shay681/Precedents · Datasets at Hugging Face

Id int64 1 743k	text stringlengths 88 1.9M	Precedents_Found listlengths 1 250	__index_level_0__ int64 0 751k
47,280	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5931/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט א. מצא כבוד השופט י. טירקל המערער: הנרי צבי רוזן נ ג ד המשיב: בנק המזרחי המאוחד ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 22.6.95 בתיק אזרחי 395/93 שניתן על ידי כבוד השופטת ו. אלשיך בשם המערער: עו"ד דורון צברי בשם המשיב: עו"ד אהוד ארצי, עו"ד ניר קהת פסק דין המשנה לנשיא ש' לוין: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ו' אלשיך), אשר ניתן בעקבות הח7לטת בית המשפט, לפיה נדחתה בקשת המערער למתן רשות להתגונן מפני התובענה בסדר דין מקוצר שהגיש נגדו הבנק המשיב, כמו גם לסילוקה על הסף ולמחיקת כותרתה. בפסק הדין חויב המערער לשלם למשיב סך של 561,804 ש"ח בצירוף ריבית בשיעור הנהוג אצל המשיב, ואשר תצורף לקרן בסוף כל רבעון, החל מיום 29.3.93 ועד לתשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 2. ואלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת הצריכות לענייננו: בשנים 1989-1994 ניהל המשיב שוק פרטי למסחר במכשירים פיננסיים עתידיים מסוג "עתידית" ומסוג "אופציה". המערער, מנהל סניף בנק בעברו, פנה בפברואר 1992 אל סניף המשיב הקרוב למקום מגוריו, וביקש לקבל מידע על המסחר האמור. בעקבות חלופי דברים בינו לבין נציגי הבנק השקיע המערער בפעילות המסחרית הנ"ל 10,000 ש"ח. כעבור כמחצית השנה תפח חובו של המערער למשיב והגיע לסכום של יותר מחצי מליון ש"ח. לפי הטענה עולה סכום זה כיום על מליון וחצי ש"ח. בינתיים ניתן נגד המערער צו המכריזו פושט רגל, והערעור הנוכחי הוגש ברשות בית המשפט. 3. טענתו המרכזית של המערער בבית המשפט המחוזי היתה, שפעולות המשיב בהקמת השוק למסחר במכשירים עתידיים ובניהולו היו בלתי חוקיות. לטענת אי החוקיות שהעלה שלושה ראשים: הראש האחד הוא, כי חוק ניירות ערך, התשכ"ה1968- (להלן - חוק ניירות ערך) חל על המכשירים העתידיים שאת המסחר בהם ניהל המשיב, וניהול מסחר כאמור טעון רשיון לבורסה לפי הוראות סעיף 45(א) לחוק ניירות ערך, על כל המשתמע מכך בדבר פיקוח על ידי הרשויות המוסמכות לכך, ובדבר הכללים והאיסורים המתייחסים למסחר מסוג זה. הראש השני הוא, שפעולות הבנק לא היו חוקיות גם לאור החקיקה הבנקאית, ובעיקר לאור הוראת סעיף 10 לחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א1981-, הקובע את העיסוקים המותרים לבנק. הראש השלישי מתייחס להוראות סימן יב לחוק העונשין, תשל"ז1977-, הדן בהגרלות, הימורים ומשחקים אסורים. לטענת המערער היווה המסחר אותו ניהל המשיב הימור, משחק או הגרלה האסורים על פי החוק. 4. נוסף לאמור לעיל טען המערער כי המשיב הציג כלפיו מצגים מטעים בטרם הצטרף למסחר ובמהלכו, תוך שפעל כל העת ברשלנות ובניגוד עניינים, בתפקדו בו בעת כיועץ השקעות, כברוקר וכבורסה. בהקשר זה טען, בין היתר, שהמשיב השפיע באורח מניפולטיבי על השוק, דבר הנוגד לטענתו את כללי הניהול התקין וההוגן של מסחר מסוג זה. לטענתו מצמיחות לו רבות מטענותיו עילת תביעה מכוח חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א1981-, החל, לאור הוראת סעיף 17 שבו, על אף כל ויתור או הסכם נוגד. עוד טען שכל התניות המהותיות בחוזי המסגרת שהסדירו את המסחר הינן תניות אשר חזקה עליהן שהן מקפחות לפי הוראות סעיף 4 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג1982-. לטענת המערער, פועל יוצא של כל טענותיו אלה הוא היעדר תוקף לפעולות העתידיות בחשבונו, בין משום בטלותן ובין משום ביטולן כדין. לדבריו, אם תתקבלנה טענותיו אלה יימצא חשבונו ביתרת זכות, באשר לא משך כמעט כספים מהחשבון, והוסכם בינו לבין המשיב שאחריותו תהיה מוגבלת לסכום הצנוע של השקעתו. המערער הוסיף וטען, בין השאר, שהיה מקום לתת לו רשות להתגונן ולו מן הטעם שהמשיב נמנע מלמסור לידיו מסמכים חיוניים שביקש לצורך הגנתו. כן ציין כי לא נחקר כלל על רובו המכריע של תצהירו, לרבות על טענתו כי ביקש לפרוש מהמסחר אך המשיב מנע זאת ממנו, ועל טענותיו בקשר לאופן ניהול המסחר על ידי המשיב. על טענות אלה חוזר המערער גם לפנינו, ולאורן חוזר הוא ומבקש גם מאיתנו את הסעדים הבאים: דחיית תובענת המשיב על הסף או מחיקתה; לחלופין - מחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" מן התובענה, ולחלופי חלופין - לתת לו רשות להתגונן כנגד התובענה. 5. בית המשפט המחוזי דחה את כל טענותיו של המערער. הוא דחה את בקשתו לדחיית התובענה על הסף (או למחיקתה) בשל אי חוקיות פעילותו של המשיב בנימוק כי המכשירים הפיננסיים שנסחרו על ידי המשיב לא היוו "ניירות ערך" כהגדרתם בהוראות סעיפים 1 ו - 52 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח1968-, וזאת מבחינה צורנית ומהותית כאחד. מכאן נגזרה מסקנתו שהמשיב לא הפר את חובותיו לפי האמור בחוק זה, שכאמור כלל אינו חל, לשיטתו, על המסחר שניהל. בית המשפט קבע כי פעילות המשיב חוקית היא גם לאור החקיקה הבנקאית, וזאת בהסתמך על מכתביו של המפקח על הבנקים - אותם לא צירף המערער לבקשתו, למורת רוחו של בית המשפט - לפיהם נכללת פעילות זו במסגרת הפעילות המותרת לבנק על פי הוראת סעיף 10 (11) לחוק הבנקאות (רישוי) התשמ"א1981-, הדנה בתווך בעסקאות כספיות וכלכליות. בית המשפט דחה גם את טענת אי החוקיות לפי חוק העונשין, בנימוק הכללי שטענה זו "אינה רצינית", ובלשון בית המשפט: "האם ברצינות סבורים המבקש ובא כוחו כי אמנם מעשי עבריינות מתרחשים מדי יום ביומו, בריש גלי, בבורסה התל-אביבית ואין פוצה פה ומצפצף?". בקשת המערער למחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" נדחתה כבקשת סרק, מן הטעם שהתובענה עומדת בכל התנאים הנדרשים להליך מסוג זה. 6. בית המשפט קמא דחה את בקשת המערער למתן רשות להתגונן כנגד תביעת המשיב, בנימוק כי הגנתו היא "הגנת בדים". לדעת בית המשפט היתמם המערער והציג עצמו בבקשתו כמי שאינו מבין כמעט דבר בפעילות המסחרית בה נטל חלק, תוך שציין בחצי פה כי היה בעבר איש בנק ואף ניהל סניף בנק קטן ברמתיים, בעוד שבחקירתו הנגדית "נחשף" בין היתר כמי שעסק בעסקאות פורוורד במטבע חוץ ואף היה בעל חברה להשקעות. בית המשפט ראה בכישוריו ובמיומנותו של המערער, בהצטרפם להתנהגותו במהלך המסחר נשוא הבקשה, כמצמיחים למשיב טענת הגנה של מניעות מלהעלות טענות כלשהן כלפיו בכל הנוגע למסחר זה. בית המשפט הסיק מתצהירו של המערער כי זה "הסכים לעבור לסדר היום על רשימת ההפרות הנטענות על ידו, שאינן מילתא זוטרתא כלל ועיקר, וכל זאת - בשל כך שהמשיב סיפק לו "מיני-בנק", וזאת אף כי שימש כבנקאי במשך עשרים ושלוש שנים "ובתפקידים רמי מעלה". בית המשפט קבע כי המערער "נטל חלק במסחר בתוכניות העתידיות במודע ומתוך רצון, (ו)הוא המשיך לסחור על אף שידע על אין ספור 'פגמים וקלקולים', שקיימים כביכול, בשוק", לרבות על איסור התנאת שירות בשירות, עליו ידע מעצם היותו בנקאי בעברו. על פי השקפת בית המשפט, "משנתבדתה תקוותו להרוויח, הוא החל במסע של העלאת הטענות המצויות כיום לפני, באשר לחוקיות התוכניות, להתנהגות הבנק ורשלנותו בניהול השוק". בית המשפט פירט רשימת פגמים שנטענו על ידי המערער, לגביהם קבע כי המערער ידע עליהם לפני שביצע את העסקאות נשוא המחלוקת או במהלך ביצוען. על רקע זה דחה בית המשפט גם את טענות המערער בעניין תחולת הוראת סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג1982- על מסמכי המסגרת של ההתקשרות בינו לבין המשיב. למעלה מן הנדרש ציין בית המשפט כי לדעתו אין התניות במסמכים אלה מהוות תניות מקפחות גם לגוף העניין. כן הוסיף כי טענות המערער בעניין העמלות המופרזות שגבה ממנו המשיב אינן יכולות להישמע במסגרת חוק החוזים האחידים, וזאת לאור הוראת סעיף 23(א)(1) לחוק זה, לפיה הוראות החוק לא יחולו על תנאי הקובע את התמורה הכספית שישלם הלקוח. בית המשפט ציין כי רבות מטענותיו של המערער ראוי היה להן שתיתמכנה בחוות דעת של מומחה, ומשלא עשה כן "הרי שמרבית טענותיו, העובדתיות לכאורה, הינן טענות סתמיות". עוד קבע בית המשפט, בשולי הדברים, כי טענות המערער כנגד הרשויות המוסמכות בעניין, לרבות הרשות לניירות ערך, הפיקוח על הבנקים והיועץ המשפטי לממשלה, כמו גם טענותיו כנגד המשיב, אינן יכולות להוות טעם למתן רשות להתגונן, באשר רשות זו אינה ניתנת רק על מנת לפתוח לפני המבקש את השער למשלוח הודעת צד ג' או לתבוע תביעה שכנגד. בית המשפט הוסיף וקבע, שמשנדחתה בקשת הרשות להתגונן נשמט הבסיס לעתירתו של המערער לגילוי מסמכים, ומכל מקום זכה זה לקבל את המסמכים הדרושים לו, ולחלופין - מושתק הוא מלהעלות כל טענה בנדון לאור הסכמה שהביע בהתנהגות במהלך התכתבות מסוימת שהתנהלה בין בעלי הדין בעניין זה. 7. בערעור לפנינו תוקף המערער את קביעותיו של בית המשפט קמא אחת לאחת. ראשית טוען הוא כי לא "היתמם" באשר הציג עצמו, כבר בתצהירו, כבנקאי וכמי שהיה בדעתו לפעול בעתיד בהשקעות עבור לקוחות, מה עוד שקביעה זו של בית המשפט מהווה חיווי דעה בעניין מהימנותו - דבר שאין לו מקום בשלב זה של מתן החלטה בבקשת רשות להתגונן. לענין נימוק המניעות טוען המערער בראש ובראשונה כי המשיב לא העלה טענה זו ולא היה מקום לכך שבית המשפט יעלה נימוק זה מיוזמתו, מבלי לאפשר לו להגיב עליו. לגוף הטענה טוען המערער שהמצגים שהציג כלפי המשיב זמן קצר לאחר שנודעו לו הפגמים במסחר היו שאין הוא מוכן להשלים עם הפרותיו, וכך גם פירט בתצהירו. עוד הוא טוען כי זכויותיו כלקוח של הבנק, לרבות זכותו שלא להיות מוטעה, זכותו לגילוי נאות והזכות שלא להתקשר בעסקה בנסיבות שיהוו פגיעה בנסיבות מיוחדות, מוגנות כולן במסגרת הוראת סעיף 17 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) על אף כל ויתור או הסכם נוגד, ומכאן שהן מוגנות גם מפני טענת מניעות. בנוסף טוען הוא לעניין זה כי טענת המניעות, בהיותה טענת "מגן" ולא "חרב", אינה יכולה לבסס דחיית בקשת רשות להתגונן. 8. שדה המחלוקת המשפטית בין בעלי הדין רחב הוא, ומשתרע על משמעותן של כל פעולותיהם בהקשרו של המסחר נשוא הדיון. גם שדה המחלוקת העובדתית ביניהם רחב ביותר, וכולל בין היתר את המצגים אותם הציגו האחד כלפי השני במהלך השלבים השונים של ההתקשרות ביניהם, את מידת מיומנותו וידיעותיו של המערער - שאלה עובדתית שמשמעותה המשפטית אף היא שנויה במחלוקת בין בעלי הדין - ואת מידת ההתאמה בין פעולותיו של המשיב בעניין נשוא המחלוקת לבין ההתחייבויות שנטל על עצמו במסגרת התקשרות זאת - שאלה המערבת מחלוקת עובדתית ומשפטית כאחת. בנסיבות אלה נחה דעתנו שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט שלא לדחות את תביעת המשיב על הסף. אין מקום גם להתערב בהחלטה שלא למחוק את הכותרת "סדר דין מקוצר" מהתביעה, באשר זו עומדת בכל התנאים הנדרשים לסדר דין זה: מדובר בתביעה כספית על סכום כסף קצוב מכוח חוזה שיש עליה ראיות בכתב, וזאת על פי הפרשנות שניתנה בפסיקה לתנאים אלה (ור' למשל את ע"א 688/89 פ"ד מה (3) 188). 9. לא כך הוא בכל הנוגע לבקשת הרשות להתגונן. סדר הדין המקוצר נועד למנוע דיון בתובענה רק כאשר נעלה מספק הוא שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. די לנתבע שיראה כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק, ובית המשפט חייב לתת לו רשות להתגונן. בית המשפט המחוזי לא התעלם מכלל זה, אך לדעתנו הוא לא יישם אותו כהלכה. הוא קבע כי הגנת המערער היא הגנת בדים, אך בחינת התוכן העומד מאחורי כינוי זה של טענות ההגנה חושפת קביעה מסוג אחר של בית המשפט, לפיה מנוע המערער, בשל המצגים שהציג כלפי המשיב ובשל כישוריו ותחומי מומחיותו, לטעון כלפי המשיב כל טענה הנוגעת למסחר שניהל. בית המשפט נימק את מתן החלטתו זו בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן בכך שטענת המניעות עולה מתצהירו של המערער עצמו, אותו ציטט בית המשפט באריכות. בכך שגה בית המשפט הנכבד. אפילו נתעלם מטענות המערער בעניין טעויותיו העובדתיות של בית המשפט הנכבד בנתחו את התצהיר האמור, נראה לנו כי דחיית הסבריו של המערער בכל הנוגע לנסיבות שאילצוהו להמשיך את פעילותו המסחרית עם המשיב, כמו גם את טענותיו בעניין המצגים שהציג המשיב כלפיו לפני שנטל חלק במסחר זה ולאחר מכן, מהווה למעשה הכרעה בפלוגתאות עובדתיות, הכרעה שלא היה לה מקום בשלב זה של הדיון. עיון בפרוטוקול החקירה של המערער על תצהירו מעלה כי גרסתו לא התמוטטה, אף כי צדק בית המשפט בדבריו, לפיהם רק בשלב זה התגלתה רמת המומחיות האמיתית של המערער במסחר בנקאי. אמנם, הצנעת מידע זה על ידי המערער אינה מהווה, על דרך ההמעטה, נקודת זכות לטובתו; עם זאת נדמה לנו כי נתון זה, בהצטרפו לנתון בדבר עצם המשך פעילותו המסחרית של המערער אצל המשיב גם לאחר שנודע לו, לדבריו, על פגמים במסחר זה, לא די בהם על מנת לבסס את הקביעה כי הגנתו היא הגנת בדים, וזאת בין היתר לאור טענותיו בדבר קוגנטיות חובותיו של המשיב. אשר לטענת אי החוקיות: מדובר אמנם בטענה משפטית בעיקרה שמותר להכריע בה בגדר בקשת רשות להתגונן, אך דומה כי בנסיבות בהן ניתנת למערער רשות להתגונן בטענותיו האחרות, ובנסיבות בהן השאלה המשפטית בה מדובר אינה נקייה מספקות, לא יהא זה מן הדין להגביל את מתן הרשות להתגונן לטענותיו האחרות של המערער. במהלך הדיון שלפנינו קבלנו כראייה נוספת, בכפוף לטיעון, את מכתבו של עו"ד הימל מיום 24.3.98, שיש בו תמיכה במקצת מטענות המבקש. בית המשפט ישקול בגדר הדיון אם יש מקום להזמין את יושב ראש רשות ניירות הערך להתייצב לפני בית המשפט ולהשמיע את דברו. מובן כי אין אנו מחווים כל דעה על סיכוייו של המערער להצליח בהגנתו. הערעור מתקבל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי וההחלטה הדוחה את הבקשה לרשות להתגונן מתבטלת, וניתנת למערער רשות להתגונן כנגד תביעת המשיב. הענין מוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך הדיון. מן הראוי הוא שהתיק ייקבע לקדם משפט על מנת שבית המשפט יוכל להגדיר כיאות את הפלוגתאות האמיתיות שבין בעלי הדין ולמקד בהן את הדיון. בנסיבות הענין, כשהמערער הוא פושט רגל, לא יהיה צו להוצאות בערכאתנו. המשנה לנשיא השופט א. מצא: אני מסכים ש ו פ ט השופט י. טירקל: אני מסכים ש ו פ ט החלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ש. לוין. ניתן היום ה בכסלו תש"ס (14.11.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי דו/ 95059310. B08	[ "ע\"א 5931/95", "ע\"א 688/89" ]	5,550
47,419	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5931/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל המערער : הנרי צבי רוזן נגד המשיב : בנק המזרחי המאוחד בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 22.6.95 בת.א. 395/93 שניתן על ידי כבוד השופטת ו. אלשייך תאריך הישיבה: כד בשבט תשנ"ט (10.2.99) בשם המערער : עו"ד דורון צברי בשם המשיב : עו"ד אהוד ארצי, עו"ד ניר קהת החלטה לקבל כראיה נוספת את האסמכתה הנוספת ואת מכתבו של עו"ד הימל מיום 24.3.99, כפוף לטיעון. ניתן היום כד בשבט תשנ"ט (10.2.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ה ח ל ט ה בעלי הדין מנהלים משו"מ לפשרה. הם יודיעו לנו תוך 30 יום מה העלו המגעים ביניהם. אם לא יהיה הסכם ינתן פסק דין על יסוד החומר שבתיק. ניתן היום כד בשבט תשנ"ט (10.2.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95059310. B06	[ "ע\"א 5931/95" ]	5,551
52,758	ב בית המשפט העליון ע"א 5931/95 ע"א 2659/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : הנרי צבי רוזן נגד המשיב : בנק המזרחי המאוחד בע"מ בקשה לאיחוד דיון בע"א 5931/95 ובע"א 2659/96 בשם המבקש: עו"ד אהוד ארצי בשם המשיב: עו"ד דורון צברי החלטה אין אני רואה מקום לאיחוד הדיון בשני הערעורים. עם זאת אני מורה שלא ינתן פסק דין בע"א 2659/96, כל עוד לא ניתן פסק הדין בע"א 5931/96. ניתן היום ד באייר תשנ"ט (20.4.99). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95059310. B07	[ "ע\"א 5931/95", "ע\"א 2659/96", "בע\"א 5931/95", "בע\"א 2659/96", "בע\"א 5931/96" ]	5,552
64,811	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5931/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל המערער : הנרי צבי רוזן נגד המשיב : בנק המזרחי המאוחד בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 22.6.95 בת.א. 395/93 שניתן על ידי כבוד השופטת ו. אלשייך בשם המערער : עו"ד דורון צברי בשם המשיב : עו"ד אהוד ארצי, עו"ד ניר קהת החלטה בהמשך להחלטתנו מיום 4.6.97 לקבוע להמשך דיון בהקדם בפני אותו הרכב. משך הדיון 40 דקות מחולקות בשווה בין הפרקליטים. ניתן היום ד בכסלו תשנ"ט (24.11.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95059310. B03	[ "ע\"א 5931/95" ]	5,553
101,318	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5931/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל המערער : הנרי רוזן נגד המשיב : בנק המזרחי המאוחד בע"מ בקשה בנושא הוצאות בשם המערער : עו"ד דורון צברי החלטה עם מתן פסק-דיננו ביום 14.11.99 סיימנו את מלאכתנו ואין מקום למתן צו נוסף. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ו' שבט תשס"א (30.1.2001). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95059310. B10	[ "ע\"א 5931/95" ]	5,554
1,588	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 44 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת : שלומית ידיד ע"י ב"כ עו"ד פ. קניר נגד המשיב : דוד ידיד ע"י ב"כ עו"ד ז. ולנר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.12.96 בהמ' 8596/96 ת.א. 859/92, ת.א. 2213/91 שניתנה על ידי כבוד השופט ד"ר ג. קלינג החלטה לאחר עיון בחומר הרב שב"כ הצדדים הגישו לבית משפט זה בצורה סדורה ומאירת עינים ושקילת טענותיהם המפורטות, נחה דעתי כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא המשקפת את המצב המשפטי. לא מצאתי עילה מבוררת כדי למנוע השמעת עדותו של רואה החשבון ואינני סבורה שהמידע שימסר על ידו חוסה בצילו של חסיון מוכר. מובן, שאם תוך כדי עדות או הצגת מסמך זה או אחר, תועלה טענת חסיון ספציפית, ידון ויכריע בה בית המשפט. הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ש"ח. ניתנה היום, יט' באייר תשנ"ז (26.5.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97000440. J04	[ "רע\"א 97" ]	5,558
5,495	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 97 / 44 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשת : שלומית ידיד נגד המשיב : דוד ידיד בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי בתל-אביב שניתנה ביום 4.12.96 על ידי כבוד השופט קלינג בתיק המר' 8596/96 (ת.א. 859/92 ת.א. 2213/91) בשם המבקשת: עו"ד קניר בשם המשיב: עו"ד ולנר החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך 15 ימים מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום ב' באדר ב' התשנ"ז (11.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97000440. E03	[ "רע\"א 97" ]	5,559
1,592	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4606/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין המערער : עמרד שאוקת לובאדי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 1.5.96 בתיק 224/93 שניתן על ידי כבוד השופט מ' בן דוד תאריך הישיבה: י"ג באלול התשנ"ז ( 15.09.97 ) בשם המערער : עו"ד ע' גבעון ועו"ד בארי בשם המשיבה: עו"ד טליה ששון ועו"ד אייל ינון פסק-דין בא כוח המשיבה תודיע תוך עשרה ימים, אם הוסכם במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, בין בא כוח המדינה, עורך דין רונן, ובא כוח המערער, עורך דין גבעון, על הגשת יומן מבצעים אוגדתי וחטיבתי של יום הארוע כראיה לבית המשפט; וכן אם על יסוד הסכמה זו מוסכם שהמסמך האמור יוגש כראיה. לאחר קבלת תשובת המדינה יוחלט אם לזמן ישיבת דיון נוספת, או שינתן פסק דין על סמך טיעון הצדדים, הן בכתב והן בעל פה היום. ניתן היום, יג' באלול התשנ"ז (15.9.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96046060. E04	[ "ע\"א 4606/96" ]	5,563
1,920	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4606/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין המערער : עמרד שאוקת לובאדי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט בנצרת מיום 16.5.95 בת"א 224/93 שניתנה על ידי כבוד השופט בן דוד תאריך הישיבה: כט' בתשרי התשנ"ח ( 30.10.97 ) בשם המערער : עו"ד א' בארי בשם המשיב ה: עו"ד טליה ששון ועו"ד אייל ינון פסק דין בדיון בפנינו הוברר, שלמסמכים מסויימים אשר לא הוגשו כראיה בבית המשפט המחוזי, יכולה להיות חשיבות להכרעה במחלוקת אשר בין הצדדים, בשאלה אם המערער נפגע כתוצאה מירי של חייל צה"ל. המדובר ביומני מבצעים בהם נמצאים רישומים המתייחסים ליום בו נפגע המערער. באת כוח המדינה הסכימה, בהגינותה, שאם נסבור שעשוייה להיות ליומנים הנ"ל חשיבות לענייננו, תהיה מוכנה שאלה יוגשו כראיה, תוך שהמדינה שומרת לעצמה את מלוא טענותיה לעניין נפקות האמור ביומנים הנ"ל לשאלות שבמחלוקת בין הצדדים; ובכפוף לכך, שיותר למדינה להביא ראיות נוספות שתוכלנה לשפוך אור על האמור ביומנים ובמה שיכול להשתמע מהם. אכן, את אי הגשתם של היומנים כראיה בעת הדיון בערכאה הראשונה יש לזקוף לחובת בא כוח המערער ולאופן ניהולו את תביעת המערער, ולכאורה ניתן היה לדחות את בקשתו להגשת היומנים כראיה בערכאת ערעור. אך נוכח עמדתה ההוגנת של באת כוח המדינה, מחליטים אנו - לפנים משורת הדין - להעתר לבקשה להגיש את היומנים כראיה. על סמך האמור לעיל, אנו מחליטים לקבל את הערעור כדלקמן: פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל בזה. היומנים אשר צורפו להודעת המדינה בפנינו יוגשו כראיה בבית המשפט המחוזי, כשלמדינה שמורה הזכות להביא ראיות נוספות מטעמה, ככל שאלה נובעות מהגשת היומנים כראיה. לאחר מכן, יתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו מחדש. ברי, שאם יחליט בית המשפט המחוזי שהוכח שהמערער נפגע מירי של חייל צה"ל, יהיה עליו להכריע בשאלות האחרות כנדרש, כדי להכריע אם קיימת חבות של המדינה לפצות את המערער. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. ניתן היום, כט' בתשרי התשנ"ח ( 30.10.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96046060. E05	[ "ע\"א 4606/96" ]	5,564
2,010	ב בית המשפט העליון ע"א 4606/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין המערער : עמרד שאוקת לובאדי נגד המשיב ה : מדינת ישראל קביעת מוע ד דיון החלטה נא לזמן את באי כוח הצדדים ליום 30.10.97 שעה 08:00 להמשך טיעון, לאור הודעה מטעם המערער ותגובה בכתב מטעם המשיבה, אשר הומצאו לבית המשפט לאחר החלטתנו מיום 15.9.97. ניתנה היום, ה' בתשרי התשנ"ח (6.10.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96046060. E06	[ "ע\"א 4606/96" ]	5,565
13,463	בבית המשפט העליון ע"א 4606/96 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : עמרד שאוקת לובאדי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם המערער: עו"ד עמוס גבעון החלטה כמבוקש, ובלבד שכתב הסיכומים האחרון יוגש לבית המשפט עד ליום 1.9.97. ניתנה היום, י"ט בתמוז תשנ"ז (24.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046060. Q02	[ "ע\"א 4606/96" ]	5,566
14,903	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4606 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : עמאד שאוקת לובאדי נגד המשיב ה : מדינת ישראל סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים, לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה תגיש את תשובתה לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לה טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבה תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 15.9.97, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ג' ניסן התשנ"ז (10.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046060. A01 /דז/	[ "ע\"א 96" ]	5,567
9,606	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 1539 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. גנדשי שוש 2. מטרי דוד 3. חגבי בטי 4. גיל נירה 5. כהן שור רות 6. אברמוב רחל 7. חדד שושי 8. דניאל רונית 9. אברג'יל חיים 10. שירזי ריקי 11. קופרברג ברוריה 12. נדלר אסתר 13. כתובים זהבה נגד המשיבים : 1. עיריית תל אביב 2. שר החינוך והתרבות, זבולון המר 3. מנהל הלשכה המחוזית של משרד החינוך עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"ט בסיון התשנ"ז ( 24.06.97 ) בשם העותרים : עו"ד יהודה מי-רז בשם משיבה 1: עו"ד רחל אביד בשם משיבים 2 ו3-: עו"ד דנה בריסקמן פסק-דין גדר המחלוקת בין הצדדים צומצמה. השאלה - כפי שהוצגה על ידי בא כוח העותרים - השנויה במחלוקת היא אך זו, אם ממצאיו של פרופ' לוי - המקובלים על העותרים - בנוגע לחטיבות הביניים בהם לומדים בני העותרים - עולים בקנה אחד עם המטרה של קידום האינטגרציה. על שאלה זו משיבים המשיבים בחיוב. אין לנו יסוד להתערב במסקנה זו. מטעם זה דין העתירה להידחות. ניתן היום, י"ט בסיון התשנ"ז (24.06.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97015390. A03 /דז/	[ "בג\"ץ 97" ]	5,569
1,594	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7808/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' קדמי כב' השופט י' גולדברג העותר : חבר הכנסת פורז אברהם נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. היועץ המשפטי לממשלה בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: יב' בחשון התשנ"ח ( 12.11.97 ) בשם העותר : עו"ד רענן הר זהב בשם המשיבים : עו"ד ש' גנסין פסק-דין לאור תגובת המשיבים, על פיה באם תתקבל החלטה ליישום בנושא הדיון על ידי שר הפנים, זו לא תכנס לתוקף אלא כעבור שישים ימים וכמוסכם על הצדדים - העתירה נמחקת. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. ניתן היום, יב' בחשון התשנ"ח (12.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96078080. E01	[ "בג\"ץ 7808/96" ]	5,570
1,596	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4987/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כב' השופט י' גולדברג המערער : פרנק דבורה נגד המשיבים : 1. סלח דבורה 2. נעים דבורה 3. עזבון המנוח כדורי דבורה ז"ל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.5.96 בת.א. 927/89 שניתנה על ידי כבוד הנשיא מנחם אילן תאריך הישיבה: ה' בחשון התשנ"ח ( 05.11.97 ) בשם המערער: אין הופעה בשם המשיבים : עו"ד טורבוביץ עו"ד טורבוביץ: שוחחתי עם עו"ד חגאג בטלפון ושאלתיו למה לא הגיש תשובה לסיכומי. הוא ענה שלא קיבל שכר טרחה בשביל זה. אמרתי שנתראה ב5.11.97- בבית המשפט העליון והוא לא ענה. פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: המערער לא הופיע לדיון. בא כוחו עו"ד חגאג קיבל הזמנה ולא הופיע. המזכירות התבקשה לברר טלפונית סיבת אי הופעתו ולטענתו לא קיבל הזמנה. אישור ההמצאה שבידינו מעיד על כך שההזמנה התקבלה והדוור המוסר חתם את חתימתו. לפיכך, אנו מחליטים לדון בהעדרו של המערער ובא כוחו. לגופו של עניין, לערעור כמו לתביעה לא צורפו כל המשיבים הרלבנטיים העלולים להיפגע מדיון בתביעה ובערעור ללא נוכחותם. אנו מוחקים את הערעור ובאשר למערער, אם ימצא לנכון לחדש הליך כלשהו, בערכאה כלשהי, עליו לדאוג לצירוף כל היורשים כמשיבים. המערער ישלם למשיב 1 הוצאות בסך 7,500 ש"ח. ניתן היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049870. J04	[ "ע\"א 4987/96" ]	5,571
4,910	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4987 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון המערער : פרנק דבורה נגד המשיב : סלח דבורה בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המערער: עו"ד אריה חגאג בשם המשיב: עו"ד משה טורבוביץ החלטה לתגובת המשיב תוך שבעה ימים ממועד ההמצאה. המשיב יתייחס בתגובתו גם לתאריכים אפשריים בחודש נובמבר. ניתנה היום, כ"א באייר תשנ"ז (28.5.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049870. Q02	[ "ע\"א 96" ]	5,572
5,379	ב בית המשפט העליון ע"א 4987/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקשת : דבורה פרנק - תושבת חוץ נגד המשיבים : 1. סלח דבורה 2. נעים דבורה 3. עזבון המנוח כדורי דבורה ז"ל בקשת לביטול מחיקה החלטה לתגובת המשיבים תוך 15 ימים. ניתנה היום, ל' בכסלו תשנ"ח (29.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049870. J05	[ "ע\"א 4987/96" ]	5,573
14,547	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4987 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : פרנק דבורה נגד המשיבים : 1. סלח דבורה 2. נעים דבורה 3. עזבון המנוח כדורי דבורה ז"ל סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 30.9.97, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ו' באייר התשנ"ז (13.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049870. A01 /דז/	[ "ע\"א 96" ]	5,574
15,355	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4987 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקשת : פרנק דבורה נגד המשיבים : 1. סלח דבורה 2. נעים דבורה 3. עזבון המנוח כדורי דבורה ז"ל בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקשת: עו"ד אריה חגג בשם המשיבים: עו"ד מ' טורבוביץ החלטה בהסכמת הצדדים נדחה הדיון שהיה קבוע ליום 30.9.97. הדיון בערעור יתקיים ביום 5.11.97 בשעה 09:00. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049870. R03	[ "ע\"א 96" ]	5,575
26,840	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4987/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' גולדברג המבקש: פרנק דבורה - תושב חוץ (ארה"ב) המערער ע"י ב"כ עוה"ד אריה חגאג נ ג ד המשיבים: 1. סלח דבורה ע"י ב"כ עוה"ד משה טורבוביץ 2. נעים דבורה 3. עזבון המנוח כדורי דבורה ז"ל בקשת המבקש לבטול המחיקה ולהשבת הערעור לשמיעה ה ח ל ט ה נקבע לשמיעה במעמד הצדדים ביום 2.3.98 בשעה 8:00. ניתנה היום, ט"ו בשבט תשנ"ח (11.2.98). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן /מזכיר ראשי COURT	[ "ע\"א 4987/96" ]	5,576
33,461	ב בית המשפט העליון בירושלים ע"א 4987/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בקש : פרנק דבורה נגד המשיבים : 1. סלח דבורה 2. נעים דבורה 3. עזבון המנוח כדורי דבורה ז"ל בקשה לבטול המחיקה והשבת הערעור לשמיעה החלטה באי-כוח הצדדים מתבקשים להמציא לבית המשפט שני העתקים נוספים מהבקשה לבטול המחיקה ומתשובת משיב מס' 1. ניתנה היום, י"ד טבת תשנ"ח (12.1.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049870. J06	[ "ע\"א 4987/96" ]	5,577
38,574	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4987/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כב' השופט י' גולדברג המערער : פרנק דבורה נגד המשיבים : 1. סלח דבורה 2. נעים דבורה 3. עזבון המנוח כדורי דבורה ז"ל בקשה לביטול מחיקת ערעור תאריך הישיבה: ד' באדר תשנ"ח (2.3.98) בשם המערער : עו"ד חגאג אריה בשם המשיב מס' 1: עו"ד משה טורבוביץ פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: ב"כ המבקש מצהיר כי מאחר וההזמנה חתומה אין הוא יכול להתכחש לכך שנתקבלה במשרדו אלא שהוא לא קיבל אותה והמועד לא נרשם ביומנו ולכן לא הופיע. לפיכך מבקש הוא לבטל את פסק-הדין שניתן בבית משפט זה בהעדרו והוא מקבל את המלצת בית המשפט וחוזר בו מן הערעור. אנו מורים אפוא לבטל את פסק-דיננו מיום 5.11.97 ולדחות את הערעור לאחר שהמערער חזר בו ממנו. עם ביטול פסק-דיננו מתבטל גם החיוב בהוצאות שם ואנו מחייבים את המערער בהוצאות המשיב 1 בערעור בסכום של 7,500 ש"ח. ניתנה היום, ד' באדר תשנ"ח (2.3.98). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049870. J09	[ "ע\"א 4987/96" ]	5,578
1,597	ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5963/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העוררת: דלל אלעזיז נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.8.97 בב"ש 1474/97 שניתן על ידי כבוד השופטת מ' סוקולוב תאריך הישיבה: כז' בתשרי תשנ"ח (28.10.97) בשם העוררת: עו"ד חיים שוורצברג בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל ה ח ל ט ה לנוכח האמור בהודעה מטעם המשיבה הסכימו באי-כוח הצדדים כי המשך הדיון בערר יידחה וזאת כדי לאפשר למשיבה להשלים את הדרוש להגשת חוות הדעת של המומחה בנושא בדיקת טביעת אצבע בשיטת Amido Black . לקראת המשך הדיון יוכל הסניגור, מצדו, להגיש לבית המשפט את חוות-דעתו של מומחה הסניגוריה באותה סוגיה. בהסכמת הפרקליטים ובתיאום עימהם הנני קובע המשך הדיון ליום 27.11.97 שעה 11:30. למועד זה תזמן המזכירות את העוררת ממקום מעצרה. ניתנה היום כו' בתשרי תשנ"ח (27.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059630. F04	[ "ש 1474/97" ]	5,579
1,695	ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5963/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המ בקש : דלאל אלעזיז נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.8.97 בב"ש 1474/97 שניתן על ידי כבוד השופטת מ' סוקולוב תאריך הישיבה: כ' בתשרי תשנ"ח (21.10.97) בשם המבקש: עו"ד חיים שוורצברג בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל החלטה במסגרת טיעונה בתשובה לערר ביקשה באת-כוח המדינה שהות להגשת חוות-דעת מומחה שתתייחס לפרשנות המדעית למימצא טביעת אצבעה של העוררת שאותרה, בשיטת Amido Black , בכתם דם שזוהה כדמה של המנוחה. לאור חשיבותה המרכזית של הראיה האמורה הנני נעתר לבקשתה של באת-כוח המדינה, ובלבד שחוות הדעת תוכן ותוגש לי, והעתקה יומצא לסניגור, לא יאוחר מיום שני 27.10.97. ביום 28.10.97 שעה 8:30, ואם הסניגור יבקש זאת, אהיה מוכן לשמוע טיעון משלים שיתייחס לחוות הדעת הנוספת בלבד. ניתנה היום, כ' בתשרי תשנ"ח (21.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059630. F02	[ "ש 1474/97" ]	5,580
2,937	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים בש"פ 5963/97 - א' בפני: כבוד השופט א' מצא העורר ת : דלאל אלעזיז נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.8.97 בב"ש 1474/97 שניתן על ידי כבוד השופטת מ' סוקולוב החלטה לקבוע הדיון בערר ליום 21.10.97 שעה 08:30. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059630. F01	[ "ש 1474/97" ]	5,581
15,410	ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5963/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העוררת : דלאל אלעזיז נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.8.97 בב"ש 1474/97 שניתנה על ידי כבוד השופטת מ' סוקולוב תאריכי הישיבות: כ' בתשרי תשנ"ח (21.10.97) כז' בתשרי תשנ"ח (28.10.97) כז' בחשון תשנ"ח (27.11.97) בשם העוררת: עו"ד חיים שוורצברג בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל ה ח ל ט ה העוררת מואשמת ברצח, על-פי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. לבקשת המאשימה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרה של העוררת עד לתום בירור משפטה. מכאן הערר שלפניי. 2. המנוחה ברטה קליין ז"ל (ילידת שנת 1912) התגוררה בבית האבות "משען" ברמת אפעל. ביום 10/7/97 בשעות אחר הצהריים נמצאה גופתה על ריצפת חדר האמבטיה בדירתה בבית האבות. ראשה היה מונח על וילון המקלחת בתוך שלולית של דם. בראשה, בפניה ובפיה נראו סימני חבלה קשים ובכף ידה הימנית סימני נשיכה. על הקירות, על האסלה ועל דלת הכניסה לחדר האמבטיה נתגלו נתזים של דם. מוטות התלייה של וילון המקלחת נמצאו מוטלים, האחד במסדרון ליד דלת חדר האמבטיה והשני על רצפת חדר המגורים. תפס עקור וחוליה מנותקת העידו, כי המוטות נתלשו ממקומם. המוט שנמצא במסדרון היה מגואל בדם. הנסיבות העידו, כי המנוחה הומתה בחבטות באמצעות מוט הווילון העשוי ברזל. הבדיקה הפתולוגית אימתה הערכה זו. נקבע בה שכתוצאה מן החבטות שספגה נגרמו למנוחה דימומים תוך-גולגולתיים, שברים בצלעות וחבלות פנימיות נוספות. תיקה של המנוחה, שנותר על מיטתה כשהוא פתוח ותכולתו מפוזרת, ומגרותיה הפתוחות של השידה אשר ליד המיטה, העלו חשד שהמנוחה נרצחה על רקע שוד או בידי גנב שהופתע על-ידה בשעת-מעשה. לפי מימצאי הפתולוג, מותה של המנוחה נגרם ביום מציאת גופתה בשעות לפני הצהריים. העוררת הועסקה בבית האבות כעובדת ניקיון. הממונה עליה סיפר למשטרה, כי באותו בוקר הטיל עליה לנקות את דירתה של המנוחה. הוא הוביל את החוקרים למחסן, שבו נהגו העוררת ועובדת ניקיון נוספת להחליף את בגדיהן, והצביע בפניהם על חולצתה של העוררת. החולצה היתה הפוכה על פניה אך על צידה החיצון נתגלו כתמי דם. מעדותה של עובדת הניקיון האחרת הוברר, כי לבקשת העוררת, במהלך אותו יום עבודה, השאילה לה חולצה, לאחר שהעוררת שחה לה כי חולצתה התלכלכה. העוררת הודתה בחקירתה כי באותו היום, בשעות לפני הצהריים, ניקתה את דירתה של המנוחה, אך הכחישה כל קשר לגרימת מותה. משנשאלה אודות החולצה שלבשה בזמן עבודתה ניסתה העוררת, בתחילה, להתחמק מתשובה של ממש. לבסוף הודתה, כי החולצה שנתפסה במחסן היא חולצתה. במהלך עבודתה, אמרה, הוכתמה החולצה בחומר ניקוי ("שמפו"). לכן לבשה אותה במהופך. אחר כך ביקשה וקיבלה מחברתה חולצה אחרת. היא לא ידעה להסביר את מקור כתמי הדם על חולצתה. מימצאים נוספים בחקירת המשטרה העלו ראיות נסיבתיות, שלכאורה הצביעו על העוררת כמי שביצעה את הרצח. ועל מכלול הראיות הנסיבתיות נסמך כתב האישום. 3. עיקר טענתו של הסניגור לפני בית המשפט המחוזי היה, כי הראיות הנסיבתיות, עליהן סומכת האשמתה של העוררת, אינן חד-משמעיות ויכולות להתיישב גם עם האפשרות שהמנוחה נרצחה בידי אדם אחר. בדחותו טענה זו קבע בית המשפט כי "בידי התביעה מצויות ראיות נסיבתיות, אשר אולי אין בכל אחת מהן כדי להוכיח את אשמתה של המשיבה (קרי: העוררת - א' מ'), אולם ההצטברות של הראיות הללו יש בה כדי להצביע לכאורה על אשמתה של המשיבה". בערר שלפניי ביקר הסניגור את צדקת מסקנתו של בית המשפט המחוזי. הסניגור סקר את הראיות הנסיבתיות, אחת לאחת, בניסיון לשכנעני כי אף שבכמה מהן יש כדי להחשיד את העוררת במעשה בו הואשמה, הרי שבאף אחת מהן אין כדי לבסס את אשמתה של העוררת בדרגת ודאות שהיא לכאורה מספקת. לדידו, כל אחת מן הראיות הנסיבתיות עשויה להתיישב גם עם האפשרות שהרצח בוצע בידי אדם אחר. עוד טען הסניגור כי מהלכי חקירתה של המשטרה לקו בחסר; וכי על-פי הראיות המצויות אין לשלול את האפשרות שהמנוחה נרצחה בשעות אחר הצהריים, לאחר שהעוררת - אשר סיימה את עבודתה בשעה 1400 - כבר נסעה לביתה. 4. הראיות שנאספו בחקירת המשטרה כללו שני מימצאים אובייקטיוויים. האחד, שכבר הוזכר, הוא חולצתה המוכתמת בדם של העוררת. כתמי הדם נבדקו ואיפיוני ה- DNA שהופקו מהם הושוו לאיפיונים שהופקו מדמה של המנוחה. בבדיקה ההשוואתית נמצאה זהות בין האיפיונים. מימצא זה אמנם אינו שולל לחלוטין את האפשרות שהחולצה הוכתמה בדמו של אחר, שאיפיוני ה- DNA שלו זהים לאיפיוני דמה של המנוחה, אך הסתברותה של אפשרות כזאת היא נדירה ביותר. אכן, כתמי הדם על חולצתה של העוררת מהווים אך ראיה נסיבתית לחובתה; אך בנסיבות העניין, ובהעדר הסבר מפי העוררת למקור הדם שבו הוכתמה החולצה, יש לראיה זו משקל לכאורי נכבד. האפשרות שהמנוחה נרצחה בידי עובדת אחרת, שלקראת המעשה התלבשה בחולצה המלוכלכת שהעוררת פשטה מעליה, רחוקה מן הדעת, ובשלב הדיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה אין לייחס לה משקל. 5. ואולם חקירת המשטרה העלתה מימצא אובייקטיווי נוסף, ובדיעבד הוברר כי גם למימצא זה יש משקל ראייתי נכבד. המדובר בתוצאות בדיקה של טביעות אצבע בזירת העבירה. בבדיקה זו, שבוצעה בשיטת "אמידו שחור" (Amido Black) , זוהו שתי טביעות של העוררת: טביעת אצבע על גבי מוט הווילון באזור המוכתם בדם, וכן טביעת כף יד על גבי כתם דם על פני אריח חרסינה בחדר האמבטיה. אכן, מעצם הימצאותן של טביעות העוררת בחדר האמבטיה של המנוחה אי-אפשר היה להסיק מאומה לחובתה; שאם עבדה שם בבוקר יום הרצח בעבודות ניקיון, חזקה שהותירה את טביעותיה במקום. אלא שייחודן של הטביעות אשר אותרו היה בכך שהן נתגלו בתוך כתמי דם, שבבדיקה ההשוואתית זוהה כדמה של המנוחה. הסניגור טען, כי אף מטביעות כאלה לא ניתן להסיק דבר לחובת העוררת, שכן אפשר שסימני הטביעות קדמו לכתמי הדם, ולדעת הסניגור - שלעניין זה הסתמך על חוות-דעת של מומחה מטעמו - הבדיקות שערכה המשטרה אינן מוכיחות היפוך הסדר, היינו שכתמי הדם קדמו לטביעות. על רקע טיעון זה, ובהסכמת באי-כוח הצדדים, דחיתי את המשך הדיון בערר. למדינה ניתנה שהות נוספת להשלים את הדרוש מבחינתה להגשת חוות-דעת של מומחה בנושא בדיקת טביעת-אצבעות בשיטת "אמידו שחור" . בהתחדש הדיון הונחו בפניי חוות-דעתו של מומחה מז"פ וחוות-דעתו של מומחה הסניגוריה. חוות-דעתו של מומחה מז"פ התבססה על ניסויים ובדיקות בעזרתם בחן המומחה, ביחס לכל אחת מטביעותיה של העוררת, לאיזו משלוש ההתרחשויות הבאות ניתן (אם בכלל) לשייכה: האחת, כי המדובר בטביעה שקדמה לדם; השניה, כי המדובר בטביעה שנוצרה עקב נגיעה במשטח מוכתם בדם; והשלישית, כי המדובר בטביעה שנוצרה במגע אצבע, או כף יד, מוכתמת בדם. ביחס לטביעת האצבע שעל גבי המוט התקשה המומחה לקבוע אם הטביעה קדמה להכתמתו של המוט בדם אם לאו. ואילו ביחס לטביעת כף היד שעל אריח החרסינה קבע המומחה, כי טביעה זו "ככל הנראה נוצרה על ידי מגע כף היד המוכתמת בדם באריח". אני ער ללשון הזהירה שבה ניסח המומחה את מסקנתו. אך מנימוקי המומחה למסקנתו האמורה עולה, כי מימצאי הבדיקות שערך מתיישבים היטב עם האפשרות שהטביעה נוצרה עקב מגע באריח בכף יד שהיתה מוכתמת בדם ואינם מתיישבים כלל עם האפשרות שטביעת כף היד קדמה לדם שהותז עליה. עיינתי גם בחוות-דעתו של מומחה הסניגוריה. חוות-דעת זו התייחסה רק לאפשרות לקבוע, בשיטת "אמידו שחור" , את סדר הקדימות בין טביעה לבין כתם דם. נראה שמומחה הסניגוריה נוטה לפקפק ביעילות הבדיקה למטרה האמורה, אך גם הוא אינו שולל קיום תרחישים בהם יהיה הדבר אפשרי. על כל פנים, בחוות-דעת זו, שנערכה לפני הגשת חוות-דעתו של מומחה מז"פ, אין מענה למסקנות שהעלה מומחה מז"פ מבדיקת הטביעות הספציפיות בעזרת ניסויים ובדיקות אחרות. 6. עיינתי ביתר הראיות שבידי התביעה. לא מצאתי בהן אחיזה של ממש לאפשרות שהמנוחה נרצחה בשעות אחר הצהריים. כן נוכחתי כי הראיות הנסיבתיות, עליהן אומרת המאשימה לסמוך במשפט, קושרות לכאורה את העוררת לביצוע הרצח ואף מבססות לכאורה את ההערכה, כי המניע למעשה היה גניבת סכום כסף אותו קיבלה המנוחה ערב מותה. המסקנה שהעליתי מן העיון בכלל הראיות היא, שלהאשמת העוררת מצויה תשתית ראייתית לכאורית מוצקה למדי. 7. הסניגור טען לחלופין, כי בנסיבות העניין היה על בית המשפט המחוזי להסתפק בחלופת מעצר. אף טענה זו אין בידי לקבלה. ענייננו במעשה רצח של ישישה אשר בוצע באכזריות רבה. משהוברר כי להאשמת העוררת במעשה יש ראיות לכאורה, הונח גם יסוד סביר לחשש ששחרור העוררת יסכן את ביטחונם של קשישים וחסרי ישע. 8. בסוף טיעונה העירה באת-כוח המשיבה, כי לאחרונה הוחל בבדיקה נוספת הנוגעת לפרשת הרצח. לנוכח דברים אלה דרש הסניגור כי המשיבה תפרט את נושא הבדיקה ותגלה את החומר שבידה; וככל שהמדובר בחומר סודי, שתעמיד אותו לעיון בית המשפט בטרם תינתן החלטה בערר. באת-כוח המשיבה הסבירה, כי הבדיקה המתנהלת עתה טרם הניבה כל חומר חקירה. כן הטעימה כי הבדיקה כלל אינה נוגעת להאשמתה במעשה של העוררת וכי לתוצאותיה לא תהיה כל השפעה על עוצמת הראיות הקיימות נגדה. עוד אמרה, כי לאחר שתושלם הבדיקה ויתגבש חומר חקירה, תמסור המאשימה לסניגור את החומר החדש; אלא שלעת הזאת אין עדיין מה למסור, ואם תתבקש לכך על-ידי בית המשפט תהא נכונה לפרט בפניו, בעל-פה או בכתב, את מהות הדברים. שקלתי עניין זה והגעתי לכלל מסקנה כי עליי לפסוק בערר על יסוד חומר הראיות הקיים. לא מצאתי יסוד לפקפק בדברי באת-כוח המדינה, כי לעת הזאת אין בידה כל חומר חקירה חדש. בידי הסניגור, אם יראה טעם בכך, לפנות לבית המשפט המחוזי בעתירה לגילוי חומר חקירה. הערר שלפניי אינו יכול לשמש כתחליף לעתירה כזאת. מטעם זה אף לא מצאתי טעם בשמיעת הסברים, בהעדר העוררת ובא-כוחה, אודות מהות הבדיקה המתנהלת. 9. הערר נדחה. ניתנה היום, יח' בכסלו תשנ"ח (17.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059630. F06	[ "ש 1474/97" ]	5,582
1,598	ב בית המשפט העליון בש"א 7007/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת : מדינת ישראל, בית חולים "פוריה", טבריה נגד המשיב : יהודה מריזן בקשה להעברת מקום הדיון בת.א. 4141/97 שבבית משפט השלום ברמלה בשם המבקשת: עו"ד שרון מן אורין בשם המשיב: עו"ד צורי בן תורה החלטה בקשה להעברת מקום הדיון בת.א. 4141/97 יהודה מריזן נ' מדינת ישראל (בית החולים "פוריה" בטבריה) מבית משפט השלום ברמלה לבית משפט השלום בטבריה או לבית משפט שלום אחר במחוז הצפון. 1. המשיב (שהוא התובע בת.א. 4141/97) הוא בעל עסק למתן שירותי אמבולנס פרטי באיזור הצפון, שבין היתר מספק שירותי הסעת חולים בבית החולים "פוריה" בטבריה. הוא טוען לסכסוך עם המבקשת, בין היתר בנוגע להתנכלויות לכאורה בענין החניה ברחבת המיון של בית החולים. 2. המבקשת טוענת כי אין כל קשר בין הסכסוך והצדדים עצמם לבין בית המשפט ברמלה או באיזור המרכז בכלל. כמו כן המבקשת סבורה שעשוי להיות צורך שבית המשפט יקיים ביקור בשטח בית החולים, דבר שיהיה בעייתי אם בית המשפט המטפל בתיק הוא בית משפט השלום ברמלה. עוד טוענת המבקשת כי הגשת התביעה בבית משפט השלום ברמלה אינה אלא הטרחה של המבקשת, מבלי שיושג בכך כל יתרון או הקלה כלפי המשיב. 3. בתגובתו טוען המשיב, המתנגד להעברת מקום הדיון, כי לאור העובדה שתביעה קודמת בין הצדדים הוגשה ונידונה אף היא בבית המשפט ברמלה (וכב' הנשיא דאז שמגר דחה את בקשת המבקשת להעבירה לבית משפט השלום בטבריה, שנומקה בדומה לבקשה הנוכחית), הרי שבית המשפט ברמלה מכיר היטב את הסוגיה לאור ההתדיינות הקודמת, בקי בענינים השונים הקשורים בה ולפיכך הוא בעל הכשירות לפתור את הסכסוך בין הצדדים במהירות רבה יותר מכל בית משפט אחר. המבקש גם חושש שאם הדיון יתקיים בטבריה, תהיה השפעה על העדים ועל האוירה בבית המשפט מצד בית החולים, שיש לו השפעה רבה בסביבה. דיון בבית משפט רחוק יביא לדעתו לכך שהדיון יתקיים באוירה ענינית ומהירה. בין יתר טענותיו הוא גורס כי בית המשפט ברמלה יעיל במיוחד. 4. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה וביתר המסמכים שבפני, החלטתי להעביר את מקום הדיון לבית משפט השלום בנצרת בשל שיקולי נוחיות הנוגעים בדבר, ובשל העובדה שאין זיקה מוחשית בין הענין הנידון לבין בית המשפט ברמלה. (וראו לענין זה: זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית (1995), 88). כמו כן אין ממש בטענתו של המבקש באשר להיכרות מוקדמת של בית משפט השלום ברמלה, כיון שאין כל ערובה (ובודאי לא זכות מוקנית של המשיב) שהמותב שדן בעבר בענינו של המשיב ישוב וידון בו. לפיכך אני מורה על העברת הדיון בת.א. 4141/97 מבית משפט השלום ברמלה לבית משפט השלום בנצרת. ניתנה היום, כ"ט בכסלו התשנ"ח (28.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97070070. A02 /דז/	[ "בש\"א 7007/97" ]	5,583
2,822	ב בית המשפט העליון בש"א 7007/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: מדינת ישראל, בית חולים "פוריה", טבריה נגד המשיב : יהודה מריזן בקשה להעברת מקום הדיון בת.א. 4141/97 שבבית משפט השלום ברמלה בשם המבקשת: עו"ד שרון מן אורין החלטה לתגובת המשיב בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ז בחשון התשנ"ח (27.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97070070. A01 /דז/	[ "בש\"א 7007/97" ]	5,584
1,599	ב בית המשפט העליון רע"א 2331/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: פנינת העיר בע"מ נגד המשיבים : 1. עירית רמת-גן 2. הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן 3. חברת סייפוייז קורפוריישן תאגיד זר בקשה לדחיית מועד שמיעת התיק בשם המבקשת: עו"ד יהושע דיאמנט החלטה התיק יובא בפני בעוד שלושה חודשים. ניתנה היום, י"א בחשון התשנ"ח (11.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95023310. A02 /דז/	[ "רע\"א 2331/95" ]	5,585
26,320	ב בית המשפט העליון רע"א 2331/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת : פנינת העיר בע"מ נגד המשיב ות : 1. עירית רמת-גן 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן 3. חברת סייפוייז קורפוריישן תאגיד זר בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 9.3.95 בת.א. 1236/94 תיק המרצה 8913/94, שניתנה על ידי כבוד הנשיא א' וינוגרד בשם המבקשת: עו"ד יהושע דיאמנט בשם המשיבות 1 ו2-: עו"ד ד"ר אמנון גולדנברג בשם המשיבה 3: עו"ד ג' מויאל החלטה בקשת רשות הערעור בתיק זה הוגשה ביום 11.4.95, בהתייחס להחלטת בית המשפט קמא לבטל צו מניעה זמני במסגרת הליך המתנהל בבית המשפט קמא. בקשת עיכוב ביצוע שהוגשה במסגרת בקשת רשות הערעור נדחתה על ידי כב' השופט ש' לוין עוד ב- 24.5.95. ביום 13.2.97 ניתנה על ידי החלטה, לפיה: "המבקשת תודיע לבית המשפט תוך חמישה עשר יום, אם היא עדיין עומדת על בקשתה, ואם הבקשה לא נתייתרה עקב התקדמות הדיון בתיק העיקרי." מטעם כלשהו, נתעכבה המצאת ההחלטה למבקשת, ולפיכך הודיעה המבקשת ביום 11.11.97, כי קיבלה את החלטתי רק בסוף חודש ספטמבר 1997, כי היא עומדת על בקשתה, וכי בית המשפט מתבקש לדחות את הדיון בתיק בשלושה חודשים נוספים, על מנת לאפשר לה למצות מגעי פשרה. לפיכך הוריתי, ביום 11.11.97 על הדחייה האמורה. הואיל ועד כה טרם הודיעו הצדדים לבית המשפט מה עלה בגורל ההליך שבמסגרתו ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור ומה עלה בגורל מגעי הפשרה, אני שב ומורה למבקשת, כי תודיע לבית המשפט, תוך חמישה עשר יום ממועד המצאתה של החלטה זו, אם היא עדיין עומדת על בקשתה ואם בקשתה לא נתייתרה בינתיים, עקב התקדמות הדיון בתיק העיקרי. ניתנה היום, ו' באב התשנ"ח (29.7.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95023310. A03 /דז/	[ "רע\"א 2331/95" ]	5,586
62,805	ב בית המשפט העליון רע"א 2331/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת : פנינת העיר בע"מ נגד המשיב ות : 1. עיריית רמת-גן 2. הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן 3. חברת סייפוייז קורפוריישן תאגיד זר בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 9.3.95 בת.א. 1236/94 תיק המרצה 8913/94, שניתנה על ידי כבוד הנשיא א' וינוגרד בשם המבקשת: עו"ד יהושע דיאמנט בשם המשיבות מס' 1 ו2-: עו"ד ד"ר אמנון גולדנברג בשם המשיבה מס' 3: עו"ד ג' מויאל החלטה המבקשת תודיע תוך 90 יום מעת ההמצאה, אם היא עדיין עומדת על בקשתה. המזכירות תעלה אלי את התיק לעיוני ב1.3.2000-. ניתנה היום, י"ב' בכסלו התש"ס (21.11.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95023310. A04 /דז/	[ "רע\"א 2331/95" ]	5,587
89,696	ב בית המשפט העליון רע"א 2331/95 - ב' בפני: כבוד הרשם אמיר זולטי המ בקשת : פנינת העיר בע"מ נגד המשיב ות : 1. עירית רמת-גן 2. הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן 3. חברת סייפוייז קורפוריישן תאגיד זר בקשה למחיקת בקשת רשות ערעור בשם המבקשת: עו"ד יהושע דיאמנט החלטה בקשת רשות הערעור נמחקת, כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"ד בתמוז תש"ס (17.7.2000). אמיר זולטי, רשם העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95023310. O05	[ "רע\"א 2331/95" ]	5,588
1,600	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ע"א 7290/96 ע"א 6699/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערת בע"א 7290/96 והמשיבה בע"א 6699/96: מחצבי אבן בע"מ נגד המשיבה בע"א 7290/96 והמערערת בע"א 6699/96: 1. יחיד סי בע"מ המשיבים בשני הערעורים: 2. יחיד סי מרבצי דולומיט (1990) בע"מ 3. מינהל מקרקעי ישראל 4. סולימאן נזל בקשה לקביעת מועד דיון בשם המערערת: עו"ד מ. ליפשיץ, עו"ד נמרוד טפר החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"א באדר ב' תשנ"ז (20.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96072900. Q01	[ "ע\"א 7290/96", "ע\"א 6699/96", "בע\"א 7290/96", "בע\"א 6699/96" ]	5,589
40,089	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7290/96 ע"א 6699/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד המערער בע"א 7290/96 : מחצבי אבן בע"מ המערער בע"א 6699/96: יחיד סי בע"מ נגד המשיבים בע"א 7290/96 : 1. יחיד סי בע"מ 2. יחיד סי מרבצי דולומיט (1990) בע"מ 3. מינהל מקרקעי ישראל 4. סולימאן נזל המשיבים בע"א 6699/96: 1. מחצבי אבן בע"מ 2. סולימאן נזאל 3. מינהל מקרקעי ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.8.96 בת"א 1513/94 בה"פ 706/94 ובת"א 639/94 שניתן על ידי כבוד השופט ד. ביין תאריך הישיבה: ט בניסן תשנ"ח בשם המערער בע"א 7290/96: עו"ד ליפשיץ משה בשם המערער בע"א 6699/96: עו"ד דב חנין, עו"ד אורי פלד בשם המשיבים בע"א 7290/96: עו"ד שרון מן אוריין בשם משיב 3 עו"ד אברהם מיכאלי - בשם משיבה 2 בשם המשיבים בע"א 6699/96: עו"ד שרון מן אוריין בשם משיב 3 ה ח ל ט ה בהסכמת בעלי הדין ימסרו הערעורים לגישור, למגשר שיתמנה על ידי הרשם. כדי לאפשר מגעים מוקדמים בין בעלי הדין ימסר התיק למגשר רק לאחר 30 ימים מהיום. ניתן היום ח בניסן תשנ"ח (5.4.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96072900. B02	[ "ע\"א 7290/96", "ע\"א 6699/96", "בע\"א 7290/96", "בע\"א 6699/96", "בה\"פ 706/94" ]	5,590
97,176	ב בית המשפט העליון ע"א 7290/96 - ז' בפני: כבוד הרשם עודד שחם המערער ת : מחצבי אבן בע"מ נגד המשיבים : 1. יחיד סי בע"מ 2. יחיד סי מרבצי דולומיט (1990) בע"מ 3. מינהל מקרקעי ישראל 4. סולימאן נזל בקשה להחזרת אגרה בשם המערערת: עו"ד עמית רון בשם המשיבים: עו"ד יעקב ויינרוט, עו"ד אורית סון, עו"ד א. מיכאלי החלטה בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט בתקנה 15(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות) התשמ"ח - 1987, אני נעתר לבקשת המבקשת, מחצבי אבן בע"מ ומורה על השבת האגרה בע"א 7290/96. כמו כן, אני מורה על תיקון פסק הדין מיום 26.7.01, באופן שבכותרת ייכתב כי בשם המערערת "עו"ד יעקב סלומון ליפשיץ בע"מ", במקום ערן לב כפי שנכתב; ובגוף פסק הדין ייכתב כי המערערת היא מחצבי אבן בע"מ, ולא מחצבי אבן וסיד בע"מ כפי שנכתב. ניתנה היום, י"ט באב, תשס"א (8.8.01). עודד שחם ר ש ם _________________ העתק מתאים למקור 96072900. K04 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444	[ "ע\"א 7290/96", "בע\"א 7290/96" ]	5,591
119,198	ב בית המשפט העליון ע"א 7290/96 - ו' בפני: כבוד הרשם עודד שחם המערער ת : מחצבי אבן בע"מ נגד המשיבים : 1. יחיד סי בע"מ 2. יחיד סי מרבצי דולומיט (1990) בע"מ 3. מינהל מקרקעי ישראל 4. סולימאן נזל בקשה לאחר מתן פסק-דין בשם המערערת: עו"ד ערן לב פסק דין לבקשת המערערת, נוכח הסכמות המשיבים לערעור על קבלתו, ובכפוף להבהרות המשיבה 3 בהודעתה מיום 1.7.01, ניתן בזה פסק דין בו מתקבל ערעור המערערת בע"א 7290/96, מחצבי אבן וסיד בע"מ, ללא צו להוצאות. ניתן היום, ו' באב תשס"א; 26 ביולי 2001. עודד שחם רשם _________________ העתק מתאים למקור 96072900. K03 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444	[ "ע\"א 7290/96", "בע\"א 7290/96" ]	5,592
1,604	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2962/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. ועד אמנים - חוכרים ביפו העתיקה, ע"י גיורא הגתי וורדה גבעולי 2. אברמסון אורי, אדריכל 3. איתן דן, אדריכל 4. פסטרנק יעל, אמנית 5. פסטרנק אמיר, איש עסקים 6. יפה יוסף, ד"ר, מדען 7. ליפוביצקי-ליר יצחק, אדריכל 8. פיילר אברהם, צייר 9. זלצר דובי, מלחין 10. מנזר סן פיטר 11. אפוסטוליק נונציאטור (שגרירות הותיקן) נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב 2. הצדף בנמל (1994) בע"מ 3. פיבקו אילן, אדריכל 4. גלדו חברה קבלנית לבנין בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. לאחר השלמת הסיכומים בכתב ייקבע התיק לדיון, לא יאוחר מסוף חודש פברואר 1998. ניתן היום, כ"ו בתשרי התשנ"ח (27.10.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029620. A03 /דז/	[ "ע\"א 2962/97" ]	5,603
3,953	בבית המשפט העליון ע"א 2962/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. "גלדו" - חברה קבלנית לבניין בע"מ 2. הצדף בנמל (1994) בע"מ 3. אדריכל אילן פיבקו נ ג ד המשיבים (המערערים בערעור): 1. ועד אמנים - חוכרים ביפו העתיקה,ע"י הגתי גיורא וגבע 2. אברמסון אורי,אדריכל 3. איתן דן ,אדריכל 4. פסטרנק אמיר,איש עסקים 5. פסטרנק אמיר, איש עסקים 6. יפה יוסף , ד"ר,מדען 7. ליפוביצקי-ליר יצחק,אדריכל 8. פיילר אברהם, צייר 9. זלצר דובי, מלחין 10. מנזר סן פיטר ע"י האב גוזפה נזארו קוסטודה די טרה 11. אפוסטוליק נונציאטור (שגרירות הותיקן) ע"י הארכיבישו נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב 2. הצדף בנמל (1994) בע"מ 3. פיבקו אילן ,אדריכל 4. גלדו חברה קבלנית לבנין בע"מ בקשה להגדלת סכום ערבון בשם המבקשת מס' 1: עו"ד משה ליפקה בשם המבקשים 2 ו3-: עו"ד ד"ר יוסף פרוכטמן החלטה לתגובת המשיבים (המערערים בערעור) אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשנ"ז (28.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029620. Q01	[ "ע\"א 2962/97" ]	5,604
