shay681/Precedents · Datasets at Hugging Face

Id int64 1 743k	text stringlengths 88 1.9M	Precedents_Found sequencelengths 1 250	__index_level_0__ int64 0 751k
1,241	ב בית המשפט העליון רע"א 5873/95 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל המערער : בן שטרית יוסף נגד המשיבים : 1. צים, חברת השיט הישראלית בע"מ 2. פרלמוטר רוני בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.1.95 בתיק ע"א 2047/94 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר י' ביין תאריך הישיבה: כו' בתשרי התשנ"ח ( 27.10.97 ) בשם המערער : עו"ד ר' משה בשם המשיבה 1: עו"ד גירון החלטה בא כוח המבקש הסכים להצעה, שלסילוק מלא של תביעות התובע מהמשיבה הראשונה יקבל סכום של 50,000 ש"ח. באת כוח המשיבה הראשונה, עורך דין גירון, הודיעה שתוך שבעה ימים תמציא את עמדת המשיבה הראשונה להצעה בכתב. והיה ולא תהיה הסכמה, תינתן ההחלטה בתיק זה על סמך טיעוני הצדדים בכתב. ניתנה היום, כו' בחשון התשנ"ח (27.10.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 95058730. E02	[ "רע\"א 5873/95", "ע\"א 2047/94" ]	4,379
1,444	ב בית המשפט העליון רע"א 5873/95 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל המ בקש : בן שטרית יוסף נגד המשיבים : 1. צים, חברת השיט הישראלית בע"מ 2. פרלמוטר רוני הודעה על הסכם פשרה בשם המבקש: עו"ד רוני משה בשם המשיבים: עו"ד ישראלה קראי-גירון פסק דין על יסוד המוסכם בין הצדדים ולבקשתם, ניתן בזה תוקף של פסק דין למוסכם בין הצדדים, כמפורט בתגובת המשיבה המסומנת מ1/. ניתן היום, כג' בחשון התשנ"ח (23.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 95058730. E04	[ "רע\"א 5873/95" ]	4,380
3,460	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 5873/95 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקש : בן שטרית יוסף נגד המשיב ה : צים חברת השיט הישראלית בע"מ בקשה מוסכמת לדחיית מועד להגשת תגובת המשיבה לפשרה בשם המבקש: עו"ד רוני משה בשם המשיבה: עו"ד ש. פרידמן החלטה ניתנת הארכה המבוקשת עד 17.11.97. עד תאריך זה תמציא המשיבה את תגובתה. יש להעלות אלי את התיק ב18.11.97- או עם קבלת תגובת המשיבה, לפי המוקדם. ניתנה היום, י' בחשון התשנ"ח (10.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95058730. E03	[ "רע\"א 5873/95" ]	4,381
1,242	ב בית המשפט העליון ע"א 5180/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נחום פלד נגד המשיב ה : ח.ל. מימון ושירותים בע"מ בקשה להקטנת סכום ערבון בשם המבקש: עו"ד מיכל הורוביץ החלטה על המבקש לתמוך בקשתו בתצהיר בדבר רכושו ומקורות הכנסתו ויכולתו לגייס את סכום הערבון ממקורות חיצוניים. לאחר מכן תידון הבקשה. ניתנה היום, י"ג בתשרי תשנ"ח (14.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051800. O01	[ "ע\"א 5180/97" ]	4,382
15,974	ב בית המשפט העליון ע"א 5180/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נחום פלד נגד המשיב : ח.ל. מימון ושירותים בע"מ בקשה להפחתת סכום הערבון בשם המבקש: עו"ד מיכל הורוביץ החלטה לתגובת המשיבה אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ג בחשון תשנ"ח (23.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051800. O02	[ "ע\"א 5180/97" ]	4,383
18,894	ב בית המשפט העליון ע"א 5180/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : נחום פלד נגד המשיב ה : ח.ל. מימון ושירותים בע"מ דחיה לפי תקנה 431 פסק-דין בהמשך להחלטתי מיום 26.11.98, אשר הומצאה לבא-כוח המערער ביום 6.12.98, ובהעדר תגובה מטעם המערער, אני מורה על דחיית הערעור כמצוות תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתן היום, י"ב בטבת תשנ"ט (31.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051800. P07	[ "ע\"א 5180/97" ]	4,384
21,763	ב בית המשפט העליון ע"א 5180/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : נחום פלד נגד המשיב ה : ח.ל. מימון ושירותים בע"מ בקשה לדחיית הערעור בשל אי הפקדת ערבון בשם המערער: עו"ד הורוביץ מיכל בשם המשיבה: עו"ד נירית רז החלטה בפני בקשה שהוגשה מטעם המשיבה בערעור לדחיית הערעור בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות). המערער ביקש להפחית את סכום הערבון, בקשתו נדחתה. כב' הרשמת, השופטת א' אפעל-גבאי, אפשרה למערער (ביום 6.1.98), תוך התחשבות בו, להפקיד הערבון בשני שיעורים, האחד ביום 1.2.98, והשני ביום 1.3.98. החלטה זו נמסרה לבא כח המערער ביום 14.1.98. למרות זאת, המערער לא הפקיד הערבון. ביום 7.6.98 הוגשה הבקשה שבפני. תקנה 431 לתקנות קובעת: "לא קיים המערער הוראה בדבר הערבון או הערובה, יירשם הערעור לדחיה לפני בית המשפט או הרשם, ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין". התגובה שהוגשה על ידי המערער ביום 12.6.98 אין בה כדי להסביר מדוע לא קויימה החלטת הרשמת מיום 6.1.98. לפיכך, אני מאפשרת למערער ליתן טעם, תוך חמישה-עשר ימים, מדוע לא יידחה הערעור כמצוות תקנה 431. ניתנה היום, ז' בכסלו תשנ"ט (26.11.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051800. P06	[ "ע\"א 5180/97" ]	4,385
40,688	ב בית המשפט העליון ע"א 5180/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : נחום פלד נגד המשיב : ח.ל . מימון ושירותים בע"מ בקשה לדחיית הערעור בשל אי הפקדת ערבון בשם המערער: עו"ד הורוביץ מיכל החלטה בפני בקשה שהוגשה מטעם המשיבה בערעור לדחיית הערעור בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984 -. (להלן: התקנות). המערער ביקש להפחית את סכום הערבון . בקשתו נדחתה. כב' הרשמת השופטת א' אפעל-גבאי אפשרה למערער (ביום 6.1.98) תוך התחשבות בו, להפקיד הערבון בשני שיעורים, האחד ביום 1.2.98, והשני ביום 1.3.98. החלטה זו נמסרה לבא כוח המערער ביום 14.1.98. למרות זאת, המערער לא הפקיד הערבון . ביום 7.6.98 הוגשה הבקשה שבפני תקנה 431 לתקנות קובעת: "לא קיים המערער הוראה בדבר הערבון או הערובה, יירשם הערעור לדחייה לפני בית המשפט או הרשם, ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין". התגובה שהוגשה על ידי המערער ביום 12.6.98 אין בה כדי להסביר מדוע לא קוימה החלטת הרשמת מיום 6.1.98 לפיכך, אני מאשפרת למערער ליתן טעם, תוך חמישה עשר ימים, מדוע לא יידחה הערעור כמצוות תקנה 431. העדר תגובה יביא לדחייה מידית של הערעור מבלי שיתקיים בו דיון נוסף. עותק מהחלטה זו יומצא לכל בעלי הדין. ניתנה היום, כ"ח בתשרי תשנ"ט (18.10.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051800. P05	[ "ע\"א 5180/97" ]	4,386
43,474	ב בית המשפט העליון ע"א 5180/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נחום פלד נגד המשיב : ח.ל. מימון ושירותים בע"מ בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקש: עו"ד מיכל הורוביץ בשם המשיבה: עו"ד קובי רוזנברג החלטה כמבואר בתגובת המשיבה לבקשה להקטנת סכום הערבון, הבקשה מגלה טפח ומכסה טפחיים. במיוחד חסר פרוט המאמצים שעשה המבקש לגייס את סכום הערבון מסביבתו הקרובה (משפחה וידידים). סכום הערבון שנקבע במקרה זה הוא הסכום שנהוג לקבוע בערעורים המוגשים לבית משפט זה דרך כלל, ולא מצאתי עילה להפחיתו. כדי להקל עם המבקש, אני מאפשרת הפקדת הערבון בשני שעורים: סכום של 10,000 ש"ח יופקד עד ליום 1.2.98 וסכום של 10,000 ש"ח יופקד עד ליום 1.3.98. ניתנה היום, ח' בטבת תשנ"ח (6.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051800. O04	[ "ע\"א 5180/97" ]	4,387
1,243	ב בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6028/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותר : מתי רגב גרינבום נגד המשיבים : 1. ראש הממשלה מר בנימין נתניהו 2. פרופסור רנה שפירא 3. אהוד מנור עתירה למתן צו על-תנאי החלטה העתירה תיקבע לדיון בפני הרכב. יש להזמין את נציג היועץ המשפטי לממשלה והמשיב 3 שיקדימו ויגישו את תגובותיהם בכתב. ניתנה היום, י"ט בתשרי תשנ"ח (20.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060280. F01	[ "בג\"ץ 6028/97" ]	4,388
35,958	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6028/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' גולדברג העותר : מתי רגב גרינבום נגד המשיבים : 1. ראש הממשלה 2. פרופ' רינה שפירא יו"ר הועד המנהל של רשות השידור 3. אהוד מנור , עובד רשות השידור עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ד באדר תשנ"ח (22.3.98) בשם העותר : בעצמו בשם המשיבים : עו"ד שי ניצן פסק-דין השופט י' זמיר : עתירה זאת, אף שהיא מופנית גם נגד ראש הממשלה ונגד יושב-ראש הועד המנהל של רשות השידור, מכוונת נגד אהוד מנור שהינו, מזה שנים רבות, עובד רשות השידור. העותר מבקש שבית המשפט יצווה לפטר את מנור מתפקידו ברשות השידור, או להפסיק את העסקתו כעובד מן השורה ולהעסיקו רק על פי חוזה מיוחד, או לאסור עליו להפיק תקליטים באמצעות חברות תקליטים הבאות עמו בקשרים במסגרת עבודתו ברשות השידור, או להחיל עליו נהלים מסויימים שעניינם אתיקה מקצועית. המכנה המשותף לכל אלה, היא טענת העותר כי עבודתו של מנור ברשות השידור לוקה בניגוד עניינים בין עבודה זאת לבין עבודה פרטית שלו, בעיקר כמחבר תמלילים לשירים. העותר מבקש לבסס טענה זאת, לאורך עתירה ארוכה מאד ומפורטת מאד, בדוגמאות, טעונים ואסמכתאות לרוב. פרקליטות המדינה טוענת בתשובתה כי אין יסוד לטענות העותר. היא מציינת כי העותר אינו טוען שמנור משמיע בתכניותיו שירים שנכתבו על ידו, אלא רק זאת שהוא משמיע שירים של זמרים השרים גם שירים שנכתבו על ידו והם הופקו על ידי חברות תקליטים המפיקות גם שירים שנכתבו על ידו. בעצם, טענת העותר היא, בקירוב, כי עצם העובדה שמנור מראיין זמרים או משמיע שירים יוצרת ניגוד עניינים הפוסל את מנור. לדעת פרקליטות המדינה טענה זאת מופרכת, ויש לדחות אותה לגוף העניין. אולם, מעבר לכך, פרקליטות המדינה מבקשת שבית המשפט ידחה את העתירה על הסף, אף בלי להיכנס לגוף העניין, בעיקר על יסוד הטענה של מעשה בית דין. היא מציינת בתשובתה כי עתירה זאת היא העתירה הרביעית שהעותר מגיש נגד רשות השידור בשנים האחרונות: בג"ץ 2073/94 (לא פורסם); בג"ץ 1397/95 (לא פורסם); בג"ץ 3504/96 (לא פורסם). בעתירה הראשונה (בג"ץ 2073/94), העלה העותר את אותן טענות מהותיות בדבר ניגוד עניינים בעבודתו של אהוד מנור וביקש באופן מהותי אותם סעדים שהוא מבקש עכשיו בעתירה זאת. בית משפט זה דן באותה עתירה לגוף העניין ודחה אותה לגוף העניין. וכך נאמר, בין היתר, בפסק הדין שניתן באותה עתירה, מפי השופטת דורנר: "ניגוד העניינים הנובע משידור שירים המבוצעים גם על ידי זמרים השרים את שירי אהוד מנור וכן שירים המופצים על ידי חברות התקליטים המפיצות את שיריו של מנור - ככל שניגוד כזה קיים - אינו גורר חשש סביר להטייה בשיקולי עריכת התוכניות, ועל כן אין למנוע שידור שירים אלה. זאת ועוד: הימנעות משידור כאמור היתה מונעת מרשות השידור לשדר שירים רבים, ותוצאה זו אינה רצויה. באשר לעבודתו הפרטית של מנור, התקשי"ר אינו חל על עובדי רשות השידור, והנוהל הישים לגביהם הינו 'נוהל היתר עבודה פרטית ברשות השידור'. מנור עומד בתנאים של נוהל זה, והוא אף קיבל היתר על-פיו". מכאן השאלה: מה ההצדקה לכך שהעותר יעלה עכשיו פעם נוספת את טענותיו בעניין ניגוד עניינים אצל אהוד מנור בניגוד לכלל בדבר מעשה בית דין? העותר, אף שאינו מיוצג על ידי עורך דין, חקר ובדק את הדין ככל שהוא נוגע לעתירה, והוא מביא אסמכתאות משפטיות רבות, ובכלל זה אין הוא מתעלם מן הכלל בדבר מעשה בית דין. הוא מתמודד עם כלל זה, בין היתר (בסעיפים 193-191 לעתירה) כך: "שתי העתירות הראשונות בבג"צ הנוכחי הן עתירות חדשות שלא נעתרו בעבר ולא חל עליהם מעשה בית דין... טענתו של העותר לדחות מעשה בית דין נסמכת בעיקרה על השינוי ב'אוירה המשפטית' ביחס לתקשורת...". אולם תשובת העותר אין בה כדי להתגבר על הטענה בדבר מעשה בית דין. כידוע, בית משפט זה אינו מוכן בדרך כלל לחזור ולדון בטענה שהועלתה בפניו בעתירה קודמת, בין אותם צדדים, והוכרעה על ידו לגופו של עניין, שכן אחרת לא יהיה סוף להתדיינות, ואף אין להצדיק הטרדה חוזרת של בית המשפט ושל הצדדים האחרים להתדיינות. במקום אחר דנתי בתחולת הכלל בדבר מעשה בית דין בבית משפט זה, וכך אמרתי: "אין עותר רשאי לחזור ולהביא אותו עניין לבית המשפט פעם שניה, כאילו בית המשפט אינו אלא בית משחקים, ואם לא זכה בפעם הראשונה, אולי ישחק לו מזלו בפעם השניה, או אולי בפעם השלישית או הרביעית". (בג"ץ 3731/95 שמואל סעדיה נ' לשכת עורכי הדין (לא פורסם)). העותר עצמו מודה כי שתי הטענות (בלשונו של העותר: העתירות) האחרונות בעתירה זאת, מתוך ארבע הטענות, נתפסות על ידי הכלל בדבר מעשה בית דין. שתי טענות אלה עוסקות באופן ישיר ומפורש בניגוד העניינים אצל אהוד מנור: האחת מבקשת שמנור יפוטר מתפקידו ברשות השידור, והשניה מבקשת שיוטל איסור על מנור לעסוק בעבודה פרטית בהפקת תקליטים, והכל מחמת ניגוד עניינים. אולם, כאמור, הטענה בדבר ניגוד עניינים כבר הועלתה על ידי העותר באופן ארוך ומפורט בעתירה הקודמת (בג"ץ 2073/94) ונדחתה על ידי בית המשפט לגוף העניין. העותר מבקש שבית המשפט ישוב וידון בטענה זאת פעם נוספת בגלל שינוי ב"אוירה המשפטית". אולם בפועל לא חל שינוי של ממש בהלכה המשפטית או באוירה המשפטית, לא בנוגע לסוגיה של ניגוד עניינים ולא בהתייחסות המשפטית אל רשות השידור, בפרק הזמן הקצר שחלף מאז דן בית המשפט באותה עתירה והכריע בטענות העותר בדבר ניגוד עניינים אצל אהוד מנור. המסקנה היא, שלא היתה הצדקה לכך שהעותר העלה עכשיו טענות אלה פעם נוספת, ואין מקום לכך שבית המשפט ישוב וידון בטענות אלה גם בעתירה זאת. אולם העותר הוסיף לעתירה זאת שתי טענות (בלשונו, עתירות) חדשות, ועל טענות אלה, לדבריו, לא חל הכלל בדבר מעשה בית דין. ומה הן טענות אלה? הטענה הראשונה היא, שרשות השידור חייבת להעסיק את אהוד מנור, לא כעובד מן השורה, אלא על פי חוזה מיוחד, וזאת מכוח סעיף 24(ג) לחוק רשות השידור התשכ"ה1965-. הטענה השניה היא, שרשות השידור חייבת להחיל על אהוד מנור נהלים מסויימים מתוך "מסמך נקדי", מתוך "נוהל פרסים, מתנות וטובות הנאה של רשות השידור" ומתוך "תקנון האתיקה" של מועצת העיתונות. אולם טענות אלה הן שוליות בעתירה, העוסקת בעיקרה בניגוד העניינים, וגם הן קשורות מבחינה מהותית לאותה טענה. אין בהן כדי לשמש בידי העותר מעין מפתח, שיפתח בפניו את הדלת אל בית המשפט, על מנת להכניס אל אולם המשפט פעם נוספת את הטענה העיקרית בדבר ניגוד עניינים. זאת ועוד. בית המשפט אינו חייב לעשות עבור העותר מלאכת ניפוי, ולהוציא את הבר המועט מתוך התבן הרב. הטפל הולך אחר העיקר, וכיוון שאין הצדקה לכך שבית המשפט ידון מחדש בטענה העיקרית שבעתירה, אין גם הצדקה לכך שבית המשפט ישלוף מן העתירה את הטענות השוליות, וידון בהן. על העותר היתה מוטלת המלאכה להפריד בין הישן לבין החדש, ולהגיש לבית המשפט עתירה נקייה, שאינה חוזרת ומעלה טענות שכבר נדונו והוכרעו על ידי בית המשפט. כיוון שכך, די בכלל בדבר מעשה בית דין כדי לדחות את העתירה כולה, בלי לדון בטענות העותר לגוף העניין. עם זאת, וכדי להעמיד דברים על דיוקם, נוסיף ונאמר כי לא מצאנו ממש גם בטענות החדשות של העותר. כאמור, הטענה הראשונה של העותר היא, כי רשות השידור חייבת להעסיק את אהוד מנור, לא כעובד מן השורה, אלא על פי חוזה מיוחד. טענה זאת נסמכת על סעיף 24(ג) לחוק רשות השידור. סעיף 24, המסדיר קבלת עובדים לרשות השידור, מוסיף וקובע בסעיף 24(ג) כי "אין האמור בסעיף זה גורע מסמכות הרשות לחתום על חוזים מיוחדים עם משוררים, סופרים, מוסיקאים, אמנים...". אולם ברור כי סעיף 24(ג) נותן בידי רשות השידור סמכות-רשות, ואינו מטיל עליה סמכות-חובה. הוא אינו אוסר עליה להעסיק משוררים, סופרים וכיוצא באלה כעובדים מן השורה. נראה כי העותר סבור שלגבי אהוד מנור הרשות הופכת חובה, וזאת בגלל ניגוד העניינים, שיש בו כדי למנוע העסקתו של מנור כעובד רגיל. אולם, כאמור, הטענה בדבר ניגוד עניינים כבר נדחתה על ידי בית המשפט לגוף העניין. הטענה השניה מבקשת להחיל על אהוד מנור הוראות מסויימות מתוך נהלים מסויימים. הוראות אלה אף הן עוסקות בניגוד עניינים, והרי זו שוב אותה גברת בשינוי אדרת. מכל מקום, פרקליטות המדינה אומרת בתשובתה כי הוראות אלה חלות על אהוד מנור, כשם שהן חלות על כל העובדים של רשות השידור. די בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לעתירה בעניין זה. אם העותר סבור כי בפועל אהוד מנור אינו מקיים את ההוראות האמורות, פתוחה בפניו הדרך לנהוג בהתאם לנהלים הכוללים הוראות אלה, כלומר, להגיש תלונה למוסדות המוסמכים לדון בתלונות על הפרת הנהלים, אם ברשות השידור ואם במועצת העיתונות. התוצאה היא שהעתירה נדחית. בא-כוח המשיבים ביקש שבית המשפט יחייב את העותר בתשלום הוצאות המשפט. אכן, כיוון שלא היה לעותר טעם טוב להטריד את המשיבים בעתירה זאת, בעניין שכבר נדון והוכרע על ידי בית משפט זה, מן הראוי לחייב אותו בתשלום הוצאות המשפט למשיבים, ולו רק באופן סמלי. לפיכך אנחנו מחייבים את העותר לשלם למשיבים את הוצאות המשפט בסך 1,000 ש"ח. ש ו פ ט השופטת ד' דורנר : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' גולדברג : אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט י' זמיר. ניתן היום, ה' בניסן תשנ"ח (1.4.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060280. I02	[ "בג\"ץ 6028/97", "בג\"ץ 2073/94", "בג\"ץ 1397/95", "בג\"ץ 3504/96", "בג\"ץ 3731/95" ]	4,389
1,244	ב בית המשפט העליון רע"א 4049/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקש ות : 1. אסורנס ג'נרל דה פרנס 2. י' מ' טוקטלי ובניו בע"מ (בפירוק) נגד המשיב : הכונס הרשמי, בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפיר וק) בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 29.5.97 בת"א 1516/89 המ' 3193/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת ה' גרסטל החלטה 1. ביום 28.6.89 הגיש המשיב תביעה כספית בסך 83,154,133 ש"ח נגד המבקשות. המשיב הגיש בקשה לפטרו מתשלום האגרה, וביום 4.7.89 החליט רשם בית המשפט המחוזי, בהחלטה על פי צד אחד, לפטור את המשיב מתשלום האגרה. ביום 14.7.89 הגישו המבקשות בקשה לביטול ההחלטה ( להלן: בקשת הביטול ). נקבע דיון במעמד שני הצדדים, ולאחר שמוע הצדדים החליט כבוד הרשם על מתן הפטור מאגרה. ערעור על החלטת כבוד הרשם שהוגש לבית המשפט המחוזי ובקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שהוגשה לבית משפט זה - נדחו. בכתב הגנתן טענו המבקשות, בין היתר, טענת התיישנות. הן גם הגישו ביום 3.11.96 בקשה לדחיית התביעה נגדן בשל טענת התיישנות. בית המשפט המחוזי, לאחר דיון בבקשה, דחה אותה. הנימוק לדחיית הבקשה היה, שטענת ההתיישנות לא הועלתה על ידי המבקשות "בהזדמנות הראשונה" שהיתה להן לכך, דהיינו בעת הגשת בקשת הביטול. על החלטה זו הוגשה בקשה זו לרשות ערעור. 2. עובדות המקרה הן, אם כן, שבבקשת הביטול לא הועלתה טענת התיישנות. בעת הדיון בבקשה לביטול נאמר כללית על ידי בא כוח המבקשות, מבלי לפרטה, שיש בפיה טענת התיישנות. בכתב ההגנה נטענה הטענה. השאלה הדורשת הכרעה היא, אם בנסיבות אלה נטענה טענת התיישנות "בהזדמנות הראשונה", כמובנה בסעיף 3 לחוק ההתיישנות, תשי"ח1958-, הקובע: "אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה". 3. בשאלה מה פשר המונח "הזדמנות ראשונה" בסעיף 3 הנ"ל, לא ניתן עדיין מענה ברור יפה לכל מקרה. עומד על כך בית המשפט בע"א 630/90 רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ (פ"ד מה(5) 365). באותו עניין אומר בית המשפט בשאלה זו: "אקדים ואציין, כי נראה לי, שלא כל נתבע, שהעלה את טענת ההתיישנות בכתב הגנתו, יצא ידי חובתו. שכן לו רצה המחוקק בהסדר זה, היה קובע זאת מפורשות ולא היה נוקט לשון ה'הזדמנות הראשונה'. ניסוח זה מלמד, שיתכנו מקרים, בהם הנתבע יעלה את טענת ההתיישנות בכתב הגנתו אך עדיין ייחשב כמי שהחמיץ את ההזדמנות הראשונה להעלות את טענת ההתיישנות. לגופו של עניין, לא הייתי קובע נוסחה גורפת, כללית, שתכסה את כל המצבים, אלא בודק כל מקרה על פי נסיבותיו המיוחדות. בעיקר יש לבחון בכל תיק בו מתעוררת סוגיה זו, מה היתה מהות הדיון הראשון שהתקיים, אשר במהלכו לא העלה עדיין הנתבע את טענת ההתיישנות, מה היה העניין של הנתבע בנושא שהועלה אז, האם נקט עמדה כלשהי ביחס לאותו דיון והאם היה נוכח בו אם לאו" (בעמוד 370). בשל כך שהנתבעות שם לא התיצבו כלל בהליך ביניים שהתקיים, ופעולתן הראשונה באותו עניין היתה הגשת כתב הגנה בו נטענה במפורש טענת התיישנות, קבע בית המשפט שלא הוחמצה ההזדמנות הראשונה. יש, אם כן, חשיבות למהות הדיון, או ההליך, הראשון שהתקיים, אשר על פי הנטען היווה את ההזדמנות הראשונה לעורר בו את טענת ההתיישנות. חשוב העניין שהיה לנתבע באותו דיון, וחשוב גם אם השתתף בו אם לאו. 4. בע"א 3599/94 יופיטר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם), נדון מקרה בו הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה. הבקשה נדחתה על הסף בהעדר תצהיר. בנסיבות אלה, בהסתמכו על הילכת רוז'נסקי הנ"ל, בהתחשב באופי ההליך של פטור מאגרה בו אין הנתבע מהווה צד הכרחי, ובהסתמכו על עובדות המקרה המיוחדות, דחה בית המשפט את הטענה שטענת ההתיישנות לא נטענה בהזדמנות הראשונה. הנסיבות המיוחדות שם היו, שלנתבע שם לא נמסר העתק כתב התביעה וכי גם אם היה נמסר לו כתב התביעה, לא ניתן היה ללמוד ממנו שחלפה תקופת ההתיישנות. פסק הדין בעניין יופיטר מהווה אבן פינה בטענות המבקשות. הן אף הרחיקו לכת וטענו, שבית המשפט בהחלטתו נשוא בקשה זו סטה מהלכה מחייבת של בית המשפט העליון, ובכך פעל בניגוד לסעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה, התשמ"ד1984-. 5. דין טענות המבקשות להידחות. בית המשפט המחוזי איבחן את עובדות המקרה שבפניו מאלה שנדונו בעניין יופיטר, ולדעתי, בדין עשה כן. בענייננו, אין המדובר בנתבע אשר בחר שלא להתייצב לדיון בבקשה לפטור מאגרה, או שהתייצב לדיון בבקשה כזו ולא נדרש להתייחס אליה לגופה, הואיל שזו נדחתה על הסף, בשל כך שלא צורף אליה תצהיר. במקרה הנדון יזמו המבקשות הליך של בקשה שנועד לבטל החלטה בדבר פטור. ולא רק זאת, אלא שבבקשה זו הבהירו המבקשות את החשיבות בשמיעתן קודם מתן ההחלטה, ואת העניין הרב והמיוחד שיש להן בדחיית הבקשה לפטור מאגרה. על פני כחמישה עמודים הן מפרטות את החשיבות שיש להן בכך; את הנימוקים לטעותו של בית המשפט בהחליטו על הפטור; וכן, ולכך חשיבות מיוחדת לעניינו, הן מתייחסות לכתב התביעה שמבקשים להגיש נגדן, תוך התייחסו לסיכוייה הקלושים של התביעה להתקבל. כך נאמר בסעיפים 7-5 של בקשת הביטול: "5. המבקשות הן במעמד 'בעל דין נפגע על ידי הצו' מאחר והפטור מתשלום האגרה איפשר למשיב להגיש תביעה כספית עצומה, מוגזמת ומופרכת מעיקרה אשר היתה מצטמקת מאליה לממדים האמיתיים לו נאלץ המשיב לשלם את מלוא האגרה בסך כ2.5- מיליון ש"ח שהוא למעשה סכום התביעה כולה ולא האגרה. 6. מאחר ועל פי כתב התביעה, מעשי המירמה נעשו כולם על ידי מנהלי הבנק המוחרגים במפורש לפי הפוליסה, סיכויי התביעה הם קלושים ביותר; יתר על כן, מכתב התביעה עצמו עלה כי הפוליסה פג תקפה ביום 7.8.85 והטענה שהבנק הניח שהכיסוי הוארך חייב להתמודד עם מסמך כתוב. 7. גם אם יזכה המשיב במלוא תביעתו, הרי מדובר בשבריר מסכום התביעה כי סכום הביטוח בפוליסה מוגבל למיליון דולר בסך הכל והמשיב פיצל בצורה מלאכותית את תביעתו. סכום הפיצוי לפי הפוליסה, אם היא בכלל בתוקף ו/או בכיסוי (מה שמוכחש) הוא כאמור מיליון דולר העומד בחוסר פרופורציה מוחלט לסכומי התביעה העצומים". הנה כי כן, לא רק שהיתה למבקשות הזדמנות להתייחס לטענותיהן נגד האמור בכתב התביעה, הן גם נצלו הזדמנות זו בניסיון להביא את בית המשפט להימנע ממתן פטור, תוך שהן מעלות שורת טענות העומדות להן נגד התביעה נגדן. והנה, על אף ההזדמנות הברורה שהיתה להן לטעון נגד סיכויי התביעה להתקבל, וניצולן הלכה למעשה הזדמנות זו, הן לא טענו את טענת ההתיישנות, לא במפורש ואף לא ברמז. אין ספק, שבמסגרת טענותיהן נגד סיכוייה של התביעה נגדן, התבקש שיטענו גם את טענת ההתיישנות. אך הן לא ניצלו את ההזדמנות ולא טענו אותה. בנסיבות אלה, הנני סבור שצדק בית המשפט כשקבע, שעל יסוד הוראת סעיף 3 לחוק ההתיישנות, הוחמצה ההזדמנות שהיתה למבקשות לטעון את טענת ההתיישנות. 6. הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשות ישלמו למשיב הוצאות בקשה זו בסך 15,000 ש"ח. ניתנה היום, כה' בתשרי התשנ"ח (26.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97040490. E02	[ "רע\"א 4049/97", "בע\"א 630/90", "בע\"א 3599/94" ]	4,390
18,461	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 4049/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בקשים : 1. אסורנס ג'נרל דה פרנס 2. י.מ. טוקטלי ובניו בע"מ (בפירוק) נגד המשיב : הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.5.97 בת.א. 1516/89 המ' 3193/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת ה' גרסטל החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשים. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, כ"ט בתמוז תשנ"ז (3.8.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040490. J01	[ "רע\"א 4049/97" ]	4,391
1,245	ב בית המשפט העליון ע"א 5753/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : "מגשימים" כפר שיתופי להתישבות חקלאית בע"מ נגד המשיבים : 1. אהרון גמליאלי 2. מאיר פז - עו"ד 3. רשם האגודות השיתופיות אגף לאיגוד שיתופי 4. "בחן" ברית פיקוח על אגודות שיתופיות בישראל בקשה למחיקת ערעור בשם המערערת: עו"ד איתן בן-דוד החלטה בא-כוח המערערת יביא את תגובת המשיבים לבקשה למחיקת הערעור ללא צו להוצאות. הדיון שנקבע ליום 3.2.97 - מתבטל. ניתנה היום, ב' בטבת תשנ"ח (31.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057530. O05	[ "ע\"א 5753/97" ]	4,392
14,638	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5753/97 - א' בפני: כבוד השופט א' מצא המבקשת: "מגשימים", כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נגד המשיבים : 1. אהרון גמליאלי 2. מאיר פז, עו"ד 3. רשם האגודות השיתופיות אגף לאיגוד שיתופי 4. "בחן" ברית פיקוח על אגודות שיתופיות בישראל, אגודה מרכזית בע"מ בקשה למתן סעד זמני תאריך הישיבה: ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97) בשם המבקשת: עו"ד איתן בן-דוד בשם המשיב 1: עו"ד חיים קורן ה ח ל ט ה בעצת בית המשפט חזרה בה המבקשת מבקשתה, תוך שמירת הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה לעכב את ביצועו של פסק הבוררות, אם הליך הבוררות יסתיים לפני גמר הדיון בערעור. בנסיבות אלו הסכים בא-כוח המשיב 1 שלא לדרוש הוצאות, תוך שמירת זכותו לבקש הוצאות גם בגין הליך זה במסגרת הבוררות. הבקשה מתבטלת, איפוא, כמבוקש. אין צו להוצאות. המזכירות תועיד את הערעור בפני הרכב לטיעון על-פה לא יאוחר מסוף אפריל 1998. הזמן הדרוש כ30- דקות לטיעוני שני הצדדים. ניתנה היום ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057530. F04	[ "ע\"א 5753/97" ]	4,393
16,945	ב בית המשפט העליון ע"א 5753/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקשת (המערער ת) : "מגשימים" כפר שיתופי להתישבות חקלאית בע"מ נגד המשיבים : 1. אהרון גמליאלי 2. מאיר פז - עו"ד בקשה לשינוי מועד דיון החלטה להקדים הדיון ליום 9.10.97 שעה 08:30. ניתנה היום, ד' בתשרי תשנ"ח (5.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057530. F03	[ "ע\"א 5753/97" ]	4,394
27,968	ב בית המשפט העליון ע"א 5753/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : "מגשימים" כפר שיתופי להתישבות חקלאית בע"מ נגד המשיבים : 1. אהרון גמליאלי 2. מאיר פז - עו"ד 3. רשם האגודות השיתופיות אגף לאיגוד שיתופי 4. "בחן" ברית פיקוח על אגודות שיתופיות בישראל בקשה למחיקת ערעור בשם המערערת: עו"ד איתן בן-דוד החלטה המערערת בקשה למחוק את הערעור ללא מתן צו להוצאות כיון שהערעור התייתר. משיב מס' 2 אינו מתנגד למחיקת הערעור ללא צו להוצאות. משיב מס' 1 מסכים לבקשה למחיקת הערעור אך מבקש כי יפסקו לו הוצאות. את דרישתו של המשיב להוצאות מנמקת באת-כוח המשיב 1 בכך שבמסגרת הערעור הוגשה בקשה לצו מניעה זמני, שלדיון בה נדרשה הכנה בלוח זמנים קצר. הבקשה נמחקה על הסף. כן מציינת באת-כוח המשיב 1 כי עד היום נפסקו - ולא שולמו - לזכות המשיב 1 הוצאות על ידי הבורר הדן בסכסוך וכן על ידי כב' השופטת ר' אליעז בבית המשפט קמא. המערערת, בתגובה לדבריה של בא כח המשיב 1 מציינת כי ביום 9.10.97, בדיון בבקשה לצו זמני שהתקיים בפני כב' השופט א' מצא, חזרה בה המערערת מבקשתה בהמלצת בית המשפט. בית המשפט קבע כי בא כוח המשיב 1 הסכים לא לדרוש הוצאות של הדיון בצו הזמני - תוך ששמר על זכותו לדרוש הוצאות אלו במסגרת הליך הבוררות. ואכן, כך ממשיך בא כוח המערערת, ביום 8.12.97 ניתן פסק דין חלקי על ידי הבורר ונפסקו הוצאות בסך 7,500 שקלים. אכן, בהחלטתו של כב' השופט א' מצא (מיום 9.10.97) נקבע כי בא כוח המשיב 1 לא דרש הוצאות בגין אותה בקשה, תוך שמירת זכותו לבקש הוצאות ההליך במסגרת הבוררות. על כן טענת באת כוח המשיב 1 לפיה הושקע זמן ומאמץ בהכנת התגובה ובהופעה בסעד הזמני, ובגין זאת יש לפסוק הוצאות, אין לה על מה שתסמוך, שכן בא כוח המשיב 1 וויתר במפורש על ההוצאות בבקשה לסעד הזמני. מעבר לדיון בסעד הזמני לא הוקדש זמן או מאמץ מטעם המשיב 1. על כן אין מקום לפסיקת הוצאות. אני מוחקת את הערעור ללא צו להוצאות. ניתנה היום, א' בשבט תשנ"ח (28.1.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057530. P07	[ "ע\"א 5753/97" ]	4,395
40,233	ב בית המשפט העליון ע"א 5753/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : "מגשימים" כפר שיתופי להתישבות חקלאית בע"מ נגד המשיבים : 1. אהרון גמליאלי 2. מאיר פז - עו"ד 3. רשם האגודות השיתופיות אגף לאיגוד שיתופי 4. "בחן" ברית פיקוח על אגודות שיתופיות בישראל בקשה למחיקת ערעור בשם המערערת: עו"ד איתן בן-דוד בשם המשיב הראשון: עו"ד אפרת ואש בשם המשיב השני: עו"ד מאיר פז החלטה מתבקשת עמדת המערערת בנוגע לבקשת המשיב הראשון לחייבה בהוצאות. זו תוגש תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ"א בטבת תשנ"ח (19.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057530. O06	[ "ע\"א 5753/97" ]	4,396
1,246	ב בית המשפט העליון ע"א 4394/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשות : 1. אעידה שלופה 2. מהא משעור נגד המשיבים : 1. חנוכה שפטיה 2. 48 עובדים בחברה הצפונית לייצור משקאות 3. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ 4. אלון כהן בתפקידו ככונס נכסים זמני בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקשות: עו"ד יוסף בנקל החלטה אין צורך בהארכת המועד, שכן המועד האחרון להפקדת הערבון חל ביום 19.10.97. הערבות הבנקאית תקובל. ניתנה היום, כ"ה בתשרי תשנ"ח (26.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043940. O02	[ "ע\"א 4394/97" ]	4,397
5,159	ב בית המשפט העליון ע"א 4394/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. אעידה שלופה 2. מהא משעור נגד המשיבים : 1. חנוכה שפטיה 2. 48 עובדים בחברה הצפונית לייצור משקאות 3. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ 4. אלון כהן בתפקידו ככונס נכסים זמני בקשה לעיכוב ביצוע החלטה עיינתי בבקשה ובתגובות לה. נוכח סיכויי הערעור הקלושים וכלל הנסיבות, לרבות נזקים העלולים להגרם לנושים עקב העיכוב המבוקש, נחה דעתי שאין להעתר לבקשה. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כח' בתשרי התשנ"ח (29.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97043940. E03	[ "ע\"א 4394/97" ]	4,398
10,132	ב בית המשפט העליון ע"א 4394/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשות : 1. אעידה שלופה 2. מהא משעור נגד המשיבים : 1. חנוכה שפטיה 2. 48 עובדים בחברה הצפונית לייצור משקאות 3. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ 4. אלון כהן בתפקידו ככונס נכסים זמני בקשה לעיכוב ביצוע ו של צו לפירוק חברה החלטה המשיבים ימציאו תגובתם בכתב לבקשה לעיכוב ביצוע תוך עשרה ימים. ניתנה היום, כח' באלול התשנ"ז (30.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97043940. E01	[ "ע\"א 4394/97" ]	4,399
28,228	ב בית המשפט העליון ע"א 4394/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ות : 1. אעידה שלופה 2. מהא משעור נגד המשיבים : 1. חנוכה שפטיה 2. 48 עובדים בחברה הצפונית לייצור משקאות 3. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ 4. אלון כהן בתפקידו ככונס נכסים זמני בקשה למחיקת ערעור בשם המערערות: עו"ד יוסף בנקל בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד משה זלצר בשם המשיב 3: עו"ד ב. לוינבוק החלטה איני רואה אפשרות בדין לפסוק למשיבים 1 ו2- הוצאות בגין הבקשות לעיכוב ביצוע שהדיון בהן הסתיים וניתנה החלטה אשר לא קבעה צו להוצאות. לפיכך, אני דוחה את הבקשה לפסיקת הוצאות. המשיבים האחרים לא ביקשו כי ייפסקו הוצאות לזכותם. אני מוחקת את הערעור מבלי לעשות צו להוצאות. ניתנה היום ט"ז באייר תשנ"ח (12.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043940. O06	[ "ע\"א 4394/97" ]	4,400
28,272	ב בית המשפט העליון ע"א 4394/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ות : 1. אעידה שלופה 2. מהא משעור נגד המשיבים : 1. חנוכה שפטיה 2. 48 עובדים בחברה הצפונית לייצור משקאות 3. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ 4. אלון כהן בתפקידו ככונס נכסים זמני בקשה למחיקת ערעור בשם המערערות: עו"ד יוסף בנקל בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד משה זלצר בשם המשיב 3: עו"ד ב. לוינבוק החלטה מתבקשת עמדת המערערות לבקשת המשיבים 1 ו2- לחייב אותן בהוצאות. התגובה תוגש תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, ז' באייר תשנ"ח (3.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043940. O05	[ "ע\"א 4394/97" ]	4,401
33,503	ב בית המשפט העליון ע"א 4394/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ות : 1. אעידה שלופה 2. מהא משעור נגד המשיבים : 1. חנוכה שפטיה 2. 48 עובדים בחברה הצפונית לייצור משקאות 3. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ 4. אלון כהן בתפקידו ככונס נכסים זמני בקשה להחזרת ערבון בשם המערערות: עו"ד יוסף בנקל החלטה לתגובת המשיבים לבקשה למחיקת ערעור ללא צו להוצאות, בתוך עשרה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, כ"א באדר תשנ"ח (19.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043940. P04	[ "ע\"א 4394/97" ]	4,402
1,247	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4395/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. אדיר אהרוני 2. לרה סטילמן 3. ערן סבר נגד המשיב : שר החינוך והתרבות בקשה למתן צו על-תנאי החלטה להרכב של שלושה. בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה יגיש תגובתו בכתב ויוזמן לדיון. ניתנה היום, טו בתמוז התשנ"ז (20.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043950. L01	[ "בג\"ץ 4395/97" ]	4,403
27,427	ב בית המשפט העליון בג"ץ 4395/97 - ב' בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשים : 1. אדיר אהרוני 2. לרה סטילמן 3. ערן סבר נגד המשיב : שר החינוך והתרבות בקשה להגשת תצהיר נוסף החלטה להתיר הגשת התצהיר, כמבוקש. ניתנה היום, כג' בשבט התשנ"ח (19.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97043950. E02	[ "בג\"ץ 4395/97" ]	4,404
29,167	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4395/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. אדיר אהרוני 2. לרה סטילמן 3. ערן סבר נגד המשיב : שר החינוך והתרבות בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כח' בשבט התשנ"ח ( 24.02.98 ) בשם העותרים : עו"ד עמירה רבינסקי בשם המשיב: עו"ד דנה בריסקמן פסק-דין עיינו בטיעוני באי כוח הצדדים ושמענו את טיעון באת כוח העותרים בפנינו. נחה דעתנו, שלאור עובדות המקרה, אין להתערב בהחלטת המשיב על פסילת בחינתם של העותרים במבחן בביולוגיה. אשר על כן, העתירה נדחית. ניתן היום, כח' בשבט התשנ"ח (24.2.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97043950. E03	[ "בג\"ץ 4395/97" ]	4,405
1,249	בית המשפט העליון רע"א 97 / 3569 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : אררט חברה לביטוח נגד המשיב : זועבי אשם בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 25.5.97 בתיק בר"ע 395/97 שניתנה על ידי כבוד השופט אברמוביץ בשם המבקשים: עו"ד שושנה גלס החלטה בין אם צדקו הערכאות שקדמו לי בהחלטותיהן ובין אם לאו, אין מתעוררת במקרה זה שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הבקשה נדחית. ניתן היום כח בסיון תשנ"ז (3.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035690. B01	[ "רע\"א 97", "בר\"ע 395/97" ]	4,408
1,250	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 1750/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ד' ביניש המ בקשת : מינץ מערכות בע"מ נגד המשיבים : 1. כלנית אבטחה ושירותים בע"מ 2. עופר ארליך 3. אמנון צייזלר בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.2.96 בתיק ת.א. 491/95 שניתן על ידי כבוד השופט מ. סלוצקי תאריך הישיבה: ט"ז באלול התשנ"ז (18.9.97) בשם המבקש: עו"ד ברחד בשם המשיבים: עו"ד מירב אדטו פסק-דין רואים אנו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הנשיא המלומד של בית המשפט המחוזי בחיפה החליט לבטל את פסק הבוררות משני טעמים: האחד - שהבורר נמנה על משרד עורכי הדין שייצג את הצד האחר והאחר שהחברה המשיבה מס' 1 לא חתמה על הסכם הבוררות. נראה לנו ששני הנימוקים אינם יכולים לעמוד. הנימוק הראשון אינו מבוסס, משום שקשריו של הבורר עם המשרד שייצג אחד הצדדים לבוררות היו ידועים לצד האחר; והנימוק השני אינו יכול לעמוד, משום שבהעדר ראייה שהמשיבה מס' 1 מתחייבת בחותמת עם שתי חתימות, נוצר מצג כבר מלכתחילה במכתבה של המשיבה מס' 1 מיום 16.9.94, המונע בעדה מלטעון שהסכם הבוררות אינו מחייב אותה, הגם שחתימתו של מנהל אחר של החברה לא הושגה. מטעמים אלה אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק הדין, דוחים את הבקשה לביטול פסק הבוררות ומאשרים אותו. המשיבים ישלמו למבקשת - המערערת שכר טרחת עורך-דין 15,000 ש"ח בשתי הערכאות. ניתן היום, ט"ז באלול התשנ"ז (18.9.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96017500. B03	[ "רע\"א 1750/96" ]	4,409
1,251	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2749/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. סימון עידו,ד"ר 2. סגל שמואל 3. "העצים עומדים זקופים" נגד המשיבים : 1. הועדה המחוזית לתכנון ובניה, משרד הפנים 2. הועדה המקומית לתכנון ובניה, עיריית תל אביב 3. תיסום מכללה בינלאומית למינהל עסקים 4. גרוס רוברט 5. בן הכט בקשה ל הוספת נימוק לנימוקי הערעור החלטה כמבוקש. ניתן היום כז בתמוז תשנ"ז (1.8.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027490. L02	[ "ע\"א 2749/97" ]	4,410
21,046	ב בית המשפט העליון ע"א 2749/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. סימון עידו, ד"ר 2. סגל שמואל 3. "העצים עומדים זקופים" נגד המשיבים : 1. הועדה המחוזית לתכנון ובניה, משרד הפנים 2. הועדה המקומית לתכנון ובניה, עיריית תל אביב 3. תיסום מכללה בינלאומית למינהל עסקים 4. גרוס רוברט 5. בן הכט בקשה למחיקת ערעור בשם המשיבה 1: עו"ד נעמי שטראוס בשם המשיבה 2: עו"ד שרי אורן החלטה מאחר שכבר הוגשו בתיק סיכומים בכתב על ידי המערערים והמשיב השלישי, ובהעדר הוראה בדין המאפשרת מחיקת הערעור כמבוקש על ידי המשיבים 1 ו2-, יש לקיים את הדיון בערעור כפי שנקבע. לאחר הגשת כל מחזורי הסיכומים בכתב ייקבע הערעור להשלמת טיעון בעל פה, ובמסגרת זו יוכלו המשיבים 1 ו2- לטעון גם את הטענה כי הערעור הפך תאורטי. הבקשה למחיקת הערעור בשלב זה נדחית. ניתנה היום ט"ז באייר תשנ"ח (12.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027490. O04	[ "ע\"א 2749/97" ]	4,411
22,516	ב בית המשפט העליון בירושלים ע"א 2749/97 בפני: כבוד השופט ח' אריאל המ בקשת : בית הספר הבינלאומי הגבוה לניהול (המשיבה מס' 3 בתל-אביב (תיסו"ם) בע"מ בע"א 2749/97) נ ג ד המשיבים: 1. ד"ר עידו סימון (המערערים 1-3 2. שמואל סגל בע"א 2749/97) 3. "העצים עומדים זקופים" המשיבות: 4. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, (המשיבות 1-2 מחוז תל-אביב בע"א 2749/97) 5. הוועדה המקומית לתכנון ובניה, תל-אביב בקשה להגשת ראיות נוספות החלטה 1. ההרכב שידון בעניין יחליט לענין הראיות הנוספות. 2. המערערים רשאים להגיב לבקשה על יותר מ3- עמודים תוך 15 יום. ניתנה היום, כ' בתמוז תשנ"ח (14.7.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027490. S05 /אמ	[ "ע\"א 2749/97", "בע\"א 2749/97" ]	4,412
29,549	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2749/97 - ג' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. ד"ר סימון עידו 2. סגל שמואל 3. "העצים עומדים זקופים" עמותה רשומה נגד המשיבים : 1. הועדה המחוזית לתכנון ובניה, משרד הפנים 2. הועדה המקומית לתכנון ובניה, עיריית ת"א 3. "תיסום", מכללה בינלאומית למינהל עסקים 4. גרוס רוברט 5. בן הכט סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. ניתן היום, ד' באדר התשנ"ח (2.3.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027490. A03 /דז/	[ "ע\"א 2749/97" ]	4,413
30,033	ב בית המשפט העליון ע"א 2749/97 - ט' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. סימון עידו,ד"ר 2. סגל שמואל 3. "העצים עומדים זקופים" נגד המשיבים : 1. הועדה המחוזית לתכנון ובניה, משרד הפנים 2. הועדה המקומית לתכנון ובניה, עיריית תל אביב 3. תיסום מכללה בינלאומית למינהל עסקים 4. גרוס רוברט 5. בן הכט בקשה למחיקת ערעור ולחיוב בהוצאות בשם המערערים: עו"ד אוריאל גורני בשם המשיבה השלישית: עו"ד אלקס הרטמן, עו"ד מוטי ארד החלטה בקשת המערערים למחיקת הערעור ולחיוב המשיבה השלישית בהוצאות וכן בקשתה הנגדית של המשיבה השלישית לחיוב המערערים בהוצאות מחיקת הערעור יועברו לתגובת המשיבות 1 ו2-, אשר יגישו עמדתן תוך ארבעה עשר ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, י"ב באב תשנ"ח (4.8.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027490. O06	[ "ע\"א 2749/97" ]	4,414
34,509	ב בית המשפט העליון ע"א 2749/97 - ט' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. סימון עידו, ד"ר 2. סגל שמואל 3. "העצים עומדים זקופים" נגד המשיבים : 1. הועדה המחוזית לתכנון ובניה, משרד הפנים 2. הועדה המקומית לתכנון ובניה,עיריית תל אביב 3. תיסום מכללה בינלאומית למינהל עסקים 4. גרוס רוברט 5. בן הכט בקשה למחיקת ערעור ולחיוב בהוצאות בשם המערערים: עו"ד אוריאל גורני בשם המשיבה הראשונה: עו"ד נעמי שטראוס בשם המשיבה השניה: עו"ד שרי אורן החלטה ביום 6.5.97 הוגש ערעור זה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בה דחה את העתירה שהוגשה על-ידי המערערים. עניינו של הערעור הוא בקשתם של העותרים להוצאת צו אשר יאסור על המשיבה מס' 3, היא "תיסום", לנהל עסק של מכללה פרטית ברח' שולמית 7 בתל-אביב. בפני בקשה מטעם המערערים למחיקת הערעור ולחיוב המשיבה 3 בהוצאות המשפט. לבקשת המערערים אני מורה על מחיקת הערעור. אשר להוצאות המשפט מבקשים המערערים לחייב את המשיבה 3 בהוצאות המשפט. לטענתם, לו היתה המשיבה 3 מגלה בזמן את העובדה שמכללת "תיסום" סגרה שעריה עוד באוגוסט 1997, וכן את העובדה שמכרה את הבנין בו פעלה ביום 10.5.98, היה נחסך הצורך בהגשת כתבי סיכומים מטעם הצדדים. המשיבות 1 ו2- מבקשות לפסוק לזכותן את הוצאות המשפט. המשיבות מפנות לבקשה למחיקת הערעור אשר הוגשה על ידן כבר ביום 10.5.98, בטרם הוגשו סיכומים מטעמן, וזאת לאחר שהתברר להן כי מכללת "תיסום" נסגרה כבר בחודש אוגוסט 1997, והערעור על כן הפך תאורטי. לדבריהן, פנו לבא כוח המערערים ולבא כוח משיבה 3 להצטרף לבקשת המחיקה אולם שניהם סירבו. המערערים מאשרים עובדת סירובם. המשיבה 3 מבקשת כי בהוצאות המשפט יחוייבו המערערים. לדברי המשיבה 3, מסר בא כוח עו"ד מוטי ארד לבא כוח המערערים, מספר ימים לפני הגשת סיכומיה של תיסום בערעור, כי תיסום חדלה לפעול וחדלה להפעיל את המכללה שלה בבנין נשוא הערעור. כמו כן טוענת המשיבה 3, כי בעובדה שתיסום חדלה לפעול יכלו המערערים להיווכח במו עיניהם, שכן הם מתגוררים בשכנות לבנין הנדון. לטענתה, הנתון החשוב לצורך מחיקת הערעור דנן הינו, דבר פעולתה של תיסום בבנין נשוא הערעור, ולא כפי שהמערערים, לטענתה, מנסים להציג, עובדת מכירת הבנין. מהנסיבות שתוארו לעיל ברור שהמשיבות 1 ו2- זכאיות להחזר הוצאותיהן. השאלה, על מי מהצדדים האחרים, יש להטיל את תשלום ההוצאות. לאחר ששקלתי בענין החלטתי לחייב הן את המערערים והן את המשיבה 3 בהוצאות המשיבות 1 ו2- בחלקים שווים. מטענות הצדדים עולה, כי למערערים נודע בטרם הוגשו סיכומי המשיבים על הפסקת הפעולה של מכללת "תיסום" בבנין הנדון. מטיעוני המערערים לא ברור הנימוק בשלו החליטו לסרב לבקשת המחיקה שהגישו המשיבים 1 ו2-. המערערים הם אלה שנקטו בהליך זה ובידיהם היכולת לסיימו. בעובדה זו יש כדי להטיל עליהם מחוייבות שההליך לא ינוהל לריק, ושהצדדים האחרים לא יוטרחו לשווא. גם למשיבה 3 חלק בטורח המיותר של המשיבות 1 ו2-. לו היתה משיבה 3 מבהירה למערערים את המצב העובדתי לאשורו מבעוד מועד, סביר להניח שהערעור היה נמחק בטרם היה צורך בהגשת סיכומי המשיבים. בהתחשב בשלב שבו הוגשה הבקשה לביטול הערעור, היינו לאחר הגשת סיכומי המשיבות אך לפני שנקבע מועד לדיון ובטרם התייצבו הצדדים בפני בית המשפט, אני פוסקת לכל אחת מהמשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ש"ח. המערערים והמשיבה 3 ישאו כל אחד בהוצאותיו, ובחלקים שווים בהוצאות שנפסקו לזכות המשיבות 1 ו2-. ניתנה היום, כ"ה באלול תשנ"ח (16.9.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027490. P07	[ "ע\"א 2749/97" ]	4,415
