shay681/Precedents · Datasets at Hugging Face

Id int64 1 743k	text stringlengths 88 1.9M	Precedents_Found listlengths 1 250	__index_level_0__ int64 0 751k
38,187	ב בית המשפט העליון רע"א 8970/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' גולדברג המבקש: מנהל מס רכוש חיפה נ ג ד המשיבה: מפרם בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.9.96 בתיק ע"ש 451/95 שניתן על ידי כבוד השופט ד' ביין בשם המבקש: עו"ד עמנואל לינדר בשם המשיבה: עו"ד נח ליפשיץ פסק-דין השופט ת' אור : בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הוחלט לדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה. 1. המחלוקת בין הצדדים, היא אם חלקות קרקע עליהן מקיימת המשיבה מפעל ייצור לביצוע עבודות מתכת ולמגורונים חייבות בתשלום מס רכוש. המדובר בחלקות 88, 89 ו90- בגוש 10410 ( להלן: החלקות ), המצויות באזור התעשיה צור שלום בקרית ביאליק. השטח הכולל של החלקות הוא 7,283 מ"ר ושלוש החלקות מהוות יחידה כלכלית אחת, ועל כן, כמוסכם על הצדדים, הן מהוות יחידת מיסוי אחת. 2. על החלקות עומדים בניינים בשטח של כ1,434- מ"ר. בנוסף, חלק מהחלקות סלול על ידי אספלט ובטון בשטח כולל של כ1,306- מ"ר ( להלן: השטחים הסלולים ). השאלה שבמחלוקת היא, אם יש לראות את השטחים הסלולים כשטח מבונה, דהיינו כחלק מבניין כמובנו בחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א1961- ( להלן: החוק ). חשיבותה של השאלה נובעת מהגדרת "קרקע" שבסעיף 1 לחוק, אשר עליה מטיל החוק חובת תשלום מס רכוש. ההגדרה של "קרקע" החשובה לענייננו היא זו שבפיסקה 2(א) להגדרת "קרקע" בסעיף 1 לחוק. בתאריך הקובע לענייננו זו היתה ההגדרה: "קרקע שעליה בניין ששטחו הכולל פחות מ30%- מהשטח הכולל שהיה מותר לבנות לפי תקנות התיכנון והבנייה שהיו קיימות בעת הבנייה ... ואשר המחיר שהיה ניתן לקבל ... בעד המבנה לבדו ... היה פחות משווי הקרקע שעליה הוא עומד...". "בניין" מוגדר היה בחוק במועד הרלוונטי: "לרבות כל מבנה או בנייה שאינם ארעיים, שבנייתם נגמרה". על פי ההגדרה האמורה, יש חשיבות לשאלה אם השטחים הסלולים הינם חלק מ"בניין" אם לאו. אם הם מהווים חלק מבניין, הרי השטח הכולל של ה"בניין" אשר על החלקות הוא כ2,740- מ"ר. על פי תוכנית בניין החלה על החלקות, מותר לנצל 100% משטח החלקות לבנייה, דהיינו לבנות עליה בניין בשטח כולל של 7,283 מ"ר. על פי נתונים אלה, שטח הבנייה הכולל על החלקה (כ2,740- מ"ר) עולה על 30% משטח הבנייה המותר, ועל כן החלקות אינן מהוות קרקע לפי ההגדרה הנ"ל. לעומת זאת, אם השטחים הסלולים אינם נחשבים ל"בניין", או לחלק שלו, שטח הבנייה המנוצל הוא רק כ1,434- מ"ר, דהיינו פחות מ30%- משטח הבנייה המותר, ועל כן תחשבנה החלקות ל"קרקע", עליה חלה חובת תשלום מס רכוש. 3. ועדת הערר שלפי החוק קבעה שהשטחים הסלולים, אף כי הם טפלים, מבחינת השימוש, לבניינים, אינם מהווים בניין, ועל כן החלקות הן קרקע במובן החוק. בית משפט קמא הגיע לתוצאה שונה. כמו בפסק דין קודם שלו בע"ש 28/93 מפרם בע"מ נ' מנהל מס רכוש (פורסם ב"מיסים", ז6/ ה290-), כך קבע גם בענייננו שהחלקות אינן מהוות קרקע. על פי קביעתו, במקרים מסויימים, יכול שטח מרוצף או סלול להחשב כחלק מבניין, וזאת כאשר ניתן לראות בו במובהק אלמנט הטפל לבניין, מבחינת ייעוד החלקה והשימוש שנעשה בה. כאשר מדובר במבני תעשייה, יש לעיתים צורך בשטחים סלולים לאחסון או לביצוע עבודות שונות תחת כיפת השמיים. כששטחים אלה משרתים את פעולת הייצור, הרי הם חלק אינטגרלי של המבנים. בית המשפט המחוזי לא התעלם מכך שאחת ממטרות החוק הינה לעודד מימוש פוטנציאל הבנייה הגלום בשטח הקרקע. אך עמדתו היתה, שכשמדובר בשטחי תעשייה, אין לייחס למחוקק כוונה לעודד בניית מבנים ללא צורך מקום שהניצול האופטימלי של השטח יכתיב דווקא הסתפקות בריצוף של חלק מהשטח, שאז לא יחול מס רכוש. דעתי היא, כי הדין עם המערער, וכי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט את נימוקי לכך. 4. ראשית, על פי פשוטם של דברים ועל פי המובן הרגיל בלשון בני אדם, שטח מכוסה אספלט או שטח מרוצף אינם נחשבים לבניין. הם גם אינם נכללים בהגדרת בניין בחוק, אשר צוטטה לעיל. ברוח זו, פסק השופט ש' לוין בע"א 600/80 חברת חלקות בגושים 6758, 6759, 6760 בע"מ נ' הממונה האזורי על מס רכוש וקרן פיצויים אזור המרכז (פ"ד לז(1) 565), שם התעוררה השאלה אם "כביש" הוא "בניין". באותו עניין נבחנה השאלה לאור הגדרה דומה לענייננו של בניין, אשר היתה "לרבות כל מבנה או בנייה שאינם ארעיים וכל חלק מהם...". אומר השופט ש' לוין: "אתה נתקל בדיבור כמו 'בניין' ואומרים לך שגם 'כביש' הוא 'בניין'; העניין פשוט לא מתקבל על הדעת". וכן: "לא מצאתי אף מקרה שבו ההין מישהו לטעון ש'כביש' בא בגידרו של 'בניין', ופשיטא ש'כביש' אינו יכול להיות דבר שהינו 'מקום' על מקרקעין. כך גם לא ניתן לקבוע שסלילת כביש כשלעצמה באה במטרה להקים 'בניין'. הדבר אינו מתקבל על הדעת". למסקנה דומה הגיעו השופטים האחרים של ההרכב. 5. תוצאה דומה, על פיה שטחים סלולים או מרוצפים אינם בגדר בניין לעניין הגדרת קרקע, מתבקשת מעיון בהגדרת "קרקע", אותה ציטטנו לעיל. על פי ההגדרה, תנאי לכך שקרקע תחשב לכזו, הוא ששטח הבניין שעליה הינו "פחות מ30%- מהשטח הכולל שהיה מותר לבנות לפי תקנות התיכנון והבנייה שהיו קיימות בעת הבנייה". רואים אנו, שהגדרת "קרקע" בחוק מפנה לתקנות התיכנון והבנייה, בכדי לחשב אם שטח הבניין הבנוי על הקרקע הינו מתחת ל30%- משטח הבנייה הכולל המותר. מכאן ניתן להקיש או להסיק, כי מה שאינו נחשב לניצול אחוזי הבנייה המותרים לפי תוכנית הבניין החלה על הקרקע, אינו בגדר "בניין" לצורכי ההגדרה. מכיוון ששטח סלול אינו מחושב במסגרת אחוזי הבנייה המנוצלים, אין הוא מהווה בניין, או חלק של בניין, לעניין הגדרת קרקע. 6. כאן המקום להזכיר, שהגדרת "בניין" שבחוק תוקנה בתיקון 26 לחוק (ראו ס"ח 1590 התשנ"ו, עמוד 312). תיקון זה נכנס לתוקף ביום 10.5.96, קרי לאחר המועדים הרלוונטיים לערעור זה. ההגדרה של "בניין" עם תיקון 26 היא: "לרבות כל מבנה או בנייה שאינם ארעיים, שבנייתם נגמרה, ובלבד ששטחם נכלל בחישוב אחוזי הבנייה המנוצלים המותרים בקרקע לפי תקנות תיכנון ובנייה " (ההדגשה שלי. הקטע המודגש הוסף בתיקון - ת"א). על פי הנוסח המתוקן של הגדרת "בניין", שטחים אשר אינם נכללים בחישוב אחוזי הבניה, כמו השטחים הסלולים, לא יחשבו לבניין. יוצא, שמאז התיקון, השאלה שבמחלוקת בין הצדדים הוכרעה במפורש לטובת עמדת המערער. תיקון הגדרת "בניין" יכול להתפרש כבא לשנות את המצב שקדם לו, ויכול שיתפרש גם כבא להבהיר (ראו דנ"א 3962/93 מינץ ואח' נ' פקיד שומה מפעלים גדולים , פ"ד נ(4) 817, 835). דעתי היא, שהתיקון בא להבהיר ולא לשנות מהמצב שקדם לו. 7. המשיבה מדגישה את תכלית הטלת המס על קרקעות פנויות כשיקול התומך בעמדתה. לגישתה, מטרת הטלת המס על קרקעות פנויות היא עידוד ניצולן על פי התוכניות החלות על הקרקעות. הטלת מס על קרקעות פנויות תעודד בנייה עליהן או את מכירתן לאחרים שינצלון לבנייה. לאור תכלית זו, אם מנוצלת קרקע על פי יעודה לתעשייה ניצול אופטימלי, על פי תכלית החוק כאמור, אין למסותה. בענייננו, ניצול החלקות הוא לתעשייה, ובמסגרת זו נדרשים שטחים לעבודה שיהיו מצופים אספלט או ריצוף, וזה הניצול הראוי של החלקות לצרכי תעשייה. אין המדובר בסלילתם אך לצרכי התחמקות ממס. בעניין זה מסתמכת המשיבה על דברים שאמר בית המשפט המחוזי, דהיינו: "... אין לייחס למחוקק רצון להביא לבניית מבנים מיותרים שאינם עולים בקנה אחד עם המטרה הכלכלית של הבנייה. כאשר מדובר בקרקע המיועדת לתעשייה, יש ומיצוי כל אחוזי הבנייה יביא נזק לפעילות התעשייתית המבוצעת במבנים, שכן פעילות זו דורשת לעיתים קיומם של שטחים סלולים גדולים יחסית לצורך איחסון כלים, פריקה וטעינה של ציוד, או ביצוע עבודות שניתן לבצען רק תחת כיפת השמים. אין צורך לעודד בנייה מיותרת שלא תביא תועלת לפעילות התעשייתית". לדעתי, יש לדחות קו טיעון זה. ראשית, מטרתו של החוק בהטלת מס על קרקעות אינה אך עידוד ודירבון בנייה על קרקעות פנויות המיועדות לבנייה. כפי שנקבע בע"א 486/86 + 587 מנהל מס רכוש חיפה נ' החברה החבשית למסחר בע"מ (פ"ד מא(2) 402): "ודוק, מטרתו העיקרית של החוק אל היתה עידוד הבנייה. מטרה זו היא אך תוצר לוואי של המטרה העיקרית, שהיא השארת המס על קרקעות המיועדות לבנייה. להגשמתה של מטרה זו, אין חשיבות אם ההימנעות מלבנות היא בשל סיבה אובייקטיבית או בשל סיבה סובייקטיבית: זהו בסיס המס; ומן הבחינה הפרשנית, חוסר האפשרות להשיג גם את המטרה המשנית אינו מעלה ואינו מוריד" (שם, בעמוד 411). ובמילים אחרות, עיקר תכלית הטלת מס רכוש על קרקעות מיועד לספק מקור הכנסה למדינה, ללא קשר לשאלת אופן ניצול אפשרויות הבנייה על הקרקע. התכלית של דירבון הבנייה על קרקעות פנויות אינה אלא תכלית משנית. ברוח דומה פסק בית משפט זה בבג"צ 6653/94, 6760/94 רונן נ' שר האוצר (תקדין עליון 95(2) 1653), כשבאה בפניו שאלת פרשנותו ויישומו של סעיף 45(א)(2) לחוק. סעיף זה מקנה לשר האוצר, באישור וועדת הכספים של הכנסת, סמכות לפטור מתשלום המס כולו, או מקצתו, בעלי קרקע שהשימוש בה הוגבל או נאסר לפי כל דין, באופן שיש בו פגיעה חמורה באפשרות הניצול הכלכלי שלה. באותו עניין נטען, שהיה מקום לפטור מתשלום מס רכוש בשל העדר היכולת, מנימוקים שונים, לנצל את הקרקע לבנייה. התעוררה בין היתר שאלת תכלית החוק. בית המשפט, מפי השופט גולדברג, מאמץ שם את גישת הנשיא שמגר בע"א 486/86 + 587 הנ"ל, ומוסיף: "העולה מן המקובץ, כי איני רואה מקום לקבל את טענת באי כוחם המלומדים של העותרים כי מאז התיקון לחוק התכלית החקיקתית של החוק היא, בעיקרו של דבר, דירבון בעלי קרקעות פנויות לנצלן לבנייה, וכי כתוצאה מכך גביית מס רכוש על קרקעות שאינן ניתנות לניצול מיידי לבנייה בשל טעמים תכנוניים, אינה מקדמת את התכלית האמורה. כפי שכבר הוסבר, עידוד הבנייה אינו אלא מטרה משנית לחוק, וקבלת טענתם של העותרים משמעה פגיעה במטרתו העיקרית, שהיא הטלת מס על קרקעות על פי שווי השוק שלהן" (ראו בפיסקה 10 לפסק הדין). גישה זו, על פיה דירבון הבנייה על קרקעות פנויות אינה אלא תכלית משנית, עולה גם מדברי ההסבר להצעה לתיקון החוק מספר 16 אשר הביא בכנפיו את ביטול המס על בניינים וציוד והשאירו על קרקעות בלבד. כך נאמר בדברי ההסבר: "לגבי קרקעות מוצע להשאיר את המס, שכן המס עליהן מהווה כ40%- מכל מס הרכוש. בנוסף על כך , מהווה המס על קרקעות גורם אנטי ספקולטיבי, שכן מלאי הקרקעות הוא מוגבל והמס עליהן, שהוא 2.5% משוויון, מהווה גורם מדרבן להקדמת הבנייה (ההדגשה שלי - ת"א). הנה כי כן, אף אם ניצול החלקות לצרכי תעשיה הינו אופטימלי, והשטחים הסלולים נחוצים לצרכי ניהול העסק היצרני במקום, ואפילו אם מבחינת צרכי המפעל אין זה ראוי ונחוץ לבנות עליהם בנייה נוספת - אין בכל אלה תשובה לתכלית החוק, אשר כאמור אינה דירבון הבנייה על קרקעות בלבד. 8. לאמור לעיל יש להוסיף, שהחוק מתחשב, במסגרת הטלת המס על קרקעות, בצורך בשטחים ריקים אשר ישרתו את הפעילות במבנים המוקמים על קרקע. במילים אחרות, כשיש בניין על הקרקע, אין המחוקק אדיש לצורך בשטחי קרקע אשר יישרתו את הבניין העומד עליה. הדבר מוצא את ביטויו בשניים: ראשית, ראינו שבהגדרת קרקע נקבע שאם מנוצלים למעלה מ30%- של אחוזי הבנייה המותרים על החלקה, לא תהייה החלקה כולה חייבת במס. בכך ניתן ביטוי לכך שליד כל בניין יש שטחים - בין אם ריקים ובין אם סלולים - הדרושים, כחלק אינטגרלי - לצורך מימוש היעוד של הבנוי על החלקה; שנית, בקביעת שווי הקרקע לצורך תשלום המס עליה נלקח בחשבון שטח קרקע מעבר לשטח הקרקע (התכסית) עליו בנוי הבניין שעל הקרקע. הדבר מוצא את ביטויו בסעיף 11 לחוק, אשר זה נוסחו: "שוויה של קרקע שעליה בניין, כאמור בפיסקה (2) להגדרת קרקע, הוא השווי השניתן לקבל בעד הנכס כולו במכירה ממוכר ברצון לקונה ברצון ... פחות שווי השוק של הבניין כולל הקרקע שעליה הוא עומד בתוספת 300% מהשטח הכולל של הבניין האמור הוא נכס בפני עצמו ללא זכויות בנייה נוספות". על פי סעיף זה, ניתן ביטוי לשווי שטח קרקע בשיעור של 300% משטח הבניין כמפחית משווי הקרקע לצורכי מס. אכן, שטחי קרקע הנמצאים סמוך לבניין המשמש לייעוד מסויים נחוצים לא אחת לצורך מימוש ייעוד הבניין. אך, כאמור, ניתן לצורך זה ביטוי בחוק, כמבואר לעיל. המבחנים שקבע החוק לעניין ההתחשבות בצורך זה הינם אובייקטיביים ואין, לדעתי, מקום לקבוע הטבה נוספת לבעלי קרקע, על ידי כך שמה שאינו בניין כמובנו בחוק, יחשב לבניין, על מנת לספק פעם נוספת צורך זה. 9. הטיעון של המשיבה בנושא זה מעורר קושי נוסף. על פי עמדת המשיבה יש לבחון, בכל מקרה, האם סלילתו של קטע של חלקה המהווה יחידת מיסוי הינו אכן נחוץ ומהווה צורך אינטגרלי לניצול הבניין אשר על החלקה. קיים קושי רב בקביעה אם שטח סלול כזה - כולו או חלקו - אמנם נחוץ. גם נפתח על ידי כך פתח להערמה על ידי סלילה או ריצוף של שטחים, רק על מנת "להגדיל" את השטח אשר ייחשב ל"בניין". 10. טיעון המשיבה, כמו גישתו של בית המשפט המחוזי, מובילים אותנו לבחינה סובייקטיבית של השימוש בחלק קרקע אשר נסלל. על פי גישה זו, השימוש בפועל בקרקע צריך להכריע ולא ייעודה. אותם שטחים סלולים, אם הם משמשים את תכלית השימוש בבניין שבסמוך, יחשבו לבניין; ולמחרת, כשייעשה שימוש שונה במבנה והשטח הסלול לא ישמשו עוד, לא ייחשבו ל"בניין". מבחן זה אינו נראה לי. החוק נוקט בהגדרה נושא דיוננו מבחנים אובייקטיביים לשאלה מהי קרקע, ומתי תחדל להוות קרקע בהתבסס על בניין או בניינים שנבנו עליה. אין בחוק רמז לשוני בהגדרת "קרקע" בהתאם לשימוש שיעשה בה בפועל. המבחן בכגון דא צריך, לדעתי, להיות אובייקטיבי, דהיינו הייעוד והפוטנציאל הכלכליים של הקרקע הם שצריכים להכריע. בהתאם לכך גם השאלה אם בבניין עסקינן, צריכה להחתך על פי המבחן אם מדובר ב"בניין" כהגדרתו בחוק, ללא קשר לשאלת השימוש שנעשה בפועל על ידי בעל הקרקע במה ששנוי במחלוקת אם הוא "בניין" אם לאו. 11. ברע"א 1211/96 חברת תרשיש בע"מ נ' מנהל מס רכוש נתניה (פ"ד מט(1) 353), נדונה השאלה מהי יחידת מיסוי לפי החוק. החברה המערערת שם בקשה שייקבע, שחלקה סמוכה אותה חכרה לדורות, מהווה חלק מיחידת מס ביחד עם שתי חלקות נוספות, סמוכות, עליהן עמד מבנה אשר שימש כהיפר-מרקט. את אותה חלקה סמוכה חכרה המערערת כדי שתהווה מגרש חנייה לבאי ההיפר-מרקט. בית המשפט שם קבע, ברוב דיעות, שהחלקה הנוספת הינה יחידת מיסוי נפרדת, תוך שהוא דן בשאלה מהו המבחן לקביעת קרקעות סמוכות כיחידת מיסוי אחת. ענייננו בשאלה אחרת: מהו "בניין" לעניין הגדרת קרקע שבסעיף 1 לחוק. אך דברים שנאמרו שם, בדעת הרוב, יש להם השלכה לענייננו. כוונתי לדברים מהם עולה שבפרשנות החוק, ובבחינת השאלה אם קרקע פלונית חייבת במס אם לאו, יש לשים דגש על הבחינה האובייקטיבית. השופט חשין מתייחס בפסק דינו לשאלה אם יש להעדיף בקביעה מהי יחידת מיסוי את מבחן היעוד הכלכלי על פי תוכניות בניין החלות על הקרקע, המבחן האובייקטיבי; או שמא את מבחן השימוש הכלכלי בפועל, המבחן הסובייקטיבי. השופט חשין מעדיף את המבחן הראשון, באומרו: "מס המוטל על קרקע פנויה בתורת שכזו - זה דבר החוק - וחוק צודק ונכון הוא, לדעתנו, שההכרעה בשאלה אם תחוייב קרקע פנויה פלונית במס - או אם תינקה ממס בהיותה טפלה ל'בניין' - תוכרע בראש ובראשונה על פי פוטנציאל השימוש הגנוז בחלקה - כיחידה לעצמה - ועל פי קני מידה אוביקטיביים השווים לכל נפש. כך אף נמלט עצמנו מפעילות משפטית מלאכותית של בעלי קרקע ... מפירוש משפטי מלאכותי, או משימוש מלאכותי בקרקע אך כדי להינקות מתשלום מס" (בפיסקה 6 של פסק הדין). השופט מצא אף מרחיק לכת, וקובע, אם גם באימרת אגב, את המיבחן של הייעוד הכלכלי לא רק כעדיף, בדרך כלל, אלא כמבחן שתמיד יש להעדיפו על מבחן "השימוש בפועל". ואלה דבריו: "כשלעצמי, נוטה אני לדעה, שאת שורת החבות במס יש, לעולם, לגזור על פי אמת מידה אחידה, שתגשים את תכליתו של החוק (קרי: מיסוי אדמת בניין פנויה) ושתהא יפה לכל המקרים כולם. מבחן הייעוד הכלכלי של הקרקע מספק אמת מידה כזאת. לא כן מבחן ה'שימוש בפועל' בקרקע, שאיננו עצמאי ואובייקטיבי, אלא תלוי ומותלה בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה נתון ... מכאן, כי הבוחר להשתמש בקרקע שלא על פי ייעודה הכלכלי העצמאי והאובייקטיבי, עושה כן משיקול כדאיות עסקית, או בחירה אישית; וחבותו במס אינה אלא פועל יוצא מבחירתו". אם נחיל מיבחן זה להגדרת "קרקע" בחוק, הגדרה שעל פיה תוכרע שאלת החבות במס של המשיבה, חשוב ייעודה של הקרקע לבנייה על פי תוכנית הבנייה המחייבת ביחס לחלקות, ולא השימוש בפועל שעושה המשיבה בחלק של החלקות כמשרתות את מטרת השימוש בבניין לתעשייה. 12. המשיבה ביקשה להסתמך על פסק הדין ברע"א 7970/95 מוראבי נ' מנהל מס רכוש חיפה (תקדין עליון 97(1) 137) כתימוכין לעמדתה. שם מדובר היה בבניין בשטח של 156 מ"ר שעמד על חלקה בשטח של דונם. בית המשפט דחה את עמדת מנהל מס רכוש, אשר ביקש לראות בשטח של 400 מ"ר בלבד, אשר על חלקו מצוי הבניין, כיחידת מיסוי אחת, ואילו את יתרת השטח, בגודל של 600 מ"ר, ביקש לראות כיחידת מיסוי נפרדת. לא נדונה שם הגדרת "קרקע" ואף לא נדונה השאלה אם שטח סלול יכול להחשב כבניין. על פי פסק הדין שם, החלקה כולה הינה יחידת מיסוי אחת, ואין לחלקה לשתי יחידות מיסוי. נזכיר בעניין זה, שמדובר היה שם בקרקע אשר הינה יחידת רישום אחת בלישכת המקרקעין, וכי על פי קביעת בית המשפט שטח הקרקע כולו, אשר מסביב לבניין, הינו שטח בגודל סביר הדרוש ליחידת מגורים. אך מה שחשוב לחזור ולהדגיש הוא, שלא התעוררה השאלה ולא נפסק שם שחלק החלקה שאינו בנוי, או חלק מהשטח עליו סלולים שבילים או יצוק בטון, מהווים חלק אינטגרלי של הבניין העומד על החלקה. אין, על כן, בפסק דין זה, לסייע למשיבה. 13. על סמך כל האמור לעיל, מתקבל הערעור - פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל, ונקבע בזה שהשטחים הסלולים אינם "בניין", ועל כן, החלקות מהוות "קרקע" כמובנה בחוק. המשיבה תשא בהוצאות המערער בשתי הדרגות בסך 15,000 ש"ח ומע"מ. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' גולדברג : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, יד' בשבט התשנ"ח (10.2.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96089700. E09	[ "רע\"א 8970/96", "ע\"ש 451/95", "ש 28/93", "בע\"א 600/80", "דנ\"א 3962/93", "בע\"א 486/86" ]	5,820
1,680	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 97 / 3729 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים: 1. אסתר סבשינסקי 2. לאוניד סבשינסקי 3. יליזבטה סבשינסקי (קטינה) נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי החלטה העתירה תיקבע לדיון בפני הרכב למועד קרוב; ולא יאוחר מסוף חודש יולי. נציג היועץ המשפטי לממשלה יוזמן להגיב בכתב ולהשתתף בדיון. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. F02	[ "בג\"ץ 97" ]	5,821
2,622	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3729/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה(קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה לדחיית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד לורה מקסיק החלטה בפני בקשה לדחיית מועד דיון שנקבע ליום 8.10.97. כב' השופט מצא הורה בהחלטתו (מיום 29.6.97) לקבוע את העתירה לדיון עד סוף חודש יולי, ואולם בשל אי-המצאת מסמכים נדרשים לבית המשפט, ואי המצאת תגובת הפרקליטות לעותרים הדיון נדחה שוב. הרכב השופטים בראשות הנשיא ברק קבע כי העתירה תקבע לדיון בתחילת חודש ספטמבר. בשל אילוצי בית המשפט נקבע הדיון ליום 8.10.97. באת כוח העותרים מבקשת לדחות את מועד הדיון שכן באותו תאריך מתקיים דיון הוכחות בבית משפט השלום בפתח-תקוה. מהחלטת בית משפט השלום עולה כי הדיון יתקיים בשעה 11:30 ובו ידווח קצין המבחן לבית המשפט. בנסיבות שתוארו אין מקום לדחיה נוספת של המועד לדיון בעתירה. הדיון בעתירה יתקיים ביום 8.10.97 בשעה 09:00. הדיון יהיה הדיון הראשון ביום הדיונים כך שבאת כוח העותרים תוכל להגיע במועד לבית משפט השלום בפתח תקוה. ניתנה היום, כ"ח באלול תשנ"ז (30.9.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. P05	[ "בג\"ץ 3729/97" ]	5,822
11,962	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3729 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה(קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם העותרים: עו"ד לורה מקסיק החלטה הבקשה אינה מתיישבת עם האמור בסעיף 5 לעתירה. כמו כן, על-פי סעיף 6 לעתירה, לעותרים ילדים בוגרים, אשר יכולים לסייע בידם בתשלום האגרה. הבקשה נדחית. האגרה תשולם תוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ז בסיון תשנ"ז (22.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. Q01	[ "בג\"ץ 97" ]	5,823
12,451	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3729/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש העותר ות : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה (קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה למתן צו עשה תאריך הישיבה: כ"ד בתמוז התשנ"ז ( 29.07.97 ) בשם העותר ות: עו"ד לורה מקסיק בשם המשיב : עו"ד יוכי גנסין החלטה עם פתיחת הדיון נמסר לנו כי באת כוח העותרות לא קיבלה את תשובת המדינה. בנסיבות אלה אנו דוחים המשך שמיעת העתירה למועד חדש שייקבע על ידי המזכירות בתחילת חודש ספטמבר. רשמנו הצהרת באת כוח המדינה כי כל עוד העתירה תלויה ועומדת לא יבוצע צו הגירוש כנגד העותרות. ניתנה היום, כ"ד בתמוז התשנ"ז (29.07.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. A03 /דז/	[ "בג\"ץ 3729/97" ]	5,825
14,714	ב בית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 3729/97 - ג' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקשים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה נגד המשיב ה: משרד הפנים, מנהל האוכלוסין בקשה לצרוף עותר ים נוספים החלטה זוהי בקשה לצרוף עותרים נוספים לעתירה. העתירה הוגשה ב6/97- והחלה להישמע, היא קבוע להמשך שמיעה ליום 15.1.98. לא ברור באיזו מידה העובדות והטענות זהות ולא ברור אם העותרים המקוריים מסכימים לצרוף. לפיכך, על המבקשים להגיש עתירה נפרדת אם רצונם בכך, ואם יגישו כזו תובא העתירה החדשה בפני ההרכב שישמע את העתירה המקורית, כאמור. ניתנה היום, ל' בכסלו תשנ"ח (29.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. J07	[ "בג\"ץ 3729/97" ]	5,826
18,178	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3729/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה(קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ז בתשרי תשנ"ח (8.10.97) בשם העותרים : עו"ד מקסיק לורה בשם המשיב : עו"ד גב' גנסין החלטה גב' גנסין קבלה על עצמה לבדוק את המסמך הנוסף שהעותרים הגישו. לאחר מכן מוסכם שינהגו באופן הבא: המשיבים יזמינו את העותרים עם פרקליטתם לשימוע נוסף. לקראת השימוע יהיו המשיבים מוכנים להעמיד לרשות העותרים כל חומר רלבנטי שברשותם. בתום השימוע יגישו המשיבים מסמך מסכם של עמדתם. המזכירות תקבע את הדיון בעתירה לבקשת המדינה או תוך שלשה חדשים, לפי המוקדם. ניתן היום ז בתשרי תשנ"ח (8.10.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. B06	[ "בג\"ץ 3729/97" ]	5,827
24,490	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3729/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה (קטינה) נגד המשיב : משרד הפנים, מנהל האוכלוסין עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"א באדר התשנ"ח ( 19.03.98 ) בשם העותרים : עו"ד לורה מקסיק בשם המשיב : עו"ד יוכי גנסין החלטה צו-על-תנאי כמבוקש. 45 יום לתשובה. ראוי שהעותרת תנצל הזמן לקבלת נתונים נוספים באשר לטענה בדבר יהדותה. ניתנה היום, כ"א באדר התשנ"ח (19.03.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. A11 /דז/	[ "בג\"ץ 3729/97" ]	5,828
26,325	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3729/97 - ה' בפני: כב' השופט י' גולדברג העותרים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה(קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה חוזרת לצרוף עותר ים החלטה על העותרים לפעול בדרך שנקבעה בהחלטת בית המשפט מיום 29.12.97, היינו להגיש עתירה חדשה. ניתנה היום, כ"ה בטבת תשנ"ח (23.1.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. R09	[ "בג\"ץ 3729/97" ]	5,829
27,090	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3729/97 - ח' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה(קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרים: עו"ד מקסיק לורה בשם המשיב: עו"ד יוכי גנסין החלטה בפני בקשה לקביעת מועד דיון בעתירה שעניינה צו של המשיב המבטל אשרת העולה ואזרחותם של העותרים. העתירה הוגשה ביום 18.6.97. כב' השופט א' מצא קבע בהחלטתו (מיום 29.6.97) כי העתירה תדון בפני הרכב במועד קרוב ולא יאוחר מחודש יולי. ביום 29.7.98 התקיים דיון בפני כב' הנשיא א' ברק וכב' השופטים י' טירקל וד' ביניש. כיון שהתברר שבאת כוח העותרים לא קיבלה את תשובת המדינה נדחה הדיון. בהחלטת ההרכב נקבע כי יקבע מועד חדש לתחילת חודש ספטמבר. בעקבות החלטה זו (והחלטה נוספת שנענתה לבקשה לדחות המועד בחודש נוסף), נקבעה העתירה לדיון ליום 8.10.97. בדיון שהתקיים בפני כב' המשנה לנשיא והשופטים מ' חשין וי' טירקל נקבע, בעקבות הסכמת הצדדים, כי המשיב יקיים שימוע לעותרים ולאחר מכן יקבע דיון בעתירה לבקשת המדינה או תוך שלושה חודשים, לפי המוקדם. נקבע דיון ליום 15.1.98, אולם, הצדדים בקשו דחיית המועד לאור שימוע נוסף שהמשיב התכוון לקיים לעותרים. המועד נדחה והדיון התקיים ביום 19.3.98 בפני הרכב בראשות כב' הנשיא והשופטים ד' דורנר וד' ביניש. בדיון הוצא צו על תנאי כמבוקש ונקבע כי המשיב יגיש את תגובתו תוך ארבעים וחמשה ימים. המועד חלף מזמן ותצהיר תשובה לא הוגש. בנסיבות אלו בהן ראו שופטי בית-משפט זה דחיפות בבירור העתירה, ואף הוצא צו על תנאי יש מקום לקביעת העתירה לדיון. הדיון בעתירה יתקיים ביום 5.11.98 בשעה 09:00. המשיב יגיש תצהיר תשובה עד ליום 21.10.98. המזכירות תודיע החלטה זו טלפונית ובאמצעות הפקסימיליה. ניתנה היום, י"ז בתשרי תשנ"ט (7.10.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. P13	[ "בג\"ץ 3729/97" ]	5,830
39,569	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3729/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. אסתר סבשינסקי 2. לאוניד סבשינסקי 3. יליזבטה סבשינסקי (קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ט"ז בחשוון תשנ"ט (5.11.98) בשם העותרת: עו"ד לורה מקסיק בשם המשיב: עו"ד יוכי גנסין ה ח ל ט ה נראה לנו כי התשתית העובדתית טעונה השלמה בשתי נקודות עיקריות: (א) אימות הרישום בארכיון המרכזי של טג'יקיסטאן, בעיר דושנבה, שעל יסודו ניתן לעותרת 1 האישור הארכיוני מיום 16.6.93. האישור המקורי מצוי בידי באת-כוח העותרים. תיאורו של המסמך מצוי בהודעת העותרים "הצגת מסמכים בתיק" שהוגשה לבית המשפט ביום 16.9.97 (פיסקה 2); והעתקו וכן תרגומו מצורפים להודעה. (ב) בירור שמטרתו להשיג תעודת לידה או מירשם תושבים מקורית או משוחזרת, אם מרוסיה ואם מטג'יקיסטאן, המעידה על היותה של העותרת 1 יהודיה. בירור זה ניתן לערוך באמצעות הקונסוליות של רוסיה וטג'יקיסטאן בישראל, או באמצעות הקונסוליות של ישראל במדינות האמורות. כדי לאפשר לבאות-כוח הצדדים להשלים את הדרוש הננו דוחים את המשך הדיון בעתירה. מועד חדש ייקבע בפנינו לקראת סוף ינואר 1999. לקראת המועד שייקבע להמשך הדיון יגישו שני הצדדים הודעות משלימות. ניתנה היום, ט"ז בחשוון תשנ"ט (5.11.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. F14	[ "בג\"ץ 3729/97" ]	5,831
47,781	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3729/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. אסתר סבשינסקי 2. לאוניד סבשינסקי 3. יליזבטה סבשינסקי (קטינה) נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו על-נתאי תאריך הישיבה: כ"א באלול התשנ"ט (2.9.99) בשם העותרים: עו"ד לורה מקסיק בשם המשיב: עו"ד יוכי גנסין ה ח ל ט ה בטרם נחליט בעניינה של העתירה - אם לגופה ואם לעניין עצם הצורך להכריע בה - הינו מבקשים משר הפנים להודיענו עמדתו ביחס להענקת מעמד של תושבות לעותרות, וזאת לאור התקופה הארוכה של ישיבתן בישראל וללא קשר לבדיקת צדקת ההחלטה לבטל את זכאותן לאזרחות לפי חוק השבות. המזכירות תקבע את העתירה בפנינו בעוד כחודשיים ולקראת מועד הדיון תוגש לנו הודעה משלימה על-ידי פרקליטות המדינה. ניתנה היום, כ"א באלול התשנ"ט (2.9.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. F18	[ "בג\"ץ 3729/97" ]	5,832
49,225	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3729/97 - י"א בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. אסתר סבשינסקי 2. ליאוניד סבשינסקי 3. יליזבטה סבשינסקי (קטינה) 4. תמרה קלוצ'קוב 5. גינדי קלוצ'קוב נגד המשיב : שר הפנים בקשה (בהסכמה) לדחיית מועד דיון החלטה לדחות את מועד הדיון כמבוקש. באי-כוח הצדדים מתבקשים לעדכן את בית המשפט בשאלת הצורך לקבוע מועד לדיון, לפני יום 31.12.99. ניתנה היום, א' כסלו תש"ס (10.11.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. F22	[ "בג\"ץ 3729/97" ]	5,833
50,946	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3729/97 - ט' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה(קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה לדחית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד לורה מקסיק החלטה בפני בקשה לדחיית מועד דיון בעתירה הקבוע ליום 31.1.99. דיון זה הוא דיון המשך שנקבע בהתאם להחלטת ההרכב שדן בעתירה מיום 5.11.98 במטרה לאפשר לצדדים להשלים את התשתית העובדתית במספר נקודות. באת כוח העותרים מבקשת, בהסכמה, לדחות הדיון בשל כך שטרם קיבלה מסמכים הנדרשים לה להשלמת התשתית העובדתית כנדרש. הדיון שנקבע ליום 31.1.99 יידחה. באת כוח העותרים תודיע לבית המשפט עד ליום 1.3.99 האם יש מקום לקבוע העתירה לדיון. מועד חדש לדיון יקבע בעקבות הודעת הצדדים. ניתנה היום, י"ח בטבת תשנ"ט (6.1.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. P15	[ "בג\"ץ 3729/97" ]	5,834
52,729	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3729/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרת: אסתר סבשינסקי נ ג ד המשיב: משרד הפנים בקשה בהסכמה לדחיית מועד דיון בשם העותרת: עו"ד לורה מקסיק בשם המשיב: עו"ד דנה בריסקמן ה ח ל ט ה לדחות כמבוקש. יש לקבוע, בפני אותו הרכב, לאחר תיאום עם שופטי ההרכב. ניתנה היום, כא' בחשון תש"ס (31.10.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי A 372997	[ "בג\"ץ 3729/97" ]	5,835
59,270	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3729/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקשים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה(קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה לדחית מועד דיון בשם המבקשים: עו"ד לורה מקסיק החלטה בהחלטה מיום 6.1.99 קבעתי, כי המבקשים יודיעו לבית המשפט כאשר יהיו מוכנים לדיון בעתירה. באת-כוח המבקשים הגישה בקשה לדחיית מועד דיון. בבקשה מציינת באת-כוח המבקשים, כי עדיין אין בידיה המסמכים הדרושים. על כן, אני חוזרת ומורה לבאת-כוח המבקשים להודיע לבית המשפט כאשר התיק יהיה בשל לדיון. רק אם תתקבל הודעה כאמור, יקבע התיק לדיון. ניתנה היום, ו' בניסן תשנ"ט (23.3.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. P16	[ "בג\"ץ 3729/97" ]	5,836
76,301	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3729/97 - י"ד בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה(קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד לורה מקסיק החלטה לבקשת העותרים, אני מורה על מחיקת העתירה, ללא צו להוצאות. ניתנה היום, ט"ו באדר א' תש"ס (21.2.2000). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. P23	[ "בג\"ץ 3729/97" ]	5,838
1,681	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"פ 97 / 1385 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערת : אמסלם חנה נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה לקביעת מועד דיון בשם המערערת: עו"ד יוסף שפירא החלטה הערעור הוגש בתאריך 2.3.97 ונקבע לדיון לתאריך 12.6.97. אין מקום להקדמה נוספת של הדיון, שמשמעותה לכל היותר הקדמה בשבוע-שבועיים. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ט"ז בניסן תשנ"ז (20.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013850. Q01	[ "ע\"פ 97" ]	5,839
5,241	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 97 / 1385 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערער ת : אמסלם חנה נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 11.9.96 בת"פ 524/96 תאריך הישיבה: ז בסיון תשנ"ז (12.6.97) בשם המערער ת: עו"ד יוסי שפירא בשם המשיב ה: עו"ד איימי פלמור הרץ בשם שירות המבחן: הגב' חנה אטקס פסק-דין פרקליט המערערת העמיד את הערעור אך על חומרת העונש. שירות המבחן הציע לנו להפחית הפחתה סמלית בעונש על מנת לעודד את המערערת לקראת יציאתה מבית הסוהר. אף כי העונש בעקרון אינו נראה לנו חורג ממדיניות הענישה המקובלת, הרי בהתחשב בנתונים המפורטים בתסקיר המשלים שהוגש לנו, נראה לנו שמן הראוי שהמערערת תזכה להקלה סמלית. אנו מעמידים את עונש המאסר בפועל שהושת על המערערת על 21 חדשים תחת 24 חדשים. המאסר על תנאי שהושת על המערער בבית המשפט המחוזי לתקופה של שנתיים בעינו יעמוד. ניתן היום ז בסיון תשנ"ז (12.6.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013850. B02	[ "ע\"פ 97" ]	5,840
1,682	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3898/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כב' השופט י' גולדברג המערער : ריאד חלאוי עג'לוני נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.2.96 בת.פ. 106/95 שניתן על ידי כבוד השופטת שידלובסקי אור תאריך הישיבה: כז באלול תשנ"ז (29.9.97). בשם המערער : עו"ד נסאר אברהים בשם המשיב ה: עו"ד אריה פטר בשם שירות המבחן: גב' ויקי שרזמן פסק-דין לא מצאנו ממש בערעור ואנו דוחים אותו. ניתן היום כז באלול תשנ"ז (29.9.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96038980. B01	[ "ע\"פ 3898/96" ]	5,841
1,685	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7696/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר המערער : אחמד סעיד אבו סיטה נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 31.7.96 בת"פ 87/95 שניתן על ידי כבוד השופט י' טימור תאריך הישיבה: ל' באב התשנ"ז (2.9.97) בשם המערער: עו"ד לילוף יוסף בשם המשיבה: עו"ד אורלי מוראל בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' חנה אטקס פסק-דין בגין שהות לא חוקית בישראל והחזקת 8 ק"ג קנבוס נדון המערער לשלוש שנות מאסר ולשנתיים מאסר על תנאי בתנאים אותם קבע בית המשפט. בשל חומרת העבירה, ועל רקע הרשעותיו הקודמות של המערער, בגינן נדון לעונש מאסר, העונש שהוטל על המערער אינו מצדיק התערבות. הערעור נדחה. ניתן היום, ל' באב התשנ"ז (2.9.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076960. E02	[ "ע\"פ 7696/96" ]	5,845
1,689	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2150 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. לבנון אורי 2. חב' שוק חקלאי בע"מ נגד המשיב : יצחק שלמה בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשים: עו"ד אריה לין החלטה יש לשלוח הודעה על קביעת גובה הערבון כמקובל, על-פיה ניתן להפקיד גם ערבות בנקאית, כמפורט שם. ניתנה היום, א' בניסן תשנ"ז (8.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021500. Q01	[ "רע\"א 97" ]	5,848
9,840	ב בית המשפט העליון רע"א 2150/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. לבנון אורי 2. חב' שוק חקלאי בע"מ נגד המשיב : יצחק שלמה בקשה למחיקת ערעור בשם המבקשים: עו"ד אריה לין החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"ט בתשרי תשנ"ח (20.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021500. O05	[ "רע\"א 2150/97" ]	5,849
12,632	בית המשפט העליון רע"א 97 / 2150 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. לבנון אורי 2. חב' שוק חקלאי בע"מ נגד המשיב : יצחק שלמה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בפני כבוד השופט אמינוף מיום 5.3.97 בשם המערערים: עו"ד אריה לין החלט ה ה ח ל ט ה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. ביחוד יתייחס המשיב לטענת היריבות. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתן היום י בניסן תשנ"ז (17.4.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021500. B02	[ "רע\"א 97" ]	5,850
13,876	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 2150 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשים: 1. לבנון אורי 2. חב' שוק חקלאי בע"מ ע"י ב"כ עו"ד א. לין נגד המשיב : יצחק שלמה ע"י ב"כ עו"ד י. אלברק בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 5.3.97 בת.א. 511/97, המרצה 3643/97 שניתנה על ידי כבוד השופט אמינוף החלטה מתבקשת תשובת המשיב לא לעניין עצם הטלת העיקול וסכומו, אלא לשאלה האם ומדוע יש צורך לעקל "את כל הכספים הנכסים והזכויות של המשיבים המצויים בידי המחזיקים". על אף שהעיקול מוגבל בסכום, נראה לכאורה כי היקף וסוג הנכסים עליו הוא מוטל, לאור הקושי בהפרדה בין הטלתו על כל הנכסים והגבלתו בסכום, רחב מידי. ב"כ הצדדים מתבקשים לבוא בדברים באופן שיומצאו על ידי המשיבים בטחונות הולמים שמחד יבטיחו את אפשרות ההוצאה לפועל אם יינתן פסק דין נגד המבקשים ומאידך לא יכביד יתר על המידה ושלא לצורך על המבקשים. התשובה תינתן תוך 15 יום מהיום והצדדים יבואו בדברים בתוך אותו מועד. ניתנה היום, כ"ז באייר תשנ"ז (3.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021500. J04	[ "רע\"א 97" ]	5,851
1,691	ב בית המשפט העליון ע"א 5958/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : מנחם ליברמן נגד המשיב : פקיד השומה נתניה בקשה למתן ערובה אחרת בשם המערער: עו"ד ש. אריאלי בשם המשיב: עו"ד עמנואל לינדר החלטה לנוכח סכום ההוצאות שפסקה הערכאה הראשונה, אני מחליטה להפחית את סכום הערבון ולהעמידו על סך 10,000 ש"ח. איני סבורה, כי יש מקום להמרת הערבון בערבות צד ג' שכן המערער משתכר מעבודתו סכום נאה. עוד יש להוסיף, כי לא הובהר נושא תמיכת המערער בילדיו או תמיכתם בו, מקום מגוריו של המערער, בעלותו במכונית וכיוצא באלה נושאים אשר יאירו בבירור את מצבו הכלכלי. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ד בחשון תשנ"ח (24.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059580. O02	[ "ע\"א 5958/97" ]	5,853
9,962	ב בית המשפט העליון ע"א 5958/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : מנחם ליברמן נגד המשיב : פקיד השומה נתניה בקשה למתן ערובה אחרת בשם המערער: עו"ד שמואל אריאלי החלטה לתגובת המשיב אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059580. O01	[ "ע\"א 5958/97" ]	5,854
19,318	ב בית המשפט העליון ע"א 5958/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מנחם ליברמן נגד המשיב : פקיד השומה נתניה בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד רפי קיציס החלטה לתגובת המשיב תוך שבעה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, ח' בשבט תשנ"ח (4.2.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059580. O03	[ "ע\"א 5958/97" ]	5,855
51,701	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5958/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערער : מנחם ליברמן נגד המשיב : פקיד השומה נתניה ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 31.7.97 בעמ"ה 109/92 שניתן על ידי כבוד השופטת ב. אופיר תום תאריך הישיבה: כו באלול תשנ"ט (7.9.99) בשם המערער : עו"ד אריאלי שמואל בשם המשיב : עו"ד עמנואל לינדר פסק-דין על יסוד הממצאים העובדתיים שנקבעו בבית המשפט המחוזי אין לנו אלא לדחות את הערעור ואנו דוחים אותו. לפנים מן הדרוש ברצוננו להעיר: מתנהלים הליכי הוצאה לפועל שבגדרם טענת הנושה היא שהסכם הפשרה בין בעלי הדין בוטל והתוצאה היא שהחוב גדול יותר. המעוניין בכך רשאי, אם ברצונו לעשות כן, לנקוט בהליכים שבהם יהיו מעורבים הנוגעים בדבר על מנת לקבוע מה שיעור החוב באופן שיקשור במעשה בית דין את כל בעלי הדין המעורבים בדבר. הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב שכ"ט עו"ד 10,000.- ש"ח. ניתן היום כו באלול תשנ"ט (7.9.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059580. B05	[ "ע\"א 5958/97" ]	5,856
60,686	ב בית המשפט העליון ע"א 5958/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : מנחם ליברמן נגד המשיב : פקיד השומה נתניה סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות, גודל גופן 11, תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא. 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערער. 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, ט"ז בשבט תשנ"ט (2.2.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059580. P04	[ "ע\"א 5958/97" ]	5,857
1,693	ב בית המשפט העליון על"ע 758/94 על"ע 863/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט ת' אור המבקש: עו"ד ד"ר שמואל סעדיה נ ג ד המשיב: לישכת עורכי הדין בקשה לעיון נוסף החלטה בקשת המבקש היא, שנעיין עיון נוסף בפסק הדין ניתן על ידינו ביום 21.9.97. אין כל יסוד לבקשה זו, והיא נדחית. למעלה מהדרוש, נפנה את תשומת ליבו של המבקש לאמור בפיסקה 5 של פסק הדין, על פיה נדחות כל טענותיו בעלות אופי דיוני של המבקש. ניתן היום, ו' בתשרי התשנ"ח (7.10.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 94008630. E01	[ "על\"ע 758/94", "על\"ע 863/94" ]	5,858
10,403	בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 97 / 1632 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העורר : שטרנהיים יעקב נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א' משאלי), מיום 12.2.97, בב"ש 2813/96, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו בת"פ 368/96. תאריך ישיבה: י באדר ב תשנ"ז (19.3.97) בשם העורר: עו"ד עאמר בשם המשיבה: עו"ד אלף החלטה בערר זה אין כל ממש. העורר מואשם בשורה של עבירות על-פי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג1973-. מדובר בעיסקאות בהיקף גדול בסם מסוכן מסוג קוקאין ואין חולק כי בהתקיים ראיות לכאורה מספיקות ראוי לעצור את העורר עד תום הליכי המשפט. טענת הסניגור היא, כי הראיות שבידי התביעה אינן מספיקות למעצר. טענה זו יש לדחות. התביעה הציגה תשתית ראייתית משכנעת, שבמרכזה עדות שותפו לעבירה של העורר. עדות זו אינה עומדת לבדה. היא נתמכת על-ידי ראיות אובייקטיביות - תדפיסי שיחות טלפון, הודאות במשטרה של בעלי המועדון שבאחד מהתאים שבו, אשר הושכר לעורר,נמצא סם מסוכן וכן נתגלתה באותו תא מעטפה הנושאת טביעת אצבע של העורר. ראיות אלה דיין בעוצמתן להצביע על סיכוי סביר להרשעה. הערר נדחה. ניתנה היום, י באדר ב תשנ"ז (19.3.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "ש 2813/96" ]	5,860
1,696	בית המשפט העליון רע"ב 97 / 1899 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: אל דיסי ריאד נגד המשיב ה : ועדת השחרורים - שירות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע.ש. 1081/96, מיום 6.3.97, שניתנה על ידי כבוד הנשיא י. אברמוביץ והשופטים: ג. גינת, מ. הס בשם המבקש: עו"ד לאה צמל בשם המשיבה: עו"ד דינה זילבר החלטה 1. המבקש הורשע בדין בהשתייכות לארגון החזית העממית, יצור חומר נפץ והטמנת מטען חבלה. הוא נדון למאסר בפועל של שבע שנים. ביום 30.4.96 נערך דיון בפני וועדת השחרורים בו נתבקש שחרורו המוקדם. בדיון זה הוקרא חלקו הגלוי של דו"ח השב"כ אודות המבקש. בדיון נכחה גם באת כוחו. בקשתה היתה, כי יובאו בפני הוועדה מנסחי הדו"ח לשם חקירתם. 2. ביום 20.5.96 ניתנה ההחלטה בענינו של המבקש. המבקש ביקש כי יותר לבאת כוחו לחקור את מנסחי הדו"ח, הוועדה בהחלטתה דחתה בקשה זו וציינה כי למרות כפיפותה לכללי הצדק הטבעי, אין הוועדה כפופה לכל כללי הראיות הרגילים. הוועדה גם דחתה את הטענה לפיה מוזמנים תדיר אנשי שב"כ לחקירה על דוחות שערכו. למרות קביעה זו של הוועדה, ולפנים משורת הדין, החליטה הוועדה לזמן את נציג השב"כ להופיע בפני הוועדה בלבד ולהשיב לשאלותיה. 3. ביום 17.6.96 הופיע נציג השב"כ בפני הוועדה. בו ביום, ניתנה החלטה סופית בענינו של המבקש. הוועדה קבעה, כי לאחר ששמעה את ענינו של המבקש וחקרה את כותב דו"ח השב"כ, אין מקום להיעתר לבקשה לשחרור מוקדם. הוועדה ציינה כי אמנם מדובר במאסר ראשון של המבקש, אך מאידך הורשע המבקש באישומים חמורים. על יסוד דו"ח השב"כ הוסיפה הוועדה וציינה, כי ישנו חשש כי גם בהווה ובעתיד נשקפת סכנה מן המבקש. כן צויין, כי המבקש השתייך לארגון טרור, וכי בהיותו תושב ירושלים חב הוא חובת נאמנות למדינת ישראל, "על כל המשתמע מכך". 4. על החלטה זו הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בנצרת. בפסק הדין מיום 6.3.97, נדחתה עתירתו. דעת הרוב ציינה, כי אכן אין כל מניעה להמציא לוועדת השחרורים דו"ח חסוי של השב"כ, וכי אכן לא היה כל מקום לאפשר חקירת עורך הדו"ח. כן צויין, כי למרות הדו"חות החיוביים על התנהגות המבקש בכלא, הרי שמן המידע המודיעיני ברור, כי שחרורו מהווה סכנה לשלום הציבור וכי גם בתקופת מאסרו ממשיך המבקש להשתייך לארגון חבלני ולפעול בגדרו. כן דחה בית המשפט את הטענה לפיה הופלה המבקש לרעה, בשעה שמפעילו שוחרר בטרם עת. בית המשפט ציין בענין זה, כי מפעילו של המבקש שוחרר במסגרת משא ומתן מדיני, ולפיכך אין הנדון מהווה ראיה. לפיכך, נדחתה עתירת המבקש. בדעת המיעוט צויין, כי אמנם אין מקום להתערב בהחלטת וועדת השחרורים אולם בהליך בפני הוועדה נפלו פגמים מספר. עיקרם - אי חקירת מחבר דו"ח השב"כ על ידי המבקש; אי רישום פרוטוקול מפורט של החקירה על ידי הוועדה; אי ציון דבריו של המבקש בפני הוועדה וסודיות יתירה של פרטים בדו"ח השב"כ. כן צויין, כי אין לייחס משקל למידע המובא בדו"ח השב"כ ככל שהוא מתייחס למידע שנאסף על ידי זרוע מודיעין אחרת. במצב כזה, נטען, כי יש להביא לחקירה את אוסף המידע המקורי. 5. על החלטה זו מונחת בפני בקשת רשות ערעור. טענתה העיקרית של באת כוח המבקש הינה, כי מן הדין והצדק לאפשר חקירתו של נציג השב"כ בפני וועדת השחרורים. לדידה, היעדר חקירה כאמור משמעותו פגיעה בכללי הצדק הטבעי, עליהם אמונה וועדת השחרורים. 6. לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. 7. הוועדה שמעה את נציג השב"כ ואף חקרה אותו לפנים משורת הדין. באזנה בין השיקולים השונים, לרבות חוות הדעת החיובית ולרבות נסיבותיו האישיות, החליטה הוועדה כי אין מקום לשחרור מוקדם של המבקש. משכך הם פני הדברים, אין אני מוצא פגם וחוסר סבירות היורד לשורש החלטת הוועדה, שיש בו כדי ליתן רשות ערעור בפני בית משפט זה (ראה: רע"פ 2410/93 מדינת ישראל נ' רוני לוי , פ"ד מז(3) 802). לפיכך דין הבקשה להידחות. ניתנה היום, י"ד בסיון התשנ"ז (19.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97018990. A04 /דז/	[ "רע\"ב 97", "ש. 1081/96", "רע\"פ 2410/93" ]	5,861
1,776	בבית המשפט העליון רע"ב 97 / 1899 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקש : אל דיסי ריאד נגד המשיב ה : שב"ס בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם המבקש: עו"ד ל. צמל החלטה פטור מאגרה. ניתנה היום, ט"ז באדר ב' תשנ"ז (25.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97018990. Q01	[ "רע\"ב 97" ]	5,862
1,698	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4313/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : ד"ר מוחמד נאיף חאג' נגד המשיבים : 1. שר הבריאות 2. ועדה לפי סעיף 44 לפקודת הרופאים בקשה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים החלטה לתגובת המדינה בתוך שבעה ימים ממועד ההמצאה. ניתנה היום, ט בתמוז התשנ"ז (14.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043130. L01	[ "בג\"ץ 4313/97" ]	5,864
10,172	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4313/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : ד"ר מוחמד נאיף חאג' נגד המשיבים : 1. שר הבריאות 2. ועדה לפי סעיף 44 לפקודת הרופאים עתירה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים החלטה להרכב של שלושה. בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה יוזמן לדיון והוא רשאי להשלים תגובתו בכתב. ניתנה היום, כג באלול תשנ"ז (25.9.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043130. L02	[ "בג\"ץ 4313/97" ]	5,865
14,431	ב בית המשפט העליון בג"ץ 4313/97 - ב' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר : ד"ר מוחמד נאיף חאג' נגד המשיבים : 1. שר הבריאות 2. ועדה לפי סעיף 44 לפקודת הרופאים עתירה למתן צו בינ יים החלטה לא מצאתי הצדק למתן צו ביניים לעת הזו. היום, ב' בחשוון תשנ"ח (2.11.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043130. G03	[ "בג\"ץ 4313/97" ]	5,866
28,205	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4313/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר העותר : ד"ר מוחמד נאיף חאג' נגד המשיבים : 1. שר הבריאות 2. ועדה לפי סעיף 44 לפקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז1976- תאריך הישיבה: ד' באב תשנ"ח (27.7.98) בשם העותר : עו"ד חסן דבאח, עו"ד יונתן גינת בשם המשיבים : עו"ד דנה בריסקמן פ ס ק - ד י ן טענות העותר נגד העמדתו לדין משמעתי על-פי כתב-קובלנה חדש, לאחר שכתב הקובלנה המקורי שהוגש נגדו בוטל, ראויות להתברר בפני ועדת המשמעת. בפתח ההליך המשמעתי העלה בא-כוח העותר טענות אלו בפני ועדת המשמעת, אך הוועדה דחתה את טענותיו. בינתיים סיימה התביעה את פרשת ראיותיה. באת-כוח המשיבים מודה, וכך גם נראה לנו, כי בידי בא-כוח העותר לחזור ולהעלות את כלל טענותיו, לעניין תקינות ההחלטה בדבר חידוש הקובלנה, לרבות טענות הנובעות מן הראיות שנשמעו בפני ועדת המשמעת עד לשלב זה. אם יעלה העותר את טענותיו בפני ועדת המשמעת יהיה על הוועדה לחזור ולהחליט בהן, אם בהחלטה נפרדת ואם במסגרת החלטתה בקובלנה. להסרת ספק נוסיף כי בדיקת טענות שהן בגדר ביקורת על תקינותה המינהלית של ההחלטה בדבר העמדה לדין גם היא בגדר סמכותה של ועדת המשמעת. תוך שמירת זכותו לחזור ולפנות לבית-משפט זה, אם תימצא לו עילה לכך, חזר בו העותר מן העתירה והיא נדחית. ניתן היום, ד' באב תשנ"ח (27.7.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043130. F04	[ "בג\"ץ 4313/97" ]	5,867
