shay681/Precedents · Datasets at Hugging Face

Id int64 1 743k	text stringlengths 88 1.9M	Precedents_Found sequencelengths 1 250	__index_level_0__ int64 0 751k
23,509	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4265/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' טירקל העותר : ד"ר מרקוס יורם נגד המשיב : אשר דורון, מרכז בכיר של קופות גמל באגף שוק ההון של משרד האוצר עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצירוף מסמכים תאריך הישיבה: ח' בשבט התשנ"ח ( 04.02.98 ) בשם העותר : בעצמו בשם המשיב : עו"ד דנה בריסקמן פסק-דין עיינו בעתירה ובתשובה לה. נחה דעתנו כי לא נפל כל פגם בעמדת המשיב, המצדיק את התערבותנו. העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ח' בשבט התשנ"ח (04.02.98), בפני העותר ועו"ד בריסקמן. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96042650. A07 /דז/	[ "בג\"ץ 4265/96" ]	3,452
968	ב בית המשפט העליון רע"א 2663/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : אייל אברהם נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המבקש: עו"ד גיל-עד חריש החלטה לתגובת המשיב אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ט"ז בחשון תשנ"ח (16.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026630. O01	[ "רע\"א 2663/97" ]	3,453
17,553	ב בית המשפט העליון רע"א 2663/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : אייל אברהם נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המבקש: עו"ד גיל-עד חריש החלטה איני רואה כל אפשרות בדין לחזור ולעיין בהחלטתי מיום 25.11.97. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ט"ו בכסלו תשנ"ח (14.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026630. O03	[ "רע\"א 2663/97" ]	3,454
18,175	ב בית המשפט העליון רע"א 2663/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : אייל אברהם נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המבקש: עו"ד גיל-עד חריש בשם המשיב: עו"ד נעמי שטראוס החלטה ההודעה על קביעת גובה הערבון נמסרה לבא כוח המבקש ביום 14.5.97. הערבון לא הופקד תוך חמישה עשר ימים כנדרש. בתאריך 28.10.97 נשלחה למבקש החלטה המתריאה על דחיית הבקשה לרשות ערעור מחמת אי הפקדת ערבון. חשוב לציין, כי עד למשלוח ההחלטה האמורה לא הוגשה כל בקשה בקשר עם הערבון - לא בקשה להארכת המועד להפקדתו ולא כל בקשה אחרת. בתגובה להחלטה הנ"ל מיום 28.10.97 הוגשה הבקשה שבפני להארכת המועד להפקדת הערבון. הבקשה איננה נתמכת בתצהיר, ודי בכך כדי לדחותה. ואולם, גם לגופו של ענין, אין בבקשה כל הסבר מדוע זנח המבקש את הבקשה לרשות ערעור מאז חודש מאי 1997 ועד עתה. המבקש טוען, כי הוא ממנהיגי "שכונת הארגזים", וכי הוא נקט בהליכים נוספים בתקופה האחרונה בנוסף להגשת הבקשה לרשות ערעור, ובהם הגשת בג"צ. על כך יש להשיב, כי דווקא נימוק זה עומד למבקש לרועץ, שכן כמי שאמון על הגשת הליכים משפטיים לא ברורה זניחת הבקשה לרשות ערעור על-ידו. להתנהגות זו לא הובא כל הסבר בבקשה שבפני, ולכן לא ניתן להעריך את סבירותו או את מידת הצדק בהסבר שלא ניתן. תמוהה גם ההצהרה הסתמית, כי רק בימים אלה עלה בידי המבקש לגייס את סכום הערבון מחברים וקרובים. לא ברור מדוע לא נהג המבקש באותו אופן במועד שנקבע להפקדת הערבון. סיכומו של דבר, זולת רצונו של המבקש כי הבקשה לרשות ערעור תתברר אין בבקשה שבפני כל הסבר מדוע לא הופקד הערבון במועד ומה הנימוק להארכת המועד המתבקשת. בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה להארכת מועד. הבקשה לרשות ערעור נדחית על פי תקנות 404(ב) ו431- לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתנה היום, כ"ה בחשון תשנ"ח (25.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026630. O02	[ "רע\"א 2663/97" ]	3,455
969	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 1215 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקש : לוביאניקר יואל נגד המשיב ים : עירית ת"א יפו ואח' בקשה לתיקון הודעת ערעור בשם המבקש: עו"ד אמיר רוזנברג החלטה המערער יתייחס בסכומיו בכתב גם לטענה הנוספת שהוא מבקש להוסיף להודעת הערעור (טענת פסלות) וכן יצרף את המסמכים הנוגעים לכך והמשיבה הראשונה תתייחס לכך בסכומיה. ההרכב אשר ידון בתיק יחליט בפסק-דינו בבקשה שהוגשה בבש"א 6621/96 ואם יחליט לקבלה יתייחס לטענה לגופה. ניתנה היום יא' באדר ב' התשנ"ז (20.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012150. E03	[ "ע\"א 96" ]	3,456
12,862	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1215/96 - 1 בש"א 6621/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: לוביאניקר יואל נגד המשיב ה : עירית תל-אביב-יפו בקשה להורות על קיום דיון בשם המבקש: עו"ד דן חי החלטה 1. הבקשה לקיום דיון בעל-פה בע"א 1215/96 ובבש"א 6621/96 לצורך חקירת המצהיר מטעם המשיבה, תדון בפני ההרכב שידון בערעור. 2. הערעור יקבע לדיון על פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, י"ז בתמוז התשנ"ז (22.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012150. A05 /דז/	[ "ע\"א 1215/96", "בש\"א 6621/96", "בע\"א 1215/96" ]	3,457
15,697	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 1215 בפני: כבוד השופטת הרשמת אורית אפעל-גבאי המבקש : יואל לוביאניקר נגד המשיבים : 1. עיריית תל-אביב 2. הועדה המחוזית לתכנון ובניה ת"א 3. מינהל מקרקעי ישראל 4. רשם המקרקעין בקשה לשינוי ייצוג בשם המבקש : עו"ד אמיר רוזנברג ה ח ל ט ה עו"ד רוזנברג משוחרר מייצוג המערער, ובמקומו יבוא עו"ד דן חי. תשומת לב עו"ד חי מופנית להחלטת כב' השופט אור מיום 20.3.97 לפיה תידון בש"א 6621/96 במסגרת הדיון בערעור. ניתנה היום, כ"ב באדר ב' תשנ"ז (31.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012150. Q04	[ "ע\"א 96", "בש\"א 6621/96" ]	3,458
30,954	ב בית המשפט העליון ע"א 1215/96 - ח' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : לוביאניקר יואל נגד המשיב : עירית ת"א יפו בקשה לקביעת מועד דיון בשם המערער: עו"ד מ. גולדשטיין החלטה בפני בקשה לקביעת מועד הדיון בערעור. בפני בית משפט זה תלויים ועומדים ערעורים שהוגשו קודם לערעור זה וטרם נדונו. הערעור יקבע לדיון על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, י' באדר תשנ"ח (8.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012150. P07	[ "ע\"א 1215/96" ]	3,459
44,112	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1215/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערער : לוביאניקר יואל נגד המשיב ה : עירית תל אביב יפו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 10.1.96 בתיק ה"פ 1439/93 שניתן על ידי כבוד השופט א' גורן תאריך הישיבה: כב' באדר התשנ"ט ( 10.03.99 ) בשם המערער : עו"ד שלמה ליבליך, עו"ד דן חי ועו"ד דן פיאלה בשם המשיבה: עו"ד עמי פזטל ועו"ד שרי אורן החלטה ניתנת למשיבה ארכה של שבועיים להמציא טיעון נוסף בכתב בשאלה אשר התעוררה במהלך הדיון, דהיינו לגבי קיום זכויות למשיבה על פי תוכנית הרפרצלציה אשר לעיריה אין כל מקרקעין בתחומיה. למערער זכות תשובה, תוך שבעה ימים, לטעון בכתב מטעם המשיבה. בא כוח המערער הודיע, שאם תסכים העיריה לקבלת הערעור לא יעמוד על ההוצאות. כן הודיע, שאין המערער עומד עוד על טענת הפסלות כלפי שופט בית המשפט המחוזי אשר פסק בעניין. ניתן היום, כב' באדר התשנ"ט (10.3.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012150. E08	[ "ע\"א 1215/96", "ה\"פ 1439/93" ]	3,460
52,497	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1215/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערער : לוביאניקר יואל נגד המשיב ה : עירית תל אביב יפו הודעה מטעם הצדדים על הסכם פשרה בשם המערער : עו"ד שלמה ליבליך בשם המשיב : עו"ד עמיחי פזטל פסק-דין כמוסכם על בעלי הדין, ולבקשתם, ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ביניהם, המסומן מ1/ ומהווה חלק בלתי נפרד של פסק דין זה גופו. ניתן היום, ו' באייר התשנ"ט (22.4.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012150. E09 /עכב	[ "ע\"א 1215/96" ]	3,461
22,385	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1459/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' קדמי העותרים : 1. אבו טיר יאסין 2. אבו טיר חוסין 3. אבו טיר עלי 4. אבו טיר דאוד 5. אבו טיר חדר 6. אבו טיר אחמד 7. אבו טיר עבד אל רחמאן 8. אבו טיר אחמד 9. אבו טיר ג'בריל 10. אבו טיר עלי 11. אבו טיר מוחמד 12. אבו טיר מוחמד 13. אבו טיר שריף 14. אבו טיר סולימאן 15. אבו טיר אברהים 16. עמותת "עיר שלם ירושלים" 17. חנה בנורה עיסא 18. חנה בנורה חסאן 19. חליל בנורה איסא 20. בנורה עיסא 21. בנורה סמי מיטרי 22. בנורה ג'ורג' 23. אנדוני חסאן 24. אבו חשיש לוטפי 25. בנורה עיסא 26. בנורה מיכאל 27. עטראש חנה חורי 28. יסק ג'אד 29. בנורה מאזין עזיז 30. בנורה ג'ורג נגד המשיבים : 1. שר העבודה והרווחה 2. ועדת השרים לענייני ירושלים 3. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים 4. משרד הבינוי והשיכון 5. הועדה לבניה למגורים ותעשיה מחוז ירושלים 6. הועדה המקומית לתכנון ולבניה 7. שילוני משה, עו"ד 8. מגידו עודד 9. סקה גרסיאלה נסרי 10.הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית 11.מקור הנפקות וזכויות בע"מ בשם העותרים: עו"ד ד' זיידמן; עו"ד ונ' כותאב בשם משיבים 1-5: עו"ד ע' פוגלמן בשם משיבה 6: עו"ד א' אליאב בשם משיבים 7-11: עו"ד מ' לפיקה פסק - דין השופט י' קדמי : 1. פתח דבר א. בעתירה שהוגשה בתיק זה מבקשים העותרים [sc1] - תושבי הכפרים אום טובא ובית סחור והעותרת מס' 16 - להכריז על בטלותן של החלטות המתיחסות לאישור תכנית בנין ערים (תב"ע) של מתחם הר חומה, כדלקמן: החלטותיו של שר העבודה והרווחה, המשיב מס' 1 (להלן: "שר העבודה" או "המשיב 1"), בדבר אישורה של תכנית מתאר מס' 5053, המתייחסת למתחם הר חומה (להלן: "תכנית המיתאר" או "תכנית 5053"); החלטת המשיבה מס' 2, וועדת השרים לענייני ירושלים (להלן: "ועדת השרים"), בדבר אישורה של תכנית המתאר ותכנית מס' 5053א', שהיא תכנית מפורטת למתחמים השונים לצידה של תכנית 5053 (להלן: "תכנית 5053א'"); החלטתה של המשיבה מס' 3, הועדה מחוזית לתכנון ובניה (להלן: "הוועדה המחוזית") בדבר הפקדת תכנית מס' 5053א', ואישור תכניות המיתאר, לרבות החלטתה של וועדת המשנה של המשיבה מס' 3 (להלן: "ועדת המשנה") בענין זה; והחלטת המשיבה מס' 5, הועדה לבניה, למגורים ולתעשיה (להלן: "הול"ל"), בקשר לתכנית 5053א' האמורה. המשיבים מס' 7-11 הינם בעלי זכויות בשטח התכנית, אשר הגישו התנגדויות לתכנית 5053 וצורפו כמשיבים פורמליים כמי שעלולים להיפגע מהחלטת בימ"ש זה. ב. העותרים בקשו לאסור בצו ביניים על המשיבים מס' 1-6 ליתן היתרי בניה ו/או להתחיל בעבודות בניה בתחומי המקרקעין נשוא תכנית 5053 או תכנית הול"ל האמורות; אך בקשתם נדחתה. 2. העובדות א. העותרים 1-15 הינם תושבי הכפר אום טובא (להלן: "תושבי אום טובא"); העותרת מס' 16 הינה עמותה שמטרתה פיתוחה של העיר ירושלים לרווחת כל תושביה, ללא השתייכות דתית או לאומית (להלן: "העותרת 16"); והעותרים 17-30, הינם תושבי העיירה בית סאחור (להלן: "תושבי בית סאחור"). ב. כל העותרים - פרט לעותרת 16 - החזיקו בשטחי קרקע, שהופקעו על פי צו שר האוצר מחודש יולי 1991, לצורך בנית שכונה חדשה הידועה בשם "הר חומה" (להלן: "מתחם הר חומה" או "המקרקעין" לפי הענין). העותרים נקטו בהליכים משפטיים כנגד הפקעת המקרקעין; אך השגותיהם בעניין זה נדחו ובית המשפט אישר את תוקף ההפקעה. בשנת 1994 הגישו העותרים לבית משפט זה עתירה למניעת הבניה במקרקעין. גם עתירה זו נדחתה, לאחר שבית המשפט קבע כי "שאלת אכלוסו של השטח אינה עומדת בשלב זה על הפרק..." (בג"צ 5601/94). טענת העותרים היא: כי עם אישור תכניות המתאר 5053 ו5053-א ביום 26.2.97, מבלי ליתן במסגרת התכניות האמורות מענה - ולו גם חלקי בלבד - לצרכיה של האוכלוסיה הערבית, השתנו הנסיבות והגיעה השעה להכריע בטענותיהם כנגד הבניה ואיכלוס המקרקעין. טרוניתם העניינית הבסיסית של העותרים היא: כי היקף ההפקעות מחד גיסא, וזכויות הבניה המוגבלות הניתנות לאוכלוסיה הערבית באיזור מאידך גיסא, הביאו לכלל צפיפות דיור בלתי נסבלת באום טובא ובכפר השכן, צור באחר. ג. בתאריך 23.5.95 החליטה המשיבה מס' 3 - הוועדה המחוזית - להפקיד את תכנית 5053; וביום 11.11.95 פורסם דבר ההפקדה ברשומות. כחודשיים לאחר מכן, ב11.1.96-, הגישו העותרים התנגדויות לתוכנית האמורה. כאשר ארבע מן ההתנגדויות נדחו על הסף על ידי מר סויסה שכיהן אז כיו"ר הועדה המחוזית, מחוסר מעמד של המתנגדים; ואילו הדיון בעניינן של ההתנגדויות האחרות נקבע ליום 12.3.96, אליו זומנו כל העותרים למעט העותרת מס' 16, שמר סויסה סבר שאין לה מעמד בהקשר זה. ד. תושבי בית סאחור לא הופיעו לדיון שנקבע ליום 12.3.96, בשל סגר שהוטל באיזורם; והם שלחו על כך הודעה לוועדה המחוזית ואף שיגרו אליה את עו"ד זיידמן על מנת להבטיח שהודעתם הגיעה ליעדה. מר סויסה הבהיר לעו"ד זיידמן: כי מאחר ועותרים אלה הוזמנו לדיון ולא התייצבו, אין מניעה לקיים את הדיון בהיעדרם; והודיע, על כן, על דחיית התנגדויותיהם. בתום חלק זה של הדיון, הורה מר סויסה לעו"ד זיידמן לעזוב את חדר הדיונים; והמשך הדיון התקיים ב"דלתיים סגורות" שעה ארוכה. מאוחר יותר באותו יום, השתתף עו"ד זיידמן בדיון בהתנגדות של תושבי אום טובא. לאחר שהסתיים הדיון בהתנגדויותיהם, ניתנה לתושבי בית סאחור - העותרים 17-30 - שלא התייצבו, כאמור, מחמת הסגר, ארכה של שבוע ימים להתייצב לדיון בהתנגדויותיהם בפני הוועדה. ברם, גם במועד החדש נבצר מהעותרים האמורים להתייצב בשל הסגר; והוועדה דחתה בו ביום - פעם שניה - את כל התנגדויותיהם. תושבי בית סאחור, פנו מיד בעתירה מנהלית כנגד דחיית התנגדויותיהם לבית המשפט המחוזי בירושלים; והעתירה נתקבלה. בטרם נשמעו ההתנגדויות לגופן, פנו העותרים תושבי בית סאחור, לחברי וועדת המשנה - הפועלת מכוחה של המשיבה מס' 3 - וביקשו מהם שיפסלו עצמם מלדון בעניינם; וזאת, לאור התבטאויותיהם ולנוכח השתתפותם בדיון הסגור שקויים בשעתו עם יזמי התכנית. דרישה זו נדחתה על ידי חברי ועדת המשנה; והתנגדויותיהם של תושבי בית סאחור נשמעו ביום 16.4.96 וביום 30.4.96. זמן קצר לאחר מכן - ביום 12.5.96 - דחתה ועדת המשנה את ההתנגדויות של תושבי בית סאחור. ה. כאמור , הדיון בהתנגדות העותרים מס' 1-15 - תושבי אום טובא - שלא היו נתונים בסגר התקיים כאמור לעיל, בנוכחותם ובנוכחות עו"ד זיידמן, במועד המקורי, 12.3.96. במהלך הדיון בהתנגדות, הציע מר סויסה לעותרים לרכוש דירות במיתחם הר חומה. ברם, הצעה זו נדחתה מכל וכל על ידי העותרים מטעמים שונים ובין היתר: בשל כך שמחיר הדירות אינו בהישג ידם; ומשום שסגנון הבנייה שונה מזה המקובל אצל האוכלוסיה הערבית. בתום הדיון, נדחו התנגדויותיהם של תושבי אום טובא. ו. בפנינו חזרו העותרים על עיקרי התנגדויותיהם; וניתן על כן להציג את טעמי ההתנגדות ונימוקי העתירה יחד. בעיקרו של דבר - ועל דרך הסיכום - העלו העותרים שתי כיתות של טענות: האחת - מציגה טיעון כללי בדבר אפליה וקיפוח של האוכלוסיה הערבית, המתגוררת בסמוך למיתחם הר חומה בפרט ושל האוכלוסיה הערבית במזרח ירושלים בכלל; ואילו השניה - מונה שורה של ליקויים ופגמים נקודתיים, שנפלו - לפי הטענה - בהליכי התכנון והאישור של התכנית מס' 5053. כיתת הטענות הראשונה, מדגישה שלושה אלה: ראשית - כי התכנית 5053 מדברת בשכונה יהודית מובהקת, שלתושבים ערבים אין כל דרך להשתלב בה; שנית - כי התכנית מתעלמת לחלוטין ממצוקת הדיור והפיתוח של האוכלוסיה הערבית באיזור; ושלישית - כי התכנית גורמת לניתוק הישובים בית סאחור ואום טובא מירושלים והאחד ממשנהו. כיתת הטענות השניה, סומכת בעיקרה על קיומם של הליקויים הבאים בהליכי התכנון והאישור: "ניגוד עניינים" של מספר מחברי הוועדה המחוזית המעורבים באישור התכנית, (כשהדגש הוא על היותה של נציגת משרד הבינוי והשיכון שותפה לדיונים בוועדה המחוזית); אישור התכנית ללא חוות דעת סביבתית; קיומם של "דיונים פנימיים" זרים, בהם הוכרע גורל התכנית; אפליה של העותרים על ידי קבלת "התנגדותו" של המשיב מס' 8 (מגידו), בדבר צירוף שטח נוסף לתחולת התכנית; ולבסוף - מעורבות זרה של בעלי ענין בתכנית באמצעות המשיב מס' 7, עו"ד משה שילוני. ז. העותרים לא הגישו בזמנו התנגדות לתכנית המפורטת 5053א', ובמהלך הדיון ביקשו לתקן את העתירה בהקשר זה. התשובות שתינתנה להלן לטענות בעניינה של התכנית הבסיסית 5053, נותנות, למעשה, מענה, גם לעניינה של התכנית המפורטת. לכן, לא מצאתי מקום לדיון נפרד בעניינה של האחרונה. 3. הטיעון בעתירה: הטענות הכלליות - אפליה א. עיקרי הטענות במסגרת הטענות הכלליות בדבר אפליה, קיפוח והתעלמות ממצוקתה ומצרכיה של האוכלוסיה הערבית באיזור, הדגישו העותרים: ראשית - את העובדה שתוואי דרכי הגישה למיתחם הר חומה, ינתק את היישובים אום טובא ובית סאחור מירושלים וממתחם הר חומה, ויכביד ביותר על הקשר הקיים ביניהם; שנית - את העובדה שהיקף ההפקעה מאדמותיהם של שני הישובים הנ"ל עולה על היקף הפקעתם של אדמות שהיו בבעלותם של אחרים; שלישית - את העובדה, שהתכנית אינה שומרת על איזון בין שיעור ניצול הקרקע במיתחם הר חומה לבין זה המותר בישובים הערביים שבסביבה; ורביעית - את העובדה שהבניה המתוכננת במיתחם הר חומה, בולמת את פיתוחם של הישובים הערביים באיזור ומצמצמת את יכולתם להציע שיכון ועבודה לבניהם. (2) המאפיינים של הטענות הכלליות הם, בעיקרו של דבר - כמתחייב מן האמור לעיל - תווי אפליה וקיפוח. תווי אופי אלה, באים לכלל ביטוי בעצם ההפקעה ומימדיה, ככל שמדובר באדמותיהם של העותרים; ובהשלכות שיש להפקעה ולהקמת הישוב היהודי בהר חומה על הישובים הערביים שבסביבה הקרובה. ב. תגובת המשיבים (1) לשיטת המשיבים, הטענות המכוונות - במישרין או בעקיפין - כנגד עצם ההפקעה, אינם ענין לעתירה כנגד אישור תכנית הבנין במיתחם הר חומה. אשר על כן, מתמקדת התגובה בטענות הקשורות במישרין באישורה של התכנית; וזאת - תוך הדגשה, שבסופו של דבר, לא פגמים וליקויים בהליכי התכנון והאישור עומדים בבסיס הגשת העתירה, אלא ניסיון למנוע ולהכשיל הקמת ישוב יהודי במיתחם הר חומה, ולמנוע את מימוש ההפקעה מהעותרים. (2) עמדתם הבסיסית של המשיבים היא, כי תכנית המיתאר - כשלעצמה - אינה מפלה לרעה את המיגזר הערבי ואינה מיטיבה עם המיגזר היהודי על חשבונו. התכנית אינה מונעת רכישת דירות על ידי תושבים ערבים; ואף שיש להניח שמרבית הדירות תירכשנה על ידי יהודים, אין הדבר נעוץ במשגים תיכנוניים ועל כן גם אינו ניתן לתיקון על ידי שינויים בתכניות הבניה. (3) טענת האפליה שמעלים העותרים, נעוצה - למעשה - בהשוואה שעשו בין תכנית מס' 2302א' - המדברת בכפרים צור באחר ואום טובא (להלן: "תכנית 2302א'") לבין תכנית 5053, המתיחסת למיתחם הר חומה. הטענה היא, כי המתכננים של תכנית 2302א לא גילו - לצרכי התושבים הערביים, אותו יחס שגילו המתכננים בתכנית 5053 לצרכי התושבים היהודים. לשיטת המשיבים, גישה זו של העותרים שגויה מיסודה. ראשית - בשל כך שהשוני בהיקף הבניה המתוכנן בהר חומה, לעומת זה המתוכנן לשטח שעליו חלה תכנית 2302א' נעוץ בכך שהר חומה הינה שכונה אורבנית, המתוכננת להיבנות על שטח ריק; ואין לו קשר כלשהו ל"סוג" האוכלוסיה שעבורה מתוכננת הבניה בשתי התכניות. ושנית - משום שחלק ניכר מהאוכלוסיה הערבית באיזור ירושלים, מעדיף להתגורר בבניה כפרית צמודת קרקע, להבדיל מבניה ריכוזית לגובה, המקובלת על האוכלוסיה העירונית היהודית. הדברים שאמר, בהקשר זה, אחד המתנגדים לתכנית 5053, מדברים בעד עצמם: "אנחנו הערבים לא בונים אחד על השני " ובהמשך: "... אבל אנחנו הכפריים , אנחנו לא גרים בעיר, אנחנו כל אחד רוצה לגור לבד " (ההדגשות שלי - י.ק.). במצב דברים זה, מסכמים המשיבים, אין בסיס לטענת האפליה בקשר לצפיפות הבניה הגבוהה בהר חומה, לעומת דלילות הבניה הנמוכה בצור באחר ובאום טובא. ומכל מקום - מבהירים המשיבים - אם יש לעותרים עניין אמיתי בהגדלת הצפיפות באיזורי המגורים שלהם, בידם להעלות נושא זה במהלך הדיון בהתנגדויות לתכנית 2302א' הנ"ל; והעניין ייבחן לגופו, על ידי הועדה המחוזית ורשויות התכנון. בהקשר זה, מפנים המשיבים את תשומת הלב לדברי הועדה המחוזית אשר קבעה בהחלטה מיום 19.3.96 כי: "... נושא זכויות הבניה של תושבי אום טובא יבדקו בתכנית 2302א' המופקדת, החלה על שטחי אום טובא". (4) המשיבים מוסיפים וטוענים, כי וועדת השרים אשר החליטה לאשר את הבניה בהר חומה, החליטה גם לאשר תוספת של 3015 יחידות דיור לבניה לאוכלוסיה הערבית בירושלים; וזאת, אגב הקצאת משאבים כספיים מתקציב המדינה, ככל שהדבר יהיה דרוש לשם ביצוע ההחלטה. 4. הטיעון בעתירה: הטענות הנקודתיות - ליקויים בקבלת ההחלטה להלן הצגה מורחבת של עיקרי הטענות הנקודתיות, בדבר קיומם של פגמים בהליכי אישור התכנית 5053: א. "ניגוד עניינים" של חברי הועדה: חשש למשוא פנים (1) טענות העותרים לטענת העותרים, לוקה חלק נכבד מחברי הוועדה המחוזית ב"ניגוד עניינים" אישי, באופי ובמידה המשמיטים את הבסיס מתחת לכשרות החלטותיה של הוועדה מטעם זה בלבד. בהקשר זה, מצביעים העותרים במיוחד על שניים אלה: ראשית - על כך שהממונה על מחוז ירושלים במשרד הבינוי והשיכון, הינה בעת ובעונה אחת חברה בועדה המחוזית (המשיבה מס' 3) ונציגת היזם (המשיב מס' 4) בדיון בהתנגדויות, שהתקיים בפני ועדת המשנה; ושנית - על כך שנטלה חלק בהצבעה על התכנית, בלא שהפנתה את תשומת הלב למצב ניגוד העניינים בו היתה נתונה. לעניין נוכחותה של נציגת משהב"ש בדיון בוועדת המשנה, מדגישים העותרים, כי אין המדובר ב"ניגוד עניינים" מוסדי פורמלי גרידא - הנעוץ אך בכך שהיא עובדת משהב"ש - אלא, ב"ניגוד עניינים" מהותי ואמיתי, הנעוץ בזיקתה האישית לתכנית. לטענת העותרים, נציגת משהב"ש השתתפה בשעתו גם בוועדת ההפקעות, אשר קבעה את גבולות ההפקעה שביסוד תכנית 5053; והיא זו אשר הציגה את התכנית בפני וועדת הכספים של הכנסת והיתה הרוח החיה במשרד הבינוי והשיכון בגיבושה ובהגשתה לאישור. לשיטת העותרים, עומדת השתתפותה של נציגת משהב"ש בהצבעה על התכנית - בלא שהפנתה את תשומת הלב למצב של ניגוד העניינים בו היתה נתונה - בניגוד להוראותיו של סעיף 47א' לחוק התכנון והבנייה (להלן: "חוק התו"ב"); ודי בה בלבד כדי להביא בלבד לפסילת ההחלטה בדבר הפקדת התכנית. (2) תגובת המשיבים לטענות בדבר מעורבותה כפולת הפנים, לכאורה, של נציגת המשהב"ש, מסבירים המשיבים: כי הוראותיו של סעיף 47א' הנ"ל - האוסרות על נציגו של הגוף היוזם תכנית בנין, להשתתף בדיון ובהצבעה בקשר לאישורה - מתייחסות אך ורק לדיון בהתנגדויות ; ואין הן חלות לגבי השתתפות בדיון ובהצבעה בהפקדת התכנית . נציגת משהב"ש לא השתתפה בדיונים ובהצבעה על ההתנגדויות. אשר על כן אין בסיס להחלת הוראותיו של סעיף 47א' הנ"ל לגביה; ואף לא לטענה כללית של חשש למשוא פנים מצידה. ב. התייחסות פוגעת במהלך הדיון (1) טענת העותרים לטענת העותרים, תושבי אום טובא, הם נתבקשו במהלך הדיון בהתנגדויות, להצביע על השטח השנוי במחלוקת על גבי "מפת התכניות" הרשמית של הוועדה. העותרים, שהצטיידו במפות משלהם - ושהן המפות היחידות המוכרות להן - ביקשו להגישן לוועדה לתמיכה בטענותיהם, אך נדחו בשל דרישת מר סוויסה, שכל מתנגד יציג את התנגדותו על גבי המפות של המשיבים דוקא. העותרים ראו בכך פגיעה קשה ומכוונת בזכות הטיעון שמעניק להם הדין בדיון בפני הועדה, וביכולתם להציג בפניה את טענותיהם ולשכנע את חבריה בצדקתן. (2) תגובת המשיבים תשובת המשיבים לטענה זו היא: כי בהזמנה המקורית לדיון בהתנגדויות צוין במפורש, שעל המתנגדים להעביר לועדה נתונים מדוייקים על מיקום המקרקעין; ודרישה זו חזרה על עצמה בהזמנה נוספת שנשלחה אל העותרים אליה צורף צלום מתשריט התכנית שעליו - ועליו דוקא, על מנת למנוע אי הבנות - התבקשו העותרים לסמן את השטח והדבר לא נעשה על ידם. ג. דיון מאוחד בתכנית 5053 ו- 2302א' (1) טענת העותרים במהלך הדיון בהתנגדות לתכנית 5053, טענו העותרים כי יש לדון בתכנית זו - על כל פרטיה - יחד עם תכנית 2302א'. טענה גורפת זו נדחתה על ידי המשיב מס' 6. הטעם לדחייה היה, שיש מקום לדיון משותף בשתי התכניות - שהן תכניות "מצרניות" - אך ורק בקשר לגבולות, כבישים, דרכי גישה, שטחי נוף ואזור מסחרי, אך לא מעבר לכך; וזאת לנוכח מהותן השונה של התכניות: האחת מתייחסת ליישוב אורבני מודרני ואילו השניה מדברת בישוב כפרי מסורתי. טענת העותרים בהקשר זה היא: כי בפועל נדונו שתי התכניות בכפיפה אחת, כפי שהדבר מתחייב מהחלטת המשיבה מס' 6 מיום 23.5.95 בדבר הצורך בתיאום ביניהן; ומשנותרו ביניהם על אף הטיפול המשותף, פערים כה גדולים, מן הראוי הוא, לדעת העותרים, ששתי התכניות תידונה במשותף לאורך כל הדרך. (2) תגובת המשיבים תשובת המשיבים לטענה האמורה היא: כי אין לקשור את התכנית 5053 לתכנית 2302א'; וכי הדיון בהפקדת תכניות אלה התקיים באותו מועד, משום שהן תכניות מצרניות ובתור שכאלה, היה מקום לתאום מוגבל בלבד ביניהן, כמפורט לעיל. מעבר לתאום זה, לא היה - ואין - צורך להמשיך את הדיון בתכניות אלו בכפיפה אחת, והחלטת המשיבה 4 מיום 23.5.95 אינה מדברת על הצורך בתאום כזה, מעבר לזה שדובר עליו לעיל. ד. קיום "דיונים פנימיים" פסולים (1) טענת העותרים לטענת העותרים, קויים ביום 7.3.96, דיון פנימי "מוקדם" לבחינת התכנית ואישורה. בדיון זה, השתתפו מהנדס המחוז שהכין את התכנית, מר סויסה שהיה אז יו"ר הוועדה המחוזית, נציגת משהב"ש ומתכננים מקצועיים מטעם משהב"ש. לדיון ניתן הכינוי "פנימי"; והעותרים לא הוזמנו לקחת בו חלק ולא ידועים להם פרטיו. דיון זה התקיים שלושה ימים בלבד לפני הדיונים הפתוחים בהתנגדויות; ובכך יש - לטעמם של העותרים - פגיעה בכללי הצדק הטבעי, וכירסום ממשי ומהותי בזכות הטיעון שלהם. עוד טוענים העותרים, כי חברי וועדת המשנה פנו "באורח פרטי" למינהל מקרקעי ישראל ובקשו בדיקת הבעלויות בחלקות של העותרים. העותרים מסכימים, כי ועדת המשנה אינה מנועה מלקיים בדיקות כאמור. ברם, לשיטתם, מן הדין היה להביא את דבר עריכתן לידיעתם. במיוחד, מדגישים העותרים, שראוי היה להביא לידיעתם את תוצאות הבדיקות; וזאת בהתחשב בכך שבהחלטת הוועדה מיום 12.5.96, הובע ספק אם חלקותיהם של העותרים מצויות בתחום התכנית. דיונים פנימיים "סגורים וחסויים" ועריכת בדיקות "מאחורי הקלעים" פוגעים - לשיטת העותרים - בזכותם הבסיסית להיות שותפים מלאים לדיון בהתנגדויותיהם; ומונעים מהם מלהציג את עמדתם על רקע גילוי מלא של המידע, שנפרש בפני חברי הוועדה הדנה בהתנגדויות. הדרך שבה נהגה הוועדה שללה, למעשה, מן העותרים - לשיטתם - את זכותם לטיעון הולם. (2) תגובת המשיבים לטענת המשיבים, אותו "דיון פנימי" שעליו סומכים העותרים את השגתם בענין זה, לא היה "דיון מקדים" בהתנגדויות; ותכליתו לא היתה לקבוע עמדה מוקדמת לגביהן לפני ומבלי לשמוע את העותרים. למעשה, המדובר בדיון הבהרה של נושאים תכנונים, הקשורים בתכנית ותו לאו. הוא הדין - מבהירים המשיבים - בבקשת חברי הוועדה בדבר בדיקת הבעלויות: היתה זו בדיקת בירור והבהרה; ולא הליך של בירור והחלטה בהתנגדויות. לשיטת המשיבים, דיונים ובדיקות מסוג זה, אינם מהווים חלק מן הדיון הפומבי שמקיימת הוועדה במסגרת הליכי הבירור של התנגדויות. ה. קבלת התנגדותו של מגידו: אפליה (1) טענת העותרים להלן, בתמצית הרקע לטענה: לאחר שהחלטת ועדת המשנה בדבר אישור התכנית הומצאה לידי העותרים, התברר להם כי התקבלה התנגדותו של מר עודד מגידו, לפיה: יש לכלול שטח של כ28- דונם המצוי באום טובא, (להלן: "חלקת מגידו") במסגרת תכנית 5053 ולא במסגרת תכנית מס' 2302א'. חלקת מגידו נועדה להיות "שטח ריק", המוקף מכל עבריו בשטחים ירוקים כאמור בתכנית 2302א' ובתכנית 5053. בעקבות קבלת התנגדותו של מגידו, צורפה חלקת מגידו לתחום תחולתה של תכנית 5053, והותרה בה בניה בשיעור של 75% בכך הפכה חלקת מגידו לשטח מבונה במרכזה של שמורת טבע; ונגרעה מהשטחים הירוקים שנקבעו במקור על פי תכנית 2302א'. לטענת העותרים, מבחינה תכנונית אין כל הבדל בין חלקת מגידו לבין חלקות אחרות הגובלות עימה ממזרח וממערב; ומסקנתם היא, כי ההבחנה בינה לבין האחרות, נעוץ בכך שבעליה הוא יהודי. בכך יש הפליה לרעה של בעלי החלקות האחרות ופגיעה בתכנית 2302א'. הוועדה לא אפשרה לתושבי אום טובא ולבעלי החלקות הגובלות בחלקת מגידו להגיש התנגדות לשינוי שביקש מגידו; ובכך גילוי נוסף של אפליה מול המגזר היהודי. (2) תגובת המשיבים תשובת המשיבים לטענה זו היא כי העותרים מנסים להטיל דופי בכל החלטה של הועדה; גם כאשר זו מקבלת התנגדויות שהוגשו לה ושוקלת מחדש את עמדתה, כפי שנעשה בעניין מגידו. לשיטת המשיבים, ההחלטה בהקשר זה היתה החלטה עניינית והיא נעוצה בשיקולי תכנון מובהקים. ו. "מעורבות זרה" סמויה בעבודת הוועדה (1) טענת העותרים לטענת העותרים, המשיב מס. 7 - עו"ד משה שילוני - אשר היה חבר בוועדת המשנה, שימש למעשה כנציגם של יזמים תושבי ירושלים; ובתור שכזה היה פסול מלקחת חלק בדיוניה של הוועדה. מר שילוני היה שותף פעיל בדיונים שקבעו, בסופו של דבר, את תוואי הכבישים באיזור, למורת רוחם של העותרים; והעותרים סבורים, שהוא ניצל את יכולתו להשפיע על הוועדה בהקשר זה לקידום עניינם של "שולחיו" - האחים גולבנציץ - הנחשבים כמקורביו של השר לשעבר אריה דרעי. (2) תגובת המשיבים תגובת המשיבים לטענה זו היא: כי לא הובא בפניהם דבר לביסוסה של טענה זו; וכי המדובר בהפרחת "שמועות" חסרות בסיס, אשר מקומן לא יכירן בדיוניה של ועדת המשנה להתנגדויות. ז. העדר חוות דעת סביבתית (1) טענת העותרים פגם חמור, המכשיל את אישורה של התכנית, מוצאים העותרים בכך, שהוועדה הכריעה בהתנגדויותיהם ללא קבלת "חוות דעת סביבתית", כפי שדרש נציג משרד הבריאות. (2) תגובת המשיבים חוות דעת כאמור, אכן לא הוגשה לוועדה. ברם, לשיטת המשיבים, "תדריך התכנון" שהוגש לוועדה, כולל התייחסות מלאה לנושאי הסביבה; ויש בו התייחסות לכל אחד מהנושאים, שחוות הדעת הסביבתית היתה אמורה לדון בהם. במצב דברים זה, היתה הוועדה רשאית להסתפק בתדריך; ולדחות מכוח האמור בו, את התנגדויות העותרים בנושא זה. ח. ניתוק הכפרים האחד ממשנהו ומירושלים (1) טענת העותרים טענת העותרים היא, כי מערכת הכבישים המתוכננת, מנתקת למעשה את שני הישובים הערביים האחד ממשנהו ואת שניהם כאחד, מהמרכזים העירוניים הסמוכים להם. (2) תגובת המשיבים המשיבים טוענים, כי אין בטענה זו כל ממש ואין לה אחיזה בעובדות. לשיטת המשיבים בחינת תשריט התכנית מלמדת, כי התכנית אינה כוללת ביטולי דרכים קיימות כלשהן; ודי בכך כדי לדחות טענה זו. ט. שינוי בתוואי הגישה לשכונה החדשה (1) טענת העותרים לשיטת העותרים, כביש "מעלה דרגה" הוצא מתחום תכנית 5053, על אף שהוא אמור להיות העורק הראשי והמרכזי של השכונה החדשה. בעניין זה הוגשו שלוש התנגדויות, ברם, הוועדה לא דנה בהם כלל: והחליטה, באורח חד צדדי, כי השטח שבו מצוי הכביש יוצא מהתכנית. הטרוניה היא, איפוא, בעיקרה, כנגד אי קיום דיון מסודר בהתנגדויות בהקשר זה. (2) תגובת המשיבים עמדת המשיבים היא, כי תכנית 5053 לא ביטלה אף אחד מתוואי התנועה הקיימים; ועל פי טיבה שאלת "מרכזיותו" של תוואי זה או אחר - בתוך השטח שהתכנית חלה עליו - הינו עניין תכנוני הנתון לשיקולי תכנון בלבד. 5. תיקוני האפליה הנטענת, באמצעות שינויים בתכניות מתאר "שכנות" א. כאמור, במהלך הדיונים בעתירה, המחישו העותרים את טענות האפליה לה הם טוענים, בין היתר, על ידי עריכת השוואה בין תכנית הבנין 5053 - המתייחסת, כאמור, למיתחם הר חומה - לבין תכניות הבנין המתייחסות לישובים הערביים באיזור - תכנית מס' 2302 והתכניות הקשורות בה - המצויות בהליכי אישור. ההשוואה מתמקדת בעיקרה: בהיקף ושיעור ניצול הקרקע לבניה: ובהקצאת קרקע לאיזורי תעשיה לקידום התעסוקה של תושבי האיזור. ב. המשיבים הודיעו - כבר במהלך הדיון בעתירה - על מתן הזדמנות לעותרים להשתתף בדיונים של תכנית 2302. על רקע הטענות האמורות החליטה ה"וועדה להשלמת תכניות", להגדיל את הצפיפות באיזורי הבניה למגורים על פי תכנית 2302; וכתוצאה מכך, הוגדל מספר יחידות הדיור שניתן להקים ע"פ אותן תכניות מכ - 1300 ל3000-. במקביל, קבעה הוועדה הנ"ל: ראשית - כי תתאפשר הגדלת נפח הבינוי של מבני הציבור על פי התכנית, על ידי אישור תוספת קומות למבנים אלה; ושנית - כי שטח של כ- 70 דונם יוצא מתחומי תחולת התכניות הנוגעות לענין, ועירית ירושלים הונחתה להכין לשטח זה תכנית מפורטת לבניה רוויה למגורים בבתי קומות. התכנית המפורטת להקמת שכונת מגורים בצור באחר - תכנית 2302ב' - כבר הוכנה ואף הומלץ על הפקדתה; ובעקבות קבלתה, יגדל מספר יחידות הדיור בארבע מאות יחידות. גם לנושא התעסוקה ניתנה תשומת לב, והוועדה האמורה קבעה, כי ניתן יהיה להגיש בהקשר זה תכנית מפורטת בדבר הקצאת שטחים נוספים לתעשיה; וזאת - תוך הדגשה, כי הקמת מקורות תעסוקה לתושבי הסביבה תידון בחיוב. ג. עמדת העותרים היא, כי אין בשינויים שיחולו בתכניות 2302, 2302א' ו2303- - כמפורט לעיל - כדי לרפא את הפגמים שבהם לוקה תכנית 5053. לשיטת העותרים, בשינויים שהוכנסו בתכניות המתיחסות לאזורים האחרים - המיושבים באוכלוסיה ערבית - יש משום הודאה בטענה המרכזית שלהם, בדבר הקיפוח המתמשך של המגזר הערבי במזרח ירושלים בכלל ושל העותרים בפרט. לגישתם של העותרים השינויים בתכניות האחרות, הם בבחינת "מעט מדי ומאוחר מדי"; ואין בהם כדי לשנות את העובדה, שהתכניות נשוא העתירה אושרו בהליכים שבהם נזנח לחלוטין עניינם של העותרים, דיונית ומהותית כאחד. במצב דברים זה - כך מסכמים העותרים - אין ב"תיקוני האפלייה" האמורים: כדי לרפא את אי החוקיות שבו לוקים הליכי האישור של התכנית 5053 וכדי לסלק את הפגם המהותי הנעוץ שבחוסר האיזון בין האינטרסים של כל הנוגעים בדבר והמשמיט, לדעתם, את הבסיס מתחת לתוקפה של התכנית. לדעת העותרים, אין מנוס, איפוא, מביטולה של התכנית 5053, בשל היותה כשלעצמה בלתי סבירה לחלוטין; ומהכנת תכנית חדשה במקומה, על בסיס תכנוני שונה לחלוטין. עם זאת, על מנת למנוע עיכוב בהחלת השינויים המוצעים בתכניות 2302 ו2302-א' כמפורט לעיל וכדי לאפשר מתן היתרי בניה על פיהם לתושבי האיזורים הערביים שהתכניות מתייחסות אליהם, מציעים העותרים "לתקן" תוכניות אלה, ללא צורך בהפקדתן מחדש. ד. עם זאת, להשלמת תמונת השיפורים במצבה של האוכלוסיה הערבית באיזור, ראיות לציון ההערות הבאות: (1) בעקבות החלטת הממשלה ליישם את תכנית הבניה ב"הר חומה", החליטה וועדת השרים לענייני ירושלים להקציב באופן חד פעמי סך 130 מיליון ש"ח לשיפור התשתיות במזרח העיר. ברם, לטענת העותרים, סכום זה הינו קטן ביותר ביחס לסכום הנדרש כדי להשוות את רמת השירותים של מזרח העיר לזו של מערבה, שהוא, להערכתם, כ- 30 מיליארד ש"ח. לטענתם של העותרים, מזרח ירושלים סובלת מפיגור של שנות דור לעומת רמת התשתיות שבמערב העיר. לשיטתם, ההחלטה האמורה, מהווה צעד ראשון וחלקי לקראת ההתמודדות עם הקפוח של המגזר הערבי; ברם, אין בה ביטוי למגמה של "אפליה מתקנת" לה הם מצפים. ומכל מקום, החלטה זו אינה מרפאה את חוסר הסבירות שבתכנית הבנין במיתחם הר חומה; ואין היא מהווה אלא תיקון חלקי של אפליה קיצונית שהולידה את הצורך בתיקון השגיאות התכנוניות של תכנית 2302א' המקורית. לשיטת העותרים, התיקונים והשיפורים שנעשו לטובת האוכלוסיה הערבית באיזור מהווים למעשה "עסקה", שלפיה: אם ישלימו עם הקיפוח הקיצוני הכרוך בבנייה במיתחם "הר חומה", יופלו פחות במקומות אחרים. לכך אין העותרים יכולים להסכים. (2) עמדתם של העותרים, היא, בסופו של דבר, שאין בפעולות שבוצעו - והעתידות להתבצע - לתיקון "העדר האיזון" בין שני המיגזרים, כדי לתקן ולרפא את הפגמים המהותיים שנתגלו בתכנון התכנית 5053 - נשוא העתירה - ובאורח אישורה. אשר על כן, אין העותרים מוצאים הצדקה לחזור בהם מעתירתם; ובקשתם היא כי היא תידון לגופה, על אף התיקונים בתכניות המתיחסות לישובי האיזור הערביים ועל אף הקצאת המשאבים לשיפור התשתיות במזרח העיר. לדידם של העותרים, השאלה הטעונה הכרעה בנסיבות שנוצרו, היא: לו מקבלי ההחלטות היו מפעילים את הסמכויות שבידיהם ואת שקול דעתם לגבי מתחם "הר חומה", באופן הענייני שבו הפעילו אותו מאוחר יותר, כאשר הוחלט על "שיפור" התכניות של האיזורים הסמוכים, האם עדיין היו מאשרים את תכניות 5053 ו- 5053א'. לשיטת העותרים, התשובה לשאלה זו היא בשלילה; ומכאן עמידתם על ביטול שתי התכניות. 7. דיון והכרעה בעתירה א. טענות אפליה והעדר איזון בין המיגזרים הטענות הכלליות שהשמיעו העותרים בקשר להפליה ולקיפוח של האוכלוסיה הערבית במחוז ירושלים - על בסיס ה"השוואה" לאוכלוסיה היהודית במחוז זה - אינן שייכות לנושא העתירה, שעניינה באישור תכנית הבנין במיתחם הר חומה בלבד (השווה בג"ץ 1340/97). תקיפת האישור, מתפרסת למעשה על שני מישורים: המישור התכנוני - העוסק בסבירות שיקולי המתכננים מצד אחד; והמישור המשפטי המדבר בחוקיותם ותקינותם של הליכי האישור, מצד שני. טענות כוללניות וגורפות על אפליה וקיפוח בדרך כלל - אינן רלוונטיות לאף אחד משני המישורים; כאשר אותן טענות במישור התכנוני המתיחסות להעדר שוויון ביחס לתכניות בנין אחרות באיזור, באו כבר על תיקונן, בהשלמות שנעשו לתכנית הבינוי 2302 והתכניות הקשורות בה. במצב דברים זה, תידונה להלן אך ורק אותן טענות המתייחסות במישרין לשני המישורים הנ"ל; וזאת - ככל שלא ניתנה להן תשובה בשיפור התכניות המתייחסות לישובים הערביים באיזור. ב. המישור התכנוני: טענות קיפוח, אפליה ומגמת ניתוק הישובים הערביים (1) בנוגע להתערבות בג"צ בענייני תכנון, נקבע בפסיקה הכלל הבא: "בית משפט זה לא יטול לעצמו תפקיד של ערכאת ערעור בענייני תכנון, שהוא כולו בידי רשויות התכנון, והוא לא יתערב בשיקול הדעת שלהם אלא במקום שפעלו שלא כדין" (בג"צ 185/62, יז' 272, אגודת תדח"צ נ' הוועדה המחוזית לתכנון העיר. ראה בהקשר זה גם: בג"צ 102/52, ו', 827, ארגון בעלי המגרשים בעבר הירקון ואח' נ' שר הפנים ואח'; בג"צ 570/80, לז(1) 722, תדיראן בע"מ נ' הוועדה המקומית; בג"צ 478/85, מ(2) 294, אבולעפיה נ' הוועדה המחוזית). כלל זה הוא המנחה והמדריך בבירור טענות והשגות במישור התכנוני. (2) הטענות שהעלו העותרים במישור התכנוני כנגד אישור תכנית הבינוי במיתחם הר חומה, נעוצות למעשה בטיעון גורף של "אפליה וקיפוח" ואלה המרכזיות שבהן: תכנון מגמתי של איזור מגורים, שתכליתו להבטיח את אופיה היהודי של השכונה; ותכנון דרכי גישה ותנועה באיזור, באופן שהישובים הערביים אום טובא ובית סאחור ינותקו, למעשה, מירושלים מצד אחד, ואחד ממשנהו מצד שני. טענות אלו נבחנו ונדחו בדיון שהתקיים ביום 12.3.96, שהוא גם על בסיס עמדתו של המתכנן אשר תכנן את תכנית 2302א' עבור הישובים הערביים באיזור. שני הנושאים נבדקו מן ההיבט התכנוני בדוק היטב; ואנכי לא מצאתי טעם, לדחות את התשובות שניתנו על ידי המשיבים בעניינם. השכונה העומדת להיבנות במיתחם הר חומה הינה שכונה עירונית מודרנית; ומטבע הדברים, שהיא שונה תכלית שינוי - מן ההיבט התכנוני - מישוב כפרי מסורתי, המבקש להמשיך ולשמור על אופיו משכבר הימים. השכונה העירונית המודרנית המיועדת, אינה סוגרת שעריה בפני איש, לרבות לא בפני תושבי האיזור - כפי שמבהירים המשיבים - המוכנים להסתגל לתנאי דיור ואורחות חיים אורבניים מודרניים. רשויות התכנון, הן המופקדות על תוכניות הבינוי, לרבות קביעת אופים של מיתחמי המגורים המיועדים והתאמת הבניה לצרכיה של האוכלוסיה שתתגורר במתחמים אלה; ובית משפט זה לא יעשה עצמו רשות-תכנון-על ולא יתערב בשיקולי התכנון ובהחלטות שמקבלות רשויות התכנון "אלא במקום שפעלו שלא כדין", כמפורט בפסקה (1) לעיל. הוא הדין בטענות המדברות על המגמה לבודד את הישובים הערביים באיזור. כפי שעולה מתגובת המשיבים, אין בתכנית בטול כביש מן הכבישים הקיימים, ולא הובאה בפנינו חוות דעת מקצועית, המצביעה על כך שתכנון דרכי הגישה למיתחם החדש אינם עומדים במבחן תכנוני נאות. בכך די כדי לדחות גם טענה זו, כנטולת אחיזה במציאות. גם כאן, לא יבוא בית משפט זה בנעליה של רשות התכנון; ואין מקום להתערבות מצידו כל עוד אין אחיזה לכך שהתכנון הינו פרי שיקולים זרים, שאין להם קשר לצרכים האמיתיים של האוכלוסיה שעבורה נעשה התכנון. ג. המישור המשפטי: "ניגוד עניינים" אצל חברי הוועדה בתחום זה, התמקדו העותרים, בסופו של דבר, בטענה שמעורבותה של נציגת משהב"ש בהליכי ההפקדה והאישור של תכנית הבינוי במיתחם הר חומה, עומדת בניגוד להוראותיו של סעיף 47א לחוק התו"ב. בחינת הוראותיו של סעיף 47א' הנ"ל מלמדת - כפי שטוענים המשיבים - כי אכן אין הן חלות, אלא על השתתפות "בדיון ובהצבעה בקשר להתנגדות או לערר ..." כאמור בפתיח לס"ק(א); ונציגת משהב"ש, השתתפה אך ורק בדיוני ההפקדה ולא השתתפה בדיונים הסגורים ב"התנגדויות " שהוגשו על ידי העותרים. אשר על כן, דין הטענה להידחות. ד. המישור המשפטי: "דיונים פנימיים" מוקדמים כאמור, בפי העותרים טרוניה על כך, שחלק מחברי הוועדה קיימו "דיון פנימי" בקשר להתנגדויות שהוגשו מצידם; כאשר הם - העותרים - לא שותפו בו ופרטיו לא הובאו לידיעתם. המשיבים מצידם, אינם כופרים בקיומו של אותו "דיון פנימי". ברם, לטענתם, לא היה זה דיון "מוקדם" בהתנגדויות לגופן, אלא "מפגש בירור" להבהרה של נושאים שונים הקשורים בתכנית. עמדת ההלכה הפסוקה בדבר אופיו של הדיון בהתנגדויות אומרת: שאין חובה "על מוסד התכנון הדן בהתנגדות להזמין את הצדדים לכל שלבי הדיון , לרבות שלבי ההכרעה בהתנגדות..."; ושאין לומר שהדיון כולו "מתחילתו ועד סופו , חייב להיות פתוח לקהל ולהתנהל בפומבי..." (בג"צ 595/75, ל(3) 337, עבד רבו סלמאן נ' הוועדה המחוזית, ירושלים ); (ההדגשות שלי - י.ק.). ה"דיון בהתנגדות" כולל אומנם את שמיעת הצדדים הנוגעים בדבר ואת קבלת ראיותיהם "בפומבי", קרי: בנוכחותם. ברם, אין לגזור מכך כי כל שלבי הדיון חייבים להתקיים בנוכחות המתנגדים; ההכרעה בהתנגדויות יכולה להתקבל בדיון "פנימי וסגור" של הוועדה אשר על כן, אין למצוא פסול בכך שחברי ועדה מתכנסים לבירורים "פנימיים" מוקדמים לקראת שמיעתם של המתנגדים. אין בפנינו טענה שהועדה "החליטה" בהתנגדויות לפני שמיעת המתנגדים; ומפגש בירור כשלעצמו, אינו פוגם בתקינות הליכי בירור התנגדויות. ה. המישור המשפטי: ייצוג גורמים מעוניינים זרים העותרים העלו את החשד, כי המשיב מס' 8 - מר שילוני- חבר בוועדה המחוזית שדנה בהתנגדויות, היה למעשה "נציגם" של יזמים מעוניינים; וכי עובדה זו היתה ידועה לפחות למקצתם של חברי הוועדה. המדובר בטענה חמורה של קיום "עניין אישי" בתוצאות מסויימות אצל חבר הוועדה. טענה כזו מצריכה תשתית ראייתית נאותה; ואילו העותרים לא הציגו אפילו ראשיתה של תשתית כזו. בכך די כדי לדחות את הטענה על הסף. ו. המישור המשפטי - "אפליה" בקבלת התנגדויות כאמור, העותרים הלינו על כך שהוועדה הפלתה את מגידו בכך שקיבלה את התנגדותו; ו"העבירה" שטח של 28 דונם המצויים באום טובא, לתחום תחולתה של תכנית 5053, אגב גריעתו מתחום תחולתה של תכנית 2302. לשיטת המשיבים, ההחלטה בהקשר זה הינה עניינית ונעוצה בשיקולי תכנון מובהקים. העותרים לא הצביעו על פגם תכנוני מהותי מובהק, המצדיק את התערבותינו. ז. המישור המשפטי: בדיקות "עצמאיות" מטעם חברי וועדה העותרים אינם כופרים בזכותם של חברי הוועדה לקיים בירורים ובדיקות מיוזמתם, ככל שהדבר דרוש להם להכרעה בהתנגדויות הנדונות בוועדה. ברם, טענתם היא, כי מן הראוי הוא: שהדבר ייעשה בידיעת המתנגדים; ושתינתן לאחרונים ההזדמנות להציג עמדתם בנושאי הבירור והבדיקה. מכל מקום - כך מסכמים העותרים - מן הראוי הוא שתוצאות הבירור או הבדיקה יובאו לידיעתם ותינתן להם זכות תגובה. עמדה גורפת זו של העותרים אינה מקובלת עלי, משום שהיא עומדת בניגוד לאופי פעילותה של הועדה הדנה בהתנגדויות. הוועדה אינה פועלת כערכאה שיפוטית, שלעניינה אין לו לשופט אלא מה שהובא בפניו במהלך הדיון; אלא - כגוף מינהלי השומע התנגדויות ומקבל חומר מן המתנגדים, אך מקיים את דיוניו במסגרת פנימית "סגורה". חבר ועדה, רשאי לערוך כל בירור ובדיקה הדרושים לו על מנת להחליט בהתנגדויות; והשאלה אם יש מקום לחזור ולשמוע את המתנגדים לאחר קיום בירורים או בדיקות כאמור נתונה, לשיטתי, לשיקול דעתה של הוועדה. כך הם פני הדברים בדרך כלל; ופשיטא שכך פניהם כשהבדיקות שמהן מדובר כאן - בדיקות בעלות - אינן מתייחסות למישור התכנוני. קיום בירור בעניינים "טכניים" - כמו בירור פרטי בעלות על קרקע הנוגעת לעניין, כפי שנעשה במקרה שלפנינו - נושא אופי טכני-פורמלי; ובעיקרון הוא נוגע לעניין ההפקעה. ויהיו הדברים כאשר יהיו, במקרה דנן לא היה באי הבאת קיום הבדיקות ותוצאותיהם לידיעת העותרים משום פגם מהותי המעמיד בספק את תקפה של החלטת הוועדה. 8. סוף דבר לאור כל האמור לעיל הנני מציע לחברי לדחות את העתירה. כמפורט לעיל, לא נמצא פגם מהותי - לא במישור התכנוני ולא במישור המשפטי - אשר הצדיק את הגשת העתירה; והטענות הגורפות שהשמיעו העותרים בדבר אפליה וקיפוח אינן מתיחסות להשמטת הבסיס מתחת לאישור התכנית 5053, אלא להשהיית מימוש הפקעת המקרקעין. במצב דברים זה, הנני מציע לחייב את העותרים - למעט עותרת מס' 16 - בתשלום 25,000 ש"ח הוצאות למשיבים מס' 1-6. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. נ ש י א השופט א' גולדברג : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט קדמי. ניתן היום, כב' בסיון תשנ"ח (16.6.1998). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי 7014590 / HO 8 [sc1]	[ "בג\"ץ 1459/97", "בג\"ץ 1340/97" ]	3,468
