shay681/Precedents · Datasets at Hugging Face

Id int64 1 743k	text stringlengths 88 1.9M	Precedents_Found listlengths 1 250	__index_level_0__ int64 0 751k
2,534	ב בית המשפט העליון ע"א 1238/96 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. רומי גרנון 2. מוריס גרנון 3. רינה גרנון נגד המשיבים : 1. לגזיאל דוד 2. כלל חברה לביטוח בע"מ בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המערערים: עו"ד ריבה אמיר החלטה מתבקשת עמדת המשיבים בנוגע לבקשה להפחתת סכום הערבון. זו תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ח בחשון תשנ"ח (18.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012380. O02	[ "ע\"א 1238/96" ]	8,122
8,611	ב בית המשפט העליון ע"א 1238/96 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. רומי גרנון 2. מוריס גרנון 3. רינה גרנון נגד המשיבים : 1. לגזיאל דוד 2. כלל חברה לביטוח בע"מ בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המערערים: עו"ד ימין קן-תור בשם המשיבים: עו"ד א. בלכמן החלטה לנוכח סכום הפיצויים שנפסק למערערים בבית משפט קמא, אין הצדקה להפחתת סכום הערבון. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, א' בכסלו תשנ"ח (30.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012380. O03	[ "ע\"א 1238/96" ]	8,123
16,528	ב בית המשפט העליון ע"א 1238/96 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. רומי גרנון 2. מוריס גרנון 3. רינה גרנון נגד המשיבים : 1. לגזיאל דוד 2. כלל חברה לביטוח בע"מ בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המערערים: עו"ד ריבה אמיר החלטה מתברר כי ההודעה על קביעת גובה הערבון נשלחה לכתובת שגויה. לפיכך, יש לשלוח את ההודעה פעם נוספת. המועד להפקדת הערבון יימנה ממועד המצאתה של ההודעה. ניתנה היום, י"ז בחשון תשנ"ח (17.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012380. O01	[ "ע\"א 1238/96" ]	8,124
25,486	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1238/96 - ה' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים והמשיבים 1. רומי גרנון בערעור שכנגד: 2. מוריס גרנון 3. רינה גרנון נגד המשיבים והמערערים 1. לגזיאל דוד בערעור שכנגד: 2. כלל חברה לביטוח בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערים והמערערים שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים - המערערים בערעור שכנגד - יגישו את תשובתם לטענות המערערים ואת טענותיהם בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים - המשיבים בערעור שכנגד - יגישו את תשובתם לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו להם הטענות בערעור שכנגד, ורשאים הם, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבים בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור; 4. המערערים בערעור שכנגד רשאים להשיב לתשובת המשיבים בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים שכנגד כי אין ברצונם להשיב כאמור. 5. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, י"ז בטבת התשנ"ח (15.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012380. A04 /דז/	[ "ע\"א 1238/96" ]	8,125
33,957	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1238/96 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. רומי גרנון 2. מוריס גרנון 3. רינה גרנון נגד המשיבים : 1. לגזיאל דוד 2. כלל, חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.12.95 בתיק 1556/89 שניתן על ידי כבוד השופט מרגלית תאריך הישיבה: א' בתמוז התשנ"ח ( 25.06.98 ) בשם המערערים : עו"ד אמיר בשם המשיב: עו"ד בלכמן פסק-דין מוסכם בין בעלי הדין, שהמשיבים ישלמו למערער סכום נוסף של 7,700 ש"ח (עקב תיקון בסכום הנזק הלא ממוני, בגין ימי האישפוז), בצירוף שכר טירחת עורך דין בשיעור 13% ומע"מ מחושב על סכום זה. בכפוף לכך, נדחים הערעור והערעור שכנגד. הסכום, כאמור, ישולם תוך 21 ימים. ניתן היום, א' בתמוז התשנ"ח (25.6.98). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96012380. E05	[ "ע\"א 1238/96" ]	8,126
2,535	בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 97 / 1393 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העורר : סיבוני אריה נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על הח לטה שניתנה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א' בייזר), ביום 27.2.97, בב"ש 280/97, בה נדחה עררו של העורר על החלטת בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ר' גרינברג), ביום 3.2.97, בב"ש 199/97 (ת"פ 447/97), בה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. תאריך הישיבה: 19.3.97 בשם העורר: עו"ד ד' בן-שאול בשם המשיבה: עו"ד א' כרמל החלטה בהסכמת התביעה אני מקבלת את הערר ומורה על שחרורו ממעצר של העורר בתנאים שעליהם הסכימו הצדדים ואשר יהוו חלק בלתי-נפרד מהחלטתי זאת. ניתנה היום, יא באדר ב תשנ"ז (20.3.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT בש"פ 1393/97 הסכמה על תנאי שחרור בערובה לאחר שבית-המשפט העליון קבע בישיבתו הקודמת מיום 11.3.97, כי מן הראוי שהעורר יהיה נתון בחלופת מעצר, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר תנאי השחרור כדלקמן: 1. העורר יהיה נתון במעצר בית מלא בבית הוריו, סלומון ומתי סיבוני, ברחוב הרותם 6 באורנית. 2. העורר יוכל לצאת מבית הוריו לעבודה אצל דודו, מר גדי סיבוני, בחברת גגות רעפים סיבוני גד (92) בע"מ, וזאת בין השעות 07:00 ועד 18:00. 3. העורר יהיה רשאי לצאת מבית הוריו או מעבודתו על מנת להסדיר ולהשתתף בטיפולי גמילה מסמים במסגרת מסודרת אשר תימצא ותוסדר עבורו בתוך 30 יום מיום שחרורו ממעצרו. 4. עם הסדרת נושא טיפולי הגמילה, ישלח הסניגור הודעה מתאימה בלווית מסמכים כנדרש לכב' בית המשפט העליון עם העתק לפרקליטות המדינה. 5. בהודעה יפורטו מהות הטיפול הניתן, מועדי הטיפול ומקום מתן הטיפול. העורר ילווה אל הטיפול וממנו על ידי אחד ההורים או על ידי דודו. 6. הערבים יודיעו לרשויות (משטרה או פרקליטות) בכל מקרה של הפרת התנאים על ידי העורר. 7. המשטרה תהא רשאית לוודא קיום תנאי השחרור בכל שעות היום והלילה. 8. במידה ותהיה הפרה של אחד התנאים, תחולטנה הערבויות כחוק. 9. על מנת להבטיח את תנאי השחרור יתנו ההורים ערבות בנקאית ו/או הפקדת מזומן ע"ס 10,000 ש"ח. כמו כן יתן הערב גד סיבוני (הדוד) ערבות בנקאית ו/או הפקדת מזומן ע"ס 10,000 ש"ח. 10. אחת לחודשיים יומצא לתיק בית משפט השלום בתל-אביב-יפו ב"ש 199/97 (ת"פ 447/97) דו"ח חתום על ידי הערבים לגבי טיפולי הגמילה של העורר ותפקודו בעבודה. העתק הדיווח יומצא לפרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי).	[ "ש 280/97", "ש 199/97", "ת\"פ 447/97" ]	8,127
2,537	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 2015 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר המערער : שפדייה שבטייב נגד המשיב : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.2.96 בת.פ. 206/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: לינדרשטראוס גילאור, ג'ובראן תאריך הישיבה: א בניסן תשנ"ז (8.4.97). בשם המערער : עו"ד דוד יפתח בשם המשיב : עו"ד כהנא פסק-דין המשנה לנשיא ש' לוין: 1. ביום 26.9.94 גרם המערער למותו של המנוח קרול-חיים רייף ז"ל; בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המערער - עקב כך - בביצוע מעשה רצח, וגזר עליו מאסר עולם. הערעור שלפנינו, בעיקרו, סב סביב טענת הסניגור המלומד שיסוד ה"החלטה" - או הכוונה להמית - לא הוכח מעל לכל ספק סביר ולפיכך יש להרשיע את המערער אך בביצוע מעשה של הריגה. 2. לפי אחת מגירסאותיו בא המערער בטרוניה על המנוח, שהיה בעל קיוסק, כי זה מתאנה לנערות צעירות ואונס אותן לאחר ששילם להן כסף; לאחר חלופי דברים עם המנוח, שאירעו ליד הקיוסק, עזב המערער את המקום, הלך לשוק ונטל עמו מאחד הדוכנים סכין שארכה 33 ס"מ ואורך להבה 20 ס"מ. הוא חזר למקום ודקר את המנוח, כפי שהדבר תואר על ידי הפתולוג כדלקמן: "מתחת לקשת הצלעות משמאל... נמצא פצע דקירה חתך ...., אנכי באורך 5.2 ס"מ... שפות הפצע ישרות, הקצה העליון חד, הקצה התחתון מעוגל. בבדיקה לעומק מהפצע הנ"ל מתמשכת תעלת דקירה, אשר עוברת דרך שריר הסרעפת סמוך לקשת הצלעות עם פצע חתך באורך כ-4 ס"מ, עוברת דרך מזנטריום של מעי גס סמוך לזווית שמאלית של הקולון טרנסברסי עם חתך באורך כ- 4 ס"מ עם דימום מאסיבי ברקמת השומן סביב. במעי הדק נמצא חתך באורך כ- 4 ס"מ ובהמשך התעלה עוברת דרך שער כליה שמאל עם חתכים בשופכן ובוריד הכליה...". לפי ראיות שהיו מהימנות עליו, לרבות הודעותיו של המערער עצמו, קבע בית המשפט כי המערער דקר את המנוח באותו מקום פעמיים או שלש (ראה למשל, דברי עדותו של העד גורדון (בעמ' 71): "כשאמרתי שדקר אותו ראיתי אותו עושה מספר תנועות כאילו דקירות, לא הוציא את הסכין ושלף מהבטן, לחיצות הלוך וחזור לתוך הבטן". גירסאותיו של המערער במשטרה ובמשפט הכחישו זו את זו, ובית המשפט המחוזי בחר שלא לתת אמון בגירסה שהוא לא התכוון להמית את המנוח. היו לפני בית המשפט המחוזי אמירות של המערער במשטרה (המוצגים ת/ 1 ו-ת/ 6) לפיהן התכוון המערער להמית את המנוח, אך מטעמים שפורטו על ידי בית המשפט המחוזי, בעקבות דברי נציגת הפרקליטות, לא נתן להם בית המשפט אלא משקל מחזק. 3. לפנינו טען הסניגור המלומד שלא היה זה בטוח להסיק מעל לכל ספק סביר על כוונתו של המערער להמית את המנוח משום שמדובר בדקירה אחת בלבד שאירעה במהלך של קטטה. לא זו בלבד שאין המדובר בקטטה אלא שאין קיים כלל הקובע שלעולם אין להסיק מהנסיבות קיומה של כוונה להמית מקיומה של דקירה אחת. האסמכתה המשפטית שהסניגור הביא לפנינו מע"פ 2219/90 (לא פורסם) קובעת אף היא שהענין תלוי בנסיבות ובית המשפט העליון פרט שם את ספקותיו, לרבות העובדה שבית המשפט המחוזי קבע שם שכוונת קטילה לגבי נאשם אחר שהיה מעורב במעשה ההריגה לא הוכחה. אכן מספר הדקירות יכול לשמש, לעתים כגורם נסיבתי להוכחת כוונתו של נאשם, אך לעולם לא גורם מכריע. במקרה שלפנינו פרט בית המשפט המחוזי את הנסיבות שהניעוהו להסיק שכוונת הקטילה הוכחה מעל לכל ספק סביר: חלופי הדברים בין המערער לבין המנוח, טיבו של הסכין, ואופן ההצטיידות בסכין, עומק הדקירה ומיקומה, ותנועות הדקירה החוזרות והנשנות, וכן (כראיית מה מסייעת) אימרותיו של המערער במוצגים ת/ 1 ות/ 6. נחה דעתנו שמסקנותיה של הערכאה הראשונה מבוססת היטב בחומר הראיות. אנו סבורים גם שיכול היה בית המשפט המחוזי לתת משקל מה למוצגים ת/ 1 ו-ת/ 6, אך לדעתנו ההרשעה היא מבוססת גם ללא היזקקות למוצגים אלה. לפיכך אנו דוחים את הערעור. ניתן היום א בניסן תשנ"ז (8.4.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96020150. B01	[ "ע\"פ 96" ]	8,130
2,539	ב בית המשפט העליון רע"פ 6145/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: מאגד מוסטפא דנדן נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בע"פ 1267/97, מיום 17.9.97, שניתן על ידי כבוד השופטים: ד' ברלינר, נ' עמית, נ' ישעיה בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, י"ט בכסלו התשנ"ח (18.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061450. A01 /דז/	[ "רע\"פ 6145/97" ]	8,131
32,343	ב בית המשפט העליון רע"פ 6145/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : מאגד דנדן נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בע"פ 1267/97 מיום 17.9.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: ברלינר, עמית, ישעיה בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד אתי כהנא החלטה טענות המבקש אינן מעוררות שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. נסיבותיו האישיות של המבקש כבר נשקלו על ידי הערכאות שקדמו לנו, ואין בטענותיו כדי להצדיק התערבות גם לגופו של הענין. הבקשה נדחית. ניתן היום ז בטבת תשנ"ח (5.1.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061450. B02	[ "רע\"פ 6145/97" ]	8,132
2,540	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1708 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : הזו סמיר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.2.97 בע"פ 641/96 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו' זיילר, והשופטים ד' חשין וי' צור. בשם המבקש: עו"ד נפתלי אור-נר החלטה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא ו' זילר והשופטים ד' חשין וי' צור) שדחה את ערעורו של המבקש על חומרת עונשו. 1. המבקש הורשע בבית משפט השלום בירושלים בביצוע סדרת עבירות הכוללות התפרצות לרכב (עבירה לפי סעיף 413ו סיפא לחוק העונשין, התשל"ז1977-, להלן: "החוק"), גניבה מרכב (עבירה לפי סעיף 413ד (א) לחוק), קבלת נכס שהושג בפשע (עבירה לפי סעיף 411 לחוק), החזקת נכס החשוד כגנוב (עבירה לפי סעיף 413 לחוק), שיבוש מהלכי משפט (עבירה לפי סעיף 244 לחוק) והחזקת סם מסוכן מסוג הרואין לשימוש עצמי (עבירה לפי סעיפים 7 (א) ו- (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג1973-). הוא נדון לארבע שנות מאסר, מהן שלוש לריצוי בפועל ואחת על תנאי למשך שלוש שנים משחרורו. כמו-כן חויב להיות בפיקוח שרות המבחן במשך שנים עשר חודשים מיום שחרורו. המבקש ערער על גזר דין זה וטען, כי בית המשפט לא התחשב די הצורך בנסיבותיו האישיות, וכי נאשם אחר שעבר עבירות דומות, ורבות יותר במספרן. נדון על ידי בית משפט השלום בירושלים לעונש קל בהרבה. 2 בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע, כי בית משפט השלום הקדיש מחשבה רבה לגזירת דינו של המבקש, בהתחשב בנסיבותיו האישות, וכי העונש שהוטל על המבקש אינו כה חמור באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. 3. מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נימוקו היחיד של המבקש למתן רשות ערעור הוא, כי ההרכב שדחה את ערעורו קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש שהוטל על עבריין אחר (ואשר אליו התייחס המבקש גם בערעורו בפני בית המשפט המחוזי) והטיל על אותו עבריין מאסר של 30 חודשים בפועל, בעוד הוא נדון ל - 36 חודשי מאסר בפועל. 4. המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור. הן משום שהבקשה אינה מעלה עילה הראויה לדיון בערעור שני והן משום שטענת ההפלייה עליה מתבסס המבקש אינה מבוססת. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה הראוייה להידון בערכאה זו במסגרת ערעור שני, היינו שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית (וראה: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). בית משפט זה קבע לא פעם, כי לא תינתן רשות ערעור בבקשה שכל עניינה חומרת העונש שנגזר על המבקש (וראה: רע"פ 2056/97 עשקי נ' מדינת ישראל , לא פורסם). גם לגוף הדברים לא מצאתי בסיס לטענת המבקש. המבקש מנסה לגזור גזירה שווה בין עניינו, בו לא מצאה ערכאת הערעור, על פי הכללים הנקוטים בידה, מקום להתערב בגזר הדין שנגזר על ידי הערכאה הראשונה, לבין עניינו של אחר, בו החליטה ערכאת הערעור להחמיר בעונשו של נאשם, אך על פי הכללים הנקוטים בידה, לא מיצתה עימו את הדין. נסיונו של המבקש ליצור זהות מתמטית בין מקרים אלה לא צלח. הבקשה נדחית. ניתן היום, י"ט באייר תשנ"ז (26.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017080. A02 /נצ	[ "רע\"פ 97", "רע\"א 103/82", "רע\"פ 2056/97" ]	8,133
13,729	בית המשפט העליון בירושלים רע"פ 97 / 1708 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : הזו סמיר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.2.97 בע"פ 641/96 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו' זיילר, והשופטים ד' חשין וי' צור. בשם המבקש: עו"ד נפתלי אור-נר החלטה לתגובת המדינה תוך חמשה עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, י"ג בניסן תשנ"ז (20.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017080. A01 /נצ	[ "רע\"פ 97" ]	8,134
11,787	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2209 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל העותר ת : טרה אגודה יצרנית חקלאית שיתופית בנחלת יצחק בע"מ נגד המשיבים : 1. שושנה מירון, רשות מוסמכת במינהל המזון במשרד התעשיה והמסחר 2. שר התעשיה והמסחר 3. תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ 4. מחלבות שטראוס בע"מ 5. מחלבת אל מורוג' עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לתיקון העתירה תאריך הישיבה: ו' באייר התשנ"ז ( 13.05.97 ) בשם העותר ת: עו"ד א. דורות; עו"ד א. יפה-חמו בשם משיבים 1 ו2-: עו"ד א. מנדל בשם משיבה 3: עו"ד א. קיסרי בשם משיבה 4: עו"ד מ. מטלון; עו"ד א. גפן פסק-דין כפי שעולה מתשובת המדינה, הרשיונות חולקו. בנסיבות אלה, דין העתירה להידחות. רשמנו לפנינו הודעת ב"כ המשיבה מס' 1, לפיה תישקל דרך חישוב חדשה. כן רשמנו לפנינו, כי 80 טון של אבקת חלב שטרם חולקה תחולק בהתאם לקריטריון שייקבע לאחר שמיעת טענות הנוגעים בדבר. כן רשמנו לפנינו כי לעותרת יוקצו 15 טון חמאה נוספים, כפי שהדבר נעשה למחלבות אחרות באותה קטיגוריה. העתירה נדחית. ניתן היום, ו' באייר התשנ"ז (13.5.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97022090. A05 /דז/	[ "בג\"ץ 97" ]	8,136
2,542	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 96 / 4015 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרת: קשאני מרים נגד המשיבים : 1. המוסד לביטוח לאומי 2. הקרן לטיפול בחסויים החלטה המזכירות מתבקשת לקבוע את העתירה לדיון בפני הרכב ביום 4.11.97. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96040150. I05	[ "בג\"ץ 96" ]	8,138
10,589	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 96 / 4015 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרת : קשאני מרים נגד המשיבים : 1. המוסד לביטוח לאומי 2. הקרן לטיפול בחסויים דיון מקדמי בעתירה ה ח ל ט ה העותרת מבקשת באמצעות אחיה לחייב את המוסד לביטוח לאומי לרשום במחשב המוסד כי ביום 22.1.95 עברה אבחון רפואי במוסד ונקבעו לה 40% נכות. אולם, כפי שנאמר בתגובת המוסד, העותרת הגישה ערר על קביעה זאת בפני ועדה רפואית לעררים, וביום 28.6.95 קיבלה הוועדה את הערר וקבעה לעותרת 70% נכות. העותרת אינה מבהירה מה טעם או תועלת יש לרשום במחשב את ההחלטה לקבוע נכות של 40% כאשר החלטה זאת בוטלה בערר ונקבעה לעותרת נכות של 70%, שנרשמה במחשב. נראה, לכן, כי העתירה תיאורטית ואין הצדקה לדון בה. לפיכך מתבקש אחי העותרת להודיע לבית המשפט מה ההצדקה לקיים דיון בעתירה בפני הרכב. ההודעה תוגש תוך 30 יום. אם לא תוגש הודעה כאמור, תימחק העתירה בשל חוסר מעש. ניתנה היום, כ"ז באייר תשנ"ז (3.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96040150. I04	[ "בג\"ץ 96" ]	8,139
22,257	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4015/96 בג"ץ 6306/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר ת : קשאני מרים נגד המשיבים בבג"ץ 4015/96 : 1. המוסד לביטוח לאומי 2. הקרן לטיפול בחסויים המשיבים בבג"ץ 6306/96: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. ד"ר א. גלסמן עתירות למתן צו על תנ אי תאריך הישיבה: ד' בחשון התשנ"ח ( 04.11.97 ) בשם העותר ת: בעצמה יחד עם אחיה, מר דוד קשאני בשם המשיב מס' 1 בבג"ץ 4015/96 ובבג"ץ 6306/96: עו"ד עירית אלטשולר בשם המשיבה מס' 2 בבג"ץ 4015/96: עו"ד עמרם בלום פסק-דין עיינו בעתירות ובתשובה להן. נחה דעתנו כי העתירות אינן מעלות כל בעיה משפטית המצדיקה התערבותנו. אין בהן בעתירות אלה אלא הטרדת בית המשפט. העתירות נידחות. כיוון שב"כ העותרת חוזר ומגיש תביעות ועתירות בעניינה של העותרת, ובהן גם כאלה שאין בהן כל ממש, אנחנו מבקשים להעיר כי אם יוסיף ויגיש תביעות או עתירות כאלה, הוא עלול להתחייב בתשלום הוצאות המשפט. ניתן היום, ד' בחשון התשנ"ח (05.11.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96040150. A06 /דז/	[ "בג\"ץ 4015/96", "בג\"ץ 6306/96" ]	8,140
2,543	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 3322/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשים: 1. גלוסקה מרדכי עו"ד 2. דגן אריה ע"י ב"כ עו"ד מ. גלוסקה נגד המשיבים : 1. מרילנד דולפינריום בע"מ 2. רשם החברות ע"י ב"כ עו"ד א. פלג 3. יחזקאלי יעקב בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 1.5.97 בת"א 1403/82 המ' 13423/96 שניתנה על-ידי כבוד השופט ד"ר ג. קלינג החלטה להעביר להרכב של שלושה. ניתנה היום, כ"ו בחשון תשנ"ח (26.11.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033220. J04	[ "רע\"א 3322/97" ]	8,141
2,548	ב בית המשפט העליון רע"א 3322/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. גלוסקה מרדכי עו"ד 2. דגן אריה נגד המשיבים : 1. מרילנד דולפינריום בע"מ 2. רשם החברות 3. יחזקאלי יעקב החלטה לתגובת המשיבים תוך 15 ימים ממועד ההמצאה של החלטה זו. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר-הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתנה היום, יט באלול תשנ"ז (21.9.97) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033220. L03	[ "רע\"א 3322/97" ]	8,142
12,905	בבית המשפט העליון רע"א 3322/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. גלוסקה מרדכי עו"ד 2. דגן אריה נגד המשיבים : 1. מרילנד דולפינריום בע"מ 2. רשם החברות 3. יחזקאלי יעקב בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש 1: בעצמו החלטה מבקשת המבקש למתן החלטה שהוגשה לבית-המשפט ביום 18.8.97 עולה, כי המשיבים אינם מתנגדים לבקשה למתן ערובה במקום ערבון, שכן לא ראו להגיב עליה. בנסיבות אלה, אני נעתרת לבקשה. כתב ערובה של המבקש לתשלום ההוצאות יוגש תוך 14 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ח באב תשנ"ז (21.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033220. Q02	[ "רע\"א 3322/97" ]	8,143
13,784	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 97 / 3322 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשים: 1. גלוסקה מרדכי עו"ד 2. דגן אריה נגד המשיבים : 1. מרילנד דולפינריום בע"מ 2. רשם החברות 3. יחזקאלי יעקב בקשה למתן ערובה במקום ערבון בשם המבקשים: עו"ד מרדכי גלוסקה החלטה על המבקש הראשון להביא את עמדת המשיבים לבקשה. ניתנה היום, כ"ח באייר התשנ"ז (4.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033220. Q01	[ "רע\"א 97" ]	8,144
14,125	ב בית המשפט העליון רע"א 3322/97 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקשים : 1. גלוסקה מרדכי עו"ד 2. דגן אריה נגד המשיבים : 1. מרילנד דולפינריום בע"מ 2. רשם החברות 3. יחזקאלי יעקב בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקש מס' 1: בעצמו החלטה בהסכמת הצדדים אני דוחה את מועד הדיון שהיה קבוע ליום 14.1.98. הדיון יתקיים ביום 16.2.98 בשעה 09:00. ניתנה היום, י"ב בכסלו תשנ"ח (11.12.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033220. P05	[ "רע\"א 3322/97" ]	8,145
2,545	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7563/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' ביניש המערער ת : מדינת ישראל נגד המשיב : אל עוודרה צאברי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 26.9.97, בת.פ. 20/96 ובת.פ. 4812/95 שניתן על ידי כבוד השופטת ר. אבידע תאריך הישיבה: כ"ב בתמוז התשנ"ז ( 27.07.97 ) בשם המערער ת: עו"ד תמר בורנשטיין בשם המשיב : עו"ד שאול עמית החלטה אנו דוחים למועד קרוב חדש שייקבע על ידי המזכירות. מטרת הדחייה הינה לקבל תסקיר משלים של שירות המבחן. המזכירות מתבקשת לקבוע להמשך (בפני כל הרכב) בעוד שלושה שבועות. ניתנה היום, כ"ב בתמוז התשנ"ז (27.07.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96075630. A02 /דז/	[ "ע\"פ 7563/96" ]	8,147
10,244	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 7563 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערת : מדינת ישראל נגד המשיב : אל עוודרה צאברי בקשה לקביעת מועד דיון בשם המערערת: עו"ד אביה אלף בשם המשיב: עו"ד ש. עמית החלטה התיק דנן קבוע לדיון ליום 27.7.97. בא-כח המערערת ביקשה להקדים את הדיון לאור העובדה שהמשיב עומד לסיים ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו ביום 1.7.97. בא-כח המשיב הסכים לבקשה. אולם, הבקשה הוגשה בסמוך למועד הדיון המתוכנן ולתאריך סיום ריצוי שני שלישים מהעונש ועל כן יומן בית המשפט עמוס ואינו מאפשר קביעת תאריך קודם לדיון. ניתנה היום, י"ז בסיון תשנ"ז (22.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96075630. R01	[ "ע\"פ 96" ]	8,148
18,138	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7563/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר המערער ת : מדינת ישראל נגד המשיב : אל עוודרה צאברי ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 26.9.97 בת.פ . 20/96 ובת.פ . 4812/95 שניתן על די כבוד השופטת ר. אבידע תאריך הישיבה: י"ח באב תשנ"ז (21.8.97) בשם המערער ת: עו"ד כהנא בשם המשיב : עו"ד עמית שאול בשם שרות המבחן: גב' רות סיבל פסק-דין המשיב הורשע בעבירות של גניבת שני כלי רכב ומסחר ברכב גנוב, בעבירה של התפרצות וגניבה מתוך מרפאה ובעבירה של תקיפת שוטר. על המשיב הוטל עונש של 10 חדשי מאסר, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי. כן הופעלו נגדו שני עונשי מאסר על תנאי האחד לתקופה של 12 חודשים והאחר לתקופה של ששה חודשים, כשהם חופפים האחד את השני. כן נקבע שמתוך 12 חודשים אלה שני חודשים יחפפו את העונש של 16 חדשים כך שבסך הכל יהיה על המשיב לרצות עונש של 26 חדשים. נוכח חומרת העבירות, בעיקר אלה של גניבות רכב למטרות מסחר אשר הפכו למכת מדינה, נוכח העובדה שאת חלק מהעבירות ביצע המשיב כשהיה משוחרר ממעצר, ועל רקע הרשעותיו הקודמות של המשיב, הכוללות עבירות רבות של גניבות כלי רכב ועבירות של אלימות נגד שוטרים - צודקת ב"כ המדינה בטענתה שהעונש שהוטל על המשיב הינו קל ומצדיק התערבות. עם זאת, לא נמצה את הדין עם המשיב, בהתחשב באמור בתסקיר קצינת המבחן, אשר ראתה אפשרות לשינוי התנהגות מצד המשיב. בהתחשב באמור בתסקיר קצין המבחן, נראית לנו גם ההמלצה שהמשיב יועמד עם שחרורו מהכלא, בפקוח קצין מבחן לתקופה של שנה. על סמך כל האמור לעיל מתקבל הערעור במובן זה שבמקום העונש של 16 חדשי מאסר יבוא עונש של 32 חודשי מאסר. יתר חלקי גזר הדין - כולל הפעלת שני המאסרים על תנאי כך שלתקופת המאסר כאמור יצורפו 10 חדשי מאסר נוספים, וכן המאסר על תנאי שהוטל על המשיב - ישארו בעינם. התוצאה היא שעל המשיב לרצות 42 חדשי מאסר במקום 26 חדשים. בנוסף יועמד המשיב בפיקוח קצין מבחן לתקופה של שנה מיום שחרורו מן הכלא. ניתן היום, י"ח באב תשנ"ז ( 21.8.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96075630. B03	[ "ע\"פ 7563/96" ]	8,149
2,547	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 97 / 152 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: ד"ר י. פיליפ חדד נ ג ד המשיבים: 1. יעקב לופו 2. גיא לופו 3. גלי לופו 4. רועי לופו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.12.96 בת.א. 10/95 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא ברנר ב"כ המבקש: עו"ד י. עוזיאל ב"כ המשיבים: עו"ד א' פוזנר פסק-דין 1. בתביעה נגד רופא בגין רשלנות רפואית הוסכם בין הצדדים בחליפת מכתבים לפני הגשת התביעה, כי הרופא ישלם למשפחה 70% מן הנזקים שנגרמו "בגין אי הפנייתה של התובעת לבית חולים יום לפני שהופנתה בפועל". עוד הוסכם בין הצדדים כי "הסכמה זו תחייב את שני הצדדים באופן שגם אם יתקיים הליך, יתקיים הוא רק על הנזק בלבד". המשפחה הגישה תביעה בה תבעה כמוסכם 70% מן הנזקים. 2. במהלך הדיון נתגלעה מחלוקת בין הצדדים כאשר הרופא סבר כי אין ההסכם מונע ממנו לטעון כי גם אילו הופנתה המנוחה על ידו לבית החולים קודם משהופנתה בפועל, קיים סיכוי שבית החולים היה משחררה ללא אישפוז. עם זאת, הודיע הרופא לבית המשפט כי לא יטען להעדר קשר סיבתי. המשפחה עמדה על כך שעל הפרק עומדת לדיון שאלת הנזק בלבד. בית המשפט מצא כי אין בין הצדדים הסכמה בשאלת החבות והורה לדון גם בשאלה זו במלואה. 3. המבקש-הרופא מבקש לבטל את ההחלטה ולהעמיד את חבותו על 70% מבלי לפגוע בזכותו לטעון כי גם אילו הופנתה המנוחה לבית החולים קודם משהופנתה היה בית החולים משחרר אותה. המשיבים שעמדו קודם לכן על כך שההסכם תקף, מבקשים ליהנות מן ההחלטה באופן שיוכלו לחזור ולטעון כי הרופא אחראי למלוא הנזק שנגרם, ולא 70% כפי שסוכם. 4. אלו גם אלו אינם יכולים להישמע. ההסכם ברור וחד משמעי. נושא החבות סוכם והוסכם בין הצדדים. על הרופא הוטלו 70% מן החבות והשאלה לדיון ולהכרעה היא שאלת גובה הנזק בלבד. אין בפי אף אחד מהצדדים טענה של ממש המאפשרת חזרה מן ההסכם ולא היה מקום לבטלו ולהעמיד מחדש על הפרק את שאלת החבות. 5. ראוי לציין שהמבקש השאיר לשיקול דעת בית המשפט את השאלה אם יכול הוא להעלות במסגרת ההסכם את ההסתייגות אותה ביקש להותיר לעצמו. אין הוא יכול להעלות טענה זו או ליהנות ממנה. אשר על כן, ניתנת רשות ערעור כמבוקש. הבקשה נדונה כערעור והערעור מתקבל. ההחלטה מתבטלת, התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון בשאלת גובה הנזק בלבד. אין צו להוצאות. ניתן היום, ב' בסיוון תשנ"ז (9.4.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן /מזכיר ראשי חז15297/ 97001520. J02	[ "רע\"א 97" ]	8,150
2,549	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 3891/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקשת: מועצת פועלי ראש העין נ ג ד המשיבה: עמותת מכבי ראש העין המשיבים פורמלים: 1. עיריית ראש העין 2. ראש עיריית ראש העין 3. ועדת תמיכות בעיריית ראש העין ע"י יו"ר ועדת תמיכות 4. חשב המלווה בעיריית ראש העין אלון יאיר 5. עמותת מכבי ראש העין -מועדון הכדורסל 6. מתנ"ס ראש העין 7. עמותת פלמינגו ראש העין באמצעות עובדיה שאול 8. היועץ המשפטי לממשלה 9. מנהל רשות הספורט והחינוך הגופני משרד החינוך בקשה להבהרת צו ביניים ובקשה למחיקת משיבה החלטה צו הביניים ברור ואין מה להבהיר בו. אם מי מהמשיבים מבקש לשנותו עליו להגיש בקשה מתאימה עם נימוקים והיא תישקל לגופה לאחר קבלת תגובה מהצדדים האחרים. הבקשה נדחית. הבקשה למחוק את המשיבה 8 תידון על-ידי ההרכב שידון בעתירה ב1.9.97-. ניתנה היום, כ"ו בתמוז תשנ"ז (31.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038910. J06	[ "בג\"ץ 3891/97" ]	8,151
3,264	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3891/97 - 3 בפני: כבוד השופט י. קדמי העותר ת : עמותת מכבי ראש העין נגד המשיבים : 1. עיריית ראש העין 2. ראש עיריית ראש העין 3. ועדת תמיכות בעיריית ראש העין ע"י יו"ר ועדת תמיכות 4. חשב המלווה בעיריית ראש העין אלון יאיר 5. עמותת מכבי ראש העין -מועדון הכדורסל 6. מתנ"ס ראש העין 7. עמותת פלמינגו ראש העין באמצעות עובדיה שאול 8. מועצת פועלי ראש העין 9. היועץ המשפטי לממשלה 10.מנהל רשות הספורט והחינוך הגופני משרד החינוך בקשה לביטול צו ביניים החלטה 1. כל פריצה של צו הביניים כרוכה, מטבע הדברים בפגיעה בגורמים המעוניינים האחרים. 2. הואיל והדיון בעתירה קבוע ליום 1.9.97 מן הראוי שסוגיית צו הביניים, היקפו ומשך תוקפו יידונו באותה הזדמנות כאשר לכל אחד מן המעורבים תהיה הזדמנות להציג את עמדתו. 3. הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"ט באב תשנ"ז (22.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038910. H15	[ "בג\"ץ 3891/97" ]	8,152
7,258	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3891/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : עמותת מכבי ראש העין ע"י ב"כ עו"ד מ. קמפלר נגד המשיבים : 1. עיריית ראש העין 2. ראש עיריית ראש העין 3. ועדת תמיכות בעירית ראש העין ע"י ב"כ עו"ד נ. גונן 4. חשב המלווה בעיריית ראש העין אלון יאיר 5. עמותת מכבי ראש העין -מועדון הכדורסל 6. מתנ"ס ראש העין 7. עמותת פלמינגו ראש העין באמצעות עובדיה שאול 8. מועצת פועלי ראש העין ע"י ב"כ עו"ד ל. גולדברג-פרחיה 9. היועץ המשפטי לממשלה 10. מנהל רשות הספורט והחינוך הגופני, משרד החינוך עתירה למתן צו-על-תנאי וצו-ביניים החלטה 1. צו-על-תנאי כמבוקש. תשובה תוך 30 יום מהיום. 2. התיק ישמע ביום 1.9.97 יחד עם התיק 7901/96, הקבוע לאותו מועד. 3. החלטה על אחוד דיון תנתן על-ידי ההרכב באותו מועד. 4. עד אותו מועד (1.9.97), צו ביניים כמבוקש. ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשנ"ז (27.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ389197/ 97038910. J04	[ "בג\"ץ 3891/97" ]	8,154
8,300	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 97 / 3891 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרת: עמותת מכבי ראש העין נגד המשיבים : 1. עיריית ראש העין 2. ראש עיריית ראש העין 3. ועדת תמיכות בעיריית ראש העין ע"י יו"ר ועדת תמיכות 4. חשב המלווה בעיריית ראש העין אלון יאיר 5. עמותת מכבי ראש העין -מועדון הכדורסל 6. מתנ"ס ראש העין 7. עמותת פלמינגו ראש העין באמצעות עובדיה שאול 8. מועצת פועלי ראש העין 9. היועץ המשפטי לממשלה 10. מנהל רשות הספורט והחינוך הגופני משרד החינוך צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית-המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבה מס' 1 או מי מטעמה והמורה לה להימנע מליתן תמיכה כספית, במישרין או בעקיפין, לכל קבוצת ספורט יצוגית אחרת, או להתחייב ליתן כל תמיכה כספית כאמור. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד לקבלת תשובת המשיבים בבקשה לצו ביניים או עד למתן החלטה אחרת, הכל לפי המוקדם. ניתן היום, י"ט בסיון תשנ"ז (24.6.97). שמריהו כהן מ ז כ י ר ר א ש י העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038910. J02	[ "בג\"ץ 97" ]	8,155
9,559	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3891/97 בג"ץ 7901/96 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר העותר : עמותת מכבי ראש העין נגד המשיבים : 1. עיריית ראש העין 2. ראש עיריית ראש העין 3. ועדת תמיכות בעיריית ראש העין ע"י יו"ר ועדת תמיכות 4. חשב המלווה בעיריית ראש העין אלון יאיר 5. עמותת מכבי ראש העין -מועדון הכדורסל 6. מתנ"ס ראש העין 7. עמותת פלמינגו ראש העין באמצעות עובדיה שאול 8. מועצת פועלי ראש העין 9. היועץ המשפטי לממשלה 10. מנהל רשות הספורט והחינוך הגופני משרד החינוך תאריך הישיבה: כ"ט באב תשנ"ז (1.9.97) בשם העותר : עו"ד מנשה קמפלר בשם המשיבים 2-1: עו"ד נורית גונן בשם המשיב 5: עו"ד מאיר ברנע בשם המשיבם 10-9: עו"ד יהודה שפר החלטה לבקשת באת כוח משיבים 2-1 יוגש על ידם תצהיר נגדי מטעם מר שאול עובדיה, לתצהירי העותרת שהוגשו לבית המשפט ביום 28.8.97. כן יוגש על ידי משיבים 2-1 תצהיר מטעם המשיב מס' 2. התצהירים יוגשו תוך 7 ימים. הדיון בבג"צ 7901 ובבג"צ 3891/97 יאוחד. צו הביניים יצומצם באופן שבמקום המלים "לכל קבוצת ספורט ייצוגית אחרת או להתחייב ליתן כל תמיכה כספית כאמור", יהא כתוב: "לכל קבוצת כדורגל יצוגית, או להתחייב ליתן כל תמיכה כספית לכל קבוצת כדורגל יצוגית". אין באמור כדי למנוע ממשיבה מס' 1 לשלם כספים עבור התחייבויותיה בעבר למשיבה מס' 8, וכן מתן תמיכה למשיבה מס' 5, ולכל גורם אחר שאינו במסגרת צו הביניים המצומצם. לבקשת בא כוח העותרת נמחקות מהעתירות משיבות 5 ו7- (עמותת מכבי ראש העין - מועדון הכדורסל ומועצת פועלי ראש העין). הדיון ייקבע להמשך בפני הרכב זה בעוד כחודש ימים. המלצתנו לצדדים להמשיך ולהדבר ביניהם כדי להגיע להסדר על פיו תהיה קבוצת כדורגל ייצוגית אחת בשם מכבי-פלמנקו ראש העין שתורכב משתי הקבוצות באופן שווה. ניתנה היום, כ"ט באב תשנ"ז (1.9.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038910. D16	[ "בג\"ץ 3891/97", "בג\"ץ 7901/96" ]	8,156
12,296	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3891/97 - 2 בפני: כבוד השופט י. קדמי העותר ת : עמותת מכבי ראש העין נגד המשיבים : 1. עיריית ראש העין 2. ראש עיריית ראש העין 3. ועדת תמיכות בעיריית ראש העין ע"י יו"ר ועדת תמיכות 4. חשב המלווה בעיריית ראש העין אלון יאיר 5. עמותת מכבי ראש העין -מועדון הכדורסל 6. מתנ"ס ראש העין 7. עמותת פלמינגו ראש העין באמצעות עובדיה שאול 8. מועצת פועלי ראש העין 9. היועץ המשפטי לממשלה 10.מנהל רשות הספורט והחינוך הגופני משרד החינוך בקשה לביטול צו ביניים החלטה 1. התמונה המצטיירת מן החומר שבפנינו היא שפריצת צו הביניים כלפי אחת מהקבוצות - ולו גם בצורה מוגבלת - תגרור "פריצה" זהה לגבי כל הקבוצות; ובכך תסוכל המטרה שלשמה ניתן צו הביניים. 2. בהתחשב בכך, שהמועד הקבוע לדיון בעתירה לגופה, הוא 1.9.97 נראה כי מן הראוי שעניין פריצת צו הביניים יידון באותו דיון, במעמד כל הנוגעים בדבר. וכך אנוכי מחליט. 3. יחד עם זאת, באם התאריך 1.9.97, הינו מועד מאוחר לתכלית כלשהי אצל מי מהקבוצות הנפגעות, אהיה מוכן לבחון בקשה מיוחדת לתשלום מיוחד בסכום מתקבל על הדעת, אם תוגש כזאת. ניתנה היום, ט"ו באב תשנ"ז (18.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038910. H12	[ "בג\"ץ 3891/97" ]	8,157
14,011	ית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3891/97 - 1 בפני: כבוד השופט י. קדמי ה מבקשת : עמותת מכבי ראש העין - מועדון הכדורסל נגד המשיבים: 1. עמותת מכבי ראש העין 2. עירית ראש העין 3. מר יגאל יוסף, ראש עירית ראש העין 4. ועדת התמיכות בעירית ראש העין 5. יאיר אלון - החשב המלווה בעירית ראש העין 6. מתנ"ס ראש העין 7. עמותת פלמינגו ראש העין 8. מועצת פועלי ראש העין 9. היועץ המשפטי לממשלה 10. מנהל רשות הספורט והחינוך הגופני בקשה לביטול או שינוי צו-ביניים החלטה המשיבות מס' 1 (עמותת מכבי ראש העין) מס' 2 (עירית ראש העין) ומס' 7 (עמותת פלמינגו ראש העין), יגישו תגובה בכתב לבקשת המבקשת (עמותת מכבי ראש העין - מועדון הכדורסל), בדבר ביטול צו הביניים שניתן בתיק זה ככל שהוא מתייחס אליה. 2. התגובה תוגש בתוך 7 ימים מיום מתן ההחלטה. ימי הפגרה יחשבו במניין 7 הימים. אי מתן תגובה יחשב כהסכמה לבקשה. המזכירות תחזיר את התיק לעיוני ביום 15.8.97. ניתנה היום, ג' באב תשנ"ז (6.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038910. H10	[ "בג\"ץ 3891/97" ]	8,158
18,084	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 97 / 3891 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרת: עמותת מכבי ראש העין נגד המשיבים : 1. עיריית ראש העין 2. ראש עיריית ראש העין 3. ועדת תמיכות בעיריית ראש העין ע"י יו"ר ועדת תמיכות 4. חשב המלווה בעיריית ראש העין אלון יאיר 5. עמותת מכבי ראש העין -מועדון הכדורסל 6. מתנ"ס ראש העין 7. עמותת פלמינגו ראש העין באמצעות עובדיה שאול 8. מועצת פועלי ראש העין 9. היועץ המשפטי לממשלה 10. מנהל רשות הספורט והחינוך הגופני משרד החינוך עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. ביקשתי להביא לפני לעיון תיקי בג"ץ 7901/96 ו4328/96 אשר לפי האמור בעתירה, נוגעים ישירות לעניין. 2. המשיבים מתבקשים להודיע לבית המשפט תוך 10 ימים האם וכיצד מוכנים הם להבטיח תמיכה לעותרת אם תזכה בעתירה. עד לקבלת תשובת המשיבים, צו ביניים כמבוקש. ניתנה היום, ט"ז בסיון תשנ"ז (24.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038910. J01	[ "בג\"ץ 97", "בג\"ץ 7901/96" ]	8,159
2,550	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3670/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : בן נחום דוד נגד המשיבים : 1. הכנסת 2. היועץ המשפטי לממשלה דיון מקדמי בעתירה החלטה המזכירות מתבקשת לקבוע את העתירה לדיון בפני הרכב ביום 4.11.97. ניתנה היום, י"ח בתמוז תשנ"ז (23.7.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96036700. I05	[ "בג\"ץ 3670/96" ]	8,160
13,378	בית המשפט העליון בג"ץ 96 / 3670 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : בן נחום דוד נגד המשיבים : 1. הכנסת 2. היועץ המשפטי לממשלה דיון מקדמי בעתירה החלטה כדי לקדם ולייעל את הטיפול בעתירה, מתבקש העותר להודיע לבית המשפט כדלקמן: 1. העותר מפנה את העתירה נגד הכנסת ונגד היועץ המשפטי לממשלה. האם העותר הקדים ופנה אל היועץ המשפטי לממשלה כדי לברר את האפשרות והנכונות לפעול לתיקון החוק ברוח העתירה? 2. העותר מתבקש לציין באיזה זכות מן הזכויות המנויות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו פוגע החוק נשוא העתירה. העותר מציין אמנם, כבדרך אגב, כי החוק פוגע בכבודו ובחרותו. אך אין די באמירה סתמית כזאת כדי להביא לידי ביטולו של חוק. 3. לאור האמור לעיל, העותר מתבקש לשקול אם אין מקום למשוך את העתירה בשלב זה, כדי לקיים בירורים נוספים בעניין נשוא העתירה, בלי לפגוע בזכותו לשוב ולהגיש עתירה חדשה אם וכאשר יראה צורך בכך. העותר יגיש את ההודעה לבית המשפט תוך 30 יום. ניתנה היום, י"ד בסיון תשנ"ז (19.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96036700. I03	[ "בג\"ץ 96" ]	8,161
31,565	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3670/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר : בן-נחום דוד נגד המשיבים : 1. הכנסת 2. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ד' בחשון התשנ"ח ( 04.11.97 ) בשם העותר : בעצמו בשם המשיבים : עו"ד דנה בריסקמן פסק-דין מההודעה מטעם פרקליטות המדינה עולה כי שר המשפטים מתכוון להביא את הצעת החוק - המתקנת את החוק הקיים ברוח עמדת העותר - לקריאה ראשונה בכנסת. הוא ייעשה כן בהקדם האפשרי. בהמלצתנו, ישקול שר המשפטים פיצול ההצעה באופן שניתן יהא להביאה בהקדם לכנסת. בנסיבות אלה, הננו סבורים כי דין העתירה להידחות, וזאת מבלי לפגוע בזכותו של העותר לחזור לבית המשפט, אם הוא לא יבוא על סיפוקו. ניתן היום, ד' בחשון התשנ"ח (04.11.97), בפני העותר ועו"ד בריסקמן. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96036700. A06 /דז/	[ "בג\"ץ 3670/96" ]	8,162
10,861	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 95 / 2922 בג"ץ 96 / 7445 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותר ת : אגודת מהנדסים - בודקים מוסמכים בישראל נגד המשיב : מפקח עבודה ראשי משרד העבודה והרווחה עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"ט בסיון התשנ"ז ( 24.06.97 ) בשם העותר ת: עו"ד אברהם פסי בשם המשיב : עו"ד יהודה שפר פסק-דין עיינו בעתירות ובתשובות להן. המחלוקת עתה היא מקצועית, ועניינה דרכי הבדיקה על פי פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל1970-. שמענו טיעוני בא כוח העותרים. נחה דעתנו, כי בעמדת המשיבים לא נפל כל פגם המצדיק התערבותנו. העתירות נידחות. ניתן היום, י"ט בסיון התשנ"ז (24.06.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95029220. A04 /דז/	[ "בג\"ץ 95", "בג\"ץ 96" ]	8,164
16,368	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 95 / 2922 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרת: אגודת מהנדסים - בודקים מוסמכים בישראל נגד המשיב : מפקח העבודה הראשי במשרד העבודה והרווחה בקשה להוספת נימוקים לעתירה החלטה כמבוקש. ניתנה היום, כ"ה באייר תשנ"ז (1.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95029220. F03	[ "בג\"ץ 95" ]	8,165
2,554	בבית המשפט העליון ע"א 3771/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת: עזרא סופיה נגד המשיב : בנק לאומי לישראל בע"מ חברה ציבורית ה ודעה ובקשה בהסכמה בשם המערערת: עו"ד י' רסלר בשם המשיב: עו"ד ב' לוינבוק פסק-דין בהסכמת בעלי הדין, נדחה הערעור. אין צו להוצאות. האגרה תושב. ניתן היום, י"ז באב התשנ"ז (20.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037710. Q01	[ "ע\"א 3771/97" ]	8,168
2,555	בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 4433/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העורר : מוחמד שיבלי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.7.97 בב"ש 1549/97 (ת"פ 29/97) שניתנה על-ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ החלטה הערר ידון במעמד הצדדים ביום 28.7.97 בשעה 9:30. ניתנה היום, יב בתמוז התשנ"ז (17.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044330. L01	[ "ש 1549/97", "ת\"פ 29/97" ]	8,169
4,415	בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 4433/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר ה עורר : מוחמד שיבלי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.7.97 בב"ש 1549/97 שניתנה על-ידי כבוד הנשיא י. אברמוביץ בשם העורר: ע. בנר בשם המשיבה: א. אינפלד החלטה העורר, המואשם בעבירה של שוד מזוין בחבורה, נעצר במרץ 1997 עד תום הליכי המשפט. הערר על ההחלטה, שהוגש לבית-משפט זה, נדחה. העורר ביקש לעיין מחדש בהחלטת המעצר, זאת לנוכח הצפי להתארכות בירור המשפט בשל העובדה שעדי התביעה השותפים לעבירה, מנועים מלהעיד עד לסיום משפטם. בקשתו נדחתה, ומכאן הערר. על-אף הצפי, לנוכח מסוכנותו הרבה של העורר, אינני רואה מקום לקביעת חלופת מעצר. עוצמת השיקולים שביסוד המעצר אמנם פוחתים ככל שתקופת המעצר מתארכת מעבר לשנה, אך כאמור לעיל, העורר נעצר לארבעה חודשים בלבד. על-כן אני דוחה את הערר. ניתנה היום, כג בתמוז התשנ"ז (28.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044330. L02	[ "ש 1549/97" ]	8,170
2,556	ב בית המשפט העליון רע"א 5386/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המבקשים : 1. נ. עמית תעשיות 1993 בע"מ 2. מ. גלבר תעשיות 1993 בע"מ 3. נח עמית 4. משה גלבר נגד המשיב ות : 1. ק.ר. רוחמה תעשיות בע"מ 2. המברשת תעשיית מברשות 3. ביו ברייט תעשיות בע"מ 4. ביו ברייט תעשיות אינטרנשיונל (1995) בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בה.פ. 545/97 שניתנה ביום 7/8/97 על ידי כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז בשם המבקשים: עו"ד צ' וידר החלטה 1. באי כוח בעלי הדין יבואו בדברים במגמה להגיע להסכם פשרה שייתר את הדיון בבקשה. על תוצאות המגעים יודיעו לבית המשפט תוך 15 ימים מיום המצאתה של החלטה זאת. 2. אם לא יגיעו להסכם כאמור ישיבו המשיבות על הבקשה תוך 30 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשים. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . 6. העיון בעותקי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעלה חשש שהעותקים אינם שלימים. לפיכך ימציא בא כח המבקשים עותקים שלימים ומסופררים לבית המשפט ולמשיבות במישרין תוך הזמן הנזכר. ניתנה היום, י"ח בחשון תשנ"ח (18.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053860. M01	[ "רע\"א 5386/97" ]	8,171
41,580	ב בית המשפט העליון רע"א 5386/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. נ. עמית תעשיות 1993 בע"מ 2. מ. גלבר תעשיות 1993 בע"מ 3. נח עמית 4. משה גלבר נגד המשיבים : 1. ק.ר. רוחמה תעשיות בע"מ 2. המברשת תעשיית מברשות 3. ביו ברייט תעשיות בע"מ 4. ביו ברייט תעשיות אינטרנשיונל (1995) בע"מ בקשה למחיקת ערעור בשם המבקשים: עו"ד צבי וידר החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"א באב תשנ"ח (3.8.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053860. O03	[ "רע\"א 5386/97" ]	8,172
2,558	בית המשפט העליון בש"א 9032/96 ע"א 3876/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערער : אסטבלישמנט דאדסו נגד המשיבים : 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 2. אלברט סבג 3. סרינה סבג בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 14.4.96 בה"פ 1823/93 שניתן על ידי כבוד השופט א. גורן החלטה תשומת לב הצדדים מופנית להחלטה מיום 18.12.96 לפיה תידון הבקשה על ידי ההרכב שידון בערעור. החלטה זו משתרעת על כל תגובה לאותה בקשה, ועל כל בקשה שבמסגרתה. ניתנה היום ד' באדר ב' תשנ"ז (13.3.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי חז387696/ 96038760. J02	[ "בש\"א 9032/96", "ע\"א 3876/96", "בה\"פ 1823/93" ]	8,173
41,974	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3876/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר המערער ת : אסטבלישמנט דאדסו נגד המשיבים : 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 2. אלברט סבג 3. סרינה סבג ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 14.4.96 בתיק ה"פ 1823/93 שניתן על ידי כבוד השופט א' גורן תאריך הישיבה: י"ט בשבט התשנ"ח ( 15.02.98 ) בשם המערער ת: עו"ד ישראל צור; עו"ד רועי צור בשם משיב מס' 1: עו"ד אורן פרסקי; עו"ד לילך טל-ניר פסק-דין בית המשפט המחוזי ניתח כראוי את הדיון ואת העובדות, והגיע למסקנה כי סבן הוא הבעלים האמיתי של הנכס. בממצא זה לא נתערב. הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב מס' 1, בסכום כולל של 30,000 ש"ח. ניתן היום, י"ט בשבט התשנ"ח (15.02.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96038760. A03 /דז/	[ "ע\"א 3876/96", "ה\"פ 1823/93" ]	8,174
2,560	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 4378/97 - ב' בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המבקשים : 1. גאנם סלמן(קטין) 2. גנאם פאדל 3. גאנם וודאד נגד המשיבים : 1. בית חולים העמק 2. קופת חולים הכללית של הסתדרות העובדים בא"י בקשה למתן הוראות החלטה בתאריך 7.9.97 דחיתי את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים. עתה הם מבקשים לבטל את ההחלטה ולעיין מחדש בבקשתם, וזאת בנימוק שהודעה מסויימת שהגישו לבית-המשפט, על-פי בקשתו, לא הייתה מונחת בפניו בעת דחיית הבקשה. ואולם, ההודעה האמורה הגיעה לבית-המשפט בפקסימיליה עוד בתאריך 3.9.97 והאמור בה הובא בחשבון במסגרת ההכרעה שניתנה בבקשה. אשר-על-כן אין כל מקום לעיין מחדש בבקשה. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כו באלול התשנ"ז (28.9.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "רע\"א 4378/97" ]	8,176
2,646	בבית המשפט העליון רע"א 4378/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. גאנם סלמן(קטין) 2. גנאם פאדל 3. גאנם וודאד נגד המשיבים : 1. בית חולים העמק 2. קופת חולים הכללית של ההסתדרות העובדים בא"י בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקשים: עו"ד יראון פסטינגר החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. הארכת המועד עד להחלטה בבקשה. ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשנ"ז (28.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043780. Q01	[ "רע\"א 4378/97" ]	8,177
8,422	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 4378/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. גאנם סלמן(קטין) 2. גנאם פאדל 3. גאנם וודאד נגד המשיבים : 1. בית חולים העמק 2. קופת חולים הכללית של הסתדרות העובדים בא"י בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.6.97 בת.א. 1166/95 שניתנה על-ידי כבוד השופט ד"ר א' בן-זמרה החלטה במסגרת תביעת רשלנות רפואית המתבררת בבית-המשפט המחוזי בירושלים העיד מטעם ההגנה רופא, שלו מייחסת התביעה התנהגות רשלנית. בית-המשפט המחוזי סירב להתיר לתביעה לשאול את הרופא שאלות שבסברה, והגביל את חקירתו הנגדית לעניינים שבעובדה בלבד. על החלטה זו הוגשה הבקשה שבפניי. אינני רואה מקום לתת למבקשים רשות ערעור בשלב זה. למבקשים שמורה הזכות להעלות טענות אלו במידה ויבחרו לערער על פסק-הדין הסופי של בית-המשפט המחוזי. ניתנה היום, ה' באלול תשנ"ז (7.9.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043780. L04	[ "רע\"א 4378/97" ]	8,178
10,780	בבית המשפט העליון רע"א 4378/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. גאנם סלמן(קטין) 2. גנאם פאדל 3. גאנם וודאד נגד המשיבים : 1. בית חולים העמק 2. קופת חולים הכללית של ההסתדרות העובדים בא"י בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקשים: עו"ד נתן רון בשם המשיבים: עו"ד י. אבימור החלטה לנוכח תגובת בא-כוח המשיבים, אני קובעת כי סכום הערבון שעל המבקשים להפקיד בתיק זה יהא 5,000 ש"ח. הערבון יופקד תוך חמישה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ז' באב תשנ"ז (10.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043780. Q02	[ "רע\"א 4378/97" ]	8,179
11,009	בית המשפט העליון רע"א 4378/97 - 1 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים : 1. גאנם סלמן(קטין) 2. גנאם פאדל 3. גאנם וודאד נגד המשיבים : 1. בית חולים העמק 2. קופת חולים הכללית של ההסתדרות העובדים בא"י בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.6.97 בת.א. 1166/95 שניתנה על ידי כבוד השופט בן זמרה בשם המבקשים: עו"ד יראון פסטינגר החלטה פרקליט המבקשים מתבקש להודיע תוך 7 ימים (וימי הפגרה בכלל) מה הם ההליכים שנתקיימו בתיק לאחר הישיבה בה נתקבלו ההחלטות נשוא הבקשה לרשות לערער ולאיזה שלב הגיע הדיון בתיק. לאחר מכן ימשיך הטיפול בבקשה לרשות לערער. הדיון בבקשה זו לא יעכב הליכים כל שהם התלויים והעומדים בבית המשפט המחוזי. ניתן היום טז באב תשנ"ז (19.8.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043780. B03	[ "רע\"א 4378/97" ]	8,180
2,561	בית המשפט העליון רע"פ 9079 /96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: ישראל רוזוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 1519/93, 1503, 1530 מיום 19.9.96, שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גרוס, י. בן-שלמה, א. שלו בשם המבקש: עו"ד ג. אדרת; עו"ד נ. שמחוני בשם המשיבה: עו"ד י. כהן; עו"ד א. מודעי החלטה רשות ערעור כמבוקש. הדיון יהיה ביחד עם רע"פ 9122/96, רע"פ 7798/96 ורע"פ 9098/96. ניתנה היום, א' בתמוז התשנ"ז (6.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090790. A02 /דז/	[ "רע\"פ 9079", "רע\"פ 9122/96", "רע\"פ 7798/96" ]	8,181
3,499	בית המשפט העליון רע"פ 96 / 9079 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: ישראל רוזוב נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בשם המבקש: עו"ד נתן שמחוני בשם המשיבה: עו"ד יעקב כהן החלטה עיכוב ביצוע ארעי, בהסכמת הצדדים, עד להחלטה אחרת. ניתנה היום, ג' ניסן התשנ"ז (10.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090790. A01 /דז/	[ "רע\"פ 96" ]	8,182
19,065	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2090/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר : יוסף לינה נגד המשיב : שר הפנים עתירה לביטול עתירה פסק-דין לבקשת באי-כוח בעלי-הדין אנו מחליטים לבטל את העתירה באין צו להוצאות. היום, ה' בניסן תשנ"ח (1.4.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97020900. G03	[ "בג\"ץ 2090/97" ]	8,187
2,564	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 5504/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקש : ניסן גדעון ע"י ב"כ עו"ד י. אבירם וא. ויטנברג נגד המשיב ה : פז חברת נפט בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ש. הורוביץ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.6.97 בהמרצה 6602/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת י' הכט החלטה בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת י. הכט) נענה לבקשת המשיבה ונתן צווי מניעה וצווי עשה נגד המבקש. על כך הגיש המבקש בקשת רשות ערעור המחזיקה 30 עמודים צפופי טעונים מלומדים, לבד משני כרכי אסמכתאות. קראתי בעניין ובעיון את החומר שהוגש, תוך הערכה למאמץ שנעשה כדי לשכנע כי אין מקום לסעדים הזמניים שנתנו, ולא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. זהו סכסוך בין המבקש נכה צה"ל מפעיל תחנת דלק, לבין חברת פז, סביב חוזים שנערכו ביניהם בהקשר לתחנה ולהפעלתה. על פי חוזים אלה פעלו הצדדים במשך שנים רבות. אכן, חלו תמורות ושינויים תחיקתיים ואחרים במהלך השנים הצריכים דיון ולבון. היקף ומהות הטענות המועלות על ידי המבקש, מעידות על עצמן שהן דורשות ברור ענייני רציני, שייעשה - ללא ספק - במהלך המשפט בין הצדדים. בשלב זה, נחה דעתי, כי המשיבה הניחה תשתית לכאורית מספקת לצורך קבלת הסעדים הזמניים שקבלה וכי הצווים הזמניים נועדו לשמור על המצב הקיים וכך ראוי. גם מאזן הנוחות מדבר בזכות קיומם של הצווים ולא בזכות ביטולם. אין לך דבר מכל הנטען על ידי המבקש, שאינו יכול לקבל ביטוי בפסק-הדין הסופי, אם אכן תתקבלנה טענותיו. אם ייגרם למבקש נזק כתוצאה מהצווים, תחויב המשיבה בפיצוי הולם ולשם כך צוותה - על ידי בית המשפט המחוזי - להמציא ערבות. הבקשה נדחית ללא בקשת תשובה וללא הוצאות. יש לקוות שהצדדים ישכילו - אולי בעזרת משרד הביטחון - למצוא הסדר נאות בלא שיקוב הדין את ההר. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97055040. J01	[ "רע\"א 5504/97" ]	8,188
7,154	בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 843/97 בפני: כבוד השופט י. קדמי העורר. איסאם בן עבד אלעזיז מנסור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.2.97 בתיק ב"ש 2867/96 שניתנה על ידי כבוד השופט א. בייזר תאריך הישיבה: ג' באדר א' תשנ"ז (10.2.97) בשם העורר: עו"ד שרעבי בשם המשיבה: עו"ד מנואל שינדר ה ח ל ט ה 1. העורר הועמד לדין יחד עם ארבעה אחרים, בת.פ. 377/96 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. כתב האישום שהוגש נגד החמישה בתיק האמור - כאשר העורר הינו נאשם מס' 5 - כולל עשרים ואחד אישומים, שעיקרם גניבת רכב ומסחר ברכב גנוב. הנאשמים המרכזיים הם הנאשמים מס' 1 ומס' 2; בעוד שלעורר - הנאשם מס' 5 כאמור - מיוחסים שני אישומים בלבד, שעניינם גניבת שני כלי רכב, במועד אחד, יחד עם הנאשמים מס' 1 ומס' 3, ומכירתם בכפר דיר א-סיכה שבשומרון. הנאשמים מס' 1 ומס' 2 ילידי 1977; בעוד שהעורר והנאשמים מס' 3 ומס' 4 הם ילידי 1978, ושלשתם היו קטינים בעת ביצוע המעשים המיוחסים להם בכתב האישום. עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרם של כל חמשת הנאשמים, לרבות העורר; ובהחלטה הנוגעת לענינו של העורר, ציווה בית המשפט המחוזי על מעצרו שלו לצד מעצרם של הנאשמים מס' 1, מס' 2 ומס' 3. 2. טענתו המרכזית של ב"כ העורר היא, כי העבירות המיוחסות למרשו בכתב האישום אינן מקימות עילת מעצר עד תום ההליכים. עמדה זו סומך ב"כ העורר על כך: שהעבירות האמורות, על פי טיבן, אינן נמנות על העבירות המנויות בסעיף 21א(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב1982-; ונסיבות הענין - כפי שהן מתחייבות מחומר החקירה - אינן מקימות בסיס לקיומם של "סיכונים" מאלה המקימים עילת מעצר מכוח ההוראות הקבועות בסעיף 21א(א)(1) לחוק הנ"ל. לשיטתו של ב"כ העורר, יש להבחין: בין גניבת כלי רכב המשקפת אורח חיים ומהווה מקור פרנסה לגנב, ועל כן מאיימת על שלום הציבור ועשויה להקים עילת מעצר לפי סעיף 21א(א)(1) הנ"ל; לבין גניבת כלי רכב בודדת ומזדמנת, שאינה מקימה, בתור שכזו, בסיס לסיכון שלום הציבור, המצדיק החזקה במעצר עד תום ההליכים. הבדיקה באם העבירות המיוחסות לנאשם מקימות בסיס לקיומו של סיכון שלום הציבור, הינה בדיקה אינדיבידואלית; ובדרך כלל, מתחייבת מסקנה כזו, במקום שבו מדובר בגניבת כלי רכב מרובים לאורך תקופה. היותה של גניבת רכב בבחינת "מכה" שיש לציבור ענין מיוחד לצמצמה, אינה מספקת, כשלעצמה, להקמת אותו סיכון המצדיק החזקה במעצר; וכאמור, עניינו של כל נאשם בגניבת רכב צריך להיבדק לגופו. 3. ב"כ המדינה ער לכללים האמורים, ולשיטתו יש לראות את העורר כנמנה על "חבורת גנבי רכב", שהפכו את הגניבה למקור מתמשך של הכנסה. אשר על כן, כך סבור ב"כ התביעה, אין בעובדה שמיוחסת לעורר גניבתם של שני כלי רכב בלבד - כאשר הוא מודה באימרתו שהשתתף בגניבתם של שני כלי רכב נוספים שלא הואשם בגניבתם - כדי להבחין בינו לבין חברים ותיקים יותר בחבורה, להם מיוחסת גניבתם של כלי רכב רבים. בהציגו את העורר כאחד מבני חבורה של גונבי רכב, מדגיש ב"כ המדינה, כי העורר לא הסתפק במעורבות "פסיבית" בגניבת כלי הרכב נשוא האישומים העומדים כנגדו, אלא נהג בכלי הרכב הגנובים והביאם למקום שבו נמכרו. 4. עמדתו העקרונית של ב"כ העורר מקובלת עלי: כפי שכבר נקבע, העובדה שהמדובר בעבירה שהפכה ל"מכת מדינה" אינה מספקת, כשלעצמה, כדי להקים בסיס ל"מסוכנות" האישית, הדרושה לקיומה של עילת מעצר לפי סעיף 21א(א)(1) הנ"ל; ויש לבחון, אם יש בחומר החקירה כדי להוכיח, שמתקימת בפועל בעניינו של העורר אותה "מסוכנות". מספר כלי הרכב שנאשם מואשם בגניבתם, קיומו של "קו שיווק" שדרכו מפיק הנאשם רווחים מן הגניבה, היותו משולב ברשת העוסקת בגניבה וסחר ברכב גנוב ותפקידו ברשת זו וכיוצ"ב, מהווים גורמים שבכוחם ללמד על קיומו של סיכון ממשי לשלום הציבור, באם הנאשם ישוחרר בערובה. ברם, כאמור, אין די בעצם קיומו של גורם מהגורמים האמורים, ויש לבחון, אם בפועל הוקם בסיס ל"מסוכנות לשלום הציבור" מצידו של הנאשם המסוים, שהתביעה מבקשת להחזיקו במעצר עד תום ההליכים. במקרה שבפני, אכן המדובר במעשה גניבה שבוצע במסגרת פעילותה של "חבורה" בעלת נסיון עשיר בגניבת כלי רכב ושיווקם. ברם, אין בחומר החקירה כדי ללמד שהעורר הצטרף לחבורה האמורה והפך לחלק ממנה; ועל פני הדברים נראה כי, המדובר בארוע מקרי, שבו התפתה העורר לקחת חלק בהרפתקה מזדמנת. אמנם, נכונותו של העורר להשתתף - השתתפות פעילה - בגניבת שני כלי רכב ובמכירתם לסוחרים בכלי רכב גנובים, מלמדת על העדר מעצורים אישיים לעסוק בפעילות מסוג זה; ונכונותם של האחרים לשתפו ב"סודותיהם", מלמדת על כוונתם לשלבו דרך קבע בחבורתם. ברם, עדיין אין בשני אלה כדי להקים אותו בסיס ממשי ל"מסוכנות" הקבועה בסעיף 21א(א)(1) הנ"ל. 5. במצב דברים זה, הנני מחליט לקבל את הערר ולבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, בנסיבות הענין, מן הראוי להבטיח את התייצבותו של העורר לדין ולקיים פיקוח נאות על תנועותיו, על ידי חיוב במתן ערובה מכוח הוראותיו של סעיף 33(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב1992-; ולצורך זה מוחזר התיק לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. עד למתן הערובה שיקבע בית המשפט המחוזי, ישאר העורר במעצר עד תום ההליכים בת.פ. 377/96 הנ"ל. המזכירות תעביר החלטה זו לאלתר לנשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לקביעת מועד מוקדם ככל שניתן לדיון בתנאי השחרור בערובה. ניתנה היום, ג' באדר א' תשנ"ז (10.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי /שס COURT	[ "ש 2867/96" ]	8,190
2,573	בית המשפט העליון רע"א 96 / 6638 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : וליד בראנסה נגד המשיב : טהא אחמד מוחמד בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק בקשת רשות ערעור 138/96 שניתנה ביום 9.9.96 על ידי כבוד הנשיא אברמוביץ בשם המבקש: עו"ד עסאם סארג'י בשם המשיב: עו"ד שושנה אטד ה ח ל ט ה 1. המבקש מבקש להרשות לו לערער על החלטתו של כבוד נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת לפיה נדחתה בקשתו לרשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בנצרת שחייב אותו בהפרשי הצמדה וריבית על מלוא סכום חובו למשיב כפי שנפסק, לפי יום פתיחת הליכי ההוצאה לפועל. 2. עיינתי בטענותיו של המבקש וכן בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות. כפי שעולה, בין היתר, מהחלטתו של כבוד נשיא בית המשפט המחוזי מעוגנות טענותיו של המבקש בנסיבותיו של המקרה הנדון ואין הן מעוררות שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בערכאה שלישית. 3. הבקשה להרשות ערעור נדחית. ניתנה היום, כ"ג בניסן תשנ"ז (30.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ - 663896	[ "רע\"א 96" ]	8,195
8,880	ב בית המשפט העליון רע"א 96 / 6638 רע"א 7499/96 בפני: כבוד השופטת הרשמת אורית אפעל-גבאי המבקש : וליד בראנסה נגד המשיב : טהא אחמד מוחמד בקשה למחיקת ערעור בשם המבקש: עו"ד עסאם סארג'י ה ח ל ט ה על-פי רישומי בית המשפט לא הופקד ערבון בשתי הבקשות לרשות ערעור, ולכן שתי הבקשות טרם הועברו לעיונו של שופט. על המבקש להבהיר אם הבקשה למחיקה מתייחסת לשתי הבקשות לרשות ערעור או לאחת מהן. המבקש יבהיר עמדתו בנושאים אלה תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. לא תוגש הודעה כאמור, יידחו שתי הבקשות לרשות ערעור מחמת אי הפקדת ערבון. ניתנה היום, כ"ה באדר ב' תשנ"ז (3.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96066380. Q01	[ "רע\"א 96", "רע\"א 7499/96" ]	8,196
10,581	בבית המשפט העליון רע"א 96 / 6638 רע"א 7499/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש: וליד בראנסה נגד המשיב : טהא אחמד מוחמד בקשה למחיקת ערעור בשם המבקש עו"ד עסאם סארג'י החלטה ככל הנראה ארעה תקלה משרדית שבעטיה לא צורפו הערבויות הבנקאיות לתיקים הרלבנטיים. על המזכירות לדאוג, איפא, לקליטת הערבויות הבנקאיות שהוגשו כבר בחודש נובמבר 1996. אשר לבקשת המחיקה, אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור שברע"א 7499/96 כמבוקש. אין צו להוצאות. יש להעביר את הבקשה שבתיק רע"א 6638/96 לעיון שופט. ניתנה היום, ח' בניסן תשנ"ז (15.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96066380. Q02	[ "רע\"א 96", "רע\"א 7499/96", "רע\"א 6638/96" ]	8,197
2,574	ב בית המשפט העליון רע"א 3674/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' אנגלרד המבקש : בנק לאומי לישראל בע"מ נגד המשיב : אורי רש תאריך הישיבה: כו בכסלו תשנ"ח (25.12.97) בשם המבקש : עו"ד מיכאל רוהר בשם המשיב : עו"ד אופיר צברי ה ח ל ט ה המבקש לא הניח את דעתנו שקיימת עילה מספקת להתערב בהחלטות שקדמו לנו. הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב שכ"ט עו"ד 10,000.- ש"ח. ניתן היום כו בכסלו תשנ"ח (25.12.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96036740. B03	[ "רע\"א 3674/96" ]	8,198
2,575	ב בית המשפט העליון ע"פ 5496/92 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : שלמה אטדגי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לדחיית מועד דיון בשם המערער: עו"ד דרור מקרין החלטה עו"ד מקרין יודיע לבית המשפט עד ליום 1.12.97 אם יש צורך לקבוע את הערעור לדיון. ניתנה היום, ל' באב תשנ"ז (2.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92054960. O02	[ "ע\"פ 5496/92" ]	8,199
6,980	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 92 / 5496 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערער: שלמה אטדגי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למתן הוראות בשם המערער: עו"ד דרור מקרין החלטה עו"ד מקרין יעדכן את בית המשפט עד ליום 1.6.97 אם יש מקום לקבוע את הערעור לדיון. ניתנה היום, כ"ו באדר א' תשנ"ז (5.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92054960. Q01	[ "ע\"פ 92" ]	8,200
17,840	ב בית המשפט העליון ע"פ 5496/92 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : שלמה אטדגי נגד המשיב ה : מדינת ישראל הוגש הליך בשם המערער: עו"ד דרור מקרין החלטה עו"ד מקרין יודיע לבית המשפט עד לתאריך 1.2.98 אם יש מקום לקבוע את הערעור לדיון. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92054960. O03	[ "ע\"פ 5496/92" ]	8,201
24,689	ב בית המשפט העליון ע"פ 5496/92 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : שלמה אטדגי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה שלא לקבוע מועד לערעור בשם המערער: עו"ד דרור מקרין החלטה לתגובת הפרקליטות אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, ח' בתמוז תשנ"ח (2.7.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92054960. O04	[ "ע\"פ 5496/92" ]	8,202
27,077	ב בית המשפט העליון ע"פ 5496/92 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : שלמה אטדגי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה שלא לקבוע מועד לערעור בשם המערער: עו"ד דרור מקרין בשם המשיבה: עו"ד נאוה בן-אור החלטה נוכח בקשת המערער שלא לקבוע מועד לדיון בערעור בטרם ינתן פסק-הדין בתיק הפלילי המתנהל כנגד המערער בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע באשמת רצח, ונוכח הסכמת המשיבה לבקשה, אני נענית לבקשה. המערער יודיע לבית-המשפט מיד עם הנתן פסק-הדין בתיק המתנהל בבית-המשפט המחוזי. לאחר מתן ההודעה האמורה, יקבע הערעור לשמיעה. ניתנה היום, כ"ג בתשרי תשנ"ט (13.10.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92054960. P06	[ "ע\"פ 5496/92" ]	8,203
35,277	ב בית המשפט העליון ע"פ 5496/92 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : שלמה אטדגי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה שלא לקבוע מועד לערעור בשם המערער: עו"ד דרור מקרין בשם המשיבה: עו"ד נאוה בן-אור החלטה הודעת המערער בדבר הצורך בקביעת הערעור לדיון תוגש עד ליום 1.10.98. ניתנה היום, י"ב בתמוז תשנ"ח (6.7.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92054960. O05	[ "ע\"פ 5496/92" ]	8,204
58,573	ב בית המשפט העליון ע"פ 5496/92 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : שלמה אטדגי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לשחרור מייצוג החלטה בהתאם להודעת עורך-דין ד' מקרין, אני משחררת אותו מייצוג הנאשם בתיק זה. את הנאשם בערעור זה תייצג עורכת-דין אסתר בר ציון. ניתנה היום, כ"ט בטבת תשנ"ט (17.1.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92054960. P07	[ "ע\"פ 5496/92" ]	8,205
