shay681/Precedents · Datasets at Hugging Face

Id int64 1 743k	text stringlengths 88 1.9M	Precedents_Found listlengths 1 250	__index_level_0__ int64 0 751k
11,030	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4091/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' טירקל העותר : אדם אבו שמיס נגד המשיבים : 1. עירית תל אביב-יפו 2. מנכ"ל משרד החינוך 3. שר החינוך התרבות והספורט התנגדות לצו על תנאי תאריך הישיבה: י' בתמוז התשנ"ז ( 15.07.97 ) בשם העותר : עו"ד הדס תגרי בשם המשיבה 1: עו"ד ניצה קונשטוק בשם המשיבים 3-2: עו"ד אורית קורן פ ס ק - ד י ן בהחלטתנו מיום 26.5.97 הצענו לבאת-כוח המשיבה 1 לבדוק את האפשרות לעיבודו של נוהל רישום חדש לגני הילדים שיתבסס על העקרונות שפורטו בהחלטה. לקראת ישיבתנו היום הגישה המשיבה 1 הודעה בכתב בה פורטו עיקרי מדיניות הרישום לגני ילדים אשר תונהג על-ידה באזור הרישום יפו/מרכז החל משנת הלימודים תשנ"ט. הודעת המשיבה 1 מצורפת בזה, מסומנת א', ומהווה חלק בלתי נפרד מפסק-דין זה. העיקרים שפורטו בהודעת המשיבה מבוססים על עקרונות הנוהל עליו המליץ בית המשפט בהחלטה מיום 26.5.97. בהודעה צוין, כי הנוהל החדש גובש תוך תיאום עם המשיבים 2 ו3- ועל דעתם. בדיון לפנינו הצהירה גב' קונשטוק, באת-כוחה של המשיבה 1, כי הנוהל החדש, בכל חלקיו, מיועד להעמיד להורי הילדים זכות בחירה של סוג הגן בו ילמדו ילדיהם אשר לא תהא מותנית או תלויה במוצא האתני של משפחת התלמיד. הדבר חל, כמובן, גם על האמור בסעיף 3 להודעת המשיבה 1. באת-כוח המשיבים 3-2, גב' קורן, אישרה בהודעה בכתב שמסרה מצדה, כי תוכן הודעתה של המשיבה 1 נערך בתיאום עם המשיבים 3-2 ועל דעתם. נחה דעתנו כי המשיבה 1 קיבלה על עצמה להנהיג מדיניות רישום העולה בקנה אחד עם העקרונות עליהם המליץ בית המשפט. על יסוד זה, ובעצת בית המשפט, הסכימה באת-כוח העותר לחזור בה מן העתירה. העתירה מתבטלת. אין צו להוצאות. ניתן היום, י' בתמוז תשנ"ז (15.7.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96040910. F09	[ "בג\"ץ 4091/96" ]	5,962
12,046	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4091/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' טירקל העותר : אדם אבו-שמיס, קטין נגד המשיבים : 1. עיריית תל אביב-יפו 2. מנכ"ל משרד החינוך 3. שר החינוך התרבות והספורט בקשה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"ט באייר התשנ"ז ( 26.05.97 ) בשם העותר : עו"ד הדס תגרי ועו"ד דן יקיר בשם המשיבה 1: עו"ד ניצה קונשטוק בשם המשיבים 2 ו3-: עו"ד אורית קורן ה ח ל ט ה במהלך הדיון לפנינו הצענו לבאת-כוח המשיבה 1 לבדוק את האפשרות לעיבודו של נוהל רישום חדש לגני הילדים שיתבסס על העקרונות הבאים: (1) להורי כל מועמד לרישום תינתן הברירה לרשום את ילדם לאחד משלושת סוגי גני הילדים: גן דובר עברית, גן דובר ערבית או גן דו-לשוני. (2) הזכות לבחור באחד הגנים הללו לא תותנה בשיוכו האתני של הי לד ותהיה נתונה לכל ילד יהיה מוצאו אשר יהיה, במסגרת האפשרויות הקיימות, לרבות שיקולים פדגוגיים. (3) אם הגן מן הסוג שנבחר מצוי באזור הרישום שאליו משתייכים הורי הילד, ובמסגרת האפשרויות, יבוצע הרישום לאלתר. אם בחירת ההורים מתייחסת לגן מסוג שאינו מצוי באזור הרישום, יירשם הילד לגן אחר (לפי בחירת ההורים) באזור הרישום, אך - בהעדר טעמים מיוחדים לסרב לכך - יהיה זכאי להעברה, על-פי בקשה שתוגש על ידי הוריו, לגן מן הסוג שבחרו הוריו באזור רישום אחר. באת-כוח העיריה ביקשה שהות לבדיקת ההצעה. כדי לאפשר לה זאת הננו דוחים את המשך הדיון בעתירה למשך 60 ימים ויש לקבוע את המשך הדיון בפנינו לא יאוחר מ- 31.7.97. באי-כוח העותר יודיעו לבית המשפט בהקדם האפשרי את עמדתם ביחס לבקשת ההצטרפות של העותרת קארין קדיס, וזאת לנוכח הצהרת באת-כוח העיריה שהגשת בקשה להעברת הילדה לגן המבוקש על-ידי אימה עשויה להביא את עניינה על פתרונו. ניתנה היום, יט' באייר תשנ"ז (26.5.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96040910. F07	[ "בג\"ץ 4091/96" ]	5,963
1,736	בית המשפט העליון דנ"א 97 / 579 בפני: כבוד הנשיא א' ברק ה עותרת: אריאל בתיה נגד המשיבים : 1. רותם חברה לביטוח בע"מ 2. מוסך תובל (תל אביב) בע"מ עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 7420/95 מיום 25.12.96, שניתן על ידי כבוד השופט י. טירקל בשם העותרת: עו"ד א' מי-טל החלטה בפני עתירה לקיום דיון נוסף. היא מתייחסת לפסק דינו של השופט טירקל, אשר סירב להענות לבקשת רשות ערעור (רע"א 7420/95 בתיה אריאל נ. רותם חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)). דין העתירה להידחות. כבר פסקתי כי אין דיון נוסף על החלטה של דן יחיד בבית המשפט העליון (דנ"א 6707/95 לביא נ. בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם)). ביסוד החלטתי זו עומדת לשונו של חוק בתי המשפט, לפיו קיים דיון נוסף רק על החלטה של שלושה שופטים. פרשנות זאת, כי אפשר דיון נוסף על פסק דין של שלושה שופטים או מעלה (בש"א 481/96 נחמני נ. נחמני (לא פורסם)). אין הדבר מאפשר דיון נוסף על החלטה של דן יחיד. לענין זה אין הבדל בין החלטה של דן יחיד לבין פסק דין של דן יחיד. הקובע הוא כי ההכרעה השיפוטית ניתנה על ידי דן יחיד. זו לשון החוק, ועל פיה יש לנסות. לדעתי, זו גם התוצאה הרצויה. העתירה נדחית. ניתנה היום, כ"ב ניסן התשנ"ז (29.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005790. A01 /דז/	[ "דנ\"א 97", "רע\"א 7420/95", "דנ\"א 6707/95", "בש\"א 481/96" ]	5,965
1,737	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7132/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. יוסף עלי מחמד קטמירה 2. עלי מחמד סאלח קטמירה 3. עבד אל רחמן עלי אחמד נצראללה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח 2. מועצת התכנון העליונה 3. מפקד אזור הגדה המערבית עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה למושב שלושה ולתגובת המשיבים בכתב עובר לשמיעה על-פה. צו ביניים - כמבוקש. היום, ד' בכסלו תשנ"ח (3.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071320. G01	[ "בג\"ץ 7132/97" ]	5,966
2,974	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7132/97 - א' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. יוסף עלי מחמד קטמירה 2. עלי מחמד סאלח קטמירה 3. עבד אל רחמן עלי אחמד נצראללה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח 2. מועצת התכנון העליונה 3. מפקד אזור הגדה המערבית צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבה מס' 1 או מי מטעם המשיבים להימנע מעשות כל פעולה נגד בתיהם של העותרים עד למיצוי כל ההליכים בעתירה זו. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בעתירה למתן צו על-תנאי שתידון בפני הרכב של שלושה שופטים במעמד הצדדים. היום, ד' בכסלו תשנ"ח (3.12.97). שמריהו כהן מ ז כ י ר ר א ש י העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071320. G02	[ "בג\"ץ 7132/97" ]	5,967
44,436	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7132/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. יוסף עלי מחמד קטמירה 2. עלי מחמד סאלח קטמירה 3. עבד אל רחמן עלי אחמד נצראללה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח 2. מועצת התכנון העליונה 3. מפקד אזור הגדה המערבית בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד ל' צמל החלטה לבקשת העותרים, אני מורה על מחיקת העתירה ללא צו להוצאות. כיוון שהתקיים דיון בעתירה, אין מקום להשבת האגרה. ניתנה היום, ז' בתמוז תשנ"ט (20.6.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071320. P08	[ "בג\"ץ 7132/97" ]	5,968
53,714	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7132/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותרים : 1. יוסף עלי מחמד קטמירה 2. עלי מחמד סאלח קטמירה 3. עבד אל רחמן עלי אחמד נצראללה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח 2. מועצת התכנון העליונה 3. מפקד אזור הגדה המערבית בקשה לדחית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד ל. צמל החלטה הדיון יתקיים ביום 10.6.99 שעה 09:00. ניתנה היום, ו' באייר תשנ"ט (22.4.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071320. V06	[ "בג\"ץ 7132/97" ]	5,969
58,755	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7132/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. יוסף עלי מחמד קטמירה 2. עלי מחמד סאלח קטמירה 3. עבד אל רחמן עלי אחמד נצראללה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח 2. מועצת התכנון העליונה 3. מפקד אזור הגדה המערבית דיון מקדמי בעתירה החלטה פרקליטות המדינה מתבקשת להגיש תגובה לעתירה תוך 45 ימים. עם קבלת התגובה אחליט בדבר המשך הטיפול בעתירה. ניתנה היום, ט"ז באדר תשנ"ט (4.3.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071320. I04	[ "בג\"ץ 7132/97" ]	5,970
63,195	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7132/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. יוסף עלי מחמד קטמירה 2. עלי מחמד סאלח קטמירה 3. עבד אל רחמן עלי אחמד נצראללה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח 2. מועצת התכנון העליונה 3. מפקד אזור הגדה המערבית עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ו בסיון התשנ"ט ( 10.06.99 ) בשם העותרים : אין הופעה בשם המשיבים : עו"ד יהודה שפר החלטה על פי בקשת הצדדים, אנו דוחים הדיון בעתירה למועד מאוחר יותר בעוד כ6- שבועות. עתירה זו תידון יחד עם בג"ץ 2711/98 ובג"ץ 897/96. ניתנה היום, כ"ו בסיון התשנ"ט (10.06.99), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071320. A07 /דז/	[ "בג\"ץ 7132/97", "בג\"ץ 2711/98" ]	5,971
1,738	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4420/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : אברהם כליף נגד המשיבים : 1. אילנה שמיר (כליף) 2. יהושע ננר, עו"ד 3. הרב צבי וינמן סיכומים בכתב צו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ג בכסלו תשנ"ח (22.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044200. A05	[ "ע\"א 4420/96" ]	5,972
2,767	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4420/96 וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערער והמשיב בערעור שכנגד: אברהם כליף נגד המשיבה והמערערת בערעור שכנגד: 1. אילנה שמיר (כליף) המשיבים בערעור ובערעור 2. יהושע נגר שכנגד 3. הרב צבי וינמן בקשה למחיקת הערעור שכנגד בשם המשיבה-המערערת בערעור שכנגד: עו"ד מ. מקייס החלטה אני מוחקת את הערעור שכנגד כמבוקש. האגרה תושב. ניתנה היום, ד' באדר א' תשנ"ז (11.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044200. Q04	[ "ע\"א 4420/96" ]	5,973
28,769	ב בית המשפט העליון ע"א 4420/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : אברהם כליף נגד המשיבים : 1. אילנה שמיר (כליף) 2. יהושע ננר, עו"ד 3. הרב צבי וינמן בקשה למחיקת ערעור בשם המערער: עו"ד יהושע נגר החלטה אני מוחקת את הערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ה' בשבט תשנ"ח (1.2.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044200. O06	[ "ע\"א 4420/96" ]	5,974
1,739	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1436 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערת : הדר חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. יחיא נעמה,קטינה 2. יחיא צפורה,קטינה 3. יחיא איתמר,קטין 4. עזבון המנוח יחיא בנימין ז"ל 5. עזבון המנוחה יחיא סמדר ז"ל בקשה למתן ערובה אחרת בשם המערערת: עו"ד ב. זיגר החלטה תנתן התחייבות עצמית בתנאי הערבות הבנקאית. זו תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ט' באדר ב' תשנ"ז (18.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014360. Q01	[ "ע\"א 97" ]	5,975
26,630	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1436/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : הדר חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. יחיא נעמה, קטינה 2. יחיא צפורה, קטינה 3. יחיא איתמר, קטין 4. עזבון המנוח יחיא בנימין ז"ל 5. עזבון המנוחה יחיא סמדר ז"ל סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, כ"א בתמוז התשנ"ח (15.7.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014360. A02 /דז/	[ "ע\"א 1436/97" ]	5,976
58,999	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1436/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער ת : הדר, חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. יחיא נעמה, קטינה 2. יחיא צפורה, קטינה 3. יחיא איתמר, קטין 4. עזבון המנוח יחיא בנימין ז"ל 5. עזבון המנוחה יחיא סמדר ז"ל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 19.1.97 בת"א 1740/90 שניתן על ידי כבוד הנשיא מ' אילן בשם המערער ת: עו"ד חמדה שפיר בשם המשיבים : עו"ד אבי אלבינצר פסק-דין בהמלצת בית המשפט, הגיעו בעלי הדין להסכמה כדלקמן: הסכום אשר שולם למשיבים על חשבון הסכום שנפסק להם לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי - כמחצית סכום פםסק הדין - יהווה תשלום מלא של המגיע למשיבים מהמערערת. אשר על כן, עם מתן פסק דין זה, המערערת אינה חייבת לשלם למשיבים כל תשלום נוסף. כל צד ישא בהוצאותיו בערעור זה. ניתן היום, יג' בתמוז התשנ"ט (27.6.99). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014360. E03 /עכב	[ "ע\"א 1436/97" ]	5,977
62,446	ב בית המשפט העליון ע"א 1436/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המערער ת : הדר חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. יחיא נעמה,קטינה 2. יחיא צפורה,קטינה 3. יחיא איתמר,קטין 4. עזבון המנוח יחיא בנימין ז"ל 5. עזבון המנוחה יחיא סמדר ז"ל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 19.1.97 בת"א 1740/90 שניתן על ידי כבוד הנשיא מ' אילן תאריך הישיבה: ג' בתמוז התשנ"ט (17.6.99) בשם המערערת: עו"ד חמדה שפיר בשם המשיבה: עו"ד א' אלבינצר החלטה הועלתה הצעת פשרה, על פיה לא ישולם למשיבים מעבר למה ששולם להם עד כה על ידי המערערת, דהיינו כמחצית מהסכום שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי. באי כוח הצדדים ימציאו את תשובתם בכתב להצעה עד 22.6.99 (כולל). ניתנה היום, ג' בתמוז התשנ"ט (17.6.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014360. E04 /עכב	[ "ע\"א 1436/97" ]	5,978
1,740	ע"א 6640/96 בפני: כבוד השופט י' טירקל המבקש: נתנזון ראובן נ ג ד המשיב: בנק מסד בע"מ בקשה להגשת ראיה נוספת בערעור ה ח ל ט ה בקשתו של המערער להרשות לו להגיש ראיה נוספת בערעור תידון על ידי המותב שידון בערעור לגופו. ניתנה היום, י' באדר א' תשנ"ז (17.2.97). ש ו פ ט	[ "ע\"א 6640/96" ]	5,979
19,084	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6640/96 בפני: כבוד השופט י' גולדברג המערער : נתנזון ראובן נגד המשיב : בנק מסד בע"מ החלטה בהמשך להחלטה מיום 16.2.98 ולאור עמדת המשיב מיום 25.2.98 - יש להעביר הבקשה להזמנת עד להחלטת יו"ר הרכב השופטים שבפניו קבוע המשך הדיון בערעור (ל9.3.98-). ניתנה היום, ל' בשבט תשנ"ח (26.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96066400. R08 /אמ	[ "ע\"א 6640/96" ]	5,980
28,910	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6640/96 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' אנגלרד המערער : נתנזון ראובן נגד המשיב : בנק מסד בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 710/92 שניתן על ידי כבוד השופט זפט תאריך הישיבה: כ"א בטבת תשנ"ח (19.1.98) בשם המערער : עו"ד זינגר ועו"ד שרון-מילסון בשם המשיב : עו"ד סורין גנות ה ח ל ט ה לפי הצעת בית המשפט שהתקבלה על דעת באי כוח הצדדים, טרם שנשמע הערעור, יגיש בא כוח המערער תוך 14 יום מהיום תצהיר מטעם הרצל קבקוב. לאחר שיוגש התצהיר, או אם לא יוגש התצהיר תוך המועד הנ"ל, ייקבע הדיון בערעור. ניתנה היום, כ"א בטבת תשנ"ח (19.1.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96066400. D05	[ "ע\"א 6640/96" ]	5,981
29,852	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6640/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער : נתנזון ראובן נגד המשיב : בנק מסד בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 25.6.96 בתיק 710/92 שניתן על ידי כבוד השופט י' זפט תאריך הישיבה: יא' באדר התשנ"ח ( 09.03.98 ) בשם המערער : עו"ד שלמה זינגר, עו"ד ענת שרון-מולסון בשם המשיב: עו"ד סוריו גנות פסק דין עיינו בטענות הצדדים, בסיכומיהם בכתב, ושמענו טענותיהם בפנינו. נחה דעתנו, שאין להתערב בממצאים ובמסקנות בית המשפט המחוזי. גם אין יסוד שנתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, שלא לאפשר העדת עד, אשר המערער ביקש את העדתו סמוך לתאריך הדיון ממש. גם אין הצדקה שנתיר את השמעת עדות העד בערכאתנו. על סמך כל האמור לעיל, נדחה הערעור. המערער ישא בהוצאות המשיב בערעור זה בסך 15,000 ש"ח. ניתן היום, יא' באדר התשנ"ח (9.3.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96066400. E11	[ "ע\"א 6640/96" ]	5,982
30,788	ב בית המשפט העליון ע"א 6640/96 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור המערער : נתנזון ראובן נגד המשיב : בנק מסד בע"מ בקשה למתן הוראות החלטה הבקשה להזמנת עד תידון ביום 9.3.98, על ידי ההרכב אשר ידון בתיק. על באי כוח הצדדים להיות מוכנים לטיעון, ככל שיידרש, גם לערעור לגופו, למקרה שיוחלט לדחות את הבקשה. ניתנה היום, ג' באדר התשנ"ח (1.3.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96066400. E10	[ "ע\"א 6640/96" ]	5,983
43,339	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6640/96 בפני: כבוד השופט י' גולדברג המ בקש : נתנזון ראובן נגד המשיב : בנק מסד בע"מ בקשה להזמנת עד החלטה 1. בדיון מיום 19.1.98 הציע בית המשפט כי טרם ישמע הערעור יגיש בא-כוח המערער תצהיר מטעם הרצל קבקוב וזאת תוך 14 יום מיום הדיון. הצעה זו היתה מקובלת על דעת שני הצדדים. 2. "העד" הרצל קבקוב מבקש שלא להגיש תצהיר, אלא אם יצווה לעשות כן על ידי בית המשפט (ר' תצהירו מיום 27.1.98). 3. הואיל והגשת התצהיר של מר הרצל קבקוב מקורהּ בהצעת בית המשפט, מתבקשת, למען הסדר הטוב, תגובת המשיב תוך 7 ימים. ניתנה היום, כ' בשבט תשנ"ח (16.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96066400. R06 /אמ	[ "ע\"א 6640/96" ]	5,984
1,741	ב בית המשפט העליון ע"א 5033/94 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערערת : דרורה ערגון נגד המשיב ים : חב' רסקו ואח' הוגש/ה ערעור אזרחי בשם המערערת: בעצמה החלטה בתיק זה ניתן צו (מתוקן) בדבר סיכומים בכתב בתאריך 25.8.96. הצו נמסר למערערת ביום 2.9.96. סיכומי המערערת לא הוגשו עד כה. אני מאפשרת למערערת ליתן טעם תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה מדוע לא יועבר הערעור לדיון בפני הרכב על-פי תקנות 448(ג) ו450-(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. אי מתן תגובה במועד יביא להעברת התיק כאמור ללא קבלת החלטה נוספת. ניתנה היום, כ"א באלול תשנ"ז (23.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94050330. O01	[ "ע\"א 5033/94" ]	5,986
6,137	ב בית המשפט העליון ע"א 5033/94 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : דרוקה ערגון נגד המשיב ה : חב' רסקו הוגש הליך בשם המערערת: בעצמה החלטה אין בתגובת המערערת משום מענה להחלטתי מיום 23.9.97. אני מאפשרת למערערת הזדמנות נוספת לבאר מדוע לא הוגש במועד סיכום טענותיה בערעור על-פי הצו בדבר סיכומים בכתב שנמסר לידיה ביום 2.9.96. תגובת המערערת תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94050330. O02	[ "ע\"א 5033/94" ]	5,987
9,642	ב בית המשפט העליון ע"א 5033/94 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : דרורה ערגון נגד המשיב ים: חב' רסקו ואח' בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים בכתב בשם המערערת: בעצמה החלטה מתבקשת עמדת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, ב' בטבת תשנ"ח (31.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94050330. O03	[ "ע\"א 5033/94" ]	5,988
28,586	ב בית המשפט העליון ע"א 5033/94 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : דרורה ערגון נגד המשיב ה : חב' רסקו בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים בכתב בשם המבקשת: בעצמה בשם המשיבה: עו"ד ז. שליש החלטה המבקשת קיבלה לידיה את הצו בדבר סיכומים בכתב מיום 25.8.976 בתאריך 2.9.96, אך לא הגישה סיכום טענותיה עד כה. בתאריך 23.9.97 נתבקשה המבקשת ליתן טעם מדוע לא יידון הערעור במעמד צד אחד, ובתגובה שלחה מכתב קצר לפיו לא קיבלה "שום סיכומים בכתב מתאריך 25.8.96". המבקשת גם ביקשה כי יישלח אליה עותק מהודעת הערעור שהגישה. לאחר שניתנה לה הזדמנות נוספת ליתן טעם כאמור שלחה המבקשת מכתב נוסף, ובו טענה חדשה: "היות ואני כבת 70 אינני בקיאה במשפטים ובהליכי פרוצדורה והיות ועד עתה סברתי בתום לב כי בכוחי לעמוד על משמעות הצווים וההחלטות ולשטוח טענותי בפני בית משפט זה ללא עזרה - אמונה אשר עמדה לי לרועץ - חלף המועד להגשת סיכומים. נוכח האמור לעיל בכוונתי לפנות למשרד עורכי דין לצורך הכנת הסיכומים". טענתה של המבקשת אינה ברורה - כך, לא ברור מדוע בכל זאת לא הוגשו הסיכומים במועד או לפחות בקשה להארכת המועד להגשתם. המבקשת הגישה את הערעור בכוחות עצמה. לו אכן הגיעה למסקנה כי אין בכוחה לנהל את הערעור ללא עזרה, שומה היה עליה להיוועץ בעורך דין מייד עם קבלת הצו המורה על הגשת הסיכומים. לא ניתן לשבת בחיבוק ידיים במשך שנה שלמה ולנסות להשיב את הגלגל אחורנית רק בתגובה להחלטת בית המשפט המתריאה על אפשרות הדיון בערעור במעמד צד אחד. כאמור, ההסבר שניתן איננו מסבר את האוזן ואין בו כדי לבאר מדוע לא עשתה המבקשת דבר עם קבלת הצו המורה לה לסכם טענותיה בכתב. לא למותר להוסיף, כי תמוה המעבר מן הגירסה העובדתית המכחישה את קבלת הצו לגירסה המאשרת קבלתו, אך תולה את חוסר המעש באי ידיעה ב"משפטים ובהליכי פרוצדורה". לפיכך, אני מחליטה לדחות את הבקשה להארכת מועד. הערעור יועבר לדיון בהרכב על פי תקנות 448(ג) ו450-(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ג בטבת תשנ"ח (21.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94050330. O04	[ "ע\"א 5033/94" ]	5,989
31,002	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5033/94 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער ת : דרורה ערגון נגד המשיב ה : חב' רסקו ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 15.7.94 בת.א. 101/92 שניתן על ידי כבוד השופט בן דוד מנחם תאריך הישיבה: כז בשבט תשנ"ח (23.2.98) בשם המערער ת: בעצמה בשם המשיב ה: עו"ד שליש פסק-דין טענות המערערת הן טענות שבעובדה ואין לנו עילה להתערב על יסודן בממצאיו של בית המשפט המחוזי. הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד 2,000.- ש"ח. ניתן היום כז בשבט תשנ"ח (23.2.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94050330. B05	[ "ע\"א 5033/94" ]	5,990
1,743	בית המשפט העליון רע"א 97 / 959 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: טסלר יעקב נגד המשיב : יפרח יוסי בקשת רשות ערעור על פס ק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 29.12.96 בע"א 219/96, שניתן על ידי כבוד הנשיא י. אברמוביץ והשופטים: ג. גינת, מ. הס בשם המבקש: בעצמו החלטה בבקשת רשות ערעור זו תוקף המבקש את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא. מבלי להביע עניין לגופן של טענותיו, אין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור. כידוע, "תפיסת היסוד של המחוקק, לפיה יידון עניין בדרך כלל לפני שתי ערכאות... חייבת להנחות גם את הערכאה, הדנה בבקשה לרשות לערער" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 126). הבקשה אינה עומדת במבחנים הדרושים למתן רשות ערעור. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ז' בניסן התשנ"ז (14.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009590. A01 /דז/	[ "רע\"א 97", "בע\"א 219/96", "ר\"ע 103/82" ]	5,991
1,744	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6330/97 - א' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר : איגוד ערים (נפת אשקלון) (שמירה על איכות הסביבה) נגד המשיבים : 1. שר האוצר 2. חברת קו -צינור אילת אשקלון בע"מ בקשה לצו על תנאי וצו ביניים החלטה העתירה הנדונה הוגשה בבית-המשפט הגבוה לצדק ביום 27.10.97, אך עיון בעתירה מעלה כי ביום 28.10.97 אמור בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע להידרש לאותן שאלות המועלות בעתירה. אין מקום כי שני בתי-משפט יידרשו בה-בעת לאותו נושא עצמו, ועל-כן אינני רואה מקום להידרש עתה לעתירה לגופה. לאחר שייתן בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע את החלטתו בנושא צו המניעה הזמני - בדיון הקבוע ליום 28.10.97 - יודיענו העותר מה היה באותה ישיבה ומה היתה החלטתו של בית-המשפט המחוזי. לאחר-מכן אדרש לבדיקתה של העתירה לגופה. אוסיף ואומר כי לכאורה יכול העותר לבוא על סיפוקו בבית-המשפט המוסמך ובלא להידרש להתערבותו של בית-המשפט הגבוה לצדק. היום, כ"ז בתשרי תשנ"ח (28.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97063300. G02	[ "בג\"ץ 6330/97" ]	5,992
17,363	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6330/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר ת: איגוד ערים (נפת אשקלון) (שמירה על איכות הסביבה) נגד המשיבים : 1. שר האוצר 2. חברת קו -צינור אילת אשקלון בע"מ עתירה למתן צו ביניים וצו על תנאי תאריך הישיבה: ו' בחשוון תשנ"ח (6.11.97) בשם העותרת: עו"ד ראובן לסטר, עו"ד טל צפריר בשם המשיב 1: עו"ד אורית קורן בשם המשיבה 2: עו"ד צבי ניקסון, עו"ד אילן בן-חיים החלטה בהחלטתי שמיום 28 באוקטובר 1997 אמרתי כי "לכאורה יכול העותר לבוא על סיפוקו בבית המשפט המוסמך ולא להידרש להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק". מונחת עתה לפני החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (מפי השופט י' בנאי) בתיק המ' 13269/97. בהחלטתו זו קובע השופט בנאי, כי תקיפת האישור שנתן שר האוצר מקומה אין הוא בבית-המשפט המחוזי אלא בעתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק. אין פלא בדבר, איפוא, שהעותרת חידשה את בקשתה לבית-המשפט הגבוה לצדק למתן צו ביניים. החלטתו של השופט בנאי קשתה עלי, ככל שהדברים אמורים בחלוקת הסמכויות בין בית-המשפט הגבוה לצדק לבין בתי-המשפט האזרחים. בכתב-התביעה שהגישה העותרת (ביום 12 באוקטובר 1997) לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, עתירתה היתה לצו-מניעה, אך כידוע צו-מניעה אינו עילה למתן סעד. העילה שבגינה פנתה העותרת לבית-המשפט המחוזי הינה עילה אזרחית מן-המניין, בין אם ייקרא עליה השם מיטרד בין אם ייקרא עליה השם הפרת חובה חקוקה (ראו פרשת ג'דעון נ' סלימאן , ע"א 416/58, פ"ד יג 916) בין אם ייקרא עליה השם עוולת "מעין-מטרד" (ראו פרשת אדמה נ' לידיה לוי , ע"א 140/53, פ"ד ט 1666). ראו עוד פרשת סוקר, בג"ץ 1921/94 פ"ד מח(4) 237). בין כך ובין אחרת, דיון בעילה אזרחית אמור להיערך בבית-המשפט האזרחי המוסמך ולא בבית-המשפט הגבוה לצדק. משתעלה הנתבעת באותה תביעה טענה הנסמכת אל האישור שהוציא שר האוצר לעבודות הבנייה שהיא מבצעת במקום, תוכל העותרת להעלות כנגד טענת הגנה זו את עיקרי הטענות שהיא מעלה בעתירתה לבית-המשפט הגבוה לצדק, לאמור, כי אותו אישור ניתן שלא-כדין, בניגוד לדין ובחריגה מסמכות. בית-המשפט האזרחי מוסמך לדון בטענות ובטענות-שכנגד אלו, ואין כל צורך להידרש לבית-המשפט הגבוה לצדק כדי להעלותן (ראו, למשל, פרשת פרידמן נ' עיריית חיפה , ע"א 256/70, פ"ד כד(2) 577). עשוייה, אומנם, לעלות שאלה באשר לסמכותו של בית-המשפט האזרחי להידרש לטענת פגם בשיקול-הדעת, והוא פגם שאינו עולה כדי חריגה מסמכות או כדי היעדר-סבירות קיצוני השקול כנגד חריגה מסמכות. לשון אחר: יכולה שתצוץ שאלה באשר לסמכותו של בית-המשפט האזרחי להידרש לטיעוני פגמים בשיקול-הדעת מקום שפעילותו של בית-המשפט בפסילת שיקול-הדעת ניתן לסווג אותה כפעולות קונסטיטוטיבית. ואולם, טענותיה של העותרת בענייננו הינן, בעיקרן, טענות ממשפחת הסמכות, ולגבי אלו בוודאי אין כל מניעה להעלותן לפני בית-המשפט המוסמך. על-פי המלצתי הסכימה העותרת למחוק את בקשתה למתן צו ביניים, ולפי דבריה אומרת היא להגיש בקשה מחודשת לבית-המשפט המחוזי למתן צו-מניעה זמני. בנסיבות העניין זכאית היא לכך, ובא-כוח המשיבה מס' 2 הודיעני כי לא יעלה טענה של "דבר שפוט" או טענה בדומה לה. למותר לומר כי זכויותיה של העותרת - וכמוה זכויותיה של המשיבה מס' 2 - שמורות להן להעלות לפני בית-המשפט האזרחי כל טענה שתישר בעיניהן. רשמתי את התחייבות העותרת כי לא תגיש בקשה למתן צו-זמני בהיעדר צד. מנגד, ברור כי יש לדון בבקשת העותרת למתן צו-זמני - לכשתוגש - בדחיפות יתירה. בא-כוח העותרת הודיעני כי מבקש הוא למחוק את העתירה, ואני מורה בזאת על מחיקתה. היום, ו' בחשוון תשנ"ח (6.11.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97063300. G04	[ "בג\"ץ 6330/97", "ע\"א 416/58", "ע\"א 140/53", "בג\"ץ 1921/94", "ע\"א 256/70" ]	5,993
1,745	ב בית המשפט העליון רע"ב 4840/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק ה מבקשת : מדינת ישראל נגד המשיב : ראאד קפישה בקשת רשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 24.7.97 בעתירת אסירים מס' 2647/97, שניתנה על ידי כבוד השופט ג' גלעדי בשם המבקשת: עו"ד שי ניצן בשם המשיב: עו"ד אנדרה רוזנטל החלטה רשות ערעור כמבוקש. ניתנה היום, א' באלול התשנ"ז (3.9.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97048400. A02 /דז/	[ "רע\"ב 4840/97" ]	5,994
4,947	בית המשפט העליון רע"ב 4840/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת : מדינת ישראל נגד המשיב : ראאד קפישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 24.7.97 בעתירת אסירים 2647/97, שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא גלעדי ובקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בשם המבקשת: עו"ד שי ניצן החלטה עיכוב ביצוע כמבוקש. לתגובת המשיב לבקשת רשות הערעור תוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ד' באב התשנ"ז (7.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97048400. A01 /דז/	[ "רע\"ב 4840/97" ]	5,995
12,202	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5696/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותרים : 1. ראג'י מחמוד סבע 2. המוקד להגנת הפרט נגד המשיב : שירות הבטחון הכללי ע תירה למתן צו על תנאי וצו ביניים החלטה להעביר להרכב שלושה ולקבוע את הדיון בעתירה בדחיפות. המשיב יגיש תשובתו לעתירה עד למועד הדיון. ההרכב אשר ידון בעתירה יחליט בבקשה לצו ביניים. ניתנה היום, כד' באלול התשנ"ז (26.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97056960. E01	[ "בג\"ץ 5696/97" ]	5,997
1,747	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 171/96 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : סרוג'י מישיל נגד המשיב ה : הועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז הצפון סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה תגיש את תשובתה לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לה טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבה תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, י"ט בכסלו התשנ"ח (18.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96001710. A01 /דז/	[ "ע\"א 171/96" ]	5,998
41,805	ב בית המשפט העליון ע"א 171/96 - ה' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : סרוג'י מישיל נגד המשיב ה : הועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז הצפון בקשה למחיקת ערעור בשם המבקש: עו"ד ש. קובטי החלטה אני מוחקת את הערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ח באייר תשנ"ח (24.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96001710. O02	[ "ע\"א 171/96" ]	5,999
1,754	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5677/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותרים : 1. אפרת זברקו 2. מתן זברקו 3. טל זברקו נגד המשיבים : 1. בית הדין הרבני האזורי חיפה 2. רונן זברקו צו על-תנאי וצו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו על-תנאי המכוון אל המשיבים והמורה להם להתייצב וליתן טעם: מדוע לא יסגור משיב מס' 1 את תיק מס' 024258154-21-1 בבית הדין הרבני בחיפה; מדוע לא ימנעו משיבים מס' 1 ו2- מדיון בתיק הנ"ל שבפני משיב מס' 1 מחוסר סמכות; מדוע לא ישהו המשיבים את הדיון בתיק הנ"ל שנועד ל29.9.97- עד לסיום ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבים והמורה להם להימנע מלקיים בבית הדין את הדיון שנועד ליום 29.9.97, הן בתיק העיקרי והן בבקשה לקביעת ביקורים וזאת עד למתן החלטה סופית בעתירה זו. המשיב מס' 2 יגיש את תשובתו, אם רצונו בכך, תוך 30 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית המשפט ולבעלי הדין ישירות. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה סופית בעתירה. ניתן היום, כ"ו באלול תשנ"ז (28.9.97). שמריהו כהן מ ז כ י ר ר א ש י העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056770. E02	[ "בג\"ץ 5677/97" ]	6,012
12,394	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5677/97 בפני: כבוד השופט ת' אור העותרים : 1. אפרת זברקו 2. מתן זברקו 3. טל זברקו נגד המשיבים : 1. בית הדין הרבני האזורי חיפה 2. רונן זברקו עתירה למתן צו על תנ אי וצו ביניים החלטה 1. צו על תנאי כמבוקש. המשיב השני ימציא תשובתו לעתירה תוך שלושים ימים. 2. צו ביניים כמבוקש. ניתנה היום, כג' באלול התשנ"ז (25.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97056770. E01	[ "בג\"ץ 5677/97" ]	6,013
14,935	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5677/97 - ב' בפני: כבוד השופט א' גולדברג העותרים : 1. אפרת זברקו 2. מתן זברקו 3. טל זברקו נגד המשיבים : 1. בית הדין הרבני האזורי חיפה 2. רונן זברקו בקשה לתיקון העתירה החלטה העתירה תתוקן, כמבוקש. עתירה מתוקנת תוגש תוך 7 ימים. תשובת המשיב מס' 2 לעתירה המתוקנת תינתן תוך 10 ימים מיום קבלת העתירה המתוקנת. ניתנה היום, כ"ז בחשוון תשנ"ח (27.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056770. D03	[ "בג\"ץ 5677/97" ]	6,014
25,172	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5677/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש העותרים: אפרת זברקו ואח' נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי בחיפה 2. רונן זברקו עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ו בכסלו תשנ"ט (15.12.98) בשם העותרים: עו"ד יוסף שפירא בשם המשיבים: עו"ד זיו גרובר פסק-דין בית הדין הרבני הגדול, בהחלטתו מיום י"א אדר תשנ"ח (9.3.98), נמנע מלדון בערר שהוגש על ידי העותרים לגופו של עניין "כל עוד לא ניתנה החלטת בג"צ בעתירה שהוגשה על ידו נגד בית הדין האזורי". כיוון שראוי כי בית הדין הרבני הגדול ידון בערעור לגופו של עניין, הצענו לב"כ העותרים שיחזור בו מן העתירה כדי לאפשר לבית הדין הרבני הגדול לדון בערעור, בלי לפגוע בזכותו לשוב ולהגיש עתירה לבית משפט זה, לאחר שיינתן פסק הדין על ידי בית הדין הרבני הגדול, אם יראה צורך בכך. ב"כ העותרים הסכים ואף ב"כ המשיב 2 הסכים. לפיכך אנו מוחקים את העתירה. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ו בכסלו תשנ"ט (15.12.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056770. I04	[ "בג\"ץ 5677/97" ]	6,015
1,755	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7099/93 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער ת : אינטרפארם מעבדות בע"מ נגד המשיבים : 1. רפאל כהן 2. עדי מירון 3. ג'רי פרנקל 4. אשר ספיר 5. הועדה לענין דירקטורים מקרב הציבור 6. אינטרלאב בע"מ- משיב פורמאלי ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.11.93 בתיק ה"פ (ת.א.) 885/92 שניתן על ידי כבוד השופט א' גורן תאריך הישיבה: ב' באדר ב' התשנ"ז (11.3.97) בשם המערערת: עו"ד אמריה הלוי, עו"ד בני שטיינברג בשם המשיבים 4-1: עו"ד יואב הירש ה ח ל ט ה באי כוח הצדדים ביקשו שהות של כחודש ימים להשלמת משא-ומתן להסדר מוסכם שכבר התחילו לנהל. לבקשה זו אנו נענים. באי-כוח הצדדים יודיעו לבית המשפט בכתב, לא יאוחר מיום 13.4.97, אם עלה בידם להגיע לכלל הסדר. המזכירות תעלה את התיק לשופטים עם קבלת ההודעה ולא יאוחר מיום 14.4.97. ניתנה היום, ב' באדר ב' תשנ"ז (11.3.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "ע\"א 7099/93" ]	6,016
15,698	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7099/93 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער ת : אינטרפארם מעבדות בע"מ נגד המשיבים : 1. רפאל כהן 2. עדי מירון 3. ג'רי פרנקל 4. אשר ספיר 5. הועדה לעניין דירקטורים מקרב הציבור משיב פורמאלי 6. אינטרלאב בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.11.93 בתיק ה"פ (ת.א.) 885/92 שניתן על ידי כבוד השופט א' גורן פ ס ק - ד י ן לבקשתם המוסכמת בכתב של באי-כוח הצדדים הננו מחליטים לקבל את הערעור ולבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. אין צו להוצאות. ניתן היום, ז' בניסן תשנ"ז (14.4.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93070990. F03	[ "ע\"א 7099/93" ]	6,017
1,756	בבית המשפט העליון ע"א 6483/96 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערער : גדעון הרנוי נגד המשיב : יחזקאל אהרון בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם המערער: עו"ד יורם תובל החלטה על-מנת לאפשר למערער להשיב לסיכומי המשיב ולבית המשפט לעיין בתיק בשלמותו לפני מועד הדיון, על המשיב להגיש סיכומיו לא יאוחר מיום 8.8.97. ניתנה היום, י"ב בתמוז תשנ"ז (17.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96064830. Q03	[ "ע\"א 6483/96" ]	6,018
7,230	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 6483 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : גדעון הרנוי נגד המשיב : יחזקאל אהרון סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 17.9.97, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ו' באייר התשנ"ז (13.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96064830. A02 /דז/	[ "ע\"א 96" ]	6,019
10,255	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6483/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כב' השופט י' גולדברג המערער : גדעון הרנוי נגד המשיב : יחזקאל אהרון ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.6.96 בתיק ה.פ. 1371/93 שניתן על ידי כבוד השופט גורן תאריך הישיבה: ט"ו באלול התשנ"ז (17.9.97) בשם המערער: עו"ד א. ליב בשם המשיב: עו"ד י. תובל פסק-דין במסגרת תביעה לאכיפת הסכם קבע השופט קמא כי היה על המערער לשלם חלק מהתמורה על ידי מסירת מכונית למוכר - המערער. עוד קבע השופט קמא כי אכן נמסרה המכונית וכי בכך בוצע התשלום השני מתוך שלשה תשלומים. נושא המכונית לא הוברר כל צרכו. השופט קמא קבע כי המכונית נמסרה למערער אלא שמאוחר יותר הושאלה היא על ידו לבנו של המשיב ובהיותה בחזקתו עברה המכונית תאונת דרכים, נזוקה קשה תוקנה ככל הנראה ונותרה בידו או בידי המשיב עד היום. במצב דברים זה נותרו סימני שאלה רבים ביחס לנושא המכונית. יש להוסיף ולציין שהמכונית לא נרשמה על שם המערער בין מאחר ולפי ההסכם היתה אמורה המכונית להיות מועברת על שמו כאשר יעביר הוא את חלקו בקרקע על שם המשיב ובין מאחר והמערער לא היה מעוניין בכך בגלל נושיו. כך שהמכונית נשארה רשומה על שם המשיב וכך גם הבטוח וכל הכרוך בו. מאחר והמשיב לא התיחס לכך שהמכונית נזוקה ונשארה בידיו או בידי מי מבניו ומאחר ולא ברור אם שולמו למשיב תגמולי בטוח אחרי התאונה, או אם יש לו זכות לתגמולים כאלה, יש לברר את הנושא על מנת שהמערער יוכל לקבל את המכונית (שהיא כנראה גרוטאה) ואת כל מה שמגיע לבעליה כתוצאה מהתאונה. לא יתכן שמסירת המכונית תחשב כתשלום למערער כאשר המכונית עצמה וכל הכרוך בבטוחה ובהפעלת הבטוח (אם הופעל) ישאר בידי המשיב. אשר על כן אנו מחליטים להחזיר הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת לברר את כל הקשור במכונית. בנסיבות הענין לא ראינו לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ט"ו באלול התשנ"ז (17.9.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96064830. R04	[ "ע\"א 6483/96" ]	6,020
1,757	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 92 / 4410 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער : פאיק ג'מהור נגד המשיבים : 1. חברת החשמל למחוז ירושלים 2. צור שמיר חברה לביטוח בע"מ תאריך הישיבה: יח' באדר א' תשנ"ז (25.2.97) בשם המערער : עו"ד גבעון עמוס בשם המשיבים : עו"ד תוסיה כהן אריה עו"ד שטיין אהוד פסק-דין 1. התובע יליד 1952 נפגע בתאונת עבודה ב1990-. בשאלת האחריות הגיעו הצדדים להסכמה בדבר הטלת 20% ממנה על המערער. בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא ו. זילר) העמיד את נכותו התפקודית של המערערת על 20% אף שנכותו הרפואית המשוקללת היא 28%. נכות זו נקבעה על ידי מומחה שנתמנה על ידי בית המשפט והיא מורכבת מ20%- נכות בשל פגיעה בברך שמאל ו10%- בשל שיתוק חלקי בכף רגל שמאל (הנכות הועמדה במוסד לביטוח לאומי על 45% כולל תק' 15 אולם אין היא רלבנטית לענייננו, בו מכריע המומחה הרפואי). 2. המערער עבד בחברת חשמל במתיחת קווי חשמל וטיפס לצורך כך בין השאר על עמודי חשמל. אין חולק כי פגיעתו היא פיזית ופוגעת ישירות בכושר עבודתו ועיסוקו הקודמים לתאונה. השופט המלומד לא הבהיר מדוע מצא לקבוע נכות תפקודית נמוכה מהנכות הרפואית. אף שאין מניעה שבית משפט יעשה כן, במקרים המתאימים נראה כי לאור טיב עבודתו ועיסוקו של המערער ולאור סוג הפגיעה ותוצאותיה, לא היה מקום לעשות כן. לפיכך אנו סבורים כי את הפסד ההשתכרות יש לחשב על בסיס 28% ולא על בסיס 20%. 3. בית המשפט פסק סכומים גלובליים עבור הפסד השתכרות בעבר ובעתיד. סכומים אלה יש להגדיל באופן שבגין העבר יווסף לסכום שנפסק סכום של 8,500 ש"ח ולסכום של 100,000 ש"ח שנפסק בגין העתיד יווסף סכום של 40,000 ש"ח. אשר לפיצוי בגין סבל וכאב, נפסק על ידי בית משפט קמא סכום של 40,000 ש"ח הקרוב לסכום הנפסק בגין נזק שאינו ממוני בתאונת דרכים. בית משפט זה קבע לא אחת כי בתאונות שאינן תאונות דרכים ראוי לפסוק סכום גבוה במידה ניכרת. אנו סבורים כי יש להגדיל במקרה זה את הסכום ולהוסיף סכום של 30,000 ש"ח. הוא הדין בפיצוי גלובלי עבור ניידות ועזרת צד ג' שהועמד על ידי בית משפט קמא על 7,500 ש"ח וראוי בעינינו להכפילו ולהעמידו על 15,000 ש"ח. 4. התוספת עבור נזקי העבר, תשא ריבית והצמדה מאמצע תקופת ההפסד. הוא הדין לגבי התוספת עבור עזרת צד ג' וניידות בעבר. תוספת הפיצוי בגין סבל וכאב תשא הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה. 5. מסך כל הפיצויים ינוכו 20% בגין רשלנות תורמת, תשלומי המוסד לביטוח לאומי ותשלומים תכופים כפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא. כל הסכומים נכונים לתאריך פסק דינו של בית משפט קמא ונושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מאז, כאמור לעיל. על הסכומים יווסף שכר טרחה בשיעור של 20%. ניתן היום, כד' באדר ב' התשנ"ז (2.4.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן / מזכיר ראשי חז441092/ 92044100. J03 בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 92 / 4410 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער : פאיק ג'מהור נגד המשיבים : 1. חברת החשמל למחוז ירושלים 2. צור שמיר חברה לביטוח בע"מ תאריך הישיבה: יח' באדר א' תשנ"ז (25.2.97) בשם המערער: עו"ד גבעון עמוס בשם המשיבים: עו"ד תוסיה כהן אריה עו"ד שטיין אהוד החלטה בעמ' 2 לפסק הדין נשמטה שורה הקובעת שכר טרחה על הסכומים שנוספו, בשיעור של 20%. פסק הדין יתוקן בהתאם. דף 2 יוחלף בדף הרצוף להחלטה זו. ניתנה היום, כ"ד באדר ב' תשנ"ז (2.4.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן /מזכיר ראשי חז441092/	[ "ע\"א 92" ]	6,021
1,760	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 2940 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : שם טוב שמואל נגד המשיב : רבינוביץ ירון - עו"ד בקשה לפטור מאגרה וערבון תאריך הישיבה: י"ד באייר תשנ"ז (21.5.97) בשם המערער: עו"ד א. ויטנברג בשם המשיב: עו"ד רחל בן-רחמים טובול החלטה על יסוד הנתונים שפורטו בהחלטתי מיום 17.4.97 במסגרת ע"א 1339/97 בו הגיש המבקש בקשה דומה לזו המונחת בפניי היום, אני מחליטה שלא לפטור אותו מתשלום אגרת הערעור. לנוכח עמדת בא-כח המשיב בשל שאלת הערבון, אני מחליטה לפטור את המבקש מן החובה להפקיד ערבון להבטחת הוצאות המשיב. ניתנה היום, י"ד באייר תשנ"ז (21.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029400. Q01	[ "ע\"א 97", "ע\"א 1339/97" ]	6,023
22,579	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2940/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : שמואל שם טוב נגד המשיב : עו"ד ירון רבינוביץ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, ח' באייר התשנ"ח (4.5.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029400. A02 /דז/	[ "ע\"א 2940/97" ]	6,024
46,955	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2940/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט מ' אילן המערער : שמואל שם טוב נגד המשיב : עו"ד ירון רבינוביץ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.3.97 בת"א 101/95 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר בן זמרה תאריך הישיבה: ל' בשבט התשנ"ט ( 16.02.99 ) בשם המערער : עו"ד איל ויטנברג בשם המשיב : עו"ד יוסף תוסייה-כהן החלטה באי כוח בעלי הדין המציאו מודעה בכתב, על פיה מוסכם עליהם שפסק הדין יינתן בתיק זה על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. המשך הדיון נדחה מהיום למתן פסק דין, על יסוד הטיעונים בכתב של באי כוח בעלי הדין. ניתנה היום, ל' בשבט התשנ"ט (16.2.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029400. E03 /עכב	[ "ע\"א 2940/97" ]	6,025
65,511	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2940/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט מ' אילן המערער : שם טוב שמואל נגד המשיב : עורך דין ירון רבינוביץ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.3.97 בת"א 101/95 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר בן זמרה בשם המערער : עו"ד איל ויטנברג בשם המשיב : עו"ד יוסף תוסייה-כהן פסק דין כמוסכם על בעלי הדין, יינתן פסק הדין בתיק זה על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד1984-. באי כוח הצדדים אף בקשו, בבקשה בכתב שהוגשה על ידם, שפסק הדין יינתן ללא הנמקה. לאחר עיון בחומר בכתובים אשר בפנינו, ובהתחשב בכלל נסיבות המקרה, אנו מחליטים לחייב את המשיב לשלם למערער סכום של 150,000 ש"ח. סכום זה כולל גם הוצאות ושכר טרחת עורך דין למערער. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מחושבים מהיום ועד לתשלום מלא, אלא אם ישולם למערער תוך 45 ימים מהיום. ניתן היום, יט' באדר התשנ"ט (7.3.99). יש להמציא העתק פסק הדין לצדדים. ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029400. E04 /עכב	[ "ע\"א 2940/97" ]	6,026
1,761	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1744 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המב קש: יעקב סרוסי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור ע ל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 1680/96 ובע"פ 1825/96 מיום 28.2.97, שניתן על ידי כבוד השופטים: ד. בר-אופיר, מ. רובינשטיין, ש. טימן ובקשה לדחיית ריצוי עונש המאסר בשם המבקש: עו"ד יצחק בורובסקי בשם המשיבה: עו"ד יהודה ליבליין החלטה 1. יעקב סרוסי (להלן - המבקש) הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת י' אמסטרדם) בשימוש במרמה, ערמה ותחבולה לפי סעיפים 220(5) ו224-א' לפקודת מס הכנסה. הוא נידון לשבעה חודשי מאסר בפועל, חמישה-עשר חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 50,000 ש"ח (ת.פ. 6987/94). המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על ההרשעה ועל חומרת העונש. המדינה ערערה על קולת העונש. ערעורם של שני הצדדים נדחה (ע"פ 1825/96, ע"פ 1680/96 על ידי כבוד השופטים: ד. בר-אופיר, מ. רובינשטיין ו-ש. טימן). מכאן בקשת רשות ערעור זו. 2. טענות המבקש בפנינו הן בעיקרן אלו: האחת , כי טעה בית המשפט בקביעתו כי העבירות נעברו במזיד, בכוונה להתחמק ממס; השניה , כי הסדר המבקש עם פקיד השומה מלמד כי "ההכנסות החייבות יקבעו בגובה המס ששולם על ידי ניכוי במקור...". אם כן, מההסדר עולה, כי אין - ולא היה - חוב מס לפקיד השומה; השלישית , כי לא הוכחו יסודות העבירה. לא הוכח קיומו של חוסר בתשלום המס; לבסוף , כי מאז פסק הדין בערעור חלה החמרה נוספת במצבו הבריאותי. מחלתו הינה דום נשימתי הכרוכה בסכנת חיים. לפיכך, יש להקל בעונשו. 3. דין הבקשה להידחות. הסדר המבקש עם פקיד השומה הינו - כלשונו - "לפנים משורת הדין". אין בהסדר כל ראיה לאי חבותו בפלילים. אשר לטענות המבקש ביחס להכרעת הדין, לא מצאנו בהן ממש. נותר עניין העונש. בעניין זה קבע בית המשפט שלערעור - "אלמלא נכרת הסדר זה לאחר שניתן פסק הדין על ידי בית משפט השלום, נוטים היינו להחמיר בעונש שהוטל על המערער, שכן הערכאה הראשונה הקלה עימו מעבר למידה הראויה. אולם לנוכח ההסדר האמור, ומחלתו הקשה של המערער, החלטנו שלא להתערב בעונש, ואנו מדגישים כי החלטתנו זו נובעת מהנסיבות המיוחדות לעניין זה". אין מקום להתערבותנו. חזקה על שירות בתי הסוהר שיתנו את הטיפול הרפואי ההולם למבקש. שירות בתי הסוהר מצווה על כך. הבקשה אינה עומדת איפוא במבחנים הדרושים למתן רשות ערעור. הבקשה נדחית. ממילא בטל אף צו עיכוב ההליכים הארעי שניתן בתיק זה. המבקש יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום א', 4.5.97, עד השעה 10:00, במזכירות המחלקה הפלילית של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו. ניתנה היום, ז' בניסן התשנ"ז (14.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017440. A02 /דז/	[ "רע\"פ 97", "ע\"פ 1825/96", "ע\"פ 1680/96" ]	6,027
2,127	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1744 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : סרוסי יעקב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע ריצוי עונש מאסר בשם המבקש: בעצמו החלטה המבקש הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בשורת עבירות על פקודת מס הכנסה. נגזרו עליו שבעה חודשי מאסר בפועל, חמישה-עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו, ותשלום קנס בסך 50,000 ש"ח, או חמישה חודשי מאסר תמורתו. ערעור של המבקש לבית המשפט המחוזי - כמו גם ערעורו לבית משפט זה - נדחו. בהחלטה מיום 14.4.97, הוריתי כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 4.5.97. לאחר החלטה זו נדחה מועד ביצוע העונש - בהסכמה -עד ליום 22.5.97. המבקש פנה שוב בבקשה לדחות ביצוע עונשו. בהחלטתי מיום 22.6.97, נדחתה הבקשה. צויין בהחלטה, כי למרות מצבו הרפואי של המבקש, הרי ששומה עליו להתייצב לריצוי עונשו במועד שנקבע, וכי מצבו הרפואי יטופל - כדרך שאר האסירים, במתקני שירות בתי הסוהר. לפיכך הוריתי על תחילת ריצוי עונשו של המבקש ליום 29.6.97. היום, 6.7.97, מוגשת בקשה נוספת בפני לעיכוב הביצוע. המבקש טוען, כי ההחלטה מיום 22.6.97 (הקובעת את ריצוי העונש החל מיום 29.6.97) הגיעה אל עורך דינו רק ביום 2.7.97. לטענת המבקש, הוא מאושפז כעת בבית החולים נוכח התדרדרות במצבו הבריאותי. כן מציין המבקש כי ההליכים לחנינתו על ידי נשיא המדינה נמצאים בשלב מתקדם. על כן נתבקשה דחית מועד ריצוי העונש עד ליום 1.10.97. בירור במזכירות בית המשפט העלה, כי עוד ביום 26.6.97 הסתבר כי ההחלטה מיום 22.6.97, שנשלחה אליו בדואר אקספרס-רשום, לא הגיעה אל המבקש. ביום זה הודע למבקש טלפונית כי עליו לסור לקבל את ההחלטה בדבר התיצבותו. המבקש התחייב לבוא לבית המשפט ביום 27.6.97, אך לא עשה כן. מטעם זה, הומצאה ההחלטה מיום 22.6.97 למבקש, רק היום - 6.7.97 - ויחד עימה הוגשה הבקשה דנן לעיכוב הביצוע. לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המבקש, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כאמור בהחלטתי מיום 22.6.97, מצבו הרפואי של המבקש נלקח בחשבון בגזר דינו. חזקה על הרשויות כי יעניקו למבקש את הטיפול לו הוא ראוי ואליו הוא נזקק. הוא הדין באשר לנימוק המבקש לענין חנינתו הצפויה - לטענתו - על ידי נשיא המדינה. אין אני מוצא לשנות מהחלטתי מיום 22.6.97 בענין זה. לבקשה דנן צורף אך אישור סתמי, המציין כי המבקש שהה בבית החולים ביום 3.7.97. באישור זה - כמו גם ביתר נימוקי המבקש - אין להועיל - ומן הדין כי יתייצב לריצוי עונשו כאמור לעיל. לפיכך אני מורה כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום א', 13.7.97, עד השעה 10:00, במזכירות המחלקה הפלילית של בית משפט השלום בתל-אביב—יפו. המזכירות תוודא המצאת החלטה זו למבקש בהקדם. ניתנה היום, א' בתמוז התשנ"ז (6.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017440. A11 /דז/	[ "רע\"פ 97" ]	6,028
2,148	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1744 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: סרוסי יעקב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לדחיית מאסר בשם המבקש: בעצמו החלטה עיכוב ביצוע ארעי. לתגובת המשיבה בתוך חמישה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ז באייר התשנ"ז (3.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017440. A08 /דז/	[ "רע\"פ 97" ]	6,029
2,322	בבית המשפט העליון בירושלים רע"פ 1744/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין המבקש: יעקב סרוסי נגד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין החלטה לבקשת המבקש ובהסכמת המדינה אני מורה על דחיית עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש עד ליום 22.5.97 ועד בכלל. היום, כ"ז בניסן תשנ"ז (4.5.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי אמ04 G .97017440	[ "רע\"פ 1744/97" ]	6,030
13,828	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1744 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : סרוסי יעקב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לדחיית ריצוי עונש מאסר בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד יהודה ליבליין החלטה בקשה לדחיית עונש מאסר שהוטל על המבקש. המבקש הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בשורת עבירות על סעיף 22(5) לפקודת מס הכנסה, יחד עם סעיף 224א לפקודה. בית המשפט גזר עליו שבעה חודשי מאסר בפועל, חמישה-עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו ותשלום קנס בסך 50,000 ש"ח או חמישה חודשי מאסר תמורתו. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו. ביום 14.4.97 דחיתי את בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידו והוריתי, כי המבקש יתייצב לרצות את עונשו ביום 4.5.97. לאחר מתן החלטתי זו הגיש המבקש בקשה לדחיית מועד ריצוי מאסרו. בהסכמת המשיבה, הורה בית משפט זה (כב' השופט חשין) על דחיית ביצוע המאסר עד ליום 22.5.97. כעת שב המבקש ופונה בבקשה לדחיית ביצוע עונש מאסרו, עד למתן החלטה בבקשת החנינה שהגיש לנשיא המדינה. בבקשתו הוא טוען, כי ביום 22.5.97, היום שנקבע כמועד תחילת ריצוי מאסרו, אושפז עקב הרעה ממשית במצבו הרפואי, כי מצבו הבריאותי והנפשי קשה וכי נשקפת סכנה לחייו אם יושם במאסר. המשיבה מתנגדת לבקשה זו וטוענת, כי מצבו הרפואי של המבקש היה ידוע לבתי המשפט שדנו בעניינו וכי המרכז הרפואי של שרות בתי הסוהר ערוך להתמודד עם תחלואיו השונים של המבקש. לאחר שעיינתי במסמכים שבפני הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. הדיון המשפטי בעניינו של המבקש הסתיים זה מכבר. מצבו הבריאותי הובא לידיעת הערכאות שדנו בעניינו ואף שימש עילה להקלה של ממש בגזירת דינו. עם זאת, לא הובא בפני הערכאות כל מידע רפואי המצדיק את שחרורו המלא של המבקש מריצוי עונש מאסר. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 14.4.97, חזקה על שרות בתי הסוהר שיתנו את הטיפול ההולם למבקש. למותר לציין, כי אם יסתבר, כי חלה הרעה במצבו של המבקש יתן שרות בתי הסוהר את דעתו גם להרעה זו ולמשמעויותיה הטיפוליות. באשר לבקשת החנינה שהגיש המבקש, בקשה שהוגשה רק ב29.5.97-, כחודש וחצי לאחר דחיית בקשת רשות הערעור, מדיניותו של בית משפט זה היא, כי בקשת חנינה אינה עניין לבית משפט זה וכי הגשתה לא תצדיק, בדרך כלל, את דחיית ביצועו של עונש שהוטל בפסק דין חלוט (וראה בש"א 2435/95 גדעון לוי נ' מדינת ישראל, לא פורסם). הבקשה נדחית. עיכוב הביצוע הארעי בטל. המבקש יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום א', 29.6.97, עד השעה 10:00, במזכירות המחלקה הפלילית של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו. ניתנה היום, י"ז בסיון התשנ"ז (22.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017440. A09 /דז/	[ "רע\"פ 97", "בש\"א 2435/95" ]	6,031
