרת ובשתי עתירות נוספות (בג"ץ 2390/96, בג"ץ 1947/97). פסק-הדין בא כשמונה שנים לאחר שנקבעה (במסגרת הליך זה) ההלכה העקרונית - "הלכת קרסיק " - שלפיה כאשר המטרה הציבורית שעמדה ביסוד הפקעת מקרקעין חדלה להתקיים, ההפקעה מתבטלת ועל-דרך-הכלל יש להחזיר את המקרקעין לבעלים שממנו הופקעו או לחלופין – לשלם את ערכה. בפסק-הדין מיום 9.2.2009 קבע בית המשפט כי יש למחוק את העתירות ככל שמדובר בשאלות אופרטיביות שהתעוררו בעקבות הלכת קרסיק – שאלות המונחות על שולחן הכנסת (השאלה המרכזית שהתעוררה נוגעת בתחולתה בזמן של הלכת קרסיק ). בית המשפט העליון סיים את פסק-דינו במילים האלה: שאלה נוספת הניצבת בפנינו עתה נוגעת לשיעור שכר טרחת עורכי הדין והוצאות המשפט שייפסקו במסגרת העתירות שלפנינו. אנו סבורים כי נוכח התמשכות ההליכים ובהתחשב בתרומתן הרבה של העתירות שלפנינו לפיתוח דיני ההפקעות במשפטנו, כמו גם העובדה שעמדתם המשפטית העקרונית של העותרים באשר למגבלות המוטלות על הרשות בנוגע לשימוש במקרקעין שהופקעו על ידה נתקבלה, מן הראוי כי המדינה תישא בשכר טרחה בשיעור יוצא-דופן לטובת העותרים, אך לא בסכומים הנכבדים שנתבקשו על ידם ואינם מקובלים בבית משפט זה. סיכומו של דבר, דין העתירות בכל הנוגע לתוצאה האופרטיבית המבוקשת להימחק. עם זאת, אנו מורים בזאת כי המדינה תישא בשכר טרחת עורך דין בשיעור של 150,000 ש"ח לטובת העותרים בכל אחת משלוש העתירות שלפנינו. כמו כן זכאים העותרים לתשלום מהמדינה בגין הוצאות המשפט בהן נשאו. הוצאות המשפט יישומו על ידי רשם בית משפט זה. שכר הטרחה נפסק אפוא – שכר-טרחה גבוה באופן חריג בבית משפט זה – ונותרה שומת הוצאות המשפט. ביום 8.3.2010 הגישו העותרים בבג"ץ 360/97 בקשה לשומת ההוצאות בתיק. בקשה זו היא המונחת לפניי, ובהתאם להחלטתי הוגשה ביום 12.7.2010 תגובת המשיבים. נקודת המוצא בשומת ההוצאות, לאור האמור בפסק-הדין של בית משפט זה מיום 9.2.2009 ולאור אמות המידה שהותוו בבג"ץ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת (טרם פורסם, 30.6.2005), היא שיש לפסוק לעותרים במקרה זה הוצאות ריאליות, אולם זאת בכפוף לכך שההוצאות הריאליות אמנם הוכחו, ושההוצאות הנטענות הן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. בענייננו, העותרים הגישו בקשה הכוללת רשימה מפורטת של הוצאות שהוצאו לדבריהם במהלך 13 השנים שבהן התנהלה העתירה, וכן צרפו מסמכים בתמיכה לחלק מן ההוצאות הנטענות. הסכום המבוקש על-ידי העותרים, לאחר הוספת הצמדה וריבית, מגיע לכדי 80,000 ₪. המדינה מצדה הותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, אך ביקשה לחייבה בהוצאות נמוכות באופן משמעותי מן הסכום המבוקש. אין כל ספק שניהול העתירה המורכבת, העקרונית והחדשנית – לאורך תקופה ארוכה – היה כרוך בהוצאות לא מבוטלות. זאת ועוד, בקביעת שיעור ההוצאות יש להביא בחשבון, בין היתר, את חשיבות העניין עבור בעלי-הדין ואת האינטרס הציבורי הטמון בעתירה ובתוצאתה, ואלה, במקרה זה, מצויים ברף הגבוה. עם זאת, אין להתעלם מן העובדה שבענייננו בית המשפט העליון פסק לעותרים שכר-טרחה יוצא-דופן בגובהו (בסך של 150,000 ₪ לעותרים בתיק זה), תוך שנדחתה טענת העותרים כי יש לפסוק להם שכר טרחה בשיעור של 1,440,000 ₪. סכום אחרון זה, כך נקבע, "אינו מקובל בבית משפט זה", והדברים, כמדומני, יפים אף לעניין סכום הוצאות המשפט שנתבקש. אין ספק גם כי שכר הטרחה שנפסק בא לגלם חלק לא מבוטל מן ההוצאות שהיו כרוכות בניהול העתירה במשך 13 שנים, ואכן בבקשה שלפניי מתוארות הוצאות שהן חלק משכר הטרחה שנפסק. עוד ראוי לציין בהקשר זה כי בהחלטתו של כבוד הרשם מרזל מיום 18.2.2009, במסגרת בג"ץ 2390/96 (עניין קרסיק ), לא נפסקו הוצאות מעבר לאגרה ששולמה, וזאת "בשים לב להיעדר פירוט נוסף כמו גם לשכר הטרחה שנפסק". גם בענייננו שכר הטרחה הגבוה הוא שיקול רלבנטי, הגם שיש לפסוק בגין הוצאות המשפט סכום גבוה יותר מן האגרה ששולמה, זאת לאור הפירוט שנכלל בבקשה. כפי שצוין לעיל, לגבי חלק מההוצאות הנטענות בבקשה הובאו אסמכתאות. עם זאת, העותרים לא הצביעו, לגבי כל הוצאה והוצאה, על נחיצותה וחיוניותה לניהול ההליך, ולגבי הוצאות מסוימות שפורטו בבקשה אין בידי לקבוע שאמנם מקיימות הן – אם בעצם הוצאתן ואם בסכומן – קריטריון זה (כך למשל לגבי הוצאות עבור התייעצויות שונות המתוארות בבקשה). לגבי הוצאות מסוימות כלל לא נמצאו מסמכים-תומכים. מאידך גיסא, עיון בתגובת המשיבים מלמד כי אלה חולקים באופן ספציפי רק על חלק מן ההוצאות שפורטו, ובנוסף העלו טענות כלליות לגבי הצורך בהפחתת הסכום המבוקש. לאחר שבחנתי את כל הטענות שבאו לפניי ואת האסמכתאות שצורפו, החלטתי לשום את הוצאות המשפט באופן גלובאלי על-בסיס החומר שלפניי ובהתחשב בשאלות שהיו על הפרק. על כן, בנוסף לשכר הטרחה שכבר נפסק, יחויבו המשיבים לשלם לעותרים בגין הוצאות משפט סכום של 20,000 ₪ (בערכי יום מתן החלטתי זו). לסכום האמור יתווספו הצמדה וריבית כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל. ניתנה היום, כ"ז באלול תש"ע (6.9.2010). גיא שני ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_D39.doc טו מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 360/97", "בג\"ץ 2390/96", "בג\"ץ 1947/97" ]	2,715
744	בית המשפט העליון בש"א 4831/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : בסאם פארס אבו-סלאח נגד המשיבים : 1. איחסאן יוסף אבו-סלאח 2. זיאד יוסף אחמד אבו-סלאח 3. אררט חברה לביטוח בע"מ 4. אבנר-איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ 5. קרנית-קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים בקשה להעברת דיון בשם המבקש: עו"ד צבי לוטן בשם המשיבים מס' 3 ו4-: עו"ד ג. ראובינוף בשם המשיבה מס' 5: עו"ד ליפא ליאור החלטה לתגובת המשיבים תוך 15 יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ח' באב התשנ"ז (11.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97048310. A01	[ "בש\"א 4831/97" ]	2,726
18,313	ב בית המשפט העליון בש"א 4831/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : בסאם פארס אבו-סלאח נגד המשיבים : 1. איחסאן יוסף אבו-סלאח 2. זיאד יוסף אחמד אבו-סלאח 3. אררט חברה לביטוח בע"מ 4. אבנר-איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ 5. קרנית-קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים בקשה להעברת מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984- בת.א. 1391/96 מבית המשפט המחוזי בירושלים לבית המשפט המחוזי בחיפה בשם המבקש: עו"ד צ. לוטן בשם המשיבים 3-4: עו"ד ח. מאיר בשם המשיבה 5: עו"ד ל. ליאור החלטה בקשה להעברת מקום הדיון בת.א. 1391/96 מבית המשפט המחוזי בירושלים לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 11.6.96 הגיש המבקש, תושב מג'דל שמס, את כתב התביעה בתיק האמור, ובו הוא תובע מן המשיבים נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת דרכים. במסגרת הדיון בתביעה זו התנהלו עד כה מספר קדמי משפט. בבקשה שבפני טוען המבקש, כי סבר מלכתחילה, כי המשיבים אינם כופרים בשאלת חבותם וכי הדיון במסגרת התיק עתיד להתנהל בשאלת גובה נזקיו, שאלה שאינה מצריכה הבאת עדים רבים מאזור הצפון. לפיכך, טוען המבקש, בחר לקיים את הדיון בבית המשפט בירושלים, הנחשב יעיל. לטענת המבקש, התחוור לו, כי חלק ניכר מן הדיון עתיד לעסוק בשאלת החבות ולפיכך תתחייב העדתם של עדים רבים מרמת הגולן, דבר שיקשה על המבקש, על המשיבים 1 ו2- ועל עדיהם. עוד טוען המבקש, כי המשיבים 3-5 (להלן: "המשיבים") מיוצגים על-ידי עורכי-דין תל-אביביים שלדידם אי-הנוחות הכרוכה בהגעה מתל-אביב לחיפה אינה עולה על אי-הנוחות הכרוכה בהגעה מתל-אביב לירושלים. המשיבים 1 ו2-, אף הם תושבי מג'דל שמס, מסכימים לבקשה. ואילו המשיבים מתנגדים לבקשה. הטענה המרכזית שמעלים המשיבים היא טענת השיהוי: לטענת המשיבים, המבקש הוא שבחר מלכתחילה להגיש את תביעתו בירושלים, וזאת, כעשרה ימים בלבד לאחר מועד התאונה שלקיומה הוא טוען. לפיכך, טוענים המשיבים, אין המבקש רשאי להלין כיום על אי-הנוחות הכרוכה בניהול דיון בערכאה אותה בחר בחופזה. עוד טוענים המשיבים, כי המבקש היה מודע לעמדה בשאלת החבות לכל הפחות מזה ששה חודשים וכי השתהה יתר על המידה בהגשת הבקשה להעברת הדיון. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי בשנה שחלפה מאז הגשת כתב התביעה הוגשו לבית המשפט חוות דעת מומחים תושבי ירושלים וסביבתה, הן על ידי המבקש והן על ידי המשיבים וחוות דעת נוספות של מומחים כאמור מצויות בהכנה. באשר להבחנה בין הוכחת החבות להוכחת הנזק טוענים המשיבים, כי בשני המקרים נדרשת העדתם של עדים תושבי רמת הגולן- כך שאין ממש בטענה, כי משהועלתה שאלת החבות השתנה אופי הדיון. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי גם כך הגיש המבקש לבית המשפט בירושלים ארבעה תצהירי עדות ראשית של תושבי מג'דל שמס - ומכאן שריחוק בית המשפט אינו מקשה עליו בהבאת ראיותיו. המשיבים דוחים גם את הטענה בדבר "אדישות" באי-כוחם למקום קיום הדיון: שכן, בניגוד לטענת המבקש, באי כוחם של המשיבים 3 ו4- הם עורכי דין ירושלמים, המעדיפים בעליל את קיום הדיון בירושלים וגם בא כח המשיבה 5 , שמשרדיו מצויים בתל-אביב, סבור כי קיום הדיון בירושלים, ולא בחיפה, כרוך בטרחה ובנסיעה פחותות. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה להעברת מקום הדיון. המבקש הוא שבחר את מקום הדיון. מאז הגשת כתב התביעה חלפה תקופה בלתי מבוטלת, הצדדים כלכלו צעדיהם ונערכו לדיון בבית המשפט בירושלים. לא שוכנעתי, כי הסיטואציה העובדתית עליה מסתמך המבקש שונה בעליל מן הסיטואציה שהיתה קיימת בעת הגשת התביעה, ולמצער לפני מספר חודשים ניכר. בנסיבות אלו, משהמבקש הוא שבחר מלכתחילה את מקום הדיון ומשחל שיהוי של ממש בהגשת בקשת ההעברה (והשווה: בש"א 372/89 צור חברה לביטוח בע"מ נ' טצת , פ"ד מג (4) 351) לא מצאתי מקום לגרום לצדדים ולמערכת המשפט טרדה נוספת ולהורות על העברת מקום הדיון. הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 3-4 ו5- בסך כולל של 3,000 ש"ח. ניתנה היום, א' באלול התשנ"ז (3.9.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97048310. A03 /דז/	[ "בש\"א 4831/97", "בש\"א 372/89" ]	2,727
746	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 96 / 8067 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקש : לוי משה נגד המשיבים : 1. כלל חברה לביטוח בע"מ 2. אוקטן מיכאל 3. לה קונקורד חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב שניתנה ביום 15.10.96 על ידי כבוד השופט פלפל בתיק המר' 12044/96 (ת.א 1271/90) בשם המבקש: עו"ד אמגור בשם המשיבים: עו"ד גולדשטיין ועו"ד נוביק החלטה הבקשה היא לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לעכב ביצוע חלק מפסק דין שניתן על ידו לגבי כל סכום שנפסק למבקש מעבר ל500,000- ש"ח בצירוף שכ"ט עורך-דין מחושב על סכום זה. אף כי הדבר לא נאמר מפורשות בהחלטת בית המשפט המחוזי, ברי שהעכוב הוא עד למתן פסק דין בערעור שהוגש לבית משפט זה. אכן, על פסק-הדין הוגש ערעור על ידי המשיבה (ע.א. 7632/96), כמו גם על ידי המבקש (ע.א. 8068/96). עיינתי בבקשה, בפסק-הדין ובערעורים שהוגשו בשני התיקים הנ"ל ונחה דעתי שאין להתערב בהחלטתו של בית משפט המחוזי. הבקשה לרשות ערעור נדחית, ללא צורך בתשובה. ניתנה היום ב' באדר ב' התשנ"ז ז (11.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96080670. E02	[ "רע\"א 96" ]	2,730
747	ב בית המשפט העליון ע"א 6969/94 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער והמשיב בערעור שכנגד : שלופה סוהיל נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : א. לוי קבלני בנין בע"מ סיכומים בכתב בשם המערער (המשיב שכנגד): עו"ד גסאן מטאנס בשם המשיבה (המערערת שכנגד): עו"ד עפר אטיאס החלטה יש לתייק את תגובות הצדדים שהתקבלו ביום 26.9.97 ו1.10.97- בתיקי השופטים. יש לקבוע את הערעור לדיון בעל-פה לשם השלמת טיעון. ניתנה היום, ה' בתשרי תשנ"ח (6.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94069690. O02	[ "ע\"א 6969/94" ]	2,731
13,851	ב בית המשפט העליון ע"א 6969/94 ערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער והמשיב בערעור שכנגד : שלופה סוהיל נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : א. לוי קבלני בנין בע"מ סיכומים בכתב בשם המערער (המשיב שכנגד): עו"ד גסאן מטאנס בשם המשיבה (המערערת שכנגד): עו"ד עפר אטיאס החלטה על פי הצו בדבר סיכומים בכתב מיום 1.12.96 ניתנה לבעלי הדין האפשרות לטעון טענותיהם בערעור בארבעה מחזורי סיכומים. לתיק בית המשפט הוגשו שני מחזורי סיכומים בלבד (סיכומי המערער ביום 12.4.96 וסיכומי המשיבה ביום 9.5.96). באי כוח בעלי הדין מתבקשים להודיע לבית המשפט תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה אם מיצו את זכות הטיעון בהגשת הסיכומים שהוגשו, שאז ייקבע התיק לשם השלמת טיעון (ראה: פ"ד נ(1)1). אי מתן הודעה כאמור יביא לקביעת הערעור לדיון כפי שהוא. ניתנה היום, י"ט באלול תשנ"ז (21.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94069690. O01	[ "ע\"א 6969/94" ]	2,733
748	ב בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5853/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותר : חוסאם מוחמד ג'עפר נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. העתירה תידון בפני הרכב. נציג היועץ המשפטי לממשלה יוזמן להגיב בכתב ולהשתתף בדיון. 2. בהעדר עתירה מצד אשת העותר, שלפי הנטען בעתירה שוהה בישראל ללא הפרעה מאז 9.4.95, לא ראיתי מקום למתן צו ביניים. ניתנה היום, ה' בתשרי תשנ"ח (6.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058530. F01	[ "בג\"ץ 5853/97" ]	2,734
12,211	בית המשפט העליון בג"ץ 5853/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : חוסאם מוחמד ג'עפר נגד המשיב : שר הפנים בקשה שניה לצו ביניים או בקשה לקיום דיון דחוף החלטה המשיב מתבקש להגיש תגובה לבקשה לצו הביניים תוך 15 יום. מוצא בזה צו ארעי האוסר על גירוש אשתו של העותר עד למתן החלטתי בעקבות תגובת המשיב. ניתנה היום, ט' חשון תשנ"ח (9.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058530. I03	[ "בג\"ץ 5853/97" ]	2,735
16,326	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5853/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : חוסאם מוחמד ג'עפר נגד המשיב ה : מדינת ישראל צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבה והמורה לה להימנע מנקיטת צעדים לגירושה של אשת העותר מן הארץ. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד להכרעה בעתירה. ניתן היום, א' בכסלו תשנ"ח (30.11.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058530. I06	[ "בג\"ץ 5853/97" ]	2,736
16,737	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5853/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : חוסאם מוחמד ג'עפר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לצו ביניים החלטה בהסכמת המשיבה אני מוציא צו ביניים האוסר נקיטת צעדים לגירושה של אשת העותר מן הארץ. צו הביניים יעמוד בתוקפו עד להכרעה בעתירה. ניתנה היום, א' בכסלו תשנ"ח (30.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058530. I04	[ "בג\"ץ 5853/97" ]	2,737
51,253	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5853/97 - ה' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר : חוסאם מוחמד ג'עפר נגד המשיב : שר הפנים בקשה למחיקת עתירה החלטה העתירה תועבר לרשמת, למחיקתה. היום, כ"ג באייר התשנ"ט (9.5.99) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058530. G08	[ "בג\"ץ 5853/97" ]	2,738
63,637	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5853/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותר : חוסאם ג'עפר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למחיקת עתירה בשם העותר: עו"ד מוסטפא יחיא פסק-דין לבקשת העותר נמחקת העתירה ללא צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ד באייר תשנ"ט (10.5.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058530. V09	[ "בג\"ץ 5853/97" ]	2,739
749	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5290/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג -כהן העותר ת : תנועת הנוער עזרא נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. ועדת התמיכות,המשרד לענייני דתות צ ו ע ל ת נ א י על יסוד עתירה זו שהובאה ביום 22.9.97 לפני בית משפט זה, במעמד הצדדים, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו על תנאי המכוון אל המשיבים והמורה להם להתייצב וליתן טעם: 1. מדוע לא יתנו תמיכה מתקציב המשרד לענייני דתות לארגוני נוער ארציים על פי מבחנים שווים ואחידים שתוכנם ידוע מראשית השנה, ושעל פיהם נערכו תנועות הנוער לפעילות בשנת 1997; 2. מדוע לא יתנו תמיכות בשנת 1997 לארגוני נוער ארציים על פי המבחנים שהיו בתוקף בתחילת השנה, שפורסמו בחוזר מנכ"ל משרד הדתות בחודש אוגוסט 1995. ומדוע לא ישאירו בעינו את המשקל שניתן לכל מרכיב ביישום מבחנים אלה בשנתיים האחרונות. 3. מדוע לא יקבע בית המשפט כי המבחנים החדשים שמבקש המשרד לענייני דתות לקבוע לענין תמיכה בארגוני נוער ארציים, שפורסמו בחוזר מנכ"ל המשרד ביום 14.8.97, הינם פסולים ומפלים ובלתי סבירים ונגועים בשיקולים זרים; 4. מדוע לא יקבע בית המשפט כי כל שינוי של מבחני תמיכה אינו יכול להיעשות רטרואקטיבית, ולגופים שונים הפועלים על פיהם צריכה להינתן הודעה מראש של תקופת זמן סבירה למען יוכלו להיערך לפעילות בעקבות שינוי המבחנים; 5. מדוע לא יתנו לעותרת או לכל אזרח את האפשרות לעיין במסקנות דו"ח הוועדה הציבורית, "ועדת פרידמן", שבחנה את נושא המבחנים למתן תמיכות במשרד הדתות והגישה המלצות לתיקונם, כך שיקיימו את עקרון השוויון והצדק; 6. מדוע לא יקבלו את המלצות "ועדת פרידמן" לענין הגדרת "סניף" וכן ימנעו מליתן הקצבות ל"סניפים" שממוקמים בבתי מגורים או שאין פועלות בהם לפחות ארבע קבוצות חינוכיות שונות; המשיבים יגישו תשובתם, אם רצונם בכך תוך 10 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית המשפט ולבעלי הדין ישירות. ניתן היום, כ' באלול תשנ"ז (22.9.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. B05 חכ/	[ "בג\"ץ 5290/97" ]	2,740
2,393	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5290/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר ות: 1. עזרא - תנועת הנוער החרדי לאומי בא"י 2. תורה בציון צדק נגד המשיבים : 1. השר לענייני דתות 2. ועדת התמיכות, המשרד לענייני דתות עתירה למתן צו מוחלט תאריך הישיבה: ד' בחשוון תשנ"ח (4.11.97) בשם העותר ות: עו"ד ישעיהו אברהם, עו"ד אביעד הכהן בשם המשיבים : עו"ד יהודה שפר פסק-דין השופט מ' חשין: ביום כ"ז בחשוון תשנ"ח (27 בנובמבר 1997) החלטנו לעשות צו מוחלט בעתירה הנדונה, וכה אמרנו: "לאחר שמיעת באי-כוח בעלי-הדין אנו מחליטים לעשות את הצו על-תנאי לצו מוחלט במובן הבא: מיבחני התמיכה בארגוני נוער שפורסמו בחוזר המנהל הכללי של המשרד לענייני דתות ביום 14 באוגוסט 1997 לא יחולו על העותרות; כל אחת מן העותרות תקבל בשנת 1997 תמיכה מן המשרד לענייני דתות בסכום שיחסו לכלל הסיוע הניתן בשנת 1997 הוא כשיעור התמיכה שקיבלה בשנת 1996 ביחס לכלל התמיכות שניתנו בשנת 1996 על-ידי המשרד לענייני דתות לארגוני נוער דתיים." כן חייבנו את המשיבים לשלם לעותרות הוצאות ושכר-טירחת עורך-דין בסכום כולל של 25,000.- ש"ח. הוספנו ואמרנו כי את נימוקנו להחלטתנו ניתן בנפרד. הגיעה עת נימוקים. 2. העתירה שלפנינו מסבה עצמה על שאלת הסיוע הכספי שהמדינה מושיטה למוסדות-ציבור, והמתבונן מן הצד - לא-כל-שכן מי שמצוי בעניינים - לא יימלט מהתרשמות כי בית-המשפט הגבוה לצדק נדרש לאחרונה לסוגיה זו הרבה יותר מאשר בעבר. הנה-כי-כן, טרם יבשה הדיו על פסק-הדין שניתן בבג"ץ 3792/95 תיאטרון ארצי לנוער נ' שרת המדע והאומנויות ואח' (טרם פורסם) - פסק-דין אשר מצידו ניתן אף-הוא בסמוך לאחר פסק-דין אחר, הוא פסק-הדין בבג"ץ 7458/95 במות נ' משרד החינוך, התרבות והספורט ואח' (טרם פורסם) - והנה נדרשים אנו שוב להוסיף ולהעסיק עצמנו בענייני תמיכות וחלוקת כספים למוסדות-ציבור. והטענה היא תמיד אותה טענה: מדוע-זה קופחנו אנו, העותרים, בהשוואה לגופי-ציבור אחרים? מדוע זה הופלינו לרעה? מדוע זה נקבעו אמות-מידה בלתי-ראויות לחלוקת כספי המדינה? בשני העניינים האחרונים שהזכרנו דובר בנושאי אומנות ותרבות כללית. זו הפעם ענייננו בסיוע כספי שהמדינה מעניקה לאירגונים תורניים ארציים לנוער ולילדים. עיקרי העובדות שלעניין וטיעוני העותרות 3. עד לפני שנים לא-רבות נהגה בארצנו שיטת-סיוע שכונתה "שיטת הכספים היחודיים". תמציתה: הקצאת תמיכה במוסדות ציבור על דרך קריאת שמותיהם של גופים אלה ואחרים בחוק התקציב - ללא אמות-מידה גלויות, ידועות ובנות-שוויון. כפי שאמרנו במקום אחד (בג"ץ 6634/94 יקותיאלי נ' השר לענייני דתות , פ"ד מט(5) 45, 49): "משה קיבל באשר הוא משה, אהרן קיבל באשר הוא אהרן וקורח קיבל באשר קורח הוא". שיטה זו, עקרון השוויון היה ממנה והלאה, וכל מי ששלטון החוק - במובנו המהותי - יקר וקרוב היה לליבו, רגז ורטן. ראו: בג"ץ 59/88 צבן נ' שר האוצר , פ"ד מב(4) 705. 4. כך הורה ונולד - בשנת 1992 - סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה1985-, והוא בחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), התשנ"ב1992-. וכדבר מציעי החוק (ה"ח לשנת תשנ"א, 380, 381): "התיקון המוצע נועד לענות על הביקורת על אופן הקצאת הכספים הייחודיים בתקציב המדינה בשנים האחרונות, העומדת בסתירה לעקרונות שנקבעו בפסיקת בג"צ." עיקרה של הוראת סעיף 3א הוא בשני אלה: ראשית לכל, מעתה ואילך יוצאו כספים לתמיכה במוסדות ציבור אך ורק באורח נורמטיבי, כללי, ועל-פי אמות-מידה מהותיות שתיקבענה. "לא עוד תמיכה במשה, באהרן ובקורח" (פרשת יקותיאלי , שם, שם). שנית, חלוקת התמיכות תיעשה באורח גלוי, ועקרון השוויון הוא שינחה אותנו הדרך. עקרון השוויון הוא עמוד-השדרה, ובלעדיו לא תיכון תמיכה. וזה דרכה של הוראת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב: חוק תקציב שנתי יקבע את הוצאות הממשלה לתמיכה במוסדות ציבור (סעיף 3א(ב)); הוצאות התמיכה תיקבענה בסכום כולל לכל סוג של מוסדות ציבור (סעיף 3א(ג)); סכום ההוצאות שנקבע יחולק בין מוסדות הציבור הנמנים עם אותו סוג "לפי מיבחנים שוויוניים" (סעיף 3א(ד)); המיבחנים והנוהל לקבלת תמיכות יפורסמו ברשומות (סעיף 3א(ז)); לא תינתן תמיכה למוסד ציבור אלא "במידה המתיישבת עם המיבחנים" (סעיף 3א(ח)). המחוקק סלל דרך, ועל גופי הממשלה הוטל להסיע עצמם על אותה דרך; עליה - ועליה בלבד. 5. סקירת פסקי-הדין שניתנו מאז החוק - ולו סקירה חטופה - תלמדנו על קשיי-קליטה במעבר מן השיטה-לא-שיטה שנהגה עד שבא התיקון בחוק, לשיטה שהציב לפנינו החוק המתקן כשיטה אחת ויחידה. נקווה כי אין המדובר אלא במחלות-ילדות, וכי לכשנתבגר ונצבור נסיון נדע כיצד ננַהג את עצמנו כראוי על דרך המלך. 6. העותרת הראשונה - עזרא, תנועת הנוער החרדי לאומי בא"י - הינה תנועת נוער חרדית שנוסדה לפני כשמונים שנה, וחברים בה אלפי חניכים ברחבי הארץ כולה. העיקרון שהינחה - ומנחה - את התנועה הוא "תורה עם דרך ארץ", ונאמנות לעיקרון זה הביאה את חבריה, לדבריה, להקים עשרות ישובים בארץ, לשרת בצבא הגנה לישראל ולהיות מעורים בחיי הישוב בארץ. העותרת השניה - תורה בציון צדק - נוסדה בשנת 1985, ומאז הקמתה פועלת היא, לדבריה, בקרב ילדי שכונות-מצוקה ובקרב עולים חדשים; לתנועה שלושים סניפים, ובפעילותה נוטלים חלק אלפי חניכים. 7. שתי העותרות שלפנינו, בהיותן אירגוני נוער יהודיים דתיים המחנכים לערכים דתיים-תורניים, זכו לקבל בשנים עברו - כל אחת מהן לעצמה - תמיכה מידי המשרד לענייני דתות. והנה, בשנת התקציב 1997 פחתה התמיכה שהמשיבים אמרו ליתן לעותרת הראשונה, ואילו מן העותרת השניה נשללה תמיכה מכל-וכל. על-כך מתלוננות העותרות לפנינו, כל אחת מהן בעניינה-שלה. טוענות הן כי קופחו במתן התמיכה, שלא-כדין ובניגוד לדין, ואת טענותיהן מסבות הן על מיבחני-התמיכה האחרונים שנקבעו בידי השר לענייני דתות. מיבחנים אלה, הכותרת בראשם היא "תיקון מס' 14 למיבחנים לחלוקת כספי תמיכות של המשרד לענייני דתות ומוסדות ציבור", ומדובר בתיקון ששינה את המיבחנים למתן תמיכות ל"ארגונים דתיים לילדים ונוער". מיבחנים אלה החדשים נתפרסמו בילקוט הפירסומים מס' 4564 מיום 4.9.1997, תשנ"ז, בעמ' 5416, ולהלן נכנה אותם - המיבחנים החדשים. 8. שני ראשים הם בטיעוני העותרות. ראש אחד עניינו באי-תקפותו של המיבחן לשנת 1997 אך באשר לא פורסם לרבים אלא בחודש ספטמבר 1997, בעוד אשר המשיבים אומרים להחילו למפרע, למיום 1 בינואר 1997. הראש האחר בטיעוני העותרות עניינו בגוף-התנאים שנקבעו במיבחנים החדשים להענקת תמיכות לאירגוני נוער. לטענת העותרות, תנאים אלה ודרך חלוקת התמיכה אינם סבירים, ודינם להיבטל ולעבור מן העולם אך בשל טעם זה בלבד. להלן נדון בשני ראשים אלה לטענות העותרות, אך ראשית נקדים כמה דברים על המיבחנים שנקבעו עד-כה. 9. היה זה בשנת 1992 שהמשרד לענייני דתות החל מנַהג את דרכו בחלוקת תמיכות על-פי הוריית סעיף 3א לחוק יסודות התקציב. מדברים אנו ב"מיבחנים לחלוקת כספים לצורך תמיכה במוסדות ציבור" שפורסמו ברשומות (יה"פ מס' 4020 מיום 30.6.1992, תשנ"ב, 3744-3736). פירסום זה הסב עצמו על מתן תמיכות לפעילויות מפעילויות שונות (מיבני דת, מיקוואות, מוסדות לימוד תורניים ועוד) וענייננו-שלנו הוא בפרק ח' לאותם מיבחנים ("תרבות תורנית וחינוך דתי משלים"), פיסקה ו' ("אירגונים דתיים לילדים ונוער"). לטענת העותרות הפעילו המשיבים מיבחנים אלה באורח מפלה. המשיבים מכחישים טענה זו (בחצי-פה), אך אנו לא נמשיך ולא נעסיק עצמנו באותם מיבחנים שכיום אינם אלא אירוע היסטורי בלבד. 10. מקץ שלוש שנים, בשנת 1995, החליט השר לענייני דתות לקבוע מיבחני-תמיכה חדשים לאירגונים דתיים לילדים ונוער (יה"פ מס' 4322 מיום 26.7.1995, תשנ"ה, 4155, 4160). מיבחנים אלה ייסדו עצמם, כמסתבר - ולו בחלקם - על המלצות ועדה שהקים השר בשנת 1995, ועדה שבראשה ישב פרופסור אברהם (רמי) פרידמן. המיבחנים שינו את קודמיהם בכמה וכמה נושאים חשובים, אך לא נוסיף ולא נתעמק בהם הואיל ולא הם המונחים על שולחננו לעיון ולבחינה כמועמדים לפסילה. תחילתם של מיבחנים אלה האחרונים היתה ביום פירסומם ברשומות, הוא יום 26 ביולי 1995 (סעיף 10א לפירסום). 11. לדעת המשיבים, כמסתבר, לא היו המיבחנים האחרונים טובים וראויים. זאת ידענו, הואיל ולא עברו אלא כשנתיים מאז הוחל לנהוג על-פיהם, והשר לענייני דתות החליט לקבוע (לענייננו) מיבחני-תמיכה חדשים תחת המיבחנים שמשנת 1995. אלה הם מיבחני-התמיכה החדשים אשר פורסמו בילקוט הפירסומים שמיום 4 בספטמבר 1997 (ראו לעיל, פיסקה 7), והם המיבחנים שהעותרות תוקפות אותם מכל-עבר. 12. עד כאן - עיקרי העובדות שלעניין. נעבור עתה ונדון בשני ראשי הטיעונים המועלים בפי העותרות, אחד לאחד, ונפתח בטענת התחולה למפרע. לנושא תחוּלת המיבחנים למפרע 13. המיבחנים העומדים לדיון פורסמו (כפי שראינו) בילקוט הפירסומים שמיום 4 בספטמבר 1997, אך לדברי המשיבים אמורים הם לחול למפרע, למתחילתה של שנת הכספים, קרי: מיום 1 בינואר 1997. הדבר לא נאמר, אמנם, בפירסום עצמו, אך זו היא טענת המשיבים. לטענה זו של המשיבים יש להוסיף כי אירגוני הנוער התורניים - ובהם העותרות - לא זכו לקבל תמיכה במשך כל עשרת החודשים הראשונים של שנת 1997. רק ביום 24 בספטמבר 1997 נתכנסה ועדת התמיכות לישיבה בה הוחלט על דרך חלוקת התמיכה. טענת העותרות - כפי שאמרנו לעיל - היא זו, שהמיבחנים החדשים אינם תקפים אך באשר המשיבים מבקשים להחילם שמונה חודשים למפרע. תחולה ריטרוספקטיבית זו, באשר היא - כך טוענות העותרות - די בה כדי לפסוק כי המיבחנים אינם תופשים כלל, לא מעיקרם ולא בכלל. משיבים-טוענים המשיבים, למותר לומר, כי במיבחנים לא נפלו לא פגם ולא סירכה, וכי החלתם למפרע - ולו למשך שמונה חודשים - אין בה כדי לפגוע בהם, לא מעיקרם ולא בכלל. 14. בנושא החלתם-למפרע של המיבחנים שומה עלינו לדון בכמה-וכמה שאלות נפרדות, ובסדר זה: (1) שאלה ראשונה היא: מה קובעים המיבחנים עצמם באשר להחלתם למפרע? שאם המיבחנים, הם בגופם, אינם אומרים להחיל עצמם למפרע, כדברם כן יהי, ומה לנו שנדון בנושא שאינו עולה כלל על סדר יומנו? ואמנם, אם יימצא לנו שהמיבחנים אינם מבקשים להחיל עצמם מלמפרע, ממילא לא יהא להם תוקף אלא לעתיד-לבוא בלבד; (2) בהנחה שהמיבחנים אומרים להחיל עצמם למפרע, שאלה שניה היא: האם קנה השר סמכות בדין להחיל מיבחני-תמיכה בתחולה למפרע? אם נשיב על השאלה בשלילה ומסקנתנו תהא כי השר לא קנה סמכות, יהא בדבר סוף-פסוק ולא עוד נדון בשאלות שאפשר היו נשאלות במערכת אחרת; (3) ולבסוף: משנשיב על השאלה האחרונה בחיוב - לאמור: כי השר קנה סמכות להחיל מיבחני-תמיכה מלמפרע - השאלה הבאה תהיה: האם ההחלה למפרע - בין מבחינת אורך התקופה בין מכל בחינה אחרת - עומדת במיבחן הסבירות וההגינות? הבה נדון בשלוש שאלות אלו, ובסידרן זה, ונדע את דרכנו. האם נתכוונו המיבחנים החדשים להחיל עצמם מלמפרע? 15. ענייננו הוא, כזכור, במיבחנים שנתפרסמו ברשומות ביום 4 בספטמבר 1997. לכאורה, מיבחנים שנתפרסמו ביום פלוני תחילתם היא באותו יום, לא מוקדם מאותו יום ולא מאוחר מאותו יום. ראו והשוו: סעיף 10(א) ו-(ג) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח1948- וסעיף 17 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש]. לא כי, טוענים המשיבים. תחולתם של המיבחנים החדשים היא למפרע, למיום 1 בינואר 1997. האמנם כך? כולנו נסכים כי אין די ב טענה כי נורמה פלונית תחולתה היא מלמפרע. תחולתה של נורמה כללית היא - לכאורה - למיום פירסומה, והטוען כי תחולתה היא מלמפרע - הוא הדין בטוען כי תחולתה היא אך החל ביום מסויים בעתיד - עליו יוטל "נטל פרשני" לשכנע בצידקת טענתו. האם עלה בידי המשיבים להסיר מעל שיכמם נטל זה שהוטל עליהם? ספק רב בידנו. 16. ראשית לכל נאמר, כי המיבחנים בגופם אינם קובעים מועד לתחילת תוקף, לא במפורש אף לא מכללא. לכאורה איפוא תתפוש בנו ההנחה כי תחילתם ביום פירסומם. יתר-על-כן: חוק תקציב מתקבל מידי שנה בשנה, ואמור הוא לשלוט על השנה עליה יועד לשלוט. שלא כמותם הם המיבחנים המתקבלים לפי חוק יסודות התקציב. מיבחנים אלה - מיבחנים נורמטיביים כלליים - אין הם צמודים לחוק תקציב פלוני. שלא כתקציב גופו, כוחם של אלה אינו פג בתום שנת התקציב, ואין הם נמוגים ונעלמים עם חוק התקציב. תוקפם וכוחם הוא עד אם יבוטלו, אלא-אם-כן נקבע בהם מראש - במפורש או מכללא - כי יפוגו ביום פלוני. כך מיבחנים שלפי חוק יסודות התקציב על דרך הכלל. כך הם המיבחנים שפורסמו ביום 26 ביולי 1995 (ראו פיסקה 10 למעלה). מיבחנים אלה הקודמים, על-פי עצם טיבם ותוכנם, נמשך כוחם והלך כשהיה. וככוחם אז ככוחם עתה לצאת ולבוא אלא אם בוטלו. המיבחנים החדשים - אלה שמיום 4 בספטמבר 1997 - אומרים לנו כי נועדו לבוא תחת המיבחנים הקודמים. ואולם, עד ליום פירסומם לא ידענו את תוכנם של אלה המיבחנים החדשים, ולכאורה נמשכה מלכותם של המיבחנים הקודמים. מנין לנו איפוא שמיבחנים אלה החדשים ביקשו להצמית את קודמיהם מלמפרע? 17. ואמנם, השר לענייני דתות יודע היטב כי שאלת תחִילתה של התחוּלה שאלה ראשונה במעלה היא, אשר-על-כן טורח הוא מעת-לעת לקבוע תחִילת תחוּלה (הגם שלא כל העת היה אותו אדם השר לענייני דתות). כך, למשל, במיבחן-תמיכה בכוללים לחקלאים בשנת שמיטה. מיבחן זה פורסם ביום 14.3.1994 (יה"פ מס' 4201, תשנ"ד, 2755, 2756), ונקבעה בו תחולה (חלקית) למפרע, למיום 1.9.93 ועד יום 1.9.94. כך היה אף במיבחן-תמיכה למיבחני הלכה ארציים ועולמיים לשנת השמיטה, מיבחן שפורסם ביום 30.10.94 (יה"פ מס' 4257, תשנ"ד, 499, 500). הוראת סעיף 2.ג. למיבחן הודיעתנו מפורשות כי משך התוכנית הוא למפרע, למיום 19.7.93 ועד ליום 4.11.94 (מיבחנים אלה עמדו לביקורתו של בית-המשפט הגבוה לצדק בפרשת יקותיאלי , ולענייננו-עתה איננו עוסקים בתוקפם המשפטי אלא בקביעת הכוונה המפורשת להחלתם הריטרוספקטיבית). כך נוכל ללמוד מן הישר אל ההפוך (או להיפך): משביקש השר להחיל מיבחני-תמיכה מלמפרע, טרח ואמר זאת. ומשלא אמר דבר - כבענייננו - תחול ההנחה הראשונית כי תחִילת המיבחנים היא ביום פירסומם. 18. בהקשר זה נתעוררה לפנינו - באורח שולי - שאלה חשובה, והיא: האם מיבחני התמיכה יש לראות בהם תקנה בת-פועל תחיקתי, לאמור, תקנה שתחילתה ביום פירסומה כהוראת סעיף 17 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש] ("נוסח חדש" בשמו ונוסח שאינו כה-חדש בגילו)? שאם אמנם ענייננו בתקנה בת-פועל תחיקתי, כי-אז - כהוראת סעיף 17 לפקודת הפרשנות - תחילת תוקפם של המיבחנים היא ביום פירסומם "אם אין הוראה אחרת בעניין זה". ומשלא מצאנו הוראה אחרת - לא במפורש ולא במשתמע - ממילא נדע כי תחילת תוקפם של המיבחנים היא ביום פירסומם. שאלה זו, התולה עצמה מצידה בהילכת אלכסנדרוביץ המפורסמת (ע"פ 213/56 היועץ המשפטי לממשלה נ' אלכסנדרוביץ , פ"ד יא 695, 701, מפי השופט זוסמן) - לעניין פירושו והחלתו של הדיבור "תקנה בת-פועל תחיקתי" - אינה ניתנת לפיתרון-רגע. יש בשאלה פנים לכאן ולכאן, והגם שנוטים אנו לראות במיבחנים תקנה בת-פועל תחיקתי, אין צורך שנכריע בה. נזכור כי סעיף 3א(ז) לחוק יסודות התקציב מורה אותנו מפורשות על חובת פירסומם של המיבחנים ברשומות, ואם לא נאמר בו מפורשות - כבהוראת סעיף 17 לפקודת הפרשנות - כי תחילת תוקפם של המיבחנים יהיה ביום פירסומם, הנה "סיוע" או "חיזוק" (כהוראתם בדיני ראיות במשפט הפלילי) יש בו להנחה הראשונית, כי תחילת המיבחנים היא ביום פירסומם. 19. מן הצד האחר (ואינני בטוח שאכן צד אחר הוא זה), נתנו דעתנו להוראת סעיף 10א למיבחנים הקודמים (אלה שמיום 26.7.95) ולפיה "תחילתו של תיקון זה ביום פירסומו". לדעתי, אין בהוראה זו כדי לחזק את עמדת המשיבים, ויש לומר כי מעיקרה לא באה ההוראה אלא לביטחון-יתר (ex abundanti cautela) . הוא הדין בהוראת סעיף ה.6 למיבחנים החדשים, ולפיה "כהוראה לשנה תוכל הפעילות להתקיים בבתים פרטיים בהיקף שלא יעלה על 15% מסך כל הפעילות של הארגון". אכן, הוראה זו לא באה - כלשונה - אלא לשנה אחת בלבד, ואולם איש לא אמר - אף לא רימז - כי שנה זו זהה לשנה הקלנדרית. כל יום מתחילה שנה חדשה ("שארית החיים") ותחילתה של אותה שנה היא באותו יום. כוונת הדברים היא להחיל אחד מן המיבחנים לשנה אחת בלבד, ואין כל סיבה שלא לראות את תחילתה של אותה שנה ביום הפירסום. גם לגופם של דברים כך הוא, שהפירוש האומר להחיל את המיבחן למפרע, למיום 1.1.97, אין בו לא סבירות ולא היגיון, אך לא נאריך בכך. 20. דבר אחרון בהקשר דברינו עתה. היה זה השר לענייני דתות שקבע את המיבחנים הקודמים, והשר לענייני דתות הוא אף שקבע את המיבחנים החדשים העומדים לביקורת. האין לומר כי פירושו של השר לתחילת תוקפם של המיבחנים פירוש "אותנטי" הוא? האין לומר כי משעה שטען השר לפנינו כי כוונתו היתה להחיל את המיבחנים למפרע - למיום 1.1.97 - שומה עלינו לקבל את דבריו ללא עוררין ולראות את המיבחנים כמו נאמר בגופם כי תחולתם היא למפרע כטענתו? התשובה לשאלה היא בשלילה נחרצת. אם נראה את המיבחנים כתקנה בת-פועל תחיקתי, בוודאי אין כל משמעות לטענת השר כל עוד לא ניתן לה ביטוי במיבחנים גופם, במפורש או מכללא. זו הוראת סעיף 17 לפקודת הפרשנות והיא המורה אותנו הדרך. ואולם גם אחרת, הדין הוא אותו דין. כולנו נסכים כי חובה הוטלה על השר לקבוע מיבחנים - כהוראת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב - וכי עד לקביעתם של מיבחנים לא היה בסמכותו להעניק תמיכה למי שהוא חפץ ביקרו. המיבחנים, רק על-פיהם יישק דבר: הם-הם הקובעים זכויות והם-הם הנוטלים זכויות. כוונתו של השר אמורה לקבל ביטוי במיבחנים שפורסמו, והמיבחנים שפורסמו הם-הם כוונתו של השר. משעת פירסומם ועד להיבטלם, או עד לשינויים, אין עוד לשר שליטה על המיבחנים. חיים הם לעצמם ואין הם תלויים עוד בשר. השר הורה אותם, אמנם, אך משעת לידתם - היא שעת פירסומם - ניתק הטבור ואמורים הם לחיות את חייהם ולדבר בעד עצמם. הנחתום לא יעיד על עיסתו, וכמותו לא המחוקק יפרש דברי-חקיקה (אלא בדרך שעשה אותם דברי-חקיקה). זה שלטון החוק, זו הפרדת הרשויות, זה ההליך הדימוקרטי. ראו והשוו: רע"פ 1127/93 מדינת ישראל נ' קליין , פ"ד מח(3) 485, 501-500. מכל אלה נדע, כי טיעונו של השר באשר ליום תחילתם של המיבחנים, מכלל טיעון לא יצא ואין בו כדי להעלות או להוריד. 21. דעתנו נוטה למסקנה כי תחילתם של המיבחנים החדשים היתה ביום 4.9.97, וכי אין תשתית משפטית ועובדתית לטענת המשיבים כי מיבחנים אלה חלים למפרע, למיום 1 בינואר 1997. על-אף כל זאת לא נכריע בשאלה, ולו מן הטעם שבעלי-הדין לא סקרו בטיעוניהם את הבעייתיות הסבוכה הכרוכה בהחלתם של המיבחנים למיום פירסומם, באמצעה של שנת הכספים. באי-כוח בעלי-הדין, כל אחד מהם בדרכו ולשיטתו, טענו על דרך של "כולה שלי": עותרות עתרו וטענו לבטלות המיבחנים מעיקרם ומכל-וכל, ומשיבים השיבו מנגד וטענו לתקפות המיבחנים למתחילתה של שנת הכספים. להמשך הדיון נניח - כגירסת המשיבים - כי המיבחנים שפורסמו ביום 4.9.97 קבעו בגופם, מכללא, כי תחילתם היא למפרע, למתחילת השנה האזרחית. 22. בשולי הדברים נוסיף ונדגיש, כי דנו עד-כה אך-ורק בשאלת הסמכות בלבד. לא דנו בשאלה העוקבת, והיא: בהנחה שהמיבחנים תחילתם היתה מיום 4.9.97, האם החלתם למיום פירסומם - בלא להותיר "תקופת הסתגלות" למעבר מהמיבחנים הישנים למיבחנים החדשים - יש בה סבירות, או שמא נפגמים הם בפגם של אי-סבירות? ראו והשוו: ע"פ 104/72 ראב נ' מדינת ישראל , פ"ד כו(2) 412; בג"ץ 2832/96 בנאי נ' המועצה הארצית של לישכת עורכי-הדין , פ"ד נ(2) 582, 594 ואילך. משאמרנו להניח כי תחילתם של המיבחנים - על-פי כוונת עושה המיבחנים - היתה, לכאורה, ביום 1.1.97, ממילא נתייתרה שאלת הסבירות לעניינו של יום 4.9.97, שאלה שהיתה עולה לו פסקנו (כפי שנטינו לפסוק) כי תחילתם של המיבחנים היתה ביום 4.9.97. סמכות וסבירות לעניין החלה למפרע 23. משהשבנו לשאלה הראשונה (ראו פיסקה 14 לעיל) כפי שהשבנו, עולה מאליה השאלה השניה, והיא: בהנחה שמיבחני התמיכה אמרו להחיל עצמם מלמפרע - האם קנה השר סמכות להחילם מלמפרע כפי שהחילם? האם קנה השר סמכות לפרסם ביום 4.9.97 מיבחני-תמיכה חדשים, לבטל באותה משיכת-קולמוס את מיבחני התמיכה הקודמים, והכל למפרע למיום 1.1.97? השאלה היא, לאמיתם של דברים, שאלה כפולה: אחת, שאלה של החלה מלמפרע , ואחת, שאלה של ביטול מלמפרע . שכן עד לפירסומם של המיבחנים החדשים שלטו בכיפה המיבחנים הישנים, ורשויות המשרד לענייני דתות אמורות היו לפעול על-פיהם. בא עתה השר ואומר הוא לנו שני אלה: אני מבקש לבטל מלמפרע מיבחנים תקפים, ואני מוסיף ומבקש להחיל מלמפרע מיבחנים חדשים. השאלה היא, איפוא, האם קנה השר סמכות כך לבטל מלמפרע וכך להחיל מלמפרע? במילים אחרות: האם מוסמך ורשאי הוא השר - על-פי המחוקק - לשלול ולעקור מלמפרע זכויות שגופים נתמכים אלה ואחרים קנו על-פי המיבחנים ששררו עד לפירסומם של המיבחנים החדשים, והאם מוסמך הוא להקנות מלמפרע זכויות שגופים נתמכים אלה ואחרים לא קנו על-פי המיבחנים ששררו עד לפירסומם של המיבחנים החדשים? 24. שאלה זו מטילה אותנו היישר אל לועו של הר-געש פולט-לַבָּה. שאלה זו עניינה בסמכותה של רשות מימשל ומינהל - לבר-הכנסת - להתקין תקנות בנות-פועל תחיקתי (ודומיהן) בתוקף מלמפרע. עד לפני זמן לא-רב - ואולי אף עתה - שררה, ואפשר ממשיכה לשרור, הלכה המיוחסת לפרשת ביננבוים (בג"ץ 21/51 ביננבוים נ' עירית תל-אביב , פ"ד ו 375, 387-385), ולפיה "חקיקת מישנה יכול שתהיה ריטרואקטיבית, אם אין בהוראת החוק המסמיכה כדי לשלול סמכות כאמור" (בג"ץ 1827/92 התאחדות התעשיינים בישראל ואח' נ' שר האוצר , פ"ד מו(4) 368, 385). ובלשונו של חברנו השופט מצא בבג"ץ 2933/94 רשות שדות התעופה נ' בית-הדין הארצי לעבודה , פ"ד נ(3) 837, 354: בעוד אשר "[]בענין תחולתו של חוק חזקה היא כי חוק אינו פועל למפרע", שונה הדין לעניינה של חקיקת-מישנה שעליה "חלה חזקה, כי בהיעדר הגבלה מפורשת או משתמעת בחוק המסמיך, החלתה למפרע היא בגדר הסמכות". 25. והנה, לאחרונה - היה זה בפרשת רשות שדות התעופה - הניף חברנו השופט זמיר נס-מרד, בקוראו תיגר על ההלכה. ניתנת אמת להיאמר, כי היה זה הפרופסור זמיר אשר אסר לראשונה מלחמה על הילכת-הפסיקה, ולאחרונה אף ראו דבריו אור-עולם בסיפרו החשוב הסמכות המינהלית (ירושלים, תשנ"ו1996-), כרך ב, 964 עד 968. ואולם בפרשת רשות שדות התעופה (שם, 858 עד 865) הרחיב חברי השופט זמיר - הרחיב, העמיק והגביה - בבנותו מערכת לתלפיות, מערכת שכל העובר על פניה ישתומם ויספוק כפיו בקינאה, קינאה מאלו קְנָאוֹת המַרבּוֹת חוכמה. לולא אמר השופט זמיר דברים שאמר, אמרתים אנוכי; ומשאמר מה שאמר - אשית את שתי ידיי על דבריו. לא אחזור על דברי חברי - תפוחי-זהב במשכיות כסף, דבר דבור על אופניו - שמא אפרום את הריקמה המפוארת. ואולם הקורא המשכיל מוזמן לעיין ולהחכים. אומר אך זאת: יגעתי ולא מצאתי מה בין חקיקה ראשית לבין חקיקת-מישנה, שלעניינה של ראשונה תחול חזקת אי-תחולה-למפרע ואילו לגבי אחרונה תחול חזקה של סמכות להחלתה למפרע. את העבר לא נוכל ממילא לשנות. "מעשים שהיו - היו, מחדלים שנחדלו - נחדלו, מאורעות שאירעו - אירעו, נדרים שננדרו - ננדרו, ודברים שהופרו - הופרו. כל אלה כמו קפאו על מקומם והיו לנציבים, ואת הנעשה אין להשיב... חופש הבחירה והברירה והמיון עשוי להתקיים אך באשר לעתיד, ואילו באשר לעבר הבחירה כבר נעשתה, והברירה והמיון... אינם עוד" (ע"פ 4912/91 תלמי נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(1) 581, 619). לעניין כל אלה - מה בין חקיקה ראשית לבין חקיקת-מישנה? "חקיקה למפרע פוגעת בתפיסות-יסוד חוקתיות, היא פוגעת בעקרון שלטון החוק, בוודאות ובבטחון הציבור בו. היא פוגעת בעקרונות היסוד של צדק ושל הגינות ובאמון הציבור במוסדות השלטון" (השופט ברק בעע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(2) 765, 777). לעניינם של כל עקרונות-תשתית אלה - מה בין חקיקה ראשית לבין חקיקת-מישנה? גם זאת יגעתי ולא מצאתי. אכן, גם דעתי היא, כדעתו של חברי השופט זמיר, כי חזקה החלה על חקיקה ראשית תחול - וראויה היא שתחול - אף על הסמכה לחקיקת-מישנה. שכן אם החוק עצמו, חזקה עליו שאין הוא חל למפרע, מדוע לא תחול אותה חזקה עצמה על הוראה בו המסמיכה לחוקק חקיקת-מישנה? במה נפלית הוראת-הסמכה לחקיקת-מישנה משאר הוראות החוק, שעל אחרונות תחול חזקה של אי-תחולה למפרע ועל ראשונה לא תחול חזקה זו? פליאה היא בעיניי. הפליאה תוליך לחשדנות, והחשדנות תביאנו לאי-הסכמה להלכה. 