971	ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 7575/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העוררת: מדינת ישראל נגד המשיב : אהרון חסין ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 21.12.97 בב"ש 2105/97 שניתנה על-ידי כבוד השופט בייזר החלטה הערר ידון ביום ו' 26.12.97 בשעה 9:00. ניתנה היום, כ"ה בכסלו תשנ"ח (24.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97075750. J01	[ "ש 2105/97" ]	3,469
37,294	ב בית המשפט העליון בש"פ 7575/97 - ב' בפני: כבוד השופט י' זמיר העורר ת : מדינת ישראל נגד המשיב : אהרון חסין ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996- ערר על החלטת בית המשפט המחוזי , בתל-אביב-יפו מיום 21.12.97 בב"ש 2105/97 שניתנה על ידי כבוד השופט א' בייזר תאריך הישיבה: ט"ז בטבת תשנ"ח (14.1.98) בשם העוררת: עו"ד שלמה ניסים בשם המשיב: עו"ד מנחם רובינשטיין, עו"ד שחר מנדלמן החלטה 1. אהרן חסין, המשיב בערר זה, עומד לדין באשמת רצח בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.פ.ח. 3028/97). בית המשפט החליט לשחרר אותו מן המעצר. בקשת המדינה לעיון חוזר בהחלטה זאת נדחתה. המדינה עוררת ומבקשת כי המשיב, המשוחרר מן המעצר זה חצי שנה לערך, ישוב ויעצר עד תום ההליכים במשפטו. 2. לפי כתב האישום, המשיב היה חבר בשותפות עסקית, שהוקמה בשנת 1995 והתפרקה לאחר חודשים אחדים. בין השותפים נותרה מחלוקת כספית. אדם מבחוץ, בשם דני אדרי, "נכנס לתמונה" בתפקיד של "בורר". הוא דרש כספים מן השותפים ובהם המשיב. המשיב שילם לאדרי סך 47,500 ש"ח בצ'קים אחדים, ואדרי תבע מן המשיב סכום נוסף. המשיב, לפי כתב האישום, "חש כי נסחט" על ידי אדרי. ביום 20.2.97 תבע אדרי מן המשיב סכום של 2,500 ש"ח. אותו יום התקיימו שיחות טלפון אחדות בין המשיב לבין אדרי, שהיה בביתו בחולון. זמן מה לאחר השעה 23:00 הגיעה אל אדרי, בהיותו בביתו, שיחת טלפון. לאחר שיחה קצרה יצא אדרי מביתו. מיד בצאתו מביתו נורה אדרי ונהרג. בכתב האישום נאמר כי שיחת הטלפון האחרונה יצאה מן המשיב, שהיה סמוך לביתו של אדרי, כי אדרי יצא מביתו, בעקבות אותה שיחה, כדי להיפגש עם המשיב, וכי המשיב הוא שירה באדרי בכוונה לגרום למותו. 3. המשיב נעצר כחשוד ברצח אדרי. לאחר שהוגש נגדו כתב אישום באשמת רצח, נענה בית המשפט המחוזי (השופטת מ' סוקולוב) לבקשת המדינה, והחליט לעצור את המשיב עד תום ההליכים במשפטו. המשיב הגיש ערר לבית המשפט העליון. בית המשפט (השופטת ד' דורנר) בדק את הראיות נגד המשיב. ואלה הן, כפי שנקבע על ידי בית המשפט, הראיות העיקריות. אדרי, שהיה בעל עבר פלילי, שימש כ"גובה חובות" של אחד השותפים. הוא תבע וקיבל כספים מן המשיב. ביום הרצח התקשר המשיב פעמים אחדות אל ביתו של אדרי. אשתו של אדרי ענתה לטלפון, המשיב הזדהה לפניה בשמו, והיא העבירה את השיחות אל אדרי. בשיחת הטלפון האחרונה, זמן מה לאחר השעה 23:00 (להלן - השיחה הלילית), לא הזדהה הדובר בפני אשתו של אדרי. זמן קצר לאחר הרצח, כאשר אשתו של אדרי נחקרה במשטרה, היא אמרה כי הקול הדובר בשיחה הלילית לא היה מוכר לה כלל. אולם, בהודעה נוספת למשטרה, זמן מה לאחר מכן, אמרה כי היא בטוחה שהמשיב, שאותו יום כבר התקשר פעמים אחדות קודם לכן, היה הדובר גם בשיחה הלילית. בחקירת המשטרה התברר, לאחר מכן, כי השיחה הלילית בוצעה בקו טלפון נייד (פלא-פון) של המשיב. לקו זה היו מחוברים שני מכשירים של המשיב: האחד הותקן במכונית המשיב והשני היה נייד. משמע, השיחה הלילית יצאה מאחד המכשירים האלה. למחרת הרצח עצרה המשטרה את מכונית המשיב. במכונית נהג אדם בשם יעקב הרוש. במכונית נמצא כובע ועליו שרידי ירי המתאימים לסוג הכדורים שפגעו באדרי. הרוש נעצר כחשוד ברצח אדרי. יום לאחר מכן נעצר גם המשיב כשהוא נוהג במכונית של הרוש. לאחר מכן התברר, מתוך פלט שיחות של חברת פלאפון, כי המשיב שוחח מתוך טלפון זה עם ביתו סמוך לחצות ביום הרצח. בחקירתו על ידי המשטרה הכחיש המשיב את האשמה, וטען כאליבי כי בשעת הרצח היה בדרכו מתל-אביב צפונה אל חיפה. אך סירב למסור גירסה מלאה, אלא בחר בזכות השתיקה. עם זאת, מתוך תשאולים, שאחר כך נרשמו במזכרים, סיפר המשיב כי החליף את מכוניתו, שפנסה נפגע, במכונית חברו, הרוש. ההחלפה בוצעה, לדבריו, בשעות אחר הצהרים של יום הרצח. אם כך, בשעת השיחה הלילית, המכונית לא היתה ברשותו, אלא ברשותו של הרוש. ואם כך, מתחזק החשד כי הרוש, ולא המשיב, הוא שרצח את אדרי. הרוש אמר אף הוא, בחקירתו, כי החליף את מכוניתו במכונית המשיב, אם כי, לדבריו, ההחלפה בוצעה בשעות הבוקר של יום הרצח. הרוש, שהיה עצור במשך חודש ימים, בחשד שהיה מעורב ברצח של אדרי, שוחרר מן המעצר. מסתבר כי אין ראיות נגדו ושוב אין הוא חשוד ברצח. אם כך, החשד כי הרצח בוצע על ידי המשיב מתחזק. ראיות אלה נגד המשיב, ועוד ראיות בעלות חשיבות משנית, שכנעו את בית המשפט המחוזי כי יש ראיות לכאורה נגד המשיב, המצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים. אך בערר החליט בית משפט זה (השופטת ד' דורנר) כי הראיות הקיימות נגד המשיב אינן מגיעות כדי ראיות לכאורה המקימות עילת מעצר. בית המשפט הצביע על חולשת הראיות בעיקר בשני עניינים. ראשית, בעניין השיחה הלילית, אשתו של אדרי אמרה, בהודעה הראשונה, כי היא לא הכירה את קול הדובר. שנית, בעניין החלפת המכוניות, אין ראיה לכך שמכונית המשיב היתה ברשותו של המשיב (ולא ברשותו של הרוש) בזמן הרצח. לכן החליט בית המשפט (ביום 27.7.97) כי אין בסיס מספיק בראיות כדי להחזיק את המשיב במעצר, והוא ציווה לשחרר את המשיב מן המעצר בערבות ובתנאים מגבילים. 4. חודשים אחדים לאחר מכן פנתה המדינה אל בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו וביקשה עיון חוזר בהחלטה לשחרר את המשיב מן המעצר. העילה לבקשה זאת היתה ראיה חדשה. ומהי הראיה? הראיה היא שיחות מוקלטות בין סוכן סמוי של המשטרה לבין הרוש ובין הסוכן לבין אחד בשם יעקב שעשוע. הרוש ושעשוע נעצרו בחשד למעורבות בפרשה אחרת של רצח וסחר בסמים. במהלך מעצרם, בחודש מרץ 1997, שוחחו עם אותו סוכן סמוי, בין היתר בנוגע להחלפת המכוניות בפרשת הרצח של אדרי, והשיחות הוקלטו על ידי הסוכן. אולם, כיוון שפרקליטות המדינה חששה לחשוף את הסוכן בעודו פעיל, לא הציגה המדינה את השיחות המוקלטות כראיה נגד המשיב, לא כאשר ביקשה לראשונה את מעצרו עד תום ההליכים ואף לא לאחר מכן, כאשר המשיב ערר לבית משפט זה על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים. אך בנובמבר 1997 נחשף אותו סוכן, ולפיכך פנתה המדינה בדצמבר 1997 אל בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בהחלטה לשחרר את המשיב מן המעצר. לטענתה, השיחות המוקלטות עם הסוכן מחזקות את הראיות נגד המשיב, באשר ניתן ללמוד מהן כי המכוניות הוחלפו בין המשיב לבין הרוש רק אחרי הרצח. אם אמנם כך, טוענת המדינה, מתחזקות מאד הראיות נגד המשיב, עד כדי כך שכיום יש בהן משום ראיות לכאורה לביסוס האישום נגד המשיב. 5. בית המשפט המחוזי (השופט א' בייזר) עיין בראיה החדשה והגיע למסקנה כי "אכן היא מחזקת במידת מה את חומר הראיות הקיים נגד המשיב וניתן אולי לומר שיש 'ראיות לכאורה'." עם זאת סבר בית המשפט כי המדינה יכלה להציג את הראיה החדשה כבר בעת הדיון הראשון בבקשה לעצור את המשיב, ולו רק באמצעות תעודת חסיון שתמנע חשיפת הסוכן. מכיוון שהדבר לא נעשה, שוב אין אפשרות להציג ראיה זאת במסגרת בקשה לעיון חוזר בהחלטה, כאשר המשיב משוחרר מן המעצר כבר חודשים אחדים. לכן החליט בית המשפט (ביום 21.12.97) לדחות את הבקשה. על החלטה זאת הוגש הערר שבפני. 6. בין הצדדים לערר נטושה מחלוקת בשאלות אחדות. בעיקר נטושה המחלוקת בשאלה אם המדינה רשאית להגיש עכשיו את הראיה החדשה, לאחר שנמנעה מלהגישה במשך חודשים אחדים, וכן בשאלה אם הראיה החדשה מכריעה את הכף, באופן שכעת קיימות ראיות לכאורה המהוות עילת מעצר. איני רואה צורך להכריע במחלוקת זאת. אני מוכן להניח, לטובת המדינה, כי אין היא מנועה מלהגיש עכשיו את הראיה החדשה, וכי הראיה החדשה, כשהיא מצטרפת אל הראיות הקודמות, אכן יוצרת ראיות לכאורה נגד המשיב. אולם הנחות אלה אינן מספיקות כדי להורות על מעצר המשיב. לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- (להלן - החוק), לא קמה עילת מעצר נגד נאשם שיש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, אלא אם נתקיים גם אחד התנאים מאלה: א) קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם מן המעצר יביא לשיבוש הליכי המשפט או להתחמקות מהליכי השפיטה או מביצוע העונש; או ב) קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם מן המעצר יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה. אכן, הסעיף מוסיף כי אם הנאשם נאשם בעבירה שדינה מאסר עולם, כמו רצח, קמה חזקת המסוכנות, כלומר, חזקה שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה, לפי העניין. אך אין זו אלא חזקה. אמנם חזקת המסוכנות באישור של רצח היא בדרך כלל בעלת עוצמה רבה. אולם, גם לפי החוק וגם לפי ההגיון, עדיין ניתן להפריך אותה. אפשר שגירסת הנאשם תפריך אותה ואפשר גם שנסיבות המקרה יפריכו אותה. מכאן השאלה, בהנחה שכעת קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה נגד המשיב, אם התקיים גם התנאי הנוסף הנדרש כדי להקים עילת מעצר. 7. אשר לחשש מפני הימלטות מן הדין, המדינה טוענת באופן כללי, ללא כל תימוכין בראיות או בנסיבות, כי עצם העונש הצפוי למשיב, אם יורשע בדין, מעורר חשש כי ינסה להימלט מן הדין. טענה זאת שקולה כנגד טענה שנאשם ברצח אינו יכול, בגלל מהות האישום, להשתחרר מן המעצר. אולם טענה זאת אינה מתיישבת עם החוק. סעיף 21 לחוק, הקובע כי אישום בעבירה שדינה מאסר עולם יוצר חזקה של מסוכנות, אינו קובע כי אישום כזה יוצר גם חזקה של חשש מפני הימלטות מן הדין. לא זו בלבד. מתוך סעיף זה עולה בבירור כי גם נאשם ברצח עשוי להשתחרר מן המעצר אם הצליח להפריך את חזקת המסוכנות. לכן אין די בטענה סתמית מצד המדינה, כי בשל העונש הכבד לו צפוי המשיב אם יורשע בדין, אין הוא יכול להשתחרר מן המעצר. במקרה זה, המשיב משוחרר מן המעצר זה חצי שנה לערך. אין ראיה על נסיון של המשיב להימלט מן הדין. הוא מקפיד להתייצב לכל הדיונים המשפטיים כנדרש, לרבות הדיון בערר זה. ועל פי ההחלטה של בית משפט זה, לפני כחצי שנה, שחרורו הותנה, בין השאר, בהפקדת ערבות בסכום גבוה, צו איסור יציאה מן הארץ והפקדת דרכונו במשטרה. 8. אשר לחשש מפני שיבוש הליכי משפט, המדינה טוענת כי החלפת המכוניות בין המשיב לבין הרוש לא נועדה אלא לשבש את הליכי המשפט. אולם, גם אם כך, לפי החוק השאלה היא, לא אם הנאשם ניסה לשבש את הליכי המשפט, אלא אם יש יסוד סביר לחשש כי שחרור הנאשם מן המעצר יביא לשיבוש הליכי המשפט. והנה המשיב משוחרר מן המעצר זה חצי שנה לערך, ואין ראיה כי במשך תקופה זאת ניסה המשיב לשבש את הליכי המשפט. בנסיבות המקרה קשה לתאר כיצד יוכל כעת לשבש הליכים אלה. אכן, המדינה אף אינה טוענת שכיום קיים יסוד סביר לחשש מפני שיבוש הליכי המשפט. 9. לא נותרה אלא שאלת המסוכנות של המשיב אם יישאר משוחרר מן המעצר. לעניין המסוכנות יש לציין, קודם כל, כי המשיב, כבן 48 שנים, הינו איש עסקים ללא כל עבר פלילי. האישום המיוחס למשיב נובע, לפי כתב האישום, מן ההסתבכות של המשיב בסכסוך כספי עקב שותפות עסקית שכשלה, והובילה לסחיטה כספית על ידי אדרי. לעתים, הנסיבות של ביצוע עבירה, הן כשלעצמן, מעידות על חשש שהנאשם יחזור ויבצע עבירות מאותו סוג. האם חשש כזה קיים כאן? אמנם החוק פוטר את המדינה מלהוכיח חשש כזה, שכן הוא יוצר חזקה של מסוכנות. אולם האם נסיבות המקרה אינן מפריכות חשש זה? בהעדר ראיות לכאן או לכאן, התשובה יכולה להינתן רק על דרך ההשערה, ולכן היא קשה. עם זאת, שומה על בית המשפט לתת תשובה, ולו על דרך ההשערה, כשהוא שוקל את כל נסיבות המקרה. ראשית, יש משקל לעובדה כי המדינה נמנעה מלהציג בפני בית המשפט את הראיה החדשה, שהיתה מצוייה בידיה מאז מרץ 1997, אף שביולי 1997 החליט בית משפט זה לשחרר המשיב מן המעצר כיוון שהמסכת של ראיות לכאורה לא הושלמה, ולמרות שלדעת המדינה די בראיה החדשה כדי להשלים את מסכת הראיות ולהצדיק את מעצר המשיב. כתוצאה מתהלך המשיב חופשי לנפשו זה חצי שנה. האם אין בכך כדי ללמד כי לדעת המדינה הסכנה הצפויה מן המשיב, בהיותו משוחרר, אינה גדולה במיוחד? בהקשר דומה אמר בית משפט זה (השופט א' וינוגרד) בבש"פ 364/78 שריקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) כך: "ב"כ המדינה גב' ברזילי הסבירה את עובדת מעצרו של העורר רק בספטמבר 1987, על אף שהמידע נשוא האישום היה בידי המשטרה כבר בראשית מרץ 1987, בצורך שלא לחשוף סוכן משטרה סמוי - יעקב גניש - לפני הזמן. צורך זה הוא בהחלט מובן מעצם הפעלתם של סוכנים והצורך להימנע מחשיפתם בטרם עת. אך עובדה זו לא יתכן שלא יהא לה משקל כלשהו בשאלת מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט צריך במקרה כזה לשאול את עצמו את השאלה: אם ניתן היה להשאיר את העורר הזה חופשי לנפשו ששה חודשים - מיום שנודע למשטרה על העבירה המיוחסת לו - ועד למעצרו, האם אין ללמוד מכך שהסכנה בהיותו חופשי אינה חמורה מדי, שהרי אין להניח שהמשטרה תסכן את הציבור אפילו במחיר חשיפתו של הסוכן. זהו שיקול שיש לשקלו עם השיקולים האחרים בעד ונגד מעצר עד תום ההליכים". שיקול נוסף, הנובע מהחלטת המדינה שלא להציג את הראיה החדשה אלא רק לאחר שסוכן המשטרה נחשף ממילא, היא העובדה שהמשיב מתהלך חופשי זה חצי שנה. על שיקול זה אמר בית המשפט (השופט ג' בך) בבש"פ 2611/91 מדינת ישראל נ' שם טוב , פ"ד מה(3) 645, 649: "הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יצווה על החזרת נאשם ששוחרר למעצר רק בהיסוס רב ובמקרים חריגים". השוו בג"ץ 4315/95 היועץ המשפטי לממשלה נ' ועדת השחרורים של גוש הצפון , פ"ד מט(5) 514; בג"ץ 1913/96 היועץ המשפטי לממשלה נ' ועדת השחרורים של גוש מרכז (לא פורסם). ככל שמתארכת התקופה בה הנאשם משוחרר מן המעצר, כך יגדל ההיסוס של בית המשפט, לפני שהוא מצווה להחזיר את הנאשם למעצר. במקרה זה, המשיב משוחרר מן המעצר כבר תקופה ארוכה. זאת ועוד. משפטו של המשיב יתחיל בקרוב: הוא קבוע לשמיעת ראיות בשבעה מועדים בחודש מרץ הקרוב. יש לקוות שניהול המשפט לא יתארך, ולכאורה אף אין סיבה שיתארך, ובית המשפט יחרוץ את דינו של המשיב בקרוב, לשבט או לחסד. האם, בכל זאת, מן הדין הוא להחזיר את המשיב למעצר על יסוד חזקת המסוכנות? התלבטתי בשאלה, אך לבסוף הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה, כפי שהן כיום, ניתן לומר כי חזקת המסוכנות הופרכה. אם כך, אין יסוד לבית המשפט להורות על מעצר המשיב. ברור כי אם יחול שינוי בנסיבות, כגון שיקום יסוד סביר לחשש שהמשיב ינסה להימלט מן הדין, תוכל המדינה לחזור ולבקש עיון חוזר בהחלטה זאת. לפיכך אני מחליט לדחות את הערר. המשיב יהיה משוחרר בתנאים שנקבעו בהחלטת השופטת דורנר ביום 27.7.97. ניתנה היום, ו' בשבט תשנ"ח (2.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97075750. I05	[ "ש 2105/97", "בג\"ץ 4315/95", "בג\"ץ 1913/96" ]	3,473
13,292	ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 3424/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העורר: אנדריאסוב וגן נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.5.97 בב"ש 964/97 שניתן על ידי כבוד השופט א' בייזר תאריך הישיבה: ד' בסיון התשנ"ז ( 09.06.97 ) בשם העורר : עו"ד חיים דויטש בשם המשיב ה: עו"ד אורלי מור-אל ה ח ל ט ה בעצת בית המשפט חזר בו הסניגור מן הערר תוך שמירת זכות העורר לחזור ולפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר לאחר גמר עדויותיהן של שתי המתלוננות. יצוין כי משפטו של העורר קבוע לשמיעת ראיות ליום 19.6.97 והנחת הסניגור היא כי במועד זה ישמע בית המשפט את עדויותיהן של המתלוננות. לנוכח האמור הנני מחליט לדחות את הערר. ניתנה היום, ד' בסיון תשנ"ז (9.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "ש 964/97" ]	3,478
974	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1559 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : פיליפ שמחה נגד המשיב : עזבון המנוח קלוד ז'אן פיליפ ז"ל ע"י גרייבר חבצלת בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשת: עו"ד גרובר זיו החלטה לתגובת המשיב אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ט"ז בניסן תשנ"ז (23.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97015590. Q01	[ "ע\"א 97" ]	3,479
17,148	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1559 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : פיליפ שמחה נגד המשיב : עזבון המנוח קלוד ז'אן פיליפ ז"ל ע"י גרייבר חבצלת בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשת: עו"ד גרובר זיו בשם המשיב: עו"ד י. בלומנפלד-שכטר החלטה המדובר בערעור המבקש לתקוף פסק דין שניתן בפשרה על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984-. ככזה, סיכוייו להתקבל אינם גבוהים. בבעלות המבקשת דירה וחנות שהיא נמנעת משום מה מלהשכיר. בנסיבות אלה, אין מקום לפטור את המבקשת מחובת הפקדת ערבון. עם זאת, בשים לב לכך שלא נפסקו הוצאות בדיון בפני הערכאה הראשונה, אני רואה לנכון להפחית מסכום הערבון ולהעמידו על סך 10,000 ש"ח בלבד. הערבון יופקד תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ט באייר תשנ"ז (26.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97015590. Q02	[ "ע\"א 97" ]	3,480
66,888	ב בית המשפט העליון ע"א 1559/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : פיליפ שמחה נגד המשיב : עזבון המנוח קלוד ז'אן פיליפ ז"ל ע"י גרייבר חבצלת סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים בגודל 4 A . ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות, גודל גופן 11, תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא. 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערערת. 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, ז' בטבת תש"ס (16.12.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97015590. P03	[ "ע\"א 1559/97" ]	3,481
117,921	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1559/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט א' ריבלין המערער ת : פיליפ שמחה נגד המשיב : עזבון המנוח קלוד ז'אן פיליפ ז"ל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 427/90 מיום 13.1.97, שניתן על ידי כבוד השופט ח' אריאל תאריך הישיבה: א' בניסן התש"ס ( 06.04.00 ) בשם המערער ת: עו"ד גרובר זיו בשם המשיב : עו"ד בלומנפלד יונינה פסק-דין בהמלצתנו, חזרה בה המערערת מהערעור, ואנו דוחים אותו בלא לעשות צו להוצאות. ניתן היום, א' בניסן התש"ס (6.4.2000), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97015590. A04 /דז/	[ "ע\"א 1559/97" ]	3,482
975	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 96 / 9474 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון העותרת : תנועת נאמני הר הבית ותנועת חי וקיים נגד המשיבים : 1. ראש עירית ירושלים 2. רשות העתיקות 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. הווקף המוסלמי בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרת: עו"ד נ. ורצברגר החלטה לתגובת המשיבים תוך שבעה ימים מיום ההמצאה ניתנה היום, כ"ח באייר תשנ"ז (4.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094740. Q04	[ "בג\"ץ 96" ]	3,483
11,189	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 96 / 9474 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרת : תנועת נאמני הר הבית ותנועת חי וקיים נגד המשיבים : 1. ראש עירית ירושלים 2. רשות העתיקות 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. הווקף המוסלמי בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרת: עו"ד נ. ורצברגר בשם המשיב הראשון: עו"ד אסא אליאב החלטה העתירה תידון ביום 3.12.97. ניתנה היום, כ"ה בסיון תשנ"ז (30.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094740. R05	[ "בג\"ץ 96" ]	3,484
11,456	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9474/96 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי העותר ות: 1. תנועת נאמני הר הבית 2. תנועת חי וקיים נגד המשיבים : 1. ראש עירית ירושלים 2. רשות העתיקות 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. הווקף המוסלמי בקשה למתן צו-על-תנאי וצו-ביניים תאריך הישיבה: ד' בכסלו התשנ"ח (3.12.97) בשם העותרות: עו"ד נפתלי ורצברגר בשם המשיב 1: עו"ד אסא אליאב בשם המשיבים 2-3: עו"ד עוזי פוגלמן פסק-דין השופט א' גולדברג: אין ספק ואין חולק כי העבודות שביצע הווקף המוסלמי (משיב מס' 4) בהר הבית חייבו קבלת היתר בנייה, וכי העבודות בוצעו בלי שנתבקש להן היתר כדין ובלי שניתן היתר כזה. ואף-על-פי-כן החליט היועץ המשפטי לממשלה כי אין לפתוח בהליכים פליליים, או לנקוט בפעולות אכיפה אחרות, בגין פעולות הבנייה האמורות. זאת נוכח המדיניות הנקוטה בכגון דא וההלכות שיצאו מלפני בית משפט זה שאישרו אותה מדיניות, כי "כאשר מדובר בעניינים שלהם זיקה להר הבית, עם כל המטען הרגשי, הדתי והפוליטי הכרוך בכך, מתחייבת מידת זהירות רבה במיוחד" (בג"צ 4935/93 תנועת נאמני הר הבית נ' ראש עירית ירושלים, פ"ד מז(5) 865, 870). במקרה זה שקל היועץ המשפטי לממשלה את מהות העבודות, היקפן המוגבל, והעובדה שנועדו לשמש את המתפללים בהר הבית, וכן את אי הפגיעה באופיו של מבנה הסביל הקדום, ואת חוות דעתה של רשות העתיקות לפיה לא נגרם נזק ממשי לעתיקות, ועל פי נתונים אלה קבע את שקבע. סבורני, כי אין עלינו להתערב בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. אכן, לא נשמר החוק במקרה זה, כשם שלא נשמר במקרים אחרים. אולם צריכים הדברים להאמר בצורה הפשוטה והברורה כי לא הרי הר הבית ככל מקום אחר, והמחלוקת הדתית והמדינית סביב הר הבית חורגת מגדרן של מחלוקות אחרות אשר בידי בית המשפט להכריע בהן הכרעה שיפוטית. השאלה כיצד להתמודד עם הפרות חוק כגון אלה שלפנינו, בהתחשב בטיבן ובהיקפן, במקום מיוחד ורגיש זה, לא ראוי לה כי תמצא את פתרונה בבית המשפט. כפי שאמרתי במקום אחר (בג"צ 7128/96 תנועת נאמני הר הבית נ' ממשלת ישראל, שטרם פורסם), "על הפתרון השיפוטי לפנות במקרה זה את מקומו להחלטה שהיא פוליטית בעיקרה. על הדרג המדיני, ולא על בית המשפט, לתת תוכן ומשמעות לקריאה ההיסטורית: 'הר-הבית בידינו'". הוא הדין בנסיבות שבענייננו שאף במקרה זה הפתרון אינו שיפוטי אלא פוליטי בעיקרו. לפיכך, הייתי דוחה את העתירה. ש ו פ ט השופט א' מצא : אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' קדמי : אני מסכים. ש ו פ ט אשר על כן הוחלט לדחות את העתירה. ניתן היום, ה' בכסלו התשנ"ח (4.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094740. D06	[ "בג\"ץ 9474/96" ]	3,485
976	ב בית המשפט העליון ע"פ 4985/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : אלצאנע בקר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לקבלת תסקיר מבחן בשם המבקש: עו"ד א. קדרי החלטה המשיבה תשיב על הבקשה תוך 30 ימים. לתשובה יצורף העתק תסקיר שרות המבחן שהוגש על המבקש לבית המשפט המחוזי. ניתן היום, כ"ט באב התשנ"ז (1.9.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97049850. M01	[ "ע\"פ 4985/97" ]	3,486
13,667	ב בית המשפט העליון ע"פ 4985/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : אלצאנע בקר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לקבלת תסקיר מבחן החלטה לפי בקשתו של בא כוח המבקש ובהסכמת בא כוח המשיבה יוגש על המבקש תסקיר מעודכן של שרות המבחן לקראת מועד הדיון בערעור. ניתנה היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97049850. M02 /מפ	[ "ע\"פ 4985/97" ]	3,487
25,415	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4985/97 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט מ' אילן המערער : אלצאנע בקר נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.7.97 בתיק 66/97 שניתן על ידי כבוד השופטת ד"ר ע' קפלן-הגלר תאריך הישיבה: י' בטבת תשנ"ט (29.12.98) בשם המערער : עו"ד קדרי ארי בשם המשיב ה: עו"ד פלמור בשם שירות המבחן: שרה מלין פסק-דין המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.פ.ח. 66/97) - על פי הודאה על בסיס עסקת טיעון - בעבירות הבאות: החזקת הירואין באריזות שונות, במשקל כולל של 616 גרם; החזקת שני מאזנים אלקטרוניים לשקילת סמים, מכתש, עלי וכף המשמשים להכנת סם להפצה. על פי עסקת הטיעון, הגבילה התביעה את טיעוניה לעונש שלא יעלה על 7 שנים מאסר; כאשר ההגנה תטען לעונש שלא יעלה על 4 שנים מאסר. בהתחשב בכמות המסחרית של ההירואין שנמצא ברשותו של המערער - כאשר לצידה נמצאה גם כמות לא מבוטלת של חומר המשמש למהילת ההירואין לקראת צריכתו - גזר בית המשפט על המערער שש שנים מאסר לריצוי בפועל ושלוש שנים מאסר על תנאי. הערעור מכוון כנגד מידת העונש. טענתו המרכזית של ב"כ המערער היא: כי המערער עבר את העבירות בהן הורשע על רקע התמכרותו לסם, ששללה ממנו שקול דעת וריסון עצמי; וכי בינתיים המערער נגמל מן השימוש בסמים, תיפקודו בכלא תקין ועל פי הערכת שירות המבחן יש בסיס לתקווה ששוב לא יחזור לסורו. גורמים אלה, לצד הודאתו של המערער באשמתו, מצדיקים, לשיטת הסניגור, קיצור משמעותי של תקופת המאסר שעליו לרצות בפועל. הכלל הוא, כי יש להחמיר עם סוחרי הסמים ומפיציהם על מנת לשבור את שרשרת אספקת הסם לצרכנים; ובמקרה דנן, כאשר הנסיבות מלמדות שהמערער קיים בביתו תחנה להפצת סמים - אין לומר שהעונש שנגזר עליו חמור במידה המצדיקה התערבות מצידנו. עם זאת, בהתחשב בכך שהמערער הצליח להיגמל מן ההתמכרות לסם ותיפקודו בכלא תקין וחיובי, ראינו לאמץ את המלצת שירות המבחן לקצר במידת מה את תקופת המאסר שעליו לרצות בפועל, על מנת לעודדו להמשיך בדרך השיקום בה הוא צועד. אשר על כן - ומטעם זה בלבד - החלטנו להעמיד את תקופת המאסר שעל המערער לרצות בפועל על חמש וחצי שנים במקום שש השנים שעליהם הורה בית המשפט המחוזי. יתר חלקי גזר הדין ישארו על כנם כמות שהם. ניתן היום, י' בטבת תשנ"ט (29.12.1998). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97049850. H03	[ "ע\"פ 4985/97" ]	3,488
977	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3063 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר: נחמיה דורון נגד המשיב : מאיר ניצן, ראש עירית ראשל"צ עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה לתגובת המשיב תוך 20 ימים. לאחר קבלת התגובה אחליט על דבר המשך ההליכים. היום, י"ג באייר תשנ"ז (20.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי .g01 97030630	[ "בג\"ץ 97" ]	3,489
2,615	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3063/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : נחמיה דורון נגד המשיב : מאיר ניצן ראש עירית ראשלצ בקשה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים החלטה אינני רואה מקום לשנות מהחלטתו של חברי, השופט חשין. העתירה תידון במועד שייקבע, תוך מתן תשומת-לב לבקשת העותר. ניתנה היום, כב בתמוז התשנ"ז (27.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97030630. L06	[ "בג\"ץ 3063/97" ]	3,490
21,010	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3063/97 - ג' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר : נחמיה דורון נגד המשיב : מאיר ניצן, ראש עירית ראשון לציון בקשה להגשת ראיות נוספ ות בשם העותר: בעצמו החלטה בקשתו של העותר מיום 30.3.98 להגשת ראיות נוספות, מועברת להחלטתו של ההרכב אשר ידון בעתירה. ניתנה היום, ה' בניסן התשנ"ח (1.4.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97030630. A08 /דז/	[ "בג\"ץ 3063/97" ]	3,493
27,766	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3063/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר : נחמיה דורון נגד המשיב : מאיר ניצן ראש עירית ראשון לציון עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"ג בניסן התשנ"ח ( 09.04.98 ) בשם העותר : בעצמו בשם המשיב : עו"ד עופר שפיר, עו"ד אופיר ארגמן החלטה בהמלצתנו, חזר בו העותר מהעתירה (המקורית). הרחבת העתירה מצריכה עתירה חדשה אותה יוכל העותר להגיש כעתירה עצמאית. העתירה נמחקת. ניתנה היום, י"ג בניסן התשנ"ח (09.04.98), בפני העותר וב"כ המשיב. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97030630. A09	[ "בג\"ץ 3063/97" ]	3,494
978	ב בית המשפט העליון רע"א 563/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : גואטה יוסף נגד המשיבים : 1. גואטה יונית 2. גואטה יערה(קטינה) 3. גואטה אדוה (קטינה) 4. גואטה אוריאל(קטינה) בקשה למחיקת ערעור בהסכמה בשם המבקש: עו"ד ארנון אפרים החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ה' בתשרי תשנ"ח (6.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005630. O04	[ "רע\"א 563/97" ]	3,495
7,011	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 563 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקש : גואטה יוסף נגד המשיבים : 1. גואטה יונית 2. גואטה יערה(קטינה) 3. גואטה אדוה (קטינה) 4. גואטה אוריאל(קטינה) בקשה לפטור מערבון בשם המשיבים: עו"ד ג'ני טנוס החלטה בשים לב למהות הסכסוך שבין בעלי הדין ולעובדה כי למבקש משכורת קבועה ממשטרת ישראל, אני מחליטה להפחית את סכום הערבון ולהעמידו על סך 3,000 ש"ח בלבד. ניתנה היום, י' באדר ב' תשנ"ז (19.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005630. Q03	[ "רע\"א 97" ]	3,496
13,695	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 563 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש : גואטה יוסף נגד המשיבים : 1. גואטה יונית 2. גואטה יערה(קטינה) 3. גואטה אדוה (קטינה) 4. גואטה אוריאל(קטינה) בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור בשם המבקש: עו"ד אפרים ארנון ה ח ל ט ה מתבקשת עמדת בא-כח המשיבים, אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ב בשבט תשנ"ז (30.1.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005630. Q01	[ "רע\"א 97" ]	3,497
14,381	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 563 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש : גואטה יוסף נגד המשיבים : 1. גואטה יונית 2. גואטה יערה(קטינה) 3. גואטה אדוה (קטינה) 4. גואטה אוריאל(קטינה) בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד ארנון אפרים החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ב באדר א' תשנ"ז (19.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005630. Q02	[ "רע\"א 97" ]	3,498
979	ב בית המשפט העליון רע"א 97 / 1767 בפני: כבוד השופטת הרשמת אורית אפעל-גבאי המ ערער : דרור הלפרין נגד המשיבה : אררט חברה לביטוח בע"מ בקשה להפחתת ערבון בשם המערער : עו"ד ע. חרל"פ ה ח ל ט ה בשים לב למהות השאלה שבמחלוקת ולעובדה שלא נפסקו הוצאות בבית משפט קמא, אני מחליטה להפחית את סכום הערבון ולהעמידו על סך 5,000 ש"ח בלבד. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה באדר ב' תשנ"ז (3.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017670. Q01	[ "רע\"א 97" ]	3,499
17,892	בבית המשפט העליון רע"א 1767/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : דרור הלפרין נגד המשיב ה : אררט חב' לביטוח בקשה למחיקת ערעור בהסכמה בשם המערער: עו"ד ע. חרל"פ החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ו בתמוז תשנ"ז (31.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017670. Q02	[ "רע\"א 1767/97" ]	3,500
980	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 985 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נעם אגוזי נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון בקשה לתיקון כתב בית דין - הודעת ערעור בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיב אשר תוגש תוך 14 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ט בסיון תשנ"ז (24.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. Q04	[ "ע\"א 97" ]	3,501
7,507	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 985 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : נעם אגוזי נגד המשיב ה : הבנק הבינלאומי הראשון בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: בעצמו החלטה המבקש מנהל ערעורים שונים, ובכל אחד מהם עליו להבטיח את הוצאות המשיבים. כמובן, אין בהפקדת ערבון בתיק פלוני כדי לסייע למשיב בתיק אלמוני. החובה להפקיד ערבון להבטחת הוצאות המשיב קבועה בתקנות וכרוכה מיניה וביה עם הגשת הערעור, וסכום הערבון שנקבע במיקרה זה אינו גבוה מן הסכום שנהוג לקבוע בערעורים המוגשים לבית משפט זה דרך כלל. על-מנת להקל עם המבקש, אני מאריכה באופן משמעותי את המועד להפקדת ערבון ומאפשרת הפקדתו עד ליום 15.6.97. ניתנה היום, כ"ח באדר ב' תשנ"ז (6.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. Q02	[ "ע\"א 97" ]	3,502
8,802	ב בית המשפט העליון ע"א 985/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נעם אגוזי נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון בקשה לתיקון כתב בי דין - הודעת ערעור בשם המבקש: בעצמו החלטה החלטתי מיום 24.6.97 נמסרה לבאת-כוח המשיב ביום 2.7.97, אך היא לא ראתה להגיב עליה. בנסיבות אלה אני מקבלת את הבקשה לתיקון הודעת הערעור כמבוקש. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. O06	[ "ע\"א 985/97" ]	3,503
9,104	ב בית המשפט העליון ע"א 985/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נעם אגוזי נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון בקשה ל תיקון הודעת ערעור בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ליאורה גבע החלטה מתברר כי תגובת המשיב להחלטה מיום 24.6.97 נשלחה לבית המשפט בדואר רשום, אך משום מה אינה נמצאת בתיק בית המשפט. לפיכך, אני מחליטה לבטל את החלטתי מיום 9.10.97 שניתנה על יסוד ההנחה המוטעית בדבר העדר תגובה. המבקש מתבקש לפעול על-פי סעיף 8 לכתב התגובה ולמסור לבאת-כוח המשיב את כל כתבי בי הדין החסרים. תגובתו של המשיב לבקשה לתיקון הודעת הערעור תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום שיימסר לידי באת-כוחו של החומר הנדרש. ניתנה היום, כ"ז בתשרי תשנ"ח (28.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. O07	[ "ע\"א 985/97" ]	3,504