17,705	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1744 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש: יעקב סרוסי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 1680/96 ובע"פ 1825/96 מיום 28.2.97, שניתן על ידי כבוד השופטים: ד. בר-אופיר, מ. רובינשטיין, ש. טימן בקשה לדחיית ריצוי עונש המאסר בשם המבקש: עו"ד יצחק בורובסקי החלטה עיכוב הליכים ארעי עד להחלטה אחרת. לתגובת המשיבה לגבי הבקשה לעיכוב הליכים ולגבי בקשת רשות הערעור, תוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ז' אדר ב' התשנ"ז (16.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017440. A01 /דז/	[ "רע\"פ 97" ]	6,032
1,764	בבית המשפט העליון בש"א 4212/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : קריב אהוד נגד המשיב ים : הבר עידית ואח' השגה על המזכירות בשם המבקש: בעצמו החלטה אני דוחה את השגת המבקש על החלטת המזכירות שלא לקבל לרישום בקשה שכותרתה "בקשה שניה לפסול שופט" שהמבקש חפץ להגיש. הטעם לכך הוא, שבהחלטות בית המשפט מיום 21.3.97 ומיום 16.4.97 הסתיים הדיון בתיק. ניתנה היום, ח' בתמוז תשנ"ז (13.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042120. Q01	[ "בש\"א 4212/97" ]	6,034
1,765	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2888/94 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערערים : 1. גב' גלעד שרה 2. מר גלעד דניאל 3. גב' אבירם בת שבע 4. מר אבירם נחמיה 5. גב' חרובי יעל 6. מר חרובי יוסף 7. מר חרובי יעקב נגד המשיב ה : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.5.96 בתיק 331/93 שניתן על ידי כבוד השופטת שידלובסקי-אור תאריך הישיבה: ו' בתשרי התשנ"ח (7.10.97) בשם המערערים: עו"ד בסון בשם המשיבה: עו"ד בורנשטין החלטה בעלי הדין עותרים לדחייה של 60 ימים כדי לנהל משא ומתן לגבי פתרון מעשי בדבר ניצול השטח שבמחלוקת. בעלי הדין יודיעו לנו תוך התקופה האמורה בכתב מה העלו המגעים ביניהם ולפי תוכן ההודעה יוחלט על אופן המשך הטיפול בתיק. ניתנה היום, ו' בתשרי התשנ"ח (7.10.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. B02	[ "ע\"א 2888/94" ]	6,035
19,356	בית המשפט העליון העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2888/94 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. גב' גלעד שרה 2. מר גלעד דניאל 3. גב' אבירם בת שבע 4. מר אבירם נחמיה 5. גב' חרובי יעל 6. מר חרובי יוסף 7. מר חרובי יעקב נגד המשיב ה: רשות הפיתוח בקשה מוסכמת לדחיית מוע ד הדיון החלטה כמבוקש. מועד הדיון נדחה לתאריך 4.10.98, שעה 8:30. ניתנה היום, י"ט בתמוז תשנ"ח (16.7.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. L09	[ "ע\"א 2888/94" ]	6,036
20,212	ב בית המשפט העליון ע"א 2888/94 - א' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. גב' גלעד שרה 2. מר גלעד דניאל 3. גב' אבירם בת שבע 4. מר אבירם נחמיה 5. גב' חרובי יעל 6. מר חרובי יוסף 7. מר חרובי יעקב נגד המשיב : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.5.96 בתיק 331/93 שניתן על ידי כבוד השופטת שידלובסקי אור בקשה לארכה נוספת בשם המערערים: עו"ד בסון בשם המשיבה: עו"ד בורנשטין החלטה בהסכמת בעלי הדין ניתנת ארכה נוספת של 30 ימים נוספים בנוסף לתקופה שנקבעה בהחלטתנו מיום 7.10.97. ניתן היום י בכסלו תשנ"ח (9.12.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. B03	[ "ע\"א 2888/94" ]	6,037
26,964	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2888/94 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. גב' גלעד שרה 2. מר גלעד דניאל 3. גב' אבירם בת שבע 4. מר אבירם נחמה 5. גב' חרובי יעל 6. מר חרובי יוסף 7. מר חרובי יעקב נגד המשיב ה: רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל בקשה לדחיית מועד הדיון החלטה לבקשת הצדדים, הדיון שנקבע לתאריך 4.10.98 בטל. על הצדדים להודיע לבית-המשפט עד לתאריך 1.12.98, אם הצליחו להגיע להסדר ביניהם, אם לאו. והיה והצדדים לא יצליחו להגיע להסדר כאמור, יתן בית-המשפט פסק-דין בתיק על בסיס הסיכומים בכתב. ניתנה היום, י"א בתשרי תשנ"ט (1.10.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. L10	[ "ע\"א 2888/94" ]	6,038
29,659	ב בית המשפט העליון ע"א 2888/94 - ג' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים : 1. גב' גלעד שרה 2. מר גלעד דניאל 3. גב' אבירם בת שבע 4. מר אבירם נחמיה 5. גב' חרובי יעל 6. מר חרובי יוסף 7. מר חרובי יעקב נגד המשיב ה : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.5.96 בתיק 331/93 שניתן על ידי כבוד השופטת שידלובסקי אור בקשה לארכה נוספת בשם המבקשים: עו"ד בסון בשם המשיבה: עו"ד בורנשטין החלטה ארכה נוספת לניהול מו"מ לפשרה של 45 ימים נוספים מהיום. תינתן לנו הודעה על התפתחות המו"מ תוך תקופה זו. ניתן היום י בטבת תשנ"ח (8.1.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. B05	[ "ע\"א 2888/94" ]	6,039
37,052	ב בית המשפט העליון ע"א 2888/94 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. גב' גלעד שרה 2. מר גלעד דניאל 3. גב' אבירם בת שבע 4. מר אבירם נחמיה 5. גב' חרובי יעל 6. מר חרובי יוסף 7. מר חרובי יעקב נגד המשיב : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.5.96 בה"פ 331/93 שניתן על ידי כבוד השופטת מ' שידלובסקי-אור. בקשה לדחיית מועד תזכורת. החלטה לבקשת הצדדים נדחה מועד התזכורת ליום 10.5.98 בשעה 9:00. ניתנה היום כ' באדר תשנ"ח (18.3.98) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. L06	[ "ע\"א 2888/94", "בה\"פ 331/93" ]	6,040
38,823	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2888/94 - א' בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. גב' גלעד שרה 2. מר גלעד דניאל 3. גב' אבירם בת שבע 4. מר אבירם נחמיה 5. גב' חרובי יעל 6. מר חרובי יוסף 7. מר חרובי יעקב נגד המשיב : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל בקשה מוסכמת לדחיית מועד הדיון החלטה כמבוקש. לישיבת תזכורת בתאריך 6.9.98, שעה 8:30. ניתנה היום, ו' בתמוז תשנ"ח (30.6.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. L08	[ "ע\"א 2888/94" ]	6,041
42,272	ב בית המשפט העליון ע"א 2888/94 - י"א בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. גב' גלעד שרה 2. מר גלעד דניאל 3. גב' אבירם בת שבע 4. מר אבירם נחמיה 5. גב' חרובי יעל 6. מר חרובי יוסף 7. מר חרובי יעקב נגד המשיב ה : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל הודעה מטעם הצדדים בשם המערערים: עו"ד ד. בסון בשם המשיבה: עו"ד ת. בורנשטיין החלטה בהודעה שהוגשה מטעם הצדדים נאמר, כי הגיעו להסכמה עקרונית ביניהם, וכי נדרשים חודש חודשיים נוספים לגיבוש ההסדר ולקבלת האישורים הנדרשים. לפיכך, הצדדים יגישו לבית המשפט הודעה משלימה עד ליום 1.3.99. ניתנה היום, י"ט בכסלו תשנ"ט (8.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. P11	[ "ע\"א 2888/94" ]	6,042
49,250	ב בית המשפט העליון ע"א 2888/94 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. גלעד שרה 2. גלעד דניאל 3. אבירם בת שבע 4. אבירם נחמיה 5. חרובי יעל 6. חרובי יוסף 7. חרובי יעקב נגד המשיב ה : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל בקשה למתן הוראות בשם המערערים: עו"ד ד. בסון בשם המשיבה: עו"ד ת. בורנשטיין החלטה הצדדים יודיעו לבית המשפט עד ליום 3.5.99 האם יש מקום לדיון בערעור. ניתנה היום, ט"ו באדר תשנ"ט (3.3.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. P12	[ "ע\"א 2888/94" ]	6,043
50,152	ב בית המשפט העליון ע"א 2888/94 - י"ב בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. גלעד שרה 2. גלעד דניאל 3. אבירם בת שבע 4. אבירם נחמיה 5. חרובי יעל 6. חרובי יוסף 7. חרובי יעקב נגד המשיב ה : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל בקשה למתן הוראות בשם המערערים: עו"ד ד' בסון בשם המשיבה: עו"ד ת' בורנשטיין החלטה הצדדים יודיעו לבית המשפט, עד ליום 3.9.99, האם יש מקום לדיון בערעור. עד מועד זה יעוכב הדיון בערעור. ניתנה היום, כ"ו באייר תשנ"ט (13.5.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. P13	[ "ע\"א 2888/94" ]	6,044
88,707	ב בית המשפט העליון ע"א 2888/94 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. גלעד שרה 2. גלעד דניאל 3. אבירם בת שבע 4. אבירם נחמיה 5. חרובי יעל 6. חרובי יוסף 7. חרובי יעקב נגד המשיב ה : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל בקשה למתן הוראות בשם המערערים: עו"ד ד' בסון בשם המשיבה: עו"ד ת' בורנשטיין החלטה הצדדים יודיעו לבית-המשפט, עד ליום 9.6.2000, מה מצב הדברים בתיק זה והאם יש צורך בקיום דיון בערעור. ניתנה היום, ג' באדר ב' תש"ס (10.3.2000). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. P14	[ "ע\"א 2888/94" ]	6,045
91,493	ב בית המשפט העליון ע"א 2888/94 - י"ג בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון-גונן המערערים : 1. גלעד שרה 2. גלעד דניאל 3. אבירם בת שבע 4. אבירם נחמיה 5. חרובי יעל 6. חרובי יוסף 7. חרובי יעקב נגד המשיב ה : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל בקשה למחיקת ערעור בשם המערערים: עו"ד ד' בסון בשם המשיבה: עו"ד ת' בורנשטיין החלטה בהסכמת הצדדים, אני מורה על מחיקת הערעור. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"ז בתמוז תש"ס (20.7.2000). מיכל אגמון-גונן, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. P15	[ "ע\"א 2888/94" ]	6,046
1,767	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1831/93 ע"א 1795/93 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער ת בע"א 1831/93: "אגד" - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נגד המשיבים בע"א 1831/93 : 1. יוסף יעקב 2. קרן גמלאות של חברי אגד בע"מ המערערת בע"א 1795/93: קרן גמלאות של חברי אגד בע"מ נ ג ד המשיבים בע"א 1795/93: 1. יוסף יעקב 2. "אגד" - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ערעורים על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.2.93 בת"א 298/92 שניתן על ידי כבוד השופטת דורנר תאריך הישיבה: ח' באלול תשנ"ז (10.9.97). בשם המערערת בע"א 1831/93 והמשיבה 2 בע"א 1795/93: עו"ד ארנה קידר בשם המשיב מס' 1: עו"ד לפידות בשם המשיבה 2 בע"א 1831/93 והמערערת בע"א 1795/93: עו"ד עמי שחר בשם היועץ המשפטי: עו"ד נורית ישראלי החלטה לכתיבת פסק-דין. כל צד רשאי להגיש בו זמנית, תוך 20 יום מהיום, השלמות על לא יותר מ3- עמודים. ניתנה היום, ח' באלול תשנ"ז (10.9.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93017950. J03	[ "ע\"א 1831/93", "ע\"א 1795/93", "בע\"א 1831/93", "בע\"א 1795/93" ]	6,048
7,148	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1831/93 ע"א 1795/93 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער ת בע"א 1831/93: "אגד" - אגודה שיתופית לתחבור ה בישראל בע"מ נגד המשיבים ב ע"א 1831/93: 1. יוסף יעקב 2. קרן גמלאות של חברי אגד בע"מ המערערת בע"א 1795/93: קרן גמלאות של חברי אגד בע"מ נ ג ד המשיבים בע"א 1795/93: 1. יוסף יעקב 2. "אגד" - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ערעורים על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.2.93 בת"א 298/92 שניתן על ידי כבוד השופטת דורנר תאריך הישיבה: ח' באלול התשנ"ז ( 10.09.97 ) בשם המערער ת בע"א 1831/93 והמשיבה 2 בע"א 1795/93: עו"ד ארנה קידר בשם המשיב מס' 1: עו"ד לפידות בשם המשיבה 2 בע"א 1831/93 והמערערת בע"א 1795/93: עו"ד עמי שחר בשם היועץ המשפטי: עו"ד נורית ישראלי החלטה לאחר השלמת טיעוני ב"כ הצדדים בכתב ובעל פה, מחליטים אנו להרחיב את הרכב השופטים בערעור זה. ב"כ הצדדים הסכימו שאם יוחלט על הרחבת ההרכב, לא יבקשו הם לחזור ולהוסיף ולטעון. מספר השופטים בהרכב המורחב והשופטים המצורפים אליו, ייקבעו על ידי נשיא בית משפט זה. פסק הדין ייכתב על פי החומר והטיעונים שבתיק. ניתנה היום, טו' באלול תשנ"ז (17.9.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93017950. J01	[ "ע\"א 1831/93", "ע\"א 1795/93", "בע\"א 1831/93", "בע\"א 1795/93" ]	6,049
13,064	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1795/93 ע"א 1831/93 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד ע"א 1793/93 המערער ת : קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ נגד המשיבים : 1. יוסף יעקב 2. אגד-אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ע"א 1831/93 המערערת: אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. יוסף יעקב 2. קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק ה.פ. 298/92 מיום 16.2.93 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' דורנר בשם המערער ת בע"א 1795/93: עו"ד עמי שחר בשם המשיבה 2 בע"א 1795/93: עו"ד אורנה קידר ועו"ד רם כספי בשם המשיב 1 בע"א 1795/93 : עו"ד שמעון לפידות בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד נורית ישראלי פסק - דין השופט י' אנגלרד: השאלה העקרונית המתעוררת במקרה זה נוגעת להיקף תחולתו של חוק החוזים האחידים, תשמ"ג1982- (להלן - "חוק החוזים האחידים"), והיא: האם חוק זה חל על תקנון של תאגיד? שאלה זו שנויה היא במחלוקת ואנו נקראים להכריע בה. העובדות 1. בשנת 1991 גילתה מחלקת הביקורת של אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן - "האגודה"), כי המשיב מס' 1, שהיה חבר האגודה מאז שנת 1971, מכר במשך כחודשיים, שעה שעבד כנהג, כרטיסים משומשים שאסף מתוך האוטובוס. את הפדיון שילשל לכיסו. הנהג הועמד למשפט החברים, נמצא אשם וחויב בתשלום קנס ובהוצאות. כן הומלץ בפני ההנהלה, לפי ס' 113(ג) לתקנון משפט החברים, להוציאו מן האגודה. ערעורו של הנהג לפני דרג ב' של משפט החברים נדחה. ההנהלה החליטה להמליץ בפני אסיפת המורשים להוציאו מן האגודה; ואמנם האחרונה החליטה ביום 29.10.1992 להוציאו מן האגודה. להוצאת חבר מן האגודה השלכות מיידיות על מערך הזכויות הסוציאליות שלו. לחבר פורש מוענקים, בדרך כלל, פיצויי פרישה מטעם האגודה לפי ס' 16(1) לתקנון האגודה. כן זכאי החבר הפורש לגימלאות זקנה מקרן גמלאות של חברי "אגד" בע"מ (להלן - "הקרן") על פי הוראות פרק ג' לתקנון הקרן. אולם, מחבר, המוצא מן האגודה, נשללות זכויות אלה באופן אוטומטי. וכך קובע ס' 16(1)(ח) לתקנון האגודה לגבי פיצויי פרישה: למרות האמור לעיל במקרה של פקיעת חברותו של חבר באגודה מחמת הוצאתו מהאגודה, או אם עבר עבירה אשר בגינה רשאית היתה האגודה בהתאם לתקנוניה להוציאו מהאגודה, אולם הנהלת האגודה הסכימה שיצא את האגודה, לא יהיה החבר ו/או שאריו זכאים לפיצויי פרישה. הוראה זהה קיימת לגבי זכות החבר לגימלאות זיקנה בס' 33 לתקנות הקרן. עם זאת, לפי הוראת ס' 12(ד) לתקנון האגודה - "חבר אשר הוצא מהאגודה על ידי אסיפת המורשים או עזב אותה באישור ההנהלה, בעקבות מעילה באימון, תפדה המניה שלו לפי גובה המניה ביום פקיעת חברותו, שהוא יום הורדת החבר מהעבודה על ידי המזכירות". כמו כן, זכאי החבר, המוצא מן האגודה, להשבת התשלומים שהופרשו ממשכורתו לקרן, וזאת על פי ס' 46(א) לתקנון הקרן: "חבר שחדל להיות חבר החברה (=הקרן), לאחר שחדלה חברותו במפעל (=אגד), שלא מחמת מוות ו/או שאינו זכאי לקבל תשלומים בהתאם לתקנון הסוציאלי של המפעל, יהיה זכאי לקבל מאת החברה, סכום השווה לשיעור תשלומיו הוא לחברה בחודש האחרון לחברותו במפעל, בניכוי הסכום שזקפה הקרן להבטחת גימלאות שאירים ונכות ולכיסוי דמי סיכון וניהול, מוכפל במספר חודשי החברות בפועל בקרן". אין ספק, הזכויות השמורות עדיין לחבר המוצא מן האגודה במישור הסוציאלי הן מינימליות והתוצאה של הוראות השלילה היא מרחיקת לכת מבחינתו. 2. בצר לו, המשיב מס' 1 פנה לבית המשפט המחוזי בירושלים על דרך המרצת פתיחה בבקשה להצהיר על בטלותן של הוראות השלילה, דהיינו: סעיף 16(1)(ח) לתקנון האגודה וסעיף 33 לתקנון הקרן. המבקש טען כי ההוראות הנזכרות הן בבחינת תנאים מקפחים במובן חוק החוזים האחידים. בית המשפט המחוזי - מפי השופטת ד' דורנר - נעתר לבקשה, ומכאן הערעורים שלפנינו. מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי ההוראות הנזכרות בתקנוני התאגידים הן בטלות נשענת על שלוש הנחות משפטיות, והן: (א) התקנון כמסמך יסוד של תאגיד הוא בבחינת חוזה; (ב) התקנון הוא חוזה אחיד במובן חוק החוזים האחידים; (ג) ההוראות הנזכרות הן בבחינת תנאי מקפח במובן סעיף 3 לחוק החוזים האחידים. בית המשפט שלמטה בחן בהחלטתו את קיומן של שלוש ההנחות הנזכרות והגיע, כאמור, למסקנה חיובית. בערעורים שלפנינו, שהוגשו על ידי האגודה ועל ידי הקרן, תוקפות המערערות את ההנחות האמורות, כל אחת לגבי ביטול ההוראה בתקנון שלה. היועץ המשפטי לממשלה התייצב בערעור זה, בתוקף סמכותו לפי סעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה)[נוסח חדש], לאחר שהוזמן על ידי בית משפט זה לפי סעיף 20 לחוק החוזים האחידים, והציג את עמדתו לגבי שאלת תחולתו של חוק החוזים האחידים על תקנון של אגודה שיתופית, באופן כללי, ועל זה של אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, במיוחד. בחוות דעת מפורטת היועץ המשפטי לממשלה משיב תשובה חיובית על השאלה העקרונית, ותומך בכך בגישתו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, היועץ המשפטי לממשלה נמנע במפורש מלנקוט עמדה לגבי מעמדה של ההוראה הנידונה בתור תנאי מקפח במובן חוק החוזים האחידים. תקנון התאגיד כחוזה 3. מאחר שחוק החוזים האחידים פותח את הגדרת החוזה האחיד (סעיף 2 לחוק) בדיבור "נוסח של חוזה", יש תחילה לקבוע אם תקנון של תאגיד הוא בבחינת חוזה. היה אמנם מי שגרס בעבר כי חוזה אחיד אינו חוזה במובן דיני החוזים הכלליים, אך אין להסכים לדעה זו. ואמנם, פרופ' ג' שלו, שהיא אשר תחילה סברה כן, חזרה בה מסברה זו (ג' שלו, דיני חוזים (מהדורה שנייה, ירושלים תשנ"ה) בעמ' 606 607-). השאלה אם תקנון של חברה הוא בבחינת חוזה נדונה בהרחבה בספרות המשפטית ואף התעוררה בפסיקה. הדעה המקובלת היא כי מסמכי היסוד של חברה מבוססים הם על הסכמה חוזית. ראה בהרחבה צ' כהן, בעלי מניות בחברה: זכויות תביעה ותרופות (תל-אביב תשנ"א) (להלן - "צ' כהן") במיוחד בעמ' 9 62- והאיזכורים המובאים שם מפסיקת בית המשפט העליון. מסכים אני עם מסקנתה של המחברת, הנשענת על הוראת סעיף 23 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג 1983- (להלן - "פקודת החברות"), כי: "לאור מהותם החוזית של התזכיר והתקנון, יחולו על מסמכים אלה ועל היחסים שהם יוצרים - בין החברה לחברים ובינם לבין עצמם - דיני החוזים הכלליים, אלא אם כן קבעו דיני החברות הוראות מיוחדות. הוראות כאלו נובעות מהאופי המיוחד של החוזה הנדון, שבא להסדיר יחסים בין מספר רב של צדדים לחוזה מצד אחד, ושיש לו השפעה על צדדים שלישיים מהצד האחר." ( שם , בעמ' 62). לצורך ענייננו די לנו בקביעה כי תקנון חברה הוא חוזה בינה לבין חבריה, וכן בין החברים לבין עצמם, ואין לנו צורך לפרט אילו מבין ההוראות של דיני החוזים הכלליים חלות על יחסים אלה ואילו נדחות מפני דיני החברות. יצויין, כי הקרן אינה חולקת על הנחה ראשונית זו. 4. עד כאן מעמדו של תקנון של חברה במסגרת פקודת החברות. המצב אינו שונה לגבי אגודה שיתופית. גם התקנון שלה מבוסס על הסכמה חוזית בינה לבין חבריה, וכן בין חבריה בינם לבין עצמם. וכך קבע בית משפט זה בפרשת ע"א 524/88 "פרי העמק", אגודה חקלאית שיתופית מרכזית בע"מ נ' שדה יעקב, מושב עובדים של הפועל מזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ , פ"ד מה(4) 529, בעמ' 547, מפי השופט א' ברק: מהו מעמדו המשפטי של התקנון? כמסמך בסיס של האגודה השיתופית, הוא קובע את הכוחות והסמכויות של האורגנים השונים ומבחינה זו הוא חלק מהמשפט "החוקתי" שלה, אשר כוחו נובע מהסמכויות "השלטוניות" המצויות בידי האסיפה הכללית. האם ניתן לראות בו גם ביטוי להסכמתו של כל חבר וחבר? בעיה זו התעוררה גם בתחום דיני החברות, והיא נפתרה על-ידי הוראת דין מפורשת, לפיה התזכיר והתקנון "מחייבים את החברה וכל חבר בה, כאילו נעשו בידי החברה ובידי כל חבר מחבריה, לפי הענין, וכאילו כלולים בהם התחייבויותיהם של החברה ושל כל חבר בה..." (סעיף 23(א) לפקודת החברות [נוסח חדש]). מכוח הוראה זו נפסק, כי יש לראות בתזכיר ובתקנון חוזה בין החברים לבין עצמם, ובין כל אחד מהם לבין החברה (ראה: ע"א 87/75 א' את ה' פויכטוונגר בע"מ ואח' נ' אשר פויכטוונגר בע"מ ואח' , פ"ד כט (2) 85; ע"א 180/75 לביב נ' בנק לפיתוח תעשיה לישראל בע"מ ואח' , פ"ד ל (3) 225; ד"נ 39/80 ברדיגו ואח' נ' ד.ג.ב. 9 טקסטיל בע"מ ואח' , פ"ד לה (4) 197). הוראה דומה אינה קיימת בפקודת האגודות. חרף זאת נפסק, כי "התקנון של אגודה שיתופית הוא בגדר הסכם בין האגודה לבין חבריה המסדיר את היחסים המשפטיים ביניהם וקובע את הזכויות והחובות ההדדיות שלהם". (השופט ברנזון בע"א 627/61 גלברג ואח' נ' מושב עובדים "תל-עדשים" בע"מ , פ"ד יז 1281, בעמ' 1285), כן נפסק, כי התקנון הוא הסכם בין החברים לבין עצמם (ע"א 556/69 "ניר" חברה שיתופית להתיישבות עובדים עברים בע"מ נ' ביטן ואח' , פ"ד כד (2) 710]. פסיקה זו תשמש נר לרגליי, וזאת חרף הקושי הקיים בראיית האגודה עצמה - להבדיל מהחברים בינם לבין עצמם - כצד לחוזה המקורי המשתכלל בד בבד עם הכרתה של האגודה כאישיות משפטית (ראה צ' כהן, בספרה הנ"ל, בעמ' 42). הנני יוצא אפוא מתוך ההנחה, הנראית לי כמבוססת מבחינה משפטית, כי באגודה שיתופית, כמו גם בתאגידים אחרים, התקנון של התאגיד מהווה חוזה בין התאגיד לבין כל חבר, ובין החברים לבין עצמם. עמד על כך השופט ברנזון בע"א 189/76 מפלגת העבודה הישראלית נ' לוין ואח' , פ"ד לא (2) 265, בעמ' 270: "לכל הדעות, חוקת מפלגת העבודה מהווה חוזה בין המפלגה לבין חבריה. זה דינם של כל חוקה או תקנון של כל גוף מאוגד". ראה ברוח זו גם מסקנתה של ס' אוטולנגי, אגודות שיתופיות: דין ונוהל (תל-אביב תשנ"ה) 167 179- (להלן - "אוטולנגי"), שקבעה, לאחר דיון מפורט בהיבטים השונים של הבעיה, כי "חיובו החוזי של התקנון הפך להיות הנחה משפטית מבוססת, שאין מהרהרים אחריה עוד". התקנון כחוזה אחיד 5. האם תקנון התאגיד - הן של חברה הן של אגודה שיתופית - הוא חוזה אחיד במובן חוק החוזים האחידים? שאלה זו שנויה במחלוקת חריפה לא רק בין בעלי הדין אלא גם בין המלומדים. דומה כי הבדלי הגישה בין האחרונים קשורים במידה רבה בתפיסת היסוד בדבר תפקיד המשפט בפיקוח על פעולת השוק לאור עקרון חופש ההתקשרות. נוסיף כי השאלה העקרונית של תחולת חוק החוזים האחידים על תקנון של תאגיד התעוררה בפסיקתו של בית משפט זה, אך טרם הוכרעה סופית: ע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל בישראל - עמותה נ' התאחדות לכדורגל בישראל ואח' , פ"ד מה(5) 89, בעמ' 112 (הנשיא מ' שמגר); ראה גם אוטולנגי , 184. בעלי הדין העלו בסיכומיהם את הנימוקים בעד ונגד תחולת החוק על תקנון של תאגיד בטוב טעם ודעת. נקודת המוצא של מחייבי התחולה - במיוחד זו של היועץ המשפטי לממשלה - היא מטרתו הרחבה של חוק החוזים האחידים, כפי שבאה לידי ביטוי ברפורמה הגדולה משנת תשמ"ג. במסגרתה בוטל כליל חוק החוזים האחידים הקודם משנת תשכ"ד, ואתו עברו מן העולם הגבלות מהותיות רבות שצמצמו בעבר את תחום תחולתו של החוק. כך, בחוק החדש הושמטו המלים שאיפינו את סוג החוזה מבחינת תוכנו (חוזה להספקת מצרך או למתן שירות), ולכן החוק חל עקרונית גם על חוזים החורגים ממסגרתה של צרכנות במובן הצר. המחוקק הגדיר את מטרת החוק כהגנה על הלקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים (סעיף 1 לחוק). תחולת החוק מושתתת על שני יסודות: חוזה אחיד ותנאי מקפח. המבחן לקיום חוזה אחיד הוא פורמלי: נוסח של חוזה שתנאיו נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם (ס' 2 לחוק). המבחן לתנאי מקפח הוא מעצם טבעו מהותי (קיפוח לקוחות או יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח). גישתו של המחוקק היא, איפוא, כי יש להעמיד לביקורת שיפוטית את כל ההתקשרויות (למעט הסייגים המפורטים בסעיף 23 לחוק) שנערכו על יסוד נוסח סטנדרטי של חוזה. נמצא כי אין זה מספיק כי נפגע הצדק החוזי המהותי, אלא חייבת להתקיים נסיבה "פרוצדורלית", והיא השימוש בנוסח אחיד של חוזה (ראה את ההבחנה בין צדק חוזי דיוני לבין צדק חוזי מהותי אצל A. von Mehren, “A General View of Contract”, International Encyclopedia of Comparative Law vol. VII , Chapter 1, ss. 72-74 ). 6. הטענה של המערערות היא כי תקנון של תאגיד, בתור מסמך יסוד, אינו ממלא אחר התנאים של חוזה אחיד. טענה זו מתבססת על שורה של נימוקים שהוצגו - לגבי אגודה שיתופית - באופן שיטתי על ידי פרופ' אוטולנגי בספרה הנזכר. היא מונה לא פחות מתשעה נימוקים לטובת המסקנה כי תקנון של תאגיד כזה אינו חוזה אחיד במובן החוק [ שם, בעמ' 184 189-]. ראה באותה רוח גם צ' כהן , § 18. את עיקר הנימוקים לשלילתו של תחולת החוק אפשר לרכז תחת שלוש קבוצות: (א) התקנון הוא פרי ההסכמה של החברים המייסדים. נמצא כי ההסכם הוא רב-צדדי, ובשלב ההתאגדות אין לדבר כלל על שני צדדים, שאחד מהם קבע מראש את התנאים לאנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם. נהפוך הוא: בגוף המנסח מיוצגים כל הצדדים המחוייבים על ידי החוזה. בנסיבות אלה אין לדבר על ספק ולקוח. (ב) תקנון של תאגיד ניתן לשינוי ביזמת החברים, שהם הצדדים לחוזה. מצב דברים זה שונה מחוזה אחיד, שבו "הלקוחות" אינם יכולים לשנות בעצמם את תוכן החוזה. (ג) אם נגיע למסקנה כי התקנון עשוי להיות חוזה אחיד לגבי חברים המצטרפים לתאגיד לאחר ייסודו, הרי ייווצר מצב שבו יחול החוק על חלק מן החברים (המצטרפים המאוחרים), אך לא על המייסדים. מצב משפטי "מפוצל" כזה אינו מתקבל על הדעת. 7. אין כל ספק כי השגות אלה הן כבדות משקל. מבחינת ההגדרה הפורמלית של חוזה אחיד, יש קושי אמיתי לראות במסמך היסוד של תאגיד חוזה שתנאיו נקבעו מראש בידי צד אחד. כי הרי בשלב הייסוד כל הצדדים משתתפים בניסוח התקנון. אין כאן "ספק" ו"לקוח": כולם שווים מבחינת חופש העיצוב של התקנון הכפוף, כמובן, להוראות הקוגנטיות של החיקוק הנוגע לתאגיד הנתון. ראה צ' כהן , בעמ' 34. נוסיף כי קיומו של תקנון הוא תנאי לרישום האגודה השיתופית [ אוטולנגי , בעמ' 137]; במקרה של חברה שנרשמה ללא תקנון, יחול התקנון לדוגמה לפי ס' 11 לפקודת החברות. נכון, אם נסתכל במצטרפים המאוחרים לתאגיד, יהיו אלה חברים חדשים באגודה השיתופית או בעלי מניות חדשים בחברה, אפשר, לכאורה, להתגבר על הקושי הפורמלי הנובע מן ההגדרה של חוזה אחיד. לגבי מצטרפים אלה ניתן לומר כי מסמכי היסוד של התאגיד הם בבחינת נוסח של חוזה שתנאיו נקבעו מראש בידי צד אחד. תנאים אלה משמשים - בלשון ס' 2 לחוק החוזים האחידים - תנאים לחוזים רבים בין התאגיד לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם. עצם העובדה כי קיימת אפשרות שהחברים של תאגיד יכולים לשנות את התקנון לפי ההוראות הנוגעות לדבר, אינה גורעת בהכרח מאופיו של התקנון כחוזה אחיד. גם בחוזה אחיד רגיל, שאינו מסמך יסוד של תאגיד, עשויה להימצא הוראה המסדירה את שינוי החוזה בדרך מיוחדת כלשהי. עקרונית, המבחן הפורמלי לחוזה אחיד הוא דרך כריתתו, ולא דרך שינויו. אמנם, המבקש להצטרף לתאגיד אינו חייב לעשות זאת, אך הוא הדין לגבי צד העומד להתקשר בחוזה אחיד רגיל. כידוע, חוק החוזים האחידים החדש אינו דורש קיום מונופולין מצד "הספק" לשם תחולתו. ראה ו' לוסטהויז וט' שפניץ, חוזים אחידים (ירושלים תשנ"ד) §7 (להלן - "לוסטהויז-שפניץ"); ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום , פ"ד מו(2) 464, בעמ' 527 (השופט א' ברק). נראה, אם כן, כי לפי המבחן הפורמלי של הגדרת החוזה האחיד, החברים-המייסדים אשר ניסחו בעצמם את תקנון התאגיד אינם יכולים להישמע בטענה כי הם התקשרו בחוזה אחיד. אולם, מהו הדין כאשר חל שינוי בתקנון? כאן אפשר לטעון כי בשינוי התקנון, בדרך הקבועה בהוראות הנוגעות לדבר, יש משום חידוש החוזה מבחינת החברים בתאגיד. אך גם אם נקבל גישה זו, אין היא מועילה לגבי המבחן הפורמלי הנזכר. שוב ניתן להעלות את הנימוק כי שינוי התקנון הוא פעולה של כל החברים בתאגיד, ולכן הם שותפים בניסוח. שותפות זו שוללת את האפשרות כי לפנינו חוזה אחיד בו צד אחד ניסח את התנאים מראש לצד האחר. ואמנם, זו אחת הטענות המרכזיות של המערערות בתיק זה. 8. אם נצרף כעת את המסקנות שעלו מבדיקת המבחן הפורמלי התוצאה תהיה הבאה: התקנון אינו חוזה אחיד לגבי המייסדים, אך הוא חוזה אחיד לגבי המצטרפים המאוחרים באשר לנוסח שהיה קיים בעת הצטרפותם. עם זאת, לגבי שינויים מאוחרים בתקנון, הבאים לאחר ההצטרפות, שוב אין המדובר בחוזה אחיד, משום שהשינוי הוא פרי מלאכתם של כל החברים (גם אם השינוי מבוסס על החלטת רוב). תוצאה זו היא משונה ביותר, משום שכעת יש פיצול לא רק בין מייסדים לבין מצטרפים מאוחרים, אלא גם בין הנוסח המקורי של התקנון לבין שינויים מאוחרים, וכן בין מצטרפים לפני התיקון ומצטרפים לאחר התיקון. הקשיים הפורמליים האלה, המביאים לידי מסקנות בלתי מתקבלות על הדעת, מצביעים, לדעתי, על כך כי בסוגיה זו קיימים יסודות מהותיים שאינם מתאימים לתחולתו של חוק החוזים האחידים. ואמנם, אדם הרוכש מניות של תאגיד מסחרי בשוק ההון, ובכך משתתף במיזם כלכלי, אינו נכנס לעיסקה שמסגרתה הוא יחס של "ספק" ו"לקוח". אמת, חוק החוזים האחידים נותן למונחים אלה משמעות רחבה ביותר. אך בעצם השימוש בהם יש משום קביעת מאפיינים בסיסיים לטיב הכללי של העיסקה, שהיא ביסודה דו-כיוונית או דו-קטבית. זה אינו המצב הבסיסי ביחסים בין בעלי מניות, לא בינם לבין עצמם, ולא בינם לבין התאגיד שבבעלותם. כמובן, גם ביחסים אלה יש מקום להגן מפני קיפוח, אך דרכי ההגנה מפורטות הן בדיני החברות ובדיני ניירות ערך. לכן, עקרונית, אין כל מקום להרחיב את תחולתו של חוק החוזים האחידים לעבר תחומים אלה. לא זו בלבד שתחומים אלה זכו להסדרים מיוחדים ומפורטים, אלא הם חורגים במהותם מיחסים חוזיים רגילים. גישה עקרונית זו חייבת להנחותנו גם לגבי היחסים בין חברי תאגידים אחרים, כגון אגודות שיתופיות ועמותות. המסקנה העולה מדברי היא כי טענת קיפוח מצד חבר בתאגיד חייבת, ככלל, למצוא את המענה שלה במסגרת דיני התאגידים, ואין זה עניינו של חוק החוזים האחידים. איני שולל בכך את תחולתם של דיני חוזים כלליים, כגון טענה של פסלות מכוח ס' 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973-. ראה ע"א 157/88 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' מירון ואח', פ"ד מד(1) 522 (פסילת הוראה בתקנון האגודה בדבר הגבלת חופש העיסוק בשל סתירתה את תקנת הציבור). אך לא בכך מדובר בענייננו. 9. כל זה נכון במקרה של חברות בתאגיד רגיל. אולם, המצב עשוי להיות שונה, שעה שהמבנה של התאגיד וטיב פעולתו יוצרים בפועל, בינו לבין חבריו, יחס הדומה עניינית ומהותית לזה שבין ספק ללקוח. ניטול, לדוגמה, ספק של מצרכים, כגון ספרים או תקליטים, או ספק של שירותים, כגון משרד שידוכים, אשר מארגן את לקוחותיו בצורה של תאגיד. כאן, יש לתת עדיפות לתפקיד הכלכלי האמיתי של החוזה על דרך אירגונו. הוא הדין, למשל, בבית אבות המספק את שירותיו לדייריו דרך חברות בתאגיד. בנסיבות אלה יש להרחיב את תחולתו של חוק החוזים האחידים, תוך כדי אימוץ פרשנות תכליתית-מרחיבה להוראותיו. מן הראוי כי בנסיבות אלה יופעל הפיקוח השיפוטי על תנאים מקפחים אפשריים. (ראה ברוח זו לוסטהויז-שפניץ , §6 הערה 7). אין כל צורך כי ספקי השירותים או המצרכים התכוונו לעקוף, באמצעות דרך האירגון של תאגיד, את תחולתו של חוק החוזים האחידים. די בכך כי בפועל מהות העיסקה תואמת את תכליתו של חוק החוזים האחידים. השווה בהקשר זה את המצב במשפט הגרמני, אשר מן הצד האחד, שולל במפורש את תחולת החוק, המקביל לחוק החוזים האחידים שלנו, על חברות (ס' 23 לחוק על תנאים כלליים בעיסקה AGBG ), אך מן הצד האחר, שומר על תחולתו במקרים של נסיון עקיפה (ס' 7 לאותו חוק). לפי דעה מסוימת, ההגבלה שבסעיף 23 הנזכר חלה רק על חברות, אך לא על עמותות ואגודות שיתופיות הכפופות להוראות החוק. ברוח זו ניסח היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו לגבי נסיבות המקרה הנידון. לדעתו, יש לבחון את המהות האמיתית של היחסים בין התאגיד לחבריו. בדיקה זו יש לערוך במספר מישורים: תחילה יש לבחון את מהות היחסים בין התאגיד לבין החבר מבחינת הפעילות הכלכלית; לאחר מכן את השפעתו של החבר היחיד על קביעת מעמדו; ולבסוף את קיומו של ניגוד אינטרסים בין החבר היחיד לבין הנהלת התאגיד. בעיני יש לאמץ גישה כללית זו לשם בחינת תחולתו של חוק החוזים האחידים. 10. במקרה הנידון מדובר באגודה שיתופית המפעילה תחבורה ציבורית. מעמד החברים כלפי האגודה דומה מבחינה מהותית לזה של מועסק כלפי מעסיק. כך חייב חבר האגודה - מחד - להישמע להוראות ההנהלה בדבר סדר ומשמעת בעבודה ובדבר חובותיו בעבודה; הוא זכאי, מאידך - לקבל עבודה ומשכורת מן האגודה (ס' 14(ב)(1), 15(א),(ג) לתקנון האגודה). מבחינת מבנה האגודה, מספר החברים הגדול (כ3400- חברים), מחייב כי במקום אסיפה כללית יהיה גוף מייצג, והוא אסיפת מורשים שמספר חבריו שייבחרו בקלפי לא יעלה על 141 חבר (ס' 25(א)(2) לתקנון). 15% מן המורשים ימונו בנוסף על כך על ידי חברת העובדים (ס' 25(א)(3) לתקנון). הגופים המבצעים הם ההנהלה והמזכירות, שהן בעלות סמכויות רחבות (סעיפים 26 ו27- לתקנון). צודק איפוא היועץ המשפטי לממשלה בהציגו את העמדה כי תפקידי הנהלת האגודה וסמכויותיה אופייניות לכל גוף מנהל, ולכן קיימת דיכוטומיה מסוימת הנובעת מהעובדה שלמעשה קיימים שני צדדים שונים: מעסיק ומועסק ביניהם יש ניגודי אינטרסים טיפוסיים. באשר למעמדו של החבר היחיד באגודות השיתופיות הגדולות כגון "אגד", נאמר כי מבחינתו האגודה הוא מקום עבודה נוח, ואין הוא מחשיב את עצמו כחלק ממנגנון קבלת החלטות. כמו כן, הצד הקואופרטיבי שבאגודה בא לידי ביטוי בהטבות הניתנות לעובדים ולמשפחותיהם, יותר מאשר בהשתתפות פעילה בה מצד כל אחד מהחברים ( אוטולנגי , בעמ' 39, 40 הערה 71). על רקע נתונים מיוחדים אלה, יש להסיק כי מהות היחסים ביו חברי האגודה לאגודה השיתופית היא ביסודה, לצורך ענייננו, יחס של מעסיק ומועסק. כעקרון, על יחס מסוג זה חל, בהנחה שתנאיו נקבעו מראש על ידי המעסיק, חוק החוזים האחידים: השווה ע"א 5378/90 התאגדות לתרבות גופנית, הפועל טבריה נ' פקיד השומה טבריה , פ"ד מח(2) 416, 420. 11. מן האמור עולה כי יש להחיל את חוק החוזים האחידים על תקנון האגודה הנידונה. הוא הדין לגבי תקנון הקרן. חברה זו אינה אלא זרועה של האגודה לעניין זכויות הגימלאות של חברי האגודה. כל חבר של האגודה חייב להיות חבר בקרן. יתרה מזו, ההוראה של שלילת הזכות לגימלאות של חבר בקרן היא תוצאה אוטומטית של הוצאת החבר מן האגודה. נמצא, כי הוראה זו היא חלק ממערכת היחסים באגודה. העובדה כי בקרן קיימת אסיפה כללית של כלל חבריה, אינה יכולה לשנות את המהות הבסיסית של חברה זו כמכשיר עזר גרידא של האגודה בתחום מוגדר, הלא הוא קרן הגימלאות. מכאן, כי יש להחיל גם על התקנון של הקרן את חוק החוזים האחידים. משמעות הדבר היא כי יש לראות בתקנון נוסח של חוזה שתנאיו נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו ובין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם. מסקנה זו מתבססת על ההנחה כי, בשל מהות היחסים בין החברים להנהלה במובן הרחב, אין לראות בהליכי קביעת נוסח התקנון, כולל שינויו, משום שיתוף אמיתי של כלל החברים. שינוי התקנון הוא חידוש החוזה מבחינת החברים. לכן יש לראות בו הצטרפות (מחודשת) של כלל החברים לחוזה אחיד במובן החוק. קביעה זו היא חשובה בעניין הנידון, משום שהוראת סעיף 16 הנזכר בתקנון האגודה היא שינוי שהוכנס לתקנון רק בשנת 1990, דהיינו, שנים רבות לאחר שהמשיב מס' 1 הצטרף לאגודה. 12. המסקנה כי שינוי התקנון הוא חידוש החוזה בין החברים חשובה מנקודת ראות נוספת. המערערים העלו את הטענה כי אין להחיל את חוק החוזים האחידים החדש משנת תשמ"ג, משום שמערכת היחסים החוזיים בין חברי האגודה נוצרה לפני כן, ולפי ס' 27(ב) לחוק החדש: "על חוזים שנכרתו לפני תחילתו של חוק זה, יוסיף לחול החוק הקודם". והנה לפי הסיפא של הוראה זו: "לעניין התחולה רואים חידוש חוזה ככריתתו". מכאן חשיבות המסקנה כי שינוי התקנון הוא חידוש החוזה. על כל פנים, הוראת סעיף 16 לתקנון, שהוכנסה לאחר חקיקת החוק החדש, כפופה לחוק זה. 13. לבסוף, אין גם כל מניעה לתחולת החוק בשל העובדה שהתקנון של כל אגודה על שינוייו נבדק לפני הרישום על ידי רשם האגודות השיתופיות (סעיפים 9 ו12- לפקודה), או במקרה של קופת גמל על ידי נציב מס הכנסה (תקנות 5(א) ו10-(א) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופת גמל), התשכ"ד1964-). אישורים מעין אלה אינם הופכים את הוראות התקנון לתנאים התואמים תנאים שנקבעו או שאושרו בחיקוק, במובן סעיף 23א)(2) לחוק. קודם כל, התקנון עצמו אינו בבחינת חיקוק: עיין ודוק ע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל בישראל - עמותה נ' התאחדות לכדורגל בישראל ואח' , פ"ד מה(5) 89. כמו כן, אישור כללי של תקנון לשם רישומו של התאגיד אינו בבחינת אישור הוראותיו בחיקוק, במובן סעיף 23(2) לחוק החוזים האחידים. חלופה זו מכוונת למקרים שבהם הספק נדרש לקבל היתר מן הרשות המנהלית לגבי תנאים מסוימים בחוזה: לוסטהויז-שפניץ , §34. דבר זה לא התקיים לגבי ההוראה התקנונית הנידונה. אולם, המערערים העלו את הטענה כי ההוראה הנידונה היא בבחינת תנאי התואם תנאים שנקבעו בחיקוקים מקבילים. לטענה זו אשוב בהמשך הדברים. לסיכום הדברים : תקנוני התאגידים במקרה הנידון הם חוזים אחידים העומדים לביקורתו של בית המשפט בדבר הימצאותו של תנאי מקפח. הוראת השלילה כתנאי מקפח 14. השאלה היא כעת האם ההוראות בשני התקנונים השוללות באופן אוטומטי - בעקבות הוצאת חבר מן האגודה - את הזכות לפיצויי פרישה ואת הזכות לגימלאות זקנה הן בבחינת תנאי מקפח במובן חוק החוזים האחידים? היועץ המשפטי לממשלה בחר לא לנקוט עמדה בשאלה זו, התלויה בנסיבותיו המיוחדות של החוזה. באשר למבחן לקיומו של תנאי מקפח נאמר על ידי בית משפט זה בפרשת ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום , פ"ד מו(2) 464, בעמ' 527, מפי השופט א' ברק: אכן, קביעת הקיפוח משקפת את האיזון הראוי אשר החברה הישראלית יוצרת בין שיקולים כלכליים, מוסריים וחברתיים. אין היא פרי השקפה כלכלית אחת. "תנאי הקיפוח" אינו מבטא חזון כלכלי זה או אחר. הוא מבטא תפיסה חברתית באשר להגון ולראוי ביחסים חוזיים אחידים... לדעתי ההוראות הנידונות אינו הגונות ואינן ראויות לא ביחסים בין תאגיד לחבריו, ולא ביחסים בין מעסיק ומועסק. לפנינו עניין של "ענישה חוזית" בעקבות הליך משמעתי פרטי. עקרונית, הליכי משמעת במסגרות פרטיות דורשות משנה זהירות לבל ייפגעו זכויות יסוד של הפרט, ובית המשפט יקפיד על שמירתן של זכויות אלה ברוח חוק יסוד: כבוד אדם וחירותו. האמת היא, כי ענישתו של חבר בתאגיד פרטי על ידי שלילת זכויות סוציאליות המגיעות לו לפי חוזה, היא ביסודה עניין של פיצויים עונשיים. מבחינה חוזית עניין לנו כאן בחילוט סכומים לטובת הנפגע - הלא הוא התאגיד נגדו חטא החבר. במצב זה נתונה סמכות כללית לבית המשפט להפחית את הסכומים מכוח הוראת סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א 1970-. יתרה מזו, אם ההוראה מביאה לידי תוצאה בלתי-הגונה ביחסים בין הצדדים, יכול בית המשפט להתערב על יסוד עקרון תום הלב מכוח הוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973-. אולם, מאחר ובעלי הדין לא העלו טענות בסוגיות אלה, אין מקום להכריע בהן. 15. ההוראות הנידונות נראות בעיני מקפחות במובן חוק החוזים האחידים מן הנימוקים הבאים: ראשית, שלילה אוטומטית של זכות סוציאלית שהיקפה תלויה בותק בעבודה, גורמת חוסר שוויון בין עובדים צעירים לבין עובדים ותיקים, לרעת האחרונים. כלומר, הפרה זהה של החוזה תביא לידי תוצאות עונשיות שונות לחלוטין: סכומים קטנים אצל החבר החדש במפעל, סכומים עצומים אצל הוותיק. נמצא, כי העונש הממוני אינו עומד בכל יחס לחומרת ההפרה שהביאה להוצאת החבר מן האגודה. תוצאה זו אינה סבירה ואינה הגונה. שנית, אין כל קשר הכרחי בין הוצאת חבר מן האגודה לבין שלילת זכויותיו הסוציאליות. יכול להיות מצב שבו האגודה בדעה כי בשל התנהגותו הבלתי-תקינה של החבר יש להפסיק את חברותו, וזאת בשל אופי האגודה ויחסי החברים. כלומר, ההוצאה מן האגודה מטרתה העיקרית לנתק את הקשר העתידי בין החבר לבין האגודה מסיבות הנראות מוצדקות לשם שמירת מסגרת מסוימת. אך אין כל צידוק לשלול מן החבר הזה את זכויותיו הסוציאליות שרכש בעבר. השלילה האוטומטית של הזכויות הנזכרות חורגת איפוא ממטרת ההוצאה, ואינה מוצדקת עניינית. עיון בסיבות המצדיקות הוצאת חבר מן האגודה - סעיף 12 לתקנון - מצביע על אי-הסבירות של קשירתה של שלילת הזכויות להוצאה. בין הסיבות המצדיקות הוצאה מן האגודה מצויות כאלה שהעונש של שלילת זכויות סוציאליות בגינן אינו מתקבל על הדעת. (למשל: מפסיק לעבוד בשירות האגודה בלי לקבל לכך רשות בכתב מאת ההנהלה; מתרשל בקביעות בתשלום חובותיו לאגודה; אינו משלם את חלקו בהון האגודה למועד הקבוע שעליו התחייב). שלישית, העדר שיקול דעת בהטלת הסנקציה מביא לידי כך שהאנשים המחליטים על הוצאת חבר מן האגודה אינם נותנים את דעתם על העונש. ואמנם כך קרה במקרה הנידון. בתצהיר שהוגש לבית המשפט שלמטה הצהיר מר ארז אלחנן, ששימש מנהל משרד אגף היו"ר ומנהל כוח אדם ארצי באגודה, כי "אסיפת המורשים דנה אך ורק בנושא הוצאת החבר מן האגודה, בהתאם לסעיף 12 לתקנות האגודה. אסיפת המורשים אינה דנה בתוצאות הנובעות מהוצאת החבר מהאגודה והדבר כלל לא מצוי בסמכותה. התוצאות הנובעות מהוצאת חבר מן האגודה הריהן קבועות בתקנות האגודה ובתקנות קרן הגימלאות של חברי אגד בע"מ אשר הינה חברה בע"מ ומהווה אישיות משפטית נפרדת מהאגודה לכל דבר וענין". נמצא כי איש לא שקל, ואף לא יכול היה לשקול, את התוצאה העונשית הכבדה של שלילת זכויות סוציאליות, שלילה הפוגעת בו ובבני משפחתו. האם יש להשחית מלים על כך כי מצב משפטי שבו מוטל על חבר באגודה עונש חוזי כבד ביותר ללא שיקול דעת וללא תשומת לב מצד איש, הוא בלתי נסבל?! 16. אוסיף ואעיר: אם לא די בנימוקים הענייניים, המבססים את האופי המקפח המובהק של ההוראות הנידונות, הרי לפנינו תנאי, אשר במצוות המחוקק, חזקה עליו שהוא מקפח לפי סעיף 4(2) לחוק: "תנאי המקנה לספק זכות בלתי סבירה לבטל...את חיוביו המהותיים לפי החוזה". וכי יעלה בידיהם של התאגידים לסתור בנסיבות המקרה חזקה זו? אתמהה! 17. המערערים חיפשו מקלט מביקורת שיפוטית בהוראת סעיף 23(א)(2) לחוק החוזים האחידים, המסייג את תחולתו אם התנאי שמדובר בו תואם תנאים שנקבעו בחיקוק. הם טרחו למצוא הוראות מקבילות בחיקוקים שונים העוסקים בשלילת זכויות סוציאליות, כגון ס' 19 לחוק שירות הקבע בצה"ל (גימלאות)[נוסח משולב], התשמ"ה1985-, וסעיף 15(4) רישא לחוק שירות המדינה (גימלאות), התש"ל1970-. אין המשל דומה לנמשל. גם לו היינו מדמים חבר האגודה לעובד מדינה ולחייל בצבא ההגנה לישראל, ואת בית הדין של משפט חברים דרגה א' ודרגה ב' לבית הדין למשמעת של המדינה ולבית הדין הצבאי - דימוי שאין לו כל בסיס במציאות - הרי גם במקרים הנדירים בהם שלילת הזכאות היא, כביכול, אוטומטית, התוצאה קשורה לעונש מיוחד הנגזר על ידי בית דין, ואשר עומד לביקורת שיפוטית בערעור על פי חוק. אין ספק כי בשעת גזירת העונש המיוחד - פסילה לשירות המדינה או גירוש מן הצבא - הערכאה נקראת לשקול את מכלול התוצאות העונשיות הכרוכות בכך. (השווה סעיף 34(10) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג1963-, וסעיף 28 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו1955-). כאמור, אין תקנון התאגידים תואם לתנאים שנקבעו בחיקוק, במובן ס' 23 לחוק החוזים האחידים. תוצאת הקיפוח: ביטול או שינוי התנאי 18. לאחר שקבענו כי בהוראות הנידונות יש משום קיפוח, עלינו להחליט בדבר התוצאה המעשית של קביעה זו. סמכותו של בית המשפט לפי סעיפים 3 ו19- לחוק, היא לבטל או לשנות את התנאי המקפח, בבחינת "מעוות יוכל לתקון". המערערים מבקשים מאתנו כי לא נבטל את ההוראה, אלא נשנה אותה - כלשון ס' 19 לחוק - במידה הנדרשת כדי לבטל את הקיפוח. דא עקא, תכלית השינוי היא לבטל את הקיפוח; אין הוא מכוון לשכתב את החוזה עבור הצדדים. אין זה מתפקידו של בית המשפט ליצור בעד הצדדים הסדר חדש: ע"א 449/85 היועץ המשפטי לממשלה נ' גד חברה לבניין בע"מ ואח' , פ"ד מג(1) 183, 204. ואמנם, בנסיבות המקרה שלנו, כל נסיון לקיים את הרעיון של שלילת זכות סוציאלית בדרך שאינה מקפחת את החבר, ואשר יעמוד במבחנים אפשריים נוספים, מצריך הסדר פרטני על רקע חלופות אפשריות שונות. אין זה מעניינו של בית המשפט ליצור הסדר חלופי מעין זה למען הצדדים בחוזה. די לו בהסרת הקיפוח. המסקנה היא כי יש לדחות את הערעורים ולקיים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי המצהיר כי התנאים הנידונים בתקנונים הם בטלים בהיותם תנאים מקפחים. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: מסכים אני לפסק דינו של השופט אנגלרד. ה נ ש י א השופטת ט' שטרסברג-כהן : אני מסכימה לפסק-דינו של חברי השופט אנגלרד. ש ו פ ט ת השופט י' טירקל: 1. בדרכי שלי מגיע גם אני לתוצאה שאליה הגיע חברי השופט י' אנגלרד בחוות דעתו, לאמור כי יש לדחות את הערעורים ולבטל את סעיף 16 (1) (ח) לתקנון אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ - היא המערערת בע"א 1831/93 והמשיבה מס' 2 בע"א 1795/93 (להלן - "האגודה") - וכן את סעיף 33 לתקנון קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ - היא המערערת בע"א 1795/93 והמשיבה מס' 2 בע"א 1831/93 (להלן - "הקרן"). דרכי אינה דרכו בבואי להשיב על השאלה האם תקנון של תאגיד הוא בגדר חוזה אחיד, כמשמעותו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג1982- (להלן - "חוק החוזים האחידים"). לפי שיטתי יש להשיב על השאלה, בקול צלול ורם, בשלילה. 2. כבר נפסק כי תקנון של תאגיד, לרבות אגודה שיתופית, מהווה חוזה בין התאגיד לבין כל חבר ובין החברים לבין עצמם. לכך אני מסכים ולא אוסיף על הדברים שהביא חברי בעניין זה. אולם, טעמים כבדי משקל הנעוצים בלשונו של חוק החוזים האחידים, בתכליתו, כפי שהיא משתקפת בהיסטוריה החקיקתית שלו, ובמטרתו, כפי שהוצהר עליה בראשו, מטים את הכף לעבר המסקנה שתקנון זה איננו חוזה אחיד ולפיכך אין חוק החוזים האחידים חל עליו. העיון בדברי ההסבר להצעת חוק החוזים האחידים, תשכ"ב1962-, ה"ח 312 - הוא החוק שקדם לחוק החוזים האחידים והיה, בעצם, נוסחו הראשון - מגלה בבירור את מטרתו. כפי שנאמר שם בא חוק זה למנוע שימוש לרעה מצד ספקים, של מצרך או של שירות, הקובעים בחוזים אחידים "תנאים מכבידים ובלתי הוגנים - - - בין שהם נראים לעין, ובין שהם מוצנעים בקרן זווית, באותיות זעירות ומנוסחים בצורה מסובכת או מעורפלת שאין האדם הרגיל מסוגל להבין את משמעותם". עוד נאמר שם כי "מפגש הרצונות, שהוא יסוד מוסד לכל חוזה, נעדר לעתים מחוסר הבנה על אף ההסכמה המובעת כביכול בחתימה. ואפילו שקיימת הבנה, אין הנזקק למצרך או לשירות יכול להנזר ממנו. הוא רואה את עצמו נאלץ להסכים להצעה - - - ". אותה רוח מנשבת מתוך דברי המבוא להצעת חוק החוזים האחידים התשמ"ב1981-, ה"ח 28 - ה"עובר" שהיה לחוק החוזים האחידים - שבהם נאמר כי "כיום כמעט אין עוד עוררין על הצורך בחוק חוזים אחידים כדי לאזן את אי השוויון שבין הספק ללקוח מבחינת המיומנות, המידע וכושר המיקוח " (ההדגשה שלי - י.ט.). על מנת למנוע פרשנות משפטית המגבילה את ההסדרים המשפטיים שנקבעו בחוק (גם לעניין זה עיין בדברי ההסבר) נאמר בפירוש בסעיף 1 לחוק החוזים האחידים - אמירה שהיתה, דומני, ראשונה מסוגה - כי "חוק זה מטרתו להגן על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים" (ההדגשה שלי - י.ט.). כ"לקוח" הוגדר "מי שספק מציע לו שהתקשרות ביניהם תהיה לפי חוזה אחיד - - -". מגמה "צרכנית" זאת עולה, בין היתר, גם מסעיף 16 לחוק החוזים האחידים, שבו פורטו, בצד היועץ המשפטי לממשלה, כל מי שרשאים לבקש מבית הדין לחוזים אחידים לבטל תנאי מקפח בחוזה אחיד, שהם: "הממונה על הגנת הצרכן לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א1981-, כל ארגון לקוחות ורשות ציבורית שנקבעו בתקנות, וכן ארגון לקוחות שיאשר שר המשפטים לעניין מסוים". דברים אלה, ודברים שנאמרו לפני כן בפסיקה ובספרות המקצועית (עיין, לדוגמא, ע"א 99/59 "שהם" שירותי הים בע"מ נ' אפרים ו-אלפרידה פיינר, ו3- אח' , פ"ד יד 1451; ע"א 461/62 צים חברת השיט הישראלית בע"מ ו-גרהרד רוזנשטוק נ' שושנה (רוזה) מזיאר , פ"ד יז 1319), מעידים כמאה עדים מי הציבור שחוק החוזים האחידים בא להגן עליו. ולא למותר לומר שהגנה זאת באה להוסיף לו על ההגנות העומדות לכל מתקשר בחוזה שנפגע על ידי החוזה או תנאי שבחוזה (סעיף 24 לחוק החוזים האחידים). 3. ציבור זה הוא ציבור הלקוחות המתקשרים בחוזים לצורך רכישת מצרך או שרות. ברוב המקרים מאופיינת התקשרות זאת בכך שהיא מיועדת לרכישה אחת, או למספר קטן של רכישות, ובדרך כלל אורך חייה של ההתקשרות הוא קצר. המתקשרים עומדים זה מול זה במצב, שניתן לכנותו "עימות". אין איזון, או שוויון, בין כוחותיהם של המתקשרים לקבוע את תנאי ההתקשרות; כאשר לצד של ה"ספק" יש יתרון, כלכלי או אחר, על פני ה"לקוח", הנמצא בעמדה של נחיתות בהשוואה אליו. ציבור המתאגדים בתאגידים למיניהם שונה תכלית שינוי. אין כאן צדדים העומדים זה מול זה ואין מצב של "עימות" בין החבר הבודד לבין חבריו בתאגיד, או בינו לבין מוסדותיו, ובמיוחד כאשר מדובר באגודה שיתופית. כאן מדובר בקבוצות של בני אדם המתאגדים יחד באחת מדרכי ההתאגדות למטרות משותפות, שאינן כלכליות דווקא ואינן חד פעמיות, כאשר, בדרך כלל, ההתאגדות אינה מוגבלת בזמן וברוב המקרים היא לתקופה ממושכת. אין יתרון לצד מן הצדדים בקביעת תנאי ההתקשרות ואין לראות את המייסדים של התאגיד, או את המצטרפים אליו, כמי שכופים עליהם תנאים מכבידים ובלתי הוגנים, או כמי שאינם מסוגלים להבין את משמעותו של תקנון ההתאגדות שלהם. אין הם בגדר מי שנאלצו להסכים להצעה וגם אין כל צורך לאזן את אי השוויון שבינם לבין התאגיד "מבחינת המיומנות, המידע וכושר המיקוח", כמצוטט לעיל. 4. יתר על כן, אפילו נאמר שתקנון התאגיד נתפס, מן הבחינה הפורמלית, במצודות הגדרותיו של חוק החוזים האחידים - ואין אני סבור כך - אין להחיל עליו את הוראות חוק החוזים האחידים. לשם כך לא די גם במצב שבו יוצרים בפועל המבנה של התאגיד וטיב פעולתו, בינו לבין חבריו, "יחס הדומה עניינית ומהותית לזה שבין ספק ללקוח", כפי שציין חברי בסעיף 9 לחוות דעתו. לעניין זה יש מקום לבחון גם את מטרתם של המתקשרים בחוזה לעומת מטרתם של החברים המתאגדים בתאגיד או המצטרפים אליו. במקרה הראשון, המטרה העיקרית היא העיסקה המתלבשת בחוזה . במקרה השני, המטרה היא ההתאגדות למטרות מסוימות , ולא ההתקשרות בחוזה עם התאגיד או עם חבריו. כאן הכוונה להתאגד היא העיקר ואילו המשמעות החוזית טפלה לעיקר. למתקשרים מן הסוג הראשון העניק חוק החוזים האחידים הגנות מיוחדות, מלבד אלה שבדיני החוזים הרגילים, ואילו למתאגדים, שהם המתקשרים מן הסוג השני, עומדות ההגנות שבדיני החוזים הרגילים וההגנות המיוחדות שבדיני התאגידים. אכן, חוק החוזים האחידים בא למנוע פרשנות משפטית המגבילה את ההסדרים המשפטיים שנקבעו בו, כפי שהיה אחרי חקיקתו של חוק החוזים האחידים, תשכ"ד1964-, אולם תחום פריסתו לא נשתנה ואין להרחיב אותו בדרך - שבעיני היא מלאכותית - על ידי סיפוח של תחומים משפטיים שאינם מעניינו. 5. חיזוק נוסף להשקפתי, בבחינת "תנא דמסייע", מוצא אני בדבריה של המלומדת פרופ' ס' אוטולנגי, בספרה אגודות שיתופיות - דין ונוהל (תשנ"ה, כרך א), בעמ' 189-179. המחברת מציגה שם את השאלה, אם ניתן לראות את תקנון האגודה השיתופית "גם כחוזה אחיד, המוכתב לחברים על ידי האגודה". על כך משיבה היא בשלילה תוך פירוט של תשעה נימוקים - שמקצתם כוחם יפה לתאגיד בכלל ומקצתם לאגודה שיתופית בלבד - "שכל אחד מהם עומד בפני עצמו; אך בהצטרפותם יחד יש להם משקל וכוח שכנוע מצטבר רב יותר" ( שם , בעמ' 184). אעמוד עליהם בתמצית: הראשון, לא מדובר בנוסח של חוזה אלא במסמך יסוד של תאגיד. השני, כאשר מדובר בנוסח של חוזה אחיד עדיין יכול המתקשר לדרוש שבהתקשרות עמו ישונו אחדים מתנאיו, ולא כך המצב כשמדובר בתקנון, ששינויו נתון בידי החברים ולכשייעשה יהיה בעל תוקף כללי ולא פרטני. השלישי, שינוי תקנון תלוי בשיקול דעתו של רשם האגודות השיתופיות, שהוא זר לחוזה, בעוד שחוזה אחיד ניתן לשינוי על ידי הספק. הרביעי, בתאגיד החברים עצמם הם שהכינו את התקנון לא רק עבור התאגיד אלא גם עבורם ולכן אין לראותו כחוזה אחיד. החמישי, שינוי של חוזה אחיד חל רק בין הצדדים לאותו חוזה, אולם בתקנון של תאגיד תוקפו של השינוי כללי וחל גם על חברים שהתנגדו לשינוי. השישי, כשמדובר בחוזה אחיד אין ביכולתם של הלקוחות לשנות את תנאיו לאחר שחתמו עליו ואין כן בתקנון, שהחברים יכולים להחליט לשנותו. השביעי, כאשר מדובר בתקנון של תאגיד צריך היישום המשפטי להיות אחיד, תוך בחינת עצם מהותו של התקנון, ולא תוך בחינת סוג שרותיו של התאגיד לחבר. שאלת מעמדו של התקנון כחוזה אחיד צריכה להיחתך במישור העקרוני, של מהות ההתקנון כחוזה אחיד, ולא במישור הפרטני של מהות הקשר בין כל אגודה ואגודה לחבריה. השמיני, הואיל וחוק החוזים האחידים חל רק על חוזים שנכרתו אחרי תחילתו, כאשר "לעניין התחולה רואים חידוש חוזה ככריתתו" (סעיף 27), נעשית בעיית הזמנים לקרדינלית: כדי לקבוע אם תקנון אגודה שיתופית כלשהי הוא חוזה אחיד, יהיה צורך לבדוק, בכל מקרה, את מהותו, מתי נרשמה האגודה, האם נעשה תיקון בתקנונה ומתי, ומה תאריכי ההצטרפות של החברים. התשיעי, אין כאן התקשרות בין ספק לצרכן, אלא תקנון שאנשים מסכימים לפעול על פיו ולהתנהג באורח הדדי על פי הוראותיו. דברים טובים ונכוחים שאני סומך עליהם את ידי. בדעה דומה לדעתה של פרופ' אוטולנגי מחזיקה גם המלומדת פרופ' צ' כהן בספרה בעלי מניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות (הדפסה שניה בתוספת דפי עדכון, 1992), בעמ' 41-39. לדעתה אין לראות בתזכיר ובתקנון של חברה חוזים אחידים, מן הטעם שלא מתמלאים לגביהם התנאים החיוניים לסוג חוזים זה ומטעמים נוספים. לכך מוסיפה היא ש"אין צורך להרבות מלים על כך, שאין לראות את רוכשי המניות בחברה בגדר 'לקוחות' שעליהם בא החוק להגן" ( שם , בעמ' 41). חברי ריכז נימוקים אלה בשלוש קבוצות שבהן דן. בסופו של דבר הגיע למסקנה שבסוגייה זו "קיימים יסודות מהותיים שאינם מתאימים לתחולתו של חוק החוזים האחידים". לפיכך, "עקרונית, אין כל מקום להרחיב את תחולתו של חוק החוזים האחידים לעבר תחומים אלה", אולם, "המצב עשוי להיות שונה, שעה שהמבנה של התאגיד וטיב פעולתו, יוצרים בפועל, בינו לבין חבריו, יחס הדומה עניינית ומהותית לזה שבין ספק ללקוח". כפי שאמרתי למעלה, לכך אינני מסכים. גם צמצום ההיקף של החלת חוק החוזים האחידים על תקנונים של תאגידים, בתוך גבולות צרים, לפי מקרה מסוים ולפי נסיבות מסוימות, אינו יכול להיות תשובה לנימוקים שפורטו לעיל. התשובה חייבת להיות במישור העקרוני ולא במישור הפרטני, שאם לא כן עלול להיווצר מצב מוזר של "עירוב תחומין", בין תחומים משפטיים שונים, וכן הבדל, שאין להצדיקו, בין תאגידים דומים, בהחלתו של חוק החוזים האחידים עליהם. 6. כפי שאראה בהמשך דברי, עלולה הדרך של החלת חוק החוזים האחידים על תקנונים של תאגידים להוביל לפחים ולמהמורות. לפי שיטתי יש ללכת בדרך אחרת. בטרם אבוא לדון בכך, הערות מספר לפינוי דרכי ולהסרת מכשול ממנה. אקדים ואומר כי מפסק דינו של בית המשפט המחוזי משתמע כאילו בפסק דינו של הנשיא מ' שמגר בע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל בישראל - עמותה נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל ואח' , פ"ד מה (5) 89 "נקבע כי תקנון אגודות ספורט הוא חוזה אחיד" (בעמ' 4 לפסק הדין). בכך לא דק פורתא. בע"א 825/88 הנ"ל נקבע כי "אין מניעה להחלת חוק החוזים האחידים על טופס ההסכם " שעל פיו חייב שחקן כדורגל להתקשר עם קבוצתו ( שם , בעמ' 111), אולם נאמר בפרוש ש" אין צורך להכריע כאן בשאלות המעניינות שהעלו באי הכוח המלומדים של המשיבה באשר לאפשרות החלת החוק האמור על התקנון גופו, בפרט ועל מסמכים קיבוציים אחרים של תאגידים בכלל " ( שם , בעמ' 112. ההדגשות שלי - י.