26. אלה הם פני הדברים: דבר-חקיקה - כך חוק וכך חקיקת-מישנה - נועד להכווין דרכי התנהגות של בני-אדם וממילא צופה הוא פני-עתיד. "שכן כיצד יוכל להשפיע על התנהגות אנשים אם פניו צופות פני עבר?" (פרשת יקותיאלי , שם, 49). על דרך זה שומה עלינו לפרש את הוראת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, הוראה הקובעת כי לעתיד-לבוא לא תינתן תמיכה מתקציב המדינה אלא באורח נורמטיבי בלבד, "ובעיקרם של דברים: על-פי הדרכת נורמה שפניה פני-עתיד" (פרשת יקותיאלי , שם, שם). כך, ורק-כך, ניתן להעניק את תמיכות המדינה "לפי מיבחנים שוויוניים" כהוראת סעיף 3א(ד) לחוק יסודות התקציב. על עניין דומה (ושאינו דומה) אמרתי בפרשת יקותיאלי (בדעת מיעוט), שם, 50: "ניתנת אמת להיאמר, שהמשיבים אינם כופרים כלל בטיעון כי הקריטריונים נגזרו ונתפרו לפי מידתה של המשיבה מס' 4... לשון אחר: המשיבים בדקו ונמצא להם מה הם אותם מאפיינים מיוחדים-שבמיוחדים אשר נימנו במשיבה, אך תחת אשר ייאמר בפה מלא כי המשיבה תזכה בתמיכת המדינה, נעטפו ה'קריטריונים', כביכול, בעטיפה נורמטיבית, והקורא בהם עשוי לסבור לתומו כי הנה נקבעה נורמה המכוונת פניה אל-עבר הציבור בכללו, והיא על-דרך של נורמה בת-פועל-תחיקתי [בהילכת אלכסנדרוביץ ]. ואולם ידענו כי כך אך לכאורה, שהקנקן פניו פני נורמה ואילו תוכו של קנקן הוא שרשויות המדינה נתכוונו להיטיב אך עם פלוני. מערכת עובדות דומה עלתה בעבר בבג"צ 1211/68 אלקטרה (ישראל) בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה , פ"ד כב(2) 551, ועליה אמר השופט זוסמן דברים חריפים עד-למאוד, בהשוותו מעשה מעין-זה לשפת ה- Doublethink של ג'ורג' אורוול. אמר השופט זוסמן (שם, 560), כי מעשה מעין-זה בטל: 'הואיל ואין הוא אלא מעשה חקיקה פיקטיבית שעושהו לא התכוון לעשותו בר פועל תחיקתי'." ובהמשך (שם, 51): "אינני שולל אפשרות שקריטריון להקצבות ייקבע באמצעה של שנה. סעיף 3א לחוק יסודות התקציב קובע כי הקצבות תיעשנה לפי 'מבחנים שוויוניים', אך אין הוא מוסיף ואין הוא קובע כי מבחנים להקצבות ייעשו בהכרח - ותמיד - מראש. דומה עם זאת, כי מושכלות ראשונים ועקרון שלטון החוק כך מחייבים, אלא אם כן יימצא טעם טוב לסטייה בנסיבותיו של עניין פלוני או אלמוני. זאת ועוד: דומני כי דרישת הנורמאטיביות - המהווה תשתית להוראת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב - מחייבת מעצמה הרחבת תחום התפרסותם של הקריטריונים שעה שאלה נקבעים באורח רטרואקטיבי ולאחר שהעבר 'קפא'. לא כל קריטריון העשוי להיות תקף שעה שנקבע הוא מראש יהיה תקף אף אם ייקבע בדיעבד." בענייננו-שלנו מייסדות ההנחיות עצמן על העבר, קרי, על מציאות שקפאה ועמדה על מקומה. מציאות זו אינה ניתנת לשינוי. אין מי שיכול להתאים עצמו להנחיות שהרי לא נוכל לשלוט על העבר. יודעים אנו בבירור מי יזכה על-פי ההנחיות, והרי אלה הם משה ואהרן וקורח. הנה-הם לפנינו אותם "כספים יחודיים" שלעבר, אך זו הפעם באורח מוסווה. בעבר הכריזו המענקים על עצמם כמענקים יחודיים. ראית מענק וידעת כי מענק יחודי הוא. על-פי מיבחני המשיבים ניתנים שוב מענקים יחודיים, אך זו הפעם עוטים הם מסווה על-פניהם: מחופשׁים הם למענקים הניתנים לפי הנחיות נורמטיביות. אין תוכם של המענקים כברם. התווית - תווית של נורמה היא. רשום עליה כי רשאי לשתות מן הקנקן מי שימלא אחר תנאים אלה ואחרים, והם תנאים המציגים עצמם כתנאים שנקבעו מראש ובאורח נורמטיבי. ואילו תוכו של הקנקן ידענוהו מראש. יַעֲרוּ את תוכנו אל קירבם רק פלוני ואלמוני ששמותיהם רשומים בדיו-סתר על הקנקן. לעניין זה אין נפקא מינה אם נעשה הדבר בכוונה או מבלי-משים. בין-כך ובין-כך, בין שהכוונה היתה רצויה ובין שלא היתה רצויה, המעשה לא היה לא רצוי ולא ראוי. 27. לבחינת היקף תחולתה וכוחה של נורמה משפטית, ארבעה המה מיבחנים עיקריים: תחולתה המהותית של הנורמה (ratione materiae) , קרי: תוכנה של הנורמה מבחינה מהותית; תחולתה הפרסונלית של הנורמה (ratione personae) , קרי: זהות האנשים או סוגי האנשים העולים ברישתה של הנורמה; תחולתה הטריטוריאלית של הנורמה (ratione loci) , קרי: באלו תחומי טריטוריה חלה הנורמה; ותחולתה של הנורמה בזמן (ratione temporis) , קרי: באלו חלקים ממינהרת-הזמן תשרור אותה נורמה, איזה קטע מציר-הזמן הוקצה לה. רוב-רובן של עיתותינו מקדישים אנו למיבחן הראשון, מיבחן המהות. מנסים אנו לתור אחר פירושה של הנורמה העומדת לדיון, ומטרתנו היא, ככלל, לנסות ולמצוא את תחומי תחולתה המהותית. מעט פחות מקדישים אנו למיבחן הפרסונלי בו נבחנת כל נורמה. שאלה זו עולה לעתים קרובות בעניין סמכותם של בתי-הדין הדתיים, ואולם ככלל חלות נורמות כלליות על הכל ושאלת חלותן הפרסונלית אינה מתעוררת כלל. נושא התחולה הטריטוריאלית גם בו תיבחן כל נורמה, אך אין הוא עולה על שולחננו לעתים מזומנות. שאלת חלותה של נורמה במינהרת-הזמן עומדת לעצמה בין שאר המיבחנים. ראו והשוו: פרשת בנאי , לעיל, 592 ואילך (מפי השופט זמיר). על דרך הכלל נסתרת היא מן העין, אך לא נוכל בלעדיה. שהרי "הכל זורם" ובלא זרימה אין חיים. חיים פירושם המשכיות, והמשכיות היא-היא המימד הרביעי, מימד הזמן. 28. קצרה דעתי מהבין כיצד ניתן להחיל נורמה מלמפרע - בלא הסמכת-מחוקק כך להחילה - ולו במקום שההחלה שקולה כנגד שלילתן ועקירתן של זכויות. באין הסמכת-מחוקק לדבר, סמכותו של מחוקק-מישנה לשלול זכויות - מנין באה היא לו? עד ליום 4.9.97 ניהגו העותרות דרכן על-פי המיבחנים הקודמים, שמיבחנים אחרים לא היו. אמנם כן: המשיבים הודיעו עוד בחודש פברואר כי עתידים הם לשנות את המיבחנים, אלא שהשינוי לא בא והמיבחנים לא נשתנו אלא ביום 4.9.97. מנין נטלו המשיבים זכות משפטית או מוסרית ליטול מן העותרות את שזכו בו על-פי המיבחנים הקודמים - מיבחנים שהיו בתוקף עד ליום 4.9.97 - ולהוציא את בילען מפיהן? הוגעתי את מוחי ולא ידעתי אותה זכות מנין באה להם. אין חולק על זכותם של המשיבים - זכותם וסמכותם - לשנות "מדיניות" על דרך שינויים של מיבחני-תמיכה. ואולם אנו, לא בזכותם ובסמכותם העקרונית ענייננו, אלא בזכותם ובסמכותם לשנות מיבחנים מלמפרע, לאחר שהעותרות - ואחרים - קנו זכות על-פי הדין ששרר בעיתו. לכוחם של המשיבים כך לשנות את פני העבר (לקראת העתיד) לא מצאתי יסוד. 29. דרך אגב: הכל תולים עצמם בפרשת ביננבוים , כמו נקבעה באותו עניין הלכה ולפיה מוסמך הוא מחוקק-מישנה לחוקק מלמפרע אלא-אם-כן נאסר עליו - במפורש או מכללא - כך לחוקק. יורשה לי להטיל ספק אם אכן כך נקבע באותה פרשה. באותו עניין דובר על הטלת מס-עסק, והוא מס שהוטל בגינה של כל שנת-כספים. המס לא היה איפוא מס חד-פעמי אלא מעין מס מתמשך והולך - ההסמכה בחוק (בפקודה) היתה להטיל מס-עסק עירוני "מידי שנה בשנה" - מס הפורש עצמו על-פני שנה שלמה. על מס מעין-זה אמר בית-המשפט כי ניתן להטילו גם באמצעה של השנה - כפי שהיה באותו מקרה - ובלבד שחוק העזר יעמוד במידת הסבירות. אכן, שאלת הריטרוספקטיביות היתה לאמיתם של דברים שאלה מישנית בלבד, אף שדובר בה בהרחבה. השאלה האמיתית היתה אם שיעור המס עמד במיבחן הסבירות מיום שהוטל ועד לסופה של השנה - ועל שאלה זו השיב בית-המשפט בחיוב. אם כך נבין את הילכת ביננבוים - וכך לדעתי יש להבינה - ניתן להקיש ממנה לנושאי החלה-למפרע שעניינם "מס מתמשך" - מעין אותו מס-עסק שעמד לדיון באותו עניין - אך לא לנושאי החלה למפרע של חקיקת-מישנה על דרך הכלל. הילכת ביננבוים האמיתית - קרי: ההלכה המתירה החלה ריטרוספקטיבית של חקיקת-מישנה באין הסמכה לכך בחקיקה הראשית - אינה חלה כלל על ענייננו. אין היא חלה אלא על חקיקת-מישנה מעין-זו שנחקקה באותו עניין. 30. דבר אחרון בענייננו כאן. על דרך העיקרון, כפי שאמרנו, ראוי ונכון כי תחול על חקיקת-מישנה אותה החזקה החלה על חקיקה ראשית, לאמור, כי אין למחוקק-המישנה סמכות לחקוק לעבר אלא אם הוסמך לכך, במפורש או מכללא. בפירוש הסמכה זו - מכוונים אנו, כמובן, להסמכה מכללא - ניתן דעתנו לטיבו ולתכליתו של החוק, לאילוצים שמחוקק-המישנה עומד בהם, לפגיעה בזכויות מוקנות או בציפיות הקרובות להיותן זכויות, להגינות כלפי מי שפעלו על-פי ההסדר החוקי הקודם ועוד (ראו והשוו: פרשת ארביב , שם, 775 ואילך). ואולם נניח כי פירושו של חוק פלוני יביאנו לכלל מסקנה כי מותרת היא חקיקת-מישנה למפרע. האם פירוש הדבר הוא כי ניתנת למחוקק-המישנה סמכות לחקוק לעבר ככל שיאבה? הנה-כי-כן, בפרשת ביננבוים הסיק השופט אגרנט מן הנושא שעמד לפניו - מס-עסק המוטל מידי שנה בשנה - כי יש לקרוא אמנם אל-תוך החוק הראשי שנדון באותו עניין (פקודת הרשויות המקומיות (מס-עסק), 1941) סמכות לחוקק חקיקת-מישנה למפרע, אך כי סמכות זו מוגבלת לשנת-הכספים השוטפת בלבד. השאלה הנשאלת היא, האם לא כך יהיה בכל עניין ועניין? חקיקה שלעתיד, על דרך הכלל, אינה מגבילה עצמה במועדים. האם כך נפרש גם הסמכה מכללא לחוקק חקיקת-מישנה לעבר? האם הסמכה מכללא בחוק לחוקק חקיקת-מישנה לעבר נקרא אותה תמיד כהסמכה על-הֶחָלָק, בלא כל הגבלה לעבר (חוץ מההגבלה המובנית שחקיקת-מישנה לא תחרוג אל תקופה שלפני היות החוק)? בשאלה זו תיתכנה שתי סברות. סברה אחת תהיה זו, שאם באחת נמצא לנו כי המחוקק הראשי התיר (מכללא) חקיקה לעבר, לא תהיה אותה סמכות מוגבלת בזמן, והביקורת על מידת התחולה למפרע תהיה אך-ורק באמצעות מיבחן הסבירות (כמקובל כיום). סברה אחרת תהיה, ש מידת התחולה למפרע דינה הוא כדין התחולה למפרע עצמה, שתחולה למפרע ומידת תחולה למפרע חד-הן. וכשם שהתחולה למפרע צורכת פירוש הנדרש מתכלית החוק, כן יהיה באשר למידת התחולה למפרע. נוטים אנו לסברה השניה אך נודה שהדברים מעורפלים משהו. אכן, לעניין מידת התחולה למפרע, יש יסוד לסברה כי מצויים אנו באזור-של-דימדומים, בעת שהיא לא-יום ולא-לילה, במקום בו נושקים מזרח ומערב, בכיבשון היצירה בו מתרוצצים חלקיקי-יסוד שבצירופם אלה-אל-אלה עושים, חליפות, סמכות וסבירות, בו סמכות הופכת סבירות וסבירות הופכת סמכות עד-דלא-ידע. בין כך ובין כך, לא הוטל עלינו להכריע במחלוקת זו, ואכן לא נכריע בה. 31. אשר לענייננו-שלנו, דומני שאין צורך להאריך והרי התשובה תימצא בדברים שאמרנו. מאז יום 1.1.97 ועד יום 4.9.97 לא ניתן לעותרות לכלכל את דרכיהן אלא על-פי המיבחנים שהיו בתוקף אותם חודשים. העותרות רשאיות היו להסתמך על המיבחנים ששררו אותה עת, והרי לא ידעו אלא אותם מיבחנים ואותם בלבד. והנה, בחלוף למעלה משני-שלישים משנת התקציב, באים המשיבים ומודיעים לעותרות כי אין הן זכאיות לאשר סבורות היו - כדין - כי זכאיות הן לו. כי עומדים הם, המשיבים, לשנות מלמפרע את מיבחני-התמיכה, וכי בשל כך בלבד תקטן באורח ניכר התמיכה שהעותרת הראשונה זכאית לה ואילו מן העותרת השניה תישלל התמיכה מכל-וכל. חקיקה זו, חקיקה ריטרוספקטיבית היא, וכלשון השופט ברק בפרשת ארביב (שם, 777, 778): "...חקיקה היא רטרוספקטיבית, אם היא משנה לגבי העתיד את המעמד המשפטי, התכונות המשפטיות או התוצאות המשפטיות של מצבים אשר נסתיימו או של פעולות או אירועים (מעשים או מחדלים) שנעשו או שהתרחשו לפני מועד כניסתו של החוק לתוקף... חוק חדש, המוחל על... עובדות שנתרחשו לפני חקיקתו... מהווה החלה רטרוספקטיבית של החוק..." ואנו, לא נמצאה לנו כל הסמכה בחוק יסודות התקציב כך לחוקק, כך לפגוע בזכויות מוקנות, כך לשלול זכויות, כך להאביד ציפיות הראויות להגנת-החוק. 32. דיברנו עד-כה בעקרונות-יסוד במשפט והם עקרונות המחייבים את המינהל בעשייה. ואולם לא רק על עקרונות נסמיך את דברינו. מסתבר כי אותם עקרונות-יסוד תורגמו לשפת הנורמות הכתובות, ואלו בוודאי היו ידועות - או אמורות היו להיות ידועות - למשיבים. סעיף 3א(ו) לחוק יסודות התקציב נותן סמכות בידי שר האוצר לקבוע, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, "נוהל שלפיו יוגשו ויידונו בקשות של מוסדות ציבור לקבלת תמיכה מתקציב המדינה". מוסיף וקובע סעיף 3א(ז) לחוק יסודות התקציב, כי הנוהל יפורסם ברשומות. שר האוצר עשה אמנם שימוש בסמכותו זו, קבע "נוהל להגשת בקשות לתמיכה מתקציב המדינה במוסדות ציבור ולדיון בהן", ונוהל זה פורסם ברשומות זה-מכבר, כנדרש: ילקוט הפירסומים מס' 3986 מיום 26.3.92, תשנ"ב, 2569. וכך קבעו במקורן הוראות סעיף 6.1 ו6.2- לנוהל: "6.1 "6.2 משרד שבהצעת התקציב שלו שהוגשה לכנסת נכלל סכום לתמיכה במוסדות ציבור, יפרסם הודעה בשני עתונים לפחות בדבר האפשרות לקבלת תמיכה, בכפוף לאישור התקציב; בהודעה יצויינו סכום הצעת התקציב, סוג המוסדות הזכאים לתמיכה, המקומות שבהם פורסמו המבחנים ושבהם ניתן לקבל העתק מהמבחנים וטפסי בקשה והמועד האחרון להגשת בקשות." בקשה לתמיכה תוגש עד ל30- באוקטובר של השנה שלפני השנה שעבורה מבוקשת התמיכה או במועד אחר שקבע המשרד לענין מסויים (להלן - המועד הקובע). לגבי שנת 1992 תוגש בקשה לתמיכה במועד שקבע המשרד ופרסם בעתונות." לאחר כשנתיים ימים תוקן הנוהל, ומאז התיקון יש לקרוא את ההוראות כלהלן (יה"פ מס' 4241 מיום 21.8.94, תשנ"ד, 4716): "6.1 "6.2 משרד שבהצעת התקציב שלו שהוגשה לכנסת או שבתקציבו המאושר נכלל סכום לתמיכה במוסדות ציבור, יפרסם הודעה בשני עתונים לפחות בדבר האפשרות לקבלת תמיכה (להלן - ההודעה); בהודעה יצויינו סוג המוסדות הזכאים לתמיכה, המקומות שבהם פורסמו המבחנים ושבהם ניתן לקבל העתק מהמבחנים וטפסי בקשה והמועד האחרון להגשת בקשות." ההודעה תפורסם סמוך ככל האפשר להגשת הצעת התקציב לכנסת או לאישור התקציב." לא בכדי הבאנו נוסח ראשון ונוסח אחרון להוראות הנוהל. השוואת הנוסחים תלמדנו על כוונה להקל עם משרדי הממשלה בפירסום ההודעות לציבור ובקביעת ההנחיות. אשר לתוקפן של הוראות הנוהל, אין ספק שאלו חייבו ומחייבות את המשיבים, והדבר אף נקבע מפורשות בהלכה; ראו פרשת תיאטרון ארצי לנוער , שם, בפיסקה 13 לפסק-דינו של השופט זמיר. מסתבר כי המשיבים לא עמדו בחובות שהוטלו עליהם, לא בנוסח הראשון ולא בנוסח המקל. 33. הנה-כי-כן, בהתאם לנוהל המחייב את המשיבים כיום, היה עליהם לפרסם ברבים הודעה ולציין בה (בין השאר) את "המקומות שבהם פורסמו המיבחנים ושבהם ניתן לקבל העתק מהמיבחנים". חובה זו הוטל עליהם לקיימה "סמוך ככל האפשר להגשת הצעת התקציב לכנסת או לאישור התקציב". לענייננו נאמר: שומה היה עליהם על המשיבים לפרסם את המיבחנים קודם אישור התקציב לשנת 1997, ולמיצער "סמוך ככל האפשר" לאחר אישורו. הפירסום היה אמור להיות, איפוא - לכל המאוחר - בראשית חודש ינואר 1997. והנה מצאנו כי ההודעה האמורה בסעיפים 6.1 ו6.2- לנוהל הגשת בקשות לא פורסמה לרבים אלא ביום 20.8.97, דהיינו, כחלוף כשני-שלישים משנת התקציב. המשיבים הפרו איפוא חובות שהוטלו עליהם בכתב ובאורח מפורש. תכלית הנוהל היתה (בין השאר), לאפשר לגופים נתמכים לחשב דרכיהם לקראת שנת התקציב ולהתאים עצמם ככל שיוכלו למיבחני-התמיכה. היכול אדם לחשב דרכיו ולתקן דרכיו מלמפרע? למעלה מן הצורך נציין, כי חובות שהוראות הנוהל מטילות על המשיבים הוטלו על גופי-ציבור אחרים בחקיקה הראשית גופה. כך, למשל, קביעתו של החוק להסדר ההימורים בספורט, תשכ"ז1967-, ולפיו ניתן לשנות אמות-מידה לחלוקת הכנסות ההימורים "סמוך למועד הגשת הצעת התקציב" (סעיף 9(ב2) לחוק). 34. ומה טוענים המשיבים להגנתם? מסבירים הם בתצהירי התשובה כי בפרק הזמן שבין יום 31.12.96 - הוא יום אישור התקציב, לבין יום 20.8.97 - הוא יום פירסום ההודעה - היתה "התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה בענין, כמיצוות המחוקק". פרטים על אותה התייעצות לא זכינו לקבל. ואנו, מה לנו שנשחית מילים על כך שתשובה זו אין בה כל תשובה? מוסיפים המשיבים וטוענים: העותרות הוזהרו כבר בחודש פברואר 1997 על דבר השינויים העתידים להתחולל במיבחני-התמיכה. משהוזהרו על-כך מראש, כך מוסיפים המשיבים וטוענים, היה על העותרות לכלכל צעדיהן כנדרש, ועל רקע כל אלה - מה היא טענתן ותישמע? מסתבר כי ביום 14.2.97 פורסמה בעיתונות היומית הודעה מטעם המשיבים. על ההודעה חתום המנהל הכללי של המשרד לענייני דתות, ולשונה רצה כך: "המשרד לעניני דתות הודעה של שינויים צפויים בפרק ח' תרבות תורנית מחוזר מנכ"ל נה3/ אב תשנ"ה אוגוסט 1995 בעקבות שינוי סעיפי התמיכה של המשרד בחוק התקציב צפויים בהתאם גם שינויים במבחנים, לפיכך עמותות המסתמכות בפעילותיהן על תמיכת המשרד צריכות לקחת בחשבון את האפשרויות שבעקבות השינויים האמורים, עשויה רמת התמיכה של המשרד להשתנות בצורה משמעותית. אני תקווה שתוך חודשים בעז"ה יפורסמו קריטריונים חדשים. בכבוד רב אבי בלושטיין מנכ"ל" בהמשך דברינו נראה, כי לענייננו-שלנו אין תמיכה לאמירה שהשינויים במיבחנים נדרשו "בעקבות שינוי סעיפי התמיכה של המשרד". ואולם עיקר הוא בגופם של דברים, והעיקר הוא זה: אליבא דכולי עלמא אין ההודעה מפרטת את פרטי השינויים שיתחוללו במיבחנים. כיצד יכולות היו איפוא העותרות - אליבא דמשיבים - לכלכל את דרכיהן ולהיערך לקראת השינויים? ואם באמצע חודש פברואר ידעו המשיבים על שינויים שיתחוללו בעקבות חוק התקציב - שינויים שידעו עליהם למעשה כבר בראשית חודש ינואר - מה היה להם שנדרשו לזמן כה רב לקביעת המיבחנים החדשים? בין כך ובין אחרת, תשובה זו שלמשיבים, יותר משיש בה אין בה. 35. אכן, כשם שהתקציב עצמו נקבע בראשית השנה, כן ראוי להם למיבחני התמיכה אף-הם כי ייקבעו בראשית השנה. שלטון החוק בטוהרתו משמיע כי גם התקציב גם מיבחני התמיכה - על-פי עקרונות חוק יסודות התקציב - ייקבעו בחוק גופו, בחקיקה הראשית. קביעת המיבחנים בחקיקת-מישנה (או במעין חקיקת-מישנה) יש בה כדי לסטות משלטון החוק בטוהרו, ואפשר הכרח המציאות הוא זה. ואולם אם כך באשר ל תוכנם של המיבחנים, לא כן הוא באשר למועד פירסומם, פירסום האמור לבוא בד-בבד עם חוק התקציב גופו. נוסיף ונאמר, ולו למניעת ספיקות: אין מניעה עקרונית, לדעתנו, לפירסומם של מיבחני-תמיכה חדשים - או לתיקונם של מיבחני-תמיכה קודמים - באמצעה של שנת הכספים, ובלבד שיתקיימו שני אלה: אחד, תחולתם של המיבחנים תהא לעתיד-לבוא ולא מלמפרע, ושניים, כי מיבחנים אלה יעמדו במיבחן הסבירות לענין תחילת תוקפם ("תקופת הסתגלות"). ראו עוד לעיל, פיסקה 22. 36. נציין ונדגיש: השר לענייני דתות - וכמוהו כל שר אחר - נעדר אמנם, לדעתנו, סמכות לקבוע מיבחני-תמיכה מלמפרע, ואולם גם היעדר-סמכות זה אין הוא מוחלט ונחרץ. יש לפרשה בשום-שכל ובמידה, וככל חזקה במשפט ראויה אף חזקה זו כי נעשה בה שימוש בטעם. מיבחני התמיכה אמורים אמנם להיקבע בהמשך אחד עם חוק התקציב, בין לפני היותו ובין באורח מיידי לאחר היותו. ואולם, אין צורך שנפרש חובה זו בצימצום-יתר, ותחולה למפרע של מספר שבועות אפשר לא נראה בה תחולה הראויה לפסילה. נזכור עם זאת כי פסילת תחולה למפרע אין פירושה - בענייננו - היעדרם של מיבחנים מכל-וכל. שכן עד לתחילתם של המיבחנים החדשים יחולו המיבחנים הקודמים. ואף אם המיבחנים הקודמים אינם מתאימים לחלוטין לתקציב החדש, מוטב שנתאים מיבחנים שהיו לתקציב החדש, מאשר נחיל מיבחנים חדשים באורח ריטרוספקטיבי, תוך פגיעה בזכויות ובציפיות הראויות להגנה. 37. גם אם אמרנו כי השר לענייני דתות קנה סמכות לקבוע מיבחני-תמיכה באורח ריטרוספקטיבי, החלת המיבחנים שנתפרסמו ביום 4.9.97 למיום 1.1.97, אינה עומדת במיבחן הסבירות. כישלונם של המיבחנים לעמוד במיבחן הסבירות מקורו באותם טעמים שמנינו ואשר בעטיים חרג השר, לדעתנו, מסמכותו שעה שביקש להחיל את המיבחנים למיום 1.1.97. איחור של שמונה חודשים בקביעתם של מיבחני-תמיכה - שמונה חודשים מתוך שנים-עשר חודשים - הינו רב מכדי שנוכל להכיר בסבירות תחולתו לאחור. זה עיקר וכל השאר אינו אלא פירוש. 38. כללם של דברים: לדעתנו, חרג השר לענייני דתות מסמכותו - או פעל בחוסר סבירות עמוק השקול כנגד חריגה מסמכות - שעה שפירסם מיבחני-תמיכה ביום 4.9.97, ובד-בבד עם הפירסום הצהיר על רצונו להחילם למפרע, למיום 1.1.97. מסקנה זו מייסדת עצמה, במהותה ובעיקרה, על חוסר ההגינות שבהחלת המיבחנים למפרע, על הפרת אותה חובה שרשות ציבור חבה בה כלפי הכל, ובפרט כלפי אלה הנדרשים לעזרתה. שמונה מתוך שנים-עשר חודשים היו העותרות תלויות בין השמיים ובין הארץ. בלא תמיכה לא תוכלנה להתקיים - אפשר תוכלנה להתקיים אך בקושי-רב - ומישענתן האחת והיחידה היא אותן הנחיות-תמיכה ששררו בשנה החולפת. על-פי הנחיות אלו - ורק על-פיהן - ניהגו העותרות את דרכיהן, שהנחיות אחרות לא ידעו. והנה, מקץ שמונה החודשים מתבשרות הן לפתע כי "טעו", וכי אין הן עומדות לזכות באשר סברו - ובצדק - כי יזכו בו. מעשה זה נגוע באי-הגינות כלפי העותרות, וככל מעשה הנגוע באי-הגינות - לא ייכון. אשר למיבחני-התמיכה לגופם 39. העותרות טענו לפנינו - ובחום - כי מיבחני-התמיכה גופם נפלו בהם פגמים חמורים, וכי בשל אותם פגמים בלבד דינם להיבטל ולעבור מן העולם. במיקצת מטיעוני העותרות מצאנו טעם, ואולם עתה, משהיגענו לכלל מסקנה כי נפל בהם במיבחנים פסול אך בשל פירסומם המאוחר, שוב איו צורך כי נוסיף ונידרש לטיעונים המסבים עצמם על המיבחנים עצמם. ראוי עם זאת שהמשיבים יתנו דעתם לטיעוני העותרות, ולפי הצורך והעניין יעשו לתיקון המיבחנים. 40. ואם פטור בלא-כלום אי-אפשר, ניתן דעתנו על טענה אחת של המשיבים, טענה שיש בה כדי לאשש, לדעתם, את תוקפם של מיבחני-התמיכה העומדים לדיון. וזו היא הטענה: בשנות הכספים שקדמו לשנת 1997 קבעו חוקי התקציב כי סך של כך-וכך מיליוני ש"ח יינתנו ל"תרבות תורנית וחרדית". ראו, למשל: חוק התקציב לשנת הכספים 1996, התשנ"ו1995- ("חוקי תקציב" מיום 29 במארס 1996, 2, 59). להבדילם מאלה, חוק התקציב לשנת הכספים 1997, התשנ"ז1996- ("חוקי תקציב" מיום 27 במארס 1997, 3, 55) קבע אמנם גם-הוא מתן תמיכה ל"תרבות תורנית וחרדית", אך שלא כקודמיו הוסיף הוא וקבע, באורח מפורט, שלושה סעיפי-מישנה שעניינם הדרך לחלוקת התמיכה וזהות מקבלי התמיכה. והתמיכה אמורה היתה להינתן ל"אירגון תורני ארצי להפצת תורה", ל"אירגון תורני ארצי לנוער וילדים" (בו ענייננו) ול"אירגון תורני ארצי לנשים". הנה-כי-כן, כך טוענים המשיבים, משטרח המחוקק וקבע באורח מפורש לְמַה מכוון הוא בביטוי "תרבות תורנית וחרדית", קביעתו יצרה חיוב - חיוב שלא היה קודם חוק התקציב שלשנת 1997 - וחיוב זה, הוא עצמו, הטיל עליהם חיוב-נגזר לשנות את מיבחני-התמיכה שהיו בשנים קודמות ולהתאימם למיצוות המחוקק החדשה. טענה זו אין בה ולא-כלום. אכן, בשנים עברו - שלא כבשנת 1997 - לא קבעו חוקי התקציב, בגופם, כי תמיכה תינתן לאירגונים תורניים ארציים לנוער ולילדים - דגש על אירגונים ארציים - אך מיבחני-התמיכה אותם קבע המשרד כנילווים לחוקי התקציב הקודמים, הם עצמם קבעו זאת. הנה-כי-כן המיבחנים הקודמים, קבעו כי לא תינתינה תמיכות אלא לאירגון המחנך לערכים תורניים וה"מקיים פעילות ארצית סדירה וקבועה לחבריו..." (יה"פ לשנת תשנ"ה, 4155, 4160, פרק ח', פיסקה ה, סעיף (1)ב(2)). הוא הדין במיבחנים שלשנת 1992, שגם הם דיברו ב"תנועת נוער דתית המחנכת לערכים תורניים" וה"מקיימת פעילות ארצית סדירה וקבועה לחבריה, לפחות אחת לשבוע במועדונים/בסניפים". נדע מכל אלה, כי הגבלת התמיכה בחוק התקציב שלשנת 1997 לאירגונים "ארציים", לא שינתה, לאמיתם של דברים, דבר בנהגיו של המשרד לענייני דתות. קביעת ה"ארציות" בחוק שלשנת 1997, היא עצמה לא חייבה שינוי במיבחנים. ודוק: לא אמרנו - אף לא נאמר - כי שר הדתות לא היה רשאי לשנות מן המיבחנים הקודמים; נהפוך הוא: הוא הוסמך לכך ורשאי היה לשנות מן המיבחנים. ואולם בנושא ה"ארציות" לא חל שינוי של-ממש, ולא נמצא לנו כיצד יש בו כדי לאשש את המיבחנים אשר לטענת העותרות נפלו בהם פגמים עוד ועוד. סוף דבר 41. ניתוח האירועים שלעניין לימדנו כי מיבחני-התמיכה שלשנת 1997 - אלה מיבחנים שפורסמו ביום 4.9.97 - דינם להיבטל אך בשל פירסומם בעת כה מאוחרת. על-אף זאת, לא ראינו להכריז על המיבחנים כבטלים, ובהחלטתנו מיום 27 בנובמבר 1997 הסתפקנו באומרנו כי מיבחנים אלה "לא יחולו על העותרות". טעם הדבר הוא, שלעת החלטתנו עברו אחד-עשר מבין שנים-עשר חודשי שנת-התקציב, וסביר להניח כי המשיבים פעלו על-פי ההנחיות כלפי גופים רבים ושונים שאינם לפנינו. ביטול ההנחיות מדעיקרן היה עלול ליצור אנדרוֹלוֹמוּסיה בלתי-ניתנת-לשליטה, ואת זאת ביקשנו למנוע. זיכינו איפוא את העותרות במבוקשן, וכל דברים אחרים שנעשו השארנו במקומם. 42. בהחלטתנו שמיום 27 בנובמבר 1997 הודענו כי את נימוקינו להחלטה - החלטה לעשות צו מוחלט בעתירת העותרות - ניתן בנפרד. הנה זה מילאנו את חיובנו. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. ה נ ש י א השופט י' זמיר : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט מ' חשין. ניתן היום, כ"ד בכסלו תשנ"ח (23.12.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. G03	[ "בג\"ץ 5290/97", "בג\"ץ 6634/94", "בג\"ץ 59/88", "ע\"פ 213/56", "רע\"פ 1127/93", "ע\"פ 104/72", "בג\"ץ 2832/96", "בג\"ץ 21/51", "בג\"ץ 1827/92", "ע\"פ 4912/91" ]	2,741
4,875	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5290/97 - א' בפני: כבוד השופט י' טירקל העותר ת : תנועת הנוער עזרא נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. ועדת התמיכות, המשרד לענייני דתות עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים החלטה 1. העתירה למתן צו על תנאי והבקשה למתן צו ביניים יועברו לדיון לפני מותב תלתא. המשיבים ישיבו על העתירה ועל הבקשה לקראת מועד הדיון. 2. לא מצאתי מקום לתת בשלב זה צו ביניים כמבוקש. 3. המזכירות תקבע מועד לדיון בעתירה, ככל האפשר, תוך חודש ימים. ניתנה היום, ז' באלול תשנ"ז (9.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. M01	[ "בג\"ץ 5290/97" ]	2,742
4,931	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5290/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת: תנועת הנוער עזרא נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. ועדת התמיכות,המשרד לענייני דתות עתירה לצו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ' באלול תשנ"ז (22.9.97) בשם העותר ת: עו"ד הכהן אביעד ועו"ד אברהם ישעיהו בשם המשיבים : עו"ד שפר צ ו המשנה לנשיא ש' לוין: צו על-תנאי כמבוקש. תצהיר תשובה תוך 10 ימים. לקבוע דיון בעתירה ימים ספורים לאחר מכן, אם אפשר לפני אותו הרכב. המשיבים הסכימו שלא לחלק בינתיים סכום של 750,000.- ש"ח ככל שהדבר מתייחס לחלק שהעותרת עשויה לקבל אם תזכה בעתירתה. אם המשיבים ישלמו כספים לאחרים, כל עוד ההליכים תלויים ועומדים, יודיעו למקבלים על ההליך התלוי ועומד בנושא העתירה, על כל המשתמע מכך. ניתן היום, כ' באלול תשנ"ז (22.9.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. B04 /שב	[ "בג\"ץ 5290/97" ]	2,743
7,337	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5290/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר ות: 1. עזרא - תנועת הנוער החרדי לאומי בא"י 2. תורה בציון צדק נגד המשיבים : 1. השר לענייני דתות 2. ועדת התמיכות, המשרד לענייני דתות עתירה למתן צו מוחלט תאריך הישיבה: ד' בחשוון תשנ"ח (4.11.97) בשם העותר ות: עו"ד ישעיהו אברהם, עו"ד אביעד הכהן בשם המשיבים : עו"ד יהודה שפר פסק-ד ין לאחר שמיעת באי-כוח בעלי-הדין אנו מחליטים לעשות את הצו על-תנאי לצו מוחלט במובן הבא: מיבחני התמיכה בארגוני נוער ארציים שפורסמו בחוזר המנהל הכללי של המשרד לענייני דתות ביום 14 באוגוסט 1997 לא יחולו על העותרות; כל אחת מן העותרות תקבל בשנת 1997 תמיכה מן המשרד לענייני דתות בסכום שיחסו לכלל הסיוע הניתן בשנת 1997 הוא כשיעור התמיכה שקיבלה בשנת 1996 ביחס לכלל התמיכות שניתנו בשנת 1996 על-ידי המשרד לענייני דתות לארגוני נוער דתיים. המשיבים ישלמו לעותרות הוצאותיהן ושכר-טירחת עורך-דין בסכום כולל של 25,000.- ש"ח. נימוקינו להחלטתנו יינתנו בנפרד. ניתן היום, כ"ז בחשוון תשנ"ח (27.11.97) נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. G06	[ "בג\"ץ 5290/97" ]	2,744
29,903	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5290/97 - ה' בג"ץ 3073/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ים : 1. תנועת הנוער עזרא 2. תורה בציון צדק 3. קהילת חסידי ברסלב יבנאל 4. אח"י - אחדות חברת ישראל 5. מרכז ספיר לתרבות ולחינוך יהודי נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. ועדת התמיכות, המשרד לענייני דתות בקשה בזיון בית משפט בשם העותרים: עו"ד ישעיהו אברהם החלטה לתגובת המשיבים בתוך שבעה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ד בטבת התשנ"ח (22.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. A08 /דז/	[ "בג\"ץ 5290/97", "בג\"ץ 3073/96" ]	2,745
47,726	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5290/97 - ח' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותר ות: תנועת הנוער עזרא ואח' נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. ועדת התמיכות, המשרד לענייני דתות התראה על מחיקה מחוסר מעש בשם העותרות: עו"ד ישעיהו אברהם החלטה לאור האמור בתגובת המבקשות, לא תמחק הבקשה בשלב זה. המבקשות יגישו הודעה משלימה באשר לצורך בקיום דיון בבקשה לא יאוחר מיום 15.1.2000. ניתנה היום, ב' בכסלו תש"ס (11.11.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. V10	[ "בג\"ץ 5290/97" ]	2,746
78,081	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5290/97 - ט' בפני: כבוד הרשם אמיר זולטי העותר ות : תנועת הנוער עזרא נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. ועדת התמיכות, המשרד לענייני דתות בקשה למתן הוראות בשם העותרות: עו"ד ישעיהו אברהם החלטה לבקשת המבקשות, נמחקת הבקשה. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ד' בסיון תש"ס (6.6.00). אמיר זולטי, רשם העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. O11	[ "בג\"ץ 5290/97" ]	2,747
752	בבית המשפט העליון ע"א 8144/96 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : שמחה אבייב נגד המשיבים : 1. שושנה אבייב 2. סאני אבייב (קטין) 3. שון אבייב(קטין) בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד אמנון בן דרור בשם המשיבים: עו"ד טליה רם החלטה אין בבקשה שבפני כל הסבר של ממש מדוע לא פעל המבקש על פי האמור בהחלטה מיום 5.12.96 במועד. על פי הבקשה להארכת מועד שבפני התקשה המבקש להסביר לאמו מה משמעותה של ערבות צד ג', והדבר עלה בידו רק בסמוך להגשת הבקשה. הסברו של המבקש אינו משכנע: קשה להבין מדוע ארכו הסברי המבקש להוריו חצי שנה, ולא מובנת הסיבה להתרצות האם בסופו של דבר. זאת ועוד, אין בבקשה שבפני כל הסבר לכך שלא נתבקשה הארכת המועד לפני שחלף המועד להפקדת הערבון. המבקש ישב באפס מעשה ולא מילא אחר ההחלטה שניתנה בעניין הערבון. יש להניח, כי היה ממשיך לחדול כך אלמלא ניתנה ההחלטה מיום 1.7.97 המתריאה על אפשרות דחיית הערעור על פי תקנה 431. רק בעקבות החלטה זו וההחלטה הנוספת מיום 14.7.97 הוגשה הבקשה להארכת מועד. כאמור, האמור בבקשה איננו משכנע ואין בו כדי להתגבר על האחור הממושך בהפקדת הערבון במיקרה זה. סיכומו של דבר, הבקשה להארכת מועד נדחית. הערעור נדחה על פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. אין צו להוצאות. מחצית האגרה תושב. ניתנה היום, י"ד באב תשנ"ז (17.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081440. Q05	[ "ע\"א 8144/96" ]	2,751
2,023	בבית המשפט העליון ע"א 8144/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : שמחה אבייב נגד המשיבים : 1. שושנה אבייב 2. סאני אבייב (קטין) 3. שון אבייב(קטין) לדחייה לפי תקנה 431 בשם המבקשת: עו"ד אמנון בן-דרור החלטה אין בבקשה שבפני כל הסבר מדוע לא פעלה המבקשת על-פי ההחלטה מיום 5.12.96 במועד . לא למותר להוסיף, כי ההודעה שבפני גם אינה מקיימת את האמור בהחלטה הנ"ל, שכן לא צורפו אישורים עדכניים בדבר גובה הפנסיה שהערבה מקבלת ומקורה. הבקשה שבפני שהוכתרה בכותרת "בקשה לפטור מאגרה וערבון" מתעלמת באופן בלתי מובן מן ההחלטות שניתנו בתיק זה ביום 5.12.96 וביום 1.7.97. לפנים מישורת הדין וכדי להימנע מדחיית הערעור על אתר, אני מאפשרת למבקשת להגיש בקשה ערוכה כדין, הנתמכת בתצהיר, להארכת המועד להפקדת הערבון בתיק זה. הבקשה תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ימי הפגרה יבואו במנין הימים לצורך חישוב המועדים על-פי החלטה זו. ניתנה היום, ט' בתמוז תשנ"ז (14.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081440. Q03	[ "ע\"א 8144/96" ]	2,752
4,658	בבית המשפט העליון ע"א 8144/96 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : שמחה אבייב נגד המשיבים : 1. שושנה אבייב 2. סאני אבייב (קטין) 3. שון אבייב(קטין) בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד אמנון בן-דרור החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ב בתמוז תשנ"ז (27.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081440. Q04	[ "ע\"א 8144/96" ]	2,753
5,173	בבית המשפט העליון ע"א 8144/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : שמחה אבייב נגד המשיבים : 1. שושנה אבייב 2. סאני אבייב (קטין) 3. שון אבייב(קטין) בקשה לפטור מאגרה וערבון בשם המבקשת: עו"ד אמנון בן-דרור החלטה אין בבקשה שבפני כל הסבר מדוע לא פעלה המבקשת על-פי ההחלטה מיום 5.12.96 במועד . לא למותר להוסיף, כי ההודעה שבפני גם אינה מקיימת את האמור בהחלטה הנ"ל, שכן לא צורפו אישורים עדכניים בדבר גובה הפנסיה שהערבה מקבלת ומקורה. הבקשה שבפני שהוכתרה בכותרת "בקשה לפטור מאגרה וערבון" מתגלמת באופן בלתי מובן מן ההחלטות שניתנו בתיק זה ביום 5.12.96 וביום 1.7.96. לפנים משורת הדין, אני מאפשרת למבקשת להגיש בקשה ערוכה כדין הנתמכת בתצהיר, להארכת המועד להפקדת הערבון בתיק זה. זו תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ימי הפגרה יבואו במנין הימים לצורך חישוב המועדים על-פי החלטה זו. ניתנה היום, ט' בתמוז תשנ"ז (14.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081440. Q02	[ "ע\"א 8144/96" ]	2,754
6,660	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8144 בש"א 8146/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקש ת : שמחה אבייב נגד המשיבים : 1. שושנה אבייב 2. סאני אבייב (קטין) 3. שון אבייב(קטין) בקשה לפטור מאגרה וערבון בשם המבקשת: עו"ד אריקה הירשמן החלטה באת-כח המבקשת לא פעלה על-פי החלק השני של החלטתי מיום 5.12.96 בנוגע לנושא הערבון, ולפיכך עד היום לא הופקד הערבון. אני מאפשרת למבקשת ליתן טעם תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה מדוע לא יידחה הערעור על-פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, מחמת אי הפקדת ערבון. אי מתן תשובה במועד יביא לדחיית הערעור מבלי שיתקיים בו דיון נוסף. ניתנה היום, כ"ו בסיון תשנ"ז (1.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081440. Q01	[ "ע\"א 96", "בש\"א 8146/96" ]	2,755
755	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 94 / 5774 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. עזבון המנוח זינאתי שאול יוסף ז"ל 2. זינאתי מזל זאב 3. זינאתי מרגלית נגד המשיבים : 1. עלי מיי חוסין עבדאללה עלי 2. עלי זהאד יוסף 3. ערנוס סלים יוסף נצאר 4. שיבלי זין אלדין סלמאן 5. שיבלי זין אלדין זין אלדין 6. שיבלי זין אלדין צאלח 7. רשם המקרקעין לשכת רישום החלטה ההחלטה האחרונה בתיק זה ניתנה ביום 5.2.96, ועל פיה נתבקשו המבקשים להגיב על תשובת המשיבים ולהודיע לבית המשפט אם הבקשה לרשות ערעור עודנה אקטואלית. תגובה לא הוגשה עד כה. המבקשים מתבקשים ליתן טעם תוך חמישה ימים מיום קבלת ההחלטה מדוע לא תימחק הבקשה לרשות ערעור מחמת חוסר מעש. לא תוגש תגובה במועד, תימחק הבקשה מבלי שיתקיים בה דיון נוסף. ניתנה היום, כ"ז באייר התשנ"ז (3.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94057740. Q01	[ "רע\"א 94" ]	2,762
3,735	בית המשפט העליון רע"א 5774/94 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים : 1. עזבון המנוח זינאתי שאול יוסף ז"ל 2. זינאתי מזל זאב 3. זינאתי מרגלית נגד המשיבים : 1. עלי מיי חוסין עבדאללה עלי 2. עלי זהאד יוסף 3. ערנוס סלים יוסף נצאר 4. שיבלי זין אלדין סלמאן 5. שיבלי זין אלדין זין אלדין 6. שיבלי זין אלדין צאלח 7. רשם המקרקעין לשכת רישום בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק הסדר פקיעין320/ המ' 6,4/94 שניתנה על ידי כבוד השופט א' כהן בשם המבקשים: עו"ד י' מילר בשם המשיבים 2-1: עו"ד מ' פלאח פסק - דין נראה לי, לכאורה, שהדין עם המבקשים בטענתם שלכאורה סטה צו המניעה הזמני שניתן מגדר ההסכם הדיוני ולו רק נוכח האפשרות (העולה מנוסח הצו) שהמעבר בטרקטור עשוי (אם כי לא חייב) לפגוע בעץ הצברים ובעץ האלון שעל חלקת המבקשים; אך איני צריך לקבוע מסמרות בענין זה: עקב תקלות, שלא בית משפט זה אחראי להן מגיע הענין לדיון כמעט שלוש שנים(!) לאחר מתן הצו הזמני. אין ספק בדבר שהגיעה כבר שעתו של התיק העיקרי להיקבע וכפי שנמסר לי אכן עומד התיק העיקרי להיקבע לדיון לאחר הפגרה; לפיכך ישאר המצב הנוכחי בעינו אך לתקופת ביניים קצרה. אם תשתהה קביעת התיק יוכל כל אחד מבעלי הדין לעתור לנשיא בית המשפט המחוזי לקביעתו המהירה. המבקשים לא היו רשאים לצרף לבקשתם, ללא נטילת רשות חומר שלא היה לפני הערכאה הראשונה ולפיכך אין הם זכאים לתשלום הוצאות. רואה אני בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל במובן זה שלא תותר כניסה לחלקת המשיבים על-ידי טרקטור והוא - מבלי לקבוע כל עמדה לגופן של זכויות בעלי הדין. אין צו להוצאות. ניתן היום, ג' באב תשנ"ז (6.8.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94057740. B04 /שב	[ "רע\"א 5774/94" ]	2,763
11,387	בבית המשפט העליון רע"א 94 / 5774 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. עזבון המנוח זינאתי שאול יוסף ז"ל 2. זינאתי מזל זאב 3. זינאתי מרגלית נגד המשיבים : 1. עלי מיי חוסין עבדאללה עלי 2. עלי זהאד יוסף 3. ערנוס סלים יוסף נצאר 4. שיבלי זין אלדין סלמאן 5. שיבלי זין אלדין זין אלדין 6. שיבלי זין אלדין צאלח 7. רשם המקרקעין לשכת רישום למחיקה מחוסר מעש בשם המבקשים: עו"ד פנינה אלוביץ החלטה אין בכתב התגובה שבפני כל הסבר מדוע לא פעלו המבקשים על-פי החלטת כב' המשנה לנשיא מיום 5.2.96 (ולא 5.2.97 כפי שנכתב בטעות בתגובת המבקשים). החלטה זו נמסרה לבא-כוחם באותה עת בתאריך 13.2.96. באת-כח המבקשים אמנם קיבלה את הייצוג רק לאחרונה, אך אין בכך כדי לפטור אותה מן החובה ליתן הסבר מדוע לא פעלו המבקשים על-פי החלטות בית המשפט במועדן. על יסוד הטעות שנפלה בתגובת באת-כוח המבקשים באשר לתאריך החלטתי של כב' המשנה לנשיא, אני מאפשרת למבקשים פעם נוספת ליתן טעם מדוע לא תימחק הבקשה לרשות ערעור מחמת חוסר מעש. ניתנה היום, כ"ז בסיון תשנ"ז (2.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94057740. Q02	[ "רע\"א 94" ]	2,764
18,174	בבית המשפט העליון רע"א 5774/94 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. עזבון המנוח זינאתי שאול יוסף ז"ל 2. זינאתי מזל זאב 3. זינאתי מרגלית נגד המשיבים : 1. עלי מיי חוסין עבדאללה עלי 2. עלי זהאד יוסף 3. ערנוס סלים יוסף נצאר 4. שיבלי זין אלדין סלמאן 5. שיבלי זין אלדין זין אלדין 6. שיבלי זין אלדין צאלח 7. רשם המקרקעין לשכת רישום בקשה להארכת מועד (בהליך) בשם המבקשים: עו"ד אלוביץ פנינה החלטה על יסוד הנימוקים המפורטים בתגובת המבקשים שהתקבלה באמצעות הפקסימיליה בתאריך 17.7.97, אני מאפשרת למבקשים לפעול על-פי החלטת כב' המשנה לנשיא מיום 5.2.96 באיחור. מניין הימים האמור באותה החלטה יחל ממועד המצאת החלטה זו. לאחר הגשת התגובה, יועבר התיק לעיונו של כב' המשנה לנשיא. ניתנה היום, ט"ו בתמוז תשנ"ז (20.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94057740. Q03	[ "רע\"א 5774/94" ]	2,765
4,823	בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק בג"ץ 4697/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. עם חופשי-עמותה 2. פריצקי יוסף-עו"ד נגד המשיבים : 1. ועדת המינויים למינוי דיינים 2. שר הדתות עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה להרכב של שלושה, אשר ידון גם בבקשה לצו-ביניים. בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה יגיש תגובתו בכתב ויוזמן לדיון. ניתנה היום, ד באב תשנ"ז (7.8.97) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97046970. L01	[ "בג\"ץ 4697/97" ]	2,767
15,131	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4697/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. עם חופשי-עמותה 2. פריצקי יוסף-עו"ד נגד המשיבים : 1. ועדת המינויים למינוי דיינים 2. שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים החלטה להרכב של שלושה, אשר ידון גם בבקשה לצו-ביניים. בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה יגיש תגובתו בכתב ויוזמן לדיון. המזכירות תקבע מועד לדיון בעתירה במהלך הפגרה. ניתנה היום, ד באב התשנ"ז (7.8.97) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97046970. L02	[ "בג\"ץ 4697/97" ]	2,768
757	בית המשפט העליון רע"פ 4695/97 - 1 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשת : אורית רובנובסקי נגד המשיב : הוועדה המקומית לתכנון ובניה "זמורה" בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 14.7.97 בתיק ע"פ 730/97 שניתנה על ידי כבוד השופטים גרוס, בן שלמה, ברוש בשם המבקשת: עו"ד שלמה רוזנבוים החלטה לתשובת המשיבה על הבקשה לרשות לערער ועל הבקשה לעיכוב הביצוע תוך 15 ימים (וימי הפגרה בכלל). ניתן היום כו בתמוז תשנ"ז (31.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97046950. B01	[ "רע\"פ 4695/97", "ע\"פ 730/97" ]	2,769
10,817	ב בית המשפט העליון רע"פ 4695/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: אורית רובנובסקי נגד המשיב ה : הוועדה המקומית לתכנון ובניה "זמורה" בקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשת: עו"ד שלמה רוזנבוים החלטה ניתן בזה צו עיכוב ביצוע ארעי, עד למתן החלטה אחרת, לעניין צו ההריסה נשוא בקשת רשות הערעור. ניתנה היום, א' באלול התשנ"ז (3.9.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97046950. A03 /דז/	[ "רע\"פ 4695/97" ]	2,770