9,716	ב בית המשפט העליון ע"א 985/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נעם אגוזי נגד המשיבים : 1. הבנק הבינלאומי הראשון 2. יעקב גבריאל גליק בקשה ל ביטול החלטה בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ליאורה גבע החלטה על באת כוח המשיב להמציא לבית המשפט עותק חתום של כתב התגובה לבקשה לתיקון הודעת ערעור, אשר נטען כי נשלח לבית-המשפט במועד. על אף בירור מקיף שנעשה במזכירות לא אותרה התגובה האמורה. השלמת הבקשה כאמור תעשה תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה בכסלו תשנ"ח (24.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. O09	[ "ע\"א 985/97" ]	3,505
10,457	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 985 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נעם אגוזי נגד המשיב ה : הבנק הבינלאומי הראשון בקשה לתיקון הודעת ערעור בשם המבקש: בעצמו החלטה המבקש לא צרף לבקשתו העתק מכתבי בי הדין המוזכרים על ידו בבקשה. לא ברור גם מה התיקון אותו הוא מעונין להכניס בהודעת הערעור. על המערער להשלים בקשתו, ולאחר מכן אדון בה. ניתנה היום, י"ט באייר תשנ"ז (26.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. Q03	[ "ע\"א 97" ]	3,506
12,509	בבית המשפט העליון ע"א 985/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נעם אגוזי נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון בקשה לתיקון כתב בי דין - הודעת ערעור בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ליאורה גבע החלטה יש להמציא לבאת-כוח המשיב את הודעת הערעור, החלטתי מיום 3.4.97, הבקשה לתיקון הודעת ערעור שהוגשה ביום 25.5.97, החלטתי מיום 26.5.97, והבקשה מתוקנת שהוגשה ביום 15.6.97. תגובת המשיב תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת החומר הנוסף. ניתנה היום, ג' בתמוז תשנ"ז (8.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. Q05	[ "ע\"א 985/97" ]	3,507
18,293	ב בית המשפט העליון ע"א 985/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נעם אגוזי נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון בקשה לתיקון הודעת ערעור בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ליאורה גבע החלטה על-פי ההודעה שבפני נמסרו כתבי בי הדין החסרים לידי באת כוח המשיב בתאריך 20.11.97. בהחלטתי מיום 28.10.97 הוריתי לבאת כוח המשיב להשיב לבקשה לתיקון הודעת הערעור תוך ארבעה עשר ימים מיום מסירת החומר הנדרש לידיה. הדבר לא נעשה. לפיכך, אני מתירה את תיקון הודעת הערעור כמבוקש. ניתנה היום, י"ב בכסלו תשנ"ח (11.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. O08	[ "ע\"א 985/97" ]	3,508
18,499	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 985 בפני: כבוד השופטת הרשמת אורית אפעל-גבאי המבקש : נעם אגוזי נגד המשיבה : הבנק הבינלאומי הראשון בקשה לתיקון כתבי בי-דין בשם המבקש : בעצמו ה ח ל ט ה שמו של מר יעקב גבריאל גליק יימחק מהודעת הערעור כמערער ויירשם כמשיב. ניתנה היום, כ"ה באדר ב' תשנ"ז (3.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. Q01	[ "ע\"א 97" ]	3,509
19,081	ב בית המשפט העליון ע"א 985/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נעם אגוזי נגד המשיבים : 1. הבנק הבינלאומי הראשון 2. יעקב גבריאל גליק בקשה לביטול החלטה בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ליאורה גבע החלטה יש להצטער על כך שבאת כוח המשיב לא פעלה על פי החלטתי מיום 24.12.97 על פיה התבקשה להשלים את הבקשה לביטול החלטה על ידי המצאת עותק חתום של כתב התגובה אשר נטען כי נשלח לבית המשפט. הכוונה לעותק שהוחתם בחותמת בית המשפט המאשרת קבלתו. אם אין בידי באת כוח המשיב עותק כאמור, עליה לתמוך את בקשתה בראיה אחרת לכך שהתגובה לבקשה לתיקון הודעת הערעור נשלחה לבית המשפט במועד. אני מאפשרת השלמת הבקשה כאמור תוך חמישה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, ז' בטבת תשנ"ח (5.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. O10	[ "ע\"א 985/97" ]	3,510
24,935	ב בית המשפט העליון ע"א 985/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נעם אגוזי נגד המשיבים : 1. הבנק הבינלאומי הראשון 2. יעקב גבריאל גליק בקשה למתן הוראות בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד ליאורה גבע החלטה החלטתי מיום 11.12.97 מתבטלת לאחר שהתברר שבאת כוח המשיב שיגרה תגובה באמצעות מכשיר הפקסימיליה, ותגובה זו ככל הנראה לא מצאה דרכה לתיק. בהסכמה, אני מתירה את תיקון הודעת הערעור כמבוקש. ניתנה היום, י"ז בטבת תשנ"ח (15.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. O11	[ "ע\"א 985/97" ]	3,511
38,613	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 985/97 - ג' ע"א 1132/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : נעם אגוזי נגד המשיבים : 1. הבנק הבינלאומי הראשון 2. קרית ויצמן - פרק המדע בע"מ 3. יעקב גבריאל גליק סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, ל' בשבט התשנ"ח (26.2.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. A12 /דז/	[ "ע\"א 985/97", "ע\"א 1132/97" ]	3,512
44,104	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 985/97 - ה' ע"א 1132/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש-המערער בע"א 985/97 ובע"א 1132/97: נעם אגוזי נגד המשיב בע"א 985/97: הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ המשיב בע"א 1132/97: קרית ויצמן - פארק המדע בע"מ בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקש-המערער בע"א 985/97 ובע"א 1132/97: עו"ד ישראל עזריאלי החלטה כמבוקש. ניתנה היום, כ"ד בשבט התשנ"ט (10.2.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. A13 /דז/	[ "ע\"א 985/97", "ע\"א 1132/97", "בע\"א 985/97", "בע\"א 1132/97" ]	3,513
55,563	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 985/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' טירקל המערער : נעם אגוזי נגד המשיבים : 1. הבנק הבינלאומי הראשון 2. יעקב גבריאל גליק ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 28.7.96 בתיק 240/91 שניתן על ידי כבוד השופטת ד. פלפל תאריך הישיבה: י בסיון תשנ"ט (25.5.99) בשם המערער : עו"ד ישראל עזריאלי בשם המשיבים : לא אותר פסק-דין אין ממש בערעור זה. קיימת תשתית עובדתית לחיובי הקרן, ובכגון דא אין עילה להתערב בערעור. השופטת המלומדת הורתה לבעלי הדין להגיש חישובי ריבית, ועל יסודם היא קבעה סכום לחיובו של המערער (שבאה לידי ביטוי בנוסח הפסיקתה "א"). על הסכום האמור אין המערער יכול לחלוק משום שלא ערער עליו. הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב שכ"ט עו"ד 30,000.- ש"ח. ניתן היום י בסיון תשנ"ט (25.5.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. B14	[ "ע\"א 985/97" ]	3,514
64,072	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 985/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' טירקל המערער : נעם אגוזי נגד המשיבים : 1. הבנק הבינלאומי הראשון 2. יעקב גבריאל גליק בקשה לתיקון פסק דין מטעם המשיב 1 בשם המערער : עו"ד עזריאלי ישראל בשם המשיבים : עו"ד בר-הלל יששכר החלטה פסק דיננו מיום 25.5.99 יתוקן כדלקמן: 1. במקום המילים "בשם המשיבים: לא אותר" ייכתב: "בשם המשיב מס' 1: עו"ד ייששכר בר הלל. בשם המשיב מס' 2: לא אותר". 2. בסוף פסק הדין במקום האמור: "המערער ישלם למשיב שכ"ט עו"ד - 30,000 ש"ח" ייכתב: המערער ישלם למשיב 1 שכ"ט עו"ד 30,000.- ש"ח". ניתן היום ו בתמוז תשנ"ט (20.6.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. B15	[ "ע\"א 985/97" ]	3,515
982	ב בית המשפט העליון ע"א 93 / 1917 ע"א 1918/93 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' זמיר המערער : אריה דרעי נגד המשיב : מרדכי גילת ערעור על החלטת בית המ שפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 3.3.93 בתיק אזרחי 2382/90 שניתן על ידי כבוד השופט קלינג תאריך הישיבה: י בניסן תשנ"ז (17.4.97) בשם המערער : עו"ד ויסגלס דב בשם המשיב : עו"ד מוזר פסק-דין בעלי הדין הסכימו שניתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד- 1984. רק משום כך אנו מעמידים את הסכום הפסוק על סכום של 60,000.- ש"ח תחת 75,000.- ש"ח שנפסקו. אין צו להוצאות בערכאתנו. ניתן היום י בניסן תשנ"ז (17.4.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93019170. B03	[ "ע\"א 93", "ע\"א 1918/93" ]	3,516
983	בית המשפט העליון רע"א 97 / 1783 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקשת : ישפרו חברה להשכרת מבנים בע"מ נגד המשיב ב : ע.צ. מפעלים ופיתוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק המרצת פתיחה 1515/96 שניתן ביום 18.2.97 על ידי כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז בשם המבקשת: עו"ד זאב הרטבי, קובי צפורן ואח' בשם המשיבה: עו"ד איזי הולדשטיין ואח' ה ח ל ט ה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבה תגיש תשובתה לבקשה תוך 30 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, י' בניסן תשנ"ז (17.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ	[ "רע\"א 97" ]	3,517
2,123	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 1783 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקשת : ישפרו חברה להשכרת מבנים בע"מ נגד המשיב ה : ע.צ. מפעלים ופיתוח בע"מ בקשת רשות ערעור על לפסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק המרצת פתיחה 1515/96 שניתן ביום 18.2.97 על ידי כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז בשם המבקשת: עו"ד זאב הרטבי ואח' בשם המשיבה: עו"ד איזי הולדשטיין ואח' ה ח ל ט ה 1. הבקשה להרשות ערעור תועבר לדיון לפני מותב תלתא. 2. יוקצו 15 דקות לטיעוניו של כל בעל דין. ניתנה היום, י"ג בסיון תשנ"ז (18.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ - 178397	[ "רע\"א 97" ]	3,518
15,407	ב בית המשפט העליון רע"א 1783/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' ביניש כב' השופט י' גולדברג המ בקשת : ישפרו, חברה להשכרת מבנים בע"מ נגד המשיב ה : ע' צ' מפעלים ופיתוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 18.2.97 בתיק ה"פ 1515/96 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז תאריך הישיבה: ג' בכסלו התשנ"ח ( 02.12.97 ) בשם המ בקשת: עו"ד הרטבי זאב ועו"ד ציפורן בשם המשיב ה: עו"ד הולדשטיין ישראל החלטה בא כוח המבקשת חזר בו מהבקשה, והיא נדחית בזה. אין צו להוצאות, כמוסכם על בא כוח המשיבה. ניתנה היום, ג' בכסלו התשנ"ח (2.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97017830. E04	[ "רע\"א 1783/97", "ה\"פ 1515/96" ]	3,519
984	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5890/97 - א' בפני: כבוד השופט א' מצא המבקשת: צים חברת השיט הישראלית בע"מ נגד המשיב : גבריאל אוחנה בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור ה ח ל ט ה ההרכב אשר ידון בערעור יחליט גם בבקשה זו. ניתנה היום, כו' בתשרי תשנ"ח (27.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058900. F02	[ "ע\"א 5890/97" ]	3,520
2,356	ב בית המשפט העליון בירושלים ע"א 5890/97 - ב' בפני: כבוד השופט א' גולדברג המ בקשת : צים חברת השיט הישראלית בע"מ נגד המשיב : גבריאל אוחנה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 25.8.97 בת.א. 1655/89 שניתן על ידי כבוד השופטת ר. חפרי-וינוגרדוב תאריך הישיבה: ה' בכסלו התשנ"ח (4.12.97) בשם המבקשת: עו"ד גוטמן, עו"ד גירון בשם המשיב: עו"ד שטרס החלטה על פי הצעת בית המשפט שהתקבלה על דעת באי כוח הצדדים, יופקד סכום של 100,000 ש"ח מתוך סכום החיוב, וכן תשלום שכר טרחת עורך דין על הסכום המעוכב - בידיו הנאמנות של עורך-דין שטרס, בא כוח המשיב. עורך-דין שטרס יפעל לגבי הסכום המופקד בידיו בהתאם לפסק הדין שיינתן בערעור. יתרת החיוב על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי תשולם למשיב, באמצעות בא כוחו, תוך 30 יום מהיום. ניתנה היום, ה' בכסלו התשנ"ח (4.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058900. D03	[ "ע\"א 5890/97" ]	3,521
5,038	בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 5890/97 בפני: כבוד השופט א' מצא ה מבקשת : צים חברת השיט הישראלית בע"מ נגד המשיב : אוחנה גבריאל בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור החלטה מתבקשת תגובת בא-כוח המשיב. התגובה תוגש בכתב, עד יום 26.10.97, ועם הגשתה יוחזר התיק לעיוני. ניתנה היום, י"ד בתשרי תשנ"ח (15.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058900. F01	[ "ע\"א 5890/97" ]	3,522
20,033	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5890/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקשת : צים חברת השיט הישראלית בע"מ נגד המשיב : גבריאל אוחנה בקשה למתן החלטה סופית לעניין הגשת ראיות נוספות בערעור בשם המבקשת: עו"ד ענת גוטמן ה ח ל ט ה בקשה זו דינה להידחות. האפשרות שכבוד הנשיא יורה לבעלי הדין לסכם את טענותיהם בכתב לא נעלמה מעיניי בעת מתן החלטתי (מיום 27.10.97), כי ההרכב אשר ידון בערעור יחליט גם בבקשת המבקשת להגיש ראיות נוספות בערעור; והחלטתי האמורה בעינה עומדת גם משניתן הצו להגשת סיכומי טענות בכתב. לגוף העניין על המבקשת לנהוג על-פי ההנחייה הדיונית שבפיסקה (ה) להודעת הנשיא בדבר אופן הטיפול בבקשות להגשת ראיות נוספות בערעור המתנהל על-פי צו סיכומים בכתב (פ"ד מו(ד)1. ניתנה היום, יז' באייר תשנ"ח (13.5.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058900. F05	[ "ע\"א 5890/97" ]	3,523
35,470	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5890/97 - ה' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת והמשיבה בערעור שכנגד : צים חברת השיט הישראלית בע"מ נגד המשיב והמערער בערעור שכנגד : גבריאל אוחנה סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערת והמערער שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב - המערער בערעור שכנגד - יגיש את תשובתו לטענות המערערת ואת טענותיו בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו לו טענות המערערת; 3. המערערת - המשיבה בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לה הטענות בערעור שכנגד, ורשאית היא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיב בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור; 4. המערער בערעור שכנגד רשאי להשיב לתשובת המשיבה בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער שכנגד כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, כ"ח בניסן התשנ"ח (24.4.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058900. A04 /דז/	[ "ע\"א 5890/97" ]	3,524
55,502	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5890/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט ח' אריאל המערערת: צים חברת השיט הישראלית בע"מ נ ג ד המשיב: גבריאל אוחנה ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 25.8.97 בת.א. 1655/89 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' חפרי-וינוגרדוב תאריך הישיבה: כ"ח בכסלו התשנ"ט (17.12.98) בשם המערערת: עו"ד גורדון, עו"ד גירון, עו"ד גוטמן בשם המשיב: עו"ד שטרס פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: 1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר. חופרי-וינגרדוב) בו נקבע, כי המערערת (להלן: צים) - מעבידתו של המשיב (להלן: הנפגע) - התרשלה כלפיו וחייבת לפצותו על הנזק שנגרם לו, בסכום של 248,058 ש"ח. עוד נקבע, כי המשיב תרם בהתנהגותו לאירוע התאונה ורשלנותו התורמת עולה כדי 40%. 2. הנפגע, מלצר שעבד בשירותה של צים והפליג על אחת מאוניותיה, נפגע בשורש כף ידו מדלת באוניה שנסגרה עליה תוך כדי ניסיונו לסוגרה. כתוצאה מכך נגרמה לו נכות. האירוע ארע כאשר הנפגע יצא ממטבח האוניה דרך אחת הדלתות אל הסיפון על מנת לשפוך אשפה. אין מחלוקת כי הדלת, הנקראת "דלת סערה", היא דלת ברזל כבדה, הננעלת בעזרת מספר בריחים ואין עליה מתקן אבטחה הידראולי הגורם לסגירתה באופן איטי, משום שעליה להיסגר סגירה מהירה לצורכי אטימה מפני מים. 3. בית המשפט דחה את טענת המערערת, לפיה לא קרתה ולא יכלה לקרות תאונה כפי שתיאר הנפגע, וקבע - לאחר ניתוח חומר הראיות - כי התאונה אכן ארעה, כי הנפגע נפגע בכף ידו מהדלת עת טיפל בסגירתה וכי נגרמה לו חבלה ופציעה כתוצאה מכך. עוד קבע בית המשפט, כי מדובר בדלת כבדה ביותר שסגירתה קשה, כי הימאים שעל האוניה - עובדי מטבח - נהגו לצאת לסיפון מפתח הדלת לצורך השלכת אשפה וכי סגירתה של הדלת מסובכת ומורכבת ויש בה כדי ליצור סיכון בעת סגירתה, גם כשהסגירה נעשית על ידי העובד עצמו ולא בעת סערה. בית המשפט קיבל, כי יש צורך בסגירה אטימה של אותה דלת וכי היא בנויה על פי תקן בינלאומי. עם זאת קבע, כי מבנה הדלת, משקלה, אופן סגירתה והקושי בסגירתה חייבו את המעביד למצוא פתרון לסגירת הדלת בביטחון על ידי התקנת אביזרי סגירה אלטרנטיביים פשוטים יותר, היפים למצבים בהן אין צורך בסגירה מהירה למטרת איטום. 4. בא כוחה של צים העלה טענות רבות כנגד קביעות בית המשפט המחוזי, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי. אשר לקביעות העובדתיות, אין אנו מוצאים מקום להתערב בהן. בית המשפט שקל ובדק את כל העדויות הרלוונטיות שהיו בפניו וכן נתן הוא דעתו לספקות שונים, שהעלה בא כוחה של צים לגבי עדויות של עדים אלה ואחרים. לאחר מיון וסינון כל המערכת העובדתית שהוצגה בפניו, הגיע בית המשפט לקביעת העובדות, שהוכחו להנחת דעתו, ובאלה אין להתערב. 5. בנושא האחריות טענה צים, כי אין להטיל עליה חבות בגין סגירתה של דלת תקנית, החייבת להיסגר במהירות ובבת אחת, באופן שתאטום את הפתח נגד כניסת מים. עוד נטען, כי בית המשפט לא יכול היה, ללא עדות מומחה, לקבוע כי הדלת, שהיתה לכל הדעות תקינה ותקנית כשלעצמה, ניתנה להיות מובטחת על ידי אמצעים כאלה או אחרים באופן שתמנע את היתפסות ידו של עובד בין המשקוף והדלת. על פי הטענה, לא יכול היה בית המשפט לשים עצמו מומחה ולקבוע, ללא תשתית ראייתית, כי היה על צים לדאוג לסידורים אלטרנטיביים לסגירת הדלת. 6. אכן, לא היתה בפני בית המשפט עדות ממנה עולה, כי ניתן היה לבנות את הדלת באופן אחר או להתקין לה ידיות אחרות או בריחים אחרים או אביזרים אחרים, שיבטיחו בפני היסגרותה על ידו של עובד בפעולת סגירה, שהוא עצמו ביצע, ואין אלה קביעות המתבקשות מניסיון החיים ומהשכל הישר, ואף על פי כן, היה מקום לחייב את צים ולהטיל עליה אחריות בגין פציעתו של הנפגע. ומדוע? 7. לפי קביעתו של בית המשפט שימש הפתח, שבו הותקנה הדלת, כפתח כניסה ויציאה מן המטבח ואליו, ובפועל היו העובדים יוצאים ונכנסים דרך פתח זה כאשר הדלת פתוחה. העובדה שהדלת כבדה ביותר ושהיא נסגרת בבת אחת, במהירות ולא באופן איטי הייתה ידועה לצים, ואם לא ניתן היה למנוע סכנת היפגעות מדלת זו, חובה היה עליה שלא לאפשר יציאה וכניסה דרך אותו פתח, כאשר ישנם מספר פתחים נוספים המשמשים למטרה זו. היה עליה להתריע בפני עובדי המטבח, שנהגו לצאת ולהיכנס דרך אותו פתח, על סכנת סגירת דלת כבדה זו, ולא להרשות לאף אחד מן העובדים לטפל בדלת ולנסות לסגור אותה בעצמו. 8. האחריות המוטלת על המעביד כלפי עובדיו אינה קלה גם אם אינה מוחלטת. חובתו של המעביד לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שהעובדים יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים. אמצעי הזהירות הסבירים הם פונקציה של אופי הסיכון ומידתו. על המעביד להזהיר את העובדים מפני סכנות גלויות ונסתרות ולהדריכם כיצד לנהוג וכיצד להתמודד עם סיכונים בעבודה. ככל שהסיכון חמור יותר או נסתר יותר, או בלתי רגיל יותר, גוברים במקביל מידתם, גיוונם ותחכומם של אמצעי הזהירות שמעביד זהיר חייב לנקוט. אמצעי הזהירות הסבירים הם פונקציה של מידת הסיכון לשלומו ולבריאותו של העובד אם אכן יתממש אותו סיכון (בע"א 663/88 יהודה שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ , פ"ד מז(3) 225). בענייננו היה טמון סיכון בדלת, ומשכך, היה על צים לנקוט בצעדים כדי למונעו, ואם לא ניתן הדבר, היה עליה להזהיר ולהדריך את העובדים בכל הקשור לאותו סיכון. הטענות שנטענו בכתב התביעה מתייחסות גם למחדלים אלה. כעולה מן החומר ומקביעות בית המשפט לא מילאה צים חובותיה אלה. 9. טענה אחרת בה מיקד בא כוח צים את טענותיו היא, העדר קשר סיבתי בין הפגיעה בכף ידו של הנפגע, לבין הנזק. בעניין זה הועלו טענות בדבר היות הפגיעה הראשונית קלה למדי, בדבר התקופות הממושכות שחלפו שבמהלכן ירד הנפגע מן ההפלגה מבלי להתלונן על התאונה ותוצאותיה ובדבר הסיבות האפשריות האחרות להתפתחות החולנית בכף היד, שאינן קשורות באירוע הראשוני. בית המשפט ניתח בצורה מקפת את כל השאלות הקשורות בקשר הסיבתי העובדתי ומצא שקשר כזה הוכח להנחת דעתו, הן על-ידי עדויות רפואיות למיניהן, הן על ידי עדות התובע אותה קיבל בהקשר זה והן על ידי עדותם של עדים אחרים. כמו כן, ניתח בית המשפט את חוות הדעת הרפואיות של המומחים השונים שהעידו בפניו והגיע לכלל מסקנה, כי האפשרות הסבירה ביותר היא שהדלקת בה לקה הנפגע מקורה בזיהום שנוצר עקב חיידק שחדר לגופו במהלך החבלה, וכי מאחר ולא נמסר על חבלה אחרת בכף היד לפני ואחרי המקרה, יש לקבל כי הדלקת מקורה באותו חיידק. מאחר והפציעה התפתחה עד כדי היגרמות הנכות הסופית בכף ידו של הנפגע ואין גורם זר שניתק קשר זה בין הפגיעה והתוצאה, הרי שהוכח הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק. אין קביעות אלה ממין הקביעות שבית משפט זה מתערב בהן אלא אם כן ישב על המדוכה כערכאה ראשונה, דבר שאינו צריך לעשותו וגם אין סיבה לעשותו במקרה זה. 10. אשר לחלקו של הנפגע באחריות, קבע בית המשפט, כי הנפגע - ימאי מנוסה ובעל ותק ים ניכר - אמור היה להכיר את הדלת ולהיות בעל תושייה מספקת כדי לבקש עזרה מתאימה, מקום שהוא ער לקושי שנוצר בהפעלת הדלת; משלא עשה כן, יש להטיל עליו 40% רשלנות תורמת. כל אחד מהצדדים תוקף קביעה זו, מי להגדלת השיעור ומי להקטנתו. בחלוקת האחריות בין המעביד לעובד, יש לתת את הדעת לכך שמצבם של עובדים שונה מזה של מעבידיהם. הם אינם מבצעים את עבודתם באווירה רגועה כשביכולתם להיעזר בעצת מומחים. עליהם לקבל החלטות במקומות מסוכנים ובמצבים שסיכונים כאלה הם לעתים חבויים. מכאן שאין לצים לבוא בטרוניה כנגד שיעור הרשלנות שהוטל על הנפגע הנמוך מזה שהוטל עליה. לא מצאנו כי שגגה יצאה מלפני בית המשפט בהטילו בנסיבות המקרה רשלנות תורמת כאמור, ואין מקום לא להגדילה כבקשת צים ולא להקטינה כבקשת הנפגע. ראיות נוספות 11. צים הגישה לבית משפט זה בקשה להגיש ראיות נוספות. הראיות אותן מבקשת היא להגיש הן משני סוגים: אחד, ראיות להוכחה כי פנקס הימאי של המשיב נפסל עקב סיבות רפואיות שאינן קשורות לתאונה ולפיכך לא היה מקום לחשב הפסד השתכרות עתידי כימאי עד גיל 65. השניה, מאמר רפואי עליו נסמך המומחה הרפואי מטעם הנפגע. הבקשה הוגשה בזמנו לבית המשפט המחוזי, אליה צורף המאמר, הבקשה הוגשה עם הגשת הסכומים. גם הנפגע ביקש להגיש ראיה לאחר שהוגשו סיכומי צים. הבקשות נדחו על-ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 15.12.96. בית המשפט ציין, כי הבאת הראיות הסתיימה ב7.1.96-. סיכומי התובע הוגשו ב24.6.96-, סיכומי הנתבעת הוגשו ב1.9.96- והבקשות הוגשו לאחר כל אלה. 12. אשר למאמר, מקובלים עלי נימוקיו של בית משפט קמא בדבר אופן הגשתו כראיה במהלך עדותו של מי שמסתמך עליו, על מנת שיוכל להתייחס אליו ולהסביר את הטעון הסבר. אין להגיש מאמר רפואי בצרוף לסיכומים ולצפות שבית המשפט יבדוק את מידת התאמת עדות המומחה לאמור במאמר. 13. אשר לפנקס הימאי, עולה מהבקשה, כי כחודש לאחר שהנפגע הגיש את סיכומיו לבית המשפט, נפסל פנקס הימאי של הנפגע ונשלל רשיונו לשמש במקצועו הן בשירות המבקשת והן בכל חברת ספנות אחרת. על פי הטענה, הנפגע, שידע על כך סמוך לאחר הגשת סיכומיו, לא יידע את בית המשפט ואילו היא בקשה לצרף את הראיה מיד כשהגיע הדבר לידיעתה, חודש לאחר שלילת הכרטיס. צים לא יכלה - לטענתה - להביא בשלב הראיות את הראיה האמורה משום שהיא לא היתה קיימת. על פי הטענה, הפסילה היא סופית. מכיוון שהיא קרתה לפני מתן פסק-הדין, מבלי שראיה זו היתה בפני בית המשפט, נעשה חישוב הפסד ההשתכרות כימאי על בסיס בלתי מציאותי. נראה, כי עובדה זו, שהתרחשה בטרם ניתן פסק-הדין וסמוך לפני הגשת הבקשה להגשתה, ראוי היה שתהיה בפני בית המשפט לפני מתן פסק-הדין וראוי אפוא, שתובא בפניו היום באופן שתיבדק על ידו שאלת פסילת כרטיס הימאי של המשיב והשלכתה של פסילה כזו - אם הייתה - על ראש הנזק של הפסד השתכרות בעתיד. בשאלה זו יקבל בית המשפט ראיות משני הצדדים, וישמע טיעוניהם ויתן החלטה בשאלה זו, באופן שפסק הדין ישונה או יישאר על כנו, הכל לפי החלטת בית המשפט. הנזק 14. צים מעלה טענות כנגד סכומי הנזק האחרים שנפסקו, ביניהם פיצוי עבור סבל וכאב, שהוא - לטענתה - מוגזם וכן טעות בחישוב מספר ימי הפלגתו של המשיב בשנת 1988, שצריך להיות 140.5 ימים במקום 179.5 ימים. אשר לסבל וכאב אין מקום להתערב בסכום שנפסק, אף שהוא על הצד הגבוה. אשר למספר ימי ההפלגה, המשיב מסכים לכך כי נפלה טעות בפסק-הדין וכי מספר ימי ההפלגה בשנת 1988 צריך להיות 140.5 ימים במקום 179.5 ימים. לטענתו, מתבטא הפרש זה ב12,000- ש"ח לטובת צים, אלא שלטענתו, מתקזז הסכום כנגד הפסדי שכר בעתיד. אינני מוצאת שכך הדבר. הטעות ברורה, ואם לא תהיה הסכמה על גובה הסכום להפחתת הפיצוי, יטפל בכך בית המשפט המחוזי במסגרת החזרת התיק אליו, כאמור. לא מצאנו להתערב בטענותיו של המשיב-המערער שכנגד בנושא הנזק. 15. סוף דבר, כפוף לברור נושא שלילת פנקס הימאים מן הנפגע והשלכותיה על ראש הנזק של הפסד השתכרות בעתיד ומתן החלטה בהקשר זה, וכן לתיקון טעות הסופר בדבר ימי ההפלגה והשלכותיה הכספיות של אותה טעות, יישאר פסק-הדין על כנו. אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד : אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' אריאל אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן. ניתן היום, ג' בשבט תשנ"ט (20.1.99). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058900. J06	[ "ע\"א 5890/97", "בע\"א 663/88" ]	3,525
985	בית המשפט העליון רע"א 96 / 9092 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשים: 1. יעקב לנג 2. מרים פרושינובסקי 3. יוסף פרושינובסקי נ ג ד המשיבה: שובו בנים ירושלים - עמותה רשומה בקשת במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שניתנה ביום 4.12.96 על ידי השופט חבש בתיק ה"פ 250/96, ה"פ 224/96 ה ח ל ט ה להעביר להרכב שלושה. ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ909296/ 96090920. E03	[ "רע\"א 96", "ה\"פ 250/96", "ה\"פ 224/96" ]	3,526
4,919	בבית המשפט העליון רע"א 96 / 9092 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. לנג יעקב 2. פרושינובסקי מרים 3. פרושינובסקי יוסף נגד המשיב ה : שובו בנים ירושלים-עמותה רשומה בקשה להחזרת ערבון בשם המבקשים: עו"ד אריאל יהודה לשם החלטה בפסק דינו של בית המשפט מיום 1.7.97 לא נקבע חיוב המשיבה בהוצאות כנטען, אלא כי ההוצאות יהיו "לפי התוצאות" בסכום של 25,000 ש"ח. לפיכך, אין מקום בשלב זה להשבת הערבון שהופקד להבטחת הוצאות המשיבה. ניתנה היום, כ"ח בסיון תשנ"ז (3.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090920. Q07	[ "רע\"א 96" ]	3,527
7,366	ב בית המשפט העליון רע"א 96 / 9092 רע"א 8615/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' ביניש המערערים : 1. לנג יעקב 2. פרושינובסקי מרים 3. פרושינובסקי יוסף נגד המשיב : שובו בנים ירושלים-עמותה רשומה בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.12.96 בתיק המר' 250/96 שניתן על ידי כבוד השופט ע. חבש וכן על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים מימים 5.11.96, 11.11.96, 24.11.96, 1.12.96 ו- 17.12.96 בתיקי המ' 7342/96, 6192/96, 7764/96, 8387/96 תאריך הישיבה: כו בסיון תשנ"ז (1.7.97). בשם המבקשים : עו"ד לשם אריאל יהודה בשם המשיב : עו"ד גרינפלד אלישע ה ח ל ט ה מוסכם גם על המבקשים שהבקשה ברע"א 86/96 נבלעה בבקשה ברע"א 9092/96. לפיכך אנו מוחקים את הבקשה ברע"א 8615/96. המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת פסק-דין 1. רואים אנו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. 2. אנו סבורים שסעיף 29 לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968, קובע אך מסגרת המסמיכה את בית המשפט הדן בבקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו ליתן בגדר הבקשה שלפניו סעדים זמניים ובכלל זה מתן ערובה למילוי פסק הבוררות; סעיף 29(ב) מחיל על ההליכים הנזכרים בסעיף 29(א), בשינויים המחוייבים, הוראות כל חיקוק בדבר מתן ערובה והחיקוק המתאים הוא הסעד שבעל דין זכאי לקבלו לפי תקנה 386 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. לא זו בלבד שהמשיב לא נקט בהליכים הראויים לפי התקנה האמורה, אלא שאין בנוסח סעיף 29 או בתכליתו כל תימוכין להנחה שלבית המשפט נתונה סמכות לסלק את הבקשה העיקרית שלפניו אם בעל הדין שנגדו ניתן הסעד הזמני אינו מציית להוראה כלשהי שניתנה לו על ידי בית המשפט; ממילא לא יכול היה בית המשפט להתרות במבקשים שההליך שהגישו יסולק על הסף אם אלה לא ינהגו לפי הוראותיו. לפיכך אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את החלטת בית המשפט מיום 4.12.96 הדוחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות, ומחזירים אליו את הענין כדי שידון בבקשה לגופו של הענין. לפנים מן הדרוש אנו מבקשי להעיר שלכאורה העלו המבקשים בתצהיריהם טענה שלא חתמו על ההסכם שאושר בפסק הבוררות (למעט אחד המבקשים שחתם בתנאים שלטענתו מאיינים את החתימה). כמו כן יכולה המשיבה להישמע בטענה שהמבקשים מושתקים מלעתור לביטול פסק הבוררות עקב פרעון אחד השיעורים. בכל אלה לא ראינו לנכון לדון, כמו שגם לא דנו בשאלה אם זכאים המשיבים לקיים את הסעד הזמני. ענין הם לשופט המלומד לענות בהם. הוצאות הבקשה לפי התוצאות ואנו קובעים אותן בסכום של 25,000 ש"ח. ניתן היום כו בסיון תשנ"ז (1.7.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090920. B05	[ "רע\"א 96", "רע\"א 8615/96" ]	3,528
10,110	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 96 / 9092 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשים : 1. לנג יעקב 2. פרושינובסקי מרים 3. פרושינובסקי יוסף נגד המשיב ה : שובו בנים ירושלים-עמותה רשומה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שניתנה ביום 4.12.96 על ידי כבוד השופט חבש בתיק ה.פ. 250/96 בשם המבקשים: עו"ד לשם בשם המשיבה: עו"ד גרינפלד החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבה תגיש תשובתה לבקשה תוך 15 ימים מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשים. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום כו' באדר א' התשנ"ז (5.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090920. E01	[ "רע\"א 96" ]	3,529
986	בית המשפט העליון דנ"פ 4530/97 - 1 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : סולימאן אל עביד נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד אביגדור פלדמן החלטה המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי, ברוב דעות, ברצח ואינוס. דעת המיעוט ביקשה לזכותו מהספק. הושת עליו מאסר עולם. המבקש ערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון זיכה את המבקש, ברוב דעות, מעבירת הרצח והרשיע אותו, ברוב דעות, בעבירת האינוס. העניין הוחזר לבית המשפט המחוזי לגזירת הדין. הוטלו על המבקש, ברוב דעות, שתיים עשרה שנות מאסר. שופט המיעוט ביקש להטיל עליו עונש מאסר בן שש שנים. המבקש והמדינה עתרו בבקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון.לבקשה זו נעתרתי. הדיון יתקיים ביום 14.9.97. עתה מונחת בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. דין הבקשה להידחות. הרשעת המבקש עומדת, כל עוד בית המשפט העליון, בגדריו של הדיון הנוסף, לא יחליט אחרת. כל טענותיו של בא כוח המבקש, להצדקת עיכוב הביצוע, הן טענות שיש להעלותן בגדרי הדיון הנוסף. הבקשה נדחית. ניתנה היום י"ט באב התשנ"ז (22.8.97). ה נש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045300. A07	[ "דנ\"פ 4530/97" ]	3,530
9,255	ב בית המשפט העליון דנ"פ 4530/97 דנ"פ 4342/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: סולימאן אל עביד נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למתן פסק דין ולחלופין לשחרור המבקש בשם המבקש: עו"ד אביגדור פלדמן החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ' בחשון התשנ"ח (20.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045300. A08 /דז/	[ "דנ\"פ 4530/97", "דנ\"פ 4342/97" ]	3,531
15,573	בית המשפט העליון דנ"פ 4530/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : סולימאן אל-עביד נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לדיון נוסף בפסק דינ ו של בית המשפט העליון בע"פ 2109/96 מיום 9.7.97 שניתן על ידי כבוד המשנה לנשיא, השופט ש. לוין והשופטים: י. גולדברג, י. קדמי תאריך הישיבה: כ"ד בתמוז התשנ"ז (29.7.97) בשם המבקש: עו"ד אביגדור פלדמן; עו"ד רונית רובינסון בשם המשיבה: עו"ד נאוה בן-אור החלטה בהסכמת המדינה, אראה את בקשתה לדיון נוסף (דנ"פ 4342/97) כתשובה לבקשת סולימאן אל-עביד לדיון נוסף (בדנ"פ 4530/97). ניתנה היום, כ"ד בתמוז התשנ"ז (29.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045300. A03 /דז/	[ "דנ\"פ 4530/97", "דנ\"פ 4342/97" ]	3,532
25,027	ב בית המשפט העליון דנ"פ 4530/97 - ג' דנ"פ 4342/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : סולימאן אל עביד נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה להחזרת התיק לבית משפט קמא לשמיעת ראיות לעונש בשם המבקש: עו"ד אביגדור פלדמן החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ימי הפגרה יבואו במניין הימים לעניין זה. ניתנה היום, י"א בתמוז התשנ"ח (5.7.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045300. A10 /דז/	[ "דנ\"פ 4530/97", "דנ\"פ 4342/97" ]	3,533
987	בית המשפט העליון רע"א 3181/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה נגד המשיבים: 1. עזבון המנוח לצין דוד ז"ל 2. לצין צפורה 3. רנד מנחם 4. עזבון המנוח רנד משה ז"ל 5. רנד ישראל 6. לוינגר צפורה 7. לוינגר יעקב 8. כהן יצחק 9. כהן יעקב 10. כהן שלמה 11. ורטהיימר בן ציון 12. שטרן מנחם 13. שטרן יהודית בקשה לתיקון טעות סופר בפסק דין בשם המבקשת: עו"ד שרה גת החלטה לתגובת המשיבים תוך שבעה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, ג' בתמוז התשנ"ז (8.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94031810. A05 /דז/	[ "רע\"א 3181/94" ]	3,534
13,654	ב בית המשפט העליון רע"א 94 / 3181 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר המבקשים: 1. עזבון המנוח לצין דוד ז"ל 2. לצין צפורה 3. רנד מנחם 4. עזבטו המנוח רנד משה ז"ל 5. רנד ישראל 6. לוינגר צפורה 7. לוינגר יעקב 8. כהן יצחק 9. כהן יעקב 10. כהן שלמה 11. ורטהיימר בן ציון 12. שטרן מנחם 13. שטרן יהודית נגד המשיב ות : 1. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה 2. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז בקשה לביטול החלטה מיום 12.6.96 בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 9.5.94 בע"א 1338/90 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גרוס, י. בן-שלמה, א. שלו תאריך הישיבה: כ"ד בניסן התשנ"ז ( 01.05.97 ) בשם המבקשים: עו"ד חיה גוגיק (רזניק) בשם משיבה 1: עו"ד נילי ארז (סורוקר) בשם משיבה 2: עו"ד נ' ישרא לי ה ח ל ט ה אנו מבטלים ההחלטה (מיום 12.6.96). ניתנה היום, כ"ד בניסן התשנ"ז (01.05.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ה ח ל ט ה בפנינו בקשה למתן רשות ערעור. שמענו טיעוני הצדדים. נחה דעתנו כי הבקשה לא מעוררת בעיה משפטית, המצדיקה ערעור שני. הלכת קהתי לא מתעוררת כאן. הלכת שפירא כבר ניתנה לפני שניתן פסק הדין המחוזי בעניין שלפנינו. מטעם זה אנו דוחים הבקשה. עניין העדר התשתית במקרקעין נשוא הדיון, לא עלה כטענה משפטית בבקשה לרשות ערעור. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה מס' 1 בסכום של 2,500 ש"ח ובהוצאות המשיבה מס' 2 בסכום של 5,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ד בניסן התשנ"ז (01.05.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94031810. A04 /דז/	[ "רע\"א 94", "בע\"א 1338/90" ]	3,535
16,923	ב בית המשפט העליון רע"א 3181/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה נגד המשיבים: 1. לצין דוד ז"ל 2. לצין צפורה 3. רנד מנחם 4. רנד משה 5. רנד ישראל 6. לוינגר צפורה 7. לוינגר יעקב 8. כהן יצחק 9. כהן יעקב 10. כהן שלמה 11. ורטהיימר בן ציון 12. שטרן מנחם 13. שטרן יהודית 14. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז בקשה לתיקון טעות סופר בפסק ד ין בשם המבקשת: עו"ד שרה גת בשם המשיבים 1-13: עו"ד חיה גוגיג (רזניק) החלטה בהסכמת הצדדים אני מורה על תיקון טעות סופר שנפלה בהחלטתנו מיום 1.5.97, כך שבמקום המשפט: "המבקשת תישא בהוצאות המשיבה מס' 1 בסכום של 2,500 ש"ח ובהוצאות המשיבה מס' 2 בסכום של 5,000 ש"ח", ייכתב בהחלטה: "המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה מס' 1 בסכום של 5,000 ש"ח ובהוצאות המשיבה מס' 2 בסכום של 5,000 ש"ח." ניתנה היום, ט' בחשון התשנ"ח (9.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94031810. A06 /דז/	[ "רע\"א 3181/94" ]	3,536
17,931	בית המשפט העליון רע"א 94 / 3181 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. עזבון המנוח לצין דוד ז"ל 2. לצין צפורה 3. רנד מנחם 4. רנד משה 5. רנד ישראל 6. לוינגר צפורה 7. לוינגר יעקב 8. כהן יצחק 9. כהן יעקב 10. כהן שלמה 11. ורטהיימר בן ציון 12. שטרן מנחם 13. שטרן יהודית נגד המשיבות : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה, נתניה 2. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז המרכז בקשה לביטול החלטה ברע"א 3181/94 בשם המבקשים: עו"ד חיה גוגיג (רזניק) בשם משיבה מס' 1: עו"ד נילי ארז (סורוקר) בשם משיבה מס' 2: עו"ד אילתה זיסקינד החלטה הבקשה לביטול החלטה ברע"א 3181/94 תידון בפני הרכב הנשיא א. ברק, המשנה לנשיא ש. לוין והשופט י. זמיר. המזכירות מתבקשת לקבוע הדיון בהקדם. רצוי לפני תום חודש זה. ניתנה היום, ח' בניסן התשנ"ז (15.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94031810. A03 /דז/	[ "רע\"א 94" ]	3,537
988	בית המשפט העליון רע"פ 9098 /96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: מדינת ישראל נגד המשיבים : 1. ישראל בן גרשון רוזוב 2. חברת נכסי ישראל רוזוב בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 1503/93, 1519, 1530, מיום 19.6.96, שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גרוס, י. בן-שלמה, א. שלו בשם המבקשת: עו"ד י. כהן בשם המשיבים: עו"ד ג. אדרת; עו"ד נ. שמחוני החלטה רשות ערעור כמבוקש. הדיון יהיה ביחד עם רע"פ 9122/96, רע"פ 7798/96 ורע"פ 9079/96. ניתנה היום, א' בתמוז התשנ"ז (6.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090980. A02 /דז/	[ "רע\"פ 9098", "רע\"פ 9122/96", "רע\"פ 7798/96" ]	3,538
989	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 3378 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין : 1. חברת האחים בדיר בע"מ 2. בדיר יעקב נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בע"פ 1230/96 שניתן ביום 20.4.97 על ידי כבוד השופטים גרוס, בן שלמה, רובינשטיין בשם המבקש: עו"ד אור תמיר החלטה שתי הערכאות שקדמו לי קבעו שלא נתקיימו הנסיבות המצדיקות להתיר למבקשים לחזור בהם מהודאתם; ולאחר שעיינתי בטענות המבקשים נחה דעתי שאין הן מעוררות שאלות בעלות חשיבות כללית, המצדיקות מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הבקשה נדחית ללא צורך לבקש עליה תשובה. ניתן היום כט באייר תשנ"ז (5.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033780. B01	[ "רע\"פ 97" ]	3,539