ט.). גם חברי ציין כי באותו פסק דין השאלה העקרונית טרם הוכרעה סופית. לא מונחת, אפוא, לפנינו הלכה פסוקה בעניין זה. לדעת חברי, על רקע הנתונים המיוחדים הנדונים בענייננו - שהם, בעיקר, המספר הגדול של חברים באגודה, אסיפת מורשים כגוף מייצג במקום אסיפה כללית, וניגודי אינטרסים בין החבר לבין ההנהלה - יש לראות את היחסים בין האגודה לבין חבריה כיחס של מעסיק ומועסק שעליו חל, בעקרון, חוק החוזים האחידים, בהנחה שתנאיו נקבעו מראש על ידי המעסיק. לעניין זה הפנה לע"א 5378/90 התאגדות לתרבות גופנית, הפועל טבריה נ' פקיד השומה, טבריה , פ"ד מח (2) 416, 420. לדעתי אין נתונים אלה תומכים במסקנתו. יתר על כן, אין לומר כי במקרה הנדון מדובר בתנאים שנקבעו מראש על ידי "המעסיק", אפילו היינו רואים את האגודה כמעסיק. גם אין ללמוד זאת מע"א 5378/90 הנ"ל. באותה פרשה היה מדובר בשחקני כדורגל שהיו חברי האגודה המערערת, שהקשר איתם, מלבד עצם היותם חברי האגודה, היה באמצעות חוזים אישיים, אשר לגביהם נקבע שהם בגדר חוזה אחיד שנחתם עם כל אחד משחקני הקבוצה . במסגרת דיונו בסוגייה עמד שם הנשיא מ' שמגר על ההבדל בין מצב שבו קשורים השחקנים "בחוזה העסקה נפרד אשר מהווה את מרכז ההתקשרות בינם לבין האגודה, כאשר החברות באגודה היא משנית ואפשר אף לומר נכפית על השחקנים", לבין מצב שבו אין חוזה כזה ( שם , בעמ' 438). לעניין זה הפנה לדבריו בע"א 4114/90 אברהם בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ ואח' , פ"ד מח (1) 415, לפיהם אין לראות, כדבר שבשגרה, חבר באגודה שיתופית כ"עובד" בה, אם כי עובדת היותו של אדם "חבר" באגודה השיתופית אינה שוללת את האפשרות שיהיה גם עובד באגודה. כפי שהדגיש, במצב השגרתי הרגיל, אין לראות את החבר כ"עובד", שכן עבודתו אך נלווית לחברותו ואינה נפרדת ממנה ( שם , בעמ' 424). גם על סוגייה זאת עמדה בהרחבה פרופ' ס' אוטולנגי במאמרה על "מעמד חבר אגודה שיתופית כעובד האגודה" שנתון משפט העבודה ב' (תשנ"א) 29, שבו ניתחה את הפסיקה והגיעה למסקנה כי לפי המבחנים שנקבעו נשלל מעמדו של חבר האגודה כעובד בה. מסקנתי היא כי מהות היחסים במקרה הנדון, ובאגודה שיתופית בדרך כלל, איננה יחס של מעסיק ומועסק. כמו כן, בהיעדר חוזה מיוחד בין האגודה לבין חבריה, שהוא מסמך התקשרות הנוסף לתקנונה - מסמך התקשרות שלא קיים בענייננו - אין לומר שהתנאים נקבעו מראש על ידי האגודה, אפילו נניח שהיא ה"מעסיק". עינינו הרואות כי גם לפי המבחנים שמציע חברי לא בא תקנון האגודה בגדר חוזה אחיד. לא למותר לציין כי קביעה אחרת עלולה לעורר קשיים ובעיות בתחומים שונים, כמו איזו ערכאה תדון בסכסוך בין חבר אגודה לבין האגודה, האם בית המשפט, או בית הדין לעבודה, או מוסד בוררות לפי התקנון; אילו דינים יחולו על הסכסוך, ועוד ועוד (עיין במאמר הנזכר לעיל). 7. פתחתי בכך שאמרתי שאני מסכים לתוצאה לפיה יש לדחות את הערעורים ולבטל את סעיפי תקנון האגודה ותקנון הקרן שבהם מדובר. הדרך שבה אני מציע ללכת סלולה בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973- (להלן - "חוק החוזים"), לפיו: "30. חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל". על המקור ממנו שואב בית המשפט את תוכנה המהותי של תקנת הציבור אמר השופט מ' זילברג בע"א 461/62 הנ"ל (שניתן לפני חקיקתו של המונח "תקנת הציבור" בחוק החוזים) כי "על עצם השאלה מה הוא הסדר הציבורי או תיקון העולם, עלינו להשיב מתוך השקפות המוסר והתרבות שלנו, כי מקור אחר זולתן ל'סדר' ול'תקינות' אין!" ( שם , בעמ' 1332). באותה פרשה אמר השופט (כתארו אז) מ' לנדוי כי המסגרת הכללית של מושג הסדר הציבורי תתמלא תוכן עצמאי מתוך מושגי יסוד של צדק ומוסר וצרכי המשטר החברתי והכלכלי המשתנים והולכים. (עיין פרופ' ג' שלו דיני חוזים - מהדורה שניה (תשנ"ה) 381-364, והמקורות שם; וכן עיין פרופ' ע' פרוש "תיאוריית סוס-הפרא, מרחב שיקול-הדעת של השופט והמוסר האישי שלו" משפטים י"ט (תש"ן) 325). לפי סעיף 16 (1) (ח) לתקנון האגודה נשללת מחבר שהוצא מן האגודה, וכן מחבר שיצא בעצמו, אולם האגודה הייתה רשאית להוציאו בעטיה של עבירה שעבר, ומשאיריו של חבר כזה, הזכות לפיצויי פרישה. לפי סעיף 33 לתקנות הקרן נשללת ממנו במקרים אלה הזכות לגימלאות זקנה. שלילה זאת של זכויות סוציאליות כה יסודיות היא אוטומטית, מוחלטת וללא מתן שיקול דעת לגוף מחליט כלשהו. אין היא מביאה בחשבון את הנסיבות שבגינן הוצא החבר מן האגודה, חומרת העבירה, הוותק שלו באגודה, עברו, מצבו המשפחתי או הכלכלי וכן את מידת הפגיעה בו או במשפחתו עקב הוצאתו. ידוע הקשר, שאינו רק מילולי, בין "צדק" לבין "צדקה"; לפי השקפתי אין בתגובה עונשית כזאת לא צדק ובוודאי שלא צדקה, לפי רוח הזמן ולפי הגישות החברתיות המקובלות עלינו היום. הוראות כאלה עלולות להכות חבר באגודה שהוצא ממנה, אחרי עשרות שנים של חברות בה, בעטיה של עבירה פעוטה, וכן את בני משפחתו, מכה אנושה שאין למצוא לה הצדקה. מושגי הצדק והמוסר שלנו אינם סובלים מידת סדום שכזאת. דינם של הסעיפים הנדונים להיות בטלים מכוח תקנת הציבור - שאולי ראוי יותר לכנותה, בהקשר זה, "תיקון העולם" - לפי סעיף 30 לחוק החוזים. אין לפסול אותם מכוח סמכותו של בית המשפט לפי סעיפים 3 ו19- לחוק החוזים האחידים. ההגנות שבסעיפים אלה מיועדות למתקשרים בחוזים אחידים "אמיתיים" ולא למתאגדים בתאגידים, שעליהם חלות ההגנות שבדיני החוזים הרגילים ובדיני התאגידים. 8. נשאלת השאלה, למאי נפקא מינה; מבחינת התוצאה הסופית, מה בין הצהרה על בטלות הסעיפים הנידונים מכוח סעיף 30 לחוק החוזים לבין ביטולם מכוח סמכות הביטול שבסעיפים 3 ו19- לחוק החוזים האחידים? והתשובה היא שלא רק הבחנה משפטית יש כאן, אלא קביעה שיש לה, ועלולות להיות לה, תוצאות שאחריתן מי ישור. כפי שציינה פרופ' אוטולנגי בפתיחת ספרה הנזכר (שהודפס, כזכור, בשנת 1995) רשומות בארץ כ1,900- אגודות שיתופיות ומספר חבריהן מגיע לכדי 750,000 נפש. מדובר באגודות שיתופיות במגזר החקלאי - כמו קיבוץ, מושב עובדים, מושב שיתופי וכיו"ב - אך גם באגודות הפעילות במגזרים אחרים, כגון אלה העוסקות בתחבורה ציבורית, בהובלת מטענים, מאפיות ועוד. לכך אוסיף כי, כידוע, מקיף סוג זה של התאגדות את האגודה השיתופית המשפחתית הקטנה, שבבעלותה עסק קטן, כמו בית מלאכה או מוסך, כמו את הקיבוץ הגדול המונה אלפי חברים. הקביעה הגורפת שתקנון של אגודה שיתופית ייחשב, בנסיבות מסוימות, חוזה אחיד שעליו חלות הוראות חוק החוזים האחידים, עלולה להביא לגלים של תובענות שבהן יבקשו חברי האגודות לבטל תנאים אשר, לטענתם, הם מקפחים. בעקבות אלה עלולים לבוא "גלי זעזוע" שיערערו, כלכלית וחברתית, אגודות שיתופיות רבות. מידת הזהירות מחייבת אותנו שלא לעשות כן אלא לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ובנפרד, לאור ההגנות האחרות העומדות לחברי האגודות. 9. לפיכך אני מציע כי נצהיר שסעיף 16 (1) (ח) לתקנון האגודה וסעיף 33 לתקנות הקרן סותרים את תקנת הציבור והם בטלים. ש ו פ ט השופט מ' חשין: אני מסכים לחוות-דעתו של חברי, השופט יצחק אנגלרד: להכרעת-הדין ולהנמקות התומכות בה. ואם אמרתי להוסיף מעט משלי לא נועדו דבריי אלא לימים יבואו. 2. חוק החוזים האחידים, התשמ"ג1982- (להלן נכנה אותו - החוק או חוק החוזים האחידים) מורה אותנו בסעיף 23(א)(2), כי הוראותיו לא תחולנה על "תנאי התואם תנאים שנקבעו או אושרו בחיקוק". באי-כוח המשיבים טוענים כי הוראות התקנונים שלפיהן נשללו מן המערער זכויותיו לפיצויי פרישה ולגימלאות נופלות בגידרי סייג זה שבחוק. לעניין זה הסבו תשומת ליבנו להוראות חוקים אלה ואחרים, בהוסיפם כי התנאי שלפיו נשללו זכויותיו של המערער תואם תנאים שנקבעו באותן הוראות. מכאן ביקשו להסיק - וכך טענו לפנינו - כי אין לראות את הוראות התקנונים שלעניין בבחינת תנאים מקפחים כהוראת הדיבור בסעיף 3 לחוק. חברי משיב לטענה (בפיסקה 17 לחוות-דעתו) כי אין המשל דומה לנמשל, שזה לעצמו וזה לעצמו. דבריו של חברי מקובלים עלי. אכן, עד שנגיע לכלל מסקנה כי תנאי בחוזה אחיד הוא בבחינת "תנאי התואם תנאים שנקבעו או שאושרו בחיקוק", שומה עלינו לעבור משוכות גבוהות ודוקרניות. וראוי כי כך יהיה. ראו והשוו: עדה לוסטהויוז וטנה שפניץ, חוזים אחידים (תשנ"ד1994-) עמודים 40 עד 43. וכדברי אותן מלומדות: "... יש לבחון כל מקרה לגופו ולבדוק, האם ההוראה שאומצה בחוזה, התואמת מילולית תנאי שבחיקוק, תואמת אותו גם מבחינה מהותית" (שם, 43). ואולם גם לגופם של דברים אני מתקשה ביישומה של הוראת סעיף 23(א)(2) לחוק. 3. הנחת החוק היא, כמסתבר, כי תנאים שנקבעו או אושרו בחיקוק הינם תנאים סבירים וראויים. מסקנה נדרשת מכאן: תנאים שנקבעו או אושרו בחיקוק אין הם תנאים שראוי לפוסלם כתנאים מקפחים. וכדברו של חבר-הכנסת א' קולס, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט: "חזקה על חקיקה שהיא סבירה..." ("דברי הכנסת" כרך 95, ישיבת הכנסת מיום 24 בנובמבר 1982, בעמוד 419). ראו עוד: ע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל בישראל - עמותה נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל , פ"ד מה(5) 89, 102-101 (מפי הנשיא שמגר); לוסטהויז ושפניץ, שם, 41. נסכים לדבריו של חבר-כנסת קולס כלשונם: חזקה על חקיקת הכנסת כי חקיקה סבירה היא. במה דברים אמורים, בחזקה כהוראתה, לאמור, בחזקה הניתנת לסתירה. דא עקא, מקום שעומד לדיון תנאי התואם תנאים שנקבעו או שאושרו בחיקוק, אומרת הוראת סעיף 23(א)(2) לחוק להוציא את תחולת החוק מכל-וכל . לשון אחר: החזקה כי חקיקת הכנסת הינה סבירה מציגה עצמה לפנינו כחזקה שאינה ניתנת לסתירה. דברים אלה מקשים עלי, מכל מקום ככל שנדבר בשלילת גימלתו של אדם. 4. הוראות-חוק למיניהן נותנות סמכות בידי גופי-שיפוט שונים לשלול בנסיבות מסויימות גימלתו של אדם, כולה או מיקצתה. ראו, למשל: סעיפים 15(4) ו-(5) ו57-(1) לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל1970-; סעיף 19 לחוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], התשמ"ה1985-; סעיף 19(5) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-; סעיף 22א לחוק הדיינים, התשט"ו1955-; סעיף 192ד(ה)(5) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו1955-; תקנה 15(4) לתקנות שירותי הדת היהודיים (שיפוט משמעתי של רבני עיר), התשנ"ו1996-. הוראות אלו - שעניינן כולן הוא בשלילת גימלאות - אין הן זהות בלשונן ובתחומי פרישתן. ההוראה הקיצונית מכולן תימצא בסעיף 19 לחוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל, ולפיו "מי שנידון בידי בית-דין צבאי לגירוש מן הצבא לא יהיה זכאי לגימלה". הוא הדין בסעיף 22א לחוק הדיינים, ולפיו לא יהא דיין זכאי לגימלה, אם הורשע בבית הדין המשמעתי לדיינים בעבירה שבנסיבותיה יש משום קלון ובית הדין מצא שאין הוא ראוי להמשיך בתפקידו (דרך אגב: בעבר היתה הוראה דומה באשר לשופטים: סעיף 23א לחוק השופטים, תשי"ג1953-, כפי שהוסף בסה"ח לשנת תשי"ט, 134. הוראת-חוק זו בוטלה בחוק השפיטה (הוראות מעבר), התשמ"ד1984-). 5. ניתן להקשות על סבירותן של הוראות-חוק אלו, למיצער על חלקן. הנה הוא דיין פלוני ששירת על מושבו בנאמנות שלושים שנה, ולסופן של אותן שנים טובות נכנסה בו רוח שטות והשיאה אותו לעבור עבירת-קלון (והרי "אין אדם [לא-כל-שכן דיין] עובר עבירה אלא-אם-כן נכנס בו רוח שטות": סוטה ג ע"א). האמנם נכון כי נשלול מאותו דיין את גימלתו? מה הֶצדק יימצא לנו לקפח אותו ביטוח ובטחון סוציאלי שקנה לעצמו? הרי גימלה נדמית היא לתוספת משכורת, אלא שלהבדילה ממשכורת אין אותה תוספת ניתנת בידו של אדם יחד עם משכורתו. אם לא תבענו ממנו כי יחזיר את משכורתו לעבר - ובצדק לא תבענו - מדוע נשלול מדיין את גימלתו? האם אין אנו פוגעים בקניינו של העובד - בקניינו ובכבודו? כך הוא הדיין, כך הוא העובד, ובוודאי כך בני משפחתם. והרי אישה זכאית אף היא לגימלת בן-זוגה בגידרי חזקת השיתוף. ראו, למשל: רע"א 964/92 אורון נ' אורון , פ"ד מז(3) 758, 767-766 (והאסמכתאות בו); אבנרי נ' אבנרי (טרם פורסם, והאסמכתאות בפיסקה 2 בו). 6. מעניין לציין, כי בנוסחו המקורי הורה אותנו סעיף 15(4) לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל1970-, כי בית-הדין למשמעת של עובדי המדינה מוסמך, בנסיבות מסויימות, להחליט שעובד מדינה לא יהא זכאי לקיצבת פרישה, כולה או מיקצתה. חבר-הכנסת צבן סבר כי הוראה זו אינה ראויה, ובעקבות יוזמתו צומצמה במאוד סמכותו של בית-הדין למשמעת. שלילת גימלה מעובד מדינה הינה כיום, בעיקרה, שלילה מוגבלת בלבד. בית-הדין אינו עוד מוסמך להחליט על שלילה מוחלטת של הזכות לגימלה, אלא בנסיבות חמורות במיוחד ומנימוקים שיפורשו בהחלטתו: ראו הוראות סעיף 15(4) ו-(5) לחוק שירות המדינה (גימלאות) כפי שתוקנו בסה"ח לשנת תשנ"ד בעמודים 85 ו86-. ראו עוד: "דברי הכנסת", ישיבת הכנסת שמיום 1 במארס 1994, בעמודים 1005-1004. ועדיין לא אמרנו די. כיום תלויה ועומדת לפני הכנסת הצעת-חוק של חבר-הכנסת מקסים לוי (הצעה שעברה קריאה טרומית ביום 19 בנובמבר 1997, והועברה לטיפולה של ועדת-העבודה והרווחה), ולפיה ייקבעו הגבלות נוספות על הסמכות לשלול זכות לקיצבה. לא נביע דעתנו על ניסוחה של ההצעה אלא על רוחה הטובה. 7. כללם של דברים: הוראת סעיף 23(א)(2) לחוק החוזים האחידים ראויה לפירוש מצמצם ככל הניתן. כמותה ראויות לפירוש מצמצם הוראות הדין המסמיכות גופי שיפוט למיניהם לשלול גימלה מאדם הזכאי לגימלה. וכמות שתי אלו - היקש מאחרונות לראשונה. דבר אחרון והוא ראשון במעלה: כיום עומדות ראשונות במלכות הוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק, וכל הוראת-חוק חדשה תקוד ותשתחווה להן. אחר הדברים האלה 8. קראתי את דברי חברי השופט אנגלרד והסכמתי עימהם. בא חברי השופט טירקל וזיכנו בחוות-דעתו החולקת. קראתי דברים אחרונים ושקעתי בהירהורים. הירהרתי והירהרתי עד שידעתי כי לא אשנה מדעתי. עתה אודיע דבר אחד מדברים אחדים שעלו בי. 9. חוק החוזים האחידים מצהיר בראשו על תכליתו: "חוק זה מטרתו להגן על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים" (סעיף 1 לחוק). זה עיקרו של החוק, שהשחקן הראשי בו - שחקן מכוער ורע - שמו וכינויו הוא "תנאי מקפח". "תנאי מקפח" הוא, כהוראת סעיף 3 לחוק, תנאי - "... שיש בו - בשים לב למיכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות...". חוק החוזים האחידים מבקש לקפד את ראשו של התנאי המקפח, ולשם כך נותן הוא סמכות בידי בית-משפט ובידי בית-הדין לחוזים אחידים לבטל או לשנות תנאי מקפח בחוזה אחיד. ראו סעיפים 3, 17, ו19- לחוק. מסקנה נדרשת מכאן היא זו, שבהחילנו את חוק החוזים האחידים על תקנונה של אגודה שיתופית, קונה בית-משפט סמכות לבטל או לשנות תנאי מקפח בתקנון. 10. חברי השופט אנגלרד סובר כי יש ונכון להחיל את חוק החוזים האחידים על מערכים מסויימים בחייה של אגודה שיתופית; וכמסקנה נדרשת מכאן - כי בית-משפט קנה סמכות לבטל או לשנות תנאי מקפח בתקנון של אגודה שיתופית. לסברה זו הסכמתי. חברי השופט טירקל חולק על כך. לדעתו אין זה נכון להחיל את חוק החוזים האחידים על תקנון של אגודה שיתופית. בה-בעת, ובהיותו ער להלכה הקובעת כי תקנון של אגודה שיתופית רואים בו חוזה בין התאגיד לבין כל חבר, ובין החברים ביניהם לבין עצמם, מוסיף חברי וקובע - בצד קביעתו כי חוק החוזים האחידים לא יחול - כי הוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-, תתפושנה בתקנון. בין הוראות אלו תימצא הוראת סעיף 30 לחוק החוזים, ולפיה: חוזה (או תנאי בחוזה) יראו אותם בטלים אם כריתתם, תוכנם או מטרתם הם בלתי-חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור. 11. וכך ניצבים הם חבריי זה בצידו-של-זה: אחד מחזיק בכלי שנתן בידו חוק החוזים האחידים וייעודו להכרית "תנאי מקפח" - להכריתו או לפגוע בו בדרך אחרת - ואילו האחר מסרב במפגיע להחזיק באותו כלי ותחתיו מבקש הוא להחזיק בכלי שהעמיד לו חוק החוזים הכללי ותכליתו להאביד תנאי הסותר את תקנת הציבור. זה מחזיק בכלי אחד, חברו מחזיק בכלי אחר, וראה זה פלא (אם פלא הוא): אף שאין השניים ניבאים בסגנון אחד, הנה מסקנתם אחת היא: התנאים נושא הדיון בטלים הם ומבוטלים. אחד קובע כי "התנאים הנידונים בתקנונים הם בטלים בהיותם תנאים מקפחים", וחברו משמיענו כי אותם תנאים עצמם "סותרים את תקנת הציבור והם בטלים". 12. בראותנו כי מסקנתם של חבריי מסקנה אחת היא, נוסיף ונשאל את עצמנו - על דרך ההילוך-לאחור: האם אך מקריות היא שזימנה את חבריי לאותה חצר, או שמא לא היתה זו מקריות? ומתוך שכל אחד מהם הילך בדרך משלו - אף שלסופן נצטלבו הדרכים והשניים נאספו יחדיו להלכם יד-ביד - מתחייבת כמו-מאליה שאלה: מה הם החילוקים ביניהם לאמיתם? מה בין רע אחד לרע אחר? מה בין "תנאי מקפח" לבין "תנאי הנוגד את תקנת הציבור"? האמנם שונים הם השניים זה מזה? היש "תנאי מקפח" שאינו נוגד את תקנת הציבור, או שמא יש תנאי הנוגד את תקנת הציבור ו"תנאי מקפח" אין הוא? ואם יש פער בין השניים - מה הוא אותו פער? היש תנאי מקפח שחברי השופט אנגלרד יפסול אותו - בהיותו נוגד את חוק החוזים האחידים - ואילו חברי השופט טירקל ישאיר אותו על כנו - כתנאי שאינו נוגד את תקנת הציבור? זו שעת-האמת, ובה ניבחן. 13. על היחס בין סמכות הפסילה של "תנאי מקפח" לפי חוק החוזים האחידים (וקודמו בשושלת הדרוויניסטית, הלא אותו "תנאי מגביל" שבחוק החוזים האחידים, תשכ"ד1964-), לבין סמכות הפסילה של תנאי בחוזה בשל היותו נוגד את תקנת הציבור, נאמרו דברים מדברים שונים - בהלכה ובדברי חכמים - אך דיון מפורט ואנליטי לא נמצא לנו. ראו, למשל: לוסטהויז ושפניץ, שם, פיסקאות 114, 115 ו207- (בעמ' 120-118, ו193-); גבריאלה שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה) 622-618, 634-629; דניאל פרידמן, "סוגיות בתחום החוזים האחידים", עיוני משפט ו' (תשל"ח1978-), 490; דניאל פרידמן, "חוזים אחידים, תום לב ותקנת הציבור", עיוני משפט ז' (תשל"ט1979-) 431; סיני דויטש, "חוק החוזים האחידים: כישלון ולקחים לעתיד", מחקרי משפט א' (תש"ם1980-) 62, 87, 91-90 (והאסמכתאות הנזכרות שם). אחרי כל אלה, לכלל דעה אחידה לא היגענו: לא בהלכה ובוודאי לא בין חכמי-המשפט. 14. כשאני לעצמי אומר, שנתקשיתי להבדיל בין סמכות לסמכות, בין מגל לחרמש, בין כלי מבער רע מימין לבין כלי מבער רע משמאל. אליבא דידי, ההבדל בין השניים - ככל שהוא בנמצא - הבדל דק-מן-הדק הוא; ובהיותו מה שהוא, שאלה היא אם ראוי לנו שנדוק ונדקדק. תקנת הציבור הוא מושג-מסגרת אמֶבִּי; יבואו בו אירועים מאירועים שונים, ובמערכים ממערכים שונים. הוא מחלחל בכל שיטת המשפט כולה, ונמצָאֶנוּ עימנו בכל מקום. בתיתנו דעתנו לתחום פרישתו הרחב (תחום פרישה בכוח), נדע כי תקנת הציבור עשויה למצוא מקומה עימנו גם ביחסי "ספק" ו"לקוח" - כהגדרתם בחוק החוזים האחידים - וגם בתחום זה, כבתחומים אחרים, נפנה לה את מקומה הראוי. "תקנת הציבור" מישכנה הוא בבירתה של ממלכת החוזים, ושולחת היא את נציגיה אל כל נסיכויות החוזים. אחת מנסיכויות אלו היא נסיכות החוזים האחידים. וכך, בהשתכנו בנסיכות החוזים האחידים מבקש אותו נציג של תקנת הציבור להיטמע בעם-הארץ ולזכות בשֵׂם מקומי משלו, שם שיעשה אותו בן-בית במקומו. שם זה הוא (על דרך סגי נהור, בהיפוך), "תנאי מקפח". בבואה אל נסיכות החוזים האחידים מתגלגלת איפוא תקנת הציבור אל-תוך "התנאי המקפח". מושג התנאי המקפח מהווה מעין קריסטליזציה של תקנת הציבור בנסיכות החוזים האחידים. לשון אחר: ביחסיהם של "ספק" ו"לקוח" - אלה השניים שסביבם נע חוק החוזים האחידים - תקנת הציבור הוא התנאי המקפח, והתנאי המקפח היא-היא תקנת הציבור. לא אמרנו - אף לא נאמר - כי לעניינם של חוזים אחידים לא הותירה תקנת הציבור לעצמה דבר מעבר לתנאי המקפח. ואולם גם אם נותר לתקנת הציבור - בתחום החוזים האחידים - "סרח עודף" על התנאי המקפח, הנה תחום התפרשותו של זה יהיה מצומצם. ראו עוד: שלו, שם, 621-619. 15. אמת נכון הדבר: לעניינו של תנאי מקפח, מוסמך הוא בית-משפט לא אך לבטלו אלא אף לשנותו, ואין כן דין בחוזה פסול. ואולם גם לעניינו של חוזה פסול הברירה בימינו - שלא כבימים עברו - אינה אך בין "להיות" לבין "לא להיות". שלא כבימים שלפני חוק החוזים, ייתכנו כיום - כהוראת סעיף 31 לחוק החוזים - גם מצבי-ביניים הדומים במאוד לשינויו של "תנאי מקפח" בחוזה אחיד. ומכל אלה נדע, שההבדל בין דעות חבריי אינו כה עמוק כפי שהוא עשוי להציג את עצמו. יתר-על-כן: יהיו מי שיאמרו כי שלא כאבותינו בשכבר הימים, פירש חברנו השופט טירקל את מושג תקנת הציבור ברוחב-לב, ועל דרך זה עלה בידו לדחוק את התנאי המקפח שבענייננו אל חצרה של תקנת הציבור. אם כך, מה רע יימצא בתנאי המקפח שבחוק החוזים האחידים? 16. חברי השופט טירקל צופה חזות קשה לפסיקתנו. רואה הוא בעיני-רוחו חזיון בלהות, והנה בתי-המשפט מוצפים בתובענות של חברי אגודות שיתופיות לביטול תנאים מקפחים בתקנונים. וכדי-כך עלולים אנו להגיע, כך סובר הוא, עד שיעברו עלינו "גלי זעזוע" (בלשונו) "שיערערו, כלכלית וחברתית, אגודות שיתופיות רבות". אינני שותף לחזון האפוקליפסה של חברי, ומאותו טעם עצמו שנתקשיתי להבחין בין "תנאי מקפח" לבין תנאי הנוגד את תקנת הציבור. חברי מסכים כי גם כיום יכולים חברי אגודות שיתופיות לתקוף תנאים בתקנון הנוגדים לטענתם את תקנת הציבור. ומשלא מצאתי הבחנה-של-ממש בין תנאי-תקנון הנוגדים את תקנת-הציבור לבין תנאי-תקנון העולים כדי היותם תנאים "מקפחים", שוב אין אני שותף לחששות של חברי. 17. סוף דבר: הסכמתי לפסיקתו של חברי השופט אנגלרד, וגם לאחר שקראתי את דברי חברי השופט טירקל - קראתי והפנמתי - לא שיניתי מדעתי. ש ו פ ט השופט א' מצא : אני מסכים לפסק-דינו של חברי השופט אנגלרד ולהערות חברי השופט חשין. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש : אני מסכימה עם חוות דעתו של חברי השופט אנגלרד ועם הערותיו של חברי השופט חשין בשני העניינים אשר ראה להרחיב בהם, כיד עטו הטוב. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט י' אנגלרד. האגודה והקרן יישאו בהוצאות המשיב מס' 1 בשני הערעורים בסך 20,000 ש"ח כל אחת בתוספת מע"מ כחוק. ניתן היום, ב' בטבת תשנ"ח (31.12.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן, מזכיר ראשי 9301795. Q 04	[ "ע\"א 1795/93", "ע\"א 1831/93", "ע\"א 1793/93", "בע\"א 1795/93", "ע\"א 524/88", "ע\"א 87/75", "ע\"א 180/75", "בע\"א 627/61", "ע\"א 556/69", "בע\"א 189/76", "ע\"א 825/88", "ע\"א 294/91", "ע\"א 157/88", "ע\"א 5378/90", "ע\"א 449/85", "בע\"א 1831/93", "ע\"א 99/59", "ע\"א 461/62", "בע\"א 825/88", "בע\"א 4114/90", "בע\"א 461/62", "רע\"א 964/92" ]	6,050
209,763	בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 1795/93 - א' בפני: כבוד הרשם יגאל מרזל המערערת: קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. יוסף יעקב 2. אגד-אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ בקשה לעיון בתיק החלטה טרם אתן החלטתי בנדון, אבקש את עמדות הצדדים כאמור בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט (עיון בתיקי בית המשפט) התשס"ג – 2003. העמדות תוגשנה תוך 7 ימים מעת ההמצאה. המזכירות תמציא לצדדים את הבקשה שבפני יחד עם החלטתי זו. ניתנה היום, כ"ד באב תשס"ה (29.8.2005). יגאל מרזל, שופט ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 93017950_L05.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "ע\"א 1795/93" ]	6,051
233,248	בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 1795/93 - א' בפני: כבוד הרשם יגאל מרזל המערערת: קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. יוסף יעקב 2. אגד-אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ בקשה לעיון בתיק החלטה בהסכמת הצדדים, ניתנת רשות עיון כמבוקש. ניתנה היום, י"א באלול תשס"ה (15.9.2005). יגאל מרזל, שופט ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 93017950_L06.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "ע\"א 1795/93" ]	6,052
1,770	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4453/92 - 1 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. רג'בי, עדנאן 2. טרארי, חסין 3. טראירה, רשאד רשד רשיאד 4. זרו, מוחמד ג'ומעא 5. טראירי, סלמן 6. טראירי, יוסף עומר נגד המשיבים : 1. המנהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון 2. קצין מטה לענייני פנים 3. מועצת התכנון העליונה 4. ועדת משנה לפיקוח מבית אל דיון מקדמי בעתירה החלטה 1. בהחלטה שנתתי ביום 8.4.97 ביקשתי שבא-כוח העותרים יגיש הודעה לבית המשפט תוך 15 יום. 2. רק עכשיו, לאחר פנייה טלפונית מבית המשפט, שלח בא-כוח העותרים הודעה לפיה לא הגיב להחלטתי כיוון שלא הצליח ליצור קשר עם לקוחותיו באזור יו"ש. 3. במצב זה מן הראוי היה שבא-כוח העותרים יגיש לבית המשפט הודעה במועד שנקבע ויבקש הארכת המועד. 4. בהודעה מיום 16.7.97 מבקש בא-כוח העותרים הארכת מועד של חודש ימים לצורך מתן הודעה על פי החלטתי. אני נעתר לבקשה. בא-כוח העותרים יגיש את ההודעה עד יום 1.9.97. 5. בהודעה מיום 16.7.97 מציין בא-כוח העותרים כי הוא מתכוון להגיש בקשה להיתר בניה. כיוון שכך, מתבקש בא-כוח העותרים להודיע לבית המשפט אם הוא מוכן למחוק את העתירה (התלוייה בבית המשפט מאז שנת 1992), בלי לפגוע בזכות העותרים לשוב ולהגיש עתירה חדשה לבית המשפט, אם יראו צורך בכך. ניתנה היום, י"ב בתמוז תשנ"ז (17.7.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92044530. I06	[ "בג\"ץ 4453/92", "ש. 3" ]	6,055
14,290	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4453/92 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. רג'בי עדנאן 2. טרארי חסין 3. טראירה רשאד רשד רשיאד 4. זרו מוחמד ג'ומעא 5. טראירי סלמן 6. טראירי יוסף עומר נגד המשיבים : 1. המינהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון 2. קצין מטה לענייני פנים 3. מועצת התכנון העליונה 4. וועדת משנה לפיקוח על הבניה דיון מקדמי בעתירה החלטה באי-כוח הצדדים מוזמנים בזה לדיון מקדמי כדי לברר אפשרות להגיע להסדר מוסכם שיוביל למחיקת העתירה. הדיון יתקיים בפני ביום 28.9.97 שעה 13:00. ניתנה היום, י"ב באלול תשנ"ז (14.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92044530. I07	[ "בג\"ץ 4453/92" ]	6,058
1,771	ב בית המשפט העליון רע"א 5419/97 - א' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשת : צור שמיר חברה לבטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. גבריאל בן אליהו 2. ליאורה בן אליהו 3. אטום לבניה 1982 בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 25.6.97 בע"א 651/97 שניתנה על ידי כבוד השופטת גרסטל בשם המבקשת: עו"ד מרדכי זוכוביצקי החלטה הענין הוא ענין שבשיקול דעת ובכגון דא אין עילה מספקת לשקול מתן רשות לערער למבקשת. הבקשה נדחית איפוא ללא צורך לבקש עליה תשובה. ניתן היום טז בתשרי תשנ"ח (17.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97054190. B01	[ "רע\"א 5419/97", "בע\"א 651/97" ]	6,059
8,241	בית המשפט העליון ב"שפ 97 / 1046 בפני: כבוד השופט י' קדמי המבקשת: מדינת ישראל - משרד המשפטים נגד המשיבים : 1. שבי יואב 2. סעיד אבנר 3. סחן זוהר בקשה להארכת מעצר מעבר לשנה תאריך הישיבה: י"א באדר א' תשנ"ז (18.2.97) בשם המבקשת: עו"ד אורלי מור-אל בשם המשיבים: עו"ד חוגי החלטה 1. נגד שלושת המשיבים הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום (ת.פ. 146/94), בו מיוחסת להם עבירה של נסיון לרצח של רב כלאי בני אבירם, ביריות אקדח שירו כלפיו ממארב ששמו לו ליד ביתו שבקרית מלאכי. בתחילה הוגש כתב האישום כנגד המשיבים מס' 1 ומס' 2; ובשלב מאוחר יותר תוקן כתב האישום וצורף אליו המשיב מס' 3. כתב האישום המקורי הוגש ביום 20.11.94; והוא תוקן, כאמור, ביום 2.12.94. שלושת המשיבים נעצרו עד תום ההליכים ביום 24.1.95 (ב.ש. 1628,1690/94); והשגותיהם כנגד החזקתם במעצר - בבקשות לעיון חוזר ובערר - נדחו. שנת המעצר של העצורים, לעניינה של ההוראה הקבועה בסעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב1982-, הסתיימה ביום 19.11.95; ומאז הוארך מעצרם על ידי בית משפט זה, מדי שלושה חודשים, בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 54 לחוק הנ"ל, עד ליום 20.2.97. ההליכים במשפטם של המשיבים טרם הסתיימו; והמדינה מבקשת פעם נוספת - שישית במספר - להאריך את המעצר בשלושה חודשים. 2. בבקשה להארכת המעצר, מצוי פרוט של התפתחות ההליכים במשפטם של המשיבים במהלכה של תקופת ההארכה האחרונה; וכפי שמסתבר מן העיון בו, מספר לא מבוטל של ישיבות נדחו מטעמים שאינם קשורים בבית המשפט או בתביעה. בשלב זה, הסתיימו סיכומי התביעה ונקבעו חמישה מועדים לסיכומי ההגנה, בין ה- 6.3.97 לבין ה- 17.4.97; ועל פני הדברים מותר להניח, כי בפרק הזמן האמור אכן תסתיים פרשת ההגנה, באופן שניתן יהיה להשלים את ההליכים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת. 3. אכן, הארכה שישית של מעצר עד תום ההליכים הינה נדירה ויוצאת דופן; ומן הראוי היה שלא תידרש כלל. גם כאשר מדובר בפרשה קשה וסבוכה - הכלל הוא שההליכים בעניינה צריכים להסתיים תוך שנה, כאמור בסעיף 53 הנ"ל; ומן הדין הוא, שכל הגורמים המעורבים בדיון יעשו כמיטב יכולתם להשלמת ההליכים בפרק הזמן האמור. ברם, המציאות מלמדת, כי לא אחת מזדמנות יחד נסיבות מיוחדות, שאינן מותירות מנוס מהארכת תקופת המעצר מעבר לשנה; והמקרה שבפנינו משמש הוכחה לכך, שישנם מקרים נדירים, בהם אין מנוס מהארכת המעצר - למגינת הלב - לתקופה ממושכת. לשיטתי, כל עוד נשמר קצב דיון סביר - בהתחשב באילוצים שמכתיבים נתונים שאין למערכת השופטת שליטה עליהם - וכל עוד נעוצה התמשכותו של הדיון בצורך ענייני ליתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להציג את עניינם - ובמיוחד אמורים הדברים בנאשם ובסניגורו - ישקול בית המשפט עשיית שימוש בהוראותיו של סעיף 54 הנ"ל, גם כאשר מדובר בהארכה שישית; ובלבד, כמובן, שקיימת הצדקה כבדת משקל להחזקה במעצר דוקא. אכן, ככל שמתרבות ההארכות, כן נדרשים טעמים כבדי משקל יותר להארכות נוספות; ובית המשפט נדרש לבדיקה ובחינה מדוקדקות יותר של עוצמת הענין הציבורי בהמשך המעצר כנגד הסיכון של נקיטה בחלופת מעצר. ברם, אין די לענין זה - לשיטתי - במספר ההארכות כשלעצמו; והמרת המעצר בחלופת מעצר צריך שתיעשה על בסיס שיקול ואיזון ענייניים. המקרה שבפני - כפי שמתחייב מחמש הארכות המעצר שכבר נעשו עד כה - בא בגדר המקרים הנדירים ביותר, שלגביהם אין מנוס - למרבית הצער - מהארכת המעצר, מתוך תקווה שתהיה זו הארכה אחרונה. 4. לאור האמור לעיל, הנני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים מיום 20.2.97 ועד ליום 19.5.97 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 146/94 הנ"ל, הכל לפי המועד המוקדם מבין השניים. ניתנה היום, יב' באדר א' תשנ"ז (19.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010460. H02 /שס	[ "ש. 1628" ]	6,064
1,775	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2810/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. רחל כהן 2. יחזקאל כהן 3. שמעון צירקל נגד המשיב : קק"ל - בניהול מנהל מקרקעי ישראל סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ג בכסלו התשנ"ח (22.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028100. A01 /דז/	[ "ע\"א 2810/96" ]	6,067
22,394	ב בית המשפט העליון ע"א 2810/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. רחל כהן 2. יחזקאל כהן 3. שמעון צירקל נגד המשיב ה : קק"ל בניהול מנהל מקרקעי ישראל בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים בכתב בשם המערערים: עו"ד יוסף אהרונסון בשם המשיבה: עו"ד ירון בשן החלטה לתגובת בא כוח המערערים אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, י"ג בניסן תשנ"ח (9.4.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028100. O03	[ "ע\"א 2810/96" ]	6,068
26,175	ב בית המשפט העליון ע"א 2810/96 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. רחל כהן 2. יחזקאל כהן 3. שמעון צירקל נגד המשיב : קק"ל בניהול מנהל מקרקעי ישראל סיכומים בכתב בשם המערערים: עו"ד יוסף אהרונסון החלטה בתיק זה ניתן צו בדבר סיכומים בכתב בתאריך 22.11.97 (בתיק בית משפט נמצא אישור מסירה לידי המשיבה ביום 22.12.97). ביום 29.1.98 הוגשו סיכומי המערערים. עד היום לא הוגשו סיכומי המשיבה וגם לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשתם. אני מאפשרת למשיבה ליתן טעם תוך שבעה ימים, מדוע לא יועבר תיק הערעור להרכב לשם דיון בו על פי תקנות 448(ג) ו450-(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. העדר תגובה יביא להעברת התיק כאמור ללא צורך בהחלטה נוספת. ניתנה היום, ד' בניסן תשנ"ח (31.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028100. P02	[ "ע\"א 2810/96" ]	6,069
36,367	ב בית המשפט העליון ע"א 2810/96 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. רחל כהן 2. יחזקאל כהן 3. שמעון צירקל נגד המשיב : קק"ל בניהול מנהל מקרקעי ישראל בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המערערים: עו"ד יוסף אהרונסון החלטה בפני בקשה לדחיית מועד דיון בערעור הקבוע ליום 5.11.98 בשל שירות מילואים בו ישהה בא כוח המשיבים בתאריך זה. המועד הקבוע ליום 5.11.98 נדחה. הצדדים יודיעו לבית משפט מועדים מוסכמים החל בחודש דצמבר לקביעת הערעור לדיון. ניתנה היום, ב' בחשון תשנ"ט (22.10.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028100. P06	[ "ע\"א 2810/96" ]	6,070
39,271	ב בית המשפט העליון ע"א 2810/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. רחל כהן 2. יחזקאל כהן 3. שמעון צירקל נגד המשיב ה : קק"ל בניהול מנהל מקרקעי ישראל בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים בכתב בשם המערערים: עו"ד יעקב אהרונסון בשם המשיבה: עו"ד ירון בשן החלטה בהסכמה, מוארך המועד להגשת סיכומי המשיבה, כמבוקש. ניתנה היום, ז' באייר תשנ"ח (3.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028100. O04	[ "ע\"א 2810/96" ]	6,071
55,505	ב בית המשפט העליון ע"א 2810/96 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערערים : 1. רחל כהן 2. יחזקאל כהן 3. שמעון צירקל נגד המשיב : קק"ל בניהול מנהל מקרקעי ישראל העברה לפישור החלטה בתיק זה ניתנה הסכמת בעלי הדין לקחת חלק בהליך הפישור. המפשר בתיק זה יהיה כב' השופט (בדימ') יצחק שילה. ישיבות הפישור יתקיימו בחדר הפישור בבית המשפט העליון. זימון בעלי הדין לישיבת הפישור הראשונה יעשה על ידי המזכירות. ניתנה היום, ד' באייר תשנ"ט (20.4.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028100. V08	[ "ע\"א 2810/96" ]	6,072
61,597	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2810/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט ח' אריאל המערערים : 1. רחל כהן 2. יחזקאל כהן 3. שמעון צירקל נגד המשיב ה : קק"ל - בניהול מנהל מקרקעי ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 24.2.96 בה"פ 556/93 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא א' גורן תאריך הישיבה: כ"ד בטבת התשנ"ט ( 12.01.99 ) בשם המערערים : עו"ד יוסף אהרונסון בשם המשיב ה: עו"ד י רון בשן החלטה בהמלצתנו, הסכימו הצדדים כי העניין יימסר לגישור. אם הגישור לא יעלה יפה, יינתן פסק דין על פי הסיכומים. בא כוח המינהל זקוק להסכמת המינהל. אם ההסכמה לא תינתן יינתן פסק דין כאמור. ניתנה היום, כ"ד בטבת התשנ"ט (12.01.99), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028100. A07 /דז/	[ "ע\"א 2810/96", "בה\"פ 556/93" ]	6,073
70,222	ב בית המשפט העליון ע"א 2810/96 - ו' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון-גונן המערערים : 1. רחל כהן 2. יחזקאל כהן 3. שמעון צירקל נגד המשיב ה : קק"ל בניהול מנהל מקרקעי ישראל בקשה למחיקת ערעור החלטה בעקבות הליך גישור שנערך על-ידי השופט (בדימ') יצחק שילה הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה ימחק הערעור ללא צו להוצאות. לבקשת הצדדים, אני מורה על מחיקת הערעור ללא צו להוצאות. ניתנה היום, ב' בסיון תש"ס (5.6.2000). מיכל אגמון-גונן, רשמת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028100. P09	[ "ע\"א 2810/96" ]	6,074
1,777	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 6976 בפני: כבוד השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש : לאוז זוהיר נגד המשיבים : 1. סורין סימונה 2. מץ עמנואל 3. סורין - מץ ארכיטקטים 4. גבריאל דרך 5. גבאי עזרא 6. חברת גבאי קידוח וביסוס בע"מ 7. זולוקוב בע"מ 8. אדי זולוקוב אינג' 9. רוני ניסנבויים 10.שלומית ניסנבויים בקשה להארכת מועד להגשת ערבות בשם המבקש : עו"ד דוד קצוטי בשם המשיב ים 4-1: עו"ד אילן אמודאי ה ח ל ט ה ההודעה על קביעת הערבון נמסרה לבא-כח המבקש בתאריך 23.10.96 (ההודעה נשלחה בתאריך 21.10.96). הערבון לא הופקד במועד, ובקשה להארכת מועד הוגשה בתאריך 14.2.97. כל שנאמר בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה הוא, כי המבקש עשה מאמצים להשגת ערבות בנקאית, והוא מבקש כי המועד להפקדת ערבון יוארך עד ליום 30.3.97. המדובר באיחור ממושך בהפקדת הערבון - איחור של כחודשיים וחצי. כל שנאמר בתמיכה לבקשה הוא אמירה כללית בדבר מאמצים שנעשו, בלא להביא לכך כל פרוט או הסבר. אין די בהפרחת האמירה בעלמא, כי נעשו מאמצים לגיוס סכום הערבון. על המבקש כי המועד להפקדת הערבון יוארך, ובמיוחד כאשר המדובר באיחור כה גדול, לשכנע את בית המשפט כי היו סיבות טובות לכך שהוא לא עמד במועד שנקצב. אכן, לא נדרש "טעם מיוחד", אך טעם כלשהו, היינו, הסבר שיסבר את האוזן, נדרש בהחלט. יש להוסיף לכך את העובדה, כי בא-כח המבקש לא ראה לנכון לבקש הארכת המועד לקראת תום התקופה שנקבעה להפקדת הערבון או בסמוך לכך. חלפו חודשיים וחצי מאז המועד האחרון להפקדת הערבון, וכל שהיה בפי המבקש הוא אמירה כללית כי עשה מאמצים שלא הצליחו להשיג את סכום הערבון. הדין מחייב, איפא, דחיית הבקשה להארכת מועד. ואולם, לאחר מחשבה נוספת החלטתי להעתר לבקשה, וזאת מן הטעם הבא: בבית משפט זה תלוי ועומד ערעור נוסף על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, ערעורם של המשיבים 9 ו10- לערעור זה (ע"א 6373/96). המשיבים בע"א 6373/96 הם אותם משיבים כבערעור שבפני. היינו, מבחינת המשיבים 4-1, המתנגדים להארכת המועד, לא יהא בהשארת ע"א 6976/96 על כנו משום הכבדה רבה, שכן ממילא מצווים הם להתדיין עם המערערים בע"א 6373/96 באותו ענין. מטבע הדברים, הדיון בשני הערעורים יאוחד, והמשיבים ישיבו על הטענות בשני הערעורים בכתב סיכומים אחד. בנסיבות אלה סברתי, כי התוצאה של אי הענות לבקשה להארכת מועד, שמשמעותה דחיית הערעור שהגיש המבקש לפי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- תהא קשה מידי, לעומת האלטרנטיבה שבהשארת הערעור על כנו וחיוב המשיבים להתדיין גם עם המערער, בנוסף לחובתם לעשות כן במסגרת ע"א 6373/96. לכך יש להוסיף, כי כלל ידוע הוא, כי קיומו של הליך אחר תלוי ועומד בבית המשפט באותו ענין יכול לשמש עילה להארכת מועד, אפילו מקום שנדרש לכך טעם מיוחד (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 893-892). אשר על כן, אני מחליטה לקבל את הבקשה להארכת מועד. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 4-1 אשר טרחו והשיבו על הבקשה ובשכר טירחת עורך דין בסכום כולל של 1,000 ש"ח. הערבון יופקד תוך חמישה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ד באדר ב' תשנ"ז (2.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96069760. Q02	[ "ע\"א 96", "ע\"א 6373/96", "בע\"א 6373/96", "ע\"א 6976/96" ]	6,075
3,833	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 6976 ע"א 6373/96 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערער : לאוז זוהיר נגד המשיבים : 1. סימונה סורין 2. עמנואל מץ 3. סורין מץ ארכיטקטים 4. גבריאל דרך 5. גבאי עזרה 6. חברת גבאי קידוח וביסוס בע"מ 7. זולקוב בע"מ 8. אדי זולקוב אינג' 9. רוני ניסנבאום 10. שימרית ניסנבאום בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערער: עו"ד דוד קצוטי החלטה לנוכח האיחור הרב בהפקדת הערבון (בשים לב לכך שההודעה על קביעת הערבון נשלחה לבא-כח המערער כבר ביום 24.10.96), מתבקשת עמדת בא-כח המשיבים 4-1 לבקשה להארכת מועד. תגובת המשיבים כאמור תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, א' באדר ב' תשנ"ז (10.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96069760. Q01	[ "ע\"א 96", "ע\"א 6373/96" ]	6,076
27,570	ב בית המשפט העליון ע"א 6976/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקש : לאוז זוהיר נגד המשיבים : 1. סימונה סורין 2. עמנואל מץ 3. סורין מץ ארכיטקטים 4. גבריאל דרך 5. גבאי עזרה 6. חברת גבאי קידוח וביסוס בע"מ 7. זולקוב בע"מ 8. אדי זולקוב אינג' 9. רוני ניסנבאום 10. שימרית ניסנבאום בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד דוד קצוטי החלטה לתגובת המשיבים תוך חמישה עשר ימים ממועד ההמצאה. ניתנה היום, ז' באלול תשנ"ט (27.9.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96069760. P03	[ "ע\"א 6976/96" ]	6,077
46,879	ב בית המשפט העליון ע"א 6976/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערער : לאוז זוהיר נגד המשיבים : 1. סימונה סורין 2. עמנואל מץ 3. סורין מץ ארכיטקטים 4. גבריאל דרך 5. גבאי עזרה 6. חברת גבאי קידוח וביסוס בע"מ 7. זולקוב בע"מ 8. אדי זולקוב אינג' 9. רוני ניסנבאום 10. שימרית ניסנבאום בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערער: עו"ד דוד קצוטי בשם המשיבים 1-4: עו"ד ש. אהרונסון בשם המשיבים 5-6: עו"ד ע. מנסור בשם המשיבים 7-8: עו"ד א. אלרום בשם המשיבים 9-10: עו"ד א. ברק החלטה זוהי בקשה שניה להארכת המועד להפקדת ערבון בערעור זה. ביום2.4.97 החליטה כב' הרשמת א' אפעל-גבאי על הארכת המועד להפקדת ערבון, על אף שהאיחור היה ממושך (כחודשיים וחצי) והתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה היה כללי ובלתי מפורט ולא הראה טעם מיוחד. כב' הרשמת קבעה, כי על אף שהדין מחייב דחיית הבקשה, היא נעתרת לה משום שהמשיבים 4-1 בערעור זה הם משיבים גם בערעור אחר שהוגש על אותו פסק-דין (ע"א 6373/96), וקיומו של הליך אחר תלוי ועומד באותו עניין מהווה טעם מיוחד להארכת המועד. לפיכך התקבלה הבקשה להארהת המועד. המערער חוייב בהוצאות משיבים 1-4, והורשה להפקיד את הערבון תוך חמישה-עשר יום. ההחלטה הומצאה למערערים ביום 16.4.97, אלא שלמרבה התמיהה, המערער לא עמד בהחלטה זו, לא הפקיד את הערבון ולא הגיש בקשה נוספת להארכת המועד. ביום 10.11.97 ניתנה החלטה, לפיה רשאי המערער ליתן טעם תוך חמישה ימים מדוע לא יידחה הערעור על פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984- (להלן: התקנות). החלטה זו נשלחה למערער, ולאמר מכן נשלחה אליו שנית והתקבלה על ידו ביום 26.4.98. רק ביום 25.9.98 הגיש המערער בקשה להארכת המועד להפקדת ערבון, בנימוק שבשל מצבו הכספי הקשה הצליח להשיג ערבות בנקאית רק מספר ימים קודם לכן. המערער לא פירט, בבקשתו ובתצהירו, אלו מאמצים עשה כדי להשיג את הערבות הבנקאית, ומדוע לא התאפשרה קבלתה קודם לכן. בקשה זו הוגשה כשנתיים לאחר ההודעה על קביעת הערבון, ולאחר שכשנה וחצי קודם לכן נעתרה הרשמת לבקשתו, כאמור, על אף שעל פי שורת הדין ספק אם היה מקום לכך. קשה, איפוא, שלא לראות בהתנהגות המערער משום זלזול בבית המשפט. מחדלו של המערער, המחייב את בית המשפט לדון בבקשותיו לארכת המועד, ואף לקבוע את התיק לדחיה על יסוד תקנה 431, גורם נזק לכלל ציבור המתדיינים (ראו החלטת כב' המשנה לנשיא בבש"א 3780/98, רוזן ואח' נגד כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות חקלאית ואח' , לא פורסם; ע"א 3857/96, שגיא נגד תעשיות רוגוזין בע"מ , לא פורסם). איחור כה ממשוך, הנמדד בשנים, גורם נזק למשיבים כיוון שהוא מעכב את הדיון לגופו של עניין. במצב כזה עשויים המשיבים לטעות לחשוב כי המערער זנח את ערעורו (הנחה זו של המשיבים עשויה להיות סבירה כשמדובר בעיכוב כה ממושך. זאת בשונה מאיחור קצר, שאז בדרך כלל אין מדובר בציפיה סבירה של המשיב, אלא בנסיון לעשות שימוש ביתרון דיוני כדי למנוע בירור הערעור לגופו). בענייננו, כאמור, המשיבים המהותיים (1-4) הם צדדים לערעור אחר שהוגש לגבי אותו פסק דין. אולם שיקול זה, שהובא בחשבון עת ניתנה למערער האורכה הראשונה להפקדת הערבון, אין די בו עתה, שנה וחצי מאוחר יותר. הארכת המועד להפקדת ערבון היא תוצאה של איזון בין האינטרסים השונים (ע"א 3857/96 לעיל). בנסיבות העניין, אין בעובדת היות הליך אחר תלוי ועומד כדי להטות את הכף, כאשר מנגד עומדים כל השיקולים האחרים שהזכרתי לעיל: אינטרס הציבור למנוע ריבוי הדיינויות, אינטרס המשיבים, והזלזול בבית המשפט ובהחלטותיו. בנסיבות אלו, אין מקום להאריך את המועד להפקדת ערבון. מכח מסקנתי זו, ובהתאם לתקנה 431 לתקנות, אני דוחה את הערעור בתיק ע"א 6796/96. לאור התוצאה, אינני מוצאת לנכון לפסוק הוצאות בבקשה זו. ניתנה היום, כ"ח בשבט תשנ"ט (14.2.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96069760. V04	[ "ע\"א 6976/96", "ע\"א 6373/96", "ע\"א 3857/96", "ע\"א 6796/96" ]	6,078
1,780	בבית המשפט העליון רע"א 96 / 8678 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : אבא קנטרוביץ נגד המשיב ה : אמיר תיירות ונסיעות בע"מ בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד ברוך בן-יוסף החלטה הבקשה להארכת מועד שהוגשה ביום 28.3.97 הובאה לעיוני רק עתה. הערבון יופקד תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, ל' בניסן תשנ"ז (7.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086780. Q07	[ "רע\"א 96" ]	6,080
10,612	בית המשפט העליון בירושלים ע"א 96 / 8678 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : אבא קנטרוביץ נגד המשיב : אמיר תיירות ונסיעות בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.11.96 שניתנה בתיק ה"פ 420/96 בשם המבקש: עו"ד ברוך בן יוסף החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבה תגיש תשובתה לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתן היום כט בשבט תשנ"ז (6.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086780. B03	[ "ע\"א 96", "ה\"פ 420/96" ]	6,081
11,144	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8678 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקש : אבא קנטרוביץ נגד המשיב ה : אמיר תיירות ונסיעות בע"מ בקשה לעיכוב ביצוע במסגרת בקשה לרשות ערעור בשם המבקש: עו"ד בן יוסף בשם המשיבה: עו"ד ברליין החלטה א. הבקשה לעכוב ביצוע אשר הוגשה על ידי המבקש נדחית. ישלים נא המבקש את הליכי הערבון, שאז תדון בקשתו לרשות ערעור בהקדם. ב. המבקש מתבקש להמציא תוך 7 ימים העתק של הסכם הבוררות, על פיו קוימה הבוררות בין הצדדים. ניתנה היום ל' באדר א' התשנ"ז (9.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086780. E04	[ "ע\"א 96" ]	6,082
13,059	בית המשפט העליון ע"א 96 / 8678 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : אבא קנטרוביץ נגד המשיב ה : אמיר תיירות ונסיעות בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בה"פ 395/96 ו- 420/96 שניתנה ביום 10.1196 על ידי כבוד סגן הנשיא שלום ברנר בשם המערער: עו"ד ברוך בן-יוסף בשם המבקש: עו"ד בנימין ברליין ה ח ל ט ה 1. בקשתו של המבקש להרשות לו לערער תועבר לדיון לפני מותב תלתא. 2. יוקצה זמן של 15 דקות לטיעוניו של כל בעל דין. 3. באי כוח בעלי הדין יבואו בדברים במגמה להגיע להסדר מחוץ לכתלי בית המשפט שימנע את הצורך בהמשך ההתדיינויות. אם יגיעו להסכם כאמור יודיעו על כך תוך 15 ימים. ניתנה היום, ז' בניסן תשנ"ז (14.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "ע\"א 96", "בה\"פ 395/96" ]	6,083
16,738	ב בית המשפט העליון רע"א 8678/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ד' ביניש המערער : אבא קנטרוביץ נגד המשיב : אמיר תיירות ונסיעות בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.11.96 בה"פ 395/96, 420/96 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ש. ברנר תאריך הישיבה: טז באלול תשנ"ז (18.9.97) בשם המערער : עו"ד בן יוסף בשם המשיב : עו"ד ברליין בנימין ה ח ל ט ה אין ממש בבקשה זו. המבקש לא הניח את דעתנו שיש מקום ליתן לו רשות לערער על מנת להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי שלא להתיר לו במאוחר להגיש תצהיר בתמיכה לבקשה לביטול פסק הבוררות; ומה גם שבית המשפט המחוזי לא שוכנע שקיימת למבקש עילת ביטול. הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד 10,000.- ש"ח. ניתן היום טז באלול תשנ"ז (18.9.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086780. B08	[ "רע\"א 8678/96", "בה\"פ 395/96" ]	6,084
1,781	בבית המשפט העליון בירושלים ב"שפ 97 / 805 בפני: כבוד השופט י' קדמי העורר : גוזי יהודה נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 23.1.97 בב"ש 1024/97 שניתנה על ידי כבוד השופט י. עדיאל החלטה לקבוע הערר לדיון ביום ה', 6.2.97, בשעה 11:00; ולזמן לדיון את ב"כ הצדדים. ניתנה היום, כח' בשבט תשנ"ז (5.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008050. H01 /שס	[ "ש 1024/97" ]	6,085
3,808	בבית המשפט העליון בירושלים ב"שפ 97 / 805 בפני: כבוד השופט י' קדמי העורר: גוזי יהודה נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 23.1.97 בב"ש 1024/97 שניתנה על ידי כביוד השופט י. עדיאל תאריך הישיבה: כח' בשבט תשנ"ז (6.2.97) בשם העורר: עו"ד עטרי בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל החלטה 1. נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 310/97), לפיו מיוחסות לו עבירות של אונס אשתו (עמה הוא מצוי בסכסוך המתברר בבית הדין הרבני), הפרת צו של בית הדין הרבני (לפיו נאסר עליו להיכנס לדירת האשה), התפרצות לדירה (לצורך ביצוע האונס) ושיבוש הליכי משפט (שבא לכלל ביטוי באיום על האשה לבל תתלונן על מעשה האונס). בית המשפט המחוזי הורה על החזקת העורר במעצר עד תום ההליכים בכתב האישום הנ"ל, ומכאן הערר שבפני. 2. לשיטתו של ב"כ העורר שגה בית המשפט המחוזי בשניים: ראשית - בקביעתו כי קיימת תשתית ראייתית מספקת להוכחת האינוס, כאשר העורר מודה בקיומם של יחסי המין אך טוען כי אלה נעשו בהסכמתה של האשה, אשר הזמינה אותו לבוא לדירתה למטרה זו; ושנית - בכך, כי בנסיבות הענין, ניתן היה להשיג את תכלית המעצר - המתמקדת בהגנתה של האשה מתקיפה מינית נוספת - בחלופת מעצר. לענין התשתית הראייתית, מצביע ב"כ העורר על כך כי המדובר בעדות יחידה של המתלוננת, כאשר זו לוקה בשני פגמי מהימנות: האחד - בכך שמייד לאחר הארוע לא נמצאו על גופה כל סימני חבלה המעידים על אמיתות גירסתה בדבר שימוש בכוח מצדו של העורר; והשני - בכך שטענתה בדבר כניסתו של העורר לדירה דרך חלון מוטלת בספק. ואילו לענין חלופת המעצר, מדגיש ב"כ העורר כי הסיכון העומד בבסיס החזקת מרשו במעצר הינו "סיכון נקודתי" של פגיעה חוזרת במתלוננת בלבד ; וסיכון כזה ניתן למניעה, על ידי הרחקתו של העורר מירושלים, מקום מגוריה של המתלוננת, וקיום פיקוח על תנועותיו. 3. לא אוכל להיעתר לעורר, ואלה עקרי טעמי: א. לכאורה - וזוהי רמת הוודאות הנדרשת בשלב זה של הדיון - תוכל עדותה של המתלוננת לשמש בסיס להרשעת העורר בעבירת האינוס, על אף הפגמים שעליהם מצביע בא כוחו; וזאת - משום שגירסתו שלו אינה מתישבת הגיונית, עם אופיו של המפגש שהתקיים בינו לבין המתלוננת, בדירתה, בנוכחות אחרים, זמן קצר לפני האינוס הנטען על ידה. השניים נפרדו על רקע של מחלוקת קשה; ואין זה מתקבל על הדעת, שהפרידה לוותה בהזמנה לחזור באישון ליל לקיום יחסי מין. ב. הסיכון ה"נקודתי" אותו מדגיש ב"כ העורר, הינו סיכון ממשי ומוחשי לנוכח התנהגותו של העורר בעבר, כאשר כבר הורחק מדירת המתלוננת כשניצב שם וסכין בידו; ואת פניו של סיכון כזה ניתן לקדם רק על ידי החזקה במעצר. הערר נדחה. ניתנה היום, ב' באדר א' תשנ"ז (9.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008050. H02 /שס	[ "ש 1024/97" ]	6,086
1,783	ית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 94 / 5659 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. ד"ר מאיר קריספין ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 17.7.94 בתיק אזרחי 823/93 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר ד' פלפל תאריך הישיבה: יא' באדר א' תשנ"ז (18.2.97) בשם המערער: עו"ד ארנון לוי בשם המשיבים: עו"ד איריס וורמן ה ח ל ט ה ב"כ הצדדים הבטיחו לנהל מו"מ בנסיון להגיע לידי הסכם פשרה. תוך 30 ימים יודיעו בכתב אם הגיעו להסדר, או אם מבקשים הם את עזרת בית המשפט בנסיון הפשרה, שאז יקבע מועד לכך בפני אחד משופטי ההרכב. והיה ולא יגיעו הצדדים להסדר ינתן פסק-הדין בתיק זה, ללא כל טיעון נוסף, לאחר שב"כ הצדדים השלימו טענותיהם בפנינו היום. ניתנה היום יא' באדר א' התשנ"ז (18.2.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת עותק מתאים למקור שמריהו כהן-מזכיר ראשי 94056590. E01	[ "ע\"א 94" ]	6,087
6,861	בית המשפט העליון ע"א 94 / 5659 בפני: כבוד השופט ת' אור המערער : פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. ד"ר מאיר קריספין ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 17.7.94 בת"א 823/83 שניתן על ידי כבוד השופטת ד"ר פלפל תאריך הישיבה: כה' באייר התשנ"ז (1.6.97) בשם המערער: עו"ד ארנון לוי בשם המשיבים: עו"ד איריס וורמן החלטה באי כוח הצדדים הבטיחו לשקול הצעת פשרה, לפיה ישולם למערער סכום של 400,000 ש"ח להיום, בצירוף שכר טירחת עורך דין. הסכום ישולם בנוסף לקבלת התחייבות המדינה לשאת בהוצאות אישפוזו של המערער עד לאחרית ימיו. בא כוח התובע הודיע על הסכמתו להצעה. בא כוח המשיבים יתנו תשובתם להצעה תוך ארבעה עשר ימים מהיום. התשובה תומצא בכתב. יש להביא התיק בפני כתום חמישה עשר ימים מהיום. ניתן היום, כה' באייר התשנ"ז (1.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94056590. E03	[ "ע\"א 94" ]	6,088
17,645	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 94 / 5659 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' ביניש המערער : אברהם מלכה (חסוי) נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. ד"ר מאיר קריספין הודעה לבית המשפט על הסכם פשרה בשם המערער: עו"ד ארנון לוי בשם המשיבים: עו"ד איריס וורמן פסק-דין ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין הצדדים, אשר סומן ב"א" ומהווה חלק בלתי נפרד של פסק דין זה. ניתן היום, יג' בסיון התשנ"ז (18.6.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94056590. E02	[ "ע\"א 94" ]	6,089
1,784	בית המשפט העליון בשג"צ 4785/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר : שקד שלמה נגד המשיב ה : מבקרת המדינה ערעור על החלטת כב' הרשמת השופטת א' אפעל-גבאי מיום 29.7.97 בבשג"ץ 4785/97 ה ח ל ט ה המערער עתר לבית משפט זה (בג"ץ 4647/97) בעתירה, בה נתבקשה מבקרת המדינה להשיב לטענותיו לענין פיטוריו של העותר מרפא"ל בשל השחיתות שחשף (לטענתו) במפעל. המערער הגיש לכב' הרשמת בבית משפט זה, בקשה לפטור מאגרה. בתצהירו הוא פירט את מצבו הכלכלי והחובות הרובצים עליו. כן ציין המערער כי הוא חולה כרוני וכי הוא מובטל מאז פיטוריו מרפא"ל. בהחלטתה מיום 29.7.97, דחתה כב' הרשמת השופטת א' אפעל-גבאי את הבקשה. הרשמת ציינה, כי נדונו בעבר מספר בקשות של המערער לפטור מאגרה וכי אין היא רואה מקום לסטות מהחלטות אלה למרות התצהיר הנ"ל שהיה בפניה. כן ציינה בהחלטה את העובדה, כי המדובר במקרה דנן באגרת הגשת עתירה לבג"ץ שסכומה אינו גבוה. על החלטה זו מונח בפני ערעורו של המערער. בערעורו חוזר המערער וטוען כי הוא חסר אמצעים וכי כאמור בתצהירו, אין בידו לשלם את סכום האגרה הנדרש - נמוך ככל שהיה. כן ציין המערער, כי בעבר (בג"ץ 677/97) ניתן לו פטור מאגרה וכי מטעם זה ראוי לפטור אותו מאגרה גם בהליך דנן. לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המערער, נחה דעתי כי דין המערער להידחות. לא מצאתי בנסיבות הענין פסול בשיקול דעתה של כב' הרשמת, שיש בו כדי להצדיק התערבותי בהחלטתה. יודגש כי התצהיר המצורף לכל בקשותיו וערעוריו של המערער אינו עדכני (הוא נערך ביום 4.3.97) וכי אין בעצם העובדה כי ניתן למערער פטור מאגרה בעבר, כדי לפטור אותו מכל הליך שיוגש. בחינת מצבו לגופו, בהגשת העתירה הנוכחית הוביל למסקנה כי לא מוצדקת פטירתו מאגרה במקרה דנן ואין אני רואה מקום להתערב בהחלטה זו. הערעור נדחה. ניתן היום, ט' באב תשנ"ז (12.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047850. A02	[ "בג\"ץ 4647/97", "בג\"ץ 677/97" ]	6,090

