shay681/Precedents · Datasets at Hugging Face

Id int64 1 743k	text stringlengths 88 1.9M	Precedents_Found sequencelengths 1 250	__index_level_0__ int64 0 751k
86,846	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5227/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים: 1. מיכל דויד 2. בן דוד (קטין) 3. ח"כ יוסי שריד, יו"ר תנועת מר"צ נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית דין הרבני האיזורי רחובות 3. יהודה דויד עתירה למתן צו ביניים החלטה מצֵרים אנו על שבית הדין הרבני הגדול לא נענה לבקשה שהפנינו אליו בהחלטתנו מיום ה בתמוז תשנ"ח (29 ביוני 1998), ועד היום טרם החליט בערעורם של העותרים התלוי ועומד בפניו. יחד-עם-זאת, נאמנים לדרכנו שלא להתערב בהליכים התלויים ועומדים לפני בית דין רבני אלא במקרים חריגים, לא נעשה עתה צו כעתירת העותרים בבקשתם מיום 26.8.98. נוסיף עם זאת, שאנו מצפים כי בית הדין הרבני הגדול יתן את החלטתו בזמן קרוב ביותר. היום הוא יום ד' באלול תשנ"ח (26 באוגוסט 1998), וכולנו ידענו כי שנת הלימודים הבאה תחילתה הוא ביום י' באלול תשנ"ח (1 בספטמבר 1998). חזקה על בית הדין כי יודע הוא מהותו של יום תחילת הלימודים. היום, ד' באלול תשנ"ח (26.8.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת 97052270. G21	[ "בג\"ץ 5227/97" ]	1,265
307	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 1192 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת: בלהה אילת ע"י ב"כ עו"ד י. ננר נגד המשיב: יעקב אילת ע"י ב"כ עו"ד א. רוט ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.1.97 בהמ' 5087/96 (ה.פ. 182/93) שניתנה על ידי כבוד השופט א. משאלי החלטה 1. לתגובת ב"כ המשיב תוך 5 ימים ממועד קבלת החלטה זו. 2. מוצע לב"כ המשיב להסכים לבקשה מבחינת קבילות תוך שמירת כל טענותיו לעניין המשקל ושמירת הזכות לבקש הגשת ראיה נוספת מצד המשיב באותו נושא. 3. ב"כ המשיב מתבקש להודיע באם הוא מוכן שהבקשה תחשב כערעור והטענות בבקשה ובתשובה יהוו הטענות בערעור, אם נחליט לתת רשות ערעור. ניתנה היום, כד' באדר ב' תשנ"ז (2.4.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי חז119297/ 97011920. J01	[ "רע\"א 97" ]	1,266
4,457	בבית המשפט העליון העליון רע"א 97 / 1192 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בקשת : אילת בלהה ע"י ב"כ עו"ד י. ננר ואח' נגד המשיב : אילת יעקב ע"י ב"כ עו"ד א. רוט בקשה לשינוי החלטה מיום 4.5.97 בבקשת רשות ערעור 1192/97 שניתנה על ידי כבוד השופטת ט. שטרסברג-כהן על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.1.97 בהמ' 5087/96 (ה"פ 182/93) שניתנה על ידי כבוד השופט א. משאלי החלטה ההחלטה כפי שהיא, משקפת את המצב לאשורו. בקשת רשות הערעור נדחתה משום שהמשיב הסכים להצעת בית המשפט להגיש את נסחי הרישום כאמור בהחלטה מיום 4.5.97 ומשכך, התוצאה היא שהמבקשת קיבלה את מבוקשה ואין עוד מקום לבקשת רשות הערעור שנדחתה מטעם זה. ניתנה היום, טו' באייר תשנ"ז (22.5.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011920. J03	[ "רע\"א 97" ]	1,267
14,668	ית המשפט העליון בירושלים רע"א 1192/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת: בלהה אילת נ ג ד המשיב: יעקב אילת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.1.97 בהמ' 5087/96 (ה.פ. 182/93) שניתנה על ידי כבוד השופט א. משאלי ב"כ המבקשת: עו"ד י. ננר ב"כ המשיב: עו"ד א. רוט החלטה ב"כ המשיב קיבל את הצעת בית המשפט והודיע כי הוא מסכים לקבלת שני נסחי הרישום שצורפו לבקשה תוך שמירת כל טענותיו לעניין משקלם. לאור האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כז' בניסן תשנ"ז (4.5.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי חז119297/ 97011920. J02	[ "רע\"א 1192/97" ]	1,268
312	ב בית המשפט העליון רע"א 5080/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : אברהם כהן נגד המשיבים : 1. דוד רום,עו"ד-כונס נכסים 2. חיים כצמן 3. דליה ומשולם מורגנשטרן בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו בע.א. 1418/97 שניתנה ביום 17.6.97 על ידי כבוד סגן הנשיא השופט א' גורן בשם המבקש: עו"ד ערן פלס בשם המשיב מס' 1: עו"ד י' אלקס בשם המשיבים מס' 2-3: עו"ד משה ברנדויין החלטה 1. הבקשה להרשות ערעור תועבר לדיון לפני מותב תלתא. 2. יוקצה זמן של 15 דקות לטיעוניו של כל בעל דין. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97050800. M02	[ "רע\"א 5080/97" ]	1,276
11,590	ב בית המשפט העליון רע"א 5080/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : אברהם כהן נגד המשיבים : 1. דוד רום-עו"ד-כונס נכסים 2. חיים כצמן 3. דליה ומשולם מורגנשטרן בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"א 1418/87 - ד שניתן ביום 17.6.97 על ידי כב' סגן הנשיא השופט א' גורן בשם המבקש: עו"ד ערן פלס בשם משיב מס' 1: עו"ד י' אלקס ואח' בשם משיב מס' 2: עו"ד משה ברנדוויין בשם משיבים מס' 3: עו"ד משה ברנדוויין ה ח ל ט ה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 30 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, כ"ז בתשרי תשנ"ח (28.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ	[ "רע\"א 5080/97", "בע\"א 1418/87" ]	1,277
24,255	ב בית המשפט העליון רע"א 5080/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערער : אברהם כהן נגד המשיבים : 1. דוד רום-עו"ד-כונס נכסים 2. חיים כצמן 3. דליה ומשולם מורגנשטרן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 17.6.97 בע"א 1418/87 שניתנה על ידי כבוד השופט גורן תאריך הישיבה: ל בשבט תשנ"ח (26.2.98) בשם המערער : עו"ד פלס ערן בשם המשיבים : עו"ד טלי שקדי בשם המשיב 1: עוד דוד רום ה ח ל ט ה המשיבים רשאים להגיש סכום בכתב תוך 15 ימים לגבי ישימותו של סעיף 34א לחוק המכר, תשכ"ח1968- על קונה בהוצאה לפועל שהחייב מעלה כנגדו טענה של פגמים יסודיים בהליכי המכירה. המצאה למבקש תוך אותה תקופה וזה יגיב בכתב תוך 15 ימים נוספים. אין בהחלטה זו קביעת עמדה לגבי כל שאלה רלבנטית לדיון לפנינו. ניתן היום ל בשבט תשנ"ח (26.2.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97050800. B04	[ "רע\"א 5080/97", "בע\"א 1418/87" ]	1,278
25,835	ב בית המשפט העליון רע"א 5080/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופטת ט. שטרסברג כהן כבוד השופטת ד. ביניש המבקש: אברהם כהן נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד דוד רום בתפקידו ככונס נכסים 2. חיים כצמן 3. דליה ומשולם מורגנשטרן בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בע"א 1418/97 שניתנה ביום 17.6.97 על ידי כבוד סגן הנשיא השופט א. גורן בשם המבקש: עו"ד ערן פלס בשם המשיב 1: עו"ד י. אלקס בשם המשיבים 3-2: עו"ד משה ברנדויין פסק דין המשנה לנשיא ש' לוין: 1. העובדות. פסק דין ניתן כנגד המבקש, המחייבו לשלם סכום כסף. המבקש לא שילם את החוב הפסוק, ונפתח כנגדו תיק בהוצאה לפועל. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל התקיימו הליכי מכירת נכס מקרקעין של המבקש באמצעות כונס נכסים, הוא המשיב מס' 1. בסופו של דבר נחתם הסכם מכר בין כונס הנכסים לבין משיב מס' 2 (להלן - 'הקונה'), וזה האחרון שילם את מלוא תמורת המכירה. ראש ההוצאה לפועל הורה לרשם המקרקעין לרשום את זכויות המבקש במקרקעין על שם הקונה. אישור זה ניתן ביום 25.3.88, אך רק ביום 29.4.97 הועבר הנכס על שם הקונה. בטרם נעשתה העברה זו פנה המבקש ללשכת ההוצאה לפועל וביקש לבטל את אישור המכירה, תוך שטען, בין היתר, כי בניגוד לנדרש על פי הוראות חוק ההוצאה לפועל והתקנות שהוצאו לפיו, הוא לא קיבל הודעות על המכירה לשלביה. כן טען המבקש כי היו העברות כספים ישירות מהמשיבים מס' 3, הזוג מורגנשטרן, למשיב מס' 1, העברות המעלות חשד לקנוניה בין המשיבים, במסגרתה קיבל הכונס מהמשיבים מס' 3 סכומי כסף ללא ידיעתו של ראש ההוצל"פ, סכומים אשר לא שימשו לכיסוי חובו של החייב. המבקש תמך את בקשתו מראש ההוצאה לפועל בתצהיר. משיב מס' 1 מסר אף הוא תצהיר לראש ההוצאה לפועל, לפיו המבקש ידע על העיקול ועל המכירה, שכן הוא הופיע בשעתו במשרד המשיב 1, ואיים עליו כי אם תבוצע המכירה - יהרגנו. אם אמנם כך הוא - בוודאי שדין הבקשה היה להידחות. תצהירים אלה לא הוצגו בפנינו, ולמדנו על קיומם מטיעוני בעלי הדין. ראש ההוצאה לפועל לא קיים כל דיון בעניין במעמד בעלי הדין, אלא החליט לאור הבקשה והתגובה בלבד. המשיב מס' 1 טען שהוא לא היה חייב למסור הודעות למבקש, כיוון שמונה על פי פרק ו' לחוק ההוצאה לפועל. ראש ההוצאה לפועל דחה טענה זו וקבע כי לא ניתנו למבקש הודעות כנדרש. למרות זאת דחה ראש ההוצאה לפועל את בקשת ביטול המכירה, בנימוק כי מתן האישור הסופי של ראש ההוצאה לפועל מונע את ביטולה. בית המשפט קמא אישר החלטה זו, ובעקבות פסק דינו העבירו המשיבים מס' 3 את הנכס על שמם. מכאן בקשת הרשות לערער, שנדונה, בהסכמת בעלי הדין, כערעור. 2. שתי הערכאות שקדמו לנו יצאו מתוך הנחה שמתן אישור סופי לרשם המקרקעין על פי הוראת תקנה 69 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 מהווה נקודת אל-חזור שלאחריה ראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך לבטל את חוזה המכר. תיזה זו אינה מקובלת עלינו. קנוניה בין הקונה לבין הכונס, או ידיעה של הקונה על הפגמים המהותיים שנפלו בעסקת המכר עובר לקבלת האישור לרשם המקרקעין, כל אחת מהן בנפרד וודאי ששתיהן יחדו, מהוות עילה לראש ההוצאה לפועל לבטל את אישור המכירה שנתן. בכך אנו מצטרפים לדעתה של השופטת בן-עתו, שפסקה בענין אחד, שניתנת עקרונית, לראש ההוצאה לפועל סמכות לבטל את החלטתו (ר' ע.א. ת"א 390/72 נזים נ' רובין, פס"מ תשל"ד 1 163, פיסקאות 7-8). יש לבחון איפוא במקרה שבפנינו אם נתקיים אחד מאותם מקרים חריגים בהם ניתן להפעיל סמכות זו בקשר להחלטה על מתן אישור סופי לרשם המקרקעין. אמנם, לאחר אישור סופי של ראש ההוצאה לפועל על מכירה לקונה, אין ראש ההוצאה לפועל רשאי עוד לבטל את הכרזתו על הקונה ולפתוח את הליך המכירה מחדש, בשל העובדה שנמצא מציע אחר המרבה במחיר הנכס (ור' ע"א 555/71 אמסטרדמר נ' מוסקוביץ ואח' פ"ד כו (1)793, וכן ע"א 569/71 סודאי נ' עודה פ"ד כו(2)281), אך הלכה זו אינה מתייחסת למצב בו קיימת עילת ביטול בשל פגם מהותי בהליך המכירה (וראה רע"א 583/88 פרוקומרץ ואח' נ' שטנדר ואח' פ"ד מב(4) 281), וממילא אין היא מתייחסת לנסיבות הדומות לאלו שנטענות בפנינו. 3. כאמור לעיל, ראש ההוצאה לפועל לא קיים דיון שבעקבותיו לובנו הטענות העובדתיות הסותרות שהעלו הצדדים בתצהיריהם. לאור המסקנה אליה הגענו, אין מנוס מהחזרת הדיון בעניין אל ראש ההוצאה לפועל, על מנת שיכריע במחלוקות העובדתיות הללו. במסגרת החלטתו, יתן ראש ההוצאה לפועל את דעתו גם לנסיבות שבעטיין התעורר המבקש להגיש את בקשת הביטול זמן רב לאחר מתן האישור, ובמידה ויחליט לבטל את המכירה, יתן דעתו גם להשפעת הביטול על יתרת חובו של המבקש. 4. יש להעיר, כי במהלך הדיון עוררנו מיוזמתנו את שאלת תחולתה של הוראת סעיף 34א לחוק המכר, תשכ"ח1968- על העיסקה נשוא הבקשה. נחה דעתנו שסעיף זה מתייחס אך ורק להיבט הקנייני, וכל עוד לא היה רישום, לא הושלמה העיסקה מבחינה קניינית. בקשת הביטול הוגשה ע"י המבקש לראש ההוצאה לפועל בטרם נרשמו זכויות המשיבים מס' 3 בנכס, ולכן הפתרון לסכסוך זה אינו יכול להימצא במסגרת סעיף זה. אין אנו מחווים כל דעה לגבי השאלה מה היה הדין לו בוצע הרישום לפני שהוגשה בקשת הביטול. 5. הערעור מתקבל, איפוא, פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי והחלטת ראש ההוצאה לפועל מתבטלים והענין מוחזר לראש ההוצאה לפועל, על מנת שידון בו כאמור לעיל. ההוצאות בסכום של 20,000 ש"ח תהיינה לפי תוצאות הדיון. המשנה לנשיא השופטת ט. שטרסברג כהן: אני מסכימה ש ו פ ט ת השופטת ד. ביניש: אני מסכימה ש ו פ ט ת החלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ש. לוין. ניתן היום כב באייר תשנ"ח (18.5.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת 97050800. B05 העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי דו/	[ "רע\"א 5080/97", "בע\"א 1418/97", "ת\"א 390/72", "ע\"א 555/71", "ע\"א 569/71", "רע\"א 583/88" ]	1,279
27,280	ב בית המשפט העליון רע"א 5080/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקש : אברהם כהן נגד המשיבים : 1. עו"ד דוד רום בתפקידו ככונס נכסים 2. חיים כצמן 3. דליה ומשולם מורגנשטרן בקשה למתן רשות תגובה לאור הטעיית בית המשפט בבקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 1418/97 שניתנה ביום 17.6.97 על ידי כבוד סגן הנשיא השופט א' גורן בשם המבקש: עו"ד ערן פלס בשם המשיב 1: עו"ד י' אלקס בשם המשיבים 2-3: עו"ד משה ברנדויין החלטה הבקשה תידון ביום הדיון. ניתנה היום, י"ט בשבט תשנ"ח (15.2.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97050800. B03 /שב	[ "רע\"א 5080/97" ]	1,280
315	ע"א 1093/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל בענין: בן ציון וינצלברג (בפש"ר) (החייב) בניס השקעות ותעשיות (בפירוק זמני) בע"מ (החברה) המבקשים: 1. אגבר שמעון 2. ש.א. דיזל פרטס בע"מ נגד המשיבים: 1. עו"ד ענבר דורית כונסת נכסים זמנית לחייב 2. עו"ד עופר בר-און המפרק הזמני של החברה בקשה לעיכוב ביצוע החלטה 1. בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטת מ. פורת) בהחלטתו מיום 6.2.97, קבעה שהתמורה שנתקבלה ממכירת מכונית, שהיתה רשומה על שם המבקש מס' 1 "תועבר לקופת הכינוס והפירוק לפי חלוקה אליה יגיעו הנאמן והמפרק בהסכמה ובעצה אחת עם נציג הכנ"ר, חלוקה שתובא לאישור בית משפט מוסמך". בקשתם לעכב את ביצוע פסק הדין נדחתה ומכאן בקשתם שלפני. 2. עיינתי בבקשת המבקשים ובתצהיר שצורף אליה וכן בתשובותיהם של באי כוח המשיבים. דין הבקשה להדחות. הלכה פסוקה היא, כי בבקשה כגון זו על המבקש להראות שניים אלו: סיכוי להצליח בערעור וקושי שיווצר להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המערער בערעור לאחר שיבוצע פסק הדין. כן שוקל בית המשפט את האינטרסים הניצים ועושה את מאזן הנזקים והנוחות (בש"א 3158/91 ש' פלאטו שרון ואח' נגד קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון , פ"ד מ"ה (5) 499, בעמ' 504; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, תשנ"ה1995-, סעיף 666). העיון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מלמד כי לכאורה אין תנאים אלה מתקיימים. כפי שנקבע לא רכש המבקש מס' 1 את המכונית בתמורה אלא היא נמסרה לו "כדי להפיג את אי הנעימות של החייב כלפי החבר ממנו הוציא כספים בסכום הנכבד של 900,000 ש"ח, חודשיים קודם לכן" (ע' 70 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי). מסקנה זאת מושתתת כולה על ממצאים שבעובדה, שבית המשפט קבע אותם על פי הראיות שהובאו לפניו. עוד נטען שהמכונית - שהיתה רשומה במשרד הרישוי על שם אשת החייב, עד יום 4.12.96, שאז הועבר הרישום על שם המבקש מס' 1 - היתה שייכת לאשת החייב, ולכן היא לא נכללה בנכסיו. על כך אמר בית המשפט כי "על טענה זו לא העיד המשיב בסופו של דבר ולא הביא ראיות ולא אתיחס אליה על כן להלן" (עמ' 64 לפרוטוקול). בממצאים כגון אלה אין ערכאת הערעור ממהרת להתערב. אשר לתנאי השני, יש ממש בתשובת באי כח המשיבים, לפיה אם יגיעו למבקשים כספים, ישולמו להם הכספים מתוך קופת הפירוק או הכינוס, בהתאם להחלטת בית המשפט המוסמך. כך שגם תנאי זה אינו יכול לעמוד. 3. הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ש"ח לכל אחד. ניתנה היום, ז' באדר ב' תשנ"ז (16.3.97). ש ו פ ט אמ109397/ 97010930 .2 MO	[ "ע\"א 1093/97", "בש\"א 3158/91" ]	1,284
10,661	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1093 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערערים : 1. אגבר שמעון 2. ש.א. דיזל פרטס בע"מ נגד המשיבים : 1. ענבר דורית עו"ד 2. בר-און עפר עו"ד בקשה להגדלת סכום ערבון בשם המשיבים: עו"ד חנית נוב החלטה סכום הערבון שנקבע נועד להבטיח את הוצאות המשיבים בערעור, לרבות הליכי הביניים שבו. איני רואה הצדקה להגדיל את סכום הערבון רק על יסוד העובדה שכבר נפסקו הוצאות לחובת המערערים בהליך של בקשה לעיכוב ביצוע. מסירת הערבות הבנקאית שהופקדה על ידי המערערים לשם פרעון סכום ההוצאות שכבר נפסקו, תותיר את ההוצאות שייפסקו - אם ייפסקו במיקרה של דחיית הערעור - בלתי מובטחות. נראה, כי המשיבים בוודאי לא יחפצו בתוצאה זו. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ד' בסיון תשנ"ז (9.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010930. Q05	[ "ע\"א 97" ]	1,285
17,435	בית המשפט העליון בירושלים ע"א 97 / 1093 בפני: כבוד השופט י' טירקל המבקשים 1. אגבר שמעון 2. ש.א. דיזל פרטס בע"מ נגד המשיבים : 1. ענבר דורית עו"ד 2. בר-און עפר עו"ד בקשה לעיכוב ביצוע החלטה המשיבים ישיבו על בקשת המבקשים לעכב את הביצוע תוך 10 ימים. ניתנה היום, י"א באדר א' תשנ"ז (18.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010930. M01	[ "ע\"א 97" ]	1,286
18,935	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1093/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. אגבר שמעון 2. ש.א. דיזל פרטס בע"מ נגד המשיבים : 1. עו"ד ענבר דורית 2. עו"ד בר-און עפר סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. ניתן היום, ג' באייר התשנ"ח (29.4.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010930. A06 /דז/	[ "ע\"א 1093/97" ]	1,287
59,786	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1093/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערערים : 1. אגבר שמעון 2. ש.א. דיזל פרטס בע"מ נגד המשיבים : 1. ענבר דורית עו"ד 2. בר-און עפר עו"ד ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 6.2.97 בת.א. 477/95 שניתן על ידי כבוד השופטת מרים פורת תאריך הישיבה: ג בסיון תשנ"ט (18.5.99) בשם המערערים : עו"ד עמיר מבור בשם המשיבים : עו"ד דורית ענבר פסק-דין הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיבים שכ"ט עו"ד 5,000.- ש"ח. ניתן היום ג בסיון תשנ"ט (18.5.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010930. B07	[ "ע\"א 1093/97" ]	1,288
316	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 7154 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש: קוסטה שבתאי נגד המשיב ה : לוי אהובה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבר"ע 1043/94 שניתנה ביום 14.2.95 על ידי כבוד השופט לוי החלטה השאלה אם מסמך פלוני הוא "תעודת גמר" אם לאו, היא שאלה פרטנית הנוגעת לפרשנות העובדות במקרה קונקרטי; לפיכך בין אם צדק בית המשפט המחוזי לענין זה בפסק-דינו ובין אם לאו - (ולענין זה איני מהווה כל דעה) אין מתעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. די בטעם האמור כדי לדחות את הבקשה והיא נדחית, ללא צורך לבקש עליה תשובה. ניתנה היום, כ"ב באדר א' תשנ"ז (2.3.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96071540. B01 /שס	[ "רע\"א 96" ]	1,289
317	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2933 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : חדד דרור נגד המשיב ה : הפניקס חברה לביטוח בע"מ בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד יואל נעים החלטה לתגובת המשיבה אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ח באייר תשנ"ז (25.5.97). אורית אפאל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029330. Q01	[ "רע\"א 97" ]	1,290
3,821	ב בית המשפט העליון רע"א 2933/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : חדד דרור נגד המשיב ה : הפניקס חברה לביטוח בע"מ בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המבקש: עו"ד יואל נעים החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029330. O03	[ "רע\"א 2933/97" ]	1,291
4,202	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2933 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : חדד דרור נגד המשיב ה : הפניקס חברה לביטוח בע"מ בקשה לפטור מתשלום אגרה ומחובת הפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד יואל נעים בשם המשיב: עו"ד י. ביניש החלטה המבקש מציין כי הוא סמוך על שולחן הוריו, אך נמנע מלפרט הכנסותיהם ורכושם. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי המבקש לא הוכיח חוסר אונים מן הבחינה הכלכלית, שהוא התנאי הראשון שיש להוכיחו על מנת לזכות בפטור. לכך יש להוסיף את העובדה שהמדובר בבקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי הדוחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום. ככזו, סיכויי להתקבל נמוכים (השווה: בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור ואח', פ"ד לו(3) 123). בנסיבות אלה, יש צורך להבטיח את הוצאות המשיבה בערעור. אשר על כן אני מחליטה לדחות את הבקשות לפטור. אגרת הבקשה תשולם וערבון בסכום של 5,000 ש"ח יופקד - הכל תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. בקביעת סכום הערבון, הנמוך מזה הנהוג בדרך כלל, התחשבתי בכך שלא נפסקו הוצאות בגין הליך זה בשתי הערכאות הראשונות. ניתנה היום, כ' בסיון תשנ"ז (25.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029330. Q02	[ "רע\"א 97", "בר\"ע 103/82" ]	1,292
319	בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 97 / 2572 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש העורר : פלוני נגד המשיב : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.4.97 בב"ש 383/97 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' קמא החלטה נוכח הודעת הצדדים, הערר נמחק. ניתנה היום, ז' באייר תשנ"ז (14.5.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97025720. N01 חכ/	[ "ש 383/97" ]	1,295
32,064	ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 6900/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג המערער : צבי בן ארי (גריגורי לרנר) נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.11.97 בתיק ב"ש 1391/97 שניתנה על ידי כבוד השופט בן-זמרה תאריך הישיבה: ל' בכסלו תשנ"ח (29.12.97) בשם העורר : עו"ד יורם שפטל בשם המשיב ה: עו"ד דולן, עו"ד עתיר, עו"ד לוין החלטה 1. בהליכים קודמים הנוגעים לעורר נדונה השאלה אם קיימת עילה למעצרו עד תום ההליכים נגדו, בהנחה כי יש בתיק החקירה ראיות לכאורה. בבש"פ 5532/97 של בית משפט זה הוחלט כי הוכחה עילה למעצרו של העורר, "דהיינו חשש הימלטות שלו מן הדין; ולא קיימת בנסיבות המקרה חלופה למעצר אשר תשיג את מטרתו בדרך של שחרור בערובה". לאחר החלטה זו הגיש העורר בקשה לבית המשפט המחוזי לעיון חוזר בהחלטת המעצר, ובקשתו נדחתה. ערר שהגיש העורר על ההחלטה לבית משפט זה בבש"פ 6800/97 נדחה אף הוא. ענינו של ערר זה שלפני בהחלטת בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה, ולפיכך תעמוד בעינה ההחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים. 2. כתב האישום המתוקן שהוגש נגד העורר כולל 14 אישומים. ארבעת האישומים הראשונים עוסקים בקבלת כספים במירמה , ובניסיון לקבל כספים במירמה , מבנקים רוסיים. זאת בהיקף של עשרות מיליוני דולרים. חמשת האישומים שלאחריהם (אישומים 5-9) עוסקים בעבירות שביצע העורר בקשר ל"חברה פיננסית רוסית ישראלית ראשונה בע"מ", אשר ייסד העורר, ושימש בה כמנכ"ל ובעל השליטה היחיד. במסגרת אישומים אלה מואשם העורר כי השיג, במצג שווא, היתר לחברה לשמש ברוקר בניירות ערך, ואחר כך חרג מגבולות ההיתר, בכך שניהל באמצעות החברה פקדונות מט"ח עבור תושבי חוץ ותושבי ישראל בעלי פטור. על פי הנטען, זייף העורר דו"חות ומסמכים שהוגשו לפיקוח על מטבע חוץ, כדי שמעשה המירמה לא יתגלה. כן זייף העורר, על פי האמור בכתב האישום, דו"חות כספיים של החברה, כדי להשיג את אמונם של משקיעים זרים, וכך לקבל מהם כספים במירמה . אישומים 10-12 עוסקים בהצעות ומתן שוחד לפוליטיקאים, כדי שישתדלו עבור העורר ליתן לו רישיון להקמת בנק רוסי-ישראלי. ענינו של אישום 13 במתן שוחד לפקידות בנק ובקבלת דבר במירמה . באישום 14 הואשם העורר ביצור והחזקת חותמות. 3. בהחלטתו ציין בית המשפט קמא כי: "לאחר עיון במסמכים העיקריים ... מסקנתי היא כי בידי הפרקליטות די חומר ראיות שיש בו כדי להרשיע את הנאשם בכל אחת מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, כאשר לראיות השונות מצטרפת שתיקתו ה'רועמת ' של הנאשם, אשר סירב להשיב לכל אחת מההאשמות שהוחשד בהן על ידי חוקריו, שתיקה שבה דוגל הנאשם כמדיניות ... שתיקה זו כשלעצמה יכולה לשמש סיוע לעדות המרכזית של עדת המדינה ותמיכה רבת משקל לכל יתר הראיות שיש נגד הנאשם ...". בנוסף לאמרות שמסרה עדת המדינה, ציין בית המשפט קמא ראיות נוספות, לפי סדר משקלן הראייתי , שיש בהן להוכיח את העבירות המיוחסות לעורר. בכלל אלה "אימרות קורבנותיו של הנאשם, במיוחד של מנהלי הבנקים הרוסים, כולל חוות דעת משפטית בדבר אפשרות גבית עדותם ברוסיה של מנהל מחלקת החקירות ברוסיה". 4. סבורני, כי לצורך ההחלטה בערר די אם יתברר כי צדק בית המשפט קמא בקביעתו כי קיימות ראיות לכאורה בקשר לעבירות המיוחסות לעורר בארבעת האישומים הראשונים שבכתב האישום, שהם האישומים המרכזיים בו. כאמור, ראה בית המשפט קמא את עדויותיהם של העדים הרוסים כחלק מהראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ולצורך ההחלטה בערר אצא מן ההנחה כי בלעדי עדויותיהם של עדים אלה אין ראיות לכאורה בכל הנוגע לאישומים 1-3. שכן, לגבי האישום הרביעי, הנוגע למעשה מירמה כלפי "בנק נפטנוי " הרוסי סבורני כי, ישנן ראיות לכאורה אף בלעדי העדים הרוסיים. 5. לפי האישום הרביעי הציג העורר כלפי "בנק נפטנוי ", ומשקיעים נוספים, מצג שווא לפיו הוא קיבל היתר מבנק ישראל לרכוש את רוב מניות של "הבנק למסחר" הישראלי. כן הציג העורר מצג שווא לבנק הרוסי ולמשקיעים הנוספים אודות הסכם עם בעלי מרבית המניות של "הבנק למסחר", ועל סמך הסכם זה ביקש מהבנק הרוסי והמשקיעים להעביר לו סכום של עשרה מיליון דולר לרכישת ה"בנק למסחר". על סמך מצגים אלה העביר הבנק הרוסי לעורר סכום של 11.6 מיליון דולר. סכום זה לא הוחזר לבנק הרוסי, בתואנה כי הכסף הופקד בבנק ITUB (בו עוסק האישום הראשון; להלן: הבנק הצפון-קפריסאי), אשר רשום כבנק מסחרי בחלק התורכי של קפריסין ונמצא בשליטתו של העורר, ולטענת העורר הוחרם הכסף על פי הוראות הבנק המרכזי של קפריסין תורכית. העורר זייף מסמכים המעידים על החרמה זו. חומר הראיות שעליו סומכת התביעה באשר לאישום זה מבוסס על ראיות, המסייעות להודעותיה של עדת המדינה, ואשר אינן קשורות בהכרח להודעותיהם של העדים הרוסיים. כך ניתן למצוא בחומר מסמכים של בנק ישראל המלמדים כי בקשתו של העורר לרכוש את השליטה ב"בנק למסחר" נענתה בשלילה, עוד טרם שהועברו לידיו מרבית הכספים לצורך רכישת ה"בנק למסחר" [קלסר ד/1חוצץ 3]. בחומר הראיות נמצא גם מכתב בשפה הרוסית שנשלח לעורר מאת בעל מניות של ה"בנק למסחר", ולפיו ניתנת לו אופציה לרכוש מניות הבנק. בתחתית המכתב אישור של עו"ד דליה טל לנכונות הפרטים שבו, ואולם מהודעתה של עו"ד טל עולה כי היא סירבה בכלל לטפל בעיסקת האופציה, ולפיכך לכאורה מדובר במכתב מזויף אותו ביקש העורר להציג [קלסר ד/2חוצץ 13; קלסר ד/1חוצץ 6]. בראיות יש איפוא כדי ללמד אודות מצג השווא, עליו סיפרה עדת המדינה, בדבר מגמתו ויכולתו של העורר לרכוש בנק ישראלי. בנוסף, נמצא בחומר הראיות חוות דעת מומחה של מז"פ , לפיה מכתב הבנק המרכזי של קפריסין התורכית בדבר החרמת הכספים של הבנק הצפון-קפריסאי, הוחתם בחותמת שנתפסה במשרדו של העורר [קלסר ד/1חוצץ 4]; כן קיימת בהקשר לאותו מכתב הודעה של ראש הבנק המרכזי של קפריסין התורכית, לפיה המכתב הנ"ל הינו מזויף [קלסר ד/1חוצץ 5]. לכך ניתן לצרף את תפיסת נייר מכתבים של הבנק המרכזי של קפריסין התורכית במשרדו של העורר [קלסר ג/1חוצץ 17], אשר יש בו כדי לחזק ולהשלים את מערך הראיות בדבר זיוף מסמכי ההחרמה של כספי "בנק נפטנוי ". 6. לגבי העדים הרוסיים, שענינם מתרכז בעיקר באישומים 1-3, טוען בא כוחו המלומד של העורר כי "כמעט כל אחד ואחד מעדי התביעה הרוסיים הודיע מפורשות, שלא עולה כלל על דעתו לבוא לארץ למסור עדות. לפיכך, התביעה ויתרה למפרע על ניסיון להביאם למתן עדות בארץ. על פי הדין הרוסי, לא ניתן בכלל לקיים ברוסיה הליך שימוע ראיות במסגרתו של השופט הרוסי, התובע, ובמיוחד הסניגור הישראליים התפקדו כמו בארץ. על פי סעיף 14 לפקודת הראיות, זהו תנאי בלעדיו אין לקבלת הפרטי-כל של בית המשפט הזר כראיה לתיק פלילי בישראל". אולם, גם אם צודק בא כוחו המלומד של העורר בהנחתו כי העדים הרוסיים לא יהיו מוכנים לבוא ארצה כדי להעיד במשפטו של העורר, הרי שאין מקום בשלב זה להניח כי לא ניתן יהא לגבות את עדותם ברוסיה, במסגרת חיקור דין. במכתבה של פרקליטות המדינה מיום 3.9.1997 לרשויות התביעה הכללית של הפדרציה הרוסית (קלסר א'/חוצץ 5), הועלתה האפשרות כי העדים לא יסכימו להגיע ארצה, וכי יידרש חיקור דין של העדים בבית משפט ברוסיה בנוכחות התובע והסניגור מישראל, אשר יחקרו את העדים. זאת בהתאם להוראות האמנה האירופית בדבר עזרה הדדית בענינים פליליים, עליה חתמה רוסיה בנובמבר 1996. על מכתב זה באה התשובה מהפרקליטות הראשית של הפדרציה הרוסית כי את העדים שיסרבו להגיע לישראל לחקירה, ניתן לחקור ברוסיה "בנוכחות נציגים של רשויות המשפטים של ישראל בתיאום עם בקשה לחיקור דין" (על פי תרגום המכתב לעברית). הנה כי כן, לא עלה בידי הסניגור המלומד להניח כל תשתית לטענה כי לא ניתן יהיה לגבות את עדותם של העדים הרוסיים, ולהגישה כראיה במשפט בהתאם לסעיף 14 לפקודת הראיות [נוסח חדש]. ואכן, האמרות שמסרו עדים אלה מסבכות את העורר בעבירות שיוחסו לו, והן מסייעות לדבריה של עדת המדינה. 7. העולה מן המקובץ כי קיימות ראיות לכאורה המתייחסות לאישומים 1-4, ודי בהן כדי להביא לדחייתו של הערר. אך מובן הוא, כי אם יתברר במהלך הדיון כי מסיבה כלשהי לא יעידו העדים הרוסיים, או מי מהם, במשפט, וכי לא יתקיים לגביהם, או לגבי מי מהם, הליך של חיקור דין, כי אז יהא בידי העורר לבקש בבית המשפט קמא עיון חוזר בהחלטת המעצר, ועל בית המשפט יהא לבדוק מחדש את שאלת קיומן של ראיות לכאורה, הן לגבי אישומים 1-3, והן לגבי האישומים האחרים (למעט אישום 4), שאליהם לא נדרשנו לצורך החלטה זו. ניתנה היום, ז' בטבת תשנ"ח (5.1.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97069000. D06	[ "ש 1391/97" ]	1,304
326	בית המשפט העליון רע"א 97 / 2469 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : חיים אריכא נגד המשיבים : 1. עו"ד מיכאל הנדלסמן 2. עו"ד יעל פנקס בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.3.97 בע"ש 5079/97 שניתנה על ידי כבוד השופט ביין בשם המבקש: בעצמו החלטה הרשם ובית המ שפט המחוזי קבעו שהמבקש לא הצביע על קיומו של "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור, וטענות המבקש אינן מצדיקות לתת לו רשות לערער על ההחלטה; ויצויין שהרשם המלומד קבע שהערעור - אפילו הוגש ב- 13.6.97 - הוגש באיחור זמן. לפנים מן הדרוש, יש לציין שלגופו של הענין אין העובדה שניתן למבקש רשיון על ידי העיריה משמשת הגנה מפני תביעה בעילת מטרד. הבקשה נדחית. ניתן היום כא בסיון תשנ"ז (26.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024690. B05	[ "רע\"א 97", "ש 5079/97" ]	1,308
3,201	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2469 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : חיים אריכא נגד המשיבים : 1. עו"ד מיכאל הנדלסמן 2. עו"ד יעל פנקס בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקש: בעצמו החלטה בנסיבות הענין ניתן להסתפק בערבון בסכום של 5,000 ש"ח בשים לב לכך שלא נפסקו הוצאות בדיון בפני הערכאה הראשונה. הערבות הבנקאית שהוגשה תקובל. ניתנה היום, י"ח בסיון תשנ"ז (23.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024690. Q04	[ "רע\"א 97" ]	1,309
3,666	תאריך טיוטה 01/06/97 בית המשפט העליון רע"א 97 / 2469 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : חיים אריכא נגד המשיבים : 1. עו''ד מיכאל הנדלסמן 2. עו''ד יעל פנקס בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון החלטה העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "רע\"א 97" ]	1,310
3,776	תאריך טיוטה 00/00/00 בית המשפט העליון רע"א 97 / 2469 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : חיים אריכא נגד המשיבים : 1. עו''ד מיכאל הנדלסמן 2. עו''ד יעל פנקס בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון החלטה העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "רע\"א 97" ]	1,311
4,296	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 97 / 2469 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : חיים אריכא נגד המשיבים : 1. עו"ד מיכאל הנדלסמן 2. עו"ד יעל פנקס בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: בעצמו החלטה הערבון יופקד תוך 7 ימים מיום מסירת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה באייר התשנ"ז (1.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024690. Q01	[ "רע\"א 97" ]	1,312
327	ב בית המשפט העליון בש"א 97 / 912 בפני: כבוד הנשיא א. ברק המבקש: יורם פרידמן נגד המשיב: ניסים טפירו בקשה להעברת מקום השיפוט לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984- בשם המבקש: בעצמו ה ח ל ט ה בקשה להעברת דיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. המשיב הגיש נגד המבקש שתי תובענות בבית משפט השלום באילת, בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות. המבקש, תושב חיפה, מבקש להעביר את הדיון לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה. לטענתו, מקשה עליו מיקום הדיון, גורם לו הוצאות כבדות והוא אף עלול לחבל ביכולתו להביא עדים. המשיב, תושב אילת, מתנגד לבקשה וטוען, כי קיימת סמכות מקומית לבית המשפט באילת וכי הבקשה מיועדת להקשות עליו ולרפות את ידיו. לאחר שעיינתי במסמכים שבפני נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. אין ספק שניהול ההליכים באילת מכביד על המבקש, כשם שאין ספק שניהול ההליכים בחיפה יכביד על המשיב. בנסיבות אלו לא מצאתי לנכון להעדיף את טובת המבקש ולהעביר את הדיון מן הערכאה שנבחרה על-ידי המבקש. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ד אדר ב' התשנ"ז (2.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009120. A02 /דז/	[ "בש\"א 97" ]	1,313
8,115	בית המשפט העליון בירושלים בש"א 97 / 912 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : פרידמן יורם נגד המשיב : טפירו ניסים בקשה לקביעת מקום הדיון לפי ס' 78 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984 בשם המבקש: בעצמו החלטה 1. לתשובת המשיב תוך 7 ימים. 2. להשאיר את התיק במעקב. ניתן היום ג באדר א' תשנ"ז (10.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009120. B01	[ "בש\"א 97" ]	1,314
328	בית המשפט העליון בש"א 97 / 2133 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: הדר אברהם נגד המשיב ה : הדר (אשתו של המבקש) בקשה לשחרו ר ממאסר החלטה נא לקבוע בהקדם דיון בפני. להזמין המבקש ובא כוח היועץ המשפטי לממשלה. ניתנה היום, ב' ניסן התשנ"ז (9.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021330. A01 /דז/	[ "בש\"א 97" ]	1,315
17,493	בית המשפט העליון בש"א 97 / 2133 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: הדר אברהם נגד המשיב ה: הדר (אשתו של המבקש) בקשה לשחרור ממאסר תאריך הישיבה: ט' בניסן התשנ"ז (16.4.97) בשם המבקש: בעצמו בשם המדינה: עו"ד נורית ישראלי החלטה כנגד המבקש ניתן צו הגבלה על פי חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (הוראת שעה), התשנ"ה1995-. ערעור המבקש על צו ההגבלה תלוי ועומד בפני בית הדין הרבני הגדול. בקשתו לעיכוב המאסר עד להכרעה בערעורו נדחתה על ידי בית הדין הרבני הגדול. בפני בקשתו לשחררו ממאסרו. לכך איני מוסמך. עם זאת, אני רואה בבקשתו של המבקש עתירה לבית הדין הגבוה לצדק. זו תועבר להרכב של שלושה שופטים. אבקש מנציגת היועץ המשפטי לממשלה - שהופיעה בפני ומסרה לי פרטים על ההליכים השונים המתנהלים בין הצדדים - להתייצב בדיון בעתירה. יש להזמין, כמובן, את אשת המבקש (הגרה ברחוב שלום בנייך 9, דירה 5, נתיבות). נא לקבוע הדיון בהקדם. ניתנה היום, ט' בניסן התשנ"ז (16.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021330. A04 /דז/	[ "בש\"א 97" ]	1,316
329	בית המשפט העליון בש"פ 97 / 2792 בפני: כבוד השופט מ' חשין העורר : נאסר מוסטפא נגד המשיב ה: מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 21.4.97 בב"ש 243/97 שניתנה על ידי כבוד השופט ס' ג'ראח תאריך הישיבה: ז' באייר תשנ"ז (14.5.97) בשם העורר: עו"ד אלי סגל בשם המשיבה: עו"ד נעמי כץ החלטה העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של יבוא סם מסוכן, סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד וקשירת קשר לביצוע פשע. המדובר הוא ביבוא של כ8.5- קילוגרם חשיש מלבנון ובנוסף להם סם הרואין במשקל של 3.3 גרם ברוטו. עם הגשת כתב-האישום החליט בית-משפט קמא, מפי כבוד השופט סהל ג'ראח, לעצור את העורר עד תום ההליכים, ועל החלטה זו הערר שלפני. עיקר טיעונו של בא-כוח העורר נסב על נושא הראיות לכאורה להוכחת האשמה, ולטענתו לא עלה בידי המדינה להצביע על חומר ראיות מעין זה. שמעתי את טיעוניו של עורך-דין סגל בקשב-רב-קשב ובסבלנות מרובה משך שעה ארוכה; שמעתי - ולא נשתכנעתי. עורך-דין סגל הירבה לטעון על פרטים אלה ואחרים בראיות התביעה, ואולם לא עלה בידו לעקור ממקומן שתי הודעות המופיעות בתיק המשטרה והן הודעותיהם של נאיף רשאש - גיסו של העורר, ושל שעבאן נאסר - אחיו של העורר. שני עדים אלה מפלילים את העורר באורח ברור למדי, ולעת הזו די בכך. אכן, כבכל עניין אחר מתגלות לעין הקורא אי-התאמות ואולי אף סתירות בדברי העדים, ואולם העיקר נשאר על מכונו, והעיקר הוא שהעורר היה מן המארגנים הראשיים של עיסקת הסם ואולי אף המארגן הראשי של העיסקה. משלא נמצא לי טעם סביר לכך שהשניים יעלילו על העורר עלילות-דברים, אך פשוט הוא שעלה בידי המדינה להצביע על ראיות לכאורה להוכחת האשמה לעניין מעצר עד תום ההליכים. אשר לחלופת-מעצר, אין לי אלא לחזור על דבריו של כבוד השופט ג'ראח - לחזור עליהם ולאמץ אותם. לאמור: "מאחר שמדובר בעבירות סחר סם בכמות גדולה אין כל מקום להשתמש בחלופה למעצר". והדברים ידועים. סכנתם של אנשים סוחרי-סמים היא כה מרובה, עד שיש לעשות הכל כדי למנוע אותם מבוא במגע עם העולם. אני מחליט לדחות את הערר. היום, ז' באייר תשנ"ז (14.5.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ/ 97027920	[ "ש 243/97" ]	1,317
12,425	בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 4714/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר ה עורר : פלוני נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.7.97 בב"ש 1447/97 (ת"פ 116/97) שניתנה על-ידי כבוד השופט ש' טימן תאריך הישיבה: י באב התשנ"ז (13.8.97) באת-כוח העורר: עו"ד סמדר בן-נתן בא-כוח המשיבה: עו"ד חובב ארצי החלטה העורר, המואשם בעבירות סחר ויבוא סם מסוכן, נעצר עד תום הליכי המשפט. ואולם, בשל נסיבותיו האישיות המיוחדות מאוד, הגעתי לכלל דעה שיש לקבל את הערר ולקבוע לו חלופת מעצר. העורר ישוחרר ממעצר בתנאים אלה: השארות ב"מעצר-בית" בישוב עלי-זהב בבית אחיו שמעון סבן; הפקדה במזומן בסך 15,000 ש"ח; המצאת ערבות צד ג' בסך 200,000 ש"ח להנחת דעת רשם בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ניתן בזה צו לעיכוב יציאתו של העורר מן הארץ. על העורר, אם ברשותו דרכון, להפקידו במשטרה. והיה והעורר לא ימלא אחר תנאים אלה הוא יישאר במעצר עד למילויים או עד לתום ההליכים, הכול לפי המוקדם. על תוכן החלטה זו חל איסור פירסום. ניתנה היום, י באב התשנ"ז (13.8.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047140. L06	[ "ת\"פ 116/97" ]	1,319
331	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4648/96 וערעור שכנגד ע"א 322/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער בע"א 4648/96 ובע"א 322/97, והמשיב בערעור שכנגד: ג'ורג' יהודה נגד המשיב ה בע"א 4648/96 ובע"א 322/97, והמערערת בערעור שכנגד: צור שמיר, חברה לביטוח בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים. תשובות המערער בע"א 4648/96 ובע"א 322/97 והמערערת שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער בע"א 4648/96 ובע"א 322/97 יגיש את טענותיו בע"א 322/97 תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה בשני הערעורים - המערערת בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לטענות המערער בשני הערעורים ואת טענותיה בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו לה טענות המערער; 3. המערער בשני הערעורים - המשיב בערעור שכנגד - יגיש את תשובתו לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לו הטענות בערעור שכנגד, ורשאי הוא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבה בערעורים, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור; 4. המערערת בערעור שכנגד רשאית להשיב לתשובת המשיב בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת שכנגד כי אין ברצונה להשיב כאמור. 5. צו זה מבטל את הצו בדבר סיכומים בכתב שניתן ביום 2.9.96. ניתן היום, ט"ז אדר א' התשנ"ז (23.2.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046480. A02 דז/	[ "ע\"א 4648/96", "ע\"א 322/97", "בע\"א 4648/96", "בע\"א 322/97" ]	1,322
7,266	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4648/96 - ב' בפני: כבוד השופט א' מצא המערער : ג'ורג' יהודה נגד המשיב ה : צור שמיר חברה לביטוח בע"מ בקשה להגיש ראיות נוספות ולהחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי החלטה מתבקשת תגובת המשיבה. התגובה תוגש בכתב בתוך 10 ימים ממועד ההמצאה, ועם הגשתה יוחזר התיק לעיוני. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046480. F03	[ "ע\"א 4648/96" ]	1,323
14,079	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4648/96 - ב' בפני: כבוד השופט א' מצא המערער : ג'ורג' יהודה נגד המשיב ה : צור שמיר חברה לביטוח בע"מ בקשה להגיש ראיות נוספות ולהחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי החלטה ההרכב שלפניו יידון הערעור יחליט גם בבקשה זו. ניתנה היום, כ"ט בתשרי תשנ"ח (30.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046480. F04	[ "ע\"א 4648/96" ]	1,324
22,114	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4648/96 בפני: כבוד השופט ת' אור המערער : ג'ורג' יהודה נגד המשיב ה : צור שמיר, חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 16.5.97 בת"א 208/91 שניתן על ידי כבוד ה נשיא א' לרון תאריך הישיבה: כג' בשבט התשנ"ח ( 19.02.98 ) בשם המערער : עו"ד י' ויינברג בשם המשיבה: עו"ד ר' פלד החלטה לדחות ליום 26.2.98 להמשך, על מנת שעד אותו מועד יודיעו אם הגיעו להסדר ביניהם. ניתנה היום, כג' בשבט התשנ"ח (19.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96046480. E05	[ "ע\"א 4648/96" ]	1,325
39,306	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4648/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער : ג'ורג' יהודה נגד המשיב ה : צור שמיר, חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 16.5.96 בת"א 208/91 שניתן על ידי כבוד השופט לרון תאריך הישיבה: ל' בשבט התשנ"ח (26.1.98) בשם המערער : עו"ד י' וינברג בשם המשיבה: עו"ד א' שטיין פסק דין ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין הצדדים, אשר סומן מ1/ ומהווה חלק בלתי נפרד של פסק דין זה. ניתן היום, ל' בשבט התשנ"ח (26.2.98). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96046480. E06	[ "ע\"א 4648/96" ]	1,326
332	בבית המשפט העליון ע"א 96 / 8899 וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערער (המשיב בערעור שכנגד) : דורון גל נגד המשיבים (המערערים בערעור שכנגד) : 1. א.א.ש שיפוץ מהיר בע"מ 2. איתן חברה לביטוח בע"מ בקשה לפטור מערבון בשם המערער: עו"ד אלון בלגה בשם המשיבים: עו"ד יראון פסטינגר החלטה החלטתי מיום 25.3.97 נמסרה לבא-כוח המשיבים (המערערים בערעור שכנגד) בתאריך 1.4.97. בא-כח המשיבים לא ראה להגיב על ההחלטה האמורה. בא-כח המערער מבקש כי ההסדר המוסכם בנוגע לערבון יעמוד בתוקפו. לפיכך, לנוכח הסכמת בעלי הדין כמובא בבקשה שהוגשה בענין זה בתאריך 18.3.97, אני פוטרת את המערער מן החובה להפקיד ערבון. ניתנה היום, י"ג באייר תשנ"ז (20.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96088990. Q03	[ "ע\"א 96" ]	1,327
3,176	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8899 וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער המשיב בערעור שכנגד: דורון גל נגד המשיבים המערערים בערעור שכנגד: 1. א.א.ש שיפוץ מהיר בע"מ 2. איתן חברה לביטוח בע"מ בקשה לפטור מערבון בשם המערער: עו"ד אלון בלגה בשם המשיבים: עו"ד יראון פסטינגר החלטה המערערים בערעור שכנגד פטורים מהפקדת ערבון (ראה: ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 844). על בעלי הדין להודיע לבית המשפט תוך חמישה ימים מיום קבלת ההחלטה אם הם עומדים על ההסדר בנוגע לערבון, כמפורט בבקשה שהוגשה ביום 18.3.97. ניתנה היום, ט"ז באדר ב' תשנ"ז (25.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96088990. Q02	[ "ע\"א 96" ]	1,328
12,802	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8899 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש : דורון גל נגד המשיבים : 1. א.א.ש שיפוץ מהיר בע"מ 2. איתן חברה לביטוח בע"מ בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקש: עו"ד אלון בלגה ה ח ל ט ה לנוכח נימוקי הבקשה ועמדת בא-כח המשיבים, אני נעתרת לבקשה ומפחיתה את סכום הערבון שעל המבקש להפקיד. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ד' באדר א' תשנ"ז (11.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96088990. Q01	[ "ע\"א 96" ]	1,329
25,269	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8899/96 - א' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער והמשיב בערעור שכנגד : דורון גל נגד המשיב ות והמערערות 1. א.א.ש. שיפוץ מהיר בע"מ בערעור שכנגד: 2. איתן חברה לביטוח בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערער והמערערות שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבות - המערערות בערעור שכנגד - יגישו את תשובתן לטענות המערער ואת טענותיהן בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו להן טענות המערער; 3. המערער - המשיב בערעור שכנגד - יגיש את תשובתו לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לו הטענות בערעור שכנגד, ורשאי הוא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבות בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור; 4. המערערות בערעור שכנגד רשאיות להשיב לתשובת המשיב בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה להן התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונן להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערות שכנגד כי אין ברצונן להשיב כאמור. 5. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ח' בטבת התשנ"ח (6.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96088990. A04 /דז/	[ "ע\"א 8899/96" ]	1,330
