shay681/Precedents · Datasets at Hugging Face

Id int64 1 743k	text stringlengths 88 1.9M	Precedents_Found listlengths 1 250	__index_level_0__ int64 0 751k
8,442	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5299/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. אקקי פרטיה 2. נדז'דיה פרטיה נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנהל מינהל האוכלוסין-משרד הפנים 3. שר המשטרה עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים החלטה 1. העתירה למתן צו על תנאי תועבר לדיון לפני מותב תלתא. המשיבים ישיבו על העתירה לקראת מועד הדיון. על הבקשה למתן צו ביניים ישיבו תוך 15 ימים. 2. ניתן בזה צו ארעי שלא לגרש את העותרים מן הארץ עד להחלטה נוספת. ניתנה היום, ח' באלול תשנ"ז (10.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052990. M01	[ "בג\"ץ 5299/97" ]	7,875
10,249	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5299/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. אקקי פרטיה 2. נדז'דיה פרטיה נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנהל מינהל האוכלוסין-משרד הפנים 3. שר המשטרה צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבים והמורה להם להימנע מלגרש את העותרים מן הארץ. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת. ניתן היום, ט' באלול תשנ"ז (11.9.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ	[ "בג\"ץ 5299/97" ]	7,876
59,777	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5299/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט מ' אילן העותרים : 1. אקקי פרטיה 2. נדז'דיה פרטיה נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. רפאל כהן - מנהל מינהל האוכלוסין משרד הפנים 3. שר המשטרה תאריך הישיבה: ז' בתמוז התשנ"ט (21.6.99) בשם העותרים : עו"ד נחום פישהנדלר בשם המשיבים : עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה לבקשת בא-כוח העותרים אנו דוחים את שמיעת העתירה למועד שייקבע. תוך 15 יום יגישו העותרים לבית-המשפט כתב-תגובה על הודעת המשיבים שמיום 17.6.99, והמדינה תהא רשאית להגיב על כתב-תגובה זה תוך 10 ימים נוספים. לאחר מכן ייקבע המשך הדיון (לפני כל הרכב). היום, ז' בתמוז התשנ"ט (21.6.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052990. G05	[ "בג\"ץ 5299/97" ]	7,877
2,443	בית המשפט העליון רע"פ 95 / 4827 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ג' בך כבוד השופט י' זמיר המערערים: 1. ה.ג. פולק בע"מ 2. מיכאל פורת נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור ברשות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בערעורים פליליים מאוחדים 152/95 ו104/95- מיום 5.7.95, שניתן על ידי כבוד השופטים: א. אבן-ארי, ד. בר-אופיר, ר. שטרנברג-אליעז בשם מערערת 1: עו"ד שמשון אלבק בשם מערער 2: עו"ד חנן מלצר; עו"ד דניאל פדר בשם המשיבה: עו"ד צבי קלנג פסק-דין הנשיא א' ברק: העובדות 1. המערערת היא חברה ציבורית. מניותיה נסחרות בבורסה. היא מייצרת ומשווקת ציוד רפואי חד פעמי. המערער הוא מנהלה של המערערת והוא מחזיק במישרין ובעקיפין בשבעים ושניים אחוז ממניותיה. במהלך חודש מרץ 1992 סיימה המערערת פיתוחו של מוצר. הוא נועד לשמש כחומר סיכוך והגנה בפני נגיפי איידס והרפס בעת מגע מיני. תאריך היעד ליציאת המערערת עם המוצר לשוק נקבע ליום 23.3.92. למערערים הסתבר, כי ייתכן והמוצר הוא מוצר (או סם) רפואי, וכי יתכן כי יהיה צורך באישור משרד הבריאות לייצורו ושיווקו. אכן, ראש מחלקת תנאי רישום באגף הרוקחים במשרד הבריאות הודיע (ביום 22.3.92) כי התכשיר הוא תרופה, וכי "עליכם להפסיק לאלתר כל פעולת ייצור או שיווק תכשיר זה. אנו רואים בחומרה רבה פרסום זה הנוגד את הוראות החוק". המערערים סברו כי משרד הבריאות טועה וכי החלטתו נתקבלה בחוסר סמכות. הם המשיכו בפעולות השיווק כמתוכנן. הם החלו כמתוכנן (ביום 23.3.92) בהפצת המוצר לחנויות. ההפצה לוותה במסע פרסום נרחב באמצעי התקשורת. 2. בטרם החל שיווק המוצר - בבוקרו של יום ה23.3.92- - הגישו המערערים דין וחשבון מיוחד לבורסה. צויינה בו עובדת פיתוח המוצר וחדשנותו. נמסר בו כי מתנהל משא ומתן לשיווק המוצר בארצות נוספות. דווח בו כי הוגשה בקשה לרישום פטנט. הודגש בדין וחשבון כי "לאור החשיבות של המוצר כפתרון חלקי לבעיה המציקה כיום לחלק ניכר של אוכלוסיית העולם, אנו מניחים כי למוצר הנ"ל תהיה השפעה משמעותית על עסקי ומחזור המכירות" של המערערת. מטעם הבורסה נשלחה (על ידי גב' הראל - ראש מדור חברות רשומות בבורסה) הודעה מסתייגת מלשון הדו"ח. המערערת נדרשה לניסוח ענייני יותר ופרסומי פחות. הנוסח תוקן כמבוקש. הן בנוסח המקורי והן בנוסח המתוקן (להלן - הדו"ח הראשון), לא דווח בכל דרך שהיא על המחלוקת שבין המערערים לבין משרד הבריאות. ממילא לא צויין בהם כי נאסר על המערערת להמשיך בייצור המוצר ובשיווקו. 3. למחרת (ביום 24.3.92) נתברר לגב' הראל כי הדו"ח הראשון חסר את עובדת המחלוקת עם משרד הבריאות. המערערים נתבקשו לתקן המעוות. הם שלחו דו"ח נוסף לבורסה (להלן - הדו"ח השני). הם ציינו בו כי קיימים חילוקי דעות משפטיים בינם לבין משרד הבריאות, וכי לדעתם אין צורך ברישום המוצר כתרופה. הם לא ציינו בדו"ח השני כי נאסר על המערערת להמשיך בייצור המוצר ושיווקו. יצויין, כי המידע בדבר האיסור של משרד הבריאות פורסם אותו יום בכלי התקשורת. הוא היה גלוי וידוע. האישומים 4. נגד המערערים הוגש כתב אישום. היו בו שני פרטי אישום. הראשון התייחס לדו"ח הראשון. על פיו, החסירו המערערים בדו"ח הראשון את המחלוקת עם משרד הבריאות. כן החסירו את איסור השיווק והייצור של המוצר. התנהגות זו מהווה, על פי כתב האישום, הכללת פרט מטעה בדין וחשבון שהוגש לבורסה (על פי סעיף 36 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח1968- (להלן - חוק ניירות ערך)). פרט מטעה זה נמסר (או נעדר) כדי להטעות משקיע סביר (עבירה על סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך). פרט האישום השני התייחס לדו"ח השני. על פיו גרמו המערערים להכללת פרט מטעה בדו"ח (השני) שהגישו לבורסה (על פי סעיף 36 לחוק ניירות ערך). הפרט המטעה הוא בהחסרת האיסור לייצר ולשווק את המוצר מהדו"ח השני. בכך גרמו המערערים להכללתו של פרט מטעה בדו"ח (השני) לבורסה, כדי להטעות משקיע סביר (עבירה על סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך). פסקי הדין בבית משפט השלום והמחוזי 5. בית משפט השלום (השופטת אופיר) הרשיע את המערערים באישום הראשון. הם זוכו מהאישום השני. נקבע כי הפרטים שהוחסרו מהדו"ח הראשון הם מהותיים, והיה בהיעדרם כדי להטעות משקיע סביר. נקבע, כי לעניין זה אין חשיבות לשאלה, אם עמדתו של משרד הבריאות היא נכונה. נקבע, כי אפילו טעה משרד הבריאות - היה על המערערים לגלות המידע לציבור המשקיעים. נקבע עוד, כי המערערים ידעו כי מידע זה חסר בדו"ח הראשון, וכי ידעו הם משמעותו של חסר זה. המערערים היו מודעים לכך כי קיים חשש, ברמת הסתברות גבוהה, כי משקיע סביר יוטעה. על כן נתקיים בהם היסוד של "כדי להטעות משקיע סביר". בית משפט השלום זיכה את המערערים מהאישום השני. נקבע, כי המידע שהוחסר מהדו"ח השני פורסם בהרחבה בכלי התקשורת. על כן אין לקבוע כי היה בפרטים החסרים כדי להטעות משקיע סביר. משהורשעו המערערים באישום הראשון נגזר על המערערת קנס של 50,000 ש"ח. על המערער הוטל קנס של 30,000 ש"ח. כן הוטל עליו מאסר בפועל של חמישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. בנוסף לכך נידון המערער למאסר על תנאי לשנה. 6. שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט (השופטים: אבן-ארי, בר-אופיר ושטרנברג-אליעז) דחה את ערעור המערערים על הרשעתם (באישום הראשון) וסמך ידיו על קביעותיה העובדתיות והמשפטיות של הערכאה הראשונה. בית המשפט קיבל את ערעור המדינה (לעניין הזיכוי מהאישום השני). נקבע כי היתה מוטלת על המערערים החובה לגלות למשקיע הסביר את המידע בדבר האיסור שהטיל משרד הבריאות. המערערים לא השתחררו מחובה זו לאור העובדה כי המידע נודע ממקור אחר. החובה קיימת במנותק ממידע גלוי אחר. היא נועדה למנוע עמימות וחוסר בהירות של המשקיע באשר למצב הדברים לאשורם. לאור מסקנתו זו נזקק בית המשפט המחוזי לערעור המדינה על קולת העונש. הערעור נתקבל. על המערערת הוטל קנס נוסף של 10,000 ש"ח. על המערער הוטל עונש נוסף של חמישה חודשי מאסר בפועל. הערעור 7. המערערים ביקשו, וקיבלו, רשות ערעור. הם טוענים בפנינו הן לעניין הרשעתם בדין והן לעניין העונש שהושת עליהם. לעניין האישום הראשון טוענים המערערים, כי לא נתקיים בהם היסוד הנפשי הנדרש לשכלול העבירה. הם פעלו בתום לב, ומתוך אמונה בסיווג המוצר כחומר שאינו תרופה. לפיכך, לא היו מודעים לאפשרות כי מעשיהם עלולים להטעות משקיע סביר. המערערים טוענים, כי העבירה בסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך הינה עבירה התנהגותית הדורשת קיומו של מניע, ולא עבירת תוצאה המאופיינת במטרה. לפיכך, היות והם לא ביקשו להטעות משקיע סביר, שכן מעשיהם כוונו לשוק הצרכנים ולא לשוק ההון, הרי שלא נתקיים יסוד המניע שבעבירה. מוסיפים המערערים, כי הם לא היו מודעים, ברמת הסתברות גבוהה, כי משקיע סביר יוטעה. זאת ועוד: גם אם היו מודעים לכך אין די במודעות זו ("הלכת הצפיות") כדי לקיים את היסוד הנפשי הנדרש בעבירה על פי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך. לעניין האישום השני נטען בפנינו, כי המידע "החסר" היה ידוע לכול, ועל כן אין לראות בהחסרתו משום "פרט מטעה" (לעניין סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך). כן נטען כי לא קיים ביסוס עובדתי ומשפטי להחלת הלכת הצפיות אף בגדרי האישום השני. זאת ועוד: הדו"ח השני הוגש בתיאום עם הרשות לניירות ערך והבורסה, ותוך היענות לפניותיהן. בנסיבות אלה, מנועה המדינה מלתבוע המערערים בפלילים ("השתק פלילי"). ידיעת "השלטונות" שוללת גם את היסוד הנפשי של המערערים. לבסוף נטען, כי המערערים טעו לחשוב כי אישור הרשות לניירות ערך שולל האפשרות כי בדו"ח שהוגש יש פרט מטעה. בשל כך עומדת להם הטענה של טעות בעובדה (על פי סעיף 34יח לחוק העונשין). לטענתם עומדת להם גם ההגנה של טעות במצב המשפטי (על פי סעיף 34יט לחוק העונשין). אשר למערער השני, עומדת לו ההגנה הקבועה בסעיף 53(ה)(2) לחוק ניירות ערך, לפיה תקום הגנה למנהל תאגיד אשר נקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע העבירה. לעניין שני האישומים גם יחד מדגישים המערערים, כי עמדת משרד הבריאות בדבר סיווג המוצר כתרופה היתה שגויה. היא חרגה מסמכותו של משרד הבריאות. על כן היא בטלה מעיקרה. אין להטיל אחריות פלילית בגין התעלמות ממנה. המערערים מלינים על חומרת העונש. בעיקר כך, בכל הנוגע לעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער. 8. בתשובה מציינת המדינה כי נתקיימו במערערים היסודות העובדתיים והנפשיים של העבירה בה הורשעו. לטענתה, מאופיינת העבירה בדרישה לקיומה של מטרה להטעות משקיע סביר, ולא מניע, כאמור בטענות המערערים. מטעם זה, טענה המשיבה, חלה "הלכת הצפיות" לעניין היסוד הנפשי בעבירה לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, ויסודותיה של "הלכת הצפיות" נתקיימו בענייננו. לטענת המדינה ניתן לדלות מחומר הראיות אף את קיומה של כוונה בפועל להטעות משקיע סביר. לעניין האישום השני טוענת המדינה כי מן הבחינה העובדתית המידע החסר לא היה כלל ידוע, שכן לא היה פרסום מלא, עיקבי ורצוף של המידע שהוחסר. הדיווח היה חלקי בלבד. מהבחינה המשפטית נטען, כי חובת הדיווח היא חובה עצמאית, והיא קיימת גם לגבי מידע שפורסם בתקשורת. לעניין המעורבות של הרשות, נטען (בהיבט העובדתי), כי אנשי הרשות לניירות ערך לא ידעו כלל על איסור הייצור והשיווק. אין לייחס להם, איפוא, הסכמה לאי הגילוי. כן נטען (בהיבט המשפטי) כי בנסיבות העניין אין תחולה לדוקטרינה של ההשתק הפלילי. המדינה דוחה את טענות המערערים בענין טעות (בעובדה ובמשפט). לטענתה אין לטענה זו בסיס עובדתי ומשפטי. לבסוף נטען, כי אין קשר בין תוקפה של החלטת משרד הבריאות לבין חובתם של המערערים. סיווג המוצר על ידי משרד הבריאות - בין אם הוא כדין ובין אם לאו - צריך למצוא את ביטויו בדו"ח לבורסה. עד כמה שיש למערערים ביקורת על עמדת משרד הבריאות, ניתן לתת לה ביטוי בדו"ח עצמו. המסגרת הנורמטיבית 9. המחלוקת בין הצדדים סבה סביב הוראת סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, הקובעת: "(א) מי שעשה אחד מאלה, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס ... ... (4) לא קיים הוראה מהוראות סעיף 36... או גרם לכך שבדו"ח או בהודעה לפי חוק זה או תקנות לפיו שנמסרו לרשות או לבורסה, יהיה פרט מטעה, והכל כדי להטעות משקיע סביר". ביסודה של הוראה זו עומד עיקרון הגילוי הנאות. חובת גילוי זו מבוססת בעיקרה על ההכרה בחשיבותה של זרימת מידע מלאה בין המשתתפים בשוק ההון. היא באה להבטיח, כי ההשקעה בשוק ההון תהיה על בסיס נתונים אמיתיים ומהימנים ככל האפשר. היא באה למנוע קבלת החלטות על בסיס מידע שגוי. היא באה למנוע מעשי מרמה. היא באה לשמור על אמון הציבור (ראה: ע"פ 5052/95 שמואל ואקנין ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). עיקרון הגילוי הנאות בא גם להרתיע בעלי כוח בחברות ציבוריות ולפקח על פעולתם (ראה: ע"א 1928/93 רשות לניירות ערך נ' גיבור סברינה , פ"ד מט(3) 177). יפים לעניין זה דבריו של הנשיא שמגר בפרשת ברנוביץ : "... עיקרו של דבר, מקובל לראות את פועלו של הגילוי בשניים: האחד - הספקתו של בסיס מידע נאות למשקיעים, באופן המאפשר קבלת החלטות ראציונליות בנוגע להשקעותיהם; השני - הרתעתם של בעלי הכוח בחברות ציבוריות מתרמית ומהתנהגות מניפולטיבית תוך אפשרות פיקוח על פעולותיהם..." (ע"א 5320/90 א.צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' רשות ניירות ערך , פ"ד מו(2) 818, 831). (השווה: L. Loss, Securities Regulation 3 rd ed. 1992, p. 175 ). עיקרון הגילוי הנאות בא להבטיח השקעה תוך קיום מידע מלא, תוך הנחה שמידע מלא מגביר את יעילותו של שוק ניירות הערך (ראה: ע"א 5320/90 הנ"ל, בעמ' 831). עיקרון הגילוי הנאות לא בא להבטיח השקעה מוצלחת, אלא לאפשר השקעה כזו. עמדתי על כך בפרשת ואקנין , בצייני: "... מחיר נייר הערך משקף שיווי משקל בין היצע ממשי לבין ביקוש ממשי, אשר מקורו בתחזיות המשקיע בדבר תוחלת הרווח העתידית מאותה השקעה. בכך מובטח אמון הציבור בשוק ניירות הערך, במידע הכלכלי אותו הוא מייצג. ודוק: אין הבטחה להצלחה. תחזיות עלולות להיכשל. אך נקבע מנגנון שוק - המבוסס על הערכות כלכליות, אשר על פיו יקבע מחירו של נייר הערך" (ע"פ 5052/95 הנ"ל). אכן, התכלית המונחת ביסוד סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך היא להגן על המשקיע הסביר. ניתן לראות בעיקרון הגילוי הנאות חוליה אחת בשרשרת הבטחון המגינה על המשקיע הסביר, לצידן של הוראות בדבר איסור השימוש במידע פנים (סעיף 52 לחוק ניירות ערך) ואיסור המניפולציה והתרמית (סעיף 54(א) לחוק ניירות ערך). תכלית זו, צריך שתהא נר לרגלנו בבואנו לפרש את תחולתו והיקפו של האיסור הפלילי, כפי שהוא קבוע בסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך (השווה: בג"צ 953/87 פורז נ' עירית תל-אביב-יפו , פ"ד מב(2) 309, 322). סעיף 53(א)(4): "היסוד העובדתי" 10. היסוד העובדתי שבעבירה פלילית, יכול שיהא מורכב משלושה רכיבים: הרכיב הראשון הוא הרכיב ההתנהגותי. זהו המעשה או המחדל המבטא את התרומה הגופנית של עושה העבירה להתהוותה. הרכיב השני הוא הרכיב הנסיבתי. זוהי מערכת הנתונים העובדתיים שבקיומם בשעת ההתנהגות מותנית העבירה. הרכיב השלישי הוא הרכיב התוצאתי. זוהי הפגיעה שההתנהגות גרמה לאובייקט הפיזי של העבירה. לכל עבירה יש רכיב התנהגותי. זהו הגרעין של כל עבירה. לא לכל העבירות נדרשים הרכיב הנסיבתי או התוצאתי. כאשר בעבירה לא נדרש רכיב תוצאתי, אנו אומרים כי העבירה היא "עבירת התנהגות", ואינה "עבירה תוצאתית" (ראה סעיף 18 לחוק העונשין, וכן ש.ז. פלר, יסודות בדיני עונשין 375 (כרך א', 1984)). 11. סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך מורכב משני רכיבים עובדתיים: רכיב התנהגותי ("גרם לכך... שנמסרו..."), ורכיב נסיבתי ("שבדו"ח או הודעה לפי חוק זה או תקנות לפיו שנמסרו לרשות או לבורסה" יהיה פרט מטעה). אכן, העבירה לפי חוק ניירות ערך היא "עבירה התנהגותית". אין זו "עבירה תוצאתית". "פרט מטעה" הוא עניין נסיבתי ולא תוצאתי. אין מחלוקת בין הצדדים כי הרכיב ההתנהגותי נתקיים במקרה שלפנינו. המערערים לא טענו, כי השמטת הפרט לא נעשתה על ידם. כן אין מחלוקת שהדו"ח אשר הוגש הוא דו"ח לפי חוק ניירות ערך, וכי הדו"ח הוגש לרשות לניירות ערך. השאלה היא אם מתקיים היסוד של "פרט מטעה". 12. האם היה בדו"ח שמסרו המערערים "פרט מטעה"? הדיבר "פרט מטעה" מוגדר בחוק ניירות ערך (סעיף 1) כך: "פרט מטעה - לרבות דבר העלול להטעות משקיע סביר וכל דבר וחסר שהעדרו עלול להטעות משקיע סביר". השאלה היא, איפוא, אם היעדר פרטים (בדו"ח הראשון) בדבר המחלוקת עם משרד הבריאות, והיעדר פרטים (בדו"ח השני) בדבר האיסור שהטיל משרד הבריאות על הייצור והשיווק, "עלול להטעות משקיע סביר"? אכן, פרט הוא מטעה אם משקיע סביר עשוי לטעות בו (ראה ע"א 1928/93 רשות ניירות ערך נ' גיבור סברינה מפעלי טקסטיל , פ"ד מט(3) 177). ההטעיה עשוי שתהא על ידי גילוי פרט מטעה; ההטעיה עשוי שתהיה על ידי אי גילוי פרט, שיש בו כדי להביא לידי הטעיה (ראה גרוס, "היקף חובת הגילוי בתשקיף החברה", עיוני משפט ב 683, 684 (1972)). אכן, לעתים אי גילוי של פרט מהותי שקול כנגד גילויו של פרט מטעה. אין לי כל ספק, כי אי גילוי מידע (בדו"ח הראשון) על המחלוקת עם משרד הבריאות, מהווה אי גילוי העלול להטעות משקיע סביר. בוודאי שמשקיע סביר, העומד בפני החלטה אם להשקיע בניירות הערך של המערערת, צריך היה לקבל מידע על המחלוקת עם משרד הבריאות. 13. האם אי הגילוי (בדו"ח השני) בדבר איסור הייצור והשיווק שהטיל משרד הבריאות מהווה "פרט מטעה"? כזכור, טענת המשיבים הינה, כי מידע זה הופיע בעיתונים וברדיו ועל כן היה מפורסם וגלוי אותה עת. על כן, משקיע סביר לא היה מוטעה מהיעדר המידע בדו"ח (השני) שנשלח לבורסה ולרשות לניירות ערך. זו היתה גם מסקנתו של בית משפט השלום. שונה היתה גישתו של בית המשפט המחוזי. דעתי - כדעתו של בית המשפט המחוזי. הטעם המונח ביסוד גישתי זו הוא זה: לא ניתן לגזור גזירה שווה, בעיני המשקיע הסביר, בין ידיעה מהתקשורת לבין ידיעה מכוח החובה שבדין למסור דו"ח לרשות לניירות ערך ולבורסה. מן המפורסמות הוא, כי ההסתמכות על מידע נגזרת לא רק מתוכנו, אלא גם ממקורו (השווה: בג"צ 2148/94 גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון , פ"ד מח(3) 573, 596): לא הרי שמועה כהרי דו"ח ברור וגלוי; לא הרי שברי מידע מעורפלים וסותרים כהרי דיווח הנדרש על פי חוק; לא הרי ידיעה בעיתון כהרי ידיעה "בדו"ח סטטוטורי"; לא הרי מידע עיתונאי הבא וחולף כחדשות של יום אתמול כהרי מידע הנכלל באופן קבוע בדו"ח לרשות רשמית (השווה: I. Re Apple Computer , 886 F2d 1112, 1116; Spielman General Host Corp, 538 F2d 39, 40-41 ). הנה כי כן, עצם הפרסום בתקשורת של מידע שלא נמסר במסגרת חובת הגילוי הסטטוטורית, אינו משחרר, כשלעצמו, את החברה מחובת הגילוי המוטלת עליה. כמובן, פרסום המידע אינו בלתי רלבנטי למילוי חובת הגילוי. הכל תלוי בנסיבות העניין. כך, למשל, יש להתחשב, בין השאר, בשאלה אם לאור הפרסום של המידע, ניתן לראות את המשקיע הסביר כיודע את המידע, בהתחשב במקורו, מידת תפוצתו, מידת הפירוט שבו ונגישותו של המשקיע הסביר אליו. לדעתי, על רקע הדיווח בדו"ח הראשון - אשר לא כלל כל התייחסות למחלוקת עם משרד הבריאות ועל רקע הפרסומים השונים בכלי התקשורת - נתבקשה הבהרה מקיפה בדו"ח השני הכוללת גם את האיסור שהטיל משרד הבריאות. שתיקת הדו"ח השני מהווה, בנסיבות אלה, היעדר פרט העלול להטעות משקיע סביר. סעיף 53(א)(4): "היסוד הנפשי" 14. היסוד הנפשי שבעבירה הוא אחד משני אלה: מחשבה פלילית או רשלנות. המחשבה הפלילית עניינה מודעות (בפועל), כוונה או פזיזות. מודעות משמעותה יחס של הכרה כלפי היסודות העובדתיים שבעבירה. המודעות מתייחסת לטיב ההתנהגות, לקיום הנסיבות ולאפשרות "הגרימה של התוצאה" (בעבירת תוצאה). כוונה משמעותה יחס נפשי של רצון כלפי גרימת התוצאה שבעבירה. פזיזות עניינה אדישות לגרימת התוצאה או קלות דעת באשר לאפשרות גרימתה. כוונה או פזיזות נדרשות על כן, רק בעבירת תוצאה. על כן, בעבירה התנהגותית - כלומר, בעבירה שבין יסודותיה לא נמנית תוצאה אסורה - אין מקום לכוונה או פזיזות (ראה סעיפים 19 ו20- לחוק העונשין, וכן ע"פ 2831/95 אלבה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). פסקה 6 לפסק דיני). 15. העבירה הקבועה בסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך היא "עבירה התנהגותית". המחשבה הפלילית הנדרשת היא מודעות לרכיב ההתנהגותי והנסיבתי. העושה צריך להיות מודע שהוא גרם לכך שבדו"ח או בהודעה שנמסרו לרשות או לבורסה מצוי פרט מטעה. אך בכך לא סגי. ההוראה מוסיפה וקובעת כי "הכל כדי להטעות משקיע סביר". מהו יסוד מחשבתי זה? אכן, במספר עבירות התנהגותיות מופיעה, כאחת ממרכיבי המחשבה הפלילית, הדרישה כי העבירה תבוצע במטרה להשיג יעדים מסויימים. זוהי התכלית אשר המבצע מעמיד לנגד עיניו שעה שהוא מבצע את העבירה. זוהי המטרה אליה הוא שואף. מטרה זו מהווה מחשבה פלילית מיוחדת, שעניינה הרצון או השאיפה להשגת יעד מסויים או חתירה אליו, כאשר אותו יעד הוא מעבר לנדרש ברכיב העובדתי של העבירה (ראה ע"פ 2831/95 הנ"ל, פסקה 7 לפסק דיני). קיומה של מטרה מעין זו, אינו הופך את העבירה לעבירה תוצאתית. העבירה ממשיכה להיות עבירה התנהגותית, בעלת מאפיין מחשבתי מיוחד במינו. עמד על כך פרופ' פלר בציינו: "יש להבחין בין עבירות-כוונה ... לבין... עבירות המותנות ב'מטרה' או ב'כוונה' או בעשיית המעשה 'כדי'. כאשר ביטויים תכליתיים אלה צמודים לגרימת תוצאה אשר, אם כי היא עשויה לצמוח בדרך הטבע מן הרכיב ההתנהגותי של היסוד העובדתי שבעבירה, אינה טעונה מימוש. במקרים אלה די בתכליתיות הסובייקטיבית של ההתנהגות בלבד, מבלי שהשלמת העבירה תותנה גם בהגשמת השאיפה" (פלר, שם , עמ' 551). הדרישה, כי העבירה (לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך) תבוצע "כדי להטעות משקיע סביר" מהווה מחשבה פלילית מיוחדת. בצד המודעות לטיב ההתנהגות ולקיום הנסיבות, הוספה הדרישה כי העושה פעל "כדי להטעות משקיע סביר". זוהי מחשבה פלילית מסוג "מטרה", מבלי שנדרש, כיסוד תוצאתי, כי המשקיע הסביר הוטעה, הלכה למעשה. 16. המערערים טענו בפנינו כי הרכיב "כדי להטעות משקיע סביר" אין עניינו המטרה שעמדה לנגד עיני העושה, אלא המניע שהביא אותו לעשיית המעשה. אכן, ברוב המקרים המניע הוא גורם שמחוץ ליסודות העבירה. זוהי המוטיבציה ("היצר הפנימי" - פלר, שם , עמ' 507) אשר מסבירה מדוע נעברה העבירה. לעתים העבירה מנוסחת באופן שהמניע הוא יסוד מיסודותיה הנפשיים. להבחנה בין יסוד נפשי מסוג "מניע" ליסוד נפשי מסוג "מטרה" חשיבות בסוגיות שונות של דיני העונשין. אחת מאותן סוגיות היא "הלכת הצפיות". יש רגליים לסברה, כי "הלכת הצפיות" חלה לעניין מחשבה מיוחדת מסוג "מטרה" ולא לעניין מחשבה מיוחדת מסוג "מניע" (ראה פלר, שם , עמ' 603-604). אין לנו צורך לנקוט עמדה בעניין זה, שכן הדרישה הקבועה בסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך - "כדי להטעות משקיע סביר" - אינה מהווה מחשבה פלילית מסוג "מניע" אלא מחשבה פלילית מסוג "מטרה". אכן, התכלית המונחת ביסוד הוראת הסעיף היא הגנה על יעילותו של שוק ההון ועל קיומו של מידע אמין וזמין בידי המשקיע הסביר. סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך נועד למנוע מהלכים אשר ישללו המידע ויפגעו ביעילות שוק ההון על דרך הטעיית משקיע סביר. המניע שהביא להכללת הפרט המטעה - כגון הרצון להביא לעליית ערך המניות או למנוע השתלטות גורם חיצוני על החברה - אינו מעלה ואינו מוריד. מניעת המטרה של הטעיית המשקיע הסביר היא המונחת ביסוד האיסור על הכללת פרט מטעה. היא המגשימה בצורה הראויה ביותר את התכלית המונחת ביסוד הסעיף. 17. כפי שראינו, הדיבור "הכל כדי להטעות משקיע סביר" אינו מתייחס למניע של העושה אלא למטרה הניצבת לנגד עיניו. מטרה זו אינה שקולה כנגד כוונה. היא שייכת למשפחת "המודעות" ולא ל"כוונה". אכן, העבירה לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך אינה עבירה תוצאתית. לא נדרשת תוצאה אסורה להתגבשותה. מכיוון שכך, גם לא נדרשת "כוונה" בגדרי היסוד הנפשי. משמעות הדרישה הנפשית של "כוונה" בעבירה מסוג זה היא הרצון או השאיפה להשגת יעד מסויים או התהייה אליו. כאשר אותו יעד הוא מעבר לנדרש ברכיב העובדתי של העבירה (ראה ע"פ 2831/95 הנ"ל). 18. משקבענו כי היסוד הנפשי הנדרש הינו מסוג "מטרה", נשאלת השאלה, כיצד ניתן להוכיח כי המטרה שעמדה לנגד עיני המערערים היתה "כדי להטעות משקיע סביר"? לעתים קיימות ראיות (ישירות או נסיבתיות) מהן ניתן להסיק את דבר קיומה של מטרה זו. בהיעדר ראיות שכאלה ניתן לעתים להיזקק ל"הלכת הצפיות". על פי הלכה זו - אשר מקורה בדין ההלכתי - המודעות להתממשות הטעיה של משקיע סביר כאפשרות קרובה לוודאי שקולה כנגד המטרה להטעות משקיע סביר (ראה ע"פ 2831/95 הנ"ל, בפסקה 9 לפסק דיני). נראה לי כי להלכה זו תחולה בענייננו. אכן, הטלת אחריות על תאגיד או פרט, שצפו כאפשרות קרובה לוודאי את התממשות ההטעיה של המשקיע הסביר, מתבקשת מהתכלית המונחת ביסוד סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך. אין בכך הטלת נטל כבד מדי על התאגיד ומנהליו. יש בכך הגנה נאותה לשוק ניירות הערך. יש בכך ביטוי לחובת הגילוי הקבועה בחוק (השווה ע"פ 677/83 בורוכוב נ' יפת , פ"ד לט(3) 205, 206). 19. האם מתקיים היסוד הנפשי בעניין שלפנינו? לדעתי התשובה היא בחיוב. המערערים היו מודעים (לעניין הדו"ח הראשון) לכך, כי הם גרמו לפרסום פרט מטעה בדו"ח שהגישו לרשות לניירות ערך. הם ידעו על איסור השיווק ועל המחלוקת עם משרד הבריאות, וידעו כי היעדר מידע זה עלול להטעות. הם עשו כן מתוך מטרה להטעות. רכיב נפשי זה הוכח בעזרת "הלכת הצפיות". המערערים היו מודעים להתממשות ההטעיה של משקיע סביר כאפשרות קרובה לוודאי. חיזוק לכך ניתן למצוא בפרוטוקול (ת23/) של ישיבת מועצת המנהלים של המערערת (מיום 7.2.92). מן הפרוטוקול עולה כי המערערים היו מודעים לכך כי יש בשאלת הסיווג של המוצר כדי להשפיע, באופן הקרוב לוודאי, על שוויה של החברה בטרם הנפקתה. אכן, המערערים צפו בהסתברות של קרוב לוודאי כי תוכן הפרסום בדבר המוצר וחדשנותו תביא לעלייה בערכה הבורסאי של החברה. ממילא הם ידעו, כי פרסום המחלוקת עם משרד הבריאות ואיסור השיווק, ימנע או יפחית באופן ממשי את ביטויה של ההצלחה המסחרית בשווי הבורסאי. משנמנעו לפרסם מידע זה וצפו בהסתברות גבוהה את תוצאת מחדלם זה, ממילא נתקיים בהם היסוד הנפשי של "כדי להטעות משקיע סביר". 20. האם נתמלא היסוד הנפשי לעניין האישום השני? בהקשר זה נטען לפנינו כי עצם הידיעה של המערערים על פרסום המידע בתקשורת שמט הבסיס תחת מודעות מצידם על היות הפרט מטעה. כן נטען שהידיעה וההסכמה של הרשויות לדו"ח השני (מיום 24.3.92) שלל כל ידיעה של המערערים על היות הפרט מטעה. לדעתי, נתקיימו מרכיבי היסוד הנפשי לעניין אישום (שני) זה. המערערים היו מודעים לרכיב ההתנהגותי והנסיבתי. המערערים היו מודעים לכך כי בהעלמת המידע בדבר האיסור של משרד הבריאות יש חשש להטעיה. הם היו מודעים לכך כי אם איסור משרד הבריאות לא יפורסם על ידם קיים חשש ברמת הסתברות של קרוב לוודאי כי המשקיע הסביר יוטעה. השתק פלילי 21. המערערים טענו בפנינו כי כל פעולתם בהגשת הדו"ח השני (ביום 24.3.92) תואמה עם הרשויות, וזאת בשיחות טלפוניות שנערכו בבוקרו של יום ה24.3.92- עם גב' אירית הראל, ועם עו"ד משה בקר מן הרשות לניירות ערך. לטענתם, מטעם זה מושתקת המדינה מלהעמידם לדין. דין טענה זו להידחות. מבקש אני להשאיר בצריך עיון את היבטה הנורמטיבי (לעניין זה, ראה אוקון ושחם, "הליך ראוי ועיכוב הליכים שיפוטי", המשפט 265 (התשנ"ו); ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בג"צ 6781/96 אולמרט נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם)). במישור העובדתי לא מצאתי כל ממצא עובדתי חד-משמעי בפסק הדין של בית משפט השלום לכך כי הרשויות ידעו על איסור השיווק ויעצו על בסיס זה למערערים. הטענה עצמה כפי שנטענה בערעור, לא הועלתה בפני בתי משפט השלום והמחוזי, וגם מטעם זה אין מקום לדון בה. טעות 22. כפי שראינו, המערערים טוענים לטעות בעובדה. לטענתם, חובת הגילוי מקורה בחוק ניירות ערך. זהו חוק לבר-פלילי. הטעות בו כמוה כטעות בעובדה. הם טעו לחשוב כי לאחר שהמידע פורסם והדו"ח תואם עם הרשויות, לא מוטלת עליהם חובת גילוי. על פי מצב דברים זה, אין הם נושאים באחריות. דין הטענה להידחות. טעות בדין על פי חוק ניירות ערך אינה טעות בעובדה (לעניין סעיף 34יח לחוק העונשין). עניין לנו בטעות בדין פלילי ולא טעות בדין לבר-פלילי (ראה ש.ז. פלר, "טעות בחוק הפלילי או הלבר-פלילי, היכן הגבול", משפטים ה 508 (1975)). אין גם טעות במצב משפטי (על פי סעיף 34יט לחוק העונשין), שכן הטעות אינה "בלתי נמנעת באורח סביר". הגנה למערער מכוח סעיף 53(ה)(2) לחוק ניירות ערך 23. סעיף 53(ה) לחוק ניירות ערך קובע את היקף אחריותו של דירקטור ומנהל כללי לעבירה שעבר תאגיד. וזו לשון ההוראה: "(ה) נעברה עבירה מן המפורטות בסעיף זה בידי תאגיד, אחראים לעבירה גם הדירקטורים של התאגיד והמנהל הכללי, אלא אם הוכיחו אחת מאלה: (1) שהעבירה נעברה שלא בידיעתם ולא היה עליהם לדעת עליה או שלא יכלו לדעת עליה; (2) שנקטו כל האמצעים הסבירים כדי למנוע העבירה". לטענת המערער העבירה של המערערת נעברה שלא בידיעתו ובלא שהיה עליו לדעת עליה, וכי נקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנעה. לטענתו, פנייתו לרשויות טרם פרסום הדו"ח השני והתיאום שערך עימן, מקיים את הדרישות של סעיף 53(ה)(1) ו-(2). לא מצאתי ממש בטענה זו. נסיבותיו של המקרה שבפנינו, ובעיקר העובדה כי לפרסום הדו"ח השני קדמו שני דו"חות מוטעים והעובדה כי הגופים האחראים לא ידעו - ולא יודעו - על מלוא המצב העובדתי ובכלל זה איסור השיווק של המוצר - כל אלה, אינם עולים בקנה אחד עם פעילות שעיקרה נקיטת כל האמצעים הסבירים בכדי למנוע את העבירה. המערער לא נקט באמצעים סבירים כדי למנוע את העבירה והוא היה מודע לרכיבים העובדתיים של העבירה. לא זו אף זו: גם טענה זו לא נטענה בפני הערכאות קמא וגם מטעם זה דינה להידחות. בטלות מעשה הרשות 24. טענה כללית אשר הועלתה על ידי המערערים היא זו: משרד הבריאות טעה בהחלטתו. הוא לא היה מוסמך לאסור על שיווק המוצר. הוא פעל ללא סמכות. פעולתו בטלה. מכיוון שכך, אין להרשיעם בפלילים על שלא נתנו ביטוי להחלטה הבטלה של משרד הבריאות. דין הטענה להידחות. חובתו של תאגיד לגלות מידע למשקיע הסביר בעקבות החלטת רשות שלטונית, אינה מותנית בחוקיות השכנוע מראש כי החלטת הרשות היא חוקית. חובת הגילוי משתרעת גם על פעולות שטיבן המשפטי אינו ברור דיו בעת הדיווח (ראה אברמזון, "תחזיות ו'מידע רך' בחברה הציבורית - החובה לגלות ועקרונות האחריות המשפטית", משפטים כב 55 (התשנ"ג)). אכן, על המערערים מוטלת החובה לדווח על המחלוקת עם משרד הבריאות ועל האיסור שהטיל משרד הבריאות על שיווק המוצר. טענת המערערים כי נפל פגם בהחלטת משרד הבריאות צריכה למצוא ביטוי בדו"ח עצמו. העונש 25. הערעור על העונש מכוון לעניין העונש שהוטל על המערער. נטען בפנינו כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר גזר על המערער חמישה חודשי מאסר בפועל בשל הרשעתו באישום השני, והוסיף עונש זה למאסר בפועל בן חמשת החודשים שהוטל עליו בגין האישום הראשון. כן נטען, כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות של המערער, ולהשפעת היעדרו הממושך על תיפקוד החברה. אכן, מעשיהם של המערערים חמורים. עם זאת, נסיבותיו של המקרה שלפנינו הן מיוחדות, בין השאר בשל פניית המערערים אל הבורסה, וחילופי הדברים ביניהם. בנסיבות אלה נראה לנו כי ניתן להסתפק, בכל הנוגע לעונשו של המערער, בששה חודשי מאסר בפועל. מוכנים אנו לקבוע כי עונש זה ירוצה בעבודות שירות, אם הממונה על עבודות שירות יחווה בחיוב על אפשרות זו. התוצאה היא, כי הערעור על ההרשעה נדחה. הערעור על גזר הדין של המערער מתקבל, במובן זה שעונש המאסר בפועל יועמד על ששה חודשים. צו עיכוב הביצוע (שניתן ביום 18.1.96) יעמוד בעינו עד להחלטתנו בעניין ריצוי העונש בעבודות שירות. אנו מבקשים, בעניין זה, לקבל את חוות דעת הממונה. ה נ ש י א השופט ג' בך: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' זמיר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא. ניתן היום, ד' סיון התשנ"ז (9.6.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95048270. A05 /דז/	[ "רע\"פ 95", "ע\"פ 5052/95", "ע\"א 1928/93", "ע\"א 5320/90", "ע\"פ 2831/95", "ע\"פ 677/83", "ע\"פ 2910/94" ]	7,878
15,538	ב בית המשפט העליון רע"פ 4827/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' טירקל המערערים : 1. ה.ג. פולק בע"מ 2. מיכאל פורת נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור ברשות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בערעורים פליליים מאוחדים 152/95 ו104/95- מיום 5.7.95, שניתן על ידי כבוד השופטים: א' אבן-ארי, ד' בר-אופיר, ר' שטרנברג-אליעז תאריך הישיבה: ט"ז בכסלו התשנ"ח ( 15.12.97 ) בשם מערערת 1 : עו"ד אסף פורת בשם מערער 2: עו"ד חנן מלצר בשם המשיב ה: עו"ד צבי קלנג החלטה בהמשך לפסק דיננו (מיום 9.6.97), הננו קובעים כי המערער מס' 2 ירצה את עונש המאסר בעבודות שירות, כמוצע על ידי הממונה (במכתבו מיום 14.12.97). תחילת הריצוי ביום 15.1.98, אלא אם יש מניעה מצד הממונה. אם קיימת מניעה, יחל הריצוי ב1.1.98-. ניתנה היום, ט"ז בכסלו התשנ"ח (15.12.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95048270. A08 /דז/	[ "רע\"פ 4827/95" ]	7,879
2,444	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 826 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : גנון ויקטור נגד המשיב : עידן גנון בקשה למתן פסק דין בשם המערער: עו"ד מיכל אופיר החלטה לתגובת המשיב אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ו' בניסן תשנ"ז (13.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95008260. Q04	[ "ע\"א 95" ]	7,880
8,790	ב בית המשפט העליון ע"א 826/95 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : גנון ויקטור נגד המשיב : עידן גנון(קטין באמ' אימו:רותי גנון) בקשה למתן הוראות בשם המערער: עו"ד מיכל אופיר החלטה החלטתי מיום 13.4.97 נמסרה לאם המשיב ביום 25.4.97, אך היא לא הגיבה עליה. בנסיבות אלה, אני מחליטה על העברת התיק לדיון על יסוד סיכומי המערער בלבד על-פי תקנות 448(ג) ו450-(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. יש לקבוע מועד קרוב להשלמת טיעון. ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95008260. O05	[ "ע\"א 826/95" ]	7,881
36,434	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט בירושלים ע"א 826/95 בפני: כבוד השופט ת. אור כבוד השופטת ט. שטרסברג-כהן כבוד השופט י. גולדברג המערער: גנון ויקטור נגד המשיב: גנון עידן ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 2.1.95 בתיק מ.א. 1243/94 שניתן על ידי כבוד השופט י. פלפל תאריך הישיבה: כ"ב בשבט תשנ"ח (18.2.98) בשם המערער: עו"ד מיכל אופיר בשם המשיב: עו"ד גנון רות פסק-דין בית המשפט המחוזי חייב את המערער במזונות לבנו כיום בן ה15- בסכום של 1,710 ש"ח החל מיום הגשת התביעה 17.11.94. המערער נשוי מחדש ואב לשני ילדים שהיו בעת מתן פסק הדין קטני קטנים. הכנסתו החודשית הועמדה על ידי בית המשפט על סך 4,330 ש"ח וההכנסה הכוללת של משפחתו החדשה הכוללת את הכנסת אשתו הועמדה על-ידי בית המשפט על 6,100 ש"ח. בעובדות אלה כפי שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה נכון ליום פסק הדין, אין מקום להתערב. שקלנו את כלל הנסיבות כפי שהיו בפני בית המשפט המחוזי והגענו לכלל מסקנה כי בהתחשב במשפחתו החדשה של המערער ובהתחשב בנתונים שנזכרו לעיל, ראוי להתערב בסכום שנפסק ולהקטינו באופן שהמערער יחוייב בתשלום חדש, בסכום של 1,300 ש"ח במקום הסכום שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. במובן זה הערעור מתקבל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ב בשבט תשנ"ח (18.2.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95008260. J07	[ "ע\"א 826/95" ]	7,882
38,690	ב בית המשפט העליון ע"א 826/95 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : גנון ויקטור נגד המשיב : עידן גנון(קטין באמ' אימו:רותי גנון) בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם המערער: עו"ד מיכל אופיר בשם המשיב: רותי גנון החלטה איני רואה מקום ליתן החלטה נוספת לזו שניתנה ב10.11.97-. הבקשה להגשת סיכומים בשלב זה תידון על-ידי ההרכב שידון בערעור. ניתנה היום, ז' בטבת תשנ"ח (5.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95008260. O06	[ "ע\"א 826/95" ]	7,883
2,446	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 92 / 534 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : כרוך אורי נגד המשיב : האפוטרופוס הכללי בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים תאריך הישיבה: ל' בניסן תשנ"ז (7.5.97) בשם המערער: בעצמו בשם המשיב: עו"ד רחל שני-שרפסקי החלטה אין בתיק בית המשפט ראיה לכך שהמערער קיבל את הצו בדבר סיכומים בכתב ואת ההחלטה מתאריך 8.5.96. ככל הנראה בשלב כלשהו אבד התיק בבית המשפט, ומכתבים שונים שכתב המערער לא הגיעו לתעודתם. בנסיבות אלה, הוחלט כי הדיון בערעור יימשך. המערער יגיש סיכומים מתוקנים תוך ארבעה עשר יום מהיום. המשיב ישיב לסיכומי המערער במועדים הנקובים בצו בדבר סיכומים בכתב מיום 11.5.92. זכות תשובה למערער כאמור בצו הנ"ל. ניתנה היום, ל' בניסן תשנ"ז (7.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92005340. Q02	[ "ע\"א 92" ]	7,885
7,445	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 534/92 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערער : כרוך אורי נגד המשיב : האפוטרופוס הכללי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 15.12.91 בתיק מ.א. 1605/89 שניתן על ידי כבוד השופט ח. פורת תאריך הישיבה: י"ב בתמוז התשנ"ז ( 17.07.97 ) בשם המערער : בעצמו בשם המשיב : עו"ד רחל שני-שרפסקי פסק-דין עיינו בפסק הדין ובטיעוני המערער. נחה דעתנו כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי המצדיק את התערבותנו. הערעור נדחה. ניתן היום, י"ב בתמוז התשנ"ז (17.07.97), בפני המערער ועו"ד שני-שרפסקי. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92005340. A03 /דז/	[ "ע\"א 534/92" ]	7,886
2,447	ב בית המשפט העליון ע"א 6288/95 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : אלי פריש נגד המשיבים : 1. בינימין נועם 2. אבנפ חב' בניה ופיתוח(1989) 3. אבנפ חב' בניה ופיתוח (1990) בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המשיבים: עו"ד חגי נצר החלטה הדיון שנקבע לתאריך 25.1.98 יידחה לתאריך 11.2.98 בשעה 09:00. ניתנה היום, כ"ג בכסלו תשנ"ח (22.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95062880. O01	[ "ע\"א 6288/95" ]	7,887
25,340	ב בית המשפט העליון ע"א 6288/95 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : אלי פריש נגד המשיבים : 1. בינימין נועם 2. אבנפ חב' בניה ופיתוח(1989) 3. אבנפ חב' בניה ופיתוח (1990) הליך פישור בשם המערער: עו"ד אמנון דרדיקמן החלטה בתיק זה ניתנה הסכמת בעלי הדין לקחת חלק בהליך פישור. המפשר בתיק זה יהיה עורך הדין בריאן ויין. ישיבת הפישור הראשונה תתקיים בתאריך 27.4.98 בשעה 09:00. ניתנה היום, י"ט באדר תשנ"ח (17.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95062880. P04	[ "ע\"א 6288/95" ]	7,888
27,066	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6288/95 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער והמשיב בערעור שכנגד : אלי פריש נגד המשיבים והמערערים 1. בנימין נועם בערעור שכנגד: 2. אבנפ חברת בניה ופיתוח (1989) בע"מ 3. אבנפ חברת בניה ופיתוח (1990) בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 19.7.95 בתיק ה"פ 896/93 שניתן על ידי כבוד השופט אורי גורן תאריך הישיבה: ט"ו בשבט התשנ"ח ( 11.02.98 ) בשם המערער והמשיב בערעור שכנגד: עו"ד אמנון דרדיקמן בשם המשיבים והמערערים בערעור שכנגד: עו"ד חגי נצר החלטה הצענו לצדדים, והם הסכימו לנסות ולמצוא פתרון בדרך של גישור לכל הסכסוך שביניהם. אנו מעבירים העניין לגישור. אם הנסיון לא יצליח, יחזור הערעור לשמיעה (בפני כל הרכב). ניתנה היום, ט"ו בשבט התשנ"ח (11.02.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95062880. A03 /דז/	[ "ע\"א 6288/95", "ה\"פ 896/93" ]	7,889
27,526	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6288/95 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים : 1. בנימין נועם 2. אבנפ חברת בניה ופיתוח (1989) בע"מ 3. אבנפ חברת בניה ופיתוח (1990) בע"מ נגד המשיב : אלי פריש בקשה להתיר שחרור מ יצוג בשם המבקשים: עו"ד חגי נצר החלטה הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"ב בשבט התשנ"ח (8.2.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95062880. A02 /דז/	[ "ע\"א 6288/95" ]	7,890
53,643	ב בית המשפט העליון ע"א 6288/95 - ה' בפני: כבוד השופט ת' אור המערער : אלי פריש נגד המשיבים : 1. בינימין נועם 2. אבנפ חברת בניה ופיתוח (1989) 3. אבנפ חברת בניה ופיתוח (1990) בקשה בהסכמה לדחיית מועד הדיון החלטה לדחות הבקשה. ניתנה היום, טו' בטבת התשנ"ט (3.1.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 95062880. E05	[ "ע\"א 6288/95" ]	7,891
67,221	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6288/95 וערעור שכנגד בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט מ' אילן המבקש והמשיב שכנגד: בנימין נועם נ ג ד המשיב והמבקש שכנגד): אלי פריש בקשת המשיב (המערער שכנגד) לתיקון טעות בפסק הדין בשם המבקש: עו"ד חגי נצר בשם המשיב: עו"ד עמיקם דרדיקמן החלטה פסק הדין שניתן על ידינו ביום 5.1.99 משקף הצעה שהוצעה על ידי בית המשפט, לה הסכימו באי כוח בעלי הדין. לפיכך, אין מקום לתיקון בפסק הדין. עם זאת, כדי להבהיר, אין בהסכמת בא כוח המשיב (המערער שכנגד) כאמור למנוע ממנו לחזור ולטעון בפני בית המשפט המחוזי, כטענה אלטרנטיבית, כי לא ניתן לאכוף את כל ההסכם מחמת אי בהירותו. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ז' בשבט התשנ"ט (24.1.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 95062880. E07	[ "ע\"א 6288/95" ]	7,892
67,970	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6288/95 וערעור שכנגד בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט מ' אילן המערער : אלי פריש נגד המשיבים : 1. בינימין נועם 2. אבנפ חברת בניה ופיתוח (1989) 3. אבנפ חברת בניה ופיתוח (1990) ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 19.7.95 בתיק ה"פ 896/93 שניתן על ידי כבוד השופט א' גורן תאריך הישיבה: יז' בטבת התשנ"ט ( 05.01.99 ) בשם המערער : עו"ד עמיקם דרדיקמן בשם המשיבים: עו"ד חגי נצר פסק-דין 1. לבית המשפט המחוזי הוגשה תובענה בדרך המרצה, בה עתר המערער לאכיפת הסכם מיום 9.10.92 אשר נכרת בינו לבין המשיב ( להלן: הסכם ). בתובענה התבקשו, הן אכיפת העברת מניות בחברות מהמערער למשיב, כמוסכם בהסכם, והן חיובו של המשיב לבצע התחייבויות שנטל על עצמו בהסכם. בית המשפט המחוזי הורה על חיוב המשיב לקבל על שמו או לפקודתו את המניות, וכן החליט כדלקמן: "לגבי יתר התניות שבמסמך המהוות התחייבות מעשית כלשהיא מצד המשיב, יש לבחון אותן בנפרד במסגרת הליכים נפרדים שיתרכזו בפרטי ההתחייבות מחד גיסא, ובמילויין או היעדר מילויין, כולן או מקצתן, מאידך גיסא". כדי לאפשר למערער להגיש הליכים נוספים באותו עניין, החליט בית המשפט המחוזי ליתן למערער היתר לפיצול סעדים על פי תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי. 2. בפנינו ערעור וערעור שכנגד. המערער מערער על כך, שלא ניתנו לו מלוא הסעדים המבוקשים על ידו בתובענתו. המשיב הראשון מערער בערעור שכנגד שהוגש על ידו, על כך שבית המשפט לא הכריע בטענתו לביטול ההסכם. על פי הטענה, רק עקב כפיה חתם המשיב על ההסכם. כפיה זו התבטאה באיומים שאיים עליו המערער, שיגלה לאחרים עניינים אישיים אשר היו ידועים למערער על המשיב, כמפורט בטענות המשיב בפני בית המשפט המחוזי. לו התקבלה טענתו, כך טענת המשיב, היה על בית המשפט לדחות את תביעת המערער נגדו. 3. בדיון בפנינו הסכימו באי כוח הצדדים שהערעור והערעור שכנגד יתקבלו, במובן זה שפסק הדין יבוטל והדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בטענות הצדדים, כמפורט לעיל: בטענת המשיב, כי ההסכם בין הצדדים נכרת על ידי המשיב מחמת כפיה, וכי על כן דין התביעה להדחות; ובטענת המערער, אם תדחה טענת המשיב כאמור, שהיה מקום להושיט למערער את מלוא הסעד שנתבקש על ידו. להסכמה זו של הצדדים אנו נותנים תוקף של פסק דין, והעניין מוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיחליט בטענות בעלי הדין כאמור, ויתן את פסק דינו מחדש. כמוסכם על בעלי הדין, יחליט בית המשפט המחוזי כאמור על סמך חומר הראיות אשר בתיק. עם זאת, אם ימצא זאת בית המשפט לנכון, יהיה רשאי לאפשר הבאת ראיות נוספות. בנסיבות המקרה, ישא כל צד בהוצאותיו. ניתן היום, יז' בטבת התשנ"ט (5.1.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 95062880. E06	[ "ע\"א 6288/95", "ה\"פ 896/93" ]	7,893
2,448	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 94 / 1805 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר המערער ת : רינה רבקה לוי נגד המשיב ה : רשות הפתוח - פרקליטות מחוז חיפה ערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.3.94 בתיק הסדר חיפה 430-431 על ידי כבוד השופט א' כהן תאריך הישיבה: י"ח באדר ב' התשנ"ז ( 27.03.97 ) בשם המערער ת: עו"ד יוסף לוי בשם המשיב ה: עו"ד ירון בשן פסק-דין הנשיא א' ברק: הצענו לצדדים - והם הסכימו - כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי יבוטל, והענין יחזור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט ישמע ראיות כפי שימצא לנכון, ויתן פסק דין על בסיס כל החומר שבפניו. לכל צד נתונה האפשרות לעורר כל טענה. הערעור מתקבל כאמור. ניתן היום, יח' באדר ב' התשנ"ז (27.03.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94018050. A02 דז/	[ "ע\"א 94" ]	7,894
2,449	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3361 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקש : גרון דוד נגד המשיבים : 1. עירית חולון 2. ראש העיר מר מוטי ששון 3. מהנדס העיר מיכאל גופר 4. מנהלת רשוי עסקים רנית חמצני 5. מנהל אגף פיקוח נחום פלד בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם המבקש: בעצמו החלטה בפני בקשה שניה לפטור מאגרה. בהחלטתי הראשונה (מיום 17.6.97) דחיתי את הבקשה בהעדר תצהיר. אולם, כאשר החלטתי בבקשה זו, לא היתה בפני החלטתה של כב' הרשמת א' אפעל-גבאי (מיום 2.6.97) שדחתה את הבקשה עוד קודם לכן. מטעם זה אין מקום לדיון נוסף בבקשה. כמו-כן, מתברר כי המבקש הגיש בעת האחרונה עתירה נוספת (בג"צ 3014/97) בה שילם את האגרה, ביום 18.5.97, ללא בקשת פטור. על כן אני דוחה את הבקשה. לפנים משורת הדין, אני מאריכה את המועד לתשלום האגרה. זו תשולם תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033610. R04	[ "בג\"ץ 97" ]	7,895
5,205	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3361 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקש : גרון דוד נגד המשיבים : 1. עירית חולון 2. ראש העיר מר מוטי ששון 3. מהנדס העיר מיכאל גופר 4. מנהלת רשוי עסקים רנית חמצני 5. מנהל אגף פיקוח נחום פלד בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם המבקש: בעצמו החלטה לבקשתו של המבקש מפטור מאגרה לא מצורף תצהיר המאמת את טענותיו בדבר חוסר יכולתו הכלכלית. על כן אין מקום להענות לבקשה. הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"ב בסיון תשנ"ז (17.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033610. R02	[ "בג\"ץ 97" ]	7,896
7,328	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3361/97 - 1 בפני: כבוד השופט י. קדמי העותר : גרון דוד נגד המשיבים : 1. עירית חולון 2. ראש העיר מר מוטי ששון 3. מהנדס העיר מיכאל גופר 4. מנהלת רשוי עסקים רנית חמצני 5. מנהל הפיקוח העירוני נחום פלד עתירה למתן צו על-תנאי החלטה 1. העותר מפרט בעתירתו עשרה נושאים נפרדים. 2. בא כוח המשיבים - עירית חולון, ראש העיר, והעובדים הבכירים המפורטים בעתירה - מתבקש להגיש תגובה תמציתית לכל אחד מעשרת נושאי העתירה, תוך 14 ימים מהיום. 3. ההחלטה כיצד לנהוג בעתירה תינתן לאחר קבלת תגובת בא כוח המשיבים. 4. המזכירות תביא החלטה זו לאלתר לידיעת בעלי הדין; ותדאג להבאת התיק בפני ביום 20.8.97. ניתנה היום, כ"ט בתמוז תשנ"ז (3.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033610. H10	[ "בג\"ץ 3361/97" ]	7,898
14,759	בבית המשפט העליון בג"ץ 3361/97 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי ה מבקש : גרון דוד נגד המשיבים : 1. עירית חולון 2. ראש העיר מר מוטי ששון 3. מהנדס העיר מיכאל גופר 4. מנהלת רשוי עסקים רנית חמצני 5. מנהל אגף פיקוח נחום פלד בקשה לאחר מתן פסק-דין בשם המבקש: בעצמו החלטה לפנים משורת הדין אני מאפשרת למבקש לשלם את האגרה תוך שלושה ימים מיום קבלת ההחלטה ולא יאוחר מיום א' 27.7.97. לאחר תשלום האגרה תועבר העתירה לעיונו של שופט. ניתנה היום, י"ח בתמוז תשנ"ז (23.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033610. Q07	[ "בג\"ץ 3361/97" ]	7,899
15,824	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3361/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ד. דורנר העותר : גרון דוד נגד המשיבים : 1. עירית חולון 2. ראש העיר מר מוטי ששון 3. מהנדס העיר מיכאל גופר 4. מנהלת רשוי עסקים רנית חמצני 5. מנהל אגף פיקוח נחום פלד עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים פסק-דין 1. העותר שהינו בעל מספרה בחולון, הובא לדין בפני בית המשפט לעניינים מקומיים שם בגין ניהול עסק של "מכולת" ללא רשיון, במספרה. העותר כפר באשמתו וטען כי לא ניהל עסק של מכולת כאמור. בית המשפט, לאחר ששמע עדים, קבע כי העותר אכן מנהל שם מכולת, הרשיע אותו בהתאם וגזר עליו עונש. העותר הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אך ערעורו נדחה, לאחר שבית המשפט לא היה מוכן להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. העותר החמיץ את התקופה שבה היה רשאי לבקש רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי; ועתה תלויה ועומדת בבית משפט זה בקשה שלו להאריך מועד זה וליתן לו רשות ערעור. 2. במקביל להליך המרכזי האמור, מנהל העותר "דו שיח" עם עירית חולון, כאשר משאלתו היא כי העיריה תבטל את כל הדו"חות שהגישו נגדו פקחיה, בקשר לניהול מכולת במספרה ללא רשיון; והמדובר בכ- 200 דו"חות . עוד מבקש העותר מן העיריה, להפסיק ולהטריד אותו בעניין זה בהתחשב במצבו האישי: יש לו 11 ילדים, אשתו בהריון והוריו הזקנים מצויים בטיפולו. העיריה לא מצאה לנכון לעבור לסדר היום על אי קיום הוראות החוק; ומכאן פנייתו של העותר בעתירה הנוכחית. הלכה למעשה, מטרת העתירה היא לבטל את תוצאות הדיון שהתקיים בבית המשפט לעניינים מקומיים, ולהניע את העיריה לוותר על גביית הקנסות בשל הדו"חות שהוגשו נגד העותר; ובמקביל, להעלים עין מן העובדה שהוא ממשיך לקיים במספרה עסק נוסף ללא רשיון. 3. עתירה לבג"ץ אינה מהווה תחליף לערעור; וככל שמדובר בתוקפו של פסק הדין, שניתן נגד העותר בבית המשפט לעניינים מקומיים, על העותר להתמקד בהליך הפלילי. ואילו ככל שמדובר בסרובה של העיריה לבטל את הדו"חות ולהעלים עין להמשך הפרת החוק - לא מצאתי בעתירה עילה לעשות כן; כל עוד עומדת בעינה הכרעתו של בית המשפט לעניינים מקומיים לפיה אכן מקיים העותר מכולת במספרה שלו. 4. סכומם של דברים: כל עוד עומדת בעינה הכרעת הדין המרשיעה בבית המשפט לעניינים מקומיים - אין מקום לפניה לבג"ץ לביטולה ועל העותר למצות בעניין זה את ההליכים הפליליים. אשר לטרוניה כנגד העיריה - על העותר להמתין לתוצאות הדיון בהליך הפלילי ורק אז לפנות לעיריה ולבקש לבחון את הותרת הדו"חות או ביטולם בהתחשב במצבו המשפחתי. לאור כל האמור לעיל, הוחלט לדחות את העתירה. 5. בעניין החזרת חפצים שנתפסים בידי פקחי העיריה במהלך הבקורות שנעשו על-ידם, על העותר למצות את ההליכים בבית המשפט לעניינים מקומיים, לאחר שהחל בהליכים כאלה כפי שהודיע בבקשה להחשת דיון. ניתנה היום, י"ז באב תשנ"ז (20.8.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033610. H09	[ "בג\"ץ 3361/97" ]	7,900