11,030

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4091/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' טירקל העותר : אדם אבו שמיס נגד המשיבים : 1. עירית תל אביב-יפו 2. מנכ"ל משרד החינוך 3. שר החינוך התרבות והספורט התנגדות לצו על תנאי תאריך הישיבה: י' בתמוז התשנ"ז ( 15.07.97 ) בשם העותר : עו"ד הדס תגרי בשם המשיבה 1: עו"ד ניצה קונשטוק בשם המשיבים 3-2: עו"ד אורית קורן פ ס ק - ד י ן בהחלטתנו מיום 26.5.97 הצענו לבאת-כוח המשיבה 1 לבדוק את האפשרות לעיבודו של נוהל רישום חדש לגני הילדים שיתבסס על העקרונות שפורטו בהחלטה. לקראת ישיבתנו היום הגישה המשיבה 1 הודעה בכתב בה פורטו עיקרי מדיניות הרישום לגני ילדים אשר תונהג על-ידה באזור הרישום יפו/מרכז החל משנת הלימודים תשנ"ט. הודעת המשיבה 1 מצורפת בזה, מסומנת א', ומהווה חלק בלתי נפרד מפסק-דין זה. העיקרים שפורטו בהודעת המשיבה מבוססים על עקרונות הנוהל עליו המליץ בית המשפט בהחלטה מיום 26.5.97. בהודעה צוין, כי הנוהל החדש גובש תוך תיאום עם המשיבים 2 ו3- ועל דעתם. בדיון לפנינו הצהירה גב' קונשטוק, באת-כוחה של המשיבה 1, כי הנוהל החדש, בכל חלקיו, מיועד להעמיד להורי הילדים זכות בחירה של סוג הגן בו ילמדו ילדיהם אשר לא תהא מותנית או תלויה במוצא האתני של משפחת התלמיד. הדבר חל, כמובן, גם על האמור בסעיף 3 להודעת המשיבה 1. באת-כוח המשיבים 3-2, גב' קורן, אישרה בהודעה בכתב שמסרה מצדה, כי תוכן הודעתה של המשיבה 1 נערך בתיאום עם המשיבים 3-2 ועל דעתם. נחה דעתנו כי המשיבה 1 קיבלה על עצמה להנהיג מדיניות רישום העולה בקנה אחד עם העקרונות עליהם המליץ בית המשפט. על יסוד זה, ובעצת בית המשפט, הסכימה באת-כוח העותר לחזור בה מן העתירה. העתירה מתבטלת. אין צו להוצאות. ניתן היום, י' בתמוז תשנ"ז (15.7.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96040910. F09