1,701	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 2876/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בק ש: בנק חקלאות לישראל בע"מ על ידי ב"כ א. דרורי נגד המשיבים : 1. משמרת-מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ ע"י ב"כ עו"ד א. אור 2. מושב השרון ועמק חפר-אגודה חקלאית מרכזית שיתופית ע"י ב"כ עו"ד י. דנאי 3. בנק הפועלים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מ. גלר 4. בנק לאומי לישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ע. רייף 5. קרן-איזון 6. מת"מ (בפירוק) ע"י ב"כ עו"ד א. שביט בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ 613/96 שניתנה ביום 1.4.97 על ידי השופטת ר. שטרנברג-אליעז החלטה 1. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לפיה נדחתה עתירת המבקש (להלן - הבנק) לביטול החלטת המשקם לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב - 1992 (להלן - חוק ההסדרים) מיום 12.2.96 (להלן - ההחלטה). ההחלטה מאשרת הסדר מיוחד לפירעון חובות המשיב 1 (להלן- המושב) לנושיו (להלן - ההסדר). כל הנושים של המושב הסכימו להסדר, למעט הבנק, שהוא נושה מובטח באיגרת חוב שהחוב לזכותו עומד על כ- 35% מכלל החובות. תחת זאת ביקש הבנק למנות כונס נכסים מטעמו, על נכסי המושב. 2. ההסדר גובש בעבודה של צוות היגוי שמונה מטעם המשקם ואשר כלל את נציגי הנושים לרבות הבנק. עיקרו של ההסדר הוא פיצול חלקות החברים במושב, הקצאת חלקות נוספות וסילוק חובות של "חברים סרבנים" מתוך החלקות שתתקבלנה מן הפיצול וכן, הפחתה נוספת בשיעור של 14.3% מן החוב הבסיסי מעבר ל- 20% שהופחתו לפי סעיף 15(א) לחוק ההסדרים (ההפחתה חלה באופן יחסי על כל הנושים). 3. הבנק פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול החלטת המשקם בטענות של חריגה מסמכות וטעות גלויה על פני הפסק, וכן בטענה כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון טענותיו להסדר אחר. כן התבקש בית המשפט על ידי הבנק, למנות כונס נכסים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה על הסף בקובעו כי הבנק מנוע מלבקש לבטל את החלטת המשקם לאחר שקיבל כספים לפי ההסדר שאושר, שכן בהתנהגותו זו יש משום הסכמה לקבל את ההסדר שאושר בהחלטה ואין הבנק רשאי ליהנות מפירות חלקה האחד של ההחלטה ולבקש לבטל חלק אחר ממנה. 4. בבקשת רשות הערעור טוען הבנק כי התנגד לכל אורך הדרך להסדר, כי דחיית הבקשה מחמת מניעות אינה מבוססת מבחינה עובדתית וכי הכספים שקיבל הבנק אינם כספים שהתקבלו בקופה עקב הפעלתו של ההסדר, אלא כספים שהצטברו בקופה עקב תשלום חובות של חברי המושב ומכוח החלטה מאוחרת של המשקם (מיום 14.7.96). לגופו של עניין טוען הבנק כי המשקם אינו מוסמך להורות על הפחתה נוספת של החוב הבסיסי בשיעור של 14.3% מעבר ל20%- המותרים בהפחתה, מבלי לקבל את הסכמת כל הנושים לכך. 5. לאחר שעיינתי בבקשתו המפורטת של הבנק על נספחיה, ובתשובות המשיבים, לא מצאתי שיש מקום ליתן רשות ערעור. לא נראה לי שיש להתערב בקביעת בית משפט קמא לפיה אין להפריד - כטענת הבנק - בין הסכומים שקיבל הבנק לפי החלטת המשקם מיום 14.7.96 מתוך תשלום חובות החברים לקופה, לבין ההסדר. החלטה זו היא מאוחרת להחלטת המשקם מיום 12.2.96 המאשרת את ההסדר. את ההחלטה המאוחרת יש לראות על רקע ההסדר הכולל וכחלק ממנו. מהחלטה נוספת של המשקם מיום 11.5.95, עולה, כי הכספים שהצטברו בגין תשלומי חוב של חברים באגודה באים במסגרת ההסדר. מסקנה זו מתחייבת גם מהגיונם של דברים. מדובר בחייב שהוא חדל פירעון ויש לפרוע את חובותיו לכלל הנושים באופן יחסי לחוב שלזכותם, מתוך מסכת הנכסים הכוללת. אין הבדל לעניין זה בין מקורם של הנכסים ואין מקום לקבוע כללים שונים לחלוקתם של הכספים שנצברו בקופה עקב תשלום חובות החברים ולחלוקתם של כספים שיצטברו לאחר ביצוע ההסדר. 6. אוסיף ואומר כי גם אלמלא עמדה כנגד הבנק טענת מניעות, לא הייתי מוצאת שיש לראות בהחלטה, החלטה בטלה מחמת חריגה מסמכות. סעיף 27 לחוק הההסדרים קובע: "על פסק המשקם יחולו הוראות פרק ה' לחוק הבוררות". בדיני בוררות נקבע לא אחת כי "מגמת בית המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ככל שהדבר ניתן ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר" (ע"א 823/87 דניה סיקוס חברה לבניה נ. ס.ע. רינגל בע"מ , פ"ד מב(4) 605). לאור זאת, ולאור תכליתו של חוק ההסדרים להביא למצב שבו יושגו במהירות וביעילות הסדרים שיאפשרו לנושים לגבות חלק מחובם ויאפשרו למגזר החקלאי להשתקם ולפתוח דף חדש, יש מקום ליישם מדיניות שיפוטית זו גם לעניין החלטות המשקם. 7. זאת ועוד, גם אילו היתה ההחלטה כזו חורגת מסמכות המשקם, גם אז היה מקום להפעיל - מכוח סעיף 27 לחוק ההסדרים - את סעיף 26 לחוק הבוררות, הקובע, כי בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול אף אם התקיימה אחת מעילות הביטול "אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין". וכבר נפסק לעניין חריגה מסמכות של בורר (שהיא עילה לביטול פסק בורר לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות) כי "גם אם הבורר פעל ללא סמכות, עדיין אפשר לאשר את הפסק אם יימצא, לאור מכלול נסיבות המקרה, כי לא נגרם עוול לאף אחד מהצדדים" (ע"א 79/76 מרציאנו נ' בן-שושן , פ"ד ל (3) 729, 735). דברים אלה יפים גם לעניין פסק משקם. 8. בענייננו, סבורה אני שלא נגרם עיוות דין. במה דברים אמורים? טוען הבנק כי המשקם לא היה רשאי לאשר בהסדר שהבנק התנגד לו, הפחתה העולה על 20% מהחוב, אותה רשאי היה להפחית לפי סעיף 15(א) לחוק ההסדרים. ההפחתה הנוספת בשיעור של 14.3%, נעשתה על כן ללא סמכות. אמנם, למשקם ניתנה סמכות לפי סעיף 21 לחוק ההסדרים, להפחית מהחוב הפחתה נוספת מעבר ל20%- בשיעור של עד 32% נוספים, אולם אישור הפחתה בהסדר נושים לחוד והפחתה על ידי המשקם במסגרת סמכויותיו לפי סעיף 21 לחוד. טענה זו אין לדחותה בקש , אלא שאין בה - לדעתי - כדי להביא לביטול ההחלטה. גם אם החלטת המשקם לא נתקבלה בהליך המתאים ואפילו יש בכך חריגה מסמכות, שוכנעתי כי אין מקום לבטל את ההחלטה, שכן, לא נגרם עיוות דין בעטייה. ההסדר היה לטובת כלל הנושים וההפחתה נעשתה מטעמים ראויים והיא נמוכה בהרבה מזו שהמשקם יכול היה לעשותה מתוקף סמכותו ללא הסדר נושים, בשלב אחר. התוצאה שהושגה ראויה היא ובסופה של דרך, ניתנה להשגה במסגרת סמכות המשקם. במקרה כזה ראוי להפעיל את סעיף 26 לחוק הבוררות החל, בשינויים המחוייבים, על פסק המשקם מכוח סעיף 27 לחוק ההסדרים ולדחות את בקשת הביטול אף אם התקיימה אחת מעילות הביטול. 9. אשר על כן הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבים 1,2,3 הוצאות בסך 5,000 ש"ח לכל אחד. ניתנה היום, ח' באב תשנ"ז (11.8.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028760. J02	[ "רע\"א 2876/97", "בה\"פ 613/96", "ע\"א 823/87", "ע\"א 79/76" ]	5,871
4,914	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 2876 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בקש : בנק חקלאות לישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד א. דרורי נגד המשיבים : 1. משמרת-מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ 2. מושב השרון ועמק חפר-אגודה חקלאית מרכזית שיתופית 3. בנק הפועלים בע"מ 4. בנק לאומי לישראל בע"מ 5. קרן-איזון 6. מת"מ (בפירוק) בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 1.4.97 בתיק ה"פ 613/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר. שטרנברג-אליעז החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, כ"ה באייר תשנ"ז (1.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028760. J01	[ "רע\"א 97", "ה\"פ 613/96" ]	5,872
24,708	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח 5. אלוף הפיקוד הצפון עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ה באדר תשנ"ח (23.3.98) בשם העותרים : עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבים : עו"ד עוזי פוגלמן החלטה בא-כוח העותרים מבקש מאיתנו כי נוציא צו על-תנאי, ואילו בא-כוח המשיבים מציע כי נדחה את המשך השמיעה לתקופה של כשלושה חודשים, כדי לאפשר לשר המשפטים - אשר נתבקש בידי ראש הממשלה לבחון את הסוגיה נושא העתירה, ובעקבות כך קיים תהליך בחינה ממצה - לגבש את עמדתו ולהציגה לפני ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי. שקלנו את הבקשות מכאן ומכאן, ואנו מחליטים להיעתר לבקשת המדינה ולדחות את המשך השמיעה לשלושה חודשים לערך. לקראת אמצע חודש יוני 1998 תגיש המדינה לבית-המשפט הודעה על מצב הדברים שישרור אותה עת, ולאחר-מכן תיקבע העתירה לשמיעה (לפני כל הרכב) לא יאוחר מהמחצית הראשונה של חודש יולי. ניתנה היום, כ"ה באדר תשנ"ח (23.3.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. G07	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,876
26,188	ב בית המשפט העליון בג"ץ 840/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרים: עו"ד אביגדור פלדמן החלטה בפני בקשה שניה לקביעת העתירה לדיון. בהחלטתי מיום 10.4.97 קבעתי, מהנימוקים שפורטו בה, כי העתירה תקבע לדיון על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. בבקשתו הנוכחית מעלה בא-כח העותרים שני נימוקים. האחד , כי חלפו שמונה חודשים מאז ניתנה החלטתי הקודמת, והשני , כי עתידם של העותרים (עקורי הכפר איקרית המבקשים לשוב לבתיהם) לוט בערפל עד לדיון בעתירה. אשר לנימוק הראשון, אמנם, חלפו שמונה חודשים אך עדיין תלויות בפני בית המשפט עתירות שהוגשו קודם לעתירה זו וטרם נדונו ועל כן עדיין אין מקום לקבוע עתירה זו לדיון בהעדר דחיפות מיוחדת. אשר לנימוק השני, מרבית העותרים לבית המשפט הגבוה לצדק ממתינים לדיון בעתירה לגופה ומצבם "לוט-בערפל" קודם לדיון. מצבם של העותרים בעתירה זו אינו שונה. על כן לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי. העתירה תקבע לדיון על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, כ"ז בטבת תשנ"ח (25.1.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. P06	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,877
31,496	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה להגשת תגובה מטעם העותרים להוד עה משלימה מטעם פרקליטות המדינה בשם העותרים: עו"ד רונית רובינסון החלטה ידון על ידי ההרכב. ניתנה היום, ה' בתמוז התשנ"ח (29.6.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. A08 /דז/	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,878
42,333	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' אנגלרד העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ח' בתמוז התשנ"ח ( 02.07.98 ) בשם העותרים : עו"ד אביגדור פלדמן; עו"ד רונית רובינסון בשם המשיבים : עו"ד עוזי פוגלמן החלטה צו-על-תנאי כמבוקש. 90 יום לתשובה. ניתנה היום, ח' בתמוז התשנ"ח (02.07.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. A10 /דז/	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,879
45,775	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 - ד' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה לצירוף מסמך מטעם המשיבים בשם המשיבים: עו"ד עוזי פוגלמן החלטה להחלטת ההרכב. ניתנה היום, ט"ז בשבט התשנ"ט (2.2.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. A11 /דז/	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,880
54,451	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"א בשבט התשנ"ט ( 07.02.99 ) בשם העותרים : עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבים : עו"ד עוזי פוגלמן החלטה לאור כתב התשובה והמסמך הנוסף שהוגש לנו בדבר החלטת ועדת השרים מ13.1.99- מטעם המשיבים, הננו סבורים שיש מקום להענות (חלקית) להצעת המשיבים, ולדחות המשך הדיון בעתירה. מטרת הדחייה לאפשר לוועדת השרים לענייני בטחון לאומי לדון - בתוך 45 יום - בעניין נשוא עתירה זו. בתום הדיון בישיבה של ועדת השרים תימסר לנו הודעה משלימה. על פי תוכנה נחליט על המשך הטיפול בעתירה. ניתנה היום, כ"א בשבט התשנ"ט (07.02.99), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. A12 /דז/	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,882
55,795	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון הודעה משלימה מטעם המשיבים (2) בשם המשיבים: עו"ד עוזי פוגלמן החלטה אחליט באשר למועד קביעת המשך הדיון לאחר קבלת העידכון הנוסף (כאמור בסעיף 4 להודעה המשלימה מטעם המשיבים (2)). ניתנה היום, כ"ב בניסן התשנ"ט (8.4.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. A13 /דז/	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,883
57,298	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון הודעה משלימה מטעם המשיבים (3) ובקשת העותרים לקביעת מועד דיון בשם העותרים: עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבים: עו"ד עוזי פוגלמן החלטה המזכירות מתבקשת לקבוע העתירה לדיון במהלך חודש ספטמבר. לקראת הדיון בעתירה יוגשו הודעות משלימות מטעם הצדדים. הודעת המשיבים תוגש עד שבועיים לפני מועד הדיון, והודעת העותרים תוגש עד שבוע לפני מועד זה. ניתנה היום, ה' בסיון התשנ"ט (20.5.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. A14 /דז/	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,884
82,113	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטי' זמיר העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון תזכורת תאריך הישיבה: כ' באייר תש"ס (25.5.00) בשם העותרים מס' 4-1: עו"ד סמדר בן-נתן בשם המשיבים מס' 5-1: עו"ד עוזי פוגלמן החלטה מתברר שמאז החלטתנו מיום 22.9.99 חלו התפתחויות - שפורטו בהודעת המדינה, שהניעו את המשיבים לעתור לדחיה נוספת של ארבעה חודשים למתן הודעתם. בנסיבות אלה וחרף היותנו מודעים לזמן הרב שחלף מאז הגשת העתירה ובודאי מאז שנוצרה עילת הבקשה, אנו סבורים שקיים צידוק לדחיה נוספת כדי לאפשר למשיבים שהות לגיבוש עמדתם. בנסיבות אלה תינתן הודעת המשיבה תוך שלושה חודשים מהיום ולפי ההתפתחויות שתהיינה באותה שעה נחליט על קביעת התיק לדיון. ניתנה היום, כ' באייר תש"ס (25.5.00). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. B17 - /מפ	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,886
82,810	ב בית המשפט העליון בג"ץ 840/97 - ט' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. עאוני סבית 2. יוסף עטאללה 3. אליאס ח'ורי 4. נעמה אשקר נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה להארכת מועד החלטה מונחת לפנינו בקשת המשיבים להוסיף ולהרחיב בשישה חודשים נוספים את המועד שנקבע להגשת הודעה משלימה מטעמם. בהחלטתנו האחרונה, החלטה שמיום 22 במאי 2000, הרחבנו בשלושה חודשים את המועד שניתן למשיבים להגיש הודעה מטעמם, בהוסיפנו כי למועד הימים "ולפי התפתחויות שתהיינה באותה שעה נחליט על קביעת התיק לדיון". "אותה שעה" הגיעה, ועתה שומה עלינו להחליט בבקשה שלפנינו. פרקליטות המדינה מנמקת את בקשתה; בא-כוח העותרים מתנגד לבקשה בכל תוקף, ואף הוא מנמק את התנגדותו. שקלנו את בקשת המדינה ואת התנגדות העותרים, ובנסיבות הזמן והמקום החלטנו - לא בלי צער - להרחיב את המועד להגשת תגובה כבקשת המדינה. עוד מוסיפים אנו ומחליטים, כי לעת הגשת התגובה תדווח המדינה בפרוטרוט מה נעשה במועד החודשים עד להגשת התגובה. היום, י"ג בתשרי התשס"א (12.10.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. G19	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,887
97,860	ב בית המשפט העליון בג"ץ 840/97 - י"א בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה להארכת מועד להגשת תגובה החלטה כמבוקש. ניתנה היום, כ"ו בחשוון תשס"ב (12.11.01). ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור COURT.DOT נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,888
103,294	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון הודעה משלימה מטעם המש יבים (6) בשם המשיבים: עו"ד אסנת מנדל החלטה בהודעת המשיבים שהוגשה לבית המשפט ביום 23.4.2001 נמסר על מינויו של צוות לבדיקת העניין העולה בעתירה דנן. המשיבים מתבקשים להגיש הודעה מעדכנת, וזאת עד ליום 1.8.2001. העותרים יהיו רשאים להגיש תגובתם, וזאת עד ליום 20.8.2001. עם קבלת ההודעות, יוחלט על המשך הטיפול בעתירה. ניתנה היום, כ"ה בתמוז התשס"א (16.7.2001). ה נ ש י א _________________ העתק מתאים למקור 97008400. A20 /דז/ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,889
124,975	ב בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הביטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח על-ידי משרד האוצר 5. אלוף פיקוד הצפון התנגדות לצו מוחלט תאריך הישיבה: י' בכסלו תשס"ב ( 25.11.01 ) בשם העותרים : עו"ד אביגדור פלדמן; עו"ד אחינועם מרגלית בשם המשיבים : עו"ד אוסנת מנדל החלטה לבקשתנו, המדינה תמציא בתוך תשעים ימים מהיום מתווה ברור של הקצאת קרקעות חלופיות או תשלום פיצויים שהיא מוכנה להקציב או לשלם ליורשי תושבי הכפרים איקרית ובירעם, שעליהם דובר באופן כללי בסעיף 18 לתצהיר התשובה המשלים מתאריך 15.10.01. עם קבלת ההודעה המשלימה, יהיו רשאים העותרים להגיב עליה בתוך 15 ימים מיום המצאתה, ועל-פי ההודעות המשלימות נחליט על המשך הטיפול בעתירה שלפנינו. ניתנה היום, י' כסלו תשס"ב (25.11.01). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 97008400. L25 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,890
125,528	ב בית המשפט העליון בג"ץ 840/97 - י' בפני: כבוד הרשם עודד שחם העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם העותרים: עו"ד אביגדור פלדמן החלטה תגובת המשיביפ תוגש עד ליום 15.10.01. נרשמת הודעת העותרים כי לא יסכימו לארכה נוספת. ניתנה היום ט"ז תשרי תשס"ב, 3 באוקטובר 2001. עודד שחם רשם _________________ העתק מתאים למקור 97008400. K23 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,891
128,215	ב בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הביטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח על-ידי משרד האוצר 5. אלוף פיקוד הצפון עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ב' בסיוון תשס"ב ( 13.5.02 ) בשם העותרים : עו"ד אביגדור פלדמן; עו"ד אחינועם מרגלית בשם המשיבים : עו"ד אסנת מנדל החלטה במהלך טיעוניו בפנינו טען בא-כוח העותרים, כי כלל לא נעשה שימוש בקרקע שהופקעה לצורכי ציבור וכי הקרקע פנויה. המדינה מבקשת להתייחס לטענה זו בהודעה משלימה שאותה תגיש בתוך 30 ימים מהיום. העותרים רשאים להשיב להודעה המשלימה תוך 15 ימים מיום המצאת ההודעה. עם קבלת ההודעות המשלימות יובא התיק בפנינו לכתיבת פסק-דין ניתנה היום, ב' בסיוון תשס"ב (13.5.02). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 97008400. L28 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,892
141,906	ב בית המשפט העליון בג"ץ 840/97 - י"ג בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה בהסכמה לדחיית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבים: עו"ד אסנת מנדל החלטה כמבוקש. המזכירות תקבע המשך הדיון במועד קרוב ככל הניתן. ניתנה היום, ט' באייר תשס"ב (21.4.02). ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 97008400. L27 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,893
143,764	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותרים: 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. נעמה אשקר נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל על-ידי מזכיר הממשלה 2. שר הביטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח על-ידי משרד האוצר 5. אלוף פיקוד הצפון עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבים: עו"ד אוסנת מנדל החלטה מתשובת המדינה, שהוגשה בתאריך 17.7.02, עולה כי הקרקע נשוא העתירה אינה פנויה, וכי היא הוקצתה ברובה לישובים בסביבה העושים בה שימוש לצרכים שונים. אלא שהעותרים חלקו על תשובת המדינה, וטענו כי הקרקע פנויה וכי לא נעשה בה כל שימוש. כן צרפו העותרים לתגובתם תמונות מן השטח, תצלום אוויר וקלטות וידאו. המדובר במחלוקת עובדתית, ומשהוצא צו על-תנאי בעתירה ראוי שעובדות אלו שהמדינה טוענת להן יתמכו בתצהיר. בתצהירה תתייחס המדינה גם לטענות העותרים בתגובתם כאמור ולחומר שהוגש על-ידיהם. המדינה מתבקשת איפוא להגיש תצהיר משלים בתוך 21 ימים ממועד ההמצאה. ניתנה היום, ‏כ"א בטבת תשס"ג (26.12.02). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97008400_L29.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,894
180,117	בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט (בדימ.) י' אנגלרד כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותרים: 1. עאוני סבית 2. יוסף עטאללה 3. אליאס ח'ורי 4. נעמה אשקר נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. שר הביטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח 5. אלוף פיקוד הצפון בצה"ל עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: י"ז באייר תשס"ב (29.4.02) בשם העותרים: עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבים: עו"ד אסנת מנדל פסק-דין השופטת ד' דורנר : העובדות, ההליכים והטענות 1. הכפר איקרית נכבש במלחמת העצמאות בתאריך 8.11.48. כעבור שבוע, נצטוו תושביו לפנותו לזמן קצר, עד אשר מצב הביטחון יאפשר את שובם. רכושם – אדמותיהם ובתיהם – לא הועבר למפקח על נכסי נפקדים. ברם, התושבים אשר עשו כאשר נצטוו לא הורשו עוד לחזור לכפר. זאת, על-יסוד הכרזת השטח כאזור ביטחון מכוח תקנות שעת חירום (אזורי בטחון), תשי"ט-1949. בעתירה, שהגישו לבית-המשפט העליון, ביקשו התושבים לחייב את שר הביטחון להרשות להם לחזור לכפר. נפסק, כי יש לראות בעותרים – שלא היה יסוד לשלול מהם את זכותם לחזור לכפר – תושבים קבועים לפני שהכפר הוכרז כאזור ביטחון, ולפיכך, כל עוד לא ניתן צו יציאה, המחייב אותם לצאת מן הכפר, רשאים הם לחזור אליו. הסביר זאת השופט יואל זוסמן: משוכנעים אנו, ללא כל ספק, שאלמלא סירובם של המשיבים להרשות למבקשים את דבר שובם לכפר, היו חוזרים לכפר בהזדמנות הראשונה. כבר קבענו, כי אחרי יום 27.4.49 – הוא יום היכנס התקנות המקוריות לתקפן – ועד ליום 26.9.49 – בו הוכרז על שטח הכפר כעל אזור בטחון – לא היה כל יסוד חוקי לשלול מהמבקשים את זכותם לחזור. כיון שכך, וכיון שהתנגדותם – הבלתי מוצדקת – של המשיבים היא אשר גרמה לכך שהתושבים לא חזרו לכפר מיד אחרי יום 27.4.49, ולא ישבו בכפר ישיבת קבע ביום 26.9.49 – בו היה הכפר חלק מאזור בטחון – סבורים אנו שהמשיבים מנועים כעת מלהכחיש כי המבקשים הנם תושבים קבועים. [בג"ץ 64/51 דאוד ואח' נ' שר הבטחון ואח', פ"ד ה 1117 (להלן: בג"ץ איקרית הראשון ), בע' 1122]. בתאריך 31.7.51, ניתן צו מוחלט, שבו חויבו הרשויות להתיר לעקורים לחזור לכפרם. צו זה לא קוים. העותרים לא ביקשו תרופות משפטיות, הנתונות להם על-פי דין, אלא סמכו על הבטחות שניתנו להם על-ידי הרשויות, עד אשר בתאריך 10.9.51 נשלחו לתושבי הכפר צווי-יציאה. או אז, הם שבו ופנו בעתירה לבית-המשפט העליון. אלא שלא נמצאה עילה לפסילת צווי-היציאה. בפסק-הדין, שניתן בתאריך 25.2.52 מפי השופט יצחק אולשן, צוין שהעותרים – לאחר הוצאת צווי-היציאה – ביקשו לקבל מן המדינה שיכון חלופי, אלא שלא הוצעה להם הצעה כלשהי. ואילו מטעם המדינה הוצהר, כי יש באפשרותה "לסדר להם אמצעי קיום ודיור שאינם נופלים, אם לא עולים, על אלה שהיו להם באיקרית, וזאת לפי רצונם, עם ובלי קשר לזכויותיהם באיקרית" (בג"ץ 239/51 דאוד נ' ועדת הערעורים לאזורי בטחון הגליל, פ"ד ו 229 (להלן: בג"ץ איקרית השני ), בע' 232). בשנת 1953, שנה לאחר דחייתה של העתירה האמורה, התקבל חוק רכישת מקרקעין (אישורי פעולות ופיצויים), תשי"ג-1953. בסעיף 2 לאותו חוק נקבע, כי נכס, שהשר המוסמך העיד עליו שב-1.4.52 לא היה בחזקת בעליו ושימש עד לאותו מועד לצרכי פיתוח חיוניים, התיישבות וביטחון ועודנו דרוש לאחד הצרכים האלה, יהיה לקניין רשות הפיתוח. על-יסוד הוראות אלה, מכוח תעודה שהוצאה על-ידי שר האוצר בתאריך 28.8.53, הוקנו קרקעות הכפר איקרית, סך-הכול 24,591 דונם, לרשות הפיתוח, ונרשמו על-שם המדינה. מהודעת המדינה, הנתמכת בתצהיר, עולה, כי קרקע זו הוקצתה ברובה ליישובים בסביבה. 5,000 דונם מתוכה הם שמורת טבע, ובשאר המקרקעין נעשה שימוש לצרכי מגורים, תעשייה, חקלאות ומרעה. כן נסללו כבישים, והקרקע משמשת גם את הצבא. בנובמבר 1963 הוציא המפקד הצבאי צו סגירה לפי תקנה 125 לתקנות ההגנה (שעת-חירום), 1943, לפיו נאסרה הכניסה לאזור הכפר איקרית. העותרים, מצדם, שבו ופנו בבקשה לאפשר להם להתיישב בכפר ובתאריך 23.7.72 החליטה הממשלה, בראשות גולדה מאיר, שאין להחזיר את תושבי איקרית ואף את תושבי בירעם, שגם הם נעקרו מכפרם, אלא יש לפצות את העקורים ולשקמם על-דרך הקצאת קרקעות במקום מושבם הנוכחי. עם זאת, הוחלט לאפשר לתושבים לבקר באיקרית. בדצמבר 1972 הוצא צו-סגירה לפי תקנה 125, שבו נכלל רשיון כניסה כללי, ועל-פיו ניתנה אפשרות להיכנס לאזור אך לא לשהות בו באורח קבע. בשנת 1981 שבו התושבים והגישו בשלישית עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק, ובה ביקשו לבטל את צווי-הסגירה ואת הפקעת אדמותיהם, ולחלופין לחייב את המדינה להקצות להם שטח אדמה בכפר איקרית למען יתיישבו בו. העתירה נדחתה. נפסק, כי השיהוי הרב אינו מאפשר לבדוק את שיקוליהם של שר האוצר – שהוציא את התעודה שעל-יסודה הופקעו האדמות – ואת שיקולי המפקדים בשנים 1963 ו-1972 – שהוציאו את צווי הסגירה. בית-המשפט הניח איפוא שההפקעה והצווים נעשו כדין. על-יסוד הנחה זו נמצא, כי הגם שאין להטיל ספק בנאמנותם של העקורים למדינה, לא חל שינוי במצב הביטחוני, המצדיק ביטול הצווים. צוין, כי ראש-הממשלה, שטענות העותרים הובאו בפניו, הודיע שעניינם ייבחן מחדש אם יהיה שינוי במצב הביטחון. בשולי פסק-הדין כתב השופט יצחק כהן את הדברים הבאים: אין לנו אלא להביע תקווה, שאם יחול שינוי ממשי לטובה במצב הביטחוני סמוך לגבול לבנון, יזכו העותרים לדיון אוהד לשם פתרון הוגן של בעיה אנושית זו, התלויה בחלל עולמנו זמן כה רב. [בג"ץ 141/81 ועד עקורי איקרית כפר רמה ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד לו(1) 129 (להלן: בג"ץ איקרית השלישי ), בע' 133]. העתירה נדחתה איפוא. אך פרשת עקורי איקרית ועקורי בירעם נשארה על-סדר היום הציבורי. במהלך השנים התגבשה הסכמה פוליטית רחבה, כי נגרם לעקורים עוול וכי יש לחפש דרכים לתקנו. בשנת 1977, לאחר חילופי השלטון, מינתה הממשלה בראשות מנחם בגין ועדת שרים לבחינת אפשרות החזרתם של העקורים. הוועדה, שבראשה עמד השר אריאל שרון, המליצה ברוב-דעות שלא להחזירם. הממשלה לא הכריעה במחלוקת. בשנת 1988 נקבע, כי בשלב זה לא ניתן לטפל בהחזרת העקורים בשל המצב הביטחוני. בראשית שנות ה-90' הוגשו מספר הצעות חוק להחזרת העקורים, מתוכן אחת שהוגשה על-ידי חברי-כנסת מכל מרכיבי הקשת הפוליטית והתקבלה בקריאה הטרומית, אך הצעות אלה לא התגבשו לכלל חוקים. בתאריך 7.11.93 החליטה הממשלה – הפעם בראשות יצחק רבין – על הקמה של ועדת שרים לעניין עקורי איקרית ובירעם, בראשות שר המשפטים דוד ליבאי (להלן: ועדת ליבאי). כעבור כשנתיים, בתאריך 4.11.95, נרצח יצחק רבין והוחלף על-ידי שמעון פרס. בתאריך 24.12.95 המליצה ועדת ליבאי בפני הממשלה על החזרת התושבים, לשטח בן 1,200 דונם באזור איקרית ובירעם. זאת בהתחשב בשינויים שחלו הן בעמדת גורמי הביטחון – הסבורים, כי אין מניעה ביטחונית להחזרת התושבים, והן לנוכח חתימת הסכמי שלום עם מצרים, ירדן והרשות הפלשתינית. וכך נכתב, בין היתר, בדו"ח הוועדה: מחליטים (פה אחד): א. להמליץ בפני הממשלה בהמשך להתחייבויות השלטונות הישראליים בעבר וכפרעון חוב של כבוד, להפעיל הסדר סופי של לפנים משורת הדין לתביעות תושבי איקרית ובירעם, כמקרה יחיד, ייחודי ויוצא דופן בנסיבותיו, שלא יהווה תקדים, כלהלן: ב. מבוא 1) מתוך הכרה בייחוד עניינם של תושבי איקרית ובירעם שאין דומה לו בישראל, המוצא ביטויו בהצטברות הנסיבות הבאות: (א) הבטחות שלטוניות שניתנו לתושבי איקרית ובירעם על-ידי נציגי הממשלה וצה"ל החל מיום פינויים מרצונם מהישובים. ... (ד) הבטחות שניתנו בשם הממשלה לתושבים בהצהרה בפני בית המשפט הגבוה לצדק. על אף דיונים, שהתקיימו בוועדת ליבאי ובוועדות-משנה שלה ליישום ההמלצות, לא הספיקה הממשלה לקבוע את עמדתה עד לבחירות שנערכו באוקטובר 1996, שבהן התחלף השלטון. או אז, בתאריך 5.2.97, הוגשה העתירה שלפנינו. 2. העותרים טענו, כי התשתית הביטחונית, שעל-בסיסה נמנע מהם לשוב לביתם, השתנתה, כי זכותם לשוב ולהתגורר בכפרם אינה מוטלת עוד בספק, וכי בוועדת ליבאי נדונו כבר תנאי חזרתם של עקורי איקרית לכפרם, לרבות גודל השטח שאליו ישובו, זכויות בנייה, זכויות יורשים וכדומה. העותרים טענו, כי המהלך, שהחל על-ידי הממשלה היוצאת, נקטע בשל חילופי שלטון קודם להשלמתו, וביקשו כי יבוטלו הצווים השונים שהוצאו בעבר ושכתוצאה מהם נאסר עליהם לחזור לאיקרית ולהתיישב במקום, כי יוקצה לתושבים שטח הכפר איקרית לשם התיישבות ופיתוח, וכי הממשלה תפעל להשלמה וליישום ההחלטה להחזיר את עקורי איקרית לכפרם. בתשובה מיקדמית לעתירה טענה המדינה, כי גם אילו בוטלו צווי-הסגירה שעל-צדקתם היא נמנעת מלחוות-דעתה, הרי שאין לעותרים זכות להתיישב בקרקעות איקרית ובירעם, שהוקנו לפני עשרות שנים לרשות הפיתוח. עם זאת, נתבקשה שהות לצורך גיבוש החלטה על-ידי הממשלה החדשה. ואכן, גם הממשלה בראשות בנימין נתניהו המשיכה בטיפול בסוגיה. בשנת 1997 הטיל ראש הממשלה על שר המשפטים צחי הנגבי – שתמך באותה עת בהחזרת העקורים על-פי המלצת ועדת ליבאי – להציג את הנושא בפני ועדת השרים לביטחון לאומי. אלא ששוב התעכב הדיון בשל הבחירות לכנסת ולראשות-הממשלה בשנת 1999. גם הפעם התחלף השלטון, והממשלה בראשות אהוד ברק הגיעה לכלל דעה, לאור ההתרחשויות באזור, לרבות נסיגת צה"ל מדרום-לבנון, כי יש לדחות את קבלת ההחלטה. ביני לביני, בתאריך 6.2.01, נערכו בחירות לראשות הממשלה, שבהן נבחר אריאל שרון ואף הוא מינה צוות, בראשות מזכיר הממשלה, לבדיקת הסוגיה. במהלך תקופה זו הוצא צו על-תנאי בעתירה. לבקשת המדינה, שלא יכלה להציג עמדה סופית בשל חילופי השלטון, נדחה הדיון לחודשים ארוכים, שהצטברו לשנים. בשנים שחלפו חל שינוי בנסיבות הפוליטיות. ההסכם עם הרשות הפלשתינית התערער, ובשיחות שנוהלו עמה הועלתה הדרישה לזכות השיבה. בסופה של הדרך, בתצהיר תשובה מאת ראש הממשלה אריאל שרון, שהוגש בתאריך 15.10.01, למעלה מארבע שנים לאחר הגשת העתירה, נכתב, כי גם אם ניתנו הבטחות על-ידי הרשויות לעקורים – הן לא אושרו על-ידי הממשלות השונות, ומכל מקום ניתן להשתחרר מהן, כאשר אינטרס מדיני ואף קיומי מוטל על הכף. לפי האמור בתצהיר לא ניתן, לעת הזאת, לקיים את ההבטחות שניתנו, לנוכח השלכת חזרתם של העקורים על אינטרסים חיוניים של המדינה. וכך נכתב, בין היתר, בתצהיר: סוגיית הפליטים והדרישה הערבית להחזרת פליטים אכן עלו בעוצמה רבה בשיחות קמפ דיויד, טאבה והגל האלים שאחריהן, וחידדו את ההשלכות שיכולות להיות לקבלת החלטה בנושא זה. בתקדים שבהשבת העקורים לכפרם יעשה שימוש תעמולתי ומדיני על ידי הרשות הפלשתינית. ... גורמי הבטחון, אשר אמנם הגיעו לכלל דעה כי החזרת העקורים במתכונת מוגבלת, כפי שהוצעה על-ידי ועדת ליבאי, אין בה מניעה בטחונית במובן הצר, ... הצביעו על השלכות הרוחב כבדות המשקל העלולות לנבוע ממהלך זה. ראש-הממשלה הוסיף, כי גם היום נכונה הממשלה לבחון אפשרויות שונות לפיצוי ולשיקום עקורים שלא פוצו או שלא שוקמו, לרבות על-דרך בחינת הקצאת קרקע במקום מושבם הנוכחי. מנגד השיבו העותרים, כי אין לסוגיה הנדונה ולא כלום עם התביעה לזכות השיבה, וכי המדובר בזכות קניין, בתוקפה של הפקעה ובזכותם של העותרים, כי יתממש לגביהם פסק-הדין בבג"ץ איקרית הראשון . העותרים חלקו על נתונים שהוצגו בתצהיר מטעם המדינה, על-פיהם הקרקעות אינן פנויות – תצהיר, הסותר את דו"ח ועדת ליבאי, שלפיו נמצאה קרקע פנויה להתיישבות העותרים. הם הוסיפו וטענו, כי המסגרת המשפטית לדיון בעתירה התחדדה לאחרונה לנוכח ההלכה החדשה שנפסקה בבג"ץ 2390/96 קרסיק נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(2) 625 (להלן: בג"ץ קרסיק ) בדבר קרקעות מופקעות והזיקה של הבעלים לקרקע המופקעת. בפסק-דין זה נקבע, כי סמכות ההפקעה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, מוגבלת למטרת הגשמתו של צורך ציבורי וכי כאשר הקרקע אינה דרושה עוד להגשמת הצורך הציבורי על שר האוצר, ככלל, לבטל את ההפקעה. העותרים טענו, כי יש ללמוד מבג"ץ קרסיק גזירה שווה לענייננו. עו"ד ח'ליל ג'דעין, צאצא למשפחת עקורים מאיקרית, ביקש להוסיף שהעברת העקורים מכפרם באה חודשים רבים לאחר שמלחמת העצמאות הוכרעה, כי כריכת עניין העותרים עם סוגיית זכות השיבה אינה מתאימה, שכן עקורי איקרית הינם אזרחי המדינה, שנדרשו להחליף את מקום מגוריהם זמנית ואין להם קשר לסוגיית הפליטים, וכי מאז החלטת הממשלה משנת 1972 חל שינוי ממשי בנסיבות – ובכלל זה התרחשותן של מלחמת שלום הגליל ונסיגת צה"ל מלבנון – ושינוי דרסטי בעמדת גורמי הביטחון בנושא. בעקבות דיון שנערך בעתירה, על-יסוד המלצתנו, גיבשה המדינה הצעת פיצויים נדיבה למדי, ואף הסכימה לבחון אפשרות של פיצוי בקרקע לעקורים העוסקים בחקלאות. העותרים הודיעו, כי רק החזרתם לכפריהם, מוגבלת ככל שתהיה, תוכל לפצותם על העוול שנעשה להם, וכי פיצויים אינם תחליף ראוי לאדמותיהם. הפקעת מקרקעין וזכות הקניין 3. הפקעת מקרקעין פוגעת בזכות הקניין, המעוגנת בסעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, גם אם נעשית היא לצרכי ציבור. עם זאת, ככלל, הפקעה כזאת הולמת את ערכי המדינה והיא אף לתכלית ראויה, ואילו המידתיות מתקיימת על-ידי תשלום פיצויים הוגנים ושווי-ערך בגין המקרקעין שהופקעו. תשלום הפיצויים גם מקיים את עקרון השוויון, שכן "בלא פיצוי [כזה] תפגע ההפקעה בשוויון. שכן, רק בעלי המקרקעין הדרושים לשימוש הציבור, להבדילם מבעלי מקרקעין או נכסים אחרים, יצטרכו לשאת במימון התועלת הציבורית בלי שקיימת הצדקה להטיל את המימון על בעלים אלה בלבד". ראו ע"א 5546/97 הועדה המקומית לתכנון ובניה קרית-אתא נ' הולצמן, פ"ד נה(4) 629 (להלן: ע"א הוועדה המקומית ), בע' 642. ברם, בדומה לממשלה, אף העותרים רואים בחזרה – ולו לשטח מוגבל – לכפרים שמהם פונו אבותיהם לפני 55 שנים, בהבטחה כי יוכלו כעבור זמן קצר לשוב ולהתגורר בהם, אקט סמלי, שכדבריהם רק בכוחו לתקן את הפגיעה הקשה שנגרמה להם. העותרים מבססים את דרישתם להחזרתם לכפרים על שלושה יסודות: העדר עילה ביטחונית להוצאת צווי-הסגירה; הבטחה שלטונית, שאין עילה להשתחרר ממנה; וההלכה, המאפשרת ביטול הפקעה, גם אם זו נעשתה לפני שנים רבות. אדון בטענות אלה על-פי סדרן. צווי-הסגירה 4. צווי-הסגירה בוססו על טעמים ביטחוניים. בעוד שבבג"ץ איקרית השלישי נקבע, כי טעמים אלה נשארו בעינם, היום אין חולקים עוד כי טעמים אלה אינם קיימים. כך עולה מדו"ח ועדת ליבאי, שבפניה הופיעו נציגי צה"ל, לרבות הרמטכ"ל ואנשי שירות ביטחון כללי, וחיוו דעתם שאין עוד מניעה ביטחונית להחזרת התושבים לאזור איקרית. אף בתצהירו של ראש הממשלה שרון הוסבר, כי יש להבחין בין מניעות ביטחונית צרה, שכיום אינה קיימת עוד, לבין השלכות-רוחב. בדומה, מתשובת המדינה עולה, כי לאחר שהאדמות הוקנו לרשות הפיתוח והן אינן פנויות עוד, צווי-הסגירה שהוצאו, בין היתר, במטרה למנוע חזרת העקורים לכפרים, אינם דרושים, וכי עמדת המדינה מושתתת היום על שיקולי-רוחב מדיניים. שיקולים אלה אינם מבססים עילה להפעלת צווים, המושתתים על טעמים ביטחוניים, שעל-פי חוות דעת הגורמים המוסמכים אינם תקפים עוד, ויש על-כן לבטלם. אלא שבאין הקצאת קרקע על-ידי המדינה, גם לאחר ביטול הצווים, אין צאצאי העקורים יכולים – מן הבחינה המעשית – להתיישב בכפרים. הבטחה שלטונית 5. ממשלות ישראל לדורותיהן לא גיבשו החלטה פורמאלית, המבטלת את החלטת הממשלה בראשות גולדה מאיר שלא להחזיר את העקורים למקום מושבם. עם זאת, לדעתי, התגבשה בעניין זה הבטחה שלטונית, או למיצער, ניתן להניח כי הבטחה כזאת התגבשה. שכן, התנהלות הרשויות במשך עשרות שנים – מאז הבטיח קצין צה"ל שהורה על הפינוי מהכפרים לאפשר את חזרת התושבים כעבור לזמן קצר, עבור להבטחות אנשי הרשות לקיים את פסק-הדין בבג"ץ איקרית הראשון והתייחסותם של ראשי-ממשלה, שרים וחברי-כנסת מכל גווני הקשת הפוליטית, שגילו הבנה לדרישת העקורים להחזירם, וכלה בהמלצות מפורטות של ועדת ליבאי – ביססה מצג, שעליו רשאים היו העקורים להסתמך באופן סביר ובתום-לב. כעולה מבג"ץ איקרית השני, העותרים, בהסתמכם על הבטחת הרשויות, נמנעו מלנקוט צעדים משפטיים לאכיפת פסק-דינו של בית-המשפט העליון, ובכך אף שינו מצבם לרעה. אכן, רשות מינהלית רשאית להשתחרר מהבטחה שלטונית שניתנה על-ידיה אם קיים צידוק חוקי, לרבות שינוי נסיבות, המצדיק חזרה מן ההבטחה. יסודה של סמכות זו של הרשות להשתחרר מהבטחותיה הוא באינטרס ציבורי, "המחייב שלא לכבול ידיה של הרשות עד בלי יכולת למלא את תפקידיה לטובת הכלל עם שינוי העיתים, הנסיבות והצרכים" (דברי השופט אליעזר גולדברג בבג"ץ 580/83 אטלנטיק חברה לדייג וספנות בע"מ נ' שר התעשיה והמסחר, פ"ד לט(1) 29, בע' 36). אך על הרשות – המבקשת לחזור מהבטחתה לאזרח, שאינטרס ההסתמכות שלו נפגע – להצביע על שינוי נסיבות אשר התרחש לאחר מתן ההבטחה ומצדיק השתחררות ממנה. ראו דברי השופט אליהו מצא בבג"ץ 4383/91 שפקמן נ' עיריית הרצליה, פ"ד מו(1) 447, בע' 454. עם זאת, הבטחה, שלא ניתן לממשה בשל צידוק חוקי, עשויה להקים עילה לתשלום פיצויים, למיצער, אם הצד שלו ניתנה ההבטחה פעל על-פיה ושינה את מצבו לרעה. כידוע, כאשר המבטיח איננו רשות מינהלית, הרי אם מקבל ההבטחה הסתמך עליה בתום-לב ובאופן סביר ושינה עקב כך מצבו לרעה, עשוי המבטיח להיות מושתק מלהתכחש לה. ראו, למשל, רע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל-מונד, פ"ד מז(5) 94, בע' 100. אך עקרון ההשתק, ככל שהוא מחייב לקיים את ההבטחה, מעורר קשיים במשפט המינהלי. שכן, כמוסבר, השתקת רשות שלטונית עלולה לפגוע באינטרס הציבורי או בנורמות של המשפט המינהלי, שאינן ניתנות להתניה. ראו דברי השופט יצחק כהן בע"א 831/76 לוי נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד לב(1) 421 (להלן: ע"א לוי ), בע' 435-434. אך קשיים אלה אינם שוללים על הסף טענת השתק, הנטענת על-ידי פרט כנגד רשות מינהלית, "אלא בית-המשפט בכל מקרה ומקרה שוקל מצד אחד את האינטרס הציבורי שבמניעת הטענה ומצד שני את העוול שנגרם לפרט, אשר סמך על המצג של הרשות (דברי השופט יצחק כהן בע"א לוי הנ"ל, בע' 435). לא זו אף זאת: תפיסת הצדק שביסוד תורת ההשתק – במיוחד לנוכח חובת ההגינות המוגברת של הרשות כלפי האזרח – מצדיקה את החלת ההשתק דווקא במשפט המינהלי. אלא, שהסעד שניתן לתת נגד הרשות, אכיפה או פיצויים, מותנה באיזון בין אינטרס הציבור ועקרון חוקיות המינהל לבין עניינו של פרט, שהסתמך בתום-לב ובסבירות על מצג של רשות מינהלית. על אמות-המידה בעריכת האיזון עמדתי בע"א 6996/97 חברת א. עבאדה בע"מ נ' רשות הפיתוח על-ידי מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נג(4) 117, בע' 125-124: בגדרו של איזון זה יש להביא בחשבון, בין השאר, את הגורמים האלה: מידת הפגיעה בתקנת הציבור שעלולה לגרום אכיפת מצגה של הרשות; שוויו של השינוי לרעה שחל במצבו של המסתמך לעומת שווי אכיפת המצג והפגיעה באינטרסים צדדים שלישיים העשויה להיגרם כתוצאה מן האכיפה. אם איזון זה מוביל למסקנה שלפיה אין לאכוף על הרשות את המצג, יש לבחון את אפשרות המרת האכיפה בקיומו של דבר-מה קרוב למצג שבו מעוניין הפרט ("אכיפה תחליפית") או בתשלום פיצויים כספיים לפרט המסתמך. ראו גם אריאל בנדור, תורת ההשתק במשפט המינהלי (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור למשפטים, תשנ"ד), 173-169; ואלכס שטיין, "הבטחה מינהלית" משפטים י"ד 255, בע' 294-289. 6. בענייננו, ועדת ליבאי ביססה את המלצותיה, בין היתר, על שינויים מדיניים שחלו באזור, ובכללם הסכם השלום עם הרשות הפלשתינית ("הסכם אוסלו"). אלא, שכאמור, המציאות הפוליטית מאז השתנתה ולדעת ראש הממשלה, לנוכח שינויים אלה, לעת הזאת, כאשר שבה ועלתה דרישת הפלשתינאים לזכות השיבה, התקדים שבהחזרת העקורים עלול לפגוע באינטרסים החשובים של המדינה. עמדה זו נוגעת לעניין מדיני, שבו לממשלה שיקול-דעת רחב, ומתחם הסבירות הנתון לה רחב ביותר. ראו והשוו ע"א 5167/00 וייס נ' ראש הממשלה, פ"ד נה(2) 455, בע' 472. בנסיבות אלה, אין עילה לאכיפת ההבטחה השלטונית ליישב את העקורים באזור איקרית. עם זאת, לעותרים זכות לתחליף אכיפה , על-ידי הקצאת קרקעות במקום אחר או בתשלום פיצויים. ביטול ההפקעה 7. כאמור, העותרים – בהסתמכם על דו"ח ועדת ליבאי, שהצביע על מתחמי קרקע בסמוך לאיקרית ובירעם, שעליהם ניתן להקים יישובים קהילתיים ללא פגיעה ממשית בשכנים – טוענים שבמתחמים אלה לא נעשה שימוש עד עתה, ומכאן שאין המתחמים דרושים להשגת הצורך הציבורי שלשמם הופקעו. לפיכך, כך נטען, חלה על קרקעות אלה ההלכה שניתנה בפסק-הדין בבג"ץ קרסיק, וכי בנסיבות אלה, על שר האוצר לבטל את הקניית אדמותיהם לרשות הפיתוח. טענה זו אינה יכולה להתקבל. ראשית, כעולה מהודעת המדינה, שנתמכה בתצהיר, הקרקעות אינן פנויות עוד ונעשה בהן שימוש לצרכים שונים. תצהיר זה אינו סותר את ממצאי הוועדה, כי ניתן "ללא פגיעה של ממש" להקצות שטח מוגבל לצורך התיישבות. אלא, שבמקרה כזה, לא ייעשה עוד בקרקע אותו שימוש שנעשה בה היום. שנית, הלכת בג"ץ קרסיק נוגעת לסמכות ההפקעה שלפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, ואף היא כפופה לחריגים שיש לגבש בחוק. ואילו השטחים נושא העתירה הוקנו לרשות הפיתוח מכוח חוק רכישת מקרקעין, שמטרתו החקיקתית שונה. שלישית, הלכת קרסיק אך הציבה גישה עקרונית, ולצדה נותרה שורה של שאלות פתוחות ובמרכזן מועד החלתה של ההלכה. ההכרעה בשאלות אלה נדחתה למשך שנה בציפייה שבמשך תקופה זו יחוקק בעניין חוק. רביעית, והוא בעינַי עיקר, גם על-פי הדוקטרינה החדשה שביסוד הילכת קרסיק קמה עילה "להשבת הקרקע או לתשלום ערכה עם התמצותה של המטרה הציבורית שלשמה הופקעה הקרקע ..." (דברי השופט חשין בבג"ץ קרסיק, בע' 692. ההדגשה הוספה). ואילו בענייננו, המטרות הציבוריות בעינן עומדות. סוף דבר, אין יסוד לטענת העותרים, כי יש לבטל את הקניית אדמותיהם לרשות הפיתוח. 8. הנה-כי-כן, באין עילה לאכוף על הרשות להקצות אדמות לצורך התיישבות העותרים באזור שממנו נעקרו אבותיהם, הסעד שלו הם זכאים – שהוא מידתי ואף מקיים את עקרון השוויון – הוא פיצויים, אם בכסף ואם בקרקע. מסקנתי היא, איפוא, כי בכפיפות לחובת הרשות לבטל את צווי-הסגירה, יש לדחות את העתירה. כך הוא לעת הזאת. שכן, סבורה אני שאותו חוב של כבוד של המדינה – כפי שכונה בדו"ח ועדת ליבאי – שנוצר עקב הבטחות חוזרות ונשנות של הרשויות לדורות של עקורים, אזרחים נאמנים למדינת ישראל, נותר בעינו. ראוי הוא אם-כן – אם יחול שינוי במצב המדיני – לשקול פתרון אחר, שיאפשר לעותרים להתיישב באותו אזור. ש ו פ ט ת השופט (בדימ.) י' אנגלרד : אני מסכים. ש ו פ ט (בדימ.) השופטת א' פרוקצ'יה : אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת דורנר. ניתן היום, כ"ו בסיון תשס"ג (26.6.03). ש ו פ ט ת ש ו פ ט (בדימ.) ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97008400_L30.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 840/97", "בג\"ץ 64/51", "בג\"ץ 239/51", "בג\"ץ 141/81", "ע\"א 5546/97", "רע\"א 4928/92", "בע\"א 831/76", "בע\"א 6996/97", "ע\"א 5167/00" ]	5,895
259,052	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת לעיין בתיק בית המשפט: העותרים: שירה אוחיון 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה לעיין בתיק בית המשפט בשם המבקשת לעיין בתיק בית המשפט: בעצמה החלטה הבקשה תובא בפני רשם בית המשפט. ניתנה היום, כ"ב בסיון התשס"ו (18.6.2006). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97008400_A31.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,896
264,476	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 840/97 - א' בפני: כבוד הרשם יגאל מרזל העותרים: 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשת עיון החלטה רשות עיון כמבוקש. ניתנה היום, כ"ה בסיוון תשס"ו (21.6.2006). יגאל מרזל, שופט ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97008400_L32.doc טו מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,897
512,715	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 840/97 - ב' לפני: כבוד הרשם גלעד לובינסקי מבקש העיון: העותרים: רביע אגבריה 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה לעיין בתיק בית המשפט החלטה הבקשה שבכותרת, בצירוף התיק (אשר הוזמן מן הארכיב), הובאו לעיוני אך ביום אתמול. טרם מתן החלטה בבקשה לעיון בתיק בית המשפט, אבקש את עמדות הצדדים כאמור בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003. העמדות תוגשנה תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו. המזכירות תמציא לצדדים את בקשת העיון יחד עם החלטתי זו. ניתנה היום, כ"א באדר תשע"ה (12.3.2015). גלעד לובינסקי, שופט ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97008400_X33.doc כש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,898
513,206	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 840/97 - ב' לפני: כבוד הרשם גלעד לובינסקי מבקש העיון: העותרים: רביע אגבריה 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה לעיין בתיק בית המשפט החלטה בהיעדר התנגדות מטעם המשיבים ובהיעדר תגובה מטעם העותרים, ולאחר שעיינתי בחומר שבתיק - רואה אני להיעתר לבקשה שבכותרת ולהתיר למבקש לעיין במסמכים המבוקשים על ידו, היינו: " העתירה, התצהירים ותגובות המדינה שהוגשו לבית המשפט ". העיון ייערך במזכירות בית המשפט לאחר תיאום מראש ובהתאם לנוהל המקובל. המזכירות מתבקשת להקפיד כי לא יהיה בעיון כדי לפגוע בשלמותו הפיסית של התיק . ניתנה היום, ז' באייר תשע"ה (26.4.2015). גלעד לובינסקי, שופט ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97008400_X35.doc כש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 840/97" ]	5,899
1,703	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 96 / 4130 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר העותר ת : אורלי שמעון נגד המשיב : מפכ"ל המשטרה בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ז בסיון התשנ"ז ( 02.07.97 ) בשם העותר ת: עו"ד צבי ריש בשם המשיב : עו"ד אסנת מנדל ה ח ל ט ה לטענת בא-כוח העותרת מצויות שש קלטות שלא נבדקו. קלטת שביעית אמורה היום להיבדק על ידי מומחה וזה טרם בדק אותה. בנסיבות אלה, אנו דוחים המשך שמיעת העתירה לחודשיים ימים. עם סיום הבדיקה המשטרתית ובחינת החומר בפרקליטות, תמסר הודעה לבית המשפט, והעתירה תקבע להמשך דיון. ניתנה היום, כ"ז בסיון התשנ"ז (2.7.97), בפני באי כח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96041300. A07	[ "בג\"ץ 96" ]	5,900
14,578	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4130/96 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי העותר ת : אורלי שמעון נגד המשיב ים : 1. שמעון בן-יעקב, עו"ד 2. לשכת עורכי הדין 3. מפכ"ל המשטרה בקשה למתן צו-על-תנאי תאריך הישיבה: ד' בכסלו התשנ"ח (3.12.97) בשם העותרת: עו"ד צבי ריש בשם המשיבה מס' 2: עו"ד מ. עליאש בשם המשיב מס' 3: עו"ד אסנת מנדל, עו"ד ורד אנוך פסק-דין עתירה זו, לאחר תיקונה, מכוונת כנגד המשיב מס' 3 (מפכ"ל המשטרה) ובה נתבקש בית המשפט להורות למשיב מס' 3 "להחליף את צוות החקירה המטפל בתלונת העותרת כנגד המשיב 1 (עורך-דין שמעון בן-יעקב) לחקור את טענות העותרת בדבר שיבוש הליכי החקירה על ידי החוקרים שחקרו את הפרשה בתחילה, ולפרסם לאלתר את ממצאי החקירות". הנה כי כן, על אף התפרשות הטענות שנשמעו, אין מדובר בביקורת על הערכת חומר הראיות כבסיס לאישום, אלא על פגמים נטענים במהלך החקירה המשטרתית. מהודעת המדינה עולה כי "בכל הנוגע לטענות העותרת כנגד פעולת צוות החקירה, הללו נבחנו לפני ולפנים על ידי פרקליטת מחוז תל-אביב (פלילי). לאחר תום בירור טענות העותרת החליטה פרקליטת המדינה שלא להתערב בהחלטת פרקליטת מחוז תל-אביב (פלילי) לגנוז התיק". שקלנו את טענות בא כוח העותרת ככל שהן נוגעות למסגרתה המצומצמת של העתירה, ולא מצאנו עילה מספקת להתערבותנו. שמענו גם טעון מפורט לגבי תקינות הקלטת שהועמדה לבדיקה, ואין בידינו לחלוק על צדקת המסקנה אליה הגיעה הפרקליטות לענין המשך החקירה בנושא זה. העתירה נדחית. ניתן היום, ד' בכסלו התשנ"ח (4.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96041300. D10	[ "בג\"ץ 4130/96" ]	5,903
15,134	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4130/96 - א' בפני: כבוד השופט א' מצא העותר ת : אורלי שמעון נגד המשיב ים : 1. שמעון בן יעקב, עו"ד 2. לשכת עורכי הדין 3.מפכ"ל המשטרה בקשה לדחות המשך שמיעת העתירה ב45- ימים נוספים החלטה כמבוקש. המשך הדיון בעתירה יקבע לראשית דצמבר 1997. ניתנה היום, י"א בתשרי תשנ"ח (12.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96041300. F09	[ "בג\"ץ 4130/96" ]	5,904
1,704	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3539/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : מדינת ישראל נגד המשיב ה : שרביב בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה תגיש את תשובתה לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לה טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבה תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ב בכסלו תשנ"ח (21.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96035390. A01 חכ/	[ "ע\"א 3539/96" ]	5,905
42,497	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3539/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט ח' אריאל המערער ת : מדינת ישראל נגד המשיב : שרביב בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.3.96 בה"פ 171/93 שניתן על ידי כבוד השופטת שידלובסקי אור תאריך הישיבה: ח בתמוז תשנ"ח (2.7.98) בשם המערער ת: עו"ד אורית סון בשם המשיב: עו"ד עמיהוד בן פורת ה ח ל ט ה עקב מו"מ בין הפרקליטים הם עותרים לדחיה. תינתן לנו הודעה תוך 45 ימים (וימי הפגרה בכלל). הדיון נדחה למועד אחר, במידת הצורך. ניתן היום ח בתמוז תשנ"ח (2.7.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96035390. B02	[ "ע\"א 3539/96", "בה\"פ 171/93" ]	5,906