1,253	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2331/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב נגד המשיב : פקיד שומה 4 תל-אביב-יפו בקשה לצרוף מסמכים החלטה לבקשתם של העותרים לצרף מסמכים נוספים לעתירה: המסמכים הועברו לבית המשפט בשגר-פקסימיליה, חלקם אינו קריא, והבקשה אינה נתמכת בתצהיר. לכשיקיימו העותרים את המובן מאליו תידון בקשתם לגופה. ניתנה היום, ג' כסלו תשנ"ח (2.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023310. G03	[ "בג\"ץ 2331/97" ]	4,419
8,016	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2331 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים: 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב נגד המשיב : פקיד שומה ת"א בקשה לצרוף מסמכים החלטה אני נעתר לבקשת המבקשים (העותרים) מיום 29.5.97, ואני מתיר להם לצרף לתיק בית המשפט את המסמך הנספח לבקשתם. יש להעביר המסמך הנ"ל לפרקליטות המדינה. היום, כ"ב באייר תשנ"ז (29.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "בג\"ץ 97" ]	4,420
33,333	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2331/97 - א' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב נגד המשיב : פקיד שומה ת"א בקשה לצרוף מיסמכים החלטה ביום 30.11.97 הגישו המבקשים בקשה לצירוף שני מיסמכים. על בקשה זו הערתי בהחלטתי מיום 2.12.97, כי חלקם של המיסמכים אינו קריא והבקשה אף אינה נתמכת בתצהיר. הוספתי והחלטתי כי "לכשיקיימו העותרים את המובן מאליו תידון בקשתם לגופה". עברו חלפו כחודשיים ומחצה, ועתה חוזרים המבקשים ומגישים את בקשתם לצירוף מיסמכים. בבקשתם כותבים העותרים כי מבקשים הם לצרף שני מיסמכים המסומנים "יד1" ו-"יד2", ואולם אני לא מצאתי מצורפים לבקשה אלא את המיסמכים "א1" ו-"א2". אני מניח שהכוונה היא למיסמכים אלה שצורפו. מסמך "א1" אינו קריא בחלקו, ולהצדקתו טוענים המבקשים כי מסמך זה (והמסמך האחר) צולמו מתוך תיק בית-המשפט "והינם המיטב שניתן להשיג בנסיבות הקיימות". אינני מסכים לאמירה זו. במקרה מעין-זה שצילום המקור יוצא מטושטש, שומה על המבקש להדפיס את המסמך במשרדו ולצרף לעתירתו גם צילום (מטושטש) וגם העתק (ברור). על דרך זה יצורף הטוב אל המועיל וזהו "המיטב שניתן להשיג". המבקשים מתבקשים לנהוג כמצופה מהם, ובאותה הזדמנות אפשר יתקנו אף את מספרי המיסמכים. אשר לבקשה לגופה: אני מחליט להיעתר לה ואני מורה על צירוף המיסמכים המבוקשים לתיק בית-המשפט. היום, כ"ד באדר תשנ"ח (22.3.98) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023310. G07	[ "בג\"ץ 2331/97" ]	4,422
36,790	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2331/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב נגד המשיב : פקיד שומה תל-אביב 4 בקשה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ד' באב התשנ"ח (27.7.98) בשם העותרים: עו"ד זיו שרון בשם המשיב: עו"ד יהודה ליבליין פ ס ק - ד י ן בא-כוח המשיב הצהיר בפנינו כי המשיב מסכים להארכת המועד להגשת השגה, כמבוקש בראשה הראשון של העתירה, ובלבד שההשגה תוגש תוך שלושים ימים מהיום (ימי הפגרה במניין). בא-כוח העותרים הודיענו כי הסכמה זו מספקת את העותרים החוזרים בהם לעת הזאת מראשה השני של העתירה. משרשמנו לפנינו תוכן ההסכמה הננו מוחקים את העתירה ללא צו להוצאות. ניתן היום, ד' באב התשנ"ח (27.7.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023310. F08	[ "בג\"ץ 2331/97" ]	4,423
44,354	ב בית המשפט העליון בג"ץ 2331/97 - ז' בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש (המשיב ) : פקיד שומה ת"א נגד המשיבים (העותרים ) : 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב בקשה להגשת אסמכתה בשם המבקש: עו"ד לאה מרגלית החלטה כמבוקש. על באת-כוח המבקש להמציא לבא-כוח המשיבים, במישרין, העתקים מן האסמכתה, מבקשתה להגישה ומהחלטה זו. ניתנה היום, כ"ב בתמוז תשנ"ט (6.7.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023310. F14	[ "בג\"ץ 2331/97" ]	4,424
44,586	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2331/97 - ה' בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב נגד המשיב : פקיד שומה ת"א בקשה למתן רשות תגובה בשם המבקשים: עו"ד זיו שרון ה ח ל ט ה 1. המבקשים רשאים להשיב לבקשת המשיב לדחות על הסף את בקשתם לכוף עליו לציית לפסק הדין. התשובה תוגש לבית המשפט, והעתקה יימסר ישירות לפרקליטות המדינה, לא יאוחר מ15.5.99-. 2. המזכירות תקבע את הבקשה לדיון בפני הרכב במהלך חודש יוני 1999. ניתנה היום, יח' באייר תשנ"ט (4.5.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023310. F11	[ "בג\"ץ 2331/97" ]	4,425
45,818	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2331/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט ע' ר' זועבי העותרים : 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב נגד המשיב : פקיד שומה תל אביב בזיון בית המשפט תאריך הישיבה: ג' בתשרי התש"ס ( 13.09.99 ) בשם העותרים : עו"ד זיו שרון ועו,ד עמיחי פרי בשם המשיב: עו"ד לאה מרגלית ועו"ד יהודה ליבליין פסק דין המבקשים בקשו למחוק את הבקשה, והיא נמחקת בזה. ניתן היום, ג' בתשרי התש"ס (13.9.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023310. E17 /עכב	[ "בג\"ץ 2331/97" ]	4,426
57,336	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2331/97 - ג' בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב נגד המשיב : פקיד שומה תל-אביב בקשה לכוף על המשיב לציית לפסק דין בשם המבקשים: עו"ד זיו שרון ה ח ל ט ה פרקליטות המדינה מתבקשת להגיב על הבקשה. התגובה תוגש בכתב, תוך 15 ימים ממועד המצאת ההחלטה, ועם הגשתה יוחזר התיק לעיוני. ניתנה היום, כב' באדר תשנ"ט (11.3.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023310. F09	[ "בג\"ץ 2331/97" ]	4,427
60,929	ב בית המשפט העליון בג"ץ 2331/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותרים : 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב נגד המשיב : פקיד שומה ת"א בקשה לדחית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד זיו שרון בשם המשיב: עו"ד יהודה ליבליין החלטה אני דוחה את הדיון הקבוע ליום 17.6.99 מן הנימוקים המפורטים בבקשה, ולאחר שעיינתי בבקשה העיקרית ונוכחתי כי לא ייגרם כל נזק אם יידחה מועד הדיון. הדיון ייקבע למועד אחר, בין החודשים יולי עד ספטמבר. ניתנה היום, י' בסיון תשנ"ט (25.5.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023310. V13	[ "בג\"ץ 2331/97" ]	4,428
65,593	ב בית המשפט העליון בג"ץ 2331/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותרים : 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב נגד המשיב : פקיד שומה ת"א בקשה לדחית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד זיו שרון החלטה הבקשה תיקבע לדיון כאמור בהחלטתי מיום 25.5.99. ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשנ"ט (8.7.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023310. V15	[ "בג\"ץ 2331/97" ]	4,429
1,254	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1774 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש: משה פיי גלין נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ער עור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 1427/95 מיום 3.3.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גרוס, י. בן-שלמה, מ. רובינשטיין בשם המבקש: עו"ד נ. ורצברגר החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, י' אדר ב' התשנ"ז (19.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017740. A01 דז/	[ "רע\"פ 97" ]	4,430
5,269	ב בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1774 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערער : פייגלין משה נגד המשיב : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 3.3.97 בתיק ע"פ 1427/95 שניתן על ידי כבוד השופטים גרוס, בן שלמה, רובינשטיין תאריך הישיבה: ז בסיוון התשנ"ז (12.6.97) בשם המערער : עו"ד שמואל כספר בשם המשיב ה: עו"ד אלון אינפלד פסק-דין טענות המבקש אינן מצדיקות מתן רשות לערער בגלגול שלישי. מעבר לאמור לעיל ספק רב בעינינו אם הפרשנות שניתנה בבית המשפט המחוזי לתקנה 44 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד- 1974 היא אמנם הפרשנות הנכונה, אך אין לנו צורך לקבוע עמדה בענין זה. הבקשה נדחית. ניתן היום ז בסיוון התשנ"ז (12.6.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017740. B03	[ "רע\"פ 97", "ע\"פ 1427/95" ]	4,431
13,568	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1774 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: משה פייגלין נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית ה משפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 1427/95 מיום 3.3.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גרוס, י. בן-שלמה, מ. רובינשטיין בשם המבקש: עו"ד נפתלי ורצברגר בשם המשיבה: עו"ד יהושע למברגר החלטה הבקשה תידון בפני הרכב של שלושה שופטים. המזכירות תקבע מועד מוקדם לדיון ותזמן הצדדים. ניתנה היום, כ"ט אדר ב' התשנ"ז (7.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /דז/	[ "רע\"פ 97" ]	4,432
1,256	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 386 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. אספה דרסקדר הבטמריאן 2. מטסביה בוגלה נגד המשיב : משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ט בסיון התשנ"ז ( 24.06.97 ) בשם העותרים : עו"ד יוסף בן מנשה בשם המשיב : עו"ד יוכי גנסין פסק-דין עמדת המשיב הינה, כי בטרם ייקבע מעמד העותר, עליו לשוב לאתיופיה, ולהביא עימו משם, מסמכים אמינים באשר לפרטיו, וכן הסבר המניח את הדעת באשר לנסיבות מתן הדרכון הקודם. עמדה זו נראית לנו סבירה. רשמנו לפנינו הודעת גב' גנסין, כי אם העותר יצטייד בנתונים האמורים תותר כניסתו לישראל, להמשך בירור מעמדו. בנסיבות אלה, דין העתירה להידחות. ניתן היום, י"ט בסיון התשנ"ז (24.06.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003860. A07 /דז/	[ "בג\"ץ 97" ]	4,435
1,257	ב בית המשפט העליון רע"א 6551/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: הועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים נגד המשיב ה : משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 25.9.97, בע"א 1494/95, שניתן על ידי כבוד השופטים: א' אבן-ארי, ד' בר-אופיר, ה' אחיטוב בשם המבקשת: עו"ד גיל וירניק; עו"ד אריה וירניק החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבה תגיש תשובתה לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, י"ב בכסלו התשנ"ח (11.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97065510. A01 /דז/	[ "רע\"א 6551/97" ]	4,438
32,866	ב בית המשפט העליון רע"א 6551/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקשת : הועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים נגד המשיב ה : משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 25.9.97, בע"א 1494/95, שניתן על ידי כבוד השופטים: א' אבן-ארי, ד' בר-אופיר, ה' אחיטוב בשם המבקשת: עו"ד גיל וירניק; עו"ד אריה וירניק בשם המשיבה: עו"ד עמינדב קוסובסקי-שחור עו"ד אלון עזרן החלטה המבקשת לא הניחה את דעתי שיש מקום ליתן לה רשות לערער בגלגול שלישי. ככל שהבקשה מתייחסת לשינויה המבוקש של הילכת רע"א 85/88 פ"ד מב (4) 782 לא שכנע אותי פרקליט המבקשת שיש צידוק לכך בגדר בקשה זו; וככל שהמדובר בישום הלכה זו על הנסיבות הקונקרטיות שהוכחו, הדין עם המשיבה שכרגיל אין בית משפט זה נותן רשות לערער בגלגול שלישי רק כדי לבחון אם הישום היה כדין אם לאו, והמקרה הנוכחי אינו יוצא מן הכלל. הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין 10,000 ש"ח. ניתנה היום, א' בשבט תשנ"ח (28.1.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ	[ "רע\"א 6551/97", "רע\"א 85/88" ]	4,439
1,258	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 4826 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : הליליס בע"מ נגד המשיב : מנהל המכס והמע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים, לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, ג' ניסן התשנ"ז (10.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95048260. A01 /דז/	[ "ע\"א 95" ]	4,440
3,144	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 4826 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת והמשיבה בערעור שכנגד : הליליס בע"מ נגד המשיב והמערער בערעור שכנגד : מנהל המכס והמע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערת והמערער שכנגד, כמפורט בסעיפים 2 ו3- להלן, לא יעלו על חמישה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המשיב - המערער בערעור שכנגד - יגיש את תשובתו לטענות המערערת ואת טענותיו בערעור שכנגד תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו; 2. המערערת - המשיבה בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לה הטענות בערעור שכנגד, ורשאית היא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיב בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור; 3. המערער בערעור שכנגד רשאי להשיב לתשובת המשיבה בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער שכנגד כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. הצו בדבר סיכומים בכתב מיום 10.4.97 - בטל בזה. ניתן היום, ז' בסיון התשנ"ז (12.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95048260. A02 /דז/	[ "ע\"א 95" ]	4,441
5,194	ב בית המשפט העליון ע"א 4826/95 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : הליליס בע"מ נגד המשיב : מנהל המכס והמע"מ ע"י פרקליטות המדינה בקשה למתן תוקף של פסק דין בשם המערערת: עו"ד מיכאל שקד בשם המשיב: עו"ד לאה מרגלית החלטה לבקשת בעלי הדין ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ביניהם אשר הוגש לבית המשפט בתאריך 3.12.97. הסכם זה מסומן על ידי באות "א", והוא מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95048260. O03	[ "ע\"א 4826/95" ]	4,442
1,259	בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 97 / 2168 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש העורר : דיב ג'ורבאן נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.3.97 בתיק ב"ש 203/97 שניתנה על ידי כבוד השופט גריל בשם העורר: עו"ד נ. בטיטו בשם המשיבה: עו"ד י. ליבליין החלטה 1. זהו ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט גריל) בב"ש 203/97 (ת"פ 47/97), לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו. 2. העורר הואשם יחד עם אדם נוסף (מחמוד המכונה "בטה") באיומים, חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות, ניסיון לשידול ועבירות בנשק (כתב האישום כולל שלושה אישומים, אשר השני והשלישי אינם מתייחסים לעורר). לפי עובדות כתב האישום, העורר ומחמוד [להלן יחד-" הנאשמים "] ראו במתלונן מתחרה שלהם, מאחר והפסיק לרכוש מהם סמים, החל לנהל בעצמו תחנת סמים וגזל מהם לקוחות. לאור זאת, הנאשמים החלו לאיים על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו, במידה ולא יפסיק למכור סמים, וכן נהגו ברכבם הלוך ושוב בסביבת ביתו של המתלונן כדי להפגין נוכחותם ואף שיגרו לו נרקומנים אשר העבירו לו מסרים מאיימים. עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשמים ניסו לשדל אחד בשם נימר שיתן מכות למתלונן והוסיפו וסיפרו לו כי הם מתכוונים לירות במתלונן. ביום 28.2.97 נהגו הנאשמים, לפי הנטען, הלוך ושוב מספר פעמים בקרבת ביתו של המתלונן והסתלקו מהמקום רק לאחר שחברו של המתלונן, שישב יחד עם המתלונן בחצר, ביקש מהם לעשות כן. בתאריך הנ"ל, בשעה 19:00 או סמוך לכך, הגיעו הנאשמים ברכבם לביתו של המתלונן, ירדו מהרכב, נכנסו לחצר הבית, קראו למתלונן בשמו ואף נקשו בחלון. כאשר המתלונן פתח את החלון, העורר הוציא אקדח, בו החזיק שלא כדין, וירה לכיוון המתלונן מספר יריות. המתלונן הצליח לחמוק וכתוצאה מהיריות נפצע נימר, אשר ישב בזמן היריות בסלון, בידו. אותו נימר הוזהר באותו יום ע"י מחמוד שלא להיות בערב בביתו של המתלונן. 3. המדינה ביקשה את מעצרו של העורר ושותפו לאישום עד תום ההליכים. בדיון בבית משפט קמא, לא כפר ב"כ העורר בכך שאם יקבע בית-המשפט שבחומר החקירה ראיות לכאורה, כי אז העבירות שבכתב האישום מקימות עילת מעצר. הדיון, אם כן, נסב סביב השאלה אם קיימות ראיות לכאורה. השופט קמא הגיע למסקנה כי אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום המיוחס לעורר ולנאשם הנוסף, וזאת על סמך עדויותיהם של המתלונן, אשתו ונימר. השופט התייחס לטענות הסנגור בדבר סתירות בעדותה של אשת המתלונן ובדבר כשלונו של מסדר הזיהוי, וקבע כי יש לקחת בחשבון שמתוך חומר העדויות עולה שאצל המעורבים בפרשה שררה אוירה של פחד שהיה בה להשפיע על מתן הגרסאות ועל רצונם של המעורבים לחשוף את כל הידוע להם; עוד ציין השופט קמא, כי בית-המשפט, בשלב זה של בדיקת ראיות לכאורה, אינו בוחן את מהימנותן, משקלן וכשרותן של הראיות, אלא מקבל אותן כפי שמתחייב מהן "על פניהן". משהגיע השופט קמא למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית באשר לאישומו של העורר, קמה עילת מעצר. השופט קמא המשיך ובחן חלופת מעצר, אך לאור עברו הפלילי של העורר והעובדה שבנסיבות האירוע נעשה שימוש בנשק חם, הגיע למסקנה כי טמון סיכון בשחרורו של העורר ואין להסתפק בחלופת מעצר. 4. בערר טוען ב"כ העורר כנגד קביעתו של השופט קמא כי קיימות ראיות לכאורה. לטענת ב"כ העורר: "..התמיהות, הסתירות והפירכות בעדויות עדי התביעה המרכזיים, אין בהם כדי לבסס את התשתית הראייתית המצדיקה את מעצרו של העורר, ועל אף שבית-המשפט אינו נוטה להיכנס לשאלת מהימנות עדים בשלב זה של מעצר, הרי שבמקרה הנידון, כאשר הכירסום בראיות התביעה והסתירות שבעדויות השונות זועקות על פני ההודעות גופן, נראה כי לא היה מקום להורות על מעצרו של העורר, ועל כן מבוקש בזאת להורות על שחרורו של העורר בערובה." מנגד טען ב"כ המדינה, כי יש דמיון רב בין הגרסאות השונות הנתמכות אף בהודעותיו של העורר ובחולשת האליבי שהציג. 5. לאחר שעיינתי בחומר החקירה, נחה דעתי כי העדויות בכללותן קושרות מפורשות את העורר לפרשה, וכי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר: מההודעות שנמסרו במשטרה עולה כי העורר ומחמוד היו נוהגים להסתובב סביב ביתו של המתלונן ברכב מסוג אוודי צהוב ולשאול על המתלונן. המתלונן מסר כי העורר ומחמוד איימו עליו באמצעות נרקומנים, שאת שמם פחד למסור, מאחר וסברו כי הוא פתח תחנת סמים ולוקח להם חלק מהשוק. עוד מסר המתלונן כי הנאשמים היו מסתובבים סביב ביתו באוודי צהובה וכי ביום האירוע, אחר הצוהריים, הם הגיעו, הוא התחבא והם שאלו את אחיו ואת אשתו היכן הוא; הודעה זו מתחזקת ע"י הודעתו של חברו של המתלונן, אשר ציין כי ביום האירוע בשעות אחר הצוהריים, ישב עם המתלונן בחצר ביתו של המתלונן ואז הגיע רכב מסוג אוודי צהוב. המתלונן אמר לו "תראה אלה כל הזמן באים לכאן ומאיימים עלי" והוא [החבר] ניגש אל הרכב ואמר לאדם, אותו זיהה כמוחמד (בטה), שיסתלק מהמקום; אחיו של המתלונן מסר כי העורר הגיע אחר הצוהריים עם רכב מסוג אוודי צהוב, עצר את הרכב ושאל אותו אם אחיו בבית. הוא ענה לו שאינו יודע. כמו כן מסר האח כי אשת המתלונן אמרה לו כי העורר פנה אליה ושאל אותה היכן בעלה; גם אמו של המתלונן מסרה כי במהלך השבוע שלפני היריות היה מגיע רכב פרטי צהוב ובתוכו שני גברים ששאלו על בנה. היא לא דברה אתם, אולם כלתה, אשתו של המתלונן, דברה אתם. באשר לערב האירוע, המתלונן, נימר ושני חברים נוספים של המתלונן, העידו כי בערב האירוע ישבו אצל המתלונן בביתו וראו טלויזיה. הם שמעו נקישות בחלון, המתלונן ניגש לחלון ומיד קפץ הצידה ואז נשמעו יריות. לאחר מכן נשמעו צעקות של נשים ואשתו ואמו של המתלונן נכנסו לחדר. בהודעתו הראשונה מיום 1.3.97 לא מסר המתלונן מי ירה בו, אולם בהודעתו השניה מיום 7.3.97 מסר כי העורר הוא זה שירה ולשאלת החוקר מדוע לא סיפר זאת מלכתחילה, ענה: "אחרי המקרה אני ואישתי חשבנו על כל מה שקרה והחלטתי למסור למשטרה את הכל למשטרה והחלטתי לא לפחד יותר ממשפחת 'אבו אלזרד' כי כל הזמן אני פחדתי לספר האמת והם הכוונה למשפחת אבו אלזרד כי אני אדם חלש בכפר והם משפחה גדולה". אשת המתלונן מסרה בהודעתה, כי ביום הארוע בערב היא שוב ראתה את האוודי הצהובה מגיעה לבית. העורר ו"בטה" ירדו מהרכב וקראו לבעלה. העורר התקרב לחלון, נקש עליו ואז ירה ושניהם נכנסו לרכב וברחו. האישה ציינה כי זיהתה את העורר על פי צלקת שיש לו על אפו והיא יודעת את שמו משום שפעם ביקש ממנה להגיד לאח של בעלה כי "דיב מחכה לו". אכן, בהודעה קודמת שנתנה אשת המתלונן, מסרה כי "בטה" הוא זה שירה, אך הודעה זו שניתנה סמוך לארוע, מתאפיינת בבלבול רב. במסדר זיהוי חי שנערך כוסה האף של כל הניצבים והאישה לא הצביעה על העורר. משנשאלה כיצד לא זיהתה אותו ענתה: "כי אני מכירה אותו בגלל החבלה הצלקת שעל האף שלו, ואני רק ראיתי אותו לפני זה רק פעם אחת. ויכול להיות שטעיתי כי שמו על האף של כולם פלסטיק ובגלל זה יתכן וטעיתי". עוד הסבירה, כי במהלך מסדר הזיהוי הייתה שרויה בפחד רב. במהלך גביית הודעה ממחמוד, ביום 11.3.97 הוכנסה אשת העורר לחדר, ולשאלתו "את ראית אותי יורה?" היא ענתה "אתה לא ירית אתה היית ביחד עם דיב". האישה חזרה בעימות זה על הגרסה שמחמוד ודיב (העורר) באו באותו לילה וכי העורר הוא זה שירה. 6. השאלה הנשאלת לעניין ראיות אלה היא, אם טיבן של הראיות, על רקע מכלול הראיות כולן המצוי בשלב זה, הוא כזה שקיים סיכוי סביר שאותן ראיות תהפוכנה בסוף ההליך הפלילי לראיות רגילות אשר על פיהן ניתן יהיה לקבוע את אשמתו של הנאשם. ראיות לכאורה להוכחת האשמה, הן ראיות גולמיות, אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם [ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל (פסקה 12)]. עיון בראיות דלעיל מעלה כי קיים בהן הפוטנציאל הראייתי הנדרש. לראיות אלה מצטרפת הודעתו של העורר שבתחילה מסר כי לא יצא מהבית ושהה עם הפועלים שעבדו בדירה ובהודעתו השניה לא הסכים לשתף פעולה. בהודעתו הראשונה אישר העורר כי בשעות הצוהריים נהג ברכב האוודי. אכן, בית המשפט בשלב זה בוחן אף את חומר החקירה התומך בעמדת הנאשם [בש"פ 8087/95 הנ"ל, פסקה 14], אך אין בחומר זה כדי להראות כי לא קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה בסיום המשפט. אכן, קיימות מספר תמיהות וסתירות בהודעות, אשר עליהן הצביע ב"כ העורר, אלא שאלה יובהרו ויבדקו במהלך המשפט; מסכימה אני עם השופט קמא כי בשלב זה, נראה שהמעורבים בפרשה היו שרויים בפחד רב מפני משפחתם של הנאשמים, ויתכן שיש בכך כדי להסביר את החשש הראשוני שלהם ממסירת הגירסה המלאה. 7. משהגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, אין מנוס ממעצרו עד תום ההליכים. נסיבות העבירה ואופיה, התדרדרות הסכסוך על רקע תחרות על מכירת סמים, אופן ביצועה של העבירה, השימוש בנשק חם והחשש מפני שיבוש הליכים כאשר מחומר הראיות עצמו מתגלה חששם של העדים מפני העורר ושותפו לאישום, מעידים על הסכנה שנשקפת מהעורר במידה וישוחרר על דרך של חלופת מעצר. אשר על כן אני מחליטה לדחות את הערר. ניתנה היום, ט"ז בניסן, תשנ"ז (23.4.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021680. N01	[ "ש 203/97", "ת\"פ 47/97" ]	4,443
1,260	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6698/95 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נגד המשיבים : 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. המועצה המקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לארץ ישראל 5. קציר, האגודה השיתופית להתישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל בקשה בהסכמה להגשת תגו בה לסיכומי העותרים בשם משיבה מס' 4: עו"ד מוטי ארד החלטה לאור הסכמת הצדדים, ניתנת הרשות למשיבה מס' 4 להגיש את תגובתה לסיכומי העותרים, תוך עשרים יום מיום המצאת החלטה זו. ניתנה היום, ט"ז בכסלו התשנ"ח (15.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95066980. A09 /דז/	[ "בג\"ץ 6698/95" ]	4,444
24,984	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6698/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נגד המשיבים : 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. מועצה מקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לארץ ישראל 5. קציר, האגודה השיתופית להתישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל ת ז כ ו ר ת תאריך הישיבה: כ"א בשבט התשנ"ח (17.2.98) בשם העותרים: עו"ד דן יקיר בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד עוזי פוגלמן בשם המשיבה 3: עו"ד אילן פורת; עו"ד נועם רם בשם המשיבה 4: עו"ד מוטי ארד; עו"ד אהרון אברמוביץ בשם המשיבים 5 ו6-: עו"ד גדי שטילמן החלטה לאחר חילופי דברים, ובהמלצתי, ייעשה מאמץ בתום לב למצוא פתרון פרקטי לבעיות העותרים. פתרון זה עשוי שיימצא במסגרת הגבעה המרכזית. לעניין זה ייערך סיור במקום, ותיבחנה האפשרויות הקיימות כיום; פתרון זה עשוי שיימצא בחריש עצמה; ופתרון זה עשוי שיימצא בגדרי הגבעה המערבית. לעניין אחרון זה הועלתה האפשרות כי העותרים יציגו מועמדותם וזו תבחן במהירות הראויה. כן הוזכרה האפשרות של תקופת מועמדות, שבה המועמדים גרים במקום בשכירות, תוך בחינה הדדית. בתום חודשיים תמסר לנו הודעה על תוצאות הבירורים. מגשר שימונה על ידי הרשמת אורית אפעל-גבאי ילווה את הצדדים ויסייע בידם. ניתנה היום, כ"א בשבט התשנ"ח (17.2.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95066980. A11 /דז/	[ "בג\"ץ 6698/95" ]	4,448
27,831	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6698/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נגד המשיבים : 1. מינהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. המועצה המקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לארץ ישראל 5. קציר, אגודה שיתופית להתישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל בע"מ החלטה תחת השופט א' גולדברג ישב בהרכב הדן בתיק זה השופט ת' אור. ניתנה היום, ח' בטבת התשנ"ט (27.12.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95066980. A13 /דז/	[ "בג\"ץ 6698/95" ]	4,449
40,100	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6698/95 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נגד המשיבים : 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. מועצה מקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לא"י 5. קציר, האגודה השיתופית להתישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל הליך גישור החלטה בהמשך להחלטת כב' הנשיא מיום 17.2.98 אני קובעת כי המגשר בתיק זה יהיה עו"ד יורם בר-סלע. לבקשת המגשר, מוזמנים בעלי הדין ובאי כוחם לישיבת גישור ראשונה אשר תתקיים ביום ג' 10.3.98, בשעה 16:00 בבית המשפט העליון (הישיבה תתקיים בלשכת הרשמת אפעל-גבאי). ניתנה היום, כ"ב בשבט תשנ"ח (18.2.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95066980. O12	[ "בג\"ץ 6698/95" ]	4,450
71,379	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6698/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נגד המשיבים : 1. מינהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. מועצה מקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לא"י 5. קציר, האגודה השיתופית להתיישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל התנגדות לצו על תנאי תאריכי הישיבות: ל' בתשרי התשנ"ז (13.10.96) י' באדר ב' התשנ"ז (19.3.97) כ"א בשבט התשנ"ח (17.2.98) בשם העותרים : עו"ד נטע זיו; עו"ד דן יקיר בשם המשיבים 1-2: עו"ד עוזי פוגלמן בשם המשיבה 3 עו"ד אילן פורת בשם המשיבה 4 עו"ד ד"ר אמנון גולדנברג, עו"ד אהרון שריג, עו"ד מוטי ארד בשם המשיבות 5-6 עו"ד גד שטילמן; עו"ד יהודה תורג'מן פסק-דין הנשיא א' ברק: מדינת ישראל הקצתה קרקע לסוכנות היהודית לארץ ישראל. הסוכנות הקימה על הקרקע יישוב קהילתי כפרי. הדבר נעשה באמצעות אגודה שיתופית. על פי מטרותיה, הסוכנות היהודית עוסקת ביישוב יהודים במדינת ישראל. האגודה השיתופית מצדה מקבלת לשורותיה, הלכה למעשה, רק יהודים כחברים. התוצאה הינה, כי במצב זה ערבי אינו יכול לבנות את ביתו על קרקע המדינה המוקצית לסוכנות. האם בתנאים אלה - ובהתחשב בנסיבות המקרה - החלטת המדינה להקצות קרקע לסוכנות הינה החלטה בלתי חוקית בשל הפליה פסולה כלפי ערבי? זו השאלה הניצבת בפנינו בעתירה זו. העובדות 1. מדינת ישראל היא בעלת מקרקעין באיזור נחל עירון. בחלקם היא מקימה ישוב עירוני גדול הקרוי חריש. בחלק אחר, המצוי מרחק מה מחריש, יושבו שתי גבעות סמוכות המהוות יחדיו את הישוב קציר. על אחת הגבעות, הקרויה "הגבעה המרכזית", הקימה המדינה (משרד הבינוי והשיכון: המשיב מס' 2) שכונת מגורים. המדינה בנתה את יחידות הדיור. היא מקצה אותן לציבור הרחב על פי הכללים המקובלים במשרד הבינוי והשיכון. יהודים וערבים כאחד זכאים לרכוש יחידות דיור בשכונה זו. שטחה של הגבעה השניה (הקרויה "הגבעה המערבית") הוקצה על ידי מדינת ישראל (מינהל מקרקעי ישראל: המשיב מס' 1. להלן: "המינהל") - במסגרת "הסכם הרשאה" לפיתוח - לסוכנות היהודית לארץ-ישראל: המשיבה מס' 4 (להלן - הסוכנות היהודית). ההסכם, שנערך בשנת 1986 הוא לשבע שנים. הוא מוארך מעת לעת. ההסכם האחרון (מיום - 1.9.93) הוא עד לשנת אלפיים. 2. הסוכנות היהודית החליטה להקים על הקרקע שקיבלה מהמדינה (בגבעה המערבית) יישוב קהילתי-כפרי. היא הקימה (ב1982-) את היישוב הקהילתי-קציר (להלן - הישוב הקהילתי). הסוכנות היהודית השקיעה בו השקעות ניכרות בתשתית ובמבנים. קציר היא אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית (המשיבה מס' 5: להלן - האגודה השיתופית קציר). היא התאגדה (בשנת 1981) בסיוע התאחדות האיכרים בישראל (היא המשיבה מס' 6). מטרותיה של האגודה השיתופית קציר הינן, בין היתר, להקים, לקיים ולנהל יישוב כפרי קהילתי שיהא מבוסס על ארגון חבריו כקהילה המקיימת שיתוף בין חבריה. באגודה השיתופית למעלה מ250- משפחות. הן בנו את ביתן בקציר, תוך ניהול אורח חיים במסגרת קהילתית ושיתופית, על פי הקבוע בתקנות האגודה. תקנות אלו קובעות, בין השאר, כי לאגודה יוכל להתקבל רק אדם, שבין היתר "סיים שרות (ה)חובה לפי חוק שרות בטחון, תשי"ט1959- [נוסח משולב] או משוחרר משרות חובה על פי חוק זה או ששירותו הצבאי נדחה לפי חוק זה" (פרק ג', סעיף 6ה לתקנות, כפי שתוקנו ב8.2.82-). הלכה למעשה, אין מתקבלים ערבים כחברים באגודה השיתופית. 3. מבחינה מוניציפלית מתנהל היישוב הקהילתי קציר על ידי וועד מקומי. הוא מצוי בתחום שיפוטה של המועצה המקומית טל עירון (המשיבה מס' 3). בתחום שיפוטה של זו מצוי גם היישוב העירוני חריש. 4. העותרים הם בני זוג, ולהם שתי בנות. הם ערבים המתגוררים כיום ביישוב ערבי. הם ביקשו - ועודם מבקשים - לגור במקום בו קיימת איכות חיים ורמת חיים שונה מזו בה הם חיים כיום. העותר פנה (בחודש אפריל 1995) לאגודה השיתופית קציר. הוא ביקש לברר את האפשרויות העומדות בפניו לרכישת בית או מגרש ביישוב הקהילתי קציר. לטענתו, נאמר לו בו במקום, כי לא יתקבל ליישוב הקהילתי בשל היותו ערבי, שכן אדמות היישוב הקהילתי מיועדות ליהודים בלבד. לאור זאת פנתה (ביום 4.7.1995) האגודה לזכויות האזרח בישראל, בשם העותרים, למועצה המקומית טל עירון והלינה על התשובה לה זכו העותרים. המועצה השיבה (ביום 16.7.1995), כי הליכי הקבלה ליישוב הקהילתי מצויים בשליטת האגודה השיתופית, וכי העותרים יוכלו לרכוש יחידת מגורים ביישוב העירוני חריש. האגודה לזכויות האזרח הלינה על כך בפני שר הבינוי והשיכון ומנהל המינהל. פניותיה לא נענו עד למועד הגשת העתירה. 5. עם הגשת העתירה הוצא בה (ביום 30.10.1995) צו על-תנאי. המשיבים נתבקשו ליתן טעם: "1. מדוע לא יציעו (המינהל, משרד הבינוי והשיכון והמועצה המקומית - א' ב') או מי מהם לציבור מגרשים לבנייה עצמית ביישוב קציר, בין בדרך של מכרז ובין בדרך אחרת בה נשמר שוויון ההזדמנויות בין הפונים להתיישבות ביישוב; וכן 2. מדוע לא ישנו את מדיניותם או החלטתם לפיה מגרשים לבניה עצמית בישוב קציר יוקצו רק לאחר קבלת אישור מן (הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית קציר - א' ב') על קבלתו של מועמד למגורים בישוב כחבר (באגודה השיתופית - א' ב') ומדוע לא ינקטו את כל הצעדים המתחייבים משינוי כאמור; וכן 3. מדוע לא יאפשרו לעותרים לרכוש ישירות מן (המינהל, ממשרד הבינוי והשיכון או מן המועצה המקומית - א' ב') או מי מהם, מגרש לבנייה עצמית בישוב קציר, עליו יוכלו לבנות בית להם ולילדיהם." העתירה נשמעה (ביום 13.10.1996) בפני הרכב של שלושה (השופטים גולדברג, קדמי וזמיר). הרכב זה החליט, כי נוכח השאלות המתעוררות בעתירה, יש להרחיב את ההרכב שידון בה. קיימנו (ביום 19.3.1997) דיון בעל-פה, וביקשנו לשמוע טענות הצדדים בדרך של סיכומים בכתב. עם תום סבב הסיכומים (ביום 17.2.1998) המלצתי לצדדים לעשות מאמץ למצוא פתרון פרקטי לבעיית העותרים. ציינתי כי פתרון זה עשוי להימצא במסגרת היישוב העירוני חריש או היישוב הקהילתי קציר, תוך שהעותרים יציגו את מועמדותם לאגודה השיתופית. עו"ד בר-סלע מונה כמגשר. מאמציו נכשלו. העותרים הודיעו לנו (ביום 17.12.1998) על כך, וביקשו כי יינתן פסק דין בעתירתם. טענות העותרים 6. טענתם העיקרית של העותרים מכוונת נגד המדיניות מכוחה מוקמים ישובים המיועדים אך ורק ליהודים. לטענתם, הקמת ישובים כאמור, כמו גם הקצאת קרקע על בסיס לאום או דת (בין באופן ישיר ובין על דרך של הקצאה לגורמים המשתיתים את פעילותם על קריטריונים אלה), סותרת את עקרון השוויון ולפיכך אינה יכולה לעמוד. עיקר טענותיהם של העותרים, לענין זה, מופנות כנגד המינהל. לטענתם, הוא מפר את מחויבותו לפעול כנאמן עבור כלל אזרחי ותושבי המדינה ולנהוג כלפיהם בשוויון, בכך שהוא מקצה קרקעות מדינה לגופים (דוגמת הסוכנות היהודית, התאחדות האיכרים והאגודה השיתופית קציר) העושים בקרקע שימוש מפלה ובלתי שוויוני. 7. העותרים אינם מתעלמים מן היסוד היהודי בזהותה של מדינת ישראל, כמו גם מן ההיסטוריה ההתיישבותית של ישראל. עתירתם צופה פני עתיד. לשיטתם, היסוד היהודי בזהותה של המדינה הוא בעל משקל מכריע רק בעניינים היורדים לשורש מהותה היהודית של המדינה - דוגמת חוק השבות, התש"י1950-. העותרים גם אינם שוללים לחלוטין את זכותה של קהילה סגורה לקבוע תנאי הצטרפות ייחודיים לשורותיה - ובלבד שאכן מדובר בקהילה ייחודית בעלת מאפיינים מובהקים אשר רמת הסולידריות והשיתוף בין חבריה היא גבוהה. מאפיינים אלה אינם מתקיימים, לשיטת העותרים, בישוב הקהילתי קציר. טענות המשיבים 8. למשיבים שתי טענות סף. לטענתם, נגועה העתירה בשיהוי כבד, שכן הקרקע עליה שוכן היישוב הקהילתי הוקצתה לסוכנות היהודית לפני שנים רבות, ומאז השקיעו המשיבים השקעות ניכרות בפיתוח ובתשתיות. המשיבים ממשיכים וטוענים, כי שינוי המצב המבוקש על ידי העותרים כיום יגרום גם לפגיעה קשה באוטונומיה ולהתערבות במרקם החברתי-התיישבותי בו בחרו חברי האגודה. לעניין זה, ממשיכים המשיבים וטוענים, כי אם חפצים העותרים בשינוי המצב הקיים, עומדת לרשותם האפשרות להמתין עד 1.9.2000, אז יפקע הסכם ההרשאה לפיתוח. על כן לוקה העתירה הן בשיהוי והן באי-בשלות. טענת סף נוספת שמעלה האגודה השיתופית קציר נוגעת לעובדה שהעותרים לא הגישו כלל בקשה להתקבל כחברים באגודה השיתופית. בקשתם לא נדונה לגופה, וממילא לא נדחתה. לפיכך, טוענת האגודה השיתופית, כי העתירה הוגשה טרם זמנה. זאת ועוד, האגודה השיתופית טוענת, כי נתונה לה סמכות אוטונומית להחליט מי מבין המועמדים יתקבל כחבר בה ומי יידחה וכי הסמכות לביקורת על שיקול דעתה נתונה לבית משפט כללי ולא לבית המשפט הגבוה לצדק. 9. לגוף העתירה טוענים המשיבים 1 ו2- (המינהל ומשרד הבינוי והשיכון), כי פעלו כדין בהקצותם קרקע לסוכנות היהודית, בהסתמך על חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, תשי"ג1952- (להלן: חוק מעמד הסוכנות) ועל "אמנה בין ממשלת ישראל לבין הסוכנות היהודית לארץ-ישראל" מיום 28.6.79 (י"פ תשל"ט 2565, עמ' 2172. להלן: האמנה. האמנה החליפה אמנה קודמת משנת תשט"ו1954-), וכי בנסיבותיו הספציפיות של המקרה ונוכח לשונו המצרה של הצו-על-תנאי שהוצא, אין בית המשפט נדרש להיכנס לעומקן של הסוגיות החוקתיות הכלליות שמעוררים העותרים אגב עתירתם הספציפית. 10. הסוכנות היהודית מבהירה, כי שמה לה למטרה ליישב יהודים ברחבי הארץ בכלל, ובאזורי ספר כמו גם באזורים שהנוכחות היהודית בהם היא דלילה, בפרט. לשיטת הסוכנות היהודית, מטרה זו, יחד עם שאר המטרות שהציבה לעצמה, היא מטרה לגיטימית המעוגנת בחוק מעמד הסוכנות ובהוראות האמנה והעולה בקנה אחד עם עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. קבלת העתירה משמעה, הלכה למעשה, שימת קץ למפעל ההתיישבות הענף שהקימה הסוכנות מאז תחילת המאה, פגיעה בחופש ההתאגדות שלה וסיכול אחת התכליות העיקריות העומדות ביסוד קיומה. זאת ועוד: איש אינו חולק על זכותם של העותרים (או של כל אדם או גוף אחר) ליצור ישוב חדש או להצטרף לישוב קיים, אולם אין משמעות הדבר, כי העותרים יכולים לדרוש להתיישב דווקא ביישוב שהוקם על ידי הסוכנות היהודית ולהנות, במישרין או בעקיפין, מהשקעתה של הסוכנות היהודית. לעניין זה היא מוסיפה וטוענת, כי בית המשפט העליון הכיר בעבר בסמכות להקצות מקרקעין למגורים לאוכלוסיה מזוהה, בין על בסיס לאום ובין על בסיס אחר. 11. התאחדות האיכרים והאגודה השיתופית קציר מדגישות, מצדן, את המטרות הלאומיות שבבסיס הקמת הישוב הקהילתי דווקא בנחל עירון. גם משיבות אלו אינן כופרות בזכותם של ערבים ישראלים להתגורר על אדמות המדינה ולהנות משוויון מלא. אלא שלשיטתן, אין מקום לקיומם של ישובים קהילתיים מעורבים חרף רצונם של אנשי הישוב. טענות הסף 12. אפתח בטענות הסף שהעלו בפנינו המשיבים. את טענת השיהוי יש לדחות מאחר שהעותרים לא השתהו בפנייתם. הם פנו לאגודה השיתופית קציר בתקופת ההרשמה. משהובהר להם כי בהיותם ערבים הם לא יתקבלו לאגודה, הם פנו לבית משפט זה. אמת, המדיניות המונחת ביסוד הפעולה של המשיבים אינה חדשה, אך אין בכך כדי למנוע את בחינתה. בוודאי כך - כפי שנטען בפנינו על ידי העותרים - בכל הנוגע לעתיד. אין גם לומר שהעתירה מוקדמת, שכן העותרים לא פנו בבקשה פורמלית להתקבל לאגודה. כפי שעולה מהתשתית העובדתית שהונחה לפנינו, מוסכם על הכל, כי אילו פנו העותרים לאגודה השיתופית קציר בבקשה להתקבל כחברים בה, בקשתם היתה נדחית. בנסיבות אלה, אין תוחלת בפניה חסרת כל ממשות. גם הליך הגישור לא הביא לכל תוצאות בענין זה. נפנה עתה לגוף העתירה. השאלות שבפנינו : 13. השאלה המשפטית הניצבת בפנינו הינה, אם המדינה (באמצעות מינהל מקרקעי ישראל) פעלה כדין שעה שהקצתה את המקרקעין עליהם הוקם היישוב הקהילתי קציר לסוכנות היהודית, כאשר על מקרקעין אלה - שהוקצו לאגודה שיתופית שאינה מקבלת לשורותיה ערבים - לא יוכל העותר (או כל ערבי אחר) לבנות את ביתו. לאור מורכבותה של בעיה זו, מן הראוי הוא לפצלה לשתי שאלות משנה: האחת , האם היתה המדינה (משרד הבינוי והשיכון, מינהל מקרקעי ישראל) פועלת כדין, אם היא עצמה היתה פועלת במישרין תוך שהיתה קובעת לעצמה מדיניות, לפיה היא מעניקה הרשאות או משכירה את קרקע המדינה ליישוב הקהילתי קציר, המגביל עצמו ליהודים בלבד. אם התשובה על כך הינה כי מדיניות שכזו הינה בלתי חוקית, כי אז מתעוררת שאלת המשנה השניה , והיא האם חדלה המדינה מלפעול שלא כדין, אם היא עצמה אינה פועלת במישרין בגדריו של היישוב הקהילתי קציר, אלא כפי שקורה הלכה למעשה, מקצה זכויות במקרקעין לסוכנות היהודית אשר מצדה מתקשרת עם האגודה השיתופית קציר. נפתח בשאלת המשנה הראשונה. המדינה מקצה מקרקעין ליישוב קהילתי כפרי שאינו מקבל ערבים לשורותיו 14. הרשאית היתה מדינת ישראל לקבוע מדיניות לפיה יינתנו על ידה במישרין הרשאות לשימוש בקרקע לשם הקמת היישוב הקהילתי קציר המיועד ליהודים בלבד? מתן תשובה לשאלה זו מחייב פניה אל המערכת הנורמטיבית החלה על הקצאת מקרקעין של המדינה. נקודת המוצא היא חוק-יסוד: מקרקעי ישראל. חוק יסוד זה קובע כי "מקרקעי ישראל, והם המקרקעין בישראל של המדינה, של רשות הפיתוח או של הקרן הקיימת לישראל, הבעלות בהם לא תועבר, אם במכר ואם בדרך אחרת" (סעיף 1). עניננו הוא במקרקעי ישראל שהם המקרקעין של המדינה, ובחינתנו מוגבלת למקרקעין אלה בלבד. מקרקעי ישראל מנוהלים על ידי מינהל מקרקעי ישראל (חוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך1960-). המדיניות הקרקעית של המינהל נקבעת על-ידי מועצת מקרקעי ישראל (סעיף 3 לחוק מינהל מקרקעי ישראל). 15. בקביעת מדיניות המינהל, על מועצת מקרקעי ישראל לפעול להגשמת התכליות המונחות ביסוד סמכותו של המינהל והקובעות את היקף שיקול דעתו. תכליות אלה - כתכליות המונחות ביסוד כל סמכות המעוגנת בדבר חקיקה - הן משני סוגים: תכליות מיוחדות, הנובעות באופן ישיר מהחוק המסדיר את סמכותו של המינהל, ותכליות כלליות, הפרוסות כמטריה נורמטיבית על פני כל דברי החקיקה כולם. נבחן תחילה את התכליות המיוחדות ולאחר מכן נפנה לבחינת התכליות הכלליות. פעילות המינהל: תכליות מיוחדות 16. בחינת התכליות המיוחדות המונחות ביסוד סמכותו של מינהל מקרקעי ישראל מגלה תמונה מורכבת: ביסוד החוקים המסדירים את ניהול מקרקעי ישראל עומדת השאיפה ליצירת ניהול אחיד ומתואם של מכלול המקרקעין. לעניין זה נכתב: "...בולטת מגמתו של המחוקק להבטיח שהמדיניות המקרקעית, לפיה יבוצעו בעתיד כל הפעולות והעסקאות הנוגעות למקרקעין של המדינה בישראל, של רשות הפיתוח ושל הקרן הקיימת לישראל, תהא מדיניות ממלכתית מתואמת, שיחולו עליה העיקרים שנקבעו בחוק מזה, ואשר תיקבע, בנתון לעיקרים אלה, על ידי מועצה המתמנית על ידי הממשלה, מזה; וכן להסדיר שדבר עשייתן של הפעולות והעסקאות ההן, בהתאם למדיניות שנקבעה כאמור, ירוכז, מכאן ואילך, בידי מינהל אחד ויחיד, מינהל המתמנה על ידי הממשלה ופועל תחת פיקוחה של המועצה הנ"ל, ואשר מעשיו נתונים, עקב חובתה של הממשלה לדווח עליהם, גם לשבט הביקורת של הכנסת." (ע"א 55/67 קפלן נ' מדינת ישראל , פ"ד כא (2) 718, 727, ראו גם: י' ויסמן, דיני קניין - חלק כללי (1993) 217-216 (" ויסמן") ; ר' אלתרמן "מי ימלל גבורות מקרקעי ישראל ? בחינה של ההצדקות להמשך הבעלות המקומית על המקרקעין", עיוני משפט כא (1998) 535, כן ראו: הצעת חוק יסוד: מקרקעי העם, ה"ח תשי"ט 272, ד"כ 27 (תשי"ט) 2940, 2952). דא עקא, מעבר לעצם ריכוז הסמכויות הנוגעות לניהול מקרקעין, אין בחוקים הנוגעים בדבר הגדרה באשר לתכליות וליעדים שלשמם תופעל הסמכות הריכוזית. חוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך1960-, אינו מגדיר מהם היעדים והתכליות המיוחדות הניצבים בפני המינהל. כל שנאמר, לעניין זה בחוק הוא, כי: "הממשלה תקים מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") שינהל את מקרקעי ישראל" הסדר זה זכה לביקורת רבה. נטען נגדו כי הוא מהווה אקט של "חקיקה עצלנית", כי אין הוא מתיישב עם התפיסה של שלטון החוק וכי יש בו סכנה לעקרונות של מינהל תקין (ראו י' זמיר הסמכות המינהלית (כרך א', תשנ"ו), עמ' 236-237, ראו גם: י' דותן הנחיות מינהליות (תשנ"ו) 315-316; ד' ברק-ארז "דונם פה ודונם שם: מינהל מקרקעי ישראל בצבת האינטרסים" עיוני משפט כא (תשנ"ח) 613, 620) 17. נוכח שתיקה זו של החוק, שומה עלינו לפנות למקורות חיצוניים לו ולבחון את התכליות המיוחדות שעמדו ביסודו. לעניין זה, נפנה תחילה להצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך 1960 (ה"ח 34) שבדברי ההסבר לה נכתב: "לפי האמנה, העומדת להיכרת בין המדינה ובין הקרן הקיימת לישראל על דעת ההסתדרות הציונית העולמית, תקים הממשלה מינהל מקרקעי ישראל וכן מועצה שתקבע את המדיניות הקרקעית של המינהל, תאשר הצעת תקציב המינהל ותפקח על פעולותיו. החוק המוצע בא להקנות למינהל מקרקעי ישראל ולמועצת מקרקעי ישראל את המעמד החוקי הדרוש להם לביצוע תפקידיהם לפי האמנה. המינהל יהיה חלק ממנגנון הממשלה." באמנה האמורה (שנחתמה ביום 28.11.61 ופורסמה בי"פ 1456, בעמ' 1597) נקבע בסעיף 4: "מקרקעי ישראל יתנהלו לפי החוק, לאמור על פי העקרון כי אדמה אינה נמסרת אלא בחכירה בלבד, ולפי המדיניות הקרקעית שתיקבע על ידי המועצה שהוקמה לפי סעיף 9. המועצה תקבע את המדיניות הקרקעית במגמה להגביר את כוח הקליטה של האדמה ולמנוע ריכוזים קרקעיים בידי יחידים. אדמות הקרן הקיימת יתנהלו, נוסף לכך, בכפיפות לתזכיר ולתקנות ההתאגדות של הקרן הקיימת לישראל." 