17,761	בבית המשפט העליון בג"ץ 3361/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי ה מבקש : גרון דוד נגד המשיבים : 1. עירית חולון 2. ראש העיר מר מוטי ששון 3. מהנדס העיר מיכאל גופר 4. מנהלת רשוי עסקים רנית חמצני 5. מנהל אגף פיקוח נחום פלד בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם המבקש: בעצמו החלטה המבקש קיבל ארכה לתשלום האגרה עד ליום 20.7.97. האגרה לא שולמה עד היום. על-פי תקנה 2(א) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח1987-, אני מוחקת את העתירה. ניתנה היום, י"ז בתמוז תשנ"ז (22.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033610. Q06	[ "בג\"ץ 3361/97" ]	7,902
2,450	בבית המשפט העליון רע"א 2890/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : גינוסר אריה נגד המשיב ה : בריף יפה בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 החלטה בהמשך להחלטה מיום 4.6.97 אשר נמסרה לבא-כוח המבקש בתאריך 16.6.97, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. ניתנה היום, י"ב בתמוז תשנ"ז (17.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028900. Q02	[ "רע\"א 2890/96" ]	7,903
2,451	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4025/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : ד"ר יורם מרקוס נגד המשיבים : 1. הונית קום 2. ניר קום ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו בת.א. 67459/96 מיום 26.6.97, שניתנה על ידי כבוד השופט מ. שנהב בשם המערער: בעצמו החלטה 1. ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט מ. שנהב), מיום 26.6.97, בה נדחתה בקשתו של המערער לפסילת השופט מלישב בדין בעניינו. 2. בין המשיבים לבין המערער נכרת הסכם לרכישת נכס על ידי המשיבים. לטענת המשיבים, הפר המערער את ההסכם בכך שלא העביר את דמי ההסכמה הנדרשים למנהל. לטענתם, על פי החוזה היתה חובה זו מוטלת על שכמו. לפיכך הגישו המשיבים תובענה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. המערער הגיש בקשת רשות להתגונן. 3. ביום 19.6.97 התקיים דיון בבקשת הרשות להתגונן. במהלכו נטענו טענות שונות לגופו של עניין. ביום 25.6.97 הגיש המערער בקשה לפסילת השופט מלישב בדין בעניינו. בבקשתו תיאר המערער את שאירע בטרם החל הדיון, ולפי תיאור זה ויתר עורך הדין של המשיבים על תורו עבור עורכת דין אחרת שהופיעה בתיק קודם. לטענת המערער, בית המשפט שיבח בפתח הדיון בעניינו את התנהגותו האדיבה של בא כוח המשיבים באורח מוגזם ובכך יצר חשש למשוא פנים. אשר לדיון עצמו, הלין המערער על כך, כי רק לאחר מאמצים רבים עלה בידו להוכיח כי המשיבים ציינו בכתב תביעתם כתובת לא מדוייקת - לשם הטעיית בית המשפט והצד שכנגד. כן הלין המערער על טענות שונות שנטענו בידי בא כוח התובעים תוך שהוא מציין כי הדברים בשקר יסודם. אליבא דמערער, אי התערבותו של השופט במצב דברים זה שקולה למשוא פנים מצידו. כך הדבר, לטענת המערער, גם בשעה שבית המשפט לא התערב ולא העמיד את בא כוח המשיבים על כך כי מכתבים שנשלחו אל המערער כביכול, לא נשלחו מעולם. כן הלין המערער על רשלנות מקצועית מצד בא כוח המשיבים ומצד עורכת הדין שייצגה אותו בעבר. המערער הוסיף, כי בית המשפט שגה ונקט במשוא פנים משאפשר לבא כוח המשיבים-התובעים לטעון בפניו טענות "שקריות". הוסיף המערער וטען כי בית המשפט אימץ אך בקושי את עמדת המערער לעניין תיקון כתב התביעה. כן טען המערער כי השופט קטע אותו שוב ושוב בעוד שבא כוח המשיבים לא נקטע כלל ועיקר. לחלופין ביקש המערער את מחיקת כתב התביעה על הסף. 4. בית המשפט, בהחלטתו מיום 26.6.97, דחה את בקשת הפסילה, וציין, כי אין בטענותיו של המערער ממש - לא בהיבט העובדתי שלהן ולא כל היעדר אובייקטיביות - גלוי או נסתר - שיש בו כדי להביא לפסילתו בשל חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט ציין כי לא זכור לו כל אירוע חריג במהלך הדיון וכי לא היה כל פסול בעצם תשבחותיו לבא כוח המשיבים. 5. מונח בפני ערעורו של המערער על החלטה זו של בית משפט השלום. המערער חוזר בפני על טענותיו ומכביר מילים על "מעשהו החמור" של בית המשפט קמא בשורת ההתעלמויות שלו ממחדליו ושקריו (הנטענים) של בא כוח המשיבים. הוסיף המערער וטען כי החלטת השופט לעניין הפסלות - סתמית היתה, ואין בה כל התמודדות עם הטענות שהעלה המערער בבקשתו. 6. לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המערער, נחה דעתי כי דין ערעור זה להידחות. יאמר מיד: אין בבקשה שבפני - על כל ראשיה, תוויה ודקדוקיה - כל עילה לפסילתו של השופט קמא. אין בה, כמו גם בכל ההליך שנתקיים, כל חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. בקשתו של המערער בפני בית משפט קמא, כמו גם בערעור, מותירה רושם ברור של השגות על מהלכים דיוניים של בית המשפט. בכגון דא אין די כדי להביא לפסלותו של השופט קמא. כך הדבר בייחוד לאור טענת המערער לפיה "חדל" בית המשפט משלא מנע טענות מסויימות מצד בא כוח המשיבים. סיכומו של דבר, בקשתו וערעורו של המערער הם ערעורי סרק ואין בהם ממש. הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה, מכוח תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, בסך 3,000 ש"ח. ניתנה היום כ' בתמוז התשנ"ז (25.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040250. A01 /דז/	[ "ע\"א 4025/97" ]	7,904
16,053	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4025/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : ד"ר יורם מרקוס נגד המשיבים : 1. קום הונית 2. קום ניר בקשה לעיון נוסף בפסק דין שניתן ביום 25.7.97 על ידי כבוד הנשיא א' ברק בשם המבקש: בעצמו החלטה בפני בקשה לעיון נוסף בפסק דיני בערעור של המבקש מיום 25.7.97. בפסק דין זה נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט שלא לפסול עצמו מלישב בדין. המבקש טוען כי ההחלטה שגויה וכי נסיבות המקרה מעידות על פסלותו של השופט. עיינתי בהחלטה ובתיק, ואין אני מוצא לנכון לשנות מהחלטתי הקודמת. וודאי שאין כל מקום לדיון נוסף בערעור לא בפני הרכב של שלושה שופטים. לפיכך, בית משפט זה סיים את מלאכתו. פסק הדין מיום 25.7.97 שריר וקיים, ואין אחריו ולא כלום. ניתנה היום, כ"ה בתמוז התשנ"ז (30.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040250. A02 /דז/	[ "ע\"א 4025/97" ]	7,905
2,452	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2422 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: רוטר אליעזר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 745/97 מיום 16.3.97 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו. זיילר והשופטים: ד. חשין, י. צור בשם המבקש: עו"ד סיון כהן החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, י' בניסן התשנ"ז (17.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024220. A01 /דז/	[ "רע\"פ 97" ]	7,906
3,606	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2422 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : רוטר אליעזר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 745/97 מיום 16.3.97 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו' זיילר והשופטים: ד' חשין, י' צור בשם המבקש: עו"ד סיון כהן בשם המשיבה: עו"ד נאוה בן אור החלטה חרף טעות שמצא בית המשפט המחוזי באחת מהנמקותיו של בית משפט השלום הוא לא מצא לנכון להתערב בהכרעת הדין. המדובר בנסיבות פרטיקולריות וטענותיו של המבקש (לרבות לענין סירובו של בית המשפט השלום להתיר לו להביא עדות נוספת) אינן מעוררות שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"א בסיון תשנ"ז (16.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024220. B06 /שב	[ "רע\"פ 97" ]	7,907
13,644	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2422 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : רוטר אליעזר נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 745/97 מיום 16.3.97 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו. זיילר והשופטים: ד. חשין, י. צור בשם המבקש: עו"ד סיון כהן בשם המשיבה: עו"ד נאוה בן אור החלטה פרקליטי המבקש מתבקשים להמציא תוך 7 ימים תדפיס של פסק דינו של בית משפט השלום. לאחר מכן יטופל תיק זה. ניתן היום כח באייר תשנ"ז (4.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024220. B04	[ "רע\"פ 97" ]	7,908
16,087	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2422 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין : רוטר אליעזר נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה להארכת מועד בהסכמה לשלושים ימים נוספים במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 745/97 מיום 16.3.97 שניתן על ידי כבוד הנשיא זיילר והשופטים חשין, צור בשם המבקש: עו"ד סיון כהן החלטה כמבוקש. ניתן היום כח בניסן תשנ"ז (5.5.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024220. B02	[ "רע\"פ 97" ]	7,909
2,454	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5934/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. אבו חוסין עזיזה ח'דר אלסרח'י ואח' נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי החלטה העתירה תידון בפני הרכב. נציג היועץ המשפטי לממשלה יוזמן להגיב בכתב ולהשתתף בדיון. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059340. F01	[ "בג\"ץ 5934/97" ]	7,911
54,951	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5934/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : אבו חוסין אלסרח'י ואח' נגד המשיב : שר הפנים בקשה למחיקת העתירה בשם העותרים : עו"ד דחלה מוחמד פסק-דין על פי בקשת ב"כ העותרים, העתירה נמחקת בלא לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ו' ניסן תשנ"ט (23.3.99). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059340. A02	[ "בג\"ץ 5934/97" ]	7,912
2,456	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 3128 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשים: 1. עואד עמאר (קטין) 2. עואד עטאף 3. עואד רחמה ע"י ב"כ עו"ד ר. וורמברנד נגד המשיבים : 1. מרג'יה סאמי 2. הסנה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד סלומון, ליפשיץ ושות' בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.5.97 בת.א. 629/94 המר' 21968/97 שניתנה על ידי כבוד השופט ח. פיזם החלטה 1. לא ברור מתוך ההחלטה אם פרופ' קורצ'ין נשאל אם יש מקום - לדעתו - למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, אם כי עולה ממנה שתוצאת ההפרעות ההתנהגותיות של התובע נכללו בחוות דעתו. 2. ב"כ הצדדים מתבקשים להודיע לבית המשפט תוך 10 ימים מיום קבלת החלטה זו (בהודעה משותפת), אם מסכימים הם לבקש מבית המשפט המחוזי לפנות בכתב לפרופ' קורצ'ין בשאלה אם לדעתו יש מקום לקבל חוות דעת פסיכיאטרית ואם תשובתו תהיה בחיוב, לבקש מבית המשפט לשקול מינוי כזה. ניתנה היום, ג' בסיוון תשנ"ז (8.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031280. J01	[ "רע\"א 97" ]	7,913
2,874	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 3128/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשים: 1. עואד עמאר (קטין) 2. עואד עטאף 3. עואד רחמה נגד המשיבים : 1. מרג'יה סאמי 2. הסנה חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.5.97 בת.א. 629/94 המ' 21968/97 שניתנה על ידי כבוד השופט ח. פיזם החלטה 1. בית משפט קמא לא נענה לבקשה למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי. בהתייחסו למומחה הנוירולוגי שקבע לנפגע 20% נכות, אמר בית המשפט כי מומחה זה "ראה חומר פסיכיאטרי ואחר, עובר למתן חוות דעתו, והוא התייחס לממצאים אלה בחוות דעתו, ואף ציין כי הוא מוסמך להעריך תוצאות הפגיעה הנוירולוגית, גם לגבי הסימפטומים הפסיכו-סוציאליים, כתוצאה מהפגיעה". על כך הבקשה שלפנינו. 2. בית המשפט אינו חייב למנות כל מומחה כיד הבקשה הטובה על הצדדים או מי מהם העלולים לנסות ל"דוג" חוות דעת רפואית בתחום זה או אחר. לבית המשפט שיקול דעת אותו עליו להפעיל בזהירות ובהתאם לחומר שלפניו. 3. בית המשפט ימנה מומחה בתחום מסוים אם מוצא הוא אחיזה לפגיעה באותו תחום ולא ייצור כפילות במינויים. אם ימצא לנכון, יבקש הוא מהמומחים אותם מינה או מי מהם לחוות דעתם בשאלה אם יש - מהבחינה הרפואית - מקום למנות מומחה או מומחים בתחומים נוספים וישקול את עצתם. אף שבדרך כלל ימנה בית המשפט מומחים כמבוקש, יעשה הוא כך אם יש תשתית, לפחות לכאורית, לצורך במינוי כזה ולא יעשה כן אם אין אחיזה לכך בחומר העומד לנגד עיניו לעניין המינוי. 4. לאור העובדה שהתחום הנפשי והנוירולוגי משיקים לעתים זה לזה ולאור חוות דעתו ועדותו של הנוירולוג, אין מקום להתערב בהחלטתו של השופט שסרב למנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה. 5. אם במהלך המשפט יתברר לבית המשפט מחומר הראיות שיש מקום למינוי כזה, יכול הוא בכל שלב להורות על כך בין על פי בקשת צד ובין ביוזמתו. 6. אינני מוצאת להזמין תשובה לגופו של עניין והבקשה נדחית ללא צו להוצאות. ניתנה היום, ח' בתמוז תשנ"ז (13.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031280. J03	[ "רע\"א 3128/97" ]	7,914
2,458	בית המשפט העליון בירושלים ע"א 96 / 7614 בפני: כבוד השופט י' טירקל המבקשים : 1. צחורי ובניו תעשיות בע"מ 2. עופר צחורי נגד המשיבים : 1. "רגבה"- מושב שיתופי חקלאי בע"מ 2. מושב שיתופי רגבה 3. יובל צור בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור החלטה בקשתם של המבקשים להתיר להם להגיש ראיות נוספות בערעור תידון על ידי המותב שידון בערעור. ניתנה היום, י"ז באדר א' תשנ"ז (24.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ	[ "ע\"א 96" ]	7,915
72,743	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7614/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערערים : 1. צחורי ובניו תעשיות בע"מ 2. עופר צחורי נגד המשיבים : 1. "רגבה" - מושב שיתופי חקלאי בע"מ 2. מושב שיתופי רגבה 3. יובל צור ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 12.9.96 בת.א. 5050/94 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא א' גורן בשם המערערים: עו"ד א' גבריאלי, עו"ד ע' לויט בשם המשיבים: עו"ד ח' קלדרון, עו"ד י' קלדרון עו"ד א' רכס פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא א' גורן), שלפיו קיבל בית המשפט את תביעת המשיבים וקבע כי המערערים (חברה ומנהלה) הפרו פטנט מספר 97506 שבבעלות המשיבים, המגן על שיטה להתקנה שטוחה של כיורים במשטחים מחומרים קשיחים. יצוין כי המשיבים טענו בתביעתם, כי המערערים הפרו גם מידגם מספר 17470 שבבעלותם; אלא שבית המשפט המחוזי דחה חלק זה של תביעתם, ועל כך אין לפנינו ערעור. רקע עובדתי ודיוני 2. המשיבה 1 (להלן: רגבה ) היא חברה העוסקת בייצור ריהוט למטבחים. במסגרת זאת עוסקת רגבה גם בשיווק של מוצרים נלווים לרהיטי המטבח, ובכלל זה גם כיורים מיובאים מתוצרת חברת Aquatop , המתאימים ל"התקנה שטוחה". רגבה היא גם בעלת פטנט ישראלי מספר 97506 שעניינו ב"שיטה להתקנה שטוחה של כיור" (להלן: שיטת רגבה ). הפטנט, שהוא פרי המצאתו של המשיב 3 (מר יובל צור), נרשם ביום 1.3.94. התקנה "שטוחה" של כיור היא התקנה, שבה שפתו של הכיור המותקן נמצאת במישור אחד עם פני המשטח שבו מותקן הכיור. הביצוע מצריך פתיחת מיפתח במשטח, אשר שוליו משופעים ותואמים לשיפוע הנגדי של שפת הכיור. בכך מתאפשרת הנחת הכיור המשופע על שוליו של המשטח, ומתקבל מישור אחד. התקנה שטוחה שונה מהתקנה עילית , שבה מותקן הכיור כשהוא תלוי על שפתיו וגבוה מפני המשטח, ומהתקנה תחתית , שבה מותקן הכיור מתחת למיפתח כששפתו העליונה נמוכה מגובה פני המשטח. להתקנה שטוחה של כיור, שמן הסתם היא יותר אסתטית, יש גם יתרונות פונקציונליים, בכך שהיא מונעת היווצרות מירווחים, שהם מקומות מועדים להצטברות שיירי לכלוך. בפטנט של רגבה נטען, כי התקנה שטוחה של כיורים מקובלת, בעיקר, במשטחים רכים (כגון משטחים מחומרים פלסטיים). חיתוך מדויק של המיפתח במשטחים מחומרים קשיחים, כמו שיש וגרניט, נחשב למשימה קשה, שכן שחיקת סכין החיתוך בזמן ביצוע העבודה מונע עיצוב ושיפוע אחידים ומדויקים של המיפתח. שיטת רגבה (כאמור בתביעה מספר 1 של הפטנט) נועדה "להכנת משטח התקנה מחומר קשיח כגון גרניט או שיש להתקנה שטוחה של אביזר בתוכו"; ובכך היא מאפשרת, מה שעד כה נחשב כמשימה קשה, התקנה שטוחה של כיור גם במשטחים קשיחים. השיטה שתוארה בפטנט מבוססת על פיתוח של מכשיר-חיתוך, המורכב מסכינים צמודות לרוטור בצורה קוֹנִית; וכן על השימוש באמצעי הנחיה (שבלונה), שמידותיו תואמים לשולי הכיור המיועד להתקנה, ובסרגלים (spacers) , שהנחתם בין המשטח לבין אמצעי ההנחיה שומרת על מירווח אחיד בין מכשיר החיתוך לבין המשטח. השימוש במכשיר החיתוך מאפשר כיוון והתאמה של הסכינים, תוך כדי ביצוע החיתוך, ביחס לאמצעי ההנחיה, באופן המפצה על שחיקת הסכינים ומונע שחיקה של שולי המיפתח. התהליך, שתואר בתביעה מספר 1 של הפטנט, כולל ארבעה מהלכים, המובאים בזה (בתרגומו, מאנגלית לעברית, של העד המומחה מטעם רגבה): א. יצירת מיפתח בתוך משטח התקנה לשם הנחת אביזר מבפנים לשולי המיפתח; ב. תמיכת אמצעי הנחיה בעל אותו קו מיתאר של שולי האביזר בקירבה למיפתח האמור; ג. חיתוך שולי המיפתח תוך שימוש באמצעי חיתוך על-מנת ליצור שוליים משופעים המותאמים להתקנת האביזר בתוכם במישור אחד; ד. התאמת אמצעי החיתוך האמור תוך כדי הליך החיתוך באופן השומר על אחידות השוליים המשופעים בכל היקף המיפתח האמור. 3. לאחר רישום הפטנט לטובתה, התקשרה רגבה בחוזים עם כמאתיים ועשרים מתקינים של משטחי-שיש, שהוכשרו על-ידה לחיתוך מיפתחים בשיש בשיטת הפטנט, וכן צוידו על-ידה בכלים היעודיים לביצוע העבודה בשיטה האמורה. מתקינים אלה חתמו על חוזים עם רגבה, בהם התחייבו שלא להתקין בשיטת רגבה כיורים שלא נקנו ממנה. 4. המערערת 1 (להלן: צחורי ) היא חברה העוסקת, בין היתר, בייבוא ובשיווק כיורים, הידועים ככיורי Fordham , מתוצרת החברה הבריטית International Spring Ram , שאף הם בעלי שפה משופעת ומתאימים להתקנה שטוחה. המערער 2 הוא מנהלה של צחורי. במהלך ההליכים המשפטיים בבית המשפט המחוזי פיתח מר גדעון צחורי, אביו של המערער 2, "שיטה ומיתקן להכנת משטח להתקנה שטוחה של כיור" (להלן: שיטת צחורי ), המבוססת על שימוש בשבלונה משופעת, בסכין ישרה ובדיסקית מפלסטיק קשיח. וביום 10.1.95 הגישה צחורי לרשם הפטנטים בקשה לרישום פטנט המגן על שיטת צחורי. 5. בתביעתה לבית המשפט המחוזי טענה רגבה, כי הכיורים המיובאים על-ידי צחורי מותקנים בשיטת רגבה, תוך הפרת הפטנט שלה; וכי צחורי מעורבת בהתקנות אלו ולפיכך נושאת באחריות להפרת הפטנט. רגבה טענה, שצחורי אינה מגבילה את עצמה רק לשיווק הכיורים המיובאים על-ידה, אלא עוסקת גם בהפצת שבלונות משופעות, אמצעי המשמש להנחיית הסכין להשגת חיתוך מדויק במשטח. רגבה טענה, כי תחום האיסור המוגן על-ידי הפטנט שלה כולל כל שיטה לעיבוד מיפתח במשטחים קשים, המאפשרת השגה של יצירת מיפתח בעל שוליים משופעים תוך שהיא מפצה על שחיקת הסכין במהלך ביצוע העבודה; ומכאן שגם הפצת השבלונות המשופעות מהווה הפרה של הפטנט. כן טענה, כי הפטנט שלה חל על כל כיור שהותקן בהתקנה שטוחה במשטח קשיח, כשהוא נח על שוליים משופעים, באשר כל כיור כזה מהווה "מוצר ישיר של התהליך", כמשמעו בסעיף 50(א) לחוק הפטנטים, תשכ"ז1967-. ביחס לשיטת צחורי, שבמהלך הדיון בתובענה נתבקש לגביה רישום פטנט, טענה רגבה, כי בשיטת צחורי עצמה יש משום הפרה של פטנט רגבה וממילא אין היא ראויה להירשם כפטנט. על יסוד טענות אלו עתרה רגבה למתן צו-מניעה, שימנע מצחורי להפיק טובת הנאה מהשיטה המוגנת בפטנט ישראלי מספר 97506, בכך שיאסור עליה לשווק כיורים המיועדים להתקנה בשיטת רגבה; יאסור עליה להפיץ שבלונות המשמשות לביצוע מיפתחים בשיש בשיטה האמורה; וכן יאסור עליה לפנות בעצמה, או להפנות את לקוחותיה, אל מתקינים של שיש לצורך התקנתם של כיורים בשיטת רגבה. בנוסף עתרה רגבה למתן צווי תפיסה ומסירה של המוצרים המפרים שברשות צחורי, וכן לחיובה של צחורי בתשלום פיצויים. 6. צחורי טענה להגנתה, כי לא הפרה את הפטנט. כן חלקה על תקפותו של הפטנט, בטענה של היעדר התקדמות המצאתית וכן בטענה שהשיטה המיושמת על-ידי המתקינים שונה מן השיטה המתוארת בפטנט. לטענת צחורי, בשיטת רגבה לא היה כל חידוש, שכן קדמו לה שיטות אחרות להתקנה שטוחה. יצוין, כי לאחר פתיחת ההליכים בבית המשפט המחוזי, צירפה צחורי לכיורים שמכרה מסמכים, שנועדו לרוכשי הכיורים, ובהם הודגש כי אין להתקין את הכיור בשיטה נשוא פטנט 97506. בסדרה אחת של מסמכים נאמר, כי "קיימות שיטות שונות להתקנת הכיור המוכרות למתקיני השיש ברחבי המדינה", וכי אם נתקל הלקוח בבעיה הנוגעת להתקנת הכיור, הריהו מוזמן להתקשר לצחורי. בסדרה אחרת של מסמכים שצורפו לכיורים הבהירה צחורי, כי התקנת הכיור אינה באחריותה אלא באחריותו של מתקין השיש. מפרסומים אלה, אותם יזמה צחורי רק בעקבות הגשת התובענה נגדה, לא ניתן - ואף בית המשפט המחוזי לא ראה מקום - להסיק כל מסקנה, לחובת או לזכות צחורי. 7. עם הגשת תביעתה עתרה רגבה גם למתן סעד ביניים. בהחלטתו מיום 20.10.1994 נעתר בית המשפט (כבוד השופט א' שטרוזמן) לבקשת רגבה בהוצאת צו מניעה זמני האוסר על צחורי להפנות לקוחות להתקנת כיורי "פורדהאם" בשיטת רגבה, או להציג כיורים כאלה כמתאימים להתקנה באותה שיטה. פסק-דינו של בית המשפט המחוזי 8. בפסק-דינו נדרש בית המשפט המחוזי, בראש ובראשונה, לשאלת תחום התפרסותו של הפטנט המגן על שיטת רגבה. בית המשפט קבע, כי הפטנט מגן על שיטה להרכבת כיור משופע במשטח קשה, כשהשיטה כוללת את ארבעת השלבים המתוארים בתביעה מספר 1 של הפטנט. בית המשפט הדגיש, כי הפטנט מגן רק על השיטה הנתבעת בו, ולא על כל שיטה אחרת ליצירת מיפתחים במשטחים קשים. להלן נדרש בית המשפט לפרשנותו של הפטנט. מקריאת מסמכי הפטנט, כמכלול, העלה בית המשפט, כי חשיבות מרכזית יוחסה בפטנט לפיצוי על שחיקת הסכין במהלך ביצוע החיתוך; כשמטרה זו מושגת בשתי דרכים עיקריות: האחת - עניינה באפשרות לכוון את הסכין הקוֹנִית, באופן המשנה את נקודות המגע שבין הסכין לבין המשטח; ו השניה - עניינה השימוש ב"ספייסרים", סרגלים המונחים בשעת פתיחת המיפתח בין המשטח לבין השבלונה, לשמירת מירווח אחיד בין הסכין לבין המשטח. לפיכך נקבע, כי עיקר האמצאה שבשיטת רגבה הוא ביכולת לפצות על שחיקת הסכין תוך כדי ביצוע החיתוך של המיפתח. 9. בית המשפט דחה את טענת רגבה, כי הפטנט חל גם על השבלונה (אמצעי ההנחיה). ביחס לשבלונה נקבע, שהיא איננה כלולה בתחום המוגן על-ידי הפטנט; באשר לשבלונה אין ולא כלום עם פתרון הבעיה הנובעת משחיקת הסכין, ואף מפני שהשימוש בשבלונות אינו חדש וגם אינו ייחודי לשיטת רגבה. כן דחה בית המשפט את טענת רגבה, כי על-פי הוראת סעיף 50(א) לחוק הפטנטים, חל הפטנט גם על כל כיור שהותקן במשטח קשה בשיטת התקנה שטוחה. בית המשפט קבע, כי מתן הגנה כה רחבה לשיטת רגבה אינו מתחייב מן הפטנט ואף עלול לסכל פיתוחים חדשים. ובקבלו, לעניין זה, את טענת צחורי קבע, כי "המוצר הישיר של התהליך", שלגביו חל הפטנט של רגבה, אינו הכיור אלא המיפתח במשטח. 10. ביחס לעיקרה של המחלוקת קיבל בית המשפט את טענת רגבה וקבע, כי עקרונית נושאת צחורי באחריות להפרת הפטנט. הנחת המוצא של בית המשפט הייתה, כי משהוברר שהכיורים הנמכרים על-ידי צחורי מותקנים במיפתחים משופעים במשטחים קשים - המהווים "מוצר ישיר" של התהליך המוגן בפטנט של רגבה - נטל הראיה לטענת צחורי, שהכיורים שנמכרו על-ידה הותקנו בשיטה שאינה מפרה את שיטת רגבה, רובץ על צחורי. קביעה זו סמך בית המשפט על חזקתו של סעיף 50(ב) לחוק הפטנטים (כנוסחו בזמן הרלוונטי), תוך שהוא מניח שהתנאים לתחולת החזקה אכן מתקיימים. בראיות שהובאו על-ידה חתרה צחורי להוכיח את קיומן של שיטות שונות להתקנה שטוחה של כיורים, שקדמו לשיטת רגבה. בקבלו את טענות רגבה קבע בית המשפט, כי השיטות אליהן היפנתה צחורי, ברובן המכריע, אינן רלוונטיות: בין משום שלא נועדו לביצוע התקנה במשטחים קשיחים (כאלו, למשל, היו שיטות ההתקנה של כיורים מתוצרת Schock וכן של כיורי Corian וכיורי Avonite ); בין משום שההתקנה בהן כרוכה בשימוש באמצעים שונים אחרים (כמו, למשל, שיטת ההתקנה של כיורים מתוצרת Kohler ); ובין משום שלא הוכח מהי השיטה בה מושגת התוצאה של התקנה שטוחה (כך, למשל, שיטת ההתקנה של כיורי Carron , וכן שיטת "ליגל"). ביחס לשיטה המשלבת בין שיטת "קוריאן" (התקנה שטוחה במשטח רך) לשיטת Cesark , נקבע, כי אין היא מספקת פתרון לבעיה של שחיקת הסכין, ובית המשפט אף לא השתכנע בדבר עצם קיומה של שיטה כזאת. ביחס לשתי שיטות אחרות - השיטה הידנית ושיטת CNC - לא נתגלעה אמנם מחלוקת כי הן שונות משיטתה של רגבה. אך גם בהן לא מצא בית המשפט בסיס לערעור החזקה, מכוחה הוטל על צחורי להוכיח, כי ההתקנה של כיורי צחורי לא בוצעה בשיטת רגבה. אשר לשיטה הידנית, שמשמעה חיתוך ועיבוד ידני של מיפתח במשטח, נקבע, כי היא איננה מדויקת, אין בה היגיון כלכלי ואף לא הוכח שיש מתקינים העושים בה שימוש; ומכאן שאף היא אינה רלוונטית. בשיטת CNC מתבצע עיבוד המיפתחים באמצעות מרכז ממוחשב. בכך מושג דיוק מרבי, אולם המיכשור הנדרש לביצוע העבודה בשיטה זו הוא יקר ונמצא רק ברשות מתקינים בודדים. מכאן שהנטל להוכיח, שכיורי צחורי הותקנו בשיטת CNC , רובץ על צחורי, ובהיעדר ראיה לסתור עומדת בעינה החזקה שהם הותקנו בשיטת רגבה. 11. כבר נזכר, כי במהלך בירור התובענה לפני בית המשפט המחוזי הגישה צחורי את בקשתה לרישום פטנט על שיטת התקנה חדשה (פרי המצאתו של גדעון צחורי, אביו של המערער 2). רגבה טענה, כי בשיטת צחורי אין כל חידוש המצאתי, וכי אף בה עצמה יש משום הפרת הפטנט שלה. את השאלה אם שיטת צחורי ראויה להירשם כפטנט הניח בית המשפט להכרעתו של רשם הפטנטים. עם זאת קבע, כי שיטת צחורי, כשלעצמה, אינה מפרה את הפטנט של רגבה. ואולם, בשל היותה של שיטת צחורי שיטה חדשה, אשר השימוש בה החל בראשית 1996, סירב בית המשפט המחוזי להניח, כי הכיורים שנמכרו על-ידי צחורי לאחר השלמת הפיתוח של שיטתה אמנם הותקנו בשיטתה; ואף לגבי כיורים אלה הוטל על צחורי להוכיח, כי הם לא הותקנו בשיטה המפרה את הפטנט של רגבה. בהחלת קביעתו העקרונית, כי בהיעדר ראיה לסתור נושאת צחורי באחריות להפרת הפטנט, הבחין בית המשפט המחוזי בין התקופה שעד להשלמת הפיתוח של שיטת צחורי, כשזו כוללת גם את הזמן שקדם לרישום הפטנט לטובת רגבה, לבין התקופה שמן המועד בו הגישה צחורי את בקשתה לרישום פטנט שיגן על שיטתה. בית המשפט קבע, כי ביחס לכיורים שנמכרו על-ידה בתקופה הראשונה תופטר צחורי מאחריות להפרת פטנט רגבה רק אם תוכיח שכיורים אלה הותקנו בשיטת CNC , ואילו ביחס לכיורים שנמכרו על-ידה בתקופה השניה תופטר מאחריות להפרה רק אם תוכיח שכיורים אלה הותקנו באחת משתי השיטות החלופיות: בשיטת CNC , או בשיטת צחורי. 12. ואולם בהחלת חזקתו של סעיף 50(ב) לחוק הפטנטים לא היה די כדי להוביל לחיובה של צחורי באחריות להפרת הפטנט של רגבה. הלוא עיסוקה של צחורי היה, אך ורק, בייבואם ובשיווקם של כיורי "פורדהאם". צחורי לא עסקה בהתקנת הכיורים; ועד להגשת התובענה נגדה, המחשבה באיזו שיטה ובידי מי מותקנים הכיורים ששווקו על-ידה, כלל לא הטרידה אותה. בית המשפט המחוזי היה ער לכך, שאם כיורים אלה הותקנו בשיטה המפרה את הפטנט של רגבה, כי אז המפרים הישירים של הפטנט הם מתקיני השיש, שמן הסתם נמנו עם המתקינים המורשים שהוכשרו על-ידי רגבה לביצוע העבודה בשיטתה, ואף צוידו על-ידה בכלי העבודה הנדרשים; ויצוין כי גם רגבה לא טענה, שבין צחורי לבין מתקינים אלה התקיימו יחסי עבודה, יחסי שליחות, או יחסים מחייבים אחרים. עם זאת קבע בית המשפט, כי צחורי ידעה שהכיורים אותם היא מוכרת עתידים להיות מותקנים בדרך שיש בה משום הפרת הפטנט של רגבה. על ידיעה זו למד בית המשפט, בעיקר, מהעובדה שצחורי סיפקה שבלונות משופעות, חינם, לכל דורש, כאשר עד לפיתוחה של שיטת צחורי לא היה כל שימוש לשבלונות הללו, אלא לצורך התקנה בשיטת רגבה. בנסיבות אלה נקבע, שהספקת השבלונות איפשרה להפר את הפטנט, וזאת למרות שהשבלונות המשופעות, כשלעצמן, אינן מוגנות על-ידי הפטנט. בית המשפט קבע, כי העובדה שצחורי היא החוליה היותר רחוקה בשרשרת הגורמים המובילים למבצעי המעשים המפרים, אינה פוטרת אותה מאחריות להפרת הפטנט. קביעה זו ביסס, במקביל, על שלוש קונסטרוקציות משפטיות שונות: קיום אחריות ישירה בגין הפרת פטנט, על-פי חוק הפטנטים; העיקרון הנזיקי של "מעוולים במשותף"; ודוקטרינת "ההפרה התורמת". בית המשפט המחוזי פסק, כי כל אחת ואחת מהדרכים הללו מובילה למסקנה שצחורי נושאת באחריות להפרת הפטנט, הגם שהמפרים בפועל היו אחרים. 13. בבוחנו את פעילותה של צחורי לאור הוראותיו של חוק הפטנטים קבע בית המשפט, כי בפעילות זו היה משום "ניצול אמצאה", כמשמעו בסעיף 1 לחוק הפטנטים, וכי צחורי הינה בגדר "כל אדם זולתו", כמשמעו בסעיף 49(א) לחוק, שרגבה (כבעלת הפטנט) זכאית למנוע ממנו ניצול זה. הפרת פטנט, הוסיף בית המשפט, דומה באופייה לעוולה של הסגת גבול, ומנקודת מבטם של דיני הנזיקין יש להחיל על צחורי אחריות להפרת הפטנט, בידי מתקיני הכיורים בשיטת רגבה, על-פי העיקרון בדבר אחריותם של "מעוולים במשותף", בהתאם לסעיף 12 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בנוגע לדוקטרינת ה"הפרה התורמת", המוכרת במשפט האמריקאי, קבע בית המשפט, כי על-אף שחוק הפטנטים לא אימץ במפורש דוקטרינה זו, הרי שהלכה למעשה היא הוכרה בו, בין במסגרת הגדרותיהם הרחבות של סעיפים 1 ו49- לחוק הפטנטים ובין מכוח תחולת דיני הנזיקין. לפיכך, קבע, נושאת צחורי באחריות גם כמי שתרמה להפרת הפטנט. ביחס למערער 2 (מנהלה של צחורי) נקבע, כי גם הוא נושא באחריות להפרת הפטנט של רגבה; וזאת לא משום היותו מנהל, אלא בשל מעורבותו האישית בביצוע הפעולות שהיה בהן משום הפרת הפטנט. 14. בית המשפט פסק, אפוא, לקבל את תביעתה של רגבה בנושא הפרת הפטנט. בפסק-דינו הוצהר, כי מכירת כיורים משופעים על-ידי צחורי מהווה הפרה של פטנט רגבה, וניתן צו-מניעה, האוסר על צחורי לעסוק בכיורים משופעים בכל דרך שיש בה משום שימוש בשיטת רגבה, או משום ניצול עיקר האמצאה נשוא הפטנט, והאוסר עליה גם להפנות אחרים למתקיני שיש לשם ביצוע התקנה של כיורים בשיטת רגבה. כן חויבה צחורי למסור לרגבה דין וחשבון, בהתאם לסעיף 183(ד) לחוק הפטנטים, בו תפרט את כל הנתונים אודות כיורים משופעים שנמכרו על-ידה מאז כניסתו לתוקף של פטנט רגבה; מועדי המכירה, התמורה שנתקבלה והרווח שהופק ממכירת כל כיור כזה. צחורי חויבה להשיב לרגבה את הרווחים שהפיקה ממכירות אלו, אלא אם תראה אחת מאלה: ביחס לכל כיור שנמכר על-ידה לפני יום 10.1.95 (המועד בו הגישה צחורי את הבקשה לרישום פטנט על שיטתה), שהוא הותקן בשיטת CNC ; וביחס לכל כיור שנמכר על-ידה לאחר יום 10.1.95, כי התקנתו בוצעה בשיטת CNC או בשיטת צחורי. גדר המחלוקת בערעור 15. פרקליטי הצדדים הגישו לנו כתבי סיכומים מפורטים ומנומקים. העיון בסיכומיהם מעלה כי המחלוקת בין בעלי הדין, בדבר צדקת חיובה של צחורי באחריות להפרת הפטנט של רגבה, מקיפה חמש סוגיות עיקריות: ראשית , האם שיטת רגבה כוללת אמצאה כשירת פטנט? שנית , מה גדר תחולתו של הפטנט? שלישית , על מי רובץ נטל הראיה ביחס לטענה שהפטנט הופר? רביעית , האם ניתן לקבוע שכיורים ששווקו על-ידי צחורי הותקנו בשיטת רגבה? ו חמישית , אם הפטנט אכן הופר, כלום הוקם בסיס עובדתי ומשפטי לחיובה של צחורי באחריות להפרה? אדון, כסדרן, בחמש הסוגיות. תוקפו, פרשנותו והיקפו של פטנט רגבה 16. צחורי חזרה לפנינו על טענתה, כי שיטת רגבה אינה ראויה להיחשב "אמצאה כשירת פטנט", כמשמעה בסעיף 3 לחוק הפטנטים. צחורי טוענת, כי גם לפני פיתוחה של שיטת רגבה נודעו שיטות להתקנה שטוחה של כיורים משופעים במשטחים מחומרים קשיחים; ואף הפיצוי על שחיקת סכין החיתוך, שהוא חידושה העיקרי של שיטת רגבה, איננו מרכיב חיוני. מכאן שהפטנט המגן על שיטת רגבה הוא חסר תוקף. אין בידי לקבל טענה זו. עובדת קיומן של שיטות קודמות לא נעלמה מעיניו של בית המשפט המחוזי. עם זאת הגיע בית המשפט למסקנה, כי בפתרון הבעיה הכרוכה בשחיקת הסכין במהלך החיתוך יש משום חידוש ותועלת, המהווים התקדמות המצאתית. נראה לי, שמסקנה זו מעוגנת היטב בחומר הראיות שהיה לפני בית המשפט המחוזי, ואין כל יסוד להתערב בה. 17. הצדדים חלוקים בדבר היקף תחולתו של הפטנט והגדרת התחום המוגן על-פיו. לטענת צחורי, התהליך המוגן בפטנט רגבה הוגבל, במפורש, לשלב החיתוך של המיפתח במשטח מחומר קשיח; ונמצא שהפטנט איננו מגן על שלב הרכבת הכיור, שתורו מגיע רק לאחר השלמתו של התהליך המוגן. מכאן מבקשת צחורי להסיק, כי עיסוקה בייבוא ושיווק כיורים אינו מהווה הפרה של הפטנט; זאת גם אם מניחים כי ידעה, או שהיה בידה להעריך, שהתקנת הכיורים אפשר שתתבצע בשיטת רגבה. בתשובתה טוענת רגבה, כי אף שהתהליך המוגן בפטנט הוא שיטה לביצוע חיתוך מדויק ואחיד של מיפתח במשטח מחומר קשיח, הרי שמטרת התהליך היא לאפשר התקנה שטוחה של כיור. לטענת רגבה, מכירת כיורים המיועדים להתקנה שטוחה, בשיטה המוגנת בפטנט, מהווה הפרה של הפטנט; ויהיה זה ניסיון מלאכותי להבחין, בין מי שמפר את הפטנט בהתקנת כיור בשיטת רגבה, לבין מי שמכר את הכיור, בידיעה או בהנחה שהוא יותקן בשיטה זו. 18. קביעת גבולות תחולתו של פטנט מהווה נקודת מוצא לבירור השאלה אם הפטנט הופר. ההכרעה בשאלה אם הפטנט הופר תלויה, לרוב, בקביעת היקף תחולתו, ואילו קביעת היקף תחולתו של הפטנט מהווה, בעיקרה, סוגיה פרשנית (ע"א 804/89 לנפלסט (1974) בע"מ נ' ברקמן , פ"ד מו(2) 295, 302). פרשנות של פטנט אינה שונה, בעיקרון, מפרשנותו של כל מסמך אחר, והכללים הרגילים החלים לגבי פרשנותם של מסמכים חלים גם על פרשנות של פטנט. עם זאת, בפרשנותו של פטנט "מתחייבת זהירות פרשנית לאור אופיו וכוחו המיוחדים של הפטנט, כמקנה מעין מונופולין בשוק" (דברי הנשיא שמגר בע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(4) 45, 65). בבואו לקבוע את היקף תחולתו של פטנט רגבה, יישם בית המשפט המחוזי כהלכה את ההנחיה בדבר הזהירות המתחייבת בפרשנות פטנט. הפטנט של רגבה מגן על אמצאה שהיא תהליך. סעיף 50(א) לחוק הפטנטים מורה: "היתה האמצאה תהליך, יחול הפטנט גם על המוצר הישיר של התהליך". הצדדים נחלקו בשאלה, מהו "המוצר הישיר" של התהליך המוגן בפטנט. רגבה, כזכור, טענה, כי הפטנט חל, לא רק על התהליך שבגינו ניתן, אלא גם על כל כיור שהותקן במשטח קשה בשיטת התקנה שטוחה; משמע, כי המוצר הישיר הוא הכיור. בדחותו טענה זו קבע בית המשפט, כי "הגנה על כל כיור המותקן בהתקנה שטוחה במשטח קשה היא תחום רחב מדי. ההגנה הראויה צריכה לספק את האינטרס הפרטי של רגבה ואת האינטרס הציבורי גם יחד, מבלי שההגנה תרפה את ידי רגבה מלפתח ומלהמציא המצאות נוספות, ומבלי שהציבור יימצא נפסד". בית המשפט היה ער לכך, כי תכליתו הסופית של התהליך המוגן בפטנט היא לאפשר התקנה שטוחה של כיור במשטח קשה. עם זאת קבע, כי החלת הפטנט גם על הכיור אינה מתחייבת מן הפטנט, וכי "המוצר הישיר" של התהליך המוגן אינו הכיור אלא המיפתח במשטח, המיועד להתקנת הכיור. לקביעתו האמורה יש עיגון ברור בלשון התביעות של הפטנט. עניינו של הפטנט הוא בשיטה לביצוע חיתוך מיפתח במשטח קשיח, המפצה על שחיקת הסכין במהלך הביצוע, ובכך שומרת על אחידות שוליו המשופעים של המיפתח. התקנת הכיור המשופע, על גבי המיפתח, היא פעולה מאוחרת, שתורה מגיע רק לאחר השלמת התהליך של חיתוך המיפתח. פעולה זו חורגת מגדר התחום המוגן על-ידי הפטנט; ובתביעות הפטנט אין כל התייחסות לכיור כלשהו, שהפטנט אמור להגן עליו. קביעת בית המשפט אף תואמת את ההלכה הפסוקה (ראו ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי ואח' , פ"ד מח(5) 661, 678 ואילך); ומשקפת איזון ראוי בין הרצון להגן על קניינם של ממציאים ולתמרצם, מחד, לבין ההכרח לתחום כראוי את המונופולין המוענקים במסגרתו של פטנט. נטל הראיה ביחס לטענה שהפטנט הופר 19. חרף הכרתו בצדקת טענתה של צחורי, כי המוצר הישיר של התהליך המוגן בשיטת רגבה איננו הכיור אלא המיפתח, קבע בית המשפט המחוזי, שכדי להיחלץ מאחריות להפרת הפטנט מוטל על צחורי להוכיח, כי הכיורים שנמכרו על-ידה הותקנו בשיטה שאינה מפרה את שיטת רגבה. קביעה זו, שהטילה על צחורי נטל ראיה כבד, לסתור חזקת הפרה ביחס לכל כיור וכיור ששווק על-ידה, סמך בית המשפט על הוראת סעיף 50(ב) לחוק הפטנטים. נוסחו של סעיף 50(ב) הוחלף לאחרונה (ראו סעיף 5(4) לחוק לתיקון דיני הקנין הרוחני (התאמה להוראות הסכם הטריפס), התש"ס1999-). נוסחו בזמן הרלוונטי היה כלהלן: "(ב) הטוען שמוצר פלוני, שבמהלך הרגיל של הענינים הוא מוצר ישיר של תהליך נושא הפטנט, לא יוצר באמצעות אותו תהליך - עליו הראיה". צחורי טענה, כי בהחילו עליה את נטל הראיה, לסתירתה של חזקת ההפרה הנלמדת מסעיף 50(ב), קבע בית המשפט למעשה - תוך שסטה מקביעתו הקודמת בנושא זה - כי המוצר הישיר של התהליך המוגן בפטנט הוא הכיור. טענה זו אין בידי לקבל. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת רגבה, שהכיורים הנמכרים על-ידי צחורי מותקנים במיפתחים משופעים במשטחים קשים. הואיל וקבע, כי מיפתחים כאלה מהווים "מוצר ישיר" של התהליך המוגן בפטנט של רגבה, בא לכלל מסקנה, כי נתקיימו התנאים להחלת חזקתו של סעיף 50(ב). לשווא נאחזו פרקליטי הצדדים במה שנראה להם כפתח לחידוש מחלוקתם בשאלה, אם המוצר הישיר של חיתוך מיפתח המבוצע בשיטת רגבה הוא המיפתח, או הכיור שלהתקנתו נועד המיפתח. הכרעתו הברורה של בית המשפט המחוזי לא הותירה מקום לשום אי-בהירות ביחס לשאלה זו. השאלה המהותית, הטעונה הכרעה מלפנינו, היא אם בית המשפט המחוזי צדק בהנחתו, כי נתקיימו התנאים להחלת סעיף 50(ב) על צחורי. עד שאפנה לשאלה זו, שהיא בעיקרה שאלה עובדתית, אקדים ואזכיר, כי נטל הראיה לטענתו, כי פטנט שבבעלותו הופר, רובץ על בעל הפטנט. פועלו של סעיף 50(ב) מוגבל למקרה, בו מוכיח בעל פטנט שנושאו הוא תהליך, כי הנתבע ייצר מוצר זהה למוצר הישיר, שבמהלך הרגיל מיוצר באמצעות התהליך המוגן. משהוכיח זאת בעל הפטנט, מועבר הנטל לשכמו של הנתבע הנדרש להוכיח, כי המוצר המוחזק כמפר לא יוצר בתהליך המוגן בפטנט (ע"א 436/77 איקאפרם בע"מ נ' Gradstan Limited , פ"ד לג(1) 260, 262); והתוצאה הישירה מאי-עמידתו של הנתבע בנטל זה היא חיובו באחריות להפרת הפטנט. 20. מסקנת בית המשפט המחוזי, כי יש להחיל על צחורי את חזקת ההפרה בהתאם לסעיף 50(ב) לחוק הפטנטים, מיוסדת על שתי הנחות מוקדמות: האחת, כי רגבה הביאה ראיה מספקת לכאורה לביסוס טענתה, שכיורים מסוג "פורדהאם", המיובאים ומשווקים על-ידי צחורי, ככלל מותקנים בשיטת רגבה, תוך הפרת הפטנט שלה. והשניה, כי צחורי - תוך שידעה, ולפחות העריכה, שמצב דברים כזה מתקיים - פעלה באופן אשר עודד, ולפחות איפשר, את ההפרות. השאלה הניצבת לפנינו היא: האם בית המשפט המחוזי צדק בשתי הנחותיו האמורות? ודוק: אישור החלטתו, להחיל על צחורי את חזקתו של סעיף 50(ב) לחוק, מותנה באימוץ שתי ההנחות עליהן התבססה ההחלטה. פרקליטי הצדדים הרחיבו בטיעוניהם גבי סוגיה זו. פרקליטי צחורי טענו, כי מטעם רגבה לא הובא גם שמץ ראיה לכך שכיור כלשהו מסוג "פורדהאם" בפועל אכן הותקן בשיטת רגבה. בנסיבות אלו, ותוך שהתעלם לחלוטין מאפשרויות אחרות - כגון האפשרות שכיורים אשר שווקו על-ידי צחורי לא הותקנו במשטחים קשיחים אלא במשטחים רכים - שגה בית המשפט המחוזי בהחילו עליה את חזקתו של סעיף 50(ב). להלן ביקרו את צדקת הכרעותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי. לטענתם, שגה בית המשפט בכל אחת משלוש הקונסטרוקציות המשפטיות שעל יסודן קבע, כי חרף היותה חוליה רחוקה בשרשרת הגורמים המובילים למבצעי העבודה במשטחים בשיטת רגבה, נושאת צחורי באחריות להפרת הפטנט. כן טענו, כי בית המשפט לא הבחין בין חיובם החוזי של מתקיני השיש כלפי רגבה, שלא להשתמש בשיטת רגבה להתקנת כיורים שלא נקנו אצלה, לבין ההגנה על שיטת רגבה הנגזרת מן הפטנט. בקביעתו, כי צחורי איפשרה למתקיני השיש להפר את הפטנט, הכפיף אותה בית המשפט, למעשה, לחיובם החוזי של המתקינים; ובכך, בעקיפין, הרחיב את תחום המונופולין של רגבה, מעבר למתחייב מהגדרותיו ופרשנותו של הפטנט. תשובת באי-כוחה של רגבה לטענות אלו היא, כי על דבר מעורבותה של צחורי בהפרת הפטנט רשאי היה בית המשפט ללמוד הן מן העובדה שצחורי סיפקה לכל דורש שבלונות משופעות, שבזמן הרלוונטי לא יכלו לשמש לשום מטרה אחרת זולת להתקנה שטוחה בשיטת רגבה, והן מהודאת גדעון צחורי, בעדותו, כי צחורי הייתה מודעת לכך שלפחות חלק מן הכיורים הנמכרים על-ידה מותקנים בשיטת רגבה. בנסיבות אלו, טענו, לא נדרשה כל ראיה מצד רגבה להוכחת ההפרה, ובדין תלה בית המשפט את שחרורה של צחורי מאחריות למעשיהם המפרים של מתקיני השיש בהבאת ראיה, ביחס לכל כיור מסוים, שהתקנתו של אותו כיור לא נעשתה בשיטה המפרה את פטנט רגבה. האם הוכיחה רגבה כי הפטנט שלה הופר? 21. אתייחס תחילה להנחתו הראשונה של בית המשפט המחוזי, כי רגבה הוכיחה - לפחות לכאורה - שהכיורים המשווקים על-ידי צחורי, ככלל, מותקנים בשיטת רגבה. להבדיל מהנחתו השניה, שלבירור צדקתה יש גם פן משפטי, הנחתו הראשונה של בית המשפט מיוסדת על הכרעה עובדתית. 22. כזכור, בחן בית המשפט המחוזי שיטות שונות להתקנה שטוחה של כיורים; ומשפסל את רוב השיטות, כבלתי רלוונטיות, קבע, כי עד לפיתוחה של שיטת צחורי, השיטות היחידות בהן ניתן היה להתקין כיורים משופעים במשטחים קשים, היו שיטת רגבה ושיטת CNC . קביעה זו החיל גם על הכיורים ששווקו על-ידי צחורי. כדברי בית המשפט: "המסקנה היא, שכל כיור ששוליו משופעים, שנמכר על-ידי צחורי בתקופה שלפני שיטת צחורי, הותקן בשיטת רגבה, ומשום כך הפר את הפטנט, אלא אם יראה צחורי שהכיור הותקן על-ידי מתקין שיש שברשותו מכונת CNC , שאז נאמר שהוא הצליח לסתור את החזקה...". ובדחותו את טענת צחורי, כי משלא הובאה ראיה מצד רגבה, כי מתקין שיש כלשהו השתמש בשיטת רגבה להתקנת כיור מסוג "פורדהאם", אמר בית המשפט: "כעניין מצוי, מותקנים כיורים שאינם של רגבה בהתקנה שטוחה במשטחים קשים, ובין היתר כיורי פורדהאם - הם כיורי צחורי. כיורים אלה מותקנים גם הם במיפתחים משופעים שעוצבו במשטח קשה. מיפתח זה מוגן על-ידי רגבה. החזקה שמקים החוק בסעיף 50 הנ"ל, מעבירה את נטל הראיה לצחורי, להראות שהכיורים הותקנו בשיטה השונה משיטת רגבה. --- משום כך אין מקום לתלונת צחורי, על שרגבה לא הביאה מתקיני שיש, שיעידו על שהתקינו כיורי צחורי בשיטת רגבה". לקביעה דומה הגיע בית המשפט המחוזי בנוגע לתקופה שלאחרי פיתוח שיטת צחורי. גבי תקופה זו הניח בית המשפט, כי כל כיור משופע שנמכר על-ידי צחורי הותקן בשיטת רגבה והפר את הפטנט, אלא אם תוכיח צחורי שהכיור הותקן בשיטת CNC או בשיטת צחורי. 23. לכאורה, ענייננו בהכרעה עובדתית, שאין זה ממידתה של ערכאת הערעור להתערב בה. עם זאת נראה, שבהכרעתו האמורה הרחיק בית המשפט לכת. הלוא כיורים משופעים, המיועדים להתקנה שטוחה ושניתן גם להתקינם במשטחים קשים - בכללם כיורים מדגמי "אקוואטופ" (המיובאים על-ידי רגבה) ו"פורדהאם" (המיובאים על-ידי צחורי) - מיוצרים ומשווקים במדינות רבות ברחבי העולם, שלפחות בחלקן (כפי שסביר להניח) שיטת רגבה כלל אינה מוכרת. בנוסף - ובכך כמדומה העיקר - הכרעת בית המשפט מבוססת על ההנחה, שכל הכיורים ששווקו על-ידי צחורי, או רובם ככולם, הותקנו במשטחים קשיחים. אלא שגם הנחה זו הייתה טעונה ראיה לביסוסה; שכן, ייחודם של כיורים בעלי שוליים משופעים הוא רק בהתאמתם להתקנה שטוחה. התקנה שטוחה אפשרית, בין במשטחים רכים (מחומרים פלסטיים) ובין מחומרים קשיחים (כמו שיש וגרניט). הפטנט של רגבה נועד להגן על שיטת התקנה במשטחים קשים, ובהיעדר ראיה לכך, שכיורים מסוג "פורדהאם" יועדו, לפחות בדרך כלל, להתקנה במשטחים קשים, מוצא אני קושי לאשר את קביעת בית המשפט, ש"כעניין מצוי, מותקנים כיורים שאינם של רגבה בהתקנה שטוחה במשטחים קשים, ובין היתר כיורי פורדהאם". אך אפנה להנחתו השניה של בית המשפט המחוזי. נראה שהמסקנה אליה הגעתי ביחס להנחה השניה, מייתרת את הצורך להתערב בקביעה העובדתית שביסוד הנחתו הראשונה. כלום הוקם בסיס עובדתי ומשפטי לחיובה של צחורי? 24. הפטנט של רגבה מגן על שיטה להתקנה שטוחה של כיורים במשטחים קשים. צחורי אינה עוסקת בהתקנת כיורים, אלא בייבוא ובשיווק של כיורים משופעים, המתאימים להתקנה שטוחה. בנתון למקרים חריגים, צחורי אינה מוכרת כיורים לצרכנים הנזקקים להם. ככלל, היא משווקת את הכיורים לסיטונאים, המפיצים אותם לקמעונאים. צרכן הנזקק לכיור כזה קונה אותו מקמעונאי. התקנת הכיור היא מעניינו של הצרכן. משמע, שגם אילו הוכח, שכיורים ששווקו על-ידי צחורי אכן הותקנו בשיטת רגבה, המסקנה היחידה שניתן היה להעלות מכך היא, כי המתקינים שביצעו את עבודת ההתקנה הפרו את הפטנט של רגבה. חיובה של צחורי באחריות להפרת הפטנט - שאם הופר הרי שהופר על-ידי מתקיני השיש - מותנה היה בהבאת ראיה ממשית לכך שצחורי נטלה חלק בהפרת הפטנט. בית המשפט המחוזי סבר, כי די בעובדה (שלא נשנתה במחלוקת), שצחורי סיפקה לכל דורש שבלונות משופעות, כדי להוביל למסקנה שצחורי הייתה מעורבת בהפרת הפטנט. כדברי בית המשפט: "אספקת שבלונות בנסיבות אלה, איפשרה את הפרת הפטנט, ובוודאי שכך כאשר השבלונות סופקו בצמידות לכיורים המשופעים. בלעדי אספקת השבלונות, ייתכן שלא הייתה מתרחשת הפרה. הדברים שהובאו לעיל, על אדישות צחורי לשיטה בה הותקנו הכיורים, הם לכל הפחות עצימת עיניים, שכמוה כידיעה ממש". 25. קביעה זו מעוררת קושי. ראשית, אין היא מתיישבת עם קביעת בית המשפט, אותה כבר הזכרתי, שהשבלונות המשופעות, כשלעצמן, אינן מוגנות במסגרת הפטנט. בדחותו את טענת רגבה, כי אף בהפצת השבלונות יש משום הפרה של הפטנט, הטעים בית המשפט, כי "לאמצעי ההנחיה אין ולא כלום עם בעיית השחיקה. השימוש בשבלונה אינו חדש. שבלונות משמשות אנשי מקצוע בתחומים רבים לסימון מדויק.--- השבלונה המשופעת בשיטת רגבה היא אמצעי המנחה את הסכין, כדי לוודא דיוק במקום החיתוך, ולא כדי לפתור את בעיית השחיקה". זאת ועוד: מפסק-דינו של בית המשפט המחוזי עלה, כי בשבלונות ניתן לעשות שימוש גם להתקנת כיורים במשטחים רכים. כך נובע, בחינת קל וחומר, ממסקנת בית המשפט, שלפיה "מותר לכל אדם להשתמש בשבלונה משופעת לשם התקנת כיורים, וגם במשטחים קשים - אולם אסור לו להשתמש בשיטת רגבה לשם כך" (ההדגש שלי - א' מ'). בהיעדר ראיה, שהכיורים ששווקו על-ידי צחורי הותקנו במשטחים קשים דווקא, לא ניתן לראות בהספקת השבלונות, המתאימות גם להתקנה במשטחים רכים, אינדיקציה למעורבות צחורי בהפרת פטנט רגבה. 26. רגבה נתלתה בעדותו של גדעון צחורי (אביו של מערער 2) וביקשה לראות בתשובותיו לשאלות שהוצגו לו בחקירה הנגדית הודאה מפורשת בכך, כי צחורי הייתה מודעת לכך שלפחות חלק מן הכיורים הנמכרים על-ידה מותקנים בשיטת רגבה. עיינתי בעדותו של מר צחורי, בעמ' 222 ובעמ' 242 לפרוטוקול, שהם שני מראי המקום אליהם הופנינו על-ידי פרקליטי רגבה. דברי העד בעמ' 222 לפרוטוקול כלל אינם שייכים לעניין. בעמ' 241/2, אגב חקירה בנושא הפצת השבלונות, נשאל העד באלו שיטות עבדו השיישנים שהתקינו את הכיורים ששווקו על-ידי צחורי. תחילה השיב: "שיטה שהם בוחרים". משנאמר לו, כי השיטה שלו (קרי: שיטת צחורי) עדיין לא הייתה בתוקף, הוסיף: "השיטה שלי גם היום, מה זאת אומרת בתוקף, לקחת כלי ולעבוד בשיפוע? עבדו גם בשיטת רגבה, יכול להיות שחלקם עשו את זה, אבל הרוב לא עשו את זה " (ההדגש שלי - א' מ'). לכאורה יש כאן מקצת הודיה, אלא שמנוסח הדברים קשה להסיק אם הם מבוססים על ידיעה ממשית, או שמא רק על הנחה (" יכול להיות שחלקם עשו את זה"). בין ובין כך, על דברים אלה בלבד הייתי נזהר מלקבוע מימצא לחובת צחורי, כי שיווקה כיורים בידיעה שהתקנתם תיעשה בשיטת רגבה, או שסיפקה את השבלונות בידיעה שהן תשמשנה להתקנה בשיטה זו דווקא. יצוין כי גם בית המשפט המחוזי, שציטט את דברי העד בנקודה זו, מצא בהם חיזוק רק לקשר שבין הפצת השבלונות על-ידי צחורי לבין הפרת הפטנט על-ידי המתקינים, אך לא מצא בהם בסיס לקביעה שצחורי ידעה שהכיורים מותקנים בשיטת רגבה. נמצא שלפני בית המשפט המחוזי לא הונחה תשתית ראייתית לכאורית לטענת רגבה, כי צחורי הפרה את הפטנט. ומכאן מתחייב כי רגבה לא הקימה את הבסיס העובדתי הנדרש לתחולת חזקת ההפרה, הקבועה בסעיף 50(ב) לחוק הפטנטים. והמסקנה אליה הגעתי פוטרת אותי מן הצורך לדון ולהחליט בבקשת צחורי, להתיר לה להגיש, במסגרת הערעור, ראיות נוספות לתמיכת טענתה, כי בתקופה הרלוונטית השימוש בשיטה הידנית לעיצוב מיפתחים במשטחים קשים היה נפוץ ורווח בקרב מתקיני השיש. 27. ואולם נראה שגם הבסיס המשפטי, עליו ייסד בית המשפט המחוזי את חיובה של צחורי, איננו כה איתן. הכול תמימי-דעים, שאם הפטנט הופר, הרי שהמפרים היו מתקיני השיש. ואולם רגבה לא תבעה לדין איש מהמתקינים, אלא הגישה את תביעתה נגד צחורי בלבד. שאלה גדולה היא, אם לרגבה הייתה עילה משפטית לדרוש את חיובה של צחורי באחריות להפרת הפטנט בידי מתקין פלוני, שנתבע לדין ביחד עימה ושאחריותו הישירה להפרת הפטנט הוכחה במשפט. שאלה גדולה הימנה היא, אם לרגבה קמה עילה כדין לתבוע את חיובה של צחורי באחריות להפרה נטענת של הפטנט בידי מתקינים אלמונים, שאיש מהם לא נתבע ושאחריות איש מהם לא הוכחה, אך ורק על יסוד הטענה, שצחורי ייבאה ושיווקה את הכיורים, תוך שידעה או העריכה כי לפחות חלקם אפשר שיותקנו בשיטה המפרה את הפטנט. בית המשפט המחוזי, שהיה ער לעובדה שצחורי הינה החוליה היותר רחוקה בשרשרת הגורמים להפרת הפטנט, סבר כי אין בעובדה זו כדי לפוטרה מאחריות להפרת הפטנט. את חיובה של צחורי ייסד בית המשפט, כזכור, על שלוש קונסטרוקציות משפטיות מקבילות: על הוראות סעיפים 1 ו49- לחוק הפטנטים; על הדוקטרינה הנזיקית בדבר חבותם של "מעוולים במשותף"; וכן, על דוקטרינת ה"הפרה התורמת". בית המשפט המחוזי פסק, כי פנייה לכל אחד משלושת הערוצים הללו תקים בסיס משפטי לחיובה של צחורי באחריות להפרת הפטנט, אלא אם יעלה בידה להוכיח כי איננה נושאת באחריות כזאת. לפנים מצורכי ההכרעה בערעור, אבקש להתייחס לכל אחת משלוש הקונסטרוקציות המשפטיות עליהן סמך בית המשפט המחוזי את הכרעתו. 28. אפתח בהוראות סעיפים 1 ו49- לחוק הפטנטים. בזמן הרלוונטי (קודם לתיקונו בתשנ"ח; ראו סעיף 1 לחוק הפטנטים (תיקון מס' 3), התשנ"ח1998-) סעיף 1 לחוק הגדיר את המונח "ניצול אמצאה" כך: "'ניצול אמצאה' - כל שימוש באמצאה, לרבות ייצור, שיווק או הפקת הנאה ממנה בדרך אחרת, אך למעט שימוש שאיננו בהיקף עסקי ואין לו אופי עסקי". ואילו סעיף 49 לחוק, שעניינו בהגדרת זכויותיו של בעל פטנט, קובע לאמור: " זכויות בעל פטנט וסייג לניצול הפטנט (א) בעל פטנט זכאי למנוע כל אדם זולתו מנצל בלי רשותו או שלא כדין את האמצאה שניתן עליה הפטנט, בין בדרך המוגדרת בתביעות ובין בדרך דומה לכך, שיש בה, לנוכח המוגדר באותן התביעות, עיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט (להלן - הפרה). (ב) אין במתן הפטנט משום מתן רשות לנצל אמצאה ניצול שלא כדין או בדרך שיש בה משום הפרת זכויות קיימות על פי כל דין". בית המשפט המחוזי קבע, כזכור, כי בפעילותה של צחורי היה משום "ניצול אמצאה", כמשמעו בסעיף 1 לחוק הפטנטים. לשיטתו, בספקה את השבלונות שנדרשו לעיצוב המיפתח בשיטת רגבה, איפשרה צחורי את הפרת הפטנט. בכך, אמר בית המשפט, נופלת צחורי לתחום האיסור של ניצול האמצאה; באשר, אף שלא עשתה שימוש ישיר באמצאה, הפיקה ממנה "הנאה בדרך אחרת". להלן קבע, כי צחורי היוותה חוליה בשרשרת שהובילה להפרה, ועל כן בגדר "כל אדם זולתו", כמשמעו בסעיף 49(א) לחוק, שרגבה, כבעלת הפטנט, זכאית למנוע ממנה ניצול זה. ריחוקה ממעשה ההפרה גופו אינו גורע מאחריותה. חוששני שבקביעות אלו הרחיק בית המשפט לכת. מלשון סעיפי החוק אכן עולה, כי ההגנה המוענקת לבעל הפטנט היא נרחבת ובעלת עוצמה. אלא שההגנה המוענקת לבעל הפטנט אינה בלתי מוגבלת, וקביעת גבולותיה הינה נושא לפרשנות תכליתית, הכורכת גם שיקולי איזון בין ערכים מתנגשים: חופש העיסוק של כלל האנשים שהמונופולין המוענקים בפטנט עלולים להגבילו; זכותו הקניינית של בעל הפטנט לקצור את פרי עמלו והשקעתו; והאינטרס הציבורי לעודד יצירה במתן תמריץ להוגי רעיונות חדשים. על חשיבותו המיוחדת של חופש העיסוק, כזכות יסוד, אין צורך להכביר מלים (ראו בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר , פ"ד נא(4) 367, 383 ואילך). ומחופש העיסוק נגזר גם חופש התחרות, שהוא האנטיתזה למונופולין ושקיומו מהווה תנאי-בלעדיו-אין לקידום אינטרסים חברתיים, משקיים וצרכניים חשובים (ראו: רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע" מ, פ"ד מד(2) 309, 327; ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' לה וריה דה סנט גוביין , פ"ד מה(3) 224, 232; וע"א 347/90 סודהגל נ' ספילמן , פ"ד מז(3) 459, 477). ואילו, מאידך, ניצבת זכותו של בעל הפטנט, שגם ההגנה עליה מערבת אינטרסים ציבוריים נכבדים (ראו רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. ייבוא יצור והפצה ואח' נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ , פ"ד נב(4) 289, 472, והאסמכתאות המובאות שם). ההגנה המוענקת לבעל פטנט משתרעת אל מעבר להפרה מילולית של תביעות הפטנט וחלה גם על עיקר האמצאה (ראו: ע"א 345/87, פרשת Hughes הנ"ל , דברי הנשיא שמגר בעמ' 69). בפרשתנו פסק בית המשפט המחוזי, כי "עיקר האמצאה" בפטנט של רגבה היא היכולת לפצות על שחיקת סכין החיתוך. צחורי אינה עוסקת בהתקנת כיורים ובעיצוב מיפתחים. עיסוקה מתגדר בייבוא כיורים ושיווקם. תביעות הפטנט של רגבה אינן מגבילות אותה בעיסוקה זה, שגם ריחוקו מ"עיקר האמצאה" נושא הפטנט הוא גלוי לעין. בנסיבות אלו לא ניתן לפרש את התיבה "כל אדם זולתו", שבסעיף 49 לחוק הפטנטים, ואת התיבה "הפקת הנאה ממנה בדרך אחרת", שבסעיף 1 לחוק, כבעלות תחולה על צחורי ביחס לעיסוקה האמור. 