shay681/Precedents · Datasets at Hugging Face

Id int64 1 743k	text stringlengths 88 1.9M	Precedents_Found sequencelengths 1 250	__index_level_0__ int64 0 751k
27,196	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6236/96 - ב' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערער : הרשקו פלדמן נגד המשיבים : 1. גילה לוי 2. שלמה שחר ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי מיום 24.7.96 בתיק 1464/94 מאוחד עם 1154/94 שניתן על ידי כבוד השופט ח. פיזם תאריך הישיבה: כג באייר תשנ"ח (19.5.98) בשם המערער : עו"ד אמיר מנחם בשם המשיבים : עו"ד עידן מרדכי, עו"ד אבישי מרדכי פסק-דין 1. בעלי הדין התפשרו ביניהם באופן שהערעור יתקבל והצוואה השניה מיום 24.2.94 תקויים. 2. הדירה ברח' התשבי 15 בנשר (גוש 11230 חלקה 19) תימכר לכל המרבה במחיר ומחצית הסכום שיתקבל לאחר ניכוי הוצאות יועבר למשיבים בחלקים שווים. 3. ההוצאות בגין הדירה (ארנונה וכו') עד למועד צו פינוי הדירה שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, יחולו על המשיבים, ולאחר מכן עד המכירה בפועל יתחלקו בחלקים שווים בין המערער מחד והמשיבים מאידך (מחצית-מחצית). בעלי הדין מבקשים לאשר את ההסכם ולתת לו תוקף של פסק דין. כך אנו מחליטים. ניתן היום כג באייר תשנ"ח (19.5.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96062360. B02	[ "ע\"א 6236/96" ]	4,264
1,208	בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 97 / 1499 בפני: כבוד השופט מ' חשין המבקשים : 1. בן אברהם אפרים 2. בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 15.1.97 בת"א 562/92 שניתן על ידי כבוד השופט מ' בן דוד החלטה לתגובת המשיבים תוך 7 ימים. היום, כ"ד בניסן תשנ"ז (1.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "ע\"א 97" ]	4,265
10,085	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1499 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. בן אברהם אפרים 2. בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקשים: עו"ד ראובן יהושע החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ח' בניסן תשנ"ז (15.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. Q01	[ "ע\"א 97" ]	4,266
13,337	ב בית המשפט העליון ע"א 1499/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. בן אברהם אפרים 2. בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים הליך פישור בשם המשיבים: עו"ד י. שרמן החלטה מתבקשת תגובת המערערים לבקשה לסיים את הליכי הפישור. זו תוגש תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ב בכסלו תשנ"ח (21.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. O05	[ "ע\"א 1499/97" ]	4,267
14,758	בית המשפט העליון ע"א 97 / 1499 בפני: כבוד השופט מ' חשין המערערים : 1. בן אברהם אפרים 2. בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בית המשפט המחוזי בנצרת ת.א. 562/92 תאריך הישיבה: ט"ו באייר תשנ"ז (22.5.97) בשם המבקשים: עו"ד ראובן יהושע בשם המשיבים: עו"ד יסמין שרמן החלטה על-פי המלצת בית-המשפט הסכימו באי-כוח בעלי-הדין לנסות הליך של פישור כהוראתו בסעיף 79ג לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. התיק יועבר איפוא לרשמת בית-המשפט, השופטת אורית אפעל-גבאי, להסדר הליכי הפישור. עד לסיום הליך הפישור אני מעכב את ההליכים בבקשת המערערים לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. בהסכמת בעלי-הדין אני קוצב מועד של 30 ימים לסיום הליכי הפישור, בכפוף לאמור בהוראות 79ג, (ה) ו-(ו) לחוק בתי-המשפט. אם לא יעלה בידי המפשר להביא את בעלי-הדין לעמק השווה אקבע מועד לשמיעת הבקשה לעיכוב ביצוע. באת-כוח המשיבים הצהירה כי לא תעשה דבר לפינויים של המבקשים מדירתם, ובלבד שההליכים הנורמטיביים שלפני רשם בית-המשפט בצפת יימשכו וילכו, לאמור, המערערים יגישו לכבוד הרשם בצפת סיכומים בכתב שאמורים הם להגיש עתה, וכן יוסיפו ויגישו לכבוד הרשם כל מסמך אחר כפי שיידרשו. לסופם של דברים אין לי אלא לצרף את תקוותי לתקוותם של בעלי-הדין שהסכסוך ביניהם יגיע סוף-סוף אל סיומו הטוב. היום, ט"ו באייר תשנ"ז (22.5.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 03 G .97014990	[ "ע\"א 97" ]	4,268
16,887	ב בית המשפט העליון ע"א 1499/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. בן אברהם אפרים 2. בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים בקשה לשינוי הייצוג בשם המערערים: עו"ד ראובן יהושע החלטה הבקשה להשתחרר מהיצוג תידון לאחר מיצוי הליכי הפישור. ניתנה היום, י"א בכסלו תשנ"ח (10.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. O04	[ "ע\"א 1499/97" ]	4,269
24,456	ב בית המשפט העליון ע"א 1499/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. בן אברהם אפרים 2. בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים בקשה לשחרור מהייצוג הליך פישור בשם המערערים: בעצמם בשם המשיבים: עו"ד י. שרמן החלטה אני משחררת את עו"ד יהושע מייצוג המערערים בתיק זה. בשיחה עם המפשר, כב' השופט (בדימ') בזק, הביע המפשר נכונותו לקיים ישיבת פישור נוספת, אם הצדדים מעונינים בכך. בעלי הדין מתבקשים, איפא, להודיע לבית המשפט תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה אם הם מעונינים בישיבת פישור נוספת. ניתנה היום, ז' בטבת תשנ"ח (5.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. O06	[ "ע\"א 1499/97" ]	4,270
40,666	ב בית המשפט העליון ע"א 1499/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים סיכומים בכתב בשם המערערת: עו"ד י. דורון צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא. 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערת. 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתנה היום, כ"ה בתשרי תשנ"ט (15.10.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. P07	[ "ע\"א 1499/97" ]	4,271
43,604	ב בית המשפט העליון ע"א 1499/97 - ז' בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשים : 1. בן אברהם אפרים 2. בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצל"פ; לביטול עיקולים ולהחזרת כספים שנגנבו בשם המבקשים: עו"ד ע' שילוני החלטה הבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל, לביטול עיקולים ולהחזרת כספים נדחית. ניתנה היום, כ"ג בניסן תשנ"ט (9.4.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. E10	[ "ע\"א 1499/97" ]	4,272
58,587	ב בית המשפט העליון ע"א 1499/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ים : 1. בן אברהם אפרים 2. בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים בקשה ל דחיית הערעור על הסף בשם המערערים: עו"ד י. דורון בשם המשיבים: עו"ד י. שרמן החלטה הצו בדבר סיכומים בכתב טרם הומצא לידי המערערים. לפיכך, אין מקום בשלב זה לקבלת הבקשה, והיא נדחית. ניתנה היום, ט"ז בשבט תשנ"ט (2.2.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. P08	[ "ע\"א 1499/97" ]	4,273
59,589	בבית המשפט העליון ע"א 1499/97 - ז' בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשים: בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים בקשה של המערערים לעיכוב הליכי הוצאה לפועל; לביטול עקולים ולהחזרת כספים שנגבו בשם המבקשים: עו"ד ע. שילוני החלטה המשיבים ימציאו את תגובתם בכתב לבקשה תוך 7 ימים. ניתנה היום, י"א בניסן תשנ"ט (28.3.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. E09	[ "ע\"א 1499/97" ]	4,274
66,170	ב בית המשפט העליון ע"א 1499/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המ בקשים : בן אברהם מרים ואח' נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקשים: עו"ד ר' יהושע בשם המשיבים: עו"ד י' שרמן החלטה בפני בקשה להפחית את סכום הערבון בסך 20,000 ש"ח שנדרשו המערערים להפקיד בגין ערעור שהגישו על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר חייבם לשלם למשיבים סכום השווה ל145,000-$, כתמורה עבור בית שרכשו מהם, וכן קבע כי יוטל שעבוד על הבית הרלבנטי להבטחת פרעון סכום זה. בבקשתם טוענים המבקשים כי בנם נפצע אנושות בראשו במלחמת "שלום הגליל", ומזה שנים היה מאושפז בבית חולים לוינשטיין. בשל החמרה במצבו של בנם, נאלצו המבקשים לשהות ליד מיטת חוליו חודשים ארוכים ומצבם הכלכלי הדרדר. כמו כן, המבקשת מספר 2 אינה עובדת ולאחרונה נפגעה בתאונת דרכים. עוד טוענים המבקשים, כי הערעור מצומצם הן בהיבט המשפטי והן בהיבט הראייתי שלו. לפיכך מבקשים הם כי סכום הערבון יופחת לסך של 5,000 ש"ח, או שיותר להם להמיר את הערבון בערבות צד ג'. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, הם מנהלים כנגד המבקשים תיק הוצאה לפועל במשך כשנה ובמסגרתו לא הצליחו לגבות דבר מהמבקשים. כמו כן, לא שילמו המבקשים למשיבים את ההוצאות שנפסקו לטובתם בבית המשפט קמא. עוד טוענים המשיבים, כי בנם של המבקשים נפצע לפני חמש-עשרה שנה ומאז שוקם, הקים משפחה ועובד, ואין כל קשר בין מצבם הכלכלי של המבקשים למצבו. דין הבקשה להידחות. המבקשים לא הוכיחו כי מצבם הכלכלי מצדיק הפחתת סכום הערבון שנקבע. הלכה היא, כי בלא פרטים מהימנים על הכנסות המבקש הנתמכים במסמכים ופרטים על רכושו וחובותיו, לא ניתן לפטור בעל דין מהפקדת ערבון (ע"א 4752/91, ניביט מערכות בע"מ נגד בנק הפועלים , תקדין עליון 92(2) 1887). במקרה זה, בקשתם של המבקשים אינה נתמכת במסמכים כלשהם, כגון: תלושי משכורת, תדפיסי חשבון עו"ש וכדומה. כמו כן, המבקשים לא פירטו האם ברשותם נכסים כספיים או נכסים שבעין, כנגדם יוכלו ללוות כספים לשם הפקדת ערבון. בהעדר הפרטים האמורים לא הונחה בפני התשתית הראייתית המאפשרת דיון בבקשה. יתר על כן, המבקשים לא שילמו למשיבים את ההוצאות שנפסקו לטובתם בבית המשפט קמא. בנסיבות אלו, גובר הצורך להבטיח את הוצאות המשיבים באמצעות ערבון שיופקד בקופת בית המשפט. באשר לטענת המבקשים, כי מדובר בערעור בהיקף מצומצם, הרי עיון בהודעת הערעור שהועלתה מלמד, כי ערעור זה אינו שונה מערעורים רבים אחרים המוגשים לבית משפט זה, ולפיכך אין מקום להפחית את סכום הערבון שנקבע לגביו. אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יפקידו ערבון בסך 20,000 ש"ח, תוך שלושים יום מיום קבלת החלטה זו. ניתנה היום, כ"ט בכסלו תש"ס (8.12.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. V11	[ "ע\"א 1499/97", "ע\"א 4752/91" ]	4,275
86,621	ב בית המשפט העליון ע"א 1499/97 - ט' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערער : בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים דחיה עקב אי הפקדת ערבון בשם המערערים: עו"ד ר. יהושוע בשם המשיבים: עו"ד י. שרמן פסק-דין בהחלטה מיום 8.12.99, שהומצאה לבא-כוח המערערים ביום 20.12.99, דחיתי את בקשת המערערים לפטור מהפקדת ערבון, והוריתי על הפקדתו תוך שלושים יום מהמצאת החלטה זו. הערבון לא הופקד. ביום 20.6.2000 נשלחה אל בא-כוח המערערים התראה על דחיית הערעור לפי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, וניתנה לו אפשרות להגיב לבקשה תוך חמישה ימים. ההחלטה נמסרה לבא-כוח המערערים ביום 27.6.2000, אך המערערים לא הגיבו לבקשה. נוכח כל האמור, ובהתאם לתקנה 431 לתקנות הנ"ל, אני דוחה את הערעור. ניתן היום, ד' באלול תש"ס, 4 בספטמבר 2000. חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. V12	[ "ע\"א 1499/97" ]	4,276
1,209	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 7986 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער : פולוניצקי מיכאל נגד המשיב : פולונצקי גנדי- קטין תאריך הישיבה: כ"ט בניסן התשנ"ז ( 06.05.97 ) בשם המערער : עו"ד שמרלינג בשם המשיב: עו"ד שרז פסק-דין בית משפט קמא פסק מזונות לבן בן 15 בסכום של 927 ש"ח לחודש נכון ליום 1.8.95, הבן חי עם אמו, גרושתו של המערער האב. האב נשוי לאישה אחרת שאינה אם הבן, ולו שני ילדים קטינים נוספים והוא מפרנס משפחה בת 4. בית המשפט קבע כי האב משתכר 1,500 ש"ח לחודש (כיום לדברי ב"כ האב הסכום הוא כ2,200- ש"ח) ואף על פי כן חויב האב לשלם לבן סכום השווה לכ65%- מהכנסתו אז, על אף שהכנסה זו אמורה לכלכל 5 נפשות. מתוך פסק הדין עולה כי אחד משיקולי השופטת קמא הוא האפשרות שהביטוח הלאומי הוא שישלם את סכום המזונות אם אין באפשרותו של האב לעשות כן. גורם זה איננו שיקול ראוי, שכן, המוסד לביטוח הלאומי זכאי לחזור על האב המחוייב בתשלום המזונות על פי פסק הדין ומפי ב"כ המערער שמענו כי אכן כך נעשה. לאחר עיון בכל החומר ושמיעת השלמת טיעון, הגענו למסקנה שבפני בית משפט קמא לא הובאו כל העובדות הרלבנטיות, לא לובנו ובוררו עד תום הכנסותיה של המשיבה בפועל והכנסות שלהן היא זכאית היא על פי החוק ולא נשקלו כראוי החובות, ההכנסות והצרכים של המשיבה, הבן, המערער ומשפחתו. לפיכך, מחליטים אנו לבטל את פסק הדין, להחזיר את התיק לערכאה הראשונה לבית המשפט למשפחה בירושלים, בפניו תובא התמונה כולה והוא יתן פסק דין חדש במקום פסק הדין שבוטל. עד למתן פסק דין כזה יעמוד החיוב של בית המשפט המחוזי בעינו. בית המשפט למשפחה מתבקש לדון בתיק בהקדם. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ט בניסן תשנ"ז (6.5.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95079860. J02	[ "ע\"א 95" ]	4,277
1,210	ב בית המשפט העליון דנ"א 7496/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ עותר : יצחק נוימלר נגד המשיב ה : תמר נוימילר בקשה לדיון נוסף אזרחי בשם העותר: בעצמו החלטה ביום 25.5.97 דחיתי עתירה לקיום דיון נוסף בע"א 5573/93 נוימילר נ' נוימילר . ביום 20.8.97 שב העותר ופנה ב"עתירה לדיון נוסף", בה הוא מבקש כי אשקול מחדש את החלטתי. דעתו של העותר לא נחה מן הקביעה, כי הואיל וטענותיו לביסוס עתירתו אינן באות בגדרו של סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, אין עתירתו מגלה עילה לקיום דיון נוסף. לפיכך, שב העותר ומעלה טענות היפות להודעת ערעור ולא לעתירה לדיון נוסף. גם לאחר עיון בעתירתו המחודשת של העותר לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי הקודמת. העובדה שדעת העותר לא נחה מפסק הדין שניתן בעניינו (כמו גם מהחלטתי הקודמת) אין די בה כדי להצדיק קיום הליך ערעור נוסף, שאינו מעוגן בהליך המשפטי הנוהג. העתירה החוזרת לדיון נוסף נדחית בזה. ניתנה היום, כ"ח באב התשנ"ז (1.9.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074960. A02	[ "דנ\"א 7496/96", "בע\"א 5573/93" ]	4,278
10,103	בית המשפט העליון דנ"א 96 / 7496 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר: יצחק נוימילר נגד המשיב ה : תמר נוימילר עתירה לדיון נוס ף על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 5573/93 מיום 1.7.96, שניתן על ידי כבוד המשנה לנשיא ש. לוין והשופטות: ט. שטרסברג-כהן, ד. ביניש בשם העותר: בעצמו החלטה בפני עתירה לקיום דיון נוסף בע"א 5573/93 נוימילר נ' נוימילר . עיינתי בפסק הדין ובעתירה. נחה דעתי, כי דין העתירה להידחות. טענותיו של העותר מתייחסות לקביעות עובדתיות בפסק הדין ולכך שבית המשפט לא קיבל חלק ניכר מטענותיו ומבקשותיו של העותר. טענות מסוג זה אינן באות בגדרו של סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. העתירה נדחית. ניתנה היום, י"ח באייר התשנ"ז (25.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074960. A01 /דז/	[ "דנ\"א 96", "בע\"א 5573/93" ]	4,279
1,211	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4257/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : קואבזה נעמן נגד המשיב ה : מנהלת שיקום סיענים עתירה למתן צו על-תנאי החלטה להרכב של שלושה. בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה יגיש תגובתו בכתב ויזומן לדיון. ניתנה היום, כו בתמוז התשנ"ז (31.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042570. L03	[ "בג\"ץ 4257/97" ]	4,280
14,829	בית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 4257/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : קואבזה נעמן נגד המשיב : מנהלת שיקום סיענים הוגש/ה עתירות לבג"צ החלטה אני מוציאה צו המעכב את קבורת גופתו של המנוח עד ליום 23.7.97 בשעה 12:00. ניתנה היום, יז בתמוז התשנ"ז (22.7.97) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042570. L02	[ "בג\"ץ 4257/97" ]	4,281
15,401	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4257/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : קואבזה נעמן נגד המשיב ה : מנהלת שיקום סייענים בקשה למתן צו על-תנאי החלטה לתגובת המדינה בתוך עשרה ימים ממועד ההמצאה, בגדרה תתייחס גם לשאלה, אם אין העתירה מוקדמת, נוכח העובדה כי העותר טרם פנה למשרד הפנים בבקשה לקבלת רשיון נשק. ניתנה היום, ה בתמוז התשנ"ז (10.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "בג\"ץ 4257/97" ]	4,282
53,079	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4257/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר העותר : קואבזה נעמן נגד המשיב ה : מנהלת שיקום סיענים בקשה למחיקת העתירה בשם העותר : עו"ד יפת גדעון פסק-דין על פי בקשת ב"כ העותר, העתירה נמחקת בלא לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ו' ניסן תשנ"ט (23.3.99). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042570. A06	[ "בג\"ץ 4257/97" ]	4,283
64,885	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4257/97 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר : פלוני נגד המשיב ה : מנהלת שיקום סייענים בקשה לאיסור פירסום בשם המשיבה: עו"ד ענר הלמן החלטה איסור פרסום שם העותר, וכל פרט אחר העשוי לזהותו. ניתנה היום, ו' בניסן התשנ"ט (23.3.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042570. A04 /דז/	[ "בג\"ץ 4257/97" ]	4,284
1,212	ב בית המשפט העליון ע"א 3949/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : וילר גיא נגד המשיבים : 1. עז' המנוחה וילר מרים 2. וילר ראובן בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערער: בעצמו החלטה הארכת מועד למשך שלושים יום בלבד. ניתנה היום, ד' בחשון תשנ"ח (4.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. O03	[ "ע\"א 3949/97" ]	4,285
4,885	ב בית המשפט העליון ע"א 3949/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : וילר גיא נגד המשיבים : 1. עז' המנוחה וילר מרים 2. וילר ראובן בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד רן פינגרר החלטה המבקש תוקף בערעורו את הממצאים העובדתיים של הערכאה הראשונה, וככזה סיכוייו של הערעור להתקבל אינם גבוהים. בשים לב לסכום ההוצאות שפסקה הערכאה הראשונה ולמהות הענין, אני מפחיתה מסכום הערבון שנקבע ומעמידה אותו על סך 10,000 ש"ח בלבד. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. O02	[ "ע\"א 3949/97" ]	4,286
10,380	בבית המשפט העליון ע"א 3949/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : וילר גיא נגד המשיבים : 1. עז' המנוחה וילר מרים 2. וילר ראובן בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ח באב בתשנ"ז (31.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. Q01	[ "ע\"א 3949/97" ]	4,287
23,661	ב בית המשפט העליון ע"א 3949/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : וילר גיא נגד המשיבים : 1. עז' המנוחה וילר מרים 2. וילר ראובן בקשה לדון בערעור במעמד צד אחד בשם המשיבים: עו"ד רן פינגרר החלטה לתגובת המערער תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, ט"ז באייר תשנ"ח (12.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. O05	[ "ע\"א 3949/97" ]	4,288
26,422	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3949/97 - ה' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : וילר גיא נגד המשיבים : 1. עזבון המנוחה ויילר (רוזנבלט) מרים 2. ויל ר ראובן סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, י"ז באדר התשנ"ח (15.3.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. A04 /דז/	[ "ע\"א 3949/97" ]	4,289
27,298	ב בית המשפט העליון ע"א 3949/97 - ט' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : וילר גיא נגד המשיבים : 1. עז' המנוחה וילר מרים 2. וילר ראובן בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקש: עו"ד אמיר ארן בשם המשיבים: עו"ד רן פינגרר החלטה נתברר רק בדיעבד שהשופט אריאל אינו יכול לשבת בתיק זה. בנסיבות אלו (ולא מהנימוקים שפורטו בבקשה), אנו דוחים את הדיון למועד קרוב אחר לפני כל הרכב שהוא, מבלי לנקוט כל עמדה לגוף הענין. ניתן היום טז באלול תשנ"ח (7.9.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. B09	[ "ע\"א 3949/97" ]	4,290
31,540	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3949/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט מ' אילן המערער : וילר גיא נגד המשיבים : 1. עזבון המנוחה וילר (רוזנבלט) מרים ז"ל 2. וילר ראובן ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיקי ב"ז 782/94, 924/94, 214/94, 1361/94, בתיקי ע"ז 1207/94 ו1413/94-, מיום 5.5.97, שניתן על ידי כבוד השופט ח' פיזם תאריך הישיבה: ט"ז בחשון התשנ"ט ( 05.11.98 ) בשם המערער : עו"ד ארן אמיר בשם המשיבים : עו"ד הישאם רוק פסק-דין המנוחה ערכה שלוש צוואות. המערער מבקש לקיים את הראשונה. המשיבים מבקשים לקיים את השלישית או השניה. בית המשפט המחוזי קבע כי הצוואה השלישית בטלה. הוא קיים את הצוואה השניה. על כך מלין המערער בפנינו. דינו של ערעור זה להידחות. אין כל יסוד להתערבותנו במסקנותיו העובדתיות והמשפטיות של בית המשפט המחוזי. לא הובאה כל ראיה, שניתן היה לבסס על פיה ממצא כי המנוחה סבלה בנפשה שעה שעשתה הצוואה השניה. גם השפעה בלתי הוגנת לא הוכחה. הטענה בדבר פגם באי תירגום הצוואה נידונה על ידי בית המשפט המחוזי ונדחתה על ידו כדין. התוצאה היא כי דין הערעור להידחות. המערער יישא בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 15,000 ש"ח. ניתן היום, ט"ז בחשון התשנ"ט (05.11.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. A11 /דז/	[ "ע\"א 3949/97" ]	4,291
35,532	ב בית המשפט העליון ע"א 3949/97 - ט' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : וילר גיא נגד המשיבים : 1. עזבון המנוחה וילר מרים 2. וילר ראובן בקשת המערער להארכת מועד להגשת סיכומים ודחיית מועד דיון, ובקשה לצרוף ראיה בשלב הערעור. בקשת המשיבים לעיון חוזר בהחלטה בבקשה למחיקה ו/או דחיית ערעור על הסף ובקשה דחופה לדיון בפגרה. בשם המערער: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד רן פינגרר החלטה כל הבקשות ידונו על ידי ההרכב. ניתן היום ו באלול תשנ"ח (28.8.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. B07	[ "ע\"א 3949/97" ]	4,292
37,752	ב בית המשפט העליון ע"א 3949/97 - י"ב בפני: כבוד השופט ח' אריאל המבקש (המערער ) : גיא וילר נגד המשיבים : 1. עזבון המנוחה וילר מרים ז"ל 2. וילר ראובן בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקש: עו"ד ארן אמיר החלטה 1. למספר הבקשות שהגיש המבקש (להלן המערער) אין בשלב זה לנקוט עמדה, שכן הן נקבעו למועד הדיון. 2. יחד עם זאת, הגיעה היום בקשה כי המערער, שלא היה מיוצג עד עתה, יהיה מעתה מיוצג ע"י עורך-הדין ארן אמיר, אשר מבקש לדחות הדיון למועד אחר כדי להתכונן לתיק. 3. נראה לי כי יש מקום להעתר לבקשה ולדחות את הדיון למועד אחר, שכן לא יגרם נזק לאף אחד מהצדדים. אך בטרם אעשה זאת, יש לקבל את תשובת בא-כוח המשיב, עו"ד פינגרר. אם תשובתו תהיה שלילית - אדון מחדש בבקשה ועליו להגיב עד מחר, 7.9.98, שעה 12:00. אם תשובתו תהיה חיובית, או הוא לא ישיב - ידחה הדיון, אם ניתן לעשות זאת, לקראת סוף חודש ספטמבר. ניתנה היום, ט"ו באלול תשנ"ח (6.9.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. S08	[ "ע\"א 3949/97" ]	4,293
43,230	ב בית המשפט העליון ע"א 3949/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : וילר גיא נגד המשיבים : 1. עז' המנוחה וילר מרים 2. וילר ראובן בקשה לדון בערעור במעמד צד אחד בשם המערער: עו"ד רן פינגרר החלטה בהמשך להחלטתי מיום 12.5.98 אשר נמסרה למערער בתאריך 24.5.98, ובהעדר תגובה בטעמו, יועבר הערעור לדיון בפני הרכב על פי תקנות 448(ג) ו450-(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. יש להעביר התיק ללשכת הנשיא לשם קביעת הרכב. ניתנה היום, כ"ח בתמוז תשנ"ח (22.7.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. O06	[ "ע\"א 3949/97" ]	4,294
1,213	ב בית המשפט העליון בש"א 6305/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. חב' קוביק בע"מ 2. חביב יעקב נגד המשיב ה : מיקרוסופט קורפוריישן בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בשם המבקשים: יעקב חביב בשם המשיבה: עו"ד ירון רייטר החלטה מתגובת המשיבה לבקשה מתברר כי לא נפל כל פגם בהליך הטלת העיקול, ולכן לא היה כל יסוד להגשת הבקשה להארכת מועד. ואולם, בשים לב לכך שהבקשה הוגשה בתוך תקופת המועדים להגשת ערעור (ראה: ב"ש 34/70 שמסייה נ' אלקראעין, פ"ד כד(1) 307), אני מחליטה להאריך את המועד להגשת הערעור על החלטתי מיום 12.10.97 בחמישה ימים, אשר יימנו ממועד מסירת החלטה זו לידי המבקשים. ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97063050. O03	[ "בש\"א 6305/97", "ש 34/70" ]	4,295
13,365	ב בית המשפט העליון בש"א 6305/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. חב' קוביק בע''מ 2. חביב יעקב נגד המשיב ה : מיקרוסופט קורפוריישן הוגש הליך - בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בשם המבקשים: עו"ד גיל-עד חריש החלטה לתגובת המשיבה אשר תוגש תוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה. הארכת המועד להגשת הערעור עד ההחלטה בבקשה. ניתנה היום, כ"ו בתשרי תשנ"ח (27.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97063050. O01	[ "בש\"א 6305/97" ]	4,296
1,216	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 418/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערער : קורניאקוב אלכסיי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.12.96 בתפ"ח 139/96 שניתן על ידי כבוד השופט ע' מודריק תאריך הישיבה: ט' באלול תשנ"ז (11.9.97) בשם המערער : עו"ד אהרון שלנגר בשם המשיב ה: עו"ד אריה פטר בשם שירות המבחן: אורי טולדנו פסק-דין הארוע בו מדובר ארע בשעה 2 לפנות בוקר. המערער, שהיה שיכור, פגש בזוג ששהה בגן ציבורי. המערער החל לחבק את הבחורה, ובעקבות כך התפתחה קטטה בין הבחור והמערער, שבמהלכה דקר המערער בסכין את הבחור. כתוצאה מכך נפגע הנדקר בחזה, בכליה, בסרעפת ובטחול, ונזקק לניתוח. המערער נדון לחמש שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים וחצי בפועל. אכן, המערער אינו טיפוס של עבריין, והרקע למקרה נעוץ בשתייה מופרזת של אלכוהול ששתה עובר למקרה. אולם אין לומר שהעונש שנגזר על המערער חמור יתר על המידה. לא היינו מתערבים, על כן, בעונש אלמלא השינוי בנסיבותיו של המערער מאז מתן פסק-הדין, המתבטא בכך כי חלה בשחפת בעת שהותו בכלא, ושהה שבעה חודשים במרכז הרפואי של בית הסוהר, כשהוא בתנאי בידוד. עובדה זו מצדיקה הקלת מה בעונשו של המערער. לפיכך יועמד עונש המאסר בפועל על שלוש שנים. כן יעמוד המערער בפיקוח קצין מבחן, כמתבקש מדברי קצין המבחן בפנינו, וזאת למשך שנה מתום תקופת מאסרו. המאסר על תנאי יעמוד בעינו. ניתן היום, ט' באלול תשנ"ז (11.9.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004180. D03	[ "ע\"פ 418/97" ]	4,304
7,597	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 418/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש: אלכסיי קורניאקוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה להורות על הכנת תסקיר קצין מבחן מעודכן ה ח ל ט ה המבקש מרצה עונש מאסר. גזר הדין שניתן בעניינו איננו כולל צו מבחן. ההרכב שלפניו יידון הערעור יחליט אם, בנסיבות אלו, יש מקום להורות לשירות המבחן להגיש תסקיר מעודכן. ניתנה היום, כה' באייר תשנ"ז (1.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004180. F02	[ "ע\"פ 418/97" ]	4,305
1,217	ב בית המשפט העליון ע"פ 6291/97 - א' בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : יהודה זיקרי נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 25.9.97 בת.פ. 170/96 שניתן על ידי כבוד השופטת מ' שידלובסקי-אור החלטה אני מחליט לקבוע את שמיעת הערעור ליום 11.11.97. בית-משפט קמא החליט לעכב את ביצוע גזר-דין המאסר שהוטל על המבקש עד ליום 10.11.97. אני מוסיף ומחליט, איפוא, להרחיב את מועד עיכוב ביצוע עונש המאסר עד ליום 11.11.97 (ועד בכלל). תנאי השחרור בערובה יוסיפו לחול עד להחלטה אחרת של בית-המשפט. היום, כ"ו בתשרי תשנ"ח (27.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062910. G02	[ "ע\"פ 6291/97" ]	4,306
6,287	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6291/97 בפני: כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ד. דורנר כבוד השופט י. אנגלרד המערער: יהודה זיקרי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע ריצוי עונש מאסר בפועל ה ח ל ט ה על המערער (המבקש) נגזר בבית המשפט המחוזי בירושלים עונש מאסר של 15 חודשים לריצוי בפועל ו- 18 חודשים על תנאי. ערעורו של המבקש כנגד מידת העונש נדחה, ובית משפט זה הורה כי עליו להתייצב לריצוי עונשו ביום 15.12.97. עתה מבקש המערער כי נורה על עיכוב ביצוע גזר הדין עד להחלטה בבקשה לחנינה שתוגש לכב' נשיא המדינה. לא נוכל להיעתר למערער. ככלל, פנייה בבקשת חנינה אינה מהווה עילה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר; והמערער לא הראה לנו טעם מיוחד לסטיה מכלל זה. הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"א בכסלו תשנ"ח (10.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט 97062910. H06	[ "ע\"פ 6291/97" ]	4,307
14,327	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6291/97 בפני: כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ד. דורנר כבוד השופט י. אנגלרד המערער: יהודה זיקרי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור כנגד גזר-הדין תאריך הישיבה: י"א בחשון תשנ"ח (11.11.97) בשם המערער: עו"ד ראובן בר-חיים בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל פסק דין השופט י. קדמי המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 170/96) - יחד עם שלשה אחרים - בעבירה של סחיטה באיומים לפי סע' 428 (סיפא) לחוק העונשין; ונדון ל - 33 חודשי מאסר, מתוכם 15 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. הערעור מכוון כנגד גזר הדין בלבד; ובקשתו של בא כוח המערער היא, כי עונש המאסר לריצוי בפועל יועמד על תקופה שתאפשר למרשו לרצותו בעבודות שירות. הפרשה בגינה הורשע המערער הינה, בקליפת אגוז, כמפורט להלן. המתלונן, נדרש על ידי נושים - באמצעות "גובים" שהשמיעו איומים חמורים - להחזיר להם חוב נכבד; ועל מנת להתמודד עמם, שכר המתלונן את שירותיו של אחד עופר. בתחילה, סייע עופר - תמורת תשלום - למתלונן; אך מאוחר יותר - כאשר גבר לחצם של ה"גובים" - חבר עופר לשלושה נוספים וביניהם המערער, וניסה, יחד עמם, לסחוט מהמתלונן סכום נכבד עבורם. המתלונן פנה למשטרה ובשיתוף פעולה עמה, הוקלטו - קולית וחזותית - אירועים המשקפים את פעילות הסחיטה, נושא האישום וההרשעה. כן קיימה המשטרה מעקב אחר פעולות הקבוצה. כפי שמלמדת הכרעת הדין, מעורבותו המעשית של המערער בפעילות הסחיטה, שננקטה על ידי הקבוצה כנגד המתלונן, מצטמצמת ל"נוכחות" מאיימת באחת מן הפגישות שהתקיימו עם המתלונן. בפגישה זו השתתפו עופר, חבר נוסף בחבורה (אסי), והמערער. בשל תקלה טכנית פעלה ההקלטה הקולית בנפרד מההקלטה החזותית. על אף התקלה, הדברים שנקלטו מפי הדוברים וההתנהגות שנקלטה חזותית - לרבות נפנוף מברג מצידו של המערער - משקפים התרחשות מובהקת של סחיטה באיומי אלימות; כאשר, כפי שנכתב בהכרעת הדין "שפת הגוף של הנאשמים מס' 3 (אסי - י.ק.) ומס' 4 (המערער - י.ק.) הנראית בקלטת הווידיאו ת/2א, מאיימת לא פחות מהמלל הנשמע בקלטת". אף שכאמור, בפועל מצטמצמת מעורבותו של המערער בפרשה בנוכחות מאיימת בפגישה האמורה, קבע בית המשפט בהכרעת הדין: "...התנהגותו של אודי (המערער - י.ק.) כפי שניתן לצפות בקלטת הווידאו היא התנהגות אדם המעורה בעניינים ומדבר הרבה עם המתלונן, ואי אפשר להסיק שהיה רק על תקן "מתלווה"...". בעצם נוכחותו במקום וצורת התבטאותו הגופנית כלפי המתלונן חיזק את אסי (נאשם מס' 3 - י.ק.) והווה שותף לעבירה. אמירתו לפני, שהיה שותף תמים, אינה מהימנה בעיני ומהצפייה בקלטת ברור לגמרי שתפקידו זהה לתפקידו של אסי באיום על המתלונן. כפי שניתן לראות בקלטת הווידאו, תפיסתו של אודי את המברג, הפנייתו כלפי המתלונן ושיתוף הפעולה שלו עם איומיו של אסי על המתלונן מהווים, לדעתי, שותפות לעבירה". העונש שנגזר על המערער, נעוץ בעמדתו האמורה של בית המשפט בדבר אופי מעורבותו בפרשה נושא האישום. על שלושת הנאשמים האחרים נגזרו עונשי מאסר לתקופות ארוכות במידה ניכרת: על נאשם מס' 1 - 56 חודשים מאסר מתוכם 38 לריצוי בפועל; על נאשם מס' 2 (עופר) - 60 חודשים מאסר מתוכם 45 לריצוי בפועל; ועל נאשם מס' 3 (אסי) 36 חודשים מאסר לריצוי בפועל. ב"כ המערער מיקד את טענותיו כנגד חומרת העונש שנגזר על מרשו בנושאים הבאים: אפליה בינו לבין ה"גובים" שנקטו בפעילות סחיטה אלימה ומאיימת כנגד מתלונן מטעם נושיו - והכשירו בכך את הקרקע למעשיהם של המערער וחבריו - בכך שהם לא הועמדו כלל לדין; אי שמירה על יחס נאות בין העונש שהוטל עליו לבין העונשים שהוטלו על חבריו לאישום, הנושאים בעיקר אחריות לסחיטה נושא ההרשעה; אי מתן משקל נאות לעובדה שהמערער היה נתון במעצר בית לילי, במשך התקופה הממושכת שבה התנהל המשפט; התעלמות משבעה עשר ימי מעצר בפועל שלא נלקחו בחשבון; ואי מתן משקל נאות לנסיבותיו האישיות של המערער ובמיוחד לתיפקודו הנורמטיבי עד למקרה ולהשלכה החמורה שתהיה בהכרח לכליאתו בפועל בחברה העבריינית על אורח חייו בעתיד. כל אלה מצדיקים - לשיטתו של ב"כ המערער - הקלה בעונש, שתעמיד את תקופת המאסר בפועל על ששה חודשים, באופן שיוכל לרצותו בעבודות שירות. מנגד, תומך ב"כ המדינה בעונש שנגזר על המערער ומבקש שלא להתערב להקלתו, בהתחשב באופי האלים והמאוס כאחד של מעשה הסחיטה. לאחר ששקלנו את טענותיו של הסניגור - שעשה כל שניתן להיעשות למען מרשו - החלטנו שלא להתערב במידת העונש שנגזר על המערער. כידוע, הכלל הנקוט בבית המשפט זה הוא: שאין ערכאת הערעור מתערבת בעונש שמשיתה הערכאה הדיונית אלא במקרים נדירים, במקום שבו ניתן להצביע על טעות או חריגה קיצונית מרמת הענישה ההולמת; ובמקרה דנן לא מצאנו אף אחד מאלה. בגזר הדין נתן בית המשפט את דעתו לתסקיר שרות המבחן - אותו ראה כ"חיובי בעיקרו" - ולעובדה ש"תפקידו של נאשם זה בתכנון הפעולה היה שולי יחסית לשאר הנאשמים"; וכן ציין, שהמערער עובד כעצמאי בתחום הנגרות, קרי: עושה מאמץ לקיים אורח חיים נורמטיבי. הינה כי כן, לא נעלמו מעינו של ביהמ"ש אופיה של מעורבותו של המערער בפרשת הסחיטה והנסיבות האישיות אותן הדגיש הסניגור; ואין לומר, שעונש מאסר של 15 חודשים לריצוי בפועל - הנופל ממחצית ענשי המאסר לריצוי בפועל שנגזרו של שותפיו לאישום - אינו שומר על יחס נאות כלפי העונשים שנגזרו של שותפיו לעבירה של המערער או שיש בו, בנסיבות הענין, משום הפרזה קיצונית לחומרה. לעובדה שה"גובים" המקוריים - שמעשיהם מהווים פרשה נפרדת שהמערער אינו קשור בה - לא הועמדו לדין אין השלכה לעניינו של המערער; וההכבדה הכרוכה ב"מעצר לילה" כתחליף למעצר בפועל, אינה מצדיקה במקרה דנן הקלה מיוחדת, כפי שטוען הסניגור. מעשה הסחיטה העומד בבסיס הרשעתו של המערער, משקף גילוי מכוער של סחיטה אלימה, מאדם הנתון במילכוד של "גובים" אלימים המהלכים עליו אימים; ואין מקום לבוא בטרוניה אל בית המשפט המחוזי, על שראה חובה לעצמו ליתן לחומרה שבהתנהגות המערער ביטוי מלא ומודגש בעונש שגזר עליו. ב"כ המדינה הסכים, כי מן הראוי היה להפחית מעונש המאסר בפועל שעל המערער לרצות, 17 ימי מעצר שלא נלקחו בחשבון; ואנו נעתרים לבקשת הסניגור בעניין זה. סיכומם של דברים: אנו מחליטים לדחות את הערעור, בכפוף לכך שמעונש המאסר שעל המערער לרצות בפועל ינוכו 17 ימי המעצר בו היה נתון במהלך החקירה. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 15.12.97, עד לשעה 12:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים. ש ו פ ט השופטת ד. דורנר אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י. אנגלרד אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י. קדמי. ניתן היום, כ"ד בחשון תשנ"ח (24.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062910. H05	[ "ע\"פ 6291/97" ]	4,308
1,218	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5731/96 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' אנגלרד המערער : בקל יצחק נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.7.96 בתיק פ. 287/95 שניתן על ידי כבוד השופט א. פריש תאריך הישיבה: י"ז כסלו תשנ"ח (16.12.97) בשם המערער: עו"ד ש. נודל ועו"ד י' בן יוסף בשם המשיב ה: עו"ד נ. שילר פסק-דין לבקשת בא כוח המערער נדחה הערעור. ניתן היום, י"ז בכסלו תשנ"ח (16.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96057310. D02	[ "ע\"פ 5731/96" ]	4,309
1,219	בית המשפט העליון רע"א 97 / 2390 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : סארי שיבלי נגד המשיב : חיים אבירם בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 338/96 שניתן ביום 26.3.97 על ידי כבוד השופטים אברמוביץ, גינת הס בשם המבקש: בעצמו החלטה טענות המבקש אינן מעוררות כל שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. לפיכך הבקשה נדחית, ללא צורך לבקש עליה תשובה. ניתן היום ג בסיוון תשנ"ז (8.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023900. B01	[ "רע\"א 97", "בע\"א 338/96" ]	4,310
1,220	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 6237 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערער : בן עזרא בנימין נגד המשיבים : 1. מזרחי ציון 2. הסנה חב' לבטוח בע"מ ע "א 6424/95 המערערים: 1. ציון מזרחי 2. הסנה, חברה לביטוח נ ג ד המשיב: בן עזרא בנימין ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 3.8.95 ו29.12.96 בתיק 202/88 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' פלפל תאריך הישיבה: כ' באייר התשנ"ז (27.5.97) בשם המערער והמשיב בערעור שכנגד: עו"ד י. גנץ בשם המשיבים והמערערים בערעור שכנגד: עו"ד רהט פסק-דין זהו ערעורו של נפגע תאונת דרכים הסב על שיעור הפיצויים שנפסקו לו. בפי ב"כ המערער טענות רבות נגד פסק הדין. לטענתו, טעה בית המשפט בקביעת שכרו של המערער טעות בולטת על פניה, ולא פסק פיצויים כלל או לא במידה מספקת בגין ראשי נזק אחרים. כמו כן מעלה הוא טענות לענין ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי המשתלמים למערער. מכל הטענות המועלות על ידי בא כוחו המלומד של המערער, מוצאים אנו לדון בשתיים: פיצוי בגין הפסד השתכרות וניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי. לעניין פסיקת הפיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר ובעתיד של המערער: בית המשפט קבע כי עובר לתאונה השתכר המערער 346,000 שקלים (ישנים) לחודש בעוד אשר מתלושי המשכורת שהוצגו (נ6/ ונ7/) עולה ברורות כי השכר ברוטו היה 750,000 שקלים והסכום בו נקב בית המשפט היה היתרה לתשלום ולא השכר ברוטו. אמנם בית המשפט העריך את נזקו של המערער בעבר ובעתיד בסכום גלובלי של 444,682 ש"ח והוסיף וציין כי לא הובאה ראיה לכך שהייתה קיימת סבירות לקידומו של התובע במקום העבודה וכי כישוריו הבסיסיים אינם מובילים למסקנה כזו, אולם אין ספק כי בית המשפט נתן דעתו לשכר השגוי אותו ציין, כתשתית לפסיקת הפיצוי ולא לשכר כפי שהיה בפועל. לאחר ששקלנו את כל הטענות ובדקנו את כל הנתונים, נחה דעתנו כי יש לתקן את פסק הדין על ידי כך שלסכום הפיצויים בגין אובדן השתכרות יווסף סכום כולל של 200,000 ש"ח נכון ליום פסק-דינו של בית משפט קמא, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על סכום זה, מיום פסק הדין. אשר לניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי, הניכוי נעשה כדין, שכן, עולה מחומר הראיות שהנכות נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין מצבו של המערער בגין ליקויים מהם סבל בעקבות התאונה נשוא הערעור ולא בגין מחלות או פגיעות אחרות. העובדה שאחוזי הנכות שנקבעו שם אינם חופפים לאלה שנקבעו על ידי בית המשפט על יסוד חוות דעת מומחה, אינה משליכה על הניכוי המתחייב, שהוא ניכוי מלא של כל התגמולים המשתלמים בגין הנכות על ידי המוסד לביטוח לאומי. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור באופן חלקי כאמור לעיל. כל יתר חלקי פסק הדין של בית המשפט המחוזי נשארים בעינם. המשיבה תשלם למערער 13% שכר טרחת עורך דין על הסכום שהוסף לו וכן 10,000 ש"ח הוצאות משפט בערעור זה. ניתן היום, כ' באייר תשנ"ז (27.5.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95062370. J02	[ "ע\"א 95" ]	4,311
4,761	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 6237 ע"א 6424/95 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערער בע"א 6237/95 והמשיב בע"א 6424/95: בן עזרא יוסף נגד המשיב בע"א 6237/95 והמערערים בע,א 6424/95: 1. מזרחי ציון 2. הסנה חב' לבטוח בע"מ בקשה לתיקון הודעת הערעור בשם המערער: עו"ד יעקב גנץ ה ח ל ט ה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. בעלי הדין מוזמנים להידבר ביניהם ולהגיש לבית המשפט הודעה מוסכמת בדבר השלכותיו של "פסק הדין המשלים" מיום 29.12.96 על הדיון בערעורים שהוגשו לבית משפט זה. ניתנה היום, כ"ז בשבט תשנ"ז (4.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95062370. Q01	[ "ע\"א 95", "ע\"א 6424/95", "בע\"א 6237/95", "בע\"א 6424/95" ]	4,312
1,221	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1742/91 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר המערער: עמי פופר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 17.3.91 בתיק 276/90 שניתן על-ידי כבוד השופטים ח' שטיינברג, א' א' לוי, ד' בר-אופיר תאריך הישיבה: ו' בכסלו תשנ"ז (18.11.96) בשם המערער: עורך-דין ציון אמיר בשם המשיבה: עורכת-דין דורית שפירא פסק-דין השופטת ד' דורנר : 1. המערער הורשע בבית-משפט המחוזי בתל-אביב-יפו ברצח של שבעה אנשים ובניסיון לרצח של עשרה נוספים. נגזרו עליו שבעה עונשי מאסר עולם ועוד 20 שנות מאסר בגין הניסיון לרצח. נקבע כי עונשים אלה ירוצו באורח מצטבר. הערעור מופנה כנגד קביעותיו של בית-המשפט המחוזי באשר לאחריותו הפלילית של המערער וכנגד גזר-הדין. העובדות, ההליכים והטענות 2. תחילתו של האירוע נושא המשפט במוצאי שבת, ה19.5.90-, בשעה 22:45. אז נטל המערער חמש מחסניות ואת רובה הגלילון של אחיו החייל ויצא מביתו. על-מנת שהוריו לא ישימו לב לכך שיצא, הוא השמיע מוסיקה בחדרו. המערער הגיע לגבעה הסמוכה למקום התאספותם של פועלים ערביים מהשטחים המוחזקים לקראת צאתם לעבודה, בסמוך לצומת "גן הורדים" על הכביש המחבר את העיר ראשון-לציון עם העיר נס-ציונה (להלן: מקום האיסוף). במרחק של כ150-100- מטרים ממקום האיסוף ערך המערער תצפית לעברו במשך מספר שעות. בסמוך לשעה 6:00 ניגש המערער למקום האיסוף וקיבץ את הפועלים הערבים שהמתינו במקום. הוא דרש מהם לשבת בשורות ולהציג בפניו את תעודות- הזהות שלהם. הפועלים עשו כדבריו. באותה עת עצר המערער מכונית מסוג פיג'ו שחלפה במקום, בעלת לוחית רישוי של השטחים המוחזקים, ודרש מיושביה להצטרף לשאר הפועלים. מנהג המכונית דרש המערער להשאיר את המכונית מותנעת. מטרתו הייתה להשתמש במכונית לצורך מילוט. המערער כיוון את נשקו לעבר הפועלים והחל לירות לעברם אש אוטומטית, כשהוא מכוון את נשקו מימין לשמאל ומשמאל לימין, ועל-ידי כך "מרסס" אותם ביריות. במהלך הירי החליף המערער ארבע פעמים מחסניות וירה מהנשק 140 כדורים. כתוצאה מן הירי נהרגו שבעה פועלים ועשרה אחרים נפצעו. לאחר הירי נכנס המערער למכונית הפיג'ו המותנעת, ונסע לבית חברתו. שם התוודה בפניה כי "עשה דבר נורא", וכי "ירה ב15- ערבים". לבקשת אחיה של חברתו הוא מסר לו את הנשק עד בוא המשטרה. 3. בבית-המשפט המחוזי הואשם המערער בכך שגרם בכוונה תחילה למותם של שבעה פועלים וניסה לגרום למותם של עשרה פועלים נוספים. המערער הודה ללא סייג בכל העובדות שבכתב האישום, למעט הנטען בסעיף 11 שבו יוחסה לו כוונה תחילה. קו ההגנה התבסס על הטענה שהמערער לא היה כשיר לעמוד לדין וכי הוא לא היה אחראי למעשיו מאחר שהם נבעו ממחלת-נפש. מחלת-נפש זו יוחסה לחוויית אונס טראומטית שעבר המערער בהיותו בן 13, כאשר נאנס בפרדס על-ידי שומר ערבי, לעיני ערבים אחרים. המערער, בעדותו בבית-המשפט המחוזי, טען כי במשך שש שנים "התבשלה" אצלו תוכנית הנקמה על האונס. הוא סיפר כי בשנת 1984 ראה לראשונה, מאז האונס, את הערבי שאנס אותו, וכי ראה אותו לאחר מכן כ30-20- פעמים נוספות במקום האיסוף. שבוע לפני ביצוע מעשי הרצח הוא ראה אותו שוב בדרך למקום האיסוף, ונשבע אז שיהרוג אותו. לדבריו, ביום הרצח סבר במידת ביטחון של 90% כי הערבי שהתעלל בו היה בין הערבים שבהם ירה. לבית-המשפט המחוזי הוגשו שתי חוות-דעת פסיכיאטריות שהעריכו את מצבו הנפשי של המערער, האחת מטעם הסניגוריה והאחרת מטעם התביעה. שתי חוות-הדעת, שמימצאיהן היו בעיקרם זהים, קבעו באופן חד-משמעי כי המערער כשיר לעמוד לדין, וכי הוא לא עשה את המעשים עקב מחלת-נפש או מתוך דחף לאו-בר-כיבוש. חוות-הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה מטעם התביעה קבעה כי לא נמצאה עדות כלשהי למחלת-נפש פסיכוטית הפוגעת בכושר השיפוט וביקורת המציאות, או עדות לדחף שאינו בר-כיבוש. בדומה לכך, חוות-הדעת מטעם הסניגוריה קבעה כי לא נמצאה עדות למחלת-נפש ואף לא להפרעת אישיות ברורה. האבחנה של שני צוותי של הפסיכיאטרים שחוות-דעתם הוגשו הייתה כי המערער סובל מהפרעת אישיות אנטי-סוציאלית. שני צוותי הפסיכיאטרים התרשמו שהמערער אכן עבר בנערותו טראומה קשה של מעשה סדום, אשר סביר להניח שיצרה זיקה לפשע החמור בו הואשם, אך הממצאים הצביעו על כך שאין הוא סובל מתסמונת פוסט-טראומטית בעקבות האונס. לנוכח ממצאים אלה חזר בו המערער מהכפירה בסעיף 11 לכתב האישום, ובכך הודה, ללא סייג, בכל האמור בכתב-האישום. לאור זאת, הרשיע בית-המשפט המחוזי את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום, כלומר, ברצח, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: חוק העונשין), ובניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין. 4. התביעה ביקשה לגזור על המערער בגין עבירות הרצח שבעה עונשי מאסר מצטברים לתקופות מירביות, ועונש מצטבר נוסף בגין עבירות הניסיון לרצח. את דרישתה זו ביססה התביעה הן על העובדה שבוצעו שבעה מעשי רצח נפרדים והן על חומרתם של המעשים. הסניגוריה, לעומת זאת, הטעימה את האונס שחווה המערער בנערותו ואת השלכותיו, וביקשה לגזור על המערער עונש אחד בלבד בגין כל העבירות. בית-המשפט המחוזי קיבל את עמדת התביעה, וקבע: כאן היתה אמנם פעולה ברצף אך הנאשם יכול היה להרפות מן ההדק בכל שלב של הירי, ואילו לא זו בלבד שהוא פתח באש אוטומטית לכל עבר, אלא שהוא החליף והטעין מחסניות פעם אחר פעם, ארבע פעמים בזו אחר זו, וריסס את הנפגעים ללא אבחנה....לדעתנו יש לראות בכל הרוג במקרה הנדון, מעשה רצח בפני עצמו, גם אם כלל מעשי ההריגה בוצעו ברצף, ולכן אנו סבורים שיש לגזור על הנאשם עונש של מאסר עולם בגין כל אחד מן הנרצחים. אנו גוזרים, איפוא, על הנאשם, שבעה עונשי מאסר עולם במצטבר. כן גזר בית-המשפט המחוזי על המערער עונש של עשרים שנות מאסר בגין עבירות הנסיון לרצח, וקבע כי עונש זה יצטבר לעונשי מאסר העולם. 5. בערעור שלפנינו נטענו טענות בשני מישורים עיקריים: מצבו הנפשי של המערער בזמן ביצוע הפשע, והשאלה אם אירוע הירי מהווה מעשה אחד או מספר מעשים, שאלה שיש לה השלכות על גזירת העונש. לעניין המישור הראשון נטען כי בית-המשפט המחוזי טעה בכך שלא קבע כי אין המערער אחראי בפלילים למעשים שביצע משום שעשה אותם מתוך התקף פסיכוטי שגרם לדחף לאו בר-כיבוש שנבע ממחלת-נפש, ובכך שלא התחשב בגזר-דינו בממצאים שהובאו בחוות-הדעת הפסיכיאטריות ובעובדה שהמערער עבר בנערותו טראומה קשה של אונס, שבעקבותיה ביצע את העבירות. בטיעוניו שבעל-פה טען הסניגור כי בעקבות אירוע טראומטי זה פעל המערער מתוך אובדן כושר הריסון, ובכך יש כדי לפטור אותו מאחריות לרצח. כן הפנה הסניגור לסעיף 300א(א) לחוק העונשין, המתיר לבית-המשפט להפחית מעונש החובה הקבוע לעבירת רצח אם נתקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף. לעניין המישור השני נטען כי בית-המשפט המחוזי טעה כשגזר על המערער שבעה עונשי מאסר עולם מצטברים. זאת הן משום שהמערער הואשם בכתב- האישום בעבירה כוללת אחת של רצח, והן משום שמבחינה מהותית, על אף שנהרגו שבעה אנשים, מדובר במעשה אחד. הגשת ראיות נוספות בערעור 6. במהלך הערעור הגיש בא-כוח המערער, עורך-הדין ציון אמיר, בקשה לקבלת שלוש חוות-דעת פסיכיאטריות כראיות נוספות בערעור. חוות-הדעת הנוספות מושתתות על בדיקות, לרבות היפנוזה, שנערכו למערער לאחר הגשת הערעור. לדעת הסניגוריה חוות-דעת אלה מבססות את הטענה בדבר מצבו הנפשי של המערער בזמן התרחשות אירוע הירי. לטענת הסניגוריה, לא היה ניתן, בין היתר בשל קשיי מימון, להשיג ראיות אלה במהלך הדיונים בערכאה הראשונה, וכי בכוחן לגרום לשינוי של ממש בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. בקשה זו נדחתה על ידינו בהחלטה מתאריך 17.3.96 לאחר דיון במעמד הצדדים. 7. ככלל, הגשת ראיות במסגרת ערעור הינה חריג לכלל הקובע כי על בעלי- הדין להביא ראיותיהם בפני הערכאה הראשונה בלבד. בית-משפט של ערעור רשאי לגבות ראיות בעצמו או להורות לערכאה הקודמת לשוב ולגבות ראיות רק אם הוא סבור כי הדבר דרוש ל"עשיית צדק", שעיקרה הוא מתן הזדמנות הוגנת לנאשם להתגונן (סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], תשמ"ב1982-). השאלה המרכזית היא, איפוא, אם חוות-הדעת הפסיכיאטריות הנוספות הן חיוניות להגנתו של המערער. השיקולים שבהם על בית-המשפט הדן בערעור להתחשב בבואו לדון בשאלה אם יש להתיר קבלתן של ראיות נוספות הם, בעיקר, שלושה אלה: ראשית, האם היה באפשרותו של המבקש להשיג את הראיות הנוספות במהלך הדיון בערכאה הקודמת. שנית, האינטרס בדבר השמירה על עקרון סופיות הדיון. שלישית, טיבן של הראיות הנוספות והסיכוי שהגשתן תביא לשינוי התוצאה שאליה הגיעה הערכאה הקודמת. ראו, למשל, ע"פ 334/86 סבאח נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(3) 857, בע' 871-870; ע"פ 635/88 מדינת ישראל נ' אדרי , פ"ד מד(4) 227, בע' 240. 8. בהתייחס לשיקול הראשון, טען המערער, כאמור, כי לא ניתן היה להשיג את חוות-הדעת במהלך הדיון בבית-המשפט המחוזי מפאת קשיי מימון. טענה זו יש לדחות. בית-המשפט המחוזי השיג הקצבה בסך 8,000 ש"ח לצורך מימון שכר טירחתה של פרופ' עטרה קפלן-דינור, פסיכיאטרית אשר נבחרה על-ידי הסניגור. הסניגור, שרצה כי בדיקת המערער תיערך על-ידי צוות רחב יותר של מומחים (חמישה במספר), ביקש את דחיית הדיון לצורך השגת סכומים נוספים למימון הבדיקה. לבסוף הושג סכום כסף נוסף של 15,000 ש"ח שנאסף על-ידי משפחת המערער ומתרומות של הציבור, כך שבסך הכול היה ברשות הסניגוריה סכום של 23,000 ש"ח. ואכן, סכום זה איפשר את בדיקת המערער בידי צוות של חמישה רופאים שבהם חפצה הסניגוריה. אופן ניצול הכספים או מיהות הרופאים שבדקו את המערער לא נכפו על הסניגוריה. הצורך בעריכתן של חוות-דעת פסיכיאטריות במסגרת ההליכים בבית-המשפט המחוזי היה ברור וידוע, ובידי הסניגוריה היו האמצעים הכספיים, הזמן הדרוש (הדיון בבית-המשפט המחוזי אף נדחה על-מנת לאפשר למערער להבדק על-ידי צוות רחב יותר של רופאים) והחופש לבחור את צוות המומחים שבו חפצה. ואכן, חמשת הרופאים שבדקו את המערער היו רופאים מומחים מהדרגה הראשונה, שנבחרו בקפידה. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי לא היה באפשרות הסניגוריה להשיג במסגרת ההליכים שבערכאה הראשונה את חוות- הדעת הפסיכיאטריות שהתבקשנו לקבלן כראיות נוספות. גם השיקול השני, שעניינו, סופיות הדיון, תומך במסקנה זו. ככלל, אין זה ראוי כי ערכאת ערעור תרחיב את גדר המחלוקת שבין הצדדים ותפתח את המשפט מחדש על-ידי קבלת ראיות חדשות. במסגרת הדיון בערכאה הראשונה ניתנה לסניגוריה הזדמנות להגיש כל ראיה שבה חפצה. משנכשל נסיונה להוכיח את טענותיה בדבר מצבו הנפשי של הנאשם באמצעות חוות-הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה על-ידיה, אין זה ראוי, מפאת עקרון סופיות הדיון, לאפשר לה להגיש חוות- דעת נוספות גם במסגרת הליכי הערעור, עד שיעלה בידה להשיג חוות-דעת שתהיה לשביעות רצונה. הדין היה שונה אילו חוות-הדעת שהוגשה במסגרת הדיון בערכאה הראשונה הייתה פגומה או הייתה נמצאת בלתי-מהימנה. לא כך הוא המצב בעניננו. נהפוך הוא. ממצאי חוות-הדעת מטעם הסניגוריה נתמכים על-ידי ממצאי צוות הרופאים שבדק את המערער מטעם התביעה ובדו"ח הפסיכודיאגנוסטי שהוכן לפי הוראת בית-המשפט במסגרת הסתכלות שנערכה במרכז הרפואי לבריאות הנפש ע"ש אברבנאל. הטעם השלישי לדחיית הבקשה, שלדידי הוא החשוב ביותר בענייננו, נעוץ בכך שחוות-הדעת שמבקשת הסניגוריה להגיש כראיות נוספות אינן בעלות משקל סגולי שיש בו כדי להביא לשינוי תוצאת המשפט. חוות-דעת אלה אינן כוללות ממצאים שיש ביכולתם להשליך אור חדש על מסקנותיו המשפטיות של בית-המשפט המחוזי באשר למצבו הנפשי של המערער בזמן ביצוע העבירה. הן מצביעות על כך שהמערער סבל בזמן ביצוע הפשע מתסמונת פוסט-טראומטית ומהפרעות דיסוצאטיביות Dissociative Disorder) ), אולם הן אינן מצביעות על מחלת-נפש או על הפרעה נפשית חמורה אחרת. זאת ועוד: חוות-דעת אלה התבססו על בדיקות שנערכו כשש שנים לאחר האירוע נושא המשפט, ולא הוחוור לנו על שום מה יש להעדיפן על-פני חוות-הדעת הפסיכיאטריות שהוגשו לערכאה הראשונה. הערעור על הכרעת-הדין וגזר-הדין - מצבו הנפשי של המערער 9. בטיעוניו שבעל-פה לא חזר בא-כוחו של המערער על הטענה כי המערער פטור מכל אחריות פלילית, אלא טען שלאור סערת הרגשות הקשה שבה היה נתון, פעל המערער פעל מתוך אובדן כושר הריסון. לטענת הסניגור, בנסיבות אלה לא הוכח יסוד הכוונה תחילה הנדרש לצורך הרשעה בעבירת רצח. אכן, לאור חוות-הדעת הפסיכיאטריות שהוגשו לבית-המשפט המחוזי, שבהן נקבע שהמערער לא סבל ממחלת-נפש כלשהי בעת ביצוע מעשי הרצח, אין עוד מקום לטענה בדבר פטור מוחלט מאחריות פלילית. חוות-הדעת מדברות בעניין זה בעד עצמן. בחוות-הדעת שהוגשה מטעם התביעה נקבע כדלקמן: ... ג. בבדיקות חוזרות לא נמצאה עדות להפרעה או מחלת נפש פסיכוטית . לא היו ליקויים בשיפוט המציאות. לא היו מחשבות שוא או הזיות. ד. לא היתה עדות למחלה דיסוציאטיבית, האירוע נעשה במודע צלול בתכנון וללא אמנזיה . ה. לא היתה עדות להפרעה של אי יכולת ריסון האימפולסים. אין באנמנזה התנהגויות המעידות על קיום הפרעה באימפולס הבא לסירוגין בעוצמות מעבר ליכולת הריסון. גם המעשה הנדון לא נעשה תחת דחף כזה. ו. לגבי המעשה עליו הוא נאשם, לא קיימת אמנזיה. הוא ביצע את המעשה בהכרה צלולה ובתכנון והכנה שנמשכו במשך שעות ואפילו ימים. הנאשם לא הביע כלל חרטה או בושה, ואין בו שום רגש אשם לגבי המעשה. התקשה להעריך את חומרת המעשה שעשה מבחינת ההשלכות לגבי משפחתו ולגבי הציבור הכללי. מודה שהיה חוזר על המעשה. לאור האמור לעיל, האבחנה היא הפרעת אישיות אנטי סוציאלית . [ההדגשות הוספו.] בחוות הדעת מטעם הסניגוריה נמצאו ממצאים דומים: ... לכן ניתן לומר שלא מצאנו הפרעה במכונה ציר I של R - III - DSM , או במילים אחרות, לא מצאנו עדות למחלת נפש. ניסינו גם לברר האם יש הפרעה בציר II של ה- R - III - DSM , דהיינו הפרעת אישיות (למרות שלמעשה אין לחפש קשרים בין הפרעת אישיות ואחריות פלילית). התרשמנו שהנבדק אינו סובל מהפרעת אישיות ברורה העונה על כל הקריטריונים . אפשר להצביע על קווי אישיות מסויימים, אבל לא על הפרעת אישיות מגובשת. לכן לא הגענו לאבחון הפרעה ברורה בציר II . אנו מוצאים לנכון לציין שברמה הקלינית התרשמנו שאכן עבר בנערותו טראומה קשה של מעשה סדום . ההתרשמות הקלינית התבססה בעיקר על כך שניסה להמעיט בדיבור על כך ושהאפקט היה יותר בולט כאשר הנושא הזה הועלה. ההתרשמות הקלינית אוששה על ידי הבדיקות במרכז לטראומה. הממצאים שהתקבלו בבדיקות הפסיכופיזילוגיות הצביעו בצורה ברורה שמחד אין תסמונת פוסט טראומטית ומאידך שעבר טראומה קשה אשר כל היזכרות בה גורמת לריגוש רב, אשר אפשר למודדו במדדים פיזיאולוגיים (דהיינו, מדדים עליהם אין לו כל שליטה). [ההדגשות הוספו] חוות-הדעת הפסיכיאטריות ושאר הראיות מצביעות על כך שלא נשלל מהמערער כושר גיבוש ההחלטה וכי הוא הבין את משמעות מעשיו ותוצאותיהם. כבר נפסק כי סערת נפש בה מצוי מבצע העבירה עשויה לגרום לגיבוש החלטה מעוותת או להחליש את "מעצוריו", אולם כל עוד היא לא פגמה בהבנתו וביכולתו להחליט על קו פעולתו או לשלול ממנו את היכולת להימנע מן המעשים שעשה, הוא נושא באחריות מלאה למעשיו. ראו ע"פ 776/95 אבו חמאד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) סעיף 7. 