18. על התכליות העומדות ביסוד מדיניותו של המינהל ניתן להוסיף וללמוד מהחלטת ממשלה 489 מיום 23.5.65, בה נקבע (סעיף ג' להחלטה): "על רשויות התכנון להשלים בהקדם ולהגיש לאישורה של הממשלה תכנית ארצית ליעוד, לשימוש ולניצול קרקעות המדינה אשר תבטא מדיניות הממשלה ובכלל זה מדיניות לפיזור האוכלוסיה, מדיניות הבטחון, שמירה על קרקע חקלאית, והקצאת שטחי ירק ואזורי נופש ושטחים פתוחים לצרכי ציבור, והבטחת רזרבה קרקעית לצרכים ממלכתיים וציבוריים" החלטת ממשלה זו הובאה בפני המועצה עובר לקבלתה על ידי הממשלה ואומצה, כמות שהיא (ביום 17.5.65), על ידי המועצה (ראו לענין זה ויסמן , עמ' 243, ה"ש 2). מועצת מקרקעי ישראל שבה ואישררה את עיקרי מדיניות המינהל בהחלטה מס' 202 מיום 28.3.78, בה קבעה: "... מינהל מקרקעי ישראל הינו הגוף היחיד המנהל את מקרקעי ישראל בהתאם למדיניות הקרקעית שנקבעה על ידי המועצה. הן בהתאם לאמנה שבין ממשלת ישראל וקרן קיימת לישראל והן על פי החוק, מינהל מקרקעי ישראל הוא הגוף הבלעדי והמוסמך לנהל את מקרקעי ישראל. מדיניות המועצה מכוונת על ידי הצורך לשמור את הקרקע כנכס לאומי ועל ידי המגמה להביא לפיזור נכון של האוכלוסיה." 19. נמצא אם כן, כי התכליות המיוחדות המונחות ביסוד סמכותו של המינהל הן שמירת מקרקעי ישראל בבעלות המדינה וריכוז הניהול והפיתוח של המקרקעין בישראל בידי רשות סטטוטורית אחת. זאת, על מנת למנוע את העברת הבעלות בקרקע לידי גורמים בלתי רצויים, לבצע מדיניות בטחון ולאפשר ביצוע פרוייקטים לאומיים, דוגמת קליטת עליה, פיזור אוכלוסין והתיישבות חקלאית. כן מונחות ביסוד החקיקה התכליות המיוחדות שנועדו להקל על מלאכת התכנון תוך שמירת רזרבה קרקעית לצרכים ממלכתיים והקצאת שטחים פתוחים לצרכי הציבור, כל זאת כדי לאפשר יישום תכניות מיתאר ולמנוע סחר ספקולטיבי בקרקעות המדינה (וראו לעניין זה גם ויסמן , בעמ' 216-218). ודוק: עד כמה שהתכליות המיוחדות קבועות באופן מפורש בחוק או נובעות ממנו בצורה ברורה, על השופט לתת להן ביטוי. עד כמה שהתכליות המיוחדות אינן קבועות במפורש בחוק ואינן נובעות ממנו באופן ברור - כפי שהדבר בעניננו - על בית המשפט ללמוד על דבר תכליות מיוחדות לא רק מתוך החוק עצמו, אלא גם מתוך מקורות נוספים ובהם מההיסטוריה החקיקתית, ממהות הענין, ממהותה של הרשות המוסמכת ומערכיה הכלליים של שיטת המשפט. אכן בגיבוש התכליות המיוחדות - עד כמה שהן אינן עולות במפורש ובאופן ברור מהחוק - יש לעמוד על כך שאותן תכליות תתיישבנה עם מכלול ערכיה של השיטה. פעילות המינהל: תכלית כללית של שוויון 20. בצד התכליות המיוחדות, המונחות ביסוד סמכותו ושיקול דעתו של המינהל, קיימות גם תכליות כלליות הפרושות כמטריה נורמטיבית מעל דברי החקיקה כולם. תכליות כלליות אלו משקפות את ערכי היסוד של המשפט והחברה בישראל. הן ביטוי לכך, שכל דבר חקיקה הוא חלק אינטגרלי משיטת משפט כוללת. עקרונות היסוד של השיטה "מחלחלים" לכל דבר חקיקה, ומהווים את תכליתו הכללית (ראו בג"ץ 953/87 פורז נ' ראש עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד מב(2) 309, 328 - להלן פרשת פורז ; בג"ץ 869/92 זוילי נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השלוש-עשרה , פ"ד מו(2) 692, - להלן פרשת זוילי ; ע"א 105/92 ראם מהנדסים קבלנים בע"מ נ' עיריית נצרת עילית , פ"ד מז(5) 189, 198). עקרונות יסוד אלה מבטאים גם את מהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מבין עקרונות אלה, רלבנטי לעניננו עקרון השוויון. השוויון כעקרון יסוד 21. השוויון הוא מערכי היסוד של מדינת ישראל. כל רשות בישראל - ובראשן מדינת ישראל, רשויותיה ועובדיה - חייבת לנהוג בשוויון בין הפרטים השונים במדינה (ראו זמיר וסובל, "השוויון בפני החוק", משפט וממשל ה (1999) 165). כך מתבקש מאופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה; כך נגזר מעקרון שלטון החוק הנוהג במדינה. ביטוי לכך ניתן, בין השאר, בהכרזת העצמאות, הקובעת כי: "מדינת ישראל... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין..." אכן, המדינה חייבת לכבד ולהגן על זכותו הבסיסית של כל פרט במדינה לשוויון. השוויון מונח בבסיס הקיום החברתי. הוא "תחילת התחילות" (השופט מ' חשין בבג"ץ 7111/95 מרכז השלטון המקומי נ' הכנסת , פ"ד נ(3) 485, 501) הוא "מעמודי התווך של המשטר הדמוקרטי. הוא חיוני להסכמה החברתית המונחת ביסוד המבנה החברתי" ( פרשת זוילי , עמ' 707). הוא מהווה עקרון יסוד חוקתי, השלוב ושזור בתפיסות היסוד המשפטיות שלנו ומהווה חלק בלתי-נפרד מהן (השופט שמגר בבג"ץ 114/78 בורקאן נ' שר האוצר , פ"ד לב(2) 800, 806). עמדתי על כך באחת הפרשות בצייני: "אכן, השוויון הוא ערך יסוד לכל חברה דמוקרטית, 'אשר המשפט של כל מדינה דמוקרטית שואף, מטעמים של צדק והגינות, להמחישו' (הנשיא אגרנט בד"נ 10/69) ... הפרט משתלב למירקם הכולל ונושא בחלקו בבניית החברה, ביודעו שגם האחרים עושים כמוהו. הצורך להבטיח שוויון הוא טבעי לאדם. הוא מבוסס על שיקולים של צדק והגינות. המבקש הכרה בזכותו, צריך להכיר בזכותו של הזולת לבקש הכרה דומה. הצורך לקיים שוויון הוא חיוני לחברה ולהסכמה החברתית שעליה היא בנויה. השוויון שומר על השלטון מפני השרירות. אכן, אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם". ( פרשת פורז , עמ' 332) וברוח דומה ציין השופט מ' חשין: "טענת הפלייה לעולם נשמע לה, והיא בתשתית התשתיות. עקרון ההפלייה יסודו בצורך עמוק הטבוע בנו, בכל אחד מאתנו - שמא נאמר ביצר ובצורך שבאדם: באדם, אך לא רק בו - כי לא יפלו אותנו לרעה, כי נזכה לשוויון, מאלוה ממעל ולמיצער מן האדם.... הפלייה (אמיתית או מדומה) מוליכה אל תחושה-של-קיפוח ותסכול, תחושת-קיפוח ותסכול מישירים אל קנאה. ובבוא קנאה תאבד תבונה... נכונים אנו לשאת בעול ובסבל ובמצוקה אם נדע כי גם זולתנו - השווה לנו - כמותנו ועימנו; אך נתקומם ולא נשלים במקום בו יקבל זולתנו - השווה לנו - את שאנו לא נקבל" (בג"ץ 1703/92 ק.א.ל. קווי אוויר למטען נ' ראש הממשלה (טרם פורסם)). הנה כי כן, "שוויון זכויות וחובות לכל אזרחיה של מדינת ישראל הוא ממהותה ומאופייה של מדינת ישראל" (המשנה לנשיא, השופט אלון בע"ב 2/88 בן שלום נ' ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השתיים-עשרה , פ"ד מג(4) 221, 272, ראו גם פסק דינו בבג"ץ 153/87 שקדיאל נ' השר לענייני דתות , פ"ד מב(2) 221). 22. חובתה זו של המדינה לפעול בשוויון חלה על כל פעולה מפעולותיה. היא חלה בוודאי מקום שרשויות המינהל פועלות בתחומי המשפט הציבורי. ברשימה ארוכה של פסקי דין חזר בית המשפט העליון והדגיש את חובתן של רשויות המינהל לפעול בשוויון כלפי הפרטים (ראו זמיר וסובל, שם ). חובת השוויון חלה גם מקום שהמדינה פועלת בתחומי המשפט הפרטי. על כן היא חלה בהתקשרויות החוזיות של המדינה (ראו בג"ץ 840/79 מרכז הקבלנים והבונים בישראל נ' ממשלת ישראל , פ"ד לד(3) 729, 746). אכן, ביסוד תפישתנו עומדת הגישה כי המדינה ורשויותיה הם נאמני הציבור. "רשויות השלטון מקבלות את הסמכות מן הציבור, שבחר בהן באופן שוויוני, ולכן הן גם חייבות להפעיל את הסמכות כלפי הציבור באופן שוויוני" (זמיר וסובל, שם , עמ' 176). עמד על כך השופט זוסמן, בציינו: "בעוד שאזרח פרטי רשאי 'להפלות' בין פלוני לבין אלמוני ולבור לו את אלה שאתם יעסוק אפילו יהיו נימוקיו ומניעיו בלתי סבירים, אסורה הפליה מטעם רשות ציבורית. הטעם הוא, כי בהשתמשה בנכסיה או בעשותה את פעולותיה נטלה הרשות על עצמה תפקיד של נאמן כלפי הציבור, ובתור שכזה חייבת הרשות להתייחס יחס שווה אל שווים, ומשהפרה עקרון יסוד זה והפלתה אזרח שלא כדין, הרי זו עילה להתערבותו של בית משפט זה: ואין נפקא מינה בכך אם השימוש גופו או הפעולה גופה משתייכים למשפט הציבורי או למשפט האזרחי. תפקיד הנאמנות כלפי האזרח והחובות הנובעות ממנו נובעות מן הדין, וממילא ניתנות הן לפיקוח ולביקורת בבית-משפט זה" (בג"ץ 262/62 פרץ נ' יושב ראש, חברי המועצה המקומית ותושבי כפר שמריהו , פ"ד טז 2101, 2115). 23. חובתה של המדינה לנהוג בשוויון משתרעת על כל פעולותיה. היא חלה, איפוא, גם לענין הקצאת מקרקעי המדינה. אכן, מינהל מקרקעי ישראל מחזיק במקרקעי המדינה "על דרך של נאמנות, וממילא חלות עליו כל אותן חובות החלות על נאמן. והואיל והמינהל הוא - גם להלכה וגם למעשה - המדינה בכבודה ובעצמה, חלות עליו מעצמן כל החובות החלות על רשות הציבור" (השופט מ' חשין בבר"ע 5817/95 רוזנברג נ' משרד הבינוי והשיכון , פ"ד נ(1) 221, 231). על כן, ההחלטות של מועצת מקרקעי ישראל המגבשות את מדיניות הקצאת מקרקעי המדינה חייבות להתקבל על בסיס של שוויון. עמד על כך הנשיא שמגר בציינו: "מקרקעי הציבור צריכים להתנהל לפי אמות מידה ממלכתיות - אימוץ אמת מידה כאמור היא בגדר חובתן של רשויות ציבור בכל ענייניהן, ועל אחת כמה וכמה ככל שהדבר נוגע לטיפול ברכוש שהוא בבעלותו של הציבור כולו. תירגומן של אמות המידה האמורות לאופני התנהגות מצביע, בין היתר, על החובה לנהוג בהגינות ובשוויון ועל פי כללי המינהל התקין" (בג"ץ 5023/91 פורז נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מו(2) 793, 801). הנה כי כן, עקרון השוויון קובע, כי אל-לה למדינה להפלות בין פרטים שעה שהיא מחליטה להקצות להם מקרקעי המדינה. 24. השוויון הוא מושג מורכב. היקפו שנוי במחלוקת. עם זאת, הכל מסכימים כי השוויון אוסר על טיפול שונה מטעמי דת או לאום. איסור זה מופיע בהצהרות ובאמנות בינלאומיות (כגון ההצהרה האוניברסלית על זכויות האדם מ1948-, האמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות מ1966-, והאמנה האירופאית בדבר זכויות האדם). הוא מקובל במרבית החוקות המודרניות. ביטוי לכך ניתן בהכרזת העצמאות שלנו, אשר קבעה כי מדינת ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". בית משפט זה הוסיף וקבע - מפי השופט שמגר - כי "הכלל שלפיו אין מפלים בין אדם לאדם מטעמי... לאום... דת... הוא עקרון יסוד חוקתי, השלוב ושזור בתפישות היסוד המשפטיות שלנו ומהווה חלק בלתי נפרד מהן" (בג"ץ 114/78 בורקאן נ' שר האוצר , פ"ד לב(2) 800, 806). הטיב להביע זאת השופט ברנזון, בציינו: "כשגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו קרבנות היינו לאומות העולם שבתוכם ישבנו ובכל הדורות טעמנו את הטעם המר של רדיפות, נגישות והפליות רק בגלל היותנו יהודים 'שדתיהם שונות מכל עם'. מלומדי נסיון מר ואומלל זה, שחדר עמוק עמוק להכרתנו ולתודעתנו הלאומית והאנושית, ניתן לצפות שלא נלך בדרכים הנלוזות של הגויים, ובהתחדש עצמאותנו במדינת ישראל עלינו להיזהר ולהישמר מכל צל של הפליה ומנהג של איפה ואיפה כלפי כל אדם לא-יהודי שומר חוק הנמצא אתנו ורוצה לחיות עמנו בדרכו שלו, לפי דתו ואמונתו. שנאת זרים קללה כפולה בה: היא משחיתה את צלם אלוהים של השונא וממיטה רעה על השנוא על לא אוון בכפו. עלינו לגלות יחס אנושי וסובלני כלפי כל מי שנברא בצלם ולקיים את הכלל הגדול של שוויון בין כל בני-אדם בזכויות ובחובות". (בג"ץ 392/72 ברגר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז חיפה , פ"ד כז(2) 764, 771) התרגום המעשי של תפישות יסוד אלה באשר לשוויון הינו כי תכליתה (הכללית) של כל חקיקה הינה להבטיח שוויון בין בני האדם בלא הפליה על בסיס של דת או לאום. טיפול שונה בשל דת או לאום הוא טיפול "חשוד" והוא לכאורה טיפול מפלה (השוו בג"ץ 4541/94 מילר נ' שר הבטחון , פ"ד מט (4) 194, 137-136 להלן - פרשת מילר ; בג"ץ 2671/98 שדולת הנשים נ' שר העבודה , פ"ד נב(3) 630, 659). אמרנו שהטפול הוא "לכאורה" מפלה, שכן עשויות להיות נסיבות - כגון בגדרי ההעדפה המתקנת (על פי ההשקפה הרואה בהעדפה המתקנת הגשמה של עקרון השוויון ולא חריג לה: ראו עמדת השופט מצא בפרשת מילר ) - שבהן טיפול שונה בשל דת או לאום לא יהיה טיפול מפלה. זאת ועוד: טיפול שונה על בסיס דת או לאום עשוי להיות בהתאם לחוק. דבר זה יקרה, למשל, מקום בו לשונו המפורשת והברורה של דבר חקיקה קובעת תכליות מיוחדות המובילות לטיפול מפלה, ובאיזון שבינן לבין התכלית הכללית בדבר שוויון, ידן של התכליות המיוחדות על העליונה. לאיזון זה שבין התכליות המיוחדות לתכליות הכלליות נעבור עתה. 25. בגיבוש תכליתה של החקיקה יש להתחשב בתכליות המיוחדות ובתכליות הכלליות גם יחד. לעתים קרובות הן מובילות כולן לכיוון אחד, ומחזקות האחת את רעותה. אך לעתים מתגלות סתירות בין התכליות השונות. כך, למשל, עשויות להתעורר סתירות בין תכליות מיוחדות, המבקשות להגשים יעדים חברתיים, לבין תכליות כלליות המבקשות לקיים זכויות אדם. כאשר התנגשות כזו מתרחשת יש לקיים איזון (עקרוני ואנכי) בין התכליות המתנגשות. בדרך זו נקט בית משפט זה מאז פרשת קול העם (בג"ץ 73/53 חברת "קול העם" בע"מ נ' שר הפנים , פ"ד ז' 871). באותה פרשה נקבע, כי באיזון בין התכליות המיוחדות שעמדו ביסוד דבר החקיקה שנדון שם ושעניינן שלום הציבור ובטחונו, לבין התכלית הכללית בדבר חופש הביטוי, תינתן עדיפות לתכלית המיוחדת (שלום הציבור) אם קיימת ודאות קרובה כי הגשמת התכלית הכללית (חופש הביטוי) תגרום לנזק ממשי, קשה ורציני לאפשרות הגשמתה של התכלית המיוחדת (שלום הציבור). מאז נוקט בית משפט זה "בנוסחת איזון" דומה בשורה ארוכה של התנגשויות בין תכליות מיוחדות לבין תכליות כלליות (ראו 7128/96 תנועת נאמני הר הבית נ' ממשלת ישראל , פ"ד נא(2) 509; בג"ץ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה , פ"ד נא(4) 1). שאלה יפה היא אם נוסחת איזון זו צריכה לשמש אותנו גם בהתנגשות בין התכליות הכלליות לתכליות המיוחדות בעניננו? האם אין מקום לנוסחת איזון שונה, כגון זו של האפשרות הסבירה? והאם לא נדרשות, בתחום השוויון, נוסחאות איזון מגוונות על פי מהותה של הפגיעה בשוויון? אין לנו צורך לבחון שאלות אלה בגדרי העתירה שלפנינו, שכן, כפי שנראה, בעתירה שלפנינו לא קיימת כלל התנגשות בין התכליות הכלליות לתכליות המיוחדות. נוכל איפוא להשאיר ענין זה בצריך עיון. נעבור, איפוא, עתה לבחינת נסיבות הענין שלפנינו. בטרם נעשה כן, ברצוננו להעיר שתי הערות אלה: ראשית , עוסקים אנו בתכלית המונחת ביסוד חוק מינהל מקרקעי ישראל. במצב הדברים הרגיל לאחר שנקבעה התכלית - ובמסגרת בחינת חוקיות פעולות המינהל - יש לבחון גם אם האמצעים הננקטים להגשמת התכלית הם מידתיים. ענין זה לא מתעורר בעתירה שלפנינו, ולא נרחיב בו; שנית , במצבים מיוחדים - בהם התכליות המיוחדות קבועות במפורש בדבר החקיקה או משתמעות בבירור ממנו - לא די בכך שנוסחת האיזון מאפשרת לקבוע את התכלית המונחת ביסוד החוק המסמיך. יש להמשיך ולבחון אם תכלית זו היא חוקתית, וזאת מנקודת המבט של חוקי היסוד בדבר זכויות האדם (חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; חוק-יסוד: חופש העיסוק) ופסקת ההגבלה (סעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; סעיף 4 לחוק-יסוד: חופש העיסוק). שאלה זו לא מתעוררת בפנינו כלל, שכן שאלת חוקתיותו של חוק מינהל מקרקעי ישראל אינה מונחת להכרעתנו. השאלה היחידה בה נתבקשנו להכריע הינה, אם החלטתו של מינהל מקרקעי ישראל, בכל הנוגע להקצאת קרקעות להקמת היישוב הקהילתי קציר ליהודים בלבד, היא במסגרת הסמכות שהוקנתה למינהל בחוק מינהל מקרקעי ישראל. מן הכלל אל הפרט 26. מקובל הוא על המדינה, כי שעה שהיא עצמה הקימה (באמצעות משרד הבינוי והשיכון) את היישוב העירוני חריש, ושכונה נוספת בגבעה המרכזית בקציר, הקצאת הקרקעות נעשתה "לציבור הרחב לפי הכללים המקובלים במשרד הבינוי והשיכון". הקצאה זו היתה שוויונית, ואין כל הבחנה בין ערבי ליהודי. אכן, המדינה ציינה בתשובתה, כי, "אין לנו מחלוקת עם העותרים על כך שהזכאות לגור במועצה המקומית טל עירון בהווה ובעתיד תהיה בדומה לכל מועצה מקומית אחרת, תוך מתן הזדמנות לרכישת דירות לציבור הרחב. כל זאת למעט בתחומיה של האגודה השיתופית, שם מותנית הקבלה לאגודה בהליכים הקיימים בכל אגודה שיתופית בהתאם לתקנונה". אך במה שונה היישוב הקהילתי מהיישוב העירוני? על כך לא באה כל תשובה בתצהיר התשובה של המדינה (מינהל מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון), פרט לציון העובדה שהקרקע הוקצתה לסוכנות, הפועלת כזרוע של העם היהודי בתפוצות. אך עתה איננו עוסקים בסוכנות היהודית אלא במדינת ישראל. אנו שואלים, האם המדינה (כלומר, המינהל) רשאית לקבוע כי היא עצמה תקצה מקרקעין ליישוב הקהילתי קציר המיועד ליהודים בלבד, בגדרי המועצה המקומית טל עירון? הקצאה כזו פוגעת בזכות לשוויון של העותרים שכן יש בה טיפול שונה על בסיס של לאום. מהן התכליות המיוחדות אשר הגשמתן פוגעות כדין בעקרון השוויון? על שאלה זו לא שמענו כל תשובה מטעם המדינה. 27. תשובה לטענות אלה באה מפי הסוכנות היהודית, התאחדות האיכרים בישראל והאגודה השיתופית קציר. בתשובה הן ציינו, כי הישוב הקהילתי הינו "חוליה בשרשרת המיצפים שנועדו לשמור על מרחבי ישראל למען העם היהודי" (כאמור במגילת היסוד של הישוב הקהילתי) וכי קיומו מתיישב עם התכליות שהתוו לעצמן, היינו יישוב יהודים ברחבי הארץ בכלל, ובאזורי כפר ואזורים שהנוכחות היהודית בהם דלילה בפרט; פיזור אוכלוסין; והגברת בטחון ישראל על-ידי כך. בהקשר הספציפי, טוענת התאחדות האיכרים, כי מתיישבים ערביים עלולים להיתקל בקשיים במילוי חובות השמירה על הישוב, שנחשף בעבר לפעולות טרור שונות. זאת ועוד, לטענת המשיבות, עלולה נוכחותם של תושבים ערבים בישובים יהודיים לגרום לעזיבתם של התושבים היהודים ולהפיכת ישוב שנועד להתקיים כישוב יהודי לישוב ערבי. 28. תשובות אלו מעוררות בעיות כלליות קשות וסבוכות. יש להן חשיבות הן לגבי העבר והן לגבי העתיד. עם זאת, אין לנו צורך להתמודד עמן בעתירה שלפנינו. עתירה זו, אין ענינה מכלול ההתיישבות היהודית על כל היבטיה; עתירה זו אין עניניה פעולותיה של הסוכנות היהודית על כל גווניה. העתירה שלפנינו ענינה יישוב קהילתי מסויים שהקמתו אינה מעוררת את מכלול הבעיות שהסוכנות היהודית והתאחדות האיכרים מעוררות. אכן, המשיבים אינם חולקים על זכותם של העותרים להתגורר באזור נחל עירון. אין הם שוללים את קיומם של ישובים "מעורבים", עירוניים או כפריים, בהם דרים יהודים וערבים באותו ישוב, אותה שכונה, או אותו בית דירות. יתרה מזו, המשיבים אינם חולקים גם על זכותם של העותרים להתגורר בישוב קציר עצמו, בשכונה שנבנתה על ידי משרד הבינוי והשיכון, יחד עם יתר תושבי השכונה, יהודים וערבים כאחד, תחת חסותה של אותה מועצה מקומית ותוך קיום מסגרות חינוכיות וחברתיות משותפות. לא ניתן להבין - ולא הונחה בפנינו כל תשתית עובדתית - מדוע דווקא מגוריהם של העותרים בישוב הקהילתי, מרחק של כ - 2 ק"מ מן השכונה שנבנתה על ידי משרד הבינוי והשיכון, מצדיקה פגיעה בעקרון השוויון. 29. מסקנתי הינה, איפוא, זו: החלטה שהמינהל היה מקבל להקצות במישרין מקרקעין בטל עירון להקמת יישוב קהילתי ליהודים בלבד, היתה פוגעת בתכלית (הכללית) המונחת ביסוד סמכותו של המינהל, והיא הגשמת השוויון. החלטה כזו, לא היה בה כדי להגשים תכליות מיוחדות של חוק מינהל מקרקעי ישראל שבנסיבות העניין - ועל פי נוסחת האיזון הראויה - ידן על העליונה. נמצא, כי החלטה כזאת, לו היתה מתקבלת, היתה בלתי חוקית. כנגד מסקנה זו העלו בפנינו הסוכנות היהודית והתאחדות האיכרים שתי טענות עקרוניות, אליהן נפנה עתה. 30. הטענה העקרונית הראשונה היא זו: החלטה על הקצאת מקרקעין להקמת היישוב הקהילתי קציר ליהודים בלבד אינה פוגעת בשוויון, שכן מנהל מקרקעי ישראל מוכן להקצות מקרקעין גם להקמת יישוב קהילתי לערבים בלבד. טענה זו, בלבושה המשפטי הינה, כי טיפול נפרד אבל שווה הוא טיפול שווה. כידוע, טענה זו הועלתה בשנות החמישים בארצות הברית לענין מדיניות החינוך בארצות הברית שהפרידה בין חינוך לתלמידים לבנים וחינוך לתלמידים אפרו-אמריקאים. בית המשפט העליון החליט (בפרשה של Brown v. Board of Education of Topeka , 347 U.S. 483 (1954) ) כי מדיניות של "נפרד אבל שווה" ( “separate but equal" ) הינה מעצם טבעה בלתי שווה ( “inherently unequal” ). ביסוד גישה זו מונחת התפישה כי הפרדה משדרת עלבון כלפי קבוצת מיעוט המוצאת מן הכלל, מחדדת את השוני בינה לבין האחרים, ומקבעת תחושות של נחיתות חברתית. ביטוי לגישה זו ניתן בסעיף 3 לאמנה הבינלאומית בדבר ביעורן של כל הצורות של הפליה גזעית. במשך השנים רבתה הכתיבה בנושא זה, תוך שהודגש, כי לעתים עשוי טיפול נפרד להוות טיפול שוויוני או, למצער, שההפרדה מוצדקת על אף הפגיעה בשוויון. בעיקר כך, בין השאר, במקום שהרצון לטיפול נפרד אבל שווה בא מקרב קבוצות מיעוט המבקשות לשמור על תרבותן ואורח חייהן, והחפצות למנוע "התבוללות כפויה" (כלשונו של השופט שמגר בפרשת בורקאן , עמ' 808; ראו בנבנשתי, "'נפרד אבל שווה' בהקצאת מקרקעי ישראל למגורים", עיוני משפט כ"א 766 (1998) וכן, Days, “Brown Blues: Rethinking the Integrative Ideals", 34 Wm. & Mary L. Rev 53 (1992); Tein, “The Devaluation of Nonwhite Community in Remedies For Subsidized Housing Discrimination", 140 U. Pa. L. Rev . 1463 (1992) ). אכן, מוכן אני להניח - בלי לפסוק בדבר - כי קיימים מצבים בהם טיפול נפרד אבל שווה הוא טיפול חוקי. דוגמא לכך יכול לשמש פסק דיננו בפרשת אביטן (בג"ץ 528/88 אביטן נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד מג(4) 297). שם החליט מינהל מקרקעי ישראל להחכיר מקרקעין רק לבדואים, וזאת במסגרת מדיניותו להעברתם של הבדואים למגורים של קבע. בקשתו של עותר יהודי לחכור מקרקעין אלה נדחתה על ידי המינהל. העתירה כנגד מינהל מקרקעי ישראל נדחתה. בנמקו את עמדת בית המשפט, ציין השופט אור: "ההתייחסות היא אל בדואים, אשר במשך שנים רבות חיו חיי נוודות, וניסיונות שלהם להשתקעות במקום קבע לא עלו יפה והיו כרוכים בהפרות חוק, עד שנוצר אינטרס למדינה לסייע להם, ובכך גם להשיג מטרות ציבוריות חשובות. האופי ודרך החיים של נוודים ללא יישובי קבע מסודרים, על כל הכרוך בכך, הם העושים את הבדואים לבני קבוצה ייחודית, שהמשיבים סבורים שראויים הם לסיוע ולעידוד, תוך התייחסות מיוחדת, מפלה לטובה, ולא העובדה שהם ערבים" (שם, עמ' 304). מצב דברים זה - בו טיפול נפרד עשוי להחשב חוקי - אינו מתקיים במצב הדברים שבפנינו, וזאת משני טעמים: ראשית , הלכה למעשה אין פנייה להקמת יישוב קהילתי לערבים בלבד. בפועל אין מדינת ישראל מקצה מקרקעין אלא לישובים קהילתיים יהודיים. התוצאה ("האפקט") של מדיניות ההפרדה הנוהגת כיום היא מפלה, גם אם המניע להפרדה אינו הרצון להפלות. קיומה של הפליה נקבע, בין השאר, על פי האפקט של ההחלטה או המדיניות ואפקט זה, בענייננו, הוא מפלה (השווה בג"ץ 1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול ירושלים , פ"ד מח(2) 221, 241; וכן השופט מצא בבג"ץ 453/94 שדולת הנשים בישראל נ' ממשלת ישראל , פ"ד מח(5) 501); נמצא, כי מדיניות המינהל כיום מעניקה לערבים בפועל, טיפול נפרד ולא שווה. שנית , אין כל מאפיינים המייחדים את היהודים המבקשים לבנות ביתם ביישוב קהילתי באמצעות האגודה השיתופית קציר, המצדיקים הקצאת קרקע המדינה להתיישבות יהודית בלבד. היישוב הקהילתי קציר פתוח לכל יהודי באשר הוא (כפוף לתנאי קבלה שאינם מופיעים בתקנות האגודה השיתופית ושאת תכנם איננו יודעים). ממילא, תושבי היישוב אינם מהווים "קבוצה ייחודית" (כלשונו של השופט אור בפרשת אביטן ). נהפוך הוא: כל יהודי בישראל כחלק מרוב התושבים, שנפשו חפצה בחיים קהילתיים כפריים כשיר לכאורה להתקבל לאגודה השיתופית. האגודה פונה איפוא, אל רוב רובו של הציבור בישראל. הגורם המאפיין את קבוצת התושבים ביישוב אינו בייחוד זה או אחר של הקבוצה או בני הקבוצה, אלא אך הקריטריון של הלאום, אשר משמש, הוא עצמו, בנסיבות הענין שלפנינו, קריטריון מפלה. אכן, מרבית השיקולים שהוצגו בפנינו על ידי הסוכנות היהודית מבוססים על אותו סיווג "חשוד" של השתייכות לאומית, וכל מטרתם לא באה אלא לקדם התיישבות יהודית באיזור. אכן, השילוב בין התוצאה הבלתי-שוויונית של המדיניות ובין הטעמים הבלתי-שוויוניים שבבסיסה, יוצר "מסה" חזקה של העדר שוויון, "מסה" שאינה מתבטלת ואף אינה פוחתת נוכח הנכונות העקרונית להקצות מקרקעין להתיישבות קהילתית כפרית נפרדת של ערבים. אנו דוחים, איפוא, את הטענה כי בנסיבות הענין שלפנינו לא נפגם עקרון השוויון. 31. הטענה העקרונית השניה שהועלתה בפנינו היא זו: גם אילו החליט מינהל מקרקעי ישראל להקצות בנסיבות המקרה שלפנינו במישרין מקרקעין להקמת יישוב קהילתי ליהודים בלבד, היתה זו החלטה חוקית, שכן היא היתה מגשימה את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. ערכים אלה הם בעלי אופי חוקתי (ראו סעיף 1א' לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו) והיה בהם כדי להעניק אופי חוקי להחלטתו של מינהל מקרקעי ישראל. טיעון זה מעלה שאלות רבות וחשובות. אין לנו צורך להכריע במרביתן. הטעם לכך הוא כפול: ראשית , עד כמה שטעון זה בא לומר כי ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית (המהווים תכלית כללית המונחת ביסוד החוק, מתנגשים עם הערך בדבר השוויון, הרי התשובה היא שהתנגשות כזו אינה קיימת. אכן, אינה מקובלת עלינו התפישה כי ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית יש בהם כדי להצדיק - ברמה של תכלית כללית - הפליה על ידי המדינה בין אזרחים של המדינה על בסיס דת או לאום. חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע (בסעיף 1א) כי: "חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בין היתר, מבססים את זכותו של העם היהודי לעמוד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. כלשונה של הכרזת העצמאות: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי-תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר-הספרים הנצחי". אכן, שיבתו של העם היהודי למולדתו נגזרת מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית גם יחד (ראו ע"ב 1/65 ירדור נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית , פ"ד י"ט(3) 365, 385). מערכיה אלה של מדינת ישראל - מכל אחד מהם בנפרד ומהשתלבותם זה בגדר זה - מתבקשות מספר מסקנות: כך, למשל, מתבקש כי עברית תהא שפה עיקרית במדינה ועיקרי חגיה ישקפו את תקומתו הלאומית של העם היהודי; מתבקש מכך גם כי מורשת ישראל תהווה מרכיב מרכזי במורשתה הדתית והתרבותית, ומתבקשות מסקנות נוספות שאין לנו צורך לעמוד עליהן. אך מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לא מתבקש כלל כי המדינה תנהג בהפליה בין אזרחיה. יהודים ולא-יהודים הם אזרחים שווי זכויות וחובות במדינת ישראל. "המדינה - מדינת יהודים היא; המשטר המתקיים בה - הוא משטר דמוקרטי נאור, המעניק זכויות לכלל האזרחים, יהודים כלא יהודים" (השופט ד' לוין בע"ב 2/88 בן שלום נ' ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השתים-עשרה , פ"ד מג(4) 221, 231). עמדתי על כך באחת הפרשות בצייני: "במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ייהנה כל אדם - תהא דתו ותהא אמונתו ותהא לאומיותו אשר תהא - מזכויות אדם מלאות" (רע"א 7504/95 יאסין נ' רשם המפלגות , פ"ד נ(2) 45, 70). וחברי השופט מ' חשין ציין בפרשה אחרת: "נזכור ונדע - כיצד נוכל לשכוח - כי לא היתה לו לעם היהודי - לא היתה לו ואין לו - מדינה אחרת זולתי מדינת ישראל, מדינת היהודים. ואולם בתוככי המדינה כל אזרחי המדינה הם שווי זכויות (רע"א 2316/96 איזקסון נ' רשם המפלגות , פ"ד נ(2) 529, 549 - להלן, פרשת איזקסון ). לא זו אף זו: לא רק שערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אינם דורשים הפליה על בסיס דת ולאום במדינה, אלא שערכים אלה עצמם אוסרים הפליה ומחייבים שוויון בין הדתות והלאומים (ראו בג"ץ 392/72 ברגר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה , פ"ד כז(2) 764, 771; בג"ץ 175/71 פסטיבל למוזיקה אבו-גוש קרית-יערים נ' שר החינוך והתרבות , פ"ד כה(2) 821). "עקרון השוויון ואיסור האפליה, הגלום בצווי 'משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה' (ויקרא, כד, כב) שנתפרש בפי חז"ל כמשפט השווה לכולכם' (כתובות, לג, א; בבא קמא, פג, ב), התקדש בתורת ישראל מאז היה לעם" (השופט טירקל בבג"ץ 200/83 וותאד נ' שר האוצר , פ"ד לח(3) 113, 119). השופט אלון עמד על כך כי "ייסוד מוסד בעולמה של יהדות הוא רעיון בריאת האדם בצלם אלוקים (בראשית, א, כז). בכך פותחת תורת ישראל, וממנו מסיקה ההלכה עקרונות יסוד בדבר ערכו של האדם - כל אדם באשר הוא - שוויונו ואהבתו" (ע"ב 2/84 ניימן נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה , פ"ד לט(2) 225, 298). אכן, "העם היהודי הקים את המדינה היהודית, זו הראשית וממנה נמשיך בדרך" (השופט מ' חשין בפרשת איזקסון , עמ' 548). אך משהוקמה המדינה, הרי היא נוהגת שוויון בין אזרחיה. מדינת ישראל היא מדינה יהודית אשר בתוכה חיים מיעוטים, ובהם המיעוט הערבי. כל אחד מבני המיעוטים החיים בישראל נהנה משוויון זכויות גמור. אמת, מפתח מיוחד לכניסה לבית ניתן לבני העם היהודי (ראו חוק השבות , התש"י1950-). אך משמצוי אדם בבית כאזרח כדין, הוא נהנה מזכויות שוות כמו כל בני הבית האחרים. ביטוי לכך ניתן בהכרזת העצמאות, אשר קראה "לבני העם הערבי, תושבי מדינת ישראל, לשמור על השלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה". אין, איפוא, כל סתירה בין ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לבין שוויון גמור בין כל אזרחיה. נהפוך הוא: שוויון הזכויות בין כל בני האדם בישראל, תהא דתם אשר תהא ותהא לאומיותם אשר תהא - נגזר מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. נמצא כי הטענה העקרונית השניה שהועלתה בפנינו, עד כמה שהיא נוגעת לתכלית הכללית המונחת ביסוד החוק, דינה להדחות. 32. היבט אחר של הטענה בדבר ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית הוא לעניין השפעתם של ערכים אלה על גיבוש התכליות המיוחדות המונחות ביסוד החוק. אכן מקובל עלינו כי ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית עשויות לגבש תכליות מיוחדות, ברמות הפשטה שונות. כפי שראינו, בנסיבות שלפנינו (ראו פסקאות 28-26) לא קיימות תכליות מיוחדות שכאלה אשר ידן על העליונה. נמצא, כי גם היבט זה של הטענה דינו להדחות. סיכום ביניים 33. הגענו איפוא למסקנה כי אם הקצאת זכות במקרקעין להקמת היישוב הקהילתי בקציר היתה נעשית במישרין על ידי המדינה, מוטלת היתה על המדינה החובה לנהוג בשוויון בין כל המבקשים ממנה זכות להקים בית באותו מקום. משמעות הדבר הינה, כי כל אדם בישראל, תהא לאומיותו אשר תהא, כשיר היה להשתתף בתחרות על הזכות לבנות ביתו ביישוב הקהילתי בקציר. אך כידוע מדינת ישראל לא מקצה במישרין מקרקעין לבניית בתים ביישוב הקהילתי קציר. הקצאה ישירה של מקרקעין על ידי המדינה נעשתה בהתיישבות העירונית שבמקום, ובה נהגה המדינה בשוויון. ואילו לענין היישוב הקהילתי, המדינה הקצתה מקרקעין - במסגרת "הסכם הרשאה" - לסוכנות היהודית, אשר מצדה סייעה - באמצעות התאחדות האיכרים בישראל - במסירת הקרקע לאגודה השיתופית קציר, אשר מקבלת לשורותיה יהודים בלבד. האם הפרה מדינת ישראל את חובתה לנהוג בשוויון בכך שהעבירה המקרקעין (על פי הסכם ההרשאה) לסוכנות היהודית? שאלה זו "נפצל" לשתי שאלות משנה: האחת , האם המדינה היתה מפירה את חובתה לנהוג בשוויון בכך שהיתה מעבירה מקרקעין (על פי הסכם הרשאה) לגוף שלישי כלשהו (שאינו הסוכנות היהודית) המשתמש במקרקעין בדרך מפלה? אם התשובה על שאלה זו היא בחיוב, יהא מקום לדון בשאלה השניה והיא, האם אין לומר כי חובתה של המדינה לנהוג בשוויון אינה מופרת אם העברת המקרקעין נעשית דווקא לסוכנות היהודית. לבחינתן של שתי שאלות אלה נעבור עתה. העברת מקרקעין לגוף שלישי כלשהו המתקשר עם יהודים בלבד 34. חובתה של המדינה לנהוג בשוויון בהקצאת זכויות במקרקעין מופרת אם המדינה מעבירה מקרקעין לגוף שלישי, אשר מצדו מפלה בהקצאת מקרקעין על בסיס של דת או לאום. המדינה אינה יכולה להשתחרר מחובתה החוקית לנהוג בשוויון בהקצאת זכויות במקרקעין, על ידי שימוש בגוף שלישי הנוקט מדיניות מפלה. אכן, את שהמדינה אינה רשאית לעשות במישרין, אין היא רשאית לעשות בעקיפין. ודוק: איננו עוסקים בשאלה אם בקבלת זכות במקרקעי המדינה הוטלה על הצד השלישי גם החובה שלא להפלות בין יהודים לערבים (ראו Burton v. Wilmington Parking Authority , 365 U.S. 721 (1961); . Eldridge v. B.C. (A.G.) [1997] 3 S.C.R. 624 ). שאלה זו אינה מתעוררת בפנינו, שכן היא חורגת מגדריה של העתירה. השאלה הניצבת בפנינו הינה, אם המדינה, היא עצמה, מפירה את חובתה לנהוג בשוויון, שעה שגוף שלישי אליו מועברים מקרקעי המדינה, נוקט במדיניות המקצה מקרקעין ליהודים בלבד. על שאלה זו תשובתנו הינה בחיוב. העברת מקרקעין לסוכנות היהודית 35. בעתירות שלפנינו הוקצו המקרקעין, על ידי המדינה, לסוכנות היהודית, אשר מצידה העבירה המקרקעין לגוף שאינו מקצה מקרקעין אלא ליהודים בלבד. האם בכך שההעברה בוצעה דרך הסוכנות היהודית יצאה המדינה ידי חובת השוויון, ושוב אין לראותה כמפירה עקרון זה? התשובה על שאלה זו היא בשלילה. חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, התשי"ג1952- והאמנה בין ממשלת ישראל לבין הסוכנות היהודית לארץ ישראל, אינם מעניקים היתר למדינה להפלות בין אזרחי המדינה (ראו סעיף 8(ב) לחוק המעמד וסעיף 2 לאמנה). אכן, חוק מעמד הסוכנות "ביסודו, אינו אלא הצהרתי בלבד. אין הוא קובע סמכויות שלטוניות ואין הוא מאציל אותן" (המשנה לנשיא אלון בבג"ץ 4212/91 המוסד החינוכי הממלכתי דתי העל-יסודי לבנות "בית רבקה" נ' הסוכנות היהודית לארץ-ישראל , פ"ד מז(2) 661, 668: להלן - פרשת בית רבקה). הסוכנות היהודית ממלאת תפקידים חשובים. היא פועלת, כאמור באמנה, "על יסוד תכנית מוסכמת מראש עם הממשלה" (סעיף 3 לאמנה). תכנית זו, אשר המדינה צד לה, אינה יכולה להיות תכנית מפלה. פעולת מדינה, שהיא מפלה בנסיבותיה, אם היא נעשית כלפי צד שלישי כלשהו, אינה מאבדת מאופיה המפלה, אם היא נעשית באמצעות הסוכנות היהודית. 36. כמובן, אין להתעלם מן המעמד המיוחד של הסוכנות היהודית במדינת ישראל ומן הזכויות הרבות של הסוכנות היהודית בפיתוח המדינה ובהגשמת יעודה כמדינה יהודית, נוסף להיותה מדינה דמוקרטית. המעמד המיוחד של הסוכנות היהודית בא לידי ביטוי בחוקי המדינה. חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית לארץ ישראל, תשי"ג1952-, קובע כי הסוכנות היהודית "פועלת במדינת ישראל בתחומים שבחרה בהסכמת הממשלה" (סעיף 2א), כי ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית "שוקדות כמקודם על העליה ומנצחות על מפעלי קליטה והתיישבות במדינה" (סעיף 3), כי מדינת ישראל מכירה בסוכנות היהודית כסוכנת מוסמכת שתוסיף לפעול "לפיתוח הארץ ויישובה, לקליטת עולים מהתפוצות ולתיאום פעולותיהם בישראל של מוסדות ואיגודים יהודיים הפועלים בתחומים אלה" (סעיף 4 ועוד). גם האמנה שנכתבה בין ממשלת ישראל לבין הסוכנות היהודית בשנת התשל"ט1979- נותנת ביטוי למעמד המיוחד ולשליחות החשובה של הסוכנות היהודית. בית משפט זה בפרשת בית רבקה , הביא בהרחבה מהוראות חוק מעמד הסוכנות ומהוראות האמנה וציין (המשנה לנשיא מ' אלון, בעמ' 667) כי "עיקרו של חוק מעמד הסוכנות במתן ביטוי לקשר ההיסטורי בין עם ישראל למדינת ישראל". מעמד זה בא לידי ביטוי ברחבי הארץ במשך עשרות שנים: לפני הקמת המדינה, בדרך אל הקמת המדינה ולאחר הקמת המדינה עד היום. הסוכנות היהודית מילאה תפקיד ראשון במעלה בהגשמת החזון הציוני, בקיבוץ גלויות ובהפרחת הארץ. והיא לא סיימה את התפקיד שנועד לה. עדיין היא משמשת, כ"גוף וולונטרי" (בג"ץ 4212/91, לעיל, בעמ' 670), שליח של העם היהודי בפיתוח המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית. 37. גם בא-כוח העותרים אינו חולק על התפקיד החשוב שהסוכנות היהודית מילאה בהיסטוריה של מדינת ישראל, ואף אין הוא מותח ביקורת על המדיניות שהיתה נוהגת במשך שנים רבות באשר להקמת יישובים יהודיים ברחבי הארץ. וכך הוא אומר בעתירה: "עתירה זו צופה בעיקרה פני עתיד. אין בכוונת העותרים להעביר תחת שבט הביקורת את המדיניות ארוכת השנים, לפיה הוקמו ברחבי הארץ (בסיוע מוסדות ההתיישבות) יישובים - קיבוצים, מושבים ומצפים - שבהם התגוררו בעבר ומתגוררים היום, כמעט תמיד, אך ורק יהודים. העותרים אינם ממקדים את טיעוניהם בלגיטימיות של המדיניות ששררה בעניין זה בתקופה שקדמה לקום המדינה ובשנים שחלפו מאז הקמתה. הם אף אינם מערערים על התפקיד המכריע שמילאה הסוכנות היהודית ביישוב יהודים ברחבי הארץ במהלך המאה הזו". לא זו בלבד שהעתירה צופה פני עתיד, אלא היא גם ממוקדת ביישוב הקהילתי קציר, בנסיבות כפי שהובאו בפנינו. מטבע הדברים, קיימים יישובים מסוגים שונים, כגון, קיבוצים, מושבים ומצפים. יישובים מסוגים שונים עשויים לעורר בעיות שונות. לא שמענו טענות בנוגע ליישובים מסוגים שונים ולכן גם לא ננקוט עמדה לגבי יישובים כאלה. זאת ועוד. יש לקחת בחשבון שאפשריות נסיבות מיוחדות מעבר לסוג היישוב, כמו נסיבות מיוחדות מבחינת בטחון המדינה, שעשוייה להיות להן חשיבות. לא שמענו טענות לגבי המשמעות של נסיבות כאלה, ולכן גם לא נביע דעה לגבי המשמעות שלהן. נוסף לכך, לדעת ולזכור כי אנו עושים כיום צעד ראשון בדרך קשה ורגישה. מן הראוי לצעוד בדרך זאת עקב בצד אגודל, שלא נמעד וניכשל, אלא נתקדם בה בזהירות ממקרה למקרה, לפי הנסיבות של כל מקרה. עם זאת, גם אם הדרך תהיה ארוכה, חשוב שנדע תמיד, לא רק מאיִן באנו, אלא גם לאן אנו הולכים. 38. מה עולה מכל האמור לגבי המקרה שלפנינו? קבענו כי המדינה אינה רשאית להפלות במישרין על בסיס של דת או לאום בהקצאה של מקרקעי המדינה. מכאן נובע כי המדינה אף אינה רשאית להפלות בעקיפין על בסיס של דת או לאום כהקצאה של מקרקעי המדינה. פועל יוצא הוא, שהמדינה אינה רשאית לאפשר הפליה כזאת במקרקעי המדינה באמצעות העברה של המקרקעין לסוכנות היהודית. אין דבר בחוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, התשי"ג1952-, או באמנה שבין ממשלת ישראל לבין הסוכנות היהודית, המכשירים הפליה כזאת בהקצאת מקרקעין של המדינה. אכן, לפי סעיף 3 לאמנה, הסוכנות היהודית פועלת "על יסוד תכנית מוסכמת מראש עם הממשלה". אולם, לפי סעיף 8(ב) לחוק המעמד, שיתוף הפעולה שבין מדינת ישראל לבין הסוכנות היהודית צריך להיעשות "בהתאם לחוקי המדינה". ברור לפי סעיף זה ולפי עקרונות יסוד, כי תכנית לשיתוף פעולה בין המדינה לבין הסוכנות היהודית אינה יכולה להיות תכנית מפלה. ההפליה אינה מאבדת את האופי המפלה שלה, גם אם היא נעשית באמצעות הסוכנות היהודית, ולכן אין היא מותרת למדינה. הסעד 39. מהו, אם כן, הסעד שהעותרים זכאים לו? התשובה אינה פשוטה כלל ועיקר. העתירה, כדברי העותרים, צופה פני עתיד. אך אין לשכוח כי המדינה הקצתה את המקרקעין עליהם הוקם היישוב הקהילתי קציר לסוכנות היהודית על פי הסכם שנערך בשנת 1986. ההסכם נערך מתוך ידיעה שהסוכנות היהודית תשקיע משאבים בפיתוח המקרקעין על פי מסמכי היסוד שלה, כלומר, כדי להקים יישוב יהודי. ואכן, על יסוד הסכם זה, ובהתאם למסמכי היסוד של הסוכנות היהודית, השקיעה הסוכנות היהודית משאבים בהקמת היישוב הקהילתי קציר. לצורך זה היא אף ערכה הסכם עם האגודה השיתופית קציר. זאת ועוד. המתיישבים ביישוב הקהילתי רכשו בתים במקום, ועברו להתגורר בו, על יסוד הסתמכות על המצב כפי שהיה קיים בשעתו. כל אלה מעוררים בעיות קשות מבחינת הסוכנות, האגודה השיתופית ותושבי היישוב, לא רק מבחינה חברתית, אלא גם מבחינה משפטית. שכן זאת נזכור: הכרעת הדין ניתנת היום, לאחר שעברו כארבע עשר שנים מאז ההקצאה, ולאחר שהמתיישבים והסוכנות היהודית עצמה פעלו על-סמך ציפיות שהיו מקובלות במקומן ובשעתן. כל אלה מקשים על המדינה ועשויים להטיל עליה מגבלות גם מבחינה משפטית. גם אנו לא יכולים להתעלם מבעיות אלה. 40. במצב זה, מתוך רצון לקחת את כל השיקולים והקשיים בחשבון, ולהגיע לכלל איזון ראוי, החלטנו לעשות בעתירה זאת צו מוחלט במובן הבא: א. אנו מצהירים כי המדינה לא היתה רשאית על פי דין להקצות מקרקעי המדינה לסוכנות היהודית לצורך הקמת היישוב הקהילתי קציר על בסיס של הפליה בין יהודים לבין מי שאינם יהודים. ב. על המדינה לשקול את בקשתם של העותרים לרכוש לעצמם חלקת מקרקעין ביישוב קציר לצורך הקמת ביתם, וזאת על יסוד עקרון השוויון, ומתוך התחשבות בשיקולים השייכים לעניין - לרבות השיקולים הנוגעים לסוכנות ולמתיישבים במקום - וכולל הבעיות המשפטיות הכרוכות בענין זה. על יסוד שיקולים אלה, על המדינה להחליט במהירות הראויה אם יש בידה לאפשר לעותרים, במסגרת הדין, להקים לעצמם בית בתחום היישוב הקהילתי קציר. ה נ ש י א השופט ת' אור : אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' זמיר : אני מסכים. ש ו פ ט השופט מ' חשין : בחלוקת משאבי-הכלל בין יחידי החברה בישראל הופלו העותרים לרעה, וממילא זכאים הם לסעד לו זכאי מי שהופלה לרעה. מטעם זה אני מסכים להכרעת הדין של חברי, הנשיא ברק. ש ו פ ט השופט י' קדמי : הערות פתיחה 1. העמדה העקרונית המוצגת בפסק דינו של הנשיא בדבר מיקומו של ערך השוויון בין ערכיה של מדינת ישראל וההשלכה שיש לכך על הקצאת קרקע ממלכתית, מקובלת עלי. כן מקובלת עלי עמדת הנשיא, לפיה לא ניתן לעקוף את יישום ערך השוויון בהקשר הנדון כאן, על ידי הקצאת קרקע ממלכתית לסוכנות היהודית; אשר לה, כשלעצמה, מותר להגביל את פלג האוכלוסיה שיהנה מפעילותה, בהיותה מוסד התיישבותי יהודי-ציוני. העמדה העקרונית האמורה - למיטב הבנתי - אינה חוסמת את הפתח בפני איזון בין ערך השוויון לבין ערכים אחרים וביניהם ערך הבטחון הלאומי. ערך זה מדבר בהבטחת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; ובנסיבות שבהן יש לכך הצדקה - בהתחשב במיקומו או בתכלית הקמתו של יישוב המוקם על קרקע ממלכתית - בכוחו לכרסם ואף לדחות את ערך השוויון (להלן: פתח האיזון). בראשית דרכה של המדינה, היו היקפו וממדיו של "פתח האיזון" האמור רחבים יחסית, לנוכח המשקל שהיה בשעתו לערכים האחרים - וביניהם ערך הבטחון הלאומי - בנסיבות המיוחדות שהיו קיימות אז. ברם, ככל שהמדינה התפתחה והסיכונים שעמדו על דרך ביסוסה כמדינה יהודית ודמוקרטית איבדו מכוחם, כך הלך והצטמצם הפתח. כיום ממדיו של הפתח צרים ומצומצמים ביותר; ואיזון כאמור יתחייב בנסיבות נדירות בלבד. לדאבון הלב, טרם הגענו אל המנוחה ואל הנחלה; וכל עוד לא נגיע אליה, לא יהיה - ככל הנראה - מנוס מהותרת שרידים מן הפתח האמור על מכונם. מן הכלל אל הפרט 2. על רקע קיומו של פתח האיזון, מוגנים - לשיטתי - מעשי העבר בתחום הקצאת קרקע ממלכתית, מפני עיון חוזר ותיקון למפרע. ראשית, מן הטעם שעומדת לזכותם חזקה, לפיה: אם היה בהם משום פגיעה בערך השוויון, יש לראותה כפגיעה שהתחייבה מדרישותיהם של ערכים חיוניים מתחרים. המעשה נושא העתירה - קרי: ההחלטה בדבר הקמת ישוב קהילתי בקציר, שאוכלוסייתו מוגבלת ליוצאי צבא בלבד - נעשה לפני כשמונה עשרה שנים; ואנכי לא מצאתי בחומר שבא בפנינו הצדקה לערעור כוחה של החזקה האמורה. לשיטתי, אין די בכך, שמיקומו של הישוב הקהילתי סמוך טופוגרפית לישוב עירוני שאין לגביו מיגבלות איכלוס, כדי לקבוע שמיגבלות מסוג זה בישוב הקהילתי לא התחייבו בשעתו - על פי מצב הדברים שהיה קיים אז - מאיזון בין ערך השיוויון לבין ערכים חיוניים אחרים. ושנית, לנוכח החידוש שיש בפסק הדין, הן לענין כוחו של ערך השיויון בכל הקשור לניצול קרקע ממלכתית בדרך כלל והן לענין תחולתו לגבי הקצאת קרקע כזאת לסוכנות היהודית בפרט. על פי טיבו - ובמיוחד אמורים הדברים לענין הקצאת קרקע ממלכתית לסוכנות היהודית - חידוש כזה אינו פועל למפרע. משני הטעמים הנ"ל, מן הראוי - לשיטתי - להסתפק במקרה דנן בפסק דין הצהרתי בדבר מעמדו ומשקלו של ערך השויון לעניינה של הקצאת קרקע ממלכתית, כמפורט בפסק דינו של הנשיא; וזאת, תוך הבהרה כי פניו של פסק-הדין לעתיד, וכי אין בו כדי לבסס דרישה לעיון חוזר במעשי העבר. ש ו פ ט התוצאה היא כי אנו עושים, ברוב דעות (כנגד דעתו החולקת של השופט קדמי), את הצו-על-תנאי מוחלט כאמור בפסקה 40 לפסק דינו של הנשיא. ניתן היום, א' באדר ב' התש"ס (08.03.00). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95066980. A14 /דז/	[ "בג\"ץ 6698/95", "ע\"א 55/67", "ש 2", "בג\"ץ 953/87", "בג\"ץ 869/92", "ע\"א 105/92", "בג\"ץ 1703/92", "בג\"ץ 840/79", "בג\"ץ 262/62", "בג\"ץ 5023/91", "בג\"ץ 114/78", "בג\"ץ 392/72", "בג\"ץ 4541/94", "בג\"ץ 2671/98", "בג\"ץ 73/53", "ראו 7128/96", "בג\"ץ 5016/96", "בג\"ץ 528/88", "בג\"ץ 1000/92", "ע\"ב 1/65", "רע\"א 7504/95", "רע\"א 2316/96", "בג\"ץ 175/71", "ע\"ב 2/84", "בג\"ץ 4212/91" ]	4,451
