shay681/Precedents · Datasets at Hugging Face

Id int64 1 743k	text stringlengths 88 1.9M	Precedents_Found sequencelengths 1 250	__index_level_0__ int64 0 751k
738,506	בבית המשפט העליון ע"א 4028/22 ע"א 4191/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 31.5.2022 ומיום 12.6.2022 בתמ"ש 25996-01-21 שניתנו על ידי כבוד השופטת א' ז'יטניצקי רקובר בשם המערער: עו"ד איתי אנשל; עו"ד איתי פנחס רוט פסק-דין לפניי ערעורים על שתי החלטות שנתן בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת א' ז'יטניצקי רקובר ) ביום 31.5.2022 וביום 12.6.2022 בתמ"ש 25996-01-12, שבהן דחה בקשות שהגיש המערער לפסילת המותב מלדון בהליך . נוכח הדמיון הענייני בין שני הערעורים, ולבקשת המערער, מצאתי לדון ולהכריע בהם במאוחד. 1. ההליך נושא הערעור דנן הוגש בחודש ינואר 2012, ועניינו תביעה שהגישה המשיבה נגד המערער – אחיה – ונגד מספר נתבעים נוספים בנוגע לזכויות בנחלה אשר הייתה בעבר בבעלות אמם המנוחה של הצדדים. בשנת 2018 נתן המותב פסק דין חלקי ובו נקבע, בין היתר, כי למערער מוקנית הזכות להישאר בנחלה, אך עליו לפצות את המשיבה בגין שווי דירת המגורים של האֵם המנוחה ובגין מחצית משווי הזכויות בנחלה. עוד החליט בית המשפט קמא למנות שני מומחים – שמאית ורואה חשבון – לשם אומדן הסכומים שעל המערער לשלם למשיבה. ביחס לרכיב הפיצוי שיימדד על ידי השמאית, הוסיף המותב וקבע כי על המערער להעביר את הפיצוי למשיבה לא יאוחר מ-90 יום "ממועד קבלת הערכת השמאית". ערעורים הדדיים שהגישו הצדדים על פסק הדין נדחו בעיקרם, תוך שנקבע, בין היתר, כי ככל שהמערער לא ישלם את הסכומים שייקבעו על ידי המומחים במועד שיוגדר על ידי בית המשפט – "תוכל [המשיבה] לפנות לבית המשפט קמא בתביעה למכירת הנחלה ומינוי כונס נכסים למכירתה, במסגרתה יינתנו הוראות של בית המשפט לביצוע פסק הדין" (עמ"ש (מחוזי ת"א) 33450-11-18 ועמ"ש (מחוזי ת"א) 35675-11-18 (פסק דין מיום 7.4.2020; השופטת ע' רביד , בהסכמת סגן הנשיא ש' שוחט והשופט נ' שילה )). בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על פסק הדין – נדחתה ( בע"מ 3704/20 (החלטה מיום 15.9.2020; השופט נ' סולברג )). 2. ביני לביני מונו שני המומחים והגישו חוות דעת בנוגע לסכומי הפיצוי. בקשות שהגיש המערער להחלפת השמאית ולפסילת חוות דעתו של רואה החשבון – נדחו על ידי המותב, ובקשות רשות ערעור שהגיש המערער על כך נדחו אף הן. לענייננו רלוונטית ההחלטה בעניין חוות דעתו של רואה החשבון (להלן: ההחלטה בבר"ע ), שם הדגיש בית המשפט המחוזי כי המערער יהיה רשאי להעלות את מלוא טענותיו במסגרת ערעור על פסק הדין המשלים, וכי "ייתכן גם שביהמ"ש קמא יחליט במסגרת פסק הדין המשלים לא לאמץ את תחשיבי המומחה וכל הבקשה תתייתר" (רמ"ש (מחוזי ת"א) 37484-11-21 (החלטה מיום 4.1.2022); השופט נ' שילה ). 3. בחודשים פברואר–מרץ 2022 הגישו הצדדים סיכומים בהליך נושא הערעור דנן, אשר ממתין כעת למתן פסק הדין המשלים. במקביל, ביום 13.4.2022 הגישה המשיבה תביעה למינוי כונס נכסים לשם מכירת הנחלה וחלוקת כספי התמורה (תמ"ש 27903-04-22; להלן: התביעה החדשה ). בתביעתה טענה המשיבה כי המערער נמנע מלשלם לה את הפיצוי למרות שהמומחים הגישו את הערכותיהם זה מכבר, וכי בהתאם לפסקי הדין שניתנו בהליך נושא הערעור דנן – היא זכאית לתבוע את מכירת הנחלה. בהמשך אותו היום הועברה התביעה החדשה לדיון בפני המותב, אשר קבע מועד לדיון בה בהחלטת "פתקית" תמציתית. 4. ביום 23.5.2022 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלדון בהליך נושא הערעור דנן. המערער טען כי ההחלטה לקבוע מועד לדיון בתביעה החדשה, אף טרם הגשת כתב הגנה במסגרתה, מציבה את המותב ב"ניגוד עניינים חריף ודרמטי, אשר מפקיע ממנו יכולת ליתן פסק דין משלים, מבלי שיהא בכך משוא פנים" ולכל הפחות יוצר פגיעה במראית פני הצדק. לגישת המערער, ההחלטה לקבוע דיון בתביעה החדשה מלמדת שהמותב גמר אומר לאמץ את המסקנות שבחווֹת הדעת – "אין זה משנה באיזה אופן בדיוק" – ולמכור את הנחלה, וזאת אף שטרם ניתן פסק הדין המשלים שאמור לעסוק בשאלה אם ובאיזו מידה יש לאמץ את חווֹת הדעת. בכך, לטענת המערער, שלל המותב מראש את האפשרות שידחה איזו מחווֹת הדעת, וזאת בניגוד להחלטה בבר"ע שבה צוין כי ייתכן שהמותב יחליט "במסגרת פסק הדין המשלים לא לאמץ את תחשיבי המומחה". 5. כחיזוק לטענותיו הוסיף המערער והפנה לבקשת פסלות שהגיש בהליך בשנת 2013, בה נטען כי המותב גילה דעה נחרצת באשר לתוצאת ההליך ואף התייחס לסוגיות שעלו בהליך גישור חסוי שקיימו הצדדים. בקשה קודמת זו נדחתה ביום 21.11.2013, אך המערער מדגיש כי המותב לא הכחיש את ההתבטאויות שיוחסו לו אלא רק קבע כי הן הוצאו מהקשרן. המערער הדגיש כי בקשת הפסלות הנוכחית אינה נסמכת על ההתבטאויות משנת 2013, ואולם "החשש שהובע בבקשה לפסלות שופט בשנת 2013, מתממש כעת במלואו" על רקע ההחלטה שניתנה בתביעה החדשה. 6. המשיבה התנגדה לבקשת הפסלות, והמותב דחה אותה ביום 31.5.2022 (להלן: החלטת הפסלות הראשונה ) – בקבעו כי הבקשה "משוללת כל בסיס ואינה אלא שימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש". בהחלטתו ציטט המותב מתוך פסק הדין החלקי שניתן בשנת 2018, והדגיש כי מאז עושה המערער "כל [שלאל] ידו על מנת שלא לקיים את פסק הדין ובמסגרת זו הגיש בקשות לפסילת שני המומחים ומשנדחה על ידי הגיש בקשת רשות ערעור שנדחתה אף היא". המותב הוסיף והסביר כי "משראתה המשיבה [שהמערער] אינו חפץ לקיים את פסק הדין ועושה הכל על מנת לעכב את ביצועו של פסק הדין פעלה המשיבה בהתאם לקביעת ביהמ"ש המחוזי" והגישה את התביעה החדשה. עוד הבהיר המותב כי הדיון בתביעה החדשה נקבע "בהתאם לנוהל הקיים לכל תביעה חדשה". מכל מקום, המותב הדגיש כי "ביצוע פסק הדין יהא בהתאם להחלטה שתינתן בדבר הסכומים המגיעים למשיבה", ואין בכך משום ניגוד עניינים. 7. למחרת, ביום 1.6.2022, הגיש המערער בקשה שכותרתה "בקשה נוספת ודחופה לפסילת שופט ו/או להחלפת מותב", שבה טען כי בהחלטת הפסלות הראשונה "שוב הודגם והוכח משוא פנים מובהק". המערער הפנה לקביעות המותב שלפיהן המערער פועל במטרה לעכב את פסק הדין, וטען: "איך בדיוק יכול או צריך [המערער] לקיים או לא לקיים פסק דין, לפני שפסק הדין בכלל נכתב (?!)". לגישת המערער, קביעות אלו של המותב מעידות שאימץ את עמדת המשיבה, כי דעתו "ננעלה" ביחס למערער וכי הוא רוחש לו "עוינות". כמו כן הלין המערער על החלטה נוספת שנתן המותב ביום 31.5.2022, שבה דחה את בקשתו להגשת חוות דעת פרטית – וזאת, חרף העובדה שהמערער טרם הגיש תשובה לתגובת המשיבה בנוגע לבקשה זו, ואף שבהתאם להחלטה קודמת של המותב ניתנה למערער זכות תגובה עד יום 31.5.2022. התנהלות זו מהווה, לטענת המערער, "דוגמה חיה ונוספת לנעילת דעתו של המותב" ולעוינות שלו כלפי המערער. 8. ביום 2.6.2022 דחה המותב את בקשת הפסלות השנייה בהחלטה תמציתית, בה צוין כי הבקשה אינה אלא ערעור על החלטת הפסלות הראשונה. על רקע זה הגיש המערער, בהמשך יום 2.6.2022, בקשה שכותרתה "בקשה דחופה לעיון חוזר בהחלטה [בשל טעות ושגגה ברורה] 'בבקשה נוספת ודחופה לפסילת שופט ו/או להחלפת מותב'" (כך במקור). המערער הדגיש כי בקשתו השנייה לא הייתה ערעור על ההחלטה הקודמת, אלא בקשה חדשה הנוגעת לעילה שנוצרה לאחר מתן החלטת הפסלות הראשונה. 9. ביום 12.6.2022 נתן המותב החלטה שבה קבע כי יש לדחות את "בקשתו השלישית של [המערער] לפסילת המותב" (להלן: החלטת הפסלות הנוספת ). המותב הדגיש כי לא קיים בענייננו חשש כלשהו למשוא פנים וכי דעתו לא "ננעלה", והוסיף כי המערער תיאר את תמונת המצב העובדתית באופן שגוי. כך, המותב הדגיש כי בפסק הדין החלקי נקבע "מי יהא הבן הממשיך ומהם תנאי התשלום שעל הבן הממשיך ([המערער]), לשלם למשיבה ומונו מומחים לצורך חישוב התשלומים שנקבעו בפסק הדין" – ומשכך אין בסיס לטענה "כאילו לא ניתן פסק דין ועל כן לא היה על [המערער] לקיימו". באשר לבקשה לצירוף חוות דעת פרטית, ציין המותב כי מלכתחילה לא היה מקום להגיש בקשה זו – שכן היא אינה עולה בקנה אחד עם החלטות קודמות שניתנו – אך המותב החליט לדון בבקשה "לפנים משורת הדין". המותב הוסיף כי החלטתו ניתנה בצהרי יום 31.5.2022 ולא בסוף היום "מחמת טעות בחישוב", וכי הסעד הנכון בנסיבות אלו הוא הגשת בקשה להשהיית ההחלטה שניתנה – אך המערער לא עשה כן, ואף לא הגיש את התגובה שהתעתד להגיש. 10. מכאן הערעורים שלפניי, כאשר הערעור בע"א 4028/22 מכוון כלפי החלטת הפסלות הראשונה והערעור בע"א 4191/22 תוקף את החלטת הפסלות הנוספת. המערער עומד על הטענות שהעלה בבקשות הפסלות וטוען כי נימוקי שני הערעורים מצדיקים, יחד ולחוד, את פסילת המותב מלדון בהליך. בפרט מפנה המערער לקביעת המותב לפיה "ביצוע פסק הדין יהא בהתאם להחלטה שתינתן בדבר הסכומים המגיעים למשיבה", ולגישתו עולה מקביעה זו כי המותב "יודע מראש כי פסק דינו המשלים יהא כזה שיחייב את הדיון במכירת הנחלה" וכי אין עוד אפשרות שהמותב ידחה את תחשיבי המומחים. לטענת המערער, הפרסום המוקדם של ההחלטה בעניין הגשת חוות הדעת הפרטית מקים אף הוא עילת פסלות, בהתאם לאמור ב ע"א 3591/19 קלימי נ' גיל (21.7.2019) (להלן: עניין קלימי ). כמו כן חולק המערער על הקביעות כי לא היה מקום להגיש את הבקשה להוספת חוות הדעת, וכי הסעד הנכון בהקשר זה הוא הגשת בקשה להשהיית ההחלטה שניתנה. לגישתו, נימוקים אלו של המותב מחזקים אף הם את הרושם בדבר "נעילת" דעתו. 11. עיינתי בערעורים על נספחיהם, ובאתי לידי מסקנה כי דינם להידחות. טענות המערער ממוקדות, רובן ככולן, בהחלטות דיוניות שנתן המותב ובאופן ניהול ההליך על ידו – ולא שוכנעתי כי ענייננו בא בגדר אותם מקרים חריגים שבהם ההחלטות הדיוניות, כשלעצמן, מקימות עילת פסלות (ראו בהקשר זה: ע"א 984/22 פלוני נ' הגלריה בברנר בע"מ , פסקה 14 (13.4.2022)). 12. כפי שפורט לעיל, בשנת 2018 ניתן פסק דין חלקי הקובע כי על המערער לפצות את המשיבה בגין הזכויות בנחלה. בעקבות זאת מונו שני מומחים על מנת לקבוע את הסכומים שיהא על המערער לשלם, והשאלות העומדות לפתחו של המותב כעת הן כיצד לקבוע את סכום הפיצוי והאם לאמץ את חווֹת הדעת שהוגשו. במקביל הגישה המשיבה תביעה חדשה בטענה כי המערער לא עמד בחובותיו על פי פסק הדין החלקי, והמותב הורה על קביעת דיון בתביעה זו. החלטה זו, ולצדה ההחלטה בעניין הגשת חוות הדעת הפרטית – אשר ניתנה שלא בהתאם למועדים שקבע המותב עצמו – מקימות, לגישת המערער, הצדקה לפסילת המותב מלדון בהליך. 13. לא אחת נדרש מותב לדון בהליכים שונים המתנהלים בין אותם בעלי דין והקשורים באותה פרשה עובדתית. עובדה זו כשלעצמה אינה מקימה עילת פסלות אלא במקרים נדירים, למשל כאשר המותב הביע עמדה מוקדמת ביחס לנושא שבמוקד אחד ההליכים, וקיים קושי ממשי לאתר הבדל מהותי בין הסוגיות שטעונות הכרעה בכל אחד מההליכים (ע"א 6066/21 ליאב יזמות וניהול פרויקטים בע"מ נ' תורג'מן , פסקה 10 (3.11.2021)). בענייננו, התביעה החדשה עוסקת בטענות ובסעדים שונים מאלו שעומדים להכרעת המותב בהליך הנוכחי, וההחלטה התמציתית מיום 13.4.2022 בעניין מועד הדיון לא כללה קביעות כלשהן ביחס לתביעה החדשה או ביחס להליך נושא הערעור דנן. לפיכך החלטה זו אינה מעידה – אף לא בקירוב – על הבעת עמדה מוקדמת ביחס לסוגיות הטעונות הכרעה בפסק הדין המשלים. לא שוכנעתי, על כן, כי הניהול המקביל של שני ההליכים מעמיד את המותב במצב של ניגוד עניינים. 14. ברוח דומה, אין בידי לקבל את טענת המערער כי המותב דרש ממנו לקיים פסק דין "לפני שפסק הדין בכלל נכתב". מהקשרם המלא של הדברים, אשר הובא לעיל, עולה בבירור כי התייחסות המותב לכך שהמערער נמנע מלקיים את "פסק הדין" כּווְּנָה לפסק הדין החלקי , ולא לפסק הדין המשלים שטרם ניתן, וכי היא נכתבה על רקע ניסיונות המערער לפסול את המומחים או את חוות הדעת שהגישו בהליך. לא מצאתי כי ההתבטאויות הללו מעידות על דעה מוקדמת כלשהי ביחס לחווֹת הדעת לגופן, או ביחס לסכום הפיצוי שיהא על המערער לשלם. 15. באשר להחלטה בעניין חוות הדעת הפרטית: כאמור, עקב טעות אנוש נתן המותב החלטה בנושא זה יום אחד לפני חלוף המועד להגשת תגובת המערער. על שגגה זו יש להצר, אך אין בה כדי להקים עילת פסלות עקב "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). בניגוד לטענת המערער, לא שוכנעתי כי יש מקום להקיש לענייננו מעניין קלימי – שם נדון מקרה שבו פורסם בשגגה, לפני שהוגשו סיכומי הצדדים, מסמך " הנחזה על פניו להיות פסק דין שלם ומוגמר ", אשר הוחזר ל"מצב טיוטה" מספר דקות לאחר מכן ( שם , בפסקאות 1 ו-8). בענייננו, לעומת זאת, עסקינן בהחלטת ביניים שנתן המותב במסגרת ההליך ולא בוטלה. לפיכך, האפיק הדיוני הראוי להשגות המערער על החלטה זו – לרבות הפגם שנפל בנתינתה – אינו בקשת פסלות אלא הליכי ערעור מתאימים (ראו והשוו, בהקשר דומה: ע"א 7843/20 המאגר הישראל לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני , פסקה 7 (31.1.2021)). 16. לבסוף אבהיר כי לא מצאתי מקום להידרש לטענות המערער בעניין בקשת הפסלות הקודמת משנת 2013 – שכן טענות אלו נדונו ונדחו על ידי המותב זה מכבר, והמערער אף לא הגיש ערעור על ההחלטה שניתנה. 17. מכל הטעמים שפורטו לעיל, לא מצאתי מקום להעברת הדיון בהליך למותב אחר, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. שני הערעורים נדחים, אפוא, ומשלא נתבקשה לגביהם תגובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"א בתמוז התשפ"ב (‏20.7.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040280_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"א 4028/22", "ע\"א 4191/22", "ש 25996-01-21", "ש 25996-01-12", "תמ\"ש 27903-04-22", "בע\"א 4028/22", "בע\"א 4191/22", "ע\"א 3591/19", "ע\"א 984/22", "ע\"א 6066/21", "ע\"א 7843/20" ]	747,313
735,521	בבית המשפט העליון רע"פ 4030/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקש: ליאור יפרח נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-עפ"ג 22751-03-22 מיום 25.5.2022 שניתן על ידי סגן הנשיאה השופט א' ביתן, השופט י' ליבדרו והשופט א' ברסלר-גונן בשם המבקש: עו"ד אפרת צרפתי החלטה 1. לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיאה השופט א' ביתן , השופט י' ליבדרו והשופט א' ברסלר-גונן ) ב-עפ"ג 22751-03-22 מיום 25.5.2022, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו שניתן על ידי בית משפט השלום בבאר שבע (סגנית הנשיא ע' חולתא ) ב-ת"פ 43524-02-20 מיום 15.2.2022. 2. כמתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 15.7.2019 סמוך לשעה 20:55, המבקש נהג ברכב בבעלותו בעיר באר שבע, ובמעמד זה, החזיק סכין מטבח ברצפת הרכב וסם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 98.9 גרם נטו בתא המטען. בגין האמור, יוחסו למבקש החזקה או שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973; והחזקת אגרופן או סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. 3. המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש. בגזר דינו, בית משפט השלום עמד על הערכים המוגנים שבבסיס עבירות הסמים ועל פוטנציאל הנזק הטמון בחובן, לא רק למעורבים הישירים בביצוע העבירות אלא לחברה כולה, לרבות צרכן הסמים ומשפחתו. עוד הודגשה, חומרתה של עבירת החזקת סכין אשר " תחילתה ברורה, אך בהמשך מובילה לאירועים שקשה לחזות אותם ". כן צוין, כי אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת מתחם העונש ההולם, ונטען על ידם למתחם הנע בין 6 חודשי מאסר עד שנה. בהתחשב בפסיקה הנוהגת, ובשים לב לנסיבות ביצוע העבירות, בית משפט השלום קיבל את טענותיהם לעניין זה, וקבע את גבולות המתחם באופן זה. 4. בעת גזירת עונשו בגדרי המתחם, נשקלו מחד גיסא עברו הפלילי של המבקש, הכולל הרשעה בעבירת אלימות – אשר בוצעה לאחר מועד ביצוע העבירות בתיק זה – באופן המלמד כי לא היה בתפיסתו כדי להרתיעו מפני הסתבכות בעבירה נוספת; ומאידך גיסא, הודאתו בכתב האישום המתוקן המבטאת נטילת אחריות על מעשיו, וכן הביאה לחיסכון בזמן שיפוטי. בהיבט זה, צוין כי מנגד יש להתחשב בהתנהלות המבקש בדיונים, ובכלל זה אי התייצבותו לחלק מהם. בית משפט השלום הבהיר כי אין לפניו שיקולי שיקום המצדיקים התחשבות לעניין העונש. עם זאת, בשל חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ולפנים משורת הדין, קבע כי לא יוטל על המבקש עונש פסילת רישיון נהיגה בפועל על מנת שלא לפגוע בהשתלבותו בשוק העבודה. אשר לריצוי העונש בעבודות שירות, הודגש כי המבקש הופנה אל הממונה על עבודות השירות, אולם לא התייצב על אף שזומן כדין; ניתנה לו הזדמנות נוספת, אך גם אליה נמנע מלהתייצב, כל זאת ללא שנתן הסבר למחדלו. בנסיבות אלה, נכתב כי אילו המבקש היה נמצא מתאים לביצוע עבודות שירות, סביר כי בית המשפט היה נענה לכך. 5. אשר על כן, נגזרו על המבקש 7 חודשי מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח; 3 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה של החזקת סכין, למשך 3 שנים; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת סמים מסוג פשע, למשך 3 שנים; 6 חודשי פסילת רישיון נהיגה על תנאי לבל יעבור עבירת סמים או עבירה אחרת מחוק העונשין תוך שימוש ברכב, למשך 3 שנים; וקנס בסך 5,000 ש"ח או 25 ימי מאסר תמורתו. 6. ערעור המבקש על גזר דינו – נדחה . בית המשפט המחוזי קבע כי בהליך ערעור, אין לאפשר למי שהערכאה הדיונית ביקשה לגביו חוות דעת של הממונה על עבודות השירות והוא נמנע מלשתף פעולה, "להחזיר את הגלגל לאחור" ולשוב ולבקש חוות דעת מהממונה. הודגש כי צעד מעין זה מנוגד לסדר הדין; מעודד נאשמים לפעול ב"שיטת מצליח", וגורם לפגיעה במשאבים מערכתיים. נוכח האמור, נקבע כי בדין בית משפט השלום גזר על המבקש עונש מאסר בפועל לריצוי בין כותלי בית הסוהר, משהמבקש לא התייצב לפני הממונה ומנע בכך את האפשרות לבחון את נשיאת העונש בעבודות שירות, וכן בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות ומידת אשמו. 7. מכאן הבקשה שלפניי, עמה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל. המבקש מלין על חומרת עונשו. לתימוכין, מפנה אל קביעת בית משפט השלום בגזר דינו כי "לו נמצא הנאשם מתאים לביצוע עונש עבודות שירות, סביר שבית המשפט היה נענה לכך". בתוך כך, נטען בין היתר, כי העונש שהוטל עליו חמור ומשיב אותו לסביבה עבריינית ממנה הוא מנסה להתרחק; כי חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות מצדיק הטלת ענישה בדמות עבודות שירות; וכי במסגרת ערעורו לבית המשפט המחוזי, לא ניתנה לבאת כוחו אפשרות לטעון כראוי ולשכנע בדבר הקלה בעונשו. עוד נטען, כי המבקש לא קיבל את הזימון הראשון להתייצבות לפני הממונה על עבודות השירות, ואילו במועד הנוסף אליו זומן לא חש בטוב. משכך, ההחלטה להטיל עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח היא "קיצונית ואין לאפשרה", כלשונו. 8. דין הבקשה להידחות . הלכה ידועה היא, כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שמורה למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת סוגיה משפטית רחבת היקף החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או בנסיבות המקימות חשש לעיוות דין, לרבות אי צדק מהותי (רע"פ 3203/22 עפאנה נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (17.5.2022)). בפרט, בקשה לרשות ערעור הנסובה על חומרת העונש לא תתקבל, אלא במקרים בהם ניכרת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות (רע"פ 3032/22 נוביק נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (30.5.2022); רע"פ 1864/22 עדוי נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (6.4.2022)). בהינתן אמות מידה אלו – נהיר אפוא כי הבקשה שלפניי אינה באה בגדר אותם מקרים חריגים, ודי בכך כדי לדחותה. 9. חרף חומרת העבירות בהן הורשע המבקש ועברו הפלילי העומד לחובתו, בית משפט השלום נעתר לבקשתו כי יופנה לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות. המבקש הדף בהתנהגותו הזדמנות זו שהושטה לידו, ובחר שלא להתייצב בשני מועדים שונים לפני הממונה אליהם זומן כדין. אף אם תתקבל טענתו כי הזימון הראשון לא הובא לידיעתו, אין באמור כדי להועיל לו, משלא התייצב לזימון השני ללא שסיפק הסבר סביר במועדו. להזכיר, כי המבקש לא התייצב לחלק מן הדיונים בבית משפט השלום באופן חוזר ונשנה, ומשכך הוצאו צווי הבאה בעניינו. אך לאחרונה, קבעתי בעניין אחר: בהיעדר חוות דעת הממונה על עבודות שירות או תסקיר שירות מבחן, התנהלות המבקש כבלה את ידיו של בית המשפט ולא אפשרה לו לשקול כל חלופה עונשית – ומשכך, לא ניתן אלא להשית על המבקש עונש מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח (רע"פ 2250/22 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 15 (1.5.2022)). לאור האמור, לא נותר למבקש להלין – אלא על עצמו. 10. ומכאן לטענת המבקש על אודות אי מיצוי זכות הטיעון במסגרת הדיון בערעורו, אשר גם בה אין ממש. עיינתי בפרוטוקול הדיון מיום 25.5.2022, ואני למד כי באת כוחו טענה את שברצונה היה לטעון, ובכלל זה – על אודות מצבו הכלכלי; היעדר ביצוע עבירות נוספות על ידו, והטעמים לאי התייצבותו לפני הממונה. עוד התייחסה, להערת בית משפט השלום לעניין ריצוי עונש המאסר בפועל בעבודות שירות. משאלו הם פני הדברים, ברי כי דין הטענה להידחות לגופה. 11. על חומרתן של עבירות הסמים, אין צורך להכביר במילים. די אם אומר כי המבקש החזיק ברכבו כמאה גרם של סם מסוכן מסוג קנבוס, כמות המספיקה להפקת "מנות" רבות שהיו עלולות להתפשט בציבור ולהסב נזק שאינו מבוטל (רע"פ 7570/21 אבו סוילם נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (11.11.2021)); כאשר לכך נלוותה עבירה של החזקת סכין מחוץ לתחום ביתו ללא שהוכיח כי החזיקה למטרה כשרה. 12. בהתחשב בכל אלו, נחה דעתי כי העונש שהוטל על המבקש הולם את נסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיו הפרטניות, ואין בו משום סטייה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור, לא כל שכן במסגרת "גלגול שלישי". 13. אשר על כן, הבקשה נדחית. ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע. ניתנה היום, ‏כ' בסיון התשפ"ב (‏19.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040300_J01.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"פ 4030/22", "עפ\"ג 22751-03-22", "ת\"פ 43524-02-20", "רע\"פ 3203/22", "רע\"פ 3032/22", "רע\"פ 1864/22", "רע\"פ 2250/22", "רע\"פ 7570/21" ]	747,315
735,201	בבית המשפט העליון בג"ץ 4031/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותרים: 1. ועדת הרבנים לענייני תקשורת 2. מר חננאל מועלם 3. גב' נעמי מועלם 4. ארגון פרחי הדגל 5. רשת מוסדות תפארת דוד נ ג ד המשיבים: 1. שר התקשורת 2. מנכ"לית משרד התקשורת 3. היועצת המשפטית לממשלה 4. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ 5. גולן טלקום תקשורת בע"מ 6. הוט מובייל בע"מ 7. וויידלי מובייל בע"מ 8. סלקום ישראל בע"מ 9. פלאפון תקשורת בע"מ 10. פרטנר תקשורת בע"מ 11. רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרים: עו"ד אבי א. רימון; עו"ד ד"ר יעקב בן שמש; עו"ד אפי מיכאלי החלטה בהינתן העובדה שביום 7.6.2022 הוגשה עתירה, מוקדמת בזמן, נגד החלטת שר התקשורת, אשר עומדת ביסוד עתירה זו (בג"ץ 3800/22 אמת ליעקב נ' שר התקשורת ), יודיעו העותרים מדוע לא תידחה עתירתם על הסף, משיש באפשרותם לפנות בבקשת הצטרפות לעתירה המוקדמת (ראו: בג"ץ 5322/21 מתי כספי נ' ממשלת ישראל , פסקאות 3-2 (14.9.2021); בג"ץ 546/22 אלימלך נ' משטרת ישראל (26.1.2022)). זאת בפרט, נוכח העובדה כי מן העתירה עולה שהעותרים היו מודעים לקיומה של העתירה האמורה, בעת הגשת עתירתם. העותרים יעשו כן עד ליום ה', 16.6.2022. ניתנה היום, ‏ט"ו בסיון התשפ"ב (‏14.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040310_O01.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4031/22", "בג\"ץ 3800/22", "בג\"ץ 5322/21", "בג\"ץ 546/22" ]	747,316
735,898	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4031/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותרים: 1. ועדת הרבנים לענייני תקשורת 2. חננאל מועלם 3. נעמי מועלם 4. ארגון פרחי הדגל 5. רשת מוסדות תפארת דוד נ ג ד המשיבים: 1. שר התקשורת 2. מנכ"לית משרד התקשורת 3. היועצת המשפטית לממשלה 4. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ 5. גולן טלקום תקשורת בע"מ 6. הוט מובייל בע"מ 7. וויידלי מובייל בע"מ 8. סלקום ישראל בע"מ 9. פלאפון תקשורת בע"מ 10. פרטנר תקשורת בע"מ 11. רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרים: עו"ד אבי א. רימון; עו"ד ד"ר יעקב בן שמש; עו"ד אפי מיכאלי פסק-דין השופט נ' סולברג : 1. בעתירה שלפנַי, המחזיקה 104 עמודים, 55 נספחים, ו-519 עמודי נספחים, התבקשנו להורות למשיבי הממשלה, בצו על-תנאי, לבוא וליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת המשיב 1 – שר התקשורת – מיום 1.5.2022, שעניינה ב "הסרת חסמים תחרותיים בשירות 'קו כשר'" , בדרך של "מתן אפשרות ניידות מלאה למנויים לשירות 'קו כשר', לכל בעל רישיון ולכל תכנית שמציע בעל רישיון, וכן מתן אפשרות לכל מנוי להצטרף לכל שירות, תכנית או תעריפים סל שירותים וכיוצ"ב שמציע בעל רישיון ללא תלות בסוג מכשיר הסלולר שברשותו" . כמו כן, בעתירה נטען כלפי 2 החלטות נוספות, שניתנו על-ידי המשיבה 2 – מנכ"לית משרד התקשורת – גם הן מיום 1.5.2022, לצורך ישום החלטתו הנ"ל של שר התקשורת. הראשונה, עניינה בתיקון "תכנית המספור לעניין ניידות מספרים שפורסמה ביום 22 באוגוסט 2005" , כך שלאחר התיקון, "לא ניתן יהיה לדחות בקשת ניידות בשל שיוך המנוי לתוכנית תעריפים מסוימת אצל מפעיל הרט"ן הננטש" . ההחלטה השניה, עניינה בתיקון סעיפים מסוימים ברישיונות הכלליים של חברות הסלולר, על מנת לאפשר את ישום החלטת שר התקשורת (3 ההחלטות מושא העתירה יכונו להלן: ההחלטות או הרפורמה בשירות הקווים הכשרים ). לצד העתירה, הגישו העותרים גם בקשה למתן צו ביניים, שלפיו תושהה כניסת ההחלטות האמורות לתוקף, עד לאחר הכרעה בעתירה לגופה. 2. כעולה מן העתירה, עמדת העותרים היא, כי ההחלטות האמורות לוקות כמעט בכל פגם מנהלי שקיים עלי-ספר. כך, נטען כי ההחלטות התקבלו בחריגה מסמכות, בהעדר תשתית עובדתית ראויה, לאחר שקילת שיקולים זרים, ואי-שקילת שיקולים רלבנטיים, תוך פגיעה בזכות השימוע ובכללי הצדק הטבעי. עוד נטען, כי ההחלטות פוגעות פגיעה קשה בזכות לתרבות ולחופש דת, ואינן עומדות בתנאֵי פסקת ההגבלה. בנוסף נטען, כי ההחלטות פוגעות באינטרס ההסתמכות של רבים בציבור החרדי, והן לוקות באי-סבירות קיצונית. נטען אפוא, מחמת כל זאת ועוד, כי ההחלטות האמורות אינן חוקיות – ודינן בטלות. 3. בפתח כתב העתירה צוין, כי "למיטב ידיעת העותרת, עד ליום הגשתה של עתירה זו, הוגשה עתירה נוספת התוקפת גם היא את החלטתו של שר התקשורת הנדונה בעתירה זו. ראו בג"ץ 3800/22 אמת ליעקב נ' שר התקשורת" . נוכח זאת, ביום 14.6.2022, עם הגשת העתירה, הוריתי לעותרים להודיע מדוע לא תידחה עתירתם על הסף, כדלקמן: "בהינתן העובדה שביום 7.6.2022 הוגשה עתירה, מוקדמת בזמן, נגד החלטת שר התקשורת, אשר עומדת ביסוד עתירה זו (בג"ץ 3800/22 אמת ליעקב נ' שר התקשורת), יודיעו העותרים מדוע לא תידחה עתירתם על הסף, משיש באפשרותם לפנות בבקשת הצטרפות לעתירה המוקדמת (ראו: בג"ץ 5322/21 מתי כספי נ' ממשלת ישראל, פסקאות 3-2 (14.9.2021); בג"ץ 546/22 אלימלך נ' משטרת ישראל (26.1.2022)). זאת בפרט, נוכח העובדה כי מן העתירה עולה שהעותרים היו מודעים לקיומה של העתירה האמורה, בעת הגשת עתירתם. העותרים יעשו כן עד ליום ה', 16.6.2022" . 4. ביום 15.6.2022, הגישו העותרים הודעה כאמור, בהתאם להחלטתי. בהודעתם טענו, כי יש להותיר את עתירתם על מכונה. לדידם, העותרת 1, ועדת הרבנים לענייני תקשורת (להלן: ועדת הרבנים ) – 'הרוח החיה' מאחורי הע תירה דנן – היא "נפגעת ישירה" מהרפורמה בשירות הקווים הכשרים, ומשכך יש לראותה כ "בעלת זכות עמידה ייחודית" , ולא עותרת ציבורית בלבד. לטענת העותרים, לא ניתן להתעלם מיִחודיותה של ועדת הרבנים, בכל הנוגע לבירור הסוגיה שעל הפרק. בהקשר זה נטען, כי ועדת הרבנים היא שייסדה את מסלולי 'הקו הכשר', ולמעשה בדיוק לשם מטרה זו, באה הוועדה לעולם. נטען, כי ועדת הרבנים היא שהתקשרה עם מרבית חברות הסלולר בהסכמים, להקמת שירות 'הקו הכשר'; היא שקבעה את מדיניות סינון החיוג ליעדים בלתי-ראויים, המונהגת במסלולים הכשרים, והיא שהתוותה את הקריטריונים שעל-פיהם נקבע מהם 'מכשירי סלולר כשרים'. כמו כן נטען, כי ועדת הרבנים אישרה את דגמי הסלולר הספציפיים שהוכרו ככשרים, ואף תכננה את המנגנונים הטכנולוגיים שאיפשרו את קיומו של מסלול 'הקו הכשר'. עוד ציינו העותרים, כי ועדת הרבנים נזכרת לא אחת בחווֹת הדעת השונות של משרד התקשורת, וגם התבטאויותיו הפומביות של שר התקשורת מופנות פעמים רבות דווקא כלפיה; מכאן, כך הטענה, עדות נוספת למרכזיותה, ומידת הרלבנטיות שלה, לבירור הסוגיה שעל הפרק. מעבר לכך, נטען כי ועדת הרבנים, בשונה מן העותרים בעתירה הראשונה, השתתפה בהליך השימוע שהוביל משרד התקשורת, ואף פעלה להגן על המשך קיומו של השירות הכשר, במתכונתו הנוכחית, בהליכים משפטיים נוספים. נטען אפוא, כי לוועדת הרבנים יש "מעמד ייחודי" בסוגיה שבמרכז העתירות, "בשל מעורבותה העמוקה ורבת השנים בכל ההיבטים הרבים הכרוכים בשירות הטלפון הכשר" . עוד צוין, כי בכוחה של ועדת הרבנים לתרום יותר מכל עותר אחר "לבירור מלא, מדויק ומפורט של הסוגיות העובדתיות והמשפטיות העומדות על הפרק" . 5. העותרים הוסיפו וטענו, כי גם העותרים בבג"ץ 3800/22 אמת ליעקב נ' שר התקשורת (להלן: העתירה הראשונה ), מכירים במעמדה המרכזי של ועדת הרבנים, שכן ניתן לראות כי עתירתם כולה, נסמכת על עובדות ונתונים שנשאבו על-ידם, מתגובת ועדת הרבנים בהליך השימוע שניהל משרד התקשורת, עובר לקבלת הרפורמה בשירות הקווים הכשרים. לתמיכה בטענתם זו, צירפו העותרים הודעה שהגישו העותרים הקודמים, ביום 16.6.2022, בגדרי העתירה הראשונה, שממנה עולה כי אף הם סבורים שוועדת הרבנים – "כמי שייסדה את הקו הכשר וכמי שהייתה בקשר אל מול רשויות השלטון, הרי שהיא מייצגת חשובה, ייחודית וחיונית לבירור העניין [...] ועל כן מסכימים העותרים לאיחוד הדיון בהליך 4031/22 עם ההליך דנן" . נוכח כלל האמור, טענו העותרים כי יש להותיר את עתירתם על מכונה. 6. לאחר שעיינתי בכתב העתירה, ובהודעת העותרים, נחה דעתי כי אכן, דין העתירה להידחות על הסף, מחמת קיומה של עתירה קיימת, תלויה ועומדת, העוסקת באותו עניין שבו עוסקת העתירה דנן, ולנוכח אפשרותם של העותרים לפנות בבקשת הצטרפות לעתירה הקיימת. כפי שרמזתי לעותרים בהחלטתי מיום 14.6.2022, ככלל, אין מקום להגיש עתירות נוספות, העוסקות באותה סוגיה ממש, כאשר עתירה ראשונה בעניין זה – עודנה מתבררת; הכלל הוא אפוא, שכאשר תלויה ועומדת עתירה הנוגעת למדיניות ציבורית-כללית, לא ניתן לפנות בעתירה חדשה באותו עניין, וזאת גם אם סבור אדם או גוף כלשהו, כי קיימת חשיבות לשמוע את טענותיו-שלו באותה סוגיה; בין אם משום שיש לו עניין מיוחד בסוגיה הנדונה, בין אם משום שהוא סבור כי באפשרותו לחדש בה דבר-מה או לתרום לה תרומה מיוחדת. במקרה כזה, נדרש להגיש בקשת הצטרפות בגדרי העתירה הקיימת, לפרט בה את מכלול הטעמים העשויים להצדיק את הצירוף, ולא לנקוט הליכים חדשים. כפי שציינתי בבג"ץ 5322/21 כספי נ' ממשלת ישראל , פסקה 2 (14.9.2021): "דרך התנהלות זו – הגשת עתירות שונות העוסקות באותו עניין ממש, בזו-אחר-זו – אינה מקובלת עלינו. מלבד סרבול ההליך שלא לצורך, תוך בזבוז משאבים וזמן שיפוטי יקר-ערך, והטרחת הצדדים כולם, פעם אחר פעם, באותה סוגיה, יש בכך גם משום עקיפת ההלכה הפסוקה, שנשתרשה זה מכבר, בנוגע לצירוף צדדים נוספים לעתירה התלויה ועומדת באותו עניין. כידוע, צד שלישי המעוניין להצטרף לעתירה ציבורית-כללית שהוגשה על-ידי אחר, נדרש להגיש בקשה להצטרף לעתירה הקיימת, ולהצביע בגדרה על הערך המוסף שיש בצירופו להליך הקיים, ועל התועלת שתצמח מכך. במסגרת בחינת הבקשה, יבחן בית המשפט, במסגרת שיקול הדעת הרחב המסור לו בכגון דא, אם יש טעם בצירוף המבוקש, כנטען, או שמא לא יהא בו כדי לתרום להליך, ולהוסיף על הקיים. אך מובן הוא, כי המבקשים להצטרף אינם רשאים להעמיד את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת, ו'לדלג' מעל משוכה זו, באמצעות הגשת עתירות נוספות, העוסקות באותו עניין, ובכך לחמוק מן הצורך להגיש בקשת הצטרפות, על כל המשתמע מכך. אמנם, כאשר מדובר בעותרים פרטניים, שבעניינו של כל אחד מהם ניתנה החלטה פרטנית, גם אם באותו עניין ממש, וכל עותר ועותר מבקש להעמיד את ההחלטה שניתנה בעניינו-שלו לביקורת שיפוטית, יוכל כל אחד מהם לפנות בעתירה משלו, והוא יזכה לקבל את יומו בבית המשפט, בכפוף לכללים המשפטיים המקובלים. שונים הם פני הדברים מקום שבו הסוגיה שעל הפרק נוגעת למדיניות ציבורית-כללית; להחלטה עקרונית המשפיעה על רבים. במצב דברים מעין זה, מעת שהוגשה העתירה הראשונה, לא ניתן עוד לפנות בעתירות חדשות, נוספות, באותו עניין. מכאן ואילך, אדם המעוניין להצטרף גם הוא לאותו הליך, ולהשמיע את קולו, ידרֵש להגיש בקשת הצטרפות, ולשטוח בה את הטעמים העשויים להצדיק את הצירוף המבוקש: את תרומת הצירוף לבירור ההליך, ואת החיסרון שבאי-הצירוף [...] אם הוגשה עתירה ציבורית-כללית, בעניין החורג מדל"ת אמותיו של עותר פרטני זה או אחר, מוטל על כל אדם נוסף המבקש להצטרף להליך, לפנות לבית המשפט בבקשת הצטרפות, בגדרי אותה עתירה. הגשת עתירה נוספת, חלף הגשת בקשה כאמור, נוגדת את העקרונות האמורים, והיא מציבה, הלכה למעשה, את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת. התנהלות שכזו, עשויה להביא לדחיית העתירה הנוספת על הסף, ולוּ מטעם זה בלבד, ולחייב את מגישיה בהוצאות " (ההדגשה הוּספה – נ' ס') . 7. בבג"ץ 546/22 אלימלך נ' משטרת ישראל , פסקה 7 (26.01.2022), נשנו הדברים על-ידי השופט ש' שוחט , אשר הוסיף וקבע כדברים האלה: "משסבר אדם, כי עמדתו ראויה להישמע בקשר לאותו הליך תלוי ועומד שנדון לפני בית משפט זה, יתכבד ויגיש בקשת הצטרפות, כנדרש על-פי הדין – זוהי דרך המלך. הגשת עתירה נפרדת, עוקפת את מסלול בקשת ההצטרפות, ואף עלולה להוביל למצב בלתי רצוי, שבו הרכבים שונים ידונו באותו עניין. יתרה מכך, במקרים שבהם דבר קיומו של הליך תלוי ועומד לא מובא לפני אותו הרכב בהליך החדש, עלולות 'חלילה' להתקבל החלטות סותרות. הגשת 'בקשת הצטרפות' נועדה לפתור מצבים בלתי רצויים מעין אלה. זאת ועוד, הגשת בקשת הצטרפות אף מיטיבה עם העותר עצמו, משום שהיא מפקידה את טענותיו בידי מותב, שכבר מעורה בפרטי העתירה והינו בעל ראייה רחבה ומקיפה יותר ביחס למעשה המנהלי והצדדים המעורבים " . 8. הדברים האמורים יפים גם לענייננו-אנו. עניינה העיקרי של העתירה דנן – שהוא גם עיקר עניינה של העתירה הראשונה – נוגע לרפורמה בשירות הקווים הכשרים. אין חולק כי מדובר בשאלה ציבורית-כללית, וכך גם מוצגים הדברים בעתירה שלפנינו. במצב דברים זה, הכלל הוא, כאמור, כי יש לפנות בבקשת הצטרפות לעתירה הקיימת, חלף הגשת עתירה עצמאית. ואולם, העותרים סבורים כי עניינם-שלהם יוצא מן הכלל. בהקשר זה טרחו העותרים להסביר, במה עדיפה ועדת הרבנים, שלטענתם היא העותרת המרכזית בעתירה דנן, על פני העותרים בעתירה הראשונה. דא עקא – היא הנותנת. ככל שסבורים העותרים, ובראשם ועדת הרבנים, כי להם משפט הבכורה, וכי תרומתם הסגולית לבירור הנושא שעל הפרק רבה ומשמעותית, הרי שפתוחה לפניהם הדרך להגיש בקשת הצטרפות לעתירה הראשונה. בגדרי בקשה זו, יוכלו העותרים לשטוח את כלל טענותיהם, להבהיר את מידת תרומתם לבירור הסוגיה, המצדיקה לשיטתם את צירופם לעתירה הראשונה, ואת החיסרון שבאי-הצירוף. לכך אוסיף, כי עמדת העותרים בעתירה הראשונה, שלפיה מוסכם עליהם כי ועדת הרבנים היא "מייצגת חשובה, ייחודית וחיונית לבירור העניין" – אינה מעלה או מורידה לענייננו עתה. הכלל האמור – המבכּר הגשת בקשת הצטרפות, על פני הגשת עתירה עצמאית – לא נקבע כדי למנוע פגיעה בעתירתו של העותר המוקדם בזמן, והוא אינו בא במטרה להגן על 'רישום' העתירה על שמו, כך ש'הסכמתו' של עותר זה, להותיר את העתירה המאוחרת על כנה – אינה נוטלת את עוקצו של הכלל, ואינה פוגעת בתוקפו. כפי שפורט בהליכים הקודמים, ביסוד הכלל האמור עומדות תכליות מערכתיות נכבדות: חיסכון במשאבים ובזמן שיפוטי יקר, מניעת הטרדה של אותם 'שחקנים' בשני הליכים שונים, והימנעות ממתן הכרעות סותרות באותה סוגיה. כלל זה אף תורם לייעול ההליך השיפוטי, בכך שהוא מביא להפקדת הסוגיה הציבורית-כללית, בידי אותו מותב, בדרך שמאפשרת לו לתכלל את הטיפול בסוגיה, מתוך ראיה רוחבית ומקיפה. לפיכך, עמדתו או הסכמתו של העותר הראשון, להותיר את העתירה המאוחרת על כנה, אינה בעלת משקל רב בשלב זה (משקל שונה עשוי להינתן לעמדתו, כאשר היא ניתנת בתגובה לבקשת הצטרפות המוגשת בגדרי העתירה הקיימת). 9. כאן המקום לחדד: גם כאשר קובע בית המשפט, כי יש לדחות עתירה על הסף, מחמת קיומה של עתירה קודמת, תלויה ועומדת, אין בכך משום הבעת עמדה, לכאן או לכאן, בנוגע לבקשת ההצטרפות, אשר יכול שתוגש בהמשך, על-ידי העותר בעתירה שנדחתה, בגדרי העתירה התלויה ועומדת. אמנם כן, עשויים להיות מקרים, כפי שטוענים העותרים, שבהם העותר המאוחר נראה כבעל דין מתאים יותר מן העותר המוקדם, לאחוז במושכות העתירה. ואולם, אין בכך כדי להביא לסטייה אוטומטית מן הכלל, שלפיו דרך המלך היא הגשת בקשת הצטרפות, במסגרת העתירה הקיימת, חלף הגשת עתירה חדשה, בבחינת 'כל המרבה לעתור הרי זה משובח'. אדרבה, במקרים שכאלו, חזקה על המותב, אשר העתירה הקיימת תלויה ועומדת לפניו, כי ידון בבקשת ההצטרפות, ככל שתוגש, בכובד ראש, ויבחן בקפידה אם אכן קיימת הצדקה לכך. גם אם העותרים סבורים, כי בפיהם נימוקים משמעותיים, מדוע אין מקום לכך שוועדת הרבנים תיפּקֵד מבירור הסוגיה שבמוקד העתירות, נוכח היכרותה רבת השנים עם הסוגיות העובדתיות והמשפטיות מושא ההחלטות, ומעורבותה, לפני ולפנים, בעניינים שעל הפרק – בכך לא סגי. כאמור, גם בכגון דא, לא ניתן להצדיק קיומה של עתירה חדשה, עצמאית ונפרדת, ומוטל על העותרים להגיש בקשת הצטרפות לעתירה הראשונה, שבגדרה יוכלו להעלות את כל טענותיהם. ככל שתוגש בקשה כאמור, היא תתברר לפני המותב הדן בעתירה הראשונה, אשר יכריע בה כחוכמתו. 10. אשר על כן, העתירה נדחית בזאת על הסף. ממילא, גם הבקשה למתן צו ביניים נדחית עמה. משלא התבקשה תגובה מאת המשיבים, ולפנים משורת הדין – שכן דבר קיומה של העתירה הראשונה היה ידוע לעותרים כבר מלכתחילה – לא יֵעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22040310_O02.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4031/22", "בג\"ץ 3800/22", "בג\"ץ 5322/21", "בג\"ץ 546/22" ]	747,317
735,202	בבית המשפט העליון רע"ב 4033/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: פאיז אבו קרניאת נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.4.2022 בעת"א 39416-01-22 שניתן על-ידי כבוד השופט ג' שני בשם המבקש: עו"ד נדב בן עמי; עו"ד זאב אלוני החלטה לתגובת המשיבה, עד יום 14.7.2022. ניתנה היום, ‏ט"ו בסיון התשפ"ב (‏14.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040330_O01.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"ב 4033/22" ]	747,319
738,796	בבית המשפט העליון רע"ב 4033/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: פאיז אבו קרניאת נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.4.2022 בעת"א 39416-01-22 שניתן על-ידי כבוד השופט ג' שני בשם המבקש: עו"ד נדב בן עמי; עו"ד זאב אלוני בשם המשיבה: עו"ד מוריה פרימן; עו"ד יעל קולודני החלטה 1. המבקש מרצה עונש מאסר בפועל, החל מיום 4.5.2002, למשך 30 שנה, בגין ביצוע עבירות מין קשות וחמורות ב-3 קטינות (בין היתר הורשע המבקש, בביצוע עבירות של חטיפה, איומים, אינוס, מעשה סדום, והדחה בחקירה). בגזר הדין, הדגיש בית המשפט המחוזי, כי "גזירת העונש במקרה זה הינה משימה קשה עד למאוד. כשופט ותיק נידונו בפני עשרות תיקים פליליים מסוגים שונים אך נראה לי שזהו התיק הקשה ביותר שכן מדובר באנס אכזר שאיבד צלם אנוש. הנאשם תקף שלוש קטינות חסרות ישע בצורה ברוטלית. הוא פגע בהן לא רק מינית אלא גם פיזית, חבל בגופן עד שהיה צורך לאשפז אותן, הוא התעלל בהן על ידי קשירת ידיים, עצם את עיניהן, איים על חייהן ועל חיי הוריהן. יתכן מאוד שהפגיעות שפגע הנאשם בנפשותיהן של הקטינות הרכות הללו לא ימחו לעולם" (תפ"ח 940/02 מדינת ישראל נ' פלוני (17.12.2002)). בעת דחיית הערעור שהגיש פאיז על חומרת העונש, על-ידי בית משפט זה, נקבע בין השאר, כי "העונש אשר הושת על המערער הוא אכן חמור, ונמנה עם העונשים החמורים שהושתו על עברייני מין. עם זאת, אין להתעלם מכך כי המעשים אשר ביצע המערער הם מן החמורים שבאו בפני בתי המשפט" (ע"פ 1135/03 פלוני נ' מדינת ישראל (14.11.2005)). המבקש צפוי להשלים את תקופת המאסר המלאה שנגזרה עליו, ביום 3.5.2032, בעוד כעשר שנים. 2. ביום 7.11.2016 הגיש המבקש עתירת אסיר, שעניינה בהחלטת שירות בתי הסוהר, שלא לשלבו בטיפול יעודי של מב"ן (מרכז בריאות הנפש) בעברייני-מין, ושלא לשלבו בסבב חופשות (עת"א 14731-11-16). בתגובה הודיע שירות בתי הסוהר, כי אינו מתנגד לשיבוץ המבקש בכל טיפול שיימצאו גורמי המקצוע לנכון (במובחן מטיפול יעודי במב"ן לעברייני מין). בהתאם, קבע בית המשפט המחוזי, ביום 22.3.2017, כי שירות בתי הסוהר יעשה כל שביכולתו לבחון את התאמתו של המבקש לקבוצה טיפולית, ואת שילובו בה. 3. ביני לביני, ביום 4.4.2017, ניתן תוקף של פסק דין להמלצות צוות רב-מקצועי, אשר בחן את המועד המתאים לשילובם של עברייני-מין, המרצים עונש מאסר ממושך, ורמת מסוכנותם הוגדרה כגבוהה, בטיפול יעודי במב"ן (רע"ב 4008/15 שירות בתי הסוהר נ' ברברמן (להלן: עניין ברברמן )). בית המשפט המחוזי דן שם בעתירה שהגיש ברברמן, לגבי שילובו בטיפול כאמור, וקבע כי המועד שבו יש לשלב אסירים שכאלה, יהא בחלוף שני-שליש מתקופת מאסרם. זאת, על מנת לאפשר לאסירים אלה להתייצב לפני ועדת השחרורים, כשבאמתחתם טיפול יעודי משמעותי, אשר ישפר את סיכויי בקשתם לשחרור מוקדם. נגד החלטה זו הגישה המדינה בקשת רשות ערעור, ואגב ניהולו הוחלט להקים צוות רב-מקצועי, שייבחן את המועד הראוי לתחילת טיפול כאמור, לעברייני-מין שמסוכנותם היא ברמה גבוהה. בישיבה שהתקיימה ביום 20.12.2016, הגיש הצוות הרב-המקצועי את המלצותיו ומסקנותיו, וכאמור, אלה קיבלו בהמשך תוקף של פסק דין. לענייננו, רלבנטית המלצת הצוות הרב-מקצועי, כי שילוב עברייני-מין שמסוכנותם גבוהה, המרצים מאסר ממושך, יבוצע במועד שיאפשר הותרת פרק זמן של 3 שנים, מעת השלמת הטיפול ועד למועד סיום ריצוי עונש המאסר המלא. לעניין זה, מאחר שטיפול יעודי במב"ן נמשך שנתיים, משמעות קביעה זו היא שיש לשלב אסירים כאמור, בטיפול יעודי במב"ן, 5 שנים לפני תום תקופת מאסרם המלאה. עוד רלבנטית לענייננו, קביעה נוספת של הצוות הרב-מקצועי, כי "הוסכם לשוב ולדון בנושא בעוד 5 שנים, על מנת שבתקופה זו ניתן יהיה ללמוד את ישום ההמלצות, על סמך נתונים שיאספו ועל סמך הניסיון שיצטבר" . לעניין זה אציין, כי ביום 20.12.2021 חלפו 5 שנים ממועד פרסום ההמלצות. 4. יום לאחר מתן פסק הדין בעניין ברברמן , הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"ב 3058/17), נגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.3.2017, ובגדרה שב על טענותיו, כי יש לשלבו בטיפול יעודי במב"ן ובסבב חופשות. בתגובה טען שירות בתי הסוהר, כי השאלה שאותה מעוניין המבקש לפתוח לדיון, היא למעשה שאלה זהה לזו שהוכרעה זה עתה בעניין ברברמן , ועל כן, אין מקום להידרש אליה מחדש. מעבר לכך נטען, כי טענות המבקש תחומות לנסיבותיו הפרטניות, וכי לא קמה עילה להתערבות בהן, ודאי כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור על עתירת אסיר. 5. ביום 19.6.2017 דחה בית המשפט (השופט י' עמית ) את בקשת רשות הערעור, בקבעו, בין היתר, את הדברים הבאים: "דין בקשת רשות הערעור להידחות. אכן, פסק דינו של בית המשפט בעניין ברברמן מקשה על אסירים דוגמת המבקש אשר שפוטים לזמני מאסר ארוכים. אולם, קושי זה עמד בפני הצוות המקצועי ובפני בית המשפט, ואין מדובר לפיכך בעניין המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. [...] ברור אם כן שהסוגיה אותה מעורר המבקש עמדה לנגד עיניו של בית משפט זה כשאימץ את המלצות הצוות המקצועי ואין מקום לפיכך לעורר בשנית שאלה שנדונה והוכרעה אך לפני שבועות מספר. לכן, אף איני נדרש לנסיבותיו הפרטניות של המבקש, לגביו נאמר בחוות דעת עדכנית של מב"ן, בין היתר, כי הוא סובל מהפרעת אישיות, אלים ותוקפני כלפי אחרים, ומסוכנותו המינית מוערכת כאמור כגבוהה" . 6. ביום 18.1.2022 הגיש המבקש עתירת אסיר נוספת, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עת"א 39416-01-22), בבקשה להורות לשירות בתי הסוהר לשלבו בטיפול יעודי לעברייני-מין, במסגרת קבוצתית במב"ן. בעתירה נטען, כי כאשר פנה המבקש לגורמי המקצוע בבית הסוהר, בבקשה לשלבו בטיפול כאמור, נמסר לו כי מסוכנותו עודנה ברמה גבוהה, וכי הקרימינולוגית ממליצה להמתין עם שילובו בטיפול יעודי במב"ן, עד כחמש שנים לפני מועד שחרורו המלא, "כפי שקובעים הנהלים" . לעניין זה טען המבקש, כי חלפו שני שלישים מתקופת מאסרו, כך שהוא רשאי להביא את עניינו לפני ועדת השחרורים; כי התנהגותו בבית הסוהר היא ללא דופי; כי מיצה אפיקי טיפול רבים ומגוונים, למעט טיפול יעודי במב"ן; וכי מן הטעמים האלה, יש לאפשר את שילובו בטיפול היעודי, ובכך להקנות לו כלי התמודדות נוספים, על מנת שישפרו את מצבו, ואף יגבירו את סיכוייו לקבלת שחרור מוקדם ממאסר. לכך הוסיף המבקש, כי אמנם, בעניין ברברמן ניתן תוקף של פסק דין להמלצות ומסקנות הוועדה הרב-מקצועית, אשר קבעה כי אין לשלב אסיר בטיפול יעודי, עד 5 שנים לפני תום תקופת מאסרו. ואולם, בחלוף 5 שנים ממועד מתן ההמלצות, ומשנקבע בהן כי במועד זה יתקיים דיון חוזר בנושא – דבר שלא התקיים עד כה, יש לקבוע כי מסקנותיה נעדרות תוקף, וממילא נדרש לבחון את בקשתו במנותק מן האמור בעניין ברברמן . 7. בתגובת שירות בתי הסוהר לעתירה, נטען, כי עניינו של המבקש נבחן על-ידי מב"ן, ונמצא כי הוא אינו מתאים בשלב זה לטיפול יעודי במחלקה של שב"ס, כי אם במב"ן בלבד, אך לא ניתן לשלבו בטיפול שכזה, עד 5 שנים לפני תום תקופת מאסרו. צוין, כי שירות בתי הסוהר "פועל בהתאם להתוויה הטיפולית של מב"ן, קרי הוא שילב את העותר בהליך טיפולי מעמיק במחלקה לטיפול בהתמכרויות בבית הסוהר שיטה, אשר לאחריו שולב בקבוצה פסיכו חינוכית לטיפול בעברייני מין, אותה סיים לאחרונה" . עוד צוין, כי "שילוב בטיפול ייעודי לעברייני מין נעשה לפי הנהלים בסמוך לחמש שנים לשחרור המלא, זמן שיאפשר טיפול ייעודי בקבוצה במשך שנתיים ובניית תכנית שיקום לשלוש השנים לאחר מכן, כך גם בעניינו של העותר. התאמתו לטיפול תיבחן בהתאם לסד הזמנים שנקבע בהתחשב ברשימת המתנה מתעדכנת ובזמני פתיחת הקבוצה. במועד [ה]נוכחי פועלת קבוצת מב"ן אחת ועתידה להיפתח קבוצה נוספת בחודש הקרוב אשר שובצו בה 14 עברייני מין שמועד שחרורם צפוי לשנים 2026-2027, משמעות הדבר היא שאין לתת עדיפות לעותר על פני מטופל אחר שזמן שחרור[ו] עומד בתנאי מב"ן" . לכך הוסיף שירות בתי הסוהר, כי "בהתבסס על הספרות המקצועית בתחום והניסיון המצטבר, עמדת מב"ן הינה כי על מנת להשיג אפקטיביות מירבית מטיפול קבוצתי ייעודי לעברייני מין, המועד האופטימלי לטיפול הוא לקראת מועד שחרור העבריין לקהילה. [...] בנוסף, קיימים גם שיקולי תקציב וכוח אדם המשפיעים על עיתוי שילוב בטיפול ייעודי, ובהקשר זה יצוין כי קבוצות ייעודיות אורכות כשנה וחצי ומספר המשתתפים בהן נע בין 12-14 אסירים לצורך אפקטיביות טיפולית. משכך, ניתנת עדיפות לאסירים אשר יתרת מאסרם קצרה יותר ודי בכך כדי להצדיק דחיית עתירה זו – שכן קבלת הסעד המבוקש משמעה כי אסיר אשר יתרת מאסרו קצרה יותר משל העותר ומסוכנותו המינית מוערכת כגבוהה יסיים לרצות את מאסרו ללא טיפול" . 8. ביום 13.4.2022 התקיים דיון בעתירה. ב"כ המבקש טען, בין היתר, כי בחלוף 5 שנים, מסקנות הצוות הרב-מקצועי נעדרות תוקף, ועל כן, יש לבחון את עניינו של המבקש במנותק מן האמור בהן. לדבריו, המבקש ראוי לשילוב בטיפול יעודי, מחמת נסיבותיו, אף שיתרת מאסרו עומדת על למעלה מ-5 שנים. לעומת זאת, ב"כ שירות בתי הסוהר טען, כי הדברים נעדרים אחיזה משפטית, שכן המלצת הצוות לא היתה לשוב ולבחון מחדש את המתווה בכללותו, כי אם לבחון את דרך ישום ההמלצות, בחלוף פרק זמן של 5 שנים. בהקשר זה צוין, כי שירות בתי הסוהר אכן בוחן את העניין, ועירב בכך גם גורמי מקצוע נוספים. מעבר לכך נטען, כי עתירת אסיר נועדה לבירור עניינו הפרטני של אסיר ספציפי, ועל כן, אין מקום להידרש לטענותיו הכלליות של המבקש. 9. ביום 18.4.2022 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה, בקבעו את הדברים הבאים: "בפניי עתירה להורות על שילובו של העותר בטיפול ייעודי לעברייני מין במסגרת מב"ן או בכל מחלקה טיפולית אחרת לעברייני מין. העותר נשפט ל- 30 שנות מאסר בגין הרשעתו בעבירות מין חמורות בקטינות; הוא החל לרצות את מאסרו בשנת 2002 ומועד שחרורו המלא צפוי בחודש מאי 2032. העותר טוען כי המועד 2/3 מנהלי חלף בשלהי שנת 2021, כי הוא השתתף עד כה בקבוצות טיפוליות והתמסר להליך השיקום, וכי אין מקום לעכב עוד את שילובו בטיפול ייעודי – עיכוב הגורע מיכולתו לפנות בבקשה לשחרור מוקדם. המשיב מצביע, בין היתר, על התייחסות מב"ן בעניינו של העותר המלמדת על מסוכנות מינית גבוהה, על ההתוויה הטיפולית שנקבעה בעניינו של העותר ועל עמדת מב"ן כי אינו מתאים לטיפול ייעודי במחלקה של שב"ס אלא במב"ן בלבד. עוד מדגיש המשיב כי על פי הנהלים שאושרו גם בפסיקת בית המשפט העליון, טיפול ייעודי לעברייני מין בנסיבותיו של העותר, נעשה כחמש שנים לפני מועד השחרור המלא, פרק זמן המאפשר טיפול ייעודי לתקופה של שנתיים ותכנית שיקום לתקופה של 3 שנים נוספות. המשיב מדגיש כי בקבוצה שצפויה להיפתח בקרוב כבר משובצים 14 אסירים שמועד שחרורם הוא בשנים 2026 ו- 2027, וכי אין כל מקום להעדיף את העותר על פניהם. עיינתי בחומר שהונח בפניי ושקלתי את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה. איני רואה להאריך בדברים, שכן המסגרת המשפטית ויישומה בעניינו של העותר כבר פורטו בהחלטת בית המשפט העליון ברע"ב 3058/17 אבו קרינת נ' שירות בתי הסוהר (19.6.2017). במסגרת ההחלטה האמורה, ובהחלטות נוספות בסוגיה הנדונה, הובאה בחשבון הטענה כי שילוב אסירים השפוטים למאסר ממושך בטיפול ייעודי 5 שנים לפני שחרורם המלא, עלול להקשות עליהם מבחינת הפנייה לוועדת השחרורים, אולם חרף זאת אומצו המלצות הצוות המקצועי בעניין זה, שהגיונן בצידן. מכל מקום, לאחר שבחנתי את ההתייחסויות המקצועיות בעניינו של העותר, לרבות זו שמיום 24.3.22; ולאחר שנתתי דעתי להבהרת המשיב כי הקבוצה הטיפולית שצפויה להיפתח בקרוב במב"ן מאוישת באופן מלא באסירים שמועד שחרורם המלא קרוב יותר מזה של העותר; ובהתחשב בשיקול הדעת המסור למשיב ולגורמים המקצועיים מטעמו בכגון דא – לא מצאתי עילה להתערבותי במקרה זה. אני ער לטענת ב"כ העותר לעניין המתווה שנקבע שלפיו יש לשוב ולבחון תוך 5 שנים את יישום המלצות הצוות המקצועי. ב"כ המשיב עדכן כי הנושא מצוי בבחינה וכי הוא מערב גם גורמים מחוץ לשב"ס. חזקה כי הנושא אכן ייבחן כראוי בשים לב להחלטות שניתנו בשנת 2017, ומכל מקום, בשלב זה לא מצאתי כי יש מקום להורות על שילובו של העותר בטיפול ייעודי במב"ן, מהטעמים שפורטו לעיל. העתירה נדחית" . מכאן בקשת רשות הערעור דנן, שהוגשה ביום 14.6.2022, לאחר מתן ארכה להגשתה במועד זה (בש"ם 3373/22). 10. בבקשתו, שב המבקש על טענתו העיקרית, כי יש לשלבו בטיפול קבוצתי יעודי לעברייני-מין, במסגרת מב"ן, מן הטעמים שהעלה בבית המשפט המחוזי. לכך מוסיף המבקש, כי קיימת הצדקה לדון עתה בעניינו, אף שמדובר בבקשת רשות ערעור, משום ש "פסק הדין בעניינו של ברוורמן לא קוים הלכה למעשה, בעיקר בצד האופרטיבי" . לדברי המבקש, טענתו-זו מעוררת "שאלה משפטית רחבת היקף מובהקת החורגת מעניינו הפרטני של המבקש" , שכן "ישנה קבוצה שלמה של אסירים, שמוגדרים בעלי מסוכנות גבוהה, שכל האמור בבקשה זו מתייחס גם לעניינם. מכולם נשללת האפשרות להשתלב בטיפול, מכולם נשללת האפשרות להשתחרר בשחרור מוקדם וכולם אינם יכולים להתקדם במדרגים השונים של הכלא" . המבקש מוסיף וטוען בהקשר זה, כי קביעה קטגורית כי ניתן להתחיל טיפול רק כאשר יתרת המאסר עומדת על 5 שנים, מביאה לאפליה קשה, בין אסירים הכלואים לתקופות ממושכות, לבין אסירים שנגזר עליהם עונש מאסר קצר יותר. ואכן, לא בכדי קבע בית המשפט המחוזי כדברים האלה, בעניין ברברמן . אמנם, באותו עניין, בעקבות בקשת רשות ערעור שהגישה המדינה, הורה בית המשפט העליון על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי, ואימץ את מסקנות הצוות הרב-מקצועי, אך לשיטת המבקש, "ברור לכולי עלמא כי המסקנות שהתגבשו אינן מסקנות סופיות ולא היו אמורות להיות כאלה, כי אם מתווה ראשוני שבמהלכו ייאספו נתונים שונים, ייבחנו התוצאות האופרטיביות וכל אלה יושוו אל המציאות בשטח, ויתקבלו מסקנות סופיות המבוססות על נתונים אמפיריים" . המבקש טוען אפוא, כי כאשר בית המשפט הורה על אימוץ מסקנות אלה, ודאי עמדה לנגד עיניו גם קביעת הצוות הרב-מקצועי, כי בחלוף 5 שנים יתקיים דיון בנושא, כדי ללמוד את ישום ההמלצות, על סמך הנתונים שיֵאספו, ועל יסוד הניסיון שיצטבר. עתה, משלא נעשה כן, יש לקבוע כי שגה בית המשפט המחוזי, בכך שבחר שלא ליתן משקל מספיק לעובדה כי פסק הדין בעניין ברברמן , לא קוים, הלכה למעשה, על כלל רכיביו. נתון זה, כך המבקש, מצדיק מתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. 11. המשיבה טוענת מנגד, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות; הן על הסף, הן לגופה. לדבריה, הבקשה כולה תחומה לנסיבותיו הפרטניות של המבקש, המעוניין להשתלב בטיפול יעודי לעברייני-מין, במסגרת מב"ן, והיא נדחתה מחמת טעמים קונקרטיים הקשורים במבקש, בהתאם לעובדות שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי. אמנם, המבקש מנסה לשוות נופך עקרוני לבקשתו, אך הלכה למעשה, השאלה העקרונית שאותה מבוקש לעורר עתה, נדונה והוכרעה זה מכבר בעניין ברברמן , ובפסקי דין והחלטות נוספות שניתנו לאחר מכן. על כן, אין מקום לשוב ולהידרש לסוגיה זו מחדש, אגב עניינו הפרטני של המבקש. מעבר לכך נטען, כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, באשר בית המשפט המחוזי, בדחותו את העתירה, נסמך על שיקול דעתם המקצועי של הגורמים הרלבנטיים בשירות בתי הסוהר, ועל חוות הדעת המקצועית של מב"ן, אשר קבעו כי אין לשלב את המבקש בשלב זה, בטיפול יעודי כאמור. לצד זאת, במסגרת תגובתה, לא התעלמה המשיבה מטענת המבקש, כי הוסכם לשוב ולדון בהמלצות הצוות הרב-מקצועי, לאחר 5 שנים, כאשר מועד זה חלף עוד בחודש דצמבר 2021, ובהקשר זה היא מציינת, כי "על פי הנמסר ממשרד הבריאות, בשלב זה נערכה פנייה לפרופסור לבקוביץ', מנהל המרכז הרפואי לבריאות הנפש 'מרחבים' אשר מב"ן היא חלק ממנו, במטרה לבחון כיצד ניתן לשוב ולבחון הנושא בדרך יעילה ומיטבית" . כך או כך, לעמדת המשיבה, אין באמור כדי לשנות ממסקנת הדברים לגבי עניינו הפרטני של המבקש, כי לעת הזו, אין לשלבו בטיפול יעודי במב"ן. המשיבה מוסיפה, כי אם בעתיד יחול שינוי כללי במדיניות האמורה, מחמת בחינה מחודשת, או מכל טעם אחר, או אז תעמוד למבקש זכות לפנות בבקשה חדשה בעניין, וטענותיו תהיינה שמורות לו. 12. לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, על הסף ולגופה. העתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, וכמוה גם הבקשה שלפנַי, מתמקדות בעיקר בעניינו הפרטני של המבקש, ובבקשת המבקש להורות על שילובו בטיפול יעודי במב"ן מחמת נסיבותיו הקונקרטיות. נסיבות אלה, כשלעצמן, אינן מעוררות שאלה כללית, בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, העשויה להצדיק מתן רשות ערעור. עניינים כגון דא, שאלת שיבוצו של אסיר קונקרטי לטיפול כזה או אחר, מסורים לשיקול דעתו המקצועי של שירות בתי הסוהר, ועילת ההתערבות בהם מצומצמת עד מאוד. חזקה על שירות בתי הסוהר כי בחן את מכלול הנסיבות, ואת השיקולים השונים, טרם קביעתו כי לא ניתן לשבץ את המבקש בטיפול יעודי במב"ן. לא בכדי קבע בית המשפט המחוזי, כעניין שבעובדה, כי "לאחר שבחנתי את ההתייחסויות המקצועיות בעניינו של העותר, לרבות זו שמיום 24.3.22; ו לאחר שנתתי דעתי להבהרת המשיב כי הקבוצה הטיפולית שצפויה להיפתח בקרוב במב"ן מאוישת באופן מלא באסירים שמועד שחרורם המלא קרוב יותר מזה של העותר ; ובהתחשב בשיקול הדעת המסור למשיב ולגורמים המקצועיים מטעמו בכגון דא – לא מצאתי עילה להתערבותי במקרה זה" (ההדגשה הוּספה – נ' ס'). 13. אמנם, המבקש טוען לקיומה של שאלה משפטית כללית, החורגת מעניינו הפרטני, בהתייחס למועד הראוי לשיבוץ עברייני-מין, המרצים עונש מאסר ממושך, בטיפול יעודי במב"ן, אך כטענת המשיבה, שאלה זו נדונה והוכרעה זה מכבר, בעניין ברברמן . לא זו בלבד, בית המשפט אף הבהיר זאת למבקש עצמו, בדחותו את בקשת רשות הערעור הקודמת שהוגשה על-ידו (רע"ב 3058/17). אין לכחד, בהמלצות הצוות הרב-מקצועי נקבע, כפי שהוזכר לעיל, כי "הוסכם לשוב ולדון בנושא בעוד 5 שנים, על מנת שבתקופה זו ניתן יהיה ללמוד את יישום ההמלצות, על סמך נתונים שיאספו ועל סמך הניסיון שיצטבר" , ומועד זה חלף ביום 20.12.2021. ואולם, אינני מקבל בהקשר זה את פרשנותו של המבקש, כי "משעה שוועדת המומחים לא כונסה, ההמלצות שקיבלו תוקף של פסק דין אינן רלוונטיות יותר, שכן כינוס הוועדה ובחינת הנתונים שנאספו היה תנאי קריטי לתיקוף מסקנותיה" . אין ספק, כי קביעת הצוות הרב-מקצועי, שיש לקיים דיון מחודש בנושא, בחלוף 5 שנים, על מנת שניתן יהיה ללמוד את אופן ישום ההמלצות, לאחר איסוף נתונים ובשים לב לניסיון שיצטבר בתקופה זו, הוא עניין חשוב ומהותי, שיש לתת עליו את הדעת, מתוך כובד ראש. ברם, אין משמעות הדבר, כי עד להשלמת בחינה זו, ההמלצות אינן תקֵפות עוד. לעת הזאת, כעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי, "ב"כ המשיב עדכן כי הנושא מצוי בבחינה וכי הוא מערב גם גורמים מחוץ לשב"ס. חזקה כי הנושא אכן ייבחן כראוי בשים לב להחלטות שניתנו בשנת 2017" . כמו כן, כפי שהוזכר לעיל, גם בהליך שלפנינו, עדכנה המשיבה בתגובתה, כי "על פי הנמסר ממשרד הבריאות, בשלב זה נערכה פנייה לפרופסור לבקוביץ', מנהל המרכז הרפואי לבריאות הנפש 'מרחבים' אשר מב"ן היא חלק ממנו, במטרה לבחון כיצד ניתן לשוב ולבחון הנושא בדרך יעילה ומיטבית" . על כן, יש לאפשר למשיבה לפעול בהתאם להמלצות הצוות הרב-מקצועי, וחזקה עליה כי תעשה זאת בתוך פרק זמן סביר, בהתחשב, בין היתר, בעובדה כי 5 שנים ממועד גיבוש ההמלצות חלף-עבר זה מכבר, לפני למעלה מחצי שנה. 14. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת. כדברי המשיבה בתגובתה, אם בעתיד יחול שינוי במדיניות האמורה, בעקבות הדיון המחודש, או מכל טעם אחר, תעמוד למבקש הזכות לפנות בבקשה חדשה, וטענות הצדדים תהיינה שמורות להם לעניין זה. בנסיבות, לא יֵעשה צו להוצאות. ניתנה היום, ‏כ"ה בתמוז התשפ"ב (‏24.7.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040330_O02.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"ב 4033/22", "תפ\"ח 940/02", "ע\"פ 1135/03", "עת\"א 14731-11-16", "רע\"ב 4008/15", "רע\"ב 3058/17", "עת\"א 39416-01-22" ]	747,320