120,264	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5496/92 ע"פ 1087/99 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט א' ריבלין המערער : שלמה אטדגי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעורים על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 22.10.92 בת.פ. 45/92 שניתן על-ידי כבוד השופטים: ג' גלעדי, א' טומשוף וע' דננברג וערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 31.12.98 בת.פ. 67/93 שניתן על-ידי כבוד השופטים: ג' גלעדי, צ' סגל ונ' הנדל תאריך הישיבות: כ"ד באדר תשס"א (19.3.01) כ"ה באדר תשס"א (20.3.01) בשם המערער : עו"ד א' בר-ציון בשם המשיבה: עו"ד ת' בורנשטיין פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: שני ערעורים, מטעם אותו נאשם, על פסקי-דין שניתנו בשני משפטים שונים שנוהלו נגדו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בע"פ 5496/92 משיג המערער על חומרת עונש של חמש-עשרה שנות מאסר שנגזר עליו (ברוב דעות), ביום 22.10.1992, בשל עבירת הריגה בה הורשע על יסוד הודאתו. ובע"פ 1087/99 משיג המערער על הכרעת-דין שלפיה הורשע (ברוב דעות) בעבירת רצח בכוונה תחילה, שבעטייה נידון, ביום 31.12.1998, לעונש של מאסר-עולם. לבקשת מי שהיה סניגורו של המערער, החליטה רשמת בית המשפט העליון, כי ערעורו הראשון של המערער לא ייקבע לשמיעה, כל עוד לא סיים בית המשפט המחוזי, בפסק-דין, את משפטו השני. משהוגש הערעור השני, על הרשעת המערער בעבירת רצח, נדונו שני הערעורים לפנינו יחדיו. כפי שניווכח, אף שהערעורים עוסקים במעשים פליליים שונים שיוחסו למערער, יש חוט מקשר בין שתי הפרשיות העובדתיות. רקע בסיסי 2. בבוקר יום 6.9.1991, בשעה 04:30 לערך, ברחוב יוספטל בבאר-שבע, נורה למוות המנוח סמי מויאל (להלן: מויאל ). חקירתה הראשונית של המשטרה העלתה, כי בליל האירוע נראה מויאל בחברת ידידו, המנוח מאיר בן-חמו (להלן: בן-חמו ). כן הוברר, כי למויאל היה סכסוך עם המערער וכי לאירוע הקטלני קדם מיפגש בין מויאל לבין המערער, שאליו הובא המערער על-ידי ידידו ושותפו משה צמח (להלן: צמח ). בן-חמו, שנעצר לחקירה סמוך לאחר המקרה, מסר הודעה בה סיפר כי היה עד-ראייה להתרחשות בה ירה המערער במויאל. אך מאמצי המשטרה לאתר את המערער ואת צמח העלו חרס. בבוקר האירוע הסתלקו השניים מבתיהם ובמשך חודשים אחדים הסתתרו במקומות שונים, תחילה מחוץ לבאר-שבע ולבסוף בדירת מסתור בעירם; ועד ליום 29.12.1991 - בו הסגירו את עצמם למשטרה - נחשבו לעבריינים נמלטים. בחקירתו, בה הוחשד ברציחתו של מויאל, שמר המערער על זכות השתיקה. צמח סיפר, כי הביא את המערער לזירת האירוע ועזב את המקום, ולנוכח גירסתו זכה למעמד של עד-מדינה. ביום 6.2.1992 הוגש נגד המערער כתב-אישום, בו הואשם כי רצח את מויאל בכוונה תחילה. לעת הזאת כבר היה ידוע לתביעה, כי מאז יום 7.12.1991 נעלמו עקבותיו של בן-חמו. הודעתו בחקירה של בן-חמו הייתה הראיה היחידה שבידי התביעה להוכחת טענתה, כי היה זה המערער שירה במויאל בנסיבות המצדיקות את האשמתו בעבירת רצח. מאז שוחרר בן-חמו ממעצרו, בתום חקירתו, ובעוד המערער וצמח מסתתרים מפני המשטרה, הגיעו למשטרה ידיעות אודות כוונה לפגוע בבן-חמו, בשל מסירת ההודעה בה הפליל את המערער. המשטרה אף הזהירה את בן-חמו מפני הסכנה המרחפת מעליו. למחרת יום 7.12.1991, בו יצא בן-חמו מביתו לאחרונה, דיווחו בני-משפחתו המודאגים למשטרה על היעדרותו. המשטרה ניסתה לברר, מה עלה בגורלו; אך מאמציה, שהתפרסו על-פני חודשים אחדים, לא נשאו פרי. בנסיבות אלו, ומשנוכחה התביעה כי ללא עדותו של בן-חמו לא יעלה בידה להוכיח נגד המערער אשמת רצח, הגיעה לכלל הסדר טיעון עם סניגורו של המערער. על-פי המוסכם בגדר ההסדר, עבירת הרצח, שיוחסה למערער בכתב האישום, הומרה בעבירת הריגה. ביום 7.4.1992 הורשע המערער, על יסוד הודאתו, בהריגת מויאל. לאחר שבית המשפט המחוזי שמע ראיות אודות הנסיבות בהן גרם המערער למותו של מויאל, וביחס ליתר השאלות הרלוונטיות למידת העונש, החליט (ביום 22.10.1992) לגזור על המערער, בשל הריגתו של מויאל, חמש-עשרה שנות מאסר. עונש זה, שכנגד חומרתו מופנה הערעור בע"פ 5496/92, הוטל על המערער על-פי דעתם של שניים משופטי ההרכב (השופטים ג' גלעדי וא' טומשוף). השופט השלישי (השופט ע' דננברג) - שהסכים לכל נימוקי גזר הדין - סבר, כי העונש הראוי למערער הוא שתים-עשרה שנות מאסר. 3. ביום 9.9.1992, כתשעה חודשים לאחר מועד היעלמותו של בן-חמו אך עוד בטרם נגזר דינו של המערער על הריגתו של מויאל, נחשפה גופתו של בן-חמו. הגופה נחשפה באקראי, על-ידי טרקטוריסט שביצע עבודת חפירה באזור חולי בפאתי באר-שבע, לא הרחק מתחנת-דלק הסמוכה ליציאה הצפונית מן העיר. מספר אנשים, שנחשדו במעורבות ברציחתו של בן-חמו, נעצרו לחקירה. ביחס לגבי מזוז (להלן: מזוז ), אחד מהחשודים שנעצרו, היו למשטרה ראיות שהעידו על מעורבותו במעשה: ראיה לכך שבליל היעלמותו של בן-חמו נראה מזוז בסביבת המקום שבו נתגלה מקום קבורתו, וציתות לשיחה, בין מזוז לבין אחת ניקול אזורה, שבמהלכה הפליל מזוז את עצמו ברצח בן-חמו. מלכתחילה הכחיש מזוז כל קשר לעניין, אך במהלך חקירתו - משהוברר לו כי בידי המשטרה ראיות למעורבותו במעשה הרצח, וכי החוקרים יהיו נכונים להעניק לו חסינות מפני העמדה לדין אם יוברר כי אינו "המבצע העיקרי" - הסכים להפוך לעד-מדינה נגד המערער. משנחתם עמו (ביום 10.3.1993) הסכם, שהיקנה לו חסינות מפני העמדה לדין וטובות הנאה נוספות, מסר מזוז הודעה מפורטת בה תיאר את קשריו עם המערער ופעולות שעשה למענו, במהלך התקופה שבה הסתתר מפני המשטרה, וכן את קורות האירוע בו, כדבריו, רצח המערער את בן-חמו. הוא עצמו, טען מזוז, היה שותף "פסיווי" למעשה הפשע. חלקו התבטא בהבאתו של בן-חמו למקום המיפגש עם המערער. במקום זה צפה באירוע, בו חנק המערער את בן-חמו למוות, בחגורה שהוציא ממכנסיו, ואחר-כך קבר אותו בבור סמוך, שהוכן לצורך זה מראש, תוך שנעזר לשם כך בכלי-עבודה, שאף הם הוכנו מבעוד מועד. על יסוד גירסה זו הואשם המערער (ביוני 1993) ברציחתו של בן-חמו. במשפט הובא מזוז על-ידי התביעה כעד עיקרי מטעמה. בהסתמך על עדותו, והסיוע לגירסתו שנמצא להם בראיות אחרות, פסקו שניים משופטי ההרכב (השופט צ' סגל, שחיבר את הכרעת הדין, והשופט ג' גלעדי שהסכים להכרעה) להרשיע את המערער בעבירת רצח בכוונה תחילה. השופט השלישי בהרכב (השופט נ' הנדל) קבע, כי הראיות שהובאו במשפט אינן מבססות את אשמת המערער מעבר לספק סביר, ולפיכך הציע, בדעת מיעוט, לזכות את המערער מחמת הספק. משהורשע המערער, כמצוות שופטי הרוב, בעבירת רצח בכוונה תחילה, גזר עליו בית המשפט עונש של מאסר-עולם. בגזר הדין נכללה הוראה, כי עונש זה ירצה המערער בחופף לעונש המאסר שנגזר בשל עבירת ההריגה. 4. את רוב ועיקר טיעוניהם בערעורים שלפנינו מיקדו הפרקליטים, מטבע הדברים, בערעור על הרשעת המערער בעבירת הרצח, בעוד שלערעור על חומרת עונשו של המערער, בשל עבירת ההריגה, הקדישו אך מלים מעטות. באת-כוח המערער אף הודיעה, כי אם יחליט בית המשפט לדחות את הערעור על ההרשעה ברצח, כי אז ניתן לראותה כמי שחזרה בה מן הערעור על חומרת העונש בשל ההרשעה בהריגה. כשלעצמי הריני סבור, כי התשתית הראייתית שהונחה לפני בית המשפט המחוזי לא ביססה את אשמת המערער בעבירת הרצח ברמת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי; ולטעמי, יש לקבל את הערעור על ההרשעה ברצח ולזכות את המערער מביצוע עבירה זו מחמת ספק באשמתו. מאידך, בערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער בשל עבירת ההריגה, אין, לדעתי, מאומה. לשם שמירה על בהירות סדר האירועים, יהיה זה מועיל להתייחס תחילה לערעור על חומרת העונש שנגזר למערער בשל עבירת ההריגה. הערעור על חומרת העונש בגין הריגתו של מויאל 5. היריבות בין מויאל לבין המערער, ששניהם נמנו עם קהילת העבריינים בבאר-שבע, החלה בעבר היותר רחוק, כשבעקבות כינוי גנאי שהשמיע המערער כלפיו, ירה מויאל לעבר המערער באקדח ופצע אותו בבטנו. לימים, בעקבות מאמציו לחדול מצריכת סמים, התרחק המערער קמעא מן העבריינות. הוא נשא אישה, הוליד בת, ובשותפות עם חברו, צמח, יסד עסק של מועדון לילה. ערב אחד, כשבוע לפני היום בו נורה מויאל למוות, בילו מויאל ובן-חמו במועדונו של המערער. נראה שמויאל נטפל לנערה, שבילתה במקום עם בן-זוגה, ועל רקע זה פרצה תיגרה בין בן-חמו לבין בן-זוגה של הנערה. המערער התערב בתקרית, נגח בראשו ובפניו של בן-חמו, וגם בפניו של מויאל, ובבושת פנים סילק את השניים ממועדונו. בהכירו את הליכותיו של מויאל, חשש המערער מפני תגובתו. משהגיעו אליו ידיעות, כי מויאל מתכוון לגמול לו בהשלכת רימון-יד על מועדונו, ביקש את עזרתו של אחד, צבי חדד, בהשגת "סולחה" עם מויאל. חדד פנה למויאל, אך הלה השיב כי איננו מוכן למחול על עלבונו. לבקשת אשתו של המערער (אריאלה) שב חדד ופנה אל מויאל, ואף אמר לו כי המערער מוכן להתנצל לפניו. הפעם השיב מויאל לחדד, "שהעניין בינתיים סגור והתרופה הכי טובה זה הזמן". כן אמר לו: "תגיד לאריאלה שאין לה מה לדאוג". אך גם תשובה זו, שהיה בה רמז לנכונות להבליג, לא הרגיעה את חששותיו של המערער. בליל האירוע ישבו מויאל ובן-חמו בקפה "ששון" בבאר-שבע. גם חדד ישב בבית הקפה. משהגיעו המערער וצמח לבית הקפה, עזבו מויאל ובן-חמו את המקום ונסעו במונית. המערער וצמח יצאו ונסעו בעקבותיהם. מקץ דקות אחדות, משהבחין המערער במויאל ובבן-חמו, שבינתיים ירדו מן המונית, ירד מרכבו של צמח והלך לעברם, בעוד שצמח המשיך בדרכו ונסע לביתו. מויאל ניסה להתחמק מן המערער ולהימלט מפניו, אך המערער רדף אחריו, ביקש לשוחח עמו והבטיח שלא לפגוע בו. המערער החזיק אקדח. בתוך חילופי הדברים, שהתפתחו בין השניים, נורתה ירייה אחת מאקדחו של המערער. הכדור פגע בחזהו של מויאל וגרם למותו. בעדותו אודות נסיבות האירוע, שנמסרה במסגרת הדיון לקראת מתן גזר הדין, טען המערער, כי התכוון להניח את דעתו של מויאל כי פניו לשלום. לכן הציג לעיניו לראווה את אקדחו ואמר: "גם לי יש אקדח ואני יכול להשתמש בו". אלא שמויאל השיב: "תירה בי", ובתוך כך אף ניסה להוציא מידו את האקדח. המערער התנגד לכך, ובמהלך המאבק ביניהם נורה הכדור שפגע במויאל. המערער קיווה לשכנע את בית המשפט, כי לא התכוון לירות במויאל וכי מותו נגרם עקב פליטת כדור. 6. בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי נקבע, כי לגירסת המערער לא ניתן לייחס משקל ממשי. בית המשפט הזכיר, כי לאחר האירוע נמלט המערער והסתתר מפני המשטרה במשך חודשים אחדים; וכי גם משהסגיר את עצמו ונעצר לחקירה, בחר בזכות השתיקה ונמנע ממסירת גירסה. כן ציין בית המשפט, כי מהודעת בן-חמו, שהוגשה על-ידי התביעה בשלב הטיעון לעונש, עלה תיאור שונה לחלוטין מתיאורו של המערער: בן-חמו סיפר, כי משקרא המערער בעקבות מויאל, כי אין בכוונתו לפגוע בו, נענה מויאל לקריאתו, פנה לעברו והשניים התקרבו זה לזה. היו ביניהם חילופי דברים; עד שלפתע נשמעה הירייה שפגעה במויאל. בית המשפט הטעים, כי מהודעת בן-חמו לא נובע, שמויאל ניסה להוציא את האקדח מידו של המערער. מסקנת בית המשפט הייתה, כי המערער, שחשש מפני תגובתו האלימה של מויאל, ניסה תחילה לסלק את האיום בהשגת "סולחה" עמו. אך משדחה מויאל את הפניות, שהמערער שיגר אליו באמצעות חדד, החליט המערער ליטול יוזמה. הוא רדף אחרי מויאל ושידל אותו בדברים, לא במטרה לשוחח עמו, אלא במטרה לפגוע בו אם לא יתרצה ויסכים בלשון מפורשת לעשיית "סולחה". לא בכדי הגיע המערער למקום כשהוא חמוש באקדח טעון ודרוך; ומשלא מילא מויאל את ציפייתו לעריכת "סולחה", שלף את אקדחו וירה בו. 7. טענות הסניגורית המלומדת לא שכנעוני, כי בית המשפט החמיר בעונשו של המערער יתר על המידה, או שבנסיבות העניין מן הראוי להעדיף את גישת שופט המיעוט, שהציע להסתפק בהענשת המערער בשתים-עשרה שנות מאסר. בין היתר טענה הסניגורית, כי העובדה שבשלב הטיעון לעונש נחשפה גופתו של בן-חמו, השפיעה על שופטי הרוב להחמיר בעונשו של המערער יותר משהיו עושים אלמלא עובדה זו. לא מצאתי יסוד לטענה זו. בנימוקי גזר-דינם עמדו שופטי הרוב על חומרת התופעה של חיסול חשבונות בין עבריינים, המחייבת הטלת עונשים חמורים על אלה מבין העבריינים, שבמריבותיהם עם עבריינים אחרים ממהרים ללחוץ על ההדק. אך שיקול זה הובא בחשבון לחובת המערער רק בגין הריגתו של מויאל, ולנוכח חומרת הנסיבות בהן ביצע המערער מעשה זה. כן יצוין, כי אף שהשופטים הזכירו את עברו הפלילי המכביד של המערער, נתנו הם את דעתם, ואף ייחסו משקל לא מבוטל, גם לשיקולים לקולת עונשו: ניסיונותיו של המערער להשתקם והעובדה כי מויאל נודע כ"נוקם ונוטר", המגיב באלימות על כל פגיעה בו. מן המכלול עולה, כי העונש שנגזר למערער הוא עונש מאוזן, שאין כל מקום להתערב בו. פרשת רצח בן-חמו - גירסת עד המדינה 8. הרשעת המערער ברצח בן-חמו התבססה, בעיקרה, על גירסתו של עד המדינה מזוז. משנעצר לחקירה, כחשוד ברצח בן-חמו, הכחיש מזוז את החשדות שיוחסו לו. אך משנוכח כי בידי החוקרים מצויות ראיות המצביעות על מעורבותו ברצח, וכי ניתנת לו האפשרות להפוך לעד-מדינה ולזכות בחסינות מפני העמדה לדין, קיבל מזוז את הצעת החוקרים, מסר הודעה בה הפליל את המערער והעיד נגדו במשפט. המערער הודה בקיום קשרים עם מזוז, וכן בעובדות שונות שמזוז העיד עליהן; אך הכחיש מכול וכול כי הייתה לו יד ברצח בן-חמו. אביא תחילה, כסדרם, את עיקרי גירסתו של עד המדינה, עליה ביססו שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי את מימצאיהם העובדתיים. 9. מזוז הכיר את בן-חמו מילדותו. את המערער הכיר, תקופה קצרה יחסית, מביקוריו במועדון הלילה שלו. מזוז העיד, כי ביום שבו נורה מויאל, נתבקש על-ידי המערער לבקש מבן-דודו (אבי אסעדון), שהיה מקורב לבן-חמו, לומר לבן-חמו לעזוב את העיר. כיון שלא מצא את אסעדון, ניגש מיוזמתו לביתו של בן-חמו כדי למסור לו את בקשת המערער; אלא שגם בן-חמו לא היה בביתו, ונראה שכבר היה בחקירה. המערער וצמח עזבו את בתיהם והסתתרו במקומות שונים. מזוז שמר על קשר עם המערער. הוא ביקר אותו, לעתים ביחד עם אריאלה (אשת המערער), במקומות בהם הסתתר, ומפעם לפעם מילא בשליחותו משימות שונות. פעם גבה עבורו חוב בסך 10,000 דולר, והעביר למערער את הכסף, ובמקרים אחרים סיפק לו צרכים שונים, בכלל זה סמים מסוכנים. יום אחד נתבקש מזוז, על-ידי אחד רפי קראדי, למסור למערער בשמו של בן-חמו, כי הלה (בן-חמו) מצטער על שמסר למשטרה עדות בפרשת מויאל ומוכן לעשות הכול כדי לחזור בו ממנה. משהעביר מזוז למערער את פניית בן-חמו, שוחח המערער עם בן-חמו בטלפון, ובעקבות זאת (ביום 27.11.1991) גם נפגש עמו לשיחה, בהשתתפות צמח, בבית-קפה ביבנה. מזוז העיד, כי המערער סיפר לו, כי בשיחות שקיים עם בן-חמו ביקש ממנו ליזום ריאיונות עם עיתונאים, בהם יטען שאת הודעתו בפרשת מויאל מסר למשטרה תחת לחצם של החוקרים. במקומונים של באר-שבע אכן הופיעו כתבות, בהן צוטטה טענת בן-חמו כי בלחצם של החוקרים מסר בפרשת מויאל עדות שאינה אמת; ומזוז הביא אל המערער את העיתונים בהם הופיעו כתבות אלו. באותו הזמן לערך ביקש המערער ממזוז, כי יסדר בעבורו ובעבור צמח מקום מגורים בבאר-שבע. הבחירה נפלה על דירתו של ארמונד חזן, והמערער וצמח העתיקו את מקום מסתורם לדירה זו. מזוז סיפר, כי סמוך לאחר שובו לבאר-שבע הודיעו המערער, כי החליט "להעלים" את בן-חמו. המערער הסביר, כי אינו בוטח בבן-חמו וכי ללא עדותו טובים סיכוייו שבית המשפט ישחררו. בקשת המערער הייתה, כי מזוז יקבע פגישה עם בן-חמו. מזוז הסכים לכך, נפגש עם בן-חמו ונדבר להיפגש עמו, ביום 7.12.1991 בשעה 22:00, בטרמפיאדה שביציאה הצפונית מבאר-שבע. מזוז סיפר, כי לפני הפגישה עם בן-חמו פגש את המערער בדירת חזן בבאר-שבע. המערער חבש לראשו פאה מסולסלת והרכיב משקפיים. הם יצאו מן הדירה ביחד, אך בהוראת המערער הלך לבדו לפגוש את בן-חמו על-מנת להביאו לנקודת מיפגש, ליד תחנת הדלק, עליה הוסכם בינו לבין המערער. משהביא את בן-חמו למקום המיפגש, האשים המערער את בן-חמו, כי בסיבוכו בפרשת מויאל גרם לו סבל רב. המערער הודיע לבן-חמו, כי החליט להרגו. בן-חמו התחנן על חייו, אך המערער דחה את תחנוניו וכיוון את אקדחו לעבר בן-חמו. הוא לחץ על ההדק, אך האקדח לא פעל. אז הוציא המערער את חגורתו ממכנסיו, צלב אותה על צווארו של בן-חמו וניסה לחנקו בעזרת החגורה. משהצליח בן-חמו להשתחרר מן החגורה, לפת המערער את צווארו בעזרת חגורתו בשנית. מזוז תיאר את האירוע בפרוטרוט: בן-חמו נפל ארצה, בעוד החגורה כרוכה על צווארו. המערער, שניצב מעליו ואקדחו בידו, אמר לבן-חמו כי הוא מעמידו בניסיון, ואם ינסה להתנגד יירה בו. אחר-כך הידק את החגורה על צווארו: קצה אחד שלה הצמיד לקרקע ברגלו, ואת הקצה השני משך בחוזקה. משנפח בן-חמו את נשמתו, גרר המערער את גופתו, בעזרת החגורה, לעבר בור שהוכן מבעוד מועד במקום המיפגש. במרחק מטרים ספורים המתינו לו מעדר וטוריה, שאף הם הוכנו מראש, ובעזרת כלים אלה כיסה המערער את הבור בעפר. אחר-כך עזבו המערער ומזוז את המקום. במהלך כל האירוע, טען מזוז, עמד בצד וצפה במתרחש. רק פעם אחת, לדבריו, התערב: כאשר בן-חמו הוציא מכיסו סכין חיתוך וניסה לפגוע בעצמו, חילץ מידו את הסכין. לטענתו, אף כי ידע, בעת שהביא את בן-חמו למקום המיפגש, כי בכוונת המערער להרגו, לא השתתף בעצמו בביצוע מעשה ההמתה ואף לא לקח חלק בעשיית איזו מן הפעולות האחרות: הכנת מעדר וטוריה, חפירת הבור וקבורת הגופה. לטענתו, אף לא ידע כי מראש נחפר במקום בור, בו תוטמן גופת בן-חמו. גם לאחר הרצח המשיך מזוז לבקר אצל המערער, בבית חזן. בביקורו שם, יום-יומיים לאחר הרצח, הבחין בשריטות במקומות שונים על גופו של המערער. לשאלתו השיב המערער, כי יסגיר את עצמו למשטרה רק לאחר שיחלפו סימני השריטות. מקץ כשלושה שבועות התייצבו המערער וצמח במשטרה ונעצרו לחקירה. גם לאחר מעצרו של המערער, המשיך מזוז לבקר אצלו ולדאוג לצרכיו. באחד מביקוריו אמר לו המערער, כי הוא חושש שעומדים לבנות במקום בו הטמין את גופת בן-חמו. המערער הורה לו לפנות לאחד לוי אלון ולבקש את עזרתו בהעברת הגופה למקום אחר. מזוז פנה לאלון, טען לפניו כי הוא אשר רצח את בן-חמו וביקש את עזרתו בהעברת הגופה. אלון, שהלך עמו למקום בו הוטמנה גופת בן-חמו, אמר כי לדעתו המקום נראה די בטוח. אף שהותירו את גופת בן-חמו במקום בו הוטמנה, סיפר מזוז למערער כי העבירו את הגופה למקום אחר. כעבור זמן-מה, העיד מזוז, שמע מאחיו של המערער, שגופת בן-חמו נחשפה. הוא נסע למקום במונית, צפה לעבר בור הקבר ונוכח שהוא אכן ריק. משקל גירסתו של עד המדינה ושאלת הסיוע לעדותו 10. הבאתי - בתמצית שבתמצית - את עיקרי גירסתו של עד המדינה, עליה השתיתו שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי את מימצאיהם העובדתיים. תיאורם הסדור של עיקרי הגירסה רחוק מלשקף את הפגמים בהם לקתה גירסתו לגופה, את המניעים שהיו לו להפליל את המערער, ומקל וחומר - את אורחותיו הנלוזות של העד, בשלב החקירה ובשלב מסירת העדות. ממילא אין להסיק מתיאור זה דבר וחצי-דבר ביחס לאמינות גירסתו של עד המדינה. לאמיתו של דבר נתברר במשפט, כי מזוז איננו רק עבריין מועד, אלא גם אופורטוניסט חסר כל מעצורים, המוכן לשקר ולכזב כל אימת שהדבר נראה לו מועיל לקידום אינטרס מיידי שלו ולהצלת עורו. בכך הודה מזוז עצמו: כאשר נשאל, אם ומה יהיה מוכן לומר כדי לשמור על חירותו, השיב "הכול", ואף לשאלה, אם בנסיבות כאלו יהיה מוכן גם לשקר בעדות, לא היסס להשיב בחיוב מוחלט. התובע, שייצג את המאשימה בערכאה הראשונה, תיאר את מזוז כ"טיפוס מגעיל". בסיכומיו אמר, כי לו היה מזוז מופיע במשפט כעד-הגנה, אף אז היה משקר, והוא (התובע) היה מציע לבית המשפט שלא להאמין לעדותו. גם משהופיע כעד-תביעה, אמר התובע, על בית המשפט להיזהר בהסתמכות על עדותו, ובטרם יבסס מימצאים על עדותו צריך בית המשפט להשתכנע בקיום "סיוע למכביר" לגירסתו. את טענתו, כי על בית המשפט המחוזי לקבל, בכל זאת, את עדותו של מזוז, ולייסד עליה את מימצאי הכרעת-דינו, ביסס התובע על ההנחה שבחומר הראיות אכן מצוי סיוע למכביר לגירסתו. עמדה זו נתקבלה על-ידי שניים משופטי ההרכב (השופטים גלעדי וסגל), אשר גם דחו את גירסת המערער כבלתי-מהימנה, וכן את טענות הסניגורית, ביחס למניעיו של מזוז להפליל את המערער בביצוע רצח שאפשר שלא בוצע על-ידיו, כבלתי-משכנעות. השופט השלישי בהרכב (השופט הנדל) סבר, בדעת מיעוט, כי הראיות התומכות עליהן הסתמכה התביעה אינן ראויות להיחשב כסיוע ממשי. השופט הנדל אמנם מצא יסוד להחשדת המערער בביצוע הרצח. עם זאת לא ראה מקום להתעלם מראיות, מהן עלתה האפשרות שלמזוז היה אינטרס אישי להפליל את המערער; ולנוכח אישיותו הפגומה של העד, לא הוציא מכלל אפשרות כי מזוז היה מוכן להפליל את המערער אף בידיעה שמעשה הרצח בוצע בידי אדם אחר. בחילוקין אלה, שבין השופטים, דעתי היא כדעת השופט הנדל. 11. הסיוע לעדות מזוז נמצא, אליבא דקביעת שופטי הרוב, בארבע ראיות עיקריות: המניע שהיה למערער להיפטר מבן-חמו; התבטאויות המערער, באוזני צמח ומזוז, אודות הצורך "להעלים" את בן-חמו; העובדה שבערב בו החלה היעדרותו של בן-חמו, המערער אכן יצא מדירת המסתור שלו, בבית חזן בבאר-שבע, כשהוא חובש פאה ומרכיב משקפיים; והעובדה שבשובו, באותו הלילה, אכן היו למערער שריטות בחלקים שונים של גופו. למערער אמנם היה מניע לפגוע בבן-חמו, שהיה עד ראייה להריגתו של מויאל ואשר הודעתו בחקירת המשטרה, אודות נסיבות האירוע, היוותה את הנדבך הראייתי המרכזי, עליו השתיתה התביעה את החלטתה המקורית, להאשים את המערער, בשל המתתו של מויאל, בעבירת רצח בכוונה תחילה. בהיותו של המערער בעל מניע לפגוע בבן-חמו - הנחה שהייתה ידועה למשטרה והובאה על-ידה בחשבון עוד לפני חשיפת גופתו של בן-חמו ופתיחת החקירה בפרשת רציחתו - היה אמנם כדי להצדיק את החשדתו של המערער בביצוע הרצח. אך בצדק ציין השופט הנדל, כי עצם קיומו של מניע, כאמור, דווקא מעצים את החשש, שמזוז (בהנחה שהיה בעל עניין להפליל את המערער) יעז לעשות כן. הראיות האחרות, בהן מצאו שופטי הרוב סיוע לגירסת מזוז, אף יותר פרובלמטיות; בעיקר מפני שכולן מתייחסות לעובדות שהמערער עצמו לא חלק עליהן, אך בעדותו הציע להן הסברים, שלכאורה יכלו להתיישב גם עם חפותו. המערער לא חלק, כי חשש מפני האפשרות שבן-חמו יעיד נגדו בפרשת מויאל ופעל להניאו מכך. כן הודה המערער, כי בהזדמנויות אחדות, בנוכחות צמח ומזוז, אף הרהר בקול רם באפשרות "להעלים" את בן-חמו. ואולם במקביל העלה גם את האפשרות לסייע לבן-חמו לעזוב את הארץ ובדרך זו להיפטר מן הסיכון שהעדתו על-ידי התביעה בפרשת מויאל תוביל להרשעתו ברצח. לבסוף, טען המערער, בחר להרחיק בן-חמו מן הארץ; ובערב אשר בו, על-פי גירסת מזוז, נרצח בן-חמו, מסר למזוז סכום של 4,000 דולר במזומנים, על-מנת שישתמש בכסף זה להשגת דרכון מזויף ולרכישת כרטיס טיסה עבור בן-חמו. מזוז, שלא הכחיש שקיבל מידי המערער כ3,000- או כ4,000- דולר, מסר בליל של גירסאות שונות ומשונות ביחס למועד שבו ולמטרה שלשמה נמסר לו הכסף. אך משנשאל על כך בחקירתו הנגדית, למצער לא הכחיש כי הכסף נמסר לו בערב מעשה הרצח (מדבריו עלה, כי לפתע "נזכר" שבמעמד ביצוע הרצח היה הכסף בכיסו). כן לא הכחיש - הגם שלא אישר במפורש - את טענת הסניגוריה כי הכסף נמסר לו כדי שישתמש בו להשגת דרכון מזויף וכרטיס טיסה עבור בן-חמו. המערער, מצדו, הודה, כי באותו הערב יצא מבית חזן כשהוא מחופש בעזרת פאה ומשקפיים, אלא שלטענתו, יצא כדי לרכוש סמים ולא למטרה אחרת. כן סיפר, כי בזמן הליכתו ברחוב הבחין ברכב של המשטרה; ומחשש שיזהו אותו התחיל לרוץ, נפל ונשרט. בעקבות זאת, ומתוך שביקש לחסוך מעצמו את הצורך להסביר בחקירתו את פשר השריטות שעל גופו, דחה את ההתייצבות במשטרה, שלו ושל צמח, עד שהסימנים יחלפו. שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי דחו כבלתי-מהימנים את הסבריו של המערער, הן ביחס לסיבת יציאתו מן הבית כשהוא מחופש והן ביחס לנסיבות בהן נשרט. בתקופת הסתתרותו מפני המשטרה סופקו צורכי המערער על-ידי מזוז. ככל שנזקק לסמים מסוכנים, סיפק לו מזוז גם צורך זה. על שום מה, אפוא, יסתכן ויצא מן הבית כדי לרכוש סמים? יתר על כן: המערער סיפר כי קנה סמים, אך סירב לספר ממי קנה אותם, חרף הבטחת החוקרים כי האיש שבשמו ינקוב לא ייעצר ולא יועמד לדין. בנסיבות אלו, בהן כבש המערער את פרטי גירסתו, גם לא ראו השופטים ליתן אמון בעדותו של אחד חיים זריהן, שנקרא כעד הגנה במטרה לאשר את גירסת המערער בנקודה זו. ואולם גם טענת המערער כי נתן כסף למזוז - עובדה שלא הוכחשה על-ידי מזוז עצמו - לא שיכנעה את שופטי הרוב. השופט בעל דעת המיעוט סבר, כי משהודה המערער בעובדות, בהן נתבקש בית המשפט למצוא סיוע לעדות מזוז, מתחייבת המסקנה כי הראיות שהובאו להוכחתן אינן נוגעות לגיזרת המחלוקת שבין גירסת התביעה לבין גירסת המערער. 12. לא למותר להזכיר, כי עדותו של מזוז הותירה מספר תהיות, שגם באת-כוחה המלומדת של המדינה, בתשובתה לערעור, הודתה לפנינו כי אין בידה ליישבן. מזוז, כזכור, העיד, כי המערער השתמש בחגורת מכנסיו לחניקתו של בן-חמו. משנחשפה הגופה, נתגלתה לידה חגורה. דא עקא שחגורה זו זוהתה על-ידי אחותו של בן-חמו כחגורתו של אחיה המנוח. גם משהוצגה עובדה זו לפני מזוז, עמד העד על גירסתו שבן-חמו נחנק בעזרת חגורתו של המערער, ולא היה מסוגל לומר מתי, על-ידי מי ובאלו נסיבות הוצאה חגורתו של בן-חמו ממכנסיו. כן הוברר, כי בן-חמו נקבר כשפלג גופו העליון עירום, כששתי החולצות שלבש אף הן הוטמנו בתוך קברו. אף לעובדה זו, שניצבה בסתירה לגירסת מזוז כי בן-חמו נקבר כשהוא לבוש בכל בגדיו, לא היה למזוז כל הסבר. הבדלים אלה אינם חסרי משמעות. ניתן לכאורה להקשות, אם אין הם מעוררים חשש שמזוז העיד אודות אירוע ששמע אודותיו מכלי-שני, או צפה עליו ממרחק. מאידך, אם מניחים שמזוז אכן נכח בזירת העבירה, קשה עד למאוד לקבל את גירסתו, כי תרומתו הפעילה לביצועה הסתכמה בהבאתו של בן-חמו למיפגש עם המערער. כלום ייתכן שניצב שם וצפה ברצח, כמו עובר-אורח זר שנקלע למקום באקראי, מבלי להשתתף בביצועו או לעזור למערער בקבורת הגופה? מזוז טען בעדותו, שכלל לא ידע שבמקום המיפגש הוכן מראש בור לקבורתו של בן-חמו. מעדויות שהובאו במשפט עלה, כי במועד שקדם למועד היעדרותו של בן-חמו, נסע מזוז במכונית עם אחרים, כשהוא נושא בידו מעדר. ליד תחנת הדלק, שבקרבתה נחשפה גופתו של בן-חמו, ירדו הוא ואדם נוסף מן הרכב. עדויות אלו, שלקו בפגמים, לא נאמנו. אף-על-פי-כן עולה השאלה, אם מזוז שיקר כשטען כי אף בפעולות הנלוות לרצח, לא כל שכן ברצח עצמו, לא נטל חלק פעיל? ואם אכן שיקר, כלום עשה כן לשם מיזעור חלקו, כדי לזכות במעמד של עד-מדינה, או שמא כדי לחפות על מעורבותו של אדם אחר, או נוסף, בביצוע הפשע? 13. משתי עובדות בסיסיות שהוכחו במשפט עולה המסקנה, כי בכל הנוגע למערער, מזוז לא היה עד חסר פניות: העובדה המוכחת שביום היעלמותו של בן-חמו, או בסמוך מאוד לכך, קיבל מזוז מידי המערער סכום כסף נכבד; והקשרים שפיתח מזוז עם אריאלה, אשתו של המערער. כאמור, הודה מזוז, שקיבל מן המערער סכום של כ3,000- או 4,000 דולר במזומנים. הוא לא הכחיש את האפשרות שהכסף נמסר לו ביום היעלמותו של בן-חמו, ואף "נזכר" כי במעמד ביצוע הרצח היה הכסף בכיסו. ביחס למטרה שלשמה ניתן לו הכסף היו בפיו גירסאות שונות, בכללן הגירסה שלפיה אמור היה להשתמש בכסף להשגת דרכון מזויף ולרכישת כרטיס טיסה שיאפשרו למערער עצמו להימלט מן הארץ; אך בחקירתו הנגדית לא הכחיש, כי המערער הטיל עליו להשתמש בכסף להשגת דרכון מזויף וכרטיס טיסה עבור בן-חמו, שבמגעיו עם המערער הביע נכונות לצאת לדרום-אפריקה כדי להתחמק ממתן עדות נגד המערער. בסופו-של-דבר, העיד מזוז, הרעיון לרכוש דרכון מזויף (ככל הנראה עבור המערער) נתגלה כבלתי-מעשי והוסר מעל הפרק. אף-על-פי-כן, את הכסף שקיבל מן המערער הוא לא החזיר למערער אלא "ביזבז". נראה לי כי במשפט לא הוקדשה תשומת-לב לאפשרות, שהרצון להחזיק בכסף שקיבל מן המערער אפשר והניע את מזוז לגרום ל"היעלמותו" של בן-חמו, בדרך שונה מאשר הספקת אמצעים שיאפשרו לו להסתלק מן הארץ, ומשנחשפה העובדה שבן-חמו נרצח, להפליל את המערער בביצוע המעשה. ודוק: אינני אומר כי כך אמנם התרחשו הדברים, אלא רק כי האפשרות שלמזוז היה מניע, אם ביחס לרציחתו של בן-חמו, ולמצער ביחס להפללת המערער במעשה הרצח, לא נבדקה במידה מספקת. 14. חששות לא מבוטלים, ביחס למניעיו של מזוז להפליל את המערער בביצוע הרצח, מעלות העובדות שהוכחו ביחס לקשריו של מזוז עם אשת המערער. מן הראיות עלה, כי לאחר הימלטותם של המערער וצמח מבאר-שבע, בעקבות הריגת מויאל, השתלט מזוז על מועדון הלילה שלהם וניהל אותו, מעשה בעלים, עד שלבסוף מכר את כל תכולת המועדון והסתלק מן המבנה אותו שכרו המערער וצמח ויסדו בו את מועדונם. כן הוברר, כי מזוז פיתח קשר רומנטי עם אשת המערער, אריאלה. כל עוד השיבה לו זאת אהבה, הסתירו השניים את קשריהם מן המערער. כאשר בשלב מסוים ביקשה אריאלה לנתק קשר זה, ובכוונה לאלצה לטפל בו, ירה מזוז ברגלו ומיהר להגיש למשטרה תלונת-שווא כי מישהו ירה בו. עובדות אלו מקימות בסיס לחשש שלמזוז היה מניע להפליל את המערער: אם מחמת אהבתו לאריאלה וציפייתו שהרשעת המערער ברצח, והרחקתו לתקופה ארוכה, תשיב אותה אליו; ואם מחמת חששו מפני תגובותיו האפשריות של המערער לאחר שייוודעו לו מעללי מזוז, כלפי אשתו וכלפי רכושו, בתקופה בה נעדר מבאר-שבע והסתתר מפני המשטרה במקומות שונים. 15. מניע נוסף שהיה למזוז להפליל את המערער נעוץ בנסיבות בגדרן הסכים להפוך לעד-מדינה. כבר הזכרתי לעיל, כי במועד מעצרו של מזוז כבר היו בידי המשטרה ראיות למעורבותו ברצח. אך נראה שחוקרי המשטרה העריכו כי מזוז אינו "המבצע העיקרי". על רקע זה, ובמטרה להניעו לחשוף את הידוע לו, הסבירו לו כי אם יפליל את המבצע העיקרי, התיק נגדו ייסגר. שמו של המערער הוזכר בשיחה; ובצדק, כמדומה, ציינה הסניגורית כי היה זה אחד החוקרים שהזכיר את שמו, באוזני מזוז, לראשונה. נמצא שמזוז הועמד די במפורש על המצופה ממנו, וביודעו את מהות הברירה שלפניה ניצב - להסתכן באישום ברצח או להפליל את המערער ולהציל בכך את עורו - לא התקשה להחליט. אין ספק, כי הידיעה שלמערער יש מניע לרצוח את בן-חמו היא שהובילה את מהלכי חקירתו של מזוז, ואף את החלטת מזוז ליטול את האתגר שהחוקרים הציבו לפניו. בצדק ציין השופט הנדל, כי "במובן זה המניע של הנאשם (המערער - א' מ') להרוג את המנוח הפך למניע של מזוז להפליל את הנאשם ולהשתחרר מאשמת הרצח". ובצדק הוסיף, כי "מצב דברים זה מחליש מאוד את המשקל אשר ניתן לתת לעדותו של מזוז" ו"כי ביסוס מימצאים עובדתיים על סמך דבריו הינו תהליך פרובלמטי ביותר, וזאת בלי להיזקק לדרישה המיוחדת לפלילים של הוכחת אשמה מעל לכל ספק סביר". 16. כבר נזכר, כי בשיחותיו עם אנשים שונים סיפר מזוז כי הוא אשר רצח את בן-חמו. שתיים מאלו ראויות להתייחסות מיוחדת. בפנייתו ללוי אלון, בבקשה שהלה יסייע בידו להעביר את גופת בן-חמו, ממקומה למקום אחר, סיפר מזוז כי הוא אשר רצח את בן-חמו. בעדותו הסביר, כי בשיחה זו נטל את האחריות למעשה על עצמו כדי שלא לערב בכך את המערער, וכן כדי "להתרברב" ולזכות ל"כבוד בעיר". שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי קיבלו הסבר זה, ואני תוהה אם ההסבר היה ראוי להתקבל, לפחות על רקע טענת מזוז, כי פנייתו לאלון נעשתה בהוראת המערער עצמו. מכלל התבטאויותיו הנוספות של מזוז, שיכלו להתפרש כנטילת אחריות לביצוע הרצח, אך לא נזקפו לחובתו, מן הראוי להזכיר את אמירתו, בשיחה שקיים לאחר סיום עדותו עם אחד אלגרבלי, כי המערער הוא "חף מפשע"; משמע, כי בעדותו הפליל אותו לשווא. הקלטה של שיחה זו, שהוגשה כראיה לבית המשפט, הובילה להחזרתו של מזוז לדוכן העדים. ואולם, אף כאן קיבלו שופטי הרוב את הסברו של מזוז, כי מה שאמר לאלגרבלי, כי המערער חף מפשע, נאמר על-ידו בתקווה, שהדבר יסייע לו לחזור ולזכות במעמד בקרב העבריינים בבאר-שבע, שהוקיעו אותו על הסכמתו להיות עד-מדינה ולהפליל את המערער. ואני שב ותוהה אם הסבר זה ראוי היה להתקבל. סיוע לעד-מדינה בלתי-מהימן 17. אף שופטי הרוב היו ערים לאישיותו המפוקפקת של עד המדינה ולפגמים הרבים בהם לקתה עדותו. עם זאת החליטו כי יש לייחס לו את "מלוא האמון בכל הקשור לתיאוריו את ביצוע הרצח". מהכרעת-דינם עולה בבירור, כי החליטו לקבל את גירסת מזוז ולבסס עליה את מימצאיהם, לאור הסיוע הממשי לגירסתו שנמצא להם בראיות אחרות, ולאור שלילתה, כבלתי-הגיונית, של האפשרות שרצח בן-חמו בוצע בידי מזוז, אם לבדו ואם בשיתוף עם אחרים. ברי שאלמלא שוכנעו כי הראיות האחרות מסייעות לגירסת מזוז, היו נזהרים מהסתמכות על עדותו. אני, בכל הכבוד, סבור, כי גם בהנחה שהראיות האחרות אכן היוו סיוע לעדותו של מזוז, הרי משהוברר כי עדות מזוז, כשלעצמה, אינה ראויה לאמונם, לא היה מקום לסמוך על גירסתו ולבסס עליה מימצאים. כדברי השופט שמגר בפרשת שניר : מובן ומקובל הוא, כי אין הטפל יכול לרפא את העיקר, וכי אין הסיוע יכול להכשיר את הראיה, בה דבקה המסקנה, כי יסודה ותוכנה באי-אמת. בית המשפט מגבש את מסקנתו הסופית בדבר אמינותם של העדים השונים - ועדי מדינה בכלל זה - כאשר הוא מסכם דעתו בהכרעת-דינו. אם בשלב האמור עדותו של עד-מדינה בלתי אמינה בעיני בית המשפט, אין בסיוע כדי להועיל, ואין ממילא טעם לפנות אליו (ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(4) 169, בעמ' 226). בגיבוש הערכתו ביחס לשורת אמינותו של עד כלשהו, רשאי אמנם בית המשפט לבחון את עדותו לאור מכלול הראיות האחרות, ולא מן הנמנע כי הערכתו ביחס לאמינות גירסתו של עד-מדינה, שעדותו טעונה סיוע, תושפע מקיומה של ראיה אחרת, שבכוחה גם לסייע לגירסת העד (ראו את דברי השופט שמגר בפרשת שניר , בעמ' 228-227). במה דברים אמורים? במקרה בו הראיה הנוספת אך תורמת לביסוס ההערכה כי העדות, כשלעצמה, מהימנה. לא כן הדבר כשהעדות עצמה אינה ראויה לאמון. במקרה כזה אין בית המשפט רשאי לקבלה רק בשל התמיכה שמצא לה בראיה אחרת. דין זה יפה לפרשתנו, אף בבחינת קל וחומר; שכן, במקרה שלפנינו, גם דבר קיומו של סיוע ממשי לגירסת מזוז מוטל, לטעמי, בספק. כידוע, מהותו והיקפו הכמותי של הסיוע הנדרש עשוי להשתנות, כמתחייב מהיקף המחלוקת; וגם משקלה של ראיית הסיוע הנדרשת נגזר לא פעם ממשקלה של העדות המסתייעת (השוו האמור בע"פ 4009/90 מדינת ישראל נ' פלוני , פ"ד מז(1) 292, בעמ' 298). כאמירתו הקולעת של השופט גולדברג, "המשקל הנדרש לראיית הסיוע עומד ביחס הפוך למשקלה של הראיה המסתייעת" (בפרשת פלוני , בעמ' 302). הווה אומר: גם ההנחה, שקיומו של סיוע עשוי לחפות על הפגמים בהם לקתה עדות מזוז, ולהצדיק הסתמכות על גירסתו, חייבה התנייה כפולה: ראשית, שראיות הסיוע מתייחסות לנושאים שנשנו במחלוקת בין גירסת מזוז לבין גירסת המערער; ושנית, כי משקלו הראייתי של הסיוע המצוי הוא רב ונכבד. ובפרשתנו, כפי שהשתדלתי להראות, אף אחד מתנאים אלה אינו מתקיים. 18. העולה מן המכלול הוא, שהראיות שהובאו על-ידי התביעה, בפרשת רצח בן-חמו, הטילו על המערער חשד כבד כי נטל חלק פעיל בביצוע הרצח. אך מן הטעמים שפורטו אין בידי לקבל, כי הראיות שהובאו ביססו את אשמת המערער מעל לכל ספק סביר. לפיכך הריני סבור, כי יש לקבל את הערעור בע"א 1087/99, לבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ולזכות את המערער מביצוע עבירת הרצח בה הואשם, מחמת ספק באשמתו. את הערעור שהגיש המערער בע"פ 5496/92, על חומרת העונש שנגזר עליו עקב הרשעתו בעבירת הריגה, יש לדחות. ש ו פ ט השופט י' זמיר : תשתית הראיות (בע"פ 1087/99) מעלה חשד כבד מאד שאכן המערער הוא שרצח את בן-חמו. אולם, אין להכחיש, יש סדקים בתשתית זאת. הם הביאו את אחד השופטים בבית המשפט המחוזי (השופט נ' הנדל) להחליט, בדעת מיעוט, כי יש לזכות את המערער מן האישום מחמת הספק. עכשיו הם הביאו גם את חברי, השופט א' מצא, אל אותה החלטה. אכן, לאור הפירכות שבראיות התביעה, כפי שהוצגו בפסק הדין של השופט מצא, ועל אף החשד הכבד באשמתו של המערער, איני יכול לומר בלב שלם כי הראיות מוכיחות את אשמתו מעל כל ספק סביר. לפיכך אני מצטרף אל המסקנה של השופט מצא כי יש לזכות את המערער, מחמת הספק, מן האישום ברצח. אני מסכים עם השופט מצא כי יש לדחות את הערעור של המערער (בע"פ 5496/92) על חומרת העונש שהוטל עליו בגין ההריגה של מויאל. ש ו פ ט השופט א' ריבלין : הרשעתו של המערער בעבירת הרצח נתבססה על עדותו של עד המדינה ועל ראיות שבאו לסייע לגרסתו. הראיות מעלות חשד חמור ביותר בדבר אשמתו של המערער, דא עקא, שעיקרן עדות של מי שהתביעה עצמה יחסה לו אמינות מוגבלת עד שביקשה לשכנע את בית המשפט בקיום סיוע ממשי לגרסתו. עד המדינה, שגם על פי עדותו בבית המשפט הביא את הקורבן למקום שנועד לביצוע הרצח, נטל על עצמו, בשתי הזדמנויות, מחוץ לכתלי בית המשפט, את האחריות לביצוע הרצח עצמו. אכן, אין להתעלם מן האפשרות כי העד מזוז ביקש לאחוז את החבל בשני קצותיו: למלט נפשו שלו מהרשעה על ידי מסירת עדות מפלילה כנגד המערער - על מנת שיזכה במעמד של עד מדינה, ובה בעת, לגרוע ממשקלה של עדות זו על ידי שיטיל בה מומים, ובכך להימנע מן התוצאה המפלילה לגבי המערער. כך, למשל, הקלטת השיחה שנתקיימה בינו לבין אחד אלגרבלי, בה נשמע העד אומר כי המערער הוא חף מפשע, יכול ובאה בידיעת עד המדינה. אלא שאפילו האפשרות הזו מחזקת את מסקנתו של שופט המיעוט בבית המשפט המחוזי, כי אין לסמוך על עדותו של עד המדינה וכי שום סיוע לא יציל את העדות המסתייעת. ראוי לציין בעניין זה כי פרכות חשובות נתגלו בגרסת העד דוקא בכל הקשור לתאור הרצח עצמו. חברי הנכבד השופט א' מצא הצביע על מניעים אפשריים נוספים לבחירתו של עד המדינה להעליל על המערער, ובא לכלל מסקנה כי אין מנוס מאשר לזכות את המערער בשל הספק. אני מצטרף לפסק דינו. אני מצטרף גם להערות שנכתבו בפסק דינו של חברי הנכבד השופט י' זמיר. אני מסכים עם חברי הנכבדים כי יש לדחות את הערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער בע"פ 5496/92. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא. ניתן היום, כא' בתמוז תשס"א (12.7.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ________________ העתק מתאים למקור 92054960. F10 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 /עכ.	[ "ע\"פ 5496/92", "ע\"פ 1087/99", "ע\"פ 869/81", "בע\"א 1087/99" ]	8,206
2,577	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 444/94 ע"א 577/94 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המבקשת: עטרי גלי נ ג ד המ שיבים: 1. אורות ייצוג אמנים והפקות 2. צח שלמה 3. שלף חיים בקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד בשם המ בקשת: עו"ד עמירם גיצלטר החלטה הבקשה לעיכוב ביצוע של פסק-הדין בע"א 444/94, 577/94 תועבר לתגובת המשיבים, בתוך 7 ימים. עד למתן החלטה בבקשה, ניתן בזה צו עיכוב ביצוע ארעי ביחס לכל ההליכים המתנהלים מטעם המשיבים על בסיס פסק-הדין. ניתנה היום, א' בכסלו התשנ"ח (30.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94004440.N02	[ "ע\"א 444/94", "ע\"א 577/94", "בע\"א 444/94" ]	8,210
12,082	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 444/94 ע"א 577/94 בש"א 2232/94 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערערים בע"א 444/94 : 1. אורות ייצוג אמנים והפקות (והמשיבים בע"א 577/94) 2. צח שלמה 3. שלף חיים נגד המשיב ה בע"א 444/94 : עטרי גלי (והמערערת בע"א 577/94) בשם המערערים בע"א 444/94: עו"ד רסלר יהודה בשם המשיב ה בע"א 444/94: עו"ד גיצלטר עמירם פסק-דין השופטת ד' ביניש: 1. בשנת 1976 התקשרה הזמרת גלי עטרי (היא התובעת בבית המשפט קמא, המשיבה בע"א 444/94, והמערערת בע"א 577/94 (להלן - המשיבה)), בחוזה לייצוג אומנים עם משרד האמרגנים "אורות" (הוא הנתבע 1 בבית המשפט קמא, המערער 1 בע"א 444/94 והמשיב 1 בע"א 577/94; הנתבעים, המערערים והמשיבים 3-2 (בהתאמה) בענייננו הם האמרגנים הפעילים באותו משרד, שלמה צח וחיים שלף (כולם ביחד להלן - המערערים)). תנאיו של החוזה הזה (שסומן בבית המשפט קמא ת1/) יפורטו בהמשך ככל שיהא בכך צורך, ואולם כבר כאן יש לומר, כי החוזה היה אמור להיות בתוקף עד ליום 1.2.81, ועיקרו היה חובת המערערים להשתדל להשיג עבור המשיבה הופעות ושאר פעילויות אומנותיות, כנגד זכותם של המערערים לנכות מההכנסות אחוז נתון. לקראת תחרות השירים של האירוויזיון בשנת 1979, השתבצה המשיבה כחברה בלהקת "חלב ודבש". חברי הלהקה, והמשיבה ביניהם, חתמו על הסכם עם המערערים (שסומן בבית המשפט קמא ת3/) להסדרת פעילות הלהקה ואופן חלוקת ההכנסות. לאחר חודשים לא מעטים של פעילות במסגרת הלהקה, תפסה בחודש יוני 1980 זמרת אחרת את מקומה של המשיבה כסולנית הלהקה. כפי שיפורט בהמשך, הדעות חלוקות על נסיבות החלפה זו. שני החוזים הללו, ת1/ ו-ת3/, הם אשר עומדים בבסיס התביעה שנדונה בבית המשפט קמא. במסגרת תביעה זו, תבעה המשיבה פיצויים בגין הפרת שני החוזים האמורים. כמו כן, התבקש בית המשפט קמא לחייב את המערערים להציג חשבונות של עסקי הלהקה והכנסותיה (בעיקר בחו"ל), ולחייב את המערערים לשלם למשיבה את שיתברר שמגיע לה לאחר עיון בחשבונות. פסק דינו של בית המשפט קמא 2. הראיות נגבו והעדויות נשמעו על-ידי השופט מישר ז"ל, שנפטר בטרם השלים את המלאכה, ולא פסק את הדין. פסק הדין בו נתקבלה תביעת המשיבה בעיקרה, נכתב על ידי סגן הנשיא השופט חג' יחיא, שלדאבון הלב הלך גם הוא לעולמו בינתיים. השופט המלומד קיבל את גרסתה של המשיבה, לפיה הודחה מהלהקה בניגוד לחוזה ת3/. לגבי החודשים שבאו לאחר הדחתה, בהם הסכם הייצוג (ת1/) עוד היה אמור להיות בתוקף, קבע השופט, כי המערערים "הקפיאו" את המשיבה ובכך הפרו אף את חיובם לפי הסכם זה. על בסיס קביעות אלה, פסק השופט את נזקיה של המשיבה. הוא קבע, כי המערערים אחראים בלעדית לאובדן הכנסותיה של המשיבה במשך התקופה שבין יוני 1980 עד פברואר 1981, ופסק לה 72,000 דולרים בגין תקופה זו. נוסף לכך, פסק לה פיצוי חלקי בגין מיעוט הופעותיה בתקופה שנמשכה החל מסיום תוקפו של החוזה ועד למועד הגשת כתב התביעה. כמו כן, פסק השופט למשיבה פיצוי בגין פגיעה במוניטין ועגמת נפש. בכל הקשור לחשבונות הבלתי-מוסדרים בין המערערים לבין המשיבה, קבע השופט קמא את הקביעות הבאות: השופט קיבל את גרסת המשיבה, לפיה נתקבלו כספים בגין הופעות טלויזיה בחו"ל, ופסק לה את חלקה בכספים אלה, לאחר שקבע בדרך של הערכה באיזה סכום מדובר. השופט אימץ את פרשנות המשיבה להסכם ת3/, לפיה המערערים הם אלה שהיה עליהם לשאת בהוצאות הכרוכות בפעילות הלהקה, וקבע כי עליהם להשיב לה סכומים אותם ניכו מחלקה בהכנסות. אשר לחלקה של המשיבה בהכנסות, קבע השופט כי לא שולם לה כל מה שמגיע לה, ופסק לה סכומים שונים, ככל שעלה בידו לקבוע מה מגיע לה על בסיס הראיות שהובאו בפניו. עם זאת, לגבי חלק מן הפלוגתאות הנוגעות לחלקה של המשיבה בהכנסות, ראה השופט לנכון לקבוע מנגנון של מינוי רואה חשבון שיבדוק את החשבונות הרלבנטיים, תוך חיוב הצדדים לשתף עמו פעולה, ואשר מסקנותיו תחייבנה את הצדדים. בסוף הדברים, דחה השופט תביעה שכנגד שהוגשה בידי המערערים, בציינו, כי מדובר בתביעה קנטרנית ומיותרת. טענות המערערים בע"א 444/94 3. המערערים משיגים כנגד חלקים ניכרים מפסק הדין. בראש ובראשונה, הם משיגים כנגד המנגנון המיוחד אותו קבע בית המשפט המחוזי - מינוי מומחה בפסק דין סופי. המערערים מעלים טענות רבות בעניין זה, ובסיכומו של דבר מבקשים כי פסק הדין יבוטל, וכי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי. מעבר לטענה זו, טוענים המערערים כנגד רבות מקביעותיו העובדתיות, החשבונאיות והמשפטיות של בית המשפט קמא, הכל כפי שיפורט בהמשך. בעניין זה מקדימים ואומרים המערערים, כי מכיוון שהשופט שפסק את הדין אינו השופט ששמע את העדויות וגבה את הראיות, מן הראוי שבית משפט זה יסטה ממנהגו, ויתערב אף בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא. בין היתר, טוענים המערערים, כי הם לא הדיחו את המשיבה מן הלהקה ולא הפרו את חוזה הייצוג. לחילופין, חולקים הם על גובה הפיצוי שנפסק למשיבה בגין הפרת החוזים. עוד הם טוענים, כי גם אם הם הפרו את החוזה, הרי שהיה על המשיבה להקטין את נזקיה מן ההפרה. גם באשר לחלק בפסק הדין העוסק בחשבונות הבלתי-מוסדרים בין הצדדים משיגים המערערים על רבות מקביעותיו של השופט קמא. בין היתר, הם טוענים כי בית המשפט חייב אותם בכפל תשלום בחלק מן העניינים. לבסוף, טוענים המערערים, כי דחיית תביעתם שכנגד על-ידי בית המשפט קמא נעשתה באורח סתמי וללא נימוק מספיק. טענות המשיבה בע"א 444/95 והמערערת בע"א 577/95 4. המשיבה שבה ותומכת בקביעותיו העובדתיות ובמסקנותיו המשפטיות של בית המשפט קמא, תוך שהיא מבקשת לא לחרוג ממנהגו של בית משפט זה שלא להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה. לעניין חישובי האומדנא שערך בית המשפט בפרטים שונים מדגישה המשיבה את חוסר האמון שרחש בית המשפט למערערים ולעורכי החשבונות מטעמם, את עובדת היות המידע הרלבנטי כולו בידי המערערים, ואת המסקנה המתבקשת מכך - חזקה עליהם שמקום שם לא סיפקו את המידע במלואו, ידעו אל-נכון שהפסיקה בדרך האומדנא תיטיב עמם, ועל כל פנים לא תוציא אותם נפסדים. המשיבה מעלה שתי השגות מצידה על פסק הדין, וזאת במסגרת הערעור שכנגד. מדובר בהשגות על שתי טעויות "טכניות" שנפלו, לטענתה, בפסק הדין של בית המשפט קמא. ראשונה, היא טעות אריתמטית כביכול בחישוב הפיצוי בגין הפרת החוזים. שנייה, היא טעות במועד שנקבע כי החל ממנו תצורף ריבית לאחד הסכומים שנפסקו למשיבה. המערערים חולקים על הטענה כי מדובר בטעויות טכניות, ומנסים להצדיק את קביעותיו של השופט בעניינים אלה. עד כאן בקליפת אגוז יריעת המחלוקת בין הצדדים. כעת אעבור לבחינה של הפלוגתאות השונות, במסגרתה אתיחס ביתר פירוט לקביעותיו של השופט קמא ולטענות הצדדים. הכרעה בטענה המקדמית - התערבות ערכאת הערעור 5. בטרם אכנס לעובי הקורה, אתייחס לטענתם המקדמית של המערערים, והיא שמכיוון שהשופט שפסק את הדין (כב' השופט חג' יחיא ז"ל) אינו השופט ששמע את העדויות וגבה את הראיות, מן הראוי שבית משפט זה יסטה ממנהגו בכך שישים עצמו במקום בית משפט קמא, ויקבע מחדש ממצאים עובדתיים בתיק בהתבסס על בחינה מדוקדקת של חומר הראיות. תקנות סדר הדין האזרחי הביאו בחשבון נסיבות בהן נבצר משופט ליתן פסק דין בענין בו החל בשמיעת הראיות ושופט אחר שלא גבה את הראיות נאלץ לפסוק את הדין. לפיכך, קבעה תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, כי: "נמנע משופט, מכל סיבה שהיא, לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדות שנרשמה לפי תקנות אלה, כאילו הוא עצמו שמע או רשם את העדות, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו". אין חולק כי הוראות תקנה זו חלות גם כאשר השופט הראשון סיים את שמיעת הראיות בתיק, אך טרם כתב פסק דין (ראו: ע"א 387/74 אברהם נ' בית מרגוע ומלונות היוזם בע"מ , פ"ד כט(1) 356,353). אכן, הטעם העיקרי לכלל על פיו נמנעת ערכאת הערעור, בדרך כלל, מהתערבות בממצאים העובדתיים של הערכאה הראשונה, נגזר מיתרונה של הערכאה הראשונה המתרשמת באופן בלתי אמצעי מן העדויות שהושמעו לפניה (ראו ע"א 496/89 אל קאלאב ואח' נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב ואח' , פ"ד מה(4) 347,343). כאשר השופט של הערכאה הראשונה לא שמע את העדים ולא התרשם מעדותם במישרין, מצטמצם יתרון זה, ובית המשפט של ערעור יראה עצמו חופשי יותר להתערב בממצאים העובדתיים. עם זאת, יש להביא בחשבון כי גם אם לא היו בפני הערכאה הראשונה עדויות בעל פה, עשוי להיות לה יתרון מה בקביעת העובדות. אין זה רצוי כי ערכאת הערעור תעשה מחדש, כדרך של שגרה, את מלאכתה של הערכאה הראשונה, או בלשונם של המערערים - "תקבע (דה-נובו) ממצאים עובדתיים אחרים". אין להניח כי בכל מקרה בו מוגש ערעור על פסק דין שניתן בידי שופט שלא שמע את העדויות, תעסוק ערכאת הערעור באופן שיטתי בהערכת כל אחת מן העדויות, בהצלבה בין הראיות השונות ובקביעת הממצאים העובדתיים מחדש. בפסיקתו של בית משפט זה, יש גישות בעלות הדגשים שונים ביחס למידה הראויה של התערבות ערכאת הערעור בנסיבות בהן השופט קמא לא שמע את הראיות (ראו ע"א 986/93 קלמר נ' גיא ואח' (טרם פורסם); ע"א 175/87 לובצקי נ' גילגור (טרם פורסם)). בפסק דיני בע"א 5656/93 שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' מ. גביע בע"מ ואח' (טרם פורסם), הבעתי דעתי בשאלה זו, כי הכלל על פיו נמנעת ערכאת הערעור בדרך כלל מהתערבות בממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט קמא חל גם כאשר השופט של הערכאה הראשונה לא שמע את העדים, אף כי במקרה כזה ייקל על ערכאת הערעור לסטות ממנו. מכל מקום, בעניין שלפנינו בחנתי את ממצאי הערכאה הראשונה ואת טענות הצדדים לגופן ולפיכך אין נדרשת כאן הכרעה בין הגישות השונות בשאלה העקרונית. נחה דעתי כי עיקר הממצאים העובדתיים אותם קבע השופט קמא מבוססים על חומר הראיות, ואין מקום לשנות בהם ממה שקבע. יחד עם זאת, במספר טענות שהעלו המערערים כנגד קביעותיו העובדתיות של השופט קמא, מצאתי לנכון להתערב, כמו גם בחלק מן המסקנות המשפטיות אותן הסיק השופט, הכל כפי שיפורט להלן. אפתח את הדיון בפלוגתאות הנוגעות להפרת ההסכמים בין המשיבה לבין המערערים ולשאלת הפיצויים בגין הפרה זו. בהמשך, אבחן את נושא החשבונות הלא מוסדרים בין המשיבה לבין המערערים. הפרת ההסכם ת3/ 6. השאלה אם הודחה המשיבה מלהקת "חלב ודבש" שימשה נושא למחלוקת בין הצדדים בבית המשפט קמא. בענין זה קבע השופט קמא, כי המשיבה אכן הודחה בחודש יוני 1980 מן הלהקה בניגוד לחוזה ת3/. השופט דחה את טענות המערערים אשר העלו גירסאות שונות בשלבים שונים של ההליך לענין אופן פרישתה של המשיבה מהלהקה. המערערים חוזרים גם בפנינו על טענתם, כי המשיבה לא הודחה מהלהקה, אלא פרשה מרצונה היא. לאחר עיון בתיק שוכנעתי, כי לקביעתו העובדתית של השופט קמא ביחס להדחתה של המשיבה יש בסיס איתן בחומר הראיות. גירסאותיהם השונות של המערערים לגבי נסיבות החלפתה של המשיבה בזמרת אחרת לקו בסתירות פנימיות רבות. בין היתר, טענו המערערים, כי בשלב מסוים עזבה המשיבה את הארץ מבלי להודיע להם ובכך סטתה מתנאי החוזה, פגעה בעבודתה של הלהקה והם נאלצו להחליפה. התברר, כי בטענה זו לא היה ממש וכי המשיבה הוחלפה בזמרת אחרת מספר שבועות לפני נסיעתה לארצות הברית. למעשה, משהתמוטטה גירסה זו עוד בראשית המשפט, היתה הגירסה העיקרית של המערערים, כי המשיבה היא זו שהודיעה על פרישתה לאחר שהבינה כי לא תזכה בתנאים אותם דרשה להמשך פעילותה של הלהקה. טענה זו התייחסה בעיקר לדרישות שהציגה המשיבה ביחס לפעילותה של הלהקה בארץ, נושא אשר לא היה מוסדר בהסכם ת3/. נכון הוא, כי היתה נטושה מחלוקת בין המשיבה לבין המערערים ביחס לתנאים שונים הכרוכים בהמשך פעילותה של הלהקה בארץ לאחר זכייתה באירוויזיון, וענין זה גם לא הוכחש על ידי המשיבה. עם זאת, הגירסה כאילו פרשה המשיבה מן הלהקה מרצונה עקב מחלוקת זו, אותה ביקשו המערערים כי נאמץ, אינה יכולה לעמוד. בגירסה זו סטו המערערים מטענתם המרכזית בכתב ההגנה, לפיה התקבלה ההחלטה על פרישתה של המשיבה מן הלהקה על ידם עקב התנהגותה של המשיבה ונסיעתה האמורה לארצות הברית. כן נתגלו בגירסה זו עצמה בקיעים רבים וכן סתירות פנימיות בין עדויותיהם של המערערים צח ושלף ועדותו של אושרת, אשר ביקשו לתמוך בה כביכול. כל אחד מעדים אלה אף לא עמד באופן עקבי על גירסתו שלו. הגירסה האמורה אף אינה מתיישבת עם השתלשלות האירועים הכרוכים בהחלפתה של המשיבה בזמרת אחרת בלהקה, כפי שהוכחו במשפט. מבין ארועים אלה די אם אזכיר את האופן בו פורסם דבר החלפתה של המשיבה בלהקה ואת הנסיונות להגיע להסדר באשר לכך. טענה חלופית של המערערים היא, כי זכותם לקבוע את הרכבי הלהקות כרצונם, ומכאן שאף אם הדיחו את המשיבה מן הלהקה, אין הדבר מהווה הפרה של ההסכם ת3/. טענה זו חסרת בסיס, ויש לדחותה מכל וכל. לעניין זה די בכך שאציין, כי סעיף 1 להסכם האמור קובע כי: "סוכם בינינו שאתה חבר בלהקה שתופיע בשיר 'הללויה' בפסטיבל הזמר והפזמון תשל"ט1979-". בסעיף 7 להסכם, שהוסף בכתב יד, נקבע כי: "סוכם שגלי היא סולנית הלהקה". לאור כל הדברים האמורים לעיל, ניתן לקבוע כי צדק השופט קמא בפוסקו כי המשיבה הודחה מלהקת "חלב ודבש", תוך הפרת ההסכם ת3/. חשוב לציין, כי עיקר חשיבותו של הממצא העובדתי בדבר ההדחה, אף אם לא היה בכך כדי להיחשב כהפרה של ההסכם ת3/, היא דווקא לעניין הפרת הסכם הייצוג בין המשיבה לבין המערערים (ת1/), עניין עליו אעמוד כעת. הפרת הסכם הייצוג בין המשיבה לבין המערערים (ת1/) 7. לאחר שנפרדה המשיבה מן הלהקה, ביוני 1980, נותר לכאורה ההסכם ת1/ (הסכם הייצוג בין המשיבה לבין המערערים, שנחתם עוד בשנת 1976) בתוקפו. הסכם זה אמור היה לבוא אל קצו רק ביום 1.2.81. סעיף 4(א) להסכם קבע כי: "המשרד ישתדל להשיג הופעות ופעילויות אומנותיות עבור האמן במיטב התנאים והיתרונות". המשיבה טענה בפני ביהמ"ש קמא כי במשך התקופה שתחילתה ביוני 1980 וסופה בפברואר 1981 לא ארגנו המערערים עבורה הופעות ולא דאגו ליחסי הציבור שלה, וכי בכל התקופה האמורה היו לה רק 6-5 הופעות. המשיבה העידה גם, כי משהודחה מן הלהקה והחלה להרגיש שהמערערים הפסיקו לקדם את ענייניה, ביקשה מהמערערים להשתחרר מן ההסכם, שחייב אותה בבלעדיות כלפיהם, אך הם לא נענו לבקשתה (ר' בע' 9 לפרוטוקול מיום 31.5.87). המשיבה ביקשה לראות גם בכך אינדיקציה לרצון המשיבים "להקפיאה". בית המשפט קמא קיבל את טענותיה של המשיבה, וקבע כי המערערים "הקפיאו" אותה, ובכך כשלו במילוי החיוב שהוטל עליהם מכוח סעיף 4 האמור. המערערים מבקשים לקבוע כי הפרת ת1/ לא הוכחה. הם מדגישים כי במסגרת ת1/ אין התחייבות למכסת הופעות חודשית או לשיתופה של המשיבה במופע כלשהו, במסגרתו מובטחת לה הכנסה קבועה. לפיכך, הם טוענים, כי על המשיבה מוטל היה להראות שהמערערים לא השתדלו ולא עשו כמיטב יכולתם בעבורה - נטל שלא עמדה בו. כמו כן, הם מבקשים להסב את תשומת הלב לכך שלא היה להם כל מניע "להקפיא" את המשיבה, שהרי לפי סעיף 8 להסכם ת1/, המשרד מקבל עמלה של 30% מן הכספים המגיעים לאמן עבור הופעותיו. השופט קמא ביסס את קביעתו בדבר הפרת ההסכם ת1/ על חיוב ההשתדלות הכללי שהיה מוטל על המערערים מכוח סעיף 4 להסכם, ולא על התחייבות למכסת הופעות קונקרטית, שאכן אין כדוגמתה בהסכם הנדון (ר' באשר להבחנה בין חיובי השתדלות לחיובי תוצאה א' זמיר, חוק חוזה קבלנות, תשל"ד1974- (ירושלים, תשנ"ה), 36-34, להלן: זמיר, קבלנות ; ע"א 2887/91 בן ציון גול ואח' נ' אליצור אוריעל ואח' , מפי השופטת שטרסברג-כהן (טרם פורסם)). השופט היה אפוא ער לפרשנותו הנכונה של ההסכם, והשאלה העומדת על הפרק היא אך ורק אם הוכחה כדבעי הפרתו של החיוב הנדון. אין חולק כי נטל ההוכחה באשר להפרתו של חיוב השתדלות מוטל על כתפי התובע, ובענייננו - על כתפיה של המשיבה (ר', למשל, זמיר, קבלנות , 72). שאלת ההוכחה בדבר אי קיום חיובי השתדלות היא שאלה מורכבת בשל אופיים של חיובים אלה. דומה, כי רק לעתים רחוקות תימצאנה בידי התובע ראיות ישירות להמנעות הנתבע מקיום חיוביו. כך יהיה, למשל, כאשר הנתבע הצהיר במפורש, כי אין בדעתו לקיים את חיוביו. כך גם כאשר הנתבע נקט בצעדים חיצוניים והתנהג באופן המלמד כי אין בכוונתו למלא אחר חיוביו. דרך אפשרית אחרת שעשויה לשמש את התובע בהוכחת הפרתו של חיוב השתדלות היא הוכחת התרשלותו של הנתבע על ידי הבאת ראיות להתנהגות ראויה ומקובלת לביצוע חיוב מסוג זה, אשר ממנה סטה הנתבע. ואולם גם דרך זו אינה בהכרח מתאימה לכל המקרים בהם מדובר בחיובי השתדלות. במקרים רבים הפעולות הנעשות לשם קיום חיוב ההשתדלות הן בידיעתו של הנתבע בלבד, ואין התובע יכול להוכיח את מחדליו של הנתבע, אלא בהתבסס על התוצאות המאוחרות שלהם. זאת, כאשר הפער בין התוצאה שהושגה בפועל לבין התוצאה הצפויה מלמד על העדר השתדלות. אכן, ראיות בדבר התוצאות אינן בהכרח ראיות מספיקות. אולם, בנסיבות מסוימות משקלן ההוכחתי עשוי להיות רב, ולפחות להוות ראיה לכאורית לכך שלא נעשתה ההשתדלות הנדרשת ולהעביר את הנטל לנתבע להראות כי אכן יצא ידי חובתו. בנסיבות הענין שלפנינו, המשיבה לא הציגה ראיות המצביעות במישרין על כך שהמערערים לא השתדלו למענה. כך, למשל, לא הביאה ראיות המצביעות באופן פוזיטיבי על כך שהמערערים לא ניצלו אפשרויות שעמדו לרשותם לשבצה בהופעות. ואולם, בנסיבות שהוכחו אין כל פגם בהסתמכות על מיעוט ההופעות לצורך הקביעה, כי המערערים לא מילאו אחר התחייבותם כפי שבאה לידי ביטוי בחוזה ת1/, היינו, לא "השתדלו להשיג הופעות ופעילויות אומנותיות עבור האמן (המשיבה) במיטב התנאים והיתרונות". השופט בחן את מיעוט ההופעות בתקופה הנדונה על רקע הנתונים שהובאו בפניו לגבי הופעותיה של המשיבה בתקופה שקדמה לכך. כפי שעולה מן הראיות, המשיבה קצרה הצלחה בינלאומית בשנה שקדמה לתקופה הנדונה, וגם בארץ זכתה לפרסום רב. לכאורה, אין זה סביר, כי המערערים עשו למענה את כל המאמצים האפשריים, ובכל זאת לא הצליחו לארגן לה מעט יותר מ5-6- הופעות לאורך תקופה של שישה חודשים. מכל מקום, בנסיבות אלה, היה עליהם להראות, כי אכן פעלו בהתאם למתחייב מן ההסכם, אך לא עלה בידם להשיג למשיבה יותר הופעות. בענין זה נכשלו המערערים. יצויין, כי הממצא העובדתי בדבר ההדחה תומך גם הוא במסקנה כי המערערים כשלו במילוי חיוב ההשתדלות. משנקבע כי המשיבה הודחה מן הלהקה לא ניתן לקבל את טענת המערערים כי עשו ככל יכולתם למענה, שכן הדברים עומדים בסתירה ברורה האחד לשני. אשר לטענתם של המערערים כי לא היה להם מניע "להקפיא" את המשיבה, אוסיף, כי אף שהמניע אינו רלבנטי להכרעה שבפנינו בדבר הפרת החיוב, קשה להשתחרר מן הרושם, כי אם יש למניע חשיבות כלשהי, הרי שהדבר יכול לפעול נגד המערערים שכן, אין לשלול את האפשרות שבנסיבות החדשות שנוצרו לאחר הדחת המשיבה מן הלהקה לא היה להם עוד אינטרס בהופעותיה. פיצויים בגין הפרת החוזים 8. לאחר שקבע השופט קמא כי המערערים הדיחו את המשיבה מן הלהקה והפרו את ההסכם ת1/, פסק למשיבה פיצויים בשלושה ראשי נזק: א. בגין אובדן הכנסות בתקופת החוזה, בין תחילת יוני 1980 ל1.2.81-. ב. בגין אובדן הכנסות בתקופה שלאחר תום החוזה, שראשיתה ביום 1.2.81 ועד למועד הגשת התביעה ביום 6.10.84. ג. בגין פגיעה במוניטין ועוגמת נפש. המערערים העלו טענות רבות כנגד קביעת הפיצויים בשלושה ראשים אלה. ראשית, טענו הם, כי לא הוכח נזק וכי מכל מקום, אם היתה ירידה משמעותית בהופעותיה של המשיבה באותה תקופה, לא היה קשר סיבתי בינה לבין ההפרה הנטענת. כן טוענים הם, כי לא הובאו ראיות מספיקות להוכחת שיעור הנזק, וכי הפיצויים שנפסקו למשיבה אינם עומדים בשום יחס לסכומים שיכולה היתה להשתכר. נוסף לכך, טוענים המערערים, כי המשיבה היתה יכולה להקטין את נזקה. אדון איפוא להלן בפיצויים שנפסקו, לפי ראשי הנזק השונים אחד לאחד. אובדן הכנסות בתקופת החוזה 9. השופט קמא קבע, כי בתקופה זו, של שישה חודשים, היו המערערים אחראים בלעדית לאובדן הכנסותיה של המשיבה. הוא ציין בפסק דינו את הקושי בחישוב הנזק כאשר מדובר על בסיס של הערכה של מספר הופעות, דחה את הערכתה של המשיבה כי יכולה היתה להופיע חמש הופעות בשבוע, וקבע כי, על פי הערכתו "לו הנתבעים נהגו כלפיה כמחויבותם בת1/" "עדיין היתה מסוגלת" המשיבה להופיע ארבע פעמים בשבוע באותה תקופה, ובכל אחת מן ההופעות היתה עשויה להשתכר 1,000 דולר במחירים של מועד מתן פסק הדין. בסיכומו של דבר, פסק השופט למשיבה בראש נזק זה סך של 72,000 דולר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין. אכן, נכונה קביעתו של השופט קמא כי למשיבה נגרם נזק כתוצאה מהפרת החוזה בידי המערערים. גם אם נביא בחשבון את טענת המערערים כי קיימת צניחה טבעית בקריירה של אמן לאחר הצלחה בתחרות בינלאומית וגם אם לוקחים בחשבון כי למיעוט הופעותיו של אמן תיתכנה סיבות רבות, הרי הקביעה שההדחה של המשיבה מהלהקה וההקפאה שבאה בעקבותיה היו גורמים משמעותיים בהפחתת הופעותיה ואובדן הכנסותיה היא קביעה מבוססת. אשר לשיעור הנזק לענין זה, הרי שהמבחן הכללי לקביעת שיעור הפיצויים הינו כי על הפיצוי להעמיד את הנפגע מהפרת החוזה במצב בו היה עומד אילו קויים החוזה. כאשר מדובר בחיוב השתדלות, יישומו של המבחן האמור הוא, כי הפיצוי יינתן בגין הפער בין התוצאה בפועל לבין התוצאה שניתן להעריך כי היתה מושגת אלמלא התרשלות המפר (ראו זמיר, עקרון ההתאמה בקיום חוזים , 104). אכן, על התובע להוכיח את שיעור הפיצוי שיהא בו כדי לפצותו, אולם כפי שכבר נאמר בפסק-דין אניסימוב מפי השופט ברק (כתוארו אז): "... באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר". (ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ , פ"ד לה(2) 800, בע' 809). הענין שלפנינו הוא בגדר אותם מקרים אשר על פי טיבם מחייבים שימוש בהערכה, בצד העובדות המוכחות. הסיבה לכך נעוצה, בין היתר, בקושי להעריך את הסיכוי לרווח בנסיבות התלויות במספר רב של מרכיבים משתנים. מטעם זה, לא ניתן היה לצפות כי המשיבה תוכל להוכיח באופן פרטני ומדויק את גובה הכנסותיה הצפויות לאותה תקופה אלמלא הופר החוזה. לפני בית המשפט קמא היו נתונים הנוגעים למספר הופעותיה עד להפרת החוזה ביוני 1980 ונתונים הנוגעים לתקופה המאוחרת יותר של שמיעת המשפט בשנת 1987, לאחר שהושקעו מאמצים בהחזרתה של המשיבה לאורות הבמה. אף כי אין בית המשפט לערעורים נוטה בדרך כלל להתערב בקביעת שיעור הנזק בידי הערכאה הראשונה, הרי שלא יימנע מלעשות כן במקרים בהם קביעת הפיצוי אינה תלויה בממצאי מהימנות, אלא מעוגנת בהערכה כללית המבוססת על שיקולים שבסבירות ובהיגיון. מסקנתו של השופט קמא כי המשיבה, בהיותה "בשיא תהילתה", היתה מסוגלת לארבע הופעות בשבוע אינה מבטאת את המידה הנכונה לקביעת מספר ההופעות שיש להעריך, כי המשיבה היתה מופיעה בפועל אלמלא הפרת החוזה. יש לזכור, כי באותה תקופה, המשיבה התפרסמה בעיקר בהיותה סולנית להקה, טרם הופיעה הופעות יחיד אינטנסיביות בארץ. המוצג ת75/ אף הוא מאשר התרשמות זו, כי לבד מתקופות שיא מקובלות להופעות אמנים, כמו בתקופת חג הפורים או בסמוך לאירוויזיון, היו הופעות היחיד של המשיבה בתקופה שקדמה להפרה עדיין דלילות למדי. כפי שצויין לעיל, גם ההופעות במסגרת הלהקה היו באותה תקופה במצב של קפאון, לאחר שחלף שיא התהילה לה זכתה הלהקה בעקבות זכייתה בתחרות הבינלאומית, כאשר ההופעות הרבות בחו"ל הסתיימו וההופעות בארץ לא החלו. לענין זה העידה המשיבה, כי: "בעצם לא היו הופעות בארץ בהשתתפותי יחד איתם מלבד ההופעות הבודדות ... לא ידוע לי אם היתה דרישה על הופעת הלהקה בארץ בתקופה ממרץ 1980 ואילך" (עמ' 33 לפרוטוקול מיום 1.6.87). לגבי התקופה המאוחרת, כאשר חידשה המשיבה את הופעותיה ולאחר מאמצים שהושקעו כפי שהעיד אמרגנה באותה תקופה, העד יורמן, העריך הוא כי מספר הופעותיה בממוצע לחודש הוא כעשר הופעות. ממכלול הראיות, כפי שסקרתי לעיל, התמונה המצטיירת היא, כי הערכת מספר ההופעות של המשיבה על ידי השופט קמא - כ16- הופעות בחודש על רקע הנסיבות שתוארו לעיל הינה הערכה מופרזת. בין 6-5 הופעות שהמערערים ארגנו למשיבה באותה תקופה מבלי שמילאו את חיובם להשתדלות מכוח הסכם הייצוג לבין 96 הופעות לאותה תקופה - הפער הינו מוגזם. בנסיבות הענין, נראה לי כי סביר יהיה לקבוע כי אילו פעלו המערערים כראוי וכנדרש על פי החוזה, היה עולה בידם לקיים ממוצע של שמונה הופעות בחודש למשיבה. אשר לתשלום בגין כל הופעה, העריך השופט את הסכום ב1000- דולר כשווים במועד מתן פסק הדין. בהערכה זו הסתמך השופט על עדותו של אמרגנה של המשיבה מר יורמן, אשר העיד על סכומים גבוהים מאלה מהם מנוכות הוצאות ומופחת חלקו כאמרגן. אמנם הוא העיד גם על תקופה בה ההכנסה היתה נמוכה, וזאת בעת שהחל לייצגה, אולם תקופה זו היתה תקופת שפל שבאה בעקבות הארועים נשוא המשפט. בסיכומו של דבר, לא ראיתי להתערב בהערכת הסכום אותו היתה המשיבה משתכרת בכל הופעה, מה גם שסכום זה של 1,000 דולר נקבע על ידי השופט בערכי שנת 1993. אשר על כן, ראוי היה להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך כולל של 48 הופעות (בניכוי 6 הופעות, שכן התקיימו) ובשיעור של 1,000 דולר להופעה, כלומר 42,000 דולר בשוויים בשקלים נכון ליום מתן פסק הדין בבית המשפט קמא, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד יום התשלום בפועל. כאן המקום להעיר, כי צדקה המשיבה בטענה שלענין פריט זה נפלה טעות אריתמטית בסך הכולל של הפיצוי שנפסק, אולם נוכח התוצאה אליה הגעתי אין עוד חשיבות לטענה זו. אובדן הכנסות בתקופה שלאחר תום החוזה, והפיצוי בגין הפגיעה במוניטין ועוגמת הנפש 10. לגבי התקופה שלאחר תום החוזה, בה הסכם הייצוג כלל לא אמור היה להיות בתוקף, קבע השופט קמא, כי אין לקבוע שהמערערים היו האחראים הבלעדיים למיעוט הופעותיה של המשיבה ולאובדן הכנסותיה. עם זאת, קבע, כי ניתן לייחס מעט מהעדר ההכנסה בתקופה זו להשפעת הדחתה והקפאתה, והעריך את מידת אחריותם של המערערים בהפסדיה של המשיבה בתקופה זו ב10%-. את הפסדיה העריך על פי אותה אמת מידה של מספר הופעות חודשיות, אשר קבע לפיצוי בגין תקופת החוזה, לאמור - 10% מיכולת השתכרות מ16- הופעות בחודש במשך אותן שנים שעד להגשת כתב התביעה. בהתאם לכך פסק למשיבה סכום של 57,600 דולר. דומה, כי בדרך חישוב זו שגה השופט קמא. בתקופה זו מרכיב אי הוודאות בהערכת הפיצוי הינו רב. מוכנה אני להניח, כי להדחתה של המשיבה מהלהקה ולהקפאתה למשך תקופה של חצי שנה היתה השפעה גם על המשך דרכה אחר תום התקופה החוזית. למעשה, אף הובאו ראיות לכך שהפגיעה באמן על דרך של "הורדתו מן הבמה" לתקופה מסויימת, יש בה גם כדי לפגוע בקריירה שלו באופן מתמשך עד לבניית תדמיתו המקצועית מחדש. ואולם, לא ניתן להעריך נזק זה על דרך החישוב האריתמטי כפי שעשה השופט קמא, והערכתו יכולה להיעשות על דרך של אומדן כללי בלבד. זו הגישה המקובלת בדרך כלל בהערכת גובה הפיצוי בגין הפרת חוזים בתחום הבידור, כאשר הפיצוי כרוך בחישובים ובהערכות של סיכוי לרווח. ( Abc Paramount Records Inc. v. Topps Record Distributing Co. 374 F. 2d 455, 461 ). מכל מקום, גם אם היה מקום לחשב את הנזק לשיטתו של השופט קמא, הרי נוכח המסקנה אליה הגעתי, כי יש להפחית את כמות ההופעות בגינן יש לפצות את המשיבה כדי מחצית, הרי שהסכום אותו פסק השופט הוא מוגזם. כאן המקום להזכיר, כי השופט אף פסק בנפרד פיצוי בגין פגיעה במוניטין של המשיבה, ופיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לה בשל אופן הפרתו של החוזה בסך כולל של 20,000 דולר, כאשר ציין כי "מדובר בפיצוי בגין שני ראשי נזק לא ממוניים". יהא אשר יהא מובנו של המושג "מוניטין", אשר עליו נאמר לא אחת בפסיקתנו, כי הוא "קשה להגדרה מדויקת וממצה", הרי ברור שכאשר מדובר בפגיעה במוניטין הכוונה היא לנזק ממוני, הגם שקשה הוא לכימות (רע"א 371/89 ליבוביץ נ' אליהו בע"מ ואח' , פ"ד מד(2) 309; ע"א 442/85 זוהר ושות' נ' מעבדות טרבונל (ישראל) , פ"ד מד(3) 661). בענייננו, נראה כי הפגיעה במוניטין מתבטאת בעיקרה בנזק העקיף שנגרם למשיבה בתקופה שלאחר החוזה, ולפיכך - אין ראש נזק זה ראוי לפיצוי נפרד בבחינת "ראש נזק לא ממוני", מעבר לסכום שנפסק ממילא בגין התקופה האמורה. עם זאת, הסכום שפסק השופט קמא בראש נזק זה כלל גם פיצוי בגין עגמת נפש, אותו רשאי היה בית המשפט לפסוק בגין הנזק הבלתי ממוני בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) (להלן: חוק החוזים (תרופות)). על יסוד כל אלה, הגעתי למסקנה כי ראוי היה לפצות את המשיבה בגין שני ראשי הנזק הנזכרים, דהיינו נזקיה הממוניים שנגרמו בשל הפרת החוזה בתקופה הבתר-חוזית ועגמת הנפש שנגרמה לה, על דרך של אומדנא בסכום כולל של 30,000 דולר בשווים בשקלים נכון ליום מתן פסק-הדין בבית המשפט קמא, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד יום התשלום בפועל. הקטנת הנזק 11. בסיום חלק זה, לא נותר לי אלא להתייחס לטענתם של המערערים, כי המשיבה יכולה היתה להקטין את נזקיה ולדאוג לעצמה להופעות. טענה זו נדחתה על ידי השופט קמא, בקובעו כי התנהגות כזו מצידה של המשיבה, עלולה היתה להתפרש כהפרת החוזה. קביעה זו מעוגנת היטב בתשתית הראייתית שהיתה בפני בית המשפט. נוכח ההשתלשלות העובדתית, כפי שהוכחה, אין לומר כי המשיבה יכולה היתה באמצעים סבירים לפעול להקטנת הנזק תוך התקשרות עם אמרגן אחר בתקופה החוזית. סעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות), קובע לאמור: "אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו13- בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין". נטל ההוכחה כי הנפגע יכול היה להקטין את הנזק ונמנע מעשות כן מוטל על המפר (ר', למשל, ג' שלו, דיני חוזים (מהדורה שנייה) 581; ע"א 571/80 אילן רחמים חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' אריה טביק ואח' , פ"ד לז(2) 77; ע"א 162/81 מאיר שמחון ואח' נ' יוסף בכר חברה לבנין ופיתוח בע"מ ואח' , פ"ד פ"ד לט(1) 701; ע"א 411/87 חזן נ' דגן , פ"ד מג(2) 273; ע"א 1432/90 לה ז'באנז - באגט תעשיות לחם בע"מ נ' רם און (טרם פורסם)). בענייננו, אין חולק כי כבר בסוף שנת 1980, לקראת מועד פקיעתו של ת1/ (ביום 1.2.81), החלה המשיבה במגעים עם אמרגן אחר, מר אבי פרץ, ולאחר שהחוזה פקע החלה לעבוד עמו, בנסותה לשקם מחדש את הקריירה שלה. המחלוקת היא אפוא אך ורק לגבי מספר החודשים שקדמו לכך. טענתה העיקרית של המשיבה היא, כי לא יכלה להקטין את נזקה, לאור העובדה שההסכם ת1/ אסר עליה לעשות כן. ואמנם, סעיף 2 להסכם ת1/ קובע, כי: "המשרד יהיה וישמש כסוכן בלעדי לכל הופעותיו, פעולותיו ופעילותיו האומנותיות של האמן והאמן לא יהיה רשאי כמובן, למנות כל סוכן אחר לצורך הפעולות והפעילות הנ"ל". (ההדגשה שלי - ד.ב). בד בבד, סעיף 7 להסכם מורה, כי: "כל פנייה אל האמן מכל גורם שהוא להופעה או להזמנה, יהיה האחרון חייב להפנות את הפונה או המזמין האמור למשרד ולהודיע לכל גורם כי רק דרך המשרד אפשר להזמינו להופעה. במידה ולמרות האמור לעיל יקבל האמן על עצמו הופעה מבלי תיווכו של המשרד, הרי מבלי לפגוע בכל זכויותיו של המשרד , יהיה האחרון זכאי לאותה העמלה הקבועות (!) בהסכם זה, כאילו בצע המשרד את ההזמנה האמורה". (ההדגשות שלי - ד. ב.). לכאורה, ניתן לומר כי המשיבה יכלה לעסוק בעצמה בארגון הופעות מבלי להיחשב כמפרה את החוזה, תוך הפניית הגורמים עימם התקשרה אל האמרגנים, בהתאם לסעיף 7 האמור. עם זאת, נראה כי אין לצפות מן המשיבה לעסוק בעצמה בארגון הופעות, שהרי כל תכליתם של חוזי הייצוג והאמרגנות למיניהם היא למנוע מן האומן עיסוק בדברים מעין אלו, הדורשים מומחיות וקשרים שאין הוא ניחן בהם ברגיל. הפעולה הסבירה בה יכלה אפוא המשיבה לנקוט לכאורה היא אך ורק פנייה לאמרגנים אחרים על-מנת שיארגנו לה הופעות. ואולם, קריאת שני הסעיפים המצוטטים לעיל גם יחד אינה מותירה מקום לספק, כי נקיטה בפעולה כזו הייתה אכן עלולה להיחשב כהפרה של החוזה מצד המשיבה. המערערים הצביעו בפנינו על כך שהמשיבה מעולם לא ראתה עצמה מוגבלת לביצוע התקשרויותיה המקצועיות באמצעותם. כך, למשל, השתתפה המשיבה בשני סרטים ללא זיקה למשרד "אורות", כשהיא משלמת עמלה לסוכנת שעיסוקה בליהוק סרטים, וכן השתתפה בתשדירי פרסומת ברדיו (ר' עדותה בע' 17 לפרוטוקול הישיבה מיום 31.5.87). נוסף לכך, ב78-' הפיק קובי אשרת למשיבה אלבום שירים ראשון, "שלא בזיקה לאנשי אורות" (ר' עדות המשיבה בע' 26 לפרוטוקול הישיבה מיום 1.6.87). יחד עם זאת, אין להתעלם מעדות המשיבה, כי פעילויות ספציפיות אלו נעשו בידיעתם של המערערים ובהסכמתם (ר' ע' 17 לפרוטוקול הישיבה מיום 31.5.87). במובן מסויים ניתן למצוא תימוכין לעדות זו גם בדברי המערערים (עדות צח בעמ' 267 לפרוטוקול מיום 26.11.89). בתקופה שקדמה להפרה, יחסי הצדדים היו תקינים ושרר ביניהם שיתוף פעולה למען הגשמת האינטרסים המשותפים שלהם. נראה כי המערערים אכן העלימו עין באותה תקופה מהתקשרויות ספציפיות אלו של המשיבה שלא באמצעותם, ויתכן שאף נתנו לכך יד באופן פוזיטיבי. מכל מקום, לא נראה כי ניתן ללמוד ממקרים ספורים אלה על הסכמה חדשה שבנוהג שהחליפה את הדברים המפורשים האמורים בחוזה. בהקשר זה יצויין עוד, כי בהסכם שנכרת בין המשיבה לבין המערערים ביום 10.3.80 (נ1/), שוחררה המשיבה באופן פורמלי מתלות במערערים בנוגע להקלטת תקליטים בישראל. הצורך בהסכם פורמלי על-מנת לשחרר את המשיבה מן התלות במערערים מלמד אף הוא, כי לתניות האמורות נותרה נפקות, לא רק על הנייר, אלא גם בחיי המעשה. נראה כי בתקופה הרלבנטית, בה כבר לא ניתן לדבר על יחסי אמון ושיתוף פעולה בין הצדדים, טענתה של המשיבה, כי חששה לבצע התקשרויות שלא באמצעות המערערים במנוגד לחוזה ביניהם, סבירה בהחלט. יתרה מזו, לאחר שהודחה מן הלהקה והחלה להרגיש שהמערערים מפסיקים לקדם את ענייניה, ביקשה המשיבה מן המערערים להשתחרר מן ההסכם, אך הם סירבו לשעות לפניותיה (ר' ע' 9 לפרוטוקול מיום 31.5.87). כפי שתיארה המשיבה, היא פנתה אליהם מספר פעמים, הן בטלפונים והן במכתבים, ואף הפנתה אליהם מכתב מעורך-דינה. המערערים לא הכחישו את דבר קיומן של פניות אלו, ואין אפוא מקום להרהר אחר קבלת הדברים כממצא עובדתי. נוכח סירובם של המערערים לשחרר את המשיבה מהתחייבותה לשמור על בלעדיותם בשירותי אמרגנות, מתחזקת גירסת המשיבה, לפיה חששה כי בפעולות להקטנת נזקה תפר את החוזה ותהא חשופה לתביעות מצד המערערים. אשר על כן, צדק השופט קמא בקובעו, כי המשיבה נמנעה כדין מהתקשרות עם אמרגן אחר לשם הקטנת נזקה. הכספים שנתקבלו עבור הופעות הטלויזיה בחו"ל 12. המשיבה ביקשה מבית המשפט קמא כי יפסוק לה סכומים להם היא זכאית לטענתה בגין הופעות טלויזיה בחו"ל. השופט קמא נעתר לבקשה, תוך שהוא דוחה את טענת ההגנה של המערערים, לפיה לא קיבלו כלל כספים עבור אותן הופעות בהיותן חלק מיחסי הציבור לקידום מכירות התקליטים. השופט קבע כי נתקיימו כ60- הופעות, וזאת בהתבסס על עדות המשיבה ועדות אחד מחברי הלהקה, העד בילו. לאחר ניכוי הסכום ששולם בארץ עבור שלוש הופעות פסק השופט למשיבה על בסיס 60 הופעות, שהתשלום בגינן 2,500 דולר להופעה לכל הלהקה, סכום של 24,938 דולר בתוספת ריבית דולרית מיום הגשת התביעה עד לתשלום. את מסקנתו כי נתקבלו כספים בגין הופעות הלהקה בטלויזיה ביסס השופט קמא על עדות המשיבה, כי בשתי הזדמנויות נוכחה לדעת כי מתקבלים תשלומים עבור ההופעות, כשראתה מעטפות נמסרות לנציג המערערים, מר קטן, שהתלווה לסיורים ולהופעות הלהקה. לפי עדותה ראתה בפעם האחת מעטפה ובה כסף נמסרת לו בשווייץ, ופעם אחרת בהיותם בבלגיה שמעה שיחה עם נציג הטלויזיה הבלגית בה הוזכר כי שולם תגמול עבור ההופעה בסך 35,000 פרנקים בלגיים. המשיבה העידה עוד כי בגין שלוש הופעות נמסר לה כסף בארץ שאת קבלתו אישרה בקבלה ת27/. מר קטן הנ"ל העיד מטעם המערערים ואישר בעדותו כי קיבל כספים עבור ההופעות בחו"ל "פעמיים, יכול להיות שלוש, אולי חמש פעמים". השופט קבע כי עדות זו של מר קטן סותרת את גירסת המערערים שלא נתקבל כסף עבור ההופעות בחו"ל ותומכת בגירסת המשיבה. השופט שקל בין היתר, את העובדה שהמערערים שינו גירסתם בנושא זה מגירסת הכחשה טוטאלית ביחס לקבלת כספים בכתב ההגנה, לגירסה אותה העלו בבית המשפט, לפיה נתקבלו כספים בגין חלק מההופעות, אך רק לצרכי כיסוי ההוצאות של חברת "פולידור" שאירגנה את ההופעות. לפנינו חזרו המערערים על טענתם כי אין הם חייבים למשיבה עבור הופעות הטלויזיה בחו"ל. לפי הטענה, ההופעות שאירגנה חברת "פולידור" בחו"ל לקידום המכירות, היו חלק ממסע פרסום שלא נתקבל בגינו תשלום למעט כספים ששימשו להחזר הוצאות "פולידור". הם תוקפים עוד את מספר ההופעות שנקבע על ידי בית המשפט קמא ואת גובה הסכום בו העריך השופט כל הופעת טלויזיה. יאמר תחילה כי גירסתם של המערערים כאילו לא נתקבל כל תשלום בגין ההופעות בחו"ל אינה יכולה לעמוד, זאת נוכח עדות המשיבה כמתואר לעיל שנתמכה בעדי המערערים מר קטן ומר קובי אשרת, שכל אחד מהם נלווה לחלק מסיורי הלהקה בחו"ל, ואישר בעדותו שבחלק מההופעות נתקבלו כספים. העד אשרת העיד כי הוא מניח שהכספים שנתקבלו על ידו ונמסרו למערערים, חולקו כיאות בין חברי הלהקה. עדויות אלה מאשרות כי לפחות בחלק מההופעות נתקבלו כספים וכי אלה לא נועדו רק לכיסוי הוצאותיה של "פולידור". עוד התברר מעדות המערער צח עצמו, כי הכספים נתקבלו גם בהופעות שהפיקה "פולידור" ולא רק בהופעות שהופקו על ידי המערערים כנטען על-ידיהם, כמו באותה הופעה נזכרת בטלויזיה השוויצרית. העולה ממכלול הראיות הוא איפוא, כי הוכח שנתקבלו תשלומים עבור ההופעות של הלהקה בטלויזיה. שאלה נפרדת היא האם הוכח שנתקבל תשלום עבור כל ההופעות. המשיבה לא יכולה היתה להעיד על כך והנתונים לענין זה היו בידי המערערים. נראה לכאורה, כי כספים אלה או חלקם התקבלו במזומנים ונמסרו למערערים בלי שמצאו ביטוי בהנהלת החשבונות. גירסתם של המערערים על פניה אינה מעוררת אמון והאבחנה שהציגו באחד משלבי הדיון בבית המשפט קמא בין שני סוגי הופעות - אלה שהם הפיקו ואלה שפולידור הפיקה, קרסה. אשר על כן, לא ניתן אלא לאשר כי הקביעה ששולם ללהקה בגין הופעות הטלויזיה בחו"ל עומדת בעינה. אשר לסכום שיש לפסוק למשיבה בגין הופעות אלה פסק השופט קמא על יסוד עדות המשיבה ביחס למספר ההופעות אותן הכפיל בסכום שהוערך על ידו כתקבול עבור כל הופעה. נראה כי המסקנה אליה הגיע על פי הערכתו בראש נזק זה, מעניקה למשיבה פיצוי מופרז, הן בשל מספר ההופעות שהביא בחשבון, והן בשל הסכום שהעריך כי נתקבל עבור כל הופעה בטלויזיה. אשר למספר ההופעות, המשיבה העידה כי נתקיימו 60 הופעות, אך לא יכולה היתה לפרטן, וחבר הלהקה בילו העיד על עשרות הופעות. המשיבה הגישה רשימה שכללה פירוט של נסיעות ומשך שהייה בחו"ל ורשימה של הופעות שהצליחה להזכר בהן, וזו הרשימה ת26/. ברשימה ניתן פירוט של 20 הופעות טלויזיה מסוימות, פירוט שלא הוכחש בידי המערערים. ניתן איפוא לומר, כי הוכח ללא מחלוקת קיומן של 20 הופעות. עוד עולה מאותו מסמך ת26/ כי הלהקה נסעה שלוש עשרה פעמים לחו"ל ושהתה בחו"ל כ150- ימים. נוכח מספר הנסיעות והשהייה הממושכת, אין להניח שהתקיימו 20 הופעות בלבד. נראה איפוא, כי על יסוד אומדן סביר ולא על פי חישוב מדוייק, ניתן להניח כי בכל אותה תקופה התקיימו לפחות 30 הופעות. נוכח הסתבכותם של המערערים בעדויותיהם בדבר העדר תשלום בגין ההופעות בטלויזיה, וההוכחות הפוזיטיביות ביחס למקרים בהם נתקבל תשלום בגין הופעות אלה, יש בסיס להערכה כי היו 30 הופעות בתשלום. באשר להוכחת גובה התשלום בגין כל הופעה, נראה כי גם בענין זה, בסיס החישוב שנעשה בבית משפט קמא לוקה. השופט קמא התבסס על הקבלה ת27/ אשר כללה הופעת טלויזיה אחת בשוויץ ושתי הופעות בהולנד, אשר התשלום בגינן היה הרבה יותר גבוה, אלא ששתי הופעות אלה לא היו בטלויזיה. לעומתם, הסכום שהוכח כי שולם ללהקה בבלגיה ובשוויץ בגין הופעות טלויזיה, היה נמוך במידה ניכרת. בדיקת הסכומים הללו והשוואת שערי המטבעות השונים בתקופה הרלבנטית נותנת יסוד להערכה כי חלקה של המשיבה בכל הופעה של הלהקה הוא סכום של 200 דולר להופעה נכון לינואר 1980. אשר על כן, הייתי מעמידה את הסכום אותו חייבים המערערים לשלם למשיבה בגין הופעות הטלויזיה על סכום של 200 דולרים בגין 29 הופעות (לאחר הפחתת ההופעה בשוויץ בגינה שולם למשיבה) בתוספת ריבית דולרית של 11% לשנה מצטבר, החל מיום 1.1.80, ועד יום התשלום בפועל, כשהסכום מומר לשקלים. החשבונות הבלתי מוסדרים בין הצדדים 13. תביעת המשיבה כללה גם תביעה למתן חשבונות ותביעה לחיוב המערערים לשלם למשיבה את הסכום שיתברר כי מגיע לה לאחר עיון בחשבונות. כפי שיפורט להלן, למרות ההתדיינות הממושכת שבין הצדדים, לא התבררו במהלך הדיונים כל החשבונות והחיובים הנובעים ממערכת היחסים העסקיים שבין המערערים והמשיבה. המערערים לא הציגו במהלך ההתדיינות את מסמכי החשבונות המפורטים כנדרש מהם, ומטעם זה התקשה בית המשפט לפסוק למשיבה את הסכומים המגיעים לה מהכנסות הלהקה. השופט עשה מאמץ לדלות מתוך ים המסמכים והנתונים שהיו בפניו ממצאים ביחס לחובות המערערים למשיבה, אולם הגיע לקביעות חלקיות בלבד, וביחס לפריטים מסויימים במערכת ההתחשבנות הוא החליט למנות רואה חשבון "לתפקיד החוקר הבודק לקביעת העובדות והסקת המסקנות החשבונאיות המתבקשות על פי עובדות ובדיקות אלה". השופט קמא חייב את הצדדים להמציא לרואה החשבון את כל המסמכים הרלבנטיים ולהשיב לשאלותיו כפי שיידרשו, על מנת לאפשר לו לקיים בדיקה וחקירה. למעשה, השאיר בית המשפט בידי רואה החשבון, שיקבע על ידי "יו"ר אגודת רואי החשבון בישראל", את קביעת החיובים שהועברו לבדיקתו באופן שיהא בו כדי לחייב את הצדדים מבלי שמסקנותיו תובאנה בפני בית המשפט. המערערים תקפו הן את קביעותיו של בית המשפט באשר לסכומים אותם פסק, והן את מינוי רואה החשבון והעברת ההכרעה הסופית לידיו. צודקים המערערים בטענתם, כי שגה השופט קמא בדרך בה הלך במינוי רואה החשבון. אכן, על בית המשפט להכריע בסכסוך שבפניו, ואינו יכול להשאיר את ההכרעה בתביעה בידי מי שנתמנה בודק וחוקר מטעמו. המנגנון של קביעת חוקר ובודק לעריכת חשבונות במהלך בירור תביעה, מוכר בתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה 123(א) לתקנות אלה, קובעת לאמור: "בית המשפט רשאי, בכל עת לאחר הגשת התובענה להורות על עריכת חקירה או חשבון, אף אם נראה שמבוקש סעד מיוחד או סעד נוסף, או שיש לדון בפלוגתא מיוחדת, ולגביהם ראוי היה להמשיך בענין בדרך הרגילה; נתן בית המשפט צו כאמור, רשאי הוא להורות הוראות ולמנות אנשים לעריכת החקירה או החשבון, ככל שייראה לו". אפשרות זו פתוחה בפני בית המשפט גם בתביעה למתן חשבונות, אם התברר לו שהחשבונות שהוגשו אינם מלאים ומצריכים חקירה ובדיקה (ראו ע"א 127/83 ברלב ואח' נ' רפופורט ואח' , פ"ד מ(3) 249; ע"א 1763/93 זילכה נ' שוחט ואח' , (טרם פורסם)). אין ספק כי המקרה שלפנינו הוא אחד המקרים המתאימים לכך. אלא שתפקידו של חוקר ובודק כזה אינו להכריע בסכסוך, ועליו להביא את ממצאי בדיקתו בפני בית המשפט, אשר שיקול הדעת הסופי תמיד