29. הבסיס המשפטי השני, עליו ייסד בית המשפט המחוזי את חיובה של צחורי, היה העיקרון של דיני הנזיקין בדבר חבותם של "מעוולים במשותף". נקודת המוצא לפיתוח זה הייתה, שהפרת פטנט הפוגעת בקניין מהווה, לפי מהותה, עוולה של הסגת גבול; וכי על-פי הלכת סידאר (ע"א 804/80 Sidaar Tanker Corporation נ' חברת קצא"א , פ"ד לט(1) 393) אין כל מניעה להחיל על הפרת פטנט את העקרונות הכלליים של דיני הנזיקין, ובכללם את הוראת סעיף 12 לפקודת הנזיקין, הקובע: " אחריות של משתף ומשדל 12. לענין פקודה זו, המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשרר אותם, יהא חב עליהם". צחורי השיגה על גישה זו בשתי טענות: האחת, כי החלה גורפת של הוראת סעיף 12 לפקודת הנזיקין אינה הולמת את מהותה ויסודותיה של הפרת פטנט, ולפיכך אין בהלכת סידאר אסמכתה להחלתה (ראו את דברי השופט ברק בפרשת סידאר , בעמ' 440). והשניה, כי בפרשתנו לא הוכח כלל שאירע מעשה או מחדל, אשר צחורי שיתפה עצמה בו, או הירשתה אותו, כדרישת סעיף 12. 30. למצער, צודקת צחורי בטענתה השניה. לפנים מן הצורך אעיר, כי גם בהנחה שהפרת פטנט אכן מהווה עוולה (כפי שנפסק, למשל, בפרשת Walter S. (Newhall Co. V. Baltimore & O.R. Co. , 258 fed rep 650 (1919) , ושעקרונית ניתן להחיל עליה את עקרון האחריות הנזיקי של "מעוולים במשותף", נוטה הייתי להוציא מכלל תחולתו מקרים בהם מתקיימים התנאים להקמת חזקה שהפטנט הופר, כמשמעה בסעיף 50(ב) לחוק הפטנטים. הטעם לכך הוא שבשילובם של סעיף 12 לפקודת הנזיקין וסעיף 50(ב) לחוק הפטנטים יש, למעשה, משום יצירת עוולה חדשה, האוסרת על שיתוף פעולה בביצוע פעולות העלולות להוביל להפרת פטנט, מבלי שבעל הפטנט יידרש להוכיח הפרה בפועל של הפטנט. מבלי להביע עמדה בנוגע לאפשרות העקרונית ליצור עוולה חדשה בדרך של היקש פרשני (השוו, לעניין זה, את הערת השופט ברק, בפרשת סידאר , בעמ' 442), נראה לי כי הרחבת האחריות של עוסקים שונים כלפי בעל פטנט, שתוצאתה המעשית הינה הרחבת תחום המונופול שהפטנט מגן עליו, אינה מוצדקת ואינה רצויה. אפשר, אמנם, שחוק הפטנטים לוקה בחסרונו של הסדר המכיר במפורש באפשרות לחיובם של "מפרים במשותף". אם אמנם כך הדבר, הרי שהדוקטרינה היותר מתאימה למילוי חסר זה אינה העיקרון הנזיקי המסדיר את שורת אחריותם של מעוולים במשותף, אלא הדוקטרינה המכירה ב"הפרה תורמת" של פטנט, שמקורה בדין האמריקאי. בית המשפט המחוזי - במסגרת הקונסטרוקציה המשפטית השלישית שפיתח בפסק-דינו - אכן ביסס את חיובה של צחורי גם על דוקטרינה זו. דומני שבכך טמון עיקר החידוש שבפסק-דינו, ואף שהנושא חורג מצורכי ההכרעה בערעור, מוצא אני טעם להקדיש לו דברים אחדים. "הפרה תורמת" 31. דוקטרינת ההפרה התורמת (Contributory Infringement) נועדה להגן על פטנט מפני פגיעה מצד מי שאינו מבצע הפרה ישירה של הפטנט, אך עושה מעשה מתוכנן המאפשר את הפרת הפטנט בידי אחרים. הדין האמריקאי 32. סעיף 271 לחוק הפטנטים האמריקאי (U.S.C. 35) מבחין בין הפרה ישירה (Direct Infringement) , גרם הפרת פטנט (Inducement) והפרה תורמת. בפסק הדין המנחה (1980) Dawson Chemical Co. v. Rohm and Haas Co, 448 U.S. 176 , תיאר בית המשפט את מהות הדוקטרינה והזכיר כי מקורה בפסיקת בית המשפט: “The idea that a patentee should be able to obtain relief against those whose acts facilitate infringement by others has been part of our law since Wallace v. Holmes, 29 F.Cas. 74... The Wallace case demonstrates, in a readily comprehensible setting, the reason for the contributory infringement doctrine. It exists to protects patent rights from subversion by those who, without directly infringing the patent themselves, engage in acts designed to facilitate infringement by others. This protection is of particular importance in situations ... where enforcement against direct infringers would be difficult, and where the technicalities of patent law make it relatively easy to profit from another’s invention without risking a charge of direct infringement” (at p. 180, 188). בפעם הראשונה שדוקטרינת ההפרה התורמת נדונה בפני בית המשפט העליון הפדרלי היא זכתה להכרה עקרונית, תוך הבעת הסתייגות מפני הענקת הגנה רחבה מדי לבעל הפטנט, לבל ינצל לרעה את זכויותיו לפי הפטנט ( Morgan Envelope Co. v. Albany Paper Co ., 152 U.S. 425 (1894) ). בשורה של פסקי דין מאוחרים יותר ניכר כירסום משמעותי בהיקף ההגנה שהוענקה לבעלי פטנט (ראו, למשל, Motion Picture Patents Co. V. Universal Film Mfg. Co ., 243 U.S. 502 (1917) ; Cabrice Corp. v. American patents Corp . , 283 U.S. 27 (1931) ). דוגמה למגמה זו ניתן להביא מפסק הדין Mercoid Corp. v. Minneapolis-Honeywell Regulator Co . , 320 U.S. 680 (1944) , בו נקבע, כי מכירת רכיבים אשר אינם מהווים חלק מתהליך המוגן בפטנט לא תהווה הפרת פטנט: “However worthy it may be, however essential to the patent, an unpatented part of a combination patent is no more entitled to monopolistic protection than any other unpatented device” (at p. 684). מגמת הכירסום נבלמה בעקבות הוספתו ל- U.S.C. (בשנת 1952) של סעיף 271, אשר עיגן בחוק במפורש את דוקטרינת ההפרה התורמת. אך לצד הכרתו במוסד ההפרה התורמת קבע החוק החדש תנאים והגבלות להטלת אחריות על מי שתרם במעשהו להפרת הפטנט. בסעיף 271(c) נאמר: (c) Whoever sells a component of a patented machine, manufacture, combination or composition, or a material or apparatus for use in practicing a patented process, constituting a material part of the invention, knowing the same to be especially adapted for use in an infringement of such patent, and not a staple article or commodity of commerce suitable for substantial noninfringing use, shall be liable as a contributory infringer.” בסעיף זה נקבעו, אפוא, שלושה תנאים, המגבילים את היקף ההגנה הניתנת לבעל פטנט כלפי תורם להפרת הפטנט. התנאי המגביל הראשון קובע, כי על בעל הפטנט להוכיח כי הנתבע מכר אחד מרכיבי המוצר המוגן בפטנט, או מכר חומר או מכשיר, המשמשים במסגרת התהליך המוגן והמהווים חלק מהותי באמצאה. התנאי המגביל השני קובע, כי האחריות תוטל על המוכר רק אם ידע שהפריט הנמכר משמש באופן מיוחד להפרת הפטנט. ואילו התנאי השלישי מוציא מכלל האחריות מכירה של פריט, המתאים לעשיית שימוש משמעותי שאין בו משום הפרת הפטנט. בקביעת תנאים מגבילים אלה מאזן הסעיף בין הצורך להגן על בעל הפטנט, מחד, לבין הצורך לשמור על שוק חופשי, מאידך. זאת ועוד: בפסיקת בתי המשפט נקבע, כי הפרה תורמת תוכר רק בהתקיים קשר בינה לבין הפרה ישירה של הפטנט. ביחס למידת הקשר הנדרש היו גישות שונות, אך לפחות בחלק מן המקרים נפסק, כי בהיעדר ראיה (למצער נסיבתית) שהפטנט הופר, אין כל מקום להטיל אחריות על מי ש"תרם" במעשהו לאפשרות שהוא יופר (ראו, למשל, Aro Mfg. Co. v. Convertible Top Replacement Co ., 377 U.S. 476 (1964) ; וכן הפרשנות לסעיף 271(c) ב- CHISUM ON PATENTS (1998), Mattew & Bender & Co.) sec. 17.03 ). כך, לדוגמה, בפסק-דין של בית-משפט מחוזי במדינת אילינוי קבע בית המשפט כי “The fundamental basis of the patent law requires that a patent holder establish acts of direct infringement before liability for inducement or contributory infringement can be found" ( Laminex Inc. v. Fritz , 389 F. Supp. 369, at p. 374 (1974). הדין האנגלי 33. עד לשנות השבעים המאוחרות לא הכירו בתי המשפט באנגליה בדוקטרינת ה"הפרה התורמת". העיקרון המנחה בפסיקה היה הפוך, לאמור, כי ייצור ומכירה של מוצרים וחומרים, שהם עצמם אינם מוגנים בפטנט, אך השימוש בהם עלול להביא להפרת הפטנט, לא ייחשבו כהפרת פטנט, אפילו אם המוכר ידע או צפה שהקונה עתיד להשתמש במוצר או בחומר באופן שיש בו משום הפרה (ראו, למשל , Dunlop v. Moseley (1904) 21 R.P.C 274 ; וכן: Belegging-En Exploitatiemaatschappij Lavender B.V. v. Witten Industrial Diamonds Ltd. (1979) F.S.R. 59 ). ברם, בשנת 1977 נחקק חוק פטנטים חדש (Patents Act, 1977) , ובסעיף 60(2) לחוק החדש נקבע במפורש, כי ניתן להטיל אחריות בשל הפרת פטנט על מי שמספק או מציע לספק: “...any of the means, relating to an essential element of the invention for putting the invention into effect when he knows, or it is obvious to a reasonable person in the circumstances, that those means are suitable for putting, and are intended to put the invention into effect in the United Kingdom”. בדומה להסדר שנקבע בחוק האמריקאי, אף הוראת סעיף 60(2) של החוק האנגלי כוללת תנאים המגבילים את היקף ההכרה בהפרה התורמת. ראשית , נדרש שהמעשה יתייחס לרכיב חיוני של האמצאה; ו שנית , צריך שתתקיים ידיעה בפועל, או צפיות של אדם סביר בנסיבות המקרה, שניתן לעשות ברכיב שימוש שיביא להפרת הפטנט ושבפועל ישנה כוונה כזאת. הדין הישראלי 34. בחקיקה הישראלית אין עיגון לדוקטרינת ההפרה התורמת. שאלת ההכרה בדוקטרינה זו אף טרם נדונה, באופן ישיר, בפסיקה. התייחסות קודמת לקיומה, כנראה יחידה, בפסיקת בית-משפט זה, ניתן למצוא בע"א 148/64 הוכמן נ' פאגלין ובניו , פ"ד יח(3) 640. המדובר היה בפטנט המגן על אמצעי לוויסות חום בחלקים שונים של תנור אפיה. נקבע כי המשיבה הפרה את הפטנט והיא חויבה לתת דין-וחשבון על כל תנור שנמכר על-ידה בתקופה הרלוונטית. בשלב הדיון בסעדים קיבל בית המשפט המחוזי את טענת המשיבה, כי חובת הדיווח שהוטלה עליה אינה חלה בגין תנור, שנבנה בחלקו בארץ ללא אמצעי ויסות, ונמכר על-ידה ללקוח בארצות-הברית. בדחותו את השגת המערערים נגד קביעה זו, התייחס השופט מני, אגב-אורחה, לדוקטרינת ההפרה התורמת: "בא-כוח המערערים מנסה לקרוא את תורת ה- contributory infringement שפותחה לדבריו בפסיקה האמריקנית ובהסתמכו על תורה זו הוא טוען כי 'שרטוט התכנית וייצור חלקי התנור, מהווה הפרת הפטנט הרשום בישראל, כאן'. יהא אשר יהא מובנה והיקפה של תורה זו, אינני חושב כי ניתן להחילה על נסיבות המקרה הנדון היות, וכפי שכבר נאמר לעיל, אין במעשה הכנת תוכנית כשלעצמו משום הפרת הפטנט. כמו כן, המכירה או הייצור בארץ של חלקים מתנור האפיה, אשר הם עצמם אינם מוגנים על-ידי הפטנט אינם מהווים הפרה גם אם ניתן יהיה להשתמש בהם אחר-כך, עם או בלי התוכנית למטרה שתביא, בסופו של דבר, להפרה" (בעמ' 646). (השווה החלטת בית המשפט המחוזי בתי"א (ת"א) 1509/93 רב בריח בע"מ נ' בית מסחר לאביזרי רכב חבשוש (1987) בע"מ , תקדין-מחוזי 94(2) 205). 35. בפסק הדין נשוא הערעור שלפנינו נקבע, באורח די לקוני, כי דוקטרינת "ההפרה התורמת" קיימת במשפט הישראלי, בין מכוח ההגדרות הרחבות שבחוק הפטנטים ובין מכוח תחולת דיני הנזיקין. במועד מתן פסק הדין נשוא הערעור עמדה בתוקפה הגדרתו המקורית של המונח "ניצול אמצאה". על-פי הגדרה זו - אותה הבאנו לעיל ככתבה - ניצול אמצאה כלל, לצד "שימוש", "ייצור" ו"שיווק" של האמצאה, גם "הפקת הנאה ממנה בדרך אחרת". בחלק אחרון זה של ההגדרה מצא בית המשפט המחוזי אחיזה להנחתו הפרשנית, כי המחוקק התכוון להעניק לבעל הפטנט הגנה, לא רק מפני מפרים ישירים, אלא גם מפני מי שלא הפרו את הפטנט במעשה ישיר, אך גרמו להפרתו בידי אחרים ובדרך זו הפיקו מן הפטנט "הנאה בדרך אחרת". דא עקא, שבחוק הפטנטים (תיקון מס' 3), התשנ"ח1998-, שפורסם ביום 26.2.98, הוחלף נוסח ההגדרה של ניצול אמצאה; התיבה "הפקת הנאה ממנה בדרך אחרת", שנכללה בהגדרה הקודמת, הושמטה ותחתיה נקבע פירוט של פעולות המהוות "ניצול אמצאה". על-פי הגדרתו החדשה, "ניצול אמצאה" הוא כל אחד מאלה: "(1) לענין אמצאה שהיא מוצר, כל פעולה שהיא אחת מאלה - ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה או ייבוא לצורך האחת מהפעולות האמורות; (2) לענין אמצאה שהיא תהליך - שימוש בתהליך, ולגבי מוצר הנובע במישרין מן התהליך - כל פעולה שהיא אחת מאלה: ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה, או ייבוא לצורך אחת מהפעולות האמורות; אך למעט אחת מאלה: (1) פעולה שאינה בהיקף עסקי ואין לה אופי עסקי; (2) פעולה נסיונית בקשר לאמצאה שמטרתה לשפר אמצאה או לפתח אמצאה אחרת; (3) פעולה הנעשית לפי הוראות סעיף 54א". ברי שנוסחה החדש של ההגדרה איננו חל על המקרה שבפנינו, אך דומה שמן האופן בו תוקן נוסח ההגדרה - תוך השמטת התיבה "הפקת הנאה ממנה בדרך אחרת" - אפשר לכאורה להסיק, כי המחוקק לא ראה בנוסחה המקורי של ההגדרה עיגון לדוקטרינת ההפרה התורמת. 36. השאלה אם ניתן לאמץ את דוקטרינת ההפרה התורמת בפסיקת בית המשפט, אף ללא הסדר חקיקתי מפורש, אינה שאלה פשוטה. שאלה זו אינה טעונה הכרעה בפרשתנו לפיכך נוכל להשאירה בצריך עיון. לכאורה נראה, שההכרה בדוקטרינה זו, תוך קביעת תנאים מגבילים לתחולתה (בדומה לאלה שנקבעו בחקיקת ארצות הברית ובריטניה), עשויה להוות התפתחות בכיוון הרצוי. עם זאת אוסיף, שגם לוא קיבלתי את הנחת בית המשפט המחוזי, שדוקטרינת ההפרה התורמת (במתכונת המקובלת בדין האמריקאי) חלה גם בדיננו, כסבור הייתי שרגבה לא הוכיחה את התנאים הנדרשים להחלתה על צחורי. לדידי, מסקנה זו מתחייבת, בחינת קל וחומר, מן הקביעה - אותה נימקתי לעיל - שרגבה לא הקימה את הבסיס העובדתי הנדרש להחלתה על צחורי של חזקת ההפרה הקבועה בסעיף 50(ב) לחוק הפטנטים. 37. מן הטעמים שפירטתי, ומבלי להידרש לטענותיהם האחרות של המערערים, יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ולדחות את תביעת המשיבים. המשיבים ישלמו למערערים הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין בשתי הערכאות בסכום כולל של 150,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט י' טירקל כמו חברי הנכבד השופט מצא סבורני גם אני כי דין הערעור להתקבל. כמותו נראה לי כי "המוצר הישיר" של התהליך המוגן על ידי הפטנט אינו הכיור בעל השפה המשופעת אלא המיפתח במשטח, המיועד להתקנת הכיור; לפיכך אין הכיור בא בגדר התחום המוגן על ידי הפטנט לפי סעיף 50(א) לחוק הפטנטים, תשכ"ז1967- (להלן: "חוק הפטנטים"). לדעתי, קביעה זו מחייבת, מיניה וביה, את המסקנה כי בענייננו אין תחולה לסעיף 50(ב) לחוק הפטנטים, שעניינו העברת נטל הראיה. צחורי עוסקת בייבוא ובשיווק כיורים . הכיור עצמו איננו "מוצר פלוני, שבמהלך הרגיל של הענינים הוא מוצר ישיר של תהליך נושא הפטנט" וממילא לא ניתן להטיל עליה את הנטל להראות כי הכיור "לא יוצר באמצעות אותו תהליך". די בכך כדי לשמוט את הבסיס שעליו השתית בית המשפט המחוזי את פסק דינו. כמו חברי גם אנוכי נוטה לדיעה כי ההכרה בדוקטרינת "ההפרה התורמת" תהיה התפתחות רצויה אלא שבעניננו אין צורך להכריע בכך, מן הטעמים שפירט חברי. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן : בנסיבות המקרה שלפנינו מסכימה אני לתוצאה אליה הגיעו חבריי השופט מצא והשופט טירקל. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא. ניתן היום, כג' באב תש"ס (24.8.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076140. F03	[ "ע\"א 7614/96", "ע\"א 804/89", "בע\"א 345/87", "ע\"א 407/89", "ע\"א 436/77", "בג\"ץ 1715/97", "רע\"א 371/89", "ע\"א 18/86", "רע\"א 5768/94", "ע\"א 345/87", "ע\"א 804/80", "בע\"א 148/64" ]	7,916
76,856	ב בית המשפט העליון ע"א 7614/96 - ב' בפני: כבוד השופט א' מצא המערערים : 1. צחורי ובניו תעשיות בע"מ 2. עופר צחורי נגד המשיבים : 1. "רגבה"- מושב שיתופי חקלאי בע"מ 2. מושב שיתופי רגבה 3. יובל צור בקשת המערערים להשבת הוצאות בשם המבקשים: עו"ד ח' פישמן בשם המשיבים: עו"ד י' קלדרון ה ח ל ט ה בא-כוח המשיבים מתבקש להגיב על הבקשה. תגובתו תוגש בכתב, תוך 10 ימים ממועד המצאת ההחלטה, ועם הגשתה יוחזר התיק לעיוני. ניתנה היום, יד' בכסלו תשס"א (11.12.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076140. F04	[ "ע\"א 7614/96" ]	7,917
106,778	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7614/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערערים : 1. צחורי ובניו תעשיות בע"מ 2. עופר צחורי נגד המשיבים : 1. "רגבה"- מושב שיתופי חקלאי בע"מ 2. מושב שיתופי רגבה 3. יובל צור בקשת המערערים להשבת הוצאות בשם המערערים: עו"ד ר' פישמן בשם המשיבים: עו"ד י' קלדרון ה ח ל ט ה בקשת המערערים, לפי מהותה, הינה בקשה לתיקון פסק-דין. בפסק-דיננו החלטנו, בין היתר, "לבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי". אמירה ברורה זו אינה טעונה הבהרה על דרך תיקון פסק הדין. מטעם זה, ומבלי להתייחס ליתר טענות בעלי הדין, הננו מחליטים לדחות את הבקשה. ניתנה היום, כו' בטבת תשס"א (21.1.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076140. F05	[ "ע\"א 7614/96" ]	7,918
2,459	בית המשפט העליון רע"ב 97 / 1310 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: כאמל קאסם מ חג'נה נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק המרצה 3302/96 מיום 4.12.96, שניתנה על ידי כבוד הנשיא י. אברמוביץ בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיבה תוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ג אדר א' התשנ"ז (2.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013100. A03 דז/	[ "רע\"ב 97" ]	7,919
4,262	בית המשפט העליון רע"ב 97 / 1310 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המב קש: כאמל קאסם מחג'נה נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעו ר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק המרצה 3302/96 מיום 4.12.96, שניתנה על ידי כבוד הנשיא י. אברמוביץ בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד דינה זילבר החלטה המבקש הורשע בעבירות של התפרצות, נהיגה ללא ביטוח, אי תשלום קנס ובעבירות נוספות לפי פקודת התעבורה. בגין עבירות אלה נידון המבקש לעונש מאסר של כחמש שנים. המבקש מרצה עונש זה החל מ 29.12.93, וכיום הוא כלוא בכלא צלמון. המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בנצרת בה הוא מלין כנגד צוות הכלא בו הוא כלוא (ע"ש 1109/96). ביום 4.12.96 קבע כבוד נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, השופט י' אברמוביץ', כי: "הואיל ובקשת העותר נשלחה אלי הנני מתייחס למכתבו. בזמנו ביום 10.7.96 ניתנה החלטה של השופט בן דוד כי על העותר לשלם אגרת משפט. העותר הגיש בקשה נוספת וגם על כך ניתנה החלטה ביום 1.9.96 כי כל עוד לא ישלם העותר האגרה לא תדון עתירתו. מעיון בדפי חשבון של העותר בכלא נראה שעמדו לזכותו כספים שהיה בהם גם כדי לשלם עבור העתירה, אך העותר משך הכספים לפני הגשת העתירה על מנת להצביע על כך שאין כספים בחשבונו. בנסיבות אלה ברי כי כל עוד לא תשולם האגרה, אין לקבוע העתירה לדיון"(המ' 3302/96). בית המשפט הגיע, איפוא, למסקנה, כי המבקש איננו בבחינת מי "שאין ביכולתו ...לשלם האגרה" במובן תקנה 13(ג) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח- 1987 (להלן - התקנות), ולפיכך, חייב אותו בתשלום אגרת בית משפט. מונחת בפני בקשת רשות לערער על החלטתו זו של כב' הנשיא אברמוביץ'. בבקשתו, טוען המבקש, כי טעה בית המשפט המחוזי שעה שחייב אותו בתשלום האגרה. לדבריו, מדובר בשאלה העקרונית, "האם אסיר עני שאין ברשותו כסף לשלם אגרות רשאי גם הוא להגנת החוק ואם גם הוא רשאי לעשות עימו צדק". לאחר שעיינתי בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. החלטתו של הנשיא אברמוביץ' היא החלטה בעניין עתירת אסירים במובן סעיף 62ג לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] התשל"ב - 1971. על פי הוראת הסעיף, ניתן לערער על החלטה כאמור לאחר קבלת רשות מבית המשפט, אשר נתן את ההחלטה, או משופט בית המשפט העליון. בעניין השיקולים למתן רשות כאמור, הנחת היסוד היא כי: "רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 1/86 לואיס וייל נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם). הבעיה אותה מציין המבקש בדבר זכותו של אדם עני, כי ייעשה עימו צדק איננה זו המתעוררת בעניין שלפנינו. סוגיה עקרונית זו מוסדרת על ידי מחוקק המשנה, אשר קבע בתקנה 13(א) לתקנות, כי אם ראה בית המשפט, אליו הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה, כי אין ביכולתו של המבקש לשלם אגרה, הוא רשאי לפטור המבקש מתשלום האגרה או מחלקה. העניין, המונח בפנינו, עוסק בשאלה אחרת והיא, האם נכנס המבקש להגדרה המנויה בתקנה בדבר אי היכולת לשלם האגרה. שאלה זו היא עובדתית, ולא מצאנו בה חשיבות החורגת מתחום היחסים שבין הצדדים הנוגעים בדבר. בית המשפט המחוזי הכריע, למעשה, בשאלה עובדתית זו, ואין דרכה של ערכאה זו להתערב בהכרעות כגון דא. המקרה הנידון אינו עומד, איפוא, במבחנים למתן רשות ערעור (ראה רע"ב 1/86 הנ"ל). הבקשה נדחית. ניתנה היום, י' בניסן התשנ"ז (17.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013100. A05 /דז/	[ "רע\"ב 97", "ע\"ש 1109/96", "רע\"ב 1/86" ]	7,920
2,462	בבית המשפט העליון רע"א 8479/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : בנק מסד נגד המשיבים : 1. מדינת ישראל-משרד האוצר-החשב הכללי 2. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ בקשה למחיקת ערעור בשם המבקש: עו"ד סורין גנות החלטה בהסכמת בעלי הדין נמחקת הבקשה לרשות ערעור. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ח' בתמוז תשנ"ז (13.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084790. Q04	[ "רע\"א 8479/96" ]	7,921
2,463	ב בית המשפט העליון רע"א 5781/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשים : 1. אלכסנדר כהן 2. אברהם שרייבר נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז 2. מנחם ורעיה ליטמן 3. חיים ונחמה נחמני 4. יצחק ומרים שוורץ 5. זאב ופייגה בורג 6. שר הבריאות בקש ת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 20.7.97 בתיק ע"א 864/95 שניתנה על ידי כבוד השופטים אבן ארי, בר אופיר ופריש החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשים. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, ב' בחשון התשנ"ח (2.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97057810. E01	[ "רע\"א 5781/97", "ע\"א 864/95" ]	7,922
7,026	ב בית המשפט העליון רע"א 5781/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. אלכסנדר כהן 2. אברהם שרייבר נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז 2. מנחם ורעיה ליטמן 3. חיים ונחמה נחמני 4. יצחק ומרים שוורץ 5. זאב ופייגה בורג 6. שר הבריאות בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 20.7.97 בע"א 864/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' אבן-ארי, ד' בר-אופיר, ה' אחיטוב בשם המבקשים: עו"ד יוסף דיסין בשם משיבים 1 ו6-: עו"ד נעמי שטראוס בשם משיבים 2-5: עו"ד רנאטו יאראק החלטה הבקשה לרשות ערעור תידון בפני מותב תלתא. ניתנה היום, כ"ג בכסלו התשנ"ח (22.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057810. A02 /דז/	[ "רע\"א 5781/97", "בע\"א 864/95" ]	7,923
27,918	ב בית המשפט העליון רע"א 5781/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המבקשים : 1. אלכסנדר כהן 2. אברהם שרייבר נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז 2. מנחם ורעיה ליטמן 3. חיים ונחמה נחמני 4. יצחק ומרים שוורץ 5. זאב ופייגה בורג 6. שר הבריאות בקשה להבהרת החלטה בשם המבקשים : מר אלכסנדר כהן בשם המשיבים : עו"ד יארק רנאטו החלטה 1. לענין החיוב במס ערך מוסף מופנית תשומת לבו של המבקש לתקנה 512(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 2. ענין החשבונית אינו יכול לשמש נשוא לבקשת ההבהרה. כפוף לאמור לעיל - הבקשה נדחית. המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057810. B05	[ "רע\"א 5781/97" ]	7,924
37,210	ב בית המשפט העליון רע"א 5781/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערערים : 1. אלכסנדר כהן 2. אברהם שרייבר נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז 2. מנחם ורעיה ליטמן 3. חיים ונחמה נחמני 4. יצחק ומרים שוורץ 5. זאב ופייגה בורג 6. שר הבריאות בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 20.7.97 בע"א 864/95 שניתן על ידי כבוד השופטים אבן ארי, בר אופיר, אחיטוב תאריך הישיבה: ו בשבט תשנ"ח (2.2.98) בשם המערערים : עו"ד דיסין יוסף בשם המשיבים : עו"ד יארק רנאטו (משיבים 2-5) בשם המשיבים 1,6: עו"ד נעמי שטראוס ה ח ל ט ה נחה דעתנו שאין טענות המבקשים מצדיקות מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבים מס' 2-5 שכ"ט עו"ד 20,000.- ש"ח. ניתן היום ו בשבט תשנ"ח (2.2.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057810. B03	[ "רע\"א 5781/97", "בע\"א 864/95" ]	7,925
40,254	ב בית המשפט העליון רע"א 5781/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המבקשים : 1. אלכסנדר כהן 2. אברהם שרייבר נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז 2. מנחם ורעיה ליטמן 3. חיים ונחמה נחמני 4. יצחק ומרים שוורץ 5. זאב ופייגה בורג 6. שר הבריאות בקשה להבהרת החלטה בשם המבקשים : עו"ד אלכסנדר כהן בשם המשיבים : עו"ד רנאטו יארק החלטה מתוקנת 1. לענין החיוב במס ערך מוסף מופנית תשומת לבו של המבקש לתקנה 512(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 2. ענין החשבונית אינו יכול לשמש נשוא לבקשת ההבהרה. כפוף לאמור לעיל - הבקשה נדחית. ניתן היום כז בתמוז תשנ"ח (21.7.98). תוקן היום ד באב תשנ"ח (27.7.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057810. B06	[ "רע\"א 5781/97" ]	7,926
2,464	בבית משפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 97 / 633 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' ביניש העותר: אמיר יוסף נגד המשיב : נשיא בית משפט העליון אהרון ברק עתירה למתן צו על תנאי פ ס ק - ד י ן העותר מעלה השגות שונות כנגד החלטת כבוד הנשיא ברק בע"א 5399/96, בה דחה את ערעורו של העותר על החלטתה של רשמת בית משפט השלום בנתניה לפסול עצמה מלדון בעניינו של העותר. אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטות הנשיא בערעורי פסלות שופטים לפי סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. משדחתה הרשמת המלומדת את טענות העותר, ומשטענות אלה נדחו אף בהחלטת הנשיא בערעור, נסתם עליהן הגולל, ואין מאחוריהן עוד ולא כלום. למעלה מן הצורך יצויין, כי אין גם כל ממש בטענתו של העותר, כאילו יש פגם בכך שלא נשמעו טענותיו על ידי הנשיא בטרם נתן הנשיא את החלטתו. על פי תקנה 471ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, הכלל הוא כי ההחלטה בערעור ניתנת על יסוד הטיעונים בכתב, ולא עלה כל טעם מיוחד שהצדיק מתן הזדמנות נוספת לטיעון בעל פה, בערעור זה. אשר על כן, ראינו לדחות את העתירה מבלי להזמין את העותר לדיון. ניתן היום, כ"ב בשבט תשנ"ז (30.1.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006330. N01	[ "בע\"א 5399/96" ]	7,927
2,466	ב בית המשפט העליון בש"א 6164/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : ארז רן נגד המשיבים: שמשון חב' לביטוח בע"מ ואח' בקשה לתיקון טעות בהתאם לתקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984- בשם המבקשים: עו"ד ר. גל בשם המשיב 1: עו"ד רינה אגולסקי בשם המשיב 3: עו"ד אלון נחמד בשם המשיב 7. עו"ד תגר החלטה לתגובת כל המשיבים לבקשה לביטול ההחלטה תוך 7 ימים. פרקליט המבקש ידאג להמצאה. ניתן היום כא בחשון תשנ"ח (21.11.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96061640. B04	[ "בש\"א 6164/96" ]	7,928
10,695	ב בית המשפט העליון בירושלים בש"א 6164/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקש : ארז רן (הנתבע 5) נגד המשיב ה : 1. שמשון חב' לביטוח בע"מ (התובעת) נ ג ד המשיבים: 1. מכון אוליפיה בע"מ (הנתבעים) 2. כתריאלי אבינועם 3. קירשנר אלון 4. בלומנפילד תיאודור קמלר 5. ארז רן 6. ניר מור 7. הדר חברה לביטוח בע"מ בקשה לשינוי מקום שיפוט לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד1984- בשם המבקש: עו"ד ר. גל בשם המשיבה מס' 1: רינה אגולסקי בשם המשיב מס' 3: עו"ד אלון נחמד בשם המשיבה מס' 7: עו"ד תגר החלטה בהתחשב בכך שכבר נתקיים קדם משפט בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו - אני מחליט לדחות את הבקשה. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"ג בתשרי התשנ"ח (14.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96061640. B02	[ "בש\"א 6164/96" ]	7,929
53,815	ב בית המשפט העליון בש"א 6164/96 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המ בקש : ארז רן נגד המשיבים : 1. שמשון חב' לביטוח בע"מ 2. מכון אוליפיה בע"מ 3. אלון קירשנר 4. הדר חב' לביטוח בע"מ ואח' התראה על מחיקה מחמת חוסר מעש החלטה מאחר שהמבקש לא עשה את הדרוש כדי להביא את בקשתו לדיון תוך זמן סביר, הוחלט לרשום את הבקשה למחיקה מחמת חוסר מעש. המבקש רשאי להגיב על החלטה זו תוך חמישה-עשר ימים מיום המצאתה. בהיעדר תגובה, תימחק הבקשה כאמור בלא שיתקיים בה דיון נוסף. ניתנה היום, י"ב בכסלו תש"ס (21.11.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96061640. V05	[ "בש\"א 6164/96" ]	7,930
83,412	ב בית המשפט העליון בש"א 6164/96 בפני: כבוד הרשם אמיר זולטי המערער : ארז רן נגד המשיבים : 1. שמשון חב' לביטוח בע"מ 2. מכון אוליפיה בע"מ 3. אלון קירשנר 4. הדר חב' לביטוח בע"מ ואח' בקשה לעיון חוזר בשם המשיב 7: עו"ד מ. תגר החלטה בהמשך להחלטת כב' הרשמת מאק-קלמנוביץ מיום 21.11.99 ובהתחשב בעובדה שהמבקש סרב לקבל את ההחלטה, אני מורה על מחיקת הבקשה בתיק זה מחמת חוסר מעש. ניתנה היום, ט' באדר ב' תש"ס (16.3.00). אמיר זולטי, רשם העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96061640. O06	[ "בש\"א 6164/96" ]	7,931
2,467	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 1141 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל המערער : אליהו בן אברהם פחימה נגד המשיב ה : מדינת ישראל תאריך הישיבה: כו' בסיון התשנ"ז (1.7.97) בשם המערער : עו"ד י' ברנד בשם המשיב ה: עו"ד נ' גרנות פסק-דין שקלנו את כלל הנסיבות, ובאנו לכלל מסקנה שאין עילה להתערבותנו ביחס לעונש שהוטל על המערער, אשר בגין עבירה של הצתה נדון לשלוש שנות מאסר. מה גם, שלא נוכל לשלול את מסוכנותו של המערער, אשר הינו חולה נפש, אם ישוחרר ממאסרו. נזכיר, שאם ימצא לראוי להפחית שליש מתקופת מאסרו, והמערער יזכה בהפחתה מינהלית - הוא ישוחרר בחודש אוגוסט הקרוב. הערעור נדחה. ניתן היום, כו' בסיון התשנ"ז (1.7.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96011410. E04	[ "ע\"פ 96" ]	7,932
4,996	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 1141 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל המערער: אליהו בן אברהם פחימה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.11.95 בתיק 453/95 שניתן על ידי כבוד השופט פריש ערעור על חומרת העונש תאריך הישיבה: כ"ח באדר ב' תשנ"ז (7.4.97) בשם המערער: עו"ד ברנד בשם המשיבה: עו"ד משה שילה ה ח ל ט ה המערער מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי. על אף זאת בקש סנגורו שהדיון בערעור ישמע שלא בנוכחות המערער וב"כ המדינה הסכים לכך, כשהצדדים מסתמכים על הוראות סעיף 170 ו132- (א) במשולב עם סעיף 220 לחוק סדר הדין הפלילי. ב"כ המדינה בקש שהדיון יידחה על מנת לברר את מידת מסוכנותו של המערער אם ישוחרר ממאסרו והוסיף, שאם יוברר שאין סכון בכך לצבור, הוא נכון להסכים להקלה מסויימת בעונש. בנסיבות אלה, אנו מחליטים לדחות את המשך שמיעת המשפט למועד שייקבע בעוד כחדשיים. לקראת מועד זה ידאג ב"כ המדינה לכך שתוגש לנו חוות דעת מעודכנת לגבי מצבו הנפשי של המערער ומידת המסוכנות שבשחרורו מאשפוזו או מהמאסר. יש לקבוע את התיק לשמיעה בפני אותו הרכב. ניתנה היום, כ"ט באדר ב' תשנ"ז (7.4.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים מקור שמריהו כהן מזכיר ראשי אמ114196/ 96011410. E03	[ "ע\"פ 96" ]	7,933
2,469	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2888/97 בג"ץ 2890/97 בג"ץ 2891/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר העותרים בבג"ץ 2888/97 : 1. יעקב נוביק 2. יעקב שטרנברג העותרת בבג"ץ 2890/97: עמותת "בצדק" העותר בבג"ץ 2891/97: מאיר אינדור נגד המשיבים בבג"ץ 2888/97 : 1. הרשות השניה לטלויזיה ורדיו 2. טלעד, אולפני ירושלים בע"מ 3. מיכאל קרפין 4. דוד מושביץ המשיבים בבג"ץ 2890/97: 1. מנהל הרשות השניה לטלויזיה ורדיו 2. מנהל טלעד אולפני ירושלים בע"מ המשיבים בבג"ץ 2891/97: 1. ממשלת ישראל 2. מועצת הרשות השניה 3. טלעד, אולפני ירושלים בע"מ עתירות למתן צו-על-תנאי תאריך הישיבה: ו' באייר תשנ"ז (13.05.97) בשם העותרים בבג"ץ 2888/97: עו"ד נפתלי ורצברגר בשם העותרת בבג"ץ 2890/97: עו"ד אלעד רוזנבלט בשם משיבה 1 בבג"ץ 2888/97 בשם משיב 1 בבג"ץ 2890/97 בשם משיבה 2 בבג"ץ 2891/97: עו"ד יאיר עשהאל; עו"ד כרמית פנטון בשם משיבה 2 בבג"ץ 2888/97 בשם משיבה 2 בבג"ץ 2890/97 בשם משיבה 3 בבג"ץ 2891/97: עו"ד גדעון קורן בשם משיב 3 בבג"ץ 2888/97: בעצמו בשם משיב 4 בבג"ץ 2888/97: בעצמו פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: בעתירות אלו נתבקש מתן צו המורה למשיבות העיקריות - הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (להלן: הרשות השניה) וטלעד אולפני ירושלים בע"מ (להלן: טלעד) - להימנע מלשדר בערוץ השני של הטלוויזיה, במסגרת התכנית "עובדה" ששידורה נועד ליום 13.5.97, את הסרט "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה". כמשיבים לעתירה בבג"צ 2888/97 צורפו גם יוצר הסרט (העיתונאי מיכאל קרפין) ומפיקו של הסרט (התעשיין דוד מושביץ). שלוש העתירות הוגשו לבית המשפט ביום 11.5.97 (ערב יום העצמאות). בשתיים מהן נתבקש גם צו ביניים שיאסור את השידור עד לאחר הדיון בעתירות; והשופט י' זמיר, שלפניו הובאו בקשות אלו, פסק לדחותן. הדיון בעתירות גופן התקיים לפנינו ביום המיועד לשידור (למחרת יום העצמאות) בשעות אחר הצהריים. בתום שמיעת טענות הפרקליטים פסקנו לדחות את שלוש העתירות ולחייב את העותרים בכל אחת מהן לשלם לכל אחד מן המשיבים בעתירתם הוצאות בסך 1,500 ש"ח. בפסק-דיננו נאמר, כי נימוקינו יינתנו בנפרד. להלן, איפוא, נימוקינו. הסרט 2. עיקרו של הסרט הוא בסיקור התרחשויות שקדמו לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. אורכו המלא של הסרט הוא כתשעים דקות. לשידור המתוכנן, במסגרת התכנית "עובדה", עוצבה גירסה מקוצרת שלו, שאורכה כארבעים ושתיים דקות. בדיון לפנינו הוסבר, כי הקרנת הסרט, בחלקה הראשון של התכנית, תהווה רקע לסדרת ראיונות שיקוימו בהמשכה. טלעד, שהיא אחת מזכייני השידור בערוץ השני של הטלוויזיה והמפיקה של תכנית "עובדה", הודיעה, כשבוע מראש, על הכוונה לשדר את הסרט במסגרת התכנית הקרובה. במישדרי המקדימון, שהוקרנו במהלכו של אותו שבוע, נכללו חטיפים מן הסרט, שנועדו ליתן לצופה מושג על תוכנו. מאלה עלה, כי הסרט מסקר (בין היתר) את הפגנות המחאה נגד "הסכמי אוסלו" ומדיניות ממשלתו של ראש הממשלה המנוח בנושא ההסדר עם הפלשתינאים. כן עלה, כי הסרט מכוון להצביע על קיום קשר בין ביטויי הסתה נגד רבין, שהושמעו באותן הפגנות, לבין מעשהו הנפשע של הרוצח יגאל עמיר. העתירות 3. העותרים בבג"צ 2888/97 (יעקב נוביק ויעקב שטרנברג) נמנים עם פעיליו של "מטה מאמץ". הם, וכמותם גם העותר בבג"צ 2891/97 (מאיר אינדור), משייכים עצמם לאגף הימני במפה הפוליטית. עותרים אלה מעידים על עצמם כי בתקופה אשר קדמה לרציחתו של ראש הממשלה המנוח נטלו חלק בפעולות מחאה נגד המדיניות של ממשלתו בנושא קידום תהליך השלום על יסודם של "הסכמי אוסלו". העותרת בבג"צ 2890/97 (עמותת "בצדק") מגדירה את עצמה כ"עמותה שבין מטרותיה הגנה מפני פגיעות והפרות חוק כלפי הציבור". משצפו במקדימונים, ובעקבות זאת גם בגירסתו השלמה של הסרט, דרשו העותרים, מן הרשות השניה ומטלעד, שלא לשדר את הסרט כל עוד אין ניתנת להם הזדמנות לצפות בגירסתו המקוצרת ולפרוש בפניהן את טעמי התנגדותם לשידור. טענתם היתה, כי מן הצפיה בסרט נוכחו לדעת שהסרט מציג אותם ואת פעילותם באור שלילי ומסולף; וכי שידורו יפגע קשות בשמם הטוב וברגשותיהם. משסורבו בקשותיהם לצפות בגירסת הסרט שנועדה לשידור, ולהישמע בהשגותיהם נגד הקרנתו קודם שתשודר התכנית, הגישו את עתירותיהם. 4. בעתירות נטען, כי הסרט אינו אלא סרט תעמולה פוליטי. מפיקו (מר מושביץ) - טענו העותרים - נמנה עם תומכיה של תנועת "שלום עכשיו". מאז רצח ראש הממשלה יצחק רבין נתן מר מושביץ פומבי להשקפתו, שהמתנגדים למדיניות ממשלתו של רבין, אשר נטלו חלק בהפגנות ובפעולות מחאה נגד "הסכמי אוסלו", נושאים באחריות לעידוד מעשה הרצח. גם הסרט, שהופק ביוזמתו ובמימונו, חוזר ומאשים חלק גדול מן הציבור באחריות לרצח. אמת המידה הננקטת בסרט היא של הכללה גורפת: הוא דן ב"ימין" וב"רבנים", כמי שדחפו את הרוצח למעשהו. הוא מציג את פעילי הימין כאילו היו מערכת משומנת ומתוזמנת ששמה לה למטרה להביא לביצוע הרצח, בעוד שהרוצח, יגאל עמיר, שראיון טלפוני עמו מובא בסרט, מוצג בו כמי שהיה מוציאה לפועל של מזימה מתוכננת. הסרט מטיל דופי בציבור רחב. הוא אינו מבחין בין מי שנקטו פעולות מחאה לגיטימיות נגד מדיניות ממשלתו של רבין, לבין גורמים שניסו לחבל במהלכי ממשלתו במעשים נפשעים, כמעשה הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במתפללים מוסלמים במערת המכפלה. עוד טענו העותרים, כי הסרט - המתיימר להיות סרט תיעודי - כולל גם חזיונות דימיוניים וכן הצגה מסולפת של התרחשויות שאירעו לאחר רצח רבין כאילו אירעו לפני מעשה הרצח. 5. יותר מאשר על הסרט גופו, יצא קצפם של העותרים על החלטת טלעד לרכוש את הסרט ולשדרו. העותרים טענו, כי פתיחתו של ערוץ תקשורת ציבורי לשידורו של סרט מגמתי, המספק במה לחלק מן הציבור וכולל התקפה על חלק אחר שלו, אינה כדין. כן טענו, כי בהחלטתה לרכוש ולשדר את הסרט מפרה טלעד את איסוריו המפורשים של סעיף 46(א) לחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן1990- (להלן: חוק הרשות השניה), האוסר על בעל זיכיון לשדר שידורים שיש בהם (בין היתר) משום עבירה פלילית או עוולה אזרחית; או שידורי תעמולה מפלגתית. כן מפרה היא בכך כמה מן החובות היותר בסיסיות המוטלות עליה לפי כללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בשידורי טלויזיה ורדיו), התשנ"ד1994- (להלן: כללי האתיקה), כמו החובה לנהוג באי משוא פנים (כלל 5); החובה לשמור על אובייקטיוויות ועל איזון (כללים 6 ו7-); והחובה להקפיד על נכונות המידע ולאמתו מראש (כלל 8). חובה אתית נוספת, שלטענת העותרים הופרה על-ידי טלעד, היא החובה לברר ולקבל מראש את תגובתו של כל אדם העלול להיפגע מתוכנו של מישדר, ולשדר את תגובתו ביחד עם המישדר הפוגע (כללים 9 ו10-). 6. ויותר ממה שהלינו על הסרט ויוצריו, ואף על החלטת טלעד לרכוש את הסרט ולשדרו, הלינו העותרים על מנהל הרשות השניה. בנסיבות שתוארו על-ידם - טענו העותרים - היה על מנהל הרשות השניה לעשות שימוש בסמכותו לפי כלל 23(ב) לכללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (שידורי תכניות טלויזיה בידי בעל זכיון), התשנ"ב1992- (להלן: כללי השידור), ולאסור את שידור הסרט. החובה לפקח על בעל-זיכיון, לבל יחרוג בשידוריו מגבולות המותר, מוטלת על מועצת הרשות השניה, והמופקד על כך מטעמה הוא מנהל הרשות השניה. משניתנה בידו הסמכות לאסור את שידור הסרט, וחרף דרישתם נמנע מלהשתמש בה, חדל המנהל מלעשות את המוטל עליו; ועל בית המשפט להתערב ולכפות עליו למלא את חובתו. 7. זאת ועוד: בפתח הדיון הוצג בפנינו העתק מכתבו של מנהל הרשות השניה (מר נחמן שי) אל מנהלה של טלעד (מר עוזי פלד). המכתב, כעולה ממנו, חובר ושוגר ביום הדיון, לאחר צפייה בגירסת הסרט שהוכנה לשידור ובטרם הועברו לעיון הרשות השניה חלקיה האחרים של התכנית (הפתיח, הסגיר והראיונות). בהתייחסו לסרט מעיר המנהל, כי "בסרט ישנם קטעים וכן מגמה כללית, אשר לכאורה אינם עולים בקנה אחד עם חובת האיזון המוטלת על בעל זיכיון בשידורים", וכן כי יש בו "קטעים אשר ייתכן ועלולים להוות עבירה על חוק איסור לשון הרע" ו"קטעים אשר מהווים לכאורה פגיעה באדם". כן עולה מן המכתב, כי בערב יום העצמאות ביקשה הרשות השניה מטלעד התייחסות מפורטת לטענות שהועלו בפניה גבי הסרט (כגון הטענה "כי מדובר בסרט אשר מומן בידי גורמים מזוהים פוליטית"), אלא שעד לעת כתיבת המכתב לא קיבלה הרשות את תגובת טלעד לטענות אלו. עם זאת, ומטעמים שעוד נעמוד עליהם, מודיע המנהל במכתבו כי החליט להימנע מעשיית שימוש בסמכותו, לאסור על שידור הסרט, ולהסתפק במספר הערות והוראות שנועדו להעמיד את טלעד על חובותיה. במכתבו של מנהל הרשות השניה מצאו העותרים תמיכה לטענותיהם, כי שידור הסרט אינו עולה בקנה אחד עם חובת האיזון המוטלת על בעל זיכיון בשידורים; כי יש בסרט קטעים העלולים להוות עבירה על חוק איסור לשון הרע; וכן קטעים שלכאורה מהווים פגיעה באדם, כמשמעה בכללי האתיקה. על רקע זה ביקרו את החלטת המנהל להימנע מהפעלת סמכותו, למרות (כעולה ממכתבו) שטרם הונחה דעתו בדבר תיקון הפגמים שהוא עצמו גילה בסרט, ולמרות שחרף דרישתו לא נמסרה לו התייחסות טלעד לטענות שהועלו נגד הסרט. טענת העותרים היא, כי משנוכח המנהל ששידור הסרט אינו נקי מקשיים, היה עליו להורות על ביטול השידור, ולמצער לעכבו בימים אחדים, ולשוב ולהחליט בדבר התרתו או איסורו לשידור לאחר שיימצאו בפניו כל הנתונים. חופש הביטוי ומניעת פרסום 8. במתן סעד מניעתי, נגד פרסומו הצפוי של ביטוי מעל בימה ציבורית או באמצעי תקשורת, טמונה פגיעה ישירה וקשה בחופש הביטוי. והלכה מושרשת ומיוסדת היטב היא מלפנינו - מאז פרשת קול העם (בג"צ 73/53 "קול העם" נ' שר הפנים , פ"ד ז 871) - כי מתן סעד כזה עשוי להישקל רק אם ההימנעות מכך מקימה סכנה, בדרגת הסתברות העולה כדי ודאות קרובה, לפגיעה ממשית בשלום הציבור או בסדר הציבורי, או לגרימתו של נזק כבד לערך מוגן אחר. בהסתמכו על הלכה זו, בבג"צ 1/81 שירן נ' רשות השידור, פ"ד לה(3) 365, התייחס השופט שמגר לחשיבות הגשמתו של חופש הביטוי באמצעי התקשורת, ובין היתר הטעים לאמור (בעמ' 378): "כדי שבית המשפט הזה יאסור על פלוני, המופקד על השידור והפרסום מטעם הציבור, את פרסומו של שידור פלוני, צריכות להתקיים נסיבות קיצוניות, שמהן עולה סכנה מוחשית וקרובה לוודאי לשלום הציבור הרחב (בג"צ 73/53, 87), או אי-חוקיות ברורה וגלויה בעלת גוון אחר. מאידך גיסא, בקשה למניעתו של שידור, שיש בה רק כדי להצביע על גישה בלתי-הוגנת או על חד-צדדיות בפועלה של הרשות, אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק הטלת איסור מטעם בית-משפט זה על השידור בכלי תקשורת. זכותו של הכלל היא, כי תישמר חירות הביטוי בכלי התקשורת - הרדיו והטלוויזיה - וכי כלים אלה יופעלו בדרך ובאופן שיש בהם כדי לקיים חירות זו הלכה למעשה". ביישומו של מבחן זה נדרש בית המשפט, בדרכו המקובלת, לאיזונים הנדרשים בין הערכים המתנגשים. ברם, נקודת המוצא היא, שככלל, סעד מניעתי נגד פרסום צפוי לא יינתן אלא במקרים נדירים ובהתקיים צידוקים כבדי-משקל לתיתו. בהתעכבו על הרציונל שביסוד הגישה הזאת (בבג"צ 806/88 Universal City Studios Inc. נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות , פ"ד מג(2) 22, בעמ' 35), הסביר השופט ברק, כי מכלל צורות ההגבלה המוכרות על חופש הביטוי, ההגבלות החמורות ביותר הן אלו המונעות מראש את הפרסום, ובכך פוגעות בחופש הביטוי באורח מיידי וישיר. העילה להטלת הגבלה מסוג זה טמונה בתוכנו המזיק של הביטוי עצמו וקיומו של צורך מוצדק, על-פי מושגיה של חברה דמוקרטית, להתגונן מפני תוצאותיו המזיקות של הביטוי. אלא שמשום חומרתן היתרה של הגבלות מסוג זה נוטה כל חברה דמוקרטית להגביל את השימוש בהן רק למקרים החיוניים ביותר. 9. בהלכה זו טמון טעמנו העיקרי לדחיית העתירות. העותרים, שאת טענותיהם טרחתי לפרט, כלל לא טענו כי קיימת הסתברות כלשהי - לא כל שכן הסתברות בדרגה של ודאות קרובה - ששידור הסרט עלול לסכן את שלום הציבור, או את הסדר הציבורי, או להסב נזק כבד אחר. יצוין כי עוד בהחלטה, לדחות את בקשת העותרים להוצאת צו ביניים, הטעים השופט זמיר, כי "העותרים אפילו אינם מנסים להתמודד עם ההלכה הברורה בקשר לחופש הביטוי בכלל, ובמיוחד בקשר להטלת צנזורה מוקדמת על-ידי בית המשפט". והנה, גם לאחר שמיעת טענות העותרים במלואן, לא נשתנתה התמונה. טענותיהם היחידות של העותרים היו ונותרו, כי הסרט מציג תמונה חד-צדדית ובלתי-הוגנת של האירועים שקדמו לרציחתו של ראש הממשלה המנוח; כי מטרתו הגלויה היא להטיל דופי בציבור רחב; כי שידורו - אף מבלי שניתנה להם הזדמנות להישמע לפני השידור או בגדרו - יפגע בשמם הטוב וברגשותיהם; וכי על הרשות השניה, שבידה הסמכות החוקית לפקח על תוכן השידורים בערוץ השני של הטלוויזיה, מוטלת חובה למנוע שידורו של סרט כזה. עיון קצר בטענות העותרים ילמדנו, שבאף אחת מהן אין כדי להקים עילה למניעת שידורו של הסרט. ביטוי חריג וביטוי פוגע 10. לנוכח הערותיו של מנהל הרשות השניה, במכתבו לטלעד, הנחנו - כבסיס להכרעתנו - כי הסרט אכן לוקה בכמה מאותן מידות רעות שהעותרים תלו בו: כי נטייתו הכללית, הבאה לידי ביטוי בחלקים ממנו, היא של חוסר איזון; כי יש בו קטעים המפירים את האיסור על פרסום לשון הרע, וכן קטעים שלכאורה יש בהם כדי לפגוע באנשים שדמויותיהם מוצגות בסרט. לצורך ההכרעה נוכל להניח, כי הסרט - בהתכוונו לשרת מגמה פוליטית של מגזר מצומצם - מבטא מסר שבעיני ציבור רחב, ולא רק בעיני העותרים, נראה כבלתי מבוסס, כמטעה וכפוגע. ברם, במידותיו האמורות של הסרט (בהנחה שהללו אכן מתקיימות בו) אין אלא להעיד כי הסרט מבטא דעה חריגה, מרגיזה ואף פוגעת. אך בכך אין כדי להקים עילה לפסילתו לשידור. כפי שהודגש לא פעם, חופש הביטוי נועד להגן, לא רק על דעות מקובלות ואהודות, המושמעות בתנאים של שלווה וביישוב הדעת, אלא גם - ובכך עיקר מבחנו של חופש הביטוי - על דעות חריגות, מקוממות ומכעיסות, המושמעות על רקע מאורעות מסעירים ובסגנון בוטה וצורם (ראו דברי הנשיא שמגר בע"ב 2/84 ניימן נ' ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה , פ"ד לט(2) 225, בעמ' 277; דברי השופט ברק בבג"צ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור , פ"ד מא(3) 255, בעמ' 280-279; ומן הזמן האחרון: דברי השופטת דורנר בבג"צ 606/93 קידום יזמות ומו"לות (1981) בע"מ נ' רשות השידור , פ"ד מח(2) 1, בעמ' 9). 11. העותרים הלינו כי שידור הסרט יפגע בשמם הטוב וברגשותיהם. לצורך ההכרעה בעניינם הנחנו כי הם אכן חוששים וחרדים מפני פגיעה שכזאת. גם אילו הנחנו, שלחששם ולחרדתם מפני הפגיעה האמורה יש לכאורה יסוד, לא היה בכך כדי להועיל להם. פגיעה בלתי-מוצדקת בשמו הטוב של אדם מקימה לו עילות, לפי חוק איסור לשון הרע, הן לתביעת פיצויים והן להגשת קובלנה פלילית נגד הפוגע. פגיעה צפויה בשמו הטוב של אדם, ולוא גם פגיעה צפויה שלכאורה היא בלתי-מוצדקת - ככלל, ובנתון לחריגים נדירים - אינה מקימה לו זכות לקבלת סעד מניעתי (ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא , פ"ד מג(3) 840). להבדיל מפגיעה צפויה בשמו הטוב של אדם, פגיעה צפויה ברגשות הציבור הרחב, או ברגשותיו של ציבור גדול, עשויה לעתים להצדיק מתן סעד מניעתי הפוגע בחופש הביטוי. במה דברים אמורים? בפגיעה כה חמורה, קיצונית, גסה ועמוקה, שעצם התרחשותה מעלה ודאות קרובה ובלתי ניתנת למניעה של פגיעה בסדר הציבורי (פרשת Universal , בג"צ 806/88 הנ"ל, דברי הנשיא שמגר בעמ' 31). אך ההנחה הבסיסית היא, כי בחברה דמוקרטית, האמונה על פלוראליזם רעיוני, ניחן הציבור בפתיחות וברמת סיבולת גבוהה לדעות חולקות (השופט ברק בבג"צ 14/86 לאור נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות , פ"ד מא(1) 421, בעמ' 436-435; ובפרשת Universal , בעמ' 38). לא למותר להוסיף כי בקביעתה של "רמת הסיבולת", המתווה את קו פרשת המים בין הביטוי ה"נסבל" לבין הביטוי ה"בלתי נסבל", יש לגלות רגישות רבה, לא רק לצורך להגן על רגשות הציבור, אלא גם לצורך לקיים את חופש הביטוי. כדברי השופט ברק בבג"צ 953/89 אינדור נ' ראש עיריית ירושלים , פ"ד מה(4) 683, בעמ' 690: "מטבעו של ביטוי שהוא פוגע ברגשות, ואם כל פגיעה ברגשות תאפשר פגיעה בחופש הביטוי, סופנו שלא נכיר בחופש הביטוי כלל. על-כן חייבת חברה דמוקרטית, המבקשת להגן הן על חופש הביטוי והן על רגשות הציבור, לקבוע 'רמת סיבולת', שרק פגיעה ברגשות הציבור העולה על רמה זו תצדיק פגיעה בחופש הביטוי". אכן, כדי שבית המשפט ייעתר לבקשה לאסור מראש פרסום ביטוי, על יסוד הטענה שפרסום הביטוי יפגע ברגשות הציבור, מוטל עליו להשתכנע כי תוכנו של הביטוי הוא כה חמור, ופגיעתו הצפויה ברגשות הציבור עלולה להיות כה אנושה, עד שהימנעות מאיסור פרסומו תקים סכנה מוחשית וקרובה להתערערות הסדר הציבורי או להפרתו הממשית והקשה. אמנם, "רמת הסיבולת של הרגשות, שרק פגיעה מעבר לרמה זאת תצדיק הגנה על הרגשות, אינה קבועה ואינה אחידה לכל מצב" (השופט זמיר בבג"צ 7128/96 תנועת נאמני הר הבית נ' ממשלת ישראל [טרם פורסם], בפיסקה 11 לפסק הדין), אך לגבי המקרה שלפנינו ניתן בנקל לומר, כי על-פי כל אמת-מידה אפשרית, לא היה בטענות העותרים אודות הפגיעה הצפויה לרגשותיהם כדי להצדיק את איסור שידורו של הסרט. חובות טלעד וסמכות מנהל הרשות השניה 12. עיקר טענתם של העותרים הוא, כי בהתחשב באופיו מעורר המחלוקת של הסרט אסור היה לטלעד לרכשו ולשדרו, ושמחובת מנהל הרשות השניה היה לאסרו לשידור. חוששני שטענה זו מעידה על חוסר הבנה בסיסי בדבר תפקידם של ערוצי התקשורת הציבוריים. רבות דובר בפסיקתנו אודות החשיבות הטמונה בקיום עצמאותה של רשות השידור, ש"אינה רק 'דובר' אלא גם 'במה', החייבת להבטיח מתן ביטוי להשקפות ודעות" (השופט ברק בפרשת כהנא , בג"צ 399/85 הנ"ל, בעמ' 270). וכן ראו את דבריו, בעמ' 268, שם, אודות ה"היבט הכפול", שיש לתחולת חופש הביטוי על שידורי הרדיו והטלוויזיה: חופש הביטוי ממנו נהנית רשות השידור עצמה ("חופש הביטוי של רשות השידור"), מחד, וחובת רשות השידור להבטיח את חופש הביטוי של בני הציבור ("חופש הביטוי באמצעות רשות השידור"), מאידך. הנה כי כן, וכעולה מדברי השופט שמגר בפרשת שירן (במובאה שצוטטה בפיסקה 8 לעיל), "זכותו של הכלל היא, כי תישמר חירות הביטוי בכלי התקשורת - הרדיו והטלוויזיה - וכי כלים אלה יפעלו בדרך ובאופן שיש בהם כדי לקיים חירות זו הלכה למעשה"; שכן הזכות האמורה "היא בעיקרה זכותו של הציבור הרחב, היינו של המאזינים והצופים, ולא רק של אלו המבקשים לשדר את התכנית". דברים אלה אמנם התייחסו ל רשות השידור ; אך כל שנאמר בדבר תחולת חופש הביטוי על שדה פעולתה של רשות השידור, חל, מניה וביה, גם על שדות פעולתם של מפעילי הערוץ השני של הטלוויזיה ועל הנהלת הרשות השניה. בעלי הזיכיון, המפעילים את שידורי הטלוויזיה בערוץ השני, לא רק רשאים אלא אף חייבים, שלא לחסוך מצופיהם תכניות המציגות השקפות ועמדות בנושאים קשים ומעוררי מחלוקת. אם לא יעשו כן, יחטאו לחובתם כלפי הציבור, שלא להיות רק "דובר" אלא גם "במה". 13. העותרים ניתלים בסמכות הנתונה למנהל הרשות השניה לאסור שידור. העיון בחוק הרשות השניה, בכללי האתיקה ובכללי השידור מעלה, כי למנהל אכן נתונה סמכות כזאת. להלן, בתמצית, עיקרי הדברים: לפי כלל 23(א) לכללי השידור, חייב בעל זיכיון - לגבי תכניות בשידור ישיר, תכניות בענייני היום ותכניות מידע - למסור למנהל, לפי דרישתו, כל פירוט או תיאור אודות מבנהו או תוכנו של שידור צפוי. ובכלל 23(ב) לכללי השידור הוסמך המנהל לאסור את שידורה של תכנית, או של חלקים ממנה, או להתנות את שידורה בתנאים, אם ראה, לאחר שנתן לבעל הזיכיון הזדמנות להשמיע את טענותיו ומטעמים שינמק, כי שידורה של התכנית אסור בהתאם לסעיף 46 לחוק (ולא למותר לציין, כי לנוכח האמור בסעיף 46(א)(4) לחוק, דין הפרתם של כללי האתיקה, שנקבעו על-ידי מועצת הרשות, כדין הפרת האיסורים שנקבעו בסעיף 46 גופו). בכך שהסמכות לאסור שידור אמנם נתונה בידיו אין כדי ללמד מאומה אודות הנסיבות בהן רשאי המנהל להשתמש בסמכותו האמורה הלכה למעשה. לדידנו ברור, כי הפקדת הסמכות האמורה בידיו לא נועדה להפוך את המנהל ל"צנזור" על תוכנם של השידורים, אלא אך להעמיד לרשותו - כמי שמופקד (לפי סעיף 28 לחוק) על הניהול השוטף של ענייני הרשות השניה ונושא באחריות בפני מועצת הרשות - אמצעי מיוחד של פיקוח שהשימוש בו, מעצם טיבו וטבעו, יוגבל על-ידיו למקרים נדירים וחריגים. הנה כי כן, זכייני הערוץ השני של הטלוויזיה כפופים לקיום החובות שפורטו בסעיף 46(א) לחוק הרשות השניה. כן כפופים הם לכללי האתיקה. זו מערכת כללים המשקפת את "דוקטרינת ההגינות" (ככינויה בפי השופט שמגר בפרשת שירן , בג"צ 1/81 הנ"ל, בעמ' 378) היאה לכל אמצעי תקשורת ראוי לשמו. בגדר תפקידו אמנם מוטל על מנהל הרשות השניה לפקח על עמידתם של הזכיינים בתנאיה של דוקטרינת ההגינות; אך כוחו להתערב בתוכנם של שידורים אינו עולה על המינימום ההכרחי הנדרש למטרה זו. איסורו של שידור הוא אמצעי קיצוני שנקיטתו, ככלל, אינה נדרשת וממילא אף אינה מותרת (השוו: דברי השופט שמגר בפרשת שירן, בעמ' 387-386). מכל מקום ברור, כי הסמכות לאסור שידור אינה חלה מקום שעל-פי המבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה אין בתוכנו של השידור כדי להצדיק את פסילתו. כן ברור, וכך אף עולה גם ממידרג האמצעים העומדים לרשות המנהל, לפי כלל 23(ב) לכללי השידור, כי איסור שידור הינו האמצעי הקיצוני ביותר מכלל האמצעים העומדים לרשותו. וברי, שאם לתיקון הפגם די באמצעי מתון ממנו, כגון התרת השידור בקיום תנאים, אין מתקיימת בידו עילה מוצדקת לאסור את השידור. פעולות המשיבים הלכה למעשה 14. לכמה מהשגות העותרים, שמעיקרא אפשר שלכאורה היה בהן קורטוב של טעם, ניתנו, על-ידי טלעד ועל-ידי הרשות השניה, תשובות מניחות את הדעת. עמדת הרשות השניה הובעה במכתבו הנזכר (מבוקר יום הדיון) של מנהלה (מר שי) אל מנהל טלעד (מר פלד). המכתב, כפי כבר צוין לעיל, אכן מבטא מידה של אי שביעות רצון מנטייתו הבלתי מאוזנת של הסרט. עם זאת מחליט המנהל שלא לפסלו לשידור. נקודת המוצא להחלטתו היא, "כי הסמכות לאסור שידור תכנית היא סמכות שיש לעשות בה שימוש רק במקרים מיוחדים ובצמצום המירבי". במקרה הנדון הוברר למנהל, "כי הסרט איננו עתיד להיות משודר כתכנית של 'טלעד' אלא כהקרנה של קטע מסרט אשר הופק ונערך על ידי גורם חיצוני ואשר מובא על ידי 'טלעד' כבסיס לדיון ולראיונות". בנסיבות אלו, ועל רקע תפיסתו היסודית, כי בסמכות הנתונה לו לאסור שידור תכנית מן הראוי להשתמש "רק במקרים מיוחדים ובצמצום המירבי", הודיע המנהל כי "בכפוף להוראות והערות" החליט לאפשר את שידור קטעי הסרט שהועברו לצפייתו, על דרך שילובם בתכנית. ההוראות וההערות, שפורטו במכתבו, נועדו להעמיד את טלעד על חובותיה הבאות: לחזור ולבדוק את הסרט, במטרה לשקול השמטת קטעים שיש לגביהם ספק; לבדוק אם זכות התגובה של נפגעים אפשריים מוצתה; לכלול הסברים, בפתיח ובסגיר של התכנית, בהם יודגש ובהבלטה מתאימה, כי הסרט הופק ונערך על-ידי גורם חיצוני, ומובא במסגרת התכנית כבסיס לדיון; ו"אם נכונה הטענה כי מדובר בסרט אשר מומן בידי גורמים מזוהים פוליטית, יש להדגיש גם זאת"; וכן: לתת אפשרות ביטוי (במסגרת התכנית) גם לדעות חולקות על המגמה העולה מן הסרט. ביחס לקטעי הסרט הטעונים בדיקה נוספת מוסיף המנהל, כי בהתחשב בזמן הקצר שנותר, אין בכוונת הרשות לבדוק ולהחליט בעצמה מה מתוכם ישודר. להלן מטעים המנהל שלוש אלו: ראשית, כי האחריות על הפרת כל דין בשידורים מוטלת על בעל הזיכיון. שנית, שאילו קיבל מטלעד התייחסות מפורטת לטענות שנכללו בפניות המתלוננים, היה בכך כדי לסייע לו "בהחלטה או בהכוונה מפורטות יותר". ושלישית, כי החלטתו מתייחסת רק להיבט של השימוש בסמכותו להגביל מראש שידור של תכניות, ולא לכל היבט אחר הקשור ביישום הוראות החוק והכללים. משמעות הודעתו של מנהל הרשות השניה, כי החליט לאפשר את שידור קטעי הסרט " בכפוף להוראות והערות", היא, כי אישורו של השידור מותנה בקיום ההוראות ומתן תשומת-לב להערות. בטיעונו לפנינו הוסיף בא-כוח הרשות השניה, כי בהפעלת סמכותו לאסור שידור (במלואו או בחלקו), או להתנותו בתנאים, מפעיל המנהל אותן אמות-מידה שהוכרו בפסיקת בית המשפט כמצדיקות הטלת הגבלות על חופש הביטוי. אנו סבורים, שבעשותו כן נוקט מנהל הרשות השניה אמת-מידה ראויה. ומפירוט שיקולי החלטתו עולה כי אף בענייננו נהג על-פי אותה אמת-מידה ראויה. אין בידינו לקבל את טענת העותרים, כי למצער היה על המנהל לעכב את השידור עד שתונח דעתו כי נעשה כל הנדרש להתאמת הסרט לתנאים שקבע לשידורו. אף השהייה של שידור יש בה מידה של הגבלת חופש הביטוי, ומשנמצא למנהל כי בידו להסתפק בפירוט תנאיו, איננו מוצאים כל פגם בשיקוליו. 15. במסגרת טיעונו לפנינו ביקש בא-כוחה של טלעד להראות, כי הוראותיו של מנהל הרשות השניה, בהם הותנה השידור, קוימו במלואן. לשם כך הציג לפנינו העתק מדברי הפתיח והסגיר, שיושמעו (לפני ולאחר הקרנת קטעי הסרט) על-ידי מנחת התכנית. בדברי הפתיח הוטעם, כי חשוב לדעת ש"הסרט הופק ביוזמתו של מר דוד מושביץ - אדם שדעותיו הפוליטיות אינן סוד". הוזכרה העמדה, "שרוב ההפגנות נגד הסכמי אוסלו היו מהלכים לגיטימיים של מחאה פוליטית מותרת, אפילו חיונית לדמוקרטיה". בקשר לכך צוין כי "זו לא עמדה מופרכת"; כי יש להניח "שכמעט כל מי שהוביל את המחאה ההיא לא העלה על הדעת אפשרות של רצח. גם השב"כ לא"; וכי "החיבור בין הימין הקיצוני לבין צמרת הליכוד ובין שניהם לרצח הוא חיבור טעון, לא נקי מספקות, גם אמירה פוליטית". עם זאת נאמר "שראוי לשמוע את מי שדעתו אחרת". להלן, בין היתר, צוין כי הצגת הסרט נועדה "בעיקר כדי לסחוט מחדש את הדק הדיון הציבורי"; כי בתום הסרט יתארח באולפן חבר הכנסת עוזי לנדאו, וכן יופגשו חבר הכנסת בני אלון מ"מולדת" עם ד"ר יעל תמיר מ"שלום עכשיו". בסגיר צוינו שמות אנשים שנזכרו בסרט, אשר התבקשו להופיע, אבל סירבו להתראיין. מכלל העותרים הוזכר, בהקשר זה, שמו של מר יעקב נוביק. להלן הכחיש בא-כוחה של טלעד את טענת העותרים בדבר קיפוח זכות התגובה שלהם. הוא ציין (וכך גם עלה מן האמור בסגיר), כי מר נוביק, הנראה בסרט, הוזמן להגיב אך סירב. גם למר אינדור, שאף הוא נראה בסרט, הוצעה זכות התגובה, ואף הוא דחה את ההצעה. אשר לעמותת "בצדק" (שכלל אינה נזכרת בסרט), ולמר שטרנברג (שבסרט אין כל אמירה המיוחסת לו), לא נתעורר צורך בבקשת תגובה. 16. העיון בנוסח הפתיח והסגיר, ובטיעוניו הנוספים של בא-כוח טלעד, הניח את דעתנו, כי היערכותה של טלעד לשידור התכנית מקיימת את התנאים שקבע המנהל לשידור הסרט. העותרים קיוו לשכנענו, כי בהחלטתה לשדר את הסרט הפרה טלעד חובות המוטלות עליה לפי חוק הרשות השניה וכללי האתיקה. לרוב טענותיהם (אותן כבר פירטנו, בפיסקה 5, לעיל) לא הניחו העותרים כל תשתית. ברם, גם לחששות עליהם עמד המנהל במכתבו הנזכר, שמא שידור הסרט יפר את חובת טלעד (לפי כללים 6 ו7- לכללי האתיקה), לשמור על אובייקטיוויות ואיזון, ושמא קופחה זכותו של מי מהעותרים, כמי שעלול להיפגע מתוכנו של הסרט, למסור את תגובתו על מנת שזו תשודר במסגרת התכנית (כנדרש לפי כללים 9 ו10- לכללי האתיקה), ניתנה על-ידי טלעד תשובה נאותה. בדברי הפתיח והסגיר של המנחה הובהר היטב, כי הסרט מבטא את עמדת מפיקו "שדעותיו הפוליטיות אינן סוד", כי המסרים העולים ממנו אינם בהכרח מבוססים, וכי הצגתו נועדה "לסחוט מחדש את הדק הדיון הציבורי". כן צוינו שמות המשתתפים בדיון שיקוים באולפן לאחר הקרנת הסרט, ונקל היה להיווכח שבבחירת המשתתפים ניתנה הדעת לצורך ליתן ביטוי גם לדעות חולקות על המגמה העולה מן הסרט. כשלעצמנו, לא מצאנו יסוד לפקפק, כי כל מי שיאזין לדברי הפתיח והסגיר ייטיב להבין כי אין המדובר בסרט שהופק על-ידי טלעד או המשקף את דעתה, אלא בסרט בוטה ומעורר מחלוקת, המבטא דעה חריגה של מפיקיו, והמובא כבסיס וכרקע לדיון. גם זכות התגובה הנתונה לעותרים הנראים בסרט כובדה במלואה. יצוין כי לאיש מן העותרים לא עמדה זכות להישמע בהתנגדות להקרנת הסרט, ורק לשניים מהם (מר נוביק ומר אינדור) עמדה זכות להגיב על תוכן הסרט ככל שהיה בו כדי לפגוע בהם. זכות זו הוצעה להם, ושניהם הודו בפנינו כי דחו אותה. 17. מטעמים אלה פסקנו, בתום שמיעת הטיעון, לדחות את העתירות. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. ה נ ש י א השופטת ד' דורנר : אני מסכימה. ש ו פ ט ת הנימוקים ניתנו היום, י"ד באב תשנ"ז (17.8.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי /אז 97028880. F04	[ "בג\"ץ 2888/97", "בג\"ץ 2890/97", "בג\"ץ 2891/97", "ע\"א 214/89" ]	7,937