32,584	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8899/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט ח' אריאל המערער : דורון גל נגד המשיבים : 1. א.א.ש שיפוץ מהיר בע"מ 2. איתן חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 27.10.96 בת.א. 168/93 שניתן על ידי כבוד השופטת הכט תאריך הישיבה: כה באלול תשנ"ח (16.9.98) בשם המערער : עו"ד חייט בשם המשיבים : עו"ד פסטינגר, עו"ד וינקלר ה ח ל ט ה מתבקש טיעון נוסף לגבי הרשלנות התורמת, ולענין הפסד השכר לגבי המשכורת ברוטו-נטו וההצמדה ב60%-. ניתן היום כה באלול תשנ"ח (16.9.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט פסק-דין מוסכם לפי הצעתנו שהמשיבה תשלם למערער תוספת כוללת של 100,000.- ש"ח לתאריך התשלום, תוך 21 ימים, וכך אנו פוסקים. ניתן היום כה באלול תשנ"ח (16.9.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96088990. B05	[ "ע\"א 8899/96" ]	1,331
334	ב בית המשפט העליון בג"ץ 2903/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. איוב אמיל 2. איוב סאימה נגד המשיבים : 1. שר הבינוי והשיכון 2. בנק ירושלים בע"מ בקשה למחיקת עתירה החלטה לבקשת העותרים, העתירה נמחקת, ללא צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ד בכסלו תשנ"ח (23.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029030. I03	[ "בג\"ץ 2903/97" ]	1,334
7,943	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3972/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד העותר : טנגו זאב נגד המשיבים : 1. משרד הבטחון 2. צבא הגנה לישראל 3. ראש אכ"א בקשה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ט בתשרי תשנ"ח (30.10.97) בשם העותר: עו"ד ע' סבוראי, עו"ד ש' ציפורי בשם המשיבים: עו"ד מ' בלס החלטה צו על-תנאי כמבוקש. 30 יום לתשובה. בתשובה תהיה התייחסות מיוחדת להחלטת המשיבים לפיה עם ויתורו של משרת קבע מבוגר על זכותו תועבר הזכות למשרת קבע צעיר. ניתנה היום, כ"ט בתשרי תשנ"ח (30.10.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039720. I04	[ "בג\"ץ 3972/97" ]	1,338
9,446	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3972/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד העותר : טנגו זאב נגד המשיבים : 1. משרד הבטחון 2. צבא הגנה לישראל 3. ראש אכ"א צו על-תנאי על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו על-תנאי המכוון אל המשיבים והמורה להם להתייצב וליתן טעם: 1. מדוע לא יקבעו אמות מידה (קריטריונים) אחידות, קבועות, מוגדרות ושוויוניות ביחס לקבלת נגדים לפרוייקטים של דיור מטעם המשיבים בכלל ובפרט לגבי "תכנית רעות ג' ("נאות מודיעין")". 2. מדוע לא יחשפו בפני העותר את אמות המידה (קריטריונים), אם קיימות כאלה, שבהסתמך עליהן החליט לדחות את מועמדותו של העותר לקבלה "לתכנית רעות ג' ("נאות מודיעין")" ולקבל לתכנית זו נגדים אחרים. 3. מדוע לא יקבלו את העותר ל"תכנית רעות ג' ("נאות מודיעין)" ויאפשרו לו לרכוש את אחת הדירות שטרם הוקצו במסגרת התכנית עד לשעת הגשת העתירה. 4. מדוע לא יקנו לעותר את זכותו של מי מאנשי הקבע שהתקבלו ל"תכנית רעות ג' ("נאות מודיעין")" אשר יוותר, אם יוותר, על זכותו לרכישת דירה במסגרת התכנית. המשיבים יגישו תשובתם, אם רצונם בכך, תוך 30 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית המשפט ולבעלי הדין ישירות. ניתן היום, כ"ט בתשרי תשנ"ח (30.10.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039720. I05	[ "בג\"ץ 3972/97" ]	1,339
13,508	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3972/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר ה מבקש : טנגו זאב נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. צבא הגנה לישראל 3. ראש אכ"א בקשה להבהרת פס"ד החלטה בעתירה זו, פנה העותר בבקשה למתן צו על-תנאי המופנה אל המשיבים והמורה להם ליתן טעם מדוע לא יפרסמו קריטריונים לקבלת נגדים לפרוייקטים של דיור מטעמם וכן יסבירו מדוע לא יקבלו את העותר לפרוייקט מעין זה המכונה "תכנית רעות ג'". העותר פנה בבקשה למתן צו-ביניים שיאסור על הקצאה של דירות שטרם הוקצו במסגרת התכנית או של דירות של אנשי קבע שהתקבלו לתכנית וויתרו על זכותם. זאת, עד למתן פסק-דין בעתירה. ביום 29.6.97 ניתנה החלטה על-ידי השופטת ט' שטרסברג -כהן אשר בה נדרשו המשיבים להודיע אם ניתן "לשריין" מקום לזכות אחת בפרוייקט הדיור אליו ביקש העותר להתקבל. בעקבות תשובתם החיובית של המשיבים, קבעתי בהחלטה מיום 8.7.97 כי הבקשה לצו-ביניים מתייתרת. עתה פונה העותר בבקשה נוספת כי אורה על איסור הקצאה של דירות נוספות של אנשי קבע שויתרו על זכותם בפרוייקט. לא מצאתי עילה להיענות לבקשה זו. לעותר אין מעמד לבקש הקפאה של כל פרוייקט הדיור. מטרתו של צו-הביניים היא אך להעמידו במצב, שאם יזכה בעתירתו לא יעמוד בפני שוקת ריקה, ומטרה זו הושגה, לאור תשובת המשיבים, אף בלא מתן צו. אשר על-כן, הבקשה הנוספת למתן צו-ביניים נדחית. ניתנה היום יח תמוז תשנ"ז (23.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039720. L03	[ "בג\"ץ 3972/97" ]	1,340
35,764	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3972/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' אנגלרד העותר : טנגו זאב נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. צבא הגנה לישראל 3. ראש אכ"א עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ח' בתמוז התשנ"ח ( 02.07.98 ) בשם העותר : עו"ד עודד סבוראי; ע ו"ד ש' צפורי בשם המשיבים : עו"ד מלכיאל בלס פסק-דין על יסוד הודעת ראש אכ"א, העתירה נמחקת, בלא לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ח' בתמוז התשנ"ח (02.07.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039720. A09 /דז/	[ "בג\"ץ 3972/97" ]	1,341
39,344	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3972/97 - ה' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר : זאב טנגו נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. צבא הגנה לישראל 3. ראש אכ"א - אלוף גדעון שפר בקשה לצרוף מסמכים בשם העותר: עו"ד עודד סבוראי החלטה להחלטת ההרכב. ניתנה היום, ה' בתמוז התשנ"ח (29.6.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039720. A07 /דז/	[ "בג\"ץ 3972/97" ]	1,342
337	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4856/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ד. דורנר העותר : נמרוד עובדיה, עו"ד נגד המשיבים : 1. חנה וולף 2. פקידת סעד ראשית לחוק הסעד סדרי דין עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים פסק-דין 1. לעותר ולמשיבה מס' 1 ילד משותף מחוץ לנישואין. העותר ואימו של הילד מסוכסכים ביניהם ועניינם נדון בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב. בין היתר קבע בית המשפט לענייני משפחה הסדרי ראיה לפיהם יוכל העותר לפגוש את בנו פעמיים בשבוע. טענתו של העותר היא כי אימו של הילד אינה שומרת על ההסדר האמור; וכי פקידת הסעד אשר מתפקידה להבטיח את קיום ההסדר, אינה ממלאה את תפקידה. 2. כפי שניתן ללמוד מן החומר המצוי בתיק, גם אם נכונה טענתו של העותר שאם הילד מתחמקת מלאפשר לו לראות את בנו על פי ההסדרים שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה - אין בכך בסיס לפניה לבית משפט זה על רקע של חטיפה, כביכול, של הילד. הילד לא נחטף ואת התרופה לאי-עמידה בהסדרי הראיה על העותר למצוא בראש ובראשונה במסגרת ההתדיינות בבית המשפט לענייני משפחה; בפניו יוכל העותר לשלוח גם את השגותיו בדבר התנהגותה של פקידת הסעד. 3. העתירה נדחית. ניתנה היום, ז' באב תשנ"ז (10.8.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97048560. H01	[ "בג\"ץ 4856/97" ]	1,346
59,849	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5240/94 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' אנגלרד המערער : בכריה אחמד תאופיק נגד המשיב : פקיד שומה - נצרת בקשה להבהרת החלטה במסגרת ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 6.7.94 בעמ"ה 48/93 שניתן על ידי כבוד השופט הס בשם המערער : עו"ד אלי עבוד בשם המשיב : עו"ד ע. לינדר החלטה לא נראה לנו שיש מה להבהיר. הבקשה נדחית. ניתן היום כו בחשון תשנ"ט (15.11.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94052400. B02	[ "ע\"א 5240/94" ]	1,348
340	ב בית המשפט העליון רע"א 3479/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : פאר מאיר בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקשת: עו"ד איריס דובדבני החלטה מתבקשת עמדת המשיב אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034790. O01	[ "רע\"א 3479/97" ]	1,349
9,252	ב בית המשפט העליון רע"א 3479/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : פאר מאיר בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקשת: עו"ד עמית פולן בשם המשיב: עו"ד מ. גולני החלטה לנוכח עמדת בא כוח המשיב, מוארך המועד להפקדת הערבון כמבוקש. הערבות תקובל. ניתנה היום, א' בכסלו תשנ"ח (30.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034790. O02	[ "רע\"א 3479/97" ]	1,350
21,394	ב בית המשפט העליון רע"א 3479/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערער : הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : פאר מאיר בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.5.97 בתיק 321/96 שניתן על ידי כבוד השופטים גולדברג, הלוי, גרוניס תאריך הישיבה: כג באייר תשנ"ח (19.5.98) בשם המערער : עו"ד דובדבני איריס בשם המשיב : עו"ד גולני משה, עו"ד מ. איזנברג ה ח ל ט ה דין הבקשה להידחות הן משום שפסק הדין של בית המשפט המחוזי נבלע בפסק דינו של בית משפט השלום, והן משום שבית המשפט המחוזי קבע - בדין או שלא בדין - שהמדובר בטעות ולא במרמה. הבקשה נדחית. ענין ההוצאות הושאר לשיקול דעתנו, ואנו מחליטים שלא יהיה צו להוצאות. ניתן היום כג באייר תשנ"ח (20.5.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034790. B07	[ "רע\"א 3479/97" ]	1,351
23,780	רע"א 3479/97 - א' בפני: כבוד השופט א' גולדברג המבקש: הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : פאר מאיר בקש ת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע.א . 321/96 מיום 6.5.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גולדברג, א.א . לוי, ד"ר א. גרוניס החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך 14 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984 -. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984 -. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה. היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, כ"ב בטבת תשנ"ח (20.1.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034790. D03	[ "רע\"א 3479/97" ]	1,352
33,194	ב בית המשפט העליון רע"א 3479/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקשת : הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : פאר מאיר בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 321/96 מיום 6.5.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' גולדברג, א'א' לוי, ד"ר א' גרוניס בשם המבקשת: עו"ד עו"ד אהרון פולק בשם המשיב: עו"ד מ' גולני החלטה לכאורה נבלע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי נשוא הבקשה במה שהוגדר "פסק-דין משלים" שניתן ביום 23.7.97. ממילא לא היתה מניעה להשגה על "פסק הדין המשלים" בערעור ואם לא תבוא על סיפוקה להשגה על פסק הדין בערעור בבקשת רשות לערער שניה. בנסיבות אלה מתבקשת המבקשת להודיע אם עומדת היא על בקשתה. הואיל והאמור לעיל לא נטען על ידי המשיבה, לא תביא מחיקת הבקשה לחיוב בהוצאות. ניתנה היום, י"ז בשבט תשנ"ח (13.2.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034790. B05 /שב	[ "רע\"א 3479/97", "בע\"א 321/96" ]	1,353
72,897	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 3479/97 - א' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשת: הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : פאר מאיר בקשת רות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 321/96 מיום 6.5.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גולדברג, א.א. לוי, ד"ר א. גרוניס בשם המבקשת: עו"ד דובדבני בשם המשיב: עו"ד מ. גולני החלטה 1. לקבוע להרכב של שלושה וזאת מבלי לגרוע מן האמור בהחלטתי מיום 13.2.98. 2. יש להקדיש לדיון 20 דקות מחולקות בשווה בין הפרקליטים. ניתנה היום, כ"ו באדר תשנ"ח (24.3.98). המשנה לנשיא עתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034790. B06	[ "רע\"א 3479/97", "בע\"א 321/96" ]	1,354
7,076	ב בית המשפט העליון בג"ץ 8297/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר ת : במות - מרכז ללימודי תרבות וחברה עמותה רשומה בישראל נגד המשיב ה : מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט דיון מקדמי בעתירה החלטה עם קבלת התגובה מטעם פרקליטות המדינה ביום 3.12.97, מתבקשת העותרת להודיע לבית המשפט אם, מבחינתה, ניתן לקבוע מועד לדיון בעתירה בפני הרכב. העותרת תגיש את ההודעה תוך 30 יום. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96082970. I15	[ "בג\"ץ 8297/96" ]	1,359
11,578	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8297/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר העותרת: במות מרכז ללימודי תרבות וחברה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט ה ח ל ט ה 1. הדיון בעתירה זאת החל בפני השופטים ג' בך, י' זמיר וד' דורנר. עם פרישתו של השופט בך, ובהסכמת בעלי הדין, יבוא הנשיא א' ברק במקומו של השופט ג' בך, והדיון יימשך מן השלב אליו הגיע עד לפרישתו של השופט בך. 2. המשיבה מתבקשת להגיש תגובה להודעה של העותרת מיום 5.7.97 ובה רשימת המסמכים המתבקשת על ידי העותרת. התגובה תוגש תוך 30 יום. ניתנה היום, ה' בתמוז תשנ"ז (10.7.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי 96082970. I10	[ "בג\"ץ 8297/96" ]	1,362
25,141	ב בית המשפט העליון בג"ץ 8297/96 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : במות מרכז ללימודי תרבות וחברה, עמותה רשומה בישראל נגד המשיב ה : מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט בקשה לדחית מועד דיון בשם העותרת: עו"ד יעקב רובין החלטה בפני בקשה לדחיית מועד דיון הקבוע ליום 8.9.98. הצדדים ביקשו מספר פעמים דחיית הדיון בשל משא ומתן שמנהלים הצדדים. הדיון שנקבע ליום 8.9.98 מתבטל. הצדדים יודיעו לבית-המשפט עד ליום 31.12.98 האם הם עומדים על קיום דיון בעתירה. רק אם יודיעו כי נדרש דיון בעתירה יועבר התיק לקביעת מועד חדש לדיון. ניתנה היום, י"א באלול תשנ"ח (2.9.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96082970. P19	[ "בג\"ץ 8297/96" ]	1,363
26,521	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8297/96 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת-העותר ת : במות מרכז ללימודי תרבות וספורט נגד המשיב ה : מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט בקשה לשינוי מועד הדי ון בשם המבקשת-העותרת: עו"ד יעקב רובין החלטה כמבוקש. ניתנה היום, י"ט בתמוז התשנ"ח (13.7.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96082970. A18 /דז/	[ "בג\"ץ 8297/96" ]	1,364
29,185	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8297/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר העותר ת : במות מרכז ללימודי תרבות וחברה עמותה רשומה בישראל נגד המשיב ה : מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט בקשה לגילוי מסמכים החלטה 1. עתירה זאת, שהוגשה ביום 24.11.1996, עוסקת בעיקר במתן תמיכה לעותרת (במות מרכז ללימודי תרבות וחברה) על ידי המשיבה (משרד החינוך, התרבות והספורט) לשנת 1996. כמו כן היא מבקשת גם סעד בעניינים אחדים הנוגעים למתן תמיכות על-ידי המשיבה לעמותות שונות אף כי אינם נוגעים במישרין למתן תמיכה לעותרת. 2. בית המשפט דן בעתירה זאת ביום 4.2.97. באותה ישיבה החליט בית המשפט להיענות לבקשת בא-כוח העותרת ולהעניק לו ארכה של 30 יום על מנת להכין תגובה להודעה מטעם פרקליטות המדינה. כן נאמר באותה החלטה כך: "אחרי קבלת הערותיהם הנוספות של הצדדים ניתן החלטתנו לעניין עתירה זו, וזאת לאחר שנאפשר לצדדים להשלים את טעוניהם בעל-פה בדיון קצר". 3. ביום 17.3.97 הגישה העותרת לבית המשפט בקשה לגילוי מסמכים. מאז ועד היום נמשכת ההתדיינות בבקשה זאת. הבקשה לגילוי מסמכים הועברה להחלטת ההרכב שדן בעתירה. ההרכב החליט (ביום 24.3.97) לבקש את תגובה המשיבה. תגובת המשיבה התקבלה ביום 29.5.97. לאור התגובה החליט ההרכב (ביום 4.6.97) לבקש מן העותרת שתודיע אם יש עדיין מסמכים שהיא מבקשת את גילויים, ואם כן, מה הטעם לבקשה. העותרת הגישה לבית המשפט הודעה (ביום 6.7.97) ובה פירוט של המסמכים שעדיין מבוקשים על ידה. לאור הודעה זאת החליט ההרכב (ביום 10.7.97) לבקש את תגובת המשיבה. המשיבה הגישה את תגובתה ביום 3.12.97. בתגובה זאת היא מציינת כי לסעיפים 1 עד 6 ברשימת המסמכים כבר ניתנה תשובה במסגרת תגובתה מיום 28.5.97, והיא מוסיפה תגובה לסעיף 7 שברשימת המסמכים. עם קבלת תגובה זאת נתבקשה העותרת (ביום 9.12.97) להודיע לבית המשפט אם, מבחינתה, ניתן לקבוע מועד לדיון בעתירה בפני הרכב (כפי שנקבע בהחלטה של בית המשפט ביום 4.2.97). על כך השיבה העותרת (ביום 11.1.98) כי היא עדיין מבקשת שבית המשפט יחליט בבקשה לגילוי מסמכים שהוגשה על ידה ביום 17.3.97. וכאן אנו עומדים כיום. בלי להטיל אחריות על צד מן הצדדים, יש להביע צער על הזמן הרב שחלף בהתדיינות על הבקשה לגילוי מסמכים, שוודאי אין בו כדי לשרת את ההתדיינות לגוף העניין, ככל שמדובר בבקשת העותרת לקבל תמיכה לשנת 1996. 4. לגוף הבקשה של העותרת לגילוי מסמכים יש לומר תחילה, את הידוע היטב, שתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד1984-, אינן כוללות הוראה בדבר גילוי מסמכים. אכן, באופן עקרוני אין בית המשפט הגבוה לצדק מנוע מלהורות על גילוי מסמכים, שכן תקנה 20(ב) לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק מסמיכה את בית המשפט, "לפי שיקול דעתו, אם ראה צורך בכך לעשיית צדק, לנהוג כדרך שנוהגים במשפט לפני בית משפט מחוזי", ובכלל זה גם להורות על גילוי מסמכים. אולם על אפשרות זאת אמר הנשיא זוסמן בבג"ץ 542/76 קונסורטיום אינטרנשיונל בע"מ נ' המנהל הכללי של משרד התקשורת (לא פורסם) כך: "מקרים אלה יהיו נדירים ביותר, ועד כמה שידיעתי מגעת, אין מקום בו נהגנו כך". ראו גם י' זמיר, השפיטה בעניינים מינהליים (תשמ"ב), 96; ר' הר-זהב, סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק (1991), 68-67. על רקע זה מתעוררת השאלה אם מן הראוי שבית המשפט יצווה בעתירה זאת, ובשלב זה של ההתדיינות, על גילוי מסמכים על-ידי המשיבה. 5. המשיבה נענתה במידה רבה לבקשת העותרת לגילוי ועיון במסמכים. אך היא מתנגדת לגילוי מסמכים נוספים, שהעותרת מבקשת לעיין בהם, וזאת בשל שני טעמים עיקריים. ראשית, המשיבה טוענת כי חלק מן המסמכים המבוקשים אינם קשורים במישרין לטענות ולסעד המתבקשים בעתירה, והעותרת אינה מבקשת את גילויים אלא כדי להטיל דופי במשיבה בדרך כלל, ואין זה שימוש ראוי באמצעי של גילוי מסמכים. שנית, המשיבה מציינת כי חלק מן המסמכים המבוקשים הינם בגדר התכתבויות ותרשומות פנימיות של המשיבה, והדין אינו מחייב לגלות מסמכים מסוג זה. 6. לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים בשאלה של גילוי מסמכים, הגענו לכלל החלטה כי אין הצדקה להוציא צו לגילוי מסמכים נוספים, כבקשת העותרת, אלא די במסמכים שהוצגו בפני העותרת עד כה כדי לאפשר דיון, או לפחות התחלת הדיון, לגוף העתירה. אכן, נראה לכאורה כי חלק מן המסמכים שהעותרת עומדת על גילויים אינו נוגע לעתירה אלא באופן עקיף וקלוש. כך, לדוגמה, לגבי רשימת העובדים באגף התרבות של המשיבה שקיבלו שכר מעמותות נתמכות, כאשר התמיכה ניתנה לעותרת על ידי אגף המכללות. כמו כן, המשך הבירור על ידי בית המשפט בשאלה אם הדין מחייב ואם הצדק דורש גילוי מסמך זה או אחר, או סוג מסמכים מסויים, יגזול עוד זמן רב. והזמן החולף פועל, כאמור, לרעת העתירה, ככל שהיא מתייחסת לתמיכה המתבקשת על ידי העותרת לשנת 1996. וכל זאת, כאשר קיים ספק לגבי התועלת, ואפילו לגבי הרלבנטיות, של המסמכים לצורך ההכרעה בעתירה. 7. עם זאת, אין בכך כדי למנוע בעד העותרת, אם תראה לנכון, לשוב ולבקש מבית המשפט שידון בעתירה, בעת הדיון, להורות על גילוי מסמך זה או אחר אשר לדעתה יש לו חשיבות מהותית לצורך ההכרעה בעתירה. 8. המזכירות תקבע את העתירה לדיון בפני ההרכב שהחל לדון בה לא מאוחר מסוף חודש אפריל 1998. ניתנה היום, א' בשבט תשנ"ח (28.1.98). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96082970. I03	[ "בג\"ץ 8297/96" ]	1,365
36,622	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8297/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ת: במות מרכז ללימודי תרבות וחברה, עמותה רשומה בישראל נגד המשיב ה : מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט בקשה לשינוי מועד הדי ון בשם העותרת: עו"ד יעקב רובין בשם המשיבה: עו"ד אסנת מנדל החלטה כמבוקש. ניתנה היום, ו' בניסן התשנ"ח (5.4.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96082970. A16 /דז/	[ "בג\"ץ 8297/96" ]	1,366
343	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5300/92 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט א. גולדברג כבוד השופטת ד. דורנר המערער: בנק לאומי לישראל נ ג ד המשיב: "אורות" מושב עובדים של עולי אמריקה להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 20.9.92 בה"פ 768/87 שניתן על ידי כבוד השופט א. גורן בשם המערער: עו"ד לוינבוק בשם המשיב: עו"ד דן כהן פסק דין המשנה לנשיא ש. לוין: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופט א. גורן) בו נתקבלה עתירתו של המשיב להצהיר כי פרעון מלווה צמוד ערך בטכניקה שננקטה על ידי הבנק המערער, שתוצאותיה חיובו של המבקש בריבית חח"ד או בריבית חריגה בשיעור העולה על השיעור המירבי הקבוע בחוק הריבית, תשי"ז- 1957 (להלן- חוק הריבית) ובצו הריבית (קביעת שיעור הריבית המקסימלי), תש"ל - 1970, הוא בניגוד לדין. העובדות 2. המשיב (להלן: "המושב") הינו לקוחו של המערער (להלן: "הבנק"), ובמסגרת יחסי בנק - לקוח הוא נטל מהבנק מספר הלוואות במטבע ישראלי צמודות למדד המחירים לצרכן ובכללן הלוואה על סך מיליון לירות שנלקחה ביום 10.9.78, שהיא נשוא להתדיינות הנוכחית. לפי הסכם ההלוואה היה על המשיב לפרוע את ההלוואה ב35- תשלומים חודשיים, כאשר היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה נשאה ריבית של 7.5% לשנה, אותה היה על הלווה לסלק ביום האחרון של כל אחד מהחודשים: מרץ, יוני, ספטמבר ודצמבר של כל שנה. בסעיף 4 להסכם ההלוואה נאמר כי כל סכום המגיע לבנק בגין ההלוואה שלא שולם במועדו ישא ריבית פיגורים בשיעור החוקי המקסימלי שיהיה קיים מפעם לפעם לגבי הלוואות צמודות ערך. בסעיף 8 להסכם נאמר, בין השאר, שאם יהיה פיגור בתשלום כלשהו מתשלומי ההלוואה רשאי המערער לדרוש את פרעון יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת. בפועל נפרעו ההלוואות על ידי חיוב חשבון החח"ד שהחזיק המושב בבנק. שיעור הריבית בגין משיכת יתר בחשבון החח"ד אינו מוגבל על ידי חוק הריבית. בהגיע מועדי סילוק ההלוואה היה הבנק מחייב את חשבון החח"ד בזמני הפרעון של שיעורי ההלוואה באופן אוטומטי, בלי קשר לשאלה האם החשבון היה ביתרה או בחובה. המושב הפקיד את הסכומים בחשבון החח"ד בדרך כלל באיחור של בין יומיים לשלושה שבועות לאחר זמני הפרעון של השיעורים. בעקבות הסדר זה לא היה מעולם כל פיגור בפרעון ההלוואה הצמודה, שכן חשבון החח"ד חוייב תמיד ביום הפרעון בסכום הנדרש. לעומת זאת, באותם פעמים בהם עמד חשבון החח"ד ביתרת חובה, הוא חויב בריבית עקב משיכת היתר בהתאם לתנאי חשבון החח"ד. פעמים חויב המשיב עקב החריגה מהאשראי המאושר בריבית חריגה, הגבוהה מהריבית המירבית החלה על הלוואות צמודות מדד הקבועה בחוק הריבית ובצו הריבית שהוצא מכוחו. פסק הדין של בית המשפט המחוזי 3. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתו של המושב מהטעמים הבאים: הוראות חוק הריבית הן קוגנטיות אולם הן חלות רק על מלווה צמוד ערך, ומכאן שאין הן חלות על מלווה שאינו צמוד ובכללו האשראי שניתן במסגרת החח"ד. אליבא דהשופט המלומד, אין כל מניעה שעל מנת לפרוע את ההלוואה צמודת המדד יקבל הלווה הלוואה אחרת שאינה כפופה להוראות חוק הריבית, למרות שהתוצאה הסופית היא שאותו אדם שילם ריבית הגבוהה מזו הקבועה בחוק. השאלה שיש להציג - כך קבע השופט המלומד - היא האם מדובר בעסקת הלוואה אמיתית שהיא תקפה, או שההלוואה הנוספת אינה באה לקדם כל אינטרס כלכלי של הלווה, וכל מטרתה הוא לשמש מכשיר בידי הבנק כדי לעקוף את הוראות חוק הריבית - שאז מדובר בהלוואה פסולה. לצורך מתן תשובה על שאלה זו הציג בית המשפט המחוזי שתי שאלות: האחת - האם היה הלקוח מודע לטיבו של ההסדר בינו ובין הבנק - דהיינו, לכך שהוא לוקח מהבנק הלוואה כספית לכיסוי ההלוואה הראשונה, או שמא מדובר אך ורק ב"הוראת נוהל" שנועדה להסדיר את דרכי התשלום של ההלוואה המקורית; והאחרת - האם אכן היה ללקוח אינטרס כלכלי בלקיחת הלוואה שכזו, או לחלופין, האם הבנק הבהיר ללקוח את המשמעות הכלכלית של נטילת ההלוואה? 4. בסעיף 19 להסכם ההלוואה נאמר בין השאר: "(א) במקרה שהלווים לא יסלקו לבנק סכום כלשהו שיגיע לו מהם במועד הקבוע...יהיה הבנק רשאי..." (1) לקזז את הסכום שבפיגור כנגד כל סכום שיגיע ללווים.. ..... (3)לחייב כל חשבון של הלווים או של הערבים, לפי המקרה, בסכום שבפיגור; .... (ד) כל חיוב כאמור בפיסקה א(3) יעשו (אם יעשו) בין בחשבון קיים ובין בחשבון שייפתח לצורך זה על שם הלווים או על שם הערבים, לפי המקרה, בין אם החשבון שיחוייב יהיה קרידיטורי ובין אם יהיה דביטורי או שיעשה לדביטורי כתוצאה מחיובו כאמור; והיתרה הדביטורית שתהיה (אם תהיה כזו) בחשבון שיחוייב כאמור תישא ריבית בשיעור המירבי וריבית כנ"ל שתתרבה במשך כל שלושה חודשים, תישא אף היא ריבית בשיעור המירבי." בית המשפט המחוזי קבע כי אמנם כולל סעיף זה את ההסכמה הדרושה לשם חיוב החשבון גם כאשר הוא מצוי ביתרת חובה, אולם הסכמה זו באשר לדרך הגבייה, יכולה לעמוד רק כל עוד אין היא מתנגשת עם ההוראות המהותיות של ההסכם וצו הריבית ותנאי זה אינו מתקיים בענייננו. עוד קבע השופט כי גם לו היתה לבנק אופציה לחייב את חשבון החח"ד, הרי שמימוש האופציה כאשר הריבית בחח"ד עלתה על הריבית שנקבעה בצו, נעשה שלא "בדרך מקובלת ובתום לב", כנדרש בסעיף 39 של חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-. עוד קבע השופט המלומד כי אין מדובר במקרה שלפנינו בעסקה אמיתית של נטילת הלוואה נוספת לצורך פרעונה של ההלוואה המקורית, אלא בעסקה פיקטיבית שמטרתה לעקוף את הוראות חוק הריבית. כמו כן קבע השופט כי העובדה שהבנק ניקז מטעמי נוחות, את הפעולות של הלקוח לחשבון אחד, אין בה כדי להקנות לו זכויות מהותיות מעבר לאלו שניתנו לו בשאר סעיפי ההסכם. הסכמה לנטילת הלוואה נוספת או דרך גביה של ההלוואה המקורית? 5. בית המשפט המחוזי קבל כי בסעיף 19 להסכם, כשהוא לעצמו, יש לראות הסכמה לפרעון ההלוואה על ידי חיוב חשבון החח"ד, גם כאשר זה נמצא ביתרת חובה, אולם הוא סבר כי סעיף זה נדחה מפני סעיף 4 להסכם ההלוואה, בו נקבע שיעור ריבית הפיגורים. קביעה זו אינה מקובלת עלי. הלכה פסוקה היא שחיוב חשבון דביטורי הנמצא ביתרת חובה יחשב כפרעון הלוואה ולא כאקט רישומי גרידא, אם הוסכם על כך בין הצדדים. (ע"א 345/78, רע"א 3773/91). סעיף 19 להסכם ההלוואה, שצוטט לעיל, קובע כי הבנק רשאי לפרוע תשלום שלא שולם במועדו על ידי חיוב חשבון החח"ד של המושב, אף אם זה נמצא ביתרת חובה. לדעתי לא ניתן להפריד בין השאלה האם הוסכם שחיוב חשבון החח"ד שבחובה יחשב כפרעון ההלוואה ובין השאלה האם הסכים הלקוח לקבל הלוואה נוספת לפרעון ההלוואה, שכן כל משמעותו של חיוב חשבון החח"ד כאשר הוא נמצא ביתרת חובה היא מתן הלוואה ללקוח בתנאי חשבון החח"ד, כדברי השופט אור בע"א 323/80, פד"י לז (2) 670: היחסים בין הבנק והלקוח הם יחסי לווה ומלוה, על פיהם יתרת זכותו של הלקוח על פי החשבון בבנק הוא בגדר הלוואה, שהלווה לבנק, והבנק חייב לשלמה לו עם דרישתו (ראה ע"א 25/62 פסקי דין י"ז 72 בעמ' 77 מול האות ה', בעקבות פסק הדין הידוע. ע"א 144/62 פסקי דין י"ז עמ' 2282 בעמ' 2287; וכן ע"פ 515/75 פסקי דין ל'(3) עמוד 673 בעמוד 688). הסכם בין הבנק ללקוחו על פיו רשאי הלקוח למשוך משיכת יתר, גם הוא הסכם הלוואה, אלא שכאן המלווה הוא הבנק, ואילו הלקוח הוא הלווה. (ע.א. 395/67 פסקי דין כ"ב(1) עמוד 20 בעמ' 22 למטה). (הדגשות שלי) 6. יש להבחין בין עובדות המקרה שלפנינו, ובין המקרה שנדון בע"א 2258/92 מלון נאות מדבר בע"מ נגד הבנק הבינלאומי, פ"ד מז(5) 350. (להלן: "נאות מדבר"), שעל הלכתו סמך המשיב את טיעוניו: בעניין נאות מדבר ביקש הבנק ללמוד הסכמת הלקוח לנטילת הלוואה בתנאי ריבית חופשית, לצורך פרעון ההלוואה צמודת המדד, מסעיף בחוזה הדביטורי שבינו ובין הלקוח שבו נאמר באופן כללי כי "הבנק יהיה רשאי לפי ראות עיניו ולפי שיקול דעתו הבלעדי בכל עת ומדי פעם בפעם לחייב כל חשבון של הלקוח בכל סכום המגיע ושיגיע לבנק מאת הלקוח בכל אופן שהוא". בית משפט זה, מפי השופטת דורנר, לא היה מוכן לראות בסעיף זה בקשה מהבנק למתן הלוואה, וקבע שמדובר במתן זכות לבנק לגבות מכל חשבון המצוי ביתרת זכות כספים שהלקוח חייב לבנק, כלומר המדובר בתניות קיזוז; אך להבדיל מהמקרה ההוא ניתנה במקרה שלפנינו הסכמה מפורשת של הלקוח, שנקבעה בהסכם ההלוואה עצמו, לחייב את חשבון החח"ד גם כאשר הוא נמצא ביתרת חובה, ולפיכך לא ניתן לומר שמשמעותו של סעיף 19 (א)(3) להסכם ההלוואה היא של קיזוז בלבד. הרי סעיף 19 (א)(1) להסכם קובע מפורשות את זכותו של הבנק לקיזוז, ויש להניח שמנסחי ההסכם לא התכוונו לחזור על אותו עניין שוב. יתירה מזאת: בהסכם ההלוואה עצמו הוסכם על תנאי הריבית שתישא יתרת החובה בחשבון הדביטורי (סעיף 19 (ד), וסעיף 32 (א)). מכאן שיש לקבל את טענת הבנק לפיה יש לראות בסעיף 19 הסכמה למתן הלוואה נוספת לפרעון ההלוואה המקורית. 7. נותרת איפוא לדיון השאלה אם יש לראות בחיוב חשבון החח"ד עסקה בעלת משמעות כלכלית או מדובר בעסקה פיקטיבית שכל מטרתה עקיפה של הוראות חוק הריבית. הבנק טען כי מאחורי ההסכם ללקיחת ההלוואה הנוספת הוא בעל הגיון כלכלי שכן על ידי פרעון תשלומי ההלוואה הצמודה דרך חשבון החח"ד, נמנעה מהמושב הסכנה של הפעלת סנקציות על ידי הבנק, דוגמת העמדת כל ההלוואה לפרעון מיידי על כל המשתמע מכך, מימוש הבטחונות, הפעלת זכות הקיזוז והעכבון הבנקאי והגשת תביעה נגדו. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, אך עלי היא מקובלת, מטעמיו, ודעתי היא שהשופט המלומד החמיר עם הבנק יתר על המידה. לאחר שקבענו כי היתה הסכמה של הלקוח לפרעון ההלוואה על ידי חיוב חשבון החח"ד, גם כאשר הוא נמצא ביתרת חובה, יש לדעתי מקום לבחון אך את השאלה האם מדובר בעסקה שיש בה הגיון כלכלי; כפי שנקבע בע"א 58/68, כב (2), 652, 670: "אילו נעשתה עיסקה פיקטיבית אשר הצדדים רק כינוה בשם אחר כדי לעקוף את גזירת חוק הריבית, לא היינו מסתכלים בקנקן אלא במה ששיש בו, ופסקים בהתאם לכך. אך במקרה דנן לא נעשתה עיסקה פיקטיבית אחת אלא נעשו שתי עסקאות, אחת של מלווה ואחת של תיווך, ושתיהן הן ממשיות ואמיתיות." ראה גם ע"א 359/69 פד"י כד (1) 171. וזהו אף המקרה שלפנינו שבו הוכח שאין מדובר בעסקה פיקטיבית. אף לא מצאתי שבמקרה דנן פעל הבנק שלא בתום לב. הייתי מקבל את הערעור, מבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודוחה את התביעה. המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסכום של 50,000.- ש"ח. המשנה לנשיא השופטת ד' דורנר: חולקת אני על דעתו של חברי, המשנה-לנשיא לוין, הסובר כי דין הערעור להתקבל. לדעתי, יש לדחות את הערעור ולאשר את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, אשר הצהיר כי הבנק גבה מן המושב ריבית שלא כדין ואלה טעמיי. 1. בצו הריבית (קביעת שיעור הריבית המקסימאלי), תש"ל1970- (להלן: צו הריבית), שהוצא מכוח חוק הריבית, תשי"ז1957- (להלן: חוק הריבית), נקבע שיעור הריבית המקסימאלי, לרבות שיעור הריבית בגין פיגורים, להלוואות שהוצמדו למדד יוקר המחייה. חוק הריבית לא הגביל את גובה הריבית להלוואות שאינן צמודות. 2. המושב פיגר דרך קבע בימים אחדים בהחזר התשלום החודשי של הלוואות צמודות שלווה מן הבנק. בגין פיגורים אלה לא חייב אותו הבנק בריבית הפיגורים שנקבעה בחוק, אלא קיזז את הסכום שבפיגור מחשבון העובר-ושב של המושב (להלן: החשבון). הבנק נהג כך גם כאשר עמד החשבון ביתרת חובה, ואף כאשר יתרת החובה נוצרה בשל הקיזוז בסכום הנ"ל. מכאן ואילך גבה איפוא הבנק בגין אותו סכום את הריבית הנהוגה בחשבון עובר-ושב המצוי ביתרת חובה, שהיא ריבית גבוהה במיוחד. זאת, על יסוד סעיף 19(ד) ל"כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה [לטובת הבנק]" (להלן: כתב ההתחייבות), אשר נחתם בידי המושב, והמזכה (אך לא מחייב) את הבנק לקזז סכום שבפיגור מחשבון הלווה או הערב גם כאשר החשבון עומד ביתרת חובה או נוצרת בו יתרת חובה עקב החיוב, ולגבות ממנו את הריבית המקסימאלית הנהוגה בחשבונות אלה, שאינה ריבית המוגבלת בחוק או מכוחו (להלן: ריבית חופשית). 3. הקונסטרוקציה המשפטית שביסוד ההשתחררות ממגבלות חוק הריבית מושתתת על הטענה כי חיוב חשבון ביתרת חובה בסכום שבפיגור מהווה פרעון ההלוואה הצמודה ומתן הלוואה חדשה בלתי-צמודה תחתיה בריבית חופשית. הדין הוא כי כפרעון הלוואה ייחשב רק תשלום בכסף, ואילו חיוב חשבון הלווה העומד ביתרת חובה אינו אלא התחייבות נוספת על-ידיו לפרוע את החוב. זאת, אלא אם הוכח כי הבנק והלווה הסכימו אחרת. ראו דברי השופט בכור בע"א 345/78 בנק הפועלים בע"מ נ' סרדס , פ"ד לג(1) 683, בע' 688; F.A. Mann, The Legal Aspects of Money (5th. ed., Oxford, 1992) at 76 . לעניין זה, הסכם הנעדר היגיון כלכלי זולת עקיפת המגבלה הסטאטוטורית שבחוק הריבית, אינו תופס. כדברי השופט ברנזון בע"א 359/69 בן סימון נ' בנק כרמל למשכנתאות והשקעות בע"מ ואח' , פ"ד כד(1) 171, בע' 176: השאלה [היא] אם ההסכם הוא הסכם עסקי בתום-לב או תחבולה הבאה להערים על חוק הריבית. במקרים כאלה, לא הצורה החיצונית קובעת, כי אם המהות הפנימית האמיתית של העסקה. 4. השאלות המתעוררות בערעור הן איפוא שתיים: ראשית , האם ההלוואה שבגינה נגבתה הריבית החופשית הינה הלוואה חדשה, כלומר, האם הבנק והמושב הסכימו כי חיוב החשבון בסכומים שבפיגור מתוך ההלוואה הצמודה יוצר הסכם הלוואה חדש בריבית חופשית. שנית , בהנחה כי קיומו של הסכם הלוואה חדש בריבית חופשית אכן הוכח, האם להסכם זה מטרה עסקית זולת המטרה האסורה של עקיפת הוראותיו של חוק הריבית. בין שתי השאלות קיימת זיקה הדדית. מצד אחד, עם פרעון חוב פג גם תוקף הבטוחות והסנקציות שנועדו להבטיח את פרעונו. ומצד שני, הסכמה כי חיוב חשבון עובר-ושב יבטל את תוקף הבטוחות והסנקציות מעידה על קיומה של מטרה כלכלית המשרתת את הלווה ובכך מצביעה על תכלית לגיטימית של הסכם ההלוואה. אדון בשאלות אלה על-פי סדרן. טענת הפרעון 5. ככלל, הסכמה כי חיוב חשבוני יהווה פרעון הלוואה נדרשת להיות מפורשת, והוכחתה טעונה ראיות חד-משמעיות ומשכנעות. השופט בילינגס (Billings) מבית-המשפט לערעורים במדינת מיסורי (Missouri) סיכם את ההלכה הנוהגת בעניין זה במשפט האמריקני: “We rule that the debit entries to defendant’s checking account... did not constitute payment because the checking account was overdrawn and had a debit balance at the time these entries were made... [A] mere paper or bookkeeping entry of debits or credits is not payment or cancellation of a debt unless payment or cancellation is actually made thereby. [To hold otherwise, there must be] clear and convincing evidence of an express agreement that the [debits] were accepted by plaintiff as absolute payment.” [ Security Trust Company v. Sherwood Homes, Inc. , 436 S.W.2d 776, 778 (1969)]. [ההדגשות הוספו]. ראו גם מאן, לעיל בע' 79. 6. בענייננו, כתב ההתחייבות נוסח על-ידי הבנק לצורך התקשרויותיו עם לקוחותיו הלווים. ההנחה היא, על-כן, כי הוא משקף את כוונתו הסובייקטיבית של הבנק. ראו והשוו גבריאלה שלו, דיני חוזים (מהדורה שנייה, תשנ"ה), 313. אף-על-פי-כן, הקונסטרוקציה המשפטית שהבנק הציג במשפט להצדקת השתחררותו מהגבלות חוק הריבית לא באה לביטוי בכתב ההתחייבות, שבו לא נקבע במפורש כי חיוב חשבון דביטורי מהווה פרעון ההלוואה הצמודה. הלווה, שאך צירף את חתימתו לכתב ההתחייבות, רשאי איפוא לצפות כי סעיף 19(ד) לכתב ההתחייבות לא יתפרש כהסכמה לפרעון, שמשמעותו הסרת מגבלות חוק הריבית על חובו, וכי הוא יחויב בגין פיגורו בהחזר ההלוואה רק בריבית הפיגורים החוקית, כפי שהוסכם בסעיף 4 לכתב ההתחייבות, שבו נקבע: כל סכום המגיע או שיגיע לבנק על פי כתב זה שלא שולם על ידי הלווים במועד הקבוע בכתב זה או שלא שולם לפי דרישתו הראשונה של הבנק על פי סעיפים 8 או 23 להלן, לפי המקרה, ישא ריבית פיגורים בשיעור החוקי המקסימלי שיהיה קיים מפעם לפעם לגבי הלוואות צמודות ערך... ראו והשוו לדברי השופט ויתקון בד"נ 28/76 מעוז נ' מדינת ישראל , פ"ד לא(2) 821, בע' 824. 7. לא זו אף זאת: גם בהתעלם מן הכלל הדורש הסכמה מפורשת לחיוב החשבון הדביטורי לא ניתן להסיק מכתב התחייבות כי הצדדים הסכימו שחיוב חשבון זה יהווה פרעון ההלוואה הצמודה. כידוע, לא ניתן לדלות את כוונתם של הצדדים, שעל-פיה יש לפרש את ההסכם ביניהם, מתוך תניה בודדת ובמנותק מהקשרם של הדברים ומתכליתו הכלכלית של ההסכם. על כוונת הצדדים לומדים מתוך ההסכם כמכלול אחד שלם הבא להגשים את תכלית העסקה ולאור ההנחה כי בדעת הצדדים היה למלא אחר חובתם לנהוג בתום-לב ובדרך מקובלת. ראו ע"א 554/83 " אתא" חברה לטקסטיל בע"מ נ' עזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל ואח' , פ"ד מא(1) 282, בע' 305-303; ע"א 2553/94 גני שפרעם בע"מ נ' שותפות אדוארד בחוס, חורי ג'סאן וחביב בחוס ואח' (טרם פורסם). 8. כתב ההתחייבות - כמכלול אחד שלם - מבחין בין פרעון החוב לבין חיוב החשבון הדביטורי. בכל התניות המתייחסות לפרעון החוב נרשם "הסכום שהתקבל בבנק", או "הסכום ששולם לבנק", או "תשלום" (סעיפים 2 סיפא, 5, 7, 8, 10 ו16-). ואילו בהתייחס לחיוב החשבון הדביטורי נקבע במפורש כי למרות החיוב יישארו בתוקפן הבטוחות והסנקציות שנועדו להבטיח החזר החוב. וכך נכתב בסעיף 19 לכתב ההתחייבות: 19. (א) במקרה שהלווים לא יסלקו לבנק סכום כלשהו שיגיע לו מהם במועד הקבוע בכתב זה או לפי דרישתו הראשונה של הבנק על פי סעיפים 8 או 23 שבכתב זה וכמו כן בכל מקרה שהערבים לא יסלקו לבנק סכום כלשהו שיגיע לו מהם על פי כתב זה (וכל סכום שלא יסולק לבנק על-ידי הלווים/הערבים כאמור ייקרא להלן - "סכום שבפיגור"), כי אז: לבנק תהיה זכות עיכבון על כל הכספים - בין בלירות ישראליות ובין במטבע חוץ - שיגיעו ללווים או לערבים, לפי המקרה, מאת הבנק בכל חשבון, אופן או עילה שהם ועל כל השטרות, ניירות הערך, שטרי המטען, המסמכים, המיטלטלין והנכסים האחרים מכל מין או סוג שהם שהלווים או הערבים, לפי המקרה, מסרו או ימסרו לבנק או שצד שלישי כלשהו מסר או ימסור לבנק בעבורם לגבייה או לביטחון או לשמירה ועל תמורתם, והבנק יהיה רשאי, בכל עת, לעכבם תחת ידו עד לסילוק הסכום שבפיגור, בלי שיהיה עליו להודיע על כך מראש ללווים או לערבים, לפי המקרה. כמו כן, בלי לגרוע מזכות העיכבון כאמור לעיל וכאמור בפיסקה (ה) להלן, יהיה הבנק רשאי (אך לא חייב), בכל עת, בלי שיהיה עליו להודיע על כך מראש ללווים או לערבים, לפי המקרה:- (1) לקזז את הסכום שבפיגור כנגד כל סכום שיגיע ללווים או שיגיע לערבים, לפי המקרה, מהבנק בכל חשבון, אופן או עילה שהם; (2) למכור מטבע חוץ כלשהו ולהשתמש בתמורת המכירה לשם סילוק סכום שבפיגור; (3) לחייב כל חשבון של הלווים או של הערבים, לפי המקרה, בסכום שבפיגור; (ב) בכל מקרה שאיזה קיזוז כאמור בפיסקה (א)1 לעיל ייעשה על ידי הבנק כנגד כספים שבחשבון כלשהו של הלווים או של הערבים, לפי המקרה, יבוצע הקיזוז במועד המוקדם ביותר שבו (לפי תנאי אותו החשבון) היו הלווים או הערבים, לפי המקרה, זכאים להוציא את כספי אותו חשבון אילו הגישו לבנק דרישה לכך; (ג) כל מכירה כאמור בפיסקה (א)2 לעיל תיעשה (אם תיעשה) לפי השער המקובל בבנק מתוך הסכומים במטבע חוץ שיעמדו אצל הבנק לזכות הלווים או לזכות הערבים, לפי המקרה, או שיתקבלו ממימוש בטוחות כלשהן שניתנו או תינתנה לבנק על-ידי הלווים או על-ידי הערבים, לפי המקרה; (ד) כל חיוב כאמור בפיסקה (א)3 לעיל ייעשו (אם ייעשו) בין בחשבון קיים ובין בחשבון שייפתח לצורך זה על שם הלווים או על שם הערבים, לפי המקרה, בין אם החשבון שיחוייב יהיה קרדיטורי ובין אם יהיה דביטורי או שייעשה לדביטורי כתוצאה מחיובו כאמור; והיתרה הדביטורית שתהיה (אם תהיה כזו) בחשבון שיחוייב כאמור תישא ריבית בשיעור המירבי וריבית כנ"ל שתתרבה במשך כל שלושה חודשים, תישא אף היא ריבית בשיעור המירבי; (ה) בלי לגרוע מזכות העיכבון של הבנק על פי פיסקה (א) לעיל , הרי - בכל מקרה שיוטל עיקול על נכס כלשהו של הלווים בידי הבנק או על סכום כלשהו שיגיע ללוים מהבנק - תהיה לבנק זכות עיכבון לגבי אותו הנכס או הסכום, לפי המקרה, וזאת עד להסרתו של העיקול האמור, ובלבד שזכות העיכבון על-פי פיסקה זו תחול רק לגבי נכסים וכספים שסכומם הכולל לא יעלה על היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה כפי שתהיה מעת לעת. [ההדגשות הוספו.] סעיף 19 מונה איפוא את האמצעים שהבנק רשאי להפעיל כנגד לווה המפגר בהחזר החוב. כאמור, נקבע במפורש כי חיוב החשבון הדביטורי נמנה עם אמצעים אלה, מבלי שהפעלתו תגרע מתוקפם של האמצעים האחרים, לרבות הבטוחות. באותו אופן נשמרו עד לסילוקו הסופי של החוב אף תוקפן של הערבויות וכן זכותו של הבנק לדרוש את פרעון ההלוואה כולה. סעיף 10 לכתב ההתחייבות מאפשר לבנק - כל עוד לא נפרע החוב - לדרוש מן הערב את תשלום ההלוואה כולה או חלקים ממנה על-פי שיקול-דעתו ומבלי לפנות ללווה, ואם לא ימלא הערב אחר הדרישה לחייב אותו בריבית המקסימאלית הנהוגה בחשבונות עובר-ושב הנמצאים ביתרת חובה. סעיף 18 מקנה לבנק זכות לדרוש את פרעון החוב כולו במקרה של הפרת התחייבות מצידו של הלווה, לרבות פיגור במועד ההחזר, וזאת מבלי לסייג זכות זו כאשר הבנק מחייב את החשבון הדביטורי. גם סעיפים 8 ו23- מאפשרים לבנק לתבוע את סילוק ההלוואה כולה בשל הפרת התחייבות, לרבות פיגור בהחזר, ואף זאת מבלי לסייג זכות זו במקרים שבהם חוייב החשבון הדביטורי. תנוית אלה מעידות כי הצדדים לא ראו בחיוב הדביטורי הלוואה חדשה. שכן, הבטוחות והסנקציות המקוריות נשמרו, והצדדים לא ראו לנגד עיניהם הלוואה חדשה שהבטוחות והסנקציות שנועדו להבטיח את גבייתה אינן אלו הקבועות בהסכם ההלוואה המקורי, כי אם אלו שנקבעו בהסכם חשבון העובר-ושב. התמונה המתקבלת מכתב ההתחייבות בכללותו היא איפוא שהלווה ישתחרר מחובו הצמוד למדד יוקר המחייה רק על-ידי תשלום בכסף. פרשנות סעיף 19(ד) כאילו חבוי בו הסכם להלוואה נוספת היא מלאכותית, ואינה מתיישבת עם אומד- דעתם המשותף של הצדדים. מטרת ההסכם 9. אף בהנחה כי בסעיף 19(ד) לכתב ההתחייבות אכן נקשר הסכם בין הבנק הלווה לפרעון הלוואתו הצמודה על-ידי נטילת הלוואה בריבית חופשית, הרי שתכליתו היחידה של הסכם זה הינה עקיפת המגבלה הקבועה בחוק הריבית. בעניין זה כתבתי בע"א 2258/92 מלון נאות מדבר בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ , פ"ד מז(5) 350, בע' 357: אין זה מתקבל על הדעת [כי הלווה] הסכימה ... כי הבנק יכפה עליה אשראי בתנאים מחמירים לצורך פירעון אשראי בתנאים נוחים יותר. והנה, בכתב ההתחייבות נכללה תניה המעניקה לבנק שיקול-דעת לחייב את חשבון העובר-ושב הדביטורי של הלווה בסכומים שבפיגור, ולגבות בגינם ריבית חופשית. גם אילו הסכים הלווה לתניה זו, אין בכך כדי לשנות את תכליתו האסורה של התנאי, שהיא, כאמור, עקיפת מגבלות חוק הריבית. 10. חברי, המשנה-לנשיא, קיבל את טענת הבנק כי חיוב החשבון הדביטורי של המושב מנע הפעלת סנקציות נגדו, כגון: הגשת תביעה נגד המושב, דרישה להחזר כל ההלוואה, ומימוש הבטוחות. ואולם, לטענה זו, שהיא טענה עובדתית, אין תשתית ראייתית. לדעתי היא אף אינה סבירה. שכן, ככלל עמד המושב בהתחייבויותיו, ואין להעלות על הדעת כי בשל פיגור של ימים אחדים בהחזר תשלום חודשי, שבגינו נגבית ממילא ריבית הפיגורים, היה הבנק מפעיל סנקציות ונוקט הליכים משפטיים יקרים וממושכים. על-כל-פנים, עניין לנו בפירוש חוזה אחיד, שעל תכליתו אין ללמוד מתוך מחשבתו הסובייקטיבית של לקוח מסויים. ראו והשוו לדברי השופט ברק בע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מח(1) 217, בע' 228. כאמור, בכתב ההתחייבות שמר לעצמו הבנק את הזכות לנקוט בסנקציות המפורטות לעיל גם לאחר חיוב החשבון הדביטורי. יש איפוא להניח כי הבנק היה מפעיל סנקציות אלו לולא הצליח לגבות את הכסף שלווה המושב. אלא שאז היה הלקוח נתבע לשלם ריבית חופשית במקום ריבית על-פי דין. 11. טכניקה זו, שנועדה לעקוף את הריבית המקסימאלית שנקבעה בצו הריבית על-ידי הגדלת יתרת החובה בחשבון העובר-ושב בגובה סכום הפיגור, אסורה גם אם קבועה בהסכם. ראו והשוו ע"א 6396/95 בנק דיסקונט נ' נופי (טרם פורסם). דרך זו אף אינה מתיישבת עם חובת תום-הלב המוטלת על הבנק במילוי ההסכם. שכן, לפי אופן הפעלת כתב ההתחייבות על ידיו אין נפקות לתניה כי המושב יישא בשל איחור בהחזר התשלום החודשי בריבית הפיגורים הקבועה בחוק הריבית. מסקנתי היא איפוא כי גם אם בסעיף 19(ד) הוסכם על פרעון ההלוואה הצמודה על-ידי חיוב החשבון הדביטורי ומתן הלוואה בריבית חופשית, הרי שהסכם זה הוא שלא כדין ואין לו כל תוקף. אשר-על-כן הייתי דוחה את הערעור ומשאירה על כנו את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. ש ו פ ט ת השופט א. גולדברג: אני מסכים לאמור בחוות דעתו של חברי המשנה לנשיא. בנסיבותיו של מקרה זה היה הבנק מחייב את חשבון החח"ד באופן אוטומטי בפרעון כל תשלום, בין אם חשבון החח"ד היה ביתרת זכות ובין אם היה ביתרת חובה, בין אם הריבית בחשבון ההלוואה היתה גבוהה יותר מהריבית בחשבון החח"ד, ובין אם נמוכה יותר. מדובר, אם כן, בהסדר של קבע בו לא היה הבנק שוקל מדי פעם את כדאיות ההסדר מבחינתו, ואיזו ריבית גבוהה יותר בכל אחד מהחשבונות בזמן פרעון התשלום. שאם לא כן, היה מקום לשקול אם הפעלת סעיף 19 לכתב ההתחייבות הינה הפעלת זכות הנובעת מחוזה שלא בתום לב, שיש בה להעלות חשד לעקיפת הוראות חוק הריבית. ש ו פ ט הוחלט איפוא ברוב דעות כנגד דעתה החולקת של השופטת דורנר, כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא. ניתן היום טז בכסלו תשנ"ח (15.12.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי דו/	[ "ע\"א 5300/92", "בה\"פ 768/87", "ע\"א 345/78", "רע\"א 3773/91", "בע\"א 323/80", "ע\"א 25/62", "ע\"א 144/62", "ע\"פ 515/75", "בע\"א 2258/92", "בע\"א 58/68", "ע\"א 359/69", "בע\"א 345/78", "בע\"א 359/69", "ע\"א 554/83", "ע\"א 2553/94", "בע\"א 779/89", "ע\"א 6396/95" ]	1,369
344	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 93 / 2525 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' טירקל המערער ת : בתיה קוצר נגד המשיבים : 1. יפה פליגלמן 2. רחל זקסנברג בשם המערער : עו"ד סוכובולסקי אביבה בשם המבקשת: עו"ד הניה בן-צדוק בשם המשיבים: עו"ד יאיר גרין ה ח ל ט ה השופט ת' אור: הבקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בתיק זה נדחית. אכן, פסק הדין אינו כולל התייחסות לבקשה להגשת ראיות נוספות אשר הוגשה על ידי המבקשת, אך לא היה מקום להעתר לה. הבקשה להגשת ראיות נוספות והתצהיר המצורף אליה, אינם מגלים על שום מה לא יכלה המבקשת, לו פעלה בשקידה ראויה, לגלות את הראיות הנוספות כבר במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי. מסמכים אלה היו בחזקתה, ולו היתה בודקת את המסמכים שבחזקתה במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, לא היתה מניעה שתגלה אותם ואת תוכנם כבר אז. די היה בטעם זה כדי להצדיק את דחיית הבקשה להגשת ראיה נוספת. לפיכך, גם דין בקשה זו לביטול פסק הדין להידחות. ניתנה היום, כז' בניסן התשנ"ז (4.5.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93025250. E01	[ "ע\"א 93" ]	1,370