735,308	בבית המשפט העליון בש"א 4035/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המבקש: דב פרידמן נ ג ד המשיבים: 1. רונית עגיב 2. לאה קוריטרו בקשה מיום 14.6.2022 להארכת מועד לנקיטת הליך; בקשה מיום 14.6.2022 לפטור מאגרה וערובה החלטה המשיבים רשאים להשיב לבקשה להארכת מועד לנקיטת הליך עד ליום 23.6.2022. הבקשה למתן פטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה תטופל ככל שהבקשה להארכת מועד לנקיטת הליך תתקבל. ניתנה היום, ‏ט"ז בסיון התשפ"ב (‏15.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040350_T01.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בש\"א 4035/22" ]	747,323
735,885	בבית המשפט העליון בש"א 4035/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המבקש: דב פרידמן נ ג ד המשיבות: 1. רונית עגיב 2. לאה קוריטרו בקשת המבקש מיום 14.6.2022 להארכת מועד לנקיטת הליך; בקשת המבקש מיום 14.6.2022 לפטור מאגרה וערובה; הודעת המבקש מיום 14.6.2022 על הגשת תצהיר החלטה עד ליום 27.6.2022 המבקש ימציא לצד השני עותק של בקשתו שבכותרת להארכת מועד. המועד להגשת תשובה לבקשה מוארך עד ליום 6.7.2022. המזכירות מתבקשת לשלוח למשיבות את המסמכים שבכותרת. המזכירות מתבקשת להודיע למבקש את דבר החלטה זו גם באופן טלפוני. ניתנה היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040350_T02.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בש\"א 4035/22" ]	747,324
736,711	בבית המשפט העליון בש"א 4035/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המבקש: דב פרידמן נ ג ד המשיבות: 1. רונית עגיב 2. לאה קוריטרו בקשת המבקש מיום 14.6.2022 להארכת מועד לנקיטת הליך; הודעת המבקש מיום 14.6.2022 על הגשת תצהיר; תשובת המשיבים מיום 28.6.2022 החלטה אמנם מדובר בבקשה למתן ארכה קצרה להגשת ההליך הערעורי, אולם לא מצאתי כי בבקשה הונח טעם מיוחד לעשות כן. הגם שהמבקש העלה טענות באשר למצבו הרפואי, לא הובהר הקשר שבין האיחור למצב הרפואי הנטען. גם לא הוגשו אסמכתאות כלשהן לתמיכה בטענות לעניין המצב הרפואי, או לעניין ההשפעה של המצב הרפואי על האיחור בהגשת ההליך הערעורי. לזאת יש להוסיף, בזהירות המתבקשת, כי ספק אם סיכויי הערעור הם כאלה שמצדיקים היעתרות לבקשה להארכת מועד. לא נעלמה מעיניי העובדה שהמבקש אינו מיוצג (וזאת על אף שהיה מיוצג בהליך דלמטה). עם זאת, העובדה שהבקשה נעדרת טעם ממשי לאיחור משליכה על האפשרות לקבוע כי ישנו טעם מיוחד כנדרש בתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בנסיבות אלה, הבקשה להארכת מועד נדחית. ניתנה היום, ‏ד' בתמוז התשפ"ב (‏3.7.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040350_T03.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בש\"א 4035/22" ]	747,325
735,436	בבית המשפט העליון בש"פ 4036/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג העוררת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: יקיר נסיבוב ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-מ"ת 29905-03-22 מיום 13.6.2022 שניתנה על ידי כב' השופט ש' מלמד תאריך הישיבה : ט"ז בסיון התשפ"ב (15.6.2022) בשם העוררת: עו"ד הדר פרנקל בשם המשיב: עו"ד יצחק איצקוביץ' החלטה 1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 13.6.2022, במ"ת 29905-03-22 (השופט ש' מלמד ), שבה הורה בית המשפט על שחרור המשיב לחלופת מעצר בבית אמו שבחולון. רקע עובדתי וההליך בבית המשפט המחוזי 2. ביום 14.3.2022 הוגש נגד המשיב כתב אישום, המייחס לו שתי עבירות של סחר בצוותא בסם מסוכן מסוג קוקאין. על-פי עובדות כתב האישום, בשני המקרים, שוחח סוכן משטרתי סמוי עם המשיב בטלפון, וסיכם עמו על רכישת הסמים, אשר התבצעה בהמשך היום באמצעות שליח מטעמו של המשיב. העבירות בוצעו ביום 5.1.2022 וביום 24.1.2022, ובמסגרתן נמכרו לסוכן המשטרתי, באמצעות השליח, 30.19 גרם ו-70.03 גרם, בהתאמה. 3. בהחלטה מיום 12.4.2022, קבע בית המשפט המחוזי, בהסכמת המשיב, כי ישנן ראיות לכאורה וכי קיימת עילת מעצר. עוד נקבע, לבקשת המשיב, כי שירות המבחן יגיש תסקיר בעניינו. בתסקיר שהוגש ביום 12.6.2022, עמד שירות המבחן על עברו הפלילי של המשיב, הכולל "רישום ללא הרשעה כנער ו-12 הרשעות בין השנים 2021-2004 בגין עבירות סמים, אלימות, הפרת הוראה חוקית ונשק" , אשר בגינן גם נידון לעונשי מאסר בפועל. מחד גיסא, ציין שירות המבחן כי "לאורך האבחון, עלתה אינדיקציה למצבים בהם פונה [המשיב] להתנהלות חסרת גבולות, במחשבה קצרת טווח, כשברקע נסיגה במצבו התפקודי והרגשי ופנייה לדרכי פתרון בעייתי[יות] ותועלתני[ות] לקשייו. ניכר כי במצבי משבר, לחץ ברמה הרגשית ובמסגרת קשריו החברתיים – [המשיב] עלול לפנות לדרכי פתרון עברייני[ות], תוך קושי בהצבת גבולות פנימיים וטשטוש משמעות התנהלותו. כל אלה בצירוף הסתרת בחירותיו מבני-משפחתו מלמדים על רמת סיכון להישנות מעורבות שולית במסגרת קשריו החברתיים" . אולם, מאידך גיסא, סבר שירות המבחן, כי "מהגיליון עלה כי בשנים האחרונות חלה התמתנות במעורבותו בפלילים" ; כי המשיב "התייחס באופן ראשוני וביקורתי לבחירותיו הבעייתיות" ; וכי הוא "ביטא נכונות להיעזר בשיחות להעמקה בדפוסי התנהגותו הבעייתיים" . עוד נכתב, כי "מעצרו הנוכחי [של המשיב] מהווה גורם משבר וממתן עבורו, כש[המשיב] מסוגל להתייחס ולבחון באופן ראשוני את התנהלותו הבעייתית" . בנוגע לפיקוח שהוצע, התרשם שירות המבחן כי "ארבעת המפקחות מכירות את עברו הפלילי [של המשיב], נסיבות המעצר וכי יוכלו לבסס עליו בקרה צמודה ורצינית" . במכלול השיקולים, המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית אמו, בליווי המפקחות שהוצעו. 4. ביום 13.6.2022 התקיים דיון נוסף בנוגע למעצרו של המשיב, ובסיומו אימץ בית המשפט המחוזי את המלצת שירות המבחן: "יש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהורות על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים וביניהם מעצר בית, וזאת נוכח העובדה כי האמור בתסקיר שירות המבחן המעיד על התמתנות בהתנהלותו של המשיב. אמנם, יש בשלב זה התדרדרות במצבו נוכח ביצוע העבירות הנוכחיות, אולם שירות המבחן סבור כי המפקחות יכולות לאיין סיכון זה ונוכח האמור בתסקיר שירות המבחן אני סבור כי יש ממש באמור בתסקיר" . מכאן הערר שלפנַי. טענות הצדדים 5. העוררת טוענת, כי "אין מנוס ממעצרו [של המשיב] מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המשפטיים נגדו" . לשיטתה, "בעניינו של המשיב לא מתקיימות נסיבות מיוחדות שיש בהן להצדיק את הסטייה מן הכלל" , שלפיו "יש לעצור עד תום ההליכים המשפטיים את כל אלה המעורבים בשרשרת ההפצה של סמים מסוכנים, וכי רק במקרים נדירים ובנסיבות מיוחדות ניתן לשקול חלופת מעצר" . למעשה, כך העוררת, "ההיפך הוא הנכון" , שכן "מעורבותו של המשיב בביצוע שתי עסקאות סמים בתקופת זמן קצרה, כאשר כל אחת מהעסקאות יוצאת מן הכוח אל הפועל בתוך שעות בודדות בלבד, ותוך הסתייעות באחרים – מעידה על המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב" . עוד הדגישה העוררת את עברו הפלילי המכביד של המשיב. כמו כן נטען, כי "נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות [למשיב] מלמדות כי אין מדובר במעידה חד פעמית אלא על כך שהמשיב ניהל עסק חי ופעיל להפצת סמים" . בהתאם, טענה העוררת כי לא די בחלופת המעצר שעליה החליט בית המשפט המחוזי, שכן על-פי כתב האישום המשיב ביצע את העבירות באמצעות שיחת טלפון בלבד, ו "קיים חשש ממשי כי המשיב יוכל להוסיף ולבצע עבירות דומות גם בשהותו במעצר בית" . 6. המשיב מנגד, סמך ידו על האמור בתסקיר שירות המבחן , ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בנוסף, הדגיש המשיב את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, וכן את השפעת המעצר עליו, בפרט לנוכח היותו עצור למשך למעלה מ-3 חודשים. דיון והכרעה 7. עיינתי בהחלטת בית המשפט המחוזי ובתסקיר שירות המבחן, ונתתי דעתי על טיעוני הצדדים, בכתב ובעל-פה, בפרוטוקול בית המשפט המחוזי, ולפנַי. אחר הדברים האלה, באתי לכלל מסקנה, כי אין מנוס מלקבל את הערר, ולהורות על המשך מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח. נקודת המוצא לדיון, היא כי עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, מקימות עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ומחייבות, ככלל, מעצר עד תום ההליכים. סטייה מכלל זה, תֵעשה אך במקרים חריגים, בהם מתקיימות נסיבות יחודיות המצדיקות את שחרור הנאשם לחלופת מעצר, ובלבד שיש בחלופת המעצר כדי להפחית את המסוכנות הנשקפת מהנאשם, במידה המניחה את הדעת (ראו למשל: בש"פ 8585/15 בן לולו נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (23.12.2015)). אם כן, עלינו לבחון האם בענייננו מתקיימות נסיבות יחודיות המצדיקות את שחרורו של המשיב, והאם בחלופת המעצר שעליה הוחלט יש כדי להפחית את המסוכנות הנשקפת מן המשיב במידה שתוכל להניח את הדעת. לדידי, התשובה לשתי השאלות – שלילית. 8. ראשית, אינני סבור כי ה "התמתנות בהתנהלותו של המשיב" , עליה הסתמך בית המשפט המחוזי, מהווה נסיבה מיוחדת המצדיקה סטייה מן הכלל, ומטה את הכף לטובת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. ההתמתנות האמורה, כפי שעולה מרישומו הפלילי של המשיב, מתבססת על כך שמאז שנת 2012, הורשע המשיב בעבירה פלילית אחת 'בלבד', עבירת 'איומים', אותה ביצע בשנת 2019. דא עקא, גם אם מדובר בהתמתנות ביחס לעברו הפלילי – המכביד עד מאוד – של המשיב, הרי שמדובר בעבירה שבוצעה כ-3 שנים בלבד לפני העבירות בהן הוא מואשם בענייננו. יתרה מכך, נסיבות ביצוע העבירות, בדגש על העובדה שהמשיב, בשני המקרים, סיפק לסוכן המשטרתי כמות משמעותית של סמים בתוך פרק זמן קצר, באמצעות שליח – מצביעות על כך שהמשיב היה מעורב בפעילות של סחר בסמים, באופן משמעותי ומאורגן. משכך, לא ניתן להסתמך על 'התמתנות' בהתנהלותו של המשיב, כשיקול לטובת שחרורו ממעצר. לכך יש להוסיף, כי גם ההכרה של המשיב במעשיו, ונכונותו לקבל סיוע, אינן מהוות 'נסיבה יחודית', המצדיקה את שחרורו לחלופת מעצר. כפי שנאמר בתסקיר, מדובר בהכרה ראשונית בלבד, כזו המסמנת – כך יש לקוות – את תחילתו של תהליך, אך אינה מלמדת דבר על התנהלותו הצפויה של המשיב בחלופת המעצר, ובוודאי שאינה מהווה הצדקה לשחרורו, באופן היוצא מן הכלל. 9. אציין עוד כי אינני סבור שהחלופה שעליה הוחלט, מפחיתה במידה מספקת ממסוכנותו הקונקרטית של המשיב, בהינתן העבירות המיוחסות לו. כפי שטענה העוררת, העבירות המיוחסות למשיב בוצעו באמצעות שיחות טלפון, דבר המקשה על פיקוח אפקטיבי שימנע את הישנות העבירה, ומעלה חשש ממשי כי המשיב יוכל להמשיך במעשיו בעודו נתון בחלופת המעצר. לא מצאתי בתסקיר שירות המבחן התייחסות לקושי זה, ולאופן שבו יש בפיקוח המוצע כדי להתמודד עמו כנדרש; גם לא בהחלטת בית המשפט המחוזי. כמו כן אוסיף, כי מאותם טעמים, גם האפשרות להורות על מעצרו של המשיב באיזוק אלקטרוני – לא תסכּוֹן. 10. בשולי הדברים, אציין כי ב"כ המשיב טען בדיון, כי בשני תיקים אחרים במסגרת אותה פרשה, הסכימה המדינה למעצר באיזוק אלקטרוני. דא עקא, כפי שטענה העוררת, הן לפני בית המשפט המחוזי, הן לפנַי – ההסכמה האמורה ניתנה בשוגג, ו "אין מתקנים טעות בטעות" . יתרה מזאת, הנסיבות באותם מקרים אינן זהות למקרה דנן, בדגש על כך שבשני המקרים מדובר בנאשמים עם עבר פלילי מכביד פחות, במידה משמעותית, מזה של המשיב. 11. אשר על כן, משלא נמצאו נסיבות מיוחדות אשר יש בהן כדי לסטות מנקודת המוצא, ולהצדיק את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, ומשלא נמצא כי יש בחלופת המעצר כדי להפחית את המסוכנות במידה שיכולה להניח את הדעת – מתקבל הערר בזאת. המשיב יהיה נתון במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו . ניתנה היום, ‏י"ח בסיון התשפ"ב (‏17.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040360_O03.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "מ\"ת 29905-03-22" ]	747,328
735,319	בבית המשפט העליון רע"פ 4038/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקש: יואל אדרי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים י' עדן , ע' כהן ו- ג' דניאל ) מיום 03.05.2022 בע"פ 46008-01-22 בשם המבקש: בעצמו החלטה ניתנת בזאת למבקש שהות בת 30 ימים לצורך הסדרת ייצוגו בידי הסניגוריה הציבורית. הודעת עדכון בנדון תוגש על-ידי המבקש לבית המשפט, עד ליום 14.07.2022. ככל שלא יעלה בידי המבקש להסדיר את ייצוגו בתוך סד זמנים זה, תינתן החלטה על יסוד הבקשה שלפניי. ניתנה היום, ‏י"ז בסיון התשפ"ב (‏16.06.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040380_C01.docx עק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"פ 4038/22" ]	747,334
738,449	בבית המשפט העליון רע"פ 4038/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים י' עדן , ע' כהן ו- ג' דניאל ) מיום 03.05.2022 בע"פ 46008-01-22 בשם המבקש: בעצמו החלטה 1. בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים י' עדן, ע' כהן ו- ג' דניאל ) בע"פ 46008-01-22 מיום 03.05.2022, בגדרו נדחה ערעור המבקש בקשר עם הכרעת דינו וגזר דינו בבית משפט השלום באילת (כבוד השופט ג' אדלמן ), בת"פ 15818-01-21. 2. המבקש הורשע בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ); ובעבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודה. 3. כתב האישום שהוגש נגד המבקש מונה שלושה אישומים, ועל-פי העובדות המתוארות בו, החזיק המבקש בסמים מסוג קוקאין במשקל 7.3802 גרם, בוטילון במשקל 0.9277 גרם ו-קנבוס במשקל כולל של כ-14.08 גרם; וכן מכר סם מסוכן מסוג קוקאין במסגרת שבע-עשרה עסקאות נפרדות. 4. ביום 04.11.2021 הורשע המבקש בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית בגין החזקת סם מסוכן מסוג קוקאין, כמתואר לעיל, ובעשר עסקאות של מכירת סם מסוכן מסוג קוקאין. 5. ביום 09.12.2021 גזר בית משפט השלום על המבקש 42 חודשי מאסר בפועל; 13 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וקנס כספי בסך 3,000 ש"ח. 6. המבקש ערער הן על הכרעת דינו והן על גזר דינו. בפסק דין שניתן ביום 03.05.2022 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, על שני חלקיו. בתוך כך, עמד בית המשפט על מהימנות עדותו של מר רחמים חן (להלן: רחמים ), עליה הלין המבקש, בקבעו כי לערכאת הערעור אין כל יתרון על הערכאה קמא בקביעות העובדתיות בכלל, ובעדויות בפרט. לפיכך, נקבע כי אין להתערב בקביעת מהימנות העדות של רחמים. אשר לערעור המבקש על חומרת גזר הדין נקבע, כי בהינתן חומרת העבירות ונסיבות עבירתן, הענישה אינה מחמירה עם המבקש. 7. מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי. בגדרה, המבקש שב על טענותיו מערעורו בבית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה בקבלת גרסתו של רחמים על-פי עדותו, ובהרשעתו תוך הסתמכות על עדות זו. המבקש פורט עוד את נסיבותיו האישיות הקשות, תוך טענה כי הללו לא נשקלו כראוי עובר למתן גזר הדין בעניינו. 8. יוער, כי המבקש אינו מיוצג בגדרי ההליך שבכותרת. משכך, בהחלטתי מיום 16.06.2022, הענקתי למבקש ארכה לצורך הסדרת ייצוגו בידי הסניגוריה הציבורית. אולם, על-פי הודעת נציגת הסניגוריה הציבורית מיום 07.07.2022, לאחר בדיקה שנערכה במחלקת תיקי בית המשפט העליון, הסנגוריה הציבורית לא מצאה לנכון למנות למבקש סניגור. כן בואר בהודעה, כי הובהר למבקש שעל-פי החלטת בית המשפט, עליו להגיש הודעת עדכון לבית המשפט – והמבקש הודיע, באמצעות הסניגוריה, כי הוא מעוניין בקבלת ארכה לצורך ניסוח נימוקי הבקשה. אציין, כי הארכה עליה הוריתי לצורך הסדרת ייצוגו של המבקש אינה נדרשת עוד מקום בו הודיעה הסניגוריה כי אין מקום למנות סניגור למבקש – שכן זו היא הודעת העדכון מושא הארכה המבוקשת. בקשת רשות הערעור עצמה – ממילא נערכה על-ידי המבקש והונחה לפני בית המשפט, ובכך אדון ואכריע. דיון והכרעה 9. לאחר עיון בבקשה על נספחיה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות . 10. הלכה היא כי בקשה לרשות ערעור ב" גלגול שלישי " שמורה למקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או בנסיבות המקימות חשש לעיוות דין, או אי-צדק חמור שנגרם למבקש (רע"פ 4682/22 טלאקה נ' מדינת ישראל (17.07.2022)) . 11. חרף האצטלה העקרונית שהמבקש מנסה לשוות לבקשתו, עיון בה מלמד כי היא נטועה כולה בגדר עניינו הפרטני, אשר אינו מעלה חשש לעיוות דין. זאת ועוד, טענות המבקש זהות לטענות שהועלו במסגרת ערעורו בבית המשפט המחוזי, ואלו נדונו, הוכרעו וקיבלו מענה מפורט ומנומק על-ידי בית משפט קמא, תוך התייחסות לנסיבותיו האישיות של המבקש. בתוך כך, דן בית המשפט המחוזי בטענות המבקש בעניין מהימנות עדותו של רחמים, וקבע לעניין זה כי "המסקנה העובדתית של בית משפט השלום נקבעה תוך ניתוח העדות, התשובות, וכל מילותיו של העד, ונשענת על ההתרשמות הישירה של בית משפט השלום..". אכן, התערבות ערכאת הערעור בקביעות המבוססות על התרשמות ישירה מעדות לא תתרחש בנקל, ולא מצאתי כל עילה להתערבות במקרה דנא. 12. משכך, הבקשה נדחית אפוא. ניתנה היום, ‏כ"א בתמוז התשפ"ב (‏20.7.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040380_C02.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"פ 4038/22", "רע\"פ 4682/22" ]	747,335
735,681	בבית המשפט העליון עע"מ 4039/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקש: גיורא חמד (חמדני) נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, מחוז חלמיש 2. חלמיש, חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים שניתן ביום 17.03.2022 בעת"מ 22248-07-21 על ידי כבוד השופטת ל' ביבי בשם המבקש: עו"ד ענת אסייאג החלטה 1. המשיבות תגשנה תשובה תמציתית לבקשה לעיכוב ביצוע, בהיקף שלא יעלה על 6 עמודים, זאת עד ליום 04.07.2022. בתוך כך, תבחנה המשיבות האם נוכח פרק הזמן הארוך שחלף מעת מתן פסק הדין לפינוי המבקש בשנת 2012 ועד לחידוש הליכי המימוש בשנת 2020; ובהינתן שמדובר בדירת מגוריו של המבקש – יש מקום ליתן הסכמתן לבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת עד להכרעה בערעור על-ידי בית משפט זה. 2. בשלב זה, ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין מושא הערעור שבכותרת – כך שיעוכב פינויו של המבקש מדירת מגוריו, וזאת עד להכרעה בבקשה או עד מתן החלטה אחרת. 3. בראי הוראותיה של תקנה 43 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, יובא דבר מתן החלטתי זו לידיעת בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בגדרי עת"מ 22248-07-21. ניתנה היום, ‏כ"א בסיון התשפ"ב (‏20.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040390_C01.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "עע\"מ 4039/22", "עת\"מ 22248-07-21" ]	747,336
735,910	בבית המשפט העליון עע"מ 4039/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: גיורא חמד (חמדני) נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, מחוז חלמיש 2. חלמיש, חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות בקשת המערער מיום 20.6.2022 לפטור מהפקדת ערובה החלטה המשיבות רשאיות להשיב לבקשה שבכותרת עד ליום 30.6.2022. ניתנה היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040390_T02.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "עע\"מ 4039/22" ]	747,337
737,371	בבית המשפט העליון עע"מ 4039/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקש: גיורא חמד (חמדני) נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון 2. חלמיש, חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ל' ביבי ), בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, בעת"מ 22248-07-21 מיום 17.03.2022 בשם המבקש: עו"ד ענת אסייאג בשם המשיבה 1: עו"ד מתן שטיינבוך בשם המשיבה 2: עו"ד שרון עזרא החלטה 1. בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ל' ביבי ), בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, בעת"מ 22248-07-21 מיום 17.03.2022, במסגרתו נדחתה עתירת המבקש לביטול החלטת הוועדה העליונה במשרד הבינוי והשיכון מיום 25.05.2021 – הדוחה את בקשתו להקניית זכויות חוזיות והכרה בו כ"דייר ממשיך" בדירת המגורים המצויה ברחוב דרך משה דיין 18/6ב בתל אביב (להלן: הדירה ). 2. בהחלטתי מיום 20.06.2022, הוריתי למשיבות להגיש תשובתן לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בתוך כך, הצעתי למשיבות לבחון האם נוכח פרק הזמן הארוך שחלף מעת מתן פסק הדין לפינוי המבקש בשנת 2012 ועד לחידוש הליכי המימוש בשנת 2020; ובהינתן שמדובר בדירת מגוריו של המבקש – יש מקום ליתן הסכמתן לבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת עד להכרעה בערעור על-ידי בית משפט זה. 3. המשיבות הגישו תשובתן לבקשה, וניאותו, שתיהן, ליתן הסכמתן כאמור – ויפה שכך עשו. המשיבה 1 הבהירה בתשובתה, כי מבלי להתייחס לסיכויי הערעור, נכונה היא שלא לבצע הליכי פינוי נגד המבקש עד להכרעה בערעור. לצד זאת התבקש, כי הערעור יקבע לדיון בהקדם – זאת, בשים לב לכך ש-75 משפחות זכאיות ממתינות לדירה מן הסוג בה מתגורר המבקש. המשיבה 2 הודיעה, כי מבלי להתייחס לגופן של טענות המבקש, היא איננה עומדת בשלב זה על ביצוע פסק הדין. כן הובהר, כי ככל שתבקש המשיבה 2 לקדם את הליכי ביצוע הפינוי, תקדים פניה לבית המשפט, בת 30 ימים לפחות – ובנסיבות אלו, מתייתר הצורך בהכרעה לגופה של הבקשה. כן התבקש על-ידה, כי מועד שמיעת הערעור יקבע בהקדם – זאת, בשים לב למשמעות עיכוב ביצוע פסק הדין, כפי שפורט בטיעוני המשיבה 1. 4. על יסוד האמור, לאור הסכמתן של המשיבות ובסייגים המפורטים לעיל, ניתן בזאת צו לעיכוב ביצוע פסק הדין מושא הערעור שבכותרת – כך שיעוכב פינויו של המבקש מדירת מגוריו, וזאת עד להכרעה בערעור או עד מתן החלטה אחרת. מובהר כי שמורה למשיבות הזכות לפנות לבית משפט זה, מקום בו יחול שינוי נסיבות המצדיק עיון מחודש בהחלטה זאת. 3. התיק יקבע לדיון לפני הרכב בהקדם. ניתנה היום, ‏ח' בתמוז התשפ"ב (‏7.7.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040390_C03.docx רא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "עע\"מ 4039/22" ]	747,338
737,577	בבית המשפט העליון עע"מ 4039/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: גיורא חמד (חמדני) נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, מחוז חלמיש 2. חלמיש, חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות בקשת המערער מיום 20.6.2022 לפטור מהפקדת ערובה; תשובת המשיבה 1 מיום 26.6.2022 החלטה בשים לב לאמור בבקשה, משהותירה המשיבה 1 את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט ובהיעדר תשובה מטעם המשיבה 2, ניתן בזאת פטור מהפקדת ערובה. ההליך יימשך כסדרו. ניתנה היום, ‏י"ב בתמוז התשפ"ב (‏11.7.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040390_T04.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "עע\"מ 4039/22" ]	747,339
737,852	בבית המשפט העליון עע"מ 4039/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: גיורא חמד (חמדני) נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, מחוז חלמיש 2. חלמיש, חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות המשך טיפול החלטה הדיון בהליך שבכותרת יתקיים ביום 8.9.2022 שעה 11:30. בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בהליך זה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, נקבע בזאת כי המשיבות תגשנה תשובה בכתב לערעור. התשובות יוגשו עד ליום 12.8.2022 והיקפה של כל תשובה לא יעלה על 9 עמודים. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובות תוגשנה במקביל לבית משפט זה וליתר הצדדים. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, ‏י"ד בתמוז התשפ"ב (‏13.7.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040390_T05.docx זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "עע\"מ 4039/22" ]	747,340
740,598	בבית המשפט העליון עע"מ 4039/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערער: גיורא חמד (חמדני) נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, מחוז חלמיש 2. חלמיש, חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות בקשת ארכה מוסכמת מטעם המשיבה 1 החלטה כמבוקש וכמוסכם. ניתנה היום, ‏י"ח באב התשפ"ב (‏15.8.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040390_K06.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "עע\"מ 4039/22" ]	747,341
741,314	בבית המשפט העליון עע"מ 4039/22 - ד' לפני: כבוד השופט י' אלרון המערער: גיורא חמד (חמדני) נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, מחוז חלמיש 2. חלמיש, חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות לשנות מועד הגשה בשם המשיבה 1: עו"ד מתן שטיינבוך החלטה כמבוקש וכמוסכם. ניתנה היום, ‏כ"ח באב התשפ"ב (‏25.8.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040390_J07.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "עע\"מ 4039/22" ]	747,342
741,644	בבית המשפט העליון עע"מ 4039/22 - ה' לפני: כבוד השופט י' אלרון המערער: גיורא חמד (חמדני) נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, מחוז חלמיש 2. חלמיש, חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות בקשת ארכה מוסכמת מטעם המשיבה 1 בשם המשיבה 1: עו"ד מתן שטיינבוך החלטה כמבוקש וכמוסכם, המשיבה 1 תגיש תגובתה עד ליום 5.9.2022. ניתנה היום, ‏ד' באלול התשפ"ב (‏31.8.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040390_J08.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "עע\"מ 4039/22" ]	747,343
742,161	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 4039/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ר' רונן המערער: גיורא חמד (חמדני) נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, מחוז חלמיש 2. חלמיש, חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות שכונות בתל אביב יפו בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-עת"מ 22248-07-21 מיום 17.3.2022 שניתן על ידי השופטת לימור ביבי תאריך הישיבה: י"ב באלול התשפ"ב (08.09.2022) בשם המערער: עו"ד ענת אסייאג בשם המשיבה 1: עו"ד מתן שטיינבוך בשם המשיבה 2: עו"ד שרון עזרא פסק-דין בתום שמיעת מלוא טיעוני באי-כוח הצדדים הצענו את אשר הצענו ובאי-כוח הצדדים הגיעו להסכמה ולפיה הערעור יידחה בכפוף להסכמה ולפיה עד ליום 31.10.2022 המערער יגיש בקשה לוועדה רפואית לקבלת דירת חדר לה הוא זכאי בקומה נמוכה בעיר תל אביב. כמו כן, סוכם שהמשיבה 2 תציע למערער שתי דירות בהתאם לזכאותו והוא יבחר אחת מהן. עוד סוכם כי המערער יוכל להמשיך ולהתגורר בדירה הנוכחית עד לקבלת הדירה שתוצע לו. סיכומו של דבר, הערעור נדחה ובנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ב באלול התשפ"ב (‏8.9.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22040390_J09.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "עע\"מ 4039/22", "עת\"מ 22248-07-21" ]	747,344
735,397	בבית המשפט העליון ע"פ 4040/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המערער: איברהים אבו גרבייה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה, בהסכמה, לעיכוב ביצוע גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 10.5.2022 בת"פ 19272-12-19 שניתן על-ידי השופט ח' טרסי בשם המערער: עו"ד רמי עותמאן בשם המשיבה: עו"ד רוני זלושינסקי החלטה כמבוקש וכמוסכם, יעוכב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער, וזאת עד להכרעה בערעור . יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בתוקפם. הדיון הקבוע ליום 21.6.2022 – מבוטל. ניתנה היום, ‏י"ז בסיון התשפ"ב (‏16.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040400_O01.docx יא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4040/22" ]	747,345
735,416	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4044/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותר: ציקי קורלנד פוקס נ ג ד המשיבה: 1. רשות האכיפה והגבייה - תל אביב המשיבים הפורמליים: 2. דן רביב 3. אמיר גולן עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד דורון אפיק; עו"ד יאיר אלוני פסק-דין השופט נ' סולברג : 1. עתירה זו, עניינה בסכסוך 'אזרחי טהור', שהעסיק עד כה, ולכאורה עוד יעסיק בהמשך, את רשם ההוצאה לפועל בתל אביב, ואת בית משפט השלום בתל אביב. כמו כן, מנספחי העתירה עולה, כי בדעת העותר לפנות לבית המשפט המחוזי, בבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן לאחרונה, בהקשר זה, על-ידי בית משפט השלום. עתה מבקש העותר, לערב בסוגיה זו גם את בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. 2. בין העותר, ציקי קורלנד פוקס, לבין המשיבים הפורמליים, דן רביב ואמיר גולן, מתגלגל סכסוך כספי, זה כמה שנים. ביום 19.10.2020, במסגרת תביעה שהגישו דן ואמיר נגד ציקי, ניתנה פסיקתה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שבה נקבע, כי ציקי ישלם לתובעים סך של 2,580,970.33 ש"ח, נכון ליום 16.9.2019, בצירוף ריבית פיגורים (ת"א 40058-09-19). ביום 16.11.2020 נחתמה פסיקתה מתוקנת. גם פסיקה זו לא הועילה, והחוב לא נפרע. דן ואמיר פנו אפוא להליך של חדלות פירעון. ביום 4.2.2021 התקיים דיון בהתנגדותו של ציקי, למתן צו לפתיחת הליכים, וביום 28.2.2021 נדחתה ההתנגדות (חדל"פ 16990-11-20). בהמשך, ביום 17.8.2021, בעקבות ערעור שהוגש, הוסכם בין הצדדים כי ציקי יפקיד סך של 600,000 ש"ח, וכנגד הפקדה זו יעוכב צו פתיחת ההליכים, וינוהל משא ומתן לצורך גיבוש הסדר נושים (עחדל"פ 48570-04-21). 3. ביני לביני, נחתמו בין הצדדים 2 הסכמי פשרה ביחס לסכום החוב, אך גם לאחר חתימתם נתגלעו בין הצדדים מחלוקות שונות. לבסוף, ביום 22.11.2021 נחתם הסכם פשרה שלישי – "הסדר חוב וסילוק טענות" – שהותנה באישור בית משפט של חדלות פירעון ובאישור הסדר נושים כולל. הסכם זה קבע, כי אם ישולמו הסכומים שצוינו בו, יֵחשב החיוב שנקבע בפסק הדין – כחיוב שקוים. לצד זאת, נקבעו תנאים נוספים, לגבי סכום הפשרה (שהועמד על סך של 2.1 מיליון ש"ח, חלף סך של 2,580,970.33 ש"ח שנקבע בפסיקתה), ולגבי דרך ביצוע התשלומים ואישור על קבלתם בפועל. הסכם הפשרה הוגש לבית המשפט של חדלות פירעון, אך זה החליט שלא לאשרו. 4. זמן מה חלף, וביום 4.1.2022 שלח ציקי לדן ואמיר, מסמכים שנראים כאישורי העברה בנקאית על סך של 299,000 אירו, לחשבונות הבנק של כל אחד מהם. ואולם, אלה טענו כי הכספים לא הופקדו בחשבונותיהם. בהמשך, ביום 13.1.2022, העביר ציקי סך של 298,827 אירו לחשבון הבנק של דן, ואילו לחשבון הבנק של אמיר לא העביר דבר. כעולה מנספחי העתירה, דן ואמיר טענו כי ציקי למעשה אישר, אגב בקשה שהגיש לבית המשפט המחוזי, כי לא העביר להם את מלוא התשלומים שהתחייב לשלם, ובהמשך חזר על דבריו אלה, גם במסגרת דיון שהתקיים בעל-פה. 5. ביני לביני, ביום 4.1.2022, הגיש ציקי תביעה נגד דן ואמיר, על סך של 2.4 מיליון ש"ח, לבית משפט השלום בפתח תקווה. בתביעתו טען, בין היתר, כי שילם זה מכבר את מלוא סכום החוב, באמצעות העברות בנקאיות שביצע בעבר לחשבונות הבנק של דן ואמיר; לראשונה בשנת 2019, ובהמשך בשנת 2022 (כנזכר לעיל). זאת, בניגוד לטענת דן ואמיר, כי מסמכי ההעברה הבנקאית שהוצגו – זויפו, וכי בפועל הכספים – לא התקבלו. לצד זאת, ביום 26.1.2022 פנה ציקי לבית המשפט המחוזי, בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, בטענה כי דן ואמיר מסרבים לשתף עמו פעולה, בניסיון לאתר את הכספים שהעביר, לטענתו, לחשבונות הבנק שלהם, ביום 4.1.2022. בקשתו-זו נדחתה, ביום 6.2.2022. 6. משלא קוים ההסכם, יזמו דן ואמיר הליך חדלות פירעון נוסף נגד ציקי (חדל"פ 57452-01-22), ובמסגרתו ניתנו סעדים זמניים לטובתם. בהמשך, במהלך דיון שהתקיים ביום 9.2.2022, הושגו הסכמות דיוניות, שלפיהן ציקי ישלם לדן כספים נוספים, ובד בבד גם יפקיד סך של 500,000 ש"ח בקופת בית המשפט. ככל שיעשה כן, כך הוסכם, יבוטלו הצווים הזמניים. ואכן, ביום 11.2.2022 הפקיד ציקי בחשבונו של דן סכומים כאמור, וביום 16.2.2022 הפקיד 500,000 ש"ח בקופת בית המשפט, כפי שהוסכם. נוכח זאת, הסעדים הזמניים – בוטלו, ותיק חדלות הפירעון – נסגר בהסכמה, ביום 8.3.2022. 7. דן ואמיר לא הסתפקו בכך. אף שלבסוף הועברו להם הכספים שנקבעו בהסכם הפשרה , סברו השניים כי על ציקי לשלם להם סכומים נוספים, בהתאם לקבוע בפסיקתה . זאת, שכן הפקדת כספי הפשרה נעשתה לאחר המועד האחרון שנקבע בהסכם הפשרה, ורק לאחר שהודיעו לציקי על ביטול הסכם זה מחמת הפרתו. משכך, ביום 21.3.2022 פנו דן ואמיר ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, במטרה לגבות את יתרת הסכום שנקבע בפסק הדין, בצירוף ריבית הפיגורים שנצברה בינתיים. בעת פתיחת התיק ציינו דן ואמיר, כי עד כה שולמו 2 תשלומים על חשבון החוב, ובהתאם הפחיתו אותם מסך החוב הכולל. בד בבד, ביקשו דן ואמיר להטיל עיקול לחובת ציקי, עוד קודם למסירת אזהרה. הרשם נעתר לבקשה זו, ועיקול כאמור הוטל. 8. ציקי מצדו, פנה בבקשה להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל, ועל ביטול העיקול. לטענתו, הסכם הפשרה מיום 22.11.2021, שנחתם במסגרת תיק חדלות הפרעון, בא חלף פסק הדין המקורי, וממילא אין לאפשר גבייה מכוחו. 9. ביום 27.3.2022, קבע רשם ההוצאה לפועל כי "הבקשה במהותה היא בקשה בטענת פרעתי" , והורה על המצאתה לתגובת הזוכים – דן ואמיר. לצד זאת הורה הרשם, נוכח נימוקי הבקשה, כי ינתן צו עיכוב הליכים, שיכנס לתוקף רק לאחר שציקי יפקיד ערובה במזכירות ההוצאה לפועל, בסך של 50,000 ש"ח. באותו שלב, בחר ציקי שלא להפקיד ערובה כאמור. 10. ביום 2.5.2022, לאחר קבלת תגובת דן ואמיר, שהתנגדו לסגירת התיק וביטול העיקול, ותשובה שהגיש ציקי לטענותיהם, דחה הרשם את הבקשה. נקבע, כי עיון בהסכם הפשרה מעלה, שאכן פסק הדין המקורי חדל מלהתקיים, נוכח חתימת ההסכם, אך הטענה שבפי הזוכים היא כי ההסכם הופר, ועל כן, לשיטתם – יש לאפשר את גביית יתרת הכספים. בנסיבות אלה, קבע הרשם, כי אין לדון בנסיבות אלה בטענת פרעתי, ועל הצדדים לפנות לבית המשפט, כדי ללבן את טענותיהם ההסכמיות. ממילא, נקבע כי אין מקום להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל, והבקשה לסגירת התיק – נדחתה. 11. בעקבות החלטה זו, פנה ציקי בבקשה למתן החלטה, בבקשה שהגיש זה מכבר, לביטול העיקול. בהחלטה מיום 8.5.2022 קבע הרשם, כי משעה שנקבע שהסמכות לדון בטענותיו העיקריות של ציקי מסורה לבית המשפט, אין מקום להורות על ביטול העיקול. 12. על החלטות אלה של רשם ההוצאה לפועל, הגיש ציקי בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום בתל אביב (רער"צ (תל אביב-יפו) 16749-05-22; השופט ט' חבקין – סגן הנשיא). בבקשה נטען, כי אמנם, צדק הרשם בקביעתו כי הסכם הפשרה בא חֵלֶף הפסיקתה, וצדק גם בקביעתו כי הוא נעדר סמכות לדון בסכסוך בין הצדדים, אך המסקנה הנגזרת מכך היא סגירת תיק ההוצאה לפועל, ומניעת המשך ההליכים, בעוד שרשם ההוצאה לפועל הגיע למסקנה הפוכה. 13. בהחלטה מיום 11.5.2022, הורה בית משפט השלום לדן ואמיר להגיש תגובה לבקשת רשות הערעור, בציינו כי עיון ראשוני בתיק מעלה כמה וכמה תהיות, לגבי המשך ניהול הליכי ההוצאה לפועל נגד ציקי. זאת, נוכח האמור בהחלטת הרשם, ובשים לב לנטען בבקשה. לצד זאת הבהיר בית משפט השלום, כדי שלא ישתמע כי דעתו ננעלה, כי "האמור עד כה הוא בגדר מחשבות ראשוניות ונאמר כמצע לדיון ובזהירות רבה" . 14. בתגובתם לבקשת רשות הערעור, טענו דן ואמיר, כי הסכם הפשרה כלל לא נכנס לתוקף, שכן בית המשפט של חדלות פירעון מעולם לא אישר אותו. משכך, הפסיקתה המקורית לא בוטלה, ואין מניעה להוציאה לפועל. עוד טענו, כי הצדדים לא התכוונו להפקיע את תוקפו של פסק הדין, בדרך של פשרה, וממילא הם אינם מנועים מלגבות את יתרת החוב של ציקי כלפיהם. בנוסף טענו, כי נתונה להם מלוא הסמכות לפעול במסגרת הליך של הוצאה לפועל, שכן פסק הדין המקורי עומד בתוקפו, כאמור. לבסוף ציינו השניים, כי בנסיבות העניין, היה על ציקי להגיש ערעור בזכות; כמו כן טענו, כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר. בתשובה לתגובה, ביקש ציקי לדחות את טענותיהם של דן ואמיר. 15. ביום 6.6.2022, לאחר שבחן את טענות הצדדים, קבע בית משפט השלום, כי אכן, היה על ציקי להגיש ערעור בזכות, "שכן עסקינן בהחלטה בטענת פרעתי שערעור עליה הוא בזכות" . הוחלט אפוא לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. ואולם, לגופו של עניין – נדחה הערעור. נפסק, כי הסמכות לברר את טענות הצדדים מסורה אמנם לבית המשפט, ולא לרשם ההוצאה לפועל, אך במקרה כזה מתעוררת שאלה אם לעכב את הליך ההוצאה לפועל, או שמא לאפשר את המשך ההליכים. לעניין זה צוין, כי על הרשם לתת דעתו על סיכויי הטענות להתקבל, ולשיקולי מאזן הנוחות, כאשר בין שני תנאים אלה מתקיימת 'מקבילית כוחות'. בנסיבות העניין דנן, נקבע כי החלטת הרשם אינה מנומקת בהיבט זה, ומשכך, נטה בית משפט השלום להחזיר את הסוגיה לפתחו של הרשם. ואולם, לאחר עיון במסמכים הרבים שהוגשו על-ידי הצדדים, נקבע לבסוף, כי לא קמה עילה להתערבות. לעניין זה צוין, מבלי לקבוע מסמרות לעתיד לבוא, כי סיכויי טענתו של ציקי להתקבל, נראים נמוכים, ועל כן, אין להתערב בהחלטת הרשם, שלא לעכב הליכים. בדרך זו, עובר הנטל לפתחו של ציקי, לפנות בתובענה מתאימה לבית המשפט בעניין זה, יחד עם בקשה לקבלת סעד זמני של עיכוב הליכים. נקבע אפוא, כי הערעור נדחה, שלא מן הטעמים שצוינו בהחלטות הרשם. 16. יום לאחר מתן פסק הדין, ונוכח האמור בו, פנו דן ואמיר לרשם ההוצאה לפועל, ב "בקשה למימוש עיקול אצל צד שלישי" . ציקי מצדו, הגיש בקשה לעיכוב מתן החלטה בעניין זה ב-14 ימים, משום שבכוונתו להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום. לחלופין ביקש, לאפשר לו להגיש תגובה מפורטת לגופו של עניין, ולהימנע ממתן החלטה עד לאחר הגשת תגובה כאמור. ביום 8.6.2022 קבע רשם ההוצאה לפועל, כי על ציקי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיכוב הליכים, ולא לרשם ההוצאה לפועל. הודגש, כי אין מקום להורות על עיכוב הליכים, מחמת כוונה להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן במסגרת הליך ערעור על החלטות הרשם. בד בבד, הורה הרשם על מימוש העיקול, כפי בקשת דן ואמיר, וכמו כן הורה לגורמים שונים (דוגמת רשם המקרקעין ורשם החברות והשותפויות), למסור את המידע המצוי ברשותם בעניינו של ציקי. 17. בעקבות החלטות אלה, אץ רץ ציקי, עוד באותו יום, ללשכת ההוצאה לפועל, והפקיד סך של 50,000 ש"ח בקופת ההוצאה לפועל, במטרה להחיות את החלטת הרשם מיום 27.3.2022, שבה נקבע, כזכור, כי ההליכים יעוכבו, לאחר שתופקד ערובה בסכום האמור. דא עקא, ניסיונו זה לא עלה יפה. לדבריו, מזכירות ההוצאה לפועל סירבה לראות את ההחלטה הנ"ל כהחלטה בת-תוקף, בטענה כי בינתיים הוגש ערעור לבית משפט השלום. בעקבות סירוב זה, פנה ציקי לרשם ההוצאה לפועל, בבקשה להורות למזכירות להכיר בקיומו של צו עיכוב הליכים תקף, אך זה דחה את הבקשה, והפנה את ציקי להחלטתו הקודמת מיום 8.6.2022, שבה קבע כי בקשה לעיכוב הליכים יש להגיש לבית המשפט ולא לרשם ההוצאה לפועל. 18. בצר לו, פנה ציקי לבית משפט השלום, גם זאת ביום 8.6.2022, ב "בקשה בהולה לעיכוב ביצוע ומתן סעד זמני טרם הגשת בקשת רשות ערעור" . בבקשתו טען ציקי, כי בדעתו להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין, אך בינתיים מבצעים דן ואמיר "מחטף" , כלשונו, במסגרת הליך ההוצאה לפועל. התבקש אפוא, להורות על מתן צו עיכוב ביצוע, עד לאחר הגשת הערעור בפועל. סמוך לאחר הגשתה – נדחתה הבקשה. זאת, הן משום שהתברר כי התצהיר התומך שצורף לבקשה, לא נחתם ולא אומת; הן משום שבבקשה לא פורטו סיכויי הערעור, אף שמדובר בבקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי', רשות שככלל ניתנת במשורה; הן משום שנמצא כי מאזן הנוחות מטה את הכף על עבר דחיית הבקשה. בהקשר זה צוין, כי הבקשה הוגשה בניסיון לעכב ביצוע פסק דין כספי, אך לא הועלתה טענה כי אם הערעור יתקבל, לא יוכל ציקי לקבל את כספו בחזרה, מאת דן ואמיר. 19. אחר הדברים האלה, חֵלֶף הגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום (בצירוף בקשה לעיכוב ביצוע), ובמקום להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, שלא להורות למזכירות לעכב הליכים בהתאם להחלטה מיום 27.3.20, בחר ציקי לנסות את מזלו במקום אחר, שמא 'משנה מקום משנה מזל', ופנה בעתירה לבית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק – היא העתירה שלפנינו. 20. בעתירתו, שהוגשה ביום 14.6.2022, מבקש ציקי כי נורה למשיבה – רשות האכיפה והגבייה בתל אביב – לבוא וליתן טעם "מדוע לא תכבד רשות האכיפה והגביה החלטה שיפוטית מיום 27.3.2022 המורה על עיכוב ההליכים בתיק הוצאה לפועל 522389-03-22 ויבוטל כל הליך, לרבות הליכי מימוש והעברת כספים ל'נושים' שבוצע (או ניתנה החלטה לגביו) החל מיום הפקדת סכום הערובה שנקבע בהחלטה – יום 08.06.2022" . עוד מבקש ציקי, כי נורה למשיבה ליתן טעם "אפילו לא היה צו עיכוב, מדוע ניתנים כ'חותמת גומי' צווי אכיפה במעמד צד אחד לאכיפת פסק דין לאחר שהן החלטת רשם הוצאה לפועל והן פסק דין של בית משפט השלום קבעו שפסק הדין (שלכאורה לאכיפתו ניתנים הצווים) בטל" . לצד בקשות אלה, הוסיף ציקי וביקש כי ינתן צו ביניים, "המורה על הקפאה של כל הליכי הגבייה בתיק הוצאה לפועל [...] ובפרט עיכוב מימושם של כספים שעוקלו באופן כזה שישמרו בקופת ההוצאה לפועל ולא יועברו לידי המשיבים הפורמאליים כדי להבטיח שמירת המצב הקיים" . 21. לאחר שעיינתי בעתירה, ובחלק מהנספחים הרבים שצורפו לה, המחזיקים 1181 עמודים, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי צורך בתגובה מאת המשיבים. כידוע, הלכה פסוקה היא, כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל, בפרט מקום שבו עומד לעותר סעד חלופי, בדמות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט האזרחי המוסמך (ראו למשל, בין רבים: בג"ץ 2222/06 לוי נ' מיקה (12.3.2006); בג"ץ 3802/20 סיירוקס ישראל בע"מ נ' רשם ההוצאה לפועל (20.1.2021)). בענייננו, כפי שידוע לציקי היטב (ויעידו על כך ההליכים הקודמים שננקטו על-ידו), קיימת לציקי אפשרות לפנות בבקשת רשות ערעור לבית משפט השלום, בהתאם לאמור בסעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל ): "80. (א) הרואה עצמו נפגע על ידי פעולה של מנהל לשכת הוצאה לפועל או החלטה שלו או של עובד מערכת ההוצאה לפועל, רשאי להגיש ערר לפני רשם ההוצאה לפועל. (ב) צווים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל, לרבות החלטות בערר לפי סעיף קטן (א), ניתנים לערעור, ברשות שופט בית משפט השלום לפני בית משפט השלום; אולם ערעור על החלטה לפי סעיפים 13, 14, 19, 25, 38(א), 48, 58, 66א(1) ו-(2), 66ה(א), 66ז(ג)(2), 69יב(א), 70(א) ו-74(א), יהא בזכות" . 22. הנה כי כן, לפי הוראות סעיף זה, רשאי ציקי להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום, על החלטת רשם ההוצאה לפועל. לא זו אף זו: בהמשך, אם אכן יגיש ציקי בקשה כאמור, ואם לא תנוח דעתו מפסק הדין שינתן בה, יהא באפשרותו לעלות מדרגה נוספת, ולפנות לבית המשפט המחוזי, בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דין זה. זאת, בהתאם להוראות סעיף 80(ב2) לחוק ההוצאה לפועל: "פסק דין של בית משפט שלום [...] בערעור שהוגש לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1), לפי העניין, ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי" . כך או כך, ברי כי מקומו של ציקי אינו כאן, בבית המשפט הגבוה לצדק. 23. כפי שנקבע לא אחת, בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא יזקק לעתירה, אם נמצא כי קיים לעותר סעד חלופי אפקטיבי על-פי דין: "סמכותו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, היא סמכות שבשיקול דעת [...]. ככלל, 'על-פי שיקול-דעתנו זה... איננו דנים בעתירה כל עוד עומד לעותר סעד חלופי' [...]. בית משפט זה אינו נוהג לעשות שימוש בסמכותו כל עוד לא מיצה העותר סעד חלופי יעיל שעומד לו על פי דין. [...]. חריג לכלל הדחייה על הסף מצוי אך באותם מקרים בהם הסעד החלופי אינו יעיל, במקרים בהם הנסיבות מחייבות התערבות מיידית של בית משפט זה כדי למנוע עוול, או כאשר משיקולי צדק כלליים מתחייבת התערבותו של בית משפט זה" (בג"ץ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל , פסקה 11 (18.1.2006)). במקרה דנן, משנמצא, כאמור, כי לציקי עומד סעד חלופי אפקטיבי – אין מקום להידרש לעתירה, ודינה להידחות על הסף. 24. אמנם, ציקי מנסה לצבוע את עתירתו בצבעי הסוואה, ומבקש לבחון את החלטות מזכירות ההוצאה לפועל, ורשם ההוצאה לפועל, 'במשקפיים מינהליות', כהחלטות מינהליות 'רגילות', לא שיפוטיות, על-פי כללי המשפט המינהלי. לדבריו, רשות האכיפה והגבייה היא רשות מינהלית, המחויבת ביתר שאת ליישם החלטות שיפוטיות, ככתבן וכלשונן, ובכלל זה גם החלטות של רשם ההוצאה לפועל. בהתאם, טוען ציקי, היה על המזכירות לפעול בהתאם להחלטה הראשונה של הרשם, מיום 27.3.2022, המורה על עיכוב הליכים בכפוף להפקדת ערובה. כמו כן, מחובתה היה להימנע מפתיחת תיק ההוצאה לפועל, בהינתן קביעת בית משפט השלום והרשם, לשיטת ציקי, כי פסק הדין שעומד ביסוד הליכי הגבייה – בטל. בדרך זו, מנסה ציקי לחמוק מן הצורך להגיש בקשת רשות ערעור כנדרש, בבקשו להעתיק את הסכסוך לפסים מינהליים; לא אזרחיים. דא עקא, כעולה מהרקע העובדתי שפורט בהרחבה לעיל, טענות אלה – ספק מיתממות, ספק תמימות – נוגעות במישרין לסכסוך האזרחי שבלב העניין, אשר בהן ממש עסק בית משפט השלום, ועוד קודם לכן רשם ההוצאה לפועל. ציקי מבקש, הלכה למעשה, לתקוף את קביעות רשם ההוצאה לפועל ובית משפט השלום, באמצעות פנייה למסלול מהיר, עוקף בקשות רשות ערעור, בבית המשפט הגבוה לצדק, תוך התעלמות מן המסלול הברור והמתוחם, שהותווה בחוק ההוצאה לפועל ובתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל ). זאת, כמובן, אין לאפשר. כאמור, את טענותיו של ציקי יש לברר בערכאה האזרחית המתאימה, כקבוע בחוק ההוצאה לפועל, על-פי סדרי הדין שנקבעו בתקנות ההוצאה לפועל. בית משפט זה – אינו הכתובת המתאימה לכך. 25. נוכח כלל האמור, העתירה נדחית בזאת על הסף, ועמה נדחית גם בקשת ציקי למתן צו ביניים. לא ניתן להשתחרר מן הרושם, כי ציקי ידע היטב, מניסיונו האישי, את שמוטל עליו לעשות, ואף על-פי כן, בחר לילך 'קצרה שהיא ארוכה' (על-פי: בבלי, עירובין נג, ע"ב), ולהגיש עתירה לבית משפט זה, חלף פנייה לאפיקים האזרחיים המקובלים – וטעמיו עמו. בנסיבות אלה, ישא ציקי בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ז בסיון התשפ"ב (‏16.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22040440_O01.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4044/22", "ת\"א 40058-09-19", "בג\"ץ 2222/06", "בג\"ץ 3802/20", "בג\"ץ 7190/05" ]	747,350
737,900	בבית המשפט העליון ע"א 4045/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערערת: עמותת שבי ישראל – למען אחינו האובדים נ ג ד המשיבים: 1. שרה גרין 2. רשם העמותות המשך טיפול החלטה הדיון בהליך שבכותרת יתקיים ביום 23.1.2023 שעה 09:00. בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות ), נקבע בזאת כי המשיבים יגישו תשובה בכתב לערעור. על נוסח התשובה, היקפה ומועד הגשתה יחולו תקנות 140(א)(1) ו-140(א)(2) לתקנות. משיבים אשר אין להם עניין בהליך או בתוצאותיו, או מבקשות שלא להגיש טיעונים או להשתתף בדיון, תודענה על כך בכתב בתוך 60 ימים מיום המצאת החלטה זו, ובהמשך לכך ייקבעו ההסדרים הדיוניים בעניינן. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובות תוגשנה במקביל לבית משפט זה וליתר הצדדים. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, ‏ט"ו בתמוז התשפ"ב (‏14.7.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040450_K01.docx זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"א 4045/22" ]	747,351
738,635	בבית המשפט העליון ע"א 4045/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערערת: עמותת שבי ישראל - למען אחינו האובדים נ ג ד המשיבים: 1. שרה גרין 2. רשם העמותות בקשה מיום 19.7.2022 לצירוף ראיות החלטה המשיבים יגישו תשובה לבקשה לצירוף ראיה עד ליום 31.8.2022. הבקשה והתשובה לה יובאו בפני ההרכב שידון בהליך בסמוך לפני מועד הדיון. ניתנה היום, ‏כ"ב בתמוז התשפ"ב (‏21.7.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040450_K02.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"א 4045/22" ]	747,352
740,131	בבית המשפט העליון ע"א 4045/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערערת: עמותת שבי ישראל - למען אחינו האובדים נ ג ד המשיבים: 1. שרה גרין 2. רשם העמותות פנייה מטעם המשיבה 1 להארכת מועד להגשת תשובה לבקשה לצירוף ראיות מיום 8.8.2022 החלטה כמבוקש וכמוסכם. ניתנה היום, ‏י"ב באב התשפ"ב (‏9.8.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040450_K03.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"א 4045/22" ]	747,353
735,279	בבית המשפט העליון בג"ץ 4046/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותר: חדר עלי מוחמד אלדיאפין נ ג ד המשיבים: 1. ראש המינהל האזרחי 2. צוות א.מ.ת. מועצת התכנון העליונה 3. מועצת התכנון העליונה 4. ועדת המשנה לפיקוח עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: עו"ד סלימאן שאהין החלטה לתגובת המשיבים לבקשה למתן צו ביניים; עד ליום 29.6.2022. ניתנה היום, ‏ט"ז בסיון התשפ"ב (‏15.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040460_O01.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4046/22" ]	747,354
736,766	בבית המשפט העליון בג"ץ 4046/22 - ב' לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותר: חדר עלי מוחמד אלדיאפין נ ג ד המשיבים: 1. ראש המינהל האזרחי 2. צוות א.מ.ת. מועצת התכנון העליונה 3. מועצת התכנון העליונה 4. וועדת המשנה לפיקוח בקשה מטעם המשיבים למתן ארכה להגשת תגובה לבקשה לצו ביניים עד ליום 10.9.22 בשם המשיבים: עו"ד יצחק ברט; עו"ד יונתן סיטון החלטה כמבוקש; תגובת המשיבים לבקשה למתן צו ביניים תוגש עד ליום 10.9.2022. בשלב זה, לא ראיתי מקום ליתן רשות לעותר להגיב לתגובת המשיבים. ניתנה היום, ד' בתמוז התשפ"ב (‏3.7.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040460_O02.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4046/22" ]	747,355
742,768	בבית המשפט העליון בג"ץ 4046/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותר: חדר עלי מוחמד אלדיאפין נ ג ד המשיבים: 1. ראש המינהל האזרחי 2. צוות א.מ.ת. מועצת התכנון העליונה 3. מועצת התכנון העליונה 4. וועדת המשנה לפיקוח בקשה מטעם המשיבים למתן ארכה להגשת תגובה עד ליום 25.10.2022 בשם המשיבים: עו"ד יצחק ברט; עו"ד יונתן סיטון החלטה כמבוקש; תגובת המשיבים לבקשה למתן צו ביניים תוגש עד ליום 25.10.2022. ניתנה היום, ‏י"ט באלול התשפ"ב (‏15.9.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040460_O03.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4046/22" ]	747,356
735,334	בבית המשפט העליון ע"א 4047/22 - א' לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: פלוני נ ג ד המשיבות: 1. חברת "תפקיד פלוס" בע"מ 2. כלל חברה לביטוח בע"מ 3. חברת בזקכל תקשורת בע"מ 4. הראל חברה לביטוח בע"מ בקשות המערער ליום 15.6.2022 לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה החלטה המשיבות רשאיות להשיב לבקשות שבכותרת עד ליום 29.6.2022. ניתנה היום, ‏י"ז בסיון התשפ"ב (‏16.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040470_T01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"א 4047/22" ]	747,357