16,864	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2888 בג"ץ 97 / 2890 בג"ץ 97 / 2891 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר העותרים בבג"ץ 2888/97 : 1. יעקב נוביק 2. יעקב שטרנברג העותרת בבג"ץ 2890/97: עמותת "בצדק" העותר בבג"ץ 2891/97: מאיר אינדור נגד המשיבים בבג"ץ 2888/97: 1. הרשות השניה לטלויזיה ורדיו 2. "טלעד", אולפני ירושלים בע"מ 3. מיכאל קרפין 4. דוד מושביץ המשיבים בבג"ץ 2890/97: 1. מנהל הרשות השניה לטלויזיה ורדיו 2. מנהל "טלעד אולפני ירושלים בע"מ" המשיבים בבג"ץ 2891/97: 1. ממשלת ישראל 2. מועצת הרשות השניה 3. "טלעד" עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ו' באייר התשנ"ז ( 13.05.97 ) בשם העותרים בבג"ץ 2888/97: עו"ד נפתלי ורצברגר בשם העותרת בבג"ץ 2890/97: עו"ד אלעד רוזנבלט בשם העותר בבג"ץ 2891/97: בעצמו בשם משיבה 1 בבג"ץ 2888/97, בשם משיבה 1 בבג"ץ 2890/97 ובשם משיבה 2 בבג"ץ 2891/97: עו"ד יאיר עשהאל; עו"ד כרמית פנטון בשם משיבה 2 בבג"ץ 2888/97, בשם משיבה 2 בבג"ץ 2890/97, ובשם משיבה 3 בבג"ץ 2891/97: עו"ד גדעון קורן בשם משיב 3 בבג"ץ 2888/97: עו"ד דוד מושביץ; בעצמו בשם משיב 4 בבג"ץ 2888/97: בעצמו פסק-דין העתירות נידחות. נימוקים בנפרד. העותרים בכל אחת מהעתירות ישלמו לכל אחד מהמשיבים בעתירתם (למעט ממשלת ישראל בבג"צ 2891/97), הוצאות בסך 1,500 ש"ח. ניתן היום, ו' באייר התשנ"ז (13.5.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028880. A03 /דז/	[ "בג\"ץ 97" ]	7,939
2,470	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5138/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : לוי מוטי נגד המשיב ות : 1. משטרת ישראל 2. היועצת המשפטית למשטרת ישראל בקשה למחיקת עתירה ולפסיקת הוצאות בשם העותר: עו"ד אליהו גיגי בשם המשיבות: עו"ד ענר הלמן החלטה מאחר שבאמצעות הגשת העתירה השיג העותר את מבוקשו, הן לענין הנתונים לגבי מכשיר הלייזר והן לענין העיון בהודעת הקנס, הוא זכאי להוצאות. בקביעת גובה ההוצאות יש לקחת בחשבון את המהירות בה ניתנה תשובת המשיבות ואת העובדה שניתנה לעותר זכות לעיין בהודעת הקנס על אף עמדתן העקרונית של המשיבות כי אין לעותר זכות קנויה לעשות כן, היינו, מדובר בעתירה שבאה על פתרונה בדרך מעשית בסמוך לאחר הגשתה. בנסיבות אלה, אני מחליטה למחוק את העתירה ולחייב את המשיבות לשאת בהוצאות העותר ובשכר טירחת עורך דין בסכום כולל של 2,000 ש"ח. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051380. O04	[ "בג\"ץ 5138/97" ]	7,940
10,553	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5138/97 בפני: כבוד השופט י. קדמי העותר : לוי מוטי נגד המשיבים : 1. משטרת ישראל 2. היועצת המשפטית למשטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי החלטה (מס' 2) להודעה מטעם הפרקליטות צורף מכתב תשובה, שנשלח לעותר ביום 3.9.97 על ידי ראש מחלקת התנועה במטה הארצי של משטרת ישראל ובו הפרטים המבוקשים בעתירה וכתובת לקבלת פרטים נוספים, במידת הצורך. 2. לכאורה, באה בכך העתירה על סיפוקה; והעותר מתבקש להודיע לבית משפט זה, תוך עשרה ימים מהיום את עמדתו באשר להמשך הטיפול בעתירתו. ניתנה היום, ט"ו באלול תשנ"ז (17.09.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051380. H02	[ "בג\"ץ 5138/97" ]	7,941
13,198	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5138/97 בפני: כבוד השופט י' קדמי העותר : לוי מוטי נגד המשיבים : 1. משטרת ישראל 2. היועצת המשפטית למשטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי החלטה לתגובת ב"כ המשיבים תוך 10 ימים מהיום. עיקר טרוניותו של העותר היא בכך, כי לא קיבל כלל מענה לפניותיו מאת המשיבים; ולפיכך, יתכן שמתן מענה ייתר את הצורך בעתירה. ניתנה היום, כ"ד באב תשנ"ז (27.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051380. H01	[ "בג\"ץ 5138/97" ]	7,942
17,273	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5138/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : לוי מוטי נגד המשיבים : 1. משטרת ישראל 2. היועצת המשפטית למשטרת ישראל בקשה למחיקת עתירה ולחיוב בהוצאות בשם העותר: עו"ד א. גיגי החלטה לתגובת המשיבות אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"א באלול תשנ"ז (23.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051380. O03	[ "בג\"ץ 5138/97" ]	7,943
2,471	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5222 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : הוועדה מקומית לתכנון ולבניה חדרה נגד המשיבים : 1. אילנה עדיפז 2. דפנה עדיפז 3. ערן עדיפז 4. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקשת: עו"ד נתן מאיר בשם המשיב: עו"ד משה י. קמר החלטה המבקשת איחרה בהפקדת הערבון במשך כתשעה חודשים. עתה הגישה בקשה להארכת המועד להפקדת הערבון. אין בבקשה כל הסבר מה ארע בעת האחרונה שגרם לבאת-כוח המבקשת לגלות את דבר אי הפקדת הערבון במועד. כל שנאמר בבקשה הוא, כי ההודעה על קביעת גובה הערבון איננה נמצאת בידי באת-כוח המבקשת, וכי ככל הנראה "אבדה במשרד או שהמזכירה מתוך שיקול דעת מוטעה שלה, לא העבירה את ההודעה". המדובר במיקרה זה באיחור גדול ביותר בהפקדת הערבון. למעשה, המדובר בערעור שהוגש לפני כשנה, ומאז הגשתו לא טרחו מגישיו להתעניין בו. אכן, מקום שמתבקשת הארכת מועד שנקבע על ידי בית המשפט אין צורך בהוכחת טעם מיוחד, אך יש צורך בהסבר סביר המתקבל על הדעת, קל וחומר מקום שמשך האיחור הוא כה גדול. בעניינו, אין בפי המבקשת כל הסבר זולת האמירה הסתמית בדבר אובדן או טעות של מאן דהוא. לא ניתן לבחון סבירותו של ההסבר שניתן, שכן לא הובא הסבר כלל. כל שנטען הוא כי קיימת השערה בדבר אובדן או טעות, ובאמצעותה מבקשים לפרוק את העול הכבד שהאיחור הממושך הטיל על כתפי המבקשת. איני סבורה, כי ניתן להעתר לבקשה במיקרה זה רק על יסוד השימוש במילות קסם, כביכול, בדבר אובדן או טעות. אלה אינן יכולות להועיל ואינן יכולות לבוא במקום הסבר מפורט בדבר נסיבות האיחור. אשר על כן החלטתי לדחות את הבקשה. הערעור נדחה על פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, מחמת אי הפקדת ערבון. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96052220. Q02	[ "ע\"א 96" ]	7,944
11,661	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5222 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : הוועדה מקומית לתכנון ולבניה חדרה נגד המשיבים : 1. אילנה עדיפז 2. דפנה עדיפז 3. ערן עדיפז 4. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקשת: עו"ד שירלי גרוס החלטה מתבקשת תגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ד באייר תשנ"ז (21.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96052220. Q01	[ "ע\"א 96" ]	7,945
2,472	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 635 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש : ברעם עמוס נגד המשיבים : 1. עזבון המנוח עו"ד ישראל סאהן 2. אווה סאהן בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקש: עו"ד ארנון אפרים החלטה המבקש, ככל מערער, חוייב בהפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיבים. המבקש מבקש המרת הערבון בהתחייבות אישית. משמעותה של הבקשה היא פטור מן החובה להפקיד ערבון (ראה: ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, בעמ' 821). המבקש מציין כי אין בידיו הסכום הנדרש להפקדת הערבון, אך אינו מוסר כל פרט שהוא אודות מקורות הכנסתו ורכושו. המבקש מציין, כי הוא "מנהל המוסך", אך, כאמור, לא מוסר כל פרט אודות יכולתו הכלכלית. אך מובן, כי בנסיבות אלה בהן לא נטען וכמובן לא הוכח, כי המבקש הוא חסר יכולת כלכלית לא ניתן לקבל פטור מן החובה להפקיד ערבון. הבקשה נדחית. הערבון שנקבע יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ב באדר א' תשנ"ז (19.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006350. Q01	[ "ע\"א 97" ]	7,946
7,641	'ב בית המשפט העליון ע"א 635/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקש : ברעם עמוס נגד המשיבים : 1. עזבון המנוח עו"ד ישראל סאהן 2. אווה סאהן בקשה למחיקת ערעור בשם המבקש: עו"ד ארנון אפרים החלטה אני מוחקת את הערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ג בחשון תשנ"ח (23.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006350. O02	[ "ע\"א 635/97" ]	7,947
2,473	בית המשפט העליון רע"ב 97 / 2046 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: סמיר יעקב רפאל נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשת רשות ערעו ר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"ש 2937/96 מיום 10.2.97 שניתנה על ידי כבוד השופט א. בייזר בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד דינה זילבר החלטה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט בייזר) שדחה באופן חלקי את עתירתו של המבקש. 1. המבקש הוא אסיר הכלוא בכלא איילון. הוא פנה בעתירה לבית המשפט המחוזי בבקשה לצאת לחופשות. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, על בסיס מידע חסוי שהוצג לו, אך הורה, כי המבקש יילקח, באבטחה ובליווי, להיפגש עם בנו שחגג את חגיגות בר המצווה שלו. 2. המבקש מבקש לערער על דחיית בקשתו לקבלת חופשות. המשיב מתנגד למתן רשות ערעור במקרה זה וטוען, כי הבקשה אינה מעוררת כל בעיה משפטית בעלת חשיבות או כל נושא אחר שחשיבותו היא כללית, ולפיכך אין מקום ליתן רשות ערעור בגינה. המשיב מוסיף וטוען, כי החלטת בית המשפט המחוזי מוצדקת גם לגוף הענין, בהתחשב במידע המודיעיני החסוי אודות המבקש, בעברו הפלילי העשיר והחמור של המבקש ובהתנהגותו הלקויה בתוך כתלי בית הסוהר. 3. לאחר שעיינתי במסמכים שבפני נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. ההלכה לפיה אנו נוהגים בבואנו ליתן רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסירים היא, כי: "רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86 לואיס וייל נ' מדינת ישראל - לא פורסם). העתירה שבפני אינה מעוררת כל שאלה כללית. כל עניינה הוא ביישום הלכות קיימות על נסיבותיו העובדתיות הספציפיות של המבקש. בנסיבות אלה אין מקום ליתן רשות ערעור. הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"ח באייר התשנ"ז (25.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97020460. A03 /דז/	[ "רע\"ב 97", "ש 2937/96", "רע\"ב 7/86" ]	7,948
7,228	בית המשפט העליון רע"ב 97 / 2046 בפני: כבוד הנשיא א' ברק : סמיר רפאל נגד המשיב : שרות בתי הסוהר הוגש הליך החלטה העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "רע\"ב 97" ]	7,949
9,566	בית המשפט העליון רע"ב 97 / 2046 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המב קש: סמיר י עקב רפאל נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"ש 2937/96 מיום 10.2.97 שניתנה על ידי כבוד השופט א. בייזר בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיב בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ח אדר ב' התשנ"ז (6.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97020460. A02 /דז/	[ "רע\"ב 97", "ש 2937/96" ]	7,950
10,438	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט רע"ב 97 / 2046 בפני: כבוד השופטת הרשמת אורית אפעל-גבאי המבקש : סמיר רפאל נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשה לפטור מאגרה בשם המבקש : בעצמו ה ח ל ט ה פטור מאגרה. ניתנה היום, כ"ג באדר ב' תשנ"ז (1.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97020460. Q01	[ "רע\"ב 97" ]	7,951
2,474	בבית המשפט העליון בירושלים בש"א 3368/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. שלש סאלם חאלד 2. נסאר יחיא 3. נסאר עלי 4. יאסין עומר נגד המשיב : בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתיק המשפט החלטה סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- לא נועד להכריע בשאלה אם סמכותו המקומית של בית משפט פלוני היא יחודית אם לאו, שהרי ענין זה הוא ענין לבית המשפט שדן בתובענה לענות בו. ענין סעיף 78 הנ"ל יכול ויהיה רלוונטי, לפי בקשת בעל הדין הנוגע בדבר, אם יקבע שבית המשפט שאליו הוגשה התובענה מוסמך לדון בתובענה. הענין מוחזר איפוא, לבית משפט השלום, על מנת שיחליט בבקשה שלפניו. ניתנה היום, ה' באלול תשנ"ז (7.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033680. B01 חכ/	[ "בש\"א 3368/97" ]	7,952
2,475	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 3741/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת: שרה קופרמן ע"י ב"כ עו"ד ד' קולקר נגד המשיבות: 1. "אריה" חברה לביטוח בע"מ 2. "אבנר" איגוד לביטוח רכב ע"י ב"כ עו"ד קוזלובסקי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת וסרקרוג) מיום 28.5.97 בת.א. 299/96 החלטה זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה (השופטת ש. וסרקרוג) מיום 28.5.97, שחסמה לפי הטענה, "...את דרכה של המבקשת ליומה בבית המשפט בדיון בבקשת תשלום תכוף בגין החזר הוצאות רפואיות". אכן, בהחלטתה קבעה השופטת, כי אין המבקשת זכאית לתבוע הוצאות רפואיות במסגרת תשלום תכוף עד ליום 1.4.97, שכן החלטות קודמות סיימו את נושא התשלום התכוף עד ליום זה. מדובר בהחלטה מיום 4.3.97 ובהבהרת הדברים בהחלטה נוספת מיום 4.5.97 (להלן: ההחלטות הקודמות) על ההחלטות הקודמות לא הוגשה בקשת רשות ערעור והמועד לכך חלף. לפיכך מבקשת המבקשת לחלופין להאריך לה את המועד להגשת בקשות רשות ערעור עליהן. דין הבקשה להידחות. אם לא הייתה המבקשת מרוצה מההחלטות הקודמות, היה עליה להגיש בקשת רשות ערעור עליהן או על איזו מהן, במועד. אין מקום לבקש רשות ערעור עליהן במסגרת בקשה המתייחסת להחלטה מיום 28.5.97. המבקשת גם לא הראתה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבקשות לרשות ערעור על ההחלטות הקודמות שהמועד להגשתן נקבע בדין. עומדת למבקשת הזכות להגיש בקשה לתשלום תכוף בגין הוצאות מאז 1.4.97 ואת ההוצאות שהוצאו עד אז ושבגינן לא מצא בית המשפט מקום לחייב בתשלום אלא קבע תשלום חודשי קבוע, תוכל המבקשת לתבוע להוכיח ולקבל, בתביעה העיקרית. הבקשה נדחית ללא צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשנ"ז (28.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037410. J04	[ "רע\"א 3741/97" ]	7,953
4,959	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 3741 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : קופרמן שרה נגד המשיב ות : 1. אריה חברה לביטוח בע"מ 2. אבנר איגוד לביטוח רכב בקשה לפטור מערבון בשם המבקשת: עו"ד דוד קולקר החלטה לתגובת המשיבות אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. הארכת מועד להפקדת הערבון עד להחלטה בבקשה. ניתנה היום, י"ז בסיון תשנ"ז (22.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037410. Q01	[ "רע\"א 97" ]	7,954
15,499	בבית המשפט העליון רע"א 3741/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : קופרמן שרה נגד המשיבים : 1. אריה חברה לביטוח בע"מ 2. אבנר איגוד לביטוח רכב בקשה לקביעת מועד דיון בשם המבקשת: עו"ד דוד קולקר החלטה לאחר השלמת הליכי הפקדת הערבון (או קבלת החלטה בדבר פטור) תועבר הבקשה לרשות ערעור לעיונו של שופט. הבקשה להקדמת מועד הדיון תתוייק בתיק בית המשפט. ניתנה היום, ג' בתמוז תשנ"ז (8.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037410. Q02	[ "רע\"א 3741/97" ]	7,955
17,452	בבית המשפט העליון רע"א 3741/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : קופרמן שרה נגד המשיב ות : 1. אריה חברה לביטוח בע"מ 2. אבנר איגוד לביטוח רכב בקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון בשם המבקשת: עו"ד גילת מרגלית החלטה החלטתי מיום 22.6.97 נמסרה לבא-כוח המשיבות בתאריך 27.6.97. לא הוגשה כל תגובה על-פי ההחלטה. לפיכך, אני מחליטה לפטור את המבקשת מחובת הפקדת ערבון. ניתנה היום, י"ט בתמוז תשנ"ז (24.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037410. Q03	[ "רע\"א 3741/97" ]	7,956
2,477	ב בית המשפט העליון רע"א 5771/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. עווד סאלם פרג'אל חורטי 2. בניה סלאם פרג' אל חורטי נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 8.7.97 בע"א 2194/96 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. בנאי, י. פלפל, י. טימור בשם המבקשים: עו"ד נתן לם החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשים. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, י"א בחשון התשנ"ח (11.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057710. A01 /דז/	[ "רע\"א 5771/97", "בע\"א 2194/96" ]	7,957
5,346	ב בית המשפט העליון רע"א 5771/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. עווד סאלם פרג'אל חורטי 2. בניה סלאם פרג'אל חורטי נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 8.7.97 בע"א 2194/96 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' בנאי, י' פלפל, י' טימור בשם המבקשים: עו"ד נתן לם בשם המשיב: עו"ד ירון בשן החלטה הבקשה לרשות ערעור תידון בפני מותב תלתא. ניתנה היום, כ"ג בכסלו התשנ"ח (22.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057710. A03 /דז/	[ "רע\"א 5771/97", "בע\"א 2194/96" ]	7,958
33,816	ב בית המשפט העליון רע"א 5771/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' ביניש המבקשים : 1. עווד סאלם פרג'אל חורטי 2. בניה סלאם פרג' אל חורטי נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 8.7.97 בת.א. 2194/96 שניתן על ידי כבוד השופטים: בנאי, פלפל, טימור תאריך הישיבה: ט בשבט תשנ"ח (5.2.98) בשם המערערים : עו"ד לם נתן בשם המשיב : עו"ד ירון בשן ה ח ל ט ה ניתנת למבקשים רשות לערער לגבי השאלה מהי הפעולה הראשונה מתוך סדרה של פעולות שיכולה להיחשב כתפיסת חזקה; ומה פעלה של הקביעה האמורה על נסיבות המקרה הנוכחי. הדיון יהיה לפי סכומים בכתב עם השלמת טענות בעל פה, אם אפשר לפני ההרכב הנוכחי. ניתן היום ט בשבט תשנ"ח (5.2.98). המשנה לנשיא ש ו פט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057710. B04	[ "רע\"א 5771/97" ]	7,959
11,330	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8902/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקשת: המועצה האזורית עמק חפר (המשיבה בבג"ץ 8902/96) נגד המשיב : (העותר בבג"ץ 8902/96) אילון כהן בקשה לפסיקת הוצאות בשם המבקשת: עו"ד שלמה ולדמן בשם המשיב: בעצמו החלטה הנשיא א' ברק : בפני בקשה לפסיקת הוצאות. המבקשת הינה המשיבה בבג"ץ 8902/96. הוגשה כנגדה עתירה על ידי המשיב, וענינה הקמת בית ספר על ידי המבקשת בשטחי קיבוצו של המשיב, כאשר טענת המשיב הינה כי הקמה זו אינה כחוק. בהמלצת בית המשפט, חזר בו העותר (המשיב) מעתירתו, במהלך הדיון ביום 16.6.97. טוענת המבקשת, כי העתירה היתה עתירת סרק מלכתחילה ולא היה לה כל מקום או הצדקה ולפיכך יש לחייב את המשיב בהוצאות המשפט. עיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי אין מקום להוסיף או לגרוע מן ההחלטה שנתקבלה ביום 16.6.97. בית משפט זה גמר את מלאכתו ואין מקום לפסיקת הוצאות, בנסיבות המקרה, בשלב זה. לפיכך, דין הבקשה להידחות. ניתנה היום, י' באב התשנ"ז (13.8.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089020. A19	[ "בג\"ץ 8902/96" ]	7,963
13,389	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 96 / 8902 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר : אילון כהן נגד המשיב ה : המועצה האזורית עמק חפר עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"א בסיון התשנ"ז ( 16.06.97 ) בשם העותר : בעצמו בשם המשיב ה: עו"ד שלמה ולדמן פסק-דין בהמלצתנו, חזר בו העותר מהעתירה, וזאת מבלי לפגוע בזכויותיו. העתירה נמחקת. ניתן היום, י"א בסיון התשנ"ז (16.6.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089020. A16 /דז/	[ "בג\"ץ 96" ]	7,964
17,526	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8902/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: המועצה האזורית עמק חפר נגד המשיב : אילון כהן בקשה לפסיקת הוצאות כנגד המש יב בשם המבקשת: עו"ד שלמה ולדמן החלטה לתגובת המשיב בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ב' בתמוז התשנ"ז (7.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089020. A17 /דז/	[ "בג\"ץ 8902/96" ]	7,967
2,480	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 9393 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : ציון חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : ניצה ואליהו גבאי בקשה למתן ערובה אחרת בשם המערערת: עו"ד עמיר אלמגור החלטה תינתן התחייבות עצמית של המערערת בתנאי הערבות הבנקאית. זו תוגש תוך חמישה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ט' באדר א' תשנ"ז (16.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093930. Q01	[ "ע\"א 96" ]	7,968
21,889	ב בית המשפט העליון ע"א 9393/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : ציון חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ים : ניצה ואליהו גבאי בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם המערערת: עו"ד דב לוין החלטה לתגובת המשיבים לבקשה להארכת מועד להגשת סיכומים בכתב מטעם המערערת, בתוך יום אחד מיום ההמצאה. המזכירות תודיע על ההחלטה טלפונית ובאמצעות פקסימיליה. ניתנה היום, ז' באדר תשנ"ח (5.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093930. P03	[ "ע\"א 9393/96" ]	7,969
24,334	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9393/96 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערערת והמשיבה שכנגד : ציון, חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבים והמערערים שכנגד: ניצה ואליהו גבאי ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 17.11.96 בת"א 1445/91 שניתן על ידי כבוד השופט צ' הכהן תאריך הישיבה: יז' בסיון התשנ"ח ( 11.06.98 ) בשם המערער ת: עו"ד דב לוין בשם המשיבים: עו"ד שושנה גלס פסק-דין כמוסכם על באי כוח בעלי הדין, בהמלצת בית המשפט, יקטן סכום הפיצויים כפי שנפסק בבית המשפט המחוזי בסכום של 150,000 ש"ח ליום פסק הדין בערכאה הראשונה. בהתאם לכך, באופן יחסי, יקטן גם שכר טרחת עורך דין בו תשא המערערת. ניתן היום, יד' בסיון התשנ"ח (8.6.98). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96093930. E05	[ "ע\"א 9393/96" ]	7,970
33,021	ב בית המשפט העליון ע"א 9393/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : ציון חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : ניצה ואליהו גבאי בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם המערערת: עו"ד דב לוין החלטה הארכת מועד להגשת סיכומים כמבוקש. ניתנה היום, י"ב באדר תשנ"ח (10.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093930. P04	[ "ע\"א 9393/96" ]	7,971
42,895	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9393/96 - א' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערע רת והמשיבה בערעור שכנגד : ציון חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ים והמערערים 1. ניצה גבאי בערעור שכנגד: 2. אליהו גבאי סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערת והמערערים שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים - המערערים בערעור שכנגד - יגישו את תשובתם לטענות המערערת ואת טענותיהם בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו להם טענות המערערת; 3. המערערת - המשיבה בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לה הטענות בערעור שכנגד, ורשאית היא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבים בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור; 4. המערערים בערעור שכנגד רשאים להשיב לתשובת המשיבה בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים שכנגד כי אין ברצונם להשיב כאמור. 5. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ד בטבת התשנ"ח (22.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093930. A02 /דז/	[ "ע\"א 9393/96" ]	7,972
2,481	בית המשפט העליון דנ"א 3444/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר: חיימס ציון נגד המשיב ה : איילון חברה לבטוח בע"מ עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2099/94 ובע"א 2191/94, מיום 21.5.97 ובע"א 471/93 מיום 21.5.97, שניתן על ידי כבוד המשנה לנשיא ש. לוין והשופטים: ת. אור, ד. דורנר בשם העותר: עו"ד פנחס זלצר החלטה בפני עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2099/94 ובע"א 2191/94 ציון חיימס נ' אילון, חברה לביטוח בע"מ , ובע"א 471/93 עזבון המנוח דוד חיימס ז"ל ואח' נ' חיימס ציון ואח' . אבקש תגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ח' בתמוז התשנ"ז (13.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034440. A01 /דז/	[ "דנ\"א 3444/97", "בע\"א 2099/94" ]	7,973
8,269	בית המשפט העליון דנ"א 3444/97 - 1 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : חיימס ציון נגד המשיב ה : איילון חברה לבטוח בע"מ בקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד פנחס זלצר החלטה לתגובת המשיבה תוך 3 ימים מיום ההמצאה. (ימי הפגרה בכלל). ניתנה היום י"א באב התשנ"ז (14.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034440. A02	[ "דנ\"א 3444/97" ]	7,974
16,918	ב בית המשפט העליון דנ"א 3444/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים: 1 . ציון חיימס 2. עזבון המנוח דוד חיימס 3. אורנה חיימס 4. רועי חיימס 5. עינב חיימס 5. דורית חיימס נגד המשיב ה: איילון חברה לבטוח בע"מ עתירה לדיון נוסף בפסקי דינו של בית המשפט העליון מיום 21.5.97 בע"א 2099/94 2191 ובע"א 471/93 שניתנו על ידי כבוד המשנה לנשיא ש' לוין והשופטים ת' אור וד' דורנר בשם העותרים: עו"ד פ' זלצר בשם המשיבה: עו"ד י' ראובינוף ה ח ל ט ה עתירה לדיון נוסף בפסקי הדין שניתנו על-ידי בית-משפט זה, ביום 21.5.97, בהרכב שלושה (המשנה לנשיא ש' לוין והשופטים ת' אור וד' דורנר), בע"א 2099/94, 2191 ובע"א 471/93. בהחלטת הנשיא, מיום 13.7.97, נתבקשה המשיבה להשיב על העתירה; ומשהוגשה התשובה הועברה העתירה לעיוני. 2. בתאונת-דרכים שאירעה ביום 25.8.88 ניספה המנוח דוד חיימס ז"ל. עיזבונו והתלויים בו תבעו וזכו בפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. באותה תאונה נפגע באורח קשה העותר ציון חיימס. אף הוא תבע וזכה בפיצויים לפי החוק הנ"ל. שתי התובענות נדונו, במקביל, בפני כבוד השופט א' לרון בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ועל פסקי הדין שניתנו בהן הוגשו ערעורים לבית-משפט זה. בע"א 2099/94, 2191/94 - בהם נדונו ערעורים, מזה ומזה, על גובה הפיצויים שנפסקו לזכות העותר ציון חיימס - פסק בית-משפט זה לקבל בחלקו את ערעורה של חברת הביטוח המשיבה ולהפחית את סכום הפיצויים; ואילו בע"א 471/93 פסק בית המשפט לדחות את ערעור התלויים במנוח דוד חיימס על גובה פיצוייהם. 3. בעתירה מתבקש בית המשפט להורות על קיום דיון נוסף בשלוש סוגיות: אחוז הריבית, שעל-פיו יש להוון פיצויים המשולמים לנפגע בגין נזקי העתיד; השפעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד1994-, על פסיקת פיצויי נזיקין בגין הוצאות לטיפול רפואיים; ושאלת זכאותו של העותר ציון חיימס לקבלת פיצוי על נזק כלכלי שנגרם לו, לטענתו, כתוצאה מעיכוב ביצועם עד להכרעה בערעור של חלק מחיובי פסק הדין שניתן לזכותו בערכאה הראשונה. 4. אפתח בשיעור ההיוון. לפני הערכאה הראשונה, וכן בערעוריהם, טענו העותרים, כי את פיצוייהם בגין נזקי העתיד יש להוון על-פי שיעור ריבית הנמוך מ3%-. שיעור ההיוון - טענו - אמור לבטא את ההפרש בין אחוז התשואה הריאלית, אותה עשוי הנפגע להפיק מהשקעת סכום הפיצויים באפיק השקעה מתאים וסולידי, לבין שיעור העלייה הצפויה בגובה השכר הריאלי במשק. העותרים טענו, כי בשנים האחרונות הפרש זה הצטמצם והלך, וכי כיום עומד הוא על כאחוז אחד. היוון הפיצויים על-פי שיעור השווה ל3%- ריבית לשנה, כנהוג וכמקובל בפסיקת בתי המשפט מזה יותר מעשרים שנה (מאז פסק הדין בע"א 469/74 זדה נ' בכר , פ"ד ל(1) 169), מקפח את הנפגעים והגיעה השעה לסטות ממנו. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת העותרים, כי עלייה צפויה בגובה השכר הריאלי עשויה להיות רלוואנטית לצורך קביעת שיעור ההיוון. עם זאת קבע, כי העותרים לא הוכיחו כי ההפרש בין שיעור התשואה הצפויה על השקעת קרן הפיצויים באפיק השקעה סולידי, לבין שיעור העלייה הצפויה בשכר הריאלי במשק, השתנה במידה העשויה להצדיק שינוי בשיעור ההיוון. בהעדר ראיה מספקת לכך, ולאור הראיות שהובאו בפניו לעניין שיעור התשואה הצפויה באפיקי ההשקעה המתאימים, לא ראה בית המשפט יסוד לסטות מן ההלכה המיוסדת בנושא שיעור ההיוון. בשלב הערעור חזר בית-משפט זה ובחן את טענותיהם של העותרים. בפסק הדין (מפי השופט אור) נבחנה תחילה השאלה אם עלייה צפויה בשכר הריאלי מהווה מרכיב שיש להתחשב בו בקביעת שיעור ההיוון. לשאלה זו, ותוך שנימק בהרחבה את מסקנתו, השיב בית המשפט בשלילה. בית המשפט היה ער לחילוקין שעוררה סוגיה זו בעבר. לפיכך ראה להטעים, כי מקום בו מוכחת האפשרות לגידול השכר הריאלי במשק, רשאי בית המשפט ליתן לכך ביטוי במסגרת חישוב הפסד כושר ההשתכרות של הנפגע. אך במסגרת היוון סכומי הפיצויים בגין פריטים אחרים של הנזק העתידי אין להביא בחשבון אפשרות מוכחת לעלייה צפויה בשכר הריאלי. עם זאת התייחס בית המשפט לטענת העותרים, בדבר העלייה הצפויה בגובה השכר הריאלי, לגופה. על כך נאמר בפסק הדין, כי "לעת הזאת, הדבר לא הוכח, ולא קיימת הנחה בדבר גידול צפוי כזה". לבסוף ניפנה בית המשפט אל השאלה, אם על-פי הנתונים שהובאו בפני בית המשפט המחוזי, "שיעור היוון של 3% לשנה מבטא נכונה את הריבית הריאלית על השקעות בטוחות, הניתנת להשגה בשוק ההון". ומסקירת כלל הנתונים העלה, כי העותרים "לא עמדו בנטל להוכיח כי ניזקים, אשר נפסק להם סכום פיצוי בנזיקין, אינם יכולים להשקיע סכום זה בהשקעה נזילה, בסיכון נמוך, המניבה שיעור תשואה ריאלי של 3% לשנה, לאורך זמן". 5. בנימוקי העתירה חתר בא-כוח העותרים להראות, כי מצדה העיוני ראויה סוגיית שיעור ההיוון להידון לפני בית-משפט זה בדיון נוסף. כשלעצמי, לא שוכנעתי כי הנמקת פסק הדין מעוררת קשיות משפטית. אף עליי מקובל, כי עלייה צפויה בשכר הריאלי (אם היא מוכחת) עשויה להיות רלוואנטית לקביעת בסיס הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות בעתיד; אך היא אינה רלוואנטית לקביעת הפיצוי בגין רכיבים אחרים של הנזק העתידי. מכאן שעלייה צפויה בשכר הריאלי אינה מהווה רכיב שיש להתחשב בו בקביעת שיעור ההיוון. ברם, גם אילו נוכחתי כי התפיסה ההלכתית האמורה מעוררת קשיות משפטית, היה דין העתירה לדיון נוסף להידחות. מפסק-דינו של בית המשפט המחוזי (שבעיקרון קיבל את נוסחתם הנטענת של העותרים), ומבחינתם החוזרת של הנתונים בשלב הערעור, עולה המסקנה, כי העותרים לא הצליחו להניח תשתית ראייתית לאיזו מהנחותיהם העובדתיות; ביחס לשיעור העלייה הצפויה בשכר הריאלי, ביחס לשיעור התשואה הצפויה מהשקעת סכום הפיצויים לאורך זמן, וביחס להפרש שבין שני השיעורים הללו. בהעדר תשתית ראייתית לביסוס הנחותיהם העובדתיות של העותרים נושאת עתירתם אופי אקדמי גרידא; והלכה מיוסדת היטב היא מלפנינו, כי בחשיבותה של הסוגיה ההלכתית אין, ככלל, כדי להצדיק קיום דיון נוסף, מקום שלהכרעה המבוקשת לא תהיה נפקות מעשית ביחס לבעלי הדין (ד"נ 8/58 ריבלין נ' ווליס , פ"ד יב 789; ד"נ 3/58 שר-האוצר ושר המסחר-והתעשיה נ' אניות מיכל ומשא בע"מ , פ"ד יב 1849; ד"נ 3688/90 יושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים , תקדין 91(3) 791; ודנג"צ 808/95 אמיתי, אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מט(1) 837). בענייננו יש לטעם זה משקל מיוחד; שכן מה שניסו העותרים להוכיח נועד לשכנע את בית המשפט, לא רק ביחס לשיעור הריבית שעל-פיו יש להוון את פיצוייהם, אלא בדבר הצידוק לקבוע שיעור היוון חדש ביחס לכלל התובענות בהן נפסקים פיצויי-נזיקין. 6. סוגיה נוספת בה מבוקש בעתירה להורות על קיום דיון נוסף היא שאלת השפעתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי על פסיקת פיצוי בגין הוצאות לטיפולים רפואיים. סוגיה זו נדונה והוכרעה בע"א 5557/95, 6881 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד (טרם פורסם). בפסק-דין זה נקבע, כי מכוח חברותו בקופת חולים זכאי נפגע בתאונה לקבל חינם מקופת החולים בה הוא חבר, במסגרת "סל הבריאות" הקבוע בחוק, טיפול רפואי בגין הפגיעה שנגרמה לו; ואילו לקופת החולים עומדת עילת שיפוי כנגד המזיק בגין ההוצאות הכרוכות במתן הטיפול הרפואי לנפגע. מכאן שלנפגע בתאונה אין עילת תביעה ישירה נגד המזיק בגין דמי הטיפול הרפואי אותו הוא זכאי לקבל חינם מקופת החולים. לעותר ציון חיימס נגרמה עקב התאונה פגיעה קשה. בית המשפט המחוזי קבע כי הוא זקוק, וייזקק בעתיד, לטיפולים פיזיוטרפיים פעמיים בשבוע וכן לאישפוזים, לצורך בדיקות וטיפול, כשבוע בשנה. בית המשפט זיכה את העותר בפיצוי בגין הוצאותיו לקבלת הטיפולים הללו, בעבר ובעתיד. בעוד הערעורים על פסק-דין זה תלויים ועומדים נתחדשה הלכת אלחדד . חברת הביטוח המשיבה ביקשה וקיבלה רשות להוסיף לכתב-ערעורה טענה, כי מיום כניסתו לתוקף של חוק בריאות ממלכתי אין עליה חובה לשאת בהוצאות העותר לכיסוי טיפולים רפואיים שהוא זכאי לקבלם חינם מקופת חולים. בפסק הדין שלערעור נתקבלה טענת חברת הביטוח, שכל הטיפולים הרפואיים להם נזקק העותר ושבגינם נפסקו לו פיצויים, נמנים עם הטיפולים שהעותר זכאי לקבלם חינם מקופת חולים. כן נקבע, כי גם לגופו של עניין אין כל הצדקה שהעותר לא יקבל טיפולים אלה בקופת חולים. לפיכך פסק בית המשפט לקבל את ערעורה של חברת הביטוח בנקודה זו ולהפחית מסכום הפיצוי שנפסק לעותר בגין טיפולי העתיד אותו חלק שטרם מומש על-ידיו עד למתן פסק הדין בערעור. העותר מבקש להורות על קיום דיון נוסף בהלכה שנתחדשה בפרשת אלחדד. בבקשה זו אין העותר רשאי להישמע. מקום בו בית המשפט העליון אינו מחליט מיוזמתו, עם מתן פסק-דינו, כי יקוים דיון נוסף בעניין בו פסק, "רשאי כל בעל דין לבקש דיון נוסף כאמור" (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-). הזכות להישמע בבקשה לקיום דיון נוסף נתונה רק למי שהיה בעל-דין בדיון המקורי לפני בית המשפט העליון. במקרהו של העותר לא נפסקה כל הלכה חדשה בנושא הנדון, אלא אך יושמה הלכה שנפסקה בפרשת אלחדד . העותר לא היה בעל-דין בפרשה האמורה, ולפיכך אינו רשאי להישמע בבקשה לקיום דיון נוסף בעניין שנפסק בה. אין צריך לומר, כי מסלול הדיון הנוסף אינו המסגרת האפשרית היחידה, שבגדרה עשוי בית המשפט לחזור ולעיין בהלכה שיצאה מלפניו; אך בענייננו אין מתעורר כל צורך להרחיב בכך. 7. העותר ציון חיימס מבקש להורות על קיום דיון נוסף בנזק הכלכלי שנגרם לו, לטענתו, כתוצאה מעיכוב ביצועם, עד להכרעה בערעורים, של חלק מחיובי פסק הדין שניתן לזכותו בבית המשפט המחוזי. דא עקא שעניין הנזק הנטען לא היה נושא לדיון בערעור, ובפסק הדין שלערעור אין לו זכר. פשיטא שעניין שבית המשפט העליון לא פסק בו אינו יכול להעמיד עילה לדיון נוסף. מטעם זה, אף חלק זה של העתירה דינו להידחות. למותר להוסיף, כי איני נוקט כל עמדה בשאלות, אם כתוצאה מעיכוב הביצוע אכן נגרם לעותר נזק, ואם נזק כזה (בהנחה שנגרם) מעמיד לעותר עילה לתביעת פיצוי. 8. התוצאה היא שהעתירה נדחית. העותרים (ביחד) ישלמו לחברת הביטוח המשיבה שכר-טרחת עורך-דין בסך 7,500 ש"ח. ניתנה היום, טו' בכסלו תשנ"ח (14.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034440. F03	[ "דנ\"א 3444/97", "בע\"א 2099/94", "בע\"א 471/93", "בע\"א 469/74", "בע\"א 5557/95" ]	7,975
7,659	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4120/95 בפני: כבוד הנשיא א ' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. יעקב דפנה 2. יאיר עמנואל 3. עודד שלומאי 4. צופיה מרום נגד המשיבים : 1. ד"ר מאיר אורן מנכ"ל משרד הבריאות 2. ועדת התלונות לפי חוק הפסיכולוגים, תשל"ז1977- 3. פרופ' ח' בויקיס, מנהל המחלקה למקצועות רפואיים במשרד הבריאות החלטה 1. ביום 26.2.97 החליט בית המשפט כדלקמן: "אנו נענים לבקשת העותרים להגיש בפנינו - בתוך תשעים יום - חוות דעת בעניין מעמדה של אוניברסיטת ניופורט בתחום הפסיכולוגיה. המשיבים יוכלו - בתוך תשעים יום מקבלת חוות הדעת - להגיב על חוות דעת זו. המזכירות תקבע המשך הדיון בעתירה עם קבלת ההודעה המשלימה של המשיבים". 2. ביום 8.5.97 נתקבלה בית המשפט בקשה מטעם העותרים לפצל את הדיון בעתירה לשני שלבים, כאשר בשלב הראשון ידון בית המשפט (בדרך של סיכומים בכתב שיוגשו תוך 30 יום) בטענה כי תקנות הפסיכולוגים (פרסומת), תשל"ט1979-, והצו שהוצא מכוח תקנות אלה, בטלים. 3. תגובת המשיבים לבקשה זאת התקבלה בבית המשפט ביום 31.7.97. 4. לאחר ששקלנו את הבקשה ואת התגובה, אנחנו מחליטים כי הדיון בעתירה יתקיים בהתאם להחלטה שנתקבלה על ידי בית המשפט ביום 26.2.97. במועד הדיון יחליט בית המשפט אם לפצל את הדיון בעתירה לשני שלבים, כבקשת העותרים. ניתנה היום, ז' באב תשנ"ז (10.8.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95041200. I10	[ "בג\"ץ 4120/95" ]	7,980
14,370	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4120/95 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כב' השופט י' גולדברג העותרים : 1. יעקב דפנה 2. יאיר עמנואל 3. עודד שלומאי 4. צופיה מרום נגד המשיבים : 1. ד"ר מאיר אורן, מנכ"ל משרד הבריאות 2. ועדת התלונות לפי חוק הפסיכולוגים, תשל"ז1977- 3. פרופ' ח' בויקיס, מנהל המחלקה למקצועות רפואיים תאריך הישיבה: ז' באלול התשנ"ז ( 09.09.97 ) בשם העותרים : עו"ד שרף אבי בשם המשיבים : עו"ד מנדל פסק דין הוברר שהצו הנדון, צו הפסיכולוגים (פרסומים) (איסור שימוש בתארים של אוניברסיטת ניופורט), התשנ"ה1995-, הוצא מכוח תקנות אשר אינן עומדות בדרישת סעיף 57(ג) לחוק הפסיכולוגים, התשל"ז1977-. תקנות אלה, תקנות הפסיכולוגים (פרסומים), התשל"ט1979-, הותקנו מבלי שנתקיימה התייעצות מוקדמת עם ועדת הכנסת המתאימה, כדרישת סעיף 57(ג) הנ"ל. בנסיבות אלה, מוסכם על הצדדים שהצו האמור אינו תקף - ואנו מחליטים כך. באת כוח המדינה הצהירה שיש כוונה להתקין תקנות חדשות וכן להוציא צו כדוגמת הצו הנדון, ומוסכם על הצדדים שאם כך ייעשה, שומר לעצמו כל צד מהצדדים את מלוא טענותיו לעניין תקפותם של תקנות וצו כאלה, אם יותקנו. ניתנה היום, ז' באלול התשנ"ז (9.9.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 95041200. E13	[ "בג\"ץ 4120/95" ]	7,981
2,486	ב בית המשפט העליון בג"ץ 4813/96 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. סובחיה מוחמד (חסן) שעבאן 2. חוסאם סלים שעבאן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים בקשה למחיקת עתירה החלטה לבקשת ב"כ העותרים, ובהסכמת המשיבים, העתירה נמחקת, ללא צו להוצאות. ניתנה היום, א' בכסלו תשנ"ח (30.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96048130. I03	[ "בג\"ץ 4813/96" ]	7,985
2,488	בית המשפט העליון רע"א 97 / 104 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. שאול שוחט 2. משה ששון נגד המשיב ה : אררט חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"א 913/95 מיום 4.12.96 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גולדברג, א.א. לוי, י. דיאמנט בשם המבקשים: עו"ד חיים קליר בשם המשיבה: עו"ד רם הורביץ החלטה הבקשה תידון בפני הרכב של שלושה שופטים. ניתנה היום, ה' בסיון התשנ"ז (10.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97001040. A03 /דז/	[ "רע\"א 97", "בע\"א 913/95" ]	7,989
5,128	בית המשפט העליון רע"א 97 / 104 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. שאול שוחט 2. משה ששון נגד המשיב ה : אררט חברה לביטוח בע"מ בקשה להארכת מועד להגשת תגובה מטעם המשיבה (בהסכמה) בשם המשיבה: עו"ד רם הורביץ החלטה כמבוקש. ניתנה היום, י"ח אדר ב' התשנ"ז (27.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97001040. A02 דז/	[ "רע\"א 97" ]	7,990
16,504	בית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 104 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים: 1. שאול שוחט 2. משה ששון נגד המשיב : אררט חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"א 913/95 שניתן ביום 4.12.96 על ידי כבוד השופטים גולדברג, לוי, דיאמנט בשם המבקשים: עו"ד חיים קליר החלטה לתשובת המשיבה תוך 15 ימים. ניתן היום כד באדר א' תשנ"ז (3.3.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97001040. B01	[ "רע\"א 97", "בע\"א 913/95" ]	7,991
35,491	ב בית המשפט העליון רע"א 104/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' אנגלרד המ בקשים : 1. שאול שוחט 2. משה ששון נגד המשיב ה : אררט חברה לביטוח בע"מ הודעה על הסכם פשרה בבקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בתיק ע"א 913/95 מיום 4.12.96 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' גולדברג, א' א' לוי, י' דיאמנט בשם המבקשים : עו"ד קליר חיים בשם המשיב ה: עו"ד הורביץ רם פסק - דין לבקשת באי-כוח בעלי הדין ניתן בזה תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה אליו הגיעו (המסומן "א") ומהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. ניתן היום, ט' בשבט תשנ"ח (5.1.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97001040. D04 /שב	[ "רע\"א 104/97", "ע\"א 913/95" ]	7,992
2,489	בבית המשפט העליון ע"א 8471/96 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. גמדא סחר בע"מ 2. בן ציון גרשון 3. עקיבא גרשון 4. אריק גרשון 5. עפר גרשון 6. פנחס שכטר נגד המשיבים : 1. ילתה השקעות בע"מ 2. ישראל קנטור-עו"ד בקשה למחיקת ערעור בשם המבקשים: עו"ד יובל בג'רנו בשם המשיבים: עו"ד מרדכי הרבסט החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ג' בתמוז תשנ"ז (8.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084710. Q06	[ "ע\"א 8471/96" ]	7,993
8,339	בית המשפט העליון רע"א 96 / 8471 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. גמדא סחר בע"מ נגד המשיבים : 1. ילתה השקעות בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 28.10.96 בהמ' 9681/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת שטרנברג אליעז בשם המבקשים: עו"ד גרשון שניידר ה ח ל ט ה המבקשים מתבקשים להודיע תוך 5 ימים אם לאור הילכת רע"א 279/82 פ"ד לז(4) 542, שהוחלה גם בענייני בוררות: רע"א 8/91, 5117 (לא פורסם) עודם עומדים על הבקשה. לאחר מכן ימשך הטיפול בתיק זה. ניתן היום כ באדר א' תשנ"ז (27.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084710. B01	[ "רע\"א 96", "רע\"א 279/82", "רע\"א 8/91" ]	7,994
14,559	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8471 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. גמדא סחר בע"מ 2. בן ציון גרשון 3. עקיבא גרשון 4. אריק גרשון 5. עפר גרשון 6. פנחס שכטר נגד המשיבים : 1. ילתה השקעות בע"מ 2. ישראל קנטור-עו"ד בקשה להארכת מועד להגשת תשובה בשם המשיבה הראשונה: עו"ד מרדכי צ. הרבסט החלטה הארכת המועד להגשת התשובה - עד ליום 15.5.97. ניתנה היום, ט"ז בניסן תשנ"ז (20.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084710. Q04	[ "ע\"א 96" ]	7,995
16,249	ב בית המשפט העליון רע"א 8471/96 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשים: 1. גמדא סחר בע"מ 2. בן ציון גרשון 3. עקיבא גרשון 4. אריק גרשון 5. עפר גרשון 6. פנחס שכטר נ ג ד המשיבים: 1. ילתה השקעות בע"מ 2. עו"ד ישראל קנטור בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב שניתה ביום 28.10.96 על ידי כב' השופטת ר' שטרנברג-אליעז בת"א 722/96 ה ח ל ט ה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 יום מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשים. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, כ"ד באדר ב' תשנ"ז (2.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ847196/ 96084710. E03	[ "רע\"א 8471/96" ]	7,996
16,644	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8471 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. גמדא סחר בע"מ 2. בן ציון גרשון 3. עקיבא גרשון 4. אריק גרשון 5. עפר גרשון 6. פנחס שכטר נגד המשיבים : 1. ילתה השקעות בע"מ 2. ישראל קנטור-עו"ד בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם המשיב הראשון: מרדכי צ. הרבסט החלטה ביום 14.4.97 ביקש המשיב הראשון הארכת מועד להגשת תשובה למשך שלושים יום. הבקשה נענתה וניתנה הארכת מועד עד ליום 15.5.97. בנסיבות אלה, תמוהה הבקשה הנוספת שבפני. התשובה תוגש עד לתאריך 18.5.97. החלטה זו תועבר בפקס. ניתנה היום, ו' באייר תשנ"ז (13.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084710. Q05	[ "ע\"א 96" ]	7,997