121,784	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6698/95 - ד' בשג"ץ 8532/00 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותרים : 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נגד המשיבים : 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. מועצה מקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לא"י 5. קציר, האגודה השיתופית להתישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל בקשה לשחרור מייצוג משיבה 5 בשם המשיבות 5 ו6-: עו"ד גד שטילמן החלטה אני משחררת את עורך דין גד שטילמן מייצוג המשיבה 5, בכפוף לכך שיודיע לבית המשפט את הכתובת ומספר הטלפון של משיבה זו. ניתנה היום, כ"א בטבת תשס"א (16.01.2001). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95066980. V18	[ "בג\"ץ 6698/95" ]	4,452
406,441	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 6698/95 - א' בפני: כבוד הרשמת דנה כהן-לקח מבקש העיון: העותרים: ד"ר אביחי דורפמן 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נ ג ד המשיבים: 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. מועצה מקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לא"י 5. קציר,האגודה השיתופית להתישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל בקשה לעיון בתיק החלטה בהעדר התנגדות מצד הצדדים לתיק, ניתן בזאת היתר לעיון כמבוקש. העיון ייערך במזכירות בית-המשפט בהתאם לנהלים המקובלים. ניתנה היום, כ' בסיוון תשע"א (22.6.2011). דנה כהן-לקח, שופטת ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 95066980_F21.doc כש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 6698/95" ]	4,453
412,183	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 6698/95 - א' בפני: כבוד הרשמת דנה כהן-לקח מבקש העיון: ד"ר אביחי דורפמן העותרים: 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נ ג ד המשיבים: 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. מועצה מקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לא"י 5. קצירה, אגודה השיתופית להתיישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל בקשה לעיין בתיק בית המשפט החלטה למען הזהירות, אבקש את עמדות הצדדים כאמור בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג – 2003. העמדות תוגשנה תוך 10 ימים מעת ההמצאה. המזכירות תמציא לצדדים את הבקשה שבפני יחד עם החלטתי זו. ניתנה היום, ט"ו באייר תשע"א (19.5.2011 ( . דנה כהן-לקח, שופטת ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 95066980_F19.doc טו מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 6698/95" ]	4,454
572,979	בבית המשפט העליון בג"ץ 6698/95 - ג' לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך מבקש העיון: העותרים: מר עמית חיים 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נ ג ד המשיבים: 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. מועצה מקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לא"י 5. קציר, האגודה השיתופית להתיישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל בקשה לעיון בתיק בית המשפט החלטה לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, נוכח מטרת העיון ובהתחשב בעמדות הצדדים שלפניי, הבקשה מתקבלת. העיון ייערך במזכירות בית המשפט בהתאם לנוהל המקובל. ניתנה היום, ‏ד' בסיון התשע"ז (‏29.5.2017). ליאת בנמלך ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 95066980_P23.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 6698/95" ]	4,455
591,593	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 6698/95 לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך מבקש העיון: עמית חיים העותרים: 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נ ג ד המשיבים: 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. מועצה מקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לא"י 5. קציר, האגודה השיתופית להתיישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל בקשה לעיון בתיק בית המשפט החלטה הצדדים יגישו תגובתם לבקשה, בהתאם לתקנה 4 ל תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) התשס"ג – 2003. התגובות תוגשנה בתוך 14 ימים מעת המצאת ההחלטה. המזכירות תמציא לצדדים את הבקשה יחד עם החלטתי זו. ניתנה היום, ‏כ"א באדר התשע"ז (‏19.3.2017). ליאת בנמלך ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 95066980_P22.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 6698/95" ]	4,456
1,262	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2553/94 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערער : גני שפרעם בע"מ נגד המשיבים : 1. שותפות אדוארד בחוס, ח'ורי ג'סאן וחביב בחוס 2. חביב בחוס ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.3.94 בת"א 440/91 שניתן על-ידי כבוד השופט מ. סלוצקי תאריך הישיבה: כ' בשבט תשנ"ז (28.1.97) בשם המערער ת: עו"ד סבית בשם המשיבים : עו"ד מ. חורי החלטה מה המצב לאחר ההסכמה העקרונית שהושגה עוד ב2/97-? נא להודיע תוך 15 יום. ניתנה היום, כ"א באלול תשנ"ז (23.9.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94025530. J01	[ "ע\"א 2553/94" ]	4,460
3,529	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2553/94 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערערת: גני שפרעם בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שותפות אדוארד בחוס,חורי ג'סאן וחביב בחוס 2. חביב בחוס ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.3.94 בתיק אזרחי 440/91 שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא מ' סלוצקי תאריך הישיבה: כ' בשבט תשנ"ז (28.1.97) בשם המערערת: עו"ד סבית בשם המשיבים: עו"ד ח'ורי פסק-דין השופטת ד' דורנר: 1. חביב בחוס הוא בעליו של מגרש בשפרעם (להלן: המגרש). בתאריך 5.9.1982 הוא התקשר בחוזה שותפות עם אדוארד בחוס וג'סאן חורי, ובתאריך 31.7.1983 נערך נספח לחוזה, המהווה חלק בלתי נפרד ממנו. בחוזה הוסכם על הקמת שותפות בשם "גני שפרעם" (להלן: השותפות) שתנהל "מסעדות, ארוח וארועים" במבנה שיוקם על המגרש. חורי ואדוארד התחייבו לממן בחלקים שווים את הקמת המבנה ואילו חביב מצידו התחייב למסור לחזקת השותפות את המגרש ולאחר תום הקמת המבנה והפעלת העסק לרשום את המגרש על-שם השותפות. הוסכם כי חלקו בשותפות של כל אחד מן השותפים המממנים - אדוארד וחורי - יהיה 40%, וכי חלקו של חביב יהיה 20%. בנספח לחוזה נקבע בין השאר: 4. (א). [אדוארד וחורי] מצהירים ומתחייבים כי עם סיום כל העבודות בפרוייקט גני שפרעם כפי שתוכנן על-ידי מהנדס ו/או בשינויים שיבוצעו בו מעת לעת ויאושרו על-ידי [חביב] (כולל השינויים) ועם תחילת הפעלתו כעסק מסחרי הרי הבעלות בכל הבנוי והמושקע בגני שפרעם ללא יוצא מן הכלל וכן הרווחים ו/או ההפסדים יהיו של השותפות כולה, לפי החלוקה והאמור בהסכם השותפות. דהיינו [אדוארד] 40%, [חורי] 40% ו[חביב] 20%. (ב). [חביב] מצהיר ומתחייב כי עם סיום העבודות בפרוייקט גני שפרעם ומיד עם התחלת הפעלת העסק גני שפרעם , הרי הבעלות וכל הזכויות שיש [לחביב] במגרש, יעברו לבעלות כל השותפות לפי החלוקה והאמור בהסכם השותפות. 5. ...למען הסר ספק, תחילת הפעלת העסק מהווה גם המועד של סיום העבודות בפרוייקט. [ההדגשות הוספו.] 2. המבנה שהוקם הכיל מסעדה, שירותים נלווים וחצר. בתאריך 7.3.1987 החלה השותפות לנהל בו את עסקיה, בגידרם נערכו חתונות בשטח הפתוח. בסוף שנת 1988 החליטה השותפות להמשיך לנהל את עסקיה במסגרת חברה בערבון מוגבל ולהעביר את זכויותיה וחובותיה על-פי חוזה השותפות לחברה זו. בתאריך 7.1.1989 נרשמה חברת גני שפרעם בע"מ (להלן: החברה), ולבקשת חביב הוקצו המניות שהיה זכאי להן לבנו. באוקטובר 1989 הודיע אדוארד לשותפיו בחברה על כוונתו להקים במגרש על חשבונו אולם שמחות סגור, שיהיה רכושו הפרטי. השותפים התנגדו לכך וחביב הודיע על התנגדותו לוועדה המקומית לתכנון ולבניה בשפרעם. 3. בינואר 1991 רכש אדוארד את מניותיו של חורי בחברה והפך לבעלים של 80% ממניות החברה. או אז, במאי 1991, הגישה החברה תובענה בבית-המשפט המחוזי בחיפה כנגד השותפות וחביב, בגידרה עתרה לאכוף על חביב את העברת המגרש על שם החברה. כן תבעה החברה תשלום פיצויים מן השותפות ומחביב בסך 100,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה בשל העיכוב בהעברת המגרש. התובענה התבססה, מחד-גיסא, על סעיף 5 לנספח לחוזה, שבו נקבע, כאמור, כי המועד שבו יתחיל העסק לפעול ייחשב כמועד סיום הקמת המבנה, ומאידך-גיסא על הפעלתו של העסק החל מחודש מרץ 87. חביב התגונן בטענה כי המבנה שהוסכם על בנייתו כלל אולם שמחות שלא נבנה עד היום, וכי חיובו להעביר את המגרש על שם השותפות הותנה בסיום הקמת המבנה. 4. בית-המשפט המחוזי (סגן הנשיא מלכיאל סלוצקי) מצא כי החברה היא ממשיכתה של השותפות ודחה את תביעתה נגד השותפות על הסף. אף התביעה נגד חביב נדחתה. נפסק כי החברה לא הוכיחה את טענתה, לפיה הסתיימה בניית המבנה. בעניין זה לא היה מוכן בית-המשפט המחוזי להסתמך על עדותו היחידה של אדוארד, שנמנע מלהביא לעדות את האדריכל שתיכנן את המבנה. בית-המשפט קבע כי הימנעותו של אדוארד מלהשמיע עדות אובייקטיבית בעניין מחזקת את גירסתו של חביב, שהעיד כאמור כי המבנה שעליו הוסכם כלל אולם שמחות. 5. ערעור החברה מופנה כלפי דחיית התובענה כנגד חביב בלבד. טענתה המרכזית היא כי בהוכיחה את המועד שבו התחיל העסק לפעול יצאה היא ידי חובתה להוכיח את המועד שבו הסתיימה הקמת המבנה, וזאת מכוח סעיף 5 לנספח לחוזה. טענה זו יש לדחות. 6. אכן, מסעיף 5 עולה לכאורה כי המועד שבו הופעל העסק ייחשב כמועד שבו הסתיימה הקמת המבנה. ואולם, כידוע, חוזה יש לפרש לפי אומד דעת הצדדים. אומד דעת זה לא ניתן לדלות מתוך תניה בודדת ובמנותק מן ההקשר הכולל של הדברים וממטרתה הכלכלית של העיסקה. על כוונת הצדדים יש ללמוד מתוך החוזה כמכלול הבא להגשים את תכליתה של העיסקה, ולאור ההנחה כי בדעת הצדדים היה למלא את חובתם לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. ראו, למשל, ע"א 6276/95 מגדלי באך בע"מ נ' חוזה , פ"ד נ(1) 562, בע' 567. בענייננו מלמד מכלול החוזה כי חיובו של חביב להעביר את המגרש על שם החברה הותנה בשני תנאים מצטברים אשר פורטו בסעיף 4(ב) לנספח לחוזה, והם: סיום בניית המבנה ותחילת הפעלת העסק. לעומת זאת, בסעיף 5 לנספח לחוזה התכוונו הצדדים לקבוע את מועד הפעלת העסק כאינדיקציה בלבד לסיום הקמת המבנה שבתוכו הוא אמור לפעול. במלים אחרות: הפעלת העסק לא באה במקום החובה להקים את המבנה כפי שתוכנן על-ידי המהנדס , אלא רק כראייה לכך שהמבנה שהוקם אכן הושלם. 7. ואולם , אינדיקציה זו כלל איננה ישימה בנסיבות המקרה שלפנינו, שכן לא הוכח שהמבנה שעליו הוסכם אכן נבנה. על המגרש אכן נבנה מבנה כלשהו, אך, כאמור, החל מהפעלתו של העסק בחודש מרץ 1987 לא נערכו החתונות ב"גני שפרעם" בתוך מבנה זה כי אם בשטח הפתוח. בעובדת קיום החתונות לצידו של המבנה שהוקם אין כדי להכריע במחלוקת בין הצדדים, הנטושה בשאלה האם המבנה שעליו הוסכם כלל גם אולם שמחות. כאמור, בעניין זה לא קיבל בית-המשפט את עדותו של אדוארד ואינני רואה עילה להתערב בממצאו זה. אשר-על-כן דעתי היא כי יש לדחות את הערעור. כן אני מציעה לחייב את החברה לשלם לחביב הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופטת ט' שטרסברג-כהן: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' טירקל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' דורנר. ניתן היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.1997). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי 94025530. L03	[ "ע\"א 2553/94", "ע\"א 6276/95" ]	4,461
1,263	בית המשפט העליון רע"א 97 / 2275 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקשים : 1. אבו שריפא עיד 2. אבו שריפא יוסרא נגד המשיב : ברוך סלומון, עו"ד בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 3.3.97 בתיק ע"א 2112/96 שניתנה על ידי כבוד השופטים י' בנאי, י' פלפל, י' טימור בשם המבקשים: עו"ד מ' מאהר החלטה לתשובת המשיב תוך 15 ימים. ניתנה היום, כ"ו בסיון תשנ"ז (1.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97022750. B03 /שב	[ "רע\"א 97", "ע\"א 2112/96" ]	4,462
2,507	בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2275 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. אבו שריפא עיד 2. אבו שריפא יוסרא נגד המשיב : סלומון ברוך-עו"ד בקשה לפטור מערבון בשם המבקשים: עו"ד מ. חמדאן החלטה בשים לב לסיכויי הערעור שאינם גבוהים מטבע היות הבקשה בקשה להרשות ערעור שני (ראה: בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור ואח', פ"ד מו(3) 123), ולכך שבית-המשפט המחוזי חייב את המבקשים בהוצאות בסכום של 5,000 ש"ח, יש מקום להבטיח את הוצאות המשיב בערעור. כדי להקל עם המבקשים, אני מפחיתה את סכום הערבון ומעמידה אותו על סך 7,500 ש"ח בלבד. הערבון, יופקד תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ל' בניסן תשנ"ז (7.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97022750. Q01	[ "רע\"א 97", "בר\"ע 103/82" ]	4,463
2,520	בית המשפט העליון רע"א 97 / 2275 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. אבו שריפא עיד 2. אבו שריפא יוסרא נגד המשיב : סלומון ברוך-עו"ד בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"א 2112/96 שניתן ביום 3.3.97 על ידי כבוד השופטים בנאי, פלפל, טימור בשם המבקשים: עו"ד חמדאן מאהר החלטה פרקליט המבקשים מתבקש לצרף תוך 7 ימים תדפיס של פסק דינו של בית משפט השלום בקרית גת. לאחר מכן ימשך הטיפול בתיק זה. ניתן היום י בסיון תשנ"ז (15.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97022750. B02	[ "רע\"א 97", "בע\"א 2112/96" ]	4,464
32,704	ב בית המשפט העליון רע"א 2275/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים : 1. אבו שריפא עיד 2. אבו שריפא יוסרא נגד המשיב : עו"ד סלומון ברוך בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"א 2112/96 מיום 3.3.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' בנאי, י' פלפל, י' טימור בשם המבקשים: עו"ד מאהר חמדאן בשם המשיב: בעצמו החלטה 1. המבקשים הגישו, ביום 9.9.1993, תביעה לתשלום פיצויים בבית משפט השלום בקרית גת (ת.א. 135/95). התביעה הוגשה בין היתר נגד המשיב, והתבססה על חוזה שערך המשיב (שייצג את המבקשים בעסקה) בינם לבין בני הזוג שמילוביץ (להלן: המוכרים), באמצעות בא כחם, ברנרד שמילוביץ, למכירת נכס. המשיב הגיש בקשה (ת.ה. 285/96) למחיקה או דחיה של התביעה נגדו על הסף, בטענת התיישנות, ובטענו כי עילת התביעה של המבקשים מושתתת על תרמית, בגינה הובא המבקש מס' 1 לדין במשפט פלילי, והורשע בו. משלא התייצבו המוכרים לדיון בתיק העיקרי, ניתן פסק דין נגדם בכפוף להחלטה בשאלת ההתיישנות, כנובע מת.ה. 285/96. ביום 24.3.96 קבע בית משפט השלום (כב' השופטת ר' ברקאי) כי התביעה התיישנה ביום 4.7.92, ודחה את תביעת המבקשים על הסף. בית המשפט לא קיבל את טענת המבקשים כי הגישו תובענה קודמת נגד המשיב ביום 31.12.91, שנמחקה בשל נסיבות טכניות ב8.9.93-, וקבע כי המבקשים לא הציגו ראיה כלשהי לשם הוכחת טענתם. לפיכך לא קיבל את טענתם כי תקופת ההתיישנות נעצרה ב31.12.91-. 2. המבקשים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"א 2112/96). לענין ההתיישנות טענו כי במסמכים שהיו בתיק בית המשפט בהמרצה 2956/93, שהוגשה על ידיהם לפטור מתשלום אגרה, היו אינדיקציות לענין הגשת התביעה הקודמת ומחיקתה. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים י' בנאי, י' פלפל וי' טימור) דחה טענה זו, בקבעו כי המסמכים הללו לא הומצאו כראיה בפני השופטת ברקאי, ולכן לא היה עליה לפנות אליהם ולהסתמך עליהם מיוזמתה. לפיכך נדחה הערעור. 3. המבקשים פנו בבקשת רשות ערעור המונחת בפני. הם טוענים, כי לאור קביעת בית המשפט קמא כי הצדדים לא הביאו ראיות כלשהן ורק הגישו סיכומי טענות בכתב, היה על בית המשפט להורות על קבלת הערעור. זאת, הואיל והמשיב, שהעלה את טענת ההתיישנות, הוא הנושא בנטל ההוכחה, ומשלא הגיש ראיות להוכחת טענותיו - צריך היה לדחות את בקשתו. עוד הם טוענים כי לא היה בסיס עובדתי לנימוק הדחיה של בית המשפט את הערעור, לפיו המסמכים מת.ה. 2956/93 לא הומצאו כראיה. עוד נטען, כי בית המשפט קמא נהג בסלחנות כלפי מחדלים פרוצדורליים של המשיב, וכי המשיב לא הכחיש, ואף אישר את קיום ההליכים המשפטיים הקודמים שהתנהלו מיום 31.12.91 ועד 8.9.93. המבקשים עותרים כנגד מה שהם מכנים הקרבת בירור המשפט והאמת על מזבח טענה טכנית פרוצדורלית שבפועל אין לה בסיס עובדתי, כיון שבעלי הדין ניהלו את כל הדיון רק על סמך החומר שנמצא בתיק בית המשפט ולא הגישו ראיות כלשהן מעבר לכך. 4. בתגובתו טוען המשיב כי משלא הביאו המבקשים ראיות שהחובה להביאן היו על כתפיהם, אלא העלו אותן בסיכומיהם בלבד, צדק בית המשפט קמא משדחה אותן. עוד הוא טוען כי משהסכים בא כחם של המבקשים להגשת סיכומים ולא הביא ראיות - אינו יכול להסתמך בסיכומיו על עובדות ונתונים שלא הוכחו. 5. דין הבקשה להדחות. הלכה פסוקה היא, כי בית משפט זה לא ידון, בשבתו בדין כערכאה שלישית, אלא כאשר מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות חוקתית, ציבורית או משפטית מיוחדת. (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123). עניינם של המבקשים אינו מעורר סוגיה מעין זו. שתי ערכאות דנו בטענתם העובדתית והדיונית של המבקשים ודחו אותה לגופה. בנסיבות אלה די בבירור שנערך, ואין מקום לחזרה עליו בבית משפט זה. ניתנה היום, י"א באייר התשנ"ח (7.5.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97022750. A04 /דז/	[ "רע\"א 2275/97", "בע\"א 2112/96", "ע\"א 2112/96", "ר\"ע 103/82" ]	4,465
1,264	בית המשפט העליון בג"ץ 5915/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : מחמוד לוטפי זייד נגד המשיב ה : מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי החלטה פרקליטות המדינה מתבקשת להגיש תגובה לעתירה תוך 30 ימים מהיום. ניתנה היום, י' בחשוון תשנ"ח (10.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059150. I02	[ "בג\"ץ 5915/97" ]	4,466
2,494	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5915/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : מחמוד לוטפי זייד נגד המשיב ה : מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי החלטה רצופה בזה הודעה מטעם פרקליטות המדינה מיום 3.12.97. העותר מתבקש להודיע לבית המשפט אם הוא מוכן לקבל את ההצעה, כפי שהוצגה בהודעה האמורה ולמחוק את העתירה. העותר יגיש את ההודעה תוך 30 יום. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059150. I04	[ "בג\"ץ 5915/97" ]	4,467
10,527	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5915/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי ה מבקש : מחמוד לוטפי זייד נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לפטור מתשלום אגרה וערבון בשם המבקש: בעצמו החלטה מאחר שבחשבונו של המבקש מופיע סכום של 200 ש"ח בזכות, ולנוכח סכומה הנמוך של האגרה - אני דוחה את הבקשה. אגרת העתירה תשולם תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. לא תשולם האגרה, תימחק העתירה על אתר על-פי תקנה 2(א) לתקנות בית-משפט (אגרות), התשמ"ח1987-. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059150. O01	[ "בג\"ץ 5915/97" ]	4,468
36,135	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5915/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר : מחמוד לוטפי זייד נגד המשיב ה : מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי פסק - דין העותר, שהיה עציר מינהלי, ביקש לצאת לחוץ-לארץ. פרקליטות המדינה התבקשה על ידי בית המשפט להגיש תגובה לבקשה. בתגובתה מיום 3.12.97 הודיעה פרקליטות המדינה כי היא מוכנה להענות לבקשת העותר בתנאים מסויימים. בית המשפט ביקש מן העותר, ביום 9.12.97, כי יודיע לבית המשפט, תוך 30 יום, אם הוא מוכן לקבל את הצעת הפרקליטות. עד היום לא התקבלה בבית המשפט הודעה מטעם העותר. ביום 12.3.98 התקבלה בבית המשפט הודעה מטעם פרקליטות המדינה בה נאמר כי ביום 24.2.98 יצא העותר מנתב"ג בטיסה ישירה לעמאן, כפי שביקש, ולפיכך התייתרה העתירה. על יסוד ההודעה של פרקליטות המדינה אנחנו מחליטים לדחות את העתירה. ניתן היום, כ"א באדר תשנ"ח (19.3.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059150. I05	[ "בג\"ץ 5915/97" ]	4,469
1,265	ב בית המשפט העליון ע"א 5913/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. שרית בלומשטיין 2. כרמלה בלומשטיין 3. ישראל בלומשטיין נגד המשיבים : 1. אחיה שלח 2. קיבוץ שפיים בקשה לפטור מערבון בשם המבקשים: עו"ד ע. זלצמן החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ' בתשרי תשנ"ח (21.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059130. O01	[ "ע\"א 5913/97" ]	4,470
15,339	ב בית המשפט העליון ע"א 5913/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. שרית בלומשטיין 2. כרמלה בלומשטיין 3. ישראל בלומשטיין נגד המשיבים : 1. אחיה שלח 2. קיבוץ שפיים בקשה לפטור מערבון בשם המערערים: עו"ד ע. זלצמן בשם המשיבים: עו"ד עידו אמגור החלטה בהסכמה, ניתן פטור מהפקדת ערבון. ניתנה היום, ד' בחשון תשנ"ח (4.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059130. O02	[ "ע\"א 5913/97" ]	4,471
33,866	ב בית המשפט העליון ע"א 5913/97 - ג' ע"א 6014/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. שרית בלומשטיין 2. כרמלה בלומשטיין 3. ישראל בלומשטיין נגד המשיבים : 1. אחיה שלח 2. קיבוץ שפיים הליך פישור החלטה ע"א 5913/97 וע"א 6014/97 הינם ערעורי שני הצדדים על אותו פסק דין של בית המשפט המחוזי. לפיכך יאוחד הדיון בשני תיקים אלה. לאור הסכמת הצדדים לפנות להליך פישור, יבוטל הצו לסיכומים מיום 24.4.98. ואם ייכשל הליך הפישור, יוצא צו חדש לסיכומים בכתב. ניתנה היום, י' באייר תשנ"ח (6.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059130. O03	[ "ע\"א 5913/97", "ע\"א 6014/97" ]	4,472
43,625	ב בית המשפט העליון ע"א 5913/97 - ו' ע"א 6014/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים בע"א 5913/97 והמשיבים בע"א 6014/97: 1. שרית בלומשטיין 2. כרמלה בלומשטיין 3. ישראל בלומשטיין נגד המשיבים בע"א 5913/97 והמערערים בע"א 6014/97: 1. אחיה שלח 2. קיבוץ שפיים סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים. תשובות המערערים בע"א 5913/97 ובע"א 6014/97, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות, גודל גופן 11, ותוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים בע"א 5913/97 יגישו את טענותיהם תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים בע"א 5913/97 יגישו את תשובתם לטענות המערערים בע"א 5913/97 ואת טענותיהם בע"א 6014/97 תוך שלושים יום מהיום שהומצאו להם טענות המערערים; 3. המשיבים בע"א 6014/97 יגישו את תשובתם לע"א 6014/97 תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו להם הטענות בע"א 6014/97, ורשאים הם, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבים בע"א 5913/97, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור; 4. המערערים בע"א 6014/97 רשאים להשיב לתשובת המשיבים בע"א 6014/97 תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים בע"א 6014/97 כי אין ברצונם להשיב כאמור. ניתן היום, כ"ט בטבת תשנ"ט (17.1.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059130. P04	[ "ע\"א 5913/97", "ע\"א 6014/97", "בע\"א 5913/97", "בע\"א 6014/97" ]	4,473
53,764	ב בית המשפט העליון ע"א 5913/97 ע"א 6014/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המערערים בע"א 5913/97 והמשיבים בע"א 6014/97: 1. שרית בלומשטיין 2. כרמלה בלומשטיין 3. ישראל בלומשטיין נ ג ד המשיבים בע"א 5913/97 והמערערים בע"א 6014/97: 1. אחיה שלח 2. קיבוץ שפיים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 28.7.97 בת"א 4935/85 שניתן על ידי כבוד השופט נ' ישעיה תאריך הישיבה: יח' בחשון התש"ס (28.10.99) בשם המערערים: עו"ד זלצמן בשם המשיבים: עו"ד אמגור החלטה הועלתה הצעה, ששני הערעורים ידחו ללא צו להוצאות. בא כוח המערערים, בני משפחת בלומשטיין, הודיע שהוא מסכים לכך. בא כוח קיבוץ שפיים הודיע, שעליו לקבל הוראות ממרשיו. תוך שבעה ימים יודיע עורך דין אמגור את עמדת מרשיו. לאחר מכן, יוחלט בדבר המשך ההליכים. ניתנה היום, יח' בחשון התש"ס (28.10.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /עכב	[ "ע\"א 5913/97", "ע\"א 6014/97", "בע\"א 5913/97", "בע\"א 6014/97" ]	4,474
55,526	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5913/97 ע"א 6014/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערערים בע"א 6014/97 והמשיבים בע"א 5913/97 : 1. אחיה שלח 2. קיבוץ שפיים נ ג ד המשיבים בע"א 6014/97 והמערערים בע"א 5913/97: 1. שרית בלומשטיין 2. כרמלה בלומשטיין 3. ישראל בלומשטיין בקשת הצדדים למחיקת שני הערעורים ללא צו להוצאות בשם המערערים: עו"ד עידו אמגור בשם המשיבים: עו"ד עמנואל זלצמן פסק-דין כמוסכם על בעלי הדין, נמחקים שני הערעורים ללא צו להוצאות. חלק פסק הדין של בית המשפט המחוזי שביצועו עוכב, יעוכב למשך ארבעה חודשים נוספים, עד 1.3.2000, אף זאת על פי המוסכם בין בעלי הדין. ניתן היום, ל' בחשון התש"ס (9.11.99). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059130. E07 /עכב	[ "ע\"א 5913/97", "ע\"א 6014/97", "בע\"א 6014/97", "בע\"א 5913/97" ]	4,475
61,883	ב בית המשפט העליון ע"א 5913/97 ע"א 6014/97 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערערים בע"א 5913/97 1. שרית בלומשטיין והמשיבים בע"א 6014/97: 2. כרמלה בלומשטיין 3. ישראל בלומשטיין נגד המשיבים בע"א 5913/97 1. אחיה שלח והמערערים בע"א 6014/97: 2. קיבוץ שפיים החלטה בעניין אי הגשת סיכומים החלטה על פי החלטה מיום 17.1.99, היה על המערערים בע"א 5913/97 להגיש סיכומים מטעמם תוך שלושים יום. הצו נמסר לבא-כוח המערערים ביום 24.1.99. עד כה לא הוגשו הסיכומים. אני מאפשרת למערערים ליתן טעם, תוך עשרה ימים, מדוע לא יועבר התיק להרכב למתן החלטה, בהתאם לתקנות 448 (ג), 450 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתנה היום, י"א בניסן תשנ"ט (28.3.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059130. V05	[ "ע\"א 5913/97", "ע\"א 6014/97", "בע\"א 5913/97", "בע\"א 6014/97" ]	4,476
1,266	ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5970/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העורר : עדנאן מזאריב נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 26.8.97 בב"ש 1708/97 שניתן על ידי כבוד השופט נ' ממן תאריך השייבה: יג' בתשרי תשנ"ח (14.10.97) בשם העורר: עו"ד חסן בסטוני בשם המשיבה: עו"ד אמי פלמור-הרץ ה ח ל ט ה הערר איננו מצריך תשובה. העורר עומד לדין בפני בית-משפט השלום בנצרת בגין עבירות התפרצות וגניבה. לבקשת המאשימה נעצר עד תום ההליכים ועררו לבית המשפט המחוזי נדחה. ערכאות קמא קבעו שלפחות לאחד האישומים יש נגד העורר ראיות מספיקות לכאורה. שמיעת הטענות של הסניגור המלומד לא שיכנעה אותי שבתי המשפט קמא שגו בעניין זה. גם טענת הסניגור שבנסיבות העניין ניתן היה להסתפק בחלופת מעצר איננה מקובלת עלי. העורר הוא עבריין רכוש שיש לחובתו הרשעות קודמות בעבירות התפרצות וגניבה, וגם הפעם הובא לדין בגין עבירות מסוג זה. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו שחלופת מעצר אינה מתאימה לעורר ונימוקיו למסקנה זו מקובלים עלי. הערר נדחה. ניתנה היום, יג' בתשרי תשנ"ח (14.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059700. F02	[ "ש 1708/97" ]	4,477
2,924	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים בש"פ 5970/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העורר : עדנאן מזאריב נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 26.8.97 בב"ש 1708/97 שניתן על ידי כבוד השופט נ' ממן החלטה לקבוע לדיון בפני ליום 14.10.97 שעה 08:30. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059700. F01	[ "ש 1708/97" ]	4,478
1,268	בבית המשפט העליון בש"פ 97 / 2051 בפני: כבוד השופט א' גולדברג העורר: חדאד אברהם נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.3.97 בתיק ב"ש 152/97 שניתנה על ידי כבוד השופט מ. נאמן תאריך הישיבה: כ"ו באדר ב' תשנ"ז (4.4.97) בשם העורר: עו"ד אליהו כהן בשם המשיבה: עו"ד א. אינפלד החלטה בית המשפט קמא מציין בהחלטתו לעצור את העורר עד תום ההליכים, כי מחומר הראיות עולה לכאורה כי העורר ניהל תחנה לממכר סמים. במסקנה זו, שאיני רואה מקום להתערב בה, טמונה עילת מעצר נגד העורר. העורר נושא על גבו לא פחות מאחת עשרה הרשעות בעבירות סמים, וכן שני מאסרים על תנאי בני הפעלה. השאלה היחידה היא אם אין מצבו הרפואי של העורר מצדיק חלופת מעצר. בית המשפט קמא השיב על כך בשלילה, וסבורני כי גם בכך צדק. כעולה לכאורה מן הראיות לא פסק העורר מעיסוקו בסמים על אף שנזקק לקביים, וקיימת גם עדות כי אף בהיותו מאושפז בעבר בבית חולים לא נמנע מלסחור בסם מסוכן. במצב דברים זה מסוכנותו של העורר גלויה לעין. העורר אמור לעבור ניתוח ב- 23.4.97, ולשם כך עליו להגיע לבית החולים ב- 20.4.97. כפי שציין בית המשפט קמא, על שלטונות בית הכלא לדאוג לכך שהעורר יגיע בתאריך הנקוב לבית החולים כדי לעבור את הניתוח. אשר לטיפול שיידרש לאחר שישוחרר מבית החולים, אף כאן יוצא אני מתוך הנחה כי העורר יקבל במסגרת שרות בתי הסוהר את כל הטיפול הנדרש, וכן יקויימו הוראות הרופאים בכל הנוגע לביקורים וביקורות במרפאות. אם ההנחה האמורה ממנה יצאתי לא תתממש יהא בידי בא כוח העורר לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר במעצר. הערר נדחה. ניתנה היום, כ"ו באדר ב' תשנ"ז (4.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97020510. D01	[ "ש 152/97" ]	4,479
1,269	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1187 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : סודה פופ בע"מ נגד המשיב : בוקובזה דוד בקשה לפטור מתשלום אגרת ערעור שכנגד בשם המבקש (המשיב בערעור): עו"ד עמינדב יבור ה ח ל ט ה מתבקשת תגובת המערערת אשר תוגש תוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה באייר התשנ"ז (1.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011870. Q01	[ "ע\"א 97" ]	4,480
15,408	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1187 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : בוקובזה דוד נגד המשיב ה : סודה פופ בע"מ בקשה לפטור מאגרה בשם המבקש: עו"ד עמינדב יבור בשם המשיבה: עו"ד ו. פרלמן ועו"ד ג. שושני החלטה על יסוד האמור בבקשה ובתצהיר שצורף בתמיכה לה, שלא נסתרו, אני מקבלת את הבקשה ופוטרת את המבקש מתשלום אגרת הערעור שכנגד. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011871. Q02	[ "ע\"א 97" ]	4,481
41,806	ב בית המשפט העליון ע"א 1187/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : סודה פופ בע"מ נגד המשיב : בוקובזה דוד הליך פישור החלטה בתיק זה ניתנה הסכמת בעלי הדין לקחת חלק בהליך פישור. המפשר בתיק זה יהיה עו"ד יצחק מינא. ישיבות הפישור תקיימנה בחדר הפישור אשר בבית המשפט העליון. זימון הצדדים ייעשה על ידי המזכירות. ניתנה היום, י' באייר תשנ"ח (6.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011870. O02	[ "ע\"א 1187/97" ]	4,482
79,942	ב בית המשפט העליון ע"א 1187/97 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערער ת : סודה פופ בע"מ נגד המשיב : בוקובזה דוד צו סיכומי טענות מכוח תקנה 448 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, נקבע בזאת הסדר ביחס לדרכי שמיעת הערעור, כמפורט להלן: סיכום טענות 1. הצדדים יגישו את סיכומיהם על הפרשה כולה בכתב. מתכונת הסיכומים 2. היקף הסיכומים של המערערת והמשיב יוגבל ל - 15 עמודים, וסיכומי התשובה של המערערת ל - 3 עמודים. לעניין זה, "עמוד" הוא מסמך בגודל המכונה A4 . ההדפסה תהיה ברווח שורה וחצי לפחות, בגודל גופן 11, תוך השארת שוליים ברוחב של שני סנטימטרים לפחות מכל צד. מידות אלה מתייחסות לגופן David . אם בעלי הדין משתמשים בגופן אחר עליהם להתאים את מידותיו לדרישות אלה. סדרי הגשת הטענות 3. המערערת תגיש את סיכום טענותיה עד יום 7.1.01. 4. המשיב - המערער שכנגד - יגיש את סיכום טענותיו בערעור ובערעור שכנגד עד יום 21.2.01. המשיב רשאי להגיש את הסיכומים בערעור ובערעור שכנגד כמסמך אחד, בהיקף של שני סיכומי טענות. 5. המערערת, היא המשיבה שכנגד, תגיש את סיכום טענותיה בערעור שכנגד עד יום 5.4.01. המערערת רשאית להגיש תוך אותה תקופה את תשובתה לסיכומי המשיב בערעור וכן רשאית היא להגיש את סיכומי התשובה בערעור יחד עם סיכום הטענות בערעור שכנגד במסמך אחד, בהיקף של סיכום טענות וסיכום תשובה. 6. חיובי בעלי הדין לפעול על-פי החלטה זו אינם מותלים זה בזה, ומחדל של בעל דין אינו פוטר את בעלי הדין האחרים מהגשת סיכומיהם במועד. המצאה 7. בעלי הדין ימציאו שלושה עותקים מסיכום טענותיהם לבית המשפט, וכן ימציאו עותק לכל יתר בעלי הדין, בד בבד עם ההמצאה לבית המשפט או קודם לכן. בעלי הדין יציינו את דבר ההמצאה, בסיכומיהם. שינוי 8. חפצו בעלי הדין או מי מהם לשנות הסדר זה, עליהם להגיש בקשה הכוללת את תגובות יתר בעלי הדין, או הסבר להעדר תגובות אלה. הבקשה תציין את המועדים המקוריים שנקבעו וכן תנקוב במועדים המוצעים על דרך של ציון המועד, ולא על דרך של קביעת תקופה. ניתנה היום, י"ח בחשון תשס"א (16.11.00). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011870. V03	[ "ע\"א 1187/97" ]	4,483
119,243	ב בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1187/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' ריבלין המערער ת: סודה פופ בע"מ נגד המשיב : דוד בוקובזה ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 5.1.97 בת"א 22/94 שניתן על-ידי כבוד השופט מ' בן-דוד תאריך הישיבה: ה' בתמוז תשס"א ( 26.6.01 ) בשם המערער ת: עו"ד וידל פרלמן ועו"ד גד שושני בשם המשיב : עו"ד עמינדב יבור פסק-דין אנו מאשרים הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים, המסומן באות "א" , ונותנים לו תוקף של פסק-דין. ניתן היום, ה' בתמוז תשס"א (26.6.01). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור 97011870. L04 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 "א" בבית-המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1187/97 בעניין: סודה פופ בע"מ נגד בוקובזה דוד על-פי הצעת בית-המשפט העליון הנכבד, הגיעו הצדדים ביניהם להסכמה כדלקמן: 1. ערעורה של סודה פופ מתקבל, וניתן צו מניעה כמבוקש בגוף הערעור. 2. המשיב מצהיר שלא יעסוק עוד בשום עסק שיש בו משום נגיעה, לרבות מכירה במכלי גז למכשירים ביתיים להכנת סודה, וסודה פופ מוותרת על כל תביעה כספית נגד המשיב בגין כל מעשה שלו עד היום, ובכפוף לקיום הצהרתו, גם לאחר תאריך זה. 3. עם קבלת פסק-דין זה מצהירה סודה פופ כי אין לה עוד כל תביעות או טענות כלפי מר בוקובזה, כלפי העבר ובכפוף לפסק-דין כלפי העתיד. 4. אין צו להוצאות. דוד בוקובזה גד שושני, עו"ד בא-כוח סודה פופ בע"מ	[ "ע\"א 1187/97" ]	4,484
3,763	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2671 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. גזאל חידר 2. חתו סייד 3. מרזק נביל 4. מושתהא לביב 5. ציאם מוחמד 6. נקיב אברהים 7. אבו נחל מוחמד 8. אבו מסאמח מסאמח 9. גבאין מגדי 10. ברכה כאלד 11. אבו נצר זאהר 12. שאהין וליד 13. עג'לה חוסאם 14. נג'אר מחמד חליל 15. חמאדה עיד 16. כחלות ג'יהאד 17. עג'ור ממוצטפא נגד המשיב : מפקד איזור חבל עזה בקשה למחיקת צד בשם העותרים: עו"ד צבי ה ח ל ט ה לתגובת בא-כח המשיב תוך שבעה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, י"א בסיון תשנ"ז 16.6.97. מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "בג\"ץ 97" ]	4,486
4,472	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2671 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. גזאל חידר 2. חתו סייד 3. מרזק נביל 4. מושתהא לביב 5. ציאם מוחמד 6. נקיב אברהים 7. אבו נחל מוחמד 8. אבו מסאמח מסאמח 9. גבאין מגדי 10. ברכה כאלד 11. אבו נצר זאהר 12. שאהין וליד 13. עג'לה חוסאם 14. נג'אר מחמד חליל 15. חמאדה עיד 16. כחלות ג'יהאד 17. עג'ור ממוצטפא נגד המשיב : מפקד איזור חבל עזה בקשה למחיקת צד בשם העותרים: עו"ד צבי ששון בשם המשיבה: עו"ד יוכי גנסין החלטה לבקשת בא-כח העותר מספר 7. מוחמד אבו נחל, ובהסכמת באת-כוח המשיב אני מורה על מחיקת העותר מס' 7 מהעתירה דנן. ניתנה היום, כ"ה בסיון תשנ"ז (30.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026710. R06	[ "בג\"ץ 97" ]	4,487
5,945	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2671 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון העותרים : 1. גזאל חידר 2. חתו סייד 3. מרזק נביל 4. מושתהא לביב 5. ציאם מוחמד 6. נקיב אברהים 7. אבו נחל מוחמד 8. אבו מסאמח מסאמח 9. גבאין מגדי 10. ברכה כאלד 11. אבו נצר זאהר 12. שאהין וליד 13. עג'לה חוסאם 14. נג'אר מחמד חליל 15. חמאדה עיד 16. כחלות ג'יהאד 17. עג'ור ממוצטפא נגד המשיב : מפקד איזור חבל עזה בקשה לדחית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד צבי ששון החלטה לבקשת בא-כח העותרים ובהסכמת בא-כח המשיב אני דוחה את הדיון בעתירה ליום 3.9.97. ניתנה היום, ג' בסיון תשנ"ז (8.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026710. Q03	[ "בג\"ץ 97" ]	4,488
13,878	בבית המשפט העליון בג"ץ 2671/97 - 1 בג"ץ 6155/96 בג"ץ 5396/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. גזאל חידר 2. חתו סייד 3. מרזק נביל 4. מושתהא לביב 5. ציאם מוחמד 6. נקיב אברהים 7. אבו מסאמח מסאמח 8. גבאין מגדי 9. ברכה כאלד 10. אבו נצר זאהר 11. שאהין וליד 12. עג'לה חוסאם 13. נג'אר מחמד חליל 14. חמאדה עיד 15. כחלות ג'יהאד 16. עג'ור ממוצטפא נגד המשיב : מפקד איזור חבל עזה בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד צבי ששון החלטה אני מוחקת את העתירות כמבוקש. הדיון שנקבע ליום 3.9.97 - מתבטל. ניתנה היום, כ"א באב תשנ"ז (24.08.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026710. Q07	[ "בג\"ץ 2671/97", "בג\"ץ 6155/96", "בג\"ץ 5396/96" ]	4,489
1,272	בית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 1611 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בקש : איטח יהושע נגד המשיבים : 1. רנד אבי 2. רנד חנה 3. הררי יוסף 4. רחל ראובן 5. אזולאי דפנה 6. בנק ירושלים 7. חן שולמית בקשת עיכוב ביצוע במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 27.2.97 בה.פ. 440/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת סירוטה ב"כ המבקש: עו"ד ד' חשן ב"כ המשיב 5: עו"ד ב. שפיים ב"כ המשיב 6: עו"ד ד. ודאי החלטה זוהי בקשת רשות ערעור שבמסגרתה, בקשה לעיכוב בצוע החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש. סירוטה) לפיה תימחק הערת אזהרה על משכנתא, שהייתה רשומה על שם המבקש. הנכס עליו הייתה רשומה הערת האזהרה, נמכר בהליכי הוצל"פ שמנהל בנק ירושלים במסגרת הוצאה לפועל של משכנתא ראשונה הרשומה לטובתו. המבקש חושש כי אם תימחק הערת האזהרה, לא יוכל הוא לגבות את המגיע לו בקדימות לנושים אחרים (למעט הבנק), אם יתברר שהוא אכן זכאי שתרשם לטובתו משכנתא שניה. לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. מעמדו של הבנק כבעל משכנתא ראשונה עדיף בכל מקרה על פני נושים אחרים ועל פני המבקש גם אם רשומה לטובתו הערת אזהרה. המבקש אינו מבקש למנוע דיספוזיציות בנכס. הוא לא ביקש לעכב את מכירתו בהוצל"פ והנכס אכן נמכר. את זכותו ניתן לשמור על ידי אי חלוקת הכספים שיתקבלו מן המכירה בהוצאה לפועל - ומעל החוב לבנק - עד אשר תבורר זכותו של המבקש במקרקעין. בית משפט קמא הורה כי הכספים יחולקו בין הנושים (אחרי תשלום לבנק) בהתאם להכרעת יו"ר ההוצאה לפועל בשאלת זכאותו של המבקש לרשום משכנתא. אם זכותו תוכר, מובטח מקומו, כנושה עדיף. בכך הבטיח בית משפט קמא את זכות המבקש מבלי לפגוע בהמשך בצוע הליכי ההוצאה לפועל. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בזה. המבקש ישלם למשיבה 5 הוצאות בסך 3,000 ש"ח ולמשיב 6 הוצאות בסך 3,000 ש"ח. המבקש יודיע לבית המשפט בתוך 7 ימים ממועד קבלת החלטה זו אם לאור החלטה זו, הוא עומד על בקשת רשות הערעור. אם לא יעמוד על הבקשה תידחה הבקשה ללא צו להוצאות. ניתנה היום, ו' בניסן תשנ"ז (13.4.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי חז161197/ 97016110. J03	[ "רע\"א 97" ]	4,491
4,580	בבית המשפט העליון רע"א 1611/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : איטח יהושוע נגד המשיבים : 1. רנד אבי 2. רנד חנה 3. הררי יוסף 4. רחל ראובן 5. אזולאי דפנה 6. בנק ירושלים 7. חן שולמית הוגש הליך בשם המבקש: עו"ד דן חשן החלטה המבקש לא פעל על פי הסיפא שבהחלטת כב' השופטת שטרסברג-כהן מיום 13.4.97. ניתנת למבקש אפשרות להודיע לבית המשפט תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה (וימי הפגרה בכלל זה) את עמדתו בדבר הצורך לדון בבקשה לרשות ערעור. לא תוגש הודעה, תימחק הבקשה לרשות ערעור מבלי שיתקיים בה דיון נוסף. ניתנה היום, ט"ו באב תשנ"ז (18.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97016110. Q05	[ "רע\"א 1611/97" ]	4,492
12,473	ב בית המשפט העליון רע"א 1611/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : איטח יהושוע נגד המשיבים : 1. רנד אבי 2. רנד חנה 3. הררי יוסף 4. רחל ראובן 5. אזולאי דפנה 6. בנק ירושלים 7. חן שולמית מחיקת הליך מחוסר מעש בשם המבקש: עו"ד חשן דוד החלטה בהמשך להחלטה מיום 18.8.97 אשר נמסרה לבא-כוח המבקש ביום 28.8.97, אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור. ניתנה היום, כ"ה בתשרי תשנ"ח (26.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97016110. O06	[ "רע\"א 1611/97" ]	4,493
13,403	בית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 1611 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש : איטח יהושע נגד המשיבים : 1. רנד אבי 2. רנד חנה 3. הררי יוסף 4. רחל ראובן 5. אזולאי דפנה 6. בנק ירושלים 7. חן שולמית בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 27.2.97 בה.פ. 440/76 שניתן על ידי כבוד השופטת ש. סירוטה החלטה 1. לתגובת המשיבים בו זמנית לבקשה לעיכוב ביצוע,תוך 7 ימים מיום קבלת החלטה זו. 2. המשיבים מתבקשים להבהיר מה נזק יגרם להם, אם בכלל, אם הערת האזהרה תישאר על כנה. 3. עד להחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, יעוכב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בדבר ביטול רישום הערת האזהרה לטובת המבקש. ניתנה היום, ח' באדר ב' תשנ"ז (17.3.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי חז161197/ 97016110. J01	[ "רע\"א 97" ]	4,494
9,186	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5547/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר ת : רבני עיר בישראל נגד המשיבים : 1. השר לענייני דתות 2. ועדת השרים - שירותי הדת היהודים בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ו' באלול התשנ"ז ( 08.09.97 ) בשם העותר ת: עו"ד שמחה מירון בשם המשיבים : עו"ד יהודה שפר פסק-דין לאור ההסכם שבין הצדדים, ולבקשת העותרת, אנו מוחקים העתירה. ניתן היום, ו' באלול התשנ"ז (08.09.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95055470. A09 /דז/	[ "בג\"ץ 5547/95" ]	4,496
14,592	בית המשפט העליון בג"ץ 95 / 5547 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : רבני עיר בישראל נגד המשיבים : 1. שר לענייני דתות 2. ועדת השרים שלפי סעיף 5 לחוק שירותי הדת היהודים דיון מקדמי בעתירה החלטה המזכירות מתבקשת לקבוע את העתירה לדיון בפני הרכב ביום 8.9.97. העותרת רשאית להגיש, כבקשתה, תצהיר משלים (או, אם תראה לנכון, עתירה מתוקנת) עד יום 31.7.97. ניתנה היום, ה' בסיון תשנ"ז (10.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95055470. I08	[ "בג\"ץ 95" ]	4,497