738,365	בבית המשפט העליון ע"א 4047/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: פלוני נ ג ד המשיבות: 1. חברת "תפקיד פלוס" בע"מ 2. כלל חברה לביטוח בע"מ 3. חברת בזקכל תקשורת בע"מ 4. הראל חברה לביטוח בע"מ בקשות המערער מיום 15.6.2022 לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה; תשובת המשיבות 4-3 מיום 26.6.2022; תשובת המשיבות 2-1 מיום 29.6.2022 החלטה לפניי בקשות לפטור מאגרה ומערובה במסגרת ערעור על פסק דינו והחלטתו של בית המשפט המחוזי בהליך שנבע מתאונת עבודה שאירעה למערער. כידוע, קיימים שני תנאים מצטברים לקבלת בקשה כאמור: האחד, הוכחת חוסר יכולת כלכלית באמצעות תשתית עובדתית וראייתית מלאה ועדכנית; והשני, סיכויים מספקים להצלחת ההליך. מהחומר שנגלה לפניי, אף שאינו מלא, עולה כי מצבו הבריאותי והכלכלי של המערער אינו מן המשופרים. כך, למשל, טענתו לגבי גובה הכנסותיו לא נסתרה ומצבו הכלכלי נזכר גם בפסק הדין נושא הליך זה. לא נעלמו מעיניי התמיהות שהעלו המשיבות לגבי המסמכים שצירף המערער, וגם לא טענותיהן באשר לכך שהמערער לא פירט את נכסיו, ולא פירט לגבי אפשרויותיו להסתייע בסביבתו ובנושיו. לצד אלה נתתי דעתי לפערי הכוחות בין הצדדים, ולכך שלא נפסקו לחובתו של המערער הוצאות בבית משפט קמא וניתן לו פטור מתשלום יתרת האגרה. עוד נתתי דעתי לעובדה שמדובר בערעור בזכות, על אף שלא ניתן לקבוע, בזהירות המתבקשת, כי סיכויי הערעור הם כאלה המצדיקים פטור מלא מתשלום אגרה והפקדת ערובה. במכלול השיקולים האמורים, מצאתי לפטור את המערער מתשלום אגרה ולחייבו בהפקדת ערובה בסכום מתון. ערובה בסכום של 5,000 ש"ח תופקד עד ליום 3.8.2022, שאחרת ההליך עשוי להימחק ללא צורך בהודעה נוספת. ניתנה היום, ‏כ' בתמוז התשפ"ב (‏19.7.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040470_T02.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"א 4047/22" ]	747,358
740,587	בבית המשפט העליון ע"א 4047/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: פלוני נ ג ד המשיבות: 1. חברת "תפקיד פלוס" בע"מ 2. כלל חברה לביטוח בע"מ 3. חברת בזקכל תקשורת בע"מ 4. הראל חברה לביטוח בע"מ המשך טיפול החלטה הדיון בהליך שבכותרת יתקיים ביום 15.6.2023 שעה 09:00. בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות ), נקבע בזאת כי המשיבות תגשנה תשובה בכתב לערעור. על נוסח התשובה, היקפה ומועד הגשתה יחולו תקנות 140(א)(1) ו-140(א)(2) לתקנות. משיבות אשר אין להן עניין בהליך או בתוצאותיו, או מבקשות שלא להגיש טיעונים או להשתתף בדיון, תודענה על כך בכתב בתוך 60 ימים מיום המצאת החלטה זו, ובהמשך לכך ייקבעו ההסדרים הדיוניים בעניינם. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובות תוגשנה במקביל לבית משפט זה וליתר הצדדים. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, ‏י"ז באב התשפ"ב (‏14.8.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040470_T03.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"א 4047/22" ]	747,359
735,515	בבית המשפט העליון עע"מ 4048/22 - א' לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערערים: 1. תהילה אלון 2. מלכה דורון 3. יוסי גבע נ ג ד המשיבים: 1. אור דקל 2. אמנדה אסחאק 3. עבידאת נחמד 4. מרים עבד אל רחמאן 5. נגה בנמור 6. ענבל ורד 7. אליחי פרי 8. טליה ברוך 9. בנימין קוטוק 10. מרים שאהיניאן 11. שני שלום 12. אילנה אברהמובשיק 13. לניאדו רפאל 14. זגנרייך טום 15. ציפורה גל 16. שני אשכנזי 17. מירי גווילי 18. תומר טיילור 19. דמלה מקוננט 20. חן עובדיה 21. דרור לגאלי 22. מרדכי קנבסקי 23. חיו אלנתן 24. עזמי פאעור 25. אביטל בכר 26. ויקי פלוטניק 27. זלצר אתי 28. איתמר טל 29. אחמד ג'ת 30. אמיר זועבי 31. אמיר כהן 32. ברק חג'בי 33. מייסם גריפאת 34. דניאל שטיינברג 35. חן ארליך 36. יוסי עבאדי 37. לאה דיין 38. ליבנה סביר 39. לידור אברהם 40. מיטל וקס 41. נורית דהאן 42. נורית ג'וברי 43. סהר עזרי 44. עדי חליאל 45. עוזי דורי 46. עמית לשם 47. תמארא מליחאת 48. לשכת עורכי דין בישראל 49. ועדת הבחינות של לשכת עורכי הדין בקשת המערערים מיום 15.6.2022 לתיקון טעויות סופר בדף הפתיחה החלטה על יסוד האמור בבקשה, המערערים יגישו דף פתיחה מתוקן עד ליום 23.6.2022 וימציאו על כך הודעה ליתר הצדדים. המזכירות מתבקשת להצמיד לערעור את דף הפתיחה המתוקן שיוגש. ניתנה היום, ‏כ' בסיון התשפ"ב (‏19.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040480_T01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "עע\"מ 4048/22" ]	747,360
735,783	בבית המשפט העליון עע"מ 4048/22 לפני: כבוד הרשמת שרית עבדיאן המערערים: 1. תהילה אלון 2. מלכה דורון 3. יוסי גבע נ ג ד המשיבים: 1. אור דקל 2. אמנדה אסחאק 3. עבידאת נחמד 4. מרים עבד אל רחמאן 5. נגה בנמור 6. ענבל ורד 7. אליחי פרי 8. טליה ברוך 9. בנימין קוטוק 10. מרים שאהיניאן 11. שני שלום 12. אילנה אברהמובשיק 13. לניאדו רפאל 14. זגנרייך טום 15. ציפורה גל 16. שני אשכנזי 17. מירי גווילי 18. תומר טיילור 19. דמלה מקוננט 20. חן עובדיה 21. דרור לגאלי 22. מרדכי קנבסקי 23. חיו אלנתן 24. עזמי פאעור 25. אביטל בכר 26. ויקי פלוטניק 27. זלצר אתי 28. איתמר טל 29. אחמד ג'ת 30. אמיר זועבי 31. אמיר כהן 32. ברק חג'בי 33. מייסם גריפאת 34. דניאל שטיינברג 35. חן ארליך 36. יוסי עבאדי 37. לאה דיין 38. ליבנה סביר 39. לידור אברהם 40. מיטל וקס 41. נורית דהאן 42. נורית ג'וברי 43. סהר עזרי 44. עדי חליאל 45. עוזי דורי 46. עמית לשם 47. תמארא מליחאת 48. לשכת עורכי דין בישראל 49. ועדת הבחינות של לשכת עורכי הדין המשך טיפול החלטה הדיון בהליך שבכותרת יתקיים ביום 27.6.2022 שעה 11:30. בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בהליך זה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, נקבע בזאת כי המשיבים יגישו תשובה בכתב לערעור. התשובות יוגשו עד ליום 26.6.2022 שעה 10:00 והיקפה של כל תשובה לא יעלה על 11 עמודים. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובה תוגש במקביל לבית משפט זה וליתר הצדדים. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, ‏כ"ב בסיון התשפ"ב (‏21.6.2022). שרית עבדיאן, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040480_D02.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "עע\"מ 4048/22" ]	747,361
736,752	בבית המשפט העליון בש"א 4049/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות התובע ב ת"ק (תביעות קטנות י-ם) 57927-05-22 : דן קורקוס נ ג ד הנתבעים בת"ק (תביעות קטנות י-ם) 57927-05-22 : 1. נאור אוחנה 2. לירון אוחנה העברת מקום דיון החלטה נשיא בתי משפט השלום במחוז ירושלים, השופט ש' הרבסט , הביא לידיעתי כי הנתבעת 2 בת"ק (תביעות קטנות י-ם) 57927-05-22 (להלן: ההליך ), אשר נפתח בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, עובדת כמזכירה במדור קליטה וסריקה במחוז ירושלים. בנסיבות אלו, יודיעו הצדדים להליך עד ליום 24.7.2022 האם לדעתם יש מקום להעביר את הדיון בו לבית משפט במחוז שיפוט אחר, ואם התשובה לכך חיובית, יציינו מהו בית המשפט שאליו ראוי, לדעתם, להעבירו. ניתנה היום, ‏ד' בתמוז התשפ"ב (‏3.7.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040490_V01.docx מו מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בש\"א 4049/22" ]	747,364
740,149	בבית המשפט העליון בש"א 4049/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות התובע ב ת"ק (תביעות קטנות י-ם) 57927-05-22 : דן קורקוס נ ג ד הנתבעים בת"ק (תביעות קטנות י-ם) 57927-05-22 : 1. נאור אוחנה 2. לירון אוחנה העברת מקום דיון; תגובת הנתבעים מיום 12.7.2022 בשם הנתבעים בת"ק (תביעות קטנות י-ם) 57927-05-22: בעצמם החלטה 1. נשיא בתי משפט השלום במחוז ירושלים, השופט ש' הרבסט , הביא לידיעתי כי הנתבעת 2 בת"ק (תביעות קטנות י-ם) 57927-05-22 (להלן: ההליך ), אשר נפתח בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, עובדת כמזכירה במדור קליטה וסריקה במחוז ירושלים. בנסיבות אלו, התבקשו הצדדים להליך להודיע האם לדעתם יש מקום להעביר את הדיון בו לבית משפט במחוז שיפוט אחר, ואם התשובה לכך חיובית לציין מהו בית המשפט שאליו ראוי, לדעתם, להעבירו. 2. הנתבעים ציינו כי הנתבעת 2 עובדת בהיכל המשפט המצוי בבית השנהב שבשכונת גבעת שאול בירושלים, והודיעו כי לעמדתם אין מניעה לברר את ההליך בבית המשפט שבו נפתח. תגובת התובע לא התקבלה, אף שהמועד להגשתה חלף זה מכבר. 3. בשים לב לכך שבית המשפט שבו מתנהל ההליך ובית המשפט שבו עובדת הנתבעת 2 אינם ממוקמים באותו היכל, ואף אחד מהם אינו כפוף לסמכותו הערעורית של משנהו, לא מצאתי מקום לעשות שימוש בסמכותי להעביר את הדיון בהליך למחוז שיפוט אחר (ראו והשוו: בש"א 1413/22 פלוני נ' פלונית , פסקה 3 (30.3.2022)). על כן, הדיון בת"ק (תביעות קטנות י-ם) 57927-05-22 יוסיף להתברר בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים. ניתנה היום, ‏י"ב באב התשפ"ב (‏9.8.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040490_V02.docx מו מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בש\"א 4049/22", "בש\"א 1413/22" ]	747,365
736,197	בבית המשפט העליון בש"א 4053/22 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקש: דרור כהן נ ג ד המשיבים: 1. שחר בר 2. נקסטקום בע"מ 3. גיא ישראלי 4. ישראל צ'צ'יק 5. רחל בן אורי 6. פני דורי 7. שלמה בסון בקשה לאיחוד תובענות בשם המבקש: עו"ד רוברט אפשטיין, עו"ד תומר ברם החלטה 1. לפניי בקשה לפי תקנה 40(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), לאיחוד הדיון בתנ"ג 13257-05-22 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, עם הדיון בתנ"ג 2139-05-22 המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה. מדובר בבקשות לגילוי מסמכים לפני הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת, שהגישו המבקש והמשיב 1, כל אחד מטעמו, נגד המשיבה 2. 2. עיון בתיקי בית המשפט מעלה כי ביום 16.6.2022 הוגשה בתנ"ג 2139-05-22 (מחוזי חיפה) בקשה לעיכוב הליכים מטעם המשיבה 2, וזאת עד לסיומם של ההליכים הפליליים נגדה וכנגד מנהלים שונים בה "ככל שיפתחו וינוהלו", וכן עד להסרת צו איסור הפרסום המוטל על פרטי החקירה נשוא הבקשה לגילוי המסמכים. בקשה דומה הוגשה גם לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק 13257-05-22. נכון להיום, בקשות אלה עודן תלויות ועומדות. לנוכח השלב הדיוני האמור, לא ראיתי להורות בשלב זה על איחוד הדיון בתובענות. לפיכך – דין הבקשה להימחק. 3. ככל שתידחנה הבקשות לעיכוב ההליכים, ומבלי לנקוט עמדה בבקשה שלפניי, יהא המבקש רשאי להגיש בקשה חדשה לאיחוד הדיון. ניתנה היום, ‏כ"ז בסיון התשפ"ב (‏26.6.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22040530_X01.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בש\"א 4053/22" ]	747,370
735,896	בבית המשפט העליון ע"א 4060/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: ניר בן לוי נ ג ד המשיבים: 1. רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2. בן דוד שלוי קופ שות' רואי חשבון 3. מרדכי ברקוביץ 4. עופר אטיאס 5. מר יעקב אבישר 6. אורי זזון 7. ארז חוג'ה 8. מיכאלה אלרם 9. חיים לוטן 10. דליה איציק 11. יאיר שמיר 12. נופיה אוחנה 13. יורם דר 14. רמי לוי 15. עופר בהרל 16. שמוליק לוי 17. ענבל סיידוף בראשי 18. רן אפרתי 19. עדינה לוי 20. יוסי סבתו המשך טיפול החלטה הדיון בהליך שבכותרת יתקיים ביום 27.3.2023 שעה 11:30. בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות ), נקבע בזאת כי המשיבים יגישו תשובה בכתב לערעור. על נוסח התשובה, היקפה ומועד הגשתה יחולו תקנות 140(א)(1) ו-140(א)(2) לתקנות. משיבים אשר אין להם עניין בהליך או בתוצאותיו, או מבקשים שלא להגיש טיעונים או להשתתף בדיון, יודיעו על כך בכתב בתוך 60 ימים מיום המצאת החלטה זו, ובהמשך לכך ייקבעו ההסדרים הדיוניים בעניינם. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובות תוגשנה במקביל לבית משפט זה וליתר הצדדים. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040600_T01.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"א 4060/22" ]	747,380
736,444	בבית המשפט העליון ע"א 4061/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: עדי ברקן נ ג ד המשיבים: 1. הוצאת עיתון הארץ בע"מ 2. עידו אפרתי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 2.6.2022 בת"א 45237-09-19 אשר ניתנה על ידי השופט ג' הימן בשם המערער: עו"ד חיים אייזנקוט החלטה המשיבים יגישו תגובה מטעמם לערעור שבכותרת עד יום 12.7.2022. ניתנה היום, ‏כ"ט בסיון התשפ"ב (‏28.6.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040610_V01.docx טמ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"א 4061/22" ]	747,381
738,507	בבית המשפט העליון ע"א 4061/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: עדי ברקן נ ג ד המשיבים: 1. הוצאת עיתון הארץ בע"מ 2. עידו אפרתי בקשת המערער מיום 19.7.2022 למתן רשות להגיב בשם המערער: עו"ד חיים אייזנקוט החלטה המערער רשאי להגיש תשובה קצרה לתגובת המשיבים, באורך עד 2 עמודים, וזאת עד יום 27.7.2022. ניתנה היום, ‏כ"א בתמוז התשפ"ב (‏20.7.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040610_V02.docx טמ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"א 4061/22" ]	747,382
740,322	בבית המשפט העליון ע"א 4061/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: עדי ברקן נ ג ד המשיבים: 1. הוצאת עיתון הארץ בע"מ 2. עידו אפרתי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 2.6.2022 בת"א 45237-09-19 שניתנה על ידי כבוד השופט ג' הימן ; תגובה מטעם המשיבים מיום 6.7.2022; תשובה לתגובת המשיבים מטעם המערער מיום 27.7.2022 בשם המערער: עו"ד חיים אייזנקוט בשם המשיבים: עו"ד טל ליבליך פסק-דין זהו ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ג' הימן ) מיום 2.6.2022 בת"א 45237-09-19 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער . 1. ביום 18.9.2019 הגיש המערער תביעת לשון הרע נגד המשיבים. בהליך התקיימו עד כה שני דיונים והוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. ההליך נוהל בתחילה על ידי מותב אחר, והועבר לטיפול המותב הנוכחי ביום 22.5.2022. בהחלטה מאותו היום יידע המותב את הצדדים כי יש לו היכרות אישית עם עורכת דין "ממשרדם של באי-כוחם של [המשיבים] ועם בן-זוגה" (להלן: עורכת הדין ), וביקש מהמשיבים להודיע אם לעורכת הדין "מעורבות כלשהי בטיפול בתובענה זו". המותב הוסיף כי ככל שהתשובה תהיה חיובית, הוא לא יוכל לדון בהליך, ומכל מקום שמורה למערער "הזכות להגיש כל בקשה בנדון, בכל שלב של הליך זה לפי הדין, וככל שתוגש היא תישקל". 2. ביום 25.5.2022, טרם הגשת התייחסות המשיבים, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. בבקשתו התמציתית טען המערער כי אין חשיבות לשאלה אם לעורכת הדין יש נגיעה ישירה בתיק, "שהרי די בהיכרות אישית שבין היושב בדין עם עורכת הדין ובן זוגה" כדי להקים הצדקה להעברת ההליך למותב אחר. המערער הוסיף כי גם אם המשיבים יודיעו שעורכת הדין אינה מטפלת בתיק, "לעולם יוותר ספק בלב [המערער] [...] שמא הצהרת [המשיבים] אמת היא, ואם כן, האם בכל זאת הושפעה דעתו של בית המשפט". 3. ביום 29.5.2022 הודיעו המשיבים כי לעורכת הדין "אין כל מעורבות בטיפול בתובענה זו", ועל רקע זה דחה המותב את הבקשה לפסילתו בהחלטה מיום 2.6.2022. בהחלטה נקבע כי בקשת המערער מבוססת על "חשש עלום" בנוגע להשפעה אפשרית על ההליך, ובהקשר זה הדגיש המותב כי "מה שיגזור את תוצאתה של ההכרעה הם, אך ורק, כוחן של עמדות-הצדדים, הראיות שתובאנה וההלכה הפסוקה בסוגיות המועלות בתובענה זו". עוד צוין כי אין מקום לפסול שופט מלדון בתיקים שבהם מייצג "משרד עורכי-דין גדול ונכבד" אך בשל היכרותו עם אחד מעורכי הדין במשרד, בנסיבות שבהן המשרד מתחייב כי אין לאותו עורך דין נגיעה כלשהי להליך. עוד הסביר המותב כי בן-זוגה של עורכת הדין כיהן בעבר לצדו בבית המשפט, ובהמשך שימש כסגן נשיא בבית משפט השלום בתל אביב-יפו. עם זאת, כך הדגיש המותב, בשים לב לכך שעורכת הדין עצמה אינה מעורבת בתיק – לא מדובר בהיכרות שצפויה להשפיע על הטיפול בהליך. 4. מכאן הערעור שלפניי. המערער סבור כי האופן שבו יידע המותב את הצדדים על הקשר בינו לעורכת הדין, מלמד כי "עילת הפסלות הוגדרה על ידו", כך שמעורבות כלשהי של עורכת הדין בהליך אמורה להקים עילה לפסילת המותב. לטענת המערער, אף אם עורכת הדין אינה מטפלת בהליך באופן ישיר, יש לה "מעורבות" בו נוכח העובדה שהיא שותפה במשרד המייצג את המשיבים – ומשכך "לא ניתן לשלול" את האפשרות שיש לה אינטרס כלכלי או מקצועי בתוצאת ההליך. במילים אחרות, המערער טוען כי המונח "מעורבות" מקיף "כל מעורבות מקצועית, שלא ניתן בשום אמצעי למנוע אותה או למדוד אותה או לברר אותה". עוד טוען המערער כי לעורכת הדין, בתור שותפה במשרד, יש "את הזכות להשפיע ולהחליט בעניינים הנוגעים לניהולו של התיק גם אם איננה מטפלת בו אישית". עוד מלין המערער על כך שבית המשפט לא יידע את הצדדים מיוזמתו על מעמדה של עורכת הדין כשותפה. 5. המשיבים, מצדם, טוענים כי דין הערעור להידחות והם חוזרים ומדגישים כי עורכת הדין "לא היתה, אינה ולא תהיה מעורבת בניהול התיק". הם מוסיפים וטוענים כי עילות הפסלות המעוגנות בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) אינן מתקיימות ביחס לעורכת הדין, ובפרט כי לא מתקיימת בענייננו "קרבה ממשית" בינה ובין המותב (כמשמעות המונח בסעיף 77א(א1)(1) לחוק זה). מכל מקום נטען כי אף אם הייתה מתקיימת בענייננו "קרבה ממשית" כאמור, העובדה שבא-כוח אחד הצדדים להליך עובד באותו משרד כמו אדם שיש לו קרבה ממשית למותב, אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות. עוד לגישתם, החלטת המותב להימנע מתיקים שבהם עורכת הדין מעורבת באופן אישי – אינה יוצרת מניעה לגבי יתר עורכי הדין במשרדה, ואין בה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. בשולי הדברים מסבירים המשיבים כי משרד באי-כוחם כולל "מספר שותפים ועורכי דין", וכי במסגרת ההליך הם מלווים "לקוח קבוע של המשרד", אשר ניהל באמצעותו "מאות תיקים זה עשרות בשנים". 6. בהתאם להחלטתי מיום 20.7.2022 הגיש המערער תשובה קצרה לתגובת המשיבים. בתשובתו עומד המערער על הטענות שהעלה בערעור ומדגיש כי המשיבים לא התמודדו עם הטענה לפיה מעמדה של עורכת הדין כשותפה יוצר לה "מעורבות" בהליך באופן שממלא את התנאי שקבע המותב עצמו. עוד טוען המערער כי בנסיבות העניין יש ליתן משקל משמעותי לשיקול של מראית פני הצדק, וכי אין למותב הנוכחי יתרון בניהול ההליך על פני כל שופט אחר. לפיכך טוען המערער כי יש הצדקה להעברת ההליך למותב אחר "גם אם קיים קושי להתאים את הסיטואציה לעילות הפסלות הקלאסיות בשלמות". 7. עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות, משלא הוכח כי מתקיימת בענייננו איזו מעילות הפסלות שמעוגנות בסעיף 77א לחוק בתי המשפט, קרי – "קרבה ממשית" בין המותב לבא-כוח אחד הצדדים (סעיף 77א(א1)(1)), או חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (סעיף 77א(א)). 8. לצורך הדיון מוכנה אני לצאת מנקודת הנחה כי בניגוד לעמדת המשיבים, בין המותב לעורכת הדין אכן מתקיימת "קרבה ממשית" כמשמעותה בסעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט. זאת, על רקע קביעת המותב עצמו לפיה לא יוכל לדון בהליך אם עורכת הדין מעורבת בו. אולם, משהובהר כי עורכת הדין אינה מייצגת בעצמה בהליך, אלא עורכי דין אחרים ממשרדה – המקרה שלפנינו אינו בא בגדרי סעיף 77א(א1)(1) לחוק זה. 9. באשר לעילת הפסלות הכללית שעניינה חשש ממשי למשוא פנים (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט): כפי שהובהר בפסיקה, היכרות אישית בין שופט ובין גורם הקשור לבעל דין או לבא-כוחו אינה מקימה, היא כשלעצמה, עילת פסלות, ויש לבחון בכל מקרה לגופו אם טיב ההיכרות ומכלול נסיבות העניין מקימים הצדקה להעברת ההליך למותב אחר. כך למשל, במקרה אחד שבו הועלתה טענה להיכרות אישית בין המותב ובין בא-כוח המערערים שם (עורך הדין הוא בן של חברים טובים של המותב ), נקבע כי נסיבות העניין אינן מקימות עילת פסלות ובתוך כך נפסק: "ההחלטה בדבר פסלות שופט במקרה של היכרות אישית היא נגזרת של אופי ההיכרות, כמו גם אופי הסכסוך שבפני השופט. ייתכנו מקרים בהם האיזון הראוי בין אופי ההיכרות, אופי ההליך ויעילות הדיון יאפשר את קיום הדיון חרף קיומה של היכרות אישית" (ע"א 4227/07‏ ליבוביץ נ' שבתאי , פסקה 4 (31.10.2007); וראו גם: ע"א 1011/97 פדידה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (10.3.1997)). 10. הכלל האמור יפה גם במצב שבו עורך הדין שנמצא בקרבה למותב אינו מופיע בפניו, ובהליך מייצג עורך דין אחר ממשרדו של עורך הדין. בהקשר זה נפסק בע"א 6332/05‏ ולדהורן נ' נרקיס , פסקה 12 (24.11.2005) (להלן: עניין ולדהורן ): "מהות, אופי ומידת הקרבה משפיעים על קיומו או העדרו של חשש ממשי למשוא פנים במצב המתואר. מהות ומידת המעורבות של עורך הדין שיש לו קרבה לבית המשפט בהליכים בפני בית המשפט משפיעים אף הם על קיומו או העדרו של חשש ממשי למשוא פנים. ככל שמעורבותו של עורך הדין שיש לו קרבה, בהליכים בפני בית המשפט או בהליכים קשורים, היא רבה יותר, כך מתעצם החשש למשוא פנים. גם מעמדו של עורך הדין האמור במשרד עורכי הדין המייצג את בעל הדין בפני בית המשפט הוא נסיבה שיש לה השלכה על קיומו או העדרו של חשש ממשי למשוא פנים. לא הרי שותף בכיר במשרד עורכי הדין כהרי עורך דין מתחיל במשרד. לשותף בכיר יכול להיות אינטרס ממשי, כספי או אחר, בתוצאות ההליך שבו מופיע עורך דין ממשרדו. ככל שיש אינטרס ממשי כאמור, וככל שעוצמתו של האינטרס היא רבה יותר, עלולה הקרבה בין עורך הדין ובין בית המשפט להביא לפסילתו של בית המשפט גם אם עורך הדין איננו מופיע בעצמו בפני בית המשפט, אלא, מופיע עורך דין אחר מאותו משרד עורכי דין." להשלמת התמונה יצוין כי עניין ולדהורן עסק בבקשת רשות ערעור שהוגשה לגבי עיכוב ביצוע פסק דין שבו נפסק, בין היתר, שכר טרחה לבאי-כוח המשיב שם. התברר כי מתקיימת קרבה ממשית בין המותב שאליו הועבר התיק לעורך דין ממשרד באי-כוח המשיב, ובנסיבות אלו קבע בית משפט זה כי קמה עילה לפסילת המותב. בתוך כך צוין כי מידת מעורבותו של עורך הדין בהליך הייתה "מהותית", שכן הוא ייצג את המשיב בהליך שקדם לבקשת רשות הערעור ואף חתם על בקשת רשות הערעור עצמה, ומשכך המותב היה נדרש לדון ולהכריע בטענות שכתב עורך הדין. לצד זאת נתן בית המשפט משקל גם לכך שעורך הדין היה שותף בכיר במשרד, ומשכך יש לו אינטרס בשכר הטרחה שעמד במוקד ההליך והיה "משמעותי יחסית" בהיקפו. 11. להבדיל, בעניין אחר נדחתה טענת פסלות שהועלתה בשל כך שבתו של המותב הייתה מאורסת לעורך דין שעבד במשרד באי-כוח המשיב בהליך, כאשר אותו עורך דין לא ייצג בעצמו בהליך (ע"א 4071/05 זרייק נ' עודה (31.5.2005)). במקרה נוסף נקבע כי לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים עקב העובדה שבת זוגו של המותב עבדה כשותפה במשרד שבו אחדים מן השותפים קיימו קשרי חברות עם אחד מבעלי הדין (ע"א 3168/18 שפורר נ' לשכת עורכי הדין בישראל , פסקה 6 (11.6.2018)). 12. אכן, כפי שנפסק בעבר: "גבולותיה של ההיכרות האישית - הן נורמטיבית והן עובדתית - אינם ניתנים לתיחום וקביעה מראש ויש לבחון אותם על רקע הנסיבות והמאפיינים של כל מקרה ומקרה לגופו" (ע"א 7573/08 פלונית נ' פלונית , פסקה 10 (18.12.2008)). בענייננו, לא שוכנעתי כי קשרי החברות בין המותב לעורכת הדין מקימים, כשלעצמם, עילת פסלות. בניגוד לנסיבות עניין ולדהורן – שם הייתה כאמור מעורבות גבוהה של עורך הדין בהליך, והוא אף החזיק באינטרס קונקרטי ביחס לתוצאותיו – לא שוכנעתי כי מעמדה של עורכת הדין כשותפה במשרד באי-כוח המשיבים מבסס מעורבות ממשית שלה בהליך, באופן שהיה בו כדי להקים עילת פסלות. טענות המערער בדבר האינטרס של עורכת הדין בהליך ויכולתה "להשפיע ולהחליט" על ניהולו, הועלו בעלמא – וכנגדן עומדת הבהרת המשיבים לפיה עורכת הדין אינה מעורבת בהליך כלל. נוכח זאת, גם אם מתקיימת זיקה עקיפה בין עורכת הדין להליך מתוקף היותה שותפה במשרד עורכי הדין שמייצג בו – אין בכך כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב בכל הנוגע לניהול ההליך. 13. כמו כן, אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה עילת הפסלות "הוגדרה" בענייננו על ידי המותב כך שכל "מעורבות" של עורכת הדין בהליך – עקיפה ככל שתהיה – תקים עילת פסלות. המבחן המהותי לפסילת שופט היה ועודנו מבחן החשש הממשי למשוא פנים, אשר מעוגן כאמור בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, וחזקה על המותב שלא התכוון לסטות ממנו. 14. מכל הטעמים שפורטו לעיל, אינני סבורה כי קמה במקרה דנן עילת פסלות או כי יש להורות על העברת ההליך למותב אחר מטעמים של מראית פני הצדק. הערעור נדחה אפוא. המערער יישא בהוצאות המשיבים ושכ"ט עו"ד בערעור בסך 4,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ג באב התשפ"ב (‏10.8.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040610_V03.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"א 4061/22", "ע\"א 4227/07", "ע\"א 1011/97", "בע\"א 6332/05", "ע\"א 4071/05", "ע\"א 3168/18", "ע\"א 7573/08" ]	747,383
735,461	בבית המשפט העליון בג"ץ 4062/22 - א' לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי העותר: נחמן סטל נ ג ד המשיבה: רשות האכיפה והגביה בקשת העותר מיום 15.6.2022 לפטור מאגרה וערבון החלטה המשיבה רשאית להשיב לבקשה לפטור מאגרה עד ליום 29.6.2022. ניתנה היום, ‏כ' בסיון התשפ"ב (‏19.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040620_T01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4062/22" ]	747,384
736,020	בבית המשפט העליון בג"ץ 4062/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי העותר: נחמן סטל נ ג ד המשיבה: רשות האכיפה והגביה בקשת העותר מיום 15.6.2022 לפטור מאגרה וערבון; תשובת המשיבה מיום 22.6.2022 החלטה משהותירה המשיבה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט, ונוכח הנסיבות שפורטו בבקשה, אני נעתרת לבקשה לפטור מאגרה. ההליך יימשך כסדרו. ניתנה היום, ‏כ"ד בסיון התשפ"ב (‏23.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040620_T02.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4062/22" ]	747,385
736,566	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4062/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותר: נחמן סטל נ ג ד המשיבה: רשות האכיפה והגביה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט ח' כבוב: 1. במוקד העתירה שלפנינו בקשת העותר, אשר אינו מיוצג, ל"ביטול ריביות ופיגורים ופריסה לתשלומים על סכום הקרן בלבד בתפ"ח 1174/04 ויבוטלו כל הליכי ההגבלות"; באופן המותאם ליכולתו הכלכלית, נוכח שהותו במאסר ממושך ומצבו הבריאותי. 2. לאחר עיון בעתירה ונספחיה, מצאתי כי דינה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים. 3. עיון בנספחי העתירה מעלה בבירור כי דחייתה על הסף מתחייבת מכיוון שהעותר לא מיצה כדבעי את המסלול הסטטוטורי, הקבוע בתקנות 18-17 לתקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ "ו-1996, בטרם הגיש עתירתו (ראו והשוו: בג"ץ 1657/21 זידאן נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות (11.03.2021); בג"ץ 6242/20 שמואל נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות (26.01.2021); בג"ץ 1614/19 שפרנוביץ נ' המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ואח' (25.08.2019)). 4. העתירה נדחית על הסף אפוא וזאת מבלי להידרש לגופה, ותוך שטענות העותר שמורות לו. בנסיבות, לא יעשה צו להוצאות. ניתנה היום, ‏א' בתמוז התשפ"ב (‏30.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22040620_C03.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4062/22", "בג\"ץ 1657/21", "בג\"ץ 6242/20", "בג\"ץ 1614/19" ]	747,386
735,853	בבית המשפט העליון בע"מ 4063/22 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט )מיום 18.05.2022 בתיק רמש 026640-05-22 בשם המבקש: עו"ד חגית שרים החלטה 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט ) ברמ"ש 26640-05-22 מיום 18.5.2022 אשר דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופט ב' יזרעאלי ) שניתנה בתה"ט 5569-02-22 ביום 14.4.2022. בית המשפט לענייני משפחה הורה על השהיית החלטתו מיום 4.4.2022 אשר התירה למבקש להיכנס לבית המגורים אשר בבעלות משותפת של הצדדים "לצורך התעניינות של רוכשים". רקע והליכים קודמים 2. המבקש והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 1995, והתגרשו בשנת 2021. הצדדים הם בעלים במשותף של בית מגורים בו מתגוררת המשיבה (להלן: הבית ). ביום 2.2.2022 הגישה המשיבה נגד המבקש בבית המשפט לענייני משפחה בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, אשר יאסור על המבקש להיכנס לבית. המשיבה טענה כי המבקש נכנס ללא רשות לבית, יחד עם מתווך ורוכשים פוטנציאלים. בתגובתו, טען המבקש כי האירוע הנ"ל אינו מהווה הטרדה מאיימת. עוד באותו היום התקיים דיון בבקשת המשיבה בבית המשפט לענייני משפחה, במסגרתו ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים שלפיה עד ליום 27.3.2022 (מועד הדיון הבא), לבד מנוכחות משותפת של הצדדים בביקור השמאי, המשיב ורוכשים פוטנציאלים לא יכנסו אל הבית. ביום 4.4.2022 אישר בית המשפט לענייני משפחה את כניסת המבקש לבית המגורים לצורך התעניינות רוכשים וזאת בחלון זמנים מסוים. על החלטה זו הגישה המשיבה בקשה לעיון מחדש, אשר התקבלה ביום 14.4.2022. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי ההחלטה מיום 4.4.2022 ניתנה על בסיס הבנתו כי הבקשה הוגשה בהסכמה, אך משהתברר כי לא ניתנה הסכמה, הורה בית המשפט בשלב זה על השהיית ההחלטה האמורה. 3. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר כאמור, דחה את הבקשה. בתוך כך, נקבע כי הבקשה להתיר למבקש להיכנס לבית המגורים, מעבר לביקור השמאי, אינה עומדת בתנאי ההחלטה מיום 3.2.2022. בהתאם לכך, בנסיבות בהן טעה בית המשפט לענייני משפחה כאשר סבר כי מדובר בבקשה מוסכמת – אכן מתקיימים התנאים לעיון מחדש בהחלטה. דיון והכרעה 4. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובה. 5. עיון בבקשת רשות הערעור מעלה כי חרף ניסיון המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, הרי שקביעותיהן של הערכאות קמא נטועות עמוק בנסיבותיו העובדתיות הקונקרטיות של המקרה דנן, והן אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, מתן רשות ערעור אינו דרוש על מנת למנוע עיוות דין. 6. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. 7. סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות. ניתנה היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22040630_R01.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ש 26640-05-22" ]	747,387
735,335	בבית המשפט העליון ע"פ 4065/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המערער: רפאל יעקובוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה, בהסכמה, לעיכוב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות בגזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.5.2022 בת"פ 37485-05-21 שניתן על-ידי כבוד השופט י' עדן בשם המבקש: עו"ד אלי אונגר בשם המשיבה: עו"ד הדר פרנקל החלטה כמבוקש וכמוסכם, יעוכב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות שהוטל על המערער, וזאת עד להכרעה בערעור . הדיון בבקשה, שנקבע ליום 17.6.2022 – מבוטל. ניתנה היום, ‏י"ז בסיון התשפ"ב (‏16.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040650_O01.docx עג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4065/22" ]	747,388
736,036	בבית המשפט העליון ע"פ 4065/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: רפאל יעקובוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל הגשת נימוקי ערעור החלטה נימוקי הערעור יוגשו עד ליום 24.7.2022. ניתנה היום, ‏כ"ד בסיון התשפ"ב (‏23.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040650_T02.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4065/22" ]	747,389
739,229	בבית המשפט העליון ע"פ 4065/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערער: רפאל יעקובוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה מיום 28.7.2022 להארכת מועד להגשת נימוקי ערעור החלטה המשיבה רשאית להשיב לבקשה שבכותרת עד ליום 2.8.2022. ניתנה היום, ‏כ"ט בתמוז התשפ"ב (‏28.7.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040650_K03.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4065/22" ]	747,390
739,722	בבית המשפט העליון ע"פ 4065/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערער: רפאל יעקובוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל המשך טיפול החלטה משהמשיבה בחרה שלא להשיב לבקשה, ניתנת הארכת מועד להגשת נימוקי ערעור בהליך שבכותרת, וזאת עד ליום 5.8.2022. ניתנה היום, ‏ו' באב התשפ"ב (‏3.8.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040650_K04.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4065/22" ]	747,391
740,496	בבית המשפט העליון ע"פ 4065/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערער: רפאל יעקובוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל המשך טיפול החלטה מן המזכירות נמסר כי חרף החלטתי מיום 3.8.2022 טרם הוגשו נימוקי ערעור. המערער יסיר מחדלו עד ליום 18.8.2022. ניתנה היום, ‏י"ז באב התשפ"ב (‏14.8.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040650_K05.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4065/22" ]	747,392
741,120	בבית המשפט העליון ע"פ 4065/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערער: רפאל יעקובוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה מיום 21.8.2022 להארכת מועד להגשת נימוקי ערעור החלטה המשיבה רשאית להשיב לבקשה שבכותרת עד ליום 28.8.2022. ככל שלא תוגש התנגדות מטעם המשיבה, המערער יהיה רשאי להגיש את נימוקי הערעור עד ליום 31.8.2022. ניתנה היום, ‏כ"ו באב התשפ"ב (‏23.8.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040650_K06.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4065/22" ]	747,393
742,162	בבית המשפט העליון ע"פ 4065/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערער: רפאל יעקובוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל המשך טיפול החלטה מן המזכירות נמסר כי חרף החלטתי מיום 23.8.2022, טרם הוגשו נימוקי הערעור. לפנים משורת הדין, ניתנת למערער הזדמנות נוספת להסיר מחדלו עד ליום 14.9.2022. ניתנה היום, ‏י"ב באלול התשפ"ב (‏8.9.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040650_K07.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4065/22" ]	747,394
743,113	בבית המשפט העליון ע"פ 4065/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערער: רפאל יעקובוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה למתן ארכה להגשת נימוקי ערעור מיום 19.9.2022 החלטה המדינה רשאית להשיב לבקשה שבכותרת עד ליום 22.9.2022. ניתנה היום, ‏כ"ד באלול התשפ"ב (‏20.9.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040650_K08.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4065/22" ]	747,395
735,886	בבית המשפט העליון ע"פ 4066/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: ויקטור ז'ירנוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל הגשת נימוקי ערעור החלטה נימוקי הערעור יוגשו עד ליום 18.8.2022. ניתנה היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040660_T01.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4066/22" ]	747,396
740,391	בבית המשפט העליון ע"פ 4066/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: ויקטור ז'ירנוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת המערער מיום 10.8.2022 להארכת המועד להגשת נימוקי הערעור החלטה בהיעדר התנגדות מטעם המשיבה, הבקשה מתקבלת ונימוקי הערעור יוגשו עד ליום 18.10.2022. ניתנה היום, ‏י"ד באב התשפ"ב (‏11.8.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040660_T02.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4066/22" ]	747,397
735,854	בבית המשפט העליון בש"א 4073/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות התובעים בתפ"מ (שלום נת') 49338-05-22 : 1. יואב הירש בר גיא 2. רוני הירש נ ג ד הנתבעים בתפ"מ (שלום נת') 49338-05-22 : 1. אייל ביטון 2. שובל שינפלד ביטון העברת מקום דיון החלטה כעולה מהחלטת נשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז, השופטת ע' רון , מיום 12.6.2022, הנתבעים בתפ"מ (שלום נת') 49338-05-22 (להלן: ההליך ), אשר נפתח בבית משפט השלום בנתניה, הם אחיה וגיסתה של מנהלת מחוז מרכז. עניינו של ההליך בתביעה לפינוי מושכר. בנסיבות אלו, יודיעו הצדדים להליך עד ליום 5.7.2022 האם לדעתם יש מקום להעביר את הדיון בו לבית משפט במחוז שיפוט אחר, ואם התשובה לכך חיובית יציינו מהו בית המשפט שאליו ראוי, לדעתם, להעבירו. ניתנה היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040730_V01.docx מו מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בש\"א 4073/22" ]	747,404
736,753	בבית המשפט העליון בש"א 4073/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות התובעים בתפ"מ (שלום נת') 49338-05-22 : 1. יואב הירש בר גיא 2. רוני הירש נ ג ד הנתבעים בתפ"מ (שלום נת') 49338-05-22 : 1. אייל ביטון 2. שובל שינפלד ביטון העברת מקום דיון; תגובת הנתבעים מיום 23.6.2022; תגובת התובעים מיום 26.6.2022 בשם התובעים בתפ"מ (שלום נת') 49338-05-22 : עו"ד עידן יוחאי אדרי בשם הנתבעים בתפ"מ (שלום נת') 49338-05-22 : בעצמם החלטה 1. כעולה מהחלטת נשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז, השופטת ע' רון , מיום 12.6.2022, הנתבעים בתפ"מ (שלום נת') 49338-05-22 (להלן: ההליך ), אשר נפתח בבית משפט השלום בנתניה, הם אחיה וגיסתה של מנהלת מחוז מרכז. עניינו של ההליך בתביעה לפינוי מושכר. בנסיבות אלו, התבקשו הצדדים להליך להודיע האם לדעתם יש מקום להעביר את הדיון בו לבית משפט במחוז שיפוט אחר, ואם התשובה לכך חיובית לציין מהו בית המשפט שאליו ראוי, לדעתם, להעבירו. 2. הנתבעים הודיעו כי הם מותירים לשיקול דעתו של בית משפט זה את ההכרעה באשר למקום הדיון בהליך, וציינו כי אחותו של הנתבע 1 מכהנת כשופטת בבית משפט בקריות. התובעים טוענים כי בנסיבות שתוארו יש מקום להעביר את הדיון בהליך לבית משפט במחוז צפון. 3. בנסיבות העניין, בשים לב לעמדות הצדדים ומטעמים של מראית פני הצדק, אני מורה מכוח סמכותי לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 כי הדיון בתפ"מ (שלום נת') 49338-05-22 יועבר מבית משפט השלום בנתניה לבית משפט שלום במחוז צפון, בהתאם להחלטת נשיא בתי משפט השלום במחוז זה. ניתנה היום, ‏ד' בתמוז התשפ"ב (‏3.7.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040730_V02.docx מו מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בש\"א 4073/22" ]	747,405
736,514	בבית המשפט העליון בע"מ 4075/22 לפני: כבוד השופט א' שטיין המבקשים: 1. פלונית 2. פלוני נ ג ד המשיבה: לשכת הרווחה אילת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע (השופט א' ואגו, ס"נ) שניתן ביום 14.6.2022 בענ"א 29535-06-22 בשם המבקשים: עו"ד יוסף בדש בשם המשיבה: עו"ד יסכה פישר-יוסף החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע בשבתו כבית משפט לנוער (השופט א' ואגו , ס"נ ) (להלן: בית המשפט המחוזי ) אשר ניתן ביום 14.6.2022 בענ"א 29535-06-22, ואשר בגדרו נדחה ערעורם של המבקשים על החלטת בית המשפט לנוער אילת (השופט ש' ברגר ) (להלן: בית המשפט לנוער ) אשר ניתנה ביום 12.6.2022 בצב"ן 15999-06-21 ובצב"ן 41445-07-21, ואשר במסגרתה הורה בית המשפט לנוער על ביצוע מיידי של צו הביניים שניתן לפי סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, ביום 9.11.2021, ולפיו חמישה מבין ילדיהם הקטינים של המבקשים יוצאו למסגרות אבחון זמניות לתקופה בת 30 ימים (להלן: ההחלטה ). בד-בבד עם הבקשה לרשות ערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. 2. ההליכים קמא התנהלו על רקע של ראיות אשר הצביעו, לכאורה – אם לא למעלה מכך – על בעיות מורכבות שהסתמנו בקשר לרווחתם ולתנאי גידולם של הקטינים ילדי המבקשים, אשר סובלים מקשיים התפתחותיים, רגשיים ולימודיים משמעותיים, אינם מגיעים באופן סדור למסגרות החינוך ואינם מקבלים את המענה ההולם, תוך צבירת פערים בינם לבין בני גילם, וכן על היעדר שיתוף פעולה מצד המבקשים עם גורמי הטיפול ומסגרות החינוך. 3. לטענת המבקשים, בפסק הדין קמא נפלו טעויות מהותיות בקביעת העובדות המהוות את בסיס ההכרעה. מנגד, סבורה המשיבה כי דין הבקשה לרשות ערעור, ועמה דין הבקשה לעיכוב ביצוע, להידחות בהיעדר עילה מבוררת למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". המבקשת מוסיפה ומדגישה כי אופייה הזמני של ההחלטה אף הוא תומך במסקנה כי אין מקום למתן רשות הערעור המבוקשת. 4. מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א ). 5. בקשות-רשות-ערעור דוגמת זאת שלפניי ראויות אמנם להיבחן לפי אמת-מידה מקלה וגמישה יותר מהרגיל (ראו: רע"א 2736/21 פקיד סעד לחוק הנוער אזור מערב ירושלים נ' פלוני , פסקה 7 והאסמכתאות שם (22.4.2021); בע"מ 5041/19 פלונית נ' פלונית , פסקה 7 והאסמכתאות שם (8.8.2019)). ברם, "אין פירושו של דבר שתינתן במקרים אלו רשות ערעור אוטומטית, בבחינת הפיכת רשות ערעור לערעור בזכות והפיכת היוצא מן הכלל לכלל [...] ואין בכך כדי להביא למצב שבו הרשות לערער ניתנת אוטומטית בענייני הורים וילדים, בבחינת יצירת מסלול ייחודי של ערעור שני בזכות" (ראו: רע"א 4499/19 פלוני נ' פלונית , פסקה 12 והאסמכתאות שם (14.7.2019)). 6. לאחר עיון בכתובים, הגעתי למסקנה כי גם על פי אמת המידה הגמישה והמקלה הנוהגת בכגון דא, דין הבקשה להידחות. 7. ההכרעות קמא נטועות בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינן מעוררות שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן לא ניתן לומר כי עיוות דין חמור נגרם בענייננו. ההכרעות קמא הן הכרעות שקולות ומידתיות, אשר גם אינן קובעות מסמרות – זאת, היות שמדובר בנקיטת אמצעי זמני, קצר-מועד – ובכל הזהירות הראויה, חיוני – שהשלכותיו אינן בלתי הפיכות. בשים לב לכך שקיים צורך מיידי באבחונם של הקטינים ובגיבוש מענה טיפולי עבורם, ולכך שניתנה למבקשים הזדמנות נוספת לשנות את התנהלותם באופן מהותי – כאשר שינוי מעין זה לא חל במידה הנדרשת בפרק הזמן שחלף – סבורני כי ההכרעות קמא עומדות על יסודות איתנים. 8. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א; ועמה נדחית גם הבקשה הנלווית לעיכוב ביצוע. 9. לאור מכלול הנסיבות, לא אעשה צו להוצאות. ניתנה היום, ‏ל' בסיון התשפ"ב (‏29.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040750_F04.docx עב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"א 2736/21", "רע\"א 4499/19" ]	747,408
735,872	בבית המשפט העליון ע"פ 4076/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון מיום 3.5.2022 בפע"מ 44655-10-21 שניתנה על ידי כבוד הנשיאה ע' רון בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון ( הנשיאה ע' רון ) מיום 3.5.2022 בפע"מ 44655-10-21 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. ביום 19.10.2021 הגישה המשיבה בקשה למתן צו פיקוח על המערער לפי סעיף 14(ג) לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006, וזאת בהמשך לצווים קודמים שניתנו בעניינו בשנים 2018 ו-2021 (לפירוט ראו ע"פ 7479/20 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקאות 3-1 (5.11.2020)). בהליך התקיימו עד כה מספר דיונים בפני המותב. במהלך דיון שהתקיים ביום 27.12.2021 ביקש המערער כי המותב יפסול את עצמו נוכח סירובו למנות למערער סניגור. המותב דחה את הבקשה על אתר בציינו כי "הסנגוריה הציבורית עשתה ניסיונות רבים מספור לייצג את [המערער] והדבר לא צלח, ועל כן היא אינה מייצגת אותו עוד", וכי המערער העלה בעבר טענות בנושא ואלו נדחו. בהמשך נעזר המערער בשירותיו של סניגור פרטי, אך ביום 31.3.2022 הגיש הסניגור בקשה לשחררו מייצוג וציין כי המערער מבקש להיות מיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית. ביום 3.4.2022 נעתר המותב לבקשה לשחרור מייצוג, אך הוסיף כי אין מקום להפנות את בקשת המערער לעיון הסניגוריה הציבורית "לאור החלטות קודמות רבות שניתנו בענין זה". עוד הבהיר המותב כי הדיון שנקבע בהליך ליום 3.5.2022 יתקיים במועדו, וככל שהמערער לא יהיה מיוצג על ידי עורך דין מטעמו – יהא עליו לייצג את עצמו. 2. ביום 1.5.2022, יומיים לפני מועד הדיון שנקבע, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב ובצדה בקשה לדחיית הדיון. המערער הסביר כי בקשת הפסלות מוגשת "עקב התנהלות כל כולה רמיסה עד דוק של כל זכויותיי" (כך במקור), ומכיוון שהמותב נענה לכל בקשה של הפרקליטות תוך התעלמות מזכויותיו. המערער העלה השגות שונות על בקשת המשיבה למתן צו פיקוח בעניינו, והוסיף כי המותב נוהג כלפיו "בצורה עויינת ובאופן משפיל" ו"מחד[ש] את הענישה באופן אוטומטי". עוד הלין המערער על כך שהמותב פטר את הסניגוריה הציבורית מלייצגו ואינו בוחן "ייצוג ישיר באמצעות משרד המשפטים". לבסוף ציין המערער כי פנה לסניגורית הציבורית הארצית בבקשה לקבלת ייצוג, אך טרם נענה, והוסיף כי הוא סובל מבעיות רפואיות שבעטיין אין ביכולתו לייצג את עצמו. 3. הדיון שנקבע בהליך ליום 3.5.2022 התקיים במועדו, אך כעולה מפרוטוקול הדיון, המערער לא התייצב אליו. במעמד הדיון נתן המותב החלטה שבה ביקר את התנהלות המערער והורה על הוצאת צו הבאה בעניינו. בכל הנוגע לבקשת הפסלות הדגיש המותב כי החלטות שיפוטיות אינן מקימות עילת פסלות, וכי ביכולתו של המערער לתקוף החלטות אלה בדרכים הקבועות בחוק. כמו כן נקבע כי טענות המערער לפיהן המותב נעתר לכל בקשות הפרקליטות, מתעלם מזכויותיו ונוהג בו באופן עוין – הועלו ללא פירוט, ומכל מקום אין בהן ממש. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 2.6.2022 התקיים דיון נוסף בהליך, שאליו התייצב המערער, ובמסגרתו הודיע לבית המשפט כי הגיש ערעור על החלטת הפסלות. 4. מכאן הערעור דנן, אשר התקבל לרישום ביום 14.6.2022 בעקבות החלטת הרשמת ק' אזולאי להיעתר לבקשת המערער להארכת מועד להגשתו (בש"פ 3710/22). המערער, שכאמור אינו מיוצג, חוזר על השגותיו בעניין צו הפיקוח שהוצא בעניינו וטוען כי התנהלות המותב מעידה על "רצון לריצוי הסניגוריה שאינה רוצה לייצג [את המערער]" ועל רצון "לחנך" אותו באמצעות ההחלטות שניתנות בהליך. באופן ספציפי טוען המערער כי המותב אינו מאפשר לו להעלות טענות בדיונים; מוציא בעניינו צווי הבאה "באופן פוגעני"; נעתר שלא כדין לבקשת המשיבה לתיקון פרוטוקול אחד הדיונים בהליך; ואף "הסית" את מאבטחי בית המשפט לנהוג בו ביד קשה. 5. דין הערעור להידחות, מן הטעם שלא מתקיימות בענייננו נסיבות המצדיקות את פסילת המותב מלשבת בדין בהתאם לסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. טענותיו השונות של המערער בבקשת הפסלות ובערעור שלפניי ממוקדות, ברובן המוחלט, בהשגות על החלטות דיוניות שנתן המותב ועל האופן שבו הוא מנהל את ההליך. טענות "ערעוריות" אלו אינן מקימות כשלעצמן חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 8544/17 לוי נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (7.11.2017)), ומכל מקום לא מצאתי ממש בטענת המערער כי ההליך מתנהל באופן שמוטה נגדו. למעלה מן הצורך אוסיף כי רבות מהטענות שבכתב הערעור הועלו בעלמא וללא פירוט מספק, ובהן, בין היתר, הטענה לפיה המותב "הסית" את מאבטחי בית המשפט נגד המערער. טענה חמורה ובלתי מבוססת זו מוטב היה לה אלמלא נטענה. חלק מן הטענות שהועלו בערעור אף לא הועלו קודם לכן בבקשת הפסלות, ומשכך אין מקום להידרש להן לראשונה במסגרת הערעור (ע"פ 1507/22 טרביאן נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (1.3.2022)). 6. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040760_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4076/22", "ע\"פ 7479/20", "ע\"פ 8544/17", "ע\"פ 1507/22" ]	747,409
739,230	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4077/22 ע"פ 4331/22 ע"פ 4377/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט י' כשר המערער בע"פ 4077/22: פלוני המערערים בע"פ 4377/22 והמשיבים בע"פ 4331/22: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני נ ג ד המשיבה בע"פ 4077/22 בע"פ 4377/22 והמערערת בע"פ 4331/22: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופט א' פורת) שניתן ביום 3.5.2022 בת"פ 56511-11-21 תאריך הישיבה: כ"ח בתמוז התשפ"ב (27. 7.2022) בשם המערער בע"פ 4077/22: עו"ד יהונתן קמיל בשם המערערים בע"פ 4377/22 והמשיבים בע"פ 4331/22: עו"ד מיכל קורן בשם המשיבה בע"פ 4077/22 בע"פ 4377/22 והמערערת בע"פ 4331/22: עו"ד אפרת גולדשטיין-רוזן פסק-דין השופט א' שטיין: הערעורים 1. שלושת הערעורים שלפנינו נסובים על אותה פרשה של מסחר בכלי נשק. 2. המערער בע"פ 4077/22 (להלן: מ.ז. ), מלין על אורכו של המאסר בן 5 השנים, שנגזר עליו לרצות בין כותלי הכלא, לצד עונשים נלווים, בגדרו של ת"פ (מחוזי חיפה) 56511-11-21 (השופט א' פורת ), בעקבות הרשעתו בשתי עבירות של סחר בנשק, ועל כך שבית המשפט המחוזי לא ניכה ממאסר זה את ימי מעצרו. המערערים בע"פ 4377/22, (להלן: ר'; א' ו מ' ), מעלים טרוניה דומה על העונשים שהושתו עליהם, במסגרת אותו משפט, כדלקמן: ר' הורשע בשתי עבירות של סחר בנשק ובשתי עבירות של החזקה, הובלה ונשיאת נשק בצוותא חדא ונדון ל-36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים; א' הורשע בעבירה אחת של סחר בנשק ובעבירה אחת של החזקה, הובלה ונשיאת נשק בצוותא חדא ונדון ל-30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים; ואילו מ' הורשע בעבירה אחת של סיוע לסחר בנשק ובעבירה אחת של החזקה, הובלה ונשיאת נשק בצוותא חדא ונדון ל-19 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים. עבירות אלה ועונשיהן מעוגנים בסעיפים 144(א), 144(ב) ו-144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק ) בצירוף של סעיף 29 לחוק לעניין ביצוע בצוותא חדא. הרשעות המערערים הללו מבוססות על הודאותיהם בעובדות כתבי-האישום שהוגשו נגדם. 3. המערערת בע"פ 4331/22, מדינת ישראל, טוענת כי בית המשפט המחוזי השית על ר', א' ומ' עונשים קלים מדי, שלטענתה סוטים במידה ניכרת ממדיניות הענישה המחמירה אשר נקוטה בידינו ביחס לעבירות נשק. המדינה מבקשת אפוא כי נחמיר בעונשיהם של שלושת המשיבים בערעורה באופן שתיגזרנה עליהם תקופות מאסר ממושכות יותר, בהתאם לפסיקתנו. העובדות מעשיו של מ.ז. 4. במהלכו של חודש יוני 2021, מכר מ.ז. לסוכן משטרתי תמורת סכום כסף לא ידוע, אקדח, תת מקלע מאולתר מסוג M16 (להלן: M16 ) ומחסנית תואמת לכל אחד מכלי הנשק. מחירו של M16 בעסקאות פליליות מסוג זה הגיע כדי 80,000 ש"ח. מעשיו של ר' 5. במהלכו של חודש יוני 2021, נוכח ר' במפגשים באום-אל-פחם אשר תואמו מראש ובהם סוכמו תנאיהן של עסקאות נשק: העסקאות שביצע מ.ז., כאמור לעיל, ועסקה נוספת למכירת M16 . במסגרת זו, הוביל ר' את מבצעי העסקה אל גדר ההפרדה שבין אום-אל-פחם לשטחי הרש"פ כדי לקיים את המפגשים שתואמו להעברת כלי הנשק לסוכן המשטרתי שרכש אותם. ר' גם נכנס לשטחי הרש"פ כדי להיפגש עם מוכר הנשק, מ.ז. מעשיו של א' 6. א' שימש איש ביניים באחת מעסקאות הנשק הנ"ל. במסגרת זו, הוא קיבל לידיו מהסוכן המשטרתי סכום של 80,000 ש"ח עבור מוכרו של M16 וסיפק לסוכן את תת-המקלע המאולתר, כשהוא פועל יחד עם אחרים. מעשיו של מ' 7. מ' נוכח במקום המפגש באום-אל-פחם אשר נקבע לשם מכירת M16 עם מחסנית תואמת. אחרי המפגש, הוא התלווה לסוכן המשטרתי ולשניים אחרים בנסיעה אל גדר ההפרדה ונשאר עם הסוכן ברכב בהמתנה ל- M16 עבורו שילם הסוכן. לאחר ביצוע העסקה והחזרה לאום-אל-פחם, נשא מ' את כלי הנשק אל גג בית כדי שהסוכן יוכל לבדקו שם. טענות הצדדים ועמדת שירות המבחן 8. מ.ז., ר', א' ומ' טוענים, כאמור, כי מן הדין להקל בעונשיהם על ידי קיצורה של תקופת המאסר שנגזרה על כל אחד מהם לרצות בין כותלי הכלא. לטענתם, בית משפט קמא הטיל עליהם עונשים אשר חורגים בחומרתם מן המקובל, לא משקללים נכון את הודאתם במיוחס להם ואת החיסכון בזמן שיפוטי יקר שיש לזקוף לזכותם; במקרה של ר', א' ומ' – אינם נותנים ביטוי הולם להיותם נאשמים צעירים, לעובדה שחלקם בעסקאות הנשק היה שולי יחסית לנאשמים אחרים בפרשה, וכן לכך שלר' ולמ' אין הרשעות קודמות; ובמקרה של מ.ז., להיותו בן 36 ונטול עבר פלילי. 9. עוד נטען בעניינו של א' כי נפלה טעות בפסק דינו של בית משפט קמא בכך שקבע כי הלה ביצע את העבירות מושא האישום "במהלך ניהול הליך פלילי אחר". על יסוד קביעה זו גזר בית המשפט את עונשו של א' לא בתחתית המתחם שקבע עבורו (28 חודשים), אלא ל-30 חודשי מאסר. במהלך הדיון בפנינו התברר כי אכן מדובר בטעות. 10. מנגד, טוענת המדינה כי עונשו של מ.ז. הוא סביר ומידתי, והיא אף מתנגדת לניכוי ימי מעצרו מתקופת המאסר בת 5 השנים אשר הושתה עליו על ידי בית משפט קמא. באשר לר', א' ומ' – המדינה סבורה, כאמור, כי עונשיהם סוטים לקולא מהענישה המקובלת בעבירות נשק ומבקשת מאתנו כי נחמיר בעונשים אלו, בשים לב, בין היתר, למעורבותם של משיבים אלה במכירת נשק התקפי – M16 – ולכך שא' ביצע לא מכבר עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, פירוק רכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, חבלה במזיד לרכב ושיבוש מהלכי משפט. 11. שירות המבחן הגיש לבית המשפט המחוזי תסקירי עונש בעניינם של ר', א' ומ'. תסקירים אלה אינם ממליצים על אפיק שיקומי ומצדדים בענישה מוחשית, מרתיעה וברורה בדמות מאסר בפועל. מ.ז. הינו תושב הרש"פ ובעניינו לא הוגש אפוא תסקיר שירות המבחן. דיון והכרעה 12. בפסיקתו מן הזמן האחרון, בית משפט זה קבע לא אחת כי את מבצעיהן של עבירות נשק יש להעניש בחומרה יתרה – שכן מדובר בעבירות שהיו למכת מדינה, ושאחריהן בא השימוש הקטלני בנשק אשר מותיר אחריו פצועים ומתים כמעט מדי יום. מדיניות זו חלה ביתר שאת כאשר מדובר במכירה, ברכישה, בנשיאה או בהובלה – שלא כדין – של נשק התקפי בדמות תת-מקלעים ורובים ובשימוש לא חוקי בנשק כאמור. בטיפולנו בעבירות מסוג זה ובמבצעיהן, להרתעת היחיד והרבים ולהרחקת עברייני הנשק מהחברה על ידי השמתם בין כותלי הכלא לתקופות ממושכות יש מעמד בכורה (ראו: ע"פ 5813/21 ג'בארין נ' מדינת ישראל , פסקה 17 (31.5.2022); ע"פ 8045/17 בראנסי נ' מדינת ישראל , פסקה 11 (16.8.2018); ע"פ 5643/14 עיסא נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (23.6.2015); ע"פ 78/21 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (26.7.2022); ע"פ 587/22 נאעסה נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (22.5.2022) ). ככלל, יעדים עונשיים אלו מוחקים מניה וביה את בקשת העבריין לשיקום שמחוץ לכלא – זאת, גם כאשר מדובר בעבריין צעיר שהסתבך לראשונה בפלילים ובקשתו לשיקום כנה ואף זוכה לתמיכתו של שירות המבחן (ראו: ע"פ 78/21 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 11 והאסמכתאות שם (26.7.2022)). בימים קשים אלה, השיקום שבראש מעייננו הוא שיקום המרחב הציבורי המדמם כתוצאה מעבירות נשק בלתי פוסקות והשימוש העברייני בנשק חם. 13. בבואו ליישם את מדיניות הענישה כאמור, בית משפט זה נוהג להשית על מי שמוכר, קונה, נושא או מוביל נשק התקפי שלא כדין – קל וחומר, על מי שעושה שימוש בלתי חוקי בנשק התקפי – עונשי מאסר בין סורג ובריח לתקופות ארוכות יחסית (ראו: ע"פ 4456/21 מדינת ישראל נ' אבו עבסה (23.1.2022); ע"פ 579/22 מדינת ישראל נ' טחאינה (13.6.2022); ע"פ 8869/21 מדינת ישראל נ' קואסמה (13.3.2022)). לפי אמות המידה שמדיניות זו קבעה, מאסר בפועל לתקופה של 3 שנים בגין עבירות הקשורות לנשק התקפי נמצא ברף הנמוך של הענישה הראויה (ראו: ע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח (5.11.2019); ע"פ 147/21 מדינת ישראל נ' ביטון (14.2.2021)). מאסר בפועל בסביבתן של שלוש שנים הולם הובלה ונשיאה חד-פעמית של נשק (ראו: ע"פ 6021/21 עבוד נ' מדינת ישראל (19.12.2021); ע"פ 309/22 מדינת ישראל נ' ביאדסה (10.5.2022) (להלן: עניין ביאדסה )), והינו בגדר עונש מקל כאשר מדובר בעבירות נשק חמורות יותר. מדיניות זאת קיבלה באחרונה ביטוי סטטוטורי בסעיף 144(ז) לחוק העונשין אשר חוקק במסגרת תיקון מס' 140 ל חוק (ראו: חוק העונשין (תיקון מס' 140 – הוראת שעה), התשפ"ב-2021, ס"ח 2938). 14. האם עונשיהם של מ.ז., ר', א' ומ' הם עונשים ראויים לאור אמות מידה אלו? בשאלה זו אדון כעת. עונשו של מ.ז. 15. סבורני כי בית משפט קמא השית על מ.ז. עונש מאסר מידתי וראוי בשים לב לעובדה שהלה מכר אקדח ו- M16 אשר הוכנסו לשטחה של מדינת ישראל לשם שימוש. מאסר בכלא לתקופה של חמש שנים בהחלט משקף את חומרת העבירה ואין בו משום חומרה יתרה, בהינתן מדיניות הענישה הנקוטה בידינו. נהפוך הוא: כפי שציין בית משפט קמא – בצדק רב – מתחם הענישה הראוי למקרים כדוגמת זה של מ.ז. נע בין 5 ל-8 שנות מאסר לריצוי בפועל; ולפיכך, עונש המאסר שהושת על מ.ז. נמצא בתחתית המתחם. 16. יחד עם כך, מן הדין היה לנכות מעונש זה את ימי מעצרו של מ.ז. בגדרו של התיק הנוכחי, כמקובל. הסתבכותו בעבירות נוספות, שאינן קשורות לענייננו – עליה הצביעה המדינה בטיעוניה – אינה יכולה לשנות תוצאה זו, כל אימת שניכוי ימי המעצר נעשה פעם אחת בלבד, ולא פעמיים. 17. מטעם זה, אציע לחבריי לקבל באופן חלקי את ערעורו של מ.ז. ולנכות מתקופת מאסרו את ימי מעצרו בגדרי התיק הנוכחי. עונשיהם של ר', של א' ושל מ' 18. סבורני, כי עונשי המאסר שהוטלו של שלושת אלה סוטים לקולא במידה ניכרת מאמות המידה שקבענו ביחס לעבירות בהן הם הורשעו. לפי אמות מידה אלה, נכון היה להטיל על ר' מאסר בפועל לתקופה בת חמש שנים, אם לא למעלה מכך, ואילו על א' ועל מ' מן הראוי היה להשית, בהתאמה, עונשי מאסר בפועל למשך ארבע ושלוש שנים. בניגוד לדברי באת-כוחם, תרומתם של השלושה לעסקאות הנשק לא היתה זניחה ושולית כלל ועיקר. תרומה כאמור כללה הובלת המעורבים למקום ביצוע העסקה (ר' ומ') והעברת דמי-הרכישה של הנשק (א') והנשק עצמו (א' ומ') למוכר הנשק ולקונהו, בהתאמה. 19. דא עקא, עונשים ראויים כאמור אין בידינו להטיל בגדרו של ערעור המדינה: הלכה היא עמנו כי במסגרתם של ערעורי המדינה אין זה ראוי ואין זה נכון למצות עם הנאשם שזכה בערכאה הדיונית לעונש מקל את מלוא חומר הדין (ראו, למשל: עניין ביאדסה , פסקאות 8, 10; ע"פ 7269/21 מדינת ישראל נ' גבריל , פסקה 19 (7.4.2022); ע"פ 4316/13 מדינת ישראל נ' חג'אמה , פסקה 25 (30.10.2014); ע"פ 4207/21 נורי נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (28.7.2021)). כמו כן, יש להתחשב בטעות לחומרא אשר נפלה בקביעת עונשו של א' על ידי בית משפט קמא, כאמור לעיל. 20. מטעמים אלה, אציע לחבריי לדחות את ערעורם של ר', א' ומ', לקבל את ערעור המדינה ולשנות את עונשי המאסר של שלושת אלה כדלקמן: א. ר' ייאסר למשך 46 חודשים, חלף 36 חודשי מאסר שהוטלו עליו על ידי בית משפט קמא. ב. א' ייאסר למשך 36 חודשים, חלף 30 חודשי מאסר שהוטלו עליו על ידי בית משפט קמא. ג. מ' ייאסר למשך 25 חודשים, חלף 19 חודשי מאסר שהוטלו עליו על ידי בית משפט קמא. ד. מעונשים כאמור ינוכו ימי המעצר בתיק זה. סיכום 21. אשר על כן, אם תישמע דעתי – א. ערעורו של המערער בע"פ 4077/22, מ.ז., יתקבל באופן חלקי: ימי מעצרו בתיק זה, מיום 9.11.2021 ועד יום 3.5.2022, ינוכו מתקופת המאסר לריצוי בפועל שהושתה עליו על ידי בית משפט קמא. שאר רכיבי עונשו יוסיפו לעמוד על כנם. ב. ערעורם של המערערים בע"פ 4377/22 יידחה על כל חלקיו. ג. ערעור המדינה בע"פ 4331/22 יתקבל באופן הבא: · מאסרו של המשיב 1, ר', יעמוד על 46 חודשים בניכוי ימי מעצרו בתיק זה; · מאסרו של המשיב 2, א', יעמוד על 36 חודשים בניכוי ימי מעצרו בתיק זה; · מאסרו של המשיב 3, מ', יעמוד על 25 חודשים בניכוי ימי מעצרו בתיק זה. שאר רכיבי גזר הדין שניתן על ידי בית משפט קמא יעמדו בעינם. ש ו פ ט השופט י' אלרון : אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' כשר : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שטיין . ניתן היום, ‏כ"ט בתמוז התשפ"ב (‏28.7.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22040770_F02.docx עב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4077/22", "ע\"פ 4331/22", "ע\"פ 4377/22", "ע\"פ 5813/21", "ע\"פ 8045/17", "ע\"פ 5643/14", "ע\"פ 78/21", "ע\"פ 587/22", "ע\"פ 4456/21", "ע\"פ 579/22", "ע\"פ 8869/21", "ע\"פ 4406/19", "ע\"פ 147/21", "ע\"פ 6021/21", "ע\"פ 309/22", "ע\"פ 7269/21", "ע\"פ 4316/13", "ע\"פ 4207/21" ]	747,410