4,653	בית המשפט העליון ב ירושלים ע"א 2525/93 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' טירקל המ בקשת : בתיה קוצר נגד המשיב ות : 1. יפה פליגלמן 2. רחל זקסנברג בקשה לביטול פסק דין בשם המ בקשת: עו"ד סוכובולסקי אביבה בשם המשיב ות: עו"ד גרין יאיר החלטה זו בקשה שלישית לביטול פסק הדין המוגשת על ידי המבקשת, לאחר ששתי קודמותיה נדחו. עיינו בבקשה, ואנו מחליטים לדחותה. הנימוקים להחלטתנו מיום 26.6.97 יפים גם לעניין בקשה זו. ניתנה היום, יז' באב התשנ"ז (20.8.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93025250. E04	[ "ע\"א 2525/93" ]	1,371
8,640	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 93 / 2525 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקשת : בתיה קוצר נגד המשיבים : 1. יפה פליגלמן 2. רחל זקסנברג בקשה לאחר מתן פסק-דין בשם המבקשת: עו"ד הניה בן-צדוק החלטה הבקשה לביטול פסק דין התקבלה במזכירות בית המשפט לאחר שעות קבלת הקהל, לאחר שבא-כח המבקשת מסרה לעובדת המדור האזרחי כי קבלה אשור לכך מהמזכיר הראשי. לדבריו של המזכיר הראשי לא ניתן על ידו אישור כאמור. לאור זאת אני מחזירה את הבקשה. זו תוגש בשעות קבלת הקהל כמקובל. עובדי המזכירות ייצינו כי בקשה זו הוחזרה לבא-כח המבקשת. ניתנה היום, י"ב בסיון תשנ"ז (17.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93025250. R02	[ "ע\"א 93" ]	1,372
17,851	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 93 / 2525 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' טירקל המבקשת: בתיה קוצר נ ג ד המשיבים: 1. יפה פליגלמן 2. רחל זקסנברג בקשה חוזרת לביטול פסק דין ה ח ל ט ה הבקשה החוזרת לביטול פסק דין נדחית אף היא. בבקשה אין כל הסבר למה לא נתגלו על ידי המבקשת המסמכים אותם היא מבקשת להגיש כראיה מיום הגשת התביעה בבית המשפט המחוזי (בשנת 1989) ועד לפרוץ מחלתה בשנת 1992. לפיכך, אין במחלתה תשובה מניחה את הדעת לשאלה שהועלתה בהחלטה הקודמת הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין, דהיינו על שום מה לא היתה המבקשת יכולה, לו פעלה בשקידה ראויה, לגלות את הראיות הנוספות כבר במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי. פרט לכך, עובדת מחלתה של המבקשת מאז 1992 היתה ידועה גם לה וגם לבנותיה, ואין לקבל את הדרך שבה נהגו: לא בבקשה להגשת ראיות נוספות בערעור ולא בבקשתה הקודמת לביטול פסק הדין לא גילתה המבקשת עובדה זו ולא הסתמכה עליה; ורק לאחר מתן פסק הדין ולאחר דחיית הבקשה הקודמת לביטול פסק דין מבקשת עתה המבקשת שבית המשפט יסתמך עליה. עם התנהגות כזו אין להשלים ואין בעובדה שעורכי הדין לא ידעו על המחלה כדי לשנות. כאמור, הבקשה החוזרת לביטול פסק הדין נדחית, מבלי צורך להתייחס לנימוקים אחרים היכולים להצדיק את דחיית הבקשה לביטול פסק הדין. ניתנה היום, כא' בסיון תשנ"ז (26.6.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 93025250. E03	[ "ע\"א 93" ]	1,373
26,445	ב בית המשפט העליון ע"א 2525/93 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : בתיה קוצר נגד המשיבים : 1. יפה פליגלמן 2. רחל זקסנברג בקשה לאחר מתן פסק-דין בשם המערערת: עו"ד הניה בן צדוק החלטה לתגובת המשיבות על תגובת המערערת בתוך עשרה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, י"ב באדר תשנ"ח (10.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93025250. P06	[ "ע\"א 2525/93" ]	1,374
27,738	ב בית המשפט העליון ע"א 2525/93 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : בתיה קוצר נגד המשיב ות : 1. יפה פליגלמן 2. רחל זקסנברג בקשה למתן פסיקתא בשם המשיבות: בעצמן החלטה מתבקשת עמדת המערערת לנוסח המוצע. זו תוגש תוך ארבעה עשר ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ' בשבט תשנ"ח (16.2.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93025250. O05	[ "ע\"א 2525/93" ]	1,375
28,156	ב בית המשפט העליון ע"א 2525/93 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערערת : בתיה קוצר נגד המשיב ות : 1. יפה פליגלמן 2. רחל זקסנברג בקשה למתן פסיקתא בשם המערערת: עו"ד הניה בן צדוק בשם המשיבות: בעצמן החלטה לאחר שעיינתי בתגובות בעלי הדין לבקשה למתן פסיקתא, אני מחליטה לאשר את נוסח הפסיקתא שהובא בבקשת המשיבות, כדלקמן: "לאחר עיון בנימוקי הערעור ובפסק דינו של בית המשפט קמא קובע בית המשפט כי זכויות החכירה בחלקות 157, 159, 161, 163 בגוש 6092 שייכות באופן שווה למערערת ולמשיבות, 1/3 לכל אחת מהן. ניתנה היום, י"ב בניסן תשנ"ח (8.4.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93025250. O07	[ "ע\"א 2525/93" ]	1,376
345	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8112/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' קדמי כב' השופט י' גולדברג המערער : יוסף מגעיד נגד המשיב : רות מגעיד ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 14.8.95 בתיק ה"פ 1542/93 שניתן על ידי כבוד השופט א' גורן תאריך הישיבה: טז בכסלו תשנ"ח (15.12.97). בשם המערער : עו"ד רבינוביץ נח, עו"ד דן חוטין בשם המשיב ה: עו"ד פז ה ח ל ט ה בהסכמת בעלי הדין אנו מעבירים תיק זה לפישור לפני כב' השופט (בדימוס) צבי טל. אם הפישור לא יעלה יפה, יחזור תיק זה אלינו לשמיעת הערעור. ניתן היום טז בכסלו תשנ"ח (15.12.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95081120. B01	[ "ע\"א 8112/95", "ה\"פ 1542/93" ]	1,377
43,994	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8112/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד המערער : יוסף מגעיד נגד המשיב ה : רות מגעיד ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 14.8.95 בתיק ה"פ 1542/93 שניתן על ידי כבוד השופט א' גורן תאריך הישיבה: ט"ז באייר תשנ"ט (2.5.99) בשם המערער : עו"ד חוטין ועו"ד רבינוביץ בשם המשיב ה: עו"ד מאיר פז פסק - דין לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן פסק דין בבית משפט זה בע"א 3836/93 + 4690/93 המבחין בין ההלכות שעליהן סמך השופט המלומד לאור מסמכי היסוד, שבגדרן נוצרה זכותה של המשיבה. בהסכמת בעלי הדין קבלנו כראיה את מסמכי היסוד ועוד מסמכים אחרים ונחה דעתנו שיש מקום לבחון את הענין שנית מבחינה עובדתית ומשפטית על יסוד ההנחה שיכול והוראות סעיף 8 לחוק הירושה, תשכ"ה1965 - אינן חלות. אנו מקבלים איפוא את הערעור, מבטלים את פסק הדין ומחזירים את הענין לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבל ראיות נוספות ויתן פסק דין חדש. אין צו להוצאות. ניתן היום, ט"ז באייר תשנ"ט (2.5.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95081120. B03	[ "ע\"א 8112/95", "ה\"פ 1542/93", "בע\"א 3836/93" ]	1,378
45,900	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8112/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט ח' אריאל המערער : יוסף מגעיד נגד המשיב : רות מגעיד ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 14.8.95 בהפ' 1542/93 שניתן על ידי כבוד השופט א. גורן תאריך הישיבה: י בטבת תשנ"ט (29.12.98) בשם המערער : עו"ד נח רבינוביץ, עו"ד חוטין בשם המשיב : עו"ד מאיר פז החלטה בעלי הדין מסכימים שיוגשו בהסכמה כראייה נוספת מסמכי היסוד בתקופה הרלבנטית כדי לבחון אם, כמו שהיה בפרשת ע"א 3836/93 וע"א 4690/93, הגביל נותן הזכות את עבירות הזכות בירושה וזכותו של הבן הממשיך אינה חלק מהעזבון אלא מקורה בהסכמה של נותני הזכות. המסמך יוגש על ידי שני בעלי הדין תוך 15 ימים, ובעלי הדין יוזמנו לאחר מכן להשלמת הטיעון. ניתן היום י בטבת תשנ"ט (29.12.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95081120. B02	[ "ע\"א 8112/95", "ע\"א 3836/93" ]	1,379
347	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5773/95 - ד' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקשים : 1. רמי נבולסי באמצעות אפוטרופסיו עדנאן דרוויש נבולסי וסמירה נבולסי 2. עדנאן נבולסי נגד המשיבים : 1. אבומנה אנטון 2. מעוז חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בקשה להבאת ראיות נוספות בערעור החלטה ההרכב שידון בערעור ידון גם בבקשה להבאת ראיות נוספות בערעור. ניתנה היום, י"ב בכסלו תשנ"ח (11.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95057730. J04	[ "ע\"א 5773/95" ]	1,384
6,252	ב בית המשפט העליון ע"א 5773/95 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. רמי נבולסי 2. עדנאן נבולסי נגד המשיבים : 1. אבומנה אנטון 2. מעוז חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בקשה למחיקת ערעור בשם המשיבה מס' 3: עו"ד ליפא ליאור החלטה לתגובת המערערים אשר תוגש תוך חמישה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה בתשרי תשנ"ח (26.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95057730. O02	[ "ע\"א 5773/95" ]	1,385
13,514	ב בית המשפט העליון בש"א 6892/95 ע"א 5773/95 בפני: כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. רמי נבולסי 2. עדנאן נבולסי נגד המשיבים : 1. אבומנה אנטון 2. מעוז, חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בקשה לשינוי הייצוג בשם המערערים: עו"ד עידו אמגור החלטה למנות את המבקש עדנאן נבולסי כאפוטרופוס לדין של בנו רמי נבולסי, המערער בע"א 5773/95. ולהודיע לבאי כוח הצדדים. ניתנה היום, ב' באלול התשנ"ז (4.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95057730. E01	[ "בש\"א 6892/95", "ע\"א 5773/95", "בע\"א 5773/95" ]	1,386
14,324	ב בית המשפט העליון ע"א 5773/95 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. רמי נבולסי 2. עדנאן נבולסי נגד המשיבים : 1. אבומנה אנטון 2. מעוז חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם המערערים: עו"ד עידו אמגור בשם המשיבה מס' 3: עו"ד ליפא ליאור החלטה סיכומי המערערים יקובלו. הארכת המועד להגשת סיכומי המשיבה 3, כמבוקש. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95057730. O03	[ "ע\"א 5773/95" ]	1,387
20,319	ב בית המשפט העליון ע"א 5773/95 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. רמי נבולסי 2. עדנאן נבולסי נגד המשיבים : 1. אבומנה אנטון 2. מעוז חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים סיכומים בכתב החלטה בתיק זה הוצא ביום 27.3.96 צו לסיכומים. הצו הומצא למשיבים 2-1 ביום 8.4.96 ו2.4.96-, בהתאמה. עד היום לא הוגשו סיכומי המשיבים 2-1, ולא הוגשה גם כל בקשה להארכת המועד להגשתם. אני מאפשרת למשיבים ליתן טעם תוך שבעה ימים, מדוע לא יועבר תיק הערעור להרכב לשם דיון בו על פי תקנות 448(ג) ו450-(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. העדר תגובה יביא להעברת התיק כאמור ללא צורך בהחלטה נוספת. ניתנה היום, כ"ו באדר תשנ"ח (24.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95057730. P06	[ "ע\"א 5773/95" ]	1,388
27,227	ב בית המשפט העליון ע"א 5773/95 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. רמי נבולסי 2. עדנאן נבולסי נגד המשיבים : 1. אבומנה אנטון 2. מעוז חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים סיכומים בכתב החלטה בהמשך להחלטתי מיום 2.12.98, אשר הומצאה למשיב מספר 1 ביום 6.12.98, ולמשיב מספר 2 ביום 13.12.98, ובהעדר תגובה מטעמם אני מורה על העברת הדיון בערעור בפני הרכב במעמד המערערים והמשיבה מספר 3 בלבד. ניתנה היום, י"ב בטבת תשנ"ט (31.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95057730. P08	[ "ע\"א 5773/95" ]	1,389
34,058	ב בית המשפט העליון ע"א 5773/95 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. רמי נבולסי 2. עדנאן נבולסי נגד המשיבים : 1. אבומנה אנטון 2. מעוז חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים סיכומים בכתב בשם המערערים: עו"ד עידו אמגור החלטה בהתאם לצו בדבר סיכומים בכתב שניתן על ידי כב' הנשיא ביום 27.3.96, היה על המשיבים מספר 1 ו2- להגיש סיכומים מטעמם תוך שלושים יום ממועד הגשת סיכומי המערערים. סיכומי המערערים הומצאו למשיבה מספר 2 ביום 4.11.97 ולמשיב מספר 1 ביום 26.12.97. למרות זאת, עד היום לא הוגשו סיכומים מטעמם. אני מאפשרת למשיבים 1 ו2- ליתן טעם, תוך עשרה ימים ממועד המצאת החלטה זו, מדוע לא יועבר הערעור להרכב שידון בו במעמד המערערים והמשיבה מספר 3, בהתאם לתקנות 448 (ג) ו450- (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. העדר תגובה יביא להעברת התיק לדיון האמור ללא החלטה נוספת. ניתנה היום, י"ג בכסלו תשנ"ט (2.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95057730. P07	[ "ע\"א 5773/95" ]	1,390
57,755	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5773/95 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' ריבלין המערערים : 1. רמי נבולסי 2. עדנאן נבולסי נגד המשיבים : 1. אבומנה אנטון 2. מעוז, חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 27.6.95 בת"א 992/93 שניתן על ידי כבוד השופט ג' קלינג בשם המערערים : עו"ד עידו אמגור בשם המשיבים: עו"ד ליפא ליאור ועו"ד עמליה ליאור פסק-דין השופט ת' אור : שמעון ולוי נוטלים רכב מבעליו ללא רשות. שמעון נוהג ברכב ולוי יושב לידו. במהלך הנסיעה מתרחשת תאונת דרכים בה נפגע לוי באורח חמור. האם זכאי לוי לפיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975- ( להלן: חוק הפיצויים )? זאת השאלה העומדת במוקד ערעור זה. העובדות וההליכים 1. ביום 29.7.92 נפגע המערער מספר 1 (להלן: המערער ) בתאונת דרכים. הוא נפצע באורח קשה ביותר ונותר נכה לצמיתות בשיעור 100%. המערער הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים, בה תבע את נזקי הגוף אשר נגרמו לו בתאונה הנ"ל. התביעה הוגשה באמצעות אביו של המערער, המערער השני, שכן המערער היה קטין בעת הגשת התביעה. המשיבה 2, מעוז חברה לביטוח בע"מ, והמשיבה 3, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ( להלן: המשיבות ), כפרו בחובתן לפצות את המערער, ובית המשפט החליט לדון תחילה בשאלת החבות. עיקר הדיון נסב סביב נסיבות התאונה בהן נפגע המערער. לא היו עוררין על כך שהרכב בו נסע המערער נלקח מבעליו באותו ערב, וכי ברכב נהג המשיב 1 ( להלן: המשיב ). המחלוקת העובדתית התמקדה בשאלה האם המערער היה שותף למעשה נטילת הרכב מבעליו, או שמא הוא הצטרף לנסיעה בשלב מאוחר יותר, לא היה שותף למעשה זה ולא ידע שהוא נוסע ברכב אשר נלקח ללא רשות מבעליו. השופט קיבל את גירסת המשיבות, לפיה הרכב שבו ארעה התאונה נלקח מידי בעליו ללא רשותו על ידי המשיב יחד עם המערער. לאור מסקנתו זו, קבע השופט בפסק הדין כי התקיימו תנאיו של סעיף 7(2) לחוק הפיצויים ולכן אין המערער זכאי לפיצוי לפי חוק. אשר על כן, דחה את תביעת המערער. על פסק הדין הוגש ערעור זה. התשתית הנורמטיבית 2. עיקרון היסוד העומד בבסיס חוק הפיצויים הוא, לפצות נפגעים בתאונות דרכים ללא צורך בהוכחת אשם מצד הנוהג או אשם תורם של אחרים. פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל1970-, מחייבת לבטח את השימוש ברכב (סעיף 2(א)). החבות לפצות את הנפגע בתאונת דרכים תוטל, אם כן, בדרך כלל, על חברת הביטוח שביטחה את השימוש ברכב. במידה והמנגנון הביטוחי אינו פועל, אם מהטעם שהנוהג ברכב לא היה מבוטח ואם מהטעם שהביטוח אינו מכסה את החבות שנוצרה עקב תאונת הדרכים, חלה חובת הפיצוי על קרנית (סעיף 12(א)(2) לחוק הפיצויים). 3. יוצא, כי במהלך העניינים הרגיל, נפגע תאונת דרכים יזכה בפיצוי מחברת ביטוח או מקרנית. אולם לכלל זה נקבעו חריגים. חריגים אלה מפורטים בסעיף 7 לחוק הפיצויים. בהתקיים כל אחד מהם, נשללת זכותו של נפגע לפיצויים לפי חוק הפיצויים גם מהמבטח וגם מקרנית (ע"א 91/82, 449/82 גולדמן ואח' נ' הסנה, חברה ישראלית לביטוח בע"מ , פ"ד לח(3) 505, 522; רע"א 460/91 קרנית נ' עזבון בוסקילה , פ"ד מו(4) 476, 480). במקרה כזה, זכותו של נפגע לתבוע את נזקיו על פי עילה לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) אינה נפגעת (סעיף 8(ג) לחוק הפיצויים). מטרתו של סעיף 7 היא עונשית ויסודה בתקנת הציבור. אפשר שגם לולא הוזכרו חריגים אלה בחוק, בית המשפט היה שולל פיצוי מנפגעים בהם דן הסעיף על יסוד תקנת הציבור, אולם המחוקק ראה לנכון לומר את דברו במפורש (ראה: י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים , מהודרה שניה (תש"ן), עמוד 117; פ' גולדשטיין, ביטוח נפגעי תאונות דרכים , עמוד 210; דברי ההסבר להצעת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מספר 6), התשמ"ח1988-; ע"א 91/92, 449/82 הנ"ל, בעמוד 519; רע"א 2853/96 קרנית, קרן לנפגעי תאונות דרכים נ' פרח ואח' (טרם פורסם) פיסקה 5). 4. במקרה בו עסקינן, השאלה היא אם יש תחולה לסעיף 7(2) לחוק אשר זו לשונו: "הגבלת זכאותם של נפגעים נפגעים אלה אינם זכאים לפיצויים לפי חוק זה: (1) ... (2) מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), התשכ"ד1964-, וכן מי שהיה ברכב ביודעו שנוהגים בו כאמור; עינינו הרואות, כי סעיף 7(2) מפנה לחוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), תשכ"ד1964- ( להלן: חוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות) ). חוק זה בוטל עם חקיקת חוק העונשין, תשל"ז1977- ( להלן: חוק העונשין ) ונטמע בתוכו. הוא הוחלף על ידי סעיף 401(א) לחוק העונשין, אשר נוסחו היה זהה לו. לשונו של החוק לתיקון דיני העונשין, ולאחריו, סעיף 401(א), היה כדלקמן: "המשתמש ברכב לנסיעה בלי נטילת רשות מבעל הרכב או ממי שהחזיק בו כדין, דינו - מאסר שלוש שנים". ראוי לציין, כי באותה עת לא היה סעיף מיוחד אשר דן בגניבת רכב, והסוגיה הוסדרה במסגרת סעיף הגניבה הכללי. ביום 30.1.90 התקבל בכנסת חוק העונשין (תיקון מספר 28), התש"ן1990- ( להלן: תיקון 28 לחוק העונשין ). תיקון זה, ביטל את סעיף 401(א), וחוקק במקומו סימן שלם העוסק בעבירות שונות הקשורות לרכב (סימן ה1 בפרק יא הדן בפגיעות רכוש). שתים מאותן עבירות, הקבועות בסעיפים 413ב ו413-ג, דנות בגניבת רכב ובשימוש ברכב ללא רשות, וזו לשונן: גניבת רכב 413ב. (א) הגונב רכב, דינו - מאסר שבע שנים. (ב) הנוטל רכב ללא רשות מבעליו, והוא מעבירו למקום אחר או לאדם אחר בנסיבות המצביעות על כוונה שלא להחזירו לבעליו, אף אם עשה כל אחד מאלה על ידי אחר, דינו כדין גונב רכב. שימוש ברכב ללא רשות 413ג. הנוהג, משתמש או מעביר ממקום למקום, רכב ללא רשות מבעליו, ונוטש אותו במקום ממנו נלקח או בסמוך אליו, דינו מאסר שלוש שנים; עושה כן ונוטש את הרכב בכל מקום אחר, דינו מאסר חמש שנים". עם תיקון 28 לחוק העונשין, לא תוקן סעיף 7(2) לחוק הפיצויים. הערעור על ממצאים עובדתיים 5. בטענותיו בפנינו ביקש בא כוח המערער לתקוף את ממצאי בית המשפט, על פיהם נטילת הרכב על ידי המשיב ללא רשות הבעלים נעשתה כשהמערער היה עמו, וכי המערער ידע שהוא והמשיב משתמשים ברכב ללא הסכמת ורשותו של בעליו. בחנו את טענות בא כוח המערער ואת כלל הראיות, ובאנו למסקנה שאין עילה להתערב בממצאיו של בית המשפט המחוזי. 6. המערער הגיש בקשה להבאת ראיות נוספות במסגרת הערעור. בראיות נוספות אלה, יש, לדעתו, לשכנע את בית המשפט שהמשיב נטל את הרכב לבדו ובא אל בית המערער עם הרכב, ללא שהמערער ידע שמדובר ברכב שנלקח מבעליו ללא רשות. בחנו את הבקשה, ומסקנתנו היא שדין הבקשה להידחות. לגבי העד האחד, משראווי, הוברר מפי בא כוח המערער שהוא נפטר בינתיים ועל כן לא ניתן להעידו. גם לגבי העד האחר, בשם בולוס, אין הצדקה להתיר את העדתו בשלב הערעור. מדובר בעד שהעיד בבית המשפט המחוזי, ומבקש עתה לשנות את עדותו. ההסבר בתצהירו של עד זה למה מבקש הוא, כעבור שנים, לשנות את עדותו, אינו משכנע. והעיקר הוא, שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מושתת על אימון בגירסתו של המשיב הראשון ואי אמון בעדות אבי המערער. בנסיבות אלה, גירסתו החדשה של העד בולוס לא תשנה את התוצאה. התוצאה היא, שממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי עומדים בעינם. נותר לנו לדון בטענה משפטית, אותה העלה בא כוח המערער. הטענה היא, כי סעיף 7(2) לחוק הפיצויים אינו חל בענייננו. לדיון בטענה זו נעבור עתה. תחולת סעיף 7(2) לחוק הפיצויים בענייננו 7. הפלוגתא המשפטית בין הצדדים מתמקדת בשאלת פרשנותו של סעיף 7(2) לחוק, לאור התמורות שחלו בהוראת החוק אליה מפנה הסעיף. לטענת בא כוחו של המערער, סעיף 7(2) מפנה לחוק שבוטל, ועל כן אין לו עוד כל נפקות. מוסיף הוא וטוען, כי המחוקק לא גילה דעתו האם יש להסיק מסעיף 7(2) הפניה לסימן ה'1 בחוק העונשין. מכל מקום, כך הטענה, אם אכן החליף סימן זה את החוק הקודם, הרי שהסעיף הרלבנטי לענייננו הוא סעיף 413ג בלבד, ולא סעיף 413ב, שכן סעיף 7(2) אינו מפנה כלל לסעיף חוק הדן בגניבת רכב אלא לסעיף הדן בשימוש ברכב ללא רשות בלבד. סעיף 413ג הוסיף לעבירה של שימוש ברכב ללא רשות את יסוד ה"נטישה", המהווה חלק מיסודות העבירה. במידה וייקבע כי סעיף 7(2) לחוק הפיצויים מפנה לסעיף 413ג, הרי שגם לפי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא לא הוכח יסוד הנטישה. לעומתו טוען בא כוחה של המשיבה 3, כי לאור תיקון 28 לחוק העונשין יש לעשות שימוש בהוראתו של סעיף 25 לחוק הפרשנות, התשמ"א1981- ( להלן: חוק הפרשנות ) במסגרת פרשנותו של סעיף 7(2). עוד הוא טוען, כי ההנחה לפיה סעיף 413ג בלבד הוא זה אשר החליף את החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות) ואת חליפו, סעיף 401(א) המקורי, אין לה על מה שתסמוך. לטענתו, הן סעיף 413ג והן סעיף 413ב החליפו את סעיף 401(א) המקורי. ההבדל בין העבירות הללו נעוץ בדרגת חומרתן. לא יכולה להיות מחלוקת, כך הטענה, שמי שעבר עבירה של גניבת רכב, עבר גם עבירה של שימוש ברכב ללא רשות. עבירת גניבה כוללת בחובה את העבירה הקלה יותר של שימוש ברכב ללא רשות. אולם אפילו תתקבל הנחת בא כוח המערערים כי סעיף 7(2) מפנה לסעיף 413ג בלבד, הרי שיסודות העבירה התקיימו בענייננו, כולל יסוד הנטישה. על פי הטענה, בסמוך לאחר התאונה נטשו נוסעיה את המכונית. די בנטישה זו כדי שיתקיימו יסודות הסעיף, ואין חשיבות לסיבת הנטישה. מוסיף בא כוח המשיבים וטוען, כי לא יעלה על הדעת כי גונבי רכב, או נוטלי רכב ללא רשות הבעלים, שנפגעו במהלך נסיעתם ברכב הגנוב אינם נכנסים לגדר סעיף 7(2) לחוק, על יסוד הטענה שהם לא נטשו את הרכב מרצונם. 8. בטרם נכריע במחלוקת בין הצדדים נבקש להדגיש כי תכליתו של סעיף 7(2) היא ברורה וחד משמעית. מטרת הסעיף היא למנוע פיצוי מאדם, אשר השתמש ברכב בו נפגע ללא רשות בעליו. זו אחת הסנקציות שראה המחוקק להטיל על מי שנוסע ברכב זולתו שלא ברשותו. זאת, כדי להילחם בתופעה של נטילת רכב ללא רשות בעליו. תכלית זו עולה מלשונו המפורשת של החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות) אליו הפנה סעיף 7(2) במקור, וכך עולה במפורש אף מדברי ההסבר להצעת החוק (ראה דברי ההסבר לסעיף 5 להצעת החוק, ה"ח 1079 מיום יב' בתמוז תשל"ג, (12.7.73), עמוד 406). כדי להיכלל בגדר האנשים אשר הפיצוי נשלל מהם, אין דרישה שהנוסע שנפגע השתתף בפועל במעשה נטילת המכונית. די אם הוא ידע שנוהגים בו ללא רשות. תכליתו של סעיף 7(2) כאמור ברורה, ואף בא כוחו של המערער אינו חולק עליה. המחלוקת המשפטית נעוצה, אם כן, לא בקושי להתחקות אחר תכליתו של הסעיף. היא נעוצה בהשלכות שיש לשינויים, שחלו בחיקוק אליו מפנה הוראות סעיף 7(2), על היקף תחולתו. 9. השינוי הראשון, החלפתו של חוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות) בסעיף 401(א) לחוק העונשין ( להלן: התיקון הראשון ), אינו טומן בחובו כל קושי. השינוי התבטא בהחלפת החיקוק המאוזכר בלבד, תוך שתוכנו נותר בעינו, כך שתכלית הוראת סעיף 7(2) נשמרת גם אם ההפניה היא לסעיף המחליף. השאלה המורכבת יותר עולה ביחס להחלפת סעיף 401(א) המקורי בתיקון 28 לחוק העונשין ( להלן: התיקון השני ). במקרה זה, אין המדובר בהחלפת החיקוק בלבד, תוך הותרת הנוסח המקורי, או תוכנו, על כנו. כפי שהובהר לעיל, בחוק שהחליף את סעיף 401(א) הוכנסו שינויים מהותיים בהגדרת העבירה של שימוש ברכב ללא רשות. סעיף 25 לחוק הפרשנות קובע: "איזכור של חוק בחיקוק אחר - כוונתו לחיקוק המאוזכר בנוסחו בשעה שנזקקים לו, לרבות הוראות שנוספו בו והוראות שבאו במקומו בתיקון אחר". השאלה היא, אם לסעיף זה יש תחולה בענייננו? ככל שנוגע הדבר לתיקון הראשון, תחולתו של הסעיף אינה מביאה לשינוי בתכלית המקורית של סעיף 7(2). ההפנייה, גם לאחר התיקון, היא להוראה זהה מבחינת תכנה לזו הנזכרת בסעיף 7(2). האם יש להחיל את הוראות סעיף 25, כך שתחול גם על התיקון השני? עקרונית, סעיף 25 לחוק הפרשנות מסדיר אף מצב זה. ההפניה לחוק מכוונת לחוק המעודכן במועד הרלבנטי, על כל השינויים שהובאו בו עד לאותו מועד, כאשר השינויים עניינם הוא הן בתוספות שנתווספו לו והן בהוראות שהחליפו אותו המופיעות בחיקוק אחר. אם ניישם את הוראת סעיף 25 לענייננו, סעיפים 413ב ו413-ג, ולגירסת בא כוח המערער סעיף 413ג בלבד, החליפו את סעיף 401(א). התוצאה היא, שלעבירה המקורית של שימוש ברכב ללא רשות הוספו יסודות אשר לא נמנו בה בעבר. במידה וזו אכן התוצאה המתחייבת, החלתו של סעיף 7(2) לחוק הפיצויים על המקרה דנן תלויה בקיום יסודותיו של סעיף 413ב', במידה והוא רלבנטי, או בקיום יסודותיו של סעיף 413ג', כולל יסוד הנטישה. דעתי היא, כי אין בתיקון השני כדי להוציא את המערער מגדר תחולת סעיף 7(2) לחוק. דעה זו מעוגנת באופיה של ההפנייה אל הוראת החוק הפלילית, אשר מצאה את ביטוייה בסעיף 7(2). 10. ישנם סוגים שונים של צורות התיחסות בנורמה אחת לדין אחר (לענין זה, ראה באופן כללי מאמרו של י' אנגלרד, "מעמדו של הדין הדתי במשפט הישראלי", משפטים ב' 268, 316-299). לענייננו רלבנטי הסיווג בין "הוראת קליטה", ל"הוראת הפנייה". פרופסור פלר מסווג הוראות אלו באופן הבא: "... 'הוראת ההפניה' צופה פני העתיד והיא מגשרת בין שתי נורמות בצורה דינמית ודיאלקטית, כשתוכנה של נורמה אחת מותנית בתוכנה של נורמה אחרת על כל התפתחויותיה בעתיד. לעומת הוראת ההפניה, 'הוראת הקליטה', צופה פני רגע היווצרותה בלבד והיא מגשרת בין שתי נורמות בצורה סטאטית, כאשר נורמה אחת נכנסת בתוך נורמה אחרת, כגוף מוקפא ובלתי משתנה, לפי דמותו בשעת קבלת נורמה אחרת זו" (פרופסור ש' ז' פלר, "הוראת הפניה" ו"הוראת קליטה", הפרקליט כה' 320, 324). דעתי היא, כי את ההפנייה בסעיף 7(2) יש לסווג כ"הוראת קליטה" כמובנה בקטע המצוטט. אנמק את דברי. סעיף 413ג החליף כאמור את סעיף 401(א) המקורי. הבהרנו, כי בשונה מהתיקון הראשון, הפעם היתה ההחלפה כרוכה בשינוי מהותי בנוסח הסעיף. אין הסוגייה שבפנינו מצריכה את ליבונם של שינויים אלה לעומקם. לצורך ענייננו, די אם נאמר לעניין זה שעל פי פשוטו של מקרא עולה כי לעבירת שימוש ברכב ללא רשות הוסף יסוד של נטישת הרכב. הבהרנו שסעיף 25 לחוק הפרשנות מורה כי במקרים מעין אלו, יבוא החיקוק החדש, בנוסחו המעודכן, במקום החיקוק שבוטל. הוראתו של סעיף 25 משקפת את הכלל הרגיל, המתאים לרוב רובן של ההפניות בחיקוק אחד לחיקוק אחר, לפיו הפניות אלה תסווגנה כ"הוראות הפנייה". אולם יישומו של סעיף 25 בענייננו יוביל לתוצאה אשר תסתור את תכליתו של סעיף 7(2) לחוק הפיצויים. הטעם לכך הוא, שכוונת סעיף 7(2) היתה לשלול את הזכאות לפיצויים ממי שנטל רכב והשתמש בו ללא רשות הבעלים. לפיכך, הוספת דרישה בדבר נטישת הרכב כתנאי לשלילת הזכאות, חורגת מתכלית זו. בנסיבות אלה יש ליישם את הוראת סעיף 1 לחוק הפרשנות, הקובע כי תחולת הוראות חוק הפרשנות מותנית בכך ש"אין בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם חוק זה ". הוראה בחוק הפרשנות לא תחול אם משתמעת מהנסיבות תכלית אחרת, אשר אינה עולה בקנה אחד עם ההוראה (ראה רע"פ 500/98 חגואל נ' מדינת ישראל , דינים עליון, כרך נג, 757; ע"פ 4912/91 תלמי נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(1) 581 פיסקה 5). נראה בעליל, כי הפעלת סעיף 25 לגבי התיקון השני אינה מתיישבת עם תכליתו האמורה של סעיף 7(2). מהדברים האמורים יש להסיק, כי אין לפרש את ההפניה בסעיף 7(2) לחוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות) כ"הוראת הפנייה". מתכליתו של סעיף 7(2) עולה, שיש לפרש את ההפניה כהוראת קליטה, קרי, כמכוונת להוראת החוק הפלילי כפי שהיתה בעת חקיקתו של סעיף 7(2). תכליתו של הסעיף היתה, שבהתמלא התנאים הנקובים בו, כולל ההתיחסות לקיום העובדות של העבירה הנזכרת בו, לא יהיה נפגע זכאי לפיצויים לפי חוק הפיצויים. במקום להכניס לתוך סעיף 7(2) את הנאמר בחוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), המחוקק הקפיא אותו, כלשונו, בתוך הסעיף בדרך ההפנייה. בלשונו של פרופסור ש' ז' פלר: "התוצאה מכך היא שכל שינוי בדין שנקלט או ביטולו, אינם יכולים להשפיע, לכשעצמם, על התוכן המקורי והמלא של הנורמה הקולטת. במלים אחרות, יש להוסיף ולקרוא בתוך הנורמה הזאת את הדין הנקלט, כאילו לא קרה לו מאומה, מבחינה חקיקתית" (שם, בעמוד 323). מכאן שנוסחו של החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות) הוא הנוסח הרלבנטי לצורך יישום סעיף 7(2) לחוק הפיצויים. המסקנה מהדברים האמורים היא, שהמערער אינו יוצא מגדר תחולתו של סעיף 7(2), ולכן אין הוא זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים. לאור האמור, הערעור נדחה. נוכח פגיעתו הקשה של המערער בתאונה - אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט י' אנגלרד : אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' ריבלין : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, טז' בחשון התש"ס (26.10.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95057730. E10 /עכב	[ "ע\"א 5773/95", "ע\"א 91/82", "רע\"א 460/91", "ע\"א 91/92", "רע\"א 2853/96", "רע\"פ 500/98", "ע\"פ 4912/91" ]	1,391
66,025	ב בית המשפט העליון ע"א 5773/95 בפני: כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. רמי נבולסי 2. עדנאן נבולסי נגד המשיבים : 1. אבומנה אנטון 2. מעוז, חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בקשה להגדלת היקף הסיכומים בשם המערערים: עו"ד עידו אמגור בשם המשיבה 3: עו"ד עמליה ליאור החלטה ההרכב שידון בערעור יחליט בבקשה. ניתנה היום, כט' באב התשנ"ט (11.8.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95057730. E09 /עכב	[ "ע\"א 5773/95" ]	1,392
348	ב בית המשפט העליון רע"פ 4261/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : גולן דאידה נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למחיקת הערעור בשם המבקש: עו"ד בן בן יהודה החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. הדיון שנקבע ליום 19.11.97 - מתבטל. ניתנה היום, ג' בחשון תשנ"ח (3.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042610. O04	[ "רע\"פ 4261/97" ]	1,393
11,735	בית המשפט העליון רע"פ 4261/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : גולן בן סעיד דאידה נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.6.97 בתיק ע"פ 733/97 שניתנה על ידי כבוד השופטים: אבן ארי, בר אופיר, אחיטב בשם המבקש: עו"ד בן בן-יהודה בשם המשיבה: עו"ד אריה פטר החלטה הבקשה תידון בפני הרכב של שלושה שופטים. ניתנה היום, י' באב התשנ"ז (13.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042610. A03	[ "רע\"פ 4261/97", "ע\"פ 733/97" ]	1,394
15,979	בית המשפט העליון רע"פ 4261/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : דאידה גולן נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.6.97 בתיק ע"פ 733/97 שניתנה על ידי כבוד השופטים: אבן ארי, בר אופיר, אחיטב. בשם המבקש: עו"ד בן בן-יהודה החלטה לתשובת המשיבה תוך 15 ימים. ניתנה היום, ה' בתמוז תשנ"ז (10.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי /אז 97042610. B01	[ "רע\"פ 4261/97", "ע\"פ 733/97" ]	1,395
7,199	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5320/97 - א' בפני: כבוד השופט י' טירקל העותר ת : מוזהרה אבו צביח נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית בקשה למתן צו ביניים ה ח ל ט ה 1. לפי בקשתה של העותרת ובהסכמת ב"כ המשיבים ניתן בזה צו ביניים כמבוקש. 2. המזכירות תקבע מועד לדיון בעתירה יחד עם הדיון בעתירה שבתיק בג"ץ 4858/97 יוסף עשור קראמה נ' מועצת התכנון העליונה באיו"ש . המותב שידון בעתירות יחליט אם לאחדן. ניתנה היום, ד' בתשרי תשנ"ח (5.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ	[ "בג\"ץ 5320/97", "בג\"ץ 4858/97" ]	1,397
8,990	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5320/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל העותר : מוזהרה אבו צביח נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים ה ח ל ט ה 1. העתירה למתן צו על תנאי תועבר לדיון לפני מותב תלתא. המשיבים ישיבו על העתירה לקראת מועד הדיון. על הבקשה לצו ביניים ישיבו תוך 15 ימים. 2. ניתן בזה צו ארעי כמבוקש עד להחלטה בבקשה לצו ביניים. ניתנה היום, י"ג באלול תשנ"ז (15.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ	[ "בג\"ץ 5320/97" ]	1,399
58,602	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5320/97 - ד' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : מוזהרה אבו צביח נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית בקשה לדחית מועד דיון מטעם פרקליטות המדינה בשם המבקש: עו"ד תאופיק ג'בארין בשם המשיבים: עו"ד מלכיאל בלס החלטה לדחות למועד אחר. ניתן היום יא בסיון תשנ"ט (26.5.99). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053200. B06	[ "בג\"ץ 5320/97" ]	1,400
62,466	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5320/97 - ד' פני: כבוד השופט י' זמיר העותר : אבו צביח מוזהרה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית דיון מקדמי בעתירה בקשה לדחיית מועד דיון החלטה ביום 25.5.99 הוגשה לבית המשפט בקשה מוסכמת לדחיית מועד הדיון בעתירה, כדי לאפשר למשיבים לגבש את עמדתם הסופית בעניין נשוא העתירה. ב"כ המשיבים מתבקש להגיש לבית המשפט הודעה משלימה בעניין זה עד יום 1.12.99. ניתנה היום, י"ח בתשרי התש"ס (28.9.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053200. I07	[ "בג\"ץ 5320/97" ]	1,401
79,408	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5320/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : מוזהרה אבו צביח נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית התראה על מחיקה מחמת חוסר מעש החלטה ביום 9.1.2000 הוחלט כי העותר יודיע לבית המשפט תוך שלושים יום האם הוא מוכן למחוק את העתירה, על יסוד ההודעה מטעם המשיבים. העותר לא פעל כאמור עד עצם היום הזה. בנסיבות אלה, יש יסוד להניח כי העותר זנח את עתירתו ומן הדין הוא למחקה. אשר על כן, אני מאפשרת לעותר להודיע לבית המשפט תוך שבעה ימים אם הוא עומד על בירור העתירה. לא תוגש הודעה במועד, תירשם העתירה למחיקה מחמת חוסר מעש, מבלי שיתקיים בה דיון נוסף. ניתנה היום, ט"ז באדר ב' תש"ס (23.3.00). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053200. P10	[ "בג\"ץ 5320/97" ]	1,402
85,884	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5320/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : מוזהרה אבו צביח נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית דיון מקדמי בעתירה החלטה ביום 6.1.2000 נתקבלה בבית המשפט הודעה משלימה מטעם המשיבים. ב"כ העותר מתבקש להודיע לבית המשפט או הוא מוכן, על יסוד ההודעה האמורה, למחוק את העתירה, בלי לפגוע בזכותו להגיש עתירה חדשה, אם יראה צורך בכך. ב"כ העותר מתבקש להגיש את ההודעה תוך 30 יום. ניתנה היום, ב' בשבט התש"ס (9.1.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053200. I09	[ "בג\"ץ 5320/97" ]	1,403
90,143	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5320/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון-גונן העותר ת : מוזהרה אבו צביח נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית מחיקת העתירה בשם העותרת: עו"ד תאופיק ג'בארין החלטה בהחלטתי מיום 23.3.2000 אפשרתי לעותרת להודיע לבית המשפט, תוך שבעה ימים, האם היא עומדת על בירור עתירתה. עוד הוחלט כי במידה ולא תוגש הודעה כאמור, תירשם העתירה למחיקה מחמת חוסר מעש מבלי שיקויים בעניינה דיון נוסף. למרות שמתיק בית המשפט עולה כי דבר ההחלטה הודע לעותרת, לא ראתה היא לשגר כל הודעה מטעמה. בנסיבות אלה, ולאור האמור לעיל, הנני מורה על מחיקת העתירה. העתירה נמחקת. ניתנה היום, ב' בסיון תש"ס (5.6.2000). מיכל אגמון-גונן, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053200. P11	[ "בג\"ץ 5320/97" ]	1,404
351	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2952 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשת : קוזוקרו בילה-חסויה נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בע"פ 360/97 מיום 31.3.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: אבן ארי, בר אופיר, אחיטוב בשם המבקשת: עו"ד מאיר כסיף בשם המשיבה: עו"ד ענת גולדברג החלטה 1. להרכב של שלושה. 2. לקבוע לפני ההרכב המיוחד ביום 6.7.97 בשעה 11.30. 3. להקדיש לדיון 20 דקות מוחלקות בשווה בין הפרקליטים. ניתן היום י בסיון תשנ"ז (15.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029520. B04	[ "רע\"פ 97" ]	1,407
7,494	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2952 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת : קוזוקרו בילה - חסויה נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק ד ינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 360/97 מיום 31.3.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: א. אבן-ארי, ד. בר-אופיר, ה. אחיטוב בשם המבקשת: עו"ד מאיר כסיף החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, י"א באייר התשנ"ז (18.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029520. A01 /דז/	[ "רע\"פ 97" ]	1,408
12,304	ב בית המשפט העליון רע"פ 2952/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער : קוזוקרו בילה-חסויה נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בע"פ 360/97 מיום 31.3.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: אבן ארי, בר אופיר, אחיטוב תאריך הישיבה: א בתמוז תשנ"ז (6.7.97) בשם המערער : עו"ד כסיף מאיר בשם המשיב : עו"ד ע. גולדנברג פסק-דין רואים אנו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. מבלי להתייחס לטיעוני הפרקליטים מוסכם על המשיבה ומטעמיה למחיקת הערת האזהרה ואנו מוחקים אותה מכח סמכותנו לפי סעיף 221(ד) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965. מבחינה זו הערעור מתקבל. אין צו להוצאות. ניתן היום א בתמוז תשנ"ז (6.7.97). נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029520. B05	[ "רע\"פ 2952/97" ]	1,409
15,023	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2952 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת (המשיבה): מדינת ישראל - עירית תל-אביב-יפו נגד המשיב ה: בילה קוזוקרו - חסויה בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם המבקשת: עו"ד ענת גולדנברג החלטה כמבוקש. ניתנה היום, כ"ז באייר התשנ"ז (3.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029520. A02 /דז/	[ "רע\"פ 97" ]	1,410
353	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3210 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. זסלונוב מריה 2. זסלונוב קונסטנטין נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מינהל האוכלוסין בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרים: עו"ד מרינה חייפץ החלטה לתגובת באת כוח המשיבים עד יום 23.6.97. המזכירות תודיע החלטה זו לעו"ד דנה בריסקמן, באת כוח המשיבים, טלפונית ובאמצעות הפקסימליה. ניתנה היום, י"ז בסיון תשנ"ז (22.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032100. R03	[ "בג\"ץ 97" ]	1,411
3,067	בית המשפט העליון בג"ץ 97 / 3210 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים: 1. זסלונוב מריה 2. זסלונוב קונסטנטין נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנהל מינהל האוכלוסין עתירה למתן צו-על-תנאי החלטה להעביר את העתירה לדיון בפני הרכב. המזכירות תקבע מועד לדיון בעתירה לפני סוף חודש יולי 1997. ב"כ המשיבים יוזמן לדיון ויתבקש להגיש תגובה בכתב לקראת הדיון. ניתנה היום, כ' באייר תשנ"ז (27.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ321097/ 97032100. I02	[ "בג\"ץ 97" ]	1,412
7,720	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3210 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. זסלונוב מריה 2. זסלונוב קונסטנטין נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מינהל האוכלוסין בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרים: עו"ד מרינה חייפץ בשם המשיבים: עו"ד דנה בריסקמן החלטה העתירה תידון ביום 9.7.97 בשעה 09:00. ניתנה היום, כ"ה בסיון תשנ"ז (30.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032100. R04	[ "בג\"ץ 97" ]	1,413
13,109	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3210/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. זסלונוב מריה 2. זסלונוב קונסטנטין נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנהל מינהל האוכלוסין בקשה למחיקת העתירה בשם העותרים: עו"ד מרינה חייפץ פסק-דין בהסכמת הצדדים, העתירה נמחקת. ניתן היום, ד' בתמוז התשנ"ז (9.7.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032100. A05 /דז/	[ "בג\"ץ 3210/97" ]	1,414
354	בית המשפט העליון ע"פ 97 / 116 4 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: יחזקאל יעקובי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.2.97 בתיק פלילי 326/97 שניתן על ידי הרכב כבוד סגן הנשיא השופט צמח בשם המערער: עו"ד י' קמר בשם המשיבה: עו"ד למברגר החלטה 1. נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה מגונה (עבירה לפי סעיף 348 (ב) בצירוף סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז1977- (להלן: "החוק") התעללות מינית בקטין (עבירה לפי סעיף 368ג לחוק ומעשה סדום (עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק). כל זאת בהתייחס למעשים שביצע המערער, לפי הנטען בכתב האישום, במתלונן, שהוא קטין יליד 1983. בטרם החל שלב ההוכחות במשפט הגיש המערער בקשה להסרת החיסיון על עדות הפסיכולוג המטפל במתלונן ועל כל החומר והמידע המצוי בידי הפסיכולוג אודות המתלונן. המשיבה צרפה לתגובתה לבקשה חוות דעת מטעמו של הפסיכולוג המטפל במתלונן, בה פורטו כל הנתונים, הנוגעים לדעת עורך חוות הדעת לחשד להתעללות מינית במתלונן. בין היתר נכתב בחוות הדעת: "החשד מפני התעללות עלה לראשונה בשעת הראיון המקדים שנערך להורים ע"י עובד אחר עם הגיעם לתחנה באוגוסט 1992. ההורים סיפרו שאדיר היה במשפחתון והוצא משם לאחר שקיבלו מידע לפיו מדובר במשפחה מוזרה ובעייתית מאד - הרבה קללות וריבים, כמו גם מוזרות של אחד מבני המשפחה בן 26 שהתעסק עם ילדים קטנים, כך אמרו השמועות בשכונה." בעקבות הגשת תגובת המשיבה, על חוות הדעת שצורפה לה, הגיש המערער בקשה לפסלות המותב שדן בהליך, זאת משום שהמותב נחשף לחוות הדעת, שכללה, לטענתו, עדויות שמיעה המשחירות את פני המערער ויוצרות דעה שלילית לגביו. (המערער התייחס בטיעוניו בפני בית המשפט קמא גם לקטעים נוספים בחוות הדעת, אולם ריכז את טיעוניו בקטע שצוטט לעיל). כל זאת בשעה שהפסיכולוג עורך חוות הדעת אינו נמנה כלל עם עדי התביעה. בתגובתה לבקשת הפסלות ביקשה המשיבה, בין היתר, לתקן את כתב האישום ולצרף את הפסיכולוג כעד תביעה. בית המשפט (כב' השופט י' צמח , סגן-נשיא וכב' השופטות מ' נאור ומ' ארד) קבע, כי מלכתחילה לא היתה המשיבה זכאית לצרף לתגובתה לבקשה להסרת חסיון את חוות הדעת, אפילו היה הפסיכולוג רשום כעד וכי - "מלכתחילה ואלמלא בקשתה של המאשימה, לצרף את הפסיכולוג המטפל כעד - אכן היה מקום להעביר את הדיון למותב אחר, שעינו לא שזפה את חוות הדעת ולהורות על הוצאת חוות הדעת מהתיק." עם זאת, קבע בית המשפט, כי משנמצא שיש מקום להתיר את תיקון כתב האישום, על דרך הוספתו של הפסיכולוג המטפל לרשימת עדי התביעה, הרי תובא בפני בית המשפט ממילא חוות דעתו של הפסיכולוג ואפילו ייחשף בית המשפט, אגב הדיון בעדות זו, למידע שיימצא בלתי קביל אין בכך כדי להביא לפסלות המותב הדן באישום. בית המשפט קבע, כי לא היה מקום להכללת הקטע שצוטט לעיל בחוות הדעת, אולם הוסיף, כי בתי משפט נחשפים כעניין של יום ביומו, לעדויות בלתי קבילות הנשמעות בבית המשפט ומוכרזות מניה וביה כראיות פסולות. באשר לקטע האמור ציין בית המשפט קמא: "אין לנו ספק כי נדע להתעלם מאמרה זו וכי נפסוק על פי הראיות הכשרות ועל פיהן בלבד." למעלה מן הצורך, ולאחר שקבע, כי טענות המערער אינן מקימות עילת פסלות, הוסיף בית המשפט וציין, כי משמעותה המעשית של קבלת בקשת המערער הינה דחייה של הדיון, שאינה מתיישבת עם טובת המתלונן. בערעור שבפני חוזר המערער על הטענות שהעלה בפני בית המשפט קמא ומציין, כי נוכח השתלשלות הדברים בתיק עד כה איבד כל אמון בסיכוייו למשפט הוגן וענייני וכי מראית פני הצדק נפגמה באופן שאינו מאפשר עוד את ניהול ההליך בפני בית המשפט קמא. המשיבה טוענת, כי בית משפט נחשף לא פעם לעדויות בלתי קבילות: כך, לדוגמא, במשפטי זוטא, שבסופם נפסלות הודאות נאשמים, כך כאשר נאשם חוזר בו מהודאתו. בנסיבות אלו, טוענת המשיבה, אין בית המשפט הדן בתיק פוסל עצמו מלהמשיך ולדון ובית משפט זה אישר פרקטיקה זו. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי שדין הערעור להידחות. כבר פסקנו לא פעם, כי חשיפה לראיות שהוכרזו בלתי קבילות אינה פוסלת, מניה וביה, את השופט שדן בתיק (וראה: ע"פ 101/97 סטגסי נ' מדינת ישראל , טרם פורסם, ע"פ 177/97 ועקנין נ' מדינת ישראל , טרם פורסם), כך גם פסקנו באשר למקרים בהם חזר נאשם מהודאתו (וראה: ע"פ 1650/97 בגלמן נ' מדינת ישראל , טרם פורסם וע"פ 4020/94 דורפמן נ' מדינת ישראל , פ"ד מח (4) 768). לעתים אין מנוס מחשיפת בית המשפט לראיות שיתברר בדיעבד, כי הן בלתי קבילות (כך במשפטי זוטא וכך כאשר נאשם חוזר בו מהודאתו). לעתים קורה הדבר עקב מעשה או מחדל של הצדדים להליך ( וכך במקרה שלפנינו). קביעה גורפת, כי בכל מקרה מעין זה יידרשו השופט או המותב הדן בתיק לפסול עצמם תפגע פגיעה של ממש בהליכי המשפט. "כדי לפסול שופט צריכה להתגבש המסקנה כי המשקל המצטבר של הנסיבות הוא כזה ששופט סביר לא יוכל לדעת הערכאה השיפוטית לשחרר עצמו מהשפעתו עליו של המידע שהגיע אליו, וכי אין להניח שהשופט יוכל לגבור על ההתרשמות האמורה אותה ספג. נקודת המוצא של בית המשפט היתה בדרך כלל כי המקצועיות של השופט בתור שכזו, הערכים אשר הם חלק מהכשרתו ומכשירותו, התפיסות של שופט בתחום המשפט ובכלל זה השאיפה המתמדת להנתקות מהשפעות פסולות שהסביבה מולידה, כל אלה מונעים קיומה של אפשרות ממשית של משוא פנים או דעה קדומה." "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" (גבורות לשמעון אגרנט (התשמ"ז) עמ' 87, 118. חזקה על בית המשפט קמא, כי ידע להבחין בין ראיות קבילות לראיות בלתי קבילות וכי לא יושפע מעדויות פסולות. תחושתו הסובייקטיבית של המערער, כשלעצמה, אין די בה כדי לסתור חזקה זו. הערעור נדחה. ניתנה היום ט"ז בניסן התשנ"ז (23.04.97) ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011640. A02 /דז	[ "ע\"פ 97", "ע\"פ 101/97", "ע\"פ 177/97", "ע\"פ 1650/97" ]	1,415