8,442

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5299/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. אקקי פרטיה 2. נדז'דיה פרטיה נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנהל מינהל האוכלוסין-משרד הפנים 3. שר המשטרה עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים החלטה 1. העתירה למתן צו על תנאי תועבר לדיון לפני מותב תלתא. המשיבים ישיבו על העתירה לקראת מועד הדיון. על הבקשה למתן צו ביניים ישיבו תוך 15 ימים. 2. ניתן בזה צו ארעי שלא לגרש את העותרים מן הארץ עד להחלטה נוספת. ניתנה היום, ח' באלול תשנ"ז (10.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052990. M01

[ "בג\"ץ 5299/97" ]

7,875

10,249

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5299/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. אקקי פרטיה 2. נדז'דיה פרטיה נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. מנהל מינהל האוכלוסין-משרד הפנים 3. שר המשטרה צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבים והמורה להם להימנע מלגרש את העותרים מן הארץ. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת. ניתן היום, ט' באלול תשנ"ז (11.9.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ

[ "בג\"ץ 5299/97" ]

7,876

59,777

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5299/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט מ' אילן העותרים : 1. אקקי פרטיה 2. נדז'דיה פרטיה נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. רפאל כהן - מנהל מינהל האוכלוסין משרד הפנים 3. שר המשטרה תאריך הישיבה: ז' בתמוז התשנ"ט (21.6.99) בשם העותרים : עו"ד נחום פישהנדלר בשם המשיבים : עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה לבקשת בא-כוח העותרים אנו דוחים את שמיעת העתירה למועד שייקבע. תוך 15 יום יגישו העותרים לבית-המשפט כתב-תגובה על הודעת המשיבים שמיום 17.6.99, והמדינה תהא רשאית להגיב על כתב-תגובה זה תוך 10 ימים נוספים. לאחר מכן ייקבע המשך הדיון (לפני כל הרכב). היום, ז' בתמוז התשנ"ט (21.6.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052990. G05

[ "בג\"ץ 5299/97" ]

7,877

2,443

בית המשפט העליון רע"פ 95 / 4827 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ג' בך כבוד השופט י' זמיר המערערים: 1. ה.ג. פולק בע"מ 2. מיכאל פורת נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור ברשות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בערעורים פליליים מאוחדים 152/95 ו104/95- מיום 5.7.95, שניתן על ידי כבוד השופטים: א. אבן-ארי, ד. בר-אופיר, ר. שטרנברג-אליעז בשם מערערת 1: עו"ד שמשון אלבק בשם מערער 2: עו"ד חנן מלצר; עו"ד דניאל פדר בשם המשיבה: עו"ד צבי קלנג פסק-דין הנשיא א' ברק: העובדות 1. המערערת היא חברה ציבורית. מניותיה נסחרות בבורסה. היא מייצרת ומשווקת ציוד רפואי חד פעמי. המערער הוא מנהלה של המערערת והוא מחזיק במישרין ובעקיפין בשבעים ושניים אחוז ממניותיה. במהלך חודש מרץ 1992 סיימה המערערת פיתוחו של מוצר. הוא נועד לשמש כחומר סיכוך והגנה בפני נגיפי איידס והרפס בעת מגע מיני. תאריך היעד ליציאת המערערת עם המוצר לשוק נקבע ליום 23.3.92. למערערים הסתבר, כי ייתכן והמוצר הוא מוצר (או סם) רפואי, וכי יתכן כי יהיה צורך באישור משרד הבריאות לייצורו ושיווקו. אכן, ראש מחלקת תנאי רישום באגף הרוקחים במשרד הבריאות הודיע (ביום 22.3.92) כי התכשיר הוא תרופה, וכי "עליכם להפסיק לאלתר כל פעולת ייצור או שיווק תכשיר זה. אנו רואים בחומרה רבה פרסום זה הנוגד את הוראות החוק". המערערים סברו כי משרד הבריאות טועה וכי החלטתו נתקבלה בחוסר סמכות. הם המשיכו בפעולות השיווק כמתוכנן. הם החלו כמתוכנן (ביום 23.3.92) בהפצת המוצר לחנויות. ההפצה לוותה במסע פרסום נרחב באמצעי התקשורת. 2. בטרם החל שיווק המוצר - בבוקרו של יום ה23.3.92- - הגישו המערערים דין וחשבון מיוחד לבורסה. צויינה בו עובדת פיתוח המוצר וחדשנותו. נמסר בו כי מתנהל משא ומתן לשיווק המוצר בארצות נוספות. דווח בו כי הוגשה בקשה לרישום פטנט. הודגש בדין וחשבון כי "לאור החשיבות של המוצר כפתרון חלקי לבעיה המציקה כיום לחלק ניכר של אוכלוסיית העולם, אנו מניחים כי למוצר הנ"ל תהיה השפעה משמעותית על עסקי ומחזור המכירות" של המערערת. מטעם הבורסה נשלחה (על ידי גב' הראל - ראש מדור חברות רשומות בבורסה) הודעה מסתייגת מלשון הדו"ח. המערערת נדרשה לניסוח ענייני יותר ופרסומי פחות. הנוסח תוקן כמבוקש. הן בנוסח המקורי והן בנוסח המתוקן (להלן - הדו"ח הראשון), לא דווח בכל דרך שהיא על המחלוקת שבין המערערים לבין משרד הבריאות. ממילא לא צויין בהם כי נאסר על המערערת להמשיך בייצור המוצר ובשיווקו. 3. למחרת (ביום 24.3.92) נתברר לגב' הראל כי הדו"ח הראשון חסר את עובדת המחלוקת עם משרד הבריאות. המערערים נתבקשו לתקן המעוות. הם שלחו דו"ח נוסף לבורסה (להלן - הדו"ח השני). הם ציינו בו כי קיימים חילוקי דעות משפטיים בינם לבין משרד הבריאות, וכי לדעתם אין צורך ברישום המוצר כתרופה. הם לא ציינו בדו"ח השני כי נאסר על המערערת להמשיך בייצור המוצר ושיווקו. יצויין, כי המידע בדבר האיסור של משרד הבריאות פורסם אותו יום בכלי התקשורת. הוא היה גלוי וידוע. האישומים 4. נגד המערערים הוגש כתב אישום. היו בו שני פרטי אישום. הראשון התייחס לדו"ח הראשון. על פיו, החסירו המערערים בדו"ח הראשון את המחלוקת עם משרד הבריאות. כן החסירו את איסור השיווק והייצור של המוצר. התנהגות זו מהווה, על פי כתב האישום, הכללת פרט מטעה בדין וחשבון שהוגש לבורסה (על פי סעיף 36 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח1968- (להלן - חוק ניירות ערך)). פרט מטעה זה נמסר (או נעדר) כדי להטעות משקיע סביר (עבירה על סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך). פרט האישום השני התייחס לדו"ח השני. על פיו גרמו המערערים להכללת פרט מטעה בדו"ח (השני) שהגישו לבורסה (על פי סעיף 36 לחוק ניירות ערך). הפרט המטעה הוא בהחסרת האיסור לייצר ולשווק את המוצר מהדו"ח השני. בכך גרמו המערערים להכללתו של פרט מטעה בדו"ח (השני) לבורסה, כדי להטעות משקיע סביר (עבירה על סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך). פסקי הדין בבית משפט השלום והמחוזי 5. בית משפט השלום (השופטת אופיר) הרשיע את המערערים באישום הראשון. הם זוכו מהאישום השני. נקבע כי הפרטים שהוחסרו מהדו"ח הראשון הם מהותיים, והיה בהיעדרם כדי להטעות משקיע סביר. נקבע, כי לעניין זה אין חשיבות לשאלה, אם עמדתו של משרד הבריאות היא נכונה. נקבע, כי אפילו טעה משרד הבריאות - היה על המערערים לגלות המידע לציבור המשקיעים. נקבע עוד, כי המערערים ידעו כי מידע זה חסר בדו"ח הראשון, וכי ידעו הם משמעותו של חסר זה. המערערים היו מודעים לכך כי קיים חשש, ברמת הסתברות גבוהה, כי משקיע סביר יוטעה. על כן נתקיים בהם היסוד של "כדי להטעות משקיע סביר". בית משפט השלום זיכה את המערערים מהאישום השני. נקבע, כי המידע שהוחסר מהדו"ח השני פורסם בהרחבה בכלי התקשורת. על כן אין לקבוע כי היה בפרטים החסרים כדי להטעות משקיע סביר. משהורשעו המערערים באישום הראשון נגזר על המערערת קנס של 50,000 ש"ח. על המערער הוטל קנס של 30,000 ש"ח. כן הוטל עליו מאסר בפועל של חמישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. בנוסף לכך נידון המערער למאסר על תנאי לשנה. 6. שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט (השופטים: אבן-ארי, בר-אופיר ושטרנברג-אליעז) דחה את ערעור המערערים על הרשעתם (באישום הראשון) וסמך ידיו על קביעותיה העובדתיות והמשפטיות של הערכאה הראשונה. בית המשפט קיבל את ערעור המדינה (לעניין הזיכוי מהאישום השני). נקבע כי היתה מוטלת על המערערים החובה לגלות למשקיע הסביר את המידע בדבר האיסור שהטיל משרד הבריאות. המערערים לא השתחררו מחובה זו לאור העובדה כי המידע נודע ממקור אחר. החובה קיימת במנותק ממידע גלוי אחר. היא נועדה למנוע עמימות וחוסר בהירות של המשקיע באשר למצב הדברים לאשורם. לאור מסקנתו זו נזקק בית המשפט המחוזי לערעור המדינה על קולת העונש. הערעור נתקבל. על המערערת הוטל קנס נוסף של 10,000 ש"ח. על המערער הוטל עונש נוסף של חמישה חודשי מאסר בפועל. הערעור 7. המערערים ביקשו, וקיבלו, רשות ערעור. הם טוענים בפנינו הן לעניין הרשעתם בדין והן לעניין העונש שהושת עליהם. לעניין האישום הראשון טוענים המערערים, כי לא נתקיים בהם היסוד הנפשי הנדרש לשכלול העבירה. הם פעלו בתום לב, ומתוך אמונה בסיווג המוצר כחומר שאינו תרופה. לפיכך, לא היו מודעים לאפשרות כי מעשיהם עלולים להטעות משקיע סביר. המערערים טוענים, כי העבירה בסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך הינה עבירה התנהגותית הדורשת קיומו של מניע, ולא עבירת תוצאה המאופיינת במטרה. לפיכך, היות והם לא ביקשו להטעות משקיע סביר, שכן מעשיהם כוונו לשוק הצרכנים ולא לשוק ההון, הרי שלא נתקיים יסוד המניע שבעבירה. מוסיפים המערערים, כי הם לא היו מודעים, ברמת הסתברות גבוהה, כי משקיע סביר יוטעה. זאת ועוד: גם אם היו מודעים לכך אין די במודעות זו ("הלכת הצפיות") כדי לקיים את היסוד הנפשי הנדרש בעבירה על פי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך. לעניין האישום השני נטען בפנינו, כי המידע "החסר" היה ידוע לכול, ועל כן אין לראות בהחסרתו משום "פרט מטעה" (לעניין סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך). כן נטען כי לא קיים ביסוס עובדתי ומשפטי להחלת הלכת הצפיות אף בגדרי האישום השני. זאת ועוד: הדו"ח השני הוגש בתיאום עם הרשות לניירות ערך והבורסה, ותוך היענות לפניותיהן. בנסיבות אלה, מנועה המדינה מלתבוע המערערים בפלילים ("השתק פלילי"). ידיעת "השלטונות" שוללת גם את היסוד הנפשי של המערערים. לבסוף נטען, כי המערערים טעו לחשוב כי אישור הרשות לניירות ערך שולל האפשרות כי בדו"ח שהוגש יש פרט מטעה. בשל כך עומדת להם הטענה של טעות בעובדה (על פי סעיף 34יח לחוק העונשין). לטענתם עומדת להם גם ההגנה של טעות במצב המשפטי (על פי סעיף 34יט לחוק העונשין). אשר למערער השני, עומדת לו ההגנה הקבועה בסעיף 53(ה)(2) לחוק ניירות ערך, לפיה תקום הגנה למנהל תאגיד אשר נקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע העבירה. לעניין שני האישומים גם יחד מדגישים המערערים, כי עמדת משרד הבריאות בדבר סיווג המוצר כתרופה היתה שגויה. היא חרגה מסמכותו של משרד הבריאות. על כן היא בטלה מעיקרה. אין להטיל אחריות פלילית בגין התעלמות ממנה. המערערים מלינים על חומרת העונש. בעיקר כך, בכל הנוגע לעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער. 8. בתשובה מציינת המדינה כי נתקיימו במערערים היסודות העובדתיים והנפשיים של העבירה בה הורשעו. לטענתה, מאופיינת העבירה בדרישה לקיומה של מטרה להטעות משקיע סביר, ולא מניע, כאמור בטענות המערערים. מטעם זה, טענה המשיבה, חלה "הלכת הצפיות" לעניין היסוד הנפשי בעבירה לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, ויסודותיה של "הלכת הצפיות" נתקיימו בענייננו. לטענת המדינה ניתן לדלות מחומר הראיות אף את קיומה של כוונה בפועל להטעות משקיע סביר. לעניין האישום השני טוענת המדינה כי מן הבחינה העובדתית המידע החסר לא היה כלל ידוע, שכן לא היה פרסום מלא, עיקבי ורצוף של המידע שהוחסר. הדיווח היה חלקי בלבד. מהבחינה המשפטית נטען, כי חובת הדיווח היא חובה עצמאית, והיא קיימת גם לגבי מידע שפורסם בתקשורת. לעניין המעורבות של הרשות, נטען (בהיבט העובדתי), כי אנשי הרשות לניירות ערך לא ידעו כלל על איסור הייצור והשיווק. אין לייחס להם, איפוא, הסכמה לאי הגילוי. כן נטען (בהיבט המשפטי) כי בנסיבות העניין אין תחולה לדוקטרינה של ההשתק הפלילי. המדינה דוחה את טענות המערערים בענין טעות (בעובדה ובמשפט). לטענתה אין לטענה זו בסיס עובדתי ומשפטי. לבסוף נטען, כי אין קשר בין תוקפה של החלטת משרד הבריאות לבין חובתם של המערערים. סיווג המוצר על ידי משרד הבריאות - בין אם הוא כדין ובין אם לאו - צריך למצוא את ביטויו בדו"ח לבורסה. עד כמה שיש למערערים ביקורת על עמדת משרד הבריאות, ניתן לתת לה ביטוי בדו"ח עצמו. המסגרת הנורמטיבית 9. המחלוקת בין הצדדים סבה סביב הוראת סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, הקובעת: "(א) מי שעשה אחד מאלה, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס ... ... (4) לא קיים הוראה מהוראות סעיף 36... או גרם לכך שבדו"ח או בהודעה לפי חוק זה או תקנות לפיו שנמסרו לרשות או לבורסה, יהיה פרט מטעה, והכל כדי להטעות משקיע סביר". ביסודה של הוראה זו עומד עיקרון הגילוי הנאות. חובת גילוי זו מבוססת בעיקרה על ההכרה בחשיבותה של זרימת מידע מלאה בין המשתתפים בשוק ההון. היא באה להבטיח, כי ההשקעה בשוק ההון תהיה על בסיס נתונים אמיתיים ומהימנים ככל האפשר. היא באה למנוע קבלת החלטות על בסיס מידע שגוי. היא באה למנוע מעשי מרמה. היא באה לשמור על אמון הציבור (ראה: ע"פ 5052/95 שמואל ואקנין ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). עיקרון הגילוי הנאות בא גם להרתיע בעלי כוח בחברות ציבוריות ולפקח על פעולתם (ראה: ע"א 1928/93 רשות לניירות ערך נ' גיבור סברינה , פ"ד מט(3) 177). יפים לעניין זה דבריו של הנשיא שמגר בפרשת ברנוביץ : "... עיקרו של דבר, מקובל לראות את פועלו של הגילוי בשניים: האחד - הספקתו של בסיס מידע נאות למשקיעים, באופן המאפשר קבלת החלטות ראציונליות בנוגע להשקעותיהם; השני - הרתעתם של בעלי הכוח בחברות ציבוריות מתרמית ומהתנהגות מניפולטיבית תוך אפשרות פיקוח על פעולותיהם..." (ע"א 5320/90 א.צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' רשות ניירות ערך , פ"ד מו(2) 818, 831). (השווה: L. Loss, Securities Regulation 3 rd ed. 1992, p. 175 ). עיקרון הגילוי הנאות בא להבטיח השקעה תוך קיום מידע מלא, תוך הנחה שמידע מלא מגביר את יעילותו של שוק ניירות הערך (ראה: ע"א 5320/90 הנ"ל, בעמ' 831). עיקרון הגילוי הנאות לא בא להבטיח השקעה מוצלחת, אלא לאפשר השקעה כזו. עמדתי על כך בפרשת ואקנין , בצייני: "... מחיר נייר הערך משקף שיווי משקל בין היצע ממשי לבין ביקוש ממשי, אשר מקורו בתחזיות המשקיע בדבר תוחלת הרווח העתידית מאותה השקעה. בכך מובטח אמון הציבור בשוק ניירות הערך, במידע הכלכלי אותו הוא מייצג. ודוק: אין הבטחה להצלחה. תחזיות עלולות להיכשל. אך נקבע מנגנון שוק - המבוסס על הערכות כלכליות, אשר על פיו יקבע מחירו של נייר הערך" (ע"פ 5052/95 הנ"ל). אכן, התכלית המונחת ביסוד סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך היא להגן על המשקיע הסביר. ניתן לראות בעיקרון הגילוי הנאות חוליה אחת בשרשרת הבטחון המגינה על המשקיע הסביר, לצידן של הוראות בדבר איסור השימוש במידע פנים (סעיף 52 לחוק ניירות ערך) ואיסור המניפולציה והתרמית (סעיף 54(א) לחוק ניירות ערך). תכלית זו, צריך שתהא נר לרגלנו בבואנו לפרש את תחולתו והיקפו של האיסור הפלילי, כפי שהוא קבוע בסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך (השווה: בג"צ 953/87 פורז נ' עירית תל-אביב-יפו , פ"ד מב(2) 309, 322). סעיף 53(א)(4): "היסוד העובדתי" 10. היסוד העובדתי שבעבירה פלילית, יכול שיהא מורכב משלושה רכיבים: הרכיב הראשון הוא הרכיב ההתנהגותי. זהו המעשה או המחדל המבטא את התרומה הגופנית של עושה העבירה להתהוותה. הרכיב השני הוא הרכיב הנסיבתי. זוהי מערכת הנתונים העובדתיים שבקיומם בשעת ההתנהגות מותנית העבירה. הרכיב השלישי הוא הרכיב התוצאתי. זוהי הפגיעה שההתנהגות גרמה לאובייקט הפיזי של העבירה. לכל עבירה יש רכיב התנהגותי. זהו הגרעין של כל עבירה. לא לכל העבירות נדרשים הרכיב הנסיבתי או התוצאתי. כאשר בעבירה לא נדרש רכיב תוצאתי, אנו אומרים כי העבירה היא "עבירת התנהגות", ואינה "עבירה תוצאתית" (ראה סעיף 18 לחוק העונשין, וכן ש.ז. פלר, יסודות בדיני עונשין 375 (כרך א', 1984)). 11. סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך מורכב משני רכיבים עובדתיים: רכיב התנהגותי ("גרם לכך... שנמסרו..."), ורכיב נסיבתי ("שבדו"ח או הודעה לפי חוק זה או תקנות לפיו שנמסרו לרשות או לבורסה" יהיה פרט מטעה). אכן, העבירה לפי חוק ניירות ערך היא "עבירה התנהגותית". אין זו "עבירה תוצאתית". "פרט מטעה" הוא עניין נסיבתי ולא תוצאתי. אין מחלוקת בין הצדדים כי הרכיב ההתנהגותי נתקיים במקרה שלפנינו. המערערים לא טענו, כי השמטת הפרט לא נעשתה על ידם. כן אין מחלוקת שהדו"ח אשר הוגש הוא דו"ח לפי חוק ניירות ערך, וכי הדו"ח הוגש לרשות לניירות ערך. השאלה היא אם מתקיים היסוד של "פרט מטעה". 12. האם היה בדו"ח שמסרו המערערים "פרט מטעה"? הדיבר "פרט מטעה" מוגדר בחוק ניירות ערך (סעיף 1) כך: "פרט מטעה - לרבות דבר העלול להטעות משקיע סביר וכל דבר וחסר שהעדרו עלול להטעות משקיע סביר". השאלה היא, איפוא, אם היעדר פרטים (בדו"ח הראשון) בדבר המחלוקת עם משרד הבריאות, והיעדר פרטים (בדו"ח השני) בדבר האיסור שהטיל משרד הבריאות על הייצור והשיווק, "עלול להטעות משקיע סביר"? אכן, פרט הוא מטעה אם משקיע סביר עשוי לטעות בו (ראה ע"א 1928/93 רשות ניירות ערך נ' גיבור סברינה מפעלי טקסטיל , פ"ד מט(3) 177). ההטעיה עשוי שתהא על ידי גילוי פרט מטעה; ההטעיה עשוי שתהיה על ידי אי גילוי פרט, שיש בו כדי להביא לידי הטעיה (ראה גרוס, "היקף חובת הגילוי בתשקיף החברה", עיוני משפט ב 683, 684 (1972)). אכן, לעתים אי גילוי של פרט מהותי שקול כנגד גילויו של פרט מטעה. אין לי כל ספק, כי אי גילוי מידע (בדו"ח הראשון) על המחלוקת עם משרד הבריאות, מהווה אי גילוי העלול להטעות משקיע סביר. בוודאי שמשקיע סביר, העומד בפני החלטה אם להשקיע בניירות הערך של המערערת, צריך היה לקבל מידע על המחלוקת עם משרד הבריאות. 13. האם אי הגילוי (בדו"ח השני) בדבר איסור הייצור והשיווק שהטיל משרד הבריאות מהווה "פרט מטעה"? כזכור, טענת המשיבים הינה, כי מידע זה הופיע בעיתונים וברדיו ועל כן היה מפורסם וגלוי אותה עת. על כן, משקיע סביר לא היה מוטעה מהיעדר המידע בדו"ח (השני) שנשלח לבורסה ולרשות לניירות ערך. זו היתה גם מסקנתו של בית משפט השלום. שונה היתה גישתו של בית המשפט המחוזי. דעתי - כדעתו של בית המשפט המחוזי. הטעם המונח ביסוד גישתי זו הוא זה: לא ניתן לגזור גזירה שווה, בעיני המשקיע הסביר, בין ידיעה מהתקשורת לבין ידיעה מכוח החובה שבדין למסור דו"ח לרשות לניירות ערך ולבורסה. מן המפורסמות הוא, כי ההסתמכות על מידע נגזרת לא רק מתוכנו, אלא גם ממקורו (השווה: בג"צ 2148/94 גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון , פ"ד מח(3) 573, 596): לא הרי שמועה כהרי דו"ח ברור וגלוי; לא הרי שברי מידע מעורפלים וסותרים כהרי דיווח הנדרש על פי חוק; לא הרי ידיעה בעיתון כהרי ידיעה "בדו"ח סטטוטורי"; לא הרי מידע עיתונאי הבא וחולף כחדשות של יום אתמול כהרי מידע הנכלל באופן קבוע בדו"ח לרשות רשמית (השווה: I. Re Apple Computer , 886 F2d 1112, 1116; Spielman General Host Corp, 538 F2d 39, 40-41 ). הנה כי כן, עצם הפרסום בתקשורת של מידע שלא נמסר במסגרת חובת הגילוי הסטטוטורית, אינו משחרר, כשלעצמו, את החברה מחובת הגילוי המוטלת עליה. כמובן, פרסום המידע אינו בלתי רלבנטי למילוי חובת הגילוי. הכל תלוי בנסיבות העניין. כך, למשל, יש להתחשב, בין השאר, בשאלה אם לאור הפרסום של המידע, ניתן לראות את המשקיע הסביר כיודע את המידע, בהתחשב במקורו, מידת תפוצתו, מידת הפירוט שבו ונגישותו של המשקיע הסביר אליו. לדעתי, על רקע הדיווח בדו"ח הראשון - אשר לא כלל כל התייחסות למחלוקת עם משרד הבריאות ועל רקע הפרסומים השונים בכלי התקשורת - נתבקשה הבהרה מקיפה בדו"ח השני הכוללת גם את האיסור שהטיל משרד הבריאות. שתיקת הדו"ח השני מהווה, בנסיבות אלה, היעדר פרט העלול להטעות משקיע סביר. סעיף 53(א)(4): "היסוד הנפשי" 14. היסוד הנפשי שבעבירה הוא אחד משני אלה: מחשבה פלילית או רשלנות. המחשבה הפלילית עניינה מודעות (בפועל), כוונה או פזיזות. מודעות משמעותה יחס של הכרה כלפי היסודות העובדתיים שבעבירה. המודעות מתייחסת לטיב ההתנהגות, לקיום הנסיבות ולאפשרות "הגרימה של התוצאה" (בעבירת תוצאה). כוונה משמעותה יחס נפשי של רצון כלפי גרימת התוצאה שבעבירה. פזיזות עניינה אדישות לגרימת התוצאה או קלות דעת באשר לאפשרות גרימתה. כוונה או פזיזות נדרשות על כן, רק בעבירת תוצאה. על כן, בעבירה התנהגותית - כלומר, בעבירה שבין יסודותיה לא נמנית תוצאה אסורה - אין מקום לכוונה או פזיזות (ראה סעיפים 19 ו20- לחוק העונשין, וכן ע"פ 2831/95 אלבה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). פסקה 6 לפסק דיני). 15. העבירה הקבועה בסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך היא "עבירה התנהגותית". המחשבה הפלילית הנדרשת היא מודעות לרכיב ההתנהגותי והנסיבתי. העושה צריך להיות מודע שהוא גרם לכך שבדו"ח או בהודעה שנמסרו לרשות או לבורסה מצוי פרט מטעה. אך בכך לא סגי. ההוראה מוסיפה וקובעת כי "הכל כדי להטעות משקיע סביר". מהו יסוד מחשבתי זה? אכן, במספר עבירות התנהגותיות מופיעה, כאחת ממרכיבי המחשבה הפלילית, הדרישה כי העבירה תבוצע במטרה להשיג יעדים מסויימים. זוהי התכלית אשר המבצע מעמיד לנגד עיניו שעה שהוא מבצע את העבירה. זוהי המטרה אליה הוא שואף. מטרה זו מהווה מחשבה פלילית מיוחדת, שעניינה הרצון או השאיפה להשגת יעד מסויים או חתירה אליו, כאשר אותו יעד הוא מעבר לנדרש ברכיב העובדתי של העבירה (ראה ע"פ 2831/95 הנ"ל, פסקה 7 לפסק דיני). קיומה של מטרה מעין זו, אינו הופך את העבירה לעבירה תוצאתית. העבירה ממשיכה להיות עבירה התנהגותית, בעלת מאפיין מחשבתי מיוחד במינו. עמד על כך פרופ' פלר בציינו: "יש להבחין בין עבירות-כוונה ... לבין... עבירות המותנות ב'מטרה' או ב'כוונה' או בעשיית המעשה 'כדי'. כאשר ביטויים תכליתיים אלה צמודים לגרימת תוצאה אשר, אם כי היא עשויה לצמוח בדרך הטבע מן הרכיב ההתנהגותי של היסוד העובדתי שבעבירה, אינה טעונה מימוש. במקרים אלה די בתכליתיות הסובייקטיבית של ההתנהגות בלבד, מבלי שהשלמת העבירה תותנה גם בהגשמת השאיפה" (פלר, שם , עמ' 551). הדרישה, כי העבירה (לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך) תבוצע "כדי להטעות משקיע סביר" מהווה מחשבה פלילית מיוחדת. בצד המודעות לטיב ההתנהגות ולקיום הנסיבות, הוספה הדרישה כי העושה פעל "כדי להטעות משקיע סביר". זוהי מחשבה פלילית מסוג "מטרה", מבלי שנדרש, כיסוד תוצאתי, כי המשקיע הסביר הוטעה, הלכה למעשה. 16. המערערים טענו בפנינו כי הרכיב "כדי להטעות משקיע סביר" אין עניינו המטרה שעמדה לנגד עיני העושה, אלא המניע שהביא אותו לעשיית המעשה. אכן, ברוב המקרים המניע הוא גורם שמחוץ ליסודות העבירה. זוהי המוטיבציה ("היצר הפנימי" - פלר, שם , עמ' 507) אשר מסבירה מדוע נעברה העבירה. לעתים העבירה מנוסחת באופן שהמניע הוא יסוד מיסודותיה הנפשיים. להבחנה בין יסוד נפשי מסוג "מניע" ליסוד נפשי מסוג "מטרה" חשיבות בסוגיות שונות של דיני העונשין. אחת מאותן סוגיות היא "הלכת הצפיות". יש רגליים לסברה, כי "הלכת הצפיות" חלה לעניין מחשבה מיוחדת מסוג "מטרה" ולא לעניין מחשבה מיוחדת מסוג "מניע" (ראה פלר, שם , עמ' 603-604). אין לנו צורך לנקוט עמדה בעניין זה, שכן הדרישה הקבועה בסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך - "כדי להטעות משקיע סביר" - אינה מהווה מחשבה פלילית מסוג "מניע" אלא מחשבה פלילית מסוג "מטרה". אכן, התכלית המונחת ביסוד הוראת הסעיף היא הגנה על יעילותו של שוק ההון ועל קיומו של מידע אמין וזמין בידי המשקיע הסביר. סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך נועד למנוע מהלכים אשר ישללו המידע ויפגעו ביעילות שוק ההון על דרך הטעיית משקיע סביר. המניע שהביא להכללת הפרט המטעה - כגון הרצון להביא לעליית ערך המניות או למנוע השתלטות גורם חיצוני על החברה - אינו מעלה ואינו מוריד. מניעת המטרה של הטעיית המשקיע הסביר היא המונחת ביסוד האיסור על הכללת פרט מטעה. היא המגשימה בצורה הראויה ביותר את התכלית המונחת ביסוד הסעיף. 17. כפי שראינו, הדיבור "הכל כדי להטעות משקיע סביר" אינו מתייחס למניע של העושה אלא למטרה הניצבת לנגד עיניו. מטרה זו אינה שקולה כנגד כוונה. היא שייכת למשפחת "המודעות" ולא ל"כוונה". אכן, העבירה לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך אינה עבירה תוצאתית. לא נדרשת תוצאה אסורה להתגבשותה. מכיוון שכך, גם לא נדרשת "כוונה" בגדרי היסוד הנפשי. משמעות הדרישה הנפשית של "כוונה" בעבירה מסוג זה היא הרצון או השאיפה להשגת יעד מסויים או התהייה אליו. כאשר אותו יעד הוא מעבר לנדרש ברכיב העובדתי של העבירה (ראה ע"פ 2831/95 הנ"ל). 18. משקבענו כי היסוד הנפשי הנדרש הינו מסוג "מטרה", נשאלת השאלה, כיצד ניתן להוכיח כי המטרה שעמדה לנגד עיני המערערים היתה "כדי להטעות משקיע סביר"? לעתים קיימות ראיות (ישירות או נסיבתיות) מהן ניתן להסיק את דבר קיומה של מטרה זו. בהיעדר ראיות שכאלה ניתן לעתים להיזקק ל"הלכת הצפיות". על פי הלכה זו - אשר מקורה בדין ההלכתי - המודעות להתממשות הטעיה של משקיע סביר כאפשרות קרובה לוודאי שקולה כנגד המטרה להטעות משקיע סביר (ראה ע"פ 2831/95 הנ"ל, בפסקה 9 לפסק דיני). נראה לי כי להלכה זו תחולה בענייננו. אכן, הטלת אחריות על תאגיד או פרט, שצפו כאפשרות קרובה לוודאי את התממשות ההטעיה של המשקיע הסביר, מתבקשת מהתכלית המונחת ביסוד סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך. אין בכך הטלת נטל כבד מדי על התאגיד ומנהליו. יש בכך הגנה נאותה לשוק ניירות הערך. יש בכך ביטוי לחובת הגילוי הקבועה בחוק (השווה ע"פ 677/83 בורוכוב נ' יפת , פ"ד לט(3) 205, 206). 19. האם מתקיים היסוד הנפשי בעניין שלפנינו? לדעתי התשובה היא בחיוב. המערערים היו מודעים (לעניין הדו"ח הראשון) לכך, כי הם גרמו לפרסום פרט מטעה בדו"ח שהגישו לרשות לניירות ערך. הם ידעו על איסור השיווק ועל המחלוקת עם משרד הבריאות, וידעו כי היעדר מידע זה עלול להטעות. הם עשו כן מתוך מטרה להטעות. רכיב נפשי זה הוכח בעזרת "הלכת הצפיות". המערערים היו מודעים להתממשות ההטעיה של משקיע סביר כאפשרות קרובה לוודאי. חיזוק לכך ניתן למצוא בפרוטוקול (ת23/) של ישיבת מועצת המנהלים של המערערת (מיום 7.2.92). מן הפרוטוקול עולה כי המערערים היו מודעים לכך כי יש בשאלת הסיווג של המוצר כדי להשפיע, באופן הקרוב לוודאי, על שוויה של החברה בטרם הנפקתה. אכן, המערערים צפו בהסתברות של קרוב לוודאי כי תוכן הפרסום בדבר המוצר וחדשנותו תביא לעלייה בערכה הבורסאי של החברה. ממילא הם ידעו, כי פרסום המחלוקת עם משרד הבריאות ואיסור השיווק, ימנע או יפחית באופן ממשי את ביטויה של ההצלחה המסחרית בשווי הבורסאי. משנמנעו לפרסם מידע זה וצפו בהסתברות גבוהה את תוצאת מחדלם זה, ממילא נתקיים בהם היסוד הנפשי של "כדי להטעות משקיע סביר". 20. האם נתמלא היסוד הנפשי לעניין האישום השני? בהקשר זה נטען לפנינו כי עצם הידיעה של המערערים על פרסום המידע בתקשורת שמט הבסיס תחת מודעות מצידם על היות הפרט מטעה. כן נטען שהידיעה וההסכמה של הרשויות לדו"ח השני (מיום 24.3.92) שלל כל ידיעה של המערערים על היות הפרט מטעה. לדעתי, נתקיימו מרכיבי היסוד הנפשי לעניין אישום (שני) זה. המערערים היו מודעים לרכיב ההתנהגותי והנסיבתי. המערערים היו מודעים לכך כי בהעלמת המידע בדבר האיסור של משרד הבריאות יש חשש להטעיה. הם היו מודעים לכך כי אם איסור משרד הבריאות לא יפורסם על ידם קיים חשש ברמת הסתברות של קרוב לוודאי כי המשקיע הסביר יוטעה. השתק פלילי 21. המערערים טענו בפנינו כי כל פעולתם בהגשת הדו"ח השני (ביום 24.3.92) תואמה עם הרשויות, וזאת בשיחות טלפוניות שנערכו בבוקרו של יום ה24.3.92- עם גב' אירית הראל, ועם עו"ד משה בקר מן הרשות לניירות ערך. לטענתם, מטעם זה מושתקת המדינה מלהעמידם לדין. דין טענה זו להידחות. מבקש אני להשאיר בצריך עיון את היבטה הנורמטיבי (לעניין זה, ראה אוקון ושחם, "הליך ראוי ועיכוב הליכים שיפוטי", המשפט 265 (התשנ"ו); ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בג"צ 6781/96 אולמרט נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם)). במישור העובדתי לא מצאתי כל ממצא עובדתי חד-משמעי בפסק הדין של בית משפט השלום לכך כי הרשויות ידעו על איסור השיווק ויעצו על בסיס זה למערערים. הטענה עצמה כפי שנטענה בערעור, לא הועלתה בפני בתי משפט השלום והמחוזי, וגם מטעם זה אין מקום לדון בה. טעות 22. כפי שראינו, המערערים טוענים לטעות בעובדה. לטענתם, חובת הגילוי מקורה בחוק ניירות ערך. זהו חוק לבר-פלילי. הטעות בו כמוה כטעות בעובדה. הם טעו לחשוב כי לאחר שהמידע פורסם והדו"ח תואם עם הרשויות, לא מוטלת עליהם חובת גילוי. על פי מצב דברים זה, אין הם נושאים באחריות. דין הטענה להידחות. טעות בדין על פי חוק ניירות ערך אינה טעות בעובדה (לעניין סעיף 34יח לחוק העונשין). עניין לנו בטעות בדין פלילי ולא טעות בדין לבר-פלילי (ראה ש.ז. פלר, "טעות בחוק הפלילי או הלבר-פלילי, היכן הגבול", משפטים ה 508 (1975)). אין גם טעות במצב משפטי (על פי סעיף 34יט לחוק העונשין), שכן הטעות אינה "בלתי נמנעת באורח סביר". הגנה למערער מכוח סעיף 53(ה)(2) לחוק ניירות ערך 23. סעיף 53(ה) לחוק ניירות ערך קובע את היקף אחריותו של דירקטור ומנהל כללי לעבירה שעבר תאגיד. וזו לשון ההוראה: "(ה) נעברה עבירה מן המפורטות בסעיף זה בידי תאגיד, אחראים לעבירה גם הדירקטורים של התאגיד והמנהל הכללי, אלא אם הוכיחו אחת מאלה: (1) שהעבירה נעברה שלא בידיעתם ולא היה עליהם לדעת עליה או שלא יכלו לדעת עליה; (2) שנקטו כל האמצעים הסבירים כדי למנוע העבירה". לטענת המערער העבירה של המערערת נעברה שלא בידיעתו ובלא שהיה עליו לדעת עליה, וכי נקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנעה. לטענתו, פנייתו לרשויות טרם פרסום הדו"ח השני והתיאום שערך עימן, מקיים את הדרישות של סעיף 53(ה)(1) ו-(2). לא מצאתי ממש בטענה זו. נסיבותיו של המקרה שבפנינו, ובעיקר העובדה כי לפרסום הדו"ח השני קדמו שני דו"חות מוטעים והעובדה כי הגופים האחראים לא ידעו - ולא יודעו - על מלוא המצב העובדתי ובכלל זה איסור השיווק של המוצר - כל אלה, אינם עולים בקנה אחד עם פעילות שעיקרה נקיטת כל האמצעים הסבירים בכדי למנוע את העבירה. המערער לא נקט באמצעים סבירים כדי למנוע את העבירה והוא היה מודע לרכיבים העובדתיים של העבירה. לא זו אף זו: גם טענה זו לא נטענה בפני הערכאות קמא וגם מטעם זה דינה להידחות. בטלות מעשה הרשות 24. טענה כללית אשר הועלתה על ידי המערערים היא זו: משרד הבריאות טעה בהחלטתו. הוא לא היה מוסמך לאסור על שיווק המוצר. הוא פעל ללא סמכות. פעולתו בטלה. מכיוון שכך, אין להרשיעם בפלילים על שלא נתנו ביטוי להחלטה הבטלה של משרד הבריאות. דין הטענה להידחות. חובתו של תאגיד לגלות מידע למשקיע הסביר בעקבות החלטת רשות שלטונית, אינה מותנית בחוקיות השכנוע מראש כי החלטת הרשות היא חוקית. חובת הגילוי משתרעת גם על פעולות שטיבן המשפטי אינו ברור דיו בעת הדיווח (ראה אברמזון, "תחזיות ו'מידע רך' בחברה הציבורית - החובה לגלות ועקרונות האחריות המשפטית", משפטים כב 55 (התשנ"ג)). אכן, על המערערים מוטלת החובה לדווח על המחלוקת עם משרד הבריאות ועל האיסור שהטיל משרד הבריאות על שיווק המוצר. טענת המערערים כי נפל פגם בהחלטת משרד הבריאות צריכה למצוא ביטוי בדו"ח עצמו. העונש 25. הערעור על העונש מכוון לעניין העונש שהוטל על המערער. נטען בפנינו כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר גזר על המערער חמישה חודשי מאסר בפועל בשל הרשעתו באישום השני, והוסיף עונש זה למאסר בפועל בן חמשת החודשים שהוטל עליו בגין האישום הראשון. כן נטען, כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות של המערער, ולהשפעת היעדרו הממושך על תיפקוד החברה. אכן, מעשיהם של המערערים חמורים. עם זאת, נסיבותיו של המקרה שלפנינו הן מיוחדות, בין השאר בשל פניית המערערים אל הבורסה, וחילופי הדברים ביניהם. בנסיבות אלה נראה לנו כי ניתן להסתפק, בכל הנוגע לעונשו של המערער, בששה חודשי מאסר בפועל. מוכנים אנו לקבוע כי עונש זה ירוצה בעבודות שירות, אם הממונה על עבודות שירות יחווה בחיוב על אפשרות זו. התוצאה היא, כי הערעור על ההרשעה נדחה. הערעור על גזר הדין של המערער מתקבל, במובן זה שעונש המאסר בפועל יועמד על ששה חודשים. צו עיכוב הביצוע (שניתן ביום 18.1.96) יעמוד בעינו עד להחלטתנו בעניין ריצוי העונש בעבודות שירות. אנו מבקשים, בעניין זה, לקבל את חוות דעת הממונה. ה נ ש י א השופט ג' בך: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' זמיר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא. ניתן היום, ד' סיון התשנ"ז (9.6.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95048270. A05 /דז/

[ "רע\"פ 95", "ע\"פ 5052/95", "ע\"א 1928/93", "ע\"א 5320/90", "ע\"פ 2831/95", "ע\"פ 677/83", "ע\"פ 2910/94" ]

7,878

15,538

ב בית המשפט העליון רע"פ 4827/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' טירקל המערערים : 1. ה.ג. פולק בע"מ 2. מיכאל פורת נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור ברשות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בערעורים פליליים מאוחדים 152/95 ו104/95- מיום 5.7.95, שניתן על ידי כבוד השופטים: א' אבן-ארי, ד' בר-אופיר, ר' שטרנברג-אליעז תאריך הישיבה: ט"ז בכסלו התשנ"ח ( 15.12.97 ) בשם מערערת 1 : עו"ד אסף פורת בשם מערער 2: עו"ד חנן מלצר בשם המשיב ה: עו"ד צבי קלנג החלטה בהמשך לפסק דיננו (מיום 9.6.97), הננו קובעים כי המערער מס' 2 ירצה את עונש המאסר בעבודות שירות, כמוצע על ידי הממונה (במכתבו מיום 14.12.97). תחילת הריצוי ביום 15.1.98, אלא אם יש מניעה מצד הממונה. אם קיימת מניעה, יחל הריצוי ב1.1.98-. ניתנה היום, ט"ז בכסלו התשנ"ח (15.12.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95048270. A08 /דז/

[ "רע\"פ 4827/95" ]

7,879

2,444

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 826 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : גנון ויקטור נגד המשיב : עידן גנון בקשה למתן פסק דין בשם המערער: עו"ד מיכל אופיר החלטה לתגובת המשיב אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ו' בניסן תשנ"ז (13.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95008260. Q04

[ "ע\"א 95" ]

7,880

8,790

ב בית המשפט העליון ע"א 826/95 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : גנון ויקטור נגד המשיב : עידן גנון(קטין באמ' אימו:רותי גנון) בקשה למתן הוראות בשם המערער: עו"ד מיכל אופיר החלטה החלטתי מיום 13.4.97 נמסרה לאם המשיב ביום 25.4.97, אך היא לא הגיבה עליה. בנסיבות אלה, אני מחליטה על העברת התיק לדיון על יסוד סיכומי המערער בלבד על-פי תקנות 448(ג) ו450-(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. יש לקבוע מועד קרוב להשלמת טיעון. ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95008260. O05

[ "ע\"א 826/95" ]

7,881

36,434

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט בירושלים ע"א 826/95 בפני: כבוד השופט ת. אור כבוד השופטת ט. שטרסברג-כהן כבוד השופט י. גולדברג המערער: גנון ויקטור נגד המשיב: גנון עידן ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 2.1.95 בתיק מ.א. 1243/94 שניתן על ידי כבוד השופט י. פלפל תאריך הישיבה: כ"ב בשבט תשנ"ח (18.2.98) בשם המערער: עו"ד מיכל אופיר בשם המשיב: עו"ד גנון רות פסק-דין בית המשפט המחוזי חייב את המערער במזונות לבנו כיום בן ה15- בסכום של 1,710 ש"ח החל מיום הגשת התביעה 17.11.94. המערער נשוי מחדש ואב לשני ילדים שהיו בעת מתן פסק הדין קטני קטנים. הכנסתו החודשית הועמדה על ידי בית המשפט על סך 4,330 ש"ח וההכנסה הכוללת של משפחתו החדשה הכוללת את הכנסת אשתו הועמדה על-ידי בית המשפט על 6,100 ש"ח. בעובדות אלה כפי שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה נכון ליום פסק הדין, אין מקום להתערב. שקלנו את כלל הנסיבות כפי שהיו בפני בית המשפט המחוזי והגענו לכלל מסקנה כי בהתחשב במשפחתו החדשה של המערער ובהתחשב בנתונים שנזכרו לעיל, ראוי להתערב בסכום שנפסק ולהקטינו באופן שהמערער יחוייב בתשלום חדש, בסכום של 1,300 ש"ח במקום הסכום שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. במובן זה הערעור מתקבל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ב בשבט תשנ"ח (18.2.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95008260. J07

[ "ע\"א 826/95" ]

7,882

38,690

ב בית המשפט העליון ע"א 826/95 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : גנון ויקטור נגד המשיב : עידן גנון(קטין באמ' אימו:רותי גנון) בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם המערער: עו"ד מיכל אופיר בשם המשיב: רותי גנון החלטה איני רואה מקום ליתן החלטה נוספת לזו שניתנה ב10.11.97-. הבקשה להגשת סיכומים בשלב זה תידון על-ידי ההרכב שידון בערעור. ניתנה היום, ז' בטבת תשנ"ח (5.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95008260. O06

[ "ע\"א 826/95" ]

7,883

2,446

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 92 / 534 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : כרוך אורי נגד המשיב : האפוטרופוס הכללי בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים תאריך הישיבה: ל' בניסן תשנ"ז (7.5.97) בשם המערער: בעצמו בשם המשיב: עו"ד רחל שני-שרפסקי החלטה אין בתיק בית המשפט ראיה לכך שהמערער קיבל את הצו בדבר סיכומים בכתב ואת ההחלטה מתאריך 8.5.96. ככל הנראה בשלב כלשהו אבד התיק בבית המשפט, ומכתבים שונים שכתב המערער לא הגיעו לתעודתם. בנסיבות אלה, הוחלט כי הדיון בערעור יימשך. המערער יגיש סיכומים מתוקנים תוך ארבעה עשר יום מהיום. המשיב ישיב לסיכומי המערער במועדים הנקובים בצו בדבר סיכומים בכתב מיום 11.5.92. זכות תשובה למערער כאמור בצו הנ"ל. ניתנה היום, ל' בניסן תשנ"ז (7.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92005340. Q02

[ "ע\"א 92" ]

7,885

7,445

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 534/92 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערער : כרוך אורי נגד המשיב : האפוטרופוס הכללי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 15.12.91 בתיק מ.א. 1605/89 שניתן על ידי כבוד השופט ח. פורת תאריך הישיבה: י"ב בתמוז התשנ"ז ( 17.07.97 ) בשם המערער : בעצמו בשם המשיב : עו"ד רחל שני-שרפסקי פסק-דין עיינו בפסק הדין ובטיעוני המערער. נחה דעתנו כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי המצדיק את התערבותנו. הערעור נדחה. ניתן היום, י"ב בתמוז התשנ"ז (17.07.97), בפני המערער ועו"ד שני-שרפסקי. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92005340. A03 /דז/

[ "ע\"א 534/92" ]

7,886

2,447

ב בית המשפט העליון ע"א 6288/95 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : אלי פריש נגד המשיבים : 1. בינימין נועם 2. אבנפ חב' בניה ופיתוח(1989) 3. אבנפ חב' בניה ופיתוח (1990) בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המשיבים: עו"ד חגי נצר החלטה הדיון שנקבע לתאריך 25.1.98 יידחה לתאריך 11.2.98 בשעה 09:00. ניתנה היום, כ"ג בכסלו תשנ"ח (22.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95062880. O01

[ "ע\"א 6288/95" ]

7,887

25,340

ב בית המשפט העליון ע"א 6288/95 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : אלי פריש נגד המשיבים : 1. בינימין נועם 2. אבנפ חב' בניה ופיתוח(1989) 3. אבנפ חב' בניה ופיתוח (1990) הליך פישור בשם המערער: עו"ד אמנון דרדיקמן החלטה בתיק זה ניתנה הסכמת בעלי הדין לקחת חלק בהליך פישור. המפשר בתיק זה יהיה עורך הדין בריאן ויין. ישיבת הפישור הראשונה תתקיים בתאריך 27.4.98 בשעה 09:00. ניתנה היום, י"ט באדר תשנ"ח (17.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95062880. P04

[ "ע\"א 6288/95" ]

7,888

27,066

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6288/95 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער והמשיב בערעור שכנגד : אלי פריש נגד המשיבים והמערערים 1. בנימין נועם בערעור שכנגד: 2. אבנפ חברת בניה ופיתוח (1989) בע"מ 3. אבנפ חברת בניה ופיתוח (1990) בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 19.7.95 בתיק ה"פ 896/93 שניתן על ידי כבוד השופט אורי גורן תאריך הישיבה: ט"ו בשבט התשנ"ח ( 11.02.98 ) בשם המערער והמשיב בערעור שכנגד: עו"ד אמנון דרדיקמן בשם המשיבים והמערערים בערעור שכנגד: עו"ד חגי נצר החלטה הצענו לצדדים, והם הסכימו לנסות ולמצוא פתרון בדרך של גישור לכל הסכסוך שביניהם. אנו מעבירים העניין לגישור. אם הנסיון לא יצליח, יחזור הערעור לשמיעה (בפני כל הרכב). ניתנה היום, ט"ו בשבט התשנ"ח (11.02.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95062880. A03 /דז/

[ "ע\"א 6288/95", "ה\"פ 896/93" ]

7,889

27,526

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6288/95 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים : 1. בנימין נועם 2. אבנפ חברת בניה ופיתוח (1989) בע"מ 3. אבנפ חברת בניה ופיתוח (1990) בע"מ נגד המשיב : אלי פריש בקשה להתיר שחרור מ יצוג בשם המבקשים: עו"ד חגי נצר החלטה הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"ב בשבט התשנ"ח (8.2.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95062880. A02 /דז/

[ "ע\"א 6288/95" ]

7,890

53,643

ב בית המשפט העליון ע"א 6288/95 - ה' בפני: כבוד השופט ת' אור המערער : אלי פריש נגד המשיבים : 1. בינימין נועם 2. אבנפ חברת בניה ופיתוח (1989) 3. אבנפ חברת בניה ופיתוח (1990) בקשה בהסכמה לדחיית מועד הדיון החלטה לדחות הבקשה. ניתנה היום, טו' בטבת התשנ"ט (3.1.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 95062880. E05

[ "ע\"א 6288/95" ]

7,891

67,221

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6288/95 וערעור שכנגד בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט מ' אילן המבקש והמשיב שכנגד: בנימין נועם נ ג ד המשיב והמבקש שכנגד): אלי פריש בקשת המשיב (המערער שכנגד) לתיקון טעות בפסק הדין בשם המבקש: עו"ד חגי נצר בשם המשיב: עו"ד עמיקם דרדיקמן החלטה פסק הדין שניתן על ידינו ביום 5.1.99 משקף הצעה שהוצעה על ידי בית המשפט, לה הסכימו באי כוח בעלי הדין. לפיכך, אין מקום לתיקון בפסק הדין. עם זאת, כדי להבהיר, אין בהסכמת בא כוח המשיב (המערער שכנגד) כאמור למנוע ממנו לחזור ולטעון בפני בית המשפט המחוזי, כטענה אלטרנטיבית, כי לא ניתן לאכוף את כל ההסכם מחמת אי בהירותו. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ז' בשבט התשנ"ט (24.1.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 95062880. E07

[ "ע\"א 6288/95" ]

7,892

67,970

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6288/95 וערעור שכנגד בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט מ' אילן המערער : אלי פריש נגד המשיבים : 1. בינימין נועם 2. אבנפ חברת בניה ופיתוח (1989) 3. אבנפ חברת בניה ופיתוח (1990) ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 19.7.95 בתיק ה"פ 896/93 שניתן על ידי כבוד השופט א' גורן תאריך הישיבה: יז' בטבת התשנ"ט ( 05.01.99 ) בשם המערער : עו"ד עמיקם דרדיקמן בשם המשיבים: עו"ד חגי נצר פסק-דין 1. לבית המשפט המחוזי הוגשה תובענה בדרך המרצה, בה עתר המערער לאכיפת הסכם מיום 9.10.92 אשר נכרת בינו לבין המשיב ( להלן: הסכם ). בתובענה התבקשו, הן אכיפת העברת מניות בחברות מהמערער למשיב, כמוסכם בהסכם, והן חיובו של המשיב לבצע התחייבויות שנטל על עצמו בהסכם. בית המשפט המחוזי הורה על חיוב המשיב לקבל על שמו או לפקודתו את המניות, וכן החליט כדלקמן: "לגבי יתר התניות שבמסמך המהוות התחייבות מעשית כלשהיא מצד המשיב, יש לבחון אותן בנפרד במסגרת הליכים נפרדים שיתרכזו בפרטי ההתחייבות מחד גיסא, ובמילויין או היעדר מילויין, כולן או מקצתן, מאידך גיסא". כדי לאפשר למערער להגיש הליכים נוספים באותו עניין, החליט בית המשפט המחוזי ליתן למערער היתר לפיצול סעדים על פי תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי. 2. בפנינו ערעור וערעור שכנגד. המערער מערער על כך, שלא ניתנו לו מלוא הסעדים המבוקשים על ידו בתובענתו. המשיב הראשון מערער בערעור שכנגד שהוגש על ידו, על כך שבית המשפט לא הכריע בטענתו לביטול ההסכם. על פי הטענה, רק עקב כפיה חתם המשיב על ההסכם. כפיה זו התבטאה באיומים שאיים עליו המערער, שיגלה לאחרים עניינים אישיים אשר היו ידועים למערער על המשיב, כמפורט בטענות המשיב בפני בית המשפט המחוזי. לו התקבלה טענתו, כך טענת המשיב, היה על בית המשפט לדחות את תביעת המערער נגדו. 3. בדיון בפנינו הסכימו באי כוח הצדדים שהערעור והערעור שכנגד יתקבלו, במובן זה שפסק הדין יבוטל והדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בטענות הצדדים, כמפורט לעיל: בטענת המשיב, כי ההסכם בין הצדדים נכרת על ידי המשיב מחמת כפיה, וכי על כן דין התביעה להדחות; ובטענת המערער, אם תדחה טענת המשיב כאמור, שהיה מקום להושיט למערער את מלוא הסעד שנתבקש על ידו. להסכמה זו של הצדדים אנו נותנים תוקף של פסק דין, והעניין מוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיחליט בטענות בעלי הדין כאמור, ויתן את פסק דינו מחדש. כמוסכם על בעלי הדין, יחליט בית המשפט המחוזי כאמור על סמך חומר הראיות אשר בתיק. עם זאת, אם ימצא זאת בית המשפט לנכון, יהיה רשאי לאפשר הבאת ראיות נוספות. בנסיבות המקרה, ישא כל צד בהוצאותיו. ניתן היום, יז' בטבת התשנ"ט (5.1.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 95062880. E06

[ "ע\"א 6288/95", "ה\"פ 896/93" ]

7,893

2,448

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 94 / 1805 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר המערער ת : רינה רבקה לוי נגד המשיב ה : רשות הפתוח - פרקליטות מחוז חיפה ערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.3.94 בתיק הסדר חיפה 430-431 על ידי כבוד השופט א' כהן תאריך הישיבה: י"ח באדר ב' התשנ"ז ( 27.03.97 ) בשם המערער ת: עו"ד יוסף לוי בשם המשיב ה: עו"ד ירון בשן פסק-דין הנשיא א' ברק: הצענו לצדדים - והם הסכימו - כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי יבוטל, והענין יחזור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט ישמע ראיות כפי שימצא לנכון, ויתן פסק דין על בסיס כל החומר שבפניו. לכל צד נתונה האפשרות לעורר כל טענה. הערעור מתקבל כאמור. ניתן היום, יח' באדר ב' התשנ"ז (27.03.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94018050. A02 דז/

[ "ע\"א 94" ]

7,894

2,449

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3361 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקש : גרון דוד נגד המשיבים : 1. עירית חולון 2. ראש העיר מר מוטי ששון 3. מהנדס העיר מיכאל גופר 4. מנהלת רשוי עסקים רנית חמצני 5. מנהל אגף פיקוח נחום פלד בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם המבקש: בעצמו החלטה בפני בקשה שניה לפטור מאגרה. בהחלטתי הראשונה (מיום 17.6.97) דחיתי את הבקשה בהעדר תצהיר. אולם, כאשר החלטתי בבקשה זו, לא היתה בפני החלטתה של כב' הרשמת א' אפעל-גבאי (מיום 2.6.97) שדחתה את הבקשה עוד קודם לכן. מטעם זה אין מקום לדיון נוסף בבקשה. כמו-כן, מתברר כי המבקש הגיש בעת האחרונה עתירה נוספת (בג"צ 3014/97) בה שילם את האגרה, ביום 18.5.97, ללא בקשת פטור. על כן אני דוחה את הבקשה. לפנים משורת הדין, אני מאריכה את המועד לתשלום האגרה. זו תשולם תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033610. R04

[ "בג\"ץ 97" ]

7,895

5,205

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3361 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקש : גרון דוד נגד המשיבים : 1. עירית חולון 2. ראש העיר מר מוטי ששון 3. מהנדס העיר מיכאל גופר 4. מנהלת רשוי עסקים רנית חמצני 5. מנהל אגף פיקוח נחום פלד בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם המבקש: בעצמו החלטה לבקשתו של המבקש מפטור מאגרה לא מצורף תצהיר המאמת את טענותיו בדבר חוסר יכולתו הכלכלית. על כן אין מקום להענות לבקשה. הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"ב בסיון תשנ"ז (17.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033610. R02

[ "בג\"ץ 97" ]

7,896

7,328

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3361/97 - 1 בפני: כבוד השופט י. קדמי העותר : גרון דוד נגד המשיבים : 1. עירית חולון 2. ראש העיר מר מוטי ששון 3. מהנדס העיר מיכאל גופר 4. מנהלת רשוי עסקים רנית חמצני 5. מנהל הפיקוח העירוני נחום פלד עתירה למתן צו על-תנאי החלטה 1. העותר מפרט בעתירתו עשרה נושאים נפרדים. 2. בא כוח המשיבים - עירית חולון, ראש העיר, והעובדים הבכירים המפורטים בעתירה - מתבקש להגיש תגובה תמציתית לכל אחד מעשרת נושאי העתירה, תוך 14 ימים מהיום. 3. ההחלטה כיצד לנהוג בעתירה תינתן לאחר קבלת תגובת בא כוח המשיבים. 4. המזכירות תביא החלטה זו לאלתר לידיעת בעלי הדין; ותדאג להבאת התיק בפני ביום 20.8.97. ניתנה היום, כ"ט בתמוז תשנ"ז (3.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033610. H10

[ "בג\"ץ 3361/97" ]

7,898

14,759

בבית המשפט העליון בג"ץ 3361/97 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי ה מבקש : גרון דוד נגד המשיבים : 1. עירית חולון 2. ראש העיר מר מוטי ששון 3. מהנדס העיר מיכאל גופר 4. מנהלת רשוי עסקים רנית חמצני 5. מנהל אגף פיקוח נחום פלד בקשה לאחר מתן פסק-דין בשם המבקש: בעצמו החלטה לפנים משורת הדין אני מאפשרת למבקש לשלם את האגרה תוך שלושה ימים מיום קבלת ההחלטה ולא יאוחר מיום א' 27.7.97. לאחר תשלום האגרה תועבר העתירה לעיונו של שופט. ניתנה היום, י"ח בתמוז תשנ"ז (23.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033610. Q07

[ "בג\"ץ 3361/97" ]

7,899

15,824

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3361/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ד. דורנר העותר : גרון דוד נגד המשיבים : 1. עירית חולון 2. ראש העיר מר מוטי ששון 3. מהנדס העיר מיכאל גופר 4. מנהלת רשוי עסקים רנית חמצני 5. מנהל אגף פיקוח נחום פלד עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים פסק-דין 1. העותר שהינו בעל מספרה בחולון, הובא לדין בפני בית המשפט לעניינים מקומיים שם בגין ניהול עסק של "מכולת" ללא רשיון, במספרה. העותר כפר באשמתו וטען כי לא ניהל עסק של מכולת כאמור. בית המשפט, לאחר ששמע עדים, קבע כי העותר אכן מנהל שם מכולת, הרשיע אותו בהתאם וגזר עליו עונש. העותר הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אך ערעורו נדחה, לאחר שבית המשפט לא היה מוכן להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. העותר החמיץ את התקופה שבה היה רשאי לבקש רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי; ועתה תלויה ועומדת בבית משפט זה בקשה שלו להאריך מועד זה וליתן לו רשות ערעור. 2. במקביל להליך המרכזי האמור, מנהל העותר "דו שיח" עם עירית חולון, כאשר משאלתו היא כי העיריה תבטל את כל הדו"חות שהגישו נגדו פקחיה, בקשר לניהול מכולת במספרה ללא רשיון; והמדובר בכ- 200 דו"חות . עוד מבקש העותר מן העיריה, להפסיק ולהטריד אותו בעניין זה בהתחשב במצבו האישי: יש לו 11 ילדים, אשתו בהריון והוריו הזקנים מצויים בטיפולו. העיריה לא מצאה לנכון לעבור לסדר היום על אי קיום הוראות החוק; ומכאן פנייתו של העותר בעתירה הנוכחית. הלכה למעשה, מטרת העתירה היא לבטל את תוצאות הדיון שהתקיים בבית המשפט לעניינים מקומיים, ולהניע את העיריה לוותר על גביית הקנסות בשל הדו"חות שהוגשו נגד העותר; ובמקביל, להעלים עין מן העובדה שהוא ממשיך לקיים במספרה עסק נוסף ללא רשיון. 3. עתירה לבג"ץ אינה מהווה תחליף לערעור; וככל שמדובר בתוקפו של פסק הדין, שניתן נגד העותר בבית המשפט לעניינים מקומיים, על העותר להתמקד בהליך הפלילי. ואילו ככל שמדובר בסרובה של העיריה לבטל את הדו"חות ולהעלים עין להמשך הפרת החוק - לא מצאתי בעתירה עילה לעשות כן; כל עוד עומדת בעינה הכרעתו של בית המשפט לעניינים מקומיים לפיה אכן מקיים העותר מכולת במספרה שלו. 4. סכומם של דברים: כל עוד עומדת בעינה הכרעת הדין המרשיעה בבית המשפט לעניינים מקומיים - אין מקום לפניה לבג"ץ לביטולה ועל העותר למצות בעניין זה את ההליכים הפליליים. אשר לטרוניה כנגד העיריה - על העותר להמתין לתוצאות הדיון בהליך הפלילי ורק אז לפנות לעיריה ולבקש לבחון את הותרת הדו"חות או ביטולם בהתחשב במצבו המשפחתי. לאור כל האמור לעיל, הוחלט לדחות את העתירה. 5. בעניין החזרת חפצים שנתפסים בידי פקחי העיריה במהלך הבקורות שנעשו על-ידם, על העותר למצות את ההליכים בבית המשפט לעניינים מקומיים, לאחר שהחל בהליכים כאלה כפי שהודיע בבקשה להחשת דיון. ניתנה היום, י"ז באב תשנ"ז (20.8.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033610. H09

[ "בג\"ץ 3361/97" ]

7,900

17,761

בבית המשפט העליון בג"ץ 3361/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי ה מבקש : גרון דוד נגד המשיבים : 1. עירית חולון 2. ראש העיר מר מוטי ששון 3. מהנדס העיר מיכאל גופר 4. מנהלת רשוי עסקים רנית חמצני 5. מנהל אגף פיקוח נחום פלד בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם המבקש: בעצמו החלטה המבקש קיבל ארכה לתשלום האגרה עד ליום 20.7.97. האגרה לא שולמה עד היום. על-פי תקנה 2(א) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח1987-, אני מוחקת את העתירה. ניתנה היום, י"ז בתמוז תשנ"ז (22.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033610. Q06

[ "בג\"ץ 3361/97" ]