735,855	בבית המשפט העליון ע"פ 4086/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: מוחמד זלום נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 13.6.2022 במ"ת 37587-03-22 שניתנה על ידי כבוד השופט ח' פס בשם המערער: עו"ד אמיר נבון; עו"ד שני אליס פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים ( השופט ח' פס ) מיום 13.6.2022 במ"ת 37587-03-22 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. ביום 17.3.2022 הוגש כתב אישום נגד המערער ואדם נוסף, בו מיוחסות למערער עבירות של סחר בסמים. בצד כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר המערער והנאשם הנוסף עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. הליך המעצר, שהוא ההליך נושא הערעור דנן, הועבר בתחילה למותב אחר (השופט ב' אלעזר ) – אשר קבע בהחלטה מיום 11.4.2022 כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למערער וכי מתקיימת לגביו עילת מעצר. עוד הורה השופט אלעזר על הגשת תסקיר בעניינו של המערער וציין כי המערער סובל מבעיות רפואיות. לאחר מכן הועבר ההליך למותב הנוכחי. 2. התסקיר הוגש ביום 19.5.2022, ובמסגרתו המליץ שירות המבחן על העברת המערער למעצר בית. בעקבות זאת התקיים דיון בפני המותב ביום 22.5.2022, שבמהלכו התנגד בא-כוח המשיבה להעברת המערער לחלופת מעצר. בתום הדיון הורה המותב על מעצר המערער עד לתום ההליכים, חרף המלצת שירות המבחן. בהחלטתו ציין המותב כי המערער אמנם מתמודד עם בעיות רפואיות, אך "כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן עצמו, [המערער] מצליח להתמודד עם תנאי מעצרו". המערער הגיש ערר על החלטה זו ועל ההחלטה בעניין קיומן של ראיות לכאורה, אשר נדחה ביום 25.5.2022 (עמ"ת (מחוזי י-ם) 51043-05-22; השופט א' נחלון ). בית המשפט המחוזי ציין, באשר לחלופת המעצר: "אכן, ייתכן שניתן היה לקבל גם החלטה אחרת, וזאת בין היתר על רקע מצבו הרפואי של [המערער] ועל רקע המלצת שירות המבחן" – אך לא נפל בהחלטת המותב פגם אשר מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. עוד ציין בית המשפט המחוזי: "הדעת נותנת כי [המערער] יוכל לקבל מענה למלוא צרכיו הרפואיים גם בעודו במעצר, וככל שלטעמו יידרש שמורה לו הזכות לנקוט הליכים מתאימים בעניין זה". 3. ביום 26.5.2022 הגיש המערער בקשה לבחינת האפשרות להעבירו למעצר בפיקוח אלקטרוני, וציין כי גורמי שב"ס מתקשים מטעמים טכניים לספק לו את הטיפולים הרפואיים השגרתיים להם הוא זקוק. בהחלטה מהמשך אותו היום קבע המותב: "מדובר בבקשה לעיון חוזר בעניינו של מי שאך אתמול נדחה עררו בבית המשפט המחוזי [...] כאשר הן בהחלטתי והן בהחלטת כב' השופט נחלון בערעור ניתנה התייחסות למצבו הרפואי של [המערער]. כך או כך ובטרם תינתן החלטה סופית ועל רקע טענותיו של [המערער] כי אינו מקבל את הטיפול הרפואי לו נזקק אני מורה לק' האסירים בבית המעצר בו עצור [המערער] להגיש עד ליום 2.6.2022 התייחסות כתובה לטענות. המשיבה תגיב אף היא לבקשה עד למועד האמור." 4. בימים 30.5.2022-29.5.2022 הגישו גורמי שב"ס שתי התייחסויות בעניינו של המערער, ובהמשך יום 30.5.2022 הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 22.5.2022 בעניין מעצרו עד תום ההליכים. בבקשתו טען המערער כי אחד המסמכים שהוגשו מטעם שב"ס מהווה "רפלקציה של מצבו הרפואי המורכב" ומעיד על הקושי להחזיקו במעצר. בהמשך יום 30.5.2022 הורה המותב למשיבה להגיב לבקשה, והוסיף הערה בזו הלשון: "אציין בזהירות כי על פי מסמכי גורמי הרפואה בשב"ס שהוגשו לתיק [המערער] זוכה לקבל את הטיפול הרפואי לו הוא זקוק". 5. למחרת, ביום 31.5.2022, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. לטענת המערער, ההערה שצוטטה לעיל מעידה כי המותב "רומז" למשיבה "על כוונתו ועל כך שכבר נתקבלה החלטה בליבו", ולא ניתן לשלול את האפשרות שאלמלא הערה זו הייתה המשיבה מסכימה לבקשה לעיון חוזר. על רקע זה סבר המערער כי "נפגעה מראית דעתו" של המותב באופן שמקים עילת פסלות, וכי המותב "מלכתחילה ביקש לקבל את תגובת שב"ס כדי לבסס את החלטתו העתידית". 6. לאחר שהמשיבה הביעה התנגדות לבקשת הפסלות ולבקשה לעיון חוזר, קבע המותב דיון בבקשה במעמד הצדדים והורה לקצין האסירים להגיש פירוט של הטיפולים הרפואיים שמקבל המערער. במהלך הדיון, אשר התקיים ביום 13.6.2022, עמד בא-כוח המערער על טענת הפסלות והוסיף כי יש טעם לפגם בכך שבית המשפט הורה לשב"ס להגיש מסמכים שונים למרות שהצדדים להליך לא ביקשו זאת. בא-כוח המשיבה, מצדו, חזר על התנגדותו לבקשה. 7. המותב דחה את הבקשה לפסילתו על אתר, בקבעו כי ההחלטה מיום 30.5.2022 אינה מעידה על קיומה של עילת פסלות. המותב פירט את השתלשלות העניינים הרלוונטית בהליך והסביר כי "ברור מהבקשה להעברתו של [המערער] [ל]איזוק אלקטרוני" שיש צורך בהתייחסות גורמי הרפואה בשב"ס, ומשהוגשו ההתייחסויות, ציין המותב "כי על פי מסמך עובדתי שהוגש על ידי גורם רשמי במדינת ישראל, לכאורה [המערער] מקבל את הטיפול לו הוא זקוק". המותב הדגיש כי אין בעובדה זו כדי להעיד על "נעילת" דעתו, וכי יהיה ביכולתו של בא-כוח המערער להציג עובדות הסותרות את עמדת גורמי הרפואה. להשלמת התמונה יצוין כי בהמשך יום 13.6.2022 הגיש המערער בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון, שבה טען כי טרם מתן החלטת הפסלות הבהיר בא-כוחו שבכוונתו להגיש ערעור ככל שהבקשה תידחה, ובתגובה ציין המותב: "אני רק אעיר את תשומת ליבך [בא-כוח המערער] לכך שאין לך זכות ערעור על ההחלטה בבקשה לפסלות שופט, היות והליך כז[ה] אינו קיים במעצר, אז כך שזה לא רלוונטי בכלל". החלטה בבקשה זו טרם ניתנה. 8. מכאן הערעור שלפניי. המערער טוען כי המותב "נוקט בגישה תביעתית עצמאית" אשר מעוררת רושם כי "בחר צד עוד בטרם הגיבה התביעה", וזאת בניגוד לעקרונות השיטה האדברסרית. נטען כי התנהלות המותב מעידה כי הוא נמנע מלבחון אפשרויות לאיוּן המסוכנות של המערער "רק בכדי שלא תיפגע החלטתו הראשונית" בעניין הותרתו במעצר. על כך ניתן ללמוד, לשיטת המערער, מכך שהמותב העלה מיוזמתו "טענות בעלות אופי 'תביעתי'" – ובהן הדרישה למסמכים משב"ס וההערה שצוטטה בפסקה 4 לעיל – וכן מהאופן שבו נוסחה ההחלטה מיום 26.5.2022, שממנה עולה כי המותב "מבקש מסמך רשמי שיבסס את החלטתו 'הסופית'". עוד לשיטת המערער, ככל שהמותב היה מעוניין לברר את מצבו הרפואי האמיתי, היה עליו לבקש את מסמכי המקור של הבדיקות שעבר "ולא תגובה כללית של שב"ס", שכן גורמי שב"ס הסתירו מהמותב מידע מהותי. המערער מוסיף וטוען כי החלטת הפסלות מחזקת את הסברה שדעת המותב "ננעלה". בתוך כך מדגיש המערער כי במסגרת פירוט השתלשלות העניינים בהליך, ציין המותב כי "ב"כ [המערער] לא השלים" עם ההחלטה מיום 22.5.2022 והגיש עליה ערר; לשיטת המערער, ניסוח זה מרמז על חוסר שביעות רצונו של המותב מכך שהמערער עשה שימוש בזכות הערר שלו. עוד מלין המערער על כך שהמותב התייחס לבא-כוחו באופן אישי, הן בהחלטת הפסלות והן בהחלטות נוספות – באופן שמתווה "מעין משוואה אישית" בין המערער ובא-כוחו, עלול ליצור "טריז בין נאשם לב"כ", ומעיד על "השיקולים הזרים" ששקל המותב בהחלטותיו. להבדיל, כך מדגיש המערער, המותב נמנע מלציין במפורש את בא-כוח המשיבה ומתייחס אליה כאל "המאשימה" בלבד – באופן שיוצר "פער רטורי" בהתייחסות לשני הצדדים בהליך. לבסוף מלין המערער על קביעת המותב, שכאמור לא קיבלה ביטוי בפרוטוקול, לפיה לא עומדת לו זכות ערעור על החלטת הפסלות – ולגישתו מדובר בניסיון להניא אותו מלהגיש ערעור. נוכח כל זאת סבור המערער כי יש להעביר את הליך המעצר בעניינו למותב אחר, ולו מטעמים של מראית פני הצדק. 9. עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שמקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא שוכנעתי כי חשש כאמור עולה מנסיבות המקרה, ואף לא מצאתי הצדקה להעברת ההליך למותב אחר מטעמים של מראית פני הצדק. כפי שנפסק לא אחת, רק לעיתים נדירות ייקבע שהפעילות השיפוטית מבססת כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים, וזאת הן ביחס לאמירות של המותב והן ביחס להחלטותיו (ע"פ 1609/19 שוראקי נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (6.3.2019); כן ראו והשוו: ע"פ 8885/21 אלבז נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (26.1.2022); ע"פ 2206/18 אבו סלים נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (25.3.2018)). בענייננו, האופן שבו נוסחו ההחלטות שבמוקד בקשת הפסלות אינו חורג מהסביר ואינו מעיד על "נעילת" דעתו של המותב ביחס למערער או על "שיקולים זרים" כלשהם – וטענה חמורה ובלתי-מבוססת זו מוטב היה לה אלמלא נטענה. השגות המערער על כך שהמותב ביקש התייחסות משב"ס ולא הורה על הגשת סיכומי הבדיקות, הן טענות "ערעוריות" שאף הן אינן מקימות עילת פסלות (ראו, למשל: ע"פ 1072/22 ג'ולאני נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (24.2.2022)). כמו כן, לא מצאתי ממש בטענת המערער בעניין ההתבטאות לגבי זכות ערעור על החלטת הפסלות. אף אם אניח כי התבטאות זו, כפי שצוטטה על ידי המערער, אכן נאמרה על ידי המותב – הגם שהבקשה לתיקון פרוטוקול הדיון טרם הוכרעה – לא מצאתי כי התבטאות נטענת זו מעידה על ניסיון להניא את המערער מלהגיש ערעור על החלטת הפסלות, או על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040860_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4086/22", "ע\"פ 1609/19", "ע\"פ 8885/21", "ע\"פ 2206/18", "ע\"פ 1072/22" ]	747,419
735,424	בבית המשפט העליון בג"ץ 4088/22 - א' לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותרים: 1. יוסף אלרפאעי 2. רשא אלרפאעי 3. לית אלרפאעי 4. קסאם אלרפאעי 5. חנין אלרפאעי 6. חסן אלרפאעי 7. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ ג ד המשיבים: 1. המפקד הצבאי לאזור איו"ש 2. שר הביטחון עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרים: עו"ד נדיה דקה החלטה העתירה תובא לדיון לפני מותב תלתא בהקדם האפשרי. תגובת המשיבים תוגש עד 48 שעות לפני מועד הדיון. ניתנה היום, ‏י"ז בסיון התשפ"ב (‏16.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040880_O01.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4088/22" ]	747,420
735,587	בבית המשפט העליון בג"ץ 4088/22 - ג' לפני: כבוד השופט י' אלרון העותרים: 1. יוסף אלרפאעי 2. רשא אלרפאעי 3. לית אלרפאעי 4. קסאם אלרפאעי 5. חנין אלרפאעי 6. חסן אלרפאעי 7. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ ג ד המשיבים: 1. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית 2. שר הביטחון בקשה להארכת מועד מטעם המשיבים בשם המשיבים: עו"ד ערין ספדי-עטילה; עו"ד יובל שפיצר החלטה כמבוקש. סיכומי המשיבים יוגשו עד לא יאוחר מיום 21.6.2022 בשעה 9:00. ניתנה היום, ‏כ' בסיון התשפ"ב (‏19.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040880_J02.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4088/22" ]	747,421
735,718	בבית המשפט העליון בג"ץ 4088/22 - ד' לפני: כבוד השופט י' אלרון העותרים: 1. יוסף אלרפאעי 2. רשא אלרפאעי 3. לית אלרפאעי 4. קסאם אלרפאעי 5. חנין אלרפאעי 6. חסן אלרפאעי 7. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ ג ד המשיבים: 1. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית 2. שר הביטחון בקשה להארכת מועד קצרה מטעם המשיבים בשם המשיבים: עו"ד ערין ספדי-עטילה; עו"ד יובל שפיצר החלטה בנסיבות העניין, חרף התנגדות ב"כ העותרים, אני נעתר לבקשה. המשיבים יגישו את תגובתם לעתירה היום, עד השעה 12:00. ניתנה היום, ‏כ"ב בסיון התשפ"ב (‏21.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040880_J04.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4088/22" ]	747,422
737,282	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4088/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותרים: 1. יוסף אלרפאעי 2. רשא אלרפאעי 3. לית אלרפאעי 4. קסאם אלרפאעי 5. חנין אלרפאעי 6. חסן אלרפאעי 7. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ ג ד המשיבים: 1. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית 2. שר הביטחון עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ג בסיון התשפ"ב (22.06.2022) בשם העותרים: עו"ד נדיה דקה; עו"ד תהילה מאיר בשם המשיבים: עו"ד ערין ספדי-עטילה; עו"ד יובל שפיצר פסק-דין השופט י' אלרון : העתירה שלפנינו מופנית נגד צו החרמה והריסה מכוח תקנה 119 ל תקנות ההגנה (שעת-חירום) , 1945 (להלן: צו ההריסה ו- תקנה 119 , בהתאמה), שהוצא ביום 9.6.2022 ביחס למקרקעין ולמבנה חד קומתי בכפר רומאנה (להלן: המבנה ). העותרים 6-1 הם בני משפחת המחבל אסעד יוסף אסעד אלרפאעי (להלן: אסעד ), המתגוררים במבנה. אסעד נאשם בביצוע פיגוע טרור בעיר אלעד ביום 5.5.2022 (להלן: הפיגוע ) ביחד עם המחבל צבחי עמאד אבו שקיר (להלן: צבחי ), במהלכו רצחו השניים את יונתן חבקוק ז"ל, בועז גול ז"ל, ואורן בן יפתח ז"ל, ופצעו אחרים באופן קשה. הרקע לעתירה 1. עניינו של צו ההריסה במבנה בו מתגוררים העותרים 6-1 – הוריו של אסעד ואחיו הקטינים. אסעד התגורר אף הוא במבנה עד לביצוע הפיגוע. בהתאם למידע המצוי בידי המשיבים, המבנה נמצא ככל הנראה בבעלות אביו של אסעד. 2. ביום 9.6.2022 הוגש כתב אישום נגד אסעד וצבחי (להלן במשותף: המחבלים ). עובדות כתב האישום הן קשות ומזעזעות ביותר – מדובר במסע רצח מתוכנן, קטלני ואכזרי. כמפורט בכתב האישום, על רקע מות חברו של צבחי בעימותים עם חיילי צה"ל, החליט לבצע פיגוע טרור בישראל על מנת למות כ"שהיד". צבחי הציע לאסעד לבצע עמו את הפיגוע, אולם אסעד סירב תחילה. בחודש אפריל 2022 או בסמוך לכך, בעקבות מות חבר נוסף של צבחי, התחזקותו הדתית של אסעד, וסברתם כי מדינה ישראל פוגעת במתפללים מוסלמים במסגד אל אקצה – גמלה בליבם ההחלטה לבצע פיגוע טרור ולרצוח אזרחים ישראלים יהודים. על מנת להוציא לפועל את תוכניתם, השניים תכננו לרכוש כלי נשק מאולתרים מסוג "קארלו", ולשם כך גייסו סכום של כ-11,000 ש"ח. לאחר שכשלו במאמציהם לרכוש כלי נשק מסוג זה, החליטו לבצע את הפיגוע באמצעות סכינים וגרזנים. מקום הפיגוע, בעיר אלעד, נבחר בשל היכרות המחבלים את האזור, היות ובעבר, עת נכנסו לישראל שלא כדין, הועסקו בביצוע עבודות חשמל בבית כנסת בעיר. עובר לביצוע הפיגוע, מתוך אמונה כי עליהם לעשות כן בטרם מותם כ"שהידים", המחבלים העבירו לאדם בשם איברהים אעמור (להלן: איברהים ) סכום כסף לכיסוי חובותיהם ולצדקה. אסעד אף מסר לאיברהים מכתב צוואה עבור משפחתו. מאחר שהשניים סברו כי אין אפשרות להיכנס לישראל מאזור מגוריהם, נסעו ביום 4.5.2022 לרמאללה. שם, שכרו חדר במלון, בילו את הערב במסעדה ואף ערכו צוואות. למחרת, המחבלים ביצעו טקס "היטהרות" ורכשו ציוד לביצוע הפיגוע – שני גרזנים, שני סכינים ושני "קאטרים" (לחיתוך גדר ההפרדה). צבחי רכש גם נעלי ריצה שיקלו עליו במעשיו. בהמשך היום, צבחי שוחח עם אדם בשם צחר והדאן (להלן: צחר ) על מנת שיסייע להם לחצות את גדר ההפרדה ולהגיע לעיר אלעד. זאת, בתואנת שווא כי עליו לפגוש את מעסיקו לשעבר. צחר נענה לבקשת צבחי ונפגש עם המחבלים ברנטיס. שם, הוליכם לאזור פרצה בגדר. משהפרצה לא הייתה פתוחה, צבחי חתך את גדר התיל במקום, והמחבלים נכנסו לשטח ישראל והסתתרו בחורשה סמוכה. בעוד השניים ממתינים לרכב שיאסוף אותם ויסיעם לאלעד, החליטו כי אם נהג רכב האיסוף יהיה יהודי, הם ירצחו אותו בהגיעם לאלעד ויגנבו את רכבו לצורך המשך ביצוע הפיגוע. בסמוך לשעה 17:13 צחר התקשר לאורן בן יפתח ז"ל (להלן: אורן ), ושאל האם ביכולתו לאסוף את השניים ולהסיעם לאלעד. אורן השיב לבקשה זו בחיוב. זמן קצר לאחר השעה 19:36 אורן הגיע לחורשה ואסף את המחבלים ברכבו (להלן: הרכב ). במהלך הנסיעה לאלעד, צבחי שלח צוואה אותה ערך מבעוד מועד לקרוב משפחתו, ואסעד שלח את צוואתו לאיברהים. בשעה 20:23 לערך הגיע הרכב לרחוב אבן גבירול באלעד. לאחר שאורן החנה את הרכב, צבחי פעל על מנת להסיח את דעתו. בשלב זה, אסעד שלף סכין, אחז בחוזקה בראשו של אורן, ודקר אותו 21 פעמים – בצוואר, בחזה ובגפיים העליונים. בעוד אורן שותת דם, המחבלים דחפו אותו אל מחוץ למכוניתו. לאחר שניסיונות המחבלים להתניע את רכבו של אורן לא צלחו, החליטו להמשיך בביצוע הפיגוע ברגל, תוך שימוש בגרזנים. המחבלים תרו ברחובות העיר אלעד בחיפוש אחר קורבנות. תחילה רדפו אחר משה פרנקל, אשר הצליח להימלט מהם לאחר שגרזנו של צבחי נשמט מידו. לאחר זאת, אסעד תקף בגרזנו את הרכב בו נסעו רות וחיה וינטרוב, ואולם האחרונה האיצה את הרכב ונמלטה מהמחבלים בנסיעה מהירה. בהמשך, המחבלים הבחינו במדרגות המוליכות לכיוון גן שעשועים בו שהו באותה העת אזרחים רבים לרגל חגיגות יום העצמאות ה-74 של מדינת ישראל. השניים ירדו במדרגות בניסיונם לאתר קורבנות נוספים. כאשר הגיעו לתחתית המדרגות, הבחינו בבועז גול ז"ל (להלן: בועז ) והסתערו עליו במכות גרזן בצווארו ובראשו. לאחר שבועז נפל ארצה, הוסיפו להכותו באמצעות הגרזנים אשר בידיהם. המחבלים התקדמו בשביל החוצה את גן השעשועים, עד אשר הבחינו ביונתן חבקוק ז"ל (להלן: יונתן ) אשר עימו היה בנו בן ה-6. המחבלים הסתערו על יונתן והכו אותו באמצעות גרזן בראשו, בצווארו ובפניו. כל זאת, לנגד עיני בנו. כאשר המשיכו לצעוד בשביל, הבחינו בשי בן שלמה (להלן: שי ), אשר ישב על ספסל כאשר בסמוך לו ארבעת ילדיו הקטנים. אסעד הכה את שי בחוזקה במכת גרזן בצווארו, וצבחי נהג כמותו. המחבלים המשיכו להכות את שי, לנגד עיני ילדיו, עד אשר נפל על הקרקע. משסברו כי הצליחו לגרום למותו של שי, התקדמו המחבלים לאורך השביל. בשארית כוחותיו, שי קם על רגליו ואסף אליו את ילדיו הקטנים כדי למלטם מהמקום, אולם לאחר מספר פסיעות כוחותיו לא עמדו לו והוא התמוטט. בהמשך דרכם, המחבלים הבחינו בשמעון מעטוף (להלן: שמעון ), והלמו בו במכות גרזן מרובות לראשו. משהבחינו בחיים בכור (להלן: חיים ), אסעד הכה גם אותו בראשו באמצעות גרזן, ולא חדל גם כאשר חיים נפל על הקרקע. כאשר המחבלים הגיעו לרחבת חניה, הבחינו ברכב בו ישבו אלחנן מאיר עלוש (להלן: אלחנן ) וצמח דוד עמרוסי (להלן: צמח ). המחבלים ניפצו את חלונות הרכב בניסיון לפגוע ביושביו. אלחנן התעמת עם אסעד ומנע ממנו מלפגוע בו באמצעות גרזנו. במקביל, צמח הצליח אף הוא למנוע מצבחי מלהכותו באמצעות הגרזן. בשלב זה, המחבלים נמלטו לשטח פתוח סמוך, והמשיכו במנוסתם עד אשר נלכדו בתאריך 8.5.2022. 3. בפיגוע הקשה נרצחו אורן ז"ל, בועז ז"ל ויונתן ז"ל. לשי, שמעון וחיים נגרמו פציעות קשות ביותר. מטעמי צנעת הפרט, אלו לא יפורטו. לאלחנן נגרמו חתכים שטחיים מרובים בזרועות ובכף ידו הימנית, ולצמח חתכים בזרוע ימין ובבטנו. 4. בגין מעשיהם, יוחסו למחבלים בכתב האישום 3 עבירות של רצח בנסיבות מחמירות של מעשה טרור בצוותא חדא, לפי סעיפים 301א(א)(1),(7) ו-(10) וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); 5 עבירות של מעשה טרור של ניסיון רצח בצוותא חדא, לפי סעיפים 305(1) וסעיף 29 לחוק, יחד עם סעיף 37 לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (להלן: חוק המאבק בטרור ); 3 עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בצוותא חדא, לפי סעיפים 333, 335(א)(1) ו-(2) וסעיף 29 לחוק, יחד עם סעיף 37 לחוק המאבק בטרור; 2 עבירות של מעשה טרור של פציעה בנסיבות מחמירות בצוותא חדא, לפי סעיפים 334, 335(א)(1) ו-(2) וסעיף 29 לחוק, יחד עם סעיף 37 לחוק המאבק בטרור; ועבירה של כניסה לישראל שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. 5. ביום 30.5.2022 המשיב 1 הודיע על כוונתו להחרים את המקרקעין ולהרוס את המבנה בו אסעד התגורר. להודעה זו צורפו תצלום אוויר בו סומן המבנה וחוות דעת הנדסית לעניין הריסתו. ביום 2.6.2022 הגיש העותר 1 השגה על כוונת המשיב 1. בהשגתו טען, בין היתר, כי קיים חשש כבד שהריסת המבנה באמצעות חבלה חמה תפגע בבתים הסמוכים לו; כי בני משפחתו של אסעד חפים מפשע; כי הריסת המבנה אינה מידתית; כי השימוש בתקנה 119 מנוגד לדין הבינלאומי ולעקרונות היסוד של המשפט הישראלי; וכי מדיניות הריסת הבתים כלל אינה מגשימה את תכליתה ההרתעתית. המשיב 1 דחה ביום 9.6.2022 את ההשגה. הטענות העקרוניות שהועלו בגדרה נדחו בהתבסס על פסיקת בית משפט זה. אשר לטענות העותר על אופן ביצוע ההריסה, הובהר כי בהתאם לחוות הדעת שערך המהנדס לא צפוי נזק לרכיבי בינוי קונסטרוקטיביים במבנים סמוכים והודגש כי יינקטו מירב המאמצים להפחית עד כמה שניתן את הנזק לסביבת המבנה. עוד צוין, כי אמנם אין אינדיקציה למעורבות העותרים 6-1 בפיגוע או למודעותם בדבר כוונתו של אסעד לבצעו, אולם עובדה זו אינה מהווה שיקול המכריע את הכף. למענה המשיב 1 להשגה צורפו חומרי החקירה אותם ניתן היה לחשוף באותה העת, וכן צו ההריסה מושא העתירה שלפנינו. עיקרי טענות הצדדים 6. בעתירה נכללו טענות הן במישור העקרוני והן במישור הקונקרטי. ככלל, העותרים שבים וטוענים כי מדיניות הריסת הבתים באמצעות תקנה 119 אינה חוקית, מנוגדת לעקרונות מוסר וצדק בסיסיים, לדין הבינלאומי, למשפט זכויות האדם ולמשפט הישראלי. לשיטתם, מדיניות זו נסמכת על תקנה שהיא בגדר ירושה מתקופת המנדט הבריטי אשר תכליתה עונשית, ולא הרתעתית. כן נטען, כי מדובר בענישה מכוונת וישירה של חפים מפשע, המנוגדת לעיקרון האחריות האישית ולעיקרון טובת הילד; כי מדיניות הריסת בתיהם של מחבלים אינה משיגה תכלית הרתעתית; כי פגיעה בחפים מפשע ומדיניות של ענישה קולקטיבית מובילה להגברת העוינות והשנאה; וכן כי השימוש בתקנה 119 נוגד את עקרון המידתיות ואת הוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. לשיטת העותרים, המקרה דנן הוא המתאים לעיון מחדש בקביעות בית משפט זה ביחס לטענות העקרוניות לעיל, באמצעות קיום דיון בהרכב מורחב. בהתייחס לנסיבות הקונקרטיות שבענייננו, העותרים העלו מספר טענות עיקריות: ראשית , נטען כי קיים חשש כבד כי ביצוע ההריסה באמצעות חבלה חמה תפגע בבתים סמוכים. צוין, כי המהנדס מטעם המשיב 1 הציג בחוות דעתו שתי אפשרויות לביצוע ההריסה – חבלה חמה או שימוש בכלי צמ"ה בשילוב כלים מכאניים, אולם לא פירט על אודות הנזקים הצפויים מכל אפשרות; שנית , נטען כי המשיב 1 לא התחשב כנדרש בהעדר מעורבות העותרים בפיגוע, בהיות העותרת 2 – אימו של אסעד, חולת סרטן, ובנזק שהריסת המבנה תסב לאחיו הקטינים של אסעד; שלישית , נטען כי ניתן להסתפק בהריסת חדר השינה של אסעד; רביעית , כי בשילוב הנסיבות שתוארו לעיל, הריסת הבית אינה מידתית; חמישית , כי התהליך שבו הוצא צו ההריסה פוגע בזכות הטיעון ובזכותם של העותרים להליך הוגן. זאת, משהחלטת המשיב ביחס להשגתם נמסרה באופן מזורז ומבלי לשקול כהלכה את כלל השיקולים הנדרשים. העותרים מוסיפים וטוענים כי לא ניתן להם פרק זמן מספק על מנת להיערך להגשת ההשגה או להגשת עתירה זו. 7. בתגובתם, המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטת המשיב 1. הודגש, כי ביחס לטענות העקרוניות שהועלו בעתירה הרי שאלו נדחו פעמים רבות בפסיקת בית משפט זה, ואף כי במציאות הביטחונית הנוכחית מתחייב לעשות שימוש בתקנה 119 כדי להרתיע מחבלים מביצוע פיגועים דומים. נומק, כי החלטת המשיב 1 על הוצאת צו ההריסה בהתאם לסמכותו לפי תקנה 119 נבעה במידה רבה מחומרת הפיגוע. לעניין העדר מעורבות בני המשפחה בפיגוע, צוין כי זו אינה מונעת, כשלעצמה, את הפעלת הסמכות מכוח תקנה 119 – אף אם במבנה מתגוררים קטינים. נטען, כי נתונים אלו, לצד גילם של בני המשפחה המתגוררים במבנה ומחלת אימו של אסעד, נלקחו בחשבון בהחלטת המשיב 1, והוא בכל זאת מצא כי בשל חומרת הפיגוע יש צורך בצו ההריסה. אשר לאופן ביצוע ההריסה – לדברי המשיבים, במקרים דומים הוכח שביצוע הריסה באמצעות חבלה חמה אינה מובילה לנזק קונסטרוקטיבי החורג מהמבנה המיועד להריסה. בנוסף, במקרה דנן, ועל בסיס התייעצות עם גורמי המקצוע ההנדסיים, הובהר כי ההריסה תהיה "בעלת מאפיינים ממוקדים ונשלטים", כלשון המשיבים, המביאים לרמה וסבירות נמוכה לנזק סביבתי. בהתייחס לטענות העותרים בדבר זכותם להליך שימוע, נטען כי בשים לב לתכלית ההרתעתית שבבסיס השימוש בתקנה 119 ולארכות שניתנו, ניתן לעותרים זמן מספק לשם הגשת השגה או עתירה, כפי שאכן עשו. 8. בדיון שהתקיים, באת-כוח העותרים חזרה על עיקר הטענות שנכללו בעתירה. כמו כן טענה, על בסיס פרסומים בעיתונות, כי בעת האחרונה המדינה משתהה במכוון במימושם של צווי החרמה והריסה, גם לאחר שנדחות עתירות המשיגות עליהם. לשיטתה, התנהלות זו סותרת את התכלית ההרתעתית הנטענת של אותם צווי הריסה. במענה, באת-כוח המשיבים הסבירה כי קיים עיכוב מסוים במישור זה, ובעניין זה תוכל לפרט רק במעמד צד אחד. בהמשך לכך קיימנו, בהסכמת באת-כוח העותרים, דיון במעמד צד אחד שבו הובא לעיוננו חומר חסוי. מלבד זאת, באת-המשיבים חזרה אף היא בדיון על עיקר הטענות שנכללו בתגובתה בכתב, והוסיפה כי תכנון הפיגוע עצמו נעשה, בין היתר, בגדרי המבנה. באת-כוח העותרים הכחישה זאת, וטענה כי אין ראיה הקושרת באופן ישיר בין המבנה להחלטה לבצע את הפיגוע. עוד נשמעו דברי באת-כוחה של נופר בן יפתח, אלמנתו של אורן ז"ל, ובאת-כוחן של לימור ליאורה חבקוק וגלית גול, אלמנותיהם של יונתן ובועז ז"ל. שתיהן ביקשו להדגיש את הנזק העצום שנגרם למשפחות ואת תקוותן כי מימוש צו ההריסה ימנע ממשפחות אחרות גורל דומה. דיון והכרעה 9. לאחר שבחנתי היטב את טענות הצדדים, השתכנעתי כי לא הוצגה עילה להתערבותנו בהחלטת המשיב 1. משכך, דין העתירה להידחות . 10. טענות העותרים במישור העקרוני בדבר עצם הפעלת סמכות המשיב 1 בהתאם לתקנה 119, נדונו ונדחו זה מכבר על ידי בית משפט זה, לרבות בעת האחרונה. כפי שנפסק, אין מקום להידרש לטענות אלו בכל מקרה ומקרה מבראשית (ראו, מני רבים: בג"ץ 2770/22 חמארשה נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית , פסקה 14 (19.5.2022)(להלן: עניין חמארשה )‏; בג"ץ 925/22 גראדאת נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית , פסקה 9 לחוות דעתי (24.2.2022)(להלן: עניין גראדאת ); בג"ץ 3137/22 ג'ראד נ' המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון , פסקה 15 (30.5.2022); בג"ץ 6826/20 דויקאת נ' מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה והשומרון , פסקה 14 (25.10.2020)(להלן: עניין דויקאת ); בג"ץ 564/22 ג'ראדאת נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פסקה 15 (4.2.2022)). עלינו למקד אפוא את הביקורת השיפוטית, גם במקרה דנן, בשיקול הדעת המופעל במקרים הקונקרטיים המובאים לפני בית המשפט. תקנה 119 – מסגרת נורמטיבית 11. ככלל, בפסיקה הובהר באופן עקבי, כי השימוש בתקנה 119 אינו נועד להעניש חפים מפשע, אלא להציל חיי אדם באמצעות הרתעת מפגעים פוטנציאליים ובני משפחותיהם (בג"ץ 3401/22 עאצי נ' אלוף פיקוד מרכז , פסקה 12 לחוות דעתי (8.6.2022)(להלן: עניין עאצי )). אף אל מול תכלית הרתעתית זו, הפסיקה מורה כי על המשיב 1 לעשות שימוש בסמכותו מכוח תקנה 119 באופן זהיר, מידתי ומצומצם, תוך הקפדה על עקרונות הסבירות והמידתיות (בג"ץ 8786/17 אבו אלרוב נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פסקה 20 לחוות דעתי (26.11.2017)(להלן: עניין אבו אלרוב ); עניין דויקאת , פסקה 21; בג"ץ 5141/16 מחאמרה נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית , פסקה 30 (24.7.2016)(להלן: עניין מחאמרה ‏‏))‏. כן נקבע, כי מידתיות הצו וסבירותו נבחנים בהתאם לערכים השונים בבסיס החלטת המשיב 1, ובכלל אלו מידת ההרתעה ויעילותה; הפגיעה הצפויה בזכויות בני ביתו של המחבל; וקיומן של נסיבות ייחודיות העשויות להצדיק במקרה הקונקרטי את צמצומו של הצו או אפילו את ביטולו. הובהר, כי אין מדובר ב"רשימה סגורה" של שיקולים הניצבים לנגד בית המשפט בבואו להפעיל ביקורת שיפוטית על שיקול דעתו של המשיב 1 (עניין גראדאת , פסקה 13 לחוות דעתי; בג"ץ 6905/18 נאג'י נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית , פסקה 27 (2.12.2018)). בחינת מידתיות צו ההריסה נעשית גם ביחס לאופן ביצועו. משמע, על המשיב 1 לבחון האם ניתן להפעיל את צו ההריסה רק כלפי חלקו של הבית המקיים את דרישת זיקת המגורים; האם ניתן לבצעו ללא פגיעה בקומות נוספות שאליהן הצו אינו מכוון וללא פגיעה בבניינים הסמוכים; וכן האם ניתן להסתפק באמצעי הריסה כאטימת הבית או חלקים ממנו (בג"ץ 5290/14 קואסמה נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית , פסקה 22 (11.8.2014)(להלן: עניין קואסמה )). שיקול משמעותי נוסף אשר המשיב 1 נדרש לקחת בחשבון, הוא חומרת המעשים המיוחסים לחשוד ועוצמת הראיות נגדו (עניין אבו אלרוב , פסקה 24 לחוות דעתי; בג"ץ 8066/14 אבו ג'מל נ' מפקד פיקוד העורף , פסקה ט' לחוות דעתו של השופט (כתוארו דאז) א' רובינשטיין (31.12.2014)). מן הכלל אל הפרט 12. כעולה מתגובת המשיבים, שיקול מרכזי שהנחה את המשיב 1 בהחלטתו על צו ההריסה הוא חומרת מעשיו של אסעד. לא למותר לציין, כי המחבלים הודו בביצוע הפיגוע וערכו שחזור שלו בזירה. הראיות נגדם – עולות אפוא בהרבה מעל הדרישה לקיומן של "ראיות מנהליות" (ראו והשוו: עניין מחאמרה , פסקה 33). מעשיהם של המחבלים, כמפורט בכתב האישום, ניצבים ברף החומרה העליון – אסעד ושותפו תכננו את הפיגוע מראש, הצטיידו בסכינים וגרזנים, ואף הכינו צוואות משהניחו כי יהרגו בעת ביצועו. את שתכננו, הוציאו לפועל במסע רצח מזוויע בו נטל אסעד תפקיד ישיר ומרכזי. כחומרת המעשה – כך מידת ההרתעה הדרושה (בג"ץ 8091/14 המוקד להגנת הפרט נ' שר הביטחון , פסקה י"ח (31.12.2014)). יוצא כי בנסיבות דנן, חומרת מעשיהם של המחבלים "... מוטלת, אפוא, כמשקולת כבדה – כמעט בלתי ניתנת להרמה – על כף החובה " (בג"ץ 974/19 דחאדחה נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית , פסקה 11 (4.3.2019)‏‏). שיקול נוסף שגם לו יש להקנות משקל, הוא כי כעולה מהחומרים שהוצגו לנו, ובפרט מזיכרון דברים של חקירת צבחי – ההחלטה לבצע את הפיגוע התגבשה במבנה עצמו, אשר אותו מבוקש כעת להרוס (ראו והשוו: בג"ץ 8150/15 אבו ג'מל נ' מפקד פיקוד העורף , פסקה 15 לחוות דעתו של השופט מ' מזוז (22.12.2015)). בהינתן האמור, אפנה לבחינת טענות העותרים. 13. תחילה, לטענת העותרים בדבר יעילות השימוש בתקנה 119 בתור כלי הרתעתי. לשיטתם, הריסת בתי מחבלים אינה מניבה אפקט הרתעתי, אלא מגבירה את מידת העוינות ואת "להבות" הסכסוך, כלשונם. המשיבים, מנגד, מדגישים את חשיבות מימושו של צו ההריסה, בפרט על רקע המציאות הביטחונית הנוכחית. לעניין זה, המשיבים מבקשים להסתמך על חוות דעת חסויה עדכנית לעצם ימים אלה, לפיה יחידים נמנעו מביצוע פיגועים מחשש כי בתיהם ייהרסו. אם כך, העותרים טוענים כי השימוש בתקנה 119 כלל אינו יעיל, ואף מזיק; ומנגד, המשיבים עומדים על חשיבותו ונחיצותו. אשר לדרך ההכרעה במחלוקת זו, ציינתי לאחרונה: "הפתרון למחלוקת זו, במידה רבה ביותר, אינו מצוי בעמדתנו הסובייקטיבית, אלא בנתונים, עובדות, וחוות דעת של גורמי המקצוע. כפי שנפסק, מידת יעילותה של מדיניות הריסת בתי מחבלים היא עניין להערכתם של גורמי הביט חון (עניין עאצי ‏‏ , פסקה 12; ראו גם: עניין דויקאת , פסקה 24; עניין חמארשה , פסקה 16). אכן, קשה לאמוד את יעילות מדיניות הריסת בתי מחבלים (בג"ץ 144/22 אבו שחידם נ' מפקד פיקוד העורף , פסקה 12 לחוות דעתו של השופט א' שטיין (19.1.2022))‏‏. טיעון פשטני המבקש להסיק מהתקיימותם של פיגועים כי אין תועלת הרתעתית בהריסת בתי מחבלים – מחמיץ את הנקודה, משהמציאות מורכבת מכך. מטעם זה ממש, הרי שעלינו להסתמך על חוות דעתם של אלו שהלחימה בטרור היא מקצועם, וזוהי מומחיותם. עיינתי היטב, פעם נוספת, בחוות הדעת החסויה שהוצגה לנו בהסכמת באת-כוח העותרים, במעמד צד אחד. דעתי נותרה כפי שהייתה – עמדת גורמי המקצוע כי בעת הזו השימוש בתקנה 119 תורם ליצירת הרתעה מפני ביצוע פיגועי טרור, מקובלת עליי. 14. טיעון מרכזי נוסף בעתירה, הוא כי המשיב 1 לא התחשב כנדרש בעובדה כי בני המשפחה לא היו מעורבים בפיגוע, וכלל לא נטען כי ידעו על כוונת אסעד לבצעו. בפסיקה נקבע לא אחת, כי אין בעובדה שבני המשפחה לא ידעו על כוונותיו הזדוניות של המפגע כדי להצביע על פגם מהותי שנפל בשיקול דעתו של המשיב 1. לשון אחר, מודעות מצד דיירי המבנה המיועד להריסה לכוונותיו של המפגע, איננה תנאי הכרחי לביצוע צו ההריסה (ראו, מני רבים: דנג"ץ 5924/20 המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון נ' אבו בכר , פסקה 8 (8.10.2020); בג"ץ 480/21 רבהא נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית , פסקה 12 (3.2.2021) ‏( להלן: עניין רבהא ‏ ); בג"ץ 799/17 קונבר נ' מפקד פיקוד העורף , פסקה 10 (23.2.2017)). מדובר אפוא בשיקול אשר המשיב 1 נדרש לקחת בחשבון, לצד שיקולים אחרים, אולם הוא אינו מכריע את הכף. מכאן, כי העובדה שהמשיב 1 מצא בכל זאת להוציא את צו ההריסה בנסיבות אלו, אין בה כשלעצמה להוות עילה להתערבות בהחלטתו. 15. הדברים דומים ביחס לטיעון אחר בפי העותרים, כי המשיב 1, בהחליטו להוציא את צו ההריסה, לא נתן משקל מספק לפגיעה שתיגרם לעותרים 6-1. בגדר זאת הודגש מצבה הרפואי של אמו של אסעד והיות אחיו קטינים. כפי שנפסק, בכך שבמבנה מתגוררים אחיו הקטינים של המחבל אין כדי לשלול את הפעלת הסמכות הנתונה למשיב 1 לפי תקנה 119 (עניין גראדאת , פסקה 18 לחוות דעתי; עניין קואסמה , פסקאות 21 ו-26). בהתאם, איני מוצא להתערב בקביעת המשיב 1 כי בנסיבות העניין יתר השיקולים, ובפרט שיקולי ההרתעה וחומרת הפיגוע – גוברים על הפגיעה במשפחתו של אסעד (עניין אבו אלרוב פסקה 33 לחוות דעתי; בג"ץ 6420/19 אלעצאפרה נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית , פסקה 13 (12.11.2019)‏(להלן: עניין אלעצאפרה ‏)). 16. אשר לטענה כי ראוי להסתפק באטימת החדר בו אסעד התגורר, הרי שנכון כי אטימת חדר בודד במבנה, חלף הריסת המבנה כולו, תפחית ממידת הפגיעה בבני משפחתו. אולם לצד זאת, יישחק במידה רבה, אם לא יאוין כליל, האפקט ההרתעתי של השימוש בתקנה 119. בנסיבות העניין, מאחר שלמעשה אין חולק כי מתקיימת זיקת מגורים בין אסעד לכלל המבנה, ואף אין חולק כי המבנה משמש כיחידת מגורים אחת – אין מקום לצמצם את צו ההריסה לחדרו של אסעד בלבד (עניין עאצי , פסקה 14 לחוות דעתי; בג"ץ 751/20 חנאתשה ואח' נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית , פסקה 24 (20.2.2020)‏). 17. כעת לטענות העותרים ביחס לאופן ביצוע צו ההריסה. לדבריהם, הריסת המבנה בדרך של חבלה חמה מעלה חשש כבד כי ייגרם נזק לבתים סמוכים, וחלופות שפגיעתן פחותה – כלל לא נשקלו כמתחייב. המשיבים, מנגד, טוענים כי שיטת הריסה זו הוכחה ככזאת אשר אינה מובילה לנזק קונסטרוקטיבי לבתים סמוכים. מעיון בחוות הדעת ההנדסית מיום 24.5.2022, עולה, בין היתר, כי בשתי דרכי ההריסה המוצעות כאמור, לא צפוי להיגרם לבתים הסמוכים למבנה נזק לרכיבי בינוי קונסטרוקטיביים; כי נזק לרכיבי בינוי שאינם קונסטרוקטיביים ייתכן ברמה וסבירות "נמוכה עד בינונית"; וכי עלולות להיפגע תשתיות סמוכות ולכן ייעשה מאמץ לפירוקן או ניתוקן טרם הפעילות. הומלץ כמו כן, כי יפונו רכוש וחפצים שבירים או רגישים מן הבתים הסמוכים, טרם הריסת המבנה. ככלל, הדרך שבה יבוצע צו ההריסה מסורה לשיקול דעתו הרחב של המשיב 1 והגורמים המקצועיים מטעמו (עניין חמארשה , פסקה 22‏‏). בהתאם, בהעדר נסיבות חריגות, נקבע כי אל לבית משפט זה לשים עצמו בנעלי המשיב 1, אשר חזקה עליו כי יפעל בזהירות הנדרשת ( עניין רבהא , פסקה 13). בדיון שהתקיים לפנינו, הובהר שכפי שמקובל במקרים דומים, ייעשה כל מאמץ להימנע מנזק לבתים הסמוכים למבנה. כך עולה גם מחוות הדעת עצמה (שם, סעיף 5.א.(2)). בדיון הציגו באי-כוח המשיבים נתונים לפיהם בשנים האחרונות נגרם נזק קטן ביותר, במונחי שווי כספי, לבתים הסמוכים למבנים שנהרסו וכן כי במקרים המתאימים פוצו אלו אשר ביתם ניזוק. אני סבור אפוא כי גם במישור זה, המשיב 1 פועל באופן מידתי, וחזקה עליו כי יעשה כל שניתן כדי למנוע נזק לבתים סמוכים, ולמצער להפחית את הנזק והסבירות לגרימתו לרמה המזערית, בהתאם לנסיבות ולמגבלות בשטח (בג"ץ 8567/15 חלבי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פסקה י"א (28.12.2015)). לא לנו המומחיות ואין זה תפקידנו להנחות את המשיב 1 באיזה אופן, מבחינה הנדסית, יש לבצע את הריסת המבנה. משנחה דעתי כי המשיב 1 לקח בחשבון את היקף הנזקים שעלולים להיגרם לבתים סובבים וסבירות גרימתם; משהובהר כי ייעשה כל מאמץ למנוע נזקים שכאלו; משהוצגו נתונים המלמדים על היקף הנזק המצומצם שנגרם בעבר לבתים סמוכים, אם בכלל, וגובה הפיצוי שניתן בהתאם; ומאחר שעמדת המשיב 1 מגובה בחוות דעת הנדסית – אין עילה להתערבותנו. 18. איני מוצא ממש גם בהשגות העותרים בדבר פגיעה בזכות הטיעון וזכותם להליך הוגן. העותרים הגישו השגה מפורטת וניתנה להם, לבקשתם, ארכה לצורך הגשת העתירה. זאת, במובן לפיו המשיב 1 התחייב שלא לממש את הצו עד ליום 16.6.2022, מועד הגשת העתירה. כדרכן של עתירות אלו, לא היה בידי העותרים זמן רב, אולם ניתן להם זמן סביר בנסיבות העניין (עניין חמארשה , פסקה 13; עניין אלעצאפרה , פסקה 11). כמו כן, תשובת המשיב 1 להשגת העותר 1 מנומקת כדבעי ואיני מקבל את הטענה כי יש ללמוד ממנה על כך שהטענות שנכללו בהשגה כלל לא נשקלו. 19. לבסוף, אתייחס לטענת העותרים כי המשיב 1 נמנע לאחרונה ממימוש צווי הריסה גם לאחר שבית משפט זה דחה עתירות לבטלם. כאמור, באת-כוח המשיבים הבהירה, ברוב הגינותה, כי אכן יש עיכוב מסוים, ולעניין זה הרחיבה בחלקו של הדיון שהתקיים במעמד צד אחד. מכל מקום, מאחר שבמקרה דנן אין כל שיהוי בהוצאת צו ההריסה, ואף לא נטען לשיהוי – אין בכך כדי לסייע לעותרים. כמו כן, אך טבעי הוא שלמשיבים שיקולים רבים במציאות הביטחונית המורכבת דהיום. עיכוב נקודתי כזה או אחר ודאי שאינו מלמד על העדר נחיצותם של צווי הריסה בנסיבות שכאלו. 20. אשר על כן, לאחר שהמשיב 1 לקח בחשבון את כלל השיקולים הרלבנטיים, סבר כי הכף נוטה להוצאת צו ההריסה. החלטתו נסמכה, בראש ובראשונה – על חומרת הפיגוע; הצורך בהרתעה; עוצמת הראיות נגד אסעד; והעובדה כי בתוך המבנה נהגה הרעיון לבצע את הפיגוע הנתעב. המשיב 1 מצא, כי בנסיבות העניין שיקולים אלו גוברים על הפגיעה במשפחתו של אסעד. לא הוצג לפנינו טעם המצדיק התערבות בשיקול דעתו. 21. סיכומם של דברים : למרבה הצער, המציאות הביטחונית בחודשים האחרונים מזמנת לנו דיון בעתירה נוספת בדבר צו החרמה והריסה מכוח תקנה 119. הפעם, לאחר מסע הרג מזוויע בטבורה של עיר, בשלהי יום העצמאות. אסעד ושותפו נטלו לידיהם גרזנים וסכינים, ותקפו ללא רחם אזרחים תמימים אך בשל היותם יהודים. אף על נפשם העדינה של ילדי חלק מקורבנותיהם, אשר נאלצו לחזות באבותיהם מותקפים באכזריות בגרזנים – לא חסו. אין חולק כי השימוש בתקנה 119 היה ועודנו, דרסטי. טיעונם המשפטי של העותרים ראוי להישמע והוא נשקל בכובד ראש. בסופו של יום, בחירתו של אסעד ומעשיו הבלתי אנושיים הובילו את בני משפחתו למצוקתם הנוכחית. אם חפצים אחרים השואפים לבצע פיגוע טרור לחסוך סבל זה ממשפחתם – ביכולתם לעשות כן. מי ייתן ויבחרו לסגת משאיפות רצחניות אלו, ולו מחשש לבית משפחתם. השימוש בתקנה 119 נועד אפוא למנוע פיגוע טרור נוסף המותיר אחריו משפחות אומללות, יתומים כואבים, וקורבנות הנכים מבחינה פיזית, ולא פחות מכך נפשית. 22. אשר על כן, לו תישמע דעתי נדחה את העתירה, ולא ייעשה צו להוצאות. בנסיבות העניין, יינתן לעותרים פרק זמן בן 7 ימים ממתן פסק דין זה לצרכי התארגנות, טרם מימוש צו ההריסה. ש ו פ ט השופטת ג' כנפי-שטייניץ : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ח' כבוב : 1. איני שותף לדעת חברי, השופט י' אלרון , ולמסקנתו, אליו הצטרפה גם חברתי השופטת ג' כנפי-שטייניץ . סבורני כי במקרה דנן נפלו בהחלטת משיב 1 (להלן: המפקד הצבאי ), פגמים המצדיקים את ביטול צו ההחרמה וההריסה שהוצא לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן: תקנות ההגנה ו- תקנה 119 או התקנה , בהתאמה), נגד ביתם של העותרים 6-1 (להלן: העותרים ). מכיוון שחברי פרש את היריעה העובדתית, ובשים לב לעמדת חבריי לפיה יש לדחות את העתירה, אבאר טעמיי בתמצית. מישור הסמכות 2. כאמור בחוות דעתו של חברי, לצד טענות פרטניות הנוגעות לנסיבות המקרה שלפנינו, הועלו בעתירה גם טענות עקרוניות ביחס לתוקפה ולאופן הפעלתה של תקנה 119. בין היתר נטען כי התקנה עומדת בסתירה לכללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי, דוגמת אלה האוסרים ענישה קולקטיבית, פגיעה ברכוש, וכן בסתירה לדיני זכויות אדם בינלאומיים. זאת ועוד, הועלו גם טענות הנוגעות לעקרונות של המשפט החוקתי והמינהלי בישראל, ובראשם עקרון המידתיות. לא זו אף זו, נטענו גם טענות המטילות ספק ביעילות ההרתעתית של התקנה, כמו גם בסבירותה. בנוסף, הועלו טענות ביחס להליכי השימוע וסד הזמנים הנוהגים בטרם הוצאת צו החרמה והריסה, ומימושו. ואולם, חבריי סבורים, על יסוד פסיקה קודמת, שאין מקום לדון בשאלות העקרוניות האמורות "מבראשית". איני שותף לעמדה זו. אך משבית משפט זה פסק, במספר רב של הרכבים שונים, וקבע הלכה בדבר עצם השימוש בסמכות אסתפק בדברים קצרים במבט צופה פני עתיד. 3. לא אכחד , דעתי-שלי אינה נוחה מהפגיעה החמורה בקורת הגג והחרמת קניינם של בני משפחה, חלקם קטינים, מקצתם חולים, כולם חפים מפשע, בשל מעשיו הרצחניים של בן משפחתם המפגע - כבמקרה זה. שומה עלינו לזכור, כי אין מדובר בעתירת מפגע העותר נגד מידתיות הפגיעה בו. המפגע עומד לדין, ואם וכאשר יורשע במיוחס לו, סביר להניח שיעביר את שארית חייו מאחורי סורג ובריח וכך ראוי נוכח מעשה הפשע הקיצוני והרצחני , המתואר בכתב האישום החמור שהוגש נגדו. ברם, צו ההחרמה וההריסה מושא ענייננו פוגע בעותרים, שהם כאמור בני משפחתו - אביו, אמו החולה בסרטן וארבעת אחיו הקטינים שהתגוררו עמו באותו החדר, אשר יהפכו כולם, באחת, לדרי רחוב (וראו מהעת האחרונה: דוד אנוך ואליאב ליבליך "על הריסת בתים ונזק מכוון לחפים מפשע: בעקבות בג"צ 2770/22 חמארשה ואח' נגד המפקד הצבאי" פורום עיוני משפט (תגוביות משפט) מו (02.06.2022)) . אין להקל ראש בפגיעה כאמור, שכן הבית לאדם "אינו רק קורת גג לראשו אלא גם אמצעי למיקומו הפיזי והחברתי [...] של חייו הפרטיים ויחסיו החברתיים" (בג"ץ 7015/02 עג'ורי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פ"ד נו(6) 352, 365 (2002) ) 4. משכך, ועל אף שמודע אני להלכה הפסוקה הנוהגת, רואה אני חובה לציין כי הטענות העקרוניות שהועלו בעתירה, כמו גם בדיון שהתקיים לפנינו, הן טענות כבדות משקל המעוררות שאלות משפטיות ומוסריות, הן בהיבטים הקשורים במשפט הבינלאומי הן בהיבטים הקשורים בשיטתנו המשפטית (ראו מיני רבים: בג"ץ 8567/15 חלבי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פסקה 2 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז (28.12.2015); בג"ץ 1938/16 אלרוב נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פסקה 2 לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) ס' ג'ובראן (24.03.2016); בג"ץ 974/19 דחאדחה נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית , פסקאות 3-2 לחוות דעתו של השופט מ' מזוז וההפניות שם (04.03.2019)). משכך, ראוי בעיניי לשוב ולדון בשאלות אלו, בהרכב מורחב של בית משפט זה, כך שהן יזכו לבירור עדכני, יסודי ומקיף (ראו גם את עמדת השופט (כתוארו אז) ע' פוגלמן בבג"ץ 1336/16 אטרש נ' מפקד פיקוד העורף , פסקה 1 וההפניות שם (03.04.2016); עמדת השופט מ' מזוז , בין היתר, בבג"ץ 7220/15 עליוה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , בפסקה 3 (01.12.2015); בג"ץ 7961/18 נעאלווה נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדרה המערבית , חוות דעתו של השופט ג' קרא (06.12.2018) (להלן: עניין נעאלווה ) ). 5. לעת הזו אסתפק בדברים אלו, על אף שברי כי אין בכך כדי למצות את הדיון בשאלת עצם הפעלת הסמכות, תוך בחינה חיצונית של התקנה (ראו והשוו: עניין נעאלווה , פסקה 1 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז וההפניות שם). כך או אחרת, כלל נקוט הוא כי הסמכות לחוד ושיקול הדעת לחוד; ולמישור זה אפנה בזאת. מישור שיקול הדעת 6. גם על-פי ההלכה הנוהגת בעניין הסמכות לפעול מכוחה של תקנה 119, אין חולק בדבר החובה על המפקד הצבאי להפעילה בזהירות ותוך ריסון רב, בסבירות ובמידתיות. עוד מקדמת דנא בית משפט זה עמד על כך שהפעלת הסמכות לפי התקנה, מחייבת נקיטת גישה זהירה ומצומצמת. מושכלות יסוד אלו קיבלו משנה תוקף לאחר חקיקת חוקי היסוד והפסיקה הענפה שבאה בעקבותיהם; זאת מכיוון שהפעלת הסמכות טומנת בחובה פגיעה קשה במספר זכויות יסוד, לרבות פגיעה בקניין ובכבוד האדם ובשורה של זכויות נגזרות. כפי שציין השופט (כתוארו אז) א' ברק : "מן המפורסמות הוא כי האמצעי הטמון בהוראת תקנה 119 אמצעי חריף וחמור הוא וכי השימוש ייעשה רק לאחר שקילה ובדיקה קפדניים ורק בנסיבות מיוחדות [...] במסגרתה של תקנה 119 עצמה מצויות דרגות שונות של אמצעים על-פי חומרתם, החל מהחרמה בלבד, עובר להחרמה המלווה באטימה חלקית ומלאה וכלה בהריסת המבנה [...] רק במקרים מיוחדים יינקט האמצעי של הריסת המבנה, שכן חומרתה של ההריסה היא משולשת: ראשית , יש בה כדי לשלול מקום מגורים לדיירי הבית; שנית , יש בה כדי למנוע אפשרות של השבת המצב לקדמותו; ושלישית , יש בה, לעתים, כדי לפגוע בדיירים שכנים" ( בג"ץ 361/82 חמרי נ' מפקד אזור יהודה ושומרון , פ"ד לו (3) 439, 443 (1982) (להלן: עניין חמרי )). וכפי שקבעה הנשיאה מ' נאור באחד מפסקי דינה בעניין: "בפסיקתו של בית-משפט זה הובהר, כי על המפקד הצבאי לעשות בסמכות זו שימוש זהיר ומצומצם, בהתאם לעקרונות של סבירות ומידתיות [...] דברים אלה קיבלו משנה תוקף לאחר חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר לאורו יש לפרש את התקנה " (בג"ץ 7040/15 חמאד נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית , פסקה 23 וההפניות הרבות שם (12.11.2015)). כך גם פסק השופט נ' סולברג בציינו: "בפסיקתו של בית משפט זה הובהר, כי על המפקד הצבאי לעשות בסמכותו-זו שימוש זהיר, מידתי ומצומצם [...]. בפועלו על-פי הסמכות הנתונה לו בתקנה 119, על המפקד הצבאי לעשות כן באופן ההולם, ככל הניתן, את רוחו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו [...]. לפיכך, בהתאם לכללים שגובשו בפסיקה, על המפקד הצבאי לוודא שפעולות ההחרמה וההריסה נעשות לתכלית ראויה, ועומדות במבחני המידתיות. קרי, עליו לוודא כי הפעולה הננקטת עשויה להגשים את המטרה שאותה מבקשים להשיג; כי הפגיעה בזכויות אדם כתוצאה מהפעולה תהא במינימום ההכרחי להשגת המטרה; וכי הפגיעה תעמוד ביחס ראוי למטרה שביסודה" (בג"ץ דויקאת נ' מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה והשומרון , בפסקה 21 לחוות דעתו (25.10.2020)) 7. הנה כי כן, בית משפט זה הכיר, מחד גיסא ועל אף הסתייגויות שנשמעו מקרבו, בעצם הסמכות לעשות שימוש בתקנה 119 , ומאידך גיסא הציב הוא גבולות המצמצמים, במידה מסוימת, את אפשרות השימוש בסמכות זו; וזאת תוך הקפדה על כך שהשימוש בתקנה יהיה סביר ומידתי. 8. כך, לדוגמה, שִׂרְטֵט השופט מ' מזוז את עיקרי הנסיבות שנכון וראוי לבחון, ביחס למפגע, בני משפחתו והמבנה מושא הצו, ואין לי אלא לצרף דעתי לדבריו: "א. האם הבית שימש בפועל לפעילותו הטרוריסטית של המפגע, כגון ירי מתוך הבית, אחסון אמצעי לחימה, או שימוש בבית להתוועדות עם שותפיו לפעילות הטרוריסטית [...]; או שמא שימש למפגע למגורים בלבד? ב. מה זיקתו של המפגע למבנה - האם מדובר בבית שהוא ביתו וקניינו של המפגע, או שהוא בגדר "דייר נלווה" בלבד בנכס של הוריו או בני משפחתו, או שהוא אך שוכר בדירתו של אחר? [...] ג. מה היקף השימוש שעשה המפגע במבנה - האם התגורר בקביעות או אך ביקר ולן בו מעת לעת? באלו חלקים של המבנה השתמש לבדו, ובאלו במשותף עם משפחתו הגרעינית או משפחתו המורחבת? ד. האם המתגוררים בבית היו מעורבים בפעילות המפגע (בין שהוא בן המשפחה ובין אם לאו), ואם כן - מהו סוג ומידת מעורבות זו - מודעות בלבד לעצם מעורבותו בפעילות טרור, מודעות לפעולה הקונקרטית מושא הוצאת הצו, תמיכה או סיוע ממש לפעילות הטרור? ה. מה עלה בגורל המפגע - האם נהרג במהלך הפיגוע, נעצר ונכלא לשנים ארוכות, או שמא נמלט? בחינה זהירה של נסיבות אלה והעברתן בכור ההיתוך של מבחן המידתיות תוביל למסקנה, האם יש בסיס וצידוק בנסיבות הנדונות להפעלת הסנקציה לפי תקנה 119, ואם כן, באילו תנאים וסייגים: החרמה בלבד, אטימה (חלקית או מלאה), או הריסה (חלקית או מלאה)." (בג"ץ 8150/15 אבו ג'מל נ' מפקד פיקוד העורף , פסקה 15 לחוות דעתו של השופט מ' מזוז (22.12.2015) (להלן: עניין אבו ג'מל )) . 9. בענייננו, אין חולק כי הבית לא שימש בפועל לפעילות טרור; ובניגוד לחבריי איני סבור כי יש בחומרים שהוצגו לנו, כדי לבסס טענה לפיה ההחלטה לבצע את הפיגוע "התגבשה" על גג בית הורי המפגע; זאת ועוד, המפגע אינו אלא בגדר "דייר נלווה". מדובר בבית שאינו ביתו ואינו קניינו של המפגע, והוא גר במשותף עם שלושת אחיו ואחותו - הקטינים - בחדר אחד מתוך הבית כולו. זיקתו של המפגע לבית הינה, אפוא, ברף הנמוך; בנוסף , אין חולק, וכך גם עולה מדו"חות התחקיר שצורפו לנספחי המשיבים, כי הוריו של המפגע לא היו מעורבים בכלל - אף לא על דרך של מודעות. והדברים נכונים ביתר שאת ביחס לאחיו הקטינים; לא זו אף זו, כעולה מאותם נספחים אביו אף "מתנגד למעשיו של [המפגע]"; ויוזכר כי, במקרה דנא המפגע נלכד ונעצר, והוגש נגדו כתב אישום חמור ביותר. לכל אלו יש להוסיף גם את מצבה הבריאותי של אמו של המפגע, החולה במחלת הסרטן. בנסיבות אלו, איני יכול להצטרף למסקנת חבריי לפיה הצו מושא העתירה, המורה על הריסת הבית כולו, מקיים יחס מידתי לתועלת ההרתעתית שנטען כי תופק ממנו. זאת, מכיוון שתוצאת המעשה במקרה זה אינה שקולה לתועלת הנטענת כי גלומה בה. דעתי שלי היא, אם כן, כי למצער בהיעדר מעורבות מצד בני הבית, הפגיעה החמורה בזכויות בלתי מעורבים מטה את הכף וגוברת על שיקולי ההרתעה שעומדים מנגד, ככל שאלה אכן הרתעתיים ולא עונשיים. בשים לב לכל אלו, סבורני כי נפלו בהחלטת המפקד הצבאי פגמים המצדיקים הוצאת צו על-תנאי בעתירה שלפנינו. 10. ייאמר מיד, כי עמדתי בהקשר זה מצטרפת לקולות לא מעטים שנשמעו מבית משפט נכבד זה, לפיהם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בפרט לאחר שנחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מובילים למסקנה שאין לנקוט באמצעי הדרסטי, של הריסת בית המשפחה הגרעינית של המפגע בשלמותו, מקום בו הוא מתגורר עם הוריו ואחיו או אשתו וילדיו, אשר לא נטען כי סייעו לו במעשיו. ראו למשל, דברי השופט (כתוארו אז) מ' חשין : "דברי חוק שהורתם ולידתם בתקופת המנדט - בהם תקנות ההגנה (שעת חירום) - פירוש אחד היה להם בתקופת המנדט ופירוש אחר נודע להם לאחר קום מדינה, והרי ערכיה של מדינת ישראל - מדינה יהודית, חופשית ודמוקרטית - שונים הם תכלית שינוי מערכי היסוד של בעל המנדט השליט בארץ. עקרונות היסוד שלנו - ובימינו - הם עקרונות היסוד של מדינת חוק דמוקרטית השוחרת חופש וצדק, ועקרונות אלה הם שייתנו רוח חיים בפירוש דברי חוק אלה ואחרים... כך היה מאז קם המדינה, ובוודאי כך לאחר חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, המשתית עצמו על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ערכים אלה הם ערכי אנוש כלליים [...] 