86,846

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5227/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים: 1. מיכל דויד 2. בן דוד (קטין) 3. ח"כ יוסי שריד, יו"ר תנועת מר"צ נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית דין הרבני האיזורי רחובות 3. יהודה דויד עתירה למתן צו ביניים החלטה מצֵרים אנו על שבית הדין הרבני הגדול לא נענה לבקשה שהפנינו אליו בהחלטתנו מיום ה בתמוז תשנ"ח (29 ביוני 1998), ועד היום טרם החליט בערעורם של העותרים התלוי ועומד בפניו. יחד-עם-זאת, נאמנים לדרכנו שלא להתערב בהליכים התלויים ועומדים לפני בית דין רבני אלא במקרים חריגים, לא נעשה עתה צו כעתירת העותרים בבקשתם מיום 26.8.98. נוסיף עם זאת, שאנו מצפים כי בית הדין הרבני הגדול יתן את החלטתו בזמן קרוב ביותר. היום הוא יום ד' באלול תשנ"ח (26 באוגוסט 1998), וכולנו ידענו כי שנת הלימודים הבאה תחילתה הוא ביום י' באלול תשנ"ח (1 בספטמבר 1998). חזקה על בית הדין כי יודע הוא מהותו של יום תחילת הלימודים. היום, ד' באלול תשנ"ח (26.8.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת 97052270. G21