7,902

2,450

בבית המשפט העליון רע"א 2890/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : גינוסר אריה נגד המשיב ה : בריף יפה בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 החלטה בהמשך להחלטה מיום 4.6.97 אשר נמסרה לבא-כוח המבקש בתאריך 16.6.97, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. ניתנה היום, י"ב בתמוז תשנ"ז (17.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028900. Q02

[ "רע\"א 2890/96" ]

7,903

2,451

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4025/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : ד"ר יורם מרקוס נגד המשיבים : 1. הונית קום 2. ניר קום ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו בת.א. 67459/96 מיום 26.6.97, שניתנה על ידי כבוד השופט מ. שנהב בשם המערער: בעצמו החלטה 1. ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט מ. שנהב), מיום 26.6.97, בה נדחתה בקשתו של המערער לפסילת השופט מלישב בדין בעניינו. 2. בין המשיבים לבין המערער נכרת הסכם לרכישת נכס על ידי המשיבים. לטענת המשיבים, הפר המערער את ההסכם בכך שלא העביר את דמי ההסכמה הנדרשים למנהל. לטענתם, על פי החוזה היתה חובה זו מוטלת על שכמו. לפיכך הגישו המשיבים תובענה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. המערער הגיש בקשת רשות להתגונן. 3. ביום 19.6.97 התקיים דיון בבקשת הרשות להתגונן. במהלכו נטענו טענות שונות לגופו של עניין. ביום 25.6.97 הגיש המערער בקשה לפסילת השופט מלישב בדין בעניינו. בבקשתו תיאר המערער את שאירע בטרם החל הדיון, ולפי תיאור זה ויתר עורך הדין של המשיבים על תורו עבור עורכת דין אחרת שהופיעה בתיק קודם. לטענת המערער, בית המשפט שיבח בפתח הדיון בעניינו את התנהגותו האדיבה של בא כוח המשיבים באורח מוגזם ובכך יצר חשש למשוא פנים. אשר לדיון עצמו, הלין המערער על כך, כי רק לאחר מאמצים רבים עלה בידו להוכיח כי המשיבים ציינו בכתב תביעתם כתובת לא מדוייקת - לשם הטעיית בית המשפט והצד שכנגד. כן הלין המערער על טענות שונות שנטענו בידי בא כוח התובעים תוך שהוא מציין כי הדברים בשקר יסודם. אליבא דמערער, אי התערבותו של השופט במצב דברים זה שקולה למשוא פנים מצידו. כך הדבר, לטענת המערער, גם בשעה שבית המשפט לא התערב ולא העמיד את בא כוח המשיבים על כך כי מכתבים שנשלחו אל המערער כביכול, לא נשלחו מעולם. כן הלין המערער על רשלנות מקצועית מצד בא כוח המשיבים ומצד עורכת הדין שייצגה אותו בעבר. המערער הוסיף, כי בית המשפט שגה ונקט במשוא פנים משאפשר לבא כוח המשיבים-התובעים לטעון בפניו טענות "שקריות". הוסיף המערער וטען כי בית המשפט אימץ אך בקושי את עמדת המערער לעניין תיקון כתב התביעה. כן טען המערער כי השופט קטע אותו שוב ושוב בעוד שבא כוח המשיבים לא נקטע כלל ועיקר. לחלופין ביקש המערער את מחיקת כתב התביעה על הסף. 4. בית המשפט, בהחלטתו מיום 26.6.97, דחה את בקשת הפסילה, וציין, כי אין בטענותיו של המערער ממש - לא בהיבט העובדתי שלהן ולא כל היעדר אובייקטיביות - גלוי או נסתר - שיש בו כדי להביא לפסילתו בשל חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט ציין כי לא זכור לו כל אירוע חריג במהלך הדיון וכי לא היה כל פסול בעצם תשבחותיו לבא כוח המשיבים. 5. מונח בפני ערעורו של המערער על החלטה זו של בית משפט השלום. המערער חוזר בפני על טענותיו ומכביר מילים על "מעשהו החמור" של בית המשפט קמא בשורת ההתעלמויות שלו ממחדליו ושקריו (הנטענים) של בא כוח המשיבים. הוסיף המערער וטען כי החלטת השופט לעניין הפסלות - סתמית היתה, ואין בה כל התמודדות עם הטענות שהעלה המערער בבקשתו. 6. לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המערער, נחה דעתי כי דין ערעור זה להידחות. יאמר מיד: אין בבקשה שבפני - על כל ראשיה, תוויה ודקדוקיה - כל עילה לפסילתו של השופט קמא. אין בה, כמו גם בכל ההליך שנתקיים, כל חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. בקשתו של המערער בפני בית משפט קמא, כמו גם בערעור, מותירה רושם ברור של השגות על מהלכים דיוניים של בית המשפט. בכגון דא אין די כדי להביא לפסלותו של השופט קמא. כך הדבר בייחוד לאור טענת המערער לפיה "חדל" בית המשפט משלא מנע טענות מסויימות מצד בא כוח המשיבים. סיכומו של דבר, בקשתו וערעורו של המערער הם ערעורי סרק ואין בהם ממש. הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה, מכוח תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, בסך 3,000 ש"ח. ניתנה היום כ' בתמוז התשנ"ז (25.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040250. A01 /דז/

[ "ע\"א 4025/97" ]

7,904

16,053

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4025/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : ד"ר יורם מרקוס נגד המשיבים : 1. קום הונית 2. קום ניר בקשה לעיון נוסף בפסק דין שניתן ביום 25.7.97 על ידי כבוד הנשיא א' ברק בשם המבקש: בעצמו החלטה בפני בקשה לעיון נוסף בפסק דיני בערעור של המבקש מיום 25.7.97. בפסק דין זה נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט שלא לפסול עצמו מלישב בדין. המבקש טוען כי ההחלטה שגויה וכי נסיבות המקרה מעידות על פסלותו של השופט. עיינתי בהחלטה ובתיק, ואין אני מוצא לנכון לשנות מהחלטתי הקודמת. וודאי שאין כל מקום לדיון נוסף בערעור לא בפני הרכב של שלושה שופטים. לפיכך, בית משפט זה סיים את מלאכתו. פסק הדין מיום 25.7.97 שריר וקיים, ואין אחריו ולא כלום. ניתנה היום, כ"ה בתמוז התשנ"ז (30.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040250. A02 /דז/

[ "ע\"א 4025/97" ]

7,905

2,452

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2422 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: רוטר אליעזר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 745/97 מיום 16.3.97 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו. זיילר והשופטים: ד. חשין, י. צור בשם המבקש: עו"ד סיון כהן החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, י' בניסן התשנ"ז (17.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024220. A01 /דז/

[ "רע\"פ 97" ]

7,906

3,606

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2422 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : רוטר אליעזר נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 745/97 מיום 16.3.97 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו' זיילר והשופטים: ד' חשין, י' צור בשם המבקש: עו"ד סיון כהן בשם המשיבה: עו"ד נאוה בן אור החלטה חרף טעות שמצא בית המשפט המחוזי באחת מהנמקותיו של בית משפט השלום הוא לא מצא לנכון להתערב בהכרעת הדין. המדובר בנסיבות פרטיקולריות וטענותיו של המבקש (לרבות לענין סירובו של בית המשפט השלום להתיר לו להביא עדות נוספת) אינן מעוררות שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"א בסיון תשנ"ז (16.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024220. B06 /שב

[ "רע\"פ 97" ]

7,907

13,644

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2422 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : רוטר אליעזר נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 745/97 מיום 16.3.97 שניתן על ידי כבוד הנשיא ו. זיילר והשופטים: ד. חשין, י. צור בשם המבקש: עו"ד סיון כהן בשם המשיבה: עו"ד נאוה בן אור החלטה פרקליטי המבקש מתבקשים להמציא תוך 7 ימים תדפיס של פסק דינו של בית משפט השלום. לאחר מכן יטופל תיק זה. ניתן היום כח באייר תשנ"ז (4.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024220. B04

[ "רע\"פ 97" ]

7,908

16,087

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 2422 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין : רוטר אליעזר נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה להארכת מועד בהסכמה לשלושים ימים נוספים במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 745/97 מיום 16.3.97 שניתן על ידי כבוד הנשיא זיילר והשופטים חשין, צור בשם המבקש: עו"ד סיון כהן החלטה כמבוקש. ניתן היום כח בניסן תשנ"ז (5.5.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024220. B02

[ "רע\"פ 97" ]

7,909

2,454

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5934/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. אבו חוסין עזיזה ח'דר אלסרח'י ואח' נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי החלטה העתירה תידון בפני הרכב. נציג היועץ המשפטי לממשלה יוזמן להגיב בכתב ולהשתתף בדיון. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059340. F01

[ "בג\"ץ 5934/97" ]

7,911

54,951

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5934/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : אבו חוסין אלסרח'י ואח' נגד המשיב : שר הפנים בקשה למחיקת העתירה בשם העותרים : עו"ד דחלה מוחמד פסק-דין על פי בקשת ב"כ העותרים, העתירה נמחקת בלא לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ו' ניסן תשנ"ט (23.3.99). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059340. A02

[ "בג\"ץ 5934/97" ]

7,912

2,456

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 3128 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשים: 1. עואד עמאר (קטין) 2. עואד עטאף 3. עואד רחמה ע"י ב"כ עו"ד ר. וורמברנד נגד המשיבים : 1. מרג'יה סאמי 2. הסנה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד סלומון, ליפשיץ ושות' בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.5.97 בת.א. 629/94 המר' 21968/97 שניתנה על ידי כבוד השופט ח. פיזם החלטה 1. לא ברור מתוך ההחלטה אם פרופ' קורצ'ין נשאל אם יש מקום - לדעתו - למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, אם כי עולה ממנה שתוצאת ההפרעות ההתנהגותיות של התובע נכללו בחוות דעתו. 2. ב"כ הצדדים מתבקשים להודיע לבית המשפט תוך 10 ימים מיום קבלת החלטה זו (בהודעה משותפת), אם מסכימים הם לבקש מבית המשפט המחוזי לפנות בכתב לפרופ' קורצ'ין בשאלה אם לדעתו יש מקום לקבל חוות דעת פסיכיאטרית ואם תשובתו תהיה בחיוב, לבקש מבית המשפט לשקול מינוי כזה. ניתנה היום, ג' בסיוון תשנ"ז (8.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031280. J01

[ "רע\"א 97" ]

7,913

2,874

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 3128/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשים: 1. עואד עמאר (קטין) 2. עואד עטאף 3. עואד רחמה נגד המשיבים : 1. מרג'יה סאמי 2. הסנה חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.5.97 בת.א. 629/94 המ' 21968/97 שניתנה על ידי כבוד השופט ח. פיזם החלטה 1. בית משפט קמא לא נענה לבקשה למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי. בהתייחסו למומחה הנוירולוגי שקבע לנפגע 20% נכות, אמר בית המשפט כי מומחה זה "ראה חומר פסיכיאטרי ואחר, עובר למתן חוות דעתו, והוא התייחס לממצאים אלה בחוות דעתו, ואף ציין כי הוא מוסמך להעריך תוצאות הפגיעה הנוירולוגית, גם לגבי הסימפטומים הפסיכו-סוציאליים, כתוצאה מהפגיעה". על כך הבקשה שלפנינו. 2. בית המשפט אינו חייב למנות כל מומחה כיד הבקשה הטובה על הצדדים או מי מהם העלולים לנסות ל"דוג" חוות דעת רפואית בתחום זה או אחר. לבית המשפט שיקול דעת אותו עליו להפעיל בזהירות ובהתאם לחומר שלפניו. 3. בית המשפט ימנה מומחה בתחום מסוים אם מוצא הוא אחיזה לפגיעה באותו תחום ולא ייצור כפילות במינויים. אם ימצא לנכון, יבקש הוא מהמומחים אותם מינה או מי מהם לחוות דעתם בשאלה אם יש - מהבחינה הרפואית - מקום למנות מומחה או מומחים בתחומים נוספים וישקול את עצתם. אף שבדרך כלל ימנה בית המשפט מומחים כמבוקש, יעשה הוא כך אם יש תשתית, לפחות לכאורית, לצורך במינוי כזה ולא יעשה כן אם אין אחיזה לכך בחומר העומד לנגד עיניו לעניין המינוי. 4. לאור העובדה שהתחום הנפשי והנוירולוגי משיקים לעתים זה לזה ולאור חוות דעתו ועדותו של הנוירולוג, אין מקום להתערב בהחלטתו של השופט שסרב למנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה. 5. אם במהלך המשפט יתברר לבית המשפט מחומר הראיות שיש מקום למינוי כזה, יכול הוא בכל שלב להורות על כך בין על פי בקשת צד ובין ביוזמתו. 6. אינני מוצאת להזמין תשובה לגופו של עניין והבקשה נדחית ללא צו להוצאות. ניתנה היום, ח' בתמוז תשנ"ז (13.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031280. J03

[ "רע\"א 3128/97" ]

7,914

2,458

בית המשפט העליון בירושלים ע"א 96 / 7614 בפני: כבוד השופט י' טירקל המבקשים : 1. צחורי ובניו תעשיות בע"מ 2. עופר צחורי נגד המשיבים : 1. "רגבה"- מושב שיתופי חקלאי בע"מ 2. מושב שיתופי רגבה 3. יובל צור בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור החלטה בקשתם של המבקשים להתיר להם להגיש ראיות נוספות בערעור תידון על ידי המותב שידון בערעור. ניתנה היום, י"ז באדר א' תשנ"ז (24.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ

[ "ע\"א 96" ]

7,915

72,743

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7614/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערערים : 1. צחורי ובניו תעשיות בע"מ 2. עופר צחורי נגד המשיבים : 1. "רגבה" - מושב שיתופי חקלאי בע"מ 2. מושב שיתופי רגבה 3. יובל צור ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 12.9.96 בת.א. 5050/94 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא א' גורן בשם המערערים: עו"ד א' גבריאלי, עו"ד ע' לויט בשם המשיבים: עו"ד ח' קלדרון, עו"ד י' קלדרון עו"ד א' רכס פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא א' גורן), שלפיו קיבל בית המשפט את תביעת המשיבים וקבע כי המערערים (חברה ומנהלה) הפרו פטנט מספר 97506 שבבעלות המשיבים, המגן על שיטה להתקנה שטוחה של כיורים במשטחים מחומרים קשיחים. יצוין כי המשיבים טענו בתביעתם, כי המערערים הפרו גם מידגם מספר 17470 שבבעלותם; אלא שבית המשפט המחוזי דחה חלק זה של תביעתם, ועל כך אין לפנינו ערעור. רקע עובדתי ודיוני 2. המשיבה 1 (להלן: רגבה ) היא חברה העוסקת בייצור ריהוט למטבחים. במסגרת זאת עוסקת רגבה גם בשיווק של מוצרים נלווים לרהיטי המטבח, ובכלל זה גם כיורים מיובאים מתוצרת חברת Aquatop , המתאימים ל"התקנה שטוחה". רגבה היא גם בעלת פטנט ישראלי מספר 97506 שעניינו ב"שיטה להתקנה שטוחה של כיור" (להלן: שיטת רגבה ). הפטנט, שהוא פרי המצאתו של המשיב 3 (מר יובל צור), נרשם ביום 1.3.94. התקנה "שטוחה" של כיור היא התקנה, שבה שפתו של הכיור המותקן נמצאת במישור אחד עם פני המשטח שבו מותקן הכיור. הביצוע מצריך פתיחת מיפתח במשטח, אשר שוליו משופעים ותואמים לשיפוע הנגדי של שפת הכיור. בכך מתאפשרת הנחת הכיור המשופע על שוליו של המשטח, ומתקבל מישור אחד. התקנה שטוחה שונה מהתקנה עילית , שבה מותקן הכיור כשהוא תלוי על שפתיו וגבוה מפני המשטח, ומהתקנה תחתית , שבה מותקן הכיור מתחת למיפתח כששפתו העליונה נמוכה מגובה פני המשטח. להתקנה שטוחה של כיור, שמן הסתם היא יותר אסתטית, יש גם יתרונות פונקציונליים, בכך שהיא מונעת היווצרות מירווחים, שהם מקומות מועדים להצטברות שיירי לכלוך. בפטנט של רגבה נטען, כי התקנה שטוחה של כיורים מקובלת, בעיקר, במשטחים רכים (כגון משטחים מחומרים פלסטיים). חיתוך מדויק של המיפתח במשטחים מחומרים קשיחים, כמו שיש וגרניט, נחשב למשימה קשה, שכן שחיקת סכין החיתוך בזמן ביצוע העבודה מונע עיצוב ושיפוע אחידים ומדויקים של המיפתח. שיטת רגבה (כאמור בתביעה מספר 1 של הפטנט) נועדה "להכנת משטח התקנה מחומר קשיח כגון גרניט או שיש להתקנה שטוחה של אביזר בתוכו"; ובכך היא מאפשרת, מה שעד כה נחשב כמשימה קשה, התקנה שטוחה של כיור גם במשטחים קשיחים. השיטה שתוארה בפטנט מבוססת על פיתוח של מכשיר-חיתוך, המורכב מסכינים צמודות לרוטור בצורה קוֹנִית; וכן על השימוש באמצעי הנחיה (שבלונה), שמידותיו תואמים לשולי הכיור המיועד להתקנה, ובסרגלים (spacers) , שהנחתם בין המשטח לבין אמצעי ההנחיה שומרת על מירווח אחיד בין מכשיר החיתוך לבין המשטח. השימוש במכשיר החיתוך מאפשר כיוון והתאמה של הסכינים, תוך כדי ביצוע החיתוך, ביחס לאמצעי ההנחיה, באופן המפצה על שחיקת הסכינים ומונע שחיקה של שולי המיפתח. התהליך, שתואר בתביעה מספר 1 של הפטנט, כולל ארבעה מהלכים, המובאים בזה (בתרגומו, מאנגלית לעברית, של העד המומחה מטעם רגבה): א. יצירת מיפתח בתוך משטח התקנה לשם הנחת אביזר מבפנים לשולי המיפתח; ב. תמיכת אמצעי הנחיה בעל אותו קו מיתאר של שולי האביזר בקירבה למיפתח האמור; ג. חיתוך שולי המיפתח תוך שימוש באמצעי חיתוך על-מנת ליצור שוליים משופעים המותאמים להתקנת האביזר בתוכם במישור אחד; ד. התאמת אמצעי החיתוך האמור תוך כדי הליך החיתוך באופן השומר על אחידות השוליים המשופעים בכל היקף המיפתח האמור. 3. לאחר רישום הפטנט לטובתה, התקשרה רגבה בחוזים עם כמאתיים ועשרים מתקינים של משטחי-שיש, שהוכשרו על-ידה לחיתוך מיפתחים בשיש בשיטת הפטנט, וכן צוידו על-ידה בכלים היעודיים לביצוע העבודה בשיטה האמורה. מתקינים אלה חתמו על חוזים עם רגבה, בהם התחייבו שלא להתקין בשיטת רגבה כיורים שלא נקנו ממנה. 4. המערערת 1 (להלן: צחורי ) היא חברה העוסקת, בין היתר, בייבוא ובשיווק כיורים, הידועים ככיורי Fordham , מתוצרת החברה הבריטית International Spring Ram , שאף הם בעלי שפה משופעת ומתאימים להתקנה שטוחה. המערער 2 הוא מנהלה של צחורי. במהלך ההליכים המשפטיים בבית המשפט המחוזי פיתח מר גדעון צחורי, אביו של המערער 2, "שיטה ומיתקן להכנת משטח להתקנה שטוחה של כיור" (להלן: שיטת צחורי ), המבוססת על שימוש בשבלונה משופעת, בסכין ישרה ובדיסקית מפלסטיק קשיח. וביום 10.1.95 הגישה צחורי לרשם הפטנטים בקשה לרישום פטנט המגן על שיטת צחורי. 5. בתביעתה לבית המשפט המחוזי טענה רגבה, כי הכיורים המיובאים על-ידי צחורי מותקנים בשיטת רגבה, תוך הפרת הפטנט שלה; וכי צחורי מעורבת בהתקנות אלו ולפיכך נושאת באחריות להפרת הפטנט. רגבה טענה, שצחורי אינה מגבילה את עצמה רק לשיווק הכיורים המיובאים על-ידה, אלא עוסקת גם בהפצת שבלונות משופעות, אמצעי המשמש להנחיית הסכין להשגת חיתוך מדויק במשטח. רגבה טענה, כי תחום האיסור המוגן על-ידי הפטנט שלה כולל כל שיטה לעיבוד מיפתח במשטחים קשים, המאפשרת השגה של יצירת מיפתח בעל שוליים משופעים תוך שהיא מפצה על שחיקת הסכין במהלך ביצוע העבודה; ומכאן שגם הפצת השבלונות המשופעות מהווה הפרה של הפטנט. כן טענה, כי הפטנט שלה חל על כל כיור שהותקן בהתקנה שטוחה במשטח קשיח, כשהוא נח על שוליים משופעים, באשר כל כיור כזה מהווה "מוצר ישיר של התהליך", כמשמעו בסעיף 50(א) לחוק הפטנטים, תשכ"ז1967-. ביחס לשיטת צחורי, שבמהלך הדיון בתובענה נתבקש לגביה רישום פטנט, טענה רגבה, כי בשיטת צחורי עצמה יש משום הפרה של פטנט רגבה וממילא אין היא ראויה להירשם כפטנט. על יסוד טענות אלו עתרה רגבה למתן צו-מניעה, שימנע מצחורי להפיק טובת הנאה מהשיטה המוגנת בפטנט ישראלי מספר 97506, בכך שיאסור עליה לשווק כיורים המיועדים להתקנה בשיטת רגבה; יאסור עליה להפיץ שבלונות המשמשות לביצוע מיפתחים בשיש בשיטה האמורה; וכן יאסור עליה לפנות בעצמה, או להפנות את לקוחותיה, אל מתקינים של שיש לצורך התקנתם של כיורים בשיטת רגבה. בנוסף עתרה רגבה למתן צווי תפיסה ומסירה של המוצרים המפרים שברשות צחורי, וכן לחיובה של צחורי בתשלום פיצויים. 6. צחורי טענה להגנתה, כי לא הפרה את הפטנט. כן חלקה על תקפותו של הפטנט, בטענה של היעדר התקדמות המצאתית וכן בטענה שהשיטה המיושמת על-ידי המתקינים שונה מן השיטה המתוארת בפטנט. לטענת צחורי, בשיטת רגבה לא היה כל חידוש, שכן קדמו לה שיטות אחרות להתקנה שטוחה. יצוין, כי לאחר פתיחת ההליכים בבית המשפט המחוזי, צירפה צחורי לכיורים שמכרה מסמכים, שנועדו לרוכשי הכיורים, ובהם הודגש כי אין להתקין את הכיור בשיטה נשוא פטנט 97506. בסדרה אחת של מסמכים נאמר, כי "קיימות שיטות שונות להתקנת הכיור המוכרות למתקיני השיש ברחבי המדינה", וכי אם נתקל הלקוח בבעיה הנוגעת להתקנת הכיור, הריהו מוזמן להתקשר לצחורי. בסדרה אחרת של מסמכים שצורפו לכיורים הבהירה צחורי, כי התקנת הכיור אינה באחריותה אלא באחריותו של מתקין השיש. מפרסומים אלה, אותם יזמה צחורי רק בעקבות הגשת התובענה נגדה, לא ניתן - ואף בית המשפט המחוזי לא ראה מקום - להסיק כל מסקנה, לחובת או לזכות צחורי. 7. עם הגשת תביעתה עתרה רגבה גם למתן סעד ביניים. בהחלטתו מיום 20.10.1994 נעתר בית המשפט (כבוד השופט א' שטרוזמן) לבקשת רגבה בהוצאת צו מניעה זמני האוסר על צחורי להפנות לקוחות להתקנת כיורי "פורדהאם" בשיטת רגבה, או להציג כיורים כאלה כמתאימים להתקנה באותה שיטה. פסק-דינו של בית המשפט המחוזי 8. בפסק-דינו נדרש בית המשפט המחוזי, בראש ובראשונה, לשאלת תחום התפרסותו של הפטנט המגן על שיטת רגבה. בית המשפט קבע, כי הפטנט מגן על שיטה להרכבת כיור משופע במשטח קשה, כשהשיטה כוללת את ארבעת השלבים המתוארים בתביעה מספר 1 של הפטנט. בית המשפט הדגיש, כי הפטנט מגן רק על השיטה הנתבעת בו, ולא על כל שיטה אחרת ליצירת מיפתחים במשטחים קשים. להלן נדרש בית המשפט לפרשנותו של הפטנט. מקריאת מסמכי הפטנט, כמכלול, העלה בית המשפט, כי חשיבות מרכזית יוחסה בפטנט לפיצוי על שחיקת הסכין במהלך ביצוע החיתוך; כשמטרה זו מושגת בשתי דרכים עיקריות: האחת - עניינה באפשרות לכוון את הסכין הקוֹנִית, באופן המשנה את נקודות המגע שבין הסכין לבין המשטח; ו השניה - עניינה השימוש ב"ספייסרים", סרגלים המונחים בשעת פתיחת המיפתח בין המשטח לבין השבלונה, לשמירת מירווח אחיד בין הסכין לבין המשטח. לפיכך נקבע, כי עיקר האמצאה שבשיטת רגבה הוא ביכולת לפצות על שחיקת הסכין תוך כדי ביצוע החיתוך של המיפתח. 9. בית המשפט דחה את טענת רגבה, כי הפטנט חל גם על השבלונה (אמצעי ההנחיה). ביחס לשבלונה נקבע, שהיא איננה כלולה בתחום המוגן על-ידי הפטנט; באשר לשבלונה אין ולא כלום עם פתרון הבעיה הנובעת משחיקת הסכין, ואף מפני שהשימוש בשבלונות אינו חדש וגם אינו ייחודי לשיטת רגבה. כן דחה בית המשפט את טענת רגבה, כי על-פי הוראת סעיף 50(א) לחוק הפטנטים, חל הפטנט גם על כל כיור שהותקן במשטח קשה בשיטת התקנה שטוחה. בית המשפט קבע, כי מתן הגנה כה רחבה לשיטת רגבה אינו מתחייב מן הפטנט ואף עלול לסכל פיתוחים חדשים. ובקבלו, לעניין זה, את טענת צחורי קבע, כי "המוצר הישיר של התהליך", שלגביו חל הפטנט של רגבה, אינו הכיור אלא המיפתח במשטח. 10. ביחס לעיקרה של המחלוקת קיבל בית המשפט את טענת רגבה וקבע, כי עקרונית נושאת צחורי באחריות להפרת הפטנט. הנחת המוצא של בית המשפט הייתה, כי משהוברר שהכיורים הנמכרים על-ידי צחורי מותקנים במיפתחים משופעים במשטחים קשים - המהווים "מוצר ישיר" של התהליך המוגן בפטנט של רגבה - נטל הראיה לטענת צחורי, שהכיורים שנמכרו על-ידה הותקנו בשיטה שאינה מפרה את שיטת רגבה, רובץ על צחורי. קביעה זו סמך בית המשפט על חזקתו של סעיף 50(ב) לחוק הפטנטים (כנוסחו בזמן הרלוונטי), תוך שהוא מניח שהתנאים לתחולת החזקה אכן מתקיימים. בראיות שהובאו על-ידה חתרה צחורי להוכיח את קיומן של שיטות שונות להתקנה שטוחה של כיורים, שקדמו לשיטת רגבה. בקבלו את טענות רגבה קבע בית המשפט, כי השיטות אליהן היפנתה צחורי, ברובן המכריע, אינן רלוונטיות: בין משום שלא נועדו לביצוע התקנה במשטחים קשיחים (כאלו, למשל, היו שיטות ההתקנה של כיורים מתוצרת Schock וכן של כיורי Corian וכיורי Avonite ); בין משום שההתקנה בהן כרוכה בשימוש באמצעים שונים אחרים (כמו, למשל, שיטת ההתקנה של כיורים מתוצרת Kohler ); ובין משום שלא הוכח מהי השיטה בה מושגת התוצאה של התקנה שטוחה (כך, למשל, שיטת ההתקנה של כיורי Carron , וכן שיטת "ליגל"). ביחס לשיטה המשלבת בין שיטת "קוריאן" (התקנה שטוחה במשטח רך) לשיטת Cesark , נקבע, כי אין היא מספקת פתרון לבעיה של שחיקת הסכין, ובית המשפט אף לא השתכנע בדבר עצם קיומה של שיטה כזאת. ביחס לשתי שיטות אחרות - השיטה הידנית ושיטת CNC - לא נתגלעה אמנם מחלוקת כי הן שונות משיטתה של רגבה. אך גם בהן לא מצא בית המשפט בסיס לערעור החזקה, מכוחה הוטל על צחורי להוכיח, כי ההתקנה של כיורי צחורי לא בוצעה בשיטת רגבה. אשר לשיטה הידנית, שמשמעה חיתוך ועיבוד ידני של מיפתח במשטח, נקבע, כי היא איננה מדויקת, אין בה היגיון כלכלי ואף לא הוכח שיש מתקינים העושים בה שימוש; ומכאן שאף היא אינה רלוונטית. בשיטת CNC מתבצע עיבוד המיפתחים באמצעות מרכז ממוחשב. בכך מושג דיוק מרבי, אולם המיכשור הנדרש לביצוע העבודה בשיטה זו הוא יקר ונמצא רק ברשות מתקינים בודדים. מכאן שהנטל להוכיח, שכיורי צחורי הותקנו בשיטת CNC , רובץ על צחורי, ובהיעדר ראיה לסתור עומדת בעינה החזקה שהם הותקנו בשיטת רגבה. 11. כבר נזכר, כי במהלך בירור התובענה לפני בית המשפט המחוזי הגישה צחורי את בקשתה לרישום פטנט על שיטת התקנה חדשה (פרי המצאתו של גדעון צחורי, אביו של המערער 2). רגבה טענה, כי בשיטת צחורי אין כל חידוש המצאתי, וכי אף בה עצמה יש משום הפרת הפטנט שלה. את השאלה אם שיטת צחורי ראויה להירשם כפטנט הניח בית המשפט להכרעתו של רשם הפטנטים. עם זאת קבע, כי שיטת צחורי, כשלעצמה, אינה מפרה את הפטנט של רגבה. ואולם, בשל היותה של שיטת צחורי שיטה חדשה, אשר השימוש בה החל בראשית 1996, סירב בית המשפט המחוזי להניח, כי הכיורים שנמכרו על-ידי צחורי לאחר השלמת הפיתוח של שיטתה אמנם הותקנו בשיטתה; ואף לגבי כיורים אלה הוטל על צחורי להוכיח, כי הם לא הותקנו בשיטה המפרה את הפטנט של רגבה. בהחלת קביעתו העקרונית, כי בהיעדר ראיה לסתור נושאת צחורי באחריות להפרת הפטנט, הבחין בית המשפט המחוזי בין התקופה שעד להשלמת הפיתוח של שיטת צחורי, כשזו כוללת גם את הזמן שקדם לרישום הפטנט לטובת רגבה, לבין התקופה שמן המועד בו הגישה צחורי את בקשתה לרישום פטנט שיגן על שיטתה. בית המשפט קבע, כי ביחס לכיורים שנמכרו על-ידה בתקופה הראשונה תופטר צחורי מאחריות להפרת פטנט רגבה רק אם תוכיח שכיורים אלה הותקנו בשיטת CNC , ואילו ביחס לכיורים שנמכרו על-ידה בתקופה השניה תופטר מאחריות להפרה רק אם תוכיח שכיורים אלה הותקנו באחת משתי השיטות החלופיות: בשיטת CNC , או בשיטת צחורי. 12. ואולם בהחלת חזקתו של סעיף 50(ב) לחוק הפטנטים לא היה די כדי להוביל לחיובה של צחורי באחריות להפרת הפטנט של רגבה. הלוא עיסוקה של צחורי היה, אך ורק, בייבואם ובשיווקם של כיורי "פורדהאם". צחורי לא עסקה בהתקנת הכיורים; ועד להגשת התובענה נגדה, המחשבה באיזו שיטה ובידי מי מותקנים הכיורים ששווקו על-ידה, כלל לא הטרידה אותה. בית המשפט המחוזי היה ער לכך, שאם כיורים אלה הותקנו בשיטה המפרה את הפטנט של רגבה, כי אז המפרים הישירים של הפטנט הם מתקיני השיש, שמן הסתם נמנו עם המתקינים המורשים שהוכשרו על-ידי רגבה לביצוע העבודה בשיטתה, ואף צוידו על-ידה בכלי העבודה הנדרשים; ויצוין כי גם רגבה לא טענה, שבין צחורי לבין מתקינים אלה התקיימו יחסי עבודה, יחסי שליחות, או יחסים מחייבים אחרים. עם זאת קבע בית המשפט, כי צחורי ידעה שהכיורים אותם היא מוכרת עתידים להיות מותקנים בדרך שיש בה משום הפרת הפטנט של רגבה. על ידיעה זו למד בית המשפט, בעיקר, מהעובדה שצחורי סיפקה שבלונות משופעות, חינם, לכל דורש, כאשר עד לפיתוחה של שיטת צחורי לא היה כל שימוש לשבלונות הללו, אלא לצורך התקנה בשיטת רגבה. בנסיבות אלה נקבע, שהספקת השבלונות איפשרה להפר את הפטנט, וזאת למרות שהשבלונות המשופעות, כשלעצמן, אינן מוגנות על-ידי הפטנט. בית המשפט קבע, כי העובדה שצחורי היא החוליה היותר רחוקה בשרשרת הגורמים המובילים למבצעי המעשים המפרים, אינה פוטרת אותה מאחריות להפרת הפטנט. קביעה זו ביסס, במקביל, על שלוש קונסטרוקציות משפטיות שונות: קיום אחריות ישירה בגין הפרת פטנט, על-פי חוק הפטנטים; העיקרון הנזיקי של "מעוולים במשותף"; ודוקטרינת "ההפרה התורמת". בית המשפט המחוזי פסק, כי כל אחת ואחת מהדרכים הללו מובילה למסקנה שצחורי נושאת באחריות להפרת הפטנט, הגם שהמפרים בפועל היו אחרים. 13. בבוחנו את פעילותה של צחורי לאור הוראותיו של חוק הפטנטים קבע בית המשפט, כי בפעילות זו היה משום "ניצול אמצאה", כמשמעו בסעיף 1 לחוק הפטנטים, וכי צחורי הינה בגדר "כל אדם זולתו", כמשמעו בסעיף 49(א) לחוק, שרגבה (כבעלת הפטנט) זכאית למנוע ממנו ניצול זה. הפרת פטנט, הוסיף בית המשפט, דומה באופייה לעוולה של הסגת גבול, ומנקודת מבטם של דיני הנזיקין יש להחיל על צחורי אחריות להפרת הפטנט, בידי מתקיני הכיורים בשיטת רגבה, על-פי העיקרון בדבר אחריותם של "מעוולים במשותף", בהתאם לסעיף 12 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בנוגע לדוקטרינת ה"הפרה התורמת", המוכרת במשפט האמריקאי, קבע בית המשפט, כי על-אף שחוק הפטנטים לא אימץ במפורש דוקטרינה זו, הרי שהלכה למעשה היא הוכרה בו, בין במסגרת הגדרותיהם הרחבות של סעיפים 1 ו49- לחוק הפטנטים ובין מכוח תחולת דיני הנזיקין. לפיכך, קבע, נושאת צחורי באחריות גם כמי שתרמה להפרת הפטנט. ביחס למערער 2 (מנהלה של צחורי) נקבע, כי גם הוא נושא באחריות להפרת הפטנט של רגבה; וזאת לא משום היותו מנהל, אלא בשל מעורבותו האישית בביצוע הפעולות שהיה בהן משום הפרת הפטנט. 14. בית המשפט פסק, אפוא, לקבל את תביעתה של רגבה בנושא הפרת הפטנט. בפסק-דינו הוצהר, כי מכירת כיורים משופעים על-ידי צחורי מהווה הפרה של פטנט רגבה, וניתן צו-מניעה, האוסר על צחורי לעסוק בכיורים משופעים בכל דרך שיש בה משום שימוש בשיטת רגבה, או משום ניצול עיקר האמצאה נשוא הפטנט, והאוסר עליה גם להפנות אחרים למתקיני שיש לשם ביצוע התקנה של כיורים בשיטת רגבה. כן חויבה צחורי למסור לרגבה דין וחשבון, בהתאם לסעיף 183(ד) לחוק הפטנטים, בו תפרט את כל הנתונים אודות כיורים משופעים שנמכרו על-ידה מאז כניסתו לתוקף של פטנט רגבה; מועדי המכירה, התמורה שנתקבלה והרווח שהופק ממכירת כל כיור כזה. צחורי חויבה להשיב לרגבה את הרווחים שהפיקה ממכירות אלו, אלא אם תראה אחת מאלה: ביחס לכל כיור שנמכר על-ידה לפני יום 10.1.95 (המועד בו הגישה צחורי את הבקשה לרישום פטנט על שיטתה), שהוא הותקן בשיטת CNC ; וביחס לכל כיור שנמכר על-ידה לאחר יום 10.1.95, כי התקנתו בוצעה בשיטת CNC או בשיטת צחורי. גדר המחלוקת בערעור 15. פרקליטי הצדדים הגישו לנו כתבי סיכומים מפורטים ומנומקים. העיון בסיכומיהם מעלה כי המחלוקת בין בעלי הדין, בדבר צדקת חיובה של צחורי באחריות להפרת הפטנט של רגבה, מקיפה חמש סוגיות עיקריות: ראשית , האם שיטת רגבה כוללת אמצאה כשירת פטנט? שנית , מה גדר תחולתו של הפטנט? שלישית , על מי רובץ נטל הראיה ביחס לטענה שהפטנט הופר? רביעית , האם ניתן לקבוע שכיורים ששווקו על-ידי צחורי הותקנו בשיטת רגבה? ו חמישית , אם הפטנט אכן הופר, כלום הוקם בסיס עובדתי ומשפטי לחיובה של צחורי באחריות להפרה? אדון, כסדרן, בחמש הסוגיות. תוקפו, פרשנותו והיקפו של פטנט רגבה 16. צחורי חזרה לפנינו על טענתה, כי שיטת רגבה אינה ראויה להיחשב "אמצאה כשירת פטנט", כמשמעה בסעיף 3 לחוק הפטנטים. צחורי טוענת, כי גם לפני פיתוחה של שיטת רגבה נודעו שיטות להתקנה שטוחה של כיורים משופעים במשטחים מחומרים קשיחים; ואף הפיצוי על שחיקת סכין החיתוך, שהוא חידושה העיקרי של שיטת רגבה, איננו מרכיב חיוני. מכאן שהפטנט המגן על שיטת רגבה הוא חסר תוקף. אין בידי לקבל טענה זו. עובדת קיומן של שיטות קודמות לא נעלמה מעיניו של בית המשפט המחוזי. עם זאת הגיע בית המשפט למסקנה, כי בפתרון הבעיה הכרוכה בשחיקת הסכין במהלך החיתוך יש משום חידוש ותועלת, המהווים התקדמות המצאתית. נראה לי, שמסקנה זו מעוגנת היטב בחומר הראיות שהיה לפני בית המשפט המחוזי, ואין כל יסוד להתערב בה. 17. הצדדים חלוקים בדבר היקף תחולתו של הפטנט והגדרת התחום המוגן על-פיו. לטענת צחורי, התהליך המוגן בפטנט רגבה הוגבל, במפורש, לשלב החיתוך של המיפתח במשטח מחומר קשיח; ונמצא שהפטנט איננו מגן על שלב הרכבת הכיור, שתורו מגיע רק לאחר השלמתו של התהליך המוגן. מכאן מבקשת צחורי להסיק, כי עיסוקה בייבוא ושיווק כיורים אינו מהווה הפרה של הפטנט; זאת גם אם מניחים כי ידעה, או שהיה בידה להעריך, שהתקנת הכיורים אפשר שתתבצע בשיטת רגבה. בתשובתה טוענת רגבה, כי אף שהתהליך המוגן בפטנט הוא שיטה לביצוע חיתוך מדויק ואחיד של מיפתח במשטח מחומר קשיח, הרי שמטרת התהליך היא לאפשר התקנה שטוחה של כיור. לטענת רגבה, מכירת כיורים המיועדים להתקנה שטוחה, בשיטה המוגנת בפטנט, מהווה הפרה של הפטנט; ויהיה זה ניסיון מלאכותי להבחין, בין מי שמפר את הפטנט בהתקנת כיור בשיטת רגבה, לבין מי שמכר את הכיור, בידיעה או בהנחה שהוא יותקן בשיטה זו. 18. קביעת גבולות תחולתו של פטנט מהווה נקודת מוצא לבירור השאלה אם הפטנט הופר. ההכרעה בשאלה אם הפטנט הופר תלויה, לרוב, בקביעת היקף תחולתו, ואילו קביעת היקף תחולתו של הפטנט מהווה, בעיקרה, סוגיה פרשנית (ע"א 804/89 לנפלסט (1974) בע"מ נ' ברקמן , פ"ד מו(2) 295, 302). פרשנות של פטנט אינה שונה, בעיקרון, מפרשנותו של כל מסמך אחר, והכללים הרגילים החלים לגבי פרשנותם של מסמכים חלים גם על פרשנות של פטנט. עם זאת, בפרשנותו של פטנט "מתחייבת זהירות פרשנית לאור אופיו וכוחו המיוחדים של הפטנט, כמקנה מעין מונופולין בשוק" (דברי הנשיא שמגר בע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(4) 45, 65). בבואו לקבוע את היקף תחולתו של פטנט רגבה, יישם בית המשפט המחוזי כהלכה את ההנחיה בדבר הזהירות המתחייבת בפרשנות פטנט. הפטנט של רגבה מגן על אמצאה שהיא תהליך. סעיף 50(א) לחוק הפטנטים מורה: "היתה האמצאה תהליך, יחול הפטנט גם על המוצר הישיר של התהליך". הצדדים נחלקו בשאלה, מהו "המוצר הישיר" של התהליך המוגן בפטנט. רגבה, כזכור, טענה, כי הפטנט חל, לא רק על התהליך שבגינו ניתן, אלא גם על כל כיור שהותקן במשטח קשה בשיטת התקנה שטוחה; משמע, כי המוצר הישיר הוא הכיור. בדחותו טענה זו קבע בית המשפט, כי "הגנה על כל כיור המותקן בהתקנה שטוחה במשטח קשה היא תחום רחב מדי. ההגנה הראויה צריכה לספק את האינטרס הפרטי של רגבה ואת האינטרס הציבורי גם יחד, מבלי שההגנה תרפה את ידי רגבה מלפתח ומלהמציא המצאות נוספות, ומבלי שהציבור יימצא נפסד". בית המשפט היה ער לכך, כי תכליתו הסופית של התהליך המוגן בפטנט היא לאפשר התקנה שטוחה של כיור במשטח קשה. עם זאת קבע, כי החלת הפטנט גם על הכיור אינה מתחייבת מן הפטנט, וכי "המוצר הישיר" של התהליך המוגן אינו הכיור אלא המיפתח במשטח, המיועד להתקנת הכיור. לקביעתו האמורה יש עיגון ברור בלשון התביעות של הפטנט. עניינו של הפטנט הוא בשיטה לביצוע חיתוך מיפתח במשטח קשיח, המפצה על שחיקת הסכין במהלך הביצוע, ובכך שומרת על אחידות שוליו המשופעים של המיפתח. התקנת הכיור המשופע, על גבי המיפתח, היא פעולה מאוחרת, שתורה מגיע רק לאחר השלמת התהליך של חיתוך המיפתח. פעולה זו חורגת מגדר התחום המוגן על-ידי הפטנט; ובתביעות הפטנט אין כל התייחסות לכיור כלשהו, שהפטנט אמור להגן עליו. קביעת בית המשפט אף תואמת את ההלכה הפסוקה (ראו ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי ואח' , פ"ד מח(5) 661, 678 ואילך); ומשקפת איזון ראוי בין הרצון להגן על קניינם של ממציאים ולתמרצם, מחד, לבין ההכרח לתחום כראוי את המונופולין המוענקים במסגרתו של פטנט. נטל הראיה ביחס לטענה שהפטנט הופר 19. חרף הכרתו בצדקת טענתה של צחורי, כי המוצר הישיר של התהליך המוגן בשיטת רגבה איננו הכיור אלא המיפתח, קבע בית המשפט המחוזי, שכדי להיחלץ מאחריות להפרת הפטנט מוטל על צחורי להוכיח, כי הכיורים שנמכרו על-ידה הותקנו בשיטה שאינה מפרה את שיטת רגבה. קביעה זו, שהטילה על צחורי נטל ראיה כבד, לסתור חזקת הפרה ביחס לכל כיור וכיור ששווק על-ידה, סמך בית המשפט על הוראת סעיף 50(ב) לחוק הפטנטים. נוסחו של סעיף 50(ב) הוחלף לאחרונה (ראו סעיף 5(4) לחוק לתיקון דיני הקנין הרוחני (התאמה להוראות הסכם הטריפס), התש"ס1999-). נוסחו בזמן הרלוונטי היה כלהלן: "(ב) הטוען שמוצר פלוני, שבמהלך הרגיל של הענינים הוא מוצר ישיר של תהליך נושא הפטנט, לא יוצר באמצעות אותו תהליך - עליו הראיה". צחורי טענה, כי בהחילו עליה את נטל הראיה, לסתירתה של חזקת ההפרה הנלמדת מסעיף 50(ב), קבע בית המשפט למעשה - תוך שסטה מקביעתו הקודמת בנושא זה - כי המוצר הישיר של התהליך המוגן בפטנט הוא הכיור. טענה זו אין בידי לקבל. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת רגבה, שהכיורים הנמכרים על-ידי צחורי מותקנים במיפתחים משופעים במשטחים קשים. הואיל וקבע, כי מיפתחים כאלה מהווים "מוצר ישיר" של התהליך המוגן בפטנט של רגבה, בא לכלל מסקנה, כי נתקיימו התנאים להחלת חזקתו של סעיף 50(ב). לשווא נאחזו פרקליטי הצדדים במה שנראה להם כפתח לחידוש מחלוקתם בשאלה, אם המוצר הישיר של חיתוך מיפתח המבוצע בשיטת רגבה הוא המיפתח, או הכיור שלהתקנתו נועד המיפתח. הכרעתו הברורה של בית המשפט המחוזי לא הותירה מקום לשום אי-בהירות ביחס לשאלה זו. השאלה המהותית, הטעונה הכרעה מלפנינו, היא אם בית המשפט המחוזי צדק בהנחתו, כי נתקיימו התנאים להחלת סעיף 50(ב) על צחורי. עד שאפנה לשאלה זו, שהיא בעיקרה שאלה עובדתית, אקדים ואזכיר, כי נטל הראיה לטענתו, כי פטנט שבבעלותו הופר, רובץ על בעל הפטנט. פועלו של סעיף 50(ב) מוגבל למקרה, בו מוכיח בעל פטנט שנושאו הוא תהליך, כי הנתבע ייצר מוצר זהה למוצר הישיר, שבמהלך הרגיל מיוצר באמצעות התהליך המוגן. משהוכיח זאת בעל הפטנט, מועבר הנטל לשכמו של הנתבע הנדרש להוכיח, כי המוצר המוחזק כמפר לא יוצר בתהליך המוגן בפטנט (ע"א 436/77 איקאפרם בע"מ נ' Gradstan Limited , פ"ד לג(1) 260, 262); והתוצאה הישירה מאי-עמידתו של הנתבע בנטל זה היא חיובו באחריות להפרת הפטנט. 20. מסקנת בית המשפט המחוזי, כי יש להחיל על צחורי את חזקת ההפרה בהתאם לסעיף 50(ב) לחוק הפטנטים, מיוסדת על שתי הנחות מוקדמות: האחת, כי רגבה הביאה ראיה מספקת לכאורה לביסוס טענתה, שכיורים מסוג "פורדהאם", המיובאים ומשווקים על-ידי צחורי, ככלל מותקנים בשיטת רגבה, תוך הפרת הפטנט שלה. והשניה, כי צחורי - תוך שידעה, ולפחות העריכה, שמצב דברים כזה מתקיים - פעלה באופן אשר עודד, ולפחות איפשר, את ההפרות. השאלה הניצבת לפנינו היא: האם בית המשפט המחוזי צדק בשתי הנחותיו האמורות? ודוק: אישור החלטתו, להחיל על צחורי את חזקתו של סעיף 50(ב) לחוק, מותנה באימוץ שתי ההנחות עליהן התבססה ההחלטה. פרקליטי הצדדים הרחיבו בטיעוניהם גבי סוגיה זו. פרקליטי צחורי טענו, כי מטעם רגבה לא הובא גם שמץ ראיה לכך שכיור כלשהו מסוג "פורדהאם" בפועל אכן הותקן בשיטת רגבה. בנסיבות אלו, ותוך שהתעלם לחלוטין מאפשרויות אחרות - כגון האפשרות שכיורים אשר שווקו על-ידי צחורי לא הותקנו במשטחים קשיחים אלא במשטחים רכים - שגה בית המשפט המחוזי בהחילו עליה את חזקתו של סעיף 50(ב). להלן ביקרו את צדקת הכרעותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי. לטענתם, שגה בית המשפט בכל אחת משלוש הקונסטרוקציות המשפטיות שעל יסודן קבע, כי חרף היותה חוליה רחוקה בשרשרת הגורמים המובילים למבצעי העבודה במשטחים בשיטת רגבה, נושאת צחורי באחריות להפרת הפטנט. כן טענו, כי בית המשפט לא הבחין בין חיובם החוזי של מתקיני השיש כלפי רגבה, שלא להשתמש בשיטת רגבה להתקנת כיורים שלא נקנו אצלה, לבין ההגנה על שיטת רגבה הנגזרת מן הפטנט. בקביעתו, כי צחורי איפשרה למתקיני השיש להפר את הפטנט, הכפיף אותה בית המשפט, למעשה, לחיובם החוזי של המתקינים; ובכך, בעקיפין, הרחיב את תחום המונופולין של רגבה, מעבר למתחייב מהגדרותיו ופרשנותו של הפטנט. תשובת באי-כוחה של רגבה לטענות אלו היא, כי על דבר מעורבותה של צחורי בהפרת הפטנט רשאי היה בית המשפט ללמוד הן מן העובדה שצחורי סיפקה לכל דורש שבלונות משופעות, שבזמן הרלוונטי לא יכלו לשמש לשום מטרה אחרת זולת להתקנה שטוחה בשיטת רגבה, והן מהודאת גדעון צחורי, בעדותו, כי צחורי הייתה מודעת לכך שלפחות חלק מן הכיורים הנמכרים על-ידה מותקנים בשיטת רגבה. בנסיבות אלו, טענו, לא נדרשה כל ראיה מצד רגבה להוכחת ההפרה, ובדין תלה בית המשפט את שחרורה של צחורי מאחריות למעשיהם המפרים של מתקיני השיש בהבאת ראיה, ביחס לכל כיור מסוים, שהתקנתו של אותו כיור לא נעשתה בשיטה המפרה את פטנט רגבה. האם הוכיחה רגבה כי הפטנט שלה הופר? 21. אתייחס תחילה להנחתו הראשונה של בית המשפט המחוזי, כי רגבה הוכיחה - לפחות לכאורה - שהכיורים המשווקים על-ידי צחורי, ככלל, מותקנים בשיטת רגבה. להבדיל מהנחתו השניה, שלבירור צדקתה יש גם פן משפטי, הנחתו הראשונה של בית המשפט מיוסדת על הכרעה עובדתית. 22. כזכור, בחן בית המשפט המחוזי שיטות שונות להתקנה שטוחה של כיורים; ומשפסל את רוב השיטות, כבלתי רלוונטיות, קבע, כי עד לפיתוחה של שיטת צחורי, השיטות היחידות בהן ניתן היה להתקין כיורים משופעים במשטחים קשים, היו שיטת רגבה ושיטת CNC . קביעה זו החיל גם על הכיורים ששווקו על-ידי צחורי. כדברי בית המשפט: "המסקנה היא, שכל כיור ששוליו משופעים, שנמכר על-ידי צחורי בתקופה שלפני שיטת צחורי, הותקן בשיטת רגבה, ומשום כך הפר את הפטנט, אלא אם יראה צחורי שהכיור הותקן על-ידי מתקין שיש שברשותו מכונת CNC , שאז נאמר שהוא הצליח לסתור את החזקה...". ובדחותו את טענת צחורי, כי משלא הובאה ראיה מצד רגבה, כי מתקין שיש כלשהו השתמש בשיטת רגבה להתקנת כיור מסוג "פורדהאם", אמר בית המשפט: "כעניין מצוי, מותקנים כיורים שאינם של רגבה בהתקנה שטוחה במשטחים קשים, ובין היתר כיורי פורדהאם - הם כיורי צחורי. כיורים אלה מותקנים גם הם במיפתחים משופעים שעוצבו במשטח קשה. מיפתח זה מוגן על-ידי רגבה. החזקה שמקים החוק בסעיף 50 הנ"ל, מעבירה את נטל הראיה לצחורי, להראות שהכיורים הותקנו בשיטה השונה משיטת רגבה. --- משום כך אין מקום לתלונת צחורי, על שרגבה לא הביאה מתקיני שיש, שיעידו על שהתקינו כיורי צחורי בשיטת רגבה". לקביעה דומה הגיע בית המשפט המחוזי בנוגע לתקופה שלאחרי פיתוח שיטת צחורי. גבי תקופה זו הניח בית המשפט, כי כל כיור משופע שנמכר על-ידי צחורי הותקן בשיטת רגבה והפר את הפטנט, אלא אם תוכיח צחורי שהכיור הותקן בשיטת CNC או בשיטת צחורי. 23. לכאורה, ענייננו בהכרעה עובדתית, שאין זה ממידתה של ערכאת הערעור להתערב בה. עם זאת נראה, שבהכרעתו האמורה הרחיק בית המשפט לכת. הלוא כיורים משופעים, המיועדים להתקנה שטוחה ושניתן גם להתקינם במשטחים קשים - בכללם כיורים מדגמי "אקוואטופ" (המיובאים על-ידי רגבה) ו"פורדהאם" (המיובאים על-ידי צחורי) - מיוצרים ומשווקים במדינות רבות ברחבי העולם, שלפחות בחלקן (כפי שסביר להניח) שיטת רגבה כלל אינה מוכרת. בנוסף - ובכך כמדומה העיקר - הכרעת בית המשפט מבוססת על ההנחה, שכל הכיורים ששווקו על-ידי צחורי, או רובם ככולם, הותקנו במשטחים קשיחים. אלא שגם הנחה זו הייתה טעונה ראיה לביסוסה; שכן, ייחודם של כיורים בעלי שוליים משופעים הוא רק בהתאמתם להתקנה שטוחה. התקנה שטוחה אפשרית, בין במשטחים רכים (מחומרים פלסטיים) ובין מחומרים קשיחים (כמו שיש וגרניט). הפטנט של רגבה נועד להגן על שיטת התקנה במשטחים קשים, ובהיעדר ראיה לכך, שכיורים מסוג "פורדהאם" יועדו, לפחות בדרך כלל, להתקנה במשטחים קשים, מוצא אני קושי לאשר את קביעת בית המשפט, ש"כעניין מצוי, מותקנים כיורים שאינם של רגבה בהתקנה שטוחה במשטחים קשים, ובין היתר כיורי פורדהאם". אך אפנה להנחתו השניה של בית המשפט המחוזי. נראה שהמסקנה אליה הגעתי ביחס להנחה השניה, מייתרת את הצורך להתערב בקביעה העובדתית שביסוד הנחתו הראשונה. כלום הוקם בסיס עובדתי ומשפטי לחיובה של צחורי? 24. הפטנט של רגבה מגן על שיטה להתקנה שטוחה של כיורים במשטחים קשים. צחורי אינה עוסקת בהתקנת כיורים, אלא בייבוא ובשיווק של כיורים משופעים, המתאימים להתקנה שטוחה. בנתון למקרים חריגים, צחורי אינה מוכרת כיורים לצרכנים הנזקקים להם. ככלל, היא משווקת את הכיורים לסיטונאים, המפיצים אותם לקמעונאים. צרכן הנזקק לכיור כזה קונה אותו מקמעונאי. התקנת הכיור היא מעניינו של הצרכן. משמע, שגם אילו הוכח, שכיורים ששווקו על-ידי צחורי אכן הותקנו בשיטת רגבה, המסקנה היחידה שניתן היה להעלות מכך היא, כי המתקינים שביצעו את עבודת ההתקנה הפרו את הפטנט של רגבה. חיובה של צחורי באחריות להפרת הפטנט - שאם הופר הרי שהופר על-ידי מתקיני השיש - מותנה היה בהבאת ראיה ממשית לכך שצחורי נטלה חלק בהפרת הפטנט. בית המשפט המחוזי סבר, כי די בעובדה (שלא נשנתה במחלוקת), שצחורי סיפקה לכל דורש שבלונות משופעות, כדי להוביל למסקנה שצחורי הייתה מעורבת בהפרת הפטנט. כדברי בית המשפט: "אספקת שבלונות בנסיבות אלה, איפשרה את הפרת הפטנט, ובוודאי שכך כאשר השבלונות סופקו בצמידות לכיורים המשופעים. בלעדי אספקת השבלונות, ייתכן שלא הייתה מתרחשת הפרה. הדברים שהובאו לעיל, על אדישות צחורי לשיטה בה הותקנו הכיורים, הם לכל הפחות עצימת עיניים, שכמוה כידיעה ממש". 25. קביעה זו מעוררת קושי. ראשית, אין היא מתיישבת עם קביעת בית המשפט, אותה כבר הזכרתי, שהשבלונות המשופעות, כשלעצמן, אינן מוגנות במסגרת הפטנט. בדחותו את טענת רגבה, כי אף בהפצת השבלונות יש משום הפרה של הפטנט, הטעים בית המשפט, כי "לאמצעי ההנחיה אין ולא כלום עם בעיית השחיקה. השימוש בשבלונה אינו חדש. שבלונות משמשות אנשי מקצוע בתחומים רבים לסימון מדויק.--- השבלונה המשופעת בשיטת רגבה היא אמצעי המנחה את הסכין, כדי לוודא דיוק במקום החיתוך, ולא כדי לפתור את בעיית השחיקה". זאת ועוד: מפסק-דינו של בית המשפט המחוזי עלה, כי בשבלונות ניתן לעשות שימוש גם להתקנת כיורים במשטחים רכים. כך נובע, בחינת קל וחומר, ממסקנת בית המשפט, שלפיה "מותר לכל אדם להשתמש בשבלונה משופעת לשם התקנת כיורים, וגם במשטחים קשים - אולם אסור לו להשתמש בשיטת רגבה לשם כך" (ההדגש שלי - א' מ'). בהיעדר ראיה, שהכיורים ששווקו על-ידי צחורי הותקנו במשטחים קשים דווקא, לא ניתן לראות בהספקת השבלונות, המתאימות גם להתקנה במשטחים רכים, אינדיקציה למעורבות צחורי בהפרת פטנט רגבה. 26. רגבה נתלתה בעדותו של גדעון צחורי (אביו של מערער 2) וביקשה לראות בתשובותיו לשאלות שהוצגו לו בחקירה הנגדית הודאה מפורשת בכך, כי צחורי הייתה מודעת לכך שלפחות חלק מן הכיורים הנמכרים על-ידה מותקנים בשיטת רגבה. עיינתי בעדותו של מר צחורי, בעמ' 222 ובעמ' 242 לפרוטוקול, שהם שני מראי המקום אליהם הופנינו על-ידי פרקליטי רגבה. דברי העד בעמ' 222 לפרוטוקול כלל אינם שייכים לעניין. בעמ' 241/2, אגב חקירה בנושא הפצת השבלונות, נשאל העד באלו שיטות עבדו השיישנים שהתקינו את הכיורים ששווקו על-ידי צחורי. תחילה השיב: "שיטה שהם בוחרים". משנאמר לו, כי השיטה שלו (קרי: שיטת צחורי) עדיין לא הייתה בתוקף, הוסיף: "השיטה שלי גם היום, מה זאת אומרת בתוקף, לקחת כלי ולעבוד בשיפוע? עבדו גם בשיטת רגבה, יכול להיות שחלקם עשו את זה, אבל הרוב לא עשו את זה " (ההדגש שלי - א' מ'). לכאורה יש כאן מקצת הודיה, אלא שמנוסח הדברים קשה להסיק אם הם מבוססים על ידיעה ממשית, או שמא רק על הנחה (" יכול להיות שחלקם עשו את זה"). בין ובין כך, על דברים אלה בלבד הייתי נזהר מלקבוע מימצא לחובת צחורי, כי שיווקה כיורים בידיעה שהתקנתם תיעשה בשיטת רגבה, או שסיפקה את השבלונות בידיעה שהן תשמשנה להתקנה בשיטה זו דווקא. יצוין כי גם בית המשפט המחוזי, שציטט את דברי העד בנקודה זו, מצא בהם חיזוק רק לקשר שבין הפצת השבלונות על-ידי צחורי לבין הפרת הפטנט על-ידי המתקינים, אך לא מצא בהם בסיס לקביעה שצחורי ידעה שהכיורים מותקנים בשיטת רגבה. נמצא שלפני בית המשפט המחוזי לא הונחה תשתית ראייתית לכאורית לטענת רגבה, כי צחורי הפרה את הפטנט. ומכאן מתחייב כי רגבה לא הקימה את הבסיס העובדתי הנדרש לתחולת חזקת ההפרה, הקבועה בסעיף 50(ב) לחוק הפטנטים. והמסקנה אליה הגעתי פוטרת אותי מן הצורך לדון ולהחליט בבקשת צחורי, להתיר לה להגיש, במסגרת הערעור, ראיות נוספות לתמיכת טענתה, כי בתקופה הרלוונטית השימוש בשיטה הידנית לעיצוב מיפתחים במשטחים קשים היה נפוץ ורווח בקרב מתקיני השיש. 27. ואולם נראה שגם הבסיס המשפטי, עליו ייסד בית המשפט המחוזי את חיובה של צחורי, איננו כה איתן. הכול תמימי-דעים, שאם הפטנט הופר, הרי שהמפרים היו מתקיני השיש. ואולם רגבה לא תבעה לדין איש מהמתקינים, אלא הגישה את תביעתה נגד צחורי בלבד. שאלה גדולה היא, אם לרגבה הייתה עילה משפטית לדרוש את חיובה של צחורי באחריות להפרת הפטנט בידי מתקין פלוני, שנתבע לדין ביחד עימה ושאחריותו הישירה להפרת הפטנט הוכחה במשפט. שאלה גדולה הימנה היא, אם לרגבה קמה עילה כדין לתבוע את חיובה של צחורי באחריות להפרה נטענת של הפטנט בידי מתקינים אלמונים, שאיש מהם לא נתבע ושאחריות איש מהם לא הוכחה, אך ורק על יסוד הטענה, שצחורי ייבאה ושיווקה את הכיורים, תוך שידעה או העריכה כי לפחות חלקם אפשר שיותקנו בשיטה המפרה את הפטנט. בית המשפט המחוזי, שהיה ער לעובדה שצחורי הינה החוליה היותר רחוקה בשרשרת הגורמים להפרת הפטנט, סבר כי אין בעובדה זו כדי לפוטרה מאחריות להפרת הפטנט. את חיובה של צחורי ייסד בית המשפט, כזכור, על שלוש קונסטרוקציות משפטיות מקבילות: על הוראות סעיפים 1 ו49- לחוק הפטנטים; על הדוקטרינה הנזיקית בדבר חבותם של "מעוולים במשותף"; וכן, על דוקטרינת ה"הפרה התורמת". בית המשפט המחוזי פסק, כי פנייה לכל אחד משלושת הערוצים הללו תקים בסיס משפטי לחיובה של צחורי באחריות להפרת הפטנט, אלא אם יעלה בידה להוכיח כי איננה נושאת באחריות כזאת. לפנים מצורכי ההכרעה בערעור, אבקש להתייחס לכל אחת משלוש הקונסטרוקציות המשפטיות עליהן סמך בית המשפט המחוזי את הכרעתו. 28. אפתח בהוראות סעיפים 1 ו49- לחוק הפטנטים. בזמן הרלוונטי (קודם לתיקונו בתשנ"ח; ראו סעיף 1 לחוק הפטנטים (תיקון מס' 3), התשנ"ח1998-) סעיף 1 לחוק הגדיר את המונח "ניצול אמצאה" כך: "'ניצול אמצאה' - כל שימוש באמצאה, לרבות ייצור, שיווק או הפקת הנאה ממנה בדרך אחרת, אך למעט שימוש שאיננו בהיקף עסקי ואין לו אופי עסקי". ואילו סעיף 49 לחוק, שעניינו בהגדרת זכויותיו של בעל פטנט, קובע לאמור: " זכויות בעל פטנט וסייג לניצול הפטנט (א) בעל פטנט זכאי למנוע כל אדם זולתו מנצל בלי רשותו או שלא כדין את האמצאה שניתן עליה הפטנט, בין בדרך המוגדרת בתביעות ובין בדרך דומה לכך, שיש בה, לנוכח המוגדר באותן התביעות, עיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט (להלן - הפרה). (ב) אין במתן הפטנט משום מתן רשות לנצל אמצאה ניצול שלא כדין או בדרך שיש בה משום הפרת זכויות קיימות על פי כל דין". בית המשפט המחוזי קבע, כזכור, כי בפעילותה של צחורי היה משום "ניצול אמצאה", כמשמעו בסעיף 1 לחוק הפטנטים. לשיטתו, בספקה את השבלונות שנדרשו לעיצוב המיפתח בשיטת רגבה, איפשרה צחורי את הפרת הפטנט. בכך, אמר בית המשפט, נופלת צחורי לתחום האיסור של ניצול האמצאה; באשר, אף שלא עשתה שימוש ישיר באמצאה, הפיקה ממנה "הנאה בדרך אחרת". להלן קבע, כי צחורי היוותה חוליה בשרשרת שהובילה להפרה, ועל כן בגדר "כל אדם זולתו", כמשמעו בסעיף 49(א) לחוק, שרגבה, כבעלת הפטנט, זכאית למנוע ממנה ניצול זה. ריחוקה ממעשה ההפרה גופו אינו גורע מאחריותה. חוששני שבקביעות אלו הרחיק בית המשפט לכת. מלשון סעיפי החוק אכן עולה, כי ההגנה המוענקת לבעל הפטנט היא נרחבת ובעלת עוצמה. אלא שההגנה המוענקת לבעל הפטנט אינה בלתי מוגבלת, וקביעת גבולותיה הינה נושא לפרשנות תכליתית, הכורכת גם שיקולי איזון בין ערכים מתנגשים: חופש העיסוק של כלל האנשים שהמונופולין המוענקים בפטנט עלולים להגבילו; זכותו הקניינית של בעל הפטנט לקצור את פרי עמלו והשקעתו; והאינטרס הציבורי לעודד יצירה במתן תמריץ להוגי רעיונות חדשים. על חשיבותו המיוחדת של חופש העיסוק, כזכות יסוד, אין צורך להכביר מלים (ראו בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר , פ"ד נא(4) 367, 383 ואילך). ומחופש העיסוק נגזר גם חופש התחרות, שהוא האנטיתזה למונופולין ושקיומו מהווה תנאי-בלעדיו-אין לקידום אינטרסים חברתיים, משקיים וצרכניים חשובים (ראו: רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע" מ, פ"ד מד(2) 309, 327; ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' לה וריה דה סנט גוביין , פ"ד מה(3) 224, 232; וע"א 347/90 סודהגל נ' ספילמן , פ"ד מז(3) 459, 477). ואילו, מאידך, ניצבת זכותו של בעל הפטנט, שגם ההגנה עליה מערבת אינטרסים ציבוריים נכבדים (ראו רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. ייבוא יצור והפצה ואח' נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ , פ"ד נב(4) 289, 472, והאסמכתאות המובאות שם). ההגנה המוענקת לבעל פטנט משתרעת אל מעבר להפרה מילולית של תביעות הפטנט וחלה גם על עיקר האמצאה (ראו: ע"א 345/87, פרשת Hughes הנ"ל , דברי הנשיא שמגר בעמ' 69). בפרשתנו פסק בית המשפט המחוזי, כי "עיקר האמצאה" בפטנט של רגבה היא היכולת לפצות על שחיקת סכין החיתוך. צחורי אינה עוסקת בהתקנת כיורים ובעיצוב מיפתחים. עיסוקה מתגדר בייבוא כיורים ושיווקם. תביעות הפטנט של רגבה אינן מגבילות אותה בעיסוקה זה, שגם ריחוקו מ"עיקר האמצאה" נושא הפטנט הוא גלוי לעין. בנסיבות אלו לא ניתן לפרש את התיבה "כל אדם זולתו", שבסעיף 49 לחוק הפטנטים, ואת התיבה "הפקת הנאה ממנה בדרך אחרת", שבסעיף 1 לחוק, כבעלות תחולה על צחורי ביחס לעיסוקה האמור. 29. הבסיס המשפטי השני, עליו ייסד בית המשפט המחוזי את חיובה של צחורי, היה העיקרון של דיני הנזיקין בדבר חבותם של "מעוולים במשותף". נקודת המוצא לפיתוח זה הייתה, שהפרת פטנט הפוגעת בקניין מהווה, לפי מהותה, עוולה של הסגת גבול; וכי על-פי הלכת סידאר (ע"א 804/80 Sidaar Tanker Corporation נ' חברת קצא"א , פ"ד לט(1) 393) אין כל מניעה להחיל על הפרת פטנט את העקרונות הכלליים של דיני הנזיקין, ובכללם את הוראת סעיף 12 לפקודת הנזיקין, הקובע: " אחריות של משתף ומשדל 12. לענין פקודה זו, המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשרר אותם, יהא חב עליהם". צחורי השיגה על גישה זו בשתי טענות: האחת, כי החלה גורפת של הוראת סעיף 12 לפקודת הנזיקין אינה הולמת את מהותה ויסודותיה של הפרת פטנט, ולפיכך אין בהלכת סידאר אסמכתה להחלתה (ראו את דברי השופט ברק בפרשת סידאר , בעמ' 440). והשניה, כי בפרשתנו לא הוכח כלל שאירע מעשה או מחדל, אשר צחורי שיתפה עצמה בו, או הירשתה אותו, כדרישת סעיף 12. 30. למצער, צודקת צחורי בטענתה השניה. לפנים מן הצורך אעיר, כי גם בהנחה שהפרת פטנט אכן מהווה עוולה (כפי שנפסק, למשל, בפרשת Walter S. (Newhall Co. V. Baltimore & O.R. Co. , 258 fed rep 650 (1919) , ושעקרונית ניתן להחיל עליה את עקרון האחריות הנזיקי של "מעוולים במשותף", נוטה הייתי להוציא מכלל תחולתו מקרים בהם מתקיימים התנאים להקמת חזקה שהפטנט הופר, כמשמעה בסעיף 50(ב) לחוק הפטנטים. הטעם לכך הוא שבשילובם של סעיף 12 לפקודת הנזיקין וסעיף 50(ב) לחוק הפטנטים יש, למעשה, משום יצירת עוולה חדשה, האוסרת על שיתוף פעולה בביצוע פעולות העלולות להוביל להפרת פטנט, מבלי שבעל הפטנט יידרש להוכיח הפרה בפועל של הפטנט. מבלי להביע עמדה בנוגע לאפשרות העקרונית ליצור עוולה חדשה בדרך של היקש פרשני (השוו, לעניין זה, את הערת השופט ברק, בפרשת סידאר , בעמ' 442), נראה לי כי הרחבת האחריות של עוסקים שונים כלפי בעל פטנט, שתוצאתה המעשית הינה הרחבת תחום המונופול שהפטנט מגן עליו, אינה מוצדקת ואינה רצויה. אפשר, אמנם, שחוק הפטנטים לוקה בחסרונו של הסדר המכיר במפורש באפשרות לחיובם של "מפרים במשותף". אם אמנם כך הדבר, הרי שהדוקטרינה היותר מתאימה למילוי חסר זה אינה העיקרון הנזיקי המסדיר את שורת אחריותם של מעוולים במשותף, אלא הדוקטרינה המכירה ב"הפרה תורמת" של פטנט, שמקורה בדין האמריקאי. בית המשפט המחוזי - במסגרת הקונסטרוקציה המשפטית השלישית שפיתח בפסק-דינו - אכן ביסס את חיובה של צחורי גם על דוקטרינה זו. דומני שבכך טמון עיקר החידוש שבפסק-דינו, ואף שהנושא חורג מצורכי ההכרעה בערעור, מוצא אני טעם להקדיש לו דברים אחדים. "הפרה תורמת" 31. דוקטרינת ההפרה התורמת (Contributory Infringement) נועדה להגן על פטנט מפני פגיעה מצד מי שאינו מבצע הפרה ישירה של הפטנט, אך עושה מעשה מתוכנן המאפשר את הפרת הפטנט בידי אחרים. הדין האמריקאי 32. סעיף 271 לחוק הפטנטים האמריקאי (U.S.C. 35) מבחין בין הפרה ישירה (Direct Infringement) , גרם הפרת פטנט (Inducement) והפרה תורמת. בפסק הדין המנחה (1980) Dawson Chemical Co. v. Rohm and Haas Co, 448 U.S. 176 , תיאר בית המשפט את מהות הדוקטרינה והזכיר כי מקורה בפסיקת בית המשפט: “The idea that a patentee should be able to obtain relief against those whose acts facilitate infringement by others has been part of our law since Wallace v. Holmes, 29 F.Cas. 74... The Wallace case demonstrates, in a readily comprehensible setting, the reason for the contributory infringement doctrine. It exists to protects patent rights from subversion by those who, without directly infringing the patent themselves, engage in acts designed to facilitate infringement by others. This protection is of particular importance in situations ... where enforcement against direct infringers would be difficult, and where the technicalities of patent law make it relatively easy to profit from another’s invention without risking a charge of direct infringement” (at p. 180, 188). בפעם הראשונה שדוקטרינת ההפרה התורמת נדונה בפני בית המשפט העליון הפדרלי היא זכתה להכרה עקרונית, תוך הבעת הסתייגות מפני הענקת הגנה רחבה מדי לבעל הפטנט, לבל ינצל לרעה את זכויותיו לפי הפטנט ( Morgan Envelope Co. v. Albany Paper Co ., 152 U.S. 425 (1894) ). בשורה של פסקי דין מאוחרים יותר ניכר כירסום משמעותי בהיקף ההגנה שהוענקה לבעלי פטנט (ראו, למשל, Motion Picture Patents Co. V. Universal Film Mfg. Co ., 243 U.S. 502 (1917) ; Cabrice Corp. v. American patents Corp . , 283 U.S. 27 (1931) ). דוגמה למגמה זו ניתן להביא מפסק הדין Mercoid Corp. v. Minneapolis-Honeywell Regulator Co . , 320 U.S. 680 (1944) , בו נקבע, כי מכירת רכיבים אשר אינם מהווים חלק מתהליך המוגן בפטנט לא תהווה הפרת פטנט: “However worthy it may be, however essential to the patent, an unpatented part of a combination patent is no more entitled to monopolistic protection than any other unpatented device” (at p. 684). מגמת הכירסום נבלמה בעקבות הוספתו ל- U.S.C. (בשנת 1952) של סעיף 271, אשר עיגן בחוק במפורש את דוקטרינת ההפרה התורמת. אך לצד הכרתו במוסד ההפרה התורמת קבע החוק החדש תנאים והגבלות להטלת אחריות על מי שתרם במעשהו להפרת הפטנט. בסעיף 271(c) נאמר: (c) Whoever sells a component of a patented machine, manufacture, combination or composition, or a material or apparatus for use in practicing a patented process, constituting a material part of the invention, knowing the same to be especially adapted for use in an infringement of such patent, and not a staple article or commodity of commerce suitable for substantial noninfringing use, shall be liable as a contributory infringer.” בסעיף זה נקבעו, אפוא, שלושה תנאים, המגבילים את היקף ההגנה הניתנת לבעל פטנט כלפי תורם להפרת הפטנט. התנאי המגביל הראשון קובע, כי על בעל הפטנט להוכיח כי הנתבע מכר אחד מרכיבי המוצר המוגן בפטנט, או מכר חומר או מכשיר, המשמשים במסגרת התהליך המוגן והמהווים חלק מהותי באמצאה. התנאי המגביל השני קובע, כי האחריות תוטל על המוכר רק אם ידע שהפריט הנמכר משמש באופן מיוחד להפרת הפטנט. ואילו התנאי השלישי מוציא מכלל האחריות מכירה של פריט, המתאים לעשיית שימוש משמעותי שאין בו משום הפרת הפטנט. בקביעת תנאים מגבילים אלה מאזן הסעיף בין הצורך להגן על בעל הפטנט, מחד, לבין הצורך לשמור על שוק חופשי, מאידך. זאת ועוד: בפסיקת בתי המשפט נקבע, כי הפרה תורמת תוכר רק בהתקיים קשר בינה לבין הפרה ישירה של הפטנט. ביחס למידת הקשר הנדרש היו גישות שונות, אך לפחות בחלק מן המקרים נפסק, כי בהיעדר ראיה (למצער נסיבתית) שהפטנט הופר, אין כל מקום להטיל אחריות על מי ש"תרם" במעשהו לאפשרות שהוא יופר (ראו, למשל, Aro Mfg. Co. v. Convertible Top Replacement Co ., 377 U.S. 476 (1964) ; וכן הפרשנות לסעיף 271(c) ב- CHISUM ON PATENTS (1998), Mattew & Bender & Co.) sec. 17.03 ). כך, לדוגמה, בפסק-דין של בית-משפט מחוזי במדינת אילינוי קבע בית המשפט כי “The fundamental basis of the patent law requires that a patent holder establish acts of direct infringement before liability for inducement or contributory infringement can be found" ( Laminex Inc. v. Fritz , 389 F. Supp. 369, at p. 374 (1974). הדין האנגלי 33. עד לשנות השבעים המאוחרות לא הכירו בתי המשפט באנגליה בדוקטרינת ה"הפרה התורמת". העיקרון המנחה בפסיקה היה הפוך, לאמור, כי ייצור ומכירה של מוצרים וחומרים, שהם עצמם אינם מוגנים בפטנט, אך השימוש בהם עלול להביא להפרת הפטנט, לא ייחשבו כהפרת פטנט, אפילו אם המוכר ידע או צפה שהקונה עתיד להשתמש במוצר או בחומר באופן שיש בו משום הפרה (ראו, למשל , Dunlop v. Moseley (1904) 21 R.P.C 274 ; וכן: Belegging-En Exploitatiemaatschappij Lavender B.V. v. Witten Industrial Diamonds Ltd. (1979) F.S.R. 59 ). ברם, בשנת 1977 נחקק חוק פטנטים חדש (Patents Act, 1977) , ובסעיף 60(2) לחוק החדש נקבע במפורש, כי ניתן להטיל אחריות בשל הפרת פטנט על מי שמספק או מציע לספק: “...any of the means, relating to an essential element of the invention for putting the invention into effect when he knows, or it is obvious to a reasonable person in the circumstances, that those means are suitable for putting, and are intended to put the invention into effect in the United Kingdom”. בדומה להסדר שנקבע בחוק האמריקאי, אף הוראת סעיף 60(2) של החוק האנגלי כוללת תנאים המגבילים את היקף ההכרה בהפרה התורמת. ראשית , נדרש שהמעשה יתייחס לרכיב חיוני של האמצאה; ו שנית , צריך שתתקיים ידיעה בפועל, או צפיות של אדם סביר בנסיבות המקרה, שניתן לעשות ברכיב שימוש שיביא להפרת הפטנט ושבפועל ישנה כוונה כזאת. הדין הישראלי 34. בחקיקה הישראלית אין עיגון לדוקטרינת ההפרה התורמת. שאלת ההכרה בדוקטרינה זו אף טרם נדונה, באופן ישיר, בפסיקה. התייחסות קודמת לקיומה, כנראה יחידה, בפסיקת בית-משפט זה, ניתן למצוא בע"א 148/64 הוכמן נ' פאגלין ובניו , פ"ד יח(3) 640. המדובר היה בפטנט המגן על אמצעי לוויסות חום בחלקים שונים של תנור אפיה. נקבע כי המשיבה הפרה את הפטנט והיא חויבה לתת דין-וחשבון על כל תנור שנמכר על-ידה בתקופה הרלוונטית. בשלב הדיון בסעדים קיבל בית המשפט המחוזי את טענת המשיבה, כי חובת הדיווח שהוטלה עליה אינה חלה בגין תנור, שנבנה בחלקו בארץ ללא אמצעי ויסות, ונמכר על-ידה ללקוח בארצות-הברית. בדחותו את השגת המערערים נגד קביעה זו, התייחס השופט מני, אגב-אורחה, לדוקטרינת ההפרה התורמת: "בא-כוח המערערים מנסה לקרוא את תורת ה- contributory infringement שפותחה לדבריו בפסיקה האמריקנית ובהסתמכו על תורה זו הוא טוען כי 'שרטוט התכנית וייצור חלקי התנור, מהווה הפרת הפטנט הרשום בישראל, כאן'. יהא אשר יהא מובנה והיקפה של תורה זו, אינני חושב כי ניתן להחילה על נסיבות המקרה הנדון היות, וכפי שכבר נאמר לעיל, אין במעשה הכנת תוכנית כשלעצמו משום הפרת הפטנט. כמו כן, המכירה או הייצור בארץ של חלקים מתנור האפיה, אשר הם עצמם אינם מוגנים על-ידי הפטנט אינם מהווים הפרה גם אם ניתן יהיה להשתמש בהם אחר-כך, עם או בלי התוכנית למטרה שתביא, בסופו של דבר, להפרה" (בעמ' 646). (השווה החלטת בית המשפט המחוזי בתי"א (ת"א) 1509/93 רב בריח בע"מ נ' בית מסחר לאביזרי רכב חבשוש (1987) בע"מ , תקדין-מחוזי 94(2) 205). 35. בפסק הדין נשוא הערעור שלפנינו נקבע, באורח די לקוני, כי דוקטרינת "ההפרה התורמת" קיימת במשפט הישראלי, בין מכוח ההגדרות הרחבות שבחוק הפטנטים ובין מכוח תחולת דיני הנזיקין. במועד מתן פסק הדין נשוא הערעור עמדה בתוקפה הגדרתו המקורית של המונח "ניצול אמצאה". על-פי הגדרה זו - אותה הבאנו לעיל ככתבה - ניצול אמצאה כלל, לצד "שימוש", "ייצור" ו"שיווק" של האמצאה, גם "הפקת הנאה ממנה בדרך אחרת". בחלק אחרון זה של ההגדרה מצא בית המשפט המחוזי אחיזה להנחתו הפרשנית, כי המחוקק התכוון להעניק לבעל הפטנט הגנה, לא רק מפני מפרים ישירים, אלא גם מפני מי שלא הפרו את הפטנט במעשה ישיר, אך גרמו להפרתו בידי אחרים ובדרך זו הפיקו מן הפטנט "הנאה בדרך אחרת". דא עקא, שבחוק הפטנטים (תיקון מס' 3), התשנ"ח1998-, שפורסם ביום 26.2.98, הוחלף נוסח ההגדרה של ניצול אמצאה; התיבה "הפקת הנאה ממנה בדרך אחרת", שנכללה בהגדרה הקודמת, הושמטה ותחתיה נקבע פירוט של פעולות המהוות "ניצול אמצאה". על-פי הגדרתו החדשה, "ניצול אמצאה" הוא כל אחד מאלה: "(1) לענין אמצאה שהיא מוצר, כל פעולה שהיא אחת מאלה - ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה או ייבוא לצורך האחת מהפעולות האמורות; (2) לענין אמצאה שהיא תהליך - שימוש בתהליך, ולגבי מוצר הנובע במישרין מן התהליך - כל פעולה שהיא אחת מאלה: ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה, או ייבוא לצורך אחת מהפעולות האמורות; אך למעט אחת מאלה: (1) פעולה שאינה בהיקף עסקי ואין לה אופי עסקי; (2) פעולה נסיונית בקשר לאמצאה שמטרתה לשפר אמצאה או לפתח אמצאה אחרת; (3) פעולה הנעשית לפי הוראות סעיף 54א". ברי שנוסחה החדש של ההגדרה איננו חל על המקרה שבפנינו, אך דומה שמן האופן בו תוקן נוסח ההגדרה - תוך השמטת התיבה "הפקת הנאה ממנה בדרך אחרת" - אפשר לכאורה להסיק, כי המחוקק לא ראה בנוסחה המקורי של ההגדרה עיגון לדוקטרינת ההפרה התורמת. 36. השאלה אם ניתן לאמץ את דוקטרינת ההפרה התורמת בפסיקת בית המשפט, אף ללא הסדר חקיקתי מפורש, אינה שאלה פשוטה. שאלה זו אינה טעונה הכרעה בפרשתנו לפיכך נוכל להשאירה בצריך עיון. לכאורה נראה, שההכרה בדוקטרינה זו, תוך קביעת תנאים מגבילים לתחולתה (בדומה לאלה שנקבעו בחקיקת ארצות הברית ובריטניה), עשויה להוות התפתחות בכיוון הרצוי. עם זאת אוסיף, שגם לוא קיבלתי את הנחת בית המשפט המחוזי, שדוקטרינת ההפרה התורמת (במתכונת המקובלת בדין האמריקאי) חלה גם בדיננו, כסבור הייתי שרגבה לא הוכיחה את התנאים הנדרשים להחלתה על צחורי. לדידי, מסקנה זו מתחייבת, בחינת קל וחומר, מן הקביעה - אותה נימקתי לעיל - שרגבה לא הקימה את הבסיס העובדתי הנדרש להחלתה על צחורי של חזקת ההפרה הקבועה בסעיף 50(ב) לחוק הפטנטים. 37. מן הטעמים שפירטתי, ומבלי להידרש לטענותיהם האחרות של המערערים, יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ולדחות את תביעת המשיבים. המשיבים ישלמו למערערים הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין בשתי הערכאות בסכום כולל של 150,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט י' טירקל כמו חברי הנכבד השופט מצא סבורני גם אני כי דין הערעור להתקבל. כמותו נראה לי כי "המוצר הישיר" של התהליך המוגן על ידי הפטנט אינו הכיור בעל השפה המשופעת אלא המיפתח במשטח, המיועד להתקנת הכיור; לפיכך אין הכיור בא בגדר התחום המוגן על ידי הפטנט לפי סעיף 50(א) לחוק הפטנטים, תשכ"ז1967- (להלן: "חוק הפטנטים"). לדעתי, קביעה זו מחייבת, מיניה וביה, את המסקנה כי בענייננו אין תחולה לסעיף 50(ב) לחוק הפטנטים, שעניינו העברת נטל הראיה. צחורי עוסקת בייבוא ובשיווק כיורים . הכיור עצמו איננו "מוצר פלוני, שבמהלך הרגיל של הענינים הוא מוצר ישיר של תהליך נושא הפטנט" וממילא לא ניתן להטיל עליה את הנטל להראות כי הכיור "לא יוצר באמצעות אותו תהליך". די בכך כדי לשמוט את הבסיס שעליו השתית בית המשפט המחוזי את פסק דינו. כמו חברי גם אנוכי נוטה לדיעה כי ההכרה בדוקטרינת "ההפרה התורמת" תהיה התפתחות רצויה אלא שבעניננו אין צורך להכריע בכך, מן הטעמים שפירט חברי. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן : בנסיבות המקרה שלפנינו מסכימה אני לתוצאה אליה הגיעו חבריי השופט מצא והשופט טירקל. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא. ניתן היום, כג' באב תש"ס (24.8.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076140. F03