מסור לו (זוסמן, סדרי הדין האזרחי , 499; ע"א 123,124/79 מדינת ישראל נ' קמינר ואח' , פ"ד לד(1) 617). לפיכך, קביעתו של בית המשפט קמא להשאיר עניינים מסויימים בידי רואה החשבון שהתמנה מטעמו אינה יכולה לעמוד. התוצאה המתבקשת היא, כי אין מנוס מלהחזיר את הנושאים שהועברו להכרעתו של רואה החשבון אל בית המשפט המחוזי כדי שיכריע בשאלות השנויות במחלוקות. החלטה זו קשה עלי, נוכח הזמן שחלף מאז הוגשה התביעה, ובהתחשב בהתמשכותם יוצאת הדופן של ההליכים. בעת הדיון שלפנינו הבענו דעתנו, כי ראוי לשים קץ להתדיינות ממושכת זו והצענו לצדדים כי ישאירו את ההכרעה הכוללת בסכסוך הכספי שביניהם בידינו על דרך של פשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-. משנענינו בסירוב, לא נותר לנו אלא לעשות כל שניתן על מנת להכריע בפלוגתאות, תוך בחינת טענות הצדדים לגופן. אולם, כפי שהוסבר לעיל, לא מיצה בית המשפט קמא את קביעת הממצאים העובדתיים משום שהגיע למסקנה שלא נמסרו לו נתונים מספיקים. ואכן, התשתית החשבונאית שנפרשה בבית המשפט קמא, לא היתה מספקת. בית המשפט נדרש לחקירותיו של רואה החשבון, אך לא השלים את המלאכה בענין זה. דו"ח רואה החשבון נערך לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט קמא והומצא לנו במהלך הדיון בערעור. הדו"ח לא היה איפוא בפני בית המשפט קמא, לצדדים לא ניתנה הזדמנות לחקור את רואה החשבון, ומבית המשפט נשללה אפשרות לבקש הבהרות לטעון הבהרה. בנסיבות אלה, כאמור, לא נותר לנו אלא להחזיר עניינים מסויימים לבית המשפט קמא. דו"ח רואה החשבון שהוגש לנו התייחס למכלול החשבונות, וכלל התייחסות גם לעניינים שבית המשפט קמא כבר נתן דעתו עליהם. גישה זו של רואה החשבון נתבקשה מכך שלצורך מסקנותיו היה עליו לראות תמונה חשבונאית כוללת. תחילה סברתי כי ניתן לצמצם את העניינים אשר יוחזרו להכרעתו של בית המשפט המחוזי רק לאותם פריטים חשבונאיים שבית המשפט קמא נמנע מלהכריע בהם, ובחנתי לגופן את טענות הצדדים באשר לאותם ענינים שהוכרעו כבר על ידי השופט קמא. אולם, דרך זו אינה יכולה לפתור את כל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, שכן חלק מן הנושאים שהשופט קמא הכריע בהם שזורים וכרוכים בממצאים החשבונאיים של רואה החשבון. בנסיבות אלה הגעתי למסקנה, כי בכל הענינים שנבחנו על ידי רואה החשבון, ואשר יפורטו מכאן ואילך, יבוטלו הסכומים שנפסקו על ידי השופט קמא, ועניינים אלה יוחזרו לבית המשפט המחוזי לקביעת הממצאים בכפוף לקביעות שיפורטו להלן ביחס לאותם עניינים. א. ניכוי ההוצאות מחלקה של התובעת בהכנסות לצורך חישוב הכספים המגיעים למשיבה על פי ההסכם ת3/ (ההסכם שנחתם בין המערערים לבין כל אחד מחברי הלהקה לקראת תחרות קדם האירוויזיון), ניכו המערערים מן ההכנסות שהתקבלו את הוצאותיהם. המשיבה טענה, כי היה על המערערים לשאת בהוצאות ולנכות אותן מן האחוז הקבוע שאותו קיבלו מההכנסות על פי החוזה. בית המשפט קמא קיבל את עמדת המשיבה. הוא עמד על כך שעניין ניכוי ההוצאות לא הוזכר בהסכם ת3/, וקבע כי משלא נאמר דבר בהסכם, ברור שהלהקה ראתה את המערערים כאחראים להוצאות. השופט עמד על כך שאם ינוכו ההוצאות, הרי שהלהקה לא תקבל "לא פחות מ1/3- ההכנסות", כפי שנקבע בהסכם. נוסף לכך, הזכיר השופט את השיעור הגבוה שהופרש למערערים מכלל ההכנסות (66%), וקבע כי גם נוכח שיעור זה, לא יהא זה סביר לפרש אחרת את ההסכם. בעניין זה, חיזק השופט את מסקנתו אף בעדותו של אמרגן אחר (מר יורמן) לעניין גובהם החריג של אותם אחוזים שהופרשו למערערים מכלל ההכנסות. לצורך בחינת אומד-דעת הצדדים, התבסס השופט גם על כך ששאר חברי הלהקה ערערו על ניכוי ההוצאות כאמור (מה שהתבטא בסופו של דבר בהסכם פשרה (ת46/), שנחתם בינם לבין המערערים, בו סוכם על חלוקה מסוימת של נטל ההוצאות בין הצדדים). השופט קמא נעזר לצורך רישום סכום ההוצאות שניכה בתחשיבו של העד עטרי (ת16/) שהתבסס על מסמכי רואה החשבון של המערערים. השופט פסק למשיבה את חלקה, שלדעתו נוכה שלא בהתאם להסכם ת3/, היינו שישית מההוצאות על פי תחשיבו של עטרי. סכום זה הסתכם ב14,426.54- דולר, בתוספת ריבית דולרית של 11% מיום הגשת התביעה. המערערים טוענים כי בית המשפט קמא טעה בפרשנות החוזה ועומדים על כך שכוונת הצדדים במונח "הכנסות" בת3/ היתה לרווחים (נטו) ולא לתקבולים. הם מבקשים, כי ייקבע שהמשיבה היתה חייבת מלכתחילה להשתתף במלוא חלקה היחסי בהוצאות ההפקה, ולחילופין, כי היתה חייבת להשתתף במחצית מסכום זה, כאשר לטענתם אכן נוכה בפועל רק מחצית סכום ההוצאות. פרשנותו של השופט קמא לחוזה ת3/ מקובלת עלי. הנסיון להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים לחוזה, על פי כל גישה פרשנית המקובלת בבית משפט זה, מוביל למסקנה, כי כאשר נקבע בחוזה ת3/ כי הלהקה תקבל סכום של "לא פחות מ1/3- כל ההכנסות ממכירת ההקלטות שיופקו על ידי משרדנו", מדובר בתקבולים ולא ברווחים נטו. לשון החוזה ברורה היא, שכן פירושו של הביטוי "הכנסות" מבלי כל סייג או ציון מיוחד הוא סך התקבולים שנתקבלו (ראו גם סעיף 25(ג) לחוק החוזים (חלק כללי)). גם שילובו של ביטוי זה בסעיף כולו מלמד על כך שהכוונה היא לסך כל הפדיון ממכירת התקליטים. אף הנסיבות החיצוניות לחוזה תומכות בפירוש זה של הביטוי "הכנסות". ההסכם ת1/, שאף הוא הסכם בין אותם צדדים, הסכם הייצוג, מציין במפורש כי המשיבה תישא בהוצאות שונות הקשורות בפירסום והעסקת נגנים. גם הסכמים נוספים, שהמערערים היו צד להם, כגון ההסכם ת2/ וההסכם ת45/, מלמדים, כי כאשר יש כוונה כי האמן יישא בהוצאות, הדבר נקבע בחוזה במפורש. העובדה כי החוזה ת3/ הוא החוזה היחיד מבין אלה שהוצגו, שהמערערים הם צד להם, ששותק לענין ההוצאות, מדברת בעד עצמה. יש להביא בחשבון כי המערערים הם אמרגנים מנוסים, ואין זה סביר כי שאלת הנשיאה בנטל ההוצאות נעלמה מעיניהם. לכך יש להוסיף טעם נוסף, שהשופט קמא נתן לו בצדק משקל רב. האחוז הגבוה שקיבלו המערערים בחוזה זה מהכנסות התקליטים, הוא על פי הראיות שהובאו בתיק, אחוז גבוה מהמקובל וממה שקיבלו הם עצמם מהכנסות ממקורות אחרים. אחוז גבוה כזה מתיישב עם המסקנה, כי בכך נטלו המערערים על עצמם את הסיכון הכרוך בהפקה ובנשיאה בנטל ההוצאות. ניתן, איפוא, לומר, כי אף בחינת הגיונו הכלכלי של ההסכם, ככל שיש בו לשמש אמת מידה לפרשנותו, תומכת בפירוש כי הוצאות ההפקה לא הוטלו על המשיבה. אשר על כן, דין טענת המערערים, כי החבות בהוצאות היתה על המשיבה, להדחות. ומכאן לקביעת גובה הסכום. כאמור, השופט קבע, כי המשיבה זכאית למלוא חלקה בסך ההוצאות שנקבע בהתאם לתחשיבו של העד עטרי. השאלה השנויה במחלוקת בענין זה היא האם אכן ניכו המערערים בפועל את כל סכום ההוצאות על פי חלקה של המשיבה או רק את מחציתו, כטענתם. מסתבר, כי רואה החשבון - במסגרת בדיקתו - בחן את הפריט הנוגע לסכום ההוצאות האמור. אשר על כן, לא ראיתי להכריע במחלוקת העובדתית האמורה, ובית המשפט המחוזי אשר בפניו יידון הדו"ח של רואה החשבון, יתבקש להכריע בשאלת סכום ההוצאות שנוכה ולפסוק את הסכום שישולם למשיבה בגין פרט זה. ב. חלקה של המשיבה בהכנסות על פי דוחות פולידור ומיקדמות פולידור השופט קמא קבע, כי המשיבה זכאית לחלק שטרם שולם לה בכספים שנתקבלו מחברת "פולידור", ששימשה כמפיצת התקליטים של להקת "חלב ודבש" בחו"ל. כספים אלו משתקפים בדו"חות שכונו בבית המשפט קמא "דו"חות פולידור" (ת9/ (1) - (11)). מדובר בדו"חות שנשלחו מן החברה אל המערערים, ובהם פירוט לגבי מכירות תקליטי הלהקה, לגבי התקופה שמתחילה ביום 1.4.79, ומסתיימת בסוף ספטמבר 1981. בענין זה פסק השופט קמא למשיבה סכום של 8,223 דולר בגין חלקה של המשיבה בהכנסות פולידור, שטרם שולמו לה. לענין סכום זה, טענה המשיבה במסגרת הערעור שכנגד, כי טעה השופט קמא בכך שפסק לה ריבית רק החל מדצמבר 1986, ולא מיולי 1980. אכן, התאריך אשר ממנו נפסקה הריבית לטובת המשיבה ביחס לפריט זה, הוא תאריך מקרי אשר נקבע בטעות בהתאם למועד עריכת הדו"ח ת19/, אשר שימש בסיס לחישוב האמור. לפיכך, נוטה הייתי לקבל את ערעורה של המשיבה בענין זה. אלא שהתברר כי במסגרת בדיקותיו הכוללות, נזקק רואה החשבון גם לפריט זה והגיע למסקנה כי מבחינה חשבונאית נפלה טעות בקביעת סכום החיוב הבסיסי על ידי השופט קמא. אשר על כן, בנסיבות אלה, אני רואה לבטל את פסיקתו של בית המשפט קמא ביחס לפרט זה, ונראה לי כי ראוי הוא שלאחר בחינת דו"ח רואה החשבון, יפסוק בית המשפט המחוזי את הסכום שטרם שולם על פי דו"חות פולידור. נוסף לסכום שנקבע על פי הדוחות, קבע השופט קמא סכום נוסף של 45,000 דולר כחלקה של המשיבה ממקדמות ששולמו למערערים מחברת פולידור. גם סכום זה שנפסק אינו יכול לעמוד ודינו להתבטל. טענה מרכזית של המערערים היא כי יש חפיפה בין סכומי המקדמות ששולמו לבין הסכומים שצויינו בדו"חות פולידור, ואשר בגינם כבר פסק השופט את הסכום שהמשיבה זכאית לו כמתואר לעיל. לצורך זה, הגישו המערערים בקשה בעת הדיון בפנינו להגשת גירסה מלאה ומפורטת יותר של דו"חות פולידור. כאן המקום להדגיש, כי התמונה המלאה ביחס לסכומי המקדמות ששולמו למערערים אכן לא נפרשה במלואה בבית משפט קמא, וזאת, בין היתר, כיוון שהמערערים לא חשפו את דו"חות פולידור המלאים שהיו ברשותם, ושאותם הם מבקשים להגיש כעת. בדו"ח של רואה החשבון עמד הוא על כך, שדו"חות פולידור נמסרו על ידי המערערים למשיבה כשהם מצונזרים, וכך הוגשו לבית המשפט. מתברר, כי הדו"חות המלאים נמסרו לרואה החשבון עצמו במסגרת המסמכים הנוספים שהועברו לעיונו בשלב הבדיקות שערך. בנסיבות אלה, כל שנותר הוא להחזיר את הדיון בשאלה הנוגעת לסכום המגיע למשיבה מתוך המקדמות שהתקבלו, ובדבר היחס שבין סכום זה לסכום המגיע לה על פי דו"חות פולידור עצמם, לבית המשפט המחוזי. ג. חלקה של המשיבה בהכנסות נוספות שטרם שולמו לה השופט קמא קבע, כי המערערים קיבלו כספים נוספים שלא העבירו למשיבה את חלקה בהם. בענין זה פסק לטובת המשיבה, על יסוד ראיות חלקיות, סכום של 15,000 דולר, שעמדו לזכותה במאזנים של המערערים (ת18/, ת18/ H ), וכן סכום נוסף של 14.70 ש"ח בצירוף ריבית מיום 16.6.80. השופט הותיר לקביעתו של רואה החשבון את השאלה לאיזה סכומים נוספים זכאית המשיבה. נראה כי יש ממש בטענת המערערים כי בסכומים שפסק השופט כאמור, יש משום כפל עם סכומים אחרים שכבר נפסקו על ידי השופט קמא, בפריטים שתוארו לעיל. אשר על כן, אני רואה לבטל גם חלק זה בקביעותיו של בית המשפט קמא, ובית המשפט המחוזי ידון בשאלה אם נותרו סכומים מלבד הסכומים הנוגעים להוצאות, למקדמות ולדו"חות פולידור, אשר המערערים חייבים למשיבה. הערעור על התביעה שכנגד 14. עיינתי בטענות הצדדים לענין התביעה שכנגד, ולא מצאתי ממש בערעור. אשר לתביעת 30% עמלה מהמשיבה בגין כל פעילויותיה בתקופת החוזה ת1/, אשר אורגנו שלא באמצעות המערערים, הרי מעיון בראיות עולה, כי במקרים בהם קיבלה המשיבה הכנסות והמערערים סברו כי הם זכאים לעמלתם, הם ניכו מן הכספים ששילמו למשיבה את הסכומים המגיעים להם. לגבי הכנסות אחרות באותה תקופה, נראית לי טענת המשיבה כי הסכומים בגין עמלות לא נוכו על ידי המערערים, משום שוויתרו על סכומים אלה, ובאותה תקופה היו מעוניינים שהמשיבה תעשה לעצמה נוכח מיעוט הכנסותיה ואי יכולתם להשיג לה די הופעות. אשר לעמלה של 30% מהכנסות המשיבה מלהקת "חלב ודבש", צודק ב"כ המשיבה בהצביעו על כך שענין זה לא נכלל מלכתחילה בכתב התביעה שהגישו המערערים בבית משפט קמא, וכבר מטעם זה היה דין התביעה להדחות. מכל מקום, גם לגופו של ענין, דין הטענה להדחות. חוזה ת3/ נפרד מהחוזה ת1/, ואין להחיל עליו את תנאי התוספת של עמלה בשיעור 30%. התביעה לענין ה- PLAYBACK אכן נראית כתביעה קנטרנית וחסרת בסיס בלשונו של השופט קמא. אשר על כן, דין ערעור זה להדחות. סיכום 15. לאור האמור לעיל מתקבל הערעור, במובן זה שיוכנסו בפסק הדין השינויים הבאים והתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי להשלמה: א. (1) במקום הפיצוי בגין אובדן הכנסות בתקופת החוזה, שנקבע על ידי השופט קמא, יבוא הסכום של 42,000$ בשווים בשקלים נכון ליום מתן פסק-הדין בבית המשפט קמא, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד יום התשלום בפועל. (2) במקום הסכומים שנפסקו בגין אובדן הכנסות בתקופה שלאחר תום החוזה ובגין פגיעה במוניטין ועגמת נפש יבוא הסכום של 30,000$ בשווים בשקלים נכון ליום מתן פסק-הדין בבית המשפט קמא, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד יום התשלום בפועל. (3) במקום הסכום שנפסק עבור הופעות הטלויזיה בחו"ל יבוא הסכום של 5,800$ בתוקפת ריבית דולרית של 11% לשנה, מצטבר, החל מיום 1.1.80 ועד יום התשלום בפועל, כשהסכום מומר לשקלים. ב. בכל העניינים שנבחנו על ידי רואה החשבון, כפי שיפורט להלן, יבוטלו הסכומים שנפסקו על ידי השופט קמא והם יוחזרו לבית המשפט המחוזי לקביעת הממצאים, בכפוף לקביעות שבפסק דין זה ביחס לאותם עניינים. בית המשפט המחוזי, יקבע את קביעותיו כאמור, לאחר שתינתן לצדדים הזדמנות לחקור את המומחה ולטעון טענותיהם, אך ורק בנושאים המנויים להלן: (1) ניכוי הוצאות מחלקה של המשיבה בהכנסות, לעניין חישוב הכספים המגיעים לה על-פי ההסכם ת3/. (2) חלקה של המשיבה בהכנסות על פי דו"חות פולידור ומקדמות פולידור. (3) חלקה של המשיבה בהכנסות נוספות שטרם שולמו לה, אם היו כאלה לפי דו"ח רואה החשבון. הערעור על דחיית התביעה שכנגד נדחה. במקום החיוב בהוצאות שהוטל על-ידי בית המשפט קמא, המערערים ישאו בהוצאות המשיבה בשתי הערכאות בסך 25,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי יפסוק הוצאות נוספות בהתאם לתוצאות ההליך שיתנהל לפניו. ש ו פ ט ת המשנה לנשיא ש' לוין : אני מסכים. המשנה לנשיא השופטת ט' שטרסברג-כהן : אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ביניש. ניתן היום, ג' בכסלו תשנ"ח (2.12.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94004440. N01 חכ/	[ "ע\"א 444/94", "ע\"א 577/94", "בש\"א 2232/94", "בע\"א 444/94", "בע\"א 577/94", "בע\"א 444/95", "בע\"א 577/95", "ע\"א 387/74", "ע\"א 496/89", "ע\"א 986/93", "ע\"א 175/87", "בע\"א 5656/93", "ע\"א 2887/91", "ע\"א 355/80", "רע\"א 371/89", "ע\"א 442/85", "ע\"א 571/80", "ע\"א 162/81", "ע\"א 411/87", "ע\"א 1432/90", "ע\"א 127/83", "ע\"א 1763/93", "ע\"א 123" ]	8,211
26,683	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 444/94 ע"א 577/94 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המבקשת: עטרי גלי נ ג ד המשיבים: 1. אורות ייצוג אמנים והפקות 2. צח שלמה 3. שלף חיים בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין בשם המבקשת: עו"ד גיצלטר עמירם בשם המשיבים: עו"ד רסלר יהודה החלטה בפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין שניתן על-ידינו בע"א 444/94, 577/94. בפסק-דין זה הפחתנו חלק מן הסכומים שנפסקו לטובת המבקשת בבית המשפט קמא, ובעניינים אחרים, החלטנו לבטל את פסק-דינו של בית המשפט קמא, ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, לשם בירור הסכומים המדויקים המגיעים למשיבה, בהתאם להנחיותינו. בעקבות פסק-הדין, הגישו המשיבים ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לקבלת צו, לפי סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967- (להלן: "החוק"), להשבת הכספים אותם שילמו למבקשת ביתר על-פי פסק-דינו של בית המשפט קמא. בתגובה לכך הגישה המבקשת את הבקשה המונחת בפנינו. בפני המבקשת פתוחות מספר אפשרויות להעלאת טענותיה כנגד הנקיטה בהליכי ההוצאה לפועל בהתחשב בכך שצפוי שיפסקו לטובתה סכומים נוספים בבית המשפט המחוזי. מכל מקום, המסגרת הנאותה להעלאת טענותיה איננה בקשה לעיכוב ביצוע מבית משפט זה, אשר סיים את מלאכתו עם מתן פסק-הדין בערעור. אשר על כן, הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"ג בטבת התשנ"ח (11.1.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94004440. N 03	[ "ע\"א 444/94", "ע\"א 577/94", "בע\"א 444/94" ]	8,212
24,403	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6233/95 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. אריאל רוזנברג 2. ירדן רוזנברג 3. גיא גודס 4. ארגון שחקני הכדורסל בישראל עמותה רשומה נגד המשיבים : 1. שרת העבודה והרווחה, הגברת אורה נמיר 2. המוסד לביטוח לאומי 3. אס"א ת"א-רמת השרון 4. אגודת הפועל איתן גבת קישון 5. אגודת מכבי חיפה כרמל 6. אגודת הפועל אילת 7. אגודת ליצור פתח תקוה 8. אגודת מכבי חולון פתח תקוה 9. אגודת הפועל חיפה 10. אגודת מכבי ת"א 11. איגוד הכדורסל בישראל 12. מרכז אס"א 13. מרכז מכבי שיראל 14. התאגדות לתרבות גופנית הפועל 15. אליצור איגוד ספורטיבי דתי 16.מרכז בית"ר בקשה למתן פסק דין בשם העותרים 2-1: עו"ד קרן-פולג בשם העותרים 4-3: עו"ד גייר בשם המשיבים 2-1: עו"ד אלטשולר פסק-דין העתירה נגד המשיבים 3 - 16 נמחקת בהסכמה. אין צו להוצאות. לבקשת העותרים והמשיבים 1 ו2- ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ביניהם אשר נכלל בהודעה שהוגשה לבית המשפט בתאריך 19.1.98. ההודעה על הסכם הפשרה סומנה על ידי באות "א", והוא מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. ניתנה היום, כ"ב בטבת תשנ"ח (20.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95062330. O10	[ "בג\"ץ 6233/95" ]	8,216
613,367	בבית המשפט העליון בג"ץ 6233/95 - ב' לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך מבקש העיון: העותרים: עו"ד איציק אבישר 1. אריאל רוזנברג 2. ירדן רוזנברג 3. גיא גודס 4. ארגון שחקני הכדורסל בישראל עמותה רשומה נ ג ד המשיבים: 1. שרת העבודה והרווחה, הגברת אורה נמיר 2. המוסד לביטוח לאומי 3. אס"א ת"א-רמת השרון 4. אגודת הפועל איתן גבת קישון 5. אגודת מכבי חיפה כרמל 6. אגודת הפועל אילת 7. אגודת ליצור פתח תקוה 8. אגודת מכבי חולון פתח תקוה 9. אגודת הפועל חיפה 10. אגודת מכבי ת"א 11. איגוד הכדורסל בישראל בקשה לעיון בתיק בית המשפט החלטה העותרים והמשיבים 1 ו-2 יגישו תגובתם לבקשה בהתאם לתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) התשס"ג – 2003. התגובות תוגשנה בתוך 10 ימים מעת המצאת ההחלטה. המזכירות תמציא לצדדים את הבקשה יחד עם החלטתי זו. ניתנה היום, ‏כ"ה בניסן התשע"ח (‏10.4.2018). ליאת בנמלך, שופטת ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 95062330_P11.doc כש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 6233/95" ]	8,217
618,499	בבית המשפט העליון בג"ץ 6233/95 - ב' לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך מבקש העיון: העותרים: עו"ד איציק אבישר 1. אריאל רוזנברג 2. ירדן רוזנברג 3. גיא גודס 4. ארגון שחקני הכדורסל בישראל עמותה רשומה נ ג ד המשיבים: 1. שרת העבודה והרווחה, הגברת אורה נמיר 2. המוסד לביטוח לאומי 3. אס"א ת"א-רמת השרון 4. אגודת הפועל איתן גבת קישון 5. אגודת מכבי חיפה כרמל 6. אגודת הפועל אילת 7. אגודת ליצור פתח תקוה 8. אגודת מכבי חולון פתח תקוה 9. אגודת הפועל חיפה 10. אגודת מכבי ת"א 11. איגוד הכדורסל בישראל בקשה לעיון בתיק בית המשפט החלטה בהתחשב במטרת העיון ובהיעדר התנגדות מטעם הצדדים (העותרים והמשיב 2 הודיעו על היעדר התנגדות, והמדינה לא הגישה תגובה מטעמה), יותר העיון המבוקש. העיון ייערך במזכירות בית המשפט בהתאם לנהלי המזכירות ובכפוף לכך שמבקש העיון יפקיד התחייבות להימנע ממסירה ומפרסום פרטים העשויים לפגוע בפרטיותו של כל אדם. ניתנה היום, ‏ט"ו בסיון התשע"ח (‏29.5.2018). ליאת בנמלך, שופטת ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 95062330_P12.doc שנ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 6233/95" ]	8,218
2,583	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 446/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד העותר: קלוב התעופה לישראל - מרכז נגד המשיבים: 1. המועצה להסדר הימורים בספורט 2. שר החינוך, התרבות והספורט התנגדות למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97) בשם העותר: עו"ד ירון אפרת בשם המשיבה 1: עו"ד אסף פוזנר בשם המשיב 2: עו"ד אסנת מנדל החלטה לבקשת המדינה אנו מחליטים לדחות את שמיעת העתירה לאחד הימים של השבוע שתחילתו ביום 14 בדצמבר. וככל שתוקדם השמיעה הרי זה משובח. היום, י"א בכסלו תשנ"ח (10.12.97) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004460. G12	[ "בג\"ץ 446/97" ]	8,222
12,866	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 446/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : קלוב התעופה לישראל - מרכז נגד המשיבים : 1. המועצה להסדר הימורים בספורט 2. שר החינוך התרבות והספורט בקשה למתן צו-על-תנאי וצו-ביניים תאריך הישיבה: י"ח בכסלו התשנ"ח ( 17.12.97 ) בשם העותר ת: עו"ד אפרת ירון בשם המשיב ה מס' 1: עו"ד אסף פוזנר בשם המשיב מס' 2: עו"ד אסנת מנדל החלטה הצענו לצדדים, כי יישום הקריטריונים לגבי העבר ימסר להכרעת השופט (בדימוס) ד' לוין. הצדדים ימסרו לנו עמדתם בכתב, בתוך עשרה ימים. ניתנה היום, י"ח בכסלו התשנ"ח (17.12.97), בנוכחות באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004460. A14 /דז/	[ "בג\"ץ 446/97" ]	8,225
14,725	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 446/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא העותר ת : קלוב התעופה לישראל -מרכז נגד המשיבים : 1. המועצה להסדר הימורים בספורט 2. שר החינוך התרבות והספורט בקשה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ג באלול תשנ"ז (25.9.97) בשם העותר ת: עו"ד אפרת בשם המשיב ה 1: עו"ד פוזנר בשם המשיב 2: עו"ד מנדל ה ח ל ט ה אנו סבורים כי בטרם תידון העתירה לגופה מן הראוי להמתין להגשת הדו"ח המשלים על-ידי הוועדה הציבורית בראשות מר יצחק אלישיב, עליו מדובר בפסקאות 6, 7 ו8- לכתב התשובה מטעם המשיב מס' 2. בהנחה שהליך הגשתן ואישורן של אמות המידה יושלם בתוך כחודשים, הננו מורים לקבוע את העתירה לדיון לקראת סוף חודש נובמבר 1997. ניתנה היום, כ"ג באלול תשנ"ז (25.9.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004460. D09	[ "בג\"ץ 446/97" ]	8,226
16,958	ב בית המשפט העליון בג"ץ 446/97 - ב' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : קלוב התעופה לישראל -מרכז נגד המשיבים : 1. המועצה להסדר הימורים בספורט 2. שר החינוך, התרבות והספורט בקשה ל דחיית מועד הדיון החלטה לבקשת המשיב 2, מיום 24.11.97, ומן הטעמים הנקובים בבקשה זאת, הדיון בעתירה, שנקבע ליום 26.11.97, יידחה למועד אחר. המזכירות מתבקשת לקבוע את הדיון (בפני כל הרכב) בעוד שבועיים מהיום ולא מאוחר מיום 15.12.97. ניתנה היום, כ"ה בחשון תשנ"ח (25.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004460. I11	[ "בג\"ץ 446/97" ]	8,227
28,787	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 446/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : קלוב התעופה לישראל-מרכז נגד המשיבים : 1. המועצה להסדר הימורים בספורט 2. שר החינוך התרבות והספורט בקשה למינוי בורר מוסכם בשם העותרת: עו"ד ירון אפרת בשם משיבה מס' 1: עו"ד אסף פוזנר החלטה ביום 22.12.97 הודיעו לנו העותרת והמשיבה מס' 1, כי "בעקבות המלצת בית המשפט הנכבד, הן מסכימות כי כב' השופט (בדימוס) דב לוין, יכריע האם וכמה מגיעה תוספת לעותרת לשנים 1995-1997, להקצבות ששולמו לה, וכי הכרעתו תהא סופית ומכרעת. לכב' השופט דב לוין תהיינה כל הסמכויות הנדרשות לאמור לעיל, לרבות להכריע בטענות המשפטיות של מי מהצדדים." לאחר מכן, משהתברר, כי כב' השופט (בדימוס) דב לוין לא יוכל ליטול על עצמו את הבוררות, הודיעו הצדדים, כי הסכימו ביניהם על מינויו של עו"ד עדי קפלן כבורר, באותם תנאים ובאותן סמכויות שהיו אמורות לחול על כב' השופט (בדימוס) דב לוין. עוד הודיעו הצדדים, כי עו"ד ע' קפלן נתן את הסכמתו לשמש כבורר בתנאים אלה. בית המשפט נתבקש לאשר את הסכמת הצדדים ולהורות על מינויו של עו"ד ע' קפלן, כאמור. אנו נעתרים איפוא לבקשת הצדדים ומורים על מינויו של עו"ד ע' קפלן כבורר בין העותרת למשיבה מס' 1, בהתאם לתנאים שצוינו לעיל. ניתנה היום, י"א בניסן התשנ"ח (7.4.98). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004460. A15 /דז/	[ "בג\"ץ 446/97" ]	8,229
30,981	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 446/97 - ח' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ת : קלוב התעופה לישראל -מרכז נגד המשיבים : 1. המועצה להסדר הימורים בספורט 2. שר החינוך התרבות והספורט בקשה לאישור פסק הבורר בשם העותרת: עו"ד ירון אפרת החלטה לתגובת המשיבים בתוך שבעה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, י"ג בכסלו התשנ"ט (2.12.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004460. A18 /דז/	[ "בג\"ץ 446/97" ]	8,230
32,001	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 446/97 - ז' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ת : קלוב התעופה לישראל - מרכז נגד המשיבים : 1. המועצה להסדר הימורים בספורט 2. שר החינוך התרבות והספורט החלטה על הצדדים להודיע לבית המשפט, תוך חמישה-עשר יום ממועד המצאתה של החלטה זו, אם, בעקבות החלטתנו מיום 7.4.98, ובעקבות ההתפתחויות הנובעות ממנה, ניתן למחוק את העתירה. ניתנה היום, כ"ו בתמוז התשנ"ח (20.7.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004460. A16 /דז/	[ "בג\"ץ 446/97" ]	8,231
33,287	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 446/97 - ז' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ת : קלוב התעופה לישראל - מרכז נגד המשיבים : 1. המועצה להסדר הימורים בספורט 2. שר החינוך התרבות והספורט הודעה מטעם העותרת ומשיבה מס' 1 בשם העותרת: עו"ד אפרת ירון בשם המשיבה 1: עו"ד אסף פוזנר החלטה לתגובת משיב מס' 2 להודעה, תוך 7 ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, ט' באלול תשנ"ח (31.8.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004460. A17	[ "בג\"ץ 446/97" ]	8,232
45,692	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 446/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : קלוב התעופה לישראל - מרכז נגד המשיבים : 1. המועצה להסדר הימורים בספורט 2. שר החינוך התרבות והספורט בקשה לאישור פסק הבורר בשם העותרת: עו"ד ירון אפרת בשם המשיבה מס' 1: עו"ד אסף פוזנר בשם המשיב מס' 2: עו"ד אסנת מנדל פסק-דין 1. לבקשת העותרת בבג"ץ 446/97 ונוכח האמור בתשובת משיבה מס' 1 ומשיב מס' 2, החלטנו לאשר את פסק הבורר, עו"ד עדי קפלן, מיום 3.11.98, כאמור בסעיף 23(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח1968-. 2. נוכח אישור פסק הבורר ובקשת העותרת, נמחקת העתירה ללא צו להוצאות. ניתן היום, ט"ז בשבט התשנ"ט (2.2.99). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004460. A19 /דז/	[ "בג\"ץ 446/97" ]	8,233
2,586	ב בית המשפט העליון רע"א 6206/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : בנק לאומי לישראל נגד המשיב : יוסף סלים בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 4.9.95 בת.א. 2912/92 שניתנה על ידי כבוד השופטת פלפל בשם המבקש: עו"ד יעקב ריבנוביץ, עו"ד נמרוד טפר בשם המשיב: עו"ד אפי פרי החלטה לאחר שיקול כל הנסיבות, וביחוד השלב אליו הגיעו ההליכים בבית המשפט המחוזי, איני סבור שראוי הוא לתת למבקש רשות לערער. עם זאת שמורה לו זכותו של המבקש, במידת הצורך, להשיג על ההחלטה בגדר הערעור שיוגש על פסק הדין שינתן. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום כט באלול תשנ"ז (1.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95062060. B02	[ "רע\"א 6206/95" ]	8,235
11,089	בית המשפט העליון רע"א 95 / 6206 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: בנק לאומי לישראל בע"מ נגד המשיב : יוסף סלים בקשת רשות ערעור על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בת.א. 2912/89 מיום 4.9.95, שניתן על ידי כבוד השופטת ד"ר ד. פלפל בשם המבקש: עו"ד יעקב ריבנוביץ; עו"ד נמרוד טפר בשם המשיב: עו"ד אפי פרי החלטה נוכח חלוף הזמן מאז הגשת בקשת רשות הערעור ובהתחשב באמור בסעיף 1 לתגובת המשיב לבקשת רשות הערעור, יודיע המבקש לבית המשפט באיזה שלב מצוי הדיון בת.א. 2912/89, וזאת תוך חמישה-עשר יום ממועד המצאתה של החלטה זו. לאחר קבלת הודעה זו אשוב ואדון בבקשת רשות הערעור. ניתנה היום, כ"ד בניסן התשנ"ז (1.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95062060. A01 /דז/	[ "רע\"א 95" ]	8,236
2,588	ע"פ 94 / 2463 בפני: כבוד השופט א. מצא כבוד השופט י. קדמי כבוד השופט י. טירקל המערער : גגולשוילי גיא נגד המשיבה : מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 21.3.94 בתיק ת.פ.ח. 401/91 שניתן על ידי כבוד השופט גרוס. תאריך הישיבה: ז' בסיון התשנ"ז ( 12.06.97 ) בשם המערער: עו"ד ששי גז בשם המשיבה: עו"ד נאור פסק-דין השופט י. קדמי 1. פתח דבר זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפיו הורשע המערער בעבירות של שוד מזוין [עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין] ורצח [עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין]; ונדון למאסר עולם. הערעור מכוון כנגד ההרשעה; ולחלופין - כנגד מידת העונש. 2. העובדות להלן, בתמצית, עיקרי העובדות הדרושות לבירור הערעור: א. ביום 31.5.92, התגלו במשרד ברחוב פליקן 104, באנטוורפן, בלגיה, שתי גופות: האחת של גבר, יוסף יעקובי (להלן: "המנוח") והשניה של שותפתו, דניאל הימלר (להלן: "המנוחה"). על הגופות נמצאו סימני חבלה קשים, כבל היה כרוך סביב צווארן וכתמי דם היו מפוזרים מסביב. המשרד - שבו ניהלו השניים עסק של ממכר תכשיטים - היה הפוך; והכספת שבו היתה פרוצה וריקה מתכשיטים, שהוחזקו בה בדרך כלל. תוצאות הנתיחה שלאחר המוות לימדו: כי המנוחים נורו תחילה ולאחר מכן נחבלו בעודם חיים. המנוח נורה פעמיים; בעוד שהמנוחה נורתה פעם אחת בלבד. ב. לאחר כארבעה חודשים, נעצרו בארץ שני חשודים בביצוע הרצח הכפול: המערער ואחד לוי בן דוד (להלן: "לוי"). נגד השניים הוגשו שני כתבי אישום נפרדים, בהם יוחסה לכל אחד האחריות - המשותפת עם חברו - לשוד ולרצח; ועניינו של כל אחד מהם נדון והוכרע על ידי הרכב אחר. ג. המערער ומשפחתו התגוררו באנטוורפן, בה ניהל האב עסק עצמאי. המערער - שעזב את מסגרת לימודיו בגיל 16 - הצטרף לעסק של אביו; ועד מהרה היה לאחראי על כל הקשור למגעים עם ספקים ורכישת סחורה. ד. בתקופת לימודיו באנטוורפן, הכיר המערער את לוי, בן גילו ובעל רקע משפחתי דומה. השניים התיידדו וחברותם העמיקה עם השנים. עובר לאירוע, היתה למערער חברה בשם נדיה; ולא אחת בילו השניים - המערער ונדיה - עם לוי וחברתו ליליאן. ה. מחומר הראיה שנפרש בפני בית המשפט עולות העובדות הבאות באשר לנסיבות השוד והרצח: (1) ביום שישי, 29.5.92, נפגשו השניים - המערער ולוי - עם שני המנוחים, במשרד שבו קיימו האחרונים את עסקם, ואשר בו התרחשו השוד והרצח. הפגישה התקיימה במהלכו של משא ומתן, שקיים לוי עם המנוחים לגיבוש עסקה מסחרית, במסגרתה היו אמורים לוי והמערער לרכוש מהמנוחים תכשיטים למכירה בקונסיגנציה בחנותה של משפחת המערער. את הפגישה אירגן לוי, שהכיר את המנוחים; ובמהלכה הוצג בפניהם המערער כשותפו של לוי לעיסקה. במהלך הפגישה, הציגו המנוחים בפני לוי והמערער תכשיטים שונים. אך לאחר דין ודברים, סוכם כי התכשיטים לא ילקחו על ידי השניים באותו יום, אלא בפגישה נוספת שנקבעה ליום שני הסמוך, במהלכה יוצגו על ידי המנוחים תכשיטים נוספים. (2) ביום ראשון 31.5.92 - שהוא, כידוע, יום מנוחה בבלגיה - התקשר לוי טלפונית לביתו של המערער סמוך לשעה 09:00; ובעקבות השיחה, כעבור כשעתיים, הגיעו לוי וחברתו אל בית המערער. המערער ולוי הסתגרו באחד החדרים, כאשר חברותיהם, נדיה וליליאן, מצויות בחדר אחר; ובהתאם לרישומי חברת הטלפונים, קוימה אותה שעה שיחת טלפון מדירתו של המערער למשרדם של המנוחים. פרק זמן קצר לאחר מכן, נסעו המערער, לוי וליליאן - ברכבו של המערער - לבנין המשרדים שבו נמצא משרדם של המנוחים. (3) כאשר הגיעו השלושה לבנין המשרדים האמור, המתין להם המנוח בכניסה ופתח להם את דלת הבנין. המערער ולוי עלו עם המנוח למשרד; ואילו חברתו של לוי נשארה ברכב סמוך לבנין. (4) בהיותם במשרד, הביאה המנוחה - לבקשתו של המנוח - תכשיטים; והשלושה - המנוח, לוי והמערער - ישבו ובחנו אותם. לפתע, שלף לוי אקדח וירה בשני המנוחים: שני כדורים פגעו במנוח וכדור אחד במנוחה. המנוחים לא מתו מייד מפגיעות הכדורים; אך מכיון שללוי לא היו עוד כדורים, השתמשו השניים ב"אמצעים ידניים" על מנת להחיש את מותם. בין היתר, השתמשו השניים במספריים ובחפצים כבדים. ו. לוי נקרא כעד מטעם התביעה במשפטו של המערער, אך סירב להשיב לשאלות שהוצגו לו; וההודעות שמסר בחקירתו במשטרה התקבלו כראיה. ככל שהדברים דרושים לבירור הערעור, עולות מן ההודעות האמורות העובדות הבאות: (1) לוי והמערער תכננו לשדוד את המנוחים. על פי התכנון השוד היה אמור להתרחש במהלך הפגישה הראשונה שהתקיימה ביום שישי. ברם, אומץ לבו של לוי בגד בו, והוא דחה את המשך הפגישה ליום ראשון (ולא ליום שני כפי שטוען המערער). (2) ביום ראשון, הגיע לוי עם חברתו ליליאן לדירת המנוח ושם התבודדו השניים באחד החדרים. מאותו חדר התקשר לוי עם המנוח; ובאותה הזדמנות, שיחק המערער באקדחו של לוי ולמד לדעת כי מצויים בו שלושה כדורים בלבד. (3) לאחר שיחת הטלפון עם המנוח, נסעו המערער, לוי וחברתו ליליאן למשרדם של המנוחים. המערער ולוי עלו עם המנוח למשרד ואילו ליליאן המתינה להם במכונית. (4) במהלך הצגת התכשיטים בפניהם, שלף לוי את האקדח שהביא עמו וירה בשני המנוחים; והמערער הצטרף אליו והשלים את מלאכת המתתם של המנוחים, כשהוא חובל בהם בפסל עץ ובמכשיר טלויזיה. לדבריו, לוי לא חבל במנוחה, והיה זה המערער לבדו שחבל בה והמיתה. (5) לאחר שהמנוחים הומתו, אסף המערער את התכשיטים, הכסף וכל דבר בעל ערך שהיה במשרד והכניסם לתוך שני תיקים; ובד בבד עשה מאמצים לטשטש את הסימנים שהיו עשויים להוכיח כי נכח במקום ושפך מים על כל מקום שנגע בו, כשהוא מקפיד לכסות את אצבעותיו בשקיות ניילון. (6) לבסוף, עזבו השניים את הבנין כאשר לוי לובש את מכנסיו של המערער - שנשאר בתחתוני בוקסר קצרים - הואיל ומכנסיו שלו הוכתמו בדם. כל אחד מהשניים נשא על גבו אחד מהתיקים שלתוכם הכניס המערער את התכשיטים ודברי הערך האחרים; ומשיצאו מן הבנין הגיעה ליליאן עם הרכב ואספה אותם. (7) השלושה נסעו אל ביתו של המערער; ומשם יצא לוי יחד עם חברתו אל מחוץ לגבולותיה של בלגיה, כשברשותו השלל ותוך שהוא מבטיח למערער להיות איתו בקשר. ז. גירסתו של המערער שונה לחלוטין, ואלה עקריה: (1) לטענת המערער, לוי שכנע אותו להצטרף אליו כשותף לעיסקת קונסיגנציה מפתה עם המנוח. לצורך זה, יזם לוי את הפגישה עם המנוחים ביום שישי; אך מטעמים שנותרו שמורים עמו, מנע לוי את סיום המו"מ באותו יום. ביום הרצח - יום ראשון - השפיע לוי על המערער - לטענתו - להצטרף אליו לפגישה נוספת; וזאת למרות שסוכם עם המנוחים שהפגישה תתקיים ביום שני . (2) לדבריו, לא היה המערער שותף לתכנון שוד ורצח ועובר ליציאה למשרדם של המנוחים, הוא לא ידע : ראשית - כי לוי קיים שיחה מביתו למשרדם של המנוחים; ושנית - והוא עיקר - כי לוי מחזיק ברשותו ונוטל עמו אקדח ושלושה כדורים. (3) כאשר היו המערער ולוי במשרדם של המנוחים ועסקו - כפי שהוא האמין - בבחירת תכשיטים, נשמעו לפתע יריות. המערער נרתע - לדבריו - לאחור וראה שהמנוח מנסה להגיע אל הדלת ומתמוטט. לוי רדף אחרי המנוח ובינתיים התמוטטה גם המנוחה ונפלה על הרצפה. (4) בשלב זה השתלט על המערער, לדבריו, לחץ נפשי כבד: הוא סבב בחדר הלוך וחזור; ובעשותו כן, נתקל בטלוויזיה שהיתה שם והפילה. בינתיים לוי נאבק עם המנוח ואילו המנוחה ניסתה להגיע בזחילה אל הטלפון, אשר נפל - לטענתו - בין השולחן לקיר. המערער חשש, לטענתו, שהמנוחה תזעיק את המשטרה; ולכן משך אותה ברגליה והרחיקה מן הטלפון. אותה עת, הבחין המערער כי לוי הטיח את מכשיר הטלויזיה שהיה במשרד לעבר המנוח ששכב על הרצפה, קפץ עליו וצעק לעברו: "תמות כבר". (5) בעודו חובל במנוח, הורה לו לוי - כשהוא נועץ בו "מבט מפחיד" כהגדרתו - להתחיל לאסוף את כל הסחורה. המערער עשה כפי ש"נצטווה", אסף את הסחורה והכניס אותה לשני תיקים: האחד, תיק שנמצא במקום; והשני - תיק צבעוני שהביא עימו לוי מהבית. יחד עם זאת, לקח המערער שקית ומים וניגב את המקומות שבהם נגע, על מנת למחוק את טביעות אצבעותיו. (6) במקביל, גילתה המנוחה סימני חיים, ולוי דקר אותה במספריים. המערער סובב - לדבריו - את ראשו מן המראה המזעזע של דקירת המנוחה. תוך כדי כך, הבחין המערער כי המשטרה הגיעה לבנין, ואמר ללוי כי הוא בורח. לוי הורה לו להישאר; והמשטרה עזבה את המקום לאחר שהתברר לשוטרים שדלת הכניסה החיצונית של הבנין נעולה. מאוחר יותר עזבו הוא ולוי את המקום בעזרתה של ליליאן. ח. ככל שניתן ללמוד מחומר החקירה, לוי ביקר בחנותו של המערער לאחר הרצח וסיפר לו שכל משפחתו נעצרה. לדבריו, אמר לו המערער בהזדמנות זו, שאינו רוצה לקיים עימו מגע כלשהו; אך בפועל, כפי שמסר אחיו של המערער, נראה כי הקשר בין השניים לא נותק. מכל מקום, המערער מודה כי הקשר בינו לבין לוי התחדש, כאשר הגיע לארץ לרגל חגיגת בר המצווה של אחיו. לוי נעצר כאשר בא אל המערער על מנת להיפרד ממנו בטרם יצא לחו"ל; וכמה ימים לאחר מעצרו של לוי, נעצר גם המערער. ט. סיכומם של דברים : (1) המערער מכחיש , שהיה שותף לתכנון מוקדם של שוד ורצח כפי שטוען לוי; ומבחינתו שלו, הגיע ביום הארוע למשרדם של המנוחים להשלמת מו"מ אמיתי של עסקה מסחרית כשרה, מבלי לדעת שלוי נושא אקדח. (2) המערער אינו מכחיש : כי היה נוכח במשרד כאשר לוי ירה במנוחים ולאחר מכן חבל בהם והמיתם; כי הרחיק את המנוחה מן הטלפון לבל תזעיק את המשטרה; וכי אסף את התכשיטים, הכסף ודברי הערך שהיו במקום ומסרם, בסופו של דבר, ללוי. (3) טענתו של המערער היא : כי לוי הפתיע אותו ביריות שירה במנוחים; כי מחמת ההפתעה נוצר אצלו לחץ נפשי כבד; וכי עשה מה שעשה בהיותו נתון ללחץ הנפשי האמור וכאשר הוא חושש שמא לוי יפגע גם בו. 3. ההכרעה בביהמ"ש המחוזי א. הרשעתו של המערער מבוססת על שניים אלה: על הודעתו של לוי במשטרה, שנתקבלה כראיה מכוח הוראותיו של סעיף 10א לפקודת הראיות, לאחר שסירב להעיד; ועל חוסר האמון המוחלט בגירסה שהציג המערער לזכותו, בדבר אופיה של נוכחותו במקום הארוע ובדבר הטעם לסיוע שהגיש ללוי. ב. בית המשפט בחר לתת אמון מלא בגירסה שהציג לוי בהודעתו במשטרה; ונימק זאת, בין היתר, בטעמים הבאים: (1) ההודעות שמסר לוי מתאפיינות בהגיון פנימי; ויש בהן כדי לשפוך אור על התמיהות שמותירה גירסתו של המערער. (2) ללוי לא היה מניע להפללת המערער, לאחר שהוא עצמו הודה באחריותו שלו לשוד ולרצח. (3) לגירסתו של לוי נמצאו בחומר הראיות גורמים מאמתים, וביניהם: קיום שיחת הטלפון מבית המערער למשרד המנוחים סמוך לפני האירוע, כאשר המערער מתכחש לה; וההשתלטות המהירה על המנוחים, ממנה ניתן ללמוד שהשניים פעלו בצוותא. ג. לעומת זאת, כאמור לעיל, הביע בית המשפט חוסר אמון מוחלט בגירסת המערער; כאשר זה נעוץ בעיקרו בארבעה אלה: (1) בחוסר העקביות שגילה המערער בחקירתו: בגירסה הראשונה שמסר, בשיחתו עם אחיו , טען המערער כי חלקו בפרשה מצומצם לכך שהיה "נהגו" של לוי; בגירסה נוספת שניתנה באותו יום לחוקריו , הכחיש המערער כל קשר ומעורבות בשוד וברצח; בגירסתו האחרונה - הציג המערער את גירסת "המשתתף התמים" כמפורט לעיל; ואילו גירסת הלחץ הנפשי והפחד, שאילצוהו, לדבריו, למלא אחר הוראותיו של לוי, התפתחה בהדרגה תוך כדי מסירת ההודעות. (2) בקיומה של שורה של תמיהות, העולות מגירסתו של המערער וביניהן: אם לוי התכוון לבצע את השוד מבלי לשתף את המערער, לשם מה הזמינו להצטרף אליו והפכו לעד ראיה; ואם המערער האמין שהמדובר בעיסקה כשרה, מהו ההסבר להסתרתה מהוריו והעיקר לאי השלמתה ביום ששי ולקיום המשכה ביום ראשון דוקא, כאשר אין פעילות בבנין המשרדים שבו בוצע הרצח. (3) הוריו של המערער, לא עסקו במכירת תכשיטים בחנותם. אף על פי כן, לא נעשו על ידי המערער שום הכנות לקליטת מוצרים יקרי ערך בחנות; והמערער לא סיפר לאיש ממקורביו - כולל חברתו - על העיסקה עם המנוחים, על אף שנחזתה כמוצלחת ביותר מן ההיבט העסקי. (4) הופעתו של המערער בבית המשפט, לא עולה בקנה אחד עם הדמות "העלובה" אותה הוא מציג בגירסתו: מתפתה על נקלה, נתון למרותו המוחלטת של לוי, מאבד עשתונות וממלא אחר הוראותיו של רוצח. 4. הערעור כנגד ההרשעה ואלה בתמצית עקרי השגותיו של ב"כ המערער כנגד הרשעת שולחו: א. האמון בגירסת לוי טענתו המרכזית של ב"כ המערער היא ששגה בית המשפט המחוזי בכך שהעדיף את גירסתו של לוי על פני גירסת המערער. לשיטתו, גירסתו של לוי מלאה בסתירות פנימיות ולוקה באינטרסנטיות; והעיקר - היא באה מפיו של מי שתכנן הכל, זייף דרכונים וטיפל ברכוש הגנוב לאחר הרצח. עדות של עד כזה הינה מפוקפקת מעצם טבעה; ולא ניתן על כן לעשותה בסיס עיקרי להרשעתו של אחר. מאידך גיסא, טוען ב"כ המערער, כי מרשו היה, בסופו של דבר, עקבי בגירסתו; ושלא כמו לוי, לא חשש לעלות על הדוכן ולהעמיד עצמו לחקירה שכנגד. לטענת הסניגור, המערער נהג בגילוי לב והדבר ניכר מכך שלא הסתיר דברים העומדים לחובתו. אכן, הגירסה מותירה תמיהות, אך לשיטת הסניגור אין בכוחן להביא לדחייתה; ומכל מקום די בה כדי להקים ספק, לפחות, לזכותו של המערער. ב. אימוץ חלקי של גירסת לוי שלא כדין לצד ובנוסף לאי היכולת לסמוך על הגירסה שמסר לוי בהודעותיו במשטרה, מוסיף ב"כ המערער וטוען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך, שאימץ מתוך הודעותיו של לוי רק את הקטעים המסבכים את המערער באחריות לשוד ולרצח, תוך התעלמות מחלקים אחרים של ההודעות המעמידים אותן בספק; וזאת - ללא כל הנמקה או הסבר. ובמקום שבו "מפלגים" הודעה - מתחייבת הנמקה. ג. חוסר סמכות בשל אי עמידה בדרישת "הפליליות הכפולה" סמכותו של בית המשפט לדון את המערער בשל שוד ורצח שבוצעו בבלגיה, נעוצה בהוראות סעיף 7א לחוק העונשין, כנוסחו בעת ביצוע העבירות. סעיף זה - כמו גם הסעיפים 15 ו- 14 שבאו במקומו עם כניסתו לתוקף של תיקון 39 לחוק העונשין - קובע כתנאי לסמכותם, של בתי המשפט בישראל דרישה של "פליליות כפולה": על-פי הדין הישראלי ועל-פי הדין הבלגי. לטענתו של ב"כ המערער משמעותה של דרישה זו היא, שיש לבחון את " אחריותו " של שולחו על פי החוק הבלגי; ולא להסתפק בבירור אם רצח ושוד מהווים "עבירה" גם בבלגיה. סעיף 66 לחוק העונשין הבלגי - מסביר ב"כ המערער - קובע, שאדם נושא באחריות כ"שותף לעבירה" מכח עזרה שהגיש לעבריין העיקרי, רק במקום שהעזרה שהגיש היתה כזאת שבלעדיה לא היה המעשה יכול להתבצע. במקרה דנא - מסכם ב"כ המערער את טענתו בהקשר זה - אין ספק, שלוי היה מסוגל לבצע את המעשה ללא מעורבותו של המערער; ודי בכך כדי להשמיט את הבסיס מתחת לסמכותו של בית המשפט לדונו. ד. הרשעה כ"מסייע" ולא כ"מבצע בצוותא" לשיטתו של ב"כ המערער, לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 39 לחוק העונשין, מן הראוי היה לבחון את אחריותו של המערער - אם תידחה גירסתו - באספקלריה של דיני "הצדדים לעבירה" שקובע התיקון. לפי הדין החדש, באה מעורבותו של המערער - כפי שקבע אותה בית המשפט המחוזי - בגדר מעורבות של "מסייע" כמשמעותו בסעיף 31 לחוק העונשין; ולכך השלכה משמעותית ביותר על העונש הצפוי לו, כמפורט בסעיף 32 לחוק העונשין. הערעור כנגד גזר הדין א. כאמור, טענתו של ב"כ המערער היא, כי על פי ממצאיו של בית המשפט המחוזי, אין להרשיע את המערער כ"מבצע בצוותא" - במינוח של תיקון 39 לחוק העונשין - אלא כ"מסייע" בלבד; ואם תתקבל עמדתו - עתירתו היא, כי יגזר על המערער עונש הולם בהתאם להוראות סעיף 32 לחוק העונשין. ב. בהקשר זה, מדגיש ב"כ המערער, כי לוי טוען בערעור שהגיש כנגד פסק הדין שניתן בעניינו שלו, שיש להנותו מ"אחריות מופחתת" עפ"י הוראות סעיף 300א(א) לחוק העונשין. לדעתו של ב"כ המערער, לטענה זו של לוי השלכה כפולה על עניינו של המערער: ראשית היא תומכת בגירסתו לפיה הופתע על ידי "התנהגות בלתי צפויה" מצידו של לוי, וזו מוסברת עתה ב"פגם נפשי" שמכוחו מצפה לוי להנאה מ"אחריות מופחתת" כאמור; ושנית - התוצאה תהיה שהמערער ישא לבדו במלוא האחריות והעונש, בעוד שלוי, האחראי האמיתי, יצא בעונש קל. 6. ההכרעה בערעור כנגד ההרשעה א. קבילותן ומשקלן הראייתי של הודעותיו של לוי במשטרה על פי הילכת חג' יחיא (דנ"פ 4390/91 פ"ד מ"ז(3) 661), רשאי היה בית המשפט המחוזי לקבל את ההודעות שמסר לוי בחקירתו במשטרה, לנוכח "שתיקתו" שעה שעמד על דוכן העדים; ואנכי לא מצאתי פגם בכך שבית המשפט התייחס בפסק דינו אך ורק ל"קטעים" העוסקים במישרין במעורבותו של המערער בביצוע השוד והרצח. נראה, כי הטעם העומד בבסיס גישתו האמורה של בית המשפט נעוץ בכך, שבבסיס הרשעתו של המערער עומדים, בסופו של דבר, "נוכחותו" במקום ביצוע השוד והרצח והמעשים שעשה שם עפ"י הודייתו שלו; כאשר אותם "קטעים" מהודעותיו של לוי, שבית המשפט ראה לאמצם וליתן בהם אמון מלא, מחזקים את המסקנה המתחייבת מה"נוכחות" וה"מעורבות" כאמור, ומציגים הסבר הגיוני ל"תמיהות" המלוות את "גירסת ההסבר" שמציע המערער. על רקע זה רשאי היה בית המשפט המחוזי לנהוג כפי שנהג. בית המשפט המחוזי לא התעלם מכך, שלוי הוא ה"עבריין העיקרי", "המוח" ו"הרוח החיה" בפרשה נושא האישום. ברם, אין בכך כדי לפגום, מלכתחילה, במהימנות ההודעות; ובית המשפט המחוזי רשאי היה לבחון את משקלן על פי אמות המידה המקובלות, על אף "מעמדו" האמור של לוי ועל אף "שתיקתו" על דוכן העדים. בית המשפט המחוזי, קבע את עמדתו בקשר למהימנות הקטעים האמורים בהודעותיו של לוי, על ידי השוואתם לגירסת המערער ולנסיבות האירוע כפי שהוכחו בראיות אחרות מצד אחד וע"י העמדת תוכנם במבחני הגיון ושכל ישר מצד שני; וב"כ המערער לא הצביע על פגם או ליקוי שנפלו בדרך שבה הלך בית המשפט המחוזי בהקשר זה. אמנם, בית המשפט המחוזי לא יכול היה לעקוב אחר התנהגותו של לוי על דוכן העדים בשל כך שבחר בשתיקה, ואילו המערער העמיד את עצמו לחקירה נגדית. ברם, גם בכך לא היה כדי למנוע מבית המשפט להגיע לכלל מסקנה: כי הקטעים אותם איזכר מתוך הודעותיו של לוי משקפים את אשר התרחש במציאות; וכי ניתן לסמוך עליהם בכל הקשור לאופיה של מעורבותו של המערער בפרשה נושא האישום, לנוכח "חוסר ההגיון" ו"העדר ההסבר" המאפיינים את גירסתו של האחרון. ב. הסברו של המערער (1) גירסתו של המערער, לפיה "נקלע" לשוד ולרצח, שבוצעו באורח בלתי צפוי ע"י לוי, אינה עומדת במבחן ההגיון והשכל הישר; ובחינת התנהגותו של המערער - לפי גירסתו שלו - בכל אחד משלבי ההתרחשות מלמדת על כך. בשלב שלפני הפגישה עם המנוחים - המערער לא מצא לנכון לידע את אביו על הכנסת מוצר חדש, תכשיטים, למכירה בחנותם, לא טרח לעשות את ההכנות הדרושות לקליטתו ולאיחסונו של המוצר החדש בחנות ולא סיפר לאיש - לרבות לחברתו - על העיסקה המסחרית המוצלחת שהזדמנה לו; בשלב ההתרחשות גופה - המערער נטל חלק פעיל בהשתלטות על המנוחים ולו רק בכך שהרחיק את המנוחה מן הטלפון, לא עשה דבר על מנת למנוע את המתתם של המנוחים, אסף את שלל השוד וסילק כל הוכחה להימצאותו במקום; ואילו סמוך לאחר המעשה - מסר ללוי את מכנסיו על מנת שיוכל לצאת מן הבנין ולהגיע לדירתו ושם מסר לו את השלל. לצד כל אלה, חסר בגירסה זו העיקר והוא: הסבר מתקבל על הדעת ל"הזמנתו" ע"י לוי להיות נוכח בשוד וברצח כ"משקיף" וכ"עד ראיה"; כאשר ללוי אין כל אפשרות לדעת, כיצד יגיב לשוד ורצח "בלתי צפויים". אמנם, המערער טוען כי לוי הזמין אותו להצטרף אליו, על מנת לחזק את אמונם של המנוחים בכנות כוונותיו. ברם, המנוחים לא הכירו את המערער קודם לכן ולא פנו אל משפחתו על מנת לבדוק את כנותו ויושרו; ועיקרו של המו"מ התקיים עם לוי, כשהמערער אינו מתערב בו. במצב דברים זה, אין לבוא בטרוניה אל בית המשפט המחוזי על שדחה את גירסתו של המערער ומצא את התשובות לתמיהות המתחייבת ממנה, בגירסה שהציג לוי - בדבר מעורבותו של המערער - בהודעותיו במשטרה. (2) ככלל, "נוכחות" של אדם, שאינה "מקרית ומזדמנת", במקום שבו מתבצעים לעיניו שוד ורצח, מהווה "ראיה נסיבתית" כבדת משקל ל"מעורבותו" במתרחש; וכל עוד אין בפיו של אותו אדם הסבר אמין ומניח את הדעת השולל "מעורבות" כאמור, או לפחות מעמיד אותה בספק, עשויה היא לבדה - ועל אחת כמה וכמה כאשר לצידה ראיות נוספות התומכות בה - לשמש בסיס לקביעת אחריותו לשוד ולרצח. הכל, כמובן, בכפוף לנסיבות המיוחדות של כל מקרה; שהרי לעולם קיימת אפשרות - נדירה - של התרחשות "בלתי צפויה" המהווה הפתעה ל"נוכח", גם כאשר נוכחותו במקום אינה "מקרית". ברם, ל"נוכחות תמימה" בנסיבות כאלה, יש סממנים חיצוניים המעידים עליה; וסממנים כאלה לא קיימים במקרה דנן, גם כאשר אחריותו של המערער נבחנת על פי גירסתו שלו לבדה. (3) כאמור, המערער טוען ל"נוכחות תמימה", ומסביר את "מעורבותו" בשלב שלאחר היריות, ב"היסטריה" וב"פחד" שהשתלטו עליו, לנוכח האירוע הקשה והבלתי צפוי שהתרחש במפתיע לנגד עיניו. אכן, במקום שמדובר ב"נוכחות תמימה"; עשויים "היסטריה" ו"פחד" להוביל אדם להתנהגות בלתי סבירה. ברם, ה"העלמה" המוחלטת של העסקה ההולכת ומשתכללת עם המנוחים מכל הנוגעים בדבר, היציאה להשלמת המו"מ ביום ראשון דווקא בבנין עסקים ריק מאדם ואי הצגת הגירסה במלואה במפגש הראשון עם שלטונות החקירה, משמיטים את הבסיס מתחת לגירסת ה"נוכחות התמימה"; ועימה - מתחת לטענות ההיסטריה והפחד. (4) סיכומם של דברים: בדין דחה בית המשפט המחוזי את גירסת הנאשם ככל שהיא מתייחסת ל"נוכחות תמימה" ולמעורבות מחמת "לחץ ופחד"; וביכר על פניה את ההסבר שנתן לוי באימרותיו במשטרה, בדבר תכנון משותף לו ולמערער של השוד והרצח. המסקנה של "תכנון משותף" עולה כפורחת מן הנסיבות האובייקטיביות האופפות את השוד והרצח ומתחייבת הגיונית מן ה"נוכחות" במקום הארוע ומה"מעורבות" - שבה מודה המערער - בהשלמת ביצוען של שתי העבירות. ה"הסבר" שבאמצעותו מבקש המערער לצבוע בצבעי "תמימות" את נוכחותו ומעורבותו כאמור, הינו חסר הגיון; ובית המשפט המחוזי ביכר, בדין, את ה"הסבר" שנתן שני אלה לוי בהודעותיו במשטרה. ג. " מבצע בצוותא" או "מסייע " (1) ב"כ המערער טוען כי גם אם תתקבל גירסתו של לוי - ועל אחת כמה וכמה אם תעמוד בבסיס ההרשעה גירסתו של המערער לבדה - אין לראות במערער יותר מאשר "מסייע" ללוי בביצוע השוד והרצח; וזאת בהתחשב באופיה של מעורבותו, שלא חרגה - לשיטתו - בכל מקרה, מהגשת "סיוע" ללוי, שביצע לבדו את הרצח לפחות. לא אוכל לקבל עמדה זו. מקום שמתבצעת עבירה על ידי מספר אנשים כאשר לכל אחד מהם "תפקיד" בביצועה, באים כולם בגדר "מבצעים בצוותא"; ואין נפקא מינה מה טיבו של ה"תפקיד" שממלא כל אחד מהם, היכן הוא מתבצע ומתי. אכן, מן ההיבט ה"לשוני" אפשר שעל פי טיבו של התפקיד, יראה אחד מן המבצעים "עיקרי", כאשר האחרים "מסייעים" לו. ברם, זו תהיה הבחנה "לשונית-ספרותית" ולא הבחנה משפטית. בעיני המשפט, כולם "מבצעים". ה"מסייע" - אינו "מבצע" הממלא "תפקיד עזר" בביצוע ומאפשר בכך ל"מבצע" אחר לשכלל את מעשה העבירה; אלא - הוא מצוי מחוץ למסגרת ה"מבצעים", ומעשה הסיוע שלו הינו "חיצוני" לביצוע העבירה. ה"מסייע" אינו נוטל חלק בביצוע העבירה; ותרומתו לביצוע מתבטאת ביצירת התנאים לביצוע העבירה ע"י העבריין העיקרי. כאמור, בית המשפט המחוזי אימץ את "הסברו" של לוי למעורבותו של המערער, לפיו השוד והרצח תוכננו ע"י שניהם יחד; ולנוכח קביעה זו, אין מקום לספק, שהמערער היינו "מבצע בצוותא" לצידו של לוי ויחד עמו. אמנם, ימצא מי שיכנה את המערער "מסייע", משום שלא הוא שהפעיל את הנשק ולא הוא שהוביל את ביצוע השוד; ברם, מן ההיבט המשפטי אין מנוס מהקביעה שהמערער - כ"שותף" לתכנון ולביצוע הינו "מבצע בצוותא". [ראו: ע"פ 4389/93, 4497, פ"ד נ(3) 250, 239, מרדכי). מסקנה זו מתחייבת - כפי שכבר נאמר - גם מגירסתו של המערער, לנוכח דחיית ה"הסבר" המוצע על ידו ל"נוכחותו" במקום הארוע ול"מעורבותו" בהתרחשות. כאמור, הסבר זה של המערער, אינו עומד במבחני ההגיון והשכל הישר; ובהעדר הסבר - מתחייבת מנוכחותו וממעורבותו של המערער בהתרחשות, המסקנה ההגיונית היחידה לפיה היה "שותף" מלא ללוי מלכתחילה, כפי שהלה מתאר בהודעותיו. (2) בין השיטין, נתבקשה בחינה אחריותו של המערער לרצח גם באספקלריה של סעיף 34א לחוק העונשין. ברם, לנוכח דחיית גירסתו של המערער בדבר "תמימות" נוכחותו ומעורבותו, וקבלת הסברו של לוי בענין זה כמתיישב עם המסקנה המתחייבת מן הנסיבות, אין מקום לפניה להוראותיו של סעיף 34א הנ"ל. במקרה דנא, הרצח אינו מהווה עבירה "שונה או נוספת" - בה מדבר סעיף 34א האמור - אלא: המשך מתוכנן לשוד. השוד והרצח הן העבירות שלשם ביצוען הגיעו המערער ולוי למשרדם של המנוחים; ואין מקום להפרדה בין השוד לבין הרצח - באופן שהרצח עשוי להוות "עבירה נוספת" - שהרי המנוחים הכירו את השניים, והרצח מתחייב מן השוד. ד. טענת "הפליליות הכפולה" (1) נקודת המוצא של ב"כ המערער בהקשר זה היא, שיש לבחון את אחריותו של המערער לשוד ולרצח עפ"י גרסתו שלו; ואם תתקבל גירסתו, כי אז אין ב"התנהגותו" של המערער - קרי: במעשים שעשה - במהלך השוד והרצח כדי להביאו בגדר "שותף" לעבירה על פי החוק הבלגי; וזאת - משום שלפי הוראותיו של חוק זה, אדם אינו נושא באחריות של "שותף" למעשהו של אחר, אלא במקום שהמעשה המיוחס לו, היה "חיוני" לשיכלולה של העבירה שביצע אותו אחר. לשיטתו של ב"כ המערער, "ההדדיות" הנדרשת כאן אינה מתייחסת אך ורק לעצם קיומו של "איסור" זהה, אלא מדברת גם בזהות של דיני "הנשיאה באחריות" להפרת האיסור. לשון אחר, הדרישה של ה"פליליות הכפולה" אינה מצומצמת - לטענת ב"כ המערער - לדין המהותי הקובע את העבירות, אלא מתרחבת וחלה גם על הדין הקובע את האחריות לביצוען; ובמקום שאדם שהגיש סיוע למבצע עבירה אינו נושא ב"אחריות" לביצועה של אותה עבירה במדינה הזרה - לא יהיה בית המשפט בישראל מוסמך לדונו בגינה. (2) משנדחתה גירסתו של המערער - והועדפה על פניה גירסתו של לוי - נשמט הבסיס מתחת לטענה האמורה; ואין היא דורשת הכרעה במקרה דנן. אחריותו של המערער לשוד ולרצח אינה אחריות של "שותף" בשל סיוע שהגיש ל"עבריין העיקרי"; אלא - אחריות ישירה של "מבצע בצוותא", שמילא במעשיו את התפקיד שהוקצה לו במסגרת תכנון השוד והרצח שתכנן יחד עם לוי. הטענה, המעניינת כשלעצמה, תישאר, איפוא, בצריך עיון לעת מצוא. ה. סיכומם של דברים (1) בדין דחה בית המשפט המחוזי את גירסתו של המערער, אשר ביקש להלך על קו הגבול שבין "נוכחות תמימה" ומעורבות מאוחרת "מאולצת" מכורח הנסיבות, לבין "נוכחות מתוכננת" ומעורבות עפ"י "הסכמה מוקדמת". (2) התנהגותו של המערער, כפי שהיא מתחייבת מן הנסיבות - גם מבלי להביא בחשבון את הודעותיו של לוי - מלמדת כי היה "שותפו" של לוי למעשה השוד; כאשר הרצח היה בלתי נמנע, בהתחשב בכך שהמנוחים הכירו את שניהם. (3) בית המשפט המחוזי היה רשאי: להעדיף את הגירסה שמסר לוי בהודעותיו במשטרה בכל הקשור לאופיה של "מעורבותו" של המערער בתכנון ובביצוע השוד והרצח, על פני הגירסה שהציג המערער בעדותו; ולמצוא ב"נוכחותו" של המערער במקום הארוע, על רקע הנסיבות האחרות שהוכחו וכשלצידה ה"הסבר" שנתן לכך לוי בהודעותיו במשטרה, בסיס מספיק לקביעת אחריותו לשוד ולרצח כ"מבצע בצוותא". (4) במצב דברים זה, אין לערעור כנגד ההרשעה על מה שיסמוך ודינו להידחות. 7. ההכרעה בערעור כנגד גזר הדין א. משנקבע כי המערער היה "מבצע בצוותא" לצידו של לוי, נשמט הבסיס מתחת לעתירתו לקצוב את עונשו כ"מסייע", בהתאם להוראותיו של סעיף 32 לחוק העונשין. ב. האפשרות שלוי יזכה בהקלה בעונשו מכוחה של "אחריות מופחתת", אינה מהווה עילה להנות גם את המערער ב"הקלה" על רקע זה. ג. אשר על כן, גם דינו של הערעור כנגד גזר הדין להידחות. 8. סוף דבר לאור כל האמור לעיל הנני מציע לחברי לדחות את הערעור, הן כנגד ההרשעה והן כנגד גזר הדין. ש ו פ ט השופט א. מצא אני מסכים. ש ו פ ט השופט י. טירקל אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט י. קדמי. ניתן היום, כ"ד בחשון תשנ"ח (24.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94024630. H01 /שס	[ "ע\"פ 94", "דנ\"פ 4390/91", "ע\"פ 4389/93" ]	8,237
16,708	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2463/94 בפני: כבוד השופט א. מצא כבוד השופט י. קדמי כבוד השופט י. טירקל המערער : גגולשוילי גיא נגד המשיב ה : מדינת ישראל החלטה שופט י. קדמי 1. בכותרת של פסק הדין מיום 24.11.97 בתיק ע"פ 2463/94 נפלה טעות קולמוס בשני נושאים: א. תאריך הדיון צריך להיות 31.3.97 ולא 12.6.97. ב. בשם המשיבה הופיע עו"ד חובב ארצי ולא עו"ד נאור, כפי שנרשם בטעות. 2. המזכירות תדאג לתיקון. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94024630. H04	[ "ע\"פ 2463/94" ]	8,238
202,741	בבית המשפט העליון ע"פ 2463/94 בפני: כבוד השופט א' מצא המערער: גיא גגולשוילי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת בא-כוח המערער לעיון בתיק בית-המשפט בשם המערער: עו"ד ש' בלומנפלד החלטה בא-כוח המערער רשאי לעיין בתיק בית-המשפט העליון, כמבוקש. ניתנה היום, א' באדר תשס"ד (23.2.04). ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 94024630_F05.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.	[ "ע\"פ 2463/94" ]	8,239
2,589	ב בית המשפט העליון רע"פ 4846/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: האשם אבו סריה נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 753/97 מיום 16.3.97 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו. זיילר והשופטים: ד. חשין, י. צור בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ו' בחשון התשנ"ח (6.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97048460. A01 /דז/	[ "רע\"פ 4846/97" ]	8,240
17,056	ב בית המשפט העליון רע"פ 4846/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: האשם אבו סריה נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 753/97 מיום 16.3.97 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו' זיילר והשופטים: ד' חשין, י' צור בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד אפרת ברזילי החלטה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הנשיא ו' זילר והשופטים ד' חשין וי' צור) שדחה את ערעורו של המבקש על חומרת עונשו. 1. המבקש הורשע בבית משפט השלום בירושלים בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז1977-, להלן: החוק), תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 273 לחוק), ובמסגרת צירוף שבעה תיקים נוספים לבקשתו, הורשע גם בהפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק), איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק), שתי עבירות נוספת של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה נוספת של תקיפה של שוטר בשעת מילוי תפקידו וכן נסיון תקיפת שוטר (עבירה לפי סעיף 273 ו33-(א) לחוק), סיוע להתפרצות לבנין (עבירה לפי סעיף 407(ב) ו31- לחוק), שתי עבירות של החזקת מכשירי פריצה (עבירה לפי סעיף 409 לחוק), תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 274 לחוק), וחבלה במזיד ברכב (עבירה לפי סעיף 413ה' לחוק). בית משפט השלום מנה בגזר דינו עבירות נוספות בהן הורשע המבקש בעבר, וקבע כי המבקש הוא "אדם המהווה סכנה רצינית ביותר לשלום הציבור". המבקש נדון לארבע שנות מאסר בפועל וכן הופעל עונש מאסר על תנאי של שנה, שחציו ירוצה במצטבר וחציו בחופף למאסר בפועל. כן הוטל על המבקש עונש מאסר של שנתיים על תנאי שלא יבצע במשך שלוש שנים מעת שחרורו עבירות רכוש או אלימות כלשהן. 2. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורו של המבקש על חומרת עונשו, וקבע כי לאור חומרת העבירות ועברו העברייני של המבקש אין העונש חמור, וממילא אינו מצדיק את התערבות ערכאת הערעור. המבקש פנה בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. הוא העביר את הבקשה לשירות בתי הסוהר. בדרך טעות שונתה בשירות בתי הסוהר הכותרת בראש המסמך והבקשה הועברה לבית המשפט המחוזי בירושלים. ב28.5.97- הובא המבקש בטעות לדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים, ומשהתבררה הטעות בוטל הערעור וניתנה למבקש האפשרות להגיש תוך שבועיים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כי יסייע לו בענינה של בקשתו לרשות ערעור. העתירה נמחקה ונקבע כי תרופת המבקש היא בבקשה להארכת מועד. 3. מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי היה על בית משפט השלום להתחשב בזמן הרב שעבר מאז ביצוע העבירות. כמו כן טוען המבקש כי בשלושה תיקים מתוך השמונה בהם הורשע היו לו שותפים לעבירה, שלדבריו הם בעלי עבר פלילי עשיר משלו, שנידונו לתקופות מאסר קצרות בהרבה. עוד הוא טוען כי העבירות נגרמו כתוצאה משימוש באלכוהול. 4. המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור, הן משום שהבקשה אינה מעלה עילה הראויה לדיון בערעור שני והן משום שהיא סבורה כי העונש שהוטל על המבקש הולם את חומרת מעשיו לאור הנסיבות. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה הראויה להידון בערכאה זו במסגרת ערעור שני, היינו שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). בית משפט זה קבע לא פעם, כי לא תינתן רשות ערעור בבקשה שכל ענינה חומרת העונש שנגזר על המבקש, אלא בנסיבות מיוחדות (וראו: רע"פ 2056/97 עשקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). גם לגוף הדברים לא מצאתי לנכון להתערב בשיקול דעתן של הערכאות דלמטה. אכן, כמות העבירות ותדירותן מצביעה על כך שהעבריינות הפכה להיות דרך חיים עבור המבקש. בנסיבות אלה אין מקום להקל בעונשו. באשר לשינוי הכותרת בבקשה על ידי שירות בתי הסוהר, טעות שנעשתה בתום לב, ראוי ששירות בתי הסוהר ינקוט אמצעים למניעת השנות מקרים דומים בעתיד. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ב' בכסלו התשנ"ח (1.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97048460. A02 /דז/	[ "רע\"פ 4846/97", "ר\"ע 103/82", "רע\"פ 2056/97" ]	8,241
27,971	ב בית המשפט העליון רע"פ 4846/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : האשם אבו סריה נגד המשיב ה : מדינת ישראל 97048460. B03	[ "רע\"פ 4846/97" ]	8,242
2,591	בית המשפט העליון רע"א 96 / 1962 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : מזרחי יעקב נגד המשיבים : 1. חזן דוד 2. חזן אליס 3. מנע זהבה 4. ח.מ.מ. ניהול בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק ה"פ 1158/95 + 1152 שניתן ביום 30.1.96 על ידי כבוד השופטת מ' פורת בשם המבקש: עו"ד ד' גולן בשם המשיבים: עו"ד חריש ו/או עו"ד אחיקם גריידי ה ח ל ט ה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 30 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, ז' בניסן תשנ"ז (14.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ	[ "רע\"א 96", "ה\"פ 1158/95" ]	8,246
3,116	ב בית המשפט העליון רע"א 1962/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' ביניש כב' השופט י' גולדברג המבקש : מזרחי יעקב נגד המשיבים : 1. חזן דוד 2. חזן אליס 3. מנע זהבה 4. ח' מ' מ' ניהול בע"מ תאריך הישיבה: ג' בכסלו התשנ"ח ( 02.12.97 ) בשם המ בקש: עו"ד גולן דוד בשם המשיבים : עו"ד חריש גילעד החלטה באי כוח הצדדים לא התיצבו לדיון. נתקבלה הבוקר בקשה של בא כוח המבקש לדחיית הדיון, על פיה לא יוכל להתייצב היום, אליה צורפה תעודה רפואית. הבקשה הוגשה על דעת בא כוח המשיב, אשר לא התייצב גם הוא. לאור האמור, נמנע מאיתנו לדון בבקשה. בנסיבות אלה יוכלו הצדדים להשלים את טיעוניהם בכתב. המבקש ישלים טיעוניו, אם יש לו מה להשלים, בתוך שבעה ימים. המשיב יהיה רשאי להשיב לטיעוני המבקש בתוך שבעה ימים מיום קבלת טיעוניו של המבקש. יש להביא התיק בפנינו עם קבלת הסיכומים, או עם חלוף הזמן להגשתם. ניתן היום, ג' בכסלו התשנ"ח (2.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96019620. E03	[ "רע\"א 1962/96" ]	8,247
15,677	בבית המשפט העליון רע"א 96 / 1962 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : מזרחי יעקב נגד המשיבים : 1. חזן דוד 2. חזן אליס 3. מנע זהבה 4. ח.מ.מ. ניהול בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בתיק ה"פ 1158/95 + 1152 שניתן ביום 30.1.96 על ידי כבוד השופטת מ' פורת בשם המבקש: עו"ד ד' גולן ואח' בשם המשיבים: עו"ד ג' חריש ואח' ה ח ל ט ה 1. הבקשה תועבר לדיון לפני מותב תלתא. 2. יוקצה זמן של 15 דקות לטיעוניו של כל בעל דין. ניתנה היום, כ"ה בסיון תשנ"ז (30.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ - 196296	[ "רע\"א 96", "ה\"פ 1158/95" ]	8,248
40,759	ב בית המשפט העליון רע"א 1962/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' גולדברג המ בקש : מזרחי יעקב נגד המשיבים : 1. חזן דוד 2. חזן אליס 3. מנע זהבה 4. ח.מ.מ. ניהול בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 30.1.96 בתיק ה"פ 1158/95 + 1152 שניתן על ידי השופטת מ' פורת בשם המבקש: עו"ד ד' גולן בשם המשיבים: עו"ד ג' חריש החלטה השופט ת' אור : 1. בין הצדדים התעוררו חילוקי דעות בדבר אופן ניהולה של חברה לניהול אולמות, אשר אמורה היתה לפעול על נכס מקרקעין בבעלותם. הסכסוך הועבר להכרעת בורר יחיד ( להלן: הבורר ). בפסקו קבע הבורר קביעות שונות בדבר תקופת חוזה השכירות בנכס, דמי השכירות, איזון חיובים בין הצדדים החברה ובעלי הנכס, וכן תשלומים המגיעים למבקש לגבי העבר בקשר עם הזכות שהיתה לו להשתתף באופן פעיל בניהול החברה. הבורר הגיע למסקנה כי הצדדים עוינים זה לזה, ולפיכך הורה על ביטול הפעילות המשותפת בחברה, על ידי כך שהמשיבים צוו לקנות את מניות המבקש (סעיפים 4.3 ו4.4- לפסק הבוררות), וכי בתמורה ישוחרר הלה מערבויותיו שנתן לחובות החברה (סעיפים 4.1 ו4.2- לפסק הבוררות). המשיבים פנו לבית המשפט בבקשה לביטול פסק בוררות זה ( להלן: פסק הבורר הראשון ). בית המשפט המחוזי, מפי הנשיא וינוגרד, קבע שלבורר לא היתה סמכות לצוות על המשיבים לרכוש את מניות המבקש, והחליט כדלקמן: "בסעיף 4 לפסק הבוררות, שנתן עו"ד וסטמן, הוא קבע שהנתבעות 2 ו3- ירכשו את חלקו של מזרחי בחברה, והוא אף קבע הנחיות לנושא זה. אין חולקין שנושא זה לא היה בגדר סמכותו, ועל כן יש מקום לבטל חלק זה של פסק הבוררות. משבוטל חלק זה, יש מקום שהבורר ישלים את פסק הבוררות ויקבע את דרך ניהול החברה ואולם השמחה על ידי הצדדים. אם ימצא צורך בכך, יזמן הבורר את באי כוח הצדדים לשמיעת ראיות נוספות או טענות נוספות, הכל כפי שימצא לנכון. על כן, אני מבטל את סעיף 4 של פסק הבוררות ומחזיר את הפסק לבורר. הבורר ישלים את הטעון השלמה עקב הביטול הנ"ל, כאמור" (ההדגשה שלי - ת"א). העניין חזר אל הבורר, וניתן על ידו פסק חדש. בפסקו החדש פרש הבורר את הנחיית בית המשפט המחוזי, כך שרק ההוראות בדבר מכירת המניות בטלות, ואילו ההוראות בדבר שחרור המבקש מערבויותיו עומדות בתוקפן. ביחס לניהול החברה, נפסק עוד, כי המבקש יקבל שכר חודשי וזכות להמשיך לפעול כדירקטור בחברה. 2. על פסק מחודש זה ( להלן: פסק הבורר השני ) הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת לביטול, בטענה כי על פי פסק דינו של הנשיא וינוגרד בוטל סעיף 4 כולו, כולל סעיפים קטנים 4.1 ו4.2- שבו. הם מוסיפים וטוענים, כי המצב שנוצר על פי פסק הבורר השני אינו סביר: ההסדר מפטיר את המבקש מערבויותיו, וכן משאיר בידיו את מניותיו. זאת, בעוד שההצדקה לשיחרורו מן הערבויות נעוצה היתה בכך שיעביר את מניותיו למשיב. בקשת המשיבים לבית המשפט המחוזי התקבלה, ובית המשפט הורה לבטל את סעיף 4 כולו של פסק הבורר הראשון. כפי שקובע בית המשפט המחוזי, השארת חלק מסעיף 4 על כנו - סעיפים 4.1 ו4.2- העוסקים בהפטר המבקש מערבויותיו - נעשתה שלא בסמכות הבורר, בהיותה סותרת את פסק הדין של הנשיא וינוגרד. לפיכך נפסק, כי פסק הבוררות השני מאושר, למעט סעיף 4 הנ"ל בכללותו אשר בוטל. על פסק דין זה הוגשה בקשה זו לרשות ערעור. 3. דין הבקשה להדחות. פסק דינו של הנשיא וינוגרד, אשר צוטט לעיל, ברור: סעיף 4 כולו בוטל, כולל סעיפים 4.1 ו4.2- אשר בו. ברור, על כן, שבפסקו השני פעל הבורר בניגוד לפסק דין זה. נוסיף, שגם על פי הגיון הדברים, לא היה מקום להשאיר את הוראות סעיפים 4.1 ו4.2- לפסק הבורר הראשון בעינן, מאחר וחיוב המשיב לרכוש את מניות המערער - בוטל. רק עם העברת זכויותיו של המבקש כבעל מניות בחברה היה הגיון בביטול ערבויותיו לחברה. הדבר גם עולה מפסק הבורר הראשון, כשהבורר אומר מפורשות: "לאחר עיון, הגעתי למסקנה כי על הנתבעות 2 ו3- לרכוש את חלקו של מזרחי בחברה. שוויון של מניותיו וזכויותיו של מזרחי בחברה, בקיזוז ערבויותיו , הוערך על ידי ..." (ההדגשה שלי - ת"א). הנה כי כן, הבורר עצמו קשר את ביטול הערבויות של המבקש ברכישת מניותיו בחברה על ידי המשיבים. על סמך כל האמור לעיל, דין הבקשה לרשות ערעור להדחות, והיא נדחית בזה. המבקש ישלם למשיבים הוצאות בקשה זו בסך 15,000 ש"ח. ניתנה היום, ל' בשבט התשנ"ח (26.2.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96019620. E04	[ "רע\"א 1962/96", "ה\"פ 1158/95" ]	8,249
2,595	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2674 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין העותר : פדרמן נועם נגד המשיבים : 1. אלוף פיקוד המרכז 2. וועדת ערעורים, בית הדין הצבאי בית אל בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ח' באייר התשנ"ז ( 15.05.97 ) בשם העותר : בעצמו בשם המשיבים : עו"ד מלכיאל בלס החלטה 1. עיינו בחומר החסוי. הננו סבורים כי אין לגלותו, פרט לנתונים הבאים: א) פדרמן ומרזל נסעו דרך צומת הזכוכית ונעצרו במחסום וסירבו להציג תעודות זהות לשוטרים הפלסטינאים. פדרמן שלף פלאפון בתנועה שנדמתה כשליפת נשק. כתוצאה אחד השוטרים הפלשטינאים פלט כדור שפגע בשוטר אחר. ב) ב28.1.97- נסע דרך צומת הזכוכית. נתקל עם הפלסטינאים. עוכב על ידם. התחכם איתם. ג) פדרמן ומרזל נעצרו ליד קבר עתניאל בן קנז על ידי המשטרה הפלסטינית. סירבו להזדהות. ד) ב4.3.97-, ברחוב השוהאדא חסם רכב של V.I.P פלסטינית. ההסבר של השב"כ לכך הוא שהמטרה היא ליצור חיכוך. 2. הצענו למשיבים לשקול מחדש ההוראות בדבר שהותו של העותר בביתו מן השעה 21:00 ועד למחרת היום בשעה 05:00. בתוך שבוע ימים תמסר לנו תשובת המשיבים. 3. אנו דוחים המשך שמיעת העתירה לשבוע ימים. המזכירות מתבקשת לקבוע להמשך בפנינו בחלוף השבוע, ולא יאוחר מעשרה ימים מהיום. ניתנה היום, ח' באייר התשנ"ז (15.5.97), בפני העותר ועו"ד בלס. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026740. A02 /דז/	[ "בג\"ץ 97" ]	8,254
5,975	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2674/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין העותר : נועם פדרמן נגד המשיבים : 1. אלוף פיקוד המרכז 2. וועדת ערעורים, בית הדין הצבאי בית אל עתירה למתן צו-על-תנאי וצו-ביניים תאריך הישיבה: י"ח באייר התשנ"ז ( 25.05.97 ) בשם העותר : בעצמו בשם המשיבים : עו"ד מ' בלס פסק-דין הנשיא א' ברק: עיינו בעתירה ובתשובה לה. שמענו טיעוני הצדדים. עיינו - בהסכמת העותר - בחומר שלגביו ניתנה תעודת חסיון. החלטנו כי אין לגלות החומר הסודי, פרט למספר נתונים שנמסרו לעותר. לאחר הדיון (15.5.97) הצענו למשיב לשקול מחדש עמדתו בדבר שהותו של העותר בביתו מהשעה 21:00 ועד למחרת היום בשעה 05:00. היום, עם חידוש הדיון נמסרה לנו הודעה משלימה מטעם בא-כח היועץ המשפטי לממשלה על-פיה, תוקן הצו המקורי, באופן האוסר על העותר להמצא בשטח H ; ההוראה לענין שהותו של העותר בביתו מהשעה 21:00 ועד למחרת בשעה 05:00, שונתה באופן שהעותר רשאי לצאת מביתו בשעות האמורות אל מדינת ישראל ולחזור משם לביתו ובלבד שיינוע אך ורק בציר המותווה בצבע אדום במפה החתומה על-ידי המשיב, והמצורפת להחלטתו. נחה דעתנו כי הצו (המתוקן) שניתן כנגד העותר הוא כדין, ואין יסוד להתערבותנו. עמדת המשיבים, לפיה פעילותו המתמדת של העותר ביצירת חיכוכים עם הצד הפלסטיני באזור חברון, בתקופה רגישה ביותר, עלולה להביא בסופם של דברים לסכנה של ממש לחיי אדם, מעוגנת בחומר הראיות, ויש בה, בנסיבות הענין, כדי לבסס הצו שניתן כנגד העותר. חזקהה על הרשויות, כי לקראת תום תוקפו של צו ההגבלה והפיקוח המיוחד (ביום 8.6.97) ישובו וישקלו את הצורך בחידוש הצו, והן הצורך בהגבלת העותר לביתו בשעות הלילה, על פי החומר שיהא בידי המשיב אותה עת. העתירה נדחית. ניתן היום, י"ח באייר תשנ"ז (25.5.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026740. A03	[ "בג\"ץ 2674/97" ]	8,256
2,596	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5940/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותר : יוסף וינר נגד המשיב : שר האוצר עתירה למתן צו על-תנאי העותר: בעצמו ה ח ל ט ה העתירה תיקבע לדיון בפני הרכב. נציג היועץ המשפטי לממשלה יוזמן להגיב בכתב ולהשתתף בדיון. ניתנה היום, ט' בתשרי תשנ"ח (10.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059400. F01	[ "בג\"ץ 5940/97" ]	8,257
28,242	בבית המשפט העליון בג"ץ 5940/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט ח' אריאל העותר : וינר יוסף נגד המשיב : שר האוצר עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ' בכסלו תשנ"ט (9.12.98) בשם העותר: עו"ד יואל נעים בשם המשיב: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס החלטה באת-כוח המשיב הבטיחה שתוך שבועיים תתקבל החלטת שר האוצר בבקשה להמצאת ראייה נשוא עתירה זו. תוך שבועיים תומצא הודעה בכתב על ידי באת-כוח המשיב, לבית המשפט, בה תודע לבית המשפט עמדת שר האוצר. בהתאם לתוכן התשובה יקבע המשך הדיון בתיק זה. יש להניח שבית משפט השלום לא יתן פסק-דינו קודם ההחלטה בעתירה זו. ניתנה היום, כ' בכסלו תשנ"ט (9.12.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059400. E02 /צש העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059400. E02	[ "בג\"ץ 5940/97" ]	8,258
29,967	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5940/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט ח' אריאל ה מבקש : וינר יוסף נגד המשיב : שר האוצר בקשה להארכת מועד להגשת תגובה על ידי המשיב בשם ה מבקש: עו"ד נעים יואל בשם המשיב : עו"ד פרקליטות המדינה החלטה ליתן ארכה למשיב לעשרה ימים נוספים, וכמבוקש על ידי פרקליטות המדינה. ניתנה היום, ח' בטבת התשנ"ט (27.12.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97059400. E03	[ "בג\"ץ 5940/97" ]	8,259
47,493	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5940/97 - ד' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר : וינר יוסף נגד המשיב : שר האוצר בקשה מוסכמת לדחיית מ ועד הדיון בשם המשיב: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס החלטה כמבוקש. עם סיום הליכי הגישור תימסר לנו הודעה משלימה. על פי תוצאותיה ייקבע אופן המשך הטיפול בעתירה. נא לקבוע לתזכורת בפני בחלוף חודשיים. ניתנה היום, ח' באדר התשנ"ט (24.2.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059400. A07 /דז/	[ "בג\"ץ 5940/97" ]	8,260
50,376	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5940/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט ח' אריאל העותר : וינר יוסף נגד המשיב : שר האוצר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר : עו"ד יואל נעים בשם המשיב: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס החלטה נוכח החלטת שר האוצר, כאמור בהודעה מטעם המשיב אשר התקבלה ביום 4.1.99, יש לקבוע לדיון את העתירה (בפני כל הרכב). ניתנה היום, יח' בטבת התשנ"ט (6.1.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97059400. E06	[ "בג\"ץ 5940/97" ]	8,261