'לא-יומתו אבות על בנים ובנים לא-יומתו על-אבות איש בחטאו יומת' [...] וזו הרוח וכך נעשה: 'בימים ההם לא-יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה; כי אם-איש בעוונו ימות כל-האדם האכל הבסר תקהינה שניו' (ירמיהו לא, כח-כט). לא עוד אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה ולא עוד בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה; ואיש בעוונו יומת" (בג"ץ אלעמרין נ' מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה , פ"ד מו(3) 693, 706-705 (1992)). ובעניין אחר כתב הוא כך: "[...] עקרון היסוד על עומדו יעמוד, לא ינוע לא ימינה ולא שמאלה: איש בעוונו יישא ואיש בחטאו יומת [...] עקרון היסוד שאנו מדברים בו יורד הוא אל שורשי הסמכות ואין הוא סב אך את שיקול-דעתה של הרשות ואת נושא התואם ('מידתיות', 'יחסיות') בין מעשה עוולה לבין סנקציה של רשות. [...] קשה עליי להסכים לקביעה כי המשיב קנה סמכות לפגוע בכל הבית נושא הדיון, הגם שהרוצח לא היה בעליו ולא התגורר בכל שטחו. חדרו של הרוצח הוא המועמד להריסה, וברצותה רשאית הייתה הרשות לאבדו. את חדרו שלו אך לא את ביתם של אחרים" (בג"ץ 6026/94 נזאל נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון , פ"ד מח(5) 338, 352 (1994)). ופרשה אחרת ציין הוא כי: "אם נהרוס את דירתו של המחבל, נהרוס בה-בעת - ובאותן מהלומות כילפים - את דירתם של האישה ושל הילדים. במעשה זה נענוש את האישה ואת הילדים אף שלא חטאו. לא כן ייעשה במקומנו. מאז קום-המדינה - בוודאי כך מאז חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו - נקרא אל תוך הוראת תקנה 119 לתקנות-ההגנה, נקרא בה ונשקע בה, ערכים שהם ערכינו, ערכים של מדינה יהודית, חופשית ודמוקרטית. ערכים אלה יוליכונו היישר אל ימים קדומים של עמנו, וימים אלה כאותם ימים: לא יאמרו עוד אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. כל האדם האוכל בוסר שיניו תקהינה" (בג"ץ 2006/97 ג'נימת נ' אלוף פיקוד מרכז פ"ד נא(2) 651, 655 (1997 ). לעמדה זו הצטרף גם השופט (כתוארו אז) ע' פוגלמן , גם כן בדעת מיעוט, עת כתב: "דבר אחד הוא הריסת ביתו של זה אשר ביקש לקום עלינו לכלותינו כשהוא גר בו לבדו; דבר אחר הוא הריסת מבנה שבו גרים בני משפחה או דיירים אחרים שלא היו מעורבים בתכניתו הזדונית, ושביתם קורס עליהם על לא עוול בכפם. היטיב לתאר זאת השופט (כתוארו אז) מ' חשין: '[...]'. לדברים נכוחים אלה מצטרף גם אני. אוסיף כי לגבי דידי אין להשקיף על פגיעת הריסת הבית כעל פגיעה כלכלית או רכושית בלבד [...] מה גם שבפגיעה זו כשלעצמה אין להקל ראש, שהלא הבית לאדם "אינו רק קורת גג לראשו אלא גם אמצעי למיקומו הפיזי והחברתי [...] של חייו הפרטיים ויחסיו החברתיים" [...]. והדברים מכוונים כאמור בעיקרם לבני משפחה תמימים שלא נטען כי נודעה להם מעורבות כלשהי במעשה הנפשע של המחבל, מקום שבו מורה המפקד הצבאי על הריסת הבית כולו (להבדיל מהריסה או אטימה של חלקים ממנו). תוצאת האיזון בין כף זו לבין כף זו - בין התועלת לבין הפגיעה בזכויות אדם הנלווית מהגשמת תכלית התקנה - היא כי למצער בהיעדר מעורבות מצד בני הבית, מטה הפגיעה הדרסטית בזכויות הבלתי מעורבים את הכף וגוברת על השיקולים הנוגדים. הריסת הבית היא אפוא בסמכות, אך הפגם הוא במישור שיקול הדעת: במצב דברים זה הפעולה אינה מידתית" (יצוין, עם זאת, כי השופט ע' פוגלמן הוסיף שם, "שכל עוד הלכה זו עומדת בעינה מרכין אני ראשי לפני דעת הבית" (בג"ץ 5839/15 סידר נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , (15.10.2015), פסקאות 6-5 לחוות דעתו)). כך גם קבע השופט מ' מזוז במספר רב של פרשות, ובין היתר בענין אבו ג'מל : " 7. פגיעה מודעת ומכוונת בחפים מפשע, וכל שכן פגיעה קשה בזכויותיהם החוקתיות, וזאת אך ל" מען יראו וייראו " מבצעי עבירה אחרים פוטנציאלים, היא מעשה שאינו עולה על הדעת בשום הקשר אחר... ... 13. אני סבור, כי בחינת הפעלת הסמכות לפי תקנה 119 לאור עקרונות יסוד המתחייבים הן מעצם היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ('איש בחטאו יומת') ומדינה דמוקרטית ( השוו: בג״ץ 73/53 ״קול העם״ נגד שר הפנים , פ"ד ז 871 (1953)), והן נוכח עקרונות משפטנו החוקתי , בעיקר בהיבטים של מידתיות , כמו גם לאור ערכים אוניברסליים . עקרונות אלה כולם מחייבים לדעתי את המסקנה, כי לא ניתן לנקוט בסנקציה מכוח תקנה 119 כלפי בני משפחה בלתי מעורבים, וזאת ללא קשר לחומרת האירוע ולתכלית ההרתעתית שביסוד השימוש בסמכות. לא למותר להעיר כי דומה שהעיקרון התנ"כי של 'איש בחטאו יומת' הוא אביו הרעיוני של האיסור במשפט הבינלאומי על ענישה קולקטיבית. לדעתי, סנקציה המכוונת עצמה לפגיעה בחפים מפשע, אינה יכולה לעמוד, וזאת בין אם נראה בכך פגם של פגיעה בזכות, חריגה מסמכות, אי סבירות או העדר מידתיות..." לדברים נכוחים אלה, מצטרף עתה גם אני. 11. אחר דברים אלה, אבקש לייחד מספר מילים לתכלית ההרתעתית, בה המשיבים, ובמידה לא מבוטלת גם חבריי, תולים יהבם. 12. בפסיקתו הרבה בעניין תקנה 119, קבע בית משפט זה כי התכלית המרכזית שצו החרמה והריסה נועד לשרת היא הרתעת הרבים מפני ביצוע, סיוע, תמיכה ואף עידוד מעשי טרור דומים (וראו לשון התקנה הפונה למפקד הצבאי עת נוכח לדעת כי " תושביהם, או מקצת מתושביהם [של הקרקע – ח' כ' ] , עברו, או ניסו לעבור, או חיזקו את ידי העוברים, או היו שותפים שלאחר מעשה לעוברים עבירה על התקנות האלה ") . עיקרון הרתעת הרבים בהקשרנו, מבוסס על כך שהקהל אותו יש להרתיע נוכח כי למעשה הטרור מתלווה מחיר כבד; והחשש הממשי מפני מחיר זה, הוא אשר ימנע מאחרים לפעול באופן דומה. 13. תחת הנחה זו, תמוהה בעיניי הקביעה לפיה אין די בכך שהוכח שבני המשפחה, דיירי הבית מושא הצו, היו נעדרי כל מודעות לכוונותיו של המפגע - כדי לאיין את את הנחיצות שבהריסת הבית כולו. שכן, קביעה זו עומדת בסתירה להגיון ולשכל הישר, ולבטח שאינה מתיישבת עם התכלית ההרתעתית הנטענת, מקום בו היא משווה בין מי שלא ידעו כלל על אודות כוונת בן משפחתם, ובין מי שחיזקו את פלוני לבצע מעשה טרור, או היו שותפים שלאחר מעשה. וכך צויין בעניין אבו ג'מל : "תכלית הרתעתית מניחה קשר רציונלי בין מעשה אסור לסנקציה. תכלית כזו אינה מתיישבת עם פגיעה בבני המשפחה חפים מפשע. מיקוד הסנקציה רק כלפי בני המשפחה אשר הייתה להם מעורבות בפעילות החבלנית, ומאידך אי פגיעה בבני משפחה בלתי מעורבים, עשוי ליצור תמריץ לבני המשפחה לפעול למניעת פיגועים מקום שנודע להם על כוונה כזו, כדי להימנע מהסנקציה הצפויה להם. לעומת זאת, הפעלת הסנקציה גם כלפי לא מעורבים אינה יוצרת תמריץ לבני המשפחה לפעול למניעת הפעילות החבלנית, שהרי הסנקציה תופעל נגדם בכל מקרה, גם אם יפעלו למנוע אותה (ללא הצלחה)." (שם, בפסקה 17 לחוות דעתו של השופט מ' מזוז ). 14. בהמשך לכך אבהיר, כי אין בידי לקבל את קביעת חברי, השופט י' אלרון , לפיה אם נסתפק באטימת חדרו של המפגע בלבד "יישחק במידה רבה, אם לא יאוין כליל, האפקט ההרתעתי של השימוש בתקנה 119" (פסקה 16 לחוות דעתו). קביעה זו עומדת בסתירה ללשון התקנה ותכליתה, ולפסיקה קודמת דוגמת עניין חמרי שם נפסק כי " במסגרתה של תקנה 119 עצמה מצויות דרגות שונות של אמצעים על-פי חומרתם, החל מהחרמה בלבד, עובר להחרמה המלווה באטימה חלקית ומלאה וכלה בהריסת המבנה [...] רק במקרים מיוחדים יינקט האמצעי של הריסת המבנה ". זאת ועוד, אין בידי להצטרף לקביעה זו מקום בו כלל לא הובאו בפנינו ראיות להרתעה שתגרם מנקיטת אמצעי מידתי יותר, כגון אטימת חדרו של המפגע. ודוק, גם אם עמדתי זו לא תתקבל במקרה דנא, ראוי שהמשיבים יתנו על כך דעתם. כך שבמקרים דומים אשר אולי יובאו בפני בית משפט זה, יניחו הם גם חוות דעת, מפורטת ככל שניתן, בכל הקשור להיבט ההרתעתי של הריסת חלק מהבית או אטימתו החלקית. 15. כל זאת, ועוד. לדידי יש לתת את הדעת לכך כי בצד הטיעון בדבר אפקטיביות ההרתעה, על מגבלותיו האמורות, אין להתעלם מהחשש שמא הפגיעה החריפה והבלתי מידתית בבני משפחה חפים מפשע, שבְּאִבְחָה אחת הופכים לדרי רחוב חסרי כל, תוביל לתחושות כעס ותסכול, שיניבו תוצאה הפוכה מהמבוקש. בהקשר זה ממש, ציינה השופטת ד' ברק ארז , בעניין נעאלווה כי: "כשלעצמי מצאתי מטרידה את העובדה שצוואתו של המפגע במקרה דנן התייחסה לטענה בדבר "הריסת בתים" כאחד המניעים שעמדו ביסוד החלטתו הקטלנית, להבדיל מגורם מרתיע." (שם, פסקה 2 לחוות דעתה). טוב יעשו גורמי המדינה אם יתנו על כך דעתם, וכי בעתיד נתון זה יילקח גם הוא בחשבון במסגרת חוות הדעת החסויה המוצגת, בכפוף להסכמת העותרים במעמד צד אחד, למותב היושב בדין בעתירות כגון דא. והכל, בכדי שבבוא העת, ובהקדם כך אני מקווה, ייערך דיון מעמיק ומקיף בסוגיה זו, בהרכב מורחב של בית משפט זה. 16. בטרם סיום אעיר, כי מדברי באת-כוח המשיבים בדיון שהתקיים לפנינו, מצטיירת תמונה עגומה בכל הקשור לפיצוי הכספי שמעניק משרד הביטחון לשכנים אשר ניזוקו בשל מימוש צו הריסה. העדר התחייבות מפורשת לפצות את בעלי הנכסים הסמוכים, על כל נזק שייגרם להם, לבטח בשים לב לסכומים שתוארו לנו ובפרט מקום בו בחר המשיב למשש את ההריסה בדרך של "חבלה חמה", אינה מניחה את הדעת. טוב יעשו הגורמים האמונים על כך אם יקבעו מתווה פיצוי נגיש ו יָשִׂים (ראו והשוו, בשינויים המחייבים: מעין נייזנה "כישלון ידוע מראש: הפרוצדורה ככלי לשלילת זכויות מהותיות של תושבים פלסטינים" מעשי משפט ט(2) 128 (2018)). 17. סוף דבר : מדינת ישראל, כמדינה דמוקרטית, מחויבת להגן על חיי אזרחיה, תוך הדיפת כל ניסיון לפגע בהם. אך היא מחויבת לעשות זאת מבלי לפגוע בחייהם, רכושם, קניינם וזכויותיהם של חפים מפשע, שלא חטאו ולא עוולו, ואף על פי כן הם צפויים למצוא עצמם נטולי קורת גג. אשר על כן, לו תשמע דעתי היינו מקבלים את העתירה ומבטלים את צו ההחרמה וההריסה שהוציא המפקד הצבאי נגד בית העותרים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט י' אלרון , אליו הצטרפה השופטת ג' כנפי-שטייניץ , וכנגד דעתו החולקת של השופט ח' כבוב , לדחות את העתירה. ניתן היום, ‏ח' בתמוז התשפ"ב (‏7.7.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22040880_J05.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4088/22", "בג\"ץ 2770/22", "בג\"ץ 925/22", "בג\"ץ 3137/22", "בג\"ץ 6826/20", "בג\"ץ 564/22", "בג\"ץ 3401/22", "בג\"ץ 8786/17", "בג\"ץ 5141/16", "בג\"ץ 6905/18", "בג\"ץ 5290/14", "בג\"ץ 8066/14", "בג\"ץ 8091/14", "בג\"ץ 974/19", "בג\"ץ 8150/15", "בג\"ץ 144/22", "דנג\"ץ 5924/20", "בג\"ץ 480/21", "בג\"ץ 799/17", "בג\"ץ 6420/19", "בג\"ץ 751/20", "בג\"ץ 8567/15", "בג\"ץ 7015/02", "בג\"ץ 1938/16", "בג\"ץ 7961/18", "בג\"ץ 361/82", "בג\"ץ 7040/15", "בג\"ץ 6026/94", "בג\"ץ 2006/97", "בג\"ץ 5839/15" ]	747,423
735,395	בבית המשפט העליון רע"א 4089/22 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: אבי חלילי נ ג ד המשיב: דניאל גמרסני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בע"א 52373-02-22 מיום 29.5.2022 (כב' השופטים מ' נד"ב , י' קינר ו ח' קיציס) ; ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד יואל שמלה החלטה 1. הוחלט שהבקשה לרשות ערעור והבקשה לעיכוב ביצוע מצריכות תשובה בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 . המשיב יגיש תשובה מאוחדת לבקשות. התשובה תוגש עד ליום 7.7.2022, ועל נוסח התשובה יחולו הוראות תקנה 140(א) לתקנות הנ"ל. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין למבקש. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על כל הכרוך בכך. 2. ניתן בזאת צו ארעי, עד למתן החלטה אחרת, לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א 52373-02-22. ניתנה היום, ‏י"ז בסיון התשפ"ב (‏16.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040890_L01.docx מג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"א 4089/22", "בע\"א 52373-02-22" ]	747,424
736,066	בבית המשפט העליון רע"א 4089/22 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: אבי חלילי נ ג ד המשיב: דניאל גמרסני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בע"א 52373-02-22 מיום 29.5.2022 (כב' השופטים מ' נד"ב , י' קינר ו- ח' קיציס) ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד יואל שמלה בשם המשיב: עו"ד חגי ירון החלטה לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בע"א 52373-02-22 (השופטים מ' נד"ב , י' קינר ו -ח' קיציס ), מיום 29.5.2022; ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע. בפסק הדין מושא בקשה זו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות בתפ"מ 53667-06-21 (השופט י' פת ) מיום 31.1.2022, במסגרתו התקבלה תביעה לפינוי מושכר שהגיש המשיב. רקע הדברים 1. ביום 26.10.2020 נכרת בין הצדדים הסכם שכירות, לפיו השכיר המשיב למבקש מבנה תעשיה וגלריה ביבנה תמורת דמי שכירות חודשיים בסך של 5,250 ש"ח בתוספת מע"מ, לתקופה של חמש שנים עם אפשרות הארכה לתקופות נוספות. שכירת המושכר נועדה לשמש את המבקש לצורך הפעלת עסקו. 2. ביום 2.6.2021 שלח המשיב למבקש מכתב שהוכתר כ-"דרישה לפינוי נכס בשל הפרות הסכם", במסגרתו נטען כי החל מחודש אפריל 2021 הפסיק המבקש לשלם את דמי השכירות, ביטל את השיקים שנמסרו על ידו למשיב ויועדו לצורך תשלום השכירות, וכן ביצע מספר הפרות נוספות של ההסכם (להלן: " מכתב ההתראה " ). על יסוד טענותיו אלו, התרה המשיב במבקש כי ניתנת לו שהות בת 14 ימים לתקן את הפרותיו, שאחרת תוגש נגדו תביעה לפינוי מושכר. 3. בעקבות משלוח מכתב ההתראה שילם המשיב את דמי השכירות עבור חודש יוני 2021, אולם מיאן לשלם את דמי השכירות בעבור החודשים אפריל ומאי 2021, וכן לא תיקן את יתר הפרותיו הנטענות. משכך, ביום 23.6.2021 הגיש המשיב לבית משפט השלום ברחובות תביעה לפינוי מושכר, ובה נטען כי בשל ההפרות האמורות יש להורות על פינויו של המבקש מהמושכר. המבקש, מצדו, טען כי המשיב הטעה אותו לגבי שטח המושכר שנמסר לחזקתו, הנמוך מזה המצוין בהסכם ומזה שהציג לו המשיב. על כן, לשיטתו, עומדת לו זכות קיזוז אל מול המשיב, ומכאן התנגדותו לשלם את דמי השכירות במלואם. 4. ביום 31.1.2022 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (השופט י' פת ), במסגרתו קיבל בית המשפט את התביעה והורה על פינוי המבקש מהמושכר. בית המשפט עמד על כך שבמסגרת סעיף 6.7, להסכם נקבע כי – " תשלום דמי השכירות או כל תשלום אחר החל על [המבקש], במלואו ובמועדו, הוא תנאי עיקרי בהסכם, והפרתו תיחשב כהפרה יסודית, המקנה [למשיב] את כל הסעדים על פי ההסכם ועל פי כל דין " [ההדגשות במקור – י'כ']. על יסוד ההוראה המוצגת דלעיל קבע בית המשפט כי הימנעות המבקש מלשלם את דמי השכירות במלואם במשך שבעה חודשים, עד למתן פסק דינו, עולה לכדי הפרה יסודית של ההסכם. בית המשפט המשיך וקבע שהוכח בפניו כי המבקש ביצע מספר הפרות נוספות של ההסכם: בכך שלא הציג למשיב עותק מהביטוח שערך למושכר; בכך שלא המציא למשיב שטר חוב בחתימת ערב; ובכך שערך שינויים משמעותיים במושכר, ללא קבלת היתר בניה כדין. לבסוף, בית המשפט דחה את טענת המבקש כי עומדת לו זכות קיזוז בגין אי-ההתאמה הנטענת. זאת, בין היתר, משום שסעיף 17.6 להסכם קובע מפורשת כי - " השוכר אינו רשאי לעכב תשלום דמי שכירות ו/או כל חלק מהם ו/או לקזז מהם קיזוז כלשהו בשל תשלום ו/או חוב ו/או דרישה המגיעה לו לטענתו מהמשכיר ו/או מכל סיבה אחרת, זולת כמפורט כהסכם זה ". על בסיס האמור לעיל, הורה בית משפט השלום על פינוי המבקש מהמושכר. 5. המבקש לא השלים עם פסק דינו של בית משפט השלום וערער עליו. טענתו העיקרית של המבקש בערעור שהגיש היתה כי בית משפט השלום שגה עת שקבע כי אי-תשלום דמי השכירות עולה לכדי הפרה יסודית של ההסכם. זאת, משום שבעוד שסעיף 6.7 להסכם קובע כי – " תשלום דמי השכירות או כל תשלום אחר החל על השוכר ע"פ הסכם זה במלואו ובמועדו הינו תנאי עיקרי בהסכם ", סעיף זה ממשיך וקובע כי רק " במקרה של אי פירעון 3 (שלושה) תשלומים רצופים כל במועדם, ייחשב הדבר כהפרה יסודית של ההסכם ". על כן, מאחר שבמועד הגשת התביעה המבקש לא שילם את דמי השכירות עבור חודשיים בלבד (חודשים אפריל ומאי 2021), ומשום שאת קיומה של עילת תביעה יש לבחון במועד הגשת התביעה, אזי שבאותו מועד לא התגבשה כנגדו עילת תביעה בגין הפרה יסודית של הסכם השכירות. בשים לב לכך, לשיטתו של המבקש, לא הייתה בידי המשיב זכות לפנותו מהמושכר. 6. ביום 29.5.2022 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים מ' נד"ב , י' קינר ו -ח' קיציס ), במסגרתו נדחה ערעור המבקש. בית המשפט המחוזי קבע כי אינו מוצא להתערב בקביעות העובדתיות של בית משפט השלום או במסקנות המשפטיות שנגזרו מהן, ולכן קבע כי יש לדחות את הערעור מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: " תקנות סדר הדין האזרחי "). באשר לטענתו של המבקש לפיה במועד הגשת התביעה לא התגבשה עילה בגין הפרה יסודית, ציין בית המשפט כי מדובר בטענה חדשה אשר לא נזכרה בכתב ההגנה מטעמו, ולכן אין להידרש לה בערעור. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי במועד הגשת התביעה כבר התקיימה הפרה יסודית צפויה, משום שהמבקש ביטל את השיקים שהפקיד בידי המשיב לצורך תשלום דמי השכירות. בית המשפט קבע כי ההפרה הצפויה התממשה בפועל לאחר הגשת התביעה, וכי לא ניתן להתעלם מכך. בית המשפט קמא קבע כי הפרה נוספת של המבקש, בכך שבנה במושכר שלא כדין, השתכללה לכדי הפרה יסודית משלא תוקנה גם לאחר משלוח מכתב ההתראה. על כן כאמור, דחה בית המשפט קמא את ערעורו של המבקש. מכאן הבקשות המונחות לפניי, במסגרתן עותר המבקש כי תינתן לו רשות ערעור ב"גלגול שלישי"; וכי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יעוכב עד למתן הכרעה בערעור. הבקשות שלפניי והתגובה להן 7. בבקשת רשות הערעור שלפניי, טוען המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא שגוי וכי יש לו השלכות ציבוריות. לטענתו, סדרי הדין המהירים שנקבעו בתקנה 81 לתקנות סדר הדין האזרחי הובילו למצב שבו " רבו המשכירים המגישים תביעות פינוי בגין כל הפרה קטנה, לעיתים קרובות גם ספק הפרה, והחוק החדש הפך לשוט מאיים בידי משכירים ". זאת, לפי הנטען, הואיל וסדרי הדין המהירים שנקבעו בתקנה האמורה, אינם מאפשרים לשוכרים, שבידם טענות הגנה טובות, זמן מספק כדי להוכיח את טענותיהם. בצד זאת, המבקש שב על הטענות שהעלה בפני הערכאות הקודמות, ובפרט על טיעונו, לפיו במועד הגשת התובענה טרם התגבשה הפרה יסודית כמשמעותה בהסכם השכירות. בבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המבקש מוסיף האחרון וטוען כי בנסיבות העניין, ולאור טיעוניו הנזכרים לעיל, סיכויי קבלת הערעור טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן השקיע בשיפוץ הנכס כשני מיליון ש"ח. 8. בהחלטתי מיום 16.6.2022 הוריתי למשיב להגיש תשובה לבקשות האמורות, וכן הוריתי על מתן צו ארעי, עד למתן החלטה אחרת, לעיכוב פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במסגרת תשובתו שהוגשה בעקבות החלטה זו, המשיב סומך את ידיו על פסקי הדין של הערכאות הקודמות, ומוסיף כי פסקי הדין האמורים נטועים היטב בנסיבות המקרה ואינם מעוררים כל שאלה בעלת השלכות רוחב. בתשובה לבקשת עיכוב הביצוע שהגיש המבקש טוען המשיב כי התנאים למתן צו כאמור אינם מתקיימים בעניינינו. בפרט, המשיב מטעים כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו, שכן לאורך כל התקופה המבקש מלין את דמי השכירות שהוא חייב בהם, אשר המשיב נסמך עליהם לפרנסתו, וסירוב המבקש להתפנות מהמושכר מעצים את הפגיעה האמורה. המשיב מוסיף כי טענת המבקש כי נגרמו לו נזקים במיליוני שקלים נטענה בעלמא ללא שהובאה לה כל הוכחה. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את הדברים מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשות שלפניי , ודינן להידחות. 9. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לבית משפט זה תינתן בצמצום, מקום שבו מתעוררת שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור (ראו, מיני רבים, רע"א 1210/22 שעתל נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ , פסקה 5 (10.4.2022)). הבקשה שלפניי לא באה בגדרי אמת המידה האמורה. בקשת המבקש אינה מניחה כל תשתית לטענתו כי ניהול התביעה לפינוי מושכר בדיון מהיר פגעה ביכולתו להציג את הגנתו כדבעי, ודומה שלא בכדי כך. עיון בתיק בית משפט השלום מעלה כי נוהלו בעניין הנדון שני דיונים, אשר באחד מהם התקיים דיון הוכחות ארוך ומפורט במסגרתו נתנה לב"כ המבקש הזדמנות לערוך חקירות נגדיות ללא הגבלה, ולשטוח את טענותיו. בנסיבות אלו, השאלה הרוחבית הלכאורית שמעלה המבקש כלל אינה מתעוררת בעניין זה. 10. אוסיף ואציין כי גם לגופם אין בנימוקי הבקשה כדי לשנות את התוצאה שנפסקה על ידי בית המשפט קמא. זאת, הואיל וטענתו המרכזית של המבקש לפיה לא התגבשה עילת תביעה בגין הפרת יסודית במועד הגשת התובענה, אינה יכולה להועיל לעניינו. אכן, " הכלל הוא שעילת התביעה מתגבשת במועד הגשת התובענה " (ע"א 448/88 בן יאיר השרון בע"מ נ' עיזבון יצחק הדסאי מורטנפלד , פ"ד מה(2) 36, 44 (1991)). לפיכך, דומה שיש ממש בטענת המבקש לפיה בהתאם לנוסח סעיף 6.7 להסכם השכירות, במועד הגשת התובענה טרם הפר את ההסכם השכירות, על דרך אי תשלום דמי שכירות בפועל, באופן המהווה הפרה יסודית של ההסכם. אהיה מוכן גם להניח שהעובדה שהטענה האמורה לא נטענה בכתב ההגנה, אינה חוסמת את העלאתה בשלב הערעור, בהיותה טענה משפטית הנשענת על העובדות והראיות שמצויות בפני בית המשפט ולמעשה אף אינן שנויות במחלוקת. 11. יחד עם זאת, עדיין אין בכך כדי לשנות את התוצאה שכן קביעתו של בית המשפט קמא לעניין התגבשותה של הפרה יסודית על דרך של הפרה צפויה, כבר בעת הגשת התביעה, הינה לדעתי מבוססת היטב. לא רק שהמבקש ביטל, עוד קודם להגשת התביעה, את השיקים שמסר לפירעון תשלומים עתידיים (ודי בכך); אלא שאין מחלוקת שהצהיר והבהיר כי אין בדעתו לשלם את מלוא דמי השכירות. כך, המבקש ציין בכתב ההגנה מטעמו כי: " ... אין בכוונתו לשלם את דמי השכירות המלאים, שעה שהתובע ובנו הטעו אותו בכוונה, בעת ניהול המשא ומתן שקדם לחתימה על חוזה השכירות ובמעמד החתימה על חוזה השכירות . "הבהרה" זו מצדו של התובע היוותה הפרה צפויה אף בלא קשר לכך שלאחר הגשת התביעה אכן נהג המבקש כפי שהצהיר. לבסוף, גם קביעתו של בית המשפט קמא ביחס להפרה בעניין ביצוע הבנייה במושכר ללא היתר, ואי תיקונה לאחר משלוח מכתב ההתראה, בדין יסודה. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית עמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 7,500 ש"ח. ניתנה היום, ‏כ"ד בסיון התשפ"ב (‏23.6.2022). ש ו פ ט ___________ __ ___________ 22040890_L02.docx חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"א 4089/22", "בע\"א 52373-02-22", "רע\"א 1210/22", "ע\"א 448/88" ]	747,425
735,591	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4090/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותרים: 1. תום ניסני 2. עקיבא יואל אריאל נ ג ד המשיבה: משטרת ישראל מחוז ירושלים עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד אריה ארבוס, עו"ד יהודה לוזון פסק-דין השופט נ' סולברג : 1. בעתירה שלפנינו התבקשנו להורות למשיבה, בצו על תנאי, לבוא וליתן טעם מדוע לא תיתן לעותרים זכות שימוע, כדת וכדין, טרם קבלת החלטה לגבי כניסתם של העותרים למתחם הר הבית. עוד התבקשנו, ליתן צו ביניים המורה למשיבה שלא לקבל החלטה בעניינם של העותרים, עד להכרעה בעתירה זו. 2. על פי הנטען בעתירה, ביום 6.6.2022 ביקרו העותרים בהר הבית, יחד עם קבוצה רבת משתתפים. לפי הנטען, הביקור נקטע על-ידי המשטרה באיבו, בטענה כי המשתתפים שרו בקול רם ומחאו כף, בניגוד להנחיות המשטרה. בסיום הביקור, כך נטען, בצאת המבקרים ממתחם ההר, התבקשו העותרים, והם בלבד, על-ידי קצין המשטרה שנכח במקום, לתאם "שיחה" , כלשונם, עם מפקד יחידת המקומות הקדושים (ימ"ק), ככל שברצונם לשוב ולעלות להר הבית. בתגובה לכך, ביום 7.6.2022, פנו העותרים, באמצעות באי-כוחם, למפקד מרחב דוד במשטרת ישראל, וטענו כי טיבה של אותה 'שיחה' אינו ברור להם, וכי ככל שמדובר בשיחת שימוע, הרי שזומנו אליה באופן בלתי-תקין, שכן לא נעשתה אליהם פניה מוקדמת בכתב, כנדרש. עוד טענו, כי הפניה " הנקודתית " לעותרים בלבד, שנבררו מבין עשרות משתתפים, מעלה חשד לאכיפה בררנית ול'סימון' העותרים על-ידי המשטרה. מפקד מרחב דוד התבקש אפוא, לפרט על אודות הטענות המופנות כלפי העותרים, ולהעביר לידיהם את מלוא החומרים המצויים בידי המשטרה, בכל הנוגע לעניינם. עוד ביקשו העותרים, כי מעתה ואילך, פניות נוספות בעניין זה, ישלחו לבאי-כוחם, ולא אליהם במישרין. 3. ביום 14.6.2022 באו העותרים פעם נוספת בשערי הר הבית, במטרה לבקר במקום. או אז, כך נטען, עוכבו העותרים על-ידי השוטרים שנכחו בשערי הכניסה להר הבית, ולהפתעתם כי רבה, הגדילו השוטרים עשות, והבהילום לתחנת המשטרה הסמוכה, כדי "לקיים להם שימוע בזק מבלי שיהיה בידי העותרים להיות מיוצגים במסגרת השימוע ומבלי לפרט בפני העותרים את הטענות המועלות כנגדם" . ואכן, לאחר עיכוב למשך זמן-מה בתחנת המשטרה, נערך לעותרים "שימוע להרחקה מהר הבית" , שבו נמסר להם כי על-פי החומר המצוי בידי המשטרה, "קיים חשש ממשי כי נוכחותם בהר הבית תעורר הפרות סדר חמורות" . לפיכך, הובהר להם כי מפקד המחוז שוקל למנוע את גישתם להר הבית, למשך 6 חודשים. במסגרת זו גם נמסר לעותרים, כי מרגע שנערך השימוע, הם מורחקים מהר הבית, שעריו ומבואותיו, למשך 7 ימים, עד אשר תתקבל החלטה סופית על-ידי מפקד המחוז בעניינם. לבסוף, הובהר לעותרים כי עליהם להתייצב בתחנת המשטרה במרחב דוד, ביום 20.6.2022 בשעה 12:00, על מנת לקבל את החלטת מפקד המחוז האמורה, וכי אי-התייצבות כאמור – לא תפגום בתוקף ההחלטה שתתקבל. 4. לפי הנטען בעתירה, "שימוע הבזק" שנערך לעותרים, בעודם מעוכבים בתחנת המשטרה, ללא יצוג, חרף בקשתם המפורשת כי פניות נוספות בעניינם יועברו לבאי-כוחם בלבד – לאו שמיה שימוע. לטענתם, 'שימוע' זה, אינו אלא "מחטף" של המשטרה, שהחליטה לעכבם באופן בלתי-לגיטימי, ללא כל הצדקה ובניגוד לדין, מבלי שאף טרחה להשיב למכתבם מיום 7.6.2022, שבו ביקשו לקבל את החומרים הקיימים בעניינם, ולאפשר להם יצוג במסגרת הליכי השימוע. חלף זאת, כך נטען, בחרה המשטרה לרמוס את זכויותיהם הבסיסיות, מנעה מהם להתכונן כראוי להליכי השימוע, ואף מנעה מהם יצוג בהליכים הללו. לפיכך, נטען כי לא ניתן לראות ב'שיחת הבזק' שנערכה לעותרים כשימוע שנערך "בלב פתוח ונפש חפצה" , בניגוד מוחלט לכללי המשפט המינהלי. עוד נטען, בשים לב לזכויות החוקתיות העומדות על הפרק – חופש העיסוק של העותרים, חופש התנועה וחופש הפולחן – כי במקרה שכזה מתעצמת החובה להקפיד על מתן זכות שימוע וזכות טיעון ככל משפטם וחוקתם, טרם קבלת החלטה הפוגעת בזכויות אלה. דא עקא, לטענת העותרים, בחובה זו כשלה המשטרה לעמוד. 5. העותרים מבקשים אפוא, כי נורה למשטרה לקיים הליך שימוע "תקין וראוי" , שיכלול זימון סדור בכתב, שבו יפורטו הטענות המופנות כלפי העותרים, בד בבד עם מסירת החומרים שבידי המשטרה לידיהם, טרם קיום השימוע. כמו כן, התבקש כי יתאפשר לעותרים להיות מיוצגים בהליך זה, על-ידי באי כוחם. 6. לאחר שבחנתי את טענות העותרים, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיותה מוקדמת, וזאת אף מבלי צורך בתגובה מאת המשיבים. כלל מושרש וידוע הוא כי "בית משפט זה אינו נדרש לעתירות הנוגעות להליכי שימוע בטרם קיבלה הרשות המוסמכת החלטה לגופו של עניין" (בג"ץ 2394/22 ארגון מגדלי הדגים בישראל, אגודה שיתופית ארצית בע"מ נ' שר האוצר , פסקה 6 (9.6.2022); בג"ץ 5596/19 שניב תעשיות נייר בע"מ נ' הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל , פסקה 8 (22.9.2019); בג"ץ 2451/19 מי אביבים 2010 בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב , פסקה 4 (22.5.2019)). כלל זה נובע "מן הטעם שלא מתקיים הבסיס הנדרש לקיום ביקורת שיפוטית על ההחלטה, ואף ייתכן שלאחר שתינתן החלטתה הסופית של הרשות המוסמכת, הדיון בסוגיה יתייתר, ולמצער יביא הדבר לחידוד המחלוקת בין הצדדים וכפועל יוצא לקיום דיון בצורה יעילה יותר" (בג"ץ 1420/22 פלונית נ' נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות , פסקה 17 (1.6.2022)). הדברים נכונים גם כאשר נטען לפגיעה בזכות הטיעון, ולליקויים שנפלו בהליך השימוע גופו (בג"ץ 7503/21 קרויז תקשורת בע"מ נ' מנכ"ל משרד התקשורת , פסקה 11 (29.12.2021)). 7. במקרה שלפנינו, בשלב זה טרם התקבלה החלטה סופית בעניינם של העותרים. לפיכך, גם אם אניח שיש בטענות העותרים ממש – ואינני מביע דעה בסוגיה זו לכאן או לכאן – הרי שכל עוד לא התקבלה החלטה סופית בעניינם, אין מקום להקדים את המאוחר. לאחר שתתקבל החלטה סופית, ואם יראו העותרים לנכון להשיג על החלטה זו, יהא באפשרותם להעלות בה את כלל טענותיהם, לרבות טענות הנוגעות להליך השימוע, שנטען כי נפלו בו פגמים חמורים, כמפורט לעיל. ודוק: על-פי הנטען בעתירה, החלטה סופית בעניינם של העותרים צפויה להתקבל מחר בצהרי היום. משכך, נראה כי הפגיעה בזכותם של העותרים לעלות להר הבית, ככל שמדובר בהחלטה הזמנית שניתנה בינתיים, שכוחה יפה עד למתן החלטה סופית, מדודה ומתוחמת בזמן, כך שגם בהתייחס להחלטה הזמנית בלבד, לא קמה הצדקה להפעיל ביקורת שיפוטית בשלב זה, טרם קבלת החלטה סופית על-ידי המשטרה. אשר על כן, העתירה נדחית בזאת על הסף, בהיותה מוקדמת, תוך שמירת זכותם של העותרים לטעון את טענותיהם לאחר שתינתן החלטה סופית בעניינם. ממילא, בקשת העותרים למתן צו ביניים – נדחית אף היא. משלא נתבקשה תגובה, לא יֵעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ' בסיון התשפ"ב (‏19.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22040900_O01.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4090/22", "בג\"ץ 2394/22", "בג\"ץ 5596/19", "בג\"ץ 2451/19", "בג\"ץ 1420/22", "בג\"ץ 7503/21" ]	747,426
735,446	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 4091/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשות: 1. אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ 2. ש.א.ג. ניהול קניונים בע"מ נ ג ד המשיב: בנק הפועלים בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 24.5.2022 בת"א 11156-05-22 שניתנה על ידי כב' השופטת אירית קלמן ברום בשם המבקשות: עו"ד חגי נח; עו"ד אריה נח; עו"ד שלומי ג'מו החלטה 1. בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, נקבע כי בקשת רשות הערעור מצריכה תשובה. התשובה תוגש עד ליום א', 3.7.2022. 2. על נוסח התשובה יחולו הוראות תקנה 140(א)(2) לתקנות האמורות, למעט לעניין מועד הגשתה. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל, ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין למבקשות. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות , על הכרוך בכך. ניתנה היום, ‏כ' בסיון התשפ"ב (‏19.6.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22040910_P01.docx שר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"א 4091/22" ]	747,427
736,910	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 4091/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשות: 1. אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ 2. ש.א.ג ניהול קניונים בע"מ נ ג ד המשיב: בנק הפועלים בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 24.5.2022 ברע"א 11156-05-22 שניתנה על ידי כב' השופטת אירית קלמן ברום בשם המבקשות: עו"ד חגי נח; עו"ד אריה נח; עו"ד שלומי ג'מו בשם המשיב: עו"ד אורי גאון; עו"ד יניב אזרן; עו"ד רחלי הרשיש החלטה לאור תשובת המשיב ומכתבי ההחרגה שנזכרו בה, המבקשות יודיעו תוך 7 ימים האם הן עומדות על בקשת רשות הערעור. לאחר מכן, ובהתאם לצורך, תינתן החלטה בבקשה. ניתנה היום, ‏ה' בתמוז התשפ"ב (‏4.7.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22040910_P02.docx שר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"א 4091/22" ]	747,428
738,273	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 4091/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשות: 1. אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ 2. ש.א.ג ניהול קניונים בע"מ נ ג ד המשיב: בנק הפועלים בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.5.2022 בת"א 11156-05-22, שניתנה על ידי כב' השופטת א' קלמן-ברום בשם המבקשות: עו"ד חגי נח; עו"ד אריה נח; עו"ד שלומי ג'מו בשם המשיב: עו"ד אורי גאון; עו"ד יניב אזרן; עו"ד רחלי הרשיש החלטה לפניי בקשת רשות ערעור נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' קלמן-ברום ) מיום 24.5.2022 בת"א 11156-05-22, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשות למתן צו עשה זמני נגד המשיב. רקע עובדתי והליכים קודמים 1. המבקשות – אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ וש.א.ג. ניהול קניונים בע"מ (להלן: אפרודיטה ו- ש.א.ג. , בהתאמה), מנהלות את חשבונותיהן הכספיים אצל המשיב – בנק הפועלים בע"מ (להלן: הבנק ). בהסכמי ניהול החשבונות בהם התקשרו הצדדים, הוענקה לבנק זכות עיכבון בנקאי והוטל לטובתו שעבוד שוטף כללי על נכסי המבקשות, וזאת לצורך הבטחת חובותיהן של המבקשות כלפיו (להלן: הסכמי הניהול ). עוד יצוין כי לטענת המבקשות, נכון למועד הגשת הבקשה דנן יש להן יתרות זכות בחשבונות בסכום של 4,736,000 ש"ח, וכל ההלוואות והאשראי שהן נטלו מהבנק נפרעו. 2. במסגרת פעילותן העסקית, משכו המבקשות מחשבונותיהן שיקים לפקודת צד שלישי, אשר באופן מקרי גם חשבונו מתנהל בבנק (להלן: השיקים ו- הצד השלישי , בהתאמה). הצד השלישי מסר את השיקים לבנק, כאשר סיבת המסירה שנויה במחלוקת בין הצדדים – בעוד שלטענת המבקשות השיקים נמסרו לבנק כפיקדון למשמורת בלבד, הבנק טוען כי הם סוחרו לו והוא אוחז בהם כשורה. משכך, לגישת הבנק, הואיל והשיקים חוללו, למבקשות יש חוב כלפיו בגובה סכום השיקים (כ-4,300,000 ש"ח). בהמשך, נתנו המבקשות הוראה לביטול השיקים בטענה כי הצד השלישי לא העביר להן את התמורה כנגדם. הבנק מצדו, אשר סבר כאמור כי השיקים הוסבו לו על ידי הצד השלישי כדין וכי המבקשות חבות לו בגינם, הגיש את השיקים (או למצער את חלקם) לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. בתגובה, הגישו המבקשות בקשת רשות להתגונן, בין היתר בטענה של כישלון תמורה מלא. בקשתן התקבלה, וההליך בעניין זה עודנו תלוי ועומד לפני בית משפט השלום (ת"א (שלום ת"א) 44038-12-20 בנק הפועלים בע"מ נ' אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ . להלן: ההליך בבית משפט השלום )). 3. במקביל להליכי הגבייה שנקט ביחס לשיקים, שלח הבנק ביום 4.11.2021 הודעה למבקשות, בה הודיע כי מכוח זכויותיו לפי הסכמי הניהול, הוא מפעיל את זכות העיכבון המוקנית לו על יתרות הזכות בחשבונותיהן (העומדות כזכור על סך של 4,736,000 ש"ח), וזאת כדי להבטיח את החוב נושא השיקים. בנוסף, סירב הבנק להסיר את השעבוד השוטף שניתן לו על נכסי המבקשות, חרף טענתן כי מלוא התחייבויותיהן כלפיו בגין נטילת הלוואות ואשראי נפרעו. בעקבות זאת, ביום 4.5.2022 הגישו המבקשות תביעה נגד הבנק לבית המשפט המחוזי, במסגרתה עתרו למתן צו עשה המורה על ביטול העיכבון שהטיל על הכספים המצויים בחשבונותיהן ועל הסרת השעבוד השוטף על נכסיהן. הטענה העיקרית שהעלו המבקשות בתביעתן היא כי הבנק לא היה רשאי לעשות שימוש בזכות העיכבון שלו בגין חוב הנובע משיקים שהגיעו לידיו שלא במסגרת יחסי בנק-לקוח שהתקיימו בינו לבין המבקשות, אלא על ידי הצד השלישי שמנהל במקרה גם הוא את חשבונו בבנק. עוד נטען כי מאחר שמלוא התחייבויותיהן של המבקשות בגין הלוואות ואשראי שנטלו מהבנק נפרעו, היה על הבנק להסיר את השעבוד השוטף שהוטל לצורך הבטחתם. לצד התביעה, הגישו המבקשות "בקשה דחופה למתן צו עשה זמני", במסגרתה נתבקש בית המשפט להורות לבנק להסיר את העיכבון שהוטל על יתרות הזכות בחשבונותיהן בסכום שלא יפחת מ-2,368,000 ש"ח; וכן להסיר את השעבוד השוטף הכללי שהטיל על נכסיהן, ולהותיר שיעבוד ספציפי על נכס מקרקעין שבבעלותן בשווי של כ-2,200,0000 ש"ח (להלן: נכס המקרקעין ו- הבקשה לצו עשה זמני , בהתאמה). כבקשה חלופית, עתרו המבקשות כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 99 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות ), ויורה על קיום דיון דחוף בתביעה העיקרית, חלף דיון בסעד הזמני. 4. להשלמת התמונה, יצוין כי בטרם הגשת התביעה נקטו המבקשות בשני הליכים נוספים נגד הבנק המשיקים לענייננו: (-) ביום 14.10.2021 הגישו המבקשות תביעה נגד הבנק למתן סעדים כספיים והצהרתיים, ולצידה בקשה לסעדים זמניים, בה עתרו, בין השאר, למתן צו מניעה זמני המורה לבנק שלא לעצור פעילות בחשבונות הבנק של המבקשות, ולהימנע מלפעול באופן הפוגע בביצוע עסקה בין המבקשות לבין חברה אחרת לרכישת פעילות אפרודיטה (ת"א 34310-10-21 ש.א.ג. ניהול קניונים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ ). מן הבקשה עולה כי על מנת להוציא אל הפועל את העסקה האמורה, נזקקו המבקשות למכתב כוונות מהבנק ביחס לשחרור השעבודים שקיימים לטובתו על נכסיהן (להלן: מכתב הכוונות ). ואולם, הבנק סירב להוצאת מכתב כאמור, אלא בכפוף להוספת תנאי ביחס לחבות המבקשות לפירעון השיקים. ביום 29.10.2021 נתן בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' גרוסמן ) החלטה הדוחה את הבקשה לסעדים זמניים (להלן: החלטת השופטת גרוסמן ). בהחלטתו, קבע בית המשפט כי " מבחינה משפטית, זכאי הבנק לבוא בטענות אל מושכת השיקים שנמסרו לידיו, גם אם למשמרת. הבנק רשאי מבחינה עיסקית להתנות מסירת מכתב כוונות בהתייחסות לפירעון השיקים האמורים או למצער להבטחה כלשהי בעניינם " (פסקה 26 להחלטת השופטת גרוסמן ). כן נקבע כי " כאשר אפרודיטה משכה שיקים לטובת [הצד השלישי] ולא הגבילה את סחרותם, אין מקום לטענותיה בדבר חוסר תום הלב של הבנק כאשר הוא דורש ממנה לערוב לפרעונם של אותם שיקים, כחלק מהסדרת האשראי שלה מולו. דרישתו להתנות את הוצאת מכתב הכוונות, גם בהתייחסות לפירעון השיקים שמשכה אפרודיטה לטובת [הצד השלישי] , אינה מחוסרת תום לב. זוהי דרישה לגיטימית וסבירה אשר מתיישבת עם הפררוגטיבה העסקית של הבנק כמעניק אשראי " (שם, בפסקה 28). בהמשך, לאור הודעת המבקשות כי אין הן עומדת על בירור התביעה, הורה בית המשפט ביום 6.3.2022 על מחיקתה. יוער כי בסופו של דבר הושלמה מכירת הפעילות העסקית לצד ג'. זאת, לטענת הבנק, מבלי שנתקבלה הסכמתו לכך, כנדרש בהתאם להסכמי הניהול. (-) ביום 16.11.2021 הגישו המבקשות במסגרת ההליך בבית משפט השלום בקשה למתן צו עשה זמני המורה לבנק להסיר את העיכבון הבנקאי שהוטל בגין חלק מן השיקים בסך של כ-450,000 ש"ח. ביום 2.3.2022 נתן בית משפט השלום (כב' השופט נ' אשכול ) החלטה המקבלת את הבקשה (להלן: החלטת השופט אשכול ). בהחלטה נקבע כי זכות העיכבון שהוענקה לבנק בהסכמי הניהול נועדה להבטיח את חובות המבקשות כלפיו, וכי מהראיות שהוגשו עולה כי למבקשות אין חובות כלפי הבנק והן נמצאות ביתרת זכות. עוד הוסיף בית המשפט כי מאחר שבשלב זה טרם הוכרעה שאלת חבותן של המבקשות לפירעון השיקים, לא ניתן להצדיק את פעולת העיכבון בקיומה של חבות זו. משכך, סבר בית המשפט כי אין עיגון חוקי לעיכוב כספי המבקשות על ידי הבנק. בסמוך לאחר מתן החלטה זו, הגיש הבנק בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 6.4.2022 נתן בית המשפט המחוזי (כב' השופטת א' כהן ) רשות ערעור וקבע כי יש לקבל את הערעור (רע"א (מחוזי ת"א) 20249-03-22 בנק הפועלים בע"מ נ' אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ (6.4.2022) (להלן: פסק הדין בבקשת רשות הערעור )). בנמקו את הכרעתו, הצביע בית המשפט על מספר טעמים עיקריים: ראשית , צוין כי סעד זמני אמור לשרת את הסעד העיקרי בהליך, ואילו בענייננו אין זה מתקיים. שנית , נקבע כי לא התקיימו הנסיבות החריגות הדרושות כדי להצדיק מתן סעד זמני ל נתבע בהליך, שכן הסעד הזמני שניתן אינו שומר על המצב הקיים (אלא משנה אותו) ואינו משרת את התכלית של שמירה על הנכס השנוי במחלוקת. שלישית , צוין כי החלטת השופט אשכול אף אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה בעניין מתן צו עשה כסעד זמני, לפיה ראוי שיינתן רק במקרים חריגים, בהם הענקתו חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר אשר אינה ניתנת לתיקון באמצעות פיצוי כספי. החלטת בית המשפט קמא 5. בהליך נושא ההחלטה שבפניי, החליט בית המשפט קמא ביום 24.5.2022, לאחר שהוגשה תשובת הבנק ונערך דיון במעמד הצדדים, לדחות את הבקשה לצו עשה זמני. ראשית , עמד בית המשפט על כך שהבקשה לוקה בשיהוי ניכר, שכן העיכבון הוטל על ידי הבנק כבר ביום 11.10.2021 – קרי, כשבעה חודשים עובר להגשת הבקשה. כן ציין בית המשפט כי אף אם התנהלו בזמן זה מגעים והליכים אחרים בין הצדדים בניסיון לבטל את העיכבון, הרי שעדיין הבקשה הוגשה למעלה מחודש לאחר שניתן פסק הדין בבקשת רשות הערעור. על כן, סבר בית המשפט כי פרק הזמן שחלף אינו מצדיק קבלת סעד זמני דחוף, בעיקר כשמדובר בצו עשה שמשמעותו שינוי המצב הקיים. שנית , ציין בית המשפט קמא כי הסעד הזמני המבוקש חופף לסעד העיקרי, והענקתו תייתר את הדיון בתביעה. בית המשפט הדגיש כי בנסיבות אלו הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה, וזאת בפרט כשמדובר בצו עשה, ובשים לב לכך שהנזק שעשוי להיגרם למבקשות הוא נזק כספי בר-פיצוי. לאחר דברים אלו, נתן בית המשפט את דעתו גם לסיכויי התביעה להתקבל ולמאזן הנוחות, והגיע למסקנה כי גם שיקולים אלו אינם מצדיקים את קבלת הבקשה. באשר ל סיכויי התביעה , ציין בית המשפט כי בהחלטת השופטת גרוסמן , עליה לא השיגו המבקשות, נקבע כי בהתאם להסכמים בין הצדדים, הבנק רשאי לעכב את הנכסים המשועבדים על ידיו בגין כל חוב של המבקשות, ובכלל זאת החוב הנובע מהשיקים. בית המשפט סבר כי על אף שהסוגיה שנדונה באותו עניין שונה במקצת וייתכן שאינה מחייבת בין הצדדים, הרי שבמהותה היא דומה. משכך, מצא בית המשפט כי דחיית טענות המבקשות בהחלטת השופטת גרוסמן מחלישה את סיכוייהן לזכות בתביעה. לכך הוסיף כי המבקשות נמנעו מלהתייחס להחלטה זו בבקשתן, וכי בכך יש כדי לפגום בתום הלב ובניקיון הכפיים שלהן. בנוסף, הבהיר בית המשפט כי אין הוא מקל ראש בטענת המבקשות לפיה העיכבון הוטל על כספים בחשבונה של ש.א.ג. גם בגין חלק החוב המשויך לאפרודיטה. לעניין זה, ציין בית המשפט כי אומנם תשובת הבנק לעניין זה איננה מספקת, ואולם סבר כי טענה זו מחייבת בירור מעמיק יותר, ואין דחיפות לדון בכך במסגרת הדיון בסעד הזמני. באשר ל מאזן הנוחות , מצא בית המשפט כי בעוד שהמבקשות נימקו את הצורך בסעד הזמני במצוקת אשראי ובפגיעה קשה בפעילותן העסקית ובמאות עובדיהן, התברר למעשה כי פעילותן העסקית של המבקשות נמכרה, כך שהן אינן ממשיכות להעסיק עובדים. בכך, סבר בית המשפט, נשמטה הקרקע תחת הצורך הדחוף כביכול בסעד זמני. לעניין זה, ציין בית המשפט כי בדיון שהתקיים לפניו, הודו המבקשות שפעילותן נמכרה אך טענו שלא שילמו לעובדים את כל הפיצויים המגיעים להם. ואולם, משטענה זו לא הועלתה בבקשה לצו עשה זמני, ומאחר שממילא הדחיפות שבתשלום פיצויים איננה דומה לדחיפות שבתשלום שכר לעובדים, הרי שאין בטענה זו כדי להצדיק את קבלת את מתן הסעד הזמני המבוקש. לנוכח האמור, דחה בית המשפט קמא את הבקשה לצו עשה זמני, וחייב את המבקשות בהוצאות הבנק בסך של 10,000 ש"ח. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. 6. יוער כי חרף החלטת בית המשפט קמא ובטרם הוגשה בקשת רשות הערעור, הבנק הסכים באופן חלקי לבקשת המבקשות, והנפיק להן מכתבי החרגה המשחררים מן השעבוד השוטף שקיים לבנק הן את הפעילות העסקית של המבקשות שנמכרה לצד ג' והן את נכס המקרקעין אותו התכוונו המבקשות לשעבד בשעבוד ספציפי לטובת הבנק (להלן: מכתבי ההחרגה ). טענות הצדדים 7. במסגרת בקשת רשות הערעור, מעלות המבקשות מספר טענות עיקריות: ראשית , נטען כי במהלך הדיון שהתקיים בבקשה לצו עשה זמני הסכים הבנק למתן מכתבי ההחרגה ביחס לפעילות העסקית ולנכס המקרקעין, ועל כן שגה בית המשפט קמא בכך שלא העניק למבקשות אף לא את הסעד לו הסכים הבנק. שנית , נטען כי החלטת השופטת גרוסמן , עליה נסמך בית המשפט בהחלטתו, איננה רלוונטית לענייננו. זאת, הן מאחר שניתנה לפני שהודיע הבנק למבקשות על הטלת העיכבון ביום 4.11.2021; והן מאחר שעסקה באופן ספציפי במכתב הכוונות ובזכויותיו של הבנק בקשר עמו, ולא ניתנה בה כל קביעה היכולה להשליך על ענייננו. מאידך גיסא, טוענות המבקשות כי בית המשפט התעלם לחלוטין מהחלטת השופט אשכול , המאוחרת להחלטת השופטת גרוסמן , שבמסגרתה התקבלו טענותיהן. לגישתן, החלטה זו אומנם בוטלה בפסק הדין בבקשת רשות הערעור, אך זאת רק מטעמים פרוצדורליים. לכן היה מקום לתת משקל לקביעותיה בבחינת סיכויי התביעה. שלישית , המבקשות גורסות כי בית המשפט שגה בקובעו כי הן השתהו בהגשת הבקשה לצו עשה זמני. לגרסתן, הבנק הודיע להן על הטלת העיכבון ביום 4.11.2021 (ולא ביום 11.10.2021 כפי שציין בית המשפט קמא) בהודעה " קצרה, אגבית וכללית " ללא כל פירוט, ורק ביום 6.2.2022 הן נתקלו בהגבלה הנובעת מהעיכבון כאשר העברה בנקאית שניסו לבצע לא הושלמה. בסמוך לאחר מכן, ביום 10.2.2022, הן הגישו את הבקשה לסעדים זמניים במסגרת ההליך בבית משפט השלום. ביום 2.3.2022 התקבלה החלטת השופט אשכול בבקשתן, וביום 6.4.2022 ניתן פסק הדין בבקשת רשות הערעור המבטל את ההחלטה. את הבקשה לצו עשה זמני הגישו המבקשות, יחד עם תביעתן, ביום 4.5.2022, קרי 28 ימים לאחר מכן. משכך, נטען כי בית המשפט קמא שגה כאשר קבע כי המבקשות המתינו 7 חודשים ממועד הטלת העיכבון, וכי מכל מקום אין בהתנהלות המבקשות משום שיהוי שכן הן פעלו בזריזות ביחס לנסיבות. רביעית , טוענות המבקשות כי בית המשפט קמא התעלם מבקשתן כי יעשה שימוש בסמכותו לפי תקנה 99 לתקנות. לגישתן, המחלוקת בין הצדדים היא בעיקרה משפטית, ולכן ניתן וראוי היה לקיים דיון דחוף בתביעה העיקרית כחלופה למתן הסעד הזמני. חמישית , נטען כי שגה בית המשפט קמא בכך שנמנע מלהכריע בטענת המבקשות לפיה לא נעשתה על ידי הבנק הבחנה בין החשבונות של אפרודיטה לבין החשבונות של ש.א.ג בקשר עם העיכבון. לשיטת המבקשות, מדובר בהתנהלות שרירותית וכוחנית של הבנק, המתעלמת מההפרדה התאגידית ביניהן, וזאת בחוסר תום לב ותוך ניצול כוחו לרעה. כן נטען כי בית המשפט שגה כאשר התעלם מהעובדה שהבנק לא הבהיר עד היום מהו סכום העיכבון. לבסוף , באשר ל מאזן הנוחות , נטען כי ביטול העיכבון דרוש למבקשות לצורך תשלומים לעובדים ופירעון הלוואות שנטלו בערבות מדינה. על כן, הימנעות ממתן הסעד הזמני עלולה להביא את המבקשות לחדלות פירעון. עוד נטען כי על אף שהמבקשות מכרו את הפעילות העסקית של אפרודיטה, הן עדיין מקיימות פעילות עסקית באפיקים אחרים ומעסיקות עובדים לשם כך. אשר על כן, סבורות המבקשות כי קמה הצדקה למתן רשות ערעור ולהתערבות בהחלטת בית המשפט קמא. 8. הבנק בתשובתו טוען כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. בפתח הדברים, נטען כי אין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטת בית המשפט קמא, שכן מדובר בהחלטה מנומקת ומפורטת, אשר ניתנה לאחר התרשמותו של בית המשפט מן הראיות שהוצגו לפניו, ואשר תוצאתה מידתית וסבירה. בנוסף, נטען כי במכתבי ההחרגה שנתן הבנק למבקשות לפנים משורת הדין, הושגה והוגשמה למעשה התכלית שבבסיס הבקשה לצו עשה זמני – שהיא התאמת הבטוחות המצויות בידי הבנק לגובה החוב נושא השיקים. משכך, הפך הדיון בבקשה לתיאורטי. עוד נטען כי מאחר שמכתבי ההחרגה גרמו לצמצום הנכסים הכלולים בשעבוד השוטף, לא ניתן עוד להחזיר את הגלגל לאחור ולהעניק את הסעדים שנתבקשו בבקשה לצו עשה זמני. בהקשר זה, הוסיף הבנק כי התנהלות המבקשות – במסגרתה הן ביקשו מהבנק לקבל את מכתבי ההחרגה, ומאידך לא עדכנו אותו בדבר כוונתן להשיג על החלטת בית המשפט קמא, נגועה בחוסר תום לב. זאת ועוד, לטענת הבנק הבקשה לצו עשה זמני רצופה כשלים המצדיקים את דחייתה, ובכלל זאת: היא איננה מפרטת את הבסיס העובדתי והמשפטי לטענת המבקשות נגד זכותו של הבנק להפעיל את העיכבון הבנקאי ביחס לחוב הנובע מהשיקים; היא מתעלמת מהוראות הסכמי הניהול; היא איננה מבססת קיומה של תוצאה קשה שעלולה להיגרם למבקשות לולא יינתן הסעד הזמני, אשר יש בה כדי להצדיק מתן צו עשה זמני; ועוד. לצד דברים אלו, טוען הבנק כי אין ממש בטענות שהעלתה המבקשת בבקשת רשות הערעור. בין היתר, טוען הבנק כי החלטת השופטת גרוסמן אומנם דנה בסוגיה שונה במקצת מענייננו, ואולם היא רלוונטית לענייננו שכן במסגרתה הוכרה זכותו של הבנק לפעול להבטחת פירעון החוב נושא השיקים, וזאת על דרך התניית מכתב הכוונות בהבטחת פירעון החוב האמור. לגישת הבנק, לאור קביעה זו, ברור כי הוא רשאי להבטיח את פירעון החוב גם באמצעות הפעלת זכות העיכבון הבנקאי, וזאת על אף שההחלטה האמורה אינה דנה בעיכבון. כן נטען כי המבקשות אינן מתמודדות עם העובדה שלבנק מוקנית זכות עיכבון בנקאי על פי דין ומכוח המערכת ההסכמית בין הצדדים, ועם העובדה שהחובות נושא השיקים נמנים עם הסכומים המובטחים אשר לגביהם מורשה הבנק להפעיל את זכות העיכבון. זאת ועוד, לגישת הבנק אין לקבל את טענת המבקשות לפיה לצורך בחינת שיהוי יש למנות את הזמן שחלף רק מחודש פברואר 2021 – עת הוגבלה בפועל זכות המשיבות למשוך כסף מחשבונותיהן, ולא מהמועד בו נשלחה ההודעה על העיכבון, קרי מיום 4.11.2021. לשיטת הבנק, לא זו בלבד שמדובר בהרחבת חזית אסורה, אלא שקבלת טענה זו תפתח פתח לבעלי דין להשהות את פנייתם לבית המשפט למועד מאוחר יותר, לפי בחירתם. כך גם גורס הבנק כי אין ממש בטענת המבקשות כי סכום העיכבון איננו ידוע, שכן המבקשות עצמן ציינו במסגרת הבקשה כי העיכבון עומד על סך של 4,736,000 ש"ח, וכן הודו בכך גם במסגרת הדיון שנערך בבית המשפט קמא. לבסוף, בכל הנוגע למאזן הנוחות, טוען הבנק כי טענות המבקשות לעניין זה הועלו בעלמא, ללא כל ביסוס ומבלי שהוצגה ראיה התומכת בנכונותן. כך, המבקשות לא הוכיחו כי הן מקיימות כיום פעילות עסקית כלשהי לאחר שפעילותן נמכרה לצד ג', ובמסגרת הדיון שהתקיים לפני בית המשפט קמא הן אף הודו כי הפעילות העסקית נמכרה וכי הן לא שילמו את הפיצויים המגיעים לעובדים. מן העבר השני, סבור הבנק כי לנוכח מכירת הפעילות העסקית של המבקשות לצד ג', הרי שהן צפויות להיוותר ריקות מנכסים, ועל כן ככל שתישלל זכותו של הבנק להטיל עיכבון על הכספים בחשבונותיהן, הוא עלול למצוא עצמו בפני שוקת שבורה וללא יכולת להיפרע את החוב נושא השיקים. דיון והכרעה 9. הלכה ידועה היא כי לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות שעניינן מתן סעדים זמניים, ומשכך ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים בלבד (ראו מהעת האחרונה: רע"א 3970/22 סרי נ' אגודה שיתופית קיבוץ אושה , פסקה 14 (16.6.2022) (להלן: עניין סרי ); רע"א 3076/22 גלעד נ' קמעונאי און-ליין בע"מ , פסקה 12 (24.5.2022); רע"א 6305/21 ויקטור בורביע מהנדסים בע"מ נ' סטיל מאונטיין (אס.אם) בע"מ , פסקה 5 (4.11.2021)). מהטעמים שיפורטו להלן, אינני סבורה כי ענייננו נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. 10. ראשית, יש להבהיר כי בקשת המבקשות היא בקשה לצו עשה זמני. לא אחת קבע בית משפט זה כי סמכות בית המשפט להעניק סעד זמני המביא לשינוי המצב הקיים בטרם ניתנה הכרעה סופית בתובענה, כדוגמת צו עשה זמני, שמורה למקרים חריגים בהם " התערבותו חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר ", ו" לולא התערבותו צפוי להיגרם למבקש הסעד הזמני נזק משמעותי אשר אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי " (ראו: רע"א 2071/21 חצרי אלף בית דוד המלך בע"מ נ' אזורים בנין (1965) בע"מ , פסקה 17 והאסמכתאות הנזכרות שם (13.7.2021)). כך בפרט, במקרים בהם הסעד הזמני חופף לסעד העיקרי שהתבקש בתביעה (שם. ראו גם: רע"א 215/22 פלינטשטיין נ' לוין , פסקה 12 (7.2.2022); רע"א 8721/21 מכללת באקה נ' המועצה להשכלה גבוהה , פסקה 13 (22.12.2021)). לאור דברים אלו יש לבחון את סיכויי התביעה ואת מאזן הנוחות, שכידוע הם השיקולים העיקריים המנחים את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה לסעד זמני (ראו: תקנה 95 לתקנות. כן ראו: רע"א 3368/22 אראל אלקטרומכניקה בע"מ נ' רותם בטיחות בע"מ , פסקה 14 (6.7.2022); עניין סרי , בפסקה 15; רע"א 338/22 Amgen (Europe) GmbH נ' מעבדות רפא בע"מ, פסקה 15 (30.3.2022)). בין שיקולים אלו מתקיים יחס של "מקבילית הכוחות", כך שככל שמשקלו של האחד גובר – כך פוחת משקלו של האחר, ולהיפך. עם זאת, ככלל, יינתן לשיקול מאזן הנוחות מעמד בכורה (ראו: עניין סרי , בפסקה 15; עניין Amgen , בפסקה 15; רע"א 5435/21 מועדון הפועל עימאד אכסאל נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל , פסקה 17 (8.8.2021)). 11. מבחינת סיכויי התביעה – לצורך בחינתם יש להידרש לשאלה האם רשאי הבנק לעשות שימוש בזכות העיכבון ההסכמית העומדת לרשותו כדי להבטיח חובות שאינם נובעים מיחסי בנק-לקוח רגילים המתקיימים בינו לבין הלקוח שלו, אלא מקשר אינצידנטלי בינו לבין הלקוח, כמו במקרה דנן. בהקשר זה, יהיה מקום בין היתר להידרש לפרשנות הסכמי הניהול שנכרתו בין הבנק לבין המבקשות, תוך יישום כללי הפרשנות הרלוונטיים. כחלק מטענותיו, הבנק הפנה להוראות הסכמי הניהול המתייחסות ל"סכומים המובטחים", וקובעות כי עד לפירעונם המלא יהיה הבנק מורשה להפעיל את זכות העיכבון הבנקאי ולפעול לאכיפתו. לטענתו, הגדרת המונח "הסכומים המובטחים" בהסכמים אלו כוללת גם "חיובים אחרים שאינם השירותים הבנקאיים" ו/או חובות שנוצרו "בכל דרך אחרת". ואולם, אני סבורה כי אין בהכרח די בהפניה האמורה כדי להשלים את ההליך הפרשני, אשר במסגרתו יתכן שיהיה מקום לבחון האם נדרש קשר כלשהו בין החוב הנטען לבין השירותים הבנקאיים שמעניק הבנק ברגיל, על מנת שייכלל תחת הגדרת "הסכומים המובטחים"; או שמא – כטענת הבנק, גם במקרה שבו אין כל קשר כזה (ולשם הדוגמה, במקרה בו התרחשה תאונת דרכים בה ניזוקה מכונית המצויה בבעלות הבנק ממכונית של המבקשות), רשאי הבנק לעשות שימוש בזכות העיכבון הבנקאי המוקנית לו כדי להבטיח את הסכומים שהמבקשות חייבות לו. מובן גם כי פרשנות הסכמי הניהול תצטרך להביא בחשבון את ההשלכה האפשרית של כללים פרשניים נוספים – כדוגמת "כלל הפרשנות נגד המנסח". ויובהר – כל האמור לעיל אין בו כדי להכריע בשאלה הפרשנית או לקבוע כי יש ממש בטענות מי מהצדדים בהקשר זה, אלא רק כדי ללמד כי שאלת סיכויי התביעה אינה נקייה מספקות, וכי ישנה אפשרות כי טענות המבקשות יתקבלו (ודומה כי גם בית המשפט קמא החזיק בדעה זו – ראו פסקאות 22-21 להחלטתו). 12. באשר ל מאזן הנוחות – כפי שפורט לעיל, המבקשות טוענות כי הכספים המעוכבים דרושים להן לצורך תשלומים לעובדים ופירעון הלוואות בערבות המדינה. בהקשר זה, נטען כי על אף שהמבקשות מכרו את פעילותן העסקית ביחס לרשת "אפרודיטה", הן מוסיפות להעסיק עובדים לטובת פעילות עסקית באפיקים אחרים, ולכן הכספים המעוכבים דרושים להן. לעומת זאת, הבנק סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן אם לא יותר לו לעשות שימוש בזכות העיכבון העומדת לזכותו ויתאפשר למבקשות לעשות שימוש בכספים המעוכבים, הוא עלול למצוא עצמו ניצב מול שוקת שבורה ככל שייקבע כי המבקשות אכן חבות כלפיו בגין השיקים. בחינת הטענות הללו זו מול זו מביאה למסקנה לפיה עמדתו של הבנק היא בעלת משקל רב יותר. זאת, הן מאחר שהמבקשות כלל לא העלו טענה כאמור לפני בית המשפט קמא במסגרת הבקשה לצו עשה זמני (טענה זו עלתה אך בעקיפין מתוך התצהיר מנכ"ל המבקשות שצורף לבקשה, שם צוין בסעיף 12 כי " אפרודיטה נאבקת בתנאי שוק קיצוניים כדי להמשיך ולספק עבודה למאות עובדיה "); והן מאחר שהמבקשות לא השכילו להציג כל ראיה המלמדת כי הן אכן ממשיכות להעסיק עובדים גם לאחר שהושלמה מכירת הפעילות העסקית, והטענה בדבר כוונתן להמשיך ולפתח את עסקיהן באפיקים אחרים נטענה בעלמא, בלא שיש לה כל היבט קונקרטי. עוד יש להזכיר כי לאחר שניתנה ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור, וכפי שפורט בפסקה 6 לעיל, הבנק החריג מהשעבוד השוטף המוקנה לו חלק מנכסי המבקשות (הפעילות העסקית שנמכרה לצד ג' ונכס המקרקעין), כך שהסכום המעוכב נכון להיום (4,736,000 ש"ח) אינו עולה על סכום החובות הנטענים של המבקשות לבנק בקשר עם השיקים. עניין זה משליך גם הוא על שיקולי מאזן הנוחות, שכן לרשות המבקשות עומדים עתה חלק מנכסיהן שיאפשרו להן לפעול, ולו באופן חלקי, בהתאם לתכניות שנטענו על ידיהן. אם כן, בשים לב לכך שסיכויי התביעה להתקבל אינם ברורים, ובהתחשב במעמד הבכורה הניתן לשיקולי מאזן הנוחות (הנוטה במקרה זה לזכות הבנק), אני סבורה כי לא קמה הצדקה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא לדחות את הבקשה לצו עשה זמני. 13. בשולי הדברים, יצוין כי הצדדים התייחסו בטענותיהם בהרחבה להחלטות מותבים אחרים בבתי משפט שונים שניתנו במסגרת הליכים המתקיימים ביניהם – ובפרט להחלטת השופטת גרוסמן ולהחלטת השופט אשכול . עם זאת, משהצדדים לא טענו כי איזו מן ההחלטות האמורות (שהן החלטות ביניים ולא פסקי דין) מהווה מעשה בית דין המחייב אותם, לא מצאתי מקום להידרש להחלטות אלה באופן מפורט. כך גם לא ראיתי צורך להידרש ליתר טענותיהן של המבקשות בדבר שגיאות כאלה ואחרות שנפלו בהחלטת בית המשפט קמא, אשר אין בהן כדי להצדיק את קבלת בקשת רשות הערעור. 14. לאור האמור לעיל, אני דוחה את בקשת רשות הערעור. המבקשות יישאו בהוצאות הבנק בסך 5,000 ש"ח. ניתנה היום, ‏י"ט בתמוז התשפ"ב (‏18.7.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22040910_P03.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"א 4091/22", "ת\"א 34310-10-21", "רע\"א 3970/22", "רע\"א 3076/22", "רע\"א 6305/21", "רע\"א 2071/21", "רע\"א 215/22", "רע\"א 8721/21", "רע\"א 3368/22", "רע\"א 338/22", "רע\"א 5435/21" ]	747,429