13,589	ב בית המשפט העליון רע"פ 4695/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש ת : אורית רובנובסקי נגד המשיב ה : הוועדה המקומית לתכנון ובניה "זמורה" בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 14.7.97 בע"פ 730/97 על ידי כבוד השופטים גרוס, בן שלמה, ברוש בשם המבקשת: עו"ד שלמה רוזנבוים בשם המשיבה: עו"ד סורין גנות החלטה פרקליט המבקשת מתבקש להמציא תוך 5 ימים תדפיס החלטת הועדה המקומית מיום 28.6.97, ואם נתקיימו הליכים לאחר מכן, תדפיסי ההחלטות שניתנו לאחר מכן. עם קבלת התדפיסים ימשך הטיפול בתיק זה. ניתן היום ד בתשרי תשנ"ח (5.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97046950. B04	[ "רע\"פ 4695/97" ]	2,771
14,030	ב בית המשפט העליון רע"פ 4695/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשת : אורית רובנובסקי נגד המשיב ה : הוועדה המקומית לתכנון ובניה, "זמורה" בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 14.7.97 בתיק ע"פ 730/97 שניתן על ידי כבוד השופטים גרוס, בן שלומה וברוש החלטה להעביר הבקשה לתגובת המשיבה בכתב, בתוך 15 ימים. ניתנה היום, כ' בתשרי התשנ"ח (21.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97046950. E05	[ "רע\"פ 4695/97", "ע\"פ 730/97" ]	2,772
14,217	ב בית המשפט העליון רע"פ 4695/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: אורית רובנובסקי נגד המשיב ה : הוועדה המקומית לתכנון ובניה "זמורה" בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 730/97 מיום 14.7.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גרוס, י. בן שלמה, ש. ברוש בשם המבקשת: עו"ד שלמה רוזנבוים בשם המשיבה: עו"ד סורין גנות החלטה הבקשה לרשות ערעור תידון בפני הרכב של שלושה שופטים. צו עיכוב הביצוע שניתן ביום 3.9.97 ישאר בעינו עד למתן החלטה בבקשה. ניתנה היום, י' בחשון התשנ"ח (10.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97046950. A06 /דז/	[ "רע\"פ 4695/97" ]	2,773
31,208	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"פ 4695/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג המערער : אורית רובנובסקי נגד המשיב ה : הוועדה המקומית תכנון ובניה "זמורה" חזרה מבקשת רשות ערעור החלטה הבקשה לרשות ערעור נמחקת, כמבוקש. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (8.1.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97046950. D07	[ "רע\"פ 4695/97" ]	2,774
758	בבית המשפט העליון ע"א 7476/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : רן פירו נגד המשיבים : 1. שמעון בן עמרם - מוסך אדר 2. "אררט" חברה לביטוח בע"מ הליך פישור בשם המערער: עו"ד חיים שטינמץ החלטה לנוכח הודעת בא-כוח המערער בדבר כשלון הליך הפישור, יש להחזיר את הערעור למאגר התיקים התלויים ועומדים בבית משפט זה. ניתנה היום, כ"ה בתמוז תשנ"ז (30.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074760. Q03	[ "ע\"א 7476/96" ]	2,775
4,695	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 7476 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : רן פירו נגד המשיבים : 1. שמעון בן עמרם - מוסך אדר 2. "אררט" חברה לביטוח בע"מ הליך פישור בשם המערער: עו"ד חיים שטינמץ החלטה ערעור זה נבחר להיכלל בניסוי שאנו עורכים לפתרון סכסוכים על דרך של פישור על-פי סעיף 79 ג לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984- ותקנות בתי המשפט (פישור), התשנ"ג1993-. הערעור הוגש לאחרונה וטרם נקבעה צורת הדיון בו. כב' השופט בזק, אשר פרש מכהונה בבית-המשפט המחוזי בירושלים, נאות לשמש כמפשר בניסוי האמור, ובין היתר גם בערעור זה. ישיבת פישור ראשונה תתקיים במועד שייקבע בחודשים יוני-יולי השנה (לפני הפגרה), בבית המשפט העליון. הליך הפישור במסגרת נסיונית זו לא יהיה כרוך בתשלום על-ידי הצדדים. באי כוח בעלי הדין מתבקשים להודיע לבית-המשפט תוך 10 יום מיום קבלת ההחלטה אם הם מעונינים להשתתף בהליך הפישור המוצע. ניתנה היום, ו' באייר תשנ"ז (13.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074760. Q02	[ "ע\"א 96" ]	2,776
10,420	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7476/96 - א' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער והמשיב בערעור שכנגד : רן פירו נגד המשיבים והמערערים 1. שמעון בן עמרם - מוסך אדר בערעור שכנגד: 2. "אררט" חברה לביטוח בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערער והמערערים שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים - המערערים בערעור שכנגד - יגישו את תשובתם לטענות המערער ואת טענותיהם בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו להם טענות המערער; 3. המערער - המשיב בערעור שכנגד - יגיש את תשובתו לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לו הטענות בערעור שכנגד, ורשאי הוא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבים בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור; 4. המערערים בערעור שכנגד רשאים להשיב לתשובת המשיב בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים שכנגד כי אין ברצונם להשיב כאמור. 5. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, א' בטבת התשנ"ח (30.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074760. A04 /דז/	[ "ע\"א 7476/96" ]	2,777
31,393	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7476/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערער : רן פירו נגד המשיבים : 1. שמעון בן עמרם - מוסך אדר 2. "אררט" חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.9.96 בת"א 789/95 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו' זיילר תאריך הישיבה: כג' בסיון התשנ"ח ( 17.06.98 ) בשם המערער : עו"ד שטינמץ חיים בשם המשיבים : עו"ד דראל פסק-דין כמוסכם על הצדדים, הערעור והערעור שכנגד נדחים ללא צו להוצאות. ניתן היום, כג' בסיון התשנ"ח (17.6.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96074760. E06	[ "ע\"א 7476/96" ]	2,778
32,669	ב בית המשפט העליון ע"א 7476/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : רן פירו נגד המשיבים : 1. שמעון בן עמרם - מוסך אדר 2. "אררט" חברה לביטוח בע"מ בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המערער: עו"ד חיים שטינמץ בשם המשיבים: עו"ד בלטר החלטה בהסכמת הצדדים אני דוחה את מועד הדיון שהיה קבוע ליום 23.4.98. המזכירות תקבע מועד חדש לדיון ככל האפשר בהתחשב במועדים המוסכמים על הצדדים. ניתנה היום, י"ז באדר תשנ"ח (15.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074760. P05	[ "ע\"א 7476/96" ]	2,779
759	ב בית המשפט העליון רע"א 3765/96 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : זרם תקשרות והפקות בע"מ נגד המשיבים : 1. בן יקיר עדי 2. פאגו פאגו אילת בע"מ 3. בן יקיר אביב בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המבקש: עו"ד יהודה לנדא החלטה ההודעה על קביעת הערבון נמסרה למבקש בתאריך 9.6.96. הערבון לא הופקד עד כה, ולא הוגשה גם כל בקשה להארכת המועד להפקדתו או כל בקשה אחרת בענין זה. בתאריך 3.6.97 (נרשם בטעות 3.6.96) ניתנה החלטה המתריאה על אפשרות דחיית הבקשה לרשות ערעור על פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- מחמת אי הפקדת ערבון. התגובה המבקש הוגשה בתאריך 18.6.97, ועקב תקלות שונות הובא התיק להחלטתי רק עתה. התגובה שבפני היא בקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון, ואין בה מילה וחצי מילה אודות האיחור בהפקדה שנמשך שנה - נסיבותיו, סיבותיו וכיוצא באלה. בעל דין המעונין בקבלת פטור מחובת הפקדת ערבון אינו יכול לשבת בחיבוק ידיים זמן כה רב ולזנוח את ההליך שפתח בו. בקשה כזו יש להגיש על אתר (ראה תקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-), ובכל מיקרה אין לקבל בקשה לפטור מהפקדת ערבון המוגשת בתגובה להחלטה המתריאה על דחיית הבקשה לרשות ערעור. אעיר כי איני רואה מקום להתייחס פעם נוספת לבקשה לפסילתי, אשר נדחתה בהחלטה מיום 30.6.97 במסגרת רע"א 6009/95. התוצאה היא, כי הבקשה לרשות ערעור נדחית על פי תקנה 431 הנ"ל. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96037650. O03	[ "רע\"א 3765/96", "רע\"א 6009/95" ]	2,780
7,906	בבית המשפט העליון רע"א 96 / 3765 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקשת : זרם תקשרות והפקות בע"מ נגד המשיבים : 1. בן יקיר עדי 2. פאגו פאגו אילת בע"מ 3. בן יקיר אביב הוגש הליך בשם המבקשת: עו"ד יהודה לנדא החלטה המזכירות תמציא את העתק החלטתה של כב' הרשמת א' אפעל-גבאי, במשירין למבקשת על-פי הכתובת שהמציא בא-כח המבקשת. התיק יובא בפני הרשמת, בחלוף המועד של חמשת הימים הקבוע בהחלטה. ניתנה היום, י"ב בסיון תשנ"ז (17.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96037650. R02	[ "רע\"א 96" ]	2,781
6,951	ב בית המשפט העליון בג"ץ 1371/97 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : עבדאלג'באר אחמד סיראטי נגד המשיבים : 1. נשיא בית הדין השרעי לערעורים 2. בית הדין השרעי לערעורים 3. מלאק מוחמד עבדאלבאקי סיראטי בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותר: עו"ד סולימאן סולימאן החלטה בפני בקשה לקביעת מועד לדיון בעתירה שענינה פסק דין של בית הדין השרעי. בעתירה התבקש צו ביניים. כב' השופטת ד' דורנר דחתה את הבקשה לצו בינים (החלטתה מיום 23.3.97). בפני בית המשפט תלויות ועומדות עתירות רבות שהוגשו קודם לעתירה זו וטרם נדונו. הטעם היחיד שמעלה בא-כח העותר בתמיכה לבקשתו הוא כי העתירה הוגשה בחודש פברואר 1997. כאמור, ישנן עתירות רבות שהוגשו קודם לתאריך זה וטרם נדונו. איני רואה כל טעם לקביעת עתירה זו לדיון קודם לעתירות אלו. העתירה תקבע לדיון על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, כ"ט באלול תשנ"ז (1.10.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013710. P04	[ "בג\"ץ 1371/97" ]	2,783
19,851	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1371/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' גולדברג העותר : עבדאלג'באר אחמד סיראטי נגד המשיבים : 1. נשיא בית הדין השרעי לערעורים 2. בית הדין השרעי לערעורים 3. מלאק מוחמד עבדאלבאקי סיראטי עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"ד באדר התשנ"ח ( 12.03.98 ) בשם העותר : עו"ד סולימאן סולימאן בשם המשיב ה מס' 3: עו"ד תאופיק ג'בארין (ג'אודת) פסק-דין עתירה זו דינה להידחות. ההליך הוא בגדרי סמכותו של בית הדין השרעי. למותר לומר כי איננו נוקטים כל עמדה באשר לנכונות הפסק לפי הדין השרעי. מטעם זה, דין העתירה להידחות. העותר יישא בהוצאות המשיבה מס' 3 בסכום של 5,000 ש"ח. ניתן היום, י"ד באדר התשנ"ח (12.03.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013710. A05 /דז/	[ "בג\"ץ 1371/97" ]	2,785
761	בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 9223/96 ע"פ 5225/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל המבקש: אזולאי רפאל נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לשמיעת ראיות נוספות תאריך הישיבה: כ"ז בשבט תשנ"ז (4.2.97) בשם המערער : עו"ד חיים קאזיס בשם המשיב ה: עו"ד נעמי גרנות ה ח ל ט ה בפנינו בקשה לשמיעת ראיות נוספות בערעור. המדובר בשני מסמכים רפואיים המעידים על אישפוזיו של השופט שלפניו נדונה הפרשה נשוא הערעור בתיק העיקרי בשנים 1986 ו1989- בבית החולים. על המסמכים הרפואיים הללו חתמה מנהלת המחלקה שבה אושפז השופט. רופאה זו נמנתה בין עדי התביעה שהעידו על מצבה של המתלוננת לאחר מעשה האינוס כאשר הגיעה לבית החולים שגם אימה מועסקת בו כרופאה. בבקשה להגשת ראיות נוספות נטען שבשל היכרותו עם הרופאה היה על השופט לפסול עצמו מלדון במשפט זה. נחה דעתנו כי דין הבקשה להידחות לגופה. הפרשה נשוא המשפט נגולה בפני בית המשפט קמא בשנת 1995, משמע כ6- שנים לאחר שחרורו של השופט מאישפוזו האחרון בבית החולים. גם בהנחה שהרופאה שחתמה על המסמכים הרפואיים אכן טיפלה בשופט במהלך אישפוזיו (דבר שכשלעצמו איננו ברור) איננו רואים יסוד לחשש שהשופט עלול היה להיות מושפע מהיכרותו עם הרופאה בבואו לקבוע את המימצאים במשפט שהתברר בפניו. לנוכח מסקנה זו, שוב איננו צריכים להידרש לשאלה אם המסמכים הרפואיים כשלעצמם מהווים ראיה קבילה, בהתחשב בחוק הגנת הפרטיות. לבקשתו להצגת ראיות נוספות צירף הסניגור העתקים מצולמים מן התעודות הרפואיות. זהו מעשה שלא ייעשה שכן בדרך זו היפר הסניגור לא רק את הכלל הרגיל שעל פיו אין בעל דין רשאי לצרף את הראיה החדשה לבקשת הרשות להציגה, אלא גם חשף את תוכנם של מסמכים רפואיים הנוגעים למצב בריאותו של השופט ולטיפול הרפואי שניתן לו. בכך יש משום פגיעה חמורה בצנעת הפרט של השופט. באת-כוח התביעה ציינה בתשובתה לבקשה כי לדידה יש מקום לחקור ולבדוק כיצד הגיעו המסמכים הרפואיים הללו לרשותם של המערער והסניגור. לאחר ששקלנו בדבר הננו מחליטים להניח לתביעה את המשך הטיפול בפרשה זו. ניתן בזה צו איסור פרסום של תוכן הבקשה, הנספחים לה והחלטה זו. ניתנה היום, כ"ז בשבט תשנ"ז (4.2.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96052250. F03 /אז	[ "ע\"פ 5225/96" ]	2,786
3,373	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 5225 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל המערער : אזולאי רפאל נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.7.96 בתיק ת.פ. 170/94 שניתן על-ידי כבוד השופט מ' לינדנשטראוס. תאריך הישיבה: כ"ז בשבט תשנ"ז (4.2.97) בשם המערער : עו"ד חיים קאזיס בשם המשיב ה: עו"ד נעמי גרנות פסק-דין המערער הורשע באינוס ונגזרו עליו שש שנים מאסר, ארבע מתוכן לריצוי בפועל ויתרת התקופה על-תנאי. הערעור מופנה כנגד ההרשעה ולחילופין כנגד חומרת העונש. בערעור כנגד ההרשעה אין כל ממש. המתלוננת היתה חברתו של המערער ובעבר קיימו השניים יחסי מין בהסכמה. שבועות אחדים קודם למעשה ביקשה המתלוננת לנתק את קשריה עם המערער. המערער לא השלים עם רצונה ובמספר הזדמנויות הסכימה המתלוננת להיפגש עמו ולשוחח עימו. בערב המעשה בא המערער לביתה כשהיתה בבית לבדה. על פי גירסתה, שהתקבלה על-ידי בית המשפט קמא כמהימנה, כפה המערער עליה קיום יחסי מין תוך שימוש בכוח ובאיומים. המערער לא הכחיש את קיום היחסים אך טען כי הם התקיימו בהסכמתה של המתלוננת. בית המשפט קמא דחה גירסה זו. כן מנה שורה של ראיות חיצוניות התומכות בגירסת המתלוננת ומאששות אותה. הסניגור השיג בפנינו על צדקת הכרעתו של בית משפט קמא ותוך שהפך בראיות ביקש לשכנענו כי בנסיבות הענין היה על בית המשפט לדחות את גירסת המתלוננת ולהעדיף על פניה את גירסת המערער. עיינו בכל טענות הסניגור ולא שוכנענו כי יש עמנו מקום להתערב בהכרעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי. ככל שגירסת המתלוננת עוררה תמיהות, הרי אלו נשקלו על-ידי בית המשפט קמא שראה את העדים והתרשם התרשמות בלתי אמצעית מעדויותיהם. גם בעונש שהושת על המערער איננו רואים יסוד להתערב. אכן המדובר במי שעד להרשעתו בפרשה זו לא נזקפה לחובתו שום מעורבות פלילית קודמת והוא גם ניהל אורח חיים נורמטיבי, אך עובדות אלה הובאו בחשבון על ידי הערכאה הראשונה. בסיכום נראה לנו שהעונש שנגזר על המערער משקף איזון ראוי בין חומרת המעשה לבין נסיבותיו האישיות של המערער. התוצאה היא שאנו דוחים את הערעור על כל חלקיו. ניתן היום, כ"ז בשבט תשנ"ז (4.2.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96052250. F02 /אז	[ "ע\"פ 96" ]	2,787
763	בית המשפט העליון בירושלים רע"א 1212/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת: שלב, הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. ישראל רוטנברג 2. משה בואנוס בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.2.97 בתיקי המרצות 14218/96 ו1562/97- שניתנה במסגרת ה"פ 1221/95 על ידי כבוד השופט קלינג ב"כ המבקשת: עו"ד י' רסלר ב"כ המשיבים: עו"ד א' קמר ה ח ל ט ה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, ו' בניסן תשנ"ז (13.4.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי חז121297/ 97012120. J01	[ "רע\"א 1212/97", "ה\"פ 1221/95" ]	2,790
11,968	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 1212 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקשת : שלב הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ נגד המשיבים : 1. רוטנברג ישראל 2. בואנוס משה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בתיקי המרצות 14218/96 ו- 1562/97 במסגרת ה"פ 122/95 שניתנה על ידי כבוד השופט דר' ג' קלינג בשם המבקשת: עו"ד י' רסלר ואח' בשם המשיבים: עו"ד א' קמר ואח' ה ח ל ט ה 1. המבקשת היא אגודה שיתופית העוסקת בהובלה. המשיבים היו חברים באגודה ועבדו בשרותה כנהגים. בעקבות חילוקי דעות בין בעלי הדין בענין פרישתם של המשיבים לפנסיה מוקדמת ובענין תנאי הפרישה הגישו המשיבים בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, על דרך של המרצת פתיחה, תובענה נגד המבקשת בה עתרו לסעד הצהרתי בדבר זכויותיהם. מכוח סעיף בוררות בתקנונה של המבקשת החליט בית המשפט המחוזי ביום 15.11.95, לפי בקשתה של המבקשת, לעכב את ההליכים בתובענה ולהעביר את הסכסוך לבוררות לפני "משפט החברים שליד מרכז הקואופרציה", ככתוב בתקנון. משנתמשכו ההליכים בבוררות ביטל בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 2.2.97, את החלטתו הראשונה והורה כי התובענה תתברר לפניו. מכאן בקשתה של המבקשת להרשות לה לערער. המשיבים השיבו על הבקשה. 2. כפי שמתברר התחיל הדיון בבוררות לגופו ביום 18.1.96. משלא נסתיים תוך שלושה חודשים מאותו יום החליטו הבוררים ביום 18.4.96, בהסכמת בעלי הדין, להאריך את תקופת הבוררות למשך שלושה חודשים נוספים. מטעמים שאין צורך לעמוד עליהם כאן לא נקבעו ישיבות נוספות בתקופה זאת. ביום 12.11.96 עתרו המשיבים לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את עיכוב ההליכים. בדיון שהתקיים ביום 7.1.97 קבע בית המשפט המחוזי כי תקופת הבוררות הסתיימה אולם התיר למבקשת להגיש בקשה להאריך את המועד. בדיון שהתקיים ביום 2.2.97 - אחרי שהמבקשת הגישה את בקשתה להאריך את המועד רק ביום 29.1.97 - החליט בית המשפט המחוזי לבטל את החלטתו הראשונה בדבר עיכוב ההליכים, בשל התמשכותם של הליכי הבוררות ומחמת העובדה שבמשך שמונה חודשים התקיימו רק שלוש ישיבות. 3. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו. הלכה פסוקה היא שסחבת בניהול הבוררות היא אחד מן השיקולים החשובים שבית המשפט משווה לנגד עיניו בדונו בבקשה לעכב הליכים בשל הסכם בוררות או בבקשה לבטל צו עיכוב שנתן. לעניין זה די בכך שהדיונים נמשכים מעל המידה הסבירה - ואפילו באשמת הבוררים - כדי שלא לעכבם. (עיין סעיפים 5 (ג) , 11 (2) ו- 12 (ב) לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968 ;(להלן- "חוק הבוררות") ע"א 308/85 שיטרית נ' כפר שמואל, מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ , פ"ד מא (1) 742; ע"א 430/54 ויליאמס נ' חב' א"י לתוצרות כימיות כלליות בע"מ , פ"ד י 455; ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה שלישית מורחבת, 132-131, 238-237). העיון בטענותיהם של באי כוח בעלי הדין ובחומר שצורף לבקשת הרשות לערער מלמד שניתן היה לסיים את בירורן של המחלוקות כבר בתקופת שלושת החודשים הראשונים של הבוררות ולכל המאוחר בתקופת שלושת החודשים הנוספים. במהלך הבוררות היו אמורים להעיד שני המשיבים וכן שני עדים מטעם המבקשת. משום מה, העידו בשלוש הישיבות שהתקיימו, כאמור, לאורך תקופה של שמונה חודשים, רק המשיבים. התרשמותי היא שאילו התבררה תובענתם של המשיבים בבית המשפט המחוזי היה הבירור מסתיים תוך זמן קצר הרבה יותר. 4. הליכי הבוררות במקרה הנדון נמשכו, אפוא, הרבה יותר מן המצופה. כמות הראיות ומספר העדים אף הם אינם מצדיקים את הסחבת בהליכים, יהיו הסבריהם של באי כח בעלי הדין אשר יהיו. לפי פיסקה יד לתוספת לחוק הבוררות "הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ו מהירה של הסכסוך" (הדגשה שלי - י.ט). שאיפה זאת לא נתממשה כאן. בא כח המבקשת טען, בין היתר, כי לפי תקנה 62 לתקנון משפט החברים על הבוררים לתת את פסקם "לא יאוחר מ- 30 יום מיום תום הדיון". מכאן יש ללמוד, לדעתו, כי הוראות פיסקה טו לתוספת, לפיהן על הבורר לתת את פסקו תוך שלושה חודשים, אינן חלות על משפט החברים. טענה זאת נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי וגם לדעתי אין בה ממש. פרשנות כזאת מסכלת את אחת ממטרותיה החשובות ביותר של הבוררות, שהיא בירור יעיל ומהיר של הסכסוך. אין זה מתקבל על הדעת. 5. הבקשה להרשות ערעור נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח. ניתנה היום, כט' באייר התשנ"ז (5.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "רע\"א 97", "ה\"פ 122/95", "ע\"א 308/85", "ע\"א 430/54" ]	2,791
765	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 42 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש: הרצל פדלון נגד המשיבים: 1. אלכס ברמן 2. עדנה ברמן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבר"ע 10810/96 שניתנה ביום 8.12.96 על ידי כבוד השופטת גרסטל בשם המ בקש: עו"ד דורית דורון החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, כ"ג באדר א' תשנ"ז (2.3.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97000420. B01 /שס	[ "רע\"א 97" ]	2,793
2,323	בית המשפט העליון רע"א 97 / 42 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : הרצל פדלון נגד המשיבים : 1. אלכס ברמן 2. עדנה ברמן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.12.96 בר"ע 10810/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת הילה גרסטל בשם המבקש: עו"ד ד. דורון בשם המשיבים: עו"ד י. פלוסקונוס החלטה המבקש הינו קבלן בנין. הוא בנה עבור המשיבים בית. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת. המבקש טען כי המשיבים חבים לו כספים בשל תוספות ושינויים שערך ובנה לבקשתם בדירה. המשיבים, מאידך, תבעו פיצויים מן המבקש בגין נזקים שמקורם בליקויי בניה שביצע המבקש. הצדדים הסכימו כי הסכסוך ימסר לבוררות ואכן, הסכסוך נמסר לבוררות בפני כבוד השופט (בדימ') א. חלימה. ביום 28.8.95 ניתן פסק הבורר. בפסק נקבע, כי על המבקש לשלם למשיבים סך 105,320 ש"ח, וכי על המשיבים לשלם למבקש סך 20,283.50 ש"ח. כן נקבע, כי הסכומים יקוזזו זה מזה. המבקש הגיש לבית משפט השלום בקשה לביטול פסק הבורר, בעילות של פעולה ללא סמכות וחריגה מן הדין. בפסק דינו מיום 11.6.96 נדחתה הבקשה לביטול פסק הבורר והוא אושר. בית המשפט דן בפרוטרוט בטענות המבקש ומצא כי קביעות הבורר היו בהתאם להסכם הבוררות וכי אין עילה להתערב בהן. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט הורה על סיכום הטענות בכתב וקצב למשיבים ארבעים וחמישה יום לתשובה. כן נקבע בהחלטה, כי המבקש יוכל להגיב, אם ירצה בכך, תוך שבעה ימים מקבלת תשובת המשיבים. ביום 4.12.96 ניתנה החלטה בבר"ע. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע, כי אין הוא מוצא עילה להתערב בפסק דינו של בית שפט השלום, וכי נימוקיו וטענותיו של המבקש כנגד פסק הבורר נדונו בהרחבה ובפירוט ואין להתערב בהם. על החלטה זו מונחת בפני בקשת רשות ערעור. טענתו העיקרית של המבקש הינה, כי פסק הדין בבר"ע ניתן עוד בטרם היה סיפק בידו להשיב לתגובת המשיבים. לטענתו, היה בתגובתו לתשובת המשיבים טיעונים של ממש, שאין ספק כי יכלו לשנות מן התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. לפיכך, משפסק בית המשפט המחוזי רק על סמך הבקשה והתשובה, מבלי התשובה לתשובה - נפגעה זכות הטיעון של המבקש ויש לבטל את פסק הדין. המבקש מוסיף וטוען בפני את הטענות שהעלה בערכאות הקודמות ועיקרן ההכרח לבטל את פסק הבורר בשל פגמים שנפלו בו. לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, כפי שציין המבקש, פנה הוא לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הדין בבר"ע בשל אי קבלת תגובתו במועד. בית המשפט השיב בהחלטתו מיום 8.12.96, כי נקבעה ישיבה לסיכומים ביום 28.11.96, ולא נמסר בה על הצורך בדחיית המועד לשם הגשת הסיכומים. בית המשפט הוסיף, כי אף לגופו של ענין, ולאחר שבחן את תגובת המבקש לתשובה, אין הוא מוצא עילה לשנות מפסק דינו. נכון הדבר, כי ראוי הוא שלא ינתן פסק דין אלא לאחר השלמת חילופי כתבי הטענות בין הצדדים. דא עקא, כי בנסיבות הענין עיין בית המשפט בתגובת המבקש (בהחלטה מיום 8.12.96) ולא מצא לשנות מהחלטתו. לפיכך, אין בפנינו אלא בקשה לעיון נוסף בפסק דין שנדון בפני שתי ערכאות בהרחבה, ואין בנדון עילה להתערבותנו על יסוד בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, שכן אין בנסיבות המקרה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית מיוחדת (ראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123). כך הדבר ביחוד לאור העובדה כי צירוף מקרים יוצא דופן הביא להשתלשלות העניינים הנוכחית. לפיכך, דין הבקשה להידחות. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח. ניתנה היום, י"ג בסיון התשנ"ז (18.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97000420. A02 /דז/	[ "רע\"א 97", "בר\"ע 10810/96", "ר\"ע 103/82" ]	2,794
766	ב בית המשפט העליון ע"א 3296/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : ענבר איתי החזקות (1985) בע"מ נגד המשיב ה : עיריית חיפה בקשה למחיקת ערעור בשם המערערת: עו"ד אילן שביט, עו"ד רוית ברעם-מזור החלטה על-פי סדר הדברים הרגיל יוצא בתיק זה צו לסיכומים בכתב. במסגרת טענותיה בתשובה לערעור שכנגד תוכל המערערת לטעון את הטענות הכלולות ב"בקשה למחיקת הערעור הנגדי על הסף" שהגישה. ניתנה היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032960. O03	[ "ע\"א 3296/97" ]	2,795
9,057	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 3296 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : ענבר איתי החזקות (1985) בע"מ נגד המשיב ה : עיריית חיפה בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשת: עו"ד אילן שביט בשם המשיבה: עו"ד תמר איתי החלטה בעלי הדין חלוקים ביניהם בנוגע לפרעון החיובים שנקבעו בפסק דינה של הערכאה הראשונה (ראה סעיף 4 לבקשה וסעיף 3.1 לתשובה). מכל מקום, אשר בכל הנוגע להבטחת ההוצאות, מצוי בבית המשפט ערבון בסכום של 20,000 ש"ח שהפקידה המבקשת במסגרת ע"א 3875/95 שהסתיים. מאחר שהמבקשת חויבה בתשלום הוצאות בסכום של 10,000 ש"ח בפסק דינה של הערכאה הראשונה, אני רואה לחייב אותה להשלים את הערבון לסכום אשר נהוג לקבעו דרך כלל (20,000 ש"ח), היינו, להפקיד ערבון נוסף בסכום של 10,000 ש"ח. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה בסיון תשנ"ז (30.6.97) אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032960. Q02	[ "ע\"א 97", "ע\"א 3875/95" ]	2,796
13,333	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3296/97 - ב' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת והמשיבה בערעור שכנגד: ענבר איתי החזקות (1986) בע"מ נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : עיריית חיפה סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערת והמערערת שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה - המערערת בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לטענות המערערת ואת טענותיה בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו לה טענות המערערת; 3. המערערת - המשיבה בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לה הטענות בערעור שכנגד, ורשאית היא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבה בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור; 4. המערערת בערעור שכנגד רשאית להשיב לתשובת המשיבה בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת שכנגד כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, כ"ז בתשרי התשנ"ח (28.10.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032960. A04 /דז/	[ "ע\"א 3296/97" ]	2,797
14,490	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 3296 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : ענבר איתי החזקות (1985) בע"מ נגד המשיב ה : עיריית חיפה בקשה להמרת הערבון בערובה אחרת בשם המבקשת: עו"ד אילן שביט החלטה לתגובת המשיבה אשר תוגש תוך 14 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה באייר התשנ"ז (1.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032960. Q01	[ "ע\"א 97" ]	2,798
42,403	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3296/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' גולדברג המערערת: ענבר - איתי החזקות (1986) בע"מ נגד המשיבה: עיריית חיפה ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.4.97 בתיק 1351/91 שניתן על ידי כבוד השופט מ' סלוצקי תאריך הישיבה: כ' באדר התשנ"ח (18.3.98) בשם המערערת: עו"ד א' שביט, ר' ברעם בשם המשיבה: עו"ד ת' איתי פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: 1. זהו גלגול שני של עניין זה בפנינו. תחילתו בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה על-ידי הנשיא מ. סלוצקי (להלן: פסק הדין הראשון). על פסק דין זה ערערו שני הצדדים: המערערת (להלן: החברה) ערערה על דחיית תביעתה והמשיבה (להלן: העיריה) ערערה על חיובה בהשבה. ערעור החברה התקבל, פסק הדין בוטל והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי עם הנחיות. כיום בפנינו פסק דין שני של אותו בית משפט שניתן לאור הנחיותינו (להלן: פסק הדין השני), עליו הוגש ערעור על ידי החברה. 2. החברה הגישה בקשה להבהרת פסק דיננו הראשון ככל שהדבר מתייחס לחיובה של העיריה על ידי בית המשפט המחוזי, חיוב עליו ערערה העיריה בערעור שכנגד. דין הבקשה להידחות הן מטעמים דיוניים והן מטעמים מהותיים. אסתפק בכך שאומר כי אין ממש בבקשה לגופה. פסק דיננו ברור ואם נוצרה בעיה כלשהי לעניין ההשבה בה חויבה העיריה, נוצרה היא כתוצאה מפסק הדין השני, וניתן להעמידה על מכונה במסגרת הערעור שבפנינו - כפי שייעשה בהמשך - לפיכך דין בקשה זו להידחות. 3. אדון תחילה בחיוב העירייה. בפסק הדין הראשון חוייבה העירייה לשלם לחברה "סכום של 75,424 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א1961- החל מיום 31.12.89 ועד לתשלום בפועל. הוצאות המשפט על סכום זה ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי [ה]חוק הנ"ל מכעבור חודש מתאריך פסק הדין ועד לתשלום בפועל". אכן, משבוטל פסק הדין, והדיון הוחזר בהקשר לנושא שהועלה בערעור החברה, בוטל גם החיוב שחויבה בו העירייה כלפי החברה, אלא שלא היה בביטול זה משום קבלת ערעור העירייה על חיובה, ערעור שלא היה בו ממש. ואכן בפסק הדין השני (סעיף 7) חזר השופט קמא וחייב את העירייה לתשלום הסכום בו חוייבה כלפי החברה בפיסקאות 9 ו- 10 לפסק הדין הראשון. מכאן, שפסק הדין השני חזר וקבע את החיוב של העירייה כלפי החברה כפי שנקבע בפסק הדין הראשון ועל העירייה לשלם לחברה את הסכום שנקבע בסעיף 10 לפסק הדין הראשון בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור שם. 4. לערעורה של המערערת על דחיית תביעתה לפיצויים: השאלה העומדת לדיון היא, האם מעמידה התנהגות העיריה, לחברה, עילה לתביעת פיצויים עקב הפרת הסכם או עקב התנהגות בלתי תקינה ושלא בתום לב, שהביאה לדרישת הועדה המקומית להקים טיילת, דרישה שלא הופיעה במכרז ובהסכם. תשובת בית משפט קמא לשאלה זו הייתה בשלילה ואינני מוצאת שיצאה שגגה מלפניו בעניין זה. בפסק דיננו החלטנו כדלקמן: "פסק הדין יבוטל, התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שבית המשפט יקבע על סמך החומר שבתיק (ללא הבאת ראיות נוספות) והשלמת טיעון, אם ימצא לנכון לבקש השלמה, מה הן ההשלכות של יוזמת העיריה לדרוש הקמת הטיילת על-ידי הועדה כתנאי למתן ההיתר, על השאלה האם היתה הפרת חוזה מצד העיריה. כמו כן תבורר - על סמך חומר הראיות שבתיק - אם הדרישה מצד העיריה באה עקב שינוי בתכניות על ידי אחזקות בע"מ ומה השלכות יש לכך על נושא הפרת החוזה שבין העיריה ואחזקות בע"מ. בהתאם לכך, ינתן פסק דין חדש." בית משפט קמא התייחס להנחיותינו ובדק מחדש בהתאם להן את חומר הראיות שהיה לפניו ואת טענות הצדדים שהועלו. בית המשפט קבע כי נושא הטיילת לא נכלל במכרז ובהסכם וכי הועלה במהלך הליכי הרישוי של הועדה המקומית וכי הועלה על ידי אדריכלית העיריה, סגנית אגף התכנון ומנהלת המחלקה לתכנון ארוך טווח בעיריה. על כל אלה לא היתה מחלוקת. המחלוקת סבה על ההשלכות שיש לעובדות אלה על טענת הפרת ההסכם שנטענה על ידי החברה. 5. בעניין זה קבע בית המשפט כי היה ברור לחברה שהשגת רשיון בניה הוא תנאי למימוש ההסכם והיא התחייבה למלא אחר התנאים שיקבעו על ידי רשויות הרישוי כתנאי בהיתר וכי אחד התנאים היה הקמת הטיילת, וכי הגשת המלצות והצעות מטעם מחלקת מהנדס העיר לוועדה, איננה הפרת התחייבות מצד העיריה. אומר בית המשפט: "שוכנעתי, כפי שציינתי, כי המלצות אלה נעשו על ידי גב' לויון מטעם הנתבעת, בהסתמך על שיקוליה המקצועיים בתום לב ובמסגרת תפקידה. המלצתה לעניין הטיילת נראית סבירה על רקע התוכניות שהוגשו על ידי התובעת לגבי פרוייקט זה. איני רואה את ההצעה ו[ה]המלצה לעניין הטיילת כהפרה של החוזה מצד הנתבעת, כמהווה הפרה או מחדל שהם בניגוד לחוזה". בית המשפט אף היה בדיעה כי המלצות על-די העיריה לועדה הן חובה ציבורית שיש עימה שיקול דעת מקצועי וענייני. לפיכך חזר ודחה את התביעה. 6. השאלות בהן דן והכריע בית המשפט המחוזי הן שאלות מעורבות של עובדה ושל חוק. הדרישה להקמת הטיילת באה במסגרת תנאים למתן היתר בניה שהועמדו לפני החברה על ידי הועדה המקומית. גם אם היוזמה לכך באה מצד העיריה, לא ניתן לקבוע, כי העיריה פעלה בחוסר תום לב ובאי תקינות במישור המינהלי במידה המעמידה עילת תביעה לחברה ולא ניתן לקבוע כי העובדה שהדרישה לטיילת שהביאה נציגת העיריה בפני הועדה על מנת שזו תכלול אותה בין התנאים להיתר בניה, מהווים הפרת הסכם מצד העיריה. בהסכם קיבלה על עצמה החברה למלא אחר כל הדרישות שתידרש לצורך קבלת היתרי בניה. זוהי אחת הדרישות שאותה לא מצא בית המשפט כבלתי סבירה על פי חומר הראיות שהיה לפניו. הנושא הועלה על ידי אדריכלית העיריה לאחר שהוגשה התוכנית על ידי החברה והיא מצאה בהן חריגות שעוררו בעיות שונות, דבר שלא ניתן לעמוד עליו קודם להגשת התוכנית. הצדדים ניהלו מגעים על מנת למצוא פתרונות אולם אלה לא עלו יפה. נושא החריגות הועלה בכתב ההגנה ובעדויות (האדריכלית לויון, גב' אידס מהמחלקה לתכנון עיר וגב' ברוור). חשיבות עדויות אלה היא בכך שיש בהן הסבר למניע של האדריכלית, שגרם לה - לאחר שראתה את התוכנית שהגישה החברה - להעלות את נושא הטיילת כדי להגשים את המטרה העומדת ביסוד התכנון באותו איזור. העלאת הנושא על ידה נעשה - כקביעת השופט קמא - בתום לב ומתוקף חובתה של העיריה לעשות כן ואינה נוגדת את ההסכם שהכפיף את החברה לדרישות הרשויות לעניין הוצאת ההיתר, שהשגתו היא תנאי למימוש ההסכם. תום ליבה של האדריכלית כאורגן של העיריה הוא תום ליבה של העיריה. 7. אכן, נראה לכאורה כי יש בסיס לטרוניתה של החברה שעמדה בפני דרישה להקים טיילת ולתחזקה, דבר שלא הופיע במסמכי המכרז ובהסכם. ייתכן שמטיבה היתה העיריה לעשות אילו הכלילה את נושא הטיילת במסמכי המכרז או ההסכם דבר שעשתה בבחינת "חוכמה לאחר מעשה" במכרז שלאחר ההתקשרות הנדונה, כנראה לאור הניסיון עם ההסתבכות המשפטית במקרה דנן. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שקודם להגשת התוכנית על ידי החברה לא ניתן היה לעמוד על השטחים המבונים והפתוחים שהיא שיקפה. על כל פנים אין להסיק מכך שאי הכללת הנושא בהסכם על רקע כל העובדות והראיות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי בהקשר לתוכנית הבנייה וביצוען, מגיעה כדי הפרת הסכם מצד העיריה. בדיקת כל החומר שהוגש לנו, מביאני למסקנה שלא יצאה שגגה מלפני בית המשפט המחוזי המצדיקה את התערבותנו. 8. אשר לקביעת ועדת המשנה כתנאי למתן ההיתר, את החובה להקים טיילת, נראה, כי אין החברה תוקפת את חוקיותה של דרישה זו. עם זאת יאמר, כי אם לדעת החברה הייתה זו דרישה בלתי לגיטימית, הייתה הדרך פתוחה בפניה לפנות למליאת הועדה המקומית ולבקש שינוי ההחלטה ובהמשך לכך ללכת במסלול של ערעור לועדה מחוזית וכן הלאה. אכן, אין בכך כדי לפטור את העיריה, אם אכן הפרה את ההסכם עם החברה, או אם העמידה לחברה עילת תביעה אחרת. אולם לא שוכנענו שאכן כך הוא ולפיכך בדין נדחתה התביעה. 9. אשר על כן, הייתי מציעה לקבל את הערעור באופן חלקי ככל שהוא מתייחס לסכום שבו חוייבה העיריה כלפי החברה, ולהעמיד את החיוב שבפסק הדין הראשון על מכונו באופן מלא, מכוח פסק הדין השני ולדחות את ערעור המשיבה בכל יתר השאלות שהעלתה. לאור הנסיבות, הייתי מציעה לבטל את חיוב החברה בהוצאות בבית משפט קמא ולא לפסוק הוצאות בערעור זה. ש ו פ ט ת השופט י' טירקל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' גולדברג: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן. ניתן היום, כ"ח באדר תשנ"ח (26.3.98). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032960. J05	[ "ע\"א 3296/97" ]	2,799
767	בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 4440/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העורר : מאהר ג'ובראן נ ג ד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 9.6.97 בב"ש 6373/97 שניתנה על-ידי כבוד השופט י' טימור תאריך הישיבה: כג' בתמוז התשנ"ז (28.7.97) בשם העורר: עו"ד קמר בשם המשיבה: עו"ד ארצי החלטה הגעתי לכלל דעה, לנוכח העובדה כי משפטו של העורר עשוי להמשך זמן רב, כי ניתן להקל בתנאי "מעצר-הבית". אני מקבלת, איפוא, את הערר בחלקו ומורה כי העורר יהיה רשאי לעזוב את המקום שנקבע ל"מעצר-בית" למקום עבודתו, ויהיה עליו לחזור עם תום העבודה לאותו בית. ההקלה בתנאי המעצר תכנס לתוקפה עם המצאת אישור על מקום העבודה של העורר לעורכת-הדין יפעת אונגר מתביעות מע"מ. ניתנה היום, כג בתמוז התשנ"ז (28.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044400. L02	[ "ש 6373/97" ]	2,800
14,180	בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 4440/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העורר : מאהר ג'ובראן נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 9.6.97 בב"ש 6373/97 שניתנה על-ידי כבוד השופט י' טימור החלטה הערר ידון במעמד הצדדים ביום 28.7.97 בשעה 9:30. ניתנה היום, יב בתמוז התשנ"ז (17.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044400. L01	[ "ש 6373/97" ]	2,801
768	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1488/95 בפני: כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ט. שטרסברג-כהן כבוד השופט י. טירקל המערער : ראובן בסון נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיים 16.1.95 בתיק פלילי 3/94 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. בזק, ר. אור וד. חשין תאריך הישיבה: י"ז בחשון תשנ"ח (17.11.97) בשם המערער : עו"ד הכהן עודד בשם המשיב ה: עו"ד אתי כהנא פסק-דין המערער מבקש לחזור בו מערעורו כנגד פסק הדין שניתן בת.פ. 3/94 (בימ"ש מחוזי ירושלים), לפיו הורשע ברצח כפול ונדון למאסר עולם; וסניגורו - אשר הוחלף לצורך הדיון בערעור - סבור שיש למלא אחר מישאלתו של שולחו. הבקשה עלתה לדיון בבית משפט זה ביום 4.11.97 ואנו החלטנו לאפשר למערער ולב"כ לחזור ולבחון את עמדתם במשך כשבועיים. היום חזרו המערער וב"כ על עמדתם; ובהתאם להוראות סעיף 206 לחסד"פ (נ"מ) אנו נעתרים לבקשה ומוחקים את הערעור. ניתן היום, י"ז בחשון תשנ"ח (17.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95014880. H09	[ "ע\"פ 1488/95" ]	2,802
4,232	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1488/95 - א' בפני: כבוד השופט י. קדמי המערער : ראובן בסון נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה ל בדיקה פסיכיאטרית החלטה 1. לאחר שעיינתי בתגובה שהוגשה על ידי הפרקליטות החלטתי להעביר את הבקשה להרכב שידון בערעור. 2. בהתחשב בכך שמדובר בעבירה חמורה מאד, ראוי שהתיק ייקבע על ידי המזכירות בהקדם. ניתנה היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95014880. H06	[ "ע\"פ 1488/95" ]	2,803
9,771	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 95 / 1488 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון המערער : ראובן בסון נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לדחיית מועד דיון בשם המערער: עו"ד עודד כהן החלטה המועד שנקבע ליום 7.5.97 ידחה. ניתנה היום, ט' בניסן תשנ"ז (16.4.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95014880. Q03	[ "ע\"פ 95" ]	2,804
10,869	ב בית המשפט העליון בירושלים ע"פ 1488/95 - ב' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: ראובן בסון ע"י ב"כ עו"ד ע. הכהן נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה להארכת מועד לעקרי טיעון החלטה עיקרי הטיעון יוגשו לאחר מתן החלטת בית המשפט לעניין הבקשה לבדיקה הפסיכיאטרית. יש לקבוע מועד לשמיעת הבקשה. ניתנה היום י"ב בתשרי תשנ"ח (13.10.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95014880. J07	[ "ע\"פ 1488/95" ]	2,805
13,110	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 95 / 1488 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער: ראובן בסון נגד המשיב : היועץ המשפטי לממשלה בקשה לשינוי ייצוג בשם המערער: בעצמו החלטה אני משחררת את עו"ד אלה כאהן מייצוג המערער. יש למנות למערער סניגור לקראת הדיון הקבוע ליום 7.5.97. ניתנה היום, א' באדר ב' תשנ"ז (10.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95014880. Q02	[ "ע\"פ 95" ]	2,806