5,243	ב בית המשפט העליון ע"א 2962/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. ועד אמנים - חוכרים ביפו העתיקה,ע"י הגתי גיורא וגבע 2. אברמסון אורי,אדריכל 3. איתן דן ,אדריכל 4. פסטרנק אמיר,איש עסקים 5. פסטרנק אמיר, איש עסקים 6. יפה יוסף , ד"ר,מדען 7. ליפוביצקי-ליר יצחק,אדריכל 8. פיילר אברהם, צייר 9. זלצר דובי, מלחין 10. מנזר סן פיטר ע"י האב גוזפה נזארו קוטוסדה דה טרה 11. אפוסטוליק נונציאטור (שגרירות הותיקן) ע"י הארכיבישוב נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב 2. הצדף בנמל (1994) בע"מ 3. פיבקו אילן ,אדריכל 4. גלדו חברה קבלנית לבנין בע"מ בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המשיבה הרביעית: עו"ד אתי רחמני-פלוטנו החלטה הדיון שנקבע לתאריך 25.2.98 יידחה למועד חדש שייקבע. ניתנה היום, כ"ג בכסלו תשנ"ח (22.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029620. O04	[ "ע\"א 2962/97" ]	5,605
17,151	בבית המשפט העליון ע"א 2962/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. הצדף בנמל (1994) בע"מ 2. אדריכל אילן פיבקו 3. גלדו - חברה קבלנית לבנין בע"מ נגד המשיבים : 1. ועד אמנים - חוכרים ביפו העתיקה 2. אורי אברמסון, אדריכל 3. דן איתן, אדריכל 4. יעל פסטרנק, אמנית 5. אמיר פסטרנק, איש עסקים 6. ד"ר יוסף יפה, מדען 7. יצחק ליפוביצקי-ליר, אדריכל 8. אברהם פיילר, צייר 9. דובי זלצר, מלחין 10.מנזר סן פיטר 11.אפוסטוליק נונציאטור בקשה להגדלת סכום הערבון בשם המבקשת מס' 1: עו"ד משה ליפקה בשם המבקשים מס' 2 ו3-: עו"ד ד"ר יוסף פרוכטמן בשם המשיבים: עו"ד אריה וירניק החלטה בשים לב לסכום ההוצאות שפסקה הערכאה הראשונה ולהיקף הענייני של הערעור, לא מצאתי כי נדרשת התערבות בסכום הערבון שנקבע (השווה: ע"א 3154/95 רו"ח אריה כהן נ' יורם גיל ואח' - תק(על), כרך 95(3), בעמ' 672, והאסמכתאות המוזכרות שם; ע"א 6466/94 יורשי המנוח ד"ר חביב לוי זל ואח' נ' KLUDI ARMATUREN PAUL SCHEFFER תק(על), כרך 95(3), בעמ' 446). ניתנה היום, י"ד באב תשנ"ז (17.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029620. Q02	[ "ע\"א 2962/97", "ע\"א 3154/95", "ע\"א 6466/94" ]	5,606
29,434	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2962/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערערים: 1. ועד אמנים - חוכרים ביפו העתיקה 2. אורי אברמסון, אדריכל 3. דן איתן, אדריכל 4. יעל פסטרנק, אמנית 5. אמיר פסטרנק, איש עסקים 6. ד"ר יוסף יפה, מדען 7. יצחק ליפוביצקי-ליר, אדריכל 8. אברהם פיילר, צייר 9. דובי זלצר, מלחין 10. מנזר סן פיטר 11. אפוסטוליק נונציאטור (שגרירות הותיקן) נ ג ד המשיבים: 1. הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב 2. הצדף בנמל (1994) בע"מ 3. אילן פיבקו, אדריכל 4. גלדו, חברה קבלנית לבניין בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 14.4.97 בתיק ע"מ 6/97 שניתן על ידי כבוד השופט א' אבן-ארי בשם המערערים: עו"ד א' וירניק ועו"ד ג' וירניק בשם המשיבה 1: עו"ד שרי אורן בשם המשיבים 2 ו3-: עו"ד פרוכטמן בשם המשיבה 4: עיו"ד מ' ליפקה ועו"ד א' רחמני פסק-דין השופט ת' אור : ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בתיק ע"מ 6/97 מיום 14.4.97 (כבוד השופט א' אבן ארי), בו החליט בית המשפט לדחות על הסף עתירה שהוגשה אליו על ידי המערערים. עיקרי העובדות וההליכים 1. ענייננו בעתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים על פי פרק י'1 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה1965- ( להלן: חוק התכנון והבניה ). העתירה הוגשה בשם גוף המתקרא "ועד האמנים - חוכרים ביפו העתיקה", בשמם של שמונה תושבים המתגוררים ביפו העתיקה, ובשם שני מוסדות דת ביפו העתיקה - מנזר סן פיטר ושגרירות הותיקן ( להלן ביחד: המערערים או העותרים ). העתירה כוונה נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב ( להלן: הוועדה המקומית ). בעתירה התבקש בית המשפט להצהיר, כי החלטות הוועדה המקומית מיום 16.10.96 בענין תכניות בניה ביפו העתיקה חסרות תוקף. המדובר בשתי החלטות: א. לאשר תכנית בינוי מספר 1/606 למתחם באזור ביפו העתיקה הידוע כמתחם המנזר הארמני. ב. לשוב ולדון באישור תכנית בינוי מספר 2/606 למתחם אחר ביפו העתיקה, הידוע כ"בית הסטודיות". הסעד המרכזי אשר נתבקש בעתירה היה הצהרה של בית המשפט על כך, שההחלטות האמורות בטלות, בהיותן נגועות בחריגה מסמכות. כן נתבקש בית המשפט להצהיר, כי הסמכות לקבוע תכנית בנין עיר בתחום יפו העתיקה נתונה לוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, במסלול הקבוע לכך בחוק התכנון והבניה. 2. לצורך ההכרעה בענייננו, יש חשיבות למצב התכנוני במקום. הנדבך הבסיסי עליו מושתת המצב התכנוני במקום הוא תכנית מתאר 479, אשר נתקבלה בשנת 1958 ( להלן: תכנית המתאר ). תכנית זו הקפיאה כל בניה בתחום יפו העתיקה, למעט עבודות שיפוץ שערכן עד 10% משווי בנין, אלא בהתאם לתכניות מפורטות ותכניות בינוי שיוכנו בעתיד וייקבעו בהן גבהי בניינים, אחוזי בניה, קווי בנין וכו'. בשנת 1964 נתקבלה תכנית מפורטת ביחס למקום ( להלן: התכנית המפורטת ). תכנית זו קובעת כי "לא יוצאו רשיונות בנין ולא יוקמו כל בנינים בשטח התכנית הזאת אשר לא יתאימו לתכנית בינוי כללית אשר תאושר תחילה על ידי הוועדה המקומית לבניה ותכנון עיר תל - אביב - יפו" (סעיף 17 לתכנית; ההדגשה הוספה). כן נקבע בה שטח "שמורה ארכיטקטונית", בו לא תבוצע כל עבודה, "ללא רשיון מיוחד מהוועדה המקומית שיינתן על ידה לאחר קבלת חוות דעת של וועדה מקצועית שתכלול נציגים של אגף התכנון והעתיקות במשרדי הממשלה". לא נקבע כל הסדר לענין גבהי בניינים, אחוזי בניה וכו'. במקרה שבפנינו, אישרה הוועדה המקומית את הקמתם של שני פרוייקטים במקום. הדבר נעשה במסגרת של תכניות בינוי . מדובר בפרוייקטים רחבי היקף (עשרות דירות). מן החומר שבפנינו עולה, כי הפרוייקטים שוכנים במרחק של כמה עשרות מטרים משפת הים ומבתי העותרים. 3. העותרים תקפו את החלטות הוועדה המקומית בשתי טענות עיקריות. טענה אחת היא, כי לא ניתן לאשר פרוייקטים מן הסוג נשוא העתירה במסגרת של תכניות בינוי, כפי שנעשה. בהקשר זה, טוענים העותרים כי חוק התכנון והבניה אינו מכיר בתכניות בינוי. לטענתם, תכנית בינוי יכולה להשלים פרטים שלא נקבעו בתכנית מפורטת, כמו עיצוב, צבע חלונות וכיוצא באלה עניינים. אך עניינים מהותיים כמו גובהם של בניינים, אחוזי בניה או קווי הבניה טעונים על פי חוק התכנון והבניה קבלתה של תכנית מפורטת. רשות התכנון לא קבעה עניינים אלה בתכנית המפורטת. על כן, אין היא רשאית לאשר פרוייקטים רחבי היקף במסגרת של תכניות בינוי. עיקר טרונייתם של העותרים היתה, כי בשל דרך פעולתה של הרשות נשללה זכותם להגיש התנגדות להליכי התכנון (ראו סעיף 100 לחוק התכנון והבניה). עוד טענו העותרים, כי תכנית מתאר ארצית לחופים הידועה כת/ מ/ א/ 13 ( להלן: תכנית המתאר הארצית ) אוסרת בניה במרחק של פחות מ100- מטרים מקו המים. העותרים טוענים, כי התכניות נשוא העתירה - לפחות בחלקן - אינן עומדות בציווי זה. על פי הנטען, עולה מתכנית המתאר הארצית האמורה כי יש להתאים את כל תכניות המתאר המחוזיות, וכן את התכניות המפורטות, להוראות התכנית הארצית. העותרים טוענים, כי לא ניתן לחמוק מציווי זה בדרך של קבלת תכניות המכונות "תכניות בינוי". 4. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה על הסף, בקבלו טענות מקדמיות שהעלו המשיבים כנגד העתירה. א. אי צירוף כל הצדדים הנחוצים . בית המשפט היפנה לתקנה 4(ד) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בעתירות לביה"מ לעניינים מינהליים), תשנ"ו1996- ( להלן: תקנות סדרי הדין בעניינים המינהליים ), לפיה המשיבים בעתירה מינהלית לפי חוק התכנון והבניה יהיו כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה. בית המשפט קבע, כי החובה הקבועה בתקנה זו לא קויימה על ידי העותרים. לענין זה, עמד בית המשפט על כך, שלעתירה לא צורף כמשיב האפטריארך הארמני, אשר הוא הבעלים במיתחם המנזר הארמני. לעתירה לא צורפה גם החברה לפיתוח יפו העתיקה, אשר בידיה זכויות חכירה ל99- שנים במקום. בית המשפט ציין, כי לא נעשה כל ניסיון לצרפם גם במועד מאוחר יותר. כן לא צורפה לעתירה חברת גלדן בע"מ, אשר נקשרה בעיסקת מקרקעין רחבת היקף בהסתמך על הליך הרישוי אותו ביקשו העותרים לתקוף. בית המשפט עמד גם על כך, שלעתירה לא צורפו בעלי זכויות בקרקעות לאורך חופי המדינה, המצויות בתחום של 100 מטר מקו המים, אשר עלולים להפגע מן העתירה, ואשר יש להם אינטרס ממשי ופגיעה צפויה ישירה מן העתירה. ב. העדר זכות עמידה . בית המשפט עמד על כך, כי על העותרים לבסס קיומה של פגיעה באינטרס ממשי וישיר שלהם, כתנאי לכך שייקבע כי יש להם זכות עמידה לקבל את הסעד המבוקש. בית המשפט קבע, כי העותרים לא עמדו גם בחובה זו. בהקשר זה צויין, כי אינטרסים של שימור הסביבה או של הנאת החיים אינם מגבשים זכות עמידה. מן העותרים נדרש להראות וודאות ברורה (או "בטחון") כי הסעד המבוקש ישפר את רווחתם. לענין זה אין די בצפיה סבירה. בית המשפט קבע, כי העותרים לא ביססו זכות עמידה העומדת באמות המידה האמורות. ג. שיהוי . בית המשפט קבע כי העתירה נגועה בשיהוי. העותרים תוקפים הליך רישוי קבוע העומד בתקפו עשרות שנים. משך מעל שלושים שנים מוענקים רשיונות על פי התכנית המפורטת. המדובר בתכנית ספציפית בתחום יפו העתיקה, אשר הוכנה על פי תכנית המתאר. תכניות אלה, מכוחן נתקבלו ההחלטות בענייננו, נהנות מחזקת חוקיות. במהלך שלושים השנים שחלפו אושרו על פי התכנית המפורטת לא רק שיפוצים ותוספות בניה שוליות למבנים קיימים, אלא גם תוספות בניה מהותיות המתבטאות בהוספת קומות ובניה של מאות מ"ר. בית המשפט קבע, כי נוכח הפעלתן של התכניות האמורות משך שנים ארוכות, הרי שאפילו ניתן היה בזמנו להעלות נגדן טענות שונות, זמנן של טענות אלה עבר. בהקשר זה נדרש בית המשפט גם למאזן הנוחות הנוגע לעיתוי בו הוגשה העתירה. בית המשפט קבע, כי חברת גלדן בע"מ (היא המשיבה 4 בהליך שבפנינו) סמכה על התכניות הקיימות ועל מסלול הרישוי הקבוע מזה עשרות שנים, ועל סמך זה נקשרה בעיסקה בהיקף של עשרות מיליונים. אשר לעותרים, חלק מהם נהנה, במהלך השנים, מן התכניות האמורות. על רקע זה, ונוכח העובדה שהעותרים ישבו בחיבוק ידים משך שנים, המסקנה היא כי מאזן הנוחיות מצביע בבירור על כך שבית המשפט לא יחולל מהפכה בשטח. בית המשפט הוסיף כי העובדה שחלק מן העותרים נהנו מן התכניות האמורות, מעידה גם על חוסר תום לב והעדר נקיון כפים שלהם. ד. סעד חלופי . בית המשפט ציין, כי לעותרים עומד סעד חלופי: בעקבות תיקון מס' 43 לחוק התכנון והבניה, יכולים העותרים לפנות לרשויות התכנון בהצעה לשינוי התכניות הקיימות. בית המשפט איזכר, בהקשר זה, את ההלכה הפסוקה לפיה מקום בו נערכות תכניות בינוי מכוח הוראה בתכנית מפורטת, הרי שניתן לתקוף את התכנית המפורטת, ולהגיש לה התנגדות על פי החוק (ראו בג"צ 445/73 סער נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה , פ"ד כט(1) 219). מטעמים אלה, נדחתה העתירה על הסף. 4. המערערים תוקפים את קביעותיו של בית משפט קמא, וטוענים כי בית המשפט טעה בדחותו את עתירתם על הסף. אדון עתה בטענותיהם העיקריות נגד פסק הדין. תחילה, אדרש לענין השיהוי. שיהוי 5. נקודת המוצא בסוגיית השיהוי טמונה בתקנות סדרי הדין בעניינים מינהליים. בפרק י'1 לחוק התכנון והבניה, הוסמך שר הפנים (סעיף 255ו') לקבוע בתקנות, בין השאר, "מועדים להגשת עתירה". השר עשה שימוש בסמכות זו, ובמסגרת תקנות סדרי הדין בעניינים מינהליים, התקין את תקנה 3 המורה כי: "העתירה תוגש בהקדם האפשרי, בנסיבות הענין, ולא יאוחר מתוך 45 ימים מהיום שבו קיבל העותר הודעה על ההחלטה נושא העתירה ומיום שנעשה לה פרסום כדין, או מיום היווצר עילת העתירה, לפי המוקדם". טיעוני הצדדים בנקודה זו לא התמקדו במיגבלה של 45 הימים העולה מהוראה זו. כך, לא התבהר מתי נודע לעותרים על ההחלטה נשוא העתירה, האם ומתי נעשה לה פרסום כדין וכו'. גם לא נקבע בנקודות אלה כל ממצא על ידי בית משפט קמא. אכן, מן החומר שבפנינו עולה, כי במועד בו הותקנו התקנות (פברואר 1996), כבר עלתה רשות התכנון על המסלול של אישור התכניות שבפנינו כתכניות בינוי. במצב דברים זה, החלת המגבלה של 45 ימים על המקרה שבפנינו עלולה להיות נגועה ברטרואקטיביות בלתי סבירה (ראו ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח תקווה , פ"ד מו(4) 778, 782). נלך, אפוא, בעקבות הצדדים ונדון בסוגיה זו על פי אמות המידה של דיני השיהוי, כפי שאלה פותחו בבית המשפט הגבוה לצדק (ראו לענין זה א' גורן, מ' ד' בירנהק "בית המשפט לעניינים מינהליים" משפט וממשל ד' 243, בעמוד 267). בהפעילי אמות מידה אלה, הגעתי למסקנה שונה מזו של בית משפט קמא. דעתי היא, כי העתירה שבפנינו אינה נגועה בשיהוי, המחייב את דחייתה. את הטעמים למסקנה זו אפרט עתה. 6. בפתח הדיון בשאלת השיהוי, מן הראוי להבהיר באורח מדוייק את מהותה וטיבה של העתירה שהוגשה לבית משפט קמא. בנימוקיו לדחיית העתירה, התייחס בית המשפט לעתירה כבאה לתקוף את תכנית המתאר ואת התכנית המפורטת. בית המשפט קבע, כי לא ניתן לתקוף תכניות אלה בנקודת הזמן הנוכחית. בית המשפט ציין, בהקשר זה, כי "על פי חזקת החוקיות מדובר בתכניות חוקיות, אולם אפילו היו בזמנו לעותרים טענות כנגד התכניות הללו, הרי מדובר בטענה ש'עבר זמנה ובטל קרבנה'. ההלכה הפסוקה והשכל הישר גם יחד אינם מאפשרים לתקוף תוקפה של תכנית תכנון ובניה לאחר שנים רבות כל כך". ואולם, המערערים אינם תוקפים את התכניות שנתקבלו לפני עשרות שנים. הם אינם חולקים על תוקפן של תכנית המתאר או של התכנית המפורטת. הם תוקפים את שיקול דעתה של הרשות התכנונית ב יישום תכניות אלה. טענה זו מבוססת על שני נדבכים. נדבך אחד הוא עקרוני, והוא מעוגן בגישה, לפיה: "'תכנית בינוי' כשמה כן היא, היינו תכנית המפרטת, על יסוד קביעותיה המפורשות של תכנית בניין עיר המוכרת בדין, מה יהיו תהליכי ביצוע הבינוי, הלכה למעשה, הא ותו לא ... אין להסדיר בתכנית בינוי בלבד נושא כלשהו החייב להיות מוסדר בתכנית מתאר או בתכנית מפורטת. תכנית הבינוי יכולה להיווסף על הסדר נאות של הנושא הכלול בתוכנית המוכרת בדין, כדי לפרט שלבי ביצוע או דרכי ביצוע, אך אינה באה במקום תוכנית כאמור ואינה מייתרת אותה" (דברי הנשיא שמגר בבג"צ 5631/92 יפו יפת ימים נ' שר הפנים , תקדין עליון כרך 93(3), תשנ"ג/ תשנ"ד 1993, בעמודים 3 - 4 לפסק הדין; ראו גם דברי הנשיא שמגר בבג"צ 511/80 גליא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, מחוז חיפה , פ"ד לה(4) 477, 483). על רקע זה, מעלים המערערים טענה פרשנית, לפיה יש להבין את תכנית המתאר ואת התכנית המפורטת באופן שהן מאפשרות הזדקקות לתכניות בינוי רק מקום בו מדובר בפעולות בעלות משמעות תכנונית מוגבלת. לטענת העותרים, על פי המצב הנורמטיבי העולה משילובן של תכנית המתאר והתכנית המפורטת אין לרשויות התכנון הרלוונטיות סמכות לאשר פעולות תכנון ובניה משמעותיות בדרך של תכניות בינוי. זאת, בין השאר נוכח העובדה שהוראת סעיף 100 לחוק התכנון והבניה, המקנה למי שנפגע מתכנית זכות להתנגד לה, אינה מתייחסת לתכניות בינוי. איני מחווה דעה ביחס לעוצמתו של טיעון פרשני זה. כך או כך, ברור כי העתירה אינה באה לתקוף את תוקפן של התכניות שנתקבלו לפני שנים רבות, כי אם את שיקול הדעת בפעולה מכוחן. בהקשר זה, אין כל חשיבות לעצם העובדה שמדובר בתכניות שנקבלו לפני שנים רבות. 7. את הדיון בשאלת השיהוי יש למקד, אפוא, בטענות העותרים כנגד אישורן של התכניות הספציפיות העומדות על הפרק כתכניות בינוי, ולא בדרך של תכניות מפורטות על פי חוק התכנון והבניה. 8. א. פן אחד של טענת השיהוי הוא הפן הסובייקטיבי. בגידרו של פן זה, בוחן בית המשפט האם "...העותר השהה את הגשת העתירה ללא טעם טוב, אם משום שלא גילה ערנות ואם משום שנהג ברשלנות, שאז ניתן לומר עליו כי 'ישן על זכויותיו'" (דברי השופט זמיר בבג"צ 2285/93 נחום נ' גיורא לב, ראש העיר פתח תקווה , פ"ד מח(5) 630, 640). במסגרת זו, יש לבחון, בין השאר, "מתי נודע לעותר על הפעולה המינהלית שאותה הוא בא לתקוף, והאם פעולותיו מנקודת זמן זו ואילך אינן נגועות בהשתהות בלתי מוצדקת" (דברי בבג"צ 2632/94 דגניה א', אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שר החקלאות , פ"ד נ(2) 715, 726). מה עולה לענין זה במקרה שבפנינו? ב. בית משפט קמא לא קבע ממצא ברור בנקודה זו. מן החומר שבפנינו עולה, כי שני הפרוייקטים נשוא העתירה החלו את דרכם, בגלגולים כאלה ואחרים, שנים לא מעטות בעבר. עם זאת, חלק ניכר מן החומר אינו מקדם במידה ממשית את הדיון בשאלת ידיעתם של העותרים על קיומם של הליכי התכנון בפרוייקטים נשוא ענייננו. אכן, הטענה כי פעילות של רשויות התכנון בענין פלוני היתה בידיעת הציבור המקומי של יפו העתיקה אך משום שכנותם הפיזית אינה נקיה מספקות בעיני. יתכן, כי המערערים ידעו על כוונה כללית ליזום תכנית כאמור. אך הידיעה כי מתקיימים הליכי תכנון קונקרטיים במסלול תכנוני מסויים היא דבר אחר. כך, ביחס לפרוייקט שיזמו המשיבים 3-2, מוצגת בפנינו כתבה משנת 1988 (מוצג ט'1). כן קיים מכתב (מוצג י'1), המעיד על כך שהיתה תכנית בקשר לבנין האמור (אשר טיבה לא ברור) בשנת 1987. ממסמכים אלה לא ניתן ללמוד על ידיעת המערערים על פעילות תכנונית קונקרטית אשר הצדיקה פנייה לערכאות. באופן דומה, במוצגי המשיבה 4 עולה כי היו דיונים בתכנית שהיא יוזמת בשנת 1986 (ראו מוצג ז'). נקודת הזמן הבאה הנזכרת במוצגים היא מיום 29.6.94, בו נדונה תכנית המשיבה האמורה בוועדה המייעצת ליפו העתיקה, והוחלט על העברתה לוועדה המקומית (מוצג ז'7). גם על יסוד מסמך בודד זה לא ניתן לבסס מסקנה כלשהי אודות ידיעה על הליכי תכנון אשר על המבקש לתקפם לפנות לערכאות. אוסיף, כי נוכח מסלול התכנון שאומץ במקרה שבפנינו, הנחת העבודה היא כי לא בוצעו הליכי פרסום והפקדה מכוח חוק התכנון והבניה ביחס לתכניות הרלוונטיות. אכן, דרישת הפרסום וההפקדה חלה על תכניות אשר ניתן להגיש התנגדויות לגביהן, ועל כן אין היא חלה על המקרה שבפנינו. לא למותר לציין, כי לא הוצגו בפנינו מוצגים המלמדים על פרסום כאמור. לכן, ההפניה לפרוטוקולים של גופי התכנון אינה חושפת בהכרח מודעות של המערערים או מי מהם לקיומם של הליכים אלה. במצב דברים זה, לא ניתן לקבוע, מעצם קיומם של הליכי תכנון, כי המערערים או מי מהם היו ערים להליכים אלה. ג. עם זאת, קיים חומר ממנו עולה באופן ספציפי כי החל במחצית הראשונה של שנת 1996 היו חלק מן המערערים ערים לקיומם של הליכי תכנון ובניה ביחס לשני הפרוייקטים האמורים, במסגרת של תכניות בינוי. כך, ממוצג יב' למוצגי המשיבים 2 ו3- עולה, כי המערער 7, האדריכל מר יצחק ליר, היה ער לקיומם של הליכי התכנון ובניה בקשר לשני הפרוייקטים האמורים (מתחם בית הסטודיות ומתחם המנזר הארמני) עוד בחודש פברואר 1996. יצויין, כי במכתב האמור מופיעה גם, בקליפת אגוז, טענת העותרים בעתירה שבפנינו - היינו, כי בתכנית המפורטת אין הקריטריונים והכלים התכנוניים הנדרשים. מובן, כי לא ניתן לייחס את ידיעתו של עותר זה לכל העותרים האחרים באופן אוטומטי, אך יש בה כדי לבסס את האפשרות כי היתה מודעות להליכי התכנון במחצית הראשונה של שנת 1996. למוצג זה יש להוסיף תכתובת אשר התנהלה סביב חודש יוני 1996 בין ועד האמנים חוכרים של יפו העתיקה (הוא המערער מס' 1), לבין האדריכל אילן פיבקו (הוא המשיב מס' 3). במכתבו של ועד האמנים לאדריכל פיבקו מיום 16.6.93 (מוצג י'3 למוצגי המשיבים 2 ו3-), עולה כי באותה עת אמנם ידע ועד האמנים על כך שקיימות תכניות בינוי ביחס לפרוייקט הסטודיות וביחס לפרוייקט המנזר הארמני, "תכניות כפי שהוצגו ונדונו בעיריה". עם זאת, לפחות לגבי ועד האמנים, מודעות כללית זו לא עלתה כדי היכרות עם פרטי התכניות. ואמנם, במרכז ההתכתבות מאמצע שנת 1996 מצויה בקשתו של ועד זה כי ינתן לו עותק מן התכניות על מנת שיוכל לגבש את עמדתו ביחס אליהן. לא ברור מן החומר מה עלה בגורלה של בקשה זו. מכל מקום, נוכח עיתויה של תכתובת זו, הרי שניתן להעריך כי יתכן שהגשת העתירה בתחילת שנת 1997 נגועה בשיהוי סובייקטיווי מסויים, אם כי לא רב מאד. שיהוי כזה, אם "איננו חמור ואיננו מופלג", לא יביא לדחייתה של עתירה (ראו בג"צ 4383/91 שפקמן נ' עירית הרצליה , פ"ד מו(1) 447, 459-458). 9. א. הרובד הסובייקטיווי אינו ממצה את הדיון בטענת השיהוי. אכן, בענין נחום הנ"ל ציין השופט זמיר כי "...לא צריך לייחס משקל רב לשיהוי הסובייקטיבי. בדרך כלל, אם אדם תובע זכות מינהלית, העובדה שהשתהה בהגשת העתירה, ואפילו אין לו טעם טוב לשיהוי, אינה צריכה כשהיא לעצמה לחרוץ את גורל זכותו לשבט, אלא אם השיהוי מלמד כי וויתר על הזכות" (בפיסקה 4 לפסק הדין). דברים אלה הולכים בעקבות ההלכה, לפיה "עבור הזמן כשלעצמו אין בו כדי להוות שיהוי. בבסיסו של השיהוי עומדת העובדה, כי עבור הזמן גרם לשינוי המצב ולפגיעה באינטרסים ראויים להגנה" (בג"צ 453/84 איתורית שירותי תקשורת נ' שר התקשורת , פ"ד לח(4) 619, 621). במסגרת פן זה, על בית המשפט לבחון, בין השאר, האם ההשתהות בהגשת העתירה והגשתה במועד בו נעשה הדבר גרמו לשינוי כזה במצב, באופן שייגרם נזק משמעותי אשר היה נמנע אילו העתירה היתה מוגשת במועדה (שם, בעמודים 642-641). בין השאר, מדובר בנזק אפשרי לצד שלישי, אשר "סמך על ההחלטה המינהלית, תכנן וניהל את עסקיו על יסוד ההנחה שאותה החלטה תקפה, ועתה בא העותר ומבקש לבטלה" (שם). על הסתמכות זו להיות סבירה בנסיבות הענין (ראו פסק הדין הנ"ל בענין דגניה א' , בעמוד 728). ב. האם הוכח נזק כאמור במקרה שבפנינו? לדעתי, התשובה שלילית. הטענה המרכזית המועלית בהקשר זה על ידי "גלדו" - חברה קבלנית לבנין בע"מ, היא המשיבה 4 ( להלן: גלדו ). טענת גלדו היא, כי בקידום פרוייקט המנזר הארמני סמכה על פרקטיקה ארוכת שנים, לפיה אושרו ביפו העתיקה תכניות, לרבות תכניות רחבות היקף, במסלול של תכניות בינוי. על רקע זה נטען, כי תקיפתו של המסלול בו נדונים הפרוייקטים נשוא ענייננו נגועה בשיהוי כבד. מן הדוגמאות הבודדות של פרוייקטים נרחבים שאושרו בדרך האמורה קשה ללמוד על קיומה של הפרקטיקה הנטענת. עם זאת מוכן אני להניח לצורך הדיון, מבלי לפסוק, כי נוצרה פרקטיקה בתחום האמור, לפיה מאושרות תכניות, גם בהיקפים ניכרים, במסגרת של תכניות בינוי. אך מן החומר לא עולה כי היתה הסתמכות על פרקטיקה זו, במובן של שינוי מצב לרעה על יסודה. כל שנטען על ידי גלדו הוא כי הוציאה סכומים ניכרים בהסתמך על הפרקטיקה האמורה, וכי "עלול להגרם לה נזק רב אם יתקבל הערעור והיא תיאלץ לנקוט במסלול תכנוני חלופי". מהותו של נזק זה וטיבו לא הוחוורו בטיעוניה של משיבה זו. אין כל טענה, כי היזמים, או מי מהם, לא היו נכנסים לפרוייקט אם תהליך האישור היה מחייב הכנתן וקבלתן של תכניות מפורטות, להבדיל מתכניות בינוי. אין כל טענה, כי נעשתה הוצאה אשר לא היתה נעשית אלמלא הפרקטיקה האמורה. בתוך כך, אין כל טענה על הוצאה אשר היתה נחסכת אם לא היתה השתהות בתקיפתה של הפרקטיקה האמורה. גם לא נטען כי נעשו התקשרויות כלשהן, בהסתמך על הליכי האישור (השוו בג"צ 6022/93 אע'רייב נ' הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי , דינים עליון לז' 584, בפיסקה 4 לפסק הדין). ברי, כי לא נעשו כל הוצאות להוצאת התכניות לפועל, באשר הן טרם אושרו בעת הגשת העתירה (ראו בג"צ 4174/94 עיריית טירה נ' שר האנרגיה , דינים עליון לז, 861, בפיסקה 9 לפסק הדין). אכן, אין ולו שמץ של טענה, בסיכומי המשיבים, אשר תבהיר, מה טמון במסלול של הכנת תכנית מפורטת אשר עשוי היה להשפיע על שיקוליהם של היזמים בכוח, ולגרום לכך שלא ישקיעו את המשאבים שהשקיעו בפרוייקטים האמורים. אין גם כל הסבר מדוע הפנית הענין להליכים החוקיים של אישור תכנית מפורטת בשלב הנוכחי כרוכה ב"נזק כבד". במצב דברים כזה, הטענה כאילו היה שינוי מצב לרעה בהסתמך על פרקטיקה ארוכת שנים אינה יותר מטענה בעלמא, אשר אין לה תשתית כלשהי. אין כל ראיה, כי לגבי הפרוייקטים נשוא ענייננו התחולל שינוי כזה במציאות, המחייב דחייתה של העתירה מחמת שיהוי (השוו בג"צ 465/93 טריידט ס'א' חברה זרה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, הרצליה , פ"ד מח(2) 622, בעמוד 629). במאמר מוסגר יוער, כי בכך שונים הפרוייקטים האמורים מפעולות בניה אחרות במקום אשר הושלמו לפני שנים, לאחר שאושרו במסגרת הפרקטיקה האמורה. לגבי אותם פרוייקטים, דומה כי חלה האמירה כי "אין עוד חזרה אל המצב כפי שהיה בראשיתו" (בג"צ 6176/93 אליקים 1986, אגודה שיתופית נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד מח(2) 158, 165). מטעם זה, אין כל ממש בניסיון לטעון כי דיון לעיצומה של העתירה שבפנינו יעמיד בסכנה גם פעולות כאמור שהושלמו. ג. אוסיף, כי מן החומר שבפנינו כלל לא ברור כי ההשתהות המסויימת שהוכחה בפעולות העותרים עלולה היתה לגרום לעיכוב כלשהו בתהליך אישורן של התכניות. אדרבא, דומה כי יש בחומר עיגון למסקנה כי השתהות זו לא גרמה לעיכוב כלשהו. מפרוטוקול בית משפט קמא (עמוד 5, דברי עורך דין אורן, באת כוחה של הוועדה המקומית), עולה כי ביום 2.1.97 נערך דיון בפורום של הוועדה המקצועית, המשמשת כגורם מייעץ לוועדה המקומית על פי התכניות שנתקבלו ביחס ליפו העתיקה. על פי הנטען, המליצה וועדה זו על שינוי ההחלטה של הוועדה המקומית מאוקטובר 1996, אשר נגדה כוונה העתירה. טענת באת כוחה של הוועדה המקומית היתה, כי להמלצה זו יש משקל ניכר, שכן "הדיונים בוועדה המקומית" מתקיימים "...על פי המלצותיה" של הוועדה המקצועית, ועל כן "ההחלטות לגבי הסטודיו(ת) ולגבי המנזר הארמני אינה (!) בתוקף". על רקע זה ברור, כי בעת הגשת העתירה טרם הושלם המהלך התכנוני, ביחס לשני העניינים. מטעם זה, אף הועלתה טענה כי מדובר בענייננו בעתירה אשר דינה להידחות מחמת היותה מוקדמת. לא מדובר, אפוא, במהלך שהסתיים, ועתה מנסים לסובבו לאחור. במצב דברים זה, קשה לראות מהו הנזק הטמון בהשתהות המסויימת של העותרים בתקיפתם את התכניות נשוא ענייננו. התהליך כולו התעכב, בלא כל קשר לעותרים. 10. א. טענת השיהוי שבפי המשיבים - במיוחד גלדו - מעוררת קושי נוסף. טענה זו נשענת, כאמור, על שינוי מצב לרעה על יסוד הפרקטיקה של רשויות התכנון, אשר ניתבו פרוייקטים שונים, הדומים במהותם והיקפם לאלה שבפנינו, במסלול של תכניות בינוי דווקא. מבחינה אנליטית, מדובר בטענה לקיומה של פרקטיקה פרשנית מסויימת ביד רשויות התכנון. פרקטיקה פרשנית זו נוגעת למובנה של התכנית המפורטת, אשר מעמדה הנורמטיבי הוא של חקיקת משנה (ע"א 6291/95 בן יקר גת חברה להנדסה ובנין בע"מ נ' הוועדה המיוחדת לתכנון ובניה, מודיעין , דינים עליון נב 112). אך לטענת העותרים, מדובר בפרקטיקה העומדת בניגוד להוראותיו הברורות של חוק התכנון והבניה בדבר העניינים הטעונים עיגון בתכנית מתאר או תכנית מפורטת דווקא. ראינו, בהקשר זה, את ההלכה הברורה האוסרת במונחים חד משמעיים העתקת עניינים האמורים להיות מוסדרים בתכנית מפורטת או תכנית מתאר בתכנית למסגרת של תכנית בינוי. מכך עולה, כי על פי טענות העותרים - ואלה משמשות לנו בשלב מקדמי זה הנחת עבודה - הפרקטיקה הנטענת על ידי המשיבים אינה חוקית. נוכח הלכה זו, ספק רב בעיני אם יכולים המשיבים לטעון לשינוי מצב לרעה המקנה להם זכות כי הפרקטיקה האמורה תחול גם בעניינם. אין לשכוח, כי עצם קיומה של פרקטיקה בלתי חוקית ביד הרשות, אשר מכוחה הוקנתה למאן דהוא טובת הנאה, אינו מהווה עילה חוקית מוכרת לתביעה של אדם אחר לכך שפרקטיקה זו תקנה גם לו טובת הנאה דומה: "בית-המשפט לא יצווה על הרשות המינהלית לעשות מעשה - להעניק לפלוני זכות - אשר עומד בניגוד לחוק" (דברי השופט ברק בבג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל נ' שר האוצר , פ"ד מו(1) 191, 203). ב. לענייננו חשובה עוד יותר העובדה, שמדובר, לטענת המערערים, בטענה לפעולה של רשות התכנון העומדת בסתירה ממשית לדין הברור החל על סוגיה זו. בעובדה זו יש כדי להחליש במידה ניכרת את עצמתה של טענת שיהוי (ראו דברי השופטת נתניהו בבג"צ 170/87 אסולין נ' ראש עירית קרית גת , פ"ד מב(1) 678, בעמודים 685-684 לפסק דינה). יש לזכור, כי בבחינתה של טענת שיהוי יש לשקול כנגד הנזק הנטען בגין השיהוי את עוצמת הפגם המשפטי הנטען (בג"צ 8378/96 חביש נ' השר לענייני דתות , דינים עליון נב 537, בעמוד 11 לפסק הדין). לכן, יש משקל ניכר גם לעובדה, שהפגם הנטען בפעולת הרשות אינו פגם זניח או שולי. מדובר לכאורה בפגם משמעותי. הפגם האמור עלול לפגוע ביכולתם של בני הציבור, הנפגעים מפעולת המינהל, לממש את זכות הטיעון המוקנית להם על פי חוק התכנון והבניה. גם העובדה, שמדובר בהפרה מתמשכת אשר על פי הנטען החלה לפני שנים, להבדיל מהפרה חד פעמית, מלמדת על חומרתה של ההפרה (ראו דברי השופט ברק, בעמוד 694 לפסק דינו בענין אסולין הנ"ל). לכל אלה יש להוסיף את ה"צורך לדקדק בדרישותיהם של חוקי התכנון, כדי למנוע אי-סדרים וגרוע מזה, מן הסוג שנתגלה בעבר בפעולותיהן של כמה מן הועדות המקומיות לתכנון ולבניה", ואת "מגמת ההקפדה על דיני התכנון הדרושה לטובת הצבור בכללו" (דברי הנשיא לנדוי בד"נ 12/81 ש' שפירא ושות', חברה קבלנית בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(3) 645, 661). ג. המסקנה היא, כי העתירה שבפנינו מעוררת שאלות הנוגעות להשלטתו של שלטון החוק בהליכי התכנון והבניה. שאלות אלה עולות בתפר עדין במיוחד, אשר עניינו בשיתופו של האזרח בהליכי התכנון והבניה ובמתן האפשרות המלאה לאזרח להשמיע את קולו במסגרתם של הליכים אלה. לא למותר לשוב ולציין, את השפעתם העמוקה של הליכים אלה על רווחתו של האזרח, בכל מובניה. עובדה זו מעצימה את האינטרס הנוגע להשלטת החוק במקרה שבפנינו. במצב דברים זה, חלה במלוא כוחה ההלכה לפיה "גם כאשר העתירה לוקה בשיהוי, ומבחינת האינטרסים המעורבים בענין יש מקום לדחות את העתירה, עדיין עשוי בית המשפט לדון בעתירה ולהכריע בה כדי להגן על שלטון החוק" (דברי השופט זמיר בענין נחום הנ"ל, בעמוד 642). ד. בשוליה של נקודה זו אוסיף, כי לדעתי אין לייחס משקל סגולי ניכר לטענת המשיבים כי העותרים ערים, מזה זמן רב, לקיומה של הפרקטיקה הפרשנית המותקפת על ידם עתה. במישור העובדתי אין בפנינו כל נתון המבסס ידיעה כלשהי של העותרים, או של מי מהם, ביחס לאישורם של פרוייקטים דומים בעבר בדרך המותקפת כאן. ואולם, גם לו היה מונח יסוד לטענות אלה, דומה כי נוכח משקלו של השיקול בדבר השלטת החוק, עובדה זו לבדה לא תחסום את דרכם של העותרים, המתריעים על פגם של אי חוקיות בדרך הפעולה של המינהל ומבקשים למנוע "יצירת עובדות מוגמרות בשטח" (ראו בג"צ 609/85 צוקר נ' ראש עירית תל אביב , פ"ד מ(1) 775, 784-783). לכן, גם טענה זו אינה משנה את מסקנתי כי אין לקבל את טענת השיהוי שבפי המשיבים. 11. הגיעה השעה לסכם את הדיון בטענת השיהוי. מסקנתי היא, כי בשקלול הכולל של ההשתהות המסויימת של העותרים, של הנזק הלא ברור הנטען על ידי המשיבים, ושל האינטרס בהשלטת החוק, אין לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי. בסופו של יום, לא מדובר בהשתהות ניכרת. הנזק הנטען בגינה אינו ברור. האינטרס בהשלטת החוק העולה מן העתירה הוא מהותי ורציני. אני סבור, על כן, כי אין לקבוע כי העתירה היתה נגועה בשיהוי המצדיק את דחייתה. 12. למען הסר ספק, אני שב ומבהיר כי אינני נוקט עמדה לעיצומן של טענות העותרים. הטענות האמורות מספקות תשתית לדיון בטענת השיהוי. מקומם של הדיון וההכרעה לעיצומן של טענות העותרים בערכאה המוסמכת, ובה בלבד. מעמד בדין 13. כל הצדדים להליך שבפנינו שותפים להנחת יסוד לפיה על המערערים, כמי שפנו בעתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, להראות כי יש להם מעמד להגיש את העתירה. הנחה זו עומדת, אפוא, בבסיס הדיון בענין זה. 14. טענת המערערים בנקודה זו היא, כי הענין נשוא העתירה הוא "מעשה או מחדל שיש לו השפעה ישירה עליהם". על פי הנטען, המערערים הם "בעלי נכסים המתגוררים ביפו העתיקה". מדובר בפרוייקטים מאסיביים אשר אמורים להיות מוקמים סמוך לבתיהם. נוכח היקפם של הפרוייקטים, טוענים המערערים כי הם עלולים לשנות "לחלוטין את אופי הסביבה", בשל הוספת "מבנה מסיבי לנוף גבעת יפו העתיקה". המערערים טענו, אפוא, בעתירתם כי קמה להם זכות עמידה נוכח קיומו של "אינטרס פרטי לשמירה על ערך רכושם ואיכות חייהם". על רקע כל אלה, טוענים המערערים כי אם היתה רשות התכנון פועלת כחוק, ומקדמת את הפרוייקטים נשוא העתירה במסגרת של תכנית מפורטת, היה בידם להגיש התנגדות לפי סעיף 100 לחוק התכנון והבניה, ולזכות ביומם בפני רשות התכנון המוסמכת. פעולת הרשות שללה מהם זכות זו, ומכאן זכות עמידתם. 15. זכות העמידה הנטענת נשענת על טענה בדבר פגיעה בזכות העותרים על פי חוק התכנון והבניה להגיש התנגדות לתכנית, הקבועה בהוראת סעיף 100 לחוק התכנון והבניה. ברגיל, טענה לפגיעה שלא כדין בזכות זו על ידי הרשות השלטונית מקנה זכות עמידה לפנות לערכאות בהליך נגד הרשות השלטונית (בג"צ 527/74 ח'לף נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, מחוז הצפון , פ"ד כט(2) 319, בעמוד 324 לפסק דינו של השופט ברנזון). כפי שציין השופט ברנזון באותו ענין (שם) הגשת עתירה היא הדרך היחידה, במצב הדברים האמור, בה ניתן "...להביא למצב שבו יוכלו לממש את זכותם החוקית להגיש לרשות המוסמכת התנגדות לתכנית, להופיע בפניה ולנסות לשכנעה נגד עצם קבלת התכנית או לפחות לתקנה ולשנותה". ביסוד גישה זו עומדת ההכרה בחשיבותו של מוסד ההתנגדות. ההתנגדות היא המכשיר באמצעותו ניתנת לאזרח זכות טיעון בפני הרשות עובר לפגיעה בו בגדריה של תכנית. בהקשר זה, תכליתה המרכזית של זכות זו היא "...לעשות צדק עם בני אדם שהאינטרס שלהם עשוי להפגע מההחלטה" ((דברי השופט ברק בע"פ 768/80 ש' שפירא ושות', חברה קבלנית בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(1) 337, 364 ). אכן, תכניות נועדו לקדם לא רק נושאים פיזיים, כי אם גם "מטרות חברתיות, כלכליות, אסתטיות ואקולוגיות" (דברי השופט טירקל בבג"צ 440/80 מ' טייג ושות' בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה , פ"ד לו(3) 85, 91). אך לצד תועלת כלל חברתית זו, פוטנציאל הפגיעה של תכניות בפרטים הוא רב. לא פעם, הגשמתן של מטרות כלל חברתיות רצויות על ידי השלטון עלול להסב פגיעה קשה לפרטים החיים במעגל ההשפעה של פעולות אלה. זכות ההתנגדות מאפשרת לאותם פרטים לנקוט פעולה אקטיבית כדי למנוע פגיעה בלתי נחוצה בהם או להקטינה. היא משפרת גם את תהליכי קבלת ההחלטות התכנוניות בדרך של שיתוף האזרחים הנפגעים מהן. מבחינה זו, מאפשר מכשיר ההתנגדות "לחדד ולגבש, בדרך של יצירת 'סכסוך' ( lis ) בין גורמים מעונינים שונים, את עיקר הבעיתיות, באופן שהגוף המחליט יוכל לראות את הבעיה על השלכותיה השונות ובכך, להגיע להחלטה ראויה ומאוזנת" (דברי השופט ברק בע"פ שפירא הנ"ל, בעמוד 364). ניתן לסכם, אפוא, ולומר כי מדובר ב"...זכות דיונית חשובה מאד, שיש לשמור עליה מכל משמר" (דברי השופט ויתקון בענין ח'לף הנ"ל, בעמוד 328). התוצאה היא, כי טענה המלמדת לכאורה על שלילה שלא כדין של זכות זו מצדיקה הכרה במעמדו בדין של הטוען. 16. במקרה שבפנינו אין די בטענה לפגיעה בזכות הטיעון לפי סעיף 100 לחוק התכנון והבניה כדי להקנות למערערים מעמד בדין. הטעם לכך הוא, שהמחלוקת בין הצדדים מתפרשת גם על השאלה האם למערערים זכות להגיש התנגדות. נזכור, כי הוראת סעיף 100 אינה מאפשרת לכל מאן דהוא להתנגד. נקבע בה חוג מוגדר של תובעים בכוח אשר המחוקק סבר כי ראוי להעניק להם מעמד להעלות טענות נגד תכניות. העיקרון שנקבע בהוראה זו הוא, כי רק מי שהוא בבחינת "מעונין בקרקע, הרואה עצמו נפגע" מתכנית מתאר או תכנית מפורטת, זכאי להגיש התנגדות לתכנית לרשות התכנון המוסמכת. על מנת שתתקבל טענתם כי קם להם מעמד הנובע מן הפגיעה בזכותם לפי הוראה זו, על המערערים להראות כי הוראה זו אמנם מקנה להם את הזכות הנטענת. 17. לצורך ההכרעה בענייננו אין צורך בדיון ממצה בשאלת פירושה של הוראה זו. לדעתי, מן הפסיקה העוסקת בנושא זה עולה המסקנה כי סעיף 100 לחוק התכנון והבניה מכיר בזכותם של המערערים להגיש התנגדות לתכניות אשר עניינן פרוייקטים מן הסוג בו מדובר בענייננו. הפסיקה כרכה את הדיון בהוראה זו עם הדיון בעקרונות הכלליים של זכות העמידה (ראו פסק הדין הנ"ל בענין פרנש היל ). בדומה לגישה הכללית ביחס לזכות עמידה, הגישה ביחס להוראת סעיף 100 היא כי "לשם רכישת מעמד, די שהעותר יראה על פגיעה באינטרס, ואין הוא חייב להראות על פגיעה בזכות חוקית" (ז' סגל, זכות העמידה בבית המשפט הגבוה לצדק (מהדורה שניה) (תל אביב, תשנ"ד1993-), בעמוד 85). הזכות להגיש התנגדות בודאי עומדת למי שיש לו זכויות קנין במקרקעין נשוא התכנית. אך מעגל "המעוניינים במקרקעין" עשוי להיות רחב יותר. המעונין במקרקעין, אשר רואה את עצמו נפגע, עשוי להיות בעל זכויות במקרקעין אשר מצויים מחוץ לתחום התכנית (ראו ע"א 603/88 וארון נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה , פ"ד לג(3) 409, בעמוד 414 לפסק דינו של השופט שמגר). מעגל הנפגעים בכוח עשוי לכלול, בנסיבות מסויימות, גם את מי שאין לו זכויות כלשהן במקרקעין המושפעים מן התכנית, וכל מעמדו להתנגד בא לו מכוח זיקה בעלת אופי אישי שלו לתכנית - למשל, מהנדס או אדריכל שנטל חלק בהכנתה של תכנית (ראו דברי הנשיא שמגר בבג"צ 511/80 גליא נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה , פ"ד לה(4) 477, 481). בעניינים קרובים יותר למקרה שבפנינו, עולה מן הפסיקה גישה הנוטה להכיר בזכותם של בעלי נכסים המצויים בסמוך למקום התכנית, ואשר התכנית המוצעת עלולה לגרום פגיעה בהם - בין פגיעה בנוף, בין מטרדים שונים של רעש ולכלוך, ובין פגיעות אחרות ביכולת להפיק הנאה מרכושם. ברוח זו, הבחין בית המשפט בעניין פרנש היל הוטל קורפוריישן , בין "נפגעים" חסרי מעמד - למשל, נציג של הסתדרות הסטודנטים, הטוען ביחס לתכנית הנוגעת לאוניברסיטה בה הוא לומד - לבין "נפגעים" בעלי מעמד, כמו אדם המתגורר סמוך למקום התכנית וחלון ביתו פונה אליה, או תושבי כפר אשר מבקשים לסלול דרך מהירה, שתעבור בתוך הכפר. על רקע זה, אין זה מפתיע כי לא התגלעה מחלוקת בדבר זכותם של דיירים ומעוניינים בקרקע באזור קטמון בירושלים להתנגד לתכנית בדבר הקמתו או הרחבתו של מגרש כדורגל בעל כ- 14,000 מקומות ישיבה בשכונה (בג"צ 701/81 מלאך נ' יושב ראש הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, ירושלים , פ"ד לו(3) 1). אכן, פוטנציאל הפגיעה של תכנית כזו ביושביה של שכונה הוא ברור וגלוי. נראה, כי על פי אמות המידה האמורות עומדת זכות ההתנגדות למערערים המתגוררים באזור יפו העתיקה. מן החומר עולה בבירור, כי מקום מגוריהם של לפחות חלק מן העותרים מצוי בסמוך למקום בו יבוצעו הפרוייקטים. מדובר בשכנות צמודה ומובהקת. האזור הוא ייחודי מבחינת הנוף. מדובר באזור קטן וצפוף. המעברים בין הסמטאות הצרות קשים. מקומות החניה מועטים. מתיאור זה עולה, כי הקמת פרוייקטים משמעותיים במקום האמור עשויה להשפיע באופן ממשי על רווחתם של המערערים. יש לומר, על כן, כי הם בבחינת מעוניינים בקרקע לענין הוראת סעיף 100. 18. למעשה, מטיעונם של המשיבים בפני בית משפט קמא משתמעת תמיכה בטענות המערערים בנקודה זו. בפני בית משפט קמא הועלתה הטענה, כי תרופתם של המערערים היא בייזום שינוי לתכניות הקיימות, בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה. אך חוק התכנון והבניה מעניק לענין זה מעמד אך למי שהוא בעל קרקע או מי שיש לו ענין בקרקע (סעיף 61א(ב) לחוק). המערערים אינם בעלי הקרקע הנדונה. מכאן, שטיעון המשיבים משמיע הכרה ברורה בכך שגם לגישתם המערערים הינם בבחינת מעוניינים בקרקע. 19. מסקנתי בנקודה זו היא, על כן, כי המערערים הראו כי יש להם מעמד בדין. נוכח מסקנה זו, איני רואה צורך לדון בשאלה האם ומתי אינטרס של שימור הסביבה עשוי להקים מעמד למי שמבקש להגיש עתירה מינהלית. שאלה כזו היתה עשויה להתעורר אם היה מדובר במקרה שבפנינו, למשל, בעתירה של אדם מן הציבור הרחב, אשר עותר לבית משפט בניסיון להגן על ערכי טבע, נוף או סביבה כלל ארציים. אך לא זה המצב. המדובר בעתירה של קבוצת אנשים, המתגוררים בסמיכות משמעותית למקום נשוא התכנית. נוכח אופיו של המקום והיקפן הניכר של התכניות, עליהם אין מחלוקת, יש לכאורה יסוד לטענת העותרים האינדיבידואליים לאפשרות כי יפגעו אם הבניה המתוכננת תבוצע. במצב דברים זה, יש להכיר במעמד שלהם להביא את עתירתם בפני בית המשפט. סעד חלופי 20. בית משפט קמא היפנה לסעדים חלופיים אשר עמדו, לגישתו, לרשות העותרים. א. כך, היפנה בית המשפט לאפשרות שעמדה למערערים להגיש התנגדות לתכנית המתאר ולתכנית המפורטת, אשר בהן נקבעה הנורמה של הליכי התכנון ביפו העתיקה באמצעות תכניות בינוי. בית המשפט נסמך לענין זה על פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 445/73 סער נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, המרכז , פ"ד כט(1) 219. ואולם, קיים הבדל חשוב בין עובדותיו של פסק הדין האמור לבין המקרה שבפנינו. באותה פרשה, היה מדובר בעותרים אשר בעת אישור התכנית אשר הותקפה בבית המשפט הגבוה לצדק התגורר חלקם בשטח נשוא התכנית. משמעות הדבר היא, כי בעת אישור התכנית היה כל אחד מאותם עותרים בבחינת "מעונין בקרקע, הרואה את עצמו נפגע", הזכאי להגיש התנגדות ביחס לתכנית שנדונה שם, לרבות ההוראה אשר הותירה עניינים שונים לתכניות בינוי. על רקע עובדה זו, אשר צויינה בפסק הדין, עמד בית המשפט באותה פרשה על כך, שבפני העותרים עמדה האפשרות להתנגד לתכנית בעת שנתקבלה. אך דברים אלה אינם מתאימים לענייננו. על פי טיעוניהם, העותרים לא התגוררו במקום בעת אישור התכניות האמורות. המשיבים אינם חולקים על טענה זו. ממילא, העותרים לא היו יכולים לדעת על התכניות. זאת ועוד, על פי הוראות חוק התכנון והבניה (כמו גם הוראת סעיף 17(1) לפקודת בנין ערים, 1936, אשר קדמה לסעיף 100 לחוק התכנון והבניה), לא היה להם באותה עת כל מעמד להתנגד להן: הם לא היו בבחינת בעלים בקרקע או "מעוניין אחר" בה. מכאן, כי למערערים לא עמד כל סעד חלופי של תקיפת תכנית המתאר והתכנית המפורטת בעת קבלתן. אזכיר עוד, כי העותרים אינם תוקפים את התכניות האמורות גם עתה, כי אם את שיקול דעתן של רשויות התכנון בהפעלתן. גם מטעם זה הילכת סער אינה חלה בענייננו. ב. בית משפט קמא היפנה גם לכך, שהעותרים יכולים ליזום שינוי בתכניות, ברוח טענותיהם, ובדרך זו להביא לקבלת עמדתם. גם בכך ראה בית משפט קמא סעד חלופי, המצדיק את דחיית העתירה. אך כפי שכבר אמרנו, העותרים אינם מבקשים לחולל שינוי בתכנית. הם מבקשים לחולל שינוי באופן בו פועלת הרשות במסגרת של תכנית נתונה. במצב דברים זה, אין בהפניית העותרים למסלול של שינוי בתכנית כדי להשיג את מטרת העתירה. אכן, הפניית העותרים להליכי תיקון תכנית חוטאת להנחת היסוד שבבסיס העתירה. טענת העותרים היא, כי הפרקטיקה הנקוטה כיום ביד רשות התכנון אינה חוקית , והם עותרים לכך שהרשות תפעל כפי שהדין מחייבה, לשיטתם. הפניית העותרים להליכי שינוי תכנית מניחה, כי הפרקטיקה הקיימת היא חוקית , וכי הדרך לשנותה היא לחולל שינוי בתכניות בהן היא מעוגנת. לכך יש להוסיף, כי מטרתם העיקרית של העותרים היא להביא לכך שתעמוד להם זכותם החוקית הנטענת להתנגד לתכניות שבמחלוקת. המסלול הטבעי, בנסיבות הענין, להשגת סעד זה הוא פנייה בעתירה לערכאה המוסמכת, ולא נקיטה ב"...הליכים הממושכים והמסורבלים של תיקוני תכניות" (דברי השופט ח' כהן בבג"צ 195/79 יצלף נ' יושב ראש הועדה המחוזית , פ"ד לד(1) 458, 462). לא ניתן, על כן, לראות באפשרות ליזום שינוי בתכנית משום תשובה הולמת לעתירה שבפנינו, המצדיקה את דחייתה מחמת קיומו של סעד חלופי. אי צירוף צדדים 21. מן החומר שבפנינו עולה, כי בעת הגשתה אמנם היה פגם בעתירה, אשר לא צורפו לה צדדים שונים אשר עלולים להפגע מקבלת העתירה. בכך, לא קויימה מצוות תקנה 4(ד) לתקנות סדרי הדין בעניינים מינהליים. עם זאת, דומה כי אין בין הצדדים מחלוקת כי הלכה למעשה צורפו להליכים הצדדים העיקריים הנוגעים לטענה בדבר המסלול בה נדונו הפרוייקטים. חלק מן הצדדים (משיבים 2 - 4 בהליך שבפנינו) צורפו על פי בקשותיהם לבית משפט קמא. גורם נוסף - החברה לפיתוח יפו, שהיא החוכרת במקרקעין הנוגעים לפרוייקט בית הסטודיות - נטל חלק פעיל (באמצעות באי כוחה) בדיון בבית משפט קמא. בא כוחה של חברה זו ביקש כי גם היא תצורף להליך, אם בית משפט קמא לא יחליט לדחותו על הסף. נוכח התוצאה של ההליך, לא צורפה החברה. נותרה, אפוא, הפטריארכיה הארמנית, אשר היא הבעלים במקרקעין הרלוונטיים לשני הפרוייקטים. בדיון בבית משפט קמא הוצע על ידי בא כוח המערערים לפנות גם לגורם זה, אך הדבר לא נעשה משסולקה העתירה על הסף. דומה, כי בנסיבות המקרה לא היה מקום לתוצאה של דחיית העתירה מחמת אי צירוף כל הצדדים הנכונים. יש לזכור, כי לבית המשפט לעניינים מינהליים נתונה הסמכות, בדיון מוקדם, להורות על "צירוף משיבים ראויים נוספים" לעתירה שבפניו (תקנה 6(ב)(3) לתקנות האמורות). דומה, כי נוכח השלב המוקדם של ההליך, היה מקום לשקול עשיית שימוש בסמכות האמורה, במקום לנקוט בסנקציה החריפה של דחייה על הסף (ראו דברי השופט חשין בהקשר קרוב בע"א 32/89 גולן נ' עלוני , פ"ד מו(3) 665, 671). 22. אשר לצירוף צדדים הנוגעים לטענת המערערים בדבר הסתירה בין תכניות הבינוי לבין תכנית מתאר ארצית ת/מ/א13/, הרי שלענין זה עמדה בפני בית המשפט פניית המערערים לפירסום נאות של ההליך על מנת לאפשר לכל מי שעלול להיפגע מחלק זה של העתירה ליטול חלק בהליכים. דומה כי לצורך העתירה הנדונה אין צורך בזימון של כל בעלי הזכויות לכל אורך רצועת החוף, אלא די בבעלי זכויות בשטח התכניות הרלוונטיות ביפו. ככלות הכל, זהו השטח אליו מתייחסת הטענה האמורה. לענין זה, לא הוחוור מדוע יש לדחות את הצעת העותרים לפרסם, באמצעי התקשורת השונים, את דבר ההליך, על מנת ליתן הזדמנות למי ששייכים לקבוצה זו ליטול חלק בהליך. 23. אשר לעיצומה של הטענה הנוגעת לת/מ/א13/, איני סבור כי קביעותיו של בית משפט קמא, בשלב המיקדמי בו מדובר, הן בבחינת סוף פסוק. לא אחווה, על כן, דעה בסוגיה זו על היבטיה השונים. נכון וראוי כי הדיון וההכרעה בהם ייעשו על ידי בית משפט קמא, לאחר שתיפרש בפניו התמונה במלואה. נקיון כפים 24. הטענה העיקרית המועלית לענין זה היא כי המבקשים עצמם ביצעו הרחבות ותוספות בניה שונות במסגרת המסלול שנקבע בתכנית המפורטת (אישור פעולות שונות באמצעות תכניות בינוי). הטענה היא, כי המבקשים העלימו ענין זה מבית משפט קמא. אך הענין האמור אינו רלוונטי לעתירה, ואין בו כדי להשפיע עליה. כאמור, העותרים אינם טוענים נגד תוקפו של המסלול שהותווה בתכנית המפורטת. הם תוקפים את הפעלתו של מסלול זה ביחס לתכניות בהיקפים משמעותיים, מן הסוג אשר עומד לדיון בענייננו. בחומר שבפנינו אין ראיות כלשהן לכך, שהמבקשים עצמם זכו לאישור של פרוייקטים דומים בגודלם או בטיבם במסלול האמור. העובדה שקיבלו אישור לפעולות שוליות יחסית במסלול זה אינה עומדת בסתירה לטיעון שבפיהם, ואי הבאתה אינה מלמדת על אי ניקיון כפיהם. התוצאה אשר על כן, דין הערעור להתקבל. חיובם של המערערים בפסק דין בית משפט קמא בהוצאות - מתבטל. התיק יוחזר לבית משפט קמא, על מנת שידון בעתירה לעיצומה. הדיון בעתירה ייעשה לאחר שיושלמו הליכי צירופם של הצדדים הנחוצים להליך, ותוך מתן אפשרות הולמת לצדדים להשלים את הנחת התשתית הרלוונטית לענין בפני בית המשפט. המשיבים ישאו בהוצאות המערערים בסך 30,000 ש"ח - 10,000 ש"ח ישולמו על ידי הועדה המקומית, וסכום דומה ישלמו משיבים 2 ו3- וכן גלדו. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, כג' באייר התשנ"ח (19.5.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97029620. E05	[ "ע\"א 2962/97", "ע\"מ 6/97", "ע\"א 1130/90", "ע\"א 6291/95", "ע\"א 603/88", "בע\"א 32/89" ]	5,607
1,605	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 94 / 3781 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : כלל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ות : 1. הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (בניהול מורשה) 2. רותם חברה לביטוח בע"מ בקשה למחיקת ערעור בשם המערערת: עו"ד ב. בן צור בשם המשיבות: עו"ד ר. צוק החלטה אני מוחקת את הערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ז' באייר תשנ"ז (14.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94037810. Q02	[ "ע\"א 94" ]	5,608
5,283	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 94 / 3781 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : כלל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ות : 1. הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (בניהול מורשה) 2. רותם חברה לביטוח בע"מ (בניהול מורשה) סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבות יגישו את תשובתן לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להן טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבות תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, ו' בניסן התשנ"ז (13.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94037810. A01 /דז/	[ "ע\"א 94" ]	5,609
1,606	ב בית המשפט העליון ע"א 3812/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : כהן-ארזי ונידה נגד המשיבים : 1. כהן קישק שולה 2. אגרוביץ נעמי 3. כהן סויאה אסתר 4. חי בת שבע 5. כהן ארזי אלעזר 6. לובין ידידה 7. לוברט רחל 8. כהן ארזי שלמה 9. דוידוב נינה 10. כהן ארזי אהרון בקשה למתן ערובה אחרת בשם המערערת: עו"ד אליעזר שטינלאוף החלטה הבקשה להמרת הערבון בערובה איננה נמצאת בתיק בית-המשפט, ולכן לא נדונה. מתבקשת עמדת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ב בכסלו תשנ"ח (11.12.97) אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038120. O01	[ "ע\"א 3812/97" ]	5,610
2,366	ב בית המשפט העליון ע"א 3812/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : כהן-ארזי ונידה נגד המשיבים : 1. כהן קישק שולה 2. אגרוביץ נעמי 3. כהן סויאה אסתר 4. חי בת שבע 5. כהן ארזי אלעזר 6. לובין ידידה 7. לוברט רחל 8. כהן ארזי שלמה 9. דוידוב נינה 10. כהן ארזי אהרון בקשה למתן ערובה אחרת בשם המערערת: עו"ד אליעזר שטינלאוף בשם המשיבים: עו"ד דוד מינץ החלטה המערערת לא פרעה את סכום ההוצאות ושכר הטירחה שהושתו עליה בבית-המשפט המחוזי בסך 20,000 ש"ח. למערערת זכויות במקרקעין, כמפורט בבקשה, ועל יסוד עובדה זו ניתן להניח כי באפשרותה לגייס את סכום הערבון שנקבע. בנסיבות אלה אני מחליטה לדחות את הבקשה להמרת הערבון בערובה אחרת. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום המצאת ההחלטה. לא למותר להוסיף, כי ההחלטה המתריאה על דחיית הערעור מחמת אי הפקדת ערבון מיום 30.11.97 מתבטלת, לנוכח העובדה כי המערערת הגישה בקשה להמרת הערבון אשר משום מה לא הגיעה לתיק בית-המשפט. ניתנה היום, כ"ט בכסלו תשנ"ח (28.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038120. O02	[ "ע\"א 3812/97" ]	5,611
44,331	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3812/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' ריבלין המערער ת : ונידה כהן ארזי נגד המשיבים : 1. שולה כהן קישק 2. נעמי אגרוביץ 3. אסתר כהן 4. בת שבע חי 5. אלעזר כהן 6. ידידה לובין 7. רחל לוברט 8. שלמה כהן 9. נינה דוידוב 10.אהרון כהן ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.5.97 בתיק ה.פ. 161/97 שניתן על ידי כבוד השופטת רות אור תאריך הישיבה: כ' באלול התשנ"ט (1.9.99) בשם המערערת: עו"ד אליעזר שטינלאוף בשם המשיבים: עו"ד אברהם וקסלר פסק-דין השופט א' ריבלין : 1. המערערת פנתה לבית המשפט המחוזי וביקשה כי יסמיך אותה "לחתום על כל מסמך ולעשות כל פעולה" במקום בעלה המנוח שמעון-ויקטור ז"ל וזאת על פי "יפוי כוח בלתי חוזר" שערכה לטובתו אמו המנוחה אלגרה ז"ל. המערערת היא אשתו ויורשתו האחת של המנוח שמעון ז"ל. אמו, אלגרה ז"ל, חתמה ביום 28.8.1973 על מסמך הנושא את הכותרת "יפוי כוח בלתי חוזר" ובו היא ממנה את בנה שמעון ז"ל לפעול במקומה "בנוגע לכל דבר הנמצא בישראל בין שזה קיים בזמן מסירת יפוי הכוח ובין שיהיה בעתיד בכל עת וזמן". בין היתר הוסמך שמעון ז"ל, על ידי אלגרה, "להופיע בפני משרד ספרי האחוזה, עיריה, ארנונה ומס רכוש, וכל מוסד הן ממשלתי והן לא ממשלתי ולחתום על כל מיני מסמכים, בקשות, תצהירים ושטרי העברת זכויות" ביחס לנכסים שהועברו אליה בירושה מבעלה המנוח. יפוי הכוח מסתיים בהצהרה כי "הינו בלתי חוזר והחלטי מאחר ונתנה תמורה מלאה עבורו". במותו, מבקשת אלמנתו של שמעון ז"ל, המערערת, לבוא במקומו ולעשות כל פעולה שהוסמך לעשותה ביפוי הכוח. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' אור) דחתה את התובענה ומצאה כך: "...אין ספק כי יפוי הכוח ניתן על בסיס אמון שרחשה אלגרה ז"ל לשמעון ז"ל. מה שאיננו יודעים היום הוא מה היה הבסיס העובדתי למתן יפוי כוח זה, שכן לא הוצגה עסקת היסוד בגינה ניתן יפוי הכוח. ידוע לנו כי כבר בעת חתימת אלגרה ז"ל על יפוי הכוח היא היתה במצב פיסי בו לא יכלה ללכת לנוטריון הציבורי והנוטריון הציבורי נאלץ לבוא אליה". בית המשפט קמא סבר בנסיבות המקרה כי "נראה לכאורה כי שמעון ז"ל דאג להחתים את אלגרה החולה על יפוי הכוח - על מנת שיהיה מי שיוכל לבצע במקומה עסקה בנכסיה אם וכאשר תזדמן עסקה מתאימה כזאת". משבא לכלל מסקנה זו, ומשקבע כי אין תחולה להוראת סעיף 14(ב) לחוק השליחות תשכ"ה1965-, (להלן: "חוק השליחות") החליט בית המשפט קמא כי תוקפו של יפוי הכוח פג במותה של אלגרה ז"ל ובמותו של שמעון ז"ל. כיון שכך נדחתה בקשתה של המערערת. 2. כנגד החלטה זו מופנה הערעור. יפוי הכוח - כך טוענת המערערת - מגלה במפורש כי המדובר ביפוי כוח בלתי חוזר. ההרשאה הכלולה בו באה להבטיח זכותו של אחר זולת השולח, ובמקרה זה - השלוח. בנסיבות אלה, כך היא סבורה, שומה היה על בית המשפט קמא להפעיל את הוראת סעיף 14(ב) לחוק השליחות ולקבוע כי השליחות נשוא יפוי הכוח לא נסתיימה במות הצדדים לו. לדעת המערערת סומך בית המשפט קמא את מסקנותיו בדבר מהות הקשר העומד ביסוד יפוי הכוח - בין אלגרה ז"ל לבין שמעון ז"ל - ובדבר מידת הבנתה של אלגרה ז"ל את הכתוב ביפוי הכוח, על סברה שאינה נתמכת בחומר הראיות שבא לפניו. עסקת היסוד הגלומה ביפוי הכוח מתייחסת, אליבא דהמערערת, להעברה, בתמורה, של כל הנכסים שירשה אלגרה ז"ל, לבנה שמעון ז"ל. יפוי הכוח עצמו משמש כאן, להשקפתה, מסמך כתוב כנדרש על פי הוראת סעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט1969-; הוא נחתם בפני הנוטריון הציבורי, כך היא מדגישה, וחזקה עליו שפעל נאמנה בעת שהחתים את אלגרה ז"ל על יפוי הכוח ובעת שאישר את חתימתה ואת העובדה שחתמה בפניו מרצון טוב. בשל כל אלה, מבקשת המערערת לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי וליתן צו המסמיך אותה להשתמש ביפוי הכוח לצורך העברת הנכסים נשוא התובענה לשמה. נראה לי כי אין עילה בנסיבות המקרה לשנות מן התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. 3. סעיף 14 לחוק השליחות מונה את העילות לסיומה של שליחות ובצידן - את המקרה בו אין להן, לעילות אלה, תחולה: "(א) השליחות מסתיימת בביטולה על ידי השולח או השלוח וכן במותו של אחד מהם, בקביעת כשרותו או בפשיטת רגלו, או - אם היה תאגיד - בפירוקו. (ב) הוראות סעיף זה לא יחולו אם ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו וזכותם תלויה בביצוע נושא השליחות". הוראת פסקת המשנה הראשונה מבטאת את הקשר האישי העומד ביסוד השליחות. קשר זה בין השולח לבין השלוח ויחסי האמון השוררים ביניהם הם תנאי הכרחי לקיומה של השליחות. אם אלה אינם מקיימים - אין מקום להמשכת השליחות (א' ברק, חוק השליחות, מהדורה שניה מורחבת, 1996, 1194). כיוון שכך, מסתיימת השליחות בביטולה על ידי השלוח או השולח, בפשיטת רגל של אחד מהם, בגריעה מכושרו, ובמותו. במות השולח נפסקים היחסים האישיים בינו לבין השלוח והשליחות מסתיימת. כך הדבר גם במותו של השלוח. השליחות הרגילה באה להגשים את רצונו של השולח. משאין הוא רוצה בה עוד - היא מסתיימת; כאשר רצון זה אינו קיים עוד, מחמת מותו של השולח, דין השליחות להסתיים (א' ברק, שם, בעמ' 1245, וכן: ע"א 237/83 מילר נ' רודליק ואח' , פ"ד מ(2) 468). פסקת המשנה השניה מציבה סייג לסיום השליחות - חרף התממשותן של העילות המתוארות בפסקה הראשונה. מקום בו נוצרה השליחות להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו וזכותם תלויה בביצוע השליחות - אין היא מסתיימת במותו של אחד מן הצדדים, בפשיטת רגלו או משנגרע כושרו. אין היא מסתיימת בפעולה חד צדדית מצד השולח או מצד השלוח. אין היא מסתיימת אף בהסכמה משותפת לשולח ולשלוח - אלא אם ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של השלוח עצמו. בהרשאה על פי סעיף 14(ב) מועמד האינטרס המיוחד של השלוח, או של אחר שאינו השולח, במרכזה של השליחות (ע"א 59/77 אבירם ואח' נ' ק' שטרן ואח' , פ"ד לב(1) 737 בעמ' 744). האינטרס של השולח בשליחות בה דן סעיף 14(ב) הוא משני (דנ"א 1522/94 נייגר נ' מיטלברג , פ"ד מט(5) 314, בעמ' 325). הטעם לאי-הדירותה של הרשאה הניתנת להבטחת זכותו של צד שלישי - הוא להגן על הצד השלישי מפני ביטול השליחות בשל רצון השולח או השלוח או בהתקיים עילת סיום אחרת (ע"א 380/88 טוקאן נ' אל נששיבי , פ"ד מה(5) 410). כך הדבר גם מקום בו ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של השלוח עצמו. ההוראה השוללת את הדירותה של ההרשאה שנועדה להבטחת זכותו של אחר - שוברה בצדה: הזכות היא העיקר וההרשאה אינה אלא מכשיר להבטחתה ולמימושה. (ע"א 726/76 נימר מוחמד נימר ואח' נ' רשם המקרקעין ואח' , פ"ד לב(1) 44, בעמ' 47). יפוי הכוח הוא טפל לעסקה גופה (ע"א 283/67 הנאמנים לנכסי רפיח ואח' נ' מדינת ישראל ואח' , פ"ד כב(1) 124, בעמ' 137). הזכות לביצוע האמור ביפוי הכוח, אינה זכות מהותית העומדת בפני עצמה כי אם מהווה זכות לוואי בלבד למימושה של הזכות העיקרית, המהותית, שנוצרה וקיימת מחוץ ובנפרד מיפוי הכוח (ע"א 3/78 וינברנד ואח' נ' רוקמן ואח' , פ"ד לג(2) 359, 362). "המדובר בשני הסכמים נפרדים: האחד הוא ההסכם העומד בבסיס יפוי הכוח, המעביר לנהנה זכות כלשהו; והשני הוא הסכם השליחות, המעניק לשלוח את הכוח לפעול בשם מעניק הזכות" (ע"א 380/88 הנ"ל בעמ' 424) והתוצאה : אם הזכות אותה בא יפוי הכוח להבטיח אבדה או בוטלה כדין מתרוקן הוא ממילא מתוכנו אפילו הוכתר כ"בלתי חוזר" (ע"א 37/86 לוי נ' שרמן , פ"ד מד(4)446 בעמ' 460). ואם לא עמדה מעולם ביסודו של יפוי הכוח עסקת יסוד ממילא לא נוצק בו תוכן שהופכו לבלתי הדיר. התנאים הדרושים להמשך קיומה של שליחות, חרף התממשותן של עילות הביטול האמורות, מוצאים ביטוי ברור בפסק הדין שניתן בע”א 4092/90 מיטלברג נ' נייגר , פ"ד מח(2) 529, בעמ' 541 מפי השופט מ' חשין: "המחוקק הורנו בסעיף 14(ב) לחוק השליחות כי בהתקיים שלושת אלה לא יוכל שולח לחזור בו ממעשה השליחות: (1) אם לאדם אחר, או לשלוח עצמו, יש זכות - זכות הקיימת לעצמה לבר-השליחות. (2) אם ההרשאה ניתנה להבטחתה - של אותה זכות; (3) אם ביצועה של אותה זכות תלוי בביצוע נושא השליחות". התנאי הראשון הוא ראש לכולם; בהעדר זכות לאחר - שאינו השולח, ביסודה של ההרשאה, שוב אין היא חוסה תחת הגנת סעיף 14(ב) לחוק. 4. השאלה העומדת ביסוד הערעור הזה היא, לפיכך, האם קנה המנוח שמעון ז"ל, שבתוקף יפוי הכוח שניתן לו, כאמור, תובעת המערערת את תביעתה, זכות שהשליחות באה להבטיחה. עסקת היסוד שהמערערת טוענת לה היום היא עסקת מכר. יפוי הכוח שניתן לשמעון ז"ל מעיד, לטענת המערערת, כי אמו המנוחה אלגרה ז"ל מכרה לו את זכויותיה "בכל הנכסים שהגיעו לה בירושה". בית המשפט המחוזי בא לכלל מסקנה כי ביסוד יפוי הכוח לא עמדה כל עסקת יסוד. בנסיבות המקרה רשאי היה להגיע למסקנה כי אכן לא הוכח קיומה של עסקת מכר כנטען. יפוי כוח בלתי חוזר, הוא עצמו, עשוי אמנם לשמש מסמך בכתב כמשמעותו בסעיף 8 לחוק המקרקעין והפסיקה אף קבעה כך מפורשות (ע"א 309/87 מוחמד עבדול קאדר יחיא נ' עבדול לטיף נמר אגבריה , דינים עליון, כרך יג 611), אולם במה היו אמורים הדברים? במקום בו ניתן היה ללמוד מן האמור ביפוי הכוח עצמו, או מראיות מפורשות אחרות, כי נתקיימה עסקה של מכר במקרקעין. בע"א 380/80 הנ"ל, בפרשת טוקאן , הדגיש בית המשפט העליון מפי השופט א' מצא כי ניסוח כללי של התמורה פוגם בדרישות הכתב כמשמעותן בסעיף 8 לחוק המקרקעין. בית המשפט הדגיש שם כי פגם אשר כזה אף אינו ניתן להשלמה נורמטיבית. כך, במקרה אשר נבחן בע"א 309/87 הנ"ל, העיד יפוי הכוח, הוא עצמו, על טיב עסקת היסוד שמאחוריו. יפוי הכוח כלל שם תאור מלא של המקרקעין ושל התמורה, הוא העיד על התחייבויות הצדדים ועל העובדה שהנכס נקי משעבודים; הוא כלל גם התחייבות של מייפה הכוח להעביר את שטח הקרקע, נשוא ההרשאה, לשמו של מיופה הכוח; בית המשפט ראה שם, בצדק, ביפוי הכוח מסמך בכתב שבא להעיד על עשייתה של עסקה במקרקעין ועל כריתתו של הסכם לעשות עסקה כזו. גם במקרה שנדון בע"א 4092/90 הנ"ל תוארה עסקת היסוד ביפוי הכוח. לא כך - כאן. ביפוי הכוח ניתנה אמנם לשלוח, שמעון, ההרשאה לחתום "על כל מיני מסמכים, בקשות, תצהירים ושטרי העברת זכויות ביחס לנכסים שהועברו (לשולחת) בירושה" וכן להעבירן ולרושמם על שמו או לפקודתו, אך אין בו אזכור מפורש לקיומה של עסקת המכר. יפוי הכוח מעיד אמנם לכאורה כי נתנה תמורה "עבורו" אך בכך לבד, לא היה, בנסיבות המקרה, כדי להוכיח קיומה של עסקת יסוד. בעניין זה לוקה יפוי הכוח בחסר, מצד אחד, וחובק את היתר, מצד אחר. הוא אינו מפרש את עצם קיומה של עסקת היסוד, אף שאין תעוד אחר המעיד עליה, והוא מתייחס, על פי לשונו, לאו דוקא לנכסים נשוא התובענה, נכסים "שבאו לשולחת בירושה" כי אם גם "לכל דבר הנמצא בישראל". בכך יוצא יפוי הכוח מגדרה של הרשאה להבטחת אותה זכות שהמערערת טוענת לה, והופך להרשאה גורפת. כשמצטרפת לכך העובדה שמיופה הכוח עצמו, במשך שנים רבות ועד יום מותה של השולחת, ואף לא לאחר מכן ועד יום מותו, לא עשה כל שימוש ביפוי הכוח כדי להעביר נכסים כלשהם לשמו ולבעלותו; משחלפו 23 שנים מאז נחתם יפוי הכוח ועד שהוגשה התובענה כאן ומשלא באו במשפט כל סימן או ראיה לכך שנתקיימה עסקת מכר כנטען, אף לא מפי המערערת עצמה, רשאי היה בית המשפט קמא להגיע למסקנה כי לא הוכח כי יפוי הכוח בא להבטיח את זכותו של השלוח. כל עוד מהות השליחות ותנאיה לא התבררו כדבעי להנחת דעתו של בית המשפט, לא היה ביפוי הכוח כשלעצמו כדי להוכיחם (ע"א 712/74 פרומן נ' עזבון פרומן ואח' , פ"ד ל(3) 110 בעמ' 112). כיוון שכך, יצאה ההרשאה מגדרו של סעיף 14(ב) לחוק השליחות וקמה תחולה לעילות המביאות לסיומה של שליחות כקבוע בסעיף 14(א) לחוק. הייתי דוחה את הערעור ומחייב את המערערת לשאת בהוצאות המשיבים בערעור זה בסכום כולל של 10,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט ת' אור : אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' אנגלרד : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין. ניתן היום, ה' בתשרי תשנ"ט (15.9.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038120. W04 /אמ	[ "ע\"א 3812/97", "ע\"א 237/83", "ע\"א 59/77", "דנ\"א 1522/94", "ע\"א 380/88", "ע\"א 726/76", "ע\"א 283/67", "ע\"א 3/78", "ע\"א 37/86", "ע\"א 309/87", "בע\"א 380/80", "בע\"א 309/87", "בע\"א 4092/90", "ע\"א 712/74" ]	5,612