735,691	בבית המשפט העליון ע"פ 4092/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. פלונית בקשה, בהסכמה, לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל בגזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 23.5.2022 בתפ"ח 54802-08-16, שניתן על-ידי השופטים א' אליקים, ת' נאות-פרי, ור' בש בשם המערער: עו"ש שגיא אקו בשם המשיבה 1: עו"ד אופיר ביתן החלטה כמבוקש וכמוסכם, יעוכב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער, עד להכרעה בערעור ; זאת בכפוף לכך שהמערער יפקיד פיקדון 25,000 ₪ עד ליום 22.6.2022. הדיון הקבוע ליום 22.6.2022 – מבוטל. ניתנה היום, ‏כ"א בסיון התשפ"ב (‏20.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040920_O01.docx יא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4092/22" ]	747,430
736,037	בבית המשפט העליון ע"פ 4092/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. פלוני הגשת נימוקי ערעור החלטה נימוקי הערעור יוגשו עד ליום 7.7.2022. ניתנה היום, ‏כ"ד בסיון התשפ"ב (‏23.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040920_T02.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4092/22" ]	747,431
738,110	בבית המשפט העליון ע"פ 4092/22 - ד' לפני: כבוד השופט נ' סולברג המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. פלונית בקשה מטעם המערער להקלה בתנאי המעצר באיזוק אלקטרוני בשם המערער: עו"ד שגיא אקו בשם המשיבה 1: עו"ד תום קובצ'י החלטה כפי עמדת המשיבה, עיכוב הביצוע כשלעצמו לא מצדיק הקלה בתנאים המגבילים; הדיון בערעור קבוע למועד קרוב יחסית, ואין הצדקה אחרת להקלה בתנאים. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ‏י"ח בתמוז התשפ"ב (‏17.7.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040920_O03.docx יר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4092/22" ]	747,432
736,611	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 4093/22 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשים: 1. בונוס ביוגרופ בע"מ 2. שי מרצקי נ ג ד המשיב: כפיר ספיר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.5.2022 בת"צ 31002-02-22 שניתנה על ידי כבוד השופט אריאל צימרמן; ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשים: עו"ד חגית בלייברג; עו"ד אלעד שרעבי; עו"ד יעל ביטון-דהן החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור וכן בקשה לעיכוב ביצוע של החלטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט אריאל צימרמן ) מיום 11.5.2022 בת"צ 31002-02-22, במסגרתה הורה בית המשפט קמא כי שתי בקשות לאישור תובענות כייצוגיות (ת"צ 31002-02-22 ו-ת"צ 56882-02-22) יישמעו במאוחד באותו דיון קדם משפט, וכי בקשת סילוק על הסף שהגישו המבקשים בהליך שלפניי (הם המשיבים בשני ההליכים בבית משפט קמא) תידון באותו דיון. בית המשפט קמא נימק את החלטתו בכך שהייצוג בשני התיקים זהה וענייניהם משיקים, ובכך שממילא נדרשים המבקשים להגיש תשובה בתיק הנוסף (ת"צ 56882-02-22, בו לא הוגשה בקשה לסילוק על הסף). 2. המבקשים לא השלימו עם החלטת בית המשפט קמא והגישו ביום 16.6.2022 את בקשת רשות הערעור שלפניי, בה נטען כי בית המשפט לא הכריע בבקשת הסילוק על הסף שהגישו המבקשים, וכי ההכרעה בבקשה הכרחית כבר בשלב הדיוני הנוכחי. זאת, ביססו המבקשים על הטענה כי בקשת האישור בת"צ 31002-02-22 אינה נכללת בפרט 5 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) הואיל ואין כל זיקה בין מי מחברי הקבוצה לנייר הערך של המבקשים. מכאן, מסיקים המבקשים כי לבית המשפט קמא כלל אין סמכות לדון בבקשת האישור, והיה עליו לדון בבקשת הסילוק לגופה. עוד מלינים המבקשים על כך שהחלטת בית המשפט קמא אינה מנומקת דייה, וכי עצם הדיון מצריך ממנה משאבים רבים לשם התגוננות. עוד נטען, כי מלבד חפיפה במסד העובדתי הנטען בשתי בקשות האישור, אין השקה בין שני ההליכים האמורים, בין היתר, בשים לב להגדרת הקבוצות השונה בשני ההליכים. 3. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף, ללא צורך בתגובות המשיב . 4. הלכה פסוקה היא כי הגשתה של בקשה לסילוק על הסף אינה עוצרת את מירוץ הזמן להגשת כתב הגנה או כתב תשובה, וזאת אלא אם הורה בית המשפט אחרת. הלכה זו נקבעה לראשונה על ידי השופט (כתוארו דאז) אשר גרוניס ברע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (5.7.2007) (להלן: עניין בובליל ), ואושררה בשורה ארוכה של פסקי דין ( ראו, למשל, רע"א 4792/21 קיבוץ הל"ה נ' מועצה אזורית שפיר פסקה 12 והאסמכתאות שם (10.10.2020)). זהו הכלל, וכבר בעניין בובליל הותוו ביחס אליו שני תנאים המקימים את החריג לכלל: האחד , קיומו של סיכוי סביר לקבלת טענת הסף ; והשני , כי בעל הדין יידרש להשקיע משאבים ניכרים, שאינם פרופורציונאליים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופו של עניין . שני התנאים הללו מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" (עניין בובליל , פסקה 9 ; רע"א 5220/13 בנאי נ' עו"ד איתן ארז – נאמן לנכסי החייב בפשיטת רגל אלי רייפמן , פסקה 9 (30.5.2013)). הגם שהלכת בובליל נקבעה ביחס למוסד המרצת הפתיחה שאינו עמנו עוד, נקבע בפסיקתו של בית משפט זה (ע"א 3284/19 שיף הזנפרץ נאמנים (2004) בע"מ נ' בר , פסקה 21 לפסק דינו של השופט יצחק עמית (31.1.2021)), כי המדובר בהלכה כללית הפורשת חסותה על כל הדין האזרחי, ואין היא מצמצמת עצמה לדל"ת אמותיו של מוסד המרצת הפתיחה. 5. בעניינו, עיון בהחלטת בית המשפט קמא מעלה כי בית המשפט קמא סבר כי שיקולי יעילות מחייבים במקרה דנן כי הבקשה לסילוק על הסף תידון יחד עם הבקשות לאישור התובענות כייצוגיות, ולאחר שתוגשנה התשובות לבקשות האישור. בקביעה זו גלומה הנחת בית משפט קמא כי מתקיים בענייננו הכלל אשר נקבע בהלכת בובליל , ולא החריג המנוי לעיל. ודוק, בית המשפט קמא לא דחה את הבקשה לסילוק על הסף אלא אך קבע את המועד בו היא תידון. במצב דברים זה, ובהינתן הפררוגטיבה הניהולית הרחבה של הערכאה הדיונית בקביעת סדרי הדין ומועדיהם, הבקשה שלפניי לא מגלה כל עילה להתערבות ערכאת הערעור. מובן, כי אין בכך כדי להביע כל עמדה בבקשה לסילוק על הסף גופה, בה יכריע בית המשפט המחוזי בהתאם לשיקול דעתו. 6. בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. הואיל ולא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתנה היום, ‏א' בתמוז התשפ"ב (‏30.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040930_Y01.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"א 4093/22", "ת\"צ 31002-02-22", "ת\"צ 56882-02-22", "רע\"א 4792/21", "רע\"א 5220/13", "ע\"א 3284/19" ]	747,433
735,490	בבית המשפט העליון רע"א 4087/22 לפני: כבוד הרשמת שרית עבדיאן המבקשת: סילביה מזרחי נ ג ד המשיבה: עיריית אור יהודה בקשה מיום 16.6.2022 להארכת מועד להפקדת ערובה החלטה המשיבה רשאית להשיב לבקשה שבכותרת עד ליום 3.7.2022. ניתנה היום, ‏כ' בסיון התשפ"ב (‏19.6.2022). שרית עבדיאן, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040870_D01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"א 4087/22" ]	747,434
736,994	בבית המשפט העליון רע"א 4087/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המבקשת: סילביה מזרחי נ ג ד המשיבה: עיריית אור יהודה בקשה מיום 16.6.2022 להארכת מועד להפקדת ערובה; תשובה מיום 3.7.2022 החלטה משהמשיבה הותירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, ניתנת הארכת מועד להפקדת ערובה, וזאת עד ליום 15.7.2022. ניתנה היום, ‏ו' בתמוז התשפ"ב (‏5.7.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040870_K02.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"א 4087/22" ]	747,435
737,476	בבית המשפט העליון רע"א 4087/22 לפני: כבוד השופט א' שטיין המבקשת: סילביה מזרחי נ ג ד המשיבה: עיריית אור יהודה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת א' כהן, ס"נ) שניתן ביום 25.5.2022 בע"א 17745-05-22 בשם המבקשת: עו"ד שלומי הכהן החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת א' כהן , ס"נ ) אשר ניתן ביום 25.5.2022 בע"א 17745-05-22, ואשר בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום תל אביב-יפו (הרשמת ו' חליחל (כתוארה אז)) אשר ניתן ביום 6.3.2022 בתאד"מ 68866-11-21, במסגרתו נדחתה על הסף תביעת המבקשת בשל מעשה בית דין והעדר תחולה לחריג לכלל של מעשה בית דין, שבכוחו להסיר חסימה דיונית מפני תובענה בגין אותה עילה. 2. דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה. 3. מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט -2018 (להלן: תקנה 148א ). 4. פסקי הדין קמא נטועים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין. 5. אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. 6. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתנה היום, ‏י"א בתמוז התשפ"ב (‏10.7.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040870_F03.docx עב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"א 4087/22", "בע\"א 17745-05-22" ]	747,436
735,864	בבית המשפט העליון רע"א 4094/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקש: ברוך דוד נ ג ד המשיב: רפי גרוסי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ס' הנשיאה, השופט א' ואגו) מיום 17.4.2022 בת"א 56099-12-21 בשם המבקש: עו"ד יהודה ברמי; עו"ד יצחק דוידוב החלטה לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ס' הנשיאה, השופט א' ואגו ) מיום 17.4.2022 בת"א 56099-12-21 בגדרו אושר פסק בוררות שניתן על ידי הבורר יצחק אליה (להלן: הבורר ). הרקע לבקשה 1. הצדדים היו בעלי מניות בחלקים שווים בחברת מ.ט.ר. חקלאות בע"מ (להלן: החברה ), שהוקמה בשנת 2007 ועיסוקה בשתילה ושיווק של גידולים חקלאיים. לאחר שנתגלעו ביניהם מחלוקות, חתמו הצדדים ביום 20.7.2020 על הסכם המסדיר את ההיפרדות ביניהם (להלן: ההסכם ). בהסכם נקבע כי המשיב ירכוש את מניות המבקש, והבורר הוסמך להכריע בשאלת התמורה שעל המשיב לשלם למבקש עבור המניות. זאת תוך שקלול שווי החברה; התחשבנויות שונות שהצדדים טענו להן; וטענות הצדדים לגבי כספים המגיעים להם מהחברה או שמגיעים לחברה ממי מהם. בהסכם גם צוין כי הצדדים לוקחים בחשבון כי יתכן שסכום התמורה שייקבע יהיה "שלילי", היינו כי המבקש כלל לא יהיה זכאי לתמורה או אף יחויב בתשלום למשיב או לחברה. הוסכם כי הבוררות תהיה כפופה להוראות הדין המהותי ולכללי החשבונאות המקובלים, אך הבורר יהיה פטור מסדרי הדין ודיני הראיות. כמו כן נקבע כי לצורך ההכרעה, הבורר יתחשב בין היתר בחומר חשבונאי שפורט בהסכם ובהערכת שווי החברה מחודש יוני 2020 שנערכה על ידי השמאי אבנר גפני (להלן: השמאי ). 2. בשלב מסוים, לאחר שהחלה הבוררות, ביום 19.9.2021 פנה המבקש במכתב לבורר, ובו טען כי קצב התקדמות ההליך אינו משביע רצון והלין על פגמים שונים שנפלו לטענתו בהליך. בנוסף, באותו מכתב טען המבקש כי נודע לו כי הבורר נגוע בניגוד אינטרסים "ובנגיעה אישית" עם המשיב והוא נפגש עמו "בעניינים שונים הקשורים ככל הנראה לקשרים עסקיים ביניהם". לפיכך התבקש הבורר להודיע על התפטרותו ועל הפסקת הליך הבוררות. פניה זו לא נענתה על ידי הבורר, וביום 8.11.2021 אף נשלח לצדדים פסק בוררות אשר קבע כי על פי הערכת השמאי, שווי החברה הינו שלילי. על כן, נקבע כי לא תשולם כל תמורה למבקש עבור העברת חלקו במניות החברה למשיב, אך בד בבד ישולמו לו פיצויי פיטורין. במכתב נלווה שצורף לפסק ציין הבורר כי "מצער לקרוא שצד מסוים חושב שלכאורה יש לי קשרים עסקיים עם הצד השני, דבר שלא היה ולא נברא". 3. המבקש, אשר מיאן להשלים עם פסק הבוררות, הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי לביטולו בהסתמך על שלל עילות ביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק ). בבקשתו העלה המבקש טענות שונות בקשר למסקנות ולממצאים אליהן הגיע הבורר. כמו כן העלה טענות בדבר פגמים שנפלו לטענתו בהליך הבוררות, ביניהם אי ניהול פרוטוקולים, קיום ישיבות במעמד צד אחד, הימנעות ממתן הוראה על הגשת כתבי טענות ועוד; טענות הנוגעות לסטיית הבורר מההסכמות בין הצדדים מפני שפסק שלא לפי הדין המהותי ולא לפי כללי החשבונאות המקובלים; וטענות פסלות כלפי הבורר, אשר מצדיקות העברתו מתפקידו. 4. לאחר שהוגשה תשובת המשיב לבקשה, ציין המבקש בתגובתו כי בכוונתו לזמן את הבורר לעדות לפני בית המשפט. אלא שביום 16.3.2022 קבע בית המשפט כי הזמנת בורר לעדות היא בגדר חריג שבחריגים, והתשתית הנוכחית אינה מצדיקה זאת. עם זאת, ניתנה לבורר האפשרות להגיב לטענות האישיות שהעלה המבקש כלפיו, ככל שיאות לכך. ביום 4.4.2022 הוגשה תגובת הבורר, אשר ציין בין היתר, כי הוא חולק על כל הטענות בקשר לפסלותו, וכי בקשת המבקש בעניין זה הועלתה רק כשנה ושלושה חודשים לאחר שהחל הליך הבוררות. 5. ביום 17.4.2022 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בו נדחתה הבקשה לביטול פסק הבוררות והפסק אושר. בית המשפט קבע כי אין מקום להידרש לטענות ה"ערעוריות" שהעלה המבקש. באשר לטענות המבקש לפגמים שנפלו בהליך, צוין כי אין בהן כדי להצדיק ביטול פסק הבוררות בהינתן הסכמת הצדדים כי הבורר יהיה פטור מסדרי הדין ודיני הראיות. הובהר כי קיום ישיבות במעמד צד אחד אכן עשוי בנסיבות מסוימות להקים עילה המצדיקה ביטול פסק בוררות, אך שעה שהמבקש לא הלין על כך בזמן אמת, והטענה הוכחשה על ידי המשיב, אין מקום להידרש לה בעת הזו. כן צוין כי לא נמצא מקום לקיים בירור עובדתי מעמיק של השאלה אם התקיימו דיונים במעמד צד אחד, בדרך של שמיעת ראיות וקבלת עדויות, כמו גם זימונו של הבורר לעדות לפני בית המשפט, צעד השמור למקרים ייחודיים ונדירים. באשר לטענת המבקש כי הבורר חרג מהסכמות הצדדים מפני שלא פעל על פי הדין המהותי וכללי החשבונאות המקובלים, נקבע כי לא הורם הנטל להוכיח שהבורר פעל שלא על פי סמכויותיו בהקשר זה. 6. לבסוף נדרש בית המשפט לטענת המבקש בדבר ניגוד עניינים בו היה שרוי הבורר המצדיק לטענתו את פסילתו. בית המשפט קבע כי לכאורה היה מקום לדחות על הסף את טענת הפסלות, בהינתן עיתוי העלאתה לפני בית המשפט, רק לאחר מתן פסק הבוררות. עם זאת נקבע כי יש לקחת בחשבון שהפנייה מטעם המבקש לבורר נעשתה עוד לפני פרסום הפסק, ולא ניתן לה מענה על ידי הבורר עד מתן הפסק, ומשכך לא הייתה למבקש אפשרות להגיש בקשה להעברת בורר מתפקידו לפי סעיף 11 לחוק הבוררות טרם פרסום פסק הבוררות. בהתאם לכך בית המשפט ציין כי הדבר אינו תקין, שכן היה על הבורר להכריע בבקשה טרם מתן הפסק. עם זאת, נמצא כי עדיין יש בעיתוי העלאת הטענה והעמימות התמוהה שנקט המבקש בקשר אליה, כדי להקשות על קבלתה לגופו של עניין. נקבע כי המבקש הבהיר לבית המשפט רק בהודעה מיום 10.4.2022 פרטים כלשהם בדבר מהות "הקשר העסקי" הנטען בין הבורר למשיב, והתברר כי הטענה מתבססת על כך שהבורר משמש כיו"ר של חברה ממנה שוכר המשיב שטחי עיבוד חקלאיים והקצאות מים לצורך גידולים. אלא שהמבקש לא פירט כל תשתית בדבר הממשק העסקי שבין הבורר לבין המשיב מעבר להעלאת טענה כללית זו שאינה מצדיקה פסילה והעברת בורר מתפקידו. מה גם שהתברר שהמידע האמור היה ידוע למבקש במועד מוקדם יותר, דבר המחזק את טענת המשיב כי המבקש חיכה לרגע האחרון כדי להעלות את הטענות, לאחר שהבין לאן "רוח הבורר נושבת", מתוך שיקול טקטי פסול. 7. מכאן לבקשה שלפנַי. לטענת המבקש הבקשה מעלה מספר שאלות עקרוניות וציבוריות בעלות משקל החורגות מעניינם של הצדדים. הראשונה, שאלת חובת הבורר לנהל פרוטוקול מסודר ותיעוד העדויות והראיות שהובאו לפניו, במיוחד כאשר הצדדים הסכימו בהסכם הבוררות כי הבורר ינמק את פסקו; השנייה, האם ניתן לדון בטענה לקיום ישיבות בוררות במעמד צד אחד מבלי לאפשר את חקירת הבורר. לטענת המבקש, בית המשפט שגה בקבעו כי אין מקום לליבון ראייתי של טענה זו תוך קבלת ראיות ושמיעת עדויות; השלישית, שאלת חובת הבורר להכריע בבקשה לפסלותו בטרם יתן את הפסק הבוררות. לטענת המבקש, בהתנהלות הבורר נפל פגם מהותי, שכן המבקש פנה אליו זמן רב לפני מתן הפסק ועתר לסיום תפקידו נוכח פגמים בניהול הבוררות וטענות לניגוד עניינים, והיה עליו להכריע תחילה בבקשה זו; הרביעית, שאלת חובת הבורר להזהיר את הצדדים כי בכוונתו ליתן את פסקו כדי לאפשר להם להציג את ראיותיהם וטענותיהם בטרם מתן הפסק. דיון והכרעה 8. דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר ההתערבות נדרשת משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו למשל לאחרונה: רע"א 3145/22 זיפ יהלומים בע"מ נ' שכטר יהלומים בע"מ , פסקה 6 (6.6.2022); רע"א 1570/22 שלזינגר נ' וינד , פסקה 13 (9.6.2022)). הבקשה שלפנַי נטועה כל כולה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, ואינה באה בגדרי המקרים המצדיקים התערבות. גם לא שוכנעתי כי נגרם למבקש עיוות דין. 9. אוסיף בקצירת האומר, באשר לטענות המבקש כי היה על בית המשפט המחוזי לקיים בירור עובדתי מעמיק בקשר לטענותיו, ובכלל זה להורות על הגשת ראיות ושמיעת עדויות, כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב כיצד לברר את המחלוקת שלפניה, מבחינת סדרי הדין, הגשת ראיות והצורך בזימון עדים, ואין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בשיקול דעת זה (ראו למשל: רע"א 6702/09 קינד נ' חב' כספים (מבית גלובס) בע"מ , פסקה 5 (7.12.2009); רע"א 561/17 קוריאה מוטורס ישראל בע"מ נ' אונגר , פסקה 9 (26.1.2017)). כלל זה תקף ביתר שאת כאשר נדונה סוגית הגשת ראיות וזימון עדים בגדרי בקשה לביטול פסק בוררות, בהתחשב בעיקר תכליתה של הבוררות, שהוא בירור מהיר ויעיל של הסוגיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין (וראו למשל: רע"א 7037/09 אריקרן בע"מ נ' כהן , פסקה 9 (5.1.2010)). עוד לא למותר לציין כי זימון בורר לעדות, כפי שהתבקש על ידי המבקש, הוא בגדר חריג השמור למקרים נדירים, ולוּ מן הטעם של שמירה על כבוד מוסד הבוררות וכבוד הבוררים (רע"א 8229/10 צ'רלטון בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל , פסקה 11 (21.11.2010); רע"א 1811/15 מיראלי (מי רל שווילי) נ' מירלשווילי , פסקה 8 (5.5.2015)). 10. כמו כן, אציין כי אינני מוצא שאלה עקרונית בקשר לטענת המבקש לקיומה של עילת פסלות. בית המשפט המחוזי ציין בצדק, כי אין זה מצב ראוי, כאשר בורר אינו מכריע בבקשה להעברתו מתפקידו טרם מתן פסק בוררות. אולם לגופו של עניין, לא מצא בית המשפט לשעות לטענותיו העמומות של המבקש לקיומה של עילת פסלות במקרה זה. כמו כן עמד בית המשפט על השיהוי הרב בו נקט המבקש בהעלאת טענותיו בעניין זה שעה שמדובר במידע שהיה מצוי בידיעתו במשך שנים ארוכות. לא מצאתי כל פגם בקביעות אלו. הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתנה היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040940_N01.docx הב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"א 4094/22", "רע\"א 3145/22", "רע\"א 1570/22", "רע\"א 6702/09", "רע\"א 561/17", "רע\"א 7037/09", "רע\"א 8229/10", "רע\"א 1811/15" ]	747,437
735,927	בבית המשפט העליון ע"פ 4099/22 - א' לפני: כבוד השופט נ' סולברג המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 11.5.2022 בתפח"ע 42503-08-21 שניתן על-ידי כבוד השופטים: נ' זלוצ'ובר – סג"נ, ד' בן טולילה, וט' לחיאני-שהם תאריך הישיבה: כ"ג בסיון התשפ"ב (22.6.2022) בשם המערער: עו"ד שלומי הכהן בשם המשיבה: עו"ד אופיר ביתן החלטה בגמר הדיון, בהמלצתי, חזר בו המערער מבקשתו. הבקשה לעיכוב הביצוע נדחית אפוא בזאת. בהסכמה, הוחלט על תקופת התארגנות של 3 שבועות. המערער יתייצב לריצוי עונשו ב בימ"ר דקל ביום 14.7.2022 עד לשעה 10:00, כשברשותו תעודת זהות. על המשיב לתאם את הכניסה למאסר כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים 074-7831077, 07-7831078. ניתנה היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040990_O01.docx יא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4099/22" ]	747,443
737,189	בבית המשפט העליון ע"פ 4099/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל הודעת המערער מיום 22.6.2022 על הוספת נספחים החלטה המשיבה רשאית להתייחס לאמור בהודעה שבכותרת עד ליום 13.7.2022. ניתנה היום, ‏ז' בתמוז התשפ"ב (‏6.7.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040990_T02.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4099/22" ]	747,444
738,118	בבית המשפט העליון ע"פ 4099/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל הודעת המערער מיום 22.6.2022 על הוספת נספחים החלטה בהיעדר תשובה מטעם המשיבה, הנספחים שהוגשו יתקבלו לתיק. ניתנה היום, ‏י"ח בתמוז התשפ"ב (‏17.7.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040990_T03.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ע\"פ 4099/22" ]	747,445
735,785	בבית המשפט העליון בג"ץ 4100/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותרת: קבוצת תושבי שכונת נוה עוז בפתח-תקוה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. הוועדה לתשתיות לאומיות 3. ועדת המשנה להערות והשגות של הוועדה לתשתיות לאומיות 4. עו"ד תלמה דוכן, חוקרת הוועדה לתשתיות לאומיות 5. חברת נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ 6. עיריית פתח-תקוה 7. שירותי בריאות כללית 8. עו"ד מנשה סלטון 9. יוסף רטנובסקי 10. ענת רטנובסקי 11. שבי כדורי 12. שכונת פועלים חקלאית נוה עוז פתח-תקוה 13. עוז יובלים יזמות בע"מ 14. אשד איגרא תעשיות בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: גל חמו גולדברג החלטה המשיבים יגישו תגובה מקדמית לעתירה, עד ליום 21.8.2022. ניתנה היום, ‏כ"ב בסיון התשפ"ב (‏21.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041000_O01.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4100/22" ]	747,446
738,302	בבית המשפט העליון בג"ץ 4100/22 - א' לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותרת: קבוצת תושבי שכונת נוה עוז בפתח-תקוה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. הוועדה לתשתיות לאומיות 3. ועדת המשנה להערות והשגות של הוועדה לתשתיות לאומיות 4. עו"ד תלמה דוכן, חוקרת הוועדה לתשתיות לאומיות 5. חברת נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ 6. עיריית פתח-תקוה 7. שירותי בריאות כללית 8. עו"ד מנשה סלטון 9. יוסף רטנובסקי 10. ענת רטנובסקי 11. שבי כדורי 12. שכונת פועלים חקלאית נוה עוז פתח-תקוה 13. עוז יובלים יזמות בע"מ 14. אשד איגרא תעשיות בע"מ בקשה מטעם המשיבה 13 למחיקתה מהעתירה בשם המשיבה 13: עו"ד צבי שוב החלטה העותרת תגיב לבקשת המשיבה 13 למחיקתה מההליך, עד ליום 25.7.2022. ניתנה היום, ‏י"ט בתמוז התשפ"ב (‏18.7.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041000_O02.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4100/22" ]	747,447
739,070	בבית המשפט העליון בג"ץ 4100/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותרת: קבוצת תושבי שכונת נוה עוז בפתח-תקוה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. הוועדה לתשתיות לאומיות 3. ועדת המשנה להערות והשגות של הוועדה לתשתיות לאומיות 4. עו"ד תלמה דוכן, חוקרת הוועדה לתשתיות לאומיות 5. חברת נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ 6. עיריית פתח-תקוה 7. שירותי בריאות כללית 8. עו"ד מנשה סלטון 9. יוסף רטנובסקי 10. ענת רטנובסקי 11. שבי כדורי 12. שכונת פועלים חקלאית נוה עוז פתח-תקוה 13. עוז יובלים יזמות בע"מ (נמחקה) 14. אשד איגרא תעשיות בע"מ בקשה מטעם המשיבה 13 למחיקתה מהעתירה; תגובה מטעם העותרים בשם העותרים: עו"ד איל ד. מאמו בשם המשיבה 13: עו"ד צבי שוב החלטה כמבוקש, ובהעדר התנגדות מצד העותרת, תימחק המשיבה 13 מן ההליך. ניתנה היום, ‏כ"ז בתמוז התשפ"ב (‏26.7.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041000_O03.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4100/22" ]	747,448
740,972	בבית המשפט העליון בג"ץ 4100/22 בג"ץ 4115/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב העותרת בבג"ץ 4100/22: קבוצת תושבי שכונת נווה עוז בפתח תקוה נ ג ד המשיבים בבג"ץ 4100/22: 1. ממשלת ישראל 2. הוועדה לתשתיות לאומיות 3. ועדת המשנה להערות והשגות של הוועדה לתשתיות לאומיות 4. עו"ד תלמה דוכן, חוקרת הוועדה לתשתיות לאומיות 5. חברת נת"ע 6. עיריית פתח תקוה 7. שירותי בריאות כללית 8. עו"ד מנשה סלטון 9. יוסף רטנובסקי 10. ענת רטנובסקי 11. שבי כדורי 12. שכונת פועלים חקלאית - נווה עז פתח תקוה אגודה שיתופית 13. אשד איגרא תעשיות בע"מ העותרות בבג"ץ 4115/22: 1. עיריית פתח תקוה 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה נ ג ד המשיבים בבג"ץ 4115/22: 1. ממשלת ישראל 2. הועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות 3. ועדת המשנה להערות והשגות של הוועדה לתשתיות לאומיות 4. נת"ע- נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ 5. קבוצת תושבי שכונת נווה עוז בפתח תקוה 6. שרותי בריאות כללית- המרכז הרפואי רבין 7. עו"ד מנשה סלטון 8. יוסף רטנובסקי 9. ענת רטרנובסקי 10. שכונת פועלים חקלאית - נווה עז פתח תקוה אגודה שיתופית 11. אשד איגרא תעשיות (1945) בע"מ בקשה מטעם משיבים 3-1 לקביעת העתירות שבכותרת לדיון במאוחד בפני הרכב בשם משיבים 3-1: עו"ד ענר הלמן; עו"ד עמרי אפשטיין החלטה כמבוקש ובהיעדר התנגדות, העתירות שבכותרת תקבענה לדיון לפני הרכב במאוחד, לרבות ביחס להלכה שנקבעה בבג"ץ 5322/21 כספי נ' ממשלת ישראל (14.09.2021) - עד ולא יאוחר מסוף חודש דצמבר 2022, בכפוף ליומן בית המשפט. משיבים אשר טרם הגישו תגובה מקדמית למי מהעתירות, יעשו כן עד 21 ימים עובר למועד הדיון שייקבע. ניתנה היום, ‏כ"ד באב התשפ"ב (‏21.8.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041000_C04.docx אל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4100/22", "בג\"ץ 4115/22" ]	747,449
735,429	בבית המשפט העליון בג"ץ 4101/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותר: ח"כ איתמר בן גביר נ ג ד המשיבים: 1. קצין הכנסת 2. היועצת המשפטית לכנסת עו"ד שגית אפיק 3. יו"ר הכנסת 4. השר לביטחון פנים 5. מפכ"ל משטרת ישראל 6. מפקד מחוז ירושלים 7. היועצת המשפטית לממשלה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד חנמאל דורפמן החלטה המשיבים יגישו תגובה מקדמית לעתירה, עד יום 31.7.2022. ניתנה היום, ‏י"ז בסיון התשפ"ב (‏16.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041010_O01.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4101/22" ]	747,450
739,528	בבית המשפט העליון בג"ץ 4101/22 - א' לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותר: ח"כ איתמר בן גביר נ ג ד המשיבים: 1. קצין הכנסת 2. היועצת המשפטית לכנסת עו"ד שגית אפיק 3. יו"ר הכנסת 4. השר לביטחון פנים 5. מפכ"ל משטרת ישראל 6. מפקד מחוז ירושלים 7. היועצת המשפטית לממשלה בקשה מטעם המשיבים, בהסכמה, למתן ארכה להגשת תגובה מקדמית עד ליום 15.9.2022 בשם המשיבים: עו"ד אודי איתן; עו"ד שרון אבירם החלטה כמבוקש וכמוסכם, המשיבים יגישו את תגובתם המקדמית, עד יום 15.9.2022. ניתנה היום, ‏ד' באב התשפ"ב (‏1.8.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041010_O02.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4101/22" ]	747,451
742,836	בבית המשפט העליון בג"ץ 4101/22 - ב' לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותר: ח"כ איתמר בן גביר נ ג ד המשיבים: 1. קצין הכנסת 2. היועצת המשפטית לכנסת עו"ד שגית אפיק 3. יו"ר הכנסת 4. השר לביטחון פנים 5. מפכ"ל משטרת ישראל 6. מפקד מחוז ירושלים 7. היועצת המשפטית לממשלה בקשה מטעם המשיבים, בהסכמה, למתן ארכה להגשת תגובה מקדמית עד ליום 29.9.2022 בשם המשיבים: עו"ד אודי איתן; עו"ד שרון אבירם החלטה כמבוקש וכמוסכם, המשיבים יגישו את תגובתם המקדמית, עד יום 29.9.2022. ניתנה היום, ‏כ"ב באלול התשפ"ב (‏18.9.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041010_O03.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4101/22" ]	747,452
735,784	בבית המשפט העליון עע"מ 4102/22 לפני: כבוד הרשמת שרית עבדיאן המערערים: 1. איתמר טל 2. אחמד ג'ית 3. אמיר זועבי 4. אמיר כהן 5. ברק חגבי 6. מייסם גריפאת 7. דניאל שטיינברג 8. חן ארליך 9. יוסי עבאדי 10. לאה דיין 11. ליבנה סביר 12. לידור אברהם 13. מיטל וקס 14. דהאן נורית 15. ג'וברי נורית 16. עזרי סהר 17. עדי חליחל 18. דורי עוזי 19. עמיתי לשם 20. מליחאת תמארא נ ג ד המשיבים: 1. לשכת עורכי הדין בישראל 2. ועדת הבחינות של לשכת עורכי דין 3. אור דקל 4. אמנדה אסחאק 5. דורון מלכה 6. יוסי גבע 7. מחמד עבידאת 8. מרים עבד אל רחמאן 9. נגה בנמוך 10. ענבל ורד 11. תהילה אלון 12. אליחי פרי 13. טליה ברוך 14. בנימין קוטוק 15. מרים שאהניאן 16. שני שלום 17. אילנה אברהמובשיק 18. רפאל לניאדו 19. טום זגנרייך 20. ציפורה גל 21. שני אשכנזי 22. מירי גווילי 23. תומר טיילו 24. מקוננטדמלה 25. חן עובדיה 26. דרור לגאלי 27. מרדכי קנבסקי 28. אל נתן חיו 29. פאעור עזמי 30. אביטל בכר 31. ויקי פלוטניק 32. אתי זלצר המשך טיפול החלטה הדיון בהליך שבכותרת יתקיים ביום 27.6.2022 שעה 11:30. בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בהליך זה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, נקבע בזאת כי המשיבים יגישו תשובה בכתב לערעור. התשובות יוגשו עד ליום 26.6.2022 שעה 10:00 והיקפה של כל תשובה לא יעלה על 12 עמודים. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובה תוגש במקביל לבית משפט זה וליתר הצדדים. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, ‏כ"ב בסיון התשפ"ב (‏21.6.2022). שרית עבדיאן, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22041020_D01.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "עע\"מ 4102/22" ]	747,453
735,435	בבית המשפט העליון בש"פ 4105/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג העוררת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: בסיל סורי ערר על החלטתו של ביתה משפט המחוזי בירושלים ב-מ"ת 29255-04-22 מיום 15.6.2022 שניתנה על ידי השופט א' אברבנאל תאריך הישיבה: י"ח בסיון התשפ"ב (17.6.2022) בשם העוררת: עו"ד נעימה חנאווי-כראם בשם המשיב: עו"ד עאטף פרחאת החלטה בגמר הדיון הוסכם על הארכת מעצרו של המשיב עד למתן החלטה אחרת. הצעתי לבחון אפשרות של מעצר באיזוק אלקטרוני, לא באזור מגוריו של המשיב, ובפיקוח של מפקחים אחרים. ב"כ המשיב יודיע עמדתו עד יום 19.6.2022, ובינתיים יהיה המשיב נתון במעצר עד למתן החלטה אחרת. ניתנה היום, ‏י"ח בסיון התשפ"ב (‏17.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041050_O01.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "מ\"ת 29255-04-22" ]	747,457
735,746	בבית המשפט העליון רע"פ 4109/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: משטרת ישראל - לשכת תביעות תעבורה חדרה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה ב-עפ"ת 46559-04-22 מיום 9.5.2022 שניתן על ידי השופטת ר' בש בשם המבקש: עו"ד אגבאריה זכריה החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' בש ) ב-עפ"ת 46559-04-22 מיום 9.5.2022, בגדרו התקבל חלקית ערעור המבקש על גזר דינו של בית המשפט לנוער בבית משפט השלום בחדרה (סגנית הנשיאה ל' פרוינד ) ב-תת"ע 48488-06-18 מיום 21.3.2022. 2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 26.12.2017, סמוך לשעה 14:45, המבקש, בהיותו קטין, נהג ברכב ברחובות העיר אום אל-פאחם ללא שהיה מורשה לנהוג ברכב, ומבלי שהייתה פוליסת ביטוח בת-תוקף על השימוש ברכב. בגין מעשים אלו יוחסה למבקש עבירת נהיגה ללא רישיון, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקוד ת התעבורה ); ועבירת נהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: פקודת ביטוח ). 3. בהכרעת דינו, בית משפט השלום קבע כי המבקש ביצע את המיוחס לו בכתב האישום המתוקן בהתאם להודאתו. 4. בגזר דינו, בית משפט השלום ציין כי עסקינן בעבירות שביצע המבקש בהיותו קטין בן 17. הודגש כי המבקש נעדר פעם אחר פעם מדיוני בית המשפט – חרף התחייבויותיו והתחייבות אביו; לא התייצב לפני שירות המבחן; לא נטל חלק בקבוצות טיפוליות שונות; והודה במיוחס לו מעל שלוש שנים מתחילת ההליך. בד בבד, בעוד מתנהלים ההליכים בפני בית משפט השלום, המבקש המשיך לבצע עבירות כנהג. בית המשפט הוסיף ונתן דעתו לחומרת העבירות ופוטנציאל הפגיעה המתלווה אליהן; להמלצת שירות המבחן כי יש להרשיע את המבקש ולהשית עליו עונשים נלווים, וכן לפסיקה הנוהגת לפיה אין לנקוט בגישה מקלה בגזירת דינו של קטין שאינו משתף פעולה עם הליכי השיקום. נוכח האמור, בית משפט השלום הרשיע את המבקש במיוחס לו, וגזר את דינו כך שנגזרו עליו התחייבות כספית בסך 5,000 ש"ח להימנע למשך 18 חודשים מביצוע עבירות נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח; 4 חודשי פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה; 6 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לבל יעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, למשך 18 חודשים; שני חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, למשך שנה; וקנס בסך 5,500 ש"ח או 14 ימי מאסר תמורתו. 5. במסגרת ערעור המבקש על גזר דינו, בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפל פגם בפסילת רישיונו בפועל, נוכח חומרת מעשיו ומסוכנותם; עברו התעבורתי; והתנהלותו עם שירות המבחן. בנוסף צוין כי רכיב זה עולה בקנה אחד עם המלצת שירות המבחן כי יושת על המבקש עונש פסילה בפועל. עם זאת, בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את הערעור וקבע ביחס לרכיב הקנס כי מאחר שהעבירות בוצעו בהיות המבקש קטין, ובשים לב למצבו הכלכלי הנוכחי ולמהות העבירות בהן הורשע, יופחת הקנס שהשית עליו בית משפט השלום כך שיעמוד על 3,000 ש"ח חלף 5,500 ש"ח. מכאן הבקשה שלפניי. 6. המבקש סבור, בין היתר, כי העונש אשר הושת עליו סוטה לחומרה ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים; אינו מתחשב כראוי בנסיבותיו האישיות ובכללן תלותו ברכב בשל לימודיו הרחוקים; ומחמיר עמו אף ש"לא נעדר מאף ישיבה עם שירות המבחן" כלשונו. עוד נטען כי בית משפט השלום החמיר עם המבקש יתר על המידה אך בשל אי התייצבותו לדיוני בית המשפט ולפגישות שירות המבחן, על אף שהלכה למעשה אלו בוטלו בשל נסיבות שאינן תלויות בו – כאילוצי מגפת הקורונה; אשפוז המבקש בבית חולים; והעובדה שלא קיבל מכתב זימון משירות המבחן. לאור האמור לעיל, המבקש סבור כי יש להפחית את משך פסילת רישיון הנהיגה, ואף את רכיב הקנס כך שיעמוד על 2,000 ש"ח בלבד. 7. דין הבקשה להידחות . הלכה ידועה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית רחבת היקף, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או בנסיבות המקימות חשש לעיוות דין או אי צדק מהותי (רע"פ 2842/22 אבו שאח נ' מדינת ישראל - היחידה הארצית לאכיפת דיני תו"ב , פסקה 8 (15.6.2022); רע"פ 3682/22 גולן נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (2.6.2022)). זאת ועוד, בקשה לרשות ערעור הנסובה על חומרת העונש, תתקבל במקרים נדירים וחריגים, בהם ניכרת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות (רע"פ 1864/22 עדוי נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (6.4.2022)). הבקשה שלפניי נטועה בדל"ת אמות עניינו הפרטני של המבקש, ואף אינה מקימה חשש לעיוות דין או אי צדק מהותי, ודי בכך כדי לדחותה. 8. המבקש נהג ברכב ברחובות העיר אום אל פאחם, כאשר אינו בעל רישיון נהיגה וכאשר לא הייתה פוליסת ביטוח בת-תוקף לרכב בו נהג. מעשים אלה חמורים לכשעצמם ודורשים ענישה הולמת (רע"פ 861/22 בניאמינסון נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (6.2.2022); רע"פ 325/22 סוליקו נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (18.1.2022)). נוסף על כך, חוסר נכונותו של המבקש ליתן את הדין על מעשיו בבית המשפט, ולהתייצב לפגישות שירות המבחן, לצד עבירות התעבורה שביצע במהלך השנים, מלמדים כי נדרשת בעניינו ענישה ראויה, על אף היותו קטין בעת ביצוע המעשים (ע"פ 5889/16 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 11 (8.1.2017)). בשים לב לאמור לעיל, העונש שבית המשפט המחוזי השית על המבקש הולם את חומרת מעשיו; מתחשב כראוי במכלול נסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיו האישיות לחומרה ולקולה; ואין בו כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור, לא כל שכן במסגרת "בגלגול שלישי" . 9. הבקשה אפוא נדחית. ניתנה היום, ‏כ"ב בסיון התשפ"ב (‏21.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041090_J01.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"פ 4109/22", "עפ\"ת 46559-04-22", "תת\"ע 48488-06-18", "רע\"פ 2842/22", "רע\"פ 3682/22", "רע\"פ 1864/22", "רע\"פ 861/22", "רע\"פ 325/22", "ע\"פ 5889/16" ]	747,463
735,438	בבית המשפט העליון בש"פ 4110/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: מאיר ארזואן בקשה רביעית (בהסכמה) להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 בשם המבקשת: עו"ד שרית משגב בשם המשיב: עו"ד אהוד בן-יהודה החלטה לבקשת באת-כוח המדינה ובהסכמת בא-כוח המשיב, מוארך בזאת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 20.6.2022, או עד למתן פסק דין בעניינו ב-ת"פ 50984-12-20 בבית המשפט השלום בתל אביב-יפו, לפי המוקדם. ניתנה היום, ‏י"ח בסיון התשפ"ב (‏17.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041100_O01.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "ת\"פ 50984-12-20" ]	747,464
736,736	בבית המשפט העליון מ"ח 4112/22 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן המבקש: רחמים שקלים נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל – רשות המיסים בקשה למשפט חוזר בשם המבקש: עו"ד יואב ציוני החלטה לפניי בקשה שנייה להורות על קיום משפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 בעניינו של המבקש, שהורשע בעבירות בגין העלמת הכנסות בסכום של למעלה משני מיליון ש"ח בין השנים 2001-1995 – הכנסות שקיבל בעבור מתן ייעוץ בתחום הקבלה והנומרולוגיה, מתן ברכות, מכירת קמעות ומזוזות, מתן הרצאות ומכירת ספרים שכתב. 1. עיקרי הדברים הצריכים לענייננו פורטו בהחלטתו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין בבקשתו הקודמת של המבקש לקיום משפט חוזר, ועל כן יובאו הדברים בתמצית (ראו: מ"ח 1282/16 שקלים נ' מדינת ישראל (26.6.2016) (להלן: ההחלטה בבקשה הקודמת )). ביום 26.11.2009 הרשיע בית המשפט השלום ברחובות (כב' השופט י' לוי ) את המבקש ב-34 עבירות מס, מרמה וכזב וזיכה אותו מעבירה אחת של השמטת הכנסה מדו"ח. לפי האמור בכתב האישום, בשנת 1990 הקים המבקש את "עמותת שערי רחמים לישראל-יבנה" (להלן: העמותה ), אשר הוקמה בכדי ליצור מצג כוזב לפיו הכנסות המבקש מיעוץ בתחום הקבלה והנומרולוגיה הן תרומה לעמותה לצורך קידום מטרותיה אך בפועל שימשו את המבקש לצרכיו האישיים. כדי לקדם את המצג הכוזב שלפיו העמותה פועלת כדין, ביקש המבקש ממספר אנשים שיצטרפו כחברים בעמותה אך הם לא שימשו בה בתפקיד כלשהו. בהמשך, זייף את חתימותיהם בדו"חות שונים שהוגשו לרשויות. בנוסף, העלים הכנסות באמצעות הפקדת כספים בחשבונות בנק שהוסתרו מהרשויות. המבקש הגיש ערעור הן על הכרעת הדין, הן על חומרת העונשים שהוטלו עליו לבית המשפט המחוזי. בהמשך חזר בו המבקש מהערעור על הכרעת הדין, וביום 5.5.2010 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטים מ' פינקלשטיין , א' מקובר , ו ע' גרוסקופף ) את ערעורו על חומרת העונש (וראו ע"פ 29502-03-10 שקלים נ' פרקליטות המדינה (5.5.2010); להלן: פסק הדין בבית המשפט המחוזי ). נפסק כי המבקש ירצה 45 חודשי מאסר בפועל, ועונש הקנס שהוטל עליו הועמד על 300,000 ש"ח. על פסק דין זה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"פ 4588/10 שקלים נ' מדינת ישראל (31.10.2010)), שנדחתה בהיעדר עילה למתן רשות ערעור. 2. בחלוף 6 שנים, הגיש המבקש את בקשתו הראשונה למשפט חוזר. בקשתו של המבקש התבססה על שתי עילות: קיומן של ראיות חדשות שעשויות לשנות את תוצאת המשפט לטובת המבקש, וכן חשש של ממש כי בהרשעה נגרם למבקש עיוות דין. המבקש צירף לבקשתו את דו"ח מבקר המדינה (מבקר המדינה משרד האוצר-רשות המסים בישראל-מיסוי רבנים, 'מקובלים' ובד"צים (2014) (להלן: דו"ח מבקר המדינה )); חוזר של רשות המסים המסדיר את מיסוי התקבולים בגין שירותים הניתנים על ידי רבנים, מקובלים, מוהלים, חזנים ובד"צים (חוזר 1/2016 "מיסוי שירותי דת" (19.1.2016); להלן: חוזר רשות המיסים )); חוות דעת גרפולוגית מאת מומחית לזיהוי כתבי יד מזויפים, אשר כנטען, בחנה את מסמכי המקור, והסיקה כי לא המבקש הוא שחתם על המסמכים שנטען שזייף את חתימתם (להלן: חוות דעת גרפולוגית ); וכן רשימה של תרומות שניתנו על ידי העמותה "לנזקקים רבים בהיקף נכבד ביותר", המלמדת לשיטתו על היקף הסיוע שהעניקה העמותה שיש בה לחתור תחת הקביעה שהעמותה הייתה "פיקציה". בית המשפט מצא כי דו"ח מבקר המדינה, חוזר רשות המיסים וכן מסמכים נוספים הקשורים לחקירת השומות ולפעילותה של העמותה שניהל המבקש, אינן מקימים עילה למשפט חוזר, מאחר שהוצגו בשיהוי רב, מבלי שניתן טעם לכך. כמו כן נקבע כי אין בכך שסוגית מיסוי תרומות שמקבלים אנשי דת הייתה שנויה במחלוקת בעבר, כדי להשליך על הרשעת המבקש. זאת מאחר ש בית משפט השלום קבע באופן חד משמעי כי התשלומים שקיבל המבקש היו במהותם בעבור שירות ולא תרומה, קביעה שלא הופרכה בידי המבקש. אשר לחוות הדעת הגרפולוגית, צוין כי המבקש הציג חוות דעת גרפולוגית אחרת בבית משפט השלום, ראיה שניתן לה משקל אפסי בנסיבות העניין. לפיכך, קבע בית המשפט ש אין מקום ליתן למבקש להגיש עתה חוות דעת גרפולוגית נוספת. מעבר לצורך נקבע גם לגופו של עניין, כי קשה לראות בראיה זו כראיה שתביא לשינוי תוצאות המשפט לטובתו. אשר לטענת המבקש כי נגרם לו עיוות דין בשל אכיפה בררנית , בית המשפט ציין כי טענה זו נשמעה מפי המבקש במשך כל שלבי ההליך ונדחתה. כמו כן, בית המשפט עמד על כך שנדרש להציג אכיפה בררנית קיצונית ו"אולי אף מכוונת" כדי שזו תקים עילה למשפט חוזר (פסקה כח להחלטה בבקשה הקודמת). כמו כן ציין בית המשפט שהמבקש הורשע כבר בשנת 1990 בעבירות דומות שנעברו בין השנים 1989-1986. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה, יש קושי בקבלת טענתו המבוססת על הגנה מן הצדק. 3. בחלוף 6 שנים נוספות, הגיש המבקש בקשה נוספת למשפט חוזר, היא הבקשה שלפניי. בקשה זו מושתתת על העילות שעליהן התבסס המבקש במסגרת הבקשה הראשונה: ראיות חדשות שעשויות לשנות את תוצאת המשפט לטובת המבקש, וכן חשש של ממש כי בהרשעה נגרם למבקש עיוות דין. כך, חוזר המבקש על טענתו כי בעת הרשעתו הדין לעניין מיסוי תקבולי אנשי דת היה עמום, ומפנה בהקשר זה בשנית לדו"ח מבקר המדינה ולחוזר רשות המיסים. לראיות אלה מוסיף המבקש פסיקה מאוחרת שלטענתו הבהירה את הדין לעניין זה (בין היתר מפנה המבקש לע"א 3159/19 אבוחצירא נ' פקיד שומה – היחידה הארצית לשומה (18.10.2020) (להלן: עניין אבוחצירא )). כן מציג המבקש את אותה חוות דעת גרפולוגית שלשיטתו מוכיחה כי לא זייף את חתימות חברי הוועדה; וטוען כי בהרשעתו נגרם לו עיוות דין בשל אכיפה בררנית, הן מאחר שנגד אנשי דת אחרים, אותם הוא מונה במסגרת הבקשה, לא ננקטו הליכים פליליים, הן מאחר שלא ננקטו בהליכים פליליים נגד העמותה. כן צירף המבקש לבקשתו רשימה שמפרטת העברות של כספים לעשרות נזקקים, שלשיטתו יש בה להוכיח כי העמותה קיימה את מטרותיה והיא אינה "פיקציה". לטענת המבקש, רשימה זו נמסרה לבאי כוחו באותה העת אך "מטעמים לא ברורים" לא צורפה כראיה מטעמו. 4. לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, משהיא חוזרת על טענות המבקש בבקשתו הקודמת. אכן, דיון קודם בבקשה למשפט חוזר לא מונע, בהכרח, הגשת בקשה נוספת. ואולם, תקנה 8 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957 מורה כי: "סירב נשיא בית המשפט העליון להורות על משפט חוזר, לא תוגש בקשה נוספת או אחרת בשל עילה ששימשה יסוד לבקשה שסירבו לה". תכליתה של הוראה זו למנוע הגשה של בקשות חוזרות ונשנות למשפט חוזר שבהן מועלות טענות שכבר נדונו והוכרעו (מ"ח 8038/21 חן נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (28.11.2021); מ"ח 9530/17 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (25.8.2020); מ"ח 8314/16 עטאללה נ' מדינת ישראל , פסקה יא (7.11.2016); מ"ח 5935/14 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה ט (18.12.2014)). טענות המבקש בבקשה דנן, רובן ככולן, נדונו ונדחו בהחלטה בבקשה הקודמת. כך, טענתו המרכזית של המבקש, שלפיה בעת הרשעתו שררה אי-בהירות כיצד יש להתייחס למתנות ולתרומות המוענקות למקובל – עמדה גם בבסיס הבקשה הקודמת של המבקש למשפט חוזר. אף מרבית הראיות עליהן ביסס המבקש טענה זו במסגרת הבקשה הקודמת הן אותן ראיות שהציג לפניי, כאשר לראיות אלה הוסיף המבקש מספר פסקי דין, ובהם פסק הדין בעניין אבוחצירא . ואולם, כפי שצוין, בית משפט זה קבע כי אין בכך שסוגיית מיסוי תרומות של מקובלים הייתה שנויה במחלוקת בעבר להשליך על הרשעתו של המבקש, מאחר שבבסיס הרשעתו עמדה קביעה חד משמעית של בית משפט השלום כי המבקש גבה כספים בגין שירותים שנתן לפי מספר ביקורים אצלו וכי תשלומים אלה ניתנו בעבור שירותיו. גם בית המשפט המחוזי מצא כי "אין לנו ספק כי עניינו של [המבקש – ע' פ'] אינו נופל בתחום האפור, וכי הכספים שהעביר לרשותו אינם יכולים להיחשב כתרומות" (פסקה 10 בפסק הדין בבית המשפט המחוזי). לפיכך, גם הקביעות בעניין אבוחצירא , שבין היתר התייחסו למצב עניינים שבו לא הוכח קשר ישיר בין התקבול לבין שירות ספציפי ומוגדר (ראו למשל, פסקה 31 לפסק הדין), אין בהן כדי לשנות מקביעה זו. לבסוף, גם טענתו של המבקש כי העמדתו לדין עולה כדי אכיפה בררנית נטענה ונדחתה במסגרת הכרעת הדין בבית משפט השלום; בערעורו לבית המשפט המחוזי (שעליו הוגשה כאמור בקשת רשות לערער שנדחתה); וכן בבקשה הקודמת למשפט חוזר. משכך, לא מצאתי להיעתר לה אף במסגרת הבקשה שלפניי. אשר ליתר טענות המבקש, גם בהן אין להקים עילה למשפט חוזר מאחר שעמדו לפני בית המשפט בהליך הקודם. הבקשה נדחית אפוא. ניתנה היום, ‏ד' בתמוז התשפ"ב (‏3.7.2022). המשנה לנשיאה _________________________ 22041120_M01.docx עת מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "מ\"ח 4112/22", "מ\"ח 1282/16", "ע\"פ 29502-03-10", "רע\"פ 4588/10", "מ\"ח 8038/21", "מ\"ח 9530/17", "מ\"ח 8314/16", "מ\"ח 5935/14" ]	747,468
736,016	בבית המשפט העליון רע"א 4114/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשת: רבקה ביטון נ ג ד המשיבה: הראל חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת י' רוטנברג ) מיום 2.5.2022 ב-ת"צ 30612-04-21 בשם המבקשת: עו"ד אדם לוין; עו"ד יונתן רפפורט החלטה בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות ) הוחלט כי הבקשה לרשות ערעור מצריכה תשובה. התשובה תוגש עד ליום 24.7.2022, ועל נוסח התשובה יחולו הוראות תקנה 140(א) לתקנות. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובה תוגש במקביל הן לבית משפט זה הן במישרין למבקשת. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, ‏כ"ד בסיון התשפ"ב (‏23.6.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22041140_G01.docx זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"א 4114/22", "ת\"צ 30612-04-21" ]	747,470
738,738	בבית המשפט העליון רע"א 4114/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשת: רבקה ביטון נ ג ד המשיבה: הראל חברה לביטוח בע"מ בקשה בהסכמה להארכת מועד מטעם המשיבה בשם המבקשת: עו"ד אדם לוין בשם המשיבה: עו"ד הראל שחם; עו"ד מאיה רכניץ החלטה כמבוקש וכמוסכם, המשיבה תגיש תשובתה לבקשת רשות הערעור עד ליום 14.8.2022. ניתנה היום, ‏כ"ה בתמוז התשפ"ב (‏24.7.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22041140_G03.docx זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"א 4114/22" ]	747,471
740,189	בבית המשפט העליון רע"א 4114/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשת: רבקה ביטון נ ג ד המשיבה: הראל חברה לביטוח בע"מ בקשה בהסכמה להארכת מועד מטעם המשיבה בשם המבקשת: עו"ד אדם לוין בשם המשיבה: עו"ד הראל שחם; עו"ד מאיה רכניץ החלטה כמבוקש וכמוסכם, המשיבה תגיש תשובה לבקשת רשות הערעור עד ליום 18.8.2022. ניתנה היום, ‏י"ב באב התשפ"ב (‏9.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22041140_G04.docx זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "רע\"א 4114/22" ]	747,472
736,056	בבית המשפט העליון בג"ץ 4115/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב העותרות: 1. עיריית פתח תקוה 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. הועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות 3. ועדת המשנה להערות והשגות של הוועדה לתשיות לאומיות 4. נת"ע- נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ 5. קבוצת תושבי שכונת נווה עוז בפתח תקוה 6. שרותי בריאות כללית- המרכז הרפואי רבין 7. עו"ד מנשה סלטון 8. יוסף רטנובסקי 9. ענת רטרנובסקי 10. שכונת פועלים חקלאית- נווה עז פתח תקוה 11. עוז יובלים יזמות בע"מ 12. אשד איגרא תעשיות (1945) בע"מ עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרות: עו"ד מיכאל אגסי; עו"ד גיל זילבר החלטה לתגובה מקדמית של המשיבים עד יום 10.8.2022. בשלב זה, לא ראיתי ליתן צו ביניים. ניתנה היום, ‏כ"ד בסיון התשפ"ב (‏23.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041150_C01.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4115/22" ]	747,473
737,689	בבית המשפט העליון בג"ץ 4115/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב העותרות: 1. עיריית פתח תקוה 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. הוועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות 3. ועדת המשנה להערות והשגות של הוועדה לתשתיות לאומיות 4. נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ 5. קבוצת תושבי שכונת נווה עוז בפתח תקוה 6. שרותי בריאות כללית - המרכז הרפואי רבין 7. עו"ד מנשה סלטון 8. יוסף רטנובסקי 9. ענת רטרנובסקי 10. שכונת פועלים חקלאית - נווה עוז פתח תקוה 11. עוז יובלים יזמות בע"מ 12. אשד איגרא תעשיות (1945) בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותרות: עו"ד מיכאל אגסי; עו"ד גיל זילבר החלטה 1. ביום 16.06.2022 הוגשה על ידי משיבה 5 בעתירה שבכותרת, קבוצת תושבי שכונת נווה עוז בפתח תקווה, עתירה נגד החלטת הממשלה לאשר את תכנית תשתית לאומית 103 – קו המטרו M3 , בכלל, והמקטע מושא העתירה דנא בפרט (בג"ץ 4100/22 קבוצת תושבי שכונת נווה עוז בפתח תקווה נ' ממשלת ישראל ואח' ; להלן: העתירה המוקדמת ). ייאמר מיד כי לא זו אף זו, אלא שעותרת 1 כאן, עיריית פתח תקווה, (להלן: העותרת ), היא משיבה בעתירה המוקדמת. 2. משכך, ובהינתן הכלל שנקבע בבג"ץ 5322/21 מתי כספי נ' ממשלת ישראל , פסקאות 3-2 (14.09.2021); ונשנה בבג"ץ 546/22 אלימלך נ' משטרת ישראל (26.01.2022); בבג"ץ 4031/22 ועדת הרבנים לענייני תקשורת נ' שר התקשורת (22.06.2022); ובבג"ץ 4218/22 אמת ליעקב בע"מ נ' ועדת המחירים ואח' (30.06.2022), תודיע העותרת מדוע לא תדחה עתירתה על הסף, משיש באפשרותה להביא טענותיה במסגרת בירור העתירה המוקדמת בבג"ץ 4100/22, שהיא כאמור צד לה. וזאת מבלי להביע עמדה בדבר האפשרויות העומדות לרְשׁוּת העותרת, באשר למעמדה בעתירה המוקדמת. חזקה על העותרת שתפעל כחוכמתה בהקשר אחרון זה. 3. הודעת העותרת כאמור תוגש עד ליום 19.07.2022. ניתנה היום, ‏י"ג בתמוז התשפ"ב (‏12.7.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041150_C02.docx אל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4115/22", "בג\"ץ 4100/22" ]	747,474
739,652	בבית המשפט העליון בג"ץ 4115/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב העותרות: 1. עיריית פתח תקוה 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. הוועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות 3. ועדת המשנה להערות והשגות של הוועדה לתשתיות לאומיות 4. נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ 5. קבוצת תושבי שכונת נווה עוז בפתח תקוה 6. שרותי בריאות כללית - המרכז הרפואי רבין 7. עו"ד מנשה סלטון 8. יוסף רטנובסקי 9. ענת רטרנובסקי 10. שכונת פועלים חקלאית - נווה עז פתח תקוה 11. עוז יובלים יזמות בע"מ 12. אשד איגרא תעשיות (1945) בע"מ בקשת משיבה 11 מיום 05.07.2022 למחיקתה מההליך; תגובה מטעם העותרות מיום 18.07.2022 בשם העותרות: עו"ד מיכל אגסי; עו"ד גיל זילבר בשם משיבה 11: עו"ד יפעת בן אריה שטיינברג החלטה 1. העותרות יגיבו לבקשת משיבה 11 למחיקתה מההליך, וזאת עד ליום 07.08.2022. 2. למקרא תגובת העותרות להחלטתי מיום 12.07.2022, ולאחר ששקלתי בכובד ראש את נסיבות המקרה לאור הכלל מושא החלטתי האמורה, סבורני כי יהא נכון להכריע בעניין זה לאחר קבלת התגובות המקדמיות מטעם המשיבים, כאמור בהחלטתי מיום 23.06.2022. מצופה כי המשיבים, ובפרט משיבי המדינה, יביאו גם סוגיה זו במניין טענותיהם. ניתנה היום, ‏ה' באב התשפ"ב (‏2.8.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041150_C04.docx אל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il	[ "בג\"ץ 4115/22" ]	747,475