990	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6564/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערת: רות דרור נגד המשיבים : 1. אריה קיזל, עורך ראשי 2. אריק גרינברג - כתב לענייני קרית אתא 3. אלי טולדנו - מנהל העיתון/מקומון ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה בת.א. 7027/96 מיום 15.10.97 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' פריאל בשם המערערת: בעצמה פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א' פריאל) מיום 15.10.97, בה נדחתה בקשת המערערת לפסילת השופטת מלישב בדין בעניינה. 1. מן הערעור ומנספחיו, עולה, כי המערערת ביקשה בשעתו (ב- 29.1.97), כי כב' השופטת פריאל תפסול עצמה מלדון בתביעה שהגישה המערערת כנגד המשיבים, אולם חזרה בה מבקשתה ב- 27.5.97. עוד עולה, כי ב- 9.10.97 שבה המערערת וביקשה, כי כב' השופטת פריאל תפסול עצמה מלדון בעניינה. זאת בשל השתהותה במתן החלטות ביניים בתביעה. בית המשפט דחה את הבקשה, בקבעו, כי "אי-מתן החלטה אינו עילה לפסילה, ובפרט כשאין מדובר באיחור משמעותי". 2. בערעור שבפני שבה המערערת ומלינה על השיהוי שדבק, לשיטתה, בשמיעת תביעתה ועל הנזקים הנגרמים לה כתוצאה מכך. אין בטענה זו, כשלעצמה, כדי להביא לקבלת הערעור. בית משפט זה שב וקבע, כי הכרעה בהליכי ביניים שאינה לרוחו של צד מן הצדדים אינה מהווה, כשלעצמה, עילת פסלות (וראה, לדוגמא: ע"א 8662/96 פולק נ' חברה לבנין אחים הילזנרט בע"מ , טרם פורסם). מקל וחומר שכך הם פני הדברים כאשר טענת הפסלות אינה מבוססת על טעם הנוגע לתוכנה של הכרעה כאמור אלא אך על העובדה שההחלטה טרם ניתנה. מכל מקום, גם טרונייתה זו של המערערת באה לידי פתרונה, משום שמהערעור עולה, כי לאחר מתן ההחלטה נשוא הערעור ניתנו גם החלטות הביניים שבשלהן הוגשו בקשת הפסלות והערעור. הערעור נדחה. ניתן היום, י"ט בכסלו התשנ"ח (18.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97065640. A02 /דז/	[ "ע\"א 6564/97", "ע\"א 8662/96" ]	3,540
8,912	ב בית המשפט העליון ע"א 6564/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : דרור רות נגד המשיבים : 1. קיזל אריה עורך ראשי 2. אריק גרינברג 3. אלי טולדנו בקשה לפטור מאגרה בשם המבקשת: בעצמה החלטה פטור מתשלום אגרה. הערעור פטור מערבון. ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97065640. O01	[ "ע\"א 6564/97" ]	3,541
991	בבית המשפט העליון בש"א 1737/93 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : פינקו אליהו ואח' אצל בתיה פינקו נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון הוגש/ה בקשה להארכת מועד (לנקיטת הליך) בשם המערער: בעצמו החלטה בקשה זו להארכת מועד הוגשה בתאריך כלשהו בשנת 1993. מאז נעשו מספר ניסיונות לקבוע את הבקשה לדיון, ואלה לא צלחו. מאז 1993 לא הוגשו כל כתבי בי דין על ידי מי מהצדדים בתיק. בנסיבות אלה, אני מורה על סגירת תיק הבקשה. ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשנ"ז (29.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93017370. Q01	[ "בש\"א 1737/93" ]	3,542
993	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5572/94 ע"א 6489/94 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערער והמשיב בערעור שכנגד : שלבי ואאל נ ג ד המשיבים והמערערים בערעור שכנגד: 1. טיב פלסט בע"מ 2. זכריה זניאל 3. המגן, חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 25.7.94 בת"א 637/90 שניתן על ידי כבוד השופט צ' טל תאריך הישיבה: כה' בחשון התשנ"ח ( 25.11.97 ) בשם המערער : עו"ד נבות חיים בשם המשיבים : עו"ד י' דביר ועו"ד ח' קליר פסק-דין כמוסכם על הצדדים, מבוטל בזה פסק הדין אשר ניתן בבית המשפט המחוזי, והמגן, חברה ישראלית לביטוח בע"מ, תשלם למערער, לפנים משורת הדין, לסילוק מלא של כל תביעותיו, את הסכום של 10,000 ש"ח תוך שלושים ימים מהיום. ניתן היום, כה' בחשון התשנ"ח (25.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 94055720. E01	[ "ע\"א 5572/94", "ע\"א 6489/94" ]	3,544
14,577	בית המשפט העליון בש"א 4475/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : אוחיון סלומון נגד המשיב : גבעתי הרצל ערעור על החלטת כבוד השופטת א. אפעל גבאי בשם המערער: בעצמו החלטה 1. המועד להגשת הערעור הוארך בהחלטת הרשמת הנכבדה מיום 20.7.97 והערעור הוא בזכות. 2. אני מקבל את הערעור ופוטר את המערער גם מתשלום מחצית האגרה הנותרת. אין צו להוצאות. ניתן היום כו בתמוז תשנ"ז (31.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044750. B02	[ "בש\"א 4475/97" ]	3,551
997	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 3138 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין : סייף עלי נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 659/96 מיום 10.4.97 שניתן על ידי כבוד הנשיא לינדנשטראוס, והשופטים ברלינר פיזם בשם המבקש: עו"ד וופא זועבי-פאהום בשם המשיבה: עו"ד חובב ארצי החלטה נחה דעתי שבסרבם לקבל את המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעתו של המבקש איזנו הערכאות הקודמות בין כל השיקולים הרלבנטיים; טענות המבקש לא שכנעוני שהמקרה בא בגדרם של אותם מקרים נדירים שבהם שומה על בית המשפט להימנע מהרשעה; ועל כל פנים אין מתעוררת במקרה זה שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הבקשה נדחית. ניתן היום יב בסיון תשנ"ז (17.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031380. B03	[ "רע\"פ 97" ]	3,552
4,849	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 3138 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: סייף עלי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שניתן בע"פ 659/96 מיום 10.4.97 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא מ' לינדנשטראוס, והשופטים: ש' ברלינר, ח' פיזם בשם המבקש: עו"ד וופא זועבי-פאהום החלטה לתגובת המשיבה תוך 15 יום מיום ההמצאה. ניתנה היום כ' באייר התשנ"ז (27.05.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031380. A01 /דז	[ "רע\"פ 97" ]	3,553
999	בית המשפט העליון רע"ב 97 / 1006 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: חסין אבו-סבור נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.12.96 בע"ש 2553/96, שניתן על ידי כבוד השופטים: ד. בר-אופיר, ה. אחיטוב, א. חיות בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ג אדר א' התשנ"ז (2.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010060. A03 דז/	[ "רע\"ב 97" ]	3,556
16,354	בית המשפט העליון רע"ב 97 / 1006 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: חסין אבו-סבור נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעו ר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.12.96 בע"ש 2553/96, שניתן על ידי כבוד השופטים: ד. בר-אופיר, ה. אחיטוב, א. חיות בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד דינה זילבר החלטה המבקש מרצה עונש מאסר בן שנתיים וחצי, בין השאר, בגין עבירות התפרצות לרכב בכוונה לגנוב, שוטטות למטרה אסורה, והחזקת כלי פריצה. זהו מאסרו הרביעי של המבקש, אשר ריצה בעבר תקופות מאסר בגין עבירות גניבה, הצתת רכב, גניבה מרכב וכניסה לישראל שלא כחוק, סחר בסמים והחזקת נכס החשוד כגנוב. תאריך תום ריצוי שני שליש ממאסרו חל ביום 19.12.96 (מנהלי - 31.10.96). המבקש הגיש לועדת השחרורים בקשה להשתחרר שחרור מוקדם בשל התנהגות טובה. המדינה התנגדה לשחרורו המוקדם של המבקש. ביום 29.10.96 דנה ועדת השחרורים בבקשתו, ודחתה אותה. הוועדה נימקה החלטתה בכך שניסיון העבר מלמד, כי בעבר, סמוך לאחר שחרורו מן הכלא, חזר המבקש ועבר עבירות. כמו כן, ציינה הוועדה, כי אף שבדרך כלל תפקודו של המבקש בכלא היה תקין, הרי שהיו לו עבירות משמעת אחדות ובהן שימוש בסמים (אשר התגלה בבדיקת שתן) ואחזקת סכין יפנית. ביום 12.11.96 עתר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בבקשה לביטול החלטת ועדת השחרורים. בית המשפט המחוזי (הרכב כב' השופטים ד. בר אופיר, ה. אחיטוב וא. חיות) קבע, כי ועדת השחרורים בחנה את טענות הצדדים לגופן וכי לא נפל פסול בבחינה זו, או בשיקוליה של הוועדה. בית המשפט המחוזי דחה, איפוא, את עתירת המבקש (ע"ש 2553/96). מונחת בפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה, מציין המבקש, כי תפקודו ועבודתו בכלא היו לשביעות רצון הממונים עליו. לדבריו, קיים מקום עבודה בדימונה, אשר מעוניין להעסיק אותו לאחר שחרורו, ולסייע בשיקומו. לעניין השימוש בסמים טוען המבקש, כי בכלאו הוא נתון תחת מעקב מתמיד, וכי, למעט בדיקה זו, הוא נמצא תמיד נקי. לדבריו, לא ניתן לבסס חשד כאמור על סמך בדיקה בודדת. לעניין הסכין שנמצאה על גופו, טוען המבקש, כי סכין זו משמשת אותו בנגרייה בה הוא עובד במסגרת מאסרו, וכי הוא שכח אותה, דרך מקרה, על גופו. המבקש מדגיש, כי הוא המפרנס היחיד במשפחה בת שמונה נפשות, וכי אשתו בשלבי הריון מתקדמים. לדבריו, הוא בן יחיד לאמו שהיא אשה זקנה וחולה. לאחר שעיינתי בחומר שלפני ובטענות הצדדים נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא כי: "במסגרת תפקידו של בית המשפט בדונו בעתירות כנגד החלטות ועדת השחרורים, עליו לבחון, אם פעלה הוועדה במסגרת סמכותה, ואם בשיקוליה לא דבק פסול, או שמא נפגמה החלטתה בשל פגם רציני בנוהל הדיון שלפניה" (רע"ב 6/82 ועדת השחרורים נ' צ'רלי בן שטרית פ"ד לז(1) 393). אכן, בית משפט זה איננו שואל כיצד היה הוא מחליט במקרה, אילו הוא היה ועדת השחרורים, ואינו מחליף את שיקול דעת ועדת השחרורים בשיקול דעתו. בית המשפט בודק האם שקלה ועדת השחרורים את כל השיקולים הסבירים, ואיזנה בינהם כראוי. לעניין השיקולים, אשר צריכים להנחות ועדת שחרורים הדנה בבקשת אסיר מכוח סעיף 28 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב1971-, כתבתי בעבר כי: "החקיקה המסמיכה אינה קובעת במפורש כל קריטריון סטטוטורי. מקובל להניח, עם זאת, כי הקריטריון המרכזי - אך אולי לא היחיד - הוא הסיכוי כי האסיר לא יחזור לפעילות עבריינית לאחר שחרורו. בהקשר זה מקובל להתחשב בהתנהגותו של האסיר בבית הסוהר, בתכניות שיקומו, בעברו הפלילי, במהות העבירה בה הורשע ובכיוצא בהם שיקולים שיש בהם כדי "להראות אינדיקציה לכך שהוא עלול לסכן שוב את שלום הציבור אם ישוחרר שחרור מוקדם" (בג"צ 363/77)" (ע"א 20/83 ועדת השחרורים נ' יהודה בן יעקב אסיאס פ"ד לז(2) 686,693). השיקולים, שעמדו כנגד עיניה של ועדת השחרורים במקרה שלפנינו, היו בחינת התנהגותו של המבקש בעבר, לאחר ששוחרר שחרור מוקדם ממאסרים קודמים, כמו גם התנהגותו של המבקש בעת מאסרו הנוכחי. העובדה שהמבקש שב למעגל הפשע זמן קצר לאחר שחרוריו הקודמים, וכן העובדה, כי בתקופת מאסרו הנוכחית ביצע המבקש עבירות משמעת, הן שהובילו את הוועדה למסקנתה. אכן, בבחינת בקשה לשחרור מוקדם שיקולים אלה ראויים הם. כמו כן, לא נמצא כל פגם באופן בו איזנה הוועדה בין השיקולים השונים. בית המשפט המחוזי אישר החלטת הוועדה, ומסקנתו מקובלת עלי. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ב ניסן התשנ"ז (29.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010060. A04 /דז/	[ "רע\"ב 97", "ע\"ש 2553/96", "רע\"ב 6/82", "ע\"א 20/83" ]	3,557
1,004	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 6856 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערער ים : עמוס ויצחק בוקרה קבלנים בע"מ נגד המשיבים : 1. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון 2. מינהל מקרקעי ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.9.95 בת"א 198/94 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו' זיילר בשם המערערים: עו"ד י. ביניש בשם המשיבה: עו"ד מ. גולן פסק-דין בערכאה הראשונה התמקדו הצדדים בפלוגתאות שפורטו בפסק דינו של בית המשפט ושהעיקריות ביניהם הן: האם חוזה הפרוגרמה הנושא תאריך 3/91 נכנס לתקפו בעת שנמסר למערערת ב10/91- אם אמנם כך הדבר, האם פקעה התחייבותה להתחיל את העבודות במועד שננקב בו ונותרה רק התחייבותה למועד סיום העבודה הנקוב בחוזה הפתוח מ10/91-. שאלה זו עומדת גם במרכז הדיון בפנינו. בית משפט קמא קבע על יסוד הראיות שבאו בפניו, כי המערערת החלה לעשות הכנות לבצוע העבודה כבר ב1/91- והקדימה "נעשה לנשמע דהיינו עשייה לחתימת החוזים". מכאן שבפועל ראתה עצמה המערערת קשורה בתאריך התחלת הבנייה הנזכר בחוזה הפרוגרמה ובלשון השופט "קבלה על עצמה את עולם של תנאי חוזה הפרוגרמה וחוזה הפיתוח ברצון טוב ובנפש חפצה". קביעותיו אלה של בית המשפט המושתתות על חומר הראיות שבא בפניו אינן מצדיקות התערבותנו. המערערת מוסיפה וטוענת כי מועד התחלת הבנייה לפי חוזה הפרוגרמה איבד את משמעותו וכי כל עוד תימסרנה הדירות במועדן אין הפרת הסכם מצד המערערת ומכתב הביטול, בטל. טענה זו אינה מקובלת עלינו, כפי שלא הייתה מקובלת על הערכאה הראשונה. אף אם נניח כי המועד לתחילת הבנייה שננקב בחוזה הפרוגרמה איבד את משמעותו, הרי התנאי שיש להתחיל בבניה חודש לאחר חתימת החוזה נשאר בעינו ומרוץ הזמנים יתחיל מיום חתימת חוזה הפיתוח (שהוא גם מועד מסירת חוזה הפרוגרמה) דהיינו 10/91. עד מכתב הביטול מ11/92- בנתה המערערת חלקית, רק 74 יחידות שגם אלה לא הושלמו עד 12/93, מתוך 304 יחידות ולא התחילה לבנות את היחידות האחרות כאשר את כל 304 היחידות צריכה הייתה להשלים עד 1.6.93. מכאן שהחוזה הופר הפרה יסודית ומכתב הביטול תקף. גם יתר קביעותיו של השופט קמא והמסקנות המוסקות על ידו, מקובלות עלינו. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור ומחייבים את המערערת לשלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, כ' באייר תשנ"ז (27.5.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95068560. J02	[ "ע\"א 95" ]	3,566
18,126	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 6856 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון המבקש : עמוס ויצחק בוקרה קבלנים בע"מ נגד המשיבים : 1. מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון 2. מינהל מקרקעי ישראל בקשה לקביעת מועד דיון בשם המשיבים: עו"ד עשירה ראובני החלטה הדיון ישמע ביום 17.4.97. ניתנה היום, כ"ג באדר א' תשנ"ז (2.3.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95068560. Q01	[ "ע\"א 95" ]	3,567
1,005	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5680/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותר ת : לריסה בלאן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-עכו עתירה למתן צו על-תנאי החלטה המשיבים ימציאו את תגובתם בכתב לעתירה עד 8.10.97. לאחר קבלת התגובה, אחליט לגבי המשך ההליכים בעתירה זו. ניתנה היום, כ"ג באלול תשנ"ז (25.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97056800. E01	[ "בג\"ץ 5680/97" ]	3,568
1,860	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5680/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : לריסה בלאן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-עכו בקשה למחיקת עתירה בשם העותר: עו"ד שפיק מרעי בשם המשיבים: עו"ד דינה זילבר החלטה אני מוחקת את העתירה כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ב' בחשון תשנ"ח (2.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056800. O04	[ "בג\"ץ 5680/97" ]	3,569
1,006	ב בית המשפט העליון ע"פ 3088/97 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקש: קססאסתה אמגד נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה להקדמת מועד דיון בשם המבקש: עו"ד שלמה לקר החלטה בפני בקשה שניה להקדמת מועד דיון. ביום 17.7.97 קבעתי כי הערעור ייקבע לדיון על פי האפשרויות ביומן המשפטים. בא כוח המבקש מציין כי מאז החלטתי חלפו חמישה חודשים. אין בטעם זה די להקדים את הדיון בערעור. כפי שקבעתי בהחלטתי הקודמת הערעור יקבע לדיון על פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, כ"ה בחשון תשנ"ח (25.11.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97030880. P04	[ "ע\"פ 3088/97" ]	3,570
3,148	בבית המשפט העליון ע"פ 3088/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : קססאסתה אמגד נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לקביעת מועד דיון בשם המערער: עו"ד שלמה לקר החלטה לתגובת בא-כח המשיבים תוך חמישה ימים מיום ההחלטה. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים גם באמצעות הפקסימיליה. ניתנה היום, ג' בתמוז תשנ"ז (8.7.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97030880. R01	[ "ע\"פ 3088/97" ]	3,571
13,532	בבית המשפט העליון ע"פ 3088/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : קססאסתה אמגד נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לקביעת מועד דיון בשם המערער: עו"ד שלמה לקר בשם המשיבה: עו"ד חובב ארצי החלטה בפני בקשה לדיון דחוף בערעור. המערער הורשע באונס ונגזרו עליו שמונה שנות מאסר בפועל החל מיום 29.9.95. בפני בית המשפט זה תלויים ועומדים ערעורים בהם העונש שנגזר קצר בהרבה. בנסיבות אלו לא מצאתי בנימוקי בא-כוח המערער לפיהם יש סיכוי לערעור וכי העונש חורג מחמת הענישה המקובלת, טעמים המצדיקים הקדמת הדיון. אלו טעמים הנוגעים לדיון בערעור עצמו ולא להקדמתו. הערעור יקבע לדיון על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, י"ב בתמוז תשנ"ז (17.7.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97030880. R03	[ "ע\"פ 3088/97" ]	3,572
29,778	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3088/97 ע"פ 3877/97 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט ח' אריאל המערער בע"פ 3088/97 : אמגד בן ארי קססאסתה(רססבי) המערער בע"פ 3877/97: עמאש מדיר נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 9.1.97 (בת.פ. 527/95) שניתן על ידי כבוד השופטים ג. גלעדי, צ. סגל ונ. הנדל תאריך הישיבה: כ"ג באלול תשנ"ח (14.9.1998) בשם המערער בע"פ 3088/97: עו"ד לקר שלמה בשם המערער בע"פ 3877/97: עו"ד שחדה אבן-ברי בשם המשיבה: עו"ד נעמי גרנות בשם שירות המבחן: גב' חנה אטקס פסק-דין השופט י' קדמי: 1. שני ערעורים של שני נאשמים כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע - ת.פ. 527/95 - לפיו הורשעו השניים בעבירה של אינוס בנסיבות מחמירות לפי הסעיפים 345(א)(1) ו- 345(ב)(5) לחוק העונשין. בשל הרשעתם, נדונו השניים לענשים הבאים: המערער בע"פ 3088/97 - הנאשם מס' 2 בכתב האישום (להלן: "הנאשם מס' 2") - נדון לשמונה שנים מאסר; ואילו המערער בע"פ 3877/97 - הנאשם מס' 3 בכתב האישום (להלן: "הנאשם מס' 3") - נדון לשבע שנים מאסר. שני הערעורים מכוונים כנגד ההרשעה ולחילופין כנגד חומרת העונש; ובהסכמת הצדדים נדונו יחד. 2. להלן בתמצית עיקרי העובדות הדרושות לבירור הערעורים, כפי שנקבעו בהכרעת הדין: א. בליל המקרה הוזמנה המתלוננת - תיירת מדניה - על ידי הנאשם מס' 1 בכתב האישום ואדם נוסף (להלן: "האדם הנוסף") לעשן מריחואנה בחדרו של אחד מחבריהם. לאחר העישון, נותרו בחדר הנאשם מס' 1 והמתלוננת לבדם; והנאשם מס' 1 בעל את המתלוננת בניגוד לרצונה ותוך שימוש בכוח. במהלך הבעילה, השמיעה המתלוננת צרחה, שהעירה משנתו אדם מבוגר שהתגורר גם הוא באותו מבנה (להלן: "המצרי"); אך הדבר לא מנע מהנאשם מס' 1 מלהשלים את אינוסה. לאחר שנאנסה כאמור, יצאה המתלוננת מן החדר כשנאשם מס' 1 בעקבותיה. מחוץ לחדר פגשה המתלוננת מספר אנשים וביניהם המצרי והנאשמים מס' 2 ומס' 3 וביקשה מהם לעזור לה לעזוב את המקום; כאשר הפחד והבהלה שבהם היתה שרויה, ניכרים בה ובהליכותיה. המצרי, שצריחתה של המתלוננת העירה אותו משנתו כאמור לעיל, ביקש מהנאשם מס' 1 להניח לה ללכת; אך האחרון סירב באומרו, כי הוא חושש שהיא תפנה למשטרה ותגרום למעצרם. ג. בשלב זה, ביקש הנאשם מס' 1 מן המתלוננת כי תחזור לחדר שבו נאנסה; ומשסירבה, לקח אותה הנאשם מס' 3 לכיוון אותו חדר ויחד עם נאשם מס' 1 דחף אותה לתוכו. בחדר נמצאו אותה שעה הנאשם מס' 2 והאדם הנוסף. מיד לאחר מכן, יצאו הנאשם מס' 1 והנאשם מס' 3 מן חדר; והמתלוננת נותרה שם עם הנאשם מס' 2 והאדם הנוסף. האחרון הפשיט בכוח את המתלוננת וניסה לבעול אותה בניגוד לרצונה; ומשלא הצליח - בשל חוסר זיקפה - בא במקומו הנאשם מס' 2 ובעל אותה בניגוד לרצונה. המתלוננת לא התנגדה פיסית לבעילתה על ידי הנאשם מס' 2, משום שחששה שאם תתנגד יהרגוה. ד. האדם הנוסף ניסה לבעול את המתלוננת פעם נוספת אולם שוב לא עלה הדבר בידו; ואז נכנס לחדר הנאשם מס' 3 - שהמתין יחד עם הנאשם מס' 1 מחוץ לחדר ליד החלון - הפשיט את המתלוננת ובעל אותה, לקול צחוקם של הנאשמים 1 ו2- והאדם הנוסף שהתבוננו במתרחש מבעד לחלון. נאשם מס' 3 כיסה את החלון וחזר ובעל את המתלוננת כדרכה ושלא כדרכה. גם לבעילתה על ידי הנאשם מס' 3, המתלוננת לא התנגדה פיסית, כפי שלא התנגדה קודם לכן לבעילתה על ידי הנאשם מס' 2. ה. בשלב זה חזרו נאשם מס' 1 והגברים האחרים לחדר שבו היו נאשם מס' 3 והמתלוננת. הנאשם מס' 1 לקח את המתלוננת לחדר אחר, שם חזר ובעל אותה; ומשסיים הותיר אותה באותו חדר לבדה והלך. משנותרה לבדה, עקרה המתלוננת את שבכת החלון, נמלטה מן המבנה כשהיא בחולצה ותחתונים ונלקחה על ידי מכונית חולפת לתחנת המשטרה שם סיפרה את קורותיה אותו לילה. 3. גירסתו של נאשם מס' 2 היתה כי הגיע למבנה אחרי חצות ומצא שם את המתלוננת יחד עם הנאשמים מס' 1 ומס' 3 והאדם הנוסף; ולשאלתו מי המתלוננת נענה שהיא "נערת ליווי". מאוחר יותר הציע לו האדם הנוסף לקיים יחסי מין עם המתלוננת ולאחר שכנוע מצידו הלך עמו לחדר שבו שהתה. כאשר נשאר לבדו עם המתלוננת, נישק אותה הנאשם מס' 2 ושכב לידה בבגדיו; ולדבריו - לא עשה במתלוננת מעשים מיניים מעבר לנשיקות. ואילו גירסתו של נאשם מס' 3 היתה כי כאשר הנאשם מס' 1 הביא את המתלוננת, שהה בחדרו של דייר אחר באותו מבנה. מאוחר יותר הוזמן על ידי נאשם מס' 1 לחזור לחדרו שם מצא את המתלוננת ערומה; ומשניסה לכסות אותה סירבה לו. בשלב זה, הציע לו הנאשם מס' 1 לצאת מהחדר ולהתבונן מן החלון מה יעשה עמה הנאשם מס' 2. הנאשם מס' 3 עשה כפי שהוצע לו; ומאוחר יותר - לאחר שראה מבעד לחלון כיצד נאשם מס' 2 מנשק את המתלוננת - חזר ונכנס לחדר, הרחיק ממנו את כל האחרים ונותר לבדו עם המתלוננת כשהיא עירומה. לדבריו, הראה הנאשם מס' 3 למתלוננת תמונות משפחתיות; ואז המתלוננת פיתתה אותו לבוא עליה ואף סייעה לו לבעול אותה. 4. כפי שכבר נאמר, בית המשפט המחוזי קיבל את גירסתה של המתלוננת כאמינה וכמשקפת את המציאות; ודחה את הגירסאות שהציגו הנאשמים מס' 2 ומס' 3 כבלתי אמינות. כפי שציין בית המשפט המחוזי, מהימנותה של המתלוננת אינה נעוצה אך ורק בהתרשמות מהדרך שבה מסרה את גירסתה מעל דוכן העדים; ויש לה תמיכה ואחיזה בראיות חיצוניות. ואלה עיקרי אותן ראיות: הצורה שבה נמלטה מן המבנה שבו הוחזקה, מצבה הנפשי כאשר הגיעה למשטרה ועדותו של המצרי לפיה מנע ממנה הנאשם מס' 1, בנוכחות הנאשמים מס' 2 ומס' 3, מלעזוב את המקום כשהוא מסביר שאם ישחררנה, היא תלך למשטרה ותגרום למעצרם. לכך יש להוסיף גם את העובדה, כי משהתברר לשלושת הנאשמים ולאדם הנוסף שהמתלוננת נמלטה מן החדר שבו השאיר אותה הנאשם מס' 1, מיהרו לעזוב את המבנה. 5. את הערעורים כנגד ההרשעה, סומכים שני המערערים על גירסתה של המתלוננת עצמה, אשר העידה כי לא גילתה התנגדות פיסית לבעילתה על ידם; וטענתם היא, כי לא יכלו ללמוד - ולא למדו בפועל - מן הנסיבות, שאין היא מסכימה לכך. אדרבא, לשיטתם: לא ידעו המערערים - ולא יכלו לדעת, בהתחשב בשלב שבו נכנסו לתמונת האירוע - שהמתלוננת נאנסה על ידי נאשם מס' 1; ועל פי המידע שנמסר להם בדבר נסיבות הימצאותה במקום ובהתחשב בהתנהגות שגילתה כלפי כל אחד מהם האמינו, באמת ובתמים, שהיא מסכימה לבעילתה ומשתפת עמם פעולה בהקשר זה. 6. לא אוכל לקבל טענות אלו; ולא מצאתי בהן אחיזה אף לא לספק סביר, שמא אכן טעו המערערים והאמינו שהמתלוננת מסכימה לבעילתה על ידם. אכן, המתלוננת לא גילתה התנגדות פיסית לבעילתה על ידי אף אחד משני המערערים; ואף אחד מהם לא נדרש להתגבר על התנגדות ולהשתמש לצורך זה בכוח. ברם, בנסיבות שהוכחו אין ספק שכל אחד מהשניים ידע ידוע היטב, כי העדר התנגדות פיסית מצידה של המתלוננת, אינו מבטא "הסכמה"; אלא - הינו תולדה של "כניעה" לאימה שהפילו עליה הם וחבריהם, שלא הותירו לה ברירה אחרת מאשר להיכנע לדרישותיהם. כאמור, שני המערערים היו נוכחים במקום כאשר נאשם מס' 1 סירב להיעתר לבקשתו של המצרי - שצריחתה של המתלוננת העירה אותו משנתו - לאפשר למתלוננת, שחזותה המפוחדת והמבוהלת דיברה בעדה, לעזוב את המקום. השניים לא יכלו שלא לשמוע את הצריחה; ומכל מקום שניהם היו עדים לבקשתו של המצרי ולתגובתו של הנאשם מס' 1 לבקשה זו. השניים - כמו המצרי - ראו את המתלוננת מפוחדת ומבקשת עזרה; ואין כל סיבה שבעולם, שהשניים לא הבינו ולא התרשמו מן המתרחש לנגד עיניהם, כפי שהבין והתרשם אותו מצרי. ברם, אפילו לא קלטו המערערים בשלב זה - כפי שקלט והבין המצרי - שהם נוטלים למעשה חלק בהחזקת המתלוננת בדירה בניגוד לרצונה, באה התפתחות הארועים ולימדה אותם בעליל: ראשית - כי העדר ההתנגדות הפיסית לבעילתה אינו ביטוי ל"הסכמה"; ושנית - כי כל אחד מהם בועל את המתלוננת על רקע הפחד הנעוץ בהתנהגות שגילתה כלפיה ה"חבורה" שהם נמנו עליה. נאשם מס' 3, לעיניו של נאשם מס' 2, "דחף" את המתלוננת - יחד עם הנאשם מס' 1 - בחזרה לחדר, כשהאדם הנוסף עמם; ובהיותם בחדר - כל החמישה: המתלוננת וארבעת הגברים - היה עד ליחס המשפיל שגילה כלפיה הנאשם מס' 1, כאשר לעג לה שהיא רועדת ונעל אותה בחדר עם נאשם מס' 2 והאדם הנוסף. תמונה זו של מניעה אלימה מן המתלוננת המבוהלת והמפוחדת לעזוב את המקום על אף תחנוניה, מדברת בעד עצמה בכל הקשור ליכולתה "להתנגד"; והותרתה בחדר נעול עם שניים מבני החבורה - כאשר הנאשמים מס' 1 ומס' 3 "מתבוננים" במתרחש מן החלון - הבהירו לכל את "חוסר האונים" המוחלט שבו היתה נתונה. בשלב הבא, היה הנאשם מס' 2 עד להפשטת המתלוננת בכוח על ידי האדם הנוסף ולנסיונו הכושל לבעול אותה בנוכחותו . במצב דברים זה, לא תישמע מפיו של הנאשם מס' 2 הטענה כי המתלוננת לא התנגדה לו, כאשר תפס את מקומו של חברו ובעל אותה לעיניו. וכי מה יכולה היתה התנגדות מצידה להועיל לה באותן נסיבות? והוא הדין בנאשם מס' 3. לאחר שסייע לנאשם מס' 1 להכניס את המתלוננת בכח לחדר, יצא ממנו כשהוא מותיר אותה שם עם הנאשם מס' 2 והאדם הנוסף; והמתין יחד עם נאשם מס' 1 ליד חלון החדר. התנהגותו של הנאשם מס' 3 לאחר מכן מלמדת למה המתין: לאחר שנאשם מס' 2 בעל את המתלוננת והאדם הנוסף חזר וניסה לבעול אותה ונכשל שוב - נכנס נאשם מס' 3 לחדר והרחיק ממנו את כולם; וכאשר נותר עם המתלוננת לבדה, הפשיטה ובעל אותה כאשר שלושת האחרים צופים בהם מבעד לחלון. וכי יכולה להישמע מפיו הטענה כי בנסיבות כאלו, "הסכימה" המתלוננת לבעילתה? 7. במצב דברים זה, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי הנאשמים מס' 2 ומס' 3 - כל אחד בתורו - בעלו את המתלוננת שלא בהסכמתה, על רקע האימה שהטילו עליה הארבעה. הנאשמים מס' 2 ומס' 3 צירפו עצמם לנאשם מס' 1; והפכו עימו ועם האדם הנוסף ל"חבורה" אלימה שהשתלטה על המתלוננת; ובעילתה ע"י המערערים בזה אחר זה - לעיניהם ובנוכחותם של חבריהם - נעשתה כשהיא חסרת ישע, מבוהלת ומפוחדת ונטולת כל יכולת להתנגד. הנאשמים מס' 2 ומס' 3 - המערערים שבפנינו - ניסו למצוא "מפלט" בטענה שנאמר להם שהמתלוננת הינה "נערת ליווי"; ועל כן, מותר לנהוג בה כפי שנהגו עמה בפועל. טענה זו מאבדת כל משמעות לנוכח עיכובה האלים במקום, הפשטתה ובעילתה בזה אחר זה לעיני החברים האחרים. גם פרוצה המוכרת חסדיה בתמורה - אינה נבעלת בדרך זו; ומכל מקום, בעילתה בתור שכזו אינה מצריכה הטלת פחד, מניעת האפשרות לעזוב את המקום והכנסה לחדר שבו מפשיטים מעליה בכח את בגדיה. כל בר בי-רב מבין ויודע זאת; ואין כל סיבה לכך שהמערערים לא ידעו זאת. סיכומם של דברים: אין ספק שהמתלוננת נבעלה על ידי שני המערערים - כל אחד בתורו - שלא בהסכמתה, על רקע האלימות, האיום והלחץ הקולקטיבי שהופעל עליה על ידי ה"חבורה" שהם נמנו עליה; והדעת אינה סובלת, שמי מהם לא היה מודע לכך ש"השלמתה" עם ההתעללות בה, אינה פרי "הסכמה" אלא תולדה ישירה של כניעה לפחד שהישרתה עליה האלימות שהופעלה כנגדה. בדין הורשעו המערערים באינוס בנסיבות מחמירות; ודין הערעור כנגד ההרשעה להידחות. 8. לחלופין טוענים המערערים כנגד חומרת העונש שנגזר על כל אחד מהם, כשהם מדגישים בהקשר זה: את גילם הצעיר, את חוסר נסיונם, את הרקע החברתי ממנו באו, את אי הנקיטה באלימות כלפי המתלוננת ומעל לכל - את העובדה כי הוכשלו למעשה על ידי הנאשם מס' 1, שהובילם לבעילת המתלוננת בנסיבות המתוארות לעיל. גם כאן לא מצאתי להיעתר למערערים. המדובר באינוסה של צעירה, בחבורה ולעיני החברים, לאחר שזו ביקשה את עזרתם מפני אלימותו של הנאשם מס' 1; ואין נפקות לכך, שהחבירה לנאשם מס' 1 היתה ספונטנית ומזדמנת. לנסיבות כאלו קבע המחוקק עונש מירבי של עשרים שנים מאסר; וחסד עשה עמם בית המשפט המחוזי כאשר הסתפק בעונשים שגזר. בית המשפט המחוזי נתן משקל מלא - ואף עודף - לנסיבותיהם האישיות של המערערים ולעובדה כי נגררו למעשה על ידי נאשם מס' 1; וכל הקלה נוספת רק תיטול מחומרת מעשיהם את השיפלות וחוסר האנושיות שגילו כלפי המתלוננת, שנלכדה אמנם ברשתו של נאשם מס' 1 אך היתה טרף לכל הארבעה. 9. לאור כל האמור לעיל, הנני מציע לחברי לדחות את שני הערעורים. ש ו פ ט השופט י' טירקל : אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' אריאל : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט י' קדמי. ניתן היום, כ"ח בחשון תשנ"ט (17.11.1998). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97030880. H05	[ "ע\"פ 3088/97", "ע\"פ 3877/97" ]	3,573
1,007	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4401/96 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : אריה פלג נגד המשיבים : 1. רונן שאולוב 2. גילת שאולוב 3. יצחק שאולוב סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על חמישה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, כ"ו בתשרי התשנ"ח (27.10.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044010. A03 /דז/	[ "ע\"א 4401/96" ]	3,574
3,643	בבית המשפט העליון ע"א 4401/96 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : אריה פלג נגד המשיבים : 1. רונן שאולוב 2. גילת שאולוב 3. יצחק שאולוב בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המערער: עו"ד ארנון גלעדי החלטה מתגובת בא-כוח המערער מתברר כי החלטתי מיום 16.7.97 ניתנה בטעות בשל כך שלא דווח לבית המשפט על הפקדת הערבון. לפיכך, אני מבטלת את ההחלטה. הדיון בערעור יימשך. ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשנ"ז (29.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044010. Q02	[ "ע\"א 4401/96" ]	3,575
23,585	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4401/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער : אריה פלג נגד המשיבים : 1. רונן שאולוב 2. גילת שאולוב 3. יצחק שאולוב ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 2.5.96 בע"ז 2381/92 ו2392/92- שניתן על ידי כבוד השופט קלינג תאריך הישיבה: כז בשבט תשנ"ח (23.2.98) בשם המערער : עו"ד ארנון גלעדי בשם המשיבים : עו"ד עמי נחום פסק-דין לפי ממצאי בית המשפט המחוזי, שלא ראינו לסתור אותם, קבל הנוטריון את ההוראות לעריכת הצוואה מהמבקש-הנהנה ועל פיהן הכין צוואה שעליה החתים את המנוחה. הנהנה אף שילם את שכרו של הנוטריון אותו הביא המבקש עמו מבאר שבע. גירסתו של המבקש לא נמצאה מהימנה על בית המשפט המחוזי. גם האישור הרפואי שעליו התבסס הנוטריון ניתן מבלי שלמתן האישור קדמה בדיקה של המנוחה. בנסיבות אלו יכול היה בית המשפט המחוזי לקבוע שהמבקש נטל חלק בעריכתה של הצוואה במשמעות דיבור זה בסעיף 35 לחוק הירושה, תשכ"ה1965- וכי לא היה מקום לקיים את הצוואה. מבלי לגרוע משאר נימוקיו של בית המשפט המחוזי, שגם הם יכלו להוביל לאותה תוצאה, אנו דוחים את הערעור. המערער ישלם למשיבים שכ"ט עו"ד 20,000.- ש"ח. ניתן היום כז בשבט תשנ"ח (23.2.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044010. B04	[ "ע\"א 4401/96" ]	3,576
1,008	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט רע"א 4472/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: אלי סויסה ע"י ב"כ עו"ד י. רובין נגד המשיבים : 1. ליליאן סוסיה 2. יוסף ברינט,עו"ד 3. שאול דדון 4. לאה דדון משיבים 3 ו4- ע"י ב"כ עו"ד משה כהן 5. דני ירדני 6. הדר הודיגס ע"י ב"כ עו"ד אילן מירון 7. טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יוסף ברינט 8. קרן היסוד והמגבית המאוחדת לישראל ע"י ב"כ עו"ד מ. גידרון 9. מנהל מקרקעי ישראל 10. גן נר ישוב קהילתי אגודה שיתופית בע"מ בקשה לעיכוב ביצוע במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בבר"ע 1425/97 מיום 11.7.97 שניתנה על ידי כבוד השופט ג'ובראן החלטה דין הבקשה להידחות. מדובר בדירת מגורי בני זוג שהוצאה למכירה במסגרת הוצאה לפועל ונתמנה כונס נכסים לשם מכירתה. הכונס ערך מעין מכרז, קיבל הצעות, בין השאר של המשיבים 5 ו6- כשלפניו חוות דעת של שמאי. הכונס קיבל את ההצעה הגבוהה ביותר אז, שהיתה גבוהה מהערכת השמאי ומהצעת המשיבים 5 ו6-, הודיע לזוכים על כך וקיבל מהם את כל תמורת הדירה. כל הפעולות הנ"ל נעשו על פי החוק ואושרו על ידי ראש ההוצאה לפועל. המבקש מבקש להגיש בבקשה זו חוות דעת שמאי, גבוהה יותר מזו שהיתה פני בית משפט קמא. אין מקום לקבל חוות דעת זו בשלב זה או בכלל. לטענתו, מציעים המשיבים 5 ו6- כיום יותר משהציעו המשיבים 3 ו4- שזכו בדירה. הצעה זו באה מאוחר מידי, אף מבלי להכנס למידת רצינותה. במצב דברים זה אין לי אלא לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש מתבקש להודיע אם לאור זאת עומד הוא על בקשת רשות הערעור. הבקשה נדחית. המבקש ישלם הוצאות בסך 2500 ש"ח לכל אחת מקבוצות המשיבים שיוצגו על ידי עורך דין משותף. ניתנה היום, ד' באב תשנ"ז (7.8.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044720. J02	[ "רע\"א 4472/97" ]	3,577
4,376	בבית המשפט העליון רע"א 4472/97 - 6 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : אלי סויסה נגד המשיבים : 1. ליליאן סוסיה 2. יוסף ברינט,עו"ד 3. שאול דדון 4. לאה דדון 5. דני ירדני 6. הדר הודיגס 7. טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ 8. קרן היסוד והמגבית המאוחדת לישראל 9. מנהל מקרקעי ישראל 10. גן נר ישוב קהילתי אגודה שיתופית בע"מ בקשה למחיקת ערעור בשם המבקש: עו"ד אבי מוסקוביץ החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. על פי הבהרת כב' השופטת שטרסברג-כהן בהחלטה מיום 20.8.97, כל מי שהגיב לבקשה לעיכוב ביצוע זכאי להוצאות, והמגיבים הם המשיבים 1, 2, 3 ו4-, 5 ו6-, ו8-. לפיכך, הבקשה להחזרת הערבות הבנקאית נדחית. ניתנה היום, כ"א באב תשנ"ז (24.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044720. Q03	[ "רע\"א 4472/97" ]	3,578
17,762	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 4472/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: אלי סויסה ע"י ב"כ עו"ד י. רובין נגד המשיבים : 1. ליליאן סוסיה 2. יוסף ברינט,עו"ד 3. שאול דדון 4. לאה דדון 5. דני ירדני 6. הדר הודיגס 7. טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ 8. קרן היסוד והמגבית המאוחדת לישראל 9. מנהל מקרקעי ישראל 10. גן נר ישוב קהילתי אגודה שיתופית בע"מ בקשה לעיכוב ביצוע במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בבר"ע 1425/97 מיום 11.7.97 שניתנה על ידי כבוד השופט ג'ובראן החלטה לתגובת המשיבים בתוך 5 ימים מהיום. עד למתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, עיכוב ביצוע כמבוקש. המבקש ימציא לבית המשפט בתוך המועד האמור העתקים מכל הבקשות שהגיש לבית משפט קמא בקשר עם בקשת רשות הערעור שלפנינו. ניתנה היום, ט"ו בתמוז תשנ"ז (20.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044720. J01	[ "רע\"א 4472/97" ]	3,579
1,009	ב בית המשפט העליון בג"ץ 1881/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. המועצה המקומית קרית מלאכי 2. מר ברוך חבסוב נגד המשיבים : 1. השר לענייני דתות 2. ועדת השרים לפי חוק שירותי הדת היהודיים 3. שמעון זיוי 4. עמרם ונונו 5. מימון בן חמו 6. עמרם מכסוד 7. משולם ברוקמן 8. אהרון אביכזר 9. אמנון סימנטוב 10. הקריה בתנופה ופא"י בראשות ח"כ יוסי ונונו. דיון מקדמי בעתירה החלטה ביום 18.9.97 החלטתי כי ב"כ העותרים יודיע לבית המשפט תוך 30 יום אם חלה התפתחות בעניין נשוא העתירה. עד היום טרם התקבלה בבית המשפט כל הודעה מטעם העותרים. לפיכך אני מחליט למחוק את העתירה בשל חוסר מעש. המחיקה תיכנס לתוקף ביום 1.12.97 אלא אם קודם לכן יודיעו העותרים לבית המשפט כי הם מבקשים לקיים דיון בעתירה בפני הרכב וכן יודיעו על ההתפתחויות בעניין נשוא העתירה, בהתאם להחלטתי מיום 18.9.97. ניתנה היום, ב' בחשון תשנ"ח (2.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96018810. I06	[ "בג\"ץ 1881/96" ]	3,580
1,011	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1066 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המבקשים : 1. שפיגל ישראל 2. מילר חנה(הלנה) 3. רצבסקי נחמה 4. אורטל יהודה 5. פרידהנדלר מיכאל 6. מילר אלכסנדר 7. שפיגל אריה 8. שפיגל לובה נגד המשיב : בנק לאומי לישראל בע"מ-סניף סביניה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין החלטה הבקשה תידון במעמד הצדדים ביום 4.4.97 בשעה 09:00. ניתנה היום, טז באדר ב התשנ"ז (25.3.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "ע\"א 97" ]	3,585
36,698	ב בית המשפט העליון ע"א 1066/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. שפיגל ישראל 2. מילר חנה(הלנה) 3. רצבסקי נחמה 4. אורטל יהודה 5. פרידהנדלר מיכאל 6. מילר אלכסנדר 7. שפיגל אריה 8. שפיגל לובה נגד המשיב : בנק לאומי לישראל בע"מ-סניף סביניה הליך פישור החלטה בתיק זה ניתנה הסכמת בעלי הדין לקחת חלק בהליך פישור. המפשר בתיק זה יהיה עו"ד זאב שר. ישיבות הפישור יתקיימו בחדר הפישור בבית המשפט העליון. זימון בעלי הדין לישיבת הפישור הראשונה יעשה על ידי מזכירות המדור האזרחי. ניתנה היום, י"ד באייר תשנ"ח (10.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010660. O03	[ "ע\"א 1066/97" ]	3,586
54,801	ב בית המשפט העליון ע"א 1066/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערערים : 1. שפיגל ישראל 2. מילר חנה(הלנה) 3. רצבסקי נחמה 4. אורטל יהודה 5. פרידהנדלר מיכאל 6. מילר אלכסנדר 7. שפיגל אריה 8. שפיגל לובה נגד המשיב : בנק לאומי לישראל בע"מ-סניף סביניה בקשה למחיקת ערעור בשם המערערים: עו"ד יואל גולדברג החלטה המשיב בערעור זה הגיש בקשה למחיקת ערעור, לאחר שהמערערים לא הגישו סיכומים מטעמם בהתאם לצו בית המשפט. בתיק בית המשפט מצוי אישור מסירה לפיו נמסר הצו למערערים ביום 18.1.99. המערערים טוענים כי הצו לא התקבל אצלם, וכי לא התכוונו לזנוח את הערעור. תגובתם נתמכה בתצהירה של המתמחה המטפלת בתיק. נוכח תגובת המערערים, ומאחר שלמשיבים לא נגרם נזק ממשי, אין מקום למחוק את הערעור. המערערים יגישו סיכומים מטעמם תוך שלושים יום מקבלת החלטה זו, במתכונת שנקבעה בצו מיום 10.1.99. ניתנה היום, א' בסיון תשנ"ט (16.5.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010660. V06	[ "ע\"א 1066/97" ]	3,587