75,489	ב בית המשפט העליון ע"א 3539/96 בפני: כב' הרשם בעז אוקון המערער ת : מדינת ישראל נגד המשיב ה : שרביב בע"מ הוגש הליך החלטה הצדדים ימציאו לבית המשפט בתוך 10 ימים טעמים מדוע לא ימחק התיק מחוסר מעש. התיק יועלה לעיוני ביום 28.12.00. ניתנה היום, י"ז בכסלו תשס"א; 14 בדצמבר 2000. בעז אוקון, רשם ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה אינו סופי, והוא כפוף לשינויי עריכה. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96035390. D03	[ "ע\"א 3539/96" ]	5,907
1,705	ב בית המשפט העליון רע"א 4909/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקש : יעקב טייאר נגד המשיבים : 1. א' ד' רכב ונכסים 2. אריה, חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.7.97 בת"א 786/93 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' קמא החלטה 1. בחלקה הראשון של בקשתו, בקשת המבקש היא לרשות ערעו ר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.7.97, שלא למנות מומחה אחר בתחום הנוירולוגיה, נוכח בקשתו לפסול את חוות דעתה של המומחית ד"ר קורן-לובצקי; וכן על דחיית בקשתו למינוי מומחה בתחום השיקומי. לפי האמור בהחלטה הנ"ל, הרי בהחלטה מיום 2.7.97 כבר נקבעו על ידי בית המשפט המחוזי מועדים לסיכומי הצדדים. מאחר שהדיון בבית המשפט המחוזי הגיע לשלב הסיכומים (ויתכן שאלה הומצאו בינתיים), נראה לי שאין להעתר לבקשה. את כל טענותיו של המבקש נגד החלטות בית המשפט המחוזי יוכל לכלול במסגרת ערעור שיוגש על פסק הדין, אם יגיש ערעור כזה. 2. החלק השני של הבקשה מתייחס להחלטה מיום 18.5.97, בה דחה בית המשפט המחוזי בקשה להזמנת עד. המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על החלטה זו חלף. המבקש מודע לכך. אך בקשתו היא, שהואיל והגיש את הבקשה לרשות ערעור כאמור לעיל בחלקה הראשון של בקשתו, מבקש הוא עתה שתינתן לו ארכה להגשת בקשת רשות ערעור גם על ההחלטה מיום 18.5.97; ואם תינתן הארכה, מתבקש בית משפט זה לדון בשתי הבקשות. גם לחלק זה של הבקשה אין להעתר. ראשית, אין הנימוק שמעלה המבקש מצדיק מתן ארכה כמבוקש על ידו. שנית, אותם נימוקים לדחיית בקשתו בחלקה הראשון יפים גם לחלק זה של הבקשה, אפילו היתה ניתנת לו הארכה המבוקשת. הבקשה, על שני חלקיה, נדחית. ניתנה היום, ו' בחשון התשנ"ח (6.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97049090. E03	[ "רע\"א 4909/97" ]	5,908
3,318	בבית המשפט העליון רע"א 4909/97 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : יעקב טייאר נגד המשיבים : 1. א.ד. רכב ונכסים 2. "אריה"חברה לביטוח בע"מ בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקש: עו"ד אליעזר הלדנברג בשם המשיבים: עו"ד י. ביניש החלטה המבקש סמוך על שולחן הוריו, אך לא ציין בתצהירו מה מקורות הכנסתם ומה רכושם, בניגוד לקבוע בתקנה 13(א) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987-. המדובר באגרה שסכומה אינו גבוה, ולפיכך אני מחליטה שלא לפטור אותו מתשלום האגרה. האגרה תשולם תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. אשר לחובה להפקיד ערבון, צודק בא כוח המשיבות, כי לנוכח אפשרות קיזוז ההוצאות בסכום הפיצוי ניתן לנקוט הליכים משפטיים ביתר קלות, אך אין להתעלם מאפשרות הקיזוז שלא נסתרה, אשר יש בה כדי להבטיח באופן ראוי את סכום ההוצאות, אם אלה ייפסקו. אך מובן, כי המבקש נוטל על עצמו סיכון שסכום הפיצויים יצטמק אם יופחתו ממנו סכומים שונים בגין חיובי ההוצאות, אך זו זכותו. אני פוטרת, איפא, את המבקש מן החובה להפקיד ערבון להבטחת הוצאות המשיבות. אם ייפסקו הוצאות, יוכלו המשיבות לקזז את הסכום שייפסק מסכום הפיצויים שהן יחובו בו. ניתנה היום, כ"ח באב בתשנ"ז (31.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97049090. Q02	[ "רע\"א 4909/97" ]	5,909
1,708	בבית המשפט העליון רע"א 95 / 2534 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. מדבקות ר.פ.בע"מ ח.פ. 2. דוד כספי נגד המשיב : דוד כהן, עו"ד כונס הנכסים על נכסי חברת גלי טייפ בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המבקשים: עו"ד א. צברי החלטה בהמשך להחלטתי מיום 2.7.96 אשר נמסרה לבא-כח המבקשים בתאריך 14.7.96, אני מחליטה לדחות את הבקשה לרשות ערעור. ניתנה היום, כ"ב באייר תשנ"ז (29.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95025340. Q01	[ "רע\"א 95" ]	5,912
1,710	ב בית המשפט העליון בש"א 7423/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: מאיר מתתיהו נגד המשיבים : 1. דורון לנגה, עו"ד, כונס נכסים 2. רפאל ונעמה גת 3. יוסף ומלבינה מינקין 4. יהודה ושושנה בדיחי ערעור על החלטת הרשמת, ה שופטת א' אפעל-גבאי, מיום 4.12.97 ומיום 9.12.97, ברע"א 5577/97 בשם המערער: עו"ד אופיר יהלום החלטה ערעור על החלטת הרשמת, השופטת אפעל-גבאי, שדחתה את בקשת המערער לפטור מהפקדת ערבון ולחלופין - להפחתת סכום הערבון. בהחלטה נשוא הערעור קבעה הרשמת: "מן התגובות שבפני (ובמיוחד מתגובותיהם של המשיבים 2-4 המתנגדים נמרצות לבקשה) עולה, כי אין מקום להענות לבקשה. הצדדים שבעי הליכים, וסכומי הוצאות שהמבקש חויב בהם בעבר לא נפרעו. בנסיבות אלה קיימת הצדקה להבטיח את הוצאות המשיבים לפחות בשלב זה באמצעות ערבון המופקד בקופת בית המשפט." בערעור שבפני חוזר המערער על הטענות שהעלה בפני הרשמת. קרי : כי בידי המשיבים מוחזקים נכסים שלו העולים בשווים על סכום תביעותיהם ממנו, כך שאם ייפסקו הוצאות לחובתו יוכלו המשיבים להיפרע מנכסים אלו. עוד טוען המערער, כי חיובו בהפקדת ערבון עלול למנוע ממנו את מימוש זכויותיו המשפטיות. לאחר שעיינתי בחומר שבפני החלטתי לדחות את הערעור. כבכל ערעור או בקשת רשות ערעור זכאים המשיבים גם בתיק זה להבטחת הוצאותיהם. בין הצדדים מתנהלים הליכים שונים מזה כעשר שנים. הליכים אלה כרוכים, מטבע הדברים, בעלויות ובטרחה בלתי מבוטלות. אפילו נכונה טענת המבקש, כי שווי נכסיו שבידי המשיבים עולה על שווי חובו להם (ולעניין זה אין אני נדרש) עדיין מדובר בנכסי דלא ניידי שהליכי מימושם סבוכים וממושכים. אין מקום לכפות על המשיבים להוציא בהווה הוצאות משפטיות ולאפשר למבקש לשאת בהוצאות אלו (אם יחוייב בהוצאות כאמור) במועד עתידי בלתי מוגדר. לא מצאתי ממש גם בטענה בדבר גובה סכום הערבון - זאת בהתחשב בריבוי הצדדים ובהיקף הפלוגתות שביניהם. הערעור נדחה. ניתנה היום, כ"ב בכסלו התשנ"ח (21.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97074230. A01 /דז/	[ "בש\"א 7423/97" ]	5,913
1,711	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5185 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : אלי בן זינו נגד המשיבים : 1. שולה בן זינו 2. עידו בן זינו (קטין) 3. עדי בן זינו (קטין) 4. ליאור בן זינו (קטין) בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון תאריך הישיבה: כ"א באייר תשנ"ז (28.5.97) בשם המערער: עו"ד ש. סירקיס בשם המשיבים: עו"ד א. רוזנבלט החלטה בעת הדיון בבקשה להארכת מועד הוצע לבעלי הדין להשתתף בהליך פישור בו ינסו -בעזרת מפשר- להגיע להסכמה. עו"ד סירקיס נתן את הסכמתו לכך. עו"ד רוזנבלט ביקש שהות לשקול את ההצעה, ומבוקשו ניתן לו. עו"ד רוזנבלט יודיע לבית המשפט תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה את עמדתו. לאחר מכן יובא אלי התיק לשם קבלת החלטה בבקשה. במיקרה שתהיה הסכמה של שני הצדדים להליך הפישור, לא אדון בבקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשלב זה, והיא תידון רק במיקרה של כשלון הפישור. אם לא תהיה הסכמה להליך הפישור, אחליט בבקשה. ניתנה היום, כ"א באייר תשנ"ז (28.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96051850. Q01	[ "ע\"א 96" ]	5,914
7,847	ב בית המשפט העליון ע"א 4560/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : סיגורה יהודית נגד המשיב : סיגורה חיים בקשה לפטור מערבון בשם המערערת: עו"ד שמואל מורן החלטה הבקשה למתן החלטה שהוגשה ביום 28.8.96 הועברה לעיוני רק עתה. על יסוד האמור בה, ובהעדר תגובה מטעם המשיב לבקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון, ניתן פטור למבקשת מחובת הפקדת ערבון. ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045600. O03	[ "ע\"א 4560/96" ]	5,915
16,314	בבית המשפט העליון ע"א 5185/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : אלי בן זינו נגד המשיבים : 1. שולה בן זינו 2. עידו בן זינו (קטין) 3. עדי בן זינו (קטין) 4. ליאור בן זינו (קטין) בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון תאריך הישיבה: כ"א באייר תשנ"ז (28.5.97) בשם המערער: עו"ד ש. סירקיס בשם המשיבים: עו"ד א. רוזנבלט החלטה התיק הובא בפני לאחר קבלת הודעתו של בא-כוח המשיבים כי מרשיו אינם מעוניינים להשתתף בהליך הפישור המוצע. לפיכך, יש ליתן החלטה בבקשה להארכת המועד להפקדת הערבון. ההודעה על קביעת גובה הערבון בתיק זה נמסרה לבא-כוח המבקש בתאריך 21.8.96. בתאריך 18.5.97 הוגשה הבקשה להארכת מועד שבפני, ונאמר בה כי הערבון לא הופקד בשל טעותו הכנה של המבקש, אשר סבר כי המועד להפקדת הערבון יחול "בטרם שמיעת הערעור ולאחר שייקבע תאריך לשמיעת הערעור, ולא הבנתי כי עלי לשלם את הפקדון בתוך המועד שנקבע בהודעה על הפקדת ערבון". בעת הדיון בפני נחקר המבקש על תצהירו. לדבריו, נתבקש על ידי בא-כוחו לשלם אגרה ולהפקיד ערבון. אשר לאגרה, זו שולמה מייד על ידי אחותו. לגבי הערבון אמר המבקש, כי עובר להגשת הערעור , בסמוך לאחר קבלת פסק דינה של הערכאה הראשונה, דובר איתו על כך שיצטרך להפקיד כסף בקופת בית המשפט, אך הוא אינו זוכר אם דובר איתו על נושא זה פעם נוספת. "יכול להיות שכן". עוד הוסיף, כי "אני ידעתי שצריך להפקיד כסף סמוך לדיון". לשאלת בית המשפט, אם דובר עם המבקש לאחר הגשת הערעור על הצורך בהפקדת הערבון, השיב המבקש כי הוא איננו זוכר. המדובר במיקרה זה באיחור של חודשים רבים בהפקדת הערבון. אכן, אין צורך בהוכחת "טעם מיוחד" כדי להתגבר על משוכת האיחור במיקרה זה, אך יש לתת הסבר משכנע אשר יצדיק את עצם האיחור ואת מישכו. בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה להארכת המועד מדובר בטעות של המבקש בדבר המועד בו היה עליו להפקיד את הערבון, ואולם בעת החקירה הנגדית לא יכול היה המבקש לאשר כי דובר איתו על נושא הפקדת הערבון לאחר הגשת הערעור. המבקש אישר כי הנושא עלה לפני הגשת הערעור, אך הוא לא יכול היה לומר מה ארע בענין זה לאחר הגשת הערעור; וביתר פרוט - האם נמסר לו על ידי בא-כוחו דבר קבלת ההודעה על הפקדת הערבון והמועד שנקצב בה. בנסיבות אלה, יש להטיל ספק אם בכלל נדרש המבקש להפקיד ערבון לאחר הגשת הערעור, שהרי לו היה בא-כוחו מיידע אותו בדבר החובה האמורה, היה אומר לו בוודאי גם מה המועד שנקצב להפקדת הערבון. סברתו של המבקש כי המועד להפקדת הערבון יחול בסמוך למועד הדיון איננה נתמכת בכל ראיה שהיא, והיא עומדת בסתירה לתוכנה הברור של ההודעה על קביעת גובה הערבון שהתקבלה במשרדו של בא-כוח המבקש. לא למותר להוסיף, כי מעורבותו של בא-כוח המבקש בתהליך הטיפול בנושא הערבון כלל לא נתחוורה. כך, אין זה ברור מדוע לא ידע בא-כוח המבקש על כך שלא הופקד ערבון אלא בחודש מאי 1997, סמוך להגשת הבקשה שבפני. לפיכך, החלטתי לדחות את הבקשה להארכת מועד להפקדת הערבון. הערעור נדחה על-פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ט"ז בתמוז תשנ"ז (21.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96051850. Q03	[ "ע\"א 5185/96" ]	5,916
1,713	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 97 / 1090 בפני: כב' השופט ת' אור המערערים : 1. שפיר משה 2. שפיר אסתר נגד המשיב : סלטון יוסף ע ו" ד בקשה לסעד זמני בערעור החלטה 1. הבקשה למתן צו מניעה זמני לדחיית המועד להגשת תצהירים - נדחית בזה. 2. המבקשים מתבקשים בזה להשלים בהקדם את הליכי הערבון שאז תידון הבקשה לרשות ערעור בהקדם. ניתנה היום י' באדר א' תשנ"ז (17.2.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010900. E02	[ "רע\"א 97" ]	5,917
10,755	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 97 / 1090 בפני: כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. שפיר משה 2. שפיר אסתר נגד המשיב : סלטון יוסף עו"ד בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שניתנה ביום 28.1.97 על ידי כבוד השופטת קובו בתיק ת.א. 276/97 החלטה ההחלטה בתיק רע"א 852/95 מתייחסת גם לתיק זה, בו הוגשה, משום מה, בקשת רשות ערעור זהה. ניתנה היום, י"ד באדר ב' תשנ"ז (23.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010900. E04	[ "רע\"א 97", "רע\"א 852/95" ]	5,918
1,714	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2451/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : היועץ המשפטי לממשלה נגד המשיב : פלוני בקשה להסרת בקשה דחופה למסירת הקטינה להורים מאמצים בשם המערער: עו"ד נורית ישראלי החלטה לבקשת המדינה אני מחליט למחוק את הבקשה. ניתנה היום, ט"ז באב תשנ"ז (19.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024510. G08 /שב	[ "ע\"א 2451/97" ]	5,919
2,048	בית המשפט העליון ע"א 97 / 2451 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערער : פלוני נגד המשיב : היועץ המשפטי לממשלה ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.1.97 בתיק אימוץ 17/96 שניתן על ידי כבוד השופט ח' פיזם תאריך הישיבה: ו' באייר תשנ"ז (13.5.97) בשם המערער: עו"ד מאוריסיו קלפאצ'י בשם המשיב: עו"ד נורית ישראל החלטה הטיעון יישמע בדלתיים סגורות. היום, ו' באייר תשנ"ז (13.5.997) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ/ 05 G .97024510	[ "ע\"א 97" ]	5,920
9,874	בית המשפט העליון ע"א 97 / 2451 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערער : פלוני נגד המשיב : היועץ המשפטי לממשלה ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.1.97 בתיק אימוץ 17/96 אשר ניתן על ידי כבוד השופט ח' פיזם החלטה אנו מחליטים לקבל חוות-דעתה של ד"ר חנה קמינר על מסוגלותו ההורית של המערער לגדל את הקטינה בביתו, ועל יכולתו לספק לה בית בו תגדל באורח ראוי. הפסיכולוגית תוכל להיעזר, לפי שיקול דעתה, במומחים אחרים לגבי התנאים הפיסיים הנדרשים לגידול הילדה. ד"ר קמינר תבדוק את כל הצורך בדיקה, לרבות יחסי המערער, אשתו והקטינה. חוות-הדעת תינתן לבית-המשפט עד ליום 30 ביוני 1997 ובהוצאות תישא המדינה. המשך הערעור ייקבע מיד עם קבלתה של חוות-הדעת. היום, ו' באייר תשנ"ז (13.5.97) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ/ 02 G .97024510	[ "ע\"א 97" ]	5,921
10,298	בית המשפט העליון ע"א 97 / 2451 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערער : פלוני נגד המשיב : היועץ המשפטי לממשלה ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.1.97 בתיק אימוץ 17/96 שניתן על ידי כבוד השופט ח' פיזם תאריך הישיבה: ו' באייר תשנ"ז (13.5.97) בשם המערער: עו"ד מאוריסיו קולפצ'י בשם המשיב: עו"ד נורית ישראלי החלטה בהסכמת באי-כוח בעלי-הדין החלטנו לקבל את בקשות שני בעלי-הדין להגשת ראיות נוספות. היום, ו' באייר תשנ"ז (13.5.97) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ/ 04 G .97024510	[ "ע\"א 97" ]	5,922
11,861	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2451/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערער : פלוני נגד המשיב : היועץ המשפטי לממשלה ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.1.97 בתיק אימוץ 17/96 שניתן על ידי כבוד השופט ח' פיזם תאריכי הישיבות: ו' באייר תשנ"ז (13.5.97) ג' בתמוז תשנ"ז (8.7.97) בשם המערער : עו"ד מאוריסיו קולפצ'י בשם המשיב : עו"ד נורית ישראלי פסק-ד ין השופט מ' חשין: ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופט ח' פיזם. בית-המשפט המחוזי הכריז על בתו של המערער כבת-אימוץ, בקובעו כי נתקיימו במערער ובאם הקטינה התנאים הקבועים בסעיף 13(7) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א1981-. בקשתו של המערער היא כי נבטל את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי וכי נורה על החזרת בתו להחזקתו. 2. המערער ואם הקטינה נישאו בשנת 1986. חייהם המשותפים היו מתחילתם מלאי-מתחים ומריבות, והקשר בין בני-הזוג היה רווי-אלימות פיסית ומילולית. פעמים אחדות נפרדו בני-הזוג, ואף התגרשו, אך חזרו לחיות ביחד. 3. בשנת 1988 נולדה לבני-הזוג בתם הבכורה. בהיות הילדה בת כחצי שנה פנו בני-הזוג אל שירותי הרווחה בבקשה למוסרה למוסד. לימים, בהיותה בת כשלוש שנים, הוכרזה בת זו על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה כבת-אימוץ. בית-המשפט קבע כי בשל התנהגות ההורים ומצבם הנפשי אין הם מסוגלים לדאוג לילדתם כראוי, וכי מסירת הילדה לידיהם תסכן באורח משמעותי את בריאותה הנפשית והפיסית. עוד קבע בית-המשפט, כי גם אם ייעזרו ברשויות הסעד אין סיכוי כי מסוגלותם של ההורים לתפקד כנדרש תשתנה לטובה בעתיד הנראה לעין. ערעור שהוגש לבית-משפט זה נדחה (ע"א 3875/91). 4. הקטינה שלפנינו נולדה ביום 4.1.95, בעת שהמערער ואם הקטינה היו גרושים. בחודשי חייה הראשונים היתה הקטינה ברשות אמה, ובמעקב אינטנסיבי של הגורמים המטפלים אשר הושיטו לאם את מלוא העזרה האפשרית. האם התקשתה אמנם לטפל בילדתה לבדה, ואולם לאחר שהביעה רצון עז כי הילדה תהיה בהחזקתה ובטיפולה, ובשים-לב לחוות-דעת רפואית אשר קבעה כי האם אינה מצויה במצב פסיכוטי פעיל, נרתמו שירותי הרווחה לעזרה לה. לא ארכו הימים, ובהיות הקטינה כבת ארבעה חודשים, ביקשה האם כי ביתה תוצא מרשותה באומרה כי אין היא מסוגלת להמשיך ולטפל בה. הרשויות נקטו לאלתר בצעדי-חירום, והקטינה הועברה למעון בו היא שוהה עד היום. במקביל הוגשה בקשה לבית-המשפט, והקטינה הוכרזה נזקקת לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך1960-. 5. ביום 28.1.96 נתבקש בית-משפט קמא להכריז על הקטינה כבת-אימוץ, ולאחר שהובאו לפניו ראיות על המערער על האם ועל הקטינה, קבע בית-המשפט בפסק-דינו שמיום 26.1.97: "אין מנוס מן המסקנה שהמשיבים אינם מסוגלים לקבל את הקטינה, לגדל אותה או לטפל בה, ואדרבא, אם תוחזר הקטינה להם, לבטח ייפגע שלומה הנפשי או הגופני של הקטינה לכן, אני מכריז על הקטינה כבת אימוץ, בהתייחס למשיבים" על פסק-דין זה הערעור שלפנינו. האם 6. האם, ילידת שנת 1955, אובחנה כסובלת מסכיזופרניה כרונית. היא נמצאת בטיפול פסיכיאטרי מאז שנת 1979, אך לא הקפידה על הטיפול הרפואי והתרופתי שניתן לה. חוות-דעתו של המומחה הפסיכיאטרי על האם קובעת, בין השאר, כך: "אינה מסוגלת לנהל אורח חיים סביר ולהעניק לביתה מסגרת אשר תאפשר לילדה להתפתח ולגדול תוך סיפוק צרכיה. לאור האמור לעיל קיים סיכון ניכר ביותר לשלומה הנפשי והפיזי של הילדה באם תהיה ברשות אמה." על רקע זה קבע בית-משפט קמא כי נתקיימו באם תנאי סעיף 13(7) לחוק האימוץ. האם לא ערערה על פסק-הדין. המערער 7. אביה של הקטינה - המערער - נולד בשנת 1954, סיים שמונה שנות לימוד, ולאורך כל חייו סבל מבעיות משמעת והפרעות-התנהגות. בעת שירותו הצבאי ישב מספר פעמים בכלא ולבסוף שוחרר מטעמים של אי-התאמה. למערער רקע של שימוש בסמים קשים ושתיית משקאות חריפים, והוא נהג להתרועע בחברה עבריינית. מספר פעמים הועמד לדין ואף הורשע. תקופה מסויימת היה מאושפז בבית חולים לחולי-נפש. למערער אין כל הכשרה מקצועית, אין עבודה מסודרת או מקום מגורים קבוע. עיקר פרנסתו הוא מקיצבה שהוא מקבל מן המוסד לביטוח לאומי. לאחרונה חזר המערער בתשובה והוא נמצא כיום במסגרת לימודית חרדית. 8. בשנת 1990, תוך כדי ההליכים להכרזת בתו הבכורה בת-אימוץ, נבדק המערער בידי פסיכולוגית, ועל-יסוד חוות-דעתה קבע בית-המשפט כך בפסק-הדין שהכריז על הילדה בת-אימוץ: "הוא אישיות חלשה וילדותית, לא לוקח על עצמו אחריות, מתקשה ביצירת מושגים והבנת התנהגות חברתית מקובלת, כמעט ואיננו מסוגל לרסן את עצמו, ביטויו הרגשי מודחק לחלוטין... הפסיכולוגית... קבעה קטיגורית [שהמערער] איננו מסוגל לספק בית יציב, מעניק ביטחון, ואינו מסוגל ליצור קשרים רגשיים בוגרים של אב ובת כדרוש לקטינה" 9. בזמן הריונה של האם נפגש המערער עם פקידת הסעד לחוק האימוץ, הגב' יונה רודיך, והביע בפניה את רצונו לגדל את הילד שייוולד. באותה עת גר המערער בדירה שכורה עם חבר, והתקיים מקיצבת הנכות ששולמה לו על-ידי הביטוח הלאומי וממספר שעות-עבודה בחנות מכולת. פקידת הסעד התעניינה כיצד בדעתו לגדל את הילד שייוולד, ואולם המערער לא יכול היה להציע תנאים נאותים לכך. בשים-לב לקביעת בית-המשפט בפסק-הדין שדן בבתו הבכורה כי הוא חסר מסוגלות הורית, הציעה פקידת הסעד למערער כי יעבור בדיקה חדשה באשר ליכולתו לתפקד כאב. המערער סירב להיבדק על-ידי פסיכולוג העובד עם השירות למען הילד, ותחת זאת הציע כי יעבור בדיקה אצל מומחה מטעמו. המערער הסכים כי עד לביצוע הבדיקה ישהה הקטין שייוולד במשפחה אומנת. ואולם, עד להגשת ערעורו לפנינו לא נבדק המערער אצל פסיכולוג כפי שביקש. לימים, כאמור, נולדה הקטינה והיתה זו אמה שהחזיקה בה. 10. במהלך חודש מאי 1995, והקטינה כבת 4 חודשים, פנה המערער אל פקידת הסעד והביע שוב את רצונו לקבל אותה לידיו. התנהגותו נראתה מוזרה לפקידת הסעד, וכשנשאל אימתי יוכל לקבל את הקטינה לידיו, השיב "אולי מחר, אולי אחר כך". פקידת הסעד הסבירה למערער כי לא יוכל לקבל הילדה לידיו אלא אם כן יעבור בדיקת מסוגלות הורית אצל פסיכולוג, אך המערער סירב שוב להצעה להיבדק באומרו כי יסביר הכל בבית המשפט. 11. בעת ניהול ההליך להכרזה על הקטינה כנזקקת בבית-משפט השלום לנוער, הופיע לפתע המערער בבית המשפט וטען כי ברצונו לומר דברו באשר לסידורה של הילדה. פקידת הסעד ובית המשפט פנו אל המערער בבקשה כי ישתף פעולה עמם וייבדק כנדרש, אולם זה עמד בסירובו. לסופו של הליך הוכרזה הקטינה ביום 2.11.95 כנזקקת. 12. לסיום חלק זה נוסיף, כי במהלך הדיון בבית-המשפט המחוזי ביקשה באת-כוח המשיב כי ימונה פסיכולוג לבדיקת המערער, ואולם בא-כוחו התנגד לכך. המערער הביע אי-אמון בעורך-הדין שמונה לו, והודיע כי ייצג את עצמו. באותה ישיבה אף ביקש כי התיק יועבר לשופט אחר, שכן השופט פיזם פסק בעניין הכרזת בתו הבכורה כבת-אימוץ. הבקשה נדחתה, והמערער נשאר באולם המשפט ונטל חלק בהליך. ואולם כשהגיע זמנו להעיד השיב כדלקמן: "היות וביהמ"ש לא מעוניין לפסול את עצמו אני לא מרגיש צורך להשאר בדיון בביהמ"ש. אני לא מעוניין לענות לב"כ היועמ"ש... אני רוצה את הבת שלי, אני בהליכי גירושין ואני רוצה את הבת שלי ואני רוצה ששופט אחר יפסוק בתיק" בשלב זה החלה האם לצעוק, והמערער עזב את אולם בית-המשפט. המערער סירב להעיד וגם לא הגיש סיכומים מטעמו. 13. בית-משפט קמא קבע כי למשיב אישיות בעייתית וכי נעדר הוא מסוגלות הורית. כן הוסיף בית-משפט וקבע כי: "המשיב סירב להעיד וגם לא הגיש סיכומים. לא היתה הצעה רצינית מטעם המשיב, לקבל את הקטינה אליו. הוא גם לא הגיש תוכנית לטיפול בקטינה... הוא הסכים שהקטינה תימסר למעון, ללא הגבלת זמן..." הקטינה 14. הקטינה הינה בת כשנתיים וחצי. חייה הקצרים היו מלאי קשיים, ומאז היותה בת כשלושה חודשים ומחצה היא נמצאת במעון "שבתאי לוי" בצו בית-משפט. לדברי עובדת המעון, עם הגיעה לשם נתגלו אצלה התקפי-בכי והיה עיכוב בהתפתחותה הכללית. עם עבור הזמן, והודות לטיפול המסור בה, חלה השתפרות במצבה, אך עדיין היא איטית וניכר בה שהיא זקוקה מאד לקשר אישי. המערער והאם נוהגים לבקר את הקטינה במעון, אולם נראה כי המצב הנוכחי פוגע בקטינה מאד. כללם של דברים 15. המערער ואם הקטינה נמצאו נעדרי מסוגלות הורית לגדל את בתם. האם אינה מערערת על פסק-הדין, והשאלה היא אם עלה בידי המערער לשכנענו כי שגגה יצאה מלפני בית-משפט קמא בהכריזו על הקטינה בת-אימוץ. הליכי הערעור 16. המערער טוען כי לא ניתן לו להציג את עמדתו כראוי לפני בית-משפט קמא, וכי לו נשמע בטיעוניו כי-אז היה משכנע את בית-המשפט במסוגלותו ההורית. אין יסוד לטענת המערער כי לא ניתן לו להציג את עמדתו לפני בית-משפט קמא. המערער סירב לשתף פעולה עם רשויות הרווחה ועם בית-המשפט, והמשיך לעמוד במיריו למרות הפצרות שהפצירו בו גם בית-המשפט גם באת-כוח המשיב. יתר-על-כן: גם במהלך המשפט עצמו, לכשניתנה לו הזדמנות להציג את דברו בעדות משלו, בחר המערער שלא להעיד עדות מהותית, אלא ביקש את בית-המשפט כי יפסול את עצמו משבת בדין. משנדחתה הבקשה עזב המערער את אולם בית המשפט ופיטר את בא-כוחו בטענה כי משתף הוא פעולה עם בית המשפט. לסיום אף לא הגיש סיכומים לבית-משפט קמא. זאת ועוד: המערער ידע ידוע היטב על דבר חוות-הדעת הפסיכולוגית שהוגשה אודותיו, ולמרות זאת סירב לעשות כל צעד שהוא להפרכתה של אותה חוות-דעת. 17. אשר לטענתו של המערער לגופם של דברים: אין ספק שקביעתו של בית-משפט קמא באשר לחוסר מסוגלותו ההורית של המערער מיוסדת היטב בחומר הראיות. לא עוד, אלא שלא נמצאה כל חוות-דעת שיש בה כדי לאשש את טיעוני המערער כי ניחן הוא במסוגלות הורית כנדרש. כך באשר למסוגלותו ההורית של המערער וכך באשר לשאר קביעות-עובדה שעשה בית-משפט קמא, כגון יחסי המערער ואם הקטינה. יתר-על-כן: החזרת הקטינה לאביה פירושה, הלכה למעשה, מסירתה לידי אמה אף-היא. בשים-לב ליחסים המשובשים עד-למאוד בין המערער לבין האם, קרוב להניח כי אם תימסר הקטינה למערער, תהא נשקפת סכנה ממשית לקטינה, הן לבריאותה הפיסית הן לבריאותה הנפשית. 18. המערער טוען כי מעולם לא הסכים למסירת בתו למעון, אלא רצה כי תשהה בהחזקתו. אין בידינו לקבל טענתו זו. אף כי מאמינים אנו למערער כי היה רוצה בכך, הרי שלא נקט כל צעד אופרטיבי להגשמת רצונו. היה זה בחודש מאי 1995 שהמערער הביע את רצונו כי בתו תועבר למשפחה אומנת עד אשר יאספנה אל ביתו. ואולם לשאלתה של גב' רודיך אימתי יעשה זאת, ענה תשובה סתמית: "אולי מחר, אולי אחר כך". אכן, המערער לא נתכוון לגדל ילדתו לבדו, אלא אמר להטיל האחריות על גידולה על אחרים, תוך שהוא נוהג כמבקר ארעי ולא כאב התופס מקום של ממש בחיי בתו, מעורב בחיי בתו, ומהווה דמות משמעותית ומשפיעת-אהבה. 19. המערער ביקש להגיש לנו חוות-דעת של פסיכולוג קליני, מר מוטי סיוון, שבדק אותו לבקשתו. נעתרנו, כמובן, לבקשה, על-אף שלאורך כל ההליכים בבית-משפט קמא סירב המערער להיבדק בידי פסיכולוג. חוות-הדעת הוגשה לנו, ובעיקרה כך אומר לנו המומחה: "מימצאי הבדיקה הנוכחית, מצביעים בבירור על קשיים רגשיים ובינאישיים ניכרים המאפיינים את (המערער): דימוי עצמי פגום, ליקויים בקשריו הבינאישיים, נטיותיו לצמצם ולהתעלם ממרכיבים אפקטיביים בדרישות המציאות, קשייו להכיל מצבים של חוסר אונים, משאבים זמינים מועטים להתמודד עם מצבי לחץ. יחד עם זאת, במצבים מוגדרים, מובחנים ונייטראליים, (למערער) יכולת לאינטגרציה ולאדפטציה תקינים לדרישות המציאות. תפקודו הכללי של (המערער) נובע מחסכים ראשוניים על רקע של טעינות טיפוח, חוסר ניכר בהתנסויות בינאישיות משמעותיות, ואינטליגנציה נמוכה יחסית לממוצע. מן הראוי לציין, שלא נמצאו באופן תפקודו גלישה לתכנים ראשוניים, לא נמצאו הפרעות שיפוט חמורות, ולא נמצאו תכנים מורבידיים או תוקפניים גלויים. בשל סיבות אלה, יש לשקול את האפשרות להיענות לבקשתו לגדל את בנותיו במסגרת משפחתית. זאת בליווי הדרכה וטיפול פסיכולוגי מתאימים." ניתנת אמת להיאמר, כי חוות-דעת זו אינה שונה בהרבה מחוות-הדעת שהיו לפני בית-משפט קמא. חוץ מהסיכום הסופי, כמובן. אלא שהמומחה נזהר בלשונו. מדבר הוא על כי " יש לשקול את האפשרות להיענות לבקשת המערער" - לא רב מכך - וגם כך מדבר הוא על גידול "במסגרת משפחתית". ואולם מסגרת משפחתית לא מצאנו, והמערער לא הציג לפנינו כל מסגרת משפחתית שהיא. ומה טעם מדבר המומחה על "בנותיו" של המערער, והרי מדברים אנו אך בבתו השניה? חוות-דעתו של הפסיכולוג מטעם המערער אין בה כדי לשנות ממסקנתו של בית-משפט קמא. 20. ביקשנו וקיבלנו חוות-דעת נוספת והיא של ד"ר חנה קמינר, מומחית בפסיכולוגיה קלינית, חינוכית והתפתחותית. מומחית זאת עשתה עבודה מקיפה, ואף נפגשה לשיחה עם רב הכולל בו לומד המערער ועם הרבנית. חוות-הדעת היא ארוכה ומקיפה ואנו לא נביא אלא מיקצתה באשר למסוגלותו ההורית של המערער לקבל את בתו: "כוחות האגו של (המערער) חלשים למדי... קשה לו להתמודד עם מצבים מורכבים: הוא פגיע, תלותי וזקוק למסגרת מגינה ותומכת על מנת שיוכל להתארגן בצורה חיובית, לא יתדרדר ולא יתפתה ו'לא ייתן ליצרו לשלוט בו' - כדבריו. הוא נתפס כילדותי, חרד, חסר בטחון ומתקשה להרגיש בקרקע מוצקה תחת רגליו. לאור הממצאים נראה כי מדובר באדם אשר עשה תהליך משמעותי ביותר בשנתיים האחרונות של חזרה בתשובה. תהליך זה מכניס אותו למסגרת לימודית וחברתית המצליחה לעזור לו על פי דבריו ודברי הרב, מבחינה רוחנית וגשמית, להגיע לתיקון מידות ולרצון לבנות את עצמו ומשפחתו. (למערער) אין נסיון וידע להתמודד עם גידול של ילדה בת שנתיים וחצי, אין הבנה ויכולת להשקיע בלמידת הצרכים הרגשיים וההתפתחותיים של תינוקת בשלב הזה. על אחת כמה וכמה כשיידרש ממנו עתיד להבין צרכים של ילדה מתבגרת ומתפתחת בשלבים שונים של חייה... ניתן להסיק כי אין (למערער) את המסוגלות ההורית לגדל בלעדית את הילדה " (ההדגשה במקור - מ' ח') בגירסתה זו של ד"ר קמינר תומכים גם הרב והרבנית: "...רב הקהילה ואשתו... הציעו כי יש לעזור לאב בכך שהילדה תימסר למשפחת אומנה. כלומר, נתינתה של הילדה לידי האב, משמעותה למסור את הילדה לטיפול הקהילה ... סידור מסוג זה משמעותו להמשיך את המצב הארעי בחיי הילדה שבמהותו מכיל תסכול ואכזבה, שתוצאותיו יהיו הרסניים [כך!]". (ההדגשה במקור - מ' ח') בסיום דבריה ממליצה ד"ר קמינר למסור את הקטינה "בהקדם האפשרי" למשפחה מאמצת, כדי שיהיו לה אם ואב משלה. 21. המערער טוען כי עומדים לשדך לו אשה לנישואין, וכי כך יקים משפחה משלו. ואולם דבריו היו כלליים ומעורפלים. לא ידענו מי האשה, אימתי ישא אותה המערער לאשה, ואם תיאות האשה לקבל את הקטינה לחסותה. יתר-על-כן: המערער הצהיר לפנינו מפורשות כי אותה אשה שיישאנה, אמורה לשמש "דמות אם" לקטינה. ומששאלנו אותו למה מכוון הוא דבריו באומרו "דמות אם", הסביר לנו כי האשה תתלווה אליו בביקוריו אצל הקטינה. המערער מתכוון איפוא לגדל את בתו בבית זר, כאשר הוא ואשתו (לעתיד) יבקרו אותה מעת לעת ואולי יקחו אותה אליהם לביתם בסופי-שבוע. לא נשתנה איפוא דבר מאז פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. למדנו לדעת כי המערער אינו מוכן - הלכה למעשה - לדאוג לבתו ולגדלה כראוי לבת. 22. ילד אינו צמח-עציץ שבאים ומשקים אותו פעם בשבוע. ילד זקוק לאב ולאם: לאב ולאם שיטפלו בו וישגיחו עליו ויאהבו אותו. המערער אינו מסוגל לספק לילדתו את המעט שהיא זקוקה לו, שכל ילד זקוק לו. וכדברי פקידת הסעד הגב' יונה רודיך בתסקיר המשלים שהוגש לנו: "הקטינה אשר כל חייה עברו במוסד זקוקה להורים נבונים ובעלי יכולת רגשית טובה כדי לעזור להקלט במסגרת משפחתית ולהתגבר על משקעים של גדילה במוסד. היא זקוקה לזוג שחי בהרמוניה ויוכל להעניק לה בטחון רגשי. רק בתנאים אלה תוכל להתפתח לאדם בריא בנפשו. הקטינה חיה במוסד מאז היותה בת 4 חודשים. היא זקוקה בהקדם למשפחה קבועה ויציבה. בחזרתה לרשות אביה לא תאפשר לה את התנאים ההולמים והמאפשרים התפתחות זאת. אני חוזרת על בקשתי להכריז על הקטינה כבת-אימוץ." ובלשונה של ד"ר קמינר: "מנקודת ראות של טובת הילדה - (הקטינה) שגדלה כל חייה במעון, זקוקה לצורך התפתחותה הפיזית והרגשית התקינה לתנאים של משפחה יציבה, של דמויות הוריות מתמשכות - ובייחוד דמות של אם המסוגלת להכיל, לתמוך ולהבין ושתהא פנויה לטפל (בקטינה) ולמלא את צרכיה... לאור כל הנתונים הנ"ל מומלץ כי דבורה תימסר בהקדם האפשרי למשפחה מאמצת." סוף 23. כללם של דברים: לאחר שעיינו בכל הראיות שהונחו לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהכרעתו של בית-משפט קמא. אין אנו מטילים ספק באהבתו של המערער לבתו, ואולם אין בכך כדי לגרוע מן המסקנה החד-משמעית שהמערער נעדר מסוגלות הורית לגדל את הקטינה וכי אין ביכולתו לדאוג לה כאב לבתו. מסוגלות-הורית נמדדת לא אך במדדים סובייקטיביים אלא - ובעיקר - במדדים אובייקטיביים, בשים-לב ליכולתו של ההורה לספק את צרכיו הבסיסיים של ילדו. ראו ע"א 17/88 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מב(1) 617; ע"א 627/96 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מט(5) 428, 432. המערער אינו מסוגל - אף אינו מוכן הלכה למעשה - לגדל את הילדה כגדל אב את בתו, וגם בעתיד הנראה לעין לא יהיה מסוגל לכך. נחיש את גאולתה של זו הקטנה ונעזור ליתן לה את שהיא ראויה לו: בית חם, אב ואם שידאגו לה ושיאהבו אותה כל העת. אנו מחליטים לדחות את הערעור. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ד' ביניש : אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט מ' חשין. ניתן היום, ט"ז בתמוז תשנ"ז (21.7.97) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024510. G01	[ "ע\"א 2451/97", "ע\"א 3875/91", "ע\"א 17/88", "ע\"א 627/96" ]	5,923
1,715	ב בית המשפט העליון בש"פ 6293/97 בש"פ 6294/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העורר בבש"פ 6293/97: אשרף קרקי העוררים בבש"פ 6294/97: 1. מוחמד עלי קרקי 2. עלי מוחמד קרקי 3. סלאח מחמד קרקי נגד המשיב ה: מדינת ישראל ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.10.97 בב"ש 1432/97 ובב"ש 1413/97 שניתנו על ידי כבוד השופט ש' ברנר תאריך הישיבה: ב' בחשוון תשנ"ח (2.11.97) בשם העורר בבש"פ 6293/97: עו"ד יעקב קמר בשם העוררים בבש"פ 6294/97: עו"ד ראובן בר-חיים בשם המשיבה: עו"ד אמי פלמור החלטה שני עררים הם לפני, והשניים עניינם בהחלטה לעצור את העוררים עד תום ההליכים. מסכת העובדות היא אותה מסכת, החלטת בית-המשפט היא החלטה אחת, וגם החלטתי זו בערר תהא אחת. ארבעה העוררים הם שלושה דורות במשפחה אחת: הסב, העורר מס' 1 בבש"פ 6294/97 (להלן נכנה אותו - הסב); שני בניו של הסב, העוררים מס' 2 ו3- בבש"פ 6294/97 (להלן נכנה אותם בשמם, כסידרם - עלי וסלאח), ונכדו של הסב, אשרף, בנו של אחד מבני הסב שאינו לפנינו, העורר בבש"פ 6293/97 (להלן נכנה אותו - אשרף). העבירה המיוחסת לסב היא שידול לרצח, ואילו העבירה המיוחסת לעלי, סלאח ואשרף היא רצח. שני כתבי-אישום הוגשו לבית-המשפט המחוזי: האחד כנגד הסב, עלי וסלאח, והאחר כנגד אשרף. עם הגשת כתבי-האישום, הורה בית-המשפט לעצור את העוררים עד תום ההליכים, ועל החלטה זו העררים שלפני. אשר למסכת העובדות: בית-המשפט המחוזי, מפי סגן הנשיא שלום ברנר, כתב החלטה מפורטת ומדוקדקת, ועל רקע האמור בה, ראוי כי אקצר במקום שיכולתי להאריך. על-פי האמור בכתב-האישום, הורה הסב את עלי וסלאח לרצוח את בתו אמאל - אחותם של עלי ושל סלאח - על רקע "חילול כבוד המשפחה" ובשל כך שאמאל גנבה ממנו סכום של 40,000.- דינר וככל הנראה נתנה את כולו או את מרביתו למאהבה. עלי, סלאח ואשרף תיכננו את מעשה הרצח של אמאל, וכתב-האישום מפרט את המהלכים אשר הביאו לרציחתה על-דרך הטבעתה בים המלח. בהחלטתו מפרט בית-המשפט המחוזי את הראיות לכאורה להוכחת אשמתם של כל הארבעה, ולסופה של החלטה מורה הוא על מעצרם עד תום ההליכים. כאמור לעיל, שני עררים הם לפני: ערר אחד הוא עררו של אשרף והערר האחר הוא הערר של הסב ושל עלי וסלאח. העוררים יוצגו בנפרד בכל אחד מעררים אלה, ואף אני אדון בעררים אלה אחד לאחד. הערר האחד הוא עררו של אשרף. אין חולקים כי אשרף הודה בהודעותיו במשטרה במעשים המיוחסים לו בכתב-האישום - הודה במעשיו והפליל את הסב, את עלי ואת סלאח - ועל רקע זה טען בא-כוחו שתי טענות אלו: הטענה האחת היתה, כי הודאתו של אשרף בחלקו במעשה הרצח אינה קבילה בהיותה מנוגדת להוראת סעיף 12 לפקודת הראיות, והטענה האחרת היא, כי הודעותיו של אשרף במשטרה ניתנו לאחר שנכרת עימו הסכם עד מדינה או, לחלופין, כי דבריו נאמרו במהלך משא ומתן לקראת חתימת הסכם להיותו עד מדינה, ועל-כן אין לקבלם כראיה במשפט. ניתנת אמת להיאמר, שקצרה בינתי מהבין כיצד זה יכול נאשם לטעון - בה-בעת - שתי טענות אלו שאינן עולות בקנה אחד זו-עם-זו. אין המדובר בטענות משפטיות חלופיות, אלא בטענות עובדה חלופיות. טענתו של אשרף כי חוקרי המשטרה התאכזרו אליו ונקטו כלפיו באלימות, על-פי עצם טיבה אינה עולה בקנה אחד עם טענת המשא-ומתן. משמעלה עורך-דין שתי טענות אלו, זו בצידה של זו, נחלשות השתיים כאחת, וממילא קשה לייחס רצינות לכל אחת מן השתיים. לשאלת קבילות הודאותיו של אשרף, לא מצאתי בטענתו כל ממש. בבוא יומו של המשפט, ואם יעמוד אשרף על טענתו כי הודאותיו הוצאו ממנו בניגוד לדין - טענה המוציאה, כאמור, את טענת המשא ומתן להיותו עד מדינה - ישמע בית-המשפט ראיות ויכריע כאשר יכריע. אולם לא שמעתי עד הנה כי טיעוניו של נאשם כי הודאה הוצאה ממנו שלא-כדין - טענה המוכחשת בידי התביעה - היא לעצמה יש בה כדי להשמיט את הקרקע מתחת לאמור בהודאה. אשר להילכת זאדה (בש"פ 8087/95, טרם פורסם), לא מצאתי כיצד יש בהלכה זו כדי להיות לעזר לאשרף. אין לי אלא להסכים לדבריו של סגן הנשיא ברנר, כי במקום בו מוכח על-פני הדברים שהודאתו של נאשם ניתנה בניגוד לדין, כי-אז ראוי לשקול סיכויי הרשעה המיוסדת על אותה הודאה. לא כן הדבר בענייננו, שדברי אשרף מוכחשים מכל וכל. אשר לטענת עורך-דין קמר כי הודאתו של אשרף ניתנה תוך כדי משא-ומתן לקראת כריתתו של הסכם עד-מדינה, או על-פי הסכם מכללא בין המשטרה לבין אשרף כי ישמש עד מדינה: בית-משפט קמא דחה טיעונים אלה ואני מסכים עם הנמקתו במלואה. עיינתי בכתובים ונמצאתי למד כי היה זה אשרף שביקש להיות עד מדינה, בהגיעו לכלל מסקנה כי דודיו הפילו אותו בפח. אכן, לא נמצאה לי תשתית ראויה לטיעונו של אשרף כי נכרת הסכם מכללא בינו לבין המשטרה או כי הודה באשר הודה והפליל את אשר הפליל תוך ניהול משא ומתן להיותו עד מדינה. אשרף היה שותף ראשי למעשה הרצח, הגם שלא הוא הטביע במו-ידיו את דודתו אמאל. כנגד אשרף עומדת חזקת מסוכנות - היש צורך להאריך דברים על כך? - וחזקה זו לא עלה בידי אשרף לסותרה. אין לי אלא להסכים לדבריה של השופטת ביניש בבש"פ 2646/97 - עודה (טרם פורסם) - כי רק במקרים חריגים, נדירים ויוצאי דופן ישוחרר ממעצר מי שעומד לדין בעבירת רצח ונמצאו ראיות לכאורה להוכחת אשמתו זו. אם כך ככלל, לא כל שכן שקיים חשש כבד להימלטותו של אשרף מן הדין. אני מחליט לדחות את עררו של אשרף. אשר לעררו של הסב. אני דוחה את טענתו של עורך-דין בר-חיים כי אין ראיות לכאורה המסבכות את הסב במעשה השידול לרצח. אשרף מדבר מפורשות על כך שהסב שידל את בניו לרצוח את אמאל, ומשנמצא לנו כי אשרף אינו בבחינת עד מדינה, אף אין דבריו נדרשים לסיוע. אשר לטענתו של עורך-דין בר חיים כי עלי וסלאח החליטו ממילא לרצוח את אחותם אמאל, וכי מטעם זה אין לראות את הסב כמשדל, טענה זו תתברר לאשורה במשפט. לעת הזו די בדבריו של הסב ובעובדה כי בניו רצחו את אמאל, כל אחד מהם בדרכו וכחלקו. משנמצאו ראיות לכאורה לסיבוכו של הסב במעשה הרצח, הוכחה לכאורה עילת מעצר. השאלה אינה אלא אם ראוי להורות על חלופת מעצר. לעניין זה הצביע עורך-דין בר-חיים על חולייו הקשים של הסב, על היותו כבן שמונים שנה, ועל-כך שבנסיבות העניין אין עולה ממנו חזקת מסוכנות או חשש השפעה על עדים. אין ספק כי כל השיקולים שהעלינו באשר לאשרף נכונים, בעיקרם, באשר לסב. השאלה הינה, איפוא, אם עניינו של הסב מביא עצמו במסגרת אותם חריגים מיוחדים ויוצאי-דופן שבהם ישוחרר אדם בערובה הגם שעומד הוא לדין באשמת רצח. בעניין זה הביא עורך-דין בר-חיים בפני את החלטתו של בית-המשפט בבש"פ 5222/97 - פטשניק , בו שוחרר בערובה אדם כבן תשעים (או כבן שמונים וחמש) שהואשם ברצח אישתו (שהיתה בעת מעשה כבת שמונים ושלוש שנים) תוך כדי מריבה ביניהם, ולהחלטה בבש"פ 2646/97 - עודה , בה שוחררה בערבות אישה שהואשמה בקשירה קשר לביצוע פשע וברצח. אינני מסכים לטענה זו. לא אפרט את ההבדלים בין אותם שני עניינים לבין ענייננו-שלנו, ואספק עצמי באומרי כי לא הרי ענייננו כהרי אותם עניינים. אכן, אין זה מעשה שבכל יום שאדם כבן שמונים ייכנס למעצר עד תום ההליכים. אך גם זו אמת, שאין זה מעשה שבכל יום שאדם בן שמונים עומד לדין בגין שידול לרצח. אפשר בהמשך ההליכים יהיה מקום לשיחרורו של הסב בערובה - לא אמרתי אלא אפשר יהיה מקום לשקול - אך לעת הזו אינני מוצא הצדק לכך. אני דוחה איפוא את עררו של הסב. עורך-דין בר-חיים הוסיף וקבל לפני כי למרות הוראות שניתנו לא הומצאו פרטים לבית-המשפט על מצב בריאותו של הסב החולה. לטענה זו לא שמעתי תשובה מפי באת-כוח המדינה. אני מורה, איפוא, את המשטרה כי תמלא אחר הצו שנתן הנשיא זילר לעניין בדיקת מצב בריאותו של הסב ואודות דיווח על מצב בריאותו. אשר לעלי ולסלאח, אין צורך להרבות מלים. אשרף מסבך אותם בעבירת הרצח באורח ברור. הוכחה לכאורה עילה למעצר, ובנסיבות העניין אין מקום להורות על חלופת מעצר. אני מחליט איפוא לדחות גם את ערריהם של עלי ושל סלאח. סוף דבר: אני מחליט לדחות את כל העררים שלפני, והם ערריהם של אשרף, של הסב, של עלי ושל סלאח. היום, ב' בחשוון תשנ"ח (2.11.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062940. G01	[ "ש 1432/97", "ש 1413/97" ]	5,924
1,716	ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 7216/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה עוררים : 1. אחמד עווד 2. רמי לחאם 3. לואי סעיד ע"י ב"כ עו"ד א. שאמא נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר ובקשה לעיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 7.12.97 בב"ש 2247/97 שניתנה על ידי כבוד השופט י' גלין החלטה הערר והבקשה לעיכוב הפקדת המזומנים יידונו כאחד ביום 16.12.97 בשעה 09:00. ניתנה היום, י' בכסלו התשנ"ח (9.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97072160. J02	[ "ש 2247/97" ]	5,926
6,466	ב בית המשפט העליון בש"פ 7216/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העורר ים : 1 . אחמד עווד 2. רמי בן סהיל לחאם 3. לואי בן באסם סעיד נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר ובקשה לעיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 7.12.97 בב"ש 2247/97 שניתנה על ידי כבוד השופט י' גלין החלטה העוררים, ילידי 76, 78, 79, הואשמו בשוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. הם הודו במעשים הנזכרים בכתב האישום, אלא שלטענת באת כוחם אין מעשים אלא מהווים את העבירות המיוחסות להם. בית המשפט המחוזי מצא כי קיימת עילת מעצר, ועל כך אין מחלוקת, וכי יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתם. עם זאת, קבע בית המשפט חלופת מעצר שעל תנאיה הוגש ערר זה על ידי העוררים. הערר מופנה כנגד הפקדת מזומנים בסך 20,000 ש"ח לכל עורר ועל "מעצר הבית" המלא שהוטל עליהם. הבקשה היא להפחית את הסכום ולהסתפק ב"מעצר בית לילי" בלבד. אין ממש בערר. חסד עשה בית המשפט עם העוררים ששחררם ממעצר בתנאים. צעירים חמומי מוח החוברים יחד להפיל חיתתם על אזרחים שלווים, מהווים סכנה לציבור. הם נסעו מירושלים לתל-אביב בכוונה תחילה לבצע את המעשים שביצעו, נכנסו למכון ליווי, דרשו וקיבלו מעובדי המכון סכומי כסף שניתנו להם שלא מרצון עובדי המכון, אלא מחמת אלימותם של העוררים. התנאים שהותנו הם סבירים, ואין מקום להתערב בהם. ניתנת בזה ארכה של 48 שעות למלא אחר התנאים הכספיים, אם עדיין לא מולאו. - ניתנה היום, י"ז בכסלו התשנ"ח (16.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97072160. J03	[ "ש 2247/97" ]	5,927
1,717	בית המשפט העליון בירושלים ב"שפ 97 / 1012 בפני: כבוד השופט י' קדמי העורר: מבורך (חני) ג'רבי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.2.97 בב"ש 87/97 שניתנה על ידי כבוד השופט ש. ברלינר החלטה על פי בקשת בא כוח העורר, הערר שהוגש בבש"פ 1012/97 ימחק; והמזכירות תביא דבר מחיקתו לידיעת בעלי הדין לאלתר. ניתנה היום, ט' באדר א' תשנ"ז (16.2.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010120. H02	[ "ש 87/97" ]	5,928
1,718	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 7444 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: חי ש מש נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו בתיקים פליליים 8358/95+2330/96, מיום 17.10.96, שניתן על ידי כבוד השופט ראובן זיו תאריך הישיבה: כ' באדר א' התשנ"ז (27.2.97) בשם המערער: עו"ד אורי רון בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל החלטה במסגרת הליכים שקדמו להקראה, ביקש השופט להבטיח התייצבות המערער לדין. לטענת המערער גילה השופט, במסגרת הליכים אלה, גישה עויינת כלפיו, תוך שגיבש לעצמו חוסר אמון במערער. מחוסר אמון זה לא יוכל השופט להשתחרר במהלך המשפט - המבוסס על אמון בגירסת המערער - ועל כן מן הראוי שהשופט יפסול עצמו. משסירב השופט לכך, הוגש הערעור שלפני. דין הערעור להידחות. לא נתקיימה בעניין שלפנינו כל עילה לפסילת השופט. בין אם השופט צדק בהחלטותיו ובין אם טעה בהן - ועניין זה אינו בסיס לפסילת שופט - אין דבר בהתנהגותו שיצביע על דעה קדומה כנגד המערער. מטעם זה דין הערעור להידחות. ניתן היום, כ' באדר א' התשנ"ז (27.2.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074440. A03 דז/	[ "ע\"פ 96" ]	5,929
1,719	בבית המשפט העליון בג"ץ 4561/97 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. מוניר מחמוד ע/קחמן עבושי 2. הוועד הציבורי נגד עינויים נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. שירות הבטחון הכללי בקשה למחיקת עתירה בשם המבקשים: עו"ד ל. צמל החלטה אני מוחקת את העתירה כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"ט בתמוז תשנ"ז (24.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045610. Q02	[ "בג\"ץ 4561/97" ]	5,930
1,720	בית המשפט העליון בירושלים ע"פ 97 / 1387 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המבקש: שמיס עבדאללה נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין החלטה הכלל הוא כי ערעור שהוגש אינו מעכב את ביצועו של גזר-דין. בנסיבות העינין לא מצאתי מקום לסטות מכלל זה ולעכב את ביצועו של גזר הדין, לפיו, בין היתר, נפסל רשיון הנהיגה של המבקש למשך שנה. המזכירות תקבע את הדיון בערעור לא יאוחר מתאריך 1.6.1997. ניתנה היום כג אדר א תשנ"ז (2.3.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013870. L01	[ "ע\"פ 97" ]	5,931
10,690	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1387/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' זמיר המערער ים : שמיס עבדאללה ואח' נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.2.97 בת"פ 521/95 שניתן על ידי כבוד השופטת ע. קפלן-הגלר תאריך הישיבה: י"א באייר תשנ"ז (18.5.97) בשם המערערים: עו"ד ח' כבוב; עו"ד ד' יפתח בשם המשיבה: עו"ד מ' שילה פסק-דין בא כוח המערער חזר בו מהערעור על ההרשעה. כמוסכם על באי כוח הצדדים יתקבל הערעור על העונש, במובן זה שפסילת המערער בפועל מהחזיק רשיון נהיגה תעמוד על שלושה חודשים החל ב- 23.2.97. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. ניתן היום, י"א באייר תשנ"ז (18.5.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013870. D02	[ "ע\"פ 1387/97" ]	5,932