2,534

ב בית המשפט העליון ע"א 1238/96 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. רומי גרנון 2. מוריס גרנון 3. רינה גרנון נגד המשיבים : 1. לגזיאל דוד 2. כלל חברה לביטוח בע"מ בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המערערים: עו"ד ריבה אמיר החלטה מתבקשת עמדת המשיבים בנוגע לבקשה להפחתת סכום הערבון. זו תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ח בחשון תשנ"ח (18.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012380. O02

[ "ע\"א 1238/96" ]

8,122

8,611

ב בית המשפט העליון ע"א 1238/96 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. רומי גרנון 2. מוריס גרנון 3. רינה גרנון נגד המשיבים : 1. לגזיאל דוד 2. כלל חברה לביטוח בע"מ בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המערערים: עו"ד ימין קן-תור בשם המשיבים: עו"ד א. בלכמן החלטה לנוכח סכום הפיצויים שנפסק למערערים בבית משפט קמא, אין הצדקה להפחתת סכום הערבון. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, א' בכסלו תשנ"ח (30.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012380. O03

[ "ע\"א 1238/96" ]

8,123

16,528

ב בית המשפט העליון ע"א 1238/96 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. רומי גרנון 2. מוריס גרנון 3. רינה גרנון נגד המשיבים : 1. לגזיאל דוד 2. כלל חברה לביטוח בע"מ בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המערערים: עו"ד ריבה אמיר החלטה מתברר כי ההודעה על קביעת גובה הערבון נשלחה לכתובת שגויה. לפיכך, יש לשלוח את ההודעה פעם נוספת. המועד להפקדת הערבון יימנה ממועד המצאתה של ההודעה. ניתנה היום, י"ז בחשון תשנ"ח (17.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012380. O01

[ "ע\"א 1238/96" ]

8,124

25,486

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1238/96 - ה' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים והמשיבים 1. רומי גרנון בערעור שכנגד: 2. מוריס גרנון 3. רינה גרנון נגד המשיבים והמערערים 1. לגזיאל דוד בערעור שכנגד: 2. כלל חברה לביטוח בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערים והמערערים שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים - המערערים בערעור שכנגד - יגישו את תשובתם לטענות המערערים ואת טענותיהם בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים - המשיבים בערעור שכנגד - יגישו את תשובתם לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו להם הטענות בערעור שכנגד, ורשאים הם, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבים בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור; 4. המערערים בערעור שכנגד רשאים להשיב לתשובת המשיבים בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים שכנגד כי אין ברצונם להשיב כאמור. 5. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, י"ז בטבת התשנ"ח (15.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96012380. A04 /דז/

[ "ע\"א 1238/96" ]

8,125

33,957

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1238/96 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. רומי גרנון 2. מוריס גרנון 3. רינה גרנון נגד המשיבים : 1. לגזיאל דוד 2. כלל, חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.12.95 בתיק 1556/89 שניתן על ידי כבוד השופט מרגלית תאריך הישיבה: א' בתמוז התשנ"ח ( 25.06.98 ) בשם המערערים : עו"ד אמיר בשם המשיב: עו"ד בלכמן פסק-דין מוסכם בין בעלי הדין, שהמשיבים ישלמו למערער סכום נוסף של 7,700 ש"ח (עקב תיקון בסכום הנזק הלא ממוני, בגין ימי האישפוז), בצירוף שכר טירחת עורך דין בשיעור 13% ומע"מ מחושב על סכום זה. בכפוף לכך, נדחים הערעור והערעור שכנגד. הסכום, כאמור, ישולם תוך 21 ימים. ניתן היום, א' בתמוז התשנ"ח (25.6.98). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96012380. E05

[ "ע\"א 1238/96" ]

8,126

2,535

בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 97 / 1393 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העורר : סיבוני אריה נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על הח לטה שניתנה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א' בייזר), ביום 27.2.97, בב"ש 280/97, בה נדחה עררו של העורר על החלטת בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ר' גרינברג), ביום 3.2.97, בב"ש 199/97 (ת"פ 447/97), בה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. תאריך הישיבה: 19.3.97 בשם העורר: עו"ד ד' בן-שאול בשם המשיבה: עו"ד א' כרמל החלטה בהסכמת התביעה אני מקבלת את הערר ומורה על שחרורו ממעצר של העורר בתנאים שעליהם הסכימו הצדדים ואשר יהוו חלק בלתי-נפרד מהחלטתי זאת. ניתנה היום, יא באדר ב תשנ"ז (20.3.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT בש"פ 1393/97 הסכמה על תנאי שחרור בערובה לאחר שבית-המשפט העליון קבע בישיבתו הקודמת מיום 11.3.97, כי מן הראוי שהעורר יהיה נתון בחלופת מעצר, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר תנאי השחרור כדלקמן: 1. העורר יהיה נתון במעצר בית מלא בבית הוריו, סלומון ומתי סיבוני, ברחוב הרותם 6 באורנית. 2. העורר יוכל לצאת מבית הוריו לעבודה אצל דודו, מר גדי סיבוני, בחברת גגות רעפים סיבוני גד (92) בע"מ, וזאת בין השעות 07:00 ועד 18:00. 3. העורר יהיה רשאי לצאת מבית הוריו או מעבודתו על מנת להסדיר ולהשתתף בטיפולי גמילה מסמים במסגרת מסודרת אשר תימצא ותוסדר עבורו בתוך 30 יום מיום שחרורו ממעצרו. 4. עם הסדרת נושא טיפולי הגמילה, ישלח הסניגור הודעה מתאימה בלווית מסמכים כנדרש לכב' בית המשפט העליון עם העתק לפרקליטות המדינה. 5. בהודעה יפורטו מהות הטיפול הניתן, מועדי הטיפול ומקום מתן הטיפול. העורר ילווה אל הטיפול וממנו על ידי אחד ההורים או על ידי דודו. 6. הערבים יודיעו לרשויות (משטרה או פרקליטות) בכל מקרה של הפרת התנאים על ידי העורר. 7. המשטרה תהא רשאית לוודא קיום תנאי השחרור בכל שעות היום והלילה. 8. במידה ותהיה הפרה של אחד התנאים, תחולטנה הערבויות כחוק. 9. על מנת להבטיח את תנאי השחרור יתנו ההורים ערבות בנקאית ו/או הפקדת מזומן ע"ס 10,000 ש"ח. כמו כן יתן הערב גד סיבוני (הדוד) ערבות בנקאית ו/או הפקדת מזומן ע"ס 10,000 ש"ח. 10. אחת לחודשיים יומצא לתיק בית משפט השלום בתל-אביב-יפו ב"ש 199/97 (ת"פ 447/97) דו"ח חתום על ידי הערבים לגבי טיפולי הגמילה של העורר ותפקודו בעבודה. העתק הדיווח יומצא לפרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי).