615,100

בבית המשפט העליון בג"ץ 1404/96 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : ג'ורג ' חליל אלאסמר אברהים רוסטום נגד המשיבים : 1. מדינת ישראל 2. שרות הבטחון הכללי בקשה לאחר מתן פסק-דין בשם העותר: עו"ד אריאל עטרי החלטה יש להעביר עותק מן הבקשה שהוגשה בתאריך 9.7.97 לעיונו של עו"ד אריאל עטרי, בא- כח העותר. עו"ד עטרי יודיע לבית-המשפט מה פשר הבקשה, ולאחר מכן יוחלט מה הטיפול שיש ליתן לה. ניתנה היום, ט"ז בתמוז תשנ"ז (21.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96014040. Q09

[ "בג\"ץ 1404/96" ]

2,667

728

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1119/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין המערער : ביטר אילן נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 6.1.97 בת.פ. 86/96, שניתן על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ והשופטים: ג' גינת, א' אמינוף תאריך הישיבה: כ"ה בחשון התשנ"ח ( 25.11.97 ) בשם המערער : עו"ד דוד יפתח בשם המשיב ה: עו"ד אריה פטר פסק-דין המערער הורשע בהריגה. הושתו עליו ברוב דעות שניים-עשר שנות מאסר, מהן עשר שנים לריצוי בפועל. שופט המיעוט ביקש להטיל שלוש-עשרה שנות מאסר בפועל. הערעור הוא על חומרת העונש בלבד. המערער עבד כשומר במועדון למכונות משחק. המנוח (בן 16) וחבורתו הפריעו לפעילות התקינה במקום. בסיום העבודה, נודע למערער כי קבוצת צעירים מצפה להם ביציאה מהמקום. המערער וחבריו יצאו בדלת האחורית ונסעו ברכב הנהוג בידי אחד מהם. אגב נסיעתם הבחינו בשלושה צעירים מהמפריעים הצועדים על המדרכה. בין השלושה היה גם המנוח. קבוצתו של המערער עצרה מכוניתם. אחד מהשלושה, אשר בידיו תת מקלע עוזי, העלה את אחד הצעירים מהקבוצה למכונית. צעיר שני נמלט. הצעיר השלישי - הוא המנוח - שלף סכין ונופף בה. הוא הותקף על ידי המערער, אשר היכה בו באגרופו. המערער בעט בכל חלקי גופו של המנוח. המנוח נפל על הדשא. הסכין נשמטה ממנו. בשלב זה תפס המערער בסכין. הוא דקר את המנוח בקדמת החזה בצד שמאל. הוא דקר אותו בשוק. מדקירות אלה נפטר המנוח. העונש שהוטל על המערער אינו קל. עם זאת, אין הוא חמור באופן המצדיק את התערבותנו. התנהגותו של המערער חמורה היא. הוא הניף סכין קטלנית על המנוח, אשר שכב על הדשא חסר אונים. מודעים אנו לנימוקים השונים שהועלו בערכאה הראשונה ובפנינו ושיש בהם כדי להקל בעונשו של המערער. אלה כבר נלקחו בחשבון. אין להתחשב בהם שנית. חרף עברו הנקי, ואישיותו החיובית של המערער, נראה לנו כי בהתחשב בחומרת המעשה אין יסוד להתערבותנו. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ה בחשון התשנ"ח (25.11.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011190. A03 /דז/

[ "ע\"פ 1119/97" ]

2,672

3,161

בבית המשפט העליון ע"פ 1119/97 ע"פ 4978/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער בע"א 1119/97 : ביטר אילן נגד המשיב ה בע"א 1119/97 : מדינת ישראל המערערת בע"א 4978/97: מדינת ישראל נ ג ד המשיב בע"א 4978/97: יגאל קיקוזשוילי בקשה לאיחוד דיון בשם המשיבה בע"א 1119/97: עו"ד חובב ארצי החלטה הערעורים שבכותרת ייקבעו לדיון בפני אותו הרכב. הדיון יתקיים בתאריך 25.11.97, בשעה 11:30. ניתנה היום, כ"ב באב תשנ"ז (25.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011190. Q02

[ "ע\"פ 1119/97", "ע\"פ 4978/97", "בע\"א 1119/97", "בע\"א 4978/97" ]

2,673

13,591

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 97 / 1119 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : ביטר אילן נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה לקביעת מועד דיון בשם המערער: עו"ד דוד יפתח החלטה בפני בקשה להחשת מועד דיון בערעור על חומרת העונש. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירת הריגה ונדון לשלוש עשרה שנות מאסר מהן עשר שנים לריצוי בפועל. הערעור על חומרת העונש הוגש רק ביום 2.3.97. בפני בית משפט זה תלויים ועומדים ערעורים על תקופות ענישה קצרות בהרבה, וכן ערעורים על עצם ההרשעה, שהוגשו קודם להגשת ערעור זה. בנסיבות אלו אין מקום להקדמת הדיון בערעור זה דווקא. הערעור יקבע לדיון על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011190. R01

[ "ע\"פ 97" ]

2,674

49,253

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4077/97 - א' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותרים : 1. האשם מחמיד-ח"כ 2. עדנאן חליחל-עו"ד 3. כמאל ג'יוסי 4. ח'דר רייס נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. ג'ואד אברהים בקשה למחיקת העתירה בשם העותרים: עו"ד נ. סנעאללה פסק-דין לבקשת העותרים ובהסכמת המשיבים, נמחקת העתירה ללא צו להוצאות. ניתן היום, א' באדר תשנ"ט (17.2.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040770. V03

[ "בג\"ץ 4077/97" ]

2,677

731

ב בית המשפט העליון בש"פ 6317/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העוררת : מרים (לינהרד) יצחק נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע וערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.10.97 בב"ש 1931/97 שניתנה על ידי כבוד השופט א' בייזר תאריך הישיבה: כ"ח בתשרי תשנ"ח (29.10.97) בשם העוררת: עו"ד א' גן-בר, עו"ד א' שמחוני בשם המשיבה: עו"ד יהודה ליבליין החלטה ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי לעצור את העוררת עד תום ההליכים. העוררת עומדת לדין לפני בית-משפט השלום בנתניה בעבירות של סחר בסם מסוכן. על-פי האמור בכתב-האישום, מכרה העוררת סם מסוכן מסוג הרואין לאנשים שונים שלוש פעמים בחודשים יולי וספטמבר 1997. המדובר הוא במנות סם במשקל של 0.1634 גרם נטו (שתי מנות); 0.1777 גרם נטו (שתי מנות) ובמשקל של 0.0962 גרם נטו (שתי מנות). עם הגשת כתב-האישום נתבקש בית-משפט השלום לעצור את העוררת עד תום ההליכים, אך בית-המשפט סירב להיעתר לבקשה והחליט על שחרורה בתנאים מגבילים אלה ואחרים. המדינה עררה על החלטת בית-משפט השלום, ובית-המשפט המחוזי נענה לערר והחליט לעצור את העוררת עד תום ההליכים. על החלטה אחרונה זו הערר שלפני. אין חולקים על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעוררת, והכל מסכימים אף לכך שקמה ונהייתה עילה למעצר עד תום ההליכים. השאלה אינה אלא אם ראוי להורות על חלופת מעצר כהוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, לאמור כי "ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה". בית-משפט השלום סבר כי ראוי להורות על חלופת מעצר בהציגו את גורלה המר של העוררת אשר היתה מכורה לסמים קשים; עברה מספר רב של עבירות סמים עד שנת 1994; וכי אף עלה בידה להיגמל מסמים ולשקם את עצמה. בית-משפט השלום סבר כי מות אימה של המערערת הביא אותה למשבר קשה, אשר דירדר אותה לשימוש חוזר בסמים, וכי גורם זה יש בו כדי להצדיק חלופת מעצר. עוד אמר בית-משפט השלום, כי חלופת המעצר תהיה על דרך מגוריה של העוררת עם אחיה ומשפחתו בשלומי, והוא מקום המרוחק ממקום מגוריה הרגיל. כן הצביע בית-המשפט על כך שהעוררת עומדת לעבור בדיקות רפואיות לצורך קבלתה לתוכנית גמילה במוסד מוכר לגמילה במלכישוע. בית-המשפט המחוזי סבר כי אין בטעמים אלה - בכולם יחד ובכל אחד מהם לחוד - כדי להצדיק חלופת מעצר, בהדגישו את המסוכנות לציבור שבסחר בסמים מסוכנים. ומטעם זה החליט על מעצרה של העוררת. בא-כוחה המלומד של העוררת עמד בטיעונו לפני על שלושה גורמים עיקריים אלה: אחד, על המשבר שחל בחייה של העוררת עם מות אימה. שניים, על כך שאפשר העוררת תתקבל למוסד הגמילה במלכישוע, ושלושה, על כך שחלופת המעצר המוצעת תנתק את העוררת מסביבתה ה"טבעית" בנתניה וניתוק זה יביא ממילא להפסקת עיסוקה בסחר בסמים. מנגד הצביע בא-כוח המדינה על שני מאסרים על-תנאי התלויים ועומדים נגד העוררת ועל-כך שהוזהרה בעבר כי תנתק עצמה מסחר בסמים ולא עלתה בידה. כן עמד בא-כוחה של המדינה על טיבה של עבירת הסחר בסמים, והדברים ידועים. שקלתי את טיעוני בא-כוח העוררת ונתקשיתי לקבלם. אכן, בגזר-דינו של בית-משפט השלום בנתניה מיום 17.10.96 הורשעה העוררת במספר עבירות חמורות של קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף, מירמה ועוד, ובנוסף להן בעבירות בגין החזקה ושימוש בסמים. בית-משפט השלום הרשיע את העוררת בחלק מן האשמות שהועמדה עליהן לדין, ולגבי יתרת האשמות הוטל עליה מבחן "טהור". בעניין זה הוסיף בית-המשפט ואמר כי "הנאשמת תוזהר ויובהר לה שבמידה וחלילה תימעד בתוך תקופת הפיקוח, היא תשוב להישפט על התיקים הללו בפני מההתחלה". כן האריך בית-המשפט מאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד נגד העוררת. אחרי כל זאת, בשים-לב לשני המאסרים על-תנאי התלויים ועומדים נגד העוררת, ובשים-לב לעברה הפלילי שאינו קל, קשה עלי להבין מה עוד ניתן היה לתת לעוררת ולא ניתן לה. אשר לניתוקה של העוררת מסביבתה ה"טבעית", כטענת בא-כוחה המלומד, אומר שני אלה: ראשית לכל, העוררת הורשעה בעבר בגין מעשי עבירה שעברה שלא בנתניה ושלא בסביבתה של נתניה - עיר מגוריה - ומכאן שרב לה ידה בעבירות גם שלא בסביבתה ה"טבעית". שנית, עבירות של סחר בסמים, על-פי עצם טיבן, אינן יודעות לא מקום ולא שעה. אין הן עבירות התלויות במקום ואין הן עבירות התלויות בשעה. מכאן שהעוררת יכולה למצוא דרכה לסחר בסמים גם אם תצווה להיות מרותקת לבית שלא במקום מגוריה. בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק, חזקה היא כי קיים יסוד סביר לחשש שהעוררת תסכן את בטחון הציבור על דרך סחר בסמים ולא עלה בידיה להוכיח אחרת. משכך הם פני הדברים, דין העוררת להיעצר עד תום ההליכים. אני מחליט לדחות את הערר ובדרכו של בית-המשפט המחוזי אני מורה על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים. לבקשת בא-כוח העוררת ובהסכמת בא-כוח המדינה אני מורה כי מעצרה של העוררת יעוכב עד מחר, יום ה30- באוקטובר 1997. על העוררת להתייצב למעצרה עד השעה 12:00 מחר בבית-משפט השלום בנתניה. הערובות הקיימות תמשכנה לעמוד בתוקף. היום, כ"ח בתשרי תשנ"ז (29.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97063170. G03

[ "ש 1931/97" ]

2,678

7,748

ב בית המשפט העליון בש"פ 6317/97 - א' בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער ת: מירי (לינהרד) יצחק נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע בית-המשפט המחוזי תל-אביב ב"ש 1931/97 החלטה אני מחליט להרחיב את מועד עיכוב ביצוע ההחלטה על מעצרה של המבקשת עד ליום 29.10.97 ועד בכלל. היום, כ"ז בתשרי תשנ"ח (28.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97063170. G02

[ "ש 1931/97" ]

2,679

1,287

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3271/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. טורג'מן נטלי 2. טורג'מן אוריאל 3. סבג דניאלה נגד המשיבים : 1. ביה'ד הרבני האזורי בירושלים 2. טורג'מן אליהו בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ד' באב התשנ"ז ( 07.08.97 ) בשם העותרים : עו"ד קוסקס פיליפ בשם משיב מס' 2: עו"ד בריג'יט בלייח פסק-דין הנשיא א' ברק: בהמלצתנו, חזר בו העותר מהעתירה, והיא נמחקת. ניתן היום ד' באב התשנ"ז (7.8.97). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032710. A03

[ "בג\"ץ 3271/97" ]

2,681

5,866

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3271 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. טורג'מן נטלי 2. טורג'מן אוריאל 3. סבג דניאלה נגד המשיבים : 1. ביה'ד הרבני האזורי בירושלים 2. טורג'מן אליהו בקשה לדחיית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד מרדכי פ. קוסקס החלטה בהסכמת הצדדים ידחה הדיון שהיה קבוע ליום 24.6.97. הדיון בעתירה יתקיים ביום 7.8.97 בשעה 09:00. ניתנה היום, י"ח בסיון תשנ"ז (23.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032710. R02

[ "בג\"ץ 97" ]

2,682

11,912

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3271/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. טורג'מן נטלי 2. טורג'מן אוריאל 3. סבג דניאלה נגד המשיבים : 1. בית הדין הרבני האזורי בירושלים 2. טורג'מן אליהו בקשה לפסיקת הוצאות מטעם משיב מס' 2 בשם משיב מס' 2: עו"ד בריג'יט אולמו-בלייה החלטה עם מתן פסק דיננו ביום 7.8.97 תם טיפולנו בעתירה. הבקשה לפסיקת הוצאות נדחית. ניתנה היום, ב' באלול התשנ"ז (4.9.97). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032710. A04 /דז/

[ "בג\"ץ 3271/97" ]

2,683

733

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4943/97 - 1 בפני: כבוד השופט י' קדמי העותר : יעקב אינל נגד המשיבים : 1. מדינת ישראל 2. פרקליטות מחוז ת"א 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. נציב מס הכנסה 5. כב' השופטת נירה לידסקי בקשה לעיון נוסף בהחלטה שלא ליתן צו ביניים החלטה 1. ה"כופר" הוטל על המבקש כתנאי לעיכוב ההליכים בעניינו; וביטול הכופר, משמיט את הבסיס מתחת לעיכוב ההליכים. 2. במצב דברים זה, אין מקום להפרדה בין "עיכוב ההליכים" לבין "בטלות הכופר"; והעתירה בדבר בטלות הכופר, מהווה שלב במאמץ שעושה העותר להשיג "עיכוב הליכים". 3. נקיטה בהליכים להשגת "עיכוב הליכים", אינה מצדיקה את עיכוב הדיון. 4. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ג באב תשנ"ז (26.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97049430. H03 /שב

[ "בג\"ץ 4943/97" ]

2,684

20,017

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4943/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר : יעקב אינל נגד המשיבים : 1. מדינת ישראל 2. פרקליטות מחוז ת"א 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. נציב מס הכנסה 5. כב' השופטת נירה לידסקי עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ט באייר תשנ"ח (25.5.98) בשם העותר : עו"ד שמואל סעדיה בשם המשיבים : עו"ד יוכי גנסין פסק-דין לפי המלצתנו הודיענו בא-כוח העותרים על מחיקת העתירה תוך שמירת זכותו לפנות אל היועץ המשפטי לממשלה תוך 30 יום בניסיון לשכנעו כי מן הראוי להפחית את סכום הכופר שהושת עליו. בכפוף לאמור העתירה נמחקת. היום, כ"ט באייר תשנ"ח (25.5.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97049430. G04

[ "בג\"ץ 4943/97" ]

2,685

734

בבית המשפט העליון בש"א 97 / 1449 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקשת: תעשיות רכב בע"מ נגד המשיב : אברהם ראש בקשה להארכת מועד בשם המבקשת: ע"וד דוד אדלר החלטה לתגובת בא-כח המשיב אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה באדר א' תשנ"ז (4.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014490. Q01

[ "בש\"א 97" ]

2,686

5,193

בבית המשפט העליון בש"א 97 / 1449 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשת : תעשיות רכב בע"מ נגד המשיב : אברהם ראש בקשה להארכת מועד בשם המבקשת: עו"ד משה זינגר בשם המשיב: עו"ד אבי מוסקוביץ החלטה לנוכח עמדת המשיב כאמור בסעיף 10 לתגובתו, ומבלי להביע עמדה בשאלת ההליך או ההליכים שיש לנקוט במיקרה זה, מוארך המועד להגשת כל הליך שהמבקשת תחפוץ בו עד ליום 15.5.97. ניתנה היום, י"ח באדר ב' תשנ"ז (27.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014490. Q02

[ "בש\"א 97" ]

2,687

738

בית המשפט העליון רע"א 97 / 2386 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע 2. כהן דוד עו"ד-כונס נכסים 3. אדיב מוסא(קטין) 4. אדיב מוסא-חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 398/96 שניתן ביום 17.3.97 ע"י כבוד השופטים סלוצקי, ברלינר נאמן בשם המבקש: עו"ד קליין החלטה לתשובת המשיבים מס' 1 ו- 2 תוך 15 ימים. ניתן היום כח באייר תשנ"ז (4.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. B03

[ "רע\"א 97", "בע\"א 398/96" ]

2,693

2,715

בית המשפט העליון רע"א 2386/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע 2. כהן דוד עו"ד-כונס נכסים 3. אדיב מוסא(קטין) 4. אדיב מוסא-חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 398/96 שניתן ביום 17.3.97 על ידי כבוד השופטים סלוצקי, ברלינר, נאמן בשם המבקש: עו"ד קליין בשם המשיב: עו"ד עמית כהן החלטה 1. להרכב של שלושה. 2. לקבוע לפני ההרכב המיוחד ביום 30.11.97. 3. להקדיש לדיון 20 דקות מחולקות בשווה בין בעלי הדין. ניתן היום ג בתמוז תשנ"ז (8.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. B04

[ "רע\"א 2386/97", "בע\"א 398/96" ]

2,694

6,124

בית המשפט העליון רע"א 97 / 2386 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע 2. כהן דוד עו"ד-כונס נכסים 3. אדיב מוסא(קטין) 4. אדיב מוסא-חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המ שפט המחוזי בחיפה בע"א 398/96 שניתן ביום 17.3.97 על ידי כבוד השופטים סלוצקי, ברלינר, נאמן בשם המבקש: עו"ד קליין החלטה לתשובת המשיבים מס' 1 ו- 2 תוך 15 ימים. ניתן היום כח באייר תשנ"ז (4.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. B02

[ "רע\"א 97", "בע\"א 398/96" ]

2,695

10,281

ב בית המשפט העליון רע"א 2386/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער : בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע 2. כהן דוד עו"ד-כונס נכסים 3. אדיב מוסא(קטין) 4. אדיב מוסא-חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשה לתיקון פסק דין. בשם המערער : עו"ד קליין אליעזר בשם המשיבים : עו"ד כהן דוד החלטה כמבוקש. יש להוציא פסיקתה מתוקנת. ניתן היום כה בכסלו תשנ"ח (24.12.97). ה נש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. B06

[ "רע\"א 2386/97" ]

2,696

10,313

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2386 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע 2. כהן דוד עו"ד-כונס נכסים 3. אדיב מוסא(קטין) 4. אדיב מוסא-חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד א. קליין החלטה יש לשלוח הודעה על קביעת גובה הערבון כמקובל. יש בהודעה זו התייחסות גם לבעל דין שהוא תאגיד בנקאי. ניתנה היום, ט"ז בניסן תשנ"ז (20.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. Q01

[ "רע\"א 97" ]