1,723	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1236/92 ע"א 1397/92 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט צ' א' טל כבוד השופט י' טירקל ע"א 1362/92 המערערים: 1. משה דוד לוי 2. שאול בן אפרתי מזרחי נ ג ד המשיבים: 1. וואקף חסן אלחוסייני 2. אחמד נרווס בן פאוזי דרוויש 3. רשיד בן פאוזי דרויס אחין אלחוסייני 4. מברור בת פאוזי דרויש אמין אלחוסיני 5. עאליה בת פאוזי דרויש אמין אלחוסיני 6. הודא מנזומה בת פאוזי דרויש אמין אלחוסיני 7. עזבון נרמיאן בת פאוזי דרויש אמין אלחוסיני 8. עאדל דרויש אלחוסיני ע"א 1397/92 המערערים: 1. אחמד נוורס בן פאוזי דרויש אמין אלחוסיני 2. רשיד בן פאוזי דרויש אמין אלחוסיני 3. מברורה בת פאוזי דרויש אלחוסיני 4. עאליה בת פאוזי דרויש אמין אלחוסיני 5. הודא-מנזומה בת פאוזי דרויש אמין אלחוסיני 6. עזבון נרמיאן בת פאוזי דרויש אמין אלחוסיני נ ג ד המשיבים: 1. וואקף חסן אלחוסיני 2. עאדל דרויש אלחוסיני 3. משה דוד לוי 4. שאול בן אפרתי מזרחי תאריך הישיבה: ב' בסיוון תשנ"ו (20.5.96) בשם המערערים בע"א 1236/92: עו"ד עמיהוד בן יאיר בשם משיב מס' 1 בע"א 1236/92: עו"ד איתן גבע בשם משיבים מס' 2-7 בע"א 1236/92: עו"ד אילתה זיסקינד פ ס ק - ד י ן השופט י' טירקל : לפנינו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ד. דורנר), מיום 3.2.92, לפיו התקבלה תביעתו של המשיב מס' 1 (להלן "הוקף"), בוטל הרישום המחודש של החלקה, שעליה נסב הדיון, והוצהר שהוא הבעלים שלה. רקע 1. אקדים ואומר, לצורך שרטוט כללי של קווי המחלוקת, כי תמצית טיעוניו של הוקף היא שהחלקה הוקדשה לו לפני יותר ממאתים שנים, על פי שטר הקדש שנערך על ידי חאג' חסן אפנדי (חוסיני) (אל-סיד) (להלן - "המקדיש") - שהיה "מופתי החנפים בירושלים וקאימקם הנקיב של העדה הכבודה כיום ושייך החרם הקדוש" - ואושר על ידי בית הדין השרעי בירושלים בשנת 1211 (בפסק הדין נכתב מלכתחילה "להג'רה", אולם בהחלטה מתקנת נמחקה המילה), שהיא שנת 1795 ללוח הגריגוריאני. לעומתו סומכים המערערים, בראש ובראשונה, על קושאן תורכי (להלן - "הקושאן"), לפיו רכש פאוזי דרויש אמין אלחוסייני (להלן - "פאוזי") חלקה בכפר א-טור, המכונה "כרם אלסייד", שתוארה בקושאן (להלן - "החלקה"), בשנת 1335 למנין המאלי, אשר, לפי גרסת המערערים, היא שנת 1917 (ולפי המקור שעליו סמכו - שנת 1918-1917), ולפי גרסת הוקף היא שנת 1919. האיזור שבו מצויה החלקה הוא הכפר א-טור שבהר הזיתים. אין מסמכים נוספים - ומכל מקום, לא הוגשו - לגבי התקופה שבין 1795 לבין 1919-1917. 2. ביום 2.8.72 נכרת חוזה באיסטנבול בין המערער מס' 1 (להלן - "לוי") והמערער מס' 2 (להלן - "מזרחי") - שהם המערערים בע"א 1236/92 -לבין הגב' פיקריה (להלן "פיקריה"), אלמנתו של פאוזי, לפיו מכרה להם פיקריה את החלקה. כמו כן חתמה להם על יפוי כוח בלתי חוזר להעביר את רישום החלקה על שמם בספרי המקרקעין. בחודש ספטמבר 1972 הגיש לוי, בשמה של פיקריה, בקשה לחידוש רישום החלקה על שמו של פאוזי. הבקשה הוגשה משום שספר המקרקעין שבו היתה החלקה רשומה נשרף. ביום 14.12.72 ניתן צו לחידוש הרישום. במקביל, ביום 5.12.72, עתרו לוי ומזרחי לבית המשפט המחוזי בירושלים, על דרך של המרצת פתיחה, בשמה של פיקריה, נגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים, להצהיר שפיקריה היא "הבעלים של הנכס - - והזכאית הבלעדית ללא הגבלה בדין לזכויות בעלה המנוח". (להלן - "התובענה הראשונה"). בשנת 1973 צורפו הוקף ועאדל דרויש אלחוסיני (להלן - "עאדל") - שהוא המשיב מס' 8 בע"א 1236/92 והמשיב מס' 2 בע"א 1397/92, שנפטר במהלך הדיון בערעור והוחלף על ידי בתו - כמשיבים נוספים. פסק הדין בתובענה הראשונה 3. בית המשפט המחוזי (כב' השופט י. חג' יחיא), בפסק דינו מיום 20.6.82, קבע שלא עלה בידי פיקריה להוכיח שרכשה זכויות בעלות בחלקה על פי יפוי כוח מפאוזי. עוד קבע ש"לא רכשה כל זכויות בעלות שהן בנכס, כאלמנתו של המנוח אחרי פטירתו ולא ירשה בנכסיו כל חלק" וכי "חזקתה לא היתה מושלמת ורצופה". לפיכך דחה את התובענה הראשונה. אשר לזכויותיהם של הוקף ושל עאדל - שאף הם טענו לזכויות בעלות בחלקה ציין ש"הצליחו - - להביא - - - ראיות ומסמכים שיש בהם כדי להטיל דופי ולעורר חשד רציני בכשרותו ובתקפותו של הקושאן התורכי" (להלן - "הקושאן"; שהוא המסמך העיקרי שעל פיו חודש רישום החלקה על שם פאוזי - י.ט.) "ובסופו של דבר, לפגום בנכונות בעלותו של המנוח פאוזי אלחוסיני על הנכס, בצורה רצינית ביותר". אולם, "טענותיהם - - - צריכות להתברר במסגרת תובענה לביטולו של הרישום, לקביעת הבעלים הנכון והחוקי של הנכס ע"י מתן הצהרה מתאימה נגד כל הצדדים שהענין הנ"ל מחייב את צירופם להליך כזה לכשיוגש". 4. בית המשפט העליון (מפי כב' השופט א' חלימה), בפסק דינו מיום 25.2.85, דחה את ערעורה של פיקריה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. צוין כי, לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, נשאר רישום החלקה על שמו של פאוזי ועל הוקף ועאדל לפנות לבית משפט מוסמך על מנת לבטלו, "ועל הפנייה זו אין לפנינו השגה". התובענה השניה 5. בעקבות פסק הדין האחרון הגיש הוקף - שהוא המשיב מס' 1 בע"א 1236/92 ובע"א 1397/92 - תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, נגד יורשיו של פאוזי (להלן - "יורשי פאוזי") - שהם המשיבים מס' 2 - 7 בע"א 1236/92 והמערערים בע"א 1397/92 - ונגד עאדל הנזכר, לבטל את הרישום על שם פאוזי, שחודש כאמור, וכן להצהיר שהוקף הוא הבעלים של החלקה. לוי ומזרחי צורפו כנתבעים לפי בקשתם. (להלן - "התובענה השניה"). פסק הדין בתובענה השניה 6. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' דורנר), בפסק דינו מיום 3.2.92, קבע כי מתוך דברי בית המשפט המחוזי בפסק דינו בתובענה הראשונה - לפיהם מתעורר "חשד רציני בכשרותו ובתקפותו של הקושאן התורכי" - "עולה ממצא פוזיטיבי, שלפיו אין לקושאן ערך ראייתי מספיק". עם זאת, חזר ובדק את השאלה, לפי הראיות והטענות שהובאו לפניו, והגיע למסקנה ש"הקושאן אינו אמין, ויש אפוא לבטל את חידוש הרישום על פיו". בעקבות פסק הדין בתובענה הראשונה ולפי המסקנה האמורה, קבע כי לפיקריה, יורשי פאוזי ולוי ומזרחי אין זכויות בחלקה. 7. אשר לזכויותיו של הוקף בחלקה קבע בית המשפט המחוזי כי אלה "מושתתות על שלושה: (א) שטר הקדש; (ב) תוכנית החלקה שנערכה לצורכי רישום בשנת 1929 (להלן: התוכנית); (ג) ראיות על החזקת הוואקף בחלקה". כן סבר שהיה על הוקף לצרף את המדינה כבעל דין, דבר שלא עשה, ולפיכך כוחו של פסק הדין הוא כלפי הצדדים המתדיינים בלבד. אחרי בחינת שלושת היסודות הנזכרים הגיע למסקנה שכל אלה "מוכיחים בהצטרפם זה לזה את זכותו של הוואקף על החלקה כלפי הצדדים בתיק זה". לפיכך הורה, כאמור, לבטל את הרישום המחודש והצהיר כי הוקף הוא בעל הזכויות בחלקה "כלפי הצדדים בהתדיינות זאת". הדיון בהשגות 8. לוי ומזרחי, בע"א 1236/92, וכן יורשי פאוזי, בע"א 1397/92, השיגו על כל מסקנותיו של בית המשפט המחוזי בפסק דינו בתובענה השניה. אעמוד להלן על שלוש מטענותיהם העיקריות של המערערים, שדי בהכרעתן כדי לפסוק בערעורים שלפנינו: א) הקושאן אמין וניתן היה לחדש את הרישום על פיו; ב) לא ניתן היה להקדיש את החלקה הואיל והיא קרקע מסוג מירי; ג) אין זהות בין הקרקע שהוקדשה לבין החלקה. הקושאן 9. בית המשפט המחוזי השתית את מסקנתו כי הקושאן אינו אמין על שתי קביעות בחוות דעתו של מומחה שמינה, חירם דנין: הראשונה - כי הרישום התורכי שבקושאן, לאמור - "מספר 1 מארת 326 דאימי", מתייחס למגרש אחר, שעליו חנות בעיר העתיקה בירושלים; השניה - כי תאריך העסקה המצוין בקושאן, הנחזה כמשקף רישום בפנקסי המקרקעין התורכיים, הוא תאריך ה"מקביל ליום 1.1.1919, כלומר שנתיים אחרי כיבוש ירושלים על ידי הבריטים". הפגם ברישום החלקה בקושאן, בצרוף התמיהה שמעלה העובדה שנערך, לכאורה, בתקופה שבה לא פעלו עוד משרדי הטאבו התורכיים, שוללים ממסמך זה את ערכו הראייתי. 10. אפתח בפגם השני. המערערים טענו כי, לפי הספר TUTE R. C. , The Ottoman Laws with a commentary, , שבו נהגו בתי המשפט להשתמש במשך עשרות שנים לצורך השוואה בין לוחות השנים השונים, מקבילה שנת 1335 לספירת המאלי לשנים 1918-1917 ללוח הגרגוריאני. מכאן ניתן להסיק שהקושאן נערך בטרם תם השלטון התורכי בארץ ישראל. לעניין זה הוסיפו וטענו כי המומחה סמך על חוות דעתו של מומחה אחר, דר' חיים גרבר, שלא נחקר. טענה זאת יש בה, לכאורה, טעם אולם לא די בה כדי לקעקע את מסקנתו של בית המשפט המחוזי. כפי שציין בית המשפט לא השתית המומחה דנין את חוות דעתו בענין התאריכים על חוות דעתו של דר' גרבר, אלא על המקורות שהובאו בה, שנראו לו אמינים. לפיכך רשאי היה בית המשפט להעדיף את המקורות שנראו למומחה דנין על פני המקור שעליו סומכים המערערים. עוד קבע מומחה זה, אחרי שבדק את ספרי המקרקעין התורכיים, כי הרישום בהם נפסק כבר בשנת 1333 לספירת המאלי, דהיינו, לפני השנה שצויינה בקושאן. גם בכך מצא בית המשפט חיזוק למסקנתו. לכך ראוי להוסיף כי "הממשל הבריטי שהגיע לארץ עם הכיבוש בשנת 1918, מצא מצב של תוהו ובוהו במערכת מרשם המקרקעין. השלטונות התורכיים סגרו את משרדי הטאבו ונטלו אתם בנסיגתם מהארץ חלק גדול מפנקסי המקרקעין - - - על מנת להתגבר על החלל שנוצר, אסר תחילה השלטון הבריטי, בכרוז מיום 18 בנובמבר 1918, לבצע עיסקאות במקרקעין - - -". (עיין א' אייזנשטיין, יסודות והלכות בדיני מקרקעין , חלק ראשון, הוצאת בורסי תשנ"ה1995- , בעמ' 24). מצב זה, של "תוהו ובוהו", ששרר לפני הכיבוש, וכן סגירת המשרדים ונטילת הספרים, שגרמו להטלת איסור על עסקאות בתקופה שאחרי הכיבוש, מחזקים אף הם את הספקות. 11. אחרי דברים אלה אינני רואה צורך לעמוד על הטענה כי הרישום שבגוף הקושאן מתייחס לחלקה אחרת. לענין זה ראוי לציין כי לפי תיאור החלקה שבראש המסמך מדובר ב"פיסת קרקע כרם אלסייד", שהיא, לכאורה, החלקה שבה מדובר. אכן, אין לשלול מכל וכל את הטענה, שהעלה העד עו"ד דוד אטון, כי בעבודתו באגף המקרקעין נתקל בטעויות בקושאנים התורכיים. אולם, לעומתו העיד המומחה דנין, ש"כמעט שלא מצא ברישומים התורכיים שגיאות". גם כאן, רשאי היה בית המשפט להעדיף את עדותו של האחרון. 12. לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי במסקנתו. בדין ביטל את הרישום המחודש ובדין קבע שאין לפיקריה, ליורשי פאוזי, ללוי ומזרחי זכויות בחלקה. לא ניתן היה להקדיש את החלקה הואיל והיא קרקע מסוג מירי; 13. נשאלת השאלה אם קנה הוקף זכויות בחלקה מכח שטר ההקדש משנת 1795, שהוזכר לעיל, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. חוששני שבענין זה לא היתה תשתית מסקנותיו מבוססת די צרכה. המומחה דנין בדק ומצא כי הקרקעות הגובלות בחלקה הן מסוג מירי וחיווה דעתו שסביר שגם החלקה היא מאותו סוג (עיין בע"א 452/59 ג'ריס דאוד נ' חנה מוסה אל-שאער , פ"ד טו 1392, בעמ' 1395), אלא אם כן ניתן צו מלכותי שהפך אותה לקרקע מסוג מולכ. למאי נפקא מינה? שאם הקרקע היא מסוג מירי אי אפשר להקדישה וממילא לא היה הוקף יכול לזכות בה. זהו כלל עתיק יומין וכבר נאמר: "כלל ידוע הוא שקרקע מירי אי אפשר להקדיש בתור הקדש אמיתי. הקדש אמיתי אפשר לעשות רק קרקע מולכ. כדי להקדיש קרקע מירי בתור הקדש אמיתי , יש לקבל צו מיוחד מאת השולטן, שבו מעביר השולטן את הקרקע מסוג מירי לסוג מולכ" (מ' דוכן, דיני קרקעות במדינת ישראל , מהדורה שניה תשי"ג , בעמ' 63; וכן עיין א' בן-שמש, חוקי הקרקעות במדינת ישראל , הוצאת מסדה, תשי"ג , בעמ' 9, 32, 33; וכן ש' יהודה, דיני הסדר זכויות האחוזה בישראל , בעמ' 93). בית המשפט המחוזי סבר שאין באמור לעיל כדי להשמיט את הקרקע מתחת לטיעוניו של הוקף וזאת משלושה טעמים: א) "במקרה דנן סוג הקרקעות השכנות אינו מוכיח מהו סוג החלקה"; ב) "שטר ההקדש נערך לפני חקיקת חוק הקרקעות העותומני שחילק את הקרקעות לחמישה סוגים". ג) "אפילו סווג האזור השכן לחלקה כאדמת מירי, יש להניח שלחלקה מוקדשת ניתן סיווג המתאים לייעודה". 14. אשר לטעם הראשון והטעם השלישי, הרי משלא נסתרה חוות הדעת שהחלקה היא קרקע מסוג מירי, היה על הוקף להביא ראיות לכך שניתן צו מיוחד מאת השולטן ששינה את סיווג החלקה לקרקע מולכ. ראיה כזאת לא הובאה. לפיכך עומדת החלקה בחזקתה שהיא קרקע מסוג מירי ולא די בהנחה, שעליה התבסס בית המשפט המחוזי, "שלחלקה מוקדשת ניתן סיווג המתאים לייעודה" וכי "סביר שבית הדין השרעי אישר הענקה זו". (השווה ע"א 766/79 מגני (מרני) מיכה ואח' נ' האפוטרופוס הכללי ואח' פ"ד לה (4), 490). יתר על כן, במקרה הנדון הציג הוקף את שטר ההקדש, שהיה שמור בחזקתו משנת 1795, וכן הציג תכנית שנערכה לצרכי רישום החלקה בשנת 1929. סביר להניח - לפחות באותה רמה של סבירות - שאילו היה בידי הוקף מסמך המעיד על צו של השולטן בדבר שינוי הסיווג היה מציג אותו. לשון אחרת, אי הצגתו של מסמך כזה, או המנעות מלהביא ראיות שמסמך כזה היה קיים בזמן מן הזמנים, מעידה שלא היה קיים יותר משהיא מעידה על האפשרות שהיה קיים. ראוי לציין כי בית המשפט המחוזי מצא סימוכין לגישתו בדברי המומחה כי "ידוע לו שבהר הזיתים (שהקרקעות שם הן בדרך כלל מסוג מירי) מצויות גם קרקעות הרשומות על שם הקדשים או שהוקדשו וטרם נרשמו". אין באמירה כללית כזאת כדי לסתור את מסקנתו בדבר סיווגה של החלקה כקרקע מירי. גם הטעם השני - לפיו נערך שטר ההקדש לפני חקיקתו של חוק הקרקעות העותומני, ולפיכך אין ההגבלה הנזכרת מעלה או מורידה לגבי החלקה - אינו יכול לעמוד. כבר נאמר ש"סוגי הקרקעות משקפים את המצב, שהיה קיים במדינה העותומנית. קורותיהם נעוצים בדת האישלמית ובמנהגים קדומים. חוק-הקרקעות לא יצר סוגים חדשים, אלא הסתמך על אלה שהיו קבועים- ועומדים קודם-לכן" (א' בן-שמש, שם, בעמ' 27 וכן עיין במקורות שם). חוק הקרקעות העותומני נחקק בשנת 1858 ואילו שטר ההקדש נערך, כאמור, בשנת 1795, דהיינו, רק 63 שנים קודם לכן. מתקבל, אפוא, על הדעת שבזמן עריכתו היתה ההגבלה קיימת. אין זהות בין הקרקע שהוקדשה לבין החלקה 15. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, החלקה היא קרקע לא רשומה שלא ננקטו לגביה הליכי הסדר. בתקופה בה נערך שטר ההקדש לא היתה מוכרת שיטה מדויקת לזיהוי קרקעות. הגבולות שנרשמו בפנקסי המקרקעין נקבעו על פי שם המקום, סוג הקרקע ושמות השכנים. בית המשפט הטיל, אפוא, על המומחה לבדוק אם החלקה נכללת בשטר ההקדש והוא אכן קבע כן. מסקנתו התבססה בעיקר על הזהות בין שם המקום "כרם אלסייד", בקושאן ובשטר ההקדש, וכן בכינויו של המקדיש "אל-סייד". כמו כן סמך על תכנית החלקה שערך הוקף בשנת 1929, לפי דרישת השלטון המנדטורי, שעליה חתמו גם השכנים לחלקה, ועל נסחי רישום ומפות של המקרקעין השכנים. לא אכחד כי בלבי ספקות חמורים אם ניתן לשרטט את גבולותיה של החלקה "מארבעת רוחות השמיים" (כלשון ע"א 547/84 חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ נ' האפוטרופוס על נכסי נפקדים , לא פורסם. פורסם בתקדין עליון 88 (2), 745), על פי לשונו הנמלצת ועתירת הפרטים של שטר ההקדש, המפרט נכסים מנכסים שונים שהמקדיש הקדיש חלקים מתוכם. כבר נאמר ש"כלל נקוט בידי בית משפט זה, הוא: מי שמסתמך על שטר-רישום שאין גבולותיו מאומתים על ידי מפת מדידה; חייב לשכנע את בית המשפט, שאותו שטר אכן חובק בתוך גבולותיו את הקרקע שבסכסוך". (ע"א 547/84 הנ"ל והמקורות שם). ומי לידינו יתקע שתכנית ששורטטה 134 שנים לאחר מכן מבטאת אל נכון את כוונותיו של המקדיש?! ואף על פי כן, בנסיבות הענין, על פי הראיות ועל פי חוות דעתו של המומחה, רשאי היה בית המשפט המחוזי לקבוע מה שקבע. לא משום שראיות אלה הן ראיות ניצחות, אלא משום שלא קועקעו ומשום שלא הובאו ראיות לסתור טובות מהן. כאן יש להעיר שאין בפסק הדין התיחסות לכך שעל פי שטר ההקדש הוקדשו רק שני שלישים מהחלקה, שלא הוגדרו. סיכום 16. נמצא שאין בקושאן כח לתת בידי המערערים, או מי מהם, זכויות בחלקה ולפיכך דין ערעוריהם, ככל שענינם ביטולו של חידוש הרישום, להדחות. כן יש לדחות את הערעורים ככל שענינם זהויה של החלקה עם החלקה שהוקדשה בשטר ההקדש. המערערים או מי מהם אינם, אפוא, הבעלים של החלקה. מאידך גיסא, לא עלה בידי הוקף להוכיח כי המקדיש היה רשאי להקדיש לוקף את החלקה, שהיתה מסוג מירי. ממילא לא עלה בידיו להניח תשתית עובדתית מספקת לטענתו שזכה בבעלות בחלקה מכח שטר ההקדש. לפיכך יש לקבל את הערעורים בענין זה ולבטל את ההצהרה שניתנה. מכיוון שנדחו התביעות ההדדיות של בעלי הדין לבעלות בחלקה, נותרת, אפוא, שאלת הבעלות סתומה. תוצאה זאת אינה מניחה את דעתי, אולם במסגרת ההליכים, כפי שקבעו אותם בעלי הדין בכתבי טענותיהם, סבורני שהיא בלתי נמנעת. ראוי לציין כי בהליך שלפנינו לא צורפו יורשיו של המקדיש - אם הם ידועים - וכן המדינה, כבעלי דין. לפיכך לא ניתן לדון כאן בזכויותיהם בחלקה (לענין זכותה של המדינה עיין בסעיף 22 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט - 1969). 17. לפיכך אני מציע כי ערעוריהם של המערערים על ביטול הרישום המחודש ידחו וכי הערעורים יתקבלו במובן זה שההצהרה על בעלותו של הוקף בחלקה תבוטל. בנסיבות הענין לא יפסקו הוצאות. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט צ' א' טל : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' טירקל. ניתן היום, ז' בניסן תשנ"ז (14.4.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט /מפ - 123692	[ "ע\"א 1236/92", "ע\"א 1397/92", "ע\"א 1362/92", "בע\"א 1236/92", "בע\"א 1397/92", "בע\"א 452/59", "ע\"א 766/79", "ע\"א 547/84" ]	5,937
1,725	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 7486 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר המערער : איימן ע'רוף נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.9.96 בת.פ . 92/96 שניתן על ידי כבוד השופט צ. כהן תאריך הישיבה: כ"ה באדר ב' תשנ"ז (3.4.97) בשם המערער : עו"ד גלעד ירון בשם המשיב ה: עו"ד מו ר-אל פסק-דין שקלנו את טענותיו של בא כוח המערער, ולא ראינו מקום להעתר לערעור. אפשר שהיה מקום להקל במידת מה בעונש, בהתחשב ברקע למעשה ובתוצאותיו שאינן חמורות במיוחד. אולם בסופו של דבר אין לומר כי העונש כה מופרז בחומרתו עד שיחייב את התערבותנו. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ה באדר ב' תשנ"ז (3.4.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074860. D01	[ "ע\"פ 96" ]	5,941
1,727	ב בית המשפט העליון בירושלים ע"א 6490/97 - ג' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשים : 1. איאד אחמד אלחג' 2. סיעת החזית הדמוקרטית לשלום ולשויון נגד המשיבים : 1. סמיר אבו עקל 2. ניקולא יאור 3. מוופק בסל 4. משרד הפנים-הממונה על מחוז הצפון בקשה לעכוב ביצוע פסק דין החלטה מאחר וחלפו מספר שבועות מאז פסק הדין ועד היום ובית המשפט המחוזי סרב לעכב ביצועו, לא ברור מה המצב נכון לרגע זה והאם בוצעו חלופין לפי הסכם הרוטציה. על כל פנים, העניין דחוף. מצד אחד, עכוב בצוע פסק הדין ישמוט את הקרקע מתחת לערעור ומצד שני, מתן צו לעכוב בצוע ישים לאל את פסק הדין וכל זאת משום שהבחירות הבאות צפויות ב- 11/98 ובדרך רגילה עלול הערעור להשמע לאחר מועד זה. לפיכך מורה אני כי הבקשה לעכוב והערעור עצמו יישמעו ביום 25.12.97 בשעה 9:00. ניתנה היום, י"ז בכסלו התשנ"ח (16.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97064900. J01	[ "ע\"א 6490/97" ]	5,944
30,079	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6490/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר המערערים : 1. איאד אחמד אלחאג' 2. סיעת החזית הדמוקרטית לשלום ולשויון נגד המשיבים : 1. סמיר אבו-עקל 2. ניקולא אמין יאור 3. מואפק חנא בסל 4. משרד הפנים - הממונה על מחוז הצפון ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.10.97 בה.פ. 30196/96 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' וסרקרוג תאריך הישיבה: כ"ו בכסלו תשנ"ח (25.12.97) בשם המערערים : עו"ד נאהדה שחאדה בשם המשיבים 2-1: עו"ד זכי כמאל , עו"ד עודה טועמה בשם המשיב 4: עו"ד נורית ישראלי פסק-דין הוחלט לקבל את הערעור, לבטל את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ולדחות את תביעתם של המשיבים מס' 1 ו2- (המבקשים בבית-המשפט המחוזי) למתן פסק-דין מצהיר. לא יהיה צו להוצאות. נימוקינו להחלטתנו יינתנו בנפרד. ניתן היום, י' בטבת תשנ"ח (8.1.98) נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97064900. G02	[ "ע\"א 6490/97" ]	5,945
53,492	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6490/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר המערערים : 1. איאד אחמד אלחג' 2. סיעת החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון נגד המשיבים : 1. סמיר אבו עקל 2. ניקולא יאור 3. מופאק חנא בסל 4. משרד הפנים ערר על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.10.97 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' וסרקרוג תאריך הישיבה: כ"ו בכסלו תשנ"ח (25.12.97) בשם המערערים : עו"ד נאהדה שחאדה בשם המשיבים 1-2: עו"ד כמאל זכי: עו"ד טועמה עודה בשם המשיב 4: עו"ד נורית ישראלי פסק-דין השופט י' זמיר : 1. מה דינה של החלטה, שנתקבלה בסניף של מפלגה, בדבר רוטציה בין מועמדים בבחירות לרשות מקומית: האם נודע להחלטה כזאת תוקף של הסכם משפטי? העובדות 2. הבחירות למועצה המקומית בכפר יסיף היו אמורות להיערך ביום 2.11.93. ביום 13.9.93 קיימה סיעת החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון בכפר יסיף (להלן - הסיעה) בחירות מקדימות (פריימריס) לבחירת המועמדים מטעם הסיעה בבחירות למועצה המקומית. התוצאות שנתקבלו בבחירות המקדימות היו שנויות במחלוקת בקרב הסיעה. לפיכך התכנסה מזכירות הסיעה ובחרה "צוות בחירות" כדי שידון ויחליט בשני נושאים: ראשית, הצעה לשינוי סדר המועמדים ברשימת הסיעה בבחירות למועצה המקומית; שנית, הצעה לרוטציה בין מועמדי הסיעה למועצה המקומית. ההצעה לשינוי בסדר המועמדים ברשימה נתקבלה בישיבה של "צוות הבחירות" בהחלטה ברוב של עשרים ושנים חברים נגד שלושה חברים. לפי החלטה זאת, המשיב 2, שזכה בבחירות המקדימות במקום הראשון, ירד למקום הרביעי ברשימת המועמדים; המערער 1, שבבחירות המקדימות הגיע למקום השני, עלה למקום הראשון ברשימת המועמדים; והמשיב 3, שהגיע בבחירות המקדימות למקום החמישי, עלה למקום השני ברשימת המועמדים. גם ההצעה בדבר רוטציה נתקבלה כהחלטה ברוב של תשעה עשר חברים נגד ששה חברים (להלן - החלטת הרוטציה). תוצאות ההצבעה נרשמו בפרוטוקול של אותה ישיבה. מעבר לרישום בפרוטוקול, לא נערך כל מסמך בכתב, ואף לא גובש הסכם בעל-פה. יתירה מזאת. באותה ישיבה הוחלט כי יש לשמור את החלטת הרוטציה בסוד. אף-על-פי כן, יום אחד לפני יום הבחירות למועצה המקומית פורסם בכפר יסיף כרוז, המציין את שמות המועמדים מטעם הסיעה, ומוסיף דברים בעניין הרוטציה, כדלקמן: "אנו החלטנו לנקוט בדרך הרוטציה בקדנציה שתתחיל לאחר הבחירות ביום 2.11.93, ועל כן אלה שייבחרו יחלקו את תקופת הכהונה עם המועמדים שלאחריהם ברשימה. מטרתנו בכך אינה להעניק שובע לאגואיזם כפי שעשו אחרים בקדנציה היוצאת, אלא לבנות צוות רחב של מועמדים דבקים במטרה, אשר ישקדו על טובת כפרנו בכלל". בבחירות שנערכו זכתה הסיעה בשני מושבים במועצה המקומית. מושבים אלה אוישו, לפי הסדר שנקבע ברשימת המועמדים של הסיעה, על ידי המערער 1 והמשיב 3. 3. לאחר הבחירות למועצה המקומית נתגלעו חילוקי דעות ונתערערו היחסים בין החברים בסיעה. המשיב 1 והמשיב 2 (שהיו במקום השלישי ובמקום הרביעי ברשימת המועמדים של הסיעה בבחירות למועצה המקומית) והמשיב 3 (שהיה במקום השני ברשימת המועמדים) החלו לנהל פעילות פוליטית, בנפרד מן הפעילות של הסיעה, אם כי, לטענתם, במסגרת המפלגה. לאחר זמן הם הקימו סניף חדש של המפלגה בכפר יסיף, שכרו דירה לצורכי הסניף ונבחרו למזכירות הסניף. הסיעה, בתגובה, החליטה באסיפה כללית כי המשיבים 1, 2 ו3- פרשו מן הסיעה. המשיבים 1 ו2-, אף שלא נקטו כל פעולה נגד החלטה זאת, טוענים כי הם לא פרשו מן הסיעה, וכי להחלטת הסיעה אין תוקף כיוון שלא ניתנה להם הזדמנות, כנדרש בתקנון המפלגה, להשמיע טענותיהם. 4. כאשר נסתיימה מחצית הקדנציה של המועצה המקומית בכפר יסיף, פנו המשיבים 1 ו2- אל המערער 1 והמשיב 3 בדרישה שיתפטרו מחברותם במועצה המקומית, כדי שהמשיבים 1 ו2- יוכלו להתמנות במקומם כחברים במועצה המקומית. המשיב 3 הודיע שהוא מוכן להתפטר מן החברות במועצה המקומית, אם המערער 1 יתפטר אף הוא, ולאחר זמן (ביום 8.6.97) התפטר מן החברות במועצה המקומית, והמשיב 1 נתמנה במקומו. אולם המערער 1 פנה אל מזכירות הסיעה, והמזכירות החליטה לבטל את החלטת הרוטציה, מן הטעם שהמשיבים 1 ו2- פרשו מן הסיעה. אי לכך הודיע המערער 1 על סירובו להתפטר מן החברות במועצה המקומית. התביעה בבית המשפט המחוזי 5. ביום 18.11.96 הגישו המשיבים 1 ו2- תביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה. הם ביקשו שבית המשפט יצהיר כי החלטת הרוטציה היא הסכם תקף ומחייב ויצווה על המשיבים (בערעור זה: המערער 1 והמשיב 3) להתפטר מחברותם במועצה המקומית בהתאם להחלטת הרוטציה. כיוון שבמהלך ההתדיינות התפטר המשיב 3 מחברותו במועצה המקומית, הפך המשיב 3 למשיב פורמלי, והתביעה כוונה רק נגד המערער 1, שסירב להתפטר. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בדרך של המרצת פתיחה. הנתבעים (כיום - המערערים) טענו כי יש ללכת בדרך של תביעה רגילה. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה והסביר בפסק הדין מדוע ראוי לקיים את הדיון בדרך של המרצת פתיחה. עכשיו, בערעור, חוזרים המערערים וטוענים כי הדיון היה צריך להתנהל בדרך של תביעה רגילה. אך אין אנו רואים מקום להתערב בהחלטה של בית המשפט המחוזי בעניין זה. 6. בפסק הדין ציין בית המשפט המחוזי (השופטת ש' וסרקרוג) כי השאלה העיקרית היא, אם נכרת הסכם משפטי מחייב בעניין הרוטציה. אם התשובה שלילית, נשמטת הקרקע מתחת התביעה. אם התשובה חיובית, מתעוררות שאלות נוספות: מה הדין החל על הסכם כזה, האם אפשר להשתחרר מן ההסכם, ומה הסעד הראוי אם ההסכם הופר. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת הרוטציה יצרה הסכם משפטי. פרסום הכרוז, שהודיע לתושבי הכפר על הרוטציה, קיים את דרישת הפומביות והקנה תוקף להסכם. זהו הסכם פוליטי. על הסכם כזה לא חלים דיני החוזים הרגילים, אלא דיני המשפט הציבורי. לפי דינים אלה יש תוקף להסכם. אמנם הסיעה החליטה, כשהגיעה עת הרוטציה, לבטל את החלטת הרוטציה בטענה שהמשיבים 1 ו2- פרשו מן הסיעה. אולם הביטול אינו תופס, משום שלא ניתנה למשיבים 1 ו2- זכות הטעון, כנדרש לפי תקנון המפלגה. התוצאה היא, שהסכם הרוטציה עדיין קיים. הסעד הראוי איננו אכיפה של ההסכם, אלא הצהרה בלבד. בהתאם לכך נתן בית המשפט המחוזי פסק דין המצהיר כי הסכם הרוטציה תקף ומחייב. הערעור 7. המערער 1, שעל פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי היה אמור להתפטר מחברותו במועצה המקומית, והמערערת 2, הלא היא הסיעה, טוענים כי החלטת הרוטציה לא יצרה כל הסכם. אין היא אלא החלטה. לא זו בלבד: ההחלטה בוטלה לאחר זמן. גם אם החלטת הרוטציה יצרה הסכם, הרי זה הסכם פוליטי שאין לו תוקף משפטי. לחלופין, ההסכם נוגד את תקנת הציבור. אלה הטענות העיקריות של המערערים. המשיבים 1 ו2- טוענים כנגדם, בעיקר, שהחלטת הרוטציה יצרה הסכם משפטי, כפי שבית המשפט המחוזי פסק, ויש לקיים את ההסכם. היועץ המשפטי לממשלה, בשם משרד הפנים (המשיב 4), פתח והביע עמדה שלילית כלפי השיטה של הסכמי רוטציה בשלטון המקומי. הוא נמנע מלנקוט עמדה בשאלה אם השיטה של הסכמי רוטציה נוגדת את תקנת הציבור. גם אם השיטה אינה נוגדת את תקנת הציבור, יש לבחון כל הסכם כזה לגופו. מכל מקום אין זה ראוי שבית המשפט יתן סעד של אכיפה להסכמי רוטציה. במקרה שלפנינו, כיוון שבית המשפט המחוזי לא נתן סעד של אכיפה, האינטרס הציבורי, לדעת היועץ המשפטי לממשלה, בא על סיפוקו. לאחר ששמענו את טענות הצדדים, לא ראינו הצדקה להשהות את החלטתנו, כיוון שתקופת הכהונה של המועצה המקומית כבר לא היתה רחוקה מלהסתיים. לפיכך נתנו פסק דין ללא נימוקים. בפסק הדין קיבלנו את הערעור וביטלנו את פסק הדין של בית המשפט המחוזי. התוצאה היא שהתביעה למתן פסק דין, המצהיר שקיים הסכם רוטציה תקף ומחייב, נדחתה. להלן הנימוקים שלי לפסק הדין. הסכם פוליטי כהסכם משפטי 8. הסכם לרוטציה בין מועמדים לרשות מקומית, כמו הסכם לרוטציה בין מועמדים לכנסת, הוא הסכם פוליטי. האם הסכם פוליטי הוא הסכם משפטי? התשובה היא שהסכם פוליטי יכול להיות הסכם משפטי. ראו, לדוגמה, בג"ץ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה , פ"ד מה(1) 749. עם זאת, ברור שלא כל הסכם פוליטי הוא בהכרח גם הסכם משפטי. יש הסכמים מסוגים שונים שאינם הסכמים משפטיים: "השאלה אם מסמך מסויים הינו חוזה או הסכם ג'נטלמני תלויה, בראש ובראשונה, בכוונת הצדדים למסמך. אם הצדדים גמרו בדעתם ליצור חיובים משפטיים, המעניקים זכויות ומטילים חובות בתחום המשפט, הרי זה חוזה, ודיני החוזים חלים עליו. אם, לעומת זאת, לא היתה גמירת-דעת של הצדדים לחוזה ליצור חיובים משפטיים כאלה, אין זה חוזה אלא הסכם ג'נטלמני, ואין דיני החוזים חלים עליו". (ע"א 3833/93 לוין נ' לוין , פ"ד מח(2) 862, 869). הדברים חלים גם על הסכם פוליטי. במשפט ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה (לעיל) הובעה דעה (השופט ברק בעמ' 840-836 והשופט אלון בעמ' 784-778) כי הסכם פוליטי אינו נשלט במישרין על ידי דיני החוזים, ולכן אין לראות אותו כחוזה רגיל, אלא הוא נשלט על ידי המשפט הציבורי, ובהתאם יש לראות אותו כהסכם ציבורי. ראו גם בג"ץ 669/86 רובין נ' ברגר , פ"ד מא(1) 73, 77 (השופט ברק); בג"ץ 5364/94 ולנר נ' יושב-ראש מפלגת העבודה הישראלית , פ"ד מט(1) 758, 803 (המשנה לנשיא ברק). דומה שדעה זו עדיין לא נעשתה הלכה. לי יש דעה שונה. אני סבור שהסכם פוליטי דומה לחוזה מינהלי, כלומר, חוזה שרשות מינהלית עורכת בקשר למילוי תפקידה הציבורי. חוזה מינהלי נשלט על ידי דואליות נורמטיבית: מצד אחד חלים עליו דיני החוזים הרגילים, כפי שנקבעו בחוקי החוזים ובהלכות החוזים; מצד שני חלים עליו דינים מיוחדים שפותחו במסגרת המשפט הציבורי לצורכי החוזה המינהלי. כך, לדעתי, גם ההסכם הפוליטי: הסכם פוליטי הוא חוזה מעורב הכפוף הן לדיני החוזים הרגילים והן לדינים מיוחדים להסכמים פוליטיים. ראו י' זמיר, "חוזים פוליטיים", ספר לנדוי , כרך ב' (תשנ"ה), 779, 804-795. ראו גם ח' ה' כהן, "כיצד מרקדין לפני הכלה", משפט וממשל ג' (תשנ"ה) 321, 329; ג' שלו, "הסכמים פוליטיים", עיוני משפט טז (התשנ"ב) 215, 227-224; א' בנדור, "דינו של הסכם פוליטי", משפט וממשל ג (תשנ"ה) 297, 314. אולם לעניין הדרישה הבסיסית, שהצדדים גמרו בדעתם ליצור חיובים משפטיים, המעניקים זכויות ומטילים חובות בתחום המשפט, אין הבדל בין שתי הדעות. בין אם מדובר בחוזה מעורב הכפוף גם לדיני החוזים, ובין אם מדובר בהסכם פוליטי הכפוף רק למשפט הציבורי, ללא כוונת הצדדים ליצור יחסים משפטיים, אין ביניהם הסכם משפטי. ההבדל בין שתי הדעות הוא רק זה: שאם מדובר בהסכם הכפוף גם לדיני החוזים, נדרשת כוונה של הצדדים לכפוף עצמם גם לדיני החוזים הרגילים; ואילו אם מדובר בהסכם הכפוף רק למשפט הציבורי, נדרשת כוונה של הצדדים לכפוף עצמם למשפט הציבורי. הנה כך אמר השופט ברק בבג"ץ 669/86 רובין נ' ברגר , פ"ד מא(1) 73, 78-77, לגבי הסכמים שנערכו בין רשימות שהתמודדו בבחירות ללשכת עורכי הדין: "נוטה אני לדעה כי בהסכמים שלפנינו אין אותה גמירת דעת להתקשר בחוזה, כלומר במכשיר מתחום המשפט הפרטי... נראה לי כי גמירת הדעת הטיפוסית היתה, כי הצדדים רואים עצמם כעורכים הסכם שהמשפט הציבורי חל עליו... [הסכם זה] אף אם אין בו רצון לכרות חוזה מתחום המשפט הפרטי, יש בו רצון לעשות הסכם מתחום המשפט הציבורי". העיקר הוא, שיהיו צדדים להסכם, גם כשמדובר בהסכם פוליטי, ושתהיה לצדדים כוונה לעשות הסכם מתחום המשפט, ולו רק מתחום המשפט הציבורי. אפילו בהבטחה מינהלית, שאינה מגיעה כדי הסכם, אין היא מחייבת מבחינה משפטית אלא אם היא "הבטחה שניתנה על-ידי בעל שררה בגדר סמכותו החוקית בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי והצד השני מקבל אותה בצורה זאת": בג"ץ 135/75 סאי טקס בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה , פ"ד ל(1) 673, 676, השופט ברנזון. ראו גם, לאחרונה, ע"א 6620/93 עיריית רמת-גן נ' גולומב , פ"ד נא(2) 363, 373-370. קל וחומר שהסכם אינו מחייב מבחינה משפטית אלא אם נעשה, מצד הצדדים להסכם, בכוונה שיהיה לו תוקף משפטי. 9. אכן, יש הסכמים פוליטיים בהם ברור כי הצדדים התכוונו ליצור ביניהם יחסים משפטיים. אך יש גם הסכמים פוליטיים בהם ברור כי הצדדים לא התכוונו ליצור ביניהם יחסים משפטיים. בהסכמים כאלה, גם אם הצדדים ערכו את ההסכם בכובד ראש ובתום לב, והם מבקשים לקיים את ההסכם, אין הם רואים עצמם מחוייבים מבחינה משפטית, אין הם מתכוונים לחשוף עצמם לתביעות משפטיות ואין הם מעלים על הדעת שבית המשפט יחייב אותם, ולו רק בהצהרה, לקיים את ההסכם. כאלה הם, לדוגמה, הסכמים קואליציוניים בדבר מלחמה ושלום, דת ומדינה, מיזוג עדות או קידום חברתי. הצדדים להסכמים כאלה אינם מתכוונים לחייב עצמם, בדרך כלל, אלא במישור הציבורי ולא במישור המשפטי. לפיכך, כאשר הסכם פוליטי מוצג בפני בית המשפט, כבסיס לתביעה, ואחת היא אם התביעה היא לסעד של הצהרה או לסעד של אכיפה, שומה על בית המשפט לברר תחילה אם ההסכם הפוליטי הוא גם הסכם משפטי. 10. יש סוגים של הסכמים בהם קיים יסוד לספק אם הצדדים התכוונו לערוך ביניהם הסכם משפטי, לעתים עד כדי כך שיש מקום לחזקה, הניתנת לסתירה, כי הצדדים לא התכוונו לערוך ביניהם הסכם משפטי. כך, לדוגמה, הסכמים בקרב המשפחה. ראו ע"א 380/88 טוקאן נ' אלנששיבי , פ"ד מה(5) 410, 421. לדעתי, כך גם לגבי הסכמים פוליטיים. וכך הבעתי את דעתי במקום אחר: "ניתן להניח, כנקודת מוצא, כי סיעות פוליטיות שעורכות הסכם בענין פוליטי אינן מתכוונות לערוך הסכם בעל תוקף משפטי, שהפרתו תיצור עילת תביעה בבית משפט. לענין זה אחת היא אם מדובר בהסכם בין סיעות פוליטיות בכנסת, ברשות מקומית או בגוף ציבורי אחר. דומה כי נסיון החיים והשכל הישר מספיקים כדי לומר שחזקה משפטית היא, כי הסכם פוליטי כזה לא נועד להיות הסכם משפטי, אלא הצהרת כוונות בלבד, והטוען אחרת עליו הראיה... ברוח זאת ניתן להניח כי רוב ההסכמים הפוליטיים אינם הסכמים משפטיים. אין זה אומר שאין להם שום ערך או משקל. גם הסכמים כאלה, כמו הסכמים בתוך המשפחה, צריך לקיים. אך החובה לקיים הסכמים כאלה אינה חובה משפטית אלא חובה פוליטית, ציבורית או מוסרית, ולפיכך הסנקציה על הפרת ההסכם אינה משפטית". (י' זמיר, "חוזים פוליטיים", ספר לנדוי , כרך ב (תשכ"ה), 786-785). אני סבור שניתן לבסס דעה זאת, לא רק על נסיון החיים והשכל הישר, אף כי די בכך כדי לבסס חזקה משפטית, אלא גם על טעמים אחרים. ראשית, הדינמיקה והאתיקה של החיים הפוליטיים, האופי של הבטחות והתחייבויות במערכת הפוליטית, התנאים והאילוצים המשתנים חדשות לבקרים, כל אלה שונים מן הדפוס הרגיל ליחסים משפטיים, ולכן יש יסוד לחזקה כי הצדדים להסכמים פוליטיים לא התכוונו להכניס עצמם לסד של התחייבויות משפטיות. ראו בג"ץ 5364/94 ולנר נ' יושב ראש מפלגת העבודה הישראלית , פ"ד מט(1) 758, 823-822, השופט חשין. שנית, יכול להיות שאף אין זה רצוי מן הבחינה של מדיניות ציבורית להכניס הסכם פוליטי רגיל לדפוס של הסכם משפטי, המזמין התראות של עורכי דין, תביעות לצווי מניעה ותכסיסים משפטיים למיניהם, אלא רצוי בדרך כלל לשמור על העמימות והגמישות המאפיינות הסכם פוליטי. ראו D. Kretzmer, “Political Agreements - A Critical Introduction”’ 26 Israel L. Rev. (1992), 407 . השוו א' בנדור, "דינו של הסכם פוליטי", משפט וממשל ג (תשנ"ה), 297. אם כך בדרך כלל, נראה שכך במיוחד לגבי הסכמי רוטציה. בהודעה שהוגשה לבית המשפט מטעם היועץ המשפטי לממשלה נאמר כך: "ממידע שבידי משרד הפנים, הממונה מטעם השלטון המרכזי על השלטון המקומי, מסתבר כי תופעת הסכמי הרוטציה והחילופים התכופים בעקבותיהם הולכת ומתפשטת בשנים האחרונות ברשויות המקומיות. בתופעות האמורות, ככלל, יש כדי לגרום לתוצאות שליליות כמו חוסר יציבות בשלטון המקומי, פגיעה בתפקוד הרשות ובזבוז כספי ציבור, עד כדי חשש לפגיעה במנהל תקין ואפילו בטוהר המידות". ראו גם השופט ח' כהן בבג"ץ 501/80 זועבי נ' אבו רביעה , פ"ד לה(2) 262, 267. האם רצוי, אם כן, מן הבחינה של מדיניות ציבורית, לתת להסכמי רוטציה תוקף של הסכם משפטי, שבית המשפט יאכוף אותו, ולו רק באמצעות סעד הצהרתי? לכל הפחות, מן הראוי להקפיד על כך שהתובע יוכיח לבית המשפט, באופן ברור, כי הצדדים התכוונו לערוך ביניהם הסכם משפטי. החזקה שהצדדים לא התכוונו לערוך הסכם כזה תורמת לתכלית זאת. שלישית, בית המשפט אמור להתרחק מנקיטת עמדה בשאלות פוליטיות המפלגות את הציבור, ולשמור על תדמיתו כגוף שאינו מעורב בחיי הפוליטיקה, שעל פי טיבם אינם הולמים את חיי המשפט. אם כך, ראוי לבית המשפט, מן הבחינה של מדיניות שיפוטית, למשוך ידו, ככל שניתן, מסכסוכים פוליטיים, לרבות סכסוכים הצומחים מהסכמים פוליטיים. אכן, לעתים אין מנוס לבית המשפט אלא להיות מעורב בסכסוכים פוליטיים, ובכלל זה לדון גם בהסכמים פוליטיים, אפילו במחיר הסכנה של פגיעה בתדמית הראויה לבית המשפט. אולם עד שבית המשפט יקבל על עצמו להכריע בסכסוך פוליטי הנובע מהסכם פוליטי, אפשר וראוי שבית המשפט ידרוש מן התובע שימציא הוכחה ברורה לכך שהצדדים להסכם אכן התכוונו לערוך הסכם משפטי. האם החלטת הרוטציה היא הסכם משפטי? 11. בכל מקרה בו אדם מגיש לבית המשפט תביעה על יסוד הסכם, חובה עליו להוכיח, אלא אם הדבר ברור מאליו, כי ההסכם הוא הסכם משפטי. קל וחומר כך בהסכם פוליטי, שכן גלוי וידוע שיש הסכמים פוליטיים רבים שאינם הסכמים משפטיים. קל וחומר בן בנו של קל וחומר אם קיימת חזקה כי הסכם פוליטי (ובמיוחד הסכם רוטציה) אינו הסכם משפטי, אלא אם הוכח אחרת. לפיכך, שאלה ראשונה במקרה שלפנינו היא, אם החלטת הרוטציה שנתקבלה על ידי "צוות הבחירות" היא הסכם משפטי. בית המשפט המחוזי דן בשאלה זאת ונתן לה תשובה חיובית. תשובה זאת אינה מקובלת עלי. לדעתי, החלטת הרוטציה, יהיה המעמד המשפטי שלה אשר יהיה, אינה הסכם משפטי. אני סומך את דעתי על טעמים אחדים. ראשית, המשיבים 1 ו2- הגישו את התביעה למתן הצהרה כי "הסכם הרוטציה" הוא הסכם תקף ומחייב. אולם, יש להעמיד דברים על דיוקם, אין "הסכם" רוטציה, שיש לו צדדים כפי שמקובל בהסכם, אלא יש רק "החלטה" של "צוות הבחירות". החלטת הרוטציה לא נתקבלה בדרך בה מקובל לערוך הסכמים, אלא בדרך בה מקובל, על ידי גופים ציבוריים כמו על ידי גופים פרטיים, לקבל החלטות. חברי הגוף מקבלים הזמנה לישיבה, עם סדר יום, מקיימים דיון ועורכים הצבעה. כך פועלת מועצה מקומית, כך פועלת מפלגה, כך פועלת מזכירות של תנועת נוער, כך פועלת כל עמותה, כך פועלת גם מועצת מנהלים של חברה. האם כל החלטה כזאת היא הסכם משפטי בין החברים? לדוגמה, כאשר מועצת עיריה או הנהלת עמותה מקבלת החלטה לפיה כל חבר יתרום כסף למטרה מסויימת, או ייתן שירות מסויים בהתנדבות, האם כל החלטה כזאת היא הסכם משפטי היוצר עילת תביעה בבית משפט של חבר אחד נגד חבר אחר? התשובה, לדעתי, ברורה: לא. אכן, אין בכך כדי לומר כי בשום מקרה לא תיחשב החלטה של גוף כזה גם כהסכם משפטי או הסכם אחר בין החברים לבין עצמם. אך אין די בעובדה שנתקבלה החלטה כזאת כדי לומר שנוצר גם הסכם, משפטי או אחר, בין החברים. מי שטוען כי החלטה כזאת יצרה הסכם, עליו הראיה. כאן לא הובאה ראיה כזאת. יתירה מזאת. כאן אפילו אין מקום לומר שתקנון המפלגה, כשהוא לעצמו, יצר הסכם בין החברים, ולא רק משום שהדבר לא נטען, אף לא רק משום שהתקנון לא הוכח, אלא גם משום שהחלטת הרוטציה לא נתקבלה על ידי מוסד רשמי של המפלגה, שהתקנון קובע את מעמדו ואת סמכותו, אלא על ידי "צוות בחירות", שמעמדו מבחינה משפטית אינו ברור ולא הובהר. המסקנה היא, שהחלטת הרוטציה לא יצאה מגדר החלטה, ומכל מקום, לגדר הסכם משפטי לא הגיעה. שנית, גם אם נאמר כי החלטת הרוטציה, כשהיא לעצמה, יצרה הסכם בין המשתתפים בדיון ובהחלטה, בדרך של הסכם מכללא, אי-אפשר להתעלם מכך שהמערער 1 הצביע נגד החלטה זאת. האם אף-על-פי כן יש לראות אותו כצד להסכם? אף עניין זה צריך טעון וראיה, ואילו כאן לא הובאו בפני בית המשפט לא טעון ולא ראיה בעניין זה. אכן, אפשר היה לטעון כי תקנון המפלגה יוצר הסכם בין החברים לבין עצמם. ראו סעיף 9 לחוק העמותות, התש"ם1980-. ראו גם ע"א 189/76 מפלגת העבודה הישראלית נ' לוין , פ"ד לא(2) 265, 270. אך, גם כך, עדיין צריך לטעון ולהוכיח כי תקנון זה מחייב כהסכם כל חבר במפלגה, באופן אישי, לקיים החלטות אלה או אחרות, ובכלל זה גם החלטת רוטציה. ושוב, גם בעניין זה לא הובאה כל הוכחה. שלישית, החלטת הרוטציה אמנם נרשמה בפרוטוקול הישיבה, אך בעקבותיה לא נערך שום מסמך בכתב, ואף לא גובש הסכם נוסף בעל-פה, בנוגע לרוטציה. רישום החלטה בפרוטוקול אינו צורה מקובלת, ואף לא צורה רצוייה, לעריכת הסכמים משפטיים. אכן, לאחר הבחירות הקודמות למועצה המקומית בכפר יסיף נערך בסיעה הסכם רוטציה: הוא נערך אז כמסמך בכתב על ידי עורך דין. מסמך כזה יש בו אינדיקציה לכוונה לערוך הסכם משפטי. אך הפעם לא נערך כל הסכם כזה, אלא רק רישום של ההחלטה בפרוטוקול הישיבה. האם די ברישום זה כדי להוות הסכם משפטי? מי "הצדדים" לרישום זה: אלה שהצביעו בעד ההחלטה? כל אלה שהשתתפו בישיבה? או אולי כל חברי המפלגה? כאשר הצדדים חותמים על הסכם, ובמיוחד אם ההסכם נכתב ונוסח כפי שמקובל לערוך הסכמים משפטיים, לפחות הצדדים ידועים ובחתימתם יש אינדיקציה לכוונתם לערוך הסכם משפטי. זאת ועוד. כדי שהסכם יהיה הסכם משפטי נדרשת "מסויימות". ראו סעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-. חוסר הבהירות בשאלת הצדדים פוגמת במסויימות. זאת ויותר מזאת. המסויימות דורשת כי הפרטים העיקריים ייקבעו בהסכם באופן ברור. אך במקרה זה לא נאמר בפרוטוקול הישיבה שקיבלה את החלטת הרוטציה אלא רק זאת שתהיה רוטציה. מי יפנה את מקומו למי? מתי? כיצד? לכל השאלות האלה אין כל תשובה בפרוטוקול. על פני הדברים, החלטה כזאת, שאינה נתמכת בשום מסמך נוסף לרישום בפרוטוקול, אין בה מסויימות במידה הנדרשת כדי ליצור הסכם משפטי. כמו כן, בדרך כלל הסכם פוליטי צריך פרסום. ראו בג"ץ 1604-1601/90 שליט נ' פרס , פ"ד מד(3) 353. הסכם רוטציה במיוחד כך. אך כאן קבע "צוות הבחירות" כי החלטת הרוטציה תישמר בסוד. ואכן ההחלטה נשמרה בסוד עד יום אחד לפני יום הבחירות, שאז הופץ בכפר כרוז שהודיע על החלטת הרוטציה. האם די בכך כדי לענות על דרישת הפרסום? כל אלה הם נתונים הפועלים נגד הכרה בהחלטת הרוטציה כהסכם משפטי. אמנם נכון כי המערער והמשיבים 3-1 התייחסו בכובד ראש להחלטת הרוטציה. הם סברו כי היא מחייבת אותם. אך באלה אין כל אינדיקציה לכך שהם התכוונו לראות בהחלטת הרוטציה הסכם משפטי, או שהם ראו עצמם מחוייבים לקיים את הרוטציה מבחינה משפטית. בדרך כלל אנשים הגונים רואים עצמם מחוייבים על ידי הסכם פוליטי, או על ידי החלטה פוליטית, גם אם אין לה תוקף משפטי, אלא תוקף פוליטי בלבד. המסקנה היא, לדעתי, כי המשיבים 1 ו2-, שהגישו את התביעה על יסוד החלטת הרוטציה, לא הוכיחו כי החלטה זאת היא הסכם, ומכל מקום לא הוכיחו שהחלטה זאת היא הסכם משפטי. לפיכך, וכיוון שהתביעה התבססה על ההנחה שהחלטת הרוטציה היא הסכם משפטי, נשמטת הקרקע מתחת התביעה. די היה בטעם זה, בלי להיזקק לטענות נוספות, כדי לדחות את התביעה בבית המשפט המחוזי. ודי בטעם זה, בלי שאזקק לטענות נוספות, כדי לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : מסכים אני לתוצאה אליה הגיע חברי, השופט זמיר. הסכמה זו שלי מבוססת על הממצא של חברי, כי בנסיבות המקרה שלפנינו לא השתכלל הסכם פוליטי. בשאר הסוגיות שמועלות על ידי חברי הבעתי דעתי בפרשות אחרות (ראו בג"ץ 669/86 רובין נ' ברגר , פ"ד מא(1) 73; בג"ץ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה , פ"ד מה(1) 749; בג"ץ 5364/94 ולנר נ' יושב ראש מפלגת העבודה הישראלית , פ"ד מט(1) 758). מודע אני לדעות השונות והנוגדות בעניין זה. לאור ממצאו של חברי, אין מקום לדיון בשלל הבעיות המתעוררות, ואני מבקש להשאירן לעת מצוא. ה נ ש י א השופט מ' חשין : גם אני, כמוני כחברי הנשיא ברק, מסכים אני לתוצאה שחברנו השופט זמיר מצביע עליה, ומאותו טעם עצמו שחברי הנשיא סומך עליו. כולנו היסכמנו כי לא נכרת הסכם בין בעלי-הדין. מה לנו איפוא שנרים מיפרש ונפליג על פני מים רבים אל יבשות רחוקות. את דעתי-שלי היבעתי בפרשת ולנר - אותה מזכיר חברי הנשיא - וציחצוח-החרבות מאז עדיין מצלצל באוזניי. קראתי שוב דברים שכתבתי, והנה לא היגדתי החצי. טרם רוקנתי את אשפתי, אך אסכים - בשמחה - להמתין לימים יבואו. ש ו פ ט ניתן היום, ח' בניסן תשנ"ט (25.3.99). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97064900. I04	[ "ע\"א 6490/97", "בג\"ץ 1635/90", "ע\"א 3833/93", "בג\"ץ 669/86", "בג\"ץ 5364/94", "בג\"ץ 135/75", "ע\"א 6620/93", "ע\"א 380/88", "ע\"א 189/76", "בג\"ץ 1604-1601/90" ]	5,946
66,861	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6490/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר המערערים : 1. איאד אחמד אלחאג' 2. סיעת החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון נגד המשיבים : 1. סמיר עיסא אבו עקל 2. ניקולא אמין יאור 3. מואפק חנא בסל 4. משרד הפנים - הממונה על מחוז הצפון בקשה לתיקון פסק דין מטעם המשיב מס' 4 בשם המשיב מס' 4: עו"ד נורית ישראלי החלטה פסק דיננו מיום 25.3.99 יתוקן, כך שבאי כוח המשיבים יצויינו בו באופן הבא: בשם המשיבים 1-2: עו"ד זכי כמאל; עו"ד טועמה עודה בשם המשיב 4: עו"ד נורית ישראלי. ניתנה היום, י"ט באייר התשנ"ט (5.5.99). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97064900. A06 /דז/	[ "ע\"א 6490/97" ]	5,947
1,732	ב בית המשפט העליון בש"פ 95 / 3513 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט צ' א' טל המב קש : רב"ט אלון שרגאי נגד המשיב : התובע הצבאי , פרקליטות חיל האוויר בקשת רשות ערר על החלטתו של בית הדין הצבאי לערעורים מיום 5.6.95, ע"מ 142/95, שניתנה על ידי אל"מ יורם צלקובניק תאריך הישיבה: י"ז בסיון התשנ"ה ( 15.06.95 ) בשם המבקש: עו"ד פנחס מרינסקי ; עו"ד תורן בשם המשיב : עו"ד אבי לוי פסק-דין הנשיא א' ברק: 1. המבקש הוא חייל בשירות סדיר. הוא הועמד לדין בפני בית הדין הצבאי המחוזי (מחוז שיפוט חיל האוויר). בכתב האישום יוחסו לו שבע עבירות. ארבע עבירות עניינן שימוש בסם מסוכן (מסוג קנביס) (עבירה על פי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג1973-). מקום השימוש הוא מחוץ לצבא והתקופה הינה בין ספטמבר 1994 למאי 1995. על פי פרט האישום החמישי החזיק המבקש סם מסוכן (מסוג קנביס) ברכבו וביחידתו הצבאית. פרט האישום השישי מייחס לו החזקה של כלי המשמש לצריכת סם מסוכן מסוג קנביס. לבסוף, על פי פרט האישום השביעי הוא הוציא רכוש (שני שקי שינה צבאיים) מרשות הצבא (עבירה על פי סעיף 77(א)(1) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו1955- (להלן - חוק השיפוט)). עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו (על פי סעיף 243 לחוק השיפוט). הבקשה נענתה בחיוב (על ידי נשיא בית הדין הצבאי המחוזי, אל"מ מ. פלד). ערעור לבית הדין הצבאי לערעורים נדחה (על ידי השופט, אל"מ י. צלקובניק). מכאן הבקשה שבפנינו. דחינו אותה לגופה ביום שמיעתה. עתה אנו נותנים את נימוקינו לכך. נתעוררה השאלה, מהו ההליך הראוי בפנינו. האם זו בקשת רשות ערעור (על פי סעיף 440ט לחוק השיפוט הצבאי), או שמא זו עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. לאור מסקנתנו לגוף העניין, נוכל להשאיר שאלות אלה בצריך עיון. 2. העילה למעצר המבקש על ידי הערכאות הצבאיות היתה הפגיעה במשמעת הצבא. עילה זו - כמו שאר עילות המעצר - אינה קבועה במפורש בחוק השיפוט. חוק זה דן אך בסמכות המעצר. עילות המעצר הן פרי ההלכה הצבאית הפסוקה. בין עילות המעצר ההלכתיות-צבאיות ידועה העילה בדבר "פגיעה במשמעת הצבא". היא הרתעתית במהותה. נטען בפנינו כי לאחר כינונו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שוב אין להכיר בעילה של "פגיעה במשמעת הצבא" כעילה למעצר עד תום ההליכים. מטעם המשיב נטען בפנינו, כי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מאפשר פגיעה בזכות חוקתית של אדם המשרת בצבא הגנה לישראל, אם הפגיעה היא לפי חוק ואינה עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות (סעיף 9). לדעת המשיב, מעצר עד תום ההליכים של חייל המואשם בשימוש בסמים מוצדק הוא על פי אמת מידה זו, שכן הוא נדרש ממהותו ומאופיו של השירות הצבאי. 3. השפעתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו על ההלכות הצבאיות בדרך כלל ועל ההלכות הצבאיות בעניין מעצר עד תום ההליכים בפרט, מעוררת שאלות רבות וקשות. אין מחלוקת כי זכויות האדם המוגנות בחוק-היסוד הן גם זכויותיו של החייל. המדים אינם חוצצים בין החייל לבין זכויות האדם החוקתיות. זכויות האדם הן גם זכויות החייל כאדם (ראה: ע. מודריק, שפיטה צבאית 56 (התשנ"ג)). חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו דן בזכויותיו החוקתיות של כל אדם, לרבות החייל. עם זאת, למסגרת הצבאית ייחוד משלה. ייחוד זה מצדיק הכרה באפשרות ההגבלה על זכויות האדם של החייל שהינה מקיפה יותר מזו החלה על האדם שאינו חייל. שני צידי המטבע - ההכרה בזכויות האדם של החייל והיכולת להגביל את זכויות האדם של החייל - מעוגנים בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע: "אין מגבילים זכויות שלפי חוק-יסוד זה של המשרתים בצבא-הגנה-לישראל, במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר ובארגוני הבטחון האחרים של המדינה, ואין מתנים על זכויות אלה, אלא לפי חוק ובמידה שאינה עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות" (סעיף 9). גדר הספיקות בכל מקרה יהיה, איפוא, האם ההגבלה על זכויות האדם של החייל היא "במידה שאינה עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות". השאלה תהיה, אם הפגיעה בזכויות האדם של החייל היא מידתית בהתחשב במהות ובאופי השירות הצבאי. בעניין זה יש להתחשב בייחודו של השירות הצבאי לאור מטרות הצבא. יהיה מקום ללמוד מהמשפט המשווה, בו מתעוררות בעיות דומות. עם זאת, יהיה מקום לתת ביטוי לייחודו של הצבא בישראל, שהוא צבא העם המגן על המדינה מפני סכנות של ממש האורבות לה יום יום. הנה כי כן, לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו השפעה על זכויות האדם של החייל. חוקתיות החקיקה הצבאית (עד כמה שאין היא נהנית מעקרון שמירת הדינים) נקבעת על פיו (ראה: ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי , פ"ד מט(4) 221); פרשנות החקיקה הצבאית (החדשה והישנה) נעשית על פיו (ראה: דנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(4) 589). ההלכה הצבאית תתפתח לאורו. ההגבלות על זכויות האדם של החייל תקבענה ותתפרשנה על פי תפיסתו, לפיה ניתן להגביל את זכויות האדם של החייל אם הדבר לפי חוק ואינו עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות הצבאי. 4. הקשיים הכלליים בעיצוב רמה נאותה של זכויות אדם של החייל, חלים גם בדיני המעצר. השאלה, אם הפגיעה במשמעת הצבא וחומרת העבירה הן עילות מעצר ראויות בצבא היא קשה לפתרון. קושי זה גובר לאור הוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. לפיהן, חומרת העבירה, כשלעצמה, אינה עילת מעצר, אם כי היא יוצרת חזקה הניתנת לסתירה כי קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את הבטחון. עד כמה ישפיע שינוי זה בפרט - והשינוי החוקתי לעניין זכויות האדם בכלל - על דיני המעצר עד תום ההליכים בצבא, היא שאלה לא פשוטה, עליה נצטרך לתת בוודאי את הדעת בעתיד. 5. העניין שלפנינו אינו מחייב פתרונן של שאלות קשות אלה. את הצידוק למעצר המבקש ניתן לתלות בעילת מעצר העולה בקנה אחד עם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. עילה זו עניינה קיום יסוד סביר לחשש כי בשל נסיבות העבירה או מהותה, הנאשם יסכן את שלום הציבור אם יתהלך חופשי (השווה: סעיף 21א(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-; ראה גם סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-). יסוד סביר לחשש זה קיים בעניין שלפנינו. הטעם לכך הוא זה: קיים חומר ראיות לכאורה, כי בארבעה מקרים השתמש המבקש בסם מסוכן. במקרה נוסף הוא החזיק את הסם. הוא אף החזיק כלי המשמש לצריכת סם מסוכן. התמונה המתקבלת הינה של חייל, שהשימוש בסם מסוכן עבורו אינו עניין חד-פעמי. זוהי פעילות נמשכת. היא השתרעה על תקופה של כתשעה חודשים. לצורכי השימוש בסם, הצטייד המבקש בכלים מיוחדים לכך. חלקה של פעילות זו נעשה, על פי התשתית העובדתית הלכאורית, בתחום הצבא. המבקש משרת ביחידה בעלת רגישות בטחונית גבוהה, אם כי בתפקיד שאינו קשור ישירות לפעילות זו. כל אלה מבססים חזקה כי אם המבקש יהא חופשי הוא ימשיך להשתמש בסמים מסוכנים. שימוש עתידי בסמים על ידו עלול לפגוע בתיפקודו האישי כחייל; הוא עלול לפגוע ביכולת יחידתו. מהותו ואופיו של השירות הצבאי מצדיק קיומו של צבא נקי מסמים. "שימוש בסם על ידי חיילים לא יכול להתיישב עם שירות בצבא, והדברים ידועים וברורים" (בג"צ 5000/95 ברטלה נ' הפרקליט הצבאי הראשי , פ"ד מט(5) 64, 71). הנה כי כן, התשתית העובדתית המונחת בפנינו יוצרת חזקה כי המבקש - אם יתהלך חופשי - יתמיד בשימוש בסמים. דבר זה פוגע בשלום הציבור ובבטחון. כמובן, חזקה זו ניתנת לסתירה. ניתן להראות כי עניין לנו באירוע חד-פעמי או באירועים חולפים. בעניין שלפנינו החזקה לא נסתרה. מטעם זה, מעצר המבקש עד תום ההליכים נגדו הוא כדין, ודין העתירה להידחות. ה נ ש י א השופט י' קדמי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט צ' א' טל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא. ניתן היום, ו' בניסן התשנ"ז (13.4.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95035130. A01 /דז/	[ "ע\"מ 142/95", "ע\"א 6821/93", "דנ\"פ 2316/95" ]	5,955
2,510	בבית המשפט העליון בג"ץ 4091/96 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : אבו שמיס אדם נגד המשיבים : 1. עירית תל אביב-יפו 2. מנכ"ל משרד החינוך 3. שר החינוך התרבות והספורט בקשה להחזר אגרה בשם העותר: עו"ד הדס תגרי החלטה מתבקשת עמדת הפרקליטות בנוגע לבקשה להחזר האגרה. זו תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ט"ו בתמוז תשנ"ז (20.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96040910. Q10	[ "בג\"ץ 4091/96" ]	5,959
4,113	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 96 / 4091 בפני: כבוד השופט מ' חשין המבקשים: אבו שמיס אדם ואח' נגד המשיבים : עירית תל אביב-יפו ואח' בקשה להגשת תצהירים נוספים החלטה כמבוקש. המבקשים ידאגו למסירת המסמכים לאלתר לכל המשיבים ולפרקליטות המדינה. היום, י"א באייר תשנ"ז (18.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "בג\"ץ 96" ]	5,960
7,760	בבית המשפט העליון בג"ץ 4091/96 - 3 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי ה מבקשת : קארין קאדיס נגד המשיבים : 1. עירית תל אביב-יפו 2. מנכ"ל משרד החינוך 3. שר החינוך התרבות והספורט בקשה להחזר אגרה בשם המבקשת: עו"ד ה. תגרי בשם המשיבה הראשונה: עו"ד נ. קונשטוק בשם המשיבים מס' 2 ו3-: עו"ד אורית קורן החלטה יש להשיב למבקשת את אגרת הבקשה להצטרף כעותרת. ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשנ"ז (29.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96040910. Q12	[ "בג\"ץ 4091/96" ]	5,961