1,241

ב בית המשפט העליון רע"א 5873/95 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל המערער : בן שטרית יוסף נגד המשיבים : 1. צים, חברת השיט הישראלית בע"מ 2. פרלמוטר רוני בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.1.95 בתיק ע"א 2047/94 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר י' ביין תאריך הישיבה: כו' בתשרי התשנ"ח ( 27.10.97 ) בשם המערער : עו"ד ר' משה בשם המשיבה 1: עו"ד גירון החלטה בא כוח המבקש הסכים להצעה, שלסילוק מלא של תביעות התובע מהמשיבה הראשונה יקבל סכום של 50,000 ש"ח. באת כוח המשיבה הראשונה, עורך דין גירון, הודיעה שתוך שבעה ימים תמציא את עמדת המשיבה הראשונה להצעה בכתב. והיה ולא תהיה הסכמה, תינתן ההחלטה בתיק זה על סמך טיעוני הצדדים בכתב. ניתנה היום, כו' בחשון התשנ"ח (27.10.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 95058730. E02

[ "רע\"א 5873/95", "ע\"א 2047/94" ]

4,379

1,444

ב בית המשפט העליון רע"א 5873/95 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל המ בקש : בן שטרית יוסף נגד המשיבים : 1. צים, חברת השיט הישראלית בע"מ 2. פרלמוטר רוני הודעה על הסכם פשרה בשם המבקש: עו"ד רוני משה בשם המשיבים: עו"ד ישראלה קראי-גירון פסק דין על יסוד המוסכם בין הצדדים ולבקשתם, ניתן בזה תוקף של פסק דין למוסכם בין הצדדים, כמפורט בתגובת המשיבה המסומנת מ1/. ניתן היום, כג' בחשון התשנ"ח (23.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 95058730. E04

[ "רע\"א 5873/95" ]

4,380

3,460

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 5873/95 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקש : בן שטרית יוסף נגד המשיב ה : צים חברת השיט הישראלית בע"מ בקשה מוסכמת לדחיית מועד להגשת תגובת המשיבה לפשרה בשם המבקש: עו"ד רוני משה בשם המשיבה: עו"ד ש. פרידמן החלטה ניתנת הארכה המבוקשת עד 17.11.97. עד תאריך זה תמציא המשיבה את תגובתה. יש להעלות אלי את התיק ב18.11.97- או עם קבלת תגובת המשיבה, לפי המוקדם. ניתנה היום, י' בחשון התשנ"ח (10.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95058730. E03

[ "רע\"א 5873/95" ]

4,381

1,242

ב בית המשפט העליון ע"א 5180/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נחום פלד נגד המשיב ה : ח.ל. מימון ושירותים בע"מ בקשה להקטנת סכום ערבון בשם המבקש: עו"ד מיכל הורוביץ החלטה על המבקש לתמוך בקשתו בתצהיר בדבר רכושו ומקורות הכנסתו ויכולתו לגייס את סכום הערבון ממקורות חיצוניים. לאחר מכן תידון הבקשה. ניתנה היום, י"ג בתשרי תשנ"ח (14.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051800. O01

[ "ע\"א 5180/97" ]

4,382

15,974

ב בית המשפט העליון ע"א 5180/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נחום פלד נגד המשיב : ח.ל. מימון ושירותים בע"מ בקשה להפחתת סכום הערבון בשם המבקש: עו"ד מיכל הורוביץ החלטה לתגובת המשיבה אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ג בחשון תשנ"ח (23.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051800. O02

[ "ע\"א 5180/97" ]

4,383

18,894

ב בית המשפט העליון ע"א 5180/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : נחום פלד נגד המשיב ה : ח.ל. מימון ושירותים בע"מ דחיה לפי תקנה 431 פסק-דין בהמשך להחלטתי מיום 26.11.98, אשר הומצאה לבא-כוח המערער ביום 6.12.98, ובהעדר תגובה מטעם המערער, אני מורה על דחיית הערעור כמצוות תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתן היום, י"ב בטבת תשנ"ט (31.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051800. P07

[ "ע\"א 5180/97" ]

4,384

21,763

ב בית המשפט העליון ע"א 5180/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : נחום פלד נגד המשיב ה : ח.ל. מימון ושירותים בע"מ בקשה לדחיית הערעור בשל אי הפקדת ערבון בשם המערער: עו"ד הורוביץ מיכל בשם המשיבה: עו"ד נירית רז החלטה בפני בקשה שהוגשה מטעם המשיבה בערעור לדחיית הערעור בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות). המערער ביקש להפחית את סכום הערבון, בקשתו נדחתה. כב' הרשמת, השופטת א' אפעל-גבאי, אפשרה למערער (ביום 6.1.98), תוך התחשבות בו, להפקיד הערבון בשני שיעורים, האחד ביום 1.2.98, והשני ביום 1.3.98. החלטה זו נמסרה לבא כח המערער ביום 14.1.98. למרות זאת, המערער לא הפקיד הערבון. ביום 7.6.98 הוגשה הבקשה שבפני. תקנה 431 לתקנות קובעת: "לא קיים המערער הוראה בדבר הערבון או הערובה, יירשם הערעור לדחיה לפני בית המשפט או הרשם, ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין". התגובה שהוגשה על ידי המערער ביום 12.6.98 אין בה כדי להסביר מדוע לא קויימה החלטת הרשמת מיום 6.1.98. לפיכך, אני מאפשרת למערער ליתן טעם, תוך חמישה-עשר ימים, מדוע לא יידחה הערעור כמצוות תקנה 431. ניתנה היום, ז' בכסלו תשנ"ט (26.11.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051800. P06

[ "ע\"א 5180/97" ]

4,385

40,688

ב בית המשפט העליון ע"א 5180/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : נחום פלד נגד המשיב : ח.ל . מימון ושירותים בע"מ בקשה לדחיית הערעור בשל אי הפקדת ערבון בשם המערער: עו"ד הורוביץ מיכל החלטה בפני בקשה שהוגשה מטעם המשיבה בערעור לדחיית הערעור בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984 -. (להלן: התקנות). המערער ביקש להפחית את סכום הערבון . בקשתו נדחתה. כב' הרשמת השופטת א' אפעל-גבאי אפשרה למערער (ביום 6.1.98) תוך התחשבות בו, להפקיד הערבון בשני שיעורים, האחד ביום 1.2.98, והשני ביום 1.3.98. החלטה זו נמסרה לבא כוח המערער ביום 14.1.98. למרות זאת, המערער לא הפקיד הערבון . ביום 7.6.98 הוגשה הבקשה שבפני תקנה 431 לתקנות קובעת: "לא קיים המערער הוראה בדבר הערבון או הערובה, יירשם הערעור לדחייה לפני בית המשפט או הרשם, ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין". התגובה שהוגשה על ידי המערער ביום 12.6.98 אין בה כדי להסביר מדוע לא קוימה החלטת הרשמת מיום 6.1.98 לפיכך, אני מאשפרת למערער ליתן טעם, תוך חמישה עשר ימים, מדוע לא יידחה הערעור כמצוות תקנה 431. העדר תגובה יביא לדחייה מידית של הערעור מבלי שיתקיים בו דיון נוסף. עותק מהחלטה זו יומצא לכל בעלי הדין. ניתנה היום, כ"ח בתשרי תשנ"ט (18.10.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051800. P05

[ "ע\"א 5180/97" ]

4,386

43,474

ב בית המשפט העליון ע"א 5180/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : נחום פלד נגד המשיב : ח.ל. מימון ושירותים בע"מ בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקש: עו"ד מיכל הורוביץ בשם המשיבה: עו"ד קובי רוזנברג החלטה כמבואר בתגובת המשיבה לבקשה להקטנת סכום הערבון, הבקשה מגלה טפח ומכסה טפחיים. במיוחד חסר פרוט המאמצים שעשה המבקש לגייס את סכום הערבון מסביבתו הקרובה (משפחה וידידים). סכום הערבון שנקבע במקרה זה הוא הסכום שנהוג לקבוע בערעורים המוגשים לבית משפט זה דרך כלל, ולא מצאתי עילה להפחיתו. כדי להקל עם המבקש, אני מאפשרת הפקדת הערבון בשני שעורים: סכום של 10,000 ש"ח יופקד עד ליום 1.2.98 וסכום של 10,000 ש"ח יופקד עד ליום 1.3.98. ניתנה היום, ח' בטבת תשנ"ח (6.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97051800. O04

[ "ע\"א 5180/97" ]

4,387

1,243

ב בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6028/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותר : מתי רגב גרינבום נגד המשיבים : 1. ראש הממשלה מר בנימין נתניהו 2. פרופסור רנה שפירא 3. אהוד מנור עתירה למתן צו על-תנאי החלטה העתירה תיקבע לדיון בפני הרכב. יש להזמין את נציג היועץ המשפטי לממשלה והמשיב 3 שיקדימו ויגישו את תגובותיהם בכתב. ניתנה היום, י"ט בתשרי תשנ"ח (20.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060280. F01

[ "בג\"ץ 6028/97" ]

4,388

35,958

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6028/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' גולדברג העותר : מתי רגב גרינבום נגד המשיבים : 1. ראש הממשלה 2. פרופ' רינה שפירא יו"ר הועד המנהל של רשות השידור 3. אהוד מנור , עובד רשות השידור עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ד באדר תשנ"ח (22.3.98) בשם העותר : בעצמו בשם המשיבים : עו"ד שי ניצן פסק-דין השופט י' זמיר : עתירה זאת, אף שהיא מופנית גם נגד ראש הממשלה ונגד יושב-ראש הועד המנהל של רשות השידור, מכוונת נגד אהוד מנור שהינו, מזה שנים רבות, עובד רשות השידור. העותר מבקש שבית המשפט יצווה לפטר את מנור מתפקידו ברשות השידור, או להפסיק את העסקתו כעובד מן השורה ולהעסיקו רק על פי חוזה מיוחד, או לאסור עליו להפיק תקליטים באמצעות חברות תקליטים הבאות עמו בקשרים במסגרת עבודתו ברשות השידור, או להחיל עליו נהלים מסויימים שעניינם אתיקה מקצועית. המכנה המשותף לכל אלה, היא טענת העותר כי עבודתו של מנור ברשות השידור לוקה בניגוד עניינים בין עבודה זאת לבין עבודה פרטית שלו, בעיקר כמחבר תמלילים לשירים. העותר מבקש לבסס טענה זאת, לאורך עתירה ארוכה מאד ומפורטת מאד, בדוגמאות, טעונים ואסמכתאות לרוב. פרקליטות המדינה טוענת בתשובתה כי אין יסוד לטענות העותר. היא מציינת כי העותר אינו טוען שמנור משמיע בתכניותיו שירים שנכתבו על ידו, אלא רק זאת שהוא משמיע שירים של זמרים השרים גם שירים שנכתבו על ידו והם הופקו על ידי חברות תקליטים המפיקות גם שירים שנכתבו על ידו. בעצם, טענת העותר היא, בקירוב, כי עצם העובדה שמנור מראיין זמרים או משמיע שירים יוצרת ניגוד עניינים הפוסל את מנור. לדעת פרקליטות המדינה טענה זאת מופרכת, ויש לדחות אותה לגוף העניין. אולם, מעבר לכך, פרקליטות המדינה מבקשת שבית המשפט ידחה את העתירה על הסף, אף בלי להיכנס לגוף העניין, בעיקר על יסוד הטענה של מעשה בית דין. היא מציינת בתשובתה כי עתירה זאת היא העתירה הרביעית שהעותר מגיש נגד רשות השידור בשנים האחרונות: בג"ץ 2073/94 (לא פורסם); בג"ץ 1397/95 (לא פורסם); בג"ץ 3504/96 (לא פורסם). בעתירה הראשונה (בג"ץ 2073/94), העלה העותר את אותן טענות מהותיות בדבר ניגוד עניינים בעבודתו של אהוד מנור וביקש באופן מהותי אותם סעדים שהוא מבקש עכשיו בעתירה זאת. בית משפט זה דן באותה עתירה לגוף העניין ודחה אותה לגוף העניין. וכך נאמר, בין היתר, בפסק הדין שניתן באותה עתירה, מפי השופטת דורנר: "ניגוד העניינים הנובע משידור שירים המבוצעים גם על ידי זמרים השרים את שירי אהוד מנור וכן שירים המופצים על ידי חברות התקליטים המפיצות את שיריו של מנור - ככל שניגוד כזה קיים - אינו גורר חשש סביר להטייה בשיקולי עריכת התוכניות, ועל כן אין למנוע שידור שירים אלה. זאת ועוד: הימנעות משידור כאמור היתה מונעת מרשות השידור לשדר שירים רבים, ותוצאה זו אינה רצויה. באשר לעבודתו הפרטית של מנור, התקשי"ר אינו חל על עובדי רשות השידור, והנוהל הישים לגביהם הינו 'נוהל היתר עבודה פרטית ברשות השידור'. מנור עומד בתנאים של נוהל זה, והוא אף קיבל היתר על-פיו". מכאן השאלה: מה ההצדקה לכך שהעותר יעלה עכשיו פעם נוספת את טענותיו בעניין ניגוד עניינים אצל אהוד מנור בניגוד לכלל בדבר מעשה בית דין? העותר, אף שאינו מיוצג על ידי עורך דין, חקר ובדק את הדין ככל שהוא נוגע לעתירה, והוא מביא אסמכתאות משפטיות רבות, ובכלל זה אין הוא מתעלם מן הכלל בדבר מעשה בית דין. הוא מתמודד עם כלל זה, בין היתר (בסעיפים 193-191 לעתירה) כך: "שתי העתירות הראשונות בבג"צ הנוכחי הן עתירות חדשות שלא נעתרו בעבר ולא חל עליהם מעשה בית דין... טענתו של העותר לדחות מעשה בית דין נסמכת בעיקרה על השינוי ב'אוירה המשפטית' ביחס לתקשורת...". אולם תשובת העותר אין בה כדי להתגבר על הטענה בדבר מעשה בית דין. כידוע, בית משפט זה אינו מוכן בדרך כלל לחזור ולדון בטענה שהועלתה בפניו בעתירה קודמת, בין אותם צדדים, והוכרעה על ידו לגופו של עניין, שכן אחרת לא יהיה סוף להתדיינות, ואף אין להצדיק הטרדה חוזרת של בית המשפט ושל הצדדים האחרים להתדיינות. במקום אחר דנתי בתחולת הכלל בדבר מעשה בית דין בבית משפט זה, וכך אמרתי: "אין עותר רשאי לחזור ולהביא אותו עניין לבית המשפט פעם שניה, כאילו בית המשפט אינו אלא בית משחקים, ואם לא זכה בפעם הראשונה, אולי ישחק לו מזלו בפעם השניה, או אולי בפעם השלישית או הרביעית". (בג"ץ 3731/95 שמואל סעדיה נ' לשכת עורכי הדין (לא פורסם)). העותר עצמו מודה כי שתי הטענות (בלשונו של העותר: העתירות) האחרונות בעתירה זאת, מתוך ארבע הטענות, נתפסות על ידי הכלל בדבר מעשה בית דין. שתי טענות אלה עוסקות באופן ישיר ומפורש בניגוד העניינים אצל אהוד מנור: האחת מבקשת שמנור יפוטר מתפקידו ברשות השידור, והשניה מבקשת שיוטל איסור על מנור לעסוק בעבודה פרטית בהפקת תקליטים, והכל מחמת ניגוד עניינים. אולם, כאמור, הטענה בדבר ניגוד עניינים כבר הועלתה על ידי העותר באופן ארוך ומפורט בעתירה הקודמת (בג"ץ 2073/94) ונדחתה על ידי בית המשפט לגוף העניין. העותר מבקש שבית המשפט ישוב וידון בטענה זאת פעם נוספת בגלל שינוי ב"אוירה המשפטית". אולם בפועל לא חל שינוי של ממש בהלכה המשפטית או באוירה המשפטית, לא בנוגע לסוגיה של ניגוד עניינים ולא בהתייחסות המשפטית אל רשות השידור, בפרק הזמן הקצר שחלף מאז דן בית המשפט באותה עתירה והכריע בטענות העותר בדבר ניגוד עניינים אצל אהוד מנור. המסקנה היא, שלא היתה הצדקה לכך שהעותר העלה עכשיו טענות אלה פעם נוספת, ואין מקום לכך שבית המשפט ישוב וידון בטענות אלה גם בעתירה זאת. אולם העותר הוסיף לעתירה זאת שתי טענות (בלשונו, עתירות) חדשות, ועל טענות אלה, לדבריו, לא חל הכלל בדבר מעשה בית דין. ומה הן טענות אלה? הטענה הראשונה היא, שרשות השידור חייבת להעסיק את אהוד מנור, לא כעובד מן השורה, אלא על פי חוזה מיוחד, וזאת מכוח סעיף 24(ג) לחוק רשות השידור התשכ"ה1965-. הטענה השניה היא, שרשות השידור חייבת להחיל על אהוד מנור נהלים מסויימים מתוך "מסמך נקדי", מתוך "נוהל פרסים, מתנות וטובות הנאה של רשות השידור" ומתוך "תקנון האתיקה" של מועצת העיתונות. אולם טענות אלה הן שוליות בעתירה, העוסקת בעיקרה בניגוד העניינים, וגם הן קשורות מבחינה מהותית לאותה טענה. אין בהן כדי לשמש בידי העותר מעין מפתח, שיפתח בפניו את הדלת אל בית המשפט, על מנת להכניס אל אולם המשפט פעם נוספת את הטענה העיקרית בדבר ניגוד עניינים. זאת ועוד. בית המשפט אינו חייב לעשות עבור העותר מלאכת ניפוי, ולהוציא את הבר המועט מתוך התבן הרב. הטפל הולך אחר העיקר, וכיוון שאין הצדקה לכך שבית המשפט ידון מחדש בטענה העיקרית שבעתירה, אין גם הצדקה לכך שבית המשפט ישלוף מן העתירה את הטענות השוליות, וידון בהן. על העותר היתה מוטלת המלאכה להפריד בין הישן לבין החדש, ולהגיש לבית המשפט עתירה נקייה, שאינה חוזרת ומעלה טענות שכבר נדונו והוכרעו על ידי בית המשפט. כיוון שכך, די בכלל בדבר מעשה בית דין כדי לדחות את העתירה כולה, בלי לדון בטענות העותר לגוף העניין. עם זאת, וכדי להעמיד דברים על דיוקם, נוסיף ונאמר כי לא מצאנו ממש גם בטענות החדשות של העותר. כאמור, הטענה הראשונה של העותר היא, כי רשות השידור חייבת להעסיק את אהוד מנור, לא כעובד מן השורה, אלא על פי חוזה מיוחד. טענה זאת נסמכת על סעיף 24(ג) לחוק רשות השידור. סעיף 24, המסדיר קבלת עובדים לרשות השידור, מוסיף וקובע בסעיף 24(ג) כי "אין האמור בסעיף זה גורע מסמכות הרשות לחתום על חוזים מיוחדים עם משוררים, סופרים, מוסיקאים, אמנים...". אולם ברור כי סעיף 24(ג) נותן בידי רשות השידור סמכות-רשות, ואינו מטיל עליה סמכות-חובה. הוא אינו אוסר עליה להעסיק משוררים, סופרים וכיוצא באלה כעובדים מן השורה. נראה כי העותר סבור שלגבי אהוד מנור הרשות הופכת חובה, וזאת בגלל ניגוד העניינים, שיש בו כדי למנוע העסקתו של מנור כעובד רגיל. אולם, כאמור, הטענה בדבר ניגוד עניינים כבר נדחתה על ידי בית המשפט לגוף העניין. הטענה השניה מבקשת להחיל על אהוד מנור הוראות מסויימות מתוך נהלים מסויימים. הוראות אלה אף הן עוסקות בניגוד עניינים, והרי זו שוב אותה גברת בשינוי אדרת. מכל מקום, פרקליטות המדינה אומרת בתשובתה כי הוראות אלה חלות על אהוד מנור, כשם שהן חלות על כל העובדים של רשות השידור. די בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לעתירה בעניין זה. אם העותר סבור כי בפועל אהוד מנור אינו מקיים את ההוראות האמורות, פתוחה בפניו הדרך לנהוג בהתאם לנהלים הכוללים הוראות אלה, כלומר, להגיש תלונה למוסדות המוסמכים לדון בתלונות על הפרת הנהלים, אם ברשות השידור ואם במועצת העיתונות. התוצאה היא שהעתירה נדחית. בא-כוח המשיבים ביקש שבית המשפט יחייב את העותר בתשלום הוצאות המשפט. אכן, כיוון שלא היה לעותר טעם טוב להטריד את המשיבים בעתירה זאת, בעניין שכבר נדון והוכרע על ידי בית משפט זה, מן הראוי לחייב אותו בתשלום הוצאות המשפט למשיבים, ולו רק באופן סמלי. לפיכך אנחנו מחייבים את העותר לשלם למשיבים את הוצאות המשפט בסך 1,000 ש"ח. ש ו פ ט השופטת ד' דורנר : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' גולדברג : אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט י' זמיר. ניתן היום, ה' בניסן תשנ"ח (1.4.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97060280. I02

[ "בג\"ץ 6028/97", "בג\"ץ 2073/94", "בג\"ץ 1397/95", "בג\"ץ 3504/96", "בג\"ץ 3731/95" ]

4,389

1,244

ב בית המשפט העליון רע"א 4049/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקש ות : 1. אסורנס ג'נרל דה פרנס 2. י' מ' טוקטלי ובניו בע"מ (בפירוק) נגד המשיב : הכונס הרשמי, בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפיר וק) בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 29.5.97 בת"א 1516/89 המ' 3193/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת ה' גרסטל החלטה 1. ביום 28.6.89 הגיש המשיב תביעה כספית בסך 83,154,133 ש"ח נגד המבקשות. המשיב הגיש בקשה לפטרו מתשלום האגרה, וביום 4.7.89 החליט רשם בית המשפט המחוזי, בהחלטה על פי צד אחד, לפטור את המשיב מתשלום האגרה. ביום 14.7.89 הגישו המבקשות בקשה לביטול ההחלטה ( להלן: בקשת הביטול ). נקבע דיון במעמד שני הצדדים, ולאחר שמוע הצדדים החליט כבוד הרשם על מתן הפטור מאגרה. ערעור על החלטת כבוד הרשם שהוגש לבית המשפט המחוזי ובקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שהוגשה לבית משפט זה - נדחו. בכתב הגנתן טענו המבקשות, בין היתר, טענת התיישנות. הן גם הגישו ביום 3.11.96 בקשה לדחיית התביעה נגדן בשל טענת התיישנות. בית המשפט המחוזי, לאחר דיון בבקשה, דחה אותה. הנימוק לדחיית הבקשה היה, שטענת ההתיישנות לא הועלתה על ידי המבקשות "בהזדמנות הראשונה" שהיתה להן לכך, דהיינו בעת הגשת בקשת הביטול. על החלטה זו הוגשה בקשה זו לרשות ערעור. 2. עובדות המקרה הן, אם כן, שבבקשת הביטול לא הועלתה טענת התיישנות. בעת הדיון בבקשה לביטול נאמר כללית על ידי בא כוח המבקשות, מבלי לפרטה, שיש בפיה טענת התיישנות. בכתב ההגנה נטענה הטענה. השאלה הדורשת הכרעה היא, אם בנסיבות אלה נטענה טענת התיישנות "בהזדמנות הראשונה", כמובנה בסעיף 3 לחוק ההתיישנות, תשי"ח1958-, הקובע: "אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה". 3. בשאלה מה פשר המונח "הזדמנות ראשונה" בסעיף 3 הנ"ל, לא ניתן עדיין מענה ברור יפה לכל מקרה. עומד על כך בית המשפט בע"א 630/90 רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ (פ"ד מה(5) 365). באותו עניין אומר בית המשפט בשאלה זו: "אקדים ואציין, כי נראה לי, שלא כל נתבע, שהעלה את טענת ההתיישנות בכתב הגנתו, יצא ידי חובתו. שכן לו רצה המחוקק בהסדר זה, היה קובע זאת מפורשות ולא היה נוקט לשון ה'הזדמנות הראשונה'. ניסוח זה מלמד, שיתכנו מקרים, בהם הנתבע יעלה את טענת ההתיישנות בכתב הגנתו אך עדיין ייחשב כמי שהחמיץ את ההזדמנות הראשונה להעלות את טענת ההתיישנות. לגופו של עניין, לא הייתי קובע נוסחה גורפת, כללית, שתכסה את כל המצבים, אלא בודק כל מקרה על פי נסיבותיו המיוחדות. בעיקר יש לבחון בכל תיק בו מתעוררת סוגיה זו, מה היתה מהות הדיון הראשון שהתקיים, אשר במהלכו לא העלה עדיין הנתבע את טענת ההתיישנות, מה היה העניין של הנתבע בנושא שהועלה אז, האם נקט עמדה כלשהי ביחס לאותו דיון והאם היה נוכח בו אם לאו" (בעמוד 370). בשל כך שהנתבעות שם לא התיצבו כלל בהליך ביניים שהתקיים, ופעולתן הראשונה באותו עניין היתה הגשת כתב הגנה בו נטענה במפורש טענת התיישנות, קבע בית המשפט שלא הוחמצה ההזדמנות הראשונה. יש, אם כן, חשיבות למהות הדיון, או ההליך, הראשון שהתקיים, אשר על פי הנטען היווה את ההזדמנות הראשונה לעורר בו את טענת ההתיישנות. חשוב העניין שהיה לנתבע באותו דיון, וחשוב גם אם השתתף בו אם לאו. 4. בע"א 3599/94 יופיטר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם), נדון מקרה בו הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה. הבקשה נדחתה על הסף בהעדר תצהיר. בנסיבות אלה, בהסתמכו על הילכת רוז'נסקי הנ"ל, בהתחשב באופי ההליך של פטור מאגרה בו אין הנתבע מהווה צד הכרחי, ובהסתמכו על עובדות המקרה המיוחדות, דחה בית המשפט את הטענה שטענת ההתיישנות לא נטענה בהזדמנות הראשונה. הנסיבות המיוחדות שם היו, שלנתבע שם לא נמסר העתק כתב התביעה וכי גם אם היה נמסר לו כתב התביעה, לא ניתן היה ללמוד ממנו שחלפה תקופת ההתיישנות. פסק הדין בעניין יופיטר מהווה אבן פינה בטענות המבקשות. הן אף הרחיקו לכת וטענו, שבית המשפט בהחלטתו נשוא בקשה זו סטה מהלכה מחייבת של בית המשפט העליון, ובכך פעל בניגוד לסעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה, התשמ"ד1984-. 5. דין טענות המבקשות להידחות. בית המשפט המחוזי איבחן את עובדות המקרה שבפניו מאלה שנדונו בעניין יופיטר, ולדעתי, בדין עשה כן. בענייננו, אין המדובר בנתבע אשר בחר שלא להתייצב לדיון בבקשה לפטור מאגרה, או שהתייצב לדיון בבקשה כזו ולא נדרש להתייחס אליה לגופה, הואיל שזו נדחתה על הסף, בשל כך שלא צורף אליה תצהיר. במקרה הנדון יזמו המבקשות הליך של בקשה שנועד לבטל החלטה בדבר פטור. ולא רק זאת, אלא שבבקשה זו הבהירו המבקשות את החשיבות בשמיעתן קודם מתן ההחלטה, ואת העניין הרב והמיוחד שיש להן בדחיית הבקשה לפטור מאגרה. על פני כחמישה עמודים הן מפרטות את החשיבות שיש להן בכך; את הנימוקים לטעותו של בית המשפט בהחליטו על הפטור; וכן, ולכך חשיבות מיוחדת לעניינו, הן מתייחסות לכתב התביעה שמבקשים להגיש נגדן, תוך התייחסו לסיכוייה הקלושים של התביעה להתקבל. כך נאמר בסעיפים 7-5 של בקשת הביטול: "5. המבקשות הן במעמד 'בעל דין נפגע על ידי הצו' מאחר והפטור מתשלום האגרה איפשר למשיב להגיש תביעה כספית עצומה, מוגזמת ומופרכת מעיקרה אשר היתה מצטמקת מאליה לממדים האמיתיים לו נאלץ המשיב לשלם את מלוא האגרה בסך כ2.5- מיליון ש"ח שהוא למעשה סכום התביעה כולה ולא האגרה. 6. מאחר ועל פי כתב התביעה, מעשי המירמה נעשו כולם על ידי מנהלי הבנק המוחרגים במפורש לפי הפוליסה, סיכויי התביעה הם קלושים ביותר; יתר על כן, מכתב התביעה עצמו עלה כי הפוליסה פג תקפה ביום 7.8.85 והטענה שהבנק הניח שהכיסוי הוארך חייב להתמודד עם מסמך כתוב. 7. גם אם יזכה המשיב במלוא תביעתו, הרי מדובר בשבריר מסכום התביעה כי סכום הביטוח בפוליסה מוגבל למיליון דולר בסך הכל והמשיב פיצל בצורה מלאכותית את תביעתו. סכום הפיצוי לפי הפוליסה, אם היא בכלל בתוקף ו/או בכיסוי (מה שמוכחש) הוא כאמור מיליון דולר העומד בחוסר פרופורציה מוחלט לסכומי התביעה העצומים". הנה כי כן, לא רק שהיתה למבקשות הזדמנות להתייחס לטענותיהן נגד האמור בכתב התביעה, הן גם נצלו הזדמנות זו בניסיון להביא את בית המשפט להימנע ממתן פטור, תוך שהן מעלות שורת טענות העומדות להן נגד התביעה נגדן. והנה, על אף ההזדמנות הברורה שהיתה להן לטעון נגד סיכויי התביעה להתקבל, וניצולן הלכה למעשה הזדמנות זו, הן לא טענו את טענת ההתיישנות, לא במפורש ואף לא ברמז. אין ספק, שבמסגרת טענותיהן נגד סיכוייה של התביעה נגדן, התבקש שיטענו גם את טענת ההתיישנות. אך הן לא ניצלו את ההזדמנות ולא טענו אותה. בנסיבות אלה, הנני סבור שצדק בית המשפט כשקבע, שעל יסוד הוראת סעיף 3 לחוק ההתיישנות, הוחמצה ההזדמנות שהיתה למבקשות לטעון את טענת ההתיישנות. 6. הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשות ישלמו למשיב הוצאות בקשה זו בסך 15,000 ש"ח. ניתנה היום, כה' בתשרי התשנ"ח (26.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97040490. E02

[ "רע\"א 4049/97", "בע\"א 630/90", "בע\"א 3599/94" ]

4,390

18,461

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 4049/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בקשים : 1. אסורנס ג'נרל דה פרנס 2. י.מ. טוקטלי ובניו בע"מ (בפירוק) נגד המשיב : הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.5.97 בת.א. 1516/89 המ' 3193/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת ה' גרסטל החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשים. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, כ"ט בתמוז תשנ"ז (3.8.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97040490. J01

[ "רע\"א 4049/97" ]

4,391

1,245

ב בית המשפט העליון ע"א 5753/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : "מגשימים" כפר שיתופי להתישבות חקלאית בע"מ נגד המשיבים : 1. אהרון גמליאלי 2. מאיר פז - עו"ד 3. רשם האגודות השיתופיות אגף לאיגוד שיתופי 4. "בחן" ברית פיקוח על אגודות שיתופיות בישראל בקשה למחיקת ערעור בשם המערערת: עו"ד איתן בן-דוד החלטה בא-כוח המערערת יביא את תגובת המשיבים לבקשה למחיקת הערעור ללא צו להוצאות. הדיון שנקבע ליום 3.2.97 - מתבטל. ניתנה היום, ב' בטבת תשנ"ח (31.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057530. O05

[ "ע\"א 5753/97" ]

4,392

14,638

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5753/97 - א' בפני: כבוד השופט א' מצא המבקשת: "מגשימים", כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נגד המשיבים : 1. אהרון גמליאלי 2. מאיר פז, עו"ד 3. רשם האגודות השיתופיות אגף לאיגוד שיתופי 4. "בחן" ברית פיקוח על אגודות שיתופיות בישראל, אגודה מרכזית בע"מ בקשה למתן סעד זמני תאריך הישיבה: ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97) בשם המבקשת: עו"ד איתן בן-דוד בשם המשיב 1: עו"ד חיים קורן ה ח ל ט ה בעצת בית המשפט חזרה בה המבקשת מבקשתה, תוך שמירת הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה לעכב את ביצועו של פסק הבוררות, אם הליך הבוררות יסתיים לפני גמר הדיון בערעור. בנסיבות אלו הסכים בא-כוח המשיב 1 שלא לדרוש הוצאות, תוך שמירת זכותו לבקש הוצאות גם בגין הליך זה במסגרת הבוררות. הבקשה מתבטלת, איפוא, כמבוקש. אין צו להוצאות. המזכירות תועיד את הערעור בפני הרכב לטיעון על-פה לא יאוחר מסוף אפריל 1998. הזמן הדרוש כ30- דקות לטיעוני שני הצדדים. ניתנה היום ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057530. F04

[ "ע\"א 5753/97" ]

4,393

16,945

ב בית המשפט העליון ע"א 5753/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקשת (המערער ת) : "מגשימים" כפר שיתופי להתישבות חקלאית בע"מ נגד המשיבים : 1. אהרון גמליאלי 2. מאיר פז - עו"ד בקשה לשינוי מועד דיון החלטה להקדים הדיון ליום 9.10.97 שעה 08:30. ניתנה היום, ד' בתשרי תשנ"ח (5.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057530. F03

[ "ע\"א 5753/97" ]

4,394

27,968

ב בית המשפט העליון ע"א 5753/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : "מגשימים" כפר שיתופי להתישבות חקלאית בע"מ נגד המשיבים : 1. אהרון גמליאלי 2. מאיר פז - עו"ד 3. רשם האגודות השיתופיות אגף לאיגוד שיתופי 4. "בחן" ברית פיקוח על אגודות שיתופיות בישראל בקשה למחיקת ערעור בשם המערערת: עו"ד איתן בן-דוד החלטה המערערת בקשה למחוק את הערעור ללא מתן צו להוצאות כיון שהערעור התייתר. משיב מס' 2 אינו מתנגד למחיקת הערעור ללא צו להוצאות. משיב מס' 1 מסכים לבקשה למחיקת הערעור אך מבקש כי יפסקו לו הוצאות. את דרישתו של המשיב להוצאות מנמקת באת-כוח המשיב 1 בכך שבמסגרת הערעור הוגשה בקשה לצו מניעה זמני, שלדיון בה נדרשה הכנה בלוח זמנים קצר. הבקשה נמחקה על הסף. כן מציינת באת-כוח המשיב 1 כי עד היום נפסקו - ולא שולמו - לזכות המשיב 1 הוצאות על ידי הבורר הדן בסכסוך וכן על ידי כב' השופטת ר' אליעז בבית המשפט קמא. המערערת, בתגובה לדבריה של בא כח המשיב 1 מציינת כי ביום 9.10.97, בדיון בבקשה לצו זמני שהתקיים בפני כב' השופט א' מצא, חזרה בה המערערת מבקשתה בהמלצת בית המשפט. בית המשפט קבע כי בא כוח המשיב 1 הסכים לא לדרוש הוצאות של הדיון בצו הזמני - תוך ששמר על זכותו לדרוש הוצאות אלו במסגרת הליך הבוררות. ואכן, כך ממשיך בא כוח המערערת, ביום 8.12.97 ניתן פסק דין חלקי על ידי הבורר ונפסקו הוצאות בסך 7,500 שקלים. אכן, בהחלטתו של כב' השופט א' מצא (מיום 9.10.97) נקבע כי בא כוח המשיב 1 לא דרש הוצאות בגין אותה בקשה, תוך שמירת זכותו לבקש הוצאות ההליך במסגרת הבוררות. על כן טענת באת כוח המשיב 1 לפיה הושקע זמן ומאמץ בהכנת התגובה ובהופעה בסעד הזמני, ובגין זאת יש לפסוק הוצאות, אין לה על מה שתסמוך, שכן בא כוח המשיב 1 וויתר במפורש על ההוצאות בבקשה לסעד הזמני. מעבר לדיון בסעד הזמני לא הוקדש זמן או מאמץ מטעם המשיב 1. על כן אין מקום לפסיקת הוצאות. אני מוחקת את הערעור ללא צו להוצאות. ניתנה היום, א' בשבט תשנ"ח (28.1.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057530. P07

[ "ע\"א 5753/97" ]

4,395

40,233

ב בית המשפט העליון ע"א 5753/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : "מגשימים" כפר שיתופי להתישבות חקלאית בע"מ נגד המשיבים : 1. אהרון גמליאלי 2. מאיר פז - עו"ד 3. רשם האגודות השיתופיות אגף לאיגוד שיתופי 4. "בחן" ברית פיקוח על אגודות שיתופיות בישראל בקשה למחיקת ערעור בשם המערערת: עו"ד איתן בן-דוד בשם המשיב הראשון: עו"ד אפרת ואש בשם המשיב השני: עו"ד מאיר פז החלטה מתבקשת עמדת המערערת בנוגע לבקשת המשיב הראשון לחייבה בהוצאות. זו תוגש תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ"א בטבת תשנ"ח (19.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057530. O06

[ "ע\"א 5753/97" ]

4,396

1,246

ב בית המשפט העליון ע"א 4394/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשות : 1. אעידה שלופה 2. מהא משעור נגד המשיבים : 1. חנוכה שפטיה 2. 48 עובדים בחברה הצפונית לייצור משקאות 3. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ 4. אלון כהן בתפקידו ככונס נכסים זמני בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המבקשות: עו"ד יוסף בנקל החלטה אין צורך בהארכת המועד, שכן המועד האחרון להפקדת הערבון חל ביום 19.10.97. הערבות הבנקאית תקובל. ניתנה היום, כ"ה בתשרי תשנ"ח (26.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043940. O02

[ "ע\"א 4394/97" ]

4,397

5,159

ב בית המשפט העליון ע"א 4394/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור המערערים : 1. אעידה שלופה 2. מהא משעור נגד המשיבים : 1. חנוכה שפטיה 2. 48 עובדים בחברה הצפונית לייצור משקאות 3. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ 4. אלון כהן בתפקידו ככונס נכסים זמני בקשה לעיכוב ביצוע החלטה עיינתי בבקשה ובתגובות לה. נוכח סיכויי הערעור הקלושים וכלל הנסיבות, לרבות נזקים העלולים להגרם לנושים עקב העיכוב המבוקש, נחה דעתי שאין להעתר לבקשה. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כח' בתשרי התשנ"ח (29.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97043940. E03

[ "ע\"א 4394/97" ]

4,398

10,132

ב בית המשפט העליון ע"א 4394/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקשות : 1. אעידה שלופה 2. מהא משעור נגד המשיבים : 1. חנוכה שפטיה 2. 48 עובדים בחברה הצפונית לייצור משקאות 3. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ 4. אלון כהן בתפקידו ככונס נכסים זמני בקשה לעיכוב ביצוע ו של צו לפירוק חברה החלטה המשיבים ימציאו תגובתם בכתב לבקשה לעיכוב ביצוע תוך עשרה ימים. ניתנה היום, כח' באלול התשנ"ז (30.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97043940. E01

[ "ע\"א 4394/97" ]

4,399

28,228

ב בית המשפט העליון ע"א 4394/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ות : 1. אעידה שלופה 2. מהא משעור נגד המשיבים : 1. חנוכה שפטיה 2. 48 עובדים בחברה הצפונית לייצור משקאות 3. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ 4. אלון כהן בתפקידו ככונס נכסים זמני בקשה למחיקת ערעור בשם המערערות: עו"ד יוסף בנקל בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד משה זלצר בשם המשיב 3: עו"ד ב. לוינבוק החלטה איני רואה אפשרות בדין לפסוק למשיבים 1 ו2- הוצאות בגין הבקשות לעיכוב ביצוע שהדיון בהן הסתיים וניתנה החלטה אשר לא קבעה צו להוצאות. לפיכך, אני דוחה את הבקשה לפסיקת הוצאות. המשיבים האחרים לא ביקשו כי ייפסקו הוצאות לזכותם. אני מוחקת את הערעור מבלי לעשות צו להוצאות. ניתנה היום ט"ז באייר תשנ"ח (12.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043940. O06

[ "ע\"א 4394/97" ]

4,400

28,272

ב בית המשפט העליון ע"א 4394/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ות : 1. אעידה שלופה 2. מהא משעור נגד המשיבים : 1. חנוכה שפטיה 2. 48 עובדים בחברה הצפונית לייצור משקאות 3. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ 4. אלון כהן בתפקידו ככונס נכסים זמני בקשה למחיקת ערעור בשם המערערות: עו"ד יוסף בנקל בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד משה זלצר בשם המשיב 3: עו"ד ב. לוינבוק החלטה מתבקשת עמדת המערערות לבקשת המשיבים 1 ו2- לחייב אותן בהוצאות. התגובה תוגש תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, ז' באייר תשנ"ח (3.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043940. O05

[ "ע\"א 4394/97" ]

4,401

33,503

ב בית המשפט העליון ע"א 4394/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ות : 1. אעידה שלופה 2. מהא משעור נגד המשיבים : 1. חנוכה שפטיה 2. 48 עובדים בחברה הצפונית לייצור משקאות 3. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ 4. אלון כהן בתפקידו ככונס נכסים זמני בקשה להחזרת ערבון בשם המערערות: עו"ד יוסף בנקל החלטה לתגובת המשיבים לבקשה למחיקת ערעור ללא צו להוצאות, בתוך עשרה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, כ"א באדר תשנ"ח (19.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043940. P04

[ "ע\"א 4394/97" ]

4,402

1,247

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4395/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. אדיר אהרוני 2. לרה סטילמן 3. ערן סבר נגד המשיב : שר החינוך והתרבות בקשה למתן צו על-תנאי החלטה להרכב של שלושה. בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה יגיש תגובתו בכתב ויוזמן לדיון. ניתנה היום, טו בתמוז התשנ"ז (20.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043950. L01

[ "בג\"ץ 4395/97" ]

4,403

27,427

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4395/97 - ב' בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשים : 1. אדיר אהרוני 2. לרה סטילמן 3. ערן סבר נגד המשיב : שר החינוך והתרבות בקשה להגשת תצהיר נוסף החלטה להתיר הגשת התצהיר, כמבוקש. ניתנה היום, כג' בשבט התשנ"ח (19.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97043950. E02

[ "בג\"ץ 4395/97" ]

4,404

29,167

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4395/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. אדיר אהרוני 2. לרה סטילמן 3. ערן סבר נגד המשיב : שר החינוך והתרבות בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כח' בשבט התשנ"ח ( 24.02.98 ) בשם העותרים : עו"ד עמירה רבינסקי בשם המשיב: עו"ד דנה בריסקמן פסק-דין עיינו בטיעוני באי כוח הצדדים ושמענו את טיעון באת כוח העותרים בפנינו. נחה דעתנו, שלאור עובדות המקרה, אין להתערב בהחלטת המשיב על פסילת בחינתם של העותרים במבחן בביולוגיה. אשר על כן, העתירה נדחית. ניתן היום, כח' בשבט התשנ"ח (24.2.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97043950. E03

[ "בג\"ץ 4395/97" ]

4,405

1,249

בית המשפט העליון רע"א 97 / 3569 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : אררט חברה לביטוח נגד המשיב : זועבי אשם בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 25.5.97 בתיק בר"ע 395/97 שניתנה על ידי כבוד השופט אברמוביץ בשם המבקשים: עו"ד שושנה גלס החלטה בין אם צדקו הערכאות שקדמו לי בהחלטותיהן ובין אם לאו, אין מתעוררת במקרה זה שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. הבקשה נדחית. ניתן היום כח בסיון תשנ"ז (3.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035690. B01

[ "רע\"א 97", "בר\"ע 395/97" ]

4,408

1,250

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"א 1750/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ד' ביניש המ בקשת : מינץ מערכות בע"מ נגד המשיבים : 1. כלנית אבטחה ושירותים בע"מ 2. עופר ארליך 3. אמנון צייזלר בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.2.96 בתיק ת.א. 491/95 שניתן על ידי כבוד השופט מ. סלוצקי תאריך הישיבה: ט"ז באלול התשנ"ז (18.9.97) בשם המבקש: עו"ד ברחד בשם המשיבים: עו"ד מירב אדטו פסק-דין רואים אנו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הנשיא המלומד של בית המשפט המחוזי בחיפה החליט לבטל את פסק הבוררות משני טעמים: האחד - שהבורר נמנה על משרד עורכי הדין שייצג את הצד האחר והאחר שהחברה המשיבה מס' 1 לא חתמה על הסכם הבוררות. נראה לנו ששני הנימוקים אינם יכולים לעמוד. הנימוק הראשון אינו מבוסס, משום שקשריו של הבורר עם המשרד שייצג אחד הצדדים לבוררות היו ידועים לצד האחר; והנימוק השני אינו יכול לעמוד, משום שבהעדר ראייה שהמשיבה מס' 1 מתחייבת בחותמת עם שתי חתימות, נוצר מצג כבר מלכתחילה במכתבה של המשיבה מס' 1 מיום 16.9.94, המונע בעדה מלטעון שהסכם הבוררות אינו מחייב אותה, הגם שחתימתו של מנהל אחר של החברה לא הושגה. מטעמים אלה אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק הדין, דוחים את הבקשה לביטול פסק הבוררות ומאשרים אותו. המשיבים ישלמו למבקשת - המערערת שכר טרחת עורך-דין 15,000 ש"ח בשתי הערכאות. ניתן היום, ט"ז באלול התשנ"ז (18.9.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96017500. B03

[ "רע\"א 1750/96" ]

4,409

1,251

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2749/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. סימון עידו,ד"ר 2. סגל שמואל 3. "העצים עומדים זקופים" נגד המשיבים : 1. הועדה המחוזית לתכנון ובניה, משרד הפנים 2. הועדה המקומית לתכנון ובניה, עיריית תל אביב 3. תיסום מכללה בינלאומית למינהל עסקים 4. גרוס רוברט 5. בן הכט בקשה ל הוספת נימוק לנימוקי הערעור החלטה כמבוקש. ניתן היום כז בתמוז תשנ"ז (1.8.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027490. L02

[ "ע\"א 2749/97" ]

4,410

21,046

ב בית המשפט העליון ע"א 2749/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. סימון עידו, ד"ר 2. סגל שמואל 3. "העצים עומדים זקופים" נגד המשיבים : 1. הועדה המחוזית לתכנון ובניה, משרד הפנים 2. הועדה המקומית לתכנון ובניה, עיריית תל אביב 3. תיסום מכללה בינלאומית למינהל עסקים 4. גרוס רוברט 5. בן הכט בקשה למחיקת ערעור בשם המשיבה 1: עו"ד נעמי שטראוס בשם המשיבה 2: עו"ד שרי אורן החלטה מאחר שכבר הוגשו בתיק סיכומים בכתב על ידי המערערים והמשיב השלישי, ובהעדר הוראה בדין המאפשרת מחיקת הערעור כמבוקש על ידי המשיבים 1 ו2-, יש לקיים את הדיון בערעור כפי שנקבע. לאחר הגשת כל מחזורי הסיכומים בכתב ייקבע הערעור להשלמת טיעון בעל פה, ובמסגרת זו יוכלו המשיבים 1 ו2- לטעון גם את הטענה כי הערעור הפך תאורטי. הבקשה למחיקת הערעור בשלב זה נדחית. ניתנה היום ט"ז באייר תשנ"ח (12.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027490. O04

[ "ע\"א 2749/97" ]

4,411

22,516

ב בית המשפט העליון בירושלים ע"א 2749/97 בפני: כבוד השופט ח' אריאל המ בקשת : בית הספר הבינלאומי הגבוה לניהול (המשיבה מס' 3 בתל-אביב (תיסו"ם) בע"מ בע"א 2749/97) נ ג ד המשיבים: 1. ד"ר עידו סימון (המערערים 1-3 2. שמואל סגל בע"א 2749/97) 3. "העצים עומדים זקופים" המשיבות: 4. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, (המשיבות 1-2 מחוז תל-אביב בע"א 2749/97) 5. הוועדה המקומית לתכנון ובניה, תל-אביב בקשה להגשת ראיות נוספות החלטה 1. ההרכב שידון בעניין יחליט לענין הראיות הנוספות. 2. המערערים רשאים להגיב לבקשה על יותר מ3- עמודים תוך 15 יום. ניתנה היום, כ' בתמוז תשנ"ח (14.7.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027490. S05 /אמ

[ "ע\"א 2749/97", "בע\"א 2749/97" ]

4,412

29,549

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2749/97 - ג' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים : 1. ד"ר סימון עידו 2. סגל שמואל 3. "העצים עומדים זקופים" עמותה רשומה נגד המשיבים : 1. הועדה המחוזית לתכנון ובניה, משרד הפנים 2. הועדה המקומית לתכנון ובניה, עיריית ת"א 3. "תיסום", מכללה בינלאומית למינהל עסקים 4. גרוס רוברט 5. בן הכט סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. ניתן היום, ד' באדר התשנ"ח (2.3.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027490. A03 /דז/

[ "ע\"א 2749/97" ]

4,413

30,033

ב בית המשפט העליון ע"א 2749/97 - ט' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. סימון עידו,ד"ר 2. סגל שמואל 3. "העצים עומדים זקופים" נגד המשיבים : 1. הועדה המחוזית לתכנון ובניה, משרד הפנים 2. הועדה המקומית לתכנון ובניה, עיריית תל אביב 3. תיסום מכללה בינלאומית למינהל עסקים 4. גרוס רוברט 5. בן הכט בקשה למחיקת ערעור ולחיוב בהוצאות בשם המערערים: עו"ד אוריאל גורני בשם המשיבה השלישית: עו"ד אלקס הרטמן, עו"ד מוטי ארד החלטה בקשת המערערים למחיקת הערעור ולחיוב המשיבה השלישית בהוצאות וכן בקשתה הנגדית של המשיבה השלישית לחיוב המערערים בהוצאות מחיקת הערעור יועברו לתגובת המשיבות 1 ו2-, אשר יגישו עמדתן תוך ארבעה עשר ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, י"ב באב תשנ"ח (4.8.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027490. O06

[ "ע\"א 2749/97" ]

4,414

34,509

ב בית המשפט העליון ע"א 2749/97 - ט' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. סימון עידו, ד"ר 2. סגל שמואל 3. "העצים עומדים זקופים" נגד המשיבים : 1. הועדה המחוזית לתכנון ובניה, משרד הפנים 2. הועדה המקומית לתכנון ובניה,עיריית תל אביב 3. תיסום מכללה בינלאומית למינהל עסקים 4. גרוס רוברט 5. בן הכט בקשה למחיקת ערעור ולחיוב בהוצאות בשם המערערים: עו"ד אוריאל גורני בשם המשיבה הראשונה: עו"ד נעמי שטראוס בשם המשיבה השניה: עו"ד שרי אורן החלטה ביום 6.5.97 הוגש ערעור זה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בה דחה את העתירה שהוגשה על-ידי המערערים. עניינו של הערעור הוא בקשתם של העותרים להוצאת צו אשר יאסור על המשיבה מס' 3, היא "תיסום", לנהל עסק של מכללה פרטית ברח' שולמית 7 בתל-אביב. בפני בקשה מטעם המערערים למחיקת הערעור ולחיוב המשיבה 3 בהוצאות המשפט. לבקשת המערערים אני מורה על מחיקת הערעור. אשר להוצאות המשפט מבקשים המערערים לחייב את המשיבה 3 בהוצאות המשפט. לטענתם, לו היתה המשיבה 3 מגלה בזמן את העובדה שמכללת "תיסום" סגרה שעריה עוד באוגוסט 1997, וכן את העובדה שמכרה את הבנין בו פעלה ביום 10.5.98, היה נחסך הצורך בהגשת כתבי סיכומים מטעם הצדדים. המשיבות 1 ו2- מבקשות לפסוק לזכותן את הוצאות המשפט. המשיבות מפנות לבקשה למחיקת הערעור אשר הוגשה על ידן כבר ביום 10.5.98, בטרם הוגשו סיכומים מטעמן, וזאת לאחר שהתברר להן כי מכללת "תיסום" נסגרה כבר בחודש אוגוסט 1997, והערעור על כן הפך תאורטי. לדבריהן, פנו לבא כוח המערערים ולבא כוח משיבה 3 להצטרף לבקשת המחיקה אולם שניהם סירבו. המערערים מאשרים עובדת סירובם. המשיבה 3 מבקשת כי בהוצאות המשפט יחוייבו המערערים. לדברי המשיבה 3, מסר בא כוח עו"ד מוטי ארד לבא כוח המערערים, מספר ימים לפני הגשת סיכומיה של תיסום בערעור, כי תיסום חדלה לפעול וחדלה להפעיל את המכללה שלה בבנין נשוא הערעור. כמו כן טוענת המשיבה 3, כי בעובדה שתיסום חדלה לפעול יכלו המערערים להיווכח במו עיניהם, שכן הם מתגוררים בשכנות לבנין הנדון. לטענתה, הנתון החשוב לצורך מחיקת הערעור דנן הינו, דבר פעולתה של תיסום בבנין נשוא הערעור, ולא כפי שהמערערים, לטענתה, מנסים להציג, עובדת מכירת הבנין. מהנסיבות שתוארו לעיל ברור שהמשיבות 1 ו2- זכאיות להחזר הוצאותיהן. השאלה, על מי מהצדדים האחרים, יש להטיל את תשלום ההוצאות. לאחר ששקלתי בענין החלטתי לחייב הן את המערערים והן את המשיבה 3 בהוצאות המשיבות 1 ו2- בחלקים שווים. מטענות הצדדים עולה, כי למערערים נודע בטרם הוגשו סיכומי המשיבים על הפסקת הפעולה של מכללת "תיסום" בבנין הנדון. מטיעוני המערערים לא ברור הנימוק בשלו החליטו לסרב לבקשת המחיקה שהגישו המשיבים 1 ו2-. המערערים הם אלה שנקטו בהליך זה ובידיהם היכולת לסיימו. בעובדה זו יש כדי להטיל עליהם מחוייבות שההליך לא ינוהל לריק, ושהצדדים האחרים לא יוטרחו לשווא. גם למשיבה 3 חלק בטורח המיותר של המשיבות 1 ו2-. לו היתה משיבה 3 מבהירה למערערים את המצב העובדתי לאשורו מבעוד מועד, סביר להניח שהערעור היה נמחק בטרם היה צורך בהגשת סיכומי המשיבים. בהתחשב בשלב שבו הוגשה הבקשה לביטול הערעור, היינו לאחר הגשת סיכומי המשיבות אך לפני שנקבע מועד לדיון ובטרם התייצבו הצדדים בפני בית המשפט, אני פוסקת לכל אחת מהמשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ש"ח. המערערים והמשיבה 3 ישאו כל אחד בהוצאותיו, ובחלקים שווים בהוצאות שנפסקו לזכות המשיבות 1 ו2-. ניתנה היום, כ"ה באלול תשנ"ח (16.9.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027490. P07