[ "ש 280/97", "ש 199/97", "ת\"פ 447/97" ]

8,127

2,537

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 2015 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר המערער : שפדייה שבטייב נגד המשיב : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.2.96 בת.פ. 206/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: לינדרשטראוס גילאור, ג'ובראן תאריך הישיבה: א בניסן תשנ"ז (8.4.97). בשם המערער : עו"ד דוד יפתח בשם המשיב : עו"ד כהנא פסק-דין המשנה לנשיא ש' לוין: 1. ביום 26.9.94 גרם המערער למותו של המנוח קרול-חיים רייף ז"ל; בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המערער - עקב כך - בביצוע מעשה רצח, וגזר עליו מאסר עולם. הערעור שלפנינו, בעיקרו, סב סביב טענת הסניגור המלומד שיסוד ה"החלטה" - או הכוונה להמית - לא הוכח מעל לכל ספק סביר ולפיכך יש להרשיע את המערער אך בביצוע מעשה של הריגה. 2. לפי אחת מגירסאותיו בא המערער בטרוניה על המנוח, שהיה בעל קיוסק, כי זה מתאנה לנערות צעירות ואונס אותן לאחר ששילם להן כסף; לאחר חלופי דברים עם המנוח, שאירעו ליד הקיוסק, עזב המערער את המקום, הלך לשוק ונטל עמו מאחד הדוכנים סכין שארכה 33 ס"מ ואורך להבה 20 ס"מ. הוא חזר למקום ודקר את המנוח, כפי שהדבר תואר על ידי הפתולוג כדלקמן: "מתחת לקשת הצלעות משמאל... נמצא פצע דקירה חתך ...., אנכי באורך 5.2 ס"מ... שפות הפצע ישרות, הקצה העליון חד, הקצה התחתון מעוגל. בבדיקה לעומק מהפצע הנ"ל מתמשכת תעלת דקירה, אשר עוברת דרך שריר הסרעפת סמוך לקשת הצלעות עם פצע חתך באורך כ-4 ס"מ, עוברת דרך מזנטריום של מעי גס סמוך לזווית שמאלית של הקולון טרנסברסי עם חתך באורך כ- 4 ס"מ עם דימום מאסיבי ברקמת השומן סביב. במעי הדק נמצא חתך באורך כ- 4 ס"מ ובהמשך התעלה עוברת דרך שער כליה שמאל עם חתכים בשופכן ובוריד הכליה...". לפי ראיות שהיו מהימנות עליו, לרבות הודעותיו של המערער עצמו, קבע בית המשפט כי המערער דקר את המנוח באותו מקום פעמיים או שלש (ראה למשל, דברי עדותו של העד גורדון (בעמ' 71): "כשאמרתי שדקר אותו ראיתי אותו עושה מספר תנועות כאילו דקירות, לא הוציא את הסכין ושלף מהבטן, לחיצות הלוך וחזור לתוך הבטן". גירסאותיו של המערער במשטרה ובמשפט הכחישו זו את זו, ובית המשפט המחוזי בחר שלא לתת אמון בגירסה שהוא לא התכוון להמית את המנוח. היו לפני בית המשפט המחוזי אמירות של המערער במשטרה (המוצגים ת/ 1 ו-ת/ 6) לפיהן התכוון המערער להמית את המנוח, אך מטעמים שפורטו על ידי בית המשפט המחוזי, בעקבות דברי נציגת הפרקליטות, לא נתן להם בית המשפט אלא משקל מחזק. 3. לפנינו טען הסניגור המלומד שלא היה זה בטוח להסיק מעל לכל ספק סביר על כוונתו של המערער להמית את המנוח משום שמדובר בדקירה אחת בלבד שאירעה במהלך של קטטה. לא זו בלבד שאין המדובר בקטטה אלא שאין קיים כלל הקובע שלעולם אין להסיק מהנסיבות קיומה של כוונה להמית מקיומה של דקירה אחת. האסמכתה המשפטית שהסניגור הביא לפנינו מע"פ 2219/90 (לא פורסם) קובעת אף היא שהענין תלוי בנסיבות ובית המשפט העליון פרט שם את ספקותיו, לרבות העובדה שבית המשפט המחוזי קבע שם שכוונת קטילה לגבי נאשם אחר שהיה מעורב במעשה ההריגה לא הוכחה. אכן מספר הדקירות יכול לשמש, לעתים כגורם נסיבתי להוכחת כוונתו של נאשם, אך לעולם לא גורם מכריע. במקרה שלפנינו פרט בית המשפט המחוזי את הנסיבות שהניעוהו להסיק שכוונת הקטילה הוכחה מעל לכל ספק סביר: חלופי הדברים בין המערער לבין המנוח, טיבו של הסכין, ואופן ההצטיידות בסכין, עומק הדקירה ומיקומה, ותנועות הדקירה החוזרות והנשנות, וכן (כראיית מה מסייעת) אימרותיו של המערער במוצגים ת/ 1 ות/ 6. נחה דעתנו שמסקנותיה של הערכאה הראשונה מבוססת היטב בחומר הראיות. אנו סבורים גם שיכול היה בית המשפט המחוזי לתת משקל מה למוצגים ת/ 1 ו-ת/ 6, אך לדעתנו ההרשעה היא מבוססת גם ללא היזקקות למוצגים אלה. לפיכך אנו דוחים את הערעור. ניתן היום א בניסן תשנ"ז (8.4.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96020150. B01

[ "ע\"פ 96" ]

8,130

2,539

ב בית המשפט העליון רע"פ 6145/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: מאגד מוסטפא דנדן נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בע"פ 1267/97, מיום 17.9.97, שניתן על ידי כבוד השופטים: ד' ברלינר, נ' עמית, נ' ישעיה בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, י"ט בכסלו התשנ"ח (18.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061450. A01 /דז/

[ "רע\"פ 6145/97" ]

8,131

32,343

ב בית המשפט העליון רע"פ 6145/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : מאגד דנדן נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בע"פ 1267/97 מיום 17.9.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: ברלינר, עמית, ישעיה בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד אתי כהנא החלטה טענות המבקש אינן מעוררות שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. נסיבותיו האישיות של המבקש כבר נשקלו על ידי הערכאות שקדמו לנו, ואין בטענותיו כדי להצדיק התערבות גם לגופו של הענין. הבקשה נדחית. ניתן היום ז בטבת תשנ"ח (5.1.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061450. B02

[ "רע\"פ 6145/97" ]

8,132

2,540

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1708 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : הזו סמיר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.2.97 בע"פ 641/96 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו' זיילר, והשופטים ד' חשין וי' צור. בשם המבקש: עו"ד נפתלי אור-נר החלטה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא ו' זילר והשופטים ד' חשין וי' צור) שדחה את ערעורו של המבקש על חומרת עונשו. 1. המבקש הורשע בבית משפט השלום בירושלים בביצוע סדרת עבירות הכוללות התפרצות לרכב (עבירה לפי סעיף 413ו סיפא לחוק העונשין, התשל"ז1977-, להלן: "החוק"), גניבה מרכב (עבירה לפי סעיף 413ד (א) לחוק), קבלת נכס שהושג בפשע (עבירה לפי סעיף 411 לחוק), החזקת נכס החשוד כגנוב (עבירה לפי סעיף 413 לחוק), שיבוש מהלכי משפט (עבירה לפי סעיף 244 לחוק) והחזקת סם מסוכן מסוג הרואין לשימוש עצמי (עבירה לפי סעיפים 7 (א) ו- (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג1973-). הוא נדון לארבע שנות מאסר, מהן שלוש לריצוי בפועל ואחת על תנאי למשך שלוש שנים משחרורו. כמו-כן חויב להיות בפיקוח שרות המבחן במשך שנים עשר חודשים מיום שחרורו. המבקש ערער על גזר דין זה וטען, כי בית המשפט לא התחשב די הצורך בנסיבותיו האישיות, וכי נאשם אחר שעבר עבירות דומות, ורבות יותר במספרן. נדון על ידי בית משפט השלום בירושלים לעונש קל בהרבה. 2 בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע, כי בית משפט השלום הקדיש מחשבה רבה לגזירת דינו של המבקש, בהתחשב בנסיבותיו האישות, וכי העונש שהוטל על המבקש אינו כה חמור באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. 3. מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נימוקו היחיד של המבקש למתן רשות ערעור הוא, כי ההרכב שדחה את ערעורו קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש שהוטל על עבריין אחר (ואשר אליו התייחס המבקש גם בערעורו בפני בית המשפט המחוזי) והטיל על אותו עבריין מאסר של 30 חודשים בפועל, בעוד הוא נדון ל - 36 חודשי מאסר בפועל. 4. המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור. הן משום שהבקשה אינה מעלה עילה הראויה לדיון בערעור שני והן משום שטענת ההפלייה עליה מתבסס המבקש אינה מבוססת. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה הראוייה להידון בערכאה זו במסגרת ערעור שני, היינו שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית (וראה: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). בית משפט זה קבע לא פעם, כי לא תינתן רשות ערעור בבקשה שכל עניינה חומרת העונש שנגזר על המבקש (וראה: רע"פ 2056/97 עשקי נ' מדינת ישראל , לא פורסם). גם לגוף הדברים לא מצאתי בסיס לטענת המבקש. המבקש מנסה לגזור גזירה שווה בין עניינו, בו לא מצאה ערכאת הערעור, על פי הכללים הנקוטים בידה, מקום להתערב בגזר הדין שנגזר על ידי הערכאה הראשונה, לבין עניינו של אחר, בו החליטה ערכאת הערעור להחמיר בעונשו של נאשם, אך על פי הכללים הנקוטים בידה, לא מיצתה עימו את הדין. נסיונו של המבקש ליצור זהות מתמטית בין מקרים אלה לא צלח. הבקשה נדחית. ניתן היום, י"ט באייר תשנ"ז (26.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017080. A02 /נצ

[ "רע\"פ 97", "רע\"א 103/82", "רע\"פ 2056/97" ]

8,133

13,729

בית המשפט העליון בירושלים רע"פ 97 / 1708 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : הזו סמיר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.2.97 בע"פ 641/96 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו' זיילר, והשופטים ד' חשין וי' צור. בשם המבקש: עו"ד נפתלי אור-נר החלטה לתגובת המדינה תוך חמשה עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, י"ג בניסן תשנ"ז (20.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017080. A01 /נצ

[ "רע\"פ 97" ]

8,134

11,787

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2209 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל העותר ת : טרה אגודה יצרנית חקלאית שיתופית בנחלת יצחק בע"מ נגד המשיבים : 1. שושנה מירון, רשות מוסמכת במינהל המזון במשרד התעשיה והמסחר 2. שר התעשיה והמסחר 3. תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ 4. מחלבות שטראוס בע"מ 5. מחלבת אל מורוג' עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לתיקון העתירה תאריך הישיבה: ו' באייר התשנ"ז ( 13.05.97 ) בשם העותר ת: עו"ד א. דורות; עו"ד א. יפה-חמו בשם משיבים 1 ו2-: עו"ד א. מנדל בשם משיבה 3: עו"ד א. קיסרי בשם משיבה 4: עו"ד מ. מטלון; עו"ד א. גפן פסק-דין כפי שעולה מתשובת המדינה, הרשיונות חולקו. בנסיבות אלה, דין העתירה להידחות. רשמנו לפנינו הודעת ב"כ המשיבה מס' 1, לפיה תישקל דרך חישוב חדשה. כן רשמנו לפנינו, כי 80 טון של אבקת חלב שטרם חולקה תחולק בהתאם לקריטריון שייקבע לאחר שמיעת טענות הנוגעים בדבר. כן רשמנו לפנינו כי לעותרת יוקצו 15 טון חמאה נוספים, כפי שהדבר נעשה למחלבות אחרות באותה קטיגוריה. העתירה נדחית. ניתן היום, ו' באייר התשנ"ז (13.5.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97022090. A05 /דז/

[ "בג\"ץ 97" ]

8,136

2,542

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 96 / 4015 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרת: קשאני מרים נגד המשיבים : 1. המוסד לביטוח לאומי 2. הקרן לטיפול בחסויים החלטה המזכירות מתבקשת לקבוע את העתירה לדיון בפני הרכב ביום 4.11.97. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96040150. I05

[ "בג\"ץ 96" ]

8,138

10,589

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 96 / 4015 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרת : קשאני מרים נגד המשיבים : 1. המוסד לביטוח לאומי 2. הקרן לטיפול בחסויים דיון מקדמי בעתירה ה ח ל ט ה העותרת מבקשת באמצעות אחיה לחייב את המוסד לביטוח לאומי לרשום במחשב המוסד כי ביום 22.1.95 עברה אבחון רפואי במוסד ונקבעו לה 40% נכות. אולם, כפי שנאמר בתגובת המוסד, העותרת הגישה ערר על קביעה זאת בפני ועדה רפואית לעררים, וביום 28.6.95 קיבלה הוועדה את הערר וקבעה לעותרת 70% נכות. העותרת אינה מבהירה מה טעם או תועלת יש לרשום במחשב את ההחלטה לקבוע נכות של 40% כאשר החלטה זאת בוטלה בערר ונקבעה לעותרת נכות של 70%, שנרשמה במחשב. נראה, לכן, כי העתירה תיאורטית ואין הצדקה לדון בה. לפיכך מתבקש אחי העותרת להודיע לבית המשפט מה ההצדקה לקיים דיון בעתירה בפני הרכב. ההודעה תוגש תוך 30 יום. אם לא תוגש הודעה כאמור, תימחק העתירה בשל חוסר מעש. ניתנה היום, כ"ז באייר תשנ"ז (3.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96040150. I04

[ "בג\"ץ 96" ]

8,139

22,257

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4015/96 בג"ץ 6306/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר ת : קשאני מרים נגד המשיבים בבג"ץ 4015/96 : 1. המוסד לביטוח לאומי 2. הקרן לטיפול בחסויים המשיבים בבג"ץ 6306/96: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. ד"ר א. גלסמן עתירות למתן צו על תנ אי תאריך הישיבה: ד' בחשון התשנ"ח ( 04.11.97 ) בשם העותר ת: בעצמה יחד עם אחיה, מר דוד קשאני בשם המשיב מס' 1 בבג"ץ 4015/96 ובבג"ץ 6306/96: עו"ד עירית אלטשולר בשם המשיבה מס' 2 בבג"ץ 4015/96: עו"ד עמרם בלום פסק-דין עיינו בעתירות ובתשובה להן. נחה דעתנו כי העתירות אינן מעלות כל בעיה משפטית המצדיקה התערבותנו. אין בהן בעתירות אלה אלא הטרדת בית המשפט. העתירות נידחות. כיוון שב"כ העותרת חוזר ומגיש תביעות ועתירות בעניינה של העותרת, ובהן גם כאלה שאין בהן כל ממש, אנחנו מבקשים להעיר כי אם יוסיף ויגיש תביעות או עתירות כאלה, הוא עלול להתחייב בתשלום הוצאות המשפט. ניתן היום, ד' בחשון התשנ"ח (05.11.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96040150. A06 /דז/

[ "בג\"ץ 4015/96", "בג\"ץ 6306/96" ]

8,140

2,543

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 3322/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשים: 1. גלוסקה מרדכי עו"ד 2. דגן אריה ע"י ב"כ עו"ד מ. גלוסקה נגד המשיבים : 1. מרילנד דולפינריום בע"מ 2. רשם החברות ע"י ב"כ עו"ד א. פלג 3. יחזקאלי יעקב בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 1.5.97 בת"א 1403/82 המ' 13423/96 שניתנה על-ידי כבוד השופט ד"ר ג. קלינג החלטה להעביר להרכב של שלושה. ניתנה היום, כ"ו בחשון תשנ"ח (26.11.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033220. J04

[ "רע\"א 3322/97" ]

8,141

2,548

ב בית המשפט העליון רע"א 3322/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. גלוסקה מרדכי עו"ד 2. דגן אריה נגד המשיבים : 1. מרילנד דולפינריום בע"מ 2. רשם החברות 3. יחזקאלי יעקב החלטה לתגובת המשיבים תוך 15 ימים ממועד ההמצאה של החלטה זו. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר-הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתנה היום, יט באלול תשנ"ז (21.9.97) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033220. L03

[ "רע\"א 3322/97" ]

8,142

12,905

בבית המשפט העליון רע"א 3322/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. גלוסקה מרדכי עו"ד 2. דגן אריה נגד המשיבים : 1. מרילנד דולפינריום בע"מ 2. רשם החברות 3. יחזקאלי יעקב בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש 1: בעצמו החלטה מבקשת המבקש למתן החלטה שהוגשה לבית-המשפט ביום 18.8.97 עולה, כי המשיבים אינם מתנגדים לבקשה למתן ערובה במקום ערבון, שכן לא ראו להגיב עליה. בנסיבות אלה, אני נעתרת לבקשה. כתב ערובה של המבקש לתשלום ההוצאות יוגש תוך 14 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ח באב תשנ"ז (21.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033220. Q02

[ "רע\"א 3322/97" ]

8,143

13,784

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 97 / 3322 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשים: 1. גלוסקה מרדכי עו"ד 2. דגן אריה נגד המשיבים : 1. מרילנד דולפינריום בע"מ 2. רשם החברות 3. יחזקאלי יעקב בקשה למתן ערובה במקום ערבון בשם המבקשים: עו"ד מרדכי גלוסקה החלטה על המבקש הראשון להביא את עמדת המשיבים לבקשה. ניתנה היום, כ"ח באייר התשנ"ז (4.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033220. Q01

[ "רע\"א 97" ]

8,144

14,125

ב בית המשפט העליון רע"א 3322/97 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקשים : 1. גלוסקה מרדכי עו"ד 2. דגן אריה נגד המשיבים : 1. מרילנד דולפינריום בע"מ 2. רשם החברות 3. יחזקאלי יעקב בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקש מס' 1: בעצמו החלטה בהסכמת הצדדים אני דוחה את מועד הדיון שהיה קבוע ליום 14.1.98. הדיון יתקיים ביום 16.2.98 בשעה 09:00. ניתנה היום, י"ב בכסלו תשנ"ח (11.12.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033220. P05

[ "רע\"א 3322/97" ]

8,145

2,545

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7563/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' ביניש המערער ת : מדינת ישראל נגד המשיב : אל עוודרה צאברי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 26.9.97, בת.פ. 20/96 ובת.פ. 4812/95 שניתן על ידי כבוד השופטת ר. אבידע תאריך הישיבה: כ"ב בתמוז התשנ"ז ( 27.07.97 ) בשם המערער ת: עו"ד תמר בורנשטיין בשם המשיב : עו"ד שאול עמית החלטה אנו דוחים למועד קרוב חדש שייקבע על ידי המזכירות. מטרת הדחייה הינה לקבל תסקיר משלים של שירות המבחן. המזכירות מתבקשת לקבוע להמשך (בפני כל הרכב) בעוד שלושה שבועות. ניתנה היום, כ"ב בתמוז התשנ"ז (27.07.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96075630. A02 /דז/

[ "ע\"פ 7563/96" ]

8,147

10,244

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 7563 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערת : מדינת ישראל נגד המשיב : אל עוודרה צאברי בקשה לקביעת מועד דיון בשם המערערת: עו"ד אביה אלף בשם המשיב: עו"ד ש. עמית החלטה התיק דנן קבוע לדיון ליום 27.7.97. בא-כח המערערת ביקשה להקדים את הדיון לאור העובדה שהמשיב עומד לסיים ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו ביום 1.7.97. בא-כח המשיב הסכים לבקשה. אולם, הבקשה הוגשה בסמוך למועד הדיון המתוכנן ולתאריך סיום ריצוי שני שלישים מהעונש ועל כן יומן בית המשפט עמוס ואינו מאפשר קביעת תאריך קודם לדיון. ניתנה היום, י"ז בסיון תשנ"ז (22.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96075630. R01

[ "ע\"פ 96" ]

8,148

18,138

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7563/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר המערער ת : מדינת ישראל נגד המשיב : אל עוודרה צאברי ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 26.9.97 בת.פ . 20/96 ובת.פ . 4812/95 שניתן על די כבוד השופטת ר. אבידע תאריך הישיבה: י"ח באב תשנ"ז (21.8.97) בשם המערער ת: עו"ד כהנא בשם המשיב : עו"ד עמית שאול בשם שרות המבחן: גב' רות סיבל פסק-דין המשיב הורשע בעבירות של גניבת שני כלי רכב ומסחר ברכב גנוב, בעבירה של התפרצות וגניבה מתוך מרפאה ובעבירה של תקיפת שוטר. על המשיב הוטל עונש של 10 חדשי מאסר, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי. כן הופעלו נגדו שני עונשי מאסר על תנאי האחד לתקופה של 12 חודשים והאחר לתקופה של ששה חודשים, כשהם חופפים האחד את השני. כן נקבע שמתוך 12 חודשים אלה שני חודשים יחפפו את העונש של 16 חדשים כך שבסך הכל יהיה על המשיב לרצות עונש של 26 חדשים. נוכח חומרת העבירות, בעיקר אלה של גניבות רכב למטרות מסחר אשר הפכו למכת מדינה, נוכח העובדה שאת חלק מהעבירות ביצע המשיב כשהיה משוחרר ממעצר, ועל רקע הרשעותיו הקודמות של המשיב, הכוללות עבירות רבות של גניבות כלי רכב ועבירות של אלימות נגד שוטרים - צודקת ב"כ המדינה בטענתה שהעונש שהוטל על המשיב הינו קל ומצדיק התערבות. עם זאת, לא נמצה את הדין עם המשיב, בהתחשב באמור בתסקיר קצינת המבחן, אשר ראתה אפשרות לשינוי התנהגות מצד המשיב. בהתחשב באמור בתסקיר קצין המבחן, נראית לנו גם ההמלצה שהמשיב יועמד עם שחרורו מהכלא, בפקוח קצין מבחן לתקופה של שנה. על סמך כל האמור לעיל מתקבל הערעור במובן זה שבמקום העונש של 16 חדשי מאסר יבוא עונש של 32 חודשי מאסר. יתר חלקי גזר הדין - כולל הפעלת שני המאסרים על תנאי כך שלתקופת המאסר כאמור יצורפו 10 חדשי מאסר נוספים, וכן המאסר על תנאי שהוטל על המשיב - ישארו בעינם. התוצאה היא שעל המשיב לרצות 42 חדשי מאסר במקום 26 חדשים. בנוסף יועמד המשיב בפיקוח קצין מבחן לתקופה של שנה מיום שחרורו מן הכלא. ניתן היום, י"ח באב תשנ"ז ( 21.8.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96075630. B03

[ "ע\"פ 7563/96" ]

8,149

2,547

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 97 / 152 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: ד"ר י. פיליפ חדד נ ג ד המשיבים: 1. יעקב לופו 2. גיא לופו 3. גלי לופו 4. רועי לופו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.12.96 בת.א. 10/95 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא ברנר ב"כ המבקש: עו"ד י. עוזיאל ב"כ המשיבים: עו"ד א' פוזנר פסק-דין 1. בתביעה נגד רופא בגין רשלנות רפואית הוסכם בין הצדדים בחליפת מכתבים לפני הגשת התביעה, כי הרופא ישלם למשפחה 70% מן הנזקים שנגרמו "בגין אי הפנייתה של התובעת לבית חולים יום לפני שהופנתה בפועל". עוד הוסכם בין הצדדים כי "הסכמה זו תחייב את שני הצדדים באופן שגם אם יתקיים הליך, יתקיים הוא רק על הנזק בלבד". המשפחה הגישה תביעה בה תבעה כמוסכם 70% מן הנזקים. 2. במהלך הדיון נתגלעה מחלוקת בין הצדדים כאשר הרופא סבר כי אין ההסכם מונע ממנו לטעון כי גם אילו הופנתה המנוחה על ידו לבית החולים קודם משהופנתה בפועל, קיים סיכוי שבית החולים היה משחררה ללא אישפוז. עם זאת, הודיע הרופא לבית המשפט כי לא יטען להעדר קשר סיבתי. המשפחה עמדה על כך שעל הפרק עומדת לדיון שאלת הנזק בלבד. בית המשפט מצא כי אין בין הצדדים הסכמה בשאלת החבות והורה לדון גם בשאלה זו במלואה. 3. המבקש-הרופא מבקש לבטל את ההחלטה ולהעמיד את חבותו על 70% מבלי לפגוע בזכותו לטעון כי גם אילו הופנתה המנוחה לבית החולים קודם משהופנתה היה בית החולים משחרר אותה. המשיבים שעמדו קודם לכן על כך שההסכם תקף, מבקשים ליהנות מן ההחלטה באופן שיוכלו לחזור ולטעון כי הרופא אחראי למלוא הנזק שנגרם, ולא 70% כפי שסוכם. 4. אלו גם אלו אינם יכולים להישמע. ההסכם ברור וחד משמעי. נושא החבות סוכם והוסכם בין הצדדים. על הרופא הוטלו 70% מן החבות והשאלה לדיון ולהכרעה היא שאלת גובה הנזק בלבד. אין בפי אף אחד מהצדדים טענה של ממש המאפשרת חזרה מן ההסכם ולא היה מקום לבטלו ולהעמיד מחדש על הפרק את שאלת החבות. 5. ראוי לציין שהמבקש השאיר לשיקול דעת בית המשפט את השאלה אם יכול הוא להעלות במסגרת ההסכם את ההסתייגות אותה ביקש להותיר לעצמו. אין הוא יכול להעלות טענה זו או ליהנות ממנה. אשר על כן, ניתנת רשות ערעור כמבוקש. הבקשה נדונה כערעור והערעור מתקבל. ההחלטה מתבטלת, התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון בשאלת גובה הנזק בלבד. אין צו להוצאות. ניתן היום, ב' בסיוון תשנ"ז (9.4.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן /מזכיר ראשי חז15297/ 97001520. J02

[ "רע\"א 97" ]

8,150

2,549

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 3891/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקשת: מועצת פועלי ראש העין נ ג ד המשיבה: עמותת מכבי ראש העין המשיבים פורמלים: 1. עיריית ראש העין 2. ראש עיריית ראש העין 3. ועדת תמיכות בעיריית ראש העין ע"י יו"ר ועדת תמיכות 4. חשב המלווה בעיריית ראש העין אלון יאיר 5. עמותת מכבי ראש העין -מועדון הכדורסל 6. מתנ"ס ראש העין 7. עמותת פלמינגו ראש העין באמצעות עובדיה שאול 8. היועץ המשפטי לממשלה 9. מנהל רשות הספורט והחינוך הגופני משרד החינוך בקשה להבהרת צו ביניים ובקשה למחיקת משיבה החלטה צו הביניים ברור ואין מה להבהיר בו. אם מי מהמשיבים מבקש לשנותו עליו להגיש בקשה מתאימה עם נימוקים והיא תישקל לגופה לאחר קבלת תגובה מהצדדים האחרים. הבקשה נדחית. הבקשה למחוק את המשיבה 8 תידון על-ידי ההרכב שידון בעתירה ב1.9.97-. ניתנה היום, כ"ו בתמוז תשנ"ז (31.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038910. J06

[ "בג\"ץ 3891/97" ]

8,151

3,264

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3891/97 - 3 בפני: כבוד השופט י. קדמי העותר ת : עמותת מכבי ראש העין נגד המשיבים : 1. עיריית ראש העין 2. ראש עיריית ראש העין 3. ועדת תמיכות בעיריית ראש העין ע"י יו"ר ועדת תמיכות 4. חשב המלווה בעיריית ראש העין אלון יאיר 5. עמותת מכבי ראש העין -מועדון הכדורסל 6. מתנ"ס ראש העין 7. עמותת פלמינגו ראש העין באמצעות עובדיה שאול 8. מועצת פועלי ראש העין 9. היועץ המשפטי לממשלה 10.מנהל רשות הספורט והחינוך הגופני משרד החינוך בקשה לביטול צו ביניים החלטה 1. כל פריצה של צו הביניים כרוכה, מטבע הדברים בפגיעה בגורמים המעוניינים האחרים. 2. הואיל והדיון בעתירה קבוע ליום 1.9.97 מן הראוי שסוגיית צו הביניים, היקפו ומשך תוקפו יידונו באותה הזדמנות כאשר לכל אחד מן המעורבים תהיה הזדמנות להציג את עמדתו. 3. הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"ט באב תשנ"ז (22.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038910. H15

[ "בג\"ץ 3891/97" ]

8,152

7,258

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3891/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : עמותת מכבי ראש העין ע"י ב"כ עו"ד מ. קמפלר נגד המשיבים : 1. עיריית ראש העין 2. ראש עיריית ראש העין 3. ועדת תמיכות בעירית ראש העין ע"י ב"כ עו"ד נ. גונן 4. חשב המלווה בעיריית ראש העין אלון יאיר 5. עמותת מכבי ראש העין -מועדון הכדורסל 6. מתנ"ס ראש העין 7. עמותת פלמינגו ראש העין באמצעות עובדיה שאול 8. מועצת פועלי ראש העין ע"י ב"כ עו"ד ל. גולדברג-פרחיה 9. היועץ המשפטי לממשלה 10. מנהל רשות הספורט והחינוך הגופני, משרד החינוך עתירה למתן צו-על-תנאי וצו-ביניים החלטה 1. צו-על-תנאי כמבוקש. תשובה תוך 30 יום מהיום. 2. התיק ישמע ביום 1.9.97 יחד עם התיק 7901/96, הקבוע לאותו מועד. 3. החלטה על אחוד דיון תנתן על-ידי ההרכב באותו מועד. 4. עד אותו מועד (1.9.97), צו ביניים כמבוקש. ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשנ"ז (27.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ389197/ 97038910. J04

[ "בג\"ץ 3891/97" ]

8,154

8,300

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 97 / 3891 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרת: עמותת מכבי ראש העין נגד המשיבים : 1. עיריית ראש העין 2. ראש עיריית ראש העין 3. ועדת תמיכות בעיריית ראש העין ע"י יו"ר ועדת תמיכות 4. חשב המלווה בעיריית ראש העין אלון יאיר 5. עמותת מכבי ראש העין -מועדון הכדורסל 6. מתנ"ס ראש העין 7. עמותת פלמינגו ראש העין באמצעות עובדיה שאול 8. מועצת פועלי ראש העין 9. היועץ המשפטי לממשלה 10. מנהל רשות הספורט והחינוך הגופני משרד החינוך צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית-המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבה מס' 1 או מי מטעמה והמורה לה להימנע מליתן תמיכה כספית, במישרין או בעקיפין, לכל קבוצת ספורט יצוגית אחרת, או להתחייב ליתן כל תמיכה כספית כאמור. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד לקבלת תשובת המשיבים בבקשה לצו ביניים או עד למתן החלטה אחרת, הכל לפי המוקדם. ניתן היום, י"ט בסיון תשנ"ז (24.6.97). שמריהו כהן מ ז כ י ר ר א ש י העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038910. J02

[ "בג\"ץ 97" ]

8,155

9,559

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3891/97 בג"ץ 7901/96 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר העותר : עמותת מכבי ראש העין נגד המשיבים : 1. עיריית ראש העין 2. ראש עיריית ראש העין 3. ועדת תמיכות בעיריית ראש העין ע"י יו"ר ועדת תמיכות 4. חשב המלווה בעיריית ראש העין אלון יאיר 5. עמותת מכבי ראש העין -מועדון הכדורסל 6. מתנ"ס ראש העין 7. עמותת פלמינגו ראש העין באמצעות עובדיה שאול 8. מועצת פועלי ראש העין 9. היועץ המשפטי לממשלה 10. מנהל רשות הספורט והחינוך הגופני משרד החינוך תאריך הישיבה: כ"ט באב תשנ"ז (1.9.97) בשם העותר : עו"ד מנשה קמפלר בשם המשיבים 2-1: עו"ד נורית גונן בשם המשיב 5: עו"ד מאיר ברנע בשם המשיבם 10-9: עו"ד יהודה שפר החלטה לבקשת באת כוח משיבים 2-1 יוגש על ידם תצהיר נגדי מטעם מר שאול עובדיה, לתצהירי העותרת שהוגשו לבית המשפט ביום 28.8.97. כן יוגש על ידי משיבים 2-1 תצהיר מטעם המשיב מס' 2. התצהירים יוגשו תוך 7 ימים. הדיון בבג"צ 7901 ובבג"צ 3891/97 יאוחד. צו הביניים יצומצם באופן שבמקום המלים "לכל קבוצת ספורט ייצוגית אחרת או להתחייב ליתן כל תמיכה כספית כאמור", יהא כתוב: "לכל קבוצת כדורגל יצוגית, או להתחייב ליתן כל תמיכה כספית לכל קבוצת כדורגל יצוגית". אין באמור כדי למנוע ממשיבה מס' 1 לשלם כספים עבור התחייבויותיה בעבר למשיבה מס' 8, וכן מתן תמיכה למשיבה מס' 5, ולכל גורם אחר שאינו במסגרת צו הביניים המצומצם. לבקשת בא כוח העותרת נמחקות מהעתירות משיבות 5 ו7- (עמותת מכבי ראש העין - מועדון הכדורסל ומועצת פועלי ראש העין). הדיון ייקבע להמשך בפני הרכב זה בעוד כחודש ימים. המלצתנו לצדדים להמשיך ולהדבר ביניהם כדי להגיע להסדר על פיו תהיה קבוצת כדורגל ייצוגית אחת בשם מכבי-פלמנקו ראש העין שתורכב משתי הקבוצות באופן שווה. ניתנה היום, כ"ט באב תשנ"ז (1.9.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038910. D16

[ "בג\"ץ 3891/97", "בג\"ץ 7901/96" ]

8,156

12,296

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3891/97 - 2 בפני: כבוד השופט י. קדמי העותר ת : עמותת מכבי ראש העין נגד המשיבים : 1. עיריית ראש העין 2. ראש עיריית ראש העין 3. ועדת תמיכות בעיריית ראש העין ע"י יו"ר ועדת תמיכות 4. חשב המלווה בעיריית ראש העין אלון יאיר 5. עמותת מכבי ראש העין -מועדון הכדורסל 6. מתנ"ס ראש העין 7. עמותת פלמינגו ראש העין באמצעות עובדיה שאול 8. מועצת פועלי ראש העין 9. היועץ המשפטי לממשלה 10.מנהל רשות הספורט והחינוך הגופני משרד החינוך בקשה לביטול צו ביניים החלטה 1. התמונה המצטיירת מן החומר שבפנינו היא שפריצת צו הביניים כלפי אחת מהקבוצות - ולו גם בצורה מוגבלת - תגרור "פריצה" זהה לגבי כל הקבוצות; ובכך תסוכל המטרה שלשמה ניתן צו הביניים. 2. בהתחשב בכך, שהמועד הקבוע לדיון בעתירה לגופה, הוא 1.9.97 נראה כי מן הראוי שעניין פריצת צו הביניים יידון באותו דיון, במעמד כל הנוגעים בדבר. וכך אנוכי מחליט. 3. יחד עם זאת, באם התאריך 1.9.97, הינו מועד מאוחר לתכלית כלשהי אצל מי מהקבוצות הנפגעות, אהיה מוכן לבחון בקשה מיוחדת לתשלום מיוחד בסכום מתקבל על הדעת, אם תוגש כזאת. ניתנה היום, ט"ו באב תשנ"ז (18.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038910. H12

[ "בג\"ץ 3891/97" ]

8,157

14,011

ית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3891/97 - 1 בפני: כבוד השופט י. קדמי ה מבקשת : עמותת מכבי ראש העין - מועדון הכדורסל נגד המשיבים: 1. עמותת מכבי ראש העין 2. עירית ראש העין 3. מר יגאל יוסף, ראש עירית ראש העין 4. ועדת התמיכות בעירית ראש העין 5. יאיר אלון - החשב המלווה בעירית ראש העין 6. מתנ"ס ראש העין 7. עמותת פלמינגו ראש העין 8. מועצת פועלי ראש העין 9. היועץ המשפטי לממשלה 10. מנהל רשות הספורט והחינוך הגופני בקשה לביטול או שינוי צו-ביניים החלטה המשיבות מס' 1 (עמותת מכבי ראש העין) מס' 2 (עירית ראש העין) ומס' 7 (עמותת פלמינגו ראש העין), יגישו תגובה בכתב לבקשת המבקשת (עמותת מכבי ראש העין - מועדון הכדורסל), בדבר ביטול צו הביניים שניתן בתיק זה ככל שהוא מתייחס אליה. 2. התגובה תוגש בתוך 7 ימים מיום מתן ההחלטה. ימי הפגרה יחשבו במניין 7 הימים. אי מתן תגובה יחשב כהסכמה לבקשה. המזכירות תחזיר את התיק לעיוני ביום 15.8.97. ניתנה היום, ג' באב תשנ"ז (6.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038910. H10

[ "בג\"ץ 3891/97" ]

8,158

18,084

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 97 / 3891 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרת: עמותת מכבי ראש העין נגד המשיבים : 1. עיריית ראש העין 2. ראש עיריית ראש העין 3. ועדת תמיכות בעיריית ראש העין ע"י יו"ר ועדת תמיכות 4. חשב המלווה בעיריית ראש העין אלון יאיר 5. עמותת מכבי ראש העין -מועדון הכדורסל 6. מתנ"ס ראש העין 7. עמותת פלמינגו ראש העין באמצעות עובדיה שאול 8. מועצת פועלי ראש העין 9. היועץ המשפטי לממשלה 10. מנהל רשות הספורט והחינוך הגופני משרד החינוך עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. ביקשתי להביא לפני לעיון תיקי בג"ץ 7901/96 ו4328/96 אשר לפי האמור בעתירה, נוגעים ישירות לעניין. 2. המשיבים מתבקשים להודיע לבית המשפט תוך 10 ימים האם וכיצד מוכנים הם להבטיח תמיכה לעותרת אם תזכה בעתירה. עד לקבלת תשובת המשיבים, צו ביניים כמבוקש. ניתנה היום, ט"ז בסיון תשנ"ז (24.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038910. J01

[ "בג\"ץ 97", "בג\"ץ 7901/96" ]

8,159

2,550

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3670/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : בן נחום דוד נגד המשיבים : 1. הכנסת 2. היועץ המשפטי לממשלה דיון מקדמי בעתירה החלטה המזכירות מתבקשת לקבוע את העתירה לדיון בפני הרכב ביום 4.11.97. ניתנה היום, י"ח בתמוז תשנ"ז (23.7.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96036700. I05

[ "בג\"ץ 3670/96" ]

8,160

13,378

בית המשפט העליון בג"ץ 96 / 3670 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : בן נחום דוד נגד המשיבים : 1. הכנסת 2. היועץ המשפטי לממשלה דיון מקדמי בעתירה החלטה כדי לקדם ולייעל את הטיפול בעתירה, מתבקש העותר להודיע לבית המשפט כדלקמן: 1. העותר מפנה את העתירה נגד הכנסת ונגד היועץ המשפטי לממשלה. האם העותר הקדים ופנה אל היועץ המשפטי לממשלה כדי לברר את האפשרות והנכונות לפעול לתיקון החוק ברוח העתירה? 2. העותר מתבקש לציין באיזה זכות מן הזכויות המנויות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו פוגע החוק נשוא העתירה. העותר מציין אמנם, כבדרך אגב, כי החוק פוגע בכבודו ובחרותו. אך אין די באמירה סתמית כזאת כדי להביא לידי ביטולו של חוק. 3. לאור האמור לעיל, העותר מתבקש לשקול אם אין מקום למשוך את העתירה בשלב זה, כדי לקיים בירורים נוספים בעניין נשוא העתירה, בלי לפגוע בזכותו לשוב ולהגיש עתירה חדשה אם וכאשר יראה צורך בכך. העותר יגיש את ההודעה לבית המשפט תוך 30 יום. ניתנה היום, י"ד בסיון תשנ"ז (19.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96036700. I03

[ "בג\"ץ 96" ]

8,161

31,565

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3670/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר : בן-נחום דוד נגד המשיבים : 1. הכנסת 2. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ד' בחשון התשנ"ח ( 04.11.97 ) בשם העותר : בעצמו בשם המשיבים : עו"ד דנה בריסקמן פסק-דין מההודעה מטעם פרקליטות המדינה עולה כי שר המשפטים מתכוון להביא את הצעת החוק - המתקנת את החוק הקיים ברוח עמדת העותר - לקריאה ראשונה בכנסת. הוא ייעשה כן בהקדם האפשרי. בהמלצתנו, ישקול שר המשפטים פיצול ההצעה באופן שניתן יהא להביאה בהקדם לכנסת. בנסיבות אלה, הננו סבורים כי דין העתירה להידחות, וזאת מבלי לפגוע בזכותו של העותר לחזור לבית המשפט, אם הוא לא יבוא על סיפוקו. ניתן היום, ד' בחשון התשנ"ח (04.11.97), בפני העותר ועו"ד בריסקמן. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96036700. A06 /דז/

[ "בג\"ץ 3670/96" ]

8,162

10,861

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 95 / 2922 בג"ץ 96 / 7445 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותר ת : אגודת מהנדסים - בודקים מוסמכים בישראל נגד המשיב : מפקח עבודה ראשי משרד העבודה והרווחה עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"ט בסיון התשנ"ז ( 24.06.97 ) בשם העותר ת: עו"ד אברהם פסי בשם המשיב : עו"ד יהודה שפר פסק-דין עיינו בעתירות ובתשובות להן. המחלוקת עתה היא מקצועית, ועניינה דרכי הבדיקה על פי פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל1970-. שמענו טיעוני בא כוח העותרים. נחה דעתנו, כי בעמדת המשיבים לא נפל כל פגם המצדיק התערבותנו. העתירות נידחות. ניתן היום, י"ט בסיון התשנ"ז (24.06.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95029220. A04 /דז/

[ "בג\"ץ 95", "בג\"ץ 96" ]

8,164

16,368

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 95 / 2922 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרת: אגודת מהנדסים - בודקים מוסמכים בישראל נגד המשיב : מפקח העבודה הראשי במשרד העבודה והרווחה בקשה להוספת נימוקים לעתירה החלטה כמבוקש. ניתנה היום, כ"ה באייר תשנ"ז (1.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95029220. F03

[ "בג\"ץ 95" ]

8,165

2,554

בבית המשפט העליון ע"א 3771/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת: עזרא סופיה נגד המשיב : בנק לאומי לישראל בע"מ חברה ציבורית ה ודעה ובקשה בהסכמה בשם המערערת: עו"ד י' רסלר בשם המשיב: עו"ד ב' לוינבוק פסק-דין בהסכמת בעלי הדין, נדחה הערעור. אין צו להוצאות. האגרה תושב. ניתן היום, י"ז באב התשנ"ז (20.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037710. Q01

[ "ע\"א 3771/97" ]

8,168

2,555

בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 4433/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העורר : מוחמד שיבלי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.7.97 בב"ש 1549/97 (ת"פ 29/97) שניתנה על-ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ החלטה הערר ידון במעמד הצדדים ביום 28.7.97 בשעה 9:30. ניתנה היום, יב בתמוז התשנ"ז (17.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044330. L01

[ "ש 1549/97", "ת\"פ 29/97" ]

8,169

4,415

בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 4433/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר ה עורר : מוחמד שיבלי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.7.97 בב"ש 1549/97 שניתנה על-ידי כבוד הנשיא י. אברמוביץ בשם העורר: ע. בנר בשם המשיבה: א. אינפלד החלטה העורר, המואשם בעבירה של שוד מזוין בחבורה, נעצר במרץ 1997 עד תום הליכי המשפט. הערר על ההחלטה, שהוגש לבית-משפט זה, נדחה. העורר ביקש לעיין מחדש בהחלטת המעצר, זאת לנוכח הצפי להתארכות בירור המשפט בשל העובדה שעדי התביעה השותפים לעבירה, מנועים מלהעיד עד לסיום משפטם. בקשתו נדחתה, ומכאן הערר. על-אף הצפי, לנוכח מסוכנותו הרבה של העורר, אינני רואה מקום לקביעת חלופת מעצר. עוצמת השיקולים שביסוד המעצר אמנם פוחתים ככל שתקופת המעצר מתארכת מעבר לשנה, אך כאמור לעיל, העורר נעצר לארבעה חודשים בלבד. על-כן אני דוחה את הערר. ניתנה היום, כג בתמוז התשנ"ז (28.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97044330. L02

[ "ש 1549/97" ]

8,170

2,556

ב בית המשפט העליון רע"א 5386/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל המבקשים : 1. נ. עמית תעשיות 1993 בע"מ 2. מ. גלבר תעשיות 1993 בע"מ 3. נח עמית 4. משה גלבר נגד המשיב ות : 1. ק.ר. רוחמה תעשיות בע"מ 2. המברשת תעשיית מברשות 3. ביו ברייט תעשיות בע"מ 4. ביו ברייט תעשיות אינטרנשיונל (1995) בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בה.פ. 545/97 שניתנה ביום 7/8/97 על ידי כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז בשם המבקשים: עו"ד צ' וידר החלטה 1. באי כוח בעלי הדין יבואו בדברים במגמה להגיע להסכם פשרה שייתר את הדיון בבקשה. על תוצאות המגעים יודיעו לבית המשפט תוך 15 ימים מיום המצאתה של החלטה זאת. 2. אם לא יגיעו להסכם כאמור ישיבו המשיבות על הבקשה תוך 30 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשים. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . 6. העיון בעותקי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעלה חשש שהעותקים אינם שלימים. לפיכך ימציא בא כח המבקשים עותקים שלימים ומסופררים לבית המשפט ולמשיבות במישרין תוך הזמן הנזכר. ניתנה היום, י"ח בחשון תשנ"ח (18.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053860. M01

[ "רע\"א 5386/97" ]

8,171

41,580

ב בית המשפט העליון רע"א 5386/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. נ. עמית תעשיות 1993 בע"מ 2. מ. גלבר תעשיות 1993 בע"מ 3. נח עמית 4. משה גלבר נגד המשיבים : 1. ק.ר. רוחמה תעשיות בע"מ 2. המברשת תעשיית מברשות 3. ביו ברייט תעשיות בע"מ 4. ביו ברייט תעשיות אינטרנשיונל (1995) בע"מ בקשה למחיקת ערעור בשם המבקשים: עו"ד צבי וידר החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"א באב תשנ"ח (3.8.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053860. O03

[ "רע\"א 5386/97" ]

8,172

2,558

בית המשפט העליון בש"א 9032/96 ע"א 3876/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערער : אסטבלישמנט דאדסו נגד המשיבים : 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 2. אלברט סבג 3. סרינה סבג בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 14.4.96 בה"פ 1823/93 שניתן על ידי כבוד השופט א. גורן החלטה תשומת לב הצדדים מופנית להחלטה מיום 18.12.96 לפיה תידון הבקשה על ידי ההרכב שידון בערעור. החלטה זו משתרעת על כל תגובה לאותה בקשה, ועל כל בקשה שבמסגרתה. ניתנה היום ד' באדר ב' תשנ"ז (13.3.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי חז387696/ 96038760. J02

[ "בש\"א 9032/96", "ע\"א 3876/96", "בה\"פ 1823/93" ]

8,173

41,974

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3876/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר המערער ת : אסטבלישמנט דאדסו נגד המשיבים : 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 2. אלברט סבג 3. סרינה סבג ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 14.4.96 בתיק ה"פ 1823/93 שניתן על ידי כבוד השופט א' גורן תאריך הישיבה: י"ט בשבט התשנ"ח ( 15.02.98 ) בשם המערער ת: עו"ד ישראל צור; עו"ד רועי צור בשם משיב מס' 1: עו"ד אורן פרסקי; עו"ד לילך טל-ניר פסק-דין בית המשפט המחוזי ניתח כראוי את הדיון ואת העובדות, והגיע למסקנה כי סבן הוא הבעלים האמיתי של הנכס. בממצא זה לא נתערב. הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב מס' 1, בסכום כולל של 30,000 ש"ח. ניתן היום, י"ט בשבט התשנ"ח (15.02.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96038760. A03 /דז/

[ "ע\"א 3876/96", "ה\"פ 1823/93" ]

8,174

2,560

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 4378/97 - ב' בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המבקשים : 1. גאנם סלמן(קטין) 2. גנאם פאדל 3. גאנם וודאד נגד המשיבים : 1. בית חולים העמק 2. קופת חולים הכללית של הסתדרות העובדים בא"י בקשה למתן הוראות החלטה בתאריך 7.9.97 דחיתי את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים. עתה הם מבקשים לבטל את ההחלטה ולעיין מחדש בבקשתם, וזאת בנימוק שהודעה מסויימת שהגישו לבית-המשפט, על-פי בקשתו, לא הייתה מונחת בפניו בעת דחיית הבקשה. ואולם, ההודעה האמורה הגיעה לבית-המשפט בפקסימיליה עוד בתאריך 3.9.97 והאמור בה הובא בחשבון במסגרת ההכרעה שניתנה בבקשה. אשר-על-כן אין כל מקום לעיין מחדש בבקשה. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כו באלול התשנ"ז (28.9.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "רע\"א 4378/97" ]

8,176

2,646

בבית המשפט העליון רע"א 4378/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. גאנם סלמן(קטין) 2. גנאם פאדל 3. גאנם וודאד נגד המשיבים : 1. בית חולים העמק 2. קופת חולים הכללית של ההסתדרות העובדים בא"י בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקשים: עו"ד יראון פסטינגר החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. הארכת המועד עד להחלטה בבקשה. ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשנ"ז (28.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043780. Q01

[ "רע\"א 4378/97" ]

8,177

8,422

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 4378/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. גאנם סלמן(קטין) 2. גנאם פאדל 3. גאנם וודאד נגד המשיבים : 1. בית חולים העמק 2. קופת חולים הכללית של הסתדרות העובדים בא"י בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.6.97 בת.א. 1166/95 שניתנה על-ידי כבוד השופט ד"ר א' בן-זמרה החלטה במסגרת תביעת רשלנות רפואית המתבררת בבית-המשפט המחוזי בירושלים העיד מטעם ההגנה רופא, שלו מייחסת התביעה התנהגות רשלנית. בית-המשפט המחוזי סירב להתיר לתביעה לשאול את הרופא שאלות שבסברה, והגביל את חקירתו הנגדית לעניינים שבעובדה בלבד. על החלטה זו הוגשה הבקשה שבפניי. אינני רואה מקום לתת למבקשים רשות ערעור בשלב זה. למבקשים שמורה הזכות להעלות טענות אלו במידה ויבחרו לערער על פסק-הדין הסופי של בית-המשפט המחוזי. ניתנה היום, ה' באלול תשנ"ז (7.9.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043780. L04

[ "רע\"א 4378/97" ]

8,178

10,780

בבית המשפט העליון רע"א 4378/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. גאנם סלמן(קטין) 2. גנאם פאדל 3. גאנם וודאד נגד המשיבים : 1. בית חולים העמק 2. קופת חולים הכללית של ההסתדרות העובדים בא"י בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקשים: עו"ד נתן רון בשם המשיבים: עו"ד י. אבימור החלטה לנוכח תגובת בא-כוח המשיבים, אני קובעת כי סכום הערבון שעל המבקשים להפקיד בתיק זה יהא 5,000 ש"ח. הערבון יופקד תוך חמישה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ז' באב תשנ"ז (10.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043780. Q02

[ "רע\"א 4378/97" ]

8,179

11,009

בית המשפט העליון רע"א 4378/97 - 1 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים : 1. גאנם סלמן(קטין) 2. גנאם פאדל 3. גאנם וודאד נגד המשיבים : 1. בית חולים העמק 2. קופת חולים הכללית של ההסתדרות העובדים בא"י בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.6.97 בת.א. 1166/95 שניתנה על ידי כבוד השופט בן זמרה בשם המבקשים: עו"ד יראון פסטינגר החלטה פרקליט המבקשים מתבקש להודיע תוך 7 ימים (וימי הפגרה בכלל) מה הם ההליכים שנתקיימו בתיק לאחר הישיבה בה נתקבלו ההחלטות נשוא הבקשה לרשות לערער ולאיזה שלב הגיע הדיון בתיק. לאחר מכן ימשיך הטיפול בבקשה לרשות לערער. הדיון בבקשה זו לא יעכב הליכים כל שהם התלויים והעומדים בבית המשפט המחוזי. ניתן היום טז באב תשנ"ז (19.8.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043780. B03

[ "רע\"א 4378/97" ]

8,180

2,561

בית המשפט העליון רע"פ 9079 /96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: ישראל רוזוב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 1519/93, 1503, 1530 מיום 19.9.96, שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גרוס, י. בן-שלמה, א. שלו בשם המבקש: עו"ד ג. אדרת; עו"ד נ. שמחוני בשם המשיבה: עו"ד י. כהן; עו"ד א. מודעי החלטה רשות ערעור כמבוקש. הדיון יהיה ביחד עם רע"פ 9122/96, רע"פ 7798/96 ורע"פ 9098/96. ניתנה היום, א' בתמוז התשנ"ז (6.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090790. A02 /דז/

[ "רע\"פ 9079", "רע\"פ 9122/96", "רע\"פ 7798/96" ]

8,181

3,499

בית המשפט העליון רע"פ 96 / 9079 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: ישראל רוזוב נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בשם המבקש: עו"ד נתן שמחוני בשם המשיבה: עו"ד יעקב כהן החלטה עיכוב ביצוע ארעי, בהסכמת הצדדים, עד להחלטה אחרת. ניתנה היום, ג' ניסן התשנ"ז (10.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96090790. A01 /דז/

[ "רע\"פ 96" ]

8,182

19,065

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2090/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר : יוסף לינה נגד המשיב : שר הפנים עתירה לביטול עתירה פסק-דין לבקשת באי-כוח בעלי-הדין אנו מחליטים לבטל את העתירה באין צו להוצאות. היום, ה' בניסן תשנ"ח (1.4.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97020900. G03

[ "בג\"ץ 2090/97" ]

8,187

2,564

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 5504/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקש : ניסן גדעון ע"י ב"כ עו"ד י. אבירם וא. ויטנברג נגד המשיב ה : פז חברת נפט בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ש. הורוביץ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.6.97 בהמרצה 6602/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת י' הכט החלטה בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת י. הכט) נענה לבקשת המשיבה ונתן צווי מניעה וצווי עשה נגד המבקש. על כך הגיש המבקש בקשת רשות ערעור המחזיקה 30 עמודים צפופי טעונים מלומדים, לבד משני כרכי אסמכתאות. קראתי בעניין ובעיון את החומר שהוגש, תוך הערכה למאמץ שנעשה כדי לשכנע כי אין מקום לסעדים הזמניים שנתנו, ולא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. זהו סכסוך בין המבקש נכה צה"ל מפעיל תחנת דלק, לבין חברת פז, סביב חוזים שנערכו ביניהם בהקשר לתחנה ולהפעלתה. על פי חוזים אלה פעלו הצדדים במשך שנים רבות. אכן, חלו תמורות ושינויים תחיקתיים ואחרים במהלך השנים הצריכים דיון ולבון. היקף ומהות הטענות המועלות על ידי המבקש, מעידות על עצמן שהן דורשות ברור ענייני רציני, שייעשה - ללא ספק - במהלך המשפט בין הצדדים. בשלב זה, נחה דעתי, כי המשיבה הניחה תשתית לכאורית מספקת לצורך קבלת הסעדים הזמניים שקבלה וכי הצווים הזמניים נועדו לשמור על המצב הקיים וכך ראוי. גם מאזן הנוחות מדבר בזכות קיומם של הצווים ולא בזכות ביטולם. אין לך דבר מכל הנטען על ידי המבקש, שאינו יכול לקבל ביטוי בפסק-הדין הסופי, אם אכן תתקבלנה טענותיו. אם ייגרם למבקש נזק כתוצאה מהצווים, תחויב המשיבה בפיצוי הולם ולשם כך צוותה - על ידי בית המשפט המחוזי - להמציא ערבות. הבקשה נדחית ללא בקשת תשובה וללא הוצאות. יש לקוות שהצדדים ישכילו - אולי בעזרת משרד הביטחון - למצוא הסדר נאות בלא שיקוב הדין את ההר. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97055040. J01

[ "רע\"א 5504/97" ]

8,188

7,154

בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 843/97 בפני: כבוד השופט י. קדמי העורר. איסאם בן עבד אלעזיז מנסור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.2.97 בתיק ב"ש 2867/96 שניתנה על ידי כבוד השופט א. בייזר תאריך הישיבה: ג' באדר א' תשנ"ז (10.2.97) בשם העורר: עו"ד שרעבי בשם המשיבה: עו"ד מנואל שינדר ה ח ל ט ה 1. העורר הועמד לדין יחד עם ארבעה אחרים, בת.פ. 377/96 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. כתב האישום שהוגש נגד החמישה בתיק האמור - כאשר העורר הינו נאשם מס' 5 - כולל עשרים ואחד אישומים, שעיקרם גניבת רכב ומסחר ברכב גנוב. הנאשמים המרכזיים הם הנאשמים מס' 1 ומס' 2; בעוד שלעורר - הנאשם מס' 5 כאמור - מיוחסים שני אישומים בלבד, שעניינם גניבת שני כלי רכב, במועד אחד, יחד עם הנאשמים מס' 1 ומס' 3, ומכירתם בכפר דיר א-סיכה שבשומרון. הנאשמים מס' 1 ומס' 2 ילידי 1977; בעוד שהעורר והנאשמים מס' 3 ומס' 4 הם ילידי 1978, ושלשתם היו קטינים בעת ביצוע המעשים המיוחסים להם בכתב האישום. עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרם של כל חמשת הנאשמים, לרבות העורר; ובהחלטה הנוגעת לענינו של העורר, ציווה בית המשפט המחוזי על מעצרו שלו לצד מעצרם של הנאשמים מס' 1, מס' 2 ומס' 3. 2. טענתו המרכזית של ב"כ העורר היא, כי העבירות המיוחסות למרשו בכתב האישום אינן מקימות עילת מעצר עד תום ההליכים. עמדה זו סומך ב"כ העורר על כך: שהעבירות האמורות, על פי טיבן, אינן נמנות על העבירות המנויות בסעיף 21א(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב1982-; ונסיבות הענין - כפי שהן מתחייבות מחומר החקירה - אינן מקימות בסיס לקיומם של "סיכונים" מאלה המקימים עילת מעצר מכוח ההוראות הקבועות בסעיף 21א(א)(1) לחוק הנ"ל. לשיטתו של ב"כ העורר, יש להבחין: בין גניבת כלי רכב המשקפת אורח חיים ומהווה מקור פרנסה לגנב, ועל כן מאיימת על שלום הציבור ועשויה להקים עילת מעצר לפי סעיף 21א(א)(1) הנ"ל; לבין גניבת כלי רכב בודדת ומזדמנת, שאינה מקימה, בתור שכזו, בסיס לסיכון שלום הציבור, המצדיק החזקה במעצר עד תום ההליכים. הבדיקה באם העבירות המיוחסות לנאשם מקימות בסיס לקיומו של סיכון שלום הציבור, הינה בדיקה אינדיבידואלית; ובדרך כלל, מתחייבת מסקנה כזו, במקום שבו מדובר בגניבת כלי רכב מרובים לאורך תקופה. היותה של גניבת רכב בבחינת "מכה" שיש לציבור ענין מיוחד לצמצמה, אינה מספקת, כשלעצמה, להקמת אותו סיכון המצדיק החזקה במעצר; וכאמור, עניינו של כל נאשם בגניבת רכב צריך להיבדק לגופו. 3. ב"כ המדינה ער לכללים האמורים, ולשיטתו יש לראות את העורר כנמנה על "חבורת גנבי רכב", שהפכו את הגניבה למקור מתמשך של הכנסה. אשר על כן, כך סבור ב"כ התביעה, אין בעובדה שמיוחסת לעורר גניבתם של שני כלי רכב בלבד - כאשר הוא מודה באימרתו שהשתתף בגניבתם של שני כלי רכב נוספים שלא הואשם בגניבתם - כדי להבחין בינו לבין חברים ותיקים יותר בחבורה, להם מיוחסת גניבתם של כלי רכב רבים. בהציגו את העורר כאחד מבני חבורה של גונבי רכב, מדגיש ב"כ המדינה, כי העורר לא הסתפק במעורבות "פסיבית" בגניבת כלי הרכב נשוא האישומים העומדים כנגדו, אלא נהג בכלי הרכב הגנובים והביאם למקום שבו נמכרו. 4. עמדתו העקרונית של ב"כ העורר מקובלת עלי: כפי שכבר נקבע, העובדה שהמדובר בעבירה שהפכה ל"מכת מדינה" אינה מספקת, כשלעצמה, כדי להקים בסיס ל"מסוכנות" האישית, הדרושה לקיומה של עילת מעצר לפי סעיף 21א(א)(1) הנ"ל; ויש לבחון, אם יש בחומר החקירה כדי להוכיח, שמתקימת בפועל בעניינו של העורר אותה "מסוכנות". מספר כלי הרכב שנאשם מואשם בגניבתם, קיומו של "קו שיווק" שדרכו מפיק הנאשם רווחים מן הגניבה, היותו משולב ברשת העוסקת בגניבה וסחר ברכב גנוב ותפקידו ברשת זו וכיוצ"ב, מהווים גורמים שבכוחם ללמד על קיומו של סיכון ממשי לשלום הציבור, באם הנאשם ישוחרר בערובה. ברם, כאמור, אין די בעצם קיומו של גורם מהגורמים האמורים, ויש לבחון, אם בפועל הוקם בסיס ל"מסוכנות לשלום הציבור" מצידו של הנאשם המסוים, שהתביעה מבקשת להחזיקו במעצר עד תום ההליכים. במקרה שבפני, אכן המדובר במעשה גניבה שבוצע במסגרת פעילותה של "חבורה" בעלת נסיון עשיר בגניבת כלי רכב ושיווקם. ברם, אין בחומר החקירה כדי ללמד שהעורר הצטרף לחבורה האמורה והפך לחלק ממנה; ועל פני הדברים נראה כי, המדובר בארוע מקרי, שבו התפתה העורר לקחת חלק בהרפתקה מזדמנת. אמנם, נכונותו של העורר להשתתף - השתתפות פעילה - בגניבת שני כלי רכב ובמכירתם לסוחרים בכלי רכב גנובים, מלמדת על העדר מעצורים אישיים לעסוק בפעילות מסוג זה; ונכונותם של האחרים לשתפו ב"סודותיהם", מלמדת על כוונתם לשלבו דרך קבע בחבורתם. ברם, עדיין אין בשני אלה כדי להקים אותו בסיס ממשי ל"מסוכנות" הקבועה בסעיף 21א(א)(1) הנ"ל. 5. במצב דברים זה, הנני מחליט לקבל את הערר ולבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, בנסיבות הענין, מן הראוי להבטיח את התייצבותו של העורר לדין ולקיים פיקוח נאות על תנועותיו, על ידי חיוב במתן ערובה מכוח הוראותיו של סעיף 33(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב1992-; ולצורך זה מוחזר התיק לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. עד למתן הערובה שיקבע בית המשפט המחוזי, ישאר העורר במעצר עד תום ההליכים בת.פ. 377/96 הנ"ל. המזכירות תעביר החלטה זו לאלתר לנשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לקביעת מועד מוקדם ככל שניתן לדיון בתנאי השחרור בערובה. ניתנה היום, ג' באדר א' תשנ"ז (10.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי /שס COURT

[ "ש 2867/96" ]

8,190

2,573

בית המשפט העליון רע"א 96 / 6638 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : וליד בראנסה נגד המשיב : טהא אחמד מוחמד בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק בקשת רשות ערעור 138/96 שניתנה ביום 9.9.96 על ידי כבוד הנשיא אברמוביץ בשם המבקש: עו"ד עסאם סארג'י בשם המשיב: עו"ד שושנה אטד ה ח ל ט ה 1. המבקש מבקש להרשות לו לערער על החלטתו של כבוד נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת לפיה נדחתה בקשתו לרשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בנצרת שחייב אותו בהפרשי הצמדה וריבית על מלוא סכום חובו למשיב כפי שנפסק, לפי יום פתיחת הליכי ההוצאה לפועל. 2. עיינתי בטענותיו של המבקש וכן בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות. כפי שעולה, בין היתר, מהחלטתו של כבוד נשיא בית המשפט המחוזי מעוגנות טענותיו של המבקש בנסיבותיו של המקרה הנדון ואין הן מעוררות שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בערכאה שלישית. 3. הבקשה להרשות ערעור נדחית. ניתנה היום, כ"ג בניסן תשנ"ז (30.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ - 663896