38,187

ב בית המשפט העליון רע"א 8970/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' גולדברג המבקש: מנהל מס רכוש חיפה נ ג ד המשיבה: מפרם בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.9.96 בתיק ע"ש 451/95 שניתן על ידי כבוד השופט ד' ביין בשם המבקש: עו"ד עמנואל לינדר בשם המשיבה: עו"ד נח ליפשיץ פסק-דין השופט ת' אור : בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הוחלט לדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה. 1. המחלוקת בין הצדדים, היא אם חלקות קרקע עליהן מקיימת המשיבה מפעל ייצור לביצוע עבודות מתכת ולמגורונים חייבות בתשלום מס רכוש. המדובר בחלקות 88, 89 ו90- בגוש 10410 ( להלן: החלקות ), המצויות באזור התעשיה צור שלום בקרית ביאליק. השטח הכולל של החלקות הוא 7,283 מ"ר ושלוש החלקות מהוות יחידה כלכלית אחת, ועל כן, כמוסכם על הצדדים, הן מהוות יחידת מיסוי אחת. 2. על החלקות עומדים בניינים בשטח של כ1,434- מ"ר. בנוסף, חלק מהחלקות סלול על ידי אספלט ובטון בשטח כולל של כ1,306- מ"ר ( להלן: השטחים הסלולים ). השאלה שבמחלוקת היא, אם יש לראות את השטחים הסלולים כשטח מבונה, דהיינו כחלק מבניין כמובנו בחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א1961- ( להלן: החוק ). חשיבותה של השאלה נובעת מהגדרת "קרקע" שבסעיף 1 לחוק, אשר עליה מטיל החוק חובת תשלום מס רכוש. ההגדרה של "קרקע" החשובה לענייננו היא זו שבפיסקה 2(א) להגדרת "קרקע" בסעיף 1 לחוק. בתאריך הקובע לענייננו זו היתה ההגדרה: "קרקע שעליה בניין ששטחו הכולל פחות מ30%- מהשטח הכולל שהיה מותר לבנות לפי תקנות התיכנון והבנייה שהיו קיימות בעת הבנייה ... ואשר המחיר שהיה ניתן לקבל ... בעד המבנה לבדו ... היה פחות משווי הקרקע שעליה הוא עומד...". "בניין" מוגדר היה בחוק במועד הרלוונטי: "לרבות כל מבנה או בנייה שאינם ארעיים, שבנייתם נגמרה". על פי ההגדרה האמורה, יש חשיבות לשאלה אם השטחים הסלולים הינם חלק מ"בניין" אם לאו. אם הם מהווים חלק מבניין, הרי השטח הכולל של ה"בניין" אשר על החלקות הוא כ2,740- מ"ר. על פי תוכנית בניין החלה על החלקות, מותר לנצל 100% משטח החלקות לבנייה, דהיינו לבנות עליה בניין בשטח כולל של 7,283 מ"ר. על פי נתונים אלה, שטח הבנייה הכולל על החלקה (כ2,740- מ"ר) עולה על 30% משטח הבנייה המותר, ועל כן החלקות אינן מהוות קרקע לפי ההגדרה הנ"ל. לעומת זאת, אם השטחים הסלולים אינם נחשבים ל"בניין", או לחלק שלו, שטח הבנייה המנוצל הוא רק כ1,434- מ"ר, דהיינו פחות מ30%- משטח הבנייה המותר, ועל כן תחשבנה החלקות ל"קרקע", עליה חלה חובת תשלום מס רכוש. 3. ועדת הערר שלפי החוק קבעה שהשטחים הסלולים, אף כי הם טפלים, מבחינת השימוש, לבניינים, אינם מהווים בניין, ועל כן החלקות הן קרקע במובן החוק. בית משפט קמא הגיע לתוצאה שונה. כמו בפסק דין קודם שלו בע"ש 28/93 מפרם בע"מ נ' מנהל מס רכוש (פורסם ב"מיסים", ז6/ ה290-), כך קבע גם בענייננו שהחלקות אינן מהוות קרקע. על פי קביעתו, במקרים מסויימים, יכול שטח מרוצף או סלול להחשב כחלק מבניין, וזאת כאשר ניתן לראות בו במובהק אלמנט הטפל לבניין, מבחינת ייעוד החלקה והשימוש שנעשה בה. כאשר מדובר במבני תעשייה, יש לעיתים צורך בשטחים סלולים לאחסון או לביצוע עבודות שונות תחת כיפת השמיים. כששטחים אלה משרתים את פעולת הייצור, הרי הם חלק אינטגרלי של המבנים. בית המשפט המחוזי לא התעלם מכך שאחת ממטרות החוק הינה לעודד מימוש פוטנציאל הבנייה הגלום בשטח הקרקע. אך עמדתו היתה, שכשמדובר בשטחי תעשייה, אין לייחס למחוקק כוונה לעודד בניית מבנים ללא צורך מקום שהניצול האופטימלי של השטח יכתיב דווקא הסתפקות בריצוף של חלק מהשטח, שאז לא יחול מס רכוש. דעתי היא, כי הדין עם המערער, וכי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט את נימוקי לכך. 4. ראשית, על פי פשוטם של דברים ועל פי המובן הרגיל בלשון בני אדם, שטח מכוסה אספלט או שטח מרוצף אינם נחשבים לבניין. הם גם אינם נכללים בהגדרת בניין בחוק, אשר צוטטה לעיל. ברוח זו, פסק השופט ש' לוין בע"א 600/80 חברת חלקות בגושים 6758, 6759, 6760 בע"מ נ' הממונה האזורי על מס רכוש וקרן פיצויים אזור המרכז (פ"ד לז(1) 565), שם התעוררה השאלה אם "כביש" הוא "בניין". באותו עניין נבחנה השאלה לאור הגדרה דומה לענייננו של בניין, אשר היתה "לרבות כל מבנה או בנייה שאינם ארעיים וכל חלק מהם...". אומר השופט ש' לוין: "אתה נתקל בדיבור כמו 'בניין' ואומרים לך שגם 'כביש' הוא 'בניין'; העניין פשוט לא מתקבל על הדעת". וכן: "לא מצאתי אף מקרה שבו ההין מישהו לטעון ש'כביש' בא בגידרו של 'בניין', ופשיטא ש'כביש' אינו יכול להיות דבר שהינו 'מקום' על מקרקעין. כך גם לא ניתן לקבוע שסלילת כביש כשלעצמה באה במטרה להקים 'בניין'. הדבר אינו מתקבל על הדעת". למסקנה דומה הגיעו השופטים האחרים של ההרכב. 5. תוצאה דומה, על פיה שטחים סלולים או מרוצפים אינם בגדר בניין לעניין הגדרת קרקע, מתבקשת מעיון בהגדרת "קרקע", אותה ציטטנו לעיל. על פי ההגדרה, תנאי לכך שקרקע תחשב לכזו, הוא ששטח הבניין שעליה הינו "פחות מ30%- מהשטח הכולל שהיה מותר לבנות לפי תקנות התיכנון והבנייה שהיו קיימות בעת הבנייה". רואים אנו, שהגדרת "קרקע" בחוק מפנה לתקנות התיכנון והבנייה, בכדי לחשב אם שטח הבניין הבנוי על הקרקע הינו מתחת ל30%- משטח הבנייה הכולל המותר. מכאן ניתן להקיש או להסיק, כי מה שאינו נחשב לניצול אחוזי הבנייה המותרים לפי תוכנית הבניין החלה על הקרקע, אינו בגדר "בניין" לצורכי ההגדרה. מכיוון ששטח סלול אינו מחושב במסגרת אחוזי הבנייה המנוצלים, אין הוא מהווה בניין, או חלק של בניין, לעניין הגדרת קרקע. 6. כאן המקום להזכיר, שהגדרת "בניין" שבחוק תוקנה בתיקון 26 לחוק (ראו ס"ח 1590 התשנ"ו, עמוד 312). תיקון זה נכנס לתוקף ביום 10.5.96, קרי לאחר המועדים הרלוונטיים לערעור זה. ההגדרה של "בניין" עם תיקון 26 היא: "לרבות כל מבנה או בנייה שאינם ארעיים, שבנייתם נגמרה, ובלבד ששטחם נכלל בחישוב אחוזי הבנייה המנוצלים המותרים בקרקע לפי תקנות תיכנון ובנייה " (ההדגשה שלי. הקטע המודגש הוסף בתיקון - ת"א). על פי הנוסח המתוקן של הגדרת "בניין", שטחים אשר אינם נכללים בחישוב אחוזי הבניה, כמו השטחים הסלולים, לא יחשבו לבניין. יוצא, שמאז התיקון, השאלה שבמחלוקת בין הצדדים הוכרעה במפורש לטובת עמדת המערער. תיקון הגדרת "בניין" יכול להתפרש כבא לשנות את המצב שקדם לו, ויכול שיתפרש גם כבא להבהיר (ראו דנ"א 3962/93 מינץ ואח' נ' פקיד שומה מפעלים גדולים , פ"ד נ(4) 817, 835). דעתי היא, שהתיקון בא להבהיר ולא לשנות מהמצב שקדם לו. 7. המשיבה מדגישה את תכלית הטלת המס על קרקעות פנויות כשיקול התומך בעמדתה. לגישתה, מטרת הטלת המס על קרקעות פנויות היא עידוד ניצולן על פי התוכניות החלות על הקרקעות. הטלת מס על קרקעות פנויות תעודד בנייה עליהן או את מכירתן לאחרים שינצלון לבנייה. לאור תכלית זו, אם מנוצלת קרקע על פי יעודה לתעשייה ניצול אופטימלי, על פי תכלית החוק כאמור, אין למסותה. בענייננו, ניצול החלקות הוא לתעשייה, ובמסגרת זו נדרשים שטחים לעבודה שיהיו מצופים אספלט או ריצוף, וזה הניצול הראוי של החלקות לצרכי תעשייה. אין המדובר בסלילתם אך לצרכי התחמקות ממס. בעניין זה מסתמכת המשיבה על דברים שאמר בית המשפט המחוזי, דהיינו: "... אין לייחס למחוקק רצון להביא לבניית מבנים מיותרים שאינם עולים בקנה אחד עם המטרה הכלכלית של הבנייה. כאשר מדובר בקרקע המיועדת לתעשייה, יש ומיצוי כל אחוזי הבנייה יביא נזק לפעילות התעשייתית המבוצעת במבנים, שכן פעילות זו דורשת לעיתים קיומם של שטחים סלולים גדולים יחסית לצורך איחסון כלים, פריקה וטעינה של ציוד, או ביצוע עבודות שניתן לבצען רק תחת כיפת השמים. אין צורך לעודד בנייה מיותרת שלא תביא תועלת לפעילות התעשייתית". לדעתי, יש לדחות קו טיעון זה. ראשית, מטרתו של החוק בהטלת מס על קרקעות אינה אך עידוד ודירבון בנייה על קרקעות פנויות המיועדות לבנייה. כפי שנקבע בע"א 486/86 + 587 מנהל מס רכוש חיפה נ' החברה החבשית למסחר בע"מ (פ"ד מא(2) 402): "ודוק, מטרתו העיקרית של החוק אל היתה עידוד הבנייה. מטרה זו היא אך תוצר לוואי של המטרה העיקרית, שהיא השארת המס על קרקעות המיועדות לבנייה. להגשמתה של מטרה זו, אין חשיבות אם ההימנעות מלבנות היא בשל סיבה אובייקטיבית או בשל סיבה סובייקטיבית: זהו בסיס המס; ומן הבחינה הפרשנית, חוסר האפשרות להשיג גם את המטרה המשנית אינו מעלה ואינו מוריד" (שם, בעמוד 411). ובמילים אחרות, עיקר תכלית הטלת מס רכוש על קרקעות מיועד לספק מקור הכנסה למדינה, ללא קשר לשאלת אופן ניצול אפשרויות הבנייה על הקרקע. התכלית של דירבון הבנייה על קרקעות פנויות אינה אלא תכלית משנית. ברוח דומה פסק בית משפט זה בבג"צ 6653/94, 6760/94 רונן נ' שר האוצר (תקדין עליון 95(2) 1653), כשבאה בפניו שאלת פרשנותו ויישומו של סעיף 45(א)(2) לחוק. סעיף זה מקנה לשר האוצר, באישור וועדת הכספים של הכנסת, סמכות לפטור מתשלום המס כולו, או מקצתו, בעלי קרקע שהשימוש בה הוגבל או נאסר לפי כל דין, באופן שיש בו פגיעה חמורה באפשרות הניצול הכלכלי שלה. באותו עניין נטען, שהיה מקום לפטור מתשלום מס רכוש בשל העדר היכולת, מנימוקים שונים, לנצל את הקרקע לבנייה. התעוררה בין היתר שאלת תכלית החוק. בית המשפט, מפי השופט גולדברג, מאמץ שם את גישת הנשיא שמגר בע"א 486/86 + 587 הנ"ל, ומוסיף: "העולה מן המקובץ, כי איני רואה מקום לקבל את טענת באי כוחם המלומדים של העותרים כי מאז התיקון לחוק התכלית החקיקתית של החוק היא, בעיקרו של דבר, דירבון בעלי קרקעות פנויות לנצלן לבנייה, וכי כתוצאה מכך גביית מס רכוש על קרקעות שאינן ניתנות לניצול מיידי לבנייה בשל טעמים תכנוניים, אינה מקדמת את התכלית האמורה. כפי שכבר הוסבר, עידוד הבנייה אינו אלא מטרה משנית לחוק, וקבלת טענתם של העותרים משמעה פגיעה במטרתו העיקרית, שהיא הטלת מס על קרקעות על פי שווי השוק שלהן" (ראו בפיסקה 10 לפסק הדין). גישה זו, על פיה דירבון הבנייה על קרקעות פנויות אינה אלא תכלית משנית, עולה גם מדברי ההסבר להצעה לתיקון החוק מספר 16 אשר הביא בכנפיו את ביטול המס על בניינים וציוד והשאירו על קרקעות בלבד. כך נאמר בדברי ההסבר: "לגבי קרקעות מוצע להשאיר את המס, שכן המס עליהן מהווה כ40%- מכל מס הרכוש. בנוסף על כך , מהווה המס על קרקעות גורם אנטי ספקולטיבי, שכן מלאי הקרקעות הוא מוגבל והמס עליהן, שהוא 2.5% משוויון, מהווה גורם מדרבן להקדמת הבנייה (ההדגשה שלי - ת"א). הנה כי כן, אף אם ניצול החלקות לצרכי תעשיה הינו אופטימלי, והשטחים הסלולים נחוצים לצרכי ניהול העסק היצרני במקום, ואפילו אם מבחינת צרכי המפעל אין זה ראוי ונחוץ לבנות עליהם בנייה נוספת - אין בכל אלה תשובה לתכלית החוק, אשר כאמור אינה דירבון הבנייה על קרקעות בלבד. 8. לאמור לעיל יש להוסיף, שהחוק מתחשב, במסגרת הטלת המס על קרקעות, בצורך בשטחים ריקים אשר ישרתו את הפעילות במבנים המוקמים על קרקע. במילים אחרות, כשיש בניין על הקרקע, אין המחוקק אדיש לצורך בשטחי קרקע אשר יישרתו את הבניין העומד עליה. הדבר מוצא את ביטויו בשניים: ראשית, ראינו שבהגדרת קרקע נקבע שאם מנוצלים למעלה מ30%- של אחוזי הבנייה המותרים על החלקה, לא תהייה החלקה כולה חייבת במס. בכך ניתן ביטוי לכך שליד כל בניין יש שטחים - בין אם ריקים ובין אם סלולים - הדרושים, כחלק אינטגרלי - לצורך מימוש היעוד של הבנוי על החלקה; שנית, בקביעת שווי הקרקע לצורך תשלום המס עליה נלקח בחשבון שטח קרקע מעבר לשטח הקרקע (התכסית) עליו בנוי הבניין שעל הקרקע. הדבר מוצא את ביטויו בסעיף 11 לחוק, אשר זה נוסחו: "שוויה של קרקע שעליה בניין, כאמור בפיסקה (2) להגדרת קרקע, הוא השווי השניתן לקבל בעד הנכס כולו במכירה ממוכר ברצון לקונה ברצון ... פחות שווי השוק של הבניין כולל הקרקע שעליה הוא עומד בתוספת 300% מהשטח הכולל של הבניין האמור הוא נכס בפני עצמו ללא זכויות בנייה נוספות". על פי סעיף זה, ניתן ביטוי לשווי שטח קרקע בשיעור של 300% משטח הבניין כמפחית משווי הקרקע לצורכי מס. אכן, שטחי קרקע הנמצאים סמוך לבניין המשמש לייעוד מסויים נחוצים לא אחת לצורך מימוש ייעוד הבניין. אך, כאמור, ניתן לצורך זה ביטוי בחוק, כמבואר לעיל. המבחנים שקבע החוק לעניין ההתחשבות בצורך זה הינם אובייקטיביים ואין, לדעתי, מקום לקבוע הטבה נוספת לבעלי קרקע, על ידי כך שמה שאינו בניין כמובנו בחוק, יחשב לבניין, על מנת לספק פעם נוספת צורך זה. 9. הטיעון של המשיבה בנושא זה מעורר קושי נוסף. על פי עמדת המשיבה יש לבחון, בכל מקרה, האם סלילתו של קטע של חלקה המהווה יחידת מיסוי הינו אכן נחוץ ומהווה צורך אינטגרלי לניצול הבניין אשר על החלקה. קיים קושי רב בקביעה אם שטח סלול כזה - כולו או חלקו - אמנם נחוץ. גם נפתח על ידי כך פתח להערמה על ידי סלילה או ריצוף של שטחים, רק על מנת "להגדיל" את השטח אשר ייחשב ל"בניין". 10. טיעון המשיבה, כמו גישתו של בית המשפט המחוזי, מובילים אותנו לבחינה סובייקטיבית של השימוש בחלק קרקע אשר נסלל. על פי גישה זו, השימוש בפועל בקרקע צריך להכריע ולא ייעודה. אותם שטחים סלולים, אם הם משמשים את תכלית השימוש בבניין שבסמוך, יחשבו לבניין; ולמחרת, כשייעשה שימוש שונה במבנה והשטח הסלול לא ישמשו עוד, לא ייחשבו ל"בניין". מבחן זה אינו נראה לי. החוק נוקט בהגדרה נושא דיוננו מבחנים אובייקטיביים לשאלה מהי קרקע, ומתי תחדל להוות קרקע בהתבסס על בניין או בניינים שנבנו עליה. אין בחוק רמז לשוני בהגדרת "קרקע" בהתאם לשימוש שיעשה בה בפועל. המבחן בכגון דא צריך, לדעתי, להיות אובייקטיבי, דהיינו הייעוד והפוטנציאל הכלכליים של הקרקע הם שצריכים להכריע. בהתאם לכך גם השאלה אם בבניין עסקינן, צריכה להחתך על פי המבחן אם מדובר ב"בניין" כהגדרתו בחוק, ללא קשר לשאלת השימוש שנעשה בפועל על ידי בעל הקרקע במה ששנוי במחלוקת אם הוא "בניין" אם לאו. 11. ברע"א 1211/96 חברת תרשיש בע"מ נ' מנהל מס רכוש נתניה (פ"ד מט(1) 353), נדונה השאלה מהי יחידת מיסוי לפי החוק. החברה המערערת שם בקשה שייקבע, שחלקה סמוכה אותה חכרה לדורות, מהווה חלק מיחידת מס ביחד עם שתי חלקות נוספות, סמוכות, עליהן עמד מבנה אשר שימש כהיפר-מרקט. את אותה חלקה סמוכה חכרה המערערת כדי שתהווה מגרש חנייה לבאי ההיפר-מרקט. בית המשפט שם קבע, ברוב דיעות, שהחלקה הנוספת הינה יחידת מיסוי נפרדת, תוך שהוא דן בשאלה מהו המבחן לקביעת קרקעות סמוכות כיחידת מיסוי אחת. ענייננו בשאלה אחרת: מהו "בניין" לעניין הגדרת קרקע שבסעיף 1 לחוק. אך דברים שנאמרו שם, בדעת הרוב, יש להם השלכה לענייננו. כוונתי לדברים מהם עולה שבפרשנות החוק, ובבחינת השאלה אם קרקע פלונית חייבת במס אם לאו, יש לשים דגש על הבחינה האובייקטיבית. השופט חשין מתייחס בפסק דינו לשאלה אם יש להעדיף בקביעה מהי יחידת מיסוי את מבחן היעוד הכלכלי על פי תוכניות בניין החלות על הקרקע, המבחן האובייקטיבי; או שמא את מבחן השימוש הכלכלי בפועל, המבחן הסובייקטיבי. השופט חשין מעדיף את המבחן הראשון, באומרו: "מס המוטל על קרקע פנויה בתורת שכזו - זה דבר החוק - וחוק צודק ונכון הוא, לדעתנו, שההכרעה בשאלה אם תחוייב קרקע פנויה פלונית במס - או אם תינקה ממס בהיותה טפלה ל'בניין' - תוכרע בראש ובראשונה על פי פוטנציאל השימוש הגנוז בחלקה - כיחידה לעצמה - ועל פי קני מידה אוביקטיביים השווים לכל נפש. כך אף נמלט עצמנו מפעילות משפטית מלאכותית של בעלי קרקע ... מפירוש משפטי מלאכותי, או משימוש מלאכותי בקרקע אך כדי להינקות מתשלום מס" (בפיסקה 6 של פסק הדין). השופט מצא אף מרחיק לכת, וקובע, אם גם באימרת אגב, את המיבחן של הייעוד הכלכלי לא רק כעדיף, בדרך כלל, אלא כמבחן שתמיד יש להעדיפו על מבחן "השימוש בפועל". ואלה דבריו: "כשלעצמי, נוטה אני לדעה, שאת שורת החבות במס יש, לעולם, לגזור על פי אמת מידה אחידה, שתגשים את תכליתו של החוק (קרי: מיסוי אדמת בניין פנויה) ושתהא יפה לכל המקרים כולם. מבחן הייעוד הכלכלי של הקרקע מספק אמת מידה כזאת. לא כן מבחן ה'שימוש בפועל' בקרקע, שאיננו עצמאי ואובייקטיבי, אלא תלוי ומותלה בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה נתון ... מכאן, כי הבוחר להשתמש בקרקע שלא על פי ייעודה הכלכלי העצמאי והאובייקטיבי, עושה כן משיקול כדאיות עסקית, או בחירה אישית; וחבותו במס אינה אלא פועל יוצא מבחירתו". אם נחיל מיבחן זה להגדרת "קרקע" בחוק, הגדרה שעל פיה תוכרע שאלת החבות במס של המשיבה, חשוב ייעודה של הקרקע לבנייה על פי תוכנית הבנייה המחייבת ביחס לחלקות, ולא השימוש בפועל שעושה המשיבה בחלק של החלקות כמשרתות את מטרת השימוש בבניין לתעשייה. 12. המשיבה ביקשה להסתמך על פסק הדין ברע"א 7970/95 מוראבי נ' מנהל מס רכוש חיפה (תקדין עליון 97(1) 137) כתימוכין לעמדתה. שם מדובר היה בבניין בשטח של 156 מ"ר שעמד על חלקה בשטח של דונם. בית המשפט דחה את עמדת מנהל מס רכוש, אשר ביקש לראות בשטח של 400 מ"ר בלבד, אשר על חלקו מצוי הבניין, כיחידת מיסוי אחת, ואילו את יתרת השטח, בגודל של 600 מ"ר, ביקש לראות כיחידת מיסוי נפרדת. לא נדונה שם הגדרת "קרקע" ואף לא נדונה השאלה אם שטח סלול יכול להחשב כבניין. על פי פסק הדין שם, החלקה כולה הינה יחידת מיסוי אחת, ואין לחלקה לשתי יחידות מיסוי. נזכיר בעניין זה, שמדובר היה שם בקרקע אשר הינה יחידת רישום אחת בלישכת המקרקעין, וכי על פי קביעת בית המשפט שטח הקרקע כולו, אשר מסביב לבניין, הינו שטח בגודל סביר הדרוש ליחידת מגורים. אך מה שחשוב לחזור ולהדגיש הוא, שלא התעוררה השאלה ולא נפסק שם שחלק החלקה שאינו בנוי, או חלק מהשטח עליו סלולים שבילים או יצוק בטון, מהווים חלק אינטגרלי של הבניין העומד על החלקה. אין, על כן, בפסק דין זה, לסייע למשיבה. 13. על סמך כל האמור לעיל, מתקבל הערעור - פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל, ונקבע בזה שהשטחים הסלולים אינם "בניין", ועל כן, החלקות מהוות "קרקע" כמובנה בחוק. המשיבה תשא בהוצאות המערער בשתי הדרגות בסך 15,000 ש"ח ומע"מ. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' גולדברג : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, יד' בשבט התשנ"ח (10.2.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96089700. E09

[ "רע\"א 8970/96", "ע\"ש 451/95", "ש 28/93", "בע\"א 600/80", "דנ\"א 3962/93", "בע\"א 486/86" ]

5,820

1,680

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 97 / 3729 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים: 1. אסתר סבשינסקי 2. לאוניד סבשינסקי 3. יליזבטה סבשינסקי (קטינה) נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי החלטה העתירה תיקבע לדיון בפני הרכב למועד קרוב; ולא יאוחר מסוף חודש יולי. נציג היועץ המשפטי לממשלה יוזמן להגיב בכתב ולהשתתף בדיון. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. F02

[ "בג\"ץ 97" ]

5,821

2,622

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3729/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה(קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה לדחיית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד לורה מקסיק החלטה בפני בקשה לדחיית מועד דיון שנקבע ליום 8.10.97. כב' השופט מצא הורה בהחלטתו (מיום 29.6.97) לקבוע את העתירה לדיון עד סוף חודש יולי, ואולם בשל אי-המצאת מסמכים נדרשים לבית המשפט, ואי המצאת תגובת הפרקליטות לעותרים הדיון נדחה שוב. הרכב השופטים בראשות הנשיא ברק קבע כי העתירה תקבע לדיון בתחילת חודש ספטמבר. בשל אילוצי בית המשפט נקבע הדיון ליום 8.10.97. באת כוח העותרים מבקשת לדחות את מועד הדיון שכן באותו תאריך מתקיים דיון הוכחות בבית משפט השלום בפתח-תקוה. מהחלטת בית משפט השלום עולה כי הדיון יתקיים בשעה 11:30 ובו ידווח קצין המבחן לבית המשפט. בנסיבות שתוארו אין מקום לדחיה נוספת של המועד לדיון בעתירה. הדיון בעתירה יתקיים ביום 8.10.97 בשעה 09:00. הדיון יהיה הדיון הראשון ביום הדיונים כך שבאת כוח העותרים תוכל להגיע במועד לבית משפט השלום בפתח תקוה. ניתנה היום, כ"ח באלול תשנ"ז (30.9.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. P05

[ "בג\"ץ 3729/97" ]

5,822

11,962

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3729 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה(קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם העותרים: עו"ד לורה מקסיק החלטה הבקשה אינה מתיישבת עם האמור בסעיף 5 לעתירה. כמו כן, על-פי סעיף 6 לעתירה, לעותרים ילדים בוגרים, אשר יכולים לסייע בידם בתשלום האגרה. הבקשה נדחית. האגרה תשולם תוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ז בסיון תשנ"ז (22.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. Q01

[ "בג\"ץ 97" ]

5,823

12,451

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3729/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש העותר ות : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה (קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה למתן צו עשה תאריך הישיבה: כ"ד בתמוז התשנ"ז ( 29.07.97 ) בשם העותר ות: עו"ד לורה מקסיק בשם המשיב : עו"ד יוכי גנסין החלטה עם פתיחת הדיון נמסר לנו כי באת כוח העותרות לא קיבלה את תשובת המדינה. בנסיבות אלה אנו דוחים המשך שמיעת העתירה למועד חדש שייקבע על ידי המזכירות בתחילת חודש ספטמבר. רשמנו הצהרת באת כוח המדינה כי כל עוד העתירה תלויה ועומדת לא יבוצע צו הגירוש כנגד העותרות. ניתנה היום, כ"ד בתמוז התשנ"ז (29.07.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. A03 /דז/

[ "בג\"ץ 3729/97" ]

5,825

14,714

ב בית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 3729/97 - ג' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקשים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה נגד המשיב ה: משרד הפנים, מנהל האוכלוסין בקשה לצרוף עותר ים נוספים החלטה זוהי בקשה לצרוף עותרים נוספים לעתירה. העתירה הוגשה ב6/97- והחלה להישמע, היא קבוע להמשך שמיעה ליום 15.1.98. לא ברור באיזו מידה העובדות והטענות זהות ולא ברור אם העותרים המקוריים מסכימים לצרוף. לפיכך, על המבקשים להגיש עתירה נפרדת אם רצונם בכך, ואם יגישו כזו תובא העתירה החדשה בפני ההרכב שישמע את העתירה המקורית, כאמור. ניתנה היום, ל' בכסלו תשנ"ח (29.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. J07

[ "בג\"ץ 3729/97" ]

5,826

18,178

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3729/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה(קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ז בתשרי תשנ"ח (8.10.97) בשם העותרים : עו"ד מקסיק לורה בשם המשיב : עו"ד גב' גנסין החלטה גב' גנסין קבלה על עצמה לבדוק את המסמך הנוסף שהעותרים הגישו. לאחר מכן מוסכם שינהגו באופן הבא: המשיבים יזמינו את העותרים עם פרקליטתם לשימוע נוסף. לקראת השימוע יהיו המשיבים מוכנים להעמיד לרשות העותרים כל חומר רלבנטי שברשותם. בתום השימוע יגישו המשיבים מסמך מסכם של עמדתם. המזכירות תקבע את הדיון בעתירה לבקשת המדינה או תוך שלשה חדשים, לפי המוקדם. ניתן היום ז בתשרי תשנ"ח (8.10.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. B06

[ "בג\"ץ 3729/97" ]

5,827

24,490

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3729/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה (קטינה) נגד המשיב : משרד הפנים, מנהל האוכלוסין עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"א באדר התשנ"ח ( 19.03.98 ) בשם העותרים : עו"ד לורה מקסיק בשם המשיב : עו"ד יוכי גנסין החלטה צו-על-תנאי כמבוקש. 45 יום לתשובה. ראוי שהעותרת תנצל הזמן לקבלת נתונים נוספים באשר לטענה בדבר יהדותה. ניתנה היום, כ"א באדר התשנ"ח (19.03.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. A11 /דז/

[ "בג\"ץ 3729/97" ]

5,828

26,325

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3729/97 - ה' בפני: כב' השופט י' גולדברג העותרים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה(קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה חוזרת לצרוף עותר ים החלטה על העותרים לפעול בדרך שנקבעה בהחלטת בית המשפט מיום 29.12.97, היינו להגיש עתירה חדשה. ניתנה היום, כ"ה בטבת תשנ"ח (23.1.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. R09

[ "בג\"ץ 3729/97" ]

5,829

27,090

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3729/97 - ח' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה(קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרים: עו"ד מקסיק לורה בשם המשיב: עו"ד יוכי גנסין החלטה בפני בקשה לקביעת מועד דיון בעתירה שעניינה צו של המשיב המבטל אשרת העולה ואזרחותם של העותרים. העתירה הוגשה ביום 18.6.97. כב' השופט א' מצא קבע בהחלטתו (מיום 29.6.97) כי העתירה תדון בפני הרכב במועד קרוב ולא יאוחר מחודש יולי. ביום 29.7.98 התקיים דיון בפני כב' הנשיא א' ברק וכב' השופטים י' טירקל וד' ביניש. כיון שהתברר שבאת כוח העותרים לא קיבלה את תשובת המדינה נדחה הדיון. בהחלטת ההרכב נקבע כי יקבע מועד חדש לתחילת חודש ספטמבר. בעקבות החלטה זו (והחלטה נוספת שנענתה לבקשה לדחות המועד בחודש נוסף), נקבעה העתירה לדיון ליום 8.10.97. בדיון שהתקיים בפני כב' המשנה לנשיא והשופטים מ' חשין וי' טירקל נקבע, בעקבות הסכמת הצדדים, כי המשיב יקיים שימוע לעותרים ולאחר מכן יקבע דיון בעתירה לבקשת המדינה או תוך שלושה חודשים, לפי המוקדם. נקבע דיון ליום 15.1.98, אולם, הצדדים בקשו דחיית המועד לאור שימוע נוסף שהמשיב התכוון לקיים לעותרים. המועד נדחה והדיון התקיים ביום 19.3.98 בפני הרכב בראשות כב' הנשיא והשופטים ד' דורנר וד' ביניש. בדיון הוצא צו על תנאי כמבוקש ונקבע כי המשיב יגיש את תגובתו תוך ארבעים וחמשה ימים. המועד חלף מזמן ותצהיר תשובה לא הוגש. בנסיבות אלו בהן ראו שופטי בית-משפט זה דחיפות בבירור העתירה, ואף הוצא צו על תנאי יש מקום לקביעת העתירה לדיון. הדיון בעתירה יתקיים ביום 5.11.98 בשעה 09:00. המשיב יגיש תצהיר תשובה עד ליום 21.10.98. המזכירות תודיע החלטה זו טלפונית ובאמצעות הפקסימיליה. ניתנה היום, י"ז בתשרי תשנ"ט (7.10.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. P13

[ "בג\"ץ 3729/97" ]

5,830

39,569

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3729/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. אסתר סבשינסקי 2. לאוניד סבשינסקי 3. יליזבטה סבשינסקי (קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ט"ז בחשוון תשנ"ט (5.11.98) בשם העותרת: עו"ד לורה מקסיק בשם המשיב: עו"ד יוכי גנסין ה ח ל ט ה נראה לנו כי התשתית העובדתית טעונה השלמה בשתי נקודות עיקריות: (א) אימות הרישום בארכיון המרכזי של טג'יקיסטאן, בעיר דושנבה, שעל יסודו ניתן לעותרת 1 האישור הארכיוני מיום 16.6.93. האישור המקורי מצוי בידי באת-כוח העותרים. תיאורו של המסמך מצוי בהודעת העותרים "הצגת מסמכים בתיק" שהוגשה לבית המשפט ביום 16.9.97 (פיסקה 2); והעתקו וכן תרגומו מצורפים להודעה. (ב) בירור שמטרתו להשיג תעודת לידה או מירשם תושבים מקורית או משוחזרת, אם מרוסיה ואם מטג'יקיסטאן, המעידה על היותה של העותרת 1 יהודיה. בירור זה ניתן לערוך באמצעות הקונסוליות של רוסיה וטג'יקיסטאן בישראל, או באמצעות הקונסוליות של ישראל במדינות האמורות. כדי לאפשר לבאות-כוח הצדדים להשלים את הדרוש הננו דוחים את המשך הדיון בעתירה. מועד חדש ייקבע בפנינו לקראת סוף ינואר 1999. לקראת המועד שייקבע להמשך הדיון יגישו שני הצדדים הודעות משלימות. ניתנה היום, ט"ז בחשוון תשנ"ט (5.11.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. F14

[ "בג\"ץ 3729/97" ]

5,831

47,781

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3729/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. אסתר סבשינסקי 2. לאוניד סבשינסקי 3. יליזבטה סבשינסקי (קטינה) נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו על-נתאי תאריך הישיבה: כ"א באלול התשנ"ט (2.9.99) בשם העותרים: עו"ד לורה מקסיק בשם המשיב: עו"ד יוכי גנסין ה ח ל ט ה בטרם נחליט בעניינה של העתירה - אם לגופה ואם לעניין עצם הצורך להכריע בה - הינו מבקשים משר הפנים להודיענו עמדתו ביחס להענקת מעמד של תושבות לעותרות, וזאת לאור התקופה הארוכה של ישיבתן בישראל וללא קשר לבדיקת צדקת ההחלטה לבטל את זכאותן לאזרחות לפי חוק השבות. המזכירות תקבע את העתירה בפנינו בעוד כחודשיים ולקראת מועד הדיון תוגש לנו הודעה משלימה על-ידי פרקליטות המדינה. ניתנה היום, כ"א באלול התשנ"ט (2.9.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. F18

[ "בג\"ץ 3729/97" ]

5,832

49,225

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3729/97 - י"א בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. אסתר סבשינסקי 2. ליאוניד סבשינסקי 3. יליזבטה סבשינסקי (קטינה) 4. תמרה קלוצ'קוב 5. גינדי קלוצ'קוב נגד המשיב : שר הפנים בקשה (בהסכמה) לדחיית מועד דיון החלטה לדחות את מועד הדיון כמבוקש. באי-כוח הצדדים מתבקשים לעדכן את בית המשפט בשאלת הצורך לקבוע מועד לדיון, לפני יום 31.12.99. ניתנה היום, א' כסלו תש"ס (10.11.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. F22

[ "בג\"ץ 3729/97" ]

5,833

50,946

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3729/97 - ט' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה(קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה לדחית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד לורה מקסיק החלטה בפני בקשה לדחיית מועד דיון בעתירה הקבוע ליום 31.1.99. דיון זה הוא דיון המשך שנקבע בהתאם להחלטת ההרכב שדן בעתירה מיום 5.11.98 במטרה לאפשר לצדדים להשלים את התשתית העובדתית במספר נקודות. באת כוח העותרים מבקשת, בהסכמה, לדחות הדיון בשל כך שטרם קיבלה מסמכים הנדרשים לה להשלמת התשתית העובדתית כנדרש. הדיון שנקבע ליום 31.1.99 יידחה. באת כוח העותרים תודיע לבית המשפט עד ליום 1.3.99 האם יש מקום לקבוע העתירה לדיון. מועד חדש לדיון יקבע בעקבות הודעת הצדדים. ניתנה היום, י"ח בטבת תשנ"ט (6.1.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. P15

[ "בג\"ץ 3729/97" ]

5,834

52,729

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3729/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרת: אסתר סבשינסקי נ ג ד המשיב: משרד הפנים בקשה בהסכמה לדחיית מועד דיון בשם העותרת: עו"ד לורה מקסיק בשם המשיב: עו"ד דנה בריסקמן ה ח ל ט ה לדחות כמבוקש. יש לקבוע, בפני אותו הרכב, לאחר תיאום עם שופטי ההרכב. ניתנה היום, כא' בחשון תש"ס (31.10.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי A 372997

[ "בג\"ץ 3729/97" ]

5,835

59,270

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3729/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקשים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה(קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה לדחית מועד דיון בשם המבקשים: עו"ד לורה מקסיק החלטה בהחלטה מיום 6.1.99 קבעתי, כי המבקשים יודיעו לבית המשפט כאשר יהיו מוכנים לדיון בעתירה. באת-כוח המבקשים הגישה בקשה לדחיית מועד דיון. בבקשה מציינת באת-כוח המבקשים, כי עדיין אין בידיה המסמכים הדרושים. על כן, אני חוזרת ומורה לבאת-כוח המבקשים להודיע לבית המשפט כאשר התיק יהיה בשל לדיון. רק אם תתקבל הודעה כאמור, יקבע התיק לדיון. ניתנה היום, ו' בניסן תשנ"ט (23.3.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. P16

[ "בג\"ץ 3729/97" ]

5,836

76,301

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3729/97 - י"ד בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. סבשינסקי אסתר 2. סבשינסקי לאוניד 3. סבשינסקי יליזבטה(קטינה) נגד המשיב : שר הפנים בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד לורה מקסיק החלטה לבקשת העותרים, אני מורה על מחיקת העתירה, ללא צו להוצאות. ניתנה היום, ט"ו באדר א' תש"ס (21.2.2000). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037290. P23

[ "בג\"ץ 3729/97" ]

5,838

1,681

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"פ 97 / 1385 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערת : אמסלם חנה נגד המשיב : מדינת ישראל בקשה לקביעת מועד דיון בשם המערערת: עו"ד יוסף שפירא החלטה הערעור הוגש בתאריך 2.3.97 ונקבע לדיון לתאריך 12.6.97. אין מקום להקדמה נוספת של הדיון, שמשמעותה לכל היותר הקדמה בשבוע-שבועיים. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ט"ז בניסן תשנ"ז (20.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013850. Q01

[ "ע\"פ 97" ]

5,839

5,241

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 97 / 1385 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערער ת : אמסלם חנה נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 11.9.96 בת"פ 524/96 תאריך הישיבה: ז בסיון תשנ"ז (12.6.97) בשם המערער ת: עו"ד יוסי שפירא בשם המשיב ה: עו"ד איימי פלמור הרץ בשם שירות המבחן: הגב' חנה אטקס פסק-דין פרקליט המערערת העמיד את הערעור אך על חומרת העונש. שירות המבחן הציע לנו להפחית הפחתה סמלית בעונש על מנת לעודד את המערערת לקראת יציאתה מבית הסוהר. אף כי העונש בעקרון אינו נראה לנו חורג ממדיניות הענישה המקובלת, הרי בהתחשב בנתונים המפורטים בתסקיר המשלים שהוגש לנו, נראה לנו שמן הראוי שהמערערת תזכה להקלה סמלית. אנו מעמידים את עונש המאסר בפועל שהושת על המערערת על 21 חדשים תחת 24 חדשים. המאסר על תנאי שהושת על המערער בבית המשפט המחוזי לתקופה של שנתיים בעינו יעמוד. ניתן היום ז בסיון תשנ"ז (12.6.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013850. B02

[ "ע\"פ 97" ]

5,840

1,682

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3898/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כב' השופט י' גולדברג המערער : ריאד חלאוי עג'לוני נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.2.96 בת.פ. 106/95 שניתן על ידי כבוד השופטת שידלובסקי אור תאריך הישיבה: כז באלול תשנ"ז (29.9.97). בשם המערער : עו"ד נסאר אברהים בשם המשיב ה: עו"ד אריה פטר בשם שירות המבחן: גב' ויקי שרזמן פסק-דין לא מצאנו ממש בערעור ואנו דוחים אותו. ניתן היום כז באלול תשנ"ז (29.9.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96038980. B01

[ "ע\"פ 3898/96" ]

5,841

1,685

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7696/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר המערער : אחמד סעיד אבו סיטה נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 31.7.96 בת"פ 87/95 שניתן על ידי כבוד השופט י' טימור תאריך הישיבה: ל' באב התשנ"ז (2.9.97) בשם המערער: עו"ד לילוף יוסף בשם המשיבה: עו"ד אורלי מוראל בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' חנה אטקס פסק-דין בגין שהות לא חוקית בישראל והחזקת 8 ק"ג קנבוס נדון המערער לשלוש שנות מאסר ולשנתיים מאסר על תנאי בתנאים אותם קבע בית המשפט. בשל חומרת העבירה, ועל רקע הרשעותיו הקודמות של המערער, בגינן נדון לעונש מאסר, העונש שהוטל על המערער אינו מצדיק התערבות. הערעור נדחה. ניתן היום, ל' באב התשנ"ז (2.9.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96076960. E02

[ "ע\"פ 7696/96" ]

5,845

1,689

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2150 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. לבנון אורי 2. חב' שוק חקלאי בע"מ נגד המשיב : יצחק שלמה בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשים: עו"ד אריה לין החלטה יש לשלוח הודעה על קביעת גובה הערבון כמקובל, על-פיה ניתן להפקיד גם ערבות בנקאית, כמפורט שם. ניתנה היום, א' בניסן תשנ"ז (8.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021500. Q01

[ "רע\"א 97" ]

5,848

9,840

ב בית המשפט העליון רע"א 2150/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. לבנון אורי 2. חב' שוק חקלאי בע"מ נגד המשיב : יצחק שלמה בקשה למחיקת ערעור בשם המבקשים: עו"ד אריה לין החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"ט בתשרי תשנ"ח (20.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021500. O05

[ "רע\"א 2150/97" ]

5,849

12,632

בית המשפט העליון רע"א 97 / 2150 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. לבנון אורי 2. חב' שוק חקלאי בע"מ נגד המשיב : יצחק שלמה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בפני כבוד השופט אמינוף מיום 5.3.97 בשם המערערים: עו"ד אריה לין החלט ה ה ח ל ט ה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. ביחוד יתייחס המשיב לטענת היריבות. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתן היום י בניסן תשנ"ז (17.4.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021500. B02

[ "רע\"א 97" ]

5,850

13,876

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 2150 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשים: 1. לבנון אורי 2. חב' שוק חקלאי בע"מ ע"י ב"כ עו"ד א. לין נגד המשיב : יצחק שלמה ע"י ב"כ עו"ד י. אלברק בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 5.3.97 בת.א. 511/97, המרצה 3643/97 שניתנה על ידי כבוד השופט אמינוף החלטה מתבקשת תשובת המשיב לא לעניין עצם הטלת העיקול וסכומו, אלא לשאלה האם ומדוע יש צורך לעקל "את כל הכספים הנכסים והזכויות של המשיבים המצויים בידי המחזיקים". על אף שהעיקול מוגבל בסכום, נראה לכאורה כי היקף וסוג הנכסים עליו הוא מוטל, לאור הקושי בהפרדה בין הטלתו על כל הנכסים והגבלתו בסכום, רחב מידי. ב"כ הצדדים מתבקשים לבוא בדברים באופן שיומצאו על ידי המשיבים בטחונות הולמים שמחד יבטיחו את אפשרות ההוצאה לפועל אם יינתן פסק דין נגד המבקשים ומאידך לא יכביד יתר על המידה ושלא לצורך על המבקשים. התשובה תינתן תוך 15 יום מהיום והצדדים יבואו בדברים בתוך אותו מועד. ניתנה היום, כ"ז באייר תשנ"ז (3.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021500. J04

[ "רע\"א 97" ]

5,851

1,691

ב בית המשפט העליון ע"א 5958/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : מנחם ליברמן נגד המשיב : פקיד השומה נתניה בקשה למתן ערובה אחרת בשם המערער: עו"ד ש. אריאלי בשם המשיב: עו"ד עמנואל לינדר החלטה לנוכח סכום ההוצאות שפסקה הערכאה הראשונה, אני מחליטה להפחית את סכום הערבון ולהעמידו על סך 10,000 ש"ח. איני סבורה, כי יש מקום להמרת הערבון בערבות צד ג' שכן המערער משתכר מעבודתו סכום נאה. עוד יש להוסיף, כי לא הובהר נושא תמיכת המערער בילדיו או תמיכתם בו, מקום מגוריו של המערער, בעלותו במכונית וכיוצא באלה נושאים אשר יאירו בבירור את מצבו הכלכלי. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ד בחשון תשנ"ח (24.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059580. O02

[ "ע\"א 5958/97" ]

5,853

9,962

ב בית המשפט העליון ע"א 5958/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : מנחם ליברמן נגד המשיב : פקיד השומה נתניה בקשה למתן ערובה אחרת בשם המערער: עו"ד שמואל אריאלי החלטה לתגובת המשיב אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059580. O01

[ "ע\"א 5958/97" ]

5,854

19,318

ב בית המשפט העליון ע"א 5958/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : מנחם ליברמן נגד המשיב : פקיד השומה נתניה בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד רפי קיציס החלטה לתגובת המשיב תוך שבעה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, ח' בשבט תשנ"ח (4.2.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059580. O03

[ "ע\"א 5958/97" ]

5,855

51,701

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5958/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערער : מנחם ליברמן נגד המשיב : פקיד השומה נתניה ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 31.7.97 בעמ"ה 109/92 שניתן על ידי כבוד השופטת ב. אופיר תום תאריך הישיבה: כו באלול תשנ"ט (7.9.99) בשם המערער : עו"ד אריאלי שמואל בשם המשיב : עו"ד עמנואל לינדר פסק-דין על יסוד הממצאים העובדתיים שנקבעו בבית המשפט המחוזי אין לנו אלא לדחות את הערעור ואנו דוחים אותו. לפנים מן הדרוש ברצוננו להעיר: מתנהלים הליכי הוצאה לפועל שבגדרם טענת הנושה היא שהסכם הפשרה בין בעלי הדין בוטל והתוצאה היא שהחוב גדול יותר. המעוניין בכך רשאי, אם ברצונו לעשות כן, לנקוט בהליכים שבהם יהיו מעורבים הנוגעים בדבר על מנת לקבוע מה שיעור החוב באופן שיקשור במעשה בית דין את כל בעלי הדין המעורבים בדבר. הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב שכ"ט עו"ד 10,000.- ש"ח. ניתן היום כו באלול תשנ"ט (7.9.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059580. B05

[ "ע\"א 5958/97" ]

5,856

60,686

ב בית המשפט העליון ע"א 5958/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : מנחם ליברמן נגד המשיב : פקיד השומה נתניה סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות, גודל גופן 11, תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא. 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערער. 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, ט"ז בשבט תשנ"ט (2.2.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059580. P04

[ "ע\"א 5958/97" ]

5,857

1,693

ב בית המשפט העליון על"ע 758/94 על"ע 863/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט ת' אור המבקש: עו"ד ד"ר שמואל סעדיה נ ג ד המשיב: לישכת עורכי הדין בקשה לעיון נוסף החלטה בקשת המבקש היא, שנעיין עיון נוסף בפסק הדין ניתן על ידינו ביום 21.9.97. אין כל יסוד לבקשה זו, והיא נדחית. למעלה מהדרוש, נפנה את תשומת ליבו של המבקש לאמור בפיסקה 5 של פסק הדין, על פיה נדחות כל טענותיו בעלות אופי דיוני של המבקש. ניתן היום, ו' בתשרי התשנ"ח (7.10.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 94008630. E01

[ "על\"ע 758/94", "על\"ע 863/94" ]

5,858

10,403

בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 97 / 1632 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העורר : שטרנהיים יעקב נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א' משאלי), מיום 12.2.97, בב"ש 2813/96, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו בת"פ 368/96. תאריך ישיבה: י באדר ב תשנ"ז (19.3.97) בשם העורר: עו"ד עאמר בשם המשיבה: עו"ד אלף החלטה בערר זה אין כל ממש. העורר מואשם בשורה של עבירות על-פי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג1973-. מדובר בעיסקאות בהיקף גדול בסם מסוכן מסוג קוקאין ואין חולק כי בהתקיים ראיות לכאורה מספיקות ראוי לעצור את העורר עד תום הליכי המשפט. טענת הסניגור היא, כי הראיות שבידי התביעה אינן מספיקות למעצר. טענה זו יש לדחות. התביעה הציגה תשתית ראייתית משכנעת, שבמרכזה עדות שותפו לעבירה של העורר. עדות זו אינה עומדת לבדה. היא נתמכת על-ידי ראיות אובייקטיביות - תדפיסי שיחות טלפון, הודאות במשטרה של בעלי המועדון שבאחד מהתאים שבו, אשר הושכר לעורר,נמצא סם מסוכן וכן נתגלתה באותו תא מעטפה הנושאת טביעת אצבע של העורר. ראיות אלה דיין בעוצמתן להצביע על סיכוי סביר להרשעה. הערר נדחה. ניתנה היום, י באדר ב תשנ"ז (19.3.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "ש 2813/96" ]

5,860

1,696

בית המשפט העליון רע"ב 97 / 1899 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: אל דיסי ריאד נגד המשיב ה : ועדת השחרורים - שירות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע.ש. 1081/96, מיום 6.3.97, שניתנה על ידי כבוד הנשיא י. אברמוביץ והשופטים: ג. גינת, מ. הס בשם המבקש: עו"ד לאה צמל בשם המשיבה: עו"ד דינה זילבר החלטה 1. המבקש הורשע בדין בהשתייכות לארגון החזית העממית, יצור חומר נפץ והטמנת מטען חבלה. הוא נדון למאסר בפועל של שבע שנים. ביום 30.4.96 נערך דיון בפני וועדת השחרורים בו נתבקש שחרורו המוקדם. בדיון זה הוקרא חלקו הגלוי של דו"ח השב"כ אודות המבקש. בדיון נכחה גם באת כוחו. בקשתה היתה, כי יובאו בפני הוועדה מנסחי הדו"ח לשם חקירתם. 2. ביום 20.5.96 ניתנה ההחלטה בענינו של המבקש. המבקש ביקש כי יותר לבאת כוחו לחקור את מנסחי הדו"ח, הוועדה בהחלטתה דחתה בקשה זו וציינה כי למרות כפיפותה לכללי הצדק הטבעי, אין הוועדה כפופה לכל כללי הראיות הרגילים. הוועדה גם דחתה את הטענה לפיה מוזמנים תדיר אנשי שב"כ לחקירה על דוחות שערכו. למרות קביעה זו של הוועדה, ולפנים משורת הדין, החליטה הוועדה לזמן את נציג השב"כ להופיע בפני הוועדה בלבד ולהשיב לשאלותיה. 3. ביום 17.6.96 הופיע נציג השב"כ בפני הוועדה. בו ביום, ניתנה החלטה סופית בענינו של המבקש. הוועדה קבעה, כי לאחר ששמעה את ענינו של המבקש וחקרה את כותב דו"ח השב"כ, אין מקום להיעתר לבקשה לשחרור מוקדם. הוועדה ציינה כי אמנם מדובר במאסר ראשון של המבקש, אך מאידך הורשע המבקש באישומים חמורים. על יסוד דו"ח השב"כ הוסיפה הוועדה וציינה, כי ישנו חשש כי גם בהווה ובעתיד נשקפת סכנה מן המבקש. כן צויין, כי המבקש השתייך לארגון טרור, וכי בהיותו תושב ירושלים חב הוא חובת נאמנות למדינת ישראל, "על כל המשתמע מכך". 4. על החלטה זו הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בנצרת. בפסק הדין מיום 6.3.97, נדחתה עתירתו. דעת הרוב ציינה, כי אכן אין כל מניעה להמציא לוועדת השחרורים דו"ח חסוי של השב"כ, וכי אכן לא היה כל מקום לאפשר חקירת עורך הדו"ח. כן צויין, כי למרות הדו"חות החיוביים על התנהגות המבקש בכלא, הרי שמן המידע המודיעיני ברור, כי שחרורו מהווה סכנה לשלום הציבור וכי גם בתקופת מאסרו ממשיך המבקש להשתייך לארגון חבלני ולפעול בגדרו. כן דחה בית המשפט את הטענה לפיה הופלה המבקש לרעה, בשעה שמפעילו שוחרר בטרם עת. בית המשפט ציין בענין זה, כי מפעילו של המבקש שוחרר במסגרת משא ומתן מדיני, ולפיכך אין הנדון מהווה ראיה. לפיכך, נדחתה עתירת המבקש. בדעת המיעוט צויין, כי אמנם אין מקום להתערב בהחלטת וועדת השחרורים אולם בהליך בפני הוועדה נפלו פגמים מספר. עיקרם - אי חקירת מחבר דו"ח השב"כ על ידי המבקש; אי רישום פרוטוקול מפורט של החקירה על ידי הוועדה; אי ציון דבריו של המבקש בפני הוועדה וסודיות יתירה של פרטים בדו"ח השב"כ. כן צויין, כי אין לייחס משקל למידע המובא בדו"ח השב"כ ככל שהוא מתייחס למידע שנאסף על ידי זרוע מודיעין אחרת. במצב כזה, נטען, כי יש להביא לחקירה את אוסף המידע המקורי. 5. על החלטה זו מונחת בפני בקשת רשות ערעור. טענתה העיקרית של באת כוח המבקש הינה, כי מן הדין והצדק לאפשר חקירתו של נציג השב"כ בפני וועדת השחרורים. לדידה, היעדר חקירה כאמור משמעותו פגיעה בכללי הצדק הטבעי, עליהם אמונה וועדת השחרורים. 6. לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. 7. הוועדה שמעה את נציג השב"כ ואף חקרה אותו לפנים משורת הדין. באזנה בין השיקולים השונים, לרבות חוות הדעת החיובית ולרבות נסיבותיו האישיות, החליטה הוועדה כי אין מקום לשחרור מוקדם של המבקש. משכך הם פני הדברים, אין אני מוצא פגם וחוסר סבירות היורד לשורש החלטת הוועדה, שיש בו כדי ליתן רשות ערעור בפני בית משפט זה (ראה: רע"פ 2410/93 מדינת ישראל נ' רוני לוי , פ"ד מז(3) 802). לפיכך דין הבקשה להידחות. ניתנה היום, י"ד בסיון התשנ"ז (19.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97018990. A04 /דז/

[ "רע\"ב 97", "ש. 1081/96", "רע\"פ 2410/93" ]

5,861

1,776

בבית המשפט העליון רע"ב 97 / 1899 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקש : אל דיסי ריאד נגד המשיב ה : שב"ס בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם המבקש: עו"ד ל. צמל החלטה פטור מאגרה. ניתנה היום, ט"ז באדר ב' תשנ"ז (25.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97018990. Q01

[ "רע\"ב 97" ]

5,862

1,698

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4313/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : ד"ר מוחמד נאיף חאג' נגד המשיבים : 1. שר הבריאות 2. ועדה לפי סעיף 44 לפקודת הרופאים בקשה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים החלטה לתגובת המדינה בתוך שבעה ימים ממועד ההמצאה. ניתנה היום, ט בתמוז התשנ"ז (14.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043130. L01

[ "בג\"ץ 4313/97" ]

5,864

10,172

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4313/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : ד"ר מוחמד נאיף חאג' נגד המשיבים : 1. שר הבריאות 2. ועדה לפי סעיף 44 לפקודת הרופאים עתירה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים החלטה להרכב של שלושה. בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה יוזמן לדיון והוא רשאי להשלים תגובתו בכתב. ניתנה היום, כג באלול תשנ"ז (25.9.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043130. L02

[ "בג\"ץ 4313/97" ]

5,865

14,431

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4313/97 - ב' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר : ד"ר מוחמד נאיף חאג' נגד המשיבים : 1. שר הבריאות 2. ועדה לפי סעיף 44 לפקודת הרופאים עתירה למתן צו בינ יים החלטה לא מצאתי הצדק למתן צו ביניים לעת הזו. היום, ב' בחשוון תשנ"ח (2.11.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043130. G03

[ "בג\"ץ 4313/97" ]

5,866

28,205

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4313/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר העותר : ד"ר מוחמד נאיף חאג' נגד המשיבים : 1. שר הבריאות 2. ועדה לפי סעיף 44 לפקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז1976- תאריך הישיבה: ד' באב תשנ"ח (27.7.98) בשם העותר : עו"ד חסן דבאח, עו"ד יונתן גינת בשם המשיבים : עו"ד דנה בריסקמן פ ס ק - ד י ן טענות העותר נגד העמדתו לדין משמעתי על-פי כתב-קובלנה חדש, לאחר שכתב הקובלנה המקורי שהוגש נגדו בוטל, ראויות להתברר בפני ועדת המשמעת. בפתח ההליך המשמעתי העלה בא-כוח העותר טענות אלו בפני ועדת המשמעת, אך הוועדה דחתה את טענותיו. בינתיים סיימה התביעה את פרשת ראיותיה. באת-כוח המשיבים מודה, וכך גם נראה לנו, כי בידי בא-כוח העותר לחזור ולהעלות את כלל טענותיו, לעניין תקינות ההחלטה בדבר חידוש הקובלנה, לרבות טענות הנובעות מן הראיות שנשמעו בפני ועדת המשמעת עד לשלב זה. אם יעלה העותר את טענותיו בפני ועדת המשמעת יהיה על הוועדה לחזור ולהחליט בהן, אם בהחלטה נפרדת ואם במסגרת החלטתה בקובלנה. להסרת ספק נוסיף כי בדיקת טענות שהן בגדר ביקורת על תקינותה המינהלית של ההחלטה בדבר העמדה לדין גם היא בגדר סמכותה של ועדת המשמעת. תוך שמירת זכותו לחזור ולפנות לבית-משפט זה, אם תימצא לו עילה לכך, חזר בו העותר מן העתירה והיא נדחית. ניתן היום, ד' באב תשנ"ח (27.7.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043130. F04

[ "בג\"ץ 4313/97" ]