[ "ע\"א 2749/97" ]

4,415

1,253

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2331/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב נגד המשיב : פקיד שומה 4 תל-אביב-יפו בקשה לצרוף מסמכים החלטה לבקשתם של העותרים לצרף מסמכים נוספים לעתירה: המסמכים הועברו לבית המשפט בשגר-פקסימיליה, חלקם אינו קריא, והבקשה אינה נתמכת בתצהיר. לכשיקיימו העותרים את המובן מאליו תידון בקשתם לגופה. ניתנה היום, ג' כסלו תשנ"ח (2.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023310. G03

[ "בג\"ץ 2331/97" ]

4,419

8,016

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2331 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים: 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב נגד המשיב : פקיד שומה ת"א בקשה לצרוף מסמכים החלטה אני נעתר לבקשת המבקשים (העותרים) מיום 29.5.97, ואני מתיר להם לצרף לתיק בית המשפט את המסמך הנספח לבקשתם. יש להעביר המסמך הנ"ל לפרקליטות המדינה. היום, כ"ב באייר תשנ"ז (29.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "בג\"ץ 97" ]

4,420

33,333

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2331/97 - א' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב נגד המשיב : פקיד שומה ת"א בקשה לצרוף מיסמכים החלטה ביום 30.11.97 הגישו המבקשים בקשה לצירוף שני מיסמכים. על בקשה זו הערתי בהחלטתי מיום 2.12.97, כי חלקם של המיסמכים אינו קריא והבקשה אף אינה נתמכת בתצהיר. הוספתי והחלטתי כי "לכשיקיימו העותרים את המובן מאליו תידון בקשתם לגופה". עברו חלפו כחודשיים ומחצה, ועתה חוזרים המבקשים ומגישים את בקשתם לצירוף מיסמכים. בבקשתם כותבים העותרים כי מבקשים הם לצרף שני מיסמכים המסומנים "יד1" ו-"יד2", ואולם אני לא מצאתי מצורפים לבקשה אלא את המיסמכים "א1" ו-"א2". אני מניח שהכוונה היא למיסמכים אלה שצורפו. מסמך "א1" אינו קריא בחלקו, ולהצדקתו טוענים המבקשים כי מסמך זה (והמסמך האחר) צולמו מתוך תיק בית-המשפט "והינם המיטב שניתן להשיג בנסיבות הקיימות". אינני מסכים לאמירה זו. במקרה מעין-זה שצילום המקור יוצא מטושטש, שומה על המבקש להדפיס את המסמך במשרדו ולצרף לעתירתו גם צילום (מטושטש) וגם העתק (ברור). על דרך זה יצורף הטוב אל המועיל וזהו "המיטב שניתן להשיג". המבקשים מתבקשים לנהוג כמצופה מהם, ובאותה הזדמנות אפשר יתקנו אף את מספרי המיסמכים. אשר לבקשה לגופה: אני מחליט להיעתר לה ואני מורה על צירוף המיסמכים המבוקשים לתיק בית-המשפט. היום, כ"ד באדר תשנ"ח (22.3.98) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023310. G07

[ "בג\"ץ 2331/97" ]

4,422

36,790

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2331/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב נגד המשיב : פקיד שומה תל-אביב 4 בקשה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ד' באב התשנ"ח (27.7.98) בשם העותרים: עו"ד זיו שרון בשם המשיב: עו"ד יהודה ליבליין פ ס ק - ד י ן בא-כוח המשיב הצהיר בפנינו כי המשיב מסכים להארכת המועד להגשת השגה, כמבוקש בראשה הראשון של העתירה, ובלבד שההשגה תוגש תוך שלושים ימים מהיום (ימי הפגרה במניין). בא-כוח העותרים הודיענו כי הסכמה זו מספקת את העותרים החוזרים בהם לעת הזאת מראשה השני של העתירה. משרשמנו לפנינו תוכן ההסכמה הננו מוחקים את העתירה ללא צו להוצאות. ניתן היום, ד' באב התשנ"ח (27.7.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023310. F08

[ "בג\"ץ 2331/97" ]

4,423

44,354

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2331/97 - ז' בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש (המשיב ) : פקיד שומה ת"א נגד המשיבים (העותרים ) : 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב בקשה להגשת אסמכתה בשם המבקש: עו"ד לאה מרגלית החלטה כמבוקש. על באת-כוח המבקש להמציא לבא-כוח המשיבים, במישרין, העתקים מן האסמכתה, מבקשתה להגישה ומהחלטה זו. ניתנה היום, כ"ב בתמוז תשנ"ט (6.7.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023310. F14

[ "בג\"ץ 2331/97" ]

4,424

44,586

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2331/97 - ה' בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב נגד המשיב : פקיד שומה ת"א בקשה למתן רשות תגובה בשם המבקשים: עו"ד זיו שרון ה ח ל ט ה 1. המבקשים רשאים להשיב לבקשת המשיב לדחות על הסף את בקשתם לכוף עליו לציית לפסק הדין. התשובה תוגש לבית המשפט, והעתקה יימסר ישירות לפרקליטות המדינה, לא יאוחר מ15.5.99-. 2. המזכירות תקבע את הבקשה לדיון בפני הרכב במהלך חודש יוני 1999. ניתנה היום, יח' באייר תשנ"ט (4.5.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023310. F11

[ "בג\"ץ 2331/97" ]

4,425

45,818

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2331/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט ע' ר' זועבי העותרים : 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב נגד המשיב : פקיד שומה תל אביב בזיון בית המשפט תאריך הישיבה: ג' בתשרי התש"ס ( 13.09.99 ) בשם העותרים : עו"ד זיו שרון ועו,ד עמיחי פרי בשם המשיב: עו"ד לאה מרגלית ועו"ד יהודה ליבליין פסק דין המבקשים בקשו למחוק את הבקשה, והיא נמחקת בזה. ניתן היום, ג' בתשרי התש"ס (13.9.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023310. E17 /עכב

[ "בג\"ץ 2331/97" ]

4,426

57,336

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2331/97 - ג' בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב נגד המשיב : פקיד שומה תל-אביב בקשה לכוף על המשיב לציית לפסק דין בשם המבקשים: עו"ד זיו שרון ה ח ל ט ה פרקליטות המדינה מתבקשת להגיב על הבקשה. התגובה תוגש בכתב, תוך 15 ימים ממועד המצאת ההחלטה, ועם הגשתה יוחזר התיק לעיוני. ניתנה היום, כב' באדר תשנ"ט (11.3.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023310. F09

[ "בג\"ץ 2331/97" ]

4,427

60,929

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2331/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותרים : 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב נגד המשיב : פקיד שומה ת"א בקשה לדחית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד זיו שרון בשם המשיב: עו"ד יהודה ליבליין החלטה אני דוחה את הדיון הקבוע ליום 17.6.99 מן הנימוקים המפורטים בבקשה, ולאחר שעיינתי בבקשה העיקרית ונוכחתי כי לא ייגרם כל נזק אם יידחה מועד הדיון. הדיון ייקבע למועד אחר, בין החודשים יולי עד ספטמבר. ניתנה היום, י' בסיון תשנ"ט (25.5.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023310. V13

[ "בג\"ץ 2331/97" ]

4,428

65,593

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2331/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותרים : 1. דן מקוב 2. דפנה פת 3. רועי מקוב נגד המשיב : פקיד שומה ת"א בקשה לדחית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד זיו שרון החלטה הבקשה תיקבע לדיון כאמור בהחלטתי מיום 25.5.99. ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשנ"ט (8.7.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023310. V15

[ "בג\"ץ 2331/97" ]

4,429

1,254

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1774 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ בקש: משה פיי גלין נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ער עור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 1427/95 מיום 3.3.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גרוס, י. בן-שלמה, מ. רובינשטיין בשם המבקש: עו"ד נ. ורצברגר החלטה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, י' אדר ב' התשנ"ז (19.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017740. A01 דז/

[ "רע\"פ 97" ]

4,430

5,269

ב בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1774 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערער : פייגלין משה נגד המשיב : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 3.3.97 בתיק ע"פ 1427/95 שניתן על ידי כבוד השופטים גרוס, בן שלמה, רובינשטיין תאריך הישיבה: ז בסיוון התשנ"ז (12.6.97) בשם המערער : עו"ד שמואל כספר בשם המשיב ה: עו"ד אלון אינפלד פסק-דין טענות המבקש אינן מצדיקות מתן רשות לערער בגלגול שלישי. מעבר לאמור לעיל ספק רב בעינינו אם הפרשנות שניתנה בבית המשפט המחוזי לתקנה 44 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד- 1974 היא אמנם הפרשנות הנכונה, אך אין לנו צורך לקבוע עמדה בענין זה. הבקשה נדחית. ניתן היום ז בסיוון התשנ"ז (12.6.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97017740. B03

[ "רע\"פ 97", "ע\"פ 1427/95" ]

4,431

13,568

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1774 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: משה פייגלין נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית ה משפט המחוזי בת"א-יפו בע"פ 1427/95 מיום 3.3.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גרוס, י. בן-שלמה, מ. רובינשטיין בשם המבקש: עו"ד נפתלי ורצברגר בשם המשיבה: עו"ד יהושע למברגר החלטה הבקשה תידון בפני הרכב של שלושה שופטים. המזכירות תקבע מועד מוקדם לדיון ותזמן הצדדים. ניתנה היום, כ"ט אדר ב' התשנ"ז (7.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /דז/

[ "רע\"פ 97" ]

4,432

1,256

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 386 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותרים : 1. אספה דרסקדר הבטמריאן 2. מטסביה בוגלה נגד המשיב : משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ט בסיון התשנ"ז ( 24.06.97 ) בשם העותרים : עו"ד יוסף בן מנשה בשם המשיב : עו"ד יוכי גנסין פסק-דין עמדת המשיב הינה, כי בטרם ייקבע מעמד העותר, עליו לשוב לאתיופיה, ולהביא עימו משם, מסמכים אמינים באשר לפרטיו, וכן הסבר המניח את הדעת באשר לנסיבות מתן הדרכון הקודם. עמדה זו נראית לנו סבירה. רשמנו לפנינו הודעת גב' גנסין, כי אם העותר יצטייד בנתונים האמורים תותר כניסתו לישראל, להמשך בירור מעמדו. בנסיבות אלה, דין העתירה להידחות. ניתן היום, י"ט בסיון התשנ"ז (24.06.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97003860. A07 /דז/

[ "בג\"ץ 97" ]

4,435

1,257

ב בית המשפט העליון רע"א 6551/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: הועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים נגד המשיב ה : משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 25.9.97, בע"א 1494/95, שניתן על ידי כבוד השופטים: א' אבן-ארי, ד' בר-אופיר, ה' אחיטוב בשם המבקשת: עו"ד גיל וירניק; עו"ד אריה וירניק החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבה תגיש תשובתה לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, י"ב בכסלו התשנ"ח (11.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97065510. A01 /דז/

[ "רע\"א 6551/97" ]

4,438

32,866

ב בית המשפט העליון רע"א 6551/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקשת : הועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים נגד המשיב ה : משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 25.9.97, בע"א 1494/95, שניתן על ידי כבוד השופטים: א' אבן-ארי, ד' בר-אופיר, ה' אחיטוב בשם המבקשת: עו"ד גיל וירניק; עו"ד אריה וירניק בשם המשיבה: עו"ד עמינדב קוסובסקי-שחור עו"ד אלון עזרן החלטה המבקשת לא הניחה את דעתי שיש מקום ליתן לה רשות לערער בגלגול שלישי. ככל שהבקשה מתייחסת לשינויה המבוקש של הילכת רע"א 85/88 פ"ד מב (4) 782 לא שכנע אותי פרקליט המבקשת שיש צידוק לכך בגדר בקשה זו; וככל שהמדובר בישום הלכה זו על הנסיבות הקונקרטיות שהוכחו, הדין עם המשיבה שכרגיל אין בית משפט זה נותן רשות לערער בגלגול שלישי רק כדי לבחון אם הישום היה כדין אם לאו, והמקרה הנוכחי אינו יוצא מן הכלל. הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין 10,000 ש"ח. ניתנה היום, א' בשבט תשנ"ח (28.1.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ

[ "רע\"א 6551/97", "רע\"א 85/88" ]

4,439

1,258

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 4826 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : הליליס בע"מ נגד המשיב : מנהל המכס והמע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים, לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב יגיש את תשובתו לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לו טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיב תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, ג' ניסן התשנ"ז (10.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95048260. A01 /דז/

[ "ע\"א 95" ]

4,440

3,144

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 4826 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת והמשיבה בערעור שכנגד : הליליס בע"מ נגד המשיב והמערער בערעור שכנגד : מנהל המכס והמע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על עשרה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערערת והמערער שכנגד, כמפורט בסעיפים 2 ו3- להלן, לא יעלו על חמישה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המשיב - המערער בערעור שכנגד - יגיש את תשובתו לטענות המערערת ואת טענותיו בערעור שכנגד תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו; 2. המערערת - המשיבה בערעור שכנגד - תגיש את תשובתה לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לה הטענות בערעור שכנגד, ורשאית היא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיב בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור; 3. המערער בערעור שכנגד רשאי להשיב לתשובת המשיבה בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער שכנגד כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. הצו בדבר סיכומים בכתב מיום 10.4.97 - בטל בזה. ניתן היום, ז' בסיון התשנ"ז (12.6.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95048260. A02 /דז/

[ "ע\"א 95" ]

4,441

5,194

ב בית המשפט העליון ע"א 4826/95 - ג' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : הליליס בע"מ נגד המשיב : מנהל המכס והמע"מ ע"י פרקליטות המדינה בקשה למתן תוקף של פסק דין בשם המערערת: עו"ד מיכאל שקד בשם המשיב: עו"ד לאה מרגלית החלטה לבקשת בעלי הדין ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ביניהם אשר הוגש לבית המשפט בתאריך 3.12.97. הסכם זה מסומן על ידי באות "א", והוא מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95048260. O03

[ "ע\"א 4826/95" ]

4,442

1,259

בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 97 / 2168 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש העורר : דיב ג'ורבאן נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.3.97 בתיק ב"ש 203/97 שניתנה על ידי כבוד השופט גריל בשם העורר: עו"ד נ. בטיטו בשם המשיבה: עו"ד י. ליבליין החלטה 1. זהו ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט גריל) בב"ש 203/97 (ת"פ 47/97), לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו. 2. העורר הואשם יחד עם אדם נוסף (מחמוד המכונה "בטה") באיומים, חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות, ניסיון לשידול ועבירות בנשק (כתב האישום כולל שלושה אישומים, אשר השני והשלישי אינם מתייחסים לעורר). לפי עובדות כתב האישום, העורר ומחמוד [להלן יחד-" הנאשמים "] ראו במתלונן מתחרה שלהם, מאחר והפסיק לרכוש מהם סמים, החל לנהל בעצמו תחנת סמים וגזל מהם לקוחות. לאור זאת, הנאשמים החלו לאיים על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו, במידה ולא יפסיק למכור סמים, וכן נהגו ברכבם הלוך ושוב בסביבת ביתו של המתלונן כדי להפגין נוכחותם ואף שיגרו לו נרקומנים אשר העבירו לו מסרים מאיימים. עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשמים ניסו לשדל אחד בשם נימר שיתן מכות למתלונן והוסיפו וסיפרו לו כי הם מתכוונים לירות במתלונן. ביום 28.2.97 נהגו הנאשמים, לפי הנטען, הלוך ושוב מספר פעמים בקרבת ביתו של המתלונן והסתלקו מהמקום רק לאחר שחברו של המתלונן, שישב יחד עם המתלונן בחצר, ביקש מהם לעשות כן. בתאריך הנ"ל, בשעה 19:00 או סמוך לכך, הגיעו הנאשמים ברכבם לביתו של המתלונן, ירדו מהרכב, נכנסו לחצר הבית, קראו למתלונן בשמו ואף נקשו בחלון. כאשר המתלונן פתח את החלון, העורר הוציא אקדח, בו החזיק שלא כדין, וירה לכיוון המתלונן מספר יריות. המתלונן הצליח לחמוק וכתוצאה מהיריות נפצע נימר, אשר ישב בזמן היריות בסלון, בידו. אותו נימר הוזהר באותו יום ע"י מחמוד שלא להיות בערב בביתו של המתלונן. 3. המדינה ביקשה את מעצרו של העורר ושותפו לאישום עד תום ההליכים. בדיון בבית משפט קמא, לא כפר ב"כ העורר בכך שאם יקבע בית-המשפט שבחומר החקירה ראיות לכאורה, כי אז העבירות שבכתב האישום מקימות עילת מעצר. הדיון, אם כן, נסב סביב השאלה אם קיימות ראיות לכאורה. השופט קמא הגיע למסקנה כי אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום המיוחס לעורר ולנאשם הנוסף, וזאת על סמך עדויותיהם של המתלונן, אשתו ונימר. השופט התייחס לטענות הסנגור בדבר סתירות בעדותה של אשת המתלונן ובדבר כשלונו של מסדר הזיהוי, וקבע כי יש לקחת בחשבון שמתוך חומר העדויות עולה שאצל המעורבים בפרשה שררה אוירה של פחד שהיה בה להשפיע על מתן הגרסאות ועל רצונם של המעורבים לחשוף את כל הידוע להם; עוד ציין השופט קמא, כי בית-המשפט, בשלב זה של בדיקת ראיות לכאורה, אינו בוחן את מהימנותן, משקלן וכשרותן של הראיות, אלא מקבל אותן כפי שמתחייב מהן "על פניהן". משהגיע השופט קמא למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית באשר לאישומו של העורר, קמה עילת מעצר. השופט קמא המשיך ובחן חלופת מעצר, אך לאור עברו הפלילי של העורר והעובדה שבנסיבות האירוע נעשה שימוש בנשק חם, הגיע למסקנה כי טמון סיכון בשחרורו של העורר ואין להסתפק בחלופת מעצר. 4. בערר טוען ב"כ העורר כנגד קביעתו של השופט קמא כי קיימות ראיות לכאורה. לטענת ב"כ העורר: "..התמיהות, הסתירות והפירכות בעדויות עדי התביעה המרכזיים, אין בהם כדי לבסס את התשתית הראייתית המצדיקה את מעצרו של העורר, ועל אף שבית-המשפט אינו נוטה להיכנס לשאלת מהימנות עדים בשלב זה של מעצר, הרי שבמקרה הנידון, כאשר הכירסום בראיות התביעה והסתירות שבעדויות השונות זועקות על פני ההודעות גופן, נראה כי לא היה מקום להורות על מעצרו של העורר, ועל כן מבוקש בזאת להורות על שחרורו של העורר בערובה." מנגד טען ב"כ המדינה, כי יש דמיון רב בין הגרסאות השונות הנתמכות אף בהודעותיו של העורר ובחולשת האליבי שהציג. 5. לאחר שעיינתי בחומר החקירה, נחה דעתי כי העדויות בכללותן קושרות מפורשות את העורר לפרשה, וכי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר: מההודעות שנמסרו במשטרה עולה כי העורר ומחמוד היו נוהגים להסתובב סביב ביתו של המתלונן ברכב מסוג אוודי צהוב ולשאול על המתלונן. המתלונן מסר כי העורר ומחמוד איימו עליו באמצעות נרקומנים, שאת שמם פחד למסור, מאחר וסברו כי הוא פתח תחנת סמים ולוקח להם חלק מהשוק. עוד מסר המתלונן כי הנאשמים היו מסתובבים סביב ביתו באוודי צהובה וכי ביום האירוע, אחר הצוהריים, הם הגיעו, הוא התחבא והם שאלו את אחיו ואת אשתו היכן הוא; הודעה זו מתחזקת ע"י הודעתו של חברו של המתלונן, אשר ציין כי ביום האירוע בשעות אחר הצוהריים, ישב עם המתלונן בחצר ביתו של המתלונן ואז הגיע רכב מסוג אוודי צהוב. המתלונן אמר לו "תראה אלה כל הזמן באים לכאן ומאיימים עלי" והוא [החבר] ניגש אל הרכב ואמר לאדם, אותו זיהה כמוחמד (בטה), שיסתלק מהמקום; אחיו של המתלונן מסר כי העורר הגיע אחר הצוהריים עם רכב מסוג אוודי צהוב, עצר את הרכב ושאל אותו אם אחיו בבית. הוא ענה לו שאינו יודע. כמו כן מסר האח כי אשת המתלונן אמרה לו כי העורר פנה אליה ושאל אותה היכן בעלה; גם אמו של המתלונן מסרה כי במהלך השבוע שלפני היריות היה מגיע רכב פרטי צהוב ובתוכו שני גברים ששאלו על בנה. היא לא דברה אתם, אולם כלתה, אשתו של המתלונן, דברה אתם. באשר לערב האירוע, המתלונן, נימר ושני חברים נוספים של המתלונן, העידו כי בערב האירוע ישבו אצל המתלונן בביתו וראו טלויזיה. הם שמעו נקישות בחלון, המתלונן ניגש לחלון ומיד קפץ הצידה ואז נשמעו יריות. לאחר מכן נשמעו צעקות של נשים ואשתו ואמו של המתלונן נכנסו לחדר. בהודעתו הראשונה מיום 1.3.97 לא מסר המתלונן מי ירה בו, אולם בהודעתו השניה מיום 7.3.97 מסר כי העורר הוא זה שירה ולשאלת החוקר מדוע לא סיפר זאת מלכתחילה, ענה: "אחרי המקרה אני ואישתי חשבנו על כל מה שקרה והחלטתי למסור למשטרה את הכל למשטרה והחלטתי לא לפחד יותר ממשפחת 'אבו אלזרד' כי כל הזמן אני פחדתי לספר האמת והם הכוונה למשפחת אבו אלזרד כי אני אדם חלש בכפר והם משפחה גדולה". אשת המתלונן מסרה בהודעתה, כי ביום הארוע בערב היא שוב ראתה את האוודי הצהובה מגיעה לבית. העורר ו"בטה" ירדו מהרכב וקראו לבעלה. העורר התקרב לחלון, נקש עליו ואז ירה ושניהם נכנסו לרכב וברחו. האישה ציינה כי זיהתה את העורר על פי צלקת שיש לו על אפו והיא יודעת את שמו משום שפעם ביקש ממנה להגיד לאח של בעלה כי "דיב מחכה לו". אכן, בהודעה קודמת שנתנה אשת המתלונן, מסרה כי "בטה" הוא זה שירה, אך הודעה זו שניתנה סמוך לארוע, מתאפיינת בבלבול רב. במסדר זיהוי חי שנערך כוסה האף של כל הניצבים והאישה לא הצביעה על העורר. משנשאלה כיצד לא זיהתה אותו ענתה: "כי אני מכירה אותו בגלל החבלה הצלקת שעל האף שלו, ואני רק ראיתי אותו לפני זה רק פעם אחת. ויכול להיות שטעיתי כי שמו על האף של כולם פלסטיק ובגלל זה יתכן וטעיתי". עוד הסבירה, כי במהלך מסדר הזיהוי הייתה שרויה בפחד רב. במהלך גביית הודעה ממחמוד, ביום 11.3.97 הוכנסה אשת העורר לחדר, ולשאלתו "את ראית אותי יורה?" היא ענתה "אתה לא ירית אתה היית ביחד עם דיב". האישה חזרה בעימות זה על הגרסה שמחמוד ודיב (העורר) באו באותו לילה וכי העורר הוא זה שירה. 6. השאלה הנשאלת לעניין ראיות אלה היא, אם טיבן של הראיות, על רקע מכלול הראיות כולן המצוי בשלב זה, הוא כזה שקיים סיכוי סביר שאותן ראיות תהפוכנה בסוף ההליך הפלילי לראיות רגילות אשר על פיהן ניתן יהיה לקבוע את אשמתו של הנאשם. ראיות לכאורה להוכחת האשמה, הן ראיות גולמיות, אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם [ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל (פסקה 12)]. עיון בראיות דלעיל מעלה כי קיים בהן הפוטנציאל הראייתי הנדרש. לראיות אלה מצטרפת הודעתו של העורר שבתחילה מסר כי לא יצא מהבית ושהה עם הפועלים שעבדו בדירה ובהודעתו השניה לא הסכים לשתף פעולה. בהודעתו הראשונה אישר העורר כי בשעות הצוהריים נהג ברכב האוודי. אכן, בית המשפט בשלב זה בוחן אף את חומר החקירה התומך בעמדת הנאשם [בש"פ 8087/95 הנ"ל, פסקה 14], אך אין בחומר זה כדי להראות כי לא קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה בסיום המשפט. אכן, קיימות מספר תמיהות וסתירות בהודעות, אשר עליהן הצביע ב"כ העורר, אלא שאלה יובהרו ויבדקו במהלך המשפט; מסכימה אני עם השופט קמא כי בשלב זה, נראה שהמעורבים בפרשה היו שרויים בפחד רב מפני משפחתם של הנאשמים, ויתכן שיש בכך כדי להסביר את החשש הראשוני שלהם ממסירת הגירסה המלאה. 7. משהגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, אין מנוס ממעצרו עד תום ההליכים. נסיבות העבירה ואופיה, התדרדרות הסכסוך על רקע תחרות על מכירת סמים, אופן ביצועה של העבירה, השימוש בנשק חם והחשש מפני שיבוש הליכים כאשר מחומר הראיות עצמו מתגלה חששם של העדים מפני העורר ושותפו לאישום, מעידים על הסכנה שנשקפת מהעורר במידה וישוחרר על דרך של חלופת מעצר. אשר על כן אני מחליטה לדחות את הערר. ניתנה היום, ט"ז בניסן, תשנ"ז (23.4.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97021680. N01

[ "ש 203/97", "ת\"פ 47/97" ]

4,443

1,260

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6698/95 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נגד המשיבים : 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. המועצה המקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לארץ ישראל 5. קציר, האגודה השיתופית להתישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל בקשה בהסכמה להגשת תגו בה לסיכומי העותרים בשם משיבה מס' 4: עו"ד מוטי ארד החלטה לאור הסכמת הצדדים, ניתנת הרשות למשיבה מס' 4 להגיש את תגובתה לסיכומי העותרים, תוך עשרים יום מיום המצאת החלטה זו. ניתנה היום, ט"ז בכסלו התשנ"ח (15.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95066980. A09 /דז/

[ "בג\"ץ 6698/95" ]

4,444

24,984

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6698/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נגד המשיבים : 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. מועצה מקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לארץ ישראל 5. קציר, האגודה השיתופית להתישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל ת ז כ ו ר ת תאריך הישיבה: כ"א בשבט התשנ"ח (17.2.98) בשם העותרים: עו"ד דן יקיר בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד עוזי פוגלמן בשם המשיבה 3: עו"ד אילן פורת; עו"ד נועם רם בשם המשיבה 4: עו"ד מוטי ארד; עו"ד אהרון אברמוביץ בשם המשיבים 5 ו6-: עו"ד גדי שטילמן החלטה לאחר חילופי דברים, ובהמלצתי, ייעשה מאמץ בתום לב למצוא פתרון פרקטי לבעיות העותרים. פתרון זה עשוי שיימצא במסגרת הגבעה המרכזית. לעניין זה ייערך סיור במקום, ותיבחנה האפשרויות הקיימות כיום; פתרון זה עשוי שיימצא בחריש עצמה; ופתרון זה עשוי שיימצא בגדרי הגבעה המערבית. לעניין אחרון זה הועלתה האפשרות כי העותרים יציגו מועמדותם וזו תבחן במהירות הראויה. כן הוזכרה האפשרות של תקופת מועמדות, שבה המועמדים גרים במקום בשכירות, תוך בחינה הדדית. בתום חודשיים תמסר לנו הודעה על תוצאות הבירורים. מגשר שימונה על ידי הרשמת אורית אפעל-גבאי ילווה את הצדדים ויסייע בידם. ניתנה היום, כ"א בשבט התשנ"ח (17.2.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95066980. A11 /דז/

[ "בג\"ץ 6698/95" ]

4,448

27,831

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6698/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותרים : 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נגד המשיבים : 1. מינהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. המועצה המקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לארץ ישראל 5. קציר, אגודה שיתופית להתישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל בע"מ החלטה תחת השופט א' גולדברג ישב בהרכב הדן בתיק זה השופט ת' אור. ניתנה היום, ח' בטבת התשנ"ט (27.12.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95066980. A13 /דז/

[ "בג\"ץ 6698/95" ]

4,449

40,100

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6698/95 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נגד המשיבים : 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. מועצה מקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לא"י 5. קציר, האגודה השיתופית להתישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל הליך גישור החלטה בהמשך להחלטת כב' הנשיא מיום 17.2.98 אני קובעת כי המגשר בתיק זה יהיה עו"ד יורם בר-סלע. לבקשת המגשר, מוזמנים בעלי הדין ובאי כוחם לישיבת גישור ראשונה אשר תתקיים ביום ג' 10.3.98, בשעה 16:00 בבית המשפט העליון (הישיבה תתקיים בלשכת הרשמת אפעל-גבאי). ניתנה היום, כ"ב בשבט תשנ"ח (18.2.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95066980. O12

[ "בג\"ץ 6698/95" ]