738,506

בבית המשפט העליון ע"א 4028/22 ע"א 4191/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 31.5.2022 ומיום 12.6.2022 בתמ"ש 25996-01-21 שניתנו על ידי כבוד השופטת א' ז'יטניצקי רקובר בשם המערער: עו"ד איתי אנשל; עו"ד איתי פנחס רוט פסק-דין לפניי ערעורים על שתי החלטות שנתן בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת א' ז'יטניצקי רקובר ) ביום 31.5.2022 וביום 12.6.2022 בתמ"ש 25996-01-12, שבהן דחה בקשות שהגיש המערער לפסילת המותב מלדון בהליך . נוכח הדמיון הענייני בין שני הערעורים, ולבקשת המערער, מצאתי לדון ולהכריע בהם במאוחד. 1. ההליך נושא הערעור דנן הוגש בחודש ינואר 2012, ועניינו תביעה שהגישה המשיבה נגד המערער – אחיה – ונגד מספר נתבעים נוספים בנוגע לזכויות בנחלה אשר הייתה בעבר בבעלות אמם המנוחה של הצדדים. בשנת 2018 נתן המותב פסק דין חלקי ובו נקבע, בין היתר, כי למערער מוקנית הזכות להישאר בנחלה, אך עליו לפצות את המשיבה בגין שווי דירת המגורים של האֵם המנוחה ובגין מחצית משווי הזכויות בנחלה. עוד החליט בית המשפט קמא למנות שני מומחים – שמאית ורואה חשבון – לשם אומדן הסכומים שעל המערער לשלם למשיבה. ביחס לרכיב הפיצוי שיימדד על ידי השמאית, הוסיף המותב וקבע כי על המערער להעביר את הפיצוי למשיבה לא יאוחר מ-90 יום "ממועד קבלת הערכת השמאית". ערעורים הדדיים שהגישו הצדדים על פסק הדין נדחו בעיקרם, תוך שנקבע, בין היתר, כי ככל שהמערער לא ישלם את הסכומים שייקבעו על ידי המומחים במועד שיוגדר על ידי בית המשפט – "תוכל [המשיבה] לפנות לבית המשפט קמא בתביעה למכירת הנחלה ומינוי כונס נכסים למכירתה, במסגרתה יינתנו הוראות של בית המשפט לביצוע פסק הדין" (עמ"ש (מחוזי ת"א) 33450-11-18 ועמ"ש (מחוזי ת"א) 35675-11-18 (פסק דין מיום 7.4.2020; השופטת ע' רביד , בהסכמת סגן הנשיא ש' שוחט והשופט נ' שילה )). בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על פסק הדין – נדחתה ( בע"מ 3704/20 (החלטה מיום 15.9.2020; השופט נ' סולברג )). 2. ביני לביני מונו שני המומחים והגישו חוות דעת בנוגע לסכומי הפיצוי. בקשות שהגיש המערער להחלפת השמאית ולפסילת חוות דעתו של רואה החשבון – נדחו על ידי המותב, ובקשות רשות ערעור שהגיש המערער על כך נדחו אף הן. לענייננו רלוונטית ההחלטה בעניין חוות דעתו של רואה החשבון (להלן: ההחלטה בבר"ע ), שם הדגיש בית המשפט המחוזי כי המערער יהיה רשאי להעלות את מלוא טענותיו במסגרת ערעור על פסק הדין המשלים, וכי "ייתכן גם שביהמ"ש קמא יחליט במסגרת פסק הדין המשלים לא לאמץ את תחשיבי המומחה וכל הבקשה תתייתר" (רמ"ש (מחוזי ת"א) 37484-11-21 (החלטה מיום 4.1.2022); השופט נ' שילה ). 3. בחודשים פברואר–מרץ 2022 הגישו הצדדים סיכומים בהליך נושא הערעור דנן, אשר ממתין כעת למתן פסק הדין המשלים. במקביל, ביום 13.4.2022 הגישה המשיבה תביעה למינוי כונס נכסים לשם מכירת הנחלה וחלוקת כספי התמורה (תמ"ש 27903-04-22; להלן: התביעה החדשה ). בתביעתה טענה המשיבה כי המערער נמנע מלשלם לה את הפיצוי למרות שהמומחים הגישו את הערכותיהם זה מכבר, וכי בהתאם לפסקי הדין שניתנו בהליך נושא הערעור דנן – היא זכאית לתבוע את מכירת הנחלה. בהמשך אותו היום הועברה התביעה החדשה לדיון בפני המותב, אשר קבע מועד לדיון בה בהחלטת "פתקית" תמציתית. 4. ביום 23.5.2022 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלדון בהליך נושא הערעור דנן. המערער טען כי ההחלטה לקבוע מועד לדיון בתביעה החדשה, אף טרם הגשת כתב הגנה במסגרתה, מציבה את המותב ב"ניגוד עניינים חריף ודרמטי, אשר מפקיע ממנו יכולת ליתן פסק דין משלים, מבלי שיהא בכך משוא פנים" ולכל הפחות יוצר פגיעה במראית פני הצדק. לגישת המערער, ההחלטה לקבוע דיון בתביעה החדשה מלמדת שהמותב גמר אומר לאמץ את המסקנות שבחווֹת הדעת – "אין זה משנה באיזה אופן בדיוק" – ולמכור את הנחלה, וזאת אף שטרם ניתן פסק הדין המשלים שאמור לעסוק בשאלה אם ובאיזו מידה יש לאמץ את חווֹת הדעת. בכך, לטענת המערער, שלל המותב מראש את האפשרות שידחה איזו מחווֹת הדעת, וזאת בניגוד להחלטה בבר"ע שבה צוין כי ייתכן שהמותב יחליט "במסגרת פסק הדין המשלים לא לאמץ את תחשיבי המומחה". 5. כחיזוק לטענותיו הוסיף המערער והפנה לבקשת פסלות שהגיש בהליך בשנת 2013, בה נטען כי המותב גילה דעה נחרצת באשר לתוצאת ההליך ואף התייחס לסוגיות שעלו בהליך גישור חסוי שקיימו הצדדים. בקשה קודמת זו נדחתה ביום 21.11.2013, אך המערער מדגיש כי המותב לא הכחיש את ההתבטאויות שיוחסו לו אלא רק קבע כי הן הוצאו מהקשרן. המערער הדגיש כי בקשת הפסלות הנוכחית אינה נסמכת על ההתבטאויות משנת 2013, ואולם "החשש שהובע בבקשה לפסלות שופט בשנת 2013, מתממש כעת במלואו" על רקע ההחלטה שניתנה בתביעה החדשה. 6. המשיבה התנגדה לבקשת הפסלות, והמותב דחה אותה ביום 31.5.2022 (להלן: החלטת הפסלות הראשונה ) – בקבעו כי הבקשה "משוללת כל בסיס ואינה אלא שימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש". בהחלטתו ציטט המותב מתוך פסק הדין החלקי שניתן בשנת 2018, והדגיש כי מאז עושה המערער "כל [שלאל] ידו על מנת שלא לקיים את פסק הדין ובמסגרת זו הגיש בקשות לפסילת שני המומחים ומשנדחה על ידי הגיש בקשת רשות ערעור שנדחתה אף היא". המותב הוסיף והסביר כי "משראתה המשיבה [שהמערער] אינו חפץ לקיים את פסק הדין ועושה הכל על מנת לעכב את ביצועו של פסק הדין פעלה המשיבה בהתאם לקביעת ביהמ"ש המחוזי" והגישה את התביעה החדשה. עוד הבהיר המותב כי הדיון בתביעה החדשה נקבע "בהתאם לנוהל הקיים לכל תביעה חדשה". מכל מקום, המותב הדגיש כי "ביצוע פסק הדין יהא בהתאם להחלטה שתינתן בדבר הסכומים המגיעים למשיבה", ואין בכך משום ניגוד עניינים. 7. למחרת, ביום 1.6.2022, הגיש המערער בקשה שכותרתה "בקשה נוספת ודחופה לפסילת שופט ו/או להחלפת מותב", שבה טען כי בהחלטת הפסלות הראשונה "שוב הודגם והוכח משוא פנים מובהק". המערער הפנה לקביעות המותב שלפיהן המערער פועל במטרה לעכב את פסק הדין, וטען: "איך בדיוק יכול או צריך [המערער] לקיים או לא לקיים פסק דין, לפני שפסק הדין בכלל נכתב (?!)". לגישת המערער, קביעות אלו של המותב מעידות שאימץ את עמדת המשיבה, כי דעתו "ננעלה" ביחס למערער וכי הוא רוחש לו "עוינות". כמו כן הלין המערער על החלטה נוספת שנתן המותב ביום 31.5.2022, שבה דחה את בקשתו להגשת חוות דעת פרטית – וזאת, חרף העובדה שהמערער טרם הגיש תשובה לתגובת המשיבה בנוגע לבקשה זו, ואף שבהתאם להחלטה קודמת של המותב ניתנה למערער זכות תגובה עד יום 31.5.2022. התנהלות זו מהווה, לטענת המערער, "דוגמה חיה ונוספת לנעילת דעתו של המותב" ולעוינות שלו כלפי המערער. 8. ביום 2.6.2022 דחה המותב את בקשת הפסלות השנייה בהחלטה תמציתית, בה צוין כי הבקשה אינה אלא ערעור על החלטת הפסלות הראשונה. על רקע זה הגיש המערער, בהמשך יום 2.6.2022, בקשה שכותרתה "בקשה דחופה לעיון חוזר בהחלטה [בשל טעות ושגגה ברורה] 'בבקשה נוספת ודחופה לפסילת שופט ו/או להחלפת מותב'" (כך במקור). המערער הדגיש כי בקשתו השנייה לא הייתה ערעור על ההחלטה הקודמת, אלא בקשה חדשה הנוגעת לעילה שנוצרה לאחר מתן החלטת הפסלות הראשונה. 9. ביום 12.6.2022 נתן המותב החלטה שבה קבע כי יש לדחות את "בקשתו השלישית של [המערער] לפסילת המותב" (להלן: החלטת הפסלות הנוספת ). המותב הדגיש כי לא קיים בענייננו חשש כלשהו למשוא פנים וכי דעתו לא "ננעלה", והוסיף כי המערער תיאר את תמונת המצב העובדתית באופן שגוי. כך, המותב הדגיש כי בפסק הדין החלקי נקבע "מי יהא הבן הממשיך ומהם תנאי התשלום שעל הבן הממשיך ([המערער]), לשלם למשיבה ומונו מומחים לצורך חישוב התשלומים שנקבעו בפסק הדין" – ומשכך אין בסיס לטענה "כאילו לא ניתן פסק דין ועל כן לא היה על [המערער] לקיימו". באשר לבקשה לצירוף חוות דעת פרטית, ציין המותב כי מלכתחילה לא היה מקום להגיש בקשה זו – שכן היא אינה עולה בקנה אחד עם החלטות קודמות שניתנו – אך המותב החליט לדון בבקשה "לפנים משורת הדין". המותב הוסיף כי החלטתו ניתנה בצהרי יום 31.5.2022 ולא בסוף היום "מחמת טעות בחישוב", וכי הסעד הנכון בנסיבות אלו הוא הגשת בקשה להשהיית ההחלטה שניתנה – אך המערער לא עשה כן, ואף לא הגיש את התגובה שהתעתד להגיש. 10. מכאן הערעורים שלפניי, כאשר הערעור בע"א 4028/22 מכוון כלפי החלטת הפסלות הראשונה והערעור בע"א 4191/22 תוקף את החלטת הפסלות הנוספת. המערער עומד על הטענות שהעלה בבקשות הפסלות וטוען כי נימוקי שני הערעורים מצדיקים, יחד ולחוד, את פסילת המותב מלדון בהליך. בפרט מפנה המערער לקביעת המותב לפיה "ביצוע פסק הדין יהא בהתאם להחלטה שתינתן בדבר הסכומים המגיעים למשיבה", ולגישתו עולה מקביעה זו כי המותב "יודע מראש כי פסק דינו המשלים יהא כזה שיחייב את הדיון במכירת הנחלה" וכי אין עוד אפשרות שהמותב ידחה את תחשיבי המומחים. לטענת המערער, הפרסום המוקדם של ההחלטה בעניין הגשת חוות הדעת הפרטית מקים אף הוא עילת פסלות, בהתאם לאמור ב ע"א 3591/19 קלימי נ' גיל (21.7.2019) (להלן: עניין קלימי ). כמו כן חולק המערער על הקביעות כי לא היה מקום להגיש את הבקשה להוספת חוות הדעת, וכי הסעד הנכון בהקשר זה הוא הגשת בקשה להשהיית ההחלטה שניתנה. לגישתו, נימוקים אלו של המותב מחזקים אף הם את הרושם בדבר "נעילת" דעתו. 11. עיינתי בערעורים על נספחיהם, ובאתי לידי מסקנה כי דינם להידחות. טענות המערער ממוקדות, רובן ככולן, בהחלטות דיוניות שנתן המותב ובאופן ניהול ההליך על ידו – ולא שוכנעתי כי ענייננו בא בגדר אותם מקרים חריגים שבהם ההחלטות הדיוניות, כשלעצמן, מקימות עילת פסלות (ראו בהקשר זה: ע"א 984/22 פלוני נ' הגלריה בברנר בע"מ , פסקה 14 (13.4.2022)). 12. כפי שפורט לעיל, בשנת 2018 ניתן פסק דין חלקי הקובע כי על המערער לפצות את המשיבה בגין הזכויות בנחלה. בעקבות זאת מונו שני מומחים על מנת לקבוע את הסכומים שיהא על המערער לשלם, והשאלות העומדות לפתחו של המותב כעת הן כיצד לקבוע את סכום הפיצוי והאם לאמץ את חווֹת הדעת שהוגשו. במקביל הגישה המשיבה תביעה חדשה בטענה כי המערער לא עמד בחובותיו על פי פסק הדין החלקי, והמותב הורה על קביעת דיון בתביעה זו. החלטה זו, ולצדה ההחלטה בעניין הגשת חוות הדעת הפרטית – אשר ניתנה שלא בהתאם למועדים שקבע המותב עצמו – מקימות, לגישת המערער, הצדקה לפסילת המותב מלדון בהליך. 13. לא אחת נדרש מותב לדון בהליכים שונים המתנהלים בין אותם בעלי דין והקשורים באותה פרשה עובדתית. עובדה זו כשלעצמה אינה מקימה עילת פסלות אלא במקרים נדירים, למשל כאשר המותב הביע עמדה מוקדמת ביחס לנושא שבמוקד אחד ההליכים, וקיים קושי ממשי לאתר הבדל מהותי בין הסוגיות שטעונות הכרעה בכל אחד מההליכים (ע"א 6066/21 ליאב יזמות וניהול פרויקטים בע"מ נ' תורג'מן , פסקה 10 (3.11.2021)). בענייננו, התביעה החדשה עוסקת בטענות ובסעדים שונים מאלו שעומדים להכרעת המותב בהליך הנוכחי, וההחלטה התמציתית מיום 13.4.2022 בעניין מועד הדיון לא כללה קביעות כלשהן ביחס לתביעה החדשה או ביחס להליך נושא הערעור דנן. לפיכך החלטה זו אינה מעידה – אף לא בקירוב – על הבעת עמדה מוקדמת ביחס לסוגיות הטעונות הכרעה בפסק הדין המשלים. לא שוכנעתי, על כן, כי הניהול המקביל של שני ההליכים מעמיד את המותב במצב של ניגוד עניינים. 14. ברוח דומה, אין בידי לקבל את טענת המערער כי המותב דרש ממנו לקיים פסק דין "לפני שפסק הדין בכלל נכתב". מהקשרם המלא של הדברים, אשר הובא לעיל, עולה בבירור כי התייחסות המותב לכך שהמערער נמנע מלקיים את "פסק הדין" כּווְּנָה לפסק הדין החלקי , ולא לפסק הדין המשלים שטרם ניתן, וכי היא נכתבה על רקע ניסיונות המערער לפסול את המומחים או את חוות הדעת שהגישו בהליך. לא מצאתי כי ההתבטאויות הללו מעידות על דעה מוקדמת כלשהי ביחס לחווֹת הדעת לגופן, או ביחס לסכום הפיצוי שיהא על המערער לשלם. 15. באשר להחלטה בעניין חוות הדעת הפרטית: כאמור, עקב טעות אנוש נתן המותב החלטה בנושא זה יום אחד לפני חלוף המועד להגשת תגובת המערער. על שגגה זו יש להצר, אך אין בה כדי להקים עילת פסלות עקב "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). בניגוד לטענת המערער, לא שוכנעתי כי יש מקום להקיש לענייננו מעניין קלימי – שם נדון מקרה שבו פורסם בשגגה, לפני שהוגשו סיכומי הצדדים, מסמך " הנחזה על פניו להיות פסק דין שלם ומוגמר ", אשר הוחזר ל"מצב טיוטה" מספר דקות לאחר מכן ( שם , בפסקאות 1 ו-8). בענייננו, לעומת זאת, עסקינן בהחלטת ביניים שנתן המותב במסגרת ההליך ולא בוטלה. לפיכך, האפיק הדיוני הראוי להשגות המערער על החלטה זו – לרבות הפגם שנפל בנתינתה – אינו בקשת פסלות אלא הליכי ערעור מתאימים (ראו והשוו, בהקשר דומה: ע"א 7843/20 המאגר הישראל לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני , פסקה 7 (31.1.2021)). 16. לבסוף אבהיר כי לא מצאתי מקום להידרש לטענות המערער בעניין בקשת הפסלות הקודמת משנת 2013 – שכן טענות אלו נדונו ונדחו על ידי המותב זה מכבר, והמערער אף לא הגיש ערעור על ההחלטה שניתנה. 17. מכל הטעמים שפורטו לעיל, לא מצאתי מקום להעברת הדיון בהליך למותב אחר, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. שני הערעורים נדחים, אפוא, ומשלא נתבקשה לגביהם תגובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"א בתמוז התשפ"ב (‏20.7.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040280_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"א 4028/22", "ע\"א 4191/22", "ש 25996-01-21", "ש 25996-01-12", "תמ\"ש 27903-04-22", "בע\"א 4028/22", "בע\"א 4191/22", "ע\"א 3591/19", "ע\"א 984/22", "ע\"א 6066/21", "ע\"א 7843/20" ]

747,313

735,521

בבית המשפט העליון רע"פ 4030/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקש: ליאור יפרח נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-עפ"ג 22751-03-22 מיום 25.5.2022 שניתן על ידי סגן הנשיאה השופט א' ביתן, השופט י' ליבדרו והשופט א' ברסלר-גונן בשם המבקש: עו"ד אפרת צרפתי החלטה 1. לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיאה השופט א' ביתן , השופט י' ליבדרו והשופט א' ברסלר-גונן ) ב-עפ"ג 22751-03-22 מיום 25.5.2022, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו שניתן על ידי בית משפט השלום בבאר שבע (סגנית הנשיא ע' חולתא ) ב-ת"פ 43524-02-20 מיום 15.2.2022. 2. כמתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 15.7.2019 סמוך לשעה 20:55, המבקש נהג ברכב בבעלותו בעיר באר שבע, ובמעמד זה, החזיק סכין מטבח ברצפת הרכב וסם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 98.9 גרם נטו בתא המטען. בגין האמור, יוחסו למבקש החזקה או שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973; והחזקת אגרופן או סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. 3. המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש. בגזר דינו, בית משפט השלום עמד על הערכים המוגנים שבבסיס עבירות הסמים ועל פוטנציאל הנזק הטמון בחובן, לא רק למעורבים הישירים בביצוע העבירות אלא לחברה כולה, לרבות צרכן הסמים ומשפחתו. עוד הודגשה, חומרתה של עבירת החזקת סכין אשר " תחילתה ברורה, אך בהמשך מובילה לאירועים שקשה לחזות אותם ". כן צוין, כי אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת מתחם העונש ההולם, ונטען על ידם למתחם הנע בין 6 חודשי מאסר עד שנה. בהתחשב בפסיקה הנוהגת, ובשים לב לנסיבות ביצוע העבירות, בית משפט השלום קיבל את טענותיהם לעניין זה, וקבע את גבולות המתחם באופן זה. 4. בעת גזירת עונשו בגדרי המתחם, נשקלו מחד גיסא עברו הפלילי של המבקש, הכולל הרשעה בעבירת אלימות – אשר בוצעה לאחר מועד ביצוע העבירות בתיק זה – באופן המלמד כי לא היה בתפיסתו כדי להרתיעו מפני הסתבכות בעבירה נוספת; ומאידך גיסא, הודאתו בכתב האישום המתוקן המבטאת נטילת אחריות על מעשיו, וכן הביאה לחיסכון בזמן שיפוטי. בהיבט זה, צוין כי מנגד יש להתחשב בהתנהלות המבקש בדיונים, ובכלל זה אי התייצבותו לחלק מהם. בית משפט השלום הבהיר כי אין לפניו שיקולי שיקום המצדיקים התחשבות לעניין העונש. עם זאת, בשל חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ולפנים משורת הדין, קבע כי לא יוטל על המבקש עונש פסילת רישיון נהיגה בפועל על מנת שלא לפגוע בהשתלבותו בשוק העבודה. אשר לריצוי העונש בעבודות שירות, הודגש כי המבקש הופנה אל הממונה על עבודות השירות, אולם לא התייצב על אף שזומן כדין; ניתנה לו הזדמנות נוספת, אך גם אליה נמנע מלהתייצב, כל זאת ללא שנתן הסבר למחדלו. בנסיבות אלה, נכתב כי אילו המבקש היה נמצא מתאים לביצוע עבודות שירות, סביר כי בית המשפט היה נענה לכך. 5. אשר על כן, נגזרו על המבקש 7 חודשי מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח; 3 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה של החזקת סכין, למשך 3 שנים; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת סמים מסוג פשע, למשך 3 שנים; 6 חודשי פסילת רישיון נהיגה על תנאי לבל יעבור עבירת סמים או עבירה אחרת מחוק העונשין תוך שימוש ברכב, למשך 3 שנים; וקנס בסך 5,000 ש"ח או 25 ימי מאסר תמורתו. 6. ערעור המבקש על גזר דינו – נדחה . בית המשפט המחוזי קבע כי בהליך ערעור, אין לאפשר למי שהערכאה הדיונית ביקשה לגביו חוות דעת של הממונה על עבודות השירות והוא נמנע מלשתף פעולה, "להחזיר את הגלגל לאחור" ולשוב ולבקש חוות דעת מהממונה. הודגש כי צעד מעין זה מנוגד לסדר הדין; מעודד נאשמים לפעול ב"שיטת מצליח", וגורם לפגיעה במשאבים מערכתיים. נוכח האמור, נקבע כי בדין בית משפט השלום גזר על המבקש עונש מאסר בפועל לריצוי בין כותלי בית הסוהר, משהמבקש לא התייצב לפני הממונה ומנע בכך את האפשרות לבחון את נשיאת העונש בעבודות שירות, וכן בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות ומידת אשמו. 7. מכאן הבקשה שלפניי, עמה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל. המבקש מלין על חומרת עונשו. לתימוכין, מפנה אל קביעת בית משפט השלום בגזר דינו כי "לו נמצא הנאשם מתאים לביצוע עונש עבודות שירות, סביר שבית המשפט היה נענה לכך". בתוך כך, נטען בין היתר, כי העונש שהוטל עליו חמור ומשיב אותו לסביבה עבריינית ממנה הוא מנסה להתרחק; כי חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות מצדיק הטלת ענישה בדמות עבודות שירות; וכי במסגרת ערעורו לבית המשפט המחוזי, לא ניתנה לבאת כוחו אפשרות לטעון כראוי ולשכנע בדבר הקלה בעונשו. עוד נטען, כי המבקש לא קיבל את הזימון הראשון להתייצבות לפני הממונה על עבודות השירות, ואילו במועד הנוסף אליו זומן לא חש בטוב. משכך, ההחלטה להטיל עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח היא "קיצונית ואין לאפשרה", כלשונו. 8. דין הבקשה להידחות . הלכה ידועה היא, כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שמורה למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת סוגיה משפטית רחבת היקף החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או בנסיבות המקימות חשש לעיוות דין, לרבות אי צדק מהותי (רע"פ 3203/22 עפאנה נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (17.5.2022)). בפרט, בקשה לרשות ערעור הנסובה על חומרת העונש לא תתקבל, אלא במקרים בהם ניכרת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות (רע"פ 3032/22 נוביק נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (30.5.2022); רע"פ 1864/22 עדוי נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (6.4.2022)). בהינתן אמות מידה אלו – נהיר אפוא כי הבקשה שלפניי אינה באה בגדר אותם מקרים חריגים, ודי בכך כדי לדחותה. 9. חרף חומרת העבירות בהן הורשע המבקש ועברו הפלילי העומד לחובתו, בית משפט השלום נעתר לבקשתו כי יופנה לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות. המבקש הדף בהתנהגותו הזדמנות זו שהושטה לידו, ובחר שלא להתייצב בשני מועדים שונים לפני הממונה אליהם זומן כדין. אף אם תתקבל טענתו כי הזימון הראשון לא הובא לידיעתו, אין באמור כדי להועיל לו, משלא התייצב לזימון השני ללא שסיפק הסבר סביר במועדו. להזכיר, כי המבקש לא התייצב לחלק מן הדיונים בבית משפט השלום באופן חוזר ונשנה, ומשכך הוצאו צווי הבאה בעניינו. אך לאחרונה, קבעתי בעניין אחר: בהיעדר חוות דעת הממונה על עבודות שירות או תסקיר שירות מבחן, התנהלות המבקש כבלה את ידיו של בית המשפט ולא אפשרה לו לשקול כל חלופה עונשית – ומשכך, לא ניתן אלא להשית על המבקש עונש מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח (רע"פ 2250/22 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 15 (1.5.2022)). לאור האמור, לא נותר למבקש להלין – אלא על עצמו. 10. ומכאן לטענת המבקש על אודות אי מיצוי זכות הטיעון במסגרת הדיון בערעורו, אשר גם בה אין ממש. עיינתי בפרוטוקול הדיון מיום 25.5.2022, ואני למד כי באת כוחו טענה את שברצונה היה לטעון, ובכלל זה – על אודות מצבו הכלכלי; היעדר ביצוע עבירות נוספות על ידו, והטעמים לאי התייצבותו לפני הממונה. עוד התייחסה, להערת בית משפט השלום לעניין ריצוי עונש המאסר בפועל בעבודות שירות. משאלו הם פני הדברים, ברי כי דין הטענה להידחות לגופה. 11. על חומרתן של עבירות הסמים, אין צורך להכביר במילים. די אם אומר כי המבקש החזיק ברכבו כמאה גרם של סם מסוכן מסוג קנבוס, כמות המספיקה להפקת "מנות" רבות שהיו עלולות להתפשט בציבור ולהסב נזק שאינו מבוטל (רע"פ 7570/21 אבו סוילם נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (11.11.2021)); כאשר לכך נלוותה עבירה של החזקת סכין מחוץ לתחום ביתו ללא שהוכיח כי החזיקה למטרה כשרה. 12. בהתחשב בכל אלו, נחה דעתי כי העונש שהוטל על המבקש הולם את נסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיו הפרטניות, ואין בו משום סטייה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור, לא כל שכן במסגרת "גלגול שלישי". 13. אשר על כן, הבקשה נדחית. ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע. ניתנה היום, ‏כ' בסיון התשפ"ב (‏19.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040300_J01.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"פ 4030/22", "עפ\"ג 22751-03-22", "ת\"פ 43524-02-20", "רע\"פ 3203/22", "רע\"פ 3032/22", "רע\"פ 1864/22", "רע\"פ 2250/22", "רע\"פ 7570/21" ]

747,315

735,201

בבית המשפט העליון בג"ץ 4031/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותרים: 1. ועדת הרבנים לענייני תקשורת 2. מר חננאל מועלם 3. גב' נעמי מועלם 4. ארגון פרחי הדגל 5. רשת מוסדות תפארת דוד נ ג ד המשיבים: 1. שר התקשורת 2. מנכ"לית משרד התקשורת 3. היועצת המשפטית לממשלה 4. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ 5. גולן טלקום תקשורת בע"מ 6. הוט מובייל בע"מ 7. וויידלי מובייל בע"מ 8. סלקום ישראל בע"מ 9. פלאפון תקשורת בע"מ 10. פרטנר תקשורת בע"מ 11. רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרים: עו"ד אבי א. רימון; עו"ד ד"ר יעקב בן שמש; עו"ד אפי מיכאלי החלטה בהינתן העובדה שביום 7.6.2022 הוגשה עתירה, מוקדמת בזמן, נגד החלטת שר התקשורת, אשר עומדת ביסוד עתירה זו (בג"ץ 3800/22 אמת ליעקב נ' שר התקשורת ), יודיעו העותרים מדוע לא תידחה עתירתם על הסף, משיש באפשרותם לפנות בבקשת הצטרפות לעתירה המוקדמת (ראו: בג"ץ 5322/21 מתי כספי נ' ממשלת ישראל , פסקאות 3-2 (14.9.2021); בג"ץ 546/22 אלימלך נ' משטרת ישראל (26.1.2022)). זאת בפרט, נוכח העובדה כי מן העתירה עולה שהעותרים היו מודעים לקיומה של העתירה האמורה, בעת הגשת עתירתם. העותרים יעשו כן עד ליום ה', 16.6.2022. ניתנה היום, ‏ט"ו בסיון התשפ"ב (‏14.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040310_O01.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4031/22", "בג\"ץ 3800/22", "בג\"ץ 5322/21", "בג\"ץ 546/22" ]

747,316

735,898

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4031/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותרים: 1. ועדת הרבנים לענייני תקשורת 2. חננאל מועלם 3. נעמי מועלם 4. ארגון פרחי הדגל 5. רשת מוסדות תפארת דוד נ ג ד המשיבים: 1. שר התקשורת 2. מנכ"לית משרד התקשורת 3. היועצת המשפטית לממשלה 4. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ 5. גולן טלקום תקשורת בע"מ 6. הוט מובייל בע"מ 7. וויידלי מובייל בע"מ 8. סלקום ישראל בע"מ 9. פלאפון תקשורת בע"מ 10. פרטנר תקשורת בע"מ 11. רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרים: עו"ד אבי א. רימון; עו"ד ד"ר יעקב בן שמש; עו"ד אפי מיכאלי פסק-דין השופט נ' סולברג : 1. בעתירה שלפנַי, המחזיקה 104 עמודים, 55 נספחים, ו-519 עמודי נספחים, התבקשנו להורות למשיבי הממשלה, בצו על-תנאי, לבוא וליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת המשיב 1 – שר התקשורת – מיום 1.5.2022, שעניינה ב "הסרת חסמים תחרותיים בשירות 'קו כשר'" , בדרך של "מתן אפשרות ניידות מלאה למנויים לשירות 'קו כשר', לכל בעל רישיון ולכל תכנית שמציע בעל רישיון, וכן מתן אפשרות לכל מנוי להצטרף לכל שירות, תכנית או תעריפים סל שירותים וכיוצ"ב שמציע בעל רישיון ללא תלות בסוג מכשיר הסלולר שברשותו" . כמו כן, בעתירה נטען כלפי 2 החלטות נוספות, שניתנו על-ידי המשיבה 2 – מנכ"לית משרד התקשורת – גם הן מיום 1.5.2022, לצורך ישום החלטתו הנ"ל של שר התקשורת. הראשונה, עניינה בתיקון "תכנית המספור לעניין ניידות מספרים שפורסמה ביום 22 באוגוסט 2005" , כך שלאחר התיקון, "לא ניתן יהיה לדחות בקשת ניידות בשל שיוך המנוי לתוכנית תעריפים מסוימת אצל מפעיל הרט"ן הננטש" . ההחלטה השניה, עניינה בתיקון סעיפים מסוימים ברישיונות הכלליים של חברות הסלולר, על מנת לאפשר את ישום החלטת שר התקשורת (3 ההחלטות מושא העתירה יכונו להלן: ההחלטות או הרפורמה בשירות הקווים הכשרים ). לצד העתירה, הגישו העותרים גם בקשה למתן צו ביניים, שלפיו תושהה כניסת ההחלטות האמורות לתוקף, עד לאחר הכרעה בעתירה לגופה. 2. כעולה מן העתירה, עמדת העותרים היא, כי ההחלטות האמורות לוקות כמעט בכל פגם מנהלי שקיים עלי-ספר. כך, נטען כי ההחלטות התקבלו בחריגה מסמכות, בהעדר תשתית עובדתית ראויה, לאחר שקילת שיקולים זרים, ואי-שקילת שיקולים רלבנטיים, תוך פגיעה בזכות השימוע ובכללי הצדק הטבעי. עוד נטען, כי ההחלטות פוגעות פגיעה קשה בזכות לתרבות ולחופש דת, ואינן עומדות בתנאֵי פסקת ההגבלה. בנוסף נטען, כי ההחלטות פוגעות באינטרס ההסתמכות של רבים בציבור החרדי, והן לוקות באי-סבירות קיצונית. נטען אפוא, מחמת כל זאת ועוד, כי ההחלטות האמורות אינן חוקיות – ודינן בטלות. 3. בפתח כתב העתירה צוין, כי "למיטב ידיעת העותרת, עד ליום הגשתה של עתירה זו, הוגשה עתירה נוספת התוקפת גם היא את החלטתו של שר התקשורת הנדונה בעתירה זו. ראו בג"ץ 3800/22 אמת ליעקב נ' שר התקשורת" . נוכח זאת, ביום 14.6.2022, עם הגשת העתירה, הוריתי לעותרים להודיע מדוע לא תידחה עתירתם על הסף, כדלקמן: "בהינתן העובדה שביום 7.6.2022 הוגשה עתירה, מוקדמת בזמן, נגד החלטת שר התקשורת, אשר עומדת ביסוד עתירה זו (בג"ץ 3800/22 אמת ליעקב נ' שר התקשורת), יודיעו העותרים מדוע לא תידחה עתירתם על הסף, משיש באפשרותם לפנות בבקשת הצטרפות לעתירה המוקדמת (ראו: בג"ץ 5322/21 מתי כספי נ' ממשלת ישראל, פסקאות 3-2 (14.9.2021); בג"ץ 546/22 אלימלך נ' משטרת ישראל (26.1.2022)). זאת בפרט, נוכח העובדה כי מן העתירה עולה שהעותרים היו מודעים לקיומה של העתירה האמורה, בעת הגשת עתירתם. העותרים יעשו כן עד ליום ה', 16.6.2022" . 4. ביום 15.6.2022, הגישו העותרים הודעה כאמור, בהתאם להחלטתי. בהודעתם טענו, כי יש להותיר את עתירתם על מכונה. לדידם, העותרת 1, ועדת הרבנים לענייני תקשורת (להלן: ועדת הרבנים ) – 'הרוח החיה' מאחורי הע תירה דנן – היא "נפגעת ישירה" מהרפורמה בשירות הקווים הכשרים, ומשכך יש לראותה כ "בעלת זכות עמידה ייחודית" , ולא עותרת ציבורית בלבד. לטענת העותרים, לא ניתן להתעלם מיִחודיותה של ועדת הרבנים, בכל הנוגע לבירור הסוגיה שעל הפרק. בהקשר זה נטען, כי ועדת הרבנים היא שייסדה את מסלולי 'הקו הכשר', ולמעשה בדיוק לשם מטרה זו, באה הוועדה לעולם. נטען, כי ועדת הרבנים היא שהתקשרה עם מרבית חברות הסלולר בהסכמים, להקמת שירות 'הקו הכשר'; היא שקבעה את מדיניות סינון החיוג ליעדים בלתי-ראויים, המונהגת במסלולים הכשרים, והיא שהתוותה את הקריטריונים שעל-פיהם נקבע מהם 'מכשירי סלולר כשרים'. כמו כן נטען, כי ועדת הרבנים אישרה את דגמי הסלולר הספציפיים שהוכרו ככשרים, ואף תכננה את המנגנונים הטכנולוגיים שאיפשרו את קיומו של מסלול 'הקו הכשר'. עוד ציינו העותרים, כי ועדת הרבנים נזכרת לא אחת בחווֹת הדעת השונות של משרד התקשורת, וגם התבטאויותיו הפומביות של שר התקשורת מופנות פעמים רבות דווקא כלפיה; מכאן, כך הטענה, עדות נוספת למרכזיותה, ומידת הרלבנטיות שלה, לבירור הסוגיה שעל הפרק. מעבר לכך, נטען כי ועדת הרבנים, בשונה מן העותרים בעתירה הראשונה, השתתפה בהליך השימוע שהוביל משרד התקשורת, ואף פעלה להגן על המשך קיומו של השירות הכשר, במתכונתו הנוכחית, בהליכים משפטיים נוספים. נטען אפוא, כי לוועדת הרבנים יש "מעמד ייחודי" בסוגיה שבמרכז העתירות, "בשל מעורבותה העמוקה ורבת השנים בכל ההיבטים הרבים הכרוכים בשירות הטלפון הכשר" . עוד צוין, כי בכוחה של ועדת הרבנים לתרום יותר מכל עותר אחר "לבירור מלא, מדויק ומפורט של הסוגיות העובדתיות והמשפטיות העומדות על הפרק" . 5. העותרים הוסיפו וטענו, כי גם העותרים בבג"ץ 3800/22 אמת ליעקב נ' שר התקשורת (להלן: העתירה הראשונה ), מכירים במעמדה המרכזי של ועדת הרבנים, שכן ניתן לראות כי עתירתם כולה, נסמכת על עובדות ונתונים שנשאבו על-ידם, מתגובת ועדת הרבנים בהליך השימוע שניהל משרד התקשורת, עובר לקבלת הרפורמה בשירות הקווים הכשרים. לתמיכה בטענתם זו, צירפו העותרים הודעה שהגישו העותרים הקודמים, ביום 16.6.2022, בגדרי העתירה הראשונה, שממנה עולה כי אף הם סבורים שוועדת הרבנים – "כמי שייסדה את הקו הכשר וכמי שהייתה בקשר אל מול רשויות השלטון, הרי שהיא מייצגת חשובה, ייחודית וחיונית לבירור העניין [...] ועל כן מסכימים העותרים לאיחוד הדיון בהליך 4031/22 עם ההליך דנן" . נוכח כלל האמור, טענו העותרים כי יש להותיר את עתירתם על מכונה. 6. לאחר שעיינתי בכתב העתירה, ובהודעת העותרים, נחה דעתי כי אכן, דין העתירה להידחות על הסף, מחמת קיומה של עתירה קיימת, תלויה ועומדת, העוסקת באותו עניין שבו עוסקת העתירה דנן, ולנוכח אפשרותם של העותרים לפנות בבקשת הצטרפות לעתירה הקיימת. כפי שרמזתי לעותרים בהחלטתי מיום 14.6.2022, ככלל, אין מקום להגיש עתירות נוספות, העוסקות באותה סוגיה ממש, כאשר עתירה ראשונה בעניין זה – עודנה מתבררת; הכלל הוא אפוא, שכאשר תלויה ועומדת עתירה הנוגעת למדיניות ציבורית-כללית, לא ניתן לפנות בעתירה חדשה באותו עניין, וזאת גם אם סבור אדם או גוף כלשהו, כי קיימת חשיבות לשמוע את טענותיו-שלו באותה סוגיה; בין אם משום שיש לו עניין מיוחד בסוגיה הנדונה, בין אם משום שהוא סבור כי באפשרותו לחדש בה דבר-מה או לתרום לה תרומה מיוחדת. במקרה כזה, נדרש להגיש בקשת הצטרפות בגדרי העתירה הקיימת, לפרט בה את מכלול הטעמים העשויים להצדיק את הצירוף, ולא לנקוט הליכים חדשים. כפי שציינתי בבג"ץ 5322/21 כספי נ' ממשלת ישראל , פסקה 2 (14.9.2021): "דרך התנהלות זו – הגשת עתירות שונות העוסקות באותו עניין ממש, בזו-אחר-זו – אינה מקובלת עלינו. מלבד סרבול ההליך שלא לצורך, תוך בזבוז משאבים וזמן שיפוטי יקר-ערך, והטרחת הצדדים כולם, פעם אחר פעם, באותה סוגיה, יש בכך גם משום עקיפת ההלכה הפסוקה, שנשתרשה זה מכבר, בנוגע לצירוף צדדים נוספים לעתירה התלויה ועומדת באותו עניין. כידוע, צד שלישי המעוניין להצטרף לעתירה ציבורית-כללית שהוגשה על-ידי אחר, נדרש להגיש בקשה להצטרף לעתירה הקיימת, ולהצביע בגדרה על הערך המוסף שיש בצירופו להליך הקיים, ועל התועלת שתצמח מכך. במסגרת בחינת הבקשה, יבחן בית המשפט, במסגרת שיקול הדעת הרחב המסור לו בכגון דא, אם יש טעם בצירוף המבוקש, כנטען, או שמא לא יהא בו כדי לתרום להליך, ולהוסיף על הקיים. אך מובן הוא, כי המבקשים להצטרף אינם רשאים להעמיד את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת, ו'לדלג' מעל משוכה זו, באמצעות הגשת עתירות נוספות, העוסקות באותו עניין, ובכך לחמוק מן הצורך להגיש בקשת הצטרפות, על כל המשתמע מכך. אמנם, כאשר מדובר בעותרים פרטניים, שבעניינו של כל אחד מהם ניתנה החלטה פרטנית, גם אם באותו עניין ממש, וכל עותר ועותר מבקש להעמיד את ההחלטה שניתנה בעניינו-שלו לביקורת שיפוטית, יוכל כל אחד מהם לפנות בעתירה משלו, והוא יזכה לקבל את יומו בבית המשפט, בכפוף לכללים המשפטיים המקובלים. שונים הם פני הדברים מקום שבו הסוגיה שעל הפרק נוגעת למדיניות ציבורית-כללית; להחלטה עקרונית המשפיעה על רבים. במצב דברים מעין זה, מעת שהוגשה העתירה הראשונה, לא ניתן עוד לפנות בעתירות חדשות, נוספות, באותו עניין. מכאן ואילך, אדם המעוניין להצטרף גם הוא לאותו הליך, ולהשמיע את קולו, ידרֵש להגיש בקשת הצטרפות, ולשטוח בה את הטעמים העשויים להצדיק את הצירוף המבוקש: את תרומת הצירוף לבירור ההליך, ואת החיסרון שבאי-הצירוף [...] אם הוגשה עתירה ציבורית-כללית, בעניין החורג מדל"ת אמותיו של עותר פרטני זה או אחר, מוטל על כל אדם נוסף המבקש להצטרף להליך, לפנות לבית המשפט בבקשת הצטרפות, בגדרי אותה עתירה. הגשת עתירה נוספת, חלף הגשת בקשה כאמור, נוגדת את העקרונות האמורים, והיא מציבה, הלכה למעשה, את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת. התנהלות שכזו, עשויה להביא לדחיית העתירה הנוספת על הסף, ולוּ מטעם זה בלבד, ולחייב את מגישיה בהוצאות " (ההדגשה הוּספה – נ' ס') . 7. בבג"ץ 546/22 אלימלך נ' משטרת ישראל , פסקה 7 (26.01.2022), נשנו הדברים על-ידי השופט ש' שוחט , אשר הוסיף וקבע כדברים האלה: "משסבר אדם, כי עמדתו ראויה להישמע בקשר לאותו הליך תלוי ועומד שנדון לפני בית משפט זה, יתכבד ויגיש בקשת הצטרפות, כנדרש על-פי הדין – זוהי דרך המלך. הגשת עתירה נפרדת, עוקפת את מסלול בקשת ההצטרפות, ואף עלולה להוביל למצב בלתי רצוי, שבו הרכבים שונים ידונו באותו עניין. יתרה מכך, במקרים שבהם דבר קיומו של הליך תלוי ועומד לא מובא לפני אותו הרכב בהליך החדש, עלולות 'חלילה' להתקבל החלטות סותרות. הגשת 'בקשת הצטרפות' נועדה לפתור מצבים בלתי רצויים מעין אלה. זאת ועוד, הגשת בקשת הצטרפות אף מיטיבה עם העותר עצמו, משום שהיא מפקידה את טענותיו בידי מותב, שכבר מעורה בפרטי העתירה והינו בעל ראייה רחבה ומקיפה יותר ביחס למעשה המנהלי והצדדים המעורבים " . 8. הדברים האמורים יפים גם לענייננו-אנו. עניינה העיקרי של העתירה דנן – שהוא גם עיקר עניינה של העתירה הראשונה – נוגע לרפורמה בשירות הקווים הכשרים. אין חולק כי מדובר בשאלה ציבורית-כללית, וכך גם מוצגים הדברים בעתירה שלפנינו. במצב דברים זה, הכלל הוא, כאמור, כי יש לפנות בבקשת הצטרפות לעתירה הקיימת, חלף הגשת עתירה עצמאית. ואולם, העותרים סבורים כי עניינם-שלהם יוצא מן הכלל. בהקשר זה טרחו העותרים להסביר, במה עדיפה ועדת הרבנים, שלטענתם היא העותרת המרכזית בעתירה דנן, על פני העותרים בעתירה הראשונה. דא עקא – היא הנותנת. ככל שסבורים העותרים, ובראשם ועדת הרבנים, כי להם משפט הבכורה, וכי תרומתם הסגולית לבירור הנושא שעל הפרק רבה ומשמעותית, הרי שפתוחה לפניהם הדרך להגיש בקשת הצטרפות לעתירה הראשונה. בגדרי בקשה זו, יוכלו העותרים לשטוח את כלל טענותיהם, להבהיר את מידת תרומתם לבירור הסוגיה, המצדיקה לשיטתם את צירופם לעתירה הראשונה, ואת החיסרון שבאי-הצירוף. לכך אוסיף, כי עמדת העותרים בעתירה הראשונה, שלפיה מוסכם עליהם כי ועדת הרבנים היא "מייצגת חשובה, ייחודית וחיונית לבירור העניין" – אינה מעלה או מורידה לענייננו עתה. הכלל האמור – המבכּר הגשת בקשת הצטרפות, על פני הגשת עתירה עצמאית – לא נקבע כדי למנוע פגיעה בעתירתו של העותר המוקדם בזמן, והוא אינו בא במטרה להגן על 'רישום' העתירה על שמו, כך ש'הסכמתו' של עותר זה, להותיר את העתירה המאוחרת על כנה – אינה נוטלת את עוקצו של הכלל, ואינה פוגעת בתוקפו. כפי שפורט בהליכים הקודמים, ביסוד הכלל האמור עומדות תכליות מערכתיות נכבדות: חיסכון במשאבים ובזמן שיפוטי יקר, מניעת הטרדה של אותם 'שחקנים' בשני הליכים שונים, והימנעות ממתן הכרעות סותרות באותה סוגיה. כלל זה אף תורם לייעול ההליך השיפוטי, בכך שהוא מביא להפקדת הסוגיה הציבורית-כללית, בידי אותו מותב, בדרך שמאפשרת לו לתכלל את הטיפול בסוגיה, מתוך ראיה רוחבית ומקיפה. לפיכך, עמדתו או הסכמתו של העותר הראשון, להותיר את העתירה המאוחרת על כנה, אינה בעלת משקל רב בשלב זה (משקל שונה עשוי להינתן לעמדתו, כאשר היא ניתנת בתגובה לבקשת הצטרפות המוגשת בגדרי העתירה הקיימת). 9. כאן המקום לחדד: גם כאשר קובע בית המשפט, כי יש לדחות עתירה על הסף, מחמת קיומה של עתירה קודמת, תלויה ועומדת, אין בכך משום הבעת עמדה, לכאן או לכאן, בנוגע לבקשת ההצטרפות, אשר יכול שתוגש בהמשך, על-ידי העותר בעתירה שנדחתה, בגדרי העתירה התלויה ועומדת. אמנם כן, עשויים להיות מקרים, כפי שטוענים העותרים, שבהם העותר המאוחר נראה כבעל דין מתאים יותר מן העותר המוקדם, לאחוז במושכות העתירה. ואולם, אין בכך כדי להביא לסטייה אוטומטית מן הכלל, שלפיו דרך המלך היא הגשת בקשת הצטרפות, במסגרת העתירה הקיימת, חלף הגשת עתירה חדשה, בבחינת 'כל המרבה לעתור הרי זה משובח'. אדרבה, במקרים שכאלו, חזקה על המותב, אשר העתירה הקיימת תלויה ועומדת לפניו, כי ידון בבקשת ההצטרפות, ככל שתוגש, בכובד ראש, ויבחן בקפידה אם אכן קיימת הצדקה לכך. גם אם העותרים סבורים, כי בפיהם נימוקים משמעותיים, מדוע אין מקום לכך שוועדת הרבנים תיפּקֵד מבירור הסוגיה שבמוקד העתירות, נוכח היכרותה רבת השנים עם הסוגיות העובדתיות והמשפטיות מושא ההחלטות, ומעורבותה, לפני ולפנים, בעניינים שעל הפרק – בכך לא סגי. כאמור, גם בכגון דא, לא ניתן להצדיק קיומה של עתירה חדשה, עצמאית ונפרדת, ומוטל על העותרים להגיש בקשת הצטרפות לעתירה הראשונה, שבגדרה יוכלו להעלות את כל טענותיהם. ככל שתוגש בקשה כאמור, היא תתברר לפני המותב הדן בעתירה הראשונה, אשר יכריע בה כחוכמתו. 10. אשר על כן, העתירה נדחית בזאת על הסף. ממילא, גם הבקשה למתן צו ביניים נדחית עמה. משלא התבקשה תגובה מאת המשיבים, ולפנים משורת הדין – שכן דבר קיומה של העתירה הראשונה היה ידוע לעותרים כבר מלכתחילה – לא יֵעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22040310_O02.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4031/22", "בג\"ץ 3800/22", "בג\"ץ 5322/21", "בג\"ץ 546/22" ]

747,317

735,202

בבית המשפט העליון רע"ב 4033/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: פאיז אבו קרניאת נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.4.2022 בעת"א 39416-01-22 שניתן על-ידי כבוד השופט ג' שני בשם המבקש: עו"ד נדב בן עמי; עו"ד זאב אלוני החלטה לתגובת המשיבה, עד יום 14.7.2022. ניתנה היום, ‏ט"ו בסיון התשפ"ב (‏14.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040330_O01.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"ב 4033/22" ]

747,319

738,796

בבית המשפט העליון רע"ב 4033/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: פאיז אבו קרניאת נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.4.2022 בעת"א 39416-01-22 שניתן על-ידי כבוד השופט ג' שני בשם המבקש: עו"ד נדב בן עמי; עו"ד זאב אלוני בשם המשיבה: עו"ד מוריה פרימן; עו"ד יעל קולודני החלטה 1. המבקש מרצה עונש מאסר בפועל, החל מיום 4.5.2002, למשך 30 שנה, בגין ביצוע עבירות מין קשות וחמורות ב-3 קטינות (בין היתר הורשע המבקש, בביצוע עבירות של חטיפה, איומים, אינוס, מעשה סדום, והדחה בחקירה). בגזר הדין, הדגיש בית המשפט המחוזי, כי "גזירת העונש במקרה זה הינה משימה קשה עד למאוד. כשופט ותיק נידונו בפני עשרות תיקים פליליים מסוגים שונים אך נראה לי שזהו התיק הקשה ביותר שכן מדובר באנס אכזר שאיבד צלם אנוש. הנאשם תקף שלוש קטינות חסרות ישע בצורה ברוטלית. הוא פגע בהן לא רק מינית אלא גם פיזית, חבל בגופן עד שהיה צורך לאשפז אותן, הוא התעלל בהן על ידי קשירת ידיים, עצם את עיניהן, איים על חייהן ועל חיי הוריהן. יתכן מאוד שהפגיעות שפגע הנאשם בנפשותיהן של הקטינות הרכות הללו לא ימחו לעולם" (תפ"ח 940/02 מדינת ישראל נ' פלוני (17.12.2002)). בעת דחיית הערעור שהגיש פאיז על חומרת העונש, על-ידי בית משפט זה, נקבע בין השאר, כי "העונש אשר הושת על המערער הוא אכן חמור, ונמנה עם העונשים החמורים שהושתו על עברייני מין. עם זאת, אין להתעלם מכך כי המעשים אשר ביצע המערער הם מן החמורים שבאו בפני בתי המשפט" (ע"פ 1135/03 פלוני נ' מדינת ישראל (14.11.2005)). המבקש צפוי להשלים את תקופת המאסר המלאה שנגזרה עליו, ביום 3.5.2032, בעוד כעשר שנים. 2. ביום 7.11.2016 הגיש המבקש עתירת אסיר, שעניינה בהחלטת שירות בתי הסוהר, שלא לשלבו בטיפול יעודי של מב"ן (מרכז בריאות הנפש) בעברייני-מין, ושלא לשלבו בסבב חופשות (עת"א 14731-11-16). בתגובה הודיע שירות בתי הסוהר, כי אינו מתנגד לשיבוץ המבקש בכל טיפול שיימצאו גורמי המקצוע לנכון (במובחן מטיפול יעודי במב"ן לעברייני מין). בהתאם, קבע בית המשפט המחוזי, ביום 22.3.2017, כי שירות בתי הסוהר יעשה כל שביכולתו לבחון את התאמתו של המבקש לקבוצה טיפולית, ואת שילובו בה. 3. ביני לביני, ביום 4.4.2017, ניתן תוקף של פסק דין להמלצות צוות רב-מקצועי, אשר בחן את המועד המתאים לשילובם של עברייני-מין, המרצים עונש מאסר ממושך, ורמת מסוכנותם הוגדרה כגבוהה, בטיפול יעודי במב"ן (רע"ב 4008/15 שירות בתי הסוהר נ' ברברמן (להלן: עניין ברברמן )). בית המשפט המחוזי דן שם בעתירה שהגיש ברברמן, לגבי שילובו בטיפול כאמור, וקבע כי המועד שבו יש לשלב אסירים שכאלה, יהא בחלוף שני-שליש מתקופת מאסרם. זאת, על מנת לאפשר לאסירים אלה להתייצב לפני ועדת השחרורים, כשבאמתחתם טיפול יעודי משמעותי, אשר ישפר את סיכויי בקשתם לשחרור מוקדם. נגד החלטה זו הגישה המדינה בקשת רשות ערעור, ואגב ניהולו הוחלט להקים צוות רב-מקצועי, שייבחן את המועד הראוי לתחילת טיפול כאמור, לעברייני-מין שמסוכנותם היא ברמה גבוהה. בישיבה שהתקיימה ביום 20.12.2016, הגיש הצוות הרב-המקצועי את המלצותיו ומסקנותיו, וכאמור, אלה קיבלו בהמשך תוקף של פסק דין. לענייננו, רלבנטית המלצת הצוות הרב-מקצועי, כי שילוב עברייני-מין שמסוכנותם גבוהה, המרצים מאסר ממושך, יבוצע במועד שיאפשר הותרת פרק זמן של 3 שנים, מעת השלמת הטיפול ועד למועד סיום ריצוי עונש המאסר המלא. לעניין זה, מאחר שטיפול יעודי במב"ן נמשך שנתיים, משמעות קביעה זו היא שיש לשלב אסירים כאמור, בטיפול יעודי במב"ן, 5 שנים לפני תום תקופת מאסרם המלאה. עוד רלבנטית לענייננו, קביעה נוספת של הצוות הרב-מקצועי, כי "הוסכם לשוב ולדון בנושא בעוד 5 שנים, על מנת שבתקופה זו ניתן יהיה ללמוד את ישום ההמלצות, על סמך נתונים שיאספו ועל סמך הניסיון שיצטבר" . לעניין זה אציין, כי ביום 20.12.2021 חלפו 5 שנים ממועד פרסום ההמלצות. 4. יום לאחר מתן פסק הדין בעניין ברברמן , הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"ב 3058/17), נגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.3.2017, ובגדרה שב על טענותיו, כי יש לשלבו בטיפול יעודי במב"ן ובסבב חופשות. בתגובה טען שירות בתי הסוהר, כי השאלה שאותה מעוניין המבקש לפתוח לדיון, היא למעשה שאלה זהה לזו שהוכרעה זה עתה בעניין ברברמן , ועל כן, אין מקום להידרש אליה מחדש. מעבר לכך נטען, כי טענות המבקש תחומות לנסיבותיו הפרטניות, וכי לא קמה עילה להתערבות בהן, ודאי כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור על עתירת אסיר. 5. ביום 19.6.2017 דחה בית המשפט (השופט י' עמית ) את בקשת רשות הערעור, בקבעו, בין היתר, את הדברים הבאים: "דין בקשת רשות הערעור להידחות. אכן, פסק דינו של בית המשפט בעניין ברברמן מקשה על אסירים דוגמת המבקש אשר שפוטים לזמני מאסר ארוכים. אולם, קושי זה עמד בפני הצוות המקצועי ובפני בית המשפט, ואין מדובר לפיכך בעניין המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. [...] ברור אם כן שהסוגיה אותה מעורר המבקש עמדה לנגד עיניו של בית משפט זה כשאימץ את המלצות הצוות המקצועי ואין מקום לפיכך לעורר בשנית שאלה שנדונה והוכרעה אך לפני שבועות מספר. לכן, אף איני נדרש לנסיבותיו הפרטניות של המבקש, לגביו נאמר בחוות דעת עדכנית של מב"ן, בין היתר, כי הוא סובל מהפרעת אישיות, אלים ותוקפני כלפי אחרים, ומסוכנותו המינית מוערכת כאמור כגבוהה" . 6. ביום 18.1.2022 הגיש המבקש עתירת אסיר נוספת, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עת"א 39416-01-22), בבקשה להורות לשירות בתי הסוהר לשלבו בטיפול יעודי לעברייני-מין, במסגרת קבוצתית במב"ן. בעתירה נטען, כי כאשר פנה המבקש לגורמי המקצוע בבית הסוהר, בבקשה לשלבו בטיפול כאמור, נמסר לו כי מסוכנותו עודנה ברמה גבוהה, וכי הקרימינולוגית ממליצה להמתין עם שילובו בטיפול יעודי במב"ן, עד כחמש שנים לפני מועד שחרורו המלא, "כפי שקובעים הנהלים" . לעניין זה טען המבקש, כי חלפו שני שלישים מתקופת מאסרו, כך שהוא רשאי להביא את עניינו לפני ועדת השחרורים; כי התנהגותו בבית הסוהר היא ללא דופי; כי מיצה אפיקי טיפול רבים ומגוונים, למעט טיפול יעודי במב"ן; וכי מן הטעמים האלה, יש לאפשר את שילובו בטיפול היעודי, ובכך להקנות לו כלי התמודדות נוספים, על מנת שישפרו את מצבו, ואף יגבירו את סיכוייו לקבלת שחרור מוקדם ממאסר. לכך הוסיף המבקש, כי אמנם, בעניין ברברמן ניתן תוקף של פסק דין להמלצות ומסקנות הוועדה הרב-מקצועית, אשר קבעה כי אין לשלב אסיר בטיפול יעודי, עד 5 שנים לפני תום תקופת מאסרו. ואולם, בחלוף 5 שנים ממועד מתן ההמלצות, ומשנקבע בהן כי במועד זה יתקיים דיון חוזר בנושא – דבר שלא התקיים עד כה, יש לקבוע כי מסקנותיה נעדרות תוקף, וממילא נדרש לבחון את בקשתו במנותק מן האמור בעניין ברברמן . 7. בתגובת שירות בתי הסוהר לעתירה, נטען, כי עניינו של המבקש נבחן על-ידי מב"ן, ונמצא כי הוא אינו מתאים בשלב זה לטיפול יעודי במחלקה של שב"ס, כי אם במב"ן בלבד, אך לא ניתן לשלבו בטיפול שכזה, עד 5 שנים לפני תום תקופת מאסרו. צוין, כי שירות בתי הסוהר "פועל בהתאם להתוויה הטיפולית של מב"ן, קרי הוא שילב את העותר בהליך טיפולי מעמיק במחלקה לטיפול בהתמכרויות בבית הסוהר שיטה, אשר לאחריו שולב בקבוצה פסיכו חינוכית לטיפול בעברייני מין, אותה סיים לאחרונה" . עוד צוין, כי "שילוב בטיפול ייעודי לעברייני מין נעשה לפי הנהלים בסמוך לחמש שנים לשחרור המלא, זמן שיאפשר טיפול ייעודי בקבוצה במשך שנתיים ובניית תכנית שיקום לשלוש השנים לאחר מכן, כך גם בעניינו של העותר. התאמתו לטיפול תיבחן בהתאם לסד הזמנים שנקבע בהתחשב ברשימת המתנה מתעדכנת ובזמני פתיחת הקבוצה. במועד [ה]נוכחי פועלת קבוצת מב"ן אחת ועתידה להיפתח קבוצה נוספת בחודש הקרוב אשר שובצו בה 14 עברייני מין שמועד שחרורם צפוי לשנים 2026-2027, משמעות הדבר היא שאין לתת עדיפות לעותר על פני מטופל אחר שזמן שחרור[ו] עומד בתנאי מב"ן" . לכך הוסיף שירות בתי הסוהר, כי "בהתבסס על הספרות המקצועית בתחום והניסיון המצטבר, עמדת מב"ן הינה כי על מנת להשיג אפקטיביות מירבית מטיפול קבוצתי ייעודי לעברייני מין, המועד האופטימלי לטיפול הוא לקראת מועד שחרור העבריין לקהילה. [...] בנוסף, קיימים גם שיקולי תקציב וכוח אדם המשפיעים על עיתוי שילוב בטיפול ייעודי, ובהקשר זה יצוין כי קבוצות ייעודיות אורכות כשנה וחצי ומספר המשתתפים בהן נע בין 12-14 אסירים לצורך אפקטיביות טיפולית. משכך, ניתנת עדיפות לאסירים אשר יתרת מאסרם קצרה יותר ודי בכך כדי להצדיק דחיית עתירה זו – שכן קבלת הסעד המבוקש משמעה כי אסיר אשר יתרת מאסרו קצרה יותר משל העותר ומסוכנותו המינית מוערכת כגבוהה יסיים לרצות את מאסרו ללא טיפול" . 8. ביום 13.4.2022 התקיים דיון בעתירה. ב"כ המבקש טען, בין היתר, כי בחלוף 5 שנים, מסקנות הצוות הרב-מקצועי נעדרות תוקף, ועל כן, יש לבחון את עניינו של המבקש במנותק מן האמור בהן. לדבריו, המבקש ראוי לשילוב בטיפול יעודי, מחמת נסיבותיו, אף שיתרת מאסרו עומדת על למעלה מ-5 שנים. לעומת זאת, ב"כ שירות בתי הסוהר טען, כי הדברים נעדרים אחיזה משפטית, שכן המלצת הצוות לא היתה לשוב ולבחון מחדש את המתווה בכללותו, כי אם לבחון את דרך ישום ההמלצות, בחלוף פרק זמן של 5 שנים. בהקשר זה צוין, כי שירות בתי הסוהר אכן בוחן את העניין, ועירב בכך גם גורמי מקצוע נוספים. מעבר לכך נטען, כי עתירת אסיר נועדה לבירור עניינו הפרטני של אסיר ספציפי, ועל כן, אין מקום להידרש לטענותיו הכלליות של המבקש. 9. ביום 18.4.2022 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה, בקבעו את הדברים הבאים: "בפניי עתירה להורות על שילובו של העותר בטיפול ייעודי לעברייני מין במסגרת מב"ן או בכל מחלקה טיפולית אחרת לעברייני מין. העותר נשפט ל- 30 שנות מאסר בגין הרשעתו בעבירות מין חמורות בקטינות; הוא החל לרצות את מאסרו בשנת 2002 ומועד שחרורו המלא צפוי בחודש מאי 2032. העותר טוען כי המועד 2/3 מנהלי חלף בשלהי שנת 2021, כי הוא השתתף עד כה בקבוצות טיפוליות והתמסר להליך השיקום, וכי אין מקום לעכב עוד את שילובו בטיפול ייעודי – עיכוב הגורע מיכולתו לפנות בבקשה לשחרור מוקדם. המשיב מצביע, בין היתר, על התייחסות מב"ן בעניינו של העותר המלמדת על מסוכנות מינית גבוהה, על ההתוויה הטיפולית שנקבעה בעניינו של העותר ועל עמדת מב"ן כי אינו מתאים לטיפול ייעודי במחלקה של שב"ס אלא במב"ן בלבד. עוד מדגיש המשיב כי על פי הנהלים שאושרו גם בפסיקת בית המשפט העליון, טיפול ייעודי לעברייני מין בנסיבותיו של העותר, נעשה כחמש שנים לפני מועד השחרור המלא, פרק זמן המאפשר טיפול ייעודי לתקופה של שנתיים ותכנית שיקום לתקופה של 3 שנים נוספות. המשיב מדגיש כי בקבוצה שצפויה להיפתח בקרוב כבר משובצים 14 אסירים שמועד שחרורם הוא בשנים 2026 ו- 2027, וכי אין כל מקום להעדיף את העותר על פניהם. עיינתי בחומר שהונח בפניי ושקלתי את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה. איני רואה להאריך בדברים, שכן המסגרת המשפטית ויישומה בעניינו של העותר כבר פורטו בהחלטת בית המשפט העליון ברע"ב 3058/17 אבו קרינת נ' שירות בתי הסוהר (19.6.2017). במסגרת ההחלטה האמורה, ובהחלטות נוספות בסוגיה הנדונה, הובאה בחשבון הטענה כי שילוב אסירים השפוטים למאסר ממושך בטיפול ייעודי 5 שנים לפני שחרורם המלא, עלול להקשות עליהם מבחינת הפנייה לוועדת השחרורים, אולם חרף זאת אומצו המלצות הצוות המקצועי בעניין זה, שהגיונן בצידן. מכל מקום, לאחר שבחנתי את ההתייחסויות המקצועיות בעניינו של העותר, לרבות זו שמיום 24.3.22; ולאחר שנתתי דעתי להבהרת המשיב כי הקבוצה הטיפולית שצפויה להיפתח בקרוב במב"ן מאוישת באופן מלא באסירים שמועד שחרורם המלא קרוב יותר מזה של העותר; ובהתחשב בשיקול הדעת המסור למשיב ולגורמים המקצועיים מטעמו בכגון דא – לא מצאתי עילה להתערבותי במקרה זה. אני ער לטענת ב"כ העותר לעניין המתווה שנקבע שלפיו יש לשוב ולבחון תוך 5 שנים את יישום המלצות הצוות המקצועי. ב"כ המשיב עדכן כי הנושא מצוי בבחינה וכי הוא מערב גם גורמים מחוץ לשב"ס. חזקה כי הנושא אכן ייבחן כראוי בשים לב להחלטות שניתנו בשנת 2017, ומכל מקום, בשלב זה לא מצאתי כי יש מקום להורות על שילובו של העותר בטיפול ייעודי במב"ן, מהטעמים שפורטו לעיל. העתירה נדחית" . מכאן בקשת רשות הערעור דנן, שהוגשה ביום 14.6.2022, לאחר מתן ארכה להגשתה במועד זה (בש"ם 3373/22). 10. בבקשתו, שב המבקש על טענתו העיקרית, כי יש לשלבו בטיפול קבוצתי יעודי לעברייני-מין, במסגרת מב"ן, מן הטעמים שהעלה בבית המשפט המחוזי. לכך מוסיף המבקש, כי קיימת הצדקה לדון עתה בעניינו, אף שמדובר בבקשת רשות ערעור, משום ש "פסק הדין בעניינו של ברוורמן לא קוים הלכה למעשה, בעיקר בצד האופרטיבי" . לדברי המבקש, טענתו-זו מעוררת "שאלה משפטית רחבת היקף מובהקת החורגת מעניינו הפרטני של המבקש" , שכן "ישנה קבוצה שלמה של אסירים, שמוגדרים בעלי מסוכנות גבוהה, שכל האמור בבקשה זו מתייחס גם לעניינם. מכולם נשללת האפשרות להשתלב בטיפול, מכולם נשללת האפשרות להשתחרר בשחרור מוקדם וכולם אינם יכולים להתקדם במדרגים השונים של הכלא" . המבקש מוסיף וטוען בהקשר זה, כי קביעה קטגורית כי ניתן להתחיל טיפול רק כאשר יתרת המאסר עומדת על 5 שנים, מביאה לאפליה קשה, בין אסירים הכלואים לתקופות ממושכות, לבין אסירים שנגזר עליהם עונש מאסר קצר יותר. ואכן, לא בכדי קבע בית המשפט המחוזי כדברים האלה, בעניין ברברמן . אמנם, באותו עניין, בעקבות בקשת רשות ערעור שהגישה המדינה, הורה בית המשפט העליון על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי, ואימץ את מסקנות הצוות הרב-מקצועי, אך לשיטת המבקש, "ברור לכולי עלמא כי המסקנות שהתגבשו אינן מסקנות סופיות ולא היו אמורות להיות כאלה, כי אם מתווה ראשוני שבמהלכו ייאספו נתונים שונים, ייבחנו התוצאות האופרטיביות וכל אלה יושוו אל המציאות בשטח, ויתקבלו מסקנות סופיות המבוססות על נתונים אמפיריים" . המבקש טוען אפוא, כי כאשר בית המשפט הורה על אימוץ מסקנות אלה, ודאי עמדה לנגד עיניו גם קביעת הצוות הרב-מקצועי, כי בחלוף 5 שנים יתקיים דיון בנושא, כדי ללמוד את ישום ההמלצות, על סמך הנתונים שיֵאספו, ועל יסוד הניסיון שיצטבר. עתה, משלא נעשה כן, יש לקבוע כי שגה בית המשפט המחוזי, בכך שבחר שלא ליתן משקל מספיק לעובדה כי פסק הדין בעניין ברברמן , לא קוים, הלכה למעשה, על כלל רכיביו. נתון זה, כך המבקש, מצדיק מתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. 11. המשיבה טוענת מנגד, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות; הן על הסף, הן לגופה. לדבריה, הבקשה כולה תחומה לנסיבותיו הפרטניות של המבקש, המעוניין להשתלב בטיפול יעודי לעברייני-מין, במסגרת מב"ן, והיא נדחתה מחמת טעמים קונקרטיים הקשורים במבקש, בהתאם לעובדות שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי. אמנם, המבקש מנסה לשוות נופך עקרוני לבקשתו, אך הלכה למעשה, השאלה העקרונית שאותה מבוקש לעורר עתה, נדונה והוכרעה זה מכבר בעניין ברברמן , ובפסקי דין והחלטות נוספות שניתנו לאחר מכן. על כן, אין מקום לשוב ולהידרש לסוגיה זו מחדש, אגב עניינו הפרטני של המבקש. מעבר לכך נטען, כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, באשר בית המשפט המחוזי, בדחותו את העתירה, נסמך על שיקול דעתם המקצועי של הגורמים הרלבנטיים בשירות בתי הסוהר, ועל חוות הדעת המקצועית של מב"ן, אשר קבעו כי אין לשלב את המבקש בשלב זה, בטיפול יעודי כאמור. לצד זאת, במסגרת תגובתה, לא התעלמה המשיבה מטענת המבקש, כי הוסכם לשוב ולדון בהמלצות הצוות הרב-מקצועי, לאחר 5 שנים, כאשר מועד זה חלף עוד בחודש דצמבר 2021, ובהקשר זה היא מציינת, כי "על פי הנמסר ממשרד הבריאות, בשלב זה נערכה פנייה לפרופסור לבקוביץ', מנהל המרכז הרפואי לבריאות הנפש 'מרחבים' אשר מב"ן היא חלק ממנו, במטרה לבחון כיצד ניתן לשוב ולבחון הנושא בדרך יעילה ומיטבית" . כך או כך, לעמדת המשיבה, אין באמור כדי לשנות ממסקנת הדברים לגבי עניינו הפרטני של המבקש, כי לעת הזו, אין לשלבו בטיפול יעודי במב"ן. המשיבה מוסיפה, כי אם בעתיד יחול שינוי כללי במדיניות האמורה, מחמת בחינה מחודשת, או מכל טעם אחר, או אז תעמוד למבקש זכות לפנות בבקשה חדשה בעניין, וטענותיו תהיינה שמורות לו. 12. לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, על הסף ולגופה. העתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, וכמוה גם הבקשה שלפנַי, מתמקדות בעיקר בעניינו הפרטני של המבקש, ובבקשת המבקש להורות על שילובו בטיפול יעודי במב"ן מחמת נסיבותיו הקונקרטיות. נסיבות אלה, כשלעצמן, אינן מעוררות שאלה כללית, בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, העשויה להצדיק מתן רשות ערעור. עניינים כגון דא, שאלת שיבוצו של אסיר קונקרטי לטיפול כזה או אחר, מסורים לשיקול דעתו המקצועי של שירות בתי הסוהר, ועילת ההתערבות בהם מצומצמת עד מאוד. חזקה על שירות בתי הסוהר כי בחן את מכלול הנסיבות, ואת השיקולים השונים, טרם קביעתו כי לא ניתן לשבץ את המבקש בטיפול יעודי במב"ן. לא בכדי קבע בית המשפט המחוזי, כעניין שבעובדה, כי "לאחר שבחנתי את ההתייחסויות המקצועיות בעניינו של העותר, לרבות זו שמיום 24.3.22; ו לאחר שנתתי דעתי להבהרת המשיב כי הקבוצה הטיפולית שצפויה להיפתח בקרוב במב"ן מאוישת באופן מלא באסירים שמועד שחרורם המלא קרוב יותר מזה של העותר ; ובהתחשב בשיקול הדעת המסור למשיב ולגורמים המקצועיים מטעמו בכגון דא – לא מצאתי עילה להתערבותי במקרה זה" (ההדגשה הוּספה – נ' ס'). 13. אמנם, המבקש טוען לקיומה של שאלה משפטית כללית, החורגת מעניינו הפרטני, בהתייחס למועד הראוי לשיבוץ עברייני-מין, המרצים עונש מאסר ממושך, בטיפול יעודי במב"ן, אך כטענת המשיבה, שאלה זו נדונה והוכרעה זה מכבר, בעניין ברברמן . לא זו בלבד, בית המשפט אף הבהיר זאת למבקש עצמו, בדחותו את בקשת רשות הערעור הקודמת שהוגשה על-ידו (רע"ב 3058/17). אין לכחד, בהמלצות הצוות הרב-מקצועי נקבע, כפי שהוזכר לעיל, כי "הוסכם לשוב ולדון בנושא בעוד 5 שנים, על מנת שבתקופה זו ניתן יהיה ללמוד את יישום ההמלצות, על סמך נתונים שיאספו ועל סמך הניסיון שיצטבר" , ומועד זה חלף ביום 20.12.2021. ואולם, אינני מקבל בהקשר זה את פרשנותו של המבקש, כי "משעה שוועדת המומחים לא כונסה, ההמלצות שקיבלו תוקף של פסק דין אינן רלוונטיות יותר, שכן כינוס הוועדה ובחינת הנתונים שנאספו היה תנאי קריטי לתיקוף מסקנותיה" . אין ספק, כי קביעת הצוות הרב-מקצועי, שיש לקיים דיון מחודש בנושא, בחלוף 5 שנים, על מנת שניתן יהיה ללמוד את אופן ישום ההמלצות, לאחר איסוף נתונים ובשים לב לניסיון שיצטבר בתקופה זו, הוא עניין חשוב ומהותי, שיש לתת עליו את הדעת, מתוך כובד ראש. ברם, אין משמעות הדבר, כי עד להשלמת בחינה זו, ההמלצות אינן תקֵפות עוד. לעת הזאת, כעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי, "ב"כ המשיב עדכן כי הנושא מצוי בבחינה וכי הוא מערב גם גורמים מחוץ לשב"ס. חזקה כי הנושא אכן ייבחן כראוי בשים לב להחלטות שניתנו בשנת 2017" . כמו כן, כפי שהוזכר לעיל, גם בהליך שלפנינו, עדכנה המשיבה בתגובתה, כי "על פי הנמסר ממשרד הבריאות, בשלב זה נערכה פנייה לפרופסור לבקוביץ', מנהל המרכז הרפואי לבריאות הנפש 'מרחבים' אשר מב"ן היא חלק ממנו, במטרה לבחון כיצד ניתן לשוב ולבחון הנושא בדרך יעילה ומיטבית" . על כן, יש לאפשר למשיבה לפעול בהתאם להמלצות הצוות הרב-מקצועי, וחזקה עליה כי תעשה זאת בתוך פרק זמן סביר, בהתחשב, בין היתר, בעובדה כי 5 שנים ממועד גיבוש ההמלצות חלף-עבר זה מכבר, לפני למעלה מחצי שנה. 14. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת. כדברי המשיבה בתגובתה, אם בעתיד יחול שינוי במדיניות האמורה, בעקבות הדיון המחודש, או מכל טעם אחר, תעמוד למבקש הזכות לפנות בבקשה חדשה, וטענות הצדדים תהיינה שמורות להם לעניין זה. בנסיבות, לא יֵעשה צו להוצאות. ניתנה היום, ‏כ"ה בתמוז התשפ"ב (‏24.7.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040330_O02.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"ב 4033/22", "תפ\"ח 940/02", "ע\"פ 1135/03", "עת\"א 14731-11-16", "רע\"ב 4008/15", "רע\"ב 3058/17", "עת\"א 39416-01-22" ]