5,867

1,701

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 2876/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בק ש: בנק חקלאות לישראל בע"מ על ידי ב"כ א. דרורי נגד המשיבים : 1. משמרת-מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ ע"י ב"כ עו"ד א. אור 2. מושב השרון ועמק חפר-אגודה חקלאית מרכזית שיתופית ע"י ב"כ עו"ד י. דנאי 3. בנק הפועלים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מ. גלר 4. בנק לאומי לישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ע. רייף 5. קרן-איזון 6. מת"מ (בפירוק) ע"י ב"כ עו"ד א. שביט בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ 613/96 שניתנה ביום 1.4.97 על ידי השופטת ר. שטרנברג-אליעז החלטה 1. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לפיה נדחתה עתירת המבקש (להלן - הבנק) לביטול החלטת המשקם לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב - 1992 (להלן - חוק ההסדרים) מיום 12.2.96 (להלן - ההחלטה). ההחלטה מאשרת הסדר מיוחד לפירעון חובות המשיב 1 (להלן- המושב) לנושיו (להלן - ההסדר). כל הנושים של המושב הסכימו להסדר, למעט הבנק, שהוא נושה מובטח באיגרת חוב שהחוב לזכותו עומד על כ- 35% מכלל החובות. תחת זאת ביקש הבנק למנות כונס נכסים מטעמו, על נכסי המושב. 2. ההסדר גובש בעבודה של צוות היגוי שמונה מטעם המשקם ואשר כלל את נציגי הנושים לרבות הבנק. עיקרו של ההסדר הוא פיצול חלקות החברים במושב, הקצאת חלקות נוספות וסילוק חובות של "חברים סרבנים" מתוך החלקות שתתקבלנה מן הפיצול וכן, הפחתה נוספת בשיעור של 14.3% מן החוב הבסיסי מעבר ל- 20% שהופחתו לפי סעיף 15(א) לחוק ההסדרים (ההפחתה חלה באופן יחסי על כל הנושים). 3. הבנק פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול החלטת המשקם בטענות של חריגה מסמכות וטעות גלויה על פני הפסק, וכן בטענה כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון טענותיו להסדר אחר. כן התבקש בית המשפט על ידי הבנק, למנות כונס נכסים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה על הסף בקובעו כי הבנק מנוע מלבקש לבטל את החלטת המשקם לאחר שקיבל כספים לפי ההסדר שאושר, שכן בהתנהגותו זו יש משום הסכמה לקבל את ההסדר שאושר בהחלטה ואין הבנק רשאי ליהנות מפירות חלקה האחד של ההחלטה ולבקש לבטל חלק אחר ממנה. 4. בבקשת רשות הערעור טוען הבנק כי התנגד לכל אורך הדרך להסדר, כי דחיית הבקשה מחמת מניעות אינה מבוססת מבחינה עובדתית וכי הכספים שקיבל הבנק אינם כספים שהתקבלו בקופה עקב הפעלתו של ההסדר, אלא כספים שהצטברו בקופה עקב תשלום חובות של חברי המושב ומכוח החלטה מאוחרת של המשקם (מיום 14.7.96). לגופו של עניין טוען הבנק כי המשקם אינו מוסמך להורות על הפחתה נוספת של החוב הבסיסי בשיעור של 14.3% מעבר ל20%- המותרים בהפחתה, מבלי לקבל את הסכמת כל הנושים לכך. 5. לאחר שעיינתי בבקשתו המפורטת של הבנק על נספחיה, ובתשובות המשיבים, לא מצאתי שיש מקום ליתן רשות ערעור. לא נראה לי שיש להתערב בקביעת בית משפט קמא לפיה אין להפריד - כטענת הבנק - בין הסכומים שקיבל הבנק לפי החלטת המשקם מיום 14.7.96 מתוך תשלום חובות החברים לקופה, לבין ההסדר. החלטה זו היא מאוחרת להחלטת המשקם מיום 12.2.96 המאשרת את ההסדר. את ההחלטה המאוחרת יש לראות על רקע ההסדר הכולל וכחלק ממנו. מהחלטה נוספת של המשקם מיום 11.5.95, עולה, כי הכספים שהצטברו בגין תשלומי חוב של חברים באגודה באים במסגרת ההסדר. מסקנה זו מתחייבת גם מהגיונם של דברים. מדובר בחייב שהוא חדל פירעון ויש לפרוע את חובותיו לכלל הנושים באופן יחסי לחוב שלזכותם, מתוך מסכת הנכסים הכוללת. אין הבדל לעניין זה בין מקורם של הנכסים ואין מקום לקבוע כללים שונים לחלוקתם של הכספים שנצברו בקופה עקב תשלום חובות החברים ולחלוקתם של כספים שיצטברו לאחר ביצוע ההסדר. 6. אוסיף ואומר כי גם אלמלא עמדה כנגד הבנק טענת מניעות, לא הייתי מוצאת שיש לראות בהחלטה, החלטה בטלה מחמת חריגה מסמכות. סעיף 27 לחוק הההסדרים קובע: "על פסק המשקם יחולו הוראות פרק ה' לחוק הבוררות". בדיני בוררות נקבע לא אחת כי "מגמת בית המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ככל שהדבר ניתן ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר" (ע"א 823/87 דניה סיקוס חברה לבניה נ. ס.ע. רינגל בע"מ , פ"ד מב(4) 605). לאור זאת, ולאור תכליתו של חוק ההסדרים להביא למצב שבו יושגו במהירות וביעילות הסדרים שיאפשרו לנושים לגבות חלק מחובם ויאפשרו למגזר החקלאי להשתקם ולפתוח דף חדש, יש מקום ליישם מדיניות שיפוטית זו גם לעניין החלטות המשקם. 7. זאת ועוד, גם אילו היתה ההחלטה כזו חורגת מסמכות המשקם, גם אז היה מקום להפעיל - מכוח סעיף 27 לחוק ההסדרים - את סעיף 26 לחוק הבוררות, הקובע, כי בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול אף אם התקיימה אחת מעילות הביטול "אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין". וכבר נפסק לעניין חריגה מסמכות של בורר (שהיא עילה לביטול פסק בורר לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות) כי "גם אם הבורר פעל ללא סמכות, עדיין אפשר לאשר את הפסק אם יימצא, לאור מכלול נסיבות המקרה, כי לא נגרם עוול לאף אחד מהצדדים" (ע"א 79/76 מרציאנו נ' בן-שושן , פ"ד ל (3) 729, 735). דברים אלה יפים גם לעניין פסק משקם. 8. בענייננו, סבורה אני שלא נגרם עיוות דין. במה דברים אמורים? טוען הבנק כי המשקם לא היה רשאי לאשר בהסדר שהבנק התנגד לו, הפחתה העולה על 20% מהחוב, אותה רשאי היה להפחית לפי סעיף 15(א) לחוק ההסדרים. ההפחתה הנוספת בשיעור של 14.3%, נעשתה על כן ללא סמכות. אמנם, למשקם ניתנה סמכות לפי סעיף 21 לחוק ההסדרים, להפחית מהחוב הפחתה נוספת מעבר ל20%- בשיעור של עד 32% נוספים, אולם אישור הפחתה בהסדר נושים לחוד והפחתה על ידי המשקם במסגרת סמכויותיו לפי סעיף 21 לחוד. טענה זו אין לדחותה בקש , אלא שאין בה - לדעתי - כדי להביא לביטול ההחלטה. גם אם החלטת המשקם לא נתקבלה בהליך המתאים ואפילו יש בכך חריגה מסמכות, שוכנעתי כי אין מקום לבטל את ההחלטה, שכן, לא נגרם עיוות דין בעטייה. ההסדר היה לטובת כלל הנושים וההפחתה נעשתה מטעמים ראויים והיא נמוכה בהרבה מזו שהמשקם יכול היה לעשותה מתוקף סמכותו ללא הסדר נושים, בשלב אחר. התוצאה שהושגה ראויה היא ובסופה של דרך, ניתנה להשגה במסגרת סמכות המשקם. במקרה כזה ראוי להפעיל את סעיף 26 לחוק הבוררות החל, בשינויים המחוייבים, על פסק המשקם מכוח סעיף 27 לחוק ההסדרים ולדחות את בקשת הביטול אף אם התקיימה אחת מעילות הביטול. 9. אשר על כן הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבים 1,2,3 הוצאות בסך 5,000 ש"ח לכל אחד. ניתנה היום, ח' באב תשנ"ז (11.8.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028760. J02

[ "רע\"א 2876/97", "בה\"פ 613/96", "ע\"א 823/87", "ע\"א 79/76" ]

5,871

4,914

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 2876 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בקש : בנק חקלאות לישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד א. דרורי נגד המשיבים : 1. משמרת-מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ 2. מושב השרון ועמק חפר-אגודה חקלאית מרכזית שיתופית 3. בנק הפועלים בע"מ 4. בנק לאומי לישראל בע"מ 5. קרן-איזון 6. מת"מ (בפירוק) בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 1.4.97 בתיק ה"פ 613/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר. שטרנברג-אליעז החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, כ"ה באייר תשנ"ז (1.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028760. J01

[ "רע\"א 97", "ה\"פ 613/96" ]

5,872

24,708

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח 5. אלוף הפיקוד הצפון עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ה באדר תשנ"ח (23.3.98) בשם העותרים : עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבים : עו"ד עוזי פוגלמן החלטה בא-כוח העותרים מבקש מאיתנו כי נוציא צו על-תנאי, ואילו בא-כוח המשיבים מציע כי נדחה את המשך השמיעה לתקופה של כשלושה חודשים, כדי לאפשר לשר המשפטים - אשר נתבקש בידי ראש הממשלה לבחון את הסוגיה נושא העתירה, ובעקבות כך קיים תהליך בחינה ממצה - לגבש את עמדתו ולהציגה לפני ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי. שקלנו את הבקשות מכאן ומכאן, ואנו מחליטים להיעתר לבקשת המדינה ולדחות את המשך השמיעה לשלושה חודשים לערך. לקראת אמצע חודש יוני 1998 תגיש המדינה לבית-המשפט הודעה על מצב הדברים שישרור אותה עת, ולאחר-מכן תיקבע העתירה לשמיעה (לפני כל הרכב) לא יאוחר מהמחצית הראשונה של חודש יולי. ניתנה היום, כ"ה באדר תשנ"ח (23.3.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. G07

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,876

26,188

ב בית המשפט העליון בג"ץ 840/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרים: עו"ד אביגדור פלדמן החלטה בפני בקשה שניה לקביעת העתירה לדיון. בהחלטתי מיום 10.4.97 קבעתי, מהנימוקים שפורטו בה, כי העתירה תקבע לדיון על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. בבקשתו הנוכחית מעלה בא-כח העותרים שני נימוקים. האחד , כי חלפו שמונה חודשים מאז ניתנה החלטתי הקודמת, והשני , כי עתידם של העותרים (עקורי הכפר איקרית המבקשים לשוב לבתיהם) לוט בערפל עד לדיון בעתירה. אשר לנימוק הראשון, אמנם, חלפו שמונה חודשים אך עדיין תלויות בפני בית המשפט עתירות שהוגשו קודם לעתירה זו וטרם נדונו ועל כן עדיין אין מקום לקבוע עתירה זו לדיון בהעדר דחיפות מיוחדת. אשר לנימוק השני, מרבית העותרים לבית המשפט הגבוה לצדק ממתינים לדיון בעתירה לגופה ומצבם "לוט-בערפל" קודם לדיון. מצבם של העותרים בעתירה זו אינו שונה. על כן לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי. העתירה תקבע לדיון על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, כ"ז בטבת תשנ"ח (25.1.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. P06

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,877

31,496

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה להגשת תגובה מטעם העותרים להוד עה משלימה מטעם פרקליטות המדינה בשם העותרים: עו"ד רונית רובינסון החלטה ידון על ידי ההרכב. ניתנה היום, ה' בתמוז התשנ"ח (29.6.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. A08 /דז/

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,878

42,333

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' אנגלרד העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ח' בתמוז התשנ"ח ( 02.07.98 ) בשם העותרים : עו"ד אביגדור פלדמן; עו"ד רונית רובינסון בשם המשיבים : עו"ד עוזי פוגלמן החלטה צו-על-תנאי כמבוקש. 90 יום לתשובה. ניתנה היום, ח' בתמוז התשנ"ח (02.07.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. A10 /דז/

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,879

45,775

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 - ד' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה לצירוף מסמך מטעם המשיבים בשם המשיבים: עו"ד עוזי פוגלמן החלטה להחלטת ההרכב. ניתנה היום, ט"ז בשבט התשנ"ט (2.2.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. A11 /דז/

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,880

54,451

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"א בשבט התשנ"ט ( 07.02.99 ) בשם העותרים : עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבים : עו"ד עוזי פוגלמן החלטה לאור כתב התשובה והמסמך הנוסף שהוגש לנו בדבר החלטת ועדת השרים מ13.1.99- מטעם המשיבים, הננו סבורים שיש מקום להענות (חלקית) להצעת המשיבים, ולדחות המשך הדיון בעתירה. מטרת הדחייה לאפשר לוועדת השרים לענייני בטחון לאומי לדון - בתוך 45 יום - בעניין נשוא עתירה זו. בתום הדיון בישיבה של ועדת השרים תימסר לנו הודעה משלימה. על פי תוכנה נחליט על המשך הטיפול בעתירה. ניתנה היום, כ"א בשבט התשנ"ט (07.02.99), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. A12 /דז/

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,882

55,795

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון הודעה משלימה מטעם המשיבים (2) בשם המשיבים: עו"ד עוזי פוגלמן החלטה אחליט באשר למועד קביעת המשך הדיון לאחר קבלת העידכון הנוסף (כאמור בסעיף 4 להודעה המשלימה מטעם המשיבים (2)). ניתנה היום, כ"ב בניסן התשנ"ט (8.4.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. A13 /דז/

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,883

57,298

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון הודעה משלימה מטעם המשיבים (3) ובקשת העותרים לקביעת מועד דיון בשם העותרים: עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבים: עו"ד עוזי פוגלמן החלטה המזכירות מתבקשת לקבוע העתירה לדיון במהלך חודש ספטמבר. לקראת הדיון בעתירה יוגשו הודעות משלימות מטעם הצדדים. הודעת המשיבים תוגש עד שבועיים לפני מועד הדיון, והודעת העותרים תוגש עד שבוע לפני מועד זה. ניתנה היום, ה' בסיון התשנ"ט (20.5.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. A14 /דז/

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,884

82,113

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטי' זמיר העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון תזכורת תאריך הישיבה: כ' באייר תש"ס (25.5.00) בשם העותרים מס' 4-1: עו"ד סמדר בן-נתן בשם המשיבים מס' 5-1: עו"ד עוזי פוגלמן החלטה מתברר שמאז החלטתנו מיום 22.9.99 חלו התפתחויות - שפורטו בהודעת המדינה, שהניעו את המשיבים לעתור לדחיה נוספת של ארבעה חודשים למתן הודעתם. בנסיבות אלה וחרף היותנו מודעים לזמן הרב שחלף מאז הגשת העתירה ובודאי מאז שנוצרה עילת הבקשה, אנו סבורים שקיים צידוק לדחיה נוספת כדי לאפשר למשיבים שהות לגיבוש עמדתם. בנסיבות אלה תינתן הודעת המשיבה תוך שלושה חודשים מהיום ולפי ההתפתחויות שתהיינה באותה שעה נחליט על קביעת התיק לדיון. ניתנה היום, כ' באייר תש"ס (25.5.00). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. B17 - /מפ

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,886

82,810

ב בית המשפט העליון בג"ץ 840/97 - ט' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. עאוני סבית 2. יוסף עטאללה 3. אליאס ח'ורי 4. נעמה אשקר נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה להארכת מועד החלטה מונחת לפנינו בקשת המשיבים להוסיף ולהרחיב בשישה חודשים נוספים את המועד שנקבע להגשת הודעה משלימה מטעמם. בהחלטתנו האחרונה, החלטה שמיום 22 במאי 2000, הרחבנו בשלושה חודשים את המועד שניתן למשיבים להגיש הודעה מטעמם, בהוסיפנו כי למועד הימים "ולפי התפתחויות שתהיינה באותה שעה נחליט על קביעת התיק לדיון". "אותה שעה" הגיעה, ועתה שומה עלינו להחליט בבקשה שלפנינו. פרקליטות המדינה מנמקת את בקשתה; בא-כוח העותרים מתנגד לבקשה בכל תוקף, ואף הוא מנמק את התנגדותו. שקלנו את בקשת המדינה ואת התנגדות העותרים, ובנסיבות הזמן והמקום החלטנו - לא בלי צער - להרחיב את המועד להגשת תגובה כבקשת המדינה. עוד מוסיפים אנו ומחליטים, כי לעת הגשת התגובה תדווח המדינה בפרוטרוט מה נעשה במועד החודשים עד להגשת התגובה. היום, י"ג בתשרי התשס"א (12.10.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008400. G19

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,887

97,860

ב בית המשפט העליון בג"ץ 840/97 - י"א בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה להארכת מועד להגשת תגובה החלטה כמבוקש. ניתנה היום, כ"ו בחשוון תשס"ב (12.11.01). ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור COURT.DOT נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,888

103,294

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון הודעה משלימה מטעם המש יבים (6) בשם המשיבים: עו"ד אסנת מנדל החלטה בהודעת המשיבים שהוגשה לבית המשפט ביום 23.4.2001 נמסר על מינויו של צוות לבדיקת העניין העולה בעתירה דנן. המשיבים מתבקשים להגיש הודעה מעדכנת, וזאת עד ליום 1.8.2001. העותרים יהיו רשאים להגיש תגובתם, וזאת עד ליום 20.8.2001. עם קבלת ההודעות, יוחלט על המשך הטיפול בעתירה. ניתנה היום, כ"ה בתמוז התשס"א (16.7.2001). ה נ ש י א _________________ העתק מתאים למקור 97008400. A20 /דז/ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,889

124,975

ב בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הביטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח על-ידי משרד האוצר 5. אלוף פיקוד הצפון התנגדות לצו מוחלט תאריך הישיבה: י' בכסלו תשס"ב ( 25.11.01 ) בשם העותרים : עו"ד אביגדור פלדמן; עו"ד אחינועם מרגלית בשם המשיבים : עו"ד אוסנת מנדל החלטה לבקשתנו, המדינה תמציא בתוך תשעים ימים מהיום מתווה ברור של הקצאת קרקעות חלופיות או תשלום פיצויים שהיא מוכנה להקציב או לשלם ליורשי תושבי הכפרים איקרית ובירעם, שעליהם דובר באופן כללי בסעיף 18 לתצהיר התשובה המשלים מתאריך 15.10.01. עם קבלת ההודעה המשלימה, יהיו רשאים העותרים להגיב עליה בתוך 15 ימים מיום המצאתה, ועל-פי ההודעות המשלימות נחליט על המשך הטיפול בעתירה שלפנינו. ניתנה היום, י' כסלו תשס"ב (25.11.01). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 97008400. L25 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,890

125,528

ב בית המשפט העליון בג"ץ 840/97 - י' בפני: כבוד הרשם עודד שחם העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם העותרים: עו"ד אביגדור פלדמן החלטה תגובת המשיביפ תוגש עד ליום 15.10.01. נרשמת הודעת העותרים כי לא יסכימו לארכה נוספת. ניתנה היום ט"ז תשרי תשס"ב, 3 באוקטובר 2001. עודד שחם רשם _________________ העתק מתאים למקור 97008400. K23 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,891

128,215

ב בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הביטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח על-ידי משרד האוצר 5. אלוף פיקוד הצפון עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ב' בסיוון תשס"ב ( 13.5.02 ) בשם העותרים : עו"ד אביגדור פלדמן; עו"ד אחינועם מרגלית בשם המשיבים : עו"ד אסנת מנדל החלטה במהלך טיעוניו בפנינו טען בא-כוח העותרים, כי כלל לא נעשה שימוש בקרקע שהופקעה לצורכי ציבור וכי הקרקע פנויה. המדינה מבקשת להתייחס לטענה זו בהודעה משלימה שאותה תגיש בתוך 30 ימים מהיום. העותרים רשאים להשיב להודעה המשלימה תוך 15 ימים מיום המצאת ההודעה. עם קבלת ההודעות המשלימות יובא התיק בפנינו לכתיבת פסק-דין ניתנה היום, ב' בסיוון תשס"ב (13.5.02). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 97008400. L28 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,892

141,906

ב בית המשפט העליון בג"ץ 840/97 - י"ג בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נגד המשיבים : 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה בהסכמה לדחיית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבים: עו"ד אסנת מנדל החלטה כמבוקש. המזכירות תקבע המשך הדיון במועד קרוב ככל הניתן. ניתנה היום, ט' באייר תשס"ב (21.4.02). ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 97008400. L27 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,893

143,764

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותרים: 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. נעמה אשקר נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל על-ידי מזכיר הממשלה 2. שר הביטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח על-ידי משרד האוצר 5. אלוף פיקוד הצפון עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבים: עו"ד אוסנת מנדל החלטה מתשובת המדינה, שהוגשה בתאריך 17.7.02, עולה כי הקרקע נשוא העתירה אינה פנויה, וכי היא הוקצתה ברובה לישובים בסביבה העושים בה שימוש לצרכים שונים. אלא שהעותרים חלקו על תשובת המדינה, וטענו כי הקרקע פנויה וכי לא נעשה בה כל שימוש. כן צרפו העותרים לתגובתם תמונות מן השטח, תצלום אוויר וקלטות וידאו. המדובר במחלוקת עובדתית, ומשהוצא צו על-תנאי בעתירה ראוי שעובדות אלו שהמדינה טוענת להן יתמכו בתצהיר. בתצהירה תתייחס המדינה גם לטענות העותרים בתגובתם כאמור ולחומר שהוגש על-ידיהם. המדינה מתבקשת איפוא להגיש תצהיר משלים בתוך 21 ימים ממועד ההמצאה. ניתנה היום, ‏כ"א בטבת תשס"ג (26.12.02). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97008400_L29.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,894

180,117

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט (בדימ.) י' אנגלרד כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותרים: 1. עאוני סבית 2. יוסף עטאללה 3. אליאס ח'ורי 4. נעמה אשקר נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. שר הביטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח 5. אלוף פיקוד הצפון בצה"ל עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: י"ז באייר תשס"ב (29.4.02) בשם העותרים: עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבים: עו"ד אסנת מנדל פסק-דין השופטת ד' דורנר : העובדות, ההליכים והטענות 1. הכפר איקרית נכבש במלחמת העצמאות בתאריך 8.11.48. כעבור שבוע, נצטוו תושביו לפנותו לזמן קצר, עד אשר מצב הביטחון יאפשר את שובם. רכושם – אדמותיהם ובתיהם – לא הועבר למפקח על נכסי נפקדים. ברם, התושבים אשר עשו כאשר נצטוו לא הורשו עוד לחזור לכפר. זאת, על-יסוד הכרזת השטח כאזור ביטחון מכוח תקנות שעת חירום (אזורי בטחון), תשי"ט-1949. בעתירה, שהגישו לבית-המשפט העליון, ביקשו התושבים לחייב את שר הביטחון להרשות להם לחזור לכפר. נפסק, כי יש לראות בעותרים – שלא היה יסוד לשלול מהם את זכותם לחזור לכפר – תושבים קבועים לפני שהכפר הוכרז כאזור ביטחון, ולפיכך, כל עוד לא ניתן צו יציאה, המחייב אותם לצאת מן הכפר, רשאים הם לחזור אליו. הסביר זאת השופט יואל זוסמן: משוכנעים אנו, ללא כל ספק, שאלמלא סירובם של המשיבים להרשות למבקשים את דבר שובם לכפר, היו חוזרים לכפר בהזדמנות הראשונה. כבר קבענו, כי אחרי יום 27.4.49 – הוא יום היכנס התקנות המקוריות לתקפן – ועד ליום 26.9.49 – בו הוכרז על שטח הכפר כעל אזור בטחון – לא היה כל יסוד חוקי לשלול מהמבקשים את זכותם לחזור. כיון שכך, וכיון שהתנגדותם – הבלתי מוצדקת – של המשיבים היא אשר גרמה לכך שהתושבים לא חזרו לכפר מיד אחרי יום 27.4.49, ולא ישבו בכפר ישיבת קבע ביום 26.9.49 – בו היה הכפר חלק מאזור בטחון – סבורים אנו שהמשיבים מנועים כעת מלהכחיש כי המבקשים הנם תושבים קבועים. [בג"ץ 64/51 דאוד ואח' נ' שר הבטחון ואח', פ"ד ה 1117 (להלן: בג"ץ איקרית הראשון ), בע' 1122]. בתאריך 31.7.51, ניתן צו מוחלט, שבו חויבו הרשויות להתיר לעקורים לחזור לכפרם. צו זה לא קוים. העותרים לא ביקשו תרופות משפטיות, הנתונות להם על-פי דין, אלא סמכו על הבטחות שניתנו להם על-ידי הרשויות, עד אשר בתאריך 10.9.51 נשלחו לתושבי הכפר צווי-יציאה. או אז, הם שבו ופנו בעתירה לבית-המשפט העליון. אלא שלא נמצאה עילה לפסילת צווי-היציאה. בפסק-הדין, שניתן בתאריך 25.2.52 מפי השופט יצחק אולשן, צוין שהעותרים – לאחר הוצאת צווי-היציאה – ביקשו לקבל מן המדינה שיכון חלופי, אלא שלא הוצעה להם הצעה כלשהי. ואילו מטעם המדינה הוצהר, כי יש באפשרותה "לסדר להם אמצעי קיום ודיור שאינם נופלים, אם לא עולים, על אלה שהיו להם באיקרית, וזאת לפי רצונם, עם ובלי קשר לזכויותיהם באיקרית" (בג"ץ 239/51 דאוד נ' ועדת הערעורים לאזורי בטחון הגליל, פ"ד ו 229 (להלן: בג"ץ איקרית השני ), בע' 232). בשנת 1953, שנה לאחר דחייתה של העתירה האמורה, התקבל חוק רכישת מקרקעין (אישורי פעולות ופיצויים), תשי"ג-1953. בסעיף 2 לאותו חוק נקבע, כי נכס, שהשר המוסמך העיד עליו שב-1.4.52 לא היה בחזקת בעליו ושימש עד לאותו מועד לצרכי פיתוח חיוניים, התיישבות וביטחון ועודנו דרוש לאחד הצרכים האלה, יהיה לקניין רשות הפיתוח. על-יסוד הוראות אלה, מכוח תעודה שהוצאה על-ידי שר האוצר בתאריך 28.8.53, הוקנו קרקעות הכפר איקרית, סך-הכול 24,591 דונם, לרשות הפיתוח, ונרשמו על-שם המדינה. מהודעת המדינה, הנתמכת בתצהיר, עולה, כי קרקע זו הוקצתה ברובה ליישובים בסביבה. 5,000 דונם מתוכה הם שמורת טבע, ובשאר המקרקעין נעשה שימוש לצרכי מגורים, תעשייה, חקלאות ומרעה. כן נסללו כבישים, והקרקע משמשת גם את הצבא. בנובמבר 1963 הוציא המפקד הצבאי צו סגירה לפי תקנה 125 לתקנות ההגנה (שעת-חירום), 1943, לפיו נאסרה הכניסה לאזור הכפר איקרית. העותרים, מצדם, שבו ופנו בבקשה לאפשר להם להתיישב בכפר ובתאריך 23.7.72 החליטה הממשלה, בראשות גולדה מאיר, שאין להחזיר את תושבי איקרית ואף את תושבי בירעם, שגם הם נעקרו מכפרם, אלא יש לפצות את העקורים ולשקמם על-דרך הקצאת קרקעות במקום מושבם הנוכחי. עם זאת, הוחלט לאפשר לתושבים לבקר באיקרית. בדצמבר 1972 הוצא צו-סגירה לפי תקנה 125, שבו נכלל רשיון כניסה כללי, ועל-פיו ניתנה אפשרות להיכנס לאזור אך לא לשהות בו באורח קבע. בשנת 1981 שבו התושבים והגישו בשלישית עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק, ובה ביקשו לבטל את צווי-הסגירה ואת הפקעת אדמותיהם, ולחלופין לחייב את המדינה להקצות להם שטח אדמה בכפר איקרית למען יתיישבו בו. העתירה נדחתה. נפסק, כי השיהוי הרב אינו מאפשר לבדוק את שיקוליהם של שר האוצר – שהוציא את התעודה שעל-יסודה הופקעו האדמות – ואת שיקולי המפקדים בשנים 1963 ו-1972 – שהוציאו את צווי הסגירה. בית-המשפט הניח איפוא שההפקעה והצווים נעשו כדין. על-יסוד הנחה זו נמצא, כי הגם שאין להטיל ספק בנאמנותם של העקורים למדינה, לא חל שינוי במצב הביטחוני, המצדיק ביטול הצווים. צוין, כי ראש-הממשלה, שטענות העותרים הובאו בפניו, הודיע שעניינם ייבחן מחדש אם יהיה שינוי במצב הביטחון. בשולי פסק-הדין כתב השופט יצחק כהן את הדברים הבאים: אין לנו אלא להביע תקווה, שאם יחול שינוי ממשי לטובה במצב הביטחוני סמוך לגבול לבנון, יזכו העותרים לדיון אוהד לשם פתרון הוגן של בעיה אנושית זו, התלויה בחלל עולמנו זמן כה רב. [בג"ץ 141/81 ועד עקורי איקרית כפר רמה ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד לו(1) 129 (להלן: בג"ץ איקרית השלישי ), בע' 133]. העתירה נדחתה איפוא. אך פרשת עקורי איקרית ועקורי בירעם נשארה על-סדר היום הציבורי. במהלך השנים התגבשה הסכמה פוליטית רחבה, כי נגרם לעקורים עוול וכי יש לחפש דרכים לתקנו. בשנת 1977, לאחר חילופי השלטון, מינתה הממשלה בראשות מנחם בגין ועדת שרים לבחינת אפשרות החזרתם של העקורים. הוועדה, שבראשה עמד השר אריאל שרון, המליצה ברוב-דעות שלא להחזירם. הממשלה לא הכריעה במחלוקת. בשנת 1988 נקבע, כי בשלב זה לא ניתן לטפל בהחזרת העקורים בשל המצב הביטחוני. בראשית שנות ה-90' הוגשו מספר הצעות חוק להחזרת העקורים, מתוכן אחת שהוגשה על-ידי חברי-כנסת מכל מרכיבי הקשת הפוליטית והתקבלה בקריאה הטרומית, אך הצעות אלה לא התגבשו לכלל חוקים. בתאריך 7.11.93 החליטה הממשלה – הפעם בראשות יצחק רבין – על הקמה של ועדת שרים לעניין עקורי איקרית ובירעם, בראשות שר המשפטים דוד ליבאי (להלן: ועדת ליבאי). כעבור כשנתיים, בתאריך 4.11.95, נרצח יצחק רבין והוחלף על-ידי שמעון פרס. בתאריך 24.12.95 המליצה ועדת ליבאי בפני הממשלה על החזרת התושבים, לשטח בן 1,200 דונם באזור איקרית ובירעם. זאת בהתחשב בשינויים שחלו הן בעמדת גורמי הביטחון – הסבורים, כי אין מניעה ביטחונית להחזרת התושבים, והן לנוכח חתימת הסכמי שלום עם מצרים, ירדן והרשות הפלשתינית. וכך נכתב, בין היתר, בדו"ח הוועדה: מחליטים (פה אחד): א. להמליץ בפני הממשלה בהמשך להתחייבויות השלטונות הישראליים בעבר וכפרעון חוב של כבוד, להפעיל הסדר סופי של לפנים משורת הדין לתביעות תושבי איקרית ובירעם, כמקרה יחיד, ייחודי ויוצא דופן בנסיבותיו, שלא יהווה תקדים, כלהלן: ב. מבוא 1) מתוך הכרה בייחוד עניינם של תושבי איקרית ובירעם שאין דומה לו בישראל, המוצא ביטויו בהצטברות הנסיבות הבאות: (א) הבטחות שלטוניות שניתנו לתושבי איקרית ובירעם על-ידי נציגי הממשלה וצה"ל החל מיום פינויים מרצונם מהישובים. ... (ד) הבטחות שניתנו בשם הממשלה לתושבים בהצהרה בפני בית המשפט הגבוה לצדק. על אף דיונים, שהתקיימו בוועדת ליבאי ובוועדות-משנה שלה ליישום ההמלצות, לא הספיקה הממשלה לקבוע את עמדתה עד לבחירות שנערכו באוקטובר 1996, שבהן התחלף השלטון. או אז, בתאריך 5.2.97, הוגשה העתירה שלפנינו. 2. העותרים טענו, כי התשתית הביטחונית, שעל-בסיסה נמנע מהם לשוב לביתם, השתנתה, כי זכותם לשוב ולהתגורר בכפרם אינה מוטלת עוד בספק, וכי בוועדת ליבאי נדונו כבר תנאי חזרתם של עקורי איקרית לכפרם, לרבות גודל השטח שאליו ישובו, זכויות בנייה, זכויות יורשים וכדומה. העותרים טענו, כי המהלך, שהחל על-ידי הממשלה היוצאת, נקטע בשל חילופי שלטון קודם להשלמתו, וביקשו כי יבוטלו הצווים השונים שהוצאו בעבר ושכתוצאה מהם נאסר עליהם לחזור לאיקרית ולהתיישב במקום, כי יוקצה לתושבים שטח הכפר איקרית לשם התיישבות ופיתוח, וכי הממשלה תפעל להשלמה וליישום ההחלטה להחזיר את עקורי איקרית לכפרם. בתשובה מיקדמית לעתירה טענה המדינה, כי גם אילו בוטלו צווי-הסגירה שעל-צדקתם היא נמנעת מלחוות-דעתה, הרי שאין לעותרים זכות להתיישב בקרקעות איקרית ובירעם, שהוקנו לפני עשרות שנים לרשות הפיתוח. עם זאת, נתבקשה שהות לצורך גיבוש החלטה על-ידי הממשלה החדשה. ואכן, גם הממשלה בראשות בנימין נתניהו המשיכה בטיפול בסוגיה. בשנת 1997 הטיל ראש הממשלה על שר המשפטים צחי הנגבי – שתמך באותה עת בהחזרת העקורים על-פי המלצת ועדת ליבאי – להציג את הנושא בפני ועדת השרים לביטחון לאומי. אלא ששוב התעכב הדיון בשל הבחירות לכנסת ולראשות-הממשלה בשנת 1999. גם הפעם התחלף השלטון, והממשלה בראשות אהוד ברק הגיעה לכלל דעה, לאור ההתרחשויות באזור, לרבות נסיגת צה"ל מדרום-לבנון, כי יש לדחות את קבלת ההחלטה. ביני לביני, בתאריך 6.2.01, נערכו בחירות לראשות הממשלה, שבהן נבחר אריאל שרון ואף הוא מינה צוות, בראשות מזכיר הממשלה, לבדיקת הסוגיה. במהלך תקופה זו הוצא צו על-תנאי בעתירה. לבקשת המדינה, שלא יכלה להציג עמדה סופית בשל חילופי השלטון, נדחה הדיון לחודשים ארוכים, שהצטברו לשנים. בשנים שחלפו חל שינוי בנסיבות הפוליטיות. ההסכם עם הרשות הפלשתינית התערער, ובשיחות שנוהלו עמה הועלתה הדרישה לזכות השיבה. בסופה של הדרך, בתצהיר תשובה מאת ראש הממשלה אריאל שרון, שהוגש בתאריך 15.10.01, למעלה מארבע שנים לאחר הגשת העתירה, נכתב, כי גם אם ניתנו הבטחות על-ידי הרשויות לעקורים – הן לא אושרו על-ידי הממשלות השונות, ומכל מקום ניתן להשתחרר מהן, כאשר אינטרס מדיני ואף קיומי מוטל על הכף. לפי האמור בתצהיר לא ניתן, לעת הזאת, לקיים את ההבטחות שניתנו, לנוכח השלכת חזרתם של העקורים על אינטרסים חיוניים של המדינה. וכך נכתב, בין היתר, בתצהיר: סוגיית הפליטים והדרישה הערבית להחזרת פליטים אכן עלו בעוצמה רבה בשיחות קמפ דיויד, טאבה והגל האלים שאחריהן, וחידדו את ההשלכות שיכולות להיות לקבלת החלטה בנושא זה. בתקדים שבהשבת העקורים לכפרם יעשה שימוש תעמולתי ומדיני על ידי הרשות הפלשתינית. ... גורמי הבטחון, אשר אמנם הגיעו לכלל דעה כי החזרת העקורים במתכונת מוגבלת, כפי שהוצעה על-ידי ועדת ליבאי, אין בה מניעה בטחונית במובן הצר, ... הצביעו על השלכות הרוחב כבדות המשקל העלולות לנבוע ממהלך זה. ראש-הממשלה הוסיף, כי גם היום נכונה הממשלה לבחון אפשרויות שונות לפיצוי ולשיקום עקורים שלא פוצו או שלא שוקמו, לרבות על-דרך בחינת הקצאת קרקע במקום מושבם הנוכחי. מנגד השיבו העותרים, כי אין לסוגיה הנדונה ולא כלום עם התביעה לזכות השיבה, וכי המדובר בזכות קניין, בתוקפה של הפקעה ובזכותם של העותרים, כי יתממש לגביהם פסק-הדין בבג"ץ איקרית הראשון . העותרים חלקו על נתונים שהוצגו בתצהיר מטעם המדינה, על-פיהם הקרקעות אינן פנויות – תצהיר, הסותר את דו"ח ועדת ליבאי, שלפיו נמצאה קרקע פנויה להתיישבות העותרים. הם הוסיפו וטענו, כי המסגרת המשפטית לדיון בעתירה התחדדה לאחרונה לנוכח ההלכה החדשה שנפסקה בבג"ץ 2390/96 קרסיק נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(2) 625 (להלן: בג"ץ קרסיק ) בדבר קרקעות מופקעות והזיקה של הבעלים לקרקע המופקעת. בפסק-דין זה נקבע, כי סמכות ההפקעה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, מוגבלת למטרת הגשמתו של צורך ציבורי וכי כאשר הקרקע אינה דרושה עוד להגשמת הצורך הציבורי על שר האוצר, ככלל, לבטל את ההפקעה. העותרים טענו, כי יש ללמוד מבג"ץ קרסיק גזירה שווה לענייננו. עו"ד ח'ליל ג'דעין, צאצא למשפחת עקורים מאיקרית, ביקש להוסיף שהעברת העקורים מכפרם באה חודשים רבים לאחר שמלחמת העצמאות הוכרעה, כי כריכת עניין העותרים עם סוגיית זכות השיבה אינה מתאימה, שכן עקורי איקרית הינם אזרחי המדינה, שנדרשו להחליף את מקום מגוריהם זמנית ואין להם קשר לסוגיית הפליטים, וכי מאז החלטת הממשלה משנת 1972 חל שינוי ממשי בנסיבות – ובכלל זה התרחשותן של מלחמת שלום הגליל ונסיגת צה"ל מלבנון – ושינוי דרסטי בעמדת גורמי הביטחון בנושא. בעקבות דיון שנערך בעתירה, על-יסוד המלצתנו, גיבשה המדינה הצעת פיצויים נדיבה למדי, ואף הסכימה לבחון אפשרות של פיצוי בקרקע לעקורים העוסקים בחקלאות. העותרים הודיעו, כי רק החזרתם לכפריהם, מוגבלת ככל שתהיה, תוכל לפצותם על העוול שנעשה להם, וכי פיצויים אינם תחליף ראוי לאדמותיהם. הפקעת מקרקעין וזכות הקניין 3. הפקעת מקרקעין פוגעת בזכות הקניין, המעוגנת בסעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, גם אם נעשית היא לצרכי ציבור. עם זאת, ככלל, הפקעה כזאת הולמת את ערכי המדינה והיא אף לתכלית ראויה, ואילו המידתיות מתקיימת על-ידי תשלום פיצויים הוגנים ושווי-ערך בגין המקרקעין שהופקעו. תשלום הפיצויים גם מקיים את עקרון השוויון, שכן "בלא פיצוי [כזה] תפגע ההפקעה בשוויון. שכן, רק בעלי המקרקעין הדרושים לשימוש הציבור, להבדילם מבעלי מקרקעין או נכסים אחרים, יצטרכו לשאת במימון התועלת הציבורית בלי שקיימת הצדקה להטיל את המימון על בעלים אלה בלבד". ראו ע"א 5546/97 הועדה המקומית לתכנון ובניה קרית-אתא נ' הולצמן, פ"ד נה(4) 629 (להלן: ע"א הוועדה המקומית ), בע' 642. ברם, בדומה לממשלה, אף העותרים רואים בחזרה – ולו לשטח מוגבל – לכפרים שמהם פונו אבותיהם לפני 55 שנים, בהבטחה כי יוכלו כעבור זמן קצר לשוב ולהתגורר בהם, אקט סמלי, שכדבריהם רק בכוחו לתקן את הפגיעה הקשה שנגרמה להם. העותרים מבססים את דרישתם להחזרתם לכפרים על שלושה יסודות: העדר עילה ביטחונית להוצאת צווי-הסגירה; הבטחה שלטונית, שאין עילה להשתחרר ממנה; וההלכה, המאפשרת ביטול הפקעה, גם אם זו נעשתה לפני שנים רבות. אדון בטענות אלה על-פי סדרן. צווי-הסגירה 4. צווי-הסגירה בוססו על טעמים ביטחוניים. בעוד שבבג"ץ איקרית השלישי נקבע, כי טעמים אלה נשארו בעינם, היום אין חולקים עוד כי טעמים אלה אינם קיימים. כך עולה מדו"ח ועדת ליבאי, שבפניה הופיעו נציגי צה"ל, לרבות הרמטכ"ל ואנשי שירות ביטחון כללי, וחיוו דעתם שאין עוד מניעה ביטחונית להחזרת התושבים לאזור איקרית. אף בתצהירו של ראש הממשלה שרון הוסבר, כי יש להבחין בין מניעות ביטחונית צרה, שכיום אינה קיימת עוד, לבין השלכות-רוחב. בדומה, מתשובת המדינה עולה, כי לאחר שהאדמות הוקנו לרשות הפיתוח והן אינן פנויות עוד, צווי-הסגירה שהוצאו, בין היתר, במטרה למנוע חזרת העקורים לכפרים, אינם דרושים, וכי עמדת המדינה מושתתת היום על שיקולי-רוחב מדיניים. שיקולים אלה אינם מבססים עילה להפעלת צווים, המושתתים על טעמים ביטחוניים, שעל-פי חוות דעת הגורמים המוסמכים אינם תקפים עוד, ויש על-כן לבטלם. אלא שבאין הקצאת קרקע על-ידי המדינה, גם לאחר ביטול הצווים, אין צאצאי העקורים יכולים – מן הבחינה המעשית – להתיישב בכפרים. הבטחה שלטונית 5. ממשלות ישראל לדורותיהן לא גיבשו החלטה פורמאלית, המבטלת את החלטת הממשלה בראשות גולדה מאיר שלא להחזיר את העקורים למקום מושבם. עם זאת, לדעתי, התגבשה בעניין זה הבטחה שלטונית, או למיצער, ניתן להניח כי הבטחה כזאת התגבשה. שכן, התנהלות הרשויות במשך עשרות שנים – מאז הבטיח קצין צה"ל שהורה על הפינוי מהכפרים לאפשר את חזרת התושבים כעבור לזמן קצר, עבור להבטחות אנשי הרשות לקיים את פסק-הדין בבג"ץ איקרית הראשון והתייחסותם של ראשי-ממשלה, שרים וחברי-כנסת מכל גווני הקשת הפוליטית, שגילו הבנה לדרישת העקורים להחזירם, וכלה בהמלצות מפורטות של ועדת ליבאי – ביססה מצג, שעליו רשאים היו העקורים להסתמך באופן סביר ובתום-לב. כעולה מבג"ץ איקרית השני, העותרים, בהסתמכם על הבטחת הרשויות, נמנעו מלנקוט צעדים משפטיים לאכיפת פסק-דינו של בית-המשפט העליון, ובכך אף שינו מצבם לרעה. אכן, רשות מינהלית רשאית להשתחרר מהבטחה שלטונית שניתנה על-ידיה אם קיים צידוק חוקי, לרבות שינוי נסיבות, המצדיק חזרה מן ההבטחה. יסודה של סמכות זו של הרשות להשתחרר מהבטחותיה הוא באינטרס ציבורי, "המחייב שלא לכבול ידיה של הרשות עד בלי יכולת למלא את תפקידיה לטובת הכלל עם שינוי העיתים, הנסיבות והצרכים" (דברי השופט אליעזר גולדברג בבג"ץ 580/83 אטלנטיק חברה לדייג וספנות בע"מ נ' שר התעשיה והמסחר, פ"ד לט(1) 29, בע' 36). אך על הרשות – המבקשת לחזור מהבטחתה לאזרח, שאינטרס ההסתמכות שלו נפגע – להצביע על שינוי נסיבות אשר התרחש לאחר מתן ההבטחה ומצדיק השתחררות ממנה. ראו דברי השופט אליהו מצא בבג"ץ 4383/91 שפקמן נ' עיריית הרצליה, פ"ד מו(1) 447, בע' 454. עם זאת, הבטחה, שלא ניתן לממשה בשל צידוק חוקי, עשויה להקים עילה לתשלום פיצויים, למיצער, אם הצד שלו ניתנה ההבטחה פעל על-פיה ושינה את מצבו לרעה. כידוע, כאשר המבטיח איננו רשות מינהלית, הרי אם מקבל ההבטחה הסתמך עליה בתום-לב ובאופן סביר ושינה עקב כך מצבו לרעה, עשוי המבטיח להיות מושתק מלהתכחש לה. ראו, למשל, רע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל-מונד, פ"ד מז(5) 94, בע' 100. אך עקרון ההשתק, ככל שהוא מחייב לקיים את ההבטחה, מעורר קשיים במשפט המינהלי. שכן, כמוסבר, השתקת רשות שלטונית עלולה לפגוע באינטרס הציבורי או בנורמות של המשפט המינהלי, שאינן ניתנות להתניה. ראו דברי השופט יצחק כהן בע"א 831/76 לוי נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד לב(1) 421 (להלן: ע"א לוי ), בע' 435-434. אך קשיים אלה אינם שוללים על הסף טענת השתק, הנטענת על-ידי פרט כנגד רשות מינהלית, "אלא בית-המשפט בכל מקרה ומקרה שוקל מצד אחד את האינטרס הציבורי שבמניעת הטענה ומצד שני את העוול שנגרם לפרט, אשר סמך על המצג של הרשות (דברי השופט יצחק כהן בע"א לוי הנ"ל, בע' 435). לא זו אף זאת: תפיסת הצדק שביסוד תורת ההשתק – במיוחד לנוכח חובת ההגינות המוגברת של הרשות כלפי האזרח – מצדיקה את החלת ההשתק דווקא במשפט המינהלי. אלא, שהסעד שניתן לתת נגד הרשות, אכיפה או פיצויים, מותנה באיזון בין אינטרס הציבור ועקרון חוקיות המינהל לבין עניינו של פרט, שהסתמך בתום-לב ובסבירות על מצג של רשות מינהלית. על אמות-המידה בעריכת האיזון עמדתי בע"א 6996/97 חברת א. עבאדה בע"מ נ' רשות הפיתוח על-ידי מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נג(4) 117, בע' 125-124: בגדרו של איזון זה יש להביא בחשבון, בין השאר, את הגורמים האלה: מידת הפגיעה בתקנת הציבור שעלולה לגרום אכיפת מצגה של הרשות; שוויו של השינוי לרעה שחל במצבו של המסתמך לעומת שווי אכיפת המצג והפגיעה באינטרסים צדדים שלישיים העשויה להיגרם כתוצאה מן האכיפה. אם איזון זה מוביל למסקנה שלפיה אין לאכוף על הרשות את המצג, יש לבחון את אפשרות המרת האכיפה בקיומו של דבר-מה קרוב למצג שבו מעוניין הפרט ("אכיפה תחליפית") או בתשלום פיצויים כספיים לפרט המסתמך. ראו גם אריאל בנדור, תורת ההשתק במשפט המינהלי (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור למשפטים, תשנ"ד), 173-169; ואלכס שטיין, "הבטחה מינהלית" משפטים י"ד 255, בע' 294-289. 6. בענייננו, ועדת ליבאי ביססה את המלצותיה, בין היתר, על שינויים מדיניים שחלו באזור, ובכללם הסכם השלום עם הרשות הפלשתינית ("הסכם אוסלו"). אלא, שכאמור, המציאות הפוליטית מאז השתנתה ולדעת ראש הממשלה, לנוכח שינויים אלה, לעת הזאת, כאשר שבה ועלתה דרישת הפלשתינאים לזכות השיבה, התקדים שבהחזרת העקורים עלול לפגוע באינטרסים החשובים של המדינה. עמדה זו נוגעת לעניין מדיני, שבו לממשלה שיקול-דעת רחב, ומתחם הסבירות הנתון לה רחב ביותר. ראו והשוו ע"א 5167/00 וייס נ' ראש הממשלה, פ"ד נה(2) 455, בע' 472. בנסיבות אלה, אין עילה לאכיפת ההבטחה השלטונית ליישב את העקורים באזור איקרית. עם זאת, לעותרים זכות לתחליף אכיפה , על-ידי הקצאת קרקעות במקום אחר או בתשלום פיצויים. ביטול ההפקעה 7. כאמור, העותרים – בהסתמכם על דו"ח ועדת ליבאי, שהצביע על מתחמי קרקע בסמוך לאיקרית ובירעם, שעליהם ניתן להקים יישובים קהילתיים ללא פגיעה ממשית בשכנים – טוענים שבמתחמים אלה לא נעשה שימוש עד עתה, ומכאן שאין המתחמים דרושים להשגת הצורך הציבורי שלשמם הופקעו. לפיכך, כך נטען, חלה על קרקעות אלה ההלכה שניתנה בפסק-הדין בבג"ץ קרסיק, וכי בנסיבות אלה, על שר האוצר לבטל את הקניית אדמותיהם לרשות הפיתוח. טענה זו אינה יכולה להתקבל. ראשית, כעולה מהודעת המדינה, שנתמכה בתצהיר, הקרקעות אינן פנויות עוד ונעשה בהן שימוש לצרכים שונים. תצהיר זה אינו סותר את ממצאי הוועדה, כי ניתן "ללא פגיעה של ממש" להקצות שטח מוגבל לצורך התיישבות. אלא, שבמקרה כזה, לא ייעשה עוד בקרקע אותו שימוש שנעשה בה היום. שנית, הלכת בג"ץ קרסיק נוגעת לסמכות ההפקעה שלפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, ואף היא כפופה לחריגים שיש לגבש בחוק. ואילו השטחים נושא העתירה הוקנו לרשות הפיתוח מכוח חוק רכישת מקרקעין, שמטרתו החקיקתית שונה. שלישית, הלכת קרסיק אך הציבה גישה עקרונית, ולצדה נותרה שורה של שאלות פתוחות ובמרכזן מועד החלתה של ההלכה. ההכרעה בשאלות אלה נדחתה למשך שנה בציפייה שבמשך תקופה זו יחוקק בעניין חוק. רביעית, והוא בעינַי עיקר, גם על-פי הדוקטרינה החדשה שביסוד הילכת קרסיק קמה עילה "להשבת הקרקע או לתשלום ערכה עם התמצותה של המטרה הציבורית שלשמה הופקעה הקרקע ..." (דברי השופט חשין בבג"ץ קרסיק, בע' 692. ההדגשה הוספה). ואילו בענייננו, המטרות הציבוריות בעינן עומדות. סוף דבר, אין יסוד לטענת העותרים, כי יש לבטל את הקניית אדמותיהם לרשות הפיתוח. 8. הנה-כי-כן, באין עילה לאכוף על הרשות להקצות אדמות לצורך התיישבות העותרים באזור שממנו נעקרו אבותיהם, הסעד שלו הם זכאים – שהוא מידתי ואף מקיים את עקרון השוויון – הוא פיצויים, אם בכסף ואם בקרקע. מסקנתי היא, איפוא, כי בכפיפות לחובת הרשות לבטל את צווי-הסגירה, יש לדחות את העתירה. כך הוא לעת הזאת. שכן, סבורה אני שאותו חוב של כבוד של המדינה – כפי שכונה בדו"ח ועדת ליבאי – שנוצר עקב הבטחות חוזרות ונשנות של הרשויות לדורות של עקורים, אזרחים נאמנים למדינת ישראל, נותר בעינו. ראוי הוא אם-כן – אם יחול שינוי במצב המדיני – לשקול פתרון אחר, שיאפשר לעותרים להתיישב באותו אזור. ש ו פ ט ת השופט (בדימ.) י' אנגלרד : אני מסכים. ש ו פ ט (בדימ.) השופטת א' פרוקצ'יה : אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת דורנר. ניתן היום, כ"ו בסיון תשס"ג (26.6.03). ש ו פ ט ת ש ו פ ט (בדימ.) ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97008400_L30.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 840/97", "בג\"ץ 64/51", "בג\"ץ 239/51", "בג\"ץ 141/81", "ע\"א 5546/97", "רע\"א 4928/92", "בע\"א 831/76", "בע\"א 6996/97", "ע\"א 5167/00" ]

5,895

259,052

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת לעיין בתיק בית המשפט: העותרים: שירה אוחיון 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה לעיין בתיק בית המשפט בשם המבקשת לעיין בתיק בית המשפט: בעצמה החלטה הבקשה תובא בפני רשם בית המשפט. ניתנה היום, כ"ב בסיון התשס"ו (18.6.2006). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97008400_A31.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,896

264,476

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 840/97 - א' בפני: כבוד הרשם יגאל מרזל העותרים: 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשת עיון החלטה רשות עיון כמבוקש. ניתנה היום, כ"ה בסיוון תשס"ו (21.6.2006). יגאל מרזל, שופט ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97008400_L32.doc טו מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,897

512,715

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 840/97 - ב' לפני: כבוד הרשם גלעד לובינסקי מבקש העיון: העותרים: רביע אגבריה 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה לעיין בתיק בית המשפט החלטה הבקשה שבכותרת, בצירוף התיק (אשר הוזמן מן הארכיב), הובאו לעיוני אך ביום אתמול. טרם מתן החלטה בבקשה לעיון בתיק בית המשפט, אבקש את עמדות הצדדים כאמור בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003. העמדות תוגשנה תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו. המזכירות תמציא לצדדים את בקשת העיון יחד עם החלטתי זו. ניתנה היום, כ"א באדר תשע"ה (12.3.2015). גלעד לובינסקי, שופט ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97008400_X33.doc כש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,898

513,206

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 840/97 - ב' לפני: כבוד הרשם גלעד לובינסקי מבקש העיון: העותרים: רביע אגבריה 1. סבית עאוני 2. עטאללה יוסף 3. ח'ורי אליאס 4. אשקר נעמה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל על ידי מזכיר הממשלה 2. שר הבטחון 3. שר האוצר 4. רשות הפיתוח ע"י משרד האוצר 5. אלוף הפיקוד הצפון בקשה לעיין בתיק בית המשפט החלטה בהיעדר התנגדות מטעם המשיבים ובהיעדר תגובה מטעם העותרים, ולאחר שעיינתי בחומר שבתיק - רואה אני להיעתר לבקשה שבכותרת ולהתיר למבקש לעיין במסמכים המבוקשים על ידו, היינו: " העתירה, התצהירים ותגובות המדינה שהוגשו לבית המשפט ". העיון ייערך במזכירות בית המשפט לאחר תיאום מראש ובהתאם לנוהל המקובל. המזכירות מתבקשת להקפיד כי לא יהיה בעיון כדי לפגוע בשלמותו הפיסית של התיק . ניתנה היום, ז' באייר תשע"ה (26.4.2015). גלעד לובינסקי, שופט ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97008400_X35.doc כש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 840/97" ]

5,899

1,703

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 96 / 4130 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר העותר ת : אורלי שמעון נגד המשיב : מפכ"ל המשטרה בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ז בסיון התשנ"ז ( 02.07.97 ) בשם העותר ת: עו"ד צבי ריש בשם המשיב : עו"ד אסנת מנדל ה ח ל ט ה לטענת בא-כוח העותרת מצויות שש קלטות שלא נבדקו. קלטת שביעית אמורה היום להיבדק על ידי מומחה וזה טרם בדק אותה. בנסיבות אלה, אנו דוחים המשך שמיעת העתירה לחודשיים ימים. עם סיום הבדיקה המשטרתית ובחינת החומר בפרקליטות, תמסר הודעה לבית המשפט, והעתירה תקבע להמשך דיון. ניתנה היום, כ"ז בסיון התשנ"ז (2.7.97), בפני באי כח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96041300. A07

[ "בג\"ץ 96" ]

5,900

14,578

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4130/96 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי העותר ת : אורלי שמעון נגד המשיב ים : 1. שמעון בן-יעקב, עו"ד 2. לשכת עורכי הדין 3. מפכ"ל המשטרה בקשה למתן צו-על-תנאי תאריך הישיבה: ד' בכסלו התשנ"ח (3.12.97) בשם העותרת: עו"ד צבי ריש בשם המשיבה מס' 2: עו"ד מ. עליאש בשם המשיב מס' 3: עו"ד אסנת מנדל, עו"ד ורד אנוך פסק-דין עתירה זו, לאחר תיקונה, מכוונת כנגד המשיב מס' 3 (מפכ"ל המשטרה) ובה נתבקש בית המשפט להורות למשיב מס' 3 "להחליף את צוות החקירה המטפל בתלונת העותרת כנגד המשיב 1 (עורך-דין שמעון בן-יעקב) לחקור את טענות העותרת בדבר שיבוש הליכי החקירה על ידי החוקרים שחקרו את הפרשה בתחילה, ולפרסם לאלתר את ממצאי החקירות". הנה כי כן, על אף התפרשות הטענות שנשמעו, אין מדובר בביקורת על הערכת חומר הראיות כבסיס לאישום, אלא על פגמים נטענים במהלך החקירה המשטרתית. מהודעת המדינה עולה כי "בכל הנוגע לטענות העותרת כנגד פעולת צוות החקירה, הללו נבחנו לפני ולפנים על ידי פרקליטת מחוז תל-אביב (פלילי). לאחר תום בירור טענות העותרת החליטה פרקליטת המדינה שלא להתערב בהחלטת פרקליטת מחוז תל-אביב (פלילי) לגנוז התיק". שקלנו את טענות בא כוח העותרת ככל שהן נוגעות למסגרתה המצומצמת של העתירה, ולא מצאנו עילה מספקת להתערבותנו. שמענו גם טעון מפורט לגבי תקינות הקלטת שהועמדה לבדיקה, ואין בידינו לחלוק על צדקת המסקנה אליה הגיעה הפרקליטות לענין המשך החקירה בנושא זה. העתירה נדחית. ניתן היום, ד' בכסלו התשנ"ח (4.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96041300. D10

[ "בג\"ץ 4130/96" ]

5,903

15,134

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4130/96 - א' בפני: כבוד השופט א' מצא העותר ת : אורלי שמעון נגד המשיב ים : 1. שמעון בן יעקב, עו"ד 2. לשכת עורכי הדין 3.מפכ"ל המשטרה בקשה לדחות המשך שמיעת העתירה ב45- ימים נוספים החלטה כמבוקש. המשך הדיון בעתירה יקבע לראשית דצמבר 1997. ניתנה היום, י"א בתשרי תשנ"ח (12.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96041300. F09

[ "בג\"ץ 4130/96" ]

5,904

1,704

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3539/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : מדינת ישראל נגד המשיב ה : שרביב בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה תגיש את תשובתה לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לה טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבה תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ב בכסלו תשנ"ח (21.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96035390. A01 חכ/

[ "ע\"א 3539/96" ]

5,905

42,497

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3539/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט ח' אריאל המערער ת : מדינת ישראל נגד המשיב : שרביב בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.3.96 בה"פ 171/93 שניתן על ידי כבוד השופטת שידלובסקי אור תאריך הישיבה: ח בתמוז תשנ"ח (2.7.98) בשם המערער ת: עו"ד אורית סון בשם המשיב: עו"ד עמיהוד בן פורת ה ח ל ט ה עקב מו"מ בין הפרקליטים הם עותרים לדחיה. תינתן לנו הודעה תוך 45 ימים (וימי הפגרה בכלל). הדיון נדחה למועד אחר, במידת הצורך. ניתן היום ח בתמוז תשנ"ח (2.7.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96035390. B02

[ "ע\"א 3539/96", "בה\"פ 171/93" ]

5,906

75,489

ב בית המשפט העליון ע"א 3539/96 בפני: כב' הרשם בעז אוקון המערער ת : מדינת ישראל נגד המשיב ה : שרביב בע"מ הוגש הליך החלטה הצדדים ימציאו לבית המשפט בתוך 10 ימים טעמים מדוע לא ימחק התיק מחוסר מעש. התיק יועלה לעיוני ביום 28.12.00. ניתנה היום, י"ז בכסלו תשס"א; 14 בדצמבר 2000. בעז אוקון, רשם ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה אינו סופי, והוא כפוף לשינויי עריכה. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96035390. D03

[ "ע\"א 3539/96" ]

5,907

1,705

ב בית המשפט העליון רע"א 4909/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקש : יעקב טייאר נגד המשיבים : 1. א' ד' רכב ונכסים 2. אריה, חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.7.97 בת"א 786/93 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' קמא החלטה 1. בחלקה הראשון של בקשתו, בקשת המבקש היא לרשות ערעו ר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.7.97, שלא למנות מומחה אחר בתחום הנוירולוגיה, נוכח בקשתו לפסול את חוות דעתה של המומחית ד"ר קורן-לובצקי; וכן על דחיית בקשתו למינוי מומחה בתחום השיקומי. לפי האמור בהחלטה הנ"ל, הרי בהחלטה מיום 2.7.97 כבר נקבעו על ידי בית המשפט המחוזי מועדים לסיכומי הצדדים. מאחר שהדיון בבית המשפט המחוזי הגיע לשלב הסיכומים (ויתכן שאלה הומצאו בינתיים), נראה לי שאין להעתר לבקשה. את כל טענותיו של המבקש נגד החלטות בית המשפט המחוזי יוכל לכלול במסגרת ערעור שיוגש על פסק הדין, אם יגיש ערעור כזה. 2. החלק השני של הבקשה מתייחס להחלטה מיום 18.5.97, בה דחה בית המשפט המחוזי בקשה להזמנת עד. המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על החלטה זו חלף. המבקש מודע לכך. אך בקשתו היא, שהואיל והגיש את הבקשה לרשות ערעור כאמור לעיל בחלקה הראשון של בקשתו, מבקש הוא עתה שתינתן לו ארכה להגשת בקשת רשות ערעור גם על ההחלטה מיום 18.5.97; ואם תינתן הארכה, מתבקש בית משפט זה לדון בשתי הבקשות. גם לחלק זה של הבקשה אין להעתר. ראשית, אין הנימוק שמעלה המבקש מצדיק מתן ארכה כמבוקש על ידו. שנית, אותם נימוקים לדחיית בקשתו בחלקה הראשון יפים גם לחלק זה של הבקשה, אפילו היתה ניתנת לו הארכה המבוקשת. הבקשה, על שני חלקיה, נדחית. ניתנה היום, ו' בחשון התשנ"ח (6.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97049090. E03

[ "רע\"א 4909/97" ]

5,908

3,318

בבית המשפט העליון רע"א 4909/97 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : יעקב טייאר נגד המשיבים : 1. א.ד. רכב ונכסים 2. "אריה"חברה לביטוח בע"מ בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקש: עו"ד אליעזר הלדנברג בשם המשיבים: עו"ד י. ביניש החלטה המבקש סמוך על שולחן הוריו, אך לא ציין בתצהירו מה מקורות הכנסתם ומה רכושם, בניגוד לקבוע בתקנה 13(א) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987-. המדובר באגרה שסכומה אינו גבוה, ולפיכך אני מחליטה שלא לפטור אותו מתשלום האגרה. האגרה תשולם תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. אשר לחובה להפקיד ערבון, צודק בא כוח המשיבות, כי לנוכח אפשרות קיזוז ההוצאות בסכום הפיצוי ניתן לנקוט הליכים משפטיים ביתר קלות, אך אין להתעלם מאפשרות הקיזוז שלא נסתרה, אשר יש בה כדי להבטיח באופן ראוי את סכום ההוצאות, אם אלה ייפסקו. אך מובן, כי המבקש נוטל על עצמו סיכון שסכום הפיצויים יצטמק אם יופחתו ממנו סכומים שונים בגין חיובי ההוצאות, אך זו זכותו. אני פוטרת, איפא, את המבקש מן החובה להפקיד ערבון להבטחת הוצאות המשיבות. אם ייפסקו הוצאות, יוכלו המשיבות לקזז את הסכום שייפסק מסכום הפיצויים שהן יחובו בו. ניתנה היום, כ"ח באב בתשנ"ז (31.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97049090. Q02

[ "רע\"א 4909/97" ]

5,909

1,708

בבית המשפט העליון רע"א 95 / 2534 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. מדבקות ר.פ.בע"מ ח.פ. 2. דוד כספי נגד המשיב : דוד כהן, עו"ד כונס הנכסים על נכסי חברת גלי טייפ בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המבקשים: עו"ד א. צברי החלטה בהמשך להחלטתי מיום 2.7.96 אשר נמסרה לבא-כח המבקשים בתאריך 14.7.96, אני מחליטה לדחות את הבקשה לרשות ערעור. ניתנה היום, כ"ב באייר תשנ"ז (29.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95025340. Q01

[ "רע\"א 95" ]