64,617	ב בית המשפט העליון ע"א 3812/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערער ת : כהן ונידה נגד המשיבים : 1. כהן שולה 2. אגרוביץ נעמי 3. כהן אסתר 4. חי בת שבע 5. כהן אלעזר 6. לובין ידידה 7. לוברט רחל 8. כהן שלמה 9. דוידוב נינה 10. כהן אהרון סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים בגודל 4 A . ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות, גודל גופן 11, תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער, תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא. 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערת. 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתו היום, כ"ט באדר תשנ"ט (17.3.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038120. V03	[ "ע\"א 3812/97" ]	5,613
1,607	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3331/97 - ו' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. גוטליב ציפורה יעקב 2. סבן אפרים תמרה 3. צופיוף יהודה 4. אבוקסיס שמעון 5. אייזין יעקב ועופרה 6. אזולאי דניאל וסמדר 7. גונן תמי ורמי 8. שליט מאיר-פרופ' 9. שלפוברסקי עמית וחגי 10. רוטנברג יהודה 11. אלפר יהודה 12. מושל שני ומשה 13. ארזי פלה 14. גולדברג דוד נגד המשיבים : 1. שר הביטחון 2. הרמטכ"ל 3. מפקד חיל האויר בקשה לקביעת מועד דיון החלטה פרקליטות המדינה מתבקשת להגיב בכתב, תוך 10 ימים, על המיסמך המכונה "הודעה ובקשה" שהוגש מטעם המבקשים. היום, א' בכסלו תשנ"ח (30.11.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033310. G11	[ "בג\"ץ 3331/97" ]	5,614
3,231	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3331/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשים: 1. ציפורה ויעקב גוטליב 2. דניאל ושמעון אבקסיס 3. סמדר ודניאל אזולאי 4. עפר ויעקב איזן 5. אלינור ויורם אלפר 6. פלה ומשה ארזי 7. תמר ודוד גולדברג 8. תמי ורמי גונן 9. לאה ושמואל זהבי 10. שני ומשה מושל 11. תמרה ואפרים סבן 12. רבקה ויהודה צופיוף 13. יהודה רוטנברג 14. איילה רוטנברג 15. יהודית ומאיר שליט 16. עמית וחגי שלפובורסקי נ ג ד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. הרמטכ"ל 3. מפקד חיל האוויר בקשה למתן פסק-דין בעניין בזיון בית המשפט בשם המבקשים: עו"ד ש' סעדיה בשם המשיבים: עו"ד ש' ניצן החלטה בא-כוח העותרים יגיש לבית המשפט מסמך ובו יציג בפרוטרוט ובאורח ברור את חילוקי הדעות שנתגלעו בין העותרים לבין רשויות המדינה. עו"ד סעדיה יעביר העתק המסמך במישרין לפרקליטות המדינה. לאחר קבלת מסמך זה תיקבע ישיבה מיוחדת של בית המשפט (לפני כל הרכב) אך לא מוקדם מ7- ימים מיום קבלת המסמך. ניתנה היום, ג' בחשוון תשנ"ח (3.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033310. G10	[ "בג\"ץ 3331/97" ]	5,615
5,302	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3331 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים: 1. גוטליב ציפורה יעקב 2. סבן אפרים תמרה 3. צופיוף יהודה 4. אבוקסיס שמעון 5. אייזין יעקב ועופרה 6. אזולאי דניאל וסמדר 7. גונן תמי ורמי 8. שליט מאיר-פרופ' 9. שלפוברסקי עמית וחגי 10. רוטנברג יהודה 11. אלפר יהודה 12. שרעבי חיים 13. מושל שני ומשה 14. ארזי פלה 15. גולדברג דוד נגד המשיבים : 1. שר הביטחון 2. הרמטכ"ל 3. מפקד חיל האויר החלטה 1. להעביר העתירה לדיון בפני הרכב, להזמין את ב"כ המשיבים לדיון ולבקש תגובתו לקראת הדיון. 2. לבקשת העותר 12, למחוק אותו מרשימת העותרים. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033310. I03	[ "בג\"ץ 97" ]	5,616
8,454	בבית המשפט העליון בג"ץ 3331/97 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. גוטליב ציפורה יעקב 2. סבן אפרים תמרה 3. צופיוף יהודה 4. אבוקסיס שמעון 5. אייזין יעקב ועופרה 6. אזולאי דניאל וסמדר 7. גונן תמי ורמי 8. שליט מאיר-פרופ' 9. שלפוברסקי עמית וחגי 10. רוטנברג יהודה 11. אלפר יהודה 12. מושל שני ומשה 13. ארזי פלה 14. גולדברג דוד נגד המשיבים : 1. שר הביטחון 2. הרמטכ"ל 3. מפקד חיל האויר בקשה לדחית מועד דיון בשם המבקשים: עו"ד ד"ר שמואל סעדיה החלטה המועד הראשון הפנוי על פי יומן בית המשפט לקביעת הדיון בעתירה הוא בתחילת חודש אוקטובר. בנסיבות אלה, יוותר התאריך שנקבע על כנו. ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשנ"ז (29.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033310. Q05	[ "בג\"ץ 3331/97" ]	5,617
12,405	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3331/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. גוטליב ציפורה יעקב 2. סבן אפרים תמרה 3. צופיוף יהודה 4. אבוקסיס שמעון 5. אייזין יעקב ועופרה 6. אזולאי דניאל וסמדר 7. גונן תמי ורמי 8. שליט מאיר-פרופ' 9. שלפוברסקי עמית וחגי 10. רוטנברג יהודה 11. אלפר יהודה 12. מושל שני ומשה 13. ארזי פלה 14. גולדברג דוד נגד המשיבים : 1. שר הביטחון 2. הרמטכ"ל 3. מפקד חיל האויר בקשה לדחיית מועד דיון בשם העותרים: ד"ר שמואל סעדיה החלטה בפני בקשה לדחיית מועד דיון בעתירה שנקבע ליום 3.11.97. מדובר בעתירה שנוגעת לזכותם של הורי חללי אסון המסוקים לעיין בחומר שנאסף על-ידי ועדת החקירה לחקר האסון. בא-כוח העותרים מבקש להקדים את מועד הדיון ליום 2.11.97 כיון ש"קבוע לנו באותו יום דיון בתיק אחר". הקדמת הדיון ליום 2.11.97 אינה אפשרית מבחינת יומן המשפטים של בית המשפט. בא-כח העותרים לא הביא בבקשתו את תגובת המשיבים כנדרש על פי הנחיית הנשיא שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. כבר מסיבה זו אין מקום להורות על שינוי מועד הדיון. בנוסף לא פרט בא-כח העותרים באיזה דיון מדובר, באיזה בית משפט ובאילו שעות. בא-כח העותרים לא הגיש תצהיר ולא צרף את ההזמנה לדיון. בנסיבות אלו אין מקום לשנות את המועד שנקבע. הדיון יתקיים כמתוכנן ביום 3.11.97. ניתנה היום, כ' בתשרי תשנ"ח (21.10.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033310. P08	[ "בג\"ץ 3331/97" ]	5,619
20,659	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3331/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. גוטליב ציפורה יעקב 2. אבקסיס דניאל ושמעון 3. אזולאי סמדר ודניאל 4. איזן עפר ויעקב 5. אלפר אלינור ויורם 6. ארזי פלה ומשה 7. גולדברג תמר ודוד 8. גונן תמי ורמי 9. זהבי לאה ושמואל 10. מושל שני ומשה 11. סבן תמרה ואפרים 12. צופיוף רבקה ויהודה 13. רוטנברג יהודה 14. רוטנברג איילה 15. שליט יהודית ומאיר 16. שלפבורסקי עמית וחגי נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. הרמטכ"ל 3. מפקד חיל האויר בקשה למתן החלטה תאריך הישיבה: י' בטבת תשנ"ח (8.1.98) בשם העותרים: עו"ד סעדיה שמואל בשם המשיבים: עו"ד שי ניצן ה ח ל ט ה השופט י' זמיר : 1. העותרים בעתירה המקורית הם הורים שכולים לחמישה עשר חיילים מתוך שבעים ושלושה חיילים שנספו באסון המסוקים שארע בצפון הארץ ביום כ"ז שבט התשנ"ז (4.2.1997). בעקבות האסון הקים שר הבטחון ועדת חקירה, לפי סעיף 537 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו1955-, בראשות אלוף (מיל.) דוד עברי. ועדת החקירה קיימה ישיבות רבות, אספה חומר רב, חלקו חומר סודי ביותר, ומסרה לשר הבטחון (ביום 16.4.1997) "ממצאים, מסקנות והמלצות". בו ביום כתב שר הבטחון אל המשפחות השכולות, צירף למכתבו את ההמלצות והסיכום של הוועדה, וציין כי "הדו"ח במלואו, על כל פרטיו, ממצאיו והעדויות שנמסרו בפני וועדת החקירה יעמוד לרשות המשפחות אשר יוכלו לעיין בו במקום שייקבע". חלק מן ההורים השכולים מיהרו לפנות אל שר הבטחון בבקשה לקבל לידיהם את כל חומר הוועדה. הם נענו על ידי הפרקליט הצבאי הראשי (במכתב מיום 14.5.1997) כי חומר החקירה שנאסף יועבר לידי המשפחות השכולות, כפי שמקובל במקרים כאלה, לאחר שהפרקליטות הצבאית תסיים את עבודתה על החומר ותפיץ את חוות הדעת של הפרקליט הצבאי, וזאת בעתיד הקרוב. 2. העותרים, שביקשו לקבל את חומר החקירה על אתר, הגישו עתירה לבית משפט זה (ביום 30.5.1997), ובה ביקשו צו המחייב את שר הבטחון, הרמטכ"ל ומפקד חיל האויר לאפשר להם לעיין ולהעתיק את כל חומר החקירה. הדיון בעתירה התקיים בפני בית המשפט ביום 3.9.1997, ולאחר שהושגה הסכמה בין הצדדים, נתן בית המשפט פסק דין, וזה לשונו: "רשמנו לפנינו את הודעת הפרקליטות כי כל חומר החקירה שנאסף על ידי הוועדה שבראשותו של האלוף במילואים דוד עברי, יועמד לעיון המשפחות השכולות. חומר החקירה כולל גם פרוטוקולים, עדויות ומוצגים. חומר החקירה יועמד לעיון, כאמור, תוך חודש ימים, אלא אם היקף החומר לא יאפשר למשיבים לעמוד בכך תוך הזמן האמור. העמדת החומר לעיון כפופה למגבלות בטחון שדה שייקבעו על ידי מחלקת בטחון שדה בצה"ל. המשיבים יאפשרו העתקת חומר החקירה או צילומו במספר עותקים סביר, ובמגבלות הבטחון האמורות, ובתנאים הנוגעים לאופן שמירת החומר. כפי שהודיע בא כוח המשיבים לבית המשפט מגמת המשיבים היא לאפשר עיון, העתקה וצילום, של חומר החקירה, אלא אם כן ישנם טעמים ברורים של בטחון המדינה שיימנעו זאת. הצעתנו היא, כי אם תתגלה מחלוקת בכל הנוגע להיקף החומר שיועמד לרשות העותרים, יציעו העותרים נציג מטעמם שיהא מקובל על המשיבים, שיעיין בחומר המסווג שלא ייחשף, כדי להביע דעתו בפני העותרים בשאלה אם נודעת לחומר זה חשיבות מבחינת העותרים. אין באמור כדי למנוע מהעותרים לפנות לבית משפט זה במידת הצורך". 3. ביום 9.10.1997 נשלח מן הפרקליטות הצבאית מכתב אל בא-כוח העותרים ובו נאמר כי העותרים יכולים לעיין בחומר החקירה. וכך אומר המכתב: "1. כפי שהתחייבנו במהלך הדיון בבג"ץ, פעלו נציגי מחלקת בטחון שדה של צה"ל, בחודש האחרון, באינטנסיביות רבה וסיימו בימים אלה ממש את בדיקת חומר החקירה שכידוע לך היקפו רב. 2. הקו המנחה היה של פתיחות מירבית ואכן כל החומר יועמד לעיונכם למעט חלק קטן ומסווג ביותר אשר טעמים של בטחון המדינה מונעים את הצגתו וכן חלק מצומצם מאוד בהיקפו אשר מטעמי צנעת הפרט לא ניתן לאפשר העיון בו. 3. סדרי העיון בחומר יהיו כדלקמן: א. ניתן לעיין בחומר החל מיום 12 באוק' 97, לאחר תיאום מוקדם עם רס"ן דליה סבג, רמ"ד קשר למשפחות. (טל' 03-5695507 או 03-5693917). ב. יוכלו לעיין בחומר בני משפחה מדרגה ראשונה או נציגיהם (עורכי דין עם ייפוי כח מתאים) אשר יחתמו על הצהרה של שמירת סודיות. ג. נציג מחלקת ביטחון שדה יהיה נוכח בחדר בזמן העיון בחומר. ד. בני משפחה/נציגים שירצו לצלם או להעתיק חומר יסמנו את החומר ויפנו הבקשה לנציג מחלקת ביטחון שדה בחדר העיון. ה. הבקשה תיענה בכפוף להשמטות המתחייבות מטעמי ביטחון שדה. ו. כל בעיה שתתעורר במהלך הצגת החומר יש להביא לידיעת רס"ן סבג, רמ"ד קשר למשפחות שתפעל מיידית לפיתרונה". 4. ביום 9.10.1997, הוא היום בו נשלח המכתב מן הפרקליטות הצבאית אל בא-כוח העותרים, הגיש בא-כוח העותרים בקשה לבית משפט זה להצהיר כי המשיבים אחראים לבזיון בית המשפט, כיוון שלא קיימו את פסק הדין שיצא מבית משפט זה, ולכפות על המשיבים במאסר או בקנס לקיים את פסק הדין. 5. לאחר הגשת הבקשה לבית המשפט נמשכו המגעים בין הצדדים, והושגה הסכמה בפרטים נוספים הכרוכים בעיון בחומר. בין היתר הוסכם כי בני המשפחות השכולות יהיו רשאים לעיין בחומר החקירה במשרד של צה"ל במחנה מטכ"ל בכל שעה משעות היממה, כפי שיבקשו, למעט שבתות וחגים; כי צה"ל יתקין במשרדו של בא-כוח העותרים, על חשבון צה"ל, כספת ומערכת אזעקה, ויפקיד בכספת עותק של חומר החקירה, שיעמוד לעיונם של בני המשפחות השכולות; כי שלושה מעובדי משרדו של בא-כוח העותרים רשאים אף הם לעיין בחומר החקירה; וכי ד"ר מאיר פעיל, אשר הוצע על ידי העותרים כנציגם לצורך עיון בחומר שהוגדר סודי ביותר, יורשה לעיין בחומר זה. בא-כוח המשיבים הודיע לבית המשפט, כי בעקבות ההסדר לעיון בחומר, החלו בני המשפחות השכולות, ובהם גם כמה מן המשפחות העותרות, לעיין בחומר במחנה מטכ"ל. 6. אף-על-פי כן ביקש בא-כוח העותרים לקיים דיון בבקשה בפני בית משפט זה. בית המשפט ביקש ממנו, לקראת הדיון, להציג את העניינים שנותרו במחלוקת בין הצדדים. בא-כוח העותרים הציג בפני בית המשפט ארבע נקודות מחלוקת, ואלה הן: "1. שעותק החומר יימסר גם לעותרים ה"ה משפחות גוטליב ושלפוברסקי. 2. נוסח הצהרת הסודיות שיחתום הח"מ. 3. נוסח הצהרת משפחות העותרים. 4. מחלוקת האם גם הח"מ ונציגות העותרים יעיינו בחומר הסודי". 7. הדיון בפני בית המשפט (ביום 8.1.1998) התמקד בנקודות המחלוקת כפי שהוצגו על ידי בא-כוח העותרים. בפתח הדיון הבהיר בית המשפט כי ראוי היה שהמחלוקת בין העותרים לבין המשיבים, בעניין כואב ורגיש כל כך, תיושב ביניהם ללא צורך בדיון והכרעה בבית המשפט. אכן, מלכתחילה הביע הצבא נכונות עקרונית להעמיד את חומר החקירה לעיון המשפחות השכולות, ובמהלך הדיון אף נקט צעדים שונים, בהם גם צעדים בלתי שגרתיים, לקראת העותרים. לכן היה נראה לנו כי לא נותרו בין הצדדים אלא מספר עניינים מינהליים בעלי חשיבות משנית. סברנו כי מידה ראויה של גמישות והתחשבות הדדית היתה עשויה ליישב את המחלוקת לגבי עניינים אלה. אך לצערנו לא עלה בידי הצדדים, ואף לא עלה בידינו, ליישב את המחלוקת בהסכמה. לפיכך עמדו העותרים וביקשו שבית המשפט יכריע בארבעת העניינים השנויים במחלוקת, אף שאינם מתאימים להכרעה שיפוטית. רק מתוך התחשבות בשכול, ומתוך הכרה שנדרשת התערבות של גוף חיצוני לצורך יישוב המחלוקת, קיבלנו על עצמנו להכריע בעניינים אלה. הודענו לצדדים שאנחנו דוחים את ההכרעה לתקופה של שבועיים, בתקווה שיעלה בידיהם להגיע לכלל הסכמה, שתייתר את הצורך בהכרעה. 8. ביום 21.1.98 התקבלה בבית המשפט הודעה מוסכמת, חתומה בידי באי-הכוח של שני הצדדים, ובה נאמר כי "לאור המגעים, השיחות, המומנטום והדיאלוג שנוצר בין הח"מ והנוגעים בדבר ולהצעתו של חברי המלומד עו"ד שי ניצן מבוקש למרות שבית המשפט הנכבד קבע שהוא ייתן את החלטתו תוך שבועיים מיום 8.1.98 שיואיל ברוב טובו ואדיבותו להמתין במתן החלטתו עד ליום 1.2.98 וזאת מתוך תקווה לייתר את הצורך במתן החלטה ומתוך הנחה שיתכן והצדדים יגיעו לכלל הסכמה כוללת בסוגיות שנשארו להכרעה". ביום 25.1.98 הודיע בית המשפט לבאי-כוח הצדדים כי הוא נעתר לבקשה. 9. מצב המגעים שבין באי-כוח הצדדים לאחר מכן לא היה ברור. מצד אחד הגיעו למזכירות בית המשפט שתי הודעות מאת בא-כוח העותרים, בתחילת חודש פברואר ובאמצע חודש פברואר (שבגלל תקלה משרדית לא נמסרו לידי השופטים אלא בימים אלה), לפיהן מתבקש בית המשפט לתת פסק דין בעתירה; ואילו מצד שני נמסר לבית המשפט על ידי בא-כוח המשיבים, לקראת סוף חודש פברואר, כי עדיין מתקיימים מגעים בין הצדדים ונראה כי תוגש על ידם בקשה לאורכה נוספת לצורך גיבוש הסדר מוסכם. 10. מכל מקום, ביום 10.3.98 נמסרה לבית המשפט הודעה מוסכמת מטעם שני הצדדים. בהודעה זאת נאמר כי שני הצדדים הגיעו לכלל הסכמה בשתיים מתוך ארבע הנקודות שהיו שנויות במחלוקת, ואלה הן: הנוסח של הצהרת הסודיות שייחתם על ידי בא-כוח העותרים והנוסח שייחתם על ידי כל משפחה המבקשת לעיין בחומר. בהקשר זה מוסיפה ההודעה המוסכמת לאמור: "בעקבות זאת חתם ב"כ העותרים על הנוסח המוסכם ומיד בסמוך לכך העמיד צה"ל לרשותו, במשרדו, כספת ומערכת אזעקה, ומיד לאחר מכן העביר לרשות ב"כ העותרים עותק מכל החומר שאותו הוסכם להעמיד לעיון העותרים. החומר שמור במשרדו של ב"כ העותרים וכל משפחה החפצה לעיין בו יכולה לעשות כן בכל עת". לפיכך הודיעו באי-כוח הצדדים לבית המשפט כי אין הוא מתבקש יותר להכריע בשתי נקודות אלה. כנגד זאת נאמר בהודעה המוסכמת כי באי-כוח הצדדים לא הצליחו להגיע לכלל הסכמה בשתי הנקודות שנותרו מתוך ארבע נקודות המחלוקת. לפיכך הם מבקשים כי בית המשפט ייתן פסק דין בשתי נקודות אלה. 11. הראשונה בנקודות המחלוקת מתייחסת לעיון בחומר שסווג סודי ביותר. בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט בעניין זה, ביום 3.9.1997, נקבע כי לצורך עיון בחומר זה, שדרגת הסודיות שלו מונעת חשיפתו בפני בני המשפחות השכולות, "יציעו העותרים נציג מטעמם שיהא מקובל על המשיבים, שיעיין בחומר המסווג שלא ייחשף, כדי להביע דעתו בפני העותרים בשאלה אם נודעת לחומר זה חשיבות מבחינת העותרים". בהתאם הציעו העותרים את ד"ר מאיר פעיל כנציגם, והמשיבים הודיעו כי נציג זה מקובל עליהם. בהודעה המוסכמת של באי-כוח הצדדים, מיום 10.3.98, נאמר בעניין זה כך: "יתרת החומר, שמטעמי סודיות יתירה, לעותרים עצמם לא יאופשר לעיין בו, הועמדה לעיון נציג העותרים, ד"ר פעיל, והוא עיין בחומר ודיווח אודות העיון לעותרים. בנוסף, הודיעו המשיבים לעותרים, כי לבקשתם, יהיה צה"ל מוכן לאפשר לקצין נוסף ברמה בכירה לעיין בחומר, כדי שישמש מומחה נוסף מטעם המשפחות". עם זאת, העותרים מבקשים, נוסף לכך, כי צה"ל יאפשר עיון בחומר הסודי ביותר גם לבא-כוח העותרים וכן לשלוש משפחות נקובות בשם, מבין משפחות העותרים, או מי מהן. וזאת השאלה העומדת להכרעה בפני בית המשפט: האם להיענות לבקשת העותרים ולחייב את המשיבים לאפשר עיון בחומר הסודי ביותר גם לבא-כוח העותרים וכן לאחת או יותר ממשפחות העותרים? בקשה זאת אינה מתיישבת לא עם הלשון ולא עם הכוונה של פסק הדין. הכוונה של בית המשפט היתה (ולבית המשפט נראה היה שכוונה זאת מוסכמת גם על בא-כוח העותרים) שהחומר הסודי ביותר ייחשף לא בפני העותרים עצמם, אלא בפני נציג חיצוני של העותרים, שיביע דעתו בפני העותרים. מכל מקום, לגוף העניין, לא נראה לנו כי יש לבית המשפט עילה לחייב את המשיבים לחשוף את החומר הסודי ביותר בפני העותרים עצמם או בפני בא-כוח העותרים. ראשית, שאלה היא, מה מתחייב, לעניין העיון בחומר, מן הדרישה של בטחון המדינה. הסמכות להשיב על שאלה זאת הופקדה בידי מחלקת בטחון שדה של צה"ל, ולא בידי בית המשפט, ועליה גם מוטלת האחריות לבטחון המדינה מבחינה זאת. שנית, לפי הכללים הנוהגים בבית המשפט, אין בית המשפט מתערב בהחלטה של רשות מוסמכת אלא אם ההחלטה לוקה בפגם משפטי. במקרה זה אין לבית המשפט יסוד לומר כי החלטת המשיבים שלא לחשוף את החומר הסודי ביותר בפני העותרים, או מי מהם, או בפני בא-כוח העותרים, חורגת מן הסמכות, לוקה בחוסר סבירות או נגועה בפגם משפטי אחר. לפיכך, על פי הדין, אין בידי בית המשפט לבטל את החלטת המשיבים בעניין זה ולחייב אותם לחשוף את החומר הסודי ביותר בפני העותרים. כפי שנמסר לנו על ידי בא-כוח המשיבים, קרוב לוודאי שהחומר הסודי ביותר, שהינו בעיקרו חומר טכני, אין בו עניין או חשיבות מבחינת העותרים. אם בכל זאת יגיע נציג העותרים למסקנה אחרת, לאחר עיון בחומר זה, תהיה פתוחה בפני העותרים הדרך לפנות שוב אל המשיבים ולבקש מהם שיאפשרו עיון בחומר זה בתנאים שייקבעו. רשמנו בפנינו את ההודעה של בא-כוח המשיבים כי המשיבים יאפשרו, לבקשת העותרים, לקצין בכיר, נוסף לד"ר מאיר פעיל שכבר עיין בחומר מטעם העותרים, לעיין בחומר זה בתור "מומחה נוסף מטעם המשפחות". 12. הנקודה השניה בה נתבקשה הכרעה של בית המשפט הוצגה בהודעה המוסכמת מיום 10.3.98 כך: "יש להחליט לגבי השאלה אם יש מקום לחייב את צה"ל להפקיד עותק מכל החומר הסודי שהועמד לעיון העותרים, בידי משפחות גוטליב ושלפוברסקי, כדי שיוכלו לעיין בו בבתיהן, ולא להסתפק בכך שמשפחות אלה יכולות לעיין כיום בחומר הנ"ל במשרד שצה"ל העמיד לרשותם ובנוסף במשרד בא-כוחן, ד"ר שמואל סעדיה. כזכור, בעניין זה העותרים טוענים כי מסירת שלושה עותקים בסך הכל הינה סבירה וכי למשפחות הנ"ל יש כספת ואזעקה כמו לד"ר סעדיה ולטענתם דרישה זו עולה מפסק הדין. לעומתם, המשיבים טוענים כי החלטת גורמי הבטחון להעמיד את החומר לעיון המשפחות במשרד שצה"ל העמיד לרשותן ובנוסף במשרדו של ד"ר סעדיה, הינה סבירה שכן לא ניתן עקב סודיות החומר להפיץ החומר בין כל המשפחות ואין כל יסוד לאבחנה בין המשפחות שאוזכרו לעיל לבין משפחות אחרות". המשיבים הציגו טעמים אחדים לתמיכה בעמדתם. בעיקר הדגישו כי ההסדרים שנקבעו על ידם, לצורך עיון בחומר במשרד שלהם, במקום מרכזי ובכל שעה, ונוסף לכך במשרד של בא-כוח העותרים, הם הסדרים נוחים מבחינה מעשית ומניחים את הדעת; כי מסירת החומר לידי משפחה ממשפחות העותרים לא תשנה את המצב לגבי כל יתר המשפחות השכולות, מבחינת הנוחות או היעילות של העיון בחומר, אלא רק תקל על אותה משפחה; כי יש מקום לחשש שמסירת החומר למשפחה אחת תגרור תביעה למסירת החומר למשפחות נוספות, וגם אם לא תבוא תביעה כזאת מצד המשפחות העותרות, קיימת אפשרות שתביעה כזאת תבוא מצד המשפחות השכולות שאינן צד לעתירה; כי יש בכך משום תקדים מכביד על הצבא לגבי משפחות שכולות באסונות אחרים, שהיו או יהיו; וכי יש הבדל, מבחינת סדרי האבטחה של החומר, בין משרדו של בא-כוח העותרים לבין בית אחת המשפחות. לעומתם, טוענים העותרים כי פסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה ביום 3.9.1997 (לעיל פיסקה 2) מחייב את המשיבים להפקיד עותקים נוספים של החומר (לפחות 2 עותקים נוספים) בידי משפחות העותרים. פסק הדין אומר בשאלה זאת כך: "המשיבים יאפשרו העתקת חומר החקירה או צילומו במספר עותקים סביר, ובמגבלות הבטחון האמורות [כלומר, כפוף למגבלות בטחון שדה שייקבעו על ידי מחלקת בטחון שדה בצה"ל], ובתנאים הנוגעים לאופן שמירת החומר. כפי שהודיע בא-כוח המשיבים לבית המשפט מגמת המשיבים היא לאפשר עיון, העתקה וצילום של חומר החקירה, אלא אם כן ישנם טעמים ברורים של בטחון המדינה שיימנעו זאת". מה נובע מפסק דין זה? ראשית, לא נאמר בו כי עותקים של החומר יופקדו בבתים של עותרים. שנית, נאמר בו כי העיון, ההעתקה והצילום יהיו כפופים למגבלות שייקבעו על ידי מחלקת בטחון שדה של צה"ל. מכאן שאין יסוד לומר כי פסק הדין מחייב את המשיבים להפקיד עותקים של החומר בבתים של עותרים בניגוד לעמדה של מחלקת בטחון שדה בצה"ל. אכן, המגמה צריכה להיות, כפי שנאמר בפסק הדין, לאפשר עיון, העתקה וצילום של חומר החקירה, כפוף למגבלות הבטחון. בפועל הדבר מתאפשר כיום בשני מקומות בתנאים נוחים: במשרד שהועמד לצורך זה על ידי המשיבים ובמשרד של בא-כוח העותרים. זאת ועוד. הפרקליטות הצבאית הודיעה לבא-כוח העותרים, במכתב מיום 9.10.1997 (לעיל פיסקה 3) כי "בני משפחה/נציגים שירצו לצלם או להעתיק חומר יסמנו את החומר ויפנו הבקשה לנציג מחלקת בטחון שדה בחדר העיון. הבקשה תיענה בכפוף להשמטות המתחייבות מטעמי בטחון שדה". הנה כי כן, העותרים יכולים גם לצלם לעצמם חלקים מסויימים מן החומר, כל עותר והחומר הנוגע לעניינו, ויש בכך כדי לענות על הקביעה כי המשיבים יאפשרו העתקה או צילום החומר במספר עותקים סביר. מכל מקום, נראה כי המחלוקת הנטושה בין העותרים לבין המשיבים בנקודה זאת אינה נוגעת למהות, שכן כל העותרים רשאים לעיין בחומר ואף לצלם מתוכו לפי העניין, אלא בעיקר לנוחות, שכן נוחות העיון תגבר במידה מסויימת אם שני עותקים נוספים יופקדו, כבקשת העותרים, בבתים פרטיים של שניים מן העותרים. שקלנו את הטענות משני הצדדים. בסיכום נראית לנו עמדת המשיבים מעמדת העותרים. אכן, מן הראוי להתחשב ביגונם של העותרים שאיבדו את היקר מכל, ומן הראוי להקל עליהם את מלאכת העיון בחומר, כדי שיוכלו לדעת כיצד ולמה ארע האסון. אולם, לאחר שניתנה להם האפשרות לעיין בחומר, ונקבעו הסדרים סבירים לצורך זה, איננו מוצאים טעות משפטית או פגם אחר בעמדת המשיבים. ושוב, כידוע, בית המשפט אינו אמור להתערב בהחלטת המשיבים, אלא אם נפל בה פגם משפטי מסוג הפגמים הפוסלים החלטות מינהליות בדרך כלל. לפיכך אין אנחנו רואים יסוד לבטל את החלטת המשיבים ולצוות עליהם להפקיד עותק נוסף של החומר בבית אחת המשפחות. על יסוד האמור לעיל החלטנו לדחות את הבקשה. לא נותר לנו אלא להביע תקווה כי שני הצדדים יעשו מאמץ נוסף כדי שיוכלו להמשיך יחד בדרך הקשה שהמציאות כפתה עליהם, מתוך אמון, שיתוף פעולה והתחשבות הדדית. המשותף להם יכול וצריך לגבור על המפריד ביניהם. ש ו פ ט השופטת ד' דורנר : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ד' ביניש : אני מסכימה. ש ו פ ט ת לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' זמיר. ניתנה היום, ה' בניסן תשנ"ח (1.4.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033310. I13	[ "בג\"ץ 3331/97" ]	5,621
1,608	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7136/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער : מוניב נגיב מחול נגד המשיב : יוסף מיכאל עבוד ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בת.א. 1086/94, מיום 1.10.95, שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר ד' ביין בשם המערער : עו"ד האשם שחאדה בשם המשיב : עו"ד ויקטור מנסור פסק-דין בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המערער למתן פסק דין הצהרתי, המכריז על זכותו לבטל הסכם-מכר שכרת עם המשיב. עיינו בטענות בעלי הדין ולא מצאנו בהן כל עילה להתערב בפסק הדין נשוא הערעור. כן לא מצאנו ממש בטענתו הדיונית של המערער, כי ראוי היה למחוק את כתב הגנתו של המשיב וליתן פסק דין לטובתו בהעדר הגנה. כיוון שכך, דין הערעור להידחות. המערער ישלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח. ניתן היום, כ' באלול התשנ"ז (22.9.97). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95071360. A01 /דז/	[ "ע\"א 7136/95" ]	5,623
35,016	ב בית המשפט העליון ע"א 7136/95 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : מוניב נגיב מחול נגד המשיב : יוסף מיכאל דאוד בקשה למתן הוראות בשם המשיב: עו"ד ו. מנסור החלטה לתגובת המערער בתוך חמישה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, י"ד באדר תשנ"ח (12.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95071360. P03	[ "ע\"א 7136/95" ]	5,624
3,811	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2087/97 בפני: כבוד הנשיא א. ברק כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופטת ד. דורנר העותרים: מודום יעוץ והכוונה בע"מ ואח' נ ג ד המשיבה: המועצה להשכלה גבוהה בקשה לעשיית צו על תנאי למוחלט תאריך הישיבה: ד באב תשנ"ז (7.8.97). בשם העותרים: עו"ד יעקב גלאור, עו"ד רון ברקמן בשם המשיבה: עו"ד אסנת מנדל פסק דין שלש הן השאלות שהעותרים עוררו לפנינו ואשר שימשו נשוא למתן הצו על תנאי: האחת: דרישת המשיבה כי 50% מכח ההוראה במוסדם של המבקשים בארץ תאוייש על ידי מורי מוסד האם; השניה - הוספת דרישה נוספת על הדרישות שמוסד האם הציג כדי להפעיל תכניות השלמה לתואר הראשון, לבעלי לימודים על תיכוניים קודמים, במתכונת המקובלת אצל מוסד האם; והשלישית - הוראת המעבר שבגדרה חייבים העותרים כתנאי למתן אישור ההפעלה, שטענת המבקשת אינה סבירה בנסיבות הענין. נחה דעתנו שאין עילה מספקת להתערב בשיקול דעתה של המשיבה (והוא - על יסוד ההנחה המוסכמת בין בעלי הדין, לצורך עתירה בלבד, שיש לראות במשיבה גוף ציבורי הממלא תפקיד לפי דין). בעיקרון השאלה היא של שיקול דעת, וחרף טענות העותרת איננו סבורים שהצגת דרישות הסף על ידי המשיבה הן מעבר למידה הראוייה, לשם קיום תכלית ראויה. שקלנו גם את הוראת המעבר, לאור טענת העותרת שהיא לא תותיר לה זמן מספיק להתארגן. המקרה שלפנינו בענין זה הוא מקרה גבול, אך לאחר ששקלנו בדבר, ולאור מועדו של הנספח "ו" לעתירה (ביחד עם האמור בנספח "ג") הגענו לכלל מסקנה שלא להתערב אף בענין זה. נוכח השהיית הטיפול בעניינן של העותרות לא ראינו לעשות צו להוצאות. אנו מבטלים את הצו על תנאי ודוחים את העתירה. ניתן היום ד באב תשנ"ז (7.8.97). נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת 97020870. B04	[ "בג\"ץ 2087/97" ]	5,626
8,552	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2087/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש העותר ים : 1. מודום יעוץ והכוונה בע"מ 2. CHAMPLAIN COLLEGE נגד המשיב ה : המועצה להשכלה גבוהה בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ד בתמוז התשנ"ז ( 29.07.97 ) בשם העותר ים: עו"ד י. גלאור (גלאה) ; עו"ד ר. ברקמן בשם המשיב ה: עו"ד א. מנדל החלטה לאור תשובת המדינה, אנו דוחים לעשרה ימים. מטרת הדחייה לאפשר משא ומתן בין הצדדים והסכמה בכל בנוגע לשימוש בווידאו וכן מועד ההתחייבות (עניין השנתיים). המזכירות מתבקשת לקבוע להמשך בעוד עשרה ימים. ניתנה היום, כ"ד בתמוז התשנ"ז (29.07.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97020870. A03 /דז/	[ "בג\"ץ 2087/97" ]	5,627
1,610	בבית המשפט העליון ע"א 3914/96 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. אלי לוי 2. חיים באבו 3. זהר צבר נגד המשיבים : 1. לה נסיונל חברה ישראלית לבטוח בע"מ 2. הדר חברה לבטוח 3. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ 4. משה פרג 5. בר כוכבא בן גרא 6. חיים בן שחר 7. עזרא עבדי 8. צבי קינן 9. מנשה קציר 10. שלמה רייזמן 11. B.PERRET DU CRAY 12. רוני דיסנצ'יק 13. שלמה נס 14. יעקב שחר 15. יוסף ד.חכמי 16. איתמר בורביץ 17. שלומית לוטם 18. B.BELINGUIER 19. צבי דינשטיין 20. לאומי ושות' בנק להשקעות בע"מ 21. סומך חייקין 22. מיכאל רוזנבלט 23. דפנה ויראוך 24. היועץ המשפטי לממשלה בקשה להגשת תגובה על תגובת הצד השני בשם המשיב מס' 21: עו"ד רם כספי החלטה המבקש יוכל להעלות את בקשתו בפני ההרכב אשר ידון בערעור, בעת הדיון אשר ייקבע לשם השלמת הטיעון (ראה: פ"ד נ(1)1). ניתנה היום, כ"ב בתמוז תשנ"ז 27.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96039140. Q04	[ "ע\"א 3914/96" ]	5,628
4,742	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 3914 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. אלי לוי 2. חיים באבו 3. זהר צבר נגד המשיבים : 1. לה נסיונל חברה ישראלית לבטוח בע"מ 2. הדר חברה לבטוח 3. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ 4. משה פרג 5. בר כוכבא בן גרא 6. חיים בן שחר 7. עזרא עבדי 8. צבי קינן 9. מנשה קציר 10. שלמה רייזמן 11. B.PERRET DU CRAY 12. רוני דיסנצ'יק 13. שלמה נס 14. יעקב שחר 15. יוסף ד.חכמי 16. איתמר בורביץ 17. שלומית לוטם 18. B.BELINGUIER 19. צבי דינשטיין 20. לאומי ושות' בנק להשקעות בע"מ 21. סומך חייקין 22. מיכאל רוזנבלט 23. דפנה ויראוך 24. היועץ המשפטי לממשלה בקשה להגשת תגובה על תגובת הצד השני בשם המשיבים 3-1: עו"ד פנחס רובין החלטה לאחר השלמת מחזורי הסיכומים בכתב, ייקבע דיון בערעור לשם השלמת טיעון בעל-פה (ראה הודעת כב' הנשיא ברק שפורסמה בפ"ד נ(1)1). בקשת בא-כח המשיבים 3-1 תתוייק בתיקי השופטים ותידון על ידי ההרכב במועד שייקבע להשלמת טיעון כאמור. ניתנה היום, י"ג באייר תשנ"ז (20.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96039140. Q03	[ "ע\"א 96" ]	5,629
12,165	בבית המשפט העליון ע"א 3914/96 - 3 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. אלי לוי 2. חיים באבו 3. זהר צבר נגד המשיבים : 1. לה נסיונל חברה ישראלית לבטוח בע"מ 2. הדר חברה לבטוח 3. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ 4. משה פרג 5. בר כוכבא בן גרא 6. חיים בן שחר 7. עזרא עבדי 8. צבי קינן 9. מנשה קציר 10. שלמה רייזמן 11. B.PERRET DU CRAY 12. רוני דיסנצ'יק 13. שלמה נס 14. יעקב שחר 15. יוסף ד.חכמי 16. איתמר בורביץ 17. שלומית לוטם 18. B.BELINGUIER 19. צבי דינשטיין 20. לאומי ושות' בנק להשקעות בע"מ 21. סומך חייקין 22. מיכאל רוזנבלט 23. דפנה ויראוך 24. היועץ המשפטי לממשלה בקשה להגשת תגובה על תגובת הצד השני בשם המשיבים מס' 1 ו4-: עו"ד ד"ר י. וינרוט בשם המשיבים מס' 22 ו23-: עו"ד בעז בן צור החלטה המבקשים יוכלו להעלות את בקשתם בפני ההרכב אשר ידון בערעור, בעת הדיון אשר ייקבע לשם השלמת הטיעון (ראה: פ"ד נ(1) 1). ניתנה היום, ד' באב תשנ"ז (7.8.97) אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96039140. Q05	[ "ע\"א 3914/96" ]	5,630
18,338	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 3914 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המערערים : 1. אלי לוי 2. חיים באבו 3. זהר צבר נגד המשיבים: 1. לה נסיונל חברה ישראלית לבטוח בע"מ 2. הדר חברה לבטוח 3. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ 4. משה פרג 5. בר כוכבא בן גרא 6. חיים בן שחר 7. עזרא עבדי 8. צבי קינן 9. מנשה קציר 10. שלמה רייזמן 11. B.PERRET DU CRAY 12. רוני דיסנצ'יק 13. שלמה נס 14. יעקב שחר 15. יוסף ד.חכמי 16. איתמר בורביץ 17. שלומית לוטם 18. B.BELINGUIER 19. צבי דינשטיין 20. לאומי ושות' בנק להשקעות בע"מ 21. סומך חייקין 22. מיכאל רוזנבלט 23. דפנה ויראוך 24. היועץ המשפטי לממשלה בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור החלטה המבקשים ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה את בקשתם להכיר בתובענה שהגישו כתובענה יצוגית. בין טענותיהם בערעור, טוענים המבקשים טענות של תרמית כנגד המשיבה 1. כעת פונים המבקשים בבקשה להגיש ראיות נוספות בערעור. הראיות החדשות הינן שני כתבי תביעה בתביעות שהוגשו על ידי צדדים שלישיים, בסכסוך אחר עם המשיבה 1, ובהם נטען כי המשיבה 1 הציגה מצגי שווא שגרמו לתובעים שם נזקים. המבקשים מודעים לכך שאין קשר בין הסכסוך שבענינו הוגשו כתבי התביעה האמורים לבין הסכסוך בענייננו, אולם לטענתם יש לקבל את הבקשה שכן "עצם נקיטת הליך משפטי בטענות הנטענות בתובענת המערערים, מהווה לכשעצמו, הוכחה לעצם סבירות טענות המערערים לצורך אישור התובענה כיצוגית". דין הבקשה להדחות. ספק רב אם כתבי טענות יכולים להיחשב ראיה לענין תוכנם. בכל מקרה, תנאי לקבלת ראיה בערעור הוא שהמבקש הראה שהראיה הנוספת עשויה לעזור לו (ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (ש' לוין עורך, 1995), עמ' 853). בענייננו משקלן של הראיות הוא קל ביותר - אף כדי להוכיח את האמור באותם כתבי תביעה. יתרה מזאת, נראה כי אין ל"ראיות" משקל כלשהו כדי להוכיח את הטענות הנטענות בתביעת המבקשים, מה גם שטענת התרמית אינה עומדת במרכז הערעור. לאור האמור לעיל - הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ד באדר א' תשנ"ז (3.3.97 ) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96039140. N02	[ "ע\"א 96" ]	5,631
34,814	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3914/96 - ה' בפני: כבוד המשנה לנשיא השופט ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערערים : 1. אלי לוי 2. חיים באבו 3. זהר צבר נגד המשיבים : 1. לה נסיונל חברה ישראלית לבטוח בע"מ 2. הדר חברה לבטוח 3. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ 4. משה פרג 5. בר כוכבא בן גרא 6. חיים בן שחר 7. עזרא עבדי 8. צבי קינן 9. מנשה קציר 10. שלמה רייזמן 11. B.PERRET DU CRAY 12. רוני דיסנצ'יק 13. שלמה נס 14. יעקב שחר 15. יוסף ד.חכמי 16. איתמר בורביץ 17. שלומית לוטם 18. B.BELINGUIER 19. צבי דינשטיין 20. לאומי ושות' בנק להשקעות בע"מ 21. סומך חייקין 22. מיכאל רוזנבלט 23. דפנה ויראוך 24. היועץ המשפטי לממשלה ע"א 3914/96 בקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה והודעה מטעם המשיבה 20 פסק דין לאור הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים אנו מורים כי הצדדים יגישו את הבקשה לבית המשפט המחוזי, שבידיו הכלים לבדוק הסכם זה, שבמסגרתו מתבקש גם אישור התובענה כתובענה ייצוגית, ולאשרו כולו או מקצתו כפי שייראה לו. מתוך הנחה שבית המשפט המחוזי יאשר את הסכם הפשרה כפי שימצא לנכון, אנו מוחקים את הערעור. ניתן היום, כ"ו באדר תשנ"ח (26.3.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96039140. J07	[ "ע\"א 3914/96" ]	5,632
1,611	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 273/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א. ברק כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ד. דורנר העותרים : 1. האגודה לשמירת זכויות הפרט - למען הומוסקסואלים לסבי 2. קל"ף -קהילה לסבית פמיניסטית 3. האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד המשיבים : 1. שר החינוך והתרבות והספורט 2. הטלוויזיה החינוכית הישראלית 3. הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו בקשה לתיקון טעות בפסק הדין החלטה 1. המשיבים מס' 2 ומס' 3 מבקשים לתקן טעות שנפלה בפסק הדין כדלקמן: בפסקה המסיימת של פסק דינו של השופט קדמי נאמר, בין היתר, כי מוצע להורות "למשיבים להסיר את התנגדותם לשדור התכנית"; כאשר למעשה התנגד לשידור התכנית רק המשיב מס' 1. 2. המשיבים נתנו הסכמתם לתיקון; ובהתחשב בכך שהמדובר בטעות שב"פליטת קולמוס", יתוקן פסק הדין של השופט קדמי באופן שבפסקת הסיום יאמר: "ולהורות למשיב מס' 1 להסיר את התנגדותו לשידור התכנית". 3. המזכירות תביא את דבר התיקון לידיעת ב"כ הצדדים. ניתנה היום, ב' בכסלו תשנ"ח (1.12.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97002730. H14	[ "בג\"ץ 273/97" ]	5,633
1,742	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 273/97 - 1 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ות : 1. האגודה לשמירת זכויות הפרט - למען הומוסקסואלים לסביות וביסקסואלים בישראל 2. קל"ף - קהילה לסבית פמיניסטית 3. האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד המשיבים : 1. שר החינוך והתרבות והספורט 2. הטלוויזיה החינוכית הישראלית 3. הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו בקשה למתן פסק דין בשם העותרות: עו"ד עירא רדר; עו"ד דורי ספיבק; עו"ד דן יקיר החלטה לתגובת המשיבים בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ט"ו בתמוז התשנ"ז (20.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97002730. A11 /דז/	[ "בג\"ץ 273/97" ]	5,634
3,226	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 273/97 בפני: כבוד הנשיא א. ברק כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ד. דורנר העותר ות : 1. האגודה לשמירת זכויות הפרט - למען הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים בישראל 2. קל"ף -קהילה לסבית פמיניסטית 3. האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד המשיבים : 1. שר החינוך והתרבות והספורט 2. הטלוויזיה החינוכית הישראלית 3. הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו תאריך הישיבה: י"ט בסיון, תשנ"ז 24.6.97 בשם העותר ות: עו"ד י. דן עו"ד ע. רדר עו"ד ד. ספיבק בשם המשיבים מס' 1-2: עו"ד י. שפר בשם המשיבה מס' 3: עו"ד אילן רותם פסק - דין ה שופט י. קדמי 1. פתח דבר זוהי עתירה המכוונת נגד הוראתו של שר החינוך, המשיב מס' 1, לטלויזיה החינוכית, המשיבה מס' 2, להימנע משידורה של תכנית אחת מסדרת תכניות בשם "קלפים פתוחים", שהוקדשה ל"זהות מינית" ועסקה בהומוסקסואליות ולסביות (להלן: "התכנית"). תכניות הסידרה משודרות אחת לשבוע והן מוקדשות לדיון בנושאים שונים המעסיקים בני נוער, ובין היתר בתופעות חברתיות שנויות במחלוקת, כגון: חזרה בתשובה, סמים, אלכוהוליזם, מין, כתות דתיות וכיוצ"ב. התכניות מוקלטות בהשתתפות קהל צופים של בני נוער, מיועדות לבני נוער ומשודרות בשעות צפיה המתאימות לבני נוער. במסגרת התכנית האמורה - שאושרה על ידי הצוות המקצועי של המשיבה מס' 2 - מראיין מגיש התכנית ארבעה צעירים: שני צעירים הומוסקסואליים, צעיר דו מיני וצעירה לסבית; כאשר מן הקהל משתתפת אם לצעיר הומוסקסואלי. בתום הראיון מתקיים דו-שיח בין הצופים - צעירים גם הם - לבין המרואיינים. עיון בקלטת התכנית הראה, כי הופעתם של ארבעת המרואינים היתה נעימה, דבריהם שטפו והתאפיינו בכנות מלבבת ועמדותיהם הוצגו בצורה ברורה ובהירה. ניכר היה בארבעה, שהם מבקשים את הבנתם ואהדתם של הצופים; כאשר התמונה הכוללת שהצטיירה מן המפגש עמם היתה שהומוסקסואלים ולסביות, הינם ככל בני הנוער, שהטבע נטע בהם תכונות שאינן מוציאות אותם אל "מחוץ למחנה". סמוך לקראת שידור התכנית התברר למשיב מס' 1, כי קמה התנגדות מטעם אנשי ציבור לשידורה, תוך שימת דגש על אופיה המעורר להתנסות מצד אחד ועל אי התאמתה ל"אכסניה" מצד שני. לנוכח התפתחות זו, הורה המשיב מס' 1 על קיום בדיקה יסודית של התאמת התכנית לשידור; ובמקביל עיכב את שידורה עד לקבלת תוצאותיה של הבדיקה. העותרים לא המתינו להשלמת הבדיקה ופנו בעתירה הנוכחית; כשהטענה המרכזית שבפיהם היא: כי עיכוב השידור פוגע בחופש הביטוי ובזכויותיהם של ההומוסקסואלים והלסביות. בינתיים הושלמה הבדיקה, ובחוות הדעת שהוגשו למשיב מס' 1, נשלל שידור התכנית כמות שהיא; שכן המסרים שמשגרת התוכנית לבני הנוער הצופים בתכניות חינוכיות אינם מאוזנים. המשיב מס' 1 אימץ את ההמלצה; כאשר לשיטתו פסילתה של התכנית מוגבלת לשידור בטלוויזיה החינוכית בלבד. 2. המחלוקת העניינית א. עיקרה של המחלוקת בין העותרים - המבקשים להורות על שידור התכנית כמות שהיא - לבין המשיבים, הסבורים שאין לעשות כן ללא "תוספת מאזנת" כאמור, סובבת בסופו של דבר, סביב שני צירים: האחד - מציג את השאלה, אם התכנית, כמות שהיא, מציגה את תופעת ההומוסקסואליות והלסביות באורח חד צדדי, המעודד, אם לא למעלה מזה, להתנסות בחוויה אישית במישור זה; והשני - מציג את השאלה אם התכנית, כמות שהיא, מתאימה לשידור במסגרת סידרה חינוכית, המכוונת, בין היתר, לעיצוב האישיות של הדור המתבגר. ב. העמדות שעליהן סומך המשיב מס' 1 תשובה שלילית לשתי השאלות האמורות, באות לכלל ביטוי בחוות הדעת שהוגשו על ידי פרופ' עוזר שילד, הגב' רוחמה קציר ומאוחר יותר על ידי מר מיכאל גל. חוות דעת אלו, מדגישות את המגרעות שבהן לוקה התכנית כמות שהיא ובין היתר: את העדר ה"איזון" המקצועי, להצגה השטחית הקלילה והמלבבת על פניה, של ההוויה החד-מינית על ידי ארבעת המרואיינים; את ההתעלמות מערכים חברתיים בעלי דין קדימה ביחס להוויה האמורה; ואת המסרים המעודדים התנסות, תוך הצגת ציפיות לחוויות נעימות שאינן כרוכות בסיכונים מכל סוג שהוא. עם זאת, כאמור, אין המדובר בחוות הדעת האמורות בשלילה מוחלטת של שידור התכנית, אלא: בצורך ל"אזן" את התמונה המתחייבת ממנה בדבר אופיה, טיבה והשלכותיה של ההוויה החד-מינית על ידי תוספת מידע מקצועי, המאפשר בחינה מאוזנת של התופעה; כאשר האכסניה ההולמת את שידורה של התכנית היא המסגרת "הכללית" להבדיל מן המסגרת ה"חינוכית". ג. מאידך גיסא, מפריכות העותרות את חששות המשיבים מן הנזק הלכאורי שעלול להגרם משידור התוכנית כמות שהיא; והן סומכות את עמדתן על חוות דעתם של פרופ' איריס לוין, פרופ' סלומון, ד"ר בן ארי והגב' לויטה. חוות דעת אלו מדגישות, בין היתר, את הנקודות הבאות: הקהיליה המדעית קבעה כי הומוסקסואליות אינה מחלת נפש או הפרעה נפשית, כי אם נטייה וזהות מינית, על כל המשתמע מכך מבחינה רגשית והתנהגותית; העובדה שהצגת החוויה החד-מינית על ידי ארבעת המרואיינים אינה מלווה ב"רגשות אשם", אינה מעודדת "הפקרות מינית", והחשש להתנסות בעקבותיה היינו שולי ובלתי מזיק בסופו של דבר; הצגת הנושא על ידי המרואיינים אינה מחייבת "איזון", שהרי אין המדובר בהצגת השקפות עולם לבחירה, אלא בפתיחת אשנב להכרתה של תופעה ולהבהרתה. 3. " האקלים" החברתי - משפטי א. בעולם המתקדם לעבר שנות האלפיים, תופעת החד-מיניות - הומוסקסואליות ולסביות - כשלעצמה, שוב אינה מבטאת "סטייה" שיש להוקיעה, לגנותה ולהילחם בה; ועל אף אי ידיעת מקורה המדויק של התופעה - מגלים כלפיה הבנה וסובלנות. ב. נכון הדבר - מבלי לנקוט עמדה בעניין זה - שיש הסוברים שתופעה זו אינה רצויה והיא אף מזיקה. ברם, אין בכך כדי להצדיק התעלמות ועצימת עיניים בפני קיומה של התופעה; ומכל מקום, קשה לראות בהדחקת התופעה והפיכת הדיון בה ל"טאבו", אחד מן האמצעים האמורים. הסתגרות והוקעה ללא היכרות והבנה, לא תבאנה, כך נראה לי, לתוצאות שהמבקשים לצמצם את ממדי התופעה - רוצים בהן; והתעלמות ואיסור גורף ללא הנמקה, לא יעמדו, בעולם של היום, כנגד הסקרנות, הפתיחות והרצון לדעת. הכרת התופעה אינה הופכת אותה כשלעצמה לרצויה ומקובלת; ובלעדיה לא ייתכן דיון של אמת במשמעותה והשלכותיה. הכרת התופעה דרושה דווקא לאלה המבקשים להצר את צעדיה. ג. העידן בו אנו חיים, מטפח את זכויות הפרט ונושא את דגל ההבנה, הסבלנות והסובלנות כלפי מיעוטים וחריגים; והנמנים על הקהיליה החד-מינית - גם לשיטתם שלהם - משתייכים לאחרונים. ברם, כחריגים אחרים, גם הם מהווים חלק אינטגרלי מהמסגרת החברתית שלנו; וכל עוד לא ניתן להצביע על סיבה מיוחדת המצדיקה את הצרת צעדיהם וצמצום זכותם להציג את אורח חייהם וחוויותיהם בפני הציבור, אין לשלול זאת מהם. 4. טלוויזיה חינוכית א. הציר האחר להתנגדות לשידור התכנית, הינו אופייה המיוחד של ה"אכסניה החינוכית", שבמסגרתה נערכה התכנית והיתה מיועדת לשידור. כאמור, התכנית אושרה על ידי הגורמים המתאימים של המשיבה מס' 2. ההתנגדות לשידור התכנית ניעורה, רק לאחר הכנתה לשידור; וזאת, ככל הנראה, לנוכח הופעתם הנעימה של המרואיינים, אשר, מטבע הדברים, לא דיברו ב"גנותה" של התופעה ולא הציגוה באור "שלילי". מצב דברים זה, בוודאי לא נעלם מעורכי התוכנית והאחראים לקיומה. ב. אכן, הטלויזיה החינוכית הינה מסגרת מיוחדת שונה מן הטלויזיה הכללית ותכליתה "חינוך". ברם, כפי שמלמד אותנו מילון השפה העברית - וכפי שמתחייב מלוח השידורים של הטלויזיה החינוכית - משמעותו של "חינוך" בהקשר זה הינה רחבה והולמת את התקופה; ובפועל הורחבה משמעותו של המושג בכך, שהוא כולל במסגרתו גם הקנית דעת, הרחבת אופקים והשכלה לשמה. ג. התכנית, על פי נושאה והדרך שנקבעה להצגתו, באה לדעת הכל - בתחילת הדרך לפחות - בגדר "חינוך" במשמעותו האמורה; והעדר ה"איזון" הנטען עתה כנגדה על רקע הופעתם הנעימה של המרואיינים, אינו משנה את אופיה הבסיסי. המרואיינים לא קראו לאחרים ללכת אחריהם, הם הציגו את ההוויה החד-מינית על רקע תחושותיהם האישיות, הם לא התיימרו להיות אנשי מקצוע והערכותיהם והתרשמויותיהם היו של מי שחווים את התופעה על בשרם ולא מעבר לכך. אכן, התכנית אינה "מאוזנת" במובן זה שהיא מצומצמת להצגת חוויותיהם של הנמנים עם ה"חריגים" ואינה כוללת עמדה "אחרת" מזו המתחייבת מדברי המרואיינים. ברם, אין בכך משום "חוסר איזון" ההופך את התכנית ל"אנטי חינוכית". על פניה נועדה התכנית להכרת התופעה באמצעות מפגש עם צעירים בעלי זהות חד-מינית; ובתור שכזו - הרי היא תכנית שלמה ולא חסר בה דבר. ה"איזון" החסר מדבר בבחינתה הערכית-חברתית של התופעה. לא זה היה נושא התכנית; ומכל מקום - אין מניעה להוסיף תוכנית כזאת. ד. "חינוך" בהקשר הנדון כאן, אינו חינוך "מודרך" מטעם; אלא "חינוך" במשמעות הרחבה ברוח התקופה. ו"חינוך" במשמעות זו, סובל, לפחות, גם תכנית החסרה לדעת מקצוענים "איזון מקצועי". התכנית נבנתה לבני נוער והיא נותרה תכנית לבני נוער. העובדה שקיימת בחברתנו עמדה המבקשת לצמצם את תופעת הזהות החד-מינית על ידי הוקעתה כאנטי-חברתית - או אנטי מוסרית - אינה שוללת את הצגתה, הכרתה ולמידתה בדרך שנבחרה על ידי עורכי התכנית. כפי שכבר נאמר, הדחקה ועצימת עיניים אינן משרתות את מטרתם של בעלי הדעה האמורה; כאשר אין מניעה להציג עמדות אחרות בדבר אופייה החברתי של התופעה בתכנית נוספת. 5. סוף דבר א. סיכומם של דברים, לא מצאתי הצדקה למניעת שידורה של התכנית; ואם מי מהמשיבים סבור שהתכנית "מקוטעת" ואינה מציגה תמונה שלימה של הסוגיה שנועדה להצגה במסגרתה, אין מניעה לכך שבנוסף לתכנית ישודר דיון "משלים" כאמור. הצפייה בתכנית אינה גורמת נזק המצדיק את גניזתה; אלא אך מקימה בסיס לדיון ולעיון בסוגיה, על רקע המציאות שהוצגה במסגרתה. ב. משהגעתי למסקנה כי אין הצדקה להמנעות משידור התכנית, אין טעם ואין מקום לברר את הטענות האחרות שהוצגו מטעם העותרות כנגד הסמכות למנוע את השידור. ג. לאור כל האמור לעיל, הנני מציע לחברי להפוך את הצו על תנאי להחלטי, ולהורות למשיבים להסיר את התנגדותם לשידור התכנית; הוספת תכנית "משלימה" כאמור, נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המופקדים על התכניות המשודרות במסגרת הסידרה. ש ו פ ט הנשיא א. ברק אני מסכים. ה נ ש י א השופטת ד. דורנר אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט קדמי. ניתן היום, י"ט באלול תשנ"ז (21.9.97). נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97002730. H12	[ "בג\"ץ 273/97" ]	5,635
6,719	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 273 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. האגודה לשמירת זכויות הפרט - למען הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים בישראל 2. קל"ף - קהילה לסבית פמיניסטית 3. האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד המשיבים : 1. שר החינוך, התרבות והספורט 2. הטלוויזיה החינוכית הישראלית 3. הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו התנגדות לצו על תנאי תאריך הישיבה: י"ט בסיון התשנ"ז ( 24.06.97 ) בשם העותרים : עו"ד דן יקיר; עו"ד עירא רדר; עו"ד דורי ספיבק בשם משיבים 1 ו2-: עו"ד יהודה שפר בשם משיבה 3: עו"ד אילן רותם החלטה הצענו למשיבים מס' 1 ו2- לשקול האפשרות של שידור התכנית, וקיום דיון לאחר מכן בו תוצגנה הדעות השונות בעניין זה. העותרים מסכימים לכך. המשיבים 1 ו2- יתנו תשובה בתוך ארבעה-עשר יום. פסק הדין יינתן - אם יהיה צורך בכך - על יסוד החומר שבפנינו. ההרכב ישקול הרחבת ההרכב, בלי צורך בהשלמת טיעון. ניתנה היום, י"ט בסיון התשנ"ז (24.06.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97002730. A08 /דז/	[ "בג\"ץ 97" ]	5,636
9,040	בג"ץ 273/97 - ב' בפני: כבוד השופט י. קדמי העותר ות : 1. האגודה לשמירת זכויות הפרט - למען הומוסקסואלים לסבי 2. קל"ף -קהילה לסבית פמיניסטית 3. האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד המשיבים : 1. שר החינוך והתרבות והספורט 2. הטלוויזיה החינוכית הישראלית 3. הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו בקשה לתיקון טעות בפסק הדין החלטה 1. המשיבים מס' 2 ומס' 3 מבקשים לתקן טעות שנפלה בפסק הדין כדלקמן: בפסקה המסיימת של פסק דינו של השופט קדמי נאמר, בין היתר, כי מוצע להורות " למשיבים להסיר את התנגדותם לשדור התכנית"; כאשר למעשה התנגד לשידור התכנית רק המשיב מס' 1. 2. העותרות והמשיב מס' 1 מתבקשים להגיש תגובתם בכתב לבקשה האמורה תום 10 ימים. ניתנה היום, ב' בחשון תשנ"ח (2.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97002730. H13	[ "בג\"ץ 273/97" ]	5,637
423,456	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 273/97 - ב' לפני: כבוד הרשם גיא שני מבקשת העיון : מירב מגדל פיקר העותרות: 1. האגודה לשמירת זכויות הפרט - למען הומוסקסואלים לסבי 2. קל"ף -קהילה לסבית פמיניסטית 3. האגודה לזכויות האזרח בישראל נ ג ד המשיבים: 1. שר החינוך והתרבות והספורט 2. הטלוויזיה החינוכית הישראלית 3. הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו בקשה לעיון בתיק בית המשפט החלטה טרם מתן החלטה בנדון, אבקש את עמדות הצדדים כאמור בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג – 2003. העמדות תוגשנה תוך 7 ימים מעת ההמצאה. המזכירות תמציא לצדדים את הבקשה שלפני ביחד עם החלטתי זו. ניתנה היום, ו' בשבט תשע"ב (30.1.2012). גיא שני ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97002730_D16.doc רכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 273/97" ]	5,641
434,967	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 273/97 - ב' לפני: כבוד הרשם גיא שני מבקשת העיון: העותרות: מרב מגדל פיקר 1. האגודה לשמירת זכויות הפרט - למען הומוסקסואלים לסבית 2. קל"ף -קהילה לסבית פמיניסטית 3. האגודה לזכויות האזרח בישראל נ ג ד המשיבים: 1. שר החינוך והתרבות והספורט 2. הטלוויזיה החינוכית הישראלית 3. הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בקשה לעיון בתיק החלטה העותרות והמשיבה 3 נתנו הסכמתן לעיון המבוקש. המדינה לא הגישה תגובה. ניתנת בזאת, אפוא, רשות עיון בתיק. ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ב (14.5.2012). גיא שני ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97002730_D18.doc כש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 273/97" ]	5,642