[ "בג\"ץ 4091/96" ]

5,962

12,046

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4091/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' טירקל העותר : אדם אבו-שמיס, קטין נגד המשיבים : 1. עיריית תל אביב-יפו 2. מנכ"ל משרד החינוך 3. שר החינוך התרבות והספורט בקשה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"ט באייר התשנ"ז ( 26.05.97 ) בשם העותר : עו"ד הדס תגרי ועו"ד דן יקיר בשם המשיבה 1: עו"ד ניצה קונשטוק בשם המשיבים 2 ו3-: עו"ד אורית קורן ה ח ל ט ה במהלך הדיון לפנינו הצענו לבאת-כוח המשיבה 1 לבדוק את האפשרות לעיבודו של נוהל רישום חדש לגני הילדים שיתבסס על העקרונות הבאים: (1) להורי כל מועמד לרישום תינתן הברירה לרשום את ילדם לאחד משלושת סוגי גני הילדים: גן דובר עברית, גן דובר ערבית או גן דו-לשוני. (2) הזכות לבחור באחד הגנים הללו לא תותנה בשיוכו האתני של הי לד ותהיה נתונה לכל ילד יהיה מוצאו אשר יהיה, במסגרת האפשרויות הקיימות, לרבות שיקולים פדגוגיים. (3) אם הגן מן הסוג שנבחר מצוי באזור הרישום שאליו משתייכים הורי הילד, ובמסגרת האפשרויות, יבוצע הרישום לאלתר. אם בחירת ההורים מתייחסת לגן מסוג שאינו מצוי באזור הרישום, יירשם הילד לגן אחר (לפי בחירת ההורים) באזור הרישום, אך - בהעדר טעמים מיוחדים לסרב לכך - יהיה זכאי להעברה, על-פי בקשה שתוגש על ידי הוריו, לגן מן הסוג שבחרו הוריו באזור רישום אחר. באת-כוח העיריה ביקשה שהות לבדיקת ההצעה. כדי לאפשר לה זאת הננו דוחים את המשך הדיון בעתירה למשך 60 ימים ויש לקבוע את המשך הדיון בפנינו לא יאוחר מ- 31.7.97. באי-כוח העותר יודיעו לבית המשפט בהקדם האפשרי את עמדתם ביחס לבקשת ההצטרפות של העותרת קארין קדיס, וזאת לנוכח הצהרת באת-כוח העיריה שהגשת בקשה להעברת הילדה לגן המבוקש על-ידי אימה עשויה להביא את עניינה על פתרונו. ניתנה היום, יט' באייר תשנ"ז (26.5.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96040910. F07

[ "בג\"ץ 4091/96" ]

5,963

1,736

בית המשפט העליון דנ"א 97 / 579 בפני: כבוד הנשיא א' ברק ה עותרת: אריאל בתיה נגד המשיבים : 1. רותם חברה לביטוח בע"מ 2. מוסך תובל (תל אביב) בע"מ עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 7420/95 מיום 25.12.96, שניתן על ידי כבוד השופט י. טירקל בשם העותרת: עו"ד א' מי-טל החלטה בפני עתירה לקיום דיון נוסף. היא מתייחסת לפסק דינו של השופט טירקל, אשר סירב להענות לבקשת רשות ערעור (רע"א 7420/95 בתיה אריאל נ. רותם חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)). דין העתירה להידחות. כבר פסקתי כי אין דיון נוסף על החלטה של דן יחיד בבית המשפט העליון (דנ"א 6707/95 לביא נ. בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם)). ביסוד החלטתי זו עומדת לשונו של חוק בתי המשפט, לפיו קיים דיון נוסף רק על החלטה של שלושה שופטים. פרשנות זאת, כי אפשר דיון נוסף על פסק דין של שלושה שופטים או מעלה (בש"א 481/96 נחמני נ. נחמני (לא פורסם)). אין הדבר מאפשר דיון נוסף על החלטה של דן יחיד. לענין זה אין הבדל בין החלטה של דן יחיד לבין פסק דין של דן יחיד. הקובע הוא כי ההכרעה השיפוטית ניתנה על ידי דן יחיד. זו לשון החוק, ועל פיה יש לנסות. לדעתי, זו גם התוצאה הרצויה. העתירה נדחית. ניתנה היום, כ"ב ניסן התשנ"ז (29.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005790. A01 /דז/

[ "דנ\"א 97", "רע\"א 7420/95", "דנ\"א 6707/95", "בש\"א 481/96" ]

5,965

1,737

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7132/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. יוסף עלי מחמד קטמירה 2. עלי מחמד סאלח קטמירה 3. עבד אל רחמן עלי אחמד נצראללה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח 2. מועצת התכנון העליונה 3. מפקד אזור הגדה המערבית עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה למושב שלושה ולתגובת המשיבים בכתב עובר לשמיעה על-פה. צו ביניים - כמבוקש. היום, ד' בכסלו תשנ"ח (3.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071320. G01

[ "בג\"ץ 7132/97" ]

5,966

2,974

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7132/97 - א' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. יוסף עלי מחמד קטמירה 2. עלי מחמד סאלח קטמירה 3. עבד אל רחמן עלי אחמד נצראללה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח 2. מועצת התכנון העליונה 3. מפקד אזור הגדה המערבית צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבה מס' 1 או מי מטעם המשיבים להימנע מעשות כל פעולה נגד בתיהם של העותרים עד למיצוי כל ההליכים בעתירה זו. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בעתירה למתן צו על-תנאי שתידון בפני הרכב של שלושה שופטים במעמד הצדדים. היום, ד' בכסלו תשנ"ח (3.12.97). שמריהו כהן מ ז כ י ר ר א ש י העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071320. G02

[ "בג\"ץ 7132/97" ]

5,967

44,436

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7132/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. יוסף עלי מחמד קטמירה 2. עלי מחמד סאלח קטמירה 3. עבד אל רחמן עלי אחמד נצראללה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח 2. מועצת התכנון העליונה 3. מפקד אזור הגדה המערבית בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד ל' צמל החלטה לבקשת העותרים, אני מורה על מחיקת העתירה ללא צו להוצאות. כיוון שהתקיים דיון בעתירה, אין מקום להשבת האגרה. ניתנה היום, ז' בתמוז תשנ"ט (20.6.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071320. P08

[ "בג\"ץ 7132/97" ]

5,968

53,714

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7132/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותרים : 1. יוסף עלי מחמד קטמירה 2. עלי מחמד סאלח קטמירה 3. עבד אל רחמן עלי אחמד נצראללה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח 2. מועצת התכנון העליונה 3. מפקד אזור הגדה המערבית בקשה לדחית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד ל. צמל החלטה הדיון יתקיים ביום 10.6.99 שעה 09:00. ניתנה היום, ו' באייר תשנ"ט (22.4.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071320. V06

[ "בג\"ץ 7132/97" ]

5,969

58,755

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7132/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. יוסף עלי מחמד קטמירה 2. עלי מחמד סאלח קטמירה 3. עבד אל רחמן עלי אחמד נצראללה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח 2. מועצת התכנון העליונה 3. מפקד אזור הגדה המערבית דיון מקדמי בעתירה החלטה פרקליטות המדינה מתבקשת להגיש תגובה לעתירה תוך 45 ימים. עם קבלת התגובה אחליט בדבר המשך הטיפול בעתירה. ניתנה היום, ט"ז באדר תשנ"ט (4.3.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071320. I04

[ "בג\"ץ 7132/97" ]

5,970

63,195

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7132/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. יוסף עלי מחמד קטמירה 2. עלי מחמד סאלח קטמירה 3. עבד אל רחמן עלי אחמד נצראללה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח 2. מועצת התכנון העליונה 3. מפקד אזור הגדה המערבית עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ו בסיון התשנ"ט ( 10.06.99 ) בשם העותרים : אין הופעה בשם המשיבים : עו"ד יהודה שפר החלטה על פי בקשת הצדדים, אנו דוחים הדיון בעתירה למועד מאוחר יותר בעוד כ6- שבועות. עתירה זו תידון יחד עם בג"ץ 2711/98 ובג"ץ 897/96. ניתנה היום, כ"ו בסיון התשנ"ט (10.06.99), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97071320. A07 /דז/

[ "בג\"ץ 7132/97", "בג\"ץ 2711/98" ]

5,971

1,738

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4420/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : אברהם כליף נגד המשיבים : 1. אילנה שמיר (כליף) 2. יהושע ננר, עו"ד 3. הרב צבי וינמן סיכומים בכתב צו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ג בכסלו תשנ"ח (22.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044200. A05

[ "ע\"א 4420/96" ]

5,972

2,767

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4420/96 וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערער והמשיב בערעור שכנגד: אברהם כליף נגד המשיבה והמערערת בערעור שכנגד: 1. אילנה שמיר (כליף) המשיבים בערעור ובערעור 2. יהושע נגר שכנגד 3. הרב צבי וינמן בקשה למחיקת הערעור שכנגד בשם המשיבה-המערערת בערעור שכנגד: עו"ד מ. מקייס החלטה אני מוחקת את הערעור שכנגד כמבוקש. האגרה תושב. ניתנה היום, ד' באדר א' תשנ"ז (11.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044200. Q04

[ "ע\"א 4420/96" ]

5,973

28,769

ב בית המשפט העליון ע"א 4420/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : אברהם כליף נגד המשיבים : 1. אילנה שמיר (כליף) 2. יהושע ננר, עו"ד 3. הרב צבי וינמן בקשה למחיקת ערעור בשם המערער: עו"ד יהושע נגר החלטה אני מוחקת את הערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ה' בשבט תשנ"ח (1.2.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96044200. O06

[ "ע\"א 4420/96" ]

5,974

1,739

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1436 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערת : הדר חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. יחיא נעמה,קטינה 2. יחיא צפורה,קטינה 3. יחיא איתמר,קטין 4. עזבון המנוח יחיא בנימין ז"ל 5. עזבון המנוחה יחיא סמדר ז"ל בקשה למתן ערובה אחרת בשם המערערת: עו"ד ב. זיגר החלטה תנתן התחייבות עצמית בתנאי הערבות הבנקאית. זו תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ט' באדר ב' תשנ"ז (18.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014360. Q01

[ "ע\"א 97" ]

5,975

26,630

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1436/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : הדר חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. יחיא נעמה, קטינה 2. יחיא צפורה, קטינה 3. יחיא איתמר, קטין 4. עזבון המנוח יחיא בנימין ז"ל 5. עזבון המנוחה יחיא סמדר ז"ל סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, כ"א בתמוז התשנ"ח (15.7.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014360. A02 /דז/

[ "ע\"א 1436/97" ]

5,976

58,999

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1436/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער ת : הדר, חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. יחיא נעמה, קטינה 2. יחיא צפורה, קטינה 3. יחיא איתמר, קטין 4. עזבון המנוח יחיא בנימין ז"ל 5. עזבון המנוחה יחיא סמדר ז"ל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 19.1.97 בת"א 1740/90 שניתן על ידי כבוד הנשיא מ' אילן בשם המערער ת: עו"ד חמדה שפיר בשם המשיבים : עו"ד אבי אלבינצר פסק-דין בהמלצת בית המשפט, הגיעו בעלי הדין להסכמה כדלקמן: הסכום אשר שולם למשיבים על חשבון הסכום שנפסק להם לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי - כמחצית סכום פםסק הדין - יהווה תשלום מלא של המגיע למשיבים מהמערערת. אשר על כן, עם מתן פסק דין זה, המערערת אינה חייבת לשלם למשיבים כל תשלום נוסף. כל צד ישא בהוצאותיו בערעור זה. ניתן היום, יג' בתמוז התשנ"ט (27.6.99). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014360. E03 /עכב

[ "ע\"א 1436/97" ]

5,977

62,446

ב בית המשפט העליון ע"א 1436/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המערער ת : הדר חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. יחיא נעמה,קטינה 2. יחיא צפורה,קטינה 3. יחיא איתמר,קטין 4. עזבון המנוח יחיא בנימין ז"ל 5. עזבון המנוחה יחיא סמדר ז"ל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 19.1.97 בת"א 1740/90 שניתן על ידי כבוד הנשיא מ' אילן תאריך הישיבה: ג' בתמוז התשנ"ט (17.6.99) בשם המערערת: עו"ד חמדה שפיר בשם המשיבה: עו"ד א' אלבינצר החלטה הועלתה הצעת פשרה, על פיה לא ישולם למשיבים מעבר למה ששולם להם עד כה על ידי המערערת, דהיינו כמחצית מהסכום שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי. באי כוח הצדדים ימציאו את תשובתם בכתב להצעה עד 22.6.99 (כולל). ניתנה היום, ג' בתמוז התשנ"ט (17.6.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014360. E04 /עכב

[ "ע\"א 1436/97" ]

5,978

1,740

ע"א 6640/96 בפני: כבוד השופט י' טירקל המבקש: נתנזון ראובן נ ג ד המשיב: בנק מסד בע"מ בקשה להגשת ראיה נוספת בערעור ה ח ל ט ה בקשתו של המערער להרשות לו להגיש ראיה נוספת בערעור תידון על ידי המותב שידון בערעור לגופו. ניתנה היום, י' באדר א' תשנ"ז (17.2.97). ש ו פ ט

[ "ע\"א 6640/96" ]

5,979

19,084

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6640/96 בפני: כבוד השופט י' גולדברג המערער : נתנזון ראובן נגד המשיב : בנק מסד בע"מ החלטה בהמשך להחלטה מיום 16.2.98 ולאור עמדת המשיב מיום 25.2.98 - יש להעביר הבקשה להזמנת עד להחלטת יו"ר הרכב השופטים שבפניו קבוע המשך הדיון בערעור (ל9.3.98-). ניתנה היום, ל' בשבט תשנ"ח (26.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96066400. R08 /אמ

[ "ע\"א 6640/96" ]

5,980

28,910

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6640/96 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' אנגלרד המערער : נתנזון ראובן נגד המשיב : בנק מסד בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 710/92 שניתן על ידי כבוד השופט זפט תאריך הישיבה: כ"א בטבת תשנ"ח (19.1.98) בשם המערער : עו"ד זינגר ועו"ד שרון-מילסון בשם המשיב : עו"ד סורין גנות ה ח ל ט ה לפי הצעת בית המשפט שהתקבלה על דעת באי כוח הצדדים, טרם שנשמע הערעור, יגיש בא כוח המערער תוך 14 יום מהיום תצהיר מטעם הרצל קבקוב. לאחר שיוגש התצהיר, או אם לא יוגש התצהיר תוך המועד הנ"ל, ייקבע הדיון בערעור. ניתנה היום, כ"א בטבת תשנ"ח (19.1.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96066400. D05

[ "ע\"א 6640/96" ]

5,981

29,852

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6640/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער : נתנזון ראובן נגד המשיב : בנק מסד בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 25.6.96 בתיק 710/92 שניתן על ידי כבוד השופט י' זפט תאריך הישיבה: יא' באדר התשנ"ח ( 09.03.98 ) בשם המערער : עו"ד שלמה זינגר, עו"ד ענת שרון-מולסון בשם המשיב: עו"ד סוריו גנות פסק דין עיינו בטענות הצדדים, בסיכומיהם בכתב, ושמענו טענותיהם בפנינו. נחה דעתנו, שאין להתערב בממצאים ובמסקנות בית המשפט המחוזי. גם אין יסוד שנתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, שלא לאפשר העדת עד, אשר המערער ביקש את העדתו סמוך לתאריך הדיון ממש. גם אין הצדקה שנתיר את השמעת עדות העד בערכאתנו. על סמך כל האמור לעיל, נדחה הערעור. המערער ישא בהוצאות המשיב בערעור זה בסך 15,000 ש"ח. ניתן היום, יא' באדר התשנ"ח (9.3.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96066400. E11

[ "ע\"א 6640/96" ]

5,982

30,788

ב בית המשפט העליון ע"א 6640/96 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור המערער : נתנזון ראובן נגד המשיב : בנק מסד בע"מ בקשה למתן הוראות החלטה הבקשה להזמנת עד תידון ביום 9.3.98, על ידי ההרכב אשר ידון בתיק. על באי כוח הצדדים להיות מוכנים לטיעון, ככל שיידרש, גם לערעור לגופו, למקרה שיוחלט לדחות את הבקשה. ניתנה היום, ג' באדר התשנ"ח (1.3.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96066400. E10

[ "ע\"א 6640/96" ]

5,983

43,339

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6640/96 בפני: כבוד השופט י' גולדברג המ בקש : נתנזון ראובן נגד המשיב : בנק מסד בע"מ בקשה להזמנת עד החלטה 1. בדיון מיום 19.1.98 הציע בית המשפט כי טרם ישמע הערעור יגיש בא-כוח המערער תצהיר מטעם הרצל קבקוב וזאת תוך 14 יום מיום הדיון. הצעה זו היתה מקובלת על דעת שני הצדדים. 2. "העד" הרצל קבקוב מבקש שלא להגיש תצהיר, אלא אם יצווה לעשות כן על ידי בית המשפט (ר' תצהירו מיום 27.1.98). 3. הואיל והגשת התצהיר של מר הרצל קבקוב מקורהּ בהצעת בית המשפט, מתבקשת, למען הסדר הטוב, תגובת המשיב תוך 7 ימים. ניתנה היום, כ' בשבט תשנ"ח (16.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96066400. R06 /אמ

[ "ע\"א 6640/96" ]

5,984

1,741

ב בית המשפט העליון ע"א 5033/94 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערערת : דרורה ערגון נגד המשיב ים : חב' רסקו ואח' הוגש/ה ערעור אזרחי בשם המערערת: בעצמה החלטה בתיק זה ניתן צו (מתוקן) בדבר סיכומים בכתב בתאריך 25.8.96. הצו נמסר למערערת ביום 2.9.96. סיכומי המערערת לא הוגשו עד כה. אני מאפשרת למערערת ליתן טעם תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה מדוע לא יועבר הערעור לדיון בפני הרכב על-פי תקנות 448(ג) ו450-(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. אי מתן תגובה במועד יביא להעברת התיק כאמור ללא קבלת החלטה נוספת. ניתנה היום, כ"א באלול תשנ"ז (23.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94050330. O01

[ "ע\"א 5033/94" ]

5,986

6,137

ב בית המשפט העליון ע"א 5033/94 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : דרוקה ערגון נגד המשיב ה : חב' רסקו הוגש הליך בשם המערערת: בעצמה החלטה אין בתגובת המערערת משום מענה להחלטתי מיום 23.9.97. אני מאפשרת למערערת הזדמנות נוספת לבאר מדוע לא הוגש במועד סיכום טענותיה בערעור על-פי הצו בדבר סיכומים בכתב שנמסר לידיה ביום 2.9.96. תגובת המערערת תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94050330. O02

[ "ע\"א 5033/94" ]

5,987

9,642

ב בית המשפט העליון ע"א 5033/94 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : דרורה ערגון נגד המשיב ים: חב' רסקו ואח' בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים בכתב בשם המערערת: בעצמה החלטה מתבקשת עמדת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, ב' בטבת תשנ"ח (31.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94050330. O03

[ "ע\"א 5033/94" ]

5,988

28,586

ב בית המשפט העליון ע"א 5033/94 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : דרורה ערגון נגד המשיב ה : חב' רסקו בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים בכתב בשם המבקשת: בעצמה בשם המשיבה: עו"ד ז. שליש החלטה המבקשת קיבלה לידיה את הצו בדבר סיכומים בכתב מיום 25.8.976 בתאריך 2.9.96, אך לא הגישה סיכום טענותיה עד כה. בתאריך 23.9.97 נתבקשה המבקשת ליתן טעם מדוע לא יידון הערעור במעמד צד אחד, ובתגובה שלחה מכתב קצר לפיו לא קיבלה "שום סיכומים בכתב מתאריך 25.8.96". המבקשת גם ביקשה כי יישלח אליה עותק מהודעת הערעור שהגישה. לאחר שניתנה לה הזדמנות נוספת ליתן טעם כאמור שלחה המבקשת מכתב נוסף, ובו טענה חדשה: "היות ואני כבת 70 אינני בקיאה במשפטים ובהליכי פרוצדורה והיות ועד עתה סברתי בתום לב כי בכוחי לעמוד על משמעות הצווים וההחלטות ולשטוח טענותי בפני בית משפט זה ללא עזרה - אמונה אשר עמדה לי לרועץ - חלף המועד להגשת סיכומים. נוכח האמור לעיל בכוונתי לפנות למשרד עורכי דין לצורך הכנת הסיכומים". טענתה של המבקשת אינה ברורה - כך, לא ברור מדוע בכל זאת לא הוגשו הסיכומים במועד או לפחות בקשה להארכת המועד להגשתם. המבקשת הגישה את הערעור בכוחות עצמה. לו אכן הגיעה למסקנה כי אין בכוחה לנהל את הערעור ללא עזרה, שומה היה עליה להיוועץ בעורך דין מייד עם קבלת הצו המורה על הגשת הסיכומים. לא ניתן לשבת בחיבוק ידיים במשך שנה שלמה ולנסות להשיב את הגלגל אחורנית רק בתגובה להחלטת בית המשפט המתריאה על אפשרות הדיון בערעור במעמד צד אחד. כאמור, ההסבר שניתן איננו מסבר את האוזן ואין בו כדי לבאר מדוע לא עשתה המבקשת דבר עם קבלת הצו המורה לה לסכם טענותיה בכתב. לא למותר להוסיף, כי תמוה המעבר מן הגירסה העובדתית המכחישה את קבלת הצו לגירסה המאשרת קבלתו, אך תולה את חוסר המעש באי ידיעה ב"משפטים ובהליכי פרוצדורה". לפיכך, אני מחליטה לדחות את הבקשה להארכת מועד. הערעור יועבר לדיון בהרכב על פי תקנות 448(ג) ו450-(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ג בטבת תשנ"ח (21.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94050330. O04

[ "ע\"א 5033/94" ]

5,989

31,002

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5033/94 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער ת : דרורה ערגון נגד המשיב ה : חב' רסקו ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 15.7.94 בת.א. 101/92 שניתן על ידי כבוד השופט בן דוד מנחם תאריך הישיבה: כז בשבט תשנ"ח (23.2.98) בשם המערער ת: בעצמה בשם המשיב ה: עו"ד שליש פסק-דין טענות המערערת הן טענות שבעובדה ואין לנו עילה להתערב על יסודן בממצאיו של בית המשפט המחוזי. הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד 2,000.- ש"ח. ניתן היום כז בשבט תשנ"ח (23.2.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94050330. B05

[ "ע\"א 5033/94" ]

5,990

1,743

בית המשפט העליון רע"א 97 / 959 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: טסלר יעקב נגד המשיב : יפרח יוסי בקשת רשות ערעור על פס ק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 29.12.96 בע"א 219/96, שניתן על ידי כבוד הנשיא י. אברמוביץ והשופטים: ג. גינת, מ. הס בשם המבקש: בעצמו החלטה בבקשת רשות ערעור זו תוקף המבקש את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא. מבלי להביע עניין לגופן של טענותיו, אין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור. כידוע, "תפיסת היסוד של המחוקק, לפיה יידון עניין בדרך כלל לפני שתי ערכאות... חייבת להנחות גם את הערכאה, הדנה בבקשה לרשות לערער" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 126). הבקשה אינה עומדת במבחנים הדרושים למתן רשות ערעור. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ז' בניסן התשנ"ז (14.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97009590. A01 /דז/

[ "רע\"א 97", "בע\"א 219/96", "ר\"ע 103/82" ]

5,991

1,744

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6330/97 - א' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר : איגוד ערים (נפת אשקלון) (שמירה על איכות הסביבה) נגד המשיבים : 1. שר האוצר 2. חברת קו -צינור אילת אשקלון בע"מ בקשה לצו על תנאי וצו ביניים החלטה העתירה הנדונה הוגשה בבית-המשפט הגבוה לצדק ביום 27.10.97, אך עיון בעתירה מעלה כי ביום 28.10.97 אמור בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע להידרש לאותן שאלות המועלות בעתירה. אין מקום כי שני בתי-משפט יידרשו בה-בעת לאותו נושא עצמו, ועל-כן אינני רואה מקום להידרש עתה לעתירה לגופה. לאחר שייתן בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע את החלטתו בנושא צו המניעה הזמני - בדיון הקבוע ליום 28.10.97 - יודיענו העותר מה היה באותה ישיבה ומה היתה החלטתו של בית-המשפט המחוזי. לאחר-מכן אדרש לבדיקתה של העתירה לגופה. אוסיף ואומר כי לכאורה יכול העותר לבוא על סיפוקו בבית-המשפט המוסמך ובלא להידרש להתערבותו של בית-המשפט הגבוה לצדק. היום, כ"ז בתשרי תשנ"ח (28.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97063300. G02

[ "בג\"ץ 6330/97" ]

5,992

17,363

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6330/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותר ת: איגוד ערים (נפת אשקלון) (שמירה על איכות הסביבה) נגד המשיבים : 1. שר האוצר 2. חברת קו -צינור אילת אשקלון בע"מ עתירה למתן צו ביניים וצו על תנאי תאריך הישיבה: ו' בחשוון תשנ"ח (6.11.97) בשם העותרת: עו"ד ראובן לסטר, עו"ד טל צפריר בשם המשיב 1: עו"ד אורית קורן בשם המשיבה 2: עו"ד צבי ניקסון, עו"ד אילן בן-חיים החלטה בהחלטתי שמיום 28 באוקטובר 1997 אמרתי כי "לכאורה יכול העותר לבוא על סיפוקו בבית המשפט המוסמך ולא להידרש להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק". מונחת עתה לפני החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (מפי השופט י' בנאי) בתיק המ' 13269/97. בהחלטתו זו קובע השופט בנאי, כי תקיפת האישור שנתן שר האוצר מקומה אין הוא בבית-המשפט המחוזי אלא בעתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק. אין פלא בדבר, איפוא, שהעותרת חידשה את בקשתה לבית-המשפט הגבוה לצדק למתן צו ביניים. החלטתו של השופט בנאי קשתה עלי, ככל שהדברים אמורים בחלוקת הסמכויות בין בית-המשפט הגבוה לצדק לבין בתי-המשפט האזרחים. בכתב-התביעה שהגישה העותרת (ביום 12 באוקטובר 1997) לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, עתירתה היתה לצו-מניעה, אך כידוע צו-מניעה אינו עילה למתן סעד. העילה שבגינה פנתה העותרת לבית-המשפט המחוזי הינה עילה אזרחית מן-המניין, בין אם ייקרא עליה השם מיטרד בין אם ייקרא עליה השם הפרת חובה חקוקה (ראו פרשת ג'דעון נ' סלימאן , ע"א 416/58, פ"ד יג 916) בין אם ייקרא עליה השם עוולת "מעין-מטרד" (ראו פרשת אדמה נ' לידיה לוי , ע"א 140/53, פ"ד ט 1666). ראו עוד פרשת סוקר, בג"ץ 1921/94 פ"ד מח(4) 237). בין כך ובין אחרת, דיון בעילה אזרחית אמור להיערך בבית-המשפט האזרחי המוסמך ולא בבית-המשפט הגבוה לצדק. משתעלה הנתבעת באותה תביעה טענה הנסמכת אל האישור שהוציא שר האוצר לעבודות הבנייה שהיא מבצעת במקום, תוכל העותרת להעלות כנגד טענת הגנה זו את עיקרי הטענות שהיא מעלה בעתירתה לבית-המשפט הגבוה לצדק, לאמור, כי אותו אישור ניתן שלא-כדין, בניגוד לדין ובחריגה מסמכות. בית-המשפט האזרחי מוסמך לדון בטענות ובטענות-שכנגד אלו, ואין כל צורך להידרש לבית-המשפט הגבוה לצדק כדי להעלותן (ראו, למשל, פרשת פרידמן נ' עיריית חיפה , ע"א 256/70, פ"ד כד(2) 577). עשוייה, אומנם, לעלות שאלה באשר לסמכותו של בית-המשפט האזרחי להידרש לטענת פגם בשיקול-הדעת, והוא פגם שאינו עולה כדי חריגה מסמכות או כדי היעדר-סבירות קיצוני השקול כנגד חריגה מסמכות. לשון אחר: יכולה שתצוץ שאלה באשר לסמכותו של בית-המשפט האזרחי להידרש לטיעוני פגמים בשיקול-הדעת מקום שפעילותו של בית-המשפט בפסילת שיקול-הדעת ניתן לסווג אותה כפעולות קונסטיטוטיבית. ואולם, טענותיה של העותרת בענייננו הינן, בעיקרן, טענות ממשפחת הסמכות, ולגבי אלו בוודאי אין כל מניעה להעלותן לפני בית-המשפט המוסמך. על-פי המלצתי הסכימה העותרת למחוק את בקשתה למתן צו ביניים, ולפי דבריה אומרת היא להגיש בקשה מחודשת לבית-המשפט המחוזי למתן צו-מניעה זמני. בנסיבות העניין זכאית היא לכך, ובא-כוח המשיבה מס' 2 הודיעני כי לא יעלה טענה של "דבר שפוט" או טענה בדומה לה. למותר לומר כי זכויותיה של העותרת - וכמוה זכויותיה של המשיבה מס' 2 - שמורות להן להעלות לפני בית-המשפט האזרחי כל טענה שתישר בעיניהן. רשמתי את התחייבות העותרת כי לא תגיש בקשה למתן צו-זמני בהיעדר צד. מנגד, ברור כי יש לדון בבקשת העותרת למתן צו-זמני - לכשתוגש - בדחיפות יתירה. בא-כוח העותרת הודיעני כי מבקש הוא למחוק את העתירה, ואני מורה בזאת על מחיקתה. היום, ו' בחשוון תשנ"ח (6.11.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97063300. G04

[ "בג\"ץ 6330/97", "ע\"א 416/58", "ע\"א 140/53", "בג\"ץ 1921/94", "ע\"א 256/70" ]

5,993

1,745

ב בית המשפט העליון רע"ב 4840/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק ה מבקשת : מדינת ישראל נגד המשיב : ראאד קפישה בקשת רשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 24.7.97 בעתירת אסירים מס' 2647/97, שניתנה על ידי כבוד השופט ג' גלעדי בשם המבקשת: עו"ד שי ניצן בשם המשיב: עו"ד אנדרה רוזנטל החלטה רשות ערעור כמבוקש. ניתנה היום, א' באלול התשנ"ז (3.9.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97048400. A02 /דז/

[ "רע\"ב 4840/97" ]

5,994

4,947

בית המשפט העליון רע"ב 4840/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת : מדינת ישראל נגד המשיב : ראאד קפישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 24.7.97 בעתירת אסירים 2647/97, שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא גלעדי ובקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בשם המבקשת: עו"ד שי ניצן החלטה עיכוב ביצוע כמבוקש. לתגובת המשיב לבקשת רשות הערעור תוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ד' באב התשנ"ז (7.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97048400. A01 /דז/

[ "רע\"ב 4840/97" ]

5,995

12,202

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5696/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותרים : 1. ראג'י מחמוד סבע 2. המוקד להגנת הפרט נגד המשיב : שירות הבטחון הכללי ע תירה למתן צו על תנאי וצו ביניים החלטה להעביר להרכב שלושה ולקבוע את הדיון בעתירה בדחיפות. המשיב יגיש תשובתו לעתירה עד למועד הדיון. ההרכב אשר ידון בעתירה יחליט בבקשה לצו ביניים. ניתנה היום, כד' באלול התשנ"ז (26.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97056960. E01

[ "בג\"ץ 5696/97" ]

5,997

1,747

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 171/96 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : סרוג'י מישיל נגד המשיב ה : הועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז הצפון סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה תגיש את תשובתה לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לה טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבה תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, י"ט בכסלו התשנ"ח (18.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96001710. A01 /דז/

[ "ע\"א 171/96" ]

5,998

41,805

ב בית המשפט העליון ע"א 171/96 - ה' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : סרוג'י מישיל נגד המשיב ה : הועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז הצפון בקשה למחיקת ערעור בשם המבקש: עו"ד ש. קובטי החלטה אני מוחקת את הערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ח באייר תשנ"ח (24.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96001710. O02

[ "ע\"א 171/96" ]

5,999

1,754

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5677/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותרים : 1. אפרת זברקו 2. מתן זברקו 3. טל זברקו נגד המשיבים : 1. בית הדין הרבני האזורי חיפה 2. רונן זברקו צו על-תנאי וצו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו על-תנאי המכוון אל המשיבים והמורה להם להתייצב וליתן טעם: מדוע לא יסגור משיב מס' 1 את תיק מס' 024258154-21-1 בבית הדין הרבני בחיפה; מדוע לא ימנעו משיבים מס' 1 ו2- מדיון בתיק הנ"ל שבפני משיב מס' 1 מחוסר סמכות; מדוע לא ישהו המשיבים את הדיון בתיק הנ"ל שנועד ל29.9.97- עד לסיום ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבים והמורה להם להימנע מלקיים בבית הדין את הדיון שנועד ליום 29.9.97, הן בתיק העיקרי והן בבקשה לקביעת ביקורים וזאת עד למתן החלטה סופית בעתירה זו. המשיב מס' 2 יגיש את תשובתו, אם רצונו בכך, תוך 30 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית המשפט ולבעלי הדין ישירות. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה סופית בעתירה. ניתן היום, כ"ו באלול תשנ"ז (28.9.97). שמריהו כהן מ ז כ י ר ר א ש י העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056770. E02

[ "בג\"ץ 5677/97" ]

6,012

12,394

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5677/97 בפני: כבוד השופט ת' אור העותרים : 1. אפרת זברקו 2. מתן זברקו 3. טל זברקו נגד המשיבים : 1. בית הדין הרבני האזורי חיפה 2. רונן זברקו עתירה למתן צו על תנ אי וצו ביניים החלטה 1. צו על תנאי כמבוקש. המשיב השני ימציא תשובתו לעתירה תוך שלושים ימים. 2. צו ביניים כמבוקש. ניתנה היום, כג' באלול התשנ"ז (25.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97056770. E01

[ "בג\"ץ 5677/97" ]

6,013

14,935

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5677/97 - ב' בפני: כבוד השופט א' גולדברג העותרים : 1. אפרת זברקו 2. מתן זברקו 3. טל זברקו נגד המשיבים : 1. בית הדין הרבני האזורי חיפה 2. רונן זברקו בקשה לתיקון העתירה החלטה העתירה תתוקן, כמבוקש. עתירה מתוקנת תוגש תוך 7 ימים. תשובת המשיב מס' 2 לעתירה המתוקנת תינתן תוך 10 ימים מיום קבלת העתירה המתוקנת. ניתנה היום, כ"ז בחשוון תשנ"ח (27.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056770. D03

[ "בג\"ץ 5677/97" ]

6,014

25,172

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5677/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש העותרים: אפרת זברקו ואח' נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי בחיפה 2. רונן זברקו עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ו בכסלו תשנ"ט (15.12.98) בשם העותרים: עו"ד יוסף שפירא בשם המשיבים: עו"ד זיו גרובר פסק-דין בית הדין הרבני הגדול, בהחלטתו מיום י"א אדר תשנ"ח (9.3.98), נמנע מלדון בערר שהוגש על ידי העותרים לגופו של עניין "כל עוד לא ניתנה החלטת בג"צ בעתירה שהוגשה על ידו נגד בית הדין האזורי". כיוון שראוי כי בית הדין הרבני הגדול ידון בערעור לגופו של עניין, הצענו לב"כ העותרים שיחזור בו מן העתירה כדי לאפשר לבית הדין הרבני הגדול לדון בערעור, בלי לפגוע בזכותו לשוב ולהגיש עתירה לבית משפט זה, לאחר שיינתן פסק הדין על ידי בית הדין הרבני הגדול, אם יראה צורך בכך. ב"כ העותרים הסכים ואף ב"כ המשיב 2 הסכים. לפיכך אנו מוחקים את העתירה. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ו בכסלו תשנ"ט (15.12.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056770. I04

[ "בג\"ץ 5677/97" ]

6,015

1,755

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7099/93 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער ת : אינטרפארם מעבדות בע"מ נגד המשיבים : 1. רפאל כהן 2. עדי מירון 3. ג'רי פרנקל 4. אשר ספיר 5. הועדה לענין דירקטורים מקרב הציבור 6. אינטרלאב בע"מ- משיב פורמאלי ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.11.93 בתיק ה"פ (ת.א.) 885/92 שניתן על ידי כבוד השופט א' גורן תאריך הישיבה: ב' באדר ב' התשנ"ז (11.3.97) בשם המערערת: עו"ד אמריה הלוי, עו"ד בני שטיינברג בשם המשיבים 4-1: עו"ד יואב הירש ה ח ל ט ה באי כוח הצדדים ביקשו שהות של כחודש ימים להשלמת משא-ומתן להסדר מוסכם שכבר התחילו לנהל. לבקשה זו אנו נענים. באי-כוח הצדדים יודיעו לבית המשפט בכתב, לא יאוחר מיום 13.4.97, אם עלה בידם להגיע לכלל הסדר. המזכירות תעלה את התיק לשופטים עם קבלת ההודעה ולא יאוחר מיום 14.4.97. ניתנה היום, ב' באדר ב' תשנ"ז (11.3.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "ע\"א 7099/93" ]

6,016

15,698

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7099/93 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער ת : אינטרפארם מעבדות בע"מ נגד המשיבים : 1. רפאל כהן 2. עדי מירון 3. ג'רי פרנקל 4. אשר ספיר 5. הועדה לעניין דירקטורים מקרב הציבור משיב פורמאלי 6. אינטרלאב בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.11.93 בתיק ה"פ (ת.א.) 885/92 שניתן על ידי כבוד השופט א' גורן פ ס ק - ד י ן לבקשתם המוסכמת בכתב של באי-כוח הצדדים הננו מחליטים לקבל את הערעור ולבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. אין צו להוצאות. ניתן היום, ז' בניסן תשנ"ז (14.4.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93070990. F03

[ "ע\"א 7099/93" ]

6,017

1,756

בבית המשפט העליון ע"א 6483/96 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערער : גדעון הרנוי נגד המשיב : יחזקאל אהרון בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם המערער: עו"ד יורם תובל החלטה על-מנת לאפשר למערער להשיב לסיכומי המשיב ולבית המשפט לעיין בתיק בשלמותו לפני מועד הדיון, על המשיב להגיש סיכומיו לא יאוחר מיום 8.8.97. ניתנה היום, י"ב בתמוז תשנ"ז (17.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96064830. Q03

[ "ע\"א 6483/96" ]

6,018

7,230

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 6483 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : גדעון הרנוי נגד המשיב : יחזקאל אהרון סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 17.9.97, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ו' באייר התשנ"ז (13.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96064830. A02 /דז/

[ "ע\"א 96" ]

6,019

10,255

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6483/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כב' השופט י' גולדברג המערער : גדעון הרנוי נגד המשיב : יחזקאל אהרון ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.6.96 בתיק ה.פ. 1371/93 שניתן על ידי כבוד השופט גורן תאריך הישיבה: ט"ו באלול התשנ"ז (17.9.97) בשם המערער: עו"ד א. ליב בשם המשיב: עו"ד י. תובל פסק-דין במסגרת תביעה לאכיפת הסכם קבע השופט קמא כי היה על המערער לשלם חלק מהתמורה על ידי מסירת מכונית למוכר - המערער. עוד קבע השופט קמא כי אכן נמסרה המכונית וכי בכך בוצע התשלום השני מתוך שלשה תשלומים. נושא המכונית לא הוברר כל צרכו. השופט קמא קבע כי המכונית נמסרה למערער אלא שמאוחר יותר הושאלה היא על ידו לבנו של המשיב ובהיותה בחזקתו עברה המכונית תאונת דרכים, נזוקה קשה תוקנה ככל הנראה ונותרה בידו או בידי המשיב עד היום. במצב דברים זה נותרו סימני שאלה רבים ביחס לנושא המכונית. יש להוסיף ולציין שהמכונית לא נרשמה על שם המערער בין מאחר ולפי ההסכם היתה אמורה המכונית להיות מועברת על שמו כאשר יעביר הוא את חלקו בקרקע על שם המשיב ובין מאחר והמערער לא היה מעוניין בכך בגלל נושיו. כך שהמכונית נשארה רשומה על שם המשיב וכך גם הבטוח וכל הכרוך בו. מאחר והמשיב לא התיחס לכך שהמכונית נזוקה ונשארה בידיו או בידי מי מבניו ומאחר ולא ברור אם שולמו למשיב תגמולי בטוח אחרי התאונה, או אם יש לו זכות לתגמולים כאלה, יש לברר את הנושא על מנת שהמערער יוכל לקבל את המכונית (שהיא כנראה גרוטאה) ואת כל מה שמגיע לבעליה כתוצאה מהתאונה. לא יתכן שמסירת המכונית תחשב כתשלום למערער כאשר המכונית עצמה וכל הכרוך בבטוחה ובהפעלת הבטוח (אם הופעל) ישאר בידי המשיב. אשר על כן אנו מחליטים להחזיר הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת לברר את כל הקשור במכונית. בנסיבות הענין לא ראינו לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ט"ו באלול התשנ"ז (17.9.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96064830. R04

[ "ע\"א 6483/96" ]

6,020

1,757

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 92 / 4410 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער : פאיק ג'מהור נגד המשיבים : 1. חברת החשמל למחוז ירושלים 2. צור שמיר חברה לביטוח בע"מ תאריך הישיבה: יח' באדר א' תשנ"ז (25.2.97) בשם המערער : עו"ד גבעון עמוס בשם המשיבים : עו"ד תוסיה כהן אריה עו"ד שטיין אהוד פסק-דין 1. התובע יליד 1952 נפגע בתאונת עבודה ב1990-. בשאלת האחריות הגיעו הצדדים להסכמה בדבר הטלת 20% ממנה על המערער. בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא ו. זילר) העמיד את נכותו התפקודית של המערערת על 20% אף שנכותו הרפואית המשוקללת היא 28%. נכות זו נקבעה על ידי מומחה שנתמנה על ידי בית המשפט והיא מורכבת מ20%- נכות בשל פגיעה בברך שמאל ו10%- בשל שיתוק חלקי בכף רגל שמאל (הנכות הועמדה במוסד לביטוח לאומי על 45% כולל תק' 15 אולם אין היא רלבנטית לענייננו, בו מכריע המומחה הרפואי). 2. המערער עבד בחברת חשמל במתיחת קווי חשמל וטיפס לצורך כך בין השאר על עמודי חשמל. אין חולק כי פגיעתו היא פיזית ופוגעת ישירות בכושר עבודתו ועיסוקו הקודמים לתאונה. השופט המלומד לא הבהיר מדוע מצא לקבוע נכות תפקודית נמוכה מהנכות הרפואית. אף שאין מניעה שבית משפט יעשה כן, במקרים המתאימים נראה כי לאור טיב עבודתו ועיסוקו של המערער ולאור סוג הפגיעה ותוצאותיה, לא היה מקום לעשות כן. לפיכך אנו סבורים כי את הפסד ההשתכרות יש לחשב על בסיס 28% ולא על בסיס 20%. 3. בית המשפט פסק סכומים גלובליים עבור הפסד השתכרות בעבר ובעתיד. סכומים אלה יש להגדיל באופן שבגין העבר יווסף לסכום שנפסק סכום של 8,500 ש"ח ולסכום של 100,000 ש"ח שנפסק בגין העתיד יווסף סכום של 40,000 ש"ח. אשר לפיצוי בגין סבל וכאב, נפסק על ידי בית משפט קמא סכום של 40,000 ש"ח הקרוב לסכום הנפסק בגין נזק שאינו ממוני בתאונת דרכים. בית משפט זה קבע לא אחת כי בתאונות שאינן תאונות דרכים ראוי לפסוק סכום גבוה במידה ניכרת. אנו סבורים כי יש להגדיל במקרה זה את הסכום ולהוסיף סכום של 30,000 ש"ח. הוא הדין בפיצוי גלובלי עבור ניידות ועזרת צד ג' שהועמד על ידי בית משפט קמא על 7,500 ש"ח וראוי בעינינו להכפילו ולהעמידו על 15,000 ש"ח. 4. התוספת עבור נזקי העבר, תשא ריבית והצמדה מאמצע תקופת ההפסד. הוא הדין לגבי התוספת עבור עזרת צד ג' וניידות בעבר. תוספת הפיצוי בגין סבל וכאב תשא הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה. 5. מסך כל הפיצויים ינוכו 20% בגין רשלנות תורמת, תשלומי המוסד לביטוח לאומי ותשלומים תכופים כפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא. כל הסכומים נכונים לתאריך פסק דינו של בית משפט קמא ונושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מאז, כאמור לעיל. על הסכומים יווסף שכר טרחה בשיעור של 20%. ניתן היום, כד' באדר ב' התשנ"ז (2.4.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן / מזכיר ראשי חז441092/ 92044100. J03 בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 92 / 4410 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער : פאיק ג'מהור נגד המשיבים : 1. חברת החשמל למחוז ירושלים 2. צור שמיר חברה לביטוח בע"מ תאריך הישיבה: יח' באדר א' תשנ"ז (25.2.97) בשם המערער: עו"ד גבעון עמוס בשם המשיבים: עו"ד תוסיה כהן אריה עו"ד שטיין אהוד החלטה בעמ' 2 לפסק הדין נשמטה שורה הקובעת שכר טרחה על הסכומים שנוספו, בשיעור של 20%. פסק הדין יתוקן בהתאם. דף 2 יוחלף בדף הרצוף להחלטה זו. ניתנה היום, כ"ד באדר ב' תשנ"ז (2.4.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן /מזכיר ראשי חז441092/

[ "ע\"א 92" ]

6,021

1,760

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 2940 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : שם טוב שמואל נגד המשיב : רבינוביץ ירון - עו"ד בקשה לפטור מאגרה וערבון תאריך הישיבה: י"ד באייר תשנ"ז (21.5.97) בשם המערער: עו"ד א. ויטנברג בשם המשיב: עו"ד רחל בן-רחמים טובול החלטה על יסוד הנתונים שפורטו בהחלטתי מיום 17.4.97 במסגרת ע"א 1339/97 בו הגיש המבקש בקשה דומה לזו המונחת בפניי היום, אני מחליטה שלא לפטור אותו מתשלום אגרת הערעור. לנוכח עמדת בא-כח המשיב בשל שאלת הערבון, אני מחליטה לפטור את המבקש מן החובה להפקיד ערבון להבטחת הוצאות המשיב. ניתנה היום, י"ד באייר תשנ"ז (21.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029400. Q01

[ "ע\"א 97", "ע\"א 1339/97" ]

6,023

22,579

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2940/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : שמואל שם טוב נגד המשיב : עו"ד ירון רבינוביץ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, ח' באייר התשנ"ח (4.5.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029400. A02 /דז/

[ "ע\"א 2940/97" ]

6,024

46,955

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2940/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט מ' אילן המערער : שמואל שם טוב נגד המשיב : עו"ד ירון רבינוביץ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.3.97 בת"א 101/95 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר בן זמרה תאריך הישיבה: ל' בשבט התשנ"ט ( 16.02.99 ) בשם המערער : עו"ד איל ויטנברג בשם המשיב : עו"ד יוסף תוסייה-כהן החלטה באי כוח בעלי הדין המציאו מודעה בכתב, על פיה מוסכם עליהם שפסק הדין יינתן בתיק זה על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. המשך הדיון נדחה מהיום למתן פסק דין, על יסוד הטיעונים בכתב של באי כוח בעלי הדין. ניתנה היום, ל' בשבט התשנ"ט (16.2.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029400. E03 /עכב

[ "ע\"א 2940/97" ]

6,025

65,511

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2940/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט מ' אילן המערער : שם טוב שמואל נגד המשיב : עורך דין ירון רבינוביץ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.3.97 בת"א 101/95 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר בן זמרה בשם המערער : עו"ד איל ויטנברג בשם המשיב : עו"ד יוסף תוסייה-כהן פסק דין כמוסכם על בעלי הדין, יינתן פסק הדין בתיק זה על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד1984-. באי כוח הצדדים אף בקשו, בבקשה בכתב שהוגשה על ידם, שפסק הדין יינתן ללא הנמקה. לאחר עיון בחומר בכתובים אשר בפנינו, ובהתחשב בכלל נסיבות המקרה, אנו מחליטים לחייב את המשיב לשלם למערער סכום של 150,000 ש"ח. סכום זה כולל גם הוצאות ושכר טרחת עורך דין למערער. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מחושבים מהיום ועד לתשלום מלא, אלא אם ישולם למערער תוך 45 ימים מהיום. ניתן היום, יט' באדר התשנ"ט (7.3.99). יש להמציא העתק פסק הדין לצדדים. ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029400. E04 /עכב