10. עוד טען הסניגור כי בגוזרו את עונשו של המערער היה על בית-המשפט להתחשב במצבו הנפשי ובחוויית האונס הטראומטית שעבר בנערותו, ולהקל בעונשו כאמור בסעיף 300א(א) לחוק העונשין. סעיף 300א(א) מאפשר לבית-המשפט להפחית מעונש החובה של מאסר עולם הקבוע בסעיף 300 לחוק העונשין, אם עבירת הרצח נעברה במצב שבו בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושר השכלי הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת - אף אם לא במידה שיש בה כדי לפטור את המבצע מאחריות פלילית - להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו או להימנע מעשיית המעשה. לאור סעיף 5 לחוק העונשין חלה הוראה זו על ענייננו, אף שהמעשים נושא המשפט נעשו לפני חקיקת סעיף 300א(א). 11. חוות-הדעת הפסיכיאטריות אשר הוגשו לבית-המשפט המחוזי שללו את הטענה בדבר תחולתו בענייננו של סעיף 300א(א) לחוק העונשין. הרופאים שנתנו חוות-דעת אלה לא מצאו במערער הפרעה נפשית חמורה, שבעטיה הוגבלה יכולתו להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו או להימנע מעשית המעשים. צוות הרופאים שבדק את המערער מטעם התביעה התרשם אומנם כי המערער עבר בנערותו טראומה קשה של מעשה סדום. אולם, כאמור לעיל, בחוות-דעתם נקבע באופן חד-משמעי כי הוא לא סבל מתסמונת פוסט-טראומטית וכי לא נמצאה עדות למחלת נפש או להפרעה נפשית קשה או לאי-יכולת ריסון האימפולסים. לכל היותר, כך נקבע בחוות-דעת זאת, מדובר בהפרעת אישיות אנטי סוציאלית. הרופאים שבדקו את המערער מטעם הסניגוריה התרשמו כי המערער אף אינו לוקה בהפרעת אישיות ברורה. "הפרעת אישיות" כשלעצמה אינה ממלאת את יסודותיה של הוראת סעיף 300א(א) לחוק העונשין, ומטעם זה בלבד דין הטענה בדבר תחולתו של סעיף 300א לחוק העונשין, להדחות. ראו: ע"פ, 4389/93, 4497 בן עזרא נ' מדינת ישראל , פ"ד נ (3) 239, בע' 249. זאת ועוד: לאור ממצאיו של בית-המשפט המחוזי לא מתמלא אף התנאי השני והמצטבר לתחולתו של סעיף 300א(א) לחוק העונשין, כלומר, שהוגבלה יכולתו של המערער במידה ניכרת להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו או להמנע מעשית המעשה. המערער, על-פי עדותו, תיכנן את מעשיו במשך זמן רב כנקמה על האונס שעבר בנערותו. הוא נמנע מלספר להוריו או לחברתו על תוכניותיו, ביודעו כי הללו יסכלו אותן. הוא ארב לפועלים במשך מספר שעות עד שהגיעו למקום האיסוף, ודאג לארגן לו "רכב מילוט". מיד לאחר ביצוע הרצח נסע אל חברתו, והודה בפניה כי עשה דבר נורא. לאחר מכן הודה במשטרה בביצוע הירי. הוא העיד בבית-המשפט המחוזי כי כאשר הודיעו בחדשות על הרוג אחד, הוא ידע כי מידע זה אינו נכון וכי הוא הרג יותר. כל האמור לעיל, וכן ממצאי חוות הדעת הפסיכיאטריות שעל-פיהן המערער ביצע את מעשה ההרג בהכרה צלולה, לאחר תכנון והכנה, וללא כל חרטה או בושה, מעידים על כך שהמערער שלט היטב במעשיו והבין את משמעות מעשיו. הסניגוריה גם לא הצליחה לעורר ספק בדבר הגבלת יכולתו של המערער להימנע מעשיית המעשה. לאור האמור לעיל אנו סבורים כי אין מקום לגזור על המערער עונש מופחת לפי סעיף 300א(א) לחוק העונשין. הערעור על גזר הדין - שבעה עונשי מאסר עולם מצטברים 12. טענת בא-כוחו של המערער היא כי מעשיו של המערער מהווים רצף פעילות אחת, כלומר, מעשה אחד שלא ניתן להעניש בגינו יותר מפעם אחת, ולפיכך לא ניתן היה לגזור על המערער בגין אותו מעשה שבעה עונשי מאסר עולם מצטברים. סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב1982- (להלן: חוק סדר הדין) קובע: בית-המשפט רשאי להרשיע נאשם בשל כל אחת מן העבירות שאשמתו בהן נתגלתה מן העובדות שהובאו לפניו, אך לא יענישנו יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה . [ההדגשה הוספה.] סעיף זה מורה כי במשפט שבו מואשם הנאשם בגין מעשה אחד ביותר מעבירה אחת (ראו הוראת סעיף 86 לחוק סדר הדין המאפשרת לצרף מספר אישומים בכתב-אישום אחד), ניתן להרשיעו בכל אחת מן העבירות שהוכחה בהן אשמתו, אולם לא ניתן לגזור עליו יותר מעונש אחד. יצויין כי כאשר מוגשים כתבי- אישום נפרדים, כלומר מתקיימים שני משפטים נפרדים בגין אותו מעשה, האיסור על ענישה כפולה נובע ממילא מהכלל האוסר על העמדה נוספת לדין בגין מעשה שהנאשם כבר זוכה או הורשע לגביו (למעט במקרה בו המעשה גרם למותו של אדם, והנאשם הורשע קודם לכן בשל עבירה אחרת שבאותו מעשה), כאמור בסעיף 5 לחוק סדר הדין. סעיפים 5 ו186- לחוק סדר הדין מבטאים שניהם את העיקרון של מניעת "דין כפול" בשל "אותו מעשה", האחד במישור ההעמדה לדין והאחר במישור הענישה. הדברים מובהרים בדברי ההסבר להצעת חוק סדר הדין הפלילי משנת 1965: הוראות אלה מתכוונות לקבוע שני עקרונות למניעת "דין כפול": האחד - שאין להעמיד אדם לדין פעמיים בשל אותו מעשה או מחדל; אין זה מונע אישומו בכתב אישום אחד בעבירות שונות הנובעות מאותו מעשה או מחדל. השני - שאין להעניש אדם פעמיים בשל אותו מעשה או מחדל, כלומר אף על פי שהורשע באותו כתב אישום בכמה עבירות שלכל אחת מהן נקבע עונש, אין להטיל עליו עונש נפרד לגבי עבירות המבוססות על עובדות אחרות. סעיף 2 לחוק המוצע [מקביל לסעיף 5 לחוק סדר הדין] כולל את העיקרון הראשון, בתוספת המקרה היוצא מן הכלל הנזכר בסעיף 21 לפקודת החוק הפלילי, 1936. היינו, אין לדון אדם פעמיים בשל אותו מעשה או מחדל; אולם אם המעשה או המחדל גרמו למותו של מישהו, מותר לדון את הנאשם בשל כך, גם אם נדון כבר בשל התוצאות האחרות על מעשהו. העיקרון השני כלול בסעיף 163 [צ"ל 164, המקביל לסעיף 186 לחוק סדר הדין] לפיו יכול בית-המשפט להרשיע נאשם - באותו משפט - בשל כל אחת מן העבירות שנתגלו מן העובדות שהוכחו, אך לא יטיל עליו אלא עונש אחד בשל אותו מעשה או מחדל. [ה"ח תשכ"ג 185.] 13. השאלות העומדות בפנינו הן, מהי משמעות הדיבור "אותו מעשה" המופיע בסעיף 186 לחוק סדר הדין (וכן בסעיף 5), מהו המבחן לפיו יקבע האם רצף התנהגותי מסוים מהווה מעשה אחד או ריבוי מעשים, והאם בנסיבות המקרה שלפנינו נבעו שבעת מקרי המוות מ"אותו מעשה". 14. פרופ' פלר סובר כי רצף של מעשים פליליים איננו מהווה מספר עבירות אלא יש לראות בו עבירה אחת רבת פריטים. ראו ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין (כרך ג, תשנ"ב), 289-287. ואילו הגישה בפסיקתנו, ואף במדינות רבות אחרות, היא פרגמטית. לפי גישה זו ישנן נסיבות שבהן יהווה רצף של התנהגויות מספר עבירות. כך, למשל, בארצות-הברית, הורשע נאשם, שירה לתוך מכונית והרג שני אנשים, בשתי עבירות של רצח. ערעורו נדחה, ובית-המשפט הפדרלי לערעורים קבע כי מותם של הקורבנות נגרם כתוצאה משני מעשי רצח נפרדים. ראו Miller v. Turner, 658 F.2d 348 (1981) . יתרה מזו, אף בנסיבות שבהן מקרי המוות נגרמו לכאורה על-ידי מעשה פיזי אחד נגזרו על הנאשם מספר עונשים כמספר הקורבנות. בית-המשפט האמריקני פסק כי מניח מטען נפץ בבניין, אשר גרם למותם של שבעה שוטרים, ביצע שבעה מעשי רצח נפרדים. ראו U.S. v. McVeigh, 940 F. Supp 1571 (D. Colo. 1996) . כן נפסק כי יש להרשיע נאשם, אשר הצית בניין ואשר גרם על-ידי מעשה ההצתה לקיפוח חייהם של שלושה אנשים, בשלוש עבירות של רצח. ראו People v. Williams, 475 N.E.2d 1082 (1985) . 15. הגישה בפסיקתנו דומה. כך, בע"פ 104/89 דרורי נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(1) 843, נפסק כי פריצת כמאה כספות בנק מהווה שורה של מעשים פליליים, כמספר הכספות שנפרצו, וכי לפיכך מדובר במספר מעשי גניבה שניתן לגזור בגינם עונשים נפרדים. הקביעה אם רצף של התנהגויות מהווה עבירה אחת או מספר עבירות נעשית על-יסוד שני שיקולים. השיקול האחד מבוסס על ניתוח האירוע הפלילי. נבדק אם מדובר בפעולות נפרדות עוקבות שניתן לפצל ביניהן למרות שבוצעו ברצף. השיקול האחר נוגע למהות האינטרס של קורבן העבירה. על-פי שיקול זה, ריבוי נפגעים יכול להוות אינדיקציה לריבוי עבירות, הנובעות ממעשים נפרדים, אלא אם כן קיימת קירבה עניינית בין הנפגעים כתוצאה מקיומו של אינטרס משותף שנפגע על-ידי הפעולה העבריינית. או אז, המעשה הוא אחד. 16. לדעתי, הגישה הפרגמטית היא ראויה, ויש להמשיך ולהחזיק בה. שכן, קשה לתחום באופן ברור וחד בין פעולה מתמשכת אחת לבין שרשרת או רצף של פעולות נפרדות ועצמאיות. אכן, ניתן להתוות קווים מנחים ולהציג שיקולים מדריכים, אולם אין המדובר במבחנים פורמאליים הניתנים להחלה בכל סיטואציה, וכל מקרה צריך להבחן לגופו. 17. בענייננו, יש לראות את רצף ההתרחשויות כאוסף של אירועים נפרדים. כלומר, המערער ביצע שבעה מעשי רצח נפרדים, כמספר הקורבנות. העובדות מדברות בעד עצמן: המערער בחר את קורבנותיו והושיב אותם בשורות, תוך שהוא אוסף מכל אחד מהם את תעודת הזהות שלו. הוא צרף לקבוצה זו גם את נוסעיה של מכונית פיג'ו שחלפה במקום. הוא ירה באנשים שקבץ צרורות של כדורים, תוך שהוא מסיט ומכוון את רובהו מצד לצד במטרה לפגוע בכל אחד מהם. במשך הירי הוא החליף את המחסנית שבנשק ארבע פעמים. בחקירתו במשטרה סיפר כי הוא "רוקן" חצי מחסנית על האדם שהוא זיהה אותו כמי שכביכול אנס אותו בילדותו, ועל האחרים "רוקן" את שאר המחסניות שהיו ברשותו. כל אחד מן הפועלים שקיבץ לזירת הטבח היווה מטרה נפרדת לקיפוח חיי אדם. המערער יכול היה בכל עת להפסיק את לחיצתו על ההדק, ובכך למנוע קורבנות נוספים. לעובדה כי המערער ירה מנשקו כשהוא במצב אוטומטי ולא ביריות בודדות אין משמעות, ואין בה כדי לשנות מהמסקנה כי מדובר באוסף של אירועים נפרדים. גם כאשר הירי הוא אוטומטי קיימת האפשרות הפיסית לשלוט במספר הנפגעים על-ידי אופן כיוון הנשק, ומה-גם שבין ירי לירי החליף המערער מחסנית. זאת ועוד: כאשר מדובר במעשי אלימות קיים לכל אחד מן הנפגעים אינטרס עצמאי לשלמות גופו. הפגיעה בשלמות גופו של אחד אינה מהווה פגיעה בשלמות גופו של אחר. גם אם מבחינה "טכנית" מדובר ברצף אחד של מעשים שגרם למספר קורבנות, יש להתייחס לכך כאל מעשי פגיעה נפרדים. 18. מסקנה זאת היא הכרחית גם מנקודת-מבט מוסרית, המכירה בקדושת חייו של אדם כערך-יסוד. ערך חיי האדם וסלידתנו העמוקה ממעשים הפוגעים בו חייבים למצוא ביטוי מפורש ונפרד גם במסגרת גזירת העונש, הן לעניין מספר העונשים שיש לגזור על הנאשם והן לעניין הצטברותם. אף כי מעשה רצח של אדם בודד הוא כשלעצמו מעשה נפשע וחמור מאין כמותו, גזירה של אותו עונש על מי שרצח אדם אחד ועל מי שרצח רבים עלולה להתפרש כהחלשה של משמעות ערך חיי האדם, ואף עלולה לפגוע במידת ההרתעה. שכן, מה יעצור רוצח מלהרבות את קורבנותיו אם בגין הקורבנות הנוספים הוא לא יהיה צפוי לכל תוספת עונש? מטעמים אלו נגזרו על מחבל, אשר דקר בסכין אנשים שהמתינו בתחנת אוטובוס ואחרים שניקרו בדרכו, וגרם באופן זה למותם של שניים ולפציעתם של שלושה, שני עונשי מאסר עולם נפרדים ועשר שנות מאסר בגין כל אחת מעבירות הניסיון לרצח. נקבע כי עונשים אלה יצטברו זה לזה. כדברי הנשיא שמגר בע"פ 399/89 מדינת ישראל נ' זלום , פ"ד מו(2) 187: גזירת עונשי מאסר חופפים על מספר מעשי רצח - אף אם מדובר בכאלה שבוצעו ברצף אחד - יש בה מכללא משום מיזעור של הזוועה שבגרם המוות הזדוני והמכוון של שורה של אנשים... האמונה שלנו בקדושת חיי האדם חייבת למצוא ביטויה גם בענישה של עבריין ובהדגשת משמעותו של כל קיפוח של חיי אדם בעינינו. מקובלת עלי, על כן, השקפה כי לא רק שיש לגזור עונש נפרד על כל עבירה אלא כי מעשי פגיעה נפרדים בחיי אדם צריכים גם למצוא ביטויים בעונשים המצטברים זה לזה. מטעמים דומים נפסק כי אדם שנשפט כבר למאסר עולם בגין מעשה רצח ועבר עבירת רצח נוספת, עונש מאסר העולם בגין העבירה הנוספת יצטבר לעונש מאסר העולם בגין העבירה הקודמת. על-יסוד האמור לעיל אני מציעה לדחות את הערעור ולהשאיר על כנם הן את הכרעת הדין והן את גזר הדין של בית-המשפט המחוזי. ש ו פ ט ת השופט מ' חשין: אני מסכים לחוות-דעתה של חברתי, השופטת דורנר. 2. במקום פלוני, על גדות הכביש המקשר בין ראשון-לציון לבין נס-ציונה, נאספים מידי בוקר פועלים ערבים מן השטחים לקראת צאתם לעבודת היום. המערער בא אל אותו מקום-היאספות ורובה "גלילון" בידו, קיבץ את הפועלים שעמדו מפוזרים, והושיבם על הארץ שורות-שורות. לאחר מכן כיוון את הרובה אל היושבים וירה בהם אש אוטומטית, מימין לשמאל ומשמאל לימין. שבעה פועלים נהרגו ועשרה אחרים נפצעו. 3. המערער הורשע ברצח של שבעה אנשים ובניסיון לרצח של עשרה נוספים. ובדין כך הורשע. ואולם מתוך שמעשהו נעשה ברצף ובהיעלם אחד, נתעוררה שאלה אם ניתן וראוי היה לראות את המעשה כמעשה אחד ("אותו מעשה", כלשון סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-), ולהטיל על המערער עונש אחד של מאסר עולם; או שמא ניתן וראוי היה לראות את המעשה כשבעה מעשי-רצח נפרדים, ולגזור את דין המערער לשבעה עונשים של מאסר עולם. שתי שאלות צורכות הכרעה, והן שאלות הקשורות זו-בזו והעוקבות זו-את-זו: ראשית לכל, האם יורשע המערער בשבעה מעשי רצח או שמא יורשע במעשה רצח על דרך הסתם? ושנית: לאחר הרשעה, האם יוטל על המערער עונש אחד בגין "אותו מעשה", או שמא יוטלו עליו שבעה עונשים (בחופף או במצטבר)? 4. פרופסור שניאור זלמן פלר, הידוע בגישתו האנליטית למשפט, סובר ככל-הנראה כי נכון לסווג את מעשיו של המערער כמעשה אחד רב-פריטים, ולהטיל על המערער עונש אחד של מאסר עולם. ראו: פלר, יסודות בדיני עונשין , כרך ג' (תשנ"ב1992-) 230 ואילך, 287 עד 289. ובלשונו (שם, 287): "נדמה לנו כי באלטרנטיבה בין עבירה אחת רבת-פריטים ובין ריבוי עבירות כמספר הפריטים, מבחן הבחירה של החלופה הראשונה הוא בהצטיירות הפריטים כרצף גלובאלי אחד במתכונת אירוע עבריני מלוכד מבחינה נפשית ועובדתית ." (ההדגשה במקור - מ' ח') ובדוגמת-הזוועה הבאה (שם, 230): "נניח ש-א', המעונין בהישרדותו בחיים הוא בלבד מבין היורשים הנותרים של ב', מצליח להמיתם מעת לעת בזה אחר זה ולבסוף גורם גם למותו של ב' עצמו. אין אנו רואים הבדל בין דרך זו של המתת אנשים מספר לבין המתתם במבצע אחד, למשל תוך ביום תאונה במערכת הגז לבישול שבדירתם המשותפת של הקרבנות. מודעים אנו כי אף בהנחה האחרונה נהוג לייחס לאדם מספר מעשי רצח, כמספר הקרבנות שנרצחו; לא כל שכן כאשר התוכנית מומשה בעיתים מזומנות. אין לנו הסבר משביע רצון לנוהג זה, שכן כשם שניתן לרצוח אדם אחד, ניתן לרצוח, מתוך אותו רקע מנטאלי, אנשים מספר במעשה רצח אחד, ואין לדעתנו נפקא מינה אם נגרם ריבוי הקרבנות בבת-אחת או לעיתים מזומנות. בדיוק כשם שאין ריבוי גניבות, כאשר אדם גונב מספר פריטים בבת-אחת או, משיקולים שעמו, הוא עושה זאת במתכונת של עבירת-שרשרת. אמנם, אדם אינו בגדר פריט כלשהו בדומה לחפץ שניתן להיגנב, וחיי כל אדם בנפרד כחיי העולם כולו. אבל מבחינה מושגית של סיווג העבירות, אין כל הבדל בין האוביקט הפיסי של עבירה רכושית, לבין זה של עבירה בחיי אדם." מיד בסמוך לאחר מכן (שם, 231) מוסיף פלר וקובע כי "מבחינת התגובה העונשית של החברה לאירוע העברייני שהתרחש, מתחייב פתרון אחיד, המתאים לאירוע כיחידה עבריינית אחת ומלוכדת, עובדתית ונפשית כאחת." על-פי אותו הלוך מחשבה מבקר פלר את הכרעת-הדין בפרשת דרורי נ' מדינת ישראל (ע"פ 104/89, פ"ד מד(1) 843), וככל הנראה מותח הוא ביקורת גם על העונש שהטיל בית-משפט קמא על המערער בענייננו (פלר, שם, 289-288). 5. בבג"ץ 4162/93 פדרמן נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מז(5) 309, נכתבו דברים אלה (בעמ' 330-329): "המאבד נפש מן העולם בכוונה תחילה הוא רוצח ויישא בעונש שרוצח ראוי לו. זה דברו של הקודקס הפלילי. ואם איבד חייהם של מאה אנשים, אלף, עשרת אלפים, מאה אלף אנשים? קודקס פלילי שנברא לחיי יומיום בחברה אנושית אין בו תשובה לשאלה. המילון המונח על שולחננו לא תימצא בו הגדרה למעשים אלה. שומה עלינו לחשוב מבראשית, אם תרצה: לצרף מלים אל מלים ולכונן הגדרות במשפט. הנה הוא החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, ובו הגדרות לפשע כלפי העם היהודי, פשע כלפי האנושות, פשע מלחמה ופשעים כלפי בני אדם נרדפים." כך הוא במעשי אדם ש"ממדיהם ועוצמתם היו כתופעות טבע" (שם, 330). נורמות התנהגות מן-המניין קצרה ידן מהושיע, ועל-כן הוחל על אותם מעשים מישטר נורמות לעצמו. ואולם אנו, לא במעשים מעין-אלה ענייננו. על מעשה המערער - כולנו נסכים - יחולו דיני עונשין של יומיום. שומה עלינו להכריע איפוא, מעשה המערער מה טיבו, ואיזה עונש נכון כי יוטל עליו. 6. והשאלה שאלה. יגעתי ולא מצאתי תשובה כל-כוללת לכל סוגי אירועים שהיו ושיהיו. ראו והשוו: ע"פ 1377/94 משולם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). זאת אוכל לומר, שלא יהיה זה נכון, לדעתי, כי נלמד היקש מעבירות רכוש לעבירות הפוגעות בגוף האדם (ולהיפך), ואפשר אף נתקשה (לעיתים) ללמוד היקש מעבירות הפוגעות בגוף האדם לעבירות המקפחות חיי אדם. הנה-הוא פלוני הגונב ספרים אחדים ממדף בחנות ספרים. ניתן - אף ראוי - לראות במעשהו "גניבה אחת רבת פריטים" (פלר, שם, 289; ראו עוד: שם, 230). ואולם קשה בעיניי היקש מאותה גניבת ספרים לרוצח המקפח חייהם של כמה אנשים בהינף-יד. פרופסור פלר כותב בהקשר זה: "אמנם, אדם אינו בגדר פריט כלשהו בדומה לחפץ שניתן להיגנב, וחיי כל אדם בנפרד כחיי העולם כולו. אבל מבחינה מושגית של סיווג העבירות, אין כל הבדל בין האובייקט הפיסי של עבירה רכושית לבין זה של עבירה בחיי אדם" (פלר, שם, 230). במלוא הכבוד שירחש תלמיד לרבו, אודה ואתוודה: אני מתקשה ללמוד היקש מסֵפֶר ומכספת לאדם חי, או מאדם לספר ולכספת. והרי בסוף-כל-הסופות - בעצם: בתחילת-כל-התחילות - נושא המשפט ונושא האינטרסים והזכויות בו הוא האדם; האדם - לא ספר או כספת. כיצד נקיש איפוא מנושא למושא, ולהיפך? בין כך ובין אחרת, נזכור-נא - אל-נשכח - כי הבחינה המושגית אין בה תכלית לעצמה. אין היא אלא כלי לניתוח ולהבנה, ואת הכלי נעצב בדמותנו כצלמנו. גם לניתוח האנליטי הושמו גבולות. האנליזה אינה כופה עצמה עלינו, והרי אנו אדוניה אנו ולא משרתיה. תפוח שנשר מן העץ לעולם יפול אל-הארץ ולא ינסוק אל-על. ואולם אנו לא בחוקי-טבע ענייננו אלא בנורמות התנהגות שיועדו לאדם. ויוצרי הנורמות הם אנו. במקרה בו בחינה מושגית-אנליטית תכביד עלינו ותטרוד את מנוחתנו, נסוב על עקבינו וננסה לבדוק אם לא טעינו אי-שם בדרכנו. אכן, בעיצובן ובכיולן של נורמות-התנהגות - בהן נורמות בדיני העונשין - ידם של היסודות הערכיים והמוסריים כבדה עלינו, וכך אף יאה ונאה (השוו: ע"פ 4389/93 מרדכי נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(3) 230, 264-263). 7. אדם - כל אדם - הוא עולם לעצמו. אדם - כל אדם - הוא אחד, יחיד ומיוחד. ואין אדם כאדם. מי שהיה לא עוד יהיה ומי שהלך לא ישוב. וכבר לימדנו הרמב"ם על ייחודו של האדם (ספר שופטים, הילכות סנהדרין, יב, ג): "נברא אדם יחידי בעולם, ללמד: שכל המאבד נפש אחת מן העולם - מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת בעולם - מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא. הרי כל-באי עולם בצורת אדם הראשון הם נבראים ואין פני כל-אחד מהם דומין לפני חברו. לפיכך כל-אחד ואחד יכול לומר: בשבילי נברא העולם." כך הוא האדם, וזה ייחודו. מי הוא זה ואיזה הוא שיאמר כך על ספר או על כספת? אומרים לנו כי ייחודו של האדם בא לו משום שהאלוהים בראו בצלמו כדמותו: "בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו..." (בראשית א' כ"ז). כשאני לעצמי אומר, כי ייחודו של האדם - כל אדם - בא לו משום שנברא בצלם האדם. זו תחילתו של מיקרא. זה גם סופו. 8. כך הוא באשר לעבירת הרצח. כך הוא גם באשר לעונש שיוטל על מי שרצח. אכן, מאסר עולם בעבירת רצח הוא מאסר עד צאת הנשמה. מבחינה מושגית - וזה דרך הטבע - אין מאסרי עולם מצטברים. ואולם דומה כי לא נוכל לבטא את עומק הזוועה שבמעשהו של מי שרצח את הרבים אלא אם נטיל עליו עונשים מצטברים. "שופך דם האדם באדם דמו יישפך" (בראשית ט' ו'). בימינו ובמקומנו אין עוד שופכים - כמעשה-ממלכה - את דם האדם. גם אין ניתן להוציא להורג אותו אדם שתי פעמים. אך מאסרי עולם במצטבר ניתן להטיל על מי שקיפח חיים בזדון. מאסר עולם תחת כל נפש ונשמה. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : מסכים אני לפסק-דינה של חברתי השופטת דורנר, ולהערותיו של חברי, השופט מ' חשין. נ ש י א הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' דורנר. ניתן היום, ה' בחשון תשנ"ח (4.12.1997). נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי 91017420. L01	[ "ע\"פ 1742/91", "ע\"פ 334/86", "ע\"פ 635/88", "ע\"פ 776/95", "ע\"פ, 4389/93", "ע\"פ 104/89", "ע\"פ 1377/94", "ע\"פ 4389/93" ]	4,313
2,341	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 248/97 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המבקש : איי.אף. אן מערכות בע"מ נגד המשיב : מדינת ישראל -משטרת ישראל בקשה לסעד זמני בערעור החלטה הערעור ידון ב4.3.97-. בהתחשב במועד שנקבע לשמיעת הערעור ניתן בזה צו המורה למשיבה להמנע מלפרסם את תוצאות המכרז עד לדיון בערעור. ניתנה היום, כ"ב בשבט התשנ"ז (30.1.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97002480. N02	[ "ע\"א 248/97" ]	4,315
5,860	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 248 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המבקשת : מדינת ישראל - משטרת י שראל נגד המשיב ה: איי.אף.אן מערכות בע"מ בקשה לקביעת ערובה לפי צוי ה ח ל ט ה לאור המועד הקרוב הקבוע לשמיעת התיק, אינני מוצאת להיעתר בשלב זה לבקשה. אם במהלך הדיון, ביום 4.3.97, יוחלט להותיר בעינו את הסעד הזמני, תידון בקשה זו בעת הדיון על ידי ההרכב שידון בערעור. ניתנה היום, ט' באדר א' תשנ"ז (16.2.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97002480. N03 חכ/	[ "ע\"א 97" ]	4,316
17,128	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 248/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל המערער ת : איי.אף. אן. מערכות בע"מ נגד המשיב ה : מדינת ישראל - משטרת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ 1713/96 מיום 10.12.96 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר ג' קלינג תאריך הישיבה: כה' באדר א' תשנ"ז (4.3.97) בשם המערערת: עו"ד מ' מטלון, עו"ד ל' ברקן בשם המשיבה: עו"ד ש' הררי פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: המשיבה (משטרת ישראל) פירסמה מכרז בו הוזמנו הצעות להספקת חומרה ותוכנה ליצירת ארכיב ממוחשב. בתנאי המכרז נקבע שעל כל מציע לצרף להצעתו ערבות בנקאית בסך 600,000 ש"ח בנוסח שדוגמתו נכללה במסמכי המכרז. המערערת, שנמנתה עם מגישי ההצעות, צירפה להצעתה ערבות בנקאית בסכום ובנוסח הנדרשים; אך בכתב הערבות שהומצא על-ידה נאמר, כי הערבות הוצאה לבקשתה של חברת מערכות מיחשוב ומדידה (CMS) בע"מ. ועדת המכרזים פסלה על הסף את הצעת המערערת מהטעם שכתב הערבות ניתן לבקשתו של תאגיד אחר זולת המערערת. המערערת עתרה לבית המשפט המחוזי, על דרך המרצת פתיחה, למתן פסק-דין המצהיר כי פסילתה מלהשתתף במכרז אינה כדין. בית המשפט המחוזי פסק לדחות את תביעתה, ומכאן הערעור שלפנינו. 2. אין חולקין שבתנאי המכרז לא נאמר מאומה בדבר זהותו של מבקש הערבות שתצורף להצעה. בתביעת המערערת נטען, כי בהעדר תנאי מפורש לעניין זה, לא היה כל פגם בהמצאת כתב ערבות שהוצא לבקשתו של תאגיד אחר. להלן ציינה המערערת, כי החברה אשר לבקשתה הוצאה הערבות שהוגשה מטעמה, אינה אלא קבלנית המשנה שבאמצעותה התכוונה לבצע את הפרוייקט נשוא המכרז, ושאף עובדה זאת צוינה בהצעתה. 3. השופט המלומד סבר, כי בכך שבתנאי המכרז לא פורש שהחובה להמציא כתב ערבות משמעה להמציא ערבות שהוצאה לבקשת המציע דווקא, אין כדי להועיל למערערת, שכן (כלשון השופט) "יש דברים שאין חובה לציינם, ובכל זאת ניתן לראותם כחלק מהנדרש". להצדקת ההנחה שכך אכן נדרש בענייננו אמר השופט: "דרכם של כתבי ערבות המצורפים להצעות המשתתפים במכרז, שהם מוצאים לבקשת המשתתף. בכך מושגות שתי תכליות. האחת היא מתן בטוחה לעורך המכרז לקיום ההצעה, אם זו תזכה במכרז. המטרה השניה היא מתן ביטוי לאיתנותו הכלכלית של המציע. למקרה שהמציע יזכה במכרז, הרי כתב הערבות מכסה גיזרה צרה ביותר של התחייבויות המציע. גם אם אלה מובטחות כיאות, על ידי כתב ערבות בנקאית שניתן לבקשת גורם זר, אין בכך מענה באשר ליכולתו של המציע לעמוד בכל תנאי המכרז. יכולתו של מציע לקבל מבנק ערבות בנקאית בסכום הנדרש הינה אחד הסממנים המאותתים אותה איתנות כספית". להלן הוסיף השופט וקבע, כי אפילו אם אין לפרש את מכרזה של המשיבה כמכיל תנאי המחייב שכתב הערבות יוצא לבקשת המציע דווקא, אין הוא רואה עילה להתערב בהחלטתה של ועדת המכרזים, באשר "אין בית המשפט שם עצמו תחת ועדת המכרזים של המשיבה, ואין שיקול דעתו בא להחליף את שיקול דעתם של מוסדות המשיבה". במקרה הנדון, הוסיף השופט, לא שוכנע כי ההתחשבות בזהותו של מבקש הערבות הינה שיקול זר ונטול משמעות להצעתה של המערערת, ולפיכך אין בידו לומר כי החלטתה של ועדת המכרזים חורגת ממיתחם הסבירות. 4. דעתי היא כי הערעור בדין יסודו. בעיני, אין זה כלל מובן מאליו כי גם בהעדר תנאי מפורש לעניין זה ראוי וניתן לפרש את מסמכי המכרז כמטילים חיוב להמציא ערבות שהוצאה לבקשת המציע עצמו דווקא. חיוב המשתתף להמציא ערבות בנקאית מיועד, בעיקרו של דבר, להעמיד ערובה לקיום הצעתו, אם זו אכן תזכה במכרז. ברם, גם אם לחיוב האמור יש תכלית נוספת - היינו להעיד על איתנותו הכלכלית של המציע - אין לזהותו של מבקש הערבות משמעות של ממש. שכן, עצם היכולת להשיג ולהמציא את הערבות הנדרשת היא החשובה. ציון שמו של גורם אחר, כמי שביקש להוציא הערבות, יכול לכאורה להעיד על קיומו של קשר עסקי בין המציע לבין מבקש הערבות, ועל כל פנים, מן העובדה שכתב הערבות הוצא לבקשת גורם שלישי אין להעלות כל מסקנה לעניין חוסר איתנותו הכלכלית של המציע. בהטלת חיוב להמציא ערבות שהוצאה לבקשת המציע דווקא (מקום בו מוטל חיוב כזה) אין, כמדומה, טעם רב. הדעת נותנת כי מי שבידו להשיג ערבות בעזרתו של צד שלישי, חזקה שיוכל להשיג - כנגד בטוחה נגדית שימציא הצד השלישי לבנק - מכתב ערבות בו יצוין כי הערבות הוצאה לפי בקשתו. ברם, אם המשיבה, מטעם זה או אחר, ביקשה להתנות את ההשתתפות במכרז בהמצאת ערבות בנקאית בה ייאמר כי היא הוצאה לבקשת המציע, היה עליה לקבוע זאת, בתנאי המכרז, בלשון מפורשת. והמשיבה, לא זה בלבד שלא פירשה תנאי כזה, אלא שמדוגמת כתב הערבות, שנכללה במסמכי המכרז, ניתן בנקל להתרשם שהמשיבה התכוונה שלא לכלול תנאי זה בתנאי ההשתתפות. הנה כי כן, בכותרת של הדוגמה מצוי מקום המיועד לרישום שמו של מבקש הוצאת כתב הערבות (קרי: "לבקשת ------ אנו ערבים בזה כלפיכם לסילוק כל סכום" וגו'), ואילו בגוף הכתב מצוי מקום המיועד לרישום שם החייב שלחיוביו ערב הבנק (קרי: "...שתדרשו מאת ------ (להלן 'החייב') בקשר עם" וגו'). ונוסח זה, לפי מבנהו ופשטות לשונו, עשוי להתפרש כמאפשר צירוף כתב ערבות שהוצא לבקשתו של גורם אחר זולת המציע. והערבות שצורפה להצעתה של המערערת נערכה ככתבה ובדמותה של דוגמת הערבות האמורה. 5. ואשר לטעמו השני של השופט: הכלל אכן הוא, כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול-דעתה של ועדת-מכרזים בשיקול-דעתו. אך ענייננו כאן אינו בהתערבות בשיקול-דעתה של ועדת המכרזים, אלא בביקורת סבירותה של ההחלטה שיצאה מלפניה. חובתו הבסיסית של מפרסם מכרז היא לפרט בגדר המכרז את כל החיובים המהווים תנאים מוקדמים להשתתפות. משנוכחנו כי המערערת מילאה בדייקנות אחר נוסח כתב הערבות שהוכתב על-ידי המשיבה בתנאי המכרז, אין מנוס מן המסקנה כי החלטת ועדת המכרזים, לפסול את הצעתה על הסף, חרגה ממיתחם הסבירות ודינה להיבטל. 6. הייתי מקבל את הערעור, מבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ומעניק למערערת את הסעד ההצהרתי שנתבקש בתביעתה. כן הייתי מחייב את המדינה לשלם למערערת שכר-טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. ה נ ש י א השופט י' טירקל : גם אני מסכים. עם זאת מבקש אני להעיר כי השאלה אם יש טעם לחייב מציע, בדרך כלל, להמציא ערבות שהוצאה לפי בקשתו דוקא אינה צריכה להכרעה במחלוקת שלפנינו והייתי מניח אותה בצריך עיון. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא. ניתן היום, יא' באדר ב' תשנ"ז (20.3.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97002480. F06	[ "ע\"א 248/97", "בה\"פ 1713/96" ]	4,317
1,224	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1260 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: משה וייץ נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.2.97 בע"פ 30/96, שניתן על ידי כבוד השופטים: ר. אור, ע. קמא ו-א.צ. בן-זמרה ובקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל בשם המבקש: עו"ד ארמון אברג'יל בשם המשיבה: עו"ד חובב ארצי החלטה המבקש הורשע בבית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא רביד) בשתי עבירות תקיפה של אשתו (סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז1977-, להלן: "החוק") ובהפרת הוראה חוקית (סעיף 287 לחוק). הרשעות אלו התייחסו לשני מקרים בהם תקף המבקש את אשתו (שהיתה בחודשים הרביעי והחמישי להריונה), היכה בה בראשה ובגופה והשליך לעברה סיגריה בוערת שגרמה לה כוויה וכן למקרה נוסף בו התפרץ המבקש בצעקות לדירה בה התגוררה אשתו, חרף הוראת שוטר שאסר עליו לעשות כן. בית משפט השלום גזר עליו מאסר בפועל של ששים יום וכן מאסר על תנאי של ששה חודשים לתקופה של שלוש שנים, על תנאי שלא יעבור עבירות אלימות. המבקש ערער על חומרת העונש שהוטל עליו לבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' אור, ע' קמא וא"צ בן-זמרה) הוא טען כי העבירות נעברו ביוני-יולי 1993, כי הודה בהן על סמך הבטחת התובעת שלא לדרוש מאסר בפועל וכי מאז היטיב את דרכיו. בהחלטתו מיום 24.3.96 קבע בית המשפט המחוזי, כי על פני הדברים אין העונש שנגזר על המבקש חמור יתר על המידה, אולם החליט לדחות את הדיון בעניינו של המבקש על מנת לאפשר לו להשתתף באופן סדיר בטיפול קבוצתי של בעלים אלימים, שאפשר שייתר את המאסר בפועל. תקופה זו התארכה, לבקשת שרות המבחן למבוגרים שביקש לכלול את המבקש בסדנא טיפולית שנפתחה רק בחלוף כשבעה חדשים ממועד הדיון הראשון בבית המשפט המחוזי. כעבור כשנה הגיש שרות המבחן תסקיר בעניינו של המבקש, בו צויין, כי המבקש השתתף רק בשלושה מתוך שבעת המפגשים שנערכו עד למועד עריכת התסקיר. בתסקיר נכתב, כי מחד גיסא לא הוגשו תלונות נוספות נגד המבקש (בתסקיר קודם צויין, כי בינואר 1996 התלוננה אשת המבקש, בשיחה טלפונית עם שרות המבחן, על תקיפה נוספת אולם בשיחות מאוחרות יותר חזרה בה מתלונה זו), אך מאידך גיסא אין המבקש מתייצב לפגישות הסדנא, גם כשחרב המאסר מרחפת מעל ראשו. לפיכך לא מצא שרות המבחן למבוגרים להמליץ על המשך השתתפותו של המשיב בסדנא, אך המליץ להטיל על המבקש עונש שאינו מאסר. ביום 13.2.97 החליט בית המשפט המחוזי על דחיית ערעורו של המבקש, זאת נוכח התרשמותו, כי המבקש אינו מבין את חומרת מעשיו והוא אף מצדיק אותם. כעת מונחת בפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. יחד עם בקשה זו הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש, ואשר המבקש היה אמור להתחיל בריצויו ביום 2.3.97. ביום 25.2.97 החלטתי על עיכוב ביצוע ארעי עד למתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע או עד למתן החלטה בבקשה לרשות ערעור. לאחר שעיינתי במסמכים שבפני הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות: עניינה של הבקשה שבפני הוא אך ורק בחומרת העונש שנגזר על המבקש. בית משפט זה פסק כבר, כי נושא זה אינו משמש עילה לרשות ערעור, אלא בנסיבות יוצאות דופן ואלו אינן קיימות כאן (רע"פ 39/87 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). למעלה מן האמור, יצויין, כי העונש שנגזר על המבקש אינו חמור כלל ועיקר, נוכח חומרת העבירות בהן הורשע ונוכח העובדה שהאמצעים הטיפוליים שנוסו בעניינו לא צלחו. הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא בטל גם צו עיכוב הביצוע הארעי. המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום א', 30.3.97, לא יאוחר מן השעה 10:00, בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים. ניתנה היום, א' אדר ב' התשנ"ז (10.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012600. A02 דז/	[ "רע\"פ 97", "רע\"פ 39/87" ]	4,318
1,225	ב בית המשפט העליון ע"א 1391/93 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערער : סולימאן מוחמד נעאמנה נגד המשיב : כונס הנכסים הרשמי, מחוז חיפה מחיקה מחוסר מעש בשם המערער: עו"ד מ. נעאמנה החלטה בהמשך להחלטה מיום 15.6.97 אשר נמסרה לבא-כוח המערער בתאריך 20.6.97, אני מוחקת את הערעור . אין צו להוצאות. ניתנה היום, ב' באלול תשנ"ז (4.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93013910. O02	[ "ע\"א 1391/93" ]	4,319
6,707	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 93 / 1391 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערער : סולימאן מוחמד נעאמנה נגד המשיב : כונס הנכסים הרשמי, מחוז חיפה הוגש הליך החלטה על בא-כח המערער היה להודיע לבית המשפט תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה אם הוא עומד על בירור הערעור (ראה החלטת כב' הרשם צור מיום 5.5.93). עד כה לא נמסרה כל הודעה לבית המשפט. אני מאפשרת לבא-כח המערער ליתן טעם, תוך עשרה ימים מיום קבלת ההחלטה, מדוע לא יימחק הערעור מחוסר מעש. אי מתן תגובה במועד יביא למחיקת הערעור מבלי שיתקיים בו דיון נוסף. ניתנה היום, י' בסיון תשנ"ז (15.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93013910. Q01	[ "ע\"א 93" ]	4,320
1,228	תאריך טיוטה 04/02/97 כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 4953 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר המערער : עזבון המנוח דב ברודר ז"ל, ע"י אלמנתן שושנה ברודר נגד המשיבים : 1. הלברשטיין שרה 2. פורמלית - ברודר רונית 3. פורמלי - טוכנר יוסף 4. פורמלית - ספגטים בע"מ תאריך הישיבה: ' ב ה" ( 00.00.00 ) בשם המערער : עו"ד מאירסון מיכאל בשם המשיבים : עו"ד פלביאן אריאל עו"ד גולדברג יואל עו"ד גולדברג יואל עו"ד גולדברג יואל פסק-דין המשנה לנשיא ש' לוין: העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "ע\"פ 96" ]	4,322
15,439	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"פ 4953/96 בפני: כבוד השופט י. קדמי המ בקש : עזבון המנוח דב ברודר ז"ל, ע"י אלמנתו שושנה ברודר נגד המשיבים : 1. הלברשטיין שרה 2. פורמלית - ברודר רונית 3. פורמלי - טוכנר יוסף 4. פורמלית - ספגטים בע"מ בקשת רשות ערעור החלטה 1. זוהי בקשה למתן רשות לערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרת הליכי בזיון בית המשפט, שבבסיסם עומד הליך אזרחי להסרת מטרד. 2. בית משפט השלום הטיל על המבקש קנסות על פי פקודת בזיון בית המשפט בעקבות אי קיום צווים שניתנו על ידו בהליך האזרחי; ובית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בענין זה. מכאן, בקשת הרשות לערעור. 3. לאחר הגשת הבקשה ולפני שניתנה בה החלטה הלך המבקש לעולמו; והמדינה והמשיבה תובעות מן העזבון את תשלום הקנס; בא כוח העזבון, טוען כי ההליך הפלילי נפסק ועמו גם הליך גביית הקנס; ומכל מקום, לעזבון לא ניתנה ההזדמנות למצות את ההליך הפלילי עד תומו, והיורשים לא היו צד להליך האזרחי. 4. במצב דברים זה, אך נכון יהיה להביא את הבקשה להכרעה בפני הרכב של שלושה, וכך אנכי מחליט. המזכירות תעביר, איפוא, את הדיון בבקשת רשות הערעור להרכב של שלושה. ניתנה היום, ה' באלול תשנ"ז (7.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049530. H04	[ "רע\"פ 4953/96" ]	4,324
30,792	ב בית המשפט העליון בירושלים רע"פ 4953/96 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר המבקש: עזבון המנוח דב ברודר ז"ל, ע"י אלמנתו שושנה ברודר נגד המשיבים : 1. הלברשטיין שרה 2. פורמלית - ברודר רונית 3. פורמלי - טוכנר יוסף 4. פורמלית - ספגטים בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.6.96 בע.פ. 375/95, 11/96 שניתן על ידי כבוד הנשיא מ' סלוצקי והשופטים ח' פיזם, ס' ג'ובראן תאריך הישיבה: ח' בטבת תשנ"ח (6.1.98) בשם המשיב ה 1: עו"ד עזגד שטרן, עו"ד אריאל פלביאן, עו"ד אסף ביגר פ ס ק - ד י ן בהסכמת בא כוח המבקש ובהסכמת בא כוח המשיבה מס' 1, אנו מחליטים לדון בתיק זה על יסוד החומר שבכתב. הסכמת בא כוח המבקש לכך נמסרה טלפונית לאחר שהוברר כי עקב טעות מזכירות בית המשפט הוא לא הוזמן לדיון. כן לא הוזמן לדיון בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, אולם הגענו למסקנה כי השאלה המשפטית שבגינה התבקשה תגובתו של היועץ המשפטי לממשלה, אינה טעונה הכרעה בהליך זה. לגופם של דברים, ולאחר שהחלטנו ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור, מסקנתו היא כי דין הערעור להתקבל. עיקר נימוקנו למסקנה האמורה היא, כי אין חולק כי לא ניתנה למנוח הזדמנות להישמע בטענה כי מאז ההחלטה המקורית נשתנו הנסיבות, באופן שהוא חדל להיות בעל שליטה לקיים את הצו השיפוטי. בית משפט השלום סבר, ולדעתנו בטעות, כי קיים השתק פלוגתא החוסם את הטענה האמורה, ולפיכך אין מקום לברור נוסף. כאמור, אין בידינו לקבל עמדה זו. שכן, מה שהיה בעבר אינו בהכרח משקף את המציאות בזמן בירור הליך הבזיון הנוסף. מטעם זה לא ראינו להדרש לשאלה המשפטית אם פטירת המנוח מפקיעה את החיוב בקנס עקב בזיון בית המשפט. התוצאה היא כי אנו מקבלים הערעור ומבטלים את פסק דינם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. ניתן היום, ח' בטבת תשנ"ח (6.1.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049530. D09	[ "רע\"פ 4953/96" ]	4,325
1,229	ב בית המשפט העליון רע"א 6182/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: רוני לאופר נכסים בע"מ נגד המשיב : מנהל מס רכוש חיפה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.8.97 בתיק ע"ש 5081/97 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר ד. ביין בשם המבקשת: עו"ד אילן גלזר החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, י"ב בחשון התשנ"ח (12.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061820. A02 /דז/	[ "רע\"א 6182/97", "ע\"ש 5081/97" ]	4,326
8,210	ב בית המשפט העליון רע"א 6182/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : רוני לאופר נכסים בע"מ נגד המשיב : מנהל מס רכוש חיפה בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשת: עו"ד אילן גלזר החלטה אין דינה של המבקשת שונה מכל בעל דין אחר המחוייב בהפקדת ערבון. הבקשה נדחית. יש לשלוח הודעה על קביעת גובה הערבון כמקובל. ניתנה היום, כ' בתשרי תשנ"ח (21.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061820. O01	[ "רע\"א 6182/97" ]	4,327
33,750	ב בית המשפט העליון רע"א 6182/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת : רוני לאופר נכסים בע"מ נגד המשיב : מנהל מס רכוש חיפה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.8.97 בתיק ע"ש 5081/97 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר דן ביין בשם המבקשת: עו"ד אילן גלזר בשם המשיב: עו"ד עמנואל לינדר החלטה הבקשה לרשות ערעור תידון בפני הרכב של שלושה שופטים. ניתנה היום, ט"ו בשבט התשנ"ח (11.2.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061820. A03 /דז/	[ "רע\"א 6182/97", "ע\"ש 5081/97" ]	4,328
43,125	בבית המשפט העליון רע"א 6182/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' גולדברג המבקשת: רוני לאופר נכסים בע"מ נגד המשיב : מנהל מס רכוש חיפה בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.8.97 בתיק ע.ש. 5081/97 תאריך הישיבה: י"ז באדר התשנ"ח ( 15.03.98 ) בשם המבקשת: עו"ד אילן גלזר בשם המשיב : עו"ד עמנואל לינדר פ ס ק - ד י ן דין הבקשה להדחות. נחה דעתנו כי עמדתו של בית המשפט המחוזי, לפיה בקביעת שווי הנכס לענין מס רכוש לפי שווי השוק, יש להכליל את סכום המע"מ אשר שולם בעת הרכישה, היא נכונה. הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 10.000 ש"ח. ניתן היום, יז' באדר תשנ"ח (15.3.98). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061820. A04	[ "רע\"א 6182/97", "ש. 5081/97" ]	4,329
1,230	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 93 / 3596 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל המערער : מחמוד אבו סרור נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 7.6.93 בתיק ת.פ. 63/93 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא י' בזק והשופטים: י' צמח ור' אור תאריך הישיבה: כ"ז בשבט תשנ"ז (4.2.97) בשם המשיב ה: עו"ד נ' גרנות ה ח ל ט ה באת-כוח המערער שיגרה לבית המשפט, בשעת לילה מאוחרת, בקשה לדחיית מועד הדיון. הסניגורית לא טרחה להתייצב והפועל היוצא הוא שאין מנוס מדחיית מועד הדיון. שמיעת הערעור תיקבע למועד אחר, בתיאום עם שופטי ההרכב. ניתנה היום, כ"ז בשבט תשנ"ז (4.2.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93035960. F02 /אז	[ "ע\"פ 93" ]	4,330
14,541	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 93 / 3596 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש : מחמוד אבו סרור נגד המשיב : מדינת ישראל בשם המבקש: עו"ד גלוריה איזנמן בקשה להארכת מועד לעקרי טיעון החלטה לדחות הדיון כמבוקש. יש לקבוע מועד חדש באמצע חודש ספטמבר 1997. הסניגורית תגיש עיקרי טיעונה לא יאוחר מיום 20/8/97. המדינה תגיש עיקרי טיעונה לא יאוחר מ31/8/97-. ניתנה היום, יד' באייר תשנ"ז (21.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93035960. F06	[ "ע\"פ 93" ]	4,331
16,067	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3596/93 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל מחמוד אבו סרור נגד המשיב : מדינת ישראל שינוי ייצוג ה ח ל ט ה ערעור זה שהיה קבוע לשמיעה במועדים קודמים לא יכול היה להתברר עקב אי התייצבותה בבית המשפט, חרף הזמנתה כדין, של הסניגורית המלומדת עו"ד אחלאם חדאד. משהורינו לקבוע הערעור לשמיעה ליום 25.6.97 ביקשנו מראש מדור בקרה ושיבוץ תיקים לנקוט בהליכים לשם וידוא מראש של הופעת הסניגורית במועד הנ"ל. עכשיו מתברר כי שוגרו לסניגורית שלוש פניות חדשות בכתב, בהן נתבקשה ליצור קשר מיידי עם בית המשפט, אך אף אחת מן הפניות לא נענתה. בנסיבות אלו לא ראינו מנוס משחרורה של הסניגורית מייצוג המערער, על מנת שימונה למערער סניגור אחר. ניתנת איפוא בזה החלטה לשחרורה של הסניגורית מייצוגו של המערער. כבוד הרשמת תואיל למנות למערער, מבעוד מועד, סניגור אחר. ניתנה היום, כט' בניסן תשנ"ז (6.5.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93035960. F04	[ "ע\"פ 3596/93" ]	4,332
20,081	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3596/93 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש-המערער : מוחמד אבו סרור נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לשינוי שעת הדיון בשם המבקש-המערער: עו"ד גלוריה איזנמן החלטה כמבוקש. ניתנה היום, כ"ט באייר התשנ"ח (25.5.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93035960. A08 /דז/	[ "ע\"פ 3596/93" ]	4,333
21,193	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3596/93 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערער : מחמוד אבו סרור נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 7.6.93 בתיק 63/93 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא י' בזק והשופטים י' צמח ור' אור תאריך הישיבה: ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97) בשם המערער : עו"ד גלוריה איזנמן בשם המשיב ה: עו"ד נעמי גרנות פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: 1 . המנוח חיים נחמני ז"ל, איש שירות הביטחון הכללי, שימש כמפעילו של אחד מאהר (המכונה "חמזה") אבו-סרור (להלן: "חמזה"). במסגרת תפקידו נהג המנוח להיפגש עם חמזה, מפעם לפעם, בדירה ברחוב התיבונים בירושלים. בדצמבר 1992 גמר חמזה בדעתו לרצוח את המנוח, ולביצוע מזימת הרצח גייס שניים מתושבי מחנה הפליטים שליד בית-לחם, את נאסר אבו סרור (להלן: "נאסר") ואת המערער, שהוא בן-דודו. ביום 3.1.1993, בשעה 14:00, היה על חמזה להיוועד עם המנוח בדירת המפגש, ובתיאום עם חבריו הועיד את ביצוע הרצח למועד זה. לקראת השעה היעודה יצאו השלושה לדרכם, במכונית שנרכשה על-ידי חמזה לצורך המילוט. לביצוע הרצח הצטייד חמזה בפטיש ובסכין. כברת-דרך לפני הגיעם לדירה נפרד חמזה מחבריו. נאסר והמערער המשיכו במכונית עד לקירבת הבית בו מצויה הדירה, ואילו חמזה הגיע למקום בגפו. לפני היכנסו לדירה, סימן חמזה לשני מרעיו, כי המנוח כבר מצוי בדירה וממתין לו שם. לאחר כניסתו לדירה תקף חמזה את המנוח, בעזרת הפטיש והסכין שהביא עמו. משחמזה לא יצא מן הדירה תוך כחמש דקות מעת כניסתו, ועל-פי מה שנדברו ביניהם מראש, נכנס נאסר לדירה בעקבותיו וסייע לחמזה להמית את המנוח שעדיין התבוסס בדמו. כל אותה עת המתין המערער לחבריו ליד המכונית, ומשיצאו, נסעו השלושה לכיוון חברון. בדרך פשט חמזה חלק מבגדיו, שהוכתמו בדמו של המנוח, והמערער השליך את הבגדים המוכתמים. בנקודה מסוימת ירד חמזה מן המכונית. בהוראתו נסעו נאסר והמערער לאזור הכפר צוריף ושם העלו את המכונית באש. 2. לאחר ביצוע הרצח נמלט חמזה ועקבותיו לא נודעו. נאסר והמערער נלכדו והובאו לדין על-פי כתב-אישום שייחס לשניהם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ורצח בכוונה תחילה. נאסר הודה בעובדות שנטענו בכתב האישום, הורשע על-יסוד הודאתו ונידון למאסר עולם. המערער הודה, כי נלווה לשניים, תוך שידע שבכוונתם לרצוח חייל, אך כפר בשותפות לקשר הפלילי ולעבירת הרצח. לנוכח הגירסה שמסר באמרותיו בחקירה ובהליך המעצר, שהוצגו במשפטו בהסכמה, לא נזקקה התביעה להבאת ראיות זולת אימרתו של נאסר בחקירה, שאף היא הוצגה בהסכמה; ואילו הסניגוריה הסתפקה בעדות קצרה מפי המערער. על יסוד גירסת המערער קבע בית המשפט המחוזי, כי המערער אשם בהשתתפות בקשר הפלילי וכן במעשה הרצח. לפיכך הרשיע את המערער בשתי העבירות וגזר עליו מאסר עולם. 3. בחקירתו ובעדותו טען המערער, כי אולץ להסכים לרעיון שהועלה על-ידי חמזה, "להרוג חייל", וזאת מפני שחמזה איים עליו, כי אם לא ישתתף בכך יפיץ עליו שמועה כי הוא משתף פעולה עם שלטונות ישראל. ואולם את הסכמתו להילוות אל חמזה ונאסר, במועד ביצוע המעשה, היתנה מראש בכך שלא ייטול חלק במעשה ההמתה עצמו, אלא ימתין לשניים במכונית המילוט. לגירסתו, חמזה הכניסו בסוד תכנית הרצח רק לאחר שהקשר בינו לבין נאסר כבר הושלם. תחילה, כדבריו, ביקש מחמזה להניח לו לנפשו. אך, לנוכח איומיו של חמזה, נאלץ להצטרף אליו ולנאסר. המערער הודה, כי ימים אחדים לפני ביצוע הרצח נפגש עם שני האחרים, בביתו של חמזה, לצורך תכנון הרצח. כן סיפר כי השתתף עמם בסיור מוקדם, באזור דירת המפגש. סיור זה, שבו השתמשו השלושה במכונית שנרכשה לצורך המילוט, היווה חלק מן ההכנות המוקדמות. המערער סיפר, כי לאחר הסיור חילקו ביניהם את התפקידים, וכי עליו הוטל "לשמור ליד הרכב". עם זאת טען, כי בתכנון הכולל (אף שחלקו נעשה בנוכחותו) לא לקח חלק. 4. בערעור שלפנינו, המופנה נגד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, העלתה הסניגורית שלוש טענות חלופיות: ראשית, כי למערער עמדה הגנת כורח; שנית, כי על-פי חלקו בעשייה הפלילית, אין המערער נושא באחריות לעבירת הרצח כמבצע בצוותא אלא כמסייע בלבד; ושלישית, כי, מכל מקום, יש להחיל על מקרהו של המערער את הוראת סעיף 300א(ב) לחוק העונשין, לבטל את מאסר העולם שנגזר עליו ולהטיל עליו עונש קל יותר. יצוין שפסק-דינו של בית המשפט המחוזי ניתן לפני קבלתו של חוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ"ד1994- (להלן: תיקון 39). הנמקת בית המשפט המחוזי התבססה, אל נכון, על הדין הקודם, אך בטענותיה לפנינו חתרה הסניגורית להיבנות מחידושיו המקלים של תיקון 39, שעל-פי מצוות סעיף 5(א) לחוק הינם בעלי תחולה גם על עבירה שנעברה לפני תחילתו אך טרם ניתן לגביה פסק-דין חלוט. אדון אפוא בטענות הסניגורית ואגב כך אתייחס, גבי שתי הטענות הראשונות, גם להנמקת בית המשפט המחוזי. כורח 5. טענת הסניגורית, שעל השתתפותו בעבירות של המערער חל הסייג של כורח, נסמכת על גירסת המערער, לפיה אולץ להצטרף אל חמזה ואל נאסר בהשפעת האיום שהופעל כלפיו, שאם ימאן, תופץ עליו שמועה כי הוא משתף פעולה עם שלטונות ישראל, ובכך, למעשה, ייחרץ דינו. 6. בית המשפט המחוזי, בהתייחסו לטענה זו, נדרש בהנמקתו, משום מה, לא להגנת "כורח" אלא להגנת "צורך", כמשמעה בסעיף 22א לחוק (קודם לתיקון 39). בהכרעת הדין נקבע, כי המערער אינו יכול לחסות בצלה של הגנה זו; ראשית, מפני שההגנה אינה חלה מקום שהמעשה גרם למותו של אדם, ושנית, מפני שהמערער "יכול היה למנוע את הרצח אילו הודיע למשטרה על התכנית בעוד מועד". ייאמר מיד, כי בשעתם היו טעמים אלה יפים גם לדחייתה של הגנת כורח. סעיף 21 לחוק העונשין (קודם לתיקון 39) קבע לאמור: "מעשה, למעט רצח ועבירה כלפי המדינה שענשה מוות, שאדם היה אנוס לעשותו מחמת איומים שהעלו אותה שעה חשש סביר שאם לא ייכנע ימות מיד או ייחבל מיד חבלה חמורה - אינה עבירה, ובלבד שלא העמיד עצמו מרצונו במצב שהביאהו לידי האונס." היה זה מעיקריה של הוראת הסעיף, שהגנת כורח אינה חלה על עבירת רצח (וכן על עבירה כלפי המדינה שעונשה מוות), אך גם אלמלא סייג זה, ברי שלא היתה לה תחולה אלא בנסיבות המקיימות את דרישת המיידיות, היינו, "שאם לא ייכנע ימות מיד או ייחבל מיד חבלה חמורה". ובענייננו לא יכול להתעורר ספק, שגם דרישת המיידיות לא התקיימה; שכן, מאז נקרא על-ידי חמזה להשתתף ברצח, ועד ליום ביצוע הפשע, עמדו לרשות המערער ימים אחדים והיתה לו שהות מספקת להימלך בדעתו ולבקש את הגנת המשטרה. משמע, שגם אלמלא הסייג, שמעיקרא שלל הגנה זו מן המואשם ברצח, לא יכול המערער ליהנות מן ההגנה, מפני שעמדה לו דרך סלולה ובדוקה להיפטר מן הכורח להשתתף בביצוע העבירות. 7. גם מתיקון 39 אין המערער יכול להיוושע. סעיף 34יב לחוק, הקובע את התנאים לתחולתה של הגנת כורח במתכונתה החדשה, מורה לאמור: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שנצטווה לעשותו תוך איום שנשקפה ממנו סכנה מוחשית של פגיעה חמורה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו, ושאנוס היה לעשותו עקב כך." ההוראה החדשה אינה כוללת עוד את הסייג השולל את הגנת הכורח באשמת רצח ובעבירה נגד המדינה שעונשה מוות, ואף דרישת המיידיות שוב אינה נזכרת בה בלשון מפורשת. אך גם על-פיה, אין נאשם יכול להישמע בהגנת כורח, אלא מקום שבו לא יכול למלט עצמו מפני ביצוע המעשה הפלילי מבלי להסתכן ב"פגיעה חמורה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו". על משמעותה של דרישה זו עמד השופט גולדברג בע"פ 7085/93 נפז בן כאמל נג'אר נ' מדינת ישראל , דינים-עליון נב 505: "דרישת הסעיף היא כי הסכנה הנשקפת מהאיום תהיה מוחשית, דהיינו שידע המאויים כי האיום הוא של ממש, ואת שצפוי לו אם לא ייכנע לאיום, ועקב כך אנוס היה לעשות את המעשה. דרישה אחרונה זו מלמדת כי עקב הסכנה המוחשית מהאיום על המאויים לעמוד בפני בחירה: לבצע את המעשה האסור תוך כניעה לאיום, או לא לבצע את המעשה האסור ולעמוד בפני הסכנה המוחשית של פגיעה חמורה בו או בזולתו. משמע, שאם קיימת בפני המאויים אלטרנטיבה שלישית, לסכל את האיום, אין הוא נכנס לגדרה של ההגנה " (פיסקה 16 לפסק הדין; ההדגש שלי - א' מ'). בענייננו לא יכול להתעורר ספק, כי בידי המערער - כקביעת בית המשפט קמא - היה להיחלץ מן הסבך על-ידי פנייה למשטרה. בהתקיים דרך חלופית, לסיכול האיום שהופנה כלפיו, אין לקבל כי המערער היה "אנוס" להשתתף בביצוע הפשע (השוו לאמור בע"פ 2130/95 בשיר נ' מדינת ישראל , תקדין-עליון 97(2) 682, בפיסקה ג(3)(ב) לפסק-דינו של השופט קדמי). נמצא שגם על-פי הדין שלאחר תיקון 39, הגנת כורח אינה עומדת למערער. 8. לא למותר להוסיף, כי על-פי סעיף 34טז לחוק (שנתחדש בתיקון 39), הוראת סעיף 34יב (הקובעת את סייג הכורח) אינה חלה "כאשר המעשה לא היה סביר בנסיבות הענין לשם מניעת הפגיעה". לדידי, לא ניתן לראות השתתפות ברצח כ מעשה סביר בנסיבות בהן עומדת לנאשם דרך חלופית לסיכול האיום ולהיחלצות מן הכורח לשתף פעולה בביצוע הפשע הנורא. לא שאני מתעלם מן האפשרות, שהסגרת חבריו למשטרה, היתה מעמידה את המערער בסיכון חדש; אך גם לנוכח קיומה של אפשרות זו, אין הסכמתו להשתתף בביצוע רצח יכולה לזכות בגושפנקה של מעשה סביר. זאת ועוד: הדרישה למיידיות הסכנה, שהיוותה תנאי להגנת כורח על-פי הדין שקדם לתיקון 39, אמנם אינה נזכרת בסעיף 34יב בלשון מפורשת. נמצא שסעיף 34יב עשוי להקים הגנת כורח, גם לנוכח קיומה של סכנה ממשית שאינה מיידית. משמע שהמיידיות שוב אינה תנאי שבלעדיו אין. אך דומה כי בצדק העיר השופט קדמי, בפרשת בשיר (ע"פ 2130/95 הנ"ל), "שכאשר מדובר בקיפוח חיי אדם, ראוי ליישם את סייג הכורח במקום שבו על המאוים לבחור - בו במקום - בין חייו שלו לחיי זולתו" (בפיסקה ג(3)(ד) לפסק הדין). הדעת אכן נותנת, כי נאשם ברצח הטוען כורח, לפחות בדרך-כלל, אכן יידרש להראות - אם כחלק מממשות הסכנה שבפניה ניצב ואם כאות לסבירות מעשהו - כי הוצב בפני איום לפגיעה מיידית. כדברי פרופ' פלר: "חומרת הסכנה מתקשרת קשר הדוק עם עיתויה , מבחינת מומנט ההפעלה של האיום עצמו וסיכויי מימושה בזמן. סכנת המימוש, כשהיא שלובה עם האיום עצמו, צריכה להיות מידית ; המאיים אינו משאיר למאויים שהות להרהר בעניין, ובעיקר אינו מאפשר לו בחירה בכל דרך אחרת מזו שבין קבלת הסכנה של הגשמת האיום לבין ציות לדרישת המאיים כתמורה להסרת האיום" (ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין , תשמ"ז1987-, כרך ב', בעמ' 381). דברים אלה אמנם נכתבו כפרשנות לדין שקדם לתיקון 39, אך הרציונל שביסודם תקף גם ביחס לכורח כמשמעו בסעיף 34יב, כשהמדובר, כמו במקרה שלפנינו, בסייג השולל אחריות לעבירת רצח. "מבצע בצוותא" או "מסייע" 9. טענתה השניה (החלופית) של הסניגורית, כאמור, היא, כי על-פי חלקו לא היה המערער בגדר מבצע בצוותא אלא בגדר מסייע. כך, לדידה, עולה, אף מקביעת בית המשפט המחוזי. לאמיתו של דבר, הוסיפה הסניגורית, לצירופו של המערער למעגל המבצעים לא היתה כל תכלית מעשית. צירופו, לטענתה, חל רק לאחר שחמזה ונאסר כבר תיכננו ביניהם את הרצח לפרטי פרטיו. הם לא גילו למערער את זהותו של הקורבן המיועד, וחמזה אך אמר לו כי מדובר בחייל שאותו הוא מכיר. ובעיקר, הם לא ייעדו למערער כל תפקיד בביצוע מעשה ההמתה, ואף לא בתוכנית המילוט, שכן, כמסתבר, למערער אין רשיון נהיגה ואף לא הוטל עליו לנהוג ברכב המילוט. בפועל, טענה הסניגורית, לא השתתף המערער אלא בפעולות סיוע שלאחר הרצח, ומכל האמור נובע, כי מטרת צירופו על-ידי חמזה לא היתה כדי להסתייע בו אלא רק כדי להבטיח את שתיקתו. 10. בית המשפט המחוזי, בסכמו את העולה מגירסת המערער ביחס לחלקו במעשה הפשע, קבע לאמור: "ברור מכל האמור לעיל כי חלקו של הנאשם 2 [המערער] במעשה הרצח היה הקטן ביותר לעומת חלקם של חמזה ושל הנאשם 1 [נאסר] שביצעו את הרצח במו ידיהם המגואלות בדם. הנאשם 2 לא נכנס לבניין שבו גר קרבן הרצח, איש השב"כ חיים נחמני הי"ד, אלא התייצב מרחוק ליד המכונית, בלא ספק כדי להבטיח את נסיגתם של חבריו לאחר ביצוע הרצח". עם זאת ציין בית המשפט, כי אף שחלקו של המערער היה קטן מחלקיהם של שותפיו, חלה עליו אחריות לביצוע הרצח. קביעה זו ביסס בית המשפט על כללי השותפות לעבירה, כפי שעמדו בתוקפם קודם לתחילתו של תיקון 39. וכך נאמר, לעניין זה, בהכרעת הדין: "... די במה שעשה כדי לראותו מבחינה משפטית כמי שהשתתף בביצוע העבירה ונושא באחריות לה וזאת מכח הוראות סעיף 26(2) לחוק העונשין התשל"ז1977- הקובע כי יראו אדם כמי שהשתתף בביצוע העבירה אם 'עשה מעשה... כדי לאפשר לחברו לעבור את העבירה או לסייע בידו בכך, בין שנכח בשעת עשייתה ובין שלא נכח'. ומכח הוראות ס"ק (4) הקובע כי יראו כמי שהשתתף בביצוע העבירה 'מי שסייע את חבירו בעבירה ע"י שנכח במקום העבירה כדי להרתיע התנגדות או כדי לאמץ את המבצע בהחלטתו, או כדי להבטיח את ביצועה של העבירה". בית המשפט המחוזי קבע, אפוא, כי המערער סייע לשני האחרים בביצוע הפשע, במשמעות הסעיפים 26(2) ו26-(4) לחוק העונשין, ועל יסוד התפיסה הזאת, הרשיעו באחריות לביצוע העבירות. באת-כוח המערער ביקשה להיבנות מקביעת בית המשפט המחוזי, שהמערער נושא באחריות לעבירת הרצח מכוח היותו מסייע. טענתה לפנינו היתה, כי גם על-פי המיון שנקבע בתיקון 39 יש לראות בו "מסייע", ולא "מבצע בצוותא", וכפועל יוצא מכך יש להפחית את עונשו לעשרים שנות מאסר (ראו סעיף 32(1) לחוק העונשין). 11. אף טענה זו יש לדחות. סעיף 26 לחוק, שעמד בתוקפו עד לתחילתו של תיקון 39, לא הבחין, לעניין האחריות לביצועה של עבירה, בין "מי שעשה אחד המעשים או המחדלים שהם מיסודות העבירה" לבין מי שסייע לו, בין במעשה או במחדל ובין בנוכחות שמטרתה להרתיע התנגדות, לאמץ את המבצע בהחלטתו או להבטיח את הביצוע. אחד מחידושיו המרכזיים של תיקון 39 התבטא בהבחנה, שנקבעה בסעיף 29 לחוק, בין מבצע עבירה ("מבצע עיקרי"), לרבות "מבצע בצוותא" עם אחרים (שאף הוא בגדר מבצע "עיקרי"), לבין מסייע; ואולם הבחנה זו, המעוגנת במידרג האחריות שנקבע בתיקון 39, אינה יכולה להיזקק למושגיו של הדין שקדם לתיקון 39. חידושיו של הסיווג החדש הוא תוכני ומהותי, ולא סמאנטי. המונחים "מבצע" ו"מסייע", בהם השתמש המחוקק, אינם חדשים, אבל תוכנם חדש; ואין זה, לכן, מן הנמנע, כי מי שהשתתף עם אחרים בביצוע עבירה, ושעל-פי הדין הקודם הוגדר כ"מסייע", יסווג עתה כמבצע בצוותא. במספר פסקי-דין, שניתנו מאז תחילתו של תיקון 39, נדרש בית-משפט זה ליסודות ההבחנה בין מבצע בצוותא לבין מסייע, כמשמעם בדין החדש. עיקריה של ההבחנה הוסברו בע"פ 4389/93 מרדכי נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(3) 239. כדברי הנשיא ברק (בעמ' 250): "השוני בין מבצע בצוותא לבין המסייע מתבטא בכך שהמבצעים בצוותא משמשים גוף אחד לביצוע המשימה העבריינית. כולם עבריינים ראשיים... תרומתו של כל אחד מהמבצעים היא 'פנימית'... אכן, לעניין הביצוע בצוותא תיתכן חלוקת עבודה בין העבריינים, באופן שהם יפעלו במקומות שונים ובזמנים שונים, ובלי שכל אחד מהם מיצה את העבירה, ובלבד שחלקו הוא מהותי להגשמת התכנית המשותפת. אחדות המקום והזמן אינה חיונית, ובלבד שחלקו של כל אחד מהם הוא חלק פנימי של המשימה העבריינית." ובעמ' 251: "למבצע בצוותא שליטה פונקציונלית, יחד עם האחרים, על העשייה העבריינית והתפתחותה. הוא אדונה. ... המסייע - בדומה למשדל - הוא שותף עקיף ומשני. הוא מסייע ביצירת התנאים לביצוע העבירה על-ידי העבריין העיקרי (או העבריינים העיקריים המבצעים בצוותא) (סעיף 31 לחוק העונשין). תרומתו של המסייע היא חיצונית. אין הוא חלק פנימי של המשימה העבריינית עצמה. אין הוא היוזם, אין הוא המחליט על הביצוע ואין הוא שולט על הביצוע. אין הוא אדון לביצוע. הוא מבצע מעשי עזר הנפרדים מביצוע העבירה על-ידי העבריין העיקרי, ושיש בהם 'כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו' (סעיף 31 לחוק העונשין)." ובע"פ 2796/95 פלוני נ' מדינת ישראל , תקדין-עליון 97(2), 283, הטעים הנשיא ברק, כי: "המאפיין את המבצע בצוותא שהוא אדון לפעילות העבריינית. בידיו השליטה הפונקציונלית-מהותית, יחד עם המבצעים בצוותא האחרים, על העשייה העבריינית. הוא חלק מהחלטה משותפת לביצוע העבירה. הוא חלק מהתוכנית הכוללת להגשמת הפעולה העבריינית האסורה. הוא פועל יחד עם המבצעים בצוותא האחרים, כך שכל אחד מהם שולט - יחד עם האחרים - על הפעילות כולה. מעמדו ביחס להחלטה לביצוע העבירה הוא של איש 'פנים'. תרומתו היא 'פנימית'. חלקו הוא מהותי להגשמת התכנית המשותפת." (כן ראו: ע"פ 8710/96 הלדשטיין נ' מדינת ישראל , תקדין-עליון 97(4) 195, פיסקאות 87-83 לפסק-דינו של השופט גולדברג). 12. על-פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, לעניין ההבחנה בין מבצע בצוותא לבין מסייע, יש לסווג את המערער כמבצע בצוותא. הווי אומר: המערער, אף שלפי הדין הקודם סווג כמסייע, יסווג עתה כמבצע עיקרי. ודוק: מהות עשייתו הפלילית, ושורת אחריותו לעבירה אותה ביצע, נותרו כשהיו. מה שנשתנה הוא אך סיווג אחריותו על-פי מושגיו החדשים של תיקון 39; ולעניין הסיווג - כפי שכבר הוסבר - אין כל משמעות למושגיו של הדין הקודם. אמנם, וכך אף קבע בית המשפט המחוזי, חלקו של המערער בביצוע עבירת הרצח היה קטן לאין ערוך מחלקם של מרעיו, ואולם ממסכת האירועים, כפי שתוארה על-ידי המערער, עולה בבירור, כי המערער השתייך ל"מעגל הפנימי" של המבצעים. הוא נענה לדרישתו של חמזה והצטרף לקשר הפלילי לביצוע הרצח. הוא לקח חלק (ולוא גם קטן) בשלב התכנון; נסע ביחד עם חמזה ונאסר לסיור המוקדם במקום שיועד לביצוע הרצח, ואשר במהלכו התחלקו השלושה בתפקידים, כשהתפקיד שהוטל על המערער (כלשונו באימרה שמסר בחקירה) היה "לשמור ליד הרכב". בית המשפט קמא קבע בפסק-דינו, כי בשעת ביצוע הרצח המערער "התייצב מרחוק ליד המכונית, בלא ספק כדי להבטיח את נסיגתם של חבריו לאחר ביצוע הרצח". ולאחר הרצח נטל המערער חלק גם בהעלמת הראיות, בהשלכת בגדיו המגואלים בדם של חמזה ובהצתתה של מכונית המילוט. תרומתו המעשית של המערער לביצוע הרצח אכן היתה קטנה משל שני מרעיו. ואולם השתתפותו בפעילות המכינה, ותפקיד המתריע אותו מילא, היקנו לו שליטה על הוצאתה לפועל של התכנית הרצחנית. מכך שהשתתף בהכנות לביצוע ופעל להצלחת התכנית עולה, כי היה בעל המחשבה הפלילית הנדרשת לשכלול אחריותו בגין עבירת רצח בכוונה תחילה. ודי באלה כדי לחייב את המסקנה, שהמערער נמנה עם מבצעי העבירה וכי לא היה רק בגדר מסייע, שמעמדו במידרג הנושאים באחריות לעבירה ובסולם העונשים נמוך משל מבצעי העבירה. עונש מופחת 13. טענתה השלישית של הסניגורית היא, כי גם משנמצא יסוד להרשיע את המערער בעבירת רצח בכוונה תחילה, מן הדין לבטל את מאסר העולם שנגזר עליו ולגזור עליו עונש קל יותר. טענה זו סומכת הסניגורית על הוראת סעיף 300א(ב) לחוק העונשין, הקובע: "300א. על אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו, אם נעברה העבירה באחד מאלה: ... (ב) במצב שבו מעשהו של הנאשם חרג במידה מועטה, בנסיבות הענין, מתחום הסבירות הנדרשת לפי סעיף 34טז לשם תחולת הסייג של הגנה עצמית, צורך או כורח, לפי סעיפים 34י, 34יא, 34יב." הסניגורית טוענת, כי חריגת המערער מתחום הסבירות הנדרשת לפי סעיף 34טז, שבעטיה נשללת תחולתו של סייג הכורח לפי סעיף 34יב, היתה, בנסיבות העניין, חריגה מועטה. כך, לדבריה, מתחייב מחלקו המשני של המערער בביצוע העבירות, ומכאן שמקרהו נכנס לגדר הוראתו של סעיף 300א(ב). גם טענה זו דינה להידחות. ההכרעה בשאלה, אם מעשהו של נאשם חרג רק במידה מועטה מתחום הסבירות, חייבת להתגדר במסגרתו של סעיף 34טז. משמע, כי רק במקרים גבוליים, בהם שלילת קיומו של סייג לאחריות הפלילית, לפי אחד הסעיפים 34י ("הגנה עצמית"), 34יא ("צורך") ו34-יב ("כורח"), נשללת אך ורק בשל חריגת מעשהו של נאשם ברצח מתחום הסבירות, יהיה מקום לשקול, לעניין העונש שיוטל עליו, אם חריגתו של המעשה מתחום הסבירות היתה אך מועטה. לא כן כאשר נמצא - כמו בענייננו - שהתנאים הראשוניים לתחולת הסייג לאחריות הפלילית אינם מתקיימים. כאשר אלה הם פני הדברים, השאלה מה מידת חריגתו של המעשה מתחום הסבירות, כלל אינה מתעוררת. הלוא עניינו של סעיף 300א(ב) הוא במעשה בו גרם העושה, בכוונה תחילה, למותו של הקורבן. במעשה כזה טבועה חומרה רבה וכלל לא יעלה על הדעת לתארו כחריגה מועטה מתחום הסבירות. כזה הוא, כאמור, גם מקרהו של המערער. 14. סיכומו של דבר הוא, כי יש לדחות את הערעור על כל חלקיו. ש ו פ ט השופט י' זמיר : אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן: מסכימה אני לפסק-דינו של חברי השופט א. מצא ולתוצאה אליה הגיע. אבקש להעיר הערה אחת הנוגעת לדרישה למיידיות הסכנה כתנאי להגנת הכורח. נזדמן לי להביע הסתייגות בנושא זה בע"א 2130/95 בשיר נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 97(2) 682, שם אמרתי: "חברי השופט קדמי סבור, כי כאשר מדובר בקיפוח חיי אדם, ראוי להכניס למסגרת מגבלת הסבירות את דרישת ה"מיידיות" של מימוש האיום שבוטלה עם חקיקתו של סעיף 34 י"ב לחוק העונשין אף שלדבריו "לא נעלם הימני כי בכך הנני משיב ליושנה - במידה רבה - את עטרת דרישת המיידיות של מימוש האיום שבוטלה עם חקיקתו של סעיף 34 י"ב לחוק העונשין". כשלעצמי, הייתי משאירה את השאלה אם יש מקום להשיב ליושנה את דרישת ה"מיידיות", בצריך עיון. המקרה הנוכחי איננו מצריך קביעה כזו, שלא ברור אם עולה היא בקנה אחד עם לשון התיקון ותכליתו ועם השוני שבינו לבין הסעיף שקדם לו." עמדתי כאז כן היום היא, כי לאור ביטול דרישת המיידיות, עם חקיקתו של סעיף 34 י"ב לחוק העונשין, יש מקום לסברה כי עיתוי הסכנה יכול ויהיה שונה על פי הנסיבות ועל פי חומרת העבירה אותה בצע הטוען להגנת הכורח, כשעבירת הרצח היא החמורה בכולן. במקרה דנן, מקובל גם עלי שלא עומדת למערער הגנת הכורח לא לפי הדין הקודם וגם לא לפי התיקון. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט מצא. ניתנה היום, ג' בסיון תשנ"ח (28.5.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93035960. F07	[ "ע\"פ 3596/93", "ע\"פ 2130/95", "ע\"פ 8710/96", "בע\"א 2130/95" ]	4,334