23,509

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4265/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' טירקל העותר : ד"ר מרקוס יורם נגד המשיב : אשר דורון, מרכז בכיר של קופות גמל באגף שוק ההון של משרד האוצר עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצירוף מסמכים תאריך הישיבה: ח' בשבט התשנ"ח ( 04.02.98 ) בשם העותר : בעצמו בשם המשיב : עו"ד דנה בריסקמן פסק-דין עיינו בעתירה ובתשובה לה. נחה דעתנו כי לא נפל כל פגם בעמדת המשיב, המצדיק את התערבותנו. העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ח' בשבט התשנ"ח (04.02.98), בפני העותר ועו"ד בריסקמן. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96042650. A07 /דז/

[ "בג\"ץ 4265/96" ]

3,452

968

ב בית המשפט העליון רע"א 2663/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : אייל אברהם נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המבקש: עו"ד גיל-עד חריש החלטה לתגובת המשיב אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ט"ז בחשון תשנ"ח (16.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026630. O01

[ "רע\"א 2663/97" ]

3,453

17,553

ב בית המשפט העליון רע"א 2663/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : אייל אברהם נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המבקש: עו"ד גיל-עד חריש החלטה איני רואה כל אפשרות בדין לחזור ולעיין בהחלטתי מיום 25.11.97. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ט"ו בכסלו תשנ"ח (14.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026630. O03

[ "רע\"א 2663/97" ]

3,454

18,175

ב בית המשפט העליון רע"א 2663/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : אייל אברהם נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המבקש: עו"ד גיל-עד חריש בשם המשיב: עו"ד נעמי שטראוס החלטה ההודעה על קביעת גובה הערבון נמסרה לבא כוח המבקש ביום 14.5.97. הערבון לא הופקד תוך חמישה עשר ימים כנדרש. בתאריך 28.10.97 נשלחה למבקש החלטה המתריאה על דחיית הבקשה לרשות ערעור מחמת אי הפקדת ערבון. חשוב לציין, כי עד למשלוח ההחלטה האמורה לא הוגשה כל בקשה בקשר עם הערבון - לא בקשה להארכת המועד להפקדתו ולא כל בקשה אחרת. בתגובה להחלטה הנ"ל מיום 28.10.97 הוגשה הבקשה שבפני להארכת המועד להפקדת הערבון. הבקשה איננה נתמכת בתצהיר, ודי בכך כדי לדחותה. ואולם, גם לגופו של ענין, אין בבקשה כל הסבר מדוע זנח המבקש את הבקשה לרשות ערעור מאז חודש מאי 1997 ועד עתה. המבקש טוען, כי הוא ממנהיגי "שכונת הארגזים", וכי הוא נקט בהליכים נוספים בתקופה האחרונה בנוסף להגשת הבקשה לרשות ערעור, ובהם הגשת בג"צ. על כך יש להשיב, כי דווקא נימוק זה עומד למבקש לרועץ, שכן כמי שאמון על הגשת הליכים משפטיים לא ברורה זניחת הבקשה לרשות ערעור על-ידו. להתנהגות זו לא הובא כל הסבר בבקשה שבפני, ולכן לא ניתן להעריך את סבירותו או את מידת הצדק בהסבר שלא ניתן. תמוהה גם ההצהרה הסתמית, כי רק בימים אלה עלה בידי המבקש לגייס את סכום הערבון מחברים וקרובים. לא ברור מדוע לא נהג המבקש באותו אופן במועד שנקבע להפקדת הערבון. סיכומו של דבר, זולת רצונו של המבקש כי הבקשה לרשות ערעור תתברר אין בבקשה שבפני כל הסבר מדוע לא הופקד הערבון במועד ומה הנימוק להארכת המועד המתבקשת. בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה להארכת מועד. הבקשה לרשות ערעור נדחית על פי תקנות 404(ב) ו431- לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתנה היום, כ"ה בחשון תשנ"ח (25.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026630. O02

[ "רע\"א 2663/97" ]

3,455

969

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 1215 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקש : לוביאניקר יואל נגד המשיב ים : עירית ת"א יפו ואח' בקשה לתיקון הודעת ערעור בשם המבקש: עו"ד אמיר רוזנברג החלטה המערער יתייחס בסכומיו בכתב גם לטענה הנוספת שהוא מבקש להוסיף להודעת הערעור (טענת פסלות) וכן יצרף את המסמכים הנוגעים לכך והמשיבה הראשונה תתייחס לכך בסכומיה. ההרכב אשר ידון בתיק יחליט בפסק-דינו בבקשה שהוגשה בבש"א 6621/96 ואם יחליט לקבלה יתייחס לטענה לגופה. ניתנה היום יא' באדר ב' התשנ"ז (20.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012150. E03

[ "ע\"א 96" ]

3,456

12,862

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1215/96 - 1 בש"א 6621/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: לוביאניקר יואל נגד המשיב ה : עירית תל-אביב-יפו בקשה להורות על קיום דיון בשם המבקש: עו"ד דן חי החלטה 1. הבקשה לקיום דיון בעל-פה בע"א 1215/96 ובבש"א 6621/96 לצורך חקירת המצהיר מטעם המשיבה, תדון בפני ההרכב שידון בערעור. 2. הערעור יקבע לדיון על פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, י"ז בתמוז התשנ"ז (22.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012150. A05 /דז/

[ "ע\"א 1215/96", "בש\"א 6621/96", "בע\"א 1215/96" ]

3,457

15,697

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 1215 בפני: כבוד השופטת הרשמת אורית אפעל-גבאי המבקש : יואל לוביאניקר נגד המשיבים : 1. עיריית תל-אביב 2. הועדה המחוזית לתכנון ובניה ת"א 3. מינהל מקרקעי ישראל 4. רשם המקרקעין בקשה לשינוי ייצוג בשם המבקש : עו"ד אמיר רוזנברג ה ח ל ט ה עו"ד רוזנברג משוחרר מייצוג המערער, ובמקומו יבוא עו"ד דן חי. תשומת לב עו"ד חי מופנית להחלטת כב' השופט אור מיום 20.3.97 לפיה תידון בש"א 6621/96 במסגרת הדיון בערעור. ניתנה היום, כ"ב באדר ב' תשנ"ז (31.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012150. Q04

[ "ע\"א 96", "בש\"א 6621/96" ]

3,458

30,954

ב בית המשפט העליון ע"א 1215/96 - ח' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : לוביאניקר יואל נגד המשיב : עירית ת"א יפו בקשה לקביעת מועד דיון בשם המערער: עו"ד מ. גולדשטיין החלטה בפני בקשה לקביעת מועד הדיון בערעור. בפני בית משפט זה תלויים ועומדים ערעורים שהוגשו קודם לערעור זה וטרם נדונו. הערעור יקבע לדיון על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, י' באדר תשנ"ח (8.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012150. P07

[ "ע\"א 1215/96" ]

3,459

44,112

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1215/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערער : לוביאניקר יואל נגד המשיב ה : עירית תל אביב יפו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 10.1.96 בתיק ה"פ 1439/93 שניתן על ידי כבוד השופט א' גורן תאריך הישיבה: כב' באדר התשנ"ט ( 10.03.99 ) בשם המערער : עו"ד שלמה ליבליך, עו"ד דן חי ועו"ד דן פיאלה בשם המשיבה: עו"ד עמי פזטל ועו"ד שרי אורן החלטה ניתנת למשיבה ארכה של שבועיים להמציא טיעון נוסף בכתב בשאלה אשר התעוררה במהלך הדיון, דהיינו לגבי קיום זכויות למשיבה על פי תוכנית הרפרצלציה אשר לעיריה אין כל מקרקעין בתחומיה. למערער זכות תשובה, תוך שבעה ימים, לטעון בכתב מטעם המשיבה. בא כוח המערער הודיע, שאם תסכים העיריה לקבלת הערעור לא יעמוד על ההוצאות. כן הודיע, שאין המערער עומד עוד על טענת הפסלות כלפי שופט בית המשפט המחוזי אשר פסק בעניין. ניתן היום, כב' באדר התשנ"ט (10.3.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012150. E08

[ "ע\"א 1215/96", "ה\"פ 1439/93" ]

3,460

52,497

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1215/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערער : לוביאניקר יואל נגד המשיב ה : עירית תל אביב יפו הודעה מטעם הצדדים על הסכם פשרה בשם המערער : עו"ד שלמה ליבליך בשם המשיב : עו"ד עמיחי פזטל פסק-דין כמוסכם על בעלי הדין, ולבקשתם, ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ביניהם, המסומן מ1/ ומהווה חלק בלתי נפרד של פסק דין זה גופו. ניתן היום, ו' באייר התשנ"ט (22.4.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012150. E09 /עכב

[ "ע\"א 1215/96" ]

3,461

22,385

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1459/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' קדמי העותרים : 1. אבו טיר יאסין 2. אבו טיר חוסין 3. אבו טיר עלי 4. אבו טיר דאוד 5. אבו טיר חדר 6. אבו טיר אחמד 7. אבו טיר עבד אל רחמאן 8. אבו טיר אחמד 9. אבו טיר ג'בריל 10. אבו טיר עלי 11. אבו טיר מוחמד 12. אבו טיר מוחמד 13. אבו טיר שריף 14. אבו טיר סולימאן 15. אבו טיר אברהים 16. עמותת "עיר שלם ירושלים" 17. חנה בנורה עיסא 18. חנה בנורה חסאן 19. חליל בנורה איסא 20. בנורה עיסא 21. בנורה סמי מיטרי 22. בנורה ג'ורג' 23. אנדוני חסאן 24. אבו חשיש לוטפי 25. בנורה עיסא 26. בנורה מיכאל 27. עטראש חנה חורי 28. יסק ג'אד 29. בנורה מאזין עזיז 30. בנורה ג'ורג נגד המשיבים : 1. שר העבודה והרווחה 2. ועדת השרים לענייני ירושלים 3. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים 4. משרד הבינוי והשיכון 5. הועדה לבניה למגורים ותעשיה מחוז ירושלים 6. הועדה המקומית לתכנון ולבניה 7. שילוני משה, עו"ד 8. מגידו עודד 9. סקה גרסיאלה נסרי 10.הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית 11.מקור הנפקות וזכויות בע"מ בשם העותרים: עו"ד ד' זיידמן; עו"ד ונ' כותאב בשם משיבים 1-5: עו"ד ע' פוגלמן בשם משיבה 6: עו"ד א' אליאב בשם משיבים 7-11: עו"ד מ' לפיקה פסק - דין השופט י' קדמי : 1. פתח דבר א. בעתירה שהוגשה בתיק זה מבקשים העותרים [sc1] - תושבי הכפרים אום טובא ובית סחור והעותרת מס' 16 - להכריז על בטלותן של החלטות המתיחסות לאישור תכנית בנין ערים (תב"ע) של מתחם הר חומה, כדלקמן: החלטותיו של שר העבודה והרווחה, המשיב מס' 1 (להלן: "שר העבודה" או "המשיב 1"), בדבר אישורה של תכנית מתאר מס' 5053, המתייחסת למתחם הר חומה (להלן: "תכנית המיתאר" או "תכנית 5053"); החלטת המשיבה מס' 2, וועדת השרים לענייני ירושלים (להלן: "ועדת השרים"), בדבר אישורה של תכנית המתאר ותכנית מס' 5053א', שהיא תכנית מפורטת למתחמים השונים לצידה של תכנית 5053 (להלן: "תכנית 5053א'"); החלטתה של המשיבה מס' 3, הועדה מחוזית לתכנון ובניה (להלן: "הוועדה המחוזית") בדבר הפקדת תכנית מס' 5053א', ואישור תכניות המיתאר, לרבות החלטתה של וועדת המשנה של המשיבה מס' 3 (להלן: "ועדת המשנה") בענין זה; והחלטת המשיבה מס' 5, הועדה לבניה, למגורים ולתעשיה (להלן: "הול"ל"), בקשר לתכנית 5053א' האמורה. המשיבים מס' 7-11 הינם בעלי זכויות בשטח התכנית, אשר הגישו התנגדויות לתכנית 5053 וצורפו כמשיבים פורמליים כמי שעלולים להיפגע מהחלטת בימ"ש זה. ב. העותרים בקשו לאסור בצו ביניים על המשיבים מס' 1-6 ליתן היתרי בניה ו/או להתחיל בעבודות בניה בתחומי המקרקעין נשוא תכנית 5053 או תכנית הול"ל האמורות; אך בקשתם נדחתה. 2. העובדות א. העותרים 1-15 הינם תושבי הכפר אום טובא (להלן: "תושבי אום טובא"); העותרת מס' 16 הינה עמותה שמטרתה פיתוחה של העיר ירושלים לרווחת כל תושביה, ללא השתייכות דתית או לאומית (להלן: "העותרת 16"); והעותרים 17-30, הינם תושבי העיירה בית סאחור (להלן: "תושבי בית סאחור"). ב. כל העותרים - פרט לעותרת 16 - החזיקו בשטחי קרקע, שהופקעו על פי צו שר האוצר מחודש יולי 1991, לצורך בנית שכונה חדשה הידועה בשם "הר חומה" (להלן: "מתחם הר חומה" או "המקרקעין" לפי הענין). העותרים נקטו בהליכים משפטיים כנגד הפקעת המקרקעין; אך השגותיהם בעניין זה נדחו ובית המשפט אישר את תוקף ההפקעה. בשנת 1994 הגישו העותרים לבית משפט זה עתירה למניעת הבניה במקרקעין. גם עתירה זו נדחתה, לאחר שבית המשפט קבע כי "שאלת אכלוסו של השטח אינה עומדת בשלב זה על הפרק..." (בג"צ 5601/94). טענת העותרים היא: כי עם אישור תכניות המתאר 5053 ו5053-א ביום 26.2.97, מבלי ליתן במסגרת התכניות האמורות מענה - ולו גם חלקי בלבד - לצרכיה של האוכלוסיה הערבית, השתנו הנסיבות והגיעה השעה להכריע בטענותיהם כנגד הבניה ואיכלוס המקרקעין. טרוניתם העניינית הבסיסית של העותרים היא: כי היקף ההפקעות מחד גיסא, וזכויות הבניה המוגבלות הניתנות לאוכלוסיה הערבית באיזור מאידך גיסא, הביאו לכלל צפיפות דיור בלתי נסבלת באום טובא ובכפר השכן, צור באחר. ג. בתאריך 23.5.95 החליטה המשיבה מס' 3 - הוועדה המחוזית - להפקיד את תכנית 5053; וביום 11.11.95 פורסם דבר ההפקדה ברשומות. כחודשיים לאחר מכן, ב11.1.96-, הגישו העותרים התנגדויות לתוכנית האמורה. כאשר ארבע מן ההתנגדויות נדחו על הסף על ידי מר סויסה שכיהן אז כיו"ר הועדה המחוזית, מחוסר מעמד של המתנגדים; ואילו הדיון בעניינן של ההתנגדויות האחרות נקבע ליום 12.3.96, אליו זומנו כל העותרים למעט העותרת מס' 16, שמר סויסה סבר שאין לה מעמד בהקשר זה. ד. תושבי בית סאחור לא הופיעו לדיון שנקבע ליום 12.3.96, בשל סגר שהוטל באיזורם; והם שלחו על כך הודעה לוועדה המחוזית ואף שיגרו אליה את עו"ד זיידמן על מנת להבטיח שהודעתם הגיעה ליעדה. מר סויסה הבהיר לעו"ד זיידמן: כי מאחר ועותרים אלה הוזמנו לדיון ולא התייצבו, אין מניעה לקיים את הדיון בהיעדרם; והודיע, על כן, על דחיית התנגדויותיהם. בתום חלק זה של הדיון, הורה מר סויסה לעו"ד זיידמן לעזוב את חדר הדיונים; והמשך הדיון התקיים ב"דלתיים סגורות" שעה ארוכה. מאוחר יותר באותו יום, השתתף עו"ד זיידמן בדיון בהתנגדות של תושבי אום טובא. לאחר שהסתיים הדיון בהתנגדויותיהם, ניתנה לתושבי בית סאחור - העותרים 17-30 - שלא התייצבו, כאמור, מחמת הסגר, ארכה של שבוע ימים להתייצב לדיון בהתנגדויותיהם בפני הוועדה. ברם, גם במועד החדש נבצר מהעותרים האמורים להתייצב בשל הסגר; והוועדה דחתה בו ביום - פעם שניה - את כל התנגדויותיהם. תושבי בית סאחור, פנו מיד בעתירה מנהלית כנגד דחיית התנגדויותיהם לבית המשפט המחוזי בירושלים; והעתירה נתקבלה. בטרם נשמעו ההתנגדויות לגופן, פנו העותרים תושבי בית סאחור, לחברי וועדת המשנה - הפועלת מכוחה של המשיבה מס' 3 - וביקשו מהם שיפסלו עצמם מלדון בעניינם; וזאת, לאור התבטאויותיהם ולנוכח השתתפותם בדיון הסגור שקויים בשעתו עם יזמי התכנית. דרישה זו נדחתה על ידי חברי ועדת המשנה; והתנגדויותיהם של תושבי בית סאחור נשמעו ביום 16.4.96 וביום 30.4.96. זמן קצר לאחר מכן - ביום 12.5.96 - דחתה ועדת המשנה את ההתנגדויות של תושבי בית סאחור. ה. כאמור , הדיון בהתנגדות העותרים מס' 1-15 - תושבי אום טובא - שלא היו נתונים בסגר התקיים כאמור לעיל, בנוכחותם ובנוכחות עו"ד זיידמן, במועד המקורי, 12.3.96. במהלך הדיון בהתנגדות, הציע מר סויסה לעותרים לרכוש דירות במיתחם הר חומה. ברם, הצעה זו נדחתה מכל וכל על ידי העותרים מטעמים שונים ובין היתר: בשל כך שמחיר הדירות אינו בהישג ידם; ומשום שסגנון הבנייה שונה מזה המקובל אצל האוכלוסיה הערבית. בתום הדיון, נדחו התנגדויותיהם של תושבי אום טובא. ו. בפנינו חזרו העותרים על עיקרי התנגדויותיהם; וניתן על כן להציג את טעמי ההתנגדות ונימוקי העתירה יחד. בעיקרו של דבר - ועל דרך הסיכום - העלו העותרים שתי כיתות של טענות: האחת - מציגה טיעון כללי בדבר אפליה וקיפוח של האוכלוסיה הערבית, המתגוררת בסמוך למיתחם הר חומה בפרט ושל האוכלוסיה הערבית במזרח ירושלים בכלל; ואילו השניה - מונה שורה של ליקויים ופגמים נקודתיים, שנפלו - לפי הטענה - בהליכי התכנון והאישור של התכנית מס' 5053. כיתת הטענות הראשונה, מדגישה שלושה אלה: ראשית - כי התכנית 5053 מדברת בשכונה יהודית מובהקת, שלתושבים ערבים אין כל דרך להשתלב בה; שנית - כי התכנית מתעלמת לחלוטין ממצוקת הדיור והפיתוח של האוכלוסיה הערבית באיזור; ושלישית - כי התכנית גורמת לניתוק הישובים בית סאחור ואום טובא מירושלים והאחד ממשנהו. כיתת הטענות השניה, סומכת בעיקרה על קיומם של הליקויים הבאים בהליכי התכנון והאישור: "ניגוד עניינים" של מספר מחברי הוועדה המחוזית המעורבים באישור התכנית, (כשהדגש הוא על היותה של נציגת משרד הבינוי והשיכון שותפה לדיונים בוועדה המחוזית); אישור התכנית ללא חוות דעת סביבתית; קיומם של "דיונים פנימיים" זרים, בהם הוכרע גורל התכנית; אפליה של העותרים על ידי קבלת "התנגדותו" של המשיב מס' 8 (מגידו), בדבר צירוף שטח נוסף לתחולת התכנית; ולבסוף - מעורבות זרה של בעלי ענין בתכנית באמצעות המשיב מס' 7, עו"ד משה שילוני. ז. העותרים לא הגישו בזמנו התנגדות לתכנית המפורטת 5053א', ובמהלך הדיון ביקשו לתקן את העתירה בהקשר זה. התשובות שתינתנה להלן לטענות בעניינה של התכנית הבסיסית 5053, נותנות, למעשה, מענה, גם לעניינה של התכנית המפורטת. לכן, לא מצאתי מקום לדיון נפרד בעניינה של האחרונה. 3. הטיעון בעתירה: הטענות הכלליות - אפליה א. עיקרי הטענות במסגרת הטענות הכלליות בדבר אפליה, קיפוח והתעלמות ממצוקתה ומצרכיה של האוכלוסיה הערבית באיזור, הדגישו העותרים: ראשית - את העובדה שתוואי דרכי הגישה למיתחם הר חומה, ינתק את היישובים אום טובא ובית סאחור מירושלים וממתחם הר חומה, ויכביד ביותר על הקשר הקיים ביניהם; שנית - את העובדה שהיקף ההפקעה מאדמותיהם של שני הישובים הנ"ל עולה על היקף הפקעתם של אדמות שהיו בבעלותם של אחרים; שלישית - את העובדה, שהתכנית אינה שומרת על איזון בין שיעור ניצול הקרקע במיתחם הר חומה לבין זה המותר בישובים הערביים שבסביבה; ורביעית - את העובדה שהבניה המתוכננת במיתחם הר חומה, בולמת את פיתוחם של הישובים הערביים באיזור ומצמצמת את יכולתם להציע שיכון ועבודה לבניהם. (2) המאפיינים של הטענות הכלליות הם, בעיקרו של דבר - כמתחייב מן האמור לעיל - תווי אפליה וקיפוח. תווי אופי אלה, באים לכלל ביטוי בעצם ההפקעה ומימדיה, ככל שמדובר באדמותיהם של העותרים; ובהשלכות שיש להפקעה ולהקמת הישוב היהודי בהר חומה על הישובים הערביים שבסביבה הקרובה. ב. תגובת המשיבים (1) לשיטת המשיבים, הטענות המכוונות - במישרין או בעקיפין - כנגד עצם ההפקעה, אינם ענין לעתירה כנגד אישור תכנית הבנין במיתחם הר חומה. אשר על כן, מתמקדת התגובה בטענות הקשורות במישרין באישורה של התכנית; וזאת - תוך הדגשה, שבסופו של דבר, לא פגמים וליקויים בהליכי התכנון והאישור עומדים בבסיס הגשת העתירה, אלא ניסיון למנוע ולהכשיל הקמת ישוב יהודי במיתחם הר חומה, ולמנוע את מימוש ההפקעה מהעותרים. (2) עמדתם הבסיסית של המשיבים היא, כי תכנית המיתאר - כשלעצמה - אינה מפלה לרעה את המיגזר הערבי ואינה מיטיבה עם המיגזר היהודי על חשבונו. התכנית אינה מונעת רכישת דירות על ידי תושבים ערבים; ואף שיש להניח שמרבית הדירות תירכשנה על ידי יהודים, אין הדבר נעוץ במשגים תיכנוניים ועל כן גם אינו ניתן לתיקון על ידי שינויים בתכניות הבניה. (3) טענת האפליה שמעלים העותרים, נעוצה - למעשה - בהשוואה שעשו בין תכנית מס' 2302א' - המדברת בכפרים צור באחר ואום טובא (להלן: "תכנית 2302א'") לבין תכנית 5053, המתיחסת למיתחם הר חומה. הטענה היא, כי המתכננים של תכנית 2302א לא גילו - לצרכי התושבים הערביים, אותו יחס שגילו המתכננים בתכנית 5053 לצרכי התושבים היהודים. לשיטת המשיבים, גישה זו של העותרים שגויה מיסודה. ראשית - בשל כך שהשוני בהיקף הבניה המתוכנן בהר חומה, לעומת זה המתוכנן לשטח שעליו חלה תכנית 2302א' נעוץ בכך שהר חומה הינה שכונה אורבנית, המתוכננת להיבנות על שטח ריק; ואין לו קשר כלשהו ל"סוג" האוכלוסיה שעבורה מתוכננת הבניה בשתי התכניות. ושנית - משום שחלק ניכר מהאוכלוסיה הערבית באיזור ירושלים, מעדיף להתגורר בבניה כפרית צמודת קרקע, להבדיל מבניה ריכוזית לגובה, המקובלת על האוכלוסיה העירונית היהודית. הדברים שאמר, בהקשר זה, אחד המתנגדים לתכנית 5053, מדברים בעד עצמם: "אנחנו הערבים לא בונים אחד על השני " ובהמשך: "... אבל אנחנו הכפריים , אנחנו לא גרים בעיר, אנחנו כל אחד רוצה לגור לבד " (ההדגשות שלי - י.ק.). במצב דברים זה, מסכמים המשיבים, אין בסיס לטענת האפליה בקשר לצפיפות הבניה הגבוהה בהר חומה, לעומת דלילות הבניה הנמוכה בצור באחר ובאום טובא. ומכל מקום - מבהירים המשיבים - אם יש לעותרים עניין אמיתי בהגדלת הצפיפות באיזורי המגורים שלהם, בידם להעלות נושא זה במהלך הדיון בהתנגדויות לתכנית 2302א' הנ"ל; והעניין ייבחן לגופו, על ידי הועדה המחוזית ורשויות התכנון. בהקשר זה, מפנים המשיבים את תשומת הלב לדברי הועדה המחוזית אשר קבעה בהחלטה מיום 19.3.96 כי: "... נושא זכויות הבניה של תושבי אום טובא יבדקו בתכנית 2302א' המופקדת, החלה על שטחי אום טובא". (4) המשיבים מוסיפים וטוענים, כי וועדת השרים אשר החליטה לאשר את הבניה בהר חומה, החליטה גם לאשר תוספת של 3015 יחידות דיור לבניה לאוכלוסיה הערבית בירושלים; וזאת, אגב הקצאת משאבים כספיים מתקציב המדינה, ככל שהדבר יהיה דרוש לשם ביצוע ההחלטה. 4. הטיעון בעתירה: הטענות הנקודתיות - ליקויים בקבלת ההחלטה להלן הצגה מורחבת של עיקרי הטענות הנקודתיות, בדבר קיומם של פגמים בהליכי אישור התכנית 5053: א. "ניגוד עניינים" של חברי הועדה: חשש למשוא פנים (1) טענות העותרים לטענת העותרים, לוקה חלק נכבד מחברי הוועדה המחוזית ב"ניגוד עניינים" אישי, באופי ובמידה המשמיטים את הבסיס מתחת לכשרות החלטותיה של הוועדה מטעם זה בלבד. בהקשר זה, מצביעים העותרים במיוחד על שניים אלה: ראשית - על כך שהממונה על מחוז ירושלים במשרד הבינוי והשיכון, הינה בעת ובעונה אחת חברה בועדה המחוזית (המשיבה מס' 3) ונציגת היזם (המשיב מס' 4) בדיון בהתנגדויות, שהתקיים בפני ועדת המשנה; ושנית - על כך שנטלה חלק בהצבעה על התכנית, בלא שהפנתה את תשומת הלב למצב ניגוד העניינים בו היתה נתונה. לעניין נוכחותה של נציגת משהב"ש בדיון בוועדת המשנה, מדגישים העותרים, כי אין המדובר ב"ניגוד עניינים" מוסדי פורמלי גרידא - הנעוץ אך בכך שהיא עובדת משהב"ש - אלא, ב"ניגוד עניינים" מהותי ואמיתי, הנעוץ בזיקתה האישית לתכנית. לטענת העותרים, נציגת משהב"ש השתתפה בשעתו גם בוועדת ההפקעות, אשר קבעה את גבולות ההפקעה שביסוד תכנית 5053; והיא זו אשר הציגה את התכנית בפני וועדת הכספים של הכנסת והיתה הרוח החיה במשרד הבינוי והשיכון בגיבושה ובהגשתה לאישור. לשיטת העותרים, עומדת השתתפותה של נציגת משהב"ש בהצבעה על התכנית - בלא שהפנתה את תשומת הלב למצב של ניגוד העניינים בו היתה נתונה - בניגוד להוראותיו של סעיף 47א' לחוק התכנון והבנייה (להלן: "חוק התו"ב"); ודי בה בלבד כדי להביא בלבד לפסילת ההחלטה בדבר הפקדת התכנית. (2) תגובת המשיבים לטענות בדבר מעורבותה כפולת הפנים, לכאורה, של נציגת המשהב"ש, מסבירים המשיבים: כי הוראותיו של סעיף 47א' הנ"ל - האוסרות על נציגו של הגוף היוזם תכנית בנין, להשתתף בדיון ובהצבעה בקשר לאישורה - מתייחסות אך ורק לדיון בהתנגדויות ; ואין הן חלות לגבי השתתפות בדיון ובהצבעה בהפקדת התכנית . נציגת משהב"ש לא השתתפה בדיונים ובהצבעה על ההתנגדויות. אשר על כן אין בסיס להחלת הוראותיו של סעיף 47א' הנ"ל לגביה; ואף לא לטענה כללית של חשש למשוא פנים מצידה. ב. התייחסות פוגעת במהלך הדיון (1) טענת העותרים לטענת העותרים, תושבי אום טובא, הם נתבקשו במהלך הדיון בהתנגדויות, להצביע על השטח השנוי במחלוקת על גבי "מפת התכניות" הרשמית של הוועדה. העותרים, שהצטיידו במפות משלהם - ושהן המפות היחידות המוכרות להן - ביקשו להגישן לוועדה לתמיכה בטענותיהם, אך נדחו בשל דרישת מר סוויסה, שכל מתנגד יציג את התנגדותו על גבי המפות של המשיבים דוקא. העותרים ראו בכך פגיעה קשה ומכוונת בזכות הטיעון שמעניק להם הדין בדיון בפני הועדה, וביכולתם להציג בפניה את טענותיהם ולשכנע את חבריה בצדקתן. (2) תגובת המשיבים תשובת המשיבים לטענה זו היא: כי בהזמנה המקורית לדיון בהתנגדויות צוין במפורש, שעל המתנגדים להעביר לועדה נתונים מדוייקים על מיקום המקרקעין; ודרישה זו חזרה על עצמה בהזמנה נוספת שנשלחה אל העותרים אליה צורף צלום מתשריט התכנית שעליו - ועליו דוקא, על מנת למנוע אי הבנות - התבקשו העותרים לסמן את השטח והדבר לא נעשה על ידם. ג. דיון מאוחד בתכנית 5053 ו- 2302א' (1) טענת העותרים במהלך הדיון בהתנגדות לתכנית 5053, טענו העותרים כי יש לדון בתכנית זו - על כל פרטיה - יחד עם תכנית 2302א'. טענה גורפת זו נדחתה על ידי המשיב מס' 6. הטעם לדחייה היה, שיש מקום לדיון משותף בשתי התכניות - שהן תכניות "מצרניות" - אך ורק בקשר לגבולות, כבישים, דרכי גישה, שטחי נוף ואזור מסחרי, אך לא מעבר לכך; וזאת לנוכח מהותן השונה של התכניות: האחת מתייחסת ליישוב אורבני מודרני ואילו השניה מדברת בישוב כפרי מסורתי. טענת העותרים בהקשר זה היא: כי בפועל נדונו שתי התכניות בכפיפה אחת, כפי שהדבר מתחייב מהחלטת המשיבה מס' 6 מיום 23.5.95 בדבר הצורך בתיאום ביניהן; ומשנותרו ביניהם על אף הטיפול המשותף, פערים כה גדולים, מן הראוי הוא, לדעת העותרים, ששתי התכניות תידונה במשותף לאורך כל הדרך. (2) תגובת המשיבים תשובת המשיבים לטענה האמורה היא: כי אין לקשור את התכנית 5053 לתכנית 2302א'; וכי הדיון בהפקדת תכניות אלה התקיים באותו מועד, משום שהן תכניות מצרניות ובתור שכאלה, היה מקום לתאום מוגבל בלבד ביניהן, כמפורט לעיל. מעבר לתאום זה, לא היה - ואין - צורך להמשיך את הדיון בתכניות אלו בכפיפה אחת, והחלטת המשיבה 4 מיום 23.5.95 אינה מדברת על הצורך בתאום כזה, מעבר לזה שדובר עליו לעיל. ד. קיום "דיונים פנימיים" פסולים (1) טענת העותרים לטענת העותרים, קויים ביום 7.3.96, דיון פנימי "מוקדם" לבחינת התכנית ואישורה. בדיון זה, השתתפו מהנדס המחוז שהכין את התכנית, מר סויסה שהיה אז יו"ר הוועדה המחוזית, נציגת משהב"ש ומתכננים מקצועיים מטעם משהב"ש. לדיון ניתן הכינוי "פנימי"; והעותרים לא הוזמנו לקחת בו חלק ולא ידועים להם פרטיו. דיון זה התקיים שלושה ימים בלבד לפני הדיונים הפתוחים בהתנגדויות; ובכך יש - לטעמם של העותרים - פגיעה בכללי הצדק הטבעי, וכירסום ממשי ומהותי בזכות הטיעון שלהם. עוד טוענים העותרים, כי חברי וועדת המשנה פנו "באורח פרטי" למינהל מקרקעי ישראל ובקשו בדיקת הבעלויות בחלקות של העותרים. העותרים מסכימים, כי ועדת המשנה אינה מנועה מלקיים בדיקות כאמור. ברם, לשיטתם, מן הדין היה להביא את דבר עריכתן לידיעתם. במיוחד, מדגישים העותרים, שראוי היה להביא לידיעתם את תוצאות הבדיקות; וזאת בהתחשב בכך שבהחלטת הוועדה מיום 12.5.96, הובע ספק אם חלקותיהם של העותרים מצויות בתחום התכנית. דיונים פנימיים "סגורים וחסויים" ועריכת בדיקות "מאחורי הקלעים" פוגעים - לשיטת העותרים - בזכותם הבסיסית להיות שותפים מלאים לדיון בהתנגדויותיהם; ומונעים מהם מלהציג את עמדתם על רקע גילוי מלא של המידע, שנפרש בפני חברי הוועדה הדנה בהתנגדויות. הדרך שבה נהגה הוועדה שללה, למעשה, מן העותרים - לשיטתם - את זכותם לטיעון הולם. (2) תגובת המשיבים לטענת המשיבים, אותו "דיון פנימי" שעליו סומכים העותרים את השגתם בענין זה, לא היה "דיון מקדים" בהתנגדויות; ותכליתו לא היתה לקבוע עמדה מוקדמת לגביהן לפני ומבלי לשמוע את העותרים. למעשה, המדובר בדיון הבהרה של נושאים תכנונים, הקשורים בתכנית ותו לאו. הוא הדין - מבהירים המשיבים - בבקשת חברי הוועדה בדבר בדיקת הבעלויות: היתה זו בדיקת בירור והבהרה; ולא הליך של בירור והחלטה בהתנגדויות. לשיטת המשיבים, דיונים ובדיקות מסוג זה, אינם מהווים חלק מן הדיון הפומבי שמקיימת הוועדה במסגרת הליכי הבירור של התנגדויות. ה. קבלת התנגדותו של מגידו: אפליה (1) טענת העותרים להלן, בתמצית הרקע לטענה: לאחר שהחלטת ועדת המשנה בדבר אישור התכנית הומצאה לידי העותרים, התברר להם כי התקבלה התנגדותו של מר עודד מגידו, לפיה: יש לכלול שטח של כ28- דונם המצוי באום טובא, (להלן: "חלקת מגידו") במסגרת תכנית 5053 ולא במסגרת תכנית מס' 2302א'. חלקת מגידו נועדה להיות "שטח ריק", המוקף מכל עבריו בשטחים ירוקים כאמור בתכנית 2302א' ובתכנית 5053. בעקבות קבלת התנגדותו של מגידו, צורפה חלקת מגידו לתחום תחולתה של תכנית 5053, והותרה בה בניה בשיעור של 75% בכך הפכה חלקת מגידו לשטח מבונה במרכזה של שמורת טבע; ונגרעה מהשטחים הירוקים שנקבעו במקור על פי תכנית 2302א'. לטענת העותרים, מבחינה תכנונית אין כל הבדל בין חלקת מגידו לבין חלקות אחרות הגובלות עימה ממזרח וממערב; ומסקנתם היא, כי ההבחנה בינה לבין האחרות, נעוץ בכך שבעליה הוא יהודי. בכך יש הפליה לרעה של בעלי החלקות האחרות ופגיעה בתכנית 2302א'. הוועדה לא אפשרה לתושבי אום טובא ולבעלי החלקות הגובלות בחלקת מגידו להגיש התנגדות לשינוי שביקש מגידו; ובכך גילוי נוסף של אפליה מול המגזר היהודי. (2) תגובת המשיבים תשובת המשיבים לטענה זו היא כי העותרים מנסים להטיל דופי בכל החלטה של הועדה; גם כאשר זו מקבלת התנגדויות שהוגשו לה ושוקלת מחדש את עמדתה, כפי שנעשה בעניין מגידו. לשיטת המשיבים, ההחלטה בהקשר זה היתה החלטה עניינית והיא נעוצה בשיקולי תכנון מובהקים. ו. "מעורבות זרה" סמויה בעבודת הוועדה (1) טענת העותרים לטענת העותרים, המשיב מס. 7 - עו"ד משה שילוני - אשר היה חבר בוועדת המשנה, שימש למעשה כנציגם של יזמים תושבי ירושלים; ובתור שכזה היה פסול מלקחת חלק בדיוניה של הוועדה. מר שילוני היה שותף פעיל בדיונים שקבעו, בסופו של דבר, את תוואי הכבישים באיזור, למורת רוחם של העותרים; והעותרים סבורים, שהוא ניצל את יכולתו להשפיע על הוועדה בהקשר זה לקידום עניינם של "שולחיו" - האחים גולבנציץ - הנחשבים כמקורביו של השר לשעבר אריה דרעי. (2) תגובת המשיבים תגובת המשיבים לטענה זו היא: כי לא הובא בפניהם דבר לביסוסה של טענה זו; וכי המדובר בהפרחת "שמועות" חסרות בסיס, אשר מקומן לא יכירן בדיוניה של ועדת המשנה להתנגדויות. ז. העדר חוות דעת סביבתית (1) טענת העותרים פגם חמור, המכשיל את אישורה של התכנית, מוצאים העותרים בכך, שהוועדה הכריעה בהתנגדויותיהם ללא קבלת "חוות דעת סביבתית", כפי שדרש נציג משרד הבריאות. (2) תגובת המשיבים חוות דעת כאמור, אכן לא הוגשה לוועדה. ברם, לשיטת המשיבים, "תדריך התכנון" שהוגש לוועדה, כולל התייחסות מלאה לנושאי הסביבה; ויש בו התייחסות לכל אחד מהנושאים, שחוות הדעת הסביבתית היתה אמורה לדון בהם. במצב דברים זה, היתה הוועדה רשאית להסתפק בתדריך; ולדחות מכוח האמור בו, את התנגדויות העותרים בנושא זה. ח. ניתוק הכפרים האחד ממשנהו ומירושלים (1) טענת העותרים טענת העותרים היא, כי מערכת הכבישים המתוכננת, מנתקת למעשה את שני הישובים הערביים האחד ממשנהו ואת שניהם כאחד, מהמרכזים העירוניים הסמוכים להם. (2) תגובת המשיבים המשיבים טוענים, כי אין בטענה זו כל ממש ואין לה אחיזה בעובדות. לשיטת המשיבים בחינת תשריט התכנית מלמדת, כי התכנית אינה כוללת ביטולי דרכים קיימות כלשהן; ודי בכך כדי לדחות טענה זו. ט. שינוי בתוואי הגישה לשכונה החדשה (1) טענת העותרים לשיטת העותרים, כביש "מעלה דרגה" הוצא מתחום תכנית 5053, על אף שהוא אמור להיות העורק הראשי והמרכזי של השכונה החדשה. בעניין זה הוגשו שלוש התנגדויות, ברם, הוועדה לא דנה בהם כלל: והחליטה, באורח חד צדדי, כי השטח שבו מצוי הכביש יוצא מהתכנית. הטרוניה היא, איפוא, בעיקרה, כנגד אי קיום דיון מסודר בהתנגדויות בהקשר זה. (2) תגובת המשיבים עמדת המשיבים היא, כי תכנית 5053 לא ביטלה אף אחד מתוואי התנועה הקיימים; ועל פי טיבה שאלת "מרכזיותו" של תוואי זה או אחר - בתוך השטח שהתכנית חלה עליו - הינו עניין תכנוני הנתון לשיקולי תכנון בלבד. 5. תיקוני האפליה הנטענת, באמצעות שינויים בתכניות מתאר "שכנות" א. כאמור, במהלך הדיונים בעתירה, המחישו העותרים את טענות האפליה לה הם טוענים, בין היתר, על ידי עריכת השוואה בין תכנית הבנין 5053 - המתייחסת, כאמור, למיתחם הר חומה - לבין תכניות הבנין המתייחסות לישובים הערביים באיזור - תכנית מס' 2302 והתכניות הקשורות בה - המצויות בהליכי אישור. ההשוואה מתמקדת בעיקרה: בהיקף ושיעור ניצול הקרקע לבניה: ובהקצאת קרקע לאיזורי תעשיה לקידום התעסוקה של תושבי האיזור. ב. המשיבים הודיעו - כבר במהלך הדיון בעתירה - על מתן הזדמנות לעותרים להשתתף בדיונים של תכנית 2302. על רקע הטענות האמורות החליטה ה"וועדה להשלמת תכניות", להגדיל את הצפיפות באיזורי הבניה למגורים על פי תכנית 2302; וכתוצאה מכך, הוגדל מספר יחידות הדיור שניתן להקים ע"פ אותן תכניות מכ - 1300 ל3000-. במקביל, קבעה הוועדה הנ"ל: ראשית - כי תתאפשר הגדלת נפח הבינוי של מבני הציבור על פי התכנית, על ידי אישור תוספת קומות למבנים אלה; ושנית - כי שטח של כ- 70 דונם יוצא מתחומי תחולת התכניות הנוגעות לענין, ועירית ירושלים הונחתה להכין לשטח זה תכנית מפורטת לבניה רוויה למגורים בבתי קומות. התכנית המפורטת להקמת שכונת מגורים בצור באחר - תכנית 2302ב' - כבר הוכנה ואף הומלץ על הפקדתה; ובעקבות קבלתה, יגדל מספר יחידות הדיור בארבע מאות יחידות. גם לנושא התעסוקה ניתנה תשומת לב, והוועדה האמורה קבעה, כי ניתן יהיה להגיש בהקשר זה תכנית מפורטת בדבר הקצאת שטחים נוספים לתעשיה; וזאת - תוך הדגשה, כי הקמת מקורות תעסוקה לתושבי הסביבה תידון בחיוב. ג. עמדת העותרים היא, כי אין בשינויים שיחולו בתכניות 2302, 2302א' ו2303- - כמפורט לעיל - כדי לרפא את הפגמים שבהם לוקה תכנית 5053. לשיטת העותרים, בשינויים שהוכנסו בתכניות המתיחסות לאזורים האחרים - המיושבים באוכלוסיה ערבית - יש משום הודאה בטענה המרכזית שלהם, בדבר הקיפוח המתמשך של המגזר הערבי במזרח ירושלים בכלל ושל העותרים בפרט. לגישתם של העותרים השינויים בתכניות האחרות, הם בבחינת "מעט מדי ומאוחר מדי"; ואין בהם כדי לשנות את העובדה, שהתכניות נשוא העתירה אושרו בהליכים שבהם נזנח לחלוטין עניינם של העותרים, דיונית ומהותית כאחד. במצב דברים זה - כך מסכמים העותרים - אין ב"תיקוני האפלייה" האמורים: כדי לרפא את אי החוקיות שבו לוקים הליכי האישור של התכנית 5053 וכדי לסלק את הפגם המהותי הנעוץ שבחוסר האיזון בין האינטרסים של כל הנוגעים בדבר והמשמיט, לדעתם, את הבסיס מתחת לתוקפה של התכנית. לדעת העותרים, אין מנוס, איפוא, מביטולה של התכנית 5053, בשל היותה כשלעצמה בלתי סבירה לחלוטין; ומהכנת תכנית חדשה במקומה, על בסיס תכנוני שונה לחלוטין. עם זאת, על מנת למנוע עיכוב בהחלת השינויים המוצעים בתכניות 2302 ו2302-א' כמפורט לעיל וכדי לאפשר מתן היתרי בניה על פיהם לתושבי האיזורים הערביים שהתכניות מתייחסות אליהם, מציעים העותרים "לתקן" תוכניות אלה, ללא צורך בהפקדתן מחדש. ד. עם זאת, להשלמת תמונת השיפורים במצבה של האוכלוסיה הערבית באיזור, ראיות לציון ההערות הבאות: (1) בעקבות החלטת הממשלה ליישם את תכנית הבניה ב"הר חומה", החליטה וועדת השרים לענייני ירושלים להקציב באופן חד פעמי סך 130 מיליון ש"ח לשיפור התשתיות במזרח העיר. ברם, לטענת העותרים, סכום זה הינו קטן ביותר ביחס לסכום הנדרש כדי להשוות את רמת השירותים של מזרח העיר לזו של מערבה, שהוא, להערכתם, כ- 30 מיליארד ש"ח. לטענתם של העותרים, מזרח ירושלים סובלת מפיגור של שנות דור לעומת רמת התשתיות שבמערב העיר. לשיטתם, ההחלטה האמורה, מהווה צעד ראשון וחלקי לקראת ההתמודדות עם הקפוח של המגזר הערבי; ברם, אין בה ביטוי למגמה של "אפליה מתקנת" לה הם מצפים. ומכל מקום, החלטה זו אינה מרפאה את חוסר הסבירות שבתכנית הבנין במיתחם הר חומה; ואין היא מהווה אלא תיקון חלקי של אפליה קיצונית שהולידה את הצורך בתיקון השגיאות התכנוניות של תכנית 2302א' המקורית. לשיטת העותרים, התיקונים והשיפורים שנעשו לטובת האוכלוסיה הערבית באיזור מהווים למעשה "עסקה", שלפיה: אם ישלימו עם הקיפוח הקיצוני הכרוך בבנייה במיתחם "הר חומה", יופלו פחות במקומות אחרים. לכך אין העותרים יכולים להסכים. (2) עמדתם של העותרים, היא, בסופו של דבר, שאין בפעולות שבוצעו - והעתידות להתבצע - לתיקון "העדר האיזון" בין שני המיגזרים, כדי לתקן ולרפא את הפגמים המהותיים שנתגלו בתכנון התכנית 5053 - נשוא העתירה - ובאורח אישורה. אשר על כן, אין העותרים מוצאים הצדקה לחזור בהם מעתירתם; ובקשתם היא כי היא תידון לגופה, על אף התיקונים בתכניות המתיחסות לישובי האיזור הערביים ועל אף הקצאת המשאבים לשיפור התשתיות במזרח העיר. לדידם של העותרים, השאלה הטעונה הכרעה בנסיבות שנוצרו, היא: לו מקבלי ההחלטות היו מפעילים את הסמכויות שבידיהם ואת שקול דעתם לגבי מתחם "הר חומה", באופן הענייני שבו הפעילו אותו מאוחר יותר, כאשר הוחלט על "שיפור" התכניות של האיזורים הסמוכים, האם עדיין היו מאשרים את תכניות 5053 ו- 5053א'. לשיטת העותרים, התשובה לשאלה זו היא בשלילה; ומכאן עמידתם על ביטול שתי התכניות. 7. דיון והכרעה בעתירה א. טענות אפליה והעדר איזון בין המיגזרים הטענות הכלליות שהשמיעו העותרים בקשר להפליה ולקיפוח של האוכלוסיה הערבית במחוז ירושלים - על בסיס ה"השוואה" לאוכלוסיה היהודית במחוז זה - אינן שייכות לנושא העתירה, שעניינה באישור תכנית הבנין במיתחם הר חומה בלבד (השווה בג"ץ 1340/97). תקיפת האישור, מתפרסת למעשה על שני מישורים: המישור התכנוני - העוסק בסבירות שיקולי המתכננים מצד אחד; והמישור המשפטי המדבר בחוקיותם ותקינותם של הליכי האישור, מצד שני. טענות כוללניות וגורפות על אפליה וקיפוח בדרך כלל - אינן רלוונטיות לאף אחד משני המישורים; כאשר אותן טענות במישור התכנוני המתיחסות להעדר שוויון ביחס לתכניות בנין אחרות באיזור, באו כבר על תיקונן, בהשלמות שנעשו לתכנית הבינוי 2302 והתכניות הקשורות בה. במצב דברים זה, תידונה להלן אך ורק אותן טענות המתייחסות במישרין לשני המישורים הנ"ל; וזאת - ככל שלא ניתנה להן תשובה בשיפור התכניות המתייחסות לישובים הערביים באיזור. ב. המישור התכנוני: טענות קיפוח, אפליה ומגמת ניתוק הישובים הערביים (1) בנוגע להתערבות בג"צ בענייני תכנון, נקבע בפסיקה הכלל הבא: "בית משפט זה לא יטול לעצמו תפקיד של ערכאת ערעור בענייני תכנון, שהוא כולו בידי רשויות התכנון, והוא לא יתערב בשיקול הדעת שלהם אלא במקום שפעלו שלא כדין" (בג"צ 185/62, יז' 272, אגודת תדח"צ נ' הוועדה המחוזית לתכנון העיר. ראה בהקשר זה גם: בג"צ 102/52, ו', 827, ארגון בעלי המגרשים בעבר הירקון ואח' נ' שר הפנים ואח'; בג"צ 570/80, לז(1) 722, תדיראן בע"מ נ' הוועדה המקומית; בג"צ 478/85, מ(2) 294, אבולעפיה נ' הוועדה המחוזית). כלל זה הוא המנחה והמדריך בבירור טענות והשגות במישור התכנוני. (2) הטענות שהעלו העותרים במישור התכנוני כנגד אישור תכנית הבינוי במיתחם הר חומה, נעוצות למעשה בטיעון גורף של "אפליה וקיפוח" ואלה המרכזיות שבהן: תכנון מגמתי של איזור מגורים, שתכליתו להבטיח את אופיה היהודי של השכונה; ותכנון דרכי גישה ותנועה באיזור, באופן שהישובים הערביים אום טובא ובית סאחור ינותקו, למעשה, מירושלים מצד אחד, ואחד ממשנהו מצד שני. טענות אלו נבחנו ונדחו בדיון שהתקיים ביום 12.3.96, שהוא גם על בסיס עמדתו של המתכנן אשר תכנן את תכנית 2302א' עבור הישובים הערביים באיזור. שני הנושאים נבדקו מן ההיבט התכנוני בדוק היטב; ואנכי לא מצאתי טעם, לדחות את התשובות שניתנו על ידי המשיבים בעניינם. השכונה העומדת להיבנות במיתחם הר חומה הינה שכונה עירונית מודרנית; ומטבע הדברים, שהיא שונה תכלית שינוי - מן ההיבט התכנוני - מישוב כפרי מסורתי, המבקש להמשיך ולשמור על אופיו משכבר הימים. השכונה העירונית המודרנית המיועדת, אינה סוגרת שעריה בפני איש, לרבות לא בפני תושבי האיזור - כפי שמבהירים המשיבים - המוכנים להסתגל לתנאי דיור ואורחות חיים אורבניים מודרניים. רשויות התכנון, הן המופקדות על תוכניות הבינוי, לרבות קביעת אופים של מיתחמי המגורים המיועדים והתאמת הבניה לצרכיה של האוכלוסיה שתתגורר במתחמים אלה; ובית משפט זה לא יעשה עצמו רשות-תכנון-על ולא יתערב בשיקולי התכנון ובהחלטות שמקבלות רשויות התכנון "אלא במקום שפעלו שלא כדין", כמפורט בפסקה (1) לעיל. הוא הדין בטענות המדברות על המגמה לבודד את הישובים הערביים באיזור. כפי שעולה מתגובת המשיבים, אין בתכנית בטול כביש מן הכבישים הקיימים, ולא הובאה בפנינו חוות דעת מקצועית, המצביעה על כך שתכנון דרכי הגישה למיתחם החדש אינם עומדים במבחן תכנוני נאות. בכך די כדי לדחות גם טענה זו, כנטולת אחיזה במציאות. גם כאן, לא יבוא בית משפט זה בנעליה של רשות התכנון; ואין מקום להתערבות מצידו כל עוד אין אחיזה לכך שהתכנון הינו פרי שיקולים זרים, שאין להם קשר לצרכים האמיתיים של האוכלוסיה שעבורה נעשה התכנון. ג. המישור המשפטי: "ניגוד עניינים" אצל חברי הוועדה בתחום זה, התמקדו העותרים, בסופו של דבר, בטענה שמעורבותה של נציגת משהב"ש בהליכי ההפקדה והאישור של תכנית הבינוי במיתחם הר חומה, עומדת בניגוד להוראותיו של סעיף 47א לחוק התו"ב. בחינת הוראותיו של סעיף 47א' הנ"ל מלמדת - כפי שטוענים המשיבים - כי אכן אין הן חלות, אלא על השתתפות "בדיון ובהצבעה בקשר להתנגדות או לערר ..." כאמור בפתיח לס"ק(א); ונציגת משהב"ש, השתתפה אך ורק בדיוני ההפקדה ולא השתתפה בדיונים הסגורים ב"התנגדויות " שהוגשו על ידי העותרים. אשר על כן, דין הטענה להידחות. ד. המישור המשפטי: "דיונים פנימיים" מוקדמים כאמור, בפי העותרים טרוניה על כך, שחלק מחברי הוועדה קיימו "דיון פנימי" בקשר להתנגדויות שהוגשו מצידם; כאשר הם - העותרים - לא שותפו בו ופרטיו לא הובאו לידיעתם. המשיבים מצידם, אינם כופרים בקיומו של אותו "דיון פנימי". ברם, לטענתם, לא היה זה דיון "מוקדם" בהתנגדויות לגופן, אלא "מפגש בירור" להבהרה של נושאים שונים הקשורים בתכנית. עמדת ההלכה הפסוקה בדבר אופיו של הדיון בהתנגדויות אומרת: שאין חובה "על מוסד התכנון הדן בהתנגדות להזמין את הצדדים לכל שלבי הדיון , לרבות שלבי ההכרעה בהתנגדות..."; ושאין לומר שהדיון כולו "מתחילתו ועד סופו , חייב להיות פתוח לקהל ולהתנהל בפומבי..." (בג"צ 595/75, ל(3) 337, עבד רבו סלמאן נ' הוועדה המחוזית, ירושלים ); (ההדגשות שלי - י.ק.). ה"דיון בהתנגדות" כולל אומנם את שמיעת הצדדים הנוגעים בדבר ואת קבלת ראיותיהם "בפומבי", קרי: בנוכחותם. ברם, אין לגזור מכך כי כל שלבי הדיון חייבים להתקיים בנוכחות המתנגדים; ההכרעה בהתנגדויות יכולה להתקבל בדיון "פנימי וסגור" של הוועדה אשר על כן, אין למצוא פסול בכך שחברי ועדה מתכנסים לבירורים "פנימיים" מוקדמים לקראת שמיעתם של המתנגדים. אין בפנינו טענה שהועדה "החליטה" בהתנגדויות לפני שמיעת המתנגדים; ומפגש בירור כשלעצמו, אינו פוגם בתקינות הליכי בירור התנגדויות. ה. המישור המשפטי: ייצוג גורמים מעוניינים זרים העותרים העלו את החשד, כי המשיב מס' 8 - מר שילוני- חבר בוועדה המחוזית שדנה בהתנגדויות, היה למעשה "נציגם" של יזמים מעוניינים; וכי עובדה זו היתה ידועה לפחות למקצתם של חברי הוועדה. המדובר בטענה חמורה של קיום "עניין אישי" בתוצאות מסויימות אצל חבר הוועדה. טענה כזו מצריכה תשתית ראייתית נאותה; ואילו העותרים לא הציגו אפילו ראשיתה של תשתית כזו. בכך די כדי לדחות את הטענה על הסף. ו. המישור המשפטי - "אפליה" בקבלת התנגדויות כאמור, העותרים הלינו על כך שהוועדה הפלתה את מגידו בכך שקיבלה את התנגדותו; ו"העבירה" שטח של 28 דונם המצויים באום טובא, לתחום תחולתה של תכנית 5053, אגב גריעתו מתחום תחולתה של תכנית 2302. לשיטת המשיבים, ההחלטה בהקשר זה הינה עניינית ונעוצה בשיקולי תכנון מובהקים. העותרים לא הצביעו על פגם תכנוני מהותי מובהק, המצדיק את התערבותינו. ז. המישור המשפטי: בדיקות "עצמאיות" מטעם חברי וועדה העותרים אינם כופרים בזכותם של חברי הוועדה לקיים בירורים ובדיקות מיוזמתם, ככל שהדבר דרוש להם להכרעה בהתנגדויות הנדונות בוועדה. ברם, טענתם היא, כי מן הראוי הוא: שהדבר ייעשה בידיעת המתנגדים; ושתינתן לאחרונים ההזדמנות להציג עמדתם בנושאי הבירור והבדיקה. מכל מקום - כך מסכמים העותרים - מן הראוי הוא שתוצאות הבירור או הבדיקה יובאו לידיעתם ותינתן להם זכות תגובה. עמדה גורפת זו של העותרים אינה מקובלת עלי, משום שהיא עומדת בניגוד לאופי פעילותה של הועדה הדנה בהתנגדויות. הוועדה אינה פועלת כערכאה שיפוטית, שלעניינה אין לו לשופט אלא מה שהובא בפניו במהלך הדיון; אלא - כגוף מינהלי השומע התנגדויות ומקבל חומר מן המתנגדים, אך מקיים את דיוניו במסגרת פנימית "סגורה". חבר ועדה, רשאי לערוך כל בירור ובדיקה הדרושים לו על מנת להחליט בהתנגדויות; והשאלה אם יש מקום לחזור ולשמוע את המתנגדים לאחר קיום בירורים או בדיקות כאמור נתונה, לשיטתי, לשיקול דעתה של הוועדה. כך הם פני הדברים בדרך כלל; ופשיטא שכך פניהם כשהבדיקות שמהן מדובר כאן - בדיקות בעלות - אינן מתייחסות למישור התכנוני. קיום בירור בעניינים "טכניים" - כמו בירור פרטי בעלות על קרקע הנוגעת לעניין, כפי שנעשה במקרה שלפנינו - נושא אופי טכני-פורמלי; ובעיקרון הוא נוגע לעניין ההפקעה. ויהיו הדברים כאשר יהיו, במקרה דנן לא היה באי הבאת קיום הבדיקות ותוצאותיהם לידיעת העותרים משום פגם מהותי המעמיד בספק את תקפה של החלטת הוועדה. 8. סוף דבר לאור כל האמור לעיל הנני מציע לחברי לדחות את העתירה. כמפורט לעיל, לא נמצא פגם מהותי - לא במישור התכנוני ולא במישור המשפטי - אשר הצדיק את הגשת העתירה; והטענות הגורפות שהשמיעו העותרים בדבר אפליה וקיפוח אינן מתיחסות להשמטת הבסיס מתחת לאישור התכנית 5053, אלא להשהיית מימוש הפקעת המקרקעין. במצב דברים זה, הנני מציע לחייב את העותרים - למעט עותרת מס' 16 - בתשלום 25,000 ש"ח הוצאות למשיבים מס' 1-6. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. נ ש י א השופט א' גולדברג : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט קדמי. ניתן היום, כב' בסיון תשנ"ח (16.6.1998). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי 7014590 / HO 8 [sc1]