1,612	ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5585/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המערער : סולימאן אבולקיעאן נגד המשיב : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 9.9.97 בתיק ב.ש 6749/97 שניתנה על ידי כבוד השופט חביב תאריך הישיבה: י"ח בתשרי תשנ"ח (19.10.97) בשם העורר: עו"ד חיים קאזיס בשם המשיבה: עו"ד יהודה ליבליין החלטה 1. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, ניסיון לרצח והחזקת נשק שלא כדין. מיוחס לעורר שעל רקע סכסוך כספי איים ביום 3.10.95, על המתלונן, בנו יחיא, בפגיעה בגופו. במסגרת איום זה ובכוונה להפחידו, ירה לעברו מספר יריות מכלי נשק שהחזיק שלא כדין. במועד מאוחר יותר, ביום 4.8.97, על רקע סכסוך הנוגע לשימוש במיכל מים, דרש מהמתלונן שיעתיק את מגוריו לשבט אחר. משסרב המתלונן לכך, איים עליו העורר שיחסלו. במעמד זה, שלף העורר אקדח שהחזיק שלא כדין, כיוונו לעבר המתלונן, וירה 4-5 כדורים, כשכדור אחד או שניים פגעו בכתף ובבית החזה של המתלונן. כתוצאה מכך נפגע המתלונן, הובהל לבית חולים, בו היה מאושפז משך שבוע ימים. העבירה המיוחסת לעורר בגין יריות אלה בבנו המתלונן היא ניסיון לרצח. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. על החלטה זו הוגש הערר שבפני. 2. בא כוח העורר חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. כמו בית המשפט המחוזי, דעתי שונה. הראיה לעבירה מיום 3.10.95 היא בהודעה של המתלונן. הראיות נגד העורר המתייחסות לעבירה של ניסיון לרצח כוללות: א. הודעה של המתלונן בסמוך למקרה בהיותו מאושפז בבית חולים בחדר לטיפול נמרץ, וכן הודעה מפורטת שלו מאותו תאריך. ב. הודעה של נשאת, בנו של העורר ואחיו של המתלונן, אשר היה עד ראיה למקרה. הודעה ראשונה שלו ניתנה בסמוך לאחר המקרה בסמוך למקום המקרה. הודעה מפורטת נוספת ניתנה על ידו כעבור כשעה בתחנת המשטרה. ג. הודעתו של עד ראיה נוסף, בן נוסף של העורר בגיל 13 שנים בשם פאהד, אשר היה עד למקרה. על פי הודעות אלה כלן העורר ירה במתלונן, כששלושת ילדיו של העורר מעידים על כך. אכן, המתלונן ונשאת חזרו בהם כעבור זמן מהודעותיהם. הנסיבות לחזרה זו מההודעות ולשינוי הגירסה יובררו במהלך הדיון, כשבית המשפט יצטרך להכריע בשאלה מהן העובדות לאמיתן. אין, כמובן, להוציא לכלל אפשרות, שהמתלונן ונשאת החליטו לחזור בהם מגירסתם עקב השפעה עליהם, או מתוך ניסיון, במחשבה מאוחרת, "לבוא לקראת אביהם". מכל מקום, גירסתו של פאהד וגירסתם של המתלונן ונשאת בסמוך לאחר המקרה, יש בהן די כדי להוות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת העורר. יצויין שלאחר המקרה נעלם העורר ולא נודעו עקבותיו. רק כעבור כשבוע, הסגיר את עצמו בעצת בן דודו, ורק אז מסר את גירסתו המכחישה את העובדות המיוחסת לו בכתב האישום. 3. נגד העורר קיימת עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו 1996, באשר את העבירה של ניסיון רצח המיוחסת לו ביצע באלימות חמורה ותוך שימוש בנשק חם. 4. כמו בית המשפט המחוזי, גם דעתי היא שאין להורות בנסיבות המקרה על חלופת מעצר. מסוכנותו של העורר הובררה מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו. בשני מועדים שונים החזיק כלי נשק ללא רשיון. פעם עשה בו שימוש להטלת אימה על המתלונן, ובפעם השניה לא נרתע מלירות לעבר גופו של המתלונן מטווח קצר ולפגוע בו. התנהגות כזו, של יריה לעבר גופו של בנו, בנוכחות ילדים אחרים שלו, מלמדים על נחישותו של העורר ועל העדר מעצורים, עד כדי נכונות לסכן את חייהם של אחרים. על רקע זה ועל רקע הסכסוכים במשפחת העורר, קיים סיכון רב שהעורר עשוי לחזור על מעשים דומים. הצעת בא כוח העורר שהעורר ישהה במעצר בית חלקי, או אף מלא, במרחק של מספר קילומטרים מביתו, בביתו של שייח השבט אליו משתייך העורר, אינה מהווה חלופת מעצר הולמת, אשר יהיה בה להבטיח בפני מסוכנותו של העורר. הערר נדחה. ניתנה היום, י"ח בתשרי תשנ"ח (19.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97055850. E01	[ "ש 6749/97" ]	5,643
1,614	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 6999 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת : מכשירנות חדרה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד י. אקשטיין נגד המשיבים : 1. פרץ רויכמן 2. אליהו רויכמן ע"י ב"כ עו"ד ר. כספי 3. יעקב רויכמן 4. יוסף רויכמן ע"י ב"כ עו"ד נ. כהן וד. לשם בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.9.96 בת.א. 1506/94 שניתן על ידי כבוד השופטת גילאור החלטה להעביר להרכב של שלושה. ניתנה היום, כ"ח באייר תשנ"ז (4.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96069990. J02	[ "רע\"א 96" ]	5,644
16,805	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 6999/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כב' השופט י' גולדברג המבקשת : מכשירנות חדרה בע"מ נגד המשיבים : 1. פרץ רויכמן 2. אליהו רויכמן 3. יעקב רויכמן 4. יוסף רויכמן בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.9.96 ת.א. 1506/94 שניתן על-ידי כבוד השופטת ב. גילאור תאריך הישיבה: י"ט בחשון תשנ"ח (19.11.97) בשם המבקשת : עו"ד י' אקשטיין בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד ר. כספי ועו"ד ר. אמיר-יניב בשם המשיבים 3 ו4-: עו"ד נ. כהן ועו"ד י. ברזם החלטה 1. החלטנו לתת רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור על-פי הרשות שניתנה. 2. ב"כ המשיבים מתבקשים להשלים את מלוא טיעוניהם בתשובה לבקשת רשות הערעור למעט בנושא שעליו נתבקשה תשובה מלכתחילה וזו ניתנה בכתב ובעל-פה. 3. התשובה תינתן על ידם, בו-זמנית, תוך 30 יום. 4. ב"כ המבקשים רשאים להשיב תוך 30 יום מיום קבלת תשובת המשיבים. 5. התיק יובא לפנינו לכתיבת פסק-דין בחלוף 65 יום מהיום או כשתושלם הגשת הטענות, לפי המוקדם. ניתנה היום, י"א בכסלו תשנ"ח (10.12.97). נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96069990. J04	[ "רע\"א 6999/96" ]	5,645
28,983	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 6999/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' גולדברג המבקשת: מכשירנות חדרה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. פרץ רויכמן 2. אליהו רויכמן 3. יעקב רויכמן 4. יוסף רויכמן בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.9.96 ת.א. 1506/94 שניתן על-ידי כבוד השופטת ב. גילאור תאריך הישיבה: י"ט בחשוון תשנ"ח (19.11.97) בשם המבקשת: עו"ד אקשטיין בשם המשיבים: עו"ד רם כספי, ועו"ד רנית אמיר-יניב בשם המשיבים 3,4: עו"ד ניר כהן, ועו"ד יעל ברזם פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: 1. זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב. גילאור) אשר ביטל פסק בוררות שניתן על ידי כבוד השופט בדימוס י' שילה. ביום 10.12.97 החלטנו לתת רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור. שתי שאלות ראויות להתברר והן תדונה כערעור על פי הרשות שניתנה. השאלות הן: האם האחים פרץ ואליהו רויכמן היו צד להסכם הבוררות ופסק הבוררות חל עליהם, והאם הפסק ניתן בחוסר סמכות ומשום כך הוא בטל. על השאלה הראשונה משיבה אני בחיוב ועל השניה בשלילה. רקע עובדתי 2. המבקשת (להלן: "מכשירנות") ביצעה עבודות במרכז קניות בחדרה (להלן: "הקניון") שהיה, במועדים הרלוונטים, בבעלות משותפת של האחים יעקב, יוסף, פרץ, ואליהו רויכמן (להלן: "יעקב, יוסף, פרץ ואליהו", או ביחד "רויכמן"). משהגישה מכשירנות חשבון סופי בגין העבודות שביצעה, התגלע סכסוך בין הצדדים אשר נמסר, לבוררות זבל"א. על הסכם הבוררות, שנחתם ביום 4.9.89 (להלן: "הסכם הבוררות"), היו חתומים מצד רויכמן, רק יעקב ויוסף, ואילו פרץ ואליהו לא חתמו על הסכם הבוררות. בהסכם הבוררות מינה כל אחד מן הצדדים בורר מטעמו. רויכמן מינו את בא כוחם (עו"ד ברזילי) ומכשירנות מינתה את בא כוחה (עו"ד אקשטיין). לאחר שחלפו כ20- חודש ללא התקדמות ומשלא הגיעו הבוררים להסכמה ביניהם, פנו הם לבית המשפט בבקשה למנות בורר שלישי בהתאם לקבוע בהסכם הבוררות. בית המשפט מינה את השופט בדימוס י' שילה כבורר שלישי. הבוררות התנהלה במשך כשלוש שנים, וביום 29.8.94 ניתן על ידי הבורר שילה פסק בוררות המחייב את רויכמן לשלם למכשירנות 692,250 ש"ח נכון ליום 16.9.89, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכן לשאת בהוצאות הבוררות ובשכ"ט עוה"ד אקשטיין, ב"כ מכשירנות. 3. רויכמן הגישו שתי בקשות לביטול פסק הבוררות ומכשירנות הגישה בקשה לאישורו. יעקב ויוסף העלו שלוש טענות עיקריות בתמיכה בבקשתם לביטול פסק הבורר. האחת, לטענתם, הבורר חרג מסמכותו על פי הסכם הבוררות בנותנו פסק יחיד ללא השתתפות הבוררים - עורכי הדין. השניה, כי הבוררות נוהלה באופן לקוי על ידי הבוררים, שכן, עורכי הדין אקשטיין וברזילי שימשו בעת ובעונה אחת פרקליטי הצדדים ובוררים. והשלישית, כי הבוררות התנהלה מבלי שפרץ ואליהו הסכימו לקיומה ולכן לא היה הסכם בוררות בר תוקף. נוסף על כך טענו הם, כי הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לנמק את פסקו והוא לא עשה כן. פרץ ואליהו מתמקדים בטענה כי הם לא היו צד להסכם הבוררות ולא נטלו חלק בהליכי הבוררות אשר התנהלה בין מכשירנות לבין יעקב ויוסף, ולפיכך אין הבוררות מחייבת אותם. בנוסף, הצטרפו הם לכל הטענות אשר נטענו על ידי יוסף ויעקב. לעומתם טוענת מכשירנות כי פסק הבוררות ניתן כדין וכי הוא מחייב את האחים רויכמן כולם. עוד טוענת היא, כי פרץ ואליהו איחרו בהגשת בקשת הביטול, שכן, בקשתם הוגשה למעלה מ- 45 יום מיום שנמסר להם העתק פסק הבוררות (סעיף 27 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968, להלן: "החוק"). 4. בית המשפט המחוזי דן במשולב בבקשה לאישור הפסק ובבקשות לביטולו. הוא דחה את הטענה בדבר הגשת בקשת הביטול על ידי פרץ ואליהו באיחור, וכן דחה הוא את הטענה בדבר היות הפסק בלתי מנומק. בקביעות אלו אין מקום להתערבותנו. בית המשפט קבע עוד כי ארבעת האחים רויכמן היו צד לבוררות, על אף העדר חתימה של פרץ ואליהו על הסכם הבוררות. לעניין זה קבע בית המשפט, כי נקודת המוצא הינה שחוזה, ואף חוזה הדורש קיומו של כתב כדרישה מהותית לתוקפו, יכול להשתכלל גם בהעדרה של חתימה. חתימה מהווה דרישה ראייתית בלבד להוכחת גמירת הדעת, וכאשר קיימות ראיות אחרות להוכחת גמירת הדעת יכול החוזה להשתכלל גם בהעדרה (לעניין זה ראו: ע"א 692/86 בוטקובסקי נ' גת , פ"ד מד(1) 57; ע"א 449/73 המועצה המקומית "יסוד המעלה" נ' מילוסלבלסקי , פ"ד כח(1) 421, 427-429; ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (תשנ"א, כרך א') 448 - 456). לפיכך, העדר חתימתם של פרץ ואליהו על הסכם הבוררות אין בה, כשלעצמה, לקבוע כי הם לא היו צד לה. עוד קבע בית המשפט כי בהסכם רב-צדדי, יכול חלקם של הצדדים לחייב את האחרים בחתימתם. לעניין זה קבע בית המשפט, כי מהראיות שהובאו בפניו עולה, כי יעקב היה מוסמך לפעול בשם האחים כולם בכל הקשור לענייני הקניון, ובכלל זה, הליכי הבוררות מול רויכמן. בקביעה זו התבסס בית משפט קמא, בין היתר, על פרוטוקול שנערך בין האחים בשנת 1987 בו הוסמך יעקב כמנהל ואחראי מטעם ארבעת האחים לענייני הקניון, וכן הוסמך הוא לחתום בשם כל הארבעה על מסמכים. זאת ועוד, עו"ד ברזילי, שלח מכתבים לכל ארבעת האחים בענייני הבוררות ובפני בית המשפט היו מכתביו של פרץ אל עו"ד ברזילי, שנכתבו בתגובה למכתביו של עו"ד ברזילי, ונשאו את הכותרת "בוררות מכשירנות - רויכמן". באחד מהם, נאמר בין היתר: "נשוא הבוררות הנדונה קשור במסגרת קניון לב חדרה ולפיכך, הטיפול בו ראוי שיעשה במסגרת המערכת הנ"ל, כפי שאכן נעשה בפועל עד היום. ... כפי שידוע לכם, נושאים הקשורים בקניון לב- חדרה... טופלו ומטופלים ע"י מר יעקב רויכמן, ובידיעתו הנסיבות הקשורות בענין הנדון. לפיכך, כל סיוע הנדרש על ידכם בקשר לענין הנדון [בוררות מכשירנות - רויכמן - ט.ש.כ.], מן הראוי להפנותו למר יעקב רויכמן" על סמך כל אלו, קבע בית משפט קמא כי ארבעת האחים רויכמן היו צד להסכם הבוררות. איני מוצאת להתערב בקביעותיו אלו של בית המשפט, ומקובלות עליי הנמקותיו לעניין זה. לעומת זאת קבל בית המשפט המחוזי את הטענה בדבר בטלות הפסק משום הינתנו על ידי הבורר שילה לבדו וקבע כי בכך חרג הבורר מסמכויותיו ופעל ללא סמכות, ולפיכך עומדת לרויכמן עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(1) לחוק. אומר כבר עתה, כי אינני רואה עין בעין את הדברים עם השופטת קמא לעניין ביטולו של פסק הבורר מחמת נתינתו בחוסר סמכות. אני סבורה שהפסק ניתן כדין ובסמכות ולא קמה עילה לביטולו, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. המסגרת הנורמטיבית 5. כדי להעמיד דברים על מכונם אקדים דברים על מעמדם של בוררים בכלל ובוררי זבל"א בפרט, ועל מעמדו של הבורר השלישי, הנוסף או המכריע. מוסד הבוררות נשען על שני יסודות משולבים: היסוד ההסכמי והיסוד הציבורי. יש השמים דגש על היסוד ההסכמי ומשייכים את מוסד הבוררות לתחום דיני החוזים, שכן, הליכי הבוררות יכולים להתקיים רק אם ניתנה לכך הסכמת הצדדים והסכמתם היא שמקנה לבורר את סמכותו וקובעת את היקף הבוררות. גישה זו מקובלת בדין האנגלי (לעניין זה ראו: J. Mustill & S. C. Boyd Commercial Arbitration (London & Edinburgh, 2 nd Ed 1989) 4 ). לעומתם יש המדגישים את היסוד הציבורי ורואים במוסד הבוררות חלק ממערכת המשפט, כאשר התפקיד שהוא ממלא רלוונטי לציבור כולו ולא רק לצדדים המתדיינים (לעניין זה ראו: R. David Arbitration in International Trade (Antwerp & Boston, 1985) 76-78 ). גם אלה המדגישים את הפן הפרטי-הסכמי מכירים בצורך בהצבת גבולות לעיצוב הליך הבוררות וקביעת מעמד הבוררים ( Russell on Arbitration (21st.ed., 1997) 197; s. 1, s. 33 of the Arbitration Act 1996 )). מגמת המחוקק הישראלי ומדיניות מערכת המשפט בנושא זה הן לתמרץ ולעודד פתרון סכסוכים באמצעות מוסד הבוררות ולשם כך להעמיד לרשות מוסד זה כלים נאותים לקידום תפקודו (ראו: חוק בתי המשפט (תיקון מס' 15), תשנ"ב - 1992; ס' אוטולנגי "פתרון סכסוכים בדרכים חלופיות" ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ב - תשנ"ג (א' רוזן צבי עורך) 535, 539 - 541). כך או כך, אין חולק כי מעמדו של מוסד הבוררות מיוחד הוא ומשמשים בו שני המרכיבים גם יחד - הפרטי - הסכמי והציבורי, וכי ממעמד זה נגזרת חובתו הבסיסית של הבורר לנהוג כלפי בעלי הדין, בנאמנות (ס' 30 לחוק הבוררות). לפני הבורר שהנו בעל תפקיד מעין שיפוטי מוצבות דרישות נורמטיביות של אובייקטיביות, אי משוא פנים, תום לב ויושר (אוטולנגי, עמ' 217). בוררי זבל"א 6. מה מעמדם של בוררים שכל אחד מהם מתמנה על ידי אחד מן הצדדים לבוררות (בוררות זבל"א)? יש הגורסים כי בבוררות זבל"א טבעי הדבר שכל בורר יצדד באינטרסים של הצד שמינהו. אולם, הגישה המקובלת מדגישה את היותו של בורר הזבל"א חלק אינטגרלי ממוסד הבוררות, ומכאן חובתו לנהוג בדרך אובייקטיבית ונעדרת פניות (לעניין זה ראו: ס' אוטולנגי בוררות דין ונוהל (מהדורה שלישית מורחבת, תשנ"א) 215 - 217 (להלן: אוטולנגי ); מ' הירש "ניגוד עניינים אצל בוררים" משפטים כ"ב (תשנ"ג) 169). "משנתמנו בוררים שנבחרו אחד על ידי כל צד חייב כל אחד מהם להחליט בסכסוך שבין הצדדים ללא משוא פנים, ללא דעה קדומה ובצורה אובייקטיבית. בורר שמאיזו סיבה שהיא, אינו מסוגל להחליט בסכסוך כאמור, פסול מלכהן כבורר והצד שלא מינהו זכאי להתנגד למינויו" בע"א 453/66 מסדר דתי סנט שרלס בורומיאוס נ' חברת הכרמל הבנין המרכזי בע"מ , פ"ד כ(4) 752 (להלן: עניין סנט שרלס ). עמדה דומה מביעה גם פרופ' אוטולנגי בספרה הנ"ל בעמ' 216-217: "אכן, מנהג הוא למנות אדם קרוב כבורר. במה דברים אמורים? בקירבה שהייתה קיימת קודם הבוררות... ואולם מרגע שהחלה הבוררות, אל לו, לבורר, לגלות נטייה ומשוא פנים לצד שמינה אותו" [ההדגשה במקור]. עם זאת נראה, כי בספרות ובפסיקה הישראלית הזרה, יש מהלכים לגישה המבחינה בין מעמדם וחובותיהם של בוררי הזבל"א המכהנים לבדם כבוררים, לבין מעמדם וחובותיהם משנמנה בורר שלישי, בפרט כאשר אותו בורר שלישי הינו בורר מכריע. לשם הבנת גישה זו - המקובלת עלי - ראוי להבהיר תחילה את מהות מעמדו של הבורר המכריע ובמה הוא נבדל מן הבורר הנוסף. בורר שלישי מכריע ובורר שלישי נוסף 7. כאשר מספר הבוררים הוא זוגי, קיימת האפשרות שהבוררים לא יגיעו לכלל דעה אחידה. חוק הבוררות מציע שני פתרונות אפשריים למצב זה: האחד, מינויו של בורר נוסף והאחר מינויו של בורר מכריע ( אוטולנגי בע' 182). החוק - בדומה לפקודה שקדמה לו - אינו מכיל הגדרה של המושגים "בורר נוסף" ו"בורר מכריע". מובנם של מושגים אלה נדון בע"א 646/78 חברת מ' בורוכוביץ בע"מ נ' עיריית רמת-גן , פ"ד לג(3)690 (להלן: "עניין בורוכוביץ ), שם צוין, כי מובנם נשאב מן המשפט האנגלי. בורר נוסף (בדרך כלל שלישי) מצטרף אל חבר הבוררים ומחליט ביחד אתם ואילו בורר מכריע בא במקום הבוררים, מברר את הסכסוך ונותן החלטתו כבורר יחיד (י' זוסמן דיני בוררות ס' 49; אוטולנגי בע' 182; Russell on Arbitration (21st.ed., 1997) 111 - 114 ). 8. בפסק דין שניתן בטרם נחקק חוק הבוררות, המ' 386/60 מפעלי זיפזיף סוכריר נ' רוזנברג , פ"ד טו 2499 (להלן: עניין סוכריר "), נדרשו השופטים לסוגיית מעמדם וחובותיהם של בוררי הזבל"א, כאשר נתמנה בורר מכריע. באותו עניין הוסכם בין הצדדים כי שני בוררי הזבל"א ירצו בפני הבורר השלישי המכריע את כל העניינים כפי שהתבררו עד אותו שלב של הבוררות, כל אחד לשיטתו, כאשר הבורר השלישי - הוא אשר יכריע במחלוקת. השופט זוסמן (כתוארו אז) גרס כי משנתמנה בורר מכריע פג כוח שיפוטם של בוררי הזבל"א והם יכולים לפעול כבאי כוח הצדדים. תפקידם כבוררים הופך להיות פורמאלי ורק לבורר המכריע תפקיד שיפוטי. "אות הוא כי הצדדים לא ציפו לכך שמעמד הבוררים 'הצדדים' יהיה כמעמד הבורר השלישי. כאשר נחלקו שני הבוררים בדעותיהם ונתמנה בורר מכריע, פג כוח השיפוט של שני הבוררים ומדוע לא יהיו מכאן ולהבא פרקליטיהם של הצדדים? כאשר נתמנה בורר שלישי, נמשך אמנם להלכה כוח השיפוט של שני הבוררים, אך למעשה עברה ההכרעה לבורר השלישי. מה פגם יש בכך שהצדדים יראו עכשיו, כל אחד את הבורר 'שלו' כפרקליטו המוסיף רק באופן פורמלי לכהן כבורר ויסמכו על הבורר השלישי שיהא השופט ביניהם"? [שם, בע' 2503]. השופט לנדוי (כתוארו אז) הסתייג מהצגת הדברים האמורה. לגישתו, מובן מאליו שבורר זבל"א נכנס לבוררות מתוך עמדה אוהדת לצד שמינה אותו, אך אין לומר שתפקידו הוא לשמש פרקליט לאותו צד אלא "עליו לשקוד תמיד על גישה אובייקטיבית לנשוא הסכסוך" ( שם , בע' 2504). עם זאת מסכים השופט לנדוי לדבריו של השופט זוסמן כי: "כאשר נתמנה בורר שלישי, נמשך אמנם להלכה כוח השיפוט של שני הבוררים , אך למעשה עברה ההכרעה לבורר השלישי..." (בע' 2503) (הדגשה לא במקור ט.ש.כ.). השופט ח' כהן (כתוארו אז) הצטרף לדברי השופט זוסמן ככל שהם מתייחסים למצב בו מתמנה בורר שלישי או מכריע, שרק עם מינויו יכולים בוררי הזבל"א להשתחרר מחובת האובייקטיביות ולנקוט, כל אחד, בעמדת הצד אשר מטעמו הוא מונה. (לעניין זה ראו גם אוטולנגי בע' 216 - 217). 9. הנה כי כן, הן לשיטתם של ה"מחמירים" (השופט לנדוי) והן לשיטתם של ה"מקלים" (השופטים זוסמן וח. כהן), כאשר מתמנה בורר מכריע, אין הבוררים שנתמנו על-ידי הצדדים ממשיכים להחזיק בידם כוח שיפוט והכרעה. הם יכולים להמשיך לכהן כבוררים "פורמליים" או להפוך להיות למייצגי צדדים שמינו אותם. בכל מקרה, אין הם יכולים ליהנות משני עולמות: גם לראות עצמם בוררים לכל דבר ועניין ולרכוש לעצמם סמכות שיפוט והכרעה וגם לייצג כל אחד את הצד שמינהו. מעמד דואלי כזה לוקה בסתירה פנימית וניסיונם של בוררי הזבל"א בענייננו להיות בעלי מעמד כפול כזה נדון לכישלון. המשפט האנגלי 10. דיני הבוררות הישראלים, נשאבו באופן מקורי מן המשפט האנגלי והתפתחו באופן עצמאי מפקודת הבוררות לחוק הבוררות ולפסיקה עניפה המפרשת את אלה. במשפט האנגלי, מוכר המונח בורר/עו"ד, המתייחס למעמדו של בורר זבל"א ( party appointed arbitrator ) לאחר מינויו של בורר מכריע ( Russell at p. 111-114 ). כמו כן מוכרת ומודגשת ההבחנה בין מעמדו וחובותיו של בורר זבל"א טרם מינויו של בורר מכריע, שאז נדרש הוא לנייטרליות והעדר משוא פנים, לבין מעמדו לאחר שמונה בורר מכריע, שאז יכול הוא למלא את תפקיד בא כוח הצד שמינהו. “The term 'arbitrator' is used to embrace a number of roles which arise from the different types of arbitral tribunal that can be established: ... An arbitrator/advocate. Where the two members of a tribunal of two arbitrators whose third member is not a chairman but is to act as an umpire , the arbitrators may become advocates for the parties who appointed them and appear before the umpire ...” (Russell p. 111-114). ובע' 164 - 165: Party-appointed arbitrators have the same duty to act judicially, fairly and impartially as a single arbitrator, although they have been appointed by one of the parties, rather than by both parties... ‘The arbitrators so selected [i.e. one by each side] are not to consider themselves the agents or advocates of the party who appoints them. When once nominated, they are to perform the duty of deciding impartially between the parties...’ ... After the appointment [of an umpire] the position may become somewhat different; when sitting with the umpire, party-appointed arbitrators have as a matter of practice in certain arbitrations acted as advocates” [ההדגשות אינן במקור] ובפסק הדין בעניין The Owners of the M.V. Myron v. Tradax Export S.A . [1970] 1 Q.B. 527, 533 : “The arbitrators are appointed to perform a judicial function unless and until they disagree and the umpire enters upon the reference. Thereafter they can and do act as advocates for the parties who appointed them. Until that point is reached... neither arbitrator has any special relationship with the party which appointed him and each arbitrator is under the same duty of fairness, openness and impartiality to both parties” סיכום ביניים : כאשר מתמנה בורר מכריע, יכולה אמנם - באופן פורמאלי - סמכותם של בוררי הזבל"א כבוררים, להימשך, אולם, כוח ההכרעה מופקע למעשה מידיהם ועובר לידי הבורר המכריע. משכך, אין כל פסול בחוזרם של בוררי הזבל"א לכהן כבאי כוח הצדדים ובייצגם איש איש את שולחו. 11. שונה הדבר כאשר הבורר השלישי שמתמנה הינו בורר נוסף ולא בורר מכריע. במקרה זה נותר בידי בוררי הזבל"א, בפועל, תפקידם השיפוטי ושלושת הבוררים מהווים יחדיו את טריבונל הבוררות. לפיכך, עליהם לפעול ללא משוא פנים, ללא פניות וודאי שאינם יכולים להזדהות עם אחד הצדדים וליצג כל אחד את מי שמינהו. נדרשת מהם נייטרליות שכן הם ממלאים תפקיד מעין שיפוטי. וכך נאמר לעניין זה אצל Russell בע' 113 - 114: “A party-appointed arbitrator sitting as a member of a tribunal of three arbitrators . Each party may be entitled to appoint his own arbitrator, but a party-appointed arbitrator has no special role to play other than as a member of the tribunal. A party appointed arbitrator does not change his status on the completion of the tribunal by its third member. This should be contrasted with the position described above where a tribunal originally consisted of two arbitrators who were unable to reach agreement and an umpire was appointed”. מעמד הבורר השלישי בענייננו 12. על מנת לקבוע את מעמדו של הבורר השלישי בענייננו, יש לפנות תחילה להסכם הבוררות. הסכם בוררות הוא בראש ובראשונה חוזה והכלים לפרשו הם אלו הנתונים בידינו לעניין פרשנותו של חוזה. ראשית, עלינו לפנות ללשון ההוראה הרלוונטית בהסכם, אותה עלינו לפרש. סעיף 3.1 להסכם הבוררות קובע כדלקמן: "לא הצליחו הצדדים להגיע לפסק בוררות מוסכם ביניהם כי אז מתחייבים הבוררים לבחור בורר שלישי אשר יפסוק ביניהם" סעיף זה מתייחס למנוי בורר שלישי לפסוק בין הבוררים משאלה לא הגיעו לפסק מוסכם. מכאן, שהוא מתייחס לכאורה למינוי בורר בשלב של מתן הפסק בסוף הליכי הבוררות ואילו בענייננו נתמנה הבורר השלישי במהלך הבוררות ולא בשלב של מתן הפסק. אף על פי כן נתחמה המסגרת למינויו ולמהות תפקידו, בסעיף 3.1 להסכם. אין בהסכם סעיף נוסף למינוי בורר שלישי. משנתמנה בפועל בורר שלישי, הוא שואב את מעמדו ואת מהות תפקידו ותחומיו מן הסעיף הנ"ל, באופן ישיר או באנלוגיה. לפיכך, עלינו לפרש סעיף זה וללמוד ממנו על מעמדו של הבורר שילה. ונתחיל בפני ללשונו של הסעיף. 13. סעיף 3.1 להסכם איננו משתמש בביטוי "בורר נוסף" או "בורר מכריע", אלא בביטוי בורר שלישי. מונח זה הוא נייטרלי. אין הוא מעיד על מעמדו של הבורר, אם בורר נוסף הוא או בורר מכריע; מעמדו של הבורר השלישי נקבע על פי מהות ותוכן תפקידו כפי שהוגדרו בהוראה שבהסכם. ומהו התפקיד שיועד לו באותו סעיף? נראה שהוראתו לעניין זה ברורה וחד משמעית: נאמר בסעיף כי הבורר השלישי מתמנה משום ש"לא הצליחו הצדדים להגיע לפסק בוררות מוסכם ביניהם ..." מכאן, שנתגלעה מחלוקת בין הבוררים שגרמה לתיקו ונדרש בורר שלישי שכלשון הסעיף "... יפסוק ביניהם". מי שפוסק בין שניים, הוא המכריע במחלוקת. בעניינו נתגלעה מחלוקת בין הצדדים והם החליטו למנות בורר שלישי שיכריע בה. מנוי זה מתיישב יותר עם מנוי בורר מכריע מאשר עם מנוי בורר נוסף. 14. גם אם תמצא לומר שהצדדים לא נקטו בלשון חד משמעית בעניין מעמדו של הבורר שמינו, יושב לך כי התחקות אחר אומד דעת הצדדים מצביעה על כך שכוונתם היתה לבורר מכריע אשר יפסוק ביניהם. ומהו אותו אומד דעת אחריו עלינו להתחקות וממה למדים אנו על אומד דעת זה? "אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים, והתוכניות אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ , פ"ד מט(2) 265, 311). ההתחקות אחר אומד דעת הצדדים בהקשר דומה לזה שבענייננו, נעשתה בעניין בורוכוביץ. שם התחקה בית המשפט אחר כוונת הצדדים, לא רק על פי השם בו בחרו הם בהסכם הבוררות, אלא גם על פי התנהגותם, וקבע כי על פי אלה, הבורר שנתמנה הוא בורר מכריע. 15. כך בענייננו, עולה מלשון ההוראה שבהסכם, ממטרתה וממהות המטלה שהוטלה על הבורר, כי כוונת הצדדים הייתה למינוי בורר מכריע. כך עולה גם מההוראה המתייחסת לסוגיית הנמקת הפסק, המתארת שני מצבים, האחד, בו ניתן פסק מוסכם על ידי שני בוררי הזבל"א שאז אין חובת הנמקה, והשני - הוא המצב שלפנינו - בו ניתן הפסק על ידי הבורר השלישי בלבד שאז קיימת חובת הנמקה (סעיף 10 להסכם). כך עולה גם מן הנסיבות החיצוניות, ביניהן התכתבות ובה התייחסות הצדדים למעמד הבורר השלישי והתנהגות הצדדים במהלך הבוררות, לאחר מינוי הבורר השלישי ובמהלך הבוררות. 16. בישיבות הבוררות הראשונות, שלאחר מינויו של הבורר שילה, ישבו בוררי הזבל"א עם הבורר כטריבונל של שלושה בוררים. ישיבות אלו סבו בעיקרן על עניינים פרוצדורליים גרידא. כך גם במכתבו של הבורר השלישי אל רויכמן ואל מכשירנות מיום 1.8.91, מכתב הדן ב"שכר הבוררים " מכנה הבורר שילה את עצמו "יו"ר הבוררות". אולם, מרגע שנתגלעו חילוקי דעות מהותיים בין בוררי הזבל"א, החלו אלה לנהוג כבאי כוחם וכשלוחיהם של הצדדים, כאשר הם טוענים ומציגים, כל אחד, את עמדת מרשהו. במשך ישיבות ארוכות, הביא כל אחד מהם עדים מטעם הצד שמינהו, חקר בחקירה שכנגד את העדים שהובאו על ידי הצד האחר, הגיש בשם הצד שמינהו מסמכים שונים כראיות ונהג לכל דבר ועניין כעורך הדין של הצד שמינהו. 17. הבורר שילה עמד על בעייתיות זו, וביום 26.11.92 פנה אל הצדדים בהצעה לבחור באחת משלוש אופציות: האחת, שלושת הבוררים ממשיכים כבוררים אולם עוה"ד אקשטיין וברזילי מפסיקים לייצג את בעלי הדין אשר ימנו לעצמם פרקליטים אחרים לייצגם בבוררות. השניה, עוה"ד אקשטיין וברזילי יפסיקו לכהן כבוררים וכל אחד מהם ייצג את מרשהו והאפשרות השלישית הינה להמשיך בסטטוס קוו. במענה לפנייתו זו של הבורר שילה הודיעה מכשירנות, באמצעות עוה"ד אקשטיין את הדברים הבאים: "בשם מרשי אני מסכים להמשך הבוררות בצורה ובאופן כפי שנתקימה עד עתה. אנו מבקשים להדגיש כי אם עפ"י דין אין הצורה הזו אפשרית כיוון שפקע המינוי של בוררי הזבל"א לאחר מינוי הבורר המכריע, כי אז המתכונת הלכה למעשה - היא זו של בורר יחיד מכריע ואין בכך כדי לפגום באופן בו מתנהלת הבוררות הלכה למעשה " [ההדגשה אינה במקור - ט'ש'כ']. עוה"ד ברזילי, בשם רויכמן, השיב ביום 16.12.92 כי מרשיו מעוניינים בהמשך הבוררות כפי שנוהלה עד עתה . זוהי התבטאות מעורפלת, מתחמקת קמעה מנקיטת עמדה, שכן, לא ברור כלל מה הייתה - לסברת רויכמן - צורת הבוררות "שנוהלה עד עתה". סתם ולא פירש. אלא שניתן ללמוד על כך ממכתבי עו"ד ברזילי אל רויכמן, מכתבים בהם הציג הוא בפניהם את הנושא, בטרם הביא את תשובתם בפני הבורר שילה. ביום 5.11.92 פנה עו"ד ברזילי לרויכמן במכתב בו נאמרו, בין היתר, הדברים הבאים: "לאחרונה התעוררה השאלה האם אפשרי שמייצג צד ותובע בשמו יוכל לשמש גם כבורר מטעמו, הגם שלמעשה ההכרעה בבוררות תהא של ה' שילה שהרי הוא הבורר המכריע " ובמכתב מיום 9.12.92 פונה עו"ד ברזילי אל יעקב רויכמן כדלקמן: "אנא אשר לי בכתב הסכמתך בשמך ובשם אחיך להמשך הבוררות כאשר אני וכן עו"ד אקשטיין ממשיכים כ"א לייצג את הצד שלו וגם לשמש כבוררים, הגם שמעמדנו כל עוד יש בורר מכריע הוא די פורמלי . כעולה ממכתבו של ה' שילה הבורר המכריע, קימות עוד שתי אפשרויות, האחת - אנו נשמש רק כתובעים, כ"א של הלקוח שלו ושילה יהא בורר יחיד. או - אנו נשמש כתובעים וימונו שני בוררים נוספים" [ההדגשות אינן במקור]. 18. ממכתבים אלה עולה, כי משמעותה של הבעת רצונם/הסכמתם שהליכי הבוררות ימשכו ללא שינוי, היא, כי מעמדם של בוררי הזבל"א כבוררים יהא פורמלי גרידא וההכרעה תהא נתונה בידי הבורר המכריע. יצוין כי בחינת כוונת הצדדים נעשית על פי השתקפותה החיצונית ולא על פי רצון כמוס אשר לא מצא ביטוי חיצוני וצד כלשהו טוען לו בדיעבד (לעניין זה ראו: ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה) 299 - 300; ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (כרך א', תשנ"א) 31 - 32; עניין אפרופים בע' 302 מול האות ג'). גם מהאופן בו המשיכה להתנהל הבוררות מאותה עת ואילך עולה, כי הסכמת הצדדים בפועל הייתה, לפעול כבאי כוח הצדדים, כאשר "תפקידם" כבוררים הינו פורמלי גרידא וההכרעה מצוייה בידי הבורר המכריע בלבד. על כך מצביעות ראיות למכביר ואביא כאן רק מקצתן על מנת לסבר את האוזן. 19. במכתב מיום 15.3.93 ששלח עו"ד ברזילי לרויכמן - מכתב הדן בסיכויי התביעה - כותב עו"ד ברזילי: "התביעות נדונות בהליכי בוררות. הבוררים עו"ד יוש אקשטיין מטעם מכשירנות ועו"ד ברזילי, הח"מ, מטעמכם. נקבע בורר מכריע והוא השופט בדימוס ה' שילה. ... מדובר בהכרעת בורר ... נראה לי הסיכוי ש הבורר ידחה את שתי התביעות..." [ההדגשות הוספו]. במכתבים נוספים, עבר עו"ד ברזילי להתייחס לבורר שילה כאל ה בורר או "הבורר המכריע". מהחומר המצוי בפני בית המשפט עולה עוד, כי במהלך הבוררות ניתנו החלטות ביניים על ידי הבורר שילה לבדו (כך למשל, בפרוטוקול הדיון מיום 11.5.92 בע' 316) וגם סיכומי הצדדים הוגשו ל"בורר המכריע", כשכל אחד מעורכי הדין (בוררי הזבל"א) מגיש סיכומים בשם הצד שמינהו כפי שמגיש עורך דין בשם לקוחו. יתרה מזו ב2.8.84- הודיע הבורר שילה לצדדים כי פסק הבוררות יהיה מוכן תוך מספר ימים. חלפו 20 יום ממועד משלוח מכתב זה לצדדים ועד שניתן פסק הבוררות. במהלכם לא מחה אף צד, או מי מעורכי הדין על כך שהבורר עומד ליתן פסק לבדו ולא הופנתה כל פניה של תמיהה או שאלה או מחאה, לבורר שילה, בהקשר לכוונתו לפסוק לבדו. בכך יש כדי להצביע על הלך רוחם של הצדדים ובאי כוחם באותה עת ועל הטענה בדבר חוסר סמכותו של הבורר שילה, כמחשבה מאוחרת. 20. מכל האמור לעיל עולה, כי הצדדים - ולענייננו רויכמן - היו מודעים היטב והסכימו במפורש או מכללא, ועל ידי התנהגות, לכך שהבורר שילה - לפחות משלב מסוים במהלך הבוררות ואילך - משמש כבורר מכריע, וכוח ההכרעה מסור בידיו בלבד, וכי לעורכי הדין, בוררי הזבל"א לא נותר בפועל מעמד של בוררים. לפיכך אין הם יכולים לתקוף את הפסק בטענה שהיה עליו להינתן על ידי שלושת ה"בוררים". כיצד יכולים הם לטעון באופן רציני, כי לאחר שכל אחד מהם הגיש סכומים בשם הצד אותו הוא מייצג, עדיין מתחיב ממעמדם המקורי לעשותם שותפים להכרעה ולפסק? אתמהה! מעמד הבורר השלישי אינו נוצר מהבל פיהם או משיכת קולמוסם של הצדדים הממנים אותו אלא מהתנהגותם במהלך הבוררות ומכל הנסיבות האופפות אותה; ואם באלה יש כדי ללמד שעניין לנו במינוי בורר מכריע, לא יעמוד לימין הצדדים כינוי זה או אחר בו יכנוהו. 21. בטרם אסיים דברי, אתייחס במילים ספורות למספר טענות נוספות שדינן להידחות. נטען, כי מנוי בורר מכריע הוא שינוי בהסכם הבוררות ושינוי כזה צריך להערך בכתב. על כך יושב: ראשית, לטעמי לא חל שום שינוי בהסכם ומלכתחילה ניתנה בו האפשרות למנות בורר מכריע. שנית, אם נדרש "כתב" הרי שישנן ראיות למכביר בכתב, המעידות על התייחסות רויכמן ועו"ד ברזילי מטעמם אל הבורר שילה כאל בורר מכריע ולא כבורר שלישי נוסף. נראה כי בכך נענתה גם דרישת הכתב (לעניין זה ראו: אוטולנגי בע' 20-24). טענה נוספת המועלית על ידי המשיבים היא, כי מאחר והם לא החילו על הצדדים את ס' ו' לתוספת לחוק הבוררות, הביעו הם בכך את דעתם שאין הם רוצים בפקיעת מינויים של בוררי הזבל"א עם מינוי הבורר השלישי, ועל רצונם כי ימונה בורר שלישי נוסף ולא מכריע. סעיף זה קובע כי "בבוררות שבה נתמנה בורר מכריע ייכנס אותו בורר לתפקידו לאחר שהבוררים האחרים, או אחד מהם, נתנו לו ולבעלי הדין הודעה בכתב שאין רוב לפסק הבוררות הסופי, ומשנכנס לתפקידו, יבוא הוא במקום הבוררים האחרים". אולם, טענה זו לאו טענה היא. הצדדים גם בחרו שלא להחיל את הוראות סעיף ב' לתוספת הקובע: "בבוררות לפני מספר זוגי של בוררים ימנו הבוררים, על פי דרישת אחד מהם, בורר נוסף; נתמנה בורר נוסף יהיה הוא יושב-ראש הבוררות". מאחר שלא הוחל הן סעיף ו' שעניינו "בורר מכריע" והן סעיף ב' שעניינו "בורר נוסף", ומאחר שבפועל מונה בורר שלישי, שמעמדו הוא אחד משני אלה המנויים בס' ב' ו-ו' לתוספת, הרי שלא ניתן כלל ללמוד על טיבו ותפקידו של הבורר שנתמנה מן העובדה שלא הוחלו הסעיפים הנ"ל של התוספת ויש אפוא לחזור להסכם הבוררות ולהתנהגות הצדדים ולשאר הנסיבות כדי ללמוד מהם על מעמד הבורר. סוף דבר: הבורר שילה נתמנה כבורר מכריע או הפך להיות בורר מכריע. משכך, פקע בפועל תפקידם השיפוטי של בוררי הזבל"א וההכרעה נותרה בידיו של הבורר המכריע בלבד. לפיכך, יכולים היו בוררי הזבל"א לחזור ולשמש כבאי כוח הצדדים ולהציג, כל אחד, את עמדת שולחו בפני הבורר המכריע - כפי שאכן עשו - על מנת שזה האחרון שיפסוק ביניהם. מכאן שעל הבורר שילה בלבד מוטל היה התפקיד של מתן פסק הבוררות, ומשעשה כן פעל הוא בסמכות. לאור קביעתי זו, רשאי היה הבורר שילה, מכוח סמכותו האינהרנטית, גם לחייב את רויכמן לשאת בהוצאות הבוררות ובשכר טרחת עו"ד אקשטיין. אשר על כן מתקבל ערעורה של מכשירנות ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל ופסק הבורר מאושר בזה. המשיבים ישלמו למערערת הוצאות בסך 50,000 ש"ח. ש ו פ ט ת הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט י' גולדברג: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן. ניתן היום, א' בתמוז תשנ"ח (25.6.98). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96069990. J03	[ "רע\"א 6999/96", "ע\"א 692/86", "ע\"א 449/73", "בע\"א 453/66", "בע\"א 646/78", "ע\"א 4628/93" ]	5,646
10,398	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5314/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. מג'דלין מוסלם חלף 2. אחמד זוהר חלף 3. עאידה אחמד חלף נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. העתירה למתן צו על-תנאי תועבר לדיון לפני מותב תלתא. המשיב ישיב על העתירה לקראת מועד הדיון. על הבקשה למתן צו ביניים ישיב תוך 15 ימים. 2. ניתן בזה צו ארעי לאפשר לעותר מס' 2 לשהות בארץ עד למתן החלטה בעניין צו הביניים. ניתנה היום, יב' באלול תשנ"ז (14.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053140. M01	[ "בג\"ץ 5314/97" ]	5,651
12,714	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5314/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. מג'דלין מוסלם חלף 2. אחמד זוהר חלף 3. עאידה אחמד חלף נגד המשיב : שר הפנים צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה בפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיב והמורה לו להמנע מהוצאתו של העותר מס' 2 מישראל. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת בעתירה שתידון בפני הרכב של שלושה שופטים במעמד הצדדים. ניתן היום, כ"ו באלול תשנ"ז (28.9.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053140. M04	[ "בג\"ץ 5314/97" ]	5,652
16,382	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5314/97 - א' בפני: כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. מג'דלין מוסלם חלף 2. אחמד זוהר חלף 3. עאידה אחמד חלף נגד המשיב : שר הפנים בקשה לצו ביניים החלטה לפי בקשתם של העותרים ולאחר עיון בתשובת ב"כ המשיב ניתן בזה צו ביניים המורה למשיב להמנע מהוצאתו של העותר מס' 2 מישראל. ניתנה היום, כ"ו באלול תשנ"ז (28.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053140. M03	[ "בג\"ץ 5314/97" ]	5,653
28,357	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5314/97 - ג' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים (העותרים ) : 1. מג'דלין מוסלם חלף 2. אחמד זוהר חלף 3. עאידה אחמד חלף נגד המשיב : שר הפנים בקשה לדחיית מועד הדי ון בשם המבקשים (העותרים): עו"ד שלמה לקר החלטה דחייה כמבוקש. המזכירות מתבקשת לקבוע ההמשך בחלוף חודשיים ימים. הצדדים מתבקשים להגיש הודעות משלימות לקראת חידוש הדיון. ניתנה היום, כ"ז בתמוז התשנ"ח (21.7.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053140. A05 /דז/	[ "בג\"ץ 5314/97" ]	5,654
52,167	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5314/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. מג'דלין מוסלם חלף 2. אחמד זוהר חלף 3. עאידה אחמד חלף נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים דיון מקדמי בעתירה החלטה בעקבות ההחלטה של בית המשפט מיום 21.7.98, מתבקש ב"כ העותרים להודיע לבית המשפט אם העתירה עדיין אקטואלית, ואם כן, מה היו ההתפתחויות בענין נשוא העתירה. ב"כ העותרים יגיש את ההודעה תוך 30 יום. עם קבלת ההודעה אחליט בדבר המשך הטיפול בעתירה. ניתנה היום, י"ד בניסן תשנ"ט (31.3.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053140. I06	[ "בג\"ץ 5314/97" ]	5,655
56,179	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5314/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותרים : 1. מג'דלין מוסלם חלף 2. אחמד זוהר חלף 3. עאידה אחמד חלף נגד המשיב : שר הפנים בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד שלמה לקר פסק-דין לבקשת העותרים, נמחקת העתירה ללא צו להוצאות. ניתן היום, י"ג באייר תשנ"ט (29.4.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053140. V07	[ "בג\"ץ 5314/97" ]	5,656
1,617	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 3774/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: "קומרייז -בנק איי' גי" ע"י ב"כ עו"ד י. אמתי וש. קוטלר נגד המשיבים : 1. אבו זאלף מחמוד 2. אבו זלאף אלן ע"י ב"כ עו"ד א. חורי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.6.97 בהמ' 22107/95, ת"א 601/95 שניתנה על ידי כבוד השופטת מ. שידלובסקי-אור החלטה המשיבים יגיבו בשלב זה בשתי שאלות: האחת, אם היה מקום לתת צו עיכוב הדיון בתביעה במקום מחיקת התביעה. והשניה, האם על ההחלטה שניתנה יש זכות ערעור או שיש להגיש בקשה לרשות ערעור. תשובה תוך 15 יום. ההחלטה תשלח לשני הצדדים. ניתנה היום, כ"ז באלול תשנ"ז (29.9.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037740. J02	[ "רע\"א 3774/97", "ת\"א 601/95" ]	5,657
6,324	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 3774/97 רע"א 3736/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקש : "קומרייז -בנק איי' גי" ע"י ב"כ עו"ד י' אמתי ועו"ד ש. קוטלר נגד המשיבים : 1. אבו זאלף מחמוד 2. אבו זלאף אלן ע"י ב"כ עו"ד עימאד חמאיסי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.6.97 בהמ' 22107/95 בת"א 601/95 שניתנה ע"י כבוד השופטת מ. שידלובסקי-אור החלטה 1. מקובל על המשיבים כי מאחר והתביעה נמחקה, הערעור הוא בזכות. 2. מאחר והוגשו גם ערעור בזכות וגם בקשת רשות ערעור מורה אני בזאת על מחיקת רשות הערעור והותרת הערעור על כנו. 3. הערעור ישמע בהרכב ויקבע בהקדם לאור העובדה שדלתות בית המשפט נסגרו בפני המבקש. ניתנה היום ט' בחשון תשנ"ח (9.11.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037740. J03	[ "רע\"א 3774/97", "רע\"א 3736/97" ]	5,658
1,619	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4877/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערערים : 1. יוסף (ג'ו) נקש 2. קלדר הולדינג לימיטד נגד המשיב : כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 23.5.96 בתיק פש"ר 1595/87 (המ' 24869/95, המ' 977/96 והמ' 978/96) שניתנה על ידי כבוד השופטת הכט תאריך הישיבה: ח' באלול התשנ"ז ( 10.09.97 ) בשם המערערים : עו"ד יצחק זוסמן ורונן עדיני בשם המשיב: עו"ד יורי נחושתן פסק-דין בית המשפט המחוזי קבע, כי בעטייה של ההתפתחות לפיה מינה בית משפט בארה"ב בודק והושג פרוטוקול בעזרתו של הבודק בינו לבין המבקש, אין הוא מורה על קיום חקירה לפי ס' 288 לפקודת החברות ודחה את בקשתו של המשיב. משמעותו האופרטיבית של פסק דינו של בית המשפט המחוזי היא, כי הבקשה לעריכת חקירה לפי ס' 288 לפקודת החברות נדחתה. בכך התקבלה התנגדותם של המערערים לעריכת החקירה. העובדה שבית המשפט קבע כי אלמלא אותה התפתחות הייתה דוחה את ההתנגדות, איננה מצדיקה דיון בפסק-הדין בערעור בתיק זה, בו נדחתה בקשת המשיבים לעריכת החקירה. גם העובדה שמתנהל הליך נוסף בבית המשפט המחוזי הדן בחקירה לפי אותו סעיף בין אותם צדדים ושהתדיינות כזו צפויה אולי גם בעתיד, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין ערעור זה. הטלת הוצאות על המערערים על אף התוצאה, אינה עילה להתערבותנו. הערעור נדחה ללא צו להוצאות. ניתן היום, ח' באלול תשנ"ז (10.9.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96048770. J02	[ "ע\"א 4877/96" ]	5,659
2,544	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4877 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. יוסף (ג'ו) נקש 2. קלדר הולדינג לימיטד נגד המשיב : כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 10.9.97, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ל' בניסן התשנ"ז (7.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96048770. A01 /דז/	[ "ע\"א 96" ]	5,660
1,621	ב בית המשפט העליון בש"א 6987/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק אלבוים רוחמה נגד מרכוס נפתלי מרכוס פיליפ בקשה להעברת מקום שיפוט לפי סעיף 24 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- החלטה לתגובת הצדדים לתיק (ירושלים) ת.ק. 4647/97, תוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ד' בכסלו התשנ"ח (3.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97069870. A01 /דז/	[ "בש\"א 6987/97" ]	5,662
39,227	ב בית המשפט העליון בש"א 6987/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש ת : אלבוים רוחמה נגד המשיב : מרכוס נפתלי בקשה לקביעת בית המשפט אשר ידון בהליך בגדר סעיף 24 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד1984- בשם המבקשת: בעצמה בשם המשיבים: בעצמם החלטה להעביר את התיק לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו. ניתן היום יט בשבט תשנ"ח (15.2.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97069870. B02	[ "בש\"א 6987/97" ]	5,663
1,622	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3109/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר : אחמד אבו ג'בר נגד המשיב ה : מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ח' בתמוז התשנ"ז ( 13.07.97 ) בשם העותר : עו"ד אהרו בארי בשם המשיב ה: עו"ד דנה בריסקמן פסק-דין עם פתיחת הדיון חזר בו העותר מעתירתו. המזכירות מתבקשת לקבוע בהקדם שמיעת ע"א 691/96. ניתן היום, ח' בתמוז התשנ"ז (13.07.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96031090. A04 /דז/	[ "בג\"ץ 3109/96", "ע\"א 691/96" ]	5,664
1,623	בבית המשפט העליון בירושלים בש"א 375/97 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המבקשים : 1. קדם שמעון 2. שמעון קדם חברה לבניין נגד המשיב י ם: 1. אופיר בלום, עו"ד 2. כונס הנכסים הרשמי בקשה לפי תקנה 421 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- ה ח ל ט ה בפני בקשה לפי תקנה 421 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- לקבל לרישום ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו. הבקשה הועברה אלי לאחר שמזכירות בית משפט זה סירבה לקבל את הערעור לרישום. המבקשים, שני בעלי מניות בחברה המצויה בהליכי פירוק, פנו לבית המשפט המחוזי במסגרת הדיון בתיק הפירוק, וביקשו שיורה על העברת המפרק מתפקידו בהתאם לסמכותו על פי סעיף 304 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג1983-. המבקשים, שהגישו בקשתם בדרך של המרצה, נימקו את הבקשה בחששם לניגוד עניינים בתפקידו של המפרק. בית המשפט דחה את הבקשה ועל כך הגישו המבקשים את הערעור הנדון. הערעור הוגש לאחר תום המועד להגשת בקשה לרשות ערעור. המזכירות סירבה לקבל את הערעור לרישום מכיוון שמדובר בערעור על "החלטה אחרת" ולא על "פסק דין", ועל כן היה על המבקשים לקבל רשות קודם להגשתו. המבקשים טוענים כי החלטת בית המשפט המחוזי הינה "פסק דין" - כמשמעותו בהוראת סעיף 41 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- - ולפיכך מערערים הם בזכות ודין הערעור להתקבל לרישום. לא מצאתי יסוד לשנות מהחלטת המזכירות שלא לקבל את הערעור לרישום. ההבחנה בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת" לענין דיני הערעור אינה תמיד פשוטה. "השאלה היא האם בירור המחלוקת שהובאה בפני בית המשפט הסתיים עם מתן ההחלטה, שאם לא כן, ונשאר לשופט לעשות דבר מה נוסף, אין החלטתו פסק דין" (י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך), 756. בענייננו ההחלטה של בית המשפט המחוזי אינה אלא החלטה אחרת. ההחלטה אינה "סוגרת את התיק" כלפי אחד מבעלי הדין. היא גם אינה מקנה או שוללת את אחד הסעדים הסופיים שנתבקשו בהליך. אין בה אף אחד מהסממנים המסיימים את הסכסוך בין הצדדים להליך המתברר בפני בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים כי גם החלטה המתקבלת במסגרת פירוק שטרם הסתיים עשויה להיות "פסק דין". לענין זה מביאים הם את החלטת בית משפט זה ברע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ , פ"ד מב(4) 393. לדעתי אין בהחלטה זו כדי לסייע למבקשים. באותו מקרה עתרה המבקשת למתן רשות לערער על החלטת בית המשפט שבו נדחתה בקשתה להצהיר כי יש לה זכות עכבון בנכס מקרקעין מסויים. בית המשפט דחה את בקשת הרשות לערער מכיוון שהחלטת בית המשפט המחוזי היתה "פסק דין" ולא "החלטה אחרת". כבוד השופט (כתוארו אז) ש' לוין קבע כי גם החלטה הניתנת במסגרת הליך פירוק שטרם הסתיים יכולה להיות "פסק דין" אם היא עומדת במבחנים הרגילים המבחינים בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת". מכיוון שבהחלטת בית המשפט המחוזי, שסירב לתת את ההצהרה המבוקשת, סיים בית המשפט את מלאכתו באשר להצהרה על זכויות הצדדים בהליך, הרי שהחלטה זו הינה "פסק דין". אכן, אין נפקא מינה שהבקשה הוגשה במסגרת הליכי פירוק ואינה תובענה עצמאית למתן סעד הצהרתי. הקובע לענין זה הוא האם ההחלטה שניתנה סגרה סופית את השאלה הקשורה באחד הסעדים הסופיים המבוקשים. ההצהרה שנתבקשה בענין סולל בונה הנ"ל היתה בעלת אופי של סעד עצמאי ולא סעד ביניים, ובהחליטו סיים בית המשפט את מלאכתו בבקשה. במקרה דנן, בית המשפט המחוזי לא סיים את תפקידו בהליך הפירוק. המפרק כ"פקיד של בית המשפט" ימשיך למלא אחר הוראותיו בהליכי הפירוק, והמבקשים יוכלו לעורר את השאלות הקשורות בהחלטותיו בהתאם לדין. בית המשפט רשאי - במסגרת ההליכים שבפניו - לדון בבקשה להעביר את המפרק מתפקידו אם יהיו טעמים חדשים ומוצדקים לכך, כל עוד נמשכים ההליכים בפניו. בנסיבות אלו אין לומר כי בית המשפט סיים את מלאכתו. לפיכך דין הבקשה להדחות. ניתנה היום, כ"ו בשבט תשנ"ז (3.2.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003750. N01	[ "בש\"א 375/97" ]	5,666
1,627	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 3457 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : כהן פראג נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"פ 506/96 שניתן ביום 13.11.96 על ידי כבוד השופטים לרון, בנאי, פלפל בשם המבקש: בעצמו החלטה ערעורו של המבקש בבית המשפט המחוזי הוגבל לגזר הדין; ממילא, חרף טענותיו כנגד סניגורו, אין המבקש יכול להישמע בטענותיו כנגד הכרעת הדין; אכן לענין גזר הדין אין יסוד לתת למבקש רשות לערער. יתירה מזאת: הליכי הבקשה לרשות לערער בגלגול שלישי, לא נועדו לבירור עובדתי חוזר אלא לדיון בהלכות משפטיות בעלות חשיבות כללית. הבקשה הנוכחית אינה מעוררת שאלות מן הסוג האמור. לפיכך אני דוחה את הבקשה. ניתן היום יט בסיון תשנ"ז (24.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034570. B01	[ "רע\"פ 97" ]	5,671
1,628	ב בית המשפט העליון בש"א 6747/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : רופל עובד נגד המשיב : קצין התגמולים הוגש/ה ערעור על החלטת רשם בשם המבקש: בעצמו החלטה על מנת לאפשר ערעור על החלטתי, ניתן פטור מתשלום האגרה. ניתנה היום, ט"ז בחשון תשנ"ח (16.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97067470. O01	[ "בש\"א 6747/97" ]	5,672
8,185	ב בית המשפט העליון בש"א 6747/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : רופל עובד נגד המשיב : קצין התגמולים ערעור על החלטת הרשמת, השופטת א ' אפעל-גבאי, ברע"א 5448/97, מיום 7.10.97 בשם המערער: בעצמו החלטה זהו ערעור על החלטת רשמת בית המשפט העליון שדחתה את בקשת המערער לפטור אותו מחובת הפקדת הערבון. המערער טוען כי הרשמת טעתה כיוון שערעור מהסוג בו מדובר (ערעור שני על החלטת ועדת ערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט1959-) פטור מערבון. כמו כן הוא טוען כי כיוון שהמשיבה בתיק זה היא המדינה - הרי שהרציונל שחל על פטור מאגרה קיים גם לגבי ערבון, היות שאין מדובר במשיב חסר אמצעים שכפו עליו הוצאות עו"ד. עוד טוען המערער כי הרשמת טעתה בהסתמכה על החלטה ישנה שלה כאילו נותרו נסיבותיו האישיות בעינן. לטענתו מצבו האישי החמיר בפרק הזמן שעבר בין ההחלטות. לבסוף טוען המערער מספר טענות, בהן אי יכולתה של הרשמת, לטענתו, להיות אובייקטיבית בעניינו. בין השיקולים שנקבעו בפסיקה כרלבנטיים לצורך החלטה להפחית מחובת הערבון נמצא את סיכויי ההצלחה בערעור (ראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרובר פ"ד מד(2)383), ואת מצבו הכלכלי של המערער (ראו: רע"א 377/89 ג'נחו נ' מיבהו פ"ד מא(4) 522). כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי התחשבה בשני שיקולים אלה גם יחד. לא מצאתי פגם בשיקול דעתה של כבוד הרשמת, שאף הפחיתה את סכום הערבון שהוטל על המערער לעומת המקובל. ממילא לאור הדברים שנאמרו אין ממש בטענות המערער לפיהן חלים רציונלים זהים על הטלת אגרה והפקדת ערבון. בנסיבות אלו לא מצאתי צורך להתערב בשיקול דעתה של כבוד הרשמת. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ז בחשון התשנ"ח (27.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97067470. A02 /דז/	[ "בש\"א 6747/97", "בש\"א 329/90", "רע\"א 377/89" ]	5,673
1,629	בית המשפט העליון רע"א 3933/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : מזמר אליהו נגד המשיב : בנק אוצר החייל בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 18.5.97 בע"א 165/97 שניתן על ידי כבוד השופט גורן בשם המבקש: עו"ד עמי סביר בשם המשיב: עו"ד גאולה זלצמן החלטה 1. להרכב של שלשה. 2. משך הדיון 30 דקות מחולק בשווה בין בעלי הדין. 3. ביחוד יתייחסו בעלי הדין לשאלה אם פסק הדין שניתן בלע את עסקת היסוד שעל יסודה הוא ניתן. 4. לקבוע לפני ההרכב המיוחד בתאריך שנקבע. ניתן היום יז באב תשנ"ז (20.8.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039330. B02	[ "רע\"א 3933/97", "בע\"א 165/97" ]	5,674
10,722	בית המשפט העליון רע"א 3933/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקש : מזמר אליהו נגד המשיב : בנק אוצר החייל בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 18.5.97 בתיק ע"א 165/97 שניתןעל ידי כבוד השופט גורן בשם המבקש: עו"ד עמי סביר החלטה לתשובת המשיב תוך 21 ימים (וימי הפגרה בכלל). ניתנה היום, כ' בתמוז תשנ"ז (25.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039330. B01 /שב	[ "רע\"א 3933/97", "ע\"א 165/97" ]	5,675
12,089	ב בית המשפט העליון רע"א 3933/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בקש : מזמר אליהו נגד המשיב : בנק אוצר החייל בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 18.5.97 בע"א 165/97 שניתן על ידי כבוד השופט א' גורן תאריך הישיבה: י"ח בכסלו התשנ"ח ( 17.12.97 ) בשם המ בקש: עו"ד עמי סביר בשם המשיב : עו"ד רפאל פרקש פסק-דין עיינו בבקשה ובתשובה לה. שמענו טיעוני בא כוח המבקש. נחה דעתנו כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה אין מקום למתן רשות כמבוקש. הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 10,000 ש"ח. ניתן היום, י"ח בכסלו התשנ"ח (17.12.97), בנוכוחות באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039330. A03 /דז/	[ "רע\"א 3933/97", "בע\"א 165/97" ]	5,676
1,630	בבית המשפט העליון רע"א 2645/97 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. שפירא אברהם 2. שפירא טובה 3. שפירא פנחס 4. שפירא אלימלך נגד המשיבים : 1. כהן יוסי עו"ד 2. בלס עובדיה רו"ח 3. מדינת ישראל 4. כונס הנכסים הרשמי 5. ניצן יהודה בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד יוסי כהן החלטה הארכת מועד עד ליום 1.10.97. עד למועד זה יעדכנו בעלי הדין את בית המשפט בדבר הצורך לדון בבקשה לרשות ערעור. ניתנה היום, י"ב בתמוז תשנ"ז (17.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026450. Q03	[ "רע\"א 2645/97" ]	5,677
6,098	ב בית המשפט העליון רע"א 2645/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. שפירא אברהם 2. שפירא טובה 3. שפירא פנחס 4. שפירא אלימלך נגד המשיבים : 1. כהן יוסי עו"ד 2. בלס עובדיה רו"ח 3. מדינת ישראל 4. כונס הנכסים הרשמי 5. ניצן יהודה בקשה למחיקת ערעור בשם המשיב מס' 1: בעצמו החלטה מתבקשת תגובת באי כוח המבקשים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. אי הגשת תגובה כמוהו כהסכמה למחיקת הבקשה לרשות ערעור ללא צו להוצאות. ניתנה היום, ב' בכסלו תשנ"ח (1.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026450. O05	[ "רע\"א 2645/97" ]	5,678
10,258	בית המשפט העליון רע"א 97 / 2645 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. שפירא אברהם 2. שפירא טובה 3. שפירא פנחס 4. שפירא אלימלך נגד המשיבים : 1. כהן יוסי עו"ד 2. בלס עובדיה רו"ח 3. מדינת ישראל 4. כונס הנכסים הרשמי 5. ניצן יהודה בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"א 1223/95 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא א. גורן בשם המבקש 1: עו"ד יגאל ארנון בשם המבקשת 2: עו"ד י. וינרוט בשם המבקש 3: עו"ד דב בלום בשם המבקש 4: עו"ד דניאלה פוטשבוצקי החלטה לתשובת כל המשיבים תוך 15 ימים. ניתן היום יט בסיון תשנ"ז (24.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026450. B01	[ "רע\"א 97", "בע\"א 1223/95" ]	5,679
14,968	ב בית המשפט העליון רע"א 2645/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. שפירא אברהם 2. שפירא טובה 3. שפירא פנחס 4. שפירא אלימלך נגד המשיבים : 1. כהן יוסי עו"ד 2. בלס עובדיה רו"ח 3. מדינת ישראל 4. כונס הנכסים הרשמי 5. ניצן יהודה בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם המשיבים 1 ו2-: בעצמם בשם המשיבה השלישית: עו"ד גדעון סער החלטה הארכת מועד עד ליום 1.12.97. עד למועד זה יעדכנו בעלי הדין את בית-המשפט בדבר הצורך לדון בבקשה לרשות ערעור. ניתנה היום, ד' בתשרי תשנ"ח (5.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026450. O04	[ "רע\"א 2645/97" ]	5,680
32,792	ב בית המשפט העליון רע"א 2645/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. שפירא אברהם 2. שפירא טובה 3. שפירא פנחס 4. שפירא אלימלך נגד המשיבים : 1. כהן יוסי עו"ד 2. בלס עובדיה רו"ח 3. מדינת ישראל 4. כונס הנכסים הרשמי 5. ניצן יהודה בקשה למחיקת ערעו ר בשם המשיב מס' 1: בעצמו החלטה בהמשך להחלטה מיום 1.12.97, אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור מבלי לעשות צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ב בטבת תשנ"ח (20.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026450. O06	[ "רע\"א 2645/97" ]	5,681
1,632	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 3305 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. אריה גרייב 2. שרה גרייב-ברון נגד המשיב : חיותה כנורי ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 13.4.95 בת.ע. 5629/92 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא מ. אילן תאריך הישיבה: ט באדר א' תשנ"ז (16.2.97) בשם המערערים : עו"ד קפלינסקי ברוך בשם המשיב : עו"ד גולדברג נחמן פסק-דין הערעור נדחה בהסכמה. אין צו להוצאות. ניתן היום ט באדר א' תשנ"ז (16.2.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט שו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95033050. B01	[ "ע\"א 95" ]	5,686
1,633	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4679/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד העותר ת : לסלי טננבאום נגד המשיבים : 1. ניל גרי ברנס 2. בית הדין הרבני האזורי ירושלים בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ה בתשרי תשנ"ח (26.10.97) בשם העותר ת: עו"ד יצחק דוידסון בשם המשיב 1: עו"ד עמנואל צלטנר פסק-דין על פי הצעת בית המשפט הגיעו באי כוח הצדדים להסדר עקרוני לפיו יהיו הילדים חלק מימות השבוע אצל המשיב מס' 1 וחלק מן השבוע אצל העותרת בירושלים. העותרת הודיעה כי לשם ביצוע הסדר זה היא תעשה את הסידורים המתאימים שיאפשרו לה ולילדים לגור בירושלים בימים שהילדים יהיו ברשותה. מוסכם בין הצדדים כי הפרטים הנוגעים לביצועו של ההסדר ייקבעו על ידי בית הדין הרבני. בכפוף לכך נמחקת העתירה. ניתן היום, כ"ה בתשרי תשנ"ח (26.10.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97046790. D03	[ "בג\"ץ 4679/97" ]	5,687