2,697

24,112

ב בית המשפט העליון רע"א 2386/97 - ב' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע 2. כהן דוד עו"ד-כונס נכסים 3. אדיב מוסא(קטין) 4. אדיב מוסא-חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשה לתיקון פסק דין ופסיקתה מ25.12.97- מאת המשיב 2 בשם המבקשת: עו"ד קליין בשם המשיבים 2-1: עו"ד עמית כהן, עו"ד דוד כהן החלטה לתשובת המבקש והמשיב 1 תוך 15 יום. ניתן היום ב בניסן תשנ"ח (29.3.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. B07

[ "רע\"א 2386/97" ]

2,698

25,847

ב בית המשפט העליון רע"א 2386/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א. ברק כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט ת. אור המבקש : בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע 2. כהן דוד עו"ד-כונס נכסים 3. אדיב מוסא(קטין) 4. אדיב מוסא-חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.3.97 בע"א 398/96 שניתן על ידי הנשיא סלוצקי והשופטים ברלינר, נאמן בשם המבקש: עו"ד א. קליין בשם המשיבים 1,2: עו"ד דוד כהן החלטה 1. המבקש (המשיב 2 בבקשה לרשות לערער) עותר לתיקון פסק הדין על מנת שהחיוב בהוצאות יחול אך על המשיב מס' 1. 2. בפסק דיננו מיום 30.11.97 קבלנו את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והחזרנו את פסק דינו של בית משפט השלום על כנו. פסק הדין תוקן ביום 24.12.97. בפסק דינו של בית משפט השלום חוייבו שני הנתבעים בתשלום הוצאות, וענין זה לא הועמד על הפרק בבית המשפט המחוזי או בערכאתנו. נמצא שלא נפלה כל טעות בהחלטת תיקון פסק הדין שניתנה על ידינו ביום 24.12.97. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום כ באייר תשנ"ח (17.5.98). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. B09

[ "רע\"א 2386/97", "בע\"א 398/96" ]

2,699

32,540

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 2386/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המ בקש : בנק ערבי ישראלי בע"מ - ד. נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ - ס. באר שבע 2. עו"ד דוד כהן - כונס נכסים המשיבים הפורמליים: 3. אדיב מוסא (קטין) 4. אדיב מוסא - חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.3.97 בתיק ע"א 398/96 שניתן על ידי כבוד הנשיא סלוצקי, והשופטים ברלינר ונאמן תאריך הישיבה: א' בכסלו התשנ"ח (30.11.97) בשם המבקש: עו"ד קליין בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד עמית כהן ועו"ד דוד כהן פסק-דין רואים אנו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. על יסוד התשתית כפי שנקבעה בשתי הערכאות שקדמו לנו אכן ברור הוא שהבעלים של המכונית היה הקטין; על יסוד תשתית זו נחה דעתנו שהנסיבות המוכיחות קיומה של תקנת שוק לא נתקיימו במקרה דנן שכן לא ניתנה הסכמת הבן למשכון והבנק לא פעל בתום לב. לפיכך אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזירים את פסק-דינו של בית משפט השלום על כנו. המבקש ישלם למשיב מס' 1 שכר טרחת עורך-דין 15,000 ש"ח. ניתן היום, א' בכסלו התשנ"ח (30.11.97). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. B05

[ "רע\"א 2386/97", "ע\"א 398/96" ]

2,700

43,518

ב בית המשפט העליון רע"א 2386/97 - ב' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : בנק ערבי ישראלי בע"מ-נצרת נגד המשיבים : 1. בנק אוצר החייל בע"מ-באר שבע 2. כהן דוד עו"ד-כונס נכסים 3. אדיב מוסא(קטין) 4. אדיב מוסא-חברה לבנין ולמסחר בע"מ 5. רשם המשכונות-לשכת דרום 6. משרד הרישוי-מחוז חיפה והצפון בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.3.97 בע"א 398/96 שניתן על ידי הנשיא סלוצקי והשופטים ברלינר, נאמן בשם המבקש: עו"ד א. קליין בשם המשיבים 1,2: עו"ד דוד כהן החלטה 1. המבקש (המשיב 2 בבקשה לרשות לערער) עותר לתיקון פסק הדין על מנת שהחיוב בהוצאות יחול אך על המשיב מס' 1. 2. בפסק דיננו מיום 30.11.97 קבלנו את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והחזרנו את פסק דינו של בית משפט השלום על כנו. פסק הדין תוקן ביום 24.12.97. בפסק דינו של בית משפט השלום חוייבו שני הנתבעים בתשלום הוצאות, וענין זה לא הועמד על הפרק בבית המשפט המחוזי או בערכאתנו. נמצא שלא נפלה כל טעות בהחלטת תיקון פסק הדין שניתנה על ידינו ביום 24.12.97. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום כ באייר תשנ"ח (17.5.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023860. B08

[ "רע\"א 2386/97", "בע\"א 398/96" ]

2,701

739

בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 4244/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר הע ורר: משה טובול נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 1.7.1997 בב"ש 695/97 (תפ"ח 3031/97) שניתנה על-ידי כבוד השופט ד' בר-אופיר החלטה הערר ידון במעמד הצדדים ביום 21.7.97 בשעה 9:00. ניתנה היום, ה בתמוז התשנ"ז (10.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "תפ\"ח 3031/97" ]

2,702

16,470

בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 4244/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר הע ורר : משה טובול נגד המשיב ה : מדינת ישראל ער על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 1.7.97 ב"ש 695/97 (תפ"ח 3031/97) שניתן על-ידי כבוד השופט בר-אופיר תאריך הישיבה: יז בתמוז התשנ"ז (22.7.97) בשם העורר: עו"ד אברהם דואני בשם המשיבה: עו"ד זיוה קנדל החלטה 1. העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של קשירת קשר לפשע, שוד ורצח תוך ביצוע השוד. לפי כתב האישום קשר העורר קשר עם אבי דיין, בגידרו החליטו השניים לשדוד חנות תכשיטים ברח' ביאליק ברמת-גן שהיתה בבעלותו של יצחק יונס ז"ל. דיין נכנס לחנות ואילו העורר שמר מחוץ לחנות, כדי לאפשר לדיין לבצע את השוד. במהלך השוד היכה דיין למוות את בעליה של החנות. 2. האישום מבוסס על דבריו של דיין למדובב משטרתי (אם כי בחקירתו במשטרה הכחיש דיין כל קשר למעשה). דברי דיין נתמכים בפלטי שיחות שביצע העורר בטלפון נייד שבבעלותו, מהם עולה כי בזמן הרלוואנטי לביצוע העבירה הוא היה ברחוב ביאליק ברמת גן, וכן בשלל (מספר תכשיטים שנגנבו מן החנות) שנתפס בבית העורר. העורר מצידו טען בחקירתו כי שמע על השוד והרצח לאחר מעשה מדיין, שהפקיד בידיו את התכשיטים שנתפסו ברשותו. בית-המשפט המחוזי מצא כי הראיות הנ"ל מוכיחות לכאורה את עבירות השוד והרצח שיוחסו לעורר, וכי חומרתה של עבירת הרצח מלמדת כי העורר מסוכן, וכי לא ניתן להסיר את החשש שיפגע בבטחון הציבור על ידי חלופת מעצר. העורר, נעצר איפוא, עד תום ההליכים. 3. על החלטה זו הוגש ערר. עיקר טענת העורר היא כי בתשתית הראייתית שהציגה התביעה אין יסוד למעצרו. טענתה גורפת זו אינה יכולה להתקבל, ובעניין זה יש להבחין בין עבירת השוד לבין עבירת הרצח. 4. דברי דיין למדובב, בצירוף ראיות החיזוק המאשרות את אמינות דבריו המפלילים את העורר, מוכיחים לכאורה את עבירת השוד בעוצמה הנדרשת למעצר. לעומת זאת, אין בדברי דיין הוכחה מספקת לאשמה ברצח. מדברי דיין עולה שלא תוכנן להרוג את בעל החנות או אף לא דובר על אפשרות כזו, והגם שהוא הצטייד במוט ברזל לפני ביצוע השוד, לא טען כי עשה זאת על דעת העורר או למיצער, גם בידיעתו. בנסיבות אלה, באין ראיה המלמדת כי הקושרים הסכימו, או למיצער, צפו זאת כאפשרות, השותפות בשוד כשלעצמה אינה מהווה ראיה מספקת להוכחת השותפות בעבירת הרצח או אף להטלת אחריות ל"עבירה נוספת" מכוח סעיף 34(א) לחוק העונשין תשל"ז1977-. הטעם לכך הוא שהשותף אחראי לביצוע "עבירה נוספת" כאשר האפשרות לביצועה היתה בצפיתו הסבירה על-פי העובדות הידועות לו, לאמור, בקביעת הצפיות הסבירה אין מתחשבים בעובדות שהנאשם יכול היה באופן סביר לדעת עליהן. ראו ע"פ 377/67 דהן ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד כג(1) 197, 229. 5. עם זאת, הגעתי לכלל דעה כי אין להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, שכן האישום בעבירה של השוד לבדו מקים עילת מעצר. עבירת השוד, מעצם הגדרתה, כוללת יסוד של אלימות, ובנסיבות שלפנינו אף אלימות חמורה. על-כן, עבירת השוד שבה מואשם העורר נמנית עם העבירות היוצרות לפי סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, חזקה כי "קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה", "אלא אם כן הוכיח הנאשם אחרת". בעניין שלפני העורר לא הפריך את חזקת המסוכנות, ואילו נסיבות ביצוע עבירת השוד וכן הרשעותיו הקודמות בעבירות התפרצות ואלימות, מלמדות כי לא ניתן יהיה להשיג את מטרת המעצר על-ידי חלופה. אשר-על-כן אני דוחה את הערר. ניתנה היום, יז בתמוז התשנ"ז (22.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042440. L02

[ "ש 695/97", "תפ\"ח 3031/97", "ע\"פ 377/67" ]

2,703

740

בית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 8961 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש: צבי יהלומי נגד המשיב : נציגות הבית המשותף רח' טבנקין 42 באר-שבע בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"ש 7632/96 שניתן ביום 17.11.96 על ידי כבוד סגן הנשיא גלעדי בשם המבקש: בעצמו החלטה המבקש לא הניח את דעתי שקיימת עילה לבחון את טענותיו פעם נוספת, בגלגול נוסף. הבקשה נדחית; ממילא מתבטלות הבקשות האחרות שהמבקש הגיש. ניתנה היום, כ"ג באדר א' תשנ"ז (2.3.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089610. B01

[ "רע\"א 96", "ש 7632/96" ]

2,704

741

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 360 בג"ץ 97 / 1947 בג"ץ 96 / 2390 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים בבג"ץ 360/97 : 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה העותרים בבג"ץ 1947/97: 1. שאול רוטמן 2. מלכה אראל 3. פנינה גורן העותרים בבג"ץ 2390/96: 1. יהודית קרסיק 2. מרים איצקוביץ 3. אמה מריוט 4. אהרון חוטר-ישי נגד המשיבים בבג"ץ 360/97 : 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל - חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה המשיבים בבג"ץ 1947/97: 1. שר האוצר 2. משרד הבינוי והשיכון 3. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה המשיבים בבג"ץ 2390/96: 1. מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל 2. עירית חדרה 3. הועדה המקומית לתכנון ולבניה 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה התנגדות לצו על תנאי תאריך הישיבה: י"א בסיון התשנ"ז ( 16.06.97 ) בשם העותרים בבג"ץ 360/97: עו"ד אמנון עברון ; עו"ד אלון סמואל בשם העותרים בבג"ץ 1947/97: עו"ד יעקב לסרי בשם העותרים בבג"ץ 2390/96: עו"ד צבי הר-נבו; עו"ד טל הר-נבו בשם המשיבים בבג"ץ 360/97, בבג"ץ 1947/97 ובבג"ץ 2390/96: עו"ד אסנת מנדל החלטה העתירות תשמענה בדרך של סיכומים בכתב. החומר שבפנינו ישמש כסיכומים בכתב. העותרים והמשיבים יוכלו להשלים הסיכומים בתוך שלושים יום (במקביל). ההרכב שידון בעתירה - והוא עשוי להיות הרכב מורחב - עשוי לבקש טיעונים בעל-פה בעניינים שיראו לו לראוי. ניתנה היום, י"א בסיון התשנ"ז (16.6.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003600. A02 /דז/

[ "בג\"ץ 97", "בג\"ץ 96" ]

2,705

22,099

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 360/97 - ח' בג"ץ 2390/96 בג"ץ 1947/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים בבג"ץ 360/97 : 1. מיכאל סמואל 2. ורדינה סימון העותרים בבג"ץ 2390/96: 1. יהודית קרסיק 2. מרים איצקוביץ 3. אמה מריוט 4. אהרן חטר ישי העותרים בבג"ץ 1947/97: שמואל רוטמן ואח' נגד המשיבים : 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל - חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הוועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה 5. עירית חדרה 6. הוועדה המקומית לתכנון ובניה בקשה למתן פסק ד ין בשם העותרים בבג"ץ 360/97: עו"ד אמנון עברון בשם העותרים בבג"ץ 2390/96: עו"ד צבי הר נבו בשם העותרים בבג"ץ 1947/97: עו"ד יעקב לסרי החלטה לתגובת המשיבים בתוך עשרה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ו בכסלו התשנ"ט (15.12.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003600. A07 /דז/

[ "בג\"ץ 360/97", "בג\"ץ 2390/96", "בג\"ץ 1947/97" ]

2,706

29,299

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 360/97 - ז' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים -העותרים : 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה נגד המשיבים : 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה בקשה למתן החלטה בשם המבקשים-העותרים: עו"ד אמנון עברון החלטה להחלטת ההרכב שידון בעתירה. ניתנה היום, כ"א בסיון התשנ"ח (15.6.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003600. A04 /דז/

[ "בג\"ץ 360/97" ]

2,707

31,133

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 360 בג"ץ 97 / 1947 בג"ץ 96 / 2390 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים בבג"ץ 360/97 : 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה העותרים בבג"ץ 1947/97: 1. שאול רוטמן 2. מלכה אראל 3. פנינה גורן העותרים בבג"ץ 2390/96: 1. יהודית קרסיק 2. מרים איצקוביץ 3. אמה מריוט 4. אהרון חוטר-ישי נגד המשיבים בבג"ץ 360/97 : 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל - חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה המשיבים בבג"ץ 1947/97: 1. שר האוצר 2. משרד הבינוי והשיכון 3. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה המשיבים בבג"ץ 2390/96: 1. מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל 2. עירית חדרה 3. הועדה המקומית לתכנון ולבניה 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה התנגדות לצו על תנאי תאריך הישיבה: י"א בסיון התשנ"ז ( 16.06.97 ) בשם העותרים בבג"ץ 360/97: עו"ד אמנון עברון ; עו"ד אלון סמואל בשם העותרים בבג"ץ 1947/97: עו"ד יעקב לסרי בשם העותרים בבג"ץ 2390/96: עו"ד צבי הר-נבו; עו"ד טל הר-נבו בשם המשיבים בבג"ץ 360/97, בבג"ץ 1947/97 ובבג"ץ 2390/96: עו"ד אסנת מנדל החלטה אני מורה, כי כב' השופט א' מצא יצטרף להרכב הדן בעתירות אלה, במקום כב' השופט א' גולדברג. ניתנה היום, כ"ז בסיון התשנ"ח (21.6.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003600. A05 /דז/

[ "בג\"ץ 97", "בג\"ץ 96" ]

2,708

157,963

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 360/97 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים: 1. סמואל מיכאל ניסים 2. סימון ורדינה נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הוועדה לבניה למגורים ולתעשיה - מחוז חיפה בקשה מטעם העותרים בשם העותרים: עו"ד אמנון עברון; עו"ד אלון סמואל החלטה לתגובת המשיבים בתוך ארבעה-עשר יום מעת המצאת ההחלטה. ניתנה היום, ג' בתמוז התשס"ג (3.7.2003). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_A09.doc /דז/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 360/97" ]

2,709

162,649

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 360/97 בג"ץ 2390/96 בג"ץ 1947/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים בבג"ץ 2390/96: 1. יהודית קרסיק 2. מרים איצקוביץ 3. אמה מריוט 4. אהרן חטר ישי נגד המשיבים בבג"ץ 2390/96: 1. מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל 2. עיריית חדרה 3. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שליד עיריית חדרה 4. הוועדה לבניה למגורים ולתעשיה, מחוז חיפה העותרים בבג"ץ 360/97: 1. מיכאל סמואל 2. ורדינה סימון נ ג ד המשיבים בבג"ץ 360/97: 1. שר האוצר 2. מינהל מקרקעי ישראל 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הוועדה לבניה למגורים ולתעשיה, מחוז חיפה העותרים בבג"ץ 1947/97: 1. שאול רוטמן 2. מלכה אראל 3. פנינה גורן נ ג ד המשיבים בבג"ץ 1947/97: 1. שר האוצר 2. משרד הבינוי והשיכון 3. הוועדה לבניה למגורים ותעשיה, מחוז חיפה הודעה משלימה מטעם פרקליטות המדינה ובקשה מוסכמת להארכת מועד החלטה המועד להגשת ההודעה המשלימה מוארך כמבוקש. ההודעה תועבר לתגובת העותרים. התגובות תוגשנה בתוך ארבעה עשר יום מעת המצאת ההחלטה (ימי הפגרה בכללן). ניתנה היום, ט"ז באב תשס"ג (14.8.03). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_A10.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 360/97", "בג\"ץ 2390/96", "בג\"ץ 1947/97" ]

2,710

321,301

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 360/97 בג"ץ 2390/96 - י"ב בג"ץ 1947/97 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש העותרים: 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה בקשת העותרים מיום 12.5.2008 בשם העותרים: עו"ד גבי מויאל; עו"ד אלון סמואל החלטה נוכח מהות הנושא הנדון והשלב בו נמצאים הליכי החקיקה, יש לאפשר למשיבים למצות את הליכי החקיקה בטרם מתן הכרעה שיפוטית בסוגיות שעדיין תלויות ועומדות במסגרת העתירה. לפיכך, ועל אף ההבנה למצבם של העותרים, איני רואה לבטל את החלטתי מיום 6.5.2008 או לקבוע מועד לדיון בעתירה. ניתנה היום, ט' באייר התשס"ח (14.5.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_N30.doc שי מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 360/97", "בג\"ץ 2390/96", "בג\"ץ 1947/97" ]

2,711

371,122

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 360/97 - בפני: כבוד הרשם גיא שני העותרים: 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה בקשה לפסיקת הוצאות החלטה לתגובת המשיבים תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו. ניתנה היום, כ"ח באדר תש"ע (14.3.2010). גיא שני ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_D36.doc טו מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 360/97" ]

2,712

494,110

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 360/97 - לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך מבקשת העיון: עו"ד בתיה פרחודניק העותרים: 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה בקשה לעיין בתיק בית המשפט החלטה טרם מתן החלטה בבקשה, אבקש את עמדות הצדדים בהתאם לתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) התשס"ג – 2003. העמדות תוגשנה בתוך 14 ימים מעת המצאת ההחלטה. המזכירות תמציא לצדדים את בקשת העיון יחד עם החלטה זו. ניתנה היום, ב' באדר א' תשע"ד (2.2.2014). ליאת בנמלך ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_P40.doc טו מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 360/97" ]

2,713

496,519

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 360/97 - לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך מבקשת העיון: העותרים: עו"ד בתיה פרחודניק 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה בקשה לעיון בתיק החלטה לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ובשים לב לכך שההליך התנהל בדלתיים פתוחות כמו גם לכך שהמשיבים אינם מתנגדים לעיון המבוקש והעותרים בחרו שלא להגיש כל תגובה מטעמם לבקשה, הבקשה מתקבלת. העיון ייערך במזכירות בית המשפט בהתאם לנוהל המקובל. ניתנה היום, ל' באדר א' תשע"ד (2.3.2014). ליאת בנמלך ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_P41.doc כש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 360/97" ]

2,714

612,011

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 360/97 - בפני: כבוד הרשם גיא שני העותרים: 1. סמואל מיכאל 2. סימון ורדינה נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. מנהל מקרקעי ישראל-חיפה 3. משרד הבינוי והשיכון 4. הוועדה לבניה למגורים ולתעשיה-מחוז חיפה בקשה לפסיקת הוצאות החלטה בפסק-הדין מיום 9.2.2009 נחתם הדיון בעתירה שבכותרת ובשתי עתירות נוספות (בג"ץ 2390/96, בג"ץ 1947/97). פסק-הדין בא כשמונה שנים לאחר שנקבעה (במסגרת הליך זה) ההלכה העקרונית - "הלכת קרסיק " - שלפיה כאשר המטרה הציבורית שעמדה ביסוד הפקעת מקרקעין חדלה להתקיים, ההפקעה מתבטלת ועל-דרך-הכלל יש להחזיר את המקרקעין לבעלים שממנו הופקעו או לחלופין – לשלם את ערכה. בפסק-הדין מיום 9.2.2009 קבע בית המשפט כי יש למחוק את העתירות ככל שמדובר בשאלות אופרטיביות שהתעוררו בעקבות הלכת קרסיק – שאלות המונחות על שולחן הכנסת (השאלה המרכזית שהתעוררה נוגעת בתחולתה בזמן של הלכת קרסיק ). בית המשפט העליון סיים את פסק-דינו במילים האלה: שאלה נוספת הניצבת בפנינו עתה נוגעת לשיעור שכר טרחת עורכי הדין והוצאות המשפט שייפסקו במסגרת העתירות שלפנינו. אנו סבורים כי נוכח התמשכות ההליכים ובהתחשב בתרומתן הרבה של העתירות שלפנינו לפיתוח דיני ההפקעות במשפטנו, כמו גם העובדה שעמדתם המשפטית העקרונית של העותרים באשר למגבלות המוטלות על הרשות בנוגע לשימוש במקרקעין שהופקעו על ידה נתקבלה, מן הראוי כי המדינה תישא בשכר טרחה בשיעור יוצא-דופן לטובת העותרים, אך לא בסכומים הנכבדים שנתבקשו על ידם ואינם מקובלים בבית משפט זה. סיכומו של דבר, דין העתירות בכל הנוגע לתוצאה האופרטיבית המבוקשת להימחק. עם זאת, אנו מורים בזאת כי המדינה תישא בשכר טרחת עורך דין בשיעור של 150,000 ש"ח לטובת העותרים בכל אחת משלוש העתירות שלפנינו. כמו כן זכאים העותרים לתשלום מהמדינה בגין הוצאות המשפט בהן נשאו. הוצאות המשפט יישומו על ידי רשם בית משפט זה. שכר הטרחה נפסק אפוא – שכר-טרחה גבוה באופן חריג בבית משפט זה – ונותרה שומת הוצאות המשפט. ביום 8.3.2010 הגישו העותרים בבג"ץ 360/97 בקשה לשומת ההוצאות בתיק. בקשה זו היא המונחת לפניי, ובהתאם להחלטתי הוגשה ביום 12.7.2010 תגובת המשיבים. נקודת המוצא בשומת ההוצאות, לאור האמור בפסק-הדין של בית משפט זה מיום 9.2.2009 ולאור אמות המידה שהותוו בבג"ץ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת (טרם פורסם, 30.6.2005), היא שיש לפסוק לעותרים במקרה זה הוצאות ריאליות, אולם זאת בכפוף לכך שההוצאות הריאליות אמנם הוכחו, ושההוצאות הנטענות הן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. בענייננו, העותרים הגישו בקשה הכוללת רשימה מפורטת של הוצאות שהוצאו לדבריהם במהלך 13 השנים שבהן התנהלה העתירה, וכן צרפו מסמכים בתמיכה לחלק מן ההוצאות הנטענות. הסכום המבוקש על-ידי העותרים, לאחר הוספת הצמדה וריבית, מגיע לכדי 80,000 ₪. המדינה מצדה הותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, אך ביקשה לחייבה בהוצאות נמוכות באופן משמעותי מן הסכום המבוקש. אין כל ספק שניהול העתירה המורכבת, העקרונית והחדשנית – לאורך תקופה ארוכה – היה כרוך בהוצאות לא מבוטלות. זאת ועוד, בקביעת שיעור ההוצאות יש להביא בחשבון, בין היתר, את חשיבות העניין עבור בעלי-הדין ואת האינטרס הציבורי הטמון בעתירה ובתוצאתה, ואלה, במקרה זה, מצויים ברף הגבוה. עם זאת, אין להתעלם מן העובדה שבענייננו בית המשפט העליון פסק לעותרים שכר-טרחה יוצא-דופן בגובהו (בסך של 150,000 ₪ לעותרים בתיק זה), תוך שנדחתה טענת העותרים כי יש לפסוק להם שכר טרחה בשיעור של 1,440,000 ₪. סכום אחרון זה, כך נקבע, "אינו מקובל בבית משפט זה", והדברים, כמדומני, יפים אף לעניין סכום הוצאות המשפט שנתבקש. אין ספק גם כי שכר הטרחה שנפסק בא לגלם חלק לא מבוטל מן ההוצאות שהיו כרוכות בניהול העתירה במשך 13 שנים, ואכן בבקשה שלפניי מתוארות הוצאות שהן חלק משכר הטרחה שנפסק. עוד ראוי לציין בהקשר זה כי בהחלטתו של כבוד הרשם מרזל מיום 18.2.2009, במסגרת בג"ץ 2390/96 (עניין קרסיק ), לא נפסקו הוצאות מעבר לאגרה ששולמה, וזאת "בשים לב להיעדר פירוט נוסף כמו גם לשכר הטרחה שנפסק". גם בענייננו שכר הטרחה הגבוה הוא שיקול רלבנטי, הגם שיש לפסוק בגין הוצאות המשפט סכום גבוה יותר מן האגרה ששולמה, זאת לאור הפירוט שנכלל בבקשה. כפי שצוין לעיל, לגבי חלק מההוצאות הנטענות בבקשה הובאו אסמכתאות. עם זאת, העותרים לא הצביעו, לגבי כל הוצאה והוצאה, על נחיצותה וחיוניותה לניהול ההליך, ולגבי הוצאות מסוימות שפורטו בבקשה אין בידי לקבוע שאמנם מקיימות הן – אם בעצם הוצאתן ואם בסכומן – קריטריון זה (כך למשל לגבי הוצאות עבור התייעצויות שונות המתוארות בבקשה). לגבי הוצאות מסוימות כלל לא נמצאו מסמכים-תומכים. מאידך גיסא, עיון בתגובת המשיבים מלמד כי אלה חולקים באופן ספציפי רק על חלק מן ההוצאות שפורטו, ובנוסף העלו טענות כלליות לגבי הצורך בהפחתת הסכום המבוקש. לאחר שבחנתי את כל הטענות שבאו לפניי ואת האסמכתאות שצורפו, החלטתי לשום את הוצאות המשפט באופן גלובאלי על-בסיס החומר שלפניי ובהתחשב בשאלות שהיו על הפרק. על כן, בנוסף לשכר הטרחה שכבר נפסק, יחויבו המשיבים לשלם לעותרים בגין הוצאות משפט סכום של 20,000 ₪ (בערכי יום מתן החלטתי זו). לסכום האמור יתווספו הצמדה וריבית כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל. ניתנה היום, כ"ז באלול תש"ע (6.9.2010). גיא שני ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97003600_D39.doc טו מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 360/97", "בג\"ץ 2390/96", "בג\"ץ 1947/97" ]

2,715

744

בית המשפט העליון בש"א 4831/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : בסאם פארס אבו-סלאח נגד המשיבים : 1. איחסאן יוסף אבו-סלאח 2. זיאד יוסף אחמד אבו-סלאח 3. אררט חברה לביטוח בע"מ 4. אבנר-איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ 5. קרנית-קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים בקשה להעברת דיון בשם המבקש: עו"ד צבי לוטן בשם המשיבים מס' 3 ו4-: עו"ד ג. ראובינוף בשם המשיבה מס' 5: עו"ד ליפא ליאור החלטה לתגובת המשיבים תוך 15 יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ח' באב התשנ"ז (11.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97048310. A01

[ "בש\"א 4831/97" ]

2,726

18,313

ב בית המשפט העליון בש"א 4831/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : בסאם פארס אבו-סלאח נגד המשיבים : 1. איחסאן יוסף אבו-סלאח 2. זיאד יוסף אחמד אבו-סלאח 3. אררט חברה לביטוח בע"מ 4. אבנר-איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ 5. קרנית-קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים בקשה להעברת מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984- בת.א. 1391/96 מבית המשפט המחוזי בירושלים לבית המשפט המחוזי בחיפה בשם המבקש: עו"ד צ. לוטן בשם המשיבים 3-4: עו"ד ח. מאיר בשם המשיבה 5: עו"ד ל. ליאור החלטה בקשה להעברת מקום הדיון בת.א. 1391/96 מבית המשפט המחוזי בירושלים לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 11.6.96 הגיש המבקש, תושב מג'דל שמס, את כתב התביעה בתיק האמור, ובו הוא תובע מן המשיבים נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת דרכים. במסגרת הדיון בתביעה זו התנהלו עד כה מספר קדמי משפט. בבקשה שבפני טוען המבקש, כי סבר מלכתחילה, כי המשיבים אינם כופרים בשאלת חבותם וכי הדיון במסגרת התיק עתיד להתנהל בשאלת גובה נזקיו, שאלה שאינה מצריכה הבאת עדים רבים מאזור הצפון. לפיכך, טוען המבקש, בחר לקיים את הדיון בבית המשפט בירושלים, הנחשב יעיל. לטענת המבקש, התחוור לו, כי חלק ניכר מן הדיון עתיד לעסוק בשאלת החבות ולפיכך תתחייב העדתם של עדים רבים מרמת הגולן, דבר שיקשה על המבקש, על המשיבים 1 ו2- ועל עדיהם. עוד טוען המבקש, כי המשיבים 3-5 (להלן: "המשיבים") מיוצגים על-ידי עורכי-דין תל-אביביים שלדידם אי-הנוחות הכרוכה בהגעה מתל-אביב לחיפה אינה עולה על אי-הנוחות הכרוכה בהגעה מתל-אביב לירושלים. המשיבים 1 ו2-, אף הם תושבי מג'דל שמס, מסכימים לבקשה. ואילו המשיבים מתנגדים לבקשה. הטענה המרכזית שמעלים המשיבים היא טענת השיהוי: לטענת המשיבים, המבקש הוא שבחר מלכתחילה להגיש את תביעתו בירושלים, וזאת, כעשרה ימים בלבד לאחר מועד התאונה שלקיומה הוא טוען. לפיכך, טוענים המשיבים, אין המבקש רשאי להלין כיום על אי-הנוחות הכרוכה בניהול דיון בערכאה אותה בחר בחופזה. עוד טוענים המשיבים, כי המבקש היה מודע לעמדה בשאלת החבות לכל הפחות מזה ששה חודשים וכי השתהה יתר על המידה בהגשת הבקשה להעברת הדיון. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי בשנה שחלפה מאז הגשת כתב התביעה הוגשו לבית המשפט חוות דעת מומחים תושבי ירושלים וסביבתה, הן על ידי המבקש והן על ידי המשיבים וחוות דעת נוספות של מומחים כאמור מצויות בהכנה. באשר להבחנה בין הוכחת החבות להוכחת הנזק טוענים המשיבים, כי בשני המקרים נדרשת העדתם של עדים תושבי רמת הגולן- כך שאין ממש בטענה, כי משהועלתה שאלת החבות השתנה אופי הדיון. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי גם כך הגיש המבקש לבית המשפט בירושלים ארבעה תצהירי עדות ראשית של תושבי מג'דל שמס - ומכאן שריחוק בית המשפט אינו מקשה עליו בהבאת ראיותיו. המשיבים דוחים גם את הטענה בדבר "אדישות" באי-כוחם למקום קיום הדיון: שכן, בניגוד לטענת המבקש, באי כוחם של המשיבים 3 ו4- הם עורכי דין ירושלמים, המעדיפים בעליל את קיום הדיון בירושלים וגם בא כח המשיבה 5 , שמשרדיו מצויים בתל-אביב, סבור כי קיום הדיון בירושלים, ולא בחיפה, כרוך בטרחה ובנסיעה פחותות. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה להעברת מקום הדיון. המבקש הוא שבחר את מקום הדיון. מאז הגשת כתב התביעה חלפה תקופה בלתי מבוטלת, הצדדים כלכלו צעדיהם ונערכו לדיון בבית המשפט בירושלים. לא שוכנעתי, כי הסיטואציה העובדתית עליה מסתמך המבקש שונה בעליל מן הסיטואציה שהיתה קיימת בעת הגשת התביעה, ולמצער לפני מספר חודשים ניכר. בנסיבות אלו, משהמבקש הוא שבחר מלכתחילה את מקום הדיון ומשחל שיהוי של ממש בהגשת בקשת ההעברה (והשווה: בש"א 372/89 צור חברה לביטוח בע"מ נ' טצת , פ"ד מג (4) 351) לא מצאתי מקום לגרום לצדדים ולמערכת המשפט טרדה נוספת ולהורות על העברת מקום הדיון. הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 3-4 ו5- בסך כולל של 3,000 ש"ח. ניתנה היום, א' באלול התשנ"ז (3.9.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97048310. A03 /דז/

[ "בש\"א 4831/97", "בש\"א 372/89" ]

2,727

746

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 96 / 8067 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקש : לוי משה נגד המשיבים : 1. כלל חברה לביטוח בע"מ 2. אוקטן מיכאל 3. לה קונקורד חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב שניתנה ביום 15.10.96 על ידי כבוד השופט פלפל בתיק המר' 12044/96 (ת.א 1271/90) בשם המבקש: עו"ד אמגור בשם המשיבים: עו"ד גולדשטיין ועו"ד נוביק החלטה הבקשה היא לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לעכב ביצוע חלק מפסק דין שניתן על ידו לגבי כל סכום שנפסק למבקש מעבר ל500,000- ש"ח בצירוף שכ"ט עורך-דין מחושב על סכום זה. אף כי הדבר לא נאמר מפורשות בהחלטת בית המשפט המחוזי, ברי שהעכוב הוא עד למתן פסק דין בערעור שהוגש לבית משפט זה. אכן, על פסק-הדין הוגש ערעור על ידי המשיבה (ע.א. 7632/96), כמו גם על ידי המבקש (ע.א. 8068/96). עיינתי בבקשה, בפסק-הדין ובערעורים שהוגשו בשני התיקים הנ"ל ונחה דעתי שאין להתערב בהחלטתו של בית משפט המחוזי. הבקשה לרשות ערעור נדחית, ללא צורך בתשובה. ניתנה היום ב' באדר ב' התשנ"ז ז (11.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96080670. E02

[ "רע\"א 96" ]

2,730

747

ב בית המשפט העליון ע"א 6969/94 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער והמשיב בערעור שכנגד : שלופה סוהיל נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : א. לוי קבלני בנין בע"מ סיכומים בכתב בשם המערער (המשיב שכנגד): עו"ד גסאן מטאנס בשם המשיבה (המערערת שכנגד): עו"ד עפר אטיאס החלטה יש לתייק את תגובות הצדדים שהתקבלו ביום 26.9.97 ו1.10.97- בתיקי השופטים. יש לקבוע את הערעור לדיון בעל-פה לשם השלמת טיעון. ניתנה היום, ה' בתשרי תשנ"ח (6.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94069690. O02

[ "ע\"א 6969/94" ]

2,731

13,851

ב בית המשפט העליון ע"א 6969/94 ערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער והמשיב בערעור שכנגד : שלופה סוהיל נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : א. לוי קבלני בנין בע"מ סיכומים בכתב בשם המערער (המשיב שכנגד): עו"ד גסאן מטאנס בשם המשיבה (המערערת שכנגד): עו"ד עפר אטיאס החלטה על פי הצו בדבר סיכומים בכתב מיום 1.12.96 ניתנה לבעלי הדין האפשרות לטעון טענותיהם בערעור בארבעה מחזורי סיכומים. לתיק בית המשפט הוגשו שני מחזורי סיכומים בלבד (סיכומי המערער ביום 12.4.96 וסיכומי המשיבה ביום 9.5.96). באי כוח בעלי הדין מתבקשים להודיע לבית המשפט תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה אם מיצו את זכות הטיעון בהגשת הסיכומים שהוגשו, שאז ייקבע התיק לשם השלמת טיעון (ראה: פ"ד נ(1)1). אי מתן הודעה כאמור יביא לקביעת הערעור לדיון כפי שהוא. ניתנה היום, י"ט באלול תשנ"ז (21.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94069690. O01

[ "ע\"א 6969/94" ]

2,733

748

ב בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5853/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותר : חוסאם מוחמד ג'עפר נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. העתירה תידון בפני הרכב. נציג היועץ המשפטי לממשלה יוזמן להגיב בכתב ולהשתתף בדיון. 2. בהעדר עתירה מצד אשת העותר, שלפי הנטען בעתירה שוהה בישראל ללא הפרעה מאז 9.4.95, לא ראיתי מקום למתן צו ביניים. ניתנה היום, ה' בתשרי תשנ"ח (6.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058530. F01

[ "בג\"ץ 5853/97" ]

2,734

12,211

בית המשפט העליון בג"ץ 5853/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : חוסאם מוחמד ג'עפר נגד המשיב : שר הפנים בקשה שניה לצו ביניים או בקשה לקיום דיון דחוף החלטה המשיב מתבקש להגיש תגובה לבקשה לצו הביניים תוך 15 יום. מוצא בזה צו ארעי האוסר על גירוש אשתו של העותר עד למתן החלטתי בעקבות תגובת המשיב. ניתנה היום, ט' חשון תשנ"ח (9.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058530. I03

[ "בג\"ץ 5853/97" ]

2,735

16,326

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5853/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : חוסאם מוחמד ג'עפר נגד המשיב ה : מדינת ישראל צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבה והמורה לה להימנע מנקיטת צעדים לגירושה של אשת העותר מן הארץ. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד להכרעה בעתירה. ניתן היום, א' בכסלו תשנ"ח (30.11.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058530. I06

[ "בג\"ץ 5853/97" ]

2,736

16,737

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5853/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : חוסאם מוחמד ג'עפר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לצו ביניים החלטה בהסכמת המשיבה אני מוציא צו ביניים האוסר נקיטת צעדים לגירושה של אשת העותר מן הארץ. צו הביניים יעמוד בתוקפו עד להכרעה בעתירה. ניתנה היום, א' בכסלו תשנ"ח (30.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058530. I04

[ "בג\"ץ 5853/97" ]

2,737

51,253

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5853/97 - ה' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר : חוסאם מוחמד ג'עפר נגד המשיב : שר הפנים בקשה למחיקת עתירה החלטה העתירה תועבר לרשמת, למחיקתה. היום, כ"ג באייר התשנ"ט (9.5.99) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058530. G08

[ "בג\"ץ 5853/97" ]

2,738

63,637

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5853/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותר : חוסאם ג'עפר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למחיקת עתירה בשם העותר: עו"ד מוסטפא יחיא פסק-דין לבקשת העותר נמחקת העתירה ללא צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ד באייר תשנ"ט (10.5.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058530. V09

[ "בג\"ץ 5853/97" ]

2,739

749

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5290/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג -כהן העותר ת : תנועת הנוער עזרא נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. ועדת התמיכות,המשרד לענייני דתות צ ו ע ל ת נ א י על יסוד עתירה זו שהובאה ביום 22.9.97 לפני בית משפט זה, במעמד הצדדים, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו על תנאי המכוון אל המשיבים והמורה להם להתייצב וליתן טעם: 1. מדוע לא יתנו תמיכה מתקציב המשרד לענייני דתות לארגוני נוער ארציים על פי מבחנים שווים ואחידים שתוכנם ידוע מראשית השנה, ושעל פיהם נערכו תנועות הנוער לפעילות בשנת 1997; 2. מדוע לא יתנו תמיכות בשנת 1997 לארגוני נוער ארציים על פי המבחנים שהיו בתוקף בתחילת השנה, שפורסמו בחוזר מנכ"ל משרד הדתות בחודש אוגוסט 1995. ומדוע לא ישאירו בעינו את המשקל שניתן לכל מרכיב ביישום מבחנים אלה בשנתיים האחרונות. 3. מדוע לא יקבע בית המשפט כי המבחנים החדשים שמבקש המשרד לענייני דתות לקבוע לענין תמיכה בארגוני נוער ארציים, שפורסמו בחוזר מנכ"ל המשרד ביום 14.8.97, הינם פסולים ומפלים ובלתי סבירים ונגועים בשיקולים זרים; 4. מדוע לא יקבע בית המשפט כי כל שינוי של מבחני תמיכה אינו יכול להיעשות רטרואקטיבית, ולגופים שונים הפועלים על פיהם צריכה להינתן הודעה מראש של תקופת זמן סבירה למען יוכלו להיערך לפעילות בעקבות שינוי המבחנים; 5. מדוע לא יתנו לעותרת או לכל אזרח את האפשרות לעיין במסקנות דו"ח הוועדה הציבורית, "ועדת פרידמן", שבחנה את נושא המבחנים למתן תמיכות במשרד הדתות והגישה המלצות לתיקונם, כך שיקיימו את עקרון השוויון והצדק; 6. מדוע לא יקבלו את המלצות "ועדת פרידמן" לענין הגדרת "סניף" וכן ימנעו מליתן הקצבות ל"סניפים" שממוקמים בבתי מגורים או שאין פועלות בהם לפחות ארבע קבוצות חינוכיות שונות; המשיבים יגישו תשובתם, אם רצונם בכך תוך 10 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית המשפט ולבעלי הדין ישירות. ניתן היום, כ' באלול תשנ"ז (22.9.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. B05 חכ/

[ "בג\"ץ 5290/97" ]