[ "בג\"ץ 5227/97" ]

1,265

307

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 1192 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת: בלהה אילת ע"י ב"כ עו"ד י. ננר נגד המשיב: יעקב אילת ע"י ב"כ עו"ד א. רוט ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.1.97 בהמ' 5087/96 (ה.פ. 182/93) שניתנה על ידי כבוד השופט א. משאלי החלטה 1. לתגובת ב"כ המשיב תוך 5 ימים ממועד קבלת החלטה זו. 2. מוצע לב"כ המשיב להסכים לבקשה מבחינת קבילות תוך שמירת כל טענותיו לעניין המשקל ושמירת הזכות לבקש הגשת ראיה נוספת מצד המשיב באותו נושא. 3. ב"כ המשיב מתבקש להודיע באם הוא מוכן שהבקשה תחשב כערעור והטענות בבקשה ובתשובה יהוו הטענות בערעור, אם נחליט לתת רשות ערעור. ניתנה היום, כד' באדר ב' תשנ"ז (2.4.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי חז119297/ 97011920. J01

[ "רע\"א 97" ]

1,266

4,457

בבית המשפט העליון העליון רע"א 97 / 1192 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בקשת : אילת בלהה ע"י ב"כ עו"ד י. ננר ואח' נגד המשיב : אילת יעקב ע"י ב"כ עו"ד א. רוט בקשה לשינוי החלטה מיום 4.5.97 בבקשת רשות ערעור 1192/97 שניתנה על ידי כבוד השופטת ט. שטרסברג-כהן על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.1.97 בהמ' 5087/96 (ה"פ 182/93) שניתנה על ידי כבוד השופט א. משאלי החלטה ההחלטה כפי שהיא, משקפת את המצב לאשורו. בקשת רשות הערעור נדחתה משום שהמשיב הסכים להצעת בית המשפט להגיש את נסחי הרישום כאמור בהחלטה מיום 4.5.97 ומשכך, התוצאה היא שהמבקשת קיבלה את מבוקשה ואין עוד מקום לבקשת רשות הערעור שנדחתה מטעם זה. ניתנה היום, טו' באייר תשנ"ז (22.5.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011920. J03

[ "רע\"א 97" ]

1,267

14,668

ית המשפט העליון בירושלים רע"א 1192/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת: בלהה אילת נ ג ד המשיב: יעקב אילת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.1.97 בהמ' 5087/96 (ה.פ. 182/93) שניתנה על ידי כבוד השופט א. משאלי ב"כ המבקשת: עו"ד י. ננר ב"כ המשיב: עו"ד א. רוט החלטה ב"כ המשיב קיבל את הצעת בית המשפט והודיע כי הוא מסכים לקבלת שני נסחי הרישום שצורפו לבקשה תוך שמירת כל טענותיו לעניין משקלם. לאור האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כז' בניסן תשנ"ז (4.5.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי חז119297/ 97011920. J02

[ "רע\"א 1192/97" ]

1,268

312

ב בית המשפט העליון רע"א 5080/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : אברהם כהן נגד המשיבים : 1. דוד רום,עו"ד-כונס נכסים 2. חיים כצמן 3. דליה ומשולם מורגנשטרן בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו בע.א. 1418/97 שניתנה ביום 17.6.97 על ידי כבוד סגן הנשיא השופט א' גורן בשם המבקש: עו"ד ערן פלס בשם המשיב מס' 1: עו"ד י' אלקס בשם המשיבים מס' 2-3: עו"ד משה ברנדויין החלטה 1. הבקשה להרשות ערעור תועבר לדיון לפני מותב תלתא. 2. יוקצה זמן של 15 דקות לטיעוניו של כל בעל דין. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97050800. M02

[ "רע\"א 5080/97" ]

1,276

11,590

ב בית המשפט העליון רע"א 5080/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : אברהם כהן נגד המשיבים : 1. דוד רום-עו"ד-כונס נכסים 2. חיים כצמן 3. דליה ומשולם מורגנשטרן בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"א 1418/87 - ד שניתן ביום 17.6.97 על ידי כב' סגן הנשיא השופט א' גורן בשם המבקש: עו"ד ערן פלס בשם משיב מס' 1: עו"ד י' אלקס ואח' בשם משיב מס' 2: עו"ד משה ברנדוויין בשם משיבים מס' 3: עו"ד משה ברנדוויין ה ח ל ט ה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 30 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, כ"ז בתשרי תשנ"ח (28.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ

[ "רע\"א 5080/97", "בע\"א 1418/87" ]

1,277

24,255

ב בית המשפט העליון רע"א 5080/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערער : אברהם כהן נגד המשיבים : 1. דוד רום-עו"ד-כונס נכסים 2. חיים כצמן 3. דליה ומשולם מורגנשטרן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 17.6.97 בע"א 1418/87 שניתנה על ידי כבוד השופט גורן תאריך הישיבה: ל בשבט תשנ"ח (26.2.98) בשם המערער : עו"ד פלס ערן בשם המשיבים : עו"ד טלי שקדי בשם המשיב 1: עוד דוד רום ה ח ל ט ה המשיבים רשאים להגיש סכום בכתב תוך 15 ימים לגבי ישימותו של סעיף 34א לחוק המכר, תשכ"ח1968- על קונה בהוצאה לפועל שהחייב מעלה כנגדו טענה של פגמים יסודיים בהליכי המכירה. המצאה למבקש תוך אותה תקופה וזה יגיב בכתב תוך 15 ימים נוספים. אין בהחלטה זו קביעת עמדה לגבי כל שאלה רלבנטית לדיון לפנינו. ניתן היום ל בשבט תשנ"ח (26.2.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97050800. B04

[ "רע\"א 5080/97", "בע\"א 1418/87" ]

1,278

25,835

ב בית המשפט העליון רע"א 5080/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופטת ט. שטרסברג כהן כבוד השופטת ד. ביניש המבקש: אברהם כהן נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד דוד רום בתפקידו ככונס נכסים 2. חיים כצמן 3. דליה ומשולם מורגנשטרן בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בע"א 1418/97 שניתנה ביום 17.6.97 על ידי כבוד סגן הנשיא השופט א. גורן בשם המבקש: עו"ד ערן פלס בשם המשיב 1: עו"ד י. אלקס בשם המשיבים 3-2: עו"ד משה ברנדויין פסק דין המשנה לנשיא ש' לוין: 1. העובדות. פסק דין ניתן כנגד המבקש, המחייבו לשלם סכום כסף. המבקש לא שילם את החוב הפסוק, ונפתח כנגדו תיק בהוצאה לפועל. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל התקיימו הליכי מכירת נכס מקרקעין של המבקש באמצעות כונס נכסים, הוא המשיב מס' 1. בסופו של דבר נחתם הסכם מכר בין כונס הנכסים לבין משיב מס' 2 (להלן - 'הקונה'), וזה האחרון שילם את מלוא תמורת המכירה. ראש ההוצאה לפועל הורה לרשם המקרקעין לרשום את זכויות המבקש במקרקעין על שם הקונה. אישור זה ניתן ביום 25.3.88, אך רק ביום 29.4.97 הועבר הנכס על שם הקונה. בטרם נעשתה העברה זו פנה המבקש ללשכת ההוצאה לפועל וביקש לבטל את אישור המכירה, תוך שטען, בין היתר, כי בניגוד לנדרש על פי הוראות חוק ההוצאה לפועל והתקנות שהוצאו לפיו, הוא לא קיבל הודעות על המכירה לשלביה. כן טען המבקש כי היו העברות כספים ישירות מהמשיבים מס' 3, הזוג מורגנשטרן, למשיב מס' 1, העברות המעלות חשד לקנוניה בין המשיבים, במסגרתה קיבל הכונס מהמשיבים מס' 3 סכומי כסף ללא ידיעתו של ראש ההוצל"פ, סכומים אשר לא שימשו לכיסוי חובו של החייב. המבקש תמך את בקשתו מראש ההוצאה לפועל בתצהיר. משיב מס' 1 מסר אף הוא תצהיר לראש ההוצאה לפועל, לפיו המבקש ידע על העיקול ועל המכירה, שכן הוא הופיע בשעתו במשרד המשיב 1, ואיים עליו כי אם תבוצע המכירה - יהרגנו. אם אמנם כך הוא - בוודאי שדין הבקשה היה להידחות. תצהירים אלה לא הוצגו בפנינו, ולמדנו על קיומם מטיעוני בעלי הדין. ראש ההוצאה לפועל לא קיים כל דיון בעניין במעמד בעלי הדין, אלא החליט לאור הבקשה והתגובה בלבד. המשיב מס' 1 טען שהוא לא היה חייב למסור הודעות למבקש, כיוון שמונה על פי פרק ו' לחוק ההוצאה לפועל. ראש ההוצאה לפועל דחה טענה זו וקבע כי לא ניתנו למבקש הודעות כנדרש. למרות זאת דחה ראש ההוצאה לפועל את בקשת ביטול המכירה, בנימוק כי מתן האישור הסופי של ראש ההוצאה לפועל מונע את ביטולה. בית המשפט קמא אישר החלטה זו, ובעקבות פסק דינו העבירו המשיבים מס' 3 את הנכס על שמם. מכאן בקשת הרשות לערער, שנדונה, בהסכמת בעלי הדין, כערעור. 2. שתי הערכאות שקדמו לנו יצאו מתוך הנחה שמתן אישור סופי לרשם המקרקעין על פי הוראת תקנה 69 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 מהווה נקודת אל-חזור שלאחריה ראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך לבטל את חוזה המכר. תיזה זו אינה מקובלת עלינו. קנוניה בין הקונה לבין הכונס, או ידיעה של הקונה על הפגמים המהותיים שנפלו בעסקת המכר עובר לקבלת האישור לרשם המקרקעין, כל אחת מהן בנפרד וודאי ששתיהן יחדו, מהוות עילה לראש ההוצאה לפועל לבטל את אישור המכירה שנתן. בכך אנו מצטרפים לדעתה של השופטת בן-עתו, שפסקה בענין אחד, שניתנת עקרונית, לראש ההוצאה לפועל סמכות לבטל את החלטתו (ר' ע.א. ת"א 390/72 נזים נ' רובין, פס"מ תשל"ד 1 163, פיסקאות 7-8). יש לבחון איפוא במקרה שבפנינו אם נתקיים אחד מאותם מקרים חריגים בהם ניתן להפעיל סמכות זו בקשר להחלטה על מתן אישור סופי לרשם המקרקעין. אמנם, לאחר אישור סופי של ראש ההוצאה לפועל על מכירה לקונה, אין ראש ההוצאה לפועל רשאי עוד לבטל את הכרזתו על הקונה ולפתוח את הליך המכירה מחדש, בשל העובדה שנמצא מציע אחר המרבה במחיר הנכס (ור' ע"א 555/71 אמסטרדמר נ' מוסקוביץ ואח' פ"ד כו (1)793, וכן ע"א 569/71 סודאי נ' עודה פ"ד כו(2)281), אך הלכה זו אינה מתייחסת למצב בו קיימת עילת ביטול בשל פגם מהותי בהליך המכירה (וראה רע"א 583/88 פרוקומרץ ואח' נ' שטנדר ואח' פ"ד מב(4) 281), וממילא אין היא מתייחסת לנסיבות הדומות לאלו שנטענות בפנינו. 3. כאמור לעיל, ראש ההוצאה לפועל לא קיים דיון שבעקבותיו לובנו הטענות העובדתיות הסותרות שהעלו הצדדים בתצהיריהם. לאור המסקנה אליה הגענו, אין מנוס מהחזרת הדיון בעניין אל ראש ההוצאה לפועל, על מנת שיכריע במחלוקות העובדתיות הללו. במסגרת החלטתו, יתן ראש ההוצאה לפועל את דעתו גם לנסיבות שבעטיין התעורר המבקש להגיש את בקשת הביטול זמן רב לאחר מתן האישור, ובמידה ויחליט לבטל את המכירה, יתן דעתו גם להשפעת הביטול על יתרת חובו של המבקש. 4. יש להעיר, כי במהלך הדיון עוררנו מיוזמתנו את שאלת תחולתה של הוראת סעיף 34א לחוק המכר, תשכ"ח1968- על העיסקה נשוא הבקשה. נחה דעתנו שסעיף זה מתייחס אך ורק להיבט הקנייני, וכל עוד לא היה רישום, לא הושלמה העיסקה מבחינה קניינית. בקשת הביטול הוגשה ע"י המבקש לראש ההוצאה לפועל בטרם נרשמו זכויות המשיבים מס' 3 בנכס, ולכן הפתרון לסכסוך זה אינו יכול להימצא במסגרת סעיף זה. אין אנו מחווים כל דעה לגבי השאלה מה היה הדין לו בוצע הרישום לפני שהוגשה בקשת הביטול. 5. הערעור מתקבל, איפוא, פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי והחלטת ראש ההוצאה לפועל מתבטלים והענין מוחזר לראש ההוצאה לפועל, על מנת שידון בו כאמור לעיל. ההוצאות בסכום של 20,000 ש"ח תהיינה לפי תוצאות הדיון. המשנה לנשיא השופטת ט. שטרסברג כהן: אני מסכימה ש ו פ ט ת השופטת ד. ביניש: אני מסכימה ש ו פ ט ת החלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ש. לוין. ניתן היום כב באייר תשנ"ח (18.5.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת 97050800. B05 העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי דו/

[ "רע\"א 5080/97", "בע\"א 1418/97", "ת\"א 390/72", "ע\"א 555/71", "ע\"א 569/71", "רע\"א 583/88" ]

1,279

27,280

ב בית המשפט העליון רע"א 5080/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקש : אברהם כהן נגד המשיבים : 1. עו"ד דוד רום בתפקידו ככונס נכסים 2. חיים כצמן 3. דליה ומשולם מורגנשטרן בקשה למתן רשות תגובה לאור הטעיית בית המשפט בבקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 1418/97 שניתנה ביום 17.6.97 על ידי כבוד סגן הנשיא השופט א' גורן בשם המבקש: עו"ד ערן פלס בשם המשיב 1: עו"ד י' אלקס בשם המשיבים 2-3: עו"ד משה ברנדויין החלטה הבקשה תידון ביום הדיון. ניתנה היום, י"ט בשבט תשנ"ח (15.2.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97050800. B03 /שב

[ "רע\"א 5080/97" ]

1,280

315

ע"א 1093/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל בענין: בן ציון וינצלברג (בפש"ר) (החייב) בניס השקעות ותעשיות (בפירוק זמני) בע"מ (החברה) המבקשים: 1. אגבר שמעון 2. ש.א. דיזל פרטס בע"מ נגד המשיבים: 1. עו"ד ענבר דורית כונסת נכסים זמנית לחייב 2. עו"ד עופר בר-און המפרק הזמני של החברה בקשה לעיכוב ביצוע החלטה 1. בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטת מ. פורת) בהחלטתו מיום 6.2.97, קבעה שהתמורה שנתקבלה ממכירת מכונית, שהיתה רשומה על שם המבקש מס' 1 "תועבר לקופת הכינוס והפירוק לפי חלוקה אליה יגיעו הנאמן והמפרק בהסכמה ובעצה אחת עם נציג הכנ"ר, חלוקה שתובא לאישור בית משפט מוסמך". בקשתם לעכב את ביצוע פסק הדין נדחתה ומכאן בקשתם שלפני. 2. עיינתי בבקשת המבקשים ובתצהיר שצורף אליה וכן בתשובותיהם של באי כוח המשיבים. דין הבקשה להדחות. הלכה פסוקה היא, כי בבקשה כגון זו על המבקש להראות שניים אלו: סיכוי להצליח בערעור וקושי שיווצר להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המערער בערעור לאחר שיבוצע פסק הדין. כן שוקל בית המשפט את האינטרסים הניצים ועושה את מאזן הנזקים והנוחות (בש"א 3158/91 ש' פלאטו שרון ואח' נגד קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון , פ"ד מ"ה (5) 499, בעמ' 504; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, תשנ"ה1995-, סעיף 666). העיון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מלמד כי לכאורה אין תנאים אלה מתקיימים. כפי שנקבע לא רכש המבקש מס' 1 את המכונית בתמורה אלא היא נמסרה לו "כדי להפיג את אי הנעימות של החייב כלפי החבר ממנו הוציא כספים בסכום הנכבד של 900,000 ש"ח, חודשיים קודם לכן" (ע' 70 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי). מסקנה זאת מושתתת כולה על ממצאים שבעובדה, שבית המשפט קבע אותם על פי הראיות שהובאו לפניו. עוד נטען שהמכונית - שהיתה רשומה במשרד הרישוי על שם אשת החייב, עד יום 4.12.96, שאז הועבר הרישום על שם המבקש מס' 1 - היתה שייכת לאשת החייב, ולכן היא לא נכללה בנכסיו. על כך אמר בית המשפט כי "על טענה זו לא העיד המשיב בסופו של דבר ולא הביא ראיות ולא אתיחס אליה על כן להלן" (עמ' 64 לפרוטוקול). בממצאים כגון אלה אין ערכאת הערעור ממהרת להתערב. אשר לתנאי השני, יש ממש בתשובת באי כח המשיבים, לפיה אם יגיעו למבקשים כספים, ישולמו להם הכספים מתוך קופת הפירוק או הכינוס, בהתאם להחלטת בית המשפט המוסמך. כך שגם תנאי זה אינו יכול לעמוד. 3. הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ש"ח לכל אחד. ניתנה היום, ז' באדר ב' תשנ"ז (16.3.97). ש ו פ ט אמ109397/ 97010930 .2 MO

[ "ע\"א 1093/97", "בש\"א 3158/91" ]

1,284

10,661

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1093 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערערים : 1. אגבר שמעון 2. ש.א. דיזל פרטס בע"מ נגד המשיבים : 1. ענבר דורית עו"ד 2. בר-און עפר עו"ד בקשה להגדלת סכום ערבון בשם המשיבים: עו"ד חנית נוב החלטה סכום הערבון שנקבע נועד להבטיח את הוצאות המשיבים בערעור, לרבות הליכי הביניים שבו. איני רואה הצדקה להגדיל את סכום הערבון רק על יסוד העובדה שכבר נפסקו הוצאות לחובת המערערים בהליך של בקשה לעיכוב ביצוע. מסירת הערבות הבנקאית שהופקדה על ידי המערערים לשם פרעון סכום ההוצאות שכבר נפסקו, תותיר את ההוצאות שייפסקו - אם ייפסקו במיקרה של דחיית הערעור - בלתי מובטחות. נראה, כי המשיבים בוודאי לא יחפצו בתוצאה זו. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ד' בסיון תשנ"ז (9.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010930. Q05

[ "ע\"א 97" ]

1,285

17,435

בית המשפט העליון בירושלים ע"א 97 / 1093 בפני: כבוד השופט י' טירקל המבקשים 1. אגבר שמעון 2. ש.א. דיזל פרטס בע"מ נגד המשיבים : 1. ענבר דורית עו"ד 2. בר-און עפר עו"ד בקשה לעיכוב ביצוע החלטה המשיבים ישיבו על בקשת המבקשים לעכב את הביצוע תוך 10 ימים. ניתנה היום, י"א באדר א' תשנ"ז (18.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010930. M01

[ "ע\"א 97" ]

1,286

18,935

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1093/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. אגבר שמעון 2. ש.א. דיזל פרטס בע"מ נגד המשיבים : 1. עו"ד ענבר דורית 2. עו"ד בר-און עפר סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. ניתן היום, ג' באייר התשנ"ח (29.4.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010930. A06 /דז/

[ "ע\"א 1093/97" ]

1,287

59,786

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1093/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערערים : 1. אגבר שמעון 2. ש.א. דיזל פרטס בע"מ נגד המשיבים : 1. ענבר דורית עו"ד 2. בר-און עפר עו"ד ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 6.2.97 בת.א. 477/95 שניתן על ידי כבוד השופטת מרים פורת תאריך הישיבה: ג בסיון תשנ"ט (18.5.99) בשם המערערים : עו"ד עמיר מבור בשם המשיבים : עו"ד דורית ענבר פסק-דין הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיבים שכ"ט עו"ד 5,000.- ש"ח. ניתן היום ג בסיון תשנ"ט (18.5.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010930. B07

[ "ע\"א 1093/97" ]

1,288

316

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 7154 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש: קוסטה שבתאי נגד המשיב ה : לוי אהובה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבר"ע 1043/94 שניתנה ביום 14.2.95 על ידי כבוד השופט לוי החלטה השאלה אם מסמך פלוני הוא "תעודת גמר" אם לאו, היא שאלה פרטנית הנוגעת לפרשנות העובדות במקרה קונקרטי; לפיכך בין אם צדק בית המשפט המחוזי לענין זה בפסק-דינו ובין אם לאו - (ולענין זה איני מהווה כל דעה) אין מתעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. די בטעם האמור כדי לדחות את הבקשה והיא נדחית, ללא צורך לבקש עליה תשובה. ניתנה היום, כ"ב באדר א' תשנ"ז (2.3.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96071540. B01 /שס

[ "רע\"א 96" ]

1,289

317

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2933 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : חדד דרור נגד המשיב ה : הפניקס חברה לביטוח בע"מ בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד יואל נעים החלטה לתגובת המשיבה אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ח באייר תשנ"ז (25.5.97). אורית אפאל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029330. Q01

[ "רע\"א 97" ]

1,290

3,821

ב בית המשפט העליון רע"א 2933/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : חדד דרור נגד המשיב ה : הפניקס חברה לביטוח בע"מ בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המבקש: עו"ד יואל נעים החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029330. O03

[ "רע\"א 2933/97" ]

1,291

4,202

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2933 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : חדד דרור נגד המשיב ה : הפניקס חברה לביטוח בע"מ בקשה לפטור מתשלום אגרה ומחובת הפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד יואל נעים בשם המשיב: עו"ד י. ביניש החלטה המבקש מציין כי הוא סמוך על שולחן הוריו, אך נמנע מלפרט הכנסותיהם ורכושם. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי המבקש לא הוכיח חוסר אונים מן הבחינה הכלכלית, שהוא התנאי הראשון שיש להוכיחו על מנת לזכות בפטור. לכך יש להוסיף את העובדה שהמדובר בבקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי הדוחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום. ככזו, סיכויי להתקבל נמוכים (השווה: בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור ואח', פ"ד לו(3) 123). בנסיבות אלה, יש צורך להבטיח את הוצאות המשיבה בערעור. אשר על כן אני מחליטה לדחות את הבקשות לפטור. אגרת הבקשה תשולם וערבון בסכום של 5,000 ש"ח יופקד - הכל תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. בקביעת סכום הערבון, הנמוך מזה הנהוג בדרך כלל, התחשבתי בכך שלא נפסקו הוצאות בגין הליך זה בשתי הערכאות הראשונות. ניתנה היום, כ' בסיון תשנ"ז (25.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029330. Q02

[ "רע\"א 97", "בר\"ע 103/82" ]

1,292

319

בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 97 / 2572 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש העורר : פלוני נגד המשיב : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.4.97 בב"ש 383/97 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' קמא החלטה נוכח הודעת הצדדים, הערר נמחק. ניתנה היום, ז' באייר תשנ"ז (14.5.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97025720. N01 חכ/

[ "ש 383/97" ]

1,295

32,064

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 6900/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג המערער : צבי בן ארי (גריגורי לרנר) נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.11.97 בתיק ב"ש 1391/97 שניתנה על ידי כבוד השופט בן-זמרה תאריך הישיבה: ל' בכסלו תשנ"ח (29.12.97) בשם העורר : עו"ד יורם שפטל בשם המשיב ה: עו"ד דולן, עו"ד עתיר, עו"ד לוין החלטה 1. בהליכים קודמים הנוגעים לעורר נדונה השאלה אם קיימת עילה למעצרו עד תום ההליכים נגדו, בהנחה כי יש בתיק החקירה ראיות לכאורה. בבש"פ 5532/97 של בית משפט זה הוחלט כי הוכחה עילה למעצרו של העורר, "דהיינו חשש הימלטות שלו מן הדין; ולא קיימת בנסיבות המקרה חלופה למעצר אשר תשיג את מטרתו בדרך של שחרור בערובה". לאחר החלטה זו הגיש העורר בקשה לבית המשפט המחוזי לעיון חוזר בהחלטת המעצר, ובקשתו נדחתה. ערר שהגיש העורר על ההחלטה לבית משפט זה בבש"פ 6800/97 נדחה אף הוא. ענינו של ערר זה שלפני בהחלטת בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה, ולפיכך תעמוד בעינה ההחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים. 2. כתב האישום המתוקן שהוגש נגד העורר כולל 14 אישומים. ארבעת האישומים הראשונים עוסקים בקבלת כספים במירמה , ובניסיון לקבל כספים במירמה , מבנקים רוסיים. זאת בהיקף של עשרות מיליוני דולרים. חמשת האישומים שלאחריהם (אישומים 5-9) עוסקים בעבירות שביצע העורר בקשר ל"חברה פיננסית רוסית ישראלית ראשונה בע"מ", אשר ייסד העורר, ושימש בה כמנכ"ל ובעל השליטה היחיד. במסגרת אישומים אלה מואשם העורר כי השיג, במצג שווא, היתר לחברה לשמש ברוקר בניירות ערך, ואחר כך חרג מגבולות ההיתר, בכך שניהל באמצעות החברה פקדונות מט"ח עבור תושבי חוץ ותושבי ישראל בעלי פטור. על פי הנטען, זייף העורר דו"חות ומסמכים שהוגשו לפיקוח על מטבע חוץ, כדי שמעשה המירמה לא יתגלה. כן זייף העורר, על פי האמור בכתב האישום, דו"חות כספיים של החברה, כדי להשיג את אמונם של משקיעים זרים, וכך לקבל מהם כספים במירמה . אישומים 10-12 עוסקים בהצעות ומתן שוחד לפוליטיקאים, כדי שישתדלו עבור העורר ליתן לו רישיון להקמת בנק רוסי-ישראלי. ענינו של אישום 13 במתן שוחד לפקידות בנק ובקבלת דבר במירמה . באישום 14 הואשם העורר ביצור והחזקת חותמות. 3. בהחלטתו ציין בית המשפט קמא כי: "לאחר עיון במסמכים העיקריים ... מסקנתי היא כי בידי הפרקליטות די חומר ראיות שיש בו כדי להרשיע את הנאשם בכל אחת מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, כאשר לראיות השונות מצטרפת שתיקתו ה'רועמת ' של הנאשם, אשר סירב להשיב לכל אחת מההאשמות שהוחשד בהן על ידי חוקריו, שתיקה שבה דוגל הנאשם כמדיניות ... שתיקה זו כשלעצמה יכולה לשמש סיוע לעדות המרכזית של עדת המדינה ותמיכה רבת משקל לכל יתר הראיות שיש נגד הנאשם ...". בנוסף לאמרות שמסרה עדת המדינה, ציין בית המשפט קמא ראיות נוספות, לפי סדר משקלן הראייתי , שיש בהן להוכיח את העבירות המיוחסות לעורר. בכלל אלה "אימרות קורבנותיו של הנאשם, במיוחד של מנהלי הבנקים הרוסים, כולל חוות דעת משפטית בדבר אפשרות גבית עדותם ברוסיה של מנהל מחלקת החקירות ברוסיה". 4. סבורני, כי לצורך ההחלטה בערר די אם יתברר כי צדק בית המשפט קמא בקביעתו כי קיימות ראיות לכאורה בקשר לעבירות המיוחסות לעורר בארבעת האישומים הראשונים שבכתב האישום, שהם האישומים המרכזיים בו. כאמור, ראה בית המשפט קמא את עדויותיהם של העדים הרוסים כחלק מהראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ולצורך ההחלטה בערר אצא מן ההנחה כי בלעדי עדויותיהם של עדים אלה אין ראיות לכאורה בכל הנוגע לאישומים 1-3. שכן, לגבי האישום הרביעי, הנוגע למעשה מירמה כלפי "בנק נפטנוי " הרוסי סבורני כי, ישנן ראיות לכאורה אף בלעדי העדים הרוסיים. 5. לפי האישום הרביעי הציג העורר כלפי "בנק נפטנוי ", ומשקיעים נוספים, מצג שווא לפיו הוא קיבל היתר מבנק ישראל לרכוש את רוב מניות של "הבנק למסחר" הישראלי. כן הציג העורר מצג שווא לבנק הרוסי ולמשקיעים הנוספים אודות הסכם עם בעלי מרבית המניות של "הבנק למסחר", ועל סמך הסכם זה ביקש מהבנק הרוסי והמשקיעים להעביר לו סכום של עשרה מיליון דולר לרכישת ה"בנק למסחר". על סמך מצגים אלה העביר הבנק הרוסי לעורר סכום של 11.6 מיליון דולר. סכום זה לא הוחזר לבנק הרוסי, בתואנה כי הכסף הופקד בבנק ITUB (בו עוסק האישום הראשון; להלן: הבנק הצפון-קפריסאי), אשר רשום כבנק מסחרי בחלק התורכי של קפריסין ונמצא בשליטתו של העורר, ולטענת העורר הוחרם הכסף על פי הוראות הבנק המרכזי של קפריסין תורכית. העורר זייף מסמכים המעידים על החרמה זו. חומר הראיות שעליו סומכת התביעה באשר לאישום זה מבוסס על ראיות, המסייעות להודעותיה של עדת המדינה, ואשר אינן קשורות בהכרח להודעותיהם של העדים הרוסיים. כך ניתן למצוא בחומר מסמכים של בנק ישראל המלמדים כי בקשתו של העורר לרכוש את השליטה ב"בנק למסחר" נענתה בשלילה, עוד טרם שהועברו לידיו מרבית הכספים לצורך רכישת ה"בנק למסחר" [קלסר ד/1חוצץ 3]. בחומר הראיות נמצא גם מכתב בשפה הרוסית שנשלח לעורר מאת בעל מניות של ה"בנק למסחר", ולפיו ניתנת לו אופציה לרכוש מניות הבנק. בתחתית המכתב אישור של עו"ד דליה טל לנכונות הפרטים שבו, ואולם מהודעתה של עו"ד טל עולה כי היא סירבה בכלל לטפל בעיסקת האופציה, ולפיכך לכאורה מדובר במכתב מזויף אותו ביקש העורר להציג [קלסר ד/2חוצץ 13; קלסר ד/1חוצץ 6]. בראיות יש איפוא כדי ללמד אודות מצג השווא, עליו סיפרה עדת המדינה, בדבר מגמתו ויכולתו של העורר לרכוש בנק ישראלי. בנוסף, נמצא בחומר הראיות חוות דעת מומחה של מז"פ , לפיה מכתב הבנק המרכזי של קפריסין התורכית בדבר החרמת הכספים של הבנק הצפון-קפריסאי, הוחתם בחותמת שנתפסה במשרדו של העורר [קלסר ד/1חוצץ 4]; כן קיימת בהקשר לאותו מכתב הודעה של ראש הבנק המרכזי של קפריסין התורכית, לפיה המכתב הנ"ל הינו מזויף [קלסר ד/1חוצץ 5]. לכך ניתן לצרף את תפיסת נייר מכתבים של הבנק המרכזי של קפריסין התורכית במשרדו של העורר [קלסר ג/1חוצץ 17], אשר יש בו כדי לחזק ולהשלים את מערך הראיות בדבר זיוף מסמכי ההחרמה של כספי "בנק נפטנוי ". 6. לגבי העדים הרוסיים, שענינם מתרכז בעיקר באישומים 1-3, טוען בא כוחו המלומד של העורר כי "כמעט כל אחד ואחד מעדי התביעה הרוסיים הודיע מפורשות, שלא עולה כלל על דעתו לבוא לארץ למסור עדות. לפיכך, התביעה ויתרה למפרע על ניסיון להביאם למתן עדות בארץ. על פי הדין הרוסי, לא ניתן בכלל לקיים ברוסיה הליך שימוע ראיות במסגרתו של השופט הרוסי, התובע, ובמיוחד הסניגור הישראליים התפקדו כמו בארץ. על פי סעיף 14 לפקודת הראיות, זהו תנאי בלעדיו אין לקבלת הפרטי-כל של בית המשפט הזר כראיה לתיק פלילי בישראל". אולם, גם אם צודק בא כוחו המלומד של העורר בהנחתו כי העדים הרוסיים לא יהיו מוכנים לבוא ארצה כדי להעיד במשפטו של העורר, הרי שאין מקום בשלב זה להניח כי לא ניתן יהא לגבות את עדותם ברוסיה, במסגרת חיקור דין. במכתבה של פרקליטות המדינה מיום 3.9.1997 לרשויות התביעה הכללית של הפדרציה הרוסית (קלסר א'/חוצץ 5), הועלתה האפשרות כי העדים לא יסכימו להגיע ארצה, וכי יידרש חיקור דין של העדים בבית משפט ברוסיה בנוכחות התובע והסניגור מישראל, אשר יחקרו את העדים. זאת בהתאם להוראות האמנה האירופית בדבר עזרה הדדית בענינים פליליים, עליה חתמה רוסיה בנובמבר 1996. על מכתב זה באה התשובה מהפרקליטות הראשית של הפדרציה הרוסית כי את העדים שיסרבו להגיע לישראל לחקירה, ניתן לחקור ברוסיה "בנוכחות נציגים של רשויות המשפטים של ישראל בתיאום עם בקשה לחיקור דין" (על פי תרגום המכתב לעברית). הנה כי כן, לא עלה בידי הסניגור המלומד להניח כל תשתית לטענה כי לא ניתן יהיה לגבות את עדותם של העדים הרוסיים, ולהגישה כראיה במשפט בהתאם לסעיף 14 לפקודת הראיות [נוסח חדש]. ואכן, האמרות שמסרו עדים אלה מסבכות את העורר בעבירות שיוחסו לו, והן מסייעות לדבריה של עדת המדינה. 7. העולה מן המקובץ כי קיימות ראיות לכאורה המתייחסות לאישומים 1-4, ודי בהן כדי להביא לדחייתו של הערר. אך מובן הוא, כי אם יתברר במהלך הדיון כי מסיבה כלשהי לא יעידו העדים הרוסיים, או מי מהם, במשפט, וכי לא יתקיים לגביהם, או לגבי מי מהם, הליך של חיקור דין, כי אז יהא בידי העורר לבקש בבית המשפט קמא עיון חוזר בהחלטת המעצר, ועל בית המשפט יהא לבדוק מחדש את שאלת קיומן של ראיות לכאורה, הן לגבי אישומים 1-3, והן לגבי האישומים האחרים (למעט אישום 4), שאליהם לא נדרשנו לצורך החלטה זו. ניתנה היום, ז' בטבת תשנ"ח (5.1.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97069000. D06

[ "ש 1391/97" ]

1,304

326

בית המשפט העליון רע"א 97 / 2469 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : חיים אריכא נגד המשיבים : 1. עו"ד מיכאל הנדלסמן 2. עו"ד יעל פנקס בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.3.97 בע"ש 5079/97 שניתנה על ידי כבוד השופט ביין בשם המבקש: בעצמו החלטה הרשם ובית המ שפט המחוזי קבעו שהמבקש לא הצביע על קיומו של "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור, וטענות המבקש אינן מצדיקות לתת לו רשות לערער על ההחלטה; ויצויין שהרשם המלומד קבע שהערעור - אפילו הוגש ב- 13.6.97 - הוגש באיחור זמן. לפנים מן הדרוש, יש לציין שלגופו של הענין אין העובדה שניתן למבקש רשיון על ידי העיריה משמשת הגנה מפני תביעה בעילת מטרד. הבקשה נדחית. ניתן היום כא בסיון תשנ"ז (26.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024690. B05

[ "רע\"א 97", "ש 5079/97" ]

1,308

3,201

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2469 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : חיים אריכא נגד המשיבים : 1. עו"ד מיכאל הנדלסמן 2. עו"ד יעל פנקס בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקש: בעצמו החלטה בנסיבות הענין ניתן להסתפק בערבון בסכום של 5,000 ש"ח בשים לב לכך שלא נפסקו הוצאות בדיון בפני הערכאה הראשונה. הערבות הבנקאית שהוגשה תקובל. ניתנה היום, י"ח בסיון תשנ"ז (23.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024690. Q04

[ "רע\"א 97" ]

1,309

3,666

תאריך טיוטה 01/06/97 בית המשפט העליון רע"א 97 / 2469 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : חיים אריכא נגד המשיבים : 1. עו''ד מיכאל הנדלסמן 2. עו''ד יעל פנקס בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון החלטה העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "רע\"א 97" ]

1,310

3,776

תאריך טיוטה 00/00/00 בית המשפט העליון רע"א 97 / 2469 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : חיים אריכא נגד המשיבים : 1. עו''ד מיכאל הנדלסמן 2. עו''ד יעל פנקס בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון החלטה העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "רע\"א 97" ]

1,311

4,296

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 97 / 2469 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : חיים אריכא נגד המשיבים : 1. עו"ד מיכאל הנדלסמן 2. עו"ד יעל פנקס בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: בעצמו החלטה הערבון יופקד תוך 7 ימים מיום מסירת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה באייר התשנ"ז (1.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024690. Q01

[ "רע\"א 97" ]

1,312

327

ב בית המשפט העליון בש"א 97 / 912 בפני: כבוד הנשיא א. ברק המבקש: יורם פרידמן נגד המשיב: ניסים טפירו בקשה להעברת מקום השיפוט לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984- בשם המבקש: בעצמו ה ח ל ט ה בקשה להעברת דיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. המשיב הגיש נגד המבקש שתי תובענות בבית משפט השלום באילת, בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות. המבקש, תושב חיפה, מבקש להעביר את הדיון לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה. לטענתו, מקשה עליו מיקום הדיון, גורם לו הוצאות כבדות והוא אף עלול לחבל ביכולתו להביא עדים. המשיב, תושב אילת, מתנגד לבקשה וטוען, כי קיימת סמכות מקומית לבית המשפט באילת וכי הבקשה מיועדת להקשות עליו ולרפות את ידיו. לאחר שעיינתי במסמכים שבפני נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. אין ספק שניהול ההליכים באילת מכביד על המבקש, כשם שאין ספק שניהול ההליכים בחיפה יכביד על המשיב. בנסיבות אלו לא מצאתי לנכון להעדיף את טובת המבקש ולהעביר את הדיון מן הערכאה שנבחרה על-ידי המבקש. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ד אדר ב' התשנ"ז (2.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009120. A02 /דז/

[ "בש\"א 97" ]

1,313

8,115

בית המשפט העליון בירושלים בש"א 97 / 912 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : פרידמן יורם נגד המשיב : טפירו ניסים בקשה לקביעת מקום הדיון לפי ס' 78 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984 בשם המבקש: בעצמו החלטה 1. לתשובת המשיב תוך 7 ימים. 2. להשאיר את התיק במעקב. ניתן היום ג באדר א' תשנ"ז (10.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009120. B01

[ "בש\"א 97" ]

1,314

328

בית המשפט העליון בש"א 97 / 2133 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: הדר אברהם נגד המשיב ה : הדר (אשתו של המבקש) בקשה לשחרו ר ממאסר החלטה נא לקבוע בהקדם דיון בפני. להזמין המבקש ובא כוח היועץ המשפטי לממשלה. ניתנה היום, ב' ניסן התשנ"ז (9.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021330. A01 /דז/

[ "בש\"א 97" ]

1,315

17,493

בית המשפט העליון בש"א 97 / 2133 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: הדר אברהם נגד המשיב ה: הדר (אשתו של המבקש) בקשה לשחרור ממאסר תאריך הישיבה: ט' בניסן התשנ"ז (16.4.97) בשם המבקש: בעצמו בשם המדינה: עו"ד נורית ישראלי החלטה כנגד המבקש ניתן צו הגבלה על פי חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (הוראת שעה), התשנ"ה1995-. ערעור המבקש על צו ההגבלה תלוי ועומד בפני בית הדין הרבני הגדול. בקשתו לעיכוב המאסר עד להכרעה בערעורו נדחתה על ידי בית הדין הרבני הגדול. בפני בקשתו לשחררו ממאסרו. לכך איני מוסמך. עם זאת, אני רואה בבקשתו של המבקש עתירה לבית הדין הגבוה לצדק. זו תועבר להרכב של שלושה שופטים. אבקש מנציגת היועץ המשפטי לממשלה - שהופיעה בפני ומסרה לי פרטים על ההליכים השונים המתנהלים בין הצדדים - להתייצב בדיון בעתירה. יש להזמין, כמובן, את אשת המבקש (הגרה ברחוב שלום בנייך 9, דירה 5, נתיבות). נא לקבוע הדיון בהקדם. ניתנה היום, ט' בניסן התשנ"ז (16.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021330. A04 /דז/