1,231	בבית המשפט העליון בג"ץ 1876/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : מרק ישי נגד המשיב : שר התחבורה בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד אורית קורן החלטה בפני בקשה לקביעת מועד דיון. העתירה הוגשה ביום 21.3.97. בפני בית משפט זה תלויות ועומדות עתירות רבות שהוגשו קודם לעתירה זו ושטרם נדונו. המבקש אינו מנמק בבקשתו את הדחיפות שבשמיעת העתירה למעט טענה סתמית לפיה "מדובר בענין דחוף של פרנסה". לא שוכנעתי כי יש דחיפות בדיון בעתירה זו על פני עתירות אחרות. העתירה תקבע לדיון על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, ט' בתמוז תשנ"ז (14.7.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97018760. R04	[ "בג\"ץ 1876/97" ]	4,335
16,801	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 1876 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : מרק ישי נגד המשיב : שר התחבורה בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותר: בעצמו החלטה לתגובת בא-כח המשיב תוך שבעה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97018760. R03	[ "בג\"ץ 97" ]	4,338
17,600	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1876/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כב' השופט י' גולדברג העותר : מרק ישי נגד המשיב : שר התחבורה עתירה לצו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ז בתשרי תשנ"ח (28.10.97) בשם העותר : בעצמו בשם המשיב : עו"ד אורית קורן פסק-דין המשיב ניאות לערוך בדיקה לעותר תוך חודשיים ימים ולמסור לעותר את תוצאות הבדיקה תוך חודשיים נוספים. על יסוד זה הודיענו העותר על מחיקת העתירה. ניתן היום, כ"ז בתשרי תשנ"ח (28.10.97) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97018760. G05	[ "בג\"ץ 1876/97" ]	4,339
1,232	בבית המשפט העליון ע"פ 95 / 1534 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקשת: 1. M.D.M י.א פיתוח וייצורמכונות (2000) בע"מ נגד המשיבה : תמי תעשיות מכונות ישראל 1990 בע"מ בקשה לשינוי ייצוג בשם המבקשת: עו"ד יעקב קלדרון בשם המשיבה: עו"ד ד. דרדיקמן החלטה בא- כח המשיבה ייצג את המשיבה בבית המשפט המחוזי והגיש בשמה את הבקשות על-פי פקודת בזיון בית המשפט. על בא- כח המשיבה הטוען כי איננו מייצגה בערעור להציג בפני בית המשפט יפוי כוח אשר מגביל את ייצוג המשיבה אך להליכים בפני הערכאה הראשונה, או להגיש לבית המשפט בקשה לשחרור מייצוג ערוכה כדין. עד לקבלת החלטה אחרת בענין זה, מוטל על עו"ד דרדיקמן להופיע לדיון בערעור שנקבע ליום 2.4.97. ניתנה היום, י"ט באדר א' תשנ"ז (26.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015340. Q02	[ "ע\"פ 95" ]	4,340
3,879	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 95 / 1534 בפני: כבוד השופט י. קדמי המערערים: 1. M.D.M י.א. פיתוח וייצור מכונות (2000) בע"מ 2. יוסף אוזן נ ג ד המשיבה: תמי תעשיות מכונות בקשה לביטול ערעור ה ח ל ט ה המערערים מבקשים לבטל את הערעור שהגישו בתיק זה; וב"כ המשיבה מסכים לביטולו ללא צו להוצאות. הערעור יבוטל כמבוקש; ואין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ג באדר ב' תשנ"ז (1.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "ע\"פ 95" ]	4,341
1,233	ב בית המשפט העליון רע"א 7416/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : גיא נמרוד נגד המשיב : נטפים מגדל שותפות מוגבלת בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד אסף נמרוד החלטה לתגובת המשיבה בענין הבקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון תוך ארבעה עשר ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ב בכסלו תשנ"ח (21.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97074160. O03	[ "רע\"א 7416/97" ]	4,342
6,565	ב בית המשפט העליון רע"א 7416/97 - ב' בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקש : גיא נמרוד נגד המשיב ה : נטפים-מגל, שותפות מוגבלת בקשה לעיכוב ביצוע הליכי מאסר והליכים כנגד רכוש אשתו של המבקש - במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 28.10.96 בתיק 8441/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת גרסטל החלטה לדחות את הבקשה. ישלים נא המבקש את הליכי הערבון בהקדם, ואז תדון בקשתו לרשות ערעור ללא דיחוי. ניתנה היום, ל' בכסלו התשנ"ח (29.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97074160. E04	[ "רע\"א 7416/97" ]	4,343
10,745	ב בית המשפט העליון רע"א 7416/97 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקש: גיא נמרוד נגד המשיב : נטפים מגדל שותפות מוגבלת בקשה לפטור מאגרה וערבון בשם המבקש: עו"ד א. נמרוד החלטה בפני בקשה לפטור מאגרה. המבקש מצהיר כי הוא חי אך מקצבת אבטלה בסך כ2,000- ש"ח וכי סכום זה מועבר כולו כדמי מזונות. בהחלטה לגביה מתבקש עיכוב הביצוע, נקבע כי המבקש חי עם אשתו ולכן למעשה, נותר בידיו מלוא סכום דמי האבטלה. גם בהנחה שהמבקש חי מאותם 2,000 שקלים, ברור כי יקשה עליו לשאת במלוא האגרה. אני פוטרת המבקש ממחצית האגרה. ניתנה היום, י"ח בכסלו תשנ"ח (17.12.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97074160. P02	[ "רע\"א 7416/97" ]	4,344
30,762	ב בית המשפט העליון רע"א 7416/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקש : גיא נמרוד נגד המשיב ה : נטפים מגדל שותפות מוגבלת בקשה למחיקת ערעור בשם המבקש: עו"ד אסף נמרוד החלטה נוכח אי הפקדת ערבון על ידי המבקש, בהתאם להחלטתי מיום 28.1.98 אני מורה על דחיית הבקשה לרשות ערעור. בהתאם לתקנה 15(א) לתקנות בית משפט (אגרות) התשמ"ח1987-, תוחזר אגרה למשלמה רק אם "הסתיים הליך הפשרה או בוטל או נמחק על ידי מגישו, הכל לא יאוחר מישיבת קדם המשפט הראשונה". ההליך במקרה זה בוטל עקב אי הפקדת ערבון כנדרש. לפיכך אין מקום להחזרת האגרה. ניתנה היום, י"ב באדר תשנ"ח (10.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97074160. P06	[ "רע\"א 7416/97" ]	4,345
35,740	ב בית המשפט העליון רע"א 7416/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : גיא נמרוד נגד המשיב : נטפים מגדל שותפות מוגבלת בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד א. נמרוד בשם המשיבה: עו"ד י. וינוגרד החלטה בפני בקשה לפטור מהפקדת ערבון. בא-כח המבקש טוען כי הוא משלם מזונות לאשתו ולבתו וכי הוכח בחקירת יכולת כי אין לו נכסים או מקור הכנסה. הבקשה נתמכת בתצהיר. כן מצורף לבקשה אישור על תשלום דמי אבטלה. בהחלטתי מיום 17.12.97 פטרתי את המבקש ממחצית האגרה, כשהנימוקים לבקשת הפטור היו אותם נימוקים. בתגובה לבקשה טוען בא-כח המשיבה כי הבקשה לא הוגשה במועד, אולם, בא-כח המבקש הגיש את הבקשה במועד לאור תאריך ההמצאה. לגופם של דברים מציין בא-כח המשיבה כי המבקש משתמט במתכוון מתשלום חובות פסוקים, הן סכומים שנפסקו בהוצאה לפועל, בהחלטות עליהן לא ניתן עוד לערער, הן סכומים שנפסקו לחובתו כהוצאות בבר"ע 8441/96. כן טוען בא-כח המשיבה כי המבקש מטעה את בתי המשפט באשר למצבו. בבקשה לפטור מהפקדת ערבון יש לשקול הן את מצבו הכלכלי של המבקש, הן את סיכויי ההליך. אשר למצבו הכלכלי של המבקש, כפי שקבעתי בהחלטה בנוגע לפטור מאגרה, הרי שמחקירת היכולת עולה שהמבקש חי עם אשתו ולכן קשה לקבל את טענותיו בדבר העול שמטיל עליו החוב למזונות, בעיקר שסכום המזונות נקבע בהסכמה. על כן יכול המבקש להפקיד סכום מסוים כערבון. בנוסף נפסק כי לענין השימוש בסמכות לפטור מחובת ערבון ניתן להביא בחשבון את העובדה שהמבקשים לא עמדו בחיובי הוצאות שנפסקו נגדם בהליכים קודמים (ראה בש"א 2008/94 (טרם פורסם)). במקרה זה המבקש לא עמד בחיובי ההוצאות ואף לא בתשלומים בהם חויב בהוצאה לפועל. אשר לסיכויי הבקשה, כפי שמציין, בצדק, בא כוח המשיבה, סיכויים אלו הם קלושים, מדובר בהחלטה על סכום חוב למשיבה שפסק ראש ההוצאה לפועל בנתניה. על הסכום שנפסק הוגשה בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ה' גרסטל). חובו של המבקש עומד על 44,000 ש"ח והוא חויב לשלם 1,100 שקלים לחודש. כל הטענות שהועלו בפני בית המשפט המחוזי הן טענות עובדתיות שנדחו. כן נדחתה טענה כנגד ראש ההוצאה לפועל. בנסיבות אלו בהן מדובר בשאלה עובדתית קלוש הסיכוי כי תנתן רשות ערעור בערכאה שלישית (ר' ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה בע"מ פ"ד לו(3) 123). בנסיבות אלו לא מצאתי מקום לפטור את המבקש מחובת הפקדת ערבון. אשר לערובה אחרת - המבקש לא המציא פרטים של ערב שמוכן לערוב לחובו. הבקשה נדחית. המבקש יפקיד עד ליום 1.3.98 ערבון בסכום של 5,000 שקלים. ניתנה היום, א' בשבט תשנ"ח (28.1.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97074160. P05	[ "רע\"א 7416/97", "בש\"א 2008/94", "ר\"ע 103/82" ]	4,346
1,234	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1339 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : שם טוב שמואל (סאמי) נגד המשיב : עזבון המנוח שדלז מנחם בקשה לפטור מתשלום אגרה ומחובת הפקדת ערבון תאריך הישיבה: ט' בניסן תשנ"ז (17.4.97) בשם המערער: עו"ד יורם אבירם בשם המשיב: עו"ד י. פודים החלטה בבקשה שבפני נאמר, כי למבקש אין רכוש או נכסים, הוא איננו עובד בשש השנים האחרונות, ולכן אינו יכול לשאת בתשלום האגרה ובחובה להפקיד ערבון. עוד נאמר בבקשה, כי המבקש מתגורר אצל אחותו ואינו משלם לה דמי שכירות. המבקש טוען, כי סיים לאחרונה ריצוי עונש מאסר שהוטל עליו לתקופה של חצי שנה, שהומר בעבודות שירות. לדברי המבקש, הוא חייב סכומי כסף גדולים לנושים שונים, ובהם גב' עליזה שביט לה הוא חייב סכום של 400,000 ש"ח. בעת החקירה הנגדית וכן מפרוטוקול חקירת יכולת שנערכה למבקש בלשכת ההוצאה לפועל בתאריך 12.2.96 התבררו פרטים נוספים, כפי שיובא להלן: למבקש היתה זכות בעלות ב50%- מהון המניות של חברה בשם "שירת הים", שבבעלותה מגרש גדול באשקלון עליו מבוצעות עתה עבודות בניה. המבקש רכש את מניות החברה בשנת 1989-1990 בסכום של כ450,000- דולר. חלקו של המבקש נמכר לעו"ד ירון רבינוביץ לפני כארבע-חמש שנים. על-פי פרוטוקול חקירת היכולת קיבל המבקש סכום כסף על חשבון התמורה, ששימש לכיסוי חובותיו לבנק לאומי. בעת החקירה בפני טען, לעומת זאת, כי לא קיבל דבר בגין מכירת המניות. בפי המבקש טענות קשות על מירמה שבוצעה כלפיו כביכול על-ידי עו"ד רבינוביץ, אולם הוא אישר כי טרם הגיש תביעה נגד עו"ד רבינוביץ בגין עיסקה זו. עוד עלה בחקירת המבקש, כי לפני כארבע שנים קיבל מאדם בשם אבי בן עמי סכום של 500,000 ש"ח, אשר שימש לו להחזר חובות. המבקש לא יכול היה למסור פרוט בדבר מיהות הנושים וסכומי החוב שהושבו, אולם טען שלא נותר דבר מן הסכום שהתקבל. בעת חקירת היכולת טען, כי בסכום הנ"ל נעשה שימוש לתשלום חובות, בין היתר לעורכי דין, "והשאר נגמר עם השנים". ענין נוסף שעלה בחקירה הוא דבר המאסר אותו סיים המבקש לרצות בתקופה האחרונה. המבקש אישר כי העבירות בגינן הורשע הן עבירות מס (מס הכנסה). לא נמסר פרוט נוסף. כמו כן, אזכיר, כי בפסק דינה של הערכאה הראשונה נקבעה זכאותו של המבקש ל- 25% מן הבעלות בבנין המריבה ברמת מוצא (יש לציין, כי על חלקו של המבקש הוטל עיקול על ידי גב' שביט הנ"ל). התמונה המצטיירת מן המקובץ היא, כי המדובר במי שמגלה טפח אך מסתיר טפחיים. המבקש לא חשף בבקשתו את העובדה, כי שלח ידו בעסקים שונים מהם קיבל פירות בסכומים גבוהים בעבר, וגם בעת החקירה נמנע מלמסור פרטים אודות השימוש שעשה באותם סכומי כסף. כאמור, המבקש איננו עובד, אך הוא מתכלכל באופן כלשהו לגביו לא נמסרו כל פרטים. ככל הנראה מצליח המבקש להתקיים ולהתפרנס באופן זה, ובכל מקרה אין המדובר באותו "חוסר אונים" מן הבחינה הכלכלית המזכה בפטור. לפיכך, אין כל סיבה שהמבקש לא יעמוד בנטלים הכספיים הכרוכים בהגשת הערעור על ידו, ככל בעל דין אחר. אשר על כן, אני מחליטה כדלקמן: הבקשה לפטור מתשלום אגרה נדחית. אשר לערבון, בשים לב לכך שלא נפסקו הוצאות בבית המשפט המחוזי, אני מחליטה להפחית את סכום הערבון ולהעמידו על סך 10,000 ש"ח בלבד. האגרה תשולם והערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י' בניסן תשנ"ז (17.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. Q02	[ "ע\"א 97" ]	4,347
20,469	ב בית המשפט העליון ע"א 1339/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : שם טוב שמואל נגד המשיב : עזבון המנוח שדלז מנחם בקשה למתן פסק דין בשם המשיב: עו"ד יעקב פודים החלטה לתגובת המערער - המשיב בערעור שכנגד תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה, וימי הפגרה בכלל זה. ניתנה היום, כ"א בתמוז תשנ"ח (15.7.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. O05	[ "ע\"א 1339/97" ]	4,348
21,991	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1339/97 - ב' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער והמשיב בערעור שכנגד : שם טוב שמואל נגד המשיב והמערער בערעור שכנגד : עזבון המנוח שדלז מנחם סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערער והמערער שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב - המערער בערעור שכנגד - יגיש את תשובתו לטענות המערער ואת טענותיו בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו לו טענות המערער; 3. המערער - המשיב בערעור שכנגד - יגיש את תשובתו לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לו הטענות בערעור שכנגד, ורשאי הוא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיב בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור; 4. המערער בערעור שכנגד רשאי להשיב לתשובת המשיב בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער שכנגד כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, ו' בניסן התשנ"ח (2.4.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. A03 /דז/	[ "ע\"א 1339/97" ]	4,349
26,418	ב בית המשפט העליון ע"א 1339/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : שם טוב שמואל נגד המשיב : עזבון המנוח שדלז מנחם בקשה למתן פסק דין בשם המבקש: עו"ד איל ויטנברג בשם המשיב: עו"ד י. פודים החלטה על יסוד הודעת שני בעלי הדין, הערעור בשל למתן פסק דין או לקביעת דיון לשם השלמת טיעון. ניתנה היום, ג' באב תשנ"ח (26.7.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. O06	[ "ע\"א 1339/97" ]	4,350
31,313	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1339/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט ח' אריאל המערער : שם טוב שמואל נגד המשיב : עזבון המנוח שדלז מנחם ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.1.97 בת.א. 187/92 שניתן על ידי כבוד השופטת הכט תאריך הישיבה: יח באלול תשנ"ח (9.9.98.). בשם המערער : עו"ד אייל ויטנברג בשם המשיב : עו"ד יעקב פודים החלטה בעלי הדין הסכימו להעביר את הסכסוך נשוא הערעור לפישור. המפשר יתמנה על ידי כב' הרשמת. אם הפישור לא יעלה יפה יוחזר התיק להשלמת טיעון, אם אפשר לפני ההרכב הנוכחי. ניתן היום יח באלול תשנ"ח (9.9.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. B07	[ "ע\"א 1339/97" ]	4,351
38,351	ב בית המשפט העליון ע"א 1339/97 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : שם טוב שמואל נגד המשיב : עזבון המנוח שדלז מנחם הליך פישור החלטה בתיק זה ניתנה הסכמת בעלי הדין לקחת חלק בהליך פישור. המפשר בתיק זה יהיה עורך דין ישראל לוסטיגמן. ישיבות הפישור יתקיימו בחדר הפישור אשר בבית המשפט העליון. זימון הצדדים לישיבת הפישור הראשונה ייעשה על ידי המזכירות. ניתנה היום, י"ג בחשון תשנ"ט (2.11.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. P08	[ "ע\"א 1339/97" ]	4,352
46,778	ב בית המשפט העליון בירושלים ע"א 1339/97 - ה' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערער : שם טוב שמואל נגד המשיב : עזבון המנוח שדלז מנחם בקשה לתיקון טעות קולמוס החלטה מאחר והקבלן זכה באופן חלקי בכך שחלוקת הדירה בוטלה ועם זאת הוא חויב לשלם פיצויים ליזם ומאחר וגם היזם זכה באופן חלקי בכך שזכה בפיצויים ולא בדירה בעצמה, מגיעות הוצאות מצד אחד למשנהו והן עשויות להתקזז. הצדדים מתבקשים להודיע אם מוכנים הם לביטול ההוצאות מכל וכל. ניתנה היום, י"א בתשרי תש"ס (21.9.99). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. J11	[ "ע\"א 1339/97" ]	4,353
49,202	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1339/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער : שם טוב שמואל נגד המשיב : עזבון המנוח מנחם שדלז תיקון טעות קולמוס החלטה בערעור זה חוייב הקבלן בתשלום הוצאות ליזם בסך 30,000 ש"ח. לטענתו של הקבלן היה על בית המשפט לפסוק לו הוצאות ולא ליזם. החיוב בהוצאות איננו טעות ואיננו ניתן לתיקון במסגרת סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד1984-. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ח בחשוון תש"ס (7.11.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. J12	[ "ע\"א 1339/97" ]	4,354
57,960	ב בית המשפט העליון ע"א 1339/97 - ד' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : שם טוב שמואל נגד המשיב : עזבון המנוח שדלז מנחם בקשה בהסכמה לשנוי מועד הדיון בשם המערער: עו"ד י. אבירם בשם המשיב: עו"ד יעקב פודים החלטה נוכחותו של בעל הדין עצמו אינה חיונית לדיון בהשלמת הטיעון. הבקשה נדחית. ניתן היום טו בסיון תשנ"ט (30.5.99). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. B09	[ "ע\"א 1339/97" ]	4,355
60,918	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1339/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער : שם טוב שמואל נגד המשיב : עיזבון המנוח שדלז מנחם ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.1.97 בת.א. 187/92 שניתן על-ידי כבוד השופטת י' הכט תאריך הישיבה: ט' בתמוז התשנ"ט ( 23.06.99 ) בשם המערער : עו"ד ויטנברג בשם המשיב: עו"ד פודים פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן : 1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת י' הכט) שהכריע בסכסוך בין יזם לקבלן, בקובעו, כי יש לחלק אחת מהדירות שנבנו על-ידי הקבלן על מגרשו של היזם, באופן ש3/4- יהיו של היזם ו1/4- יהיה של הקבלן. עוד קבע בית המשפט, כי אם הקבלן יגרום תוך 6 חודשים לתיקון חריגות בניה או לאישור החריגות, תחולק הדירה שווה בשווה ביניהם. על פסק-דין זה הוגש ערעור על ידי הקבלן, המבקש לקבל את הערעור ולדחות את תביעת היזם נגדו וכן לקבל את תביעתו נגד היזם. העובדות שנקבעו הן בקצרה כדלקמן: 2. המנוח מנחם שדלז (להלן: היזם) רכש ב1988- יחד עם אחרים מגרש לבניה. לפי קביעת בית המשפט נערך ביום 1.1.89 בין היזם לבין המערער (להלן: הקבלן), הסכם (להלן: ההסכם) לפיו התחייב הקבלן לבנות על המגרש 4 שלדי דירות קוטג' דו מפלסיות, שכל אחת מהן תשקף את החלק היחסי בבעלות על החלקה. את פנים הדירות והפיתוח אמור היה להשלים היזם. בהסכם צוין כי הדירות תבנינה על פי התכנית, התשריט והמפרט הטכני המצורפים להסכם. שלוש דירות היו אמורות להימסר ליזם על מנת למכרן לרוכשים. בסיום הבנייה של הדירה הרביעית, היתה דירה זו אמורה להימכר על ידי הקבלן ותמורתה היתה אמורה להיות מועברת לקבלן כחלק הארי מן התמורה עבור בניית ארבעת שלדי דירות הקוטג'. בנוסף לכך אמור היה הקבלן לקבל מהיזם סכום בשקלים השווה ל62,500-$ כתמורה "בתוספת שתתקבל ממכירת הדירה העליונה" (ס' 7 ו9- להסכם). עוד נקבע בהסכם כי איחור הקבלן בהשלמת הבנייה, יחייב אותו בתשלום של 150$ ליום. למעשה, היתה זו מעין עסקת קומבינציה שהולידה סכסוכים רבים. הוסכם בהסכם שכל סכסוך בין הצדדים יובא להכרעת בורר יחיד ואכן מאז התחלת הוצאתו לפועל של הפרוייקט, החלו סכסוכים מתגלעים בין כל הצדדים המעורבים: היזם ועורך דינו, הקבלן, המהנדס, הדיירים שרכשו את הדירות והאדם שעל שמו נרשמה הדירה הרביעית, טייטל שמו. 3. הקבלן החל לבנות את הדירות לפי תכניות הבנייה שצורפו להסכם. המפרט הטכני והתשריט לא הוצגו בבית המשפט והוא לא היה מוכן לקבוע שאכן צורפו להסכם. הבנייה החלה בטרם ניתן היתר בניה כחוק ושני הצדדים ידעו על כך. מהנדס הבניין אף התריע על כך בפני היזם והקבלן ואף הוגש נגדם כתב אישום בו הואשמו בביצוע עבודות בנייה החורגות מהיתר ואכלוס הבניין מבלי לקבל תעודת גמר כנדרש בהיתר. כל אלה הולידו צו הפסקת בניה ותביעות שונות. חלקן נדונו בבוררות וחלקן בבתי משפט. 4. ב7/89- עזב הקבלן את האתר, כשלטענתו, סיים הוא את בניית השלד של הדירות ונותרו רק אי אלה עבודות פיתוח להשלמה ולהתחשבנות. בעקבות זאת פנו הצדדים לבוררות בעניין ההתחשבנות ביניהם. הקבלן, אישר כי היזם שלם לו עד אז 55,000$ ונותרו 7,500$ (להשלמת הסכום של 62,500$ שהיה על היזם לשלם על פי ההסכם). הבוררות לא הגיעה לסיום. בין לבין, הוצא צו הפסקת עבודה עקב ליקויים במנהרה שנבנתה במקום על פי התכניות וכן נתגלעו חילוקי דעות בעניין ליקויים שנתגלו במנהרה והאחריות להם והחיובים הכספיים של כל צד, הנדרשים לבצוע התיקונים. נתמנה בורר בהסכמה על מנת להכריע בסכסוכים. הבורר חלק את האחריות בין המהנדס 90% לבין היזם עליו הטיל 10%. הבורר לא הטיל אחריות על הקבלן, שבעבודתו - ככל שהדבר נוגע למנהרה - לא מצא פגם. בעקבות זאת קיבל הקבלן המחאה בגין העבודה שבצע במנהרה, שהסתיימה. חילוקי דעות נוספים נתגלעו בעניין איחור הקבלן במסירת הדירות והשלמת עבודות פיתוח. העיכוב במסירת הדירות נגרם עקב צו הפסקת העבודה והוליד תביעה מצד רוכשי הקוטג'ים. אלה הגישו תביעות נגד היזם והגיעו להסכם עמו, בו קיזזו מן הסכום שהגיע ליזם סכומים שונים בגין אחור במסירת הדירות, אי ביצוע עבודות פיתוח שהיו אמורות להתבצע ובגין עוגמת נפש. הם גם תבעו נזק בגין הקטנת שטח ב10- מ' עקב חריגה לשטח ציבורי. 5. הדירה הרביעית, היתה רשומה על שם טייטל. בית המשפט קבע, כי טייטל היה "איש קש" שמימן את רכישת חלק מהמגרש וכי הדירה נשארה רשומה על שמו על מנת שניתן יהיה למוכרה כדירת יחיד. על דירה זו נרשמה משכנתא לטובת חברה שלקבלן היה אינטרס כלכלי בה. כן נרשמה הערת אזהרה על חלקו של טייטל לטובת הקבלן וזאת כדי להבטיח את זכויותיו של הקבלן שהיו - כאמור - לקבל את תמורת מכירתה של הדירה הרביעית. בין לבין, הגיש היזם תביעה בת.א. ת"א 966/91 נגד טייטל - מי שעל שמו נרשמה הדירה הרביעית - ונגד עורך הדין שייצג אותו ואף שמש כבורר בין היזם והקבלן. שמיעתה של תביעה זו אוחדה עם התביעה נשוא ערעור זה. באותו עניין הושגה פשרה, לפיה תבוטל המשכנתא על ידי טייטל והוא ימסור ייפוי כוח בלתי חוזר לפיו אין לו זכויות בנכס [קרי: הדירה הרביעית] וכי "בתום ההליכים כאשר בית המשפט יפסוק למי שייכות הזכויות הקנייניות בנכס יפעלו מיופי הכוח לביצוע הרישום כפי שייקבע על ידי בית המשפט". לאור פשרה זו נדחתה התביעה נגד עורך הדין ונגד טייטל. הקבלן לא היה צד לאותה תביעה ולאותה פשרה. 6. בתביעה שהגיש היזם נגד הקבלן שהיא נשוא פסק-הדין עליו מערערים שני הצדדים, טען היזם כי הקבלן הפר את ההסכם וגרם לו נזקים וכי על כן יש לבטל את ההסכם ככל שהוא נוגע לדירה הרביעית ולחייב את הקבלן לשלם לו סכומים שונים המסתכמים בסך 1,279,800 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לו ושהקבלן אחראי להם. בתביעתו הנגדית ביקש הקבלן להצהיר, כי הוא בעלים של 1/4 מן החלקה וכי הוא זכאי לקבל את החזקה והבעלות על הדירה הרביעית שהזכויות בה רשומות על שם טייטל. אשר לדירה הרביעית, קבע בית המשפט כי ניתן לפרש את המוסכם בין הקבלן והיזם ביחס אליה, בשני אופנים: האחד, ניתן לראות בה דירה שנועדה לשמש בטוחה לקיום ההסכם על ידי הקבלן שיהיה זכאי לקבלה אם ימלא את ההסכם במלואו וללא הפרות מצדו שגרמו נזקים גם לצדדים שלישיים; השני, ניתן לראות בה התחייבות להעברת הבעלות בדירה, לקבלן. מכאן עבר בית המשפט לבדוק את "גורל הדירה לאור הנסיבות שנוצרו". 7. בית המשפט פרט בפסק דינו את חלקו של כל אחד מן הצדדים בנזקים שנגרמו. הוא קבע כעובדה כי בוצעו על ידי הקבלן עבודות שונות לפני קבלת ההיתר וכי הצדדים וגם מהנדס הפרויקט ידעו על כך וכי כתוצאה מכך הוצא צו הפסקת בניה ונגרם עיכוב בבניה. עוד קבע כי הקבלן לא היה רשום בפנקס הקבלנים, דבר אותו ראה בחומרה רבה. עוד ציין, כי בוצעו עבודות בניה, הריסות בניה וחריגות בניה, בעיקר בדירה הרביעית, שגררו צו הפסקת בניה ועיכוב מסירת הדירות לרוכשים שסביר היה להניח כי יתבעו בגינו את היזם. לגבי היזם קבע בית המשפט כי היזם ידע על התחלת הבנייה ללא היתר בניה ואף ידע על חריגות הבנייה בהיותו מלווה - בכל הקשור בפרויקט - על ידי אדריכל ומהנדס. עוד קבע בית המשפט, כי חריגות הבנייה היו אינטרס כלכלי משותף של היזם והקבלן. בשקלו את כל אלה, קבע בית המשפט, כי הן היזם והן הקבלן אחראים לנזקים שנגרמו וכי הקבלן אחראי ל75%- מהנזקים והיזם ל25%- מהם. בקביעה זו אין אנו מוצאים להתערב. 8. מכאן עבר בית המשפט להתחקות אחר הנזקים שנגרמו, שהיזם והקבלן אחראים להם כאמור, אלא שלא מצא כי הוכחו לפניו נזקים כאלה ולא יכול היה לגבש סכומים המגיעים ליזם. הוא קבע כי "הבוררות לפני עוה"ד לא מוצתה וההתחשבנות הכספית לא הובררה די הצורך שכן הנתבע העיד כי הגיע להסכם עם שלשת הדיירים שעבודות הפתוח יבוצעו על ידו במחיר עלות וההוצאות יתחלקו ביניהם באופן שווה". אשר לקבלן, קבע בית המשפט כי הוא לא בצע חלק מעבודות הפתוח ואף שהתחייב לשלם עבורן 20,000 ש"ח, לא שילם מאומה ומחומר הראיות בתיק "לא ניתן בודאות לדעת מהו גובה הסכום...". מכאן שבית המשפט לא קבע כלל מה הוא הנזק שנגרם, שהקבלן אחראי ל75%- ממנו ולפיכך לא יכול היה לחייבו בתשלום סכום נזק כלשהו. לכאורה, היתה צריכה תביעתו הכספית של היזם להידחות. אשר לביטול ההסכם שביקש היזם, לא מצא בית המשפט כי יש לבטלו ולא קבע דבר בעניין ביטולו. משתמע מפסק הדין ובמיוחד מתוצאתו, שבית המשפט לא היה בדעה כי אין לקבלן זכות כלשהי בדירה הרביעית. היה על בית המשפט לקבוע אם אכן הקבלן זכאי לקבל תמורת בניתן של הדירות שאכן בוצעה על-ידו, את הדירה הרביעית או את תמורתה, אם לאו. אילו נקבע סכום הנזק, ניתן היה לקבוע, כי יש לקזז את חלקו של הקבלן באחריות לנזק, מן המגיע לו תמורת הדירה הרביעית. משלא נקבע סכום הנזק, עשה בית המשפט קפיצת דרך וקבע, כי לאור חלוקת האחריות כאמור, יקבל הקבלן 1/4 דירה והיזם 3/4 דירה. בקביעה זו נתפס בית המשפט לכלל טעות והוא אף חרג מסמכותו, שכן, בתביעה ובתביעה שכנגד לא בא זכרה של טענה לפיה תחולק הדירה בין היזם והקבלן. תביעת הקבלן היתה לביטול ההסכם באופן שהדירה תישאר שלו, ולפיצויים ואילו בתביעתו של הקבלן עתר הוא לאכיפת החוזה באופן שהדירה תעבור אליו כתמורה לעבודות שביצע. 9. אין שום קורלציה בין הדירה ושוויה לבין הנזקים שנגרמו וכל אחד עומד לעצמו. העסקה היתה ברורה. הקבלן אמור היה לקבל תמורת העבודה - בנית שלדי 4 דירות קוטג' - כסף + דירה. הדירה הרביעית היתה עיקר התמורה שהגיעה לקבלן עבור בנית ארבע הדירות שאכן נבנו על ידו וכפי שהדבר נעשה בעסקות קומבינציה, אין מעבירים את החלק המגיע לקבלן עד אשר הוא ממלא את התחייבויותיו. הדירה הרביעית נרשמה על שם טייטל על מנת שהיא תימכר על ידי מי שיכול למכרה כדירת יחיד, דבר שהקבלן אינו יכול לעשות. טייטל יצא מהתמונה בנותנו ייפוי כוח בלתי חוזר להעביר את הדירה כפי שבית המשפט יחליט. לבד מכך שהסכם הפשרה בין טייטל והיזם אינו מחייב את הקבלן, אין לראות בהסכם הפשרה שבין טייטל והיזם שהקבלן אינו צד לו, העברת המחלוקת לפסים חדשים ושונים ולהסיק ממנו הסכמה לחלק את הדירה הרביעית בין הקבלן והיזם. תכליתו של ההסדר היתה לאפשר העברת הדירה למי שבית המשפט יחליט. משיצא טייטל מהתמונה, נותרה המחלוקת בין היזם והקבלן כשכל אחד טוען לזכותו בדירה בהתאם לכתבי הטענות שהוגשו על ידם, כשהיזם טוען כי יש לבטל את ההסכם בינו לבין הקבלן ככל שהוא נוגע לדירה והדירה שלו, והקבלן טוען שההסכם קיים והדירה שלו. 10. בית המשפט לא קבע כי ההסכם בטל עקב הפרות מצד הקבלן, ויש להתייחס אל ההתחייבות להעביר לידי הקבלן את תמורת הדירה, כשרירה וקיימת. היזם התחייב לשלם לקבלן עבור עבודתו, את תמורת הדירה הרביעית שתימכר על ידי הקבלן. אף שהדירה שלא נרשמה על שמו של הקבלן, נרשמה לטובתו הערת אזהרה. להלכה היתה לקבלן זכות לקבל את תמורת הדירה, שתימכר על ידו. למעשה, אין הבדל אם הקבלן יקבל את הדירה הרביעית או יממש את זכותו למוכרה ויקבל את תמורתה בכסף. בכל מקרה אין בסיס משפטי לחלוקת הדירה בין היזם והקבלן. יש בסיס לתביעת הקבלן לאכוף את ההתחייבות בהסכם שלא בוטל ולאחר שביצע את בניית שלדי הדירות יש להעביר לו את הדירה או לאפשר לו למכור את הדירה ולקבל את תמורתה. עם זאת אין להתעלם מן העובדה כי נגרמו נזקים וכי הקבלן אחראי ל75%- מהם. לפיכך, יש לאפשר לו לממש את הדירה בכפוף לקיזוז של חלקו בנזקים מן התמורה. נזקים אלה לא נקבעו על ידי בית המשפט ואף על פי כן אינני סבורה שיש לדחות את תביעת היזם לפיצויים. נראה לי כי בחומר הראיות קיימים נתונים שונים לעניין הנזקים שנגרמו, או לפחות חלקם. התלבטתי אם ראוי להחזיר את העניין לערכאה הראשונה על מנת שתשוב ותיתן דעתה לנזקים שנגרמו באחריותם של שני הצדדים או אם להימנע מלעשות כן ולהעריך את הנזקים בערכאה זו. בסופו של דבר הכריעו את הכף משך הזמן הממושך שחלף מאז החלו הסכסוכים בין הצדדים וההליכים שהתקיימו עד היום הן בבוררות והן בבתי משפט ונפלה ההחלטה לפסוק את הפיצויים כאן על פי החומר שהיה בפני בית משפט קמא. 11. אכן, הוכחת הנזק לקויה היא ולוקה בחסר ואף על פי כן ניתן לחשבו ולהעריכו: תביעות הדיירים כתוצאה ממתן צו הפסקת העבודה חל עיכוב במסירת הדירות לדיירים. הדיירים הגישו תביעות נגד היזם. א. משפחת רדאי קיזזה, מהתמורה שהגיעה ליזם סכומים של 2,250 דולר (דמי שכירות עד 1.1.90), 4,800 דולר (פיצויים מוסכמים בשל האיחור במסירת הדירה) ו2,106- דולר (תשלומי ריבית). (על קיזוז הסכומים הוסכם במסגרת הסכם מ- 6.2.90 שנועד לסיים את חילוקי הדעות בין הצדדים בדרכי שלום - ת27/) ב. בנוסף התחייב היזם לבצע מספר עבודות שעל פי ההסכם בינו לבין הקבלן היו מוטלות מלכתחילה על הקבלן (בניית קיר תומך, סגירת קו בניה, ציפויים שונים וכיו"ב). להבטחת ביצוע ההתחייבויות הללו נתן היזם לרדאי שלוש ערבויות בנקאיות (ת9/, ת11/, ת12/). ממכתב מיום ה- 19.3.91 עולה כי חלק מן הערבויות, בסך של 12,000 ש"ח, קוזז בגין אי ביצוע עבודות הפיתוח (ת30/). ג. במכתב מ19.3.91- (ת30/) - תובעים רדאי מהיזם סך של 49,375 ש"ח (תיקונים, השלמת עבודות שלא ביצע, עגמת נפש בגין הריסת המנהרה וחוסר הנוחות). ד. במכתב מ- 20.3.91 (ת29/) - מודיעים רדאי ליזם כי הם תובעים ממנו פיצוי בסך של 23,400 ש"ח עקב החריגה בבניה והצורך בהריסה המקטינה את שטח המגרש שלהם ב- 10 מ"ר. מחומר הראיות לא ברור מה עלה בגורלן של התביעות שבמכתבים אלו. ה. משפחת פרל הגישה אף היא תביעה נגד היזם, המהנדס וחברת פל-קל, בשל ליקויים שונים (ת28/) על סך של 300,000 ש"ח נכון ליום הגשתה. בתביעה נדרשים הנתבעים לשלם פיצויים בגין נזקים בשל אי השלמת הבניה, תיקון ליקויים שנגרמו, פיצויים מוסכמים בגין איחור במסירה, עלויות התקנת מעלית וכיו"ב (פירוט בעמ' 8,9 לכתב התביעה ת28/). לא ידוע מחומר הראיות מה עלה בגורלה של תביעה זו. ו. יצוין כי בין הדיירים לבין הקבלן התנהלו הליכים בבית משפט השלום בירושלים. הדיירים הגישו (ב- 20.2.92) תביעה נגד הקבלן על סך של 23,194 ש"ח (נ13/) והקבלן הגיש (ב- 15.6.93) תביעה שכנגד על סך 26,600 ש"ח (נ14/). לא עולה מחומר הראיות מה עלה בגורלן של תביעות אלו. הבוררות בין היזם לקבלן ז. התמורה שאמור היה הקבלן לקבל על ביצוע חלקו בהסכם עמדה על 62,500 דולר בתוספת התמורה שתתקבל ממכירת הדירה העליונה (הרביעית). בבוררות הוסכם כי היזם שילם לקבלן סך של 55,000 דולר, כלומר 7,500 דולר פחות מן התמורה המוסכמת. היזם טען כי בשלמו 9,000 דולר עבור עבודות הפיתוח שילם למעשה 1,500 דולר למעלה מן המוסכם. מתשובת הקבלן במהלך הבוררות, עולה כי הוא מסכים לכך שהיזם השקיע 9,000 דולר בפיתוח, אך זאת - לטענתו - משום שהיזם שיחרר אותו מעבודות הפיתוח ובצע אותן בעצמו (הבוררות נ12/ ו-נ12א). סכסוך זה לא בורר עד סופו בבוררות ונותר פתוח. עם זאת עולה מהאמור כי היזם אכן ביצע עבודות פיתוח בסכום של 9,000 דולר ועל ידי כך שילם לקבלן 1,500 דולר מעל למגיע לו. ח. לפי ת87/ התחייב הקבלן להשלים את יתרת עבודות הפיתוח תמורת תשלום של 6,000 דולר שאמור היה להשתלם לו על ידי פרל, שיקזז את התשלום מחובו ליזם, כלומר בפועל אמור היה הסכום הנ"ל להגיע מכיסו של היזם. לא ברור אם סכום זה אכן קוזז מהמגיע ליזם. ט. בית המשפט המחוזי קבע כי על חלק מעבודות הפיתוח שבוצעו קבל הקבלן תשלום כפול, מהיזם ומהדיירים, אך לא ברור מה גובה הסכומים ולא ניתן לפסוק פיצויים בגינם. י. נטען כי היו ליקויים במנהרה אלא שהבורר שנתמנה בהסכמה החליט כי בהקשר זה לא היה פגם בעבודת הקבלן והאחריות לליקויים חולקה, 10% על היזם ו- 90% על המהנדס וחברת פל-קל. איחור בהשלמת העבודות יא. בית המשפט המחוזי קבע כעובדה כי ההסכם בין הקבלן ליזם נחתם ב1.1.89- וכי על הנתבע היה להשלים את העבודות תוך 180 יום מיום החתימה על ההסכם. במסגרת ההסכם נקבע פיצוי מוסכם של 150 דולר לכל יום איחור. לעניין ההפרה נקבע כי איחור של 30 יום לא יחשב כאיחור המהווה הפרה אלא שהאיחור בענייננו עלה על פרק זמן זה. העבודות היו אמורות - איפוא - להסתיים ב1.7.89-. הקבלן עזב את האתר ב- 7/89 בטענה שסיים את ביצוע חלקו על פי ההסכם למעט אי אלו עבודות פיתוח. מסתבר שלאחר עזיבתו את האתר נותרו עבודות שלא נסתיימו ואשר היזם סיימן חלקית. גם הדיירים השלימו חלק מן העבודות כפי שעולה מתביעותיהם. מן הבוררות שנערכה בין הצדדים ב- 31.12.89 עולה כי טרם נשלם ביצוען של עבודות הפיתוח וכי הצדדים הסכימו על הפקדת סכומי כסף נוספים, על ידי שניהם למטרת השלמת העבודות על ידי הקבלן תוך 30 יום (נ12/א). ממכתב שנשלח על ידי באת כוחו של היזם לקבלן ב- 13.2.90 (ת36/) עולה כי היזם החליט לבצע את עבודות הפיתוח בעצמו, וזאת, כפי שעולה מהראיות, משום שהקבלן לא בצען. העבודות נמשכו עד 26.2.90 אז הופסקו על ידי צו הפסקת בניה. מן החומר עולה כי האיחור בהשלמת העבודה נמשך עד ה- 13.2.90 שאז שיחרר היזם את הקבלן מאחריותו להשלמת העבודות באופן מפורש ולכן כל עיכוב שנגרם מכאן ואילך בהשלמתן אין לזקפו לחובת הקבלן. באשר לאיחור בהשלמת העבודות נקבעו פיצויים מוסכמים בסך 150 דולר לכל יום איחור. גובה הפיצוי המוסכם לתקופה שבין ה- 1.7.89 ל- 13.2.90 (228 ימים) עומד על 34,200 דולר. 12. לאור האמור לעיל, הנזקים שהוכחו ושהאחריות להם מתחלקת בין היזם 25% והקבלן 75% הם: 1) לפי ס' 11א. - 2,250 דולר ועוד 4,800 דולר ועוד 2,106 דולר ובסך הכל 9,156 דולר. הסכומים של 2,250 דולר ועוד 4,800 דולר יומרו לשקלים נכון ל1.1.90- ויישאו מאז הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 2) לפי ס' 11ב. - 12,000 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 19.3.91. 3) לפי ס' 11ז. - 1,500 דולר שיומרו לשקלים נכון ליום 31.12.89 ויישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מאז. 4) לפי ס' 11יא. - פיצוי בגין איחור בהשלמת העבודות בסך של 34,200 דולר אשר יומרו לשקלים נכון ליום 13.2.90 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק. כל יתר הטענות והתביעות אינן נתמכות בראיות המאפשרות קביעת נזק או הערכתו אפילו לא כאומדנא דדיינא ומכיוון שהיזם לא הרים את נטל ההוכחה לגבי יתר הנזקים הנתבעים לא ניתן לפסוק פיצויים בגינם. 13. בית המשפט הטיל אחריות לכל הנזקים שנגרמו מאי קיום ההסכם, על היזם והקבלן גם יחד, והטיל על הקבלן הוטלה אחריות בשיעור של 75% ועל היזם בשיעור של 25%. לפיכך חייב הקבלן ב75%- מכל הסכומים שנפסקו לעיל. אשר על כן אני מציעה לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולקבוע כי הדירה הרביעית תימכר על ידי הקבלן ותמורתה תועבר לקבלן כהשלמת התמורה על פי ההסכם וזאת רק לאחר שינוכה ממנה הסכום הכולל המגיע ליזם על פי פסק דין זה ויועבר לידיו. הקבלן ישלם ליזם הוצאות בסך 30,000 ש"ח. ש ו פ ט ת המשנה לנשיא ש' לוין: אני מסכים. המשנה לנשיא השופט י' טירקל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן. ניתנה היום, ה' בתשרי תשנ"ט (15.9.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. J10 /	[ "ע\"א 1339/97", "ת\"א 966/91" ]	4,356
1,235	ב בית המשפט העליון רע"א 2580/95 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. סבן מנני-ע"י סבן כדורה 2. סבן רינה-ע"י סבן כדורה 3. מוסקט(גרמן) רונית נגד המשיבים : 1. מימון דניאל 2. מימון מזיאנה בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המערערים: עו"ד נתן פנץ בשם המשיבים: עו"ד גיורא אנגר החלטה בהמשך להחלטה מיום 2.7.96 אשר נמסרה לבא-כח המבקשים ביום 15.6.97, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. ניתנה היום, כ"ב באלול תשנ"ז (24.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95025800. O01	[ "רע\"א 2580/95" ]	4,357
1,236	בבית המשפט העליון רע"א 95 / 5908 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : זבולוטני רימה נגד המשיב ה : עמידר בע"מ הוגש הליך בשם המשיבה: עו"ד א. חצרוני החלטה בהמשך להחלטתי מיום 14.8.96 אשר נמסרה למבקשת בתאריך 25.8.96, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. ניתנה היום, י"ג באייר תשנ"ז (20.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95059080. Q01	[ "רע\"א 95" ]	4,358
2,667	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3549/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן (השקעות 1983) בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. FEDERACEAI ואח' עתירה למתן צו-ביניים ב"כ העותרת: עו"ד טל דגן החלטה מבלי להכנס לשאלת משך הזמן שחלף מעבר להערכת הפרקליטות לקבלת תשובתה, המועד העומד על הפרק היום הוא סוף חודש ספטמבר. מועד זה עומד בפתח. אשר על כן ייקבע מועד קרוב ככל שניתן לשמיעת העתירה בפני הרכב של שלושה. אם לא תנתן תגובה עד סוף ספטמבר או אם התשובה שתינתן לא תניב תוצאות של הסדר, יחזור התיק לטפולי על מנת להוציא צו על תנאי כמבוקש. אין צו ביניים. ניתנה היום, ט"ז באלול התשנ"ז (18.9.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035490. J07	[ "בג\"ץ 3549/97" ]	4,360
3,360	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 3549/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר : מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. FEDERACEAI בקשה למתן צו על תנאי וצו ביניים החלטה לאור ההודעה מטעם היועץ המשפטי לממשלה מתבקשת הפרקליטות להודיע אם יש בידיה הערכת זמן הדרוש לקבלת החלטת שר האוצר והעותרת מתבקשת לנקוט עמדה להודעה. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035490. J06	[ "בג\"ץ 3549/97" ]	4,361
7,690	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 3549/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. FEDERACEAI עתירה למתן צו על תנאי החלטה לאחר השלמת חוות דעת המשיבים כאמור בהודעתם מ25.6.97- יהיה צורך לטפל בתיק בין לשם קביעתו לשמיעה, בין לשם ביטול העתירה בהסכמה. התיק יובא בפני בעוד 45 ימים או כשתבוא תגובה לפי המוקדם. ניתנה היום, י' בתמוז תשנ"ז (15.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035490. J05	[ "בג\"ץ 3549/97" ]	4,364
14,256	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 97 / 3549 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים: מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. FEDERACEAI עתירה למתן צו ביניים החלטה 1. לאור התגובה על הבקשה לצו ביניים בהתאם להחלטתי מ10.6.97- סבורה אני כי העותרת באה על סיפוקה לעניין צו הביניים והבקשה לצו ביניים נדחית. 2. המשיבים 1 ו2- לא השיבו לשאלה שניה שבהחלטתי הנ"ל והם מתבקשים לעשות כן. 3. העתירה תועבר להרכב של שלושה והמשיבים מתבקשים ליתן תגובתם. ניתנה היום, י"ז בסיון תשנ"ז (22.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035490. J03	[ "בג\"ץ 97" ]	4,365
16,184	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3549/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. FEDERACEAI בקשה למתן הוראות החלטה העותרת מתבקשת להתייחס להחלטת השר מ17.12.97-. ניתנה היום, כ' בכסלו תשנ"ח (19.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035490. J10	[ "בג\"ץ 3549/97" ]	4,366
17,390	ב בית המשפט העליון בג"ץ 3549/97 - ב' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה והמסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן (השקעות 1983) בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. FEDERACEAI ואח' בקשה לקביעת מועד לדיון ו/ או להוצאת צו על-תנאי החלטה היועץ המשפטי לממשלה מתבקש להודיע תוך 3 ימים ממועד קבלת החלטה זו מה עלה בגורלה של ההחלטה שאמורה היתה להתקבל על ידי שר האוצר תוך 30 יום מיום 29.9.97 וטרם ניתנה. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035490. J08	[ "בג\"ץ 3549/97" ]	4,367
21,181	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3549/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן (השקעות 1983) בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. Federaceai ואח' צו-על-תנאי על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו-על-תנאי המכוון אל המשיבים 1 ו2- והמורה להם להתייצב וליתן טעם: 1. מדוע לא יצהיר בית משפט זה, כי החלטת שר האוצר, שלא לאשר הטלתו של היטל היצף על יבוא ברזל מצולע לבניין מאיטליה מטעמים של פגיעה אפשרית בטובת המשק הלאומי בטלה מעיקרה משום שניתנה בחוסר סמכות, תוך התעלמות מהוראותיו הספציפיות של חוק היטלי סחר, התשנ"א1991-; 2. מדוע לא יקבע בית משפט זה, כי החלטת שר האוצר בטלה, הואיל והיא חורגת ממתחם שיקול הדעת המוקנה לשר האוצר באשרו היטל היצף, אם מוקנה לו שיקול דעת כאמור, והואיל ושר האוצר לא שקל את כל השיקולים הרלוונטיים, התבסס על נתונים חלקיים ושגויים, לא קיבל את החלטתו במועד וקיבל החלטה שהינה בלתי סבירה באורח קיצוני; 3. מדוע לא יורה בית משפט זה, לשר התעשייה והמסחר לעשות שימוש בסמכותו ולהורות לשלטונות המכס לגבות היטל היצף על יבוא ברזל מצולע לבניין מאיטליה בשיעורים שעליהם המליצה הועדה המייעצת על פי החוק או, מדוע לא יורה לשר האוצר לאשר את היטל ההיצף ולהורות לרשויות המכס כאמור. המשיבים 1 ו2- יגישו תשובתם, אם רצונם בכך, תוך 45 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית המשפט ולבעלי-הדין ישירות. ניתן היום, ט"ו בטבת התשנ"ח (13.1.98). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035490. J12	[ "בג\"ץ 3549/97" ]	4,368
25,160	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3549/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה והמסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן (השקעות 1983) בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. Federaceai ואח' עתירה למתן צו-על-תנאי החלטה בהתאם להחלטותי הקודמות ולאחר עיון בהחלטת השר מיום 17.12.97 ובבקשה הנוספת של העותרת מיום 12.1.98, נענית אני לבקשה להוצאת צו-על-תנאי כמבוקש בעתירה. המשיבים 1 ו2- יגישו תצהיר תשובה תוך 45 יום. העתירה, שהועברה על ידי להרכב של שלושה, תקבע לשמיעה סמוך לאחר חלוף המועד הנ"ל. ניתנה היום, ט"ו בטבת התשנ"ח (13.1.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035490. J11	[ "בג\"ץ 3549/97" ]	4,369
28,982	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3549/97 - ד' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשות: 1. חד חברה לתעשיות מוצרי מ תכת בע"מ 2. נוימן תעשיות בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ 4. יעקבי ברזל לבטון בע"מ 5. מ. פרלמן (השקעות 1983) בע"מ 6. ט. קרטין ושות' בע"מ 7. ש. כהן בע"מ 8. FEDERACEAI ואח' בקשה להגשת תצהיר תשוב ה החלטה כמבוקש. ניתנה היום, יז' באדר תשנ"ח (15.3.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035490. J13	[ "בג\"ץ 3549/97" ]	4,370
33,711	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3549/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל ה מבקשת : מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. חד, חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ' פרלמן בע"מ 7. ט' קרטין ושות' בע"מ 8. ש' כהן בע"מ 9. FEDERACEAI בקשה מטעם המבקשת למחיקת העתירה בשם המבקשת : עו"ד טל דגן פסק-דין למחוק העתירה, כמבוקש על ידי באת כוח העותרת. ניתן היום, כא' בסיון התשנ"ח (15.6.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97035490. E15	[ "בג\"ץ 3549/97" ]	4,371
681,528	בבית המשפט העליון בג"ץ 3549/97 לפני: כבוד הרשמת שרית עבדיאן מבקשת העיון: נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ העותרת: מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. FEDERACEAI בקשת עיון בתיק בית המשפט החלטה הצדדים רשאים להשיב לבקשה שבכותרת עד ליום 23.8.2020. המזכירות תמציא את הבקשה שבכותרת והחלטתי זו לצדדים. ניתנה היום, ‏א' באב התש"ף (‏22.7.2020). שרית עבדיאן ר ש מ ת _________________________ 97035490_D18.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.i l	[ "בג\"ץ 3549/97" ]	4,372
685,180	בבית המשפט העליון בג"ץ 3549/97 - א' לפני: כבוד הרשמת שרית עבדיאן מבקשת העיון: נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ העותרת: מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. FEDERACEAI בקשת עיון בתיק בית המשפט; תשובה מטעם המשיבים 1-2 החלטה בנסיבות העניין, בהיעדר התנגדות מטעם המשיבים 2-1, בהיעדר תגובה מטעם יתר הצדדים, ובהתחשב בכך שההליך התנהל בדלתיים פתוחות, מצאתי לקבל את הבקשה ולהתיר למבקשת את העיון. העיון ייערך במזכירות בהתאם לסדרים המקובלים ובתיאום מראש. ניתנה היום, ‏כ' באלול התש"ף (‏9.9.2020). שרית עבדיאן ר ש מ ת _________________________ 97035490_D20.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.i l	[ "בג\"ץ 3549/97" ]	4,373
1,238	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2061 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים: 1. מנור אמיל 2. עמותת "גג לחיות" נ ג ד המשיבים: 1. עיריית חולון 2. ראש עיריית חולון בקשה לדחיית מועד דיון בהסכמה ה ח ל ט ה לבקשת המשיבים בעתירה, ובהסכמת העותרים, אני מבטל את הדיון בעתירה שנקבע ליום 2.12.97. המזכירות תקבע מועד אחר לדיון בעתירה לא מאוחר מסוף חודש ינואר 1997. ניתנה היום, ב' בכסלו תשנ"ח (1.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96020610. I06	[ "בג\"ץ 97" ]	4,374
16,304	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2061/96 - ב' בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. עירית חולון 2. ראש עירית חולון נגד המשיבים : 1. מנור אמיל 2. עמותת "גג חיות" בקשה להגשת תצהיר משלים החלטה להתיר הגשת התצהיר המשלים כמבוקש. ניתנה היום, ז' בתשרי תשנ"ח (8.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96020610. F03	[ "בג\"ץ 2061/96" ]	4,375
33,208	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2061/96 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. מנור אמיל 2. עמותת "גג לחיות" נגד המשיבים : 1. עירית חולון 2. ראש עירית חולון התנגדות למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ד' באדר תשנ"ח (2.3.98) בשם העותרים : עו"ד בן סימון החלטה לבקשת באי כוח הצדדים ניתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה אליו הגיעו והמסומן "א". ניתן היום, ד' באדר תשנ"ח (2.3.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96020610. D09	[ "בג\"ץ 2061/96" ]	4,376
1,239	ב בית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 7343/97 - א' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. נפגעי הטרור הערבי הבילאומי 2. שפרה הופמן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים החלטה לקבוע לדיון בפני הרכב של שלושה, היום בשעה 13:00. להזמין את המשיבים. ניתנה היום, ט"ז בכסלו תשנ"ח (15.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97073430. J01	[ "בג\"ץ 7343/97" ]	4,377
1,240	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2432/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר המערער : דוד אסרף נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.3.97 בת.פ. 144/96 שניתן על ידי כבוד השופטת י' צור. תאריך הישיבה: ב' בתמוז התשנ"ז ( 07.07.97 ) בשם המערער : עו"ד י' גלעד בשם המשיב : עו"ד א' פלמור-הרץ פסק-דין המערער לא הניח את דעתנו שקיימת עילה מספקת להתערב בעונש. הערעור נדחה. ניתן היום, ב' בתמוז תשנ"ז (7.7.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי /אז 97024320. B01	[ "ע\"פ 2432/97" ]	4,378