2,740

2,393

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5290/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר ות: 1. עזרא - תנועת הנוער החרדי לאומי בא"י 2. תורה בציון צדק נגד המשיבים : 1. השר לענייני דתות 2. ועדת התמיכות, המשרד לענייני דתות עתירה למתן צו מוחלט תאריך הישיבה: ד' בחשוון תשנ"ח (4.11.97) בשם העותר ות: עו"ד ישעיהו אברהם, עו"ד אביעד הכהן בשם המשיבים : עו"ד יהודה שפר פסק-דין השופט מ' חשין: ביום כ"ז בחשוון תשנ"ח (27 בנובמבר 1997) החלטנו לעשות צו מוחלט בעתירה הנדונה, וכה אמרנו: "לאחר שמיעת באי-כוח בעלי-הדין אנו מחליטים לעשות את הצו על-תנאי לצו מוחלט במובן הבא: מיבחני התמיכה בארגוני נוער שפורסמו בחוזר המנהל הכללי של המשרד לענייני דתות ביום 14 באוגוסט 1997 לא יחולו על העותרות; כל אחת מן העותרות תקבל בשנת 1997 תמיכה מן המשרד לענייני דתות בסכום שיחסו לכלל הסיוע הניתן בשנת 1997 הוא כשיעור התמיכה שקיבלה בשנת 1996 ביחס לכלל התמיכות שניתנו בשנת 1996 על-ידי המשרד לענייני דתות לארגוני נוער דתיים." כן חייבנו את המשיבים לשלם לעותרות הוצאות ושכר-טירחת עורך-דין בסכום כולל של 25,000.- ש"ח. הוספנו ואמרנו כי את נימוקנו להחלטתנו ניתן בנפרד. הגיעה עת נימוקים. 2. העתירה שלפנינו מסבה עצמה על שאלת הסיוע הכספי שהמדינה מושיטה למוסדות-ציבור, והמתבונן מן הצד - לא-כל-שכן מי שמצוי בעניינים - לא יימלט מהתרשמות כי בית-המשפט הגבוה לצדק נדרש לאחרונה לסוגיה זו הרבה יותר מאשר בעבר. הנה-כי-כן, טרם יבשה הדיו על פסק-הדין שניתן בבג"ץ 3792/95 תיאטרון ארצי לנוער נ' שרת המדע והאומנויות ואח' (טרם פורסם) - פסק-דין אשר מצידו ניתן אף-הוא בסמוך לאחר פסק-דין אחר, הוא פסק-הדין בבג"ץ 7458/95 במות נ' משרד החינוך, התרבות והספורט ואח' (טרם פורסם) - והנה נדרשים אנו שוב להוסיף ולהעסיק עצמנו בענייני תמיכות וחלוקת כספים למוסדות-ציבור. והטענה היא תמיד אותה טענה: מדוע-זה קופחנו אנו, העותרים, בהשוואה לגופי-ציבור אחרים? מדוע זה הופלינו לרעה? מדוע זה נקבעו אמות-מידה בלתי-ראויות לחלוקת כספי המדינה? בשני העניינים האחרונים שהזכרנו דובר בנושאי אומנות ותרבות כללית. זו הפעם ענייננו בסיוע כספי שהמדינה מעניקה לאירגונים תורניים ארציים לנוער ולילדים. עיקרי העובדות שלעניין וטיעוני העותרות 3. עד לפני שנים לא-רבות נהגה בארצנו שיטת-סיוע שכונתה "שיטת הכספים היחודיים". תמציתה: הקצאת תמיכה במוסדות ציבור על דרך קריאת שמותיהם של גופים אלה ואחרים בחוק התקציב - ללא אמות-מידה גלויות, ידועות ובנות-שוויון. כפי שאמרנו במקום אחד (בג"ץ 6634/94 יקותיאלי נ' השר לענייני דתות , פ"ד מט(5) 45, 49): "משה קיבל באשר הוא משה, אהרן קיבל באשר הוא אהרן וקורח קיבל באשר קורח הוא". שיטה זו, עקרון השוויון היה ממנה והלאה, וכל מי ששלטון החוק - במובנו המהותי - יקר וקרוב היה לליבו, רגז ורטן. ראו: בג"ץ 59/88 צבן נ' שר האוצר , פ"ד מב(4) 705. 4. כך הורה ונולד - בשנת 1992 - סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה1985-, והוא בחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), התשנ"ב1992-. וכדבר מציעי החוק (ה"ח לשנת תשנ"א, 380, 381): "התיקון המוצע נועד לענות על הביקורת על אופן הקצאת הכספים הייחודיים בתקציב המדינה בשנים האחרונות, העומדת בסתירה לעקרונות שנקבעו בפסיקת בג"צ." עיקרה של הוראת סעיף 3א הוא בשני אלה: ראשית לכל, מעתה ואילך יוצאו כספים לתמיכה במוסדות ציבור אך ורק באורח נורמטיבי, כללי, ועל-פי אמות-מידה מהותיות שתיקבענה. "לא עוד תמיכה במשה, באהרן ובקורח" (פרשת יקותיאלי , שם, שם). שנית, חלוקת התמיכות תיעשה באורח גלוי, ועקרון השוויון הוא שינחה אותנו הדרך. עקרון השוויון הוא עמוד-השדרה, ובלעדיו לא תיכון תמיכה. וזה דרכה של הוראת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב: חוק תקציב שנתי יקבע את הוצאות הממשלה לתמיכה במוסדות ציבור (סעיף 3א(ב)); הוצאות התמיכה תיקבענה בסכום כולל לכל סוג של מוסדות ציבור (סעיף 3א(ג)); סכום ההוצאות שנקבע יחולק בין מוסדות הציבור הנמנים עם אותו סוג "לפי מיבחנים שוויוניים" (סעיף 3א(ד)); המיבחנים והנוהל לקבלת תמיכות יפורסמו ברשומות (סעיף 3א(ז)); לא תינתן תמיכה למוסד ציבור אלא "במידה המתיישבת עם המיבחנים" (סעיף 3א(ח)). המחוקק סלל דרך, ועל גופי הממשלה הוטל להסיע עצמם על אותה דרך; עליה - ועליה בלבד. 5. סקירת פסקי-הדין שניתנו מאז החוק - ולו סקירה חטופה - תלמדנו על קשיי-קליטה במעבר מן השיטה-לא-שיטה שנהגה עד שבא התיקון בחוק, לשיטה שהציב לפנינו החוק המתקן כשיטה אחת ויחידה. נקווה כי אין המדובר אלא במחלות-ילדות, וכי לכשנתבגר ונצבור נסיון נדע כיצד ננַהג את עצמנו כראוי על דרך המלך. 6. העותרת הראשונה - עזרא, תנועת הנוער החרדי לאומי בא"י - הינה תנועת נוער חרדית שנוסדה לפני כשמונים שנה, וחברים בה אלפי חניכים ברחבי הארץ כולה. העיקרון שהינחה - ומנחה - את התנועה הוא "תורה עם דרך ארץ", ונאמנות לעיקרון זה הביאה את חבריה, לדבריה, להקים עשרות ישובים בארץ, לשרת בצבא הגנה לישראל ולהיות מעורים בחיי הישוב בארץ. העותרת השניה - תורה בציון צדק - נוסדה בשנת 1985, ומאז הקמתה פועלת היא, לדבריה, בקרב ילדי שכונות-מצוקה ובקרב עולים חדשים; לתנועה שלושים סניפים, ובפעילותה נוטלים חלק אלפי חניכים. 7. שתי העותרות שלפנינו, בהיותן אירגוני נוער יהודיים דתיים המחנכים לערכים דתיים-תורניים, זכו לקבל בשנים עברו - כל אחת מהן לעצמה - תמיכה מידי המשרד לענייני דתות. והנה, בשנת התקציב 1997 פחתה התמיכה שהמשיבים אמרו ליתן לעותרת הראשונה, ואילו מן העותרת השניה נשללה תמיכה מכל-וכל. על-כך מתלוננות העותרות לפנינו, כל אחת מהן בעניינה-שלה. טוענות הן כי קופחו במתן התמיכה, שלא-כדין ובניגוד לדין, ואת טענותיהן מסבות הן על מיבחני-התמיכה האחרונים שנקבעו בידי השר לענייני דתות. מיבחנים אלה, הכותרת בראשם היא "תיקון מס' 14 למיבחנים לחלוקת כספי תמיכות של המשרד לענייני דתות ומוסדות ציבור", ומדובר בתיקון ששינה את המיבחנים למתן תמיכות ל"ארגונים דתיים לילדים ונוער". מיבחנים אלה החדשים נתפרסמו בילקוט הפירסומים מס' 4564 מיום 4.9.1997, תשנ"ז, בעמ' 5416, ולהלן נכנה אותם - המיבחנים החדשים. 8. שני ראשים הם בטיעוני העותרות. ראש אחד עניינו באי-תקפותו של המיבחן לשנת 1997 אך באשר לא פורסם לרבים אלא בחודש ספטמבר 1997, בעוד אשר המשיבים אומרים להחילו למפרע, למיום 1 בינואר 1997. הראש האחר בטיעוני העותרות עניינו בגוף-התנאים שנקבעו במיבחנים החדשים להענקת תמיכות לאירגוני נוער. לטענת העותרות, תנאים אלה ודרך חלוקת התמיכה אינם סבירים, ודינם להיבטל ולעבור מן העולם אך בשל טעם זה בלבד. להלן נדון בשני ראשים אלה לטענות העותרות, אך ראשית נקדים כמה דברים על המיבחנים שנקבעו עד-כה. 9. היה זה בשנת 1992 שהמשרד לענייני דתות החל מנַהג את דרכו בחלוקת תמיכות על-פי הוריית סעיף 3א לחוק יסודות התקציב. מדברים אנו ב"מיבחנים לחלוקת כספים לצורך תמיכה במוסדות ציבור" שפורסמו ברשומות (יה"פ מס' 4020 מיום 30.6.1992, תשנ"ב, 3744-3736). פירסום זה הסב עצמו על מתן תמיכות לפעילויות מפעילויות שונות (מיבני דת, מיקוואות, מוסדות לימוד תורניים ועוד) וענייננו-שלנו הוא בפרק ח' לאותם מיבחנים ("תרבות תורנית וחינוך דתי משלים"), פיסקה ו' ("אירגונים דתיים לילדים ונוער"). לטענת העותרות הפעילו המשיבים מיבחנים אלה באורח מפלה. המשיבים מכחישים טענה זו (בחצי-פה), אך אנו לא נמשיך ולא נעסיק עצמנו באותם מיבחנים שכיום אינם אלא אירוע היסטורי בלבד. 10. מקץ שלוש שנים, בשנת 1995, החליט השר לענייני דתות לקבוע מיבחני-תמיכה חדשים לאירגונים דתיים לילדים ונוער (יה"פ מס' 4322 מיום 26.7.1995, תשנ"ה, 4155, 4160). מיבחנים אלה ייסדו עצמם, כמסתבר - ולו בחלקם - על המלצות ועדה שהקים השר בשנת 1995, ועדה שבראשה ישב פרופסור אברהם (רמי) פרידמן. המיבחנים שינו את קודמיהם בכמה וכמה נושאים חשובים, אך לא נוסיף ולא נתעמק בהם הואיל ולא הם המונחים על שולחננו לעיון ולבחינה כמועמדים לפסילה. תחילתם של מיבחנים אלה האחרונים היתה ביום פירסומם ברשומות, הוא יום 26 ביולי 1995 (סעיף 10א לפירסום). 11. לדעת המשיבים, כמסתבר, לא היו המיבחנים האחרונים טובים וראויים. זאת ידענו, הואיל ולא עברו אלא כשנתיים מאז הוחל לנהוג על-פיהם, והשר לענייני דתות החליט לקבוע (לענייננו) מיבחני-תמיכה חדשים תחת המיבחנים שמשנת 1995. אלה הם מיבחני-התמיכה החדשים אשר פורסמו בילקוט הפירסומים שמיום 4 בספטמבר 1997 (ראו לעיל, פיסקה 7), והם המיבחנים שהעותרות תוקפות אותם מכל-עבר. 12. עד כאן - עיקרי העובדות שלעניין. נעבור עתה ונדון בשני ראשי הטיעונים המועלים בפי העותרות, אחד לאחד, ונפתח בטענת התחולה למפרע. לנושא תחוּלת המיבחנים למפרע 13. המיבחנים העומדים לדיון פורסמו (כפי שראינו) בילקוט הפירסומים שמיום 4 בספטמבר 1997, אך לדברי המשיבים אמורים הם לחול למפרע, למתחילתה של שנת הכספים, קרי: מיום 1 בינואר 1997. הדבר לא נאמר, אמנם, בפירסום עצמו, אך זו היא טענת המשיבים. לטענה זו של המשיבים יש להוסיף כי אירגוני הנוער התורניים - ובהם העותרות - לא זכו לקבל תמיכה במשך כל עשרת החודשים הראשונים של שנת 1997. רק ביום 24 בספטמבר 1997 נתכנסה ועדת התמיכות לישיבה בה הוחלט על דרך חלוקת התמיכה. טענת העותרות - כפי שאמרנו לעיל - היא זו, שהמיבחנים החדשים אינם תקפים אך באשר המשיבים מבקשים להחילם שמונה חודשים למפרע. תחולה ריטרוספקטיבית זו, באשר היא - כך טוענות העותרות - די בה כדי לפסוק כי המיבחנים אינם תופשים כלל, לא מעיקרם ולא בכלל. משיבים-טוענים המשיבים, למותר לומר, כי במיבחנים לא נפלו לא פגם ולא סירכה, וכי החלתם למפרע - ולו למשך שמונה חודשים - אין בה כדי לפגוע בהם, לא מעיקרם ולא בכלל. 14. בנושא החלתם-למפרע של המיבחנים שומה עלינו לדון בכמה-וכמה שאלות נפרדות, ובסדר זה: (1) שאלה ראשונה היא: מה קובעים המיבחנים עצמם באשר להחלתם למפרע? שאם המיבחנים, הם בגופם, אינם אומרים להחיל עצמם למפרע, כדברם כן יהי, ומה לנו שנדון בנושא שאינו עולה כלל על סדר יומנו? ואמנם, אם יימצא לנו שהמיבחנים אינם מבקשים להחיל עצמם מלמפרע, ממילא לא יהא להם תוקף אלא לעתיד-לבוא בלבד; (2) בהנחה שהמיבחנים אומרים להחיל עצמם למפרע, שאלה שניה היא: האם קנה השר סמכות בדין להחיל מיבחני-תמיכה בתחולה למפרע? אם נשיב על השאלה בשלילה ומסקנתנו תהא כי השר לא קנה סמכות, יהא בדבר סוף-פסוק ולא עוד נדון בשאלות שאפשר היו נשאלות במערכת אחרת; (3) ולבסוף: משנשיב על השאלה האחרונה בחיוב - לאמור: כי השר קנה סמכות להחיל מיבחני-תמיכה מלמפרע - השאלה הבאה תהיה: האם ההחלה למפרע - בין מבחינת אורך התקופה בין מכל בחינה אחרת - עומדת במיבחן הסבירות וההגינות? הבה נדון בשלוש שאלות אלו, ובסידרן זה, ונדע את דרכנו. האם נתכוונו המיבחנים החדשים להחיל עצמם מלמפרע? 15. ענייננו הוא, כזכור, במיבחנים שנתפרסמו ברשומות ביום 4 בספטמבר 1997. לכאורה, מיבחנים שנתפרסמו ביום פלוני תחילתם היא באותו יום, לא מוקדם מאותו יום ולא מאוחר מאותו יום. ראו והשוו: סעיף 10(א) ו-(ג) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח1948- וסעיף 17 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש]. לא כי, טוענים המשיבים. תחולתם של המיבחנים החדשים היא למפרע, למיום 1 בינואר 1997. האמנם כך? כולנו נסכים כי אין די ב טענה כי נורמה פלונית תחולתה היא מלמפרע. תחולתה של נורמה כללית היא - לכאורה - למיום פירסומה, והטוען כי תחולתה היא מלמפרע - הוא הדין בטוען כי תחולתה היא אך החל ביום מסויים בעתיד - עליו יוטל "נטל פרשני" לשכנע בצידקת טענתו. האם עלה בידי המשיבים להסיר מעל שיכמם נטל זה שהוטל עליהם? ספק רב בידנו. 16. ראשית לכל נאמר, כי המיבחנים בגופם אינם קובעים מועד לתחילת תוקף, לא במפורש אף לא מכללא. לכאורה איפוא תתפוש בנו ההנחה כי תחילתם ביום פירסומם. יתר-על-כן: חוק תקציב מתקבל מידי שנה בשנה, ואמור הוא לשלוט על השנה עליה יועד לשלוט. שלא כמותם הם המיבחנים המתקבלים לפי חוק יסודות התקציב. מיבחנים אלה - מיבחנים נורמטיביים כלליים - אין הם צמודים לחוק תקציב פלוני. שלא כתקציב גופו, כוחם של אלה אינו פג בתום שנת התקציב, ואין הם נמוגים ונעלמים עם חוק התקציב. תוקפם וכוחם הוא עד אם יבוטלו, אלא-אם-כן נקבע בהם מראש - במפורש או מכללא - כי יפוגו ביום פלוני. כך מיבחנים שלפי חוק יסודות התקציב על דרך הכלל. כך הם המיבחנים שפורסמו ביום 26 ביולי 1995 (ראו פיסקה 10 למעלה). מיבחנים אלה הקודמים, על-פי עצם טיבם ותוכנם, נמשך כוחם והלך כשהיה. וככוחם אז ככוחם עתה לצאת ולבוא אלא אם בוטלו. המיבחנים החדשים - אלה שמיום 4 בספטמבר 1997 - אומרים לנו כי נועדו לבוא תחת המיבחנים הקודמים. ואולם, עד ליום פירסומם לא ידענו את תוכנם של אלה המיבחנים החדשים, ולכאורה נמשכה מלכותם של המיבחנים הקודמים. מנין לנו איפוא שמיבחנים אלה החדשים ביקשו להצמית את קודמיהם מלמפרע? 17. ואמנם, השר לענייני דתות יודע היטב כי שאלת תחִילתה של התחוּלה שאלה ראשונה במעלה היא, אשר-על-כן טורח הוא מעת-לעת לקבוע תחִילת תחוּלה (הגם שלא כל העת היה אותו אדם השר לענייני דתות). כך, למשל, במיבחן-תמיכה בכוללים לחקלאים בשנת שמיטה. מיבחן זה פורסם ביום 14.3.1994 (יה"פ מס' 4201, תשנ"ד, 2755, 2756), ונקבעה בו תחולה (חלקית) למפרע, למיום 1.9.93 ועד יום 1.9.94. כך היה אף במיבחן-תמיכה למיבחני הלכה ארציים ועולמיים לשנת השמיטה, מיבחן שפורסם ביום 30.10.94 (יה"פ מס' 4257, תשנ"ד, 499, 500). הוראת סעיף 2.ג. למיבחן הודיעתנו מפורשות כי משך התוכנית הוא למפרע, למיום 19.7.93 ועד ליום 4.11.94 (מיבחנים אלה עמדו לביקורתו של בית-המשפט הגבוה לצדק בפרשת יקותיאלי , ולענייננו-עתה איננו עוסקים בתוקפם המשפטי אלא בקביעת הכוונה המפורשת להחלתם הריטרוספקטיבית). כך נוכל ללמוד מן הישר אל ההפוך (או להיפך): משביקש השר להחיל מיבחני-תמיכה מלמפרע, טרח ואמר זאת. ומשלא אמר דבר - כבענייננו - תחול ההנחה הראשונית כי תחִילת המיבחנים היא ביום פירסומם. 18. בהקשר זה נתעוררה לפנינו - באורח שולי - שאלה חשובה, והיא: האם מיבחני התמיכה יש לראות בהם תקנה בת-פועל תחיקתי, לאמור, תקנה שתחילתה ביום פירסומה כהוראת סעיף 17 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש] ("נוסח חדש" בשמו ונוסח שאינו כה-חדש בגילו)? שאם אמנם ענייננו בתקנה בת-פועל תחיקתי, כי-אז - כהוראת סעיף 17 לפקודת הפרשנות - תחילת תוקפם של המיבחנים היא ביום פירסומם "אם אין הוראה אחרת בעניין זה". ומשלא מצאנו הוראה אחרת - לא במפורש ולא במשתמע - ממילא נדע כי תחילת תוקפם של המיבחנים היא ביום פירסומם. שאלה זו, התולה עצמה מצידה בהילכת אלכסנדרוביץ המפורסמת (ע"פ 213/56 היועץ המשפטי לממשלה נ' אלכסנדרוביץ , פ"ד יא 695, 701, מפי השופט זוסמן) - לעניין פירושו והחלתו של הדיבור "תקנה בת-פועל תחיקתי" - אינה ניתנת לפיתרון-רגע. יש בשאלה פנים לכאן ולכאן, והגם שנוטים אנו לראות במיבחנים תקנה בת-פועל תחיקתי, אין צורך שנכריע בה. נזכור כי סעיף 3א(ז) לחוק יסודות התקציב מורה אותנו מפורשות על חובת פירסומם של המיבחנים ברשומות, ואם לא נאמר בו מפורשות - כבהוראת סעיף 17 לפקודת הפרשנות - כי תחילת תוקפם של המיבחנים יהיה ביום פירסומם, הנה "סיוע" או "חיזוק" (כהוראתם בדיני ראיות במשפט הפלילי) יש בו להנחה הראשונית, כי תחילת המיבחנים היא ביום פירסומם. 19. מן הצד האחר (ואינני בטוח שאכן צד אחר הוא זה), נתנו דעתנו להוראת סעיף 10א למיבחנים הקודמים (אלה שמיום 26.7.95) ולפיה "תחילתו של תיקון זה ביום פירסומו". לדעתי, אין בהוראה זו כדי לחזק את עמדת המשיבים, ויש לומר כי מעיקרה לא באה ההוראה אלא לביטחון-יתר (ex abundanti cautela) . הוא הדין בהוראת סעיף ה.6 למיבחנים החדשים, ולפיה "כהוראה לשנה תוכל הפעילות להתקיים בבתים פרטיים בהיקף שלא יעלה על 15% מסך כל הפעילות של הארגון". אכן, הוראה זו לא באה - כלשונה - אלא לשנה אחת בלבד, ואולם איש לא אמר - אף לא רימז - כי שנה זו זהה לשנה הקלנדרית. כל יום מתחילה שנה חדשה ("שארית החיים") ותחילתה של אותה שנה היא באותו יום. כוונת הדברים היא להחיל אחד מן המיבחנים לשנה אחת בלבד, ואין כל סיבה שלא לראות את תחילתה של אותה שנה ביום הפירסום. גם לגופם של דברים כך הוא, שהפירוש האומר להחיל את המיבחן למפרע, למיום 1.1.97, אין בו לא סבירות ולא היגיון, אך לא נאריך בכך. 20. דבר אחרון בהקשר דברינו עתה. היה זה השר לענייני דתות שקבע את המיבחנים הקודמים, והשר לענייני דתות הוא אף שקבע את המיבחנים החדשים העומדים לביקורת. האין לומר כי פירושו של השר לתחילת תוקפם של המיבחנים פירוש "אותנטי" הוא? האין לומר כי משעה שטען השר לפנינו כי כוונתו היתה להחיל את המיבחנים למפרע - למיום 1.1.97 - שומה עלינו לקבל את דבריו ללא עוררין ולראות את המיבחנים כמו נאמר בגופם כי תחולתם היא למפרע כטענתו? התשובה לשאלה היא בשלילה נחרצת. אם נראה את המיבחנים כתקנה בת-פועל תחיקתי, בוודאי אין כל משמעות לטענת השר כל עוד לא ניתן לה ביטוי במיבחנים גופם, במפורש או מכללא. זו הוראת סעיף 17 לפקודת הפרשנות והיא המורה אותנו הדרך. ואולם גם אחרת, הדין הוא אותו דין. כולנו נסכים כי חובה הוטלה על השר לקבוע מיבחנים - כהוראת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב - וכי עד לקביעתם של מיבחנים לא היה בסמכותו להעניק תמיכה למי שהוא חפץ ביקרו. המיבחנים, רק על-פיהם יישק דבר: הם-הם הקובעים זכויות והם-הם הנוטלים זכויות. כוונתו של השר אמורה לקבל ביטוי במיבחנים שפורסמו, והמיבחנים שפורסמו הם-הם כוונתו של השר. משעת פירסומם ועד להיבטלם, או עד לשינויים, אין עוד לשר שליטה על המיבחנים. חיים הם לעצמם ואין הם תלויים עוד בשר. השר הורה אותם, אמנם, אך משעת לידתם - היא שעת פירסומם - ניתק הטבור ואמורים הם לחיות את חייהם ולדבר בעד עצמם. הנחתום לא יעיד על עיסתו, וכמותו לא המחוקק יפרש דברי-חקיקה (אלא בדרך שעשה אותם דברי-חקיקה). זה שלטון החוק, זו הפרדת הרשויות, זה ההליך הדימוקרטי. ראו והשוו: רע"פ 1127/93 מדינת ישראל נ' קליין , פ"ד מח(3) 485, 501-500. מכל אלה נדע, כי טיעונו של השר באשר ליום תחילתם של המיבחנים, מכלל טיעון לא יצא ואין בו כדי להעלות או להוריד. 21. דעתנו נוטה למסקנה כי תחילתם של המיבחנים החדשים היתה ביום 4.9.97, וכי אין תשתית משפטית ועובדתית לטענת המשיבים כי מיבחנים אלה חלים למפרע, למיום 1 בינואר 1997. על-אף כל זאת לא נכריע בשאלה, ולו מן הטעם שבעלי-הדין לא סקרו בטיעוניהם את הבעייתיות הסבוכה הכרוכה בהחלתם של המיבחנים למיום פירסומם, באמצעה של שנת הכספים. באי-כוח בעלי-הדין, כל אחד מהם בדרכו ולשיטתו, טענו על דרך של "כולה שלי": עותרות עתרו וטענו לבטלות המיבחנים מעיקרם ומכל-וכל, ומשיבים השיבו מנגד וטענו לתקפות המיבחנים למתחילתה של שנת הכספים. להמשך הדיון נניח - כגירסת המשיבים - כי המיבחנים שפורסמו ביום 4.9.97 קבעו בגופם, מכללא, כי תחילתם היא למפרע, למתחילת השנה האזרחית. 22. בשולי הדברים נוסיף ונדגיש, כי דנו עד-כה אך-ורק בשאלת הסמכות בלבד. לא דנו בשאלה העוקבת, והיא: בהנחה שהמיבחנים תחילתם היתה מיום 4.9.97, האם החלתם למיום פירסומם - בלא להותיר "תקופת הסתגלות" למעבר מהמיבחנים הישנים למיבחנים החדשים - יש בה סבירות, או שמא נפגמים הם בפגם של אי-סבירות? ראו והשוו: ע"פ 104/72 ראב נ' מדינת ישראל , פ"ד כו(2) 412; בג"ץ 2832/96 בנאי נ' המועצה הארצית של לישכת עורכי-הדין , פ"ד נ(2) 582, 594 ואילך. משאמרנו להניח כי תחילתם של המיבחנים - על-פי כוונת עושה המיבחנים - היתה, לכאורה, ביום 1.1.97, ממילא נתייתרה שאלת הסבירות לעניינו של יום 4.9.97, שאלה שהיתה עולה לו פסקנו (כפי שנטינו לפסוק) כי תחילתם של המיבחנים היתה ביום 4.9.97. סמכות וסבירות לעניין החלה למפרע 23. משהשבנו לשאלה הראשונה (ראו פיסקה 14 לעיל) כפי שהשבנו, עולה מאליה השאלה השניה, והיא: בהנחה שמיבחני התמיכה אמרו להחיל עצמם מלמפרע - האם קנה השר סמכות להחילם מלמפרע כפי שהחילם? האם קנה השר סמכות לפרסם ביום 4.9.97 מיבחני-תמיכה חדשים, לבטל באותה משיכת-קולמוס את מיבחני התמיכה הקודמים, והכל למפרע למיום 1.1.97? השאלה היא, לאמיתם של דברים, שאלה כפולה: אחת, שאלה של החלה מלמפרע , ואחת, שאלה של ביטול מלמפרע . שכן עד לפירסומם של המיבחנים החדשים שלטו בכיפה המיבחנים הישנים, ורשויות המשרד לענייני דתות אמורות היו לפעול על-פיהם. בא עתה השר ואומר הוא לנו שני אלה: אני מבקש לבטל מלמפרע מיבחנים תקפים, ואני מוסיף ומבקש להחיל מלמפרע מיבחנים חדשים. השאלה היא, איפוא, האם קנה השר סמכות כך לבטל מלמפרע וכך להחיל מלמפרע? במילים אחרות: האם מוסמך ורשאי הוא השר - על-פי המחוקק - לשלול ולעקור מלמפרע זכויות שגופים נתמכים אלה ואחרים קנו על-פי המיבחנים ששררו עד לפירסומם של המיבחנים החדשים, והאם מוסמך הוא להקנות מלמפרע זכויות שגופים נתמכים אלה ואחרים לא קנו על-פי המיבחנים ששררו עד לפירסומם של המיבחנים החדשים? 24. שאלה זו מטילה אותנו היישר אל לועו של הר-געש פולט-לַבָּה. שאלה זו עניינה בסמכותה של רשות מימשל ומינהל - לבר-הכנסת - להתקין תקנות בנות-פועל תחיקתי (ודומיהן) בתוקף מלמפרע. עד לפני זמן לא-רב - ואולי אף עתה - שררה, ואפשר ממשיכה לשרור, הלכה המיוחסת לפרשת ביננבוים (בג"ץ 21/51 ביננבוים נ' עירית תל-אביב , פ"ד ו 375, 387-385), ולפיה "חקיקת מישנה יכול שתהיה ריטרואקטיבית, אם אין בהוראת החוק המסמיכה כדי לשלול סמכות כאמור" (בג"ץ 1827/92 התאחדות התעשיינים בישראל ואח' נ' שר האוצר , פ"ד מו(4) 368, 385). ובלשונו של חברנו השופט מצא בבג"ץ 2933/94 רשות שדות התעופה נ' בית-הדין הארצי לעבודה , פ"ד נ(3) 837, 354: בעוד אשר "[]בענין תחולתו של חוק חזקה היא כי חוק אינו פועל למפרע", שונה הדין לעניינה של חקיקת-מישנה שעליה "חלה חזקה, כי בהיעדר הגבלה מפורשת או משתמעת בחוק המסמיך, החלתה למפרע היא בגדר הסמכות". 25. והנה, לאחרונה - היה זה בפרשת רשות שדות התעופה - הניף חברנו השופט זמיר נס-מרד, בקוראו תיגר על ההלכה. ניתנת אמת להיאמר, כי היה זה הפרופסור זמיר אשר אסר לראשונה מלחמה על הילכת-הפסיקה, ולאחרונה אף ראו דבריו אור-עולם בסיפרו החשוב הסמכות המינהלית (ירושלים, תשנ"ו1996-), כרך ב, 964 עד 968. ואולם בפרשת רשות שדות התעופה (שם, 858 עד 865) הרחיב חברי השופט זמיר - הרחיב, העמיק והגביה - בבנותו מערכת לתלפיות, מערכת שכל העובר על פניה ישתומם ויספוק כפיו בקינאה, קינאה מאלו קְנָאוֹת המַרבּוֹת חוכמה. לולא אמר השופט זמיר דברים שאמר, אמרתים אנוכי; ומשאמר מה שאמר - אשית את שתי ידיי על דבריו. לא אחזור על דברי חברי - תפוחי-זהב במשכיות כסף, דבר דבור על אופניו - שמא אפרום את הריקמה המפוארת. ואולם הקורא המשכיל מוזמן לעיין ולהחכים. אומר אך זאת: יגעתי ולא מצאתי מה בין חקיקה ראשית לבין חקיקת-מישנה, שלעניינה של ראשונה תחול חזקת אי-תחולה-למפרע ואילו לגבי אחרונה תחול חזקה של סמכות להחלתה למפרע. את העבר לא נוכל ממילא לשנות. "מעשים שהיו - היו, מחדלים שנחדלו - נחדלו, מאורעות שאירעו - אירעו, נדרים שננדרו - ננדרו, ודברים שהופרו - הופרו. כל אלה כמו קפאו על מקומם והיו לנציבים, ואת הנעשה אין להשיב... חופש הבחירה והברירה והמיון עשוי להתקיים אך באשר לעתיד, ואילו באשר לעבר הבחירה כבר נעשתה, והברירה והמיון... אינם עוד" (ע"פ 4912/91 תלמי נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(1) 581, 619). לעניין כל אלה - מה בין חקיקה ראשית לבין חקיקת-מישנה? "חקיקה למפרע פוגעת בתפיסות-יסוד חוקתיות, היא פוגעת בעקרון שלטון החוק, בוודאות ובבטחון הציבור בו. היא פוגעת בעקרונות היסוד של צדק ושל הגינות ובאמון הציבור במוסדות השלטון" (השופט ברק בעע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(2) 765, 777). לעניינם של כל עקרונות-תשתית אלה - מה בין חקיקה ראשית לבין חקיקת-מישנה? גם זאת יגעתי ולא מצאתי. אכן, גם דעתי היא, כדעתו של חברי השופט זמיר, כי חזקה החלה על חקיקה ראשית תחול - וראויה היא שתחול - אף על הסמכה לחקיקת-מישנה. שכן אם החוק עצמו, חזקה עליו שאין הוא חל למפרע, מדוע לא תחול אותה חזקה עצמה על הוראה בו המסמיכה לחוקק חקיקת-מישנה? במה נפלית הוראת-הסמכה לחקיקת-מישנה משאר הוראות החוק, שעל אחרונות תחול חזקה של אי-תחולה למפרע ועל ראשונה לא תחול חזקה זו? פליאה היא בעיניי. הפליאה תוליך לחשדנות, והחשדנות תביאנו לאי-הסכמה להלכה. 26. אלה הם פני הדברים: דבר-חקיקה - כך חוק וכך חקיקת-מישנה - נועד להכווין דרכי התנהגות של בני-אדם וממילא צופה הוא פני-עתיד. "שכן כיצד יוכל להשפיע על התנהגות אנשים אם פניו צופות פני עבר?" (פרשת יקותיאלי , שם, 49). על דרך זה שומה עלינו לפרש את הוראת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, הוראה הקובעת כי לעתיד-לבוא לא תינתן תמיכה מתקציב המדינה אלא באורח נורמטיבי בלבד, "ובעיקרם של דברים: על-פי הדרכת נורמה שפניה פני-עתיד" (פרשת יקותיאלי , שם, שם). כך, ורק-כך, ניתן להעניק את תמיכות המדינה "לפי מיבחנים שוויוניים" כהוראת סעיף 3א(ד) לחוק יסודות התקציב. על עניין דומה (ושאינו דומה) אמרתי בפרשת יקותיאלי (בדעת מיעוט), שם, 50: "ניתנת אמת להיאמר, שהמשיבים אינם כופרים כלל בטיעון כי הקריטריונים נגזרו ונתפרו לפי מידתה של המשיבה מס' 4... לשון אחר: המשיבים בדקו ונמצא להם מה הם אותם מאפיינים מיוחדים-שבמיוחדים אשר נימנו במשיבה, אך תחת אשר ייאמר בפה מלא כי המשיבה תזכה בתמיכת המדינה, נעטפו ה'קריטריונים', כביכול, בעטיפה נורמטיבית, והקורא בהם עשוי לסבור לתומו כי הנה נקבעה נורמה המכוונת פניה אל-עבר הציבור בכללו, והיא על-דרך של נורמה בת-פועל-תחיקתי [בהילכת אלכסנדרוביץ ]. ואולם ידענו כי כך אך לכאורה, שהקנקן פניו פני נורמה ואילו תוכו של קנקן הוא שרשויות המדינה נתכוונו להיטיב אך עם פלוני. מערכת עובדות דומה עלתה בעבר בבג"צ 1211/68 אלקטרה (ישראל) בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה , פ"ד כב(2) 551, ועליה אמר השופט זוסמן דברים חריפים עד-למאוד, בהשוותו מעשה מעין-זה לשפת ה- Doublethink של ג'ורג' אורוול. אמר השופט זוסמן (שם, 560), כי מעשה מעין-זה בטל: 'הואיל ואין הוא אלא מעשה חקיקה פיקטיבית שעושהו לא התכוון לעשותו בר פועל תחיקתי'." ובהמשך (שם, 51): "אינני שולל אפשרות שקריטריון להקצבות ייקבע באמצעה של שנה. סעיף 3א לחוק יסודות התקציב קובע כי הקצבות תיעשנה לפי 'מבחנים שוויוניים', אך אין הוא מוסיף ואין הוא קובע כי מבחנים להקצבות ייעשו בהכרח - ותמיד - מראש. דומה עם זאת, כי מושכלות ראשונים ועקרון שלטון החוק כך מחייבים, אלא אם כן יימצא טעם טוב לסטייה בנסיבותיו של עניין פלוני או אלמוני. זאת ועוד: דומני כי דרישת הנורמאטיביות - המהווה תשתית להוראת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב - מחייבת מעצמה הרחבת תחום התפרסותם של הקריטריונים שעה שאלה נקבעים באורח רטרואקטיבי ולאחר שהעבר 'קפא'. לא כל קריטריון העשוי להיות תקף שעה שנקבע הוא מראש יהיה תקף אף אם ייקבע בדיעבד." בענייננו-שלנו מייסדות ההנחיות עצמן על העבר, קרי, על מציאות שקפאה ועמדה על מקומה. מציאות זו אינה ניתנת לשינוי. אין מי שיכול להתאים עצמו להנחיות שהרי לא נוכל לשלוט על העבר. יודעים אנו בבירור מי יזכה על-פי ההנחיות, והרי אלה הם משה ואהרן וקורח. הנה-הם לפנינו אותם "כספים יחודיים" שלעבר, אך זו הפעם באורח מוסווה. בעבר הכריזו המענקים על עצמם כמענקים יחודיים. ראית מענק וידעת כי מענק יחודי הוא. על-פי מיבחני המשיבים ניתנים שוב מענקים יחודיים, אך זו הפעם עוטים הם מסווה על-פניהם: מחופשׁים הם למענקים הניתנים לפי הנחיות נורמטיביות. אין תוכם של המענקים כברם. התווית - תווית של נורמה היא. רשום עליה כי רשאי לשתות מן הקנקן מי שימלא אחר תנאים אלה ואחרים, והם תנאים המציגים עצמם כתנאים שנקבעו מראש ובאורח נורמטיבי. ואילו תוכו של הקנקן ידענוהו מראש. יַעֲרוּ את תוכנו אל קירבם רק פלוני ואלמוני ששמותיהם רשומים בדיו-סתר על הקנקן. לעניין זה אין נפקא מינה אם נעשה הדבר בכוונה או מבלי-משים. בין-כך ובין-כך, בין שהכוונה היתה רצויה ובין שלא היתה רצויה, המעשה לא היה לא רצוי ולא ראוי. 27. לבחינת היקף תחולתה וכוחה של נורמה משפטית, ארבעה המה מיבחנים עיקריים: תחולתה המהותית של הנורמה (ratione materiae) , קרי: תוכנה של הנורמה מבחינה מהותית; תחולתה הפרסונלית של הנורמה (ratione personae) , קרי: זהות האנשים או סוגי האנשים העולים ברישתה של הנורמה; תחולתה הטריטוריאלית של הנורמה (ratione loci) , קרי: באלו תחומי טריטוריה חלה הנורמה; ותחולתה של הנורמה בזמן (ratione temporis) , קרי: באלו חלקים ממינהרת-הזמן תשרור אותה נורמה, איזה קטע מציר-הזמן הוקצה לה. רוב-רובן של עיתותינו מקדישים אנו למיבחן הראשון, מיבחן המהות. מנסים אנו לתור אחר פירושה של הנורמה העומדת לדיון, ומטרתנו היא, ככלל, לנסות ולמצוא את תחומי תחולתה המהותית. מעט פחות מקדישים אנו למיבחן הפרסונלי בו נבחנת כל נורמה. שאלה זו עולה לעתים קרובות בעניין סמכותם של בתי-הדין הדתיים, ואולם ככלל חלות נורמות כלליות על הכל ושאלת חלותן הפרסונלית אינה מתעוררת כלל. נושא התחולה הטריטוריאלית גם בו תיבחן כל נורמה, אך אין הוא עולה על שולחננו לעתים מזומנות. שאלת חלותה של נורמה במינהרת-הזמן עומדת לעצמה בין שאר המיבחנים. ראו והשוו: פרשת בנאי , לעיל, 592 ואילך (מפי השופט זמיר). על דרך הכלל נסתרת היא מן העין, אך לא נוכל בלעדיה. שהרי "הכל זורם" ובלא זרימה אין חיים. חיים פירושם המשכיות, והמשכיות היא-היא המימד הרביעי, מימד הזמן. 28. קצרה דעתי מהבין כיצד ניתן להחיל נורמה מלמפרע - בלא הסמכת-מחוקק כך להחילה - ולו במקום שההחלה שקולה כנגד שלילתן ועקירתן של זכויות. באין הסמכת-מחוקק לדבר, סמכותו של מחוקק-מישנה לשלול זכויות - מנין באה היא לו? עד ליום 4.9.97 ניהגו העותרות דרכן על-פי המיבחנים הקודמים, שמיבחנים אחרים לא היו. אמנם כן: המשיבים הודיעו עוד בחודש פברואר כי עתידים הם לשנות את המיבחנים, אלא שהשינוי לא בא והמיבחנים לא נשתנו אלא ביום 4.9.97. מנין נטלו המשיבים זכות משפטית או מוסרית ליטול מן העותרות את שזכו בו על-פי המיבחנים הקודמים - מיבחנים שהיו בתוקף עד ליום 4.9.97 - ולהוציא את בילען מפיהן? הוגעתי את מוחי ולא ידעתי אותה זכות מנין באה להם. אין חולק על זכותם של המשיבים - זכותם וסמכותם - לשנות "מדיניות" על דרך שינויים של מיבחני-תמיכה. ואולם אנו, לא בזכותם ובסמכותם העקרונית ענייננו, אלא בזכותם ובסמכותם לשנות מיבחנים מלמפרע, לאחר שהעותרות - ואחרים - קנו זכות על-פי הדין ששרר בעיתו. לכוחם של המשיבים כך לשנות את פני העבר (לקראת העתיד) לא מצאתי יסוד. 29. דרך אגב: הכל תולים עצמם בפרשת ביננבוים , כמו נקבעה באותו עניין הלכה ולפיה מוסמך הוא מחוקק-מישנה לחוקק מלמפרע אלא-אם-כן נאסר עליו - במפורש או מכללא - כך לחוקק. יורשה לי להטיל ספק אם אכן כך נקבע באותה פרשה. באותו עניין דובר על הטלת מס-עסק, והוא מס שהוטל בגינה של כל שנת-כספים. המס לא היה איפוא מס חד-פעמי אלא מעין מס מתמשך והולך - ההסמכה בחוק (בפקודה) היתה להטיל מס-עסק עירוני "מידי שנה בשנה" - מס הפורש עצמו על-פני שנה שלמה. על מס מעין-זה אמר בית-המשפט כי ניתן להטילו גם באמצעה של השנה - כפי שהיה באותו מקרה - ובלבד שחוק העזר יעמוד במידת הסבירות. אכן, שאלת הריטרוספקטיביות היתה לאמיתם של דברים שאלה מישנית בלבד, אף שדובר בה בהרחבה. השאלה האמיתית היתה אם שיעור המס עמד במיבחן הסבירות מיום שהוטל ועד לסופה של השנה - ועל שאלה זו השיב בית-המשפט בחיוב. אם כך נבין את הילכת ביננבוים - וכך לדעתי יש להבינה - ניתן להקיש ממנה לנושאי החלה-למפרע שעניינם "מס מתמשך" - מעין אותו מס-עסק שעמד לדיון באותו עניין - אך לא לנושאי החלה למפרע של חקיקת-מישנה על דרך הכלל. הילכת ביננבוים האמיתית - קרי: ההלכה המתירה החלה ריטרוספקטיבית של חקיקת-מישנה באין הסמכה לכך בחקיקה הראשית - אינה חלה כלל על ענייננו. אין היא חלה אלא על חקיקת-מישנה מעין-זו שנחקקה באותו עניין. 30. דבר אחרון בענייננו כאן. על דרך העיקרון, כפי שאמרנו, ראוי ונכון כי תחול על חקיקת-מישנה אותה החזקה החלה על חקיקה ראשית, לאמור, כי אין למחוקק-המישנה סמכות לחקוק לעבר אלא אם הוסמך לכך, במפורש או מכללא. בפירוש הסמכה זו - מכוונים אנו, כמובן, להסמכה מכללא - ניתן דעתנו לטיבו ולתכליתו של החוק, לאילוצים שמחוקק-המישנה עומד בהם, לפגיעה בזכויות מוקנות או בציפיות הקרובות להיותן זכויות, להגינות כלפי מי שפעלו על-פי ההסדר החוקי הקודם ועוד (ראו והשוו: פרשת ארביב , שם, 775 ואילך). ואולם נניח כי פירושו של חוק פלוני יביאנו לכלל מסקנה כי מותרת היא חקיקת-מישנה למפרע. האם פירוש הדבר הוא כי ניתנת למחוקק-המישנה סמכות לחקוק לעבר ככל שיאבה? הנה-כי-כן, בפרשת ביננבוים הסיק השופט אגרנט מן הנושא שעמד לפניו - מס-עסק המוטל מידי שנה בשנה - כי יש לקרוא אמנם אל-תוך החוק הראשי שנדון באותו עניין (פקודת הרשויות המקומיות (מס-עסק), 1941) סמכות לחוקק חקיקת-מישנה למפרע, אך כי סמכות זו מוגבלת לשנת-הכספים השוטפת בלבד. השאלה הנשאלת היא, האם לא כך יהיה בכל עניין ועניין? חקיקה שלעתיד, על דרך הכלל, אינה מגבילה עצמה במועדים. האם כך נפרש גם הסמכה מכללא לחוקק חקיקת-מישנה לעבר? האם הסמכה מכללא בחוק לחוקק חקיקת-מישנה לעבר נקרא אותה תמיד כהסמכה על-הֶחָלָק, בלא כל הגבלה לעבר (חוץ מההגבלה המובנית שחקיקת-מישנה לא תחרוג אל תקופה שלפני היות החוק)? בשאלה זו תיתכנה שתי סברות. סברה אחת תהיה זו, שאם באחת נמצא לנו כי המחוקק הראשי התיר (מכללא) חקיקה לעבר, לא תהיה אותה סמכות מוגבלת בזמן, והביקורת על מידת התחולה למפרע תהיה אך-ורק באמצעות מיבחן הסבירות (כמקובל כיום). סברה אחרת תהיה, ש מידת התחולה למפרע דינה הוא כדין התחולה למפרע עצמה, שתחולה למפרע ומידת תחולה למפרע חד-הן. וכשם שהתחולה למפרע צורכת פירוש הנדרש מתכלית החוק, כן יהיה באשר למידת התחולה למפרע. נוטים אנו לסברה השניה אך נודה שהדברים מעורפלים משהו. אכן, לעניין מידת התחולה למפרע, יש יסוד לסברה כי מצויים אנו באזור-של-דימדומים, בעת שהיא לא-יום ולא-לילה, במקום בו נושקים מזרח ומערב, בכיבשון היצירה בו מתרוצצים חלקיקי-יסוד שבצירופם אלה-אל-אלה עושים, חליפות, סמכות וסבירות, בו סמכות הופכת סבירות וסבירות הופכת סמכות עד-דלא-ידע. בין כך ובין כך, לא הוטל עלינו להכריע במחלוקת זו, ואכן לא נכריע בה. 31. אשר לענייננו-שלנו, דומני שאין צורך להאריך והרי התשובה תימצא בדברים שאמרנו. מאז יום 1.1.97 ועד יום 4.9.97 לא ניתן לעותרות לכלכל את דרכיהן אלא על-פי המיבחנים שהיו בתוקף אותם חודשים. העותרות רשאיות היו להסתמך על המיבחנים ששררו אותה עת, והרי לא ידעו אלא אותם מיבחנים ואותם בלבד. והנה, בחלוף למעלה משני-שלישים משנת התקציב, באים המשיבים ומודיעים לעותרות כי אין הן זכאיות לאשר סבורות היו - כדין - כי זכאיות הן לו. כי עומדים הם, המשיבים, לשנות מלמפרע את מיבחני-התמיכה, וכי בשל כך בלבד תקטן באורח ניכר התמיכה שהעותרת הראשונה זכאית לה ואילו מן העותרת השניה תישלל התמיכה מכל-וכל. חקיקה זו, חקיקה ריטרוספקטיבית היא, וכלשון השופט ברק בפרשת ארביב (שם, 777, 778): "...חקיקה היא רטרוספקטיבית, אם היא משנה לגבי העתיד את המעמד המשפטי, התכונות המשפטיות או התוצאות המשפטיות של מצבים אשר נסתיימו או של פעולות או אירועים (מעשים או מחדלים) שנעשו או שהתרחשו לפני מועד כניסתו של החוק לתוקף... חוק חדש, המוחל על... עובדות שנתרחשו לפני חקיקתו... מהווה החלה רטרוספקטיבית של החוק..." ואנו, לא נמצאה לנו כל הסמכה בחוק יסודות התקציב כך לחוקק, כך לפגוע בזכויות מוקנות, כך לשלול זכויות, כך להאביד ציפיות הראויות להגנת-החוק. 32. דיברנו עד-כה בעקרונות-יסוד במשפט והם עקרונות המחייבים את המינהל בעשייה. ואולם לא רק על עקרונות נסמיך את דברינו. מסתבר כי אותם עקרונות-יסוד תורגמו לשפת הנורמות הכתובות, ואלו בוודאי היו ידועות - או אמורות היו להיות ידועות - למשיבים. סעיף 3א(ו) לחוק יסודות התקציב נותן סמכות בידי שר האוצר לקבוע, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, "נוהל שלפיו יוגשו ויידונו בקשות של מוסדות ציבור לקבלת תמיכה מתקציב המדינה". מוסיף וקובע סעיף 3א(ז) לחוק יסודות התקציב, כי הנוהל יפורסם ברשומות. שר האוצר עשה אמנם שימוש בסמכותו זו, קבע "נוהל להגשת בקשות לתמיכה מתקציב המדינה במוסדות ציבור ולדיון בהן", ונוהל זה פורסם ברשומות זה-מכבר, כנדרש: ילקוט הפירסומים מס' 3986 מיום 26.3.92, תשנ"ב, 2569. וכך קבעו במקורן הוראות סעיף 6.1 ו6.2- לנוהל: "6.1 "6.2 משרד שבהצעת התקציב שלו שהוגשה לכנסת נכלל סכום לתמיכה במוסדות ציבור, יפרסם הודעה בשני עתונים לפחות בדבר האפשרות לקבלת תמיכה, בכפוף לאישור התקציב; בהודעה יצויינו סכום הצעת התקציב, סוג המוסדות הזכאים לתמיכה, המקומות שבהם פורסמו המבחנים ושבהם ניתן לקבל העתק מהמבחנים וטפסי בקשה והמועד האחרון להגשת בקשות." בקשה לתמיכה תוגש עד ל30- באוקטובר של השנה שלפני השנה שעבורה מבוקשת התמיכה או במועד אחר שקבע המשרד לענין מסויים (להלן - המועד הקובע). לגבי שנת 1992 תוגש בקשה לתמיכה במועד שקבע המשרד ופרסם בעתונות." לאחר כשנתיים ימים תוקן הנוהל, ומאז התיקון יש לקרוא את ההוראות כלהלן (יה"פ מס' 4241 מיום 21.8.94, תשנ"ד, 4716): "6.1 "6.2 משרד שבהצעת התקציב שלו שהוגשה לכנסת או שבתקציבו המאושר נכלל סכום לתמיכה במוסדות ציבור, יפרסם הודעה בשני עתונים לפחות בדבר האפשרות לקבלת תמיכה (להלן - ההודעה); בהודעה יצויינו סוג המוסדות הזכאים לתמיכה, המקומות שבהם פורסמו המבחנים ושבהם ניתן לקבל העתק מהמבחנים וטפסי בקשה והמועד האחרון להגשת בקשות." ההודעה תפורסם סמוך ככל האפשר להגשת הצעת התקציב לכנסת או לאישור התקציב." לא בכדי הבאנו נוסח ראשון ונוסח אחרון להוראות הנוהל. השוואת הנוסחים תלמדנו על כוונה להקל עם משרדי הממשלה בפירסום ההודעות לציבור ובקביעת ההנחיות. אשר לתוקפן של הוראות הנוהל, אין ספק שאלו חייבו ומחייבות את המשיבים, והדבר אף נקבע מפורשות בהלכה; ראו פרשת תיאטרון ארצי לנוער , שם, בפיסקה 13 לפסק-דינו של השופט זמיר. מסתבר כי המשיבים לא עמדו בחובות שהוטלו עליהם, לא בנוסח הראשון ולא בנוסח המקל. 33. הנה-כי-כן, בהתאם לנוהל המחייב את המשיבים כיום, היה עליהם לפרסם ברבים הודעה ולציין בה (בין השאר) את "המקומות שבהם פורסמו המיבחנים ושבהם ניתן לקבל העתק מהמיבחנים". חובה זו הוטל עליהם לקיימה "סמוך ככל האפשר להגשת הצעת התקציב לכנסת או לאישור התקציב". לענייננו נאמר: שומה היה עליהם על המשיבים לפרסם את המיבחנים קודם אישור התקציב לשנת 1997, ולמיצער "סמוך ככל האפשר" לאחר אישורו. הפירסום היה אמור להיות, איפוא - לכל המאוחר - בראשית חודש ינואר 1997. והנה מצאנו כי ההודעה האמורה בסעיפים 6.1 ו6.2- לנוהל הגשת בקשות לא פורסמה לרבים אלא ביום 20.8.97, דהיינו, כחלוף כשני-שלישים משנת התקציב. המשיבים הפרו איפוא חובות שהוטלו עליהם בכתב ובאורח מפורש. תכלית הנוהל היתה (בין השאר), לאפשר לגופים נתמכים לחשב דרכיהם לקראת שנת התקציב ולהתאים עצמם ככל שיוכלו למיבחני-התמיכה. היכול אדם לחשב דרכיו ולתקן דרכיו מלמפרע? למעלה מן הצורך נציין, כי חובות שהוראות הנוהל מטילות על המשיבים הוטלו על גופי-ציבור אחרים בחקיקה הראשית גופה. כך, למשל, קביעתו של החוק להסדר ההימורים בספורט, תשכ"ז1967-, ולפיו ניתן לשנות אמות-מידה לחלוקת הכנסות ההימורים "סמוך למועד הגשת הצעת התקציב" (סעיף 9(ב2) לחוק). 34. ומה טוענים המשיבים להגנתם? מסבירים הם בתצהירי התשובה כי בפרק הזמן שבין יום 31.12.96 - הוא יום אישור התקציב, לבין יום 20.8.97 - הוא יום פירסום ההודעה - היתה "התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה בענין, כמיצוות המחוקק". פרטים על אותה התייעצות לא זכינו לקבל. ואנו, מה לנו שנשחית מילים על כך שתשובה זו אין בה כל תשובה? מוסיפים המשיבים וטוענים: העותרות הוזהרו כבר בחודש פברואר 1997 על דבר השינויים העתידים להתחולל במיבחני-התמיכה. משהוזהרו על-כך מראש, כך מוסיפים המשיבים וטוענים, היה על העותרות לכלכל צעדיהן כנדרש, ועל רקע כל אלה - מה היא טענתן ותישמע? מסתבר כי ביום 14.2.97 פורסמה בעיתונות היומית הודעה מטעם המשיבים. על ההודעה חתום המנהל הכללי של המשרד לענייני דתות, ולשונה רצה כך: "המשרד לעניני דתות הודעה של שינויים צפויים בפרק ח' תרבות תורנית מחוזר מנכ"ל נה3/ אב תשנ"ה אוגוסט 1995 בעקבות שינוי סעיפי התמיכה של המשרד בחוק התקציב צפויים בהתאם גם שינויים במבחנים, לפיכך עמותות המסתמכות בפעילותיהן על תמיכת המשרד צריכות לקחת בחשבון את האפשרויות שבעקבות השינויים האמורים, עשויה רמת התמיכה של המשרד להשתנות בצורה משמעותית. אני תקווה שתוך חודשים בעז"ה יפורסמו קריטריונים חדשים. בכבוד רב אבי בלושטיין מנכ"ל" בהמשך דברינו נראה, כי לענייננו-שלנו אין תמיכה לאמירה שהשינויים במיבחנים נדרשו "בעקבות שינוי סעיפי התמיכה של המשרד". ואולם עיקר הוא בגופם של דברים, והעיקר הוא זה: אליבא דכולי עלמא אין ההודעה מפרטת את פרטי השינויים שיתחוללו במיבחנים. כיצד יכולות היו איפוא העותרות - אליבא דמשיבים - לכלכל את דרכיהן ולהיערך לקראת השינויים? ואם באמצע חודש פברואר ידעו המשיבים על שינויים שיתחוללו בעקבות חוק התקציב - שינויים שידעו עליהם למעשה כבר בראשית חודש ינואר - מה היה להם שנדרשו לזמן כה רב לקביעת המיבחנים החדשים? בין כך ובין אחרת, תשובה זו שלמשיבים, יותר משיש בה אין בה. 35. אכן, כשם שהתקציב עצמו נקבע בראשית השנה, כן ראוי להם למיבחני התמיכה אף-הם כי ייקבעו בראשית השנה. שלטון החוק בטוהרתו משמיע כי גם התקציב גם מיבחני התמיכה - על-פי עקרונות חוק יסודות התקציב - ייקבעו בחוק גופו, בחקיקה הראשית. קביעת המיבחנים בחקיקת-מישנה (או במעין חקיקת-מישנה) יש בה כדי לסטות משלטון החוק בטוהרו, ואפשר הכרח המציאות הוא זה. ואולם אם כך באשר ל תוכנם של המיבחנים, לא כן הוא באשר למועד פירסומם, פירסום האמור לבוא בד-בבד עם חוק התקציב גופו. נוסיף ונאמר, ולו למניעת ספיקות: אין מניעה עקרונית, לדעתנו, לפירסומם של מיבחני-תמיכה חדשים - או לתיקונם של מיבחני-תמיכה קודמים - באמצעה של שנת הכספים, ובלבד שיתקיימו שני אלה: אחד, תחולתם של המיבחנים תהא לעתיד-לבוא ולא מלמפרע, ושניים, כי מיבחנים אלה יעמדו במיבחן הסבירות לענין תחילת תוקפם ("תקופת הסתגלות"). ראו עוד לעיל, פיסקה 22. 36. נציין ונדגיש: השר לענייני דתות - וכמוהו כל שר אחר - נעדר אמנם, לדעתנו, סמכות לקבוע מיבחני-תמיכה מלמפרע, ואולם גם היעדר-סמכות זה אין הוא מוחלט ונחרץ. יש לפרשה בשום-שכל ובמידה, וככל חזקה במשפט ראויה אף חזקה זו כי נעשה בה שימוש בטעם. מיבחני התמיכה אמורים אמנם להיקבע בהמשך אחד עם חוק התקציב, בין לפני היותו ובין באורח מיידי לאחר היותו. ואולם, אין צורך שנפרש חובה זו בצימצום-יתר, ותחולה למפרע של מספר שבועות אפשר לא נראה בה תחולה הראויה לפסילה. נזכור עם זאת כי פסילת תחולה למפרע אין פירושה - בענייננו - היעדרם של מיבחנים מכל-וכל. שכן עד לתחילתם של המיבחנים החדשים יחולו המיבחנים הקודמים. ואף אם המיבחנים הקודמים אינם מתאימים לחלוטין לתקציב החדש, מוטב שנתאים מיבחנים שהיו לתקציב החדש, מאשר נחיל מיבחנים חדשים באורח ריטרוספקטיבי, תוך פגיעה בזכויות ובציפיות הראויות להגנה. 37. גם אם אמרנו כי השר לענייני דתות קנה סמכות לקבוע מיבחני-תמיכה באורח ריטרוספקטיבי, החלת המיבחנים שנתפרסמו ביום 4.9.97 למיום 1.1.97, אינה עומדת במיבחן הסבירות. כישלונם של המיבחנים לעמוד במיבחן הסבירות מקורו באותם טעמים שמנינו ואשר בעטיים חרג השר, לדעתנו, מסמכותו שעה שביקש להחיל את המיבחנים למיום 1.1.97. איחור של שמונה חודשים בקביעתם של מיבחני-תמיכה - שמונה חודשים מתוך שנים-עשר חודשים - הינו רב מכדי שנוכל להכיר בסבירות תחולתו לאחור. זה עיקר וכל השאר אינו אלא פירוש. 38. כללם של דברים: לדעתנו, חרג השר לענייני דתות מסמכותו - או פעל בחוסר סבירות עמוק השקול כנגד חריגה מסמכות - שעה שפירסם מיבחני-תמיכה ביום 4.9.97, ובד-בבד עם הפירסום הצהיר על רצונו להחילם למפרע, למיום 1.1.97. מסקנה זו מייסדת עצמה, במהותה ובעיקרה, על חוסר ההגינות שבהחלת המיבחנים למפרע, על הפרת אותה חובה שרשות ציבור חבה בה כלפי הכל, ובפרט כלפי אלה הנדרשים לעזרתה. שמונה מתוך שנים-עשר חודשים היו העותרות תלויות בין השמיים ובין הארץ. בלא תמיכה לא תוכלנה להתקיים - אפשר תוכלנה להתקיים אך בקושי-רב - ומישענתן האחת והיחידה היא אותן הנחיות-תמיכה ששררו בשנה החולפת. על-פי הנחיות אלו - ורק על-פיהן - ניהגו העותרות את דרכיהן, שהנחיות אחרות לא ידעו. והנה, מקץ שמונה החודשים מתבשרות הן לפתע כי "טעו", וכי אין הן עומדות לזכות באשר סברו - ובצדק - כי יזכו בו. מעשה זה נגוע באי-הגינות כלפי העותרות, וככל מעשה הנגוע באי-הגינות - לא ייכון. אשר למיבחני-התמיכה לגופם 39. העותרות טענו לפנינו - ובחום - כי מיבחני-התמיכה גופם נפלו בהם פגמים חמורים, וכי בשל אותם פגמים בלבד דינם להיבטל ולעבור מן העולם. במיקצת מטיעוני העותרות מצאנו טעם, ואולם עתה, משהיגענו לכלל מסקנה כי נפל בהם במיבחנים פסול אך בשל פירסומם המאוחר, שוב איו צורך כי נוסיף ונידרש לטיעונים המסבים עצמם על המיבחנים עצמם. ראוי עם זאת שהמשיבים יתנו דעתם לטיעוני העותרות, ולפי הצורך והעניין יעשו לתיקון המיבחנים. 40. ואם פטור בלא-כלום אי-אפשר, ניתן דעתנו על טענה אחת של המשיבים, טענה שיש בה כדי לאשש, לדעתם, את תוקפם של מיבחני-התמיכה העומדים לדיון. וזו היא הטענה: בשנות הכספים שקדמו לשנת 1997 קבעו חוקי התקציב כי סך של כך-וכך מיליוני ש"ח יינתנו ל"תרבות תורנית וחרדית". ראו, למשל: חוק התקציב לשנת הכספים 1996, התשנ"ו1995- ("חוקי תקציב" מיום 29 במארס 1996, 2, 59). להבדילם מאלה, חוק התקציב לשנת הכספים 1997, התשנ"ז1996- ("חוקי תקציב" מיום 27 במארס 1997, 3, 55) קבע אמנם גם-הוא מתן תמיכה ל"תרבות תורנית וחרדית", אך שלא כקודמיו הוסיף הוא וקבע, באורח מפורט, שלושה סעיפי-מישנה שעניינם הדרך לחלוקת התמיכה וזהות מקבלי התמיכה. והתמיכה אמורה היתה להינתן ל"אירגון תורני ארצי להפצת תורה", ל"אירגון תורני ארצי לנוער וילדים" (בו ענייננו) ול"אירגון תורני ארצי לנשים". הנה-כי-כן, כך טוענים המשיבים, משטרח המחוקק וקבע באורח מפורש לְמַה מכוון הוא בביטוי "תרבות תורנית וחרדית", קביעתו יצרה חיוב - חיוב שלא היה קודם חוק התקציב שלשנת 1997 - וחיוב זה, הוא עצמו, הטיל עליהם חיוב-נגזר לשנות את מיבחני-התמיכה שהיו בשנים קודמות ולהתאימם למיצוות המחוקק החדשה. טענה זו אין בה ולא-כלום. אכן, בשנים עברו - שלא כבשנת 1997 - לא קבעו חוקי התקציב, בגופם, כי תמיכה תינתן לאירגונים תורניים ארציים לנוער ולילדים - דגש על אירגונים ארציים - אך מיבחני-התמיכה אותם קבע המשרד כנילווים לחוקי התקציב הקודמים, הם עצמם קבעו זאת. הנה-כי-כן המיבחנים הקודמים, קבעו כי לא תינתינה תמיכות אלא לאירגון המחנך לערכים תורניים וה"מקיים פעילות ארצית סדירה וקבועה לחבריו..." (יה"פ לשנת תשנ"ה, 4155, 4160, פרק ח', פיסקה ה, סעיף (1)ב(2)). הוא הדין במיבחנים שלשנת 1992, שגם הם דיברו ב"תנועת נוער דתית המחנכת לערכים תורניים" וה"מקיימת פעילות ארצית סדירה וקבועה לחבריה, לפחות אחת לשבוע במועדונים/בסניפים". נדע מכל אלה, כי הגבלת התמיכה בחוק התקציב שלשנת 1997 לאירגונים "ארציים", לא שינתה, לאמיתם של דברים, דבר בנהגיו של המשרד לענייני דתות. קביעת ה"ארציות" בחוק שלשנת 1997, היא עצמה לא חייבה שינוי במיבחנים. ודוק: לא אמרנו - אף לא נאמר - כי שר הדתות לא היה רשאי לשנות מן המיבחנים הקודמים; נהפוך הוא: הוא הוסמך לכך ורשאי היה לשנות מן המיבחנים. ואולם בנושא ה"ארציות" לא חל שינוי של-ממש, ולא נמצא לנו כיצד יש בו כדי לאשש את המיבחנים אשר לטענת העותרות נפלו בהם פגמים עוד ועוד. סוף דבר 41. ניתוח האירועים שלעניין לימדנו כי מיבחני-התמיכה שלשנת 1997 - אלה מיבחנים שפורסמו ביום 4.9.97 - דינם להיבטל אך בשל פירסומם בעת כה מאוחרת. על-אף זאת, לא ראינו להכריז על המיבחנים כבטלים, ובהחלטתנו מיום 27 בנובמבר 1997 הסתפקנו באומרנו כי מיבחנים אלה "לא יחולו על העותרות". טעם הדבר הוא, שלעת החלטתנו עברו אחד-עשר מבין שנים-עשר חודשי שנת-התקציב, וסביר להניח כי המשיבים פעלו על-פי ההנחיות כלפי גופים רבים ושונים שאינם לפנינו. ביטול ההנחיות מדעיקרן היה עלול ליצור אנדרוֹלוֹמוּסיה בלתי-ניתנת-לשליטה, ואת זאת ביקשנו למנוע. זיכינו איפוא את העותרות במבוקשן, וכל דברים אחרים שנעשו השארנו במקומם. 42. בהחלטתנו שמיום 27 בנובמבר 1997 הודענו כי את נימוקינו להחלטה - החלטה לעשות צו מוחלט בעתירת העותרות - ניתן בנפרד. הנה זה מילאנו את חיובנו. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. ה נ ש י א השופט י' זמיר : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט מ' חשין. ניתן היום, כ"ד בכסלו תשנ"ח (23.12.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. G03