47,280

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5931/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט א. מצא כבוד השופט י. טירקל המערער: הנרי צבי רוזן נ ג ד המשיב: בנק המזרחי המאוחד ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 22.6.95 בתיק אזרחי 395/93 שניתן על ידי כבוד השופטת ו. אלשיך בשם המערער: עו"ד דורון צברי בשם המשיב: עו"ד אהוד ארצי, עו"ד ניר קהת פסק דין המשנה לנשיא ש' לוין: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ו' אלשיך), אשר ניתן בעקבות הח7לטת בית המשפט, לפיה נדחתה בקשת המערער למתן רשות להתגונן מפני התובענה בסדר דין מקוצר שהגיש נגדו הבנק המשיב, כמו גם לסילוקה על הסף ולמחיקת כותרתה. בפסק הדין חויב המערער לשלם למשיב סך של 561,804 ש"ח בצירוף ריבית בשיעור הנהוג אצל המשיב, ואשר תצורף לקרן בסוף כל רבעון, החל מיום 29.3.93 ועד לתשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 2. ואלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת הצריכות לענייננו: בשנים 1989-1994 ניהל המשיב שוק פרטי למסחר במכשירים פיננסיים עתידיים מסוג "עתידית" ומסוג "אופציה". המערער, מנהל סניף בנק בעברו, פנה בפברואר 1992 אל סניף המשיב הקרוב למקום מגוריו, וביקש לקבל מידע על המסחר האמור. בעקבות חלופי דברים בינו לבין נציגי הבנק השקיע המערער בפעילות המסחרית הנ"ל 10,000 ש"ח. כעבור כמחצית השנה תפח חובו של המערער למשיב והגיע לסכום של יותר מחצי מליון ש"ח. לפי הטענה עולה סכום זה כיום על מליון וחצי ש"ח. בינתיים ניתן נגד המערער צו המכריזו פושט רגל, והערעור הנוכחי הוגש ברשות בית המשפט. 3. טענתו המרכזית של המערער בבית המשפט המחוזי היתה, שפעולות המשיב בהקמת השוק למסחר במכשירים עתידיים ובניהולו היו בלתי חוקיות. לטענת אי החוקיות שהעלה שלושה ראשים: הראש האחד הוא, כי חוק ניירות ערך, התשכ"ה1968- (להלן - חוק ניירות ערך) חל על המכשירים העתידיים שאת המסחר בהם ניהל המשיב, וניהול מסחר כאמור טעון רשיון לבורסה לפי הוראות סעיף 45(א) לחוק ניירות ערך, על כל המשתמע מכך בדבר פיקוח על ידי הרשויות המוסמכות לכך, ובדבר הכללים והאיסורים המתייחסים למסחר מסוג זה. הראש השני הוא, שפעולות הבנק לא היו חוקיות גם לאור החקיקה הבנקאית, ובעיקר לאור הוראת סעיף 10 לחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א1981-, הקובע את העיסוקים המותרים לבנק. הראש השלישי מתייחס להוראות סימן יב לחוק העונשין, תשל"ז1977-, הדן בהגרלות, הימורים ומשחקים אסורים. לטענת המערער היווה המסחר אותו ניהל המשיב הימור, משחק או הגרלה האסורים על פי החוק. 4. נוסף לאמור לעיל טען המערער כי המשיב הציג כלפיו מצגים מטעים בטרם הצטרף למסחר ובמהלכו, תוך שפעל כל העת ברשלנות ובניגוד עניינים, בתפקדו בו בעת כיועץ השקעות, כברוקר וכבורסה. בהקשר זה טען, בין היתר, שהמשיב השפיע באורח מניפולטיבי על השוק, דבר הנוגד לטענתו את כללי הניהול התקין וההוגן של מסחר מסוג זה. לטענתו מצמיחות לו רבות מטענותיו עילת תביעה מכוח חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א1981-, החל, לאור הוראת סעיף 17 שבו, על אף כל ויתור או הסכם נוגד. עוד טען שכל התניות המהותיות בחוזי המסגרת שהסדירו את המסחר הינן תניות אשר חזקה עליהן שהן מקפחות לפי הוראות סעיף 4 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג1982-. לטענת המערער, פועל יוצא של כל טענותיו אלה הוא היעדר תוקף לפעולות העתידיות בחשבונו, בין משום בטלותן ובין משום ביטולן כדין. לדבריו, אם תתקבלנה טענותיו אלה יימצא חשבונו ביתרת זכות, באשר לא משך כמעט כספים מהחשבון, והוסכם בינו לבין המשיב שאחריותו תהיה מוגבלת לסכום הצנוע של השקעתו. המערער הוסיף וטען, בין השאר, שהיה מקום לתת לו רשות להתגונן ולו מן הטעם שהמשיב נמנע מלמסור לידיו מסמכים חיוניים שביקש לצורך הגנתו. כן ציין כי לא נחקר כלל על רובו המכריע של תצהירו, לרבות על טענתו כי ביקש לפרוש מהמסחר אך המשיב מנע זאת ממנו, ועל טענותיו בקשר לאופן ניהול המסחר על ידי המשיב. על טענות אלה חוזר המערער גם לפנינו, ולאורן חוזר הוא ומבקש גם מאיתנו את הסעדים הבאים: דחיית תובענת המשיב על הסף או מחיקתה; לחלופין - מחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" מן התובענה, ולחלופי חלופין - לתת לו רשות להתגונן כנגד התובענה. 5. בית המשפט המחוזי דחה את כל טענותיו של המערער. הוא דחה את בקשתו לדחיית התובענה על הסף (או למחיקתה) בשל אי חוקיות פעילותו של המשיב בנימוק כי המכשירים הפיננסיים שנסחרו על ידי המשיב לא היוו "ניירות ערך" כהגדרתם בהוראות סעיפים 1 ו - 52 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח1968-, וזאת מבחינה צורנית ומהותית כאחד. מכאן נגזרה מסקנתו שהמשיב לא הפר את חובותיו לפי האמור בחוק זה, שכאמור כלל אינו חל, לשיטתו, על המסחר שניהל. בית המשפט קבע כי פעילות המשיב חוקית היא גם לאור החקיקה הבנקאית, וזאת בהסתמך על מכתביו של המפקח על הבנקים - אותם לא צירף המערער לבקשתו, למורת רוחו של בית המשפט - לפיהם נכללת פעילות זו במסגרת הפעילות המותרת לבנק על פי הוראת סעיף 10 (11) לחוק הבנקאות (רישוי) התשמ"א1981-, הדנה בתווך בעסקאות כספיות וכלכליות. בית המשפט דחה גם את טענת אי החוקיות לפי חוק העונשין, בנימוק הכללי שטענה זו "אינה רצינית", ובלשון בית המשפט: "האם ברצינות סבורים המבקש ובא כוחו כי אמנם מעשי עבריינות מתרחשים מדי יום ביומו, בריש גלי, בבורסה התל-אביבית ואין פוצה פה ומצפצף?". בקשת המערער למחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" נדחתה כבקשת סרק, מן הטעם שהתובענה עומדת בכל התנאים הנדרשים להליך מסוג זה. 6. בית המשפט קמא דחה את בקשת המערער למתן רשות להתגונן כנגד תביעת המשיב, בנימוק כי הגנתו היא "הגנת בדים". לדעת בית המשפט היתמם המערער והציג עצמו בבקשתו כמי שאינו מבין כמעט דבר בפעילות המסחרית בה נטל חלק, תוך שציין בחצי פה כי היה בעבר איש בנק ואף ניהל סניף בנק קטן ברמתיים, בעוד שבחקירתו הנגדית "נחשף" בין היתר כמי שעסק בעסקאות פורוורד במטבע חוץ ואף היה בעל חברה להשקעות. בית המשפט ראה בכישוריו ובמיומנותו של המערער, בהצטרפם להתנהגותו במהלך המסחר נשוא הבקשה, כמצמיחים למשיב טענת הגנה של מניעות מלהעלות טענות כלשהן כלפיו בכל הנוגע למסחר זה. בית המשפט הסיק מתצהירו של המערער כי זה "הסכים לעבור לסדר היום על רשימת ההפרות הנטענות על ידו, שאינן מילתא זוטרתא כלל ועיקר, וכל זאת - בשל כך שהמשיב סיפק לו "מיני-בנק", וזאת אף כי שימש כבנקאי במשך עשרים ושלוש שנים "ובתפקידים רמי מעלה". בית המשפט קבע כי המערער "נטל חלק במסחר בתוכניות העתידיות במודע ומתוך רצון, (ו)הוא המשיך לסחור על אף שידע על אין ספור 'פגמים וקלקולים', שקיימים כביכול, בשוק", לרבות על איסור התנאת שירות בשירות, עליו ידע מעצם היותו בנקאי בעברו. על פי השקפת בית המשפט, "משנתבדתה תקוותו להרוויח, הוא החל במסע של העלאת הטענות המצויות כיום לפני, באשר לחוקיות התוכניות, להתנהגות הבנק ורשלנותו בניהול השוק". בית המשפט פירט רשימת פגמים שנטענו על ידי המערער, לגביהם קבע כי המערער ידע עליהם לפני שביצע את העסקאות נשוא המחלוקת או במהלך ביצוען. על רקע זה דחה בית המשפט גם את טענות המערער בעניין תחולת הוראת סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג1982- על מסמכי המסגרת של ההתקשרות בינו לבין המשיב. למעלה מן הנדרש ציין בית המשפט כי לדעתו אין התניות במסמכים אלה מהוות תניות מקפחות גם לגוף העניין. כן הוסיף כי טענות המערער בעניין העמלות המופרזות שגבה ממנו המשיב אינן יכולות להישמע במסגרת חוק החוזים האחידים, וזאת לאור הוראת סעיף 23(א)(1) לחוק זה, לפיה הוראות החוק לא יחולו על תנאי הקובע את התמורה הכספית שישלם הלקוח. בית המשפט ציין כי רבות מטענותיו של המערער ראוי היה להן שתיתמכנה בחוות דעת של מומחה, ומשלא עשה כן "הרי שמרבית טענותיו, העובדתיות לכאורה, הינן טענות סתמיות". עוד קבע בית המשפט, בשולי הדברים, כי טענות המערער כנגד הרשויות המוסמכות בעניין, לרבות הרשות לניירות ערך, הפיקוח על הבנקים והיועץ המשפטי לממשלה, כמו גם טענותיו כנגד המשיב, אינן יכולות להוות טעם למתן רשות להתגונן, באשר רשות זו אינה ניתנת רק על מנת לפתוח לפני המבקש את השער למשלוח הודעת צד ג' או לתבוע תביעה שכנגד. בית המשפט הוסיף וקבע, שמשנדחתה בקשת הרשות להתגונן נשמט הבסיס לעתירתו של המערער לגילוי מסמכים, ומכל מקום זכה זה לקבל את המסמכים הדרושים לו, ולחלופין - מושתק הוא מלהעלות כל טענה בנדון לאור הסכמה שהביע בהתנהגות במהלך התכתבות מסוימת שהתנהלה בין בעלי הדין בעניין זה. 7. בערעור לפנינו תוקף המערער את קביעותיו של בית המשפט קמא אחת לאחת. ראשית טוען הוא כי לא "היתמם" באשר הציג עצמו, כבר בתצהירו, כבנקאי וכמי שהיה בדעתו לפעול בעתיד בהשקעות עבור לקוחות, מה עוד שקביעה זו של בית המשפט מהווה חיווי דעה בעניין מהימנותו - דבר שאין לו מקום בשלב זה של מתן החלטה בבקשת רשות להתגונן. לענין נימוק המניעות טוען המערער בראש ובראשונה כי המשיב לא העלה טענה זו ולא היה מקום לכך שבית המשפט יעלה נימוק זה מיוזמתו, מבלי לאפשר לו להגיב עליו. לגוף הטענה טוען המערער שהמצגים שהציג כלפי המשיב זמן קצר לאחר שנודעו לו הפגמים במסחר היו שאין הוא מוכן להשלים עם הפרותיו, וכך גם פירט בתצהירו. עוד הוא טוען כי זכויותיו כלקוח של הבנק, לרבות זכותו שלא להיות מוטעה, זכותו לגילוי נאות והזכות שלא להתקשר בעסקה בנסיבות שיהוו פגיעה בנסיבות מיוחדות, מוגנות כולן במסגרת הוראת סעיף 17 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) על אף כל ויתור או הסכם נוגד, ומכאן שהן מוגנות גם מפני טענת מניעות. בנוסף טוען הוא לעניין זה כי טענת המניעות, בהיותה טענת "מגן" ולא "חרב", אינה יכולה לבסס דחיית בקשת רשות להתגונן. 8. שדה המחלוקת המשפטית בין בעלי הדין רחב הוא, ומשתרע על משמעותן של כל פעולותיהם בהקשרו של המסחר נשוא הדיון. גם שדה המחלוקת העובדתית ביניהם רחב ביותר, וכולל בין היתר את המצגים אותם הציגו האחד כלפי השני במהלך השלבים השונים של ההתקשרות ביניהם, את מידת מיומנותו וידיעותיו של המערער - שאלה עובדתית שמשמעותה המשפטית אף היא שנויה במחלוקת בין בעלי הדין - ואת מידת ההתאמה בין פעולותיו של המשיב בעניין נשוא המחלוקת לבין ההתחייבויות שנטל על עצמו במסגרת התקשרות זאת - שאלה המערבת מחלוקת עובדתית ומשפטית כאחת. בנסיבות אלה נחה דעתנו שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט שלא לדחות את תביעת המשיב על הסף. אין מקום גם להתערב בהחלטה שלא למחוק את הכותרת "סדר דין מקוצר" מהתביעה, באשר זו עומדת בכל התנאים הנדרשים לסדר דין זה: מדובר בתביעה כספית על סכום כסף קצוב מכוח חוזה שיש עליה ראיות בכתב, וזאת על פי הפרשנות שניתנה בפסיקה לתנאים אלה (ור' למשל את ע"א 688/89 פ"ד מה (3) 188). 9. לא כך הוא בכל הנוגע לבקשת הרשות להתגונן. סדר הדין המקוצר נועד למנוע דיון בתובענה רק כאשר נעלה מספק הוא שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. די לנתבע שיראה כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק, ובית המשפט חייב לתת לו רשות להתגונן. בית המשפט המחוזי לא התעלם מכלל זה, אך לדעתנו הוא לא יישם אותו כהלכה. הוא קבע כי הגנת המערער היא הגנת בדים, אך בחינת התוכן העומד מאחורי כינוי זה של טענות ההגנה חושפת קביעה מסוג אחר של בית המשפט, לפיה מנוע המערער, בשל המצגים שהציג כלפי המשיב ובשל כישוריו ותחומי מומחיותו, לטעון כלפי המשיב כל טענה הנוגעת למסחר שניהל. בית המשפט נימק את מתן החלטתו זו בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן בכך שטענת המניעות עולה מתצהירו של המערער עצמו, אותו ציטט בית המשפט באריכות. בכך שגה בית המשפט הנכבד. אפילו נתעלם מטענות המערער בעניין טעויותיו העובדתיות של בית המשפט הנכבד בנתחו את התצהיר האמור, נראה לנו כי דחיית הסבריו של המערער בכל הנוגע לנסיבות שאילצוהו להמשיך את פעילותו המסחרית עם המשיב, כמו גם את טענותיו בעניין המצגים שהציג המשיב כלפיו לפני שנטל חלק במסחר זה ולאחר מכן, מהווה למעשה הכרעה בפלוגתאות עובדתיות, הכרעה שלא היה לה מקום בשלב זה של הדיון. עיון בפרוטוקול החקירה של המערער על תצהירו מעלה כי גרסתו לא התמוטטה, אף כי צדק בית המשפט בדבריו, לפיהם רק בשלב זה התגלתה רמת המומחיות האמיתית של המערער במסחר בנקאי. אמנם, הצנעת מידע זה על ידי המערער אינה מהווה, על דרך ההמעטה, נקודת זכות לטובתו; עם זאת נדמה לנו כי נתון זה, בהצטרפו לנתון בדבר עצם המשך פעילותו המסחרית של המערער אצל המשיב גם לאחר שנודע לו, לדבריו, על פגמים במסחר זה, לא די בהם על מנת לבסס את הקביעה כי הגנתו היא הגנת בדים, וזאת בין היתר לאור טענותיו בדבר קוגנטיות חובותיו של המשיב. אשר לטענת אי החוקיות: מדובר אמנם בטענה משפטית בעיקרה שמותר להכריע בה בגדר בקשת רשות להתגונן, אך דומה כי בנסיבות בהן ניתנת למערער רשות להתגונן בטענותיו האחרות, ובנסיבות בהן השאלה המשפטית בה מדובר אינה נקייה מספקות, לא יהא זה מן הדין להגביל את מתן הרשות להתגונן לטענותיו האחרות של המערער. במהלך הדיון שלפנינו קבלנו כראייה נוספת, בכפוף לטיעון, את מכתבו של עו"ד הימל מיום 24.3.98, שיש בו תמיכה במקצת מטענות המבקש. בית המשפט ישקול בגדר הדיון אם יש מקום להזמין את יושב ראש רשות ניירות הערך להתייצב לפני בית המשפט ולהשמיע את דברו. מובן כי אין אנו מחווים כל דעה על סיכוייו של המערער להצליח בהגנתו. הערעור מתקבל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי וההחלטה הדוחה את הבקשה לרשות להתגונן מתבטלת, וניתנת למערער רשות להתגונן כנגד תביעת המשיב. הענין מוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך הדיון. מן הראוי הוא שהתיק ייקבע לקדם משפט על מנת שבית המשפט יוכל להגדיר כיאות את הפלוגתאות האמיתיות שבין בעלי הדין ולמקד בהן את הדיון. בנסיבות הענין, כשהמערער הוא פושט רגל, לא יהיה צו להוצאות בערכאתנו. המשנה לנשיא השופט א. מצא: אני מסכים ש ו פ ט השופט י. טירקל: אני מסכים ש ו פ ט החלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ש. לוין. ניתן היום ה בכסלו תש"ס (14.11.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי דו/ 95059310. B08

[ "ע\"א 5931/95", "ע\"א 688/89" ]

5,550

47,419

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5931/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל המערער : הנרי צבי רוזן נגד המשיב : בנק המזרחי המאוחד בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 22.6.95 בת.א. 395/93 שניתן על ידי כבוד השופטת ו. אלשייך תאריך הישיבה: כד בשבט תשנ"ט (10.2.99) בשם המערער : עו"ד דורון צברי בשם המשיב : עו"ד אהוד ארצי, עו"ד ניר קהת החלטה לקבל כראיה נוספת את האסמכתה הנוספת ואת מכתבו של עו"ד הימל מיום 24.3.99, כפוף לטיעון. ניתן היום כד בשבט תשנ"ט (10.2.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ה ח ל ט ה בעלי הדין מנהלים משו"מ לפשרה. הם יודיעו לנו תוך 30 יום מה העלו המגעים ביניהם. אם לא יהיה הסכם ינתן פסק דין על יסוד החומר שבתיק. ניתן היום כד בשבט תשנ"ט (10.2.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95059310. B06

[ "ע\"א 5931/95" ]

5,551

52,758

ב בית המשפט העליון ע"א 5931/95 ע"א 2659/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : הנרי צבי רוזן נגד המשיב : בנק המזרחי המאוחד בע"מ בקשה לאיחוד דיון בע"א 5931/95 ובע"א 2659/96 בשם המבקש: עו"ד אהוד ארצי בשם המשיב: עו"ד דורון צברי החלטה אין אני רואה מקום לאיחוד הדיון בשני הערעורים. עם זאת אני מורה שלא ינתן פסק דין בע"א 2659/96, כל עוד לא ניתן פסק הדין בע"א 5931/96. ניתן היום ד באייר תשנ"ט (20.4.99). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95059310. B07

[ "ע\"א 5931/95", "ע\"א 2659/96", "בע\"א 5931/95", "בע\"א 2659/96", "בע\"א 5931/96" ]

5,552

64,811

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5931/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל המערער : הנרי צבי רוזן נגד המשיב : בנק המזרחי המאוחד בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 22.6.95 בת.א. 395/93 שניתן על ידי כבוד השופטת ו. אלשייך בשם המערער : עו"ד דורון צברי בשם המשיב : עו"ד אהוד ארצי, עו"ד ניר קהת החלטה בהמשך להחלטתנו מיום 4.6.97 לקבוע להמשך דיון בהקדם בפני אותו הרכב. משך הדיון 40 דקות מחולקות בשווה בין הפרקליטים. ניתן היום ד בכסלו תשנ"ט (24.11.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95059310. B03

[ "ע\"א 5931/95" ]

5,553

101,318

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5931/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל המערער : הנרי רוזן נגד המשיב : בנק המזרחי המאוחד בע"מ בקשה בנושא הוצאות בשם המערער : עו"ד דורון צברי החלטה עם מתן פסק-דיננו ביום 14.11.99 סיימנו את מלאכתנו ואין מקום למתן צו נוסף. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ו' שבט תשס"א (30.1.2001). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95059310. B10

[ "ע\"א 5931/95" ]

5,554

1,588

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 44 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת : שלומית ידיד ע"י ב"כ עו"ד פ. קניר נגד המשיב : דוד ידיד ע"י ב"כ עו"ד ז. ולנר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.12.96 בהמ' 8596/96 ת.א. 859/92, ת.א. 2213/91 שניתנה על ידי כבוד השופט ד"ר ג. קלינג החלטה לאחר עיון בחומר הרב שב"כ הצדדים הגישו לבית משפט זה בצורה סדורה ומאירת עינים ושקילת טענותיהם המפורטות, נחה דעתי כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא המשקפת את המצב המשפטי. לא מצאתי עילה מבוררת כדי למנוע השמעת עדותו של רואה החשבון ואינני סבורה שהמידע שימסר על ידו חוסה בצילו של חסיון מוכר. מובן, שאם תוך כדי עדות או הצגת מסמך זה או אחר, תועלה טענת חסיון ספציפית, ידון ויכריע בה בית המשפט. הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ש"ח. ניתנה היום, יט' באייר תשנ"ז (26.5.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97000440. J04

[ "רע\"א 97" ]

5,558

5,495

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 97 / 44 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשת : שלומית ידיד נגד המשיב : דוד ידיד בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי בתל-אביב שניתנה ביום 4.12.96 על ידי כבוד השופט קלינג בתיק המר' 8596/96 (ת.א. 859/92 ת.א. 2213/91) בשם המבקשת: עו"ד קניר בשם המשיב: עו"ד ולנר החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך 15 ימים מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום ב' באדר ב' התשנ"ז (11.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97000440. E03

[ "רע\"א 97" ]

5,559

1,592

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4606/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין המערער : עמרד שאוקת לובאדי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 1.5.96 בתיק 224/93 שניתן על ידי כבוד השופט מ' בן דוד תאריך הישיבה: י"ג באלול התשנ"ז ( 15.09.97 ) בשם המערער : עו"ד ע' גבעון ועו"ד בארי בשם המשיבה: עו"ד טליה ששון ועו"ד אייל ינון פסק-דין בא כוח המשיבה תודיע תוך עשרה ימים, אם הוסכם במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, בין בא כוח המדינה, עורך דין רונן, ובא כוח המערער, עורך דין גבעון, על הגשת יומן מבצעים אוגדתי וחטיבתי של יום הארוע כראיה לבית המשפט; וכן אם על יסוד הסכמה זו מוסכם שהמסמך האמור יוגש כראיה. לאחר קבלת תשובת המדינה יוחלט אם לזמן ישיבת דיון נוספת, או שינתן פסק דין על סמך טיעון הצדדים, הן בכתב והן בעל פה היום. ניתן היום, יג' באלול התשנ"ז (15.9.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96046060. E04

[ "ע\"א 4606/96" ]

5,563

1,920

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4606/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין המערער : עמרד שאוקת לובאדי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט בנצרת מיום 16.5.95 בת"א 224/93 שניתנה על ידי כבוד השופט בן דוד תאריך הישיבה: כט' בתשרי התשנ"ח ( 30.10.97 ) בשם המערער : עו"ד א' בארי בשם המשיב ה: עו"ד טליה ששון ועו"ד אייל ינון פסק דין בדיון בפנינו הוברר, שלמסמכים מסויימים אשר לא הוגשו כראיה בבית המשפט המחוזי, יכולה להיות חשיבות להכרעה במחלוקת אשר בין הצדדים, בשאלה אם המערער נפגע כתוצאה מירי של חייל צה"ל. המדובר ביומני מבצעים בהם נמצאים רישומים המתייחסים ליום בו נפגע המערער. באת כוח המדינה הסכימה, בהגינותה, שאם נסבור שעשוייה להיות ליומנים הנ"ל חשיבות לענייננו, תהיה מוכנה שאלה יוגשו כראיה, תוך שהמדינה שומרת לעצמה את מלוא טענותיה לעניין נפקות האמור ביומנים הנ"ל לשאלות שבמחלוקת בין הצדדים; ובכפוף לכך, שיותר למדינה להביא ראיות נוספות שתוכלנה לשפוך אור על האמור ביומנים ובמה שיכול להשתמע מהם. אכן, את אי הגשתם של היומנים כראיה בעת הדיון בערכאה הראשונה יש לזקוף לחובת בא כוח המערער ולאופן ניהולו את תביעת המערער, ולכאורה ניתן היה לדחות את בקשתו להגשת היומנים כראיה בערכאת ערעור. אך נוכח עמדתה ההוגנת של באת כוח המדינה, מחליטים אנו - לפנים משורת הדין - להעתר לבקשה להגיש את היומנים כראיה. על סמך האמור לעיל, אנו מחליטים לקבל את הערעור כדלקמן: פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל בזה. היומנים אשר צורפו להודעת המדינה בפנינו יוגשו כראיה בבית המשפט המחוזי, כשלמדינה שמורה הזכות להביא ראיות נוספות מטעמה, ככל שאלה נובעות מהגשת היומנים כראיה. לאחר מכן, יתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו מחדש. ברי, שאם יחליט בית המשפט המחוזי שהוכח שהמערער נפגע מירי של חייל צה"ל, יהיה עליו להכריע בשאלות האחרות כנדרש, כדי להכריע אם קיימת חבות של המדינה לפצות את המערער. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. ניתן היום, כט' בתשרי התשנ"ח ( 30.10.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96046060. E05

[ "ע\"א 4606/96" ]

5,564

2,010

ב בית המשפט העליון ע"א 4606/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין המערער : עמרד שאוקת לובאדי נגד המשיב ה : מדינת ישראל קביעת מוע ד דיון החלטה נא לזמן את באי כוח הצדדים ליום 30.10.97 שעה 08:00 להמשך טיעון, לאור הודעה מטעם המערער ותגובה בכתב מטעם המשיבה, אשר הומצאו לבית המשפט לאחר החלטתנו מיום 15.9.97. ניתנה היום, ה' בתשרי התשנ"ח (6.10.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96046060. E06

[ "ע\"א 4606/96" ]

5,565

13,463

בבית המשפט העליון ע"א 4606/96 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : עמרד שאוקת לובאדי נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם המערער: עו"ד עמוס גבעון החלטה כמבוקש, ובלבד שכתב הסיכומים האחרון יוגש לבית המשפט עד ליום 1.9.97. ניתנה היום, י"ט בתמוז תשנ"ז (24.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046060. Q02

[ "ע\"א 4606/96" ]

5,566

14,903

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4606 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : עמאד שאוקת לובאדי נגד המשיב ה : מדינת ישראל סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים, לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה תגיש את תשובתה לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לה טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבה תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 15.9.97, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ג' ניסן התשנ"ז (10.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96046060. A01 /דז/

[ "ע\"א 96" ]

5,567

9,606

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 1539 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. גנדשי שוש 2. מטרי דוד 3. חגבי בטי 4. גיל נירה 5. כהן שור רות 6. אברמוב רחל 7. חדד שושי 8. דניאל רונית 9. אברג'יל חיים 10. שירזי ריקי 11. קופרברג ברוריה 12. נדלר אסתר 13. כתובים זהבה נגד המשיבים : 1. עיריית תל אביב 2. שר החינוך והתרבות, זבולון המר 3. מנהל הלשכה המחוזית של משרד החינוך עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"ט בסיון התשנ"ז ( 24.06.97 ) בשם העותרים : עו"ד יהודה מי-רז בשם משיבה 1: עו"ד רחל אביד בשם משיבים 2 ו3-: עו"ד דנה בריסקמן פסק-דין גדר המחלוקת בין הצדדים צומצמה. השאלה - כפי שהוצגה על ידי בא כוח העותרים - השנויה במחלוקת היא אך זו, אם ממצאיו של פרופ' לוי - המקובלים על העותרים - בנוגע לחטיבות הביניים בהם לומדים בני העותרים - עולים בקנה אחד עם המטרה של קידום האינטגרציה. על שאלה זו משיבים המשיבים בחיוב. אין לנו יסוד להתערב במסקנה זו. מטעם זה דין העתירה להידחות. ניתן היום, י"ט בסיון התשנ"ז (24.06.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97015390. A03 /דז/

[ "בג\"ץ 97" ]

5,569

1,594

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7808/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' קדמי כב' השופט י' גולדברג העותר : חבר הכנסת פורז אברהם נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. היועץ המשפטי לממשלה בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: יב' בחשון התשנ"ח ( 12.11.97 ) בשם העותר : עו"ד רענן הר זהב בשם המשיבים : עו"ד ש' גנסין פסק-דין לאור תגובת המשיבים, על פיה באם תתקבל החלטה ליישום בנושא הדיון על ידי שר הפנים, זו לא תכנס לתוקף אלא כעבור שישים ימים וכמוסכם על הצדדים - העתירה נמחקת. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. ניתן היום, יב' בחשון התשנ"ח (12.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96078080. E01

[ "בג\"ץ 7808/96" ]

5,570

1,596

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4987/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כב' השופט י' גולדברג המערער : פרנק דבורה נגד המשיבים : 1. סלח דבורה 2. נעים דבורה 3. עזבון המנוח כדורי דבורה ז"ל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.5.96 בת.א. 927/89 שניתנה על ידי כבוד הנשיא מנחם אילן תאריך הישיבה: ה' בחשון התשנ"ח ( 05.11.97 ) בשם המערער: אין הופעה בשם המשיבים : עו"ד טורבוביץ עו"ד טורבוביץ: שוחחתי עם עו"ד חגאג בטלפון ושאלתיו למה לא הגיש תשובה לסיכומי. הוא ענה שלא קיבל שכר טרחה בשביל זה. אמרתי שנתראה ב5.11.97- בבית המשפט העליון והוא לא ענה. פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: המערער לא הופיע לדיון. בא כוחו עו"ד חגאג קיבל הזמנה ולא הופיע. המזכירות התבקשה לברר טלפונית סיבת אי הופעתו ולטענתו לא קיבל הזמנה. אישור ההמצאה שבידינו מעיד על כך שההזמנה התקבלה והדוור המוסר חתם את חתימתו. לפיכך, אנו מחליטים לדון בהעדרו של המערער ובא כוחו. לגופו של עניין, לערעור כמו לתביעה לא צורפו כל המשיבים הרלבנטיים העלולים להיפגע מדיון בתביעה ובערעור ללא נוכחותם. אנו מוחקים את הערעור ובאשר למערער, אם ימצא לנכון לחדש הליך כלשהו, בערכאה כלשהי, עליו לדאוג לצירוף כל היורשים כמשיבים. המערער ישלם למשיב 1 הוצאות בסך 7,500 ש"ח. ניתן היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049870. J04

[ "ע\"א 4987/96" ]

5,571

4,910

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4987 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון המערער : פרנק דבורה נגד המשיב : סלח דבורה בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המערער: עו"ד אריה חגאג בשם המשיב: עו"ד משה טורבוביץ החלטה לתגובת המשיב תוך שבעה ימים ממועד ההמצאה. המשיב יתייחס בתגובתו גם לתאריכים אפשריים בחודש נובמבר. ניתנה היום, כ"א באייר תשנ"ז (28.5.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049870. Q02

[ "ע\"א 96" ]

5,572

5,379

ב בית המשפט העליון ע"א 4987/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקשת : דבורה פרנק - תושבת חוץ נגד המשיבים : 1. סלח דבורה 2. נעים דבורה 3. עזבון המנוח כדורי דבורה ז"ל בקשת לביטול מחיקה החלטה לתגובת המשיבים תוך 15 ימים. ניתנה היום, ל' בכסלו תשנ"ח (29.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049870. J05

[ "ע\"א 4987/96" ]

5,573

14,547

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4987 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : פרנק דבורה נגד המשיבים : 1. סלח דבורה 2. נעים דבורה 3. עזבון המנוח כדורי דבורה ז"ל סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 30.9.97, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ו' באייר התשנ"ז (13.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049870. A01 /דז/

[ "ע\"א 96" ]

5,574

15,355

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4987 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקשת : פרנק דבורה נגד המשיבים : 1. סלח דבורה 2. נעים דבורה 3. עזבון המנוח כדורי דבורה ז"ל בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקשת: עו"ד אריה חגג בשם המשיבים: עו"ד מ' טורבוביץ החלטה בהסכמת הצדדים נדחה הדיון שהיה קבוע ליום 30.9.97. הדיון בערעור יתקיים ביום 5.11.97 בשעה 09:00. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049870. R03

[ "ע\"א 96" ]

5,575

26,840

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4987/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' גולדברג המבקש: פרנק דבורה - תושב חוץ (ארה"ב) המערער ע"י ב"כ עוה"ד אריה חגאג נ ג ד המשיבים: 1. סלח דבורה ע"י ב"כ עוה"ד משה טורבוביץ 2. נעים דבורה 3. עזבון המנוח כדורי דבורה ז"ל בקשת המבקש לבטול המחיקה ולהשבת הערעור לשמיעה ה ח ל ט ה נקבע לשמיעה במעמד הצדדים ביום 2.3.98 בשעה 8:00. ניתנה היום, ט"ו בשבט תשנ"ח (11.2.98). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן /מזכיר ראשי COURT

[ "ע\"א 4987/96" ]

5,576

33,461

ב בית המשפט העליון בירושלים ע"א 4987/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בקש : פרנק דבורה נגד המשיבים : 1. סלח דבורה 2. נעים דבורה 3. עזבון המנוח כדורי דבורה ז"ל בקשה לבטול המחיקה והשבת הערעור לשמיעה החלטה באי-כוח הצדדים מתבקשים להמציא לבית המשפט שני העתקים נוספים מהבקשה לבטול המחיקה ומתשובת משיב מס' 1. ניתנה היום, י"ד טבת תשנ"ח (12.1.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049870. J06

[ "ע\"א 4987/96" ]

5,577

38,574

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4987/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כב' השופט י' גולדברג המערער : פרנק דבורה נגד המשיבים : 1. סלח דבורה 2. נעים דבורה 3. עזבון המנוח כדורי דבורה ז"ל בקשה לביטול מחיקת ערעור תאריך הישיבה: ד' באדר תשנ"ח (2.3.98) בשם המערער : עו"ד חגאג אריה בשם המשיב מס' 1: עו"ד משה טורבוביץ פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: ב"כ המבקש מצהיר כי מאחר וההזמנה חתומה אין הוא יכול להתכחש לכך שנתקבלה במשרדו אלא שהוא לא קיבל אותה והמועד לא נרשם ביומנו ולכן לא הופיע. לפיכך מבקש הוא לבטל את פסק-הדין שניתן בבית משפט זה בהעדרו והוא מקבל את המלצת בית המשפט וחוזר בו מן הערעור. אנו מורים אפוא לבטל את פסק-דיננו מיום 5.11.97 ולדחות את הערעור לאחר שהמערער חזר בו ממנו. עם ביטול פסק-דיננו מתבטל גם החיוב בהוצאות שם ואנו מחייבים את המערער בהוצאות המשיב 1 בערעור בסכום של 7,500 ש"ח. ניתנה היום, ד' באדר תשנ"ח (2.3.98). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049870. J09

[ "ע\"א 4987/96" ]

5,578

1,597

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5963/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העוררת: דלל אלעזיז נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.8.97 בב"ש 1474/97 שניתן על ידי כבוד השופטת מ' סוקולוב תאריך הישיבה: כז' בתשרי תשנ"ח (28.10.97) בשם העוררת: עו"ד חיים שוורצברג בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל ה ח ל ט ה לנוכח האמור בהודעה מטעם המשיבה הסכימו באי-כוח הצדדים כי המשך הדיון בערר יידחה וזאת כדי לאפשר למשיבה להשלים את הדרוש להגשת חוות הדעת של המומחה בנושא בדיקת טביעת אצבע בשיטת Amido Black . לקראת המשך הדיון יוכל הסניגור, מצדו, להגיש לבית המשפט את חוות-דעתו של מומחה הסניגוריה באותה סוגיה. בהסכמת הפרקליטים ובתיאום עימהם הנני קובע המשך הדיון ליום 27.11.97 שעה 11:30. למועד זה תזמן המזכירות את העוררת ממקום מעצרה. ניתנה היום כו' בתשרי תשנ"ח (27.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059630. F04

[ "ש 1474/97" ]

5,579

1,695

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5963/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המ בקש : דלאל אלעזיז נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.8.97 בב"ש 1474/97 שניתן על ידי כבוד השופטת מ' סוקולוב תאריך הישיבה: כ' בתשרי תשנ"ח (21.10.97) בשם המבקש: עו"ד חיים שוורצברג בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל החלטה במסגרת טיעונה בתשובה לערר ביקשה באת-כוח המדינה שהות להגשת חוות-דעת מומחה שתתייחס לפרשנות המדעית למימצא טביעת אצבעה של העוררת שאותרה, בשיטת Amido Black , בכתם דם שזוהה כדמה של המנוחה. לאור חשיבותה המרכזית של הראיה האמורה הנני נעתר לבקשתה של באת-כוח המדינה, ובלבד שחוות הדעת תוכן ותוגש לי, והעתקה יומצא לסניגור, לא יאוחר מיום שני 27.10.97. ביום 28.10.97 שעה 8:30, ואם הסניגור יבקש זאת, אהיה מוכן לשמוע טיעון משלים שיתייחס לחוות הדעת הנוספת בלבד. ניתנה היום, כ' בתשרי תשנ"ח (21.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059630. F02

[ "ש 1474/97" ]

5,580

2,937

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים בש"פ 5963/97 - א' בפני: כבוד השופט א' מצא העורר ת : דלאל אלעזיז נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.8.97 בב"ש 1474/97 שניתן על ידי כבוד השופטת מ' סוקולוב החלטה לקבוע הדיון בערר ליום 21.10.97 שעה 08:30. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059630. F01

[ "ש 1474/97" ]

5,581

15,410

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5963/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העוררת : דלאל אלעזיז נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.8.97 בב"ש 1474/97 שניתנה על ידי כבוד השופטת מ' סוקולוב תאריכי הישיבות: כ' בתשרי תשנ"ח (21.10.97) כז' בתשרי תשנ"ח (28.10.97) כז' בחשון תשנ"ח (27.11.97) בשם העוררת: עו"ד חיים שוורצברג בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל ה ח ל ט ה העוררת מואשמת ברצח, על-פי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. לבקשת המאשימה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרה של העוררת עד לתום בירור משפטה. מכאן הערר שלפניי. 2. המנוחה ברטה קליין ז"ל (ילידת שנת 1912) התגוררה בבית האבות "משען" ברמת אפעל. ביום 10/7/97 בשעות אחר הצהריים נמצאה גופתה על ריצפת חדר האמבטיה בדירתה בבית האבות. ראשה היה מונח על וילון המקלחת בתוך שלולית של דם. בראשה, בפניה ובפיה נראו סימני חבלה קשים ובכף ידה הימנית סימני נשיכה. על הקירות, על האסלה ועל דלת הכניסה לחדר האמבטיה נתגלו נתזים של דם. מוטות התלייה של וילון המקלחת נמצאו מוטלים, האחד במסדרון ליד דלת חדר האמבטיה והשני על רצפת חדר המגורים. תפס עקור וחוליה מנותקת העידו, כי המוטות נתלשו ממקומם. המוט שנמצא במסדרון היה מגואל בדם. הנסיבות העידו, כי המנוחה הומתה בחבטות באמצעות מוט הווילון העשוי ברזל. הבדיקה הפתולוגית אימתה הערכה זו. נקבע בה שכתוצאה מן החבטות שספגה נגרמו למנוחה דימומים תוך-גולגולתיים, שברים בצלעות וחבלות פנימיות נוספות. תיקה של המנוחה, שנותר על מיטתה כשהוא פתוח ותכולתו מפוזרת, ומגרותיה הפתוחות של השידה אשר ליד המיטה, העלו חשד שהמנוחה נרצחה על רקע שוד או בידי גנב שהופתע על-ידה בשעת-מעשה. לפי מימצאי הפתולוג, מותה של המנוחה נגרם ביום מציאת גופתה בשעות לפני הצהריים. העוררת הועסקה בבית האבות כעובדת ניקיון. הממונה עליה סיפר למשטרה, כי באותו בוקר הטיל עליה לנקות את דירתה של המנוחה. הוא הוביל את החוקרים למחסן, שבו נהגו העוררת ועובדת ניקיון נוספת להחליף את בגדיהן, והצביע בפניהם על חולצתה של העוררת. החולצה היתה הפוכה על פניה אך על צידה החיצון נתגלו כתמי דם. מעדותה של עובדת הניקיון האחרת הוברר, כי לבקשת העוררת, במהלך אותו יום עבודה, השאילה לה חולצה, לאחר שהעוררת שחה לה כי חולצתה התלכלכה. העוררת הודתה בחקירתה כי באותו היום, בשעות לפני הצהריים, ניקתה את דירתה של המנוחה, אך הכחישה כל קשר לגרימת מותה. משנשאלה אודות החולצה שלבשה בזמן עבודתה ניסתה העוררת, בתחילה, להתחמק מתשובה של ממש. לבסוף הודתה, כי החולצה שנתפסה במחסן היא חולצתה. במהלך עבודתה, אמרה, הוכתמה החולצה בחומר ניקוי ("שמפו"). לכן לבשה אותה במהופך. אחר כך ביקשה וקיבלה מחברתה חולצה אחרת. היא לא ידעה להסביר את מקור כתמי הדם על חולצתה. מימצאים נוספים בחקירת המשטרה העלו ראיות נסיבתיות, שלכאורה הצביעו על העוררת כמי שביצעה את הרצח. ועל מכלול הראיות הנסיבתיות נסמך כתב האישום. 3. עיקר טענתו של הסניגור לפני בית המשפט המחוזי היה, כי הראיות הנסיבתיות, עליהן סומכת האשמתה של העוררת, אינן חד-משמעיות ויכולות להתיישב גם עם האפשרות שהמנוחה נרצחה בידי אדם אחר. בדחותו טענה זו קבע בית המשפט כי "בידי התביעה מצויות ראיות נסיבתיות, אשר אולי אין בכל אחת מהן כדי להוכיח את אשמתה של המשיבה (קרי: העוררת - א' מ'), אולם ההצטברות של הראיות הללו יש בה כדי להצביע לכאורה על אשמתה של המשיבה". בערר שלפניי ביקר הסניגור את צדקת מסקנתו של בית המשפט המחוזי. הסניגור סקר את הראיות הנסיבתיות, אחת לאחת, בניסיון לשכנעני כי אף שבכמה מהן יש כדי להחשיד את העוררת במעשה בו הואשמה, הרי שבאף אחת מהן אין כדי לבסס את אשמתה של העוררת בדרגת ודאות שהיא לכאורה מספקת. לדידו, כל אחת מן הראיות הנסיבתיות עשויה להתיישב גם עם האפשרות שהרצח בוצע בידי אדם אחר. עוד טען הסניגור כי מהלכי חקירתה של המשטרה לקו בחסר; וכי על-פי הראיות המצויות אין לשלול את האפשרות שהמנוחה נרצחה בשעות אחר הצהריים, לאחר שהעוררת - אשר סיימה את עבודתה בשעה 1400 - כבר נסעה לביתה. 4. הראיות שנאספו בחקירת המשטרה כללו שני מימצאים אובייקטיוויים. האחד, שכבר הוזכר, הוא חולצתה המוכתמת בדם של העוררת. כתמי הדם נבדקו ואיפיוני ה- DNA שהופקו מהם הושוו לאיפיונים שהופקו מדמה של המנוחה. בבדיקה ההשוואתית נמצאה זהות בין האיפיונים. מימצא זה אמנם אינו שולל לחלוטין את האפשרות שהחולצה הוכתמה בדמו של אחר, שאיפיוני ה- DNA שלו זהים לאיפיוני דמה של המנוחה, אך הסתברותה של אפשרות כזאת היא נדירה ביותר. אכן, כתמי הדם על חולצתה של העוררת מהווים אך ראיה נסיבתית לחובתה; אך בנסיבות העניין, ובהעדר הסבר מפי העוררת למקור הדם שבו הוכתמה החולצה, יש לראיה זו משקל לכאורי נכבד. האפשרות שהמנוחה נרצחה בידי עובדת אחרת, שלקראת המעשה התלבשה בחולצה המלוכלכת שהעוררת פשטה מעליה, רחוקה מן הדעת, ובשלב הדיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה אין לייחס לה משקל. 5. ואולם חקירת המשטרה העלתה מימצא אובייקטיווי נוסף, ובדיעבד הוברר כי גם למימצא זה יש משקל ראייתי נכבד. המדובר בתוצאות בדיקה של טביעות אצבע בזירת העבירה. בבדיקה זו, שבוצעה בשיטת "אמידו שחור" (Amido Black) , זוהו שתי טביעות של העוררת: טביעת אצבע על גבי מוט הווילון באזור המוכתם בדם, וכן טביעת כף יד על גבי כתם דם על פני אריח חרסינה בחדר האמבטיה. אכן, מעצם הימצאותן של טביעות העוררת בחדר האמבטיה של המנוחה אי-אפשר היה להסיק מאומה לחובתה; שאם עבדה שם בבוקר יום הרצח בעבודות ניקיון, חזקה שהותירה את טביעותיה במקום. אלא שייחודן של הטביעות אשר אותרו היה בכך שהן נתגלו בתוך כתמי דם, שבבדיקה ההשוואתית זוהה כדמה של המנוחה. הסניגור טען, כי אף מטביעות כאלה לא ניתן להסיק דבר לחובת העוררת, שכן אפשר שסימני הטביעות קדמו לכתמי הדם, ולדעת הסניגור - שלעניין זה הסתמך על חוות-דעת של מומחה מטעמו - הבדיקות שערכה המשטרה אינן מוכיחות היפוך הסדר, היינו שכתמי הדם קדמו לטביעות. על רקע טיעון זה, ובהסכמת באי-כוח הצדדים, דחיתי את המשך הדיון בערר. למדינה ניתנה שהות נוספת להשלים את הדרוש מבחינתה להגשת חוות-דעת של מומחה בנושא בדיקת טביעת-אצבעות בשיטת "אמידו שחור" . בהתחדש הדיון הונחו בפניי חוות-דעתו של מומחה מז"פ וחוות-דעתו של מומחה הסניגוריה. חוות-דעתו של מומחה מז"פ התבססה על ניסויים ובדיקות בעזרתם בחן המומחה, ביחס לכל אחת מטביעותיה של העוררת, לאיזו משלוש ההתרחשויות הבאות ניתן (אם בכלל) לשייכה: האחת, כי המדובר בטביעה שקדמה לדם; השניה, כי המדובר בטביעה שנוצרה עקב נגיעה במשטח מוכתם בדם; והשלישית, כי המדובר בטביעה שנוצרה במגע אצבע, או כף יד, מוכתמת בדם. ביחס לטביעת האצבע שעל גבי המוט התקשה המומחה לקבוע אם הטביעה קדמה להכתמתו של המוט בדם אם לאו. ואילו ביחס לטביעת כף היד שעל אריח החרסינה קבע המומחה, כי טביעה זו "ככל הנראה נוצרה על ידי מגע כף היד המוכתמת בדם באריח". אני ער ללשון הזהירה שבה ניסח המומחה את מסקנתו. אך מנימוקי המומחה למסקנתו האמורה עולה, כי מימצאי הבדיקות שערך מתיישבים היטב עם האפשרות שהטביעה נוצרה עקב מגע באריח בכף יד שהיתה מוכתמת בדם ואינם מתיישבים כלל עם האפשרות שטביעת כף היד קדמה לדם שהותז עליה. עיינתי גם בחוות-דעתו של מומחה הסניגוריה. חוות-דעת זו התייחסה רק לאפשרות לקבוע, בשיטת "אמידו שחור" , את סדר הקדימות בין טביעה לבין כתם דם. נראה שמומחה הסניגוריה נוטה לפקפק ביעילות הבדיקה למטרה האמורה, אך גם הוא אינו שולל קיום תרחישים בהם יהיה הדבר אפשרי. על כל פנים, בחוות-דעת זו, שנערכה לפני הגשת חוות-דעתו של מומחה מז"פ, אין מענה למסקנות שהעלה מומחה מז"פ מבדיקת הטביעות הספציפיות בעזרת ניסויים ובדיקות אחרות. 6. עיינתי ביתר הראיות שבידי התביעה. לא מצאתי בהן אחיזה של ממש לאפשרות שהמנוחה נרצחה בשעות אחר הצהריים. כן נוכחתי כי הראיות הנסיבתיות, עליהן אומרת המאשימה לסמוך במשפט, קושרות לכאורה את העוררת לביצוע הרצח ואף מבססות לכאורה את ההערכה, כי המניע למעשה היה גניבת סכום כסף אותו קיבלה המנוחה ערב מותה. המסקנה שהעליתי מן העיון בכלל הראיות היא, שלהאשמת העוררת מצויה תשתית ראייתית לכאורית מוצקה למדי. 7. הסניגור טען לחלופין, כי בנסיבות העניין היה על בית המשפט המחוזי להסתפק בחלופת מעצר. אף טענה זו אין בידי לקבלה. ענייננו במעשה רצח של ישישה אשר בוצע באכזריות רבה. משהוברר כי להאשמת העוררת במעשה יש ראיות לכאורה, הונח גם יסוד סביר לחשש ששחרור העוררת יסכן את ביטחונם של קשישים וחסרי ישע. 8. בסוף טיעונה העירה באת-כוח המשיבה, כי לאחרונה הוחל בבדיקה נוספת הנוגעת לפרשת הרצח. לנוכח דברים אלה דרש הסניגור כי המשיבה תפרט את נושא הבדיקה ותגלה את החומר שבידה; וככל שהמדובר בחומר סודי, שתעמיד אותו לעיון בית המשפט בטרם תינתן החלטה בערר. באת-כוח המשיבה הסבירה, כי הבדיקה המתנהלת עתה טרם הניבה כל חומר חקירה. כן הטעימה כי הבדיקה כלל אינה נוגעת להאשמתה במעשה של העוררת וכי לתוצאותיה לא תהיה כל השפעה על עוצמת הראיות הקיימות נגדה. עוד אמרה, כי לאחר שתושלם הבדיקה ויתגבש חומר חקירה, תמסור המאשימה לסניגור את החומר החדש; אלא שלעת הזאת אין עדיין מה למסור, ואם תתבקש לכך על-ידי בית המשפט תהא נכונה לפרט בפניו, בעל-פה או בכתב, את מהות הדברים. שקלתי עניין זה והגעתי לכלל מסקנה כי עליי לפסוק בערר על יסוד חומר הראיות הקיים. לא מצאתי יסוד לפקפק בדברי באת-כוח המדינה, כי לעת הזאת אין בידה כל חומר חקירה חדש. בידי הסניגור, אם יראה טעם בכך, לפנות לבית המשפט המחוזי בעתירה לגילוי חומר חקירה. הערר שלפניי אינו יכול לשמש כתחליף לעתירה כזאת. מטעם זה אף לא מצאתי טעם בשמיעת הסברים, בהעדר העוררת ובא-כוחה, אודות מהות הבדיקה המתנהלת. 9. הערר נדחה. ניתנה היום, יח' בכסלו תשנ"ח (17.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059630. F06

[ "ש 1474/97" ]

5,582

1,598

ב בית המשפט העליון בש"א 7007/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת : מדינת ישראל, בית חולים "פוריה", טבריה נגד המשיב : יהודה מריזן בקשה להעברת מקום הדיון בת.א. 4141/97 שבבית משפט השלום ברמלה בשם המבקשת: עו"ד שרון מן אורין בשם המשיב: עו"ד צורי בן תורה החלטה בקשה להעברת מקום הדיון בת.א. 4141/97 יהודה מריזן נ' מדינת ישראל (בית החולים "פוריה" בטבריה) מבית משפט השלום ברמלה לבית משפט השלום בטבריה או לבית משפט שלום אחר במחוז הצפון. 1. המשיב (שהוא התובע בת.א. 4141/97) הוא בעל עסק למתן שירותי אמבולנס פרטי באיזור הצפון, שבין היתר מספק שירותי הסעת חולים בבית החולים "פוריה" בטבריה. הוא טוען לסכסוך עם המבקשת, בין היתר בנוגע להתנכלויות לכאורה בענין החניה ברחבת המיון של בית החולים. 2. המבקשת טוענת כי אין כל קשר בין הסכסוך והצדדים עצמם לבין בית המשפט ברמלה או באיזור המרכז בכלל. כמו כן המבקשת סבורה שעשוי להיות צורך שבית המשפט יקיים ביקור בשטח בית החולים, דבר שיהיה בעייתי אם בית המשפט המטפל בתיק הוא בית משפט השלום ברמלה. עוד טוענת המבקשת כי הגשת התביעה בבית משפט השלום ברמלה אינה אלא הטרחה של המבקשת, מבלי שיושג בכך כל יתרון או הקלה כלפי המשיב. 3. בתגובתו טוען המשיב, המתנגד להעברת מקום הדיון, כי לאור העובדה שתביעה קודמת בין הצדדים הוגשה ונידונה אף היא בבית המשפט ברמלה (וכב' הנשיא דאז שמגר דחה את בקשת המבקשת להעבירה לבית משפט השלום בטבריה, שנומקה בדומה לבקשה הנוכחית), הרי שבית המשפט ברמלה מכיר היטב את הסוגיה לאור ההתדיינות הקודמת, בקי בענינים השונים הקשורים בה ולפיכך הוא בעל הכשירות לפתור את הסכסוך בין הצדדים במהירות רבה יותר מכל בית משפט אחר. המבקש גם חושש שאם הדיון יתקיים בטבריה, תהיה השפעה על העדים ועל האוירה בבית המשפט מצד בית החולים, שיש לו השפעה רבה בסביבה. דיון בבית משפט רחוק יביא לדעתו לכך שהדיון יתקיים באוירה ענינית ומהירה. בין יתר טענותיו הוא גורס כי בית המשפט ברמלה יעיל במיוחד. 4. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה וביתר המסמכים שבפני, החלטתי להעביר את מקום הדיון לבית משפט השלום בנצרת בשל שיקולי נוחיות הנוגעים בדבר, ובשל העובדה שאין זיקה מוחשית בין הענין הנידון לבין בית המשפט ברמלה. (וראו לענין זה: זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית (1995), 88). כמו כן אין ממש בטענתו של המבקש באשר להיכרות מוקדמת של בית משפט השלום ברמלה, כיון שאין כל ערובה (ובודאי לא זכות מוקנית של המשיב) שהמותב שדן בעבר בענינו של המשיב ישוב וידון בו. לפיכך אני מורה על העברת הדיון בת.א. 4141/97 מבית משפט השלום ברמלה לבית משפט השלום בנצרת. ניתנה היום, כ"ט בכסלו התשנ"ח (28.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97070070. A02 /דז/

[ "בש\"א 7007/97" ]

5,583

2,822

ב בית המשפט העליון בש"א 7007/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: מדינת ישראל, בית חולים "פוריה", טבריה נגד המשיב : יהודה מריזן בקשה להעברת מקום הדיון בת.א. 4141/97 שבבית משפט השלום ברמלה בשם המבקשת: עו"ד שרון מן אורין החלטה לתגובת המשיב בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ז בחשון התשנ"ח (27.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97070070. A01 /דז/

[ "בש\"א 7007/97" ]

5,584

1,599

ב בית המשפט העליון רע"א 2331/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: פנינת העיר בע"מ נגד המשיבים : 1. עירית רמת-גן 2. הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן 3. חברת סייפוייז קורפוריישן תאגיד זר בקשה לדחיית מועד שמיעת התיק בשם המבקשת: עו"ד יהושע דיאמנט החלטה התיק יובא בפני בעוד שלושה חודשים. ניתנה היום, י"א בחשון התשנ"ח (11.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95023310. A02 /דז/

[ "רע\"א 2331/95" ]

5,585

26,320

ב בית המשפט העליון רע"א 2331/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת : פנינת העיר בע"מ נגד המשיב ות : 1. עירית רמת-גן 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן 3. חברת סייפוייז קורפוריישן תאגיד זר בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 9.3.95 בת.א. 1236/94 תיק המרצה 8913/94, שניתנה על ידי כבוד הנשיא א' וינוגרד בשם המבקשת: עו"ד יהושע דיאמנט בשם המשיבות 1 ו2-: עו"ד ד"ר אמנון גולדנברג בשם המשיבה 3: עו"ד ג' מויאל החלטה בקשת רשות הערעור בתיק זה הוגשה ביום 11.4.95, בהתייחס להחלטת בית המשפט קמא לבטל צו מניעה זמני במסגרת הליך המתנהל בבית המשפט קמא. בקשת עיכוב ביצוע שהוגשה במסגרת בקשת רשות הערעור נדחתה על ידי כב' השופט ש' לוין עוד ב- 24.5.95. ביום 13.2.97 ניתנה על ידי החלטה, לפיה: "המבקשת תודיע לבית המשפט תוך חמישה עשר יום, אם היא עדיין עומדת על בקשתה, ואם הבקשה לא נתייתרה עקב התקדמות הדיון בתיק העיקרי." מטעם כלשהו, נתעכבה המצאת ההחלטה למבקשת, ולפיכך הודיעה המבקשת ביום 11.11.97, כי קיבלה את החלטתי רק בסוף חודש ספטמבר 1997, כי היא עומדת על בקשתה, וכי בית המשפט מתבקש לדחות את הדיון בתיק בשלושה חודשים נוספים, על מנת לאפשר לה למצות מגעי פשרה. לפיכך הוריתי, ביום 11.11.97 על הדחייה האמורה. הואיל ועד כה טרם הודיעו הצדדים לבית המשפט מה עלה בגורל ההליך שבמסגרתו ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור ומה עלה בגורל מגעי הפשרה, אני שב ומורה למבקשת, כי תודיע לבית המשפט, תוך חמישה עשר יום ממועד המצאתה של החלטה זו, אם היא עדיין עומדת על בקשתה ואם בקשתה לא נתייתרה בינתיים, עקב התקדמות הדיון בתיק העיקרי. ניתנה היום, ו' באב התשנ"ח (29.7.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95023310. A03 /דז/

[ "רע\"א 2331/95" ]

5,586

62,805

ב בית המשפט העליון רע"א 2331/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת : פנינת העיר בע"מ נגד המשיב ות : 1. עיריית רמת-גן 2. הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן 3. חברת סייפוייז קורפוריישן תאגיד זר בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 9.3.95 בת.א. 1236/94 תיק המרצה 8913/94, שניתנה על ידי כבוד הנשיא א' וינוגרד בשם המבקשת: עו"ד יהושע דיאמנט בשם המשיבות מס' 1 ו2-: עו"ד ד"ר אמנון גולדנברג בשם המשיבה מס' 3: עו"ד ג' מויאל החלטה המבקשת תודיע תוך 90 יום מעת ההמצאה, אם היא עדיין עומדת על בקשתה. המזכירות תעלה אלי את התיק לעיוני ב1.3.2000-. ניתנה היום, י"ב' בכסלו התש"ס (21.11.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95023310. A04 /דז/

[ "רע\"א 2331/95" ]

5,587

89,696

ב בית המשפט העליון רע"א 2331/95 - ב' בפני: כבוד הרשם אמיר זולטי המ בקשת : פנינת העיר בע"מ נגד המשיב ות : 1. עירית רמת-גן 2. הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן 3. חברת סייפוייז קורפוריישן תאגיד זר בקשה למחיקת בקשת רשות ערעור בשם המבקשת: עו"ד יהושע דיאמנט החלטה בקשת רשות הערעור נמחקת, כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"ד בתמוז תש"ס (17.7.2000). אמיר זולטי, רשם העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95023310. O05

[ "רע\"א 2331/95" ]

5,588

1,600

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ע"א 7290/96 ע"א 6699/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערת בע"א 7290/96 והמשיבה בע"א 6699/96: מחצבי אבן בע"מ נגד המשיבה בע"א 7290/96 והמערערת בע"א 6699/96: 1. יחיד סי בע"מ המשיבים בשני הערעורים: 2. יחיד סי מרבצי דולומיט (1990) בע"מ 3. מינהל מקרקעי ישראל 4. סולימאן נזל בקשה לקביעת מועד דיון בשם המערערת: עו"ד מ. ליפשיץ, עו"ד נמרוד טפר החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"א באדר ב' תשנ"ז (20.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96072900. Q01

[ "ע\"א 7290/96", "ע\"א 6699/96", "בע\"א 7290/96", "בע\"א 6699/96" ]

5,589

40,089

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7290/96 ע"א 6699/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד המערער בע"א 7290/96 : מחצבי אבן בע"מ המערער בע"א 6699/96: יחיד סי בע"מ נגד המשיבים בע"א 7290/96 : 1. יחיד סי בע"מ 2. יחיד סי מרבצי דולומיט (1990) בע"מ 3. מינהל מקרקעי ישראל 4. סולימאן נזל המשיבים בע"א 6699/96: 1. מחצבי אבן בע"מ 2. סולימאן נזאל 3. מינהל מקרקעי ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.8.96 בת"א 1513/94 בה"פ 706/94 ובת"א 639/94 שניתן על ידי כבוד השופט ד. ביין תאריך הישיבה: ט בניסן תשנ"ח בשם המערער בע"א 7290/96: עו"ד ליפשיץ משה בשם המערער בע"א 6699/96: עו"ד דב חנין, עו"ד אורי פלד בשם המשיבים בע"א 7290/96: עו"ד שרון מן אוריין בשם משיב 3 עו"ד אברהם מיכאלי - בשם משיבה 2 בשם המשיבים בע"א 6699/96: עו"ד שרון מן אוריין בשם משיב 3 ה ח ל ט ה בהסכמת בעלי הדין ימסרו הערעורים לגישור, למגשר שיתמנה על ידי הרשם. כדי לאפשר מגעים מוקדמים בין בעלי הדין ימסר התיק למגשר רק לאחר 30 ימים מהיום. ניתן היום ח בניסן תשנ"ח (5.4.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96072900. B02

[ "ע\"א 7290/96", "ע\"א 6699/96", "בע\"א 7290/96", "בע\"א 6699/96", "בה\"פ 706/94" ]

5,590

97,176

ב בית המשפט העליון ע"א 7290/96 - ז' בפני: כבוד הרשם עודד שחם המערער ת : מחצבי אבן בע"מ נגד המשיבים : 1. יחיד סי בע"מ 2. יחיד סי מרבצי דולומיט (1990) בע"מ 3. מינהל מקרקעי ישראל 4. סולימאן נזל בקשה להחזרת אגרה בשם המערערת: עו"ד עמית רון בשם המשיבים: עו"ד יעקב ויינרוט, עו"ד אורית סון, עו"ד א. מיכאלי החלטה בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט בתקנה 15(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות) התשמ"ח - 1987, אני נעתר לבקשת המבקשת, מחצבי אבן בע"מ ומורה על השבת האגרה בע"א 7290/96. כמו כן, אני מורה על תיקון פסק הדין מיום 26.7.01, באופן שבכותרת ייכתב כי בשם המערערת "עו"ד יעקב סלומון ליפשיץ בע"מ", במקום ערן לב כפי שנכתב; ובגוף פסק הדין ייכתב כי המערערת היא מחצבי אבן בע"מ, ולא מחצבי אבן וסיד בע"מ כפי שנכתב. ניתנה היום, י"ט באב, תשס"א (8.8.01). עודד שחם ר ש ם _________________ העתק מתאים למקור 96072900. K04 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

[ "ע\"א 7290/96", "בע\"א 7290/96" ]

5,591

119,198

ב בית המשפט העליון ע"א 7290/96 - ו' בפני: כבוד הרשם עודד שחם המערער ת : מחצבי אבן בע"מ נגד המשיבים : 1. יחיד סי בע"מ 2. יחיד סי מרבצי דולומיט (1990) בע"מ 3. מינהל מקרקעי ישראל 4. סולימאן נזל בקשה לאחר מתן פסק-דין בשם המערערת: עו"ד ערן לב פסק דין לבקשת המערערת, נוכח הסכמות המשיבים לערעור על קבלתו, ובכפוף להבהרות המשיבה 3 בהודעתה מיום 1.7.01, ניתן בזה פסק דין בו מתקבל ערעור המערערת בע"א 7290/96, מחצבי אבן וסיד בע"מ, ללא צו להוצאות. ניתן היום, ו' באב תשס"א; 26 ביולי 2001. עודד שחם רשם _________________ העתק מתאים למקור 96072900. K03 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

[ "ע\"א 7290/96", "בע\"א 7290/96" ]

5,592

1,604

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2962/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. ועד אמנים - חוכרים ביפו העתיקה, ע"י גיורא הגתי וורדה גבעולי 2. אברמסון אורי, אדריכל 3. איתן דן, אדריכל 4. פסטרנק יעל, אמנית 5. פסטרנק אמיר, איש עסקים 6. יפה יוסף, ד"ר, מדען 7. ליפוביצקי-ליר יצחק, אדריכל 8. פיילר אברהם, צייר 9. זלצר דובי, מלחין 10. מנזר סן פיטר 11. אפוסטוליק נונציאטור (שגרירות הותיקן) נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב 2. הצדף בנמל (1994) בע"מ 3. פיבקו אילן, אדריכל 4. גלדו חברה קבלנית לבנין בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. לאחר השלמת הסיכומים בכתב ייקבע התיק לדיון, לא יאוחר מסוף חודש פברואר 1998. ניתן היום, כ"ו בתשרי התשנ"ח (27.10.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029620. A03 /דז/

[ "ע\"א 2962/97" ]

5,603

3,953

בבית המשפט העליון ע"א 2962/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. "גלדו" - חברה קבלנית לבניין בע"מ 2. הצדף בנמל (1994) בע"מ 3. אדריכל אילן פיבקו נ ג ד המשיבים (המערערים בערעור): 1. ועד אמנים - חוכרים ביפו העתיקה,ע"י הגתי גיורא וגבע 2. אברמסון אורי,אדריכל 3. איתן דן ,אדריכל 4. פסטרנק אמיר,איש עסקים 5. פסטרנק אמיר, איש עסקים 6. יפה יוסף , ד"ר,מדען 7. ליפוביצקי-ליר יצחק,אדריכל 8. פיילר אברהם, צייר 9. זלצר דובי, מלחין 10. מנזר סן פיטר ע"י האב גוזפה נזארו קוסטודה די טרה 11. אפוסטוליק נונציאטור (שגרירות הותיקן) ע"י הארכיבישו נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב 2. הצדף בנמל (1994) בע"מ 3. פיבקו אילן ,אדריכל 4. גלדו חברה קבלנית לבנין בע"מ בקשה להגדלת סכום ערבון בשם המבקשת מס' 1: עו"ד משה ליפקה בשם המבקשים 2 ו3-: עו"ד ד"ר יוסף פרוכטמן החלטה לתגובת המשיבים (המערערים בערעור) אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשנ"ז (28.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029620. Q01

[ "ע\"א 2962/97" ]

5,604

5,243

ב בית המשפט העליון ע"א 2962/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. ועד אמנים - חוכרים ביפו העתיקה,ע"י הגתי גיורא וגבע 2. אברמסון אורי,אדריכל 3. איתן דן ,אדריכל 4. פסטרנק אמיר,איש עסקים 5. פסטרנק אמיר, איש עסקים 6. יפה יוסף , ד"ר,מדען 7. ליפוביצקי-ליר יצחק,אדריכל 8. פיילר אברהם, צייר 9. זלצר דובי, מלחין 10. מנזר סן פיטר ע"י האב גוזפה נזארו קוטוסדה דה טרה 11. אפוסטוליק נונציאטור (שגרירות הותיקן) ע"י הארכיבישוב נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב 2. הצדף בנמל (1994) בע"מ 3. פיבקו אילן ,אדריכל 4. גלדו חברה קבלנית לבנין בע"מ בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המשיבה הרביעית: עו"ד אתי רחמני-פלוטנו החלטה הדיון שנקבע לתאריך 25.2.98 יידחה למועד חדש שייקבע. ניתנה היום, כ"ג בכסלו תשנ"ח (22.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029620. O04

[ "ע\"א 2962/97" ]

5,605

17,151

בבית המשפט העליון ע"א 2962/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. הצדף בנמל (1994) בע"מ 2. אדריכל אילן פיבקו 3. גלדו - חברה קבלנית לבנין בע"מ נגד המשיבים : 1. ועד אמנים - חוכרים ביפו העתיקה 2. אורי אברמסון, אדריכל 3. דן איתן, אדריכל 4. יעל פסטרנק, אמנית 5. אמיר פסטרנק, איש עסקים 6. ד"ר יוסף יפה, מדען 7. יצחק ליפוביצקי-ליר, אדריכל 8. אברהם פיילר, צייר 9. דובי זלצר, מלחין 10.מנזר סן פיטר 11.אפוסטוליק נונציאטור בקשה להגדלת סכום הערבון בשם המבקשת מס' 1: עו"ד משה ליפקה בשם המבקשים מס' 2 ו3-: עו"ד ד"ר יוסף פרוכטמן בשם המשיבים: עו"ד אריה וירניק החלטה בשים לב לסכום ההוצאות שפסקה הערכאה הראשונה ולהיקף הענייני של הערעור, לא מצאתי כי נדרשת התערבות בסכום הערבון שנקבע (השווה: ע"א 3154/95 רו"ח אריה כהן נ' יורם גיל ואח' - תק(על), כרך 95(3), בעמ' 672, והאסמכתאות המוזכרות שם; ע"א 6466/94 יורשי המנוח ד"ר חביב לוי זל ואח' נ' KLUDI ARMATUREN PAUL SCHEFFER תק(על), כרך 95(3), בעמ' 446). ניתנה היום, י"ד באב תשנ"ז (17.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97029620. Q02

[ "ע\"א 2962/97", "ע\"א 3154/95", "ע\"א 6466/94" ]