[ "ע\"א 2940/97" ]

6,026

1,761

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1744 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המב קש: יעקב סרוסי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור ע ל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 1680/96 ובע"פ 1825/96 מיום 28.2.97, שניתן על ידי כבוד השופטים: ד. בר-אופיר, מ. רובינשטיין, ש. טימן ובקשה לדחיית ריצוי עונש המאסר בשם המבקש: עו"ד יצחק בורובסקי בשם המשיבה: עו"ד יהודה ליבליין החלטה 1. יעקב סרוסי (להלן - המבקש) הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת י' אמסטרדם) בשימוש במרמה, ערמה ותחבולה לפי סעיפים 220(5) ו224-א' לפקודת מס הכנסה. הוא נידון לשבעה חודשי מאסר בפועל, חמישה-עשר חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 50,000 ש"ח (ת.פ. 6987/94). המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על ההרשעה ועל חומרת העונש. המדינה ערערה על קולת העונש. ערעורם של שני הצדדים נדחה (ע"פ 1825/96, ע"פ 1680/96 על ידי כבוד השופטים: ד. בר-אופיר, מ. רובינשטיין ו-ש. טימן). מכאן בקשת רשות ערעור זו. 2. טענות המבקש בפנינו הן בעיקרן אלו: האחת , כי טעה בית המשפט בקביעתו כי העבירות נעברו במזיד, בכוונה להתחמק ממס; השניה , כי הסדר המבקש עם פקיד השומה מלמד כי "ההכנסות החייבות יקבעו בגובה המס ששולם על ידי ניכוי במקור...". אם כן, מההסדר עולה, כי אין - ולא היה - חוב מס לפקיד השומה; השלישית , כי לא הוכחו יסודות העבירה. לא הוכח קיומו של חוסר בתשלום המס; לבסוף , כי מאז פסק הדין בערעור חלה החמרה נוספת במצבו הבריאותי. מחלתו הינה דום נשימתי הכרוכה בסכנת חיים. לפיכך, יש להקל בעונשו. 3. דין הבקשה להידחות. הסדר המבקש עם פקיד השומה הינו - כלשונו - "לפנים משורת הדין". אין בהסדר כל ראיה לאי חבותו בפלילים. אשר לטענות המבקש ביחס להכרעת הדין, לא מצאנו בהן ממש. נותר עניין העונש. בעניין זה קבע בית המשפט שלערעור - "אלמלא נכרת הסדר זה לאחר שניתן פסק הדין על ידי בית משפט השלום, נוטים היינו להחמיר בעונש שהוטל על המערער, שכן הערכאה הראשונה הקלה עימו מעבר למידה הראויה. אולם לנוכח ההסדר האמור, ומחלתו הקשה של המערער, החלטנו שלא להתערב בעונש, ואנו מדגישים כי החלטתנו זו נובעת מהנסיבות המיוחדות לעניין זה". אין מקום להתערבותנו. חזקה על שירות בתי הסוהר שיתנו את הטיפול הרפואי ההולם למבקש. שירות בתי הסוהר מצווה על כך. הבקשה אינה עומדת איפוא במבחנים הדרושים למתן רשות ערעור. הבקשה נדחית. ממילא בטל אף צו עיכוב ההליכים הארעי שניתן בתיק זה. המבקש יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום א', 4.5.97, עד השעה 10:00, במזכירות המחלקה הפלילית של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו. ניתנה היום, ז' בניסן התשנ"ז (14.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017440. A02 /דז/

[ "רע\"פ 97", "ע\"פ 1825/96", "ע\"פ 1680/96" ]

6,027

2,127

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1744 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש : סרוסי יעקב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע ריצוי עונש מאסר בשם המבקש: בעצמו החלטה המבקש הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בשורת עבירות על פקודת מס הכנסה. נגזרו עליו שבעה חודשי מאסר בפועל, חמישה-עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו, ותשלום קנס בסך 50,000 ש"ח, או חמישה חודשי מאסר תמורתו. ערעור של המבקש לבית המשפט המחוזי - כמו גם ערעורו לבית משפט זה - נדחו. בהחלטה מיום 14.4.97, הוריתי כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 4.5.97. לאחר החלטה זו נדחה מועד ביצוע העונש - בהסכמה -עד ליום 22.5.97. המבקש פנה שוב בבקשה לדחות ביצוע עונשו. בהחלטתי מיום 22.6.97, נדחתה הבקשה. צויין בהחלטה, כי למרות מצבו הרפואי של המבקש, הרי ששומה עליו להתייצב לריצוי עונשו במועד שנקבע, וכי מצבו הרפואי יטופל - כדרך שאר האסירים, במתקני שירות בתי הסוהר. לפיכך הוריתי על תחילת ריצוי עונשו של המבקש ליום 29.6.97. היום, 6.7.97, מוגשת בקשה נוספת בפני לעיכוב הביצוע. המבקש טוען, כי ההחלטה מיום 22.6.97 (הקובעת את ריצוי העונש החל מיום 29.6.97) הגיעה אל עורך דינו רק ביום 2.7.97. לטענת המבקש, הוא מאושפז כעת בבית החולים נוכח התדרדרות במצבו הבריאותי. כן מציין המבקש כי ההליכים לחנינתו על ידי נשיא המדינה נמצאים בשלב מתקדם. על כן נתבקשה דחית מועד ריצוי העונש עד ליום 1.10.97. בירור במזכירות בית המשפט העלה, כי עוד ביום 26.6.97 הסתבר כי ההחלטה מיום 22.6.97, שנשלחה אליו בדואר אקספרס-רשום, לא הגיעה אל המבקש. ביום זה הודע למבקש טלפונית כי עליו לסור לקבל את ההחלטה בדבר התיצבותו. המבקש התחייב לבוא לבית המשפט ביום 27.6.97, אך לא עשה כן. מטעם זה, הומצאה ההחלטה מיום 22.6.97 למבקש, רק היום - 6.7.97 - ויחד עימה הוגשה הבקשה דנן לעיכוב הביצוע. לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המבקש, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כאמור בהחלטתי מיום 22.6.97, מצבו הרפואי של המבקש נלקח בחשבון בגזר דינו. חזקה על הרשויות כי יעניקו למבקש את הטיפול לו הוא ראוי ואליו הוא נזקק. הוא הדין באשר לנימוק המבקש לענין חנינתו הצפויה - לטענתו - על ידי נשיא המדינה. אין אני מוצא לשנות מהחלטתי מיום 22.6.97 בענין זה. לבקשה דנן צורף אך אישור סתמי, המציין כי המבקש שהה בבית החולים ביום 3.7.97. באישור זה - כמו גם ביתר נימוקי המבקש - אין להועיל - ומן הדין כי יתייצב לריצוי עונשו כאמור לעיל. לפיכך אני מורה כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום א', 13.7.97, עד השעה 10:00, במזכירות המחלקה הפלילית של בית משפט השלום בתל-אביב—יפו. המזכירות תוודא המצאת החלטה זו למבקש בהקדם. ניתנה היום, א' בתמוז התשנ"ז (6.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017440. A11 /דז/

[ "רע\"פ 97" ]

6,028

2,148

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1744 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: סרוסי יעקב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לדחיית מאסר בשם המבקש: בעצמו החלטה עיכוב ביצוע ארעי. לתגובת המשיבה בתוך חמישה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ז באייר התשנ"ז (3.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017440. A08 /דז/

[ "רע\"פ 97" ]

6,029

2,322

בבית המשפט העליון בירושלים רע"פ 1744/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין המבקש: יעקב סרוסי נגד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין החלטה לבקשת המבקש ובהסכמת המדינה אני מורה על דחיית עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש עד ליום 22.5.97 ועד בכלל. היום, כ"ז בניסן תשנ"ז (4.5.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי אמ04 G .97017440

[ "רע\"פ 1744/97" ]

6,030

13,828

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1744 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : סרוסי יעקב נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לדחיית ריצוי עונש מאסר בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד יהודה ליבליין החלטה בקשה לדחיית עונש מאסר שהוטל על המבקש. המבקש הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בשורת עבירות על סעיף 22(5) לפקודת מס הכנסה, יחד עם סעיף 224א לפקודה. בית המשפט גזר עליו שבעה חודשי מאסר בפועל, חמישה-עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו ותשלום קנס בסך 50,000 ש"ח או חמישה חודשי מאסר תמורתו. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו. ביום 14.4.97 דחיתי את בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידו והוריתי, כי המבקש יתייצב לרצות את עונשו ביום 4.5.97. לאחר מתן החלטתי זו הגיש המבקש בקשה לדחיית מועד ריצוי מאסרו. בהסכמת המשיבה, הורה בית משפט זה (כב' השופט חשין) על דחיית ביצוע המאסר עד ליום 22.5.97. כעת שב המבקש ופונה בבקשה לדחיית ביצוע עונש מאסרו, עד למתן החלטה בבקשת החנינה שהגיש לנשיא המדינה. בבקשתו הוא טוען, כי ביום 22.5.97, היום שנקבע כמועד תחילת ריצוי מאסרו, אושפז עקב הרעה ממשית במצבו הרפואי, כי מצבו הבריאותי והנפשי קשה וכי נשקפת סכנה לחייו אם יושם במאסר. המשיבה מתנגדת לבקשה זו וטוענת, כי מצבו הרפואי של המבקש היה ידוע לבתי המשפט שדנו בעניינו וכי המרכז הרפואי של שרות בתי הסוהר ערוך להתמודד עם תחלואיו השונים של המבקש. לאחר שעיינתי במסמכים שבפני הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. הדיון המשפטי בעניינו של המבקש הסתיים זה מכבר. מצבו הבריאותי הובא לידיעת הערכאות שדנו בעניינו ואף שימש עילה להקלה של ממש בגזירת דינו. עם זאת, לא הובא בפני הערכאות כל מידע רפואי המצדיק את שחרורו המלא של המבקש מריצוי עונש מאסר. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 14.4.97, חזקה על שרות בתי הסוהר שיתנו את הטיפול ההולם למבקש. למותר לציין, כי אם יסתבר, כי חלה הרעה במצבו של המבקש יתן שרות בתי הסוהר את דעתו גם להרעה זו ולמשמעויותיה הטיפוליות. באשר לבקשת החנינה שהגיש המבקש, בקשה שהוגשה רק ב29.5.97-, כחודש וחצי לאחר דחיית בקשת רשות הערעור, מדיניותו של בית משפט זה היא, כי בקשת חנינה אינה עניין לבית משפט זה וכי הגשתה לא תצדיק, בדרך כלל, את דחיית ביצועו של עונש שהוטל בפסק דין חלוט (וראה בש"א 2435/95 גדעון לוי נ' מדינת ישראל, לא פורסם). הבקשה נדחית. עיכוב הביצוע הארעי בטל. המבקש יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום א', 29.6.97, עד השעה 10:00, במזכירות המחלקה הפלילית של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו. ניתנה היום, י"ז בסיון התשנ"ז (22.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017440. A09 /דז/

[ "רע\"פ 97", "בש\"א 2435/95" ]

6,031

17,705

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1744 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש: יעקב סרוסי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 1680/96 ובע"פ 1825/96 מיום 28.2.97, שניתן על ידי כבוד השופטים: ד. בר-אופיר, מ. רובינשטיין, ש. טימן בקשה לדחיית ריצוי עונש המאסר בשם המבקש: עו"ד יצחק בורובסקי החלטה עיכוב הליכים ארעי עד להחלטה אחרת. לתגובת המשיבה לגבי הבקשה לעיכוב הליכים ולגבי בקשת רשות הערעור, תוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ז' אדר ב' התשנ"ז (16.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017440. A01 /דז/

[ "רע\"פ 97" ]

6,032

1,764

בבית המשפט העליון בש"א 4212/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : קריב אהוד נגד המשיב ים : הבר עידית ואח' השגה על המזכירות בשם המבקש: בעצמו החלטה אני דוחה את השגת המבקש על החלטת המזכירות שלא לקבל לרישום בקשה שכותרתה "בקשה שניה לפסול שופט" שהמבקש חפץ להגיש. הטעם לכך הוא, שבהחלטות בית המשפט מיום 21.3.97 ומיום 16.4.97 הסתיים הדיון בתיק. ניתנה היום, ח' בתמוז תשנ"ז (13.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042120. Q01

[ "בש\"א 4212/97" ]

6,034

1,765

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2888/94 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערערים : 1. גב' גלעד שרה 2. מר גלעד דניאל 3. גב' אבירם בת שבע 4. מר אבירם נחמיה 5. גב' חרובי יעל 6. מר חרובי יוסף 7. מר חרובי יעקב נגד המשיב ה : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.5.96 בתיק 331/93 שניתן על ידי כבוד השופטת שידלובסקי-אור תאריך הישיבה: ו' בתשרי התשנ"ח (7.10.97) בשם המערערים: עו"ד בסון בשם המשיבה: עו"ד בורנשטין החלטה בעלי הדין עותרים לדחייה של 60 ימים כדי לנהל משא ומתן לגבי פתרון מעשי בדבר ניצול השטח שבמחלוקת. בעלי הדין יודיעו לנו תוך התקופה האמורה בכתב מה העלו המגעים ביניהם ולפי תוכן ההודעה יוחלט על אופן המשך הטיפול בתיק. ניתנה היום, ו' בתשרי התשנ"ח (7.10.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. B02

[ "ע\"א 2888/94" ]

6,035

19,356

בית המשפט העליון העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2888/94 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. גב' גלעד שרה 2. מר גלעד דניאל 3. גב' אבירם בת שבע 4. מר אבירם נחמיה 5. גב' חרובי יעל 6. מר חרובי יוסף 7. מר חרובי יעקב נגד המשיב ה: רשות הפיתוח בקשה מוסכמת לדחיית מוע ד הדיון החלטה כמבוקש. מועד הדיון נדחה לתאריך 4.10.98, שעה 8:30. ניתנה היום, י"ט בתמוז תשנ"ח (16.7.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. L09

[ "ע\"א 2888/94" ]

6,036

20,212

ב בית המשפט העליון ע"א 2888/94 - א' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. גב' גלעד שרה 2. מר גלעד דניאל 3. גב' אבירם בת שבע 4. מר אבירם נחמיה 5. גב' חרובי יעל 6. מר חרובי יוסף 7. מר חרובי יעקב נגד המשיב : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.5.96 בתיק 331/93 שניתן על ידי כבוד השופטת שידלובסקי אור בקשה לארכה נוספת בשם המערערים: עו"ד בסון בשם המשיבה: עו"ד בורנשטין החלטה בהסכמת בעלי הדין ניתנת ארכה נוספת של 30 ימים נוספים בנוסף לתקופה שנקבעה בהחלטתנו מיום 7.10.97. ניתן היום י בכסלו תשנ"ח (9.12.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. B03

[ "ע\"א 2888/94" ]

6,037

26,964

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2888/94 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. גב' גלעד שרה 2. מר גלעד דניאל 3. גב' אבירם בת שבע 4. מר אבירם נחמה 5. גב' חרובי יעל 6. מר חרובי יוסף 7. מר חרובי יעקב נגד המשיב ה: רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל בקשה לדחיית מועד הדיון החלטה לבקשת הצדדים, הדיון שנקבע לתאריך 4.10.98 בטל. על הצדדים להודיע לבית-המשפט עד לתאריך 1.12.98, אם הצליחו להגיע להסדר ביניהם, אם לאו. והיה והצדדים לא יצליחו להגיע להסדר כאמור, יתן בית-המשפט פסק-דין בתיק על בסיס הסיכומים בכתב. ניתנה היום, י"א בתשרי תשנ"ט (1.10.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. L10

[ "ע\"א 2888/94" ]

6,038

29,659

ב בית המשפט העליון ע"א 2888/94 - ג' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים : 1. גב' גלעד שרה 2. מר גלעד דניאל 3. גב' אבירם בת שבע 4. מר אבירם נחמיה 5. גב' חרובי יעל 6. מר חרובי יוסף 7. מר חרובי יעקב נגד המשיב ה : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.5.96 בתיק 331/93 שניתן על ידי כבוד השופטת שידלובסקי אור בקשה לארכה נוספת בשם המבקשים: עו"ד בסון בשם המשיבה: עו"ד בורנשטין החלטה ארכה נוספת לניהול מו"מ לפשרה של 45 ימים נוספים מהיום. תינתן לנו הודעה על התפתחות המו"מ תוך תקופה זו. ניתן היום י בטבת תשנ"ח (8.1.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. B05

[ "ע\"א 2888/94" ]

6,039

37,052

ב בית המשפט העליון ע"א 2888/94 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. גב' גלעד שרה 2. מר גלעד דניאל 3. גב' אבירם בת שבע 4. מר אבירם נחמיה 5. גב' חרובי יעל 6. מר חרובי יוסף 7. מר חרובי יעקב נגד המשיב : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.5.96 בה"פ 331/93 שניתן על ידי כבוד השופטת מ' שידלובסקי-אור. בקשה לדחיית מועד תזכורת. החלטה לבקשת הצדדים נדחה מועד התזכורת ליום 10.5.98 בשעה 9:00. ניתנה היום כ' באדר תשנ"ח (18.3.98) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. L06

[ "ע\"א 2888/94", "בה\"פ 331/93" ]

6,040

38,823

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2888/94 - א' בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. גב' גלעד שרה 2. מר גלעד דניאל 3. גב' אבירם בת שבע 4. מר אבירם נחמיה 5. גב' חרובי יעל 6. מר חרובי יוסף 7. מר חרובי יעקב נגד המשיב : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל בקשה מוסכמת לדחיית מועד הדיון החלטה כמבוקש. לישיבת תזכורת בתאריך 6.9.98, שעה 8:30. ניתנה היום, ו' בתמוז תשנ"ח (30.6.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. L08

[ "ע\"א 2888/94" ]

6,041

42,272

ב בית המשפט העליון ע"א 2888/94 - י"א בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. גב' גלעד שרה 2. מר גלעד דניאל 3. גב' אבירם בת שבע 4. מר אבירם נחמיה 5. גב' חרובי יעל 6. מר חרובי יוסף 7. מר חרובי יעקב נגד המשיב ה : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל הודעה מטעם הצדדים בשם המערערים: עו"ד ד. בסון בשם המשיבה: עו"ד ת. בורנשטיין החלטה בהודעה שהוגשה מטעם הצדדים נאמר, כי הגיעו להסכמה עקרונית ביניהם, וכי נדרשים חודש חודשיים נוספים לגיבוש ההסדר ולקבלת האישורים הנדרשים. לפיכך, הצדדים יגישו לבית המשפט הודעה משלימה עד ליום 1.3.99. ניתנה היום, י"ט בכסלו תשנ"ט (8.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. P11

[ "ע\"א 2888/94" ]

6,042

49,250

ב בית המשפט העליון ע"א 2888/94 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. גלעד שרה 2. גלעד דניאל 3. אבירם בת שבע 4. אבירם נחמיה 5. חרובי יעל 6. חרובי יוסף 7. חרובי יעקב נגד המשיב ה : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל בקשה למתן הוראות בשם המערערים: עו"ד ד. בסון בשם המשיבה: עו"ד ת. בורנשטיין החלטה הצדדים יודיעו לבית המשפט עד ליום 3.5.99 האם יש מקום לדיון בערעור. ניתנה היום, ט"ו באדר תשנ"ט (3.3.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. P12

[ "ע\"א 2888/94" ]

6,043

50,152

ב בית המשפט העליון ע"א 2888/94 - י"ב בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. גלעד שרה 2. גלעד דניאל 3. אבירם בת שבע 4. אבירם נחמיה 5. חרובי יעל 6. חרובי יוסף 7. חרובי יעקב נגד המשיב ה : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל בקשה למתן הוראות בשם המערערים: עו"ד ד' בסון בשם המשיבה: עו"ד ת' בורנשטיין החלטה הצדדים יודיעו לבית המשפט, עד ליום 3.9.99, האם יש מקום לדיון בערעור. עד מועד זה יעוכב הדיון בערעור. ניתנה היום, כ"ו באייר תשנ"ט (13.5.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. P13

[ "ע\"א 2888/94" ]

6,044

88,707

ב בית המשפט העליון ע"א 2888/94 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. גלעד שרה 2. גלעד דניאל 3. אבירם בת שבע 4. אבירם נחמיה 5. חרובי יעל 6. חרובי יוסף 7. חרובי יעקב נגד המשיב ה : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל בקשה למתן הוראות בשם המערערים: עו"ד ד' בסון בשם המשיבה: עו"ד ת' בורנשטיין החלטה הצדדים יודיעו לבית-המשפט, עד ליום 9.6.2000, מה מצב הדברים בתיק זה והאם יש צורך בקיום דיון בערעור. ניתנה היום, ג' באדר ב' תש"ס (10.3.2000). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. P14

[ "ע\"א 2888/94" ]

6,045

91,493

ב בית המשפט העליון ע"א 2888/94 - י"ג בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון-גונן המערערים : 1. גלעד שרה 2. גלעד דניאל 3. אבירם בת שבע 4. אבירם נחמיה 5. חרובי יעל 6. חרובי יוסף 7. חרובי יעקב נגד המשיב ה : רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל בקשה למחיקת ערעור בשם המערערים: עו"ד ד' בסון בשם המשיבה: עו"ד ת' בורנשטיין החלטה בהסכמת הצדדים, אני מורה על מחיקת הערעור. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"ז בתמוז תש"ס (20.7.2000). מיכל אגמון-גונן, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94028880. P15

[ "ע\"א 2888/94" ]

6,046

1,767

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1831/93 ע"א 1795/93 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער ת בע"א 1831/93: "אגד" - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נגד המשיבים בע"א 1831/93 : 1. יוסף יעקב 2. קרן גמלאות של חברי אגד בע"מ המערערת בע"א 1795/93: קרן גמלאות של חברי אגד בע"מ נ ג ד המשיבים בע"א 1795/93: 1. יוסף יעקב 2. "אגד" - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ערעורים על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.2.93 בת"א 298/92 שניתן על ידי כבוד השופטת דורנר תאריך הישיבה: ח' באלול תשנ"ז (10.9.97). בשם המערערת בע"א 1831/93 והמשיבה 2 בע"א 1795/93: עו"ד ארנה קידר בשם המשיב מס' 1: עו"ד לפידות בשם המשיבה 2 בע"א 1831/93 והמערערת בע"א 1795/93: עו"ד עמי שחר בשם היועץ המשפטי: עו"ד נורית ישראלי החלטה לכתיבת פסק-דין. כל צד רשאי להגיש בו זמנית, תוך 20 יום מהיום, השלמות על לא יותר מ3- עמודים. ניתנה היום, ח' באלול תשנ"ז (10.9.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93017950. J03

[ "ע\"א 1831/93", "ע\"א 1795/93", "בע\"א 1831/93", "בע\"א 1795/93" ]

6,048

7,148

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1831/93 ע"א 1795/93 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער ת בע"א 1831/93: "אגד" - אגודה שיתופית לתחבור ה בישראל בע"מ נגד המשיבים ב ע"א 1831/93: 1. יוסף יעקב 2. קרן גמלאות של חברי אגד בע"מ המערערת בע"א 1795/93: קרן גמלאות של חברי אגד בע"מ נ ג ד המשיבים בע"א 1795/93: 1. יוסף יעקב 2. "אגד" - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ערעורים על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.2.93 בת"א 298/92 שניתן על ידי כבוד השופטת דורנר תאריך הישיבה: ח' באלול התשנ"ז ( 10.09.97 ) בשם המערער ת בע"א 1831/93 והמשיבה 2 בע"א 1795/93: עו"ד ארנה קידר בשם המשיב מס' 1: עו"ד לפידות בשם המשיבה 2 בע"א 1831/93 והמערערת בע"א 1795/93: עו"ד עמי שחר בשם היועץ המשפטי: עו"ד נורית ישראלי החלטה לאחר השלמת טיעוני ב"כ הצדדים בכתב ובעל פה, מחליטים אנו להרחיב את הרכב השופטים בערעור זה. ב"כ הצדדים הסכימו שאם יוחלט על הרחבת ההרכב, לא יבקשו הם לחזור ולהוסיף ולטעון. מספר השופטים בהרכב המורחב והשופטים המצורפים אליו, ייקבעו על ידי נשיא בית משפט זה. פסק הדין ייכתב על פי החומר והטיעונים שבתיק. ניתנה היום, טו' באלול תשנ"ז (17.9.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93017950. J01

[ "ע\"א 1831/93", "ע\"א 1795/93", "בע\"א 1831/93", "בע\"א 1795/93" ]