[ "בג\"ץ 5290/97", "בג\"ץ 6634/94", "בג\"ץ 59/88", "ע\"פ 213/56", "רע\"פ 1127/93", "ע\"פ 104/72", "בג\"ץ 2832/96", "בג\"ץ 21/51", "בג\"ץ 1827/92", "ע\"פ 4912/91" ]

2,741

4,875

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5290/97 - א' בפני: כבוד השופט י' טירקל העותר ת : תנועת הנוער עזרא נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. ועדת התמיכות, המשרד לענייני דתות עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים החלטה 1. העתירה למתן צו על תנאי והבקשה למתן צו ביניים יועברו לדיון לפני מותב תלתא. המשיבים ישיבו על העתירה ועל הבקשה לקראת מועד הדיון. 2. לא מצאתי מקום לתת בשלב זה צו ביניים כמבוקש. 3. המזכירות תקבע מועד לדיון בעתירה, ככל האפשר, תוך חודש ימים. ניתנה היום, ז' באלול תשנ"ז (9.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. M01

[ "בג\"ץ 5290/97" ]

2,742

4,931

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5290/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת: תנועת הנוער עזרא נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. ועדת התמיכות,המשרד לענייני דתות עתירה לצו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ' באלול תשנ"ז (22.9.97) בשם העותר ת: עו"ד הכהן אביעד ועו"ד אברהם ישעיהו בשם המשיבים : עו"ד שפר צ ו המשנה לנשיא ש' לוין: צו על-תנאי כמבוקש. תצהיר תשובה תוך 10 ימים. לקבוע דיון בעתירה ימים ספורים לאחר מכן, אם אפשר לפני אותו הרכב. המשיבים הסכימו שלא לחלק בינתיים סכום של 750,000.- ש"ח ככל שהדבר מתייחס לחלק שהעותרת עשויה לקבל אם תזכה בעתירתה. אם המשיבים ישלמו כספים לאחרים, כל עוד ההליכים תלויים ועומדים, יודיעו למקבלים על ההליך התלוי ועומד בנושא העתירה, על כל המשתמע מכך. ניתן היום, כ' באלול תשנ"ז (22.9.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. B04 /שב

[ "בג\"ץ 5290/97" ]

2,743

7,337

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5290/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר ות: 1. עזרא - תנועת הנוער החרדי לאומי בא"י 2. תורה בציון צדק נגד המשיבים : 1. השר לענייני דתות 2. ועדת התמיכות, המשרד לענייני דתות עתירה למתן צו מוחלט תאריך הישיבה: ד' בחשוון תשנ"ח (4.11.97) בשם העותר ות: עו"ד ישעיהו אברהם, עו"ד אביעד הכהן בשם המשיבים : עו"ד יהודה שפר פסק-ד ין לאחר שמיעת באי-כוח בעלי-הדין אנו מחליטים לעשות את הצו על-תנאי לצו מוחלט במובן הבא: מיבחני התמיכה בארגוני נוער ארציים שפורסמו בחוזר המנהל הכללי של המשרד לענייני דתות ביום 14 באוגוסט 1997 לא יחולו על העותרות; כל אחת מן העותרות תקבל בשנת 1997 תמיכה מן המשרד לענייני דתות בסכום שיחסו לכלל הסיוע הניתן בשנת 1997 הוא כשיעור התמיכה שקיבלה בשנת 1996 ביחס לכלל התמיכות שניתנו בשנת 1996 על-ידי המשרד לענייני דתות לארגוני נוער דתיים. המשיבים ישלמו לעותרות הוצאותיהן ושכר-טירחת עורך-דין בסכום כולל של 25,000.- ש"ח. נימוקינו להחלטתנו יינתנו בנפרד. ניתן היום, כ"ז בחשוון תשנ"ח (27.11.97) נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. G06

[ "בג\"ץ 5290/97" ]

2,744

29,903

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5290/97 - ה' בג"ץ 3073/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ים : 1. תנועת הנוער עזרא 2. תורה בציון צדק 3. קהילת חסידי ברסלב יבנאל 4. אח"י - אחדות חברת ישראל 5. מרכז ספיר לתרבות ולחינוך יהודי נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. ועדת התמיכות, המשרד לענייני דתות בקשה בזיון בית משפט בשם העותרים: עו"ד ישעיהו אברהם החלטה לתגובת המשיבים בתוך שבעה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ד בטבת התשנ"ח (22.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. A08 /דז/

[ "בג\"ץ 5290/97", "בג\"ץ 3073/96" ]

2,745

47,726

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5290/97 - ח' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותר ות: תנועת הנוער עזרא ואח' נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. ועדת התמיכות, המשרד לענייני דתות התראה על מחיקה מחוסר מעש בשם העותרות: עו"ד ישעיהו אברהם החלטה לאור האמור בתגובת המבקשות, לא תמחק הבקשה בשלב זה. המבקשות יגישו הודעה משלימה באשר לצורך בקיום דיון בבקשה לא יאוחר מיום 15.1.2000. ניתנה היום, ב' בכסלו תש"ס (11.11.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. V10

[ "בג\"ץ 5290/97" ]

2,746

78,081

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5290/97 - ט' בפני: כבוד הרשם אמיר זולטי העותר ות : תנועת הנוער עזרא נגד המשיבים : 1. שר הדתות 2. ועדת התמיכות, המשרד לענייני דתות בקשה למתן הוראות בשם העותרות: עו"ד ישעיהו אברהם החלטה לבקשת המבקשות, נמחקת הבקשה. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ד' בסיון תש"ס (6.6.00). אמיר זולטי, רשם העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052900. O11

[ "בג\"ץ 5290/97" ]

2,747

752

בבית המשפט העליון ע"א 8144/96 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : שמחה אבייב נגד המשיבים : 1. שושנה אבייב 2. סאני אבייב (קטין) 3. שון אבייב(קטין) בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד אמנון בן דרור בשם המשיבים: עו"ד טליה רם החלטה אין בבקשה שבפני כל הסבר של ממש מדוע לא פעל המבקש על פי האמור בהחלטה מיום 5.12.96 במועד. על פי הבקשה להארכת מועד שבפני התקשה המבקש להסביר לאמו מה משמעותה של ערבות צד ג', והדבר עלה בידו רק בסמוך להגשת הבקשה. הסברו של המבקש אינו משכנע: קשה להבין מדוע ארכו הסברי המבקש להוריו חצי שנה, ולא מובנת הסיבה להתרצות האם בסופו של דבר. זאת ועוד, אין בבקשה שבפני כל הסבר לכך שלא נתבקשה הארכת המועד לפני שחלף המועד להפקדת הערבון. המבקש ישב באפס מעשה ולא מילא אחר ההחלטה שניתנה בעניין הערבון. יש להניח, כי היה ממשיך לחדול כך אלמלא ניתנה ההחלטה מיום 1.7.97 המתריאה על אפשרות דחיית הערעור על פי תקנה 431. רק בעקבות החלטה זו וההחלטה הנוספת מיום 14.7.97 הוגשה הבקשה להארכת מועד. כאמור, האמור בבקשה איננו משכנע ואין בו כדי להתגבר על האחור הממושך בהפקדת הערבון במיקרה זה. סיכומו של דבר, הבקשה להארכת מועד נדחית. הערעור נדחה על פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. אין צו להוצאות. מחצית האגרה תושב. ניתנה היום, י"ד באב תשנ"ז (17.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081440. Q05

[ "ע\"א 8144/96" ]

2,751

2,023

בבית המשפט העליון ע"א 8144/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : שמחה אבייב נגד המשיבים : 1. שושנה אבייב 2. סאני אבייב (קטין) 3. שון אבייב(קטין) לדחייה לפי תקנה 431 בשם המבקשת: עו"ד אמנון בן-דרור החלטה אין בבקשה שבפני כל הסבר מדוע לא פעלה המבקשת על-פי ההחלטה מיום 5.12.96 במועד . לא למותר להוסיף, כי ההודעה שבפני גם אינה מקיימת את האמור בהחלטה הנ"ל, שכן לא צורפו אישורים עדכניים בדבר גובה הפנסיה שהערבה מקבלת ומקורה. הבקשה שבפני שהוכתרה בכותרת "בקשה לפטור מאגרה וערבון" מתעלמת באופן בלתי מובן מן ההחלטות שניתנו בתיק זה ביום 5.12.96 וביום 1.7.97. לפנים מישורת הדין וכדי להימנע מדחיית הערעור על אתר, אני מאפשרת למבקשת להגיש בקשה ערוכה כדין, הנתמכת בתצהיר, להארכת המועד להפקדת הערבון בתיק זה. הבקשה תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ימי הפגרה יבואו במנין הימים לצורך חישוב המועדים על-פי החלטה זו. ניתנה היום, ט' בתמוז תשנ"ז (14.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081440. Q03

[ "ע\"א 8144/96" ]

2,752

4,658

בבית המשפט העליון ע"א 8144/96 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : שמחה אבייב נגד המשיבים : 1. שושנה אבייב 2. סאני אבייב (קטין) 3. שון אבייב(קטין) בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד אמנון בן-דרור החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ב בתמוז תשנ"ז (27.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081440. Q04

[ "ע\"א 8144/96" ]

2,753

5,173

בבית המשפט העליון ע"א 8144/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : שמחה אבייב נגד המשיבים : 1. שושנה אבייב 2. סאני אבייב (קטין) 3. שון אבייב(קטין) בקשה לפטור מאגרה וערבון בשם המבקשת: עו"ד אמנון בן-דרור החלטה אין בבקשה שבפני כל הסבר מדוע לא פעלה המבקשת על-פי ההחלטה מיום 5.12.96 במועד . לא למותר להוסיף, כי ההודעה שבפני גם אינה מקיימת את האמור בהחלטה הנ"ל, שכן לא צורפו אישורים עדכניים בדבר גובה הפנסיה שהערבה מקבלת ומקורה. הבקשה שבפני שהוכתרה בכותרת "בקשה לפטור מאגרה וערבון" מתגלמת באופן בלתי מובן מן ההחלטות שניתנו בתיק זה ביום 5.12.96 וביום 1.7.96. לפנים משורת הדין, אני מאפשרת למבקשת להגיש בקשה ערוכה כדין הנתמכת בתצהיר, להארכת המועד להפקדת הערבון בתיק זה. זו תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ימי הפגרה יבואו במנין הימים לצורך חישוב המועדים על-פי החלטה זו. ניתנה היום, ט' בתמוז תשנ"ז (14.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081440. Q02

[ "ע\"א 8144/96" ]

2,754

6,660

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8144 בש"א 8146/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקש ת : שמחה אבייב נגד המשיבים : 1. שושנה אבייב 2. סאני אבייב (קטין) 3. שון אבייב(קטין) בקשה לפטור מאגרה וערבון בשם המבקשת: עו"ד אריקה הירשמן החלטה באת-כח המבקשת לא פעלה על-פי החלק השני של החלטתי מיום 5.12.96 בנוגע לנושא הערבון, ולפיכך עד היום לא הופקד הערבון. אני מאפשרת למבקשת ליתן טעם תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה מדוע לא יידחה הערעור על-פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, מחמת אי הפקדת ערבון. אי מתן תשובה במועד יביא לדחיית הערעור מבלי שיתקיים בו דיון נוסף. ניתנה היום, כ"ו בסיון תשנ"ז (1.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96081440. Q01

[ "ע\"א 96", "בש\"א 8146/96" ]

2,755

755

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 94 / 5774 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. עזבון המנוח זינאתי שאול יוסף ז"ל 2. זינאתי מזל זאב 3. זינאתי מרגלית נגד המשיבים : 1. עלי מיי חוסין עבדאללה עלי 2. עלי זהאד יוסף 3. ערנוס סלים יוסף נצאר 4. שיבלי זין אלדין סלמאן 5. שיבלי זין אלדין זין אלדין 6. שיבלי זין אלדין צאלח 7. רשם המקרקעין לשכת רישום החלטה ההחלטה האחרונה בתיק זה ניתנה ביום 5.2.96, ועל פיה נתבקשו המבקשים להגיב על תשובת המשיבים ולהודיע לבית המשפט אם הבקשה לרשות ערעור עודנה אקטואלית. תגובה לא הוגשה עד כה. המבקשים מתבקשים ליתן טעם תוך חמישה ימים מיום קבלת ההחלטה מדוע לא תימחק הבקשה לרשות ערעור מחמת חוסר מעש. לא תוגש תגובה במועד, תימחק הבקשה מבלי שיתקיים בה דיון נוסף. ניתנה היום, כ"ז באייר התשנ"ז (3.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94057740. Q01

[ "רע\"א 94" ]

2,762

3,735

בית המשפט העליון רע"א 5774/94 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים : 1. עזבון המנוח זינאתי שאול יוסף ז"ל 2. זינאתי מזל זאב 3. זינאתי מרגלית נגד המשיבים : 1. עלי מיי חוסין עבדאללה עלי 2. עלי זהאד יוסף 3. ערנוס סלים יוסף נצאר 4. שיבלי זין אלדין סלמאן 5. שיבלי זין אלדין זין אלדין 6. שיבלי זין אלדין צאלח 7. רשם המקרקעין לשכת רישום בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק הסדר פקיעין320/ המ' 6,4/94 שניתנה על ידי כבוד השופט א' כהן בשם המבקשים: עו"ד י' מילר בשם המשיבים 2-1: עו"ד מ' פלאח פסק - דין נראה לי, לכאורה, שהדין עם המבקשים בטענתם שלכאורה סטה צו המניעה הזמני שניתן מגדר ההסכם הדיוני ולו רק נוכח האפשרות (העולה מנוסח הצו) שהמעבר בטרקטור עשוי (אם כי לא חייב) לפגוע בעץ הצברים ובעץ האלון שעל חלקת המבקשים; אך איני צריך לקבוע מסמרות בענין זה: עקב תקלות, שלא בית משפט זה אחראי להן מגיע הענין לדיון כמעט שלוש שנים(!) לאחר מתן הצו הזמני. אין ספק בדבר שהגיעה כבר שעתו של התיק העיקרי להיקבע וכפי שנמסר לי אכן עומד התיק העיקרי להיקבע לדיון לאחר הפגרה; לפיכך ישאר המצב הנוכחי בעינו אך לתקופת ביניים קצרה. אם תשתהה קביעת התיק יוכל כל אחד מבעלי הדין לעתור לנשיא בית המשפט המחוזי לקביעתו המהירה. המבקשים לא היו רשאים לצרף לבקשתם, ללא נטילת רשות חומר שלא היה לפני הערכאה הראשונה ולפיכך אין הם זכאים לתשלום הוצאות. רואה אני בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל במובן זה שלא תותר כניסה לחלקת המשיבים על-ידי טרקטור והוא - מבלי לקבוע כל עמדה לגופן של זכויות בעלי הדין. אין צו להוצאות. ניתן היום, ג' באב תשנ"ז (6.8.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94057740. B04 /שב

[ "רע\"א 5774/94" ]

2,763

11,387

בבית המשפט העליון רע"א 94 / 5774 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. עזבון המנוח זינאתי שאול יוסף ז"ל 2. זינאתי מזל זאב 3. זינאתי מרגלית נגד המשיבים : 1. עלי מיי חוסין עבדאללה עלי 2. עלי זהאד יוסף 3. ערנוס סלים יוסף נצאר 4. שיבלי זין אלדין סלמאן 5. שיבלי זין אלדין זין אלדין 6. שיבלי זין אלדין צאלח 7. רשם המקרקעין לשכת רישום למחיקה מחוסר מעש בשם המבקשים: עו"ד פנינה אלוביץ החלטה אין בכתב התגובה שבפני כל הסבר מדוע לא פעלו המבקשים על-פי החלטת כב' המשנה לנשיא מיום 5.2.96 (ולא 5.2.97 כפי שנכתב בטעות בתגובת המבקשים). החלטה זו נמסרה לבא-כוחם באותה עת בתאריך 13.2.96. באת-כח המבקשים אמנם קיבלה את הייצוג רק לאחרונה, אך אין בכך כדי לפטור אותה מן החובה ליתן הסבר מדוע לא פעלו המבקשים על-פי החלטות בית המשפט במועדן. על יסוד הטעות שנפלה בתגובת באת-כוח המבקשים באשר לתאריך החלטתי של כב' המשנה לנשיא, אני מאפשרת למבקשים פעם נוספת ליתן טעם מדוע לא תימחק הבקשה לרשות ערעור מחמת חוסר מעש. ניתנה היום, כ"ז בסיון תשנ"ז (2.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94057740. Q02

[ "רע\"א 94" ]

2,764

18,174

בבית המשפט העליון רע"א 5774/94 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. עזבון המנוח זינאתי שאול יוסף ז"ל 2. זינאתי מזל זאב 3. זינאתי מרגלית נגד המשיבים : 1. עלי מיי חוסין עבדאללה עלי 2. עלי זהאד יוסף 3. ערנוס סלים יוסף נצאר 4. שיבלי זין אלדין סלמאן 5. שיבלי זין אלדין זין אלדין 6. שיבלי זין אלדין צאלח 7. רשם המקרקעין לשכת רישום בקשה להארכת מועד (בהליך) בשם המבקשים: עו"ד אלוביץ פנינה החלטה על יסוד הנימוקים המפורטים בתגובת המבקשים שהתקבלה באמצעות הפקסימיליה בתאריך 17.7.97, אני מאפשרת למבקשים לפעול על-פי החלטת כב' המשנה לנשיא מיום 5.2.96 באיחור. מניין הימים האמור באותה החלטה יחל ממועד המצאת החלטה זו. לאחר הגשת התגובה, יועבר התיק לעיונו של כב' המשנה לנשיא. ניתנה היום, ט"ו בתמוז תשנ"ז (20.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94057740. Q03

[ "רע\"א 5774/94" ]

2,765

4,823

בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק בג"ץ 4697/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. עם חופשי-עמותה 2. פריצקי יוסף-עו"ד נגד המשיבים : 1. ועדת המינויים למינוי דיינים 2. שר הדתות עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה להרכב של שלושה, אשר ידון גם בבקשה לצו-ביניים. בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה יגיש תגובתו בכתב ויוזמן לדיון. ניתנה היום, ד באב תשנ"ז (7.8.97) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97046970. L01

[ "בג\"ץ 4697/97" ]

2,767

15,131

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4697/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. עם חופשי-עמותה 2. פריצקי יוסף-עו"ד נגד המשיבים : 1. ועדת המינויים למינוי דיינים 2. שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים החלטה להרכב של שלושה, אשר ידון גם בבקשה לצו-ביניים. בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה יגיש תגובתו בכתב ויוזמן לדיון. המזכירות תקבע מועד לדיון בעתירה במהלך הפגרה. ניתנה היום, ד באב התשנ"ז (7.8.97) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97046970. L02

[ "בג\"ץ 4697/97" ]

2,768

757

בית המשפט העליון רע"פ 4695/97 - 1 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשת : אורית רובנובסקי נגד המשיב : הוועדה המקומית לתכנון ובניה "זמורה" בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 14.7.97 בתיק ע"פ 730/97 שניתנה על ידי כבוד השופטים גרוס, בן שלמה, ברוש בשם המבקשת: עו"ד שלמה רוזנבוים החלטה לתשובת המשיבה על הבקשה לרשות לערער ועל הבקשה לעיכוב הביצוע תוך 15 ימים (וימי הפגרה בכלל). ניתן היום כו בתמוז תשנ"ז (31.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97046950. B01

[ "רע\"פ 4695/97", "ע\"פ 730/97" ]

2,769

10,817

ב בית המשפט העליון רע"פ 4695/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: אורית רובנובסקי נגד המשיב ה : הוועדה המקומית לתכנון ובניה "זמורה" בקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשת: עו"ד שלמה רוזנבוים החלטה ניתן בזה צו עיכוב ביצוע ארעי, עד למתן החלטה אחרת, לעניין צו ההריסה נשוא בקשת רשות הערעור. ניתנה היום, א' באלול התשנ"ז (3.9.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97046950. A03 /דז/

[ "רע\"פ 4695/97" ]

2,770

13,589

ב בית המשפט העליון רע"פ 4695/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש ת : אורית רובנובסקי נגד המשיב ה : הוועדה המקומית לתכנון ובניה "זמורה" בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 14.7.97 בע"פ 730/97 על ידי כבוד השופטים גרוס, בן שלמה, ברוש בשם המבקשת: עו"ד שלמה רוזנבוים בשם המשיבה: עו"ד סורין גנות החלטה פרקליט המבקשת מתבקש להמציא תוך 5 ימים תדפיס החלטת הועדה המקומית מיום 28.6.97, ואם נתקיימו הליכים לאחר מכן, תדפיסי ההחלטות שניתנו לאחר מכן. עם קבלת התדפיסים ימשך הטיפול בתיק זה. ניתן היום ד בתשרי תשנ"ח (5.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97046950. B04

[ "רע\"פ 4695/97" ]

2,771

14,030

ב בית המשפט העליון רע"פ 4695/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשת : אורית רובנובסקי נגד המשיב ה : הוועדה המקומית לתכנון ובניה, "זמורה" בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 14.7.97 בתיק ע"פ 730/97 שניתן על ידי כבוד השופטים גרוס, בן שלומה וברוש החלטה להעביר הבקשה לתגובת המשיבה בכתב, בתוך 15 ימים. ניתנה היום, כ' בתשרי התשנ"ח (21.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97046950. E05

[ "רע\"פ 4695/97", "ע\"פ 730/97" ]

2,772

14,217

ב בית המשפט העליון רע"פ 4695/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: אורית רובנובסקי נגד המשיב ה : הוועדה המקומית לתכנון ובניה "זמורה" בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 730/97 מיום 14.7.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גרוס, י. בן שלמה, ש. ברוש בשם המבקשת: עו"ד שלמה רוזנבוים בשם המשיבה: עו"ד סורין גנות החלטה הבקשה לרשות ערעור תידון בפני הרכב של שלושה שופטים. צו עיכוב הביצוע שניתן ביום 3.9.97 ישאר בעינו עד למתן החלטה בבקשה. ניתנה היום, י' בחשון התשנ"ח (10.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97046950. A06 /דז/

[ "רע\"פ 4695/97" ]