5,912

1,710

ב בית המשפט העליון בש"א 7423/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: מאיר מתתיהו נגד המשיבים : 1. דורון לנגה, עו"ד, כונס נכסים 2. רפאל ונעמה גת 3. יוסף ומלבינה מינקין 4. יהודה ושושנה בדיחי ערעור על החלטת הרשמת, ה שופטת א' אפעל-גבאי, מיום 4.12.97 ומיום 9.12.97, ברע"א 5577/97 בשם המערער: עו"ד אופיר יהלום החלטה ערעור על החלטת הרשמת, השופטת אפעל-גבאי, שדחתה את בקשת המערער לפטור מהפקדת ערבון ולחלופין - להפחתת סכום הערבון. בהחלטה נשוא הערעור קבעה הרשמת: "מן התגובות שבפני (ובמיוחד מתגובותיהם של המשיבים 2-4 המתנגדים נמרצות לבקשה) עולה, כי אין מקום להענות לבקשה. הצדדים שבעי הליכים, וסכומי הוצאות שהמבקש חויב בהם בעבר לא נפרעו. בנסיבות אלה קיימת הצדקה להבטיח את הוצאות המשיבים לפחות בשלב זה באמצעות ערבון המופקד בקופת בית המשפט." בערעור שבפני חוזר המערער על הטענות שהעלה בפני הרשמת. קרי : כי בידי המשיבים מוחזקים נכסים שלו העולים בשווים על סכום תביעותיהם ממנו, כך שאם ייפסקו הוצאות לחובתו יוכלו המשיבים להיפרע מנכסים אלו. עוד טוען המערער, כי חיובו בהפקדת ערבון עלול למנוע ממנו את מימוש זכויותיו המשפטיות. לאחר שעיינתי בחומר שבפני החלטתי לדחות את הערעור. כבכל ערעור או בקשת רשות ערעור זכאים המשיבים גם בתיק זה להבטחת הוצאותיהם. בין הצדדים מתנהלים הליכים שונים מזה כעשר שנים. הליכים אלה כרוכים, מטבע הדברים, בעלויות ובטרחה בלתי מבוטלות. אפילו נכונה טענת המבקש, כי שווי נכסיו שבידי המשיבים עולה על שווי חובו להם (ולעניין זה אין אני נדרש) עדיין מדובר בנכסי דלא ניידי שהליכי מימושם סבוכים וממושכים. אין מקום לכפות על המשיבים להוציא בהווה הוצאות משפטיות ולאפשר למבקש לשאת בהוצאות אלו (אם יחוייב בהוצאות כאמור) במועד עתידי בלתי מוגדר. לא מצאתי ממש גם בטענה בדבר גובה סכום הערבון - זאת בהתחשב בריבוי הצדדים ובהיקף הפלוגתות שביניהם. הערעור נדחה. ניתנה היום, כ"ב בכסלו התשנ"ח (21.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97074230. A01 /דז/

[ "בש\"א 7423/97" ]

5,913

1,711

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5185 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : אלי בן זינו נגד המשיבים : 1. שולה בן זינו 2. עידו בן זינו (קטין) 3. עדי בן זינו (קטין) 4. ליאור בן זינו (קטין) בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון תאריך הישיבה: כ"א באייר תשנ"ז (28.5.97) בשם המערער: עו"ד ש. סירקיס בשם המשיבים: עו"ד א. רוזנבלט החלטה בעת הדיון בבקשה להארכת מועד הוצע לבעלי הדין להשתתף בהליך פישור בו ינסו -בעזרת מפשר- להגיע להסכמה. עו"ד סירקיס נתן את הסכמתו לכך. עו"ד רוזנבלט ביקש שהות לשקול את ההצעה, ומבוקשו ניתן לו. עו"ד רוזנבלט יודיע לבית המשפט תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה את עמדתו. לאחר מכן יובא אלי התיק לשם קבלת החלטה בבקשה. במיקרה שתהיה הסכמה של שני הצדדים להליך הפישור, לא אדון בבקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשלב זה, והיא תידון רק במיקרה של כשלון הפישור. אם לא תהיה הסכמה להליך הפישור, אחליט בבקשה. ניתנה היום, כ"א באייר תשנ"ז (28.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96051850. Q01

[ "ע\"א 96" ]

5,914

7,847

ב בית המשפט העליון ע"א 4560/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : סיגורה יהודית נגד המשיב : סיגורה חיים בקשה לפטור מערבון בשם המערערת: עו"ד שמואל מורן החלטה הבקשה למתן החלטה שהוגשה ביום 28.8.96 הועברה לעיוני רק עתה. על יסוד האמור בה, ובהעדר תגובה מטעם המשיב לבקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון, ניתן פטור למבקשת מחובת הפקדת ערבון. ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045600. O03

[ "ע\"א 4560/96" ]

5,915

16,314

בבית המשפט העליון ע"א 5185/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : אלי בן זינו נגד המשיבים : 1. שולה בן זינו 2. עידו בן זינו (קטין) 3. עדי בן זינו (קטין) 4. ליאור בן זינו (קטין) בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון תאריך הישיבה: כ"א באייר תשנ"ז (28.5.97) בשם המערער: עו"ד ש. סירקיס בשם המשיבים: עו"ד א. רוזנבלט החלטה התיק הובא בפני לאחר קבלת הודעתו של בא-כוח המשיבים כי מרשיו אינם מעוניינים להשתתף בהליך הפישור המוצע. לפיכך, יש ליתן החלטה בבקשה להארכת המועד להפקדת הערבון. ההודעה על קביעת גובה הערבון בתיק זה נמסרה לבא-כוח המבקש בתאריך 21.8.96. בתאריך 18.5.97 הוגשה הבקשה להארכת מועד שבפני, ונאמר בה כי הערבון לא הופקד בשל טעותו הכנה של המבקש, אשר סבר כי המועד להפקדת הערבון יחול "בטרם שמיעת הערעור ולאחר שייקבע תאריך לשמיעת הערעור, ולא הבנתי כי עלי לשלם את הפקדון בתוך המועד שנקבע בהודעה על הפקדת ערבון". בעת הדיון בפני נחקר המבקש על תצהירו. לדבריו, נתבקש על ידי בא-כוחו לשלם אגרה ולהפקיד ערבון. אשר לאגרה, זו שולמה מייד על ידי אחותו. לגבי הערבון אמר המבקש, כי עובר להגשת הערעור , בסמוך לאחר קבלת פסק דינה של הערכאה הראשונה, דובר איתו על כך שיצטרך להפקיד כסף בקופת בית המשפט, אך הוא אינו זוכר אם דובר איתו על נושא זה פעם נוספת. "יכול להיות שכן". עוד הוסיף, כי "אני ידעתי שצריך להפקיד כסף סמוך לדיון". לשאלת בית המשפט, אם דובר עם המבקש לאחר הגשת הערעור על הצורך בהפקדת הערבון, השיב המבקש כי הוא איננו זוכר. המדובר במיקרה זה באיחור של חודשים רבים בהפקדת הערבון. אכן, אין צורך בהוכחת "טעם מיוחד" כדי להתגבר על משוכת האיחור במיקרה זה, אך יש לתת הסבר משכנע אשר יצדיק את עצם האיחור ואת מישכו. בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה להארכת המועד מדובר בטעות של המבקש בדבר המועד בו היה עליו להפקיד את הערבון, ואולם בעת החקירה הנגדית לא יכול היה המבקש לאשר כי דובר איתו על נושא הפקדת הערבון לאחר הגשת הערעור. המבקש אישר כי הנושא עלה לפני הגשת הערעור, אך הוא לא יכול היה לומר מה ארע בענין זה לאחר הגשת הערעור; וביתר פרוט - האם נמסר לו על ידי בא-כוחו דבר קבלת ההודעה על הפקדת הערבון והמועד שנקצב בה. בנסיבות אלה, יש להטיל ספק אם בכלל נדרש המבקש להפקיד ערבון לאחר הגשת הערעור, שהרי לו היה בא-כוחו מיידע אותו בדבר החובה האמורה, היה אומר לו בוודאי גם מה המועד שנקצב להפקדת הערבון. סברתו של המבקש כי המועד להפקדת הערבון יחול בסמוך למועד הדיון איננה נתמכת בכל ראיה שהיא, והיא עומדת בסתירה לתוכנה הברור של ההודעה על קביעת גובה הערבון שהתקבלה במשרדו של בא-כוח המבקש. לא למותר להוסיף, כי מעורבותו של בא-כוח המבקש בתהליך הטיפול בנושא הערבון כלל לא נתחוורה. כך, אין זה ברור מדוע לא ידע בא-כוח המבקש על כך שלא הופקד ערבון אלא בחודש מאי 1997, סמוך להגשת הבקשה שבפני. לפיכך, החלטתי לדחות את הבקשה להארכת מועד להפקדת הערבון. הערעור נדחה על-פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ט"ז בתמוז תשנ"ז (21.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96051850. Q03

[ "ע\"א 5185/96" ]

5,916

1,713

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 97 / 1090 בפני: כב' השופט ת' אור המערערים : 1. שפיר משה 2. שפיר אסתר נגד המשיב : סלטון יוסף ע ו" ד בקשה לסעד זמני בערעור החלטה 1. הבקשה למתן צו מניעה זמני לדחיית המועד להגשת תצהירים - נדחית בזה. 2. המבקשים מתבקשים בזה להשלים בהקדם את הליכי הערבון שאז תידון הבקשה לרשות ערעור בהקדם. ניתנה היום י' באדר א' תשנ"ז (17.2.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010900. E02

[ "רע\"א 97" ]

5,917

10,755

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 97 / 1090 בפני: כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. שפיר משה 2. שפיר אסתר נגד המשיב : סלטון יוסף עו"ד בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שניתנה ביום 28.1.97 על ידי כבוד השופטת קובו בתיק ת.א. 276/97 החלטה ההחלטה בתיק רע"א 852/95 מתייחסת גם לתיק זה, בו הוגשה, משום מה, בקשת רשות ערעור זהה. ניתנה היום, י"ד באדר ב' תשנ"ז (23.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010900. E04

[ "רע\"א 97", "רע\"א 852/95" ]

5,918

1,714

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2451/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : היועץ המשפטי לממשלה נגד המשיב : פלוני בקשה להסרת בקשה דחופה למסירת הקטינה להורים מאמצים בשם המערער: עו"ד נורית ישראלי החלטה לבקשת המדינה אני מחליט למחוק את הבקשה. ניתנה היום, ט"ז באב תשנ"ז (19.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024510. G08 /שב

[ "ע\"א 2451/97" ]

5,919

2,048

בית המשפט העליון ע"א 97 / 2451 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערער : פלוני נגד המשיב : היועץ המשפטי לממשלה ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.1.97 בתיק אימוץ 17/96 שניתן על ידי כבוד השופט ח' פיזם תאריך הישיבה: ו' באייר תשנ"ז (13.5.97) בשם המערער: עו"ד מאוריסיו קלפאצ'י בשם המשיב: עו"ד נורית ישראל החלטה הטיעון יישמע בדלתיים סגורות. היום, ו' באייר תשנ"ז (13.5.997) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ/ 05 G .97024510

[ "ע\"א 97" ]

5,920

9,874

בית המשפט העליון ע"א 97 / 2451 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערער : פלוני נגד המשיב : היועץ המשפטי לממשלה ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.1.97 בתיק אימוץ 17/96 אשר ניתן על ידי כבוד השופט ח' פיזם החלטה אנו מחליטים לקבל חוות-דעתה של ד"ר חנה קמינר על מסוגלותו ההורית של המערער לגדל את הקטינה בביתו, ועל יכולתו לספק לה בית בו תגדל באורח ראוי. הפסיכולוגית תוכל להיעזר, לפי שיקול דעתה, במומחים אחרים לגבי התנאים הפיסיים הנדרשים לגידול הילדה. ד"ר קמינר תבדוק את כל הצורך בדיקה, לרבות יחסי המערער, אשתו והקטינה. חוות-הדעת תינתן לבית-המשפט עד ליום 30 ביוני 1997 ובהוצאות תישא המדינה. המשך הערעור ייקבע מיד עם קבלתה של חוות-הדעת. היום, ו' באייר תשנ"ז (13.5.97) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ/ 02 G .97024510

[ "ע\"א 97" ]

5,921

10,298

בית המשפט העליון ע"א 97 / 2451 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערער : פלוני נגד המשיב : היועץ המשפטי לממשלה ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.1.97 בתיק אימוץ 17/96 שניתן על ידי כבוד השופט ח' פיזם תאריך הישיבה: ו' באייר תשנ"ז (13.5.97) בשם המערער: עו"ד מאוריסיו קולפצ'י בשם המשיב: עו"ד נורית ישראלי החלטה בהסכמת באי-כוח בעלי-הדין החלטנו לקבל את בקשות שני בעלי-הדין להגשת ראיות נוספות. היום, ו' באייר תשנ"ז (13.5.97) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ/ 04 G .97024510

[ "ע\"א 97" ]

5,922

11,861

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2451/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערער : פלוני נגד המשיב : היועץ המשפטי לממשלה ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.1.97 בתיק אימוץ 17/96 שניתן על ידי כבוד השופט ח' פיזם תאריכי הישיבות: ו' באייר תשנ"ז (13.5.97) ג' בתמוז תשנ"ז (8.7.97) בשם המערער : עו"ד מאוריסיו קולפצ'י בשם המשיב : עו"ד נורית ישראלי פסק-ד ין השופט מ' חשין: ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופט ח' פיזם. בית-המשפט המחוזי הכריז על בתו של המערער כבת-אימוץ, בקובעו כי נתקיימו במערער ובאם הקטינה התנאים הקבועים בסעיף 13(7) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א1981-. בקשתו של המערער היא כי נבטל את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי וכי נורה על החזרת בתו להחזקתו. 2. המערער ואם הקטינה נישאו בשנת 1986. חייהם המשותפים היו מתחילתם מלאי-מתחים ומריבות, והקשר בין בני-הזוג היה רווי-אלימות פיסית ומילולית. פעמים אחדות נפרדו בני-הזוג, ואף התגרשו, אך חזרו לחיות ביחד. 3. בשנת 1988 נולדה לבני-הזוג בתם הבכורה. בהיות הילדה בת כחצי שנה פנו בני-הזוג אל שירותי הרווחה בבקשה למוסרה למוסד. לימים, בהיותה בת כשלוש שנים, הוכרזה בת זו על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה כבת-אימוץ. בית-המשפט קבע כי בשל התנהגות ההורים ומצבם הנפשי אין הם מסוגלים לדאוג לילדתם כראוי, וכי מסירת הילדה לידיהם תסכן באורח משמעותי את בריאותה הנפשית והפיסית. עוד קבע בית-המשפט, כי גם אם ייעזרו ברשויות הסעד אין סיכוי כי מסוגלותם של ההורים לתפקד כנדרש תשתנה לטובה בעתיד הנראה לעין. ערעור שהוגש לבית-משפט זה נדחה (ע"א 3875/91). 4. הקטינה שלפנינו נולדה ביום 4.1.95, בעת שהמערער ואם הקטינה היו גרושים. בחודשי חייה הראשונים היתה הקטינה ברשות אמה, ובמעקב אינטנסיבי של הגורמים המטפלים אשר הושיטו לאם את מלוא העזרה האפשרית. האם התקשתה אמנם לטפל בילדתה לבדה, ואולם לאחר שהביעה רצון עז כי הילדה תהיה בהחזקתה ובטיפולה, ובשים-לב לחוות-דעת רפואית אשר קבעה כי האם אינה מצויה במצב פסיכוטי פעיל, נרתמו שירותי הרווחה לעזרה לה. לא ארכו הימים, ובהיות הקטינה כבת ארבעה חודשים, ביקשה האם כי ביתה תוצא מרשותה באומרה כי אין היא מסוגלת להמשיך ולטפל בה. הרשויות נקטו לאלתר בצעדי-חירום, והקטינה הועברה למעון בו היא שוהה עד היום. במקביל הוגשה בקשה לבית-המשפט, והקטינה הוכרזה נזקקת לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך1960-. 5. ביום 28.1.96 נתבקש בית-משפט קמא להכריז על הקטינה כבת-אימוץ, ולאחר שהובאו לפניו ראיות על המערער על האם ועל הקטינה, קבע בית-המשפט בפסק-דינו שמיום 26.1.97: "אין מנוס מן המסקנה שהמשיבים אינם מסוגלים לקבל את הקטינה, לגדל אותה או לטפל בה, ואדרבא, אם תוחזר הקטינה להם, לבטח ייפגע שלומה הנפשי או הגופני של הקטינה לכן, אני מכריז על הקטינה כבת אימוץ, בהתייחס למשיבים" על פסק-דין זה הערעור שלפנינו. האם 6. האם, ילידת שנת 1955, אובחנה כסובלת מסכיזופרניה כרונית. היא נמצאת בטיפול פסיכיאטרי מאז שנת 1979, אך לא הקפידה על הטיפול הרפואי והתרופתי שניתן לה. חוות-דעתו של המומחה הפסיכיאטרי על האם קובעת, בין השאר, כך: "אינה מסוגלת לנהל אורח חיים סביר ולהעניק לביתה מסגרת אשר תאפשר לילדה להתפתח ולגדול תוך סיפוק צרכיה. לאור האמור לעיל קיים סיכון ניכר ביותר לשלומה הנפשי והפיזי של הילדה באם תהיה ברשות אמה." על רקע זה קבע בית-משפט קמא כי נתקיימו באם תנאי סעיף 13(7) לחוק האימוץ. האם לא ערערה על פסק-הדין. המערער 7. אביה של הקטינה - המערער - נולד בשנת 1954, סיים שמונה שנות לימוד, ולאורך כל חייו סבל מבעיות משמעת והפרעות-התנהגות. בעת שירותו הצבאי ישב מספר פעמים בכלא ולבסוף שוחרר מטעמים של אי-התאמה. למערער רקע של שימוש בסמים קשים ושתיית משקאות חריפים, והוא נהג להתרועע בחברה עבריינית. מספר פעמים הועמד לדין ואף הורשע. תקופה מסויימת היה מאושפז בבית חולים לחולי-נפש. למערער אין כל הכשרה מקצועית, אין עבודה מסודרת או מקום מגורים קבוע. עיקר פרנסתו הוא מקיצבה שהוא מקבל מן המוסד לביטוח לאומי. לאחרונה חזר המערער בתשובה והוא נמצא כיום במסגרת לימודית חרדית. 8. בשנת 1990, תוך כדי ההליכים להכרזת בתו הבכורה בת-אימוץ, נבדק המערער בידי פסיכולוגית, ועל-יסוד חוות-דעתה קבע בית-המשפט כך בפסק-הדין שהכריז על הילדה בת-אימוץ: "הוא אישיות חלשה וילדותית, לא לוקח על עצמו אחריות, מתקשה ביצירת מושגים והבנת התנהגות חברתית מקובלת, כמעט ואיננו מסוגל לרסן את עצמו, ביטויו הרגשי מודחק לחלוטין... הפסיכולוגית... קבעה קטיגורית [שהמערער] איננו מסוגל לספק בית יציב, מעניק ביטחון, ואינו מסוגל ליצור קשרים רגשיים בוגרים של אב ובת כדרוש לקטינה" 9. בזמן הריונה של האם נפגש המערער עם פקידת הסעד לחוק האימוץ, הגב' יונה רודיך, והביע בפניה את רצונו לגדל את הילד שייוולד. באותה עת גר המערער בדירה שכורה עם חבר, והתקיים מקיצבת הנכות ששולמה לו על-ידי הביטוח הלאומי וממספר שעות-עבודה בחנות מכולת. פקידת הסעד התעניינה כיצד בדעתו לגדל את הילד שייוולד, ואולם המערער לא יכול היה להציע תנאים נאותים לכך. בשים-לב לקביעת בית-המשפט בפסק-הדין שדן בבתו הבכורה כי הוא חסר מסוגלות הורית, הציעה פקידת הסעד למערער כי יעבור בדיקה חדשה באשר ליכולתו לתפקד כאב. המערער סירב להיבדק על-ידי פסיכולוג העובד עם השירות למען הילד, ותחת זאת הציע כי יעבור בדיקה אצל מומחה מטעמו. המערער הסכים כי עד לביצוע הבדיקה ישהה הקטין שייוולד במשפחה אומנת. ואולם, עד להגשת ערעורו לפנינו לא נבדק המערער אצל פסיכולוג כפי שביקש. לימים, כאמור, נולדה הקטינה והיתה זו אמה שהחזיקה בה. 10. במהלך חודש מאי 1995, והקטינה כבת 4 חודשים, פנה המערער אל פקידת הסעד והביע שוב את רצונו לקבל אותה לידיו. התנהגותו נראתה מוזרה לפקידת הסעד, וכשנשאל אימתי יוכל לקבל את הקטינה לידיו, השיב "אולי מחר, אולי אחר כך". פקידת הסעד הסבירה למערער כי לא יוכל לקבל הילדה לידיו אלא אם כן יעבור בדיקת מסוגלות הורית אצל פסיכולוג, אך המערער סירב שוב להצעה להיבדק באומרו כי יסביר הכל בבית המשפט. 11. בעת ניהול ההליך להכרזה על הקטינה כנזקקת בבית-משפט השלום לנוער, הופיע לפתע המערער בבית המשפט וטען כי ברצונו לומר דברו באשר לסידורה של הילדה. פקידת הסעד ובית המשפט פנו אל המערער בבקשה כי ישתף פעולה עמם וייבדק כנדרש, אולם זה עמד בסירובו. לסופו של הליך הוכרזה הקטינה ביום 2.11.95 כנזקקת. 12. לסיום חלק זה נוסיף, כי במהלך הדיון בבית-המשפט המחוזי ביקשה באת-כוח המשיב כי ימונה פסיכולוג לבדיקת המערער, ואולם בא-כוחו התנגד לכך. המערער הביע אי-אמון בעורך-הדין שמונה לו, והודיע כי ייצג את עצמו. באותה ישיבה אף ביקש כי התיק יועבר לשופט אחר, שכן השופט פיזם פסק בעניין הכרזת בתו הבכורה כבת-אימוץ. הבקשה נדחתה, והמערער נשאר באולם המשפט ונטל חלק בהליך. ואולם כשהגיע זמנו להעיד השיב כדלקמן: "היות וביהמ"ש לא מעוניין לפסול את עצמו אני לא מרגיש צורך להשאר בדיון בביהמ"ש. אני לא מעוניין לענות לב"כ היועמ"ש... אני רוצה את הבת שלי, אני בהליכי גירושין ואני רוצה את הבת שלי ואני רוצה ששופט אחר יפסוק בתיק" בשלב זה החלה האם לצעוק, והמערער עזב את אולם בית-המשפט. המערער סירב להעיד וגם לא הגיש סיכומים מטעמו. 13. בית-משפט קמא קבע כי למשיב אישיות בעייתית וכי נעדר הוא מסוגלות הורית. כן הוסיף בית-משפט וקבע כי: "המשיב סירב להעיד וגם לא הגיש סיכומים. לא היתה הצעה רצינית מטעם המשיב, לקבל את הקטינה אליו. הוא גם לא הגיש תוכנית לטיפול בקטינה... הוא הסכים שהקטינה תימסר למעון, ללא הגבלת זמן..." הקטינה 14. הקטינה הינה בת כשנתיים וחצי. חייה הקצרים היו מלאי קשיים, ומאז היותה בת כשלושה חודשים ומחצה היא נמצאת במעון "שבתאי לוי" בצו בית-משפט. לדברי עובדת המעון, עם הגיעה לשם נתגלו אצלה התקפי-בכי והיה עיכוב בהתפתחותה הכללית. עם עבור הזמן, והודות לטיפול המסור בה, חלה השתפרות במצבה, אך עדיין היא איטית וניכר בה שהיא זקוקה מאד לקשר אישי. המערער והאם נוהגים לבקר את הקטינה במעון, אולם נראה כי המצב הנוכחי פוגע בקטינה מאד. כללם של דברים 15. המערער ואם הקטינה נמצאו נעדרי מסוגלות הורית לגדל את בתם. האם אינה מערערת על פסק-הדין, והשאלה היא אם עלה בידי המערער לשכנענו כי שגגה יצאה מלפני בית-משפט קמא בהכריזו על הקטינה בת-אימוץ. הליכי הערעור 16. המערער טוען כי לא ניתן לו להציג את עמדתו כראוי לפני בית-משפט קמא, וכי לו נשמע בטיעוניו כי-אז היה משכנע את בית-המשפט במסוגלותו ההורית. אין יסוד לטענת המערער כי לא ניתן לו להציג את עמדתו לפני בית-משפט קמא. המערער סירב לשתף פעולה עם רשויות הרווחה ועם בית-המשפט, והמשיך לעמוד במיריו למרות הפצרות שהפצירו בו גם בית-המשפט גם באת-כוח המשיב. יתר-על-כן: גם במהלך המשפט עצמו, לכשניתנה לו הזדמנות להציג את דברו בעדות משלו, בחר המערער שלא להעיד עדות מהותית, אלא ביקש את בית-המשפט כי יפסול את עצמו משבת בדין. משנדחתה הבקשה עזב המערער את אולם בית המשפט ופיטר את בא-כוחו בטענה כי משתף הוא פעולה עם בית המשפט. לסיום אף לא הגיש סיכומים לבית-משפט קמא. זאת ועוד: המערער ידע ידוע היטב על דבר חוות-הדעת הפסיכולוגית שהוגשה אודותיו, ולמרות זאת סירב לעשות כל צעד שהוא להפרכתה של אותה חוות-דעת. 17. אשר לטענתו של המערער לגופם של דברים: אין ספק שקביעתו של בית-משפט קמא באשר לחוסר מסוגלותו ההורית של המערער מיוסדת היטב בחומר הראיות. לא עוד, אלא שלא נמצאה כל חוות-דעת שיש בה כדי לאשש את טיעוני המערער כי ניחן הוא במסוגלות הורית כנדרש. כך באשר למסוגלותו ההורית של המערער וכך באשר לשאר קביעות-עובדה שעשה בית-משפט קמא, כגון יחסי המערער ואם הקטינה. יתר-על-כן: החזרת הקטינה לאביה פירושה, הלכה למעשה, מסירתה לידי אמה אף-היא. בשים-לב ליחסים המשובשים עד-למאוד בין המערער לבין האם, קרוב להניח כי אם תימסר הקטינה למערער, תהא נשקפת סכנה ממשית לקטינה, הן לבריאותה הפיסית הן לבריאותה הנפשית. 18. המערער טוען כי מעולם לא הסכים למסירת בתו למעון, אלא רצה כי תשהה בהחזקתו. אין בידינו לקבל טענתו זו. אף כי מאמינים אנו למערער כי היה רוצה בכך, הרי שלא נקט כל צעד אופרטיבי להגשמת רצונו. היה זה בחודש מאי 1995 שהמערער הביע את רצונו כי בתו תועבר למשפחה אומנת עד אשר יאספנה אל ביתו. ואולם לשאלתה של גב' רודיך אימתי יעשה זאת, ענה תשובה סתמית: "אולי מחר, אולי אחר כך". אכן, המערער לא נתכוון לגדל ילדתו לבדו, אלא אמר להטיל האחריות על גידולה על אחרים, תוך שהוא נוהג כמבקר ארעי ולא כאב התופס מקום של ממש בחיי בתו, מעורב בחיי בתו, ומהווה דמות משמעותית ומשפיעת-אהבה. 19. המערער ביקש להגיש לנו חוות-דעת של פסיכולוג קליני, מר מוטי סיוון, שבדק אותו לבקשתו. נעתרנו, כמובן, לבקשה, על-אף שלאורך כל ההליכים בבית-משפט קמא סירב המערער להיבדק בידי פסיכולוג. חוות-הדעת הוגשה לנו, ובעיקרה כך אומר לנו המומחה: "מימצאי הבדיקה הנוכחית, מצביעים בבירור על קשיים רגשיים ובינאישיים ניכרים המאפיינים את (המערער): דימוי עצמי פגום, ליקויים בקשריו הבינאישיים, נטיותיו לצמצם ולהתעלם ממרכיבים אפקטיביים בדרישות המציאות, קשייו להכיל מצבים של חוסר אונים, משאבים זמינים מועטים להתמודד עם מצבי לחץ. יחד עם זאת, במצבים מוגדרים, מובחנים ונייטראליים, (למערער) יכולת לאינטגרציה ולאדפטציה תקינים לדרישות המציאות. תפקודו הכללי של (המערער) נובע מחסכים ראשוניים על רקע של טעינות טיפוח, חוסר ניכר בהתנסויות בינאישיות משמעותיות, ואינטליגנציה נמוכה יחסית לממוצע. מן הראוי לציין, שלא נמצאו באופן תפקודו גלישה לתכנים ראשוניים, לא נמצאו הפרעות שיפוט חמורות, ולא נמצאו תכנים מורבידיים או תוקפניים גלויים. בשל סיבות אלה, יש לשקול את האפשרות להיענות לבקשתו לגדל את בנותיו במסגרת משפחתית. זאת בליווי הדרכה וטיפול פסיכולוגי מתאימים." ניתנת אמת להיאמר, כי חוות-דעת זו אינה שונה בהרבה מחוות-הדעת שהיו לפני בית-משפט קמא. חוץ מהסיכום הסופי, כמובן. אלא שהמומחה נזהר בלשונו. מדבר הוא על כי " יש לשקול את האפשרות להיענות לבקשת המערער" - לא רב מכך - וגם כך מדבר הוא על גידול "במסגרת משפחתית". ואולם מסגרת משפחתית לא מצאנו, והמערער לא הציג לפנינו כל מסגרת משפחתית שהיא. ומה טעם מדבר המומחה על "בנותיו" של המערער, והרי מדברים אנו אך בבתו השניה? חוות-דעתו של הפסיכולוג מטעם המערער אין בה כדי לשנות ממסקנתו של בית-משפט קמא. 20. ביקשנו וקיבלנו חוות-דעת נוספת והיא של ד"ר חנה קמינר, מומחית בפסיכולוגיה קלינית, חינוכית והתפתחותית. מומחית זאת עשתה עבודה מקיפה, ואף נפגשה לשיחה עם רב הכולל בו לומד המערער ועם הרבנית. חוות-הדעת היא ארוכה ומקיפה ואנו לא נביא אלא מיקצתה באשר למסוגלותו ההורית של המערער לקבל את בתו: "כוחות האגו של (המערער) חלשים למדי... קשה לו להתמודד עם מצבים מורכבים: הוא פגיע, תלותי וזקוק למסגרת מגינה ותומכת על מנת שיוכל להתארגן בצורה חיובית, לא יתדרדר ולא יתפתה ו'לא ייתן ליצרו לשלוט בו' - כדבריו. הוא נתפס כילדותי, חרד, חסר בטחון ומתקשה להרגיש בקרקע מוצקה תחת רגליו. לאור הממצאים נראה כי מדובר באדם אשר עשה תהליך משמעותי ביותר בשנתיים האחרונות של חזרה בתשובה. תהליך זה מכניס אותו למסגרת לימודית וחברתית המצליחה לעזור לו על פי דבריו ודברי הרב, מבחינה רוחנית וגשמית, להגיע לתיקון מידות ולרצון לבנות את עצמו ומשפחתו. (למערער) אין נסיון וידע להתמודד עם גידול של ילדה בת שנתיים וחצי, אין הבנה ויכולת להשקיע בלמידת הצרכים הרגשיים וההתפתחותיים של תינוקת בשלב הזה. על אחת כמה וכמה כשיידרש ממנו עתיד להבין צרכים של ילדה מתבגרת ומתפתחת בשלבים שונים של חייה... ניתן להסיק כי אין (למערער) את המסוגלות ההורית לגדל בלעדית את הילדה " (ההדגשה במקור - מ' ח') בגירסתה זו של ד"ר קמינר תומכים גם הרב והרבנית: "...רב הקהילה ואשתו... הציעו כי יש לעזור לאב בכך שהילדה תימסר למשפחת אומנה. כלומר, נתינתה של הילדה לידי האב, משמעותה למסור את הילדה לטיפול הקהילה ... סידור מסוג זה משמעותו להמשיך את המצב הארעי בחיי הילדה שבמהותו מכיל תסכול ואכזבה, שתוצאותיו יהיו הרסניים [כך!]". (ההדגשה במקור - מ' ח') בסיום דבריה ממליצה ד"ר קמינר למסור את הקטינה "בהקדם האפשרי" למשפחה מאמצת, כדי שיהיו לה אם ואב משלה. 21. המערער טוען כי עומדים לשדך לו אשה לנישואין, וכי כך יקים משפחה משלו. ואולם דבריו היו כלליים ומעורפלים. לא ידענו מי האשה, אימתי ישא אותה המערער לאשה, ואם תיאות האשה לקבל את הקטינה לחסותה. יתר-על-כן: המערער הצהיר לפנינו מפורשות כי אותה אשה שיישאנה, אמורה לשמש "דמות אם" לקטינה. ומששאלנו אותו למה מכוון הוא דבריו באומרו "דמות אם", הסביר לנו כי האשה תתלווה אליו בביקוריו אצל הקטינה. המערער מתכוון איפוא לגדל את בתו בבית זר, כאשר הוא ואשתו (לעתיד) יבקרו אותה מעת לעת ואולי יקחו אותה אליהם לביתם בסופי-שבוע. לא נשתנה איפוא דבר מאז פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. למדנו לדעת כי המערער אינו מוכן - הלכה למעשה - לדאוג לבתו ולגדלה כראוי לבת. 22. ילד אינו צמח-עציץ שבאים ומשקים אותו פעם בשבוע. ילד זקוק לאב ולאם: לאב ולאם שיטפלו בו וישגיחו עליו ויאהבו אותו. המערער אינו מסוגל לספק לילדתו את המעט שהיא זקוקה לו, שכל ילד זקוק לו. וכדברי פקידת הסעד הגב' יונה רודיך בתסקיר המשלים שהוגש לנו: "הקטינה אשר כל חייה עברו במוסד זקוקה להורים נבונים ובעלי יכולת רגשית טובה כדי לעזור להקלט במסגרת משפחתית ולהתגבר על משקעים של גדילה במוסד. היא זקוקה לזוג שחי בהרמוניה ויוכל להעניק לה בטחון רגשי. רק בתנאים אלה תוכל להתפתח לאדם בריא בנפשו. הקטינה חיה במוסד מאז היותה בת 4 חודשים. היא זקוקה בהקדם למשפחה קבועה ויציבה. בחזרתה לרשות אביה לא תאפשר לה את התנאים ההולמים והמאפשרים התפתחות זאת. אני חוזרת על בקשתי להכריז על הקטינה כבת-אימוץ." ובלשונה של ד"ר קמינר: "מנקודת ראות של טובת הילדה - (הקטינה) שגדלה כל חייה במעון, זקוקה לצורך התפתחותה הפיזית והרגשית התקינה לתנאים של משפחה יציבה, של דמויות הוריות מתמשכות - ובייחוד דמות של אם המסוגלת להכיל, לתמוך ולהבין ושתהא פנויה לטפל (בקטינה) ולמלא את צרכיה... לאור כל הנתונים הנ"ל מומלץ כי דבורה תימסר בהקדם האפשרי למשפחה מאמצת." סוף 23. כללם של דברים: לאחר שעיינו בכל הראיות שהונחו לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהכרעתו של בית-משפט קמא. אין אנו מטילים ספק באהבתו של המערער לבתו, ואולם אין בכך כדי לגרוע מן המסקנה החד-משמעית שהמערער נעדר מסוגלות הורית לגדל את הקטינה וכי אין ביכולתו לדאוג לה כאב לבתו. מסוגלות-הורית נמדדת לא אך במדדים סובייקטיביים אלא - ובעיקר - במדדים אובייקטיביים, בשים-לב ליכולתו של ההורה לספק את צרכיו הבסיסיים של ילדו. ראו ע"א 17/88 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מב(1) 617; ע"א 627/96 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מט(5) 428, 432. המערער אינו מסוגל - אף אינו מוכן הלכה למעשה - לגדל את הילדה כגדל אב את בתו, וגם בעתיד הנראה לעין לא יהיה מסוגל לכך. נחיש את גאולתה של זו הקטנה ונעזור ליתן לה את שהיא ראויה לו: בית חם, אב ואם שידאגו לה ושיאהבו אותה כל העת. אנו מחליטים לדחות את הערעור. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ד' ביניש : אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט מ' חשין. ניתן היום, ט"ז בתמוז תשנ"ז (21.7.97) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024510. G01

[ "ע\"א 2451/97", "ע\"א 3875/91", "ע\"א 17/88", "ע\"א 627/96" ]

5,923

1,715

ב בית המשפט העליון בש"פ 6293/97 בש"פ 6294/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העורר בבש"פ 6293/97: אשרף קרקי העוררים בבש"פ 6294/97: 1. מוחמד עלי קרקי 2. עלי מוחמד קרקי 3. סלאח מחמד קרקי נגד המשיב ה: מדינת ישראל ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.10.97 בב"ש 1432/97 ובב"ש 1413/97 שניתנו על ידי כבוד השופט ש' ברנר תאריך הישיבה: ב' בחשוון תשנ"ח (2.11.97) בשם העורר בבש"פ 6293/97: עו"ד יעקב קמר בשם העוררים בבש"פ 6294/97: עו"ד ראובן בר-חיים בשם המשיבה: עו"ד אמי פלמור החלטה שני עררים הם לפני, והשניים עניינם בהחלטה לעצור את העוררים עד תום ההליכים. מסכת העובדות היא אותה מסכת, החלטת בית-המשפט היא החלטה אחת, וגם החלטתי זו בערר תהא אחת. ארבעה העוררים הם שלושה דורות במשפחה אחת: הסב, העורר מס' 1 בבש"פ 6294/97 (להלן נכנה אותו - הסב); שני בניו של הסב, העוררים מס' 2 ו3- בבש"פ 6294/97 (להלן נכנה אותם בשמם, כסידרם - עלי וסלאח), ונכדו של הסב, אשרף, בנו של אחד מבני הסב שאינו לפנינו, העורר בבש"פ 6293/97 (להלן נכנה אותו - אשרף). העבירה המיוחסת לסב היא שידול לרצח, ואילו העבירה המיוחסת לעלי, סלאח ואשרף היא רצח. שני כתבי-אישום הוגשו לבית-המשפט המחוזי: האחד כנגד הסב, עלי וסלאח, והאחר כנגד אשרף. עם הגשת כתבי-האישום, הורה בית-המשפט לעצור את העוררים עד תום ההליכים, ועל החלטה זו העררים שלפני. אשר למסכת העובדות: בית-המשפט המחוזי, מפי סגן הנשיא שלום ברנר, כתב החלטה מפורטת ומדוקדקת, ועל רקע האמור בה, ראוי כי אקצר במקום שיכולתי להאריך. על-פי האמור בכתב-האישום, הורה הסב את עלי וסלאח לרצוח את בתו אמאל - אחותם של עלי ושל סלאח - על רקע "חילול כבוד המשפחה" ובשל כך שאמאל גנבה ממנו סכום של 40,000.- דינר וככל הנראה נתנה את כולו או את מרביתו למאהבה. עלי, סלאח ואשרף תיכננו את מעשה הרצח של אמאל, וכתב-האישום מפרט את המהלכים אשר הביאו לרציחתה על-דרך הטבעתה בים המלח. בהחלטתו מפרט בית-המשפט המחוזי את הראיות לכאורה להוכחת אשמתם של כל הארבעה, ולסופה של החלטה מורה הוא על מעצרם עד תום ההליכים. כאמור לעיל, שני עררים הם לפני: ערר אחד הוא עררו של אשרף והערר האחר הוא הערר של הסב ושל עלי וסלאח. העוררים יוצגו בנפרד בכל אחד מעררים אלה, ואף אני אדון בעררים אלה אחד לאחד. הערר האחד הוא עררו של אשרף. אין חולקים כי אשרף הודה בהודעותיו במשטרה במעשים המיוחסים לו בכתב-האישום - הודה במעשיו והפליל את הסב, את עלי ואת סלאח - ועל רקע זה טען בא-כוחו שתי טענות אלו: הטענה האחת היתה, כי הודאתו של אשרף בחלקו במעשה הרצח אינה קבילה בהיותה מנוגדת להוראת סעיף 12 לפקודת הראיות, והטענה האחרת היא, כי הודעותיו של אשרף במשטרה ניתנו לאחר שנכרת עימו הסכם עד מדינה או, לחלופין, כי דבריו נאמרו במהלך משא ומתן לקראת חתימת הסכם להיותו עד מדינה, ועל-כן אין לקבלם כראיה במשפט. ניתנת אמת להיאמר, שקצרה בינתי מהבין כיצד זה יכול נאשם לטעון - בה-בעת - שתי טענות אלו שאינן עולות בקנה אחד זו-עם-זו. אין המדובר בטענות משפטיות חלופיות, אלא בטענות עובדה חלופיות. טענתו של אשרף כי חוקרי המשטרה התאכזרו אליו ונקטו כלפיו באלימות, על-פי עצם טיבה אינה עולה בקנה אחד עם טענת המשא-ומתן. משמעלה עורך-דין שתי טענות אלו, זו בצידה של זו, נחלשות השתיים כאחת, וממילא קשה לייחס רצינות לכל אחת מן השתיים. לשאלת קבילות הודאותיו של אשרף, לא מצאתי בטענתו כל ממש. בבוא יומו של המשפט, ואם יעמוד אשרף על טענתו כי הודאותיו הוצאו ממנו בניגוד לדין - טענה המוציאה, כאמור, את טענת המשא ומתן להיותו עד מדינה - ישמע בית-המשפט ראיות ויכריע כאשר יכריע. אולם לא שמעתי עד הנה כי טיעוניו של נאשם כי הודאה הוצאה ממנו שלא-כדין - טענה המוכחשת בידי התביעה - היא לעצמה יש בה כדי להשמיט את הקרקע מתחת לאמור בהודאה. אשר להילכת זאדה (בש"פ 8087/95, טרם פורסם), לא מצאתי כיצד יש בהלכה זו כדי להיות לעזר לאשרף. אין לי אלא להסכים לדבריו של סגן הנשיא ברנר, כי במקום בו מוכח על-פני הדברים שהודאתו של נאשם ניתנה בניגוד לדין, כי-אז ראוי לשקול סיכויי הרשעה המיוסדת על אותה הודאה. לא כן הדבר בענייננו, שדברי אשרף מוכחשים מכל וכל. אשר לטענת עורך-דין קמר כי הודאתו של אשרף ניתנה תוך כדי משא-ומתן לקראת כריתתו של הסכם עד-מדינה, או על-פי הסכם מכללא בין המשטרה לבין אשרף כי ישמש עד מדינה: בית-משפט קמא דחה טיעונים אלה ואני מסכים עם הנמקתו במלואה. עיינתי בכתובים ונמצאתי למד כי היה זה אשרף שביקש להיות עד מדינה, בהגיעו לכלל מסקנה כי דודיו הפילו אותו בפח. אכן, לא נמצאה לי תשתית ראויה לטיעונו של אשרף כי נכרת הסכם מכללא בינו לבין המשטרה או כי הודה באשר הודה והפליל את אשר הפליל תוך ניהול משא ומתן להיותו עד מדינה. אשרף היה שותף ראשי למעשה הרצח, הגם שלא הוא הטביע במו-ידיו את דודתו אמאל. כנגד אשרף עומדת חזקת מסוכנות - היש צורך להאריך דברים על כך? - וחזקה זו לא עלה בידי אשרף לסותרה. אין לי אלא להסכים לדבריה של השופטת ביניש בבש"פ 2646/97 - עודה (טרם פורסם) - כי רק במקרים חריגים, נדירים ויוצאי דופן ישוחרר ממעצר מי שעומד לדין בעבירת רצח ונמצאו ראיות לכאורה להוכחת אשמתו זו. אם כך ככלל, לא כל שכן שקיים חשש כבד להימלטותו של אשרף מן הדין. אני מחליט לדחות את עררו של אשרף. אשר לעררו של הסב. אני דוחה את טענתו של עורך-דין בר-חיים כי אין ראיות לכאורה המסבכות את הסב במעשה השידול לרצח. אשרף מדבר מפורשות על כך שהסב שידל את בניו לרצוח את אמאל, ומשנמצא לנו כי אשרף אינו בבחינת עד מדינה, אף אין דבריו נדרשים לסיוע. אשר לטענתו של עורך-דין בר חיים כי עלי וסלאח החליטו ממילא לרצוח את אחותם אמאל, וכי מטעם זה אין לראות את הסב כמשדל, טענה זו תתברר לאשורה במשפט. לעת הזו די בדבריו של הסב ובעובדה כי בניו רצחו את אמאל, כל אחד מהם בדרכו וכחלקו. משנמצאו ראיות לכאורה לסיבוכו של הסב במעשה הרצח, הוכחה לכאורה עילת מעצר. השאלה אינה אלא אם ראוי להורות על חלופת מעצר. לעניין זה הצביע עורך-דין בר-חיים על חולייו הקשים של הסב, על היותו כבן שמונים שנה, ועל-כך שבנסיבות העניין אין עולה ממנו חזקת מסוכנות או חשש השפעה על עדים. אין ספק כי כל השיקולים שהעלינו באשר לאשרף נכונים, בעיקרם, באשר לסב. השאלה הינה, איפוא, אם עניינו של הסב מביא עצמו במסגרת אותם חריגים מיוחדים ויוצאי-דופן שבהם ישוחרר אדם בערובה הגם שעומד הוא לדין באשמת רצח. בעניין זה הביא עורך-דין בר-חיים בפני את החלטתו של בית-המשפט בבש"פ 5222/97 - פטשניק , בו שוחרר בערובה אדם כבן תשעים (או כבן שמונים וחמש) שהואשם ברצח אישתו (שהיתה בעת מעשה כבת שמונים ושלוש שנים) תוך כדי מריבה ביניהם, ולהחלטה בבש"פ 2646/97 - עודה , בה שוחררה בערבות אישה שהואשמה בקשירה קשר לביצוע פשע וברצח. אינני מסכים לטענה זו. לא אפרט את ההבדלים בין אותם שני עניינים לבין ענייננו-שלנו, ואספק עצמי באומרי כי לא הרי ענייננו כהרי אותם עניינים. אכן, אין זה מעשה שבכל יום שאדם כבן שמונים ייכנס למעצר עד תום ההליכים. אך גם זו אמת, שאין זה מעשה שבכל יום שאדם בן שמונים עומד לדין בגין שידול לרצח. אפשר בהמשך ההליכים יהיה מקום לשיחרורו של הסב בערובה - לא אמרתי אלא אפשר יהיה מקום לשקול - אך לעת הזו אינני מוצא הצדק לכך. אני דוחה איפוא את עררו של הסב. עורך-דין בר-חיים הוסיף וקבל לפני כי למרות הוראות שניתנו לא הומצאו פרטים לבית-המשפט על מצב בריאותו של הסב החולה. לטענה זו לא שמעתי תשובה מפי באת-כוח המדינה. אני מורה, איפוא, את המשטרה כי תמלא אחר הצו שנתן הנשיא זילר לעניין בדיקת מצב בריאותו של הסב ואודות דיווח על מצב בריאותו. אשר לעלי ולסלאח, אין צורך להרבות מלים. אשרף מסבך אותם בעבירת הרצח באורח ברור. הוכחה לכאורה עילה למעצר, ובנסיבות העניין אין מקום להורות על חלופת מעצר. אני מחליט איפוא לדחות גם את ערריהם של עלי ושל סלאח. סוף דבר: אני מחליט לדחות את כל העררים שלפני, והם ערריהם של אשרף, של הסב, של עלי ושל סלאח. היום, ב' בחשוון תשנ"ח (2.11.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062940. G01

[ "ש 1432/97", "ש 1413/97" ]

5,924

1,716

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 7216/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה עוררים : 1. אחמד עווד 2. רמי לחאם 3. לואי סעיד ע"י ב"כ עו"ד א. שאמא נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר ובקשה לעיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 7.12.97 בב"ש 2247/97 שניתנה על ידי כבוד השופט י' גלין החלטה הערר והבקשה לעיכוב הפקדת המזומנים יידונו כאחד ביום 16.12.97 בשעה 09:00. ניתנה היום, י' בכסלו התשנ"ח (9.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97072160. J02

[ "ש 2247/97" ]

5,926

6,466

ב בית המשפט העליון בש"פ 7216/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העורר ים : 1 . אחמד עווד 2. רמי בן סהיל לחאם 3. לואי בן באסם סעיד נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר ובקשה לעיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 7.12.97 בב"ש 2247/97 שניתנה על ידי כבוד השופט י' גלין החלטה העוררים, ילידי 76, 78, 79, הואשמו בשוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. הם הודו במעשים הנזכרים בכתב האישום, אלא שלטענת באת כוחם אין מעשים אלא מהווים את העבירות המיוחסות להם. בית המשפט המחוזי מצא כי קיימת עילת מעצר, ועל כך אין מחלוקת, וכי יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתם. עם זאת, קבע בית המשפט חלופת מעצר שעל תנאיה הוגש ערר זה על ידי העוררים. הערר מופנה כנגד הפקדת מזומנים בסך 20,000 ש"ח לכל עורר ועל "מעצר הבית" המלא שהוטל עליהם. הבקשה היא להפחית את הסכום ולהסתפק ב"מעצר בית לילי" בלבד. אין ממש בערר. חסד עשה בית המשפט עם העוררים ששחררם ממעצר בתנאים. צעירים חמומי מוח החוברים יחד להפיל חיתתם על אזרחים שלווים, מהווים סכנה לציבור. הם נסעו מירושלים לתל-אביב בכוונה תחילה לבצע את המעשים שביצעו, נכנסו למכון ליווי, דרשו וקיבלו מעובדי המכון סכומי כסף שניתנו להם שלא מרצון עובדי המכון, אלא מחמת אלימותם של העוררים. התנאים שהותנו הם סבירים, ואין מקום להתערב בהם. ניתנת בזה ארכה של 48 שעות למלא אחר התנאים הכספיים, אם עדיין לא מולאו. - ניתנה היום, י"ז בכסלו התשנ"ח (16.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97072160. J03

[ "ש 2247/97" ]

5,927

1,717

בית המשפט העליון בירושלים ב"שפ 97 / 1012 בפני: כבוד השופט י' קדמי העורר: מבורך (חני) ג'רבי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.2.97 בב"ש 87/97 שניתנה על ידי כבוד השופט ש. ברלינר החלטה על פי בקשת בא כוח העורר, הערר שהוגש בבש"פ 1012/97 ימחק; והמזכירות תביא דבר מחיקתו לידיעת בעלי הדין לאלתר. ניתנה היום, ט' באדר א' תשנ"ז (16.2.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010120. H02

[ "ש 87/97" ]

5,928

1,718

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 7444 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: חי ש מש נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו בתיקים פליליים 8358/95+2330/96, מיום 17.10.96, שניתן על ידי כבוד השופט ראובן זיו תאריך הישיבה: כ' באדר א' התשנ"ז (27.2.97) בשם המערער: עו"ד אורי רון בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל החלטה במסגרת הליכים שקדמו להקראה, ביקש השופט להבטיח התייצבות המערער לדין. לטענת המערער גילה השופט, במסגרת הליכים אלה, גישה עויינת כלפיו, תוך שגיבש לעצמו חוסר אמון במערער. מחוסר אמון זה לא יוכל השופט להשתחרר במהלך המשפט - המבוסס על אמון בגירסת המערער - ועל כן מן הראוי שהשופט יפסול עצמו. משסירב השופט לכך, הוגש הערעור שלפני. דין הערעור להידחות. לא נתקיימה בעניין שלפנינו כל עילה לפסילת השופט. בין אם השופט צדק בהחלטותיו ובין אם טעה בהן - ועניין זה אינו בסיס לפסילת שופט - אין דבר בהתנהגותו שיצביע על דעה קדומה כנגד המערער. מטעם זה דין הערעור להידחות. ניתן היום, כ' באדר א' התשנ"ז (27.2.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074440. A03 דז/

[ "ע\"פ 96" ]

5,929

1,719

בבית המשפט העליון בג"ץ 4561/97 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. מוניר מחמוד ע/קחמן עבושי 2. הוועד הציבורי נגד עינויים נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. שירות הבטחון הכללי בקשה למחיקת עתירה בשם המבקשים: עו"ד ל. צמל החלטה אני מוחקת את העתירה כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"ט בתמוז תשנ"ז (24.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045610. Q02

[ "בג\"ץ 4561/97" ]

5,930

1,720

בית המשפט העליון בירושלים ע"פ 97 / 1387 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המבקש: שמיס עבדאללה נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין החלטה הכלל הוא כי ערעור שהוגש אינו מעכב את ביצועו של גזר-דין. בנסיבות העינין לא מצאתי מקום לסטות מכלל זה ולעכב את ביצועו של גזר הדין, לפיו, בין היתר, נפסל רשיון הנהיגה של המבקש למשך שנה. המזכירות תקבע את הדיון בערעור לא יאוחר מתאריך 1.6.1997. ניתנה היום כג אדר א תשנ"ז (2.3.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013870. L01

[ "ע\"פ 97" ]

5,931

10,690

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1387/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' זמיר המערער ים : שמיס עבדאללה ואח' נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.2.97 בת"פ 521/95 שניתן על ידי כבוד השופטת ע. קפלן-הגלר תאריך הישיבה: י"א באייר תשנ"ז (18.5.97) בשם המערערים: עו"ד ח' כבוב; עו"ד ד' יפתח בשם המשיבה: עו"ד מ' שילה פסק-דין בא כוח המערער חזר בו מהערעור על ההרשעה. כמוסכם על באי כוח הצדדים יתקבל הערעור על העונש, במובן זה שפסילת המערער בפועל מהחזיק רשיון נהיגה תעמוד על שלושה חודשים החל ב- 23.2.97. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. ניתן היום, י"א באייר תשנ"ז (18.5.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013870. D02

[ "ע\"פ 1387/97" ]