6,049

13,064

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1795/93 ע"א 1831/93 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד ע"א 1793/93 המערער ת : קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ נגד המשיבים : 1. יוסף יעקב 2. אגד-אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ע"א 1831/93 המערערת: אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. יוסף יעקב 2. קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק ה.פ. 298/92 מיום 16.2.93 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' דורנר בשם המערער ת בע"א 1795/93: עו"ד עמי שחר בשם המשיבה 2 בע"א 1795/93: עו"ד אורנה קידר ועו"ד רם כספי בשם המשיב 1 בע"א 1795/93 : עו"ד שמעון לפידות בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד נורית ישראלי פסק - דין השופט י' אנגלרד: השאלה העקרונית המתעוררת במקרה זה נוגעת להיקף תחולתו של חוק החוזים האחידים, תשמ"ג1982- (להלן - "חוק החוזים האחידים"), והיא: האם חוק זה חל על תקנון של תאגיד? שאלה זו שנויה היא במחלוקת ואנו נקראים להכריע בה. העובדות 1. בשנת 1991 גילתה מחלקת הביקורת של אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן - "האגודה"), כי המשיב מס' 1, שהיה חבר האגודה מאז שנת 1971, מכר במשך כחודשיים, שעה שעבד כנהג, כרטיסים משומשים שאסף מתוך האוטובוס. את הפדיון שילשל לכיסו. הנהג הועמד למשפט החברים, נמצא אשם וחויב בתשלום קנס ובהוצאות. כן הומלץ בפני ההנהלה, לפי ס' 113(ג) לתקנון משפט החברים, להוציאו מן האגודה. ערעורו של הנהג לפני דרג ב' של משפט החברים נדחה. ההנהלה החליטה להמליץ בפני אסיפת המורשים להוציאו מן האגודה; ואמנם האחרונה החליטה ביום 29.10.1992 להוציאו מן האגודה. להוצאת חבר מן האגודה השלכות מיידיות על מערך הזכויות הסוציאליות שלו. לחבר פורש מוענקים, בדרך כלל, פיצויי פרישה מטעם האגודה לפי ס' 16(1) לתקנון האגודה. כן זכאי החבר הפורש לגימלאות זקנה מקרן גמלאות של חברי "אגד" בע"מ (להלן - "הקרן") על פי הוראות פרק ג' לתקנון הקרן. אולם, מחבר, המוצא מן האגודה, נשללות זכויות אלה באופן אוטומטי. וכך קובע ס' 16(1)(ח) לתקנון האגודה לגבי פיצויי פרישה: למרות האמור לעיל במקרה של פקיעת חברותו של חבר באגודה מחמת הוצאתו מהאגודה, או אם עבר עבירה אשר בגינה רשאית היתה האגודה בהתאם לתקנוניה להוציאו מהאגודה, אולם הנהלת האגודה הסכימה שיצא את האגודה, לא יהיה החבר ו/או שאריו זכאים לפיצויי פרישה. הוראה זהה קיימת לגבי זכות החבר לגימלאות זיקנה בס' 33 לתקנות הקרן. עם זאת, לפי הוראת ס' 12(ד) לתקנון האגודה - "חבר אשר הוצא מהאגודה על ידי אסיפת המורשים או עזב אותה באישור ההנהלה, בעקבות מעילה באימון, תפדה המניה שלו לפי גובה המניה ביום פקיעת חברותו, שהוא יום הורדת החבר מהעבודה על ידי המזכירות". כמו כן, זכאי החבר, המוצא מן האגודה, להשבת התשלומים שהופרשו ממשכורתו לקרן, וזאת על פי ס' 46(א) לתקנון הקרן: "חבר שחדל להיות חבר החברה (=הקרן), לאחר שחדלה חברותו במפעל (=אגד), שלא מחמת מוות ו/או שאינו זכאי לקבל תשלומים בהתאם לתקנון הסוציאלי של המפעל, יהיה זכאי לקבל מאת החברה, סכום השווה לשיעור תשלומיו הוא לחברה בחודש האחרון לחברותו במפעל, בניכוי הסכום שזקפה הקרן להבטחת גימלאות שאירים ונכות ולכיסוי דמי סיכון וניהול, מוכפל במספר חודשי החברות בפועל בקרן". אין ספק, הזכויות השמורות עדיין לחבר המוצא מן האגודה במישור הסוציאלי הן מינימליות והתוצאה של הוראות השלילה היא מרחיקת לכת מבחינתו. 2. בצר לו, המשיב מס' 1 פנה לבית המשפט המחוזי בירושלים על דרך המרצת פתיחה בבקשה להצהיר על בטלותן של הוראות השלילה, דהיינו: סעיף 16(1)(ח) לתקנון האגודה וסעיף 33 לתקנון הקרן. המבקש טען כי ההוראות הנזכרות הן בבחינת תנאים מקפחים במובן חוק החוזים האחידים. בית המשפט המחוזי - מפי השופטת ד' דורנר - נעתר לבקשה, ומכאן הערעורים שלפנינו. מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי ההוראות הנזכרות בתקנוני התאגידים הן בטלות נשענת על שלוש הנחות משפטיות, והן: (א) התקנון כמסמך יסוד של תאגיד הוא בבחינת חוזה; (ב) התקנון הוא חוזה אחיד במובן חוק החוזים האחידים; (ג) ההוראות הנזכרות הן בבחינת תנאי מקפח במובן סעיף 3 לחוק החוזים האחידים. בית המשפט שלמטה בחן בהחלטתו את קיומן של שלוש ההנחות הנזכרות והגיע, כאמור, למסקנה חיובית. בערעורים שלפנינו, שהוגשו על ידי האגודה ועל ידי הקרן, תוקפות המערערות את ההנחות האמורות, כל אחת לגבי ביטול ההוראה בתקנון שלה. היועץ המשפטי לממשלה התייצב בערעור זה, בתוקף סמכותו לפי סעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה)[נוסח חדש], לאחר שהוזמן על ידי בית משפט זה לפי סעיף 20 לחוק החוזים האחידים, והציג את עמדתו לגבי שאלת תחולתו של חוק החוזים האחידים על תקנון של אגודה שיתופית, באופן כללי, ועל זה של אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, במיוחד. בחוות דעת מפורטת היועץ המשפטי לממשלה משיב תשובה חיובית על השאלה העקרונית, ותומך בכך בגישתו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, היועץ המשפטי לממשלה נמנע במפורש מלנקוט עמדה לגבי מעמדה של ההוראה הנידונה בתור תנאי מקפח במובן חוק החוזים האחידים. תקנון התאגיד כחוזה 3. מאחר שחוק החוזים האחידים פותח את הגדרת החוזה האחיד (סעיף 2 לחוק) בדיבור "נוסח של חוזה", יש תחילה לקבוע אם תקנון של תאגיד הוא בבחינת חוזה. היה אמנם מי שגרס בעבר כי חוזה אחיד אינו חוזה במובן דיני החוזים הכלליים, אך אין להסכים לדעה זו. ואמנם, פרופ' ג' שלו, שהיא אשר תחילה סברה כן, חזרה בה מסברה זו (ג' שלו, דיני חוזים (מהדורה שנייה, ירושלים תשנ"ה) בעמ' 606 607-). השאלה אם תקנון של חברה הוא בבחינת חוזה נדונה בהרחבה בספרות המשפטית ואף התעוררה בפסיקה. הדעה המקובלת היא כי מסמכי היסוד של חברה מבוססים הם על הסכמה חוזית. ראה בהרחבה צ' כהן, בעלי מניות בחברה: זכויות תביעה ותרופות (תל-אביב תשנ"א) (להלן - "צ' כהן") במיוחד בעמ' 9 62- והאיזכורים המובאים שם מפסיקת בית המשפט העליון. מסכים אני עם מסקנתה של המחברת, הנשענת על הוראת סעיף 23 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג 1983- (להלן - "פקודת החברות"), כי: "לאור מהותם החוזית של התזכיר והתקנון, יחולו על מסמכים אלה ועל היחסים שהם יוצרים - בין החברה לחברים ובינם לבין עצמם - דיני החוזים הכלליים, אלא אם כן קבעו דיני החברות הוראות מיוחדות. הוראות כאלו נובעות מהאופי המיוחד של החוזה הנדון, שבא להסדיר יחסים בין מספר רב של צדדים לחוזה מצד אחד, ושיש לו השפעה על צדדים שלישיים מהצד האחר." ( שם , בעמ' 62). לצורך ענייננו די לנו בקביעה כי תקנון חברה הוא חוזה בינה לבין חבריה, וכן בין החברים לבין עצמם, ואין לנו צורך לפרט אילו מבין ההוראות של דיני החוזים הכלליים חלות על יחסים אלה ואילו נדחות מפני דיני החברות. יצויין, כי הקרן אינה חולקת על הנחה ראשונית זו. 4. עד כאן מעמדו של תקנון של חברה במסגרת פקודת החברות. המצב אינו שונה לגבי אגודה שיתופית. גם התקנון שלה מבוסס על הסכמה חוזית בינה לבין חבריה, וכן בין חבריה בינם לבין עצמם. וכך קבע בית משפט זה בפרשת ע"א 524/88 "פרי העמק", אגודה חקלאית שיתופית מרכזית בע"מ נ' שדה יעקב, מושב עובדים של הפועל מזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ , פ"ד מה(4) 529, בעמ' 547, מפי השופט א' ברק: מהו מעמדו המשפטי של התקנון? כמסמך בסיס של האגודה השיתופית, הוא קובע את הכוחות והסמכויות של האורגנים השונים ומבחינה זו הוא חלק מהמשפט "החוקתי" שלה, אשר כוחו נובע מהסמכויות "השלטוניות" המצויות בידי האסיפה הכללית. האם ניתן לראות בו גם ביטוי להסכמתו של כל חבר וחבר? בעיה זו התעוררה גם בתחום דיני החברות, והיא נפתרה על-ידי הוראת דין מפורשת, לפיה התזכיר והתקנון "מחייבים את החברה וכל חבר בה, כאילו נעשו בידי החברה ובידי כל חבר מחבריה, לפי הענין, וכאילו כלולים בהם התחייבויותיהם של החברה ושל כל חבר בה..." (סעיף 23(א) לפקודת החברות [נוסח חדש]). מכוח הוראה זו נפסק, כי יש לראות בתזכיר ובתקנון חוזה בין החברים לבין עצמם, ובין כל אחד מהם לבין החברה (ראה: ע"א 87/75 א' את ה' פויכטוונגר בע"מ ואח' נ' אשר פויכטוונגר בע"מ ואח' , פ"ד כט (2) 85; ע"א 180/75 לביב נ' בנק לפיתוח תעשיה לישראל בע"מ ואח' , פ"ד ל (3) 225; ד"נ 39/80 ברדיגו ואח' נ' ד.ג.ב. 9 טקסטיל בע"מ ואח' , פ"ד לה (4) 197). הוראה דומה אינה קיימת בפקודת האגודות. חרף זאת נפסק, כי "התקנון של אגודה שיתופית הוא בגדר הסכם בין האגודה לבין חבריה המסדיר את היחסים המשפטיים ביניהם וקובע את הזכויות והחובות ההדדיות שלהם". (השופט ברנזון בע"א 627/61 גלברג ואח' נ' מושב עובדים "תל-עדשים" בע"מ , פ"ד יז 1281, בעמ' 1285), כן נפסק, כי התקנון הוא הסכם בין החברים לבין עצמם (ע"א 556/69 "ניר" חברה שיתופית להתיישבות עובדים עברים בע"מ נ' ביטן ואח' , פ"ד כד (2) 710]. פסיקה זו תשמש נר לרגליי, וזאת חרף הקושי הקיים בראיית האגודה עצמה - להבדיל מהחברים בינם לבין עצמם - כצד לחוזה המקורי המשתכלל בד בבד עם הכרתה של האגודה כאישיות משפטית (ראה צ' כהן, בספרה הנ"ל, בעמ' 42). הנני יוצא אפוא מתוך ההנחה, הנראית לי כמבוססת מבחינה משפטית, כי באגודה שיתופית, כמו גם בתאגידים אחרים, התקנון של התאגיד מהווה חוזה בין התאגיד לבין כל חבר, ובין החברים לבין עצמם. עמד על כך השופט ברנזון בע"א 189/76 מפלגת העבודה הישראלית נ' לוין ואח' , פ"ד לא (2) 265, בעמ' 270: "לכל הדעות, חוקת מפלגת העבודה מהווה חוזה בין המפלגה לבין חבריה. זה דינם של כל חוקה או תקנון של כל גוף מאוגד". ראה ברוח זו גם מסקנתה של ס' אוטולנגי, אגודות שיתופיות: דין ונוהל (תל-אביב תשנ"ה) 167 179- (להלן - "אוטולנגי"), שקבעה, לאחר דיון מפורט בהיבטים השונים של הבעיה, כי "חיובו החוזי של התקנון הפך להיות הנחה משפטית מבוססת, שאין מהרהרים אחריה עוד". התקנון כחוזה אחיד 5. האם תקנון התאגיד - הן של חברה הן של אגודה שיתופית - הוא חוזה אחיד במובן חוק החוזים האחידים? שאלה זו שנויה במחלוקת חריפה לא רק בין בעלי הדין אלא גם בין המלומדים. דומה כי הבדלי הגישה בין האחרונים קשורים במידה רבה בתפיסת היסוד בדבר תפקיד המשפט בפיקוח על פעולת השוק לאור עקרון חופש ההתקשרות. נוסיף כי השאלה העקרונית של תחולת חוק החוזים האחידים על תקנון של תאגיד התעוררה בפסיקתו של בית משפט זה, אך טרם הוכרעה סופית: ע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל בישראל - עמותה נ' התאחדות לכדורגל בישראל ואח' , פ"ד מה(5) 89, בעמ' 112 (הנשיא מ' שמגר); ראה גם אוטולנגי , 184. בעלי הדין העלו בסיכומיהם את הנימוקים בעד ונגד תחולת החוק על תקנון של תאגיד בטוב טעם ודעת. נקודת המוצא של מחייבי התחולה - במיוחד זו של היועץ המשפטי לממשלה - היא מטרתו הרחבה של חוק החוזים האחידים, כפי שבאה לידי ביטוי ברפורמה הגדולה משנת תשמ"ג. במסגרתה בוטל כליל חוק החוזים האחידים הקודם משנת תשכ"ד, ואתו עברו מן העולם הגבלות מהותיות רבות שצמצמו בעבר את תחום תחולתו של החוק. כך, בחוק החדש הושמטו המלים שאיפינו את סוג החוזה מבחינת תוכנו (חוזה להספקת מצרך או למתן שירות), ולכן החוק חל עקרונית גם על חוזים החורגים ממסגרתה של צרכנות במובן הצר. המחוקק הגדיר את מטרת החוק כהגנה על הלקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים (סעיף 1 לחוק). תחולת החוק מושתתת על שני יסודות: חוזה אחיד ותנאי מקפח. המבחן לקיום חוזה אחיד הוא פורמלי: נוסח של חוזה שתנאיו נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם (ס' 2 לחוק). המבחן לתנאי מקפח הוא מעצם טבעו מהותי (קיפוח לקוחות או יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח). גישתו של המחוקק היא, איפוא, כי יש להעמיד לביקורת שיפוטית את כל ההתקשרויות (למעט הסייגים המפורטים בסעיף 23 לחוק) שנערכו על יסוד נוסח סטנדרטי של חוזה. נמצא כי אין זה מספיק כי נפגע הצדק החוזי המהותי, אלא חייבת להתקיים נסיבה "פרוצדורלית", והיא השימוש בנוסח אחיד של חוזה (ראה את ההבחנה בין צדק חוזי דיוני לבין צדק חוזי מהותי אצל A. von Mehren, “A General View of Contract”, International Encyclopedia of Comparative Law vol. VII , Chapter 1, ss. 72-74 ). 6. הטענה של המערערות היא כי תקנון של תאגיד, בתור מסמך יסוד, אינו ממלא אחר התנאים של חוזה אחיד. טענה זו מתבססת על שורה של נימוקים שהוצגו - לגבי אגודה שיתופית - באופן שיטתי על ידי פרופ' אוטולנגי בספרה הנזכר. היא מונה לא פחות מתשעה נימוקים לטובת המסקנה כי תקנון של תאגיד כזה אינו חוזה אחיד במובן החוק [ שם, בעמ' 184 189-]. ראה באותה רוח גם צ' כהן , § 18. את עיקר הנימוקים לשלילתו של תחולת החוק אפשר לרכז תחת שלוש קבוצות: (א) התקנון הוא פרי ההסכמה של החברים המייסדים. נמצא כי ההסכם הוא רב-צדדי, ובשלב ההתאגדות אין לדבר כלל על שני צדדים, שאחד מהם קבע מראש את התנאים לאנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם. נהפוך הוא: בגוף המנסח מיוצגים כל הצדדים המחוייבים על ידי החוזה. בנסיבות אלה אין לדבר על ספק ולקוח. (ב) תקנון של תאגיד ניתן לשינוי ביזמת החברים, שהם הצדדים לחוזה. מצב דברים זה שונה מחוזה אחיד, שבו "הלקוחות" אינם יכולים לשנות בעצמם את תוכן החוזה. (ג) אם נגיע למסקנה כי התקנון עשוי להיות חוזה אחיד לגבי חברים המצטרפים לתאגיד לאחר ייסודו, הרי ייווצר מצב שבו יחול החוק על חלק מן החברים (המצטרפים המאוחרים), אך לא על המייסדים. מצב משפטי "מפוצל" כזה אינו מתקבל על הדעת. 7. אין כל ספק כי השגות אלה הן כבדות משקל. מבחינת ההגדרה הפורמלית של חוזה אחיד, יש קושי אמיתי לראות במסמך היסוד של תאגיד חוזה שתנאיו נקבעו מראש בידי צד אחד. כי הרי בשלב הייסוד כל הצדדים משתתפים בניסוח התקנון. אין כאן "ספק" ו"לקוח": כולם שווים מבחינת חופש העיצוב של התקנון הכפוף, כמובן, להוראות הקוגנטיות של החיקוק הנוגע לתאגיד הנתון. ראה צ' כהן , בעמ' 34. נוסיף כי קיומו של תקנון הוא תנאי לרישום האגודה השיתופית [ אוטולנגי , בעמ' 137]; במקרה של חברה שנרשמה ללא תקנון, יחול התקנון לדוגמה לפי ס' 11 לפקודת החברות. נכון, אם נסתכל במצטרפים המאוחרים לתאגיד, יהיו אלה חברים חדשים באגודה השיתופית או בעלי מניות חדשים בחברה, אפשר, לכאורה, להתגבר על הקושי הפורמלי הנובע מן ההגדרה של חוזה אחיד. לגבי מצטרפים אלה ניתן לומר כי מסמכי היסוד של התאגיד הם בבחינת נוסח של חוזה שתנאיו נקבעו מראש בידי צד אחד. תנאים אלה משמשים - בלשון ס' 2 לחוק החוזים האחידים - תנאים לחוזים רבים בין התאגיד לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם. עצם העובדה כי קיימת אפשרות שהחברים של תאגיד יכולים לשנות את התקנון לפי ההוראות הנוגעות לדבר, אינה גורעת בהכרח מאופיו של התקנון כחוזה אחיד. גם בחוזה אחיד רגיל, שאינו מסמך יסוד של תאגיד, עשויה להימצא הוראה המסדירה את שינוי החוזה בדרך מיוחדת כלשהי. עקרונית, המבחן הפורמלי לחוזה אחיד הוא דרך כריתתו, ולא דרך שינויו. אמנם, המבקש להצטרף לתאגיד אינו חייב לעשות זאת, אך הוא הדין לגבי צד העומד להתקשר בחוזה אחיד רגיל. כידוע, חוק החוזים האחידים החדש אינו דורש קיום מונופולין מצד "הספק" לשם תחולתו. ראה ו' לוסטהויז וט' שפניץ, חוזים אחידים (ירושלים תשנ"ד) §7 (להלן - "לוסטהויז-שפניץ"); ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום , פ"ד מו(2) 464, בעמ' 527 (השופט א' ברק). נראה, אם כן, כי לפי המבחן הפורמלי של הגדרת החוזה האחיד, החברים-המייסדים אשר ניסחו בעצמם את תקנון התאגיד אינם יכולים להישמע בטענה כי הם התקשרו בחוזה אחיד. אולם, מהו הדין כאשר חל שינוי בתקנון? כאן אפשר לטעון כי בשינוי התקנון, בדרך הקבועה בהוראות הנוגעות לדבר, יש משום חידוש החוזה מבחינת החברים בתאגיד. אך גם אם נקבל גישה זו, אין היא מועילה לגבי המבחן הפורמלי הנזכר. שוב ניתן להעלות את הנימוק כי שינוי התקנון הוא פעולה של כל החברים בתאגיד, ולכן הם שותפים בניסוח. שותפות זו שוללת את האפשרות כי לפנינו חוזה אחיד בו צד אחד ניסח את התנאים מראש לצד האחר. ואמנם, זו אחת הטענות המרכזיות של המערערות בתיק זה. 8. אם נצרף כעת את המסקנות שעלו מבדיקת המבחן הפורמלי התוצאה תהיה הבאה: התקנון אינו חוזה אחיד לגבי המייסדים, אך הוא חוזה אחיד לגבי המצטרפים המאוחרים באשר לנוסח שהיה קיים בעת הצטרפותם. עם זאת, לגבי שינויים מאוחרים בתקנון, הבאים לאחר ההצטרפות, שוב אין המדובר בחוזה אחיד, משום שהשינוי הוא פרי מלאכתם של כל החברים (גם אם השינוי מבוסס על החלטת רוב). תוצאה זו היא משונה ביותר, משום שכעת יש פיצול לא רק בין מייסדים לבין מצטרפים מאוחרים, אלא גם בין הנוסח המקורי של התקנון לבין שינויים מאוחרים, וכן בין מצטרפים לפני התיקון ומצטרפים לאחר התיקון. הקשיים הפורמליים האלה, המביאים לידי מסקנות בלתי מתקבלות על הדעת, מצביעים, לדעתי, על כך כי בסוגיה זו קיימים יסודות מהותיים שאינם מתאימים לתחולתו של חוק החוזים האחידים. ואמנם, אדם הרוכש מניות של תאגיד מסחרי בשוק ההון, ובכך משתתף במיזם כלכלי, אינו נכנס לעיסקה שמסגרתה הוא יחס של "ספק" ו"לקוח". אמת, חוק החוזים האחידים נותן למונחים אלה משמעות רחבה ביותר. אך בעצם השימוש בהם יש משום קביעת מאפיינים בסיסיים לטיב הכללי של העיסקה, שהיא ביסודה דו-כיוונית או דו-קטבית. זה אינו המצב הבסיסי ביחסים בין בעלי מניות, לא בינם לבין עצמם, ולא בינם לבין התאגיד שבבעלותם. כמובן, גם ביחסים אלה יש מקום להגן מפני קיפוח, אך דרכי ההגנה מפורטות הן בדיני החברות ובדיני ניירות ערך. לכן, עקרונית, אין כל מקום להרחיב את תחולתו של חוק החוזים האחידים לעבר תחומים אלה. לא זו בלבד שתחומים אלה זכו להסדרים מיוחדים ומפורטים, אלא הם חורגים במהותם מיחסים חוזיים רגילים. גישה עקרונית זו חייבת להנחותנו גם לגבי היחסים בין חברי תאגידים אחרים, כגון אגודות שיתופיות ועמותות. המסקנה העולה מדברי היא כי טענת קיפוח מצד חבר בתאגיד חייבת, ככלל, למצוא את המענה שלה במסגרת דיני התאגידים, ואין זה עניינו של חוק החוזים האחידים. איני שולל בכך את תחולתם של דיני חוזים כלליים, כגון טענה של פסלות מכוח ס' 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973-. ראה ע"א 157/88 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' מירון ואח', פ"ד מד(1) 522 (פסילת הוראה בתקנון האגודה בדבר הגבלת חופש העיסוק בשל סתירתה את תקנת הציבור). אך לא בכך מדובר בענייננו. 9. כל זה נכון במקרה של חברות בתאגיד רגיל. אולם, המצב עשוי להיות שונה, שעה שהמבנה של התאגיד וטיב פעולתו יוצרים בפועל, בינו לבין חבריו, יחס הדומה עניינית ומהותית לזה שבין ספק ללקוח. ניטול, לדוגמה, ספק של מצרכים, כגון ספרים או תקליטים, או ספק של שירותים, כגון משרד שידוכים, אשר מארגן את לקוחותיו בצורה של תאגיד. כאן, יש לתת עדיפות לתפקיד הכלכלי האמיתי של החוזה על דרך אירגונו. הוא הדין, למשל, בבית אבות המספק את שירותיו לדייריו דרך חברות בתאגיד. בנסיבות אלה יש להרחיב את תחולתו של חוק החוזים האחידים, תוך כדי אימוץ פרשנות תכליתית-מרחיבה להוראותיו. מן הראוי כי בנסיבות אלה יופעל הפיקוח השיפוטי על תנאים מקפחים אפשריים. (ראה ברוח זו לוסטהויז-שפניץ , §6 הערה 7). אין כל צורך כי ספקי השירותים או המצרכים התכוונו לעקוף, באמצעות דרך האירגון של תאגיד, את תחולתו של חוק החוזים האחידים. די בכך כי בפועל מהות העיסקה תואמת את תכליתו של חוק החוזים האחידים. השווה בהקשר זה את המצב במשפט הגרמני, אשר מן הצד האחד, שולל במפורש את תחולת החוק, המקביל לחוק החוזים האחידים שלנו, על חברות (ס' 23 לחוק על תנאים כלליים בעיסקה AGBG ), אך מן הצד האחר, שומר על תחולתו במקרים של נסיון עקיפה (ס' 7 לאותו חוק). לפי דעה מסוימת, ההגבלה שבסעיף 23 הנזכר חלה רק על חברות, אך לא על עמותות ואגודות שיתופיות הכפופות להוראות החוק. ברוח זו ניסח היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו לגבי נסיבות המקרה הנידון. לדעתו, יש לבחון את המהות האמיתית של היחסים בין התאגיד לחבריו. בדיקה זו יש לערוך במספר מישורים: תחילה יש לבחון את מהות היחסים בין התאגיד לבין החבר מבחינת הפעילות הכלכלית; לאחר מכן את השפעתו של החבר היחיד על קביעת מעמדו; ולבסוף את קיומו של ניגוד אינטרסים בין החבר היחיד לבין הנהלת התאגיד. בעיני יש לאמץ גישה כללית זו לשם בחינת תחולתו של חוק החוזים האחידים. 10. במקרה הנידון מדובר באגודה שיתופית המפעילה תחבורה ציבורית. מעמד החברים כלפי האגודה דומה מבחינה מהותית לזה של מועסק כלפי מעסיק. כך חייב חבר האגודה - מחד - להישמע להוראות ההנהלה בדבר סדר ומשמעת בעבודה ובדבר חובותיו בעבודה; הוא זכאי, מאידך - לקבל עבודה ומשכורת מן האגודה (ס' 14(ב)(1), 15(א),(ג) לתקנון האגודה). מבחינת מבנה האגודה, מספר החברים הגדול (כ3400- חברים), מחייב כי במקום אסיפה כללית יהיה גוף מייצג, והוא אסיפת מורשים שמספר חבריו שייבחרו בקלפי לא יעלה על 141 חבר (ס' 25(א)(2) לתקנון). 15% מן המורשים ימונו בנוסף על כך על ידי חברת העובדים (ס' 25(א)(3) לתקנון). הגופים המבצעים הם ההנהלה והמזכירות, שהן בעלות סמכויות רחבות (סעיפים 26 ו27- לתקנון). צודק איפוא היועץ המשפטי לממשלה בהציגו את העמדה כי תפקידי הנהלת האגודה וסמכויותיה אופייניות לכל גוף מנהל, ולכן קיימת דיכוטומיה מסוימת הנובעת מהעובדה שלמעשה קיימים שני צדדים שונים: מעסיק ומועסק ביניהם יש ניגודי אינטרסים טיפוסיים. באשר למעמדו של החבר היחיד באגודות השיתופיות הגדולות כגון "אגד", נאמר כי מבחינתו האגודה הוא מקום עבודה נוח, ואין הוא מחשיב את עצמו כחלק ממנגנון קבלת החלטות. כמו כן, הצד הקואופרטיבי שבאגודה בא לידי ביטוי בהטבות הניתנות לעובדים ולמשפחותיהם, יותר מאשר בהשתתפות פעילה בה מצד כל אחד מהחברים ( אוטולנגי , בעמ' 39, 40 הערה 71). על רקע נתונים מיוחדים אלה, יש להסיק כי מהות היחסים ביו חברי האגודה לאגודה השיתופית היא ביסודה, לצורך ענייננו, יחס של מעסיק ומועסק. כעקרון, על יחס מסוג זה חל, בהנחה שתנאיו נקבעו מראש על ידי המעסיק, חוק החוזים האחידים: השווה ע"א 5378/90 התאגדות לתרבות גופנית, הפועל טבריה נ' פקיד השומה טבריה , פ"ד מח(2) 416, 420. 11. מן האמור עולה כי יש להחיל את חוק החוזים האחידים על תקנון האגודה הנידונה. הוא הדין לגבי תקנון הקרן. חברה זו אינה אלא זרועה של האגודה לעניין זכויות הגימלאות של חברי האגודה. כל חבר של האגודה חייב להיות חבר בקרן. יתרה מזו, ההוראה של שלילת הזכות לגימלאות של חבר בקרן היא תוצאה אוטומטית של הוצאת החבר מן האגודה. נמצא, כי הוראה זו היא חלק ממערכת היחסים באגודה. העובדה כי בקרן קיימת אסיפה כללית של כלל חבריה, אינה יכולה לשנות את המהות הבסיסית של חברה זו כמכשיר עזר גרידא של האגודה בתחום מוגדר, הלא הוא קרן הגימלאות. מכאן, כי יש להחיל גם על התקנון של הקרן את חוק החוזים האחידים. משמעות הדבר היא כי יש לראות בתקנון נוסח של חוזה שתנאיו נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו ובין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם. מסקנה זו מתבססת על ההנחה כי, בשל מהות היחסים בין החברים להנהלה במובן הרחב, אין לראות בהליכי קביעת נוסח התקנון, כולל שינויו, משום שיתוף אמיתי של כלל החברים. שינוי התקנון הוא חידוש החוזה מבחינת החברים. לכן יש לראות בו הצטרפות (מחודשת) של כלל החברים לחוזה אחיד במובן החוק. קביעה זו היא חשובה בעניין הנידון, משום שהוראת סעיף 16 הנזכר בתקנון האגודה היא שינוי שהוכנס לתקנון רק בשנת 1990, דהיינו, שנים רבות לאחר שהמשיב מס' 1 הצטרף לאגודה. 12. המסקנה כי שינוי התקנון הוא חידוש החוזה בין החברים חשובה מנקודת ראות נוספת. המערערים העלו את הטענה כי אין להחיל את חוק החוזים האחידים החדש משנת תשמ"ג, משום שמערכת היחסים החוזיים בין חברי האגודה נוצרה לפני כן, ולפי ס' 27(ב) לחוק החדש: "על חוזים שנכרתו לפני תחילתו של חוק זה, יוסיף לחול החוק הקודם". והנה לפי הסיפא של הוראה זו: "לעניין התחולה רואים חידוש חוזה ככריתתו". מכאן חשיבות המסקנה כי שינוי התקנון הוא חידוש החוזה. על כל פנים, הוראת סעיף 16 לתקנון, שהוכנסה לאחר חקיקת החוק החדש, כפופה לחוק זה. 13. לבסוף, אין גם כל מניעה לתחולת החוק בשל העובדה שהתקנון של כל אגודה על שינוייו נבדק לפני הרישום על ידי רשם האגודות השיתופיות (סעיפים 9 ו12- לפקודה), או במקרה של קופת גמל על ידי נציב מס הכנסה (תקנות 5(א) ו10-(א) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופת גמל), התשכ"ד1964-). אישורים מעין אלה אינם הופכים את הוראות התקנון לתנאים התואמים תנאים שנקבעו או שאושרו בחיקוק, במובן סעיף 23א)(2) לחוק. קודם כל, התקנון עצמו אינו בבחינת חיקוק: עיין ודוק ע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל בישראל - עמותה נ' התאחדות לכדורגל בישראל ואח' , פ"ד מה(5) 89. כמו כן, אישור כללי של תקנון לשם רישומו של התאגיד אינו בבחינת אישור הוראותיו בחיקוק, במובן סעיף 23(2) לחוק החוזים האחידים. חלופה זו מכוונת למקרים שבהם הספק נדרש לקבל היתר מן הרשות המנהלית לגבי תנאים מסוימים בחוזה: לוסטהויז-שפניץ , §34. דבר זה לא התקיים לגבי ההוראה התקנונית הנידונה. אולם, המערערים העלו את הטענה כי ההוראה הנידונה היא בבחינת תנאי התואם תנאים שנקבעו בחיקוקים מקבילים. לטענה זו אשוב בהמשך הדברים. לסיכום הדברים : תקנוני התאגידים במקרה הנידון הם חוזים אחידים העומדים לביקורתו של בית המשפט בדבר הימצאותו של תנאי מקפח. הוראת השלילה כתנאי מקפח 14. השאלה היא כעת האם ההוראות בשני התקנונים השוללות באופן אוטומטי - בעקבות הוצאת חבר מן האגודה - את הזכות לפיצויי פרישה ואת הזכות לגימלאות זקנה הן בבחינת תנאי מקפח במובן חוק החוזים האחידים? היועץ המשפטי לממשלה בחר לא לנקוט עמדה בשאלה זו, התלויה בנסיבותיו המיוחדות של החוזה. באשר למבחן לקיומו של תנאי מקפח נאמר על ידי בית משפט זה בפרשת ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום , פ"ד מו(2) 464, בעמ' 527, מפי השופט א' ברק: אכן, קביעת הקיפוח משקפת את האיזון הראוי אשר החברה הישראלית יוצרת בין שיקולים כלכליים, מוסריים וחברתיים. אין היא פרי השקפה כלכלית אחת. "תנאי הקיפוח" אינו מבטא חזון כלכלי זה או אחר. הוא מבטא תפיסה חברתית באשר להגון ולראוי ביחסים חוזיים אחידים... לדעתי ההוראות הנידונות אינו הגונות ואינן ראויות לא ביחסים בין תאגיד לחבריו, ולא ביחסים בין מעסיק ומועסק. לפנינו עניין של "ענישה חוזית" בעקבות הליך משמעתי פרטי. עקרונית, הליכי משמעת במסגרות פרטיות דורשות משנה זהירות לבל ייפגעו זכויות יסוד של הפרט, ובית המשפט יקפיד על שמירתן של זכויות אלה ברוח חוק יסוד: כבוד אדם וחירותו. האמת היא, כי ענישתו של חבר בתאגיד פרטי על ידי שלילת זכויות סוציאליות המגיעות לו לפי חוזה, היא ביסודה עניין של פיצויים עונשיים. מבחינה חוזית עניין לנו כאן בחילוט סכומים לטובת הנפגע - הלא הוא התאגיד נגדו חטא החבר. במצב זה נתונה סמכות כללית לבית המשפט להפחית את הסכומים מכוח הוראת סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א 1970-. יתרה מזו, אם ההוראה מביאה לידי תוצאה בלתי-הגונה ביחסים בין הצדדים, יכול בית המשפט להתערב על יסוד עקרון תום הלב מכוח הוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973-. אולם, מאחר ובעלי הדין לא העלו טענות בסוגיות אלה, אין מקום להכריע בהן. 15. ההוראות הנידונות נראות בעיני מקפחות במובן חוק החוזים האחידים מן הנימוקים הבאים: ראשית, שלילה אוטומטית של זכות סוציאלית שהיקפה תלויה בותק בעבודה, גורמת חוסר שוויון בין עובדים צעירים לבין עובדים ותיקים, לרעת האחרונים. כלומר, הפרה זהה של החוזה תביא לידי תוצאות עונשיות שונות לחלוטין: סכומים קטנים אצל החבר החדש במפעל, סכומים עצומים אצל הוותיק. נמצא, כי העונש הממוני אינו עומד בכל יחס לחומרת ההפרה שהביאה להוצאת החבר מן האגודה. תוצאה זו אינה סבירה ואינה הגונה. שנית, אין כל קשר הכרחי בין הוצאת חבר מן האגודה לבין שלילת זכויותיו הסוציאליות. יכול להיות מצב שבו האגודה בדעה כי בשל התנהגותו הבלתי-תקינה של החבר יש להפסיק את חברותו, וזאת בשל אופי האגודה ויחסי החברים. כלומר, ההוצאה מן האגודה מטרתה העיקרית לנתק את הקשר העתידי בין החבר לבין האגודה מסיבות הנראות מוצדקות לשם שמירת מסגרת מסוימת. אך אין כל צידוק לשלול מן החבר הזה את זכויותיו הסוציאליות שרכש בעבר. השלילה האוטומטית של הזכויות הנזכרות חורגת איפוא ממטרת ההוצאה, ואינה מוצדקת עניינית. עיון בסיבות המצדיקות הוצאת חבר מן האגודה - סעיף 12 לתקנון - מצביע על אי-הסבירות של קשירתה של שלילת הזכויות להוצאה. בין הסיבות המצדיקות הוצאה מן האגודה מצויות כאלה שהעונש של שלילת זכויות סוציאליות בגינן אינו מתקבל על הדעת. (למשל: מפסיק לעבוד בשירות האגודה בלי לקבל לכך רשות בכתב מאת ההנהלה; מתרשל בקביעות בתשלום חובותיו לאגודה; אינו משלם את חלקו בהון האגודה למועד הקבוע שעליו התחייב). שלישית, העדר שיקול דעת בהטלת הסנקציה מביא לידי כך שהאנשים המחליטים על הוצאת חבר מן האגודה אינם נותנים את דעתם על העונש. ואמנם כך קרה במקרה הנידון. בתצהיר שהוגש לבית המשפט שלמטה הצהיר מר ארז אלחנן, ששימש מנהל משרד אגף היו"ר ומנהל כוח אדם ארצי באגודה, כי "אסיפת המורשים דנה אך ורק בנושא הוצאת החבר מן האגודה, בהתאם לסעיף 12 לתקנות האגודה. אסיפת המורשים אינה דנה בתוצאות הנובעות מהוצאת החבר מהאגודה והדבר כלל לא מצוי בסמכותה. התוצאות הנובעות מהוצאת חבר מן האגודה הריהן קבועות בתקנות האגודה ובתקנות קרן הגימלאות של חברי אגד בע"מ אשר הינה חברה בע"מ ומהווה אישיות משפטית נפרדת מהאגודה לכל דבר וענין". נמצא כי איש לא שקל, ואף לא יכול היה לשקול, את התוצאה העונשית הכבדה של שלילת זכויות סוציאליות, שלילה הפוגעת בו ובבני משפחתו. האם יש להשחית מלים על כך כי מצב משפטי שבו מוטל על חבר באגודה עונש חוזי כבד ביותר ללא שיקול דעת וללא תשומת לב מצד איש, הוא בלתי נסבל?! 16. אוסיף ואעיר: אם לא די בנימוקים הענייניים, המבססים את האופי המקפח המובהק של ההוראות הנידונות, הרי לפנינו תנאי, אשר במצוות המחוקק, חזקה עליו שהוא מקפח לפי סעיף 4(2) לחוק: "תנאי המקנה לספק זכות בלתי סבירה לבטל...את חיוביו המהותיים לפי החוזה". וכי יעלה בידיהם של התאגידים לסתור בנסיבות המקרה חזקה זו? אתמהה! 17. המערערים חיפשו מקלט מביקורת שיפוטית בהוראת סעיף 23(א)(2) לחוק החוזים האחידים, המסייג את תחולתו אם התנאי שמדובר בו תואם תנאים שנקבעו בחיקוק. הם טרחו למצוא הוראות מקבילות בחיקוקים שונים העוסקים בשלילת זכויות סוציאליות, כגון ס' 19 לחוק שירות הקבע בצה"ל (גימלאות)[נוסח משולב], התשמ"ה1985-, וסעיף 15(4) רישא לחוק שירות המדינה (גימלאות), התש"ל1970-. אין המשל דומה לנמשל. גם לו היינו מדמים חבר האגודה לעובד מדינה ולחייל בצבא ההגנה לישראל, ואת בית הדין של משפט חברים דרגה א' ודרגה ב' לבית הדין למשמעת של המדינה ולבית הדין הצבאי - דימוי שאין לו כל בסיס במציאות - הרי גם במקרים הנדירים בהם שלילת הזכאות היא, כביכול, אוטומטית, התוצאה קשורה לעונש מיוחד הנגזר על ידי בית דין, ואשר עומד לביקורת שיפוטית בערעור על פי חוק. אין ספק כי בשעת גזירת העונש המיוחד - פסילה לשירות המדינה או גירוש מן הצבא - הערכאה נקראת לשקול את מכלול התוצאות העונשיות הכרוכות בכך. (השווה סעיף 34(10) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג1963-, וסעיף 28 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו1955-). כאמור, אין תקנון התאגידים תואם לתנאים שנקבעו בחיקוק, במובן ס' 23 לחוק החוזים האחידים. תוצאת הקיפוח: ביטול או שינוי התנאי 18. לאחר שקבענו כי בהוראות הנידונות יש משום קיפוח, עלינו להחליט בדבר התוצאה המעשית של קביעה זו. סמכותו של בית המשפט לפי סעיפים 3 ו19- לחוק, היא לבטל או לשנות את התנאי המקפח, בבחינת "מעוות יוכל לתקון". המערערים מבקשים מאתנו כי לא נבטל את ההוראה, אלא נשנה אותה - כלשון ס' 19 לחוק - במידה הנדרשת כדי לבטל את הקיפוח. דא עקא, תכלית השינוי היא לבטל את הקיפוח; אין הוא מכוון לשכתב את החוזה עבור הצדדים. אין זה מתפקידו של בית המשפט ליצור בעד הצדדים הסדר חדש: ע"א 449/85 היועץ המשפטי לממשלה נ' גד חברה לבניין בע"מ ואח' , פ"ד מג(1) 183, 204. ואמנם, בנסיבות המקרה שלנו, כל נסיון לקיים את הרעיון של שלילת זכות סוציאלית בדרך שאינה מקפחת את החבר, ואשר יעמוד במבחנים אפשריים נוספים, מצריך הסדר פרטני על רקע חלופות אפשריות שונות. אין זה מעניינו של בית המשפט ליצור הסדר חלופי מעין זה למען הצדדים בחוזה. די לו בהסרת הקיפוח. המסקנה היא כי יש לדחות את הערעורים ולקיים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי המצהיר כי התנאים הנידונים בתקנונים הם בטלים בהיותם תנאים מקפחים. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: מסכים אני לפסק דינו של השופט אנגלרד. ה נ ש י א השופטת ט' שטרסברג-כהן : אני מסכימה לפסק-דינו של חברי השופט אנגלרד. ש ו פ ט ת השופט י' טירקל: 1. בדרכי שלי מגיע גם אני לתוצאה שאליה הגיע חברי השופט י' אנגלרד בחוות דעתו, לאמור כי יש לדחות את הערעורים ולבטל את סעיף 16 (1) (ח) לתקנון אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ - היא המערערת בע"א 1831/93 והמשיבה מס' 2 בע"א 1795/93 (להלן - "האגודה") - וכן את סעיף 33 לתקנון קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ - היא המערערת בע"א 1795/93 והמשיבה מס' 2 בע"א 1831/93 (להלן - "הקרן"). דרכי אינה דרכו בבואי להשיב על השאלה האם תקנון של תאגיד הוא בגדר חוזה אחיד, כמשמעותו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג1982- (להלן - "חוק החוזים האחידים"). לפי שיטתי יש להשיב על השאלה, בקול צלול ורם, בשלילה. 2. כבר נפסק כי תקנון של תאגיד, לרבות אגודה שיתופית, מהווה חוזה בין התאגיד לבין כל חבר ובין החברים לבין עצמם. לכך אני מסכים ולא אוסיף על הדברים שהביא חברי בעניין זה. אולם, טעמים כבדי משקל הנעוצים בלשונו של חוק החוזים האחידים, בתכליתו, כפי שהיא משתקפת בהיסטוריה החקיקתית שלו, ובמטרתו, כפי שהוצהר עליה בראשו, מטים את הכף לעבר המסקנה שתקנון זה איננו חוזה אחיד ולפיכך אין חוק החוזים האחידים חל עליו. העיון בדברי ההסבר להצעת חוק החוזים האחידים, תשכ"ב1962-, ה"ח 312 - הוא החוק שקדם לחוק החוזים האחידים והיה, בעצם, נוסחו הראשון - מגלה בבירור את מטרתו. כפי שנאמר שם בא חוק זה למנוע שימוש לרעה מצד ספקים, של מצרך או של שירות, הקובעים בחוזים אחידים "תנאים מכבידים ובלתי הוגנים - - - בין שהם נראים לעין, ובין שהם מוצנעים בקרן זווית, באותיות זעירות ומנוסחים בצורה מסובכת או מעורפלת שאין האדם הרגיל מסוגל להבין את משמעותם". עוד נאמר שם כי "מפגש הרצונות, שהוא יסוד מוסד לכל חוזה, נעדר לעתים מחוסר הבנה על אף ההסכמה המובעת כביכול בחתימה. ואפילו שקיימת הבנה, אין הנזקק למצרך או לשירות יכול להנזר ממנו. הוא רואה את עצמו נאלץ להסכים להצעה - - - ". אותה רוח מנשבת מתוך דברי המבוא להצעת חוק החוזים האחידים התשמ"ב1981-, ה"ח 28 - ה"עובר" שהיה לחוק החוזים האחידים - שבהם נאמר כי "כיום כמעט אין עוד עוררין על הצורך בחוק חוזים אחידים כדי לאזן את אי השוויון שבין הספק ללקוח מבחינת המיומנות, המידע וכושר המיקוח " (ההדגשה שלי - י.ט.). על מנת למנוע פרשנות משפטית המגבילה את ההסדרים המשפטיים שנקבעו בחוק (גם לעניין זה עיין בדברי ההסבר) נאמר בפירוש בסעיף 1 לחוק החוזים האחידים - אמירה שהיתה, דומני, ראשונה מסוגה - כי "חוק זה מטרתו להגן על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים" (ההדגשה שלי - י.ט.). כ"לקוח" הוגדר "מי שספק מציע לו שהתקשרות ביניהם תהיה לפי חוזה אחיד - - -". מגמה "צרכנית" זאת עולה, בין היתר, גם מסעיף 16 לחוק החוזים האחידים, שבו פורטו, בצד היועץ המשפטי לממשלה, כל מי שרשאים לבקש מבית הדין לחוזים אחידים לבטל תנאי מקפח בחוזה אחיד, שהם: "הממונה על הגנת הצרכן לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א1981-, כל ארגון לקוחות ורשות ציבורית שנקבעו בתקנות, וכן ארגון לקוחות שיאשר שר המשפטים לעניין מסוים". דברים אלה, ודברים שנאמרו לפני כן בפסיקה ובספרות המקצועית (עיין, לדוגמא, ע"א 99/59 "שהם" שירותי הים בע"מ נ' אפרים ו-אלפרידה פיינר, ו3- אח' , פ"ד יד 1451; ע"א 461/62 צים חברת השיט הישראלית בע"מ ו-גרהרד רוזנשטוק נ' שושנה (רוזה) מזיאר , פ"ד יז 1319), מעידים כמאה עדים מי הציבור שחוק החוזים האחידים בא להגן עליו. ולא למותר לומר שהגנה זאת באה להוסיף לו על ההגנות העומדות לכל מתקשר בחוזה שנפגע על ידי החוזה או תנאי שבחוזה (סעיף 24 לחוק החוזים האחידים). 3. ציבור זה הוא ציבור הלקוחות המתקשרים בחוזים לצורך רכישת מצרך או שרות. ברוב המקרים מאופיינת התקשרות זאת בכך שהיא מיועדת לרכישה אחת, או למספר קטן של רכישות, ובדרך כלל אורך חייה של ההתקשרות הוא קצר. המתקשרים עומדים זה מול זה במצב, שניתן לכנותו "עימות". אין איזון, או שוויון, בין כוחותיהם של המתקשרים לקבוע את תנאי ההתקשרות; כאשר לצד של ה"ספק" יש יתרון, כלכלי או אחר, על פני ה"לקוח", הנמצא בעמדה של נחיתות בהשוואה אליו. ציבור המתאגדים בתאגידים למיניהם שונה תכלית שינוי. אין כאן צדדים העומדים זה מול זה ואין מצב של "עימות" בין החבר הבודד לבין חבריו בתאגיד, או בינו לבין מוסדותיו, ובמיוחד כאשר מדובר באגודה שיתופית. כאן מדובר בקבוצות של בני אדם המתאגדים יחד באחת מדרכי ההתאגדות למטרות משותפות, שאינן כלכליות דווקא ואינן חד פעמיות, כאשר, בדרך כלל, ההתאגדות אינה מוגבלת בזמן וברוב המקרים היא לתקופה ממושכת. אין יתרון לצד מן הצדדים בקביעת תנאי ההתקשרות ואין לראות את המייסדים של התאגיד, או את המצטרפים אליו, כמי שכופים עליהם תנאים מכבידים ובלתי הוגנים, או כמי שאינם מסוגלים להבין את משמעותו של תקנון ההתאגדות שלהם. אין הם בגדר מי שנאלצו להסכים להצעה וגם אין כל צורך לאזן את אי השוויון שבינם לבין התאגיד "מבחינת המיומנות, המידע וכושר המיקוח", כמצוטט לעיל. 4. יתר על כן, אפילו נאמר שתקנון התאגיד נתפס, מן הבחינה הפורמלית, במצודות הגדרותיו של חוק החוזים האחידים - ואין אני סבור כך - אין להחיל עליו את הוראות חוק החוזים האחידים. לשם כך לא די גם במצב שבו יוצרים בפועל המבנה של התאגיד וטיב פעולתו, בינו לבין חבריו, "יחס הדומה עניינית ומהותית לזה שבין ספק ללקוח", כפי שציין חברי בסעיף 9 לחוות דעתו. לעניין זה יש מקום לבחון גם את מטרתם של המתקשרים בחוזה לעומת מטרתם של החברים המתאגדים בתאגיד או המצטרפים אליו. במקרה הראשון, המטרה העיקרית היא העיסקה המתלבשת בחוזה . במקרה השני, המטרה היא ההתאגדות למטרות מסוימות , ולא ההתקשרות בחוזה עם התאגיד או עם חבריו. כאן הכוונה להתאגד היא העיקר ואילו המשמעות החוזית טפלה לעיקר. למתקשרים מן הסוג הראשון העניק חוק החוזים האחידים הגנות מיוחדות, מלבד אלה שבדיני החוזים הרגילים, ואילו למתאגדים, שהם המתקשרים מן הסוג השני, עומדות ההגנות שבדיני החוזים הרגילים וההגנות המיוחדות שבדיני התאגידים. אכן, חוק החוזים האחידים בא למנוע פרשנות משפטית המגבילה את ההסדרים המשפטיים שנקבעו בו, כפי שהיה אחרי חקיקתו של חוק החוזים האחידים, תשכ"ד1964-, אולם תחום פריסתו לא נשתנה ואין להרחיב אותו בדרך - שבעיני היא מלאכותית - על ידי סיפוח של תחומים משפטיים שאינם מעניינו. 5. חיזוק נוסף להשקפתי, בבחינת "תנא דמסייע", מוצא אני בדבריה של המלומדת פרופ' ס' אוטולנגי, בספרה אגודות שיתופיות - דין ונוהל (תשנ"ה, כרך א), בעמ' 189-179. המחברת מציגה שם את השאלה, אם ניתן לראות את תקנון האגודה השיתופית "גם כחוזה אחיד, המוכתב לחברים על ידי האגודה". על כך משיבה היא בשלילה תוך פירוט של תשעה נימוקים - שמקצתם כוחם יפה לתאגיד בכלל ומקצתם לאגודה שיתופית בלבד - "שכל אחד מהם עומד בפני עצמו; אך בהצטרפותם יחד יש להם משקל וכוח שכנוע מצטבר רב יותר" ( שם , בעמ' 184). אעמוד עליהם בתמצית: הראשון, לא מדובר בנוסח של חוזה אלא במסמך יסוד של תאגיד. השני, כאשר מדובר בנוסח של חוזה אחיד עדיין יכול המתקשר לדרוש שבהתקשרות עמו ישונו אחדים מתנאיו, ולא כך המצב כשמדובר בתקנון, ששינויו נתון בידי החברים ולכשייעשה יהיה בעל תוקף כללי ולא פרטני. השלישי, שינוי תקנון תלוי בשיקול דעתו של רשם האגודות השיתופיות, שהוא זר לחוזה, בעוד שחוזה אחיד ניתן לשינוי על ידי הספק. הרביעי, בתאגיד החברים עצמם הם שהכינו את התקנון לא רק עבור התאגיד אלא גם עבורם ולכן אין לראותו כחוזה אחיד. החמישי, שינוי של חוזה אחיד חל רק בין הצדדים לאותו חוזה, אולם בתקנון של תאגיד תוקפו של השינוי כללי וחל גם על חברים שהתנגדו לשינוי. השישי, כשמדובר בחוזה אחיד אין ביכולתם של הלקוחות לשנות את תנאיו לאחר שחתמו עליו ואין כן בתקנון, שהחברים יכולים להחליט לשנותו. השביעי, כאשר מדובר בתקנון של תאגיד צריך היישום המשפטי להיות אחיד, תוך בחינת עצם מהותו של התקנון, ולא תוך בחינת סוג שרותיו של התאגיד לחבר. שאלת מעמדו של התקנון כחוזה אחיד צריכה להיחתך במישור העקרוני, של מהות ההתקנון כחוזה אחיד, ולא במישור הפרטני של מהות הקשר בין כל אגודה ואגודה לחבריה. השמיני, הואיל וחוק החוזים האחידים חל רק על חוזים שנכרתו אחרי תחילתו, כאשר "לעניין התחולה רואים חידוש חוזה ככריתתו" (סעיף 27), נעשית בעיית הזמנים לקרדינלית: כדי לקבוע אם תקנון אגודה שיתופית כלשהי הוא חוזה אחיד, יהיה צורך לבדוק, בכל מקרה, את מהותו, מתי נרשמה האגודה, האם נעשה תיקון בתקנונה ומתי, ומה תאריכי ההצטרפות של החברים. התשיעי, אין כאן התקשרות בין ספק לצרכן, אלא תקנון שאנשים מסכימים לפעול על פיו ולהתנהג באורח הדדי על פי הוראותיו. דברים טובים ונכוחים שאני סומך עליהם את ידי. בדעה דומה לדעתה של פרופ' אוטולנגי מחזיקה גם המלומדת פרופ' צ' כהן בספרה בעלי מניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות (הדפסה שניה בתוספת דפי עדכון, 1992), בעמ' 41-39. לדעתה אין לראות בתזכיר ובתקנון של חברה חוזים אחידים, מן הטעם שלא מתמלאים לגביהם התנאים החיוניים לסוג חוזים זה ומטעמים נוספים. לכך מוסיפה היא ש"אין צורך להרבות מלים על כך, שאין לראות את רוכשי המניות בחברה בגדר 'לקוחות' שעליהם בא החוק להגן" ( שם , בעמ' 41). חברי ריכז נימוקים אלה בשלוש קבוצות שבהן דן. בסופו של דבר הגיע למסקנה שבסוגייה זו "קיימים יסודות מהותיים שאינם מתאימים לתחולתו של חוק החוזים האחידים". לפיכך, "עקרונית, אין כל מקום להרחיב את תחולתו של חוק החוזים האחידים לעבר תחומים אלה", אולם, "המצב עשוי להיות שונה, שעה שהמבנה של התאגיד וטיב פעולתו, יוצרים בפועל, בינו לבין חבריו, יחס הדומה עניינית ומהותית לזה שבין ספק ללקוח". כפי שאמרתי למעלה, לכך אינני מסכים. גם צמצום ההיקף של החלת חוק החוזים האחידים על תקנונים של תאגידים, בתוך גבולות צרים, לפי מקרה מסוים ולפי נסיבות מסוימות, אינו יכול להיות תשובה לנימוקים שפורטו לעיל. התשובה חייבת להיות במישור העקרוני ולא במישור הפרטני, שאם לא כן עלול להיווצר מצב מוזר של "עירוב תחומין", בין תחומים משפטיים שונים, וכן הבדל, שאין להצדיקו, בין תאגידים דומים, בהחלתו של חוק החוזים האחידים עליהם. 6. כפי שאראה בהמשך דברי, עלולה הדרך של החלת חוק החוזים האחידים על תקנונים של תאגידים להוביל לפחים ולמהמורות. לפי שיטתי יש ללכת בדרך אחרת. בטרם אבוא לדון בכך, הערות מספר לפינוי דרכי ולהסרת מכשול ממנה. אקדים ואומר כי מפסק דינו של בית המשפט המחוזי משתמע כאילו בפסק דינו של הנשיא מ' שמגר בע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל בישראל - עמותה נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל ואח' , פ"ד מה (5) 89 "נקבע כי תקנון אגודות ספורט הוא חוזה אחיד" (בעמ' 4 לפסק הדין). בכך לא דק פורתא. בע"א 825/88 הנ"ל נקבע כי "אין מניעה להחלת חוק החוזים האחידים על טופס ההסכם " שעל פיו חייב שחקן כדורגל להתקשר עם קבוצתו ( שם , בעמ' 111), אולם נאמר בפרוש ש" אין צורך להכריע כאן בשאלות המעניינות שהעלו באי הכוח המלומדים של המשיבה באשר לאפשרות החלת החוק האמור על התקנון גופו, בפרט ועל מסמכים קיבוציים אחרים של תאגידים בכלל " ( שם , בעמ' 112. ההדגשות שלי - י.ט.). גם חברי ציין כי באותו פסק דין השאלה העקרונית טרם הוכרעה סופית. לא מונחת, אפוא, לפנינו הלכה פסוקה בעניין זה. לדעת חברי, על רקע הנתונים המיוחדים הנדונים בענייננו - שהם, בעיקר, המספר הגדול של חברים באגודה, אסיפת מורשים כגוף מייצג במקום אסיפה כללית, וניגודי אינטרסים בין החבר לבין ההנהלה - יש לראות את היחסים בין האגודה לבין חבריה כיחס של מעסיק ומועסק שעליו חל, בעקרון, חוק החוזים האחידים, בהנחה שתנאיו נקבעו מראש על ידי המעסיק. לעניין זה הפנה לע"א 5378/90 התאגדות לתרבות גופנית, הפועל טבריה נ' פקיד השומה, טבריה , פ"ד מח (2) 416, 420. לדעתי אין נתונים אלה תומכים במסקנתו. יתר על כן, אין לומר כי במקרה הנדון מדובר בתנאים שנקבעו מראש על ידי "המעסיק", אפילו היינו רואים את האגודה כמעסיק. גם אין ללמוד זאת מע"א 5378/90 הנ"ל. באותה פרשה היה מדובר בשחקני כדורגל שהיו חברי האגודה המערערת, שהקשר איתם, מלבד עצם היותם חברי האגודה, היה באמצעות חוזים אישיים, אשר לגביהם נקבע שהם בגדר חוזה אחיד שנחתם עם כל אחד משחקני הקבוצה . במסגרת דיונו בסוגייה עמד שם הנשיא מ' שמגר על ההבדל בין מצב שבו קשורים השחקנים "בחוזה העסקה נפרד אשר מהווה את מרכז ההתקשרות בינם לבין האגודה, כאשר החברות באגודה היא משנית ואפשר אף לומר נכפית על השחקנים", לבין מצב שבו אין חוזה כזה ( שם , בעמ' 438). לעניין זה הפנה לדבריו בע"א 4114/90 אברהם בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ ואח' , פ"ד מח (1) 415, לפיהם אין לראות, כדבר שבשגרה, חבר באגודה שיתופית כ"עובד" בה, אם כי עובדת היותו של אדם "חבר" באגודה השיתופית אינה שוללת את האפשרות שיהיה גם עובד באגודה. כפי שהדגיש, במצב השגרתי הרגיל, אין לראות את החבר כ"עובד", שכן עבודתו אך נלווית לחברותו ואינה נפרדת ממנה ( שם , בעמ' 424). גם על סוגייה זאת עמדה בהרחבה פרופ' ס' אוטולנגי במאמרה על "מעמד חבר אגודה שיתופית כעובד האגודה" שנתון משפט העבודה ב' (תשנ"א) 29, שבו ניתחה את הפסיקה והגיעה למסקנה כי לפי המבחנים שנקבעו נשלל מעמדו של חבר האגודה כעובד בה. מסקנתי היא כי מהות היחסים במקרה הנדון, ובאגודה שיתופית בדרך כלל, איננה יחס של מעסיק ומועסק. כמו כן, בהיעדר חוזה מיוחד בין האגודה לבין חבריה, שהוא מסמך התקשרות הנוסף לתקנונה - מסמך התקשרות שלא קיים בענייננו - אין לומר שהתנאים נקבעו מראש על ידי האגודה, אפילו נניח שהיא ה"מעסיק". עינינו הרואות כי גם לפי המבחנים שמציע חברי לא בא תקנון האגודה בגדר חוזה אחיד. לא למותר לציין כי קביעה אחרת עלולה לעורר קשיים ובעיות בתחומים שונים, כמו איזו ערכאה תדון בסכסוך בין חבר אגודה לבין האגודה, האם בית המשפט, או בית הדין לעבודה, או מוסד בוררות לפי התקנון; אילו דינים יחולו על הסכסוך, ועוד ועוד (עיין במאמר הנזכר לעיל). 7. פתחתי בכך שאמרתי שאני מסכים לתוצאה לפיה יש לדחות את הערעורים ולבטל את סעיפי תקנון האגודה ותקנון הקרן שבהם מדובר. הדרך שבה אני מציע ללכת סלולה בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973- (להלן - "חוק החוזים"), לפיו: "30. חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל". על המקור ממנו שואב בית המשפט את תוכנה המהותי של תקנת הציבור אמר השופט מ' זילברג בע"א 461/62 הנ"ל (שניתן לפני חקיקתו של המונח "תקנת הציבור" בחוק החוזים) כי "על עצם השאלה מה הוא הסדר הציבורי או תיקון העולם, עלינו להשיב מתוך השקפות המוסר והתרבות שלנו, כי מקור אחר זולתן ל'סדר' ול'תקינות' אין!" ( שם , בעמ' 1332). באותה פרשה אמר השופט (כתארו אז) מ' לנדוי כי המסגרת הכללית של מושג הסדר הציבורי תתמלא תוכן עצמאי מתוך מושגי יסוד של צדק ומוסר וצרכי המשטר החברתי והכלכלי המשתנים והולכים. (עיין פרופ' ג' שלו דיני חוזים - מהדורה שניה (תשנ"ה) 381-364, והמקורות שם; וכן עיין פרופ' ע' פרוש "תיאוריית סוס-הפרא, מרחב שיקול-הדעת של השופט והמוסר האישי שלו" משפטים י"ט (תש"ן) 325). לפי סעיף 16 (1) (ח) לתקנון האגודה נשללת מחבר שהוצא מן האגודה, וכן מחבר שיצא בעצמו, אולם האגודה הייתה רשאית להוציאו בעטיה של עבירה שעבר, ומשאיריו של חבר כזה, הזכות לפיצויי פרישה. לפי סעיף 33 לתקנות הקרן נשללת ממנו במקרים אלה הזכות לגימלאות זקנה. שלילה זאת של זכויות סוציאליות כה יסודיות היא אוטומטית, מוחלטת וללא מתן שיקול דעת לגוף מחליט כלשהו. אין היא מביאה בחשבון את הנסיבות שבגינן הוצא החבר מן האגודה, חומרת העבירה, הוותק שלו באגודה, עברו, מצבו המשפחתי או הכלכלי וכן את מידת הפגיעה בו או במשפחתו עקב הוצאתו. ידוע הקשר, שאינו רק מילולי, בין "צדק" לבין "צדקה"; לפי השקפתי אין בתגובה עונשית כזאת לא צדק ובוודאי שלא צדקה, לפי רוח הזמן ולפי הגישות החברתיות המקובלות עלינו היום. הוראות כאלה עלולות להכות חבר באגודה שהוצא ממנה, אחרי עשרות שנים של חברות בה, בעטיה של עבירה פעוטה, וכן את בני משפחתו, מכה אנושה שאין למצוא לה הצדקה. מושגי הצדק והמוסר שלנו אינם סובלים מידת סדום שכזאת. דינם של הסעיפים הנדונים להיות בטלים מכוח תקנת הציבור - שאולי ראוי יותר לכנותה, בהקשר זה, "תיקון העולם" - לפי סעיף 30 לחוק החוזים. אין לפסול אותם מכוח סמכותו של בית המשפט לפי סעיפים 3 ו19- לחוק החוזים האחידים. ההגנות שבסעיפים אלה מיועדות למתקשרים בחוזים אחידים "אמיתיים" ולא למתאגדים בתאגידים, שעליהם חלות ההגנות שבדיני החוזים הרגילים ובדיני התאגידים. 8. נשאלת השאלה, למאי נפקא מינה; מבחינת התוצאה הסופית, מה בין הצהרה על בטלות הסעיפים הנידונים מכוח סעיף 30 לחוק החוזים לבין ביטולם מכוח סמכות הביטול שבסעיפים 3 ו19- לחוק החוזים האחידים? והתשובה היא שלא רק הבחנה משפטית יש כאן, אלא קביעה שיש לה, ועלולות להיות לה, תוצאות שאחריתן מי ישור. כפי שציינה פרופ' אוטולנגי בפתיחת ספרה הנזכר (שהודפס, כזכור, בשנת 1995) רשומות בארץ כ1,900- אגודות שיתופיות ומספר חבריהן מגיע לכדי 750,000 נפש. מדובר באגודות שיתופיות במגזר החקלאי - כמו קיבוץ, מושב עובדים, מושב שיתופי וכיו"ב - אך גם באגודות הפעילות במגזרים אחרים, כגון אלה העוסקות בתחבורה ציבורית, בהובלת מטענים, מאפיות ועוד. לכך אוסיף כי, כידוע, מקיף סוג זה של התאגדות את האגודה השיתופית המשפחתית הקטנה, שבבעלותה עסק קטן, כמו בית מלאכה או מוסך, כמו את הקיבוץ הגדול המונה אלפי חברים. הקביעה הגורפת שתקנון של אגודה שיתופית ייחשב, בנסיבות מסוימות, חוזה אחיד שעליו חלות הוראות חוק החוזים האחידים, עלולה להביא לגלים של תובענות שבהן יבקשו חברי האגודות לבטל תנאים אשר, לטענתם, הם מקפחים. בעקבות אלה עלולים לבוא "גלי זעזוע" שיערערו, כלכלית וחברתית, אגודות שיתופיות רבות. מידת הזהירות מחייבת אותנו שלא לעשות כן אלא לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ובנפרד, לאור ההגנות האחרות העומדות לחברי האגודות. 9. לפיכך אני מציע כי נצהיר שסעיף 16 (1) (ח) לתקנון האגודה וסעיף 33 לתקנות הקרן סותרים את תקנת הציבור והם בטלים. ש ו פ ט השופט מ' חשין: אני מסכים לחוות-דעתו של חברי, השופט יצחק אנגלרד: להכרעת-הדין ולהנמקות התומכות בה. ואם אמרתי להוסיף מעט משלי לא נועדו דבריי אלא לימים יבואו. 2. חוק החוזים האחידים, התשמ"ג1982- (להלן נכנה אותו - החוק או חוק החוזים האחידים) מורה אותנו בסעיף 23(א)(2), כי הוראותיו לא תחולנה על "תנאי התואם תנאים שנקבעו או אושרו בחיקוק". באי-כוח המשיבים טוענים כי הוראות התקנונים שלפיהן נשללו מן המערער זכויותיו לפיצויי פרישה ולגימלאות נופלות בגידרי סייג זה שבחוק. לעניין זה הסבו תשומת ליבנו להוראות חוקים אלה ואחרים, בהוסיפם כי התנאי שלפיו נשללו זכויותיו של המערער תואם תנאים שנקבעו באותן הוראות. מכאן ביקשו להסיק - וכך טענו לפנינו - כי אין לראות את הוראות התקנונים שלעניין בבחינת תנאים מקפחים כהוראת הדיבור בסעיף 3 לחוק. חברי משיב לטענה (בפיסקה 17 לחוות-דעתו) כי אין המשל דומה לנמשל, שזה לעצמו וזה לעצמו. דבריו של חברי מקובלים עלי. אכן, עד שנגיע לכלל מסקנה כי תנאי בחוזה אחיד הוא בבחינת "תנאי התואם תנאים שנקבעו או שאושרו בחיקוק", שומה עלינו לעבור משוכות גבוהות ודוקרניות. וראוי כי כך יהיה. ראו והשוו: עדה לוסטהויוז וטנה שפניץ, חוזים אחידים (תשנ"ד1994-) עמודים 40 עד 43. וכדברי אותן מלומדות: "... יש לבחון כל מקרה לגופו ולבדוק, האם ההוראה שאומצה בחוזה, התואמת מילולית תנאי שבחיקוק, תואמת אותו גם מבחינה מהותית" (שם, 43). ואולם גם לגופם של דברים אני מתקשה ביישומה של הוראת סעיף 23(א)(2) לחוק. 3. הנחת החוק היא, כמסתבר, כי תנאים שנקבעו או אושרו בחיקוק הינם תנאים סבירים וראויים. מסקנה נדרשת מכאן: תנאים שנקבעו או אושרו בחיקוק אין הם תנאים שראוי לפוסלם כתנאים מקפחים. וכדברו של חבר-הכנסת א' קולס, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט: "חזקה על חקיקה שהיא סבירה..." ("דברי הכנסת" כרך 95, ישיבת הכנסת מיום 24 בנובמבר 1982, בעמוד 419). ראו עוד: ע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל בישראל - עמותה נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל , פ"ד מה(5) 89, 102-101 (מפי הנשיא שמגר); לוסטהויז ושפניץ, שם, 41. נסכים לדבריו של חבר-כנסת קולס כלשונם: חזקה על חקיקת הכנסת כי חקיקה סבירה היא. במה דברים אמורים, בחזקה כהוראתה, לאמור, בחזקה הניתנת לסתירה. דא עקא, מקום שעומד לדיון תנאי התואם תנאים שנקבעו או שאושרו בחיקוק, אומרת הוראת סעיף 23(א)(2) לחוק להוציא את תחולת החוק מכל-וכל . לשון אחר: החזקה כי חקיקת הכנסת הינה סבירה מציגה עצמה לפנינו כחזקה שאינה ניתנת לסתירה. דברים אלה מקשים עלי, מכל מקום ככל שנדבר בשלילת גימלתו של אדם. 4. הוראות-חוק למיניהן נותנות סמכות בידי גופי-שיפוט שונים לשלול בנסיבות מסויימות גימלתו של אדם, כולה או מיקצתה. ראו, למשל: סעיפים 15(4) ו-(5) ו57-(1) לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל1970-; סעיף 19 לחוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], התשמ"ה1985-; סעיף 19(5) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-; סעיף 22א לחוק הדיינים, התשט"ו1955-; סעיף 192ד(ה)(5) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו1955-; תקנה 15(4) לתקנות שירותי הדת היהודיים (שיפוט משמעתי של רבני עיר), התשנ"ו1996-. הוראות אלו - שעניינן כולן הוא בשלילת גימלאות - אין הן זהות בלשונן ובתחומי פרישתן. ההוראה הקיצונית מכולן תימצא בסעיף 19 לחוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל, ולפיו "מי שנידון בידי בית-דין צבאי לגירוש מן הצבא לא יהיה זכאי לגימלה". הוא הדין בסעיף 22א לחוק הדיינים, ולפיו לא יהא דיין זכאי לגימלה, אם הורשע בבית הדין המשמעתי לדיינים בעבירה שבנסיבותיה יש משום קלון ובית הדין מצא שאין הוא ראוי להמשיך בתפקידו (דרך אגב: בעבר היתה הוראה דומה באשר לשופטים: סעיף 23א לחוק השופטים, תשי"ג1953-, כפי שהוסף בסה"ח לשנת תשי"ט, 134. הוראת-חוק זו בוטלה בחוק השפיטה (הוראות מעבר), התשמ"ד1984-). 5. ניתן להקשות על סבירותן של הוראות-חוק אלו, למיצער על חלקן. הנה הוא דיין פלוני ששירת על מושבו בנאמנות שלושים שנה, ולסופן של אותן שנים טובות נכנסה בו רוח שטות והשיאה אותו לעבור עבירת-קלון (והרי "אין אדם [לא-כל-שכן דיין] עובר עבירה אלא-אם-כן נכנס בו רוח שטות": סוטה ג ע"א). האמנם נכון כי נשלול מאותו דיין את גימלתו? מה הֶצדק יימצא לנו לקפח אותו ביטוח ובטחון סוציאלי שקנה לעצמו? הרי גימלה נדמית היא לתוספת משכורת, אלא שלהבדילה ממשכורת אין אותה תוספת ניתנת בידו של אדם יחד עם משכורתו. אם לא תבענו ממנו כי יחזיר את משכורתו לעבר - ובצדק לא תבענו - מדוע נשלול מדיין את גימלתו? האם אין אנו פוגעים בקניינו של העובד - בקניינו ובכבודו? כך הוא הדיין, כך הוא העובד, ובוודאי כך בני משפחתם. והרי אישה זכאית אף היא לגימלת בן-זוגה בגידרי חזקת השיתוף. ראו, למשל: רע"א 964/92 אורון נ' אורון , פ"ד מז(3) 758, 767-766 (והאסמכתאות בו); אבנרי נ' אבנרי (טרם פורסם, והאסמכתאות בפיסקה 2 בו). 6. מעניין לציין, כי בנוסחו המקורי הורה אותנו סעיף 15(4) לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל1970-, כי בית-הדין למשמעת של עובדי המדינה מוסמך, בנסיבות מסויימות, להחליט שעובד מדינה לא יהא זכאי לקיצבת פרישה, כולה או מיקצתה. חבר-הכנסת צבן סבר כי הוראה זו אינה ראויה, ובעקבות יוזמתו צומצמה במאוד סמכותו של בית-הדין למשמעת. שלילת גימלה מעובד מדינה הינה כיום, בעיקרה, שלילה מוגבלת בלבד. בית-הדין אינו עוד מוסמך להחליט על שלילה מוחלטת של הזכות לגימלה, אלא בנסיבות חמורות במיוחד ומנימוקים שיפורשו בהחלטתו: ראו הוראות סעיף 15(4) ו-(5) לחוק שירות המדינה (גימלאות) כפי שתוקנו בסה"ח לשנת תשנ"ד בעמודים 85 ו86-. ראו עוד: "דברי הכנסת", ישיבת הכנסת שמיום 1 במארס 1994, בעמודים 1005-1004. ועדיין לא אמרנו די. כיום תלויה ועומדת לפני הכנסת הצעת-חוק של חבר-הכנסת מקסים לוי (הצעה שעברה קריאה טרומית ביום 19 בנובמבר 1997, והועברה לטיפולה של ועדת-העבודה והרווחה), ולפיה ייקבעו הגבלות נוספות על הסמכות לשלול זכות לקיצבה. לא נביע דעתנו על ניסוחה של ההצעה אלא על רוחה הטובה. 7. כללם של דברים: הוראת סעיף 23(א)(2) לחוק החוזים האחידים ראויה לפירוש מצמצם ככל הניתן. כמותה ראויות לפירוש מצמצם הוראות הדין המסמיכות גופי שיפוט למיניהם לשלול גימלה מאדם הזכאי לגימלה. וכמות שתי אלו - היקש מאחרונות לראשונה. דבר אחרון והוא ראשון במעלה: כיום עומדות ראשונות במלכות הוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק, וכל הוראת-חוק חדשה תקוד ותשתחווה להן. אחר הדברים האלה 8. קראתי את דברי חברי השופט אנגלרד והסכמתי עימהם. בא חברי השופט טירקל וזיכנו בחוות-דעתו החולקת. קראתי דברים אחרונים ושקעתי בהירהורים. הירהרתי והירהרתי עד שידעתי כי לא אשנה מדעתי. עתה אודיע דבר אחד מדברים אחדים שעלו בי. 9. חוק החוזים האחידים מצהיר בראשו על תכליתו: "חוק זה מטרתו להגן על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים" (סעיף 1 לחוק). זה עיקרו של החוק, שהשחקן הראשי בו - שחקן מכוער ורע - שמו וכינויו הוא "תנאי מקפח". "תנאי מקפח" הוא, כהוראת סעיף 3 לחוק, תנאי - "... שיש בו - בשים לב למיכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות...". חוק החוזים האחידים מבקש לקפד את ראשו של התנאי המקפח, ולשם כך נותן הוא סמכות בידי בית-משפט ובידי בית-הדין לחוזים אחידים לבטל או לשנות תנאי מקפח בחוזה אחיד. ראו סעיפים 3, 17, ו19- לחוק. מסקנה נדרשת מכאן היא זו, שבהחילנו את חוק החוזים האחידים על תקנונה של אגודה שיתופית, קונה בית-משפט סמכות לבטל או לשנות תנאי מקפח בתקנון. 10. חברי השופט אנגלרד סובר כי יש ונכון להחיל את חוק החוזים האחידים על מערכים מסויימים בחייה של אגודה שיתופית; וכמסקנה נדרשת מכאן - כי בית-משפט קנה סמכות לבטל או לשנות תנאי מקפח בתקנון של אגודה שיתופית. לסברה זו הסכמתי. חברי השופט טירקל חולק על כך. לדעתו אין זה נכון להחיל את חוק החוזים האחידים על תקנון של אגודה שיתופית. בה-בעת, ובהיותו ער להלכה הקובעת כי תקנון של אגודה שיתופית רואים בו חוזה בין התאגיד לבין כל חבר, ובין החברים ביניהם לבין עצמם, מוסיף חברי וקובע - בצד קביעתו כי חוק החוזים האחידים לא יחול - כי הוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-, תתפושנה בתקנון. בין הוראות אלו תימצא הוראת סעיף 30 לחוק החוזים, ולפיה: חוזה (או תנאי בחוזה) יראו אותם בטלים אם כריתתם, תוכנם או מטרתם הם בלתי-חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור. 11. וכך ניצבים הם חבריי זה בצידו-של-זה: אחד מחזיק בכלי שנתן בידו חוק החוזים האחידים וייעודו להכרית "תנאי מקפח" - להכריתו או לפגוע בו בדרך אחרת - ואילו האחר מסרב במפגיע להחזיק באותו כלי ותחתיו מבקש הוא להחזיק בכלי שהעמיד לו חוק החוזים הכללי ותכליתו להאביד תנאי הסותר את תקנת הציבור. זה מחזיק בכלי אחד, חברו מחזיק בכלי אחר, וראה זה פלא (אם פלא הוא): אף שאין השניים ניבאים בסגנון אחד, הנה מסקנתם אחת היא: התנאים נושא הדיון בטלים הם ומבוטלים. אחד קובע כי "התנאים הנידונים בתקנונים הם בטלים בהיותם תנאים מקפחים", וחברו משמיענו כי אותם תנאים עצמם "סותרים את תקנת הציבור והם בטלים". 12. בראותנו כי מסקנתם של חבריי מסקנה אחת היא, נוסיף ונשאל את עצמנו - על דרך ההילוך-לאחור: האם אך מקריות היא שזימנה את חבריי לאותה חצר, או שמא לא היתה זו מקריות? ומתוך שכל אחד מהם הילך בדרך משלו - אף שלסופן נצטלבו הדרכים והשניים נאספו יחדיו להלכם יד-ביד - מתחייבת כמו-מאליה שאלה: מה הם החילוקים ביניהם לאמיתם? מה בין רע אחד לרע אחר? מה בין "תנאי מקפח" לבין "תנאי הנוגד את תקנת הציבור"? האמנם שונים הם השניים זה מזה? היש "תנאי מקפח" שאינו נוגד את תקנת הציבור, או שמא יש תנאי הנוגד את תקנת הציבור ו"תנאי מקפח" אין הוא? ואם יש פער בין השניים - מה הוא אותו פער? היש תנאי מקפח שחברי השופט אנגלרד יפסול אותו - בהיותו נוגד את חוק החוזים האחידים - ואילו חברי השופט טירקל ישאיר אותו על כנו - כתנאי שאינו נוגד את תקנת הציבור? זו שעת-האמת, ובה ניבחן. 13. על היחס בין סמכות הפסילה של "תנאי מקפח" לפי חוק החוזים האחידים (וקודמו בשושלת הדרוויניסטית, הלא אותו "תנאי מגביל" שבחוק החוזים האחידים, תשכ"ד1964-), לבין סמכות הפסילה של תנאי בחוזה בשל היותו נוגד את תקנת הציבור, נאמרו דברים מדברים שונים - בהלכה ובדברי חכמים - אך דיון מפורט ואנליטי לא נמצא לנו. ראו, למשל: לוסטהויז ושפניץ, שם, פיסקאות 114, 115 ו207- (בעמ' 120-118, ו193-); גבריאלה שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה) 622-618, 634-629; דניאל פרידמן, "סוגיות בתחום החוזים האחידים", עיוני משפט ו' (תשל"ח1978-), 490; דניאל פרידמן, "חוזים אחידים, תום לב ותקנת הציבור", עיוני משפט ז' (תשל"ט1979-) 431; סיני דויטש, "חוק החוזים האחידים: כישלון ולקחים לעתיד", מחקרי משפט א' (תש"ם1980-) 62, 87, 91-90 (והאסמכתאות הנזכרות שם). אחרי כל אלה, לכלל דעה אחידה לא היגענו: לא בהלכה ובוודאי לא בין חכמי-המשפט. 14. כשאני לעצמי אומר, שנתקשיתי להבדיל בין סמכות לסמכות, בין מגל לחרמש, בין כלי מבער רע מימין לבין כלי מבער רע משמאל. אליבא דידי, ההבדל בין השניים - ככל שהוא בנמצא - הבדל דק-מן-הדק הוא; ובהיותו מה שהוא, שאלה היא אם ראוי לנו שנדוק ונדקדק. תקנת הציבור הוא מושג-מסגרת אמֶבִּי; יבואו בו אירועים מאירועים שונים, ובמערכים ממערכים שונים. הוא מחלחל בכל שיטת המשפט כולה, ונמצָאֶנוּ עימנו בכל מקום. בתיתנו דעתנו לתחום פרישתו הרחב (תחום פרישה בכוח), נדע כי תקנת הציבור עשויה למצוא מקומה עימנו גם ביחסי "ספק" ו"לקוח" - כהגדרתם בחוק החוזים האחידים - וגם בתחום זה, כבתחומים אחרים, נפנה לה את מקומה הראוי. "תקנת הציבור" מישכנה הוא בבירתה של ממלכת החוזים, ושולחת היא את נציגיה אל כל נסיכויות החוזים. אחת מנסיכויות אלו היא נסיכות החוזים האחידים. וכך, בהשתכנו בנסיכות החוזים האחידים מבקש אותו נציג של תקנת הציבור להיטמע בעם-הארץ ולזכות בשֵׂם מקומי משלו, שם שיעשה אותו בן-בית במקומו. שם זה הוא (על דרך סגי נהור, בהיפוך), "תנאי מקפח". בבואה אל נסיכות החוזים האחידים מתגלגלת איפוא תקנת הציבור אל-תוך "התנאי המקפח". מושג התנאי המקפח מהווה מעין קריסטליזציה של תקנת הציבור בנסיכות החוזים האחידים. לשון אחר: ביחסיהם של "ספק" ו"לקוח" - אלה השניים שסביבם נע חוק החוזים האחידים - תקנת הציבור הוא התנאי המקפח, והתנאי המקפח היא-היא תקנת הציבור. לא אמרנו - אף לא נאמר - כי לעניינם של חוזים אחידים לא הותירה תקנת הציבור לעצמה דבר מעבר לתנאי המקפח. ואולם גם אם נותר לתקנת הציבור - בתחום החוזים האחידים - "סרח עודף" על התנאי המקפח, הנה תחום התפרשותו של זה יהיה מצומצם. ראו עוד: שלו, שם, 621-619. 15. אמת נכון הדבר: לעניינו של תנאי מקפח, מוסמך הוא בית-משפט לא אך לבטלו אלא אף לשנותו, ואין כן דין בחוזה פסול. ואולם גם לעניינו של חוזה פסול הברירה בימינו - שלא כבימים עברו - אינה אך בין "להיות" לבין "לא להיות". שלא כבימים שלפני חוק החוזים, ייתכנו כיום - כהוראת סעיף 31 לחוק החוזים - גם מצבי-ביניים הדומים במאוד לשינויו של "תנאי מקפח" בחוזה אחיד. ומכל אלה נדע, שההבדל בין דעות חבריי אינו כה עמוק כפי שהוא עשוי להציג את עצמו. יתר-על-כן: יהיו מי שיאמרו כי שלא כאבותינו בשכבר הימים, פירש חברנו השופט טירקל את מושג תקנת הציבור ברוחב-לב, ועל דרך זה עלה בידו לדחוק את התנאי המקפח שבענייננו אל חצרה של תקנת הציבור. אם כך, מה רע יימצא בתנאי המקפח שבחוק החוזים האחידים? 16. חברי השופט טירקל צופה חזות קשה לפסיקתנו. רואה הוא בעיני-רוחו חזיון בלהות, והנה בתי-המשפט מוצפים בתובענות של חברי אגודות שיתופיות לביטול תנאים מקפחים בתקנונים. וכדי-כך עלולים אנו להגיע, כך סובר הוא, עד שיעברו עלינו "גלי זעזוע" (בלשונו) "שיערערו, כלכלית וחברתית, אגודות שיתופיות רבות". אינני שותף לחזון האפוקליפסה של חברי, ומאותו טעם עצמו שנתקשיתי להבחין בין "תנאי מקפח" לבין תנאי הנוגד את תקנת הציבור. חברי מסכים כי גם כיום יכולים חברי אגודות שיתופיות לתקוף תנאים בתקנון הנוגדים לטענתם את תקנת הציבור. ומשלא מצאתי הבחנה-של-ממש בין תנאי-תקנון הנוגדים את תקנת-הציבור לבין תנאי-תקנון העולים כדי היותם תנאים "מקפחים", שוב אין אני שותף לחששות של חברי. 17. סוף דבר: הסכמתי לפסיקתו של חברי השופט אנגלרד, וגם לאחר שקראתי את דברי חברי השופט טירקל - קראתי והפנמתי - לא שיניתי מדעתי. ש ו פ ט השופט א' מצא : אני מסכים לפסק-דינו של חברי השופט אנגלרד ולהערות חברי השופט חשין. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש : אני מסכימה עם חוות דעתו של חברי השופט אנגלרד ועם הערותיו של חברי השופט חשין בשני העניינים אשר ראה להרחיב בהם, כיד עטו הטוב. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט י' אנגלרד. האגודה והקרן יישאו בהוצאות המשיב מס' 1 בשני הערעורים בסך 20,000 ש"ח כל אחת בתוספת מע"מ כחוק. ניתן היום, ב' בטבת תשנ"ח (31.12.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן, מזכיר ראשי 9301795. Q 04