4,450

71,379

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6698/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נגד המשיבים : 1. מינהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. מועצה מקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לא"י 5. קציר, האגודה השיתופית להתיישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל התנגדות לצו על תנאי תאריכי הישיבות: ל' בתשרי התשנ"ז (13.10.96) י' באדר ב' התשנ"ז (19.3.97) כ"א בשבט התשנ"ח (17.2.98) בשם העותרים : עו"ד נטע זיו; עו"ד דן יקיר בשם המשיבים 1-2: עו"ד עוזי פוגלמן בשם המשיבה 3 עו"ד אילן פורת בשם המשיבה 4 עו"ד ד"ר אמנון גולדנברג, עו"ד אהרון שריג, עו"ד מוטי ארד בשם המשיבות 5-6 עו"ד גד שטילמן; עו"ד יהודה תורג'מן פסק-דין הנשיא א' ברק: מדינת ישראל הקצתה קרקע לסוכנות היהודית לארץ ישראל. הסוכנות הקימה על הקרקע יישוב קהילתי כפרי. הדבר נעשה באמצעות אגודה שיתופית. על פי מטרותיה, הסוכנות היהודית עוסקת ביישוב יהודים במדינת ישראל. האגודה השיתופית מצדה מקבלת לשורותיה, הלכה למעשה, רק יהודים כחברים. התוצאה הינה, כי במצב זה ערבי אינו יכול לבנות את ביתו על קרקע המדינה המוקצית לסוכנות. האם בתנאים אלה - ובהתחשב בנסיבות המקרה - החלטת המדינה להקצות קרקע לסוכנות הינה החלטה בלתי חוקית בשל הפליה פסולה כלפי ערבי? זו השאלה הניצבת בפנינו בעתירה זו. העובדות 1. מדינת ישראל היא בעלת מקרקעין באיזור נחל עירון. בחלקם היא מקימה ישוב עירוני גדול הקרוי חריש. בחלק אחר, המצוי מרחק מה מחריש, יושבו שתי גבעות סמוכות המהוות יחדיו את הישוב קציר. על אחת הגבעות, הקרויה "הגבעה המרכזית", הקימה המדינה (משרד הבינוי והשיכון: המשיב מס' 2) שכונת מגורים. המדינה בנתה את יחידות הדיור. היא מקצה אותן לציבור הרחב על פי הכללים המקובלים במשרד הבינוי והשיכון. יהודים וערבים כאחד זכאים לרכוש יחידות דיור בשכונה זו. שטחה של הגבעה השניה (הקרויה "הגבעה המערבית") הוקצה על ידי מדינת ישראל (מינהל מקרקעי ישראל: המשיב מס' 1. להלן: "המינהל") - במסגרת "הסכם הרשאה" לפיתוח - לסוכנות היהודית לארץ-ישראל: המשיבה מס' 4 (להלן - הסוכנות היהודית). ההסכם, שנערך בשנת 1986 הוא לשבע שנים. הוא מוארך מעת לעת. ההסכם האחרון (מיום - 1.9.93) הוא עד לשנת אלפיים. 2. הסוכנות היהודית החליטה להקים על הקרקע שקיבלה מהמדינה (בגבעה המערבית) יישוב קהילתי-כפרי. היא הקימה (ב1982-) את היישוב הקהילתי-קציר (להלן - הישוב הקהילתי). הסוכנות היהודית השקיעה בו השקעות ניכרות בתשתית ובמבנים. קציר היא אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית (המשיבה מס' 5: להלן - האגודה השיתופית קציר). היא התאגדה (בשנת 1981) בסיוע התאחדות האיכרים בישראל (היא המשיבה מס' 6). מטרותיה של האגודה השיתופית קציר הינן, בין היתר, להקים, לקיים ולנהל יישוב כפרי קהילתי שיהא מבוסס על ארגון חבריו כקהילה המקיימת שיתוף בין חבריה. באגודה השיתופית למעלה מ250- משפחות. הן בנו את ביתן בקציר, תוך ניהול אורח חיים במסגרת קהילתית ושיתופית, על פי הקבוע בתקנות האגודה. תקנות אלו קובעות, בין השאר, כי לאגודה יוכל להתקבל רק אדם, שבין היתר "סיים שרות (ה)חובה לפי חוק שרות בטחון, תשי"ט1959- [נוסח משולב] או משוחרר משרות חובה על פי חוק זה או ששירותו הצבאי נדחה לפי חוק זה" (פרק ג', סעיף 6ה לתקנות, כפי שתוקנו ב8.2.82-). הלכה למעשה, אין מתקבלים ערבים כחברים באגודה השיתופית. 3. מבחינה מוניציפלית מתנהל היישוב הקהילתי קציר על ידי וועד מקומי. הוא מצוי בתחום שיפוטה של המועצה המקומית טל עירון (המשיבה מס' 3). בתחום שיפוטה של זו מצוי גם היישוב העירוני חריש. 4. העותרים הם בני זוג, ולהם שתי בנות. הם ערבים המתגוררים כיום ביישוב ערבי. הם ביקשו - ועודם מבקשים - לגור במקום בו קיימת איכות חיים ורמת חיים שונה מזו בה הם חיים כיום. העותר פנה (בחודש אפריל 1995) לאגודה השיתופית קציר. הוא ביקש לברר את האפשרויות העומדות בפניו לרכישת בית או מגרש ביישוב הקהילתי קציר. לטענתו, נאמר לו בו במקום, כי לא יתקבל ליישוב הקהילתי בשל היותו ערבי, שכן אדמות היישוב הקהילתי מיועדות ליהודים בלבד. לאור זאת פנתה (ביום 4.7.1995) האגודה לזכויות האזרח בישראל, בשם העותרים, למועצה המקומית טל עירון והלינה על התשובה לה זכו העותרים. המועצה השיבה (ביום 16.7.1995), כי הליכי הקבלה ליישוב הקהילתי מצויים בשליטת האגודה השיתופית, וכי העותרים יוכלו לרכוש יחידת מגורים ביישוב העירוני חריש. האגודה לזכויות האזרח הלינה על כך בפני שר הבינוי והשיכון ומנהל המינהל. פניותיה לא נענו עד למועד הגשת העתירה. 5. עם הגשת העתירה הוצא בה (ביום 30.10.1995) צו על-תנאי. המשיבים נתבקשו ליתן טעם: "1. מדוע לא יציעו (המינהל, משרד הבינוי והשיכון והמועצה המקומית - א' ב') או מי מהם לציבור מגרשים לבנייה עצמית ביישוב קציר, בין בדרך של מכרז ובין בדרך אחרת בה נשמר שוויון ההזדמנויות בין הפונים להתיישבות ביישוב; וכן 2. מדוע לא ישנו את מדיניותם או החלטתם לפיה מגרשים לבניה עצמית בישוב קציר יוקצו רק לאחר קבלת אישור מן (הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית קציר - א' ב') על קבלתו של מועמד למגורים בישוב כחבר (באגודה השיתופית - א' ב') ומדוע לא ינקטו את כל הצעדים המתחייבים משינוי כאמור; וכן 3. מדוע לא יאפשרו לעותרים לרכוש ישירות מן (המינהל, ממשרד הבינוי והשיכון או מן המועצה המקומית - א' ב') או מי מהם, מגרש לבנייה עצמית בישוב קציר, עליו יוכלו לבנות בית להם ולילדיהם." העתירה נשמעה (ביום 13.10.1996) בפני הרכב של שלושה (השופטים גולדברג, קדמי וזמיר). הרכב זה החליט, כי נוכח השאלות המתעוררות בעתירה, יש להרחיב את ההרכב שידון בה. קיימנו (ביום 19.3.1997) דיון בעל-פה, וביקשנו לשמוע טענות הצדדים בדרך של סיכומים בכתב. עם תום סבב הסיכומים (ביום 17.2.1998) המלצתי לצדדים לעשות מאמץ למצוא פתרון פרקטי לבעיית העותרים. ציינתי כי פתרון זה עשוי להימצא במסגרת היישוב העירוני חריש או היישוב הקהילתי קציר, תוך שהעותרים יציגו את מועמדותם לאגודה השיתופית. עו"ד בר-סלע מונה כמגשר. מאמציו נכשלו. העותרים הודיעו לנו (ביום 17.12.1998) על כך, וביקשו כי יינתן פסק דין בעתירתם. טענות העותרים 6. טענתם העיקרית של העותרים מכוונת נגד המדיניות מכוחה מוקמים ישובים המיועדים אך ורק ליהודים. לטענתם, הקמת ישובים כאמור, כמו גם הקצאת קרקע על בסיס לאום או דת (בין באופן ישיר ובין על דרך של הקצאה לגורמים המשתיתים את פעילותם על קריטריונים אלה), סותרת את עקרון השוויון ולפיכך אינה יכולה לעמוד. עיקר טענותיהם של העותרים, לענין זה, מופנות כנגד המינהל. לטענתם, הוא מפר את מחויבותו לפעול כנאמן עבור כלל אזרחי ותושבי המדינה ולנהוג כלפיהם בשוויון, בכך שהוא מקצה קרקעות מדינה לגופים (דוגמת הסוכנות היהודית, התאחדות האיכרים והאגודה השיתופית קציר) העושים בקרקע שימוש מפלה ובלתי שוויוני. 7. העותרים אינם מתעלמים מן היסוד היהודי בזהותה של מדינת ישראל, כמו גם מן ההיסטוריה ההתיישבותית של ישראל. עתירתם צופה פני עתיד. לשיטתם, היסוד היהודי בזהותה של המדינה הוא בעל משקל מכריע רק בעניינים היורדים לשורש מהותה היהודית של המדינה - דוגמת חוק השבות, התש"י1950-. העותרים גם אינם שוללים לחלוטין את זכותה של קהילה סגורה לקבוע תנאי הצטרפות ייחודיים לשורותיה - ובלבד שאכן מדובר בקהילה ייחודית בעלת מאפיינים מובהקים אשר רמת הסולידריות והשיתוף בין חבריה היא גבוהה. מאפיינים אלה אינם מתקיימים, לשיטת העותרים, בישוב הקהילתי קציר. טענות המשיבים 8. למשיבים שתי טענות סף. לטענתם, נגועה העתירה בשיהוי כבד, שכן הקרקע עליה שוכן היישוב הקהילתי הוקצתה לסוכנות היהודית לפני שנים רבות, ומאז השקיעו המשיבים השקעות ניכרות בפיתוח ובתשתיות. המשיבים ממשיכים וטוענים, כי שינוי המצב המבוקש על ידי העותרים כיום יגרום גם לפגיעה קשה באוטונומיה ולהתערבות במרקם החברתי-התיישבותי בו בחרו חברי האגודה. לעניין זה, ממשיכים המשיבים וטוענים, כי אם חפצים העותרים בשינוי המצב הקיים, עומדת לרשותם האפשרות להמתין עד 1.9.2000, אז יפקע הסכם ההרשאה לפיתוח. על כן לוקה העתירה הן בשיהוי והן באי-בשלות. טענת סף נוספת שמעלה האגודה השיתופית קציר נוגעת לעובדה שהעותרים לא הגישו כלל בקשה להתקבל כחברים באגודה השיתופית. בקשתם לא נדונה לגופה, וממילא לא נדחתה. לפיכך, טוענת האגודה השיתופית, כי העתירה הוגשה טרם זמנה. זאת ועוד, האגודה השיתופית טוענת, כי נתונה לה סמכות אוטונומית להחליט מי מבין המועמדים יתקבל כחבר בה ומי יידחה וכי הסמכות לביקורת על שיקול דעתה נתונה לבית משפט כללי ולא לבית המשפט הגבוה לצדק. 9. לגוף העתירה טוענים המשיבים 1 ו2- (המינהל ומשרד הבינוי והשיכון), כי פעלו כדין בהקצותם קרקע לסוכנות היהודית, בהסתמך על חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, תשי"ג1952- (להלן: חוק מעמד הסוכנות) ועל "אמנה בין ממשלת ישראל לבין הסוכנות היהודית לארץ-ישראל" מיום 28.6.79 (י"פ תשל"ט 2565, עמ' 2172. להלן: האמנה. האמנה החליפה אמנה קודמת משנת תשט"ו1954-), וכי בנסיבותיו הספציפיות של המקרה ונוכח לשונו המצרה של הצו-על-תנאי שהוצא, אין בית המשפט נדרש להיכנס לעומקן של הסוגיות החוקתיות הכלליות שמעוררים העותרים אגב עתירתם הספציפית. 10. הסוכנות היהודית מבהירה, כי שמה לה למטרה ליישב יהודים ברחבי הארץ בכלל, ובאזורי ספר כמו גם באזורים שהנוכחות היהודית בהם היא דלילה, בפרט. לשיטת הסוכנות היהודית, מטרה זו, יחד עם שאר המטרות שהציבה לעצמה, היא מטרה לגיטימית המעוגנת בחוק מעמד הסוכנות ובהוראות האמנה והעולה בקנה אחד עם עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. קבלת העתירה משמעה, הלכה למעשה, שימת קץ למפעל ההתיישבות הענף שהקימה הסוכנות מאז תחילת המאה, פגיעה בחופש ההתאגדות שלה וסיכול אחת התכליות העיקריות העומדות ביסוד קיומה. זאת ועוד: איש אינו חולק על זכותם של העותרים (או של כל אדם או גוף אחר) ליצור ישוב חדש או להצטרף לישוב קיים, אולם אין משמעות הדבר, כי העותרים יכולים לדרוש להתיישב דווקא ביישוב שהוקם על ידי הסוכנות היהודית ולהנות, במישרין או בעקיפין, מהשקעתה של הסוכנות היהודית. לעניין זה היא מוסיפה וטוענת, כי בית המשפט העליון הכיר בעבר בסמכות להקצות מקרקעין למגורים לאוכלוסיה מזוהה, בין על בסיס לאום ובין על בסיס אחר. 11. התאחדות האיכרים והאגודה השיתופית קציר מדגישות, מצדן, את המטרות הלאומיות שבבסיס הקמת הישוב הקהילתי דווקא בנחל עירון. גם משיבות אלו אינן כופרות בזכותם של ערבים ישראלים להתגורר על אדמות המדינה ולהנות משוויון מלא. אלא שלשיטתן, אין מקום לקיומם של ישובים קהילתיים מעורבים חרף רצונם של אנשי הישוב. טענות הסף 12. אפתח בטענות הסף שהעלו בפנינו המשיבים. את טענת השיהוי יש לדחות מאחר שהעותרים לא השתהו בפנייתם. הם פנו לאגודה השיתופית קציר בתקופת ההרשמה. משהובהר להם כי בהיותם ערבים הם לא יתקבלו לאגודה, הם פנו לבית משפט זה. אמת, המדיניות המונחת ביסוד הפעולה של המשיבים אינה חדשה, אך אין בכך כדי למנוע את בחינתה. בוודאי כך - כפי שנטען בפנינו על ידי העותרים - בכל הנוגע לעתיד. אין גם לומר שהעתירה מוקדמת, שכן העותרים לא פנו בבקשה פורמלית להתקבל לאגודה. כפי שעולה מהתשתית העובדתית שהונחה לפנינו, מוסכם על הכל, כי אילו פנו העותרים לאגודה השיתופית קציר בבקשה להתקבל כחברים בה, בקשתם היתה נדחית. בנסיבות אלה, אין תוחלת בפניה חסרת כל ממשות. גם הליך הגישור לא הביא לכל תוצאות בענין זה. נפנה עתה לגוף העתירה. השאלות שבפנינו : 13. השאלה המשפטית הניצבת בפנינו הינה, אם המדינה (באמצעות מינהל מקרקעי ישראל) פעלה כדין שעה שהקצתה את המקרקעין עליהם הוקם היישוב הקהילתי קציר לסוכנות היהודית, כאשר על מקרקעין אלה - שהוקצו לאגודה שיתופית שאינה מקבלת לשורותיה ערבים - לא יוכל העותר (או כל ערבי אחר) לבנות את ביתו. לאור מורכבותה של בעיה זו, מן הראוי הוא לפצלה לשתי שאלות משנה: האחת , האם היתה המדינה (משרד הבינוי והשיכון, מינהל מקרקעי ישראל) פועלת כדין, אם היא עצמה היתה פועלת במישרין תוך שהיתה קובעת לעצמה מדיניות, לפיה היא מעניקה הרשאות או משכירה את קרקע המדינה ליישוב הקהילתי קציר, המגביל עצמו ליהודים בלבד. אם התשובה על כך הינה כי מדיניות שכזו הינה בלתי חוקית, כי אז מתעוררת שאלת המשנה השניה , והיא האם חדלה המדינה מלפעול שלא כדין, אם היא עצמה אינה פועלת במישרין בגדריו של היישוב הקהילתי קציר, אלא כפי שקורה הלכה למעשה, מקצה זכויות במקרקעין לסוכנות היהודית אשר מצדה מתקשרת עם האגודה השיתופית קציר. נפתח בשאלת המשנה הראשונה. המדינה מקצה מקרקעין ליישוב קהילתי כפרי שאינו מקבל ערבים לשורותיו 14. הרשאית היתה מדינת ישראל לקבוע מדיניות לפיה יינתנו על ידה במישרין הרשאות לשימוש בקרקע לשם הקמת היישוב הקהילתי קציר המיועד ליהודים בלבד? מתן תשובה לשאלה זו מחייב פניה אל המערכת הנורמטיבית החלה על הקצאת מקרקעין של המדינה. נקודת המוצא היא חוק-יסוד: מקרקעי ישראל. חוק יסוד זה קובע כי "מקרקעי ישראל, והם המקרקעין בישראל של המדינה, של רשות הפיתוח או של הקרן הקיימת לישראל, הבעלות בהם לא תועבר, אם במכר ואם בדרך אחרת" (סעיף 1). עניננו הוא במקרקעי ישראל שהם המקרקעין של המדינה, ובחינתנו מוגבלת למקרקעין אלה בלבד. מקרקעי ישראל מנוהלים על ידי מינהל מקרקעי ישראל (חוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך1960-). המדיניות הקרקעית של המינהל נקבעת על-ידי מועצת מקרקעי ישראל (סעיף 3 לחוק מינהל מקרקעי ישראל). 15. בקביעת מדיניות המינהל, על מועצת מקרקעי ישראל לפעול להגשמת התכליות המונחות ביסוד סמכותו של המינהל והקובעות את היקף שיקול דעתו. תכליות אלה - כתכליות המונחות ביסוד כל סמכות המעוגנת בדבר חקיקה - הן משני סוגים: תכליות מיוחדות, הנובעות באופן ישיר מהחוק המסדיר את סמכותו של המינהל, ותכליות כלליות, הפרוסות כמטריה נורמטיבית על פני כל דברי החקיקה כולם. נבחן תחילה את התכליות המיוחדות ולאחר מכן נפנה לבחינת התכליות הכלליות. פעילות המינהל: תכליות מיוחדות 16. בחינת התכליות המיוחדות המונחות ביסוד סמכותו של מינהל מקרקעי ישראל מגלה תמונה מורכבת: ביסוד החוקים המסדירים את ניהול מקרקעי ישראל עומדת השאיפה ליצירת ניהול אחיד ומתואם של מכלול המקרקעין. לעניין זה נכתב: "...בולטת מגמתו של המחוקק להבטיח שהמדיניות המקרקעית, לפיה יבוצעו בעתיד כל הפעולות והעסקאות הנוגעות למקרקעין של המדינה בישראל, של רשות הפיתוח ושל הקרן הקיימת לישראל, תהא מדיניות ממלכתית מתואמת, שיחולו עליה העיקרים שנקבעו בחוק מזה, ואשר תיקבע, בנתון לעיקרים אלה, על ידי מועצה המתמנית על ידי הממשלה, מזה; וכן להסדיר שדבר עשייתן של הפעולות והעסקאות ההן, בהתאם למדיניות שנקבעה כאמור, ירוכז, מכאן ואילך, בידי מינהל אחד ויחיד, מינהל המתמנה על ידי הממשלה ופועל תחת פיקוחה של המועצה הנ"ל, ואשר מעשיו נתונים, עקב חובתה של הממשלה לדווח עליהם, גם לשבט הביקורת של הכנסת." (ע"א 55/67 קפלן נ' מדינת ישראל , פ"ד כא (2) 718, 727, ראו גם: י' ויסמן, דיני קניין - חלק כללי (1993) 217-216 (" ויסמן") ; ר' אלתרמן "מי ימלל גבורות מקרקעי ישראל ? בחינה של ההצדקות להמשך הבעלות המקומית על המקרקעין", עיוני משפט כא (1998) 535, כן ראו: הצעת חוק יסוד: מקרקעי העם, ה"ח תשי"ט 272, ד"כ 27 (תשי"ט) 2940, 2952). דא עקא, מעבר לעצם ריכוז הסמכויות הנוגעות לניהול מקרקעין, אין בחוקים הנוגעים בדבר הגדרה באשר לתכליות וליעדים שלשמם תופעל הסמכות הריכוזית. חוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך1960-, אינו מגדיר מהם היעדים והתכליות המיוחדות הניצבים בפני המינהל. כל שנאמר, לעניין זה בחוק הוא, כי: "הממשלה תקים מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") שינהל את מקרקעי ישראל" הסדר זה זכה לביקורת רבה. נטען נגדו כי הוא מהווה אקט של "חקיקה עצלנית", כי אין הוא מתיישב עם התפיסה של שלטון החוק וכי יש בו סכנה לעקרונות של מינהל תקין (ראו י' זמיר הסמכות המינהלית (כרך א', תשנ"ו), עמ' 236-237, ראו גם: י' דותן הנחיות מינהליות (תשנ"ו) 315-316; ד' ברק-ארז "דונם פה ודונם שם: מינהל מקרקעי ישראל בצבת האינטרסים" עיוני משפט כא (תשנ"ח) 613, 620) 17. נוכח שתיקה זו של החוק, שומה עלינו לפנות למקורות חיצוניים לו ולבחון את התכליות המיוחדות שעמדו ביסודו. לעניין זה, נפנה תחילה להצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך 1960 (ה"ח 34) שבדברי ההסבר לה נכתב: "לפי האמנה, העומדת להיכרת בין המדינה ובין הקרן הקיימת לישראל על דעת ההסתדרות הציונית העולמית, תקים הממשלה מינהל מקרקעי ישראל וכן מועצה שתקבע את המדיניות הקרקעית של המינהל, תאשר הצעת תקציב המינהל ותפקח על פעולותיו. החוק המוצע בא להקנות למינהל מקרקעי ישראל ולמועצת מקרקעי ישראל את המעמד החוקי הדרוש להם לביצוע תפקידיהם לפי האמנה. המינהל יהיה חלק ממנגנון הממשלה." באמנה האמורה (שנחתמה ביום 28.11.61 ופורסמה בי"פ 1456, בעמ' 1597) נקבע בסעיף 4: "מקרקעי ישראל יתנהלו לפי החוק, לאמור על פי העקרון כי אדמה אינה נמסרת אלא בחכירה בלבד, ולפי המדיניות הקרקעית שתיקבע על ידי המועצה שהוקמה לפי סעיף 9. המועצה תקבע את המדיניות הקרקעית במגמה להגביר את כוח הקליטה של האדמה ולמנוע ריכוזים קרקעיים בידי יחידים. אדמות הקרן הקיימת יתנהלו, נוסף לכך, בכפיפות לתזכיר ולתקנות ההתאגדות של הקרן הקיימת לישראל." 18. על התכליות העומדות ביסוד מדיניותו של המינהל ניתן להוסיף וללמוד מהחלטת ממשלה 489 מיום 23.5.65, בה נקבע (סעיף ג' להחלטה): "על רשויות התכנון להשלים בהקדם ולהגיש לאישורה של הממשלה תכנית ארצית ליעוד, לשימוש ולניצול קרקעות המדינה אשר תבטא מדיניות הממשלה ובכלל זה מדיניות לפיזור האוכלוסיה, מדיניות הבטחון, שמירה על קרקע חקלאית, והקצאת שטחי ירק ואזורי נופש ושטחים פתוחים לצרכי ציבור, והבטחת רזרבה קרקעית לצרכים ממלכתיים וציבוריים" החלטת ממשלה זו הובאה בפני המועצה עובר לקבלתה על ידי הממשלה ואומצה, כמות שהיא (ביום 17.5.65), על ידי המועצה (ראו לענין זה ויסמן , עמ' 243, ה"ש 2). מועצת מקרקעי ישראל שבה ואישררה את עיקרי מדיניות המינהל בהחלטה מס' 202 מיום 28.3.78, בה קבעה: "... מינהל מקרקעי ישראל הינו הגוף היחיד המנהל את מקרקעי ישראל בהתאם למדיניות הקרקעית שנקבעה על ידי המועצה. הן בהתאם לאמנה שבין ממשלת ישראל וקרן קיימת לישראל והן על פי החוק, מינהל מקרקעי ישראל הוא הגוף הבלעדי והמוסמך לנהל את מקרקעי ישראל. מדיניות המועצה מכוונת על ידי הצורך לשמור את הקרקע כנכס לאומי ועל ידי המגמה להביא לפיזור נכון של האוכלוסיה." 19. נמצא אם כן, כי התכליות המיוחדות המונחות ביסוד סמכותו של המינהל הן שמירת מקרקעי ישראל בבעלות המדינה וריכוז הניהול והפיתוח של המקרקעין בישראל בידי רשות סטטוטורית אחת. זאת, על מנת למנוע את העברת הבעלות בקרקע לידי גורמים בלתי רצויים, לבצע מדיניות בטחון ולאפשר ביצוע פרוייקטים לאומיים, דוגמת קליטת עליה, פיזור אוכלוסין והתיישבות חקלאית. כן מונחות ביסוד החקיקה התכליות המיוחדות שנועדו להקל על מלאכת התכנון תוך שמירת רזרבה קרקעית לצרכים ממלכתיים והקצאת שטחים פתוחים לצרכי הציבור, כל זאת כדי לאפשר יישום תכניות מיתאר ולמנוע סחר ספקולטיבי בקרקעות המדינה (וראו לעניין זה גם ויסמן , בעמ' 216-218). ודוק: עד כמה שהתכליות המיוחדות קבועות באופן מפורש בחוק או נובעות ממנו בצורה ברורה, על השופט לתת להן ביטוי. עד כמה שהתכליות המיוחדות אינן קבועות במפורש בחוק ואינן נובעות ממנו באופן ברור - כפי שהדבר בעניננו - על בית המשפט ללמוד על דבר תכליות מיוחדות לא רק מתוך החוק עצמו, אלא גם מתוך מקורות נוספים ובהם מההיסטוריה החקיקתית, ממהות הענין, ממהותה של הרשות המוסמכת ומערכיה הכלליים של שיטת המשפט. אכן בגיבוש התכליות המיוחדות - עד כמה שהן אינן עולות במפורש ובאופן ברור מהחוק - יש לעמוד על כך שאותן תכליות תתיישבנה עם מכלול ערכיה של השיטה. פעילות המינהל: תכלית כללית של שוויון 20. בצד התכליות המיוחדות, המונחות ביסוד סמכותו ושיקול דעתו של המינהל, קיימות גם תכליות כלליות הפרושות כמטריה נורמטיבית מעל דברי החקיקה כולם. תכליות כלליות אלו משקפות את ערכי היסוד של המשפט והחברה בישראל. הן ביטוי לכך, שכל דבר חקיקה הוא חלק אינטגרלי משיטת משפט כוללת. עקרונות היסוד של השיטה "מחלחלים" לכל דבר חקיקה, ומהווים את תכליתו הכללית (ראו בג"ץ 953/87 פורז נ' ראש עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד מב(2) 309, 328 - להלן פרשת פורז ; בג"ץ 869/92 זוילי נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השלוש-עשרה , פ"ד מו(2) 692, - להלן פרשת זוילי ; ע"א 105/92 ראם מהנדסים קבלנים בע"מ נ' עיריית נצרת עילית , פ"ד מז(5) 189, 198). עקרונות יסוד אלה מבטאים גם את מהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מבין עקרונות אלה, רלבנטי לעניננו עקרון השוויון. השוויון כעקרון יסוד 21. השוויון הוא מערכי היסוד של מדינת ישראל. כל רשות בישראל - ובראשן מדינת ישראל, רשויותיה ועובדיה - חייבת לנהוג בשוויון בין הפרטים השונים במדינה (ראו זמיר וסובל, "השוויון בפני החוק", משפט וממשל ה (1999) 165). כך מתבקש מאופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה; כך נגזר מעקרון שלטון החוק הנוהג במדינה. ביטוי לכך ניתן, בין השאר, בהכרזת העצמאות, הקובעת כי: "מדינת ישראל... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין..." אכן, המדינה חייבת לכבד ולהגן על זכותו הבסיסית של כל פרט במדינה לשוויון. השוויון מונח בבסיס הקיום החברתי. הוא "תחילת התחילות" (השופט מ' חשין בבג"ץ 7111/95 מרכז השלטון המקומי נ' הכנסת , פ"ד נ(3) 485, 501) הוא "מעמודי התווך של המשטר הדמוקרטי. הוא חיוני להסכמה החברתית המונחת ביסוד המבנה החברתי" ( פרשת זוילי , עמ' 707). הוא מהווה עקרון יסוד חוקתי, השלוב ושזור בתפיסות היסוד המשפטיות שלנו ומהווה חלק בלתי-נפרד מהן (השופט שמגר בבג"ץ 114/78 בורקאן נ' שר האוצר , פ"ד לב(2) 800, 806). עמדתי על כך באחת הפרשות בצייני: "אכן, השוויון הוא ערך יסוד לכל חברה דמוקרטית, 'אשר המשפט של כל מדינה דמוקרטית שואף, מטעמים של צדק והגינות, להמחישו' (הנשיא אגרנט בד"נ 10/69) ... הפרט משתלב למירקם הכולל ונושא בחלקו בבניית החברה, ביודעו שגם האחרים עושים כמוהו. הצורך להבטיח שוויון הוא טבעי לאדם. הוא מבוסס על שיקולים של צדק והגינות. המבקש הכרה בזכותו, צריך להכיר בזכותו של הזולת לבקש הכרה דומה. הצורך לקיים שוויון הוא חיוני לחברה ולהסכמה החברתית שעליה היא בנויה. השוויון שומר על השלטון מפני השרירות. אכן, אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם". ( פרשת פורז , עמ' 332) וברוח דומה ציין השופט מ' חשין: "טענת הפלייה לעולם נשמע לה, והיא בתשתית התשתיות. עקרון ההפלייה יסודו בצורך עמוק הטבוע בנו, בכל אחד מאתנו - שמא נאמר ביצר ובצורך שבאדם: באדם, אך לא רק בו - כי לא יפלו אותנו לרעה, כי נזכה לשוויון, מאלוה ממעל ולמיצער מן האדם.... הפלייה (אמיתית או מדומה) מוליכה אל תחושה-של-קיפוח ותסכול, תחושת-קיפוח ותסכול מישירים אל קנאה. ובבוא קנאה תאבד תבונה... נכונים אנו לשאת בעול ובסבל ובמצוקה אם נדע כי גם זולתנו - השווה לנו - כמותנו ועימנו; אך נתקומם ולא נשלים במקום בו יקבל זולתנו - השווה לנו - את שאנו לא נקבל" (בג"ץ 1703/92 ק.א.ל. קווי אוויר למטען נ' ראש הממשלה (טרם פורסם)). הנה כי כן, "שוויון זכויות וחובות לכל אזרחיה של מדינת ישראל הוא ממהותה ומאופייה של מדינת ישראל" (המשנה לנשיא, השופט אלון בע"ב 2/88 בן שלום נ' ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השתיים-עשרה , פ"ד מג(4) 221, 272, ראו גם פסק דינו בבג"ץ 153/87 שקדיאל נ' השר לענייני דתות , פ"ד מב(2) 221). 22. חובתה זו של המדינה לפעול בשוויון חלה על כל פעולה מפעולותיה. היא חלה בוודאי מקום שרשויות המינהל פועלות בתחומי המשפט הציבורי. ברשימה ארוכה של פסקי דין חזר בית המשפט העליון והדגיש את חובתן של רשויות המינהל לפעול בשוויון כלפי הפרטים (ראו זמיר וסובל, שם ). חובת השוויון חלה גם מקום שהמדינה פועלת בתחומי המשפט הפרטי. על כן היא חלה בהתקשרויות החוזיות של המדינה (ראו בג"ץ 840/79 מרכז הקבלנים והבונים בישראל נ' ממשלת ישראל , פ"ד לד(3) 729, 746). אכן, ביסוד תפישתנו עומדת הגישה כי המדינה ורשויותיה הם נאמני הציבור. "רשויות השלטון מקבלות את הסמכות מן הציבור, שבחר בהן באופן שוויוני, ולכן הן גם חייבות להפעיל את הסמכות כלפי הציבור באופן שוויוני" (זמיר וסובל, שם , עמ' 176). עמד על כך השופט זוסמן, בציינו: "בעוד שאזרח פרטי רשאי 'להפלות' בין פלוני לבין אלמוני ולבור לו את אלה שאתם יעסוק אפילו יהיו נימוקיו ומניעיו בלתי סבירים, אסורה הפליה מטעם רשות ציבורית. הטעם הוא, כי בהשתמשה בנכסיה או בעשותה את פעולותיה נטלה הרשות על עצמה תפקיד של נאמן כלפי הציבור, ובתור שכזה חייבת הרשות להתייחס יחס שווה אל שווים, ומשהפרה עקרון יסוד זה והפלתה אזרח שלא כדין, הרי זו עילה להתערבותו של בית משפט זה: ואין נפקא מינה בכך אם השימוש גופו או הפעולה גופה משתייכים למשפט הציבורי או למשפט האזרחי. תפקיד הנאמנות כלפי האזרח והחובות הנובעות ממנו נובעות מן הדין, וממילא ניתנות הן לפיקוח ולביקורת בבית-משפט זה" (בג"ץ 262/62 פרץ נ' יושב ראש, חברי המועצה המקומית ותושבי כפר שמריהו , פ"ד טז 2101, 2115). 23. חובתה של המדינה לנהוג בשוויון משתרעת על כל פעולותיה. היא חלה, איפוא, גם לענין הקצאת מקרקעי המדינה. אכן, מינהל מקרקעי ישראל מחזיק במקרקעי המדינה "על דרך של נאמנות, וממילא חלות עליו כל אותן חובות החלות על נאמן. והואיל והמינהל הוא - גם להלכה וגם למעשה - המדינה בכבודה ובעצמה, חלות עליו מעצמן כל החובות החלות על רשות הציבור" (השופט מ' חשין בבר"ע 5817/95 רוזנברג נ' משרד הבינוי והשיכון , פ"ד נ(1) 221, 231). על כן, ההחלטות של מועצת מקרקעי ישראל המגבשות את מדיניות הקצאת מקרקעי המדינה חייבות להתקבל על בסיס של שוויון. עמד על כך הנשיא שמגר בציינו: "מקרקעי הציבור צריכים להתנהל לפי אמות מידה ממלכתיות - אימוץ אמת מידה כאמור היא בגדר חובתן של רשויות ציבור בכל ענייניהן, ועל אחת כמה וכמה ככל שהדבר נוגע לטיפול ברכוש שהוא בבעלותו של הציבור כולו. תירגומן של אמות המידה האמורות לאופני התנהגות מצביע, בין היתר, על החובה לנהוג בהגינות ובשוויון ועל פי כללי המינהל התקין" (בג"ץ 5023/91 פורז נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מו(2) 793, 801). הנה כי כן, עקרון השוויון קובע, כי אל-לה למדינה להפלות בין פרטים שעה שהיא מחליטה להקצות להם מקרקעי המדינה. 24. השוויון הוא מושג מורכב. היקפו שנוי במחלוקת. עם זאת, הכל מסכימים כי השוויון אוסר על טיפול שונה מטעמי דת או לאום. איסור זה מופיע בהצהרות ובאמנות בינלאומיות (כגון ההצהרה האוניברסלית על זכויות האדם מ1948-, האמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות מ1966-, והאמנה האירופאית בדבר זכויות האדם). הוא מקובל במרבית החוקות המודרניות. ביטוי לכך ניתן בהכרזת העצמאות שלנו, אשר קבעה כי מדינת ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". בית משפט זה הוסיף וקבע - מפי השופט שמגר - כי "הכלל שלפיו אין מפלים בין אדם לאדם מטעמי... לאום... דת... הוא עקרון יסוד חוקתי, השלוב ושזור בתפישות היסוד המשפטיות שלנו ומהווה חלק בלתי נפרד מהן" (בג"ץ 114/78 בורקאן נ' שר האוצר , פ"ד לב(2) 800, 806). הטיב להביע זאת השופט ברנזון, בציינו: "כשגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו קרבנות היינו לאומות העולם שבתוכם ישבנו ובכל הדורות טעמנו את הטעם המר של רדיפות, נגישות והפליות רק בגלל היותנו יהודים 'שדתיהם שונות מכל עם'. מלומדי נסיון מר ואומלל זה, שחדר עמוק עמוק להכרתנו ולתודעתנו הלאומית והאנושית, ניתן לצפות שלא נלך בדרכים הנלוזות של הגויים, ובהתחדש עצמאותנו במדינת ישראל עלינו להיזהר ולהישמר מכל צל של הפליה ומנהג של איפה ואיפה כלפי כל אדם לא-יהודי שומר חוק הנמצא אתנו ורוצה לחיות עמנו בדרכו שלו, לפי דתו ואמונתו. שנאת זרים קללה כפולה בה: היא משחיתה את צלם אלוהים של השונא וממיטה רעה על השנוא על לא אוון בכפו. עלינו לגלות יחס אנושי וסובלני כלפי כל מי שנברא בצלם ולקיים את הכלל הגדול של שוויון בין כל בני-אדם בזכויות ובחובות". (בג"ץ 392/72 ברגר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז חיפה , פ"ד כז(2) 764, 771) התרגום המעשי של תפישות יסוד אלה באשר לשוויון הינו כי תכליתה (הכללית) של כל חקיקה הינה להבטיח שוויון בין בני האדם בלא הפליה על בסיס של דת או לאום. טיפול שונה בשל דת או לאום הוא טיפול "חשוד" והוא לכאורה טיפול מפלה (השוו בג"ץ 4541/94 מילר נ' שר הבטחון , פ"ד מט (4) 194, 137-136 להלן - פרשת מילר ; בג"ץ 2671/98 שדולת הנשים נ' שר העבודה , פ"ד נב(3) 630, 659). אמרנו שהטפול הוא "לכאורה" מפלה, שכן עשויות להיות נסיבות - כגון בגדרי ההעדפה המתקנת (על פי ההשקפה הרואה בהעדפה המתקנת הגשמה של עקרון השוויון ולא חריג לה: ראו עמדת השופט מצא בפרשת מילר ) - שבהן טיפול שונה בשל דת או לאום לא יהיה טיפול מפלה. זאת ועוד: טיפול שונה על בסיס דת או לאום עשוי להיות בהתאם לחוק. דבר זה יקרה, למשל, מקום בו לשונו המפורשת והברורה של דבר חקיקה קובעת תכליות מיוחדות המובילות לטיפול מפלה, ובאיזון שבינן לבין התכלית הכללית בדבר שוויון, ידן של התכליות המיוחדות על העליונה. לאיזון זה שבין התכליות המיוחדות לתכליות הכלליות נעבור עתה. 25. בגיבוש תכליתה של החקיקה יש להתחשב בתכליות המיוחדות ובתכליות הכלליות גם יחד. לעתים קרובות הן מובילות כולן לכיוון אחד, ומחזקות האחת את רעותה. אך לעתים מתגלות סתירות בין התכליות השונות. כך, למשל, עשויות להתעורר סתירות בין תכליות מיוחדות, המבקשות להגשים יעדים חברתיים, לבין תכליות כלליות המבקשות לקיים זכויות אדם. כאשר התנגשות כזו מתרחשת יש לקיים איזון (עקרוני ואנכי) בין התכליות המתנגשות. בדרך זו נקט בית משפט זה מאז פרשת קול העם (בג"ץ 73/53 חברת "קול העם" בע"מ נ' שר הפנים , פ"ד ז' 871). באותה פרשה נקבע, כי באיזון בין התכליות המיוחדות שעמדו ביסוד דבר החקיקה שנדון שם ושעניינן שלום הציבור ובטחונו, לבין התכלית הכללית בדבר חופש הביטוי, תינתן עדיפות לתכלית המיוחדת (שלום הציבור) אם קיימת ודאות קרובה כי הגשמת התכלית הכללית (חופש הביטוי) תגרום לנזק ממשי, קשה ורציני לאפשרות הגשמתה של התכלית המיוחדת (שלום הציבור). מאז נוקט בית משפט זה "בנוסחת איזון" דומה בשורה ארוכה של התנגשויות בין תכליות מיוחדות לבין תכליות כלליות (ראו 7128/96 תנועת נאמני הר הבית נ' ממשלת ישראל , פ"ד נא(2) 509; בג"ץ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה , פ"ד נא(4) 1). שאלה יפה היא אם נוסחת איזון זו צריכה לשמש אותנו גם בהתנגשות בין התכליות הכלליות לתכליות המיוחדות בעניננו? האם אין מקום לנוסחת איזון שונה, כגון זו של האפשרות הסבירה? והאם לא נדרשות, בתחום השוויון, נוסחאות איזון מגוונות על פי מהותה של הפגיעה בשוויון? אין לנו צורך לבחון שאלות אלה בגדרי העתירה שלפנינו, שכן, כפי שנראה, בעתירה שלפנינו לא קיימת כלל התנגשות בין התכליות הכלליות לתכליות המיוחדות. נוכל איפוא להשאיר ענין זה בצריך עיון. נעבור, איפוא, עתה לבחינת נסיבות הענין שלפנינו. בטרם נעשה כן, ברצוננו להעיר שתי הערות אלה: ראשית , עוסקים אנו בתכלית המונחת ביסוד חוק מינהל מקרקעי ישראל. במצב הדברים הרגיל לאחר שנקבעה התכלית - ובמסגרת בחינת חוקיות פעולות המינהל - יש לבחון גם אם האמצעים הננקטים להגשמת התכלית הם מידתיים. ענין זה לא מתעורר בעתירה שלפנינו, ולא נרחיב בו; שנית , במצבים מיוחדים - בהם התכליות המיוחדות קבועות במפורש בדבר החקיקה או משתמעות בבירור ממנו - לא די בכך שנוסחת האיזון מאפשרת לקבוע את התכלית המונחת ביסוד החוק המסמיך. יש להמשיך ולבחון אם תכלית זו היא חוקתית, וזאת מנקודת המבט של חוקי היסוד בדבר זכויות האדם (חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; חוק-יסוד: חופש העיסוק) ופסקת ההגבלה (סעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; סעיף 4 לחוק-יסוד: חופש העיסוק). שאלה זו לא מתעוררת בפנינו כלל, שכן שאלת חוקתיותו של חוק מינהל מקרקעי ישראל אינה מונחת להכרעתנו. השאלה היחידה בה נתבקשנו להכריע הינה, אם החלטתו של מינהל מקרקעי ישראל, בכל הנוגע להקצאת קרקעות להקמת היישוב הקהילתי קציר ליהודים בלבד, היא במסגרת הסמכות שהוקנתה למינהל בחוק מינהל מקרקעי ישראל. מן הכלל אל הפרט 26. מקובל הוא על המדינה, כי שעה שהיא עצמה הקימה (באמצעות משרד הבינוי והשיכון) את היישוב העירוני חריש, ושכונה נוספת בגבעה המרכזית בקציר, הקצאת הקרקעות נעשתה "לציבור הרחב לפי הכללים המקובלים במשרד הבינוי והשיכון". הקצאה זו היתה שוויונית, ואין כל הבחנה בין ערבי ליהודי. אכן, המדינה ציינה בתשובתה, כי, "אין לנו מחלוקת עם העותרים על כך שהזכאות לגור במועצה המקומית טל עירון בהווה ובעתיד תהיה בדומה לכל מועצה מקומית אחרת, תוך מתן הזדמנות לרכישת דירות לציבור הרחב. כל זאת למעט בתחומיה של האגודה השיתופית, שם מותנית הקבלה לאגודה בהליכים הקיימים בכל אגודה שיתופית בהתאם לתקנונה". אך במה שונה היישוב הקהילתי מהיישוב העירוני? על כך לא באה כל תשובה בתצהיר התשובה של המדינה (מינהל מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון), פרט לציון העובדה שהקרקע הוקצתה לסוכנות, הפועלת כזרוע של העם היהודי בתפוצות. אך עתה איננו עוסקים בסוכנות היהודית אלא במדינת ישראל. אנו שואלים, האם המדינה (כלומר, המינהל) רשאית לקבוע כי היא עצמה תקצה מקרקעין ליישוב הקהילתי קציר המיועד ליהודים בלבד, בגדרי המועצה המקומית טל עירון? הקצאה כזו פוגעת בזכות לשוויון של העותרים שכן יש בה טיפול שונה על בסיס של לאום. מהן התכליות המיוחדות אשר הגשמתן פוגעות כדין בעקרון השוויון? על שאלה זו לא שמענו כל תשובה מטעם המדינה. 27. תשובה לטענות אלה באה מפי הסוכנות היהודית, התאחדות האיכרים בישראל והאגודה השיתופית קציר. בתשובה הן ציינו, כי הישוב הקהילתי הינו "חוליה בשרשרת המיצפים שנועדו לשמור על מרחבי ישראל למען העם היהודי" (כאמור במגילת היסוד של הישוב הקהילתי) וכי קיומו מתיישב עם התכליות שהתוו לעצמן, היינו יישוב יהודים ברחבי הארץ בכלל, ובאזורי כפר ואזורים שהנוכחות היהודית בהם דלילה בפרט; פיזור אוכלוסין; והגברת בטחון ישראל על-ידי כך. בהקשר הספציפי, טוענת התאחדות האיכרים, כי מתיישבים ערביים עלולים להיתקל בקשיים במילוי חובות השמירה על הישוב, שנחשף בעבר לפעולות טרור שונות. זאת ועוד, לטענת המשיבות, עלולה נוכחותם של תושבים ערבים בישובים יהודיים לגרום לעזיבתם של התושבים היהודים ולהפיכת ישוב שנועד להתקיים כישוב יהודי לישוב ערבי. 28. תשובות אלו מעוררות בעיות כלליות קשות וסבוכות. יש להן חשיבות הן לגבי העבר והן לגבי העתיד. עם זאת, אין לנו צורך להתמודד עמן בעתירה שלפנינו. עתירה זו, אין ענינה מכלול ההתיישבות היהודית על כל היבטיה; עתירה זו אין עניניה פעולותיה של הסוכנות היהודית על כל גווניה. העתירה שלפנינו ענינה יישוב קהילתי מסויים שהקמתו אינה מעוררת את מכלול הבעיות שהסוכנות היהודית והתאחדות האיכרים מעוררות. אכן, המשיבים אינם חולקים על זכותם של העותרים להתגורר באזור נחל עירון. אין הם שוללים את קיומם של ישובים "מעורבים", עירוניים או כפריים, בהם דרים יהודים וערבים באותו ישוב, אותה שכונה, או אותו בית דירות. יתרה מזו, המשיבים אינם חולקים גם על זכותם של העותרים להתגורר בישוב קציר עצמו, בשכונה שנבנתה על ידי משרד הבינוי והשיכון, יחד עם יתר תושבי השכונה, יהודים וערבים כאחד, תחת חסותה של אותה מועצה מקומית ותוך קיום מסגרות חינוכיות וחברתיות משותפות. לא ניתן להבין - ולא הונחה בפנינו כל תשתית עובדתית - מדוע דווקא מגוריהם של העותרים בישוב הקהילתי, מרחק של כ - 2 ק"מ מן השכונה שנבנתה על ידי משרד הבינוי והשיכון, מצדיקה פגיעה בעקרון השוויון. 29. מסקנתי הינה, איפוא, זו: החלטה שהמינהל היה מקבל להקצות במישרין מקרקעין בטל עירון להקמת יישוב קהילתי ליהודים בלבד, היתה פוגעת בתכלית (הכללית) המונחת ביסוד סמכותו של המינהל, והיא הגשמת השוויון. החלטה כזו, לא היה בה כדי להגשים תכליות מיוחדות של חוק מינהל מקרקעי ישראל שבנסיבות העניין - ועל פי נוסחת האיזון הראויה - ידן על העליונה. נמצא, כי החלטה כזאת, לו היתה מתקבלת, היתה בלתי חוקית. כנגד מסקנה זו העלו בפנינו הסוכנות היהודית והתאחדות האיכרים שתי טענות עקרוניות, אליהן נפנה עתה. 30. הטענה העקרונית הראשונה היא זו: החלטה על הקצאת מקרקעין להקמת היישוב הקהילתי קציר ליהודים בלבד אינה פוגעת בשוויון, שכן מנהל מקרקעי ישראל מוכן להקצות מקרקעין גם להקמת יישוב קהילתי לערבים בלבד. טענה זו, בלבושה המשפטי הינה, כי טיפול נפרד אבל שווה הוא טיפול שווה. כידוע, טענה זו הועלתה בשנות החמישים בארצות הברית לענין מדיניות החינוך בארצות הברית שהפרידה בין חינוך לתלמידים לבנים וחינוך לתלמידים אפרו-אמריקאים. בית המשפט העליון החליט (בפרשה של Brown v. Board of Education of Topeka , 347 U.S. 483 (1954) ) כי מדיניות של "נפרד אבל שווה" ( “separate but equal" ) הינה מעצם טבעה בלתי שווה ( “inherently unequal” ). ביסוד גישה זו מונחת התפישה כי הפרדה משדרת עלבון כלפי קבוצת מיעוט המוצאת מן הכלל, מחדדת את השוני בינה לבין האחרים, ומקבעת תחושות של נחיתות חברתית. ביטוי לגישה זו ניתן בסעיף 3 לאמנה הבינלאומית בדבר ביעורן של כל הצורות של הפליה גזעית. במשך השנים רבתה הכתיבה בנושא זה, תוך שהודגש, כי לעתים עשוי טיפול נפרד להוות טיפול שוויוני או, למצער, שההפרדה מוצדקת על אף הפגיעה בשוויון. בעיקר כך, בין השאר, במקום שהרצון לטיפול נפרד אבל שווה בא מקרב קבוצות מיעוט המבקשות לשמור על תרבותן ואורח חייהן, והחפצות למנוע "התבוללות כפויה" (כלשונו של השופט שמגר בפרשת בורקאן , עמ' 808; ראו בנבנשתי, "'נפרד אבל שווה' בהקצאת מקרקעי ישראל למגורים", עיוני משפט כ"א 766 (1998) וכן, Days, “Brown Blues: Rethinking the Integrative Ideals", 34 Wm. & Mary L. Rev 53 (1992); Tein, “The Devaluation of Nonwhite Community in Remedies For Subsidized Housing Discrimination", 140 U. Pa. L. Rev . 1463 (1992) ). אכן, מוכן אני להניח - בלי לפסוק בדבר - כי קיימים מצבים בהם טיפול נפרד אבל שווה הוא טיפול חוקי. דוגמא לכך יכול לשמש פסק דיננו בפרשת אביטן (בג"ץ 528/88 אביטן נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד מג(4) 297). שם החליט מינהל מקרקעי ישראל להחכיר מקרקעין רק לבדואים, וזאת במסגרת מדיניותו להעברתם של הבדואים למגורים של קבע. בקשתו של עותר יהודי לחכור מקרקעין אלה נדחתה על ידי המינהל. העתירה כנגד מינהל מקרקעי ישראל נדחתה. בנמקו את עמדת בית המשפט, ציין השופט אור: "ההתייחסות היא אל בדואים, אשר במשך שנים רבות חיו חיי נוודות, וניסיונות שלהם להשתקעות במקום קבע לא עלו יפה והיו כרוכים בהפרות חוק, עד שנוצר אינטרס למדינה לסייע להם, ובכך גם להשיג מטרות ציבוריות חשובות. האופי ודרך החיים של נוודים ללא יישובי קבע מסודרים, על כל הכרוך בכך, הם העושים את הבדואים לבני קבוצה ייחודית, שהמשיבים סבורים שראויים הם לסיוע ולעידוד, תוך התייחסות מיוחדת, מפלה לטובה, ולא העובדה שהם ערבים" (שם, עמ' 304). מצב דברים זה - בו טיפול נפרד עשוי להחשב חוקי - אינו מתקיים במצב הדברים שבפנינו, וזאת משני טעמים: ראשית , הלכה למעשה אין פנייה להקמת יישוב קהילתי לערבים בלבד. בפועל אין מדינת ישראל מקצה מקרקעין אלא לישובים קהילתיים יהודיים. התוצאה ("האפקט") של מדיניות ההפרדה הנוהגת כיום היא מפלה, גם אם המניע להפרדה אינו הרצון להפלות. קיומה של הפליה נקבע, בין השאר, על פי האפקט של ההחלטה או המדיניות ואפקט זה, בענייננו, הוא מפלה (השווה בג"ץ 1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול ירושלים , פ"ד מח(2) 221, 241; וכן השופט מצא בבג"ץ 453/94 שדולת הנשים בישראל נ' ממשלת ישראל , פ"ד מח(5) 501); נמצא, כי מדיניות המינהל כיום מעניקה לערבים בפועל, טיפול נפרד ולא שווה. שנית , אין כל מאפיינים המייחדים את היהודים המבקשים לבנות ביתם ביישוב קהילתי באמצעות האגודה השיתופית קציר, המצדיקים הקצאת קרקע המדינה להתיישבות יהודית בלבד. היישוב הקהילתי קציר פתוח לכל יהודי באשר הוא (כפוף לתנאי קבלה שאינם מופיעים בתקנות האגודה השיתופית ושאת תכנם איננו יודעים). ממילא, תושבי היישוב אינם מהווים "קבוצה ייחודית" (כלשונו של השופט אור בפרשת אביטן ). נהפוך הוא: כל יהודי בישראל כחלק מרוב התושבים, שנפשו חפצה בחיים קהילתיים כפריים כשיר לכאורה להתקבל לאגודה השיתופית. האגודה פונה איפוא, אל רוב רובו של הציבור בישראל. הגורם המאפיין את קבוצת התושבים ביישוב אינו בייחוד זה או אחר של הקבוצה או בני הקבוצה, אלא אך הקריטריון של הלאום, אשר משמש, הוא עצמו, בנסיבות הענין שלפנינו, קריטריון מפלה. אכן, מרבית השיקולים שהוצגו בפנינו על ידי הסוכנות היהודית מבוססים על אותו סיווג "חשוד" של השתייכות לאומית, וכל מטרתם לא באה אלא לקדם התיישבות יהודית באיזור. אכן, השילוב בין התוצאה הבלתי-שוויונית של המדיניות ובין הטעמים הבלתי-שוויוניים שבבסיסה, יוצר "מסה" חזקה של העדר שוויון, "מסה" שאינה מתבטלת ואף אינה פוחתת נוכח הנכונות העקרונית להקצות מקרקעין להתיישבות קהילתית כפרית נפרדת של ערבים. אנו דוחים, איפוא, את הטענה כי בנסיבות הענין שלפנינו לא נפגם עקרון השוויון. 31. הטענה העקרונית השניה שהועלתה בפנינו היא זו: גם אילו החליט מינהל מקרקעי ישראל להקצות בנסיבות המקרה שלפנינו במישרין מקרקעין להקמת יישוב קהילתי ליהודים בלבד, היתה זו החלטה חוקית, שכן היא היתה מגשימה את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. ערכים אלה הם בעלי אופי חוקתי (ראו סעיף 1א' לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו) והיה בהם כדי להעניק אופי חוקי להחלטתו של מינהל מקרקעי ישראל. טיעון זה מעלה שאלות רבות וחשובות. אין לנו צורך להכריע במרביתן. הטעם לכך הוא כפול: ראשית , עד כמה שטעון זה בא לומר כי ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית (המהווים תכלית כללית המונחת ביסוד החוק, מתנגשים עם הערך בדבר השוויון, הרי התשובה היא שהתנגשות כזו אינה קיימת. אכן, אינה מקובלת עלינו התפישה כי ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית יש בהם כדי להצדיק - ברמה של תכלית כללית - הפליה על ידי המדינה בין אזרחים של המדינה על בסיס דת או לאום. חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע (בסעיף 1א) כי: "חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בין היתר, מבססים את זכותו של העם היהודי לעמוד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. כלשונה של הכרזת העצמאות: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי-תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר-הספרים הנצחי". אכן, שיבתו של העם היהודי למולדתו נגזרת מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית גם יחד (ראו ע"ב 1/65 ירדור נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית , פ"ד י"ט(3) 365, 385). מערכיה אלה של מדינת ישראל - מכל אחד מהם בנפרד ומהשתלבותם זה בגדר זה - מתבקשות מספר מסקנות: כך, למשל, מתבקש כי עברית תהא שפה עיקרית במדינה ועיקרי חגיה ישקפו את תקומתו הלאומית של העם היהודי; מתבקש מכך גם כי מורשת ישראל תהווה מרכיב מרכזי במורשתה הדתית והתרבותית, ומתבקשות מסקנות נוספות שאין לנו צורך לעמוד עליהן. אך מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לא מתבקש כלל כי המדינה תנהג בהפליה בין אזרחיה. יהודים ולא-יהודים הם אזרחים שווי זכויות וחובות במדינת ישראל. "המדינה - מדינת יהודים היא; המשטר המתקיים בה - הוא משטר דמוקרטי נאור, המעניק זכויות לכלל האזרחים, יהודים כלא יהודים" (השופט ד' לוין בע"ב 2/88 בן שלום נ' ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השתים-עשרה , פ"ד מג(4) 221, 231). עמדתי על כך באחת הפרשות בצייני: "במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ייהנה כל אדם - תהא דתו ותהא אמונתו ותהא לאומיותו אשר תהא - מזכויות אדם מלאות" (רע"א 7504/95 יאסין נ' רשם המפלגות , פ"ד נ(2) 45, 70). וחברי השופט מ' חשין ציין בפרשה אחרת: "נזכור ונדע - כיצד נוכל לשכוח - כי לא היתה לו לעם היהודי - לא היתה לו ואין לו - מדינה אחרת זולתי מדינת ישראל, מדינת היהודים. ואולם בתוככי המדינה כל אזרחי המדינה הם שווי זכויות (רע"א 2316/96 איזקסון נ' רשם המפלגות , פ"ד נ(2) 529, 549 - להלן, פרשת איזקסון ). לא זו אף זו: לא רק שערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אינם דורשים הפליה על בסיס דת ולאום במדינה, אלא שערכים אלה עצמם אוסרים הפליה ומחייבים שוויון בין הדתות והלאומים (ראו בג"ץ 392/72 ברגר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה , פ"ד כז(2) 764, 771; בג"ץ 175/71 פסטיבל למוזיקה אבו-גוש קרית-יערים נ' שר החינוך והתרבות , פ"ד כה(2) 821). "עקרון השוויון ואיסור האפליה, הגלום בצווי 'משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה' (ויקרא, כד, כב) שנתפרש בפי חז"ל כמשפט השווה לכולכם' (כתובות, לג, א; בבא קמא, פג, ב), התקדש בתורת ישראל מאז היה לעם" (השופט טירקל בבג"ץ 200/83 וותאד נ' שר האוצר , פ"ד לח(3) 113, 119). השופט אלון עמד על כך כי "ייסוד מוסד בעולמה של יהדות הוא רעיון בריאת האדם בצלם אלוקים (בראשית, א, כז). בכך פותחת תורת ישראל, וממנו מסיקה ההלכה עקרונות יסוד בדבר ערכו של האדם - כל אדם באשר הוא - שוויונו ואהבתו" (ע"ב 2/84 ניימן נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה , פ"ד לט(2) 225, 298). אכן, "העם היהודי הקים את המדינה היהודית, זו הראשית וממנה נמשיך בדרך" (השופט מ' חשין בפרשת איזקסון , עמ' 548). אך משהוקמה המדינה, הרי היא נוהגת שוויון בין אזרחיה. מדינת ישראל היא מדינה יהודית אשר בתוכה חיים מיעוטים, ובהם המיעוט הערבי. כל אחד מבני המיעוטים החיים בישראל נהנה משוויון זכויות גמור. אמת, מפתח מיוחד לכניסה לבית ניתן לבני העם היהודי (ראו חוק השבות , התש"י1950-). אך משמצוי אדם בבית כאזרח כדין, הוא נהנה מזכויות שוות כמו כל בני הבית האחרים. ביטוי לכך ניתן בהכרזת העצמאות, אשר קראה "לבני העם הערבי, תושבי מדינת ישראל, לשמור על השלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה". אין, איפוא, כל סתירה בין ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לבין שוויון גמור בין כל אזרחיה. נהפוך הוא: שוויון הזכויות בין כל בני האדם בישראל, תהא דתם אשר תהא ותהא לאומיותם אשר תהא - נגזר מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. נמצא כי הטענה העקרונית השניה שהועלתה בפנינו, עד כמה שהיא נוגעת לתכלית הכללית המונחת ביסוד החוק, דינה להדחות. 32. היבט אחר של הטענה בדבר ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית הוא לעניין השפעתם של ערכים אלה על גיבוש התכליות המיוחדות המונחות ביסוד החוק. אכן מקובל עלינו כי ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית עשויות לגבש תכליות מיוחדות, ברמות הפשטה שונות. כפי שראינו, בנסיבות שלפנינו (ראו פסקאות 28-26) לא קיימות תכליות מיוחדות שכאלה אשר ידן על העליונה. נמצא, כי גם היבט זה של הטענה דינו להדחות. סיכום ביניים 33. הגענו איפוא למסקנה כי אם הקצאת זכות במקרקעין להקמת היישוב הקהילתי בקציר היתה נעשית במישרין על ידי המדינה, מוטלת היתה על המדינה החובה לנהוג בשוויון בין כל המבקשים ממנה זכות להקים בית באותו מקום. משמעות הדבר הינה, כי כל אדם בישראל, תהא לאומיותו אשר תהא, כשיר היה להשתתף בתחרות על הזכות לבנות ביתו ביישוב הקהילתי בקציר. אך כידוע מדינת ישראל לא מקצה במישרין מקרקעין לבניית בתים ביישוב הקהילתי קציר. הקצאה ישירה של מקרקעין על ידי המדינה נעשתה בהתיישבות העירונית שבמקום, ובה נהגה המדינה בשוויון. ואילו לענין היישוב הקהילתי, המדינה הקצתה מקרקעין - במסגרת "הסכם הרשאה" - לסוכנות היהודית, אשר מצדה סייעה - באמצעות התאחדות האיכרים בישראל - במסירת הקרקע לאגודה השיתופית קציר, אשר מקבלת לשורותיה יהודים בלבד. האם הפרה מדינת ישראל את חובתה לנהוג בשוויון בכך שהעבירה המקרקעין (על פי הסכם ההרשאה) לסוכנות היהודית? שאלה זו "נפצל" לשתי שאלות משנה: האחת , האם המדינה היתה מפירה את חובתה לנהוג בשוויון בכך שהיתה מעבירה מקרקעין (על פי הסכם הרשאה) לגוף שלישי כלשהו (שאינו הסוכנות היהודית) המשתמש במקרקעין בדרך מפלה? אם התשובה על שאלה זו היא בחיוב, יהא מקום לדון בשאלה השניה והיא, האם אין לומר כי חובתה של המדינה לנהוג בשוויון אינה מופרת אם העברת המקרקעין נעשית דווקא לסוכנות היהודית. לבחינתן של שתי שאלות אלה נעבור עתה. העברת מקרקעין לגוף שלישי כלשהו המתקשר עם יהודים בלבד 34. חובתה של המדינה לנהוג בשוויון בהקצאת זכויות במקרקעין מופרת אם המדינה מעבירה מקרקעין לגוף שלישי, אשר מצדו מפלה בהקצאת מקרקעין על בסיס של דת או לאום. המדינה אינה יכולה להשתחרר מחובתה החוקית לנהוג בשוויון בהקצאת זכויות במקרקעין, על ידי שימוש בגוף שלישי הנוקט מדיניות מפלה. אכן, את שהמדינה אינה רשאית לעשות במישרין, אין היא רשאית לעשות בעקיפין. ודוק: איננו עוסקים בשאלה אם בקבלת זכות במקרקעי המדינה הוטלה על הצד השלישי גם החובה שלא להפלות בין יהודים לערבים (ראו Burton v. Wilmington Parking Authority , 365 U.S. 721 (1961); . Eldridge v. B.C. (A.G.) [1997] 3 S.C.R. 624 ). שאלה זו אינה מתעוררת בפנינו, שכן היא חורגת מגדריה של העתירה. השאלה הניצבת בפנינו הינה, אם המדינה, היא עצמה, מפירה את חובתה לנהוג בשוויון, שעה שגוף שלישי אליו מועברים מקרקעי המדינה, נוקט במדיניות המקצה מקרקעין ליהודים בלבד. על שאלה זו תשובתנו הינה בחיוב. העברת מקרקעין לסוכנות היהודית 35. בעתירות שלפנינו הוקצו המקרקעין, על ידי המדינה, לסוכנות היהודית, אשר מצידה העבירה המקרקעין לגוף שאינו מקצה מקרקעין אלא ליהודים בלבד. האם בכך שההעברה בוצעה דרך הסוכנות היהודית יצאה המדינה ידי חובת השוויון, ושוב אין לראותה כמפירה עקרון זה? התשובה על שאלה זו היא בשלילה. חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, התשי"ג1952- והאמנה בין ממשלת ישראל לבין הסוכנות היהודית לארץ ישראל, אינם מעניקים היתר למדינה להפלות בין אזרחי המדינה (ראו סעיף 8(ב) לחוק המעמד וסעיף 2 לאמנה). אכן, חוק מעמד הסוכנות "ביסודו, אינו אלא הצהרתי בלבד. אין הוא קובע סמכויות שלטוניות ואין הוא מאציל אותן" (המשנה לנשיא אלון בבג"ץ 4212/91 המוסד החינוכי הממלכתי דתי העל-יסודי לבנות "בית רבקה" נ' הסוכנות היהודית לארץ-ישראל , פ"ד מז(2) 661, 668: להלן - פרשת בית רבקה). הסוכנות היהודית ממלאת תפקידים חשובים. היא פועלת, כאמור באמנה, "על יסוד תכנית מוסכמת מראש עם הממשלה" (סעיף 3 לאמנה). תכנית זו, אשר המדינה צד לה, אינה יכולה להיות תכנית מפלה. פעולת מדינה, שהיא מפלה בנסיבותיה, אם היא נעשית כלפי צד שלישי כלשהו, אינה מאבדת מאופיה המפלה, אם היא נעשית באמצעות הסוכנות היהודית. 36. כמובן, אין להתעלם מן המעמד המיוחד של הסוכנות היהודית במדינת ישראל ומן הזכויות הרבות של הסוכנות היהודית בפיתוח המדינה ובהגשמת יעודה כמדינה יהודית, נוסף להיותה מדינה דמוקרטית. המעמד המיוחד של הסוכנות היהודית בא לידי ביטוי בחוקי המדינה. חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית לארץ ישראל, תשי"ג1952-, קובע כי הסוכנות היהודית "פועלת במדינת ישראל בתחומים שבחרה בהסכמת הממשלה" (סעיף 2א), כי ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית "שוקדות כמקודם על העליה ומנצחות על מפעלי קליטה והתיישבות במדינה" (סעיף 3), כי מדינת ישראל מכירה בסוכנות היהודית כסוכנת מוסמכת שתוסיף לפעול "לפיתוח הארץ ויישובה, לקליטת עולים מהתפוצות ולתיאום פעולותיהם בישראל של מוסדות ואיגודים יהודיים הפועלים בתחומים אלה" (סעיף 4 ועוד). גם האמנה שנכתבה בין ממשלת ישראל לבין הסוכנות היהודית בשנת התשל"ט1979- נותנת ביטוי למעמד המיוחד ולשליחות החשובה של הסוכנות היהודית. בית משפט זה בפרשת בית רבקה , הביא בהרחבה מהוראות חוק מעמד הסוכנות ומהוראות האמנה וציין (המשנה לנשיא מ' אלון, בעמ' 667) כי "עיקרו של חוק מעמד הסוכנות במתן ביטוי לקשר ההיסטורי בין עם ישראל למדינת ישראל". מעמד זה בא לידי ביטוי ברחבי הארץ במשך עשרות שנים: לפני הקמת המדינה, בדרך אל הקמת המדינה ולאחר הקמת המדינה עד היום. הסוכנות היהודית מילאה תפקיד ראשון במעלה בהגשמת החזון הציוני, בקיבוץ גלויות ובהפרחת הארץ. והיא לא סיימה את התפקיד שנועד לה. עדיין היא משמשת, כ"גוף וולונטרי" (בג"ץ 4212/91, לעיל, בעמ' 670), שליח של העם היהודי בפיתוח המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית. 37. גם בא-כוח העותרים אינו חולק על התפקיד החשוב שהסוכנות היהודית מילאה בהיסטוריה של מדינת ישראל, ואף אין הוא מותח ביקורת על המדיניות שהיתה נוהגת במשך שנים רבות באשר להקמת יישובים יהודיים ברחבי הארץ. וכך הוא אומר בעתירה: "עתירה זו צופה בעיקרה פני עתיד. אין בכוונת העותרים להעביר תחת שבט הביקורת את המדיניות ארוכת השנים, לפיה הוקמו ברחבי הארץ (בסיוע מוסדות ההתיישבות) יישובים - קיבוצים, מושבים ומצפים - שבהם התגוררו בעבר ומתגוררים היום, כמעט תמיד, אך ורק יהודים. העותרים אינם ממקדים את טיעוניהם בלגיטימיות של המדיניות ששררה בעניין זה בתקופה שקדמה לקום המדינה ובשנים שחלפו מאז הקמתה. הם אף אינם מערערים על התפקיד המכריע שמילאה הסוכנות היהודית ביישוב יהודים ברחבי הארץ במהלך המאה הזו". לא זו בלבד שהעתירה צופה פני עתיד, אלא היא גם ממוקדת ביישוב הקהילתי קציר, בנסיבות כפי שהובאו בפנינו. מטבע הדברים, קיימים יישובים מסוגים שונים, כגון, קיבוצים, מושבים ומצפים. יישובים מסוגים שונים עשויים לעורר בעיות שונות. לא שמענו טענות בנוגע ליישובים מסוגים שונים ולכן גם לא ננקוט עמדה לגבי יישובים כאלה. זאת ועוד. יש לקחת בחשבון שאפשריות נסיבות מיוחדות מעבר לסוג היישוב, כמו נסיבות מיוחדות מבחינת בטחון המדינה, שעשוייה להיות להן חשיבות. לא שמענו טענות לגבי המשמעות של נסיבות כאלה, ולכן גם לא נביע דעה לגבי המשמעות שלהן. נוסף לכך, לדעת ולזכור כי אנו עושים כיום צעד ראשון בדרך קשה ורגישה. מן הראוי לצעוד בדרך זאת עקב בצד אגודל, שלא נמעד וניכשל, אלא נתקדם בה בזהירות ממקרה למקרה, לפי הנסיבות של כל מקרה. עם זאת, גם אם הדרך תהיה ארוכה, חשוב שנדע תמיד, לא רק מאיִן באנו, אלא גם לאן אנו הולכים. 38. מה עולה מכל האמור לגבי המקרה שלפנינו? קבענו כי המדינה אינה רשאית להפלות במישרין על בסיס של דת או לאום בהקצאה של מקרקעי המדינה. מכאן נובע כי המדינה אף אינה רשאית להפלות בעקיפין על בסיס של דת או לאום כהקצאה של מקרקעי המדינה. פועל יוצא הוא, שהמדינה אינה רשאית לאפשר הפליה כזאת במקרקעי המדינה באמצעות העברה של המקרקעין לסוכנות היהודית. אין דבר בחוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, התשי"ג1952-, או באמנה שבין ממשלת ישראל לבין הסוכנות היהודית, המכשירים הפליה כזאת בהקצאת מקרקעין של המדינה. אכן, לפי סעיף 3 לאמנה, הסוכנות היהודית פועלת "על יסוד תכנית מוסכמת מראש עם הממשלה". אולם, לפי סעיף 8(ב) לחוק המעמד, שיתוף הפעולה שבין מדינת ישראל לבין הסוכנות היהודית צריך להיעשות "בהתאם לחוקי המדינה". ברור לפי סעיף זה ולפי עקרונות יסוד, כי תכנית לשיתוף פעולה בין המדינה לבין הסוכנות היהודית אינה יכולה להיות תכנית מפלה. ההפליה אינה מאבדת את האופי המפלה שלה, גם אם היא נעשית באמצעות הסוכנות היהודית, ולכן אין היא מותרת למדינה. הסעד 39. מהו, אם כן, הסעד שהעותרים זכאים לו? התשובה אינה פשוטה כלל ועיקר. העתירה, כדברי העותרים, צופה פני עתיד. אך אין לשכוח כי המדינה הקצתה את המקרקעין עליהם הוקם היישוב הקהילתי קציר לסוכנות היהודית על פי הסכם שנערך בשנת 1986. ההסכם נערך מתוך ידיעה שהסוכנות היהודית תשקיע משאבים בפיתוח המקרקעין על פי מסמכי היסוד שלה, כלומר, כדי להקים יישוב יהודי. ואכן, על יסוד הסכם זה, ובהתאם למסמכי היסוד של הסוכנות היהודית, השקיעה הסוכנות היהודית משאבים בהקמת היישוב הקהילתי קציר. לצורך זה היא אף ערכה הסכם עם האגודה השיתופית קציר. זאת ועוד. המתיישבים ביישוב הקהילתי רכשו בתים במקום, ועברו להתגורר בו, על יסוד הסתמכות על המצב כפי שהיה קיים בשעתו. כל אלה מעוררים בעיות קשות מבחינת הסוכנות, האגודה השיתופית ותושבי היישוב, לא רק מבחינה חברתית, אלא גם מבחינה משפטית. שכן זאת נזכור: הכרעת הדין ניתנת היום, לאחר שעברו כארבע עשר שנים מאז ההקצאה, ולאחר שהמתיישבים והסוכנות היהודית עצמה פעלו על-סמך ציפיות שהיו מקובלות במקומן ובשעתן. כל אלה מקשים על המדינה ועשויים להטיל עליה מגבלות גם מבחינה משפטית. גם אנו לא יכולים להתעלם מבעיות אלה. 40. במצב זה, מתוך רצון לקחת את כל השיקולים והקשיים בחשבון, ולהגיע לכלל איזון ראוי, החלטנו לעשות בעתירה זאת צו מוחלט במובן הבא: א. אנו מצהירים כי המדינה לא היתה רשאית על פי דין להקצות מקרקעי המדינה לסוכנות היהודית לצורך הקמת היישוב הקהילתי קציר על בסיס של הפליה בין יהודים לבין מי שאינם יהודים. ב. על המדינה לשקול את בקשתם של העותרים לרכוש לעצמם חלקת מקרקעין ביישוב קציר לצורך הקמת ביתם, וזאת על יסוד עקרון השוויון, ומתוך התחשבות בשיקולים השייכים לעניין - לרבות השיקולים הנוגעים לסוכנות ולמתיישבים במקום - וכולל הבעיות המשפטיות הכרוכות בענין זה. על יסוד שיקולים אלה, על המדינה להחליט במהירות הראויה אם יש בידה לאפשר לעותרים, במסגרת הדין, להקים לעצמם בית בתחום היישוב הקהילתי קציר. ה נ ש י א השופט ת' אור : אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' זמיר : אני מסכים. ש ו פ ט השופט מ' חשין : בחלוקת משאבי-הכלל בין יחידי החברה בישראל הופלו העותרים לרעה, וממילא זכאים הם לסעד לו זכאי מי שהופלה לרעה. מטעם זה אני מסכים להכרעת הדין של חברי, הנשיא ברק. ש ו פ ט השופט י' קדמי : הערות פתיחה 1. העמדה העקרונית המוצגת בפסק דינו של הנשיא בדבר מיקומו של ערך השוויון בין ערכיה של מדינת ישראל וההשלכה שיש לכך על הקצאת קרקע ממלכתית, מקובלת עלי. כן מקובלת עלי עמדת הנשיא, לפיה לא ניתן לעקוף את יישום ערך השוויון בהקשר הנדון כאן, על ידי הקצאת קרקע ממלכתית לסוכנות היהודית; אשר לה, כשלעצמה, מותר להגביל את פלג האוכלוסיה שיהנה מפעילותה, בהיותה מוסד התיישבותי יהודי-ציוני. העמדה העקרונית האמורה - למיטב הבנתי - אינה חוסמת את הפתח בפני איזון בין ערך השוויון לבין ערכים אחרים וביניהם ערך הבטחון הלאומי. ערך זה מדבר בהבטחת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; ובנסיבות שבהן יש לכך הצדקה - בהתחשב במיקומו או בתכלית הקמתו של יישוב המוקם על קרקע ממלכתית - בכוחו לכרסם ואף לדחות את ערך השוויון (להלן: פתח האיזון). בראשית דרכה של המדינה, היו היקפו וממדיו של "פתח האיזון" האמור רחבים יחסית, לנוכח המשקל שהיה בשעתו לערכים האחרים - וביניהם ערך הבטחון הלאומי - בנסיבות המיוחדות שהיו קיימות אז. ברם, ככל שהמדינה התפתחה והסיכונים שעמדו על דרך ביסוסה כמדינה יהודית ודמוקרטית איבדו מכוחם, כך הלך והצטמצם הפתח. כיום ממדיו של הפתח צרים ומצומצמים ביותר; ואיזון כאמור יתחייב בנסיבות נדירות בלבד. לדאבון הלב, טרם הגענו אל המנוחה ואל הנחלה; וכל עוד לא נגיע אליה, לא יהיה - ככל הנראה - מנוס מהותרת שרידים מן הפתח האמור על מכונם. מן הכלל אל הפרט 2. על רקע קיומו של פתח האיזון, מוגנים - לשיטתי - מעשי העבר בתחום הקצאת קרקע ממלכתית, מפני עיון חוזר ותיקון למפרע. ראשית, מן הטעם שעומדת לזכותם חזקה, לפיה: אם היה בהם משום פגיעה בערך השוויון, יש לראותה כפגיעה שהתחייבה מדרישותיהם של ערכים חיוניים מתחרים. המעשה נושא העתירה - קרי: ההחלטה בדבר הקמת ישוב קהילתי בקציר, שאוכלוסייתו מוגבלת ליוצאי צבא בלבד - נעשה לפני כשמונה עשרה שנים; ואנכי לא מצאתי בחומר שבא בפנינו הצדקה לערעור כוחה של החזקה האמורה. לשיטתי, אין די בכך, שמיקומו של הישוב הקהילתי סמוך טופוגרפית לישוב עירוני שאין לגביו מיגבלות איכלוס, כדי לקבוע שמיגבלות מסוג זה בישוב הקהילתי לא התחייבו בשעתו - על פי מצב הדברים שהיה קיים אז - מאיזון בין ערך השיוויון לבין ערכים חיוניים אחרים. ושנית, לנוכח החידוש שיש בפסק הדין, הן לענין כוחו של ערך השיויון בכל הקשור לניצול קרקע ממלכתית בדרך כלל והן לענין תחולתו לגבי הקצאת קרקע כזאת לסוכנות היהודית בפרט. על פי טיבו - ובמיוחד אמורים הדברים לענין הקצאת קרקע ממלכתית לסוכנות היהודית - חידוש כזה אינו פועל למפרע. משני הטעמים הנ"ל, מן הראוי - לשיטתי - להסתפק במקרה דנן בפסק דין הצהרתי בדבר מעמדו ומשקלו של ערך השויון לעניינה של הקצאת קרקע ממלכתית, כמפורט בפסק דינו של הנשיא; וזאת, תוך הבהרה כי פניו של פסק-הדין לעתיד, וכי אין בו כדי לבסס דרישה לעיון חוזר במעשי העבר. ש ו פ ט התוצאה היא כי אנו עושים, ברוב דעות (כנגד דעתו החולקת של השופט קדמי), את הצו-על-תנאי מוחלט כאמור בפסקה 40 לפסק דינו של הנשיא. ניתן היום, א' באדר ב' התש"ס (08.03.00). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95066980. A14 /דז/