27,196

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6236/96 - ב' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערער : הרשקו פלדמן נגד המשיבים : 1. גילה לוי 2. שלמה שחר ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי מיום 24.7.96 בתיק 1464/94 מאוחד עם 1154/94 שניתן על ידי כבוד השופט ח. פיזם תאריך הישיבה: כג באייר תשנ"ח (19.5.98) בשם המערער : עו"ד אמיר מנחם בשם המשיבים : עו"ד עידן מרדכי, עו"ד אבישי מרדכי פסק-דין 1. בעלי הדין התפשרו ביניהם באופן שהערעור יתקבל והצוואה השניה מיום 24.2.94 תקויים. 2. הדירה ברח' התשבי 15 בנשר (גוש 11230 חלקה 19) תימכר לכל המרבה במחיר ומחצית הסכום שיתקבל לאחר ניכוי הוצאות יועבר למשיבים בחלקים שווים. 3. ההוצאות בגין הדירה (ארנונה וכו') עד למועד צו פינוי הדירה שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, יחולו על המשיבים, ולאחר מכן עד המכירה בפועל יתחלקו בחלקים שווים בין המערער מחד והמשיבים מאידך (מחצית-מחצית). בעלי הדין מבקשים לאשר את ההסכם ולתת לו תוקף של פסק דין. כך אנו מחליטים. ניתן היום כג באייר תשנ"ח (19.5.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96062360. B02