[ "בג\"ץ 1459/97", "בג\"ץ 1340/97" ]

3,468

971

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 7575/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העוררת: מדינת ישראל נגד המשיב : אהרון חסין ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 21.12.97 בב"ש 2105/97 שניתנה על-ידי כבוד השופט בייזר החלטה הערר ידון ביום ו' 26.12.97 בשעה 9:00. ניתנה היום, כ"ה בכסלו תשנ"ח (24.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97075750. J01

[ "ש 2105/97" ]

3,469

37,294

ב בית המשפט העליון בש"פ 7575/97 - ב' בפני: כבוד השופט י' זמיר העורר ת : מדינת ישראל נגד המשיב : אהרון חסין ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996- ערר על החלטת בית המשפט המחוזי , בתל-אביב-יפו מיום 21.12.97 בב"ש 2105/97 שניתנה על ידי כבוד השופט א' בייזר תאריך הישיבה: ט"ז בטבת תשנ"ח (14.1.98) בשם העוררת: עו"ד שלמה ניסים בשם המשיב: עו"ד מנחם רובינשטיין, עו"ד שחר מנדלמן החלטה 1. אהרן חסין, המשיב בערר זה, עומד לדין באשמת רצח בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.פ.ח. 3028/97). בית המשפט החליט לשחרר אותו מן המעצר. בקשת המדינה לעיון חוזר בהחלטה זאת נדחתה. המדינה עוררת ומבקשת כי המשיב, המשוחרר מן המעצר זה חצי שנה לערך, ישוב ויעצר עד תום ההליכים במשפטו. 2. לפי כתב האישום, המשיב היה חבר בשותפות עסקית, שהוקמה בשנת 1995 והתפרקה לאחר חודשים אחדים. בין השותפים נותרה מחלוקת כספית. אדם מבחוץ, בשם דני אדרי, "נכנס לתמונה" בתפקיד של "בורר". הוא דרש כספים מן השותפים ובהם המשיב. המשיב שילם לאדרי סך 47,500 ש"ח בצ'קים אחדים, ואדרי תבע מן המשיב סכום נוסף. המשיב, לפי כתב האישום, "חש כי נסחט" על ידי אדרי. ביום 20.2.97 תבע אדרי מן המשיב סכום של 2,500 ש"ח. אותו יום התקיימו שיחות טלפון אחדות בין המשיב לבין אדרי, שהיה בביתו בחולון. זמן מה לאחר השעה 23:00 הגיעה אל אדרי, בהיותו בביתו, שיחת טלפון. לאחר שיחה קצרה יצא אדרי מביתו. מיד בצאתו מביתו נורה אדרי ונהרג. בכתב האישום נאמר כי שיחת הטלפון האחרונה יצאה מן המשיב, שהיה סמוך לביתו של אדרי, כי אדרי יצא מביתו, בעקבות אותה שיחה, כדי להיפגש עם המשיב, וכי המשיב הוא שירה באדרי בכוונה לגרום למותו. 3. המשיב נעצר כחשוד ברצח אדרי. לאחר שהוגש נגדו כתב אישום באשמת רצח, נענה בית המשפט המחוזי (השופטת מ' סוקולוב) לבקשת המדינה, והחליט לעצור את המשיב עד תום ההליכים במשפטו. המשיב הגיש ערר לבית המשפט העליון. בית המשפט (השופטת ד' דורנר) בדק את הראיות נגד המשיב. ואלה הן, כפי שנקבע על ידי בית המשפט, הראיות העיקריות. אדרי, שהיה בעל עבר פלילי, שימש כ"גובה חובות" של אחד השותפים. הוא תבע וקיבל כספים מן המשיב. ביום הרצח התקשר המשיב פעמים אחדות אל ביתו של אדרי. אשתו של אדרי ענתה לטלפון, המשיב הזדהה לפניה בשמו, והיא העבירה את השיחות אל אדרי. בשיחת הטלפון האחרונה, זמן מה לאחר השעה 23:00 (להלן - השיחה הלילית), לא הזדהה הדובר בפני אשתו של אדרי. זמן קצר לאחר הרצח, כאשר אשתו של אדרי נחקרה במשטרה, היא אמרה כי הקול הדובר בשיחה הלילית לא היה מוכר לה כלל. אולם, בהודעה נוספת למשטרה, זמן מה לאחר מכן, אמרה כי היא בטוחה שהמשיב, שאותו יום כבר התקשר פעמים אחדות קודם לכן, היה הדובר גם בשיחה הלילית. בחקירת המשטרה התברר, לאחר מכן, כי השיחה הלילית בוצעה בקו טלפון נייד (פלא-פון) של המשיב. לקו זה היו מחוברים שני מכשירים של המשיב: האחד הותקן במכונית המשיב והשני היה נייד. משמע, השיחה הלילית יצאה מאחד המכשירים האלה. למחרת הרצח עצרה המשטרה את מכונית המשיב. במכונית נהג אדם בשם יעקב הרוש. במכונית נמצא כובע ועליו שרידי ירי המתאימים לסוג הכדורים שפגעו באדרי. הרוש נעצר כחשוד ברצח אדרי. יום לאחר מכן נעצר גם המשיב כשהוא נוהג במכונית של הרוש. לאחר מכן התברר, מתוך פלט שיחות של חברת פלאפון, כי המשיב שוחח מתוך טלפון זה עם ביתו סמוך לחצות ביום הרצח. בחקירתו על ידי המשטרה הכחיש המשיב את האשמה, וטען כאליבי כי בשעת הרצח היה בדרכו מתל-אביב צפונה אל חיפה. אך סירב למסור גירסה מלאה, אלא בחר בזכות השתיקה. עם זאת, מתוך תשאולים, שאחר כך נרשמו במזכרים, סיפר המשיב כי החליף את מכוניתו, שפנסה נפגע, במכונית חברו, הרוש. ההחלפה בוצעה, לדבריו, בשעות אחר הצהרים של יום הרצח. אם כך, בשעת השיחה הלילית, המכונית לא היתה ברשותו, אלא ברשותו של הרוש. ואם כך, מתחזק החשד כי הרוש, ולא המשיב, הוא שרצח את אדרי. הרוש אמר אף הוא, בחקירתו, כי החליף את מכוניתו במכונית המשיב, אם כי, לדבריו, ההחלפה בוצעה בשעות הבוקר של יום הרצח. הרוש, שהיה עצור במשך חודש ימים, בחשד שהיה מעורב ברצח של אדרי, שוחרר מן המעצר. מסתבר כי אין ראיות נגדו ושוב אין הוא חשוד ברצח. אם כך, החשד כי הרצח בוצע על ידי המשיב מתחזק. ראיות אלה נגד המשיב, ועוד ראיות בעלות חשיבות משנית, שכנעו את בית המשפט המחוזי כי יש ראיות לכאורה נגד המשיב, המצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים. אך בערר החליט בית משפט זה (השופטת ד' דורנר) כי הראיות הקיימות נגד המשיב אינן מגיעות כדי ראיות לכאורה המקימות עילת מעצר. בית המשפט הצביע על חולשת הראיות בעיקר בשני עניינים. ראשית, בעניין השיחה הלילית, אשתו של אדרי אמרה, בהודעה הראשונה, כי היא לא הכירה את קול הדובר. שנית, בעניין החלפת המכוניות, אין ראיה לכך שמכונית המשיב היתה ברשותו של המשיב (ולא ברשותו של הרוש) בזמן הרצח. לכן החליט בית המשפט (ביום 27.7.97) כי אין בסיס מספיק בראיות כדי להחזיק את המשיב במעצר, והוא ציווה לשחרר את המשיב מן המעצר בערבות ובתנאים מגבילים. 4. חודשים אחדים לאחר מכן פנתה המדינה אל בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו וביקשה עיון חוזר בהחלטה לשחרר את המשיב מן המעצר. העילה לבקשה זאת היתה ראיה חדשה. ומהי הראיה? הראיה היא שיחות מוקלטות בין סוכן סמוי של המשטרה לבין הרוש ובין הסוכן לבין אחד בשם יעקב שעשוע. הרוש ושעשוע נעצרו בחשד למעורבות בפרשה אחרת של רצח וסחר בסמים. במהלך מעצרם, בחודש מרץ 1997, שוחחו עם אותו סוכן סמוי, בין היתר בנוגע להחלפת המכוניות בפרשת הרצח של אדרי, והשיחות הוקלטו על ידי הסוכן. אולם, כיוון שפרקליטות המדינה חששה לחשוף את הסוכן בעודו פעיל, לא הציגה המדינה את השיחות המוקלטות כראיה נגד המשיב, לא כאשר ביקשה לראשונה את מעצרו עד תום ההליכים ואף לא לאחר מכן, כאשר המשיב ערר לבית משפט זה על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים. אך בנובמבר 1997 נחשף אותו סוכן, ולפיכך פנתה המדינה בדצמבר 1997 אל בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בהחלטה לשחרר את המשיב מן המעצר. לטענתה, השיחות המוקלטות עם הסוכן מחזקות את הראיות נגד המשיב, באשר ניתן ללמוד מהן כי המכוניות הוחלפו בין המשיב לבין הרוש רק אחרי הרצח. אם אמנם כך, טוענת המדינה, מתחזקות מאד הראיות נגד המשיב, עד כדי כך שכיום יש בהן משום ראיות לכאורה לביסוס האישום נגד המשיב. 5. בית המשפט המחוזי (השופט א' בייזר) עיין בראיה החדשה והגיע למסקנה כי "אכן היא מחזקת במידת מה את חומר הראיות הקיים נגד המשיב וניתן אולי לומר שיש 'ראיות לכאורה'." עם זאת סבר בית המשפט כי המדינה יכלה להציג את הראיה החדשה כבר בעת הדיון הראשון בבקשה לעצור את המשיב, ולו רק באמצעות תעודת חסיון שתמנע חשיפת הסוכן. מכיוון שהדבר לא נעשה, שוב אין אפשרות להציג ראיה זאת במסגרת בקשה לעיון חוזר בהחלטה, כאשר המשיב משוחרר מן המעצר כבר חודשים אחדים. לכן החליט בית המשפט (ביום 21.12.97) לדחות את הבקשה. על החלטה זאת הוגש הערר שבפני. 6. בין הצדדים לערר נטושה מחלוקת בשאלות אחדות. בעיקר נטושה המחלוקת בשאלה אם המדינה רשאית להגיש עכשיו את הראיה החדשה, לאחר שנמנעה מלהגישה במשך חודשים אחדים, וכן בשאלה אם הראיה החדשה מכריעה את הכף, באופן שכעת קיימות ראיות לכאורה המהוות עילת מעצר. איני רואה צורך להכריע במחלוקת זאת. אני מוכן להניח, לטובת המדינה, כי אין היא מנועה מלהגיש עכשיו את הראיה החדשה, וכי הראיה החדשה, כשהיא מצטרפת אל הראיות הקודמות, אכן יוצרת ראיות לכאורה נגד המשיב. אולם הנחות אלה אינן מספיקות כדי להורות על מעצר המשיב. לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- (להלן - החוק), לא קמה עילת מעצר נגד נאשם שיש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, אלא אם נתקיים גם אחד התנאים מאלה: א) קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם מן המעצר יביא לשיבוש הליכי המשפט או להתחמקות מהליכי השפיטה או מביצוע העונש; או ב) קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם מן המעצר יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה. אכן, הסעיף מוסיף כי אם הנאשם נאשם בעבירה שדינה מאסר עולם, כמו רצח, קמה חזקת המסוכנות, כלומר, חזקה שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה, לפי העניין. אך אין זו אלא חזקה. אמנם חזקת המסוכנות באישור של רצח היא בדרך כלל בעלת עוצמה רבה. אולם, גם לפי החוק וגם לפי ההגיון, עדיין ניתן להפריך אותה. אפשר שגירסת הנאשם תפריך אותה ואפשר גם שנסיבות המקרה יפריכו אותה. מכאן השאלה, בהנחה שכעת קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה נגד המשיב, אם התקיים גם התנאי הנוסף הנדרש כדי להקים עילת מעצר. 7. אשר לחשש מפני הימלטות מן הדין, המדינה טוענת באופן כללי, ללא כל תימוכין בראיות או בנסיבות, כי עצם העונש הצפוי למשיב, אם יורשע בדין, מעורר חשש כי ינסה להימלט מן הדין. טענה זאת שקולה כנגד טענה שנאשם ברצח אינו יכול, בגלל מהות האישום, להשתחרר מן המעצר. אולם טענה זאת אינה מתיישבת עם החוק. סעיף 21 לחוק, הקובע כי אישום בעבירה שדינה מאסר עולם יוצר חזקה של מסוכנות, אינו קובע כי אישום כזה יוצר גם חזקה של חשש מפני הימלטות מן הדין. לא זו בלבד. מתוך סעיף זה עולה בבירור כי גם נאשם ברצח עשוי להשתחרר מן המעצר אם הצליח להפריך את חזקת המסוכנות. לכן אין די בטענה סתמית מצד המדינה, כי בשל העונש הכבד לו צפוי המשיב אם יורשע בדין, אין הוא יכול להשתחרר מן המעצר. במקרה זה, המשיב משוחרר מן המעצר זה חצי שנה לערך. אין ראיה על נסיון של המשיב להימלט מן הדין. הוא מקפיד להתייצב לכל הדיונים המשפטיים כנדרש, לרבות הדיון בערר זה. ועל פי ההחלטה של בית משפט זה, לפני כחצי שנה, שחרורו הותנה, בין השאר, בהפקדת ערבות בסכום גבוה, צו איסור יציאה מן הארץ והפקדת דרכונו במשטרה. 8. אשר לחשש מפני שיבוש הליכי משפט, המדינה טוענת כי החלפת המכוניות בין המשיב לבין הרוש לא נועדה אלא לשבש את הליכי המשפט. אולם, גם אם כך, לפי החוק השאלה היא, לא אם הנאשם ניסה לשבש את הליכי המשפט, אלא אם יש יסוד סביר לחשש כי שחרור הנאשם מן המעצר יביא לשיבוש הליכי המשפט. והנה המשיב משוחרר מן המעצר זה חצי שנה לערך, ואין ראיה כי במשך תקופה זאת ניסה המשיב לשבש את הליכי המשפט. בנסיבות המקרה קשה לתאר כיצד יוכל כעת לשבש הליכים אלה. אכן, המדינה אף אינה טוענת שכיום קיים יסוד סביר לחשש מפני שיבוש הליכי המשפט. 9. לא נותרה אלא שאלת המסוכנות של המשיב אם יישאר משוחרר מן המעצר. לעניין המסוכנות יש לציין, קודם כל, כי המשיב, כבן 48 שנים, הינו איש עסקים ללא כל עבר פלילי. האישום המיוחס למשיב נובע, לפי כתב האישום, מן ההסתבכות של המשיב בסכסוך כספי עקב שותפות עסקית שכשלה, והובילה לסחיטה כספית על ידי אדרי. לעתים, הנסיבות של ביצוע עבירה, הן כשלעצמן, מעידות על חשש שהנאשם יחזור ויבצע עבירות מאותו סוג. האם חשש כזה קיים כאן? אמנם החוק פוטר את המדינה מלהוכיח חשש כזה, שכן הוא יוצר חזקה של מסוכנות. אולם האם נסיבות המקרה אינן מפריכות חשש זה? בהעדר ראיות לכאן או לכאן, התשובה יכולה להינתן רק על דרך ההשערה, ולכן היא קשה. עם זאת, שומה על בית המשפט לתת תשובה, ולו על דרך ההשערה, כשהוא שוקל את כל נסיבות המקרה. ראשית, יש משקל לעובדה כי המדינה נמנעה מלהציג בפני בית המשפט את הראיה החדשה, שהיתה מצוייה בידיה מאז מרץ 1997, אף שביולי 1997 החליט בית משפט זה לשחרר המשיב מן המעצר כיוון שהמסכת של ראיות לכאורה לא הושלמה, ולמרות שלדעת המדינה די בראיה החדשה כדי להשלים את מסכת הראיות ולהצדיק את מעצר המשיב. כתוצאה מתהלך המשיב חופשי לנפשו זה חצי שנה. האם אין בכך כדי ללמד כי לדעת המדינה הסכנה הצפויה מן המשיב, בהיותו משוחרר, אינה גדולה במיוחד? בהקשר דומה אמר בית משפט זה (השופט א' וינוגרד) בבש"פ 364/78 שריקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) כך: "ב"כ המדינה גב' ברזילי הסבירה את עובדת מעצרו של העורר רק בספטמבר 1987, על אף שהמידע נשוא האישום היה בידי המשטרה כבר בראשית מרץ 1987, בצורך שלא לחשוף סוכן משטרה סמוי - יעקב גניש - לפני הזמן. צורך זה הוא בהחלט מובן מעצם הפעלתם של סוכנים והצורך להימנע מחשיפתם בטרם עת. אך עובדה זו לא יתכן שלא יהא לה משקל כלשהו בשאלת מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט צריך במקרה כזה לשאול את עצמו את השאלה: אם ניתן היה להשאיר את העורר הזה חופשי לנפשו ששה חודשים - מיום שנודע למשטרה על העבירה המיוחסת לו - ועד למעצרו, האם אין ללמוד מכך שהסכנה בהיותו חופשי אינה חמורה מדי, שהרי אין להניח שהמשטרה תסכן את הציבור אפילו במחיר חשיפתו של הסוכן. זהו שיקול שיש לשקלו עם השיקולים האחרים בעד ונגד מעצר עד תום ההליכים". שיקול נוסף, הנובע מהחלטת המדינה שלא להציג את הראיה החדשה אלא רק לאחר שסוכן המשטרה נחשף ממילא, היא העובדה שהמשיב מתהלך חופשי זה חצי שנה. על שיקול זה אמר בית המשפט (השופט ג' בך) בבש"פ 2611/91 מדינת ישראל נ' שם טוב , פ"ד מה(3) 645, 649: "הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יצווה על החזרת נאשם ששוחרר למעצר רק בהיסוס רב ובמקרים חריגים". השוו בג"ץ 4315/95 היועץ המשפטי לממשלה נ' ועדת השחרורים של גוש הצפון , פ"ד מט(5) 514; בג"ץ 1913/96 היועץ המשפטי לממשלה נ' ועדת השחרורים של גוש מרכז (לא פורסם). ככל שמתארכת התקופה בה הנאשם משוחרר מן המעצר, כך יגדל ההיסוס של בית המשפט, לפני שהוא מצווה להחזיר את הנאשם למעצר. במקרה זה, המשיב משוחרר מן המעצר כבר תקופה ארוכה. זאת ועוד. משפטו של המשיב יתחיל בקרוב: הוא קבוע לשמיעת ראיות בשבעה מועדים בחודש מרץ הקרוב. יש לקוות שניהול המשפט לא יתארך, ולכאורה אף אין סיבה שיתארך, ובית המשפט יחרוץ את דינו של המשיב בקרוב, לשבט או לחסד. האם, בכל זאת, מן הדין הוא להחזיר את המשיב למעצר על יסוד חזקת המסוכנות? התלבטתי בשאלה, אך לבסוף הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה, כפי שהן כיום, ניתן לומר כי חזקת המסוכנות הופרכה. אם כך, אין יסוד לבית המשפט להורות על מעצר המשיב. ברור כי אם יחול שינוי בנסיבות, כגון שיקום יסוד סביר לחשש שהמשיב ינסה להימלט מן הדין, תוכל המדינה לחזור ולבקש עיון חוזר בהחלטה זאת. לפיכך אני מחליט לדחות את הערר. המשיב יהיה משוחרר בתנאים שנקבעו בהחלטת השופטת דורנר ביום 27.7.97. ניתנה היום, ו' בשבט תשנ"ח (2.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97075750. I05

[ "ש 2105/97", "בג\"ץ 4315/95", "בג\"ץ 1913/96" ]

3,473

13,292

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 3424/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העורר: אנדריאסוב וגן נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.5.97 בב"ש 964/97 שניתן על ידי כבוד השופט א' בייזר תאריך הישיבה: ד' בסיון התשנ"ז ( 09.06.97 ) בשם העורר : עו"ד חיים דויטש בשם המשיב ה: עו"ד אורלי מור-אל ה ח ל ט ה בעצת בית המשפט חזר בו הסניגור מן הערר תוך שמירת זכות העורר לחזור ולפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר לאחר גמר עדויותיהן של שתי המתלוננות. יצוין כי משפטו של העורר קבוע לשמיעת ראיות ליום 19.6.97 והנחת הסניגור היא כי במועד זה ישמע בית המשפט את עדויותיהן של המתלוננות. לנוכח האמור הנני מחליט לדחות את הערר. ניתנה היום, ד' בסיון תשנ"ז (9.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "ש 964/97" ]

3,478

974

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1559 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : פיליפ שמחה נגד המשיב : עזבון המנוח קלוד ז'אן פיליפ ז"ל ע"י גרייבר חבצלת בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשת: עו"ד גרובר זיו החלטה לתגובת המשיב אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ט"ז בניסן תשנ"ז (23.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97015590. Q01

[ "ע\"א 97" ]

3,479

17,148

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1559 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : פיליפ שמחה נגד המשיב : עזבון המנוח קלוד ז'אן פיליפ ז"ל ע"י גרייבר חבצלת בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשת: עו"ד גרובר זיו בשם המשיב: עו"ד י. בלומנפלד-שכטר החלטה המדובר בערעור המבקש לתקוף פסק דין שניתן בפשרה על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984-. ככזה, סיכוייו להתקבל אינם גבוהים. בבעלות המבקשת דירה וחנות שהיא נמנעת משום מה מלהשכיר. בנסיבות אלה, אין מקום לפטור את המבקשת מחובת הפקדת ערבון. עם זאת, בשים לב לכך שלא נפסקו הוצאות בדיון בפני הערכאה הראשונה, אני רואה לנכון להפחית מסכום הערבון ולהעמידו על סך 10,000 ש"ח בלבד. הערבון יופקד תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ט באייר תשנ"ז (26.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97015590. Q02

[ "ע\"א 97" ]

3,480

66,888

ב בית המשפט העליון ע"א 1559/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : פיליפ שמחה נגד המשיב : עזבון המנוח קלוד ז'אן פיליפ ז"ל ע"י גרייבר חבצלת סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים בגודל 4 A . ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות, גודל גופן 11, תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא. 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערערת. 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, ז' בטבת תש"ס (16.12.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97015590. P03

[ "ע\"א 1559/97" ]

3,481

117,921

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1559/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט א' ריבלין המערער ת : פיליפ שמחה נגד המשיב : עזבון המנוח קלוד ז'אן פיליפ ז"ל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 427/90 מיום 13.1.97, שניתן על ידי כבוד השופט ח' אריאל תאריך הישיבה: א' בניסן התש"ס ( 06.04.00 ) בשם המערער ת: עו"ד גרובר זיו בשם המשיב : עו"ד בלומנפלד יונינה פסק-דין בהמלצתנו, חזרה בה המערערת מהערעור, ואנו דוחים אותו בלא לעשות צו להוצאות. ניתן היום, א' בניסן התש"ס (6.4.2000), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97015590. A04 /דז/

[ "ע\"א 1559/97" ]

3,482

975

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 96 / 9474 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון העותרת : תנועת נאמני הר הבית ותנועת חי וקיים נגד המשיבים : 1. ראש עירית ירושלים 2. רשות העתיקות 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. הווקף המוסלמי בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרת: עו"ד נ. ורצברגר החלטה לתגובת המשיבים תוך שבעה ימים מיום ההמצאה ניתנה היום, כ"ח באייר תשנ"ז (4.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094740. Q04

[ "בג\"ץ 96" ]

3,483

11,189

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 96 / 9474 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרת : תנועת נאמני הר הבית ותנועת חי וקיים נגד המשיבים : 1. ראש עירית ירושלים 2. רשות העתיקות 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. הווקף המוסלמי בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרת: עו"ד נ. ורצברגר בשם המשיב הראשון: עו"ד אסא אליאב החלטה העתירה תידון ביום 3.12.97. ניתנה היום, כ"ה בסיון תשנ"ז (30.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094740. R05

[ "בג\"ץ 96" ]

3,484

11,456

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9474/96 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי העותר ות: 1. תנועת נאמני הר הבית 2. תנועת חי וקיים נגד המשיבים : 1. ראש עירית ירושלים 2. רשות העתיקות 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. הווקף המוסלמי בקשה למתן צו-על-תנאי וצו-ביניים תאריך הישיבה: ד' בכסלו התשנ"ח (3.12.97) בשם העותרות: עו"ד נפתלי ורצברגר בשם המשיב 1: עו"ד אסא אליאב בשם המשיבים 2-3: עו"ד עוזי פוגלמן פסק-דין השופט א' גולדברג: אין ספק ואין חולק כי העבודות שביצע הווקף המוסלמי (משיב מס' 4) בהר הבית חייבו קבלת היתר בנייה, וכי העבודות בוצעו בלי שנתבקש להן היתר כדין ובלי שניתן היתר כזה. ואף-על-פי-כן החליט היועץ המשפטי לממשלה כי אין לפתוח בהליכים פליליים, או לנקוט בפעולות אכיפה אחרות, בגין פעולות הבנייה האמורות. זאת נוכח המדיניות הנקוטה בכגון דא וההלכות שיצאו מלפני בית משפט זה שאישרו אותה מדיניות, כי "כאשר מדובר בעניינים שלהם זיקה להר הבית, עם כל המטען הרגשי, הדתי והפוליטי הכרוך בכך, מתחייבת מידת זהירות רבה במיוחד" (בג"צ 4935/93 תנועת נאמני הר הבית נ' ראש עירית ירושלים, פ"ד מז(5) 865, 870). במקרה זה שקל היועץ המשפטי לממשלה את מהות העבודות, היקפן המוגבל, והעובדה שנועדו לשמש את המתפללים בהר הבית, וכן את אי הפגיעה באופיו של מבנה הסביל הקדום, ואת חוות דעתה של רשות העתיקות לפיה לא נגרם נזק ממשי לעתיקות, ועל פי נתונים אלה קבע את שקבע. סבורני, כי אין עלינו להתערב בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. אכן, לא נשמר החוק במקרה זה, כשם שלא נשמר במקרים אחרים. אולם צריכים הדברים להאמר בצורה הפשוטה והברורה כי לא הרי הר הבית ככל מקום אחר, והמחלוקת הדתית והמדינית סביב הר הבית חורגת מגדרן של מחלוקות אחרות אשר בידי בית המשפט להכריע בהן הכרעה שיפוטית. השאלה כיצד להתמודד עם הפרות חוק כגון אלה שלפנינו, בהתחשב בטיבן ובהיקפן, במקום מיוחד ורגיש זה, לא ראוי לה כי תמצא את פתרונה בבית המשפט. כפי שאמרתי במקום אחר (בג"צ 7128/96 תנועת נאמני הר הבית נ' ממשלת ישראל, שטרם פורסם), "על הפתרון השיפוטי לפנות במקרה זה את מקומו להחלטה שהיא פוליטית בעיקרה. על הדרג המדיני, ולא על בית המשפט, לתת תוכן ומשמעות לקריאה ההיסטורית: 'הר-הבית בידינו'". הוא הדין בנסיבות שבענייננו שאף במקרה זה הפתרון אינו שיפוטי אלא פוליטי בעיקרו. לפיכך, הייתי דוחה את העתירה. ש ו פ ט השופט א' מצא : אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' קדמי : אני מסכים. ש ו פ ט אשר על כן הוחלט לדחות את העתירה. ניתן היום, ה' בכסלו התשנ"ח (4.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96094740. D06

[ "בג\"ץ 9474/96" ]

3,485

976

ב בית המשפט העליון ע"פ 4985/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : אלצאנע בקר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לקבלת תסקיר מבחן בשם המבקש: עו"ד א. קדרי החלטה המשיבה תשיב על הבקשה תוך 30 ימים. לתשובה יצורף העתק תסקיר שרות המבחן שהוגש על המבקש לבית המשפט המחוזי. ניתן היום, כ"ט באב התשנ"ז (1.9.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97049850. M01

[ "ע\"פ 4985/97" ]

3,486

13,667

ב בית המשפט העליון ע"פ 4985/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : אלצאנע בקר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לקבלת תסקיר מבחן החלטה לפי בקשתו של בא כוח המבקש ובהסכמת בא כוח המשיבה יוגש על המבקש תסקיר מעודכן של שרות המבחן לקראת מועד הדיון בערעור. ניתנה היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97049850. M02 /מפ

[ "ע\"פ 4985/97" ]

3,487

25,415

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4985/97 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט מ' אילן המערער : אלצאנע בקר נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.7.97 בתיק 66/97 שניתן על ידי כבוד השופטת ד"ר ע' קפלן-הגלר תאריך הישיבה: י' בטבת תשנ"ט (29.12.98) בשם המערער : עו"ד קדרי ארי בשם המשיב ה: עו"ד פלמור בשם שירות המבחן: שרה מלין פסק-דין המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.פ.ח. 66/97) - על פי הודאה על בסיס עסקת טיעון - בעבירות הבאות: החזקת הירואין באריזות שונות, במשקל כולל של 616 גרם; החזקת שני מאזנים אלקטרוניים לשקילת סמים, מכתש, עלי וכף המשמשים להכנת סם להפצה. על פי עסקת הטיעון, הגבילה התביעה את טיעוניה לעונש שלא יעלה על 7 שנים מאסר; כאשר ההגנה תטען לעונש שלא יעלה על 4 שנים מאסר. בהתחשב בכמות המסחרית של ההירואין שנמצא ברשותו של המערער - כאשר לצידה נמצאה גם כמות לא מבוטלת של חומר המשמש למהילת ההירואין לקראת צריכתו - גזר בית המשפט על המערער שש שנים מאסר לריצוי בפועל ושלוש שנים מאסר על תנאי. הערעור מכוון כנגד מידת העונש. טענתו המרכזית של ב"כ המערער היא: כי המערער עבר את העבירות בהן הורשע על רקע התמכרותו לסם, ששללה ממנו שקול דעת וריסון עצמי; וכי בינתיים המערער נגמל מן השימוש בסמים, תיפקודו בכלא תקין ועל פי הערכת שירות המבחן יש בסיס לתקווה ששוב לא יחזור לסורו. גורמים אלה, לצד הודאתו של המערער באשמתו, מצדיקים, לשיטת הסניגור, קיצור משמעותי של תקופת המאסר שעליו לרצות בפועל. הכלל הוא, כי יש להחמיר עם סוחרי הסמים ומפיציהם על מנת לשבור את שרשרת אספקת הסם לצרכנים; ובמקרה דנן, כאשר הנסיבות מלמדות שהמערער קיים בביתו תחנה להפצת סמים - אין לומר שהעונש שנגזר עליו חמור במידה המצדיקה התערבות מצידנו. עם זאת, בהתחשב בכך שהמערער הצליח להיגמל מן ההתמכרות לסם ותיפקודו בכלא תקין וחיובי, ראינו לאמץ את המלצת שירות המבחן לקצר במידת מה את תקופת המאסר שעליו לרצות בפועל, על מנת לעודדו להמשיך בדרך השיקום בה הוא צועד. אשר על כן - ומטעם זה בלבד - החלטנו להעמיד את תקופת המאסר שעל המערער לרצות בפועל על חמש וחצי שנים במקום שש השנים שעליהם הורה בית המשפט המחוזי. יתר חלקי גזר הדין ישארו על כנם כמות שהם. ניתן היום, י' בטבת תשנ"ט (29.12.1998). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97049850. H03

[ "ע\"פ 4985/97" ]

3,488

977

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3063 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר: נחמיה דורון נגד המשיב : מאיר ניצן, ראש עירית ראשל"צ עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה לתגובת המשיב תוך 20 ימים. לאחר קבלת התגובה אחליט על דבר המשך ההליכים. היום, י"ג באייר תשנ"ז (20.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי .g01 97030630

[ "בג\"ץ 97" ]

3,489

2,615

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3063/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : נחמיה דורון נגד המשיב : מאיר ניצן ראש עירית ראשלצ בקשה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים החלטה אינני רואה מקום לשנות מהחלטתו של חברי, השופט חשין. העתירה תידון במועד שייקבע, תוך מתן תשומת-לב לבקשת העותר. ניתנה היום, כב בתמוז התשנ"ז (27.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97030630. L06

[ "בג\"ץ 3063/97" ]

3,490

21,010

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3063/97 - ג' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר : נחמיה דורון נגד המשיב : מאיר ניצן, ראש עירית ראשון לציון בקשה להגשת ראיות נוספ ות בשם העותר: בעצמו החלטה בקשתו של העותר מיום 30.3.98 להגשת ראיות נוספות, מועברת להחלטתו של ההרכב אשר ידון בעתירה. ניתנה היום, ה' בניסן התשנ"ח (1.4.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97030630. A08 /דז/

[ "בג\"ץ 3063/97" ]

3,493

27,766

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3063/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר : נחמיה דורון נגד המשיב : מאיר ניצן ראש עירית ראשון לציון עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"ג בניסן התשנ"ח ( 09.04.98 ) בשם העותר : בעצמו בשם המשיב : עו"ד עופר שפיר, עו"ד אופיר ארגמן החלטה בהמלצתנו, חזר בו העותר מהעתירה (המקורית). הרחבת העתירה מצריכה עתירה חדשה אותה יוכל העותר להגיש כעתירה עצמאית. העתירה נמחקת. ניתנה היום, י"ג בניסן התשנ"ח (09.04.98), בפני העותר וב"כ המשיב. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97030630. A09

[ "בג\"ץ 3063/97" ]

3,494

978

ב בית המשפט העליון רע"א 563/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : גואטה יוסף נגד המשיבים : 1. גואטה יונית 2. גואטה יערה(קטינה) 3. גואטה אדוה (קטינה) 4. גואטה אוריאל(קטינה) בקשה למחיקת ערעור בהסכמה בשם המבקש: עו"ד ארנון אפרים החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ה' בתשרי תשנ"ח (6.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005630. O04

[ "רע\"א 563/97" ]

3,495

7,011

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 563 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקש : גואטה יוסף נגד המשיבים : 1. גואטה יונית 2. גואטה יערה(קטינה) 3. גואטה אדוה (קטינה) 4. גואטה אוריאל(קטינה) בקשה לפטור מערבון בשם המשיבים: עו"ד ג'ני טנוס החלטה בשים לב למהות הסכסוך שבין בעלי הדין ולעובדה כי למבקש משכורת קבועה ממשטרת ישראל, אני מחליטה להפחית את סכום הערבון ולהעמידו על סך 3,000 ש"ח בלבד. ניתנה היום, י' באדר ב' תשנ"ז (19.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005630. Q03

[ "רע\"א 97" ]

3,496

13,695

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 563 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש : גואטה יוסף נגד המשיבים : 1. גואטה יונית 2. גואטה יערה(קטינה) 3. גואטה אדוה (קטינה) 4. גואטה אוריאל(קטינה) בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור בשם המבקש: עו"ד אפרים ארנון ה ח ל ט ה מתבקשת עמדת בא-כח המשיבים, אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ב בשבט תשנ"ז (30.1.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005630. Q01

[ "רע\"א 97" ]

3,497

14,381

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 563 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש : גואטה יוסף נגד המשיבים : 1. גואטה יונית 2. גואטה יערה(קטינה) 3. גואטה אדוה (קטינה) 4. גואטה אוריאל(קטינה) בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד ארנון אפרים החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ב באדר א' תשנ"ז (19.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005630. Q02

[ "רע\"א 97" ]

3,498

979

ב בית המשפט העליון רע"א 97 / 1767 בפני: כבוד השופטת הרשמת אורית אפעל-גבאי המ ערער : דרור הלפרין נגד המשיבה : אררט חברה לביטוח בע"מ בקשה להפחתת ערבון בשם המערער : עו"ד ע. חרל"פ ה ח ל ט ה בשים לב למהות השאלה שבמחלוקת ולעובדה שלא נפסקו הוצאות בבית משפט קמא, אני מחליטה להפחית את סכום הערבון ולהעמידו על סך 5,000 ש"ח בלבד. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה באדר ב' תשנ"ז (3.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017670. Q01