2,773

31,208

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"פ 4695/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג המערער : אורית רובנובסקי נגד המשיב ה : הוועדה המקומית תכנון ובניה "זמורה" חזרה מבקשת רשות ערעור החלטה הבקשה לרשות ערעור נמחקת, כמבוקש. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (8.1.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97046950. D07

[ "רע\"פ 4695/97" ]

2,774

758

בבית המשפט העליון ע"א 7476/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : רן פירו נגד המשיבים : 1. שמעון בן עמרם - מוסך אדר 2. "אררט" חברה לביטוח בע"מ הליך פישור בשם המערער: עו"ד חיים שטינמץ החלטה לנוכח הודעת בא-כוח המערער בדבר כשלון הליך הפישור, יש להחזיר את הערעור למאגר התיקים התלויים ועומדים בבית משפט זה. ניתנה היום, כ"ה בתמוז תשנ"ז (30.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074760. Q03

[ "ע\"א 7476/96" ]

2,775

4,695

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 7476 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : רן פירו נגד המשיבים : 1. שמעון בן עמרם - מוסך אדר 2. "אררט" חברה לביטוח בע"מ הליך פישור בשם המערער: עו"ד חיים שטינמץ החלטה ערעור זה נבחר להיכלל בניסוי שאנו עורכים לפתרון סכסוכים על דרך של פישור על-פי סעיף 79 ג לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984- ותקנות בתי המשפט (פישור), התשנ"ג1993-. הערעור הוגש לאחרונה וטרם נקבעה צורת הדיון בו. כב' השופט בזק, אשר פרש מכהונה בבית-המשפט המחוזי בירושלים, נאות לשמש כמפשר בניסוי האמור, ובין היתר גם בערעור זה. ישיבת פישור ראשונה תתקיים במועד שייקבע בחודשים יוני-יולי השנה (לפני הפגרה), בבית המשפט העליון. הליך הפישור במסגרת נסיונית זו לא יהיה כרוך בתשלום על-ידי הצדדים. באי כוח בעלי הדין מתבקשים להודיע לבית-המשפט תוך 10 יום מיום קבלת ההחלטה אם הם מעונינים להשתתף בהליך הפישור המוצע. ניתנה היום, ו' באייר תשנ"ז (13.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074760. Q02

[ "ע\"א 96" ]

2,776

10,420

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7476/96 - א' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער והמשיב בערעור שכנגד : רן פירו נגד המשיבים והמערערים 1. שמעון בן עמרם - מוסך אדר בערעור שכנגד: 2. "אררט" חברה לביטוח בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערער והמערערים שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים - המערערים בערעור שכנגד - יגישו את תשובתם לטענות המערער ואת טענותיהם בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו להם טענות המערער; 3. המערער - המשיב בערעור שכנגד - יגיש את תשובתו לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לו הטענות בערעור שכנגד, ורשאי הוא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבים בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור; 4. המערערים בערעור שכנגד רשאים להשיב לתשובת המשיב בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים שכנגד כי אין ברצונם להשיב כאמור. 5. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, א' בטבת התשנ"ח (30.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074760. A04 /דז/

[ "ע\"א 7476/96" ]

2,777

31,393

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7476/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערער : רן פירו נגד המשיבים : 1. שמעון בן עמרם - מוסך אדר 2. "אררט" חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.9.96 בת"א 789/95 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו' זיילר תאריך הישיבה: כג' בסיון התשנ"ח ( 17.06.98 ) בשם המערער : עו"ד שטינמץ חיים בשם המשיבים : עו"ד דראל פסק-דין כמוסכם על הצדדים, הערעור והערעור שכנגד נדחים ללא צו להוצאות. ניתן היום, כג' בסיון התשנ"ח (17.6.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96074760. E06

[ "ע\"א 7476/96" ]

2,778

32,669

ב בית המשפט העליון ע"א 7476/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : רן פירו נגד המשיבים : 1. שמעון בן עמרם - מוסך אדר 2. "אררט" חברה לביטוח בע"מ בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המערער: עו"ד חיים שטינמץ בשם המשיבים: עו"ד בלטר החלטה בהסכמת הצדדים אני דוחה את מועד הדיון שהיה קבוע ליום 23.4.98. המזכירות תקבע מועד חדש לדיון ככל האפשר בהתחשב במועדים המוסכמים על הצדדים. ניתנה היום, י"ז באדר תשנ"ח (15.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074760. P05

[ "ע\"א 7476/96" ]

2,779

759

ב בית המשפט העליון רע"א 3765/96 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : זרם תקשרות והפקות בע"מ נגד המשיבים : 1. בן יקיר עדי 2. פאגו פאגו אילת בע"מ 3. בן יקיר אביב בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המבקש: עו"ד יהודה לנדא החלטה ההודעה על קביעת הערבון נמסרה למבקש בתאריך 9.6.96. הערבון לא הופקד עד כה, ולא הוגשה גם כל בקשה להארכת המועד להפקדתו או כל בקשה אחרת בענין זה. בתאריך 3.6.97 (נרשם בטעות 3.6.96) ניתנה החלטה המתריאה על אפשרות דחיית הבקשה לרשות ערעור על פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- מחמת אי הפקדת ערבון. התגובה המבקש הוגשה בתאריך 18.6.97, ועקב תקלות שונות הובא התיק להחלטתי רק עתה. התגובה שבפני היא בקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון, ואין בה מילה וחצי מילה אודות האיחור בהפקדה שנמשך שנה - נסיבותיו, סיבותיו וכיוצא באלה. בעל דין המעונין בקבלת פטור מחובת הפקדת ערבון אינו יכול לשבת בחיבוק ידיים זמן כה רב ולזנוח את ההליך שפתח בו. בקשה כזו יש להגיש על אתר (ראה תקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-), ובכל מיקרה אין לקבל בקשה לפטור מהפקדת ערבון המוגשת בתגובה להחלטה המתריאה על דחיית הבקשה לרשות ערעור. אעיר כי איני רואה מקום להתייחס פעם נוספת לבקשה לפסילתי, אשר נדחתה בהחלטה מיום 30.6.97 במסגרת רע"א 6009/95. התוצאה היא, כי הבקשה לרשות ערעור נדחית על פי תקנה 431 הנ"ל. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96037650. O03

[ "רע\"א 3765/96", "רע\"א 6009/95" ]

2,780

7,906

בבית המשפט העליון רע"א 96 / 3765 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקשת : זרם תקשרות והפקות בע"מ נגד המשיבים : 1. בן יקיר עדי 2. פאגו פאגו אילת בע"מ 3. בן יקיר אביב הוגש הליך בשם המבקשת: עו"ד יהודה לנדא החלטה המזכירות תמציא את העתק החלטתה של כב' הרשמת א' אפעל-גבאי, במשירין למבקשת על-פי הכתובת שהמציא בא-כח המבקשת. התיק יובא בפני הרשמת, בחלוף המועד של חמשת הימים הקבוע בהחלטה. ניתנה היום, י"ב בסיון תשנ"ז (17.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96037650. R02

[ "רע\"א 96" ]

2,781

6,951

ב בית המשפט העליון בג"ץ 1371/97 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : עבדאלג'באר אחמד סיראטי נגד המשיבים : 1. נשיא בית הדין השרעי לערעורים 2. בית הדין השרעי לערעורים 3. מלאק מוחמד עבדאלבאקי סיראטי בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותר: עו"ד סולימאן סולימאן החלטה בפני בקשה לקביעת מועד לדיון בעתירה שענינה פסק דין של בית הדין השרעי. בעתירה התבקש צו ביניים. כב' השופטת ד' דורנר דחתה את הבקשה לצו בינים (החלטתה מיום 23.3.97). בפני בית המשפט תלויות ועומדות עתירות רבות שהוגשו קודם לעתירה זו וטרם נדונו. הטעם היחיד שמעלה בא-כח העותר בתמיכה לבקשתו הוא כי העתירה הוגשה בחודש פברואר 1997. כאמור, ישנן עתירות רבות שהוגשו קודם לתאריך זה וטרם נדונו. איני רואה כל טעם לקביעת עתירה זו לדיון קודם לעתירות אלו. העתירה תקבע לדיון על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, כ"ט באלול תשנ"ז (1.10.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013710. P04

[ "בג\"ץ 1371/97" ]

2,783

19,851

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1371/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' גולדברג העותר : עבדאלג'באר אחמד סיראטי נגד המשיבים : 1. נשיא בית הדין השרעי לערעורים 2. בית הדין השרעי לערעורים 3. מלאק מוחמד עבדאלבאקי סיראטי עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"ד באדר התשנ"ח ( 12.03.98 ) בשם העותר : עו"ד סולימאן סולימאן בשם המשיב ה מס' 3: עו"ד תאופיק ג'בארין (ג'אודת) פסק-דין עתירה זו דינה להידחות. ההליך הוא בגדרי סמכותו של בית הדין השרעי. למותר לומר כי איננו נוקטים כל עמדה באשר לנכונות הפסק לפי הדין השרעי. מטעם זה, דין העתירה להידחות. העותר יישא בהוצאות המשיבה מס' 3 בסכום של 5,000 ש"ח. ניתן היום, י"ד באדר התשנ"ח (12.03.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013710. A05 /דז/

[ "בג\"ץ 1371/97" ]

2,785

761

בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 9223/96 ע"פ 5225/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל המבקש: אזולאי רפאל נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לשמיעת ראיות נוספות תאריך הישיבה: כ"ז בשבט תשנ"ז (4.2.97) בשם המערער : עו"ד חיים קאזיס בשם המשיב ה: עו"ד נעמי גרנות ה ח ל ט ה בפנינו בקשה לשמיעת ראיות נוספות בערעור. המדובר בשני מסמכים רפואיים המעידים על אישפוזיו של השופט שלפניו נדונה הפרשה נשוא הערעור בתיק העיקרי בשנים 1986 ו1989- בבית החולים. על המסמכים הרפואיים הללו חתמה מנהלת המחלקה שבה אושפז השופט. רופאה זו נמנתה בין עדי התביעה שהעידו על מצבה של המתלוננת לאחר מעשה האינוס כאשר הגיעה לבית החולים שגם אימה מועסקת בו כרופאה. בבקשה להגשת ראיות נוספות נטען שבשל היכרותו עם הרופאה היה על השופט לפסול עצמו מלדון במשפט זה. נחה דעתנו כי דין הבקשה להידחות לגופה. הפרשה נשוא המשפט נגולה בפני בית המשפט קמא בשנת 1995, משמע כ6- שנים לאחר שחרורו של השופט מאישפוזו האחרון בבית החולים. גם בהנחה שהרופאה שחתמה על המסמכים הרפואיים אכן טיפלה בשופט במהלך אישפוזיו (דבר שכשלעצמו איננו ברור) איננו רואים יסוד לחשש שהשופט עלול היה להיות מושפע מהיכרותו עם הרופאה בבואו לקבוע את המימצאים במשפט שהתברר בפניו. לנוכח מסקנה זו, שוב איננו צריכים להידרש לשאלה אם המסמכים הרפואיים כשלעצמם מהווים ראיה קבילה, בהתחשב בחוק הגנת הפרטיות. לבקשתו להצגת ראיות נוספות צירף הסניגור העתקים מצולמים מן התעודות הרפואיות. זהו מעשה שלא ייעשה שכן בדרך זו היפר הסניגור לא רק את הכלל הרגיל שעל פיו אין בעל דין רשאי לצרף את הראיה החדשה לבקשת הרשות להציגה, אלא גם חשף את תוכנם של מסמכים רפואיים הנוגעים למצב בריאותו של השופט ולטיפול הרפואי שניתן לו. בכך יש משום פגיעה חמורה בצנעת הפרט של השופט. באת-כוח התביעה ציינה בתשובתה לבקשה כי לדידה יש מקום לחקור ולבדוק כיצד הגיעו המסמכים הרפואיים הללו לרשותם של המערער והסניגור. לאחר ששקלנו בדבר הננו מחליטים להניח לתביעה את המשך הטיפול בפרשה זו. ניתן בזה צו איסור פרסום של תוכן הבקשה, הנספחים לה והחלטה זו. ניתנה היום, כ"ז בשבט תשנ"ז (4.2.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96052250. F03 /אז

[ "ע\"פ 5225/96" ]

2,786

3,373

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 5225 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל המערער : אזולאי רפאל נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.7.96 בתיק ת.פ. 170/94 שניתן על-ידי כבוד השופט מ' לינדנשטראוס. תאריך הישיבה: כ"ז בשבט תשנ"ז (4.2.97) בשם המערער : עו"ד חיים קאזיס בשם המשיב ה: עו"ד נעמי גרנות פסק-דין המערער הורשע באינוס ונגזרו עליו שש שנים מאסר, ארבע מתוכן לריצוי בפועל ויתרת התקופה על-תנאי. הערעור מופנה כנגד ההרשעה ולחילופין כנגד חומרת העונש. בערעור כנגד ההרשעה אין כל ממש. המתלוננת היתה חברתו של המערער ובעבר קיימו השניים יחסי מין בהסכמה. שבועות אחדים קודם למעשה ביקשה המתלוננת לנתק את קשריה עם המערער. המערער לא השלים עם רצונה ובמספר הזדמנויות הסכימה המתלוננת להיפגש עמו ולשוחח עימו. בערב המעשה בא המערער לביתה כשהיתה בבית לבדה. על פי גירסתה, שהתקבלה על-ידי בית המשפט קמא כמהימנה, כפה המערער עליה קיום יחסי מין תוך שימוש בכוח ובאיומים. המערער לא הכחיש את קיום היחסים אך טען כי הם התקיימו בהסכמתה של המתלוננת. בית המשפט קמא דחה גירסה זו. כן מנה שורה של ראיות חיצוניות התומכות בגירסת המתלוננת ומאששות אותה. הסניגור השיג בפנינו על צדקת הכרעתו של בית משפט קמא ותוך שהפך בראיות ביקש לשכנענו כי בנסיבות הענין היה על בית המשפט לדחות את גירסת המתלוננת ולהעדיף על פניה את גירסת המערער. עיינו בכל טענות הסניגור ולא שוכנענו כי יש עמנו מקום להתערב בהכרעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי. ככל שגירסת המתלוננת עוררה תמיהות, הרי אלו נשקלו על-ידי בית המשפט קמא שראה את העדים והתרשם התרשמות בלתי אמצעית מעדויותיהם. גם בעונש שהושת על המערער איננו רואים יסוד להתערב. אכן המדובר במי שעד להרשעתו בפרשה זו לא נזקפה לחובתו שום מעורבות פלילית קודמת והוא גם ניהל אורח חיים נורמטיבי, אך עובדות אלה הובאו בחשבון על ידי הערכאה הראשונה. בסיכום נראה לנו שהעונש שנגזר על המערער משקף איזון ראוי בין חומרת המעשה לבין נסיבותיו האישיות של המערער. התוצאה היא שאנו דוחים את הערעור על כל חלקיו. ניתן היום, כ"ז בשבט תשנ"ז (4.2.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96052250. F02 /אז

[ "ע\"פ 96" ]

2,787

763

בית המשפט העליון בירושלים רע"א 1212/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת: שלב, הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. ישראל רוטנברג 2. משה בואנוס בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.2.97 בתיקי המרצות 14218/96 ו1562/97- שניתנה במסגרת ה"פ 1221/95 על ידי כבוד השופט קלינג ב"כ המבקשת: עו"ד י' רסלר ב"כ המשיבים: עו"ד א' קמר ה ח ל ט ה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, ו' בניסן תשנ"ז (13.4.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי חז121297/ 97012120. J01

[ "רע\"א 1212/97", "ה\"פ 1221/95" ]

2,790

11,968

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 1212 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקשת : שלב הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ נגד המשיבים : 1. רוטנברג ישראל 2. בואנוס משה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בתיקי המרצות 14218/96 ו- 1562/97 במסגרת ה"פ 122/95 שניתנה על ידי כבוד השופט דר' ג' קלינג בשם המבקשת: עו"ד י' רסלר ואח' בשם המשיבים: עו"ד א' קמר ואח' ה ח ל ט ה 1. המבקשת היא אגודה שיתופית העוסקת בהובלה. המשיבים היו חברים באגודה ועבדו בשרותה כנהגים. בעקבות חילוקי דעות בין בעלי הדין בענין פרישתם של המשיבים לפנסיה מוקדמת ובענין תנאי הפרישה הגישו המשיבים בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, על דרך של המרצת פתיחה, תובענה נגד המבקשת בה עתרו לסעד הצהרתי בדבר זכויותיהם. מכוח סעיף בוררות בתקנונה של המבקשת החליט בית המשפט המחוזי ביום 15.11.95, לפי בקשתה של המבקשת, לעכב את ההליכים בתובענה ולהעביר את הסכסוך לבוררות לפני "משפט החברים שליד מרכז הקואופרציה", ככתוב בתקנון. משנתמשכו ההליכים בבוררות ביטל בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 2.2.97, את החלטתו הראשונה והורה כי התובענה תתברר לפניו. מכאן בקשתה של המבקשת להרשות לה לערער. המשיבים השיבו על הבקשה. 2. כפי שמתברר התחיל הדיון בבוררות לגופו ביום 18.1.96. משלא נסתיים תוך שלושה חודשים מאותו יום החליטו הבוררים ביום 18.4.96, בהסכמת בעלי הדין, להאריך את תקופת הבוררות למשך שלושה חודשים נוספים. מטעמים שאין צורך לעמוד עליהם כאן לא נקבעו ישיבות נוספות בתקופה זאת. ביום 12.11.96 עתרו המשיבים לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את עיכוב ההליכים. בדיון שהתקיים ביום 7.1.97 קבע בית המשפט המחוזי כי תקופת הבוררות הסתיימה אולם התיר למבקשת להגיש בקשה להאריך את המועד. בדיון שהתקיים ביום 2.2.97 - אחרי שהמבקשת הגישה את בקשתה להאריך את המועד רק ביום 29.1.97 - החליט בית המשפט המחוזי לבטל את החלטתו הראשונה בדבר עיכוב ההליכים, בשל התמשכותם של הליכי הבוררות ומחמת העובדה שבמשך שמונה חודשים התקיימו רק שלוש ישיבות. 3. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו. הלכה פסוקה היא שסחבת בניהול הבוררות היא אחד מן השיקולים החשובים שבית המשפט משווה לנגד עיניו בדונו בבקשה לעכב הליכים בשל הסכם בוררות או בבקשה לבטל צו עיכוב שנתן. לעניין זה די בכך שהדיונים נמשכים מעל המידה הסבירה - ואפילו באשמת הבוררים - כדי שלא לעכבם. (עיין סעיפים 5 (ג) , 11 (2) ו- 12 (ב) לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968 ;(להלן- "חוק הבוררות") ע"א 308/85 שיטרית נ' כפר שמואל, מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ , פ"ד מא (1) 742; ע"א 430/54 ויליאמס נ' חב' א"י לתוצרות כימיות כלליות בע"מ , פ"ד י 455; ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה שלישית מורחבת, 132-131, 238-237). העיון בטענותיהם של באי כוח בעלי הדין ובחומר שצורף לבקשת הרשות לערער מלמד שניתן היה לסיים את בירורן של המחלוקות כבר בתקופת שלושת החודשים הראשונים של הבוררות ולכל המאוחר בתקופת שלושת החודשים הנוספים. במהלך הבוררות היו אמורים להעיד שני המשיבים וכן שני עדים מטעם המבקשת. משום מה, העידו בשלוש הישיבות שהתקיימו, כאמור, לאורך תקופה של שמונה חודשים, רק המשיבים. התרשמותי היא שאילו התבררה תובענתם של המשיבים בבית המשפט המחוזי היה הבירור מסתיים תוך זמן קצר הרבה יותר. 4. הליכי הבוררות במקרה הנדון נמשכו, אפוא, הרבה יותר מן המצופה. כמות הראיות ומספר העדים אף הם אינם מצדיקים את הסחבת בהליכים, יהיו הסבריהם של באי כח בעלי הדין אשר יהיו. לפי פיסקה יד לתוספת לחוק הבוררות "הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ו מהירה של הסכסוך" (הדגשה שלי - י.ט). שאיפה זאת לא נתממשה כאן. בא כח המבקשת טען, בין היתר, כי לפי תקנה 62 לתקנון משפט החברים על הבוררים לתת את פסקם "לא יאוחר מ- 30 יום מיום תום הדיון". מכאן יש ללמוד, לדעתו, כי הוראות פיסקה טו לתוספת, לפיהן על הבורר לתת את פסקו תוך שלושה חודשים, אינן חלות על משפט החברים. טענה זאת נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי וגם לדעתי אין בה ממש. פרשנות כזאת מסכלת את אחת ממטרותיה החשובות ביותר של הבוררות, שהיא בירור יעיל ומהיר של הסכסוך. אין זה מתקבל על הדעת. 5. הבקשה להרשות ערעור נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח. ניתנה היום, כט' באייר התשנ"ז (5.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "רע\"א 97", "ה\"פ 122/95", "ע\"א 308/85", "ע\"א 430/54" ]

2,791

765

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 42 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש: הרצל פדלון נגד המשיבים: 1. אלכס ברמן 2. עדנה ברמן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבר"ע 10810/96 שניתנה ביום 8.12.96 על ידי כבוד השופטת גרסטל בשם המ בקש: עו"ד דורית דורון החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, כ"ג באדר א' תשנ"ז (2.3.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97000420. B01 /שס

[ "רע\"א 97" ]

2,793

2,323

בית המשפט העליון רע"א 97 / 42 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : הרצל פדלון נגד המשיבים : 1. אלכס ברמן 2. עדנה ברמן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.12.96 בר"ע 10810/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת הילה גרסטל בשם המבקש: עו"ד ד. דורון בשם המשיבים: עו"ד י. פלוסקונוס החלטה המבקש הינו קבלן בנין. הוא בנה עבור המשיבים בית. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת. המבקש טען כי המשיבים חבים לו כספים בשל תוספות ושינויים שערך ובנה לבקשתם בדירה. המשיבים, מאידך, תבעו פיצויים מן המבקש בגין נזקים שמקורם בליקויי בניה שביצע המבקש. הצדדים הסכימו כי הסכסוך ימסר לבוררות ואכן, הסכסוך נמסר לבוררות בפני כבוד השופט (בדימ') א. חלימה. ביום 28.8.95 ניתן פסק הבורר. בפסק נקבע, כי על המבקש לשלם למשיבים סך 105,320 ש"ח, וכי על המשיבים לשלם למבקש סך 20,283.50 ש"ח. כן נקבע, כי הסכומים יקוזזו זה מזה. המבקש הגיש לבית משפט השלום בקשה לביטול פסק הבורר, בעילות של פעולה ללא סמכות וחריגה מן הדין. בפסק דינו מיום 11.6.96 נדחתה הבקשה לביטול פסק הבורר והוא אושר. בית המשפט דן בפרוטרוט בטענות המבקש ומצא כי קביעות הבורר היו בהתאם להסכם הבוררות וכי אין עילה להתערב בהן. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט הורה על סיכום הטענות בכתב וקצב למשיבים ארבעים וחמישה יום לתשובה. כן נקבע בהחלטה, כי המבקש יוכל להגיב, אם ירצה בכך, תוך שבעה ימים מקבלת תשובת המשיבים. ביום 4.12.96 ניתנה החלטה בבר"ע. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע, כי אין הוא מוצא עילה להתערב בפסק דינו של בית שפט השלום, וכי נימוקיו וטענותיו של המבקש כנגד פסק הבורר נדונו בהרחבה ובפירוט ואין להתערב בהם. על החלטה זו מונחת בפני בקשת רשות ערעור. טענתו העיקרית של המבקש הינה, כי פסק הדין בבר"ע ניתן עוד בטרם היה סיפק בידו להשיב לתגובת המשיבים. לטענתו, היה בתגובתו לתשובת המשיבים טיעונים של ממש, שאין ספק כי יכלו לשנות מן התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. לפיכך, משפסק בית המשפט המחוזי רק על סמך הבקשה והתשובה, מבלי התשובה לתשובה - נפגעה זכות הטיעון של המבקש ויש לבטל את פסק הדין. המבקש מוסיף וטוען בפני את הטענות שהעלה בערכאות הקודמות ועיקרן ההכרח לבטל את פסק הבורר בשל פגמים שנפלו בו. לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, כפי שציין המבקש, פנה הוא לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הדין בבר"ע בשל אי קבלת תגובתו במועד. בית המשפט השיב בהחלטתו מיום 8.12.96, כי נקבעה ישיבה לסיכומים ביום 28.11.96, ולא נמסר בה על הצורך בדחיית המועד לשם הגשת הסיכומים. בית המשפט הוסיף, כי אף לגופו של ענין, ולאחר שבחן את תגובת המבקש לתשובה, אין הוא מוצא עילה לשנות מפסק דינו. נכון הדבר, כי ראוי הוא שלא ינתן פסק דין אלא לאחר השלמת חילופי כתבי הטענות בין הצדדים. דא עקא, כי בנסיבות הענין עיין בית המשפט בתגובת המבקש (בהחלטה מיום 8.12.96) ולא מצא לשנות מהחלטתו. לפיכך, אין בפנינו אלא בקשה לעיון נוסף בפסק דין שנדון בפני שתי ערכאות בהרחבה, ואין בנדון עילה להתערבותנו על יסוד בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, שכן אין בנסיבות המקרה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית מיוחדת (ראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123). כך הדבר ביחוד לאור העובדה כי צירוף מקרים יוצא דופן הביא להשתלשלות העניינים הנוכחית. לפיכך, דין הבקשה להידחות. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח. ניתנה היום, י"ג בסיון התשנ"ז (18.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97000420. A02 /דז/

[ "רע\"א 97", "בר\"ע 10810/96", "ר\"ע 103/82" ]

2,794

766

ב בית המשפט העליון ע"א 3296/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : ענבר איתי החזקות (1985) בע"מ נגד המשיב ה : עיריית חיפה בקשה למחיקת ערעור בשם המערערת: עו"ד אילן שביט, עו"ד רוית ברעם-מזור החלטה על-פי סדר הדברים הרגיל יוצא בתיק זה צו לסיכומים בכתב. במסגרת טענותיה בתשובה לערעור שכנגד תוכל המערערת לטעון את הטענות הכלולות ב"בקשה למחיקת הערעור הנגדי על הסף" שהגישה. ניתנה היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032960. O03

[ "ע\"א 3296/97" ]

2,795

9,057

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 3296 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : ענבר איתי החזקות (1985) בע"מ נגד המשיב ה : עיריית חיפה בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשת: עו"ד אילן שביט בשם המשיבה: עו"ד תמר איתי החלטה בעלי הדין חלוקים ביניהם בנוגע לפרעון החיובים שנקבעו בפסק דינה של הערכאה הראשונה (ראה סעיף 4 לבקשה וסעיף 3.1 לתשובה). מכל מקום, אשר בכל הנוגע להבטחת ההוצאות, מצוי בבית המשפט ערבון בסכום של 20,000 ש"ח שהפקידה המבקשת במסגרת ע"א 3875/95 שהסתיים. מאחר שהמבקשת חויבה בתשלום הוצאות בסכום של 10,000 ש"ח בפסק דינה של הערכאה הראשונה, אני רואה לחייב אותה להשלים את הערבון לסכום אשר נהוג לקבעו דרך כלל (20,000 ש"ח), היינו, להפקיד ערבון נוסף בסכום של 10,000 ש"ח. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה בסיון תשנ"ז (30.6.97) אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032960. Q02

[ "ע\"א 97", "ע\"א 3875/95" ]

2,796

13,333

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3296/97 - ב' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת והמשיבה בערעור שכנגד: ענבר איתי החזקות (1986) בע"מ נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : עיריית חיפה סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערת והמערערת שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה - המערערת בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לטענות המערערת ואת טענותיה בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו לה טענות המערערת; 3. המערערת - המשיבה בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לה הטענות בערעור שכנגד, ורשאית היא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבה בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור; 4. המערערת בערעור שכנגד רשאית להשיב לתשובת המשיבה בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת שכנגד כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, כ"ז בתשרי התשנ"ח (28.10.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032960. A04 /דז/

[ "ע\"א 3296/97" ]

2,797

14,490

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 3296 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : ענבר איתי החזקות (1985) בע"מ נגד המשיב ה : עיריית חיפה בקשה להמרת הערבון בערובה אחרת בשם המבקשת: עו"ד אילן שביט החלטה לתגובת המשיבה אשר תוגש תוך 14 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה באייר התשנ"ז (1.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032960. Q01

[ "ע\"א 97" ]

2,798

42,403

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3296/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' גולדברג המערערת: ענבר - איתי החזקות (1986) בע"מ נגד המשיבה: עיריית חיפה ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.4.97 בתיק 1351/91 שניתן על ידי כבוד השופט מ' סלוצקי תאריך הישיבה: כ' באדר התשנ"ח (18.3.98) בשם המערערת: עו"ד א' שביט, ר' ברעם בשם המשיבה: עו"ד ת' איתי פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: 1. זהו גלגול שני של עניין זה בפנינו. תחילתו בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה על-ידי הנשיא מ. סלוצקי (להלן: פסק הדין הראשון). על פסק דין זה ערערו שני הצדדים: המערערת (להלן: החברה) ערערה על דחיית תביעתה והמשיבה (להלן: העיריה) ערערה על חיובה בהשבה. ערעור החברה התקבל, פסק הדין בוטל והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי עם הנחיות. כיום בפנינו פסק דין שני של אותו בית משפט שניתן לאור הנחיותינו (להלן: פסק הדין השני), עליו הוגש ערעור על ידי החברה. 2. החברה הגישה בקשה להבהרת פסק דיננו הראשון ככל שהדבר מתייחס לחיובה של העיריה על ידי בית המשפט המחוזי, חיוב עליו ערערה העיריה בערעור שכנגד. דין הבקשה להידחות הן מטעמים דיוניים והן מטעמים מהותיים. אסתפק בכך שאומר כי אין ממש בבקשה לגופה. פסק דיננו ברור ואם נוצרה בעיה כלשהי לעניין ההשבה בה חויבה העיריה, נוצרה היא כתוצאה מפסק הדין השני, וניתן להעמידה על מכונה במסגרת הערעור שבפנינו - כפי שייעשה בהמשך - לפיכך דין בקשה זו להידחות. 3. אדון תחילה בחיוב העירייה. בפסק הדין הראשון חוייבה העירייה לשלם לחברה "סכום של 75,424 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א1961- החל מיום 31.12.89 ועד לתשלום בפועל. הוצאות המשפט על סכום זה ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי [ה]חוק הנ"ל מכעבור חודש מתאריך פסק הדין ועד לתשלום בפועל". אכן, משבוטל פסק הדין, והדיון הוחזר בהקשר לנושא שהועלה בערעור החברה, בוטל גם החיוב שחויבה בו העירייה כלפי החברה, אלא שלא היה בביטול זה משום קבלת ערעור העירייה על חיובה, ערעור שלא היה בו ממש. ואכן בפסק הדין השני (סעיף 7) חזר השופט קמא וחייב את העירייה לתשלום הסכום בו חוייבה כלפי החברה בפיסקאות 9 ו- 10 לפסק הדין הראשון. מכאן, שפסק הדין השני חזר וקבע את החיוב של העירייה כלפי החברה כפי שנקבע בפסק הדין הראשון ועל העירייה לשלם לחברה את הסכום שנקבע בסעיף 10 לפסק הדין הראשון בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור שם. 4. לערעורה של המערערת על דחיית תביעתה לפיצויים: השאלה העומדת לדיון היא, האם מעמידה התנהגות העיריה, לחברה, עילה לתביעת פיצויים עקב הפרת הסכם או עקב התנהגות בלתי תקינה ושלא בתום לב, שהביאה לדרישת הועדה המקומית להקים טיילת, דרישה שלא הופיעה במכרז ובהסכם. תשובת בית משפט קמא לשאלה זו הייתה בשלילה ואינני מוצאת שיצאה שגגה מלפניו בעניין זה. בפסק דיננו החלטנו כדלקמן: "פסק הדין יבוטל, התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שבית המשפט יקבע על סמך החומר שבתיק (ללא הבאת ראיות נוספות) והשלמת טיעון, אם ימצא לנכון לבקש השלמה, מה הן ההשלכות של יוזמת העיריה לדרוש הקמת הטיילת על-ידי הועדה כתנאי למתן ההיתר, על השאלה האם היתה הפרת חוזה מצד העיריה. כמו כן תבורר - על סמך חומר הראיות שבתיק - אם הדרישה מצד העיריה באה עקב שינוי בתכניות על ידי אחזקות בע"מ ומה השלכות יש לכך על נושא הפרת החוזה שבין העיריה ואחזקות בע"מ. בהתאם לכך, ינתן פסק דין חדש." בית משפט קמא התייחס להנחיותינו ובדק מחדש בהתאם להן את חומר הראיות שהיה לפניו ואת טענות הצדדים שהועלו. בית המשפט קבע כי נושא הטיילת לא נכלל במכרז ובהסכם וכי הועלה במהלך הליכי הרישוי של הועדה המקומית וכי הועלה על ידי אדריכלית העיריה, סגנית אגף התכנון ומנהלת המחלקה לתכנון ארוך טווח בעיריה. על כל אלה לא היתה מחלוקת. המחלוקת סבה על ההשלכות שיש לעובדות אלה על טענת הפרת ההסכם שנטענה על ידי החברה. 5. בעניין זה קבע בית המשפט כי היה ברור לחברה שהשגת רשיון בניה הוא תנאי למימוש ההסכם והיא התחייבה למלא אחר התנאים שיקבעו על ידי רשויות הרישוי כתנאי בהיתר וכי אחד התנאים היה הקמת הטיילת, וכי הגשת המלצות והצעות מטעם מחלקת מהנדס העיר לוועדה, איננה הפרת התחייבות מצד העיריה. אומר בית המשפט: "שוכנעתי, כפי שציינתי, כי המלצות אלה נעשו על ידי גב' לויון מטעם הנתבעת, בהסתמך על שיקוליה המקצועיים בתום לב ובמסגרת תפקידה. המלצתה לעניין הטיילת נראית סבירה על רקע התוכניות שהוגשו על ידי התובעת לגבי פרוייקט זה. איני רואה את ההצעה ו[ה]המלצה לעניין הטיילת כהפרה של החוזה מצד הנתבעת, כמהווה הפרה או מחדל שהם בניגוד לחוזה". בית המשפט אף היה בדיעה כי המלצות על-די העיריה לועדה הן חובה ציבורית שיש עימה שיקול דעת מקצועי וענייני. לפיכך חזר ודחה את התביעה. 6. השאלות בהן דן והכריע בית המשפט המחוזי הן שאלות מעורבות של עובדה ושל חוק. הדרישה להקמת הטיילת באה במסגרת תנאים למתן היתר בניה שהועמדו לפני החברה על ידי הועדה המקומית. גם אם היוזמה לכך באה מצד העיריה, לא ניתן לקבוע, כי העיריה פעלה בחוסר תום לב ובאי תקינות במישור המינהלי במידה המעמידה עילת תביעה לחברה ולא ניתן לקבוע כי העובדה שהדרישה לטיילת שהביאה נציגת העיריה בפני הועדה על מנת שזו תכלול אותה בין התנאים להיתר בניה, מהווים הפרת הסכם מצד העיריה. בהסכם קיבלה על עצמה החברה למלא אחר כל הדרישות שתידרש לצורך קבלת היתרי בניה. זוהי אחת הדרישות שאותה לא מצא בית המשפט כבלתי סבירה על פי חומר הראיות שהיה לפניו. הנושא הועלה על ידי אדריכלית העיריה לאחר שהוגשה התוכנית על ידי החברה והיא מצאה בהן חריגות שעוררו בעיות שונות, דבר שלא ניתן לעמוד עליו קודם להגשת התוכנית. הצדדים ניהלו מגעים על מנת למצוא פתרונות אולם אלה לא עלו יפה. נושא החריגות הועלה בכתב ההגנה ובעדויות (האדריכלית לויון, גב' אידס מהמחלקה לתכנון עיר וגב' ברוור). חשיבות עדויות אלה היא בכך שיש בהן הסבר למניע של האדריכלית, שגרם לה - לאחר שראתה את התוכנית שהגישה החברה - להעלות את נושא הטיילת כדי להגשים את המטרה העומדת ביסוד התכנון באותו איזור. העלאת הנושא על ידה נעשה - כקביעת השופט קמא - בתום לב ומתוקף חובתה של העיריה לעשות כן ואינה נוגדת את ההסכם שהכפיף את החברה לדרישות הרשויות לעניין הוצאת ההיתר, שהשגתו היא תנאי למימוש ההסכם. תום ליבה של האדריכלית כאורגן של העיריה הוא תום ליבה של העיריה. 7. אכן, נראה לכאורה כי יש בסיס לטרוניתה של החברה שעמדה בפני דרישה להקים טיילת ולתחזקה, דבר שלא הופיע במסמכי המכרז ובהסכם. ייתכן שמטיבה היתה העיריה לעשות אילו הכלילה את נושא הטיילת במסמכי המכרז או ההסכם דבר שעשתה בבחינת "חוכמה לאחר מעשה" במכרז שלאחר ההתקשרות הנדונה, כנראה לאור הניסיון עם ההסתבכות המשפטית במקרה דנן. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שקודם להגשת התוכנית על ידי החברה לא ניתן היה לעמוד על השטחים המבונים והפתוחים שהיא שיקפה. על כל פנים אין להסיק מכך שאי הכללת הנושא בהסכם על רקע כל העובדות והראיות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי בהקשר לתוכנית הבנייה וביצוען, מגיעה כדי הפרת הסכם מצד העיריה. בדיקת כל החומר שהוגש לנו, מביאני למסקנה שלא יצאה שגגה מלפני בית המשפט המחוזי המצדיקה את התערבותנו. 8. אשר לקביעת ועדת המשנה כתנאי למתן ההיתר, את החובה להקים טיילת, נראה, כי אין החברה תוקפת את חוקיותה של דרישה זו. עם זאת יאמר, כי אם לדעת החברה הייתה זו דרישה בלתי לגיטימית, הייתה הדרך פתוחה בפניה לפנות למליאת הועדה המקומית ולבקש שינוי ההחלטה ובהמשך לכך ללכת במסלול של ערעור לועדה מחוזית וכן הלאה. אכן, אין בכך כדי לפטור את העיריה, אם אכן הפרה את ההסכם עם החברה, או אם העמידה לחברה עילת תביעה אחרת. אולם לא שוכנענו שאכן כך הוא ולפיכך בדין נדחתה התביעה. 9. אשר על כן, הייתי מציעה לקבל את הערעור באופן חלקי ככל שהוא מתייחס לסכום שבו חוייבה העיריה כלפי החברה, ולהעמיד את החיוב שבפסק הדין הראשון על מכונו באופן מלא, מכוח פסק הדין השני ולדחות את ערעור המשיבה בכל יתר השאלות שהעלתה. לאור הנסיבות, הייתי מציעה לבטל את חיוב החברה בהוצאות בבית משפט קמא ולא לפסוק הוצאות בערעור זה. ש ו פ ט ת השופט י' טירקל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' גולדברג: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן. ניתן היום, כ"ח באדר תשנ"ח (26.3.98). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032960. J05

[ "ע\"א 3296/97" ]

2,799

767

בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 4440/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העורר : מאהר ג'ובראן נ ג ד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 9.6.97 בב"ש 6373/97 שניתנה על-ידי כבוד השופט י' טימור תאריך הישיבה: כג' בתמוז התשנ"ז (28.7.97) בשם העורר: עו"ד קמר בשם המשיבה: עו"ד ארצי החלטה הגעתי לכלל דעה, לנוכח העובדה כי משפטו של העורר עשוי להמשך זמן רב, כי ניתן להקל בתנאי "מעצר-הבית". אני מקבלת, איפוא, את הערר בחלקו ומורה כי העורר יהיה רשאי לעזוב את המקום שנקבע ל"מעצר-בית" למקום עבודתו, ויהיה עליו לחזור עם תום העבודה לאותו בית. ההקלה בתנאי המעצר תכנס לתוקפה עם המצאת אישור על מקום העבודה של העורר לעורכת-הדין יפעת אונגר מתביעות מע"מ. ניתנה היום, כג בתמוז התשנ"ז (28.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044400. L02

[ "ש 6373/97" ]

2,800

14,180

בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 4440/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העורר : מאהר ג'ובראן נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 9.6.97 בב"ש 6373/97 שניתנה על-ידי כבוד השופט י' טימור החלטה הערר ידון במעמד הצדדים ביום 28.7.97 בשעה 9:30. ניתנה היום, יב בתמוז התשנ"ז (17.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044400. L01

[ "ש 6373/97" ]

2,801

768

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1488/95 בפני: כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ט. שטרסברג-כהן כבוד השופט י. טירקל המערער : ראובן בסון נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיים 16.1.95 בתיק פלילי 3/94 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. בזק, ר. אור וד. חשין תאריך הישיבה: י"ז בחשון תשנ"ח (17.11.97) בשם המערער : עו"ד הכהן עודד בשם המשיב ה: עו"ד אתי כהנא פסק-דין המערער מבקש לחזור בו מערעורו כנגד פסק הדין שניתן בת.פ. 3/94 (בימ"ש מחוזי ירושלים), לפיו הורשע ברצח כפול ונדון למאסר עולם; וסניגורו - אשר הוחלף לצורך הדיון בערעור - סבור שיש למלא אחר מישאלתו של שולחו. הבקשה עלתה לדיון בבית משפט זה ביום 4.11.97 ואנו החלטנו לאפשר למערער ולב"כ לחזור ולבחון את עמדתם במשך כשבועיים. היום חזרו המערער וב"כ על עמדתם; ובהתאם להוראות סעיף 206 לחסד"פ (נ"מ) אנו נעתרים לבקשה ומוחקים את הערעור. ניתן היום, י"ז בחשון תשנ"ח (17.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95014880. H09

[ "ע\"פ 1488/95" ]

2,802

4,232

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1488/95 - א' בפני: כבוד השופט י. קדמי המערער : ראובן בסון נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה ל בדיקה פסיכיאטרית החלטה 1. לאחר שעיינתי בתגובה שהוגשה על ידי הפרקליטות החלטתי להעביר את הבקשה להרכב שידון בערעור. 2. בהתחשב בכך שמדובר בעבירה חמורה מאד, ראוי שהתיק ייקבע על ידי המזכירות בהקדם. ניתנה היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95014880. H06

[ "ע\"פ 1488/95" ]

2,803

9,771

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 95 / 1488 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון המערער : ראובן בסון נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לדחיית מועד דיון בשם המערער: עו"ד עודד כהן החלטה המועד שנקבע ליום 7.5.97 ידחה. ניתנה היום, ט' בניסן תשנ"ז (16.4.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95014880. Q03

[ "ע\"פ 95" ]

2,804

10,869

ב בית המשפט העליון בירושלים ע"פ 1488/95 - ב' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: ראובן בסון ע"י ב"כ עו"ד ע. הכהן נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה להארכת מועד לעקרי טיעון החלטה עיקרי הטיעון יוגשו לאחר מתן החלטת בית המשפט לעניין הבקשה לבדיקה הפסיכיאטרית. יש לקבוע מועד לשמיעת הבקשה. ניתנה היום י"ב בתשרי תשנ"ח (13.10.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95014880. J07

[ "ע\"פ 1488/95" ]

2,805

13,110

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 95 / 1488 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער: ראובן בסון נגד המשיב : היועץ המשפטי לממשלה בקשה לשינוי ייצוג בשם המערער: בעצמו החלטה אני משחררת את עו"ד אלה כאהן מייצוג המערער. יש למנות למערער סניגור לקראת הדיון הקבוע ליום 7.5.97. ניתנה היום, א' באדר ב' תשנ"ז (10.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95014880. Q02

[ "ע\"פ 95" ]

2,806