[ "רע\"א 96" ]

8,195

8,880

ב בית המשפט העליון רע"א 96 / 6638 רע"א 7499/96 בפני: כבוד השופטת הרשמת אורית אפעל-גבאי המבקש : וליד בראנסה נגד המשיב : טהא אחמד מוחמד בקשה למחיקת ערעור בשם המבקש: עו"ד עסאם סארג'י ה ח ל ט ה על-פי רישומי בית המשפט לא הופקד ערבון בשתי הבקשות לרשות ערעור, ולכן שתי הבקשות טרם הועברו לעיונו של שופט. על המבקש להבהיר אם הבקשה למחיקה מתייחסת לשתי הבקשות לרשות ערעור או לאחת מהן. המבקש יבהיר עמדתו בנושאים אלה תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. לא תוגש הודעה כאמור, יידחו שתי הבקשות לרשות ערעור מחמת אי הפקדת ערבון. ניתנה היום, כ"ה באדר ב' תשנ"ז (3.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96066380. Q01

[ "רע\"א 96", "רע\"א 7499/96" ]

8,196

10,581

בבית המשפט העליון רע"א 96 / 6638 רע"א 7499/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש: וליד בראנסה נגד המשיב : טהא אחמד מוחמד בקשה למחיקת ערעור בשם המבקש עו"ד עסאם סארג'י החלטה ככל הנראה ארעה תקלה משרדית שבעטיה לא צורפו הערבויות הבנקאיות לתיקים הרלבנטיים. על המזכירות לדאוג, איפא, לקליטת הערבויות הבנקאיות שהוגשו כבר בחודש נובמבר 1996. אשר לבקשת המחיקה, אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור שברע"א 7499/96 כמבוקש. אין צו להוצאות. יש להעביר את הבקשה שבתיק רע"א 6638/96 לעיון שופט. ניתנה היום, ח' בניסן תשנ"ז (15.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96066380. Q02

[ "רע\"א 96", "רע\"א 7499/96", "רע\"א 6638/96" ]

8,197

2,574

ב בית המשפט העליון רע"א 3674/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' אנגלרד המבקש : בנק לאומי לישראל בע"מ נגד המשיב : אורי רש תאריך הישיבה: כו בכסלו תשנ"ח (25.12.97) בשם המבקש : עו"ד מיכאל רוהר בשם המשיב : עו"ד אופיר צברי ה ח ל ט ה המבקש לא הניח את דעתנו שקיימת עילה מספקת להתערב בהחלטות שקדמו לנו. הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב שכ"ט עו"ד 10,000.- ש"ח. ניתן היום כו בכסלו תשנ"ח (25.12.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96036740. B03

[ "רע\"א 3674/96" ]

8,198

2,575

ב בית המשפט העליון ע"פ 5496/92 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : שלמה אטדגי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לדחיית מועד דיון בשם המערער: עו"ד דרור מקרין החלטה עו"ד מקרין יודיע לבית המשפט עד ליום 1.12.97 אם יש צורך לקבוע את הערעור לדיון. ניתנה היום, ל' באב תשנ"ז (2.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92054960. O02

[ "ע\"פ 5496/92" ]

8,199

6,980

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 92 / 5496 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערער: שלמה אטדגי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה למתן הוראות בשם המערער: עו"ד דרור מקרין החלטה עו"ד מקרין יעדכן את בית המשפט עד ליום 1.6.97 אם יש מקום לקבוע את הערעור לדיון. ניתנה היום, כ"ו באדר א' תשנ"ז (5.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92054960. Q01

[ "ע\"פ 92" ]

8,200

17,840

ב בית המשפט העליון ע"פ 5496/92 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : שלמה אטדגי נגד המשיב ה : מדינת ישראל הוגש הליך בשם המערער: עו"ד דרור מקרין החלטה עו"ד מקרין יודיע לבית המשפט עד לתאריך 1.2.98 אם יש מקום לקבוע את הערעור לדיון. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92054960. O03

[ "ע\"פ 5496/92" ]

8,201

24,689

ב בית המשפט העליון ע"פ 5496/92 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : שלמה אטדגי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה שלא לקבוע מועד לערעור בשם המערער: עו"ד דרור מקרין החלטה לתגובת הפרקליטות אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, ח' בתמוז תשנ"ח (2.7.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92054960. O04

[ "ע\"פ 5496/92" ]

8,202

27,077

ב בית המשפט העליון ע"פ 5496/92 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : שלמה אטדגי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה שלא לקבוע מועד לערעור בשם המערער: עו"ד דרור מקרין בשם המשיבה: עו"ד נאוה בן-אור החלטה נוכח בקשת המערער שלא לקבוע מועד לדיון בערעור בטרם ינתן פסק-הדין בתיק הפלילי המתנהל כנגד המערער בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע באשמת רצח, ונוכח הסכמת המשיבה לבקשה, אני נענית לבקשה. המערער יודיע לבית-המשפט מיד עם הנתן פסק-הדין בתיק המתנהל בבית-המשפט המחוזי. לאחר מתן ההודעה האמורה, יקבע הערעור לשמיעה. ניתנה היום, כ"ג בתשרי תשנ"ט (13.10.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92054960. P06

[ "ע\"פ 5496/92" ]

8,203

35,277

ב בית המשפט העליון ע"פ 5496/92 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : שלמה אטדגי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה שלא לקבוע מועד לערעור בשם המערער: עו"ד דרור מקרין בשם המשיבה: עו"ד נאוה בן-אור החלטה הודעת המערער בדבר הצורך בקביעת הערעור לדיון תוגש עד ליום 1.10.98. ניתנה היום, י"ב בתמוז תשנ"ח (6.7.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92054960. O05

[ "ע\"פ 5496/92" ]

8,204

58,573

ב בית המשפט העליון ע"פ 5496/92 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : שלמה אטדגי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לשחרור מייצוג החלטה בהתאם להודעת עורך-דין ד' מקרין, אני משחררת אותו מייצוג הנאשם בתיק זה. את הנאשם בערעור זה תייצג עורכת-דין אסתר בר ציון. ניתנה היום, כ"ט בטבת תשנ"ט (17.1.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92054960. P07

[ "ע\"פ 5496/92" ]

8,205

120,264

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5496/92 ע"פ 1087/99 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט א' ריבלין המערער : שלמה אטדגי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעורים על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 22.10.92 בת.פ. 45/92 שניתן על-ידי כבוד השופטים: ג' גלעדי, א' טומשוף וע' דננברג וערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 31.12.98 בת.פ. 67/93 שניתן על-ידי כבוד השופטים: ג' גלעדי, צ' סגל ונ' הנדל תאריך הישיבות: כ"ד באדר תשס"א (19.3.01) כ"ה באדר תשס"א (20.3.01) בשם המערער : עו"ד א' בר-ציון בשם המשיבה: עו"ד ת' בורנשטיין פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: שני ערעורים, מטעם אותו נאשם, על פסקי-דין שניתנו בשני משפטים שונים שנוהלו נגדו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בע"פ 5496/92 משיג המערער על חומרת עונש של חמש-עשרה שנות מאסר שנגזר עליו (ברוב דעות), ביום 22.10.1992, בשל עבירת הריגה בה הורשע על יסוד הודאתו. ובע"פ 1087/99 משיג המערער על הכרעת-דין שלפיה הורשע (ברוב דעות) בעבירת רצח בכוונה תחילה, שבעטייה נידון, ביום 31.12.1998, לעונש של מאסר-עולם. לבקשת מי שהיה סניגורו של המערער, החליטה רשמת בית המשפט העליון, כי ערעורו הראשון של המערער לא ייקבע לשמיעה, כל עוד לא סיים בית המשפט המחוזי, בפסק-דין, את משפטו השני. משהוגש הערעור השני, על הרשעת המערער בעבירת רצח, נדונו שני הערעורים לפנינו יחדיו. כפי שניווכח, אף שהערעורים עוסקים במעשים פליליים שונים שיוחסו למערער, יש חוט מקשר בין שתי הפרשיות העובדתיות. רקע בסיסי 2. בבוקר יום 6.9.1991, בשעה 04:30 לערך, ברחוב יוספטל בבאר-שבע, נורה למוות המנוח סמי מויאל (להלן: מויאל ). חקירתה הראשונית של המשטרה העלתה, כי בליל האירוע נראה מויאל בחברת ידידו, המנוח מאיר בן-חמו (להלן: בן-חמו ). כן הוברר, כי למויאל היה סכסוך עם המערער וכי לאירוע הקטלני קדם מיפגש בין מויאל לבין המערער, שאליו הובא המערער על-ידי ידידו ושותפו משה צמח (להלן: צמח ). בן-חמו, שנעצר לחקירה סמוך לאחר המקרה, מסר הודעה בה סיפר כי היה עד-ראייה להתרחשות בה ירה המערער במויאל. אך מאמצי המשטרה לאתר את המערער ואת צמח העלו חרס. בבוקר האירוע הסתלקו השניים מבתיהם ובמשך חודשים אחדים הסתתרו במקומות שונים, תחילה מחוץ לבאר-שבע ולבסוף בדירת מסתור בעירם; ועד ליום 29.12.1991 - בו הסגירו את עצמם למשטרה - נחשבו לעבריינים נמלטים. בחקירתו, בה הוחשד ברציחתו של מויאל, שמר המערער על זכות השתיקה. צמח סיפר, כי הביא את המערער לזירת האירוע ועזב את המקום, ולנוכח גירסתו זכה למעמד של עד-מדינה. ביום 6.2.1992 הוגש נגד המערער כתב-אישום, בו הואשם כי רצח את מויאל בכוונה תחילה. לעת הזאת כבר היה ידוע לתביעה, כי מאז יום 7.12.1991 נעלמו עקבותיו של בן-חמו. הודעתו בחקירה של בן-חמו הייתה הראיה היחידה שבידי התביעה להוכחת טענתה, כי היה זה המערער שירה במויאל בנסיבות המצדיקות את האשמתו בעבירת רצח. מאז שוחרר בן-חמו ממעצרו, בתום חקירתו, ובעוד המערער וצמח מסתתרים מפני המשטרה, הגיעו למשטרה ידיעות אודות כוונה לפגוע בבן-חמו, בשל מסירת ההודעה בה הפליל את המערער. המשטרה אף הזהירה את בן-חמו מפני הסכנה המרחפת מעליו. למחרת יום 7.12.1991, בו יצא בן-חמו מביתו לאחרונה, דיווחו בני-משפחתו המודאגים למשטרה על היעדרותו. המשטרה ניסתה לברר, מה עלה בגורלו; אך מאמציה, שהתפרסו על-פני חודשים אחדים, לא נשאו פרי. בנסיבות אלו, ומשנוכחה התביעה כי ללא עדותו של בן-חמו לא יעלה בידה להוכיח נגד המערער אשמת רצח, הגיעה לכלל הסדר טיעון עם סניגורו של המערער. על-פי המוסכם בגדר ההסדר, עבירת הרצח, שיוחסה למערער בכתב האישום, הומרה בעבירת הריגה. ביום 7.4.1992 הורשע המערער, על יסוד הודאתו, בהריגת מויאל. לאחר שבית המשפט המחוזי שמע ראיות אודות הנסיבות בהן גרם המערער למותו של מויאל, וביחס ליתר השאלות הרלוונטיות למידת העונש, החליט (ביום 22.10.1992) לגזור על המערער, בשל הריגתו של מויאל, חמש-עשרה שנות מאסר. עונש זה, שכנגד חומרתו מופנה הערעור בע"פ 5496/92, הוטל על המערער על-פי דעתם של שניים משופטי ההרכב (השופטים ג' גלעדי וא' טומשוף). השופט השלישי (השופט ע' דננברג) - שהסכים לכל נימוקי גזר הדין - סבר, כי העונש הראוי למערער הוא שתים-עשרה שנות מאסר. 3. ביום 9.9.1992, כתשעה חודשים לאחר מועד היעלמותו של בן-חמו אך עוד בטרם נגזר דינו של המערער על הריגתו של מויאל, נחשפה גופתו של בן-חמו. הגופה נחשפה באקראי, על-ידי טרקטוריסט שביצע עבודת חפירה באזור חולי בפאתי באר-שבע, לא הרחק מתחנת-דלק הסמוכה ליציאה הצפונית מן העיר. מספר אנשים, שנחשדו במעורבות ברציחתו של בן-חמו, נעצרו לחקירה. ביחס לגבי מזוז (להלן: מזוז ), אחד מהחשודים שנעצרו, היו למשטרה ראיות שהעידו על מעורבותו במעשה: ראיה לכך שבליל היעלמותו של בן-חמו נראה מזוז בסביבת המקום שבו נתגלה מקום קבורתו, וציתות לשיחה, בין מזוז לבין אחת ניקול אזורה, שבמהלכה הפליל מזוז את עצמו ברצח בן-חמו. מלכתחילה הכחיש מזוז כל קשר לעניין, אך במהלך חקירתו - משהוברר לו כי בידי המשטרה ראיות למעורבותו במעשה הרצח, וכי החוקרים יהיו נכונים להעניק לו חסינות מפני העמדה לדין אם יוברר כי אינו "המבצע העיקרי" - הסכים להפוך לעד-מדינה נגד המערער. משנחתם עמו (ביום 10.3.1993) הסכם, שהיקנה לו חסינות מפני העמדה לדין וטובות הנאה נוספות, מסר מזוז הודעה מפורטת בה תיאר את קשריו עם המערער ופעולות שעשה למענו, במהלך התקופה שבה הסתתר מפני המשטרה, וכן את קורות האירוע בו, כדבריו, רצח המערער את בן-חמו. הוא עצמו, טען מזוז, היה שותף "פסיווי" למעשה הפשע. חלקו התבטא בהבאתו של בן-חמו למקום המיפגש עם המערער. במקום זה צפה באירוע, בו חנק המערער את בן-חמו למוות, בחגורה שהוציא ממכנסיו, ואחר-כך קבר אותו בבור סמוך, שהוכן לצורך זה מראש, תוך שנעזר לשם כך בכלי-עבודה, שאף הם הוכנו מבעוד מועד. על יסוד גירסה זו הואשם המערער (ביוני 1993) ברציחתו של בן-חמו. במשפט הובא מזוז על-ידי התביעה כעד עיקרי מטעמה. בהסתמך על עדותו, והסיוע לגירסתו שנמצא להם בראיות אחרות, פסקו שניים משופטי ההרכב (השופט צ' סגל, שחיבר את הכרעת הדין, והשופט ג' גלעדי שהסכים להכרעה) להרשיע את המערער בעבירת רצח בכוונה תחילה. השופט השלישי בהרכב (השופט נ' הנדל) קבע, כי הראיות שהובאו במשפט אינן מבססות את אשמת המערער מעבר לספק סביר, ולפיכך הציע, בדעת מיעוט, לזכות את המערער מחמת הספק. משהורשע המערער, כמצוות שופטי הרוב, בעבירת רצח בכוונה תחילה, גזר עליו בית המשפט עונש של מאסר-עולם. בגזר הדין נכללה הוראה, כי עונש זה ירצה המערער בחופף לעונש המאסר שנגזר בשל עבירת ההריגה. 4. את רוב ועיקר טיעוניהם בערעורים שלפנינו מיקדו הפרקליטים, מטבע הדברים, בערעור על הרשעת המערער בעבירת הרצח, בעוד שלערעור על חומרת עונשו של המערער, בשל עבירת ההריגה, הקדישו אך מלים מעטות. באת-כוח המערער אף הודיעה, כי אם יחליט בית המשפט לדחות את הערעור על ההרשעה ברצח, כי אז ניתן לראותה כמי שחזרה בה מן הערעור על חומרת העונש בשל ההרשעה בהריגה. כשלעצמי הריני סבור, כי התשתית הראייתית שהונחה לפני בית המשפט המחוזי לא ביססה את אשמת המערער בעבירת הרצח ברמת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי; ולטעמי, יש לקבל את הערעור על ההרשעה ברצח ולזכות את המערער מביצוע עבירה זו מחמת ספק באשמתו. מאידך, בערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער בשל עבירת ההריגה, אין, לדעתי, מאומה. לשם שמירה על בהירות סדר האירועים, יהיה זה מועיל להתייחס תחילה לערעור על חומרת העונש שנגזר למערער בשל עבירת ההריגה. הערעור על חומרת העונש בגין הריגתו של מויאל 5. היריבות בין מויאל לבין המערער, ששניהם נמנו עם קהילת העבריינים בבאר-שבע, החלה בעבר היותר רחוק, כשבעקבות כינוי גנאי שהשמיע המערער כלפיו, ירה מויאל לעבר המערער באקדח ופצע אותו בבטנו. לימים, בעקבות מאמציו לחדול מצריכת סמים, התרחק המערער קמעא מן העבריינות. הוא נשא אישה, הוליד בת, ובשותפות עם חברו, צמח, יסד עסק של מועדון לילה. ערב אחד, כשבוע לפני היום בו נורה מויאל למוות, בילו מויאל ובן-חמו במועדונו של המערער. נראה שמויאל נטפל לנערה, שבילתה במקום עם בן-זוגה, ועל רקע זה פרצה תיגרה בין בן-חמו לבין בן-זוגה של הנערה. המערער התערב בתקרית, נגח בראשו ובפניו של בן-חמו, וגם בפניו של מויאל, ובבושת פנים סילק את השניים ממועדונו. בהכירו את הליכותיו של מויאל, חשש המערער מפני תגובתו. משהגיעו אליו ידיעות, כי מויאל מתכוון לגמול לו בהשלכת רימון-יד על מועדונו, ביקש את עזרתו של אחד, צבי חדד, בהשגת "סולחה" עם מויאל. חדד פנה למויאל, אך הלה השיב כי איננו מוכן למחול על עלבונו. לבקשת אשתו של המערער (אריאלה) שב חדד ופנה אל מויאל, ואף אמר לו כי המערער מוכן להתנצל לפניו. הפעם השיב מויאל לחדד, "שהעניין בינתיים סגור והתרופה הכי טובה זה הזמן". כן אמר לו: "תגיד לאריאלה שאין לה מה לדאוג". אך גם תשובה זו, שהיה בה רמז לנכונות להבליג, לא הרגיעה את חששותיו של המערער. בליל האירוע ישבו מויאל ובן-חמו בקפה "ששון" בבאר-שבע. גם חדד ישב בבית הקפה. משהגיעו המערער וצמח לבית הקפה, עזבו מויאל ובן-חמו את המקום ונסעו במונית. המערער וצמח יצאו ונסעו בעקבותיהם. מקץ דקות אחדות, משהבחין המערער במויאל ובבן-חמו, שבינתיים ירדו מן המונית, ירד מרכבו של צמח והלך לעברם, בעוד שצמח המשיך בדרכו ונסע לביתו. מויאל ניסה להתחמק מן המערער ולהימלט מפניו, אך המערער רדף אחריו, ביקש לשוחח עמו והבטיח שלא לפגוע בו. המערער החזיק אקדח. בתוך חילופי הדברים, שהתפתחו בין השניים, נורתה ירייה אחת מאקדחו של המערער. הכדור פגע בחזהו של מויאל וגרם למותו. בעדותו אודות נסיבות האירוע, שנמסרה במסגרת הדיון לקראת מתן גזר הדין, טען המערער, כי התכוון להניח את דעתו של מויאל כי פניו לשלום. לכן הציג לעיניו לראווה את אקדחו ואמר: "גם לי יש אקדח ואני יכול להשתמש בו". אלא שמויאל השיב: "תירה בי", ובתוך כך אף ניסה להוציא מידו את האקדח. המערער התנגד לכך, ובמהלך המאבק ביניהם נורה הכדור שפגע במויאל. המערער קיווה לשכנע את בית המשפט, כי לא התכוון לירות במויאל וכי מותו נגרם עקב פליטת כדור. 6. בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי נקבע, כי לגירסת המערער לא ניתן לייחס משקל ממשי. בית המשפט הזכיר, כי לאחר האירוע נמלט המערער והסתתר מפני המשטרה במשך חודשים אחדים; וכי גם משהסגיר את עצמו ונעצר לחקירה, בחר בזכות השתיקה ונמנע ממסירת גירסה. כן ציין בית המשפט, כי מהודעת בן-חמו, שהוגשה על-ידי התביעה בשלב הטיעון לעונש, עלה תיאור שונה לחלוטין מתיאורו של המערער: בן-חמו סיפר, כי משקרא המערער בעקבות מויאל, כי אין בכוונתו לפגוע בו, נענה מויאל לקריאתו, פנה לעברו והשניים התקרבו זה לזה. היו ביניהם חילופי דברים; עד שלפתע נשמעה הירייה שפגעה במויאל. בית המשפט הטעים, כי מהודעת בן-חמו לא נובע, שמויאל ניסה להוציא את האקדח מידו של המערער. מסקנת בית המשפט הייתה, כי המערער, שחשש מפני תגובתו האלימה של מויאל, ניסה תחילה לסלק את האיום בהשגת "סולחה" עמו. אך משדחה מויאל את הפניות, שהמערער שיגר אליו באמצעות חדד, החליט המערער ליטול יוזמה. הוא רדף אחרי מויאל ושידל אותו בדברים, לא במטרה לשוחח עמו, אלא במטרה לפגוע בו אם לא יתרצה ויסכים בלשון מפורשת לעשיית "סולחה". לא בכדי הגיע המערער למקום כשהוא חמוש באקדח טעון ודרוך; ומשלא מילא מויאל את ציפייתו לעריכת "סולחה", שלף את אקדחו וירה בו. 7. טענות הסניגורית המלומדת לא שכנעוני, כי בית המשפט החמיר בעונשו של המערער יתר על המידה, או שבנסיבות העניין מן הראוי להעדיף את גישת שופט המיעוט, שהציע להסתפק בהענשת המערער בשתים-עשרה שנות מאסר. בין היתר טענה הסניגורית, כי העובדה שבשלב הטיעון לעונש נחשפה גופתו של בן-חמו, השפיעה על שופטי הרוב להחמיר בעונשו של המערער יותר משהיו עושים אלמלא עובדה זו. לא מצאתי יסוד לטענה זו. בנימוקי גזר-דינם עמדו שופטי הרוב על חומרת התופעה של חיסול חשבונות בין עבריינים, המחייבת הטלת עונשים חמורים על אלה מבין העבריינים, שבמריבותיהם עם עבריינים אחרים ממהרים ללחוץ על ההדק. אך שיקול זה הובא בחשבון לחובת המערער רק בגין הריגתו של מויאל, ולנוכח חומרת הנסיבות בהן ביצע המערער מעשה זה. כן יצוין, כי אף שהשופטים הזכירו את עברו הפלילי המכביד של המערער, נתנו הם את דעתם, ואף ייחסו משקל לא מבוטל, גם לשיקולים לקולת עונשו: ניסיונותיו של המערער להשתקם והעובדה כי מויאל נודע כ"נוקם ונוטר", המגיב באלימות על כל פגיעה בו. מן המכלול עולה, כי העונש שנגזר למערער הוא עונש מאוזן, שאין כל מקום להתערב בו. פרשת רצח בן-חמו - גירסת עד המדינה 8. הרשעת המערער ברצח בן-חמו התבססה, בעיקרה, על גירסתו של עד המדינה מזוז. משנעצר לחקירה, כחשוד ברצח בן-חמו, הכחיש מזוז את החשדות שיוחסו לו. אך משנוכח כי בידי החוקרים מצויות ראיות המצביעות על מעורבותו ברצח, וכי ניתנת לו האפשרות להפוך לעד-מדינה ולזכות בחסינות מפני העמדה לדין, קיבל מזוז את הצעת החוקרים, מסר הודעה בה הפליל את המערער והעיד נגדו במשפט. המערער הודה בקיום קשרים עם מזוז, וכן בעובדות שונות שמזוז העיד עליהן; אך הכחיש מכול וכול כי הייתה לו יד ברצח בן-חמו. אביא תחילה, כסדרם, את עיקרי גירסתו של עד המדינה, עליה ביססו שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי את מימצאיהם העובדתיים. 9. מזוז הכיר את בן-חמו מילדותו. את המערער הכיר, תקופה קצרה יחסית, מביקוריו במועדון הלילה שלו. מזוז העיד, כי ביום שבו נורה מויאל, נתבקש על-ידי המערער לבקש מבן-דודו (אבי אסעדון), שהיה מקורב לבן-חמו, לומר לבן-חמו לעזוב את העיר. כיון שלא מצא את אסעדון, ניגש מיוזמתו לביתו של בן-חמו כדי למסור לו את בקשת המערער; אלא שגם בן-חמו לא היה בביתו, ונראה שכבר היה בחקירה. המערער וצמח עזבו את בתיהם והסתתרו במקומות שונים. מזוז שמר על קשר עם המערער. הוא ביקר אותו, לעתים ביחד עם אריאלה (אשת המערער), במקומות בהם הסתתר, ומפעם לפעם מילא בשליחותו משימות שונות. פעם גבה עבורו חוב בסך 10,000 דולר, והעביר למערער את הכסף, ובמקרים אחרים סיפק לו צרכים שונים, בכלל זה סמים מסוכנים. יום אחד נתבקש מזוז, על-ידי אחד רפי קראדי, למסור למערער בשמו של בן-חמו, כי הלה (בן-חמו) מצטער על שמסר למשטרה עדות בפרשת מויאל ומוכן לעשות הכול כדי לחזור בו ממנה. משהעביר מזוז למערער את פניית בן-חמו, שוחח המערער עם בן-חמו בטלפון, ובעקבות זאת (ביום 27.11.1991) גם נפגש עמו לשיחה, בהשתתפות צמח, בבית-קפה ביבנה. מזוז העיד, כי המערער סיפר לו, כי בשיחות שקיים עם בן-חמו ביקש ממנו ליזום ריאיונות עם עיתונאים, בהם יטען שאת הודעתו בפרשת מויאל מסר למשטרה תחת לחצם של החוקרים. במקומונים של באר-שבע אכן הופיעו כתבות, בהן צוטטה טענת בן-חמו כי בלחצם של החוקרים מסר בפרשת מויאל עדות שאינה אמת; ומזוז הביא אל המערער את העיתונים בהם הופיעו כתבות אלו. באותו הזמן לערך ביקש המערער ממזוז, כי יסדר בעבורו ובעבור צמח מקום מגורים בבאר-שבע. הבחירה נפלה על דירתו של ארמונד חזן, והמערער וצמח העתיקו את מקום מסתורם לדירה זו. מזוז סיפר, כי סמוך לאחר שובו לבאר-שבע הודיעו המערער, כי החליט "להעלים" את בן-חמו. המערער הסביר, כי אינו בוטח בבן-חמו וכי ללא עדותו טובים סיכוייו שבית המשפט ישחררו. בקשת המערער הייתה, כי מזוז יקבע פגישה עם בן-חמו. מזוז הסכים לכך, נפגש עם בן-חמו ונדבר להיפגש עמו, ביום 7.12.1991 בשעה 22:00, בטרמפיאדה שביציאה הצפונית מבאר-שבע. מזוז סיפר, כי לפני הפגישה עם בן-חמו פגש את המערער בדירת חזן בבאר-שבע. המערער חבש לראשו פאה מסולסלת והרכיב משקפיים. הם יצאו מן הדירה ביחד, אך בהוראת המערער הלך לבדו לפגוש את בן-חמו על-מנת להביאו לנקודת מיפגש, ליד תחנת הדלק, עליה הוסכם בינו לבין המערער. משהביא את בן-חמו למקום המיפגש, האשים המערער את בן-חמו, כי בסיבוכו בפרשת מויאל גרם לו סבל רב. המערער הודיע לבן-חמו, כי החליט להרגו. בן-חמו התחנן על חייו, אך המערער דחה את תחנוניו וכיוון את אקדחו לעבר בן-חמו. הוא לחץ על ההדק, אך האקדח לא פעל. אז הוציא המערער את חגורתו ממכנסיו, צלב אותה על צווארו של בן-חמו וניסה לחנקו בעזרת החגורה. משהצליח בן-חמו להשתחרר מן החגורה, לפת המערער את צווארו בעזרת חגורתו בשנית. מזוז תיאר את האירוע בפרוטרוט: בן-חמו נפל ארצה, בעוד החגורה כרוכה על צווארו. המערער, שניצב מעליו ואקדחו בידו, אמר לבן-חמו כי הוא מעמידו בניסיון, ואם ינסה להתנגד יירה בו. אחר-כך הידק את החגורה על צווארו: קצה אחד שלה הצמיד לקרקע ברגלו, ואת הקצה השני משך בחוזקה. משנפח בן-חמו את נשמתו, גרר המערער את גופתו, בעזרת החגורה, לעבר בור שהוכן מבעוד מועד במקום המיפגש. במרחק מטרים ספורים המתינו לו מעדר וטוריה, שאף הם הוכנו מראש, ובעזרת כלים אלה כיסה המערער את הבור בעפר. אחר-כך עזבו המערער ומזוז את המקום. במהלך כל האירוע, טען מזוז, עמד בצד וצפה במתרחש. רק פעם אחת, לדבריו, התערב: כאשר בן-חמו הוציא מכיסו סכין חיתוך וניסה לפגוע בעצמו, חילץ מידו את הסכין. לטענתו, אף כי ידע, בעת שהביא את בן-חמו למקום המיפגש, כי בכוונת המערער להרגו, לא השתתף בעצמו בביצוע מעשה ההמתה ואף לא לקח חלק בעשיית איזו מן הפעולות האחרות: הכנת מעדר וטוריה, חפירת הבור וקבורת הגופה. לטענתו, אף לא ידע כי מראש נחפר במקום בור, בו תוטמן גופת בן-חמו. גם לאחר הרצח המשיך מזוז לבקר אצל המערער, בבית חזן. בביקורו שם, יום-יומיים לאחר הרצח, הבחין בשריטות במקומות שונים על גופו של המערער. לשאלתו השיב המערער, כי יסגיר את עצמו למשטרה רק לאחר שיחלפו סימני השריטות. מקץ כשלושה שבועות התייצבו המערער וצמח במשטרה ונעצרו לחקירה. גם לאחר מעצרו של המערער, המשיך מזוז לבקר אצלו ולדאוג לצרכיו. באחד מביקוריו אמר לו המערער, כי הוא חושש שעומדים לבנות במקום בו הטמין את גופת בן-חמו. המערער הורה לו לפנות לאחד לוי אלון ולבקש את עזרתו בהעברת הגופה למקום אחר. מזוז פנה לאלון, טען לפניו כי הוא אשר רצח את בן-חמו וביקש את עזרתו בהעברת הגופה. אלון, שהלך עמו למקום בו הוטמנה גופת בן-חמו, אמר כי לדעתו המקום נראה די בטוח. אף שהותירו את גופת בן-חמו במקום בו הוטמנה, סיפר מזוז למערער כי העבירו את הגופה למקום אחר. כעבור זמן-מה, העיד מזוז, שמע מאחיו של המערער, שגופת בן-חמו נחשפה. הוא נסע למקום במונית, צפה לעבר בור הקבר ונוכח שהוא אכן ריק. משקל גירסתו של עד המדינה ושאלת הסיוע לעדותו 10. הבאתי - בתמצית שבתמצית - את עיקרי גירסתו של עד המדינה, עליה השתיתו שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי את מימצאיהם העובדתיים. תיאורם הסדור של עיקרי הגירסה רחוק מלשקף את הפגמים בהם לקתה גירסתו לגופה, את המניעים שהיו לו להפליל את המערער, ומקל וחומר - את אורחותיו הנלוזות של העד, בשלב החקירה ובשלב מסירת העדות. ממילא אין להסיק מתיאור זה דבר וחצי-דבר ביחס לאמינות גירסתו של עד המדינה. לאמיתו של דבר נתברר במשפט, כי מזוז איננו רק עבריין מועד, אלא גם אופורטוניסט חסר כל מעצורים, המוכן לשקר ולכזב כל אימת שהדבר נראה לו מועיל לקידום אינטרס מיידי שלו ולהצלת עורו. בכך הודה מזוז עצמו: כאשר נשאל, אם ומה יהיה מוכן לומר כדי לשמור על חירותו, השיב "הכול", ואף לשאלה, אם בנסיבות כאלו יהיה מוכן גם לשקר בעדות, לא היסס להשיב בחיוב מוחלט. התובע, שייצג את המאשימה בערכאה הראשונה, תיאר את מזוז כ"טיפוס מגעיל". בסיכומיו אמר, כי לו היה מזוז מופיע במשפט כעד-הגנה, אף אז היה משקר, והוא (התובע) היה מציע לבית המשפט שלא להאמין לעדותו. גם משהופיע כעד-תביעה, אמר התובע, על בית המשפט להיזהר בהסתמכות על עדותו, ובטרם יבסס מימצאים על עדותו צריך בית המשפט להשתכנע בקיום "סיוע למכביר" לגירסתו. את טענתו, כי על בית המשפט המחוזי לקבל, בכל זאת, את עדותו של מזוז, ולייסד עליה את מימצאי הכרעת-דינו, ביסס התובע על ההנחה שבחומר הראיות אכן מצוי סיוע למכביר לגירסתו. עמדה זו נתקבלה על-ידי שניים משופטי ההרכב (השופטים גלעדי וסגל), אשר גם דחו את גירסת המערער כבלתי-מהימנה, וכן את טענות הסניגורית, ביחס למניעיו של מזוז להפליל את המערער בביצוע רצח שאפשר שלא בוצע על-ידיו, כבלתי-משכנעות. השופט השלישי בהרכב (השופט הנדל) סבר, בדעת מיעוט, כי הראיות התומכות עליהן הסתמכה התביעה אינן ראויות להיחשב כסיוע ממשי. השופט הנדל אמנם מצא יסוד להחשדת המערער בביצוע הרצח. עם זאת לא ראה מקום להתעלם מראיות, מהן עלתה האפשרות שלמזוז היה אינטרס אישי להפליל את המערער; ולנוכח אישיותו הפגומה של העד, לא הוציא מכלל אפשרות כי מזוז היה מוכן להפליל את המערער אף בידיעה שמעשה הרצח בוצע בידי אדם אחר. בחילוקין אלה, שבין השופטים, דעתי היא כדעת השופט הנדל. 11. הסיוע לעדות מזוז נמצא, אליבא דקביעת שופטי הרוב, בארבע ראיות עיקריות: המניע שהיה למערער להיפטר מבן-חמו; התבטאויות המערער, באוזני צמח ומזוז, אודות הצורך "להעלים" את בן-חמו; העובדה שבערב בו החלה היעדרותו של בן-חמו, המערער אכן יצא מדירת המסתור שלו, בבית חזן בבאר-שבע, כשהוא חובש פאה ומרכיב משקפיים; והעובדה שבשובו, באותו הלילה, אכן היו למערער שריטות בחלקים שונים של גופו. למערער אמנם היה מניע לפגוע בבן-חמו, שהיה עד ראייה להריגתו של מויאל ואשר הודעתו בחקירת המשטרה, אודות נסיבות האירוע, היוותה את הנדבך הראייתי המרכזי, עליו השתיתה התביעה את החלטתה המקורית, להאשים את המערער, בשל המתתו של מויאל, בעבירת רצח בכוונה תחילה. בהיותו של המערער בעל מניע לפגוע בבן-חמו - הנחה שהייתה ידועה למשטרה והובאה על-ידה בחשבון עוד לפני חשיפת גופתו של בן-חמו ופתיחת החקירה בפרשת רציחתו - היה אמנם כדי להצדיק את החשדתו של המערער בביצוע הרצח. אך בצדק ציין השופט הנדל, כי עצם קיומו של מניע, כאמור, דווקא מעצים את החשש, שמזוז (בהנחה שהיה בעל עניין להפליל את המערער) יעז לעשות כן. הראיות האחרות, בהן מצאו שופטי הרוב סיוע לגירסת מזוז, אף יותר פרובלמטיות; בעיקר מפני שכולן מתייחסות לעובדות שהמערער עצמו לא חלק עליהן, אך בעדותו הציע להן הסברים, שלכאורה יכלו להתיישב גם עם חפותו. המערער לא חלק, כי חשש מפני האפשרות שבן-חמו יעיד נגדו בפרשת מויאל ופעל להניאו מכך. כן הודה המערער, כי בהזדמנויות אחדות, בנוכחות צמח ומזוז, אף הרהר בקול רם באפשרות "להעלים" את בן-חמו. ואולם במקביל העלה גם את האפשרות לסייע לבן-חמו לעזוב את הארץ ובדרך זו להיפטר מן הסיכון שהעדתו על-ידי התביעה בפרשת מויאל תוביל להרשעתו ברצח. לבסוף, טען המערער, בחר להרחיק בן-חמו מן הארץ; ובערב אשר בו, על-פי גירסת מזוז, נרצח בן-חמו, מסר למזוז סכום של 4,000 דולר במזומנים, על-מנת שישתמש בכסף זה להשגת דרכון מזויף ולרכישת כרטיס טיסה עבור בן-חמו. מזוז, שלא הכחיש שקיבל מידי המערער כ3,000- או כ4,000- דולר, מסר בליל של גירסאות שונות ומשונות ביחס למועד שבו ולמטרה שלשמה נמסר לו הכסף. אך משנשאל על כך בחקירתו הנגדית, למצער לא הכחיש כי הכסף נמסר לו בערב מעשה הרצח (מדבריו עלה, כי לפתע "נזכר" שבמעמד ביצוע הרצח היה הכסף בכיסו). כן לא הכחיש - הגם שלא אישר במפורש - את טענת הסניגוריה כי הכסף נמסר לו כדי שישתמש בו להשגת דרכון מזויף וכרטיס טיסה עבור בן-חמו. המערער, מצדו, הודה, כי באותו הערב יצא מבית חזן כשהוא מחופש בעזרת פאה ומשקפיים, אלא שלטענתו, יצא כדי לרכוש סמים ולא למטרה אחרת. כן סיפר, כי בזמן הליכתו ברחוב הבחין ברכב של המשטרה; ומחשש שיזהו אותו התחיל לרוץ, נפל ונשרט. בעקבות זאת, ומתוך שביקש לחסוך מעצמו את הצורך להסביר בחקירתו את פשר השריטות שעל גופו, דחה את ההתייצבות במשטרה, שלו ושל צמח, עד שהסימנים יחלפו. שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי דחו כבלתי-מהימנים את הסבריו של המערער, הן ביחס לסיבת יציאתו מן הבית כשהוא מחופש והן ביחס לנסיבות בהן נשרט. בתקופת הסתתרותו מפני המשטרה סופקו צורכי המערער על-ידי מזוז. ככל שנזקק לסמים מסוכנים, סיפק לו מזוז גם צורך זה. על שום מה, אפוא, יסתכן ויצא מן הבית כדי לרכוש סמים? יתר על כן: המערער סיפר כי קנה סמים, אך סירב לספר ממי קנה אותם, חרף הבטחת החוקרים כי האיש שבשמו ינקוב לא ייעצר ולא יועמד לדין. בנסיבות אלו, בהן כבש המערער את פרטי גירסתו, גם לא ראו השופטים ליתן אמון בעדותו של אחד חיים זריהן, שנקרא כעד הגנה במטרה לאשר את גירסת המערער בנקודה זו. ואולם גם טענת המערער כי נתן כסף למזוז - עובדה שלא הוכחשה על-ידי מזוז עצמו - לא שיכנעה את שופטי הרוב. השופט בעל דעת המיעוט סבר, כי משהודה המערער בעובדות, בהן נתבקש בית המשפט למצוא סיוע לעדות מזוז, מתחייבת המסקנה כי הראיות שהובאו להוכחתן אינן נוגעות לגיזרת המחלוקת שבין גירסת התביעה לבין גירסת המערער. 12. לא למותר להזכיר, כי עדותו של מזוז הותירה מספר תהיות, שגם באת-כוחה המלומדת של המדינה, בתשובתה לערעור, הודתה לפנינו כי אין בידה ליישבן. מזוז, כזכור, העיד, כי המערער השתמש בחגורת מכנסיו לחניקתו של בן-חמו. משנחשפה הגופה, נתגלתה לידה חגורה. דא עקא שחגורה זו זוהתה על-ידי אחותו של בן-חמו כחגורתו של אחיה המנוח. גם משהוצגה עובדה זו לפני מזוז, עמד העד על גירסתו שבן-חמו נחנק בעזרת חגורתו של המערער, ולא היה מסוגל לומר מתי, על-ידי מי ובאלו נסיבות הוצאה חגורתו של בן-חמו ממכנסיו. כן הוברר, כי בן-חמו נקבר כשפלג גופו העליון עירום, כששתי החולצות שלבש אף הן הוטמנו בתוך קברו. אף לעובדה זו, שניצבה בסתירה לגירסת מזוז כי בן-חמו נקבר כשהוא לבוש בכל בגדיו, לא היה למזוז כל הסבר. הבדלים אלה אינם חסרי משמעות. ניתן לכאורה להקשות, אם אין הם מעוררים חשש שמזוז העיד אודות אירוע ששמע אודותיו מכלי-שני, או צפה עליו ממרחק. מאידך, אם מניחים שמזוז אכן נכח בזירת העבירה, קשה עד למאוד לקבל את גירסתו, כי תרומתו הפעילה לביצועה הסתכמה בהבאתו של בן-חמו למיפגש עם המערער. כלום ייתכן שניצב שם וצפה ברצח, כמו עובר-אורח זר שנקלע למקום באקראי, מבלי להשתתף בביצועו או לעזור למערער בקבורת הגופה? מזוז טען בעדותו, שכלל לא ידע שבמקום המיפגש הוכן מראש בור לקבורתו של בן-חמו. מעדויות שהובאו במשפט עלה, כי במועד שקדם למועד היעדרותו של בן-חמו, נסע מזוז במכונית עם אחרים, כשהוא נושא בידו מעדר. ליד תחנת הדלק, שבקרבתה נחשפה גופתו של בן-חמו, ירדו הוא ואדם נוסף מן הרכב. עדויות אלו, שלקו בפגמים, לא נאמנו. אף-על-פי-כן עולה השאלה, אם מזוז שיקר כשטען כי אף בפעולות הנלוות לרצח, לא כל שכן ברצח עצמו, לא נטל חלק פעיל? ואם אכן שיקר, כלום עשה כן לשם מיזעור חלקו, כדי לזכות במעמד של עד-מדינה, או שמא כדי לחפות על מעורבותו של אדם אחר, או נוסף, בביצוע הפשע? 13. משתי עובדות בסיסיות שהוכחו במשפט עולה המסקנה, כי בכל הנוגע למערער, מזוז לא היה עד חסר פניות: העובדה המוכחת שביום היעלמותו של בן-חמו, או בסמוך מאוד לכך, קיבל מזוז מידי המערער סכום כסף נכבד; והקשרים שפיתח מזוז עם אריאלה, אשתו של המערער. כאמור, הודה מזוז, שקיבל מן המערער סכום של כ3,000- או 4,000 דולר במזומנים. הוא לא הכחיש את האפשרות שהכסף נמסר לו ביום היעלמותו של בן-חמו, ואף "נזכר" כי במעמד ביצוע הרצח היה הכסף בכיסו. ביחס למטרה שלשמה ניתן לו הכסף היו בפיו גירסאות שונות, בכללן הגירסה שלפיה אמור היה להשתמש בכסף להשגת דרכון מזויף ולרכישת כרטיס טיסה שיאפשרו למערער עצמו להימלט מן הארץ; אך בחקירתו הנגדית לא הכחיש, כי המערער הטיל עליו להשתמש בכסף להשגת דרכון מזויף וכרטיס טיסה עבור בן-חמו, שבמגעיו עם המערער הביע נכונות לצאת לדרום-אפריקה כדי להתחמק ממתן עדות נגד המערער. בסופו-של-דבר, העיד מזוז, הרעיון לרכוש דרכון מזויף (ככל הנראה עבור המערער) נתגלה כבלתי-מעשי והוסר מעל הפרק. אף-על-פי-כן, את הכסף שקיבל מן המערער הוא לא החזיר למערער אלא "ביזבז". נראה לי כי במשפט לא הוקדשה תשומת-לב לאפשרות, שהרצון להחזיק בכסף שקיבל מן המערער אפשר והניע את מזוז לגרום ל"היעלמותו" של בן-חמו, בדרך שונה מאשר הספקת אמצעים שיאפשרו לו להסתלק מן הארץ, ומשנחשפה העובדה שבן-חמו נרצח, להפליל את המערער בביצוע המעשה. ודוק: אינני אומר כי כך אמנם התרחשו הדברים, אלא רק כי האפשרות שלמזוז היה מניע, אם ביחס לרציחתו של בן-חמו, ולמצער ביחס להפללת המערער במעשה הרצח, לא נבדקה במידה מספקת. 14. חששות לא מבוטלים, ביחס למניעיו של מזוז להפליל את המערער בביצוע הרצח, מעלות העובדות שהוכחו ביחס לקשריו של מזוז עם אשת המערער. מן הראיות עלה, כי לאחר הימלטותם של המערער וצמח מבאר-שבע, בעקבות הריגת מויאל, השתלט מזוז על מועדון הלילה שלהם וניהל אותו, מעשה בעלים, עד שלבסוף מכר את כל תכולת המועדון והסתלק מן המבנה אותו שכרו המערער וצמח ויסדו בו את מועדונם. כן הוברר, כי מזוז פיתח קשר רומנטי עם אשת המערער, אריאלה. כל עוד השיבה לו זאת אהבה, הסתירו השניים את קשריהם מן המערער. כאשר בשלב מסוים ביקשה אריאלה לנתק קשר זה, ובכוונה לאלצה לטפל בו, ירה מזוז ברגלו ומיהר להגיש למשטרה תלונת-שווא כי מישהו ירה בו. עובדות אלו מקימות בסיס לחשש שלמזוז היה מניע להפליל את המערער: אם מחמת אהבתו לאריאלה וציפייתו שהרשעת המערער ברצח, והרחקתו לתקופה ארוכה, תשיב אותה אליו; ואם מחמת חששו מפני תגובותיו האפשריות של המערער לאחר שייוודעו לו מעללי מזוז, כלפי אשתו וכלפי רכושו, בתקופה בה נעדר מבאר-שבע והסתתר מפני המשטרה במקומות שונים. 15. מניע נוסף שהיה למזוז להפליל את המערער נעוץ בנסיבות בגדרן הסכים להפוך לעד-מדינה. כבר הזכרתי לעיל, כי במועד מעצרו של מזוז כבר היו בידי המשטרה ראיות למעורבותו ברצח. אך נראה שחוקרי המשטרה העריכו כי מזוז אינו "המבצע העיקרי". על רקע זה, ובמטרה להניעו לחשוף את הידוע לו, הסבירו לו כי אם יפליל את המבצע העיקרי, התיק נגדו ייסגר. שמו של המערער הוזכר בשיחה; ובצדק, כמדומה, ציינה הסניגורית כי היה זה אחד החוקרים שהזכיר את שמו, באוזני מזוז, לראשונה. נמצא שמזוז הועמד די במפורש על המצופה ממנו, וביודעו את מהות הברירה שלפניה ניצב - להסתכן באישום ברצח או להפליל את המערער ולהציל בכך את עורו - לא התקשה להחליט. אין ספק, כי הידיעה שלמערער יש מניע לרצוח את בן-חמו היא שהובילה את מהלכי חקירתו של מזוז, ואף את החלטת מזוז ליטול את האתגר שהחוקרים הציבו לפניו. בצדק ציין השופט הנדל, כי "במובן זה המניע של הנאשם (המערער - א' מ') להרוג את המנוח הפך למניע של מזוז להפליל את הנאשם ולהשתחרר מאשמת הרצח". ובצדק הוסיף, כי "מצב דברים זה מחליש מאוד את המשקל אשר ניתן לתת לעדותו של מזוז" ו"כי ביסוס מימצאים עובדתיים על סמך דבריו הינו תהליך פרובלמטי ביותר, וזאת בלי להיזקק לדרישה המיוחדת לפלילים של הוכחת אשמה מעל לכל ספק סביר". 16. כבר נזכר, כי בשיחותיו עם אנשים שונים סיפר מזוז כי הוא אשר רצח את בן-חמו. שתיים מאלו ראויות להתייחסות מיוחדת. בפנייתו ללוי אלון, בבקשה שהלה יסייע בידו להעביר את גופת בן-חמו, ממקומה למקום אחר, סיפר מזוז כי הוא אשר רצח את בן-חמו. בעדותו הסביר, כי בשיחה זו נטל את האחריות למעשה על עצמו כדי שלא לערב בכך את המערער, וכן כדי "להתרברב" ולזכות ל"כבוד בעיר". שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי קיבלו הסבר זה, ואני תוהה אם ההסבר היה ראוי להתקבל, לפחות על רקע טענת מזוז, כי פנייתו לאלון נעשתה בהוראת המערער עצמו. מכלל התבטאויותיו הנוספות של מזוז, שיכלו להתפרש כנטילת אחריות לביצוע הרצח, אך לא נזקפו לחובתו, מן הראוי להזכיר את אמירתו, בשיחה שקיים לאחר סיום עדותו עם אחד אלגרבלי, כי המערער הוא "חף מפשע"; משמע, כי בעדותו הפליל אותו לשווא. הקלטה של שיחה זו, שהוגשה כראיה לבית המשפט, הובילה להחזרתו של מזוז לדוכן העדים. ואולם, אף כאן קיבלו שופטי הרוב את הסברו של מזוז, כי מה שאמר לאלגרבלי, כי המערער חף מפשע, נאמר על-ידו בתקווה, שהדבר יסייע לו לחזור ולזכות במעמד בקרב העבריינים בבאר-שבע, שהוקיעו אותו על הסכמתו להיות עד-מדינה ולהפליל את המערער. ואני שב ותוהה אם הסבר זה ראוי היה להתקבל. סיוע לעד-מדינה בלתי-מהימן 17. אף שופטי הרוב היו ערים לאישיותו המפוקפקת של עד המדינה ולפגמים הרבים בהם לקתה עדותו. עם זאת החליטו כי יש לייחס לו את "מלוא האמון בכל הקשור לתיאוריו את ביצוע הרצח". מהכרעת-דינם עולה בבירור, כי החליטו לקבל את גירסת מזוז ולבסס עליה את מימצאיהם, לאור הסיוע הממשי לגירסתו שנמצא להם בראיות אחרות, ולאור שלילתה, כבלתי-הגיונית, של האפשרות שרצח בן-חמו בוצע בידי מזוז, אם לבדו ואם בשיתוף עם אחרים. ברי שאלמלא שוכנעו כי הראיות האחרות מסייעות לגירסת מזוז, היו נזהרים מהסתמכות על עדותו. אני, בכל הכבוד, סבור, כי גם בהנחה שהראיות האחרות אכן היוו סיוע לעדותו של מזוז, הרי משהוברר כי עדות מזוז, כשלעצמה, אינה ראויה לאמונם, לא היה מקום לסמוך על גירסתו ולבסס עליה מימצאים. כדברי השופט שמגר בפרשת שניר : מובן ומקובל הוא, כי אין הטפל יכול לרפא את העיקר, וכי אין הסיוע יכול להכשיר את הראיה, בה דבקה המסקנה, כי יסודה ותוכנה באי-אמת. בית המשפט מגבש את מסקנתו הסופית בדבר אמינותם של העדים השונים - ועדי מדינה בכלל זה - כאשר הוא מסכם דעתו בהכרעת-דינו. אם בשלב האמור עדותו של עד-מדינה בלתי אמינה בעיני בית המשפט, אין בסיוע כדי להועיל, ואין ממילא טעם לפנות אליו (ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(4) 169, בעמ' 226). בגיבוש הערכתו ביחס לשורת אמינותו של עד כלשהו, רשאי אמנם בית המשפט לבחון את עדותו לאור מכלול הראיות האחרות, ולא מן הנמנע כי הערכתו ביחס לאמינות גירסתו של עד-מדינה, שעדותו טעונה סיוע, תושפע מקיומה של ראיה אחרת, שבכוחה גם לסייע לגירסת העד (ראו את דברי השופט שמגר בפרשת שניר , בעמ' 228-227). במה דברים אמורים? במקרה בו הראיה הנוספת אך תורמת לביסוס ההערכה כי העדות, כשלעצמה, מהימנה. לא כן הדבר כשהעדות עצמה אינה ראויה לאמון. במקרה כזה אין בית המשפט רשאי לקבלה רק בשל התמיכה שמצא לה בראיה אחרת. דין זה יפה לפרשתנו, אף בבחינת קל וחומר; שכן, במקרה שלפנינו, גם דבר קיומו של סיוע ממשי לגירסת מזוז מוטל, לטעמי, בספק. כידוע, מהותו והיקפו הכמותי של הסיוע הנדרש עשוי להשתנות, כמתחייב מהיקף המחלוקת; וגם משקלה של ראיית הסיוע הנדרשת נגזר לא פעם ממשקלה של העדות המסתייעת (השוו האמור בע"פ 4009/90 מדינת ישראל נ' פלוני , פ"ד מז(1) 292, בעמ' 298). כאמירתו הקולעת של השופט גולדברג, "המשקל הנדרש לראיית הסיוע עומד ביחס הפוך למשקלה של הראיה המסתייעת" (בפרשת פלוני , בעמ' 302). הווה אומר: גם ההנחה, שקיומו של סיוע עשוי לחפות על הפגמים בהם לקתה עדות מזוז, ולהצדיק הסתמכות על גירסתו, חייבה התנייה כפולה: ראשית, שראיות הסיוע מתייחסות לנושאים שנשנו במחלוקת בין גירסת מזוז לבין גירסת המערער; ושנית, כי משקלו הראייתי של הסיוע המצוי הוא רב ונכבד. ובפרשתנו, כפי שהשתדלתי להראות, אף אחד מתנאים אלה אינו מתקיים. 18. העולה מן המכלול הוא, שהראיות שהובאו על-ידי התביעה, בפרשת רצח בן-חמו, הטילו על המערער חשד כבד כי נטל חלק פעיל בביצוע הרצח. אך מן הטעמים שפורטו אין בידי לקבל, כי הראיות שהובאו ביססו את אשמת המערער מעל לכל ספק סביר. לפיכך הריני סבור, כי יש לקבל את הערעור בע"א 1087/99, לבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ולזכות את המערער מביצוע עבירת הרצח בה הואשם, מחמת ספק באשמתו. את הערעור שהגיש המערער בע"פ 5496/92, על חומרת העונש שנגזר עליו עקב הרשעתו בעבירת הריגה, יש לדחות. ש ו פ ט השופט י' זמיר : תשתית הראיות (בע"פ 1087/99) מעלה חשד כבד מאד שאכן המערער הוא שרצח את בן-חמו. אולם, אין להכחיש, יש סדקים בתשתית זאת. הם הביאו את אחד השופטים בבית המשפט המחוזי (השופט נ' הנדל) להחליט, בדעת מיעוט, כי יש לזכות את המערער מן האישום מחמת הספק. עכשיו הם הביאו גם את חברי, השופט א' מצא, אל אותה החלטה. אכן, לאור הפירכות שבראיות התביעה, כפי שהוצגו בפסק הדין של השופט מצא, ועל אף החשד הכבד באשמתו של המערער, איני יכול לומר בלב שלם כי הראיות מוכיחות את אשמתו מעל כל ספק סביר. לפיכך אני מצטרף אל המסקנה של השופט מצא כי יש לזכות את המערער, מחמת הספק, מן האישום ברצח. אני מסכים עם השופט מצא כי יש לדחות את הערעור של המערער (בע"פ 5496/92) על חומרת העונש שהוטל עליו בגין ההריגה של מויאל. ש ו פ ט השופט א' ריבלין : הרשעתו של המערער בעבירת הרצח נתבססה על עדותו של עד המדינה ועל ראיות שבאו לסייע לגרסתו. הראיות מעלות חשד חמור ביותר בדבר אשמתו של המערער, דא עקא, שעיקרן עדות של מי שהתביעה עצמה יחסה לו אמינות מוגבלת עד שביקשה לשכנע את בית המשפט בקיום סיוע ממשי לגרסתו. עד המדינה, שגם על פי עדותו בבית המשפט הביא את הקורבן למקום שנועד לביצוע הרצח, נטל על עצמו, בשתי הזדמנויות, מחוץ לכתלי בית המשפט, את האחריות לביצוע הרצח עצמו. אכן, אין להתעלם מן האפשרות כי העד מזוז ביקש לאחוז את החבל בשני קצותיו: למלט נפשו שלו מהרשעה על ידי מסירת עדות מפלילה כנגד המערער - על מנת שיזכה במעמד של עד מדינה, ובה בעת, לגרוע ממשקלה של עדות זו על ידי שיטיל בה מומים, ובכך להימנע מן התוצאה המפלילה לגבי המערער. כך, למשל, הקלטת השיחה שנתקיימה בינו לבין אחד אלגרבלי, בה נשמע העד אומר כי המערער הוא חף מפשע, יכול ובאה בידיעת עד המדינה. אלא שאפילו האפשרות הזו מחזקת את מסקנתו של שופט המיעוט בבית המשפט המחוזי, כי אין לסמוך על עדותו של עד המדינה וכי שום סיוע לא יציל את העדות המסתייעת. ראוי לציין בעניין זה כי פרכות חשובות נתגלו בגרסת העד דוקא בכל הקשור לתאור הרצח עצמו. חברי הנכבד השופט א' מצא הצביע על מניעים אפשריים נוספים לבחירתו של עד המדינה להעליל על המערער, ובא לכלל מסקנה כי אין מנוס מאשר לזכות את המערער בשל הספק. אני מצטרף לפסק דינו. אני מצטרף גם להערות שנכתבו בפסק דינו של חברי הנכבד השופט י' זמיר. אני מסכים עם חברי הנכבדים כי יש לדחות את הערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער בע"פ 5496/92. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא. ניתן היום, כא' בתמוז תשס"א (12.7.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ________________ העתק מתאים למקור 92054960. F10 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 /עכ.

[ "ע\"פ 5496/92", "ע\"פ 1087/99", "ע\"פ 869/81", "בע\"א 1087/99" ]

8,206

2,577

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 444/94 ע"א 577/94 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המבקשת: עטרי גלי נ ג ד המ שיבים: 1. אורות ייצוג אמנים והפקות 2. צח שלמה 3. שלף חיים בקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד בשם המ בקשת: עו"ד עמירם גיצלטר החלטה הבקשה לעיכוב ביצוע של פסק-הדין בע"א 444/94, 577/94 תועבר לתגובת המשיבים, בתוך 7 ימים. עד למתן החלטה בבקשה, ניתן בזה צו עיכוב ביצוע ארעי ביחס לכל ההליכים המתנהלים מטעם המשיבים על בסיס פסק-הדין. ניתנה היום, א' בכסלו התשנ"ח (30.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94004440.N02

[ "ע\"א 444/94", "ע\"א 577/94", "בע\"א 444/94" ]