[ "רע\"א 97" ]

3,499

17,892

בבית המשפט העליון רע"א 1767/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : דרור הלפרין נגד המשיב ה : אררט חב' לביטוח בקשה למחיקת ערעור בהסכמה בשם המערער: עו"ד ע. חרל"פ החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ו בתמוז תשנ"ז (31.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017670. Q02

[ "רע\"א 1767/97" ]

3,500

980

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 985 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נעם אגוזי נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון בקשה לתיקון כתב בית דין - הודעת ערעור בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיב אשר תוגש תוך 14 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ט בסיון תשנ"ז (24.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. Q04

[ "ע\"א 97" ]

3,501

7,507

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 985 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : נעם אגוזי נגד המשיב ה : הבנק הבינלאומי הראשון בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: בעצמו החלטה המבקש מנהל ערעורים שונים, ובכל אחד מהם עליו להבטיח את הוצאות המשיבים. כמובן, אין בהפקדת ערבון בתיק פלוני כדי לסייע למשיב בתיק אלמוני. החובה להפקיד ערבון להבטחת הוצאות המשיב קבועה בתקנות וכרוכה מיניה וביה עם הגשת הערעור, וסכום הערבון שנקבע במיקרה זה אינו גבוה מן הסכום שנהוג לקבוע בערעורים המוגשים לבית משפט זה דרך כלל. על-מנת להקל עם המבקש, אני מאריכה באופן משמעותי את המועד להפקדת ערבון ומאפשרת הפקדתו עד ליום 15.6.97. ניתנה היום, כ"ח באדר ב' תשנ"ז (6.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. Q02

[ "ע\"א 97" ]

3,502

8,802

ב בית המשפט העליון ע"א 985/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נעם אגוזי נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון בקשה לתיקון כתב בי דין - הודעת ערעור בשם המבקש: בעצמו החלטה החלטתי מיום 24.6.97 נמסרה לבאת-כוח המשיב ביום 2.7.97, אך היא לא ראתה להגיב עליה. בנסיבות אלה אני מקבלת את הבקשה לתיקון הודעת הערעור כמבוקש. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. O06

[ "ע\"א 985/97" ]

3,503

9,104

ב בית המשפט העליון ע"א 985/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נעם אגוזי נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון בקשה ל תיקון הודעת ערעור בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ליאורה גבע החלטה מתברר כי תגובת המשיב להחלטה מיום 24.6.97 נשלחה לבית המשפט בדואר רשום, אך משום מה אינה נמצאת בתיק בית המשפט. לפיכך, אני מחליטה לבטל את החלטתי מיום 9.10.97 שניתנה על יסוד ההנחה המוטעית בדבר העדר תגובה. המבקש מתבקש לפעול על-פי סעיף 8 לכתב התגובה ולמסור לבאת-כוח המשיב את כל כתבי בי הדין החסרים. תגובתו של המשיב לבקשה לתיקון הודעת הערעור תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום שיימסר לידי באת-כוחו של החומר הנדרש. ניתנה היום, כ"ז בתשרי תשנ"ח (28.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. O07

[ "ע\"א 985/97" ]

3,504

9,716

ב בית המשפט העליון ע"א 985/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נעם אגוזי נגד המשיבים : 1. הבנק הבינלאומי הראשון 2. יעקב גבריאל גליק בקשה ל ביטול החלטה בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ליאורה גבע החלטה על באת כוח המשיב להמציא לבית המשפט עותק חתום של כתב התגובה לבקשה לתיקון הודעת ערעור, אשר נטען כי נשלח לבית-המשפט במועד. על אף בירור מקיף שנעשה במזכירות לא אותרה התגובה האמורה. השלמת הבקשה כאמור תעשה תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה בכסלו תשנ"ח (24.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. O09

[ "ע\"א 985/97" ]

3,505

10,457

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 985 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נעם אגוזי נגד המשיב ה : הבנק הבינלאומי הראשון בקשה לתיקון הודעת ערעור בשם המבקש: בעצמו החלטה המבקש לא צרף לבקשתו העתק מכתבי בי הדין המוזכרים על ידו בבקשה. לא ברור גם מה התיקון אותו הוא מעונין להכניס בהודעת הערעור. על המערער להשלים בקשתו, ולאחר מכן אדון בה. ניתנה היום, י"ט באייר תשנ"ז (26.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. Q03

[ "ע\"א 97" ]

3,506

12,509

בבית המשפט העליון ע"א 985/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נעם אגוזי נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון בקשה לתיקון כתב בי דין - הודעת ערעור בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ליאורה גבע החלטה יש להמציא לבאת-כוח המשיב את הודעת הערעור, החלטתי מיום 3.4.97, הבקשה לתיקון הודעת ערעור שהוגשה ביום 25.5.97, החלטתי מיום 26.5.97, והבקשה מתוקנת שהוגשה ביום 15.6.97. תגובת המשיב תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת החומר הנוסף. ניתנה היום, ג' בתמוז תשנ"ז (8.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. Q05

[ "ע\"א 985/97" ]

3,507

18,293

ב בית המשפט העליון ע"א 985/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נעם אגוזי נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון בקשה לתיקון הודעת ערעור בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ליאורה גבע החלטה על-פי ההודעה שבפני נמסרו כתבי בי הדין החסרים לידי באת כוח המשיב בתאריך 20.11.97. בהחלטתי מיום 28.10.97 הוריתי לבאת כוח המשיב להשיב לבקשה לתיקון הודעת הערעור תוך ארבעה עשר ימים מיום מסירת החומר הנדרש לידיה. הדבר לא נעשה. לפיכך, אני מתירה את תיקון הודעת הערעור כמבוקש. ניתנה היום, י"ב בכסלו תשנ"ח (11.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. O08

[ "ע\"א 985/97" ]

3,508

18,499

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 985 בפני: כבוד השופטת הרשמת אורית אפעל-גבאי המבקש : נעם אגוזי נגד המשיבה : הבנק הבינלאומי הראשון בקשה לתיקון כתבי בי-דין בשם המבקש : בעצמו ה ח ל ט ה שמו של מר יעקב גבריאל גליק יימחק מהודעת הערעור כמערער ויירשם כמשיב. ניתנה היום, כ"ה באדר ב' תשנ"ז (3.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. Q01

[ "ע\"א 97" ]

3,509

19,081

ב בית המשפט העליון ע"א 985/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נעם אגוזי נגד המשיבים : 1. הבנק הבינלאומי הראשון 2. יעקב גבריאל גליק בקשה לביטול החלטה בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ליאורה גבע החלטה יש להצטער על כך שבאת כוח המשיב לא פעלה על פי החלטתי מיום 24.12.97 על פיה התבקשה להשלים את הבקשה לביטול החלטה על ידי המצאת עותק חתום של כתב התגובה אשר נטען כי נשלח לבית המשפט. הכוונה לעותק שהוחתם בחותמת בית המשפט המאשרת קבלתו. אם אין בידי באת כוח המשיב עותק כאמור, עליה לתמוך את בקשתה בראיה אחרת לכך שהתגובה לבקשה לתיקון הודעת הערעור נשלחה לבית המשפט במועד. אני מאפשרת השלמת הבקשה כאמור תוך חמישה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, ז' בטבת תשנ"ח (5.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. O10

[ "ע\"א 985/97" ]

3,510

24,935

ב בית המשפט העליון ע"א 985/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נעם אגוזי נגד המשיבים : 1. הבנק הבינלאומי הראשון 2. יעקב גבריאל גליק בקשה למתן הוראות בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד ליאורה גבע החלטה החלטתי מיום 11.12.97 מתבטלת לאחר שהתברר שבאת כוח המשיב שיגרה תגובה באמצעות מכשיר הפקסימיליה, ותגובה זו ככל הנראה לא מצאה דרכה לתיק. בהסכמה, אני מתירה את תיקון הודעת הערעור כמבוקש. ניתנה היום, י"ז בטבת תשנ"ח (15.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. O11

[ "ע\"א 985/97" ]

3,511

38,613

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 985/97 - ג' ע"א 1132/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : נעם אגוזי נגד המשיבים : 1. הבנק הבינלאומי הראשון 2. קרית ויצמן - פרק המדע בע"מ 3. יעקב גבריאל גליק סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, ל' בשבט התשנ"ח (26.2.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. A12 /דז/

[ "ע\"א 985/97", "ע\"א 1132/97" ]

3,512

44,104

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 985/97 - ה' ע"א 1132/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש-המערער בע"א 985/97 ובע"א 1132/97: נעם אגוזי נגד המשיב בע"א 985/97: הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ המשיב בע"א 1132/97: קרית ויצמן - פארק המדע בע"מ בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקש-המערער בע"א 985/97 ובע"א 1132/97: עו"ד ישראל עזריאלי החלטה כמבוקש. ניתנה היום, כ"ד בשבט התשנ"ט (10.2.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. A13 /דז/

[ "ע\"א 985/97", "ע\"א 1132/97", "בע\"א 985/97", "בע\"א 1132/97" ]

3,513

55,563

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 985/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' טירקל המערער : נעם אגוזי נגד המשיבים : 1. הבנק הבינלאומי הראשון 2. יעקב גבריאל גליק ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 28.7.96 בתיק 240/91 שניתן על ידי כבוד השופטת ד. פלפל תאריך הישיבה: י בסיון תשנ"ט (25.5.99) בשם המערער : עו"ד ישראל עזריאלי בשם המשיבים : לא אותר פסק-דין אין ממש בערעור זה. קיימת תשתית עובדתית לחיובי הקרן, ובכגון דא אין עילה להתערב בערעור. השופטת המלומדת הורתה לבעלי הדין להגיש חישובי ריבית, ועל יסודם היא קבעה סכום לחיובו של המערער (שבאה לידי ביטוי בנוסח הפסיקתה "א"). על הסכום האמור אין המערער יכול לחלוק משום שלא ערער עליו. הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב שכ"ט עו"ד 30,000.- ש"ח. ניתן היום י בסיון תשנ"ט (25.5.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. B14

[ "ע\"א 985/97" ]

3,514

64,072

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 985/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' טירקל המערער : נעם אגוזי נגד המשיבים : 1. הבנק הבינלאומי הראשון 2. יעקב גבריאל גליק בקשה לתיקון פסק דין מטעם המשיב 1 בשם המערער : עו"ד עזריאלי ישראל בשם המשיבים : עו"ד בר-הלל יששכר החלטה פסק דיננו מיום 25.5.99 יתוקן כדלקמן: 1. במקום המילים "בשם המשיבים: לא אותר" ייכתב: "בשם המשיב מס' 1: עו"ד ייששכר בר הלל. בשם המשיב מס' 2: לא אותר". 2. בסוף פסק הדין במקום האמור: "המערער ישלם למשיב שכ"ט עו"ד - 30,000 ש"ח" ייכתב: המערער ישלם למשיב 1 שכ"ט עו"ד 30,000.- ש"ח". ניתן היום ו בתמוז תשנ"ט (20.6.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009850. B15

[ "ע\"א 985/97" ]

3,515

982

ב בית המשפט העליון ע"א 93 / 1917 ע"א 1918/93 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' זמיר המערער : אריה דרעי נגד המשיב : מרדכי גילת ערעור על החלטת בית המ שפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 3.3.93 בתיק אזרחי 2382/90 שניתן על ידי כבוד השופט קלינג תאריך הישיבה: י בניסן תשנ"ז (17.4.97) בשם המערער : עו"ד ויסגלס דב בשם המשיב : עו"ד מוזר פסק-דין בעלי הדין הסכימו שניתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד- 1984. רק משום כך אנו מעמידים את הסכום הפסוק על סכום של 60,000.- ש"ח תחת 75,000.- ש"ח שנפסקו. אין צו להוצאות בערכאתנו. ניתן היום י בניסן תשנ"ז (17.4.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93019170. B03

[ "ע\"א 93", "ע\"א 1918/93" ]

3,516

983

בית המשפט העליון רע"א 97 / 1783 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקשת : ישפרו חברה להשכרת מבנים בע"מ נגד המשיב ב : ע.צ. מפעלים ופיתוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק המרצת פתיחה 1515/96 שניתן ביום 18.2.97 על ידי כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז בשם המבקשת: עו"ד זאב הרטבי, קובי צפורן ואח' בשם המשיבה: עו"ד איזי הולדשטיין ואח' ה ח ל ט ה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבה תגיש תשובתה לבקשה תוך 30 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, י' בניסן תשנ"ז (17.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ

[ "רע\"א 97" ]

3,517

2,123

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 1783 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקשת : ישפרו חברה להשכרת מבנים בע"מ נגד המשיב ה : ע.צ. מפעלים ופיתוח בע"מ בקשת רשות ערעור על לפסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק המרצת פתיחה 1515/96 שניתן ביום 18.2.97 על ידי כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז בשם המבקשת: עו"ד זאב הרטבי ואח' בשם המשיבה: עו"ד איזי הולדשטיין ואח' ה ח ל ט ה 1. הבקשה להרשות ערעור תועבר לדיון לפני מותב תלתא. 2. יוקצו 15 דקות לטיעוניו של כל בעל דין. ניתנה היום, י"ג בסיון תשנ"ז (18.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ - 178397

[ "רע\"א 97" ]

3,518

15,407

ב בית המשפט העליון רע"א 1783/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' ביניש כב' השופט י' גולדברג המ בקשת : ישפרו, חברה להשכרת מבנים בע"מ נגד המשיב ה : ע' צ' מפעלים ופיתוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 18.2.97 בתיק ה"פ 1515/96 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז תאריך הישיבה: ג' בכסלו התשנ"ח ( 02.12.97 ) בשם המ בקשת: עו"ד הרטבי זאב ועו"ד ציפורן בשם המשיב ה: עו"ד הולדשטיין ישראל החלטה בא כוח המבקשת חזר בו מהבקשה, והיא נדחית בזה. אין צו להוצאות, כמוסכם על בא כוח המשיבה. ניתנה היום, ג' בכסלו התשנ"ח (2.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97017830. E04

[ "רע\"א 1783/97", "ה\"פ 1515/96" ]

3,519

984

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5890/97 - א' בפני: כבוד השופט א' מצא המבקשת: צים חברת השיט הישראלית בע"מ נגד המשיב : גבריאל אוחנה בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור ה ח ל ט ה ההרכב אשר ידון בערעור יחליט גם בבקשה זו. ניתנה היום, כו' בתשרי תשנ"ח (27.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058900. F02

[ "ע\"א 5890/97" ]

3,520

2,356

ב בית המשפט העליון בירושלים ע"א 5890/97 - ב' בפני: כבוד השופט א' גולדברג המ בקשת : צים חברת השיט הישראלית בע"מ נגד המשיב : גבריאל אוחנה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 25.8.97 בת.א. 1655/89 שניתן על ידי כבוד השופטת ר. חפרי-וינוגרדוב תאריך הישיבה: ה' בכסלו התשנ"ח (4.12.97) בשם המבקשת: עו"ד גוטמן, עו"ד גירון בשם המשיב: עו"ד שטרס החלטה על פי הצעת בית המשפט שהתקבלה על דעת באי כוח הצדדים, יופקד סכום של 100,000 ש"ח מתוך סכום החיוב, וכן תשלום שכר טרחת עורך דין על הסכום המעוכב - בידיו הנאמנות של עורך-דין שטרס, בא כוח המשיב. עורך-דין שטרס יפעל לגבי הסכום המופקד בידיו בהתאם לפסק הדין שיינתן בערעור. יתרת החיוב על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי תשולם למשיב, באמצעות בא כוחו, תוך 30 יום מהיום. ניתנה היום, ה' בכסלו התשנ"ח (4.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058900. D03

[ "ע\"א 5890/97" ]

3,521

5,038

בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 5890/97 בפני: כבוד השופט א' מצא ה מבקשת : צים חברת השיט הישראלית בע"מ נגד המשיב : אוחנה גבריאל בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור החלטה מתבקשת תגובת בא-כוח המשיב. התגובה תוגש בכתב, עד יום 26.10.97, ועם הגשתה יוחזר התיק לעיוני. ניתנה היום, י"ד בתשרי תשנ"ח (15.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058900. F01

[ "ע\"א 5890/97" ]

3,522

20,033

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5890/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקשת : צים חברת השיט הישראלית בע"מ נגד המשיב : גבריאל אוחנה בקשה למתן החלטה סופית לעניין הגשת ראיות נוספות בערעור בשם המבקשת: עו"ד ענת גוטמן ה ח ל ט ה בקשה זו דינה להידחות. האפשרות שכבוד הנשיא יורה לבעלי הדין לסכם את טענותיהם בכתב לא נעלמה מעיניי בעת מתן החלטתי (מיום 27.10.97), כי ההרכב אשר ידון בערעור יחליט גם בבקשת המבקשת להגיש ראיות נוספות בערעור; והחלטתי האמורה בעינה עומדת גם משניתן הצו להגשת סיכומי טענות בכתב. לגוף העניין על המבקשת לנהוג על-פי ההנחייה הדיונית שבפיסקה (ה) להודעת הנשיא בדבר אופן הטיפול בבקשות להגשת ראיות נוספות בערעור המתנהל על-פי צו סיכומים בכתב (פ"ד מו(ד)1. ניתנה היום, יז' באייר תשנ"ח (13.5.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058900. F05

[ "ע\"א 5890/97" ]

3,523

35,470

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5890/97 - ה' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת והמשיבה בערעור שכנגד : צים חברת השיט הישראלית בע"מ נגד המשיב והמערער בערעור שכנגד : גבריאל אוחנה סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערת והמערער שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב - המערער בערעור שכנגד - יגיש את תשובתו לטענות המערערת ואת טענותיו בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו לו טענות המערערת; 3. המערערת - המשיבה בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לה הטענות בערעור שכנגד, ורשאית היא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיב בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור; 4. המערער בערעור שכנגד רשאי להשיב לתשובת המשיבה בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער שכנגד כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, כ"ח בניסן התשנ"ח (24.4.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058900. A04 /דז/

[ "ע\"א 5890/97" ]

3,524

55,502

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5890/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט ח' אריאל המערערת: צים חברת השיט הישראלית בע"מ נ ג ד המשיב: גבריאל אוחנה ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 25.8.97 בת.א. 1655/89 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' חפרי-וינוגרדוב תאריך הישיבה: כ"ח בכסלו התשנ"ט (17.12.98) בשם המערערת: עו"ד גורדון, עו"ד גירון, עו"ד גוטמן בשם המשיב: עו"ד שטרס פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: 1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר. חופרי-וינגרדוב) בו נקבע, כי המערערת (להלן: צים) - מעבידתו של המשיב (להלן: הנפגע) - התרשלה כלפיו וחייבת לפצותו על הנזק שנגרם לו, בסכום של 248,058 ש"ח. עוד נקבע, כי המשיב תרם בהתנהגותו לאירוע התאונה ורשלנותו התורמת עולה כדי 40%. 2. הנפגע, מלצר שעבד בשירותה של צים והפליג על אחת מאוניותיה, נפגע בשורש כף ידו מדלת באוניה שנסגרה עליה תוך כדי ניסיונו לסוגרה. כתוצאה מכך נגרמה לו נכות. האירוע ארע כאשר הנפגע יצא ממטבח האוניה דרך אחת הדלתות אל הסיפון על מנת לשפוך אשפה. אין מחלוקת כי הדלת, הנקראת "דלת סערה", היא דלת ברזל כבדה, הננעלת בעזרת מספר בריחים ואין עליה מתקן אבטחה הידראולי הגורם לסגירתה באופן איטי, משום שעליה להיסגר סגירה מהירה לצורכי אטימה מפני מים. 3. בית המשפט דחה את טענת המערערת, לפיה לא קרתה ולא יכלה לקרות תאונה כפי שתיאר הנפגע, וקבע - לאחר ניתוח חומר הראיות - כי התאונה אכן ארעה, כי הנפגע נפגע בכף ידו מהדלת עת טיפל בסגירתה וכי נגרמה לו חבלה ופציעה כתוצאה מכך. עוד קבע בית המשפט, כי מדובר בדלת כבדה ביותר שסגירתה קשה, כי הימאים שעל האוניה - עובדי מטבח - נהגו לצאת לסיפון מפתח הדלת לצורך השלכת אשפה וכי סגירתה של הדלת מסובכת ומורכבת ויש בה כדי ליצור סיכון בעת סגירתה, גם כשהסגירה נעשית על ידי העובד עצמו ולא בעת סערה. בית המשפט קיבל, כי יש צורך בסגירה אטימה של אותה דלת וכי היא בנויה על פי תקן בינלאומי. עם זאת קבע, כי מבנה הדלת, משקלה, אופן סגירתה והקושי בסגירתה חייבו את המעביד למצוא פתרון לסגירת הדלת בביטחון על ידי התקנת אביזרי סגירה אלטרנטיביים פשוטים יותר, היפים למצבים בהן אין צורך בסגירה מהירה למטרת איטום. 4. בא כוחה של צים העלה טענות רבות כנגד קביעות בית המשפט המחוזי, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי. אשר לקביעות העובדתיות, אין אנו מוצאים מקום להתערב בהן. בית המשפט שקל ובדק את כל העדויות הרלוונטיות שהיו בפניו וכן נתן הוא דעתו לספקות שונים, שהעלה בא כוחה של צים לגבי עדויות של עדים אלה ואחרים. לאחר מיון וסינון כל המערכת העובדתית שהוצגה בפניו, הגיע בית המשפט לקביעת העובדות, שהוכחו להנחת דעתו, ובאלה אין להתערב. 5. בנושא האחריות טענה צים, כי אין להטיל עליה חבות בגין סגירתה של דלת תקנית, החייבת להיסגר במהירות ובבת אחת, באופן שתאטום את הפתח נגד כניסת מים. עוד נטען, כי בית המשפט לא יכול היה, ללא עדות מומחה, לקבוע כי הדלת, שהיתה לכל הדעות תקינה ותקנית כשלעצמה, ניתנה להיות מובטחת על ידי אמצעים כאלה או אחרים באופן שתמנע את היתפסות ידו של עובד בין המשקוף והדלת. על פי הטענה, לא יכול היה בית המשפט לשים עצמו מומחה ולקבוע, ללא תשתית ראייתית, כי היה על צים לדאוג לסידורים אלטרנטיביים לסגירת הדלת. 6. אכן, לא היתה בפני בית המשפט עדות ממנה עולה, כי ניתן היה לבנות את הדלת באופן אחר או להתקין לה ידיות אחרות או בריחים אחרים או אביזרים אחרים, שיבטיחו בפני היסגרותה על ידו של עובד בפעולת סגירה, שהוא עצמו ביצע, ואין אלה קביעות המתבקשות מניסיון החיים ומהשכל הישר, ואף על פי כן, היה מקום לחייב את צים ולהטיל עליה אחריות בגין פציעתו של הנפגע. ומדוע? 7. לפי קביעתו של בית המשפט שימש הפתח, שבו הותקנה הדלת, כפתח כניסה ויציאה מן המטבח ואליו, ובפועל היו העובדים יוצאים ונכנסים דרך פתח זה כאשר הדלת פתוחה. העובדה שהדלת כבדה ביותר ושהיא נסגרת בבת אחת, במהירות ולא באופן איטי הייתה ידועה לצים, ואם לא ניתן היה למנוע סכנת היפגעות מדלת זו, חובה היה עליה שלא לאפשר יציאה וכניסה דרך אותו פתח, כאשר ישנם מספר פתחים נוספים המשמשים למטרה זו. היה עליה להתריע בפני עובדי המטבח, שנהגו לצאת ולהיכנס דרך אותו פתח, על סכנת סגירת דלת כבדה זו, ולא להרשות לאף אחד מן העובדים לטפל בדלת ולנסות לסגור אותה בעצמו. 8. האחריות המוטלת על המעביד כלפי עובדיו אינה קלה גם אם אינה מוחלטת. חובתו של המעביד לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שהעובדים יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים. אמצעי הזהירות הסבירים הם פונקציה של אופי הסיכון ומידתו. על המעביד להזהיר את העובדים מפני סכנות גלויות ונסתרות ולהדריכם כיצד לנהוג וכיצד להתמודד עם סיכונים בעבודה. ככל שהסיכון חמור יותר או נסתר יותר, או בלתי רגיל יותר, גוברים במקביל מידתם, גיוונם ותחכומם של אמצעי הזהירות שמעביד זהיר חייב לנקוט. אמצעי הזהירות הסבירים הם פונקציה של מידת הסיכון לשלומו ולבריאותו של העובד אם אכן יתממש אותו סיכון (בע"א 663/88 יהודה שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ , פ"ד מז(3) 225). בענייננו היה טמון סיכון בדלת, ומשכך, היה על צים לנקוט בצעדים כדי למונעו, ואם לא ניתן הדבר, היה עליה להזהיר ולהדריך את העובדים בכל הקשור לאותו סיכון. הטענות שנטענו בכתב התביעה מתייחסות גם למחדלים אלה. כעולה מן החומר ומקביעות בית המשפט לא מילאה צים חובותיה אלה. 9. טענה אחרת בה מיקד בא כוח צים את טענותיו היא, העדר קשר סיבתי בין הפגיעה בכף ידו של הנפגע, לבין הנזק. בעניין זה הועלו טענות בדבר היות הפגיעה הראשונית קלה למדי, בדבר התקופות הממושכות שחלפו שבמהלכן ירד הנפגע מן ההפלגה מבלי להתלונן על התאונה ותוצאותיה ובדבר הסיבות האפשריות האחרות להתפתחות החולנית בכף היד, שאינן קשורות באירוע הראשוני. בית המשפט ניתח בצורה מקפת את כל השאלות הקשורות בקשר הסיבתי העובדתי ומצא שקשר כזה הוכח להנחת דעתו, הן על-ידי עדויות רפואיות למיניהן, הן על ידי עדות התובע אותה קיבל בהקשר זה והן על ידי עדותם של עדים אחרים. כמו כן, ניתח בית המשפט את חוות הדעת הרפואיות של המומחים השונים שהעידו בפניו והגיע לכלל מסקנה, כי האפשרות הסבירה ביותר היא שהדלקת בה לקה הנפגע מקורה בזיהום שנוצר עקב חיידק שחדר לגופו במהלך החבלה, וכי מאחר ולא נמסר על חבלה אחרת בכף היד לפני ואחרי המקרה, יש לקבל כי הדלקת מקורה באותו חיידק. מאחר והפציעה התפתחה עד כדי היגרמות הנכות הסופית בכף ידו של הנפגע ואין גורם זר שניתק קשר זה בין הפגיעה והתוצאה, הרי שהוכח הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק. אין קביעות אלה ממין הקביעות שבית משפט זה מתערב בהן אלא אם כן ישב על המדוכה כערכאה ראשונה, דבר שאינו צריך לעשותו וגם אין סיבה לעשותו במקרה זה. 10. אשר לחלקו של הנפגע באחריות, קבע בית המשפט, כי הנפגע - ימאי מנוסה ובעל ותק ים ניכר - אמור היה להכיר את הדלת ולהיות בעל תושייה מספקת כדי לבקש עזרה מתאימה, מקום שהוא ער לקושי שנוצר בהפעלת הדלת; משלא עשה כן, יש להטיל עליו 40% רשלנות תורמת. כל אחד מהצדדים תוקף קביעה זו, מי להגדלת השיעור ומי להקטנתו. בחלוקת האחריות בין המעביד לעובד, יש לתת את הדעת לכך שמצבם של עובדים שונה מזה של מעבידיהם. הם אינם מבצעים את עבודתם באווירה רגועה כשביכולתם להיעזר בעצת מומחים. עליהם לקבל החלטות במקומות מסוכנים ובמצבים שסיכונים כאלה הם לעתים חבויים. מכאן שאין לצים לבוא בטרוניה כנגד שיעור הרשלנות שהוטל על הנפגע הנמוך מזה שהוטל עליה. לא מצאנו כי שגגה יצאה מלפני בית המשפט בהטילו בנסיבות המקרה רשלנות תורמת כאמור, ואין מקום לא להגדילה כבקשת צים ולא להקטינה כבקשת הנפגע. ראיות נוספות 11. צים הגישה לבית משפט זה בקשה להגיש ראיות נוספות. הראיות אותן מבקשת היא להגיש הן משני סוגים: אחד, ראיות להוכחה כי פנקס הימאי של המשיב נפסל עקב סיבות רפואיות שאינן קשורות לתאונה ולפיכך לא היה מקום לחשב הפסד השתכרות עתידי כימאי עד גיל 65. השניה, מאמר רפואי עליו נסמך המומחה הרפואי מטעם הנפגע. הבקשה הוגשה בזמנו לבית המשפט המחוזי, אליה צורף המאמר, הבקשה הוגשה עם הגשת הסכומים. גם הנפגע ביקש להגיש ראיה לאחר שהוגשו סיכומי צים. הבקשות נדחו על-ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 15.12.96. בית המשפט ציין, כי הבאת הראיות הסתיימה ב7.1.96-. סיכומי התובע הוגשו ב24.6.96-, סיכומי הנתבעת הוגשו ב1.9.96- והבקשות הוגשו לאחר כל אלה. 12. אשר למאמר, מקובלים עלי נימוקיו של בית משפט קמא בדבר אופן הגשתו כראיה במהלך עדותו של מי שמסתמך עליו, על מנת שיוכל להתייחס אליו ולהסביר את הטעון הסבר. אין להגיש מאמר רפואי בצרוף לסיכומים ולצפות שבית המשפט יבדוק את מידת התאמת עדות המומחה לאמור במאמר. 13. אשר לפנקס הימאי, עולה מהבקשה, כי כחודש לאחר שהנפגע הגיש את סיכומיו לבית המשפט, נפסל פנקס הימאי של הנפגע ונשלל רשיונו לשמש במקצועו הן בשירות המבקשת והן בכל חברת ספנות אחרת. על פי הטענה, הנפגע, שידע על כך סמוך לאחר הגשת סיכומיו, לא יידע את בית המשפט ואילו היא בקשה לצרף את הראיה מיד כשהגיע הדבר לידיעתה, חודש לאחר שלילת הכרטיס. צים לא יכלה - לטענתה - להביא בשלב הראיות את הראיה האמורה משום שהיא לא היתה קיימת. על פי הטענה, הפסילה היא סופית. מכיוון שהיא קרתה לפני מתן פסק-הדין, מבלי שראיה זו היתה בפני בית המשפט, נעשה חישוב הפסד ההשתכרות כימאי על בסיס בלתי מציאותי. נראה, כי עובדה זו, שהתרחשה בטרם ניתן פסק-הדין וסמוך לפני הגשת הבקשה להגשתה, ראוי היה שתהיה בפני בית המשפט לפני מתן פסק-הדין וראוי אפוא, שתובא בפניו היום באופן שתיבדק על ידו שאלת פסילת כרטיס הימאי של המשיב והשלכתה של פסילה כזו - אם הייתה - על ראש הנזק של הפסד השתכרות בעתיד. בשאלה זו יקבל בית המשפט ראיות משני הצדדים, וישמע טיעוניהם ויתן החלטה בשאלה זו, באופן שפסק הדין ישונה או יישאר על כנו, הכל לפי החלטת בית המשפט. הנזק 14. צים מעלה טענות כנגד סכומי הנזק האחרים שנפסקו, ביניהם פיצוי עבור סבל וכאב, שהוא - לטענתה - מוגזם וכן טעות בחישוב מספר ימי הפלגתו של המשיב בשנת 1988, שצריך להיות 140.5 ימים במקום 179.5 ימים. אשר לסבל וכאב אין מקום להתערב בסכום שנפסק, אף שהוא על הצד הגבוה. אשר למספר ימי ההפלגה, המשיב מסכים לכך כי נפלה טעות בפסק-הדין וכי מספר ימי ההפלגה בשנת 1988 צריך להיות 140.5 ימים במקום 179.5 ימים. לטענתו, מתבטא הפרש זה ב12,000- ש"ח לטובת צים, אלא שלטענתו, מתקזז הסכום כנגד הפסדי שכר בעתיד. אינני מוצאת שכך הדבר. הטעות ברורה, ואם לא תהיה הסכמה על גובה הסכום להפחתת הפיצוי, יטפל בכך בית המשפט המחוזי במסגרת החזרת התיק אליו, כאמור. לא מצאנו להתערב בטענותיו של המשיב-המערער שכנגד בנושא הנזק. 15. סוף דבר, כפוף לברור נושא שלילת פנקס הימאים מן הנפגע והשלכותיה על ראש הנזק של הפסד השתכרות בעתיד ומתן החלטה בהקשר זה, וכן לתיקון טעות הסופר בדבר ימי ההפלגה והשלכותיה הכספיות של אותה טעות, יישאר פסק-הדין על כנו. אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד : אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' אריאל אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן. ניתן היום, ג' בשבט תשנ"ט (20.1.99). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058900. J06

[ "ע\"א 5890/97", "בע\"א 663/88" ]

3,525

985

בית המשפט העליון רע"א 96 / 9092 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשים: 1. יעקב לנג 2. מרים פרושינובסקי 3. יוסף פרושינובסקי נ ג ד המשיבה: שובו בנים ירושלים - עמותה רשומה בקשת במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שניתנה ביום 4.12.96 על ידי השופט חבש בתיק ה"פ 250/96, ה"פ 224/96 ה ח ל ט ה להעביר להרכב שלושה. ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ909296/ 96090920. E03

[ "רע\"א 96", "ה\"פ 250/96", "ה\"פ 224/96" ]

3,526

4,919

בבית המשפט העליון רע"א 96 / 9092 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. לנג יעקב 2. פרושינובסקי מרים 3. פרושינובסקי יוסף נגד המשיב ה : שובו בנים ירושלים-עמותה רשומה בקשה להחזרת ערבון בשם המבקשים: עו"ד אריאל יהודה לשם החלטה בפסק דינו של בית המשפט מיום 1.7.97 לא נקבע חיוב המשיבה בהוצאות כנטען, אלא כי ההוצאות יהיו "לפי התוצאות" בסכום של 25,000 ש"ח. לפיכך, אין מקום בשלב זה להשבת הערבון שהופקד להבטחת הוצאות המשיבה. ניתנה היום, כ"ח בסיון תשנ"ז (3.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090920. Q07

[ "רע\"א 96" ]

3,527

7,366

ב בית המשפט העליון רע"א 96 / 9092 רע"א 8615/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' ביניש המערערים : 1. לנג יעקב 2. פרושינובסקי מרים 3. פרושינובסקי יוסף נגד המשיב : שובו בנים ירושלים-עמותה רשומה בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.12.96 בתיק המר' 250/96 שניתן על ידי כבוד השופט ע. חבש וכן על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים מימים 5.11.96, 11.11.96, 24.11.96, 1.12.96 ו- 17.12.96 בתיקי המ' 7342/96, 6192/96, 7764/96, 8387/96 תאריך הישיבה: כו בסיון תשנ"ז (1.7.97). בשם המבקשים : עו"ד לשם אריאל יהודה בשם המשיב : עו"ד גרינפלד אלישע ה ח ל ט ה מוסכם גם על המבקשים שהבקשה ברע"א 86/96 נבלעה בבקשה ברע"א 9092/96. לפיכך אנו מוחקים את הבקשה ברע"א 8615/96. המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת פסק-דין 1. רואים אנו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. 2. אנו סבורים שסעיף 29 לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968, קובע אך מסגרת המסמיכה את בית המשפט הדן בבקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו ליתן בגדר הבקשה שלפניו סעדים זמניים ובכלל זה מתן ערובה למילוי פסק הבוררות; סעיף 29(ב) מחיל על ההליכים הנזכרים בסעיף 29(א), בשינויים המחוייבים, הוראות כל חיקוק בדבר מתן ערובה והחיקוק המתאים הוא הסעד שבעל דין זכאי לקבלו לפי תקנה 386 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. לא זו בלבד שהמשיב לא נקט בהליכים הראויים לפי התקנה האמורה, אלא שאין בנוסח סעיף 29 או בתכליתו כל תימוכין להנחה שלבית המשפט נתונה סמכות לסלק את הבקשה העיקרית שלפניו אם בעל הדין שנגדו ניתן הסעד הזמני אינו מציית להוראה כלשהי שניתנה לו על ידי בית המשפט; ממילא לא יכול היה בית המשפט להתרות במבקשים שההליך שהגישו יסולק על הסף אם אלה לא ינהגו לפי הוראותיו. לפיכך אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את החלטת בית המשפט מיום 4.12.96 הדוחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות, ומחזירים אליו את הענין כדי שידון בבקשה לגופו של הענין. לפנים מן הדרוש אנו מבקשי להעיר שלכאורה העלו המבקשים בתצהיריהם טענה שלא חתמו על ההסכם שאושר בפסק הבוררות (למעט אחד המבקשים שחתם בתנאים שלטענתו מאיינים את החתימה). כמו כן יכולה המשיבה להישמע בטענה שהמבקשים מושתקים מלעתור לביטול פסק הבוררות עקב פרעון אחד השיעורים. בכל אלה לא ראינו לנכון לדון, כמו שגם לא דנו בשאלה אם זכאים המשיבים לקיים את הסעד הזמני. ענין הם לשופט המלומד לענות בהם. הוצאות הבקשה לפי התוצאות ואנו קובעים אותן בסכום של 25,000 ש"ח. ניתן היום כו בסיון תשנ"ז (1.7.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090920. B05

[ "רע\"א 96", "רע\"א 8615/96" ]

3,528

10,110

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 96 / 9092 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשים : 1. לנג יעקב 2. פרושינובסקי מרים 3. פרושינובסקי יוסף נגד המשיב ה : שובו בנים ירושלים-עמותה רשומה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שניתנה ביום 4.12.96 על ידי כבוד השופט חבש בתיק ה.פ. 250/96 בשם המבקשים: עו"ד לשם בשם המשיבה: עו"ד גרינפלד החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבה תגיש תשובתה לבקשה תוך 15 ימים מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשים. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום כו' באדר א' התשנ"ז (5.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090920. E01

[ "רע\"א 96" ]

3,529

986

בית המשפט העליון דנ"פ 4530/97 - 1 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : סולימאן אל עביד נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד אביגדור פלדמן החלטה המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי, ברוב דעות, ברצח ואינוס. דעת המיעוט ביקשה לזכותו מהספק. הושת עליו מאסר עולם. המבקש ערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון זיכה את המבקש, ברוב דעות, מעבירת הרצח והרשיע אותו, ברוב דעות, בעבירת האינוס. העניין הוחזר לבית המשפט המחוזי לגזירת הדין. הוטלו על המבקש, ברוב דעות, שתיים עשרה שנות מאסר. שופט המיעוט ביקש להטיל עליו עונש מאסר בן שש שנים. המבקש והמדינה עתרו בבקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון.לבקשה זו נעתרתי. הדיון יתקיים ביום 14.9.97. עתה מונחת בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. דין הבקשה להידחות. הרשעת המבקש עומדת, כל עוד בית המשפט העליון, בגדריו של הדיון הנוסף, לא יחליט אחרת. כל טענותיו של בא כוח המבקש, להצדקת עיכוב הביצוע, הן טענות שיש להעלותן בגדרי הדיון הנוסף. הבקשה נדחית. ניתנה היום י"ט באב התשנ"ז (22.8.97). ה נש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045300. A07

[ "דנ\"פ 4530/97" ]

3,530

9,255

ב בית המשפט העליון דנ"פ 4530/97 דנ"פ 4342/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: סולימאן אל עביד נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למתן פסק דין ולחלופין לשחרור המבקש בשם המבקש: עו"ד אביגדור פלדמן החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ' בחשון התשנ"ח (20.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045300. A08 /דז/

[ "דנ\"פ 4530/97", "דנ\"פ 4342/97" ]

3,531

15,573

בית המשפט העליון דנ"פ 4530/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : סולימאן אל-עביד נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לדיון נוסף בפסק דינ ו של בית המשפט העליון בע"פ 2109/96 מיום 9.7.97 שניתן על ידי כבוד המשנה לנשיא, השופט ש. לוין והשופטים: י. גולדברג, י. קדמי תאריך הישיבה: כ"ד בתמוז התשנ"ז (29.7.97) בשם המבקש: עו"ד אביגדור פלדמן; עו"ד רונית רובינסון בשם המשיבה: עו"ד נאוה בן-אור החלטה בהסכמת המדינה, אראה את בקשתה לדיון נוסף (דנ"פ 4342/97) כתשובה לבקשת סולימאן אל-עביד לדיון נוסף (בדנ"פ 4530/97). ניתנה היום, כ"ד בתמוז התשנ"ז (29.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045300. A03 /דז/

[ "דנ\"פ 4530/97", "דנ\"פ 4342/97" ]

3,532

25,027

ב בית המשפט העליון דנ"פ 4530/97 - ג' דנ"פ 4342/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : סולימאן אל עביד נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה להחזרת התיק לבית משפט קמא לשמיעת ראיות לעונש בשם המבקש: עו"ד אביגדור פלדמן החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ימי הפגרה יבואו במניין הימים לעניין זה. ניתנה היום, י"א בתמוז התשנ"ח (5.7.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045300. A10 /דז/

[ "דנ\"פ 4530/97", "דנ\"פ 4342/97" ]

3,533

987

בית המשפט העליון רע"א 3181/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה נגד המשיבים: 1. עזבון המנוח לצין דוד ז"ל 2. לצין צפורה 3. רנד מנחם 4. עזבון המנוח רנד משה ז"ל 5. רנד ישראל 6. לוינגר צפורה 7. לוינגר יעקב 8. כהן יצחק 9. כהן יעקב 10. כהן שלמה 11. ורטהיימר בן ציון 12. שטרן מנחם 13. שטרן יהודית בקשה לתיקון טעות סופר בפסק דין בשם המבקשת: עו"ד שרה גת החלטה לתגובת המשיבים תוך שבעה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, ג' בתמוז התשנ"ז (8.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94031810. A05 /דז/

[ "רע\"א 3181/94" ]

3,534

13,654

ב בית המשפט העליון רע"א 94 / 3181 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר המבקשים: 1. עזבון המנוח לצין דוד ז"ל 2. לצין צפורה 3. רנד מנחם 4. עזבטו המנוח רנד משה ז"ל 5. רנד ישראל 6. לוינגר צפורה 7. לוינגר יעקב 8. כהן יצחק 9. כהן יעקב 10. כהן שלמה 11. ורטהיימר בן ציון 12. שטרן מנחם 13. שטרן יהודית נגד המשיב ות : 1. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה 2. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז בקשה לביטול החלטה מיום 12.6.96 בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 9.5.94 בע"א 1338/90 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גרוס, י. בן-שלמה, א. שלו תאריך הישיבה: כ"ד בניסן התשנ"ז ( 01.05.97 ) בשם המבקשים: עו"ד חיה גוגיק (רזניק) בשם משיבה 1: עו"ד נילי ארז (סורוקר) בשם משיבה 2: עו"ד נ' ישרא לי ה ח ל ט ה אנו מבטלים ההחלטה (מיום 12.6.96). ניתנה היום, כ"ד בניסן התשנ"ז (01.05.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ה ח ל ט ה בפנינו בקשה למתן רשות ערעור. שמענו טיעוני הצדדים. נחה דעתנו כי הבקשה לא מעוררת בעיה משפטית, המצדיקה ערעור שני. הלכת קהתי לא מתעוררת כאן. הלכת שפירא כבר ניתנה לפני שניתן פסק הדין המחוזי בעניין שלפנינו. מטעם זה אנו דוחים הבקשה. עניין העדר התשתית במקרקעין נשוא הדיון, לא עלה כטענה משפטית בבקשה לרשות ערעור. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה מס' 1 בסכום של 2,500 ש"ח ובהוצאות המשיבה מס' 2 בסכום של 5,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ד בניסן התשנ"ז (01.05.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94031810. A04 /דז/

[ "רע\"א 94", "בע\"א 1338/90" ]

3,535

16,923

ב בית המשפט העליון רע"א 3181/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה נגד המשיבים: 1. לצין דוד ז"ל 2. לצין צפורה 3. רנד מנחם 4. רנד משה 5. רנד ישראל 6. לוינגר צפורה 7. לוינגר יעקב 8. כהן יצחק 9. כהן יעקב 10. כהן שלמה 11. ורטהיימר בן ציון 12. שטרן מנחם 13. שטרן יהודית 14. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז בקשה לתיקון טעות סופר בפסק ד ין בשם המבקשת: עו"ד שרה גת בשם המשיבים 1-13: עו"ד חיה גוגיג (רזניק) החלטה בהסכמת הצדדים אני מורה על תיקון טעות סופר שנפלה בהחלטתנו מיום 1.5.97, כך שבמקום המשפט: "המבקשת תישא בהוצאות המשיבה מס' 1 בסכום של 2,500 ש"ח ובהוצאות המשיבה מס' 2 בסכום של 5,000 ש"ח", ייכתב בהחלטה: "המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה מס' 1 בסכום של 5,000 ש"ח ובהוצאות המשיבה מס' 2 בסכום של 5,000 ש"ח." ניתנה היום, ט' בחשון התשנ"ח (9.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94031810. A06 /דז/

[ "רע\"א 3181/94" ]

3,536

17,931

בית המשפט העליון רע"א 94 / 3181 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. עזבון המנוח לצין דוד ז"ל 2. לצין צפורה 3. רנד מנחם 4. רנד משה 5. רנד ישראל 6. לוינגר צפורה 7. לוינגר יעקב 8. כהן יצחק 9. כהן יעקב 10. כהן שלמה 11. ורטהיימר בן ציון 12. שטרן מנחם 13. שטרן יהודית נגד המשיבות : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה, נתניה 2. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז המרכז בקשה לביטול החלטה ברע"א 3181/94 בשם המבקשים: עו"ד חיה גוגיג (רזניק) בשם משיבה מס' 1: עו"ד נילי ארז (סורוקר) בשם משיבה מס' 2: עו"ד אילתה זיסקינד החלטה הבקשה לביטול החלטה ברע"א 3181/94 תידון בפני הרכב הנשיא א. ברק, המשנה לנשיא ש. לוין והשופט י. זמיר. המזכירות מתבקשת לקבוע הדיון בהקדם. רצוי לפני תום חודש זה. ניתנה היום, ח' בניסן התשנ"ז (15.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94031810. A03 /דז/

[ "רע\"א 94" ]

3,537

988

בית המשפט העליון רע"פ 9098 /96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: מדינת ישראל נגד המשיבים : 1. ישראל בן גרשון רוזוב 2. חברת נכסי ישראל רוזוב בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 1503/93, 1519, 1530, מיום 19.6.96, שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גרוס, י. בן-שלמה, א. שלו בשם המבקשת: עו"ד י. כהן בשם המשיבים: עו"ד ג. אדרת; עו"ד נ. שמחוני החלטה רשות ערעור כמבוקש. הדיון יהיה ביחד עם רע"פ 9122/96, רע"פ 7798/96 ורע"פ 9079/96. ניתנה היום, א' בתמוז התשנ"ז (6.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090980. A02 /דז/

[ "רע\"פ 9098", "רע\"פ 9122/96", "רע\"פ 7798/96" ]

3,538

989

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 3378 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין : 1. חברת האחים בדיר בע"מ 2. בדיר יעקב נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בע"פ 1230/96 שניתן ביום 20.4.97 על ידי כבוד השופטים גרוס, בן שלמה, רובינשטיין בשם המבקש: עו"ד אור תמיר החלטה שתי הערכאות שקדמו לי קבעו שלא נתקיימו הנסיבות המצדיקות להתיר למבקשים לחזור בהם מהודאתם; ולאחר שעיינתי בטענות המבקשים נחה דעתי שאין הן מעוררות שאלות בעלות חשיבות כללית, המצדיקות מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הבקשה נדחית ללא צורך לבקש עליה תשובה. ניתן היום כט באייר תשנ"ז (5.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033780. B01