5,606

29,434

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2962/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערערים: 1. ועד אמנים - חוכרים ביפו העתיקה 2. אורי אברמסון, אדריכל 3. דן איתן, אדריכל 4. יעל פסטרנק, אמנית 5. אמיר פסטרנק, איש עסקים 6. ד"ר יוסף יפה, מדען 7. יצחק ליפוביצקי-ליר, אדריכל 8. אברהם פיילר, צייר 9. דובי זלצר, מלחין 10. מנזר סן פיטר 11. אפוסטוליק נונציאטור (שגרירות הותיקן) נ ג ד המשיבים: 1. הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב 2. הצדף בנמל (1994) בע"מ 3. אילן פיבקו, אדריכל 4. גלדו, חברה קבלנית לבניין בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 14.4.97 בתיק ע"מ 6/97 שניתן על ידי כבוד השופט א' אבן-ארי בשם המערערים: עו"ד א' וירניק ועו"ד ג' וירניק בשם המשיבה 1: עו"ד שרי אורן בשם המשיבים 2 ו3-: עו"ד פרוכטמן בשם המשיבה 4: עיו"ד מ' ליפקה ועו"ד א' רחמני פסק-דין השופט ת' אור : ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בתיק ע"מ 6/97 מיום 14.4.97 (כבוד השופט א' אבן ארי), בו החליט בית המשפט לדחות על הסף עתירה שהוגשה אליו על ידי המערערים. עיקרי העובדות וההליכים 1. ענייננו בעתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים על פי פרק י'1 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה1965- ( להלן: חוק התכנון והבניה ). העתירה הוגשה בשם גוף המתקרא "ועד האמנים - חוכרים ביפו העתיקה", בשמם של שמונה תושבים המתגוררים ביפו העתיקה, ובשם שני מוסדות דת ביפו העתיקה - מנזר סן פיטר ושגרירות הותיקן ( להלן ביחד: המערערים או העותרים ). העתירה כוונה נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב ( להלן: הוועדה המקומית ). בעתירה התבקש בית המשפט להצהיר, כי החלטות הוועדה המקומית מיום 16.10.96 בענין תכניות בניה ביפו העתיקה חסרות תוקף. המדובר בשתי החלטות: א. לאשר תכנית בינוי מספר 1/606 למתחם באזור ביפו העתיקה הידוע כמתחם המנזר הארמני. ב. לשוב ולדון באישור תכנית בינוי מספר 2/606 למתחם אחר ביפו העתיקה, הידוע כ"בית הסטודיות". הסעד המרכזי אשר נתבקש בעתירה היה הצהרה של בית המשפט על כך, שההחלטות האמורות בטלות, בהיותן נגועות בחריגה מסמכות. כן נתבקש בית המשפט להצהיר, כי הסמכות לקבוע תכנית בנין עיר בתחום יפו העתיקה נתונה לוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, במסלול הקבוע לכך בחוק התכנון והבניה. 2. לצורך ההכרעה בענייננו, יש חשיבות למצב התכנוני במקום. הנדבך הבסיסי עליו מושתת המצב התכנוני במקום הוא תכנית מתאר 479, אשר נתקבלה בשנת 1958 ( להלן: תכנית המתאר ). תכנית זו הקפיאה כל בניה בתחום יפו העתיקה, למעט עבודות שיפוץ שערכן עד 10% משווי בנין, אלא בהתאם לתכניות מפורטות ותכניות בינוי שיוכנו בעתיד וייקבעו בהן גבהי בניינים, אחוזי בניה, קווי בנין וכו'. בשנת 1964 נתקבלה תכנית מפורטת ביחס למקום ( להלן: התכנית המפורטת ). תכנית זו קובעת כי "לא יוצאו רשיונות בנין ולא יוקמו כל בנינים בשטח התכנית הזאת אשר לא יתאימו לתכנית בינוי כללית אשר תאושר תחילה על ידי הוועדה המקומית לבניה ותכנון עיר תל - אביב - יפו" (סעיף 17 לתכנית; ההדגשה הוספה). כן נקבע בה שטח "שמורה ארכיטקטונית", בו לא תבוצע כל עבודה, "ללא רשיון מיוחד מהוועדה המקומית שיינתן על ידה לאחר קבלת חוות דעת של וועדה מקצועית שתכלול נציגים של אגף התכנון והעתיקות במשרדי הממשלה". לא נקבע כל הסדר לענין גבהי בניינים, אחוזי בניה וכו'. במקרה שבפנינו, אישרה הוועדה המקומית את הקמתם של שני פרוייקטים במקום. הדבר נעשה במסגרת של תכניות בינוי . מדובר בפרוייקטים רחבי היקף (עשרות דירות). מן החומר שבפנינו עולה, כי הפרוייקטים שוכנים במרחק של כמה עשרות מטרים משפת הים ומבתי העותרים. 3. העותרים תקפו את החלטות הוועדה המקומית בשתי טענות עיקריות. טענה אחת היא, כי לא ניתן לאשר פרוייקטים מן הסוג נשוא העתירה במסגרת של תכניות בינוי, כפי שנעשה. בהקשר זה, טוענים העותרים כי חוק התכנון והבניה אינו מכיר בתכניות בינוי. לטענתם, תכנית בינוי יכולה להשלים פרטים שלא נקבעו בתכנית מפורטת, כמו עיצוב, צבע חלונות וכיוצא באלה עניינים. אך עניינים מהותיים כמו גובהם של בניינים, אחוזי בניה או קווי הבניה טעונים על פי חוק התכנון והבניה קבלתה של תכנית מפורטת. רשות התכנון לא קבעה עניינים אלה בתכנית המפורטת. על כן, אין היא רשאית לאשר פרוייקטים רחבי היקף במסגרת של תכניות בינוי. עיקר טרונייתם של העותרים היתה, כי בשל דרך פעולתה של הרשות נשללה זכותם להגיש התנגדות להליכי התכנון (ראו סעיף 100 לחוק התכנון והבניה). עוד טענו העותרים, כי תכנית מתאר ארצית לחופים הידועה כת/ מ/ א/ 13 ( להלן: תכנית המתאר הארצית ) אוסרת בניה במרחק של פחות מ100- מטרים מקו המים. העותרים טוענים, כי התכניות נשוא העתירה - לפחות בחלקן - אינן עומדות בציווי זה. על פי הנטען, עולה מתכנית המתאר הארצית האמורה כי יש להתאים את כל תכניות המתאר המחוזיות, וכן את התכניות המפורטות, להוראות התכנית הארצית. העותרים טוענים, כי לא ניתן לחמוק מציווי זה בדרך של קבלת תכניות המכונות "תכניות בינוי". 4. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה על הסף, בקבלו טענות מקדמיות שהעלו המשיבים כנגד העתירה. א. אי צירוף כל הצדדים הנחוצים . בית המשפט היפנה לתקנה 4(ד) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בעתירות לביה"מ לעניינים מינהליים), תשנ"ו1996- ( להלן: תקנות סדרי הדין בעניינים המינהליים ), לפיה המשיבים בעתירה מינהלית לפי חוק התכנון והבניה יהיו כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה. בית המשפט קבע, כי החובה הקבועה בתקנה זו לא קויימה על ידי העותרים. לענין זה, עמד בית המשפט על כך, שלעתירה לא צורף כמשיב האפטריארך הארמני, אשר הוא הבעלים במיתחם המנזר הארמני. לעתירה לא צורפה גם החברה לפיתוח יפו העתיקה, אשר בידיה זכויות חכירה ל99- שנים במקום. בית המשפט ציין, כי לא נעשה כל ניסיון לצרפם גם במועד מאוחר יותר. כן לא צורפה לעתירה חברת גלדן בע"מ, אשר נקשרה בעיסקת מקרקעין רחבת היקף בהסתמך על הליך הרישוי אותו ביקשו העותרים לתקוף. בית המשפט עמד גם על כך, שלעתירה לא צורפו בעלי זכויות בקרקעות לאורך חופי המדינה, המצויות בתחום של 100 מטר מקו המים, אשר עלולים להפגע מן העתירה, ואשר יש להם אינטרס ממשי ופגיעה צפויה ישירה מן העתירה. ב. העדר זכות עמידה . בית המשפט עמד על כך, כי על העותרים לבסס קיומה של פגיעה באינטרס ממשי וישיר שלהם, כתנאי לכך שייקבע כי יש להם זכות עמידה לקבל את הסעד המבוקש. בית המשפט קבע, כי העותרים לא עמדו גם בחובה זו. בהקשר זה צויין, כי אינטרסים של שימור הסביבה או של הנאת החיים אינם מגבשים זכות עמידה. מן העותרים נדרש להראות וודאות ברורה (או "בטחון") כי הסעד המבוקש ישפר את רווחתם. לענין זה אין די בצפיה סבירה. בית המשפט קבע, כי העותרים לא ביססו זכות עמידה העומדת באמות המידה האמורות. ג. שיהוי . בית המשפט קבע כי העתירה נגועה בשיהוי. העותרים תוקפים הליך רישוי קבוע העומד בתקפו עשרות שנים. משך מעל שלושים שנים מוענקים רשיונות על פי התכנית המפורטת. המדובר בתכנית ספציפית בתחום יפו העתיקה, אשר הוכנה על פי תכנית המתאר. תכניות אלה, מכוחן נתקבלו ההחלטות בענייננו, נהנות מחזקת חוקיות. במהלך שלושים השנים שחלפו אושרו על פי התכנית המפורטת לא רק שיפוצים ותוספות בניה שוליות למבנים קיימים, אלא גם תוספות בניה מהותיות המתבטאות בהוספת קומות ובניה של מאות מ"ר. בית המשפט קבע, כי נוכח הפעלתן של התכניות האמורות משך שנים ארוכות, הרי שאפילו ניתן היה בזמנו להעלות נגדן טענות שונות, זמנן של טענות אלה עבר. בהקשר זה נדרש בית המשפט גם למאזן הנוחות הנוגע לעיתוי בו הוגשה העתירה. בית המשפט קבע, כי חברת גלדן בע"מ (היא המשיבה 4 בהליך שבפנינו) סמכה על התכניות הקיימות ועל מסלול הרישוי הקבוע מזה עשרות שנים, ועל סמך זה נקשרה בעיסקה בהיקף של עשרות מיליונים. אשר לעותרים, חלק מהם נהנה, במהלך השנים, מן התכניות האמורות. על רקע זה, ונוכח העובדה שהעותרים ישבו בחיבוק ידים משך שנים, המסקנה היא כי מאזן הנוחיות מצביע בבירור על כך שבית המשפט לא יחולל מהפכה בשטח. בית המשפט הוסיף כי העובדה שחלק מן העותרים נהנו מן התכניות האמורות, מעידה גם על חוסר תום לב והעדר נקיון כפים שלהם. ד. סעד חלופי . בית המשפט ציין, כי לעותרים עומד סעד חלופי: בעקבות תיקון מס' 43 לחוק התכנון והבניה, יכולים העותרים לפנות לרשויות התכנון בהצעה לשינוי התכניות הקיימות. בית המשפט איזכר, בהקשר זה, את ההלכה הפסוקה לפיה מקום בו נערכות תכניות בינוי מכוח הוראה בתכנית מפורטת, הרי שניתן לתקוף את התכנית המפורטת, ולהגיש לה התנגדות על פי החוק (ראו בג"צ 445/73 סער נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה , פ"ד כט(1) 219). מטעמים אלה, נדחתה העתירה על הסף. 4. המערערים תוקפים את קביעותיו של בית משפט קמא, וטוענים כי בית המשפט טעה בדחותו את עתירתם על הסף. אדון עתה בטענותיהם העיקריות נגד פסק הדין. תחילה, אדרש לענין השיהוי. שיהוי 5. נקודת המוצא בסוגיית השיהוי טמונה בתקנות סדרי הדין בעניינים מינהליים. בפרק י'1 לחוק התכנון והבניה, הוסמך שר הפנים (סעיף 255ו') לקבוע בתקנות, בין השאר, "מועדים להגשת עתירה". השר עשה שימוש בסמכות זו, ובמסגרת תקנות סדרי הדין בעניינים מינהליים, התקין את תקנה 3 המורה כי: "העתירה תוגש בהקדם האפשרי, בנסיבות הענין, ולא יאוחר מתוך 45 ימים מהיום שבו קיבל העותר הודעה על ההחלטה נושא העתירה ומיום שנעשה לה פרסום כדין, או מיום היווצר עילת העתירה, לפי המוקדם". טיעוני הצדדים בנקודה זו לא התמקדו במיגבלה של 45 הימים העולה מהוראה זו. כך, לא התבהר מתי נודע לעותרים על ההחלטה נשוא העתירה, האם ומתי נעשה לה פרסום כדין וכו'. גם לא נקבע בנקודות אלה כל ממצא על ידי בית משפט קמא. אכן, מן החומר שבפנינו עולה, כי במועד בו הותקנו התקנות (פברואר 1996), כבר עלתה רשות התכנון על המסלול של אישור התכניות שבפנינו כתכניות בינוי. במצב דברים זה, החלת המגבלה של 45 ימים על המקרה שבפנינו עלולה להיות נגועה ברטרואקטיביות בלתי סבירה (ראו ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח תקווה , פ"ד מו(4) 778, 782). נלך, אפוא, בעקבות הצדדים ונדון בסוגיה זו על פי אמות המידה של דיני השיהוי, כפי שאלה פותחו בבית המשפט הגבוה לצדק (ראו לענין זה א' גורן, מ' ד' בירנהק "בית המשפט לעניינים מינהליים" משפט וממשל ד' 243, בעמוד 267). בהפעילי אמות מידה אלה, הגעתי למסקנה שונה מזו של בית משפט קמא. דעתי היא, כי העתירה שבפנינו אינה נגועה בשיהוי, המחייב את דחייתה. את הטעמים למסקנה זו אפרט עתה. 6. בפתח הדיון בשאלת השיהוי, מן הראוי להבהיר באורח מדוייק את מהותה וטיבה של העתירה שהוגשה לבית משפט קמא. בנימוקיו לדחיית העתירה, התייחס בית המשפט לעתירה כבאה לתקוף את תכנית המתאר ואת התכנית המפורטת. בית המשפט קבע, כי לא ניתן לתקוף תכניות אלה בנקודת הזמן הנוכחית. בית המשפט ציין, בהקשר זה, כי "על פי חזקת החוקיות מדובר בתכניות חוקיות, אולם אפילו היו בזמנו לעותרים טענות כנגד התכניות הללו, הרי מדובר בטענה ש'עבר זמנה ובטל קרבנה'. ההלכה הפסוקה והשכל הישר גם יחד אינם מאפשרים לתקוף תוקפה של תכנית תכנון ובניה לאחר שנים רבות כל כך". ואולם, המערערים אינם תוקפים את התכניות שנתקבלו לפני עשרות שנים. הם אינם חולקים על תוקפן של תכנית המתאר או של התכנית המפורטת. הם תוקפים את שיקול דעתה של הרשות התכנונית ב יישום תכניות אלה. טענה זו מבוססת על שני נדבכים. נדבך אחד הוא עקרוני, והוא מעוגן בגישה, לפיה: "'תכנית בינוי' כשמה כן היא, היינו תכנית המפרטת, על יסוד קביעותיה המפורשות של תכנית בניין עיר המוכרת בדין, מה יהיו תהליכי ביצוע הבינוי, הלכה למעשה, הא ותו לא ... אין להסדיר בתכנית בינוי בלבד נושא כלשהו החייב להיות מוסדר בתכנית מתאר או בתכנית מפורטת. תכנית הבינוי יכולה להיווסף על הסדר נאות של הנושא הכלול בתוכנית המוכרת בדין, כדי לפרט שלבי ביצוע או דרכי ביצוע, אך אינה באה במקום תוכנית כאמור ואינה מייתרת אותה" (דברי הנשיא שמגר בבג"צ 5631/92 יפו יפת ימים נ' שר הפנים , תקדין עליון כרך 93(3), תשנ"ג/ תשנ"ד 1993, בעמודים 3 - 4 לפסק הדין; ראו גם דברי הנשיא שמגר בבג"צ 511/80 גליא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, מחוז חיפה , פ"ד לה(4) 477, 483). על רקע זה, מעלים המערערים טענה פרשנית, לפיה יש להבין את תכנית המתאר ואת התכנית המפורטת באופן שהן מאפשרות הזדקקות לתכניות בינוי רק מקום בו מדובר בפעולות בעלות משמעות תכנונית מוגבלת. לטענת העותרים, על פי המצב הנורמטיבי העולה משילובן של תכנית המתאר והתכנית המפורטת אין לרשויות התכנון הרלוונטיות סמכות לאשר פעולות תכנון ובניה משמעותיות בדרך של תכניות בינוי. זאת, בין השאר נוכח העובדה שהוראת סעיף 100 לחוק התכנון והבניה, המקנה למי שנפגע מתכנית זכות להתנגד לה, אינה מתייחסת לתכניות בינוי. איני מחווה דעה ביחס לעוצמתו של טיעון פרשני זה. כך או כך, ברור כי העתירה אינה באה לתקוף את תוקפן של התכניות שנתקבלו לפני שנים רבות, כי אם את שיקול הדעת בפעולה מכוחן. בהקשר זה, אין כל חשיבות לעצם העובדה שמדובר בתכניות שנקבלו לפני שנים רבות. 7. את הדיון בשאלת השיהוי יש למקד, אפוא, בטענות העותרים כנגד אישורן של התכניות הספציפיות העומדות על הפרק כתכניות בינוי, ולא בדרך של תכניות מפורטות על פי חוק התכנון והבניה. 8. א. פן אחד של טענת השיהוי הוא הפן הסובייקטיבי. בגידרו של פן זה, בוחן בית המשפט האם "...העותר השהה את הגשת העתירה ללא טעם טוב, אם משום שלא גילה ערנות ואם משום שנהג ברשלנות, שאז ניתן לומר עליו כי 'ישן על זכויותיו'" (דברי השופט זמיר בבג"צ 2285/93 נחום נ' גיורא לב, ראש העיר פתח תקווה , פ"ד מח(5) 630, 640). במסגרת זו, יש לבחון, בין השאר, "מתי נודע לעותר על הפעולה המינהלית שאותה הוא בא לתקוף, והאם פעולותיו מנקודת זמן זו ואילך אינן נגועות בהשתהות בלתי מוצדקת" (דברי בבג"צ 2632/94 דגניה א', אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שר החקלאות , פ"ד נ(2) 715, 726). מה עולה לענין זה במקרה שבפנינו? ב. בית משפט קמא לא קבע ממצא ברור בנקודה זו. מן החומר שבפנינו עולה, כי שני הפרוייקטים נשוא העתירה החלו את דרכם, בגלגולים כאלה ואחרים, שנים לא מעטות בעבר. עם זאת, חלק ניכר מן החומר אינו מקדם במידה ממשית את הדיון בשאלת ידיעתם של העותרים על קיומם של הליכי התכנון בפרוייקטים נשוא ענייננו. אכן, הטענה כי פעילות של רשויות התכנון בענין פלוני היתה בידיעת הציבור המקומי של יפו העתיקה אך משום שכנותם הפיזית אינה נקיה מספקות בעיני. יתכן, כי המערערים ידעו על כוונה כללית ליזום תכנית כאמור. אך הידיעה כי מתקיימים הליכי תכנון קונקרטיים במסלול תכנוני מסויים היא דבר אחר. כך, ביחס לפרוייקט שיזמו המשיבים 3-2, מוצגת בפנינו כתבה משנת 1988 (מוצג ט'1). כן קיים מכתב (מוצג י'1), המעיד על כך שהיתה תכנית בקשר לבנין האמור (אשר טיבה לא ברור) בשנת 1987. ממסמכים אלה לא ניתן ללמוד על ידיעת המערערים על פעילות תכנונית קונקרטית אשר הצדיקה פנייה לערכאות. באופן דומה, במוצגי המשיבה 4 עולה כי היו דיונים בתכנית שהיא יוזמת בשנת 1986 (ראו מוצג ז'). נקודת הזמן הבאה הנזכרת במוצגים היא מיום 29.6.94, בו נדונה תכנית המשיבה האמורה בוועדה המייעצת ליפו העתיקה, והוחלט על העברתה לוועדה המקומית (מוצג ז'7). גם על יסוד מסמך בודד זה לא ניתן לבסס מסקנה כלשהי אודות ידיעה על הליכי תכנון אשר על המבקש לתקפם לפנות לערכאות. אוסיף, כי נוכח מסלול התכנון שאומץ במקרה שבפנינו, הנחת העבודה היא כי לא בוצעו הליכי פרסום והפקדה מכוח חוק התכנון והבניה ביחס לתכניות הרלוונטיות. אכן, דרישת הפרסום וההפקדה חלה על תכניות אשר ניתן להגיש התנגדויות לגביהן, ועל כן אין היא חלה על המקרה שבפנינו. לא למותר לציין, כי לא הוצגו בפנינו מוצגים המלמדים על פרסום כאמור. לכן, ההפניה לפרוטוקולים של גופי התכנון אינה חושפת בהכרח מודעות של המערערים או מי מהם לקיומם של הליכים אלה. במצב דברים זה, לא ניתן לקבוע, מעצם קיומם של הליכי תכנון, כי המערערים או מי מהם היו ערים להליכים אלה. ג. עם זאת, קיים חומר ממנו עולה באופן ספציפי כי החל במחצית הראשונה של שנת 1996 היו חלק מן המערערים ערים לקיומם של הליכי תכנון ובניה ביחס לשני הפרוייקטים האמורים, במסגרת של תכניות בינוי. כך, ממוצג יב' למוצגי המשיבים 2 ו3- עולה, כי המערער 7, האדריכל מר יצחק ליר, היה ער לקיומם של הליכי התכנון ובניה בקשר לשני הפרוייקטים האמורים (מתחם בית הסטודיות ומתחם המנזר הארמני) עוד בחודש פברואר 1996. יצויין, כי במכתב האמור מופיעה גם, בקליפת אגוז, טענת העותרים בעתירה שבפנינו - היינו, כי בתכנית המפורטת אין הקריטריונים והכלים התכנוניים הנדרשים. מובן, כי לא ניתן לייחס את ידיעתו של עותר זה לכל העותרים האחרים באופן אוטומטי, אך יש בה כדי לבסס את האפשרות כי היתה מודעות להליכי התכנון במחצית הראשונה של שנת 1996. למוצג זה יש להוסיף תכתובת אשר התנהלה סביב חודש יוני 1996 בין ועד האמנים חוכרים של יפו העתיקה (הוא המערער מס' 1), לבין האדריכל אילן פיבקו (הוא המשיב מס' 3). במכתבו של ועד האמנים לאדריכל פיבקו מיום 16.6.93 (מוצג י'3 למוצגי המשיבים 2 ו3-), עולה כי באותה עת אמנם ידע ועד האמנים על כך שקיימות תכניות בינוי ביחס לפרוייקט הסטודיות וביחס לפרוייקט המנזר הארמני, "תכניות כפי שהוצגו ונדונו בעיריה". עם זאת, לפחות לגבי ועד האמנים, מודעות כללית זו לא עלתה כדי היכרות עם פרטי התכניות. ואמנם, במרכז ההתכתבות מאמצע שנת 1996 מצויה בקשתו של ועד זה כי ינתן לו עותק מן התכניות על מנת שיוכל לגבש את עמדתו ביחס אליהן. לא ברור מן החומר מה עלה בגורלה של בקשה זו. מכל מקום, נוכח עיתויה של תכתובת זו, הרי שניתן להעריך כי יתכן שהגשת העתירה בתחילת שנת 1997 נגועה בשיהוי סובייקטיווי מסויים, אם כי לא רב מאד. שיהוי כזה, אם "איננו חמור ואיננו מופלג", לא יביא לדחייתה של עתירה (ראו בג"צ 4383/91 שפקמן נ' עירית הרצליה , פ"ד מו(1) 447, 459-458). 9. א. הרובד הסובייקטיווי אינו ממצה את הדיון בטענת השיהוי. אכן, בענין נחום הנ"ל ציין השופט זמיר כי "...לא צריך לייחס משקל רב לשיהוי הסובייקטיבי. בדרך כלל, אם אדם תובע זכות מינהלית, העובדה שהשתהה בהגשת העתירה, ואפילו אין לו טעם טוב לשיהוי, אינה צריכה כשהיא לעצמה לחרוץ את גורל זכותו לשבט, אלא אם השיהוי מלמד כי וויתר על הזכות" (בפיסקה 4 לפסק הדין). דברים אלה הולכים בעקבות ההלכה, לפיה "עבור הזמן כשלעצמו אין בו כדי להוות שיהוי. בבסיסו של השיהוי עומדת העובדה, כי עבור הזמן גרם לשינוי המצב ולפגיעה באינטרסים ראויים להגנה" (בג"צ 453/84 איתורית שירותי תקשורת נ' שר התקשורת , פ"ד לח(4) 619, 621). במסגרת פן זה, על בית המשפט לבחון, בין השאר, האם ההשתהות בהגשת העתירה והגשתה במועד בו נעשה הדבר גרמו לשינוי כזה במצב, באופן שייגרם נזק משמעותי אשר היה נמנע אילו העתירה היתה מוגשת במועדה (שם, בעמודים 642-641). בין השאר, מדובר בנזק אפשרי לצד שלישי, אשר "סמך על ההחלטה המינהלית, תכנן וניהל את עסקיו על יסוד ההנחה שאותה החלטה תקפה, ועתה בא העותר ומבקש לבטלה" (שם). על הסתמכות זו להיות סבירה בנסיבות הענין (ראו פסק הדין הנ"ל בענין דגניה א' , בעמוד 728). ב. האם הוכח נזק כאמור במקרה שבפנינו? לדעתי, התשובה שלילית. הטענה המרכזית המועלית בהקשר זה על ידי "גלדו" - חברה קבלנית לבנין בע"מ, היא המשיבה 4 ( להלן: גלדו ). טענת גלדו היא, כי בקידום פרוייקט המנזר הארמני סמכה על פרקטיקה ארוכת שנים, לפיה אושרו ביפו העתיקה תכניות, לרבות תכניות רחבות היקף, במסלול של תכניות בינוי. על רקע זה נטען, כי תקיפתו של המסלול בו נדונים הפרוייקטים נשוא ענייננו נגועה בשיהוי כבד. מן הדוגמאות הבודדות של פרוייקטים נרחבים שאושרו בדרך האמורה קשה ללמוד על קיומה של הפרקטיקה הנטענת. עם זאת מוכן אני להניח לצורך הדיון, מבלי לפסוק, כי נוצרה פרקטיקה בתחום האמור, לפיה מאושרות תכניות, גם בהיקפים ניכרים, במסגרת של תכניות בינוי. אך מן החומר לא עולה כי היתה הסתמכות על פרקטיקה זו, במובן של שינוי מצב לרעה על יסודה. כל שנטען על ידי גלדו הוא כי הוציאה סכומים ניכרים בהסתמך על הפרקטיקה האמורה, וכי "עלול להגרם לה נזק רב אם יתקבל הערעור והיא תיאלץ לנקוט במסלול תכנוני חלופי". מהותו של נזק זה וטיבו לא הוחוורו בטיעוניה של משיבה זו. אין כל טענה, כי היזמים, או מי מהם, לא היו נכנסים לפרוייקט אם תהליך האישור היה מחייב הכנתן וקבלתן של תכניות מפורטות, להבדיל מתכניות בינוי. אין כל טענה, כי נעשתה הוצאה אשר לא היתה נעשית אלמלא הפרקטיקה האמורה. בתוך כך, אין כל טענה על הוצאה אשר היתה נחסכת אם לא היתה השתהות בתקיפתה של הפרקטיקה האמורה. גם לא נטען כי נעשו התקשרויות כלשהן, בהסתמך על הליכי האישור (השוו בג"צ 6022/93 אע'רייב נ' הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי , דינים עליון לז' 584, בפיסקה 4 לפסק הדין). ברי, כי לא נעשו כל הוצאות להוצאת התכניות לפועל, באשר הן טרם אושרו בעת הגשת העתירה (ראו בג"צ 4174/94 עיריית טירה נ' שר האנרגיה , דינים עליון לז, 861, בפיסקה 9 לפסק הדין). אכן, אין ולו שמץ של טענה, בסיכומי המשיבים, אשר תבהיר, מה טמון במסלול של הכנת תכנית מפורטת אשר עשוי היה להשפיע על שיקוליהם של היזמים בכוח, ולגרום לכך שלא ישקיעו את המשאבים שהשקיעו בפרוייקטים האמורים. אין גם כל הסבר מדוע הפנית הענין להליכים החוקיים של אישור תכנית מפורטת בשלב הנוכחי כרוכה ב"נזק כבד". במצב דברים כזה, הטענה כאילו היה שינוי מצב לרעה בהסתמך על פרקטיקה ארוכת שנים אינה יותר מטענה בעלמא, אשר אין לה תשתית כלשהי. אין כל ראיה, כי לגבי הפרוייקטים נשוא ענייננו התחולל שינוי כזה במציאות, המחייב דחייתה של העתירה מחמת שיהוי (השוו בג"צ 465/93 טריידט ס'א' חברה זרה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, הרצליה , פ"ד מח(2) 622, בעמוד 629). במאמר מוסגר יוער, כי בכך שונים הפרוייקטים האמורים מפעולות בניה אחרות במקום אשר הושלמו לפני שנים, לאחר שאושרו במסגרת הפרקטיקה האמורה. לגבי אותם פרוייקטים, דומה כי חלה האמירה כי "אין עוד חזרה אל המצב כפי שהיה בראשיתו" (בג"צ 6176/93 אליקים 1986, אגודה שיתופית נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד מח(2) 158, 165). מטעם זה, אין כל ממש בניסיון לטעון כי דיון לעיצומה של העתירה שבפנינו יעמיד בסכנה גם פעולות כאמור שהושלמו. ג. אוסיף, כי מן החומר שבפנינו כלל לא ברור כי ההשתהות המסויימת שהוכחה בפעולות העותרים עלולה היתה לגרום לעיכוב כלשהו בתהליך אישורן של התכניות. אדרבא, דומה כי יש בחומר עיגון למסקנה כי השתהות זו לא גרמה לעיכוב כלשהו. מפרוטוקול בית משפט קמא (עמוד 5, דברי עורך דין אורן, באת כוחה של הוועדה המקומית), עולה כי ביום 2.1.97 נערך דיון בפורום של הוועדה המקצועית, המשמשת כגורם מייעץ לוועדה המקומית על פי התכניות שנתקבלו ביחס ליפו העתיקה. על פי הנטען, המליצה וועדה זו על שינוי ההחלטה של הוועדה המקומית מאוקטובר 1996, אשר נגדה כוונה העתירה. טענת באת כוחה של הוועדה המקומית היתה, כי להמלצה זו יש משקל ניכר, שכן "הדיונים בוועדה המקומית" מתקיימים "...על פי המלצותיה" של הוועדה המקצועית, ועל כן "ההחלטות לגבי הסטודיו(ת) ולגבי המנזר הארמני אינה (!) בתוקף". על רקע זה ברור, כי בעת הגשת העתירה טרם הושלם המהלך התכנוני, ביחס לשני העניינים. מטעם זה, אף הועלתה טענה כי מדובר בענייננו בעתירה אשר דינה להידחות מחמת היותה מוקדמת. לא מדובר, אפוא, במהלך שהסתיים, ועתה מנסים לסובבו לאחור. במצב דברים זה, קשה לראות מהו הנזק הטמון בהשתהות המסויימת של העותרים בתקיפתם את התכניות נשוא ענייננו. התהליך כולו התעכב, בלא כל קשר לעותרים. 10. א. טענת השיהוי שבפי המשיבים - במיוחד גלדו - מעוררת קושי נוסף. טענה זו נשענת, כאמור, על שינוי מצב לרעה על יסוד הפרקטיקה של רשויות התכנון, אשר ניתבו פרוייקטים שונים, הדומים במהותם והיקפם לאלה שבפנינו, במסלול של תכניות בינוי דווקא. מבחינה אנליטית, מדובר בטענה לקיומה של פרקטיקה פרשנית מסויימת ביד רשויות התכנון. פרקטיקה פרשנית זו נוגעת למובנה של התכנית המפורטת, אשר מעמדה הנורמטיבי הוא של חקיקת משנה (ע"א 6291/95 בן יקר גת חברה להנדסה ובנין בע"מ נ' הוועדה המיוחדת לתכנון ובניה, מודיעין , דינים עליון נב 112). אך לטענת העותרים, מדובר בפרקטיקה העומדת בניגוד להוראותיו הברורות של חוק התכנון והבניה בדבר העניינים הטעונים עיגון בתכנית מתאר או תכנית מפורטת דווקא. ראינו, בהקשר זה, את ההלכה הברורה האוסרת במונחים חד משמעיים העתקת עניינים האמורים להיות מוסדרים בתכנית מפורטת או תכנית מתאר בתכנית למסגרת של תכנית בינוי. מכך עולה, כי על פי טענות העותרים - ואלה משמשות לנו בשלב מקדמי זה הנחת עבודה - הפרקטיקה הנטענת על ידי המשיבים אינה חוקית. נוכח הלכה זו, ספק רב בעיני אם יכולים המשיבים לטעון לשינוי מצב לרעה המקנה להם זכות כי הפרקטיקה האמורה תחול גם בעניינם. אין לשכוח, כי עצם קיומה של פרקטיקה בלתי חוקית ביד הרשות, אשר מכוחה הוקנתה למאן דהוא טובת הנאה, אינו מהווה עילה חוקית מוכרת לתביעה של אדם אחר לכך שפרקטיקה זו תקנה גם לו טובת הנאה דומה: "בית-המשפט לא יצווה על הרשות המינהלית לעשות מעשה - להעניק לפלוני זכות - אשר עומד בניגוד לחוק" (דברי השופט ברק בבג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל נ' שר האוצר , פ"ד מו(1) 191, 203). ב. לענייננו חשובה עוד יותר העובדה, שמדובר, לטענת המערערים, בטענה לפעולה של רשות התכנון העומדת בסתירה ממשית לדין הברור החל על סוגיה זו. בעובדה זו יש כדי להחליש במידה ניכרת את עצמתה של טענת שיהוי (ראו דברי השופטת נתניהו בבג"צ 170/87 אסולין נ' ראש עירית קרית גת , פ"ד מב(1) 678, בעמודים 685-684 לפסק דינה). יש לזכור, כי בבחינתה של טענת שיהוי יש לשקול כנגד הנזק הנטען בגין השיהוי את עוצמת הפגם המשפטי הנטען (בג"צ 8378/96 חביש נ' השר לענייני דתות , דינים עליון נב 537, בעמוד 11 לפסק הדין). לכן, יש משקל ניכר גם לעובדה, שהפגם הנטען בפעולת הרשות אינו פגם זניח או שולי. מדובר לכאורה בפגם משמעותי. הפגם האמור עלול לפגוע ביכולתם של בני הציבור, הנפגעים מפעולת המינהל, לממש את זכות הטיעון המוקנית להם על פי חוק התכנון והבניה. גם העובדה, שמדובר בהפרה מתמשכת אשר על פי הנטען החלה לפני שנים, להבדיל מהפרה חד פעמית, מלמדת על חומרתה של ההפרה (ראו דברי השופט ברק, בעמוד 694 לפסק דינו בענין אסולין הנ"ל). לכל אלה יש להוסיף את ה"צורך לדקדק בדרישותיהם של חוקי התכנון, כדי למנוע אי-סדרים וגרוע מזה, מן הסוג שנתגלה בעבר בפעולותיהן של כמה מן הועדות המקומיות לתכנון ולבניה", ואת "מגמת ההקפדה על דיני התכנון הדרושה לטובת הצבור בכללו" (דברי הנשיא לנדוי בד"נ 12/81 ש' שפירא ושות', חברה קבלנית בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(3) 645, 661). ג. המסקנה היא, כי העתירה שבפנינו מעוררת שאלות הנוגעות להשלטתו של שלטון החוק בהליכי התכנון והבניה. שאלות אלה עולות בתפר עדין במיוחד, אשר עניינו בשיתופו של האזרח בהליכי התכנון והבניה ובמתן האפשרות המלאה לאזרח להשמיע את קולו במסגרתם של הליכים אלה. לא למותר לשוב ולציין, את השפעתם העמוקה של הליכים אלה על רווחתו של האזרח, בכל מובניה. עובדה זו מעצימה את האינטרס הנוגע להשלטת החוק במקרה שבפנינו. במצב דברים זה, חלה במלוא כוחה ההלכה לפיה "גם כאשר העתירה לוקה בשיהוי, ומבחינת האינטרסים המעורבים בענין יש מקום לדחות את העתירה, עדיין עשוי בית המשפט לדון בעתירה ולהכריע בה כדי להגן על שלטון החוק" (דברי השופט זמיר בענין נחום הנ"ל, בעמוד 642). ד. בשוליה של נקודה זו אוסיף, כי לדעתי אין לייחס משקל סגולי ניכר לטענת המשיבים כי העותרים ערים, מזה זמן רב, לקיומה של הפרקטיקה הפרשנית המותקפת על ידם עתה. במישור העובדתי אין בפנינו כל נתון המבסס ידיעה כלשהי של העותרים, או של מי מהם, ביחס לאישורם של פרוייקטים דומים בעבר בדרך המותקפת כאן. ואולם, גם לו היה מונח יסוד לטענות אלה, דומה כי נוכח משקלו של השיקול בדבר השלטת החוק, עובדה זו לבדה לא תחסום את דרכם של העותרים, המתריעים על פגם של אי חוקיות בדרך הפעולה של המינהל ומבקשים למנוע "יצירת עובדות מוגמרות בשטח" (ראו בג"צ 609/85 צוקר נ' ראש עירית תל אביב , פ"ד מ(1) 775, 784-783). לכן, גם טענה זו אינה משנה את מסקנתי כי אין לקבל את טענת השיהוי שבפי המשיבים. 11. הגיעה השעה לסכם את הדיון בטענת השיהוי. מסקנתי היא, כי בשקלול הכולל של ההשתהות המסויימת של העותרים, של הנזק הלא ברור הנטען על ידי המשיבים, ושל האינטרס בהשלטת החוק, אין לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי. בסופו של יום, לא מדובר בהשתהות ניכרת. הנזק הנטען בגינה אינו ברור. האינטרס בהשלטת החוק העולה מן העתירה הוא מהותי ורציני. אני סבור, על כן, כי אין לקבוע כי העתירה היתה נגועה בשיהוי המצדיק את דחייתה. 12. למען הסר ספק, אני שב ומבהיר כי אינני נוקט עמדה לעיצומן של טענות העותרים. הטענות האמורות מספקות תשתית לדיון בטענת השיהוי. מקומם של הדיון וההכרעה לעיצומן של טענות העותרים בערכאה המוסמכת, ובה בלבד. מעמד בדין 13. כל הצדדים להליך שבפנינו שותפים להנחת יסוד לפיה על המערערים, כמי שפנו בעתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, להראות כי יש להם מעמד להגיש את העתירה. הנחה זו עומדת, אפוא, בבסיס הדיון בענין זה. 14. טענת המערערים בנקודה זו היא, כי הענין נשוא העתירה הוא "מעשה או מחדל שיש לו השפעה ישירה עליהם". על פי הנטען, המערערים הם "בעלי נכסים המתגוררים ביפו העתיקה". מדובר בפרוייקטים מאסיביים אשר אמורים להיות מוקמים סמוך לבתיהם. נוכח היקפם של הפרוייקטים, טוענים המערערים כי הם עלולים לשנות "לחלוטין את אופי הסביבה", בשל הוספת "מבנה מסיבי לנוף גבעת יפו העתיקה". המערערים טענו, אפוא, בעתירתם כי קמה להם זכות עמידה נוכח קיומו של "אינטרס פרטי לשמירה על ערך רכושם ואיכות חייהם". על רקע כל אלה, טוענים המערערים כי אם היתה רשות התכנון פועלת כחוק, ומקדמת את הפרוייקטים נשוא העתירה במסגרת של תכנית מפורטת, היה בידם להגיש התנגדות לפי סעיף 100 לחוק התכנון והבניה, ולזכות ביומם בפני רשות התכנון המוסמכת. פעולת הרשות שללה מהם זכות זו, ומכאן זכות עמידתם. 15. זכות העמידה הנטענת נשענת על טענה בדבר פגיעה בזכות העותרים על פי חוק התכנון והבניה להגיש התנגדות לתכנית, הקבועה בהוראת סעיף 100 לחוק התכנון והבניה. ברגיל, טענה לפגיעה שלא כדין בזכות זו על ידי הרשות השלטונית מקנה זכות עמידה לפנות לערכאות בהליך נגד הרשות השלטונית (בג"צ 527/74 ח'לף נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, מחוז הצפון , פ"ד כט(2) 319, בעמוד 324 לפסק דינו של השופט ברנזון). כפי שציין השופט ברנזון באותו ענין (שם) הגשת עתירה היא הדרך היחידה, במצב הדברים האמור, בה ניתן "...להביא למצב שבו יוכלו לממש את זכותם החוקית להגיש לרשות המוסמכת התנגדות לתכנית, להופיע בפניה ולנסות לשכנעה נגד עצם קבלת התכנית או לפחות לתקנה ולשנותה". ביסוד גישה זו עומדת ההכרה בחשיבותו של מוסד ההתנגדות. ההתנגדות היא המכשיר באמצעותו ניתנת לאזרח זכות טיעון בפני הרשות עובר לפגיעה בו בגדריה של תכנית. בהקשר זה, תכליתה המרכזית של זכות זו היא "...לעשות צדק עם בני אדם שהאינטרס שלהם עשוי להפגע מההחלטה" ((דברי השופט ברק בע"פ 768/80 ש' שפירא ושות', חברה קבלנית בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(1) 337, 364 ). אכן, תכניות נועדו לקדם לא רק נושאים פיזיים, כי אם גם "מטרות חברתיות, כלכליות, אסתטיות ואקולוגיות" (דברי השופט טירקל בבג"צ 440/80 מ' טייג ושות' בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה , פ"ד לו(3) 85, 91). אך לצד תועלת כלל חברתית זו, פוטנציאל הפגיעה של תכניות בפרטים הוא רב. לא פעם, הגשמתן של מטרות כלל חברתיות רצויות על ידי השלטון עלול להסב פגיעה קשה לפרטים החיים במעגל ההשפעה של פעולות אלה. זכות ההתנגדות מאפשרת לאותם פרטים לנקוט פעולה אקטיבית כדי למנוע פגיעה בלתי נחוצה בהם או להקטינה. היא משפרת גם את תהליכי קבלת ההחלטות התכנוניות בדרך של שיתוף האזרחים הנפגעים מהן. מבחינה זו, מאפשר מכשיר ההתנגדות "לחדד ולגבש, בדרך של יצירת 'סכסוך' ( lis ) בין גורמים מעונינים שונים, את עיקר הבעיתיות, באופן שהגוף המחליט יוכל לראות את הבעיה על השלכותיה השונות ובכך, להגיע להחלטה ראויה ומאוזנת" (דברי השופט ברק בע"פ שפירא הנ"ל, בעמוד 364). ניתן לסכם, אפוא, ולומר כי מדובר ב"...זכות דיונית חשובה מאד, שיש לשמור עליה מכל משמר" (דברי השופט ויתקון בענין ח'לף הנ"ל, בעמוד 328). התוצאה היא, כי טענה המלמדת לכאורה על שלילה שלא כדין של זכות זו מצדיקה הכרה במעמדו בדין של הטוען. 16. במקרה שבפנינו אין די בטענה לפגיעה בזכות הטיעון לפי סעיף 100 לחוק התכנון והבניה כדי להקנות למערערים מעמד בדין. הטעם לכך הוא, שהמחלוקת בין הצדדים מתפרשת גם על השאלה האם למערערים זכות להגיש התנגדות. נזכור, כי הוראת סעיף 100 אינה מאפשרת לכל מאן דהוא להתנגד. נקבע בה חוג מוגדר של תובעים בכוח אשר המחוקק סבר כי ראוי להעניק להם מעמד להעלות טענות נגד תכניות. העיקרון שנקבע בהוראה זו הוא, כי רק מי שהוא בבחינת "מעונין בקרקע, הרואה עצמו נפגע" מתכנית מתאר או תכנית מפורטת, זכאי להגיש התנגדות לתכנית לרשות התכנון המוסמכת. על מנת שתתקבל טענתם כי קם להם מעמד הנובע מן הפגיעה בזכותם לפי הוראה זו, על המערערים להראות כי הוראה זו אמנם מקנה להם את הזכות הנטענת. 17. לצורך ההכרעה בענייננו אין צורך בדיון ממצה בשאלת פירושה של הוראה זו. לדעתי, מן הפסיקה העוסקת בנושא זה עולה המסקנה כי סעיף 100 לחוק התכנון והבניה מכיר בזכותם של המערערים להגיש התנגדות לתכניות אשר עניינן פרוייקטים מן הסוג בו מדובר בענייננו. הפסיקה כרכה את הדיון בהוראה זו עם הדיון בעקרונות הכלליים של זכות העמידה (ראו פסק הדין הנ"ל בענין פרנש היל ). בדומה לגישה הכללית ביחס לזכות עמידה, הגישה ביחס להוראת סעיף 100 היא כי "לשם רכישת מעמד, די שהעותר יראה על פגיעה באינטרס, ואין הוא חייב להראות על פגיעה בזכות חוקית" (ז' סגל, זכות העמידה בבית המשפט הגבוה לצדק (מהדורה שניה) (תל אביב, תשנ"ד1993-), בעמוד 85). הזכות להגיש התנגדות בודאי עומדת למי שיש לו זכויות קנין במקרקעין נשוא התכנית. אך מעגל "המעוניינים במקרקעין" עשוי להיות רחב יותר. המעונין במקרקעין, אשר רואה את עצמו נפגע, עשוי להיות בעל זכויות במקרקעין אשר מצויים מחוץ לתחום התכנית (ראו ע"א 603/88 וארון נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה , פ"ד לג(3) 409, בעמוד 414 לפסק דינו של השופט שמגר). מעגל הנפגעים בכוח עשוי לכלול, בנסיבות מסויימות, גם את מי שאין לו זכויות כלשהן במקרקעין המושפעים מן התכנית, וכל מעמדו להתנגד בא לו מכוח זיקה בעלת אופי אישי שלו לתכנית - למשל, מהנדס או אדריכל שנטל חלק בהכנתה של תכנית (ראו דברי הנשיא שמגר בבג"צ 511/80 גליא נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה , פ"ד לה(4) 477, 481). בעניינים קרובים יותר למקרה שבפנינו, עולה מן הפסיקה גישה הנוטה להכיר בזכותם של בעלי נכסים המצויים בסמוך למקום התכנית, ואשר התכנית המוצעת עלולה לגרום פגיעה בהם - בין פגיעה בנוף, בין מטרדים שונים של רעש ולכלוך, ובין פגיעות אחרות ביכולת להפיק הנאה מרכושם. ברוח זו, הבחין בית המשפט בעניין פרנש היל הוטל קורפוריישן , בין "נפגעים" חסרי מעמד - למשל, נציג של הסתדרות הסטודנטים, הטוען ביחס לתכנית הנוגעת לאוניברסיטה בה הוא לומד - לבין "נפגעים" בעלי מעמד, כמו אדם המתגורר סמוך למקום התכנית וחלון ביתו פונה אליה, או תושבי כפר אשר מבקשים לסלול דרך מהירה, שתעבור בתוך הכפר. על רקע זה, אין זה מפתיע כי לא התגלעה מחלוקת בדבר זכותם של דיירים ומעוניינים בקרקע באזור קטמון בירושלים להתנגד לתכנית בדבר הקמתו או הרחבתו של מגרש כדורגל בעל כ- 14,000 מקומות ישיבה בשכונה (בג"צ 701/81 מלאך נ' יושב ראש הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, ירושלים , פ"ד לו(3) 1). אכן, פוטנציאל הפגיעה של תכנית כזו ביושביה של שכונה הוא ברור וגלוי. נראה, כי על פי אמות המידה האמורות עומדת זכות ההתנגדות למערערים המתגוררים באזור יפו העתיקה. מן החומר עולה בבירור, כי מקום מגוריהם של לפחות חלק מן העותרים מצוי בסמוך למקום בו יבוצעו הפרוייקטים. מדובר בשכנות צמודה ומובהקת. האזור הוא ייחודי מבחינת הנוף. מדובר באזור קטן וצפוף. המעברים בין הסמטאות הצרות קשים. מקומות החניה מועטים. מתיאור זה עולה, כי הקמת פרוייקטים משמעותיים במקום האמור עשויה להשפיע באופן ממשי על רווחתם של המערערים. יש לומר, על כן, כי הם בבחינת מעוניינים בקרקע לענין הוראת סעיף 100. 18. למעשה, מטיעונם של המשיבים בפני בית משפט קמא משתמעת תמיכה בטענות המערערים בנקודה זו. בפני בית משפט קמא הועלתה הטענה, כי תרופתם של המערערים היא בייזום שינוי לתכניות הקיימות, בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה. אך חוק התכנון והבניה מעניק לענין זה מעמד אך למי שהוא בעל קרקע או מי שיש לו ענין בקרקע (סעיף 61א(ב) לחוק). המערערים אינם בעלי הקרקע הנדונה. מכאן, שטיעון המשיבים משמיע הכרה ברורה בכך שגם לגישתם המערערים הינם בבחינת מעוניינים בקרקע. 19. מסקנתי בנקודה זו היא, על כן, כי המערערים הראו כי יש להם מעמד בדין. נוכח מסקנה זו, איני רואה צורך לדון בשאלה האם ומתי אינטרס של שימור הסביבה עשוי להקים מעמד למי שמבקש להגיש עתירה מינהלית. שאלה כזו היתה עשויה להתעורר אם היה מדובר במקרה שבפנינו, למשל, בעתירה של אדם מן הציבור הרחב, אשר עותר לבית משפט בניסיון להגן על ערכי טבע, נוף או סביבה כלל ארציים. אך לא זה המצב. המדובר בעתירה של קבוצת אנשים, המתגוררים בסמיכות משמעותית למקום נשוא התכנית. נוכח אופיו של המקום והיקפן הניכר של התכניות, עליהם אין מחלוקת, יש לכאורה יסוד לטענת העותרים האינדיבידואליים לאפשרות כי יפגעו אם הבניה המתוכננת תבוצע. במצב דברים זה, יש להכיר במעמד שלהם להביא את עתירתם בפני בית המשפט. סעד חלופי 20. בית משפט קמא היפנה לסעדים חלופיים אשר עמדו, לגישתו, לרשות העותרים. א. כך, היפנה בית המשפט לאפשרות שעמדה למערערים להגיש התנגדות לתכנית המתאר ולתכנית המפורטת, אשר בהן נקבעה הנורמה של הליכי התכנון ביפו העתיקה באמצעות תכניות בינוי. בית המשפט נסמך לענין זה על פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 445/73 סער נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, המרכז , פ"ד כט(1) 219. ואולם, קיים הבדל חשוב בין עובדותיו של פסק הדין האמור לבין המקרה שבפנינו. באותה פרשה, היה מדובר בעותרים אשר בעת אישור התכנית אשר הותקפה בבית המשפט הגבוה לצדק התגורר חלקם בשטח נשוא התכנית. משמעות הדבר היא, כי בעת אישור התכנית היה כל אחד מאותם עותרים בבחינת "מעונין בקרקע, הרואה את עצמו נפגע", הזכאי להגיש התנגדות ביחס לתכנית שנדונה שם, לרבות ההוראה אשר הותירה עניינים שונים לתכניות בינוי. על רקע עובדה זו, אשר צויינה בפסק הדין, עמד בית המשפט באותה פרשה על כך, שבפני העותרים עמדה האפשרות להתנגד לתכנית בעת שנתקבלה. אך דברים אלה אינם מתאימים לענייננו. על פי טיעוניהם, העותרים לא התגוררו במקום בעת אישור התכניות האמורות. המשיבים אינם חולקים על טענה זו. ממילא, העותרים לא היו יכולים לדעת על התכניות. זאת ועוד, על פי הוראות חוק התכנון והבניה (כמו גם הוראת סעיף 17(1) לפקודת בנין ערים, 1936, אשר קדמה לסעיף 100 לחוק התכנון והבניה), לא היה להם באותה עת כל מעמד להתנגד להן: הם לא היו בבחינת בעלים בקרקע או "מעוניין אחר" בה. מכאן, כי למערערים לא עמד כל סעד חלופי של תקיפת תכנית המתאר והתכנית המפורטת בעת קבלתן. אזכיר עוד, כי העותרים אינם תוקפים את התכניות האמורות גם עתה, כי אם את שיקול דעתן של רשויות התכנון בהפעלתן. גם מטעם זה הילכת סער אינה חלה בענייננו. ב. בית משפט קמא היפנה גם לכך, שהעותרים יכולים ליזום שינוי בתכניות, ברוח טענותיהם, ובדרך זו להביא לקבלת עמדתם. גם בכך ראה בית משפט קמא סעד חלופי, המצדיק את דחיית העתירה. אך כפי שכבר אמרנו, העותרים אינם מבקשים לחולל שינוי בתכנית. הם מבקשים לחולל שינוי באופן בו פועלת הרשות במסגרת של תכנית נתונה. במצב דברים זה, אין בהפניית העותרים למסלול של שינוי בתכנית כדי להשיג את מטרת העתירה. אכן, הפניית העותרים להליכי תיקון תכנית חוטאת להנחת היסוד שבבסיס העתירה. טענת העותרים היא, כי הפרקטיקה הנקוטה כיום ביד רשות התכנון אינה חוקית , והם עותרים לכך שהרשות תפעל כפי שהדין מחייבה, לשיטתם. הפניית העותרים להליכי שינוי תכנית מניחה, כי הפרקטיקה הקיימת היא חוקית , וכי הדרך לשנותה היא לחולל שינוי בתכניות בהן היא מעוגנת. לכך יש להוסיף, כי מטרתם העיקרית של העותרים היא להביא לכך שתעמוד להם זכותם החוקית הנטענת להתנגד לתכניות שבמחלוקת. המסלול הטבעי, בנסיבות הענין, להשגת סעד זה הוא פנייה בעתירה לערכאה המוסמכת, ולא נקיטה ב"...הליכים הממושכים והמסורבלים של תיקוני תכניות" (דברי השופט ח' כהן בבג"צ 195/79 יצלף נ' יושב ראש הועדה המחוזית , פ"ד לד(1) 458, 462). לא ניתן, על כן, לראות באפשרות ליזום שינוי בתכנית משום תשובה הולמת לעתירה שבפנינו, המצדיקה את דחייתה מחמת קיומו של סעד חלופי. אי צירוף צדדים 21. מן החומר שבפנינו עולה, כי בעת הגשתה אמנם היה פגם בעתירה, אשר לא צורפו לה צדדים שונים אשר עלולים להפגע מקבלת העתירה. בכך, לא קויימה מצוות תקנה 4(ד) לתקנות סדרי הדין בעניינים מינהליים. עם זאת, דומה כי אין בין הצדדים מחלוקת כי הלכה למעשה צורפו להליכים הצדדים העיקריים הנוגעים לטענה בדבר המסלול בה נדונו הפרוייקטים. חלק מן הצדדים (משיבים 2 - 4 בהליך שבפנינו) צורפו על פי בקשותיהם לבית משפט קמא. גורם נוסף - החברה לפיתוח יפו, שהיא החוכרת במקרקעין הנוגעים לפרוייקט בית הסטודיות - נטל חלק פעיל (באמצעות באי כוחה) בדיון בבית משפט קמא. בא כוחה של חברה זו ביקש כי גם היא תצורף להליך, אם בית משפט קמא לא יחליט לדחותו על הסף. נוכח התוצאה של ההליך, לא צורפה החברה. נותרה, אפוא, הפטריארכיה הארמנית, אשר היא הבעלים במקרקעין הרלוונטיים לשני הפרוייקטים. בדיון בבית משפט קמא הוצע על ידי בא כוח המערערים לפנות גם לגורם זה, אך הדבר לא נעשה משסולקה העתירה על הסף. דומה, כי בנסיבות המקרה לא היה מקום לתוצאה של דחיית העתירה מחמת אי צירוף כל הצדדים הנכונים. יש לזכור, כי לבית המשפט לעניינים מינהליים נתונה הסמכות, בדיון מוקדם, להורות על "צירוף משיבים ראויים נוספים" לעתירה שבפניו (תקנה 6(ב)(3) לתקנות האמורות). דומה, כי נוכח השלב המוקדם של ההליך, היה מקום לשקול עשיית שימוש בסמכות האמורה, במקום לנקוט בסנקציה החריפה של דחייה על הסף (ראו דברי השופט חשין בהקשר קרוב בע"א 32/89 גולן נ' עלוני , פ"ד מו(3) 665, 671). 22. אשר לצירוף צדדים הנוגעים לטענת המערערים בדבר הסתירה בין תכניות הבינוי לבין תכנית מתאר ארצית ת/מ/א13/, הרי שלענין זה עמדה בפני בית המשפט פניית המערערים לפירסום נאות של ההליך על מנת לאפשר לכל מי שעלול להיפגע מחלק זה של העתירה ליטול חלק בהליכים. דומה כי לצורך העתירה הנדונה אין צורך בזימון של כל בעלי הזכויות לכל אורך רצועת החוף, אלא די בבעלי זכויות בשטח התכניות הרלוונטיות ביפו. ככלות הכל, זהו השטח אליו מתייחסת הטענה האמורה. לענין זה, לא הוחוור מדוע יש לדחות את הצעת העותרים לפרסם, באמצעי התקשורת השונים, את דבר ההליך, על מנת ליתן הזדמנות למי ששייכים לקבוצה זו ליטול חלק בהליך. 23. אשר לעיצומה של הטענה הנוגעת לת/מ/א13/, איני סבור כי קביעותיו של בית משפט קמא, בשלב המיקדמי בו מדובר, הן בבחינת סוף פסוק. לא אחווה, על כן, דעה בסוגיה זו על היבטיה השונים. נכון וראוי כי הדיון וההכרעה בהם ייעשו על ידי בית משפט קמא, לאחר שתיפרש בפניו התמונה במלואה. נקיון כפים 24. הטענה העיקרית המועלית לענין זה היא כי המבקשים עצמם ביצעו הרחבות ותוספות בניה שונות במסגרת המסלול שנקבע בתכנית המפורטת (אישור פעולות שונות באמצעות תכניות בינוי). הטענה היא, כי המבקשים העלימו ענין זה מבית משפט קמא. אך הענין האמור אינו רלוונטי לעתירה, ואין בו כדי להשפיע עליה. כאמור, העותרים אינם טוענים נגד תוקפו של המסלול שהותווה בתכנית המפורטת. הם תוקפים את הפעלתו של מסלול זה ביחס לתכניות בהיקפים משמעותיים, מן הסוג אשר עומד לדיון בענייננו. בחומר שבפנינו אין ראיות כלשהן לכך, שהמבקשים עצמם זכו לאישור של פרוייקטים דומים בגודלם או בטיבם במסלול האמור. העובדה שקיבלו אישור לפעולות שוליות יחסית במסלול זה אינה עומדת בסתירה לטיעון שבפיהם, ואי הבאתה אינה מלמדת על אי ניקיון כפיהם. התוצאה אשר על כן, דין הערעור להתקבל. חיובם של המערערים בפסק דין בית משפט קמא בהוצאות - מתבטל. התיק יוחזר לבית משפט קמא, על מנת שידון בעתירה לעיצומה. הדיון בעתירה ייעשה לאחר שיושלמו הליכי צירופם של הצדדים הנחוצים להליך, ותוך מתן אפשרות הולמת לצדדים להשלים את הנחת התשתית הרלוונטית לענין בפני בית המשפט. המשיבים ישאו בהוצאות המערערים בסך 30,000 ש"ח - 10,000 ש"ח ישולמו על ידי הועדה המקומית, וסכום דומה ישלמו משיבים 2 ו3- וכן גלדו. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, כג' באייר התשנ"ח (19.5.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97029620. E05

[ "ע\"א 2962/97", "ע\"מ 6/97", "ע\"א 1130/90", "ע\"א 6291/95", "ע\"א 603/88", "בע\"א 32/89" ]

5,607

1,605

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 94 / 3781 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : כלל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ות : 1. הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (בניהול מורשה) 2. רותם חברה לביטוח בע"מ בקשה למחיקת ערעור בשם המערערת: עו"ד ב. בן צור בשם המשיבות: עו"ד ר. צוק החלטה אני מוחקת את הערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ז' באייר תשנ"ז (14.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94037810. Q02

[ "ע\"א 94" ]

5,608

5,283

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 94 / 3781 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : כלל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב ות : 1. הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (בניהול מורשה) 2. רותם חברה לביטוח בע"מ (בניהול מורשה) סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבות יגישו את תשובתן לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להן טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבות תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, ו' בניסן התשנ"ז (13.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94037810. A01 /דז/

[ "ע\"א 94" ]

5,609

1,606

ב בית המשפט העליון ע"א 3812/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : כהן-ארזי ונידה נגד המשיבים : 1. כהן קישק שולה 2. אגרוביץ נעמי 3. כהן סויאה אסתר 4. חי בת שבע 5. כהן ארזי אלעזר 6. לובין ידידה 7. לוברט רחל 8. כהן ארזי שלמה 9. דוידוב נינה 10. כהן ארזי אהרון בקשה למתן ערובה אחרת בשם המערערת: עו"ד אליעזר שטינלאוף החלטה הבקשה להמרת הערבון בערובה איננה נמצאת בתיק בית-המשפט, ולכן לא נדונה. מתבקשת עמדת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ב בכסלו תשנ"ח (11.12.97) אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038120. O01

[ "ע\"א 3812/97" ]

5,610

2,366

ב בית המשפט העליון ע"א 3812/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : כהן-ארזי ונידה נגד המשיבים : 1. כהן קישק שולה 2. אגרוביץ נעמי 3. כהן סויאה אסתר 4. חי בת שבע 5. כהן ארזי אלעזר 6. לובין ידידה 7. לוברט רחל 8. כהן ארזי שלמה 9. דוידוב נינה 10. כהן ארזי אהרון בקשה למתן ערובה אחרת בשם המערערת: עו"ד אליעזר שטינלאוף בשם המשיבים: עו"ד דוד מינץ החלטה המערערת לא פרעה את סכום ההוצאות ושכר הטירחה שהושתו עליה בבית-המשפט המחוזי בסך 20,000 ש"ח. למערערת זכויות במקרקעין, כמפורט בבקשה, ועל יסוד עובדה זו ניתן להניח כי באפשרותה לגייס את סכום הערבון שנקבע. בנסיבות אלה אני מחליטה לדחות את הבקשה להמרת הערבון בערובה אחרת. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום המצאת ההחלטה. לא למותר להוסיף, כי ההחלטה המתריאה על דחיית הערעור מחמת אי הפקדת ערבון מיום 30.11.97 מתבטלת, לנוכח העובדה כי המערערת הגישה בקשה להמרת הערבון אשר משום מה לא הגיעה לתיק בית-המשפט. ניתנה היום, כ"ט בכסלו תשנ"ח (28.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038120. O02

[ "ע\"א 3812/97" ]

5,611

44,331

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3812/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' ריבלין המערער ת : ונידה כהן ארזי נגד המשיבים : 1. שולה כהן קישק 2. נעמי אגרוביץ 3. אסתר כהן 4. בת שבע חי 5. אלעזר כהן 6. ידידה לובין 7. רחל לוברט 8. שלמה כהן 9. נינה דוידוב 10.אהרון כהן ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.5.97 בתיק ה.פ. 161/97 שניתן על ידי כבוד השופטת רות אור תאריך הישיבה: כ' באלול התשנ"ט (1.9.99) בשם המערערת: עו"ד אליעזר שטינלאוף בשם המשיבים: עו"ד אברהם וקסלר פסק-דין השופט א' ריבלין : 1. המערערת פנתה לבית המשפט המחוזי וביקשה כי יסמיך אותה "לחתום על כל מסמך ולעשות כל פעולה" במקום בעלה המנוח שמעון-ויקטור ז"ל וזאת על פי "יפוי כוח בלתי חוזר" שערכה לטובתו אמו המנוחה אלגרה ז"ל. המערערת היא אשתו ויורשתו האחת של המנוח שמעון ז"ל. אמו, אלגרה ז"ל, חתמה ביום 28.8.1973 על מסמך הנושא את הכותרת "יפוי כוח בלתי חוזר" ובו היא ממנה את בנה שמעון ז"ל לפעול במקומה "בנוגע לכל דבר הנמצא בישראל בין שזה קיים בזמן מסירת יפוי הכוח ובין שיהיה בעתיד בכל עת וזמן". בין היתר הוסמך שמעון ז"ל, על ידי אלגרה, "להופיע בפני משרד ספרי האחוזה, עיריה, ארנונה ומס רכוש, וכל מוסד הן ממשלתי והן לא ממשלתי ולחתום על כל מיני מסמכים, בקשות, תצהירים ושטרי העברת זכויות" ביחס לנכסים שהועברו אליה בירושה מבעלה המנוח. יפוי הכוח מסתיים בהצהרה כי "הינו בלתי חוזר והחלטי מאחר ונתנה תמורה מלאה עבורו". במותו, מבקשת אלמנתו של שמעון ז"ל, המערערת, לבוא במקומו ולעשות כל פעולה שהוסמך לעשותה ביפוי הכוח. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' אור) דחתה את התובענה ומצאה כך: "...אין ספק כי יפוי הכוח ניתן על בסיס אמון שרחשה אלגרה ז"ל לשמעון ז"ל. מה שאיננו יודעים היום הוא מה היה הבסיס העובדתי למתן יפוי כוח זה, שכן לא הוצגה עסקת היסוד בגינה ניתן יפוי הכוח. ידוע לנו כי כבר בעת חתימת אלגרה ז"ל על יפוי הכוח היא היתה במצב פיסי בו לא יכלה ללכת לנוטריון הציבורי והנוטריון הציבורי נאלץ לבוא אליה". בית המשפט קמא סבר בנסיבות המקרה כי "נראה לכאורה כי שמעון ז"ל דאג להחתים את אלגרה החולה על יפוי הכוח - על מנת שיהיה מי שיוכל לבצע במקומה עסקה בנכסיה אם וכאשר תזדמן עסקה מתאימה כזאת". משבא לכלל מסקנה זו, ומשקבע כי אין תחולה להוראת סעיף 14(ב) לחוק השליחות תשכ"ה1965-, (להלן: "חוק השליחות") החליט בית המשפט קמא כי תוקפו של יפוי הכוח פג במותה של אלגרה ז"ל ובמותו של שמעון ז"ל. כיון שכך נדחתה בקשתה של המערערת. 2. כנגד החלטה זו מופנה הערעור. יפוי הכוח - כך טוענת המערערת - מגלה במפורש כי המדובר ביפוי כוח בלתי חוזר. ההרשאה הכלולה בו באה להבטיח זכותו של אחר זולת השולח, ובמקרה זה - השלוח. בנסיבות אלה, כך היא סבורה, שומה היה על בית המשפט קמא להפעיל את הוראת סעיף 14(ב) לחוק השליחות ולקבוע כי השליחות נשוא יפוי הכוח לא נסתיימה במות הצדדים לו. לדעת המערערת סומך בית המשפט קמא את מסקנותיו בדבר מהות הקשר העומד ביסוד יפוי הכוח - בין אלגרה ז"ל לבין שמעון ז"ל - ובדבר מידת הבנתה של אלגרה ז"ל את הכתוב ביפוי הכוח, על סברה שאינה נתמכת בחומר הראיות שבא לפניו. עסקת היסוד הגלומה ביפוי הכוח מתייחסת, אליבא דהמערערת, להעברה, בתמורה, של כל הנכסים שירשה אלגרה ז"ל, לבנה שמעון ז"ל. יפוי הכוח עצמו משמש כאן, להשקפתה, מסמך כתוב כנדרש על פי הוראת סעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט1969-; הוא נחתם בפני הנוטריון הציבורי, כך היא מדגישה, וחזקה עליו שפעל נאמנה בעת שהחתים את אלגרה ז"ל על יפוי הכוח ובעת שאישר את חתימתה ואת העובדה שחתמה בפניו מרצון טוב. בשל כל אלה, מבקשת המערערת לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי וליתן צו המסמיך אותה להשתמש ביפוי הכוח לצורך העברת הנכסים נשוא התובענה לשמה. נראה לי כי אין עילה בנסיבות המקרה לשנות מן התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. 3. סעיף 14 לחוק השליחות מונה את העילות לסיומה של שליחות ובצידן - את המקרה בו אין להן, לעילות אלה, תחולה: "(א) השליחות מסתיימת בביטולה על ידי השולח או השלוח וכן במותו של אחד מהם, בקביעת כשרותו או בפשיטת רגלו, או - אם היה תאגיד - בפירוקו. (ב) הוראות סעיף זה לא יחולו אם ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו וזכותם תלויה בביצוע נושא השליחות". הוראת פסקת המשנה הראשונה מבטאת את הקשר האישי העומד ביסוד השליחות. קשר זה בין השולח לבין השלוח ויחסי האמון השוררים ביניהם הם תנאי הכרחי לקיומה של השליחות. אם אלה אינם מקיימים - אין מקום להמשכת השליחות (א' ברק, חוק השליחות, מהדורה שניה מורחבת, 1996, 1194). כיוון שכך, מסתיימת השליחות בביטולה על ידי השלוח או השולח, בפשיטת רגל של אחד מהם, בגריעה מכושרו, ובמותו. במות השולח נפסקים היחסים האישיים בינו לבין השלוח והשליחות מסתיימת. כך הדבר גם במותו של השלוח. השליחות הרגילה באה להגשים את רצונו של השולח. משאין הוא רוצה בה עוד - היא מסתיימת; כאשר רצון זה אינו קיים עוד, מחמת מותו של השולח, דין השליחות להסתיים (א' ברק, שם, בעמ' 1245, וכן: ע"א 237/83 מילר נ' רודליק ואח' , פ"ד מ(2) 468). פסקת המשנה השניה מציבה סייג לסיום השליחות - חרף התממשותן של העילות המתוארות בפסקה הראשונה. מקום בו נוצרה השליחות להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו וזכותם תלויה בביצוע השליחות - אין היא מסתיימת במותו של אחד מן הצדדים, בפשיטת רגלו או משנגרע כושרו. אין היא מסתיימת בפעולה חד צדדית מצד השולח או מצד השלוח. אין היא מסתיימת אף בהסכמה משותפת לשולח ולשלוח - אלא אם ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של השלוח עצמו. בהרשאה על פי סעיף 14(ב) מועמד האינטרס המיוחד של השלוח, או של אחר שאינו השולח, במרכזה של השליחות (ע"א 59/77 אבירם ואח' נ' ק' שטרן ואח' , פ"ד לב(1) 737 בעמ' 744). האינטרס של השולח בשליחות בה דן סעיף 14(ב) הוא משני (דנ"א 1522/94 נייגר נ' מיטלברג , פ"ד מט(5) 314, בעמ' 325). הטעם לאי-הדירותה של הרשאה הניתנת להבטחת זכותו של צד שלישי - הוא להגן על הצד השלישי מפני ביטול השליחות בשל רצון השולח או השלוח או בהתקיים עילת סיום אחרת (ע"א 380/88 טוקאן נ' אל נששיבי , פ"ד מה(5) 410). כך הדבר גם מקום בו ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של השלוח עצמו. ההוראה השוללת את הדירותה של ההרשאה שנועדה להבטחת זכותו של אחר - שוברה בצדה: הזכות היא העיקר וההרשאה אינה אלא מכשיר להבטחתה ולמימושה. (ע"א 726/76 נימר מוחמד נימר ואח' נ' רשם המקרקעין ואח' , פ"ד לב(1) 44, בעמ' 47). יפוי הכוח הוא טפל לעסקה גופה (ע"א 283/67 הנאמנים לנכסי רפיח ואח' נ' מדינת ישראל ואח' , פ"ד כב(1) 124, בעמ' 137). הזכות לביצוע האמור ביפוי הכוח, אינה זכות מהותית העומדת בפני עצמה כי אם מהווה זכות לוואי בלבד למימושה של הזכות העיקרית, המהותית, שנוצרה וקיימת מחוץ ובנפרד מיפוי הכוח (ע"א 3/78 וינברנד ואח' נ' רוקמן ואח' , פ"ד לג(2) 359, 362). "המדובר בשני הסכמים נפרדים: האחד הוא ההסכם העומד בבסיס יפוי הכוח, המעביר לנהנה זכות כלשהו; והשני הוא הסכם השליחות, המעניק לשלוח את הכוח לפעול בשם מעניק הזכות" (ע"א 380/88 הנ"ל בעמ' 424) והתוצאה : אם הזכות אותה בא יפוי הכוח להבטיח אבדה או בוטלה כדין מתרוקן הוא ממילא מתוכנו אפילו הוכתר כ"בלתי חוזר" (ע"א 37/86 לוי נ' שרמן , פ"ד מד(4)446 בעמ' 460). ואם לא עמדה מעולם ביסודו של יפוי הכוח עסקת יסוד ממילא לא נוצק בו תוכן שהופכו לבלתי הדיר. התנאים הדרושים להמשך קיומה של שליחות, חרף התממשותן של עילות הביטול האמורות, מוצאים ביטוי ברור בפסק הדין שניתן בע”א 4092/90 מיטלברג נ' נייגר , פ"ד מח(2) 529, בעמ' 541 מפי השופט מ' חשין: "המחוקק הורנו בסעיף 14(ב) לחוק השליחות כי בהתקיים שלושת אלה לא יוכל שולח לחזור בו ממעשה השליחות: (1) אם לאדם אחר, או לשלוח עצמו, יש זכות - זכות הקיימת לעצמה לבר-השליחות. (2) אם ההרשאה ניתנה להבטחתה - של אותה זכות; (3) אם ביצועה של אותה זכות תלוי בביצוע נושא השליחות". התנאי הראשון הוא ראש לכולם; בהעדר זכות לאחר - שאינו השולח, ביסודה של ההרשאה, שוב אין היא חוסה תחת הגנת סעיף 14(ב) לחוק. 4. השאלה העומדת ביסוד הערעור הזה היא, לפיכך, האם קנה המנוח שמעון ז"ל, שבתוקף יפוי הכוח שניתן לו, כאמור, תובעת המערערת את תביעתה, זכות שהשליחות באה להבטיחה. עסקת היסוד שהמערערת טוענת לה היום היא עסקת מכר. יפוי הכוח שניתן לשמעון ז"ל מעיד, לטענת המערערת, כי אמו המנוחה אלגרה ז"ל מכרה לו את זכויותיה "בכל הנכסים שהגיעו לה בירושה". בית המשפט המחוזי בא לכלל מסקנה כי ביסוד יפוי הכוח לא עמדה כל עסקת יסוד. בנסיבות המקרה רשאי היה להגיע למסקנה כי אכן לא הוכח קיומה של עסקת מכר כנטען. יפוי כוח בלתי חוזר, הוא עצמו, עשוי אמנם לשמש מסמך בכתב כמשמעותו בסעיף 8 לחוק המקרקעין והפסיקה אף קבעה כך מפורשות (ע"א 309/87 מוחמד עבדול קאדר יחיא נ' עבדול לטיף נמר אגבריה , דינים עליון, כרך יג 611), אולם במה היו אמורים הדברים? במקום בו ניתן היה ללמוד מן האמור ביפוי הכוח עצמו, או מראיות מפורשות אחרות, כי נתקיימה עסקה של מכר במקרקעין. בע"א 380/80 הנ"ל, בפרשת טוקאן , הדגיש בית המשפט העליון מפי השופט א' מצא כי ניסוח כללי של התמורה פוגם בדרישות הכתב כמשמעותן בסעיף 8 לחוק המקרקעין. בית המשפט הדגיש שם כי פגם אשר כזה אף אינו ניתן להשלמה נורמטיבית. כך, במקרה אשר נבחן בע"א 309/87 הנ"ל, העיד יפוי הכוח, הוא עצמו, על טיב עסקת היסוד שמאחוריו. יפוי הכוח כלל שם תאור מלא של המקרקעין ושל התמורה, הוא העיד על התחייבויות הצדדים ועל העובדה שהנכס נקי משעבודים; הוא כלל גם התחייבות של מייפה הכוח להעביר את שטח הקרקע, נשוא ההרשאה, לשמו של מיופה הכוח; בית המשפט ראה שם, בצדק, ביפוי הכוח מסמך בכתב שבא להעיד על עשייתה של עסקה במקרקעין ועל כריתתו של הסכם לעשות עסקה כזו. גם במקרה שנדון בע"א 4092/90 הנ"ל תוארה עסקת היסוד ביפוי הכוח. לא כך - כאן. ביפוי הכוח ניתנה אמנם לשלוח, שמעון, ההרשאה לחתום "על כל מיני מסמכים, בקשות, תצהירים ושטרי העברת זכויות ביחס לנכסים שהועברו (לשולחת) בירושה" וכן להעבירן ולרושמם על שמו או לפקודתו, אך אין בו אזכור מפורש לקיומה של עסקת המכר. יפוי הכוח מעיד אמנם לכאורה כי נתנה תמורה "עבורו" אך בכך לבד, לא היה, בנסיבות המקרה, כדי להוכיח קיומה של עסקת יסוד. בעניין זה לוקה יפוי הכוח בחסר, מצד אחד, וחובק את היתר, מצד אחר. הוא אינו מפרש את עצם קיומה של עסקת היסוד, אף שאין תעוד אחר המעיד עליה, והוא מתייחס, על פי לשונו, לאו דוקא לנכסים נשוא התובענה, נכסים "שבאו לשולחת בירושה" כי אם גם "לכל דבר הנמצא בישראל". בכך יוצא יפוי הכוח מגדרה של הרשאה להבטחת אותה זכות שהמערערת טוענת לה, והופך להרשאה גורפת. כשמצטרפת לכך העובדה שמיופה הכוח עצמו, במשך שנים רבות ועד יום מותה של השולחת, ואף לא לאחר מכן ועד יום מותו, לא עשה כל שימוש ביפוי הכוח כדי להעביר נכסים כלשהם לשמו ולבעלותו; משחלפו 23 שנים מאז נחתם יפוי הכוח ועד שהוגשה התובענה כאן ומשלא באו במשפט כל סימן או ראיה לכך שנתקיימה עסקת מכר כנטען, אף לא מפי המערערת עצמה, רשאי היה בית המשפט קמא להגיע למסקנה כי לא הוכח כי יפוי הכוח בא להבטיח את זכותו של השלוח. כל עוד מהות השליחות ותנאיה לא התבררו כדבעי להנחת דעתו של בית המשפט, לא היה ביפוי הכוח כשלעצמו כדי להוכיחם (ע"א 712/74 פרומן נ' עזבון פרומן ואח' , פ"ד ל(3) 110 בעמ' 112). כיוון שכך, יצאה ההרשאה מגדרו של סעיף 14(ב) לחוק השליחות וקמה תחולה לעילות המביאות לסיומה של שליחות כקבוע בסעיף 14(א) לחוק. הייתי דוחה את הערעור ומחייב את המערערת לשאת בהוצאות המשיבים בערעור זה בסכום כולל של 10,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט ת' אור : אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' אנגלרד : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין. ניתן היום, ה' בתשרי תשנ"ט (15.9.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038120. W04 /אמ