[ "בג\"ץ 6698/95", "ע\"א 55/67", "ש 2", "בג\"ץ 953/87", "בג\"ץ 869/92", "ע\"א 105/92", "בג\"ץ 1703/92", "בג\"ץ 840/79", "בג\"ץ 262/62", "בג\"ץ 5023/91", "בג\"ץ 114/78", "בג\"ץ 392/72", "בג\"ץ 4541/94", "בג\"ץ 2671/98", "בג\"ץ 73/53", "ראו 7128/96", "בג\"ץ 5016/96", "בג\"ץ 528/88", "בג\"ץ 1000/92", "ע\"ב 1/65", "רע\"א 7504/95", "רע\"א 2316/96", "בג\"ץ 175/71", "ע\"ב 2/84", "בג\"ץ 4212/91" ]

4,451

121,784

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6698/95 - ד' בשג"ץ 8532/00 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותרים : 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נגד המשיבים : 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. מועצה מקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לא"י 5. קציר, האגודה השיתופית להתישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל בקשה לשחרור מייצוג משיבה 5 בשם המשיבות 5 ו6-: עו"ד גד שטילמן החלטה אני משחררת את עורך דין גד שטילמן מייצוג המשיבה 5, בכפוף לכך שיודיע לבית המשפט את הכתובת ומספר הטלפון של משיבה זו. ניתנה היום, כ"א בטבת תשס"א (16.01.2001). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95066980. V18

[ "בג\"ץ 6698/95" ]

4,452

406,441

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 6698/95 - א' בפני: כבוד הרשמת דנה כהן-לקח מבקש העיון: העותרים: ד"ר אביחי דורפמן 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נ ג ד המשיבים: 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. מועצה מקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לא"י 5. קציר,האגודה השיתופית להתישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל בקשה לעיון בתיק החלטה בהעדר התנגדות מצד הצדדים לתיק, ניתן בזאת היתר לעיון כמבוקש. העיון ייערך במזכירות בית-המשפט בהתאם לנהלים המקובלים. ניתנה היום, כ' בסיוון תשע"א (22.6.2011). דנה כהן-לקח, שופטת ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 95066980_F21.doc כש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 6698/95" ]

4,453

412,183

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 6698/95 - א' בפני: כבוד הרשמת דנה כהן-לקח מבקש העיון: ד"ר אביחי דורפמן העותרים: 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נ ג ד המשיבים: 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. מועצה מקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לא"י 5. קצירה, אגודה השיתופית להתיישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל בקשה לעיין בתיק בית המשפט החלטה למען הזהירות, אבקש את עמדות הצדדים כאמור בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג – 2003. העמדות תוגשנה תוך 10 ימים מעת ההמצאה. המזכירות תמציא לצדדים את הבקשה שבפני יחד עם החלטתי זו. ניתנה היום, ט"ו באייר תשע"א (19.5.2011 ( . דנה כהן-לקח, שופטת ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 95066980_F19.doc טו מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 6698/95" ]

4,454

572,979

בבית המשפט העליון בג"ץ 6698/95 - ג' לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך מבקש העיון: העותרים: מר עמית חיים 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נ ג ד המשיבים: 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. מועצה מקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לא"י 5. קציר, האגודה השיתופית להתיישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל בקשה לעיון בתיק בית המשפט החלטה לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, נוכח מטרת העיון ובהתחשב בעמדות הצדדים שלפניי, הבקשה מתקבלת. העיון ייערך במזכירות בית המשפט בהתאם לנוהל המקובל. ניתנה היום, ‏ד' בסיון התשע"ז (‏29.5.2017). ליאת בנמלך ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 95066980_P23.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 6698/95" ]

4,455

591,593

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 6698/95 לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך מבקש העיון: עמית חיים העותרים: 1. עאדל קעדאן 2. אימאן קעדאן נ ג ד המשיבים: 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. משרד הבינוי והשיכון 3. מועצה מקומית טל-עירון 4. הסוכנות היהודית לא"י 5. קציר, האגודה השיתופית להתיישבות קהילתית בשומרון בע"מ 6. התאחדות האיכרים לישראל בקשה לעיון בתיק בית המשפט החלטה הצדדים יגישו תגובתם לבקשה, בהתאם לתקנה 4 ל תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) התשס"ג – 2003. התגובות תוגשנה בתוך 14 ימים מעת המצאת ההחלטה. המזכירות תמציא לצדדים את הבקשה יחד עם החלטתי זו. ניתנה היום, ‏כ"א באדר התשע"ז (‏19.3.2017). ליאת בנמלך ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 95066980_P22.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 6698/95" ]

4,456

1,262

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2553/94 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערער : גני שפרעם בע"מ נגד המשיבים : 1. שותפות אדוארד בחוס, ח'ורי ג'סאן וחביב בחוס 2. חביב בחוס ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.3.94 בת"א 440/91 שניתן על-ידי כבוד השופט מ. סלוצקי תאריך הישיבה: כ' בשבט תשנ"ז (28.1.97) בשם המערער ת: עו"ד סבית בשם המשיבים : עו"ד מ. חורי החלטה מה המצב לאחר ההסכמה העקרונית שהושגה עוד ב2/97-? נא להודיע תוך 15 יום. ניתנה היום, כ"א באלול תשנ"ז (23.9.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94025530. J01

[ "ע\"א 2553/94" ]

4,460

3,529

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2553/94 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערערת: גני שפרעם בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שותפות אדוארד בחוס,חורי ג'סאן וחביב בחוס 2. חביב בחוס ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.3.94 בתיק אזרחי 440/91 שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא מ' סלוצקי תאריך הישיבה: כ' בשבט תשנ"ז (28.1.97) בשם המערערת: עו"ד סבית בשם המשיבים: עו"ד ח'ורי פסק-דין השופטת ד' דורנר: 1. חביב בחוס הוא בעליו של מגרש בשפרעם (להלן: המגרש). בתאריך 5.9.1982 הוא התקשר בחוזה שותפות עם אדוארד בחוס וג'סאן חורי, ובתאריך 31.7.1983 נערך נספח לחוזה, המהווה חלק בלתי נפרד ממנו. בחוזה הוסכם על הקמת שותפות בשם "גני שפרעם" (להלן: השותפות) שתנהל "מסעדות, ארוח וארועים" במבנה שיוקם על המגרש. חורי ואדוארד התחייבו לממן בחלקים שווים את הקמת המבנה ואילו חביב מצידו התחייב למסור לחזקת השותפות את המגרש ולאחר תום הקמת המבנה והפעלת העסק לרשום את המגרש על-שם השותפות. הוסכם כי חלקו בשותפות של כל אחד מן השותפים המממנים - אדוארד וחורי - יהיה 40%, וכי חלקו של חביב יהיה 20%. בנספח לחוזה נקבע בין השאר: 4. (א). [אדוארד וחורי] מצהירים ומתחייבים כי עם סיום כל העבודות בפרוייקט גני שפרעם כפי שתוכנן על-ידי מהנדס ו/או בשינויים שיבוצעו בו מעת לעת ויאושרו על-ידי [חביב] (כולל השינויים) ועם תחילת הפעלתו כעסק מסחרי הרי הבעלות בכל הבנוי והמושקע בגני שפרעם ללא יוצא מן הכלל וכן הרווחים ו/או ההפסדים יהיו של השותפות כולה, לפי החלוקה והאמור בהסכם השותפות. דהיינו [אדוארד] 40%, [חורי] 40% ו[חביב] 20%. (ב). [חביב] מצהיר ומתחייב כי עם סיום העבודות בפרוייקט גני שפרעם ומיד עם התחלת הפעלת העסק גני שפרעם , הרי הבעלות וכל הזכויות שיש [לחביב] במגרש, יעברו לבעלות כל השותפות לפי החלוקה והאמור בהסכם השותפות. 5. ...למען הסר ספק, תחילת הפעלת העסק מהווה גם המועד של סיום העבודות בפרוייקט. [ההדגשות הוספו.] 2. המבנה שהוקם הכיל מסעדה, שירותים נלווים וחצר. בתאריך 7.3.1987 החלה השותפות לנהל בו את עסקיה, בגידרם נערכו חתונות בשטח הפתוח. בסוף שנת 1988 החליטה השותפות להמשיך לנהל את עסקיה במסגרת חברה בערבון מוגבל ולהעביר את זכויותיה וחובותיה על-פי חוזה השותפות לחברה זו. בתאריך 7.1.1989 נרשמה חברת גני שפרעם בע"מ (להלן: החברה), ולבקשת חביב הוקצו המניות שהיה זכאי להן לבנו. באוקטובר 1989 הודיע אדוארד לשותפיו בחברה על כוונתו להקים במגרש על חשבונו אולם שמחות סגור, שיהיה רכושו הפרטי. השותפים התנגדו לכך וחביב הודיע על התנגדותו לוועדה המקומית לתכנון ולבניה בשפרעם. 3. בינואר 1991 רכש אדוארד את מניותיו של חורי בחברה והפך לבעלים של 80% ממניות החברה. או אז, במאי 1991, הגישה החברה תובענה בבית-המשפט המחוזי בחיפה כנגד השותפות וחביב, בגידרה עתרה לאכוף על חביב את העברת המגרש על שם החברה. כן תבעה החברה תשלום פיצויים מן השותפות ומחביב בסך 100,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה בשל העיכוב בהעברת המגרש. התובענה התבססה, מחד-גיסא, על סעיף 5 לנספח לחוזה, שבו נקבע, כאמור, כי המועד שבו יתחיל העסק לפעול ייחשב כמועד סיום הקמת המבנה, ומאידך-גיסא על הפעלתו של העסק החל מחודש מרץ 87. חביב התגונן בטענה כי המבנה שהוסכם על בנייתו כלל אולם שמחות שלא נבנה עד היום, וכי חיובו להעביר את המגרש על שם השותפות הותנה בסיום הקמת המבנה. 4. בית-המשפט המחוזי (סגן הנשיא מלכיאל סלוצקי) מצא כי החברה היא ממשיכתה של השותפות ודחה את תביעתה נגד השותפות על הסף. אף התביעה נגד חביב נדחתה. נפסק כי החברה לא הוכיחה את טענתה, לפיה הסתיימה בניית המבנה. בעניין זה לא היה מוכן בית-המשפט המחוזי להסתמך על עדותו היחידה של אדוארד, שנמנע מלהביא לעדות את האדריכל שתיכנן את המבנה. בית-המשפט קבע כי הימנעותו של אדוארד מלהשמיע עדות אובייקטיבית בעניין מחזקת את גירסתו של חביב, שהעיד כאמור כי המבנה שעליו הוסכם כלל אולם שמחות. 5. ערעור החברה מופנה כלפי דחיית התובענה כנגד חביב בלבד. טענתה המרכזית היא כי בהוכיחה את המועד שבו התחיל העסק לפעול יצאה היא ידי חובתה להוכיח את המועד שבו הסתיימה הקמת המבנה, וזאת מכוח סעיף 5 לנספח לחוזה. טענה זו יש לדחות. 6. אכן, מסעיף 5 עולה לכאורה כי המועד שבו הופעל העסק ייחשב כמועד שבו הסתיימה הקמת המבנה. ואולם, כידוע, חוזה יש לפרש לפי אומד דעת הצדדים. אומד דעת זה לא ניתן לדלות מתוך תניה בודדת ובמנותק מן ההקשר הכולל של הדברים וממטרתה הכלכלית של העיסקה. על כוונת הצדדים יש ללמוד מתוך החוזה כמכלול הבא להגשים את תכליתה של העיסקה, ולאור ההנחה כי בדעת הצדדים היה למלא את חובתם לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. ראו, למשל, ע"א 6276/95 מגדלי באך בע"מ נ' חוזה , פ"ד נ(1) 562, בע' 567. בענייננו מלמד מכלול החוזה כי חיובו של חביב להעביר את המגרש על שם החברה הותנה בשני תנאים מצטברים אשר פורטו בסעיף 4(ב) לנספח לחוזה, והם: סיום בניית המבנה ותחילת הפעלת העסק. לעומת זאת, בסעיף 5 לנספח לחוזה התכוונו הצדדים לקבוע את מועד הפעלת העסק כאינדיקציה בלבד לסיום הקמת המבנה שבתוכו הוא אמור לפעול. במלים אחרות: הפעלת העסק לא באה במקום החובה להקים את המבנה כפי שתוכנן על-ידי המהנדס , אלא רק כראייה לכך שהמבנה שהוקם אכן הושלם. 7. ואולם , אינדיקציה זו כלל איננה ישימה בנסיבות המקרה שלפנינו, שכן לא הוכח שהמבנה שעליו הוסכם אכן נבנה. על המגרש אכן נבנה מבנה כלשהו, אך, כאמור, החל מהפעלתו של העסק בחודש מרץ 1987 לא נערכו החתונות ב"גני שפרעם" בתוך מבנה זה כי אם בשטח הפתוח. בעובדת קיום החתונות לצידו של המבנה שהוקם אין כדי להכריע במחלוקת בין הצדדים, הנטושה בשאלה האם המבנה שעליו הוסכם כלל גם אולם שמחות. כאמור, בעניין זה לא קיבל בית-המשפט את עדותו של אדוארד ואינני רואה עילה להתערב בממצאו זה. אשר-על-כן דעתי היא כי יש לדחות את הערעור. כן אני מציעה לחייב את החברה לשלם לחביב הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופטת ט' שטרסברג-כהן: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' טירקל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' דורנר. ניתן היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.1997). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי 94025530. L03

[ "ע\"א 2553/94", "ע\"א 6276/95" ]

4,461

1,263

בית המשפט העליון רע"א 97 / 2275 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקשים : 1. אבו שריפא עיד 2. אבו שריפא יוסרא נגד המשיב : ברוך סלומון, עו"ד בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 3.3.97 בתיק ע"א 2112/96 שניתנה על ידי כבוד השופטים י' בנאי, י' פלפל, י' טימור בשם המבקשים: עו"ד מ' מאהר החלטה לתשובת המשיב תוך 15 ימים. ניתנה היום, כ"ו בסיון תשנ"ז (1.7.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97022750. B03 /שב

[ "רע\"א 97", "ע\"א 2112/96" ]

4,462

2,507

בבית המשפט העליון רע"א 97 / 2275 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. אבו שריפא עיד 2. אבו שריפא יוסרא נגד המשיב : סלומון ברוך-עו"ד בקשה לפטור מערבון בשם המבקשים: עו"ד מ. חמדאן החלטה בשים לב לסיכויי הערעור שאינם גבוהים מטבע היות הבקשה בקשה להרשות ערעור שני (ראה: בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור ואח', פ"ד מו(3) 123), ולכך שבית-המשפט המחוזי חייב את המבקשים בהוצאות בסכום של 5,000 ש"ח, יש מקום להבטיח את הוצאות המשיב בערעור. כדי להקל עם המבקשים, אני מפחיתה את סכום הערבון ומעמידה אותו על סך 7,500 ש"ח בלבד. הערבון, יופקד תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ל' בניסן תשנ"ז (7.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97022750. Q01

[ "רע\"א 97", "בר\"ע 103/82" ]

4,463

2,520

בית המשפט העליון רע"א 97 / 2275 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערים : 1. אבו שריפא עיד 2. אבו שריפא יוסרא נגד המשיב : סלומון ברוך-עו"ד בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"א 2112/96 שניתן ביום 3.3.97 על ידי כבוד השופטים בנאי, פלפל, טימור בשם המבקשים: עו"ד חמדאן מאהר החלטה פרקליט המבקשים מתבקש לצרף תוך 7 ימים תדפיס של פסק דינו של בית משפט השלום בקרית גת. לאחר מכן ימשך הטיפול בתיק זה. ניתן היום י בסיון תשנ"ז (15.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97022750. B02

[ "רע\"א 97", "בע\"א 2112/96" ]

4,464

32,704

ב בית המשפט העליון רע"א 2275/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשים : 1. אבו שריפא עיד 2. אבו שריפא יוסרא נגד המשיב : עו"ד סלומון ברוך בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"א 2112/96 מיום 3.3.97 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' בנאי, י' פלפל, י' טימור בשם המבקשים: עו"ד מאהר חמדאן בשם המשיב: בעצמו החלטה 1. המבקשים הגישו, ביום 9.9.1993, תביעה לתשלום פיצויים בבית משפט השלום בקרית גת (ת.א. 135/95). התביעה הוגשה בין היתר נגד המשיב, והתבססה על חוזה שערך המשיב (שייצג את המבקשים בעסקה) בינם לבין בני הזוג שמילוביץ (להלן: המוכרים), באמצעות בא כחם, ברנרד שמילוביץ, למכירת נכס. המשיב הגיש בקשה (ת.ה. 285/96) למחיקה או דחיה של התביעה נגדו על הסף, בטענת התיישנות, ובטענו כי עילת התביעה של המבקשים מושתתת על תרמית, בגינה הובא המבקש מס' 1 לדין במשפט פלילי, והורשע בו. משלא התייצבו המוכרים לדיון בתיק העיקרי, ניתן פסק דין נגדם בכפוף להחלטה בשאלת ההתיישנות, כנובע מת.ה. 285/96. ביום 24.3.96 קבע בית משפט השלום (כב' השופטת ר' ברקאי) כי התביעה התיישנה ביום 4.7.92, ודחה את תביעת המבקשים על הסף. בית המשפט לא קיבל את טענת המבקשים כי הגישו תובענה קודמת נגד המשיב ביום 31.12.91, שנמחקה בשל נסיבות טכניות ב8.9.93-, וקבע כי המבקשים לא הציגו ראיה כלשהי לשם הוכחת טענתם. לפיכך לא קיבל את טענתם כי תקופת ההתיישנות נעצרה ב31.12.91-. 2. המבקשים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"א 2112/96). לענין ההתיישנות טענו כי במסמכים שהיו בתיק בית המשפט בהמרצה 2956/93, שהוגשה על ידיהם לפטור מתשלום אגרה, היו אינדיקציות לענין הגשת התביעה הקודמת ומחיקתה. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים י' בנאי, י' פלפל וי' טימור) דחה טענה זו, בקבעו כי המסמכים הללו לא הומצאו כראיה בפני השופטת ברקאי, ולכן לא היה עליה לפנות אליהם ולהסתמך עליהם מיוזמתה. לפיכך נדחה הערעור. 3. המבקשים פנו בבקשת רשות ערעור המונחת בפני. הם טוענים, כי לאור קביעת בית המשפט קמא כי הצדדים לא הביאו ראיות כלשהן ורק הגישו סיכומי טענות בכתב, היה על בית המשפט להורות על קבלת הערעור. זאת, הואיל והמשיב, שהעלה את טענת ההתיישנות, הוא הנושא בנטל ההוכחה, ומשלא הגיש ראיות להוכחת טענותיו - צריך היה לדחות את בקשתו. עוד הם טוענים כי לא היה בסיס עובדתי לנימוק הדחיה של בית המשפט את הערעור, לפיו המסמכים מת.ה. 2956/93 לא הומצאו כראיה. עוד נטען, כי בית המשפט קמא נהג בסלחנות כלפי מחדלים פרוצדורליים של המשיב, וכי המשיב לא הכחיש, ואף אישר את קיום ההליכים המשפטיים הקודמים שהתנהלו מיום 31.12.91 ועד 8.9.93. המבקשים עותרים כנגד מה שהם מכנים הקרבת בירור המשפט והאמת על מזבח טענה טכנית פרוצדורלית שבפועל אין לה בסיס עובדתי, כיון שבעלי הדין ניהלו את כל הדיון רק על סמך החומר שנמצא בתיק בית המשפט ולא הגישו ראיות כלשהן מעבר לכך. 4. בתגובתו טוען המשיב כי משלא הביאו המבקשים ראיות שהחובה להביאן היו על כתפיהם, אלא העלו אותן בסיכומיהם בלבד, צדק בית המשפט קמא משדחה אותן. עוד הוא טוען כי משהסכים בא כחם של המבקשים להגשת סיכומים ולא הביא ראיות - אינו יכול להסתמך בסיכומיו על עובדות ונתונים שלא הוכחו. 5. דין הבקשה להדחות. הלכה פסוקה היא, כי בית משפט זה לא ידון, בשבתו בדין כערכאה שלישית, אלא כאשר מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות חוקתית, ציבורית או משפטית מיוחדת. (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123). עניינם של המבקשים אינו מעורר סוגיה מעין זו. שתי ערכאות דנו בטענתם העובדתית והדיונית של המבקשים ודחו אותה לגופה. בנסיבות אלה די בבירור שנערך, ואין מקום לחזרה עליו בבית משפט זה. ניתנה היום, י"א באייר התשנ"ח (7.5.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97022750. A04 /דז/

[ "רע\"א 2275/97", "בע\"א 2112/96", "ע\"א 2112/96", "ר\"ע 103/82" ]

4,465

1,264

בית המשפט העליון בג"ץ 5915/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : מחמוד לוטפי זייד נגד המשיב ה : מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי החלטה פרקליטות המדינה מתבקשת להגיש תגובה לעתירה תוך 30 ימים מהיום. ניתנה היום, י' בחשוון תשנ"ח (10.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059150. I02

[ "בג\"ץ 5915/97" ]

4,466

2,494

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5915/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : מחמוד לוטפי זייד נגד המשיב ה : מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי החלטה רצופה בזה הודעה מטעם פרקליטות המדינה מיום 3.12.97. העותר מתבקש להודיע לבית המשפט אם הוא מוכן לקבל את ההצעה, כפי שהוצגה בהודעה האמורה ולמחוק את העתירה. העותר יגיש את ההודעה תוך 30 יום. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059150. I04

[ "בג\"ץ 5915/97" ]

4,467

10,527

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5915/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי ה מבקש : מחמוד לוטפי זייד נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לפטור מתשלום אגרה וערבון בשם המבקש: בעצמו החלטה מאחר שבחשבונו של המבקש מופיע סכום של 200 ש"ח בזכות, ולנוכח סכומה הנמוך של האגרה - אני דוחה את הבקשה. אגרת העתירה תשולם תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. לא תשולם האגרה, תימחק העתירה על אתר על-פי תקנה 2(א) לתקנות בית-משפט (אגרות), התשמ"ח1987-. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059150. O01

[ "בג\"ץ 5915/97" ]

4,468

36,135

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5915/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותר : מחמוד לוטפי זייד נגד המשיב ה : מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי פסק - דין העותר, שהיה עציר מינהלי, ביקש לצאת לחוץ-לארץ. פרקליטות המדינה התבקשה על ידי בית המשפט להגיש תגובה לבקשה. בתגובתה מיום 3.12.97 הודיעה פרקליטות המדינה כי היא מוכנה להענות לבקשת העותר בתנאים מסויימים. בית המשפט ביקש מן העותר, ביום 9.12.97, כי יודיע לבית המשפט, תוך 30 יום, אם הוא מוכן לקבל את הצעת הפרקליטות. עד היום לא התקבלה בבית המשפט הודעה מטעם העותר. ביום 12.3.98 התקבלה בבית המשפט הודעה מטעם פרקליטות המדינה בה נאמר כי ביום 24.2.98 יצא העותר מנתב"ג בטיסה ישירה לעמאן, כפי שביקש, ולפיכך התייתרה העתירה. על יסוד ההודעה של פרקליטות המדינה אנחנו מחליטים לדחות את העתירה. ניתן היום, כ"א באדר תשנ"ח (19.3.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059150. I05

[ "בג\"ץ 5915/97" ]

4,469

1,265

ב בית המשפט העליון ע"א 5913/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. שרית בלומשטיין 2. כרמלה בלומשטיין 3. ישראל בלומשטיין נגד המשיבים : 1. אחיה שלח 2. קיבוץ שפיים בקשה לפטור מערבון בשם המבקשים: עו"ד ע. זלצמן החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ' בתשרי תשנ"ח (21.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059130. O01

[ "ע\"א 5913/97" ]

4,470

15,339

ב בית המשפט העליון ע"א 5913/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. שרית בלומשטיין 2. כרמלה בלומשטיין 3. ישראל בלומשטיין נגד המשיבים : 1. אחיה שלח 2. קיבוץ שפיים בקשה לפטור מערבון בשם המערערים: עו"ד ע. זלצמן בשם המשיבים: עו"ד עידו אמגור החלטה בהסכמה, ניתן פטור מהפקדת ערבון. ניתנה היום, ד' בחשון תשנ"ח (4.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059130. O02

[ "ע\"א 5913/97" ]

4,471

33,866

ב בית המשפט העליון ע"א 5913/97 - ג' ע"א 6014/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. שרית בלומשטיין 2. כרמלה בלומשטיין 3. ישראל בלומשטיין נגד המשיבים : 1. אחיה שלח 2. קיבוץ שפיים הליך פישור החלטה ע"א 5913/97 וע"א 6014/97 הינם ערעורי שני הצדדים על אותו פסק דין של בית המשפט המחוזי. לפיכך יאוחד הדיון בשני תיקים אלה. לאור הסכמת הצדדים לפנות להליך פישור, יבוטל הצו לסיכומים מיום 24.4.98. ואם ייכשל הליך הפישור, יוצא צו חדש לסיכומים בכתב. ניתנה היום, י' באייר תשנ"ח (6.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059130. O03

[ "ע\"א 5913/97", "ע\"א 6014/97" ]

4,472

43,625

ב בית המשפט העליון ע"א 5913/97 - ו' ע"א 6014/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים בע"א 5913/97 והמשיבים בע"א 6014/97: 1. שרית בלומשטיין 2. כרמלה בלומשטיין 3. ישראל בלומשטיין נגד המשיבים בע"א 5913/97 והמערערים בע"א 6014/97: 1. אחיה שלח 2. קיבוץ שפיים סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים. תשובות המערערים בע"א 5913/97 ובע"א 6014/97, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות, גודל גופן 11, ותוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים בע"א 5913/97 יגישו את טענותיהם תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים בע"א 5913/97 יגישו את תשובתם לטענות המערערים בע"א 5913/97 ואת טענותיהם בע"א 6014/97 תוך שלושים יום מהיום שהומצאו להם טענות המערערים; 3. המשיבים בע"א 6014/97 יגישו את תשובתם לע"א 6014/97 תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו להם הטענות בע"א 6014/97, ורשאים הם, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיבים בע"א 5913/97, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור; 4. המערערים בע"א 6014/97 רשאים להשיב לתשובת המשיבים בע"א 6014/97 תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים בע"א 6014/97 כי אין ברצונם להשיב כאמור. ניתן היום, כ"ט בטבת תשנ"ט (17.1.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059130. P04

[ "ע\"א 5913/97", "ע\"א 6014/97", "בע\"א 5913/97", "בע\"א 6014/97" ]

4,473

53,764

ב בית המשפט העליון ע"א 5913/97 ע"א 6014/97 בפני: כבוד השופט ת' אור המערערים בע"א 5913/97 והמשיבים בע"א 6014/97: 1. שרית בלומשטיין 2. כרמלה בלומשטיין 3. ישראל בלומשטיין נ ג ד המשיבים בע"א 5913/97 והמערערים בע"א 6014/97: 1. אחיה שלח 2. קיבוץ שפיים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 28.7.97 בת"א 4935/85 שניתן על ידי כבוד השופט נ' ישעיה תאריך הישיבה: יח' בחשון התש"ס (28.10.99) בשם המערערים: עו"ד זלצמן בשם המשיבים: עו"ד אמגור החלטה הועלתה הצעה, ששני הערעורים ידחו ללא צו להוצאות. בא כוח המערערים, בני משפחת בלומשטיין, הודיע שהוא מסכים לכך. בא כוח קיבוץ שפיים הודיע, שעליו לקבל הוראות ממרשיו. תוך שבעה ימים יודיע עורך דין אמגור את עמדת מרשיו. לאחר מכן, יוחלט בדבר המשך ההליכים. ניתנה היום, יח' בחשון התש"ס (28.10.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /עכב

[ "ע\"א 5913/97", "ע\"א 6014/97", "בע\"א 5913/97", "בע\"א 6014/97" ]

4,474

55,526

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5913/97 ע"א 6014/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערערים בע"א 6014/97 והמשיבים בע"א 5913/97 : 1. אחיה שלח 2. קיבוץ שפיים נ ג ד המשיבים בע"א 6014/97 והמערערים בע"א 5913/97: 1. שרית בלומשטיין 2. כרמלה בלומשטיין 3. ישראל בלומשטיין בקשת הצדדים למחיקת שני הערעורים ללא צו להוצאות בשם המערערים: עו"ד עידו אמגור בשם המשיבים: עו"ד עמנואל זלצמן פסק-דין כמוסכם על בעלי הדין, נמחקים שני הערעורים ללא צו להוצאות. חלק פסק הדין של בית המשפט המחוזי שביצועו עוכב, יעוכב למשך ארבעה חודשים נוספים, עד 1.3.2000, אף זאת על פי המוסכם בין בעלי הדין. ניתן היום, ל' בחשון התש"ס (9.11.99). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059130. E07 /עכב

[ "ע\"א 5913/97", "ע\"א 6014/97", "בע\"א 6014/97", "בע\"א 5913/97" ]

4,475

61,883

ב בית המשפט העליון ע"א 5913/97 ע"א 6014/97 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערערים בע"א 5913/97 1. שרית בלומשטיין והמשיבים בע"א 6014/97: 2. כרמלה בלומשטיין 3. ישראל בלומשטיין נגד המשיבים בע"א 5913/97 1. אחיה שלח והמערערים בע"א 6014/97: 2. קיבוץ שפיים החלטה בעניין אי הגשת סיכומים החלטה על פי החלטה מיום 17.1.99, היה על המערערים בע"א 5913/97 להגיש סיכומים מטעמם תוך שלושים יום. הצו נמסר לבא-כוח המערערים ביום 24.1.99. עד כה לא הוגשו הסיכומים. אני מאפשרת למערערים ליתן טעם, תוך עשרה ימים, מדוע לא יועבר התיק להרכב למתן החלטה, בהתאם לתקנות 448 (ג), 450 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתנה היום, י"א בניסן תשנ"ט (28.3.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059130. V05

[ "ע\"א 5913/97", "ע\"א 6014/97", "בע\"א 5913/97", "בע\"א 6014/97" ]

4,476

1,266

ב בית המשפט העליון בירושלים בש"פ 5970/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העורר : עדנאן מזאריב נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 26.8.97 בב"ש 1708/97 שניתן על ידי כבוד השופט נ' ממן תאריך השייבה: יג' בתשרי תשנ"ח (14.10.97) בשם העורר: עו"ד חסן בסטוני בשם המשיבה: עו"ד אמי פלמור-הרץ ה ח ל ט ה הערר איננו מצריך תשובה. העורר עומד לדין בפני בית-משפט השלום בנצרת בגין עבירות התפרצות וגניבה. לבקשת המאשימה נעצר עד תום ההליכים ועררו לבית המשפט המחוזי נדחה. ערכאות קמא קבעו שלפחות לאחד האישומים יש נגד העורר ראיות מספיקות לכאורה. שמיעת הטענות של הסניגור המלומד לא שיכנעה אותי שבתי המשפט קמא שגו בעניין זה. גם טענת הסניגור שבנסיבות העניין ניתן היה להסתפק בחלופת מעצר איננה מקובלת עלי. העורר הוא עבריין רכוש שיש לחובתו הרשעות קודמות בעבירות התפרצות וגניבה, וגם הפעם הובא לדין בגין עבירות מסוג זה. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו שחלופת מעצר אינה מתאימה לעורר ונימוקיו למסקנה זו מקובלים עלי. הערר נדחה. ניתנה היום, יג' בתשרי תשנ"ח (14.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059700. F02

[ "ש 1708/97" ]

4,477

2,924

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים בש"פ 5970/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העורר : עדנאן מזאריב נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 26.8.97 בב"ש 1708/97 שניתן על ידי כבוד השופט נ' ממן החלטה לקבוע לדיון בפני ליום 14.10.97 שעה 08:30. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059700. F01

[ "ש 1708/97" ]

4,478

1,268

בבית המשפט העליון בש"פ 97 / 2051 בפני: כבוד השופט א' גולדברג העורר: חדאד אברהם נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.3.97 בתיק ב"ש 152/97 שניתנה על ידי כבוד השופט מ. נאמן תאריך הישיבה: כ"ו באדר ב' תשנ"ז (4.4.97) בשם העורר: עו"ד אליהו כהן בשם המשיבה: עו"ד א. אינפלד החלטה בית המשפט קמא מציין בהחלטתו לעצור את העורר עד תום ההליכים, כי מחומר הראיות עולה לכאורה כי העורר ניהל תחנה לממכר סמים. במסקנה זו, שאיני רואה מקום להתערב בה, טמונה עילת מעצר נגד העורר. העורר נושא על גבו לא פחות מאחת עשרה הרשעות בעבירות סמים, וכן שני מאסרים על תנאי בני הפעלה. השאלה היחידה היא אם אין מצבו הרפואי של העורר מצדיק חלופת מעצר. בית המשפט קמא השיב על כך בשלילה, וסבורני כי גם בכך צדק. כעולה לכאורה מן הראיות לא פסק העורר מעיסוקו בסמים על אף שנזקק לקביים, וקיימת גם עדות כי אף בהיותו מאושפז בעבר בבית חולים לא נמנע מלסחור בסם מסוכן. במצב דברים זה מסוכנותו של העורר גלויה לעין. העורר אמור לעבור ניתוח ב- 23.4.97, ולשם כך עליו להגיע לבית החולים ב- 20.4.97. כפי שציין בית המשפט קמא, על שלטונות בית הכלא לדאוג לכך שהעורר יגיע בתאריך הנקוב לבית החולים כדי לעבור את הניתוח. אשר לטיפול שיידרש לאחר שישוחרר מבית החולים, אף כאן יוצא אני מתוך הנחה כי העורר יקבל במסגרת שרות בתי הסוהר את כל הטיפול הנדרש, וכן יקויימו הוראות הרופאים בכל הנוגע לביקורים וביקורות במרפאות. אם ההנחה האמורה ממנה יצאתי לא תתממש יהא בידי בא כוח העורר לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר במעצר. הערר נדחה. ניתנה היום, כ"ו באדר ב' תשנ"ז (4.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97020510. D01

[ "ש 152/97" ]

4,479

1,269

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1187 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : סודה פופ בע"מ נגד המשיב : בוקובזה דוד בקשה לפטור מתשלום אגרת ערעור שכנגד בשם המבקש (המשיב בערעור): עו"ד עמינדב יבור ה ח ל ט ה מתבקשת תגובת המערערת אשר תוגש תוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה באייר התשנ"ז (1.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011870. Q01

[ "ע\"א 97" ]

4,480

15,408

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1187 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : בוקובזה דוד נגד המשיב ה : סודה פופ בע"מ בקשה לפטור מאגרה בשם המבקש: עו"ד עמינדב יבור בשם המשיבה: עו"ד ו. פרלמן ועו"ד ג. שושני החלטה על יסוד האמור בבקשה ובתצהיר שצורף בתמיכה לה, שלא נסתרו, אני מקבלת את הבקשה ופוטרת את המבקש מתשלום אגרת הערעור שכנגד. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011871. Q02

[ "ע\"א 97" ]

4,481

41,806

ב בית המשפט העליון ע"א 1187/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : סודה פופ בע"מ נגד המשיב : בוקובזה דוד הליך פישור החלטה בתיק זה ניתנה הסכמת בעלי הדין לקחת חלק בהליך פישור. המפשר בתיק זה יהיה עו"ד יצחק מינא. ישיבות הפישור תקיימנה בחדר הפישור אשר בבית המשפט העליון. זימון הצדדים ייעשה על ידי המזכירות. ניתנה היום, י' באייר תשנ"ח (6.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011870. O02

[ "ע\"א 1187/97" ]

4,482

79,942

ב בית המשפט העליון ע"א 1187/97 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערער ת : סודה פופ בע"מ נגד המשיב : בוקובזה דוד צו סיכומי טענות מכוח תקנה 448 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, נקבע בזאת הסדר ביחס לדרכי שמיעת הערעור, כמפורט להלן: סיכום טענות 1. הצדדים יגישו את סיכומיהם על הפרשה כולה בכתב. מתכונת הסיכומים 2. היקף הסיכומים של המערערת והמשיב יוגבל ל - 15 עמודים, וסיכומי התשובה של המערערת ל - 3 עמודים. לעניין זה, "עמוד" הוא מסמך בגודל המכונה A4 . ההדפסה תהיה ברווח שורה וחצי לפחות, בגודל גופן 11, תוך השארת שוליים ברוחב של שני סנטימטרים לפחות מכל צד. מידות אלה מתייחסות לגופן David . אם בעלי הדין משתמשים בגופן אחר עליהם להתאים את מידותיו לדרישות אלה. סדרי הגשת הטענות 3. המערערת תגיש את סיכום טענותיה עד יום 7.1.01. 4. המשיב - המערער שכנגד - יגיש את סיכום טענותיו בערעור ובערעור שכנגד עד יום 21.2.01. המשיב רשאי להגיש את הסיכומים בערעור ובערעור שכנגד כמסמך אחד, בהיקף של שני סיכומי טענות. 5. המערערת, היא המשיבה שכנגד, תגיש את סיכום טענותיה בערעור שכנגד עד יום 5.4.01. המערערת רשאית להגיש תוך אותה תקופה את תשובתה לסיכומי המשיב בערעור וכן רשאית היא להגיש את סיכומי התשובה בערעור יחד עם סיכום הטענות בערעור שכנגד במסמך אחד, בהיקף של סיכום טענות וסיכום תשובה. 6. חיובי בעלי הדין לפעול על-פי החלטה זו אינם מותלים זה בזה, ומחדל של בעל דין אינו פוטר את בעלי הדין האחרים מהגשת סיכומיהם במועד. המצאה 7. בעלי הדין ימציאו שלושה עותקים מסיכום טענותיהם לבית המשפט, וכן ימציאו עותק לכל יתר בעלי הדין, בד בבד עם ההמצאה לבית המשפט או קודם לכן. בעלי הדין יציינו את דבר ההמצאה, בסיכומיהם. שינוי 8. חפצו בעלי הדין או מי מהם לשנות הסדר זה, עליהם להגיש בקשה הכוללת את תגובות יתר בעלי הדין, או הסבר להעדר תגובות אלה. הבקשה תציין את המועדים המקוריים שנקבעו וכן תנקוב במועדים המוצעים על דרך של ציון המועד, ולא על דרך של קביעת תקופה. ניתנה היום, י"ח בחשון תשס"א (16.11.00). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97011870. V03

[ "ע\"א 1187/97" ]

4,483

119,243

ב בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1187/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' ריבלין המערער ת: סודה פופ בע"מ נגד המשיב : דוד בוקובזה ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 5.1.97 בת"א 22/94 שניתן על-ידי כבוד השופט מ' בן-דוד תאריך הישיבה: ה' בתמוז תשס"א ( 26.6.01 ) בשם המערער ת: עו"ד וידל פרלמן ועו"ד גד שושני בשם המשיב : עו"ד עמינדב יבור פסק-דין אנו מאשרים הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים, המסומן באות "א" , ונותנים לו תוקף של פסק-דין. ניתן היום, ה' בתמוז תשס"א (26.6.01). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור 97011870. L04 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 "א" בבית-המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1187/97 בעניין: סודה פופ בע"מ נגד בוקובזה דוד על-פי הצעת בית-המשפט העליון הנכבד, הגיעו הצדדים ביניהם להסכמה כדלקמן: 1. ערעורה של סודה פופ מתקבל, וניתן צו מניעה כמבוקש בגוף הערעור. 2. המשיב מצהיר שלא יעסוק עוד בשום עסק שיש בו משום נגיעה, לרבות מכירה במכלי גז למכשירים ביתיים להכנת סודה, וסודה פופ מוותרת על כל תביעה כספית נגד המשיב בגין כל מעשה שלו עד היום, ובכפוף לקיום הצהרתו, גם לאחר תאריך זה. 3. עם קבלת פסק-דין זה מצהירה סודה פופ כי אין לה עוד כל תביעות או טענות כלפי מר בוקובזה, כלפי העבר ובכפוף לפסק-דין כלפי העתיד. 4. אין צו להוצאות. דוד בוקובזה גד שושני, עו"ד בא-כוח סודה פופ בע"מ

[ "ע\"א 1187/97" ]

4,484

3,763

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2671 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. גזאל חידר 2. חתו סייד 3. מרזק נביל 4. מושתהא לביב 5. ציאם מוחמד 6. נקיב אברהים 7. אבו נחל מוחמד 8. אבו מסאמח מסאמח 9. גבאין מגדי 10. ברכה כאלד 11. אבו נצר זאהר 12. שאהין וליד 13. עג'לה חוסאם 14. נג'אר מחמד חליל 15. חמאדה עיד 16. כחלות ג'יהאד 17. עג'ור ממוצטפא נגד המשיב : מפקד איזור חבל עזה בקשה למחיקת צד בשם העותרים: עו"ד צבי ה ח ל ט ה לתגובת בא-כח המשיב תוך שבעה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, י"א בסיון תשנ"ז 16.6.97. מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "בג\"ץ 97" ]

4,486

4,472

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2671 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. גזאל חידר 2. חתו סייד 3. מרזק נביל 4. מושתהא לביב 5. ציאם מוחמד 6. נקיב אברהים 7. אבו נחל מוחמד 8. אבו מסאמח מסאמח 9. גבאין מגדי 10. ברכה כאלד 11. אבו נצר זאהר 12. שאהין וליד 13. עג'לה חוסאם 14. נג'אר מחמד חליל 15. חמאדה עיד 16. כחלות ג'יהאד 17. עג'ור ממוצטפא נגד המשיב : מפקד איזור חבל עזה בקשה למחיקת צד בשם העותרים: עו"ד צבי ששון בשם המשיבה: עו"ד יוכי גנסין החלטה לבקשת בא-כח העותר מספר 7. מוחמד אבו נחל, ובהסכמת באת-כוח המשיב אני מורה על מחיקת העותר מס' 7 מהעתירה דנן. ניתנה היום, כ"ה בסיון תשנ"ז (30.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026710. R06

[ "בג\"ץ 97" ]

4,487

5,945

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2671 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון העותרים : 1. גזאל חידר 2. חתו סייד 3. מרזק נביל 4. מושתהא לביב 5. ציאם מוחמד 6. נקיב אברהים 7. אבו נחל מוחמד 8. אבו מסאמח מסאמח 9. גבאין מגדי 10. ברכה כאלד 11. אבו נצר זאהר 12. שאהין וליד 13. עג'לה חוסאם 14. נג'אר מחמד חליל 15. חמאדה עיד 16. כחלות ג'יהאד 17. עג'ור ממוצטפא נגד המשיב : מפקד איזור חבל עזה בקשה לדחית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד צבי ששון החלטה לבקשת בא-כח העותרים ובהסכמת בא-כח המשיב אני דוחה את הדיון בעתירה ליום 3.9.97. ניתנה היום, ג' בסיון תשנ"ז (8.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026710. Q03

[ "בג\"ץ 97" ]

4,488

13,878

בבית המשפט העליון בג"ץ 2671/97 - 1 בג"ץ 6155/96 בג"ץ 5396/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. גזאל חידר 2. חתו סייד 3. מרזק נביל 4. מושתהא לביב 5. ציאם מוחמד 6. נקיב אברהים 7. אבו מסאמח מסאמח 8. גבאין מגדי 9. ברכה כאלד 10. אבו נצר זאהר 11. שאהין וליד 12. עג'לה חוסאם 13. נג'אר מחמד חליל 14. חמאדה עיד 15. כחלות ג'יהאד 16. עג'ור ממוצטפא נגד המשיב : מפקד איזור חבל עזה בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד צבי ששון החלטה אני מוחקת את העתירות כמבוקש. הדיון שנקבע ליום 3.9.97 - מתבטל. ניתנה היום, כ"א באב תשנ"ז (24.08.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97026710. Q07

[ "בג\"ץ 2671/97", "בג\"ץ 6155/96", "בג\"ץ 5396/96" ]

4,489

1,272

בית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 1611 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בקש : איטח יהושע נגד המשיבים : 1. רנד אבי 2. רנד חנה 3. הררי יוסף 4. רחל ראובן 5. אזולאי דפנה 6. בנק ירושלים 7. חן שולמית בקשת עיכוב ביצוע במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 27.2.97 בה.פ. 440/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת סירוטה ב"כ המבקש: עו"ד ד' חשן ב"כ המשיב 5: עו"ד ב. שפיים ב"כ המשיב 6: עו"ד ד. ודאי החלטה זוהי בקשת רשות ערעור שבמסגרתה, בקשה לעיכוב בצוע החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש. סירוטה) לפיה תימחק הערת אזהרה על משכנתא, שהייתה רשומה על שם המבקש. הנכס עליו הייתה רשומה הערת האזהרה, נמכר בהליכי הוצל"פ שמנהל בנק ירושלים במסגרת הוצאה לפועל של משכנתא ראשונה הרשומה לטובתו. המבקש חושש כי אם תימחק הערת האזהרה, לא יוכל הוא לגבות את המגיע לו בקדימות לנושים אחרים (למעט הבנק), אם יתברר שהוא אכן זכאי שתרשם לטובתו משכנתא שניה. לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. מעמדו של הבנק כבעל משכנתא ראשונה עדיף בכל מקרה על פני נושים אחרים ועל פני המבקש גם אם רשומה לטובתו הערת אזהרה. המבקש אינו מבקש למנוע דיספוזיציות בנכס. הוא לא ביקש לעכב את מכירתו בהוצל"פ והנכס אכן נמכר. את זכותו ניתן לשמור על ידי אי חלוקת הכספים שיתקבלו מן המכירה בהוצאה לפועל - ומעל החוב לבנק - עד אשר תבורר זכותו של המבקש במקרקעין. בית משפט קמא הורה כי הכספים יחולקו בין הנושים (אחרי תשלום לבנק) בהתאם להכרעת יו"ר ההוצאה לפועל בשאלת זכאותו של המבקש לרשום משכנתא. אם זכותו תוכר, מובטח מקומו, כנושה עדיף. בכך הבטיח בית משפט קמא את זכות המבקש מבלי לפגוע בהמשך בצוע הליכי ההוצאה לפועל. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בזה. המבקש ישלם למשיבה 5 הוצאות בסך 3,000 ש"ח ולמשיב 6 הוצאות בסך 3,000 ש"ח. המבקש יודיע לבית המשפט בתוך 7 ימים ממועד קבלת החלטה זו אם לאור החלטה זו, הוא עומד על בקשת רשות הערעור. אם לא יעמוד על הבקשה תידחה הבקשה ללא צו להוצאות. ניתנה היום, ו' בניסן תשנ"ז (13.4.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי חז161197/ 97016110. J03

[ "רע\"א 97" ]

4,491

4,580

בבית המשפט העליון רע"א 1611/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : איטח יהושוע נגד המשיבים : 1. רנד אבי 2. רנד חנה 3. הררי יוסף 4. רחל ראובן 5. אזולאי דפנה 6. בנק ירושלים 7. חן שולמית הוגש הליך בשם המבקש: עו"ד דן חשן החלטה המבקש לא פעל על פי הסיפא שבהחלטת כב' השופטת שטרסברג-כהן מיום 13.4.97. ניתנת למבקש אפשרות להודיע לבית המשפט תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה (וימי הפגרה בכלל זה) את עמדתו בדבר הצורך לדון בבקשה לרשות ערעור. לא תוגש הודעה, תימחק הבקשה לרשות ערעור מבלי שיתקיים בה דיון נוסף. ניתנה היום, ט"ו באב תשנ"ז (18.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97016110. Q05

[ "רע\"א 1611/97" ]

4,492

12,473

ב בית המשפט העליון רע"א 1611/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : איטח יהושוע נגד המשיבים : 1. רנד אבי 2. רנד חנה 3. הררי יוסף 4. רחל ראובן 5. אזולאי דפנה 6. בנק ירושלים 7. חן שולמית מחיקת הליך מחוסר מעש בשם המבקש: עו"ד חשן דוד החלטה בהמשך להחלטה מיום 18.8.97 אשר נמסרה לבא-כוח המבקש ביום 28.8.97, אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור. ניתנה היום, כ"ה בתשרי תשנ"ח (26.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97016110. O06

[ "רע\"א 1611/97" ]

4,493

13,403

בית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 1611 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש : איטח יהושע נגד המשיבים : 1. רנד אבי 2. רנד חנה 3. הררי יוסף 4. רחל ראובן 5. אזולאי דפנה 6. בנק ירושלים 7. חן שולמית בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 27.2.97 בה.פ. 440/76 שניתן על ידי כבוד השופטת ש. סירוטה החלטה 1. לתגובת המשיבים בו זמנית לבקשה לעיכוב ביצוע,תוך 7 ימים מיום קבלת החלטה זו. 2. המשיבים מתבקשים להבהיר מה נזק יגרם להם, אם בכלל, אם הערת האזהרה תישאר על כנה. 3. עד להחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, יעוכב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בדבר ביטול רישום הערת האזהרה לטובת המבקש. ניתנה היום, ח' באדר ב' תשנ"ז (17.3.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי חז161197/ 97016110. J01

[ "רע\"א 97" ]

4,494

9,186

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5547/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר ת : רבני עיר בישראל נגד המשיבים : 1. השר לענייני דתות 2. ועדת השרים - שירותי הדת היהודים בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ו' באלול התשנ"ז ( 08.09.97 ) בשם העותר ת: עו"ד שמחה מירון בשם המשיבים : עו"ד יהודה שפר פסק-דין לאור ההסכם שבין הצדדים, ולבקשת העותרת, אנו מוחקים העתירה. ניתן היום, ו' באלול התשנ"ז (08.09.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95055470. A09 /דז/

[ "בג\"ץ 5547/95" ]

4,496

14,592

בית המשפט העליון בג"ץ 95 / 5547 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : רבני עיר בישראל נגד המשיבים : 1. שר לענייני דתות 2. ועדת השרים שלפי סעיף 5 לחוק שירותי הדת היהודים דיון מקדמי בעתירה החלטה המזכירות מתבקשת לקבוע את העתירה לדיון בפני הרכב ביום 8.9.97. העותרת רשאית להגיש, כבקשתה, תצהיר משלים (או, אם תראה לנכון, עתירה מתוקנת) עד יום 31.7.97. ניתנה היום, ה' בסיון תשנ"ז (10.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95055470. I08

[ "בג\"ץ 95" ]

4,497