[ "ע\"א 6236/96" ]

4,264

1,208

בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 97 / 1499 בפני: כבוד השופט מ' חשין המבקשים : 1. בן אברהם אפרים 2. בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 15.1.97 בת"א 562/92 שניתן על ידי כבוד השופט מ' בן דוד החלטה לתגובת המשיבים תוך 7 ימים. היום, כ"ד בניסן תשנ"ז (1.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "ע\"א 97" ]

4,265

10,085

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1499 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. בן אברהם אפרים 2. בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקשים: עו"ד ראובן יהושע החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ח' בניסן תשנ"ז (15.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. Q01

[ "ע\"א 97" ]

4,266

13,337

ב בית המשפט העליון ע"א 1499/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. בן אברהם אפרים 2. בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים הליך פישור בשם המשיבים: עו"ד י. שרמן החלטה מתבקשת תגובת המערערים לבקשה לסיים את הליכי הפישור. זו תוגש תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ב בכסלו תשנ"ח (21.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. O05

[ "ע\"א 1499/97" ]

4,267

14,758

בית המשפט העליון ע"א 97 / 1499 בפני: כבוד השופט מ' חשין המערערים : 1. בן אברהם אפרים 2. בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בית המשפט המחוזי בנצרת ת.א. 562/92 תאריך הישיבה: ט"ו באייר תשנ"ז (22.5.97) בשם המבקשים: עו"ד ראובן יהושע בשם המשיבים: עו"ד יסמין שרמן החלטה על-פי המלצת בית-המשפט הסכימו באי-כוח בעלי-הדין לנסות הליך של פישור כהוראתו בסעיף 79ג לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. התיק יועבר איפוא לרשמת בית-המשפט, השופטת אורית אפעל-גבאי, להסדר הליכי הפישור. עד לסיום הליך הפישור אני מעכב את ההליכים בבקשת המערערים לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. בהסכמת בעלי-הדין אני קוצב מועד של 30 ימים לסיום הליכי הפישור, בכפוף לאמור בהוראות 79ג, (ה) ו-(ו) לחוק בתי-המשפט. אם לא יעלה בידי המפשר להביא את בעלי-הדין לעמק השווה אקבע מועד לשמיעת הבקשה לעיכוב ביצוע. באת-כוח המשיבים הצהירה כי לא תעשה דבר לפינויים של המבקשים מדירתם, ובלבד שההליכים הנורמטיביים שלפני רשם בית-המשפט בצפת יימשכו וילכו, לאמור, המערערים יגישו לכבוד הרשם בצפת סיכומים בכתב שאמורים הם להגיש עתה, וכן יוסיפו ויגישו לכבוד הרשם כל מסמך אחר כפי שיידרשו. לסופם של דברים אין לי אלא לצרף את תקוותי לתקוותם של בעלי-הדין שהסכסוך ביניהם יגיע סוף-סוף אל סיומו הטוב. היום, ט"ו באייר תשנ"ז (22.5.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 03 G .97014990

[ "ע\"א 97" ]

4,268

16,887

ב בית המשפט העליון ע"א 1499/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. בן אברהם אפרים 2. בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים בקשה לשינוי הייצוג בשם המערערים: עו"ד ראובן יהושע החלטה הבקשה להשתחרר מהיצוג תידון לאחר מיצוי הליכי הפישור. ניתנה היום, י"א בכסלו תשנ"ח (10.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. O04

[ "ע\"א 1499/97" ]

4,269

24,456

ב בית המשפט העליון ע"א 1499/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. בן אברהם אפרים 2. בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים בקשה לשחרור מהייצוג הליך פישור בשם המערערים: בעצמם בשם המשיבים: עו"ד י. שרמן החלטה אני משחררת את עו"ד יהושע מייצוג המערערים בתיק זה. בשיחה עם המפשר, כב' השופט (בדימ') בזק, הביע המפשר נכונותו לקיים ישיבת פישור נוספת, אם הצדדים מעונינים בכך. בעלי הדין מתבקשים, איפא, להודיע לבית המשפט תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה אם הם מעונינים בישיבת פישור נוספת. ניתנה היום, ז' בטבת תשנ"ח (5.1.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. O06

[ "ע\"א 1499/97" ]

4,270

40,666

ב בית המשפט העליון ע"א 1499/97 - ה' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים סיכומים בכתב בשם המערערת: עו"ד י. דורון צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא. 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערת. 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתנה היום, כ"ה בתשרי תשנ"ט (15.10.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. P07

[ "ע\"א 1499/97" ]

4,271

43,604

ב בית המשפט העליון ע"א 1499/97 - ז' בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשים : 1. בן אברהם אפרים 2. בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצל"פ; לביטול עיקולים ולהחזרת כספים שנגנבו בשם המבקשים: עו"ד ע' שילוני החלטה הבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל, לביטול עיקולים ולהחזרת כספים נדחית. ניתנה היום, כ"ג בניסן תשנ"ט (9.4.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. E10

[ "ע\"א 1499/97" ]

4,272

58,587

ב בית המשפט העליון ע"א 1499/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ים : 1. בן אברהם אפרים 2. בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים בקשה ל דחיית הערעור על הסף בשם המערערים: עו"ד י. דורון בשם המשיבים: עו"ד י. שרמן החלטה הצו בדבר סיכומים בכתב טרם הומצא לידי המערערים. לפיכך, אין מקום בשלב זה לקבלת הבקשה, והיא נדחית. ניתנה היום, ט"ז בשבט תשנ"ט (2.2.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. P08

[ "ע\"א 1499/97" ]

4,273

59,589

בבית המשפט העליון ע"א 1499/97 - ז' בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשים: בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים בקשה של המערערים לעיכוב הליכי הוצאה לפועל; לביטול עקולים ולהחזרת כספים שנגבו בשם המבקשים: עו"ד ע. שילוני החלטה המשיבים ימציאו את תגובתם בכתב לבקשה תוך 7 ימים. ניתנה היום, י"א בניסן תשנ"ט (28.3.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. E09

[ "ע\"א 1499/97" ]

4,274

66,170

ב בית המשפט העליון ע"א 1499/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המ בקשים : בן אברהם מרים ואח' נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקשים: עו"ד ר' יהושע בשם המשיבים: עו"ד י' שרמן החלטה בפני בקשה להפחית את סכום הערבון בסך 20,000 ש"ח שנדרשו המערערים להפקיד בגין ערעור שהגישו על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר חייבם לשלם למשיבים סכום השווה ל145,000-$, כתמורה עבור בית שרכשו מהם, וכן קבע כי יוטל שעבוד על הבית הרלבנטי להבטחת פרעון סכום זה. בבקשתם טוענים המבקשים כי בנם נפצע אנושות בראשו במלחמת "שלום הגליל", ומזה שנים היה מאושפז בבית חולים לוינשטיין. בשל החמרה במצבו של בנם, נאלצו המבקשים לשהות ליד מיטת חוליו חודשים ארוכים ומצבם הכלכלי הדרדר. כמו כן, המבקשת מספר 2 אינה עובדת ולאחרונה נפגעה בתאונת דרכים. עוד טוענים המבקשים, כי הערעור מצומצם הן בהיבט המשפטי והן בהיבט הראייתי שלו. לפיכך מבקשים הם כי סכום הערבון יופחת לסך של 5,000 ש"ח, או שיותר להם להמיר את הערבון בערבות צד ג'. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, הם מנהלים כנגד המבקשים תיק הוצאה לפועל במשך כשנה ובמסגרתו לא הצליחו לגבות דבר מהמבקשים. כמו כן, לא שילמו המבקשים למשיבים את ההוצאות שנפסקו לטובתם בבית המשפט קמא. עוד טוענים המשיבים, כי בנם של המבקשים נפצע לפני חמש-עשרה שנה ומאז שוקם, הקים משפחה ועובד, ואין כל קשר בין מצבם הכלכלי של המבקשים למצבו. דין הבקשה להידחות. המבקשים לא הוכיחו כי מצבם הכלכלי מצדיק הפחתת סכום הערבון שנקבע. הלכה היא, כי בלא פרטים מהימנים על הכנסות המבקש הנתמכים במסמכים ופרטים על רכושו וחובותיו, לא ניתן לפטור בעל דין מהפקדת ערבון (ע"א 4752/91, ניביט מערכות בע"מ נגד בנק הפועלים , תקדין עליון 92(2) 1887). במקרה זה, בקשתם של המבקשים אינה נתמכת במסמכים כלשהם, כגון: תלושי משכורת, תדפיסי חשבון עו"ש וכדומה. כמו כן, המבקשים לא פירטו האם ברשותם נכסים כספיים או נכסים שבעין, כנגדם יוכלו ללוות כספים לשם הפקדת ערבון. בהעדר הפרטים האמורים לא הונחה בפני התשתית הראייתית המאפשרת דיון בבקשה. יתר על כן, המבקשים לא שילמו למשיבים את ההוצאות שנפסקו לטובתם בבית המשפט קמא. בנסיבות אלו, גובר הצורך להבטיח את הוצאות המשיבים באמצעות ערבון שיופקד בקופת בית המשפט. באשר לטענת המבקשים, כי מדובר בערעור בהיקף מצומצם, הרי עיון בהודעת הערעור שהועלתה מלמד, כי ערעור זה אינו שונה מערעורים רבים אחרים המוגשים לבית משפט זה, ולפיכך אין מקום להפחית את סכום הערבון שנקבע לגביו. אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יפקידו ערבון בסך 20,000 ש"ח, תוך שלושים יום מיום קבלת החלטה זו. ניתנה היום, כ"ט בכסלו תש"ס (8.12.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. V11

[ "ע\"א 1499/97", "ע\"א 4752/91" ]

4,275

86,621

ב בית המשפט העליון ע"א 1499/97 - ט' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערער : בן אברהם מרים נגד המשיבים : 1. תשובה שושנה 2. תשובה ניסים דחיה עקב אי הפקדת ערבון בשם המערערים: עו"ד ר. יהושוע בשם המשיבים: עו"ד י. שרמן פסק-דין בהחלטה מיום 8.12.99, שהומצאה לבא-כוח המערערים ביום 20.12.99, דחיתי את בקשת המערערים לפטור מהפקדת ערבון, והוריתי על הפקדתו תוך שלושים יום מהמצאת החלטה זו. הערבון לא הופקד. ביום 20.6.2000 נשלחה אל בא-כוח המערערים התראה על דחיית הערעור לפי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, וניתנה לו אפשרות להגיב לבקשה תוך חמישה ימים. ההחלטה נמסרה לבא-כוח המערערים ביום 27.6.2000, אך המערערים לא הגיבו לבקשה. נוכח כל האמור, ובהתאם לתקנה 431 לתקנות הנ"ל, אני דוחה את הערעור. ניתן היום, ד' באלול תש"ס, 4 בספטמבר 2000. חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97014990. V12

[ "ע\"א 1499/97" ]

4,276

1,209

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 7986 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער : פולוניצקי מיכאל נגד המשיב : פולונצקי גנדי- קטין תאריך הישיבה: כ"ט בניסן התשנ"ז ( 06.05.97 ) בשם המערער : עו"ד שמרלינג בשם המשיב: עו"ד שרז פסק-דין בית משפט קמא פסק מזונות לבן בן 15 בסכום של 927 ש"ח לחודש נכון ליום 1.8.95, הבן חי עם אמו, גרושתו של המערער האב. האב נשוי לאישה אחרת שאינה אם הבן, ולו שני ילדים קטינים נוספים והוא מפרנס משפחה בת 4. בית המשפט קבע כי האב משתכר 1,500 ש"ח לחודש (כיום לדברי ב"כ האב הסכום הוא כ2,200- ש"ח) ואף על פי כן חויב האב לשלם לבן סכום השווה לכ65%- מהכנסתו אז, על אף שהכנסה זו אמורה לכלכל 5 נפשות. מתוך פסק הדין עולה כי אחד משיקולי השופטת קמא הוא האפשרות שהביטוח הלאומי הוא שישלם את סכום המזונות אם אין באפשרותו של האב לעשות כן. גורם זה איננו שיקול ראוי, שכן, המוסד לביטוח הלאומי זכאי לחזור על האב המחוייב בתשלום המזונות על פי פסק הדין ומפי ב"כ המערער שמענו כי אכן כך נעשה. לאחר עיון בכל החומר ושמיעת השלמת טיעון, הגענו למסקנה שבפני בית משפט קמא לא הובאו כל העובדות הרלבנטיות, לא לובנו ובוררו עד תום הכנסותיה של המשיבה בפועל והכנסות שלהן היא זכאית היא על פי החוק ולא נשקלו כראוי החובות, ההכנסות והצרכים של המשיבה, הבן, המערער ומשפחתו. לפיכך, מחליטים אנו לבטל את פסק הדין, להחזיר את התיק לערכאה הראשונה לבית המשפט למשפחה בירושלים, בפניו תובא התמונה כולה והוא יתן פסק דין חדש במקום פסק הדין שבוטל. עד למתן פסק דין כזה יעמוד החיוב של בית המשפט המחוזי בעינו. בית המשפט למשפחה מתבקש לדון בתיק בהקדם. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ט בניסן תשנ"ז (6.5.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95079860. J02

[ "ע\"א 95" ]

4,277

1,210

ב בית המשפט העליון דנ"א 7496/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המ עותר : יצחק נוימלר נגד המשיב ה : תמר נוימילר בקשה לדיון נוסף אזרחי בשם העותר: בעצמו החלטה ביום 25.5.97 דחיתי עתירה לקיום דיון נוסף בע"א 5573/93 נוימילר נ' נוימילר . ביום 20.8.97 שב העותר ופנה ב"עתירה לדיון נוסף", בה הוא מבקש כי אשקול מחדש את החלטתי. דעתו של העותר לא נחה מן הקביעה, כי הואיל וטענותיו לביסוס עתירתו אינן באות בגדרו של סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, אין עתירתו מגלה עילה לקיום דיון נוסף. לפיכך, שב העותר ומעלה טענות היפות להודעת ערעור ולא לעתירה לדיון נוסף. גם לאחר עיון בעתירתו המחודשת של העותר לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי הקודמת. העובדה שדעת העותר לא נחה מפסק הדין שניתן בעניינו (כמו גם מהחלטתי הקודמת) אין די בה כדי להצדיק קיום הליך ערעור נוסף, שאינו מעוגן בהליך המשפטי הנוהג. העתירה החוזרת לדיון נוסף נדחית בזה. ניתנה היום, כ"ח באב התשנ"ז (1.9.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074960. A02

[ "דנ\"א 7496/96", "בע\"א 5573/93" ]

4,278

10,103

בית המשפט העליון דנ"א 96 / 7496 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר: יצחק נוימילר נגד המשיב ה : תמר נוימילר עתירה לדיון נוס ף על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 5573/93 מיום 1.7.96, שניתן על ידי כבוד המשנה לנשיא ש. לוין והשופטות: ט. שטרסברג-כהן, ד. ביניש בשם העותר: בעצמו החלטה בפני עתירה לקיום דיון נוסף בע"א 5573/93 נוימילר נ' נוימילר . עיינתי בפסק הדין ובעתירה. נחה דעתי, כי דין העתירה להידחות. טענותיו של העותר מתייחסות לקביעות עובדתיות בפסק הדין ולכך שבית המשפט לא קיבל חלק ניכר מטענותיו ומבקשותיו של העותר. טענות מסוג זה אינן באות בגדרו של סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. העתירה נדחית. ניתנה היום, י"ח באייר התשנ"ז (25.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96074960. A01 /דז/

[ "דנ\"א 96", "בע\"א 5573/93" ]

4,279

1,211

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4257/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : קואבזה נעמן נגד המשיב ה : מנהלת שיקום סיענים עתירה למתן צו על-תנאי החלטה להרכב של שלושה. בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה יגיש תגובתו בכתב ויזומן לדיון. ניתנה היום, כו בתמוז התשנ"ז (31.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042570. L03

[ "בג\"ץ 4257/97" ]

4,280

14,829

בית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 4257/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : קואבזה נעמן נגד המשיב : מנהלת שיקום סיענים הוגש/ה עתירות לבג"צ החלטה אני מוציאה צו המעכב את קבורת גופתו של המנוח עד ליום 23.7.97 בשעה 12:00. ניתנה היום, יז בתמוז התשנ"ז (22.7.97) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042570. L02

[ "בג\"ץ 4257/97" ]

4,281

15,401

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4257/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : קואבזה נעמן נגד המשיב ה : מנהלת שיקום סייענים בקשה למתן צו על-תנאי החלטה לתגובת המדינה בתוך עשרה ימים ממועד ההמצאה, בגדרה תתייחס גם לשאלה, אם אין העתירה מוקדמת, נוכח העובדה כי העותר טרם פנה למשרד הפנים בבקשה לקבלת רשיון נשק. ניתנה היום, ה בתמוז התשנ"ז (10.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "בג\"ץ 4257/97" ]

4,282

53,079

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4257/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר העותר : קואבזה נעמן נגד המשיב ה : מנהלת שיקום סיענים בקשה למחיקת העתירה בשם העותר : עו"ד יפת גדעון פסק-דין על פי בקשת ב"כ העותר, העתירה נמחקת בלא לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ו' ניסן תשנ"ט (23.3.99). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042570. A06

[ "בג\"ץ 4257/97" ]

4,283

64,885

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4257/97 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר : פלוני נגד המשיב ה : מנהלת שיקום סייענים בקשה לאיסור פירסום בשם המשיבה: עו"ד ענר הלמן החלטה איסור פרסום שם העותר, וכל פרט אחר העשוי לזהותו. ניתנה היום, ו' בניסן התשנ"ט (23.3.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042570. A04 /דז/

[ "בג\"ץ 4257/97" ]

4,284

1,212

ב בית המשפט העליון ע"א 3949/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : וילר גיא נגד המשיבים : 1. עז' המנוחה וילר מרים 2. וילר ראובן בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערער: בעצמו החלטה הארכת מועד למשך שלושים יום בלבד. ניתנה היום, ד' בחשון תשנ"ח (4.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. O03

[ "ע\"א 3949/97" ]

4,285

4,885

ב בית המשפט העליון ע"א 3949/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : וילר גיא נגד המשיבים : 1. עז' המנוחה וילר מרים 2. וילר ראובן בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד רן פינגרר החלטה המבקש תוקף בערעורו את הממצאים העובדתיים של הערכאה הראשונה, וככזה סיכוייו של הערעור להתקבל אינם גבוהים. בשים לב לסכום ההוצאות שפסקה הערכאה הראשונה ולמהות הענין, אני מפחיתה מסכום הערבון שנקבע ומעמידה אותו על סך 10,000 ש"ח בלבד. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. O02

[ "ע\"א 3949/97" ]

4,286

10,380

בבית המשפט העליון ע"א 3949/97 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : וילר גיא נגד המשיבים : 1. עז' המנוחה וילר מרים 2. וילר ראובן בקשה להפחתת סכום ערבון בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ח באב בתשנ"ז (31.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. Q01

[ "ע\"א 3949/97" ]

4,287

23,661

ב בית המשפט העליון ע"א 3949/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : וילר גיא נגד המשיבים : 1. עז' המנוחה וילר מרים 2. וילר ראובן בקשה לדון בערעור במעמד צד אחד בשם המשיבים: עו"ד רן פינגרר החלטה לתגובת המערער תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, ט"ז באייר תשנ"ח (12.5.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. O05

[ "ע\"א 3949/97" ]

4,288

26,422

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3949/97 - ה' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : וילר גיא נגד המשיבים : 1. עזבון המנוחה ויילר (רוזנבלט) מרים 2. ויל ר ראובן סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, י"ז באדר התשנ"ח (15.3.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. A04 /דז/

[ "ע\"א 3949/97" ]

4,289

27,298

ב בית המשפט העליון ע"א 3949/97 - ט' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : וילר גיא נגד המשיבים : 1. עז' המנוחה וילר מרים 2. וילר ראובן בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקש: עו"ד אמיר ארן בשם המשיבים: עו"ד רן פינגרר החלטה נתברר רק בדיעבד שהשופט אריאל אינו יכול לשבת בתיק זה. בנסיבות אלו (ולא מהנימוקים שפורטו בבקשה), אנו דוחים את הדיון למועד קרוב אחר לפני כל הרכב שהוא, מבלי לנקוט כל עמדה לגוף הענין. ניתן היום טז באלול תשנ"ח (7.9.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. B09

[ "ע\"א 3949/97" ]

4,290

31,540

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3949/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט מ' אילן המערער : וילר גיא נגד המשיבים : 1. עזבון המנוחה וילר (רוזנבלט) מרים ז"ל 2. וילר ראובן ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיקי ב"ז 782/94, 924/94, 214/94, 1361/94, בתיקי ע"ז 1207/94 ו1413/94-, מיום 5.5.97, שניתן על ידי כבוד השופט ח' פיזם תאריך הישיבה: ט"ז בחשון התשנ"ט ( 05.11.98 ) בשם המערער : עו"ד ארן אמיר בשם המשיבים : עו"ד הישאם רוק פסק-דין המנוחה ערכה שלוש צוואות. המערער מבקש לקיים את הראשונה. המשיבים מבקשים לקיים את השלישית או השניה. בית המשפט המחוזי קבע כי הצוואה השלישית בטלה. הוא קיים את הצוואה השניה. על כך מלין המערער בפנינו. דינו של ערעור זה להידחות. אין כל יסוד להתערבותנו במסקנותיו העובדתיות והמשפטיות של בית המשפט המחוזי. לא הובאה כל ראיה, שניתן היה לבסס על פיה ממצא כי המנוחה סבלה בנפשה שעה שעשתה הצוואה השניה. גם השפעה בלתי הוגנת לא הוכחה. הטענה בדבר פגם באי תירגום הצוואה נידונה על ידי בית המשפט המחוזי ונדחתה על ידו כדין. התוצאה היא כי דין הערעור להידחות. המערער יישא בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 15,000 ש"ח. ניתן היום, ט"ז בחשון התשנ"ט (05.11.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. A11 /דז/

[ "ע\"א 3949/97" ]

4,291

35,532

ב בית המשפט העליון ע"א 3949/97 - ט' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : וילר גיא נגד המשיבים : 1. עזבון המנוחה וילר מרים 2. וילר ראובן בקשת המערער להארכת מועד להגשת סיכומים ודחיית מועד דיון, ובקשה לצרוף ראיה בשלב הערעור. בקשת המשיבים לעיון חוזר בהחלטה בבקשה למחיקה ו/או דחיית ערעור על הסף ובקשה דחופה לדיון בפגרה. בשם המערער: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד רן פינגרר החלטה כל הבקשות ידונו על ידי ההרכב. ניתן היום ו באלול תשנ"ח (28.8.98). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. B07

[ "ע\"א 3949/97" ]

4,292

37,752

ב בית המשפט העליון ע"א 3949/97 - י"ב בפני: כבוד השופט ח' אריאל המבקש (המערער ) : גיא וילר נגד המשיבים : 1. עזבון המנוחה וילר מרים ז"ל 2. וילר ראובן בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקש: עו"ד ארן אמיר החלטה 1. למספר הבקשות שהגיש המבקש (להלן המערער) אין בשלב זה לנקוט עמדה, שכן הן נקבעו למועד הדיון. 2. יחד עם זאת, הגיעה היום בקשה כי המערער, שלא היה מיוצג עד עתה, יהיה מעתה מיוצג ע"י עורך-הדין ארן אמיר, אשר מבקש לדחות הדיון למועד אחר כדי להתכונן לתיק. 3. נראה לי כי יש מקום להעתר לבקשה ולדחות את הדיון למועד אחר, שכן לא יגרם נזק לאף אחד מהצדדים. אך בטרם אעשה זאת, יש לקבל את תשובת בא-כוח המשיב, עו"ד פינגרר. אם תשובתו תהיה שלילית - אדון מחדש בבקשה ועליו להגיב עד מחר, 7.9.98, שעה 12:00. אם תשובתו תהיה חיובית, או הוא לא ישיב - ידחה הדיון, אם ניתן לעשות זאת, לקראת סוף חודש ספטמבר. ניתנה היום, ט"ו באלול תשנ"ח (6.9.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. S08

[ "ע\"א 3949/97" ]

4,293

43,230

ב בית המשפט העליון ע"א 3949/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : וילר גיא נגד המשיבים : 1. עז' המנוחה וילר מרים 2. וילר ראובן בקשה לדון בערעור במעמד צד אחד בשם המערער: עו"ד רן פינגרר החלטה בהמשך להחלטתי מיום 12.5.98 אשר נמסרה למערער בתאריך 24.5.98, ובהעדר תגובה בטעמו, יועבר הערעור לדיון בפני הרכב על פי תקנות 448(ג) ו450-(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. יש להעביר התיק ללשכת הנשיא לשם קביעת הרכב. ניתנה היום, כ"ח בתמוז תשנ"ח (22.7.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97039490. O06

[ "ע\"א 3949/97" ]

4,294

1,213

ב בית המשפט העליון בש"א 6305/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. חב' קוביק בע"מ 2. חביב יעקב נגד המשיב ה : מיקרוסופט קורפוריישן בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בשם המבקשים: יעקב חביב בשם המשיבה: עו"ד ירון רייטר החלטה מתגובת המשיבה לבקשה מתברר כי לא נפל כל פגם בהליך הטלת העיקול, ולכן לא היה כל יסוד להגשת הבקשה להארכת מועד. ואולם, בשים לב לכך שהבקשה הוגשה בתוך תקופת המועדים להגשת ערעור (ראה: ב"ש 34/70 שמסייה נ' אלקראעין, פ"ד כד(1) 307), אני מחליטה להאריך את המועד להגשת הערעור על החלטתי מיום 12.10.97 בחמישה ימים, אשר יימנו ממועד מסירת החלטה זו לידי המבקשים. ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97063050. O03

[ "בש\"א 6305/97", "ש 34/70" ]

4,295

13,365

ב בית המשפט העליון בש"א 6305/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. חב' קוביק בע''מ 2. חביב יעקב נגד המשיב ה : מיקרוסופט קורפוריישן הוגש הליך - בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בשם המבקשים: עו"ד גיל-עד חריש החלטה לתגובת המשיבה אשר תוגש תוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה. הארכת המועד להגשת הערעור עד ההחלטה בבקשה. ניתנה היום, כ"ו בתשרי תשנ"ח (27.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97063050. O01

[ "בש\"א 6305/97" ]

4,296

1,216

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 418/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערער : קורניאקוב אלכסיי נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.12.96 בתפ"ח 139/96 שניתן על ידי כבוד השופט ע' מודריק תאריך הישיבה: ט' באלול תשנ"ז (11.9.97) בשם המערער : עו"ד אהרון שלנגר בשם המשיב ה: עו"ד אריה פטר בשם שירות המבחן: אורי טולדנו פסק-דין הארוע בו מדובר ארע בשעה 2 לפנות בוקר. המערער, שהיה שיכור, פגש בזוג ששהה בגן ציבורי. המערער החל לחבק את הבחורה, ובעקבות כך התפתחה קטטה בין הבחור והמערער, שבמהלכה דקר המערער בסכין את הבחור. כתוצאה מכך נפגע הנדקר בחזה, בכליה, בסרעפת ובטחול, ונזקק לניתוח. המערער נדון לחמש שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים וחצי בפועל. אכן, המערער אינו טיפוס של עבריין, והרקע למקרה נעוץ בשתייה מופרזת של אלכוהול ששתה עובר למקרה. אולם אין לומר שהעונש שנגזר על המערער חמור יתר על המידה. לא היינו מתערבים, על כן, בעונש אלמלא השינוי בנסיבותיו של המערער מאז מתן פסק-הדין, המתבטא בכך כי חלה בשחפת בעת שהותו בכלא, ושהה שבעה חודשים במרכז הרפואי של בית הסוהר, כשהוא בתנאי בידוד. עובדה זו מצדיקה הקלת מה בעונשו של המערער. לפיכך יועמד עונש המאסר בפועל על שלוש שנים. כן יעמוד המערער בפיקוח קצין מבחן, כמתבקש מדברי קצין המבחן בפנינו, וזאת למשך שנה מתום תקופת מאסרו. המאסר על תנאי יעמוד בעינו. ניתן היום, ט' באלול תשנ"ז (11.9.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004180. D03

[ "ע\"פ 418/97" ]

4,304

7,597

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 418/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש: אלכסיי קורניאקוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה להורות על הכנת תסקיר קצין מבחן מעודכן ה ח ל ט ה המבקש מרצה עונש מאסר. גזר הדין שניתן בעניינו איננו כולל צו מבחן. ההרכב שלפניו יידון הערעור יחליט אם, בנסיבות אלו, יש מקום להורות לשירות המבחן להגיש תסקיר מעודכן. ניתנה היום, כה' באייר תשנ"ז (1.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97004180. F02

[ "ע\"פ 418/97" ]

4,305

1,217

ב בית המשפט העליון ע"פ 6291/97 - א' בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : יהודה זיקרי נגד המשיב ה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 25.9.97 בת.פ. 170/96 שניתן על ידי כבוד השופטת מ' שידלובסקי-אור החלטה אני מחליט לקבוע את שמיעת הערעור ליום 11.11.97. בית-משפט קמא החליט לעכב את ביצוע גזר-דין המאסר שהוטל על המבקש עד ליום 10.11.97. אני מוסיף ומחליט, איפוא, להרחיב את מועד עיכוב ביצוע עונש המאסר עד ליום 11.11.97 (ועד בכלל). תנאי השחרור בערובה יוסיפו לחול עד להחלטה אחרת של בית-המשפט. היום, כ"ו בתשרי תשנ"ח (27.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062910. G02

[ "ע\"פ 6291/97" ]

4,306

6,287

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6291/97 בפני: כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ד. דורנר כבוד השופט י. אנגלרד המערער: יהודה זיקרי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע ריצוי עונש מאסר בפועל ה ח ל ט ה על המערער (המבקש) נגזר בבית המשפט המחוזי בירושלים עונש מאסר של 15 חודשים לריצוי בפועל ו- 18 חודשים על תנאי. ערעורו של המבקש כנגד מידת העונש נדחה, ובית משפט זה הורה כי עליו להתייצב לריצוי עונשו ביום 15.12.97. עתה מבקש המערער כי נורה על עיכוב ביצוע גזר הדין עד להחלטה בבקשה לחנינה שתוגש לכב' נשיא המדינה. לא נוכל להיעתר למערער. ככלל, פנייה בבקשת חנינה אינה מהווה עילה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר; והמערער לא הראה לנו טעם מיוחד לסטיה מכלל זה. הבקשה נדחית. ניתנה היום, י"א בכסלו תשנ"ח (10.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט 97062910. H06

[ "ע\"פ 6291/97" ]

4,307

14,327

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6291/97 בפני: כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ד. דורנר כבוד השופט י. אנגלרד המערער: יהודה זיקרי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור כנגד גזר-הדין תאריך הישיבה: י"א בחשון תשנ"ח (11.11.97) בשם המערער: עו"ד ראובן בר-חיים בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל פסק דין השופט י. קדמי המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 170/96) - יחד עם שלשה אחרים - בעבירה של סחיטה באיומים לפי סע' 428 (סיפא) לחוק העונשין; ונדון ל - 33 חודשי מאסר, מתוכם 15 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. הערעור מכוון כנגד גזר הדין בלבד; ובקשתו של בא כוח המערער היא, כי עונש המאסר לריצוי בפועל יועמד על תקופה שתאפשר למרשו לרצותו בעבודות שירות. הפרשה בגינה הורשע המערער הינה, בקליפת אגוז, כמפורט להלן. המתלונן, נדרש על ידי נושים - באמצעות "גובים" שהשמיעו איומים חמורים - להחזיר להם חוב נכבד; ועל מנת להתמודד עמם, שכר המתלונן את שירותיו של אחד עופר. בתחילה, סייע עופר - תמורת תשלום - למתלונן; אך מאוחר יותר - כאשר גבר לחצם של ה"גובים" - חבר עופר לשלושה נוספים וביניהם המערער, וניסה, יחד עמם, לסחוט מהמתלונן סכום נכבד עבורם. המתלונן פנה למשטרה ובשיתוף פעולה עמה, הוקלטו - קולית וחזותית - אירועים המשקפים את פעילות הסחיטה, נושא האישום וההרשעה. כן קיימה המשטרה מעקב אחר פעולות הקבוצה. כפי שמלמדת הכרעת הדין, מעורבותו המעשית של המערער בפעילות הסחיטה, שננקטה על ידי הקבוצה כנגד המתלונן, מצטמצמת ל"נוכחות" מאיימת באחת מן הפגישות שהתקיימו עם המתלונן. בפגישה זו השתתפו עופר, חבר נוסף בחבורה (אסי), והמערער. בשל תקלה טכנית פעלה ההקלטה הקולית בנפרד מההקלטה החזותית. על אף התקלה, הדברים שנקלטו מפי הדוברים וההתנהגות שנקלטה חזותית - לרבות נפנוף מברג מצידו של המערער - משקפים התרחשות מובהקת של סחיטה באיומי אלימות; כאשר, כפי שנכתב בהכרעת הדין "שפת הגוף של הנאשמים מס' 3 (אסי - י.ק.) ומס' 4 (המערער - י.ק.) הנראית בקלטת הווידיאו ת/2א, מאיימת לא פחות מהמלל הנשמע בקלטת". אף שכאמור, בפועל מצטמצמת מעורבותו של המערער בפרשה בנוכחות מאיימת בפגישה האמורה, קבע בית המשפט בהכרעת הדין: "...התנהגותו של אודי (המערער - י.ק.) כפי שניתן לצפות בקלטת הווידאו היא התנהגות אדם המעורה בעניינים ומדבר הרבה עם המתלונן, ואי אפשר להסיק שהיה רק על תקן "מתלווה"...". בעצם נוכחותו במקום וצורת התבטאותו הגופנית כלפי המתלונן חיזק את אסי (נאשם מס' 3 - י.ק.) והווה שותף לעבירה. אמירתו לפני, שהיה שותף תמים, אינה מהימנה בעיני ומהצפייה בקלטת ברור לגמרי שתפקידו זהה לתפקידו של אסי באיום על המתלונן. כפי שניתן לראות בקלטת הווידאו, תפיסתו של אודי את המברג, הפנייתו כלפי המתלונן ושיתוף הפעולה שלו עם איומיו של אסי על המתלונן מהווים, לדעתי, שותפות לעבירה". העונש שנגזר על המערער, נעוץ בעמדתו האמורה של בית המשפט בדבר אופי מעורבותו בפרשה נושא האישום. על שלושת הנאשמים האחרים נגזרו עונשי מאסר לתקופות ארוכות במידה ניכרת: על נאשם מס' 1 - 56 חודשים מאסר מתוכם 38 לריצוי בפועל; על נאשם מס' 2 (עופר) - 60 חודשים מאסר מתוכם 45 לריצוי בפועל; ועל נאשם מס' 3 (אסי) 36 חודשים מאסר לריצוי בפועל. ב"כ המערער מיקד את טענותיו כנגד חומרת העונש שנגזר על מרשו בנושאים הבאים: אפליה בינו לבין ה"גובים" שנקטו בפעילות סחיטה אלימה ומאיימת כנגד מתלונן מטעם נושיו - והכשירו בכך את הקרקע למעשיהם של המערער וחבריו - בכך שהם לא הועמדו כלל לדין; אי שמירה על יחס נאות בין העונש שהוטל עליו לבין העונשים שהוטלו על חבריו לאישום, הנושאים בעיקר אחריות לסחיטה נושא ההרשעה; אי מתן משקל נאות לעובדה שהמערער היה נתון במעצר בית לילי, במשך התקופה הממושכת שבה התנהל המשפט; התעלמות משבעה עשר ימי מעצר בפועל שלא נלקחו בחשבון; ואי מתן משקל נאות לנסיבותיו האישיות של המערער ובמיוחד לתיפקודו הנורמטיבי עד למקרה ולהשלכה החמורה שתהיה בהכרח לכליאתו בפועל בחברה העבריינית על אורח חייו בעתיד. כל אלה מצדיקים - לשיטתו של ב"כ המערער - הקלה בעונש, שתעמיד את תקופת המאסר בפועל על ששה חודשים, באופן שיוכל לרצותו בעבודות שירות. מנגד, תומך ב"כ המדינה בעונש שנגזר על המערער ומבקש שלא להתערב להקלתו, בהתחשב באופי האלים והמאוס כאחד של מעשה הסחיטה. לאחר ששקלנו את טענותיו של הסניגור - שעשה כל שניתן להיעשות למען מרשו - החלטנו שלא להתערב במידת העונש שנגזר על המערער. כידוע, הכלל הנקוט בבית המשפט זה הוא: שאין ערכאת הערעור מתערבת בעונש שמשיתה הערכאה הדיונית אלא במקרים נדירים, במקום שבו ניתן להצביע על טעות או חריגה קיצונית מרמת הענישה ההולמת; ובמקרה דנן לא מצאנו אף אחד מאלה. בגזר הדין נתן בית המשפט את דעתו לתסקיר שרות המבחן - אותו ראה כ"חיובי בעיקרו" - ולעובדה ש"תפקידו של נאשם זה בתכנון הפעולה היה שולי יחסית לשאר הנאשמים"; וכן ציין, שהמערער עובד כעצמאי בתחום הנגרות, קרי: עושה מאמץ לקיים אורח חיים נורמטיבי. הינה כי כן, לא נעלמו מעינו של ביהמ"ש אופיה של מעורבותו של המערער בפרשת הסחיטה והנסיבות האישיות אותן הדגיש הסניגור; ואין לומר, שעונש מאסר של 15 חודשים לריצוי בפועל - הנופל ממחצית ענשי המאסר לריצוי בפועל שנגזרו של שותפיו לאישום - אינו שומר על יחס נאות כלפי העונשים שנגזרו של שותפיו לעבירה של המערער או שיש בו, בנסיבות הענין, משום הפרזה קיצונית לחומרה. לעובדה שה"גובים" המקוריים - שמעשיהם מהווים פרשה נפרדת שהמערער אינו קשור בה - לא הועמדו לדין אין השלכה לעניינו של המערער; וההכבדה הכרוכה ב"מעצר לילה" כתחליף למעצר בפועל, אינה מצדיקה במקרה דנן הקלה מיוחדת, כפי שטוען הסניגור. מעשה הסחיטה העומד בבסיס הרשעתו של המערער, משקף גילוי מכוער של סחיטה אלימה, מאדם הנתון במילכוד של "גובים" אלימים המהלכים עליו אימים; ואין מקום לבוא בטרוניה אל בית המשפט המחוזי, על שראה חובה לעצמו ליתן לחומרה שבהתנהגות המערער ביטוי מלא ומודגש בעונש שגזר עליו. ב"כ המדינה הסכים, כי מן הראוי היה להפחית מעונש המאסר בפועל שעל המערער לרצות, 17 ימי מעצר שלא נלקחו בחשבון; ואנו נעתרים לבקשת הסניגור בעניין זה. סיכומם של דברים: אנו מחליטים לדחות את הערעור, בכפוף לכך שמעונש המאסר שעל המערער לרצות בפועל ינוכו 17 ימי המעצר בו היה נתון במהלך החקירה. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 15.12.97, עד לשעה 12:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים. ש ו פ ט השופטת ד. דורנר אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י. אנגלרד אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י. קדמי. ניתן היום, כ"ד בחשון תשנ"ח (24.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97062910. H05

[ "ע\"פ 6291/97" ]

4,308

1,218

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5731/96 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' אנגלרד המערער : בקל יצחק נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.7.96 בתיק פ. 287/95 שניתן על ידי כבוד השופט א. פריש תאריך הישיבה: י"ז כסלו תשנ"ח (16.12.97) בשם המערער: עו"ד ש. נודל ועו"ד י' בן יוסף בשם המשיב ה: עו"ד נ. שילר פסק-דין לבקשת בא כוח המערער נדחה הערעור. ניתן היום, י"ז בכסלו תשנ"ח (16.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96057310. D02

[ "ע\"פ 5731/96" ]

4,309

1,219

בית המשפט העליון רע"א 97 / 2390 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : סארי שיבלי נגד המשיב : חיים אבירם בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 338/96 שניתן ביום 26.3.97 על ידי כבוד השופטים אברמוביץ, גינת הס בשם המבקש: בעצמו החלטה טענות המבקש אינן מעוררות כל שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. לפיכך הבקשה נדחית, ללא צורך לבקש עליה תשובה. ניתן היום ג בסיוון תשנ"ז (8.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023900. B01

[ "רע\"א 97", "בע\"א 338/96" ]

4,310

1,220

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 6237 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערער : בן עזרא בנימין נגד המשיבים : 1. מזרחי ציון 2. הסנה חב' לבטוח בע"מ ע "א 6424/95 המערערים: 1. ציון מזרחי 2. הסנה, חברה לביטוח נ ג ד המשיב: בן עזרא בנימין ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 3.8.95 ו29.12.96 בתיק 202/88 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' פלפל תאריך הישיבה: כ' באייר התשנ"ז (27.5.97) בשם המערער והמשיב בערעור שכנגד: עו"ד י. גנץ בשם המשיבים והמערערים בערעור שכנגד: עו"ד רהט פסק-דין זהו ערעורו של נפגע תאונת דרכים הסב על שיעור הפיצויים שנפסקו לו. בפי ב"כ המערער טענות רבות נגד פסק הדין. לטענתו, טעה בית המשפט בקביעת שכרו של המערער טעות בולטת על פניה, ולא פסק פיצויים כלל או לא במידה מספקת בגין ראשי נזק אחרים. כמו כן מעלה הוא טענות לענין ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי המשתלמים למערער. מכל הטענות המועלות על ידי בא כוחו המלומד של המערער, מוצאים אנו לדון בשתיים: פיצוי בגין הפסד השתכרות וניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי. לעניין פסיקת הפיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר ובעתיד של המערער: בית המשפט קבע כי עובר לתאונה השתכר המערער 346,000 שקלים (ישנים) לחודש בעוד אשר מתלושי המשכורת שהוצגו (נ6/ ונ7/) עולה ברורות כי השכר ברוטו היה 750,000 שקלים והסכום בו נקב בית המשפט היה היתרה לתשלום ולא השכר ברוטו. אמנם בית המשפט העריך את נזקו של המערער בעבר ובעתיד בסכום גלובלי של 444,682 ש"ח והוסיף וציין כי לא הובאה ראיה לכך שהייתה קיימת סבירות לקידומו של התובע במקום העבודה וכי כישוריו הבסיסיים אינם מובילים למסקנה כזו, אולם אין ספק כי בית המשפט נתן דעתו לשכר השגוי אותו ציין, כתשתית לפסיקת הפיצוי ולא לשכר כפי שהיה בפועל. לאחר ששקלנו את כל הטענות ובדקנו את כל הנתונים, נחה דעתנו כי יש לתקן את פסק הדין על ידי כך שלסכום הפיצויים בגין אובדן השתכרות יווסף סכום כולל של 200,000 ש"ח נכון ליום פסק-דינו של בית משפט קמא, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על סכום זה, מיום פסק הדין. אשר לניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי, הניכוי נעשה כדין, שכן, עולה מחומר הראיות שהנכות נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין מצבו של המערער בגין ליקויים מהם סבל בעקבות התאונה נשוא הערעור ולא בגין מחלות או פגיעות אחרות. העובדה שאחוזי הנכות שנקבעו שם אינם חופפים לאלה שנקבעו על ידי בית המשפט על יסוד חוות דעת מומחה, אינה משליכה על הניכוי המתחייב, שהוא ניכוי מלא של כל התגמולים המשתלמים בגין הנכות על ידי המוסד לביטוח לאומי. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור באופן חלקי כאמור לעיל. כל יתר חלקי פסק הדין של בית המשפט המחוזי נשארים בעינם. המשיבה תשלם למערער 13% שכר טרחת עורך דין על הסכום שהוסף לו וכן 10,000 ש"ח הוצאות משפט בערעור זה. ניתן היום, כ' באייר תשנ"ז (27.5.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95062370. J02

[ "ע\"א 95" ]

4,311

4,761

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 95 / 6237 ע"א 6424/95 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערער בע"א 6237/95 והמשיב בע"א 6424/95: בן עזרא יוסף נגד המשיב בע"א 6237/95 והמערערים בע,א 6424/95: 1. מזרחי ציון 2. הסנה חב' לבטוח בע"מ בקשה לתיקון הודעת הערעור בשם המערער: עו"ד יעקב גנץ ה ח ל ט ה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. בעלי הדין מוזמנים להידבר ביניהם ולהגיש לבית המשפט הודעה מוסכמת בדבר השלכותיו של "פסק הדין המשלים" מיום 29.12.96 על הדיון בערעורים שהוגשו לבית משפט זה. ניתנה היום, כ"ז בשבט תשנ"ז (4.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95062370. Q01

[ "ע\"א 95", "ע\"א 6424/95", "בע\"א 6237/95", "בע\"א 6424/95" ]