8,210

12,082

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 444/94 ע"א 577/94 בש"א 2232/94 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערערים בע"א 444/94 : 1. אורות ייצוג אמנים והפקות (והמשיבים בע"א 577/94) 2. צח שלמה 3. שלף חיים נגד המשיב ה בע"א 444/94 : עטרי גלי (והמערערת בע"א 577/94) בשם המערערים בע"א 444/94: עו"ד רסלר יהודה בשם המשיב ה בע"א 444/94: עו"ד גיצלטר עמירם פסק-דין השופטת ד' ביניש: 1. בשנת 1976 התקשרה הזמרת גלי עטרי (היא התובעת בבית המשפט קמא, המשיבה בע"א 444/94, והמערערת בע"א 577/94 (להלן - המשיבה)), בחוזה לייצוג אומנים עם משרד האמרגנים "אורות" (הוא הנתבע 1 בבית המשפט קמא, המערער 1 בע"א 444/94 והמשיב 1 בע"א 577/94; הנתבעים, המערערים והמשיבים 3-2 (בהתאמה) בענייננו הם האמרגנים הפעילים באותו משרד, שלמה צח וחיים שלף (כולם ביחד להלן - המערערים)). תנאיו של החוזה הזה (שסומן בבית המשפט קמא ת1/) יפורטו בהמשך ככל שיהא בכך צורך, ואולם כבר כאן יש לומר, כי החוזה היה אמור להיות בתוקף עד ליום 1.2.81, ועיקרו היה חובת המערערים להשתדל להשיג עבור המשיבה הופעות ושאר פעילויות אומנותיות, כנגד זכותם של המערערים לנכות מההכנסות אחוז נתון. לקראת תחרות השירים של האירוויזיון בשנת 1979, השתבצה המשיבה כחברה בלהקת "חלב ודבש". חברי הלהקה, והמשיבה ביניהם, חתמו על הסכם עם המערערים (שסומן בבית המשפט קמא ת3/) להסדרת פעילות הלהקה ואופן חלוקת ההכנסות. לאחר חודשים לא מעטים של פעילות במסגרת הלהקה, תפסה בחודש יוני 1980 זמרת אחרת את מקומה של המשיבה כסולנית הלהקה. כפי שיפורט בהמשך, הדעות חלוקות על נסיבות החלפה זו. שני החוזים הללו, ת1/ ו-ת3/, הם אשר עומדים בבסיס התביעה שנדונה בבית המשפט קמא. במסגרת תביעה זו, תבעה המשיבה פיצויים בגין הפרת שני החוזים האמורים. כמו כן, התבקש בית המשפט קמא לחייב את המערערים להציג חשבונות של עסקי הלהקה והכנסותיה (בעיקר בחו"ל), ולחייב את המערערים לשלם למשיבה את שיתברר שמגיע לה לאחר עיון בחשבונות. פסק דינו של בית המשפט קמא 2. הראיות נגבו והעדויות נשמעו על-ידי השופט מישר ז"ל, שנפטר בטרם השלים את המלאכה, ולא פסק את הדין. פסק הדין בו נתקבלה תביעת המשיבה בעיקרה, נכתב על ידי סגן הנשיא השופט חג' יחיא, שלדאבון הלב הלך גם הוא לעולמו בינתיים. השופט המלומד קיבל את גרסתה של המשיבה, לפיה הודחה מהלהקה בניגוד לחוזה ת3/. לגבי החודשים שבאו לאחר הדחתה, בהם הסכם הייצוג (ת1/) עוד היה אמור להיות בתוקף, קבע השופט, כי המערערים "הקפיאו" את המשיבה ובכך הפרו אף את חיובם לפי הסכם זה. על בסיס קביעות אלה, פסק השופט את נזקיה של המשיבה. הוא קבע, כי המערערים אחראים בלעדית לאובדן הכנסותיה של המשיבה במשך התקופה שבין יוני 1980 עד פברואר 1981, ופסק לה 72,000 דולרים בגין תקופה זו. נוסף לכך, פסק לה פיצוי חלקי בגין מיעוט הופעותיה בתקופה שנמשכה החל מסיום תוקפו של החוזה ועד למועד הגשת כתב התביעה. כמו כן, פסק השופט למשיבה פיצוי בגין פגיעה במוניטין ועגמת נפש. בכל הקשור לחשבונות הבלתי-מוסדרים בין המערערים לבין המשיבה, קבע השופט קמא את הקביעות הבאות: השופט קיבל את גרסת המשיבה, לפיה נתקבלו כספים בגין הופעות טלויזיה בחו"ל, ופסק לה את חלקה בכספים אלה, לאחר שקבע בדרך של הערכה באיזה סכום מדובר. השופט אימץ את פרשנות המשיבה להסכם ת3/, לפיה המערערים הם אלה שהיה עליהם לשאת בהוצאות הכרוכות בפעילות הלהקה, וקבע כי עליהם להשיב לה סכומים אותם ניכו מחלקה בהכנסות. אשר לחלקה של המשיבה בהכנסות, קבע השופט כי לא שולם לה כל מה שמגיע לה, ופסק לה סכומים שונים, ככל שעלה בידו לקבוע מה מגיע לה על בסיס הראיות שהובאו בפניו. עם זאת, לגבי חלק מן הפלוגתאות הנוגעות לחלקה של המשיבה בהכנסות, ראה השופט לנכון לקבוע מנגנון של מינוי רואה חשבון שיבדוק את החשבונות הרלבנטיים, תוך חיוב הצדדים לשתף עמו פעולה, ואשר מסקנותיו תחייבנה את הצדדים. בסוף הדברים, דחה השופט תביעה שכנגד שהוגשה בידי המערערים, בציינו, כי מדובר בתביעה קנטרנית ומיותרת. טענות המערערים בע"א 444/94 3. המערערים משיגים כנגד חלקים ניכרים מפסק הדין. בראש ובראשונה, הם משיגים כנגד המנגנון המיוחד אותו קבע בית המשפט המחוזי - מינוי מומחה בפסק דין סופי. המערערים מעלים טענות רבות בעניין זה, ובסיכומו של דבר מבקשים כי פסק הדין יבוטל, וכי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי. מעבר לטענה זו, טוענים המערערים כנגד רבות מקביעותיו העובדתיות, החשבונאיות והמשפטיות של בית המשפט קמא, הכל כפי שיפורט בהמשך. בעניין זה מקדימים ואומרים המערערים, כי מכיוון שהשופט שפסק את הדין אינו השופט ששמע את העדויות וגבה את הראיות, מן הראוי שבית משפט זה יסטה ממנהגו, ויתערב אף בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא. בין היתר, טוענים המערערים, כי הם לא הדיחו את המשיבה מן הלהקה ולא הפרו את חוזה הייצוג. לחילופין, חולקים הם על גובה הפיצוי שנפסק למשיבה בגין הפרת החוזים. עוד הם טוענים, כי גם אם הם הפרו את החוזה, הרי שהיה על המשיבה להקטין את נזקיה מן ההפרה. גם באשר לחלק בפסק הדין העוסק בחשבונות הבלתי-מוסדרים בין הצדדים משיגים המערערים על רבות מקביעותיו של השופט קמא. בין היתר, הם טוענים כי בית המשפט חייב אותם בכפל תשלום בחלק מן העניינים. לבסוף, טוענים המערערים, כי דחיית תביעתם שכנגד על-ידי בית המשפט קמא נעשתה באורח סתמי וללא נימוק מספיק. טענות המשיבה בע"א 444/95 והמערערת בע"א 577/95 4. המשיבה שבה ותומכת בקביעותיו העובדתיות ובמסקנותיו המשפטיות של בית המשפט קמא, תוך שהיא מבקשת לא לחרוג ממנהגו של בית משפט זה שלא להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה. לעניין חישובי האומדנא שערך בית המשפט בפרטים שונים מדגישה המשיבה את חוסר האמון שרחש בית המשפט למערערים ולעורכי החשבונות מטעמם, את עובדת היות המידע הרלבנטי כולו בידי המערערים, ואת המסקנה המתבקשת מכך - חזקה עליהם שמקום שם לא סיפקו את המידע במלואו, ידעו אל-נכון שהפסיקה בדרך האומדנא תיטיב עמם, ועל כל פנים לא תוציא אותם נפסדים. המשיבה מעלה שתי השגות מצידה על פסק הדין, וזאת במסגרת הערעור שכנגד. מדובר בהשגות על שתי טעויות "טכניות" שנפלו, לטענתה, בפסק הדין של בית המשפט קמא. ראשונה, היא טעות אריתמטית כביכול בחישוב הפיצוי בגין הפרת החוזים. שנייה, היא טעות במועד שנקבע כי החל ממנו תצורף ריבית לאחד הסכומים שנפסקו למשיבה. המערערים חולקים על הטענה כי מדובר בטעויות טכניות, ומנסים להצדיק את קביעותיו של השופט בעניינים אלה. עד כאן בקליפת אגוז יריעת המחלוקת בין הצדדים. כעת אעבור לבחינה של הפלוגתאות השונות, במסגרתה אתיחס ביתר פירוט לקביעותיו של השופט קמא ולטענות הצדדים. הכרעה בטענה המקדמית - התערבות ערכאת הערעור 5. בטרם אכנס לעובי הקורה, אתייחס לטענתם המקדמית של המערערים, והיא שמכיוון שהשופט שפסק את הדין (כב' השופט חג' יחיא ז"ל) אינו השופט ששמע את העדויות וגבה את הראיות, מן הראוי שבית משפט זה יסטה ממנהגו בכך שישים עצמו במקום בית משפט קמא, ויקבע מחדש ממצאים עובדתיים בתיק בהתבסס על בחינה מדוקדקת של חומר הראיות. תקנות סדר הדין האזרחי הביאו בחשבון נסיבות בהן נבצר משופט ליתן פסק דין בענין בו החל בשמיעת הראיות ושופט אחר שלא גבה את הראיות נאלץ לפסוק את הדין. לפיכך, קבעה תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, כי: "נמנע משופט, מכל סיבה שהיא, לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדות שנרשמה לפי תקנות אלה, כאילו הוא עצמו שמע או רשם את העדות, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו". אין חולק כי הוראות תקנה זו חלות גם כאשר השופט הראשון סיים את שמיעת הראיות בתיק, אך טרם כתב פסק דין (ראו: ע"א 387/74 אברהם נ' בית מרגוע ומלונות היוזם בע"מ , פ"ד כט(1) 356,353). אכן, הטעם העיקרי לכלל על פיו נמנעת ערכאת הערעור, בדרך כלל, מהתערבות בממצאים העובדתיים של הערכאה הראשונה, נגזר מיתרונה של הערכאה הראשונה המתרשמת באופן בלתי אמצעי מן העדויות שהושמעו לפניה (ראו ע"א 496/89 אל קאלאב ואח' נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב ואח' , פ"ד מה(4) 347,343). כאשר השופט של הערכאה הראשונה לא שמע את העדים ולא התרשם מעדותם במישרין, מצטמצם יתרון זה, ובית המשפט של ערעור יראה עצמו חופשי יותר להתערב בממצאים העובדתיים. עם זאת, יש להביא בחשבון כי גם אם לא היו בפני הערכאה הראשונה עדויות בעל פה, עשוי להיות לה יתרון מה בקביעת העובדות. אין זה רצוי כי ערכאת הערעור תעשה מחדש, כדרך של שגרה, את מלאכתה של הערכאה הראשונה, או בלשונם של המערערים - "תקבע (דה-נובו) ממצאים עובדתיים אחרים". אין להניח כי בכל מקרה בו מוגש ערעור על פסק דין שניתן בידי שופט שלא שמע את העדויות, תעסוק ערכאת הערעור באופן שיטתי בהערכת כל אחת מן העדויות, בהצלבה בין הראיות השונות ובקביעת הממצאים העובדתיים מחדש. בפסיקתו של בית משפט זה, יש גישות בעלות הדגשים שונים ביחס למידה הראויה של התערבות ערכאת הערעור בנסיבות בהן השופט קמא לא שמע את הראיות (ראו ע"א 986/93 קלמר נ' גיא ואח' (טרם פורסם); ע"א 175/87 לובצקי נ' גילגור (טרם פורסם)). בפסק דיני בע"א 5656/93 שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' מ. גביע בע"מ ואח' (טרם פורסם), הבעתי דעתי בשאלה זו, כי הכלל על פיו נמנעת ערכאת הערעור בדרך כלל מהתערבות בממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט קמא חל גם כאשר השופט של הערכאה הראשונה לא שמע את העדים, אף כי במקרה כזה ייקל על ערכאת הערעור לסטות ממנו. מכל מקום, בעניין שלפנינו בחנתי את ממצאי הערכאה הראשונה ואת טענות הצדדים לגופן ולפיכך אין נדרשת כאן הכרעה בין הגישות השונות בשאלה העקרונית. נחה דעתי כי עיקר הממצאים העובדתיים אותם קבע השופט קמא מבוססים על חומר הראיות, ואין מקום לשנות בהם ממה שקבע. יחד עם זאת, במספר טענות שהעלו המערערים כנגד קביעותיו העובדתיות של השופט קמא, מצאתי לנכון להתערב, כמו גם בחלק מן המסקנות המשפטיות אותן הסיק השופט, הכל כפי שיפורט להלן. אפתח את הדיון בפלוגתאות הנוגעות להפרת ההסכמים בין המשיבה לבין המערערים ולשאלת הפיצויים בגין הפרה זו. בהמשך, אבחן את נושא החשבונות הלא מוסדרים בין המשיבה לבין המערערים. הפרת ההסכם ת3/ 6. השאלה אם הודחה המשיבה מלהקת "חלב ודבש" שימשה נושא למחלוקת בין הצדדים בבית המשפט קמא. בענין זה קבע השופט קמא, כי המשיבה אכן הודחה בחודש יוני 1980 מן הלהקה בניגוד לחוזה ת3/. השופט דחה את טענות המערערים אשר העלו גירסאות שונות בשלבים שונים של ההליך לענין אופן פרישתה של המשיבה מהלהקה. המערערים חוזרים גם בפנינו על טענתם, כי המשיבה לא הודחה מהלהקה, אלא פרשה מרצונה היא. לאחר עיון בתיק שוכנעתי, כי לקביעתו העובדתית של השופט קמא ביחס להדחתה של המשיבה יש בסיס איתן בחומר הראיות. גירסאותיהם השונות של המערערים לגבי נסיבות החלפתה של המשיבה בזמרת אחרת לקו בסתירות פנימיות רבות. בין היתר, טענו המערערים, כי בשלב מסוים עזבה המשיבה את הארץ מבלי להודיע להם ובכך סטתה מתנאי החוזה, פגעה בעבודתה של הלהקה והם נאלצו להחליפה. התברר, כי בטענה זו לא היה ממש וכי המשיבה הוחלפה בזמרת אחרת מספר שבועות לפני נסיעתה לארצות הברית. למעשה, משהתמוטטה גירסה זו עוד בראשית המשפט, היתה הגירסה העיקרית של המערערים, כי המשיבה היא זו שהודיעה על פרישתה לאחר שהבינה כי לא תזכה בתנאים אותם דרשה להמשך פעילותה של הלהקה. טענה זו התייחסה בעיקר לדרישות שהציגה המשיבה ביחס לפעילותה של הלהקה בארץ, נושא אשר לא היה מוסדר בהסכם ת3/. נכון הוא, כי היתה נטושה מחלוקת בין המשיבה לבין המערערים ביחס לתנאים שונים הכרוכים בהמשך פעילותה של הלהקה בארץ לאחר זכייתה באירוויזיון, וענין זה גם לא הוכחש על ידי המשיבה. עם זאת, הגירסה כאילו פרשה המשיבה מן הלהקה מרצונה עקב מחלוקת זו, אותה ביקשו המערערים כי נאמץ, אינה יכולה לעמוד. בגירסה זו סטו המערערים מטענתם המרכזית בכתב ההגנה, לפיה התקבלה ההחלטה על פרישתה של המשיבה מן הלהקה על ידם עקב התנהגותה של המשיבה ונסיעתה האמורה לארצות הברית. כן נתגלו בגירסה זו עצמה בקיעים רבים וכן סתירות פנימיות בין עדויותיהם של המערערים צח ושלף ועדותו של אושרת, אשר ביקשו לתמוך בה כביכול. כל אחד מעדים אלה אף לא עמד באופן עקבי על גירסתו שלו. הגירסה האמורה אף אינה מתיישבת עם השתלשלות האירועים הכרוכים בהחלפתה של המשיבה בזמרת אחרת בלהקה, כפי שהוכחו במשפט. מבין ארועים אלה די אם אזכיר את האופן בו פורסם דבר החלפתה של המשיבה בלהקה ואת הנסיונות להגיע להסדר באשר לכך. טענה חלופית של המערערים היא, כי זכותם לקבוע את הרכבי הלהקות כרצונם, ומכאן שאף אם הדיחו את המשיבה מן הלהקה, אין הדבר מהווה הפרה של ההסכם ת3/. טענה זו חסרת בסיס, ויש לדחותה מכל וכל. לעניין זה די בכך שאציין, כי סעיף 1 להסכם האמור קובע כי: "סוכם בינינו שאתה חבר בלהקה שתופיע בשיר 'הללויה' בפסטיבל הזמר והפזמון תשל"ט1979-". בסעיף 7 להסכם, שהוסף בכתב יד, נקבע כי: "סוכם שגלי היא סולנית הלהקה". לאור כל הדברים האמורים לעיל, ניתן לקבוע כי צדק השופט קמא בפוסקו כי המשיבה הודחה מלהקת "חלב ודבש", תוך הפרת ההסכם ת3/. חשוב לציין, כי עיקר חשיבותו של הממצא העובדתי בדבר ההדחה, אף אם לא היה בכך כדי להיחשב כהפרה של ההסכם ת3/, היא דווקא לעניין הפרת הסכם הייצוג בין המשיבה לבין המערערים (ת1/), עניין עליו אעמוד כעת. הפרת הסכם הייצוג בין המשיבה לבין המערערים (ת1/) 7. לאחר שנפרדה המשיבה מן הלהקה, ביוני 1980, נותר לכאורה ההסכם ת1/ (הסכם הייצוג בין המשיבה לבין המערערים, שנחתם עוד בשנת 1976) בתוקפו. הסכם זה אמור היה לבוא אל קצו רק ביום 1.2.81. סעיף 4(א) להסכם קבע כי: "המשרד ישתדל להשיג הופעות ופעילויות אומנותיות עבור האמן במיטב התנאים והיתרונות". המשיבה טענה בפני ביהמ"ש קמא כי במשך התקופה שתחילתה ביוני 1980 וסופה בפברואר 1981 לא ארגנו המערערים עבורה הופעות ולא דאגו ליחסי הציבור שלה, וכי בכל התקופה האמורה היו לה רק 6-5 הופעות. המשיבה העידה גם, כי משהודחה מן הלהקה והחלה להרגיש שהמערערים הפסיקו לקדם את ענייניה, ביקשה מהמערערים להשתחרר מן ההסכם, שחייב אותה בבלעדיות כלפיהם, אך הם לא נענו לבקשתה (ר' בע' 9 לפרוטוקול מיום 31.5.87). המשיבה ביקשה לראות גם בכך אינדיקציה לרצון המשיבים "להקפיאה". בית המשפט קמא קיבל את טענותיה של המשיבה, וקבע כי המערערים "הקפיאו" אותה, ובכך כשלו במילוי החיוב שהוטל עליהם מכוח סעיף 4 האמור. המערערים מבקשים לקבוע כי הפרת ת1/ לא הוכחה. הם מדגישים כי במסגרת ת1/ אין התחייבות למכסת הופעות חודשית או לשיתופה של המשיבה במופע כלשהו, במסגרתו מובטחת לה הכנסה קבועה. לפיכך, הם טוענים, כי על המשיבה מוטל היה להראות שהמערערים לא השתדלו ולא עשו כמיטב יכולתם בעבורה - נטל שלא עמדה בו. כמו כן, הם מבקשים להסב את תשומת הלב לכך שלא היה להם כל מניע "להקפיא" את המשיבה, שהרי לפי סעיף 8 להסכם ת1/, המשרד מקבל עמלה של 30% מן הכספים המגיעים לאמן עבור הופעותיו. השופט קמא ביסס את קביעתו בדבר הפרת ההסכם ת1/ על חיוב ההשתדלות הכללי שהיה מוטל על המערערים מכוח סעיף 4 להסכם, ולא על התחייבות למכסת הופעות קונקרטית, שאכן אין כדוגמתה בהסכם הנדון (ר' באשר להבחנה בין חיובי השתדלות לחיובי תוצאה א' זמיר, חוק חוזה קבלנות, תשל"ד1974- (ירושלים, תשנ"ה), 36-34, להלן: זמיר, קבלנות ; ע"א 2887/91 בן ציון גול ואח' נ' אליצור אוריעל ואח' , מפי השופטת שטרסברג-כהן (טרם פורסם)). השופט היה אפוא ער לפרשנותו הנכונה של ההסכם, והשאלה העומדת על הפרק היא אך ורק אם הוכחה כדבעי הפרתו של החיוב הנדון. אין חולק כי נטל ההוכחה באשר להפרתו של חיוב השתדלות מוטל על כתפי התובע, ובענייננו - על כתפיה של המשיבה (ר', למשל, זמיר, קבלנות , 72). שאלת ההוכחה בדבר אי קיום חיובי השתדלות היא שאלה מורכבת בשל אופיים של חיובים אלה. דומה, כי רק לעתים רחוקות תימצאנה בידי התובע ראיות ישירות להמנעות הנתבע מקיום חיוביו. כך יהיה, למשל, כאשר הנתבע הצהיר במפורש, כי אין בדעתו לקיים את חיוביו. כך גם כאשר הנתבע נקט בצעדים חיצוניים והתנהג באופן המלמד כי אין בכוונתו למלא אחר חיוביו. דרך אפשרית אחרת שעשויה לשמש את התובע בהוכחת הפרתו של חיוב השתדלות היא הוכחת התרשלותו של הנתבע על ידי הבאת ראיות להתנהגות ראויה ומקובלת לביצוע חיוב מסוג זה, אשר ממנה סטה הנתבע. ואולם גם דרך זו אינה בהכרח מתאימה לכל המקרים בהם מדובר בחיובי השתדלות. במקרים רבים הפעולות הנעשות לשם קיום חיוב ההשתדלות הן בידיעתו של הנתבע בלבד, ואין התובע יכול להוכיח את מחדליו של הנתבע, אלא בהתבסס על התוצאות המאוחרות שלהם. זאת, כאשר הפער בין התוצאה שהושגה בפועל לבין התוצאה הצפויה מלמד על העדר השתדלות. אכן, ראיות בדבר התוצאות אינן בהכרח ראיות מספיקות. אולם, בנסיבות מסוימות משקלן ההוכחתי עשוי להיות רב, ולפחות להוות ראיה לכאורית לכך שלא נעשתה ההשתדלות הנדרשת ולהעביר את הנטל לנתבע להראות כי אכן יצא ידי חובתו. בנסיבות הענין שלפנינו, המשיבה לא הציגה ראיות המצביעות במישרין על כך שהמערערים לא השתדלו למענה. כך, למשל, לא הביאה ראיות המצביעות באופן פוזיטיבי על כך שהמערערים לא ניצלו אפשרויות שעמדו לרשותם לשבצה בהופעות. ואולם, בנסיבות שהוכחו אין כל פגם בהסתמכות על מיעוט ההופעות לצורך הקביעה, כי המערערים לא מילאו אחר התחייבותם כפי שבאה לידי ביטוי בחוזה ת1/, היינו, לא "השתדלו להשיג הופעות ופעילויות אומנותיות עבור האמן (המשיבה) במיטב התנאים והיתרונות". השופט בחן את מיעוט ההופעות בתקופה הנדונה על רקע הנתונים שהובאו בפניו לגבי הופעותיה של המשיבה בתקופה שקדמה לכך. כפי שעולה מן הראיות, המשיבה קצרה הצלחה בינלאומית בשנה שקדמה לתקופה הנדונה, וגם בארץ זכתה לפרסום רב. לכאורה, אין זה סביר, כי המערערים עשו למענה את כל המאמצים האפשריים, ובכל זאת לא הצליחו לארגן לה מעט יותר מ5-6- הופעות לאורך תקופה של שישה חודשים. מכל מקום, בנסיבות אלה, היה עליהם להראות, כי אכן פעלו בהתאם למתחייב מן ההסכם, אך לא עלה בידם להשיג למשיבה יותר הופעות. בענין זה נכשלו המערערים. יצויין, כי הממצא העובדתי בדבר ההדחה תומך גם הוא במסקנה כי המערערים כשלו במילוי חיוב ההשתדלות. משנקבע כי המשיבה הודחה מן הלהקה לא ניתן לקבל את טענת המערערים כי עשו ככל יכולתם למענה, שכן הדברים עומדים בסתירה ברורה האחד לשני. אשר לטענתם של המערערים כי לא היה להם מניע "להקפיא" את המשיבה, אוסיף, כי אף שהמניע אינו רלבנטי להכרעה שבפנינו בדבר הפרת החיוב, קשה להשתחרר מן הרושם, כי אם יש למניע חשיבות כלשהי, הרי שהדבר יכול לפעול נגד המערערים שכן, אין לשלול את האפשרות שבנסיבות החדשות שנוצרו לאחר הדחת המשיבה מן הלהקה לא היה להם עוד אינטרס בהופעותיה. פיצויים בגין הפרת החוזים 8. לאחר שקבע השופט קמא כי המערערים הדיחו את המשיבה מן הלהקה והפרו את ההסכם ת1/, פסק למשיבה פיצויים בשלושה ראשי נזק: א. בגין אובדן הכנסות בתקופת החוזה, בין תחילת יוני 1980 ל1.2.81-. ב. בגין אובדן הכנסות בתקופה שלאחר תום החוזה, שראשיתה ביום 1.2.81 ועד למועד הגשת התביעה ביום 6.10.84. ג. בגין פגיעה במוניטין ועוגמת נפש. המערערים העלו טענות רבות כנגד קביעת הפיצויים בשלושה ראשים אלה. ראשית, טענו הם, כי לא הוכח נזק וכי מכל מקום, אם היתה ירידה משמעותית בהופעותיה של המשיבה באותה תקופה, לא היה קשר סיבתי בינה לבין ההפרה הנטענת. כן טוענים הם, כי לא הובאו ראיות מספיקות להוכחת שיעור הנזק, וכי הפיצויים שנפסקו למשיבה אינם עומדים בשום יחס לסכומים שיכולה היתה להשתכר. נוסף לכך, טוענים המערערים, כי המשיבה היתה יכולה להקטין את נזקה. אדון איפוא להלן בפיצויים שנפסקו, לפי ראשי הנזק השונים אחד לאחד. אובדן הכנסות בתקופת החוזה 9. השופט קמא קבע, כי בתקופה זו, של שישה חודשים, היו המערערים אחראים בלעדית לאובדן הכנסותיה של המשיבה. הוא ציין בפסק דינו את הקושי בחישוב הנזק כאשר מדובר על בסיס של הערכה של מספר הופעות, דחה את הערכתה של המשיבה כי יכולה היתה להופיע חמש הופעות בשבוע, וקבע כי, על פי הערכתו "לו הנתבעים נהגו כלפיה כמחויבותם בת1/" "עדיין היתה מסוגלת" המשיבה להופיע ארבע פעמים בשבוע באותה תקופה, ובכל אחת מן ההופעות היתה עשויה להשתכר 1,000 דולר במחירים של מועד מתן פסק הדין. בסיכומו של דבר, פסק השופט למשיבה בראש נזק זה סך של 72,000 דולר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין. אכן, נכונה קביעתו של השופט קמא כי למשיבה נגרם נזק כתוצאה מהפרת החוזה בידי המערערים. גם אם נביא בחשבון את טענת המערערים כי קיימת צניחה טבעית בקריירה של אמן לאחר הצלחה בתחרות בינלאומית וגם אם לוקחים בחשבון כי למיעוט הופעותיו של אמן תיתכנה סיבות רבות, הרי הקביעה שההדחה של המשיבה מהלהקה וההקפאה שבאה בעקבותיה היו גורמים משמעותיים בהפחתת הופעותיה ואובדן הכנסותיה היא קביעה מבוססת. אשר לשיעור הנזק לענין זה, הרי שהמבחן הכללי לקביעת שיעור הפיצויים הינו כי על הפיצוי להעמיד את הנפגע מהפרת החוזה במצב בו היה עומד אילו קויים החוזה. כאשר מדובר בחיוב השתדלות, יישומו של המבחן האמור הוא, כי הפיצוי יינתן בגין הפער בין התוצאה בפועל לבין התוצאה שניתן להעריך כי היתה מושגת אלמלא התרשלות המפר (ראו זמיר, עקרון ההתאמה בקיום חוזים , 104). אכן, על התובע להוכיח את שיעור הפיצוי שיהא בו כדי לפצותו, אולם כפי שכבר נאמר בפסק-דין אניסימוב מפי השופט ברק (כתוארו אז): "... באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר". (ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ , פ"ד לה(2) 800, בע' 809). הענין שלפנינו הוא בגדר אותם מקרים אשר על פי טיבם מחייבים שימוש בהערכה, בצד העובדות המוכחות. הסיבה לכך נעוצה, בין היתר, בקושי להעריך את הסיכוי לרווח בנסיבות התלויות במספר רב של מרכיבים משתנים. מטעם זה, לא ניתן היה לצפות כי המשיבה תוכל להוכיח באופן פרטני ומדויק את גובה הכנסותיה הצפויות לאותה תקופה אלמלא הופר החוזה. לפני בית המשפט קמא היו נתונים הנוגעים למספר הופעותיה עד להפרת החוזה ביוני 1980 ונתונים הנוגעים לתקופה המאוחרת יותר של שמיעת המשפט בשנת 1987, לאחר שהושקעו מאמצים בהחזרתה של המשיבה לאורות הבמה. אף כי אין בית המשפט לערעורים נוטה בדרך כלל להתערב בקביעת שיעור הנזק בידי הערכאה הראשונה, הרי שלא יימנע מלעשות כן במקרים בהם קביעת הפיצוי אינה תלויה בממצאי מהימנות, אלא מעוגנת בהערכה כללית המבוססת על שיקולים שבסבירות ובהיגיון. מסקנתו של השופט קמא כי המשיבה, בהיותה "בשיא תהילתה", היתה מסוגלת לארבע הופעות בשבוע אינה מבטאת את המידה הנכונה לקביעת מספר ההופעות שיש להעריך, כי המשיבה היתה מופיעה בפועל אלמלא הפרת החוזה. יש לזכור, כי באותה תקופה, המשיבה התפרסמה בעיקר בהיותה סולנית להקה, טרם הופיעה הופעות יחיד אינטנסיביות בארץ. המוצג ת75/ אף הוא מאשר התרשמות זו, כי לבד מתקופות שיא מקובלות להופעות אמנים, כמו בתקופת חג הפורים או בסמוך לאירוויזיון, היו הופעות היחיד של המשיבה בתקופה שקדמה להפרה עדיין דלילות למדי. כפי שצויין לעיל, גם ההופעות במסגרת הלהקה היו באותה תקופה במצב של קפאון, לאחר שחלף שיא התהילה לה זכתה הלהקה בעקבות זכייתה בתחרות הבינלאומית, כאשר ההופעות הרבות בחו"ל הסתיימו וההופעות בארץ לא החלו. לענין זה העידה המשיבה, כי: "בעצם לא היו הופעות בארץ בהשתתפותי יחד איתם מלבד ההופעות הבודדות ... לא ידוע לי אם היתה דרישה על הופעת הלהקה בארץ בתקופה ממרץ 1980 ואילך" (עמ' 33 לפרוטוקול מיום 1.6.87). לגבי התקופה המאוחרת, כאשר חידשה המשיבה את הופעותיה ולאחר מאמצים שהושקעו כפי שהעיד אמרגנה באותה תקופה, העד יורמן, העריך הוא כי מספר הופעותיה בממוצע לחודש הוא כעשר הופעות. ממכלול הראיות, כפי שסקרתי לעיל, התמונה המצטיירת היא, כי הערכת מספר ההופעות של המשיבה על ידי השופט קמא - כ16- הופעות בחודש על רקע הנסיבות שתוארו לעיל הינה הערכה מופרזת. בין 6-5 הופעות שהמערערים ארגנו למשיבה באותה תקופה מבלי שמילאו את חיובם להשתדלות מכוח הסכם הייצוג לבין 96 הופעות לאותה תקופה - הפער הינו מוגזם. בנסיבות הענין, נראה לי כי סביר יהיה לקבוע כי אילו פעלו המערערים כראוי וכנדרש על פי החוזה, היה עולה בידם לקיים ממוצע של שמונה הופעות בחודש למשיבה. אשר לתשלום בגין כל הופעה, העריך השופט את הסכום ב1000- דולר כשווים במועד מתן פסק הדין. בהערכה זו הסתמך השופט על עדותו של אמרגנה של המשיבה מר יורמן, אשר העיד על סכומים גבוהים מאלה מהם מנוכות הוצאות ומופחת חלקו כאמרגן. אמנם הוא העיד גם על תקופה בה ההכנסה היתה נמוכה, וזאת בעת שהחל לייצגה, אולם תקופה זו היתה תקופת שפל שבאה בעקבות הארועים נשוא המשפט. בסיכומו של דבר, לא ראיתי להתערב בהערכת הסכום אותו היתה המשיבה משתכרת בכל הופעה, מה גם שסכום זה של 1,000 דולר נקבע על ידי השופט בערכי שנת 1993. אשר על כן, ראוי היה להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך כולל של 48 הופעות (בניכוי 6 הופעות, שכן התקיימו) ובשיעור של 1,000 דולר להופעה, כלומר 42,000 דולר בשוויים בשקלים נכון ליום מתן פסק הדין בבית המשפט קמא, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד יום התשלום בפועל. כאן המקום להעיר, כי צדקה המשיבה בטענה שלענין פריט זה נפלה טעות אריתמטית בסך הכולל של הפיצוי שנפסק, אולם נוכח התוצאה אליה הגעתי אין עוד חשיבות לטענה זו. אובדן הכנסות בתקופה שלאחר תום החוזה, והפיצוי בגין הפגיעה במוניטין ועוגמת הנפש 10. לגבי התקופה שלאחר תום החוזה, בה הסכם הייצוג כלל לא אמור היה להיות בתוקף, קבע השופט קמא, כי אין לקבוע שהמערערים היו האחראים הבלעדיים למיעוט הופעותיה של המשיבה ולאובדן הכנסותיה. עם זאת, קבע, כי ניתן לייחס מעט מהעדר ההכנסה בתקופה זו להשפעת הדחתה והקפאתה, והעריך את מידת אחריותם של המערערים בהפסדיה של המשיבה בתקופה זו ב10%-. את הפסדיה העריך על פי אותה אמת מידה של מספר הופעות חודשיות, אשר קבע לפיצוי בגין תקופת החוזה, לאמור - 10% מיכולת השתכרות מ16- הופעות בחודש במשך אותן שנים שעד להגשת כתב התביעה. בהתאם לכך פסק למשיבה סכום של 57,600 דולר. דומה, כי בדרך חישוב זו שגה השופט קמא. בתקופה זו מרכיב אי הוודאות בהערכת הפיצוי הינו רב. מוכנה אני להניח, כי להדחתה של המשיבה מהלהקה ולהקפאתה למשך תקופה של חצי שנה היתה השפעה גם על המשך דרכה אחר תום התקופה החוזית. למעשה, אף הובאו ראיות לכך שהפגיעה באמן על דרך של "הורדתו מן הבמה" לתקופה מסויימת, יש בה גם כדי לפגוע בקריירה שלו באופן מתמשך עד לבניית תדמיתו המקצועית מחדש. ואולם, לא ניתן להעריך נזק זה על דרך החישוב האריתמטי כפי שעשה השופט קמא, והערכתו יכולה להיעשות על דרך של אומדן כללי בלבד. זו הגישה המקובלת בדרך כלל בהערכת גובה הפיצוי בגין הפרת חוזים בתחום הבידור, כאשר הפיצוי כרוך בחישובים ובהערכות של סיכוי לרווח. ( Abc Paramount Records Inc. v. Topps Record Distributing Co. 374 F. 2d 455, 461 ). מכל מקום, גם אם היה מקום לחשב את הנזק לשיטתו של השופט קמא, הרי נוכח המסקנה אליה הגעתי, כי יש להפחית את כמות ההופעות בגינן יש לפצות את המשיבה כדי מחצית, הרי שהסכום אותו פסק השופט הוא מוגזם. כאן המקום להזכיר, כי השופט אף פסק בנפרד פיצוי בגין פגיעה במוניטין של המשיבה, ופיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לה בשל אופן הפרתו של החוזה בסך כולל של 20,000 דולר, כאשר ציין כי "מדובר בפיצוי בגין שני ראשי נזק לא ממוניים". יהא אשר יהא מובנו של המושג "מוניטין", אשר עליו נאמר לא אחת בפסיקתנו, כי הוא "קשה להגדרה מדויקת וממצה", הרי ברור שכאשר מדובר בפגיעה במוניטין הכוונה היא לנזק ממוני, הגם שקשה הוא לכימות (רע"א 371/89 ליבוביץ נ' אליהו בע"מ ואח' , פ"ד מד(2) 309; ע"א 442/85 זוהר ושות' נ' מעבדות טרבונל (ישראל) , פ"ד מד(3) 661). בענייננו, נראה כי הפגיעה במוניטין מתבטאת בעיקרה בנזק העקיף שנגרם למשיבה בתקופה שלאחר החוזה, ולפיכך - אין ראש נזק זה ראוי לפיצוי נפרד בבחינת "ראש נזק לא ממוני", מעבר לסכום שנפסק ממילא בגין התקופה האמורה. עם זאת, הסכום שפסק השופט קמא בראש נזק זה כלל גם פיצוי בגין עגמת נפש, אותו רשאי היה בית המשפט לפסוק בגין הנזק הבלתי ממוני בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) (להלן: חוק החוזים (תרופות)). על יסוד כל אלה, הגעתי למסקנה כי ראוי היה לפצות את המשיבה בגין שני ראשי הנזק הנזכרים, דהיינו נזקיה הממוניים שנגרמו בשל הפרת החוזה בתקופה הבתר-חוזית ועגמת הנפש שנגרמה לה, על דרך של אומדנא בסכום כולל של 30,000 דולר בשווים בשקלים נכון ליום מתן פסק-הדין בבית המשפט קמא, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד יום התשלום בפועל. הקטנת הנזק 11. בסיום חלק זה, לא נותר לי אלא להתייחס לטענתם של המערערים, כי המשיבה יכולה היתה להקטין את נזקיה ולדאוג לעצמה להופעות. טענה זו נדחתה על ידי השופט קמא, בקובעו כי התנהגות כזו מצידה של המשיבה, עלולה היתה להתפרש כהפרת החוזה. קביעה זו מעוגנת היטב בתשתית הראייתית שהיתה בפני בית המשפט. נוכח ההשתלשלות העובדתית, כפי שהוכחה, אין לומר כי המשיבה יכולה היתה באמצעים סבירים לפעול להקטנת הנזק תוך התקשרות עם אמרגן אחר בתקופה החוזית. סעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות), קובע לאמור: "אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו13- בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין". נטל ההוכחה כי הנפגע יכול היה להקטין את הנזק ונמנע מעשות כן מוטל על המפר (ר', למשל, ג' שלו, דיני חוזים (מהדורה שנייה) 581; ע"א 571/80 אילן רחמים חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' אריה טביק ואח' , פ"ד לז(2) 77; ע"א 162/81 מאיר שמחון ואח' נ' יוסף בכר חברה לבנין ופיתוח בע"מ ואח' , פ"ד פ"ד לט(1) 701; ע"א 411/87 חזן נ' דגן , פ"ד מג(2) 273; ע"א 1432/90 לה ז'באנז - באגט תעשיות לחם בע"מ נ' רם און (טרם פורסם)). בענייננו, אין חולק כי כבר בסוף שנת 1980, לקראת מועד פקיעתו של ת1/ (ביום 1.2.81), החלה המשיבה במגעים עם אמרגן אחר, מר אבי פרץ, ולאחר שהחוזה פקע החלה לעבוד עמו, בנסותה לשקם מחדש את הקריירה שלה. המחלוקת היא אפוא אך ורק לגבי מספר החודשים שקדמו לכך. טענתה העיקרית של המשיבה היא, כי לא יכלה להקטין את נזקה, לאור העובדה שההסכם ת1/ אסר עליה לעשות כן. ואמנם, סעיף 2 להסכם ת1/ קובע, כי: "המשרד יהיה וישמש כסוכן בלעדי לכל הופעותיו, פעולותיו ופעילותיו האומנותיות של האמן והאמן לא יהיה רשאי כמובן, למנות כל סוכן אחר לצורך הפעולות והפעילות הנ"ל". (ההדגשה שלי - ד.ב). בד בבד, סעיף 7 להסכם מורה, כי: "כל פנייה אל האמן מכל גורם שהוא להופעה או להזמנה, יהיה האחרון חייב להפנות את הפונה או המזמין האמור למשרד ולהודיע לכל גורם כי רק דרך המשרד אפשר להזמינו להופעה. במידה ולמרות האמור לעיל יקבל האמן על עצמו הופעה מבלי תיווכו של המשרד, הרי מבלי לפגוע בכל זכויותיו של המשרד , יהיה האחרון זכאי לאותה העמלה הקבועות (!) בהסכם זה, כאילו בצע המשרד את ההזמנה האמורה". (ההדגשות שלי - ד. ב.). לכאורה, ניתן לומר כי המשיבה יכלה לעסוק בעצמה בארגון הופעות מבלי להיחשב כמפרה את החוזה, תוך הפניית הגורמים עימם התקשרה אל האמרגנים, בהתאם לסעיף 7 האמור. עם זאת, נראה כי אין לצפות מן המשיבה לעסוק בעצמה בארגון הופעות, שהרי כל תכליתם של חוזי הייצוג והאמרגנות למיניהם היא למנוע מן האומן עיסוק בדברים מעין אלו, הדורשים מומחיות וקשרים שאין הוא ניחן בהם ברגיל. הפעולה הסבירה בה יכלה אפוא המשיבה לנקוט לכאורה היא אך ורק פנייה לאמרגנים אחרים על-מנת שיארגנו לה הופעות. ואולם, קריאת שני הסעיפים המצוטטים לעיל גם יחד אינה מותירה מקום לספק, כי נקיטה בפעולה כזו הייתה אכן עלולה להיחשב כהפרה של החוזה מצד המשיבה. המערערים הצביעו בפנינו על כך שהמשיבה מעולם לא ראתה עצמה מוגבלת לביצוע התקשרויותיה המקצועיות באמצעותם. כך, למשל, השתתפה המשיבה בשני סרטים ללא זיקה למשרד "אורות", כשהיא משלמת עמלה לסוכנת שעיסוקה בליהוק סרטים, וכן השתתפה בתשדירי פרסומת ברדיו (ר' עדותה בע' 17 לפרוטוקול הישיבה מיום 31.5.87). נוסף לכך, ב78-' הפיק קובי אשרת למשיבה אלבום שירים ראשון, "שלא בזיקה לאנשי אורות" (ר' עדות המשיבה בע' 26 לפרוטוקול הישיבה מיום 1.6.87). יחד עם זאת, אין להתעלם מעדות המשיבה, כי פעילויות ספציפיות אלו נעשו בידיעתם של המערערים ובהסכמתם (ר' ע' 17 לפרוטוקול הישיבה מיום 31.5.87). במובן מסויים ניתן למצוא תימוכין לעדות זו גם בדברי המערערים (עדות צח בעמ' 267 לפרוטוקול מיום 26.11.89). בתקופה שקדמה להפרה, יחסי הצדדים היו תקינים ושרר ביניהם שיתוף פעולה למען הגשמת האינטרסים המשותפים שלהם. נראה כי המערערים אכן העלימו עין באותה תקופה מהתקשרויות ספציפיות אלו של המשיבה שלא באמצעותם, ויתכן שאף נתנו לכך יד באופן פוזיטיבי. מכל מקום, לא נראה כי ניתן ללמוד ממקרים ספורים אלה על הסכמה חדשה שבנוהג שהחליפה את הדברים המפורשים האמורים בחוזה. בהקשר זה יצויין עוד, כי בהסכם שנכרת בין המשיבה לבין המערערים ביום 10.3.80 (נ1/), שוחררה המשיבה באופן פורמלי מתלות במערערים בנוגע להקלטת תקליטים בישראל. הצורך בהסכם פורמלי על-מנת לשחרר את המשיבה מן התלות במערערים מלמד אף הוא, כי לתניות האמורות נותרה נפקות, לא רק על הנייר, אלא גם בחיי המעשה. נראה כי בתקופה הרלבנטית, בה כבר לא ניתן לדבר על יחסי אמון ושיתוף פעולה בין הצדדים, טענתה של המשיבה, כי חששה לבצע התקשרויות שלא באמצעות המערערים במנוגד לחוזה ביניהם, סבירה בהחלט. יתרה מזו, לאחר שהודחה מן הלהקה והחלה להרגיש שהמערערים מפסיקים לקדם את ענייניה, ביקשה המשיבה מן המערערים להשתחרר מן ההסכם, אך הם סירבו לשעות לפניותיה (ר' ע' 9 לפרוטוקול מיום 31.5.87). כפי שתיארה המשיבה, היא פנתה אליהם מספר פעמים, הן בטלפונים והן במכתבים, ואף הפנתה אליהם מכתב מעורך-דינה. המערערים לא הכחישו את דבר קיומן של פניות אלו, ואין אפוא מקום להרהר אחר קבלת הדברים כממצא עובדתי. נוכח סירובם של המערערים לשחרר את המשיבה מהתחייבותה לשמור על בלעדיותם בשירותי אמרגנות, מתחזקת גירסת המשיבה, לפיה חששה כי בפעולות להקטנת נזקה תפר את החוזה ותהא חשופה לתביעות מצד המערערים. אשר על כן, צדק השופט קמא בקובעו, כי המשיבה נמנעה כדין מהתקשרות עם אמרגן אחר לשם הקטנת נזקה. הכספים שנתקבלו עבור הופעות הטלויזיה בחו"ל 12. המשיבה ביקשה מבית המשפט קמא כי יפסוק לה סכומים להם היא זכאית לטענתה בגין הופעות טלויזיה בחו"ל. השופט קמא נעתר לבקשה, תוך שהוא דוחה את טענת ההגנה של המערערים, לפיה לא קיבלו כלל כספים עבור אותן הופעות בהיותן חלק מיחסי הציבור לקידום מכירות התקליטים. השופט קבע כי נתקיימו כ60- הופעות, וזאת בהתבסס על עדות המשיבה ועדות אחד מחברי הלהקה, העד בילו. לאחר ניכוי הסכום ששולם בארץ עבור שלוש הופעות פסק השופט למשיבה על בסיס 60 הופעות, שהתשלום בגינן 2,500 דולר להופעה לכל הלהקה, סכום של 24,938 דולר בתוספת ריבית דולרית מיום הגשת התביעה עד לתשלום. את מסקנתו כי נתקבלו כספים בגין הופעות הלהקה בטלויזיה ביסס השופט קמא על עדות המשיבה, כי בשתי הזדמנויות נוכחה לדעת כי מתקבלים תשלומים עבור ההופעות, כשראתה מעטפות נמסרות לנציג המערערים, מר קטן, שהתלווה לסיורים ולהופעות הלהקה. לפי עדותה ראתה בפעם האחת מעטפה ובה כסף נמסרת לו בשווייץ, ופעם אחרת בהיותם בבלגיה שמעה שיחה עם נציג הטלויזיה הבלגית בה הוזכר כי שולם תגמול עבור ההופעה בסך 35,000 פרנקים בלגיים. המשיבה העידה עוד כי בגין שלוש הופעות נמסר לה כסף בארץ שאת קבלתו אישרה בקבלה ת27/. מר קטן הנ"ל העיד מטעם המערערים ואישר בעדותו כי קיבל כספים עבור ההופעות בחו"ל "פעמיים, יכול להיות שלוש, אולי חמש פעמים". השופט קבע כי עדות זו של מר קטן סותרת את גירסת המערערים שלא נתקבל כסף עבור ההופעות בחו"ל ותומכת בגירסת המשיבה. השופט שקל בין היתר, את העובדה שהמערערים שינו גירסתם בנושא זה מגירסת הכחשה טוטאלית ביחס לקבלת כספים בכתב ההגנה, לגירסה אותה העלו בבית המשפט, לפיה נתקבלו כספים בגין חלק מההופעות, אך רק לצרכי כיסוי ההוצאות של חברת "פולידור" שאירגנה את ההופעות. לפנינו חזרו המערערים על טענתם כי אין הם חייבים למשיבה עבור הופעות הטלויזיה בחו"ל. לפי הטענה, ההופעות שאירגנה חברת "פולידור" בחו"ל לקידום המכירות, היו חלק ממסע פרסום שלא נתקבל בגינו תשלום למעט כספים ששימשו להחזר הוצאות "פולידור". הם תוקפים עוד את מספר ההופעות שנקבע על ידי בית המשפט קמא ואת גובה הסכום בו העריך השופט כל הופעת טלויזיה. יאמר תחילה כי גירסתם של המערערים כאילו לא נתקבל כל תשלום בגין ההופעות בחו"ל אינה יכולה לעמוד, זאת נוכח עדות המשיבה כמתואר לעיל שנתמכה בעדי המערערים מר קטן ומר קובי אשרת, שכל אחד מהם נלווה לחלק מסיורי הלהקה בחו"ל, ואישר בעדותו שבחלק מההופעות נתקבלו כספים. העד אשרת העיד כי הוא מניח שהכספים שנתקבלו על ידו ונמסרו למערערים, חולקו כיאות בין חברי הלהקה. עדויות אלה מאשרות כי לפחות בחלק מההופעות נתקבלו כספים וכי אלה לא נועדו רק לכיסוי הוצאותיה של "פולידור". עוד התברר מעדות המערער צח עצמו, כי הכספים נתקבלו גם בהופעות שהפיקה "פולידור" ולא רק בהופעות שהופקו על ידי המערערים כנטען על-ידיהם, כמו באותה הופעה נזכרת בטלויזיה השוויצרית. העולה ממכלול הראיות הוא איפוא, כי הוכח שנתקבלו תשלומים עבור ההופעות של הלהקה בטלויזיה. שאלה נפרדת היא האם הוכח שנתקבל תשלום עבור כל ההופעות. המשיבה לא יכולה היתה להעיד על כך והנתונים לענין זה היו בידי המערערים. נראה לכאורה, כי כספים אלה או חלקם התקבלו במזומנים ונמסרו למערערים בלי שמצאו ביטוי בהנהלת החשבונות. גירסתם של המערערים על פניה אינה מעוררת אמון והאבחנה שהציגו באחד משלבי הדיון בבית המשפט קמא בין שני סוגי הופעות - אלה שהם הפיקו ואלה שפולידור הפיקה, קרסה. אשר על כן, לא ניתן אלא לאשר כי הקביעה ששולם ללהקה בגין הופעות הטלויזיה בחו"ל עומדת בעינה. אשר לסכום שיש לפסוק למשיבה בגין הופעות אלה פסק השופט קמא על יסוד עדות המשיבה ביחס למספר ההופעות אותן הכפיל בסכום שהוערך על ידו כתקבול עבור כל הופעה. נראה כי המסקנה אליה הגיע על פי הערכתו בראש נזק זה, מעניקה למשיבה פיצוי מופרז, הן בשל מספר ההופעות שהביא בחשבון, והן בשל הסכום שהעריך כי נתקבל עבור כל הופעה בטלויזיה. אשר למספר ההופעות, המשיבה העידה כי נתקיימו 60 הופעות, אך לא יכולה היתה לפרטן, וחבר הלהקה בילו העיד על עשרות הופעות. המשיבה הגישה רשימה שכללה פירוט של נסיעות ומשך שהייה בחו"ל ורשימה של הופעות שהצליחה להזכר בהן, וזו הרשימה ת26/. ברשימה ניתן פירוט של 20 הופעות טלויזיה מסוימות, פירוט שלא הוכחש בידי המערערים. ניתן איפוא לומר, כי הוכח ללא מחלוקת קיומן של 20 הופעות. עוד עולה מאותו מסמך ת26/ כי הלהקה נסעה שלוש עשרה פעמים לחו"ל ושהתה בחו"ל כ150- ימים. נוכח מספר הנסיעות והשהייה הממושכת, אין להניח שהתקיימו 20 הופעות בלבד. נראה איפוא, כי על יסוד אומדן סביר ולא על פי חישוב מדוייק, ניתן להניח כי בכל אותה תקופה התקיימו לפחות 30 הופעות. נוכח הסתבכותם של המערערים בעדויותיהם בדבר העדר תשלום בגין ההופעות בטלויזיה, וההוכחות הפוזיטיביות ביחס למקרים בהם נתקבל תשלום בגין הופעות אלה, יש בסיס להערכה כי היו 30 הופעות בתשלום. באשר להוכחת גובה התשלום בגין כל הופעה, נראה כי גם בענין זה, בסיס החישוב שנעשה בבית משפט קמא לוקה. השופט קמא התבסס על הקבלה ת27/ אשר כללה הופעת טלויזיה אחת בשוויץ ושתי הופעות בהולנד, אשר התשלום בגינן היה הרבה יותר גבוה, אלא ששתי הופעות אלה לא היו בטלויזיה. לעומתם, הסכום שהוכח כי שולם ללהקה בבלגיה ובשוויץ בגין הופעות טלויזיה, היה נמוך במידה ניכרת. בדיקת הסכומים הללו והשוואת שערי המטבעות השונים בתקופה הרלבנטית נותנת יסוד להערכה כי חלקה של המשיבה בכל הופעה של הלהקה הוא סכום של 200 דולר להופעה נכון לינואר 1980. אשר על כן, הייתי מעמידה את הסכום אותו חייבים המערערים לשלם למשיבה בגין הופעות הטלויזיה על סכום של 200 דולרים בגין 29 הופעות (לאחר הפחתת ההופעה בשוויץ בגינה שולם למשיבה) בתוספת ריבית דולרית של 11% לשנה מצטבר, החל מיום 1.1.80, ועד יום התשלום בפועל, כשהסכום מומר לשקלים. החשבונות הבלתי מוסדרים בין הצדדים 13. תביעת המשיבה כללה גם תביעה למתן חשבונות ותביעה לחיוב המערערים לשלם למשיבה את הסכום שיתברר כי מגיע לה לאחר עיון בחשבונות. כפי שיפורט להלן, למרות ההתדיינות הממושכת שבין הצדדים, לא התבררו במהלך הדיונים כל החשבונות והחיובים הנובעים ממערכת היחסים העסקיים שבין המערערים והמשיבה. המערערים לא הציגו במהלך ההתדיינות את מסמכי החשבונות המפורטים כנדרש מהם, ומטעם זה התקשה בית המשפט לפסוק למשיבה את הסכומים המגיעים לה מהכנסות הלהקה. השופט עשה מאמץ לדלות מתוך ים המסמכים והנתונים שהיו בפניו ממצאים ביחס לחובות המערערים למשיבה, אולם הגיע לקביעות חלקיות בלבד, וביחס לפריטים מסויימים במערכת ההתחשבנות הוא החליט למנות רואה חשבון "לתפקיד החוקר הבודק לקביעת העובדות והסקת המסקנות החשבונאיות המתבקשות על פי עובדות ובדיקות אלה". השופט קמא חייב את הצדדים להמציא לרואה החשבון את כל המסמכים הרלבנטיים ולהשיב לשאלותיו כפי שיידרשו, על מנת לאפשר לו לקיים בדיקה וחקירה. למעשה, השאיר בית המשפט בידי רואה החשבון, שיקבע על ידי "יו"ר אגודת רואי החשבון בישראל", את קביעת החיובים שהועברו לבדיקתו באופן שיהא בו כדי לחייב את הצדדים מבלי שמסקנותיו תובאנה בפני בית המשפט. המערערים תקפו הן את קביעותיו של בית המשפט באשר לסכומים אותם פסק, והן את מינוי רואה החשבון והעברת ההכרעה הסופית לידיו. צודקים המערערים בטענתם, כי שגה השופט קמא בדרך בה הלך במינוי רואה החשבון. אכן, על בית המשפט להכריע בסכסוך שבפניו, ואינו יכול להשאיר את ההכרעה בתביעה בידי מי שנתמנה בודק וחוקר מטעמו. המנגנון של קביעת חוקר ובודק לעריכת חשבונות במהלך בירור תביעה, מוכר בתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה 123(א) לתקנות אלה, קובעת לאמור: "בית המשפט רשאי, בכל עת לאחר הגשת התובענה להורות על עריכת חקירה או חשבון, אף אם נראה שמבוקש סעד מיוחד או סעד נוסף, או שיש לדון בפלוגתא מיוחדת, ולגביהם ראוי היה להמשיך בענין בדרך הרגילה; נתן בית המשפט צו כאמור, רשאי הוא להורות הוראות ולמנות אנשים לעריכת החקירה או החשבון, ככל שייראה לו". אפשרות זו פתוחה בפני בית המשפט גם בתביעה למתן חשבונות, אם התברר לו שהחשבונות שהוגשו אינם מלאים ומצריכים חקירה ובדיקה (ראו ע"א 127/83 ברלב ואח' נ' רפופורט ואח' , פ"ד מ(3) 249; ע"א 1763/93 זילכה נ' שוחט ואח' , (טרם פורסם)). אין ספק כי המקרה שלפנינו הוא אחד המקרים המתאימים לכך. אלא שתפקידו של חוקר ובודק כזה אינו להכריע בסכסוך, ועליו להביא את ממצאי בדיקתו בפני בית המשפט, אשר שיקול הדעת הסופי תמיד מסור לו (זוסמן, סדרי הדין האזרחי , 499; ע"א 123,124/79 מדינת ישראל נ' קמינר ואח' , פ"ד לד(1) 617). לפיכך, קביעתו של בית המשפט קמא להשאיר עניינים מסויימים בידי רואה החשבון שהתמנה מטעמו אינה יכולה לעמוד. התוצאה המתבקשת היא, כי אין מנוס מלהחזיר את הנושאים שהועברו להכרעתו של רואה החשבון אל בית המשפט המחוזי כדי שיכריע בשאלות השנויות במחלוקות. החלטה זו קשה עלי, נוכח הזמן שחלף מאז הוגשה התביעה, ובהתחשב בהתמשכותם יוצאת הדופן של ההליכים. בעת הדיון שלפנינו הבענו דעתנו, כי ראוי לשים קץ להתדיינות ממושכת זו והצענו לצדדים כי ישאירו את ההכרעה הכוללת בסכסוך הכספי שביניהם בידינו על דרך של פשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-. משנענינו בסירוב, לא נותר לנו אלא לעשות כל שניתן על מנת להכריע בפלוגתאות, תוך בחינת טענות הצדדים לגופן. אולם, כפי שהוסבר לעיל, לא מיצה בית המשפט קמא את קביעת הממצאים העובדתיים משום שהגיע למסקנה שלא נמסרו לו נתונים מספיקים. ואכן, התשתית החשבונאית שנפרשה בבית המשפט קמא, לא היתה מספקת. בית המשפט נדרש לחקירותיו של רואה החשבון, אך לא השלים את המלאכה בענין זה. דו"ח רואה החשבון נערך לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט קמא והומצא לנו במהלך הדיון בערעור. הדו"ח לא היה איפוא בפני בית המשפט קמא, לצדדים לא ניתנה הזדמנות לחקור את רואה החשבון, ומבית המשפט נשללה אפשרות לבקש הבהרות לטעון הבהרה. בנסיבות אלה, כאמור, לא נותר לנו אלא להחזיר עניינים מסויימים לבית המשפט קמא. דו"ח רואה החשבון שהוגש לנו התייחס למכלול החשבונות, וכלל התייחסות גם לעניינים שבית המשפט קמא כבר נתן דעתו עליהם. גישה זו של רואה החשבון נתבקשה מכך שלצורך מסקנותיו היה עליו לראות תמונה חשבונאית כוללת. תחילה סברתי כי ניתן לצמצם את העניינים אשר יוחזרו להכרעתו של בית המשפט המחוזי רק לאותם פריטים חשבונאיים שבית המשפט קמא נמנע מלהכריע בהם, ובחנתי לגופן את טענות הצדדים באשר לאותם ענינים שהוכרעו כבר על ידי השופט קמא. אולם, דרך זו אינה יכולה לפתור את כל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, שכן חלק מן הנושאים שהשופט קמא הכריע בהם שזורים וכרוכים בממצאים החשבונאיים של רואה החשבון. בנסיבות אלה הגעתי למסקנה, כי בכל הענינים שנבחנו על ידי רואה החשבון, ואשר יפורטו מכאן ואילך, יבוטלו הסכומים שנפסקו על ידי השופט קמא, ועניינים אלה יוחזרו לבית המשפט המחוזי לקביעת הממצאים בכפוף לקביעות שיפורטו להלן ביחס לאותם עניינים. א. ניכוי ההוצאות מחלקה של התובעת בהכנסות לצורך חישוב הכספים המגיעים למשיבה על פי ההסכם ת3/ (ההסכם שנחתם בין המערערים לבין כל אחד מחברי הלהקה לקראת תחרות קדם האירוויזיון), ניכו המערערים מן ההכנסות שהתקבלו את הוצאותיהם. המשיבה טענה, כי היה על המערערים לשאת בהוצאות ולנכות אותן מן האחוז הקבוע שאותו קיבלו מההכנסות על פי החוזה. בית המשפט קמא קיבל את עמדת המשיבה. הוא עמד על כך שעניין ניכוי ההוצאות לא הוזכר בהסכם ת3/, וקבע כי משלא נאמר דבר בהסכם, ברור שהלהקה ראתה את המערערים כאחראים להוצאות. השופט עמד על כך שאם ינוכו ההוצאות, הרי שהלהקה לא תקבל "לא פחות מ1/3- ההכנסות", כפי שנקבע בהסכם. נוסף לכך, הזכיר השופט את השיעור הגבוה שהופרש למערערים מכלל ההכנסות (66%), וקבע כי גם נוכח שיעור זה, לא יהא זה סביר לפרש אחרת את ההסכם. בעניין זה, חיזק השופט את מסקנתו אף בעדותו של אמרגן אחר (מר יורמן) לעניין גובהם החריג של אותם אחוזים שהופרשו למערערים מכלל ההכנסות. לצורך בחינת אומד-דעת הצדדים, התבסס השופט גם על כך ששאר חברי הלהקה ערערו על ניכוי ההוצאות כאמור (מה שהתבטא בסופו של דבר בהסכם פשרה (ת46/), שנחתם בינם לבין המערערים, בו סוכם על חלוקה מסוימת של נטל ההוצאות בין הצדדים). השופט קמא נעזר לצורך רישום סכום ההוצאות שניכה בתחשיבו של העד עטרי (ת16/) שהתבסס על מסמכי רואה החשבון של המערערים. השופט פסק למשיבה את חלקה, שלדעתו נוכה שלא בהתאם להסכם ת3/, היינו שישית מההוצאות על פי תחשיבו של עטרי. סכום זה הסתכם ב14,426.54- דולר, בתוספת ריבית דולרית של 11% מיום הגשת התביעה. המערערים טוענים כי בית המשפט קמא טעה בפרשנות החוזה ועומדים על כך שכוונת הצדדים במונח "הכנסות" בת3/ היתה לרווחים (נטו) ולא לתקבולים. הם מבקשים, כי ייקבע שהמשיבה היתה חייבת מלכתחילה להשתתף במלוא חלקה היחסי בהוצאות ההפקה, ולחילופין, כי היתה חייבת להשתתף במחצית מסכום זה, כאשר לטענתם אכן נוכה בפועל רק מחצית סכום ההוצאות. פרשנותו של השופט קמא לחוזה ת3/ מקובלת עלי. הנסיון להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים לחוזה, על פי כל גישה פרשנית המקובלת בבית משפט זה, מוביל למסקנה, כי כאשר נקבע בחוזה ת3/ כי הלהקה תקבל סכום של "לא פחות מ1/3- כל ההכנסות ממכירת ההקלטות שיופקו על ידי משרדנו", מדובר בתקבולים ולא ברווחים נטו. לשון החוזה ברורה היא, שכן פירושו של הביטוי "הכנסות" מבלי כל סייג או ציון מיוחד הוא סך התקבולים שנתקבלו (ראו גם סעיף 25(ג) לחוק החוזים (חלק כללי)). גם שילובו של ביטוי זה בסעיף כולו מלמד על כך שהכוונה היא לסך כל הפדיון ממכירת התקליטים. אף הנסיבות החיצוניות לחוזה תומכות בפירוש זה של הביטוי "הכנסות". ההסכם ת1/, שאף הוא הסכם בין אותם צדדים, הסכם הייצוג, מציין במפורש כי המשיבה תישא בהוצאות שונות הקשורות בפירסום והעסקת נגנים. גם הסכמים נוספים, שהמערערים היו צד להם, כגון ההסכם ת2/ וההסכם ת45/, מלמדים, כי כאשר יש כוונה כי האמן יישא בהוצאות, הדבר נקבע בחוזה במפורש. העובדה כי החוזה ת3/ הוא החוזה היחיד מבין אלה שהוצגו, שהמערערים הם צד להם, ששותק לענין ההוצאות, מדברת בעד עצמה. יש להביא בחשבון כי המערערים הם אמרגנים מנוסים, ואין זה סביר כי שאלת הנשיאה בנטל ההוצאות נעלמה מעיניהם. לכך יש להוסיף טעם נוסף, שהשופט קמא נתן לו בצדק משקל רב. האחוז הגבוה שקיבלו המערערים בחוזה זה מהכנסות התקליטים, הוא על פי הראיות שהובאו בתיק, אחוז גבוה מהמקובל וממה שקיבלו הם עצמם מהכנסות ממקורות אחרים. אחוז גבוה כזה מתיישב עם המסקנה, כי בכך נטלו המערערים על עצמם את הסיכון הכרוך בהפקה ובנשיאה בנטל ההוצאות. ניתן, איפוא, לומר, כי אף בחינת הגיונו הכלכלי של ההסכם, ככל שיש בו לשמש אמת מידה לפרשנותו, תומכת בפירוש כי הוצאות ההפקה לא הוטלו על המשיבה. אשר על כן, דין טענת המערערים, כי החבות בהוצאות היתה על המשיבה, להדחות. ומכאן לקביעת גובה הסכום. כאמור, השופט קבע, כי המשיבה זכאית למלוא חלקה בסך ההוצאות שנקבע בהתאם לתחשיבו של העד עטרי. השאלה השנויה במחלוקת בענין זה היא האם אכן ניכו המערערים בפועל את כל סכום ההוצאות על פי חלקה של המשיבה או רק את מחציתו, כטענתם. מסתבר, כי רואה החשבון - במסגרת בדיקתו - בחן את הפריט הנוגע לסכום ההוצאות האמור. אשר על כן, לא ראיתי להכריע במחלוקת העובדתית האמורה, ובית המשפט המחוזי אשר בפניו יידון הדו"ח של רואה החשבון, יתבקש להכריע בשאלת סכום ההוצאות שנוכה ולפסוק את הסכום שישולם למשיבה בגין פרט זה. ב. חלקה של המשיבה בהכנסות על פי דוחות פולידור ומיקדמות פולידור השופט קמא קבע, כי המשיבה זכאית לחלק שטרם שולם לה בכספים שנתקבלו מחברת "פולידור", ששימשה כמפיצת התקליטים של להקת "חלב ודבש" בחו"ל. כספים אלו משתקפים בדו"חות שכונו בבית המשפט קמא "דו"חות פולידור" (ת9/ (1) - (11)). מדובר בדו"חות שנשלחו מן החברה אל המערערים, ובהם פירוט לגבי מכירות תקליטי הלהקה, לגבי התקופה שמתחילה ביום 1.4.79, ומסתיימת בסוף ספטמבר 1981. בענין זה פסק השופט קמא למשיבה סכום של 8,223 דולר בגין חלקה של המשיבה בהכנסות פולידור, שטרם שולמו לה. לענין סכום זה, טענה המשיבה במסגרת הערעור שכנגד, כי טעה השופט קמא בכך שפסק לה ריבית רק החל מדצמבר 1986, ולא מיולי 1980. אכן, התאריך אשר ממנו נפסקה הריבית לטובת המשיבה ביחס לפריט זה, הוא תאריך מקרי אשר נקבע בטעות בהתאם למועד עריכת הדו"ח ת19/, אשר שימש בסיס לחישוב האמור. לפיכך, נוטה הייתי לקבל את ערעורה של המשיבה בענין זה. אלא שהתברר כי במסגרת בדיקותיו הכוללות, נזקק רואה החשבון גם לפריט זה והגיע למסקנה כי מבחינה חשבונאית נפלה טעות בקביעת סכום החיוב הבסיסי על ידי השופט קמא. אשר על כן, בנסיבות אלה, אני רואה לבטל את פסיקתו של בית המשפט קמא ביחס לפרט זה, ונראה לי כי ראוי הוא שלאחר בחינת דו"ח רואה החשבון, יפסוק בית המשפט המחוזי את הסכום שטרם שולם על פי דו"חות פולידור. נוסף לסכום שנקבע על פי הדוחות, קבע השופט קמא סכום נוסף של 45,000 דולר כחלקה של המשיבה ממקדמות ששולמו למערערים מחברת פולידור. גם סכום זה שנפסק אינו יכול לעמוד ודינו להתבטל. טענה מרכזית של המערערים היא כי יש חפיפה בין סכומי המקדמות ששולמו לבין הסכומים שצויינו בדו"חות פולידור, ואשר בגינם כבר פסק השופט את הסכום שהמשיבה זכאית לו כמתואר לעיל. לצורך זה, הגישו המערערים בקשה בעת הדיון בפנינו להגשת גירסה מלאה ומפורטת יותר של דו"חות פולידור. כאן המקום להדגיש, כי התמונה המלאה ביחס לסכומי המקדמות ששולמו למערערים אכן לא נפרשה במלואה בבית משפט קמא, וזאת, בין היתר, כיוון שהמערערים לא חשפו את דו"חות פולידור המלאים שהיו ברשותם, ושאותם הם מבקשים להגיש כעת. בדו"ח של רואה החשבון עמד הוא על כך, שדו"חות פולידור נמסרו על ידי המערערים למשיבה כשהם מצונזרים, וכך הוגשו לבית המשפט. מתברר, כי הדו"חות המלאים נמסרו לרואה החשבון עצמו במסגרת המסמכים הנוספים שהועברו לעיונו בשלב הבדיקות שערך. בנסיבות אלה, כל שנותר הוא להחזיר את הדיון בשאלה הנוגעת לסכום המגיע למשיבה מתוך המקדמות שהתקבלו, ובדבר היחס שבין סכום זה לסכום המגיע לה על פי דו"חות פולידור עצמם, לבית המשפט המחוזי. ג. חלקה של המשיבה בהכנסות נוספות שטרם שולמו לה השופט קמא קבע, כי המערערים קיבלו כספים נוספים שלא העבירו למשיבה את חלקה בהם. בענין זה פסק לטובת המשיבה, על יסוד ראיות חלקיות, סכום של 15,000 דולר, שעמדו לזכותה במאזנים של המערערים (ת18/, ת18/ H ), וכן סכום נוסף של 14.70 ש"ח בצירוף ריבית מיום 16.6.80. השופט הותיר לקביעתו של רואה החשבון את השאלה לאיזה סכומים נוספים זכאית המשיבה. נראה כי יש ממש בטענת המערערים כי בסכומים שפסק השופט כאמור, יש משום כפל עם סכומים אחרים שכבר נפסקו על ידי השופט קמא, בפריטים שתוארו לעיל. אשר על כן, אני רואה לבטל גם חלק זה בקביעותיו של בית המשפט קמא, ובית המשפט המחוזי ידון בשאלה אם נותרו סכומים מלבד הסכומים הנוגעים להוצאות, למקדמות ולדו"חות פולידור, אשר המערערים חייבים למשיבה. הערעור על התביעה שכנגד 14. עיינתי בטענות הצדדים לענין התביעה שכנגד, ולא מצאתי ממש בערעור. אשר לתביעת 30% עמלה מהמשיבה בגין כל פעילויותיה בתקופת החוזה ת1/, אשר אורגנו שלא באמצעות המערערים, הרי מעיון בראיות עולה, כי במקרים בהם קיבלה המשיבה הכנסות והמערערים סברו כי הם זכאים לעמלתם, הם ניכו מן הכספים ששילמו למשיבה את הסכומים המגיעים להם. לגבי הכנסות אחרות באותה תקופה, נראית לי טענת המשיבה כי הסכומים בגין עמלות לא נוכו על ידי המערערים, משום שוויתרו על סכומים אלה, ובאותה תקופה היו מעוניינים שהמשיבה תעשה לעצמה נוכח מיעוט הכנסותיה ואי יכולתם להשיג לה די הופעות. אשר לעמלה של 30% מהכנסות המשיבה מלהקת "חלב ודבש", צודק ב"כ המשיבה בהצביעו על כך שענין זה לא נכלל מלכתחילה בכתב התביעה שהגישו המערערים בבית משפט קמא, וכבר מטעם זה היה דין התביעה להדחות. מכל מקום, גם לגופו של ענין, דין הטענה להדחות. חוזה ת3/ נפרד מהחוזה ת1/, ואין להחיל עליו את תנאי התוספת של עמלה בשיעור 30%. התביעה לענין ה- PLAYBACK אכן נראית כתביעה קנטרנית וחסרת בסיס בלשונו של השופט קמא. אשר על כן, דין ערעור זה להדחות. סיכום 15. לאור האמור לעיל מתקבל הערעור, במובן זה שיוכנסו בפסק הדין השינויים הבאים והתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי להשלמה: א. (1) במקום הפיצוי בגין אובדן הכנסות בתקופת החוזה, שנקבע על ידי השופט קמא, יבוא הסכום של 42,000$ בשווים בשקלים נכון ליום מתן פסק-הדין בבית המשפט קמא, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד יום התשלום בפועל. (2) במקום הסכומים שנפסקו בגין אובדן הכנסות בתקופה שלאחר תום החוזה ובגין פגיעה במוניטין ועגמת נפש יבוא הסכום של 30,000$ בשווים בשקלים נכון ליום מתן פסק-הדין בבית המשפט קמא, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד יום התשלום בפועל. (3) במקום הסכום שנפסק עבור הופעות הטלויזיה בחו"ל יבוא הסכום של 5,800$ בתוקפת ריבית דולרית של 11% לשנה, מצטבר, החל מיום 1.1.80 ועד יום התשלום בפועל, כשהסכום מומר לשקלים. ב. בכל העניינים שנבחנו על ידי רואה החשבון, כפי שיפורט להלן, יבוטלו הסכומים שנפסקו על ידי השופט קמא והם יוחזרו לבית המשפט המחוזי לקביעת הממצאים, בכפוף לקביעות שבפסק דין זה ביחס לאותם עניינים. בית המשפט המחוזי, יקבע את קביעותיו כאמור, לאחר שתינתן לצדדים הזדמנות לחקור את המומחה ולטעון טענותיהם, אך ורק בנושאים המנויים להלן: (1) ניכוי הוצאות מחלקה של המשיבה בהכנסות, לעניין חישוב הכספים המגיעים לה על-פי ההסכם ת3/. (2) חלקה של המשיבה בהכנסות על פי דו"חות פולידור ומקדמות פולידור. (3) חלקה של המשיבה בהכנסות נוספות שטרם שולמו לה, אם היו כאלה לפי דו"ח רואה החשבון. הערעור על דחיית התביעה שכנגד נדחה. במקום החיוב בהוצאות שהוטל על-ידי בית המשפט קמא, המערערים ישאו בהוצאות המשיבה בשתי הערכאות בסך 25,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי יפסוק הוצאות נוספות בהתאם לתוצאות ההליך שיתנהל לפניו. ש ו פ ט ת המשנה לנשיא ש' לוין : אני מסכים. המשנה לנשיא השופטת ט' שטרסברג-כהן : אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ביניש. ניתן היום, ג' בכסלו תשנ"ח (2.12.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94004440. N01 חכ/

[ "ע\"א 444/94", "ע\"א 577/94", "בש\"א 2232/94", "בע\"א 444/94", "בע\"א 577/94", "בע\"א 444/95", "בע\"א 577/95", "ע\"א 387/74", "ע\"א 496/89", "ע\"א 986/93", "ע\"א 175/87", "בע\"א 5656/93", "ע\"א 2887/91", "ע\"א 355/80", "רע\"א 371/89", "ע\"א 442/85", "ע\"א 571/80", "ע\"א 162/81", "ע\"א 411/87", "ע\"א 1432/90", "ע\"א 127/83", "ע\"א 1763/93", "ע\"א 123" ]

8,211

26,683

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 444/94 ע"א 577/94 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המבקשת: עטרי גלי נ ג ד המשיבים: 1. אורות ייצוג אמנים והפקות 2. צח שלמה 3. שלף חיים בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין בשם המבקשת: עו"ד גיצלטר עמירם בשם המשיבים: עו"ד רסלר יהודה החלטה בפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין שניתן על-ידינו בע"א 444/94, 577/94. בפסק-דין זה הפחתנו חלק מן הסכומים שנפסקו לטובת המבקשת בבית המשפט קמא, ובעניינים אחרים, החלטנו לבטל את פסק-דינו של בית המשפט קמא, ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, לשם בירור הסכומים המדויקים המגיעים למשיבה, בהתאם להנחיותינו. בעקבות פסק-הדין, הגישו המשיבים ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לקבלת צו, לפי סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967- (להלן: "החוק"), להשבת הכספים אותם שילמו למבקשת ביתר על-פי פסק-דינו של בית המשפט קמא. בתגובה לכך הגישה המבקשת את הבקשה המונחת בפנינו. בפני המבקשת פתוחות מספר אפשרויות להעלאת טענותיה כנגד הנקיטה בהליכי ההוצאה לפועל בהתחשב בכך שצפוי שיפסקו לטובתה סכומים נוספים בבית המשפט המחוזי. מכל מקום, המסגרת הנאותה להעלאת טענותיה איננה בקשה לעיכוב ביצוע מבית משפט זה, אשר סיים את מלאכתו עם מתן פסק-הדין בערעור. אשר על כן, הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"ג בטבת התשנ"ח (11.1.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94004440. N 03

[ "ע\"א 444/94", "ע\"א 577/94", "בע\"א 444/94" ]

8,212

24,403

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6233/95 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. אריאל רוזנברג 2. ירדן רוזנברג 3. גיא גודס 4. ארגון שחקני הכדורסל בישראל עמותה רשומה נגד המשיבים : 1. שרת העבודה והרווחה, הגברת אורה נמיר 2. המוסד לביטוח לאומי 3. אס"א ת"א-רמת השרון 4. אגודת הפועל איתן גבת קישון 5. אגודת מכבי חיפה כרמל 6. אגודת הפועל אילת 7. אגודת ליצור פתח תקוה 8. אגודת מכבי חולון פתח תקוה 9. אגודת הפועל חיפה 10. אגודת מכבי ת"א 11. איגוד הכדורסל בישראל 12. מרכז אס"א 13. מרכז מכבי שיראל 14. התאגדות לתרבות גופנית הפועל 15. אליצור איגוד ספורטיבי דתי 16.מרכז בית"ר בקשה למתן פסק דין בשם העותרים 2-1: עו"ד קרן-פולג בשם העותרים 4-3: עו"ד גייר בשם המשיבים 2-1: עו"ד אלטשולר פסק-דין העתירה נגד המשיבים 3 - 16 נמחקת בהסכמה. אין צו להוצאות. לבקשת העותרים והמשיבים 1 ו2- ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ביניהם אשר נכלל בהודעה שהוגשה לבית המשפט בתאריך 19.1.98. ההודעה על הסכם הפשרה סומנה על ידי באות "א", והוא מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. ניתנה היום, כ"ב בטבת תשנ"ח (20.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95062330. O10

[ "בג\"ץ 6233/95" ]

8,216

613,367

בבית המשפט העליון בג"ץ 6233/95 - ב' לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך מבקש העיון: העותרים: עו"ד איציק אבישר 1. אריאל רוזנברג 2. ירדן רוזנברג 3. גיא גודס 4. ארגון שחקני הכדורסל בישראל עמותה רשומה נ ג ד המשיבים: 1. שרת העבודה והרווחה, הגברת אורה נמיר 2. המוסד לביטוח לאומי 3. אס"א ת"א-רמת השרון 4. אגודת הפועל איתן גבת קישון 5. אגודת מכבי חיפה כרמל 6. אגודת הפועל אילת 7. אגודת ליצור פתח תקוה 8. אגודת מכבי חולון פתח תקוה 9. אגודת הפועל חיפה 10. אגודת מכבי ת"א 11. איגוד הכדורסל בישראל בקשה לעיון בתיק בית המשפט החלטה העותרים והמשיבים 1 ו-2 יגישו תגובתם לבקשה בהתאם לתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) התשס"ג – 2003. התגובות תוגשנה בתוך 10 ימים מעת המצאת ההחלטה. המזכירות תמציא לצדדים את הבקשה יחד עם החלטתי זו. ניתנה היום, ‏כ"ה בניסן התשע"ח (‏10.4.2018). ליאת בנמלך, שופטת ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 95062330_P11.doc כש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 6233/95" ]

8,217

618,499

בבית המשפט העליון בג"ץ 6233/95 - ב' לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך מבקש העיון: העותרים: עו"ד איציק אבישר 1. אריאל רוזנברג 2. ירדן רוזנברג 3. גיא גודס 4. ארגון שחקני הכדורסל בישראל עמותה רשומה נ ג ד המשיבים: 1. שרת העבודה והרווחה, הגברת אורה נמיר 2. המוסד לביטוח לאומי 3. אס"א ת"א-רמת השרון 4. אגודת הפועל איתן גבת קישון 5. אגודת מכבי חיפה כרמל 6. אגודת הפועל אילת 7. אגודת ליצור פתח תקוה 8. אגודת מכבי חולון פתח תקוה 9. אגודת הפועל חיפה 10. אגודת מכבי ת"א 11. איגוד הכדורסל בישראל בקשה לעיון בתיק בית המשפט החלטה בהתחשב במטרת העיון ובהיעדר התנגדות מטעם הצדדים (העותרים והמשיב 2 הודיעו על היעדר התנגדות, והמדינה לא הגישה תגובה מטעמה), יותר העיון המבוקש. העיון ייערך במזכירות בית המשפט בהתאם לנהלי המזכירות ובכפוף לכך שמבקש העיון יפקיד התחייבות להימנע ממסירה ומפרסום פרטים העשויים לפגוע בפרטיותו של כל אדם. ניתנה היום, ‏ט"ו בסיון התשע"ח (‏29.5.2018). ליאת בנמלך, שופטת ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 95062330_P12.doc שנ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 6233/95" ]