[ "ע\"א 7614/96", "ע\"א 804/89", "בע\"א 345/87", "ע\"א 407/89", "ע\"א 436/77", "בג\"ץ 1715/97", "רע\"א 371/89", "ע\"א 18/86", "רע\"א 5768/94", "ע\"א 345/87", "ע\"א 804/80", "בע\"א 148/64" ]

7,916

76,856

ב בית המשפט העליון ע"א 7614/96 - ב' בפני: כבוד השופט א' מצא המערערים : 1. צחורי ובניו תעשיות בע"מ 2. עופר צחורי נגד המשיבים : 1. "רגבה"- מושב שיתופי חקלאי בע"מ 2. מושב שיתופי רגבה 3. יובל צור בקשת המערערים להשבת הוצאות בשם המבקשים: עו"ד ח' פישמן בשם המשיבים: עו"ד י' קלדרון ה ח ל ט ה בא-כוח המשיבים מתבקש להגיב על הבקשה. תגובתו תוגש בכתב, תוך 10 ימים ממועד המצאת ההחלטה, ועם הגשתה יוחזר התיק לעיוני. ניתנה היום, יד' בכסלו תשס"א (11.12.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076140. F04

[ "ע\"א 7614/96" ]

7,917

106,778

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7614/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערערים : 1. צחורי ובניו תעשיות בע"מ 2. עופר צחורי נגד המשיבים : 1. "רגבה"- מושב שיתופי חקלאי בע"מ 2. מושב שיתופי רגבה 3. יובל צור בקשת המערערים להשבת הוצאות בשם המערערים: עו"ד ר' פישמן בשם המשיבים: עו"ד י' קלדרון ה ח ל ט ה בקשת המערערים, לפי מהותה, הינה בקשה לתיקון פסק-דין. בפסק-דיננו החלטנו, בין היתר, "לבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי". אמירה ברורה זו אינה טעונה הבהרה על דרך תיקון פסק הדין. מטעם זה, ומבלי להתייחס ליתר טענות בעלי הדין, הננו מחליטים לדחות את הבקשה. ניתנה היום, כו' בטבת תשס"א (21.1.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076140. F05

[ "ע\"א 7614/96" ]

7,918

2,459

בית המשפט העליון רע"ב 97 / 1310 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: כאמל קאסם מ חג'נה נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק המרצה 3302/96 מיום 4.12.96, שניתנה על ידי כבוד הנשיא י. אברמוביץ בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיבה תוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ג אדר א' התשנ"ז (2.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013100. A03 דז/

[ "רע\"ב 97" ]

7,919

4,262

בית המשפט העליון רע"ב 97 / 1310 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המב קש: כאמל קאסם מחג'נה נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעו ר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק המרצה 3302/96 מיום 4.12.96, שניתנה על ידי כבוד הנשיא י. אברמוביץ בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד דינה זילבר החלטה המבקש הורשע בעבירות של התפרצות, נהיגה ללא ביטוח, אי תשלום קנס ובעבירות נוספות לפי פקודת התעבורה. בגין עבירות אלה נידון המבקש לעונש מאסר של כחמש שנים. המבקש מרצה עונש זה החל מ 29.12.93, וכיום הוא כלוא בכלא צלמון. המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בנצרת בה הוא מלין כנגד צוות הכלא בו הוא כלוא (ע"ש 1109/96). ביום 4.12.96 קבע כבוד נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, השופט י' אברמוביץ', כי: "הואיל ובקשת העותר נשלחה אלי הנני מתייחס למכתבו. בזמנו ביום 10.7.96 ניתנה החלטה של השופט בן דוד כי על העותר לשלם אגרת משפט. העותר הגיש בקשה נוספת וגם על כך ניתנה החלטה ביום 1.9.96 כי כל עוד לא ישלם העותר האגרה לא תדון עתירתו. מעיון בדפי חשבון של העותר בכלא נראה שעמדו לזכותו כספים שהיה בהם גם כדי לשלם עבור העתירה, אך העותר משך הכספים לפני הגשת העתירה על מנת להצביע על כך שאין כספים בחשבונו. בנסיבות אלה ברי כי כל עוד לא תשולם האגרה, אין לקבוע העתירה לדיון"(המ' 3302/96). בית המשפט הגיע, איפוא, למסקנה, כי המבקש איננו בבחינת מי "שאין ביכולתו ...לשלם האגרה" במובן תקנה 13(ג) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח- 1987 (להלן - התקנות), ולפיכך, חייב אותו בתשלום אגרת בית משפט. מונחת בפני בקשת רשות לערער על החלטתו זו של כב' הנשיא אברמוביץ'. בבקשתו, טוען המבקש, כי טעה בית המשפט המחוזי שעה שחייב אותו בתשלום האגרה. לדבריו, מדובר בשאלה העקרונית, "האם אסיר עני שאין ברשותו כסף לשלם אגרות רשאי גם הוא להגנת החוק ואם גם הוא רשאי לעשות עימו צדק". לאחר שעיינתי בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. החלטתו של הנשיא אברמוביץ' היא החלטה בעניין עתירת אסירים במובן סעיף 62ג לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] התשל"ב - 1971. על פי הוראת הסעיף, ניתן לערער על החלטה כאמור לאחר קבלת רשות מבית המשפט, אשר נתן את ההחלטה, או משופט בית המשפט העליון. בעניין השיקולים למתן רשות כאמור, הנחת היסוד היא כי: "רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 1/86 לואיס וייל נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם). הבעיה אותה מציין המבקש בדבר זכותו של אדם עני, כי ייעשה עימו צדק איננה זו המתעוררת בעניין שלפנינו. סוגיה עקרונית זו מוסדרת על ידי מחוקק המשנה, אשר קבע בתקנה 13(א) לתקנות, כי אם ראה בית המשפט, אליו הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה, כי אין ביכולתו של המבקש לשלם אגרה, הוא רשאי לפטור המבקש מתשלום האגרה או מחלקה. העניין, המונח בפנינו, עוסק בשאלה אחרת והיא, האם נכנס המבקש להגדרה המנויה בתקנה בדבר אי היכולת לשלם האגרה. שאלה זו היא עובדתית, ולא מצאנו בה חשיבות החורגת מתחום היחסים שבין הצדדים הנוגעים בדבר. בית המשפט המחוזי הכריע, למעשה, בשאלה עובדתית זו, ואין דרכה של ערכאה זו להתערב בהכרעות כגון דא. המקרה הנידון אינו עומד, איפוא, במבחנים למתן רשות ערעור (ראה רע"ב 1/86 הנ"ל). הבקשה נדחית. ניתנה היום, י' בניסן התשנ"ז (17.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013100. A05 /דז/

[ "רע\"ב 97", "ע\"ש 1109/96", "רע\"ב 1/86" ]

7,920

2,462

בבית המשפט העליון רע"א 8479/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : בנק מסד נגד המשיבים : 1. מדינת ישראל-משרד האוצר-החשב הכללי 2. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ בקשה למחיקת ערעור בשם המבקש: עו"ד סורין גנות החלטה בהסכמת בעלי הדין נמחקת הבקשה לרשות ערעור. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ח' בתמוז תשנ"ז (13.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084790. Q04

[ "רע\"א 8479/96" ]

7,921

2,463

ב בית המשפט העליון רע"א 5781/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשים : 1. אלכסנדר כהן 2. אברהם שרייבר נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז 2. מנחם ורעיה ליטמן 3. חיים ונחמה נחמני 4. יצחק ומרים שוורץ 5. זאב ופייגה בורג 6. שר הבריאות בקש ת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 20.7.97 בתיק ע"א 864/95 שניתנה על ידי כבוד השופטים אבן ארי, בר אופיר ופריש החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשים. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, ב' בחשון התשנ"ח (2.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97057810. E01

[ "רע\"א 5781/97", "ע\"א 864/95" ]

7,922

7,026

ב בית המשפט העליון רע"א 5781/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. אלכסנדר כהן 2. אברהם שרייבר נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז 2. מנחם ורעיה ליטמן 3. חיים ונחמה נחמני 4. יצחק ומרים שוורץ 5. זאב ופייגה בורג 6. שר הבריאות בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 20.7.97 בע"א 864/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' אבן-ארי, ד' בר-אופיר, ה' אחיטוב בשם המבקשים: עו"ד יוסף דיסין בשם משיבים 1 ו6-: עו"ד נעמי שטראוס בשם משיבים 2-5: עו"ד רנאטו יאראק החלטה הבקשה לרשות ערעור תידון בפני מותב תלתא. ניתנה היום, כ"ג בכסלו התשנ"ח (22.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057810. A02 /דז/

[ "רע\"א 5781/97", "בע\"א 864/95" ]

7,923

27,918

ב בית המשפט העליון רע"א 5781/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המבקשים : 1. אלכסנדר כהן 2. אברהם שרייבר נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז 2. מנחם ורעיה ליטמן 3. חיים ונחמה נחמני 4. יצחק ומרים שוורץ 5. זאב ופייגה בורג 6. שר הבריאות בקשה להבהרת החלטה בשם המבקשים : מר אלכסנדר כהן בשם המשיבים : עו"ד יארק רנאטו החלטה 1. לענין החיוב במס ערך מוסף מופנית תשומת לבו של המבקש לתקנה 512(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 2. ענין החשבונית אינו יכול לשמש נשוא לבקשת ההבהרה. כפוף לאמור לעיל - הבקשה נדחית. המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057810. B05

[ "רע\"א 5781/97" ]

7,924

37,210

ב בית המשפט העליון רע"א 5781/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערערים : 1. אלכסנדר כהן 2. אברהם שרייבר נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז 2. מנחם ורעיה ליטמן 3. חיים ונחמה נחמני 4. יצחק ומרים שוורץ 5. זאב ופייגה בורג 6. שר הבריאות בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 20.7.97 בע"א 864/95 שניתן על ידי כבוד השופטים אבן ארי, בר אופיר, אחיטוב תאריך הישיבה: ו בשבט תשנ"ח (2.2.98) בשם המערערים : עו"ד דיסין יוסף בשם המשיבים : עו"ד יארק רנאטו (משיבים 2-5) בשם המשיבים 1,6: עו"ד נעמי שטראוס ה ח ל ט ה נחה דעתנו שאין טענות המבקשים מצדיקות מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבים מס' 2-5 שכ"ט עו"ד 20,000.- ש"ח. ניתן היום ו בשבט תשנ"ח (2.2.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057810. B03

[ "רע\"א 5781/97", "בע\"א 864/95" ]

7,925

40,254

ב בית המשפט העליון רע"א 5781/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המבקשים : 1. אלכסנדר כהן 2. אברהם שרייבר נגד המשיבים : 1. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז 2. מנחם ורעיה ליטמן 3. חיים ונחמה נחמני 4. יצחק ומרים שוורץ 5. זאב ופייגה בורג 6. שר הבריאות בקשה להבהרת החלטה בשם המבקשים : עו"ד אלכסנדר כהן בשם המשיבים : עו"ד רנאטו יארק החלטה מתוקנת 1. לענין החיוב במס ערך מוסף מופנית תשומת לבו של המבקש לתקנה 512(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 2. ענין החשבונית אינו יכול לשמש נשוא לבקשת ההבהרה. כפוף לאמור לעיל - הבקשה נדחית. ניתן היום כז בתמוז תשנ"ח (21.7.98). תוקן היום ד באב תשנ"ח (27.7.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057810. B06

[ "רע\"א 5781/97" ]

7,926

2,464

בבית משפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 97 / 633 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' ביניש העותר: אמיר יוסף נגד המשיב : נשיא בית משפט העליון אהרון ברק עתירה למתן צו על תנאי פ ס ק - ד י ן העותר מעלה השגות שונות כנגד החלטת כבוד הנשיא ברק בע"א 5399/96, בה דחה את ערעורו של העותר על החלטתה של רשמת בית משפט השלום בנתניה לפסול עצמה מלדון בעניינו של העותר. אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטות הנשיא בערעורי פסלות שופטים לפי סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. משדחתה הרשמת המלומדת את טענות העותר, ומשטענות אלה נדחו אף בהחלטת הנשיא בערעור, נסתם עליהן הגולל, ואין מאחוריהן עוד ולא כלום. למעלה מן הצורך יצויין, כי אין גם כל ממש בטענתו של העותר, כאילו יש פגם בכך שלא נשמעו טענותיו על ידי הנשיא בטרם נתן הנשיא את החלטתו. על פי תקנה 471ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, הכלל הוא כי ההחלטה בערעור ניתנת על יסוד הטיעונים בכתב, ולא עלה כל טעם מיוחד שהצדיק מתן הזדמנות נוספת לטיעון בעל פה, בערעור זה. אשר על כן, ראינו לדחות את העתירה מבלי להזמין את העותר לדיון. ניתן היום, כ"ב בשבט תשנ"ז (30.1.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006330. N01

[ "בע\"א 5399/96" ]

7,927

2,466

ב בית המשפט העליון בש"א 6164/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : ארז רן נגד המשיבים: שמשון חב' לביטוח בע"מ ואח' בקשה לתיקון טעות בהתאם לתקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984- בשם המבקשים: עו"ד ר. גל בשם המשיב 1: עו"ד רינה אגולסקי בשם המשיב 3: עו"ד אלון נחמד בשם המשיב 7. עו"ד תגר החלטה לתגובת כל המשיבים לבקשה לביטול ההחלטה תוך 7 ימים. פרקליט המבקש ידאג להמצאה. ניתן היום כא בחשון תשנ"ח (21.11.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96061640. B04

[ "בש\"א 6164/96" ]

7,928

10,695

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"א 6164/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקש : ארז רן (הנתבע 5) נגד המשיב ה : 1. שמשון חב' לביטוח בע"מ (התובעת) נ ג ד המשיבים: 1. מכון אוליפיה בע"מ (הנתבעים) 2. כתריאלי אבינועם 3. קירשנר אלון 4. בלומנפילד תיאודור קמלר 5. ארז רן 6. ניר מור 7. הדר חברה לביטוח בע"מ בקשה לשינוי מקום שיפוט לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד1984- בשם המבקש: עו"ד ר. גל בשם המשיבה מס' 1: רינה אגולסקי בשם המשיב מס' 3: עו"ד אלון נחמד בשם המשיבה מס' 7: עו"ד תגר החלטה בהתחשב בכך שכבר נתקיים קדם משפט בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו - אני מחליט לדחות את הבקשה. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"ג בתשרי התשנ"ח (14.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96061640. B02

[ "בש\"א 6164/96" ]

7,929

53,815

ב בית המשפט העליון בש"א 6164/96 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המ בקש : ארז רן נגד המשיבים : 1. שמשון חב' לביטוח בע"מ 2. מכון אוליפיה בע"מ 3. אלון קירשנר 4. הדר חב' לביטוח בע"מ ואח' התראה על מחיקה מחמת חוסר מעש החלטה מאחר שהמבקש לא עשה את הדרוש כדי להביא את בקשתו לדיון תוך זמן סביר, הוחלט לרשום את הבקשה למחיקה מחמת חוסר מעש. המבקש רשאי להגיב על החלטה זו תוך חמישה-עשר ימים מיום המצאתה. בהיעדר תגובה, תימחק הבקשה כאמור בלא שיתקיים בה דיון נוסף. ניתנה היום, י"ב בכסלו תש"ס (21.11.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96061640. V05

[ "בש\"א 6164/96" ]

7,930

83,412

ב בית המשפט העליון בש"א 6164/96 בפני: כבוד הרשם אמיר זולטי המערער : ארז רן נגד המשיבים : 1. שמשון חב' לביטוח בע"מ 2. מכון אוליפיה בע"מ 3. אלון קירשנר 4. הדר חב' לביטוח בע"מ ואח' בקשה לעיון חוזר בשם המשיב 7: עו"ד מ. תגר החלטה בהמשך להחלטת כב' הרשמת מאק-קלמנוביץ מיום 21.11.99 ובהתחשב בעובדה שהמבקש סרב לקבל את ההחלטה, אני מורה על מחיקת הבקשה בתיק זה מחמת חוסר מעש. ניתנה היום, ט' באדר ב' תש"ס (16.3.00). אמיר זולטי, רשם העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96061640. O06

[ "בש\"א 6164/96" ]

7,931

2,467

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 1141 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל המערער : אליהו בן אברהם פחימה נגד המשיב ה : מדינת ישראל תאריך הישיבה: כו' בסיון התשנ"ז (1.7.97) בשם המערער : עו"ד י' ברנד בשם המשיב ה: עו"ד נ' גרנות פסק-דין שקלנו את כלל הנסיבות, ובאנו לכלל מסקנה שאין עילה להתערבותנו ביחס לעונש שהוטל על המערער, אשר בגין עבירה של הצתה נדון לשלוש שנות מאסר. מה גם, שלא נוכל לשלול את מסוכנותו של המערער, אשר הינו חולה נפש, אם ישוחרר ממאסרו. נזכיר, שאם ימצא לראוי להפחית שליש מתקופת מאסרו, והמערער יזכה בהפחתה מינהלית - הוא ישוחרר בחודש אוגוסט הקרוב. הערעור נדחה. ניתן היום, כו' בסיון התשנ"ז (1.7.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96011410. E04

[ "ע\"פ 96" ]

7,932

4,996

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 1141 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל המערער: אליהו בן אברהם פחימה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.11.95 בתיק 453/95 שניתן על ידי כבוד השופט פריש ערעור על חומרת העונש תאריך הישיבה: כ"ח באדר ב' תשנ"ז (7.4.97) בשם המערער: עו"ד ברנד בשם המשיבה: עו"ד משה שילה ה ח ל ט ה המערער מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי. על אף זאת בקש סנגורו שהדיון בערעור ישמע שלא בנוכחות המערער וב"כ המדינה הסכים לכך, כשהצדדים מסתמכים על הוראות סעיף 170 ו132- (א) במשולב עם סעיף 220 לחוק סדר הדין הפלילי. ב"כ המדינה בקש שהדיון יידחה על מנת לברר את מידת מסוכנותו של המערער אם ישוחרר ממאסרו והוסיף, שאם יוברר שאין סכון בכך לצבור, הוא נכון להסכים להקלה מסויימת בעונש. בנסיבות אלה, אנו מחליטים לדחות את המשך שמיעת המשפט למועד שייקבע בעוד כחדשיים. לקראת מועד זה ידאג ב"כ המדינה לכך שתוגש לנו חוות דעת מעודכנת לגבי מצבו הנפשי של המערער ומידת המסוכנות שבשחרורו מאשפוזו או מהמאסר. יש לקבוע את התיק לשמיעה בפני אותו הרכב. ניתנה היום, כ"ט באדר ב' תשנ"ז (7.4.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים מקור שמריהו כהן מזכיר ראשי אמ114196/ 96011410. E03

[ "ע\"פ 96" ]

7,933

2,469

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2888/97 בג"ץ 2890/97 בג"ץ 2891/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר העותרים בבג"ץ 2888/97 : 1. יעקב נוביק 2. יעקב שטרנברג העותרת בבג"ץ 2890/97: עמותת "בצדק" העותר בבג"ץ 2891/97: מאיר אינדור נגד המשיבים בבג"ץ 2888/97 : 1. הרשות השניה לטלויזיה ורדיו 2. טלעד, אולפני ירושלים בע"מ 3. מיכאל קרפין 4. דוד מושביץ המשיבים בבג"ץ 2890/97: 1. מנהל הרשות השניה לטלויזיה ורדיו 2. מנהל טלעד אולפני ירושלים בע"מ המשיבים בבג"ץ 2891/97: 1. ממשלת ישראל 2. מועצת הרשות השניה 3. טלעד, אולפני ירושלים בע"מ עתירות למתן צו-על-תנאי תאריך הישיבה: ו' באייר תשנ"ז (13.05.97) בשם העותרים בבג"ץ 2888/97: עו"ד נפתלי ורצברגר בשם העותרת בבג"ץ 2890/97: עו"ד אלעד רוזנבלט בשם משיבה 1 בבג"ץ 2888/97 בשם משיב 1 בבג"ץ 2890/97 בשם משיבה 2 בבג"ץ 2891/97: עו"ד יאיר עשהאל; עו"ד כרמית פנטון בשם משיבה 2 בבג"ץ 2888/97 בשם משיבה 2 בבג"ץ 2890/97 בשם משיבה 3 בבג"ץ 2891/97: עו"ד גדעון קורן בשם משיב 3 בבג"ץ 2888/97: בעצמו בשם משיב 4 בבג"ץ 2888/97: בעצמו פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: בעתירות אלו נתבקש מתן צו המורה למשיבות העיקריות - הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (להלן: הרשות השניה) וטלעד אולפני ירושלים בע"מ (להלן: טלעד) - להימנע מלשדר בערוץ השני של הטלוויזיה, במסגרת התכנית "עובדה" ששידורה נועד ליום 13.5.97, את הסרט "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה". כמשיבים לעתירה בבג"צ 2888/97 צורפו גם יוצר הסרט (העיתונאי מיכאל קרפין) ומפיקו של הסרט (התעשיין דוד מושביץ). שלוש העתירות הוגשו לבית המשפט ביום 11.5.97 (ערב יום העצמאות). בשתיים מהן נתבקש גם צו ביניים שיאסור את השידור עד לאחר הדיון בעתירות; והשופט י' זמיר, שלפניו הובאו בקשות אלו, פסק לדחותן. הדיון בעתירות גופן התקיים לפנינו ביום המיועד לשידור (למחרת יום העצמאות) בשעות אחר הצהריים. בתום שמיעת טענות הפרקליטים פסקנו לדחות את שלוש העתירות ולחייב את העותרים בכל אחת מהן לשלם לכל אחד מן המשיבים בעתירתם הוצאות בסך 1,500 ש"ח. בפסק-דיננו נאמר, כי נימוקינו יינתנו בנפרד. להלן, איפוא, נימוקינו. הסרט 2. עיקרו של הסרט הוא בסיקור התרחשויות שקדמו לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. אורכו המלא של הסרט הוא כתשעים דקות. לשידור המתוכנן, במסגרת התכנית "עובדה", עוצבה גירסה מקוצרת שלו, שאורכה כארבעים ושתיים דקות. בדיון לפנינו הוסבר, כי הקרנת הסרט, בחלקה הראשון של התכנית, תהווה רקע לסדרת ראיונות שיקוימו בהמשכה. טלעד, שהיא אחת מזכייני השידור בערוץ השני של הטלוויזיה והמפיקה של תכנית "עובדה", הודיעה, כשבוע מראש, על הכוונה לשדר את הסרט במסגרת התכנית הקרובה. במישדרי המקדימון, שהוקרנו במהלכו של אותו שבוע, נכללו חטיפים מן הסרט, שנועדו ליתן לצופה מושג על תוכנו. מאלה עלה, כי הסרט מסקר (בין היתר) את הפגנות המחאה נגד "הסכמי אוסלו" ומדיניות ממשלתו של ראש הממשלה המנוח בנושא ההסדר עם הפלשתינאים. כן עלה, כי הסרט מכוון להצביע על קיום קשר בין ביטויי הסתה נגד רבין, שהושמעו באותן הפגנות, לבין מעשהו הנפשע של הרוצח יגאל עמיר. העתירות 3. העותרים בבג"צ 2888/97 (יעקב נוביק ויעקב שטרנברג) נמנים עם פעיליו של "מטה מאמץ". הם, וכמותם גם העותר בבג"צ 2891/97 (מאיר אינדור), משייכים עצמם לאגף הימני במפה הפוליטית. עותרים אלה מעידים על עצמם כי בתקופה אשר קדמה לרציחתו של ראש הממשלה המנוח נטלו חלק בפעולות מחאה נגד המדיניות של ממשלתו בנושא קידום תהליך השלום על יסודם של "הסכמי אוסלו". העותרת בבג"צ 2890/97 (עמותת "בצדק") מגדירה את עצמה כ"עמותה שבין מטרותיה הגנה מפני פגיעות והפרות חוק כלפי הציבור". משצפו במקדימונים, ובעקבות זאת גם בגירסתו השלמה של הסרט, דרשו העותרים, מן הרשות השניה ומטלעד, שלא לשדר את הסרט כל עוד אין ניתנת להם הזדמנות לצפות בגירסתו המקוצרת ולפרוש בפניהן את טעמי התנגדותם לשידור. טענתם היתה, כי מן הצפיה בסרט נוכחו לדעת שהסרט מציג אותם ואת פעילותם באור שלילי ומסולף; וכי שידורו יפגע קשות בשמם הטוב וברגשותיהם. משסורבו בקשותיהם לצפות בגירסת הסרט שנועדה לשידור, ולהישמע בהשגותיהם נגד הקרנתו קודם שתשודר התכנית, הגישו את עתירותיהם. 4. בעתירות נטען, כי הסרט אינו אלא סרט תעמולה פוליטי. מפיקו (מר מושביץ) - טענו העותרים - נמנה עם תומכיה של תנועת "שלום עכשיו". מאז רצח ראש הממשלה יצחק רבין נתן מר מושביץ פומבי להשקפתו, שהמתנגדים למדיניות ממשלתו של רבין, אשר נטלו חלק בהפגנות ובפעולות מחאה נגד "הסכמי אוסלו", נושאים באחריות לעידוד מעשה הרצח. גם הסרט, שהופק ביוזמתו ובמימונו, חוזר ומאשים חלק גדול מן הציבור באחריות לרצח. אמת המידה הננקטת בסרט היא של הכללה גורפת: הוא דן ב"ימין" וב"רבנים", כמי שדחפו את הרוצח למעשהו. הוא מציג את פעילי הימין כאילו היו מערכת משומנת ומתוזמנת ששמה לה למטרה להביא לביצוע הרצח, בעוד שהרוצח, יגאל עמיר, שראיון טלפוני עמו מובא בסרט, מוצג בו כמי שהיה מוציאה לפועל של מזימה מתוכננת. הסרט מטיל דופי בציבור רחב. הוא אינו מבחין בין מי שנקטו פעולות מחאה לגיטימיות נגד מדיניות ממשלתו של רבין, לבין גורמים שניסו לחבל במהלכי ממשלתו במעשים נפשעים, כמעשה הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במתפללים מוסלמים במערת המכפלה. עוד טענו העותרים, כי הסרט - המתיימר להיות סרט תיעודי - כולל גם חזיונות דימיוניים וכן הצגה מסולפת של התרחשויות שאירעו לאחר רצח רבין כאילו אירעו לפני מעשה הרצח. 5. יותר מאשר על הסרט גופו, יצא קצפם של העותרים על החלטת טלעד לרכוש את הסרט ולשדרו. העותרים טענו, כי פתיחתו של ערוץ תקשורת ציבורי לשידורו של סרט מגמתי, המספק במה לחלק מן הציבור וכולל התקפה על חלק אחר שלו, אינה כדין. כן טענו, כי בהחלטתה לרכוש ולשדר את הסרט מפרה טלעד את איסוריו המפורשים של סעיף 46(א) לחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן1990- (להלן: חוק הרשות השניה), האוסר על בעל זיכיון לשדר שידורים שיש בהם (בין היתר) משום עבירה פלילית או עוולה אזרחית; או שידורי תעמולה מפלגתית. כן מפרה היא בכך כמה מן החובות היותר בסיסיות המוטלות עליה לפי כללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בשידורי טלויזיה ורדיו), התשנ"ד1994- (להלן: כללי האתיקה), כמו החובה לנהוג באי משוא פנים (כלל 5); החובה לשמור על אובייקטיוויות ועל איזון (כללים 6 ו7-); והחובה להקפיד על נכונות המידע ולאמתו מראש (כלל 8). חובה אתית נוספת, שלטענת העותרים הופרה על-ידי טלעד, היא החובה לברר ולקבל מראש את תגובתו של כל אדם העלול להיפגע מתוכנו של מישדר, ולשדר את תגובתו ביחד עם המישדר הפוגע (כללים 9 ו10-). 6. ויותר ממה שהלינו על הסרט ויוצריו, ואף על החלטת טלעד לרכוש את הסרט ולשדרו, הלינו העותרים על מנהל הרשות השניה. בנסיבות שתוארו על-ידם - טענו העותרים - היה על מנהל הרשות השניה לעשות שימוש בסמכותו לפי כלל 23(ב) לכללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (שידורי תכניות טלויזיה בידי בעל זכיון), התשנ"ב1992- (להלן: כללי השידור), ולאסור את שידור הסרט. החובה לפקח על בעל-זיכיון, לבל יחרוג בשידוריו מגבולות המותר, מוטלת על מועצת הרשות השניה, והמופקד על כך מטעמה הוא מנהל הרשות השניה. משניתנה בידו הסמכות לאסור את שידור הסרט, וחרף דרישתם נמנע מלהשתמש בה, חדל המנהל מלעשות את המוטל עליו; ועל בית המשפט להתערב ולכפות עליו למלא את חובתו. 7. זאת ועוד: בפתח הדיון הוצג בפנינו העתק מכתבו של מנהל הרשות השניה (מר נחמן שי) אל מנהלה של טלעד (מר עוזי פלד). המכתב, כעולה ממנו, חובר ושוגר ביום הדיון, לאחר צפייה בגירסת הסרט שהוכנה לשידור ובטרם הועברו לעיון הרשות השניה חלקיה האחרים של התכנית (הפתיח, הסגיר והראיונות). בהתייחסו לסרט מעיר המנהל, כי "בסרט ישנם קטעים וכן מגמה כללית, אשר לכאורה אינם עולים בקנה אחד עם חובת האיזון המוטלת על בעל זיכיון בשידורים", וכן כי יש בו "קטעים אשר ייתכן ועלולים להוות עבירה על חוק איסור לשון הרע" ו"קטעים אשר מהווים לכאורה פגיעה באדם". כן עולה מן המכתב, כי בערב יום העצמאות ביקשה הרשות השניה מטלעד התייחסות מפורטת לטענות שהועלו בפניה גבי הסרט (כגון הטענה "כי מדובר בסרט אשר מומן בידי גורמים מזוהים פוליטית"), אלא שעד לעת כתיבת המכתב לא קיבלה הרשות את תגובת טלעד לטענות אלו. עם זאת, ומטעמים שעוד נעמוד עליהם, מודיע המנהל במכתבו כי החליט להימנע מעשיית שימוש בסמכותו, לאסור על שידור הסרט, ולהסתפק במספר הערות והוראות שנועדו להעמיד את טלעד על חובותיה. במכתבו של מנהל הרשות השניה מצאו העותרים תמיכה לטענותיהם, כי שידור הסרט אינו עולה בקנה אחד עם חובת האיזון המוטלת על בעל זיכיון בשידורים; כי יש בסרט קטעים העלולים להוות עבירה על חוק איסור לשון הרע; וכן קטעים שלכאורה מהווים פגיעה באדם, כמשמעה בכללי האתיקה. על רקע זה ביקרו את החלטת המנהל להימנע מהפעלת סמכותו, למרות (כעולה ממכתבו) שטרם הונחה דעתו בדבר תיקון הפגמים שהוא עצמו גילה בסרט, ולמרות שחרף דרישתו לא נמסרה לו התייחסות טלעד לטענות שהועלו נגד הסרט. טענת העותרים היא, כי משנוכח המנהל ששידור הסרט אינו נקי מקשיים, היה עליו להורות על ביטול השידור, ולמצער לעכבו בימים אחדים, ולשוב ולהחליט בדבר התרתו או איסורו לשידור לאחר שיימצאו בפניו כל הנתונים. חופש הביטוי ומניעת פרסום 8. במתן סעד מניעתי, נגד פרסומו הצפוי של ביטוי מעל בימה ציבורית או באמצעי תקשורת, טמונה פגיעה ישירה וקשה בחופש הביטוי. והלכה מושרשת ומיוסדת היטב היא מלפנינו - מאז פרשת קול העם (בג"צ 73/53 "קול העם" נ' שר הפנים , פ"ד ז 871) - כי מתן סעד כזה עשוי להישקל רק אם ההימנעות מכך מקימה סכנה, בדרגת הסתברות העולה כדי ודאות קרובה, לפגיעה ממשית בשלום הציבור או בסדר הציבורי, או לגרימתו של נזק כבד לערך מוגן אחר. בהסתמכו על הלכה זו, בבג"צ 1/81 שירן נ' רשות השידור, פ"ד לה(3) 365, התייחס השופט שמגר לחשיבות הגשמתו של חופש הביטוי באמצעי התקשורת, ובין היתר הטעים לאמור (בעמ' 378): "כדי שבית המשפט הזה יאסור על פלוני, המופקד על השידור והפרסום מטעם הציבור, את פרסומו של שידור פלוני, צריכות להתקיים נסיבות קיצוניות, שמהן עולה סכנה מוחשית וקרובה לוודאי לשלום הציבור הרחב (בג"צ 73/53, 87), או אי-חוקיות ברורה וגלויה בעלת גוון אחר. מאידך גיסא, בקשה למניעתו של שידור, שיש בה רק כדי להצביע על גישה בלתי-הוגנת או על חד-צדדיות בפועלה של הרשות, אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק הטלת איסור מטעם בית-משפט זה על השידור בכלי תקשורת. זכותו של הכלל היא, כי תישמר חירות הביטוי בכלי התקשורת - הרדיו והטלוויזיה - וכי כלים אלה יופעלו בדרך ובאופן שיש בהם כדי לקיים חירות זו הלכה למעשה". ביישומו של מבחן זה נדרש בית המשפט, בדרכו המקובלת, לאיזונים הנדרשים בין הערכים המתנגשים. ברם, נקודת המוצא היא, שככלל, סעד מניעתי נגד פרסום צפוי לא יינתן אלא במקרים נדירים ובהתקיים צידוקים כבדי-משקל לתיתו. בהתעכבו על הרציונל שביסוד הגישה הזאת (בבג"צ 806/88 Universal City Studios Inc. נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות , פ"ד מג(2) 22, בעמ' 35), הסביר השופט ברק, כי מכלל צורות ההגבלה המוכרות על חופש הביטוי, ההגבלות החמורות ביותר הן אלו המונעות מראש את הפרסום, ובכך פוגעות בחופש הביטוי באורח מיידי וישיר. העילה להטלת הגבלה מסוג זה טמונה בתוכנו המזיק של הביטוי עצמו וקיומו של צורך מוצדק, על-פי מושגיה של חברה דמוקרטית, להתגונן מפני תוצאותיו המזיקות של הביטוי. אלא שמשום חומרתן היתרה של הגבלות מסוג זה נוטה כל חברה דמוקרטית להגביל את השימוש בהן רק למקרים החיוניים ביותר. 9. בהלכה זו טמון טעמנו העיקרי לדחיית העתירות. העותרים, שאת טענותיהם טרחתי לפרט, כלל לא טענו כי קיימת הסתברות כלשהי - לא כל שכן הסתברות בדרגה של ודאות קרובה - ששידור הסרט עלול לסכן את שלום הציבור, או את הסדר הציבורי, או להסב נזק כבד אחר. יצוין כי עוד בהחלטה, לדחות את בקשת העותרים להוצאת צו ביניים, הטעים השופט זמיר, כי "העותרים אפילו אינם מנסים להתמודד עם ההלכה הברורה בקשר לחופש הביטוי בכלל, ובמיוחד בקשר להטלת צנזורה מוקדמת על-ידי בית המשפט". והנה, גם לאחר שמיעת טענות העותרים במלואן, לא נשתנתה התמונה. טענותיהם היחידות של העותרים היו ונותרו, כי הסרט מציג תמונה חד-צדדית ובלתי-הוגנת של האירועים שקדמו לרציחתו של ראש הממשלה המנוח; כי מטרתו הגלויה היא להטיל דופי בציבור רחב; כי שידורו - אף מבלי שניתנה להם הזדמנות להישמע לפני השידור או בגדרו - יפגע בשמם הטוב וברגשותיהם; וכי על הרשות השניה, שבידה הסמכות החוקית לפקח על תוכן השידורים בערוץ השני של הטלוויזיה, מוטלת חובה למנוע שידורו של סרט כזה. עיון קצר בטענות העותרים ילמדנו, שבאף אחת מהן אין כדי להקים עילה למניעת שידורו של הסרט. ביטוי חריג וביטוי פוגע 10. לנוכח הערותיו של מנהל הרשות השניה, במכתבו לטלעד, הנחנו - כבסיס להכרעתנו - כי הסרט אכן לוקה בכמה מאותן מידות רעות שהעותרים תלו בו: כי נטייתו הכללית, הבאה לידי ביטוי בחלקים ממנו, היא של חוסר איזון; כי יש בו קטעים המפירים את האיסור על פרסום לשון הרע, וכן קטעים שלכאורה יש בהם כדי לפגוע באנשים שדמויותיהם מוצגות בסרט. לצורך ההכרעה נוכל להניח, כי הסרט - בהתכוונו לשרת מגמה פוליטית של מגזר מצומצם - מבטא מסר שבעיני ציבור רחב, ולא רק בעיני העותרים, נראה כבלתי מבוסס, כמטעה וכפוגע. ברם, במידותיו האמורות של הסרט (בהנחה שהללו אכן מתקיימות בו) אין אלא להעיד כי הסרט מבטא דעה חריגה, מרגיזה ואף פוגעת. אך בכך אין כדי להקים עילה לפסילתו לשידור. כפי שהודגש לא פעם, חופש הביטוי נועד להגן, לא רק על דעות מקובלות ואהודות, המושמעות בתנאים של שלווה וביישוב הדעת, אלא גם - ובכך עיקר מבחנו של חופש הביטוי - על דעות חריגות, מקוממות ומכעיסות, המושמעות על רקע מאורעות מסעירים ובסגנון בוטה וצורם (ראו דברי הנשיא שמגר בע"ב 2/84 ניימן נ' ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה , פ"ד לט(2) 225, בעמ' 277; דברי השופט ברק בבג"צ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור , פ"ד מא(3) 255, בעמ' 280-279; ומן הזמן האחרון: דברי השופטת דורנר בבג"צ 606/93 קידום יזמות ומו"לות (1981) בע"מ נ' רשות השידור , פ"ד מח(2) 1, בעמ' 9). 11. העותרים הלינו כי שידור הסרט יפגע בשמם הטוב וברגשותיהם. לצורך ההכרעה בעניינם הנחנו כי הם אכן חוששים וחרדים מפני פגיעה שכזאת. גם אילו הנחנו, שלחששם ולחרדתם מפני הפגיעה האמורה יש לכאורה יסוד, לא היה בכך כדי להועיל להם. פגיעה בלתי-מוצדקת בשמו הטוב של אדם מקימה לו עילות, לפי חוק איסור לשון הרע, הן לתביעת פיצויים והן להגשת קובלנה פלילית נגד הפוגע. פגיעה צפויה בשמו הטוב של אדם, ולוא גם פגיעה צפויה שלכאורה היא בלתי-מוצדקת - ככלל, ובנתון לחריגים נדירים - אינה מקימה לו זכות לקבלת סעד מניעתי (ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא , פ"ד מג(3) 840). להבדיל מפגיעה צפויה בשמו הטוב של אדם, פגיעה צפויה ברגשות הציבור הרחב, או ברגשותיו של ציבור גדול, עשויה לעתים להצדיק מתן סעד מניעתי הפוגע בחופש הביטוי. במה דברים אמורים? בפגיעה כה חמורה, קיצונית, גסה ועמוקה, שעצם התרחשותה מעלה ודאות קרובה ובלתי ניתנת למניעה של פגיעה בסדר הציבורי (פרשת Universal , בג"צ 806/88 הנ"ל, דברי הנשיא שמגר בעמ' 31). אך ההנחה הבסיסית היא, כי בחברה דמוקרטית, האמונה על פלוראליזם רעיוני, ניחן הציבור בפתיחות וברמת סיבולת גבוהה לדעות חולקות (השופט ברק בבג"צ 14/86 לאור נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות , פ"ד מא(1) 421, בעמ' 436-435; ובפרשת Universal , בעמ' 38). לא למותר להוסיף כי בקביעתה של "רמת הסיבולת", המתווה את קו פרשת המים בין הביטוי ה"נסבל" לבין הביטוי ה"בלתי נסבל", יש לגלות רגישות רבה, לא רק לצורך להגן על רגשות הציבור, אלא גם לצורך לקיים את חופש הביטוי. כדברי השופט ברק בבג"צ 953/89 אינדור נ' ראש עיריית ירושלים , פ"ד מה(4) 683, בעמ' 690: "מטבעו של ביטוי שהוא פוגע ברגשות, ואם כל פגיעה ברגשות תאפשר פגיעה בחופש הביטוי, סופנו שלא נכיר בחופש הביטוי כלל. על-כן חייבת חברה דמוקרטית, המבקשת להגן הן על חופש הביטוי והן על רגשות הציבור, לקבוע 'רמת סיבולת', שרק פגיעה ברגשות הציבור העולה על רמה זו תצדיק פגיעה בחופש הביטוי". אכן, כדי שבית המשפט ייעתר לבקשה לאסור מראש פרסום ביטוי, על יסוד הטענה שפרסום הביטוי יפגע ברגשות הציבור, מוטל עליו להשתכנע כי תוכנו של הביטוי הוא כה חמור, ופגיעתו הצפויה ברגשות הציבור עלולה להיות כה אנושה, עד שהימנעות מאיסור פרסומו תקים סכנה מוחשית וקרובה להתערערות הסדר הציבורי או להפרתו הממשית והקשה. אמנם, "רמת הסיבולת של הרגשות, שרק פגיעה מעבר לרמה זאת תצדיק הגנה על הרגשות, אינה קבועה ואינה אחידה לכל מצב" (השופט זמיר בבג"צ 7128/96 תנועת נאמני הר הבית נ' ממשלת ישראל [טרם פורסם], בפיסקה 11 לפסק הדין), אך לגבי המקרה שלפנינו ניתן בנקל לומר, כי על-פי כל אמת-מידה אפשרית, לא היה בטענות העותרים אודות הפגיעה הצפויה לרגשותיהם כדי להצדיק את איסור שידורו של הסרט. חובות טלעד וסמכות מנהל הרשות השניה 12. עיקר טענתם של העותרים הוא, כי בהתחשב באופיו מעורר המחלוקת של הסרט אסור היה לטלעד לרכשו ולשדרו, ושמחובת מנהל הרשות השניה היה לאסרו לשידור. חוששני שטענה זו מעידה על חוסר הבנה בסיסי בדבר תפקידם של ערוצי התקשורת הציבוריים. רבות דובר בפסיקתנו אודות החשיבות הטמונה בקיום עצמאותה של רשות השידור, ש"אינה רק 'דובר' אלא גם 'במה', החייבת להבטיח מתן ביטוי להשקפות ודעות" (השופט ברק בפרשת כהנא , בג"צ 399/85 הנ"ל, בעמ' 270). וכן ראו את דבריו, בעמ' 268, שם, אודות ה"היבט הכפול", שיש לתחולת חופש הביטוי על שידורי הרדיו והטלוויזיה: חופש הביטוי ממנו נהנית רשות השידור עצמה ("חופש הביטוי של רשות השידור"), מחד, וחובת רשות השידור להבטיח את חופש הביטוי של בני הציבור ("חופש הביטוי באמצעות רשות השידור"), מאידך. הנה כי כן, וכעולה מדברי השופט שמגר בפרשת שירן (במובאה שצוטטה בפיסקה 8 לעיל), "זכותו של הכלל היא, כי תישמר חירות הביטוי בכלי התקשורת - הרדיו והטלוויזיה - וכי כלים אלה יפעלו בדרך ובאופן שיש בהם כדי לקיים חירות זו הלכה למעשה"; שכן הזכות האמורה "היא בעיקרה זכותו של הציבור הרחב, היינו של המאזינים והצופים, ולא רק של אלו המבקשים לשדר את התכנית". דברים אלה אמנם התייחסו ל רשות השידור ; אך כל שנאמר בדבר תחולת חופש הביטוי על שדה פעולתה של רשות השידור, חל, מניה וביה, גם על שדות פעולתם של מפעילי הערוץ השני של הטלוויזיה ועל הנהלת הרשות השניה. בעלי הזיכיון, המפעילים את שידורי הטלוויזיה בערוץ השני, לא רק רשאים אלא אף חייבים, שלא לחסוך מצופיהם תכניות המציגות השקפות ועמדות בנושאים קשים ומעוררי מחלוקת. אם לא יעשו כן, יחטאו לחובתם כלפי הציבור, שלא להיות רק "דובר" אלא גם "במה". 13. העותרים ניתלים בסמכות הנתונה למנהל הרשות השניה לאסור שידור. העיון בחוק הרשות השניה, בכללי האתיקה ובכללי השידור מעלה, כי למנהל אכן נתונה סמכות כזאת. להלן, בתמצית, עיקרי הדברים: לפי כלל 23(א) לכללי השידור, חייב בעל זיכיון - לגבי תכניות בשידור ישיר, תכניות בענייני היום ותכניות מידע - למסור למנהל, לפי דרישתו, כל פירוט או תיאור אודות מבנהו או תוכנו של שידור צפוי. ובכלל 23(ב) לכללי השידור הוסמך המנהל לאסור את שידורה של תכנית, או של חלקים ממנה, או להתנות את שידורה בתנאים, אם ראה, לאחר שנתן לבעל הזיכיון הזדמנות להשמיע את טענותיו ומטעמים שינמק, כי שידורה של התכנית אסור בהתאם לסעיף 46 לחוק (ולא למותר לציין, כי לנוכח האמור בסעיף 46(א)(4) לחוק, דין הפרתם של כללי האתיקה, שנקבעו על-ידי מועצת הרשות, כדין הפרת האיסורים שנקבעו בסעיף 46 גופו). בכך שהסמכות לאסור שידור אמנם נתונה בידיו אין כדי ללמד מאומה אודות הנסיבות בהן רשאי המנהל להשתמש בסמכותו האמורה הלכה למעשה. לדידנו ברור, כי הפקדת הסמכות האמורה בידיו לא נועדה להפוך את המנהל ל"צנזור" על תוכנם של השידורים, אלא אך להעמיד לרשותו - כמי שמופקד (לפי סעיף 28 לחוק) על הניהול השוטף של ענייני הרשות השניה ונושא באחריות בפני מועצת הרשות - אמצעי מיוחד של פיקוח שהשימוש בו, מעצם טיבו וטבעו, יוגבל על-ידיו למקרים נדירים וחריגים. הנה כי כן, זכייני הערוץ השני של הטלוויזיה כפופים לקיום החובות שפורטו בסעיף 46(א) לחוק הרשות השניה. כן כפופים הם לכללי האתיקה. זו מערכת כללים המשקפת את "דוקטרינת ההגינות" (ככינויה בפי השופט שמגר בפרשת שירן , בג"צ 1/81 הנ"ל, בעמ' 378) היאה לכל אמצעי תקשורת ראוי לשמו. בגדר תפקידו אמנם מוטל על מנהל הרשות השניה לפקח על עמידתם של הזכיינים בתנאיה של דוקטרינת ההגינות; אך כוחו להתערב בתוכנם של שידורים אינו עולה על המינימום ההכרחי הנדרש למטרה זו. איסורו של שידור הוא אמצעי קיצוני שנקיטתו, ככלל, אינה נדרשת וממילא אף אינה מותרת (השוו: דברי השופט שמגר בפרשת שירן, בעמ' 387-386). מכל מקום ברור, כי הסמכות לאסור שידור אינה חלה מקום שעל-פי המבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה אין בתוכנו של השידור כדי להצדיק את פסילתו. כן ברור, וכך אף עולה גם ממידרג האמצעים העומדים לרשות המנהל, לפי כלל 23(ב) לכללי השידור, כי איסור שידור הינו האמצעי הקיצוני ביותר מכלל האמצעים העומדים לרשותו. וברי, שאם לתיקון הפגם די באמצעי מתון ממנו, כגון התרת השידור בקיום תנאים, אין מתקיימת בידו עילה מוצדקת לאסור את השידור. פעולות המשיבים הלכה למעשה 14. לכמה מהשגות העותרים, שמעיקרא אפשר שלכאורה היה בהן קורטוב של טעם, ניתנו, על-ידי טלעד ועל-ידי הרשות השניה, תשובות מניחות את הדעת. עמדת הרשות השניה הובעה במכתבו הנזכר (מבוקר יום הדיון) של מנהלה (מר שי) אל מנהל טלעד (מר פלד). המכתב, כפי כבר צוין לעיל, אכן מבטא מידה של אי שביעות רצון מנטייתו הבלתי מאוזנת של הסרט. עם זאת מחליט המנהל שלא לפסלו לשידור. נקודת המוצא להחלטתו היא, "כי הסמכות לאסור שידור תכנית היא סמכות שיש לעשות בה שימוש רק במקרים מיוחדים ובצמצום המירבי". במקרה הנדון הוברר למנהל, "כי הסרט איננו עתיד להיות משודר כתכנית של 'טלעד' אלא כהקרנה של קטע מסרט אשר הופק ונערך על ידי גורם חיצוני ואשר מובא על ידי 'טלעד' כבסיס לדיון ולראיונות". בנסיבות אלו, ועל רקע תפיסתו היסודית, כי בסמכות הנתונה לו לאסור שידור תכנית מן הראוי להשתמש "רק במקרים מיוחדים ובצמצום המירבי", הודיע המנהל כי "בכפוף להוראות והערות" החליט לאפשר את שידור קטעי הסרט שהועברו לצפייתו, על דרך שילובם בתכנית. ההוראות וההערות, שפורטו במכתבו, נועדו להעמיד את טלעד על חובותיה הבאות: לחזור ולבדוק את הסרט, במטרה לשקול השמטת קטעים שיש לגביהם ספק; לבדוק אם זכות התגובה של נפגעים אפשריים מוצתה; לכלול הסברים, בפתיח ובסגיר של התכנית, בהם יודגש ובהבלטה מתאימה, כי הסרט הופק ונערך על-ידי גורם חיצוני, ומובא במסגרת התכנית כבסיס לדיון; ו"אם נכונה הטענה כי מדובר בסרט אשר מומן בידי גורמים מזוהים פוליטית, יש להדגיש גם זאת"; וכן: לתת אפשרות ביטוי (במסגרת התכנית) גם לדעות חולקות על המגמה העולה מן הסרט. ביחס לקטעי הסרט הטעונים בדיקה נוספת מוסיף המנהל, כי בהתחשב בזמן הקצר שנותר, אין בכוונת הרשות לבדוק ולהחליט בעצמה מה מתוכם ישודר. להלן מטעים המנהל שלוש אלו: ראשית, כי האחריות על הפרת כל דין בשידורים מוטלת על בעל הזיכיון. שנית, שאילו קיבל מטלעד התייחסות מפורטת לטענות שנכללו בפניות המתלוננים, היה בכך כדי לסייע לו "בהחלטה או בהכוונה מפורטות יותר". ושלישית, כי החלטתו מתייחסת רק להיבט של השימוש בסמכותו להגביל מראש שידור של תכניות, ולא לכל היבט אחר הקשור ביישום הוראות החוק והכללים. משמעות הודעתו של מנהל הרשות השניה, כי החליט לאפשר את שידור קטעי הסרט " בכפוף להוראות והערות", היא, כי אישורו של השידור מותנה בקיום ההוראות ומתן תשומת-לב להערות. בטיעונו לפנינו הוסיף בא-כוח הרשות השניה, כי בהפעלת סמכותו לאסור שידור (במלואו או בחלקו), או להתנותו בתנאים, מפעיל המנהל אותן אמות-מידה שהוכרו בפסיקת בית המשפט כמצדיקות הטלת הגבלות על חופש הביטוי. אנו סבורים, שבעשותו כן נוקט מנהל הרשות השניה אמת-מידה ראויה. ומפירוט שיקולי החלטתו עולה כי אף בענייננו נהג על-פי אותה אמת-מידה ראויה. אין בידינו לקבל את טענת העותרים, כי למצער היה על המנהל לעכב את השידור עד שתונח דעתו כי נעשה כל הנדרש להתאמת הסרט לתנאים שקבע לשידורו. אף השהייה של שידור יש בה מידה של הגבלת חופש הביטוי, ומשנמצא למנהל כי בידו להסתפק בפירוט תנאיו, איננו מוצאים כל פגם בשיקוליו. 15. במסגרת טיעונו לפנינו ביקש בא-כוחה של טלעד להראות, כי הוראותיו של מנהל הרשות השניה, בהם הותנה השידור, קוימו במלואן. לשם כך הציג לפנינו העתק מדברי הפתיח והסגיר, שיושמעו (לפני ולאחר הקרנת קטעי הסרט) על-ידי מנחת התכנית. בדברי הפתיח הוטעם, כי חשוב לדעת ש"הסרט הופק ביוזמתו של מר דוד מושביץ - אדם שדעותיו הפוליטיות אינן סוד". הוזכרה העמדה, "שרוב ההפגנות נגד הסכמי אוסלו היו מהלכים לגיטימיים של מחאה פוליטית מותרת, אפילו חיונית לדמוקרטיה". בקשר לכך צוין כי "זו לא עמדה מופרכת"; כי יש להניח "שכמעט כל מי שהוביל את המחאה ההיא לא העלה על הדעת אפשרות של רצח. גם השב"כ לא"; וכי "החיבור בין הימין הקיצוני לבין צמרת הליכוד ובין שניהם לרצח הוא חיבור טעון, לא נקי מספקות, גם אמירה פוליטית". עם זאת נאמר "שראוי לשמוע את מי שדעתו אחרת". להלן, בין היתר, צוין כי הצגת הסרט נועדה "בעיקר כדי לסחוט מחדש את הדק הדיון הציבורי"; כי בתום הסרט יתארח באולפן חבר הכנסת עוזי לנדאו, וכן יופגשו חבר הכנסת בני אלון מ"מולדת" עם ד"ר יעל תמיר מ"שלום עכשיו". בסגיר צוינו שמות אנשים שנזכרו בסרט, אשר התבקשו להופיע, אבל סירבו להתראיין. מכלל העותרים הוזכר, בהקשר זה, שמו של מר יעקב נוביק. להלן הכחיש בא-כוחה של טלעד את טענת העותרים בדבר קיפוח זכות התגובה שלהם. הוא ציין (וכך גם עלה מן האמור בסגיר), כי מר נוביק, הנראה בסרט, הוזמן להגיב אך סירב. גם למר אינדור, שאף הוא נראה בסרט, הוצעה זכות התגובה, ואף הוא דחה את ההצעה. אשר לעמותת "בצדק" (שכלל אינה נזכרת בסרט), ולמר שטרנברג (שבסרט אין כל אמירה המיוחסת לו), לא נתעורר צורך בבקשת תגובה. 16. העיון בנוסח הפתיח והסגיר, ובטיעוניו הנוספים של בא-כוח טלעד, הניח את דעתנו, כי היערכותה של טלעד לשידור התכנית מקיימת את התנאים שקבע המנהל לשידור הסרט. העותרים קיוו לשכנענו, כי בהחלטתה לשדר את הסרט הפרה טלעד חובות המוטלות עליה לפי חוק הרשות השניה וכללי האתיקה. לרוב טענותיהם (אותן כבר פירטנו, בפיסקה 5, לעיל) לא הניחו העותרים כל תשתית. ברם, גם לחששות עליהם עמד המנהל במכתבו הנזכר, שמא שידור הסרט יפר את חובת טלעד (לפי כללים 6 ו7- לכללי האתיקה), לשמור על אובייקטיוויות ואיזון, ושמא קופחה זכותו של מי מהעותרים, כמי שעלול להיפגע מתוכנו של הסרט, למסור את תגובתו על מנת שזו תשודר במסגרת התכנית (כנדרש לפי כללים 9 ו10- לכללי האתיקה), ניתנה על-ידי טלעד תשובה נאותה. בדברי הפתיח והסגיר של המנחה הובהר היטב, כי הסרט מבטא את עמדת מפיקו "שדעותיו הפוליטיות אינן סוד", כי המסרים העולים ממנו אינם בהכרח מבוססים, וכי הצגתו נועדה "לסחוט מחדש את הדק הדיון הציבורי". כן צוינו שמות המשתתפים בדיון שיקוים באולפן לאחר הקרנת הסרט, ונקל היה להיווכח שבבחירת המשתתפים ניתנה הדעת לצורך ליתן ביטוי גם לדעות חולקות על המגמה העולה מן הסרט. כשלעצמנו, לא מצאנו יסוד לפקפק, כי כל מי שיאזין לדברי הפתיח והסגיר ייטיב להבין כי אין המדובר בסרט שהופק על-ידי טלעד או המשקף את דעתה, אלא בסרט בוטה ומעורר מחלוקת, המבטא דעה חריגה של מפיקיו, והמובא כבסיס וכרקע לדיון. גם זכות התגובה הנתונה לעותרים הנראים בסרט כובדה במלואה. יצוין כי לאיש מן העותרים לא עמדה זכות להישמע בהתנגדות להקרנת הסרט, ורק לשניים מהם (מר נוביק ומר אינדור) עמדה זכות להגיב על תוכן הסרט ככל שהיה בו כדי לפגוע בהם. זכות זו הוצעה להם, ושניהם הודו בפנינו כי דחו אותה. 17. מטעמים אלה פסקנו, בתום שמיעת הטיעון, לדחות את העתירות. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. ה נ ש י א השופטת ד' דורנר : אני מסכימה. ש ו פ ט ת הנימוקים ניתנו היום, י"ד באב תשנ"ז (17.8.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי /אז 97028880. F04