4,312

1,221

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1742/91 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר המערער: עמי פופר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 17.3.91 בתיק 276/90 שניתן על-ידי כבוד השופטים ח' שטיינברג, א' א' לוי, ד' בר-אופיר תאריך הישיבה: ו' בכסלו תשנ"ז (18.11.96) בשם המערער: עורך-דין ציון אמיר בשם המשיבה: עורכת-דין דורית שפירא פסק-דין השופטת ד' דורנר : 1. המערער הורשע בבית-משפט המחוזי בתל-אביב-יפו ברצח של שבעה אנשים ובניסיון לרצח של עשרה נוספים. נגזרו עליו שבעה עונשי מאסר עולם ועוד 20 שנות מאסר בגין הניסיון לרצח. נקבע כי עונשים אלה ירוצו באורח מצטבר. הערעור מופנה כנגד קביעותיו של בית-המשפט המחוזי באשר לאחריותו הפלילית של המערער וכנגד גזר-הדין. העובדות, ההליכים והטענות 2. תחילתו של האירוע נושא המשפט במוצאי שבת, ה19.5.90-, בשעה 22:45. אז נטל המערער חמש מחסניות ואת רובה הגלילון של אחיו החייל ויצא מביתו. על-מנת שהוריו לא ישימו לב לכך שיצא, הוא השמיע מוסיקה בחדרו. המערער הגיע לגבעה הסמוכה למקום התאספותם של פועלים ערביים מהשטחים המוחזקים לקראת צאתם לעבודה, בסמוך לצומת "גן הורדים" על הכביש המחבר את העיר ראשון-לציון עם העיר נס-ציונה (להלן: מקום האיסוף). במרחק של כ150-100- מטרים ממקום האיסוף ערך המערער תצפית לעברו במשך מספר שעות. בסמוך לשעה 6:00 ניגש המערער למקום האיסוף וקיבץ את הפועלים הערבים שהמתינו במקום. הוא דרש מהם לשבת בשורות ולהציג בפניו את תעודות- הזהות שלהם. הפועלים עשו כדבריו. באותה עת עצר המערער מכונית מסוג פיג'ו שחלפה במקום, בעלת לוחית רישוי של השטחים המוחזקים, ודרש מיושביה להצטרף לשאר הפועלים. מנהג המכונית דרש המערער להשאיר את המכונית מותנעת. מטרתו הייתה להשתמש במכונית לצורך מילוט. המערער כיוון את נשקו לעבר הפועלים והחל לירות לעברם אש אוטומטית, כשהוא מכוון את נשקו מימין לשמאל ומשמאל לימין, ועל-ידי כך "מרסס" אותם ביריות. במהלך הירי החליף המערער ארבע פעמים מחסניות וירה מהנשק 140 כדורים. כתוצאה מן הירי נהרגו שבעה פועלים ועשרה אחרים נפצעו. לאחר הירי נכנס המערער למכונית הפיג'ו המותנעת, ונסע לבית חברתו. שם התוודה בפניה כי "עשה דבר נורא", וכי "ירה ב15- ערבים". לבקשת אחיה של חברתו הוא מסר לו את הנשק עד בוא המשטרה. 3. בבית-המשפט המחוזי הואשם המערער בכך שגרם בכוונה תחילה למותם של שבעה פועלים וניסה לגרום למותם של עשרה פועלים נוספים. המערער הודה ללא סייג בכל העובדות שבכתב האישום, למעט הנטען בסעיף 11 שבו יוחסה לו כוונה תחילה. קו ההגנה התבסס על הטענה שהמערער לא היה כשיר לעמוד לדין וכי הוא לא היה אחראי למעשיו מאחר שהם נבעו ממחלת-נפש. מחלת-נפש זו יוחסה לחוויית אונס טראומטית שעבר המערער בהיותו בן 13, כאשר נאנס בפרדס על-ידי שומר ערבי, לעיני ערבים אחרים. המערער, בעדותו בבית-המשפט המחוזי, טען כי במשך שש שנים "התבשלה" אצלו תוכנית הנקמה על האונס. הוא סיפר כי בשנת 1984 ראה לראשונה, מאז האונס, את הערבי שאנס אותו, וכי ראה אותו לאחר מכן כ30-20- פעמים נוספות במקום האיסוף. שבוע לפני ביצוע מעשי הרצח הוא ראה אותו שוב בדרך למקום האיסוף, ונשבע אז שיהרוג אותו. לדבריו, ביום הרצח סבר במידת ביטחון של 90% כי הערבי שהתעלל בו היה בין הערבים שבהם ירה. לבית-המשפט המחוזי הוגשו שתי חוות-דעת פסיכיאטריות שהעריכו את מצבו הנפשי של המערער, האחת מטעם הסניגוריה והאחרת מטעם התביעה. שתי חוות-הדעת, שמימצאיהן היו בעיקרם זהים, קבעו באופן חד-משמעי כי המערער כשיר לעמוד לדין, וכי הוא לא עשה את המעשים עקב מחלת-נפש או מתוך דחף לאו-בר-כיבוש. חוות-הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה מטעם התביעה קבעה כי לא נמצאה עדות כלשהי למחלת-נפש פסיכוטית הפוגעת בכושר השיפוט וביקורת המציאות, או עדות לדחף שאינו בר-כיבוש. בדומה לכך, חוות-הדעת מטעם הסניגוריה קבעה כי לא נמצאה עדות למחלת-נפש ואף לא להפרעת אישיות ברורה. האבחנה של שני צוותי של הפסיכיאטרים שחוות-דעתם הוגשו הייתה כי המערער סובל מהפרעת אישיות אנטי-סוציאלית. שני צוותי הפסיכיאטרים התרשמו שהמערער אכן עבר בנערותו טראומה קשה של מעשה סדום, אשר סביר להניח שיצרה זיקה לפשע החמור בו הואשם, אך הממצאים הצביעו על כך שאין הוא סובל מתסמונת פוסט-טראומטית בעקבות האונס. לנוכח ממצאים אלה חזר בו המערער מהכפירה בסעיף 11 לכתב האישום, ובכך הודה, ללא סייג, בכל האמור בכתב-האישום. לאור זאת, הרשיע בית-המשפט המחוזי את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום, כלומר, ברצח, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: חוק העונשין), ובניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין. 4. התביעה ביקשה לגזור על המערער בגין עבירות הרצח שבעה עונשי מאסר מצטברים לתקופות מירביות, ועונש מצטבר נוסף בגין עבירות הניסיון לרצח. את דרישתה זו ביססה התביעה הן על העובדה שבוצעו שבעה מעשי רצח נפרדים והן על חומרתם של המעשים. הסניגוריה, לעומת זאת, הטעימה את האונס שחווה המערער בנערותו ואת השלכותיו, וביקשה לגזור על המערער עונש אחד בלבד בגין כל העבירות. בית-המשפט המחוזי קיבל את עמדת התביעה, וקבע: כאן היתה אמנם פעולה ברצף אך הנאשם יכול היה להרפות מן ההדק בכל שלב של הירי, ואילו לא זו בלבד שהוא פתח באש אוטומטית לכל עבר, אלא שהוא החליף והטעין מחסניות פעם אחר פעם, ארבע פעמים בזו אחר זו, וריסס את הנפגעים ללא אבחנה....לדעתנו יש לראות בכל הרוג במקרה הנדון, מעשה רצח בפני עצמו, גם אם כלל מעשי ההריגה בוצעו ברצף, ולכן אנו סבורים שיש לגזור על הנאשם עונש של מאסר עולם בגין כל אחד מן הנרצחים. אנו גוזרים, איפוא, על הנאשם, שבעה עונשי מאסר עולם במצטבר. כן גזר בית-המשפט המחוזי על המערער עונש של עשרים שנות מאסר בגין עבירות הנסיון לרצח, וקבע כי עונש זה יצטבר לעונשי מאסר העולם. 5. בערעור שלפנינו נטענו טענות בשני מישורים עיקריים: מצבו הנפשי של המערער בזמן ביצוע הפשע, והשאלה אם אירוע הירי מהווה מעשה אחד או מספר מעשים, שאלה שיש לה השלכות על גזירת העונש. לעניין המישור הראשון נטען כי בית-המשפט המחוזי טעה בכך שלא קבע כי אין המערער אחראי בפלילים למעשים שביצע משום שעשה אותם מתוך התקף פסיכוטי שגרם לדחף לאו בר-כיבוש שנבע ממחלת-נפש, ובכך שלא התחשב בגזר-דינו בממצאים שהובאו בחוות-הדעת הפסיכיאטריות ובעובדה שהמערער עבר בנערותו טראומה קשה של אונס, שבעקבותיה ביצע את העבירות. בטיעוניו שבעל-פה טען הסניגור כי בעקבות אירוע טראומטי זה פעל המערער מתוך אובדן כושר הריסון, ובכך יש כדי לפטור אותו מאחריות לרצח. כן הפנה הסניגור לסעיף 300א(א) לחוק העונשין, המתיר לבית-המשפט להפחית מעונש החובה הקבוע לעבירת רצח אם נתקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף. לעניין המישור השני נטען כי בית-המשפט המחוזי טעה כשגזר על המערער שבעה עונשי מאסר עולם מצטברים. זאת הן משום שהמערער הואשם בכתב- האישום בעבירה כוללת אחת של רצח, והן משום שמבחינה מהותית, על אף שנהרגו שבעה אנשים, מדובר במעשה אחד. הגשת ראיות נוספות בערעור 6. במהלך הערעור הגיש בא-כוח המערער, עורך-הדין ציון אמיר, בקשה לקבלת שלוש חוות-דעת פסיכיאטריות כראיות נוספות בערעור. חוות-הדעת הנוספות מושתתות על בדיקות, לרבות היפנוזה, שנערכו למערער לאחר הגשת הערעור. לדעת הסניגוריה חוות-דעת אלה מבססות את הטענה בדבר מצבו הנפשי של המערער בזמן התרחשות אירוע הירי. לטענת הסניגוריה, לא היה ניתן, בין היתר בשל קשיי מימון, להשיג ראיות אלה במהלך הדיונים בערכאה הראשונה, וכי בכוחן לגרום לשינוי של ממש בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. בקשה זו נדחתה על ידינו בהחלטה מתאריך 17.3.96 לאחר דיון במעמד הצדדים. 7. ככלל, הגשת ראיות במסגרת ערעור הינה חריג לכלל הקובע כי על בעלי- הדין להביא ראיותיהם בפני הערכאה הראשונה בלבד. בית-משפט של ערעור רשאי לגבות ראיות בעצמו או להורות לערכאה הקודמת לשוב ולגבות ראיות רק אם הוא סבור כי הדבר דרוש ל"עשיית צדק", שעיקרה הוא מתן הזדמנות הוגנת לנאשם להתגונן (סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], תשמ"ב1982-). השאלה המרכזית היא, איפוא, אם חוות-הדעת הפסיכיאטריות הנוספות הן חיוניות להגנתו של המערער. השיקולים שבהם על בית-המשפט הדן בערעור להתחשב בבואו לדון בשאלה אם יש להתיר קבלתן של ראיות נוספות הם, בעיקר, שלושה אלה: ראשית, האם היה באפשרותו של המבקש להשיג את הראיות הנוספות במהלך הדיון בערכאה הקודמת. שנית, האינטרס בדבר השמירה על עקרון סופיות הדיון. שלישית, טיבן של הראיות הנוספות והסיכוי שהגשתן תביא לשינוי התוצאה שאליה הגיעה הערכאה הקודמת. ראו, למשל, ע"פ 334/86 סבאח נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(3) 857, בע' 871-870; ע"פ 635/88 מדינת ישראל נ' אדרי , פ"ד מד(4) 227, בע' 240. 8. בהתייחס לשיקול הראשון, טען המערער, כאמור, כי לא ניתן היה להשיג את חוות-הדעת במהלך הדיון בבית-המשפט המחוזי מפאת קשיי מימון. טענה זו יש לדחות. בית-המשפט המחוזי השיג הקצבה בסך 8,000 ש"ח לצורך מימון שכר טירחתה של פרופ' עטרה קפלן-דינור, פסיכיאטרית אשר נבחרה על-ידי הסניגור. הסניגור, שרצה כי בדיקת המערער תיערך על-ידי צוות רחב יותר של מומחים (חמישה במספר), ביקש את דחיית הדיון לצורך השגת סכומים נוספים למימון הבדיקה. לבסוף הושג סכום כסף נוסף של 15,000 ש"ח שנאסף על-ידי משפחת המערער ומתרומות של הציבור, כך שבסך הכול היה ברשות הסניגוריה סכום של 23,000 ש"ח. ואכן, סכום זה איפשר את בדיקת המערער בידי צוות של חמישה רופאים שבהם חפצה הסניגוריה. אופן ניצול הכספים או מיהות הרופאים שבדקו את המערער לא נכפו על הסניגוריה. הצורך בעריכתן של חוות-דעת פסיכיאטריות במסגרת ההליכים בבית-המשפט המחוזי היה ברור וידוע, ובידי הסניגוריה היו האמצעים הכספיים, הזמן הדרוש (הדיון בבית-המשפט המחוזי אף נדחה על-מנת לאפשר למערער להבדק על-ידי צוות רחב יותר של רופאים) והחופש לבחור את צוות המומחים שבו חפצה. ואכן, חמשת הרופאים שבדקו את המערער היו רופאים מומחים מהדרגה הראשונה, שנבחרו בקפידה. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי לא היה באפשרות הסניגוריה להשיג במסגרת ההליכים שבערכאה הראשונה את חוות- הדעת הפסיכיאטריות שהתבקשנו לקבלן כראיות נוספות. גם השיקול השני, שעניינו, סופיות הדיון, תומך במסקנה זו. ככלל, אין זה ראוי כי ערכאת ערעור תרחיב את גדר המחלוקת שבין הצדדים ותפתח את המשפט מחדש על-ידי קבלת ראיות חדשות. במסגרת הדיון בערכאה הראשונה ניתנה לסניגוריה הזדמנות להגיש כל ראיה שבה חפצה. משנכשל נסיונה להוכיח את טענותיה בדבר מצבו הנפשי של הנאשם באמצעות חוות-הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה על-ידיה, אין זה ראוי, מפאת עקרון סופיות הדיון, לאפשר לה להגיש חוות- דעת נוספות גם במסגרת הליכי הערעור, עד שיעלה בידה להשיג חוות-דעת שתהיה לשביעות רצונה. הדין היה שונה אילו חוות-הדעת שהוגשה במסגרת הדיון בערכאה הראשונה הייתה פגומה או הייתה נמצאת בלתי-מהימנה. לא כך הוא המצב בעניננו. נהפוך הוא. ממצאי חוות-הדעת מטעם הסניגוריה נתמכים על-ידי ממצאי צוות הרופאים שבדק את המערער מטעם התביעה ובדו"ח הפסיכודיאגנוסטי שהוכן לפי הוראת בית-המשפט במסגרת הסתכלות שנערכה במרכז הרפואי לבריאות הנפש ע"ש אברבנאל. הטעם השלישי לדחיית הבקשה, שלדידי הוא החשוב ביותר בענייננו, נעוץ בכך שחוות-הדעת שמבקשת הסניגוריה להגיש כראיות נוספות אינן בעלות משקל סגולי שיש בו כדי להביא לשינוי תוצאת המשפט. חוות-דעת אלה אינן כוללות ממצאים שיש ביכולתם להשליך אור חדש על מסקנותיו המשפטיות של בית-המשפט המחוזי באשר למצבו הנפשי של המערער בזמן ביצוע העבירה. הן מצביעות על כך שהמערער סבל בזמן ביצוע הפשע מתסמונת פוסט-טראומטית ומהפרעות דיסוצאטיביות Dissociative Disorder) ), אולם הן אינן מצביעות על מחלת-נפש או על הפרעה נפשית חמורה אחרת. זאת ועוד: חוות-דעת אלה התבססו על בדיקות שנערכו כשש שנים לאחר האירוע נושא המשפט, ולא הוחוור לנו על שום מה יש להעדיפן על-פני חוות-הדעת הפסיכיאטריות שהוגשו לערכאה הראשונה. הערעור על הכרעת-הדין וגזר-הדין - מצבו הנפשי של המערער 9. בטיעוניו שבעל-פה לא חזר בא-כוחו של המערער על הטענה כי המערער פטור מכל אחריות פלילית, אלא טען שלאור סערת הרגשות הקשה שבה היה נתון, פעל המערער פעל מתוך אובדן כושר הריסון. לטענת הסניגור, בנסיבות אלה לא הוכח יסוד הכוונה תחילה הנדרש לצורך הרשעה בעבירת רצח. אכן, לאור חוות-הדעת הפסיכיאטריות שהוגשו לבית-המשפט המחוזי, שבהן נקבע שהמערער לא סבל ממחלת-נפש כלשהי בעת ביצוע מעשי הרצח, אין עוד מקום לטענה בדבר פטור מוחלט מאחריות פלילית. חוות-הדעת מדברות בעניין זה בעד עצמן. בחוות-הדעת שהוגשה מטעם התביעה נקבע כדלקמן: ... ג. בבדיקות חוזרות לא נמצאה עדות להפרעה או מחלת נפש פסיכוטית . לא היו ליקויים בשיפוט המציאות. לא היו מחשבות שוא או הזיות. ד. לא היתה עדות למחלה דיסוציאטיבית, האירוע נעשה במודע צלול בתכנון וללא אמנזיה . ה. לא היתה עדות להפרעה של אי יכולת ריסון האימפולסים. אין באנמנזה התנהגויות המעידות על קיום הפרעה באימפולס הבא לסירוגין בעוצמות מעבר ליכולת הריסון. גם המעשה הנדון לא נעשה תחת דחף כזה. ו. לגבי המעשה עליו הוא נאשם, לא קיימת אמנזיה. הוא ביצע את המעשה בהכרה צלולה ובתכנון והכנה שנמשכו במשך שעות ואפילו ימים. הנאשם לא הביע כלל חרטה או בושה, ואין בו שום רגש אשם לגבי המעשה. התקשה להעריך את חומרת המעשה שעשה מבחינת ההשלכות לגבי משפחתו ולגבי הציבור הכללי. מודה שהיה חוזר על המעשה. לאור האמור לעיל, האבחנה היא הפרעת אישיות אנטי סוציאלית . [ההדגשות הוספו.] בחוות הדעת מטעם הסניגוריה נמצאו ממצאים דומים: ... לכן ניתן לומר שלא מצאנו הפרעה במכונה ציר I של R - III - DSM , או במילים אחרות, לא מצאנו עדות למחלת נפש. ניסינו גם לברר האם יש הפרעה בציר II של ה- R - III - DSM , דהיינו הפרעת אישיות (למרות שלמעשה אין לחפש קשרים בין הפרעת אישיות ואחריות פלילית). התרשמנו שהנבדק אינו סובל מהפרעת אישיות ברורה העונה על כל הקריטריונים . אפשר להצביע על קווי אישיות מסויימים, אבל לא על הפרעת אישיות מגובשת. לכן לא הגענו לאבחון הפרעה ברורה בציר II . אנו מוצאים לנכון לציין שברמה הקלינית התרשמנו שאכן עבר בנערותו טראומה קשה של מעשה סדום . ההתרשמות הקלינית התבססה בעיקר על כך שניסה להמעיט בדיבור על כך ושהאפקט היה יותר בולט כאשר הנושא הזה הועלה. ההתרשמות הקלינית אוששה על ידי הבדיקות במרכז לטראומה. הממצאים שהתקבלו בבדיקות הפסיכופיזילוגיות הצביעו בצורה ברורה שמחד אין תסמונת פוסט טראומטית ומאידך שעבר טראומה קשה אשר כל היזכרות בה גורמת לריגוש רב, אשר אפשר למודדו במדדים פיזיאולוגיים (דהיינו, מדדים עליהם אין לו כל שליטה). [ההדגשות הוספו] חוות-הדעת הפסיכיאטריות ושאר הראיות מצביעות על כך שלא נשלל מהמערער כושר גיבוש ההחלטה וכי הוא הבין את משמעות מעשיו ותוצאותיהם. כבר נפסק כי סערת נפש בה מצוי מבצע העבירה עשויה לגרום לגיבוש החלטה מעוותת או להחליש את "מעצוריו", אולם כל עוד היא לא פגמה בהבנתו וביכולתו להחליט על קו פעולתו או לשלול ממנו את היכולת להימנע מן המעשים שעשה, הוא נושא באחריות מלאה למעשיו. ראו ע"פ 776/95 אבו חמאד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) סעיף 7. 10. עוד טען הסניגור כי בגוזרו את עונשו של המערער היה על בית-המשפט להתחשב במצבו הנפשי ובחוויית האונס הטראומטית שעבר בנערותו, ולהקל בעונשו כאמור בסעיף 300א(א) לחוק העונשין. סעיף 300א(א) מאפשר לבית-המשפט להפחית מעונש החובה של מאסר עולם הקבוע בסעיף 300 לחוק העונשין, אם עבירת הרצח נעברה במצב שבו בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושר השכלי הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת - אף אם לא במידה שיש בה כדי לפטור את המבצע מאחריות פלילית - להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו או להימנע מעשיית המעשה. לאור סעיף 5 לחוק העונשין חלה הוראה זו על ענייננו, אף שהמעשים נושא המשפט נעשו לפני חקיקת סעיף 300א(א). 11. חוות-הדעת הפסיכיאטריות אשר הוגשו לבית-המשפט המחוזי שללו את הטענה בדבר תחולתו בענייננו של סעיף 300א(א) לחוק העונשין. הרופאים שנתנו חוות-דעת אלה לא מצאו במערער הפרעה נפשית חמורה, שבעטיה הוגבלה יכולתו להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו או להימנע מעשית המעשים. צוות הרופאים שבדק את המערער מטעם התביעה התרשם אומנם כי המערער עבר בנערותו טראומה קשה של מעשה סדום. אולם, כאמור לעיל, בחוות-דעתם נקבע באופן חד-משמעי כי הוא לא סבל מתסמונת פוסט-טראומטית וכי לא נמצאה עדות למחלת נפש או להפרעה נפשית קשה או לאי-יכולת ריסון האימפולסים. לכל היותר, כך נקבע בחוות-דעת זאת, מדובר בהפרעת אישיות אנטי סוציאלית. הרופאים שבדקו את המערער מטעם הסניגוריה התרשמו כי המערער אף אינו לוקה בהפרעת אישיות ברורה. "הפרעת אישיות" כשלעצמה אינה ממלאת את יסודותיה של הוראת סעיף 300א(א) לחוק העונשין, ומטעם זה בלבד דין הטענה בדבר תחולתו של סעיף 300א לחוק העונשין, להדחות. ראו: ע"פ, 4389/93, 4497 בן עזרא נ' מדינת ישראל , פ"ד נ (3) 239, בע' 249. זאת ועוד: לאור ממצאיו של בית-המשפט המחוזי לא מתמלא אף התנאי השני והמצטבר לתחולתו של סעיף 300א(א) לחוק העונשין, כלומר, שהוגבלה יכולתו של המערער במידה ניכרת להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו או להמנע מעשית המעשה. המערער, על-פי עדותו, תיכנן את מעשיו במשך זמן רב כנקמה על האונס שעבר בנערותו. הוא נמנע מלספר להוריו או לחברתו על תוכניותיו, ביודעו כי הללו יסכלו אותן. הוא ארב לפועלים במשך מספר שעות עד שהגיעו למקום האיסוף, ודאג לארגן לו "רכב מילוט". מיד לאחר ביצוע הרצח נסע אל חברתו, והודה בפניה כי עשה דבר נורא. לאחר מכן הודה במשטרה בביצוע הירי. הוא העיד בבית-המשפט המחוזי כי כאשר הודיעו בחדשות על הרוג אחד, הוא ידע כי מידע זה אינו נכון וכי הוא הרג יותר. כל האמור לעיל, וכן ממצאי חוות הדעת הפסיכיאטריות שעל-פיהן המערער ביצע את מעשה ההרג בהכרה צלולה, לאחר תכנון והכנה, וללא כל חרטה או בושה, מעידים על כך שהמערער שלט היטב במעשיו והבין את משמעות מעשיו. הסניגוריה גם לא הצליחה לעורר ספק בדבר הגבלת יכולתו של המערער להימנע מעשיית המעשה. לאור האמור לעיל אנו סבורים כי אין מקום לגזור על המערער עונש מופחת לפי סעיף 300א(א) לחוק העונשין. הערעור על גזר הדין - שבעה עונשי מאסר עולם מצטברים 12. טענת בא-כוחו של המערער היא כי מעשיו של המערער מהווים רצף פעילות אחת, כלומר, מעשה אחד שלא ניתן להעניש בגינו יותר מפעם אחת, ולפיכך לא ניתן היה לגזור על המערער בגין אותו מעשה שבעה עונשי מאסר עולם מצטברים. סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב1982- (להלן: חוק סדר הדין) קובע: בית-המשפט רשאי להרשיע נאשם בשל כל אחת מן העבירות שאשמתו בהן נתגלתה מן העובדות שהובאו לפניו, אך לא יענישנו יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה . [ההדגשה הוספה.] סעיף זה מורה כי במשפט שבו מואשם הנאשם בגין מעשה אחד ביותר מעבירה אחת (ראו הוראת סעיף 86 לחוק סדר הדין המאפשרת לצרף מספר אישומים בכתב-אישום אחד), ניתן להרשיעו בכל אחת מן העבירות שהוכחה בהן אשמתו, אולם לא ניתן לגזור עליו יותר מעונש אחד. יצויין כי כאשר מוגשים כתבי- אישום נפרדים, כלומר מתקיימים שני משפטים נפרדים בגין אותו מעשה, האיסור על ענישה כפולה נובע ממילא מהכלל האוסר על העמדה נוספת לדין בגין מעשה שהנאשם כבר זוכה או הורשע לגביו (למעט במקרה בו המעשה גרם למותו של אדם, והנאשם הורשע קודם לכן בשל עבירה אחרת שבאותו מעשה), כאמור בסעיף 5 לחוק סדר הדין. סעיפים 5 ו186- לחוק סדר הדין מבטאים שניהם את העיקרון של מניעת "דין כפול" בשל "אותו מעשה", האחד במישור ההעמדה לדין והאחר במישור הענישה. הדברים מובהרים בדברי ההסבר להצעת חוק סדר הדין הפלילי משנת 1965: הוראות אלה מתכוונות לקבוע שני עקרונות למניעת "דין כפול": האחד - שאין להעמיד אדם לדין פעמיים בשל אותו מעשה או מחדל; אין זה מונע אישומו בכתב אישום אחד בעבירות שונות הנובעות מאותו מעשה או מחדל. השני - שאין להעניש אדם פעמיים בשל אותו מעשה או מחדל, כלומר אף על פי שהורשע באותו כתב אישום בכמה עבירות שלכל אחת מהן נקבע עונש, אין להטיל עליו עונש נפרד לגבי עבירות המבוססות על עובדות אחרות. סעיף 2 לחוק המוצע [מקביל לסעיף 5 לחוק סדר הדין] כולל את העיקרון הראשון, בתוספת המקרה היוצא מן הכלל הנזכר בסעיף 21 לפקודת החוק הפלילי, 1936. היינו, אין לדון אדם פעמיים בשל אותו מעשה או מחדל; אולם אם המעשה או המחדל גרמו למותו של מישהו, מותר לדון את הנאשם בשל כך, גם אם נדון כבר בשל התוצאות האחרות על מעשהו. העיקרון השני כלול בסעיף 163 [צ"ל 164, המקביל לסעיף 186 לחוק סדר הדין] לפיו יכול בית-המשפט להרשיע נאשם - באותו משפט - בשל כל אחת מן העבירות שנתגלו מן העובדות שהוכחו, אך לא יטיל עליו אלא עונש אחד בשל אותו מעשה או מחדל. [ה"ח תשכ"ג 185.] 13. השאלות העומדות בפנינו הן, מהי משמעות הדיבור "אותו מעשה" המופיע בסעיף 186 לחוק סדר הדין (וכן בסעיף 5), מהו המבחן לפיו יקבע האם רצף התנהגותי מסוים מהווה מעשה אחד או ריבוי מעשים, והאם בנסיבות המקרה שלפנינו נבעו שבעת מקרי המוות מ"אותו מעשה". 14. פרופ' פלר סובר כי רצף של מעשים פליליים איננו מהווה מספר עבירות אלא יש לראות בו עבירה אחת רבת פריטים. ראו ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין (כרך ג, תשנ"ב), 289-287. ואילו הגישה בפסיקתנו, ואף במדינות רבות אחרות, היא פרגמטית. לפי גישה זו ישנן נסיבות שבהן יהווה רצף של התנהגויות מספר עבירות. כך, למשל, בארצות-הברית, הורשע נאשם, שירה לתוך מכונית והרג שני אנשים, בשתי עבירות של רצח. ערעורו נדחה, ובית-המשפט הפדרלי לערעורים קבע כי מותם של הקורבנות נגרם כתוצאה משני מעשי רצח נפרדים. ראו Miller v. Turner, 658 F.2d 348 (1981) . יתרה מזו, אף בנסיבות שבהן מקרי המוות נגרמו לכאורה על-ידי מעשה פיזי אחד נגזרו על הנאשם מספר עונשים כמספר הקורבנות. בית-המשפט האמריקני פסק כי מניח מטען נפץ בבניין, אשר גרם למותם של שבעה שוטרים, ביצע שבעה מעשי רצח נפרדים. ראו U.S. v. McVeigh, 940 F. Supp 1571 (D. Colo. 1996) . כן נפסק כי יש להרשיע נאשם, אשר הצית בניין ואשר גרם על-ידי מעשה ההצתה לקיפוח חייהם של שלושה אנשים, בשלוש עבירות של רצח. ראו People v. Williams, 475 N.E.2d 1082 (1985) . 15. הגישה בפסיקתנו דומה. כך, בע"פ 104/89 דרורי נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(1) 843, נפסק כי פריצת כמאה כספות בנק מהווה שורה של מעשים פליליים, כמספר הכספות שנפרצו, וכי לפיכך מדובר במספר מעשי גניבה שניתן לגזור בגינם עונשים נפרדים. הקביעה אם רצף של התנהגויות מהווה עבירה אחת או מספר עבירות נעשית על-יסוד שני שיקולים. השיקול האחד מבוסס על ניתוח האירוע הפלילי. נבדק אם מדובר בפעולות נפרדות עוקבות שניתן לפצל ביניהן למרות שבוצעו ברצף. השיקול האחר נוגע למהות האינטרס של קורבן העבירה. על-פי שיקול זה, ריבוי נפגעים יכול להוות אינדיקציה לריבוי עבירות, הנובעות ממעשים נפרדים, אלא אם כן קיימת קירבה עניינית בין הנפגעים כתוצאה מקיומו של אינטרס משותף שנפגע על-ידי הפעולה העבריינית. או אז, המעשה הוא אחד. 16. לדעתי, הגישה הפרגמטית היא ראויה, ויש להמשיך ולהחזיק בה. שכן, קשה לתחום באופן ברור וחד בין פעולה מתמשכת אחת לבין שרשרת או רצף של פעולות נפרדות ועצמאיות. אכן, ניתן להתוות קווים מנחים ולהציג שיקולים מדריכים, אולם אין המדובר במבחנים פורמאליים הניתנים להחלה בכל סיטואציה, וכל מקרה צריך להבחן לגופו. 17. בענייננו, יש לראות את רצף ההתרחשויות כאוסף של אירועים נפרדים. כלומר, המערער ביצע שבעה מעשי רצח נפרדים, כמספר הקורבנות. העובדות מדברות בעד עצמן: המערער בחר את קורבנותיו והושיב אותם בשורות, תוך שהוא אוסף מכל אחד מהם את תעודת הזהות שלו. הוא צרף לקבוצה זו גם את נוסעיה של מכונית פיג'ו שחלפה במקום. הוא ירה באנשים שקבץ צרורות של כדורים, תוך שהוא מסיט ומכוון את רובהו מצד לצד במטרה לפגוע בכל אחד מהם. במשך הירי הוא החליף את המחסנית שבנשק ארבע פעמים. בחקירתו במשטרה סיפר כי הוא "רוקן" חצי מחסנית על האדם שהוא זיהה אותו כמי שכביכול אנס אותו בילדותו, ועל האחרים "רוקן" את שאר המחסניות שהיו ברשותו. כל אחד מן הפועלים שקיבץ לזירת הטבח היווה מטרה נפרדת לקיפוח חיי אדם. המערער יכול היה בכל עת להפסיק את לחיצתו על ההדק, ובכך למנוע קורבנות נוספים. לעובדה כי המערער ירה מנשקו כשהוא במצב אוטומטי ולא ביריות בודדות אין משמעות, ואין בה כדי לשנות מהמסקנה כי מדובר באוסף של אירועים נפרדים. גם כאשר הירי הוא אוטומטי קיימת האפשרות הפיסית לשלוט במספר הנפגעים על-ידי אופן כיוון הנשק, ומה-גם שבין ירי לירי החליף המערער מחסנית. זאת ועוד: כאשר מדובר במעשי אלימות קיים לכל אחד מן הנפגעים אינטרס עצמאי לשלמות גופו. הפגיעה בשלמות גופו של אחד אינה מהווה פגיעה בשלמות גופו של אחר. גם אם מבחינה "טכנית" מדובר ברצף אחד של מעשים שגרם למספר קורבנות, יש להתייחס לכך כאל מעשי פגיעה נפרדים. 18. מסקנה זאת היא הכרחית גם מנקודת-מבט מוסרית, המכירה בקדושת חייו של אדם כערך-יסוד. ערך חיי האדם וסלידתנו העמוקה ממעשים הפוגעים בו חייבים למצוא ביטוי מפורש ונפרד גם במסגרת גזירת העונש, הן לעניין מספר העונשים שיש לגזור על הנאשם והן לעניין הצטברותם. אף כי מעשה רצח של אדם בודד הוא כשלעצמו מעשה נפשע וחמור מאין כמותו, גזירה של אותו עונש על מי שרצח אדם אחד ועל מי שרצח רבים עלולה להתפרש כהחלשה של משמעות ערך חיי האדם, ואף עלולה לפגוע במידת ההרתעה. שכן, מה יעצור רוצח מלהרבות את קורבנותיו אם בגין הקורבנות הנוספים הוא לא יהיה צפוי לכל תוספת עונש? מטעמים אלו נגזרו על מחבל, אשר דקר בסכין אנשים שהמתינו בתחנת אוטובוס ואחרים שניקרו בדרכו, וגרם באופן זה למותם של שניים ולפציעתם של שלושה, שני עונשי מאסר עולם נפרדים ועשר שנות מאסר בגין כל אחת מעבירות הניסיון לרצח. נקבע כי עונשים אלה יצטברו זה לזה. כדברי הנשיא שמגר בע"פ 399/89 מדינת ישראל נ' זלום , פ"ד מו(2) 187: גזירת עונשי מאסר חופפים על מספר מעשי רצח - אף אם מדובר בכאלה שבוצעו ברצף אחד - יש בה מכללא משום מיזעור של הזוועה שבגרם המוות הזדוני והמכוון של שורה של אנשים... האמונה שלנו בקדושת חיי האדם חייבת למצוא ביטויה גם בענישה של עבריין ובהדגשת משמעותו של כל קיפוח של חיי אדם בעינינו. מקובלת עלי, על כן, השקפה כי לא רק שיש לגזור עונש נפרד על כל עבירה אלא כי מעשי פגיעה נפרדים בחיי אדם צריכים גם למצוא ביטויים בעונשים המצטברים זה לזה. מטעמים דומים נפסק כי אדם שנשפט כבר למאסר עולם בגין מעשה רצח ועבר עבירת רצח נוספת, עונש מאסר העולם בגין העבירה הנוספת יצטבר לעונש מאסר העולם בגין העבירה הקודמת. על-יסוד האמור לעיל אני מציעה לדחות את הערעור ולהשאיר על כנם הן את הכרעת הדין והן את גזר הדין של בית-המשפט המחוזי. ש ו פ ט ת השופט מ' חשין: אני מסכים לחוות-דעתה של חברתי, השופטת דורנר. 2. במקום פלוני, על גדות הכביש המקשר בין ראשון-לציון לבין נס-ציונה, נאספים מידי בוקר פועלים ערבים מן השטחים לקראת צאתם לעבודת היום. המערער בא אל אותו מקום-היאספות ורובה "גלילון" בידו, קיבץ את הפועלים שעמדו מפוזרים, והושיבם על הארץ שורות-שורות. לאחר מכן כיוון את הרובה אל היושבים וירה בהם אש אוטומטית, מימין לשמאל ומשמאל לימין. שבעה פועלים נהרגו ועשרה אחרים נפצעו. 3. המערער הורשע ברצח של שבעה אנשים ובניסיון לרצח של עשרה נוספים. ובדין כך הורשע. ואולם מתוך שמעשהו נעשה ברצף ובהיעלם אחד, נתעוררה שאלה אם ניתן וראוי היה לראות את המעשה כמעשה אחד ("אותו מעשה", כלשון סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-), ולהטיל על המערער עונש אחד של מאסר עולם; או שמא ניתן וראוי היה לראות את המעשה כשבעה מעשי-רצח נפרדים, ולגזור את דין המערער לשבעה עונשים של מאסר עולם. שתי שאלות צורכות הכרעה, והן שאלות הקשורות זו-בזו והעוקבות זו-את-זו: ראשית לכל, האם יורשע המערער בשבעה מעשי רצח או שמא יורשע במעשה רצח על דרך הסתם? ושנית: לאחר הרשעה, האם יוטל על המערער עונש אחד בגין "אותו מעשה", או שמא יוטלו עליו שבעה עונשים (בחופף או במצטבר)? 4. פרופסור שניאור זלמן פלר, הידוע בגישתו האנליטית למשפט, סובר ככל-הנראה כי נכון לסווג את מעשיו של המערער כמעשה אחד רב-פריטים, ולהטיל על המערער עונש אחד של מאסר עולם. ראו: פלר, יסודות בדיני עונשין , כרך ג' (תשנ"ב1992-) 230 ואילך, 287 עד 289. ובלשונו (שם, 287): "נדמה לנו כי באלטרנטיבה בין עבירה אחת רבת-פריטים ובין ריבוי עבירות כמספר הפריטים, מבחן הבחירה של החלופה הראשונה הוא בהצטיירות הפריטים כרצף גלובאלי אחד במתכונת אירוע עבריני מלוכד מבחינה נפשית ועובדתית ." (ההדגשה במקור - מ' ח') ובדוגמת-הזוועה הבאה (שם, 230): "נניח ש-א', המעונין בהישרדותו בחיים הוא בלבד מבין היורשים הנותרים של ב', מצליח להמיתם מעת לעת בזה אחר זה ולבסוף גורם גם למותו של ב' עצמו. אין אנו רואים הבדל בין דרך זו של המתת אנשים מספר לבין המתתם במבצע אחד, למשל תוך ביום תאונה במערכת הגז לבישול שבדירתם המשותפת של הקרבנות. מודעים אנו כי אף בהנחה האחרונה נהוג לייחס לאדם מספר מעשי רצח, כמספר הקרבנות שנרצחו; לא כל שכן כאשר התוכנית מומשה בעיתים מזומנות. אין לנו הסבר משביע רצון לנוהג זה, שכן כשם שניתן לרצוח אדם אחד, ניתן לרצוח, מתוך אותו רקע מנטאלי, אנשים מספר במעשה רצח אחד, ואין לדעתנו נפקא מינה אם נגרם ריבוי הקרבנות בבת-אחת או לעיתים מזומנות. בדיוק כשם שאין ריבוי גניבות, כאשר אדם גונב מספר פריטים בבת-אחת או, משיקולים שעמו, הוא עושה זאת במתכונת של עבירת-שרשרת. אמנם, אדם אינו בגדר פריט כלשהו בדומה לחפץ שניתן להיגנב, וחיי כל אדם בנפרד כחיי העולם כולו. אבל מבחינה מושגית של סיווג העבירות, אין כל הבדל בין האוביקט הפיסי של עבירה רכושית, לבין זה של עבירה בחיי אדם." מיד בסמוך לאחר מכן (שם, 231) מוסיף פלר וקובע כי "מבחינת התגובה העונשית של החברה לאירוע העברייני שהתרחש, מתחייב פתרון אחיד, המתאים לאירוע כיחידה עבריינית אחת ומלוכדת, עובדתית ונפשית כאחת." על-פי אותו הלוך מחשבה מבקר פלר את הכרעת-הדין בפרשת דרורי נ' מדינת ישראל (ע"פ 104/89, פ"ד מד(1) 843), וככל הנראה מותח הוא ביקורת גם על העונש שהטיל בית-משפט קמא על המערער בענייננו (פלר, שם, 289-288). 5. בבג"ץ 4162/93 פדרמן נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מז(5) 309, נכתבו דברים אלה (בעמ' 330-329): "המאבד נפש מן העולם בכוונה תחילה הוא רוצח ויישא בעונש שרוצח ראוי לו. זה דברו של הקודקס הפלילי. ואם איבד חייהם של מאה אנשים, אלף, עשרת אלפים, מאה אלף אנשים? קודקס פלילי שנברא לחיי יומיום בחברה אנושית אין בו תשובה לשאלה. המילון המונח על שולחננו לא תימצא בו הגדרה למעשים אלה. שומה עלינו לחשוב מבראשית, אם תרצה: לצרף מלים אל מלים ולכונן הגדרות במשפט. הנה הוא החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, ובו הגדרות לפשע כלפי העם היהודי, פשע כלפי האנושות, פשע מלחמה ופשעים כלפי בני אדם נרדפים." כך הוא במעשי אדם ש"ממדיהם ועוצמתם היו כתופעות טבע" (שם, 330). נורמות התנהגות מן-המניין קצרה ידן מהושיע, ועל-כן הוחל על אותם מעשים מישטר נורמות לעצמו. ואולם אנו, לא במעשים מעין-אלה ענייננו. על מעשה המערער - כולנו נסכים - יחולו דיני עונשין של יומיום. שומה עלינו להכריע איפוא, מעשה המערער מה טיבו, ואיזה עונש נכון כי יוטל עליו. 6. והשאלה שאלה. יגעתי ולא מצאתי תשובה כל-כוללת לכל סוגי אירועים שהיו ושיהיו. ראו והשוו: ע"פ 1377/94 משולם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). זאת אוכל לומר, שלא יהיה זה נכון, לדעתי, כי נלמד היקש מעבירות רכוש לעבירות הפוגעות בגוף האדם (ולהיפך), ואפשר אף נתקשה (לעיתים) ללמוד היקש מעבירות הפוגעות בגוף האדם לעבירות המקפחות חיי אדם. הנה-הוא פלוני הגונב ספרים אחדים ממדף בחנות ספרים. ניתן - אף ראוי - לראות במעשהו "גניבה אחת רבת פריטים" (פלר, שם, 289; ראו עוד: שם, 230). ואולם קשה בעיניי היקש מאותה גניבת ספרים לרוצח המקפח חייהם של כמה אנשים בהינף-יד. פרופסור פלר כותב בהקשר זה: "אמנם, אדם אינו בגדר פריט כלשהו בדומה לחפץ שניתן להיגנב, וחיי כל אדם בנפרד כחיי העולם כולו. אבל מבחינה מושגית של סיווג העבירות, אין כל הבדל בין האובייקט הפיסי של עבירה רכושית לבין זה של עבירה בחיי אדם" (פלר, שם, 230). במלוא הכבוד שירחש תלמיד לרבו, אודה ואתוודה: אני מתקשה ללמוד היקש מסֵפֶר ומכספת לאדם חי, או מאדם לספר ולכספת. והרי בסוף-כל-הסופות - בעצם: בתחילת-כל-התחילות - נושא המשפט ונושא האינטרסים והזכויות בו הוא האדם; האדם - לא ספר או כספת. כיצד נקיש איפוא מנושא למושא, ולהיפך? בין כך ובין אחרת, נזכור-נא - אל-נשכח - כי הבחינה המושגית אין בה תכלית לעצמה. אין היא אלא כלי לניתוח ולהבנה, ואת הכלי נעצב בדמותנו כצלמנו. גם לניתוח האנליטי הושמו גבולות. האנליזה אינה כופה עצמה עלינו, והרי אנו אדוניה אנו ולא משרתיה. תפוח שנשר מן העץ לעולם יפול אל-הארץ ולא ינסוק אל-על. ואולם אנו לא בחוקי-טבע ענייננו אלא בנורמות התנהגות שיועדו לאדם. ויוצרי הנורמות הם אנו. במקרה בו בחינה מושגית-אנליטית תכביד עלינו ותטרוד את מנוחתנו, נסוב על עקבינו וננסה לבדוק אם לא טעינו אי-שם בדרכנו. אכן, בעיצובן ובכיולן של נורמות-התנהגות - בהן נורמות בדיני העונשין - ידם של היסודות הערכיים והמוסריים כבדה עלינו, וכך אף יאה ונאה (השוו: ע"פ 4389/93 מרדכי נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(3) 230, 264-263). 7. אדם - כל אדם - הוא עולם לעצמו. אדם - כל אדם - הוא אחד, יחיד ומיוחד. ואין אדם כאדם. מי שהיה לא עוד יהיה ומי שהלך לא ישוב. וכבר לימדנו הרמב"ם על ייחודו של האדם (ספר שופטים, הילכות סנהדרין, יב, ג): "נברא אדם יחידי בעולם, ללמד: שכל המאבד נפש אחת מן העולם - מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת בעולם - מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא. הרי כל-באי עולם בצורת אדם הראשון הם נבראים ואין פני כל-אחד מהם דומין לפני חברו. לפיכך כל-אחד ואחד יכול לומר: בשבילי נברא העולם." כך הוא האדם, וזה ייחודו. מי הוא זה ואיזה הוא שיאמר כך על ספר או על כספת? אומרים לנו כי ייחודו של האדם בא לו משום שהאלוהים בראו בצלמו כדמותו: "בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו..." (בראשית א' כ"ז). כשאני לעצמי אומר, כי ייחודו של האדם - כל אדם - בא לו משום שנברא בצלם האדם. זו תחילתו של מיקרא. זה גם סופו. 8. כך הוא באשר לעבירת הרצח. כך הוא גם באשר לעונש שיוטל על מי שרצח. אכן, מאסר עולם בעבירת רצח הוא מאסר עד צאת הנשמה. מבחינה מושגית - וזה דרך הטבע - אין מאסרי עולם מצטברים. ואולם דומה כי לא נוכל לבטא את עומק הזוועה שבמעשהו של מי שרצח את הרבים אלא אם נטיל עליו עונשים מצטברים. "שופך דם האדם באדם דמו יישפך" (בראשית ט' ו'). בימינו ובמקומנו אין עוד שופכים - כמעשה-ממלכה - את דם האדם. גם אין ניתן להוציא להורג אותו אדם שתי פעמים. אך מאסרי עולם במצטבר ניתן להטיל על מי שקיפח חיים בזדון. מאסר עולם תחת כל נפש ונשמה. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : מסכים אני לפסק-דינה של חברתי השופטת דורנר, ולהערותיו של חברי, השופט מ' חשין. נ ש י א הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' דורנר. ניתן היום, ה' בחשון תשנ"ח (4.12.1997). נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי 91017420. L01

[ "ע\"פ 1742/91", "ע\"פ 334/86", "ע\"פ 635/88", "ע\"פ 776/95", "ע\"פ, 4389/93", "ע\"פ 104/89", "ע\"פ 1377/94", "ע\"פ 4389/93" ]

4,313

2,341

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 248/97 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המבקש : איי.אף. אן מערכות בע"מ נגד המשיב : מדינת ישראל -משטרת ישראל בקשה לסעד זמני בערעור החלטה הערעור ידון ב4.3.97-. בהתחשב במועד שנקבע לשמיעת הערעור ניתן בזה צו המורה למשיבה להמנע מלפרסם את תוצאות המכרז עד לדיון בערעור. ניתנה היום, כ"ב בשבט התשנ"ז (30.1.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97002480. N02

[ "ע\"א 248/97" ]

4,315

5,860

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 248 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המבקשת : מדינת ישראל - משטרת י שראל נגד המשיב ה: איי.אף.אן מערכות בע"מ בקשה לקביעת ערובה לפי צוי ה ח ל ט ה לאור המועד הקרוב הקבוע לשמיעת התיק, אינני מוצאת להיעתר בשלב זה לבקשה. אם במהלך הדיון, ביום 4.3.97, יוחלט להותיר בעינו את הסעד הזמני, תידון בקשה זו בעת הדיון על ידי ההרכב שידון בערעור. ניתנה היום, ט' באדר א' תשנ"ז (16.2.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97002480. N03 חכ/

[ "ע\"א 97" ]

4,316

17,128

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 248/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל המערער ת : איי.אף. אן. מערכות בע"מ נגד המשיב ה : מדינת ישראל - משטרת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ 1713/96 מיום 10.12.96 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר ג' קלינג תאריך הישיבה: כה' באדר א' תשנ"ז (4.3.97) בשם המערערת: עו"ד מ' מטלון, עו"ד ל' ברקן בשם המשיבה: עו"ד ש' הררי פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: המשיבה (משטרת ישראל) פירסמה מכרז בו הוזמנו הצעות להספקת חומרה ותוכנה ליצירת ארכיב ממוחשב. בתנאי המכרז נקבע שעל כל מציע לצרף להצעתו ערבות בנקאית בסך 600,000 ש"ח בנוסח שדוגמתו נכללה במסמכי המכרז. המערערת, שנמנתה עם מגישי ההצעות, צירפה להצעתה ערבות בנקאית בסכום ובנוסח הנדרשים; אך בכתב הערבות שהומצא על-ידה נאמר, כי הערבות הוצאה לבקשתה של חברת מערכות מיחשוב ומדידה (CMS) בע"מ. ועדת המכרזים פסלה על הסף את הצעת המערערת מהטעם שכתב הערבות ניתן לבקשתו של תאגיד אחר זולת המערערת. המערערת עתרה לבית המשפט המחוזי, על דרך המרצת פתיחה, למתן פסק-דין המצהיר כי פסילתה מלהשתתף במכרז אינה כדין. בית המשפט המחוזי פסק לדחות את תביעתה, ומכאן הערעור שלפנינו. 2. אין חולקין שבתנאי המכרז לא נאמר מאומה בדבר זהותו של מבקש הערבות שתצורף להצעה. בתביעת המערערת נטען, כי בהעדר תנאי מפורש לעניין זה, לא היה כל פגם בהמצאת כתב ערבות שהוצא לבקשתו של תאגיד אחר. להלן ציינה המערערת, כי החברה אשר לבקשתה הוצאה הערבות שהוגשה מטעמה, אינה אלא קבלנית המשנה שבאמצעותה התכוונה לבצע את הפרוייקט נשוא המכרז, ושאף עובדה זאת צוינה בהצעתה. 3. השופט המלומד סבר, כי בכך שבתנאי המכרז לא פורש שהחובה להמציא כתב ערבות משמעה להמציא ערבות שהוצאה לבקשת המציע דווקא, אין כדי להועיל למערערת, שכן (כלשון השופט) "יש דברים שאין חובה לציינם, ובכל זאת ניתן לראותם כחלק מהנדרש". להצדקת ההנחה שכך אכן נדרש בענייננו אמר השופט: "דרכם של כתבי ערבות המצורפים להצעות המשתתפים במכרז, שהם מוצאים לבקשת המשתתף. בכך מושגות שתי תכליות. האחת היא מתן בטוחה לעורך המכרז לקיום ההצעה, אם זו תזכה במכרז. המטרה השניה היא מתן ביטוי לאיתנותו הכלכלית של המציע. למקרה שהמציע יזכה במכרז, הרי כתב הערבות מכסה גיזרה צרה ביותר של התחייבויות המציע. גם אם אלה מובטחות כיאות, על ידי כתב ערבות בנקאית שניתן לבקשת גורם זר, אין בכך מענה באשר ליכולתו של המציע לעמוד בכל תנאי המכרז. יכולתו של מציע לקבל מבנק ערבות בנקאית בסכום הנדרש הינה אחד הסממנים המאותתים אותה איתנות כספית". להלן הוסיף השופט וקבע, כי אפילו אם אין לפרש את מכרזה של המשיבה כמכיל תנאי המחייב שכתב הערבות יוצא לבקשת המציע דווקא, אין הוא רואה עילה להתערב בהחלטתה של ועדת המכרזים, באשר "אין בית המשפט שם עצמו תחת ועדת המכרזים של המשיבה, ואין שיקול דעתו בא להחליף את שיקול דעתם של מוסדות המשיבה". במקרה הנדון, הוסיף השופט, לא שוכנע כי ההתחשבות בזהותו של מבקש הערבות הינה שיקול זר ונטול משמעות להצעתה של המערערת, ולפיכך אין בידו לומר כי החלטתה של ועדת המכרזים חורגת ממיתחם הסבירות. 4. דעתי היא כי הערעור בדין יסודו. בעיני, אין זה כלל מובן מאליו כי גם בהעדר תנאי מפורש לעניין זה ראוי וניתן לפרש את מסמכי המכרז כמטילים חיוב להמציא ערבות שהוצאה לבקשת המציע עצמו דווקא. חיוב המשתתף להמציא ערבות בנקאית מיועד, בעיקרו של דבר, להעמיד ערובה לקיום הצעתו, אם זו אכן תזכה במכרז. ברם, גם אם לחיוב האמור יש תכלית נוספת - היינו להעיד על איתנותו הכלכלית של המציע - אין לזהותו של מבקש הערבות משמעות של ממש. שכן, עצם היכולת להשיג ולהמציא את הערבות הנדרשת היא החשובה. ציון שמו של גורם אחר, כמי שביקש להוציא הערבות, יכול לכאורה להעיד על קיומו של קשר עסקי בין המציע לבין מבקש הערבות, ועל כל פנים, מן העובדה שכתב הערבות הוצא לבקשת גורם שלישי אין להעלות כל מסקנה לעניין חוסר איתנותו הכלכלית של המציע. בהטלת חיוב להמציא ערבות שהוצאה לבקשת המציע דווקא (מקום בו מוטל חיוב כזה) אין, כמדומה, טעם רב. הדעת נותנת כי מי שבידו להשיג ערבות בעזרתו של צד שלישי, חזקה שיוכל להשיג - כנגד בטוחה נגדית שימציא הצד השלישי לבנק - מכתב ערבות בו יצוין כי הערבות הוצאה לפי בקשתו. ברם, אם המשיבה, מטעם זה או אחר, ביקשה להתנות את ההשתתפות במכרז בהמצאת ערבות בנקאית בה ייאמר כי היא הוצאה לבקשת המציע, היה עליה לקבוע זאת, בתנאי המכרז, בלשון מפורשת. והמשיבה, לא זה בלבד שלא פירשה תנאי כזה, אלא שמדוגמת כתב הערבות, שנכללה במסמכי המכרז, ניתן בנקל להתרשם שהמשיבה התכוונה שלא לכלול תנאי זה בתנאי ההשתתפות. הנה כי כן, בכותרת של הדוגמה מצוי מקום המיועד לרישום שמו של מבקש הוצאת כתב הערבות (קרי: "לבקשת ------ אנו ערבים בזה כלפיכם לסילוק כל סכום" וגו'), ואילו בגוף הכתב מצוי מקום המיועד לרישום שם החייב שלחיוביו ערב הבנק (קרי: "...שתדרשו מאת ------ (להלן 'החייב') בקשר עם" וגו'). ונוסח זה, לפי מבנהו ופשטות לשונו, עשוי להתפרש כמאפשר צירוף כתב ערבות שהוצא לבקשתו של גורם אחר זולת המציע. והערבות שצורפה להצעתה של המערערת נערכה ככתבה ובדמותה של דוגמת הערבות האמורה. 5. ואשר לטעמו השני של השופט: הכלל אכן הוא, כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול-דעתה של ועדת-מכרזים בשיקול-דעתו. אך ענייננו כאן אינו בהתערבות בשיקול-דעתה של ועדת המכרזים, אלא בביקורת סבירותה של ההחלטה שיצאה מלפניה. חובתו הבסיסית של מפרסם מכרז היא לפרט בגדר המכרז את כל החיובים המהווים תנאים מוקדמים להשתתפות. משנוכחנו כי המערערת מילאה בדייקנות אחר נוסח כתב הערבות שהוכתב על-ידי המשיבה בתנאי המכרז, אין מנוס מן המסקנה כי החלטת ועדת המכרזים, לפסול את הצעתה על הסף, חרגה ממיתחם הסבירות ודינה להיבטל. 6. הייתי מקבל את הערעור, מבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ומעניק למערערת את הסעד ההצהרתי שנתבקש בתביעתה. כן הייתי מחייב את המדינה לשלם למערערת שכר-טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. ה נ ש י א השופט י' טירקל : גם אני מסכים. עם זאת מבקש אני להעיר כי השאלה אם יש טעם לחייב מציע, בדרך כלל, להמציא ערבות שהוצאה לפי בקשתו דוקא אינה צריכה להכרעה במחלוקת שלפנינו והייתי מניח אותה בצריך עיון. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא. ניתן היום, יא' באדר ב' תשנ"ז (20.3.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97002480. F06

[ "ע\"א 248/97", "בה\"פ 1713/96" ]