[ "רע\"פ 97" ]

3,539

990

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6564/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערת: רות דרור נגד המשיבים : 1. אריה קיזל, עורך ראשי 2. אריק גרינברג - כתב לענייני קרית אתא 3. אלי טולדנו - מנהל העיתון/מקומון ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה בת.א. 7027/96 מיום 15.10.97 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' פריאל בשם המערערת: בעצמה פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א' פריאל) מיום 15.10.97, בה נדחתה בקשת המערערת לפסילת השופטת מלישב בדין בעניינה. 1. מן הערעור ומנספחיו, עולה, כי המערערת ביקשה בשעתו (ב- 29.1.97), כי כב' השופטת פריאל תפסול עצמה מלדון בתביעה שהגישה המערערת כנגד המשיבים, אולם חזרה בה מבקשתה ב- 27.5.97. עוד עולה, כי ב- 9.10.97 שבה המערערת וביקשה, כי כב' השופטת פריאל תפסול עצמה מלדון בעניינה. זאת בשל השתהותה במתן החלטות ביניים בתביעה. בית המשפט דחה את הבקשה, בקבעו, כי "אי-מתן החלטה אינו עילה לפסילה, ובפרט כשאין מדובר באיחור משמעותי". 2. בערעור שבפני שבה המערערת ומלינה על השיהוי שדבק, לשיטתה, בשמיעת תביעתה ועל הנזקים הנגרמים לה כתוצאה מכך. אין בטענה זו, כשלעצמה, כדי להביא לקבלת הערעור. בית משפט זה שב וקבע, כי הכרעה בהליכי ביניים שאינה לרוחו של צד מן הצדדים אינה מהווה, כשלעצמה, עילת פסלות (וראה, לדוגמא: ע"א 8662/96 פולק נ' חברה לבנין אחים הילזנרט בע"מ , טרם פורסם). מקל וחומר שכך הם פני הדברים כאשר טענת הפסלות אינה מבוססת על טעם הנוגע לתוכנה של הכרעה כאמור אלא אך על העובדה שההחלטה טרם ניתנה. מכל מקום, גם טרונייתה זו של המערערת באה לידי פתרונה, משום שמהערעור עולה, כי לאחר מתן ההחלטה נשוא הערעור ניתנו גם החלטות הביניים שבשלהן הוגשו בקשת הפסלות והערעור. הערעור נדחה. ניתן היום, י"ט בכסלו התשנ"ח (18.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97065640. A02 /דז/

[ "ע\"א 6564/97", "ע\"א 8662/96" ]

3,540

8,912

ב בית המשפט העליון ע"א 6564/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : דרור רות נגד המשיבים : 1. קיזל אריה עורך ראשי 2. אריק גרינברג 3. אלי טולדנו בקשה לפטור מאגרה בשם המבקשת: בעצמה החלטה פטור מתשלום אגרה. הערעור פטור מערבון. ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97065640. O01

[ "ע\"א 6564/97" ]

3,541

991

בבית המשפט העליון בש"א 1737/93 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : פינקו אליהו ואח' אצל בתיה פינקו נגד המשיב : הבנק הבינלאומי הראשון הוגש/ה בקשה להארכת מועד (לנקיטת הליך) בשם המערער: בעצמו החלטה בקשה זו להארכת מועד הוגשה בתאריך כלשהו בשנת 1993. מאז נעשו מספר ניסיונות לקבוע את הבקשה לדיון, ואלה לא צלחו. מאז 1993 לא הוגשו כל כתבי בי דין על ידי מי מהצדדים בתיק. בנסיבות אלה, אני מורה על סגירת תיק הבקשה. ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשנ"ז (29.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93017370. Q01

[ "בש\"א 1737/93" ]

3,542

993

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5572/94 ע"א 6489/94 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערער והמשיב בערעור שכנגד : שלבי ואאל נ ג ד המשיבים והמערערים בערעור שכנגד: 1. טיב פלסט בע"מ 2. זכריה זניאל 3. המגן, חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 25.7.94 בת"א 637/90 שניתן על ידי כבוד השופט צ' טל תאריך הישיבה: כה' בחשון התשנ"ח ( 25.11.97 ) בשם המערער : עו"ד נבות חיים בשם המשיבים : עו"ד י' דביר ועו"ד ח' קליר פסק-דין כמוסכם על הצדדים, מבוטל בזה פסק הדין אשר ניתן בבית המשפט המחוזי, והמגן, חברה ישראלית לביטוח בע"מ, תשלם למערער, לפנים משורת הדין, לסילוק מלא של כל תביעותיו, את הסכום של 10,000 ש"ח תוך שלושים ימים מהיום. ניתן היום, כה' בחשון התשנ"ח (25.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 94055720. E01

[ "ע\"א 5572/94", "ע\"א 6489/94" ]

3,544

14,577

בית המשפט העליון בש"א 4475/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : אוחיון סלומון נגד המשיב : גבעתי הרצל ערעור על החלטת כבוד השופטת א. אפעל גבאי בשם המערער: בעצמו החלטה 1. המועד להגשת הערעור הוארך בהחלטת הרשמת הנכבדה מיום 20.7.97 והערעור הוא בזכות. 2. אני מקבל את הערעור ופוטר את המערער גם מתשלום מחצית האגרה הנותרת. אין צו להוצאות. ניתן היום כו בתמוז תשנ"ז (31.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044750. B02

[ "בש\"א 4475/97" ]

3,551

997

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 3138 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין : סייף עלי נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 659/96 מיום 10.4.97 שניתן על ידי כבוד הנשיא לינדנשטראוס, והשופטים ברלינר פיזם בשם המבקש: עו"ד וופא זועבי-פאהום בשם המשיבה: עו"ד חובב ארצי החלטה נחה דעתי שבסרבם לקבל את המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעתו של המבקש איזנו הערכאות הקודמות בין כל השיקולים הרלבנטיים; טענות המבקש לא שכנעוני שהמקרה בא בגדרם של אותם מקרים נדירים שבהם שומה על בית המשפט להימנע מהרשעה; ועל כל פנים אין מתעוררת במקרה זה שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הבקשה נדחית. ניתן היום יב בסיון תשנ"ז (17.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031380. B03

[ "רע\"פ 97" ]

3,552

4,849

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 3138 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: סייף עלי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שניתן בע"פ 659/96 מיום 10.4.97 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא מ' לינדנשטראוס, והשופטים: ש' ברלינר, ח' פיזם בשם המבקש: עו"ד וופא זועבי-פאהום החלטה לתגובת המשיבה תוך 15 יום מיום ההמצאה. ניתנה היום כ' באייר התשנ"ז (27.05.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031380. A01 /דז

[ "רע\"פ 97" ]

3,553

999

בית המשפט העליון רע"ב 97 / 1006 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: חסין אבו-סבור נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.12.96 בע"ש 2553/96, שניתן על ידי כבוד השופטים: ד. בר-אופיר, ה. אחיטוב, א. חיות בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ג אדר א' התשנ"ז (2.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010060. A03 דז/

[ "רע\"ב 97" ]

3,556

16,354

בית המשפט העליון רע"ב 97 / 1006 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: חסין אבו-סבור נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעו ר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.12.96 בע"ש 2553/96, שניתן על ידי כבוד השופטים: ד. בר-אופיר, ה. אחיטוב, א. חיות בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד דינה זילבר החלטה המבקש מרצה עונש מאסר בן שנתיים וחצי, בין השאר, בגין עבירות התפרצות לרכב בכוונה לגנוב, שוטטות למטרה אסורה, והחזקת כלי פריצה. זהו מאסרו הרביעי של המבקש, אשר ריצה בעבר תקופות מאסר בגין עבירות גניבה, הצתת רכב, גניבה מרכב וכניסה לישראל שלא כחוק, סחר בסמים והחזקת נכס החשוד כגנוב. תאריך תום ריצוי שני שליש ממאסרו חל ביום 19.12.96 (מנהלי - 31.10.96). המבקש הגיש לועדת השחרורים בקשה להשתחרר שחרור מוקדם בשל התנהגות טובה. המדינה התנגדה לשחרורו המוקדם של המבקש. ביום 29.10.96 דנה ועדת השחרורים בבקשתו, ודחתה אותה. הוועדה נימקה החלטתה בכך שניסיון העבר מלמד, כי בעבר, סמוך לאחר שחרורו מן הכלא, חזר המבקש ועבר עבירות. כמו כן, ציינה הוועדה, כי אף שבדרך כלל תפקודו של המבקש בכלא היה תקין, הרי שהיו לו עבירות משמעת אחדות ובהן שימוש בסמים (אשר התגלה בבדיקת שתן) ואחזקת סכין יפנית. ביום 12.11.96 עתר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בבקשה לביטול החלטת ועדת השחרורים. בית המשפט המחוזי (הרכב כב' השופטים ד. בר אופיר, ה. אחיטוב וא. חיות) קבע, כי ועדת השחרורים בחנה את טענות הצדדים לגופן וכי לא נפל פסול בבחינה זו, או בשיקוליה של הוועדה. בית המשפט המחוזי דחה, איפוא, את עתירת המבקש (ע"ש 2553/96). מונחת בפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה, מציין המבקש, כי תפקודו ועבודתו בכלא היו לשביעות רצון הממונים עליו. לדבריו, קיים מקום עבודה בדימונה, אשר מעוניין להעסיק אותו לאחר שחרורו, ולסייע בשיקומו. לעניין השימוש בסמים טוען המבקש, כי בכלאו הוא נתון תחת מעקב מתמיד, וכי, למעט בדיקה זו, הוא נמצא תמיד נקי. לדבריו, לא ניתן לבסס חשד כאמור על סמך בדיקה בודדת. לעניין הסכין שנמצאה על גופו, טוען המבקש, כי סכין זו משמשת אותו בנגרייה בה הוא עובד במסגרת מאסרו, וכי הוא שכח אותה, דרך מקרה, על גופו. המבקש מדגיש, כי הוא המפרנס היחיד במשפחה בת שמונה נפשות, וכי אשתו בשלבי הריון מתקדמים. לדבריו, הוא בן יחיד לאמו שהיא אשה זקנה וחולה. לאחר שעיינתי בחומר שלפני ובטענות הצדדים נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא כי: "במסגרת תפקידו של בית המשפט בדונו בעתירות כנגד החלטות ועדת השחרורים, עליו לבחון, אם פעלה הוועדה במסגרת סמכותה, ואם בשיקוליה לא דבק פסול, או שמא נפגמה החלטתה בשל פגם רציני בנוהל הדיון שלפניה" (רע"ב 6/82 ועדת השחרורים נ' צ'רלי בן שטרית פ"ד לז(1) 393). אכן, בית משפט זה איננו שואל כיצד היה הוא מחליט במקרה, אילו הוא היה ועדת השחרורים, ואינו מחליף את שיקול דעת ועדת השחרורים בשיקול דעתו. בית המשפט בודק האם שקלה ועדת השחרורים את כל השיקולים הסבירים, ואיזנה בינהם כראוי. לעניין השיקולים, אשר צריכים להנחות ועדת שחרורים הדנה בבקשת אסיר מכוח סעיף 28 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב1971-, כתבתי בעבר כי: "החקיקה המסמיכה אינה קובעת במפורש כל קריטריון סטטוטורי. מקובל להניח, עם זאת, כי הקריטריון המרכזי - אך אולי לא היחיד - הוא הסיכוי כי האסיר לא יחזור לפעילות עבריינית לאחר שחרורו. בהקשר זה מקובל להתחשב בהתנהגותו של האסיר בבית הסוהר, בתכניות שיקומו, בעברו הפלילי, במהות העבירה בה הורשע ובכיוצא בהם שיקולים שיש בהם כדי "להראות אינדיקציה לכך שהוא עלול לסכן שוב את שלום הציבור אם ישוחרר שחרור מוקדם" (בג"צ 363/77)" (ע"א 20/83 ועדת השחרורים נ' יהודה בן יעקב אסיאס פ"ד לז(2) 686,693). השיקולים, שעמדו כנגד עיניה של ועדת השחרורים במקרה שלפנינו, היו בחינת התנהגותו של המבקש בעבר, לאחר ששוחרר שחרור מוקדם ממאסרים קודמים, כמו גם התנהגותו של המבקש בעת מאסרו הנוכחי. העובדה שהמבקש שב למעגל הפשע זמן קצר לאחר שחרוריו הקודמים, וכן העובדה, כי בתקופת מאסרו הנוכחית ביצע המבקש עבירות משמעת, הן שהובילו את הוועדה למסקנתה. אכן, בבחינת בקשה לשחרור מוקדם שיקולים אלה ראויים הם. כמו כן, לא נמצא כל פגם באופן בו איזנה הוועדה בין השיקולים השונים. בית המשפט המחוזי אישר החלטת הוועדה, ומסקנתו מקובלת עלי. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ב ניסן התשנ"ז (29.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010060. A04 /דז/

[ "רע\"ב 97", "ע\"ש 2553/96", "רע\"ב 6/82", "ע\"א 20/83" ]

3,557

1,004

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 6856 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערער ים : עמוס ויצחק בוקרה קבלנים בע"מ נגד המשיבים : 1. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון 2. מינהל מקרקעי ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.9.95 בת"א 198/94 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו' זיילר בשם המערערים: עו"ד י. ביניש בשם המשיבה: עו"ד מ. גולן פסק-דין בערכאה הראשונה התמקדו הצדדים בפלוגתאות שפורטו בפסק דינו של בית המשפט ושהעיקריות ביניהם הן: האם חוזה הפרוגרמה הנושא תאריך 3/91 נכנס לתקפו בעת שנמסר למערערת ב10/91- אם אמנם כך הדבר, האם פקעה התחייבותה להתחיל את העבודות במועד שננקב בו ונותרה רק התחייבותה למועד סיום העבודה הנקוב בחוזה הפתוח מ10/91-. שאלה זו עומדת גם במרכז הדיון בפנינו. בית משפט קמא קבע על יסוד הראיות שבאו בפניו, כי המערערת החלה לעשות הכנות לבצוע העבודה כבר ב1/91- והקדימה "נעשה לנשמע דהיינו עשייה לחתימת החוזים". מכאן שבפועל ראתה עצמה המערערת קשורה בתאריך התחלת הבנייה הנזכר בחוזה הפרוגרמה ובלשון השופט "קבלה על עצמה את עולם של תנאי חוזה הפרוגרמה וחוזה הפיתוח ברצון טוב ובנפש חפצה". קביעותיו אלה של בית המשפט המושתתות על חומר הראיות שבא בפניו אינן מצדיקות התערבותנו. המערערת מוסיפה וטוענת כי מועד התחלת הבנייה לפי חוזה הפרוגרמה איבד את משמעותו וכי כל עוד תימסרנה הדירות במועדן אין הפרת הסכם מצד המערערת ומכתב הביטול, בטל. טענה זו אינה מקובלת עלינו, כפי שלא הייתה מקובלת על הערכאה הראשונה. אף אם נניח כי המועד לתחילת הבנייה שננקב בחוזה הפרוגרמה איבד את משמעותו, הרי התנאי שיש להתחיל בבניה חודש לאחר חתימת החוזה נשאר בעינו ומרוץ הזמנים יתחיל מיום חתימת חוזה הפיתוח (שהוא גם מועד מסירת חוזה הפרוגרמה) דהיינו 10/91. עד מכתב הביטול מ11/92- בנתה המערערת חלקית, רק 74 יחידות שגם אלה לא הושלמו עד 12/93, מתוך 304 יחידות ולא התחילה לבנות את היחידות האחרות כאשר את כל 304 היחידות צריכה הייתה להשלים עד 1.6.93. מכאן שהחוזה הופר הפרה יסודית ומכתב הביטול תקף. גם יתר קביעותיו של השופט קמא והמסקנות המוסקות על ידו, מקובלות עלינו. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור ומחייבים את המערערת לשלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, כ' באייר תשנ"ז (27.5.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95068560. J02

[ "ע\"א 95" ]

3,566

18,126

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 6856 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון המבקש : עמוס ויצחק בוקרה קבלנים בע"מ נגד המשיבים : 1. מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון 2. מינהל מקרקעי ישראל בקשה לקביעת מועד דיון בשם המשיבים: עו"ד עשירה ראובני החלטה הדיון ישמע ביום 17.4.97. ניתנה היום, כ"ג באדר א' תשנ"ז (2.3.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95068560. Q01

[ "ע\"א 95" ]

3,567

1,005

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5680/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותר ת : לריסה בלאן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-עכו עתירה למתן צו על-תנאי החלטה המשיבים ימציאו את תגובתם בכתב לעתירה עד 8.10.97. לאחר קבלת התגובה, אחליט לגבי המשך ההליכים בעתירה זו. ניתנה היום, כ"ג באלול תשנ"ז (25.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97056800. E01

[ "בג\"ץ 5680/97" ]

3,568

1,860

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5680/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : לריסה בלאן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-עכו בקשה למחיקת עתירה בשם העותר: עו"ד שפיק מרעי בשם המשיבים: עו"ד דינה זילבר החלטה אני מוחקת את העתירה כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ב' בחשון תשנ"ח (2.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056800. O04

[ "בג\"ץ 5680/97" ]

3,569

1,006

ב בית המשפט העליון ע"פ 3088/97 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקש: קססאסתה אמגד נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה להקדמת מועד דיון בשם המבקש: עו"ד שלמה לקר החלטה בפני בקשה שניה להקדמת מועד דיון. ביום 17.7.97 קבעתי כי הערעור ייקבע לדיון על פי האפשרויות ביומן המשפטים. בא כוח המבקש מציין כי מאז החלטתי חלפו חמישה חודשים. אין בטעם זה די להקדים את הדיון בערעור. כפי שקבעתי בהחלטתי הקודמת הערעור יקבע לדיון על פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, כ"ה בחשון תשנ"ח (25.11.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97030880. P04

[ "ע\"פ 3088/97" ]

3,570

3,148

בבית המשפט העליון ע"פ 3088/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : קססאסתה אמגד נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לקביעת מועד דיון בשם המערער: עו"ד שלמה לקר החלטה לתגובת בא-כח המשיבים תוך חמישה ימים מיום ההחלטה. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים גם באמצעות הפקסימיליה. ניתנה היום, ג' בתמוז תשנ"ז (8.7.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97030880. R01

[ "ע\"פ 3088/97" ]

3,571

13,532

בבית המשפט העליון ע"פ 3088/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : קססאסתה אמגד נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לקביעת מועד דיון בשם המערער: עו"ד שלמה לקר בשם המשיבה: עו"ד חובב ארצי החלטה בפני בקשה לדיון דחוף בערעור. המערער הורשע באונס ונגזרו עליו שמונה שנות מאסר בפועל החל מיום 29.9.95. בפני בית המשפט זה תלויים ועומדים ערעורים בהם העונש שנגזר קצר בהרבה. בנסיבות אלו לא מצאתי בנימוקי בא-כוח המערער לפיהם יש סיכוי לערעור וכי העונש חורג מחמת הענישה המקובלת, טעמים המצדיקים הקדמת הדיון. אלו טעמים הנוגעים לדיון בערעור עצמו ולא להקדמתו. הערעור יקבע לדיון על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, י"ב בתמוז תשנ"ז (17.7.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97030880. R03

[ "ע\"פ 3088/97" ]

3,572

29,778

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3088/97 ע"פ 3877/97 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט ח' אריאל המערער בע"פ 3088/97 : אמגד בן ארי קססאסתה(רססבי) המערער בע"פ 3877/97: עמאש מדיר נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 9.1.97 (בת.פ. 527/95) שניתן על ידי כבוד השופטים ג. גלעדי, צ. סגל ונ. הנדל תאריך הישיבה: כ"ג באלול תשנ"ח (14.9.1998) בשם המערער בע"פ 3088/97: עו"ד לקר שלמה בשם המערער בע"פ 3877/97: עו"ד שחדה אבן-ברי בשם המשיבה: עו"ד נעמי גרנות בשם שירות המבחן: גב' חנה אטקס פסק-דין השופט י' קדמי: 1. שני ערעורים של שני נאשמים כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע - ת.פ. 527/95 - לפיו הורשעו השניים בעבירה של אינוס בנסיבות מחמירות לפי הסעיפים 345(א)(1) ו- 345(ב)(5) לחוק העונשין. בשל הרשעתם, נדונו השניים לענשים הבאים: המערער בע"פ 3088/97 - הנאשם מס' 2 בכתב האישום (להלן: "הנאשם מס' 2") - נדון לשמונה שנים מאסר; ואילו המערער בע"פ 3877/97 - הנאשם מס' 3 בכתב האישום (להלן: "הנאשם מס' 3") - נדון לשבע שנים מאסר. שני הערעורים מכוונים כנגד ההרשעה ולחילופין כנגד חומרת העונש; ובהסכמת הצדדים נדונו יחד. 2. להלן בתמצית עיקרי העובדות הדרושות לבירור הערעורים, כפי שנקבעו בהכרעת הדין: א. בליל המקרה הוזמנה המתלוננת - תיירת מדניה - על ידי הנאשם מס' 1 בכתב האישום ואדם נוסף (להלן: "האדם הנוסף") לעשן מריחואנה בחדרו של אחד מחבריהם. לאחר העישון, נותרו בחדר הנאשם מס' 1 והמתלוננת לבדם; והנאשם מס' 1 בעל את המתלוננת בניגוד לרצונה ותוך שימוש בכוח. במהלך הבעילה, השמיעה המתלוננת צרחה, שהעירה משנתו אדם מבוגר שהתגורר גם הוא באותו מבנה (להלן: "המצרי"); אך הדבר לא מנע מהנאשם מס' 1 מלהשלים את אינוסה. לאחר שנאנסה כאמור, יצאה המתלוננת מן החדר כשנאשם מס' 1 בעקבותיה. מחוץ לחדר פגשה המתלוננת מספר אנשים וביניהם המצרי והנאשמים מס' 2 ומס' 3 וביקשה מהם לעזור לה לעזוב את המקום; כאשר הפחד והבהלה שבהם היתה שרויה, ניכרים בה ובהליכותיה. המצרי, שצריחתה של המתלוננת העירה אותו משנתו כאמור לעיל, ביקש מהנאשם מס' 1 להניח לה ללכת; אך האחרון סירב באומרו, כי הוא חושש שהיא תפנה למשטרה ותגרום למעצרם. ג. בשלב זה, ביקש הנאשם מס' 1 מן המתלוננת כי תחזור לחדר שבו נאנסה; ומשסירבה, לקח אותה הנאשם מס' 3 לכיוון אותו חדר ויחד עם נאשם מס' 1 דחף אותה לתוכו. בחדר נמצאו אותה שעה הנאשם מס' 2 והאדם הנוסף. מיד לאחר מכן, יצאו הנאשם מס' 1 והנאשם מס' 3 מן חדר; והמתלוננת נותרה שם עם הנאשם מס' 2 והאדם הנוסף. האחרון הפשיט בכוח את המתלוננת וניסה לבעול אותה בניגוד לרצונה; ומשלא הצליח - בשל חוסר זיקפה - בא במקומו הנאשם מס' 2 ובעל אותה בניגוד לרצונה. המתלוננת לא התנגדה פיסית לבעילתה על ידי הנאשם מס' 2, משום שחששה שאם תתנגד יהרגוה. ד. האדם הנוסף ניסה לבעול את המתלוננת פעם נוספת אולם שוב לא עלה הדבר בידו; ואז נכנס לחדר הנאשם מס' 3 - שהמתין יחד עם הנאשם מס' 1 מחוץ לחדר ליד החלון - הפשיט את המתלוננת ובעל אותה, לקול צחוקם של הנאשמים 1 ו2- והאדם הנוסף שהתבוננו במתרחש מבעד לחלון. נאשם מס' 3 כיסה את החלון וחזר ובעל את המתלוננת כדרכה ושלא כדרכה. גם לבעילתה על ידי הנאשם מס' 3, המתלוננת לא התנגדה פיסית, כפי שלא התנגדה קודם לכן לבעילתה על ידי הנאשם מס' 2. ה. בשלב זה חזרו נאשם מס' 1 והגברים האחרים לחדר שבו היו נאשם מס' 3 והמתלוננת. הנאשם מס' 1 לקח את המתלוננת לחדר אחר, שם חזר ובעל אותה; ומשסיים הותיר אותה באותו חדר לבדה והלך. משנותרה לבדה, עקרה המתלוננת את שבכת החלון, נמלטה מן המבנה כשהיא בחולצה ותחתונים ונלקחה על ידי מכונית חולפת לתחנת המשטרה שם סיפרה את קורותיה אותו לילה. 3. גירסתו של נאשם מס' 2 היתה כי הגיע למבנה אחרי חצות ומצא שם את המתלוננת יחד עם הנאשמים מס' 1 ומס' 3 והאדם הנוסף; ולשאלתו מי המתלוננת נענה שהיא "נערת ליווי". מאוחר יותר הציע לו האדם הנוסף לקיים יחסי מין עם המתלוננת ולאחר שכנוע מצידו הלך עמו לחדר שבו שהתה. כאשר נשאר לבדו עם המתלוננת, נישק אותה הנאשם מס' 2 ושכב לידה בבגדיו; ולדבריו - לא עשה במתלוננת מעשים מיניים מעבר לנשיקות. ואילו גירסתו של נאשם מס' 3 היתה כי כאשר הנאשם מס' 1 הביא את המתלוננת, שהה בחדרו של דייר אחר באותו מבנה. מאוחר יותר הוזמן על ידי נאשם מס' 1 לחזור לחדרו שם מצא את המתלוננת ערומה; ומשניסה לכסות אותה סירבה לו. בשלב זה, הציע לו הנאשם מס' 1 לצאת מהחדר ולהתבונן מן החלון מה יעשה עמה הנאשם מס' 2. הנאשם מס' 3 עשה כפי שהוצע לו; ומאוחר יותר - לאחר שראה מבעד לחלון כיצד נאשם מס' 2 מנשק את המתלוננת - חזר ונכנס לחדר, הרחיק ממנו את כל האחרים ונותר לבדו עם המתלוננת כשהיא עירומה. לדבריו, הראה הנאשם מס' 3 למתלוננת תמונות משפחתיות; ואז המתלוננת פיתתה אותו לבוא עליה ואף סייעה לו לבעול אותה. 4. כפי שכבר נאמר, בית המשפט המחוזי קיבל את גירסתה של המתלוננת כאמינה וכמשקפת את המציאות; ודחה את הגירסאות שהציגו הנאשמים מס' 2 ומס' 3 כבלתי אמינות. כפי שציין בית המשפט המחוזי, מהימנותה של המתלוננת אינה נעוצה אך ורק בהתרשמות מהדרך שבה מסרה את גירסתה מעל דוכן העדים; ויש לה תמיכה ואחיזה בראיות חיצוניות. ואלה עיקרי אותן ראיות: הצורה שבה נמלטה מן המבנה שבו הוחזקה, מצבה הנפשי כאשר הגיעה למשטרה ועדותו של המצרי לפיה מנע ממנה הנאשם מס' 1, בנוכחות הנאשמים מס' 2 ומס' 3, מלעזוב את המקום כשהוא מסביר שאם ישחררנה, היא תלך למשטרה ותגרום למעצרם. לכך יש להוסיף גם את העובדה, כי משהתברר לשלושת הנאשמים ולאדם הנוסף שהמתלוננת נמלטה מן החדר שבו השאיר אותה הנאשם מס' 1, מיהרו לעזוב את המבנה. 5. את הערעורים כנגד ההרשעה, סומכים שני המערערים על גירסתה של המתלוננת עצמה, אשר העידה כי לא גילתה התנגדות פיסית לבעילתה על ידם; וטענתם היא, כי לא יכלו ללמוד - ולא למדו בפועל - מן הנסיבות, שאין היא מסכימה לכך. אדרבא, לשיטתם: לא ידעו המערערים - ולא יכלו לדעת, בהתחשב בשלב שבו נכנסו לתמונת האירוע - שהמתלוננת נאנסה על ידי נאשם מס' 1; ועל פי המידע שנמסר להם בדבר נסיבות הימצאותה במקום ובהתחשב בהתנהגות שגילתה כלפי כל אחד מהם האמינו, באמת ובתמים, שהיא מסכימה לבעילתה ומשתפת עמם פעולה בהקשר זה. 6. לא אוכל לקבל טענות אלו; ולא מצאתי בהן אחיזה אף לא לספק סביר, שמא אכן טעו המערערים והאמינו שהמתלוננת מסכימה לבעילתה על ידם. אכן, המתלוננת לא גילתה התנגדות פיסית לבעילתה על ידי אף אחד משני המערערים; ואף אחד מהם לא נדרש להתגבר על התנגדות ולהשתמש לצורך זה בכוח. ברם, בנסיבות שהוכחו אין ספק שכל אחד מהשניים ידע ידוע היטב, כי העדר התנגדות פיסית מצידה של המתלוננת, אינו מבטא "הסכמה"; אלא - הינו תולדה של "כניעה" לאימה שהפילו עליה הם וחבריהם, שלא הותירו לה ברירה אחרת מאשר להיכנע לדרישותיהם. כאמור, שני המערערים היו נוכחים במקום כאשר נאשם מס' 1 סירב להיעתר לבקשתו של המצרי - שצריחתה של המתלוננת העירה אותו משנתו - לאפשר למתלוננת, שחזותה המפוחדת והמבוהלת דיברה בעדה, לעזוב את המקום. השניים לא יכלו שלא לשמוע את הצריחה; ומכל מקום שניהם היו עדים לבקשתו של המצרי ולתגובתו של הנאשם מס' 1 לבקשה זו. השניים - כמו המצרי - ראו את המתלוננת מפוחדת ומבקשת עזרה; ואין כל סיבה שבעולם, שהשניים לא הבינו ולא התרשמו מן המתרחש לנגד עיניהם, כפי שהבין והתרשם אותו מצרי. ברם, אפילו לא קלטו המערערים בשלב זה - כפי שקלט והבין המצרי - שהם נוטלים למעשה חלק בהחזקת המתלוננת בדירה בניגוד לרצונה, באה התפתחות הארועים ולימדה אותם בעליל: ראשית - כי העדר ההתנגדות הפיסית לבעילתה אינו ביטוי ל"הסכמה"; ושנית - כי כל אחד מהם בועל את המתלוננת על רקע הפחד הנעוץ בהתנהגות שגילתה כלפיה ה"חבורה" שהם נמנו עליה. נאשם מס' 3, לעיניו של נאשם מס' 2, "דחף" את המתלוננת - יחד עם הנאשם מס' 1 - בחזרה לחדר, כשהאדם הנוסף עמם; ובהיותם בחדר - כל החמישה: המתלוננת וארבעת הגברים - היה עד ליחס המשפיל שגילה כלפיה הנאשם מס' 1, כאשר לעג לה שהיא רועדת ונעל אותה בחדר עם נאשם מס' 2 והאדם הנוסף. תמונה זו של מניעה אלימה מן המתלוננת המבוהלת והמפוחדת לעזוב את המקום על אף תחנוניה, מדברת בעד עצמה בכל הקשור ליכולתה "להתנגד"; והותרתה בחדר נעול עם שניים מבני החבורה - כאשר הנאשמים מס' 1 ומס' 3 "מתבוננים" במתרחש מן החלון - הבהירו לכל את "חוסר האונים" המוחלט שבו היתה נתונה. בשלב הבא, היה הנאשם מס' 2 עד להפשטת המתלוננת בכוח על ידי האדם הנוסף ולנסיונו הכושל לבעול אותה בנוכחותו . במצב דברים זה, לא תישמע מפיו של הנאשם מס' 2 הטענה כי המתלוננת לא התנגדה לו, כאשר תפס את מקומו של חברו ובעל אותה לעיניו. וכי מה יכולה היתה התנגדות מצידה להועיל לה באותן נסיבות? והוא הדין בנאשם מס' 3. לאחר שסייע לנאשם מס' 1 להכניס את המתלוננת בכח לחדר, יצא ממנו כשהוא מותיר אותה שם עם הנאשם מס' 2 והאדם הנוסף; והמתין יחד עם נאשם מס' 1 ליד חלון החדר. התנהגותו של הנאשם מס' 3 לאחר מכן מלמדת למה המתין: לאחר שנאשם מס' 2 בעל את המתלוננת והאדם הנוסף חזר וניסה לבעול אותה ונכשל שוב - נכנס נאשם מס' 3 לחדר והרחיק ממנו את כולם; וכאשר נותר עם המתלוננת לבדה, הפשיטה ובעל אותה כאשר שלושת האחרים צופים בהם מבעד לחלון. וכי יכולה להישמע מפיו הטענה כי בנסיבות כאלו, "הסכימה" המתלוננת לבעילתה? 7. במצב דברים זה, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי הנאשמים מס' 2 ומס' 3 - כל אחד בתורו - בעלו את המתלוננת שלא בהסכמתה, על רקע האימה שהטילו עליה הארבעה. הנאשמים מס' 2 ומס' 3 צירפו עצמם לנאשם מס' 1; והפכו עימו ועם האדם הנוסף ל"חבורה" אלימה שהשתלטה על המתלוננת; ובעילתה ע"י המערערים בזה אחר זה - לעיניהם ובנוכחותם של חבריהם - נעשתה כשהיא חסרת ישע, מבוהלת ומפוחדת ונטולת כל יכולת להתנגד. הנאשמים מס' 2 ומס' 3 - המערערים שבפנינו - ניסו למצוא "מפלט" בטענה שנאמר להם שהמתלוננת הינה "נערת ליווי"; ועל כן, מותר לנהוג בה כפי שנהגו עמה בפועל. טענה זו מאבדת כל משמעות לנוכח עיכובה האלים במקום, הפשטתה ובעילתה בזה אחר זה לעיני החברים האחרים. גם פרוצה המוכרת חסדיה בתמורה - אינה נבעלת בדרך זו; ומכל מקום, בעילתה בתור שכזו אינה מצריכה הטלת פחד, מניעת האפשרות לעזוב את המקום והכנסה לחדר שבו מפשיטים מעליה בכח את בגדיה. כל בר בי-רב מבין ויודע זאת; ואין כל סיבה לכך שהמערערים לא ידעו זאת. סיכומם של דברים: אין ספק שהמתלוננת נבעלה על ידי שני המערערים - כל אחד בתורו - שלא בהסכמתה, על רקע האלימות, האיום והלחץ הקולקטיבי שהופעל עליה על ידי ה"חבורה" שהם נמנו עליה; והדעת אינה סובלת, שמי מהם לא היה מודע לכך ש"השלמתה" עם ההתעללות בה, אינה פרי "הסכמה" אלא תולדה ישירה של כניעה לפחד שהישרתה עליה האלימות שהופעלה כנגדה. בדין הורשעו המערערים באינוס בנסיבות מחמירות; ודין הערעור כנגד ההרשעה להידחות. 8. לחלופין טוענים המערערים כנגד חומרת העונש שנגזר על כל אחד מהם, כשהם מדגישים בהקשר זה: את גילם הצעיר, את חוסר נסיונם, את הרקע החברתי ממנו באו, את אי הנקיטה באלימות כלפי המתלוננת ומעל לכל - את העובדה כי הוכשלו למעשה על ידי הנאשם מס' 1, שהובילם לבעילת המתלוננת בנסיבות המתוארות לעיל. גם כאן לא מצאתי להיעתר למערערים. המדובר באינוסה של צעירה, בחבורה ולעיני החברים, לאחר שזו ביקשה את עזרתם מפני אלימותו של הנאשם מס' 1; ואין נפקות לכך, שהחבירה לנאשם מס' 1 היתה ספונטנית ומזדמנת. לנסיבות כאלו קבע המחוקק עונש מירבי של עשרים שנים מאסר; וחסד עשה עמם בית המשפט המחוזי כאשר הסתפק בעונשים שגזר. בית המשפט המחוזי נתן משקל מלא - ואף עודף - לנסיבותיהם האישיות של המערערים ולעובדה כי נגררו למעשה על ידי נאשם מס' 1; וכל הקלה נוספת רק תיטול מחומרת מעשיהם את השיפלות וחוסר האנושיות שגילו כלפי המתלוננת, שנלכדה אמנם ברשתו של נאשם מס' 1 אך היתה טרף לכל הארבעה. 9. לאור כל האמור לעיל, הנני מציע לחברי לדחות את שני הערעורים. ש ו פ ט השופט י' טירקל : אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' אריאל : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט י' קדמי. ניתן היום, כ"ח בחשון תשנ"ט (17.11.1998). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97030880. H05

[ "ע\"פ 3088/97", "ע\"פ 3877/97" ]

3,573

1,007

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4401/96 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : אריה פלג נגד המשיבים : 1. רונן שאולוב 2. גילת שאולוב 3. יצחק שאולוב סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על חמישה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, כ"ו בתשרי התשנ"ח (27.10.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044010. A03 /דז/

[ "ע\"א 4401/96" ]

3,574

3,643

בבית המשפט העליון ע"א 4401/96 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : אריה פלג נגד המשיבים : 1. רונן שאולוב 2. גילת שאולוב 3. יצחק שאולוב בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המערער: עו"ד ארנון גלעדי החלטה מתגובת בא-כוח המערער מתברר כי החלטתי מיום 16.7.97 ניתנה בטעות בשל כך שלא דווח לבית המשפט על הפקדת הערבון. לפיכך, אני מבטלת את ההחלטה. הדיון בערעור יימשך. ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשנ"ז (29.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044010. Q02

[ "ע\"א 4401/96" ]

3,575

23,585

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4401/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער : אריה פלג נגד המשיבים : 1. רונן שאולוב 2. גילת שאולוב 3. יצחק שאולוב ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 2.5.96 בע"ז 2381/92 ו2392/92- שניתן על ידי כבוד השופט קלינג תאריך הישיבה: כז בשבט תשנ"ח (23.2.98) בשם המערער : עו"ד ארנון גלעדי בשם המשיבים : עו"ד עמי נחום פסק-דין לפי ממצאי בית המשפט המחוזי, שלא ראינו לסתור אותם, קבל הנוטריון את ההוראות לעריכת הצוואה מהמבקש-הנהנה ועל פיהן הכין צוואה שעליה החתים את המנוחה. הנהנה אף שילם את שכרו של הנוטריון אותו הביא המבקש עמו מבאר שבע. גירסתו של המבקש לא נמצאה מהימנה על בית המשפט המחוזי. גם האישור הרפואי שעליו התבסס הנוטריון ניתן מבלי שלמתן האישור קדמה בדיקה של המנוחה. בנסיבות אלו יכול היה בית המשפט המחוזי לקבוע שהמבקש נטל חלק בעריכתה של הצוואה במשמעות דיבור זה בסעיף 35 לחוק הירושה, תשכ"ה1965- וכי לא היה מקום לקיים את הצוואה. מבלי לגרוע משאר נימוקיו של בית המשפט המחוזי, שגם הם יכלו להוביל לאותה תוצאה, אנו דוחים את הערעור. המערער ישלם למשיבים שכ"ט עו"ד 20,000.- ש"ח. ניתן היום כז בשבט תשנ"ח (23.2.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044010. B04

[ "ע\"א 4401/96" ]

3,576

1,008

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט רע"א 4472/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: אלי סויסה ע"י ב"כ עו"ד י. רובין נגד המשיבים : 1. ליליאן סוסיה 2. יוסף ברינט,עו"ד 3. שאול דדון 4. לאה דדון משיבים 3 ו4- ע"י ב"כ עו"ד משה כהן 5. דני ירדני 6. הדר הודיגס ע"י ב"כ עו"ד אילן מירון 7. טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יוסף ברינט 8. קרן היסוד והמגבית המאוחדת לישראל ע"י ב"כ עו"ד מ. גידרון 9. מנהל מקרקעי ישראל 10. גן נר ישוב קהילתי אגודה שיתופית בע"מ בקשה לעיכוב ביצוע במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בבר"ע 1425/97 מיום 11.7.97 שניתנה על ידי כבוד השופט ג'ובראן החלטה דין הבקשה להידחות. מדובר בדירת מגורי בני זוג שהוצאה למכירה במסגרת הוצאה לפועל ונתמנה כונס נכסים לשם מכירתה. הכונס ערך מעין מכרז, קיבל הצעות, בין השאר של המשיבים 5 ו6- כשלפניו חוות דעת של שמאי. הכונס קיבל את ההצעה הגבוהה ביותר אז, שהיתה גבוהה מהערכת השמאי ומהצעת המשיבים 5 ו6-, הודיע לזוכים על כך וקיבל מהם את כל תמורת הדירה. כל הפעולות הנ"ל נעשו על פי החוק ואושרו על ידי ראש ההוצאה לפועל. המבקש מבקש להגיש בבקשה זו חוות דעת שמאי, גבוהה יותר מזו שהיתה פני בית משפט קמא. אין מקום לקבל חוות דעת זו בשלב זה או בכלל. לטענתו, מציעים המשיבים 5 ו6- כיום יותר משהציעו המשיבים 3 ו4- שזכו בדירה. הצעה זו באה מאוחר מידי, אף מבלי להכנס למידת רצינותה. במצב דברים זה אין לי אלא לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש מתבקש להודיע אם לאור זאת עומד הוא על בקשת רשות הערעור. הבקשה נדחית. המבקש ישלם הוצאות בסך 2500 ש"ח לכל אחת מקבוצות המשיבים שיוצגו על ידי עורך דין משותף. ניתנה היום, ד' באב תשנ"ז (7.8.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044720. J02

[ "רע\"א 4472/97" ]

3,577

4,376

בבית המשפט העליון רע"א 4472/97 - 6 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : אלי סויסה נגד המשיבים : 1. ליליאן סוסיה 2. יוסף ברינט,עו"ד 3. שאול דדון 4. לאה דדון 5. דני ירדני 6. הדר הודיגס 7. טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ 8. קרן היסוד והמגבית המאוחדת לישראל 9. מנהל מקרקעי ישראל 10. גן נר ישוב קהילתי אגודה שיתופית בע"מ בקשה למחיקת ערעור בשם המבקש: עו"ד אבי מוסקוביץ החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. על פי הבהרת כב' השופטת שטרסברג-כהן בהחלטה מיום 20.8.97, כל מי שהגיב לבקשה לעיכוב ביצוע זכאי להוצאות, והמגיבים הם המשיבים 1, 2, 3 ו4-, 5 ו6-, ו8-. לפיכך, הבקשה להחזרת הערבות הבנקאית נדחית. ניתנה היום, כ"א באב תשנ"ז (24.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044720. Q03

[ "רע\"א 4472/97" ]

3,578

17,762

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 4472/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: אלי סויסה ע"י ב"כ עו"ד י. רובין נגד המשיבים : 1. ליליאן סוסיה 2. יוסף ברינט,עו"ד 3. שאול דדון 4. לאה דדון 5. דני ירדני 6. הדר הודיגס 7. טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ 8. קרן היסוד והמגבית המאוחדת לישראל 9. מנהל מקרקעי ישראל 10. גן נר ישוב קהילתי אגודה שיתופית בע"מ בקשה לעיכוב ביצוע במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בבר"ע 1425/97 מיום 11.7.97 שניתנה על ידי כבוד השופט ג'ובראן החלטה לתגובת המשיבים בתוך 5 ימים מהיום. עד למתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, עיכוב ביצוע כמבוקש. המבקש ימציא לבית המשפט בתוך המועד האמור העתקים מכל הבקשות שהגיש לבית משפט קמא בקשר עם בקשת רשות הערעור שלפנינו. ניתנה היום, ט"ו בתמוז תשנ"ז (20.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044720. J01

[ "רע\"א 4472/97" ]

3,579

1,009

ב בית המשפט העליון בג"ץ 1881/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. המועצה המקומית קרית מלאכי 2. מר ברוך חבסוב נגד המשיבים : 1. השר לענייני דתות 2. ועדת השרים לפי חוק שירותי הדת היהודיים 3. שמעון זיוי 4. עמרם ונונו 5. מימון בן חמו 6. עמרם מכסוד 7. משולם ברוקמן 8. אהרון אביכזר 9. אמנון סימנטוב 10. הקריה בתנופה ופא"י בראשות ח"כ יוסי ונונו. דיון מקדמי בעתירה החלטה ביום 18.9.97 החלטתי כי ב"כ העותרים יודיע לבית המשפט תוך 30 יום אם חלה התפתחות בעניין נשוא העתירה. עד היום טרם התקבלה בבית המשפט כל הודעה מטעם העותרים. לפיכך אני מחליט למחוק את העתירה בשל חוסר מעש. המחיקה תיכנס לתוקף ביום 1.12.97 אלא אם קודם לכן יודיעו העותרים לבית המשפט כי הם מבקשים לקיים דיון בעתירה בפני הרכב וכן יודיעו על ההתפתחויות בעניין נשוא העתירה, בהתאם להחלטתי מיום 18.9.97. ניתנה היום, ב' בחשון תשנ"ח (2.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96018810. I06

[ "בג\"ץ 1881/96" ]

3,580

1,011

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1066 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המבקשים : 1. שפיגל ישראל 2. מילר חנה(הלנה) 3. רצבסקי נחמה 4. אורטל יהודה 5. פרידהנדלר מיכאל 6. מילר אלכסנדר 7. שפיגל אריה 8. שפיגל לובה נגד המשיב : בנק לאומי לישראל בע"מ-סניף סביניה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין החלטה הבקשה תידון במעמד הצדדים ביום 4.4.97 בשעה 09:00. ניתנה היום, טז באדר ב התשנ"ז (25.3.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "ע\"א 97" ]

3,585

36,698

ב בית המשפט העליון ע"א 1066/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. שפיגל ישראל 2. מילר חנה(הלנה) 3. רצבסקי נחמה 4. אורטל יהודה 5. פרידהנדלר מיכאל 6. מילר אלכסנדר 7. שפיגל אריה 8. שפיגל לובה נגד המשיב : בנק לאומי לישראל בע"מ-סניף סביניה הליך פישור החלטה בתיק זה ניתנה הסכמת בעלי הדין לקחת חלק בהליך פישור. המפשר בתיק זה יהיה עו"ד זאב שר. ישיבות הפישור יתקיימו בחדר הפישור בבית המשפט העליון. זימון בעלי הדין לישיבת הפישור הראשונה יעשה על ידי מזכירות המדור האזרחי. ניתנה היום, י"ד באייר תשנ"ח (10.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010660. O03

[ "ע\"א 1066/97" ]

3,586

54,801

ב בית המשפט העליון ע"א 1066/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערערים : 1. שפיגל ישראל 2. מילר חנה(הלנה) 3. רצבסקי נחמה 4. אורטל יהודה 5. פרידהנדלר מיכאל 6. מילר אלכסנדר 7. שפיגל אריה 8. שפיגל לובה נגד המשיב : בנק לאומי לישראל בע"מ-סניף סביניה בקשה למחיקת ערעור בשם המערערים: עו"ד יואל גולדברג החלטה המשיב בערעור זה הגיש בקשה למחיקת ערעור, לאחר שהמערערים לא הגישו סיכומים מטעמם בהתאם לצו בית המשפט. בתיק בית המשפט מצוי אישור מסירה לפיו נמסר הצו למערערים ביום 18.1.99. המערערים טוענים כי הצו לא התקבל אצלם, וכי לא התכוונו לזנוח את הערעור. תגובתם נתמכה בתצהירה של המתמחה המטפלת בתיק. נוכח תגובת המערערים, ומאחר שלמשיבים לא נגרם נזק ממשי, אין מקום למחוק את הערעור. המערערים יגישו סיכומים מטעמם תוך שלושים יום מקבלת החלטה זו, במתכונת שנקבעה בצו מיום 10.1.99. ניתנה היום, א' בסיון תשנ"ט (16.5.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010660. V06

[ "ע\"א 1066/97" ]

3,587