[ "בג\"ץ 2888/97", "בג\"ץ 2890/97", "בג\"ץ 2891/97", "ע\"א 214/89" ]

7,937

16,864

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2888 בג"ץ 97 / 2890 בג"ץ 97 / 2891 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר העותרים בבג"ץ 2888/97 : 1. יעקב נוביק 2. יעקב שטרנברג העותרת בבג"ץ 2890/97: עמותת "בצדק" העותר בבג"ץ 2891/97: מאיר אינדור נגד המשיבים בבג"ץ 2888/97: 1. הרשות השניה לטלויזיה ורדיו 2. "טלעד", אולפני ירושלים בע"מ 3. מיכאל קרפין 4. דוד מושביץ המשיבים בבג"ץ 2890/97: 1. מנהל הרשות השניה לטלויזיה ורדיו 2. מנהל "טלעד אולפני ירושלים בע"מ" המשיבים בבג"ץ 2891/97: 1. ממשלת ישראל 2. מועצת הרשות השניה 3. "טלעד" עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ו' באייר התשנ"ז ( 13.05.97 ) בשם העותרים בבג"ץ 2888/97: עו"ד נפתלי ורצברגר בשם העותרת בבג"ץ 2890/97: עו"ד אלעד רוזנבלט בשם העותר בבג"ץ 2891/97: בעצמו בשם משיבה 1 בבג"ץ 2888/97, בשם משיבה 1 בבג"ץ 2890/97 ובשם משיבה 2 בבג"ץ 2891/97: עו"ד יאיר עשהאל; עו"ד כרמית פנטון בשם משיבה 2 בבג"ץ 2888/97, בשם משיבה 2 בבג"ץ 2890/97, ובשם משיבה 3 בבג"ץ 2891/97: עו"ד גדעון קורן בשם משיב 3 בבג"ץ 2888/97: עו"ד דוד מושביץ; בעצמו בשם משיב 4 בבג"ץ 2888/97: בעצמו פסק-דין העתירות נידחות. נימוקים בנפרד. העותרים בכל אחת מהעתירות ישלמו לכל אחד מהמשיבים בעתירתם (למעט ממשלת ישראל בבג"צ 2891/97), הוצאות בסך 1,500 ש"ח. ניתן היום, ו' באייר התשנ"ז (13.5.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028880. A03 /דז/

[ "בג\"ץ 97" ]

7,939

2,470

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5138/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : לוי מוטי נגד המשיב ות : 1. משטרת ישראל 2. היועצת המשפטית למשטרת ישראל בקשה למחיקת עתירה ולפסיקת הוצאות בשם העותר: עו"ד אליהו גיגי בשם המשיבות: עו"ד ענר הלמן החלטה מאחר שבאמצעות הגשת העתירה השיג העותר את מבוקשו, הן לענין הנתונים לגבי מכשיר הלייזר והן לענין העיון בהודעת הקנס, הוא זכאי להוצאות. בקביעת גובה ההוצאות יש לקחת בחשבון את המהירות בה ניתנה תשובת המשיבות ואת העובדה שניתנה לעותר זכות לעיין בהודעת הקנס על אף עמדתן העקרונית של המשיבות כי אין לעותר זכות קנויה לעשות כן, היינו, מדובר בעתירה שבאה על פתרונה בדרך מעשית בסמוך לאחר הגשתה. בנסיבות אלה, אני מחליטה למחוק את העתירה ולחייב את המשיבות לשאת בהוצאות העותר ובשכר טירחת עורך דין בסכום כולל של 2,000 ש"ח. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051380. O04

[ "בג\"ץ 5138/97" ]

7,940

10,553

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5138/97 בפני: כבוד השופט י. קדמי העותר : לוי מוטי נגד המשיבים : 1. משטרת ישראל 2. היועצת המשפטית למשטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי החלטה (מס' 2) להודעה מטעם הפרקליטות צורף מכתב תשובה, שנשלח לעותר ביום 3.9.97 על ידי ראש מחלקת התנועה במטה הארצי של משטרת ישראל ובו הפרטים המבוקשים בעתירה וכתובת לקבלת פרטים נוספים, במידת הצורך. 2. לכאורה, באה בכך העתירה על סיפוקה; והעותר מתבקש להודיע לבית משפט זה, תוך עשרה ימים מהיום את עמדתו באשר להמשך הטיפול בעתירתו. ניתנה היום, ט"ו באלול תשנ"ז (17.09.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051380. H02

[ "בג\"ץ 5138/97" ]

7,941

13,198

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5138/97 בפני: כבוד השופט י' קדמי העותר : לוי מוטי נגד המשיבים : 1. משטרת ישראל 2. היועצת המשפטית למשטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי החלטה לתגובת ב"כ המשיבים תוך 10 ימים מהיום. עיקר טרוניותו של העותר היא בכך, כי לא קיבל כלל מענה לפניותיו מאת המשיבים; ולפיכך, יתכן שמתן מענה ייתר את הצורך בעתירה. ניתנה היום, כ"ד באב תשנ"ז (27.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051380. H01

[ "בג\"ץ 5138/97" ]

7,942

17,273

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5138/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : לוי מוטי נגד המשיבים : 1. משטרת ישראל 2. היועצת המשפטית למשטרת ישראל בקשה למחיקת עתירה ולחיוב בהוצאות בשם העותר: עו"ד א. גיגי החלטה לתגובת המשיבות אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"א באלול תשנ"ז (23.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051380. O03

[ "בג\"ץ 5138/97" ]

7,943

2,471

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5222 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : הוועדה מקומית לתכנון ולבניה חדרה נגד המשיבים : 1. אילנה עדיפז 2. דפנה עדיפז 3. ערן עדיפז 4. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקשת: עו"ד נתן מאיר בשם המשיב: עו"ד משה י. קמר החלטה המבקשת איחרה בהפקדת הערבון במשך כתשעה חודשים. עתה הגישה בקשה להארכת המועד להפקדת הערבון. אין בבקשה כל הסבר מה ארע בעת האחרונה שגרם לבאת-כוח המבקשת לגלות את דבר אי הפקדת הערבון במועד. כל שנאמר בבקשה הוא, כי ההודעה על קביעת גובה הערבון איננה נמצאת בידי באת-כוח המבקשת, וכי ככל הנראה "אבדה במשרד או שהמזכירה מתוך שיקול דעת מוטעה שלה, לא העבירה את ההודעה". המדובר במיקרה זה באיחור גדול ביותר בהפקדת הערבון. למעשה, המדובר בערעור שהוגש לפני כשנה, ומאז הגשתו לא טרחו מגישיו להתעניין בו. אכן, מקום שמתבקשת הארכת מועד שנקבע על ידי בית המשפט אין צורך בהוכחת טעם מיוחד, אך יש צורך בהסבר סביר המתקבל על הדעת, קל וחומר מקום שמשך האיחור הוא כה גדול. בעניינו, אין בפי המבקשת כל הסבר זולת האמירה הסתמית בדבר אובדן או טעות של מאן דהוא. לא ניתן לבחון סבירותו של ההסבר שניתן, שכן לא הובא הסבר כלל. כל שנטען הוא כי קיימת השערה בדבר אובדן או טעות, ובאמצעותה מבקשים לפרוק את העול הכבד שהאיחור הממושך הטיל על כתפי המבקשת. איני סבורה, כי ניתן להעתר לבקשה במיקרה זה רק על יסוד השימוש במילות קסם, כביכול, בדבר אובדן או טעות. אלה אינן יכולות להועיל ואינן יכולות לבוא במקום הסבר מפורט בדבר נסיבות האיחור. אשר על כן החלטתי לדחות את הבקשה. הערעור נדחה על פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, מחמת אי הפקדת ערבון. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96052220. Q02

[ "ע\"א 96" ]

7,944

11,661

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5222 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : הוועדה מקומית לתכנון ולבניה חדרה נגד המשיבים : 1. אילנה עדיפז 2. דפנה עדיפז 3. ערן עדיפז 4. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקשת: עו"ד שירלי גרוס החלטה מתבקשת תגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ד באייר תשנ"ז (21.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96052220. Q01

[ "ע\"א 96" ]

7,945

2,472

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 635 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש : ברעם עמוס נגד המשיבים : 1. עזבון המנוח עו"ד ישראל סאהן 2. אווה סאהן בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקש: עו"ד ארנון אפרים החלטה המבקש, ככל מערער, חוייב בהפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיבים. המבקש מבקש המרת הערבון בהתחייבות אישית. משמעותה של הבקשה היא פטור מן החובה להפקיד ערבון (ראה: ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, בעמ' 821). המבקש מציין כי אין בידיו הסכום הנדרש להפקדת הערבון, אך אינו מוסר כל פרט שהוא אודות מקורות הכנסתו ורכושו. המבקש מציין, כי הוא "מנהל המוסך", אך, כאמור, לא מוסר כל פרט אודות יכולתו הכלכלית. אך מובן, כי בנסיבות אלה בהן לא נטען וכמובן לא הוכח, כי המבקש הוא חסר יכולת כלכלית לא ניתן לקבל פטור מן החובה להפקיד ערבון. הבקשה נדחית. הערבון שנקבע יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ב באדר א' תשנ"ז (19.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006350. Q01

[ "ע\"א 97" ]

7,946

7,641

'ב בית המשפט העליון ע"א 635/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקש : ברעם עמוס נגד המשיבים : 1. עזבון המנוח עו"ד ישראל סאהן 2. אווה סאהן בקשה למחיקת ערעור בשם המבקש: עו"ד ארנון אפרים החלטה אני מוחקת את הערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ג בחשון תשנ"ח (23.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006350. O02

[ "ע\"א 635/97" ]

7,947

2,473

בית המשפט העליון רע"ב 97 / 2046 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: סמיר יעקב רפאל נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשת רשות ערעו ר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"ש 2937/96 מיום 10.2.97 שניתנה על ידי כבוד השופט א. בייזר בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד דינה זילבר החלטה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט בייזר) שדחה באופן חלקי את עתירתו של המבקש. 1. המבקש הוא אסיר הכלוא בכלא איילון. הוא פנה בעתירה לבית המשפט המחוזי בבקשה לצאת לחופשות. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, על בסיס מידע חסוי שהוצג לו, אך הורה, כי המבקש יילקח, באבטחה ובליווי, להיפגש עם בנו שחגג את חגיגות בר המצווה שלו. 2. המבקש מבקש לערער על דחיית בקשתו לקבלת חופשות. המשיב מתנגד למתן רשות ערעור במקרה זה וטוען, כי הבקשה אינה מעוררת כל בעיה משפטית בעלת חשיבות או כל נושא אחר שחשיבותו היא כללית, ולפיכך אין מקום ליתן רשות ערעור בגינה. המשיב מוסיף וטוען, כי החלטת בית המשפט המחוזי מוצדקת גם לגוף הענין, בהתחשב במידע המודיעיני החסוי אודות המבקש, בעברו הפלילי העשיר והחמור של המבקש ובהתנהגותו הלקויה בתוך כתלי בית הסוהר. 3. לאחר שעיינתי במסמכים שבפני נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. ההלכה לפיה אנו נוהגים בבואנו ליתן רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסירים היא, כי: "רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86 לואיס וייל נ' מדינת ישראל - לא פורסם). העתירה שבפני אינה מעוררת כל שאלה כללית. כל עניינה הוא ביישום הלכות קיימות על נסיבותיו העובדתיות הספציפיות של המבקש. בנסיבות אלה אין מקום ליתן רשות ערעור. הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"ח באייר התשנ"ז (25.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97020460. A03 /דז/

[ "רע\"ב 97", "ש 2937/96", "רע\"ב 7/86" ]

7,948

7,228

בית המשפט העליון רע"ב 97 / 2046 בפני: כבוד הנשיא א' ברק : סמיר רפאל נגד המשיב : שרות בתי הסוהר הוגש הליך החלטה העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "רע\"ב 97" ]

7,949

9,566

בית המשפט העליון רע"ב 97 / 2046 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המב קש: סמיר י עקב רפאל נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"ש 2937/96 מיום 10.2.97 שניתנה על ידי כבוד השופט א. בייזר בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיב בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ח אדר ב' התשנ"ז (6.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97020460. A02 /דז/

[ "רע\"ב 97", "ש 2937/96" ]

7,950

10,438

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט רע"ב 97 / 2046 בפני: כבוד השופטת הרשמת אורית אפעל-גבאי המבקש : סמיר רפאל נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשה לפטור מאגרה בשם המבקש : בעצמו ה ח ל ט ה פטור מאגרה. ניתנה היום, כ"ג באדר ב' תשנ"ז (1.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97020460. Q01

[ "רע\"ב 97" ]

7,951

2,474

בבית המשפט העליון בירושלים בש"א 3368/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. שלש סאלם חאלד 2. נסאר יחיא 3. נסאר עלי 4. יאסין עומר נגד המשיב : בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתיק המשפט החלטה סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- לא נועד להכריע בשאלה אם סמכותו המקומית של בית משפט פלוני היא יחודית אם לאו, שהרי ענין זה הוא ענין לבית המשפט שדן בתובענה לענות בו. ענין סעיף 78 הנ"ל יכול ויהיה רלוונטי, לפי בקשת בעל הדין הנוגע בדבר, אם יקבע שבית המשפט שאליו הוגשה התובענה מוסמך לדון בתובענה. הענין מוחזר איפוא, לבית משפט השלום, על מנת שיחליט בבקשה שלפניו. ניתנה היום, ה' באלול תשנ"ז (7.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033680. B01 חכ/

[ "בש\"א 3368/97" ]

7,952

2,475

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 3741/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת: שרה קופרמן ע"י ב"כ עו"ד ד' קולקר נגד המשיבות: 1. "אריה" חברה לביטוח בע"מ 2. "אבנר" איגוד לביטוח רכב ע"י ב"כ עו"ד קוזלובסקי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת וסרקרוג) מיום 28.5.97 בת.א. 299/96 החלטה זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה (השופטת ש. וסרקרוג) מיום 28.5.97, שחסמה לפי הטענה, "...את דרכה של המבקשת ליומה בבית המשפט בדיון בבקשת תשלום תכוף בגין החזר הוצאות רפואיות". אכן, בהחלטתה קבעה השופטת, כי אין המבקשת זכאית לתבוע הוצאות רפואיות במסגרת תשלום תכוף עד ליום 1.4.97, שכן החלטות קודמות סיימו את נושא התשלום התכוף עד ליום זה. מדובר בהחלטה מיום 4.3.97 ובהבהרת הדברים בהחלטה נוספת מיום 4.5.97 (להלן: ההחלטות הקודמות) על ההחלטות הקודמות לא הוגשה בקשת רשות ערעור והמועד לכך חלף. לפיכך מבקשת המבקשת לחלופין להאריך לה את המועד להגשת בקשות רשות ערעור עליהן. דין הבקשה להידחות. אם לא הייתה המבקשת מרוצה מההחלטות הקודמות, היה עליה להגיש בקשת רשות ערעור עליהן או על איזו מהן, במועד. אין מקום לבקש רשות ערעור עליהן במסגרת בקשה המתייחסת להחלטה מיום 28.5.97. המבקשת גם לא הראתה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבקשות לרשות ערעור על ההחלטות הקודמות שהמועד להגשתן נקבע בדין. עומדת למבקשת הזכות להגיש בקשה לתשלום תכוף בגין הוצאות מאז 1.4.97 ואת ההוצאות שהוצאו עד אז ושבגינן לא מצא בית המשפט מקום לחייב בתשלום אלא קבע תשלום חודשי קבוע, תוכל המבקשת לתבוע להוכיח ולקבל, בתביעה העיקרית. הבקשה נדחית ללא צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשנ"ז (28.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037410. J04

[ "רע\"א 3741/97" ]

7,953

4,959

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 3741 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : קופרמן שרה נגד המשיב ות : 1. אריה חברה לביטוח בע"מ 2. אבנר איגוד לביטוח רכב בקשה לפטור מערבון בשם המבקשת: עו"ד דוד קולקר החלטה לתגובת המשיבות אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. הארכת מועד להפקדת הערבון עד להחלטה בבקשה. ניתנה היום, י"ז בסיון תשנ"ז (22.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037410. Q01

[ "רע\"א 97" ]

7,954

15,499

בבית המשפט העליון רע"א 3741/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : קופרמן שרה נגד המשיבים : 1. אריה חברה לביטוח בע"מ 2. אבנר איגוד לביטוח רכב בקשה לקביעת מועד דיון בשם המבקשת: עו"ד דוד קולקר החלטה לאחר השלמת הליכי הפקדת הערבון (או קבלת החלטה בדבר פטור) תועבר הבקשה לרשות ערעור לעיונו של שופט. הבקשה להקדמת מועד הדיון תתוייק בתיק בית המשפט. ניתנה היום, ג' בתמוז תשנ"ז (8.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037410. Q02

[ "רע\"א 3741/97" ]

7,955

17,452

בבית המשפט העליון רע"א 3741/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : קופרמן שרה נגד המשיב ות : 1. אריה חברה לביטוח בע"מ 2. אבנר איגוד לביטוח רכב בקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון בשם המבקשת: עו"ד גילת מרגלית החלטה החלטתי מיום 22.6.97 נמסרה לבא-כוח המשיבות בתאריך 27.6.97. לא הוגשה כל תגובה על-פי ההחלטה. לפיכך, אני מחליטה לפטור את המבקשת מחובת הפקדת ערבון. ניתנה היום, י"ט בתמוז תשנ"ז (24.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037410. Q03

[ "רע\"א 3741/97" ]

7,956

2,477

ב בית המשפט העליון רע"א 5771/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. עווד סאלם פרג'אל חורטי 2. בניה סלאם פרג' אל חורטי נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 8.7.97 בע"א 2194/96 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. בנאי, י. פלפל, י. טימור בשם המבקשים: עו"ד נתן לם החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשים. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, י"א בחשון התשנ"ח (11.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057710. A01 /דז/

[ "רע\"א 5771/97", "בע\"א 2194/96" ]

7,957

5,346

ב בית המשפט העליון רע"א 5771/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. עווד סאלם פרג'אל חורטי 2. בניה סלאם פרג'אל חורטי נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 8.7.97 בע"א 2194/96 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' בנאי, י' פלפל, י' טימור בשם המבקשים: עו"ד נתן לם בשם המשיב: עו"ד ירון בשן החלטה הבקשה לרשות ערעור תידון בפני מותב תלתא. ניתנה היום, כ"ג בכסלו התשנ"ח (22.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057710. A03 /דז/

[ "רע\"א 5771/97", "בע\"א 2194/96" ]

7,958

33,816

ב בית המשפט העליון רע"א 5771/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' ביניש המבקשים : 1. עווד סאלם פרג'אל חורטי 2. בניה סלאם פרג' אל חורטי נגד המשיב : מינהל מקרקעי ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 8.7.97 בת.א. 2194/96 שניתן על ידי כבוד השופטים: בנאי, פלפל, טימור תאריך הישיבה: ט בשבט תשנ"ח (5.2.98) בשם המערערים : עו"ד לם נתן בשם המשיב : עו"ד ירון בשן ה ח ל ט ה ניתנת למבקשים רשות לערער לגבי השאלה מהי הפעולה הראשונה מתוך סדרה של פעולות שיכולה להיחשב כתפיסת חזקה; ומה פעלה של הקביעה האמורה על נסיבות המקרה הנוכחי. הדיון יהיה לפי סכומים בכתב עם השלמת טענות בעל פה, אם אפשר לפני ההרכב הנוכחי. ניתן היום ט בשבט תשנ"ח (5.2.98). המשנה לנשיא ש ו פט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057710. B04

[ "רע\"א 5771/97" ]

7,959

11,330

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8902/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקשת: המועצה האזורית עמק חפר (המשיבה בבג"ץ 8902/96) נגד המשיב : (העותר בבג"ץ 8902/96) אילון כהן בקשה לפסיקת הוצאות בשם המבקשת: עו"ד שלמה ולדמן בשם המשיב: בעצמו החלטה הנשיא א' ברק : בפני בקשה לפסיקת הוצאות. המבקשת הינה המשיבה בבג"ץ 8902/96. הוגשה כנגדה עתירה על ידי המשיב, וענינה הקמת בית ספר על ידי המבקשת בשטחי קיבוצו של המשיב, כאשר טענת המשיב הינה כי הקמה זו אינה כחוק. בהמלצת בית המשפט, חזר בו העותר (המשיב) מעתירתו, במהלך הדיון ביום 16.6.97. טוענת המבקשת, כי העתירה היתה עתירת סרק מלכתחילה ולא היה לה כל מקום או הצדקה ולפיכך יש לחייב את המשיב בהוצאות המשפט. עיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי אין מקום להוסיף או לגרוע מן ההחלטה שנתקבלה ביום 16.6.97. בית משפט זה גמר את מלאכתו ואין מקום לפסיקת הוצאות, בנסיבות המקרה, בשלב זה. לפיכך, דין הבקשה להידחות. ניתנה היום, י' באב התשנ"ז (13.8.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089020. A19

[ "בג\"ץ 8902/96" ]

7,963

13,389

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 96 / 8902 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר : אילון כהן נגד המשיב ה : המועצה האזורית עמק חפר עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"א בסיון התשנ"ז ( 16.06.97 ) בשם העותר : בעצמו בשם המשיב ה: עו"ד שלמה ולדמן פסק-דין בהמלצתנו, חזר בו העותר מהעתירה, וזאת מבלי לפגוע בזכויותיו. העתירה נמחקת. ניתן היום, י"א בסיון התשנ"ז (16.6.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089020. A16 /דז/

[ "בג\"ץ 96" ]

7,964

17,526

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8902/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: המועצה האזורית עמק חפר נגד המשיב : אילון כהן בקשה לפסיקת הוצאות כנגד המש יב בשם המבקשת: עו"ד שלמה ולדמן החלטה לתגובת המשיב בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ב' בתמוז התשנ"ז (7.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96089020. A17 /דז/

[ "בג\"ץ 8902/96" ]

7,967

2,480

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 9393 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : ציון חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : ניצה ואליהו גבאי בקשה למתן ערובה אחרת בשם המערערת: עו"ד עמיר אלמגור החלטה תינתן התחייבות עצמית של המערערת בתנאי הערבות הבנקאית. זו תוגש תוך חמישה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ט' באדר א' תשנ"ז (16.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093930. Q01

[ "ע\"א 96" ]

7,968

21,889

ב בית המשפט העליון ע"א 9393/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : ציון חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ים : ניצה ואליהו גבאי בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם המערערת: עו"ד דב לוין החלטה לתגובת המשיבים לבקשה להארכת מועד להגשת סיכומים בכתב מטעם המערערת, בתוך יום אחד מיום ההמצאה. המזכירות תודיע על ההחלטה טלפונית ובאמצעות פקסימיליה. ניתנה היום, ז' באדר תשנ"ח (5.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093930. P03

[ "ע\"א 9393/96" ]

7,969

24,334

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9393/96 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערערת והמשיבה שכנגד : ציון, חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבים והמערערים שכנגד: ניצה ואליהו גבאי ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 17.11.96 בת"א 1445/91 שניתן על ידי כבוד השופט צ' הכהן תאריך הישיבה: יז' בסיון התשנ"ח ( 11.06.98 ) בשם המערער ת: עו"ד דב לוין בשם המשיבים: עו"ד שושנה גלס פסק-דין כמוסכם על באי כוח בעלי הדין, בהמלצת בית המשפט, יקטן סכום הפיצויים כפי שנפסק בבית המשפט המחוזי בסכום של 150,000 ש"ח ליום פסק הדין בערכאה הראשונה. בהתאם לכך, באופן יחסי, יקטן גם שכר טרחת עורך דין בו תשא המערערת. ניתן היום, יד' בסיון התשנ"ח (8.6.98). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96093930. E05

[ "ע\"א 9393/96" ]

7,970

33,021

ב בית המשפט העליון ע"א 9393/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : ציון חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב : ניצה ואליהו גבאי בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם המערערת: עו"ד דב לוין החלטה הארכת מועד להגשת סיכומים כמבוקש. ניתנה היום, י"ב באדר תשנ"ח (10.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093930. P04

[ "ע\"א 9393/96" ]

7,971

42,895

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9393/96 - א' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערע רת והמשיבה בערעור שכנגד : ציון חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ים והמערערים 1. ניצה גבאי בערעור שכנגד: 2. אליהו גבאי סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערת והמערערים שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים - המערערים בערעור שכנגד - יגישו את תשובתם לטענות המערערת ואת טענותיהם בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו להם טענות המערערת; 3. המערערת - המשיבה בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לה הטענות בערעור שכנגד, ורשאית היא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבים בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור; 4. המערערים בערעור שכנגד רשאים להשיב לתשובת המשיבה בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים שכנגד כי אין ברצונם להשיב כאמור. 5. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ד בטבת התשנ"ח (22.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96093930. A02 /דז/

[ "ע\"א 9393/96" ]

7,972

2,481

בית המשפט העליון דנ"א 3444/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר: חיימס ציון נגד המשיב ה : איילון חברה לבטוח בע"מ עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2099/94 ובע"א 2191/94, מיום 21.5.97 ובע"א 471/93 מיום 21.5.97, שניתן על ידי כבוד המשנה לנשיא ש. לוין והשופטים: ת. אור, ד. דורנר בשם העותר: עו"ד פנחס זלצר החלטה בפני עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2099/94 ובע"א 2191/94 ציון חיימס נ' אילון, חברה לביטוח בע"מ , ובע"א 471/93 עזבון המנוח דוד חיימס ז"ל ואח' נ' חיימס ציון ואח' . אבקש תגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ח' בתמוז התשנ"ז (13.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034440. A01 /דז/

[ "דנ\"א 3444/97", "בע\"א 2099/94" ]

7,973

8,269

בית המשפט העליון דנ"א 3444/97 - 1 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : חיימס ציון נגד המשיב ה : איילון חברה לבטוח בע"מ בקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד פנחס זלצר החלטה לתגובת המשיבה תוך 3 ימים מיום ההמצאה. (ימי הפגרה בכלל). ניתנה היום י"א באב התשנ"ז (14.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034440. A02

[ "דנ\"א 3444/97" ]

7,974

16,918

ב בית המשפט העליון דנ"א 3444/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים: 1 . ציון חיימס 2. עזבון המנוח דוד חיימס 3. אורנה חיימס 4. רועי חיימס 5. עינב חיימס 5. דורית חיימס נגד המשיב ה: איילון חברה לבטוח בע"מ עתירה לדיון נוסף בפסקי דינו של בית המשפט העליון מיום 21.5.97 בע"א 2099/94 2191 ובע"א 471/93 שניתנו על ידי כבוד המשנה לנשיא ש' לוין והשופטים ת' אור וד' דורנר בשם העותרים: עו"ד פ' זלצר בשם המשיבה: עו"ד י' ראובינוף ה ח ל ט ה עתירה לדיון נוסף בפסקי הדין שניתנו על-ידי בית-משפט זה, ביום 21.5.97, בהרכב שלושה (המשנה לנשיא ש' לוין והשופטים ת' אור וד' דורנר), בע"א 2099/94, 2191 ובע"א 471/93. בהחלטת הנשיא, מיום 13.7.97, נתבקשה המשיבה להשיב על העתירה; ומשהוגשה התשובה הועברה העתירה לעיוני. 2. בתאונת-דרכים שאירעה ביום 25.8.88 ניספה המנוח דוד חיימס ז"ל. עיזבונו והתלויים בו תבעו וזכו בפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. באותה תאונה נפגע באורח קשה העותר ציון חיימס. אף הוא תבע וזכה בפיצויים לפי החוק הנ"ל. שתי התובענות נדונו, במקביל, בפני כבוד השופט א' לרון בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ועל פסקי הדין שניתנו בהן הוגשו ערעורים לבית-משפט זה. בע"א 2099/94, 2191/94 - בהם נדונו ערעורים, מזה ומזה, על גובה הפיצויים שנפסקו לזכות העותר ציון חיימס - פסק בית-משפט זה לקבל בחלקו את ערעורה של חברת הביטוח המשיבה ולהפחית את סכום הפיצויים; ואילו בע"א 471/93 פסק בית המשפט לדחות את ערעור התלויים במנוח דוד חיימס על גובה פיצוייהם. 3. בעתירה מתבקש בית המשפט להורות על קיום דיון נוסף בשלוש סוגיות: אחוז הריבית, שעל-פיו יש להוון פיצויים המשולמים לנפגע בגין נזקי העתיד; השפעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד1994-, על פסיקת פיצויי נזיקין בגין הוצאות לטיפול רפואיים; ושאלת זכאותו של העותר ציון חיימס לקבלת פיצוי על נזק כלכלי שנגרם לו, לטענתו, כתוצאה מעיכוב ביצועם עד להכרעה בערעור של חלק מחיובי פסק הדין שניתן לזכותו בערכאה הראשונה. 4. אפתח בשיעור ההיוון. לפני הערכאה הראשונה, וכן בערעוריהם, טענו העותרים, כי את פיצוייהם בגין נזקי העתיד יש להוון על-פי שיעור ריבית הנמוך מ3%-. שיעור ההיוון - טענו - אמור לבטא את ההפרש בין אחוז התשואה הריאלית, אותה עשוי הנפגע להפיק מהשקעת סכום הפיצויים באפיק השקעה מתאים וסולידי, לבין שיעור העלייה הצפויה בגובה השכר הריאלי במשק. העותרים טענו, כי בשנים האחרונות הפרש זה הצטמצם והלך, וכי כיום עומד הוא על כאחוז אחד. היוון הפיצויים על-פי שיעור השווה ל3%- ריבית לשנה, כנהוג וכמקובל בפסיקת בתי המשפט מזה יותר מעשרים שנה (מאז פסק הדין בע"א 469/74 זדה נ' בכר , פ"ד ל(1) 169), מקפח את הנפגעים והגיעה השעה לסטות ממנו. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת העותרים, כי עלייה צפויה בגובה השכר הריאלי עשויה להיות רלוואנטית לצורך קביעת שיעור ההיוון. עם זאת קבע, כי העותרים לא הוכיחו כי ההפרש בין שיעור התשואה הצפויה על השקעת קרן הפיצויים באפיק השקעה סולידי, לבין שיעור העלייה הצפויה בשכר הריאלי במשק, השתנה במידה העשויה להצדיק שינוי בשיעור ההיוון. בהעדר ראיה מספקת לכך, ולאור הראיות שהובאו בפניו לעניין שיעור התשואה הצפויה באפיקי ההשקעה המתאימים, לא ראה בית המשפט יסוד לסטות מן ההלכה המיוסדת בנושא שיעור ההיוון. בשלב הערעור חזר בית-משפט זה ובחן את טענותיהם של העותרים. בפסק הדין (מפי השופט אור) נבחנה תחילה השאלה אם עלייה צפויה בשכר הריאלי מהווה מרכיב שיש להתחשב בו בקביעת שיעור ההיוון. לשאלה זו, ותוך שנימק בהרחבה את מסקנתו, השיב בית המשפט בשלילה. בית המשפט היה ער לחילוקין שעוררה סוגיה זו בעבר. לפיכך ראה להטעים, כי מקום בו מוכחת האפשרות לגידול השכר הריאלי במשק, רשאי בית המשפט ליתן לכך ביטוי במסגרת חישוב הפסד כושר ההשתכרות של הנפגע. אך במסגרת היוון סכומי הפיצויים בגין פריטים אחרים של הנזק העתידי אין להביא בחשבון אפשרות מוכחת לעלייה צפויה בשכר הריאלי. עם זאת התייחס בית המשפט לטענת העותרים, בדבר העלייה הצפויה בגובה השכר הריאלי, לגופה. על כך נאמר בפסק הדין, כי "לעת הזאת, הדבר לא הוכח, ולא קיימת הנחה בדבר גידול צפוי כזה". לבסוף ניפנה בית המשפט אל השאלה, אם על-פי הנתונים שהובאו בפני בית המשפט המחוזי, "שיעור היוון של 3% לשנה מבטא נכונה את הריבית הריאלית על השקעות בטוחות, הניתנת להשגה בשוק ההון". ומסקירת כלל הנתונים העלה, כי העותרים "לא עמדו בנטל להוכיח כי ניזקים, אשר נפסק להם סכום פיצוי בנזיקין, אינם יכולים להשקיע סכום זה בהשקעה נזילה, בסיכון נמוך, המניבה שיעור תשואה ריאלי של 3% לשנה, לאורך זמן". 5. בנימוקי העתירה חתר בא-כוח העותרים להראות, כי מצדה העיוני ראויה סוגיית שיעור ההיוון להידון לפני בית-משפט זה בדיון נוסף. כשלעצמי, לא שוכנעתי כי הנמקת פסק הדין מעוררת קשיות משפטית. אף עליי מקובל, כי עלייה צפויה בשכר הריאלי (אם היא מוכחת) עשויה להיות רלוואנטית לקביעת בסיס הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות בעתיד; אך היא אינה רלוואנטית לקביעת הפיצוי בגין רכיבים אחרים של הנזק העתידי. מכאן שעלייה צפויה בשכר הריאלי אינה מהווה רכיב שיש להתחשב בו בקביעת שיעור ההיוון. ברם, גם אילו נוכחתי כי התפיסה ההלכתית האמורה מעוררת קשיות משפטית, היה דין העתירה לדיון נוסף להידחות. מפסק-דינו של בית המשפט המחוזי (שבעיקרון קיבל את נוסחתם הנטענת של העותרים), ומבחינתם החוזרת של הנתונים בשלב הערעור, עולה המסקנה, כי העותרים לא הצליחו להניח תשתית ראייתית לאיזו מהנחותיהם העובדתיות; ביחס לשיעור העלייה הצפויה בשכר הריאלי, ביחס לשיעור התשואה הצפויה מהשקעת סכום הפיצויים לאורך זמן, וביחס להפרש שבין שני השיעורים הללו. בהעדר תשתית ראייתית לביסוס הנחותיהם העובדתיות של העותרים נושאת עתירתם אופי אקדמי גרידא; והלכה מיוסדת היטב היא מלפנינו, כי בחשיבותה של הסוגיה ההלכתית אין, ככלל, כדי להצדיק קיום דיון נוסף, מקום שלהכרעה המבוקשת לא תהיה נפקות מעשית ביחס לבעלי הדין (ד"נ 8/58 ריבלין נ' ווליס , פ"ד יב 789; ד"נ 3/58 שר-האוצר ושר המסחר-והתעשיה נ' אניות מיכל ומשא בע"מ , פ"ד יב 1849; ד"נ 3688/90 יושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים , תקדין 91(3) 791; ודנג"צ 808/95 אמיתי, אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מט(1) 837). בענייננו יש לטעם זה משקל מיוחד; שכן מה שניסו העותרים להוכיח נועד לשכנע את בית המשפט, לא רק ביחס לשיעור הריבית שעל-פיו יש להוון את פיצוייהם, אלא בדבר הצידוק לקבוע שיעור היוון חדש ביחס לכלל התובענות בהן נפסקים פיצויי-נזיקין. 6. סוגיה נוספת בה מבוקש בעתירה להורות על קיום דיון נוסף היא שאלת השפעתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי על פסיקת פיצוי בגין הוצאות לטיפולים רפואיים. סוגיה זו נדונה והוכרעה בע"א 5557/95, 6881 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד (טרם פורסם). בפסק-דין זה נקבע, כי מכוח חברותו בקופת חולים זכאי נפגע בתאונה לקבל חינם מקופת החולים בה הוא חבר, במסגרת "סל הבריאות" הקבוע בחוק, טיפול רפואי בגין הפגיעה שנגרמה לו; ואילו לקופת החולים עומדת עילת שיפוי כנגד המזיק בגין ההוצאות הכרוכות במתן הטיפול הרפואי לנפגע. מכאן שלנפגע בתאונה אין עילת תביעה ישירה נגד המזיק בגין דמי הטיפול הרפואי אותו הוא זכאי לקבל חינם מקופת החולים. לעותר ציון חיימס נגרמה עקב התאונה פגיעה קשה. בית המשפט המחוזי קבע כי הוא זקוק, וייזקק בעתיד, לטיפולים פיזיוטרפיים פעמיים בשבוע וכן לאישפוזים, לצורך בדיקות וטיפול, כשבוע בשנה. בית המשפט זיכה את העותר בפיצוי בגין הוצאותיו לקבלת הטיפולים הללו, בעבר ובעתיד. בעוד הערעורים על פסק-דין זה תלויים ועומדים נתחדשה הלכת אלחדד . חברת הביטוח המשיבה ביקשה וקיבלה רשות להוסיף לכתב-ערעורה טענה, כי מיום כניסתו לתוקף של חוק בריאות ממלכתי אין עליה חובה לשאת בהוצאות העותר לכיסוי טיפולים רפואיים שהוא זכאי לקבלם חינם מקופת חולים. בפסק הדין שלערעור נתקבלה טענת חברת הביטוח, שכל הטיפולים הרפואיים להם נזקק העותר ושבגינם נפסקו לו פיצויים, נמנים עם הטיפולים שהעותר זכאי לקבלם חינם מקופת חולים. כן נקבע, כי גם לגופו של עניין אין כל הצדקה שהעותר לא יקבל טיפולים אלה בקופת חולים. לפיכך פסק בית המשפט לקבל את ערעורה של חברת הביטוח בנקודה זו ולהפחית מסכום הפיצוי שנפסק לעותר בגין טיפולי העתיד אותו חלק שטרם מומש על-ידיו עד למתן פסק הדין בערעור. העותר מבקש להורות על קיום דיון נוסף בהלכה שנתחדשה בפרשת אלחדד. בבקשה זו אין העותר רשאי להישמע. מקום בו בית המשפט העליון אינו מחליט מיוזמתו, עם מתן פסק-דינו, כי יקוים דיון נוסף בעניין בו פסק, "רשאי כל בעל דין לבקש דיון נוסף כאמור" (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-). הזכות להישמע בבקשה לקיום דיון נוסף נתונה רק למי שהיה בעל-דין בדיון המקורי לפני בית המשפט העליון. במקרהו של העותר לא נפסקה כל הלכה חדשה בנושא הנדון, אלא אך יושמה הלכה שנפסקה בפרשת אלחדד . העותר לא היה בעל-דין בפרשה האמורה, ולפיכך אינו רשאי להישמע בבקשה לקיום דיון נוסף בעניין שנפסק בה. אין צריך לומר, כי מסלול הדיון הנוסף אינו המסגרת האפשרית היחידה, שבגדרה עשוי בית המשפט לחזור ולעיין בהלכה שיצאה מלפניו; אך בענייננו אין מתעורר כל צורך להרחיב בכך. 7. העותר ציון חיימס מבקש להורות על קיום דיון נוסף בנזק הכלכלי שנגרם לו, לטענתו, כתוצאה מעיכוב ביצועם, עד להכרעה בערעורים, של חלק מחיובי פסק הדין שניתן לזכותו בבית המשפט המחוזי. דא עקא שעניין הנזק הנטען לא היה נושא לדיון בערעור, ובפסק הדין שלערעור אין לו זכר. פשיטא שעניין שבית המשפט העליון לא פסק בו אינו יכול להעמיד עילה לדיון נוסף. מטעם זה, אף חלק זה של העתירה דינו להידחות. למותר להוסיף, כי איני נוקט כל עמדה בשאלות, אם כתוצאה מעיכוב הביצוע אכן נגרם לעותר נזק, ואם נזק כזה (בהנחה שנגרם) מעמיד לעותר עילה לתביעת פיצוי. 8. התוצאה היא שהעתירה נדחית. העותרים (ביחד) ישלמו לחברת הביטוח המשיבה שכר-טרחת עורך-דין בסך 7,500 ש"ח. ניתנה היום, טו' בכסלו תשנ"ח (14.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034440. F03

[ "דנ\"א 3444/97", "בע\"א 2099/94", "בע\"א 471/93", "בע\"א 469/74", "בע\"א 5557/95" ]

7,975

7,659

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4120/95 בפני: כבוד הנשיא א ' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. יעקב דפנה 2. יאיר עמנואל 3. עודד שלומאי 4. צופיה מרום נגד המשיבים : 1. ד"ר מאיר אורן מנכ"ל משרד הבריאות 2. ועדת התלונות לפי חוק הפסיכולוגים, תשל"ז1977- 3. פרופ' ח' בויקיס, מנהל המחלקה למקצועות רפואיים במשרד הבריאות החלטה 1. ביום 26.2.97 החליט בית המשפט כדלקמן: "אנו נענים לבקשת העותרים להגיש בפנינו - בתוך תשעים יום - חוות דעת בעניין מעמדה של אוניברסיטת ניופורט בתחום הפסיכולוגיה. המשיבים יוכלו - בתוך תשעים יום מקבלת חוות הדעת - להגיב על חוות דעת זו. המזכירות תקבע המשך הדיון בעתירה עם קבלת ההודעה המשלימה של המשיבים". 2. ביום 8.5.97 נתקבלה בית המשפט בקשה מטעם העותרים לפצל את הדיון בעתירה לשני שלבים, כאשר בשלב הראשון ידון בית המשפט (בדרך של סיכומים בכתב שיוגשו תוך 30 יום) בטענה כי תקנות הפסיכולוגים (פרסומת), תשל"ט1979-, והצו שהוצא מכוח תקנות אלה, בטלים. 3. תגובת המשיבים לבקשה זאת התקבלה בבית המשפט ביום 31.7.97. 4. לאחר ששקלנו את הבקשה ואת התגובה, אנחנו מחליטים כי הדיון בעתירה יתקיים בהתאם להחלטה שנתקבלה על ידי בית המשפט ביום 26.2.97. במועד הדיון יחליט בית המשפט אם לפצל את הדיון בעתירה לשני שלבים, כבקשת העותרים. ניתנה היום, ז' באב תשנ"ז (10.8.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95041200. I10

[ "בג\"ץ 4120/95" ]

7,980

14,370

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4120/95 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כב' השופט י' גולדברג העותרים : 1. יעקב דפנה 2. יאיר עמנואל 3. עודד שלומאי 4. צופיה מרום נגד המשיבים : 1. ד"ר מאיר אורן, מנכ"ל משרד הבריאות 2. ועדת התלונות לפי חוק הפסיכולוגים, תשל"ז1977- 3. פרופ' ח' בויקיס, מנהל המחלקה למקצועות רפואיים תאריך הישיבה: ז' באלול התשנ"ז ( 09.09.97 ) בשם העותרים : עו"ד שרף אבי בשם המשיבים : עו"ד מנדל פסק דין הוברר שהצו הנדון, צו הפסיכולוגים (פרסומים) (איסור שימוש בתארים של אוניברסיטת ניופורט), התשנ"ה1995-, הוצא מכוח תקנות אשר אינן עומדות בדרישת סעיף 57(ג) לחוק הפסיכולוגים, התשל"ז1977-. תקנות אלה, תקנות הפסיכולוגים (פרסומים), התשל"ט1979-, הותקנו מבלי שנתקיימה התייעצות מוקדמת עם ועדת הכנסת המתאימה, כדרישת סעיף 57(ג) הנ"ל. בנסיבות אלה, מוסכם על הצדדים שהצו האמור אינו תקף - ואנו מחליטים כך. באת כוח המדינה הצהירה שיש כוונה להתקין תקנות חדשות וכן להוציא צו כדוגמת הצו הנדון, ומוסכם על הצדדים שאם כך ייעשה, שומר לעצמו כל צד מהצדדים את מלוא טענותיו לעניין תקפותם של תקנות וצו כאלה, אם יותקנו. ניתנה היום, ז' באלול התשנ"ז (9.9.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 95041200. E13

[ "בג\"ץ 4120/95" ]

7,981

2,486

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4813/96 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. סובחיה מוחמד (חסן) שעבאן 2. חוסאם סלים שעבאן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים בקשה למחיקת עתירה החלטה לבקשת ב"כ העותרים, ובהסכמת המשיבים, העתירה נמחקת, ללא צו להוצאות. ניתנה היום, א' בכסלו תשנ"ח (30.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96048130. I03

[ "בג\"ץ 4813/96" ]

7,985

2,488

בית המשפט העליון רע"א 97 / 104 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. שאול שוחט 2. משה ששון נגד המשיב ה : אררט חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"א 913/95 מיום 4.12.96 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גולדברג, א.א. לוי, י. דיאמנט בשם המבקשים: עו"ד חיים קליר בשם המשיבה: עו"ד רם הורביץ החלטה הבקשה תידון בפני הרכב של שלושה שופטים. ניתנה היום, ה' בסיון התשנ"ז (10.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97001040. A03 /דז/

[ "רע\"א 97", "בע\"א 913/95" ]

7,989

5,128

בית המשפט העליון רע"א 97 / 104 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים: 1. שאול שוחט 2. משה ששון נגד המשיב ה : אררט חברה לביטוח בע"מ בקשה להארכת מועד להגשת תגובה מטעם המשיבה (בהסכמה) בשם המשיבה: עו"ד רם הורביץ החלטה כמבוקש. ניתנה היום, י"ח אדר ב' התשנ"ז (27.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97001040. A02 דז/

[ "רע\"א 97" ]

7,990

16,504

בית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 104 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים: 1. שאול שוחט 2. משה ששון נגד המשיב : אררט חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"א 913/95 שניתן ביום 4.12.96 על ידי כבוד השופטים גולדברג, לוי, דיאמנט בשם המבקשים: עו"ד חיים קליר החלטה לתשובת המשיבה תוך 15 ימים. ניתן היום כד באדר א' תשנ"ז (3.3.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97001040. B01

[ "רע\"א 97", "בע\"א 913/95" ]

7,991

35,491

ב בית המשפט העליון רע"א 104/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' אנגלרד המ בקשים : 1. שאול שוחט 2. משה ששון נגד המשיב ה : אררט חברה לביטוח בע"מ הודעה על הסכם פשרה בבקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בתיק ע"א 913/95 מיום 4.12.96 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' גולדברג, א' א' לוי, י' דיאמנט בשם המבקשים : עו"ד קליר חיים בשם המשיב ה: עו"ד הורביץ רם פסק - דין לבקשת באי-כוח בעלי הדין ניתן בזה תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה אליו הגיעו (המסומן "א") ומהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. ניתן היום, ט' בשבט תשנ"ח (5.1.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97001040. D04 /שב

[ "רע\"א 104/97", "ע\"א 913/95" ]

7,992

2,489

בבית המשפט העליון ע"א 8471/96 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. גמדא סחר בע"מ 2. בן ציון גרשון 3. עקיבא גרשון 4. אריק גרשון 5. עפר גרשון 6. פנחס שכטר נגד המשיבים : 1. ילתה השקעות בע"מ 2. ישראל קנטור-עו"ד בקשה למחיקת ערעור בשם המבקשים: עו"ד יובל בג'רנו בשם המשיבים: עו"ד מרדכי הרבסט החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ג' בתמוז תשנ"ז (8.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084710. Q06

[ "ע\"א 8471/96" ]

7,993

8,339

בית המשפט העליון רע"א 96 / 8471 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. גמדא סחר בע"מ נגד המשיבים : 1. ילתה השקעות בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 28.10.96 בהמ' 9681/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת שטרנברג אליעז בשם המבקשים: עו"ד גרשון שניידר ה ח ל ט ה המבקשים מתבקשים להודיע תוך 5 ימים אם לאור הילכת רע"א 279/82 פ"ד לז(4) 542, שהוחלה גם בענייני בוררות: רע"א 8/91, 5117 (לא פורסם) עודם עומדים על הבקשה. לאחר מכן ימשך הטיפול בתיק זה. ניתן היום כ באדר א' תשנ"ז (27.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084710. B01

[ "רע\"א 96", "רע\"א 279/82", "רע\"א 8/91" ]

7,994

14,559

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8471 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. גמדא סחר בע"מ 2. בן ציון גרשון 3. עקיבא גרשון 4. אריק גרשון 5. עפר גרשון 6. פנחס שכטר נגד המשיבים : 1. ילתה השקעות בע"מ 2. ישראל קנטור-עו"ד בקשה להארכת מועד להגשת תשובה בשם המשיבה הראשונה: עו"ד מרדכי צ. הרבסט החלטה הארכת המועד להגשת התשובה - עד ליום 15.5.97. ניתנה היום, ט"ז בניסן תשנ"ז (20.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084710. Q04

[ "ע\"א 96" ]

7,995

16,249

ב בית המשפט העליון רע"א 8471/96 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשים: 1. גמדא סחר בע"מ 2. בן ציון גרשון 3. עקיבא גרשון 4. אריק גרשון 5. עפר גרשון 6. פנחס שכטר נ ג ד המשיבים: 1. ילתה השקעות בע"מ 2. עו"ד ישראל קנטור בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב שניתה ביום 28.10.96 על ידי כב' השופטת ר' שטרנברג-אליעז בת"א 722/96 ה ח ל ט ה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 יום מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשים. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, כ"ד באדר ב' תשנ"ז (2.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ847196/ 96084710. E03

[ "רע\"א 8471/96" ]

7,996

16,644

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8471 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. גמדא סחר בע"מ 2. בן ציון גרשון 3. עקיבא גרשון 4. אריק גרשון 5. עפר גרשון 6. פנחס שכטר נגד המשיבים : 1. ילתה השקעות בע"מ 2. ישראל קנטור-עו"ד בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם המשיב הראשון: מרדכי צ. הרבסט החלטה ביום 14.4.97 ביקש המשיב הראשון הארכת מועד להגשת תשובה למשך שלושים יום. הבקשה נענתה וניתנה הארכת מועד עד ליום 15.5.97. בנסיבות אלה, תמוהה הבקשה הנוספת שבפני. התשובה תוגש עד לתאריך 18.5.97. החלטה זו תועבר בפקס. ניתנה היום, ו' באייר תשנ"ז (13.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96084710. Q05

[ "ע\"א 96" ]

7,997