4,317

1,224

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 1260 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: משה וייץ נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.2.97 בע"פ 30/96, שניתן על ידי כבוד השופטים: ר. אור, ע. קמא ו-א.צ. בן-זמרה ובקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל בשם המבקש: עו"ד ארמון אברג'יל בשם המשיבה: עו"ד חובב ארצי החלטה המבקש הורשע בבית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא רביד) בשתי עבירות תקיפה של אשתו (סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז1977-, להלן: "החוק") ובהפרת הוראה חוקית (סעיף 287 לחוק). הרשעות אלו התייחסו לשני מקרים בהם תקף המבקש את אשתו (שהיתה בחודשים הרביעי והחמישי להריונה), היכה בה בראשה ובגופה והשליך לעברה סיגריה בוערת שגרמה לה כוויה וכן למקרה נוסף בו התפרץ המבקש בצעקות לדירה בה התגוררה אשתו, חרף הוראת שוטר שאסר עליו לעשות כן. בית משפט השלום גזר עליו מאסר בפועל של ששים יום וכן מאסר על תנאי של ששה חודשים לתקופה של שלוש שנים, על תנאי שלא יעבור עבירות אלימות. המבקש ערער על חומרת העונש שהוטל עליו לבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' אור, ע' קמא וא"צ בן-זמרה) הוא טען כי העבירות נעברו ביוני-יולי 1993, כי הודה בהן על סמך הבטחת התובעת שלא לדרוש מאסר בפועל וכי מאז היטיב את דרכיו. בהחלטתו מיום 24.3.96 קבע בית המשפט המחוזי, כי על פני הדברים אין העונש שנגזר על המבקש חמור יתר על המידה, אולם החליט לדחות את הדיון בעניינו של המבקש על מנת לאפשר לו להשתתף באופן סדיר בטיפול קבוצתי של בעלים אלימים, שאפשר שייתר את המאסר בפועל. תקופה זו התארכה, לבקשת שרות המבחן למבוגרים שביקש לכלול את המבקש בסדנא טיפולית שנפתחה רק בחלוף כשבעה חדשים ממועד הדיון הראשון בבית המשפט המחוזי. כעבור כשנה הגיש שרות המבחן תסקיר בעניינו של המבקש, בו צויין, כי המבקש השתתף רק בשלושה מתוך שבעת המפגשים שנערכו עד למועד עריכת התסקיר. בתסקיר נכתב, כי מחד גיסא לא הוגשו תלונות נוספות נגד המבקש (בתסקיר קודם צויין, כי בינואר 1996 התלוננה אשת המבקש, בשיחה טלפונית עם שרות המבחן, על תקיפה נוספת אולם בשיחות מאוחרות יותר חזרה בה מתלונה זו), אך מאידך גיסא אין המבקש מתייצב לפגישות הסדנא, גם כשחרב המאסר מרחפת מעל ראשו. לפיכך לא מצא שרות המבחן למבוגרים להמליץ על המשך השתתפותו של המשיב בסדנא, אך המליץ להטיל על המבקש עונש שאינו מאסר. ביום 13.2.97 החליט בית המשפט המחוזי על דחיית ערעורו של המבקש, זאת נוכח התרשמותו, כי המבקש אינו מבין את חומרת מעשיו והוא אף מצדיק אותם. כעת מונחת בפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. יחד עם בקשה זו הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש, ואשר המבקש היה אמור להתחיל בריצויו ביום 2.3.97. ביום 25.2.97 החלטתי על עיכוב ביצוע ארעי עד למתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע או עד למתן החלטה בבקשה לרשות ערעור. לאחר שעיינתי במסמכים שבפני הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות: עניינה של הבקשה שבפני הוא אך ורק בחומרת העונש שנגזר על המבקש. בית משפט זה פסק כבר, כי נושא זה אינו משמש עילה לרשות ערעור, אלא בנסיבות יוצאות דופן ואלו אינן קיימות כאן (רע"פ 39/87 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). למעלה מן האמור, יצויין, כי העונש שנגזר על המבקש אינו חמור כלל ועיקר, נוכח חומרת העבירות בהן הורשע ונוכח העובדה שהאמצעים הטיפוליים שנוסו בעניינו לא צלחו. הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא בטל גם צו עיכוב הביצוע הארעי. המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום א', 30.3.97, לא יאוחר מן השעה 10:00, בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים. ניתנה היום, א' אדר ב' התשנ"ז (10.3.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012600. A02 דז/

[ "רע\"פ 97", "רע\"פ 39/87" ]

4,318

1,225

ב בית המשפט העליון ע"א 1391/93 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערער : סולימאן מוחמד נעאמנה נגד המשיב : כונס הנכסים הרשמי, מחוז חיפה מחיקה מחוסר מעש בשם המערער: עו"ד מ. נעאמנה החלטה בהמשך להחלטה מיום 15.6.97 אשר נמסרה לבא-כוח המערער בתאריך 20.6.97, אני מוחקת את הערעור . אין צו להוצאות. ניתנה היום, ב' באלול תשנ"ז (4.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93013910. O02

[ "ע\"א 1391/93" ]

4,319

6,707

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 93 / 1391 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערער : סולימאן מוחמד נעאמנה נגד המשיב : כונס הנכסים הרשמי, מחוז חיפה הוגש הליך החלטה על בא-כח המערער היה להודיע לבית המשפט תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה אם הוא עומד על בירור הערעור (ראה החלטת כב' הרשם צור מיום 5.5.93). עד כה לא נמסרה כל הודעה לבית המשפט. אני מאפשרת לבא-כח המערער ליתן טעם, תוך עשרה ימים מיום קבלת ההחלטה, מדוע לא יימחק הערעור מחוסר מעש. אי מתן תגובה במועד יביא למחיקת הערעור מבלי שיתקיים בו דיון נוסף. ניתנה היום, י' בסיון תשנ"ז (15.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93013910. Q01

[ "ע\"א 93" ]

4,320

1,228

תאריך טיוטה 04/02/97 כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 4953 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר המערער : עזבון המנוח דב ברודר ז"ל, ע"י אלמנתן שושנה ברודר נגד המשיבים : 1. הלברשטיין שרה 2. פורמלית - ברודר רונית 3. פורמלי - טוכנר יוסף 4. פורמלית - ספגטים בע"מ תאריך הישיבה: ' ב ה" ( 00.00.00 ) בשם המערער : עו"ד מאירסון מיכאל בשם המשיבים : עו"ד פלביאן אריאל עו"ד גולדברג יואל עו"ד גולדברג יואל עו"ד גולדברג יואל פסק-דין המשנה לנשיא ש' לוין: העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "ע\"פ 96" ]

4,322

15,439

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"פ 4953/96 בפני: כבוד השופט י. קדמי המ בקש : עזבון המנוח דב ברודר ז"ל, ע"י אלמנתו שושנה ברודר נגד המשיבים : 1. הלברשטיין שרה 2. פורמלית - ברודר רונית 3. פורמלי - טוכנר יוסף 4. פורמלית - ספגטים בע"מ בקשת רשות ערעור החלטה 1. זוהי בקשה למתן רשות לערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרת הליכי בזיון בית המשפט, שבבסיסם עומד הליך אזרחי להסרת מטרד. 2. בית משפט השלום הטיל על המבקש קנסות על פי פקודת בזיון בית המשפט בעקבות אי קיום צווים שניתנו על ידו בהליך האזרחי; ובית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בענין זה. מכאן, בקשת הרשות לערעור. 3. לאחר הגשת הבקשה ולפני שניתנה בה החלטה הלך המבקש לעולמו; והמדינה והמשיבה תובעות מן העזבון את תשלום הקנס; בא כוח העזבון, טוען כי ההליך הפלילי נפסק ועמו גם הליך גביית הקנס; ומכל מקום, לעזבון לא ניתנה ההזדמנות למצות את ההליך הפלילי עד תומו, והיורשים לא היו צד להליך האזרחי. 4. במצב דברים זה, אך נכון יהיה להביא את הבקשה להכרעה בפני הרכב של שלושה, וכך אנכי מחליט. המזכירות תעביר, איפוא, את הדיון בבקשת רשות הערעור להרכב של שלושה. ניתנה היום, ה' באלול תשנ"ז (7.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049530. H04

[ "רע\"פ 4953/96" ]

4,324

30,792

ב בית המשפט העליון בירושלים רע"פ 4953/96 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר המבקש: עזבון המנוח דב ברודר ז"ל, ע"י אלמנתו שושנה ברודר נגד המשיבים : 1. הלברשטיין שרה 2. פורמלית - ברודר רונית 3. פורמלי - טוכנר יוסף 4. פורמלית - ספגטים בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.6.96 בע.פ. 375/95, 11/96 שניתן על ידי כבוד הנשיא מ' סלוצקי והשופטים ח' פיזם, ס' ג'ובראן תאריך הישיבה: ח' בטבת תשנ"ח (6.1.98) בשם המשיב ה 1: עו"ד עזגד שטרן, עו"ד אריאל פלביאן, עו"ד אסף ביגר פ ס ק - ד י ן בהסכמת בא כוח המבקש ובהסכמת בא כוח המשיבה מס' 1, אנו מחליטים לדון בתיק זה על יסוד החומר שבכתב. הסכמת בא כוח המבקש לכך נמסרה טלפונית לאחר שהוברר כי עקב טעות מזכירות בית המשפט הוא לא הוזמן לדיון. כן לא הוזמן לדיון בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, אולם הגענו למסקנה כי השאלה המשפטית שבגינה התבקשה תגובתו של היועץ המשפטי לממשלה, אינה טעונה הכרעה בהליך זה. לגופם של דברים, ולאחר שהחלטנו ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור, מסקנתו היא כי דין הערעור להתקבל. עיקר נימוקנו למסקנה האמורה היא, כי אין חולק כי לא ניתנה למנוח הזדמנות להישמע בטענה כי מאז ההחלטה המקורית נשתנו הנסיבות, באופן שהוא חדל להיות בעל שליטה לקיים את הצו השיפוטי. בית משפט השלום סבר, ולדעתנו בטעות, כי קיים השתק פלוגתא החוסם את הטענה האמורה, ולפיכך אין מקום לברור נוסף. כאמור, אין בידינו לקבל עמדה זו. שכן, מה שהיה בעבר אינו בהכרח משקף את המציאות בזמן בירור הליך הבזיון הנוסף. מטעם זה לא ראינו להדרש לשאלה המשפטית אם פטירת המנוח מפקיעה את החיוב בקנס עקב בזיון בית המשפט. התוצאה היא כי אנו מקבלים הערעור ומבטלים את פסק דינם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. ניתן היום, ח' בטבת תשנ"ח (6.1.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049530. D09

[ "רע\"פ 4953/96" ]

4,325

1,229

ב בית המשפט העליון רע"א 6182/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: רוני לאופר נכסים בע"מ נגד המשיב : מנהל מס רכוש חיפה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.8.97 בתיק ע"ש 5081/97 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר ד. ביין בשם המבקשת: עו"ד אילן גלזר החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיב יגיש תשובתו לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשת. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, י"ב בחשון התשנ"ח (12.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061820. A02 /דז/

[ "רע\"א 6182/97", "ע\"ש 5081/97" ]

4,326

8,210

ב בית המשפט העליון רע"א 6182/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : רוני לאופר נכסים בע"מ נגד המשיב : מנהל מס רכוש חיפה בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקשת: עו"ד אילן גלזר החלטה אין דינה של המבקשת שונה מכל בעל דין אחר המחוייב בהפקדת ערבון. הבקשה נדחית. יש לשלוח הודעה על קביעת גובה הערבון כמקובל. ניתנה היום, כ' בתשרי תשנ"ח (21.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061820. O01

[ "רע\"א 6182/97" ]

4,327

33,750

ב בית המשפט העליון רע"א 6182/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת : רוני לאופר נכסים בע"מ נגד המשיב : מנהל מס רכוש חיפה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.8.97 בתיק ע"ש 5081/97 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר דן ביין בשם המבקשת: עו"ד אילן גלזר בשם המשיב: עו"ד עמנואל לינדר החלטה הבקשה לרשות ערעור תידון בפני הרכב של שלושה שופטים. ניתנה היום, ט"ו בשבט התשנ"ח (11.2.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061820. A03 /דז/

[ "רע\"א 6182/97", "ע\"ש 5081/97" ]

4,328

43,125

בבית המשפט העליון רע"א 6182/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' גולדברג המבקשת: רוני לאופר נכסים בע"מ נגד המשיב : מנהל מס רכוש חיפה בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.8.97 בתיק ע.ש. 5081/97 תאריך הישיבה: י"ז באדר התשנ"ח ( 15.03.98 ) בשם המבקשת: עו"ד אילן גלזר בשם המשיב : עו"ד עמנואל לינדר פ ס ק - ד י ן דין הבקשה להדחות. נחה דעתנו כי עמדתו של בית המשפט המחוזי, לפיה בקביעת שווי הנכס לענין מס רכוש לפי שווי השוק, יש להכליל את סכום המע"מ אשר שולם בעת הרכישה, היא נכונה. הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 10.000 ש"ח. ניתן היום, יז' באדר תשנ"ח (15.3.98). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061820. A04

[ "רע\"א 6182/97", "ש. 5081/97" ]

4,329

1,230

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 93 / 3596 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל המערער : מחמוד אבו סרור נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 7.6.93 בתיק ת.פ. 63/93 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא י' בזק והשופטים: י' צמח ור' אור תאריך הישיבה: כ"ז בשבט תשנ"ז (4.2.97) בשם המשיב ה: עו"ד נ' גרנות ה ח ל ט ה באת-כוח המערער שיגרה לבית המשפט, בשעת לילה מאוחרת, בקשה לדחיית מועד הדיון. הסניגורית לא טרחה להתייצב והפועל היוצא הוא שאין מנוס מדחיית מועד הדיון. שמיעת הערעור תיקבע למועד אחר, בתיאום עם שופטי ההרכב. ניתנה היום, כ"ז בשבט תשנ"ז (4.2.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93035960. F02 /אז

[ "ע\"פ 93" ]

4,330

14,541

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 93 / 3596 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש : מחמוד אבו סרור נגד המשיב : מדינת ישראל בשם המבקש: עו"ד גלוריה איזנמן בקשה להארכת מועד לעקרי טיעון החלטה לדחות הדיון כמבוקש. יש לקבוע מועד חדש באמצע חודש ספטמבר 1997. הסניגורית תגיש עיקרי טיעונה לא יאוחר מיום 20/8/97. המדינה תגיש עיקרי טיעונה לא יאוחר מ31/8/97-. ניתנה היום, יד' באייר תשנ"ז (21.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93035960. F06

[ "ע\"פ 93" ]

4,331

16,067

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3596/93 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל מחמוד אבו סרור נגד המשיב : מדינת ישראל שינוי ייצוג ה ח ל ט ה ערעור זה שהיה קבוע לשמיעה במועדים קודמים לא יכול היה להתברר עקב אי התייצבותה בבית המשפט, חרף הזמנתה כדין, של הסניגורית המלומדת עו"ד אחלאם חדאד. משהורינו לקבוע הערעור לשמיעה ליום 25.6.97 ביקשנו מראש מדור בקרה ושיבוץ תיקים לנקוט בהליכים לשם וידוא מראש של הופעת הסניגורית במועד הנ"ל. עכשיו מתברר כי שוגרו לסניגורית שלוש פניות חדשות בכתב, בהן נתבקשה ליצור קשר מיידי עם בית המשפט, אך אף אחת מן הפניות לא נענתה. בנסיבות אלו לא ראינו מנוס משחרורה של הסניגורית מייצוג המערער, על מנת שימונה למערער סניגור אחר. ניתנת איפוא בזה החלטה לשחרורה של הסניגורית מייצוגו של המערער. כבוד הרשמת תואיל למנות למערער, מבעוד מועד, סניגור אחר. ניתנה היום, כט' בניסן תשנ"ז (6.5.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93035960. F04

[ "ע\"פ 3596/93" ]

4,332

20,081

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3596/93 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש-המערער : מוחמד אבו סרור נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לשינוי שעת הדיון בשם המבקש-המערער: עו"ד גלוריה איזנמן החלטה כמבוקש. ניתנה היום, כ"ט באייר התשנ"ח (25.5.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93035960. A08 /דז/

[ "ע\"פ 3596/93" ]

4,333

21,193

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3596/93 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערער : מחמוד אבו סרור נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 7.6.93 בתיק 63/93 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא י' בזק והשופטים י' צמח ור' אור תאריך הישיבה: ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97) בשם המערער : עו"ד גלוריה איזנמן בשם המשיב ה: עו"ד נעמי גרנות פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: 1 . המנוח חיים נחמני ז"ל, איש שירות הביטחון הכללי, שימש כמפעילו של אחד מאהר (המכונה "חמזה") אבו-סרור (להלן: "חמזה"). במסגרת תפקידו נהג המנוח להיפגש עם חמזה, מפעם לפעם, בדירה ברחוב התיבונים בירושלים. בדצמבר 1992 גמר חמזה בדעתו לרצוח את המנוח, ולביצוע מזימת הרצח גייס שניים מתושבי מחנה הפליטים שליד בית-לחם, את נאסר אבו סרור (להלן: "נאסר") ואת המערער, שהוא בן-דודו. ביום 3.1.1993, בשעה 14:00, היה על חמזה להיוועד עם המנוח בדירת המפגש, ובתיאום עם חבריו הועיד את ביצוע הרצח למועד זה. לקראת השעה היעודה יצאו השלושה לדרכם, במכונית שנרכשה על-ידי חמזה לצורך המילוט. לביצוע הרצח הצטייד חמזה בפטיש ובסכין. כברת-דרך לפני הגיעם לדירה נפרד חמזה מחבריו. נאסר והמערער המשיכו במכונית עד לקירבת הבית בו מצויה הדירה, ואילו חמזה הגיע למקום בגפו. לפני היכנסו לדירה, סימן חמזה לשני מרעיו, כי המנוח כבר מצוי בדירה וממתין לו שם. לאחר כניסתו לדירה תקף חמזה את המנוח, בעזרת הפטיש והסכין שהביא עמו. משחמזה לא יצא מן הדירה תוך כחמש דקות מעת כניסתו, ועל-פי מה שנדברו ביניהם מראש, נכנס נאסר לדירה בעקבותיו וסייע לחמזה להמית את המנוח שעדיין התבוסס בדמו. כל אותה עת המתין המערער לחבריו ליד המכונית, ומשיצאו, נסעו השלושה לכיוון חברון. בדרך פשט חמזה חלק מבגדיו, שהוכתמו בדמו של המנוח, והמערער השליך את הבגדים המוכתמים. בנקודה מסוימת ירד חמזה מן המכונית. בהוראתו נסעו נאסר והמערער לאזור הכפר צוריף ושם העלו את המכונית באש. 2. לאחר ביצוע הרצח נמלט חמזה ועקבותיו לא נודעו. נאסר והמערער נלכדו והובאו לדין על-פי כתב-אישום שייחס לשניהם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ורצח בכוונה תחילה. נאסר הודה בעובדות שנטענו בכתב האישום, הורשע על-יסוד הודאתו ונידון למאסר עולם. המערער הודה, כי נלווה לשניים, תוך שידע שבכוונתם לרצוח חייל, אך כפר בשותפות לקשר הפלילי ולעבירת הרצח. לנוכח הגירסה שמסר באמרותיו בחקירה ובהליך המעצר, שהוצגו במשפטו בהסכמה, לא נזקקה התביעה להבאת ראיות זולת אימרתו של נאסר בחקירה, שאף היא הוצגה בהסכמה; ואילו הסניגוריה הסתפקה בעדות קצרה מפי המערער. על יסוד גירסת המערער קבע בית המשפט המחוזי, כי המערער אשם בהשתתפות בקשר הפלילי וכן במעשה הרצח. לפיכך הרשיע את המערער בשתי העבירות וגזר עליו מאסר עולם. 3. בחקירתו ובעדותו טען המערער, כי אולץ להסכים לרעיון שהועלה על-ידי חמזה, "להרוג חייל", וזאת מפני שחמזה איים עליו, כי אם לא ישתתף בכך יפיץ עליו שמועה כי הוא משתף פעולה עם שלטונות ישראל. ואולם את הסכמתו להילוות אל חמזה ונאסר, במועד ביצוע המעשה, היתנה מראש בכך שלא ייטול חלק במעשה ההמתה עצמו, אלא ימתין לשניים במכונית המילוט. לגירסתו, חמזה הכניסו בסוד תכנית הרצח רק לאחר שהקשר בינו לבין נאסר כבר הושלם. תחילה, כדבריו, ביקש מחמזה להניח לו לנפשו. אך, לנוכח איומיו של חמזה, נאלץ להצטרף אליו ולנאסר. המערער הודה, כי ימים אחדים לפני ביצוע הרצח נפגש עם שני האחרים, בביתו של חמזה, לצורך תכנון הרצח. כן סיפר כי השתתף עמם בסיור מוקדם, באזור דירת המפגש. סיור זה, שבו השתמשו השלושה במכונית שנרכשה לצורך המילוט, היווה חלק מן ההכנות המוקדמות. המערער סיפר, כי לאחר הסיור חילקו ביניהם את התפקידים, וכי עליו הוטל "לשמור ליד הרכב". עם זאת טען, כי בתכנון הכולל (אף שחלקו נעשה בנוכחותו) לא לקח חלק. 4. בערעור שלפנינו, המופנה נגד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, העלתה הסניגורית שלוש טענות חלופיות: ראשית, כי למערער עמדה הגנת כורח; שנית, כי על-פי חלקו בעשייה הפלילית, אין המערער נושא באחריות לעבירת הרצח כמבצע בצוותא אלא כמסייע בלבד; ושלישית, כי, מכל מקום, יש להחיל על מקרהו של המערער את הוראת סעיף 300א(ב) לחוק העונשין, לבטל את מאסר העולם שנגזר עליו ולהטיל עליו עונש קל יותר. יצוין שפסק-דינו של בית המשפט המחוזי ניתן לפני קבלתו של חוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ"ד1994- (להלן: תיקון 39). הנמקת בית המשפט המחוזי התבססה, אל נכון, על הדין הקודם, אך בטענותיה לפנינו חתרה הסניגורית להיבנות מחידושיו המקלים של תיקון 39, שעל-פי מצוות סעיף 5(א) לחוק הינם בעלי תחולה גם על עבירה שנעברה לפני תחילתו אך טרם ניתן לגביה פסק-דין חלוט. אדון אפוא בטענות הסניגורית ואגב כך אתייחס, גבי שתי הטענות הראשונות, גם להנמקת בית המשפט המחוזי. כורח 5. טענת הסניגורית, שעל השתתפותו בעבירות של המערער חל הסייג של כורח, נסמכת על גירסת המערער, לפיה אולץ להצטרף אל חמזה ואל נאסר בהשפעת האיום שהופעל כלפיו, שאם ימאן, תופץ עליו שמועה כי הוא משתף פעולה עם שלטונות ישראל, ובכך, למעשה, ייחרץ דינו. 6. בית המשפט המחוזי, בהתייחסו לטענה זו, נדרש בהנמקתו, משום מה, לא להגנת "כורח" אלא להגנת "צורך", כמשמעה בסעיף 22א לחוק (קודם לתיקון 39). בהכרעת הדין נקבע, כי המערער אינו יכול לחסות בצלה של הגנה זו; ראשית, מפני שההגנה אינה חלה מקום שהמעשה גרם למותו של אדם, ושנית, מפני שהמערער "יכול היה למנוע את הרצח אילו הודיע למשטרה על התכנית בעוד מועד". ייאמר מיד, כי בשעתם היו טעמים אלה יפים גם לדחייתה של הגנת כורח. סעיף 21 לחוק העונשין (קודם לתיקון 39) קבע לאמור: "מעשה, למעט רצח ועבירה כלפי המדינה שענשה מוות, שאדם היה אנוס לעשותו מחמת איומים שהעלו אותה שעה חשש סביר שאם לא ייכנע ימות מיד או ייחבל מיד חבלה חמורה - אינה עבירה, ובלבד שלא העמיד עצמו מרצונו במצב שהביאהו לידי האונס." היה זה מעיקריה של הוראת הסעיף, שהגנת כורח אינה חלה על עבירת רצח (וכן על עבירה כלפי המדינה שעונשה מוות), אך גם אלמלא סייג זה, ברי שלא היתה לה תחולה אלא בנסיבות המקיימות את דרישת המיידיות, היינו, "שאם לא ייכנע ימות מיד או ייחבל מיד חבלה חמורה". ובענייננו לא יכול להתעורר ספק, שגם דרישת המיידיות לא התקיימה; שכן, מאז נקרא על-ידי חמזה להשתתף ברצח, ועד ליום ביצוע הפשע, עמדו לרשות המערער ימים אחדים והיתה לו שהות מספקת להימלך בדעתו ולבקש את הגנת המשטרה. משמע, שגם אלמלא הסייג, שמעיקרא שלל הגנה זו מן המואשם ברצח, לא יכול המערער ליהנות מן ההגנה, מפני שעמדה לו דרך סלולה ובדוקה להיפטר מן הכורח להשתתף בביצוע העבירות. 7. גם מתיקון 39 אין המערער יכול להיוושע. סעיף 34יב לחוק, הקובע את התנאים לתחולתה של הגנת כורח במתכונתה החדשה, מורה לאמור: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שנצטווה לעשותו תוך איום שנשקפה ממנו סכנה מוחשית של פגיעה חמורה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו, ושאנוס היה לעשותו עקב כך." ההוראה החדשה אינה כוללת עוד את הסייג השולל את הגנת הכורח באשמת רצח ובעבירה נגד המדינה שעונשה מוות, ואף דרישת המיידיות שוב אינה נזכרת בה בלשון מפורשת. אך גם על-פיה, אין נאשם יכול להישמע בהגנת כורח, אלא מקום שבו לא יכול למלט עצמו מפני ביצוע המעשה הפלילי מבלי להסתכן ב"פגיעה חמורה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו". על משמעותה של דרישה זו עמד השופט גולדברג בע"פ 7085/93 נפז בן כאמל נג'אר נ' מדינת ישראל , דינים-עליון נב 505: "דרישת הסעיף היא כי הסכנה הנשקפת מהאיום תהיה מוחשית, דהיינו שידע המאויים כי האיום הוא של ממש, ואת שצפוי לו אם לא ייכנע לאיום, ועקב כך אנוס היה לעשות את המעשה. דרישה אחרונה זו מלמדת כי עקב הסכנה המוחשית מהאיום על המאויים לעמוד בפני בחירה: לבצע את המעשה האסור תוך כניעה לאיום, או לא לבצע את המעשה האסור ולעמוד בפני הסכנה המוחשית של פגיעה חמורה בו או בזולתו. משמע, שאם קיימת בפני המאויים אלטרנטיבה שלישית, לסכל את האיום, אין הוא נכנס לגדרה של ההגנה " (פיסקה 16 לפסק הדין; ההדגש שלי - א' מ'). בענייננו לא יכול להתעורר ספק, כי בידי המערער - כקביעת בית המשפט קמא - היה להיחלץ מן הסבך על-ידי פנייה למשטרה. בהתקיים דרך חלופית, לסיכול האיום שהופנה כלפיו, אין לקבל כי המערער היה "אנוס" להשתתף בביצוע הפשע (השוו לאמור בע"פ 2130/95 בשיר נ' מדינת ישראל , תקדין-עליון 97(2) 682, בפיסקה ג(3)(ב) לפסק-דינו של השופט קדמי). נמצא שגם על-פי הדין שלאחר תיקון 39, הגנת כורח אינה עומדת למערער. 8. לא למותר להוסיף, כי על-פי סעיף 34טז לחוק (שנתחדש בתיקון 39), הוראת סעיף 34יב (הקובעת את סייג הכורח) אינה חלה "כאשר המעשה לא היה סביר בנסיבות הענין לשם מניעת הפגיעה". לדידי, לא ניתן לראות השתתפות ברצח כ מעשה סביר בנסיבות בהן עומדת לנאשם דרך חלופית לסיכול האיום ולהיחלצות מן הכורח לשתף פעולה בביצוע הפשע הנורא. לא שאני מתעלם מן האפשרות, שהסגרת חבריו למשטרה, היתה מעמידה את המערער בסיכון חדש; אך גם לנוכח קיומה של אפשרות זו, אין הסכמתו להשתתף בביצוע רצח יכולה לזכות בגושפנקה של מעשה סביר. זאת ועוד: הדרישה למיידיות הסכנה, שהיוותה תנאי להגנת כורח על-פי הדין שקדם לתיקון 39, אמנם אינה נזכרת בסעיף 34יב בלשון מפורשת. נמצא שסעיף 34יב עשוי להקים הגנת כורח, גם לנוכח קיומה של סכנה ממשית שאינה מיידית. משמע שהמיידיות שוב אינה תנאי שבלעדיו אין. אך דומה כי בצדק העיר השופט קדמי, בפרשת בשיר (ע"פ 2130/95 הנ"ל), "שכאשר מדובר בקיפוח חיי אדם, ראוי ליישם את סייג הכורח במקום שבו על המאוים לבחור - בו במקום - בין חייו שלו לחיי זולתו" (בפיסקה ג(3)(ד) לפסק הדין). הדעת אכן נותנת, כי נאשם ברצח הטוען כורח, לפחות בדרך-כלל, אכן יידרש להראות - אם כחלק מממשות הסכנה שבפניה ניצב ואם כאות לסבירות מעשהו - כי הוצב בפני איום לפגיעה מיידית. כדברי פרופ' פלר: "חומרת הסכנה מתקשרת קשר הדוק עם עיתויה , מבחינת מומנט ההפעלה של האיום עצמו וסיכויי מימושה בזמן. סכנת המימוש, כשהיא שלובה עם האיום עצמו, צריכה להיות מידית ; המאיים אינו משאיר למאויים שהות להרהר בעניין, ובעיקר אינו מאפשר לו בחירה בכל דרך אחרת מזו שבין קבלת הסכנה של הגשמת האיום לבין ציות לדרישת המאיים כתמורה להסרת האיום" (ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין , תשמ"ז1987-, כרך ב', בעמ' 381). דברים אלה אמנם נכתבו כפרשנות לדין שקדם לתיקון 39, אך הרציונל שביסודם תקף גם ביחס לכורח כמשמעו בסעיף 34יב, כשהמדובר, כמו במקרה שלפנינו, בסייג השולל אחריות לעבירת רצח. "מבצע בצוותא" או "מסייע" 9. טענתה השניה (החלופית) של הסניגורית, כאמור, היא, כי על-פי חלקו לא היה המערער בגדר מבצע בצוותא אלא בגדר מסייע. כך, לדידה, עולה, אף מקביעת בית המשפט המחוזי. לאמיתו של דבר, הוסיפה הסניגורית, לצירופו של המערער למעגל המבצעים לא היתה כל תכלית מעשית. צירופו, לטענתה, חל רק לאחר שחמזה ונאסר כבר תיכננו ביניהם את הרצח לפרטי פרטיו. הם לא גילו למערער את זהותו של הקורבן המיועד, וחמזה אך אמר לו כי מדובר בחייל שאותו הוא מכיר. ובעיקר, הם לא ייעדו למערער כל תפקיד בביצוע מעשה ההמתה, ואף לא בתוכנית המילוט, שכן, כמסתבר, למערער אין רשיון נהיגה ואף לא הוטל עליו לנהוג ברכב המילוט. בפועל, טענה הסניגורית, לא השתתף המערער אלא בפעולות סיוע שלאחר הרצח, ומכל האמור נובע, כי מטרת צירופו על-ידי חמזה לא היתה כדי להסתייע בו אלא רק כדי להבטיח את שתיקתו. 10. בית המשפט המחוזי, בסכמו את העולה מגירסת המערער ביחס לחלקו במעשה הפשע, קבע לאמור: "ברור מכל האמור לעיל כי חלקו של הנאשם 2 [המערער] במעשה הרצח היה הקטן ביותר לעומת חלקם של חמזה ושל הנאשם 1 [נאסר] שביצעו את הרצח במו ידיהם המגואלות בדם. הנאשם 2 לא נכנס לבניין שבו גר קרבן הרצח, איש השב"כ חיים נחמני הי"ד, אלא התייצב מרחוק ליד המכונית, בלא ספק כדי להבטיח את נסיגתם של חבריו לאחר ביצוע הרצח". עם זאת ציין בית המשפט, כי אף שחלקו של המערער היה קטן מחלקיהם של שותפיו, חלה עליו אחריות לביצוע הרצח. קביעה זו ביסס בית המשפט על כללי השותפות לעבירה, כפי שעמדו בתוקפם קודם לתחילתו של תיקון 39. וכך נאמר, לעניין זה, בהכרעת הדין: "... די במה שעשה כדי לראותו מבחינה משפטית כמי שהשתתף בביצוע העבירה ונושא באחריות לה וזאת מכח הוראות סעיף 26(2) לחוק העונשין התשל"ז1977- הקובע כי יראו אדם כמי שהשתתף בביצוע העבירה אם 'עשה מעשה... כדי לאפשר לחברו לעבור את העבירה או לסייע בידו בכך, בין שנכח בשעת עשייתה ובין שלא נכח'. ומכח הוראות ס"ק (4) הקובע כי יראו כמי שהשתתף בביצוע העבירה 'מי שסייע את חבירו בעבירה ע"י שנכח במקום העבירה כדי להרתיע התנגדות או כדי לאמץ את המבצע בהחלטתו, או כדי להבטיח את ביצועה של העבירה". בית המשפט המחוזי קבע, אפוא, כי המערער סייע לשני האחרים בביצוע הפשע, במשמעות הסעיפים 26(2) ו26-(4) לחוק העונשין, ועל יסוד התפיסה הזאת, הרשיעו באחריות לביצוע העבירות. באת-כוח המערער ביקשה להיבנות מקביעת בית המשפט המחוזי, שהמערער נושא באחריות לעבירת הרצח מכוח היותו מסייע. טענתה לפנינו היתה, כי גם על-פי המיון שנקבע בתיקון 39 יש לראות בו "מסייע", ולא "מבצע בצוותא", וכפועל יוצא מכך יש להפחית את עונשו לעשרים שנות מאסר (ראו סעיף 32(1) לחוק העונשין). 11. אף טענה זו יש לדחות. סעיף 26 לחוק, שעמד בתוקפו עד לתחילתו של תיקון 39, לא הבחין, לעניין האחריות לביצועה של עבירה, בין "מי שעשה אחד המעשים או המחדלים שהם מיסודות העבירה" לבין מי שסייע לו, בין במעשה או במחדל ובין בנוכחות שמטרתה להרתיע התנגדות, לאמץ את המבצע בהחלטתו או להבטיח את הביצוע. אחד מחידושיו המרכזיים של תיקון 39 התבטא בהבחנה, שנקבעה בסעיף 29 לחוק, בין מבצע עבירה ("מבצע עיקרי"), לרבות "מבצע בצוותא" עם אחרים (שאף הוא בגדר מבצע "עיקרי"), לבין מסייע; ואולם הבחנה זו, המעוגנת במידרג האחריות שנקבע בתיקון 39, אינה יכולה להיזקק למושגיו של הדין שקדם לתיקון 39. חידושיו של הסיווג החדש הוא תוכני ומהותי, ולא סמאנטי. המונחים "מבצע" ו"מסייע", בהם השתמש המחוקק, אינם חדשים, אבל תוכנם חדש; ואין זה, לכן, מן הנמנע, כי מי שהשתתף עם אחרים בביצוע עבירה, ושעל-פי הדין הקודם הוגדר כ"מסייע", יסווג עתה כמבצע בצוותא. במספר פסקי-דין, שניתנו מאז תחילתו של תיקון 39, נדרש בית-משפט זה ליסודות ההבחנה בין מבצע בצוותא לבין מסייע, כמשמעם בדין החדש. עיקריה של ההבחנה הוסברו בע"פ 4389/93 מרדכי נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(3) 239. כדברי הנשיא ברק (בעמ' 250): "השוני בין מבצע בצוותא לבין המסייע מתבטא בכך שהמבצעים בצוותא משמשים גוף אחד לביצוע המשימה העבריינית. כולם עבריינים ראשיים... תרומתו של כל אחד מהמבצעים היא 'פנימית'... אכן, לעניין הביצוע בצוותא תיתכן חלוקת עבודה בין העבריינים, באופן שהם יפעלו במקומות שונים ובזמנים שונים, ובלי שכל אחד מהם מיצה את העבירה, ובלבד שחלקו הוא מהותי להגשמת התכנית המשותפת. אחדות המקום והזמן אינה חיונית, ובלבד שחלקו של כל אחד מהם הוא חלק פנימי של המשימה העבריינית." ובעמ' 251: "למבצע בצוותא שליטה פונקציונלית, יחד עם האחרים, על העשייה העבריינית והתפתחותה. הוא אדונה. ... המסייע - בדומה למשדל - הוא שותף עקיף ומשני. הוא מסייע ביצירת התנאים לביצוע העבירה על-ידי העבריין העיקרי (או העבריינים העיקריים המבצעים בצוותא) (סעיף 31 לחוק העונשין). תרומתו של המסייע היא חיצונית. אין הוא חלק פנימי של המשימה העבריינית עצמה. אין הוא היוזם, אין הוא המחליט על הביצוע ואין הוא שולט על הביצוע. אין הוא אדון לביצוע. הוא מבצע מעשי עזר הנפרדים מביצוע העבירה על-ידי העבריין העיקרי, ושיש בהם 'כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו' (סעיף 31 לחוק העונשין)." ובע"פ 2796/95 פלוני נ' מדינת ישראל , תקדין-עליון 97(2), 283, הטעים הנשיא ברק, כי: "המאפיין את המבצע בצוותא שהוא אדון לפעילות העבריינית. בידיו השליטה הפונקציונלית-מהותית, יחד עם המבצעים בצוותא האחרים, על העשייה העבריינית. הוא חלק מהחלטה משותפת לביצוע העבירה. הוא חלק מהתוכנית הכוללת להגשמת הפעולה העבריינית האסורה. הוא פועל יחד עם המבצעים בצוותא האחרים, כך שכל אחד מהם שולט - יחד עם האחרים - על הפעילות כולה. מעמדו ביחס להחלטה לביצוע העבירה הוא של איש 'פנים'. תרומתו היא 'פנימית'. חלקו הוא מהותי להגשמת התכנית המשותפת." (כן ראו: ע"פ 8710/96 הלדשטיין נ' מדינת ישראל , תקדין-עליון 97(4) 195, פיסקאות 87-83 לפסק-דינו של השופט גולדברג). 12. על-פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, לעניין ההבחנה בין מבצע בצוותא לבין מסייע, יש לסווג את המערער כמבצע בצוותא. הווי אומר: המערער, אף שלפי הדין הקודם סווג כמסייע, יסווג עתה כמבצע עיקרי. ודוק: מהות עשייתו הפלילית, ושורת אחריותו לעבירה אותה ביצע, נותרו כשהיו. מה שנשתנה הוא אך סיווג אחריותו על-פי מושגיו החדשים של תיקון 39; ולעניין הסיווג - כפי שכבר הוסבר - אין כל משמעות למושגיו של הדין הקודם. אמנם, וכך אף קבע בית המשפט המחוזי, חלקו של המערער בביצוע עבירת הרצח היה קטן לאין ערוך מחלקם של מרעיו, ואולם ממסכת האירועים, כפי שתוארה על-ידי המערער, עולה בבירור, כי המערער השתייך ל"מעגל הפנימי" של המבצעים. הוא נענה לדרישתו של חמזה והצטרף לקשר הפלילי לביצוע הרצח. הוא לקח חלק (ולוא גם קטן) בשלב התכנון; נסע ביחד עם חמזה ונאסר לסיור המוקדם במקום שיועד לביצוע הרצח, ואשר במהלכו התחלקו השלושה בתפקידים, כשהתפקיד שהוטל על המערער (כלשונו באימרה שמסר בחקירה) היה "לשמור ליד הרכב". בית המשפט קמא קבע בפסק-דינו, כי בשעת ביצוע הרצח המערער "התייצב מרחוק ליד המכונית, בלא ספק כדי להבטיח את נסיגתם של חבריו לאחר ביצוע הרצח". ולאחר הרצח נטל המערער חלק גם בהעלמת הראיות, בהשלכת בגדיו המגואלים בדם של חמזה ובהצתתה של מכונית המילוט. תרומתו המעשית של המערער לביצוע הרצח אכן היתה קטנה משל שני מרעיו. ואולם השתתפותו בפעילות המכינה, ותפקיד המתריע אותו מילא, היקנו לו שליטה על הוצאתה לפועל של התכנית הרצחנית. מכך שהשתתף בהכנות לביצוע ופעל להצלחת התכנית עולה, כי היה בעל המחשבה הפלילית הנדרשת לשכלול אחריותו בגין עבירת רצח בכוונה תחילה. ודי באלה כדי לחייב את המסקנה, שהמערער נמנה עם מבצעי העבירה וכי לא היה רק בגדר מסייע, שמעמדו במידרג הנושאים באחריות לעבירה ובסולם העונשים נמוך משל מבצעי העבירה. עונש מופחת 13. טענתה השלישית של הסניגורית היא, כי גם משנמצא יסוד להרשיע את המערער בעבירת רצח בכוונה תחילה, מן הדין לבטל את מאסר העולם שנגזר עליו ולגזור עליו עונש קל יותר. טענה זו סומכת הסניגורית על הוראת סעיף 300א(ב) לחוק העונשין, הקובע: "300א. על אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו, אם נעברה העבירה באחד מאלה: ... (ב) במצב שבו מעשהו של הנאשם חרג במידה מועטה, בנסיבות הענין, מתחום הסבירות הנדרשת לפי סעיף 34טז לשם תחולת הסייג של הגנה עצמית, צורך או כורח, לפי סעיפים 34י, 34יא, 34יב." הסניגורית טוענת, כי חריגת המערער מתחום הסבירות הנדרשת לפי סעיף 34טז, שבעטיה נשללת תחולתו של סייג הכורח לפי סעיף 34יב, היתה, בנסיבות העניין, חריגה מועטה. כך, לדבריה, מתחייב מחלקו המשני של המערער בביצוע העבירות, ומכאן שמקרהו נכנס לגדר הוראתו של סעיף 300א(ב). גם טענה זו דינה להידחות. ההכרעה בשאלה, אם מעשהו של נאשם חרג רק במידה מועטה מתחום הסבירות, חייבת להתגדר במסגרתו של סעיף 34טז. משמע, כי רק במקרים גבוליים, בהם שלילת קיומו של סייג לאחריות הפלילית, לפי אחד הסעיפים 34י ("הגנה עצמית"), 34יא ("צורך") ו34-יב ("כורח"), נשללת אך ורק בשל חריגת מעשהו של נאשם ברצח מתחום הסבירות, יהיה מקום לשקול, לעניין העונש שיוטל עליו, אם חריגתו של המעשה מתחום הסבירות היתה אך מועטה. לא כן כאשר נמצא - כמו בענייננו - שהתנאים הראשוניים לתחולת הסייג לאחריות הפלילית אינם מתקיימים. כאשר אלה הם פני הדברים, השאלה מה מידת חריגתו של המעשה מתחום הסבירות, כלל אינה מתעוררת. הלוא עניינו של סעיף 300א(ב) הוא במעשה בו גרם העושה, בכוונה תחילה, למותו של הקורבן. במעשה כזה טבועה חומרה רבה וכלל לא יעלה על הדעת לתארו כחריגה מועטה מתחום הסבירות. כזה הוא, כאמור, גם מקרהו של המערער. 14. סיכומו של דבר הוא, כי יש לדחות את הערעור על כל חלקיו. ש ו פ ט השופט י' זמיר : אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן: מסכימה אני לפסק-דינו של חברי השופט א. מצא ולתוצאה אליה הגיע. אבקש להעיר הערה אחת הנוגעת לדרישה למיידיות הסכנה כתנאי להגנת הכורח. נזדמן לי להביע הסתייגות בנושא זה בע"א 2130/95 בשיר נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 97(2) 682, שם אמרתי: "חברי השופט קדמי סבור, כי כאשר מדובר בקיפוח חיי אדם, ראוי להכניס למסגרת מגבלת הסבירות את דרישת ה"מיידיות" של מימוש האיום שבוטלה עם חקיקתו של סעיף 34 י"ב לחוק העונשין אף שלדבריו "לא נעלם הימני כי בכך הנני משיב ליושנה - במידה רבה - את עטרת דרישת המיידיות של מימוש האיום שבוטלה עם חקיקתו של סעיף 34 י"ב לחוק העונשין". כשלעצמי, הייתי משאירה את השאלה אם יש מקום להשיב ליושנה את דרישת ה"מיידיות", בצריך עיון. המקרה הנוכחי איננו מצריך קביעה כזו, שלא ברור אם עולה היא בקנה אחד עם לשון התיקון ותכליתו ועם השוני שבינו לבין הסעיף שקדם לו." עמדתי כאז כן היום היא, כי לאור ביטול דרישת המיידיות, עם חקיקתו של סעיף 34 י"ב לחוק העונשין, יש מקום לסברה כי עיתוי הסכנה יכול ויהיה שונה על פי הנסיבות ועל פי חומרת העבירה אותה בצע הטוען להגנת הכורח, כשעבירת הרצח היא החמורה בכולן. במקרה דנן, מקובל גם עלי שלא עומדת למערער הגנת הכורח לא לפי הדין הקודם וגם לא לפי התיקון. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט מצא. ניתנה היום, ג' בסיון תשנ"ח (28.5.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93035960. F07

[ "ע\"פ 3596/93", "ע\"פ 2130/95", "ע\"פ 8710/96", "בע\"א 2130/95" ]

4,334

1,231

בבית המשפט העליון בג"ץ 1876/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : מרק ישי נגד המשיב : שר התחבורה בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד אורית קורן החלטה בפני בקשה לקביעת מועד דיון. העתירה הוגשה ביום 21.3.97. בפני בית משפט זה תלויות ועומדות עתירות רבות שהוגשו קודם לעתירה זו ושטרם נדונו. המבקש אינו מנמק בבקשתו את הדחיפות שבשמיעת העתירה למעט טענה סתמית לפיה "מדובר בענין דחוף של פרנסה". לא שוכנעתי כי יש דחיפות בדיון בעתירה זו על פני עתירות אחרות. העתירה תקבע לדיון על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, ט' בתמוז תשנ"ז (14.7.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97018760. R04

[ "בג\"ץ 1876/97" ]

4,335

16,801

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 1876 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : מרק ישי נגד המשיב : שר התחבורה בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותר: בעצמו החלטה לתגובת בא-כח המשיב תוך שבעה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, כ"ד בסיון תשנ"ז (29.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97018760. R03

[ "בג\"ץ 97" ]

4,338

17,600

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1876/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כב' השופט י' גולדברג העותר : מרק ישי נגד המשיב : שר התחבורה עתירה לצו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ז בתשרי תשנ"ח (28.10.97) בשם העותר : בעצמו בשם המשיב : עו"ד אורית קורן פסק-דין המשיב ניאות לערוך בדיקה לעותר תוך חודשיים ימים ולמסור לעותר את תוצאות הבדיקה תוך חודשיים נוספים. על יסוד זה הודיענו העותר על מחיקת העתירה. ניתן היום, כ"ז בתשרי תשנ"ח (28.10.97) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97018760. G05

[ "בג\"ץ 1876/97" ]

4,339

1,232

בבית המשפט העליון ע"פ 95 / 1534 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקשת: 1. M.D.M י.א פיתוח וייצורמכונות (2000) בע"מ נגד המשיבה : תמי תעשיות מכונות ישראל 1990 בע"מ בקשה לשינוי ייצוג בשם המבקשת: עו"ד יעקב קלדרון בשם המשיבה: עו"ד ד. דרדיקמן החלטה בא- כח המשיבה ייצג את המשיבה בבית המשפט המחוזי והגיש בשמה את הבקשות על-פי פקודת בזיון בית המשפט. על בא- כח המשיבה הטוען כי איננו מייצגה בערעור להציג בפני בית המשפט יפוי כוח אשר מגביל את ייצוג המשיבה אך להליכים בפני הערכאה הראשונה, או להגיש לבית המשפט בקשה לשחרור מייצוג ערוכה כדין. עד לקבלת החלטה אחרת בענין זה, מוטל על עו"ד דרדיקמן להופיע לדיון בערעור שנקבע ליום 2.4.97. ניתנה היום, י"ט באדר א' תשנ"ז (26.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95015340. Q02

[ "ע\"פ 95" ]

4,340

3,879

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 95 / 1534 בפני: כבוד השופט י. קדמי המערערים: 1. M.D.M י.א. פיתוח וייצור מכונות (2000) בע"מ 2. יוסף אוזן נ ג ד המשיבה: תמי תעשיות מכונות בקשה לביטול ערעור ה ח ל ט ה המערערים מבקשים לבטל את הערעור שהגישו בתיק זה; וב"כ המשיבה מסכים לביטולו ללא צו להוצאות. הערעור יבוטל כמבוקש; ואין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ג באדר ב' תשנ"ז (1.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "ע\"פ 95" ]

4,341

1,233

ב בית המשפט העליון רע"א 7416/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : גיא נמרוד נגד המשיב : נטפים מגדל שותפות מוגבלת בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד אסף נמרוד החלטה לתגובת המשיבה בענין הבקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון תוך ארבעה עשר ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ב בכסלו תשנ"ח (21.12.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97074160. O03

[ "רע\"א 7416/97" ]

4,342

6,565

ב בית המשפט העליון רע"א 7416/97 - ב' בפני: כבוד השופט ת' אור המ בקש : גיא נמרוד נגד המשיב ה : נטפים-מגל, שותפות מוגבלת בקשה לעיכוב ביצוע הליכי מאסר והליכים כנגד רכוש אשתו של המבקש - במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 28.10.96 בתיק 8441/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת גרסטל החלטה לדחות את הבקשה. ישלים נא המבקש את הליכי הערבון בהקדם, ואז תדון בקשתו לרשות ערעור ללא דיחוי. ניתנה היום, ל' בכסלו התשנ"ח (29.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97074160. E04

[ "רע\"א 7416/97" ]

4,343

10,745

ב בית המשפט העליון רע"א 7416/97 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקש: גיא נמרוד נגד המשיב : נטפים מגדל שותפות מוגבלת בקשה לפטור מאגרה וערבון בשם המבקש: עו"ד א. נמרוד החלטה בפני בקשה לפטור מאגרה. המבקש מצהיר כי הוא חי אך מקצבת אבטלה בסך כ2,000- ש"ח וכי סכום זה מועבר כולו כדמי מזונות. בהחלטה לגביה מתבקש עיכוב הביצוע, נקבע כי המבקש חי עם אשתו ולכן למעשה, נותר בידיו מלוא סכום דמי האבטלה. גם בהנחה שהמבקש חי מאותם 2,000 שקלים, ברור כי יקשה עליו לשאת במלוא האגרה. אני פוטרת המבקש ממחצית האגרה. ניתנה היום, י"ח בכסלו תשנ"ח (17.12.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97074160. P02

[ "רע\"א 7416/97" ]

4,344

30,762

ב בית המשפט העליון רע"א 7416/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המ בקש : גיא נמרוד נגד המשיב ה : נטפים מגדל שותפות מוגבלת בקשה למחיקת ערעור בשם המבקש: עו"ד אסף נמרוד החלטה נוכח אי הפקדת ערבון על ידי המבקש, בהתאם להחלטתי מיום 28.1.98 אני מורה על דחיית הבקשה לרשות ערעור. בהתאם לתקנה 15(א) לתקנות בית משפט (אגרות) התשמ"ח1987-, תוחזר אגרה למשלמה רק אם "הסתיים הליך הפשרה או בוטל או נמחק על ידי מגישו, הכל לא יאוחר מישיבת קדם המשפט הראשונה". ההליך במקרה זה בוטל עקב אי הפקדת ערבון כנדרש. לפיכך אין מקום להחזרת האגרה. ניתנה היום, י"ב באדר תשנ"ח (10.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97074160. P06

[ "רע\"א 7416/97" ]