8,218

2,583

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 446/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד העותר: קלוב התעופה לישראל - מרכז נגד המשיבים: 1. המועצה להסדר הימורים בספורט 2. שר החינוך, התרבות והספורט התנגדות למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97) בשם העותר: עו"ד ירון אפרת בשם המשיבה 1: עו"ד אסף פוזנר בשם המשיב 2: עו"ד אסנת מנדל החלטה לבקשת המדינה אנו מחליטים לדחות את שמיעת העתירה לאחד הימים של השבוע שתחילתו ביום 14 בדצמבר. וככל שתוקדם השמיעה הרי זה משובח. היום, י"א בכסלו תשנ"ח (10.12.97) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004460. G12

[ "בג\"ץ 446/97" ]

8,222

12,866

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 446/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : קלוב התעופה לישראל - מרכז נגד המשיבים : 1. המועצה להסדר הימורים בספורט 2. שר החינוך התרבות והספורט בקשה למתן צו-על-תנאי וצו-ביניים תאריך הישיבה: י"ח בכסלו התשנ"ח ( 17.12.97 ) בשם העותר ת: עו"ד אפרת ירון בשם המשיב ה מס' 1: עו"ד אסף פוזנר בשם המשיב מס' 2: עו"ד אסנת מנדל החלטה הצענו לצדדים, כי יישום הקריטריונים לגבי העבר ימסר להכרעת השופט (בדימוס) ד' לוין. הצדדים ימסרו לנו עמדתם בכתב, בתוך עשרה ימים. ניתנה היום, י"ח בכסלו התשנ"ח (17.12.97), בנוכחות באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004460. A14 /דז/

[ "בג\"ץ 446/97" ]

8,225

14,725

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 446/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא העותר ת : קלוב התעופה לישראל -מרכז נגד המשיבים : 1. המועצה להסדר הימורים בספורט 2. שר החינוך התרבות והספורט בקשה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ג באלול תשנ"ז (25.9.97) בשם העותר ת: עו"ד אפרת בשם המשיב ה 1: עו"ד פוזנר בשם המשיב 2: עו"ד מנדל ה ח ל ט ה אנו סבורים כי בטרם תידון העתירה לגופה מן הראוי להמתין להגשת הדו"ח המשלים על-ידי הוועדה הציבורית בראשות מר יצחק אלישיב, עליו מדובר בפסקאות 6, 7 ו8- לכתב התשובה מטעם המשיב מס' 2. בהנחה שהליך הגשתן ואישורן של אמות המידה יושלם בתוך כחודשים, הננו מורים לקבוע את העתירה לדיון לקראת סוף חודש נובמבר 1997. ניתנה היום, כ"ג באלול תשנ"ז (25.9.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004460. D09

[ "בג\"ץ 446/97" ]

8,226

16,958

ב בית המשפט העליון בג"ץ 446/97 - ב' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : קלוב התעופה לישראל -מרכז נגד המשיבים : 1. המועצה להסדר הימורים בספורט 2. שר החינוך, התרבות והספורט בקשה ל דחיית מועד הדיון החלטה לבקשת המשיב 2, מיום 24.11.97, ומן הטעמים הנקובים בבקשה זאת, הדיון בעתירה, שנקבע ליום 26.11.97, יידחה למועד אחר. המזכירות מתבקשת לקבוע את הדיון (בפני כל הרכב) בעוד שבועיים מהיום ולא מאוחר מיום 15.12.97. ניתנה היום, כ"ה בחשון תשנ"ח (25.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004460. I11

[ "בג\"ץ 446/97" ]

8,227

28,787

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 446/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : קלוב התעופה לישראל-מרכז נגד המשיבים : 1. המועצה להסדר הימורים בספורט 2. שר החינוך התרבות והספורט בקשה למינוי בורר מוסכם בשם העותרת: עו"ד ירון אפרת בשם משיבה מס' 1: עו"ד אסף פוזנר החלטה ביום 22.12.97 הודיעו לנו העותרת והמשיבה מס' 1, כי "בעקבות המלצת בית המשפט הנכבד, הן מסכימות כי כב' השופט (בדימוס) דב לוין, יכריע האם וכמה מגיעה תוספת לעותרת לשנים 1995-1997, להקצבות ששולמו לה, וכי הכרעתו תהא סופית ומכרעת. לכב' השופט דב לוין תהיינה כל הסמכויות הנדרשות לאמור לעיל, לרבות להכריע בטענות המשפטיות של מי מהצדדים." לאחר מכן, משהתברר, כי כב' השופט (בדימוס) דב לוין לא יוכל ליטול על עצמו את הבוררות, הודיעו הצדדים, כי הסכימו ביניהם על מינויו של עו"ד עדי קפלן כבורר, באותם תנאים ובאותן סמכויות שהיו אמורות לחול על כב' השופט (בדימוס) דב לוין. עוד הודיעו הצדדים, כי עו"ד ע' קפלן נתן את הסכמתו לשמש כבורר בתנאים אלה. בית המשפט נתבקש לאשר את הסכמת הצדדים ולהורות על מינויו של עו"ד ע' קפלן, כאמור. אנו נעתרים איפוא לבקשת הצדדים ומורים על מינויו של עו"ד ע' קפלן כבורר בין העותרת למשיבה מס' 1, בהתאם לתנאים שצוינו לעיל. ניתנה היום, י"א בניסן התשנ"ח (7.4.98). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004460. A15 /דז/

[ "בג\"ץ 446/97" ]

8,229

30,981

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 446/97 - ח' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ת : קלוב התעופה לישראל -מרכז נגד המשיבים : 1. המועצה להסדר הימורים בספורט 2. שר החינוך התרבות והספורט בקשה לאישור פסק הבורר בשם העותרת: עו"ד ירון אפרת החלטה לתגובת המשיבים בתוך שבעה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, י"ג בכסלו התשנ"ט (2.12.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004460. A18 /דז/

[ "בג\"ץ 446/97" ]

8,230

32,001

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 446/97 - ז' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ת : קלוב התעופה לישראל - מרכז נגד המשיבים : 1. המועצה להסדר הימורים בספורט 2. שר החינוך התרבות והספורט החלטה על הצדדים להודיע לבית המשפט, תוך חמישה-עשר יום ממועד המצאתה של החלטה זו, אם, בעקבות החלטתנו מיום 7.4.98, ובעקבות ההתפתחויות הנובעות ממנה, ניתן למחוק את העתירה. ניתנה היום, כ"ו בתמוז התשנ"ח (20.7.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004460. A16 /דז/

[ "בג\"ץ 446/97" ]

8,231

33,287

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 446/97 - ז' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ת : קלוב התעופה לישראל - מרכז נגד המשיבים : 1. המועצה להסדר הימורים בספורט 2. שר החינוך התרבות והספורט הודעה מטעם העותרת ומשיבה מס' 1 בשם העותרת: עו"ד אפרת ירון בשם המשיבה 1: עו"ד אסף פוזנר החלטה לתגובת משיב מס' 2 להודעה, תוך 7 ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, ט' באלול תשנ"ח (31.8.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004460. A17

[ "בג\"ץ 446/97" ]

8,232

45,692

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 446/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : קלוב התעופה לישראל - מרכז נגד המשיבים : 1. המועצה להסדר הימורים בספורט 2. שר החינוך התרבות והספורט בקשה לאישור פסק הבורר בשם העותרת: עו"ד ירון אפרת בשם המשיבה מס' 1: עו"ד אסף פוזנר בשם המשיב מס' 2: עו"ד אסנת מנדל פסק-דין 1. לבקשת העותרת בבג"ץ 446/97 ונוכח האמור בתשובת משיבה מס' 1 ומשיב מס' 2, החלטנו לאשר את פסק הבורר, עו"ד עדי קפלן, מיום 3.11.98, כאמור בסעיף 23(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח1968-. 2. נוכח אישור פסק הבורר ובקשת העותרת, נמחקת העתירה ללא צו להוצאות. ניתן היום, ט"ז בשבט התשנ"ט (2.2.99). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004460. A19 /דז/

[ "בג\"ץ 446/97" ]

8,233

2,586

ב בית המשפט העליון רע"א 6206/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : בנק לאומי לישראל נגד המשיב : יוסף סלים בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 4.9.95 בת.א. 2912/92 שניתנה על ידי כבוד השופטת פלפל בשם המבקש: עו"ד יעקב ריבנוביץ, עו"ד נמרוד טפר בשם המשיב: עו"ד אפי פרי החלטה לאחר שיקול כל הנסיבות, וביחוד השלב אליו הגיעו ההליכים בבית המשפט המחוזי, איני סבור שראוי הוא לתת למבקש רשות לערער. עם זאת שמורה לו זכותו של המבקש, במידת הצורך, להשיג על ההחלטה בגדר הערעור שיוגש על פסק הדין שינתן. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום כט באלול תשנ"ז (1.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95062060. B02

[ "רע\"א 6206/95" ]

8,235

11,089

בית המשפט העליון רע"א 95 / 6206 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: בנק לאומי לישראל בע"מ נגד המשיב : יוסף סלים בקשת רשות ערעור על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בת.א. 2912/89 מיום 4.9.95, שניתן על ידי כבוד השופטת ד"ר ד. פלפל בשם המבקש: עו"ד יעקב ריבנוביץ; עו"ד נמרוד טפר בשם המשיב: עו"ד אפי פרי החלטה נוכח חלוף הזמן מאז הגשת בקשת רשות הערעור ובהתחשב באמור בסעיף 1 לתגובת המשיב לבקשת רשות הערעור, יודיע המבקש לבית המשפט באיזה שלב מצוי הדיון בת.א. 2912/89, וזאת תוך חמישה-עשר יום ממועד המצאתה של החלטה זו. לאחר קבלת הודעה זו אשוב ואדון בבקשת רשות הערעור. ניתנה היום, כ"ד בניסן התשנ"ז (1.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95062060. A01 /דז/

[ "רע\"א 95" ]

8,236

2,588

ע"פ 94 / 2463 בפני: כבוד השופט א. מצא כבוד השופט י. קדמי כבוד השופט י. טירקל המערער : גגולשוילי גיא נגד המשיבה : מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 21.3.94 בתיק ת.פ.ח. 401/91 שניתן על ידי כבוד השופט גרוס. תאריך הישיבה: ז' בסיון התשנ"ז ( 12.06.97 ) בשם המערער: עו"ד ששי גז בשם המשיבה: עו"ד נאור פסק-דין השופט י. קדמי 1. פתח דבר זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפיו הורשע המערער בעבירות של שוד מזוין [עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין] ורצח [עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין]; ונדון למאסר עולם. הערעור מכוון כנגד ההרשעה; ולחלופין - כנגד מידת העונש. 2. העובדות להלן, בתמצית, עיקרי העובדות הדרושות לבירור הערעור: א. ביום 31.5.92, התגלו במשרד ברחוב פליקן 104, באנטוורפן, בלגיה, שתי גופות: האחת של גבר, יוסף יעקובי (להלן: "המנוח") והשניה של שותפתו, דניאל הימלר (להלן: "המנוחה"). על הגופות נמצאו סימני חבלה קשים, כבל היה כרוך סביב צווארן וכתמי דם היו מפוזרים מסביב. המשרד - שבו ניהלו השניים עסק של ממכר תכשיטים - היה הפוך; והכספת שבו היתה פרוצה וריקה מתכשיטים, שהוחזקו בה בדרך כלל. תוצאות הנתיחה שלאחר המוות לימדו: כי המנוחים נורו תחילה ולאחר מכן נחבלו בעודם חיים. המנוח נורה פעמיים; בעוד שהמנוחה נורתה פעם אחת בלבד. ב. לאחר כארבעה חודשים, נעצרו בארץ שני חשודים בביצוע הרצח הכפול: המערער ואחד לוי בן דוד (להלן: "לוי"). נגד השניים הוגשו שני כתבי אישום נפרדים, בהם יוחסה לכל אחד האחריות - המשותפת עם חברו - לשוד ולרצח; ועניינו של כל אחד מהם נדון והוכרע על ידי הרכב אחר. ג. המערער ומשפחתו התגוררו באנטוורפן, בה ניהל האב עסק עצמאי. המערער - שעזב את מסגרת לימודיו בגיל 16 - הצטרף לעסק של אביו; ועד מהרה היה לאחראי על כל הקשור למגעים עם ספקים ורכישת סחורה. ד. בתקופת לימודיו באנטוורפן, הכיר המערער את לוי, בן גילו ובעל רקע משפחתי דומה. השניים התיידדו וחברותם העמיקה עם השנים. עובר לאירוע, היתה למערער חברה בשם נדיה; ולא אחת בילו השניים - המערער ונדיה - עם לוי וחברתו ליליאן. ה. מחומר הראיה שנפרש בפני בית המשפט עולות העובדות הבאות באשר לנסיבות השוד והרצח: (1) ביום שישי, 29.5.92, נפגשו השניים - המערער ולוי - עם שני המנוחים, במשרד שבו קיימו האחרונים את עסקם, ואשר בו התרחשו השוד והרצח. הפגישה התקיימה במהלכו של משא ומתן, שקיים לוי עם המנוחים לגיבוש עסקה מסחרית, במסגרתה היו אמורים לוי והמערער לרכוש מהמנוחים תכשיטים למכירה בקונסיגנציה בחנותה של משפחת המערער. את הפגישה אירגן לוי, שהכיר את המנוחים; ובמהלכה הוצג בפניהם המערער כשותפו של לוי לעיסקה. במהלך הפגישה, הציגו המנוחים בפני לוי והמערער תכשיטים שונים. אך לאחר דין ודברים, סוכם כי התכשיטים לא ילקחו על ידי השניים באותו יום, אלא בפגישה נוספת שנקבעה ליום שני הסמוך, במהלכה יוצגו על ידי המנוחים תכשיטים נוספים. (2) ביום ראשון 31.5.92 - שהוא, כידוע, יום מנוחה בבלגיה - התקשר לוי טלפונית לביתו של המערער סמוך לשעה 09:00; ובעקבות השיחה, כעבור כשעתיים, הגיעו לוי וחברתו אל בית המערער. המערער ולוי הסתגרו באחד החדרים, כאשר חברותיהם, נדיה וליליאן, מצויות בחדר אחר; ובהתאם לרישומי חברת הטלפונים, קוימה אותה שעה שיחת טלפון מדירתו של המערער למשרדם של המנוחים. פרק זמן קצר לאחר מכן, נסעו המערער, לוי וליליאן - ברכבו של המערער - לבנין המשרדים שבו נמצא משרדם של המנוחים. (3) כאשר הגיעו השלושה לבנין המשרדים האמור, המתין להם המנוח בכניסה ופתח להם את דלת הבנין. המערער ולוי עלו עם המנוח למשרד; ואילו חברתו של לוי נשארה ברכב סמוך לבנין. (4) בהיותם במשרד, הביאה המנוחה - לבקשתו של המנוח - תכשיטים; והשלושה - המנוח, לוי והמערער - ישבו ובחנו אותם. לפתע, שלף לוי אקדח וירה בשני המנוחים: שני כדורים פגעו במנוח וכדור אחד במנוחה. המנוחים לא מתו מייד מפגיעות הכדורים; אך מכיון שללוי לא היו עוד כדורים, השתמשו השניים ב"אמצעים ידניים" על מנת להחיש את מותם. בין היתר, השתמשו השניים במספריים ובחפצים כבדים. ו. לוי נקרא כעד מטעם התביעה במשפטו של המערער, אך סירב להשיב לשאלות שהוצגו לו; וההודעות שמסר בחקירתו במשטרה התקבלו כראיה. ככל שהדברים דרושים לבירור הערעור, עולות מן ההודעות האמורות העובדות הבאות: (1) לוי והמערער תכננו לשדוד את המנוחים. על פי התכנון השוד היה אמור להתרחש במהלך הפגישה הראשונה שהתקיימה ביום שישי. ברם, אומץ לבו של לוי בגד בו, והוא דחה את המשך הפגישה ליום ראשון (ולא ליום שני כפי שטוען המערער). (2) ביום ראשון, הגיע לוי עם חברתו ליליאן לדירת המנוח ושם התבודדו השניים באחד החדרים. מאותו חדר התקשר לוי עם המנוח; ובאותה הזדמנות, שיחק המערער באקדחו של לוי ולמד לדעת כי מצויים בו שלושה כדורים בלבד. (3) לאחר שיחת הטלפון עם המנוח, נסעו המערער, לוי וחברתו ליליאן למשרדם של המנוחים. המערער ולוי עלו עם המנוח למשרד ואילו ליליאן המתינה להם במכונית. (4) במהלך הצגת התכשיטים בפניהם, שלף לוי את האקדח שהביא עמו וירה בשני המנוחים; והמערער הצטרף אליו והשלים את מלאכת המתתם של המנוחים, כשהוא חובל בהם בפסל עץ ובמכשיר טלויזיה. לדבריו, לוי לא חבל במנוחה, והיה זה המערער לבדו שחבל בה והמיתה. (5) לאחר שהמנוחים הומתו, אסף המערער את התכשיטים, הכסף וכל דבר בעל ערך שהיה במשרד והכניסם לתוך שני תיקים; ובד בבד עשה מאמצים לטשטש את הסימנים שהיו עשויים להוכיח כי נכח במקום ושפך מים על כל מקום שנגע בו, כשהוא מקפיד לכסות את אצבעותיו בשקיות ניילון. (6) לבסוף, עזבו השניים את הבנין כאשר לוי לובש את מכנסיו של המערער - שנשאר בתחתוני בוקסר קצרים - הואיל ומכנסיו שלו הוכתמו בדם. כל אחד מהשניים נשא על גבו אחד מהתיקים שלתוכם הכניס המערער את התכשיטים ודברי הערך האחרים; ומשיצאו מן הבנין הגיעה ליליאן עם הרכב ואספה אותם. (7) השלושה נסעו אל ביתו של המערער; ומשם יצא לוי יחד עם חברתו אל מחוץ לגבולותיה של בלגיה, כשברשותו השלל ותוך שהוא מבטיח למערער להיות איתו בקשר. ז. גירסתו של המערער שונה לחלוטין, ואלה עקריה: (1) לטענת המערער, לוי שכנע אותו להצטרף אליו כשותף לעיסקת קונסיגנציה מפתה עם המנוח. לצורך זה, יזם לוי את הפגישה עם המנוחים ביום שישי; אך מטעמים שנותרו שמורים עמו, מנע לוי את סיום המו"מ באותו יום. ביום הרצח - יום ראשון - השפיע לוי על המערער - לטענתו - להצטרף אליו לפגישה נוספת; וזאת למרות שסוכם עם המנוחים שהפגישה תתקיים ביום שני . (2) לדבריו, לא היה המערער שותף לתכנון שוד ורצח ועובר ליציאה למשרדם של המנוחים, הוא לא ידע : ראשית - כי לוי קיים שיחה מביתו למשרדם של המנוחים; ושנית - והוא עיקר - כי לוי מחזיק ברשותו ונוטל עמו אקדח ושלושה כדורים. (3) כאשר היו המערער ולוי במשרדם של המנוחים ועסקו - כפי שהוא האמין - בבחירת תכשיטים, נשמעו לפתע יריות. המערער נרתע - לדבריו - לאחור וראה שהמנוח מנסה להגיע אל הדלת ומתמוטט. לוי רדף אחרי המנוח ובינתיים התמוטטה גם המנוחה ונפלה על הרצפה. (4) בשלב זה השתלט על המערער, לדבריו, לחץ נפשי כבד: הוא סבב בחדר הלוך וחזור; ובעשותו כן, נתקל בטלוויזיה שהיתה שם והפילה. בינתיים לוי נאבק עם המנוח ואילו המנוחה ניסתה להגיע בזחילה אל הטלפון, אשר נפל - לטענתו - בין השולחן לקיר. המערער חשש, לטענתו, שהמנוחה תזעיק את המשטרה; ולכן משך אותה ברגליה והרחיקה מן הטלפון. אותה עת, הבחין המערער כי לוי הטיח את מכשיר הטלויזיה שהיה במשרד לעבר המנוח ששכב על הרצפה, קפץ עליו וצעק לעברו: "תמות כבר". (5) בעודו חובל במנוח, הורה לו לוי - כשהוא נועץ בו "מבט מפחיד" כהגדרתו - להתחיל לאסוף את כל הסחורה. המערער עשה כפי ש"נצטווה", אסף את הסחורה והכניס אותה לשני תיקים: האחד, תיק שנמצא במקום; והשני - תיק צבעוני שהביא עימו לוי מהבית. יחד עם זאת, לקח המערער שקית ומים וניגב את המקומות שבהם נגע, על מנת למחוק את טביעות אצבעותיו. (6) במקביל, גילתה המנוחה סימני חיים, ולוי דקר אותה במספריים. המערער סובב - לדבריו - את ראשו מן המראה המזעזע של דקירת המנוחה. תוך כדי כך, הבחין המערער כי המשטרה הגיעה לבנין, ואמר ללוי כי הוא בורח. לוי הורה לו להישאר; והמשטרה עזבה את המקום לאחר שהתברר לשוטרים שדלת הכניסה החיצונית של הבנין נעולה. מאוחר יותר עזבו הוא ולוי את המקום בעזרתה של ליליאן. ח. ככל שניתן ללמוד מחומר החקירה, לוי ביקר בחנותו של המערער לאחר הרצח וסיפר לו שכל משפחתו נעצרה. לדבריו, אמר לו המערער בהזדמנות זו, שאינו רוצה לקיים עימו מגע כלשהו; אך בפועל, כפי שמסר אחיו של המערער, נראה כי הקשר בין השניים לא נותק. מכל מקום, המערער מודה כי הקשר בינו לבין לוי התחדש, כאשר הגיע לארץ לרגל חגיגת בר המצווה של אחיו. לוי נעצר כאשר בא אל המערער על מנת להיפרד ממנו בטרם יצא לחו"ל; וכמה ימים לאחר מעצרו של לוי, נעצר גם המערער. ט. סיכומם של דברים : (1) המערער מכחיש , שהיה שותף לתכנון מוקדם של שוד ורצח כפי שטוען לוי; ומבחינתו שלו, הגיע ביום הארוע למשרדם של המנוחים להשלמת מו"מ אמיתי של עסקה מסחרית כשרה, מבלי לדעת שלוי נושא אקדח. (2) המערער אינו מכחיש : כי היה נוכח במשרד כאשר לוי ירה במנוחים ולאחר מכן חבל בהם והמיתם; כי הרחיק את המנוחה מן הטלפון לבל תזעיק את המשטרה; וכי אסף את התכשיטים, הכסף ודברי הערך שהיו במקום ומסרם, בסופו של דבר, ללוי. (3) טענתו של המערער היא : כי לוי הפתיע אותו ביריות שירה במנוחים; כי מחמת ההפתעה נוצר אצלו לחץ נפשי כבד; וכי עשה מה שעשה בהיותו נתון ללחץ הנפשי האמור וכאשר הוא חושש שמא לוי יפגע גם בו. 3. ההכרעה בביהמ"ש המחוזי א. הרשעתו של המערער מבוססת על שניים אלה: על הודעתו של לוי במשטרה, שנתקבלה כראיה מכוח הוראותיו של סעיף 10א לפקודת הראיות, לאחר שסירב להעיד; ועל חוסר האמון המוחלט בגירסה שהציג המערער לזכותו, בדבר אופיה של נוכחותו במקום הארוע ובדבר הטעם לסיוע שהגיש ללוי. ב. בית המשפט בחר לתת אמון מלא בגירסה שהציג לוי בהודעתו במשטרה; ונימק זאת, בין היתר, בטעמים הבאים: (1) ההודעות שמסר לוי מתאפיינות בהגיון פנימי; ויש בהן כדי לשפוך אור על התמיהות שמותירה גירסתו של המערער. (2) ללוי לא היה מניע להפללת המערער, לאחר שהוא עצמו הודה באחריותו שלו לשוד ולרצח. (3) לגירסתו של לוי נמצאו בחומר הראיות גורמים מאמתים, וביניהם: קיום שיחת הטלפון מבית המערער למשרד המנוחים סמוך לפני האירוע, כאשר המערער מתכחש לה; וההשתלטות המהירה על המנוחים, ממנה ניתן ללמוד שהשניים פעלו בצוותא. ג. לעומת זאת, כאמור לעיל, הביע בית המשפט חוסר אמון מוחלט בגירסת המערער; כאשר זה נעוץ בעיקרו בארבעה אלה: (1) בחוסר העקביות שגילה המערער בחקירתו: בגירסה הראשונה שמסר, בשיחתו עם אחיו , טען המערער כי חלקו בפרשה מצומצם לכך שהיה "נהגו" של לוי; בגירסה נוספת שניתנה באותו יום לחוקריו , הכחיש המערער כל קשר ומעורבות בשוד וברצח; בגירסתו האחרונה - הציג המערער את גירסת "המשתתף התמים" כמפורט לעיל; ואילו גירסת הלחץ הנפשי והפחד, שאילצוהו, לדבריו, למלא אחר הוראותיו של לוי, התפתחה בהדרגה תוך כדי מסירת ההודעות. (2) בקיומה של שורה של תמיהות, העולות מגירסתו של המערער וביניהן: אם לוי התכוון לבצע את השוד מבלי לשתף את המערער, לשם מה הזמינו להצטרף אליו והפכו לעד ראיה; ואם המערער האמין שהמדובר בעיסקה כשרה, מהו ההסבר להסתרתה מהוריו והעיקר לאי השלמתה ביום ששי ולקיום המשכה ביום ראשון דוקא, כאשר אין פעילות בבנין המשרדים שבו בוצע הרצח. (3) הוריו של המערער, לא עסקו במכירת תכשיטים בחנותם. אף על פי כן, לא נעשו על ידי המערער שום הכנות לקליטת מוצרים יקרי ערך בחנות; והמערער לא סיפר לאיש ממקורביו - כולל חברתו - על העיסקה עם המנוחים, על אף שנחזתה כמוצלחת ביותר מן ההיבט העסקי. (4) הופעתו של המערער בבית המשפט, לא עולה בקנה אחד עם הדמות "העלובה" אותה הוא מציג בגירסתו: מתפתה על נקלה, נתון למרותו המוחלטת של לוי, מאבד עשתונות וממלא אחר הוראותיו של רוצח. 4. הערעור כנגד ההרשעה ואלה בתמצית עקרי השגותיו של ב"כ המערער כנגד הרשעת שולחו: א. האמון בגירסת לוי טענתו המרכזית של ב"כ המערער היא ששגה בית המשפט המחוזי בכך שהעדיף את גירסתו של לוי על פני גירסת המערער. לשיטתו, גירסתו של לוי מלאה בסתירות פנימיות ולוקה באינטרסנטיות; והעיקר - היא באה מפיו של מי שתכנן הכל, זייף דרכונים וטיפל ברכוש הגנוב לאחר הרצח. עדות של עד כזה הינה מפוקפקת מעצם טבעה; ולא ניתן על כן לעשותה בסיס עיקרי להרשעתו של אחר. מאידך גיסא, טוען ב"כ המערער, כי מרשו היה, בסופו של דבר, עקבי בגירסתו; ושלא כמו לוי, לא חשש לעלות על הדוכן ולהעמיד עצמו לחקירה שכנגד. לטענת הסניגור, המערער נהג בגילוי לב והדבר ניכר מכך שלא הסתיר דברים העומדים לחובתו. אכן, הגירסה מותירה תמיהות, אך לשיטת הסניגור אין בכוחן להביא לדחייתה; ומכל מקום די בה כדי להקים ספק, לפחות, לזכותו של המערער. ב. אימוץ חלקי של גירסת לוי שלא כדין לצד ובנוסף לאי היכולת לסמוך על הגירסה שמסר לוי בהודעותיו במשטרה, מוסיף ב"כ המערער וטוען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך, שאימץ מתוך הודעותיו של לוי רק את הקטעים המסבכים את המערער באחריות לשוד ולרצח, תוך התעלמות מחלקים אחרים של ההודעות המעמידים אותן בספק; וזאת - ללא כל הנמקה או הסבר. ובמקום שבו "מפלגים" הודעה - מתחייבת הנמקה. ג. חוסר סמכות בשל אי עמידה בדרישת "הפליליות הכפולה" סמכותו של בית המשפט לדון את המערער בשל שוד ורצח שבוצעו בבלגיה, נעוצה בהוראות סעיף 7א לחוק העונשין, כנוסחו בעת ביצוע העבירות. סעיף זה - כמו גם הסעיפים 15 ו- 14 שבאו במקומו עם כניסתו לתוקף של תיקון 39 לחוק העונשין - קובע כתנאי לסמכותם, של בתי המשפט בישראל דרישה של "פליליות כפולה": על-פי הדין הישראלי ועל-פי הדין הבלגי. לטענתו של ב"כ המערער משמעותה של דרישה זו היא, שיש לבחון את " אחריותו " של שולחו על פי החוק הבלגי; ולא להסתפק בבירור אם רצח ושוד מהווים "עבירה" גם בבלגיה. סעיף 66 לחוק העונשין הבלגי - מסביר ב"כ המערער - קובע, שאדם נושא באחריות כ"שותף לעבירה" מכח עזרה שהגיש לעבריין העיקרי, רק במקום שהעזרה שהגיש היתה כזאת שבלעדיה לא היה המעשה יכול להתבצע. במקרה דנא - מסכם ב"כ המערער את טענתו בהקשר זה - אין ספק, שלוי היה מסוגל לבצע את המעשה ללא מעורבותו של המערער; ודי בכך כדי להשמיט את הבסיס מתחת לסמכותו של בית המשפט לדונו. ד. הרשעה כ"מסייע" ולא כ"מבצע בצוותא" לשיטתו של ב"כ המערער, לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 39 לחוק העונשין, מן הראוי היה לבחון את אחריותו של המערער - אם תידחה גירסתו - באספקלריה של דיני "הצדדים לעבירה" שקובע התיקון. לפי הדין החדש, באה מעורבותו של המערער - כפי שקבע אותה בית המשפט המחוזי - בגדר מעורבות של "מסייע" כמשמעותו בסעיף 31 לחוק העונשין; ולכך השלכה משמעותית ביותר על העונש הצפוי לו, כמפורט בסעיף 32 לחוק העונשין. הערעור כנגד גזר הדין א. כאמור, טענתו של ב"כ המערער היא, כי על פי ממצאיו של בית המשפט המחוזי, אין להרשיע את המערער כ"מבצע בצוותא" - במינוח של תיקון 39 לחוק העונשין - אלא כ"מסייע" בלבד; ואם תתקבל עמדתו - עתירתו היא, כי יגזר על המערער עונש הולם בהתאם להוראות סעיף 32 לחוק העונשין. ב. בהקשר זה, מדגיש ב"כ המערער, כי לוי טוען בערעור שהגיש כנגד פסק הדין שניתן בעניינו שלו, שיש להנותו מ"אחריות מופחתת" עפ"י הוראות סעיף 300א(א) לחוק העונשין. לדעתו של ב"כ המערער, לטענה זו של לוי השלכה כפולה על עניינו של המערער: ראשית היא תומכת בגירסתו לפיה הופתע על ידי "התנהגות בלתי צפויה" מצידו של לוי, וזו מוסברת עתה ב"פגם נפשי" שמכוחו מצפה לוי להנאה מ"אחריות מופחתת" כאמור; ושנית - התוצאה תהיה שהמערער ישא לבדו במלוא האחריות והעונש, בעוד שלוי, האחראי האמיתי, יצא בעונש קל. 6. ההכרעה בערעור כנגד ההרשעה א. קבילותן ומשקלן הראייתי של הודעותיו של לוי במשטרה על פי הילכת חג' יחיא (דנ"פ 4390/91 פ"ד מ"ז(3) 661), רשאי היה בית המשפט המחוזי לקבל את ההודעות שמסר לוי בחקירתו במשטרה, לנוכח "שתיקתו" שעה שעמד על דוכן העדים; ואנכי לא מצאתי פגם בכך שבית המשפט התייחס בפסק דינו אך ורק ל"קטעים" העוסקים במישרין במעורבותו של המערער בביצוע השוד והרצח. נראה, כי הטעם העומד בבסיס גישתו האמורה של בית המשפט נעוץ בכך, שבבסיס הרשעתו של המערער עומדים, בסופו של דבר, "נוכחותו" במקום ביצוע השוד והרצח והמעשים שעשה שם עפ"י הודייתו שלו; כאשר אותם "קטעים" מהודעותיו של לוי, שבית המשפט ראה לאמצם וליתן בהם אמון מלא, מחזקים את המסקנה המתחייבת מה"נוכחות" וה"מעורבות" כאמור, ומציגים הסבר הגיוני ל"תמיהות" המלוות את "גירסת ההסבר" שמציע המערער. על רקע זה רשאי היה בית המשפט המחוזי לנהוג כפי שנהג. בית המשפט המחוזי לא התעלם מכך, שלוי הוא ה"עבריין העיקרי", "המוח" ו"הרוח החיה" בפרשה נושא האישום. ברם, אין בכך כדי לפגום, מלכתחילה, במהימנות ההודעות; ובית המשפט המחוזי רשאי היה לבחון את משקלן על פי אמות המידה המקובלות, על אף "מעמדו" האמור של לוי ועל אף "שתיקתו" על דוכן העדים. בית המשפט המחוזי, קבע את עמדתו בקשר למהימנות הקטעים האמורים בהודעותיו של לוי, על ידי השוואתם לגירסת המערער ולנסיבות האירוע כפי שהוכחו בראיות אחרות מצד אחד וע"י העמדת תוכנם במבחני הגיון ושכל ישר מצד שני; וב"כ המערער לא הצביע על פגם או ליקוי שנפלו בדרך שבה הלך בית המשפט המחוזי בהקשר זה. אמנם, בית המשפט המחוזי לא יכול היה לעקוב אחר התנהגותו של לוי על דוכן העדים בשל כך שבחר בשתיקה, ואילו המערער העמיד את עצמו לחקירה נגדית. ברם, גם בכך לא היה כדי למנוע מבית המשפט להגיע לכלל מסקנה: כי הקטעים אותם איזכר מתוך הודעותיו של לוי משקפים את אשר התרחש במציאות; וכי ניתן לסמוך עליהם בכל הקשור לאופיה של מעורבותו של המערער בפרשה נושא האישום, לנוכח "חוסר ההגיון" ו"העדר ההסבר" המאפיינים את גירסתו של האחרון. ב. הסברו של המערער (1) גירסתו של המערער, לפיה "נקלע" לשוד ולרצח, שבוצעו באורח בלתי צפוי ע"י לוי, אינה עומדת במבחן ההגיון והשכל הישר; ובחינת התנהגותו של המערער - לפי גירסתו שלו - בכל אחד משלבי ההתרחשות מלמדת על כך. בשלב שלפני הפגישה עם המנוחים - המערער לא מצא לנכון לידע את אביו על הכנסת מוצר חדש, תכשיטים, למכירה בחנותם, לא טרח לעשות את ההכנות הדרושות לקליטתו ולאיחסונו של המוצר החדש בחנות ולא סיפר לאיש - לרבות לחברתו - על העיסקה המסחרית המוצלחת שהזדמנה לו; בשלב ההתרחשות גופה - המערער נטל חלק פעיל בהשתלטות על המנוחים ולו רק בכך שהרחיק את המנוחה מן הטלפון, לא עשה דבר על מנת למנוע את המתתם של המנוחים, אסף את שלל השוד וסילק כל הוכחה להימצאותו במקום; ואילו סמוך לאחר המעשה - מסר ללוי את מכנסיו על מנת שיוכל לצאת מן הבנין ולהגיע לדירתו ושם מסר לו את השלל. לצד כל אלה, חסר בגירסה זו העיקר והוא: הסבר מתקבל על הדעת ל"הזמנתו" ע"י לוי להיות נוכח בשוד וברצח כ"משקיף" וכ"עד ראיה"; כאשר ללוי אין כל אפשרות לדעת, כיצד יגיב לשוד ורצח "בלתי צפויים". אמנם, המערער טוען כי לוי הזמין אותו להצטרף אליו, על מנת לחזק את אמונם של המנוחים בכנות כוונותיו. ברם, המנוחים לא הכירו את המערער קודם לכן ולא פנו אל משפחתו על מנת לבדוק את כנותו ויושרו; ועיקרו של המו"מ התקיים עם לוי, כשהמערער אינו מתערב בו. במצב דברים זה, אין לבוא בטרוניה אל בית המשפט המחוזי על שדחה את גירסתו של המערער ומצא את התשובות לתמיהות המתחייבת ממנה, בגירסה שהציג לוי - בדבר מעורבותו של המערער - בהודעותיו במשטרה. (2) ככלל, "נוכחות" של אדם, שאינה "מקרית ומזדמנת", במקום שבו מתבצעים לעיניו שוד ורצח, מהווה "ראיה נסיבתית" כבדת משקל ל"מעורבותו" במתרחש; וכל עוד אין בפיו של אותו אדם הסבר אמין ומניח את הדעת השולל "מעורבות" כאמור, או לפחות מעמיד אותה בספק, עשויה היא לבדה - ועל אחת כמה וכמה כאשר לצידה ראיות נוספות התומכות בה - לשמש בסיס לקביעת אחריותו לשוד ולרצח. הכל, כמובן, בכפוף לנסיבות המיוחדות של כל מקרה; שהרי לעולם קיימת אפשרות - נדירה - של התרחשות "בלתי צפויה" המהווה הפתעה ל"נוכח", גם כאשר נוכחותו במקום אינה "מקרית". ברם, ל"נוכחות תמימה" בנסיבות כאלה, יש סממנים חיצוניים המעידים עליה; וסממנים כאלה לא קיימים במקרה דנן, גם כאשר אחריותו של המערער נבחנת על פי גירסתו שלו לבדה. (3) כאמור, המערער טוען ל"נוכחות תמימה", ומסביר את "מעורבותו" בשלב שלאחר היריות, ב"היסטריה" וב"פחד" שהשתלטו עליו, לנוכח האירוע הקשה והבלתי צפוי שהתרחש במפתיע לנגד עיניו. אכן, במקום שמדובר ב"נוכחות תמימה"; עשויים "היסטריה" ו"פחד" להוביל אדם להתנהגות בלתי סבירה. ברם, ה"העלמה" המוחלטת של העסקה ההולכת ומשתכללת עם המנוחים מכל הנוגעים בדבר, היציאה להשלמת המו"מ ביום ראשון דווקא בבנין עסקים ריק מאדם ואי הצגת הגירסה במלואה במפגש הראשון עם שלטונות החקירה, משמיטים את הבסיס מתחת לגירסת ה"נוכחות התמימה"; ועימה - מתחת לטענות ההיסטריה והפחד. (4) סיכומם של דברים: בדין דחה בית המשפט המחוזי את גירסת הנאשם ככל שהיא מתייחסת ל"נוכחות תמימה" ולמעורבות מחמת "לחץ ופחד"; וביכר על פניה את ההסבר שנתן לוי באימרותיו במשטרה, בדבר תכנון משותף לו ולמערער של השוד והרצח. המסקנה של "תכנון משותף" עולה כפורחת מן הנסיבות האובייקטיביות האופפות את השוד והרצח ומתחייבת הגיונית מן ה"נוכחות" במקום הארוע ומה"מעורבות" - שבה מודה המערער - בהשלמת ביצוען של שתי העבירות. ה"הסבר" שבאמצעותו מבקש המערער לצבוע בצבעי "תמימות" את נוכחותו ומעורבותו כאמור, הינו חסר הגיון; ובית המשפט המחוזי ביכר, בדין, את ה"הסבר" שנתן שני אלה לוי בהודעותיו במשטרה. ג. " מבצע בצוותא" או "מסייע " (1) ב"כ המערער טוען כי גם אם תתקבל גירסתו של לוי - ועל אחת כמה וכמה אם תעמוד בבסיס ההרשעה גירסתו של המערער לבדה - אין לראות במערער יותר מאשר "מסייע" ללוי בביצוע השוד והרצח; וזאת בהתחשב באופיה של מעורבותו, שלא חרגה - לשיטתו - בכל מקרה, מהגשת "סיוע" ללוי, שביצע לבדו את הרצח לפחות. לא אוכל לקבל עמדה זו. מקום שמתבצעת עבירה על ידי מספר אנשים כאשר לכל אחד מהם "תפקיד" בביצועה, באים כולם בגדר "מבצעים בצוותא"; ואין נפקא מינה מה טיבו של ה"תפקיד" שממלא כל אחד מהם, היכן הוא מתבצע ומתי. אכן, מן ההיבט ה"לשוני" אפשר שעל פי טיבו של התפקיד, יראה אחד מן המבצעים "עיקרי", כאשר האחרים "מסייעים" לו. ברם, זו תהיה הבחנה "לשונית-ספרותית" ולא הבחנה משפטית. בעיני המשפט, כולם "מבצעים". ה"מסייע" - אינו "מבצע" הממלא "תפקיד עזר" בביצוע ומאפשר בכך ל"מבצע" אחר לשכלל את מעשה העבירה; אלא - הוא מצוי מחוץ למסגרת ה"מבצעים", ומעשה הסיוע שלו הינו "חיצוני" לביצוע העבירה. ה"מסייע" אינו נוטל חלק בביצוע העבירה; ותרומתו לביצוע מתבטאת ביצירת התנאים לביצוע העבירה ע"י העבריין העיקרי. כאמור, בית המשפט המחוזי אימץ את "הסברו" של לוי למעורבותו של המערער, לפיו השוד והרצח תוכננו ע"י שניהם יחד; ולנוכח קביעה זו, אין מקום לספק, שהמערער היינו "מבצע בצוותא" לצידו של לוי ויחד עמו. אמנם, ימצא מי שיכנה את המערער "מסייע", משום שלא הוא שהפעיל את הנשק ולא הוא שהוביל את ביצוע השוד; ברם, מן ההיבט המשפטי אין מנוס מהקביעה שהמערער - כ"שותף" לתכנון ולביצוע הינו "מבצע בצוותא". [ראו: ע"פ 4389/93, 4497, פ"ד נ(3) 250, 239, מרדכי). מסקנה זו מתחייבת - כפי שכבר נאמר - גם מגירסתו של המערער, לנוכח דחיית ה"הסבר" המוצע על ידו ל"נוכחותו" במקום הארוע ול"מעורבותו" בהתרחשות. כאמור, הסבר זה של המערער, אינו עומד במבחני ההגיון והשכל הישר; ובהעדר הסבר - מתחייבת מנוכחותו וממעורבותו של המערער בהתרחשות, המסקנה ההגיונית היחידה לפיה היה "שותף" מלא ללוי מלכתחילה, כפי שהלה מתאר בהודעותיו. (2) בין השיטין, נתבקשה בחינה אחריותו של המערער לרצח גם באספקלריה של סעיף 34א לחוק העונשין. ברם, לנוכח דחיית גירסתו של המערער בדבר "תמימות" נוכחותו ומעורבותו, וקבלת הסברו של לוי בענין זה כמתיישב עם המסקנה המתחייבת מן הנסיבות, אין מקום לפניה להוראותיו של סעיף 34א הנ"ל. במקרה דנא, הרצח אינו מהווה עבירה "שונה או נוספת" - בה מדבר סעיף 34א האמור - אלא: המשך מתוכנן לשוד. השוד והרצח הן העבירות שלשם ביצוען הגיעו המערער ולוי למשרדם של המנוחים; ואין מקום להפרדה בין השוד לבין הרצח - באופן שהרצח עשוי להוות "עבירה נוספת" - שהרי המנוחים הכירו את השניים, והרצח מתחייב מן השוד. ד. טענת "הפליליות הכפולה" (1) נקודת המוצא של ב"כ המערער בהקשר זה היא, שיש לבחון את אחריותו של המערער לשוד ולרצח עפ"י גרסתו שלו; ואם תתקבל גירסתו, כי אז אין ב"התנהגותו" של המערער - קרי: במעשים שעשה - במהלך השוד והרצח כדי להביאו בגדר "שותף" לעבירה על פי החוק הבלגי; וזאת - משום שלפי הוראותיו של חוק זה, אדם אינו נושא באחריות של "שותף" למעשהו של אחר, אלא במקום שהמעשה המיוחס לו, היה "חיוני" לשיכלולה של העבירה שביצע אותו אחר. לשיטתו של ב"כ המערער, "ההדדיות" הנדרשת כאן אינה מתייחסת אך ורק לעצם קיומו של "איסור" זהה, אלא מדברת גם בזהות של דיני "הנשיאה באחריות" להפרת האיסור. לשון אחר, הדרישה של ה"פליליות הכפולה" אינה מצומצמת - לטענת ב"כ המערער - לדין המהותי הקובע את העבירות, אלא מתרחבת וחלה גם על הדין הקובע את האחריות לביצוען; ובמקום שאדם שהגיש סיוע למבצע עבירה אינו נושא ב"אחריות" לביצועה של אותה עבירה במדינה הזרה - לא יהיה בית המשפט בישראל מוסמך לדונו בגינה. (2) משנדחתה גירסתו של המערער - והועדפה על פניה גירסתו של לוי - נשמט הבסיס מתחת לטענה האמורה; ואין היא דורשת הכרעה במקרה דנן. אחריותו של המערער לשוד ולרצח אינה אחריות של "שותף" בשל סיוע שהגיש ל"עבריין העיקרי"; אלא - אחריות ישירה של "מבצע בצוותא", שמילא במעשיו את התפקיד שהוקצה לו במסגרת תכנון השוד והרצח שתכנן יחד עם לוי. הטענה, המעניינת כשלעצמה, תישאר, איפוא, בצריך עיון לעת מצוא. ה. סיכומם של דברים (1) בדין דחה בית המשפט המחוזי את גירסתו של המערער, אשר ביקש להלך על קו הגבול שבין "נוכחות תמימה" ומעורבות מאוחרת "מאולצת" מכורח הנסיבות, לבין "נוכחות מתוכננת" ומעורבות עפ"י "הסכמה מוקדמת". (2) התנהגותו של המערער, כפי שהיא מתחייבת מן הנסיבות - גם מבלי להביא בחשבון את הודעותיו של לוי - מלמדת כי היה "שותפו" של לוי למעשה השוד; כאשר הרצח היה בלתי נמנע, בהתחשב בכך שהמנוחים הכירו את שניהם. (3) בית המשפט המחוזי היה רשאי: להעדיף את הגירסה שמסר לוי בהודעותיו במשטרה בכל הקשור לאופיה של "מעורבותו" של המערער בתכנון ובביצוע השוד והרצח, על פני הגירסה שהציג המערער בעדותו; ולמצוא ב"נוכחותו" של המערער במקום הארוע, על רקע הנסיבות האחרות שהוכחו וכשלצידה ה"הסבר" שנתן לכך לוי בהודעותיו במשטרה, בסיס מספיק לקביעת אחריותו לשוד ולרצח כ"מבצע בצוותא". (4) במצב דברים זה, אין לערעור כנגד ההרשעה על מה שיסמוך ודינו להידחות. 7. ההכרעה בערעור כנגד גזר הדין א. משנקבע כי המערער היה "מבצע בצוותא" לצידו של לוי, נשמט הבסיס מתחת לעתירתו לקצוב את עונשו כ"מסייע", בהתאם להוראותיו של סעיף 32 לחוק העונשין. ב. האפשרות שלוי יזכה בהקלה בעונשו מכוחה של "אחריות מופחתת", אינה מהווה עילה להנות גם את המערער ב"הקלה" על רקע זה. ג. אשר על כן, גם דינו של הערעור כנגד גזר הדין להידחות. 8. סוף דבר לאור כל האמור לעיל הנני מציע לחברי לדחות את הערעור, הן כנגד ההרשעה והן כנגד גזר הדין. ש ו פ ט השופט א. מצא אני מסכים. ש ו פ ט השופט י. טירקל אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט י. קדמי. ניתן היום, כ"ד בחשון תשנ"ח (24.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94024630. H01 /שס

[ "ע\"פ 94", "דנ\"פ 4390/91", "ע\"פ 4389/93" ]

8,237

16,708

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2463/94 בפני: כבוד השופט א. מצא כבוד השופט י. קדמי כבוד השופט י. טירקל המערער : גגולשוילי גיא נגד המשיב ה : מדינת ישראל החלטה שופט י. קדמי 1. בכותרת של פסק הדין מיום 24.11.97 בתיק ע"פ 2463/94 נפלה טעות קולמוס בשני נושאים: א. תאריך הדיון צריך להיות 31.3.97 ולא 12.6.97. ב. בשם המשיבה הופיע עו"ד חובב ארצי ולא עו"ד נאור, כפי שנרשם בטעות. 2. המזכירות תדאג לתיקון. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94024630. H04

[ "ע\"פ 2463/94" ]

8,238

202,741

בבית המשפט העליון ע"פ 2463/94 בפני: כבוד השופט א' מצא המערער: גיא גגולשוילי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת בא-כוח המערער לעיון בתיק בית-המשפט בשם המערער: עו"ד ש' בלומנפלד החלטה בא-כוח המערער רשאי לעיין בתיק בית-המשפט העליון, כמבוקש. ניתנה היום, א' באדר תשס"ד (23.2.04). ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 94024630_F05.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.

[ "ע\"פ 2463/94" ]

8,239

2,589

ב בית המשפט העליון רע"פ 4846/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: האשם אבו סריה נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 753/97 מיום 16.3.97 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו. זיילר והשופטים: ד. חשין, י. צור בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ו' בחשון התשנ"ח (6.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97048460. A01 /דז/

[ "רע\"פ 4846/97" ]

8,240

17,056

ב בית המשפט העליון רע"פ 4846/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: האשם אבו סריה נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 753/97 מיום 16.3.97 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו' זיילר והשופטים: ד' חשין, י' צור בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד אפרת ברזילי החלטה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הנשיא ו' זילר והשופטים ד' חשין וי' צור) שדחה את ערעורו של המבקש על חומרת עונשו. 1. המבקש הורשע בבית משפט השלום בירושלים בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז1977-, להלן: החוק), תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 273 לחוק), ובמסגרת צירוף שבעה תיקים נוספים לבקשתו, הורשע גם בהפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק), איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק), שתי עבירות נוספת של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה נוספת של תקיפה של שוטר בשעת מילוי תפקידו וכן נסיון תקיפת שוטר (עבירה לפי סעיף 273 ו33-(א) לחוק), סיוע להתפרצות לבנין (עבירה לפי סעיף 407(ב) ו31- לחוק), שתי עבירות של החזקת מכשירי פריצה (עבירה לפי סעיף 409 לחוק), תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 274 לחוק), וחבלה במזיד ברכב (עבירה לפי סעיף 413ה' לחוק). בית משפט השלום מנה בגזר דינו עבירות נוספות בהן הורשע המבקש בעבר, וקבע כי המבקש הוא "אדם המהווה סכנה רצינית ביותר לשלום הציבור". המבקש נדון לארבע שנות מאסר בפועל וכן הופעל עונש מאסר על תנאי של שנה, שחציו ירוצה במצטבר וחציו בחופף למאסר בפועל. כן הוטל על המבקש עונש מאסר של שנתיים על תנאי שלא יבצע במשך שלוש שנים מעת שחרורו עבירות רכוש או אלימות כלשהן. 2. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורו של המבקש על חומרת עונשו, וקבע כי לאור חומרת העבירות ועברו העברייני של המבקש אין העונש חמור, וממילא אינו מצדיק את התערבות ערכאת הערעור. המבקש פנה בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. הוא העביר את הבקשה לשירות בתי הסוהר. בדרך טעות שונתה בשירות בתי הסוהר הכותרת בראש המסמך והבקשה הועברה לבית המשפט המחוזי בירושלים. ב28.5.97- הובא המבקש בטעות לדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים, ומשהתבררה הטעות בוטל הערעור וניתנה למבקש האפשרות להגיש תוך שבועיים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כי יסייע לו בענינה של בקשתו לרשות ערעור. העתירה נמחקה ונקבע כי תרופת המבקש היא בבקשה להארכת מועד. 3. מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי היה על בית משפט השלום להתחשב בזמן הרב שעבר מאז ביצוע העבירות. כמו כן טוען המבקש כי בשלושה תיקים מתוך השמונה בהם הורשע היו לו שותפים לעבירה, שלדבריו הם בעלי עבר פלילי עשיר משלו, שנידונו לתקופות מאסר קצרות בהרבה. עוד הוא טוען כי העבירות נגרמו כתוצאה משימוש באלכוהול. 4. המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור, הן משום שהבקשה אינה מעלה עילה הראויה לדיון בערעור שני והן משום שהיא סבורה כי העונש שהוטל על המבקש הולם את חומרת מעשיו לאור הנסיבות. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה הראויה להידון בערכאה זו במסגרת ערעור שני, היינו שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). בית משפט זה קבע לא פעם, כי לא תינתן רשות ערעור בבקשה שכל ענינה חומרת העונש שנגזר על המבקש, אלא בנסיבות מיוחדות (וראו: רע"פ 2056/97 עשקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). גם לגוף הדברים לא מצאתי לנכון להתערב בשיקול דעתן של הערכאות דלמטה. אכן, כמות העבירות ותדירותן מצביעה על כך שהעבריינות הפכה להיות דרך חיים עבור המבקש. בנסיבות אלה אין מקום להקל בעונשו. באשר לשינוי הכותרת בבקשה על ידי שירות בתי הסוהר, טעות שנעשתה בתום לב, ראוי ששירות בתי הסוהר ינקוט אמצעים למניעת השנות מקרים דומים בעתיד. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ב' בכסלו התשנ"ח (1.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97048460. A02 /דז/

[ "רע\"פ 4846/97", "ר\"ע 103/82", "רע\"פ 2056/97" ]

8,241

27,971

ב בית המשפט העליון רע"פ 4846/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : האשם אבו סריה נגד המשיב ה : מדינת ישראל 97048460. B03

[ "רע\"פ 4846/97" ]

8,242

2,591

בית המשפט העליון רע"א 96 / 1962 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : מזרחי יעקב נגד המשיבים : 1. חזן דוד 2. חזן אליס 3. מנע זהבה 4. ח.מ.מ. ניהול בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק ה"פ 1158/95 + 1152 שניתן ביום 30.1.96 על ידי כבוד השופטת מ' פורת בשם המבקש: עו"ד ד' גולן בשם המשיבים: עו"ד חריש ו/או עו"ד אחיקם גריידי ה ח ל ט ה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 30 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, ז' בניסן תשנ"ז (14.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ

[ "רע\"א 96", "ה\"פ 1158/95" ]

8,246

3,116

ב בית המשפט העליון רע"א 1962/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' ביניש כב' השופט י' גולדברג המבקש : מזרחי יעקב נגד המשיבים : 1. חזן דוד 2. חזן אליס 3. מנע זהבה 4. ח' מ' מ' ניהול בע"מ תאריך הישיבה: ג' בכסלו התשנ"ח ( 02.12.97 ) בשם המ בקש: עו"ד גולן דוד בשם המשיבים : עו"ד חריש גילעד החלטה באי כוח הצדדים לא התיצבו לדיון. נתקבלה הבוקר בקשה של בא כוח המבקש לדחיית הדיון, על פיה לא יוכל להתייצב היום, אליה צורפה תעודה רפואית. הבקשה הוגשה על דעת בא כוח המשיב, אשר לא התייצב גם הוא. לאור האמור, נמנע מאיתנו לדון בבקשה. בנסיבות אלה יוכלו הצדדים להשלים את טיעוניהם בכתב. המבקש ישלים טיעוניו, אם יש לו מה להשלים, בתוך שבעה ימים. המשיב יהיה רשאי להשיב לטיעוני המבקש בתוך שבעה ימים מיום קבלת טיעוניו של המבקש. יש להביא התיק בפנינו עם קבלת הסיכומים, או עם חלוף הזמן להגשתם. ניתן היום, ג' בכסלו התשנ"ח (2.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96019620. E03

[ "רע\"א 1962/96" ]

8,247

15,677

בבית המשפט העליון רע"א 96 / 1962 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : מזרחי יעקב נגד המשיבים : 1. חזן דוד 2. חזן אליס 3. מנע זהבה 4. ח.מ.מ. ניהול בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בתיק ה"פ 1158/95 + 1152 שניתן ביום 30.1.96 על ידי כבוד השופטת מ' פורת בשם המבקש: עו"ד ד' גולן ואח' בשם המשיבים: עו"ד ג' חריש ואח' ה ח ל ט ה 1. הבקשה תועבר לדיון לפני מותב תלתא. 2. יוקצה זמן של 15 דקות לטיעוניו של כל בעל דין. ניתנה היום, כ"ה בסיון תשנ"ז (30.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ - 196296

[ "רע\"א 96", "ה\"פ 1158/95" ]

8,248

40,759

ב בית המשפט העליון רע"א 1962/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' גולדברג המ בקש : מזרחי יעקב נגד המשיבים : 1. חזן דוד 2. חזן אליס 3. מנע זהבה 4. ח.מ.מ. ניהול בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 30.1.96 בתיק ה"פ 1158/95 + 1152 שניתן על ידי השופטת מ' פורת בשם המבקש: עו"ד ד' גולן בשם המשיבים: עו"ד ג' חריש החלטה השופט ת' אור : 1. בין הצדדים התעוררו חילוקי דעות בדבר אופן ניהולה של חברה לניהול אולמות, אשר אמורה היתה לפעול על נכס מקרקעין בבעלותם. הסכסוך הועבר להכרעת בורר יחיד ( להלן: הבורר ). בפסקו קבע הבורר קביעות שונות בדבר תקופת חוזה השכירות בנכס, דמי השכירות, איזון חיובים בין הצדדים החברה ובעלי הנכס, וכן תשלומים המגיעים למבקש לגבי העבר בקשר עם הזכות שהיתה לו להשתתף באופן פעיל בניהול החברה. הבורר הגיע למסקנה כי הצדדים עוינים זה לזה, ולפיכך הורה על ביטול הפעילות המשותפת בחברה, על ידי כך שהמשיבים צוו לקנות את מניות המבקש (סעיפים 4.3 ו4.4- לפסק הבוררות), וכי בתמורה ישוחרר הלה מערבויותיו שנתן לחובות החברה (סעיפים 4.1 ו4.2- לפסק הבוררות). המשיבים פנו לבית המשפט בבקשה לביטול פסק בוררות זה ( להלן: פסק הבורר הראשון ). בית המשפט המחוזי, מפי הנשיא וינוגרד, קבע שלבורר לא היתה סמכות לצוות על המשיבים לרכוש את מניות המבקש, והחליט כדלקמן: "בסעיף 4 לפסק הבוררות, שנתן עו"ד וסטמן, הוא קבע שהנתבעות 2 ו3- ירכשו את חלקו של מזרחי בחברה, והוא אף קבע הנחיות לנושא זה. אין חולקין שנושא זה לא היה בגדר סמכותו, ועל כן יש מקום לבטל חלק זה של פסק הבוררות. משבוטל חלק זה, יש מקום שהבורר ישלים את פסק הבוררות ויקבע את דרך ניהול החברה ואולם השמחה על ידי הצדדים. אם ימצא צורך בכך, יזמן הבורר את באי כוח הצדדים לשמיעת ראיות נוספות או טענות נוספות, הכל כפי שימצא לנכון. על כן, אני מבטל את סעיף 4 של פסק הבוררות ומחזיר את הפסק לבורר. הבורר ישלים את הטעון השלמה עקב הביטול הנ"ל, כאמור" (ההדגשה שלי - ת"א). העניין חזר אל הבורר, וניתן על ידו פסק חדש. בפסקו החדש פרש הבורר את הנחיית בית המשפט המחוזי, כך שרק ההוראות בדבר מכירת המניות בטלות, ואילו ההוראות בדבר שחרור המבקש מערבויותיו עומדות בתוקפן. ביחס לניהול החברה, נפסק עוד, כי המבקש יקבל שכר חודשי וזכות להמשיך לפעול כדירקטור בחברה. 2. על פסק מחודש זה ( להלן: פסק הבורר השני ) הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת לביטול, בטענה כי על פי פסק דינו של הנשיא וינוגרד בוטל סעיף 4 כולו, כולל סעיפים קטנים 4.1 ו4.2- שבו. הם מוסיפים וטוענים, כי המצב שנוצר על פי פסק הבורר השני אינו סביר: ההסדר מפטיר את המבקש מערבויותיו, וכן משאיר בידיו את מניותיו. זאת, בעוד שההצדקה לשיחרורו מן הערבויות נעוצה היתה בכך שיעביר את מניותיו למשיב. בקשת המשיבים לבית המשפט המחוזי התקבלה, ובית המשפט הורה לבטל את סעיף 4 כולו של פסק הבורר הראשון. כפי שקובע בית המשפט המחוזי, השארת חלק מסעיף 4 על כנו - סעיפים 4.1 ו4.2- העוסקים בהפטר המבקש מערבויותיו - נעשתה שלא בסמכות הבורר, בהיותה סותרת את פסק הדין של הנשיא וינוגרד. לפיכך נפסק, כי פסק הבוררות השני מאושר, למעט סעיף 4 הנ"ל בכללותו אשר בוטל. על פסק דין זה הוגשה בקשה זו לרשות ערעור. 3. דין הבקשה להדחות. פסק דינו של הנשיא וינוגרד, אשר צוטט לעיל, ברור: סעיף 4 כולו בוטל, כולל סעיפים 4.1 ו4.2- אשר בו. ברור, על כן, שבפסקו השני פעל הבורר בניגוד לפסק דין זה. נוסיף, שגם על פי הגיון הדברים, לא היה מקום להשאיר את הוראות סעיפים 4.1 ו4.2- לפסק הבורר הראשון בעינן, מאחר וחיוב המשיב לרכוש את מניות המערער - בוטל. רק עם העברת זכויותיו של המבקש כבעל מניות בחברה היה הגיון בביטול ערבויותיו לחברה. הדבר גם עולה מפסק הבורר הראשון, כשהבורר אומר מפורשות: "לאחר עיון, הגעתי למסקנה כי על הנתבעות 2 ו3- לרכוש את חלקו של מזרחי בחברה. שוויון של מניותיו וזכויותיו של מזרחי בחברה, בקיזוז ערבויותיו , הוערך על ידי ..." (ההדגשה שלי - ת"א). הנה כי כן, הבורר עצמו קשר את ביטול הערבויות של המבקש ברכישת מניותיו בחברה על ידי המשיבים. על סמך כל האמור לעיל, דין הבקשה לרשות ערעור להדחות, והיא נדחית בזה. המבקש ישלם למשיבים הוצאות בקשה זו בסך 15,000 ש"ח. ניתנה היום, ל' בשבט התשנ"ח (26.2.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96019620. E04

[ "רע\"א 1962/96", "ה\"פ 1158/95" ]

8,249

2,595

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2674 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין העותר : פדרמן נועם נגד המשיבים : 1. אלוף פיקוד המרכז 2. וועדת ערעורים, בית הדין הצבאי בית אל בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ח' באייר התשנ"ז ( 15.05.97 ) בשם העותר : בעצמו בשם המשיבים : עו"ד מלכיאל בלס החלטה 1. עיינו בחומר החסוי. הננו סבורים כי אין לגלותו, פרט לנתונים הבאים: א) פדרמן ומרזל נסעו דרך צומת הזכוכית ונעצרו במחסום וסירבו להציג תעודות זהות לשוטרים הפלסטינאים. פדרמן שלף פלאפון בתנועה שנדמתה כשליפת נשק. כתוצאה אחד השוטרים הפלשטינאים פלט כדור שפגע בשוטר אחר. ב) ב28.1.97- נסע דרך צומת הזכוכית. נתקל עם הפלסטינאים. עוכב על ידם. התחכם איתם. ג) פדרמן ומרזל נעצרו ליד קבר עתניאל בן קנז על ידי המשטרה הפלסטינית. סירבו להזדהות. ד) ב4.3.97-, ברחוב השוהאדא חסם רכב של V.I.P פלסטינית. ההסבר של השב"כ לכך הוא שהמטרה היא ליצור חיכוך. 2. הצענו למשיבים לשקול מחדש ההוראות בדבר שהותו של העותר בביתו מן השעה 21:00 ועד למחרת היום בשעה 05:00. בתוך שבוע ימים תמסר לנו תשובת המשיבים. 3. אנו דוחים המשך שמיעת העתירה לשבוע ימים. המזכירות מתבקשת לקבוע להמשך בפנינו בחלוף השבוע, ולא יאוחר מעשרה ימים מהיום. ניתנה היום, ח' באייר התשנ"ז (15.5.97), בפני העותר ועו"ד בלס. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026740. A02 /דז/

[ "בג\"ץ 97" ]

8,254

5,975

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2674/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין העותר : נועם פדרמן נגד המשיבים : 1. אלוף פיקוד המרכז 2. וועדת ערעורים, בית הדין הצבאי בית אל עתירה למתן צו-על-תנאי וצו-ביניים תאריך הישיבה: י"ח באייר התשנ"ז ( 25.05.97 ) בשם העותר : בעצמו בשם המשיבים : עו"ד מ' בלס פסק-דין הנשיא א' ברק: עיינו בעתירה ובתשובה לה. שמענו טיעוני הצדדים. עיינו - בהסכמת העותר - בחומר שלגביו ניתנה תעודת חסיון. החלטנו כי אין לגלות החומר הסודי, פרט למספר נתונים שנמסרו לעותר. לאחר הדיון (15.5.97) הצענו למשיב לשקול מחדש עמדתו בדבר שהותו של העותר בביתו מהשעה 21:00 ועד למחרת היום בשעה 05:00. היום, עם חידוש הדיון נמסרה לנו הודעה משלימה מטעם בא-כח היועץ המשפטי לממשלה על-פיה, תוקן הצו המקורי, באופן האוסר על העותר להמצא בשטח H ; ההוראה לענין שהותו של העותר בביתו מהשעה 21:00 ועד למחרת בשעה 05:00, שונתה באופן שהעותר רשאי לצאת מביתו בשעות האמורות אל מדינת ישראל ולחזור משם לביתו ובלבד שיינוע אך ורק בציר המותווה בצבע אדום במפה החתומה על-ידי המשיב, והמצורפת להחלטתו. נחה דעתנו כי הצו (המתוקן) שניתן כנגד העותר הוא כדין, ואין יסוד להתערבותנו. עמדת המשיבים, לפיה פעילותו המתמדת של העותר ביצירת חיכוכים עם הצד הפלסטיני באזור חברון, בתקופה רגישה ביותר, עלולה להביא בסופם של דברים לסכנה של ממש לחיי אדם, מעוגנת בחומר הראיות, ויש בה, בנסיבות הענין, כדי לבסס הצו שניתן כנגד העותר. חזקהה על הרשויות, כי לקראת תום תוקפו של צו ההגבלה והפיקוח המיוחד (ביום 8.6.97) ישובו וישקלו את הצורך בחידוש הצו, והן הצורך בהגבלת העותר לביתו בשעות הלילה, על פי החומר שיהא בידי המשיב אותה עת. העתירה נדחית. ניתן היום, י"ח באייר תשנ"ז (25.5.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026740. A03

[ "בג\"ץ 2674/97" ]

8,256

2,596

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5940/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותר : יוסף וינר נגד המשיב : שר האוצר עתירה למתן צו על-תנאי העותר: בעצמו ה ח ל ט ה העתירה תיקבע לדיון בפני הרכב. נציג היועץ המשפטי לממשלה יוזמן להגיב בכתב ולהשתתף בדיון. ניתנה היום, ט' בתשרי תשנ"ח (10.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059400. F01

[ "בג\"ץ 5940/97" ]

8,257

28,242

בבית המשפט העליון בג"ץ 5940/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט ח' אריאל העותר : וינר יוסף נגד המשיב : שר האוצר עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ' בכסלו תשנ"ט (9.12.98) בשם העותר: עו"ד יואל נעים בשם המשיב: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס החלטה באת-כוח המשיב הבטיחה שתוך שבועיים תתקבל החלטת שר האוצר בבקשה להמצאת ראייה נשוא עתירה זו. תוך שבועיים תומצא הודעה בכתב על ידי באת-כוח המשיב, לבית המשפט, בה תודע לבית המשפט עמדת שר האוצר. בהתאם לתוכן התשובה יקבע המשך הדיון בתיק זה. יש להניח שבית משפט השלום לא יתן פסק-דינו קודם ההחלטה בעתירה זו. ניתנה היום, כ' בכסלו תשנ"ט (9.12.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059400. E02 /צש העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059400. E02

[ "בג\"ץ 5940/97" ]

8,258

29,967

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5940/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט ח' אריאל ה מבקש : וינר יוסף נגד המשיב : שר האוצר בקשה להארכת מועד להגשת תגובה על ידי המשיב בשם ה מבקש: עו"ד נעים יואל בשם המשיב : עו"ד פרקליטות המדינה החלטה ליתן ארכה למשיב לעשרה ימים נוספים, וכמבוקש על ידי פרקליטות המדינה. ניתנה היום, ח' בטבת התשנ"ט (27.12.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97059400. E03

[ "בג\"ץ 5940/97" ]

8,259

47,493

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5940/97 - ד' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר : וינר יוסף נגד המשיב : שר האוצר בקשה מוסכמת לדחיית מ ועד הדיון בשם המשיב: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס החלטה כמבוקש. עם סיום הליכי הגישור תימסר לנו הודעה משלימה. על פי תוצאותיה ייקבע אופן המשך הטיפול בעתירה. נא לקבוע לתזכורת בפני בחלוף חודשיים. ניתנה היום, ח' באדר התשנ"ט (24.2.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059400. A07 /דז/

[ "בג\"ץ 5940/97" ]

8,260

50,376

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5940/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט ח' אריאל העותר : וינר יוסף נגד המשיב : שר האוצר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר : עו"ד יואל נעים בשם המשיב: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס החלטה נוכח החלטת שר האוצר, כאמור בהודעה מטעם המשיב אשר התקבלה ביום 4.1.99, יש לקבוע לדיון את העתירה (בפני כל הרכב). ניתנה היום, יח' בטבת התשנ"ט (6.1.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97059400. E06

[ "בג\"ץ 5940/97" ]

8,261