[ "בש\"א 97" ]

1,316

329

בית המשפט העליון בש"פ 97 / 2792 בפני: כבוד השופט מ' חשין העורר : נאסר מוסטפא נגד המשיב ה: מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 21.4.97 בב"ש 243/97 שניתנה על ידי כבוד השופט ס' ג'ראח תאריך הישיבה: ז' באייר תשנ"ז (14.5.97) בשם העורר: עו"ד אלי סגל בשם המשיבה: עו"ד נעמי כץ החלטה העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של יבוא סם מסוכן, סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד וקשירת קשר לביצוע פשע. המדובר הוא ביבוא של כ8.5- קילוגרם חשיש מלבנון ובנוסף להם סם הרואין במשקל של 3.3 גרם ברוטו. עם הגשת כתב-האישום החליט בית-משפט קמא, מפי כבוד השופט סהל ג'ראח, לעצור את העורר עד תום ההליכים, ועל החלטה זו הערר שלפני. עיקר טיעונו של בא-כוח העורר נסב על נושא הראיות לכאורה להוכחת האשמה, ולטענתו לא עלה בידי המדינה להצביע על חומר ראיות מעין זה. שמעתי את טיעוניו של עורך-דין סגל בקשב-רב-קשב ובסבלנות מרובה משך שעה ארוכה; שמעתי - ולא נשתכנעתי. עורך-דין סגל הירבה לטעון על פרטים אלה ואחרים בראיות התביעה, ואולם לא עלה בידו לעקור ממקומן שתי הודעות המופיעות בתיק המשטרה והן הודעותיהם של נאיף רשאש - גיסו של העורר, ושל שעבאן נאסר - אחיו של העורר. שני עדים אלה מפלילים את העורר באורח ברור למדי, ולעת הזו די בכך. אכן, כבכל עניין אחר מתגלות לעין הקורא אי-התאמות ואולי אף סתירות בדברי העדים, ואולם העיקר נשאר על מכונו, והעיקר הוא שהעורר היה מן המארגנים הראשיים של עיסקת הסם ואולי אף המארגן הראשי של העיסקה. משלא נמצא לי טעם סביר לכך שהשניים יעלילו על העורר עלילות-דברים, אך פשוט הוא שעלה בידי המדינה להצביע על ראיות לכאורה להוכחת האשמה לעניין מעצר עד תום ההליכים. אשר לחלופת-מעצר, אין לי אלא לחזור על דבריו של כבוד השופט ג'ראח - לחזור עליהם ולאמץ אותם. לאמור: "מאחר שמדובר בעבירות סחר סם בכמות גדולה אין כל מקום להשתמש בחלופה למעצר". והדברים ידועים. סכנתם של אנשים סוחרי-סמים היא כה מרובה, עד שיש לעשות הכל כדי למנוע אותם מבוא במגע עם העולם. אני מחליט לדחות את הערר. היום, ז' באייר תשנ"ז (14.5.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ/ 97027920

[ "ש 243/97" ]

1,317

12,425

בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 4714/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר ה עורר : פלוני נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.7.97 בב"ש 1447/97 (ת"פ 116/97) שניתנה על-ידי כבוד השופט ש' טימן תאריך הישיבה: י באב התשנ"ז (13.8.97) באת-כוח העורר: עו"ד סמדר בן-נתן בא-כוח המשיבה: עו"ד חובב ארצי החלטה העורר, המואשם בעבירות סחר ויבוא סם מסוכן, נעצר עד תום הליכי המשפט. ואולם, בשל נסיבותיו האישיות המיוחדות מאוד, הגעתי לכלל דעה שיש לקבל את הערר ולקבוע לו חלופת מעצר. העורר ישוחרר ממעצר בתנאים אלה: השארות ב"מעצר-בית" בישוב עלי-זהב בבית אחיו שמעון סבן; הפקדה במזומן בסך 15,000 ש"ח; המצאת ערבות צד ג' בסך 200,000 ש"ח להנחת דעת רשם בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ניתן בזה צו לעיכוב יציאתו של העורר מן הארץ. על העורר, אם ברשותו דרכון, להפקידו במשטרה. והיה והעורר לא ימלא אחר תנאים אלה הוא יישאר במעצר עד למילויים או עד לתום ההליכים, הכול לפי המוקדם. על תוכן החלטה זו חל איסור פירסום. ניתנה היום, י באב התשנ"ז (13.8.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047140. L06

[ "ת\"פ 116/97" ]

1,319

331

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4648/96 וערעור שכנגד ע"א 322/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער בע"א 4648/96 ובע"א 322/97, והמשיב בערעור שכנגד: ג'ורג' יהודה נגד המשיב ה בע"א 4648/96 ובע"א 322/97, והמערערת בערעור שכנגד: צור שמיר, חברה לביטוח בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים. תשובות המערער בע"א 4648/96 ובע"א 322/97 והמערערת שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער בע"א 4648/96 ובע"א 322/97 יגיש את טענותיו בע"א 322/97 תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה בשני הערעורים - המערערת בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לטענות המערער בשני הערעורים ואת טענותיה בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו לה טענות המערער; 3. המערער בשני הערעורים - המשיב בערעור שכנגד - יגיש את תשובתו לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לו הטענות בערעור שכנגד, ורשאי הוא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבה בערעורים, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור; 4. המערערת בערעור שכנגד רשאית להשיב לתשובת המשיב בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת שכנגד כי אין ברצונה להשיב כאמור. 5. צו זה מבטל את הצו בדבר סיכומים בכתב שניתן ביום 2.9.96. ניתן היום, ט"ז אדר א' התשנ"ז (23.2.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046480. A02 דז/

[ "ע\"א 4648/96", "ע\"א 322/97", "בע\"א 4648/96", "בע\"א 322/97" ]

1,322

7,266

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4648/96 - ב' בפני: כבוד השופט א' מצא המערער : ג'ורג' יהודה נגד המשיב ה : צור שמיר חברה לביטוח בע"מ בקשה להגיש ראיות נוספות ולהחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי החלטה מתבקשת תגובת המשיבה. התגובה תוגש בכתב בתוך 10 ימים ממועד ההמצאה, ועם הגשתה יוחזר התיק לעיוני. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046480. F03

[ "ע\"א 4648/96" ]

1,323

14,079

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4648/96 - ב' בפני: כבוד השופט א' מצא המערער : ג'ורג' יהודה נגד המשיב ה : צור שמיר חברה לביטוח בע"מ בקשה להגיש ראיות נוספות ולהחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי החלטה ההרכב שלפניו יידון הערעור יחליט גם בבקשה זו. ניתנה היום, כ"ט בתשרי תשנ"ח (30.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046480. F04

[ "ע\"א 4648/96" ]

1,324

22,114

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4648/96 בפני: כבוד השופט ת' אור המערער : ג'ורג' יהודה נגד המשיב ה : צור שמיר, חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 16.5.97 בת"א 208/91 שניתן על ידי כבוד ה נשיא א' לרון תאריך הישיבה: כג' בשבט התשנ"ח ( 19.02.98 ) בשם המערער : עו"ד י' ויינברג בשם המשיבה: עו"ד ר' פלד החלטה לדחות ליום 26.2.98 להמשך, על מנת שעד אותו מועד יודיעו אם הגיעו להסדר ביניהם. ניתנה היום, כג' בשבט התשנ"ח (19.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96046480. E05

[ "ע\"א 4648/96" ]

1,325

39,306

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4648/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער : ג'ורג' יהודה נגד המשיב ה : צור שמיר, חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 16.5.96 בת"א 208/91 שניתן על ידי כבוד השופט לרון תאריך הישיבה: ל' בשבט התשנ"ח (26.1.98) בשם המערער : עו"ד י' וינברג בשם המשיבה: עו"ד א' שטיין פסק דין ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין הצדדים, אשר סומן מ1/ ומהווה חלק בלתי נפרד של פסק דין זה. ניתן היום, ל' בשבט התשנ"ח (26.2.98). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96046480. E06

[ "ע\"א 4648/96" ]

1,326

332

בבית המשפט העליון ע"א 96 / 8899 וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערער (המשיב בערעור שכנגד) : דורון גל נגד המשיבים (המערערים בערעור שכנגד) : 1. א.א.ש שיפוץ מהיר בע"מ 2. איתן חברה לביטוח בע"מ בקשה לפטור מערבון בשם המערער: עו"ד אלון בלגה בשם המשיבים: עו"ד יראון פסטינגר החלטה החלטתי מיום 25.3.97 נמסרה לבא-כוח המשיבים (המערערים בערעור שכנגד) בתאריך 1.4.97. בא-כח המשיבים לא ראה להגיב על ההחלטה האמורה. בא-כח המערער מבקש כי ההסדר המוסכם בנוגע לערבון יעמוד בתוקפו. לפיכך, לנוכח הסכמת בעלי הדין כמובא בבקשה שהוגשה בענין זה בתאריך 18.3.97, אני פוטרת את המערער מן החובה להפקיד ערבון. ניתנה היום, י"ג באייר תשנ"ז (20.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96088990. Q03

[ "ע\"א 96" ]

1,327

3,176

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8899 וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער המשיב בערעור שכנגד: דורון גל נגד המשיבים המערערים בערעור שכנגד: 1. א.א.ש שיפוץ מהיר בע"מ 2. איתן חברה לביטוח בע"מ בקשה לפטור מערבון בשם המערער: עו"ד אלון בלגה בשם המשיבים: עו"ד יראון פסטינגר החלטה המערערים בערעור שכנגד פטורים מהפקדת ערבון (ראה: ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 844). על בעלי הדין להודיע לבית המשפט תוך חמישה ימים מיום קבלת ההחלטה אם הם עומדים על ההסדר בנוגע לערבון, כמפורט בבקשה שהוגשה ביום 18.3.97. ניתנה היום, ט"ז באדר ב' תשנ"ז (25.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96088990. Q02

[ "ע\"א 96" ]

1,328

12,802

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8899 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש : דורון גל נגד המשיבים : 1. א.א.ש שיפוץ מהיר בע"מ 2. איתן חברה לביטוח בע"מ בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקש: עו"ד אלון בלגה ה ח ל ט ה לנוכח נימוקי הבקשה ועמדת בא-כח המשיבים, אני נעתרת לבקשה ומפחיתה את סכום הערבון שעל המבקש להפקיד. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ד' באדר א' תשנ"ז (11.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96088990. Q01

[ "ע\"א 96" ]

1,329

25,269

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8899/96 - א' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער והמשיב בערעור שכנגד : דורון גל נגד המשיב ות והמערערות 1. א.א.ש. שיפוץ מהיר בע"מ בערעור שכנגד: 2. איתן חברה לביטוח בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערער והמערערות שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבות - המערערות בערעור שכנגד - יגישו את תשובתן לטענות המערער ואת טענותיהן בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו להן טענות המערער; 3. המערער - המשיב בערעור שכנגד - יגיש את תשובתו לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לו הטענות בערעור שכנגד, ורשאי הוא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבות בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור; 4. המערערות בערעור שכנגד רשאיות להשיב לתשובת המשיב בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה להן התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונן להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערות שכנגד כי אין ברצונן להשיב כאמור. 5. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ח' בטבת התשנ"ח (6.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96088990. A04 /דז/

[ "ע\"א 8899/96" ]

1,330

32,584

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8899/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט ח' אריאל המערער : דורון גל נגד המשיבים : 1. א.א.ש שיפוץ מהיר בע"מ 2. איתן חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 27.10.96 בת.א. 168/93 שניתן על ידי כבוד השופטת הכט תאריך הישיבה: כה באלול תשנ"ח (16.9.98) בשם המערער : עו"ד חייט בשם המשיבים : עו"ד פסטינגר, עו"ד וינקלר ה ח ל ט ה מתבקש טיעון נוסף לגבי הרשלנות התורמת, ולענין הפסד השכר לגבי המשכורת ברוטו-נטו וההצמדה ב60%-. ניתן היום כה באלול תשנ"ח (16.9.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט פסק-דין מוסכם לפי הצעתנו שהמשיבה תשלם למערער תוספת כוללת של 100,000.- ש"ח לתאריך התשלום, תוך 21 ימים, וכך אנו פוסקים. ניתן היום כה באלול תשנ"ח (16.9.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96088990. B05

[ "ע\"א 8899/96" ]

1,331

334

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2903/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. איוב אמיל 2. איוב סאימה נגד המשיבים : 1. שר הבינוי והשיכון 2. בנק ירושלים בע"מ בקשה למחיקת עתירה החלטה לבקשת העותרים, העתירה נמחקת, ללא צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ד בכסלו תשנ"ח (23.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029030. I03

[ "בג\"ץ 2903/97" ]

1,334

7,943

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3972/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד העותר : טנגו זאב נגד המשיבים : 1. משרד הבטחון 2. צבא הגנה לישראל 3. ראש אכ"א בקשה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ט בתשרי תשנ"ח (30.10.97) בשם העותר: עו"ד ע' סבוראי, עו"ד ש' ציפורי בשם המשיבים: עו"ד מ' בלס החלטה צו על-תנאי כמבוקש. 30 יום לתשובה. בתשובה תהיה התייחסות מיוחדת להחלטת המשיבים לפיה עם ויתורו של משרת קבע מבוגר על זכותו תועבר הזכות למשרת קבע צעיר. ניתנה היום, כ"ט בתשרי תשנ"ח (30.10.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039720. I04

[ "בג\"ץ 3972/97" ]

1,338

9,446

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3972/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד העותר : טנגו זאב נגד המשיבים : 1. משרד הבטחון 2. צבא הגנה לישראל 3. ראש אכ"א צו על-תנאי על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו על-תנאי המכוון אל המשיבים והמורה להם להתייצב וליתן טעם: 1. מדוע לא יקבעו אמות מידה (קריטריונים) אחידות, קבועות, מוגדרות ושוויוניות ביחס לקבלת נגדים לפרוייקטים של דיור מטעם המשיבים בכלל ובפרט לגבי "תכנית רעות ג' ("נאות מודיעין")". 2. מדוע לא יחשפו בפני העותר את אמות המידה (קריטריונים), אם קיימות כאלה, שבהסתמך עליהן החליט לדחות את מועמדותו של העותר לקבלה "לתכנית רעות ג' ("נאות מודיעין")" ולקבל לתכנית זו נגדים אחרים. 3. מדוע לא יקבלו את העותר ל"תכנית רעות ג' ("נאות מודיעין)" ויאפשרו לו לרכוש את אחת הדירות שטרם הוקצו במסגרת התכנית עד לשעת הגשת העתירה. 4. מדוע לא יקנו לעותר את זכותו של מי מאנשי הקבע שהתקבלו ל"תכנית רעות ג' ("נאות מודיעין")" אשר יוותר, אם יוותר, על זכותו לרכישת דירה במסגרת התכנית. המשיבים יגישו תשובתם, אם רצונם בכך, תוך 30 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית המשפט ולבעלי הדין ישירות. ניתן היום, כ"ט בתשרי תשנ"ח (30.10.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039720. I05

[ "בג\"ץ 3972/97" ]

1,339

13,508

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3972/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר ה מבקש : טנגו זאב נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. צבא הגנה לישראל 3. ראש אכ"א בקשה להבהרת פס"ד החלטה בעתירה זו, פנה העותר בבקשה למתן צו על-תנאי המופנה אל המשיבים והמורה להם ליתן טעם מדוע לא יפרסמו קריטריונים לקבלת נגדים לפרוייקטים של דיור מטעמם וכן יסבירו מדוע לא יקבלו את העותר לפרוייקט מעין זה המכונה "תכנית רעות ג'". העותר פנה בבקשה למתן צו-ביניים שיאסור על הקצאה של דירות שטרם הוקצו במסגרת התכנית או של דירות של אנשי קבע שהתקבלו לתכנית וויתרו על זכותם. זאת, עד למתן פסק-דין בעתירה. ביום 29.6.97 ניתנה החלטה על-ידי השופטת ט' שטרסברג -כהן אשר בה נדרשו המשיבים להודיע אם ניתן "לשריין" מקום לזכות אחת בפרוייקט הדיור אליו ביקש העותר להתקבל. בעקבות תשובתם החיובית של המשיבים, קבעתי בהחלטה מיום 8.7.97 כי הבקשה לצו-ביניים מתייתרת. עתה פונה העותר בבקשה נוספת כי אורה על איסור הקצאה של דירות נוספות של אנשי קבע שויתרו על זכותם בפרוייקט. לא מצאתי עילה להיענות לבקשה זו. לעותר אין מעמד לבקש הקפאה של כל פרוייקט הדיור. מטרתו של צו-הביניים היא אך להעמידו במצב, שאם יזכה בעתירתו לא יעמוד בפני שוקת ריקה, ומטרה זו הושגה, לאור תשובת המשיבים, אף בלא מתן צו. אשר על-כן, הבקשה הנוספת למתן צו-ביניים נדחית. ניתנה היום יח תמוז תשנ"ז (23.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039720. L03

[ "בג\"ץ 3972/97" ]

1,340

35,764

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3972/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' אנגלרד העותר : טנגו זאב נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. צבא הגנה לישראל 3. ראש אכ"א עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ח' בתמוז התשנ"ח ( 02.07.98 ) בשם העותר : עו"ד עודד סבוראי; ע ו"ד ש' צפורי בשם המשיבים : עו"ד מלכיאל בלס פסק-דין על יסוד הודעת ראש אכ"א, העתירה נמחקת, בלא לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ח' בתמוז התשנ"ח (02.07.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039720. A09 /דז/

[ "בג\"ץ 3972/97" ]

1,341

39,344

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3972/97 - ה' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר : זאב טנגו נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. צבא הגנה לישראל 3. ראש אכ"א - אלוף גדעון שפר בקשה לצרוף מסמכים בשם העותר: עו"ד עודד סבוראי החלטה להחלטת ההרכב. ניתנה היום, ה' בתמוז התשנ"ח (29.6.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039720. A07 /דז/

[ "בג\"ץ 3972/97" ]

1,342

337

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4856/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ד. דורנר העותר : נמרוד עובדיה, עו"ד נגד המשיבים : 1. חנה וולף 2. פקידת סעד ראשית לחוק הסעד סדרי דין עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים פסק-דין 1. לעותר ולמשיבה מס' 1 ילד משותף מחוץ לנישואין. העותר ואימו של הילד מסוכסכים ביניהם ועניינם נדון בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב. בין היתר קבע בית המשפט לענייני משפחה הסדרי ראיה לפיהם יוכל העותר לפגוש את בנו פעמיים בשבוע. טענתו של העותר היא כי אימו של הילד אינה שומרת על ההסדר האמור; וכי פקידת הסעד אשר מתפקידה להבטיח את קיום ההסדר, אינה ממלאה את תפקידה. 2. כפי שניתן ללמוד מן החומר המצוי בתיק, גם אם נכונה טענתו של העותר שאם הילד מתחמקת מלאפשר לו לראות את בנו על פי ההסדרים שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה - אין בכך בסיס לפניה לבית משפט זה על רקע של חטיפה, כביכול, של הילד. הילד לא נחטף ואת התרופה לאי-עמידה בהסדרי הראיה על העותר למצוא בראש ובראשונה במסגרת ההתדיינות בבית המשפט לענייני משפחה; בפניו יוכל העותר לשלוח גם את השגותיו בדבר התנהגותה של פקידת הסעד. 3. העתירה נדחית. ניתנה היום, ז' באב תשנ"ז (10.8.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97048560. H01

[ "בג\"ץ 4856/97" ]

1,346

59,849

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5240/94 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' אנגלרד המערער : בכריה אחמד תאופיק נגד המשיב : פקיד שומה - נצרת בקשה להבהרת החלטה במסגרת ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 6.7.94 בעמ"ה 48/93 שניתן על ידי כבוד השופט הס בשם המערער : עו"ד אלי עבוד בשם המשיב : עו"ד ע. לינדר החלטה לא נראה לנו שיש מה להבהיר. הבקשה נדחית. ניתן היום כו בחשון תשנ"ט (15.11.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94052400. B02

[ "ע\"א 5240/94" ]

1,348

340

ב בית המשפט העליון רע"א 3479/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : פאר מאיר בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקשת: עו"ד איריס דובדבני החלטה מתבקשת עמדת המשיב אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034790. O01

[ "רע\"א 3479/97" ]

1,349

9,252

ב בית המשפט העליון רע"א 3479/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : פאר מאיר בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקשת: עו"ד עמית פולן בשם המשיב: עו"ד מ. גולני החלטה לנוכח עמדת בא כוח המשיב, מוארך המועד להפקדת הערבון כמבוקש. הערבות תקובל. ניתנה היום, א' בכסלו תשנ"ח (30.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034790. O02

[ "רע\"א 3479/97" ]

1,350

21,394

ב בית המשפט העליון רע"א 3479/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערער : הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : פאר מאיר בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.5.97 בתיק 321/96 שניתן על ידי כבוד השופטים גולדברג, הלוי, גרוניס תאריך הישיבה: כג באייר תשנ"ח (19.5.98) בשם המערער : עו"ד דובדבני איריס בשם המשיב : עו"ד גולני משה, עו"ד מ. איזנברג ה ח ל ט ה דין הבקשה להידחות הן משום שפסק הדין של בית המשפט המחוזי נבלע בפסק דינו של בית משפט השלום, והן משום שבית המשפט המחוזי קבע - בדין או שלא בדין - שהמדובר בטעות ולא במרמה. הבקשה נדחית. ענין ההוצאות הושאר לשיקול דעתנו, ואנו מחליטים שלא יהיה צו להוצאות. ניתן היום כג באייר תשנ"ח (20.5.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034790. B07

[ "רע\"א 3479/97" ]

1,351

23,780

רע"א 3479/97 - א' בפני: כבוד השופט א' גולדברג המבקש: הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : פאר מאיר בקש ת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע.א . 321/96 מיום 6.5.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גולדברג, א.א . לוי, ד"ר א. גרוניס החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך 14 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984 -. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984 -. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה. היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, כ"ב בטבת תשנ"ח (20.1.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034790. D03

[ "רע\"א 3479/97" ]

1,352

33,194

ב בית המשפט העליון רע"א 3479/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקשת : הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : פאר מאיר בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 321/96 מיום 6.5.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' גולדברג, א'א' לוי, ד"ר א' גרוניס בשם המבקשת: עו"ד עו"ד אהרון פולק בשם המשיב: עו"ד מ' גולני החלטה לכאורה נבלע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי נשוא הבקשה במה שהוגדר "פסק-דין משלים" שניתן ביום 23.7.97. ממילא לא היתה מניעה להשגה על "פסק הדין המשלים" בערעור ואם לא תבוא על סיפוקה להשגה על פסק הדין בערעור בבקשת רשות לערער שניה. בנסיבות אלה מתבקשת המבקשת להודיע אם עומדת היא על בקשתה. הואיל והאמור לעיל לא נטען על ידי המשיבה, לא תביא מחיקת הבקשה לחיוב בהוצאות. ניתנה היום, י"ז בשבט תשנ"ח (13.2.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034790. B05 /שב

[ "רע\"א 3479/97", "בע\"א 321/96" ]

1,353

72,897

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 3479/97 - א' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשת: הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : פאר מאיר בקשת רות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 321/96 מיום 6.5.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גולדברג, א.א. לוי, ד"ר א. גרוניס בשם המבקשת: עו"ד דובדבני בשם המשיב: עו"ד מ. גולני החלטה 1. לקבוע להרכב של שלושה וזאת מבלי לגרוע מן האמור בהחלטתי מיום 13.2.98. 2. יש להקדיש לדיון 20 דקות מחולקות בשווה בין הפרקליטים. ניתנה היום, כ"ו באדר תשנ"ח (24.3.98). המשנה לנשיא עתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034790. B06

[ "רע\"א 3479/97", "בע\"א 321/96" ]

1,354

7,076

ב בית המשפט העליון בג"ץ 8297/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר ת : במות - מרכז ללימודי תרבות וחברה עמותה רשומה בישראל נגד המשיב ה : מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט דיון מקדמי בעתירה החלטה עם קבלת התגובה מטעם פרקליטות המדינה ביום 3.12.97, מתבקשת העותרת להודיע לבית המשפט אם, מבחינתה, ניתן לקבוע מועד לדיון בעתירה בפני הרכב. העותרת תגיש את ההודעה תוך 30 יום. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96082970. I15

[ "בג\"ץ 8297/96" ]

1,359

11,578

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8297/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר העותרת: במות מרכז ללימודי תרבות וחברה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט ה ח ל ט ה 1. הדיון בעתירה זאת החל בפני השופטים ג' בך, י' זמיר וד' דורנר. עם פרישתו של השופט בך, ובהסכמת בעלי הדין, יבוא הנשיא א' ברק במקומו של השופט ג' בך, והדיון יימשך מן השלב אליו הגיע עד לפרישתו של השופט בך. 2. המשיבה מתבקשת להגיש תגובה להודעה של העותרת מיום 5.7.97 ובה רשימת המסמכים המתבקשת על ידי העותרת. התגובה תוגש תוך 30 יום. ניתנה היום, ה' בתמוז תשנ"ז (10.7.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי 96082970. I10

[ "בג\"ץ 8297/96" ]

1,362

25,141

ב בית המשפט העליון בג"ץ 8297/96 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : במות מרכז ללימודי תרבות וחברה, עמותה רשומה בישראל נגד המשיב ה : מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט בקשה לדחית מועד דיון בשם העותרת: עו"ד יעקב רובין החלטה בפני בקשה לדחיית מועד דיון הקבוע ליום 8.9.98. הצדדים ביקשו מספר פעמים דחיית הדיון בשל משא ומתן שמנהלים הצדדים. הדיון שנקבע ליום 8.9.98 מתבטל. הצדדים יודיעו לבית-המשפט עד ליום 31.12.98 האם הם עומדים על קיום דיון בעתירה. רק אם יודיעו כי נדרש דיון בעתירה יועבר התיק לקביעת מועד חדש לדיון. ניתנה היום, י"א באלול תשנ"ח (2.9.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96082970. P19

[ "בג\"ץ 8297/96" ]

1,363

26,521

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8297/96 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת-העותר ת : במות מרכז ללימודי תרבות וספורט נגד המשיב ה : מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט בקשה לשינוי מועד הדי ון בשם המבקשת-העותרת: עו"ד יעקב רובין החלטה כמבוקש. ניתנה היום, י"ט בתמוז התשנ"ח (13.7.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96082970. A18 /דז/

[ "בג\"ץ 8297/96" ]

1,364

29,185

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8297/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר העותר ת : במות מרכז ללימודי תרבות וחברה עמותה רשומה בישראל נגד המשיב ה : מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט בקשה לגילוי מסמכים החלטה 1. עתירה זאת, שהוגשה ביום 24.11.1996, עוסקת בעיקר במתן תמיכה לעותרת (במות מרכז ללימודי תרבות וחברה) על ידי המשיבה (משרד החינוך, התרבות והספורט) לשנת 1996. כמו כן היא מבקשת גם סעד בעניינים אחדים הנוגעים למתן תמיכות על-ידי המשיבה לעמותות שונות אף כי אינם נוגעים במישרין למתן תמיכה לעותרת. 2. בית המשפט דן בעתירה זאת ביום 4.2.97. באותה ישיבה החליט בית המשפט להיענות לבקשת בא-כוח העותרת ולהעניק לו ארכה של 30 יום על מנת להכין תגובה להודעה מטעם פרקליטות המדינה. כן נאמר באותה החלטה כך: "אחרי קבלת הערותיהם הנוספות של הצדדים ניתן החלטתנו לעניין עתירה זו, וזאת לאחר שנאפשר לצדדים להשלים את טעוניהם בעל-פה בדיון קצר". 3. ביום 17.3.97 הגישה העותרת לבית המשפט בקשה לגילוי מסמכים. מאז ועד היום נמשכת ההתדיינות בבקשה זאת. הבקשה לגילוי מסמכים הועברה להחלטת ההרכב שדן בעתירה. ההרכב החליט (ביום 24.3.97) לבקש את תגובה המשיבה. תגובת המשיבה התקבלה ביום 29.5.97. לאור התגובה החליט ההרכב (ביום 4.6.97) לבקש מן העותרת שתודיע אם יש עדיין מסמכים שהיא מבקשת את גילויים, ואם כן, מה הטעם לבקשה. העותרת הגישה לבית המשפט הודעה (ביום 6.7.97) ובה פירוט של המסמכים שעדיין מבוקשים על ידה. לאור הודעה זאת החליט ההרכב (ביום 10.7.97) לבקש את תגובת המשיבה. המשיבה הגישה את תגובתה ביום 3.12.97. בתגובה זאת היא מציינת כי לסעיפים 1 עד 6 ברשימת המסמכים כבר ניתנה תשובה במסגרת תגובתה מיום 28.5.97, והיא מוסיפה תגובה לסעיף 7 שברשימת המסמכים. עם קבלת תגובה זאת נתבקשה העותרת (ביום 9.12.97) להודיע לבית המשפט אם, מבחינתה, ניתן לקבוע מועד לדיון בעתירה בפני הרכב (כפי שנקבע בהחלטה של בית המשפט ביום 4.2.97). על כך השיבה העותרת (ביום 11.1.98) כי היא עדיין מבקשת שבית המשפט יחליט בבקשה לגילוי מסמכים שהוגשה על ידה ביום 17.3.97. וכאן אנו עומדים כיום. בלי להטיל אחריות על צד מן הצדדים, יש להביע צער על הזמן הרב שחלף בהתדיינות על הבקשה לגילוי מסמכים, שוודאי אין בו כדי לשרת את ההתדיינות לגוף העניין, ככל שמדובר בבקשת העותרת לקבל תמיכה לשנת 1996. 4. לגוף הבקשה של העותרת לגילוי מסמכים יש לומר תחילה, את הידוע היטב, שתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד1984-, אינן כוללות הוראה בדבר גילוי מסמכים. אכן, באופן עקרוני אין בית המשפט הגבוה לצדק מנוע מלהורות על גילוי מסמכים, שכן תקנה 20(ב) לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק מסמיכה את בית המשפט, "לפי שיקול דעתו, אם ראה צורך בכך לעשיית צדק, לנהוג כדרך שנוהגים במשפט לפני בית משפט מחוזי", ובכלל זה גם להורות על גילוי מסמכים. אולם על אפשרות זאת אמר הנשיא זוסמן בבג"ץ 542/76 קונסורטיום אינטרנשיונל בע"מ נ' המנהל הכללי של משרד התקשורת (לא פורסם) כך: "מקרים אלה יהיו נדירים ביותר, ועד כמה שידיעתי מגעת, אין מקום בו נהגנו כך". ראו גם י' זמיר, השפיטה בעניינים מינהליים (תשמ"ב), 96; ר' הר-זהב, סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק (1991), 68-67. על רקע זה מתעוררת השאלה אם מן הראוי שבית המשפט יצווה בעתירה זאת, ובשלב זה של ההתדיינות, על גילוי מסמכים על-ידי המשיבה. 5. המשיבה נענתה במידה רבה לבקשת העותרת לגילוי ועיון במסמכים. אך היא מתנגדת לגילוי מסמכים נוספים, שהעותרת מבקשת לעיין בהם, וזאת בשל שני טעמים עיקריים. ראשית, המשיבה טוענת כי חלק מן המסמכים המבוקשים אינם קשורים במישרין לטענות ולסעד המתבקשים בעתירה, והעותרת אינה מבקשת את גילויים אלא כדי להטיל דופי במשיבה בדרך כלל, ואין זה שימוש ראוי באמצעי של גילוי מסמכים. שנית, המשיבה מציינת כי חלק מן המסמכים המבוקשים הינם בגדר התכתבויות ותרשומות פנימיות של המשיבה, והדין אינו מחייב לגלות מסמכים מסוג זה. 6. לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים בשאלה של גילוי מסמכים, הגענו לכלל החלטה כי אין הצדקה להוציא צו לגילוי מסמכים נוספים, כבקשת העותרת, אלא די במסמכים שהוצגו בפני העותרת עד כה כדי לאפשר דיון, או לפחות התחלת הדיון, לגוף העתירה. אכן, נראה לכאורה כי חלק מן המסמכים שהעותרת עומדת על גילויים אינו נוגע לעתירה אלא באופן עקיף וקלוש. כך, לדוגמה, לגבי רשימת העובדים באגף התרבות של המשיבה שקיבלו שכר מעמותות נתמכות, כאשר התמיכה ניתנה לעותרת על ידי אגף המכללות. כמו כן, המשך הבירור על ידי בית המשפט בשאלה אם הדין מחייב ואם הצדק דורש גילוי מסמך זה או אחר, או סוג מסמכים מסויים, יגזול עוד זמן רב. והזמן החולף פועל, כאמור, לרעת העתירה, ככל שהיא מתייחסת לתמיכה המתבקשת על ידי העותרת לשנת 1996. וכל זאת, כאשר קיים ספק לגבי התועלת, ואפילו לגבי הרלבנטיות, של המסמכים לצורך ההכרעה בעתירה. 7. עם זאת, אין בכך כדי למנוע בעד העותרת, אם תראה לנכון, לשוב ולבקש מבית המשפט שידון בעתירה, בעת הדיון, להורות על גילוי מסמך זה או אחר אשר לדעתה יש לו חשיבות מהותית לצורך ההכרעה בעתירה. 8. המזכירות תקבע את העתירה לדיון בפני ההרכב שהחל לדון בה לא מאוחר מסוף חודש אפריל 1998. ניתנה היום, א' בשבט תשנ"ח (28.1.98). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96082970. I03

[ "בג\"ץ 8297/96" ]

1,365

36,622

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8297/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ת: במות מרכז ללימודי תרבות וחברה, עמותה רשומה בישראל נגד המשיב ה : מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט בקשה לשינוי מועד הדי ון בשם העותרת: עו"ד יעקב רובין בשם המשיבה: עו"ד אסנת מנדל החלטה כמבוקש. ניתנה היום, ו' בניסן התשנ"ח (5.4.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96082970. A16 /דז/

[ "בג\"ץ 8297/96" ]