[ "ע\"א 3812/97", "ע\"א 237/83", "ע\"א 59/77", "דנ\"א 1522/94", "ע\"א 380/88", "ע\"א 726/76", "ע\"א 283/67", "ע\"א 3/78", "ע\"א 37/86", "ע\"א 309/87", "בע\"א 380/80", "בע\"א 309/87", "בע\"א 4092/90", "ע\"א 712/74" ]

5,612

64,617

ב בית המשפט העליון ע"א 3812/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערער ת : כהן ונידה נגד המשיבים : 1. כהן שולה 2. אגרוביץ נעמי 3. כהן אסתר 4. חי בת שבע 5. כהן אלעזר 6. לובין ידידה 7. לוברט רחל 8. כהן שלמה 9. דוידוב נינה 10. כהן אהרון סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים בגודל 4 A . ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות, גודל גופן 11, תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער, תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא. 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערת. 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתו היום, כ"ט באדר תשנ"ט (17.3.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038120. V03

[ "ע\"א 3812/97" ]

5,613

1,607

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3331/97 - ו' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. גוטליב ציפורה יעקב 2. סבן אפרים תמרה 3. צופיוף יהודה 4. אבוקסיס שמעון 5. אייזין יעקב ועופרה 6. אזולאי דניאל וסמדר 7. גונן תמי ורמי 8. שליט מאיר-פרופ' 9. שלפוברסקי עמית וחגי 10. רוטנברג יהודה 11. אלפר יהודה 12. מושל שני ומשה 13. ארזי פלה 14. גולדברג דוד נגד המשיבים : 1. שר הביטחון 2. הרמטכ"ל 3. מפקד חיל האויר בקשה לקביעת מועד דיון החלטה פרקליטות המדינה מתבקשת להגיב בכתב, תוך 10 ימים, על המיסמך המכונה "הודעה ובקשה" שהוגש מטעם המבקשים. היום, א' בכסלו תשנ"ח (30.11.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033310. G11

[ "בג\"ץ 3331/97" ]

5,614

3,231

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3331/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשים: 1. ציפורה ויעקב גוטליב 2. דניאל ושמעון אבקסיס 3. סמדר ודניאל אזולאי 4. עפר ויעקב איזן 5. אלינור ויורם אלפר 6. פלה ומשה ארזי 7. תמר ודוד גולדברג 8. תמי ורמי גונן 9. לאה ושמואל זהבי 10. שני ומשה מושל 11. תמרה ואפרים סבן 12. רבקה ויהודה צופיוף 13. יהודה רוטנברג 14. איילה רוטנברג 15. יהודית ומאיר שליט 16. עמית וחגי שלפובורסקי נ ג ד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. הרמטכ"ל 3. מפקד חיל האוויר בקשה למתן פסק-דין בעניין בזיון בית המשפט בשם המבקשים: עו"ד ש' סעדיה בשם המשיבים: עו"ד ש' ניצן החלטה בא-כוח העותרים יגיש לבית המשפט מסמך ובו יציג בפרוטרוט ובאורח ברור את חילוקי הדעות שנתגלעו בין העותרים לבין רשויות המדינה. עו"ד סעדיה יעביר העתק המסמך במישרין לפרקליטות המדינה. לאחר קבלת מסמך זה תיקבע ישיבה מיוחדת של בית המשפט (לפני כל הרכב) אך לא מוקדם מ7- ימים מיום קבלת המסמך. ניתנה היום, ג' בחשוון תשנ"ח (3.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033310. G10

[ "בג\"ץ 3331/97" ]

5,615

5,302

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3331 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים: 1. גוטליב ציפורה יעקב 2. סבן אפרים תמרה 3. צופיוף יהודה 4. אבוקסיס שמעון 5. אייזין יעקב ועופרה 6. אזולאי דניאל וסמדר 7. גונן תמי ורמי 8. שליט מאיר-פרופ' 9. שלפוברסקי עמית וחגי 10. רוטנברג יהודה 11. אלפר יהודה 12. שרעבי חיים 13. מושל שני ומשה 14. ארזי פלה 15. גולדברג דוד נגד המשיבים : 1. שר הביטחון 2. הרמטכ"ל 3. מפקד חיל האויר החלטה 1. להעביר העתירה לדיון בפני הרכב, להזמין את ב"כ המשיבים לדיון ולבקש תגובתו לקראת הדיון. 2. לבקשת העותר 12, למחוק אותו מרשימת העותרים. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033310. I03

[ "בג\"ץ 97" ]

5,616

8,454

בבית המשפט העליון בג"ץ 3331/97 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. גוטליב ציפורה יעקב 2. סבן אפרים תמרה 3. צופיוף יהודה 4. אבוקסיס שמעון 5. אייזין יעקב ועופרה 6. אזולאי דניאל וסמדר 7. גונן תמי ורמי 8. שליט מאיר-פרופ' 9. שלפוברסקי עמית וחגי 10. רוטנברג יהודה 11. אלפר יהודה 12. מושל שני ומשה 13. ארזי פלה 14. גולדברג דוד נגד המשיבים : 1. שר הביטחון 2. הרמטכ"ל 3. מפקד חיל האויר בקשה לדחית מועד דיון בשם המבקשים: עו"ד ד"ר שמואל סעדיה החלטה המועד הראשון הפנוי על פי יומן בית המשפט לקביעת הדיון בעתירה הוא בתחילת חודש אוקטובר. בנסיבות אלה, יוותר התאריך שנקבע על כנו. ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשנ"ז (29.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033310. Q05

[ "בג\"ץ 3331/97" ]

5,617

12,405

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3331/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. גוטליב ציפורה יעקב 2. סבן אפרים תמרה 3. צופיוף יהודה 4. אבוקסיס שמעון 5. אייזין יעקב ועופרה 6. אזולאי דניאל וסמדר 7. גונן תמי ורמי 8. שליט מאיר-פרופ' 9. שלפוברסקי עמית וחגי 10. רוטנברג יהודה 11. אלפר יהודה 12. מושל שני ומשה 13. ארזי פלה 14. גולדברג דוד נגד המשיבים : 1. שר הביטחון 2. הרמטכ"ל 3. מפקד חיל האויר בקשה לדחיית מועד דיון בשם העותרים: ד"ר שמואל סעדיה החלטה בפני בקשה לדחיית מועד דיון בעתירה שנקבע ליום 3.11.97. מדובר בעתירה שנוגעת לזכותם של הורי חללי אסון המסוקים לעיין בחומר שנאסף על-ידי ועדת החקירה לחקר האסון. בא-כוח העותרים מבקש להקדים את מועד הדיון ליום 2.11.97 כיון ש"קבוע לנו באותו יום דיון בתיק אחר". הקדמת הדיון ליום 2.11.97 אינה אפשרית מבחינת יומן המשפטים של בית המשפט. בא-כח העותרים לא הביא בבקשתו את תגובת המשיבים כנדרש על פי הנחיית הנשיא שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. כבר מסיבה זו אין מקום להורות על שינוי מועד הדיון. בנוסף לא פרט בא-כח העותרים באיזה דיון מדובר, באיזה בית משפט ובאילו שעות. בא-כח העותרים לא הגיש תצהיר ולא צרף את ההזמנה לדיון. בנסיבות אלו אין מקום לשנות את המועד שנקבע. הדיון יתקיים כמתוכנן ביום 3.11.97. ניתנה היום, כ' בתשרי תשנ"ח (21.10.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033310. P08

[ "בג\"ץ 3331/97" ]

5,619

20,659

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3331/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. גוטליב ציפורה יעקב 2. אבקסיס דניאל ושמעון 3. אזולאי סמדר ודניאל 4. איזן עפר ויעקב 5. אלפר אלינור ויורם 6. ארזי פלה ומשה 7. גולדברג תמר ודוד 8. גונן תמי ורמי 9. זהבי לאה ושמואל 10. מושל שני ומשה 11. סבן תמרה ואפרים 12. צופיוף רבקה ויהודה 13. רוטנברג יהודה 14. רוטנברג איילה 15. שליט יהודית ומאיר 16. שלפבורסקי עמית וחגי נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. הרמטכ"ל 3. מפקד חיל האויר בקשה למתן החלטה תאריך הישיבה: י' בטבת תשנ"ח (8.1.98) בשם העותרים: עו"ד סעדיה שמואל בשם המשיבים: עו"ד שי ניצן ה ח ל ט ה השופט י' זמיר : 1. העותרים בעתירה המקורית הם הורים שכולים לחמישה עשר חיילים מתוך שבעים ושלושה חיילים שנספו באסון המסוקים שארע בצפון הארץ ביום כ"ז שבט התשנ"ז (4.2.1997). בעקבות האסון הקים שר הבטחון ועדת חקירה, לפי סעיף 537 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו1955-, בראשות אלוף (מיל.) דוד עברי. ועדת החקירה קיימה ישיבות רבות, אספה חומר רב, חלקו חומר סודי ביותר, ומסרה לשר הבטחון (ביום 16.4.1997) "ממצאים, מסקנות והמלצות". בו ביום כתב שר הבטחון אל המשפחות השכולות, צירף למכתבו את ההמלצות והסיכום של הוועדה, וציין כי "הדו"ח במלואו, על כל פרטיו, ממצאיו והעדויות שנמסרו בפני וועדת החקירה יעמוד לרשות המשפחות אשר יוכלו לעיין בו במקום שייקבע". חלק מן ההורים השכולים מיהרו לפנות אל שר הבטחון בבקשה לקבל לידיהם את כל חומר הוועדה. הם נענו על ידי הפרקליט הצבאי הראשי (במכתב מיום 14.5.1997) כי חומר החקירה שנאסף יועבר לידי המשפחות השכולות, כפי שמקובל במקרים כאלה, לאחר שהפרקליטות הצבאית תסיים את עבודתה על החומר ותפיץ את חוות הדעת של הפרקליט הצבאי, וזאת בעתיד הקרוב. 2. העותרים, שביקשו לקבל את חומר החקירה על אתר, הגישו עתירה לבית משפט זה (ביום 30.5.1997), ובה ביקשו צו המחייב את שר הבטחון, הרמטכ"ל ומפקד חיל האויר לאפשר להם לעיין ולהעתיק את כל חומר החקירה. הדיון בעתירה התקיים בפני בית המשפט ביום 3.9.1997, ולאחר שהושגה הסכמה בין הצדדים, נתן בית המשפט פסק דין, וזה לשונו: "רשמנו לפנינו את הודעת הפרקליטות כי כל חומר החקירה שנאסף על ידי הוועדה שבראשותו של האלוף במילואים דוד עברי, יועמד לעיון המשפחות השכולות. חומר החקירה כולל גם פרוטוקולים, עדויות ומוצגים. חומר החקירה יועמד לעיון, כאמור, תוך חודש ימים, אלא אם היקף החומר לא יאפשר למשיבים לעמוד בכך תוך הזמן האמור. העמדת החומר לעיון כפופה למגבלות בטחון שדה שייקבעו על ידי מחלקת בטחון שדה בצה"ל. המשיבים יאפשרו העתקת חומר החקירה או צילומו במספר עותקים סביר, ובמגבלות הבטחון האמורות, ובתנאים הנוגעים לאופן שמירת החומר. כפי שהודיע בא כוח המשיבים לבית המשפט מגמת המשיבים היא לאפשר עיון, העתקה וצילום, של חומר החקירה, אלא אם כן ישנם טעמים ברורים של בטחון המדינה שיימנעו זאת. הצעתנו היא, כי אם תתגלה מחלוקת בכל הנוגע להיקף החומר שיועמד לרשות העותרים, יציעו העותרים נציג מטעמם שיהא מקובל על המשיבים, שיעיין בחומר המסווג שלא ייחשף, כדי להביע דעתו בפני העותרים בשאלה אם נודעת לחומר זה חשיבות מבחינת העותרים. אין באמור כדי למנוע מהעותרים לפנות לבית משפט זה במידת הצורך". 3. ביום 9.10.1997 נשלח מן הפרקליטות הצבאית מכתב אל בא-כוח העותרים ובו נאמר כי העותרים יכולים לעיין בחומר החקירה. וכך אומר המכתב: "1. כפי שהתחייבנו במהלך הדיון בבג"ץ, פעלו נציגי מחלקת בטחון שדה של צה"ל, בחודש האחרון, באינטנסיביות רבה וסיימו בימים אלה ממש את בדיקת חומר החקירה שכידוע לך היקפו רב. 2. הקו המנחה היה של פתיחות מירבית ואכן כל החומר יועמד לעיונכם למעט חלק קטן ומסווג ביותר אשר טעמים של בטחון המדינה מונעים את הצגתו וכן חלק מצומצם מאוד בהיקפו אשר מטעמי צנעת הפרט לא ניתן לאפשר העיון בו. 3. סדרי העיון בחומר יהיו כדלקמן: א. ניתן לעיין בחומר החל מיום 12 באוק' 97, לאחר תיאום מוקדם עם רס"ן דליה סבג, רמ"ד קשר למשפחות. (טל' 03-5695507 או 03-5693917). ב. יוכלו לעיין בחומר בני משפחה מדרגה ראשונה או נציגיהם (עורכי דין עם ייפוי כח מתאים) אשר יחתמו על הצהרה של שמירת סודיות. ג. נציג מחלקת ביטחון שדה יהיה נוכח בחדר בזמן העיון בחומר. ד. בני משפחה/נציגים שירצו לצלם או להעתיק חומר יסמנו את החומר ויפנו הבקשה לנציג מחלקת ביטחון שדה בחדר העיון. ה. הבקשה תיענה בכפוף להשמטות המתחייבות מטעמי ביטחון שדה. ו. כל בעיה שתתעורר במהלך הצגת החומר יש להביא לידיעת רס"ן סבג, רמ"ד קשר למשפחות שתפעל מיידית לפיתרונה". 4. ביום 9.10.1997, הוא היום בו נשלח המכתב מן הפרקליטות הצבאית אל בא-כוח העותרים, הגיש בא-כוח העותרים בקשה לבית משפט זה להצהיר כי המשיבים אחראים לבזיון בית המשפט, כיוון שלא קיימו את פסק הדין שיצא מבית משפט זה, ולכפות על המשיבים במאסר או בקנס לקיים את פסק הדין. 5. לאחר הגשת הבקשה לבית המשפט נמשכו המגעים בין הצדדים, והושגה הסכמה בפרטים נוספים הכרוכים בעיון בחומר. בין היתר הוסכם כי בני המשפחות השכולות יהיו רשאים לעיין בחומר החקירה במשרד של צה"ל במחנה מטכ"ל בכל שעה משעות היממה, כפי שיבקשו, למעט שבתות וחגים; כי צה"ל יתקין במשרדו של בא-כוח העותרים, על חשבון צה"ל, כספת ומערכת אזעקה, ויפקיד בכספת עותק של חומר החקירה, שיעמוד לעיונם של בני המשפחות השכולות; כי שלושה מעובדי משרדו של בא-כוח העותרים רשאים אף הם לעיין בחומר החקירה; וכי ד"ר מאיר פעיל, אשר הוצע על ידי העותרים כנציגם לצורך עיון בחומר שהוגדר סודי ביותר, יורשה לעיין בחומר זה. בא-כוח המשיבים הודיע לבית המשפט, כי בעקבות ההסדר לעיון בחומר, החלו בני המשפחות השכולות, ובהם גם כמה מן המשפחות העותרות, לעיין בחומר במחנה מטכ"ל. 6. אף-על-פי כן ביקש בא-כוח העותרים לקיים דיון בבקשה בפני בית משפט זה. בית המשפט ביקש ממנו, לקראת הדיון, להציג את העניינים שנותרו במחלוקת בין הצדדים. בא-כוח העותרים הציג בפני בית המשפט ארבע נקודות מחלוקת, ואלה הן: "1. שעותק החומר יימסר גם לעותרים ה"ה משפחות גוטליב ושלפוברסקי. 2. נוסח הצהרת הסודיות שיחתום הח"מ. 3. נוסח הצהרת משפחות העותרים. 4. מחלוקת האם גם הח"מ ונציגות העותרים יעיינו בחומר הסודי". 7. הדיון בפני בית המשפט (ביום 8.1.1998) התמקד בנקודות המחלוקת כפי שהוצגו על ידי בא-כוח העותרים. בפתח הדיון הבהיר בית המשפט כי ראוי היה שהמחלוקת בין העותרים לבין המשיבים, בעניין כואב ורגיש כל כך, תיושב ביניהם ללא צורך בדיון והכרעה בבית המשפט. אכן, מלכתחילה הביע הצבא נכונות עקרונית להעמיד את חומר החקירה לעיון המשפחות השכולות, ובמהלך הדיון אף נקט צעדים שונים, בהם גם צעדים בלתי שגרתיים, לקראת העותרים. לכן היה נראה לנו כי לא נותרו בין הצדדים אלא מספר עניינים מינהליים בעלי חשיבות משנית. סברנו כי מידה ראויה של גמישות והתחשבות הדדית היתה עשויה ליישב את המחלוקת לגבי עניינים אלה. אך לצערנו לא עלה בידי הצדדים, ואף לא עלה בידינו, ליישב את המחלוקת בהסכמה. לפיכך עמדו העותרים וביקשו שבית המשפט יכריע בארבעת העניינים השנויים במחלוקת, אף שאינם מתאימים להכרעה שיפוטית. רק מתוך התחשבות בשכול, ומתוך הכרה שנדרשת התערבות של גוף חיצוני לצורך יישוב המחלוקת, קיבלנו על עצמנו להכריע בעניינים אלה. הודענו לצדדים שאנחנו דוחים את ההכרעה לתקופה של שבועיים, בתקווה שיעלה בידיהם להגיע לכלל הסכמה, שתייתר את הצורך בהכרעה. 8. ביום 21.1.98 התקבלה בבית המשפט הודעה מוסכמת, חתומה בידי באי-הכוח של שני הצדדים, ובה נאמר כי "לאור המגעים, השיחות, המומנטום והדיאלוג שנוצר בין הח"מ והנוגעים בדבר ולהצעתו של חברי המלומד עו"ד שי ניצן מבוקש למרות שבית המשפט הנכבד קבע שהוא ייתן את החלטתו תוך שבועיים מיום 8.1.98 שיואיל ברוב טובו ואדיבותו להמתין במתן החלטתו עד ליום 1.2.98 וזאת מתוך תקווה לייתר את הצורך במתן החלטה ומתוך הנחה שיתכן והצדדים יגיעו לכלל הסכמה כוללת בסוגיות שנשארו להכרעה". ביום 25.1.98 הודיע בית המשפט לבאי-כוח הצדדים כי הוא נעתר לבקשה. 9. מצב המגעים שבין באי-כוח הצדדים לאחר מכן לא היה ברור. מצד אחד הגיעו למזכירות בית המשפט שתי הודעות מאת בא-כוח העותרים, בתחילת חודש פברואר ובאמצע חודש פברואר (שבגלל תקלה משרדית לא נמסרו לידי השופטים אלא בימים אלה), לפיהן מתבקש בית המשפט לתת פסק דין בעתירה; ואילו מצד שני נמסר לבית המשפט על ידי בא-כוח המשיבים, לקראת סוף חודש פברואר, כי עדיין מתקיימים מגעים בין הצדדים ונראה כי תוגש על ידם בקשה לאורכה נוספת לצורך גיבוש הסדר מוסכם. 10. מכל מקום, ביום 10.3.98 נמסרה לבית המשפט הודעה מוסכמת מטעם שני הצדדים. בהודעה זאת נאמר כי שני הצדדים הגיעו לכלל הסכמה בשתיים מתוך ארבע הנקודות שהיו שנויות במחלוקת, ואלה הן: הנוסח של הצהרת הסודיות שייחתם על ידי בא-כוח העותרים והנוסח שייחתם על ידי כל משפחה המבקשת לעיין בחומר. בהקשר זה מוסיפה ההודעה המוסכמת לאמור: "בעקבות זאת חתם ב"כ העותרים על הנוסח המוסכם ומיד בסמוך לכך העמיד צה"ל לרשותו, במשרדו, כספת ומערכת אזעקה, ומיד לאחר מכן העביר לרשות ב"כ העותרים עותק מכל החומר שאותו הוסכם להעמיד לעיון העותרים. החומר שמור במשרדו של ב"כ העותרים וכל משפחה החפצה לעיין בו יכולה לעשות כן בכל עת". לפיכך הודיעו באי-כוח הצדדים לבית המשפט כי אין הוא מתבקש יותר להכריע בשתי נקודות אלה. כנגד זאת נאמר בהודעה המוסכמת כי באי-כוח הצדדים לא הצליחו להגיע לכלל הסכמה בשתי הנקודות שנותרו מתוך ארבע נקודות המחלוקת. לפיכך הם מבקשים כי בית המשפט ייתן פסק דין בשתי נקודות אלה. 11. הראשונה בנקודות המחלוקת מתייחסת לעיון בחומר שסווג סודי ביותר. בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט בעניין זה, ביום 3.9.1997, נקבע כי לצורך עיון בחומר זה, שדרגת הסודיות שלו מונעת חשיפתו בפני בני המשפחות השכולות, "יציעו העותרים נציג מטעמם שיהא מקובל על המשיבים, שיעיין בחומר המסווג שלא ייחשף, כדי להביע דעתו בפני העותרים בשאלה אם נודעת לחומר זה חשיבות מבחינת העותרים". בהתאם הציעו העותרים את ד"ר מאיר פעיל כנציגם, והמשיבים הודיעו כי נציג זה מקובל עליהם. בהודעה המוסכמת של באי-כוח הצדדים, מיום 10.3.98, נאמר בעניין זה כך: "יתרת החומר, שמטעמי סודיות יתירה, לעותרים עצמם לא יאופשר לעיין בו, הועמדה לעיון נציג העותרים, ד"ר פעיל, והוא עיין בחומר ודיווח אודות העיון לעותרים. בנוסף, הודיעו המשיבים לעותרים, כי לבקשתם, יהיה צה"ל מוכן לאפשר לקצין נוסף ברמה בכירה לעיין בחומר, כדי שישמש מומחה נוסף מטעם המשפחות". עם זאת, העותרים מבקשים, נוסף לכך, כי צה"ל יאפשר עיון בחומר הסודי ביותר גם לבא-כוח העותרים וכן לשלוש משפחות נקובות בשם, מבין משפחות העותרים, או מי מהן. וזאת השאלה העומדת להכרעה בפני בית המשפט: האם להיענות לבקשת העותרים ולחייב את המשיבים לאפשר עיון בחומר הסודי ביותר גם לבא-כוח העותרים וכן לאחת או יותר ממשפחות העותרים? בקשה זאת אינה מתיישבת לא עם הלשון ולא עם הכוונה של פסק הדין. הכוונה של בית המשפט היתה (ולבית המשפט נראה היה שכוונה זאת מוסכמת גם על בא-כוח העותרים) שהחומר הסודי ביותר ייחשף לא בפני העותרים עצמם, אלא בפני נציג חיצוני של העותרים, שיביע דעתו בפני העותרים. מכל מקום, לגוף העניין, לא נראה לנו כי יש לבית המשפט עילה לחייב את המשיבים לחשוף את החומר הסודי ביותר בפני העותרים עצמם או בפני בא-כוח העותרים. ראשית, שאלה היא, מה מתחייב, לעניין העיון בחומר, מן הדרישה של בטחון המדינה. הסמכות להשיב על שאלה זאת הופקדה בידי מחלקת בטחון שדה של צה"ל, ולא בידי בית המשפט, ועליה גם מוטלת האחריות לבטחון המדינה מבחינה זאת. שנית, לפי הכללים הנוהגים בבית המשפט, אין בית המשפט מתערב בהחלטה של רשות מוסמכת אלא אם ההחלטה לוקה בפגם משפטי. במקרה זה אין לבית המשפט יסוד לומר כי החלטת המשיבים שלא לחשוף את החומר הסודי ביותר בפני העותרים, או מי מהם, או בפני בא-כוח העותרים, חורגת מן הסמכות, לוקה בחוסר סבירות או נגועה בפגם משפטי אחר. לפיכך, על פי הדין, אין בידי בית המשפט לבטל את החלטת המשיבים בעניין זה ולחייב אותם לחשוף את החומר הסודי ביותר בפני העותרים. כפי שנמסר לנו על ידי בא-כוח המשיבים, קרוב לוודאי שהחומר הסודי ביותר, שהינו בעיקרו חומר טכני, אין בו עניין או חשיבות מבחינת העותרים. אם בכל זאת יגיע נציג העותרים למסקנה אחרת, לאחר עיון בחומר זה, תהיה פתוחה בפני העותרים הדרך לפנות שוב אל המשיבים ולבקש מהם שיאפשרו עיון בחומר זה בתנאים שייקבעו. רשמנו בפנינו את ההודעה של בא-כוח המשיבים כי המשיבים יאפשרו, לבקשת העותרים, לקצין בכיר, נוסף לד"ר מאיר פעיל שכבר עיין בחומר מטעם העותרים, לעיין בחומר זה בתור "מומחה נוסף מטעם המשפחות". 12. הנקודה השניה בה נתבקשה הכרעה של בית המשפט הוצגה בהודעה המוסכמת מיום 10.3.98 כך: "יש להחליט לגבי השאלה אם יש מקום לחייב את צה"ל להפקיד עותק מכל החומר הסודי שהועמד לעיון העותרים, בידי משפחות גוטליב ושלפוברסקי, כדי שיוכלו לעיין בו בבתיהן, ולא להסתפק בכך שמשפחות אלה יכולות לעיין כיום בחומר הנ"ל במשרד שצה"ל העמיד לרשותם ובנוסף במשרד בא-כוחן, ד"ר שמואל סעדיה. כזכור, בעניין זה העותרים טוענים כי מסירת שלושה עותקים בסך הכל הינה סבירה וכי למשפחות הנ"ל יש כספת ואזעקה כמו לד"ר סעדיה ולטענתם דרישה זו עולה מפסק הדין. לעומתם, המשיבים טוענים כי החלטת גורמי הבטחון להעמיד את החומר לעיון המשפחות במשרד שצה"ל העמיד לרשותן ובנוסף במשרדו של ד"ר סעדיה, הינה סבירה שכן לא ניתן עקב סודיות החומר להפיץ החומר בין כל המשפחות ואין כל יסוד לאבחנה בין המשפחות שאוזכרו לעיל לבין משפחות אחרות". המשיבים הציגו טעמים אחדים לתמיכה בעמדתם. בעיקר הדגישו כי ההסדרים שנקבעו על ידם, לצורך עיון בחומר במשרד שלהם, במקום מרכזי ובכל שעה, ונוסף לכך במשרד של בא-כוח העותרים, הם הסדרים נוחים מבחינה מעשית ומניחים את הדעת; כי מסירת החומר לידי משפחה ממשפחות העותרים לא תשנה את המצב לגבי כל יתר המשפחות השכולות, מבחינת הנוחות או היעילות של העיון בחומר, אלא רק תקל על אותה משפחה; כי יש מקום לחשש שמסירת החומר למשפחה אחת תגרור תביעה למסירת החומר למשפחות נוספות, וגם אם לא תבוא תביעה כזאת מצד המשפחות העותרות, קיימת אפשרות שתביעה כזאת תבוא מצד המשפחות השכולות שאינן צד לעתירה; כי יש בכך משום תקדים מכביד על הצבא לגבי משפחות שכולות באסונות אחרים, שהיו או יהיו; וכי יש הבדל, מבחינת סדרי האבטחה של החומר, בין משרדו של בא-כוח העותרים לבין בית אחת המשפחות. לעומתם, טוענים העותרים כי פסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה ביום 3.9.1997 (לעיל פיסקה 2) מחייב את המשיבים להפקיד עותקים נוספים של החומר (לפחות 2 עותקים נוספים) בידי משפחות העותרים. פסק הדין אומר בשאלה זאת כך: "המשיבים יאפשרו העתקת חומר החקירה או צילומו במספר עותקים סביר, ובמגבלות הבטחון האמורות [כלומר, כפוף למגבלות בטחון שדה שייקבעו על ידי מחלקת בטחון שדה בצה"ל], ובתנאים הנוגעים לאופן שמירת החומר. כפי שהודיע בא-כוח המשיבים לבית המשפט מגמת המשיבים היא לאפשר עיון, העתקה וצילום של חומר החקירה, אלא אם כן ישנם טעמים ברורים של בטחון המדינה שיימנעו זאת". מה נובע מפסק דין זה? ראשית, לא נאמר בו כי עותקים של החומר יופקדו בבתים של עותרים. שנית, נאמר בו כי העיון, ההעתקה והצילום יהיו כפופים למגבלות שייקבעו על ידי מחלקת בטחון שדה של צה"ל. מכאן שאין יסוד לומר כי פסק הדין מחייב את המשיבים להפקיד עותקים של החומר בבתים של עותרים בניגוד לעמדה של מחלקת בטחון שדה בצה"ל. אכן, המגמה צריכה להיות, כפי שנאמר בפסק הדין, לאפשר עיון, העתקה וצילום של חומר החקירה, כפוף למגבלות הבטחון. בפועל הדבר מתאפשר כיום בשני מקומות בתנאים נוחים: במשרד שהועמד לצורך זה על ידי המשיבים ובמשרד של בא-כוח העותרים. זאת ועוד. הפרקליטות הצבאית הודיעה לבא-כוח העותרים, במכתב מיום 9.10.1997 (לעיל פיסקה 3) כי "בני משפחה/נציגים שירצו לצלם או להעתיק חומר יסמנו את החומר ויפנו הבקשה לנציג מחלקת בטחון שדה בחדר העיון. הבקשה תיענה בכפוף להשמטות המתחייבות מטעמי בטחון שדה". הנה כי כן, העותרים יכולים גם לצלם לעצמם חלקים מסויימים מן החומר, כל עותר והחומר הנוגע לעניינו, ויש בכך כדי לענות על הקביעה כי המשיבים יאפשרו העתקה או צילום החומר במספר עותקים סביר. מכל מקום, נראה כי המחלוקת הנטושה בין העותרים לבין המשיבים בנקודה זאת אינה נוגעת למהות, שכן כל העותרים רשאים לעיין בחומר ואף לצלם מתוכו לפי העניין, אלא בעיקר לנוחות, שכן נוחות העיון תגבר במידה מסויימת אם שני עותקים נוספים יופקדו, כבקשת העותרים, בבתים פרטיים של שניים מן העותרים. שקלנו את הטענות משני הצדדים. בסיכום נראית לנו עמדת המשיבים מעמדת העותרים. אכן, מן הראוי להתחשב ביגונם של העותרים שאיבדו את היקר מכל, ומן הראוי להקל עליהם את מלאכת העיון בחומר, כדי שיוכלו לדעת כיצד ולמה ארע האסון. אולם, לאחר שניתנה להם האפשרות לעיין בחומר, ונקבעו הסדרים סבירים לצורך זה, איננו מוצאים טעות משפטית או פגם אחר בעמדת המשיבים. ושוב, כידוע, בית המשפט אינו אמור להתערב בהחלטת המשיבים, אלא אם נפל בה פגם משפטי מסוג הפגמים הפוסלים החלטות מינהליות בדרך כלל. לפיכך אין אנחנו רואים יסוד לבטל את החלטת המשיבים ולצוות עליהם להפקיד עותק נוסף של החומר בבית אחת המשפחות. על יסוד האמור לעיל החלטנו לדחות את הבקשה. לא נותר לנו אלא להביע תקווה כי שני הצדדים יעשו מאמץ נוסף כדי שיוכלו להמשיך יחד בדרך הקשה שהמציאות כפתה עליהם, מתוך אמון, שיתוף פעולה והתחשבות הדדית. המשותף להם יכול וצריך לגבור על המפריד ביניהם. ש ו פ ט השופטת ד' דורנר : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ד' ביניש : אני מסכימה. ש ו פ ט ת לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' זמיר. ניתנה היום, ה' בניסן תשנ"ח (1.4.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97033310. I13

[ "בג\"ץ 3331/97" ]

5,621

1,608

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7136/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערער : מוניב נגיב מחול נגד המשיב : יוסף מיכאל עבוד ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בת.א. 1086/94, מיום 1.10.95, שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר ד' ביין בשם המערער : עו"ד האשם שחאדה בשם המשיב : עו"ד ויקטור מנסור פסק-דין בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המערער למתן פסק דין הצהרתי, המכריז על זכותו לבטל הסכם-מכר שכרת עם המשיב. עיינו בטענות בעלי הדין ולא מצאנו בהן כל עילה להתערב בפסק הדין נשוא הערעור. כן לא מצאנו ממש בטענתו הדיונית של המערער, כי ראוי היה למחוק את כתב הגנתו של המשיב וליתן פסק דין לטובתו בהעדר הגנה. כיוון שכך, דין הערעור להידחות. המערער ישלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח. ניתן היום, כ' באלול התשנ"ז (22.9.97). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95071360. A01 /דז/

[ "ע\"א 7136/95" ]

5,623

35,016

ב בית המשפט העליון ע"א 7136/95 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : מוניב נגיב מחול נגד המשיב : יוסף מיכאל דאוד בקשה למתן הוראות בשם המשיב: עו"ד ו. מנסור החלטה לתגובת המערער בתוך חמישה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, י"ד באדר תשנ"ח (12.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95071360. P03

[ "ע\"א 7136/95" ]

5,624

3,811

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2087/97 בפני: כבוד הנשיא א. ברק כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופטת ד. דורנר העותרים: מודום יעוץ והכוונה בע"מ ואח' נ ג ד המשיבה: המועצה להשכלה גבוהה בקשה לעשיית צו על תנאי למוחלט תאריך הישיבה: ד באב תשנ"ז (7.8.97). בשם העותרים: עו"ד יעקב גלאור, עו"ד רון ברקמן בשם המשיבה: עו"ד אסנת מנדל פסק דין שלש הן השאלות שהעותרים עוררו לפנינו ואשר שימשו נשוא למתן הצו על תנאי: האחת: דרישת המשיבה כי 50% מכח ההוראה במוסדם של המבקשים בארץ תאוייש על ידי מורי מוסד האם; השניה - הוספת דרישה נוספת על הדרישות שמוסד האם הציג כדי להפעיל תכניות השלמה לתואר הראשון, לבעלי לימודים על תיכוניים קודמים, במתכונת המקובלת אצל מוסד האם; והשלישית - הוראת המעבר שבגדרה חייבים העותרים כתנאי למתן אישור ההפעלה, שטענת המבקשת אינה סבירה בנסיבות הענין. נחה דעתנו שאין עילה מספקת להתערב בשיקול דעתה של המשיבה (והוא - על יסוד ההנחה המוסכמת בין בעלי הדין, לצורך עתירה בלבד, שיש לראות במשיבה גוף ציבורי הממלא תפקיד לפי דין). בעיקרון השאלה היא של שיקול דעת, וחרף טענות העותרת איננו סבורים שהצגת דרישות הסף על ידי המשיבה הן מעבר למידה הראוייה, לשם קיום תכלית ראויה. שקלנו גם את הוראת המעבר, לאור טענת העותרת שהיא לא תותיר לה זמן מספיק להתארגן. המקרה שלפנינו בענין זה הוא מקרה גבול, אך לאחר ששקלנו בדבר, ולאור מועדו של הנספח "ו" לעתירה (ביחד עם האמור בנספח "ג") הגענו לכלל מסקנה שלא להתערב אף בענין זה. נוכח השהיית הטיפול בעניינן של העותרות לא ראינו לעשות צו להוצאות. אנו מבטלים את הצו על תנאי ודוחים את העתירה. ניתן היום ד באב תשנ"ז (7.8.97). נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת 97020870. B04

[ "בג\"ץ 2087/97" ]

5,626

8,552

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2087/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש העותר ים : 1. מודום יעוץ והכוונה בע"מ 2. CHAMPLAIN COLLEGE נגד המשיב ה : המועצה להשכלה גבוהה בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ד בתמוז התשנ"ז ( 29.07.97 ) בשם העותר ים: עו"ד י. גלאור (גלאה) ; עו"ד ר. ברקמן בשם המשיב ה: עו"ד א. מנדל החלטה לאור תשובת המדינה, אנו דוחים לעשרה ימים. מטרת הדחייה לאפשר משא ומתן בין הצדדים והסכמה בכל בנוגע לשימוש בווידאו וכן מועד ההתחייבות (עניין השנתיים). המזכירות מתבקשת לקבוע להמשך בעוד עשרה ימים. ניתנה היום, כ"ד בתמוז התשנ"ז (29.07.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97020870. A03 /דז/

[ "בג\"ץ 2087/97" ]

5,627

1,610

בבית המשפט העליון ע"א 3914/96 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. אלי לוי 2. חיים באבו 3. זהר צבר נגד המשיבים : 1. לה נסיונל חברה ישראלית לבטוח בע"מ 2. הדר חברה לבטוח 3. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ 4. משה פרג 5. בר כוכבא בן גרא 6. חיים בן שחר 7. עזרא עבדי 8. צבי קינן 9. מנשה קציר 10. שלמה רייזמן 11. B.PERRET DU CRAY 12. רוני דיסנצ'יק 13. שלמה נס 14. יעקב שחר 15. יוסף ד.חכמי 16. איתמר בורביץ 17. שלומית לוטם 18. B.BELINGUIER 19. צבי דינשטיין 20. לאומי ושות' בנק להשקעות בע"מ 21. סומך חייקין 22. מיכאל רוזנבלט 23. דפנה ויראוך 24. היועץ המשפטי לממשלה בקשה להגשת תגובה על תגובת הצד השני בשם המשיב מס' 21: עו"ד רם כספי החלטה המבקש יוכל להעלות את בקשתו בפני ההרכב אשר ידון בערעור, בעת הדיון אשר ייקבע לשם השלמת הטיעון (ראה: פ"ד נ(1)1). ניתנה היום, כ"ב בתמוז תשנ"ז 27.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96039140. Q04

[ "ע\"א 3914/96" ]

5,628

4,742

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 3914 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. אלי לוי 2. חיים באבו 3. זהר צבר נגד המשיבים : 1. לה נסיונל חברה ישראלית לבטוח בע"מ 2. הדר חברה לבטוח 3. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ 4. משה פרג 5. בר כוכבא בן גרא 6. חיים בן שחר 7. עזרא עבדי 8. צבי קינן 9. מנשה קציר 10. שלמה רייזמן 11. B.PERRET DU CRAY 12. רוני דיסנצ'יק 13. שלמה נס 14. יעקב שחר 15. יוסף ד.חכמי 16. איתמר בורביץ 17. שלומית לוטם 18. B.BELINGUIER 19. צבי דינשטיין 20. לאומי ושות' בנק להשקעות בע"מ 21. סומך חייקין 22. מיכאל רוזנבלט 23. דפנה ויראוך 24. היועץ המשפטי לממשלה בקשה להגשת תגובה על תגובת הצד השני בשם המשיבים 3-1: עו"ד פנחס רובין החלטה לאחר השלמת מחזורי הסיכומים בכתב, ייקבע דיון בערעור לשם השלמת טיעון בעל-פה (ראה הודעת כב' הנשיא ברק שפורסמה בפ"ד נ(1)1). בקשת בא-כח המשיבים 3-1 תתוייק בתיקי השופטים ותידון על ידי ההרכב במועד שייקבע להשלמת טיעון כאמור. ניתנה היום, י"ג באייר תשנ"ז (20.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96039140. Q03

[ "ע\"א 96" ]

5,629

12,165

בבית המשפט העליון ע"א 3914/96 - 3 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. אלי לוי 2. חיים באבו 3. זהר צבר נגד המשיבים : 1. לה נסיונל חברה ישראלית לבטוח בע"מ 2. הדר חברה לבטוח 3. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ 4. משה פרג 5. בר כוכבא בן גרא 6. חיים בן שחר 7. עזרא עבדי 8. צבי קינן 9. מנשה קציר 10. שלמה רייזמן 11. B.PERRET DU CRAY 12. רוני דיסנצ'יק 13. שלמה נס 14. יעקב שחר 15. יוסף ד.חכמי 16. איתמר בורביץ 17. שלומית לוטם 18. B.BELINGUIER 19. צבי דינשטיין 20. לאומי ושות' בנק להשקעות בע"מ 21. סומך חייקין 22. מיכאל רוזנבלט 23. דפנה ויראוך 24. היועץ המשפטי לממשלה בקשה להגשת תגובה על תגובת הצד השני בשם המשיבים מס' 1 ו4-: עו"ד ד"ר י. וינרוט בשם המשיבים מס' 22 ו23-: עו"ד בעז בן צור החלטה המבקשים יוכלו להעלות את בקשתם בפני ההרכב אשר ידון בערעור, בעת הדיון אשר ייקבע לשם השלמת הטיעון (ראה: פ"ד נ(1) 1). ניתנה היום, ד' באב תשנ"ז (7.8.97) אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96039140. Q05

[ "ע\"א 3914/96" ]

5,630

18,338

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 3914 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המערערים : 1. אלי לוי 2. חיים באבו 3. זהר צבר נגד המשיבים: 1. לה נסיונל חברה ישראלית לבטוח בע"מ 2. הדר חברה לבטוח 3. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ 4. משה פרג 5. בר כוכבא בן גרא 6. חיים בן שחר 7. עזרא עבדי 8. צבי קינן 9. מנשה קציר 10. שלמה רייזמן 11. B.PERRET DU CRAY 12. רוני דיסנצ'יק 13. שלמה נס 14. יעקב שחר 15. יוסף ד.חכמי 16. איתמר בורביץ 17. שלומית לוטם 18. B.BELINGUIER 19. צבי דינשטיין 20. לאומי ושות' בנק להשקעות בע"מ 21. סומך חייקין 22. מיכאל רוזנבלט 23. דפנה ויראוך 24. היועץ המשפטי לממשלה בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור החלטה המבקשים ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה את בקשתם להכיר בתובענה שהגישו כתובענה יצוגית. בין טענותיהם בערעור, טוענים המבקשים טענות של תרמית כנגד המשיבה 1. כעת פונים המבקשים בבקשה להגיש ראיות נוספות בערעור. הראיות החדשות הינן שני כתבי תביעה בתביעות שהוגשו על ידי צדדים שלישיים, בסכסוך אחר עם המשיבה 1, ובהם נטען כי המשיבה 1 הציגה מצגי שווא שגרמו לתובעים שם נזקים. המבקשים מודעים לכך שאין קשר בין הסכסוך שבענינו הוגשו כתבי התביעה האמורים לבין הסכסוך בענייננו, אולם לטענתם יש לקבל את הבקשה שכן "עצם נקיטת הליך משפטי בטענות הנטענות בתובענת המערערים, מהווה לכשעצמו, הוכחה לעצם סבירות טענות המערערים לצורך אישור התובענה כיצוגית". דין הבקשה להדחות. ספק רב אם כתבי טענות יכולים להיחשב ראיה לענין תוכנם. בכל מקרה, תנאי לקבלת ראיה בערעור הוא שהמבקש הראה שהראיה הנוספת עשויה לעזור לו (ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (ש' לוין עורך, 1995), עמ' 853). בענייננו משקלן של הראיות הוא קל ביותר - אף כדי להוכיח את האמור באותם כתבי תביעה. יתרה מזאת, נראה כי אין ל"ראיות" משקל כלשהו כדי להוכיח את הטענות הנטענות בתביעת המבקשים, מה גם שטענת התרמית אינה עומדת במרכז הערעור. לאור האמור לעיל - הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ד באדר א' תשנ"ז (3.3.97 ) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96039140. N02

[ "ע\"א 96" ]

5,631

34,814

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3914/96 - ה' בפני: כבוד המשנה לנשיא השופט ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערערים : 1. אלי לוי 2. חיים באבו 3. זהר צבר נגד המשיבים : 1. לה נסיונל חברה ישראלית לבטוח בע"מ 2. הדר חברה לבטוח 3. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ 4. משה פרג 5. בר כוכבא בן גרא 6. חיים בן שחר 7. עזרא עבדי 8. צבי קינן 9. מנשה קציר 10. שלמה רייזמן 11. B.PERRET DU CRAY 12. רוני דיסנצ'יק 13. שלמה נס 14. יעקב שחר 15. יוסף ד.חכמי 16. איתמר בורביץ 17. שלומית לוטם 18. B.BELINGUIER 19. צבי דינשטיין 20. לאומי ושות' בנק להשקעות בע"מ 21. סומך חייקין 22. מיכאל רוזנבלט 23. דפנה ויראוך 24. היועץ המשפטי לממשלה ע"א 3914/96 בקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה והודעה מטעם המשיבה 20 פסק דין לאור הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים אנו מורים כי הצדדים יגישו את הבקשה לבית המשפט המחוזי, שבידיו הכלים לבדוק הסכם זה, שבמסגרתו מתבקש גם אישור התובענה כתובענה ייצוגית, ולאשרו כולו או מקצתו כפי שייראה לו. מתוך הנחה שבית המשפט המחוזי יאשר את הסכם הפשרה כפי שימצא לנכון, אנו מוחקים את הערעור. ניתן היום, כ"ו באדר תשנ"ח (26.3.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96039140. J07

[ "ע\"א 3914/96" ]

5,632

1,611

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 273/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א. ברק כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ד. דורנר העותרים : 1. האגודה לשמירת זכויות הפרט - למען הומוסקסואלים לסבי 2. קל"ף -קהילה לסבית פמיניסטית 3. האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד המשיבים : 1. שר החינוך והתרבות והספורט 2. הטלוויזיה החינוכית הישראלית 3. הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו בקשה לתיקון טעות בפסק הדין החלטה 1. המשיבים מס' 2 ומס' 3 מבקשים לתקן טעות שנפלה בפסק הדין כדלקמן: בפסקה המסיימת של פסק דינו של השופט קדמי נאמר, בין היתר, כי מוצע להורות "למשיבים להסיר את התנגדותם לשדור התכנית"; כאשר למעשה התנגד לשידור התכנית רק המשיב מס' 1. 2. המשיבים נתנו הסכמתם לתיקון; ובהתחשב בכך שהמדובר בטעות שב"פליטת קולמוס", יתוקן פסק הדין של השופט קדמי באופן שבפסקת הסיום יאמר: "ולהורות למשיב מס' 1 להסיר את התנגדותו לשידור התכנית". 3. המזכירות תביא את דבר התיקון לידיעת ב"כ הצדדים. ניתנה היום, ב' בכסלו תשנ"ח (1.12.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97002730. H14

[ "בג\"ץ 273/97" ]

5,633

1,742

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 273/97 - 1 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ות : 1. האגודה לשמירת זכויות הפרט - למען הומוסקסואלים לסביות וביסקסואלים בישראל 2. קל"ף - קהילה לסבית פמיניסטית 3. האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד המשיבים : 1. שר החינוך והתרבות והספורט 2. הטלוויזיה החינוכית הישראלית 3. הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו בקשה למתן פסק דין בשם העותרות: עו"ד עירא רדר; עו"ד דורי ספיבק; עו"ד דן יקיר החלטה לתגובת המשיבים בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ט"ו בתמוז התשנ"ז (20.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97002730. A11 /דז/

[ "בג\"ץ 273/97" ]

5,634

3,226

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 273/97 בפני: כבוד הנשיא א. ברק כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ד. דורנר העותר ות : 1. האגודה לשמירת זכויות הפרט - למען הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים בישראל 2. קל"ף -קהילה לסבית פמיניסטית 3. האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד המשיבים : 1. שר החינוך והתרבות והספורט 2. הטלוויזיה החינוכית הישראלית 3. הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו תאריך הישיבה: י"ט בסיון, תשנ"ז 24.6.97 בשם העותר ות: עו"ד י. דן עו"ד ע. רדר עו"ד ד. ספיבק בשם המשיבים מס' 1-2: עו"ד י. שפר בשם המשיבה מס' 3: עו"ד אילן רותם פסק - דין ה שופט י. קדמי 1. פתח דבר זוהי עתירה המכוונת נגד הוראתו של שר החינוך, המשיב מס' 1, לטלויזיה החינוכית, המשיבה מס' 2, להימנע משידורה של תכנית אחת מסדרת תכניות בשם "קלפים פתוחים", שהוקדשה ל"זהות מינית" ועסקה בהומוסקסואליות ולסביות (להלן: "התכנית"). תכניות הסידרה משודרות אחת לשבוע והן מוקדשות לדיון בנושאים שונים המעסיקים בני נוער, ובין היתר בתופעות חברתיות שנויות במחלוקת, כגון: חזרה בתשובה, סמים, אלכוהוליזם, מין, כתות דתיות וכיוצ"ב. התכניות מוקלטות בהשתתפות קהל צופים של בני נוער, מיועדות לבני נוער ומשודרות בשעות צפיה המתאימות לבני נוער. במסגרת התכנית האמורה - שאושרה על ידי הצוות המקצועי של המשיבה מס' 2 - מראיין מגיש התכנית ארבעה צעירים: שני צעירים הומוסקסואליים, צעיר דו מיני וצעירה לסבית; כאשר מן הקהל משתתפת אם לצעיר הומוסקסואלי. בתום הראיון מתקיים דו-שיח בין הצופים - צעירים גם הם - לבין המרואיינים. עיון בקלטת התכנית הראה, כי הופעתם של ארבעת המרואינים היתה נעימה, דבריהם שטפו והתאפיינו בכנות מלבבת ועמדותיהם הוצגו בצורה ברורה ובהירה. ניכר היה בארבעה, שהם מבקשים את הבנתם ואהדתם של הצופים; כאשר התמונה הכוללת שהצטיירה מן המפגש עמם היתה שהומוסקסואלים ולסביות, הינם ככל בני הנוער, שהטבע נטע בהם תכונות שאינן מוציאות אותם אל "מחוץ למחנה". סמוך לקראת שידור התכנית התברר למשיב מס' 1, כי קמה התנגדות מטעם אנשי ציבור לשידורה, תוך שימת דגש על אופיה המעורר להתנסות מצד אחד ועל אי התאמתה ל"אכסניה" מצד שני. לנוכח התפתחות זו, הורה המשיב מס' 1 על קיום בדיקה יסודית של התאמת התכנית לשידור; ובמקביל עיכב את שידורה עד לקבלת תוצאותיה של הבדיקה. העותרים לא המתינו להשלמת הבדיקה ופנו בעתירה הנוכחית; כשהטענה המרכזית שבפיהם היא: כי עיכוב השידור פוגע בחופש הביטוי ובזכויותיהם של ההומוסקסואלים והלסביות. בינתיים הושלמה הבדיקה, ובחוות הדעת שהוגשו למשיב מס' 1, נשלל שידור התכנית כמות שהיא; שכן המסרים שמשגרת התוכנית לבני הנוער הצופים בתכניות חינוכיות אינם מאוזנים. המשיב מס' 1 אימץ את ההמלצה; כאשר לשיטתו פסילתה של התכנית מוגבלת לשידור בטלוויזיה החינוכית בלבד. 2. המחלוקת העניינית א. עיקרה של המחלוקת בין העותרים - המבקשים להורות על שידור התכנית כמות שהיא - לבין המשיבים, הסבורים שאין לעשות כן ללא "תוספת מאזנת" כאמור, סובבת בסופו של דבר, סביב שני צירים: האחד - מציג את השאלה, אם התכנית, כמות שהיא, מציגה את תופעת ההומוסקסואליות והלסביות באורח חד צדדי, המעודד, אם לא למעלה מזה, להתנסות בחוויה אישית במישור זה; והשני - מציג את השאלה אם התכנית, כמות שהיא, מתאימה לשידור במסגרת סידרה חינוכית, המכוונת, בין היתר, לעיצוב האישיות של הדור המתבגר. ב. העמדות שעליהן סומך המשיב מס' 1 תשובה שלילית לשתי השאלות האמורות, באות לכלל ביטוי בחוות הדעת שהוגשו על ידי פרופ' עוזר שילד, הגב' רוחמה קציר ומאוחר יותר על ידי מר מיכאל גל. חוות דעת אלו, מדגישות את המגרעות שבהן לוקה התכנית כמות שהיא ובין היתר: את העדר ה"איזון" המקצועי, להצגה השטחית הקלילה והמלבבת על פניה, של ההוויה החד-מינית על ידי ארבעת המרואיינים; את ההתעלמות מערכים חברתיים בעלי דין קדימה ביחס להוויה האמורה; ואת המסרים המעודדים התנסות, תוך הצגת ציפיות לחוויות נעימות שאינן כרוכות בסיכונים מכל סוג שהוא. עם זאת, כאמור, אין המדובר בחוות הדעת האמורות בשלילה מוחלטת של שידור התכנית, אלא: בצורך ל"אזן" את התמונה המתחייבת ממנה בדבר אופיה, טיבה והשלכותיה של ההוויה החד-מינית על ידי תוספת מידע מקצועי, המאפשר בחינה מאוזנת של התופעה; כאשר האכסניה ההולמת את שידורה של התכנית היא המסגרת "הכללית" להבדיל מן המסגרת ה"חינוכית". ג. מאידך גיסא, מפריכות העותרות את חששות המשיבים מן הנזק הלכאורי שעלול להגרם משידור התוכנית כמות שהיא; והן סומכות את עמדתן על חוות דעתם של פרופ' איריס לוין, פרופ' סלומון, ד"ר בן ארי והגב' לויטה. חוות דעת אלו מדגישות, בין היתר, את הנקודות הבאות: הקהיליה המדעית קבעה כי הומוסקסואליות אינה מחלת נפש או הפרעה נפשית, כי אם נטייה וזהות מינית, על כל המשתמע מכך מבחינה רגשית והתנהגותית; העובדה שהצגת החוויה החד-מינית על ידי ארבעת המרואיינים אינה מלווה ב"רגשות אשם", אינה מעודדת "הפקרות מינית", והחשש להתנסות בעקבותיה היינו שולי ובלתי מזיק בסופו של דבר; הצגת הנושא על ידי המרואיינים אינה מחייבת "איזון", שהרי אין המדובר בהצגת השקפות עולם לבחירה, אלא בפתיחת אשנב להכרתה של תופעה ולהבהרתה. 3. " האקלים" החברתי - משפטי א. בעולם המתקדם לעבר שנות האלפיים, תופעת החד-מיניות - הומוסקסואליות ולסביות - כשלעצמה, שוב אינה מבטאת "סטייה" שיש להוקיעה, לגנותה ולהילחם בה; ועל אף אי ידיעת מקורה המדויק של התופעה - מגלים כלפיה הבנה וסובלנות. ב. נכון הדבר - מבלי לנקוט עמדה בעניין זה - שיש הסוברים שתופעה זו אינה רצויה והיא אף מזיקה. ברם, אין בכך כדי להצדיק התעלמות ועצימת עיניים בפני קיומה של התופעה; ומכל מקום, קשה לראות בהדחקת התופעה והפיכת הדיון בה ל"טאבו", אחד מן האמצעים האמורים. הסתגרות והוקעה ללא היכרות והבנה, לא תבאנה, כך נראה לי, לתוצאות שהמבקשים לצמצם את ממדי התופעה - רוצים בהן; והתעלמות ואיסור גורף ללא הנמקה, לא יעמדו, בעולם של היום, כנגד הסקרנות, הפתיחות והרצון לדעת. הכרת התופעה אינה הופכת אותה כשלעצמה לרצויה ומקובלת; ובלעדיה לא ייתכן דיון של אמת במשמעותה והשלכותיה. הכרת התופעה דרושה דווקא לאלה המבקשים להצר את צעדיה. ג. העידן בו אנו חיים, מטפח את זכויות הפרט ונושא את דגל ההבנה, הסבלנות והסובלנות כלפי מיעוטים וחריגים; והנמנים על הקהיליה החד-מינית - גם לשיטתם שלהם - משתייכים לאחרונים. ברם, כחריגים אחרים, גם הם מהווים חלק אינטגרלי מהמסגרת החברתית שלנו; וכל עוד לא ניתן להצביע על סיבה מיוחדת המצדיקה את הצרת צעדיהם וצמצום זכותם להציג את אורח חייהם וחוויותיהם בפני הציבור, אין לשלול זאת מהם. 4. טלוויזיה חינוכית א. הציר האחר להתנגדות לשידור התכנית, הינו אופייה המיוחד של ה"אכסניה החינוכית", שבמסגרתה נערכה התכנית והיתה מיועדת לשידור. כאמור, התכנית אושרה על ידי הגורמים המתאימים של המשיבה מס' 2. ההתנגדות לשידור התכנית ניעורה, רק לאחר הכנתה לשידור; וזאת, ככל הנראה, לנוכח הופעתם הנעימה של המרואיינים, אשר, מטבע הדברים, לא דיברו ב"גנותה" של התופעה ולא הציגוה באור "שלילי". מצב דברים זה, בוודאי לא נעלם מעורכי התוכנית והאחראים לקיומה. ב. אכן, הטלויזיה החינוכית הינה מסגרת מיוחדת שונה מן הטלויזיה הכללית ותכליתה "חינוך". ברם, כפי שמלמד אותנו מילון השפה העברית - וכפי שמתחייב מלוח השידורים של הטלויזיה החינוכית - משמעותו של "חינוך" בהקשר זה הינה רחבה והולמת את התקופה; ובפועל הורחבה משמעותו של המושג בכך, שהוא כולל במסגרתו גם הקנית דעת, הרחבת אופקים והשכלה לשמה. ג. התכנית, על פי נושאה והדרך שנקבעה להצגתו, באה לדעת הכל - בתחילת הדרך לפחות - בגדר "חינוך" במשמעותו האמורה; והעדר ה"איזון" הנטען עתה כנגדה על רקע הופעתם הנעימה של המרואיינים, אינו משנה את אופיה הבסיסי. המרואיינים לא קראו לאחרים ללכת אחריהם, הם הציגו את ההוויה החד-מינית על רקע תחושותיהם האישיות, הם לא התיימרו להיות אנשי מקצוע והערכותיהם והתרשמויותיהם היו של מי שחווים את התופעה על בשרם ולא מעבר לכך. אכן, התכנית אינה "מאוזנת" במובן זה שהיא מצומצמת להצגת חוויותיהם של הנמנים עם ה"חריגים" ואינה כוללת עמדה "אחרת" מזו המתחייבת מדברי המרואיינים. ברם, אין בכך משום "חוסר איזון" ההופך את התכנית ל"אנטי חינוכית". על פניה נועדה התכנית להכרת התופעה באמצעות מפגש עם צעירים בעלי זהות חד-מינית; ובתור שכזו - הרי היא תכנית שלמה ולא חסר בה דבר. ה"איזון" החסר מדבר בבחינתה הערכית-חברתית של התופעה. לא זה היה נושא התכנית; ומכל מקום - אין מניעה להוסיף תוכנית כזאת. ד. "חינוך" בהקשר הנדון כאן, אינו חינוך "מודרך" מטעם; אלא "חינוך" במשמעות הרחבה ברוח התקופה. ו"חינוך" במשמעות זו, סובל, לפחות, גם תכנית החסרה לדעת מקצוענים "איזון מקצועי". התכנית נבנתה לבני נוער והיא נותרה תכנית לבני נוער. העובדה שקיימת בחברתנו עמדה המבקשת לצמצם את תופעת הזהות החד-מינית על ידי הוקעתה כאנטי-חברתית - או אנטי מוסרית - אינה שוללת את הצגתה, הכרתה ולמידתה בדרך שנבחרה על ידי עורכי התכנית. כפי שכבר נאמר, הדחקה ועצימת עיניים אינן משרתות את מטרתם של בעלי הדעה האמורה; כאשר אין מניעה להציג עמדות אחרות בדבר אופייה החברתי של התופעה בתכנית נוספת. 5. סוף דבר א. סיכומם של דברים, לא מצאתי הצדקה למניעת שידורה של התכנית; ואם מי מהמשיבים סבור שהתכנית "מקוטעת" ואינה מציגה תמונה שלימה של הסוגיה שנועדה להצגה במסגרתה, אין מניעה לכך שבנוסף לתכנית ישודר דיון "משלים" כאמור. הצפייה בתכנית אינה גורמת נזק המצדיק את גניזתה; אלא אך מקימה בסיס לדיון ולעיון בסוגיה, על רקע המציאות שהוצגה במסגרתה. ב. משהגעתי למסקנה כי אין הצדקה להמנעות משידור התכנית, אין טעם ואין מקום לברר את הטענות האחרות שהוצגו מטעם העותרות כנגד הסמכות למנוע את השידור. ג. לאור כל האמור לעיל, הנני מציע לחברי להפוך את הצו על תנאי להחלטי, ולהורות למשיבים להסיר את התנגדותם לשידור התכנית; הוספת תכנית "משלימה" כאמור, נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המופקדים על התכניות המשודרות במסגרת הסידרה. ש ו פ ט הנשיא א. ברק אני מסכים. ה נ ש י א השופטת ד. דורנר אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט קדמי. ניתן היום, י"ט באלול תשנ"ז (21.9.97). נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97002730. H12

[ "בג\"ץ 273/97" ]

5,635

6,719

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 273 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. האגודה לשמירת זכויות הפרט - למען הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים בישראל 2. קל"ף - קהילה לסבית פמיניסטית 3. האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד המשיבים : 1. שר החינוך, התרבות והספורט 2. הטלוויזיה החינוכית הישראלית 3. הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו התנגדות לצו על תנאי תאריך הישיבה: י"ט בסיון התשנ"ז ( 24.06.97 ) בשם העותרים : עו"ד דן יקיר; עו"ד עירא רדר; עו"ד דורי ספיבק בשם משיבים 1 ו2-: עו"ד יהודה שפר בשם משיבה 3: עו"ד אילן רותם החלטה הצענו למשיבים מס' 1 ו2- לשקול האפשרות של שידור התכנית, וקיום דיון לאחר מכן בו תוצגנה הדעות השונות בעניין זה. העותרים מסכימים לכך. המשיבים 1 ו2- יתנו תשובה בתוך ארבעה-עשר יום. פסק הדין יינתן - אם יהיה צורך בכך - על יסוד החומר שבפנינו. ההרכב ישקול הרחבת ההרכב, בלי צורך בהשלמת טיעון. ניתנה היום, י"ט בסיון התשנ"ז (24.06.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97002730. A08 /דז/

[ "בג\"ץ 97" ]

5,636

9,040

בג"ץ 273/97 - ב' בפני: כבוד השופט י. קדמי העותר ות : 1. האגודה לשמירת זכויות הפרט - למען הומוסקסואלים לסבי 2. קל"ף -קהילה לסבית פמיניסטית 3. האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד המשיבים : 1. שר החינוך והתרבות והספורט 2. הטלוויזיה החינוכית הישראלית 3. הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו בקשה לתיקון טעות בפסק הדין החלטה 1. המשיבים מס' 2 ומס' 3 מבקשים לתקן טעות שנפלה בפסק הדין כדלקמן: בפסקה המסיימת של פסק דינו של השופט קדמי נאמר, בין היתר, כי מוצע להורות " למשיבים להסיר את התנגדותם לשדור התכנית"; כאשר למעשה התנגד לשידור התכנית רק המשיב מס' 1. 2. העותרות והמשיב מס' 1 מתבקשים להגיש תגובתם בכתב לבקשה האמורה תום 10 ימים. ניתנה היום, ב' בחשון תשנ"ח (2.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97002730. H13

[ "בג\"ץ 273/97" ]

5,637

423,456

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 273/97 - ב' לפני: כבוד הרשם גיא שני מבקשת העיון : מירב מגדל פיקר העותרות: 1. האגודה לשמירת זכויות הפרט - למען הומוסקסואלים לסבי 2. קל"ף -קהילה לסבית פמיניסטית 3. האגודה לזכויות האזרח בישראל נ ג ד המשיבים: 1. שר החינוך והתרבות והספורט 2. הטלוויזיה החינוכית הישראלית 3. הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו בקשה לעיון בתיק בית המשפט החלטה טרם מתן החלטה בנדון, אבקש את עמדות הצדדים כאמור בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג – 2003. העמדות תוגשנה תוך 7 ימים מעת ההמצאה. המזכירות תמציא לצדדים את הבקשה שלפני ביחד עם החלטתי זו. ניתנה היום, ו' בשבט תשע"ב (30.1.2012). גיא שני ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97002730_D16.doc רכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 273/97" ]