4,345

35,740

ב בית המשפט העליון רע"א 7416/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : גיא נמרוד נגד המשיב : נטפים מגדל שותפות מוגבלת בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד א. נמרוד בשם המשיבה: עו"ד י. וינוגרד החלטה בפני בקשה לפטור מהפקדת ערבון. בא-כח המבקש טוען כי הוא משלם מזונות לאשתו ולבתו וכי הוכח בחקירת יכולת כי אין לו נכסים או מקור הכנסה. הבקשה נתמכת בתצהיר. כן מצורף לבקשה אישור על תשלום דמי אבטלה. בהחלטתי מיום 17.12.97 פטרתי את המבקש ממחצית האגרה, כשהנימוקים לבקשת הפטור היו אותם נימוקים. בתגובה לבקשה טוען בא-כח המשיבה כי הבקשה לא הוגשה במועד, אולם, בא-כח המבקש הגיש את הבקשה במועד לאור תאריך ההמצאה. לגופם של דברים מציין בא-כח המשיבה כי המבקש משתמט במתכוון מתשלום חובות פסוקים, הן סכומים שנפסקו בהוצאה לפועל, בהחלטות עליהן לא ניתן עוד לערער, הן סכומים שנפסקו לחובתו כהוצאות בבר"ע 8441/96. כן טוען בא-כח המשיבה כי המבקש מטעה את בתי המשפט באשר למצבו. בבקשה לפטור מהפקדת ערבון יש לשקול הן את מצבו הכלכלי של המבקש, הן את סיכויי ההליך. אשר למצבו הכלכלי של המבקש, כפי שקבעתי בהחלטה בנוגע לפטור מאגרה, הרי שמחקירת היכולת עולה שהמבקש חי עם אשתו ולכן קשה לקבל את טענותיו בדבר העול שמטיל עליו החוב למזונות, בעיקר שסכום המזונות נקבע בהסכמה. על כן יכול המבקש להפקיד סכום מסוים כערבון. בנוסף נפסק כי לענין השימוש בסמכות לפטור מחובת ערבון ניתן להביא בחשבון את העובדה שהמבקשים לא עמדו בחיובי הוצאות שנפסקו נגדם בהליכים קודמים (ראה בש"א 2008/94 (טרם פורסם)). במקרה זה המבקש לא עמד בחיובי ההוצאות ואף לא בתשלומים בהם חויב בהוצאה לפועל. אשר לסיכויי הבקשה, כפי שמציין, בצדק, בא כוח המשיבה, סיכויים אלו הם קלושים, מדובר בהחלטה על סכום חוב למשיבה שפסק ראש ההוצאה לפועל בנתניה. על הסכום שנפסק הוגשה בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ה' גרסטל). חובו של המבקש עומד על 44,000 ש"ח והוא חויב לשלם 1,100 שקלים לחודש. כל הטענות שהועלו בפני בית המשפט המחוזי הן טענות עובדתיות שנדחו. כן נדחתה טענה כנגד ראש ההוצאה לפועל. בנסיבות אלו בהן מדובר בשאלה עובדתית קלוש הסיכוי כי תנתן רשות ערעור בערכאה שלישית (ר' ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה בע"מ פ"ד לו(3) 123). בנסיבות אלו לא מצאתי מקום לפטור את המבקש מחובת הפקדת ערבון. אשר לערובה אחרת - המבקש לא המציא פרטים של ערב שמוכן לערוב לחובו. הבקשה נדחית. המבקש יפקיד עד ליום 1.3.98 ערבון בסכום של 5,000 שקלים. ניתנה היום, א' בשבט תשנ"ח (28.1.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97074160. P05

[ "רע\"א 7416/97", "בש\"א 2008/94", "ר\"ע 103/82" ]

4,346

1,234

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1339 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : שם טוב שמואל (סאמי) נגד המשיב : עזבון המנוח שדלז מנחם בקשה לפטור מתשלום אגרה ומחובת הפקדת ערבון תאריך הישיבה: ט' בניסן תשנ"ז (17.4.97) בשם המערער: עו"ד יורם אבירם בשם המשיב: עו"ד י. פודים החלטה בבקשה שבפני נאמר, כי למבקש אין רכוש או נכסים, הוא איננו עובד בשש השנים האחרונות, ולכן אינו יכול לשאת בתשלום האגרה ובחובה להפקיד ערבון. עוד נאמר בבקשה, כי המבקש מתגורר אצל אחותו ואינו משלם לה דמי שכירות. המבקש טוען, כי סיים לאחרונה ריצוי עונש מאסר שהוטל עליו לתקופה של חצי שנה, שהומר בעבודות שירות. לדברי המבקש, הוא חייב סכומי כסף גדולים לנושים שונים, ובהם גב' עליזה שביט לה הוא חייב סכום של 400,000 ש"ח. בעת החקירה הנגדית וכן מפרוטוקול חקירת יכולת שנערכה למבקש בלשכת ההוצאה לפועל בתאריך 12.2.96 התבררו פרטים נוספים, כפי שיובא להלן: למבקש היתה זכות בעלות ב50%- מהון המניות של חברה בשם "שירת הים", שבבעלותה מגרש גדול באשקלון עליו מבוצעות עתה עבודות בניה. המבקש רכש את מניות החברה בשנת 1989-1990 בסכום של כ450,000- דולר. חלקו של המבקש נמכר לעו"ד ירון רבינוביץ לפני כארבע-חמש שנים. על-פי פרוטוקול חקירת היכולת קיבל המבקש סכום כסף על חשבון התמורה, ששימש לכיסוי חובותיו לבנק לאומי. בעת החקירה בפני טען, לעומת זאת, כי לא קיבל דבר בגין מכירת המניות. בפי המבקש טענות קשות על מירמה שבוצעה כלפיו כביכול על-ידי עו"ד רבינוביץ, אולם הוא אישר כי טרם הגיש תביעה נגד עו"ד רבינוביץ בגין עיסקה זו. עוד עלה בחקירת המבקש, כי לפני כארבע שנים קיבל מאדם בשם אבי בן עמי סכום של 500,000 ש"ח, אשר שימש לו להחזר חובות. המבקש לא יכול היה למסור פרוט בדבר מיהות הנושים וסכומי החוב שהושבו, אולם טען שלא נותר דבר מן הסכום שהתקבל. בעת חקירת היכולת טען, כי בסכום הנ"ל נעשה שימוש לתשלום חובות, בין היתר לעורכי דין, "והשאר נגמר עם השנים". ענין נוסף שעלה בחקירה הוא דבר המאסר אותו סיים המבקש לרצות בתקופה האחרונה. המבקש אישר כי העבירות בגינן הורשע הן עבירות מס (מס הכנסה). לא נמסר פרוט נוסף. כמו כן, אזכיר, כי בפסק דינה של הערכאה הראשונה נקבעה זכאותו של המבקש ל- 25% מן הבעלות בבנין המריבה ברמת מוצא (יש לציין, כי על חלקו של המבקש הוטל עיקול על ידי גב' שביט הנ"ל). התמונה המצטיירת מן המקובץ היא, כי המדובר במי שמגלה טפח אך מסתיר טפחיים. המבקש לא חשף בבקשתו את העובדה, כי שלח ידו בעסקים שונים מהם קיבל פירות בסכומים גבוהים בעבר, וגם בעת החקירה נמנע מלמסור פרטים אודות השימוש שעשה באותם סכומי כסף. כאמור, המבקש איננו עובד, אך הוא מתכלכל באופן כלשהו לגביו לא נמסרו כל פרטים. ככל הנראה מצליח המבקש להתקיים ולהתפרנס באופן זה, ובכל מקרה אין המדובר באותו "חוסר אונים" מן הבחינה הכלכלית המזכה בפטור. לפיכך, אין כל סיבה שהמבקש לא יעמוד בנטלים הכספיים הכרוכים בהגשת הערעור על ידו, ככל בעל דין אחר. אשר על כן, אני מחליטה כדלקמן: הבקשה לפטור מתשלום אגרה נדחית. אשר לערבון, בשים לב לכך שלא נפסקו הוצאות בבית המשפט המחוזי, אני מחליטה להפחית את סכום הערבון ולהעמידו על סך 10,000 ש"ח בלבד. האגרה תשולם והערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י' בניסן תשנ"ז (17.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. Q02

[ "ע\"א 97" ]

4,347

20,469

ב בית המשפט העליון ע"א 1339/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : שם טוב שמואל נגד המשיב : עזבון המנוח שדלז מנחם בקשה למתן פסק דין בשם המשיב: עו"ד יעקב פודים החלטה לתגובת המערער - המשיב בערעור שכנגד תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה, וימי הפגרה בכלל זה. ניתנה היום, כ"א בתמוז תשנ"ח (15.7.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. O05

[ "ע\"א 1339/97" ]

4,348

21,991

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1339/97 - ב' וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער והמשיב בערעור שכנגד : שם טוב שמואל נגד המשיב והמערער בערעור שכנגד : עזבון המנוח שדלז מנחם סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשלושת שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובות המערער והמערער שכנגד, כמפורט בסעיפים 3 ו4- להלן, לא יעלו על שלושה עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיב - המערער בערעור שכנגד - יגיש את תשובתו לטענות המערער ואת טענותיו בערעור שכנגד תוך שלושים יום מהיום שהומצאו לו טענות המערער; 3. המערער - המשיב בערעור שכנגד - יגיש את תשובתו לערעור שכנגד תוך עשרים יום מהיום שבו הומצאו לו הטענות בערעור שכנגד, ורשאי הוא, תוך אותה תקופה, להשיב לתשובת המשיב בערעור, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור; 4. המערער בערעור שכנגד רשאי להשיב לתשובת המשיב בערעור שכנגד תוך חמישה-עשר יום מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער שכנגד כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, ו' בניסן התשנ"ח (2.4.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. A03 /דז/

[ "ע\"א 1339/97" ]

4,349

26,418

ב בית המשפט העליון ע"א 1339/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : שם טוב שמואל נגד המשיב : עזבון המנוח שדלז מנחם בקשה למתן פסק דין בשם המבקש: עו"ד איל ויטנברג בשם המשיב: עו"ד י. פודים החלטה על יסוד הודעת שני בעלי הדין, הערעור בשל למתן פסק דין או לקביעת דיון לשם השלמת טיעון. ניתנה היום, ג' באב תשנ"ח (26.7.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. O06

[ "ע\"א 1339/97" ]

4,350

31,313

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1339/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט ח' אריאל המערער : שם טוב שמואל נגד המשיב : עזבון המנוח שדלז מנחם ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.1.97 בת.א. 187/92 שניתן על ידי כבוד השופטת הכט תאריך הישיבה: יח באלול תשנ"ח (9.9.98.). בשם המערער : עו"ד אייל ויטנברג בשם המשיב : עו"ד יעקב פודים החלטה בעלי הדין הסכימו להעביר את הסכסוך נשוא הערעור לפישור. המפשר יתמנה על ידי כב' הרשמת. אם הפישור לא יעלה יפה יוחזר התיק להשלמת טיעון, אם אפשר לפני ההרכב הנוכחי. ניתן היום יח באלול תשנ"ח (9.9.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. B07

[ "ע\"א 1339/97" ]

4,351

38,351

ב בית המשפט העליון ע"א 1339/97 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : שם טוב שמואל נגד המשיב : עזבון המנוח שדלז מנחם הליך פישור החלטה בתיק זה ניתנה הסכמת בעלי הדין לקחת חלק בהליך פישור. המפשר בתיק זה יהיה עורך דין ישראל לוסטיגמן. ישיבות הפישור יתקיימו בחדר הפישור אשר בבית המשפט העליון. זימון הצדדים לישיבת הפישור הראשונה ייעשה על ידי המזכירות. ניתנה היום, י"ג בחשון תשנ"ט (2.11.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. P08

[ "ע\"א 1339/97" ]

4,352

46,778

ב בית המשפט העליון בירושלים ע"א 1339/97 - ה' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערער : שם טוב שמואל נגד המשיב : עזבון המנוח שדלז מנחם בקשה לתיקון טעות קולמוס החלטה מאחר והקבלן זכה באופן חלקי בכך שחלוקת הדירה בוטלה ועם זאת הוא חויב לשלם פיצויים ליזם ומאחר וגם היזם זכה באופן חלקי בכך שזכה בפיצויים ולא בדירה בעצמה, מגיעות הוצאות מצד אחד למשנהו והן עשויות להתקזז. הצדדים מתבקשים להודיע אם מוכנים הם לביטול ההוצאות מכל וכל. ניתנה היום, י"א בתשרי תש"ס (21.9.99). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. J11

[ "ע\"א 1339/97" ]

4,353

49,202

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1339/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער : שם טוב שמואל נגד המשיב : עזבון המנוח מנחם שדלז תיקון טעות קולמוס החלטה בערעור זה חוייב הקבלן בתשלום הוצאות ליזם בסך 30,000 ש"ח. לטענתו של הקבלן היה על בית המשפט לפסוק לו הוצאות ולא ליזם. החיוב בהוצאות איננו טעות ואיננו ניתן לתיקון במסגרת סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד1984-. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ח בחשוון תש"ס (7.11.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. J12

[ "ע\"א 1339/97" ]

4,354

57,960

ב בית המשפט העליון ע"א 1339/97 - ד' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערער : שם טוב שמואל נגד המשיב : עזבון המנוח שדלז מנחם בקשה בהסכמה לשנוי מועד הדיון בשם המערער: עו"ד י. אבירם בשם המשיב: עו"ד יעקב פודים החלטה נוכחותו של בעל הדין עצמו אינה חיונית לדיון בהשלמת הטיעון. הבקשה נדחית. ניתן היום טו בסיון תשנ"ט (30.5.99). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. B09

[ "ע\"א 1339/97" ]

4,355

60,918

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1339/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער : שם טוב שמואל נגד המשיב : עיזבון המנוח שדלז מנחם ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.1.97 בת.א. 187/92 שניתן על-ידי כבוד השופטת י' הכט תאריך הישיבה: ט' בתמוז התשנ"ט ( 23.06.99 ) בשם המערער : עו"ד ויטנברג בשם המשיב: עו"ד פודים פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן : 1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת י' הכט) שהכריע בסכסוך בין יזם לקבלן, בקובעו, כי יש לחלק אחת מהדירות שנבנו על-ידי הקבלן על מגרשו של היזם, באופן ש3/4- יהיו של היזם ו1/4- יהיה של הקבלן. עוד קבע בית המשפט, כי אם הקבלן יגרום תוך 6 חודשים לתיקון חריגות בניה או לאישור החריגות, תחולק הדירה שווה בשווה ביניהם. על פסק-דין זה הוגש ערעור על ידי הקבלן, המבקש לקבל את הערעור ולדחות את תביעת היזם נגדו וכן לקבל את תביעתו נגד היזם. העובדות שנקבעו הן בקצרה כדלקמן: 2. המנוח מנחם שדלז (להלן: היזם) רכש ב1988- יחד עם אחרים מגרש לבניה. לפי קביעת בית המשפט נערך ביום 1.1.89 בין היזם לבין המערער (להלן: הקבלן), הסכם (להלן: ההסכם) לפיו התחייב הקבלן לבנות על המגרש 4 שלדי דירות קוטג' דו מפלסיות, שכל אחת מהן תשקף את החלק היחסי בבעלות על החלקה. את פנים הדירות והפיתוח אמור היה להשלים היזם. בהסכם צוין כי הדירות תבנינה על פי התכנית, התשריט והמפרט הטכני המצורפים להסכם. שלוש דירות היו אמורות להימסר ליזם על מנת למכרן לרוכשים. בסיום הבנייה של הדירה הרביעית, היתה דירה זו אמורה להימכר על ידי הקבלן ותמורתה היתה אמורה להיות מועברת לקבלן כחלק הארי מן התמורה עבור בניית ארבעת שלדי דירות הקוטג'. בנוסף לכך אמור היה הקבלן לקבל מהיזם סכום בשקלים השווה ל62,500-$ כתמורה "בתוספת שתתקבל ממכירת הדירה העליונה" (ס' 7 ו9- להסכם). עוד נקבע בהסכם כי איחור הקבלן בהשלמת הבנייה, יחייב אותו בתשלום של 150$ ליום. למעשה, היתה זו מעין עסקת קומבינציה שהולידה סכסוכים רבים. הוסכם בהסכם שכל סכסוך בין הצדדים יובא להכרעת בורר יחיד ואכן מאז התחלת הוצאתו לפועל של הפרוייקט, החלו סכסוכים מתגלעים בין כל הצדדים המעורבים: היזם ועורך דינו, הקבלן, המהנדס, הדיירים שרכשו את הדירות והאדם שעל שמו נרשמה הדירה הרביעית, טייטל שמו. 3. הקבלן החל לבנות את הדירות לפי תכניות הבנייה שצורפו להסכם. המפרט הטכני והתשריט לא הוצגו בבית המשפט והוא לא היה מוכן לקבוע שאכן צורפו להסכם. הבנייה החלה בטרם ניתן היתר בניה כחוק ושני הצדדים ידעו על כך. מהנדס הבניין אף התריע על כך בפני היזם והקבלן ואף הוגש נגדם כתב אישום בו הואשמו בביצוע עבודות בנייה החורגות מהיתר ואכלוס הבניין מבלי לקבל תעודת גמר כנדרש בהיתר. כל אלה הולידו צו הפסקת בניה ותביעות שונות. חלקן נדונו בבוררות וחלקן בבתי משפט. 4. ב7/89- עזב הקבלן את האתר, כשלטענתו, סיים הוא את בניית השלד של הדירות ונותרו רק אי אלה עבודות פיתוח להשלמה ולהתחשבנות. בעקבות זאת פנו הצדדים לבוררות בעניין ההתחשבנות ביניהם. הקבלן, אישר כי היזם שלם לו עד אז 55,000$ ונותרו 7,500$ (להשלמת הסכום של 62,500$ שהיה על היזם לשלם על פי ההסכם). הבוררות לא הגיעה לסיום. בין לבין, הוצא צו הפסקת עבודה עקב ליקויים במנהרה שנבנתה במקום על פי התכניות וכן נתגלעו חילוקי דעות בעניין ליקויים שנתגלו במנהרה והאחריות להם והחיובים הכספיים של כל צד, הנדרשים לבצוע התיקונים. נתמנה בורר בהסכמה על מנת להכריע בסכסוכים. הבורר חלק את האחריות בין המהנדס 90% לבין היזם עליו הטיל 10%. הבורר לא הטיל אחריות על הקבלן, שבעבודתו - ככל שהדבר נוגע למנהרה - לא מצא פגם. בעקבות זאת קיבל הקבלן המחאה בגין העבודה שבצע במנהרה, שהסתיימה. חילוקי דעות נוספים נתגלעו בעניין איחור הקבלן במסירת הדירות והשלמת עבודות פיתוח. העיכוב במסירת הדירות נגרם עקב צו הפסקת העבודה והוליד תביעה מצד רוכשי הקוטג'ים. אלה הגישו תביעות נגד היזם והגיעו להסכם עמו, בו קיזזו מן הסכום שהגיע ליזם סכומים שונים בגין אחור במסירת הדירות, אי ביצוע עבודות פיתוח שהיו אמורות להתבצע ובגין עוגמת נפש. הם גם תבעו נזק בגין הקטנת שטח ב10- מ' עקב חריגה לשטח ציבורי. 5. הדירה הרביעית, היתה רשומה על שם טייטל. בית המשפט קבע, כי טייטל היה "איש קש" שמימן את רכישת חלק מהמגרש וכי הדירה נשארה רשומה על שמו על מנת שניתן יהיה למוכרה כדירת יחיד. על דירה זו נרשמה משכנתא לטובת חברה שלקבלן היה אינטרס כלכלי בה. כן נרשמה הערת אזהרה על חלקו של טייטל לטובת הקבלן וזאת כדי להבטיח את זכויותיו של הקבלן שהיו - כאמור - לקבל את תמורת מכירתה של הדירה הרביעית. בין לבין, הגיש היזם תביעה בת.א. ת"א 966/91 נגד טייטל - מי שעל שמו נרשמה הדירה הרביעית - ונגד עורך הדין שייצג אותו ואף שמש כבורר בין היזם והקבלן. שמיעתה של תביעה זו אוחדה עם התביעה נשוא ערעור זה. באותו עניין הושגה פשרה, לפיה תבוטל המשכנתא על ידי טייטל והוא ימסור ייפוי כוח בלתי חוזר לפיו אין לו זכויות בנכס [קרי: הדירה הרביעית] וכי "בתום ההליכים כאשר בית המשפט יפסוק למי שייכות הזכויות הקנייניות בנכס יפעלו מיופי הכוח לביצוע הרישום כפי שייקבע על ידי בית המשפט". לאור פשרה זו נדחתה התביעה נגד עורך הדין ונגד טייטל. הקבלן לא היה צד לאותה תביעה ולאותה פשרה. 6. בתביעה שהגיש היזם נגד הקבלן שהיא נשוא פסק-הדין עליו מערערים שני הצדדים, טען היזם כי הקבלן הפר את ההסכם וגרם לו נזקים וכי על כן יש לבטל את ההסכם ככל שהוא נוגע לדירה הרביעית ולחייב את הקבלן לשלם לו סכומים שונים המסתכמים בסך 1,279,800 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לו ושהקבלן אחראי להם. בתביעתו הנגדית ביקש הקבלן להצהיר, כי הוא בעלים של 1/4 מן החלקה וכי הוא זכאי לקבל את החזקה והבעלות על הדירה הרביעית שהזכויות בה רשומות על שם טייטל. אשר לדירה הרביעית, קבע בית המשפט כי ניתן לפרש את המוסכם בין הקבלן והיזם ביחס אליה, בשני אופנים: האחד, ניתן לראות בה דירה שנועדה לשמש בטוחה לקיום ההסכם על ידי הקבלן שיהיה זכאי לקבלה אם ימלא את ההסכם במלואו וללא הפרות מצדו שגרמו נזקים גם לצדדים שלישיים; השני, ניתן לראות בה התחייבות להעברת הבעלות בדירה, לקבלן. מכאן עבר בית המשפט לבדוק את "גורל הדירה לאור הנסיבות שנוצרו". 7. בית המשפט פרט בפסק דינו את חלקו של כל אחד מן הצדדים בנזקים שנגרמו. הוא קבע כעובדה כי בוצעו על ידי הקבלן עבודות שונות לפני קבלת ההיתר וכי הצדדים וגם מהנדס הפרויקט ידעו על כך וכי כתוצאה מכך הוצא צו הפסקת בניה ונגרם עיכוב בבניה. עוד קבע כי הקבלן לא היה רשום בפנקס הקבלנים, דבר אותו ראה בחומרה רבה. עוד ציין, כי בוצעו עבודות בניה, הריסות בניה וחריגות בניה, בעיקר בדירה הרביעית, שגררו צו הפסקת בניה ועיכוב מסירת הדירות לרוכשים שסביר היה להניח כי יתבעו בגינו את היזם. לגבי היזם קבע בית המשפט כי היזם ידע על התחלת הבנייה ללא היתר בניה ואף ידע על חריגות הבנייה בהיותו מלווה - בכל הקשור בפרויקט - על ידי אדריכל ומהנדס. עוד קבע בית המשפט, כי חריגות הבנייה היו אינטרס כלכלי משותף של היזם והקבלן. בשקלו את כל אלה, קבע בית המשפט, כי הן היזם והן הקבלן אחראים לנזקים שנגרמו וכי הקבלן אחראי ל75%- מהנזקים והיזם ל25%- מהם. בקביעה זו אין אנו מוצאים להתערב. 8. מכאן עבר בית המשפט להתחקות אחר הנזקים שנגרמו, שהיזם והקבלן אחראים להם כאמור, אלא שלא מצא כי הוכחו לפניו נזקים כאלה ולא יכול היה לגבש סכומים המגיעים ליזם. הוא קבע כי "הבוררות לפני עוה"ד לא מוצתה וההתחשבנות הכספית לא הובררה די הצורך שכן הנתבע העיד כי הגיע להסכם עם שלשת הדיירים שעבודות הפתוח יבוצעו על ידו במחיר עלות וההוצאות יתחלקו ביניהם באופן שווה". אשר לקבלן, קבע בית המשפט כי הוא לא בצע חלק מעבודות הפתוח ואף שהתחייב לשלם עבורן 20,000 ש"ח, לא שילם מאומה ומחומר הראיות בתיק "לא ניתן בודאות לדעת מהו גובה הסכום...". מכאן שבית המשפט לא קבע כלל מה הוא הנזק שנגרם, שהקבלן אחראי ל75%- ממנו ולפיכך לא יכול היה לחייבו בתשלום סכום נזק כלשהו. לכאורה, היתה צריכה תביעתו הכספית של היזם להידחות. אשר לביטול ההסכם שביקש היזם, לא מצא בית המשפט כי יש לבטלו ולא קבע דבר בעניין ביטולו. משתמע מפסק הדין ובמיוחד מתוצאתו, שבית המשפט לא היה בדעה כי אין לקבלן זכות כלשהי בדירה הרביעית. היה על בית המשפט לקבוע אם אכן הקבלן זכאי לקבל תמורת בניתן של הדירות שאכן בוצעה על-ידו, את הדירה הרביעית או את תמורתה, אם לאו. אילו נקבע סכום הנזק, ניתן היה לקבוע, כי יש לקזז את חלקו של הקבלן באחריות לנזק, מן המגיע לו תמורת הדירה הרביעית. משלא נקבע סכום הנזק, עשה בית המשפט קפיצת דרך וקבע, כי לאור חלוקת האחריות כאמור, יקבל הקבלן 1/4 דירה והיזם 3/4 דירה. בקביעה זו נתפס בית המשפט לכלל טעות והוא אף חרג מסמכותו, שכן, בתביעה ובתביעה שכנגד לא בא זכרה של טענה לפיה תחולק הדירה בין היזם והקבלן. תביעת הקבלן היתה לביטול ההסכם באופן שהדירה תישאר שלו, ולפיצויים ואילו בתביעתו של הקבלן עתר הוא לאכיפת החוזה באופן שהדירה תעבור אליו כתמורה לעבודות שביצע. 9. אין שום קורלציה בין הדירה ושוויה לבין הנזקים שנגרמו וכל אחד עומד לעצמו. העסקה היתה ברורה. הקבלן אמור היה לקבל תמורת העבודה - בנית שלדי 4 דירות קוטג' - כסף + דירה. הדירה הרביעית היתה עיקר התמורה שהגיעה לקבלן עבור בנית ארבע הדירות שאכן נבנו על ידו וכפי שהדבר נעשה בעסקות קומבינציה, אין מעבירים את החלק המגיע לקבלן עד אשר הוא ממלא את התחייבויותיו. הדירה הרביעית נרשמה על שם טייטל על מנת שהיא תימכר על ידי מי שיכול למכרה כדירת יחיד, דבר שהקבלן אינו יכול לעשות. טייטל יצא מהתמונה בנותנו ייפוי כוח בלתי חוזר להעביר את הדירה כפי שבית המשפט יחליט. לבד מכך שהסכם הפשרה בין טייטל והיזם אינו מחייב את הקבלן, אין לראות בהסכם הפשרה שבין טייטל והיזם שהקבלן אינו צד לו, העברת המחלוקת לפסים חדשים ושונים ולהסיק ממנו הסכמה לחלק את הדירה הרביעית בין הקבלן והיזם. תכליתו של ההסדר היתה לאפשר העברת הדירה למי שבית המשפט יחליט. משיצא טייטל מהתמונה, נותרה המחלוקת בין היזם והקבלן כשכל אחד טוען לזכותו בדירה בהתאם לכתבי הטענות שהוגשו על ידם, כשהיזם טוען כי יש לבטל את ההסכם בינו לבין הקבלן ככל שהוא נוגע לדירה והדירה שלו, והקבלן טוען שההסכם קיים והדירה שלו. 10. בית המשפט לא קבע כי ההסכם בטל עקב הפרות מצד הקבלן, ויש להתייחס אל ההתחייבות להעביר לידי הקבלן את תמורת הדירה, כשרירה וקיימת. היזם התחייב לשלם לקבלן עבור עבודתו, את תמורת הדירה הרביעית שתימכר על ידי הקבלן. אף שהדירה שלא נרשמה על שמו של הקבלן, נרשמה לטובתו הערת אזהרה. להלכה היתה לקבלן זכות לקבל את תמורת הדירה, שתימכר על ידו. למעשה, אין הבדל אם הקבלן יקבל את הדירה הרביעית או יממש את זכותו למוכרה ויקבל את תמורתה בכסף. בכל מקרה אין בסיס משפטי לחלוקת הדירה בין היזם והקבלן. יש בסיס לתביעת הקבלן לאכוף את ההתחייבות בהסכם שלא בוטל ולאחר שביצע את בניית שלדי הדירות יש להעביר לו את הדירה או לאפשר לו למכור את הדירה ולקבל את תמורתה. עם זאת אין להתעלם מן העובדה כי נגרמו נזקים וכי הקבלן אחראי ל75%- מהם. לפיכך, יש לאפשר לו לממש את הדירה בכפוף לקיזוז של חלקו בנזקים מן התמורה. נזקים אלה לא נקבעו על ידי בית המשפט ואף על פי כן אינני סבורה שיש לדחות את תביעת היזם לפיצויים. נראה לי כי בחומר הראיות קיימים נתונים שונים לעניין הנזקים שנגרמו, או לפחות חלקם. התלבטתי אם ראוי להחזיר את העניין לערכאה הראשונה על מנת שתשוב ותיתן דעתה לנזקים שנגרמו באחריותם של שני הצדדים או אם להימנע מלעשות כן ולהעריך את הנזקים בערכאה זו. בסופו של דבר הכריעו את הכף משך הזמן הממושך שחלף מאז החלו הסכסוכים בין הצדדים וההליכים שהתקיימו עד היום הן בבוררות והן בבתי משפט ונפלה ההחלטה לפסוק את הפיצויים כאן על פי החומר שהיה בפני בית משפט קמא. 11. אכן, הוכחת הנזק לקויה היא ולוקה בחסר ואף על פי כן ניתן לחשבו ולהעריכו: תביעות הדיירים כתוצאה ממתן צו הפסקת העבודה חל עיכוב במסירת הדירות לדיירים. הדיירים הגישו תביעות נגד היזם. א. משפחת רדאי קיזזה, מהתמורה שהגיעה ליזם סכומים של 2,250 דולר (דמי שכירות עד 1.1.90), 4,800 דולר (פיצויים מוסכמים בשל האיחור במסירת הדירה) ו2,106- דולר (תשלומי ריבית). (על קיזוז הסכומים הוסכם במסגרת הסכם מ- 6.2.90 שנועד לסיים את חילוקי הדעות בין הצדדים בדרכי שלום - ת27/) ב. בנוסף התחייב היזם לבצע מספר עבודות שעל פי ההסכם בינו לבין הקבלן היו מוטלות מלכתחילה על הקבלן (בניית קיר תומך, סגירת קו בניה, ציפויים שונים וכיו"ב). להבטחת ביצוע ההתחייבויות הללו נתן היזם לרדאי שלוש ערבויות בנקאיות (ת9/, ת11/, ת12/). ממכתב מיום ה- 19.3.91 עולה כי חלק מן הערבויות, בסך של 12,000 ש"ח, קוזז בגין אי ביצוע עבודות הפיתוח (ת30/). ג. במכתב מ19.3.91- (ת30/) - תובעים רדאי מהיזם סך של 49,375 ש"ח (תיקונים, השלמת עבודות שלא ביצע, עגמת נפש בגין הריסת המנהרה וחוסר הנוחות). ד. במכתב מ- 20.3.91 (ת29/) - מודיעים רדאי ליזם כי הם תובעים ממנו פיצוי בסך של 23,400 ש"ח עקב החריגה בבניה והצורך בהריסה המקטינה את שטח המגרש שלהם ב- 10 מ"ר. מחומר הראיות לא ברור מה עלה בגורלן של התביעות שבמכתבים אלו. ה. משפחת פרל הגישה אף היא תביעה נגד היזם, המהנדס וחברת פל-קל, בשל ליקויים שונים (ת28/) על סך של 300,000 ש"ח נכון ליום הגשתה. בתביעה נדרשים הנתבעים לשלם פיצויים בגין נזקים בשל אי השלמת הבניה, תיקון ליקויים שנגרמו, פיצויים מוסכמים בגין איחור במסירה, עלויות התקנת מעלית וכיו"ב (פירוט בעמ' 8,9 לכתב התביעה ת28/). לא ידוע מחומר הראיות מה עלה בגורלה של תביעה זו. ו. יצוין כי בין הדיירים לבין הקבלן התנהלו הליכים בבית משפט השלום בירושלים. הדיירים הגישו (ב- 20.2.92) תביעה נגד הקבלן על סך של 23,194 ש"ח (נ13/) והקבלן הגיש (ב- 15.6.93) תביעה שכנגד על סך 26,600 ש"ח (נ14/). לא עולה מחומר הראיות מה עלה בגורלן של תביעות אלו. הבוררות בין היזם לקבלן ז. התמורה שאמור היה הקבלן לקבל על ביצוע חלקו בהסכם עמדה על 62,500 דולר בתוספת התמורה שתתקבל ממכירת הדירה העליונה (הרביעית). בבוררות הוסכם כי היזם שילם לקבלן סך של 55,000 דולר, כלומר 7,500 דולר פחות מן התמורה המוסכמת. היזם טען כי בשלמו 9,000 דולר עבור עבודות הפיתוח שילם למעשה 1,500 דולר למעלה מן המוסכם. מתשובת הקבלן במהלך הבוררות, עולה כי הוא מסכים לכך שהיזם השקיע 9,000 דולר בפיתוח, אך זאת - לטענתו - משום שהיזם שיחרר אותו מעבודות הפיתוח ובצע אותן בעצמו (הבוררות נ12/ ו-נ12א). סכסוך זה לא בורר עד סופו בבוררות ונותר פתוח. עם זאת עולה מהאמור כי היזם אכן ביצע עבודות פיתוח בסכום של 9,000 דולר ועל ידי כך שילם לקבלן 1,500 דולר מעל למגיע לו. ח. לפי ת87/ התחייב הקבלן להשלים את יתרת עבודות הפיתוח תמורת תשלום של 6,000 דולר שאמור היה להשתלם לו על ידי פרל, שיקזז את התשלום מחובו ליזם, כלומר בפועל אמור היה הסכום הנ"ל להגיע מכיסו של היזם. לא ברור אם סכום זה אכן קוזז מהמגיע ליזם. ט. בית המשפט המחוזי קבע כי על חלק מעבודות הפיתוח שבוצעו קבל הקבלן תשלום כפול, מהיזם ומהדיירים, אך לא ברור מה גובה הסכומים ולא ניתן לפסוק פיצויים בגינם. י. נטען כי היו ליקויים במנהרה אלא שהבורר שנתמנה בהסכמה החליט כי בהקשר זה לא היה פגם בעבודת הקבלן והאחריות לליקויים חולקה, 10% על היזם ו- 90% על המהנדס וחברת פל-קל. איחור בהשלמת העבודות יא. בית המשפט המחוזי קבע כעובדה כי ההסכם בין הקבלן ליזם נחתם ב1.1.89- וכי על הנתבע היה להשלים את העבודות תוך 180 יום מיום החתימה על ההסכם. במסגרת ההסכם נקבע פיצוי מוסכם של 150 דולר לכל יום איחור. לעניין ההפרה נקבע כי איחור של 30 יום לא יחשב כאיחור המהווה הפרה אלא שהאיחור בענייננו עלה על פרק זמן זה. העבודות היו אמורות - איפוא - להסתיים ב1.7.89-. הקבלן עזב את האתר ב- 7/89 בטענה שסיים את ביצוע חלקו על פי ההסכם למעט אי אלו עבודות פיתוח. מסתבר שלאחר עזיבתו את האתר נותרו עבודות שלא נסתיימו ואשר היזם סיימן חלקית. גם הדיירים השלימו חלק מן העבודות כפי שעולה מתביעותיהם. מן הבוררות שנערכה בין הצדדים ב- 31.12.89 עולה כי טרם נשלם ביצוען של עבודות הפיתוח וכי הצדדים הסכימו על הפקדת סכומי כסף נוספים, על ידי שניהם למטרת השלמת העבודות על ידי הקבלן תוך 30 יום (נ12/א). ממכתב שנשלח על ידי באת כוחו של היזם לקבלן ב- 13.2.90 (ת36/) עולה כי היזם החליט לבצע את עבודות הפיתוח בעצמו, וזאת, כפי שעולה מהראיות, משום שהקבלן לא בצען. העבודות נמשכו עד 26.2.90 אז הופסקו על ידי צו הפסקת בניה. מן החומר עולה כי האיחור בהשלמת העבודה נמשך עד ה- 13.2.90 שאז שיחרר היזם את הקבלן מאחריותו להשלמת העבודות באופן מפורש ולכן כל עיכוב שנגרם מכאן ואילך בהשלמתן אין לזקפו לחובת הקבלן. באשר לאיחור בהשלמת העבודות נקבעו פיצויים מוסכמים בסך 150 דולר לכל יום איחור. גובה הפיצוי המוסכם לתקופה שבין ה- 1.7.89 ל- 13.2.90 (228 ימים) עומד על 34,200 דולר. 12. לאור האמור לעיל, הנזקים שהוכחו ושהאחריות להם מתחלקת בין היזם 25% והקבלן 75% הם: 1) לפי ס' 11א. - 2,250 דולר ועוד 4,800 דולר ועוד 2,106 דולר ובסך הכל 9,156 דולר. הסכומים של 2,250 דולר ועוד 4,800 דולר יומרו לשקלים נכון ל1.1.90- ויישאו מאז הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 2) לפי ס' 11ב. - 12,000 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 19.3.91. 3) לפי ס' 11ז. - 1,500 דולר שיומרו לשקלים נכון ליום 31.12.89 ויישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מאז. 4) לפי ס' 11יא. - פיצוי בגין איחור בהשלמת העבודות בסך של 34,200 דולר אשר יומרו לשקלים נכון ליום 13.2.90 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק. כל יתר הטענות והתביעות אינן נתמכות בראיות המאפשרות קביעת נזק או הערכתו אפילו לא כאומדנא דדיינא ומכיוון שהיזם לא הרים את נטל ההוכחה לגבי יתר הנזקים הנתבעים לא ניתן לפסוק פיצויים בגינם. 13. בית המשפט הטיל אחריות לכל הנזקים שנגרמו מאי קיום ההסכם, על היזם והקבלן גם יחד, והטיל על הקבלן הוטלה אחריות בשיעור של 75% ועל היזם בשיעור של 25%. לפיכך חייב הקבלן ב75%- מכל הסכומים שנפסקו לעיל. אשר על כן אני מציעה לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולקבוע כי הדירה הרביעית תימכר על ידי הקבלן ותמורתה תועבר לקבלן כהשלמת התמורה על פי ההסכם וזאת רק לאחר שינוכה ממנה הסכום הכולל המגיע ליזם על פי פסק דין זה ויועבר לידיו. הקבלן ישלם ליזם הוצאות בסך 30,000 ש"ח. ש ו פ ט ת המשנה לנשיא ש' לוין: אני מסכים. המשנה לנשיא השופט י' טירקל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן. ניתנה היום, ה' בתשרי תשנ"ט (15.9.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97013390. J10 /

[ "ע\"א 1339/97", "ת\"א 966/91" ]

4,356

1,235

ב בית המשפט העליון רע"א 2580/95 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערערים : 1. סבן מנני-ע"י סבן כדורה 2. סבן רינה-ע"י סבן כדורה 3. מוסקט(גרמן) רונית נגד המשיבים : 1. מימון דניאל 2. מימון מזיאנה בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 בשם המערערים: עו"ד נתן פנץ בשם המשיבים: עו"ד גיורא אנגר החלטה בהמשך להחלטה מיום 2.7.96 אשר נמסרה לבא-כח המבקשים ביום 15.6.97, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. ניתנה היום, כ"ב באלול תשנ"ז (24.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95025800. O01

[ "רע\"א 2580/95" ]

4,357

1,236

בבית המשפט העליון רע"א 95 / 5908 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקשת : זבולוטני רימה נגד המשיב ה : עמידר בע"מ הוגש הליך בשם המשיבה: עו"ד א. חצרוני החלטה בהמשך להחלטתי מיום 14.8.96 אשר נמסרה למבקשת בתאריך 25.8.96, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. ניתנה היום, י"ג באייר תשנ"ז (20.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95059080. Q01

[ "רע\"א 95" ]

4,358

2,667

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3549/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן (השקעות 1983) בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. FEDERACEAI ואח' עתירה למתן צו-ביניים ב"כ העותרת: עו"ד טל דגן החלטה מבלי להכנס לשאלת משך הזמן שחלף מעבר להערכת הפרקליטות לקבלת תשובתה, המועד העומד על הפרק היום הוא סוף חודש ספטמבר. מועד זה עומד בפתח. אשר על כן ייקבע מועד קרוב ככל שניתן לשמיעת העתירה בפני הרכב של שלושה. אם לא תנתן תגובה עד סוף ספטמבר או אם התשובה שתינתן לא תניב תוצאות של הסדר, יחזור התיק לטפולי על מנת להוציא צו על תנאי כמבוקש. אין צו ביניים. ניתנה היום, ט"ז באלול התשנ"ז (18.9.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035490. J07

[ "בג\"ץ 3549/97" ]

4,360

3,360

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 3549/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר : מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. FEDERACEAI בקשה למתן צו על תנאי וצו ביניים החלטה לאור ההודעה מטעם היועץ המשפטי לממשלה מתבקשת הפרקליטות להודיע אם יש בידיה הערכת זמן הדרוש לקבלת החלטת שר האוצר והעותרת מתבקשת לנקוט עמדה להודעה. ניתנה היום, ח' בתשרי תשנ"ח (9.10.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035490. J06

[ "בג\"ץ 3549/97" ]

4,361

7,690

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 3549/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. FEDERACEAI עתירה למתן צו על תנאי החלטה לאחר השלמת חוות דעת המשיבים כאמור בהודעתם מ25.6.97- יהיה צורך לטפל בתיק בין לשם קביעתו לשמיעה, בין לשם ביטול העתירה בהסכמה. התיק יובא בפני בעוד 45 ימים או כשתבוא תגובה לפי המוקדם. ניתנה היום, י' בתמוז תשנ"ז (15.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035490. J05

[ "בג\"ץ 3549/97" ]

4,364

14,256

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 97 / 3549 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים: מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. FEDERACEAI עתירה למתן צו ביניים החלטה 1. לאור התגובה על הבקשה לצו ביניים בהתאם להחלטתי מ10.6.97- סבורה אני כי העותרת באה על סיפוקה לעניין צו הביניים והבקשה לצו ביניים נדחית. 2. המשיבים 1 ו2- לא השיבו לשאלה שניה שבהחלטתי הנ"ל והם מתבקשים לעשות כן. 3. העתירה תועבר להרכב של שלושה והמשיבים מתבקשים ליתן תגובתם. ניתנה היום, י"ז בסיון תשנ"ז (22.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035490. J03

[ "בג\"ץ 97" ]

4,365

16,184

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3549/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. FEDERACEAI בקשה למתן הוראות החלטה העותרת מתבקשת להתייחס להחלטת השר מ17.12.97-. ניתנה היום, כ' בכסלו תשנ"ח (19.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035490. J10

[ "בג\"ץ 3549/97" ]

4,366

17,390

ב בית המשפט העליון בג"ץ 3549/97 - ב' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה והמסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן (השקעות 1983) בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. FEDERACEAI ואח' בקשה לקביעת מועד לדיון ו/ או להוצאת צו על-תנאי החלטה היועץ המשפטי לממשלה מתבקש להודיע תוך 3 ימים ממועד קבלת החלטה זו מה עלה בגורלה של ההחלטה שאמורה היתה להתקבל על ידי שר האוצר תוך 30 יום מיום 29.9.97 וטרם ניתנה. ניתנה היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035490. J08

[ "בג\"ץ 3549/97" ]

4,367

21,181

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3549/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן (השקעות 1983) בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. Federaceai ואח' צו-על-תנאי על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו-על-תנאי המכוון אל המשיבים 1 ו2- והמורה להם להתייצב וליתן טעם: 1. מדוע לא יצהיר בית משפט זה, כי החלטת שר האוצר, שלא לאשר הטלתו של היטל היצף על יבוא ברזל מצולע לבניין מאיטליה מטעמים של פגיעה אפשרית בטובת המשק הלאומי בטלה מעיקרה משום שניתנה בחוסר סמכות, תוך התעלמות מהוראותיו הספציפיות של חוק היטלי סחר, התשנ"א1991-; 2. מדוע לא יקבע בית משפט זה, כי החלטת שר האוצר בטלה, הואיל והיא חורגת ממתחם שיקול הדעת המוקנה לשר האוצר באשרו היטל היצף, אם מוקנה לו שיקול דעת כאמור, והואיל ושר האוצר לא שקל את כל השיקולים הרלוונטיים, התבסס על נתונים חלקיים ושגויים, לא קיבל את החלטתו במועד וקיבל החלטה שהינה בלתי סבירה באורח קיצוני; 3. מדוע לא יורה בית משפט זה, לשר התעשייה והמסחר לעשות שימוש בסמכותו ולהורות לשלטונות המכס לגבות היטל היצף על יבוא ברזל מצולע לבניין מאיטליה בשיעורים שעליהם המליצה הועדה המייעצת על פי החוק או, מדוע לא יורה לשר האוצר לאשר את היטל ההיצף ולהורות לרשויות המכס כאמור. המשיבים 1 ו2- יגישו תשובתם, אם רצונם בכך, תוך 45 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית המשפט ולבעלי-הדין ישירות. ניתן היום, ט"ו בטבת התשנ"ח (13.1.98). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035490. J12

[ "בג\"ץ 3549/97" ]

4,368

25,160

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3549/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותר ת : מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה והמסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן (השקעות 1983) בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. Federaceai ואח' עתירה למתן צו-על-תנאי החלטה בהתאם להחלטותי הקודמות ולאחר עיון בהחלטת השר מיום 17.12.97 ובבקשה הנוספת של העותרת מיום 12.1.98, נענית אני לבקשה להוצאת צו-על-תנאי כמבוקש בעתירה. המשיבים 1 ו2- יגישו תצהיר תשובה תוך 45 יום. העתירה, שהועברה על ידי להרכב של שלושה, תקבע לשמיעה סמוך לאחר חלוף המועד הנ"ל. ניתנה היום, ט"ו בטבת התשנ"ח (13.1.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035490. J11

[ "בג\"ץ 3549/97" ]

4,369

28,982

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3549/97 - ד' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשות: 1. חד חברה לתעשיות מוצרי מ תכת בע"מ 2. נוימן תעשיות בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ 4. יעקבי ברזל לבטון בע"מ 5. מ. פרלמן (השקעות 1983) בע"מ 6. ט. קרטין ושות' בע"מ 7. ש. כהן בע"מ 8. FEDERACEAI ואח' בקשה להגשת תצהיר תשוב ה החלטה כמבוקש. ניתנה היום, יז' באדר תשנ"ח (15.3.98). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97035490. J13

[ "בג\"ץ 3549/97" ]

4,370

33,711

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3549/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל ה מבקשת : מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נגד המשיבים : 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. חד, חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ' פרלמן בע"מ 7. ט' קרטין ושות' בע"מ 8. ש' כהן בע"מ 9. FEDERACEAI בקשה מטעם המבקשת למחיקת העתירה בשם המבקשת : עו"ד טל דגן פסק-דין למחוק העתירה, כמבוקש על ידי באת כוח העותרת. ניתן היום, כא' בסיון התשנ"ח (15.6.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97035490. E15

[ "בג\"ץ 3549/97" ]

4,371

681,528

בבית המשפט העליון בג"ץ 3549/97 לפני: כבוד הרשמת שרית עבדיאן מבקשת העיון: נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ העותרת: מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. FEDERACEAI בקשת עיון בתיק בית המשפט החלטה הצדדים רשאים להשיב לבקשה שבכותרת עד ליום 23.8.2020. המזכירות תמציא את הבקשה שבכותרת והחלטתי זו לצדדים. ניתנה היום, ‏א' באב התש"ף (‏22.7.2020). שרית עבדיאן ר ש מ ת _________________________ 97035490_D18.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.i l

[ "בג\"ץ 3549/97" ]

4,372

685,180

בבית המשפט העליון בג"ץ 3549/97 - א' לפני: כבוד הרשמת שרית עבדיאן מבקשת העיון: נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ העותרת: מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שר התעשיה ומסחר 2. שר האוצר 3. חד חברה לתעשיות מוצרי מתכת בע"מ 4. נוימן תעשיות בע"מ 5. יעקובי ברזל לבטון בע"מ 6. מ. פרלמן בע"מ 7. ט. קרטין ושות' בע"מ 8. ש. כהן בע"מ 9. FEDERACEAI בקשת עיון בתיק בית המשפט; תשובה מטעם המשיבים 1-2 החלטה בנסיבות העניין, בהיעדר התנגדות מטעם המשיבים 2-1, בהיעדר תגובה מטעם יתר הצדדים, ובהתחשב בכך שההליך התנהל בדלתיים פתוחות, מצאתי לקבל את הבקשה ולהתיר למבקשת את העיון. העיון ייערך במזכירות בהתאם לסדרים המקובלים ובתיאום מראש. ניתנה היום, ‏כ' באלול התש"ף (‏9.9.2020). שרית עבדיאן ר ש מ ת _________________________ 97035490_D20.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.i l

[ "בג\"ץ 3549/97" ]

4,373

1,238

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2061 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים: 1. מנור אמיל 2. עמותת "גג לחיות" נ ג ד המשיבים: 1. עיריית חולון 2. ראש עיריית חולון בקשה לדחיית מועד דיון בהסכמה ה ח ל ט ה לבקשת המשיבים בעתירה, ובהסכמת העותרים, אני מבטל את הדיון בעתירה שנקבע ליום 2.12.97. המזכירות תקבע מועד אחר לדיון בעתירה לא מאוחר מסוף חודש ינואר 1997. ניתנה היום, ב' בכסלו תשנ"ח (1.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96020610. I06

[ "בג\"ץ 97" ]

4,374

16,304

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2061/96 - ב' בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. עירית חולון 2. ראש עירית חולון נגד המשיבים : 1. מנור אמיל 2. עמותת "גג חיות" בקשה להגשת תצהיר משלים החלטה להתיר הגשת התצהיר המשלים כמבוקש. ניתנה היום, ז' בתשרי תשנ"ח (8.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96020610. F03

[ "בג\"ץ 2061/96" ]

4,375

33,208

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2061/96 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. מנור אמיל 2. עמותת "גג לחיות" נגד המשיבים : 1. עירית חולון 2. ראש עירית חולון התנגדות למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ד' באדר תשנ"ח (2.3.98) בשם העותרים : עו"ד בן סימון החלטה לבקשת באי כוח הצדדים ניתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה אליו הגיעו והמסומן "א". ניתן היום, ד' באדר תשנ"ח (2.3.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96020610. D09

[ "בג\"ץ 2061/96" ]

4,376

1,239

ב בית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 7343/97 - א' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. נפגעי הטרור הערבי הבילאומי 2. שפרה הופמן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים החלטה לקבוע לדיון בפני הרכב של שלושה, היום בשעה 13:00. להזמין את המשיבים. ניתנה היום, ט"ז בכסלו תשנ"ח (15.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97073430. J01

[ "בג\"ץ 7343/97" ]

4,377

1,240

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2432/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר המערער : דוד אסרף נגד המשיב ה : מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.3.97 בת.פ. 144/96 שניתן על ידי כבוד השופטת י' צור. תאריך הישיבה: ב' בתמוז התשנ"ז ( 07.07.97 ) בשם המערער : עו"ד י' גלעד בשם המשיב : עו"ד א' פלמור-הרץ פסק-דין המערער לא הניח את דעתנו שקיימת עילה מספקת להתערב בעונש. הערעור נדחה. ניתן היום, ב' בתמוז תשנ"ז (7.7.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי /אז 97024320. B01

[ "ע\"פ 2432/97" ]

4,378