1,366

343

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5300/92 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט א. גולדברג כבוד השופטת ד. דורנר המערער: בנק לאומי לישראל נ ג ד המשיב: "אורות" מושב עובדים של עולי אמריקה להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 20.9.92 בה"פ 768/87 שניתן על ידי כבוד השופט א. גורן בשם המערער: עו"ד לוינבוק בשם המשיב: עו"ד דן כהן פסק דין המשנה לנשיא ש. לוין: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופט א. גורן) בו נתקבלה עתירתו של המשיב להצהיר כי פרעון מלווה צמוד ערך בטכניקה שננקטה על ידי הבנק המערער, שתוצאותיה חיובו של המבקש בריבית חח"ד או בריבית חריגה בשיעור העולה על השיעור המירבי הקבוע בחוק הריבית, תשי"ז- 1957 (להלן- חוק הריבית) ובצו הריבית (קביעת שיעור הריבית המקסימלי), תש"ל - 1970, הוא בניגוד לדין. העובדות 2. המשיב (להלן: "המושב") הינו לקוחו של המערער (להלן: "הבנק"), ובמסגרת יחסי בנק - לקוח הוא נטל מהבנק מספר הלוואות במטבע ישראלי צמודות למדד המחירים לצרכן ובכללן הלוואה על סך מיליון לירות שנלקחה ביום 10.9.78, שהיא נשוא להתדיינות הנוכחית. לפי הסכם ההלוואה היה על המשיב לפרוע את ההלוואה ב35- תשלומים חודשיים, כאשר היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה נשאה ריבית של 7.5% לשנה, אותה היה על הלווה לסלק ביום האחרון של כל אחד מהחודשים: מרץ, יוני, ספטמבר ודצמבר של כל שנה. בסעיף 4 להסכם ההלוואה נאמר כי כל סכום המגיע לבנק בגין ההלוואה שלא שולם במועדו ישא ריבית פיגורים בשיעור החוקי המקסימלי שיהיה קיים מפעם לפעם לגבי הלוואות צמודות ערך. בסעיף 8 להסכם נאמר, בין השאר, שאם יהיה פיגור בתשלום כלשהו מתשלומי ההלוואה רשאי המערער לדרוש את פרעון יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת. בפועל נפרעו ההלוואות על ידי חיוב חשבון החח"ד שהחזיק המושב בבנק. שיעור הריבית בגין משיכת יתר בחשבון החח"ד אינו מוגבל על ידי חוק הריבית. בהגיע מועדי סילוק ההלוואה היה הבנק מחייב את חשבון החח"ד בזמני הפרעון של שיעורי ההלוואה באופן אוטומטי, בלי קשר לשאלה האם החשבון היה ביתרה או בחובה. המושב הפקיד את הסכומים בחשבון החח"ד בדרך כלל באיחור של בין יומיים לשלושה שבועות לאחר זמני הפרעון של השיעורים. בעקבות הסדר זה לא היה מעולם כל פיגור בפרעון ההלוואה הצמודה, שכן חשבון החח"ד חוייב תמיד ביום הפרעון בסכום הנדרש. לעומת זאת, באותם פעמים בהם עמד חשבון החח"ד ביתרת חובה, הוא חויב בריבית עקב משיכת היתר בהתאם לתנאי חשבון החח"ד. פעמים חויב המשיב עקב החריגה מהאשראי המאושר בריבית חריגה, הגבוהה מהריבית המירבית החלה על הלוואות צמודות מדד הקבועה בחוק הריבית ובצו הריבית שהוצא מכוחו. פסק הדין של בית המשפט המחוזי 3. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתו של המושב מהטעמים הבאים: הוראות חוק הריבית הן קוגנטיות אולם הן חלות רק על מלווה צמוד ערך, ומכאן שאין הן חלות על מלווה שאינו צמוד ובכללו האשראי שניתן במסגרת החח"ד. אליבא דהשופט המלומד, אין כל מניעה שעל מנת לפרוע את ההלוואה צמודת המדד יקבל הלווה הלוואה אחרת שאינה כפופה להוראות חוק הריבית, למרות שהתוצאה הסופית היא שאותו אדם שילם ריבית הגבוהה מזו הקבועה בחוק. השאלה שיש להציג - כך קבע השופט המלומד - היא האם מדובר בעסקת הלוואה אמיתית שהיא תקפה, או שההלוואה הנוספת אינה באה לקדם כל אינטרס כלכלי של הלווה, וכל מטרתה הוא לשמש מכשיר בידי הבנק כדי לעקוף את הוראות חוק הריבית - שאז מדובר בהלוואה פסולה. לצורך מתן תשובה על שאלה זו הציג בית המשפט המחוזי שתי שאלות: האחת - האם היה הלקוח מודע לטיבו של ההסדר בינו ובין הבנק - דהיינו, לכך שהוא לוקח מהבנק הלוואה כספית לכיסוי ההלוואה הראשונה, או שמא מדובר אך ורק ב"הוראת נוהל" שנועדה להסדיר את דרכי התשלום של ההלוואה המקורית; והאחרת - האם אכן היה ללקוח אינטרס כלכלי בלקיחת הלוואה שכזו, או לחלופין, האם הבנק הבהיר ללקוח את המשמעות הכלכלית של נטילת ההלוואה? 4. בסעיף 19 להסכם ההלוואה נאמר בין השאר: "(א) במקרה שהלווים לא יסלקו לבנק סכום כלשהו שיגיע לו מהם במועד הקבוע...יהיה הבנק רשאי..." (1) לקזז את הסכום שבפיגור כנגד כל סכום שיגיע ללווים.. ..... (3)לחייב כל חשבון של הלווים או של הערבים, לפי המקרה, בסכום שבפיגור; .... (ד) כל חיוב כאמור בפיסקה א(3) יעשו (אם יעשו) בין בחשבון קיים ובין בחשבון שייפתח לצורך זה על שם הלווים או על שם הערבים, לפי המקרה, בין אם החשבון שיחוייב יהיה קרידיטורי ובין אם יהיה דביטורי או שיעשה לדביטורי כתוצאה מחיובו כאמור; והיתרה הדביטורית שתהיה (אם תהיה כזו) בחשבון שיחוייב כאמור תישא ריבית בשיעור המירבי וריבית כנ"ל שתתרבה במשך כל שלושה חודשים, תישא אף היא ריבית בשיעור המירבי." בית המשפט המחוזי קבע כי אמנם כולל סעיף זה את ההסכמה הדרושה לשם חיוב החשבון גם כאשר הוא מצוי ביתרת חובה, אולם הסכמה זו באשר לדרך הגבייה, יכולה לעמוד רק כל עוד אין היא מתנגשת עם ההוראות המהותיות של ההסכם וצו הריבית ותנאי זה אינו מתקיים בענייננו. עוד קבע השופט כי גם לו היתה לבנק אופציה לחייב את חשבון החח"ד, הרי שמימוש האופציה כאשר הריבית בחח"ד עלתה על הריבית שנקבעה בצו, נעשה שלא "בדרך מקובלת ובתום לב", כנדרש בסעיף 39 של חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-. עוד קבע השופט המלומד כי אין מדובר במקרה שלפנינו בעסקה אמיתית של נטילת הלוואה נוספת לצורך פרעונה של ההלוואה המקורית, אלא בעסקה פיקטיבית שמטרתה לעקוף את הוראות חוק הריבית. כמו כן קבע השופט כי העובדה שהבנק ניקז מטעמי נוחות, את הפעולות של הלקוח לחשבון אחד, אין בה כדי להקנות לו זכויות מהותיות מעבר לאלו שניתנו לו בשאר סעיפי ההסכם. הסכמה לנטילת הלוואה נוספת או דרך גביה של ההלוואה המקורית? 5. בית המשפט המחוזי קבל כי בסעיף 19 להסכם, כשהוא לעצמו, יש לראות הסכמה לפרעון ההלוואה על ידי חיוב חשבון החח"ד, גם כאשר זה נמצא ביתרת חובה, אולם הוא סבר כי סעיף זה נדחה מפני סעיף 4 להסכם ההלוואה, בו נקבע שיעור ריבית הפיגורים. קביעה זו אינה מקובלת עלי. הלכה פסוקה היא שחיוב חשבון דביטורי הנמצא ביתרת חובה יחשב כפרעון הלוואה ולא כאקט רישומי גרידא, אם הוסכם על כך בין הצדדים. (ע"א 345/78, רע"א 3773/91). סעיף 19 להסכם ההלוואה, שצוטט לעיל, קובע כי הבנק רשאי לפרוע תשלום שלא שולם במועדו על ידי חיוב חשבון החח"ד של המושב, אף אם זה נמצא ביתרת חובה. לדעתי לא ניתן להפריד בין השאלה האם הוסכם שחיוב חשבון החח"ד שבחובה יחשב כפרעון ההלוואה ובין השאלה האם הסכים הלקוח לקבל הלוואה נוספת לפרעון ההלוואה, שכן כל משמעותו של חיוב חשבון החח"ד כאשר הוא נמצא ביתרת חובה היא מתן הלוואה ללקוח בתנאי חשבון החח"ד, כדברי השופט אור בע"א 323/80, פד"י לז (2) 670: היחסים בין הבנק והלקוח הם יחסי לווה ומלוה, על פיהם יתרת זכותו של הלקוח על פי החשבון בבנק הוא בגדר הלוואה, שהלווה לבנק, והבנק חייב לשלמה לו עם דרישתו (ראה ע"א 25/62 פסקי דין י"ז 72 בעמ' 77 מול האות ה', בעקבות פסק הדין הידוע. ע"א 144/62 פסקי דין י"ז עמ' 2282 בעמ' 2287; וכן ע"פ 515/75 פסקי דין ל'(3) עמוד 673 בעמוד 688). הסכם בין הבנק ללקוחו על פיו רשאי הלקוח למשוך משיכת יתר, גם הוא הסכם הלוואה, אלא שכאן המלווה הוא הבנק, ואילו הלקוח הוא הלווה. (ע.א. 395/67 פסקי דין כ"ב(1) עמוד 20 בעמ' 22 למטה). (הדגשות שלי) 6. יש להבחין בין עובדות המקרה שלפנינו, ובין המקרה שנדון בע"א 2258/92 מלון נאות מדבר בע"מ נגד הבנק הבינלאומי, פ"ד מז(5) 350. (להלן: "נאות מדבר"), שעל הלכתו סמך המשיב את טיעוניו: בעניין נאות מדבר ביקש הבנק ללמוד הסכמת הלקוח לנטילת הלוואה בתנאי ריבית חופשית, לצורך פרעון ההלוואה צמודת המדד, מסעיף בחוזה הדביטורי שבינו ובין הלקוח שבו נאמר באופן כללי כי "הבנק יהיה רשאי לפי ראות עיניו ולפי שיקול דעתו הבלעדי בכל עת ומדי פעם בפעם לחייב כל חשבון של הלקוח בכל סכום המגיע ושיגיע לבנק מאת הלקוח בכל אופן שהוא". בית משפט זה, מפי השופטת דורנר, לא היה מוכן לראות בסעיף זה בקשה מהבנק למתן הלוואה, וקבע שמדובר במתן זכות לבנק לגבות מכל חשבון המצוי ביתרת זכות כספים שהלקוח חייב לבנק, כלומר המדובר בתניות קיזוז; אך להבדיל מהמקרה ההוא ניתנה במקרה שלפנינו הסכמה מפורשת של הלקוח, שנקבעה בהסכם ההלוואה עצמו, לחייב את חשבון החח"ד גם כאשר הוא נמצא ביתרת חובה, ולפיכך לא ניתן לומר שמשמעותו של סעיף 19 (א)(3) להסכם ההלוואה היא של קיזוז בלבד. הרי סעיף 19 (א)(1) להסכם קובע מפורשות את זכותו של הבנק לקיזוז, ויש להניח שמנסחי ההסכם לא התכוונו לחזור על אותו עניין שוב. יתירה מזאת: בהסכם ההלוואה עצמו הוסכם על תנאי הריבית שתישא יתרת החובה בחשבון הדביטורי (סעיף 19 (ד), וסעיף 32 (א)). מכאן שיש לקבל את טענת הבנק לפיה יש לראות בסעיף 19 הסכמה למתן הלוואה נוספת לפרעון ההלוואה המקורית. 7. נותרת איפוא לדיון השאלה אם יש לראות בחיוב חשבון החח"ד עסקה בעלת משמעות כלכלית או מדובר בעסקה פיקטיבית שכל מטרתה עקיפה של הוראות חוק הריבית. הבנק טען כי מאחורי ההסכם ללקיחת ההלוואה הנוספת הוא בעל הגיון כלכלי שכן על ידי פרעון תשלומי ההלוואה הצמודה דרך חשבון החח"ד, נמנעה מהמושב הסכנה של הפעלת סנקציות על ידי הבנק, דוגמת העמדת כל ההלוואה לפרעון מיידי על כל המשתמע מכך, מימוש הבטחונות, הפעלת זכות הקיזוז והעכבון הבנקאי והגשת תביעה נגדו. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, אך עלי היא מקובלת, מטעמיו, ודעתי היא שהשופט המלומד החמיר עם הבנק יתר על המידה. לאחר שקבענו כי היתה הסכמה של הלקוח לפרעון ההלוואה על ידי חיוב חשבון החח"ד, גם כאשר הוא נמצא ביתרת חובה, יש לדעתי מקום לבחון אך את השאלה האם מדובר בעסקה שיש בה הגיון כלכלי; כפי שנקבע בע"א 58/68, כב (2), 652, 670: "אילו נעשתה עיסקה פיקטיבית אשר הצדדים רק כינוה בשם אחר כדי לעקוף את גזירת חוק הריבית, לא היינו מסתכלים בקנקן אלא במה ששיש בו, ופסקים בהתאם לכך. אך במקרה דנן לא נעשתה עיסקה פיקטיבית אחת אלא נעשו שתי עסקאות, אחת של מלווה ואחת של תיווך, ושתיהן הן ממשיות ואמיתיות." ראה גם ע"א 359/69 פד"י כד (1) 171. וזהו אף המקרה שלפנינו שבו הוכח שאין מדובר בעסקה פיקטיבית. אף לא מצאתי שבמקרה דנן פעל הבנק שלא בתום לב. הייתי מקבל את הערעור, מבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודוחה את התביעה. המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסכום של 50,000.- ש"ח. המשנה לנשיא השופטת ד' דורנר: חולקת אני על דעתו של חברי, המשנה-לנשיא לוין, הסובר כי דין הערעור להתקבל. לדעתי, יש לדחות את הערעור ולאשר את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, אשר הצהיר כי הבנק גבה מן המושב ריבית שלא כדין ואלה טעמיי. 1. בצו הריבית (קביעת שיעור הריבית המקסימאלי), תש"ל1970- (להלן: צו הריבית), שהוצא מכוח חוק הריבית, תשי"ז1957- (להלן: חוק הריבית), נקבע שיעור הריבית המקסימאלי, לרבות שיעור הריבית בגין פיגורים, להלוואות שהוצמדו למדד יוקר המחייה. חוק הריבית לא הגביל את גובה הריבית להלוואות שאינן צמודות. 2. המושב פיגר דרך קבע בימים אחדים בהחזר התשלום החודשי של הלוואות צמודות שלווה מן הבנק. בגין פיגורים אלה לא חייב אותו הבנק בריבית הפיגורים שנקבעה בחוק, אלא קיזז את הסכום שבפיגור מחשבון העובר-ושב של המושב (להלן: החשבון). הבנק נהג כך גם כאשר עמד החשבון ביתרת חובה, ואף כאשר יתרת החובה נוצרה בשל הקיזוז בסכום הנ"ל. מכאן ואילך גבה איפוא הבנק בגין אותו סכום את הריבית הנהוגה בחשבון עובר-ושב המצוי ביתרת חובה, שהיא ריבית גבוהה במיוחד. זאת, על יסוד סעיף 19(ד) ל"כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה [לטובת הבנק]" (להלן: כתב ההתחייבות), אשר נחתם בידי המושב, והמזכה (אך לא מחייב) את הבנק לקזז סכום שבפיגור מחשבון הלווה או הערב גם כאשר החשבון עומד ביתרת חובה או נוצרת בו יתרת חובה עקב החיוב, ולגבות ממנו את הריבית המקסימאלית הנהוגה בחשבונות אלה, שאינה ריבית המוגבלת בחוק או מכוחו (להלן: ריבית חופשית). 3. הקונסטרוקציה המשפטית שביסוד ההשתחררות ממגבלות חוק הריבית מושתתת על הטענה כי חיוב חשבון ביתרת חובה בסכום שבפיגור מהווה פרעון ההלוואה הצמודה ומתן הלוואה חדשה בלתי-צמודה תחתיה בריבית חופשית. הדין הוא כי כפרעון הלוואה ייחשב רק תשלום בכסף, ואילו חיוב חשבון הלווה העומד ביתרת חובה אינו אלא התחייבות נוספת על-ידיו לפרוע את החוב. זאת, אלא אם הוכח כי הבנק והלווה הסכימו אחרת. ראו דברי השופט בכור בע"א 345/78 בנק הפועלים בע"מ נ' סרדס , פ"ד לג(1) 683, בע' 688; F.A. Mann, The Legal Aspects of Money (5th. ed., Oxford, 1992) at 76 . לעניין זה, הסכם הנעדר היגיון כלכלי זולת עקיפת המגבלה הסטאטוטורית שבחוק הריבית, אינו תופס. כדברי השופט ברנזון בע"א 359/69 בן סימון נ' בנק כרמל למשכנתאות והשקעות בע"מ ואח' , פ"ד כד(1) 171, בע' 176: השאלה [היא] אם ההסכם הוא הסכם עסקי בתום-לב או תחבולה הבאה להערים על חוק הריבית. במקרים כאלה, לא הצורה החיצונית קובעת, כי אם המהות הפנימית האמיתית של העסקה. 4. השאלות המתעוררות בערעור הן איפוא שתיים: ראשית , האם ההלוואה שבגינה נגבתה הריבית החופשית הינה הלוואה חדשה, כלומר, האם הבנק והמושב הסכימו כי חיוב החשבון בסכומים שבפיגור מתוך ההלוואה הצמודה יוצר הסכם הלוואה חדש בריבית חופשית. שנית , בהנחה כי קיומו של הסכם הלוואה חדש בריבית חופשית אכן הוכח, האם להסכם זה מטרה עסקית זולת המטרה האסורה של עקיפת הוראותיו של חוק הריבית. בין שתי השאלות קיימת זיקה הדדית. מצד אחד, עם פרעון חוב פג גם תוקף הבטוחות והסנקציות שנועדו להבטיח את פרעונו. ומצד שני, הסכמה כי חיוב חשבון עובר-ושב יבטל את תוקף הבטוחות והסנקציות מעידה על קיומה של מטרה כלכלית המשרתת את הלווה ובכך מצביעה על תכלית לגיטימית של הסכם ההלוואה. אדון בשאלות אלה על-פי סדרן. טענת הפרעון 5. ככלל, הסכמה כי חיוב חשבוני יהווה פרעון הלוואה נדרשת להיות מפורשת, והוכחתה טעונה ראיות חד-משמעיות ומשכנעות. השופט בילינגס (Billings) מבית-המשפט לערעורים במדינת מיסורי (Missouri) סיכם את ההלכה הנוהגת בעניין זה במשפט האמריקני: “We rule that the debit entries to defendant’s checking account... did not constitute payment because the checking account was overdrawn and had a debit balance at the time these entries were made... [A] mere paper or bookkeeping entry of debits or credits is not payment or cancellation of a debt unless payment or cancellation is actually made thereby. [To hold otherwise, there must be] clear and convincing evidence of an express agreement that the [debits] were accepted by plaintiff as absolute payment.” [ Security Trust Company v. Sherwood Homes, Inc. , 436 S.W.2d 776, 778 (1969)]. [ההדגשות הוספו]. ראו גם מאן, לעיל בע' 79. 6. בענייננו, כתב ההתחייבות נוסח על-ידי הבנק לצורך התקשרויותיו עם לקוחותיו הלווים. ההנחה היא, על-כן, כי הוא משקף את כוונתו הסובייקטיבית של הבנק. ראו והשוו גבריאלה שלו, דיני חוזים (מהדורה שנייה, תשנ"ה), 313. אף-על-פי-כן, הקונסטרוקציה המשפטית שהבנק הציג במשפט להצדקת השתחררותו מהגבלות חוק הריבית לא באה לביטוי בכתב ההתחייבות, שבו לא נקבע במפורש כי חיוב חשבון דביטורי מהווה פרעון ההלוואה הצמודה. הלווה, שאך צירף את חתימתו לכתב ההתחייבות, רשאי איפוא לצפות כי סעיף 19(ד) לכתב ההתחייבות לא יתפרש כהסכמה לפרעון, שמשמעותו הסרת מגבלות חוק הריבית על חובו, וכי הוא יחויב בגין פיגורו בהחזר ההלוואה רק בריבית הפיגורים החוקית, כפי שהוסכם בסעיף 4 לכתב ההתחייבות, שבו נקבע: כל סכום המגיע או שיגיע לבנק על פי כתב זה שלא שולם על ידי הלווים במועד הקבוע בכתב זה או שלא שולם לפי דרישתו הראשונה של הבנק על פי סעיפים 8 או 23 להלן, לפי המקרה, ישא ריבית פיגורים בשיעור החוקי המקסימלי שיהיה קיים מפעם לפעם לגבי הלוואות צמודות ערך... ראו והשוו לדברי השופט ויתקון בד"נ 28/76 מעוז נ' מדינת ישראל , פ"ד לא(2) 821, בע' 824. 7. לא זו אף זאת: גם בהתעלם מן הכלל הדורש הסכמה מפורשת לחיוב החשבון הדביטורי לא ניתן להסיק מכתב התחייבות כי הצדדים הסכימו שחיוב חשבון זה יהווה פרעון ההלוואה הצמודה. כידוע, לא ניתן לדלות את כוונתם של הצדדים, שעל-פיה יש לפרש את ההסכם ביניהם, מתוך תניה בודדת ובמנותק מהקשרם של הדברים ומתכליתו הכלכלית של ההסכם. על כוונת הצדדים לומדים מתוך ההסכם כמכלול אחד שלם הבא להגשים את תכלית העסקה ולאור ההנחה כי בדעת הצדדים היה למלא אחר חובתם לנהוג בתום-לב ובדרך מקובלת. ראו ע"א 554/83 " אתא" חברה לטקסטיל בע"מ נ' עזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל ואח' , פ"ד מא(1) 282, בע' 305-303; ע"א 2553/94 גני שפרעם בע"מ נ' שותפות אדוארד בחוס, חורי ג'סאן וחביב בחוס ואח' (טרם פורסם). 8. כתב ההתחייבות - כמכלול אחד שלם - מבחין בין פרעון החוב לבין חיוב החשבון הדביטורי. בכל התניות המתייחסות לפרעון החוב נרשם "הסכום שהתקבל בבנק", או "הסכום ששולם לבנק", או "תשלום" (סעיפים 2 סיפא, 5, 7, 8, 10 ו16-). ואילו בהתייחס לחיוב החשבון הדביטורי נקבע במפורש כי למרות החיוב יישארו בתוקפן הבטוחות והסנקציות שנועדו להבטיח החזר החוב. וכך נכתב בסעיף 19 לכתב ההתחייבות: 19. (א) במקרה שהלווים לא יסלקו לבנק סכום כלשהו שיגיע לו מהם במועד הקבוע בכתב זה או לפי דרישתו הראשונה של הבנק על פי סעיפים 8 או 23 שבכתב זה וכמו כן בכל מקרה שהערבים לא יסלקו לבנק סכום כלשהו שיגיע לו מהם על פי כתב זה (וכל סכום שלא יסולק לבנק על-ידי הלווים/הערבים כאמור ייקרא להלן - "סכום שבפיגור"), כי אז: לבנק תהיה זכות עיכבון על כל הכספים - בין בלירות ישראליות ובין במטבע חוץ - שיגיעו ללווים או לערבים, לפי המקרה, מאת הבנק בכל חשבון, אופן או עילה שהם ועל כל השטרות, ניירות הערך, שטרי המטען, המסמכים, המיטלטלין והנכסים האחרים מכל מין או סוג שהם שהלווים או הערבים, לפי המקרה, מסרו או ימסרו לבנק או שצד שלישי כלשהו מסר או ימסור לבנק בעבורם לגבייה או לביטחון או לשמירה ועל תמורתם, והבנק יהיה רשאי, בכל עת, לעכבם תחת ידו עד לסילוק הסכום שבפיגור, בלי שיהיה עליו להודיע על כך מראש ללווים או לערבים, לפי המקרה. כמו כן, בלי לגרוע מזכות העיכבון כאמור לעיל וכאמור בפיסקה (ה) להלן, יהיה הבנק רשאי (אך לא חייב), בכל עת, בלי שיהיה עליו להודיע על כך מראש ללווים או לערבים, לפי המקרה:- (1) לקזז את הסכום שבפיגור כנגד כל סכום שיגיע ללווים או שיגיע לערבים, לפי המקרה, מהבנק בכל חשבון, אופן או עילה שהם; (2) למכור מטבע חוץ כלשהו ולהשתמש בתמורת המכירה לשם סילוק סכום שבפיגור; (3) לחייב כל חשבון של הלווים או של הערבים, לפי המקרה, בסכום שבפיגור; (ב) בכל מקרה שאיזה קיזוז כאמור בפיסקה (א)1 לעיל ייעשה על ידי הבנק כנגד כספים שבחשבון כלשהו של הלווים או של הערבים, לפי המקרה, יבוצע הקיזוז במועד המוקדם ביותר שבו (לפי תנאי אותו החשבון) היו הלווים או הערבים, לפי המקרה, זכאים להוציא את כספי אותו חשבון אילו הגישו לבנק דרישה לכך; (ג) כל מכירה כאמור בפיסקה (א)2 לעיל תיעשה (אם תיעשה) לפי השער המקובל בבנק מתוך הסכומים במטבע חוץ שיעמדו אצל הבנק לזכות הלווים או לזכות הערבים, לפי המקרה, או שיתקבלו ממימוש בטוחות כלשהן שניתנו או תינתנה לבנק על-ידי הלווים או על-ידי הערבים, לפי המקרה; (ד) כל חיוב כאמור בפיסקה (א)3 לעיל ייעשו (אם ייעשו) בין בחשבון קיים ובין בחשבון שייפתח לצורך זה על שם הלווים או על שם הערבים, לפי המקרה, בין אם החשבון שיחוייב יהיה קרדיטורי ובין אם יהיה דביטורי או שייעשה לדביטורי כתוצאה מחיובו כאמור; והיתרה הדביטורית שתהיה (אם תהיה כזו) בחשבון שיחוייב כאמור תישא ריבית בשיעור המירבי וריבית כנ"ל שתתרבה במשך כל שלושה חודשים, תישא אף היא ריבית בשיעור המירבי; (ה) בלי לגרוע מזכות העיכבון של הבנק על פי פיסקה (א) לעיל , הרי - בכל מקרה שיוטל עיקול על נכס כלשהו של הלווים בידי הבנק או על סכום כלשהו שיגיע ללוים מהבנק - תהיה לבנק זכות עיכבון לגבי אותו הנכס או הסכום, לפי המקרה, וזאת עד להסרתו של העיקול האמור, ובלבד שזכות העיכבון על-פי פיסקה זו תחול רק לגבי נכסים וכספים שסכומם הכולל לא יעלה על היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה כפי שתהיה מעת לעת. [ההדגשות הוספו.] סעיף 19 מונה איפוא את האמצעים שהבנק רשאי להפעיל כנגד לווה המפגר בהחזר החוב. כאמור, נקבע במפורש כי חיוב החשבון הדביטורי נמנה עם אמצעים אלה, מבלי שהפעלתו תגרע מתוקפם של האמצעים האחרים, לרבות הבטוחות. באותו אופן נשמרו עד לסילוקו הסופי של החוב אף תוקפן של הערבויות וכן זכותו של הבנק לדרוש את פרעון ההלוואה כולה. סעיף 10 לכתב ההתחייבות מאפשר לבנק - כל עוד לא נפרע החוב - לדרוש מן הערב את תשלום ההלוואה כולה או חלקים ממנה על-פי שיקול-דעתו ומבלי לפנות ללווה, ואם לא ימלא הערב אחר הדרישה לחייב אותו בריבית המקסימאלית הנהוגה בחשבונות עובר-ושב הנמצאים ביתרת חובה. סעיף 18 מקנה לבנק זכות לדרוש את פרעון החוב כולו במקרה של הפרת התחייבות מצידו של הלווה, לרבות פיגור במועד ההחזר, וזאת מבלי לסייג זכות זו כאשר הבנק מחייב את החשבון הדביטורי. גם סעיפים 8 ו23- מאפשרים לבנק לתבוע את סילוק ההלוואה כולה בשל הפרת התחייבות, לרבות פיגור בהחזר, ואף זאת מבלי לסייג זכות זו במקרים שבהם חוייב החשבון הדביטורי. תנוית אלה מעידות כי הצדדים לא ראו בחיוב הדביטורי הלוואה חדשה. שכן, הבטוחות והסנקציות המקוריות נשמרו, והצדדים לא ראו לנגד עיניהם הלוואה חדשה שהבטוחות והסנקציות שנועדו להבטיח את גבייתה אינן אלו הקבועות בהסכם ההלוואה המקורי, כי אם אלו שנקבעו בהסכם חשבון העובר-ושב. התמונה המתקבלת מכתב ההתחייבות בכללותו היא איפוא שהלווה ישתחרר מחובו הצמוד למדד יוקר המחייה רק על-ידי תשלום בכסף. פרשנות סעיף 19(ד) כאילו חבוי בו הסכם להלוואה נוספת היא מלאכותית, ואינה מתיישבת עם אומד- דעתם המשותף של הצדדים. מטרת ההסכם 9. אף בהנחה כי בסעיף 19(ד) לכתב ההתחייבות אכן נקשר הסכם בין הבנק הלווה לפרעון הלוואתו הצמודה על-ידי נטילת הלוואה בריבית חופשית, הרי שתכליתו היחידה של הסכם זה הינה עקיפת המגבלה הקבועה בחוק הריבית. בעניין זה כתבתי בע"א 2258/92 מלון נאות מדבר בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ , פ"ד מז(5) 350, בע' 357: אין זה מתקבל על הדעת [כי הלווה] הסכימה ... כי הבנק יכפה עליה אשראי בתנאים מחמירים לצורך פירעון אשראי בתנאים נוחים יותר. והנה, בכתב ההתחייבות נכללה תניה המעניקה לבנק שיקול-דעת לחייב את חשבון העובר-ושב הדביטורי של הלווה בסכומים שבפיגור, ולגבות בגינם ריבית חופשית. גם אילו הסכים הלווה לתניה זו, אין בכך כדי לשנות את תכליתו האסורה של התנאי, שהיא, כאמור, עקיפת מגבלות חוק הריבית. 10. חברי, המשנה-לנשיא, קיבל את טענת הבנק כי חיוב החשבון הדביטורי של המושב מנע הפעלת סנקציות נגדו, כגון: הגשת תביעה נגד המושב, דרישה להחזר כל ההלוואה, ומימוש הבטוחות. ואולם, לטענה זו, שהיא טענה עובדתית, אין תשתית ראייתית. לדעתי היא אף אינה סבירה. שכן, ככלל עמד המושב בהתחייבויותיו, ואין להעלות על הדעת כי בשל פיגור של ימים אחדים בהחזר תשלום חודשי, שבגינו נגבית ממילא ריבית הפיגורים, היה הבנק מפעיל סנקציות ונוקט הליכים משפטיים יקרים וממושכים. על-כל-פנים, עניין לנו בפירוש חוזה אחיד, שעל תכליתו אין ללמוד מתוך מחשבתו הסובייקטיבית של לקוח מסויים. ראו והשוו לדברי השופט ברק בע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מח(1) 217, בע' 228. כאמור, בכתב ההתחייבות שמר לעצמו הבנק את הזכות לנקוט בסנקציות המפורטות לעיל גם לאחר חיוב החשבון הדביטורי. יש איפוא להניח כי הבנק היה מפעיל סנקציות אלו לולא הצליח לגבות את הכסף שלווה המושב. אלא שאז היה הלקוח נתבע לשלם ריבית חופשית במקום ריבית על-פי דין. 11. טכניקה זו, שנועדה לעקוף את הריבית המקסימאלית שנקבעה בצו הריבית על-ידי הגדלת יתרת החובה בחשבון העובר-ושב בגובה סכום הפיגור, אסורה גם אם קבועה בהסכם. ראו והשוו ע"א 6396/95 בנק דיסקונט נ' נופי (טרם פורסם). דרך זו אף אינה מתיישבת עם חובת תום-הלב המוטלת על הבנק במילוי ההסכם. שכן, לפי אופן הפעלת כתב ההתחייבות על ידיו אין נפקות לתניה כי המושב יישא בשל איחור בהחזר התשלום החודשי בריבית הפיגורים הקבועה בחוק הריבית. מסקנתי היא איפוא כי גם אם בסעיף 19(ד) הוסכם על פרעון ההלוואה הצמודה על-ידי חיוב החשבון הדביטורי ומתן הלוואה בריבית חופשית, הרי שהסכם זה הוא שלא כדין ואין לו כל תוקף. אשר-על-כן הייתי דוחה את הערעור ומשאירה על כנו את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. ש ו פ ט ת השופט א. גולדברג: אני מסכים לאמור בחוות דעתו של חברי המשנה לנשיא. בנסיבותיו של מקרה זה היה הבנק מחייב את חשבון החח"ד באופן אוטומטי בפרעון כל תשלום, בין אם חשבון החח"ד היה ביתרת זכות ובין אם היה ביתרת חובה, בין אם הריבית בחשבון ההלוואה היתה גבוהה יותר מהריבית בחשבון החח"ד, ובין אם נמוכה יותר. מדובר, אם כן, בהסדר של קבע בו לא היה הבנק שוקל מדי פעם את כדאיות ההסדר מבחינתו, ואיזו ריבית גבוהה יותר בכל אחד מהחשבונות בזמן פרעון התשלום. שאם לא כן, היה מקום לשקול אם הפעלת סעיף 19 לכתב ההתחייבות הינה הפעלת זכות הנובעת מחוזה שלא בתום לב, שיש בה להעלות חשד לעקיפת הוראות חוק הריבית. ש ו פ ט הוחלט איפוא ברוב דעות כנגד דעתה החולקת של השופטת דורנר, כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא. ניתן היום טז בכסלו תשנ"ח (15.12.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי דו/

[ "ע\"א 5300/92", "בה\"פ 768/87", "ע\"א 345/78", "רע\"א 3773/91", "בע\"א 323/80", "ע\"א 25/62", "ע\"א 144/62", "ע\"פ 515/75", "בע\"א 2258/92", "בע\"א 58/68", "ע\"א 359/69", "בע\"א 345/78", "בע\"א 359/69", "ע\"א 554/83", "ע\"א 2553/94", "בע\"א 779/89", "ע\"א 6396/95" ]

1,369

344

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 93 / 2525 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' טירקל המערער ת : בתיה קוצר נגד המשיבים : 1. יפה פליגלמן 2. רחל זקסנברג בשם המערער : עו"ד סוכובולסקי אביבה בשם המבקשת: עו"ד הניה בן-צדוק בשם המשיבים: עו"ד יאיר גרין ה ח ל ט ה השופט ת' אור: הבקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בתיק זה נדחית. אכן, פסק הדין אינו כולל התייחסות לבקשה להגשת ראיות נוספות אשר הוגשה על ידי המבקשת, אך לא היה מקום להעתר לה. הבקשה להגשת ראיות נוספות והתצהיר המצורף אליה, אינם מגלים על שום מה לא יכלה המבקשת, לו פעלה בשקידה ראויה, לגלות את הראיות הנוספות כבר במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי. מסמכים אלה היו בחזקתה, ולו היתה בודקת את המסמכים שבחזקתה במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, לא היתה מניעה שתגלה אותם ואת תוכנם כבר אז. די היה בטעם זה כדי להצדיק את דחיית הבקשה להגשת ראיה נוספת. לפיכך, גם דין בקשה זו לביטול פסק הדין להידחות. ניתנה היום, כז' בניסן התשנ"ז (4.5.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93025250. E01

[ "ע\"א 93" ]

1,370

4,653

בית המשפט העליון ב ירושלים ע"א 2525/93 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' טירקל המ בקשת : בתיה קוצר נגד המשיב ות : 1. יפה פליגלמן 2. רחל זקסנברג בקשה לביטול פסק דין בשם המ בקשת: עו"ד סוכובולסקי אביבה בשם המשיב ות: עו"ד גרין יאיר החלטה זו בקשה שלישית לביטול פסק הדין המוגשת על ידי המבקשת, לאחר ששתי קודמותיה נדחו. עיינו בבקשה, ואנו מחליטים לדחותה. הנימוקים להחלטתנו מיום 26.6.97 יפים גם לעניין בקשה זו. ניתנה היום, יז' באב התשנ"ז (20.8.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93025250. E04

[ "ע\"א 2525/93" ]

1,371

8,640

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 93 / 2525 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקשת : בתיה קוצר נגד המשיבים : 1. יפה פליגלמן 2. רחל זקסנברג בקשה לאחר מתן פסק-דין בשם המבקשת: עו"ד הניה בן-צדוק החלטה הבקשה לביטול פסק דין התקבלה במזכירות בית המשפט לאחר שעות קבלת הקהל, לאחר שבא-כח המבקשת מסרה לעובדת המדור האזרחי כי קבלה אשור לכך מהמזכיר הראשי. לדבריו של המזכיר הראשי לא ניתן על ידו אישור כאמור. לאור זאת אני מחזירה את הבקשה. זו תוגש בשעות קבלת הקהל כמקובל. עובדי המזכירות ייצינו כי בקשה זו הוחזרה לבא-כח המבקשת. ניתנה היום, י"ב בסיון תשנ"ז (17.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93025250. R02

[ "ע\"א 93" ]

1,372

17,851

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 93 / 2525 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' טירקל המבקשת: בתיה קוצר נ ג ד המשיבים: 1. יפה פליגלמן 2. רחל זקסנברג בקשה חוזרת לביטול פסק דין ה ח ל ט ה הבקשה החוזרת לביטול פסק דין נדחית אף היא. בבקשה אין כל הסבר למה לא נתגלו על ידי המבקשת המסמכים אותם היא מבקשת להגיש כראיה מיום הגשת התביעה בבית המשפט המחוזי (בשנת 1989) ועד לפרוץ מחלתה בשנת 1992. לפיכך, אין במחלתה תשובה מניחה את הדעת לשאלה שהועלתה בהחלטה הקודמת הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין, דהיינו על שום מה לא היתה המבקשת יכולה, לו פעלה בשקידה ראויה, לגלות את הראיות הנוספות כבר במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי. פרט לכך, עובדת מחלתה של המבקשת מאז 1992 היתה ידועה גם לה וגם לבנותיה, ואין לקבל את הדרך שבה נהגו: לא בבקשה להגשת ראיות נוספות בערעור ולא בבקשתה הקודמת לביטול פסק הדין לא גילתה המבקשת עובדה זו ולא הסתמכה עליה; ורק לאחר מתן פסק הדין ולאחר דחיית הבקשה הקודמת לביטול פסק דין מבקשת עתה המבקשת שבית המשפט יסתמך עליה. עם התנהגות כזו אין להשלים ואין בעובדה שעורכי הדין לא ידעו על המחלה כדי לשנות. כאמור, הבקשה החוזרת לביטול פסק הדין נדחית, מבלי צורך להתייחס לנימוקים אחרים היכולים להצדיק את דחיית הבקשה לביטול פסק הדין. ניתנה היום, כא' בסיון תשנ"ז (26.6.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 93025250. E03

[ "ע\"א 93" ]

1,373

26,445

ב בית המשפט העליון ע"א 2525/93 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : בתיה קוצר נגד המשיבים : 1. יפה פליגלמן 2. רחל זקסנברג בקשה לאחר מתן פסק-דין בשם המערערת: עו"ד הניה בן צדוק החלטה לתגובת המשיבות על תגובת המערערת בתוך עשרה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, י"ב באדר תשנ"ח (10.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93025250. P06

[ "ע\"א 2525/93" ]

1,374

27,738

ב בית המשפט העליון ע"א 2525/93 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : בתיה קוצר נגד המשיב ות : 1. יפה פליגלמן 2. רחל זקסנברג בקשה למתן פסיקתא בשם המשיבות: בעצמן החלטה מתבקשת עמדת המערערת לנוסח המוצע. זו תוגש תוך ארבעה עשר ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ' בשבט תשנ"ח (16.2.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93025250. O05

[ "ע\"א 2525/93" ]

1,375

28,156

ב בית המשפט העליון ע"א 2525/93 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערערת : בתיה קוצר נגד המשיב ות : 1. יפה פליגלמן 2. רחל זקסנברג בקשה למתן פסיקתא בשם המערערת: עו"ד הניה בן צדוק בשם המשיבות: בעצמן החלטה לאחר שעיינתי בתגובות בעלי הדין לבקשה למתן פסיקתא, אני מחליטה לאשר את נוסח הפסיקתא שהובא בבקשת המשיבות, כדלקמן: "לאחר עיון בנימוקי הערעור ובפסק דינו של בית המשפט קמא קובע בית המשפט כי זכויות החכירה בחלקות 157, 159, 161, 163 בגוש 6092 שייכות באופן שווה למערערת ולמשיבות, 1/3 לכל אחת מהן. ניתנה היום, י"ב בניסן תשנ"ח (8.4.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93025250. O07

[ "ע\"א 2525/93" ]

1,376

345

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8112/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' קדמי כב' השופט י' גולדברג המערער : יוסף מגעיד נגד המשיב : רות מגעיד ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 14.8.95 בתיק ה"פ 1542/93 שניתן על ידי כבוד השופט א' גורן תאריך הישיבה: טז בכסלו תשנ"ח (15.12.97). בשם המערער : עו"ד רבינוביץ נח, עו"ד דן חוטין בשם המשיב ה: עו"ד פז ה ח ל ט ה בהסכמת בעלי הדין אנו מעבירים תיק זה לפישור לפני כב' השופט (בדימוס) צבי טל. אם הפישור לא יעלה יפה, יחזור תיק זה אלינו לשמיעת הערעור. ניתן היום טז בכסלו תשנ"ח (15.12.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95081120. B01

[ "ע\"א 8112/95", "ה\"פ 1542/93" ]

1,377

43,994

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8112/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד המערער : יוסף מגעיד נגד המשיב ה : רות מגעיד ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 14.8.95 בתיק ה"פ 1542/93 שניתן על ידי כבוד השופט א' גורן תאריך הישיבה: ט"ז באייר תשנ"ט (2.5.99) בשם המערער : עו"ד חוטין ועו"ד רבינוביץ בשם המשיב ה: עו"ד מאיר פז פסק - דין לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן פסק דין בבית משפט זה בע"א 3836/93 + 4690/93 המבחין בין ההלכות שעליהן סמך השופט המלומד לאור מסמכי היסוד, שבגדרן נוצרה זכותה של המשיבה. בהסכמת בעלי הדין קבלנו כראיה את מסמכי היסוד ועוד מסמכים אחרים ונחה דעתנו שיש מקום לבחון את הענין שנית מבחינה עובדתית ומשפטית על יסוד ההנחה שיכול והוראות סעיף 8 לחוק הירושה, תשכ"ה1965 - אינן חלות. אנו מקבלים איפוא את הערעור, מבטלים את פסק הדין ומחזירים את הענין לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבל ראיות נוספות ויתן פסק דין חדש. אין צו להוצאות. ניתן היום, ט"ז באייר תשנ"ט (2.5.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95081120. B03

[ "ע\"א 8112/95", "ה\"פ 1542/93", "בע\"א 3836/93" ]

1,378

45,900

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8112/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט ח' אריאל המערער : יוסף מגעיד נגד המשיב : רות מגעיד ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 14.8.95 בהפ' 1542/93 שניתן על ידי כבוד השופט א. גורן תאריך הישיבה: י בטבת תשנ"ט (29.12.98) בשם המערער : עו"ד נח רבינוביץ, עו"ד חוטין בשם המשיב : עו"ד מאיר פז החלטה בעלי הדין מסכימים שיוגשו בהסכמה כראייה נוספת מסמכי היסוד בתקופה הרלבנטית כדי לבחון אם, כמו שהיה בפרשת ע"א 3836/93 וע"א 4690/93, הגביל נותן הזכות את עבירות הזכות בירושה וזכותו של הבן הממשיך אינה חלק מהעזבון אלא מקורה בהסכמה של נותני הזכות. המסמך יוגש על ידי שני בעלי הדין תוך 15 ימים, ובעלי הדין יוזמנו לאחר מכן להשלמת הטיעון. ניתן היום י בטבת תשנ"ט (29.12.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95081120. B02

[ "ע\"א 8112/95", "ע\"א 3836/93" ]

1,379

347

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5773/95 - ד' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקשים : 1. רמי נבולסי באמצעות אפוטרופסיו עדנאן דרוויש נבולסי וסמירה נבולסי 2. עדנאן נבולסי נגד המשיבים : 1. אבומנה אנטון 2. מעוז חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בקשה להבאת ראיות נוספות בערעור החלטה ההרכב שידון בערעור ידון גם בבקשה להבאת ראיות נוספות בערעור. ניתנה היום, י"ב בכסלו תשנ"ח (11.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95057730. J04

[ "ע\"א 5773/95" ]

1,384

6,252

ב בית המשפט העליון ע"א 5773/95 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. רמי נבולסי 2. עדנאן נבולסי נגד המשיבים : 1. אבומנה אנטון 2. מעוז חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בקשה למחיקת ערעור בשם המשיבה מס' 3: עו"ד ליפא ליאור החלטה לתגובת המערערים אשר תוגש תוך חמישה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה בתשרי תשנ"ח (26.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95057730. O02

[ "ע\"א 5773/95" ]

1,385

13,514

ב בית המשפט העליון בש"א 6892/95 ע"א 5773/95 בפני: כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. רמי נבולסי 2. עדנאן נבולסי נגד המשיבים : 1. אבומנה אנטון 2. מעוז, חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בקשה לשינוי הייצוג בשם המערערים: עו"ד עידו אמגור החלטה למנות את המבקש עדנאן נבולסי כאפוטרופוס לדין של בנו רמי נבולסי, המערער בע"א 5773/95. ולהודיע לבאי כוח הצדדים. ניתנה היום, ב' באלול התשנ"ז (4.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95057730. E01

[ "בש\"א 6892/95", "ע\"א 5773/95", "בע\"א 5773/95" ]

1,386

14,324

ב בית המשפט העליון ע"א 5773/95 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. רמי נבולסי 2. עדנאן נבולסי נגד המשיבים : 1. אבומנה אנטון 2. מעוז חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם המערערים: עו"ד עידו אמגור בשם המשיבה מס' 3: עו"ד ליפא ליאור החלטה סיכומי המערערים יקובלו. הארכת המועד להגשת סיכומי המשיבה 3, כמבוקש. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95057730. O03

[ "ע\"א 5773/95" ]

1,387

20,319

ב בית המשפט העליון ע"א 5773/95 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. רמי נבולסי 2. עדנאן נבולסי נגד המשיבים : 1. אבומנה אנטון 2. מעוז חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים סיכומים בכתב החלטה בתיק זה הוצא ביום 27.3.96 צו לסיכומים. הצו הומצא למשיבים 2-1 ביום 8.4.96 ו2.4.96-, בהתאמה. עד היום לא הוגשו סיכומי המשיבים 2-1, ולא הוגשה גם כל בקשה להארכת המועד להגשתם. אני מאפשרת למשיבים ליתן טעם תוך שבעה ימים, מדוע לא יועבר תיק הערעור להרכב לשם דיון בו על פי תקנות 448(ג) ו450-(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. העדר תגובה יביא להעברת התיק כאמור ללא צורך בהחלטה נוספת. ניתנה היום, כ"ו באדר תשנ"ח (24.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95057730. P06

[ "ע\"א 5773/95" ]

1,388

27,227

ב בית המשפט העליון ע"א 5773/95 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. רמי נבולסי 2. עדנאן נבולסי נגד המשיבים : 1. אבומנה אנטון 2. מעוז חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים סיכומים בכתב החלטה בהמשך להחלטתי מיום 2.12.98, אשר הומצאה למשיב מספר 1 ביום 6.12.98, ולמשיב מספר 2 ביום 13.12.98, ובהעדר תגובה מטעמם אני מורה על העברת הדיון בערעור בפני הרכב במעמד המערערים והמשיבה מספר 3 בלבד. ניתנה היום, י"ב בטבת תשנ"ט (31.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95057730. P08

[ "ע\"א 5773/95" ]