5,932

1,723

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1236/92 ע"א 1397/92 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט צ' א' טל כבוד השופט י' טירקל ע"א 1362/92 המערערים: 1. משה דוד לוי 2. שאול בן אפרתי מזרחי נ ג ד המשיבים: 1. וואקף חסן אלחוסייני 2. אחמד נרווס בן פאוזי דרוויש 3. רשיד בן פאוזי דרויס אחין אלחוסייני 4. מברור בת פאוזי דרויש אמין אלחוסיני 5. עאליה בת פאוזי דרויש אמין אלחוסיני 6. הודא מנזומה בת פאוזי דרויש אמין אלחוסיני 7. עזבון נרמיאן בת פאוזי דרויש אמין אלחוסיני 8. עאדל דרויש אלחוסיני ע"א 1397/92 המערערים: 1. אחמד נוורס בן פאוזי דרויש אמין אלחוסיני 2. רשיד בן פאוזי דרויש אמין אלחוסיני 3. מברורה בת פאוזי דרויש אלחוסיני 4. עאליה בת פאוזי דרויש אמין אלחוסיני 5. הודא-מנזומה בת פאוזי דרויש אמין אלחוסיני 6. עזבון נרמיאן בת פאוזי דרויש אמין אלחוסיני נ ג ד המשיבים: 1. וואקף חסן אלחוסיני 2. עאדל דרויש אלחוסיני 3. משה דוד לוי 4. שאול בן אפרתי מזרחי תאריך הישיבה: ב' בסיוון תשנ"ו (20.5.96) בשם המערערים בע"א 1236/92: עו"ד עמיהוד בן יאיר בשם משיב מס' 1 בע"א 1236/92: עו"ד איתן גבע בשם משיבים מס' 2-7 בע"א 1236/92: עו"ד אילתה זיסקינד פ ס ק - ד י ן השופט י' טירקל : לפנינו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ד. דורנר), מיום 3.2.92, לפיו התקבלה תביעתו של המשיב מס' 1 (להלן "הוקף"), בוטל הרישום המחודש של החלקה, שעליה נסב הדיון, והוצהר שהוא הבעלים שלה. רקע 1. אקדים ואומר, לצורך שרטוט כללי של קווי המחלוקת, כי תמצית טיעוניו של הוקף היא שהחלקה הוקדשה לו לפני יותר ממאתים שנים, על פי שטר הקדש שנערך על ידי חאג' חסן אפנדי (חוסיני) (אל-סיד) (להלן - "המקדיש") - שהיה "מופתי החנפים בירושלים וקאימקם הנקיב של העדה הכבודה כיום ושייך החרם הקדוש" - ואושר על ידי בית הדין השרעי בירושלים בשנת 1211 (בפסק הדין נכתב מלכתחילה "להג'רה", אולם בהחלטה מתקנת נמחקה המילה), שהיא שנת 1795 ללוח הגריגוריאני. לעומתו סומכים המערערים, בראש ובראשונה, על קושאן תורכי (להלן - "הקושאן"), לפיו רכש פאוזי דרויש אמין אלחוסייני (להלן - "פאוזי") חלקה בכפר א-טור, המכונה "כרם אלסייד", שתוארה בקושאן (להלן - "החלקה"), בשנת 1335 למנין המאלי, אשר, לפי גרסת המערערים, היא שנת 1917 (ולפי המקור שעליו סמכו - שנת 1918-1917), ולפי גרסת הוקף היא שנת 1919. האיזור שבו מצויה החלקה הוא הכפר א-טור שבהר הזיתים. אין מסמכים נוספים - ומכל מקום, לא הוגשו - לגבי התקופה שבין 1795 לבין 1919-1917. 2. ביום 2.8.72 נכרת חוזה באיסטנבול בין המערער מס' 1 (להלן - "לוי") והמערער מס' 2 (להלן - "מזרחי") - שהם המערערים בע"א 1236/92 -לבין הגב' פיקריה (להלן "פיקריה"), אלמנתו של פאוזי, לפיו מכרה להם פיקריה את החלקה. כמו כן חתמה להם על יפוי כוח בלתי חוזר להעביר את רישום החלקה על שמם בספרי המקרקעין. בחודש ספטמבר 1972 הגיש לוי, בשמה של פיקריה, בקשה לחידוש רישום החלקה על שמו של פאוזי. הבקשה הוגשה משום שספר המקרקעין שבו היתה החלקה רשומה נשרף. ביום 14.12.72 ניתן צו לחידוש הרישום. במקביל, ביום 5.12.72, עתרו לוי ומזרחי לבית המשפט המחוזי בירושלים, על דרך של המרצת פתיחה, בשמה של פיקריה, נגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים, להצהיר שפיקריה היא "הבעלים של הנכס - - והזכאית הבלעדית ללא הגבלה בדין לזכויות בעלה המנוח". (להלן - "התובענה הראשונה"). בשנת 1973 צורפו הוקף ועאדל דרויש אלחוסיני (להלן - "עאדל") - שהוא המשיב מס' 8 בע"א 1236/92 והמשיב מס' 2 בע"א 1397/92, שנפטר במהלך הדיון בערעור והוחלף על ידי בתו - כמשיבים נוספים. פסק הדין בתובענה הראשונה 3. בית המשפט המחוזי (כב' השופט י. חג' יחיא), בפסק דינו מיום 20.6.82, קבע שלא עלה בידי פיקריה להוכיח שרכשה זכויות בעלות בחלקה על פי יפוי כוח מפאוזי. עוד קבע ש"לא רכשה כל זכויות בעלות שהן בנכס, כאלמנתו של המנוח אחרי פטירתו ולא ירשה בנכסיו כל חלק" וכי "חזקתה לא היתה מושלמת ורצופה". לפיכך דחה את התובענה הראשונה. אשר לזכויותיהם של הוקף ושל עאדל - שאף הם טענו לזכויות בעלות בחלקה ציין ש"הצליחו - - להביא - - - ראיות ומסמכים שיש בהם כדי להטיל דופי ולעורר חשד רציני בכשרותו ובתקפותו של הקושאן התורכי" (להלן - "הקושאן"; שהוא המסמך העיקרי שעל פיו חודש רישום החלקה על שם פאוזי - י.ט.) "ובסופו של דבר, לפגום בנכונות בעלותו של המנוח פאוזי אלחוסיני על הנכס, בצורה רצינית ביותר". אולם, "טענותיהם - - - צריכות להתברר במסגרת תובענה לביטולו של הרישום, לקביעת הבעלים הנכון והחוקי של הנכס ע"י מתן הצהרה מתאימה נגד כל הצדדים שהענין הנ"ל מחייב את צירופם להליך כזה לכשיוגש". 4. בית המשפט העליון (מפי כב' השופט א' חלימה), בפסק דינו מיום 25.2.85, דחה את ערעורה של פיקריה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. צוין כי, לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, נשאר רישום החלקה על שמו של פאוזי ועל הוקף ועאדל לפנות לבית משפט מוסמך על מנת לבטלו, "ועל הפנייה זו אין לפנינו השגה". התובענה השניה 5. בעקבות פסק הדין האחרון הגיש הוקף - שהוא המשיב מס' 1 בע"א 1236/92 ובע"א 1397/92 - תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, נגד יורשיו של פאוזי (להלן - "יורשי פאוזי") - שהם המשיבים מס' 2 - 7 בע"א 1236/92 והמערערים בע"א 1397/92 - ונגד עאדל הנזכר, לבטל את הרישום על שם פאוזי, שחודש כאמור, וכן להצהיר שהוקף הוא הבעלים של החלקה. לוי ומזרחי צורפו כנתבעים לפי בקשתם. (להלן - "התובענה השניה"). פסק הדין בתובענה השניה 6. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' דורנר), בפסק דינו מיום 3.2.92, קבע כי מתוך דברי בית המשפט המחוזי בפסק דינו בתובענה הראשונה - לפיהם מתעורר "חשד רציני בכשרותו ובתקפותו של הקושאן התורכי" - "עולה ממצא פוזיטיבי, שלפיו אין לקושאן ערך ראייתי מספיק". עם זאת, חזר ובדק את השאלה, לפי הראיות והטענות שהובאו לפניו, והגיע למסקנה ש"הקושאן אינו אמין, ויש אפוא לבטל את חידוש הרישום על פיו". בעקבות פסק הדין בתובענה הראשונה ולפי המסקנה האמורה, קבע כי לפיקריה, יורשי פאוזי ולוי ומזרחי אין זכויות בחלקה. 7. אשר לזכויותיו של הוקף בחלקה קבע בית המשפט המחוזי כי אלה "מושתתות על שלושה: (א) שטר הקדש; (ב) תוכנית החלקה שנערכה לצורכי רישום בשנת 1929 (להלן: התוכנית); (ג) ראיות על החזקת הוואקף בחלקה". כן סבר שהיה על הוקף לצרף את המדינה כבעל דין, דבר שלא עשה, ולפיכך כוחו של פסק הדין הוא כלפי הצדדים המתדיינים בלבד. אחרי בחינת שלושת היסודות הנזכרים הגיע למסקנה שכל אלה "מוכיחים בהצטרפם זה לזה את זכותו של הוואקף על החלקה כלפי הצדדים בתיק זה". לפיכך הורה, כאמור, לבטל את הרישום המחודש והצהיר כי הוקף הוא בעל הזכויות בחלקה "כלפי הצדדים בהתדיינות זאת". הדיון בהשגות 8. לוי ומזרחי, בע"א 1236/92, וכן יורשי פאוזי, בע"א 1397/92, השיגו על כל מסקנותיו של בית המשפט המחוזי בפסק דינו בתובענה השניה. אעמוד להלן על שלוש מטענותיהם העיקריות של המערערים, שדי בהכרעתן כדי לפסוק בערעורים שלפנינו: א) הקושאן אמין וניתן היה לחדש את הרישום על פיו; ב) לא ניתן היה להקדיש את החלקה הואיל והיא קרקע מסוג מירי; ג) אין זהות בין הקרקע שהוקדשה לבין החלקה. הקושאן 9. בית המשפט המחוזי השתית את מסקנתו כי הקושאן אינו אמין על שתי קביעות בחוות דעתו של מומחה שמינה, חירם דנין: הראשונה - כי הרישום התורכי שבקושאן, לאמור - "מספר 1 מארת 326 דאימי", מתייחס למגרש אחר, שעליו חנות בעיר העתיקה בירושלים; השניה - כי תאריך העסקה המצוין בקושאן, הנחזה כמשקף רישום בפנקסי המקרקעין התורכיים, הוא תאריך ה"מקביל ליום 1.1.1919, כלומר שנתיים אחרי כיבוש ירושלים על ידי הבריטים". הפגם ברישום החלקה בקושאן, בצרוף התמיהה שמעלה העובדה שנערך, לכאורה, בתקופה שבה לא פעלו עוד משרדי הטאבו התורכיים, שוללים ממסמך זה את ערכו הראייתי. 10. אפתח בפגם השני. המערערים טענו כי, לפי הספר TUTE R. C. , The Ottoman Laws with a commentary, , שבו נהגו בתי המשפט להשתמש במשך עשרות שנים לצורך השוואה בין לוחות השנים השונים, מקבילה שנת 1335 לספירת המאלי לשנים 1918-1917 ללוח הגרגוריאני. מכאן ניתן להסיק שהקושאן נערך בטרם תם השלטון התורכי בארץ ישראל. לעניין זה הוסיפו וטענו כי המומחה סמך על חוות דעתו של מומחה אחר, דר' חיים גרבר, שלא נחקר. טענה זאת יש בה, לכאורה, טעם אולם לא די בה כדי לקעקע את מסקנתו של בית המשפט המחוזי. כפי שציין בית המשפט לא השתית המומחה דנין את חוות דעתו בענין התאריכים על חוות דעתו של דר' גרבר, אלא על המקורות שהובאו בה, שנראו לו אמינים. לפיכך רשאי היה בית המשפט להעדיף את המקורות שנראו למומחה דנין על פני המקור שעליו סומכים המערערים. עוד קבע מומחה זה, אחרי שבדק את ספרי המקרקעין התורכיים, כי הרישום בהם נפסק כבר בשנת 1333 לספירת המאלי, דהיינו, לפני השנה שצויינה בקושאן. גם בכך מצא בית המשפט חיזוק למסקנתו. לכך ראוי להוסיף כי "הממשל הבריטי שהגיע לארץ עם הכיבוש בשנת 1918, מצא מצב של תוהו ובוהו במערכת מרשם המקרקעין. השלטונות התורכיים סגרו את משרדי הטאבו ונטלו אתם בנסיגתם מהארץ חלק גדול מפנקסי המקרקעין - - - על מנת להתגבר על החלל שנוצר, אסר תחילה השלטון הבריטי, בכרוז מיום 18 בנובמבר 1918, לבצע עיסקאות במקרקעין - - -". (עיין א' אייזנשטיין, יסודות והלכות בדיני מקרקעין , חלק ראשון, הוצאת בורסי תשנ"ה1995- , בעמ' 24). מצב זה, של "תוהו ובוהו", ששרר לפני הכיבוש, וכן סגירת המשרדים ונטילת הספרים, שגרמו להטלת איסור על עסקאות בתקופה שאחרי הכיבוש, מחזקים אף הם את הספקות. 11. אחרי דברים אלה אינני רואה צורך לעמוד על הטענה כי הרישום שבגוף הקושאן מתייחס לחלקה אחרת. לענין זה ראוי לציין כי לפי תיאור החלקה שבראש המסמך מדובר ב"פיסת קרקע כרם אלסייד", שהיא, לכאורה, החלקה שבה מדובר. אכן, אין לשלול מכל וכל את הטענה, שהעלה העד עו"ד דוד אטון, כי בעבודתו באגף המקרקעין נתקל בטעויות בקושאנים התורכיים. אולם, לעומתו העיד המומחה דנין, ש"כמעט שלא מצא ברישומים התורכיים שגיאות". גם כאן, רשאי היה בית המשפט להעדיף את עדותו של האחרון. 12. לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי במסקנתו. בדין ביטל את הרישום המחודש ובדין קבע שאין לפיקריה, ליורשי פאוזי, ללוי ומזרחי זכויות בחלקה. לא ניתן היה להקדיש את החלקה הואיל והיא קרקע מסוג מירי; 13. נשאלת השאלה אם קנה הוקף זכויות בחלקה מכח שטר ההקדש משנת 1795, שהוזכר לעיל, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. חוששני שבענין זה לא היתה תשתית מסקנותיו מבוססת די צרכה. המומחה דנין בדק ומצא כי הקרקעות הגובלות בחלקה הן מסוג מירי וחיווה דעתו שסביר שגם החלקה היא מאותו סוג (עיין בע"א 452/59 ג'ריס דאוד נ' חנה מוסה אל-שאער , פ"ד טו 1392, בעמ' 1395), אלא אם כן ניתן צו מלכותי שהפך אותה לקרקע מסוג מולכ. למאי נפקא מינה? שאם הקרקע היא מסוג מירי אי אפשר להקדישה וממילא לא היה הוקף יכול לזכות בה. זהו כלל עתיק יומין וכבר נאמר: "כלל ידוע הוא שקרקע מירי אי אפשר להקדיש בתור הקדש אמיתי. הקדש אמיתי אפשר לעשות רק קרקע מולכ. כדי להקדיש קרקע מירי בתור הקדש אמיתי , יש לקבל צו מיוחד מאת השולטן, שבו מעביר השולטן את הקרקע מסוג מירי לסוג מולכ" (מ' דוכן, דיני קרקעות במדינת ישראל , מהדורה שניה תשי"ג , בעמ' 63; וכן עיין א' בן-שמש, חוקי הקרקעות במדינת ישראל , הוצאת מסדה, תשי"ג , בעמ' 9, 32, 33; וכן ש' יהודה, דיני הסדר זכויות האחוזה בישראל , בעמ' 93). בית המשפט המחוזי סבר שאין באמור לעיל כדי להשמיט את הקרקע מתחת לטיעוניו של הוקף וזאת משלושה טעמים: א) "במקרה דנן סוג הקרקעות השכנות אינו מוכיח מהו סוג החלקה"; ב) "שטר ההקדש נערך לפני חקיקת חוק הקרקעות העותומני שחילק את הקרקעות לחמישה סוגים". ג) "אפילו סווג האזור השכן לחלקה כאדמת מירי, יש להניח שלחלקה מוקדשת ניתן סיווג המתאים לייעודה". 14. אשר לטעם הראשון והטעם השלישי, הרי משלא נסתרה חוות הדעת שהחלקה היא קרקע מסוג מירי, היה על הוקף להביא ראיות לכך שניתן צו מיוחד מאת השולטן ששינה את סיווג החלקה לקרקע מולכ. ראיה כזאת לא הובאה. לפיכך עומדת החלקה בחזקתה שהיא קרקע מסוג מירי ולא די בהנחה, שעליה התבסס בית המשפט המחוזי, "שלחלקה מוקדשת ניתן סיווג המתאים לייעודה" וכי "סביר שבית הדין השרעי אישר הענקה זו". (השווה ע"א 766/79 מגני (מרני) מיכה ואח' נ' האפוטרופוס הכללי ואח' פ"ד לה (4), 490). יתר על כן, במקרה הנדון הציג הוקף את שטר ההקדש, שהיה שמור בחזקתו משנת 1795, וכן הציג תכנית שנערכה לצרכי רישום החלקה בשנת 1929. סביר להניח - לפחות באותה רמה של סבירות - שאילו היה בידי הוקף מסמך המעיד על צו של השולטן בדבר שינוי הסיווג היה מציג אותו. לשון אחרת, אי הצגתו של מסמך כזה, או המנעות מלהביא ראיות שמסמך כזה היה קיים בזמן מן הזמנים, מעידה שלא היה קיים יותר משהיא מעידה על האפשרות שהיה קיים. ראוי לציין כי בית המשפט המחוזי מצא סימוכין לגישתו בדברי המומחה כי "ידוע לו שבהר הזיתים (שהקרקעות שם הן בדרך כלל מסוג מירי) מצויות גם קרקעות הרשומות על שם הקדשים או שהוקדשו וטרם נרשמו". אין באמירה כללית כזאת כדי לסתור את מסקנתו בדבר סיווגה של החלקה כקרקע מירי. גם הטעם השני - לפיו נערך שטר ההקדש לפני חקיקתו של חוק הקרקעות העותומני, ולפיכך אין ההגבלה הנזכרת מעלה או מורידה לגבי החלקה - אינו יכול לעמוד. כבר נאמר ש"סוגי הקרקעות משקפים את המצב, שהיה קיים במדינה העותומנית. קורותיהם נעוצים בדת האישלמית ובמנהגים קדומים. חוק-הקרקעות לא יצר סוגים חדשים, אלא הסתמך על אלה שהיו קבועים- ועומדים קודם-לכן" (א' בן-שמש, שם, בעמ' 27 וכן עיין במקורות שם). חוק הקרקעות העותומני נחקק בשנת 1858 ואילו שטר ההקדש נערך, כאמור, בשנת 1795, דהיינו, רק 63 שנים קודם לכן. מתקבל, אפוא, על הדעת שבזמן עריכתו היתה ההגבלה קיימת. אין זהות בין הקרקע שהוקדשה לבין החלקה 15. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, החלקה היא קרקע לא רשומה שלא ננקטו לגביה הליכי הסדר. בתקופה בה נערך שטר ההקדש לא היתה מוכרת שיטה מדויקת לזיהוי קרקעות. הגבולות שנרשמו בפנקסי המקרקעין נקבעו על פי שם המקום, סוג הקרקע ושמות השכנים. בית המשפט הטיל, אפוא, על המומחה לבדוק אם החלקה נכללת בשטר ההקדש והוא אכן קבע כן. מסקנתו התבססה בעיקר על הזהות בין שם המקום "כרם אלסייד", בקושאן ובשטר ההקדש, וכן בכינויו של המקדיש "אל-סייד". כמו כן סמך על תכנית החלקה שערך הוקף בשנת 1929, לפי דרישת השלטון המנדטורי, שעליה חתמו גם השכנים לחלקה, ועל נסחי רישום ומפות של המקרקעין השכנים. לא אכחד כי בלבי ספקות חמורים אם ניתן לשרטט את גבולותיה של החלקה "מארבעת רוחות השמיים" (כלשון ע"א 547/84 חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ נ' האפוטרופוס על נכסי נפקדים , לא פורסם. פורסם בתקדין עליון 88 (2), 745), על פי לשונו הנמלצת ועתירת הפרטים של שטר ההקדש, המפרט נכסים מנכסים שונים שהמקדיש הקדיש חלקים מתוכם. כבר נאמר ש"כלל נקוט בידי בית משפט זה, הוא: מי שמסתמך על שטר-רישום שאין גבולותיו מאומתים על ידי מפת מדידה; חייב לשכנע את בית המשפט, שאותו שטר אכן חובק בתוך גבולותיו את הקרקע שבסכסוך". (ע"א 547/84 הנ"ל והמקורות שם). ומי לידינו יתקע שתכנית ששורטטה 134 שנים לאחר מכן מבטאת אל נכון את כוונותיו של המקדיש?! ואף על פי כן, בנסיבות הענין, על פי הראיות ועל פי חוות דעתו של המומחה, רשאי היה בית המשפט המחוזי לקבוע מה שקבע. לא משום שראיות אלה הן ראיות ניצחות, אלא משום שלא קועקעו ומשום שלא הובאו ראיות לסתור טובות מהן. כאן יש להעיר שאין בפסק הדין התיחסות לכך שעל פי שטר ההקדש הוקדשו רק שני שלישים מהחלקה, שלא הוגדרו. סיכום 16. נמצא שאין בקושאן כח לתת בידי המערערים, או מי מהם, זכויות בחלקה ולפיכך דין ערעוריהם, ככל שענינם ביטולו של חידוש הרישום, להדחות. כן יש לדחות את הערעורים ככל שענינם זהויה של החלקה עם החלקה שהוקדשה בשטר ההקדש. המערערים או מי מהם אינם, אפוא, הבעלים של החלקה. מאידך גיסא, לא עלה בידי הוקף להוכיח כי המקדיש היה רשאי להקדיש לוקף את החלקה, שהיתה מסוג מירי. ממילא לא עלה בידיו להניח תשתית עובדתית מספקת לטענתו שזכה בבעלות בחלקה מכח שטר ההקדש. לפיכך יש לקבל את הערעורים בענין זה ולבטל את ההצהרה שניתנה. מכיוון שנדחו התביעות ההדדיות של בעלי הדין לבעלות בחלקה, נותרת, אפוא, שאלת הבעלות סתומה. תוצאה זאת אינה מניחה את דעתי, אולם במסגרת ההליכים, כפי שקבעו אותם בעלי הדין בכתבי טענותיהם, סבורני שהיא בלתי נמנעת. ראוי לציין כי בהליך שלפנינו לא צורפו יורשיו של המקדיש - אם הם ידועים - וכן המדינה, כבעלי דין. לפיכך לא ניתן לדון כאן בזכויותיהם בחלקה (לענין זכותה של המדינה עיין בסעיף 22 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט - 1969). 17. לפיכך אני מציע כי ערעוריהם של המערערים על ביטול הרישום המחודש ידחו וכי הערעורים יתקבלו במובן זה שההצהרה על בעלותו של הוקף בחלקה תבוטל. בנסיבות הענין לא יפסקו הוצאות. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט צ' א' טל : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' טירקל. ניתן היום, ז' בניסן תשנ"ז (14.4.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט /מפ - 123692

[ "ע\"א 1236/92", "ע\"א 1397/92", "ע\"א 1362/92", "בע\"א 1236/92", "בע\"א 1397/92", "בע\"א 452/59", "ע\"א 766/79", "ע\"א 547/84" ]

5,937

1,725

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 7486 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר המערער : איימן ע'רוף נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.9.96 בת.פ . 92/96 שניתן על ידי כבוד השופט צ. כהן תאריך הישיבה: כ"ה באדר ב' תשנ"ז (3.4.97) בשם המערער : עו"ד גלעד ירון בשם המשיב ה: עו"ד מו ר-אל פסק-דין שקלנו את טענותיו של בא כוח המערער, ולא ראינו מקום להעתר לערעור. אפשר שהיה מקום להקל במידת מה בעונש, בהתחשב ברקע למעשה ובתוצאותיו שאינן חמורות במיוחד. אולם בסופו של דבר אין לומר כי העונש כה מופרז בחומרתו עד שיחייב את התערבותנו. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ה באדר ב' תשנ"ז (3.4.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074860. D01

[ "ע\"פ 96" ]

5,941

1,727

ב בית המשפט העליון בירושלים ע"א 6490/97 - ג' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשים : 1. איאד אחמד אלחג' 2. סיעת החזית הדמוקרטית לשלום ולשויון נגד המשיבים : 1. סמיר אבו עקל 2. ניקולא יאור 3. מוופק בסל 4. משרד הפנים-הממונה על מחוז הצפון בקשה לעכוב ביצוע פסק דין החלטה מאחר וחלפו מספר שבועות מאז פסק הדין ועד היום ובית המשפט המחוזי סרב לעכב ביצועו, לא ברור מה המצב נכון לרגע זה והאם בוצעו חלופין לפי הסכם הרוטציה. על כל פנים, העניין דחוף. מצד אחד, עכוב בצוע פסק הדין ישמוט את הקרקע מתחת לערעור ומצד שני, מתן צו לעכוב בצוע ישים לאל את פסק הדין וכל זאת משום שהבחירות הבאות צפויות ב- 11/98 ובדרך רגילה עלול הערעור להשמע לאחר מועד זה. לפיכך מורה אני כי הבקשה לעכוב והערעור עצמו יישמעו ביום 25.12.97 בשעה 9:00. ניתנה היום, י"ז בכסלו התשנ"ח (16.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97064900. J01

[ "ע\"א 6490/97" ]

5,944

30,079

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6490/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר המערערים : 1. איאד אחמד אלחאג' 2. סיעת החזית הדמוקרטית לשלום ולשויון נגד המשיבים : 1. סמיר אבו-עקל 2. ניקולא אמין יאור 3. מואפק חנא בסל 4. משרד הפנים - הממונה על מחוז הצפון ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.10.97 בה.פ. 30196/96 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' וסרקרוג תאריך הישיבה: כ"ו בכסלו תשנ"ח (25.12.97) בשם המערערים : עו"ד נאהדה שחאדה בשם המשיבים 2-1: עו"ד זכי כמאל , עו"ד עודה טועמה בשם המשיב 4: עו"ד נורית ישראלי פסק-דין הוחלט לקבל את הערעור, לבטל את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ולדחות את תביעתם של המשיבים מס' 1 ו2- (המבקשים בבית-המשפט המחוזי) למתן פסק-דין מצהיר. לא יהיה צו להוצאות. נימוקינו להחלטתנו יינתנו בנפרד. ניתן היום, י' בטבת תשנ"ח (8.1.98) נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97064900. G02

[ "ע\"א 6490/97" ]

5,945

53,492

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6490/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר המערערים : 1. איאד אחמד אלחג' 2. סיעת החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון נגד המשיבים : 1. סמיר אבו עקל 2. ניקולא יאור 3. מופאק חנא בסל 4. משרד הפנים ערר על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.10.97 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' וסרקרוג תאריך הישיבה: כ"ו בכסלו תשנ"ח (25.12.97) בשם המערערים : עו"ד נאהדה שחאדה בשם המשיבים 1-2: עו"ד כמאל זכי: עו"ד טועמה עודה בשם המשיב 4: עו"ד נורית ישראלי פסק-דין השופט י' זמיר : 1. מה דינה של החלטה, שנתקבלה בסניף של מפלגה, בדבר רוטציה בין מועמדים בבחירות לרשות מקומית: האם נודע להחלטה כזאת תוקף של הסכם משפטי? העובדות 2. הבחירות למועצה המקומית בכפר יסיף היו אמורות להיערך ביום 2.11.93. ביום 13.9.93 קיימה סיעת החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון בכפר יסיף (להלן - הסיעה) בחירות מקדימות (פריימריס) לבחירת המועמדים מטעם הסיעה בבחירות למועצה המקומית. התוצאות שנתקבלו בבחירות המקדימות היו שנויות במחלוקת בקרב הסיעה. לפיכך התכנסה מזכירות הסיעה ובחרה "צוות בחירות" כדי שידון ויחליט בשני נושאים: ראשית, הצעה לשינוי סדר המועמדים ברשימת הסיעה בבחירות למועצה המקומית; שנית, הצעה לרוטציה בין מועמדי הסיעה למועצה המקומית. ההצעה לשינוי בסדר המועמדים ברשימה נתקבלה בישיבה של "צוות הבחירות" בהחלטה ברוב של עשרים ושנים חברים נגד שלושה חברים. לפי החלטה זאת, המשיב 2, שזכה בבחירות המקדימות במקום הראשון, ירד למקום הרביעי ברשימת המועמדים; המערער 1, שבבחירות המקדימות הגיע למקום השני, עלה למקום הראשון ברשימת המועמדים; והמשיב 3, שהגיע בבחירות המקדימות למקום החמישי, עלה למקום השני ברשימת המועמדים. גם ההצעה בדבר רוטציה נתקבלה כהחלטה ברוב של תשעה עשר חברים נגד ששה חברים (להלן - החלטת הרוטציה). תוצאות ההצבעה נרשמו בפרוטוקול של אותה ישיבה. מעבר לרישום בפרוטוקול, לא נערך כל מסמך בכתב, ואף לא גובש הסכם בעל-פה. יתירה מזאת. באותה ישיבה הוחלט כי יש לשמור את החלטת הרוטציה בסוד. אף-על-פי כן, יום אחד לפני יום הבחירות למועצה המקומית פורסם בכפר יסיף כרוז, המציין את שמות המועמדים מטעם הסיעה, ומוסיף דברים בעניין הרוטציה, כדלקמן: "אנו החלטנו לנקוט בדרך הרוטציה בקדנציה שתתחיל לאחר הבחירות ביום 2.11.93, ועל כן אלה שייבחרו יחלקו את תקופת הכהונה עם המועמדים שלאחריהם ברשימה. מטרתנו בכך אינה להעניק שובע לאגואיזם כפי שעשו אחרים בקדנציה היוצאת, אלא לבנות צוות רחב של מועמדים דבקים במטרה, אשר ישקדו על טובת כפרנו בכלל". בבחירות שנערכו זכתה הסיעה בשני מושבים במועצה המקומית. מושבים אלה אוישו, לפי הסדר שנקבע ברשימת המועמדים של הסיעה, על ידי המערער 1 והמשיב 3. 3. לאחר הבחירות למועצה המקומית נתגלעו חילוקי דעות ונתערערו היחסים בין החברים בסיעה. המשיב 1 והמשיב 2 (שהיו במקום השלישי ובמקום הרביעי ברשימת המועמדים של הסיעה בבחירות למועצה המקומית) והמשיב 3 (שהיה במקום השני ברשימת המועמדים) החלו לנהל פעילות פוליטית, בנפרד מן הפעילות של הסיעה, אם כי, לטענתם, במסגרת המפלגה. לאחר זמן הם הקימו סניף חדש של המפלגה בכפר יסיף, שכרו דירה לצורכי הסניף ונבחרו למזכירות הסניף. הסיעה, בתגובה, החליטה באסיפה כללית כי המשיבים 1, 2 ו3- פרשו מן הסיעה. המשיבים 1 ו2-, אף שלא נקטו כל פעולה נגד החלטה זאת, טוענים כי הם לא פרשו מן הסיעה, וכי להחלטת הסיעה אין תוקף כיוון שלא ניתנה להם הזדמנות, כנדרש בתקנון המפלגה, להשמיע טענותיהם. 4. כאשר נסתיימה מחצית הקדנציה של המועצה המקומית בכפר יסיף, פנו המשיבים 1 ו2- אל המערער 1 והמשיב 3 בדרישה שיתפטרו מחברותם במועצה המקומית, כדי שהמשיבים 1 ו2- יוכלו להתמנות במקומם כחברים במועצה המקומית. המשיב 3 הודיע שהוא מוכן להתפטר מן החברות במועצה המקומית, אם המערער 1 יתפטר אף הוא, ולאחר זמן (ביום 8.6.97) התפטר מן החברות במועצה המקומית, והמשיב 1 נתמנה במקומו. אולם המערער 1 פנה אל מזכירות הסיעה, והמזכירות החליטה לבטל את החלטת הרוטציה, מן הטעם שהמשיבים 1 ו2- פרשו מן הסיעה. אי לכך הודיע המערער 1 על סירובו להתפטר מן החברות במועצה המקומית. התביעה בבית המשפט המחוזי 5. ביום 18.11.96 הגישו המשיבים 1 ו2- תביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה. הם ביקשו שבית המשפט יצהיר כי החלטת הרוטציה היא הסכם תקף ומחייב ויצווה על המשיבים (בערעור זה: המערער 1 והמשיב 3) להתפטר מחברותם במועצה המקומית בהתאם להחלטת הרוטציה. כיוון שבמהלך ההתדיינות התפטר המשיב 3 מחברותו במועצה המקומית, הפך המשיב 3 למשיב פורמלי, והתביעה כוונה רק נגד המערער 1, שסירב להתפטר. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בדרך של המרצת פתיחה. הנתבעים (כיום - המערערים) טענו כי יש ללכת בדרך של תביעה רגילה. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה והסביר בפסק הדין מדוע ראוי לקיים את הדיון בדרך של המרצת פתיחה. עכשיו, בערעור, חוזרים המערערים וטוענים כי הדיון היה צריך להתנהל בדרך של תביעה רגילה. אך אין אנו רואים מקום להתערב בהחלטה של בית המשפט המחוזי בעניין זה. 6. בפסק הדין ציין בית המשפט המחוזי (השופטת ש' וסרקרוג) כי השאלה העיקרית היא, אם נכרת הסכם משפטי מחייב בעניין הרוטציה. אם התשובה שלילית, נשמטת הקרקע מתחת התביעה. אם התשובה חיובית, מתעוררות שאלות נוספות: מה הדין החל על הסכם כזה, האם אפשר להשתחרר מן ההסכם, ומה הסעד הראוי אם ההסכם הופר. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת הרוטציה יצרה הסכם משפטי. פרסום הכרוז, שהודיע לתושבי הכפר על הרוטציה, קיים את דרישת הפומביות והקנה תוקף להסכם. זהו הסכם פוליטי. על הסכם כזה לא חלים דיני החוזים הרגילים, אלא דיני המשפט הציבורי. לפי דינים אלה יש תוקף להסכם. אמנם הסיעה החליטה, כשהגיעה עת הרוטציה, לבטל את החלטת הרוטציה בטענה שהמשיבים 1 ו2- פרשו מן הסיעה. אולם הביטול אינו תופס, משום שלא ניתנה למשיבים 1 ו2- זכות הטעון, כנדרש לפי תקנון המפלגה. התוצאה היא, שהסכם הרוטציה עדיין קיים. הסעד הראוי איננו אכיפה של ההסכם, אלא הצהרה בלבד. בהתאם לכך נתן בית המשפט המחוזי פסק דין המצהיר כי הסכם הרוטציה תקף ומחייב. הערעור 7. המערער 1, שעל פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי היה אמור להתפטר מחברותו במועצה המקומית, והמערערת 2, הלא היא הסיעה, טוענים כי החלטת הרוטציה לא יצרה כל הסכם. אין היא אלא החלטה. לא זו בלבד: ההחלטה בוטלה לאחר זמן. גם אם החלטת הרוטציה יצרה הסכם, הרי זה הסכם פוליטי שאין לו תוקף משפטי. לחלופין, ההסכם נוגד את תקנת הציבור. אלה הטענות העיקריות של המערערים. המשיבים 1 ו2- טוענים כנגדם, בעיקר, שהחלטת הרוטציה יצרה הסכם משפטי, כפי שבית המשפט המחוזי פסק, ויש לקיים את ההסכם. היועץ המשפטי לממשלה, בשם משרד הפנים (המשיב 4), פתח והביע עמדה שלילית כלפי השיטה של הסכמי רוטציה בשלטון המקומי. הוא נמנע מלנקוט עמדה בשאלה אם השיטה של הסכמי רוטציה נוגדת את תקנת הציבור. גם אם השיטה אינה נוגדת את תקנת הציבור, יש לבחון כל הסכם כזה לגופו. מכל מקום אין זה ראוי שבית המשפט יתן סעד של אכיפה להסכמי רוטציה. במקרה שלפנינו, כיוון שבית המשפט המחוזי לא נתן סעד של אכיפה, האינטרס הציבורי, לדעת היועץ המשפטי לממשלה, בא על סיפוקו. לאחר ששמענו את טענות הצדדים, לא ראינו הצדקה להשהות את החלטתנו, כיוון שתקופת הכהונה של המועצה המקומית כבר לא היתה רחוקה מלהסתיים. לפיכך נתנו פסק דין ללא נימוקים. בפסק הדין קיבלנו את הערעור וביטלנו את פסק הדין של בית המשפט המחוזי. התוצאה היא שהתביעה למתן פסק דין, המצהיר שקיים הסכם רוטציה תקף ומחייב, נדחתה. להלן הנימוקים שלי לפסק הדין. הסכם פוליטי כהסכם משפטי 8. הסכם לרוטציה בין מועמדים לרשות מקומית, כמו הסכם לרוטציה בין מועמדים לכנסת, הוא הסכם פוליטי. האם הסכם פוליטי הוא הסכם משפטי? התשובה היא שהסכם פוליטי יכול להיות הסכם משפטי. ראו, לדוגמה, בג"ץ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה , פ"ד מה(1) 749. עם זאת, ברור שלא כל הסכם פוליטי הוא בהכרח גם הסכם משפטי. יש הסכמים מסוגים שונים שאינם הסכמים משפטיים: "השאלה אם מסמך מסויים הינו חוזה או הסכם ג'נטלמני תלויה, בראש ובראשונה, בכוונת הצדדים למסמך. אם הצדדים גמרו בדעתם ליצור חיובים משפטיים, המעניקים זכויות ומטילים חובות בתחום המשפט, הרי זה חוזה, ודיני החוזים חלים עליו. אם, לעומת זאת, לא היתה גמירת-דעת של הצדדים לחוזה ליצור חיובים משפטיים כאלה, אין זה חוזה אלא הסכם ג'נטלמני, ואין דיני החוזים חלים עליו". (ע"א 3833/93 לוין נ' לוין , פ"ד מח(2) 862, 869). הדברים חלים גם על הסכם פוליטי. במשפט ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה (לעיל) הובעה דעה (השופט ברק בעמ' 840-836 והשופט אלון בעמ' 784-778) כי הסכם פוליטי אינו נשלט במישרין על ידי דיני החוזים, ולכן אין לראות אותו כחוזה רגיל, אלא הוא נשלט על ידי המשפט הציבורי, ובהתאם יש לראות אותו כהסכם ציבורי. ראו גם בג"ץ 669/86 רובין נ' ברגר , פ"ד מא(1) 73, 77 (השופט ברק); בג"ץ 5364/94 ולנר נ' יושב-ראש מפלגת העבודה הישראלית , פ"ד מט(1) 758, 803 (המשנה לנשיא ברק). דומה שדעה זו עדיין לא נעשתה הלכה. לי יש דעה שונה. אני סבור שהסכם פוליטי דומה לחוזה מינהלי, כלומר, חוזה שרשות מינהלית עורכת בקשר למילוי תפקידה הציבורי. חוזה מינהלי נשלט על ידי דואליות נורמטיבית: מצד אחד חלים עליו דיני החוזים הרגילים, כפי שנקבעו בחוקי החוזים ובהלכות החוזים; מצד שני חלים עליו דינים מיוחדים שפותחו במסגרת המשפט הציבורי לצורכי החוזה המינהלי. כך, לדעתי, גם ההסכם הפוליטי: הסכם פוליטי הוא חוזה מעורב הכפוף הן לדיני החוזים הרגילים והן לדינים מיוחדים להסכמים פוליטיים. ראו י' זמיר, "חוזים פוליטיים", ספר לנדוי , כרך ב' (תשנ"ה), 779, 804-795. ראו גם ח' ה' כהן, "כיצד מרקדין לפני הכלה", משפט וממשל ג' (תשנ"ה) 321, 329; ג' שלו, "הסכמים פוליטיים", עיוני משפט טז (התשנ"ב) 215, 227-224; א' בנדור, "דינו של הסכם פוליטי", משפט וממשל ג (תשנ"ה) 297, 314. אולם לעניין הדרישה הבסיסית, שהצדדים גמרו בדעתם ליצור חיובים משפטיים, המעניקים זכויות ומטילים חובות בתחום המשפט, אין הבדל בין שתי הדעות. בין אם מדובר בחוזה מעורב הכפוף גם לדיני החוזים, ובין אם מדובר בהסכם פוליטי הכפוף רק למשפט הציבורי, ללא כוונת הצדדים ליצור יחסים משפטיים, אין ביניהם הסכם משפטי. ההבדל בין שתי הדעות הוא רק זה: שאם מדובר בהסכם הכפוף גם לדיני החוזים, נדרשת כוונה של הצדדים לכפוף עצמם גם לדיני החוזים הרגילים; ואילו אם מדובר בהסכם הכפוף רק למשפט הציבורי, נדרשת כוונה של הצדדים לכפוף עצמם למשפט הציבורי. הנה כך אמר השופט ברק בבג"ץ 669/86 רובין נ' ברגר , פ"ד מא(1) 73, 78-77, לגבי הסכמים שנערכו בין רשימות שהתמודדו בבחירות ללשכת עורכי הדין: "נוטה אני לדעה כי בהסכמים שלפנינו אין אותה גמירת דעת להתקשר בחוזה, כלומר במכשיר מתחום המשפט הפרטי... נראה לי כי גמירת הדעת הטיפוסית היתה, כי הצדדים רואים עצמם כעורכים הסכם שהמשפט הציבורי חל עליו... [הסכם זה] אף אם אין בו רצון לכרות חוזה מתחום המשפט הפרטי, יש בו רצון לעשות הסכם מתחום המשפט הציבורי". העיקר הוא, שיהיו צדדים להסכם, גם כשמדובר בהסכם פוליטי, ושתהיה לצדדים כוונה לעשות הסכם מתחום המשפט, ולו רק מתחום המשפט הציבורי. אפילו בהבטחה מינהלית, שאינה מגיעה כדי הסכם, אין היא מחייבת מבחינה משפטית אלא אם היא "הבטחה שניתנה על-ידי בעל שררה בגדר סמכותו החוקית בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי והצד השני מקבל אותה בצורה זאת": בג"ץ 135/75 סאי טקס בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה , פ"ד ל(1) 673, 676, השופט ברנזון. ראו גם, לאחרונה, ע"א 6620/93 עיריית רמת-גן נ' גולומב , פ"ד נא(2) 363, 373-370. קל וחומר שהסכם אינו מחייב מבחינה משפטית אלא אם נעשה, מצד הצדדים להסכם, בכוונה שיהיה לו תוקף משפטי. 9. אכן, יש הסכמים פוליטיים בהם ברור כי הצדדים התכוונו ליצור ביניהם יחסים משפטיים. אך יש גם הסכמים פוליטיים בהם ברור כי הצדדים לא התכוונו ליצור ביניהם יחסים משפטיים. בהסכמים כאלה, גם אם הצדדים ערכו את ההסכם בכובד ראש ובתום לב, והם מבקשים לקיים את ההסכם, אין הם רואים עצמם מחוייבים מבחינה משפטית, אין הם מתכוונים לחשוף עצמם לתביעות משפטיות ואין הם מעלים על הדעת שבית המשפט יחייב אותם, ולו רק בהצהרה, לקיים את ההסכם. כאלה הם, לדוגמה, הסכמים קואליציוניים בדבר מלחמה ושלום, דת ומדינה, מיזוג עדות או קידום חברתי. הצדדים להסכמים כאלה אינם מתכוונים לחייב עצמם, בדרך כלל, אלא במישור הציבורי ולא במישור המשפטי. לפיכך, כאשר הסכם פוליטי מוצג בפני בית המשפט, כבסיס לתביעה, ואחת היא אם התביעה היא לסעד של הצהרה או לסעד של אכיפה, שומה על בית המשפט לברר תחילה אם ההסכם הפוליטי הוא גם הסכם משפטי. 10. יש סוגים של הסכמים בהם קיים יסוד לספק אם הצדדים התכוונו לערוך ביניהם הסכם משפטי, לעתים עד כדי כך שיש מקום לחזקה, הניתנת לסתירה, כי הצדדים לא התכוונו לערוך ביניהם הסכם משפטי. כך, לדוגמה, הסכמים בקרב המשפחה. ראו ע"א 380/88 טוקאן נ' אלנששיבי , פ"ד מה(5) 410, 421. לדעתי, כך גם לגבי הסכמים פוליטיים. וכך הבעתי את דעתי במקום אחר: "ניתן להניח, כנקודת מוצא, כי סיעות פוליטיות שעורכות הסכם בענין פוליטי אינן מתכוונות לערוך הסכם בעל תוקף משפטי, שהפרתו תיצור עילת תביעה בבית משפט. לענין זה אחת היא אם מדובר בהסכם בין סיעות פוליטיות בכנסת, ברשות מקומית או בגוף ציבורי אחר. דומה כי נסיון החיים והשכל הישר מספיקים כדי לומר שחזקה משפטית היא, כי הסכם פוליטי כזה לא נועד להיות הסכם משפטי, אלא הצהרת כוונות בלבד, והטוען אחרת עליו הראיה... ברוח זאת ניתן להניח כי רוב ההסכמים הפוליטיים אינם הסכמים משפטיים. אין זה אומר שאין להם שום ערך או משקל. גם הסכמים כאלה, כמו הסכמים בתוך המשפחה, צריך לקיים. אך החובה לקיים הסכמים כאלה אינה חובה משפטית אלא חובה פוליטית, ציבורית או מוסרית, ולפיכך הסנקציה על הפרת ההסכם אינה משפטית". (י' זמיר, "חוזים פוליטיים", ספר לנדוי , כרך ב (תשכ"ה), 786-785). אני סבור שניתן לבסס דעה זאת, לא רק על נסיון החיים והשכל הישר, אף כי די בכך כדי לבסס חזקה משפטית, אלא גם על טעמים אחרים. ראשית, הדינמיקה והאתיקה של החיים הפוליטיים, האופי של הבטחות והתחייבויות במערכת הפוליטית, התנאים והאילוצים המשתנים חדשות לבקרים, כל אלה שונים מן הדפוס הרגיל ליחסים משפטיים, ולכן יש יסוד לחזקה כי הצדדים להסכמים פוליטיים לא התכוונו להכניס עצמם לסד של התחייבויות משפטיות. ראו בג"ץ 5364/94 ולנר נ' יושב ראש מפלגת העבודה הישראלית , פ"ד מט(1) 758, 823-822, השופט חשין. שנית, יכול להיות שאף אין זה רצוי מן הבחינה של מדיניות ציבורית להכניס הסכם פוליטי רגיל לדפוס של הסכם משפטי, המזמין התראות של עורכי דין, תביעות לצווי מניעה ותכסיסים משפטיים למיניהם, אלא רצוי בדרך כלל לשמור על העמימות והגמישות המאפיינות הסכם פוליטי. ראו D. Kretzmer, “Political Agreements - A Critical Introduction”’ 26 Israel L. Rev. (1992), 407 . השוו א' בנדור, "דינו של הסכם פוליטי", משפט וממשל ג (תשנ"ה), 297. אם כך בדרך כלל, נראה שכך במיוחד לגבי הסכמי רוטציה. בהודעה שהוגשה לבית המשפט מטעם היועץ המשפטי לממשלה נאמר כך: "ממידע שבידי משרד הפנים, הממונה מטעם השלטון המרכזי על השלטון המקומי, מסתבר כי תופעת הסכמי הרוטציה והחילופים התכופים בעקבותיהם הולכת ומתפשטת בשנים האחרונות ברשויות המקומיות. בתופעות האמורות, ככלל, יש כדי לגרום לתוצאות שליליות כמו חוסר יציבות בשלטון המקומי, פגיעה בתפקוד הרשות ובזבוז כספי ציבור, עד כדי חשש לפגיעה במנהל תקין ואפילו בטוהר המידות". ראו גם השופט ח' כהן בבג"ץ 501/80 זועבי נ' אבו רביעה , פ"ד לה(2) 262, 267. האם רצוי, אם כן, מן הבחינה של מדיניות ציבורית, לתת להסכמי רוטציה תוקף של הסכם משפטי, שבית המשפט יאכוף אותו, ולו רק באמצעות סעד הצהרתי? לכל הפחות, מן הראוי להקפיד על כך שהתובע יוכיח לבית המשפט, באופן ברור, כי הצדדים התכוונו לערוך ביניהם הסכם משפטי. החזקה שהצדדים לא התכוונו לערוך הסכם כזה תורמת לתכלית זאת. שלישית, בית המשפט אמור להתרחק מנקיטת עמדה בשאלות פוליטיות המפלגות את הציבור, ולשמור על תדמיתו כגוף שאינו מעורב בחיי הפוליטיקה, שעל פי טיבם אינם הולמים את חיי המשפט. אם כך, ראוי לבית המשפט, מן הבחינה של מדיניות שיפוטית, למשוך ידו, ככל שניתן, מסכסוכים פוליטיים, לרבות סכסוכים הצומחים מהסכמים פוליטיים. אכן, לעתים אין מנוס לבית המשפט אלא להיות מעורב בסכסוכים פוליטיים, ובכלל זה לדון גם בהסכמים פוליטיים, אפילו במחיר הסכנה של פגיעה בתדמית הראויה לבית המשפט. אולם עד שבית המשפט יקבל על עצמו להכריע בסכסוך פוליטי הנובע מהסכם פוליטי, אפשר וראוי שבית המשפט ידרוש מן התובע שימציא הוכחה ברורה לכך שהצדדים להסכם אכן התכוונו לערוך הסכם משפטי. האם החלטת הרוטציה היא הסכם משפטי? 11. בכל מקרה בו אדם מגיש לבית המשפט תביעה על יסוד הסכם, חובה עליו להוכיח, אלא אם הדבר ברור מאליו, כי ההסכם הוא הסכם משפטי. קל וחומר כך בהסכם פוליטי, שכן גלוי וידוע שיש הסכמים פוליטיים רבים שאינם הסכמים משפטיים. קל וחומר בן בנו של קל וחומר אם קיימת חזקה כי הסכם פוליטי (ובמיוחד הסכם רוטציה) אינו הסכם משפטי, אלא אם הוכח אחרת. לפיכך, שאלה ראשונה במקרה שלפנינו היא, אם החלטת הרוטציה שנתקבלה על ידי "צוות הבחירות" היא הסכם משפטי. בית המשפט המחוזי דן בשאלה זאת ונתן לה תשובה חיובית. תשובה זאת אינה מקובלת עלי. לדעתי, החלטת הרוטציה, יהיה המעמד המשפטי שלה אשר יהיה, אינה הסכם משפטי. אני סומך את דעתי על טעמים אחדים. ראשית, המשיבים 1 ו2- הגישו את התביעה למתן הצהרה כי "הסכם הרוטציה" הוא הסכם תקף ומחייב. אולם, יש להעמיד דברים על דיוקם, אין "הסכם" רוטציה, שיש לו צדדים כפי שמקובל בהסכם, אלא יש רק "החלטה" של "צוות הבחירות". החלטת הרוטציה לא נתקבלה בדרך בה מקובל לערוך הסכמים, אלא בדרך בה מקובל, על ידי גופים ציבוריים כמו על ידי גופים פרטיים, לקבל החלטות. חברי הגוף מקבלים הזמנה לישיבה, עם סדר יום, מקיימים דיון ועורכים הצבעה. כך פועלת מועצה מקומית, כך פועלת מפלגה, כך פועלת מזכירות של תנועת נוער, כך פועלת כל עמותה, כך פועלת גם מועצת מנהלים של חברה. האם כל החלטה כזאת היא הסכם משפטי בין החברים? לדוגמה, כאשר מועצת עיריה או הנהלת עמותה מקבלת החלטה לפיה כל חבר יתרום כסף למטרה מסויימת, או ייתן שירות מסויים בהתנדבות, האם כל החלטה כזאת היא הסכם משפטי היוצר עילת תביעה בבית משפט של חבר אחד נגד חבר אחר? התשובה, לדעתי, ברורה: לא. אכן, אין בכך כדי לומר כי בשום מקרה לא תיחשב החלטה של גוף כזה גם כהסכם משפטי או הסכם אחר בין החברים לבין עצמם. אך אין די בעובדה שנתקבלה החלטה כזאת כדי לומר שנוצר גם הסכם, משפטי או אחר, בין החברים. מי שטוען כי החלטה כזאת יצרה הסכם, עליו הראיה. כאן לא הובאה ראיה כזאת. יתירה מזאת. כאן אפילו אין מקום לומר שתקנון המפלגה, כשהוא לעצמו, יצר הסכם בין החברים, ולא רק משום שהדבר לא נטען, אף לא רק משום שהתקנון לא הוכח, אלא גם משום שהחלטת הרוטציה לא נתקבלה על ידי מוסד רשמי של המפלגה, שהתקנון קובע את מעמדו ואת סמכותו, אלא על ידי "צוות בחירות", שמעמדו מבחינה משפטית אינו ברור ולא הובהר. המסקנה היא, שהחלטת הרוטציה לא יצאה מגדר החלטה, ומכל מקום, לגדר הסכם משפטי לא הגיעה. שנית, גם אם נאמר כי החלטת הרוטציה, כשהיא לעצמה, יצרה הסכם בין המשתתפים בדיון ובהחלטה, בדרך של הסכם מכללא, אי-אפשר להתעלם מכך שהמערער 1 הצביע נגד החלטה זאת. האם אף-על-פי כן יש לראות אותו כצד להסכם? אף עניין זה צריך טעון וראיה, ואילו כאן לא הובאו בפני בית המשפט לא טעון ולא ראיה בעניין זה. אכן, אפשר היה לטעון כי תקנון המפלגה יוצר הסכם בין החברים לבין עצמם. ראו סעיף 9 לחוק העמותות, התש"ם1980-. ראו גם ע"א 189/76 מפלגת העבודה הישראלית נ' לוין , פ"ד לא(2) 265, 270. אך, גם כך, עדיין צריך לטעון ולהוכיח כי תקנון זה מחייב כהסכם כל חבר במפלגה, באופן אישי, לקיים החלטות אלה או אחרות, ובכלל זה גם החלטת רוטציה. ושוב, גם בעניין זה לא הובאה כל הוכחה. שלישית, החלטת הרוטציה אמנם נרשמה בפרוטוקול הישיבה, אך בעקבותיה לא נערך שום מסמך בכתב, ואף לא גובש הסכם נוסף בעל-פה, בנוגע לרוטציה. רישום החלטה בפרוטוקול אינו צורה מקובלת, ואף לא צורה רצוייה, לעריכת הסכמים משפטיים. אכן, לאחר הבחירות הקודמות למועצה המקומית בכפר יסיף נערך בסיעה הסכם רוטציה: הוא נערך אז כמסמך בכתב על ידי עורך דין. מסמך כזה יש בו אינדיקציה לכוונה לערוך הסכם משפטי. אך הפעם לא נערך כל הסכם כזה, אלא רק רישום של ההחלטה בפרוטוקול הישיבה. האם די ברישום זה כדי להוות הסכם משפטי? מי "הצדדים" לרישום זה: אלה שהצביעו בעד ההחלטה? כל אלה שהשתתפו בישיבה? או אולי כל חברי המפלגה? כאשר הצדדים חותמים על הסכם, ובמיוחד אם ההסכם נכתב ונוסח כפי שמקובל לערוך הסכמים משפטיים, לפחות הצדדים ידועים ובחתימתם יש אינדיקציה לכוונתם לערוך הסכם משפטי. זאת ועוד. כדי שהסכם יהיה הסכם משפטי נדרשת "מסויימות". ראו סעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-. חוסר הבהירות בשאלת הצדדים פוגמת במסויימות. זאת ויותר מזאת. המסויימות דורשת כי הפרטים העיקריים ייקבעו בהסכם באופן ברור. אך במקרה זה לא נאמר בפרוטוקול הישיבה שקיבלה את החלטת הרוטציה אלא רק זאת שתהיה רוטציה. מי יפנה את מקומו למי? מתי? כיצד? לכל השאלות האלה אין כל תשובה בפרוטוקול. על פני הדברים, החלטה כזאת, שאינה נתמכת בשום מסמך נוסף לרישום בפרוטוקול, אין בה מסויימות במידה הנדרשת כדי ליצור הסכם משפטי. כמו כן, בדרך כלל הסכם פוליטי צריך פרסום. ראו בג"ץ 1604-1601/90 שליט נ' פרס , פ"ד מד(3) 353. הסכם רוטציה במיוחד כך. אך כאן קבע "צוות הבחירות" כי החלטת הרוטציה תישמר בסוד. ואכן ההחלטה נשמרה בסוד עד יום אחד לפני יום הבחירות, שאז הופץ בכפר כרוז שהודיע על החלטת הרוטציה. האם די בכך כדי לענות על דרישת הפרסום? כל אלה הם נתונים הפועלים נגד הכרה בהחלטת הרוטציה כהסכם משפטי. אמנם נכון כי המערער והמשיבים 3-1 התייחסו בכובד ראש להחלטת הרוטציה. הם סברו כי היא מחייבת אותם. אך באלה אין כל אינדיקציה לכך שהם התכוונו לראות בהחלטת הרוטציה הסכם משפטי, או שהם ראו עצמם מחוייבים לקיים את הרוטציה מבחינה משפטית. בדרך כלל אנשים הגונים רואים עצמם מחוייבים על ידי הסכם פוליטי, או על ידי החלטה פוליטית, גם אם אין לה תוקף משפטי, אלא תוקף פוליטי בלבד. המסקנה היא, לדעתי, כי המשיבים 1 ו2-, שהגישו את התביעה על יסוד החלטת הרוטציה, לא הוכיחו כי החלטה זאת היא הסכם, ומכל מקום לא הוכיחו שהחלטה זאת היא הסכם משפטי. לפיכך, וכיוון שהתביעה התבססה על ההנחה שהחלטת הרוטציה היא הסכם משפטי, נשמטת הקרקע מתחת התביעה. די היה בטעם זה, בלי להיזקק לטענות נוספות, כדי לדחות את התביעה בבית המשפט המחוזי. ודי בטעם זה, בלי שאזקק לטענות נוספות, כדי לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : מסכים אני לתוצאה אליה הגיע חברי, השופט זמיר. הסכמה זו שלי מבוססת על הממצא של חברי, כי בנסיבות המקרה שלפנינו לא השתכלל הסכם פוליטי. בשאר הסוגיות שמועלות על ידי חברי הבעתי דעתי בפרשות אחרות (ראו בג"ץ 669/86 רובין נ' ברגר , פ"ד מא(1) 73; בג"ץ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה , פ"ד מה(1) 749; בג"ץ 5364/94 ולנר נ' יושב ראש מפלגת העבודה הישראלית , פ"ד מט(1) 758). מודע אני לדעות השונות והנוגדות בעניין זה. לאור ממצאו של חברי, אין מקום לדיון בשלל הבעיות המתעוררות, ואני מבקש להשאירן לעת מצוא. ה נ ש י א השופט מ' חשין : גם אני, כמוני כחברי הנשיא ברק, מסכים אני לתוצאה שחברנו השופט זמיר מצביע עליה, ומאותו טעם עצמו שחברי הנשיא סומך עליו. כולנו היסכמנו כי לא נכרת הסכם בין בעלי-הדין. מה לנו איפוא שנרים מיפרש ונפליג על פני מים רבים אל יבשות רחוקות. את דעתי-שלי היבעתי בפרשת ולנר - אותה מזכיר חברי הנשיא - וציחצוח-החרבות מאז עדיין מצלצל באוזניי. קראתי שוב דברים שכתבתי, והנה לא היגדתי החצי. טרם רוקנתי את אשפתי, אך אסכים - בשמחה - להמתין לימים יבואו. ש ו פ ט ניתן היום, ח' בניסן תשנ"ט (25.3.99). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97064900. I04

[ "ע\"א 6490/97", "בג\"ץ 1635/90", "ע\"א 3833/93", "בג\"ץ 669/86", "בג\"ץ 5364/94", "בג\"ץ 135/75", "ע\"א 6620/93", "ע\"א 380/88", "ע\"א 189/76", "בג\"ץ 1604-1601/90" ]

5,946

66,861

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6490/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר המערערים : 1. איאד אחמד אלחאג' 2. סיעת החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון נגד המשיבים : 1. סמיר עיסא אבו עקל 2. ניקולא אמין יאור 3. מואפק חנא בסל 4. משרד הפנים - הממונה על מחוז הצפון בקשה לתיקון פסק דין מטעם המשיב מס' 4 בשם המשיב מס' 4: עו"ד נורית ישראלי החלטה פסק דיננו מיום 25.3.99 יתוקן, כך שבאי כוח המשיבים יצויינו בו באופן הבא: בשם המשיבים 1-2: עו"ד זכי כמאל; עו"ד טועמה עודה בשם המשיב 4: עו"ד נורית ישראלי. ניתנה היום, י"ט באייר התשנ"ט (5.5.99). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97064900. A06 /דז/

[ "ע\"א 6490/97" ]

5,947

1,732

ב בית המשפט העליון בש"פ 95 / 3513 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט צ' א' טל המב קש : רב"ט אלון שרגאי נגד המשיב : התובע הצבאי , פרקליטות חיל האוויר בקשת רשות ערר על החלטתו של בית הדין הצבאי לערעורים מיום 5.6.95, ע"מ 142/95, שניתנה על ידי אל"מ יורם צלקובניק תאריך הישיבה: י"ז בסיון התשנ"ה ( 15.06.95 ) בשם המבקש: עו"ד פנחס מרינסקי ; עו"ד תורן בשם המשיב : עו"ד אבי לוי פסק-דין הנשיא א' ברק: 1. המבקש הוא חייל בשירות סדיר. הוא הועמד לדין בפני בית הדין הצבאי המחוזי (מחוז שיפוט חיל האוויר). בכתב האישום יוחסו לו שבע עבירות. ארבע עבירות עניינן שימוש בסם מסוכן (מסוג קנביס) (עבירה על פי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג1973-). מקום השימוש הוא מחוץ לצבא והתקופה הינה בין ספטמבר 1994 למאי 1995. על פי פרט האישום החמישי החזיק המבקש סם מסוכן (מסוג קנביס) ברכבו וביחידתו הצבאית. פרט האישום השישי מייחס לו החזקה של כלי המשמש לצריכת סם מסוכן מסוג קנביס. לבסוף, על פי פרט האישום השביעי הוא הוציא רכוש (שני שקי שינה צבאיים) מרשות הצבא (עבירה על פי סעיף 77(א)(1) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו1955- (להלן - חוק השיפוט)). עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו (על פי סעיף 243 לחוק השיפוט). הבקשה נענתה בחיוב (על ידי נשיא בית הדין הצבאי המחוזי, אל"מ מ. פלד). ערעור לבית הדין הצבאי לערעורים נדחה (על ידי השופט, אל"מ י. צלקובניק). מכאן הבקשה שבפנינו. דחינו אותה לגופה ביום שמיעתה. עתה אנו נותנים את נימוקינו לכך. נתעוררה השאלה, מהו ההליך הראוי בפנינו. האם זו בקשת רשות ערעור (על פי סעיף 440ט לחוק השיפוט הצבאי), או שמא זו עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. לאור מסקנתנו לגוף העניין, נוכל להשאיר שאלות אלה בצריך עיון. 2. העילה למעצר המבקש על ידי הערכאות הצבאיות היתה הפגיעה במשמעת הצבא. עילה זו - כמו שאר עילות המעצר - אינה קבועה במפורש בחוק השיפוט. חוק זה דן אך בסמכות המעצר. עילות המעצר הן פרי ההלכה הצבאית הפסוקה. בין עילות המעצר ההלכתיות-צבאיות ידועה העילה בדבר "פגיעה במשמעת הצבא". היא הרתעתית במהותה. נטען בפנינו כי לאחר כינונו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שוב אין להכיר בעילה של "פגיעה במשמעת הצבא" כעילה למעצר עד תום ההליכים. מטעם המשיב נטען בפנינו, כי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מאפשר פגיעה בזכות חוקתית של אדם המשרת בצבא הגנה לישראל, אם הפגיעה היא לפי חוק ואינה עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות (סעיף 9). לדעת המשיב, מעצר עד תום ההליכים של חייל המואשם בשימוש בסמים מוצדק הוא על פי אמת מידה זו, שכן הוא נדרש ממהותו ומאופיו של השירות הצבאי. 3. השפעתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו על ההלכות הצבאיות בדרך כלל ועל ההלכות הצבאיות בעניין מעצר עד תום ההליכים בפרט, מעוררת שאלות רבות וקשות. אין מחלוקת כי זכויות האדם המוגנות בחוק-היסוד הן גם זכויותיו של החייל. המדים אינם חוצצים בין החייל לבין זכויות האדם החוקתיות. זכויות האדם הן גם זכויות החייל כאדם (ראה: ע. מודריק, שפיטה צבאית 56 (התשנ"ג)). חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו דן בזכויותיו החוקתיות של כל אדם, לרבות החייל. עם זאת, למסגרת הצבאית ייחוד משלה. ייחוד זה מצדיק הכרה באפשרות ההגבלה על זכויות האדם של החייל שהינה מקיפה יותר מזו החלה על האדם שאינו חייל. שני צידי המטבע - ההכרה בזכויות האדם של החייל והיכולת להגביל את זכויות האדם של החייל - מעוגנים בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע: "אין מגבילים זכויות שלפי חוק-יסוד זה של המשרתים בצבא-הגנה-לישראל, במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר ובארגוני הבטחון האחרים של המדינה, ואין מתנים על זכויות אלה, אלא לפי חוק ובמידה שאינה עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות" (סעיף 9). גדר הספיקות בכל מקרה יהיה, איפוא, האם ההגבלה על זכויות האדם של החייל היא "במידה שאינה עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות". השאלה תהיה, אם הפגיעה בזכויות האדם של החייל היא מידתית בהתחשב במהות ובאופי השירות הצבאי. בעניין זה יש להתחשב בייחודו של השירות הצבאי לאור מטרות הצבא. יהיה מקום ללמוד מהמשפט המשווה, בו מתעוררות בעיות דומות. עם זאת, יהיה מקום לתת ביטוי לייחודו של הצבא בישראל, שהוא צבא העם המגן על המדינה מפני סכנות של ממש האורבות לה יום יום. הנה כי כן, לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו השפעה על זכויות האדם של החייל. חוקתיות החקיקה הצבאית (עד כמה שאין היא נהנית מעקרון שמירת הדינים) נקבעת על פיו (ראה: ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי , פ"ד מט(4) 221); פרשנות החקיקה הצבאית (החדשה והישנה) נעשית על פיו (ראה: דנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(4) 589). ההלכה הצבאית תתפתח לאורו. ההגבלות על זכויות האדם של החייל תקבענה ותתפרשנה על פי תפיסתו, לפיה ניתן להגביל את זכויות האדם של החייל אם הדבר לפי חוק ואינו עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות הצבאי. 4. הקשיים הכלליים בעיצוב רמה נאותה של זכויות אדם של החייל, חלים גם בדיני המעצר. השאלה, אם הפגיעה במשמעת הצבא וחומרת העבירה הן עילות מעצר ראויות בצבא היא קשה לפתרון. קושי זה גובר לאור הוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. לפיהן, חומרת העבירה, כשלעצמה, אינה עילת מעצר, אם כי היא יוצרת חזקה הניתנת לסתירה כי קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את הבטחון. עד כמה ישפיע שינוי זה בפרט - והשינוי החוקתי לעניין זכויות האדם בכלל - על דיני המעצר עד תום ההליכים בצבא, היא שאלה לא פשוטה, עליה נצטרך לתת בוודאי את הדעת בעתיד. 5. העניין שלפנינו אינו מחייב פתרונן של שאלות קשות אלה. את הצידוק למעצר המבקש ניתן לתלות בעילת מעצר העולה בקנה אחד עם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. עילה זו עניינה קיום יסוד סביר לחשש כי בשל נסיבות העבירה או מהותה, הנאשם יסכן את שלום הציבור אם יתהלך חופשי (השווה: סעיף 21א(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-; ראה גם סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-). יסוד סביר לחשש זה קיים בעניין שלפנינו. הטעם לכך הוא זה: קיים חומר ראיות לכאורה, כי בארבעה מקרים השתמש המבקש בסם מסוכן. במקרה נוסף הוא החזיק את הסם. הוא אף החזיק כלי המשמש לצריכת סם מסוכן. התמונה המתקבלת הינה של חייל, שהשימוש בסם מסוכן עבורו אינו עניין חד-פעמי. זוהי פעילות נמשכת. היא השתרעה על תקופה של כתשעה חודשים. לצורכי השימוש בסם, הצטייד המבקש בכלים מיוחדים לכך. חלקה של פעילות זו נעשה, על פי התשתית העובדתית הלכאורית, בתחום הצבא. המבקש משרת ביחידה בעלת רגישות בטחונית גבוהה, אם כי בתפקיד שאינו קשור ישירות לפעילות זו. כל אלה מבססים חזקה כי אם המבקש יהא חופשי הוא ימשיך להשתמש בסמים מסוכנים. שימוש עתידי בסמים על ידו עלול לפגוע בתיפקודו האישי כחייל; הוא עלול לפגוע ביכולת יחידתו. מהותו ואופיו של השירות הצבאי מצדיק קיומו של צבא נקי מסמים. "שימוש בסם על ידי חיילים לא יכול להתיישב עם שירות בצבא, והדברים ידועים וברורים" (בג"צ 5000/95 ברטלה נ' הפרקליט הצבאי הראשי , פ"ד מט(5) 64, 71). הנה כי כן, התשתית העובדתית המונחת בפנינו יוצרת חזקה כי המבקש - אם יתהלך חופשי - יתמיד בשימוש בסמים. דבר זה פוגע בשלום הציבור ובבטחון. כמובן, חזקה זו ניתנת לסתירה. ניתן להראות כי עניין לנו באירוע חד-פעמי או באירועים חולפים. בעניין שלפנינו החזקה לא נסתרה. מטעם זה, מעצר המבקש עד תום ההליכים נגדו הוא כדין, ודין העתירה להידחות. ה נ ש י א השופט י' קדמי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט צ' א' טל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא. ניתן היום, ו' בניסן התשנ"ז (13.4.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95035130. A01 /דז/

[ "ע\"מ 142/95", "ע\"א 6821/93", "דנ\"פ 2316/95" ]

5,955

2,510

בבית המשפט העליון בג"ץ 4091/96 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : אבו שמיס אדם נגד המשיבים : 1. עירית תל אביב-יפו 2. מנכ"ל משרד החינוך 3. שר החינוך התרבות והספורט בקשה להחזר אגרה בשם העותר: עו"ד הדס תגרי החלטה מתבקשת עמדת הפרקליטות בנוגע לבקשה להחזר האגרה. זו תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ט"ו בתמוז תשנ"ז (20.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96040910. Q10

[ "בג\"ץ 4091/96" ]

5,959

4,113

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 96 / 4091 בפני: כבוד השופט מ' חשין המבקשים: אבו שמיס אדם ואח' נגד המשיבים : עירית תל אביב-יפו ואח' בקשה להגשת תצהירים נוספים החלטה כמבוקש. המבקשים ידאגו למסירת המסמכים לאלתר לכל המשיבים ולפרקליטות המדינה. היום, י"א באייר תשנ"ז (18.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "בג\"ץ 96" ]

5,960

7,760

בבית המשפט העליון בג"ץ 4091/96 - 3 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי ה מבקשת : קארין קאדיס נגד המשיבים : 1. עירית תל אביב-יפו 2. מנכ"ל משרד החינוך 3. שר החינוך התרבות והספורט בקשה להחזר אגרה בשם המבקשת: עו"ד ה. תגרי בשם המשיבה הראשונה: עו"ד נ. קונשטוק בשם המשיבים מס' 2 ו3-: עו"ד אורית קורן החלטה יש להשיב למבקשת את אגרת הבקשה להצטרף כעותרת. ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשנ"ז (29.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96040910. Q12

[ "בג\"ץ 4091/96" ]

5,961