5,641

434,967

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 273/97 - ב' לפני: כבוד הרשם גיא שני מבקשת העיון: העותרות: מרב מגדל פיקר 1. האגודה לשמירת זכויות הפרט - למען הומוסקסואלים לסבית 2. קל"ף -קהילה לסבית פמיניסטית 3. האגודה לזכויות האזרח בישראל נ ג ד המשיבים: 1. שר החינוך והתרבות והספורט 2. הטלוויזיה החינוכית הישראלית 3. הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בקשה לעיון בתיק החלטה העותרות והמשיבה 3 נתנו הסכמתן לעיון המבוקש. המדינה לא הגישה תגובה. ניתנת בזאת, אפוא, רשות עיון בתיק. ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ב (14.5.2012). גיא שני ר ש ם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97002730_D18.doc כש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 273/97" ]

5,642

1,612

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5585/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המערער : סולימאן אבולקיעאן נגד המשיב : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 9.9.97 בתיק ב.ש 6749/97 שניתנה על ידי כבוד השופט חביב תאריך הישיבה: י"ח בתשרי תשנ"ח (19.10.97) בשם העורר: עו"ד חיים קאזיס בשם המשיבה: עו"ד יהודה ליבליין החלטה 1. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, ניסיון לרצח והחזקת נשק שלא כדין. מיוחס לעורר שעל רקע סכסוך כספי איים ביום 3.10.95, על המתלונן, בנו יחיא, בפגיעה בגופו. במסגרת איום זה ובכוונה להפחידו, ירה לעברו מספר יריות מכלי נשק שהחזיק שלא כדין. במועד מאוחר יותר, ביום 4.8.97, על רקע סכסוך הנוגע לשימוש במיכל מים, דרש מהמתלונן שיעתיק את מגוריו לשבט אחר. משסרב המתלונן לכך, איים עליו העורר שיחסלו. במעמד זה, שלף העורר אקדח שהחזיק שלא כדין, כיוונו לעבר המתלונן, וירה 4-5 כדורים, כשכדור אחד או שניים פגעו בכתף ובבית החזה של המתלונן. כתוצאה מכך נפגע המתלונן, הובהל לבית חולים, בו היה מאושפז משך שבוע ימים. העבירה המיוחסת לעורר בגין יריות אלה בבנו המתלונן היא ניסיון לרצח. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. על החלטה זו הוגש הערר שבפני. 2. בא כוח העורר חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. כמו בית המשפט המחוזי, דעתי שונה. הראיה לעבירה מיום 3.10.95 היא בהודעה של המתלונן. הראיות נגד העורר המתייחסות לעבירה של ניסיון לרצח כוללות: א. הודעה של המתלונן בסמוך למקרה בהיותו מאושפז בבית חולים בחדר לטיפול נמרץ, וכן הודעה מפורטת שלו מאותו תאריך. ב. הודעה של נשאת, בנו של העורר ואחיו של המתלונן, אשר היה עד ראיה למקרה. הודעה ראשונה שלו ניתנה בסמוך לאחר המקרה בסמוך למקום המקרה. הודעה מפורטת נוספת ניתנה על ידו כעבור כשעה בתחנת המשטרה. ג. הודעתו של עד ראיה נוסף, בן נוסף של העורר בגיל 13 שנים בשם פאהד, אשר היה עד למקרה. על פי הודעות אלה כלן העורר ירה במתלונן, כששלושת ילדיו של העורר מעידים על כך. אכן, המתלונן ונשאת חזרו בהם כעבור זמן מהודעותיהם. הנסיבות לחזרה זו מההודעות ולשינוי הגירסה יובררו במהלך הדיון, כשבית המשפט יצטרך להכריע בשאלה מהן העובדות לאמיתן. אין, כמובן, להוציא לכלל אפשרות, שהמתלונן ונשאת החליטו לחזור בהם מגירסתם עקב השפעה עליהם, או מתוך ניסיון, במחשבה מאוחרת, "לבוא לקראת אביהם". מכל מקום, גירסתו של פאהד וגירסתם של המתלונן ונשאת בסמוך לאחר המקרה, יש בהן די כדי להוות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת העורר. יצויין שלאחר המקרה נעלם העורר ולא נודעו עקבותיו. רק כעבור כשבוע, הסגיר את עצמו בעצת בן דודו, ורק אז מסר את גירסתו המכחישה את העובדות המיוחסת לו בכתב האישום. 3. נגד העורר קיימת עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו 1996, באשר את העבירה של ניסיון רצח המיוחסת לו ביצע באלימות חמורה ותוך שימוש בנשק חם. 4. כמו בית המשפט המחוזי, גם דעתי היא שאין להורות בנסיבות המקרה על חלופת מעצר. מסוכנותו של העורר הובררה מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו. בשני מועדים שונים החזיק כלי נשק ללא רשיון. פעם עשה בו שימוש להטלת אימה על המתלונן, ובפעם השניה לא נרתע מלירות לעבר גופו של המתלונן מטווח קצר ולפגוע בו. התנהגות כזו, של יריה לעבר גופו של בנו, בנוכחות ילדים אחרים שלו, מלמדים על נחישותו של העורר ועל העדר מעצורים, עד כדי נכונות לסכן את חייהם של אחרים. על רקע זה ועל רקע הסכסוכים במשפחת העורר, קיים סיכון רב שהעורר עשוי לחזור על מעשים דומים. הצעת בא כוח העורר שהעורר ישהה במעצר בית חלקי, או אף מלא, במרחק של מספר קילומטרים מביתו, בביתו של שייח השבט אליו משתייך העורר, אינה מהווה חלופת מעצר הולמת, אשר יהיה בה להבטיח בפני מסוכנותו של העורר. הערר נדחה. ניתנה היום, י"ח בתשרי תשנ"ח (19.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97055850. E01

[ "ש 6749/97" ]

5,643

1,614

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 96 / 6999 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשת : מכשירנות חדרה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד י. אקשטיין נגד המשיבים : 1. פרץ רויכמן 2. אליהו רויכמן ע"י ב"כ עו"ד ר. כספי 3. יעקב רויכמן 4. יוסף רויכמן ע"י ב"כ עו"ד נ. כהן וד. לשם בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.9.96 בת.א. 1506/94 שניתן על ידי כבוד השופטת גילאור החלטה להעביר להרכב של שלושה. ניתנה היום, כ"ח באייר תשנ"ז (4.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96069990. J02

[ "רע\"א 96" ]

5,644

16,805

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 6999/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כב' השופט י' גולדברג המבקשת : מכשירנות חדרה בע"מ נגד המשיבים : 1. פרץ רויכמן 2. אליהו רויכמן 3. יעקב רויכמן 4. יוסף רויכמן בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.9.96 ת.א. 1506/94 שניתן על-ידי כבוד השופטת ב. גילאור תאריך הישיבה: י"ט בחשון תשנ"ח (19.11.97) בשם המבקשת : עו"ד י' אקשטיין בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד ר. כספי ועו"ד ר. אמיר-יניב בשם המשיבים 3 ו4-: עו"ד נ. כהן ועו"ד י. ברזם החלטה 1. החלטנו לתת רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור על-פי הרשות שניתנה. 2. ב"כ המשיבים מתבקשים להשלים את מלוא טיעוניהם בתשובה לבקשת רשות הערעור למעט בנושא שעליו נתבקשה תשובה מלכתחילה וזו ניתנה בכתב ובעל-פה. 3. התשובה תינתן על ידם, בו-זמנית, תוך 30 יום. 4. ב"כ המבקשים רשאים להשיב תוך 30 יום מיום קבלת תשובת המשיבים. 5. התיק יובא לפנינו לכתיבת פסק-דין בחלוף 65 יום מהיום או כשתושלם הגשת הטענות, לפי המוקדם. ניתנה היום, י"א בכסלו תשנ"ח (10.12.97). נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96069990. J04

[ "רע\"א 6999/96" ]

5,645

28,983

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 6999/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' גולדברג המבקשת: מכשירנות חדרה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. פרץ רויכמן 2. אליהו רויכמן 3. יעקב רויכמן 4. יוסף רויכמן בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.9.96 ת.א. 1506/94 שניתן על-ידי כבוד השופטת ב. גילאור תאריך הישיבה: י"ט בחשוון תשנ"ח (19.11.97) בשם המבקשת: עו"ד אקשטיין בשם המשיבים: עו"ד רם כספי, ועו"ד רנית אמיר-יניב בשם המשיבים 3,4: עו"ד ניר כהן, ועו"ד יעל ברזם פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: 1. זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב. גילאור) אשר ביטל פסק בוררות שניתן על ידי כבוד השופט בדימוס י' שילה. ביום 10.12.97 החלטנו לתת רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור. שתי שאלות ראויות להתברר והן תדונה כערעור על פי הרשות שניתנה. השאלות הן: האם האחים פרץ ואליהו רויכמן היו צד להסכם הבוררות ופסק הבוררות חל עליהם, והאם הפסק ניתן בחוסר סמכות ומשום כך הוא בטל. על השאלה הראשונה משיבה אני בחיוב ועל השניה בשלילה. רקע עובדתי 2. המבקשת (להלן: "מכשירנות") ביצעה עבודות במרכז קניות בחדרה (להלן: "הקניון") שהיה, במועדים הרלוונטים, בבעלות משותפת של האחים יעקב, יוסף, פרץ, ואליהו רויכמן (להלן: "יעקב, יוסף, פרץ ואליהו", או ביחד "רויכמן"). משהגישה מכשירנות חשבון סופי בגין העבודות שביצעה, התגלע סכסוך בין הצדדים אשר נמסר, לבוררות זבל"א. על הסכם הבוררות, שנחתם ביום 4.9.89 (להלן: "הסכם הבוררות"), היו חתומים מצד רויכמן, רק יעקב ויוסף, ואילו פרץ ואליהו לא חתמו על הסכם הבוררות. בהסכם הבוררות מינה כל אחד מן הצדדים בורר מטעמו. רויכמן מינו את בא כוחם (עו"ד ברזילי) ומכשירנות מינתה את בא כוחה (עו"ד אקשטיין). לאחר שחלפו כ20- חודש ללא התקדמות ומשלא הגיעו הבוררים להסכמה ביניהם, פנו הם לבית המשפט בבקשה למנות בורר שלישי בהתאם לקבוע בהסכם הבוררות. בית המשפט מינה את השופט בדימוס י' שילה כבורר שלישי. הבוררות התנהלה במשך כשלוש שנים, וביום 29.8.94 ניתן על ידי הבורר שילה פסק בוררות המחייב את רויכמן לשלם למכשירנות 692,250 ש"ח נכון ליום 16.9.89, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכן לשאת בהוצאות הבוררות ובשכ"ט עוה"ד אקשטיין, ב"כ מכשירנות. 3. רויכמן הגישו שתי בקשות לביטול פסק הבוררות ומכשירנות הגישה בקשה לאישורו. יעקב ויוסף העלו שלוש טענות עיקריות בתמיכה בבקשתם לביטול פסק הבורר. האחת, לטענתם, הבורר חרג מסמכותו על פי הסכם הבוררות בנותנו פסק יחיד ללא השתתפות הבוררים - עורכי הדין. השניה, כי הבוררות נוהלה באופן לקוי על ידי הבוררים, שכן, עורכי הדין אקשטיין וברזילי שימשו בעת ובעונה אחת פרקליטי הצדדים ובוררים. והשלישית, כי הבוררות התנהלה מבלי שפרץ ואליהו הסכימו לקיומה ולכן לא היה הסכם בוררות בר תוקף. נוסף על כך טענו הם, כי הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לנמק את פסקו והוא לא עשה כן. פרץ ואליהו מתמקדים בטענה כי הם לא היו צד להסכם הבוררות ולא נטלו חלק בהליכי הבוררות אשר התנהלה בין מכשירנות לבין יעקב ויוסף, ולפיכך אין הבוררות מחייבת אותם. בנוסף, הצטרפו הם לכל הטענות אשר נטענו על ידי יוסף ויעקב. לעומתם טוענת מכשירנות כי פסק הבוררות ניתן כדין וכי הוא מחייב את האחים רויכמן כולם. עוד טוענת היא, כי פרץ ואליהו איחרו בהגשת בקשת הביטול, שכן, בקשתם הוגשה למעלה מ- 45 יום מיום שנמסר להם העתק פסק הבוררות (סעיף 27 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968, להלן: "החוק"). 4. בית המשפט המחוזי דן במשולב בבקשה לאישור הפסק ובבקשות לביטולו. הוא דחה את הטענה בדבר הגשת בקשת הביטול על ידי פרץ ואליהו באיחור, וכן דחה הוא את הטענה בדבר היות הפסק בלתי מנומק. בקביעות אלו אין מקום להתערבותנו. בית המשפט קבע עוד כי ארבעת האחים רויכמן היו צד לבוררות, על אף העדר חתימה של פרץ ואליהו על הסכם הבוררות. לעניין זה קבע בית המשפט, כי נקודת המוצא הינה שחוזה, ואף חוזה הדורש קיומו של כתב כדרישה מהותית לתוקפו, יכול להשתכלל גם בהעדרה של חתימה. חתימה מהווה דרישה ראייתית בלבד להוכחת גמירת הדעת, וכאשר קיימות ראיות אחרות להוכחת גמירת הדעת יכול החוזה להשתכלל גם בהעדרה (לעניין זה ראו: ע"א 692/86 בוטקובסקי נ' גת , פ"ד מד(1) 57; ע"א 449/73 המועצה המקומית "יסוד המעלה" נ' מילוסלבלסקי , פ"ד כח(1) 421, 427-429; ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (תשנ"א, כרך א') 448 - 456). לפיכך, העדר חתימתם של פרץ ואליהו על הסכם הבוררות אין בה, כשלעצמה, לקבוע כי הם לא היו צד לה. עוד קבע בית המשפט כי בהסכם רב-צדדי, יכול חלקם של הצדדים לחייב את האחרים בחתימתם. לעניין זה קבע בית המשפט, כי מהראיות שהובאו בפניו עולה, כי יעקב היה מוסמך לפעול בשם האחים כולם בכל הקשור לענייני הקניון, ובכלל זה, הליכי הבוררות מול רויכמן. בקביעה זו התבסס בית משפט קמא, בין היתר, על פרוטוקול שנערך בין האחים בשנת 1987 בו הוסמך יעקב כמנהל ואחראי מטעם ארבעת האחים לענייני הקניון, וכן הוסמך הוא לחתום בשם כל הארבעה על מסמכים. זאת ועוד, עו"ד ברזילי, שלח מכתבים לכל ארבעת האחים בענייני הבוררות ובפני בית המשפט היו מכתביו של פרץ אל עו"ד ברזילי, שנכתבו בתגובה למכתביו של עו"ד ברזילי, ונשאו את הכותרת "בוררות מכשירנות - רויכמן". באחד מהם, נאמר בין היתר: "נשוא הבוררות הנדונה קשור במסגרת קניון לב חדרה ולפיכך, הטיפול בו ראוי שיעשה במסגרת המערכת הנ"ל, כפי שאכן נעשה בפועל עד היום. ... כפי שידוע לכם, נושאים הקשורים בקניון לב- חדרה... טופלו ומטופלים ע"י מר יעקב רויכמן, ובידיעתו הנסיבות הקשורות בענין הנדון. לפיכך, כל סיוע הנדרש על ידכם בקשר לענין הנדון [בוררות מכשירנות - רויכמן - ט.ש.כ.], מן הראוי להפנותו למר יעקב רויכמן" על סמך כל אלו, קבע בית משפט קמא כי ארבעת האחים רויכמן היו צד להסכם הבוררות. איני מוצאת להתערב בקביעותיו אלו של בית המשפט, ומקובלות עליי הנמקותיו לעניין זה. לעומת זאת קבל בית המשפט המחוזי את הטענה בדבר בטלות הפסק משום הינתנו על ידי הבורר שילה לבדו וקבע כי בכך חרג הבורר מסמכויותיו ופעל ללא סמכות, ולפיכך עומדת לרויכמן עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(1) לחוק. אומר כבר עתה, כי אינני רואה עין בעין את הדברים עם השופטת קמא לעניין ביטולו של פסק הבורר מחמת נתינתו בחוסר סמכות. אני סבורה שהפסק ניתן כדין ובסמכות ולא קמה עילה לביטולו, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. המסגרת הנורמטיבית 5. כדי להעמיד דברים על מכונם אקדים דברים על מעמדם של בוררים בכלל ובוררי זבל"א בפרט, ועל מעמדו של הבורר השלישי, הנוסף או המכריע. מוסד הבוררות נשען על שני יסודות משולבים: היסוד ההסכמי והיסוד הציבורי. יש השמים דגש על היסוד ההסכמי ומשייכים את מוסד הבוררות לתחום דיני החוזים, שכן, הליכי הבוררות יכולים להתקיים רק אם ניתנה לכך הסכמת הצדדים והסכמתם היא שמקנה לבורר את סמכותו וקובעת את היקף הבוררות. גישה זו מקובלת בדין האנגלי (לעניין זה ראו: J. Mustill & S. C. Boyd Commercial Arbitration (London & Edinburgh, 2 nd Ed 1989) 4 ). לעומתם יש המדגישים את היסוד הציבורי ורואים במוסד הבוררות חלק ממערכת המשפט, כאשר התפקיד שהוא ממלא רלוונטי לציבור כולו ולא רק לצדדים המתדיינים (לעניין זה ראו: R. David Arbitration in International Trade (Antwerp & Boston, 1985) 76-78 ). גם אלה המדגישים את הפן הפרטי-הסכמי מכירים בצורך בהצבת גבולות לעיצוב הליך הבוררות וקביעת מעמד הבוררים ( Russell on Arbitration (21st.ed., 1997) 197; s. 1, s. 33 of the Arbitration Act 1996 )). מגמת המחוקק הישראלי ומדיניות מערכת המשפט בנושא זה הן לתמרץ ולעודד פתרון סכסוכים באמצעות מוסד הבוררות ולשם כך להעמיד לרשות מוסד זה כלים נאותים לקידום תפקודו (ראו: חוק בתי המשפט (תיקון מס' 15), תשנ"ב - 1992; ס' אוטולנגי "פתרון סכסוכים בדרכים חלופיות" ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ב - תשנ"ג (א' רוזן צבי עורך) 535, 539 - 541). כך או כך, אין חולק כי מעמדו של מוסד הבוררות מיוחד הוא ומשמשים בו שני המרכיבים גם יחד - הפרטי - הסכמי והציבורי, וכי ממעמד זה נגזרת חובתו הבסיסית של הבורר לנהוג כלפי בעלי הדין, בנאמנות (ס' 30 לחוק הבוררות). לפני הבורר שהנו בעל תפקיד מעין שיפוטי מוצבות דרישות נורמטיביות של אובייקטיביות, אי משוא פנים, תום לב ויושר (אוטולנגי, עמ' 217). בוררי זבל"א 6. מה מעמדם של בוררים שכל אחד מהם מתמנה על ידי אחד מן הצדדים לבוררות (בוררות זבל"א)? יש הגורסים כי בבוררות זבל"א טבעי הדבר שכל בורר יצדד באינטרסים של הצד שמינהו. אולם, הגישה המקובלת מדגישה את היותו של בורר הזבל"א חלק אינטגרלי ממוסד הבוררות, ומכאן חובתו לנהוג בדרך אובייקטיבית ונעדרת פניות (לעניין זה ראו: ס' אוטולנגי בוררות דין ונוהל (מהדורה שלישית מורחבת, תשנ"א) 215 - 217 (להלן: אוטולנגי ); מ' הירש "ניגוד עניינים אצל בוררים" משפטים כ"ב (תשנ"ג) 169). "משנתמנו בוררים שנבחרו אחד על ידי כל צד חייב כל אחד מהם להחליט בסכסוך שבין הצדדים ללא משוא פנים, ללא דעה קדומה ובצורה אובייקטיבית. בורר שמאיזו סיבה שהיא, אינו מסוגל להחליט בסכסוך כאמור, פסול מלכהן כבורר והצד שלא מינהו זכאי להתנגד למינויו" בע"א 453/66 מסדר דתי סנט שרלס בורומיאוס נ' חברת הכרמל הבנין המרכזי בע"מ , פ"ד כ(4) 752 (להלן: עניין סנט שרלס ). עמדה דומה מביעה גם פרופ' אוטולנגי בספרה הנ"ל בעמ' 216-217: "אכן, מנהג הוא למנות אדם קרוב כבורר. במה דברים אמורים? בקירבה שהייתה קיימת קודם הבוררות... ואולם מרגע שהחלה הבוררות, אל לו, לבורר, לגלות נטייה ומשוא פנים לצד שמינה אותו" [ההדגשה במקור]. עם זאת נראה, כי בספרות ובפסיקה הישראלית הזרה, יש מהלכים לגישה המבחינה בין מעמדם וחובותיהם של בוררי הזבל"א המכהנים לבדם כבוררים, לבין מעמדם וחובותיהם משנמנה בורר שלישי, בפרט כאשר אותו בורר שלישי הינו בורר מכריע. לשם הבנת גישה זו - המקובלת עלי - ראוי להבהיר תחילה את מהות מעמדו של הבורר המכריע ובמה הוא נבדל מן הבורר הנוסף. בורר שלישי מכריע ובורר שלישי נוסף 7. כאשר מספר הבוררים הוא זוגי, קיימת האפשרות שהבוררים לא יגיעו לכלל דעה אחידה. חוק הבוררות מציע שני פתרונות אפשריים למצב זה: האחד, מינויו של בורר נוסף והאחר מינויו של בורר מכריע ( אוטולנגי בע' 182). החוק - בדומה לפקודה שקדמה לו - אינו מכיל הגדרה של המושגים "בורר נוסף" ו"בורר מכריע". מובנם של מושגים אלה נדון בע"א 646/78 חברת מ' בורוכוביץ בע"מ נ' עיריית רמת-גן , פ"ד לג(3)690 (להלן: "עניין בורוכוביץ ), שם צוין, כי מובנם נשאב מן המשפט האנגלי. בורר נוסף (בדרך כלל שלישי) מצטרף אל חבר הבוררים ומחליט ביחד אתם ואילו בורר מכריע בא במקום הבוררים, מברר את הסכסוך ונותן החלטתו כבורר יחיד (י' זוסמן דיני בוררות ס' 49; אוטולנגי בע' 182; Russell on Arbitration (21st.ed., 1997) 111 - 114 ). 8. בפסק דין שניתן בטרם נחקק חוק הבוררות, המ' 386/60 מפעלי זיפזיף סוכריר נ' רוזנברג , פ"ד טו 2499 (להלן: עניין סוכריר "), נדרשו השופטים לסוגיית מעמדם וחובותיהם של בוררי הזבל"א, כאשר נתמנה בורר מכריע. באותו עניין הוסכם בין הצדדים כי שני בוררי הזבל"א ירצו בפני הבורר השלישי המכריע את כל העניינים כפי שהתבררו עד אותו שלב של הבוררות, כל אחד לשיטתו, כאשר הבורר השלישי - הוא אשר יכריע במחלוקת. השופט זוסמן (כתוארו אז) גרס כי משנתמנה בורר מכריע פג כוח שיפוטם של בוררי הזבל"א והם יכולים לפעול כבאי כוח הצדדים. תפקידם כבוררים הופך להיות פורמאלי ורק לבורר המכריע תפקיד שיפוטי. "אות הוא כי הצדדים לא ציפו לכך שמעמד הבוררים 'הצדדים' יהיה כמעמד הבורר השלישי. כאשר נחלקו שני הבוררים בדעותיהם ונתמנה בורר מכריע, פג כוח השיפוט של שני הבוררים ומדוע לא יהיו מכאן ולהבא פרקליטיהם של הצדדים? כאשר נתמנה בורר שלישי, נמשך אמנם להלכה כוח השיפוט של שני הבוררים, אך למעשה עברה ההכרעה לבורר השלישי. מה פגם יש בכך שהצדדים יראו עכשיו, כל אחד את הבורר 'שלו' כפרקליטו המוסיף רק באופן פורמלי לכהן כבורר ויסמכו על הבורר השלישי שיהא השופט ביניהם"? [שם, בע' 2503]. השופט לנדוי (כתוארו אז) הסתייג מהצגת הדברים האמורה. לגישתו, מובן מאליו שבורר זבל"א נכנס לבוררות מתוך עמדה אוהדת לצד שמינה אותו, אך אין לומר שתפקידו הוא לשמש פרקליט לאותו צד אלא "עליו לשקוד תמיד על גישה אובייקטיבית לנשוא הסכסוך" ( שם , בע' 2504). עם זאת מסכים השופט לנדוי לדבריו של השופט זוסמן כי: "כאשר נתמנה בורר שלישי, נמשך אמנם להלכה כוח השיפוט של שני הבוררים , אך למעשה עברה ההכרעה לבורר השלישי..." (בע' 2503) (הדגשה לא במקור ט.ש.כ.). השופט ח' כהן (כתוארו אז) הצטרף לדברי השופט זוסמן ככל שהם מתייחסים למצב בו מתמנה בורר שלישי או מכריע, שרק עם מינויו יכולים בוררי הזבל"א להשתחרר מחובת האובייקטיביות ולנקוט, כל אחד, בעמדת הצד אשר מטעמו הוא מונה. (לעניין זה ראו גם אוטולנגי בע' 216 - 217). 9. הנה כי כן, הן לשיטתם של ה"מחמירים" (השופט לנדוי) והן לשיטתם של ה"מקלים" (השופטים זוסמן וח. כהן), כאשר מתמנה בורר מכריע, אין הבוררים שנתמנו על-ידי הצדדים ממשיכים להחזיק בידם כוח שיפוט והכרעה. הם יכולים להמשיך לכהן כבוררים "פורמליים" או להפוך להיות למייצגי צדדים שמינו אותם. בכל מקרה, אין הם יכולים ליהנות משני עולמות: גם לראות עצמם בוררים לכל דבר ועניין ולרכוש לעצמם סמכות שיפוט והכרעה וגם לייצג כל אחד את הצד שמינהו. מעמד דואלי כזה לוקה בסתירה פנימית וניסיונם של בוררי הזבל"א בענייננו להיות בעלי מעמד כפול כזה נדון לכישלון. המשפט האנגלי 10. דיני הבוררות הישראלים, נשאבו באופן מקורי מן המשפט האנגלי והתפתחו באופן עצמאי מפקודת הבוררות לחוק הבוררות ולפסיקה עניפה המפרשת את אלה. במשפט האנגלי, מוכר המונח בורר/עו"ד, המתייחס למעמדו של בורר זבל"א ( party appointed arbitrator ) לאחר מינויו של בורר מכריע ( Russell at p. 111-114 ). כמו כן מוכרת ומודגשת ההבחנה בין מעמדו וחובותיו של בורר זבל"א טרם מינויו של בורר מכריע, שאז נדרש הוא לנייטרליות והעדר משוא פנים, לבין מעמדו לאחר שמונה בורר מכריע, שאז יכול הוא למלא את תפקיד בא כוח הצד שמינהו. “The term 'arbitrator' is used to embrace a number of roles which arise from the different types of arbitral tribunal that can be established: ... An arbitrator/advocate. Where the two members of a tribunal of two arbitrators whose third member is not a chairman but is to act as an umpire , the arbitrators may become advocates for the parties who appointed them and appear before the umpire ...” (Russell p. 111-114). ובע' 164 - 165: Party-appointed arbitrators have the same duty to act judicially, fairly and impartially as a single arbitrator, although they have been appointed by one of the parties, rather than by both parties... ‘The arbitrators so selected [i.e. one by each side] are not to consider themselves the agents or advocates of the party who appoints them. When once nominated, they are to perform the duty of deciding impartially between the parties...’ ... After the appointment [of an umpire] the position may become somewhat different; when sitting with the umpire, party-appointed arbitrators have as a matter of practice in certain arbitrations acted as advocates” [ההדגשות אינן במקור] ובפסק הדין בעניין The Owners of the M.V. Myron v. Tradax Export S.A . [1970] 1 Q.B. 527, 533 : “The arbitrators are appointed to perform a judicial function unless and until they disagree and the umpire enters upon the reference. Thereafter they can and do act as advocates for the parties who appointed them. Until that point is reached... neither arbitrator has any special relationship with the party which appointed him and each arbitrator is under the same duty of fairness, openness and impartiality to both parties” סיכום ביניים : כאשר מתמנה בורר מכריע, יכולה אמנם - באופן פורמאלי - סמכותם של בוררי הזבל"א כבוררים, להימשך, אולם, כוח ההכרעה מופקע למעשה מידיהם ועובר לידי הבורר המכריע. משכך, אין כל פסול בחוזרם של בוררי הזבל"א לכהן כבאי כוח הצדדים ובייצגם איש איש את שולחו. 11. שונה הדבר כאשר הבורר השלישי שמתמנה הינו בורר נוסף ולא בורר מכריע. במקרה זה נותר בידי בוררי הזבל"א, בפועל, תפקידם השיפוטי ושלושת הבוררים מהווים יחדיו את טריבונל הבוררות. לפיכך, עליהם לפעול ללא משוא פנים, ללא פניות וודאי שאינם יכולים להזדהות עם אחד הצדדים וליצג כל אחד את מי שמינהו. נדרשת מהם נייטרליות שכן הם ממלאים תפקיד מעין שיפוטי. וכך נאמר לעניין זה אצל Russell בע' 113 - 114: “A party-appointed arbitrator sitting as a member of a tribunal of three arbitrators . Each party may be entitled to appoint his own arbitrator, but a party-appointed arbitrator has no special role to play other than as a member of the tribunal. A party appointed arbitrator does not change his status on the completion of the tribunal by its third member. This should be contrasted with the position described above where a tribunal originally consisted of two arbitrators who were unable to reach agreement and an umpire was appointed”. מעמד הבורר השלישי בענייננו 12. על מנת לקבוע את מעמדו של הבורר השלישי בענייננו, יש לפנות תחילה להסכם הבוררות. הסכם בוררות הוא בראש ובראשונה חוזה והכלים לפרשו הם אלו הנתונים בידינו לעניין פרשנותו של חוזה. ראשית, עלינו לפנות ללשון ההוראה הרלוונטית בהסכם, אותה עלינו לפרש. סעיף 3.1 להסכם הבוררות קובע כדלקמן: "לא הצליחו הצדדים להגיע לפסק בוררות מוסכם ביניהם כי אז מתחייבים הבוררים לבחור בורר שלישי אשר יפסוק ביניהם" סעיף זה מתייחס למנוי בורר שלישי לפסוק בין הבוררים משאלה לא הגיעו לפסק מוסכם. מכאן, שהוא מתייחס לכאורה למינוי בורר בשלב של מתן הפסק בסוף הליכי הבוררות ואילו בענייננו נתמנה הבורר השלישי במהלך הבוררות ולא בשלב של מתן הפסק. אף על פי כן נתחמה המסגרת למינויו ולמהות תפקידו, בסעיף 3.1 להסכם. אין בהסכם סעיף נוסף למינוי בורר שלישי. משנתמנה בפועל בורר שלישי, הוא שואב את מעמדו ואת מהות תפקידו ותחומיו מן הסעיף הנ"ל, באופן ישיר או באנלוגיה. לפיכך, עלינו לפרש סעיף זה וללמוד ממנו על מעמדו של הבורר שילה. ונתחיל בפני ללשונו של הסעיף. 13. סעיף 3.1 להסכם איננו משתמש בביטוי "בורר נוסף" או "בורר מכריע", אלא בביטוי בורר שלישי. מונח זה הוא נייטרלי. אין הוא מעיד על מעמדו של הבורר, אם בורר נוסף הוא או בורר מכריע; מעמדו של הבורר השלישי נקבע על פי מהות ותוכן תפקידו כפי שהוגדרו בהוראה שבהסכם. ומהו התפקיד שיועד לו באותו סעיף? נראה שהוראתו לעניין זה ברורה וחד משמעית: נאמר בסעיף כי הבורר השלישי מתמנה משום ש"לא הצליחו הצדדים להגיע לפסק בוררות מוסכם ביניהם ..." מכאן, שנתגלעה מחלוקת בין הבוררים שגרמה לתיקו ונדרש בורר שלישי שכלשון הסעיף "... יפסוק ביניהם". מי שפוסק בין שניים, הוא המכריע במחלוקת. בעניינו נתגלעה מחלוקת בין הצדדים והם החליטו למנות בורר שלישי שיכריע בה. מנוי זה מתיישב יותר עם מנוי בורר מכריע מאשר עם מנוי בורר נוסף. 14. גם אם תמצא לומר שהצדדים לא נקטו בלשון חד משמעית בעניין מעמדו של הבורר שמינו, יושב לך כי התחקות אחר אומד דעת הצדדים מצביעה על כך שכוונתם היתה לבורר מכריע אשר יפסוק ביניהם. ומהו אותו אומד דעת אחריו עלינו להתחקות וממה למדים אנו על אומד דעת זה? "אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים, והתוכניות אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ , פ"ד מט(2) 265, 311). ההתחקות אחר אומד דעת הצדדים בהקשר דומה לזה שבענייננו, נעשתה בעניין בורוכוביץ. שם התחקה בית המשפט אחר כוונת הצדדים, לא רק על פי השם בו בחרו הם בהסכם הבוררות, אלא גם על פי התנהגותם, וקבע כי על פי אלה, הבורר שנתמנה הוא בורר מכריע. 15. כך בענייננו, עולה מלשון ההוראה שבהסכם, ממטרתה וממהות המטלה שהוטלה על הבורר, כי כוונת הצדדים הייתה למינוי בורר מכריע. כך עולה גם מההוראה המתייחסת לסוגיית הנמקת הפסק, המתארת שני מצבים, האחד, בו ניתן פסק מוסכם על ידי שני בוררי הזבל"א שאז אין חובת הנמקה, והשני - הוא המצב שלפנינו - בו ניתן הפסק על ידי הבורר השלישי בלבד שאז קיימת חובת הנמקה (סעיף 10 להסכם). כך עולה גם מן הנסיבות החיצוניות, ביניהן התכתבות ובה התייחסות הצדדים למעמד הבורר השלישי והתנהגות הצדדים במהלך הבוררות, לאחר מינוי הבורר השלישי ובמהלך הבוררות. 16. בישיבות הבוררות הראשונות, שלאחר מינויו של הבורר שילה, ישבו בוררי הזבל"א עם הבורר כטריבונל של שלושה בוררים. ישיבות אלו סבו בעיקרן על עניינים פרוצדורליים גרידא. כך גם במכתבו של הבורר השלישי אל רויכמן ואל מכשירנות מיום 1.8.91, מכתב הדן ב"שכר הבוררים " מכנה הבורר שילה את עצמו "יו"ר הבוררות". אולם, מרגע שנתגלעו חילוקי דעות מהותיים בין בוררי הזבל"א, החלו אלה לנהוג כבאי כוחם וכשלוחיהם של הצדדים, כאשר הם טוענים ומציגים, כל אחד, את עמדת מרשהו. במשך ישיבות ארוכות, הביא כל אחד מהם עדים מטעם הצד שמינהו, חקר בחקירה שכנגד את העדים שהובאו על ידי הצד האחר, הגיש בשם הצד שמינהו מסמכים שונים כראיות ונהג לכל דבר ועניין כעורך הדין של הצד שמינהו. 17. הבורר שילה עמד על בעייתיות זו, וביום 26.11.92 פנה אל הצדדים בהצעה לבחור באחת משלוש אופציות: האחת, שלושת הבוררים ממשיכים כבוררים אולם עוה"ד אקשטיין וברזילי מפסיקים לייצג את בעלי הדין אשר ימנו לעצמם פרקליטים אחרים לייצגם בבוררות. השניה, עוה"ד אקשטיין וברזילי יפסיקו לכהן כבוררים וכל אחד מהם ייצג את מרשהו והאפשרות השלישית הינה להמשיך בסטטוס קוו. במענה לפנייתו זו של הבורר שילה הודיעה מכשירנות, באמצעות עוה"ד אקשטיין את הדברים הבאים: "בשם מרשי אני מסכים להמשך הבוררות בצורה ובאופן כפי שנתקימה עד עתה. אנו מבקשים להדגיש כי אם עפ"י דין אין הצורה הזו אפשרית כיוון שפקע המינוי של בוררי הזבל"א לאחר מינוי הבורר המכריע, כי אז המתכונת הלכה למעשה - היא זו של בורר יחיד מכריע ואין בכך כדי לפגום באופן בו מתנהלת הבוררות הלכה למעשה " [ההדגשה אינה במקור - ט'ש'כ']. עוה"ד ברזילי, בשם רויכמן, השיב ביום 16.12.92 כי מרשיו מעוניינים בהמשך הבוררות כפי שנוהלה עד עתה . זוהי התבטאות מעורפלת, מתחמקת קמעה מנקיטת עמדה, שכן, לא ברור כלל מה הייתה - לסברת רויכמן - צורת הבוררות "שנוהלה עד עתה". סתם ולא פירש. אלא שניתן ללמוד על כך ממכתבי עו"ד ברזילי אל רויכמן, מכתבים בהם הציג הוא בפניהם את הנושא, בטרם הביא את תשובתם בפני הבורר שילה. ביום 5.11.92 פנה עו"ד ברזילי לרויכמן במכתב בו נאמרו, בין היתר, הדברים הבאים: "לאחרונה התעוררה השאלה האם אפשרי שמייצג צד ותובע בשמו יוכל לשמש גם כבורר מטעמו, הגם שלמעשה ההכרעה בבוררות תהא של ה' שילה שהרי הוא הבורר המכריע " ובמכתב מיום 9.12.92 פונה עו"ד ברזילי אל יעקב רויכמן כדלקמן: "אנא אשר לי בכתב הסכמתך בשמך ובשם אחיך להמשך הבוררות כאשר אני וכן עו"ד אקשטיין ממשיכים כ"א לייצג את הצד שלו וגם לשמש כבוררים, הגם שמעמדנו כל עוד יש בורר מכריע הוא די פורמלי . כעולה ממכתבו של ה' שילה הבורר המכריע, קימות עוד שתי אפשרויות, האחת - אנו נשמש רק כתובעים, כ"א של הלקוח שלו ושילה יהא בורר יחיד. או - אנו נשמש כתובעים וימונו שני בוררים נוספים" [ההדגשות אינן במקור]. 18. ממכתבים אלה עולה, כי משמעותה של הבעת רצונם/הסכמתם שהליכי הבוררות ימשכו ללא שינוי, היא, כי מעמדם של בוררי הזבל"א כבוררים יהא פורמלי גרידא וההכרעה תהא נתונה בידי הבורר המכריע. יצוין כי בחינת כוונת הצדדים נעשית על פי השתקפותה החיצונית ולא על פי רצון כמוס אשר לא מצא ביטוי חיצוני וצד כלשהו טוען לו בדיעבד (לעניין זה ראו: ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה) 299 - 300; ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (כרך א', תשנ"א) 31 - 32; עניין אפרופים בע' 302 מול האות ג'). גם מהאופן בו המשיכה להתנהל הבוררות מאותה עת ואילך עולה, כי הסכמת הצדדים בפועל הייתה, לפעול כבאי כוח הצדדים, כאשר "תפקידם" כבוררים הינו פורמלי גרידא וההכרעה מצוייה בידי הבורר המכריע בלבד. על כך מצביעות ראיות למכביר ואביא כאן רק מקצתן על מנת לסבר את האוזן. 19. במכתב מיום 15.3.93 ששלח עו"ד ברזילי לרויכמן - מכתב הדן בסיכויי התביעה - כותב עו"ד ברזילי: "התביעות נדונות בהליכי בוררות. הבוררים עו"ד יוש אקשטיין מטעם מכשירנות ועו"ד ברזילי, הח"מ, מטעמכם. נקבע בורר מכריע והוא השופט בדימוס ה' שילה. ... מדובר בהכרעת בורר ... נראה לי הסיכוי ש הבורר ידחה את שתי התביעות..." [ההדגשות הוספו]. במכתבים נוספים, עבר עו"ד ברזילי להתייחס לבורר שילה כאל ה בורר או "הבורר המכריע". מהחומר המצוי בפני בית המשפט עולה עוד, כי במהלך הבוררות ניתנו החלטות ביניים על ידי הבורר שילה לבדו (כך למשל, בפרוטוקול הדיון מיום 11.5.92 בע' 316) וגם סיכומי הצדדים הוגשו ל"בורר המכריע", כשכל אחד מעורכי הדין (בוררי הזבל"א) מגיש סיכומים בשם הצד שמינהו כפי שמגיש עורך דין בשם לקוחו. יתרה מזו ב2.8.84- הודיע הבורר שילה לצדדים כי פסק הבוררות יהיה מוכן תוך מספר ימים. חלפו 20 יום ממועד משלוח מכתב זה לצדדים ועד שניתן פסק הבוררות. במהלכם לא מחה אף צד, או מי מעורכי הדין על כך שהבורר עומד ליתן פסק לבדו ולא הופנתה כל פניה של תמיהה או שאלה או מחאה, לבורר שילה, בהקשר לכוונתו לפסוק לבדו. בכך יש כדי להצביע על הלך רוחם של הצדדים ובאי כוחם באותה עת ועל הטענה בדבר חוסר סמכותו של הבורר שילה, כמחשבה מאוחרת. 20. מכל האמור לעיל עולה, כי הצדדים - ולענייננו רויכמן - היו מודעים היטב והסכימו במפורש או מכללא, ועל ידי התנהגות, לכך שהבורר שילה - לפחות משלב מסוים במהלך הבוררות ואילך - משמש כבורר מכריע, וכוח ההכרעה מסור בידיו בלבד, וכי לעורכי הדין, בוררי הזבל"א לא נותר בפועל מעמד של בוררים. לפיכך אין הם יכולים לתקוף את הפסק בטענה שהיה עליו להינתן על ידי שלושת ה"בוררים". כיצד יכולים הם לטעון באופן רציני, כי לאחר שכל אחד מהם הגיש סכומים בשם הצד אותו הוא מייצג, עדיין מתחיב ממעמדם המקורי לעשותם שותפים להכרעה ולפסק? אתמהה! מעמד הבורר השלישי אינו נוצר מהבל פיהם או משיכת קולמוסם של הצדדים הממנים אותו אלא מהתנהגותם במהלך הבוררות ומכל הנסיבות האופפות אותה; ואם באלה יש כדי ללמד שעניין לנו במינוי בורר מכריע, לא יעמוד לימין הצדדים כינוי זה או אחר בו יכנוהו. 21. בטרם אסיים דברי, אתייחס במילים ספורות למספר טענות נוספות שדינן להידחות. נטען, כי מנוי בורר מכריע הוא שינוי בהסכם הבוררות ושינוי כזה צריך להערך בכתב. על כך יושב: ראשית, לטעמי לא חל שום שינוי בהסכם ומלכתחילה ניתנה בו האפשרות למנות בורר מכריע. שנית, אם נדרש "כתב" הרי שישנן ראיות למכביר בכתב, המעידות על התייחסות רויכמן ועו"ד ברזילי מטעמם אל הבורר שילה כאל בורר מכריע ולא כבורר שלישי נוסף. נראה כי בכך נענתה גם דרישת הכתב (לעניין זה ראו: אוטולנגי בע' 20-24). טענה נוספת המועלית על ידי המשיבים היא, כי מאחר והם לא החילו על הצדדים את ס' ו' לתוספת לחוק הבוררות, הביעו הם בכך את דעתם שאין הם רוצים בפקיעת מינויים של בוררי הזבל"א עם מינוי הבורר השלישי, ועל רצונם כי ימונה בורר שלישי נוסף ולא מכריע. סעיף זה קובע כי "בבוררות שבה נתמנה בורר מכריע ייכנס אותו בורר לתפקידו לאחר שהבוררים האחרים, או אחד מהם, נתנו לו ולבעלי הדין הודעה בכתב שאין רוב לפסק הבוררות הסופי, ומשנכנס לתפקידו, יבוא הוא במקום הבוררים האחרים". אולם, טענה זו לאו טענה היא. הצדדים גם בחרו שלא להחיל את הוראות סעיף ב' לתוספת הקובע: "בבוררות לפני מספר זוגי של בוררים ימנו הבוררים, על פי דרישת אחד מהם, בורר נוסף; נתמנה בורר נוסף יהיה הוא יושב-ראש הבוררות". מאחר שלא הוחל הן סעיף ו' שעניינו "בורר מכריע" והן סעיף ב' שעניינו "בורר נוסף", ומאחר שבפועל מונה בורר שלישי, שמעמדו הוא אחד משני אלה המנויים בס' ב' ו-ו' לתוספת, הרי שלא ניתן כלל ללמוד על טיבו ותפקידו של הבורר שנתמנה מן העובדה שלא הוחלו הסעיפים הנ"ל של התוספת ויש אפוא לחזור להסכם הבוררות ולהתנהגות הצדדים ולשאר הנסיבות כדי ללמוד מהם על מעמד הבורר. סוף דבר: הבורר שילה נתמנה כבורר מכריע או הפך להיות בורר מכריע. משכך, פקע בפועל תפקידם השיפוטי של בוררי הזבל"א וההכרעה נותרה בידיו של הבורר המכריע בלבד. לפיכך, יכולים היו בוררי הזבל"א לחזור ולשמש כבאי כוח הצדדים ולהציג, כל אחד, את עמדת שולחו בפני הבורר המכריע - כפי שאכן עשו - על מנת שזה האחרון שיפסוק ביניהם. מכאן שעל הבורר שילה בלבד מוטל היה התפקיד של מתן פסק הבוררות, ומשעשה כן פעל הוא בסמכות. לאור קביעתי זו, רשאי היה הבורר שילה, מכוח סמכותו האינהרנטית, גם לחייב את רויכמן לשאת בהוצאות הבוררות ובשכר טרחת עו"ד אקשטיין. אשר על כן מתקבל ערעורה של מכשירנות ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל ופסק הבורר מאושר בזה. המשיבים ישלמו למערערת הוצאות בסך 50,000 ש"ח. ש ו פ ט ת הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט י' גולדברג: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן. ניתן היום, א' בתמוז תשנ"ח (25.6.98). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96069990. J03

[ "רע\"א 6999/96", "ע\"א 692/86", "ע\"א 449/73", "בע\"א 453/66", "בע\"א 646/78", "ע\"א 4628/93" ]

5,646

10,398

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5314/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. מג'דלין מוסלם חלף 2. אחמד זוהר חלף 3. עאידה אחמד חלף נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. העתירה למתן צו על-תנאי תועבר לדיון לפני מותב תלתא. המשיב ישיב על העתירה לקראת מועד הדיון. על הבקשה למתן צו ביניים ישיב תוך 15 ימים. 2. ניתן בזה צו ארעי לאפשר לעותר מס' 2 לשהות בארץ עד למתן החלטה בעניין צו הביניים. ניתנה היום, יב' באלול תשנ"ז (14.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053140. M01

[ "בג\"ץ 5314/97" ]

5,651

12,714

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5314/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. מג'דלין מוסלם חלף 2. אחמד זוהר חלף 3. עאידה אחמד חלף נגד המשיב : שר הפנים צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה בפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיב והמורה לו להמנע מהוצאתו של העותר מס' 2 מישראל. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת בעתירה שתידון בפני הרכב של שלושה שופטים במעמד הצדדים. ניתן היום, כ"ו באלול תשנ"ז (28.9.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053140. M04

[ "בג\"ץ 5314/97" ]

5,652

16,382

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5314/97 - א' בפני: כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. מג'דלין מוסלם חלף 2. אחמד זוהר חלף 3. עאידה אחמד חלף נגד המשיב : שר הפנים בקשה לצו ביניים החלטה לפי בקשתם של העותרים ולאחר עיון בתשובת ב"כ המשיב ניתן בזה צו ביניים המורה למשיב להמנע מהוצאתו של העותר מס' 2 מישראל. ניתנה היום, כ"ו באלול תשנ"ז (28.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053140. M03

[ "בג\"ץ 5314/97" ]

5,653

28,357

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5314/97 - ג' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים (העותרים ) : 1. מג'דלין מוסלם חלף 2. אחמד זוהר חלף 3. עאידה אחמד חלף נגד המשיב : שר הפנים בקשה לדחיית מועד הדי ון בשם המבקשים (העותרים): עו"ד שלמה לקר החלטה דחייה כמבוקש. המזכירות מתבקשת לקבוע ההמשך בחלוף חודשיים ימים. הצדדים מתבקשים להגיש הודעות משלימות לקראת חידוש הדיון. ניתנה היום, כ"ז בתמוז התשנ"ח (21.7.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053140. A05 /דז/

[ "בג\"ץ 5314/97" ]

5,654

52,167

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5314/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. מג'דלין מוסלם חלף 2. אחמד זוהר חלף 3. עאידה אחמד חלף נגד המשיב : שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים דיון מקדמי בעתירה החלטה בעקבות ההחלטה של בית המשפט מיום 21.7.98, מתבקש ב"כ העותרים להודיע לבית המשפט אם העתירה עדיין אקטואלית, ואם כן, מה היו ההתפתחויות בענין נשוא העתירה. ב"כ העותרים יגיש את ההודעה תוך 30 יום. עם קבלת ההודעה אחליט בדבר המשך הטיפול בעתירה. ניתנה היום, י"ד בניסן תשנ"ט (31.3.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053140. I06

[ "בג\"ץ 5314/97" ]

5,655

56,179

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5314/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותרים : 1. מג'דלין מוסלם חלף 2. אחמד זוהר חלף 3. עאידה אחמד חלף נגד המשיב : שר הפנים בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד שלמה לקר פסק-דין לבקשת העותרים, נמחקת העתירה ללא צו להוצאות. ניתן היום, י"ג באייר תשנ"ט (29.4.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97053140. V07

[ "בג\"ץ 5314/97" ]

5,656

1,617

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 3774/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: "קומרייז -בנק איי' גי" ע"י ב"כ עו"ד י. אמתי וש. קוטלר נגד המשיבים : 1. אבו זאלף מחמוד 2. אבו זלאף אלן ע"י ב"כ עו"ד א. חורי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.6.97 בהמ' 22107/95, ת"א 601/95 שניתנה על ידי כבוד השופטת מ. שידלובסקי-אור החלטה המשיבים יגיבו בשלב זה בשתי שאלות: האחת, אם היה מקום לתת צו עיכוב הדיון בתביעה במקום מחיקת התביעה. והשניה, האם על ההחלטה שניתנה יש זכות ערעור או שיש להגיש בקשה לרשות ערעור. תשובה תוך 15 יום. ההחלטה תשלח לשני הצדדים. ניתנה היום, כ"ז באלול תשנ"ז (29.9.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037740. J02

[ "רע\"א 3774/97", "ת\"א 601/95" ]

5,657

6,324

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 3774/97 רע"א 3736/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ה מבקש : "קומרייז -בנק איי' גי" ע"י ב"כ עו"ד י' אמתי ועו"ד ש. קוטלר נגד המשיבים : 1. אבו זאלף מחמוד 2. אבו זלאף אלן ע"י ב"כ עו"ד עימאד חמאיסי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.6.97 בהמ' 22107/95 בת"א 601/95 שניתנה ע"י כבוד השופטת מ. שידלובסקי-אור החלטה 1. מקובל על המשיבים כי מאחר והתביעה נמחקה, הערעור הוא בזכות. 2. מאחר והוגשו גם ערעור בזכות וגם בקשת רשות ערעור מורה אני בזאת על מחיקת רשות הערעור והותרת הערעור על כנו. 3. הערעור ישמע בהרכב ויקבע בהקדם לאור העובדה שדלתות בית המשפט נסגרו בפני המבקש. ניתנה היום ט' בחשון תשנ"ח (9.11.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97037740. J03

[ "רע\"א 3774/97", "רע\"א 3736/97" ]

5,658

1,619

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4877/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערערים : 1. יוסף (ג'ו) נקש 2. קלדר הולדינג לימיטד נגד המשיב : כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 23.5.96 בתיק פש"ר 1595/87 (המ' 24869/95, המ' 977/96 והמ' 978/96) שניתנה על ידי כבוד השופטת הכט תאריך הישיבה: ח' באלול התשנ"ז ( 10.09.97 ) בשם המערערים : עו"ד יצחק זוסמן ורונן עדיני בשם המשיב: עו"ד יורי נחושתן פסק-דין בית המשפט המחוזי קבע, כי בעטייה של ההתפתחות לפיה מינה בית משפט בארה"ב בודק והושג פרוטוקול בעזרתו של הבודק בינו לבין המבקש, אין הוא מורה על קיום חקירה לפי ס' 288 לפקודת החברות ודחה את בקשתו של המשיב. משמעותו האופרטיבית של פסק דינו של בית המשפט המחוזי היא, כי הבקשה לעריכת חקירה לפי ס' 288 לפקודת החברות נדחתה. בכך התקבלה התנגדותם של המערערים לעריכת החקירה. העובדה שבית המשפט קבע כי אלמלא אותה התפתחות הייתה דוחה את ההתנגדות, איננה מצדיקה דיון בפסק-הדין בערעור בתיק זה, בו נדחתה בקשת המשיבים לעריכת החקירה. גם העובדה שמתנהל הליך נוסף בבית המשפט המחוזי הדן בחקירה לפי אותו סעיף בין אותם צדדים ושהתדיינות כזו צפויה אולי גם בעתיד, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין ערעור זה. הטלת הוצאות על המערערים על אף התוצאה, אינה עילה להתערבותנו. הערעור נדחה ללא צו להוצאות. ניתן היום, ח' באלול תשנ"ז (10.9.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96048770. J02

[ "ע\"א 4877/96" ]

5,659

2,544

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4877 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. יוסף (ג'ו) נקש 2. קלדר הולדינג לימיטד נגד המשיב : כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 10.9.97, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ל' בניסן התשנ"ז (7.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96048770. A01 /דז/

[ "ע\"א 96" ]

5,660

1,621

ב בית המשפט העליון בש"א 6987/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק אלבוים רוחמה נגד מרכוס נפתלי מרכוס פיליפ בקשה להעברת מקום שיפוט לפי סעיף 24 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- החלטה לתגובת הצדדים לתיק (ירושלים) ת.ק. 4647/97, תוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, ד' בכסלו התשנ"ח (3.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97069870. A01 /דז/

[ "בש\"א 6987/97" ]

5,662

39,227

ב בית המשפט העליון בש"א 6987/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש ת : אלבוים רוחמה נגד המשיב : מרכוס נפתלי בקשה לקביעת בית המשפט אשר ידון בהליך בגדר סעיף 24 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד1984- בשם המבקשת: בעצמה בשם המשיבים: בעצמם החלטה להעביר את התיק לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו. ניתן היום יט בשבט תשנ"ח (15.2.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97069870. B02

[ "בש\"א 6987/97" ]

5,663

1,622

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3109/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר : אחמד אבו ג'בר נגד המשיב ה : מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ח' בתמוז התשנ"ז ( 13.07.97 ) בשם העותר : עו"ד אהרו בארי בשם המשיב ה: עו"ד דנה בריסקמן פסק-דין עם פתיחת הדיון חזר בו העותר מעתירתו. המזכירות מתבקשת לקבוע בהקדם שמיעת ע"א 691/96. ניתן היום, ח' בתמוז התשנ"ז (13.07.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96031090. A04 /דז/

[ "בג\"ץ 3109/96", "ע\"א 691/96" ]

5,664

1,623

בבית המשפט העליון בירושלים בש"א 375/97 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המבקשים : 1. קדם שמעון 2. שמעון קדם חברה לבניין נגד המשיב י ם: 1. אופיר בלום, עו"ד 2. כונס הנכסים הרשמי בקשה לפי תקנה 421 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- ה ח ל ט ה בפני בקשה לפי תקנה 421 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- לקבל לרישום ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו. הבקשה הועברה אלי לאחר שמזכירות בית משפט זה סירבה לקבל את הערעור לרישום. המבקשים, שני בעלי מניות בחברה המצויה בהליכי פירוק, פנו לבית המשפט המחוזי במסגרת הדיון בתיק הפירוק, וביקשו שיורה על העברת המפרק מתפקידו בהתאם לסמכותו על פי סעיף 304 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג1983-. המבקשים, שהגישו בקשתם בדרך של המרצה, נימקו את הבקשה בחששם לניגוד עניינים בתפקידו של המפרק. בית המשפט דחה את הבקשה ועל כך הגישו המבקשים את הערעור הנדון. הערעור הוגש לאחר תום המועד להגשת בקשה לרשות ערעור. המזכירות סירבה לקבל את הערעור לרישום מכיוון שמדובר בערעור על "החלטה אחרת" ולא על "פסק דין", ועל כן היה על המבקשים לקבל רשות קודם להגשתו. המבקשים טוענים כי החלטת בית המשפט המחוזי הינה "פסק דין" - כמשמעותו בהוראת סעיף 41 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- - ולפיכך מערערים הם בזכות ודין הערעור להתקבל לרישום. לא מצאתי יסוד לשנות מהחלטת המזכירות שלא לקבל את הערעור לרישום. ההבחנה בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת" לענין דיני הערעור אינה תמיד פשוטה. "השאלה היא האם בירור המחלוקת שהובאה בפני בית המשפט הסתיים עם מתן ההחלטה, שאם לא כן, ונשאר לשופט לעשות דבר מה נוסף, אין החלטתו פסק דין" (י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך), 756. בענייננו ההחלטה של בית המשפט המחוזי אינה אלא החלטה אחרת. ההחלטה אינה "סוגרת את התיק" כלפי אחד מבעלי הדין. היא גם אינה מקנה או שוללת את אחד הסעדים הסופיים שנתבקשו בהליך. אין בה אף אחד מהסממנים המסיימים את הסכסוך בין הצדדים להליך המתברר בפני בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים כי גם החלטה המתקבלת במסגרת פירוק שטרם הסתיים עשויה להיות "פסק דין". לענין זה מביאים הם את החלטת בית משפט זה ברע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ , פ"ד מב(4) 393. לדעתי אין בהחלטה זו כדי לסייע למבקשים. באותו מקרה עתרה המבקשת למתן רשות לערער על החלטת בית המשפט שבו נדחתה בקשתה להצהיר כי יש לה זכות עכבון בנכס מקרקעין מסויים. בית המשפט דחה את בקשת הרשות לערער מכיוון שהחלטת בית המשפט המחוזי היתה "פסק דין" ולא "החלטה אחרת". כבוד השופט (כתוארו אז) ש' לוין קבע כי גם החלטה הניתנת במסגרת הליך פירוק שטרם הסתיים יכולה להיות "פסק דין" אם היא עומדת במבחנים הרגילים המבחינים בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת". מכיוון שבהחלטת בית המשפט המחוזי, שסירב לתת את ההצהרה המבוקשת, סיים בית המשפט את מלאכתו באשר להצהרה על זכויות הצדדים בהליך, הרי שהחלטה זו הינה "פסק דין". אכן, אין נפקא מינה שהבקשה הוגשה במסגרת הליכי פירוק ואינה תובענה עצמאית למתן סעד הצהרתי. הקובע לענין זה הוא האם ההחלטה שניתנה סגרה סופית את השאלה הקשורה באחד הסעדים הסופיים המבוקשים. ההצהרה שנתבקשה בענין סולל בונה הנ"ל היתה בעלת אופי של סעד עצמאי ולא סעד ביניים, ובהחליטו סיים בית המשפט את מלאכתו בבקשה. במקרה דנן, בית המשפט המחוזי לא סיים את תפקידו בהליך הפירוק. המפרק כ"פקיד של בית המשפט" ימשיך למלא אחר הוראותיו בהליכי הפירוק, והמבקשים יוכלו לעורר את השאלות הקשורות בהחלטותיו בהתאם לדין. בית המשפט רשאי - במסגרת ההליכים שבפניו - לדון בבקשה להעביר את המפרק מתפקידו אם יהיו טעמים חדשים ומוצדקים לכך, כל עוד נמשכים ההליכים בפניו. בנסיבות אלו אין לומר כי בית המשפט סיים את מלאכתו. לפיכך דין הבקשה להדחות. ניתנה היום, כ"ו בשבט תשנ"ז (3.2.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003750. N01

[ "בש\"א 375/97" ]

5,666

1,627

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 3457 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : כהן פראג נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"פ 506/96 שניתן ביום 13.11.96 על ידי כבוד השופטים לרון, בנאי, פלפל בשם המבקש: בעצמו החלטה ערעורו של המבקש בבית המשפט המחוזי הוגבל לגזר הדין; ממילא, חרף טענותיו כנגד סניגורו, אין המבקש יכול להישמע בטענותיו כנגד הכרעת הדין; אכן לענין גזר הדין אין יסוד לתת למבקש רשות לערער. יתירה מזאת: הליכי הבקשה לרשות לערער בגלגול שלישי, לא נועדו לבירור עובדתי חוזר אלא לדיון בהלכות משפטיות בעלות חשיבות כללית. הבקשה הנוכחית אינה מעוררת שאלות מן הסוג האמור. לפיכך אני דוחה את הבקשה. ניתן היום יט בסיון תשנ"ז (24.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034570. B01

[ "רע\"פ 97" ]

5,671

1,628

ב בית המשפט העליון בש"א 6747/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : רופל עובד נגד המשיב : קצין התגמולים הוגש/ה ערעור על החלטת רשם בשם המבקש: בעצמו החלטה על מנת לאפשר ערעור על החלטתי, ניתן פטור מתשלום האגרה. ניתנה היום, ט"ז בחשון תשנ"ח (16.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97067470. O01

[ "בש\"א 6747/97" ]

5,672

8,185

ב בית המשפט העליון בש"א 6747/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : רופל עובד נגד המשיב : קצין התגמולים ערעור על החלטת הרשמת, השופטת א ' אפעל-גבאי, ברע"א 5448/97, מיום 7.10.97 בשם המערער: בעצמו החלטה זהו ערעור על החלטת רשמת בית המשפט העליון שדחתה את בקשת המערער לפטור אותו מחובת הפקדת הערבון. המערער טוען כי הרשמת טעתה כיוון שערעור מהסוג בו מדובר (ערעור שני על החלטת ועדת ערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט1959-) פטור מערבון. כמו כן הוא טוען כי כיוון שהמשיבה בתיק זה היא המדינה - הרי שהרציונל שחל על פטור מאגרה קיים גם לגבי ערבון, היות שאין מדובר במשיב חסר אמצעים שכפו עליו הוצאות עו"ד. עוד טוען המערער כי הרשמת טעתה בהסתמכה על החלטה ישנה שלה כאילו נותרו נסיבותיו האישיות בעינן. לטענתו מצבו האישי החמיר בפרק הזמן שעבר בין ההחלטות. לבסוף טוען המערער מספר טענות, בהן אי יכולתה של הרשמת, לטענתו, להיות אובייקטיבית בעניינו. בין השיקולים שנקבעו בפסיקה כרלבנטיים לצורך החלטה להפחית מחובת הערבון נמצא את סיכויי ההצלחה בערעור (ראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרובר פ"ד מד(2)383), ואת מצבו הכלכלי של המערער (ראו: רע"א 377/89 ג'נחו נ' מיבהו פ"ד מא(4) 522). כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי התחשבה בשני שיקולים אלה גם יחד. לא מצאתי פגם בשיקול דעתה של כבוד הרשמת, שאף הפחיתה את סכום הערבון שהוטל על המערער לעומת המקובל. ממילא לאור הדברים שנאמרו אין ממש בטענות המערער לפיהן חלים רציונלים זהים על הטלת אגרה והפקדת ערבון. בנסיבות אלו לא מצאתי צורך להתערב בשיקול דעתה של כבוד הרשמת. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ז בחשון התשנ"ח (27.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97067470. A02 /דז/

[ "בש\"א 6747/97", "בש\"א 329/90", "רע\"א 377/89" ]

5,673

1,629

בית המשפט העליון רע"א 3933/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : מזמר אליהו נגד המשיב : בנק אוצר החייל בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 18.5.97 בע"א 165/97 שניתן על ידי כבוד השופט גורן בשם המבקש: עו"ד עמי סביר בשם המשיב: עו"ד גאולה זלצמן החלטה 1. להרכב של שלשה. 2. משך הדיון 30 דקות מחולק בשווה בין בעלי הדין. 3. ביחוד יתייחסו בעלי הדין לשאלה אם פסק הדין שניתן בלע את עסקת היסוד שעל יסודה הוא ניתן. 4. לקבוע לפני ההרכב המיוחד בתאריך שנקבע. ניתן היום יז באב תשנ"ז (20.8.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039330. B02

[ "רע\"א 3933/97", "בע\"א 165/97" ]

5,674

10,722

בית המשפט העליון רע"א 3933/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקש : מזמר אליהו נגד המשיב : בנק אוצר החייל בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 18.5.97 בתיק ע"א 165/97 שניתןעל ידי כבוד השופט גורן בשם המבקש: עו"ד עמי סביר החלטה לתשובת המשיב תוך 21 ימים (וימי הפגרה בכלל). ניתנה היום, כ' בתמוז תשנ"ז (25.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039330. B01 /שב

[ "רע\"א 3933/97", "ע\"א 165/97" ]

5,675

12,089

ב בית המשפט העליון רע"א 3933/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בקש : מזמר אליהו נגד המשיב : בנק אוצר החייל בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 18.5.97 בע"א 165/97 שניתן על ידי כבוד השופט א' גורן תאריך הישיבה: י"ח בכסלו התשנ"ח ( 17.12.97 ) בשם המ בקש: עו"ד עמי סביר בשם המשיב : עו"ד רפאל פרקש פסק-דין עיינו בבקשה ובתשובה לה. שמענו טיעוני בא כוח המבקש. נחה דעתנו כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה אין מקום למתן רשות כמבוקש. הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 10,000 ש"ח. ניתן היום, י"ח בכסלו התשנ"ח (17.12.97), בנוכוחות באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039330. A03 /דז/

[ "רע\"א 3933/97", "בע\"א 165/97" ]

5,676

1,630

בבית המשפט העליון רע"א 2645/97 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. שפירא אברהם 2. שפירא טובה 3. שפירא פנחס 4. שפירא אלימלך נגד המשיבים : 1. כהן יוסי עו"ד 2. בלס עובדיה רו"ח 3. מדינת ישראל 4. כונס הנכסים הרשמי 5. ניצן יהודה בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד יוסי כהן החלטה הארכת מועד עד ליום 1.10.97. עד למועד זה יעדכנו בעלי הדין את בית המשפט בדבר הצורך לדון בבקשה לרשות ערעור. ניתנה היום, י"ב בתמוז תשנ"ז (17.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026450. Q03

[ "רע\"א 2645/97" ]

5,677

6,098

ב בית המשפט העליון רע"א 2645/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. שפירא אברהם 2. שפירא טובה 3. שפירא פנחס 4. שפירא אלימלך נגד המשיבים : 1. כהן יוסי עו"ד 2. בלס עובדיה רו"ח 3. מדינת ישראל 4. כונס הנכסים הרשמי 5. ניצן יהודה בקשה למחיקת ערעור בשם המשיב מס' 1: בעצמו החלטה מתבקשת תגובת באי כוח המבקשים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. אי הגשת תגובה כמוהו כהסכמה למחיקת הבקשה לרשות ערעור ללא צו להוצאות. ניתנה היום, ב' בכסלו תשנ"ח (1.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026450. O05

[ "רע\"א 2645/97" ]

5,678

10,258

בית המשפט העליון רע"א 97 / 2645 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. שפירא אברהם 2. שפירא טובה 3. שפירא פנחס 4. שפירא אלימלך נגד המשיבים : 1. כהן יוסי עו"ד 2. בלס עובדיה רו"ח 3. מדינת ישראל 4. כונס הנכסים הרשמי 5. ניצן יהודה בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"א 1223/95 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא א. גורן בשם המבקש 1: עו"ד יגאל ארנון בשם המבקשת 2: עו"ד י. וינרוט בשם המבקש 3: עו"ד דב בלום בשם המבקש 4: עו"ד דניאלה פוטשבוצקי החלטה לתשובת כל המשיבים תוך 15 ימים. ניתן היום יט בסיון תשנ"ז (24.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026450. B01

[ "רע\"א 97", "בע\"א 1223/95" ]

5,679

14,968

ב בית המשפט העליון רע"א 2645/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. שפירא אברהם 2. שפירא טובה 3. שפירא פנחס 4. שפירא אלימלך נגד המשיבים : 1. כהן יוסי עו"ד 2. בלס עובדיה רו"ח 3. מדינת ישראל 4. כונס הנכסים הרשמי 5. ניצן יהודה בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם המשיבים 1 ו2-: בעצמם בשם המשיבה השלישית: עו"ד גדעון סער החלטה הארכת מועד עד ליום 1.12.97. עד למועד זה יעדכנו בעלי הדין את בית-המשפט בדבר הצורך לדון בבקשה לרשות ערעור. ניתנה היום, ד' בתשרי תשנ"ח (5.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026450. O04

[ "רע\"א 2645/97" ]

5,680

32,792

ב בית המשפט העליון רע"א 2645/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. שפירא אברהם 2. שפירא טובה 3. שפירא פנחס 4. שפירא אלימלך נגד המשיבים : 1. כהן יוסי עו"ד 2. בלס עובדיה רו"ח 3. מדינת ישראל 4. כונס הנכסים הרשמי 5. ניצן יהודה בקשה למחיקת ערעו ר בשם המשיב מס' 1: בעצמו החלטה בהמשך להחלטה מיום 1.12.97, אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור מבלי לעשות צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ב בטבת תשנ"ח (20.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026450. O06

[ "רע\"א 2645/97" ]

5,681

1,632

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 3305 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. אריה גרייב 2. שרה גרייב-ברון נגד המשיב : חיותה כנורי ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 13.4.95 בת.ע. 5629/92 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא מ. אילן תאריך הישיבה: ט באדר א' תשנ"ז (16.2.97) בשם המערערים : עו"ד קפלינסקי ברוך בשם המשיב : עו"ד גולדברג נחמן פסק-דין הערעור נדחה בהסכמה. אין צו להוצאות. ניתן היום ט באדר א' תשנ"ז (16.2.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט שו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95033050. B01

[ "ע\"א 95" ]

5,686

1,633

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4679/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד העותר ת : לסלי טננבאום נגד המשיבים : 1. ניל גרי ברנס 2. בית הדין הרבני האזורי ירושלים בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ה בתשרי תשנ"ח (26.10.97) בשם העותר ת: עו"ד יצחק דוידסון בשם המשיב 1: עו"ד עמנואל צלטנר פסק-דין על פי הצעת בית המשפט הגיעו באי כוח הצדדים להסדר עקרוני לפיו יהיו הילדים חלק מימות השבוע אצל המשיב מס' 1 וחלק מן השבוע אצל העותרת בירושלים. העותרת הודיעה כי לשם ביצוע הסדר זה היא תעשה את הסידורים המתאימים שיאפשרו לה ולילדים לגור בירושלים בימים שהילדים יהיו ברשותה. מוסכם בין הצדדים כי הפרטים הנוגעים לביצועו של ההסדר ייקבעו על ידי בית הדין הרבני. בכפוף לכך נמחקת העתירה. ניתן היום, כ"ה בתשרי תשנ"ח (26.10.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97046790. D03

[ "בג\"ץ 4679/97" ]

5,687