1,389

34,058

ב בית המשפט העליון ע"א 5773/95 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. רמי נבולסי 2. עדנאן נבולסי נגד המשיבים : 1. אבומנה אנטון 2. מעוז חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים סיכומים בכתב בשם המערערים: עו"ד עידו אמגור החלטה בהתאם לצו בדבר סיכומים בכתב שניתן על ידי כב' הנשיא ביום 27.3.96, היה על המשיבים מספר 1 ו2- להגיש סיכומים מטעמם תוך שלושים יום ממועד הגשת סיכומי המערערים. סיכומי המערערים הומצאו למשיבה מספר 2 ביום 4.11.97 ולמשיב מספר 1 ביום 26.12.97. למרות זאת, עד היום לא הוגשו סיכומים מטעמם. אני מאפשרת למשיבים 1 ו2- ליתן טעם, תוך עשרה ימים ממועד המצאת החלטה זו, מדוע לא יועבר הערעור להרכב שידון בו במעמד המערערים והמשיבה מספר 3, בהתאם לתקנות 448 (ג) ו450- (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. העדר תגובה יביא להעברת התיק לדיון האמור ללא החלטה נוספת. ניתנה היום, י"ג בכסלו תשנ"ט (2.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95057730. P07

[ "ע\"א 5773/95" ]

1,390

57,755

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5773/95 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' ריבלין המערערים : 1. רמי נבולסי 2. עדנאן נבולסי נגד המשיבים : 1. אבומנה אנטון 2. מעוז, חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 27.6.95 בת"א 992/93 שניתן על ידי כבוד השופט ג' קלינג בשם המערערים : עו"ד עידו אמגור בשם המשיבים: עו"ד ליפא ליאור ועו"ד עמליה ליאור פסק-דין השופט ת' אור : שמעון ולוי נוטלים רכב מבעליו ללא רשות. שמעון נוהג ברכב ולוי יושב לידו. במהלך הנסיעה מתרחשת תאונת דרכים בה נפגע לוי באורח חמור. האם זכאי לוי לפיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975- ( להלן: חוק הפיצויים )? זאת השאלה העומדת במוקד ערעור זה. העובדות וההליכים 1. ביום 29.7.92 נפגע המערער מספר 1 (להלן: המערער ) בתאונת דרכים. הוא נפצע באורח קשה ביותר ונותר נכה לצמיתות בשיעור 100%. המערער הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים, בה תבע את נזקי הגוף אשר נגרמו לו בתאונה הנ"ל. התביעה הוגשה באמצעות אביו של המערער, המערער השני, שכן המערער היה קטין בעת הגשת התביעה. המשיבה 2, מעוז חברה לביטוח בע"מ, והמשיבה 3, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ( להלן: המשיבות ), כפרו בחובתן לפצות את המערער, ובית המשפט החליט לדון תחילה בשאלת החבות. עיקר הדיון נסב סביב נסיבות התאונה בהן נפגע המערער. לא היו עוררין על כך שהרכב בו נסע המערער נלקח מבעליו באותו ערב, וכי ברכב נהג המשיב 1 ( להלן: המשיב ). המחלוקת העובדתית התמקדה בשאלה האם המערער היה שותף למעשה נטילת הרכב מבעליו, או שמא הוא הצטרף לנסיעה בשלב מאוחר יותר, לא היה שותף למעשה זה ולא ידע שהוא נוסע ברכב אשר נלקח ללא רשות מבעליו. השופט קיבל את גירסת המשיבות, לפיה הרכב שבו ארעה התאונה נלקח מידי בעליו ללא רשותו על ידי המשיב יחד עם המערער. לאור מסקנתו זו, קבע השופט בפסק הדין כי התקיימו תנאיו של סעיף 7(2) לחוק הפיצויים ולכן אין המערער זכאי לפיצוי לפי חוק. אשר על כן, דחה את תביעת המערער. על פסק הדין הוגש ערעור זה. התשתית הנורמטיבית 2. עיקרון היסוד העומד בבסיס חוק הפיצויים הוא, לפצות נפגעים בתאונות דרכים ללא צורך בהוכחת אשם מצד הנוהג או אשם תורם של אחרים. פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל1970-, מחייבת לבטח את השימוש ברכב (סעיף 2(א)). החבות לפצות את הנפגע בתאונת דרכים תוטל, אם כן, בדרך כלל, על חברת הביטוח שביטחה את השימוש ברכב. במידה והמנגנון הביטוחי אינו פועל, אם מהטעם שהנוהג ברכב לא היה מבוטח ואם מהטעם שהביטוח אינו מכסה את החבות שנוצרה עקב תאונת הדרכים, חלה חובת הפיצוי על קרנית (סעיף 12(א)(2) לחוק הפיצויים). 3. יוצא, כי במהלך העניינים הרגיל, נפגע תאונת דרכים יזכה בפיצוי מחברת ביטוח או מקרנית. אולם לכלל זה נקבעו חריגים. חריגים אלה מפורטים בסעיף 7 לחוק הפיצויים. בהתקיים כל אחד מהם, נשללת זכותו של נפגע לפיצויים לפי חוק הפיצויים גם מהמבטח וגם מקרנית (ע"א 91/82, 449/82 גולדמן ואח' נ' הסנה, חברה ישראלית לביטוח בע"מ , פ"ד לח(3) 505, 522; רע"א 460/91 קרנית נ' עזבון בוסקילה , פ"ד מו(4) 476, 480). במקרה כזה, זכותו של נפגע לתבוע את נזקיו על פי עילה לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) אינה נפגעת (סעיף 8(ג) לחוק הפיצויים). מטרתו של סעיף 7 היא עונשית ויסודה בתקנת הציבור. אפשר שגם לולא הוזכרו חריגים אלה בחוק, בית המשפט היה שולל פיצוי מנפגעים בהם דן הסעיף על יסוד תקנת הציבור, אולם המחוקק ראה לנכון לומר את דברו במפורש (ראה: י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים , מהודרה שניה (תש"ן), עמוד 117; פ' גולדשטיין, ביטוח נפגעי תאונות דרכים , עמוד 210; דברי ההסבר להצעת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מספר 6), התשמ"ח1988-; ע"א 91/92, 449/82 הנ"ל, בעמוד 519; רע"א 2853/96 קרנית, קרן לנפגעי תאונות דרכים נ' פרח ואח' (טרם פורסם) פיסקה 5). 4. במקרה בו עסקינן, השאלה היא אם יש תחולה לסעיף 7(2) לחוק אשר זו לשונו: "הגבלת זכאותם של נפגעים נפגעים אלה אינם זכאים לפיצויים לפי חוק זה: (1) ... (2) מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), התשכ"ד1964-, וכן מי שהיה ברכב ביודעו שנוהגים בו כאמור; עינינו הרואות, כי סעיף 7(2) מפנה לחוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), תשכ"ד1964- ( להלן: חוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות) ). חוק זה בוטל עם חקיקת חוק העונשין, תשל"ז1977- ( להלן: חוק העונשין ) ונטמע בתוכו. הוא הוחלף על ידי סעיף 401(א) לחוק העונשין, אשר נוסחו היה זהה לו. לשונו של החוק לתיקון דיני העונשין, ולאחריו, סעיף 401(א), היה כדלקמן: "המשתמש ברכב לנסיעה בלי נטילת רשות מבעל הרכב או ממי שהחזיק בו כדין, דינו - מאסר שלוש שנים". ראוי לציין, כי באותה עת לא היה סעיף מיוחד אשר דן בגניבת רכב, והסוגיה הוסדרה במסגרת סעיף הגניבה הכללי. ביום 30.1.90 התקבל בכנסת חוק העונשין (תיקון מספר 28), התש"ן1990- ( להלן: תיקון 28 לחוק העונשין ). תיקון זה, ביטל את סעיף 401(א), וחוקק במקומו סימן שלם העוסק בעבירות שונות הקשורות לרכב (סימן ה1 בפרק יא הדן בפגיעות רכוש). שתים מאותן עבירות, הקבועות בסעיפים 413ב ו413-ג, דנות בגניבת רכב ובשימוש ברכב ללא רשות, וזו לשונן: גניבת רכב 413ב. (א) הגונב רכב, דינו - מאסר שבע שנים. (ב) הנוטל רכב ללא רשות מבעליו, והוא מעבירו למקום אחר או לאדם אחר בנסיבות המצביעות על כוונה שלא להחזירו לבעליו, אף אם עשה כל אחד מאלה על ידי אחר, דינו כדין גונב רכב. שימוש ברכב ללא רשות 413ג. הנוהג, משתמש או מעביר ממקום למקום, רכב ללא רשות מבעליו, ונוטש אותו במקום ממנו נלקח או בסמוך אליו, דינו מאסר שלוש שנים; עושה כן ונוטש את הרכב בכל מקום אחר, דינו מאסר חמש שנים". עם תיקון 28 לחוק העונשין, לא תוקן סעיף 7(2) לחוק הפיצויים. הערעור על ממצאים עובדתיים 5. בטענותיו בפנינו ביקש בא כוח המערער לתקוף את ממצאי בית המשפט, על פיהם נטילת הרכב על ידי המשיב ללא רשות הבעלים נעשתה כשהמערער היה עמו, וכי המערער ידע שהוא והמשיב משתמשים ברכב ללא הסכמת ורשותו של בעליו. בחנו את טענות בא כוח המערער ואת כלל הראיות, ובאנו למסקנה שאין עילה להתערב בממצאיו של בית המשפט המחוזי. 6. המערער הגיש בקשה להבאת ראיות נוספות במסגרת הערעור. בראיות נוספות אלה, יש, לדעתו, לשכנע את בית המשפט שהמשיב נטל את הרכב לבדו ובא אל בית המערער עם הרכב, ללא שהמערער ידע שמדובר ברכב שנלקח מבעליו ללא רשות. בחנו את הבקשה, ומסקנתנו היא שדין הבקשה להידחות. לגבי העד האחד, משראווי, הוברר מפי בא כוח המערער שהוא נפטר בינתיים ועל כן לא ניתן להעידו. גם לגבי העד האחר, בשם בולוס, אין הצדקה להתיר את העדתו בשלב הערעור. מדובר בעד שהעיד בבית המשפט המחוזי, ומבקש עתה לשנות את עדותו. ההסבר בתצהירו של עד זה למה מבקש הוא, כעבור שנים, לשנות את עדותו, אינו משכנע. והעיקר הוא, שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מושתת על אימון בגירסתו של המשיב הראשון ואי אמון בעדות אבי המערער. בנסיבות אלה, גירסתו החדשה של העד בולוס לא תשנה את התוצאה. התוצאה היא, שממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי עומדים בעינם. נותר לנו לדון בטענה משפטית, אותה העלה בא כוח המערער. הטענה היא, כי סעיף 7(2) לחוק הפיצויים אינו חל בענייננו. לדיון בטענה זו נעבור עתה. תחולת סעיף 7(2) לחוק הפיצויים בענייננו 7. הפלוגתא המשפטית בין הצדדים מתמקדת בשאלת פרשנותו של סעיף 7(2) לחוק, לאור התמורות שחלו בהוראת החוק אליה מפנה הסעיף. לטענת בא כוחו של המערער, סעיף 7(2) מפנה לחוק שבוטל, ועל כן אין לו עוד כל נפקות. מוסיף הוא וטוען, כי המחוקק לא גילה דעתו האם יש להסיק מסעיף 7(2) הפניה לסימן ה'1 בחוק העונשין. מכל מקום, כך הטענה, אם אכן החליף סימן זה את החוק הקודם, הרי שהסעיף הרלבנטי לענייננו הוא סעיף 413ג בלבד, ולא סעיף 413ב, שכן סעיף 7(2) אינו מפנה כלל לסעיף חוק הדן בגניבת רכב אלא לסעיף הדן בשימוש ברכב ללא רשות בלבד. סעיף 413ג הוסיף לעבירה של שימוש ברכב ללא רשות את יסוד ה"נטישה", המהווה חלק מיסודות העבירה. במידה וייקבע כי סעיף 7(2) לחוק הפיצויים מפנה לסעיף 413ג, הרי שגם לפי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא לא הוכח יסוד הנטישה. לעומתו טוען בא כוחה של המשיבה 3, כי לאור תיקון 28 לחוק העונשין יש לעשות שימוש בהוראתו של סעיף 25 לחוק הפרשנות, התשמ"א1981- ( להלן: חוק הפרשנות ) במסגרת פרשנותו של סעיף 7(2). עוד הוא טוען, כי ההנחה לפיה סעיף 413ג בלבד הוא זה אשר החליף את החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות) ואת חליפו, סעיף 401(א) המקורי, אין לה על מה שתסמוך. לטענתו, הן סעיף 413ג והן סעיף 413ב החליפו את סעיף 401(א) המקורי. ההבדל בין העבירות הללו נעוץ בדרגת חומרתן. לא יכולה להיות מחלוקת, כך הטענה, שמי שעבר עבירה של גניבת רכב, עבר גם עבירה של שימוש ברכב ללא רשות. עבירת גניבה כוללת בחובה את העבירה הקלה יותר של שימוש ברכב ללא רשות. אולם אפילו תתקבל הנחת בא כוח המערערים כי סעיף 7(2) מפנה לסעיף 413ג בלבד, הרי שיסודות העבירה התקיימו בענייננו, כולל יסוד הנטישה. על פי הטענה, בסמוך לאחר התאונה נטשו נוסעיה את המכונית. די בנטישה זו כדי שיתקיימו יסודות הסעיף, ואין חשיבות לסיבת הנטישה. מוסיף בא כוח המשיבים וטוען, כי לא יעלה על הדעת כי גונבי רכב, או נוטלי רכב ללא רשות הבעלים, שנפגעו במהלך נסיעתם ברכב הגנוב אינם נכנסים לגדר סעיף 7(2) לחוק, על יסוד הטענה שהם לא נטשו את הרכב מרצונם. 8. בטרם נכריע במחלוקת בין הצדדים נבקש להדגיש כי תכליתו של סעיף 7(2) היא ברורה וחד משמעית. מטרת הסעיף היא למנוע פיצוי מאדם, אשר השתמש ברכב בו נפגע ללא רשות בעליו. זו אחת הסנקציות שראה המחוקק להטיל על מי שנוסע ברכב זולתו שלא ברשותו. זאת, כדי להילחם בתופעה של נטילת רכב ללא רשות בעליו. תכלית זו עולה מלשונו המפורשת של החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות) אליו הפנה סעיף 7(2) במקור, וכך עולה במפורש אף מדברי ההסבר להצעת החוק (ראה דברי ההסבר לסעיף 5 להצעת החוק, ה"ח 1079 מיום יב' בתמוז תשל"ג, (12.7.73), עמוד 406). כדי להיכלל בגדר האנשים אשר הפיצוי נשלל מהם, אין דרישה שהנוסע שנפגע השתתף בפועל במעשה נטילת המכונית. די אם הוא ידע שנוהגים בו ללא רשות. תכליתו של סעיף 7(2) כאמור ברורה, ואף בא כוחו של המערער אינו חולק עליה. המחלוקת המשפטית נעוצה, אם כן, לא בקושי להתחקות אחר תכליתו של הסעיף. היא נעוצה בהשלכות שיש לשינויים, שחלו בחיקוק אליו מפנה הוראות סעיף 7(2), על היקף תחולתו. 9. השינוי הראשון, החלפתו של חוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות) בסעיף 401(א) לחוק העונשין ( להלן: התיקון הראשון ), אינו טומן בחובו כל קושי. השינוי התבטא בהחלפת החיקוק המאוזכר בלבד, תוך שתוכנו נותר בעינו, כך שתכלית הוראת סעיף 7(2) נשמרת גם אם ההפניה היא לסעיף המחליף. השאלה המורכבת יותר עולה ביחס להחלפת סעיף 401(א) המקורי בתיקון 28 לחוק העונשין ( להלן: התיקון השני ). במקרה זה, אין המדובר בהחלפת החיקוק בלבד, תוך הותרת הנוסח המקורי, או תוכנו, על כנו. כפי שהובהר לעיל, בחוק שהחליף את סעיף 401(א) הוכנסו שינויים מהותיים בהגדרת העבירה של שימוש ברכב ללא רשות. סעיף 25 לחוק הפרשנות קובע: "איזכור של חוק בחיקוק אחר - כוונתו לחיקוק המאוזכר בנוסחו בשעה שנזקקים לו, לרבות הוראות שנוספו בו והוראות שבאו במקומו בתיקון אחר". השאלה היא, אם לסעיף זה יש תחולה בענייננו? ככל שנוגע הדבר לתיקון הראשון, תחולתו של הסעיף אינה מביאה לשינוי בתכלית המקורית של סעיף 7(2). ההפנייה, גם לאחר התיקון, היא להוראה זהה מבחינת תכנה לזו הנזכרת בסעיף 7(2). האם יש להחיל את הוראות סעיף 25, כך שתחול גם על התיקון השני? עקרונית, סעיף 25 לחוק הפרשנות מסדיר אף מצב זה. ההפניה לחוק מכוונת לחוק המעודכן במועד הרלבנטי, על כל השינויים שהובאו בו עד לאותו מועד, כאשר השינויים עניינם הוא הן בתוספות שנתווספו לו והן בהוראות שהחליפו אותו המופיעות בחיקוק אחר. אם ניישם את הוראת סעיף 25 לענייננו, סעיפים 413ב ו413-ג, ולגירסת בא כוח המערער סעיף 413ג בלבד, החליפו את סעיף 401(א). התוצאה היא, שלעבירה המקורית של שימוש ברכב ללא רשות הוספו יסודות אשר לא נמנו בה בעבר. במידה וזו אכן התוצאה המתחייבת, החלתו של סעיף 7(2) לחוק הפיצויים על המקרה דנן תלויה בקיום יסודותיו של סעיף 413ב', במידה והוא רלבנטי, או בקיום יסודותיו של סעיף 413ג', כולל יסוד הנטישה. דעתי היא, כי אין בתיקון השני כדי להוציא את המערער מגדר תחולת סעיף 7(2) לחוק. דעה זו מעוגנת באופיה של ההפנייה אל הוראת החוק הפלילית, אשר מצאה את ביטוייה בסעיף 7(2). 10. ישנם סוגים שונים של צורות התיחסות בנורמה אחת לדין אחר (לענין זה, ראה באופן כללי מאמרו של י' אנגלרד, "מעמדו של הדין הדתי במשפט הישראלי", משפטים ב' 268, 316-299). לענייננו רלבנטי הסיווג בין "הוראת קליטה", ל"הוראת הפנייה". פרופסור פלר מסווג הוראות אלו באופן הבא: "... 'הוראת ההפניה' צופה פני העתיד והיא מגשרת בין שתי נורמות בצורה דינמית ודיאלקטית, כשתוכנה של נורמה אחת מותנית בתוכנה של נורמה אחרת על כל התפתחויותיה בעתיד. לעומת הוראת ההפניה, 'הוראת הקליטה', צופה פני רגע היווצרותה בלבד והיא מגשרת בין שתי נורמות בצורה סטאטית, כאשר נורמה אחת נכנסת בתוך נורמה אחרת, כגוף מוקפא ובלתי משתנה, לפי דמותו בשעת קבלת נורמה אחרת זו" (פרופסור ש' ז' פלר, "הוראת הפניה" ו"הוראת קליטה", הפרקליט כה' 320, 324). דעתי היא, כי את ההפנייה בסעיף 7(2) יש לסווג כ"הוראת קליטה" כמובנה בקטע המצוטט. אנמק את דברי. סעיף 413ג החליף כאמור את סעיף 401(א) המקורי. הבהרנו, כי בשונה מהתיקון הראשון, הפעם היתה ההחלפה כרוכה בשינוי מהותי בנוסח הסעיף. אין הסוגייה שבפנינו מצריכה את ליבונם של שינויים אלה לעומקם. לצורך ענייננו, די אם נאמר לעניין זה שעל פי פשוטו של מקרא עולה כי לעבירת שימוש ברכב ללא רשות הוסף יסוד של נטישת הרכב. הבהרנו שסעיף 25 לחוק הפרשנות מורה כי במקרים מעין אלו, יבוא החיקוק החדש, בנוסחו המעודכן, במקום החיקוק שבוטל. הוראתו של סעיף 25 משקפת את הכלל הרגיל, המתאים לרוב רובן של ההפניות בחיקוק אחד לחיקוק אחר, לפיו הפניות אלה תסווגנה כ"הוראות הפנייה". אולם יישומו של סעיף 25 בענייננו יוביל לתוצאה אשר תסתור את תכליתו של סעיף 7(2) לחוק הפיצויים. הטעם לכך הוא, שכוונת סעיף 7(2) היתה לשלול את הזכאות לפיצויים ממי שנטל רכב והשתמש בו ללא רשות הבעלים. לפיכך, הוספת דרישה בדבר נטישת הרכב כתנאי לשלילת הזכאות, חורגת מתכלית זו. בנסיבות אלה יש ליישם את הוראת סעיף 1 לחוק הפרשנות, הקובע כי תחולת הוראות חוק הפרשנות מותנית בכך ש"אין בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם חוק זה ". הוראה בחוק הפרשנות לא תחול אם משתמעת מהנסיבות תכלית אחרת, אשר אינה עולה בקנה אחד עם ההוראה (ראה רע"פ 500/98 חגואל נ' מדינת ישראל , דינים עליון, כרך נג, 757; ע"פ 4912/91 תלמי נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(1) 581 פיסקה 5). נראה בעליל, כי הפעלת סעיף 25 לגבי התיקון השני אינה מתיישבת עם תכליתו האמורה של סעיף 7(2). מהדברים האמורים יש להסיק, כי אין לפרש את ההפניה בסעיף 7(2) לחוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות) כ"הוראת הפנייה". מתכליתו של סעיף 7(2) עולה, שיש לפרש את ההפניה כהוראת קליטה, קרי, כמכוונת להוראת החוק הפלילי כפי שהיתה בעת חקיקתו של סעיף 7(2). תכליתו של הסעיף היתה, שבהתמלא התנאים הנקובים בו, כולל ההתיחסות לקיום העובדות של העבירה הנזכרת בו, לא יהיה נפגע זכאי לפיצויים לפי חוק הפיצויים. במקום להכניס לתוך סעיף 7(2) את הנאמר בחוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), המחוקק הקפיא אותו, כלשונו, בתוך הסעיף בדרך ההפנייה. בלשונו של פרופסור ש' ז' פלר: "התוצאה מכך היא שכל שינוי בדין שנקלט או ביטולו, אינם יכולים להשפיע, לכשעצמם, על התוכן המקורי והמלא של הנורמה הקולטת. במלים אחרות, יש להוסיף ולקרוא בתוך הנורמה הזאת את הדין הנקלט, כאילו לא קרה לו מאומה, מבחינה חקיקתית" (שם, בעמוד 323). מכאן שנוסחו של החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות) הוא הנוסח הרלבנטי לצורך יישום סעיף 7(2) לחוק הפיצויים. המסקנה מהדברים האמורים היא, שהמערער אינו יוצא מגדר תחולתו של סעיף 7(2), ולכן אין הוא זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים. לאור האמור, הערעור נדחה. נוכח פגיעתו הקשה של המערער בתאונה - אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט י' אנגלרד : אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' ריבלין : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, טז' בחשון התש"ס (26.10.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95057730. E10 /עכב

[ "ע\"א 5773/95", "ע\"א 91/82", "רע\"א 460/91", "ע\"א 91/92", "רע\"א 2853/96", "רע\"פ 500/98", "ע\"פ 4912/91" ]

1,391

66,025

ב בית המשפט העליון ע"א 5773/95 בפני: כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. רמי נבולסי 2. עדנאן נבולסי נגד המשיבים : 1. אבומנה אנטון 2. מעוז, חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בקשה להגדלת היקף הסיכומים בשם המערערים: עו"ד עידו אמגור בשם המשיבה 3: עו"ד עמליה ליאור החלטה ההרכב שידון בערעור יחליט בבקשה. ניתנה היום, כט' באב התשנ"ט (11.8.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95057730. E09 /עכב

[ "ע\"א 5773/95" ]

1,392

348

ב בית המשפט העליון רע"פ 4261/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : גולן דאידה נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למחיקת הערעור בשם המבקש: עו"ד בן בן יהודה החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. הדיון שנקבע ליום 19.11.97 - מתבטל. ניתנה היום, ג' בחשון תשנ"ח (3.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042610. O04

[ "רע\"פ 4261/97" ]

1,393

11,735

בית המשפט העליון רע"פ 4261/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : גולן בן סעיד דאידה נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.6.97 בתיק ע"פ 733/97 שניתנה על ידי כבוד השופטים: אבן ארי, בר אופיר, אחיטב בשם המבקש: עו"ד בן בן-יהודה בשם המשיבה: עו"ד אריה פטר החלטה הבקשה תידון בפני הרכב של שלושה שופטים. ניתנה היום, י' באב התשנ"ז (13.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042610. A03

[ "רע\"פ 4261/97", "ע\"פ 733/97" ]

1,394

15,979

בית המשפט העליון רע"פ 4261/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : דאידה גולן נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.6.97 בתיק ע"פ 733/97 שניתנה על ידי כבוד השופטים: אבן ארי, בר אופיר, אחיטב. בשם המבקש: עו"ד בן בן-יהודה החלטה לתשובת המשיבה תוך 15 ימים. ניתנה היום, ה' בתמוז תשנ"ז (10.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי /אז 97042610. B01

[ "רע\"פ 4261/97", "ע\"פ 733/97" ]

1,395

7,199

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5320/97 - א' בפני: כבוד השופט י' טירקל העותר ת : מוזהרה אבו צביח נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית בקשה למתן צו ביניים ה ח ל ט ה 1. לפי בקשתה של העותרת ובהסכמת ב"כ המשיבים ניתן בזה צו ביניים כמבוקש. 2. המזכירות תקבע מועד לדיון בעתירה יחד עם הדיון בעתירה שבתיק בג"ץ 4858/97 יוסף עשור קראמה נ' מועצת התכנון העליונה באיו"ש . המותב שידון בעתירות יחליט אם לאחדן. ניתנה היום, ד' בתשרי תשנ"ח (5.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ

[ "בג\"ץ 5320/97", "בג\"ץ 4858/97" ]

1,397

8,990

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5320/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל העותר : מוזהרה אבו צביח נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים ה ח ל ט ה 1. העתירה למתן צו על תנאי תועבר לדיון לפני מותב תלתא. המשיבים ישיבו על העתירה לקראת מועד הדיון. על הבקשה לצו ביניים ישיבו תוך 15 ימים. 2. ניתן בזה צו ארעי כמבוקש עד להחלטה בבקשה לצו ביניים. ניתנה היום, י"ג באלול תשנ"ז (15.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ

[ "בג\"ץ 5320/97" ]

1,399

58,602

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5320/97 - ד' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : מוזהרה אבו צביח נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית בקשה לדחית מועד דיון מטעם פרקליטות המדינה בשם המבקש: עו"ד תאופיק ג'בארין בשם המשיבים: עו"ד מלכיאל בלס החלטה לדחות למועד אחר. ניתן היום יא בסיון תשנ"ט (26.5.99). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053200. B06

[ "בג\"ץ 5320/97" ]

1,400

62,466

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5320/97 - ד' פני: כבוד השופט י' זמיר העותר : אבו צביח מוזהרה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית דיון מקדמי בעתירה בקשה לדחיית מועד דיון החלטה ביום 25.5.99 הוגשה לבית המשפט בקשה מוסכמת לדחיית מועד הדיון בעתירה, כדי לאפשר למשיבים לגבש את עמדתם הסופית בעניין נשוא העתירה. ב"כ המשיבים מתבקש להגיש לבית המשפט הודעה משלימה בעניין זה עד יום 1.12.99. ניתנה היום, י"ח בתשרי התש"ס (28.9.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053200. I07

[ "בג\"ץ 5320/97" ]

1,401

79,408

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5320/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : מוזהרה אבו צביח נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית התראה על מחיקה מחמת חוסר מעש החלטה ביום 9.1.2000 הוחלט כי העותר יודיע לבית המשפט תוך שלושים יום האם הוא מוכן למחוק את העתירה, על יסוד ההודעה מטעם המשיבים. העותר לא פעל כאמור עד עצם היום הזה. בנסיבות אלה, יש יסוד להניח כי העותר זנח את עתירתו ומן הדין הוא למחקה. אשר על כן, אני מאפשרת לעותר להודיע לבית המשפט תוך שבעה ימים אם הוא עומד על בירור העתירה. לא תוגש הודעה במועד, תירשם העתירה למחיקה מחמת חוסר מעש, מבלי שיתקיים בה דיון נוסף. ניתנה היום, ט"ז באדר ב' תש"ס (23.3.00). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053200. P10

[ "בג\"ץ 5320/97" ]

1,402

85,884

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5320/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : מוזהרה אבו צביח נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית דיון מקדמי בעתירה החלטה ביום 6.1.2000 נתקבלה בבית המשפט הודעה משלימה מטעם המשיבים. ב"כ העותר מתבקש להודיע לבית המשפט או הוא מוכן, על יסוד ההודעה האמורה, למחוק את העתירה, בלי לפגוע בזכותו להגיש עתירה חדשה, אם יראה צורך בכך. ב"כ העותר מתבקש להגיש את ההודעה תוך 30 יום. ניתנה היום, ב' בשבט התש"ס (9.1.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053200. I09

[ "בג\"ץ 5320/97" ]

1,403

90,143

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5320/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון-גונן העותר ת : מוזהרה אבו צביח נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית מחיקת העתירה בשם העותרת: עו"ד תאופיק ג'בארין החלטה בהחלטתי מיום 23.3.2000 אפשרתי לעותרת להודיע לבית המשפט, תוך שבעה ימים, האם היא עומדת על בירור עתירתה. עוד הוחלט כי במידה ולא תוגש הודעה כאמור, תירשם העתירה למחיקה מחמת חוסר מעש מבלי שיקויים בעניינה דיון נוסף. למרות שמתיק בית המשפט עולה כי דבר ההחלטה הודע לעותרת, לא ראתה היא לשגר כל הודעה מטעמה. בנסיבות אלה, ולאור האמור לעיל, הנני מורה על מחיקת העתירה. העתירה נמחקת. ניתנה היום, ב' בסיון תש"ס (5.6.2000). מיכל אגמון-גונן, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053200. P11

[ "בג\"ץ 5320/97" ]

1,404

351

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2952 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשת : קוזוקרו בילה-חסויה נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בע"פ 360/97 מיום 31.3.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: אבן ארי, בר אופיר, אחיטוב בשם המבקשת: עו"ד מאיר כסיף בשם המשיבה: עו"ד ענת גולדברג החלטה 1. להרכב של שלושה. 2. לקבוע לפני ההרכב המיוחד ביום 6.7.97 בשעה 11.30. 3. להקדיש לדיון 20 דקות מוחלקות בשווה בין הפרקליטים. ניתן היום י בסיון תשנ"ז (15.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029520. B04

[ "רע\"פ 97" ]

1,407

7,494

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2952 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת : קוזוקרו בילה - חסויה נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק ד ינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 360/97 מיום 31.3.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: א. אבן-ארי, ד. בר-אופיר, ה. אחיטוב בשם המבקשת: עו"ד מאיר כסיף החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, י"א באייר התשנ"ז (18.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029520. A01 /דז/

[ "רע\"פ 97" ]

1,408

12,304

ב בית המשפט העליון רע"פ 2952/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער : קוזוקרו בילה-חסויה נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בע"פ 360/97 מיום 31.3.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: אבן ארי, בר אופיר, אחיטוב תאריך הישיבה: א בתמוז תשנ"ז (6.7.97) בשם המערער : עו"ד כסיף מאיר בשם המשיב : עו"ד ע. גולדנברג פסק-דין רואים אנו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. מבלי להתייחס לטיעוני הפרקליטים מוסכם על המשיבה ומטעמיה למחיקת הערת האזהרה ואנו מוחקים אותה מכח סמכותנו לפי סעיף 221(ד) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965. מבחינה זו הערעור מתקבל. אין צו להוצאות. ניתן היום א בתמוז תשנ"ז (6.7.97). נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029520. B05

[ "רע\"פ 2952/97" ]

1,409

15,023

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2952 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת (המשיבה): מדינת ישראל - עירית תל-אביב-יפו נגד המשיב ה: בילה קוזוקרו - חסויה בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם המבקשת: עו"ד ענת גולדנברג החלטה כמבוקש. ניתנה היום, כ"ז באייר התשנ"ז (3.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029520. A02 /דז/

[ "רע\"פ 97" ]

1,410

353

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3210 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. זסלונוב מריה 2. זסלונוב קונסטנטין נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מינהל האוכלוסין בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרים: עו"ד מרינה חייפץ החלטה לתגובת באת כוח המשיבים עד יום 23.6.97. המזכירות תודיע החלטה זו לעו"ד דנה בריסקמן, באת כוח המשיבים, טלפונית ובאמצעות הפקסימליה. ניתנה היום, י"ז בסיון תשנ"ז (22.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032100. R03

[ "בג\"ץ 97" ]

1,411

3,067

בית המשפט העליון בג"ץ 97 / 3210 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים: 1. זסלונוב מריה 2. זסלונוב קונסטנטין נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנהל מינהל האוכלוסין עתירה למתן צו-על-תנאי החלטה להעביר את העתירה לדיון בפני הרכב. המזכירות תקבע מועד לדיון בעתירה לפני סוף חודש יולי 1997. ב"כ המשיבים יוזמן לדיון ויתבקש להגיש תגובה בכתב לקראת הדיון. ניתנה היום, כ' באייר תשנ"ז (27.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ321097/ 97032100. I02

[ "בג\"ץ 97" ]

1,412

7,720

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3210 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. זסלונוב מריה 2. זסלונוב קונסטנטין נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מינהל האוכלוסין בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרים: עו"ד מרינה חייפץ בשם המשיבים: עו"ד דנה בריסקמן החלטה העתירה תידון ביום 9.7.97 בשעה 09:00. ניתנה היום, כ"ה בסיון תשנ"ז (30.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032100. R04

[ "בג\"ץ 97" ]

1,413

13,109

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3210/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. זסלונוב מריה 2. זסלונוב קונסטנטין נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנהל מינהל האוכלוסין בקשה למחיקת העתירה בשם העותרים: עו"ד מרינה חייפץ פסק-דין בהסכמת הצדדים, העתירה נמחקת. ניתן היום, ד' בתמוז התשנ"ז (9.7.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97032100. A05 /דז/

[ "בג\"ץ 3210/97" ]

1,414

354

בית המשפט העליון ע"פ 97 / 116 4 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: יחזקאל יעקובי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.2.97 בתיק פלילי 326/97 שניתן על ידי הרכב כבוד סגן הנשיא השופט צמח בשם המערער: עו"ד י' קמר בשם המשיבה: עו"ד למברגר החלטה 1. נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה מגונה (עבירה לפי סעיף 348 (ב) בצירוף סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז1977- (להלן: "החוק") התעללות מינית בקטין (עבירה לפי סעיף 368ג לחוק ומעשה סדום (עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק). כל זאת בהתייחס למעשים שביצע המערער, לפי הנטען בכתב האישום, במתלונן, שהוא קטין יליד 1983. בטרם החל שלב ההוכחות במשפט הגיש המערער בקשה להסרת החיסיון על עדות הפסיכולוג המטפל במתלונן ועל כל החומר והמידע המצוי בידי הפסיכולוג אודות המתלונן. המשיבה צרפה לתגובתה לבקשה חוות דעת מטעמו של הפסיכולוג המטפל במתלונן, בה פורטו כל הנתונים, הנוגעים לדעת עורך חוות הדעת לחשד להתעללות מינית במתלונן. בין היתר נכתב בחוות הדעת: "החשד מפני התעללות עלה לראשונה בשעת הראיון המקדים שנערך להורים ע"י עובד אחר עם הגיעם לתחנה באוגוסט 1992. ההורים סיפרו שאדיר היה במשפחתון והוצא משם לאחר שקיבלו מידע לפיו מדובר במשפחה מוזרה ובעייתית מאד - הרבה קללות וריבים, כמו גם מוזרות של אחד מבני המשפחה בן 26 שהתעסק עם ילדים קטנים, כך אמרו השמועות בשכונה." בעקבות הגשת תגובת המשיבה, על חוות הדעת שצורפה לה, הגיש המערער בקשה לפסלות המותב שדן בהליך, זאת משום שהמותב נחשף לחוות הדעת, שכללה, לטענתו, עדויות שמיעה המשחירות את פני המערער ויוצרות דעה שלילית לגביו. (המערער התייחס בטיעוניו בפני בית המשפט קמא גם לקטעים נוספים בחוות הדעת, אולם ריכז את טיעוניו בקטע שצוטט לעיל). כל זאת בשעה שהפסיכולוג עורך חוות הדעת אינו נמנה כלל עם עדי התביעה. בתגובתה לבקשת הפסלות ביקשה המשיבה, בין היתר, לתקן את כתב האישום ולצרף את הפסיכולוג כעד תביעה. בית המשפט (כב' השופט י' צמח , סגן-נשיא וכב' השופטות מ' נאור ומ' ארד) קבע, כי מלכתחילה לא היתה המשיבה זכאית לצרף לתגובתה לבקשה להסרת חסיון את חוות הדעת, אפילו היה הפסיכולוג רשום כעד וכי - "מלכתחילה ואלמלא בקשתה של המאשימה, לצרף את הפסיכולוג המטפל כעד - אכן היה מקום להעביר את הדיון למותב אחר, שעינו לא שזפה את חוות הדעת ולהורות על הוצאת חוות הדעת מהתיק." עם זאת, קבע בית המשפט, כי משנמצא שיש מקום להתיר את תיקון כתב האישום, על דרך הוספתו של הפסיכולוג המטפל לרשימת עדי התביעה, הרי תובא בפני בית המשפט ממילא חוות דעתו של הפסיכולוג ואפילו ייחשף בית המשפט, אגב הדיון בעדות זו, למידע שיימצא בלתי קביל אין בכך כדי להביא לפסלות המותב הדן באישום. בית המשפט קבע, כי לא היה מקום להכללת הקטע שצוטט לעיל בחוות הדעת, אולם הוסיף, כי בתי משפט נחשפים כעניין של יום ביומו, לעדויות בלתי קבילות הנשמעות בבית המשפט ומוכרזות מניה וביה כראיות פסולות. באשר לקטע האמור ציין בית המשפט קמא: "אין לנו ספק כי נדע להתעלם מאמרה זו וכי נפסוק על פי הראיות הכשרות ועל פיהן בלבד." למעלה מן הצורך, ולאחר שקבע, כי טענות המערער אינן מקימות עילת פסלות, הוסיף בית המשפט וציין, כי משמעותה המעשית של קבלת בקשת המערער הינה דחייה של הדיון, שאינה מתיישבת עם טובת המתלונן. בערעור שבפני חוזר המערער על הטענות שהעלה בפני בית המשפט קמא ומציין, כי נוכח השתלשלות הדברים בתיק עד כה איבד כל אמון בסיכוייו למשפט הוגן וענייני וכי מראית פני הצדק נפגמה באופן שאינו מאפשר עוד את ניהול ההליך בפני בית המשפט קמא. המשיבה טוענת, כי בית משפט נחשף לא פעם לעדויות בלתי קבילות: כך, לדוגמא, במשפטי זוטא, שבסופם נפסלות הודאות נאשמים, כך כאשר נאשם חוזר בו מהודאתו. בנסיבות אלו, טוענת המשיבה, אין בית המשפט הדן בתיק פוסל עצמו מלהמשיך ולדון ובית משפט זה אישר פרקטיקה זו. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי שדין הערעור להידחות. כבר פסקנו לא פעם, כי חשיפה לראיות שהוכרזו בלתי קבילות אינה פוסלת, מניה וביה, את השופט שדן בתיק (וראה: ע"פ 101/97 סטגסי נ' מדינת ישראל , טרם פורסם, ע"פ 177/97 ועקנין נ' מדינת ישראל , טרם פורסם), כך גם פסקנו באשר למקרים בהם חזר נאשם מהודאתו (וראה: ע"פ 1650/97 בגלמן נ' מדינת ישראל , טרם פורסם וע"פ 4020/94 דורפמן נ' מדינת ישראל , פ"ד מח (4) 768). לעתים אין מנוס מחשיפת בית המשפט לראיות שיתברר בדיעבד, כי הן בלתי קבילות (כך במשפטי זוטא וכך כאשר נאשם חוזר בו מהודאתו). לעתים קורה הדבר עקב מעשה או מחדל של הצדדים להליך ( וכך במקרה שלפנינו). קביעה גורפת, כי בכל מקרה מעין זה יידרשו השופט או המותב הדן בתיק לפסול עצמם תפגע פגיעה של ממש בהליכי המשפט. "כדי לפסול שופט צריכה להתגבש המסקנה כי המשקל המצטבר של הנסיבות הוא כזה ששופט סביר לא יוכל לדעת הערכאה השיפוטית לשחרר עצמו מהשפעתו עליו של המידע שהגיע אליו, וכי אין להניח שהשופט יוכל לגבור על ההתרשמות האמורה אותה ספג. נקודת המוצא של בית המשפט היתה בדרך כלל כי המקצועיות של השופט בתור שכזו, הערכים אשר הם חלק מהכשרתו ומכשירותו, התפיסות של שופט בתחום המשפט ובכלל זה השאיפה המתמדת להנתקות מהשפעות פסולות שהסביבה מולידה, כל אלה מונעים קיומה של אפשרות ממשית של משוא פנים או דעה קדומה." "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" (גבורות לשמעון אגרנט (התשמ"ז) עמ' 87, 118. חזקה על בית המשפט קמא, כי ידע להבחין בין ראיות קבילות לראיות בלתי קבילות וכי לא יושפע מעדויות פסולות. תחושתו הסובייקטיבית של המערער, כשלעצמה, אין די בה כדי לסתור חזקה זו. הערעור נדחה. ניתנה היום ט"ז בניסן התשנ"ז (23.04.97) ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011640. A02 /דז

[ "ע\"פ 97", "ע\"פ 101/97", "ע\"פ 177/97", "ע\"פ 1650/97" ]

1,415