[ "ע\"א 1795/93", "ע\"א 1831/93", "ע\"א 1793/93", "בע\"א 1795/93", "ע\"א 524/88", "ע\"א 87/75", "ע\"א 180/75", "בע\"א 627/61", "ע\"א 556/69", "בע\"א 189/76", "ע\"א 825/88", "ע\"א 294/91", "ע\"א 157/88", "ע\"א 5378/90", "ע\"א 449/85", "בע\"א 1831/93", "ע\"א 99/59", "ע\"א 461/62", "בע\"א 825/88", "בע\"א 4114/90", "בע\"א 461/62", "רע\"א 964/92" ]

6,050

209,763

בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 1795/93 - א' בפני: כבוד הרשם יגאל מרזל המערערת: קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. יוסף יעקב 2. אגד-אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ בקשה לעיון בתיק החלטה טרם אתן החלטתי בנדון, אבקש את עמדות הצדדים כאמור בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט (עיון בתיקי בית המשפט) התשס"ג – 2003. העמדות תוגשנה תוך 7 ימים מעת ההמצאה. המזכירות תמציא לצדדים את הבקשה שבפני יחד עם החלטתי זו. ניתנה היום, כ"ד באב תשס"ה (29.8.2005). יגאל מרזל, שופט ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 93017950_L05.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "ע\"א 1795/93" ]

6,051

233,248

בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 1795/93 - א' בפני: כבוד הרשם יגאל מרזל המערערת: קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. יוסף יעקב 2. אגד-אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ בקשה לעיון בתיק החלטה בהסכמת הצדדים, ניתנת רשות עיון כמבוקש. ניתנה היום, י"א באלול תשס"ה (15.9.2005). יגאל מרזל, שופט ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 93017950_L06.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "ע\"א 1795/93" ]

6,052

1,770

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4453/92 - 1 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. רג'בי, עדנאן 2. טרארי, חסין 3. טראירה, רשאד רשד רשיאד 4. זרו, מוחמד ג'ומעא 5. טראירי, סלמן 6. טראירי, יוסף עומר נגד המשיבים : 1. המנהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון 2. קצין מטה לענייני פנים 3. מועצת התכנון העליונה 4. ועדת משנה לפיקוח מבית אל דיון מקדמי בעתירה החלטה 1. בהחלטה שנתתי ביום 8.4.97 ביקשתי שבא-כוח העותרים יגיש הודעה לבית המשפט תוך 15 יום. 2. רק עכשיו, לאחר פנייה טלפונית מבית המשפט, שלח בא-כוח העותרים הודעה לפיה לא הגיב להחלטתי כיוון שלא הצליח ליצור קשר עם לקוחותיו באזור יו"ש. 3. במצב זה מן הראוי היה שבא-כוח העותרים יגיש לבית המשפט הודעה במועד שנקבע ויבקש הארכת המועד. 4. בהודעה מיום 16.7.97 מבקש בא-כוח העותרים הארכת מועד של חודש ימים לצורך מתן הודעה על פי החלטתי. אני נעתר לבקשה. בא-כוח העותרים יגיש את ההודעה עד יום 1.9.97. 5. בהודעה מיום 16.7.97 מציין בא-כוח העותרים כי הוא מתכוון להגיש בקשה להיתר בניה. כיוון שכך, מתבקש בא-כוח העותרים להודיע לבית המשפט אם הוא מוכן למחוק את העתירה (התלוייה בבית המשפט מאז שנת 1992), בלי לפגוע בזכות העותרים לשוב ולהגיש עתירה חדשה לבית המשפט, אם יראו צורך בכך. ניתנה היום, י"ב בתמוז תשנ"ז (17.7.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92044530. I06

[ "בג\"ץ 4453/92", "ש. 3" ]

6,055

14,290

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4453/92 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. רג'בי עדנאן 2. טרארי חסין 3. טראירה רשאד רשד רשיאד 4. זרו מוחמד ג'ומעא 5. טראירי סלמן 6. טראירי יוסף עומר נגד המשיבים : 1. המינהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון 2. קצין מטה לענייני פנים 3. מועצת התכנון העליונה 4. וועדת משנה לפיקוח על הבניה דיון מקדמי בעתירה החלטה באי-כוח הצדדים מוזמנים בזה לדיון מקדמי כדי לברר אפשרות להגיע להסדר מוסכם שיוביל למחיקת העתירה. הדיון יתקיים בפני ביום 28.9.97 שעה 13:00. ניתנה היום, י"ב באלול תשנ"ז (14.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 92044530. I07

[ "בג\"ץ 4453/92" ]

6,058

1,771

ב בית המשפט העליון רע"א 5419/97 - א' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשת : צור שמיר חברה לבטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. גבריאל בן אליהו 2. ליאורה בן אליהו 3. אטום לבניה 1982 בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 25.6.97 בע"א 651/97 שניתנה על ידי כבוד השופטת גרסטל בשם המבקשת: עו"ד מרדכי זוכוביצקי החלטה הענין הוא ענין שבשיקול דעת ובכגון דא אין עילה מספקת לשקול מתן רשות לערער למבקשת. הבקשה נדחית איפוא ללא צורך לבקש עליה תשובה. ניתן היום טז בתשרי תשנ"ח (17.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97054190. B01

[ "רע\"א 5419/97", "בע\"א 651/97" ]

6,059

8,241

בית המשפט העליון ב"שפ 97 / 1046 בפני: כבוד השופט י' קדמי המבקשת: מדינת ישראל - משרד המשפטים נגד המשיבים : 1. שבי יואב 2. סעיד אבנר 3. סחן זוהר בקשה להארכת מעצר מעבר לשנה תאריך הישיבה: י"א באדר א' תשנ"ז (18.2.97) בשם המבקשת: עו"ד אורלי מור-אל בשם המשיבים: עו"ד חוגי החלטה 1. נגד שלושת המשיבים הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום (ת.פ. 146/94), בו מיוחסת להם עבירה של נסיון לרצח של רב כלאי בני אבירם, ביריות אקדח שירו כלפיו ממארב ששמו לו ליד ביתו שבקרית מלאכי. בתחילה הוגש כתב האישום כנגד המשיבים מס' 1 ומס' 2; ובשלב מאוחר יותר תוקן כתב האישום וצורף אליו המשיב מס' 3. כתב האישום המקורי הוגש ביום 20.11.94; והוא תוקן, כאמור, ביום 2.12.94. שלושת המשיבים נעצרו עד תום ההליכים ביום 24.1.95 (ב.ש. 1628,1690/94); והשגותיהם כנגד החזקתם במעצר - בבקשות לעיון חוזר ובערר - נדחו. שנת המעצר של העצורים, לעניינה של ההוראה הקבועה בסעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב1982-, הסתיימה ביום 19.11.95; ומאז הוארך מעצרם על ידי בית משפט זה, מדי שלושה חודשים, בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 54 לחוק הנ"ל, עד ליום 20.2.97. ההליכים במשפטם של המשיבים טרם הסתיימו; והמדינה מבקשת פעם נוספת - שישית במספר - להאריך את המעצר בשלושה חודשים. 2. בבקשה להארכת המעצר, מצוי פרוט של התפתחות ההליכים במשפטם של המשיבים במהלכה של תקופת ההארכה האחרונה; וכפי שמסתבר מן העיון בו, מספר לא מבוטל של ישיבות נדחו מטעמים שאינם קשורים בבית המשפט או בתביעה. בשלב זה, הסתיימו סיכומי התביעה ונקבעו חמישה מועדים לסיכומי ההגנה, בין ה- 6.3.97 לבין ה- 17.4.97; ועל פני הדברים מותר להניח, כי בפרק הזמן האמור אכן תסתיים פרשת ההגנה, באופן שניתן יהיה להשלים את ההליכים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת. 3. אכן, הארכה שישית של מעצר עד תום ההליכים הינה נדירה ויוצאת דופן; ומן הראוי היה שלא תידרש כלל. גם כאשר מדובר בפרשה קשה וסבוכה - הכלל הוא שההליכים בעניינה צריכים להסתיים תוך שנה, כאמור בסעיף 53 הנ"ל; ומן הדין הוא, שכל הגורמים המעורבים בדיון יעשו כמיטב יכולתם להשלמת ההליכים בפרק הזמן האמור. ברם, המציאות מלמדת, כי לא אחת מזדמנות יחד נסיבות מיוחדות, שאינן מותירות מנוס מהארכת תקופת המעצר מעבר לשנה; והמקרה שבפנינו משמש הוכחה לכך, שישנם מקרים נדירים, בהם אין מנוס מהארכת המעצר - למגינת הלב - לתקופה ממושכת. לשיטתי, כל עוד נשמר קצב דיון סביר - בהתחשב באילוצים שמכתיבים נתונים שאין למערכת השופטת שליטה עליהם - וכל עוד נעוצה התמשכותו של הדיון בצורך ענייני ליתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להציג את עניינם - ובמיוחד אמורים הדברים בנאשם ובסניגורו - ישקול בית המשפט עשיית שימוש בהוראותיו של סעיף 54 הנ"ל, גם כאשר מדובר בהארכה שישית; ובלבד, כמובן, שקיימת הצדקה כבדת משקל להחזקה במעצר דוקא. אכן, ככל שמתרבות ההארכות, כן נדרשים טעמים כבדי משקל יותר להארכות נוספות; ובית המשפט נדרש לבדיקה ובחינה מדוקדקות יותר של עוצמת הענין הציבורי בהמשך המעצר כנגד הסיכון של נקיטה בחלופת מעצר. ברם, אין די לענין זה - לשיטתי - במספר ההארכות כשלעצמו; והמרת המעצר בחלופת מעצר צריך שתיעשה על בסיס שיקול ואיזון ענייניים. המקרה שבפני - כפי שמתחייב מחמש הארכות המעצר שכבר נעשו עד כה - בא בגדר המקרים הנדירים ביותר, שלגביהם אין מנוס - למרבית הצער - מהארכת המעצר, מתוך תקווה שתהיה זו הארכה אחרונה. 4. לאור האמור לעיל, הנני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים מיום 20.2.97 ועד ליום 19.5.97 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 146/94 הנ"ל, הכל לפי המועד המוקדם מבין השניים. ניתנה היום, יב' באדר א' תשנ"ז (19.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010460. H02 /שס

[ "ש. 1628" ]

6,064

1,775

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2810/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. רחל כהן 2. יחזקאל כהן 3. שמעון צירקל נגד המשיב : קק"ל - בניהול מנהל מקרקעי ישראל סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, כ"ג בכסלו התשנ"ח (22.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028100. A01 /דז/

[ "ע\"א 2810/96" ]

6,067

22,394

ב בית המשפט העליון ע"א 2810/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. רחל כהן 2. יחזקאל כהן 3. שמעון צירקל נגד המשיב ה : קק"ל בניהול מנהל מקרקעי ישראל בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים בכתב בשם המערערים: עו"ד יוסף אהרונסון בשם המשיבה: עו"ד ירון בשן החלטה לתגובת בא כוח המערערים אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, י"ג בניסן תשנ"ח (9.4.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028100. O03

[ "ע\"א 2810/96" ]

6,068

26,175

ב בית המשפט העליון ע"א 2810/96 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. רחל כהן 2. יחזקאל כהן 3. שמעון צירקל נגד המשיב : קק"ל בניהול מנהל מקרקעי ישראל סיכומים בכתב בשם המערערים: עו"ד יוסף אהרונסון החלטה בתיק זה ניתן צו בדבר סיכומים בכתב בתאריך 22.11.97 (בתיק בית משפט נמצא אישור מסירה לידי המשיבה ביום 22.12.97). ביום 29.1.98 הוגשו סיכומי המערערים. עד היום לא הוגשו סיכומי המשיבה וגם לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשתם. אני מאפשרת למשיבה ליתן טעם תוך שבעה ימים, מדוע לא יועבר תיק הערעור להרכב לשם דיון בו על פי תקנות 448(ג) ו450-(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. העדר תגובה יביא להעברת התיק כאמור ללא צורך בהחלטה נוספת. ניתנה היום, ד' בניסן תשנ"ח (31.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028100. P02

[ "ע\"א 2810/96" ]

6,069

36,367

ב בית המשפט העליון ע"א 2810/96 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. רחל כהן 2. יחזקאל כהן 3. שמעון צירקל נגד המשיב : קק"ל בניהול מנהל מקרקעי ישראל בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המערערים: עו"ד יוסף אהרונסון החלטה בפני בקשה לדחיית מועד דיון בערעור הקבוע ליום 5.11.98 בשל שירות מילואים בו ישהה בא כוח המשיבים בתאריך זה. המועד הקבוע ליום 5.11.98 נדחה. הצדדים יודיעו לבית משפט מועדים מוסכמים החל בחודש דצמבר לקביעת הערעור לדיון. ניתנה היום, ב' בחשון תשנ"ט (22.10.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028100. P06

[ "ע\"א 2810/96" ]

6,070

39,271

ב בית המשפט העליון ע"א 2810/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. רחל כהן 2. יחזקאל כהן 3. שמעון צירקל נגד המשיב ה : קק"ל בניהול מנהל מקרקעי ישראל בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים בכתב בשם המערערים: עו"ד יעקב אהרונסון בשם המשיבה: עו"ד ירון בשן החלטה בהסכמה, מוארך המועד להגשת סיכומי המשיבה, כמבוקש. ניתנה היום, ז' באייר תשנ"ח (3.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028100. O04

[ "ע\"א 2810/96" ]

6,071

55,505

ב בית המשפט העליון ע"א 2810/96 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערערים : 1. רחל כהן 2. יחזקאל כהן 3. שמעון צירקל נגד המשיב : קק"ל בניהול מנהל מקרקעי ישראל העברה לפישור החלטה בתיק זה ניתנה הסכמת בעלי הדין לקחת חלק בהליך הפישור. המפשר בתיק זה יהיה כב' השופט (בדימ') יצחק שילה. ישיבות הפישור יתקיימו בחדר הפישור בבית המשפט העליון. זימון בעלי הדין לישיבת הפישור הראשונה יעשה על ידי המזכירות. ניתנה היום, ד' באייר תשנ"ט (20.4.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028100. V08

[ "ע\"א 2810/96" ]

6,072

61,597

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2810/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט ח' אריאל המערערים : 1. רחל כהן 2. יחזקאל כהן 3. שמעון צירקל נגד המשיב ה : קק"ל - בניהול מנהל מקרקעי ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 24.2.96 בה"פ 556/93 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא א' גורן תאריך הישיבה: כ"ד בטבת התשנ"ט ( 12.01.99 ) בשם המערערים : עו"ד יוסף אהרונסון בשם המשיב ה: עו"ד י רון בשן החלטה בהמלצתנו, הסכימו הצדדים כי העניין יימסר לגישור. אם הגישור לא יעלה יפה, יינתן פסק דין על פי הסיכומים. בא כוח המינהל זקוק להסכמת המינהל. אם ההסכמה לא תינתן יינתן פסק דין כאמור. ניתנה היום, כ"ד בטבת התשנ"ט (12.01.99), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028100. A07 /דז/

[ "ע\"א 2810/96", "בה\"פ 556/93" ]

6,073

70,222

ב בית המשפט העליון ע"א 2810/96 - ו' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון-גונן המערערים : 1. רחל כהן 2. יחזקאל כהן 3. שמעון צירקל נגד המשיב ה : קק"ל בניהול מנהל מקרקעי ישראל בקשה למחיקת ערעור החלטה בעקבות הליך גישור שנערך על-ידי השופט (בדימ') יצחק שילה הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה ימחק הערעור ללא צו להוצאות. לבקשת הצדדים, אני מורה על מחיקת הערעור ללא צו להוצאות. ניתנה היום, ב' בסיון תש"ס (5.6.2000). מיכל אגמון-גונן, רשמת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028100. P09

[ "ע\"א 2810/96" ]

6,074

1,777

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 6976 בפני: כבוד השופטת אורית אפעל-גבאי המבקש : לאוז זוהיר נגד המשיבים : 1. סורין סימונה 2. מץ עמנואל 3. סורין - מץ ארכיטקטים 4. גבריאל דרך 5. גבאי עזרא 6. חברת גבאי קידוח וביסוס בע"מ 7. זולוקוב בע"מ 8. אדי זולוקוב אינג' 9. רוני ניסנבויים 10.שלומית ניסנבויים בקשה להארכת מועד להגשת ערבות בשם המבקש : עו"ד דוד קצוטי בשם המשיב ים 4-1: עו"ד אילן אמודאי ה ח ל ט ה ההודעה על קביעת הערבון נמסרה לבא-כח המבקש בתאריך 23.10.96 (ההודעה נשלחה בתאריך 21.10.96). הערבון לא הופקד במועד, ובקשה להארכת מועד הוגשה בתאריך 14.2.97. כל שנאמר בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה הוא, כי המבקש עשה מאמצים להשגת ערבות בנקאית, והוא מבקש כי המועד להפקדת ערבון יוארך עד ליום 30.3.97. המדובר באיחור ממושך בהפקדת הערבון - איחור של כחודשיים וחצי. כל שנאמר בתמיכה לבקשה הוא אמירה כללית בדבר מאמצים שנעשו, בלא להביא לכך כל פרוט או הסבר. אין די בהפרחת האמירה בעלמא, כי נעשו מאמצים לגיוס סכום הערבון. על המבקש כי המועד להפקדת הערבון יוארך, ובמיוחד כאשר המדובר באיחור כה גדול, לשכנע את בית המשפט כי היו סיבות טובות לכך שהוא לא עמד במועד שנקצב. אכן, לא נדרש "טעם מיוחד", אך טעם כלשהו, היינו, הסבר שיסבר את האוזן, נדרש בהחלט. יש להוסיף לכך את העובדה, כי בא-כח המבקש לא ראה לנכון לבקש הארכת המועד לקראת תום התקופה שנקבעה להפקדת הערבון או בסמוך לכך. חלפו חודשיים וחצי מאז המועד האחרון להפקדת הערבון, וכל שהיה בפי המבקש הוא אמירה כללית כי עשה מאמצים שלא הצליחו להשיג את סכום הערבון. הדין מחייב, איפא, דחיית הבקשה להארכת מועד. ואולם, לאחר מחשבה נוספת החלטתי להעתר לבקשה, וזאת מן הטעם הבא: בבית משפט זה תלוי ועומד ערעור נוסף על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, ערעורם של המשיבים 9 ו10- לערעור זה (ע"א 6373/96). המשיבים בע"א 6373/96 הם אותם משיבים כבערעור שבפני. היינו, מבחינת המשיבים 4-1, המתנגדים להארכת המועד, לא יהא בהשארת ע"א 6976/96 על כנו משום הכבדה רבה, שכן ממילא מצווים הם להתדיין עם המערערים בע"א 6373/96 באותו ענין. מטבע הדברים, הדיון בשני הערעורים יאוחד, והמשיבים ישיבו על הטענות בשני הערעורים בכתב סיכומים אחד. בנסיבות אלה סברתי, כי התוצאה של אי הענות לבקשה להארכת מועד, שמשמעותה דחיית הערעור שהגיש המבקש לפי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- תהא קשה מידי, לעומת האלטרנטיבה שבהשארת הערעור על כנו וחיוב המשיבים להתדיין גם עם המערער, בנוסף לחובתם לעשות כן במסגרת ע"א 6373/96. לכך יש להוסיף, כי כלל ידוע הוא, כי קיומו של הליך אחר תלוי ועומד בבית המשפט באותו ענין יכול לשמש עילה להארכת מועד, אפילו מקום שנדרש לכך טעם מיוחד (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 893-892). אשר על כן, אני מחליטה לקבל את הבקשה להארכת מועד. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 4-1 אשר טרחו והשיבו על הבקשה ובשכר טירחת עורך דין בסכום כולל של 1,000 ש"ח. הערבון יופקד תוך חמישה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ד באדר ב' תשנ"ז (2.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96069760. Q02

[ "ע\"א 96", "ע\"א 6373/96", "בע\"א 6373/96", "ע\"א 6976/96" ]

6,075

3,833

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 6976 ע"א 6373/96 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערער : לאוז זוהיר נגד המשיבים : 1. סימונה סורין 2. עמנואל מץ 3. סורין מץ ארכיטקטים 4. גבריאל דרך 5. גבאי עזרה 6. חברת גבאי קידוח וביסוס בע"מ 7. זולקוב בע"מ 8. אדי זולקוב אינג' 9. רוני ניסנבאום 10. שימרית ניסנבאום בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערער: עו"ד דוד קצוטי החלטה לנוכח האיחור הרב בהפקדת הערבון (בשים לב לכך שההודעה על קביעת הערבון נשלחה לבא-כח המערער כבר ביום 24.10.96), מתבקשת עמדת בא-כח המשיבים 4-1 לבקשה להארכת מועד. תגובת המשיבים כאמור תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, א' באדר ב' תשנ"ז (10.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96069760. Q01

[ "ע\"א 96", "ע\"א 6373/96" ]

6,076

27,570

ב בית המשפט העליון ע"א 6976/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקש : לאוז זוהיר נגד המשיבים : 1. סימונה סורין 2. עמנואל מץ 3. סורין מץ ארכיטקטים 4. גבריאל דרך 5. גבאי עזרה 6. חברת גבאי קידוח וביסוס בע"מ 7. זולקוב בע"מ 8. אדי זולקוב אינג' 9. רוני ניסנבאום 10. שימרית ניסנבאום בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד דוד קצוטי החלטה לתגובת המשיבים תוך חמישה עשר ימים ממועד ההמצאה. ניתנה היום, ז' באלול תשנ"ט (27.9.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96069760. P03

[ "ע\"א 6976/96" ]

6,077

46,879

ב בית המשפט העליון ע"א 6976/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערער : לאוז זוהיר נגד המשיבים : 1. סימונה סורין 2. עמנואל מץ 3. סורין מץ ארכיטקטים 4. גבריאל דרך 5. גבאי עזרה 6. חברת גבאי קידוח וביסוס בע"מ 7. זולקוב בע"מ 8. אדי זולקוב אינג' 9. רוני ניסנבאום 10. שימרית ניסנבאום בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערער: עו"ד דוד קצוטי בשם המשיבים 1-4: עו"ד ש. אהרונסון בשם המשיבים 5-6: עו"ד ע. מנסור בשם המשיבים 7-8: עו"ד א. אלרום בשם המשיבים 9-10: עו"ד א. ברק החלטה זוהי בקשה שניה להארכת המועד להפקדת ערבון בערעור זה. ביום2.4.97 החליטה כב' הרשמת א' אפעל-גבאי על הארכת המועד להפקדת ערבון, על אף שהאיחור היה ממושך (כחודשיים וחצי) והתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה היה כללי ובלתי מפורט ולא הראה טעם מיוחד. כב' הרשמת קבעה, כי על אף שהדין מחייב דחיית הבקשה, היא נעתרת לה משום שהמשיבים 4-1 בערעור זה הם משיבים גם בערעור אחר שהוגש על אותו פסק-דין (ע"א 6373/96), וקיומו של הליך אחר תלוי ועומד באותו עניין מהווה טעם מיוחד להארכת המועד. לפיכך התקבלה הבקשה להארהת המועד. המערער חוייב בהוצאות משיבים 1-4, והורשה להפקיד את הערבון תוך חמישה-עשר יום. ההחלטה הומצאה למערערים ביום 16.4.97, אלא שלמרבה התמיהה, המערער לא עמד בהחלטה זו, לא הפקיד את הערבון ולא הגיש בקשה נוספת להארכת המועד. ביום 10.11.97 ניתנה החלטה, לפיה רשאי המערער ליתן טעם תוך חמישה ימים מדוע לא יידחה הערעור על פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984- (להלן: התקנות). החלטה זו נשלחה למערער, ולאמר מכן נשלחה אליו שנית והתקבלה על ידו ביום 26.4.98. רק ביום 25.9.98 הגיש המערער בקשה להארכת המועד להפקדת ערבון, בנימוק שבשל מצבו הכספי הקשה הצליח להשיג ערבות בנקאית רק מספר ימים קודם לכן. המערער לא פירט, בבקשתו ובתצהירו, אלו מאמצים עשה כדי להשיג את הערבות הבנקאית, ומדוע לא התאפשרה קבלתה קודם לכן. בקשה זו הוגשה כשנתיים לאחר ההודעה על קביעת הערבון, ולאחר שכשנה וחצי קודם לכן נעתרה הרשמת לבקשתו, כאמור, על אף שעל פי שורת הדין ספק אם היה מקום לכך. קשה, איפוא, שלא לראות בהתנהגות המערער משום זלזול בבית המשפט. מחדלו של המערער, המחייב את בית המשפט לדון בבקשותיו לארכת המועד, ואף לקבוע את התיק לדחיה על יסוד תקנה 431, גורם נזק לכלל ציבור המתדיינים (ראו החלטת כב' המשנה לנשיא בבש"א 3780/98, רוזן ואח' נגד כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות חקלאית ואח' , לא פורסם; ע"א 3857/96, שגיא נגד תעשיות רוגוזין בע"מ , לא פורסם). איחור כה ממשוך, הנמדד בשנים, גורם נזק למשיבים כיוון שהוא מעכב את הדיון לגופו של עניין. במצב כזה עשויים המשיבים לטעות לחשוב כי המערער זנח את ערעורו (הנחה זו של המשיבים עשויה להיות סבירה כשמדובר בעיכוב כה ממושך. זאת בשונה מאיחור קצר, שאז בדרך כלל אין מדובר בציפיה סבירה של המשיב, אלא בנסיון לעשות שימוש ביתרון דיוני כדי למנוע בירור הערעור לגופו). בענייננו, כאמור, המשיבים המהותיים (1-4) הם צדדים לערעור אחר שהוגש לגבי אותו פסק דין. אולם שיקול זה, שהובא בחשבון עת ניתנה למערער האורכה הראשונה להפקדת הערבון, אין די בו עתה, שנה וחצי מאוחר יותר. הארכת המועד להפקדת ערבון היא תוצאה של איזון בין האינטרסים השונים (ע"א 3857/96 לעיל). בנסיבות העניין, אין בעובדת היות הליך אחר תלוי ועומד כדי להטות את הכף, כאשר מנגד עומדים כל השיקולים האחרים שהזכרתי לעיל: אינטרס הציבור למנוע ריבוי הדיינויות, אינטרס המשיבים, והזלזול בבית המשפט ובהחלטותיו. בנסיבות אלו, אין מקום להאריך את המועד להפקדת ערבון. מכח מסקנתי זו, ובהתאם לתקנה 431 לתקנות, אני דוחה את הערעור בתיק ע"א 6796/96. לאור התוצאה, אינני מוצאת לנכון לפסוק הוצאות בבקשה זו. ניתנה היום, כ"ח בשבט תשנ"ט (14.2.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96069760. V04

[ "ע\"א 6976/96", "ע\"א 6373/96", "ע\"א 3857/96", "ע\"א 6796/96" ]

6,078

1,780

בבית המשפט העליון רע"א 96 / 8678 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : אבא קנטרוביץ נגד המשיב ה : אמיר תיירות ונסיעות בע"מ בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד ברוך בן-יוסף החלטה הבקשה להארכת מועד שהוגשה ביום 28.3.97 הובאה לעיוני רק עתה. הערבון יופקד תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, ל' בניסן תשנ"ז (7.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086780. Q07

[ "רע\"א 96" ]

6,080

10,612

בית המשפט העליון בירושלים ע"א 96 / 8678 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : אבא קנטרוביץ נגד המשיב : אמיר תיירות ונסיעות בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.11.96 שניתנה בתיק ה"פ 420/96 בשם המבקש: עו"ד ברוך בן יוסף החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבה תגיש תשובתה לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתן היום כט בשבט תשנ"ז (6.2.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086780. B03

[ "ע\"א 96", "ה\"פ 420/96" ]

6,081

11,144

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 8678 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקש : אבא קנטרוביץ נגד המשיב ה : אמיר תיירות ונסיעות בע"מ בקשה לעיכוב ביצוע במסגרת בקשה לרשות ערעור בשם המבקש: עו"ד בן יוסף בשם המשיבה: עו"ד ברליין החלטה א. הבקשה לעכוב ביצוע אשר הוגשה על ידי המבקש נדחית. ישלים נא המבקש את הליכי הערבון, שאז תדון בקשתו לרשות ערעור בהקדם. ב. המבקש מתבקש להמציא תוך 7 ימים העתק של הסכם הבוררות, על פיו קוימה הבוררות בין הצדדים. ניתנה היום ל' באדר א' התשנ"ז (9.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086780. E04

[ "ע\"א 96" ]

6,082

13,059

בית המשפט העליון ע"א 96 / 8678 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקש : אבא קנטרוביץ נגד המשיב ה : אמיר תיירות ונסיעות בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בה"פ 395/96 ו- 420/96 שניתנה ביום 10.1196 על ידי כבוד סגן הנשיא שלום ברנר בשם המערער: עו"ד ברוך בן-יוסף בשם המבקש: עו"ד בנימין ברליין ה ח ל ט ה 1. בקשתו של המבקש להרשות לו לערער תועבר לדיון לפני מותב תלתא. 2. יוקצה זמן של 15 דקות לטיעוניו של כל בעל דין. 3. באי כוח בעלי הדין יבואו בדברים במגמה להגיע להסדר מחוץ לכתלי בית המשפט שימנע את הצורך בהמשך ההתדיינויות. אם יגיעו להסכם כאמור יודיעו על כך תוך 15 ימים. ניתנה היום, ז' בניסן תשנ"ז (14.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "ע\"א 96", "בה\"פ 395/96" ]

6,083

16,738

ב בית המשפט העליון רע"א 8678/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ד' ביניש המערער : אבא קנטרוביץ נגד המשיב : אמיר תיירות ונסיעות בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.11.96 בה"פ 395/96, 420/96 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ש. ברנר תאריך הישיבה: טז באלול תשנ"ז (18.9.97) בשם המערער : עו"ד בן יוסף בשם המשיב : עו"ד ברליין בנימין ה ח ל ט ה אין ממש בבקשה זו. המבקש לא הניח את דעתנו שיש מקום ליתן לו רשות לערער על מנת להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי שלא להתיר לו במאוחר להגיש תצהיר בתמיכה לבקשה לביטול פסק הבוררות; ומה גם שבית המשפט המחוזי לא שוכנע שקיימת למבקש עילת ביטול. הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד 10,000.- ש"ח. ניתן היום טז באלול תשנ"ז (18.9.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96086780. B08

[ "רע\"א 8678/96", "בה\"פ 395/96" ]

6,084

1,781

בבית המשפט העליון בירושלים ב"שפ 97 / 805 בפני: כבוד השופט י' קדמי העורר : גוזי יהודה נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 23.1.97 בב"ש 1024/97 שניתנה על ידי כבוד השופט י. עדיאל החלטה לקבוע הערר לדיון ביום ה', 6.2.97, בשעה 11:00; ולזמן לדיון את ב"כ הצדדים. ניתנה היום, כח' בשבט תשנ"ז (5.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008050. H01 /שס

[ "ש 1024/97" ]

6,085

3,808

בבית המשפט העליון בירושלים ב"שפ 97 / 805 בפני: כבוד השופט י' קדמי העורר: גוזי יהודה נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 23.1.97 בב"ש 1024/97 שניתנה על ידי כביוד השופט י. עדיאל תאריך הישיבה: כח' בשבט תשנ"ז (6.2.97) בשם העורר: עו"ד עטרי בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל החלטה 1. נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 310/97), לפיו מיוחסות לו עבירות של אונס אשתו (עמה הוא מצוי בסכסוך המתברר בבית הדין הרבני), הפרת צו של בית הדין הרבני (לפיו נאסר עליו להיכנס לדירת האשה), התפרצות לדירה (לצורך ביצוע האונס) ושיבוש הליכי משפט (שבא לכלל ביטוי באיום על האשה לבל תתלונן על מעשה האונס). בית המשפט המחוזי הורה על החזקת העורר במעצר עד תום ההליכים בכתב האישום הנ"ל, ומכאן הערר שבפני. 2. לשיטתו של ב"כ העורר שגה בית המשפט המחוזי בשניים: ראשית - בקביעתו כי קיימת תשתית ראייתית מספקת להוכחת האינוס, כאשר העורר מודה בקיומם של יחסי המין אך טוען כי אלה נעשו בהסכמתה של האשה, אשר הזמינה אותו לבוא לדירתה למטרה זו; ושנית - בכך, כי בנסיבות הענין, ניתן היה להשיג את תכלית המעצר - המתמקדת בהגנתה של האשה מתקיפה מינית נוספת - בחלופת מעצר. לענין התשתית הראייתית, מצביע ב"כ העורר על כך כי המדובר בעדות יחידה של המתלוננת, כאשר זו לוקה בשני פגמי מהימנות: האחד - בכך שמייד לאחר הארוע לא נמצאו על גופה כל סימני חבלה המעידים על אמיתות גירסתה בדבר שימוש בכוח מצדו של העורר; והשני - בכך שטענתה בדבר כניסתו של העורר לדירה דרך חלון מוטלת בספק. ואילו לענין חלופת המעצר, מדגיש ב"כ העורר כי הסיכון העומד בבסיס החזקת מרשו במעצר הינו "סיכון נקודתי" של פגיעה חוזרת במתלוננת בלבד ; וסיכון כזה ניתן למניעה, על ידי הרחקתו של העורר מירושלים, מקום מגוריה של המתלוננת, וקיום פיקוח על תנועותיו. 3. לא אוכל להיעתר לעורר, ואלה עקרי טעמי: א. לכאורה - וזוהי רמת הוודאות הנדרשת בשלב זה של הדיון - תוכל עדותה של המתלוננת לשמש בסיס להרשעת העורר בעבירת האינוס, על אף הפגמים שעליהם מצביע בא כוחו; וזאת - משום שגירסתו שלו אינה מתישבת הגיונית, עם אופיו של המפגש שהתקיים בינו לבין המתלוננת, בדירתה, בנוכחות אחרים, זמן קצר לפני האינוס הנטען על ידה. השניים נפרדו על רקע של מחלוקת קשה; ואין זה מתקבל על הדעת, שהפרידה לוותה בהזמנה לחזור באישון ליל לקיום יחסי מין. ב. הסיכון ה"נקודתי" אותו מדגיש ב"כ העורר, הינו סיכון ממשי ומוחשי לנוכח התנהגותו של העורר בעבר, כאשר כבר הורחק מדירת המתלוננת כשניצב שם וסכין בידו; ואת פניו של סיכון כזה ניתן לקדם רק על ידי החזקה במעצר. הערר נדחה. ניתנה היום, ב' באדר א' תשנ"ז (9.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97008050. H02 /שס

[ "ש 1024/97" ]

6,086

1,783

ית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 94 / 5659 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. ד"ר מאיר קריספין ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 17.7.94 בתיק אזרחי 823/93 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר ד' פלפל תאריך הישיבה: יא' באדר א' תשנ"ז (18.2.97) בשם המערער: עו"ד ארנון לוי בשם המשיבים: עו"ד איריס וורמן ה ח ל ט ה ב"כ הצדדים הבטיחו לנהל מו"מ בנסיון להגיע לידי הסכם פשרה. תוך 30 ימים יודיעו בכתב אם הגיעו להסדר, או אם מבקשים הם את עזרת בית המשפט בנסיון הפשרה, שאז יקבע מועד לכך בפני אחד משופטי ההרכב. והיה ולא יגיעו הצדדים להסדר ינתן פסק-הדין בתיק זה, ללא כל טיעון נוסף, לאחר שב"כ הצדדים השלימו טענותיהם בפנינו היום. ניתנה היום יא' באדר א' התשנ"ז (18.2.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת עותק מתאים למקור שמריהו כהן-מזכיר ראשי 94056590. E01

[ "ע\"א 94" ]

6,087

6,861

בית המשפט העליון ע"א 94 / 5659 בפני: כבוד השופט ת' אור המערער : פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. ד"ר מאיר קריספין ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 17.7.94 בת"א 823/83 שניתן על ידי כבוד השופטת ד"ר פלפל תאריך הישיבה: כה' באייר התשנ"ז (1.6.97) בשם המערער: עו"ד ארנון לוי בשם המשיבים: עו"ד איריס וורמן החלטה באי כוח הצדדים הבטיחו לשקול הצעת פשרה, לפיה ישולם למערער סכום של 400,000 ש"ח להיום, בצירוף שכר טירחת עורך דין. הסכום ישולם בנוסף לקבלת התחייבות המדינה לשאת בהוצאות אישפוזו של המערער עד לאחרית ימיו. בא כוח התובע הודיע על הסכמתו להצעה. בא כוח המשיבים יתנו תשובתם להצעה תוך ארבעה עשר ימים מהיום. התשובה תומצא בכתב. יש להביא התיק בפני כתום חמישה עשר ימים מהיום. ניתן היום, כה' באייר התשנ"ז (1.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94056590. E03

[ "ע\"א 94" ]

6,088

17,645

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 94 / 5659 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' ביניש המערער : אברהם מלכה (חסוי) נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. ד"ר מאיר קריספין הודעה לבית המשפט על הסכם פשרה בשם המערער: עו"ד ארנון לוי בשם המשיבים: עו"ד איריס וורמן פסק-דין ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין הצדדים, אשר סומן ב"א" ומהווה חלק בלתי נפרד של פסק דין זה. ניתן היום, יג' בסיון התשנ"ז (18.6.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94056590. E02

[ "ע\"א 94" ]

6,089

1,784

בית המשפט העליון בשג"צ 4785/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר : שקד שלמה נגד המשיב ה : מבקרת המדינה ערעור על החלטת כב' הרשמת השופטת א' אפעל-גבאי מיום 29.7.97 בבשג"ץ 4785/97 ה ח ל ט ה המערער עתר לבית משפט זה (בג"ץ 4647/97) בעתירה, בה נתבקשה מבקרת המדינה להשיב לטענותיו לענין פיטוריו של העותר מרפא"ל בשל השחיתות שחשף (לטענתו) במפעל. המערער הגיש לכב' הרשמת בבית משפט זה, בקשה לפטור מאגרה. בתצהירו הוא פירט את מצבו הכלכלי והחובות הרובצים עליו. כן ציין המערער כי הוא חולה כרוני וכי הוא מובטל מאז פיטוריו מרפא"ל. בהחלטתה מיום 29.7.97, דחתה כב' הרשמת השופטת א' אפעל-גבאי את הבקשה. הרשמת ציינה, כי נדונו בעבר מספר בקשות של המערער לפטור מאגרה וכי אין היא רואה מקום לסטות מהחלטות אלה למרות התצהיר הנ"ל שהיה בפניה. כן ציינה בהחלטה את העובדה, כי המדובר במקרה דנן באגרת הגשת עתירה לבג"ץ שסכומה אינו גבוה. על החלטה זו מונח בפני ערעורו של המערער. בערעורו חוזר המערער וטוען כי הוא חסר אמצעים וכי כאמור בתצהירו, אין בידו לשלם את סכום האגרה הנדרש - נמוך ככל שהיה. כן ציין המערער, כי בעבר (בג"ץ 677/97) ניתן לו פטור מאגרה וכי מטעם זה ראוי לפטור אותו מאגרה גם בהליך דנן. לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המערער, נחה דעתי כי דין המערער להידחות. לא מצאתי בנסיבות הענין פסול בשיקול דעתה של כב' הרשמת, שיש בו כדי להצדיק התערבותי בהחלטתה. יודגש כי התצהיר המצורף לכל בקשותיו וערעוריו של המערער אינו עדכני (הוא נערך ביום 4.3.97) וכי אין בעצם העובדה כי ניתן למערער פטור מאגרה בעבר, כדי לפטור אותו מכל הליך שיוגש. בחינת מצבו לגופו, בהגשת העתירה הנוכחית הוביל למסקנה כי לא מוצדקת פטירתו מאגרה במקרה דנן ואין אני רואה מקום להתערב בהחלטה זו. הערעור נדחה. ניתן היום, ט' באב תשנ"ז (12.8.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047850. A02

[ "בג\"ץ 4647/97", "בג\"ץ 677/97" ]

6,090