747,320

735,308

בבית המשפט העליון בש"א 4035/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המבקש: דב פרידמן נ ג ד המשיבים: 1. רונית עגיב 2. לאה קוריטרו בקשה מיום 14.6.2022 להארכת מועד לנקיטת הליך; בקשה מיום 14.6.2022 לפטור מאגרה וערובה החלטה המשיבים רשאים להשיב לבקשה להארכת מועד לנקיטת הליך עד ליום 23.6.2022. הבקשה למתן פטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה תטופל ככל שהבקשה להארכת מועד לנקיטת הליך תתקבל. ניתנה היום, ‏ט"ז בסיון התשפ"ב (‏15.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040350_T01.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בש\"א 4035/22" ]

747,323

735,885

בבית המשפט העליון בש"א 4035/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המבקש: דב פרידמן נ ג ד המשיבות: 1. רונית עגיב 2. לאה קוריטרו בקשת המבקש מיום 14.6.2022 להארכת מועד לנקיטת הליך; בקשת המבקש מיום 14.6.2022 לפטור מאגרה וערובה; הודעת המבקש מיום 14.6.2022 על הגשת תצהיר החלטה עד ליום 27.6.2022 המבקש ימציא לצד השני עותק של בקשתו שבכותרת להארכת מועד. המועד להגשת תשובה לבקשה מוארך עד ליום 6.7.2022. המזכירות מתבקשת לשלוח למשיבות את המסמכים שבכותרת. המזכירות מתבקשת להודיע למבקש את דבר החלטה זו גם באופן טלפוני. ניתנה היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040350_T02.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בש\"א 4035/22" ]

747,324

736,711

בבית המשפט העליון בש"א 4035/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המבקש: דב פרידמן נ ג ד המשיבות: 1. רונית עגיב 2. לאה קוריטרו בקשת המבקש מיום 14.6.2022 להארכת מועד לנקיטת הליך; הודעת המבקש מיום 14.6.2022 על הגשת תצהיר; תשובת המשיבים מיום 28.6.2022 החלטה אמנם מדובר בבקשה למתן ארכה קצרה להגשת ההליך הערעורי, אולם לא מצאתי כי בבקשה הונח טעם מיוחד לעשות כן. הגם שהמבקש העלה טענות באשר למצבו הרפואי, לא הובהר הקשר שבין האיחור למצב הרפואי הנטען. גם לא הוגשו אסמכתאות כלשהן לתמיכה בטענות לעניין המצב הרפואי, או לעניין ההשפעה של המצב הרפואי על האיחור בהגשת ההליך הערעורי. לזאת יש להוסיף, בזהירות המתבקשת, כי ספק אם סיכויי הערעור הם כאלה שמצדיקים היעתרות לבקשה להארכת מועד. לא נעלמה מעיניי העובדה שהמבקש אינו מיוצג (וזאת על אף שהיה מיוצג בהליך דלמטה). עם זאת, העובדה שהבקשה נעדרת טעם ממשי לאיחור משליכה על האפשרות לקבוע כי ישנו טעם מיוחד כנדרש בתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בנסיבות אלה, הבקשה להארכת מועד נדחית. ניתנה היום, ‏ד' בתמוז התשפ"ב (‏3.7.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040350_T03.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בש\"א 4035/22" ]

747,325

735,436

בבית המשפט העליון בש"פ 4036/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג העוררת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: יקיר נסיבוב ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-מ"ת 29905-03-22 מיום 13.6.2022 שניתנה על ידי כב' השופט ש' מלמד תאריך הישיבה : ט"ז בסיון התשפ"ב (15.6.2022) בשם העוררת: עו"ד הדר פרנקל בשם המשיב: עו"ד יצחק איצקוביץ' החלטה 1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 13.6.2022, במ"ת 29905-03-22 (השופט ש' מלמד ), שבה הורה בית המשפט על שחרור המשיב לחלופת מעצר בבית אמו שבחולון. רקע עובדתי וההליך בבית המשפט המחוזי 2. ביום 14.3.2022 הוגש נגד המשיב כתב אישום, המייחס לו שתי עבירות של סחר בצוותא בסם מסוכן מסוג קוקאין. על-פי עובדות כתב האישום, בשני המקרים, שוחח סוכן משטרתי סמוי עם המשיב בטלפון, וסיכם עמו על רכישת הסמים, אשר התבצעה בהמשך היום באמצעות שליח מטעמו של המשיב. העבירות בוצעו ביום 5.1.2022 וביום 24.1.2022, ובמסגרתן נמכרו לסוכן המשטרתי, באמצעות השליח, 30.19 גרם ו-70.03 גרם, בהתאמה. 3. בהחלטה מיום 12.4.2022, קבע בית המשפט המחוזי, בהסכמת המשיב, כי ישנן ראיות לכאורה וכי קיימת עילת מעצר. עוד נקבע, לבקשת המשיב, כי שירות המבחן יגיש תסקיר בעניינו. בתסקיר שהוגש ביום 12.6.2022, עמד שירות המבחן על עברו הפלילי של המשיב, הכולל "רישום ללא הרשעה כנער ו-12 הרשעות בין השנים 2021-2004 בגין עבירות סמים, אלימות, הפרת הוראה חוקית ונשק" , אשר בגינן גם נידון לעונשי מאסר בפועל. מחד גיסא, ציין שירות המבחן כי "לאורך האבחון, עלתה אינדיקציה למצבים בהם פונה [המשיב] להתנהלות חסרת גבולות, במחשבה קצרת טווח, כשברקע נסיגה במצבו התפקודי והרגשי ופנייה לדרכי פתרון בעייתי[יות] ותועלתני[ות] לקשייו. ניכר כי במצבי משבר, לחץ ברמה הרגשית ובמסגרת קשריו החברתיים – [המשיב] עלול לפנות לדרכי פתרון עברייני[ות], תוך קושי בהצבת גבולות פנימיים וטשטוש משמעות התנהלותו. כל אלה בצירוף הסתרת בחירותיו מבני-משפחתו מלמדים על רמת סיכון להישנות מעורבות שולית במסגרת קשריו החברתיים" . אולם, מאידך גיסא, סבר שירות המבחן, כי "מהגיליון עלה כי בשנים האחרונות חלה התמתנות במעורבותו בפלילים" ; כי המשיב "התייחס באופן ראשוני וביקורתי לבחירותיו הבעייתיות" ; וכי הוא "ביטא נכונות להיעזר בשיחות להעמקה בדפוסי התנהגותו הבעייתיים" . עוד נכתב, כי "מעצרו הנוכחי [של המשיב] מהווה גורם משבר וממתן עבורו, כש[המשיב] מסוגל להתייחס ולבחון באופן ראשוני את התנהלותו הבעייתית" . בנוגע לפיקוח שהוצע, התרשם שירות המבחן כי "ארבעת המפקחות מכירות את עברו הפלילי [של המשיב], נסיבות המעצר וכי יוכלו לבסס עליו בקרה צמודה ורצינית" . במכלול השיקולים, המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית אמו, בליווי המפקחות שהוצעו. 4. ביום 13.6.2022 התקיים דיון נוסף בנוגע למעצרו של המשיב, ובסיומו אימץ בית המשפט המחוזי את המלצת שירות המבחן: "יש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהורות על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים וביניהם מעצר בית, וזאת נוכח העובדה כי האמור בתסקיר שירות המבחן המעיד על התמתנות בהתנהלותו של המשיב. אמנם, יש בשלב זה התדרדרות במצבו נוכח ביצוע העבירות הנוכחיות, אולם שירות המבחן סבור כי המפקחות יכולות לאיין סיכון זה ונוכח האמור בתסקיר שירות המבחן אני סבור כי יש ממש באמור בתסקיר" . מכאן הערר שלפנַי. טענות הצדדים 5. העוררת טוענת, כי "אין מנוס ממעצרו [של המשיב] מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המשפטיים נגדו" . לשיטתה, "בעניינו של המשיב לא מתקיימות נסיבות מיוחדות שיש בהן להצדיק את הסטייה מן הכלל" , שלפיו "יש לעצור עד תום ההליכים המשפטיים את כל אלה המעורבים בשרשרת ההפצה של סמים מסוכנים, וכי רק במקרים נדירים ובנסיבות מיוחדות ניתן לשקול חלופת מעצר" . למעשה, כך העוררת, "ההיפך הוא הנכון" , שכן "מעורבותו של המשיב בביצוע שתי עסקאות סמים בתקופת זמן קצרה, כאשר כל אחת מהעסקאות יוצאת מן הכוח אל הפועל בתוך שעות בודדות בלבד, ותוך הסתייעות באחרים – מעידה על המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב" . עוד הדגישה העוררת את עברו הפלילי המכביד של המשיב. כמו כן נטען, כי "נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות [למשיב] מלמדות כי אין מדובר במעידה חד פעמית אלא על כך שהמשיב ניהל עסק חי ופעיל להפצת סמים" . בהתאם, טענה העוררת כי לא די בחלופת המעצר שעליה החליט בית המשפט המחוזי, שכן על-פי כתב האישום המשיב ביצע את העבירות באמצעות שיחת טלפון בלבד, ו "קיים חשש ממשי כי המשיב יוכל להוסיף ולבצע עבירות דומות גם בשהותו במעצר בית" . 6. המשיב מנגד, סמך ידו על האמור בתסקיר שירות המבחן , ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בנוסף, הדגיש המשיב את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, וכן את השפעת המעצר עליו, בפרט לנוכח היותו עצור למשך למעלה מ-3 חודשים. דיון והכרעה 7. עיינתי בהחלטת בית המשפט המחוזי ובתסקיר שירות המבחן, ונתתי דעתי על טיעוני הצדדים, בכתב ובעל-פה, בפרוטוקול בית המשפט המחוזי, ולפנַי. אחר הדברים האלה, באתי לכלל מסקנה, כי אין מנוס מלקבל את הערר, ולהורות על המשך מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח. נקודת המוצא לדיון, היא כי עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, מקימות עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ומחייבות, ככלל, מעצר עד תום ההליכים. סטייה מכלל זה, תֵעשה אך במקרים חריגים, בהם מתקיימות נסיבות יחודיות המצדיקות את שחרור הנאשם לחלופת מעצר, ובלבד שיש בחלופת המעצר כדי להפחית את המסוכנות הנשקפת מהנאשם, במידה המניחה את הדעת (ראו למשל: בש"פ 8585/15 בן לולו נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (23.12.2015)). אם כן, עלינו לבחון האם בענייננו מתקיימות נסיבות יחודיות המצדיקות את שחרורו של המשיב, והאם בחלופת המעצר שעליה הוחלט יש כדי להפחית את המסוכנות הנשקפת מן המשיב במידה שתוכל להניח את הדעת. לדידי, התשובה לשתי השאלות – שלילית. 8. ראשית, אינני סבור כי ה "התמתנות בהתנהלותו של המשיב" , עליה הסתמך בית המשפט המחוזי, מהווה נסיבה מיוחדת המצדיקה סטייה מן הכלל, ומטה את הכף לטובת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. ההתמתנות האמורה, כפי שעולה מרישומו הפלילי של המשיב, מתבססת על כך שמאז שנת 2012, הורשע המשיב בעבירה פלילית אחת 'בלבד', עבירת 'איומים', אותה ביצע בשנת 2019. דא עקא, גם אם מדובר בהתמתנות ביחס לעברו הפלילי – המכביד עד מאוד – של המשיב, הרי שמדובר בעבירה שבוצעה כ-3 שנים בלבד לפני העבירות בהן הוא מואשם בענייננו. יתרה מכך, נסיבות ביצוע העבירות, בדגש על העובדה שהמשיב, בשני המקרים, סיפק לסוכן המשטרתי כמות משמעותית של סמים בתוך פרק זמן קצר, באמצעות שליח – מצביעות על כך שהמשיב היה מעורב בפעילות של סחר בסמים, באופן משמעותי ומאורגן. משכך, לא ניתן להסתמך על 'התמתנות' בהתנהלותו של המשיב, כשיקול לטובת שחרורו ממעצר. לכך יש להוסיף, כי גם ההכרה של המשיב במעשיו, ונכונותו לקבל סיוע, אינן מהוות 'נסיבה יחודית', המצדיקה את שחרורו לחלופת מעצר. כפי שנאמר בתסקיר, מדובר בהכרה ראשונית בלבד, כזו המסמנת – כך יש לקוות – את תחילתו של תהליך, אך אינה מלמדת דבר על התנהלותו הצפויה של המשיב בחלופת המעצר, ובוודאי שאינה מהווה הצדקה לשחרורו, באופן היוצא מן הכלל. 9. אציין עוד כי אינני סבור שהחלופה שעליה הוחלט, מפחיתה במידה מספקת ממסוכנותו הקונקרטית של המשיב, בהינתן העבירות המיוחסות לו. כפי שטענה העוררת, העבירות המיוחסות למשיב בוצעו באמצעות שיחות טלפון, דבר המקשה על פיקוח אפקטיבי שימנע את הישנות העבירה, ומעלה חשש ממשי כי המשיב יוכל להמשיך במעשיו בעודו נתון בחלופת המעצר. לא מצאתי בתסקיר שירות המבחן התייחסות לקושי זה, ולאופן שבו יש בפיקוח המוצע כדי להתמודד עמו כנדרש; גם לא בהחלטת בית המשפט המחוזי. כמו כן אוסיף, כי מאותם טעמים, גם האפשרות להורות על מעצרו של המשיב באיזוק אלקטרוני – לא תסכּוֹן. 10. בשולי הדברים, אציין כי ב"כ המשיב טען בדיון, כי בשני תיקים אחרים במסגרת אותה פרשה, הסכימה המדינה למעצר באיזוק אלקטרוני. דא עקא, כפי שטענה העוררת, הן לפני בית המשפט המחוזי, הן לפנַי – ההסכמה האמורה ניתנה בשוגג, ו "אין מתקנים טעות בטעות" . יתרה מזאת, הנסיבות באותם מקרים אינן זהות למקרה דנן, בדגש על כך שבשני המקרים מדובר בנאשמים עם עבר פלילי מכביד פחות, במידה משמעותית, מזה של המשיב. 11. אשר על כן, משלא נמצאו נסיבות מיוחדות אשר יש בהן כדי לסטות מנקודת המוצא, ולהצדיק את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, ומשלא נמצא כי יש בחלופת המעצר כדי להפחית את המסוכנות במידה שיכולה להניח את הדעת – מתקבל הערר בזאת. המשיב יהיה נתון במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו . ניתנה היום, ‏י"ח בסיון התשפ"ב (‏17.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040360_O03.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "מ\"ת 29905-03-22" ]

747,328

735,319

בבית המשפט העליון רע"פ 4038/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקש: יואל אדרי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים י' עדן , ע' כהן ו- ג' דניאל ) מיום 03.05.2022 בע"פ 46008-01-22 בשם המבקש: בעצמו החלטה ניתנת בזאת למבקש שהות בת 30 ימים לצורך הסדרת ייצוגו בידי הסניגוריה הציבורית. הודעת עדכון בנדון תוגש על-ידי המבקש לבית המשפט, עד ליום 14.07.2022. ככל שלא יעלה בידי המבקש להסדיר את ייצוגו בתוך סד זמנים זה, תינתן החלטה על יסוד הבקשה שלפניי. ניתנה היום, ‏י"ז בסיון התשפ"ב (‏16.06.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040380_C01.docx עק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"פ 4038/22" ]

747,334

738,449

בבית המשפט העליון רע"פ 4038/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים י' עדן , ע' כהן ו- ג' דניאל ) מיום 03.05.2022 בע"פ 46008-01-22 בשם המבקש: בעצמו החלטה 1. בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים י' עדן, ע' כהן ו- ג' דניאל ) בע"פ 46008-01-22 מיום 03.05.2022, בגדרו נדחה ערעור המבקש בקשר עם הכרעת דינו וגזר דינו בבית משפט השלום באילת (כבוד השופט ג' אדלמן ), בת"פ 15818-01-21. 2. המבקש הורשע בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ); ובעבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודה. 3. כתב האישום שהוגש נגד המבקש מונה שלושה אישומים, ועל-פי העובדות המתוארות בו, החזיק המבקש בסמים מסוג קוקאין במשקל 7.3802 גרם, בוטילון במשקל 0.9277 גרם ו-קנבוס במשקל כולל של כ-14.08 גרם; וכן מכר סם מסוכן מסוג קוקאין במסגרת שבע-עשרה עסקאות נפרדות. 4. ביום 04.11.2021 הורשע המבקש בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית בגין החזקת סם מסוכן מסוג קוקאין, כמתואר לעיל, ובעשר עסקאות של מכירת סם מסוכן מסוג קוקאין. 5. ביום 09.12.2021 גזר בית משפט השלום על המבקש 42 חודשי מאסר בפועל; 13 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וקנס כספי בסך 3,000 ש"ח. 6. המבקש ערער הן על הכרעת דינו והן על גזר דינו. בפסק דין שניתן ביום 03.05.2022 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, על שני חלקיו. בתוך כך, עמד בית המשפט על מהימנות עדותו של מר רחמים חן (להלן: רחמים ), עליה הלין המבקש, בקבעו כי לערכאת הערעור אין כל יתרון על הערכאה קמא בקביעות העובדתיות בכלל, ובעדויות בפרט. לפיכך, נקבע כי אין להתערב בקביעת מהימנות העדות של רחמים. אשר לערעור המבקש על חומרת גזר הדין נקבע, כי בהינתן חומרת העבירות ונסיבות עבירתן, הענישה אינה מחמירה עם המבקש. 7. מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי. בגדרה, המבקש שב על טענותיו מערעורו בבית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה בקבלת גרסתו של רחמים על-פי עדותו, ובהרשעתו תוך הסתמכות על עדות זו. המבקש פורט עוד את נסיבותיו האישיות הקשות, תוך טענה כי הללו לא נשקלו כראוי עובר למתן גזר הדין בעניינו. 8. יוער, כי המבקש אינו מיוצג בגדרי ההליך שבכותרת. משכך, בהחלטתי מיום 16.06.2022, הענקתי למבקש ארכה לצורך הסדרת ייצוגו בידי הסניגוריה הציבורית. אולם, על-פי הודעת נציגת הסניגוריה הציבורית מיום 07.07.2022, לאחר בדיקה שנערכה במחלקת תיקי בית המשפט העליון, הסנגוריה הציבורית לא מצאה לנכון למנות למבקש סניגור. כן בואר בהודעה, כי הובהר למבקש שעל-פי החלטת בית המשפט, עליו להגיש הודעת עדכון לבית המשפט – והמבקש הודיע, באמצעות הסניגוריה, כי הוא מעוניין בקבלת ארכה לצורך ניסוח נימוקי הבקשה. אציין, כי הארכה עליה הוריתי לצורך הסדרת ייצוגו של המבקש אינה נדרשת עוד מקום בו הודיעה הסניגוריה כי אין מקום למנות סניגור למבקש – שכן זו היא הודעת העדכון מושא הארכה המבוקשת. בקשת רשות הערעור עצמה – ממילא נערכה על-ידי המבקש והונחה לפני בית המשפט, ובכך אדון ואכריע. דיון והכרעה 9. לאחר עיון בבקשה על נספחיה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות . 10. הלכה היא כי בקשה לרשות ערעור ב" גלגול שלישי " שמורה למקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או בנסיבות המקימות חשש לעיוות דין, או אי-צדק חמור שנגרם למבקש (רע"פ 4682/22 טלאקה נ' מדינת ישראל (17.07.2022)) . 11. חרף האצטלה העקרונית שהמבקש מנסה לשוות לבקשתו, עיון בה מלמד כי היא נטועה כולה בגדר עניינו הפרטני, אשר אינו מעלה חשש לעיוות דין. זאת ועוד, טענות המבקש זהות לטענות שהועלו במסגרת ערעורו בבית המשפט המחוזי, ואלו נדונו, הוכרעו וקיבלו מענה מפורט ומנומק על-ידי בית משפט קמא, תוך התייחסות לנסיבותיו האישיות של המבקש. בתוך כך, דן בית המשפט המחוזי בטענות המבקש בעניין מהימנות עדותו של רחמים, וקבע לעניין זה כי "המסקנה העובדתית של בית משפט השלום נקבעה תוך ניתוח העדות, התשובות, וכל מילותיו של העד, ונשענת על ההתרשמות הישירה של בית משפט השלום..". אכן, התערבות ערכאת הערעור בקביעות המבוססות על התרשמות ישירה מעדות לא תתרחש בנקל, ולא מצאתי כל עילה להתערבות במקרה דנא. 12. משכך, הבקשה נדחית אפוא. ניתנה היום, ‏כ"א בתמוז התשפ"ב (‏20.7.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040380_C02.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"פ 4038/22", "רע\"פ 4682/22" ]

747,335

735,681

בבית המשפט העליון עע"מ 4039/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקש: גיורא חמד (חמדני) נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, מחוז חלמיש 2. חלמיש, חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים שניתן ביום 17.03.2022 בעת"מ 22248-07-21 על ידי כבוד השופטת ל' ביבי בשם המבקש: עו"ד ענת אסייאג החלטה 1. המשיבות תגשנה תשובה תמציתית לבקשה לעיכוב ביצוע, בהיקף שלא יעלה על 6 עמודים, זאת עד ליום 04.07.2022. בתוך כך, תבחנה המשיבות האם נוכח פרק הזמן הארוך שחלף מעת מתן פסק הדין לפינוי המבקש בשנת 2012 ועד לחידוש הליכי המימוש בשנת 2020; ובהינתן שמדובר בדירת מגוריו של המבקש – יש מקום ליתן הסכמתן לבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת עד להכרעה בערעור על-ידי בית משפט זה. 2. בשלב זה, ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין מושא הערעור שבכותרת – כך שיעוכב פינויו של המבקש מדירת מגוריו, וזאת עד להכרעה בבקשה או עד מתן החלטה אחרת. 3. בראי הוראותיה של תקנה 43 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, יובא דבר מתן החלטתי זו לידיעת בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בגדרי עת"מ 22248-07-21. ניתנה היום, ‏כ"א בסיון התשפ"ב (‏20.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040390_C01.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "עע\"מ 4039/22", "עת\"מ 22248-07-21" ]

747,336

735,910

בבית המשפט העליון עע"מ 4039/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: גיורא חמד (חמדני) נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, מחוז חלמיש 2. חלמיש, חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות בקשת המערער מיום 20.6.2022 לפטור מהפקדת ערובה החלטה המשיבות רשאיות להשיב לבקשה שבכותרת עד ליום 30.6.2022. ניתנה היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040390_T02.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "עע\"מ 4039/22" ]

747,337

737,371

בבית המשפט העליון עע"מ 4039/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקש: גיורא חמד (חמדני) נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון 2. חלמיש, חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ל' ביבי ), בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, בעת"מ 22248-07-21 מיום 17.03.2022 בשם המבקש: עו"ד ענת אסייאג בשם המשיבה 1: עו"ד מתן שטיינבוך בשם המשיבה 2: עו"ד שרון עזרא החלטה 1. בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ל' ביבי ), בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, בעת"מ 22248-07-21 מיום 17.03.2022, במסגרתו נדחתה עתירת המבקש לביטול החלטת הוועדה העליונה במשרד הבינוי והשיכון מיום 25.05.2021 – הדוחה את בקשתו להקניית זכויות חוזיות והכרה בו כ"דייר ממשיך" בדירת המגורים המצויה ברחוב דרך משה דיין 18/6ב בתל אביב (להלן: הדירה ). 2. בהחלטתי מיום 20.06.2022, הוריתי למשיבות להגיש תשובתן לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בתוך כך, הצעתי למשיבות לבחון האם נוכח פרק הזמן הארוך שחלף מעת מתן פסק הדין לפינוי המבקש בשנת 2012 ועד לחידוש הליכי המימוש בשנת 2020; ובהינתן שמדובר בדירת מגוריו של המבקש – יש מקום ליתן הסכמתן לבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת עד להכרעה בערעור על-ידי בית משפט זה. 3. המשיבות הגישו תשובתן לבקשה, וניאותו, שתיהן, ליתן הסכמתן כאמור – ויפה שכך עשו. המשיבה 1 הבהירה בתשובתה, כי מבלי להתייחס לסיכויי הערעור, נכונה היא שלא לבצע הליכי פינוי נגד המבקש עד להכרעה בערעור. לצד זאת התבקש, כי הערעור יקבע לדיון בהקדם – זאת, בשים לב לכך ש-75 משפחות זכאיות ממתינות לדירה מן הסוג בה מתגורר המבקש. המשיבה 2 הודיעה, כי מבלי להתייחס לגופן של טענות המבקש, היא איננה עומדת בשלב זה על ביצוע פסק הדין. כן הובהר, כי ככל שתבקש המשיבה 2 לקדם את הליכי ביצוע הפינוי, תקדים פניה לבית המשפט, בת 30 ימים לפחות – ובנסיבות אלו, מתייתר הצורך בהכרעה לגופה של הבקשה. כן התבקש על-ידה, כי מועד שמיעת הערעור יקבע בהקדם – זאת, בשים לב למשמעות עיכוב ביצוע פסק הדין, כפי שפורט בטיעוני המשיבה 1. 4. על יסוד האמור, לאור הסכמתן של המשיבות ובסייגים המפורטים לעיל, ניתן בזאת צו לעיכוב ביצוע פסק הדין מושא הערעור שבכותרת – כך שיעוכב פינויו של המבקש מדירת מגוריו, וזאת עד להכרעה בערעור או עד מתן החלטה אחרת. מובהר כי שמורה למשיבות הזכות לפנות לבית משפט זה, מקום בו יחול שינוי נסיבות המצדיק עיון מחודש בהחלטה זאת. 3. התיק יקבע לדיון לפני הרכב בהקדם. ניתנה היום, ‏ח' בתמוז התשפ"ב (‏7.7.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040390_C03.docx רא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "עע\"מ 4039/22" ]

747,338

737,577

בבית המשפט העליון עע"מ 4039/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: גיורא חמד (חמדני) נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, מחוז חלמיש 2. חלמיש, חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות בקשת המערער מיום 20.6.2022 לפטור מהפקדת ערובה; תשובת המשיבה 1 מיום 26.6.2022 החלטה בשים לב לאמור בבקשה, משהותירה המשיבה 1 את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט ובהיעדר תשובה מטעם המשיבה 2, ניתן בזאת פטור מהפקדת ערובה. ההליך יימשך כסדרו. ניתנה היום, ‏י"ב בתמוז התשפ"ב (‏11.7.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040390_T04.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "עע\"מ 4039/22" ]

747,339

737,852

בבית המשפט העליון עע"מ 4039/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: גיורא חמד (חמדני) נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, מחוז חלמיש 2. חלמיש, חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות המשך טיפול החלטה הדיון בהליך שבכותרת יתקיים ביום 8.9.2022 שעה 11:30. בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בהליך זה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, נקבע בזאת כי המשיבות תגשנה תשובה בכתב לערעור. התשובות יוגשו עד ליום 12.8.2022 והיקפה של כל תשובה לא יעלה על 9 עמודים. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובות תוגשנה במקביל לבית משפט זה וליתר הצדדים. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, ‏י"ד בתמוז התשפ"ב (‏13.7.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040390_T05.docx זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "עע\"מ 4039/22" ]

747,340

740,598

בבית המשפט העליון עע"מ 4039/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערער: גיורא חמד (חמדני) נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, מחוז חלמיש 2. חלמיש, חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות בקשת ארכה מוסכמת מטעם המשיבה 1 החלטה כמבוקש וכמוסכם. ניתנה היום, ‏י"ח באב התשפ"ב (‏15.8.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040390_K06.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "עע\"מ 4039/22" ]

747,341

741,314

בבית המשפט העליון עע"מ 4039/22 - ד' לפני: כבוד השופט י' אלרון המערער: גיורא חמד (חמדני) נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, מחוז חלמיש 2. חלמיש, חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות לשנות מועד הגשה בשם המשיבה 1: עו"ד מתן שטיינבוך החלטה כמבוקש וכמוסכם. ניתנה היום, ‏כ"ח באב התשפ"ב (‏25.8.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040390_J07.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "עע\"מ 4039/22" ]

747,342

741,644

בבית המשפט העליון עע"מ 4039/22 - ה' לפני: כבוד השופט י' אלרון המערער: גיורא חמד (חמדני) נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, מחוז חלמיש 2. חלמיש, חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות בקשת ארכה מוסכמת מטעם המשיבה 1 בשם המשיבה 1: עו"ד מתן שטיינבוך החלטה כמבוקש וכמוסכם, המשיבה 1 תגיש תגובתה עד ליום 5.9.2022. ניתנה היום, ‏ד' באלול התשפ"ב (‏31.8.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040390_J08.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "עע\"מ 4039/22" ]

747,343

742,161

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 4039/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ר' רונן המערער: גיורא חמד (חמדני) נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, מחוז חלמיש 2. חלמיש, חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות שכונות בתל אביב יפו בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-עת"מ 22248-07-21 מיום 17.3.2022 שניתן על ידי השופטת לימור ביבי תאריך הישיבה: י"ב באלול התשפ"ב (08.09.2022) בשם המערער: עו"ד ענת אסייאג בשם המשיבה 1: עו"ד מתן שטיינבוך בשם המשיבה 2: עו"ד שרון עזרא פסק-דין בתום שמיעת מלוא טיעוני באי-כוח הצדדים הצענו את אשר הצענו ובאי-כוח הצדדים הגיעו להסכמה ולפיה הערעור יידחה בכפוף להסכמה ולפיה עד ליום 31.10.2022 המערער יגיש בקשה לוועדה רפואית לקבלת דירת חדר לה הוא זכאי בקומה נמוכה בעיר תל אביב. כמו כן, סוכם שהמשיבה 2 תציע למערער שתי דירות בהתאם לזכאותו והוא יבחר אחת מהן. עוד סוכם כי המערער יוכל להמשיך ולהתגורר בדירה הנוכחית עד לקבלת הדירה שתוצע לו. סיכומו של דבר, הערעור נדחה ובנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ב באלול התשפ"ב (‏8.9.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22040390_J09.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "עע\"מ 4039/22", "עת\"מ 22248-07-21" ]

747,344

735,397

בבית המשפט העליון ע"פ 4040/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המערער: איברהים אבו גרבייה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה, בהסכמה, לעיכוב ביצוע גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 10.5.2022 בת"פ 19272-12-19 שניתן על-ידי השופט ח' טרסי בשם המערער: עו"ד רמי עותמאן בשם המשיבה: עו"ד רוני זלושינסקי החלטה כמבוקש וכמוסכם, יעוכב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער, וזאת עד להכרעה בערעור . יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בתוקפם. הדיון הקבוע ליום 21.6.2022 – מבוטל. ניתנה היום, ‏י"ז בסיון התשפ"ב (‏16.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040400_O01.docx יא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4040/22" ]

747,345

735,416

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4044/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותר: ציקי קורלנד פוקס נ ג ד המשיבה: 1. רשות האכיפה והגבייה - תל אביב המשיבים הפורמליים: 2. דן רביב 3. אמיר גולן עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד דורון אפיק; עו"ד יאיר אלוני פסק-דין השופט נ' סולברג : 1. עתירה זו, עניינה בסכסוך 'אזרחי טהור', שהעסיק עד כה, ולכאורה עוד יעסיק בהמשך, את רשם ההוצאה לפועל בתל אביב, ואת בית משפט השלום בתל אביב. כמו כן, מנספחי העתירה עולה, כי בדעת העותר לפנות לבית המשפט המחוזי, בבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן לאחרונה, בהקשר זה, על-ידי בית משפט השלום. עתה מבקש העותר, לערב בסוגיה זו גם את בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. 2. בין העותר, ציקי קורלנד פוקס, לבין המשיבים הפורמליים, דן רביב ואמיר גולן, מתגלגל סכסוך כספי, זה כמה שנים. ביום 19.10.2020, במסגרת תביעה שהגישו דן ואמיר נגד ציקי, ניתנה פסיקתה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שבה נקבע, כי ציקי ישלם לתובעים סך של 2,580,970.33 ש"ח, נכון ליום 16.9.2019, בצירוף ריבית פיגורים (ת"א 40058-09-19). ביום 16.11.2020 נחתמה פסיקתה מתוקנת. גם פסיקה זו לא הועילה, והחוב לא נפרע. דן ואמיר פנו אפוא להליך של חדלות פירעון. ביום 4.2.2021 התקיים דיון בהתנגדותו של ציקי, למתן צו לפתיחת הליכים, וביום 28.2.2021 נדחתה ההתנגדות (חדל"פ 16990-11-20). בהמשך, ביום 17.8.2021, בעקבות ערעור שהוגש, הוסכם בין הצדדים כי ציקי יפקיד סך של 600,000 ש"ח, וכנגד הפקדה זו יעוכב צו פתיחת ההליכים, וינוהל משא ומתן לצורך גיבוש הסדר נושים (עחדל"פ 48570-04-21). 3. ביני לביני, נחתמו בין הצדדים 2 הסכמי פשרה ביחס לסכום החוב, אך גם לאחר חתימתם נתגלעו בין הצדדים מחלוקות שונות. לבסוף, ביום 22.11.2021 נחתם הסכם פשרה שלישי – "הסדר חוב וסילוק טענות" – שהותנה באישור בית משפט של חדלות פירעון ובאישור הסדר נושים כולל. הסכם זה קבע, כי אם ישולמו הסכומים שצוינו בו, יֵחשב החיוב שנקבע בפסק הדין – כחיוב שקוים. לצד זאת, נקבעו תנאים נוספים, לגבי סכום הפשרה (שהועמד על סך של 2.1 מיליון ש"ח, חלף סך של 2,580,970.33 ש"ח שנקבע בפסיקתה), ולגבי דרך ביצוע התשלומים ואישור על קבלתם בפועל. הסכם הפשרה הוגש לבית המשפט של חדלות פירעון, אך זה החליט שלא לאשרו. 4. זמן מה חלף, וביום 4.1.2022 שלח ציקי לדן ואמיר, מסמכים שנראים כאישורי העברה בנקאית על סך של 299,000 אירו, לחשבונות הבנק של כל אחד מהם. ואולם, אלה טענו כי הכספים לא הופקדו בחשבונותיהם. בהמשך, ביום 13.1.2022, העביר ציקי סך של 298,827 אירו לחשבון הבנק של דן, ואילו לחשבון הבנק של אמיר לא העביר דבר. כעולה מנספחי העתירה, דן ואמיר טענו כי ציקי למעשה אישר, אגב בקשה שהגיש לבית המשפט המחוזי, כי לא העביר להם את מלוא התשלומים שהתחייב לשלם, ובהמשך חזר על דבריו אלה, גם במסגרת דיון שהתקיים בעל-פה. 5. ביני לביני, ביום 4.1.2022, הגיש ציקי תביעה נגד דן ואמיר, על סך של 2.4 מיליון ש"ח, לבית משפט השלום בפתח תקווה. בתביעתו טען, בין היתר, כי שילם זה מכבר את מלוא סכום החוב, באמצעות העברות בנקאיות שביצע בעבר לחשבונות הבנק של דן ואמיר; לראשונה בשנת 2019, ובהמשך בשנת 2022 (כנזכר לעיל). זאת, בניגוד לטענת דן ואמיר, כי מסמכי ההעברה הבנקאית שהוצגו – זויפו, וכי בפועל הכספים – לא התקבלו. לצד זאת, ביום 26.1.2022 פנה ציקי לבית המשפט המחוזי, בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, בטענה כי דן ואמיר מסרבים לשתף עמו פעולה, בניסיון לאתר את הכספים שהעביר, לטענתו, לחשבונות הבנק שלהם, ביום 4.1.2022. בקשתו-זו נדחתה, ביום 6.2.2022. 6. משלא קוים ההסכם, יזמו דן ואמיר הליך חדלות פירעון נוסף נגד ציקי (חדל"פ 57452-01-22), ובמסגרתו ניתנו סעדים זמניים לטובתם. בהמשך, במהלך דיון שהתקיים ביום 9.2.2022, הושגו הסכמות דיוניות, שלפיהן ציקי ישלם לדן כספים נוספים, ובד בבד גם יפקיד סך של 500,000 ש"ח בקופת בית המשפט. ככל שיעשה כן, כך הוסכם, יבוטלו הצווים הזמניים. ואכן, ביום 11.2.2022 הפקיד ציקי בחשבונו של דן סכומים כאמור, וביום 16.2.2022 הפקיד 500,000 ש"ח בקופת בית המשפט, כפי שהוסכם. נוכח זאת, הסעדים הזמניים – בוטלו, ותיק חדלות הפירעון – נסגר בהסכמה, ביום 8.3.2022. 7. דן ואמיר לא הסתפקו בכך. אף שלבסוף הועברו להם הכספים שנקבעו בהסכם הפשרה , סברו השניים כי על ציקי לשלם להם סכומים נוספים, בהתאם לקבוע בפסיקתה . זאת, שכן הפקדת כספי הפשרה נעשתה לאחר המועד האחרון שנקבע בהסכם הפשרה, ורק לאחר שהודיעו לציקי על ביטול הסכם זה מחמת הפרתו. משכך, ביום 21.3.2022 פנו דן ואמיר ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, במטרה לגבות את יתרת הסכום שנקבע בפסק הדין, בצירוף ריבית הפיגורים שנצברה בינתיים. בעת פתיחת התיק ציינו דן ואמיר, כי עד כה שולמו 2 תשלומים על חשבון החוב, ובהתאם הפחיתו אותם מסך החוב הכולל. בד בבד, ביקשו דן ואמיר להטיל עיקול לחובת ציקי, עוד קודם למסירת אזהרה. הרשם נעתר לבקשה זו, ועיקול כאמור הוטל. 8. ציקי מצדו, פנה בבקשה להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל, ועל ביטול העיקול. לטענתו, הסכם הפשרה מיום 22.11.2021, שנחתם במסגרת תיק חדלות הפרעון, בא חלף פסק הדין המקורי, וממילא אין לאפשר גבייה מכוחו. 9. ביום 27.3.2022, קבע רשם ההוצאה לפועל כי "הבקשה במהותה היא בקשה בטענת פרעתי" , והורה על המצאתה לתגובת הזוכים – דן ואמיר. לצד זאת הורה הרשם, נוכח נימוקי הבקשה, כי ינתן צו עיכוב הליכים, שיכנס לתוקף רק לאחר שציקי יפקיד ערובה במזכירות ההוצאה לפועל, בסך של 50,000 ש"ח. באותו שלב, בחר ציקי שלא להפקיד ערובה כאמור. 10. ביום 2.5.2022, לאחר קבלת תגובת דן ואמיר, שהתנגדו לסגירת התיק וביטול העיקול, ותשובה שהגיש ציקי לטענותיהם, דחה הרשם את הבקשה. נקבע, כי עיון בהסכם הפשרה מעלה, שאכן פסק הדין המקורי חדל מלהתקיים, נוכח חתימת ההסכם, אך הטענה שבפי הזוכים היא כי ההסכם הופר, ועל כן, לשיטתם – יש לאפשר את גביית יתרת הכספים. בנסיבות אלה, קבע הרשם, כי אין לדון בנסיבות אלה בטענת פרעתי, ועל הצדדים לפנות לבית המשפט, כדי ללבן את טענותיהם ההסכמיות. ממילא, נקבע כי אין מקום להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל, והבקשה לסגירת התיק – נדחתה. 11. בעקבות החלטה זו, פנה ציקי בבקשה למתן החלטה, בבקשה שהגיש זה מכבר, לביטול העיקול. בהחלטה מיום 8.5.2022 קבע הרשם, כי משעה שנקבע שהסמכות לדון בטענותיו העיקריות של ציקי מסורה לבית המשפט, אין מקום להורות על ביטול העיקול. 12. על החלטות אלה של רשם ההוצאה לפועל, הגיש ציקי בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום בתל אביב (רער"צ (תל אביב-יפו) 16749-05-22; השופט ט' חבקין – סגן הנשיא). בבקשה נטען, כי אמנם, צדק הרשם בקביעתו כי הסכם הפשרה בא חֵלֶף הפסיקתה, וצדק גם בקביעתו כי הוא נעדר סמכות לדון בסכסוך בין הצדדים, אך המסקנה הנגזרת מכך היא סגירת תיק ההוצאה לפועל, ומניעת המשך ההליכים, בעוד שרשם ההוצאה לפועל הגיע למסקנה הפוכה. 13. בהחלטה מיום 11.5.2022, הורה בית משפט השלום לדן ואמיר להגיש תגובה לבקשת רשות הערעור, בציינו כי עיון ראשוני בתיק מעלה כמה וכמה תהיות, לגבי המשך ניהול הליכי ההוצאה לפועל נגד ציקי. זאת, נוכח האמור בהחלטת הרשם, ובשים לב לנטען בבקשה. לצד זאת הבהיר בית משפט השלום, כדי שלא ישתמע כי דעתו ננעלה, כי "האמור עד כה הוא בגדר מחשבות ראשוניות ונאמר כמצע לדיון ובזהירות רבה" . 14. בתגובתם לבקשת רשות הערעור, טענו דן ואמיר, כי הסכם הפשרה כלל לא נכנס לתוקף, שכן בית המשפט של חדלות פירעון מעולם לא אישר אותו. משכך, הפסיקתה המקורית לא בוטלה, ואין מניעה להוציאה לפועל. עוד טענו, כי הצדדים לא התכוונו להפקיע את תוקפו של פסק הדין, בדרך של פשרה, וממילא הם אינם מנועים מלגבות את יתרת החוב של ציקי כלפיהם. בנוסף טענו, כי נתונה להם מלוא הסמכות לפעול במסגרת הליך של הוצאה לפועל, שכן פסק הדין המקורי עומד בתוקפו, כאמור. לבסוף ציינו השניים, כי בנסיבות העניין, היה על ציקי להגיש ערעור בזכות; כמו כן טענו, כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר. בתשובה לתגובה, ביקש ציקי לדחות את טענותיהם של דן ואמיר. 15. ביום 6.6.2022, לאחר שבחן את טענות הצדדים, קבע בית משפט השלום, כי אכן, היה על ציקי להגיש ערעור בזכות, "שכן עסקינן בהחלטה בטענת פרעתי שערעור עליה הוא בזכות" . הוחלט אפוא לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. ואולם, לגופו של עניין – נדחה הערעור. נפסק, כי הסמכות לברר את טענות הצדדים מסורה אמנם לבית המשפט, ולא לרשם ההוצאה לפועל, אך במקרה כזה מתעוררת שאלה אם לעכב את הליך ההוצאה לפועל, או שמא לאפשר את המשך ההליכים. לעניין זה צוין, כי על הרשם לתת דעתו על סיכויי הטענות להתקבל, ולשיקולי מאזן הנוחות, כאשר בין שני תנאים אלה מתקיימת 'מקבילית כוחות'. בנסיבות העניין דנן, נקבע כי החלטת הרשם אינה מנומקת בהיבט זה, ומשכך, נטה בית משפט השלום להחזיר את הסוגיה לפתחו של הרשם. ואולם, לאחר עיון במסמכים הרבים שהוגשו על-ידי הצדדים, נקבע לבסוף, כי לא קמה עילה להתערבות. לעניין זה צוין, מבלי לקבוע מסמרות לעתיד לבוא, כי סיכויי טענתו של ציקי להתקבל, נראים נמוכים, ועל כן, אין להתערב בהחלטת הרשם, שלא לעכב הליכים. בדרך זו, עובר הנטל לפתחו של ציקי, לפנות בתובענה מתאימה לבית המשפט בעניין זה, יחד עם בקשה לקבלת סעד זמני של עיכוב הליכים. נקבע אפוא, כי הערעור נדחה, שלא מן הטעמים שצוינו בהחלטות הרשם. 16. יום לאחר מתן פסק הדין, ונוכח האמור בו, פנו דן ואמיר לרשם ההוצאה לפועל, ב "בקשה למימוש עיקול אצל צד שלישי" . ציקי מצדו, הגיש בקשה לעיכוב מתן החלטה בעניין זה ב-14 ימים, משום שבכוונתו להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום. לחלופין ביקש, לאפשר לו להגיש תגובה מפורטת לגופו של עניין, ולהימנע ממתן החלטה עד לאחר הגשת תגובה כאמור. ביום 8.6.2022 קבע רשם ההוצאה לפועל, כי על ציקי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיכוב הליכים, ולא לרשם ההוצאה לפועל. הודגש, כי אין מקום להורות על עיכוב הליכים, מחמת כוונה להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן במסגרת הליך ערעור על החלטות הרשם. בד בבד, הורה הרשם על מימוש העיקול, כפי בקשת דן ואמיר, וכמו כן הורה לגורמים שונים (דוגמת רשם המקרקעין ורשם החברות והשותפויות), למסור את המידע המצוי ברשותם בעניינו של ציקי. 17. בעקבות החלטות אלה, אץ רץ ציקי, עוד באותו יום, ללשכת ההוצאה לפועל, והפקיד סך של 50,000 ש"ח בקופת ההוצאה לפועל, במטרה להחיות את החלטת הרשם מיום 27.3.2022, שבה נקבע, כזכור, כי ההליכים יעוכבו, לאחר שתופקד ערובה בסכום האמור. דא עקא, ניסיונו זה לא עלה יפה. לדבריו, מזכירות ההוצאה לפועל סירבה לראות את ההחלטה הנ"ל כהחלטה בת-תוקף, בטענה כי בינתיים הוגש ערעור לבית משפט השלום. בעקבות סירוב זה, פנה ציקי לרשם ההוצאה לפועל, בבקשה להורות למזכירות להכיר בקיומו של צו עיכוב הליכים תקף, אך זה דחה את הבקשה, והפנה את ציקי להחלטתו הקודמת מיום 8.6.2022, שבה קבע כי בקשה לעיכוב הליכים יש להגיש לבית המשפט ולא לרשם ההוצאה לפועל. 18. בצר לו, פנה ציקי לבית משפט השלום, גם זאת ביום 8.6.2022, ב "בקשה בהולה לעיכוב ביצוע ומתן סעד זמני טרם הגשת בקשת רשות ערעור" . בבקשתו טען ציקי, כי בדעתו להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין, אך בינתיים מבצעים דן ואמיר "מחטף" , כלשונו, במסגרת הליך ההוצאה לפועל. התבקש אפוא, להורות על מתן צו עיכוב ביצוע, עד לאחר הגשת הערעור בפועל. סמוך לאחר הגשתה – נדחתה הבקשה. זאת, הן משום שהתברר כי התצהיר התומך שצורף לבקשה, לא נחתם ולא אומת; הן משום שבבקשה לא פורטו סיכויי הערעור, אף שמדובר בבקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי', רשות שככלל ניתנת במשורה; הן משום שנמצא כי מאזן הנוחות מטה את הכף על עבר דחיית הבקשה. בהקשר זה צוין, כי הבקשה הוגשה בניסיון לעכב ביצוע פסק דין כספי, אך לא הועלתה טענה כי אם הערעור יתקבל, לא יוכל ציקי לקבל את כספו בחזרה, מאת דן ואמיר. 19. אחר הדברים האלה, חֵלֶף הגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום (בצירוף בקשה לעיכוב ביצוע), ובמקום להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, שלא להורות למזכירות לעכב הליכים בהתאם להחלטה מיום 27.3.20, בחר ציקי לנסות את מזלו במקום אחר, שמא 'משנה מקום משנה מזל', ופנה בעתירה לבית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק – היא העתירה שלפנינו. 20. בעתירתו, שהוגשה ביום 14.6.2022, מבקש ציקי כי נורה למשיבה – רשות האכיפה והגבייה בתל אביב – לבוא וליתן טעם "מדוע לא תכבד רשות האכיפה והגביה החלטה שיפוטית מיום 27.3.2022 המורה על עיכוב ההליכים בתיק הוצאה לפועל 522389-03-22 ויבוטל כל הליך, לרבות הליכי מימוש והעברת כספים ל'נושים' שבוצע (או ניתנה החלטה לגביו) החל מיום הפקדת סכום הערובה שנקבע בהחלטה – יום 08.06.2022" . עוד מבקש ציקי, כי נורה למשיבה ליתן טעם "אפילו לא היה צו עיכוב, מדוע ניתנים כ'חותמת גומי' צווי אכיפה במעמד צד אחד לאכיפת פסק דין לאחר שהן החלטת רשם הוצאה לפועל והן פסק דין של בית משפט השלום קבעו שפסק הדין (שלכאורה לאכיפתו ניתנים הצווים) בטל" . לצד בקשות אלה, הוסיף ציקי וביקש כי ינתן צו ביניים, "המורה על הקפאה של כל הליכי הגבייה בתיק הוצאה לפועל [...] ובפרט עיכוב מימושם של כספים שעוקלו באופן כזה שישמרו בקופת ההוצאה לפועל ולא יועברו לידי המשיבים הפורמאליים כדי להבטיח שמירת המצב הקיים" . 21. לאחר שעיינתי בעתירה, ובחלק מהנספחים הרבים שצורפו לה, המחזיקים 1181 עמודים, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי צורך בתגובה מאת המשיבים. כידוע, הלכה פסוקה היא, כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל, בפרט מקום שבו עומד לעותר סעד חלופי, בדמות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט האזרחי המוסמך (ראו למשל, בין רבים: בג"ץ 2222/06 לוי נ' מיקה (12.3.2006); בג"ץ 3802/20 סיירוקס ישראל בע"מ נ' רשם ההוצאה לפועל (20.1.2021)). בענייננו, כפי שידוע לציקי היטב (ויעידו על כך ההליכים הקודמים שננקטו על-ידו), קיימת לציקי אפשרות לפנות בבקשת רשות ערעור לבית משפט השלום, בהתאם לאמור בסעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל ): "80. (א) הרואה עצמו נפגע על ידי פעולה של מנהל לשכת הוצאה לפועל או החלטה שלו או של עובד מערכת ההוצאה לפועל, רשאי להגיש ערר לפני רשם ההוצאה לפועל. (ב) צווים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל, לרבות החלטות בערר לפי סעיף קטן (א), ניתנים לערעור, ברשות שופט בית משפט השלום לפני בית משפט השלום; אולם ערעור על החלטה לפי סעיפים 13, 14, 19, 25, 38(א), 48, 58, 66א(1) ו-(2), 66ה(א), 66ז(ג)(2), 69יב(א), 70(א) ו-74(א), יהא בזכות" . 22. הנה כי כן, לפי הוראות סעיף זה, רשאי ציקי להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום, על החלטת רשם ההוצאה לפועל. לא זו אף זו: בהמשך, אם אכן יגיש ציקי בקשה כאמור, ואם לא תנוח דעתו מפסק הדין שינתן בה, יהא באפשרותו לעלות מדרגה נוספת, ולפנות לבית המשפט המחוזי, בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דין זה. זאת, בהתאם להוראות סעיף 80(ב2) לחוק ההוצאה לפועל: "פסק דין של בית משפט שלום [...] בערעור שהוגש לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1), לפי העניין, ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי" . כך או כך, ברי כי מקומו של ציקי אינו כאן, בבית המשפט הגבוה לצדק. 23. כפי שנקבע לא אחת, בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא יזקק לעתירה, אם נמצא כי קיים לעותר סעד חלופי אפקטיבי על-פי דין: "סמכותו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, היא סמכות שבשיקול דעת [...]. ככלל, 'על-פי שיקול-דעתנו זה... איננו דנים בעתירה כל עוד עומד לעותר סעד חלופי' [...]. בית משפט זה אינו נוהג לעשות שימוש בסמכותו כל עוד לא מיצה העותר סעד חלופי יעיל שעומד לו על פי דין. [...]. חריג לכלל הדחייה על הסף מצוי אך באותם מקרים בהם הסעד החלופי אינו יעיל, במקרים בהם הנסיבות מחייבות התערבות מיידית של בית משפט זה כדי למנוע עוול, או כאשר משיקולי צדק כלליים מתחייבת התערבותו של בית משפט זה" (בג"ץ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל , פסקה 11 (18.1.2006)). במקרה דנן, משנמצא, כאמור, כי לציקי עומד סעד חלופי אפקטיבי – אין מקום להידרש לעתירה, ודינה להידחות על הסף. 24. אמנם, ציקי מנסה לצבוע את עתירתו בצבעי הסוואה, ומבקש לבחון את החלטות מזכירות ההוצאה לפועל, ורשם ההוצאה לפועל, 'במשקפיים מינהליות', כהחלטות מינהליות 'רגילות', לא שיפוטיות, על-פי כללי המשפט המינהלי. לדבריו, רשות האכיפה והגבייה היא רשות מינהלית, המחויבת ביתר שאת ליישם החלטות שיפוטיות, ככתבן וכלשונן, ובכלל זה גם החלטות של רשם ההוצאה לפועל. בהתאם, טוען ציקי, היה על המזכירות לפעול בהתאם להחלטה הראשונה של הרשם, מיום 27.3.2022, המורה על עיכוב הליכים בכפוף להפקדת ערובה. כמו כן, מחובתה היה להימנע מפתיחת תיק ההוצאה לפועל, בהינתן קביעת בית משפט השלום והרשם, לשיטת ציקי, כי פסק הדין שעומד ביסוד הליכי הגבייה – בטל. בדרך זו, מנסה ציקי לחמוק מן הצורך להגיש בקשת רשות ערעור כנדרש, בבקשו להעתיק את הסכסוך לפסים מינהליים; לא אזרחיים. דא עקא, כעולה מהרקע העובדתי שפורט בהרחבה לעיל, טענות אלה – ספק מיתממות, ספק תמימות – נוגעות במישרין לסכסוך האזרחי שבלב העניין, אשר בהן ממש עסק בית משפט השלום, ועוד קודם לכן רשם ההוצאה לפועל. ציקי מבקש, הלכה למעשה, לתקוף את קביעות רשם ההוצאה לפועל ובית משפט השלום, באמצעות פנייה למסלול מהיר, עוקף בקשות רשות ערעור, בבית המשפט הגבוה לצדק, תוך התעלמות מן המסלול הברור והמתוחם, שהותווה בחוק ההוצאה לפועל ובתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל ). זאת, כמובן, אין לאפשר. כאמור, את טענותיו של ציקי יש לברר בערכאה האזרחית המתאימה, כקבוע בחוק ההוצאה לפועל, על-פי סדרי הדין שנקבעו בתקנות ההוצאה לפועל. בית משפט זה – אינו הכתובת המתאימה לכך. 25. נוכח כלל האמור, העתירה נדחית בזאת על הסף, ועמה נדחית גם בקשת ציקי למתן צו ביניים. לא ניתן להשתחרר מן הרושם, כי ציקי ידע היטב, מניסיונו האישי, את שמוטל עליו לעשות, ואף על-פי כן, בחר לילך 'קצרה שהיא ארוכה' (על-פי: בבלי, עירובין נג, ע"ב), ולהגיש עתירה לבית משפט זה, חלף פנייה לאפיקים האזרחיים המקובלים – וטעמיו עמו. בנסיבות אלה, ישא ציקי בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ז בסיון התשפ"ב (‏16.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22040440_O01.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4044/22", "ת\"א 40058-09-19", "בג\"ץ 2222/06", "בג\"ץ 3802/20", "בג\"ץ 7190/05" ]

747,350

737,900

בבית המשפט העליון ע"א 4045/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערערת: עמותת שבי ישראל – למען אחינו האובדים נ ג ד המשיבים: 1. שרה גרין 2. רשם העמותות המשך טיפול החלטה הדיון בהליך שבכותרת יתקיים ביום 23.1.2023 שעה 09:00. בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות ), נקבע בזאת כי המשיבים יגישו תשובה בכתב לערעור. על נוסח התשובה, היקפה ומועד הגשתה יחולו תקנות 140(א)(1) ו-140(א)(2) לתקנות. משיבים אשר אין להם עניין בהליך או בתוצאותיו, או מבקשות שלא להגיש טיעונים או להשתתף בדיון, תודענה על כך בכתב בתוך 60 ימים מיום המצאת החלטה זו, ובהמשך לכך ייקבעו ההסדרים הדיוניים בעניינן. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובות תוגשנה במקביל לבית משפט זה וליתר הצדדים. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, ‏ט"ו בתמוז התשפ"ב (‏14.7.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040450_K01.docx זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"א 4045/22" ]

747,351

738,635

בבית המשפט העליון ע"א 4045/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערערת: עמותת שבי ישראל - למען אחינו האובדים נ ג ד המשיבים: 1. שרה גרין 2. רשם העמותות בקשה מיום 19.7.2022 לצירוף ראיות החלטה המשיבים יגישו תשובה לבקשה לצירוף ראיה עד ליום 31.8.2022. הבקשה והתשובה לה יובאו בפני ההרכב שידון בהליך בסמוך לפני מועד הדיון. ניתנה היום, ‏כ"ב בתמוז התשפ"ב (‏21.7.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040450_K02.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"א 4045/22" ]

747,352

740,131

בבית המשפט העליון ע"א 4045/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערערת: עמותת שבי ישראל - למען אחינו האובדים נ ג ד המשיבים: 1. שרה גרין 2. רשם העמותות פנייה מטעם המשיבה 1 להארכת מועד להגשת תשובה לבקשה לצירוף ראיות מיום 8.8.2022 החלטה כמבוקש וכמוסכם. ניתנה היום, ‏י"ב באב התשפ"ב (‏9.8.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040450_K03.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"א 4045/22" ]

747,353

735,279

בבית המשפט העליון בג"ץ 4046/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותר: חדר עלי מוחמד אלדיאפין נ ג ד המשיבים: 1. ראש המינהל האזרחי 2. צוות א.מ.ת. מועצת התכנון העליונה 3. מועצת התכנון העליונה 4. ועדת המשנה לפיקוח עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: עו"ד סלימאן שאהין החלטה לתגובת המשיבים לבקשה למתן צו ביניים; עד ליום 29.6.2022. ניתנה היום, ‏ט"ז בסיון התשפ"ב (‏15.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040460_O01.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4046/22" ]

747,354

736,766

בבית המשפט העליון בג"ץ 4046/22 - ב' לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותר: חדר עלי מוחמד אלדיאפין נ ג ד המשיבים: 1. ראש המינהל האזרחי 2. צוות א.מ.ת. מועצת התכנון העליונה 3. מועצת התכנון העליונה 4. וועדת המשנה לפיקוח בקשה מטעם המשיבים למתן ארכה להגשת תגובה לבקשה לצו ביניים עד ליום 10.9.22 בשם המשיבים: עו"ד יצחק ברט; עו"ד יונתן סיטון החלטה כמבוקש; תגובת המשיבים לבקשה למתן צו ביניים תוגש עד ליום 10.9.2022. בשלב זה, לא ראיתי מקום ליתן רשות לעותר להגיב לתגובת המשיבים. ניתנה היום, ד' בתמוז התשפ"ב (‏3.7.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040460_O02.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4046/22" ]

747,355

742,768

בבית המשפט העליון בג"ץ 4046/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותר: חדר עלי מוחמד אלדיאפין נ ג ד המשיבים: 1. ראש המינהל האזרחי 2. צוות א.מ.ת. מועצת התכנון העליונה 3. מועצת התכנון העליונה 4. וועדת המשנה לפיקוח בקשה מטעם המשיבים למתן ארכה להגשת תגובה עד ליום 25.10.2022 בשם המשיבים: עו"ד יצחק ברט; עו"ד יונתן סיטון החלטה כמבוקש; תגובת המשיבים לבקשה למתן צו ביניים תוגש עד ליום 25.10.2022. ניתנה היום, ‏י"ט באלול התשפ"ב (‏15.9.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040460_O03.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4046/22" ]

747,356

735,334

בבית המשפט העליון ע"א 4047/22 - א' לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: פלוני נ ג ד המשיבות: 1. חברת "תפקיד פלוס" בע"מ 2. כלל חברה לביטוח בע"מ 3. חברת בזקכל תקשורת בע"מ 4. הראל חברה לביטוח בע"מ בקשות המערער ליום 15.6.2022 לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה החלטה המשיבות רשאיות להשיב לבקשות שבכותרת עד ליום 29.6.2022. ניתנה היום, ‏י"ז בסיון התשפ"ב (‏16.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040470_T01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"א 4047/22" ]

747,357

738,365

בבית המשפט העליון ע"א 4047/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: פלוני נ ג ד המשיבות: 1. חברת "תפקיד פלוס" בע"מ 2. כלל חברה לביטוח בע"מ 3. חברת בזקכל תקשורת בע"מ 4. הראל חברה לביטוח בע"מ בקשות המערער מיום 15.6.2022 לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה; תשובת המשיבות 4-3 מיום 26.6.2022; תשובת המשיבות 2-1 מיום 29.6.2022 החלטה לפניי בקשות לפטור מאגרה ומערובה במסגרת ערעור על פסק דינו והחלטתו של בית המשפט המחוזי בהליך שנבע מתאונת עבודה שאירעה למערער. כידוע, קיימים שני תנאים מצטברים לקבלת בקשה כאמור: האחד, הוכחת חוסר יכולת כלכלית באמצעות תשתית עובדתית וראייתית מלאה ועדכנית; והשני, סיכויים מספקים להצלחת ההליך. מהחומר שנגלה לפניי, אף שאינו מלא, עולה כי מצבו הבריאותי והכלכלי של המערער אינו מן המשופרים. כך, למשל, טענתו לגבי גובה הכנסותיו לא נסתרה ומצבו הכלכלי נזכר גם בפסק הדין נושא הליך זה. לא נעלמו מעיניי התמיהות שהעלו המשיבות לגבי המסמכים שצירף המערער, וגם לא טענותיהן באשר לכך שהמערער לא פירט את נכסיו, ולא פירט לגבי אפשרויותיו להסתייע בסביבתו ובנושיו. לצד אלה נתתי דעתי לפערי הכוחות בין הצדדים, ולכך שלא נפסקו לחובתו של המערער הוצאות בבית משפט קמא וניתן לו פטור מתשלום יתרת האגרה. עוד נתתי דעתי לעובדה שמדובר בערעור בזכות, על אף שלא ניתן לקבוע, בזהירות המתבקשת, כי סיכויי הערעור הם כאלה המצדיקים פטור מלא מתשלום אגרה והפקדת ערובה. במכלול השיקולים האמורים, מצאתי לפטור את המערער מתשלום אגרה ולחייבו בהפקדת ערובה בסכום מתון. ערובה בסכום של 5,000 ש"ח תופקד עד ליום 3.8.2022, שאחרת ההליך עשוי להימחק ללא צורך בהודעה נוספת. ניתנה היום, ‏כ' בתמוז התשפ"ב (‏19.7.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040470_T02.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"א 4047/22" ]

747,358

740,587

בבית המשפט העליון ע"א 4047/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: פלוני נ ג ד המשיבות: 1. חברת "תפקיד פלוס" בע"מ 2. כלל חברה לביטוח בע"מ 3. חברת בזקכל תקשורת בע"מ 4. הראל חברה לביטוח בע"מ המשך טיפול החלטה הדיון בהליך שבכותרת יתקיים ביום 15.6.2023 שעה 09:00. בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות ), נקבע בזאת כי המשיבות תגשנה תשובה בכתב לערעור. על נוסח התשובה, היקפה ומועד הגשתה יחולו תקנות 140(א)(1) ו-140(א)(2) לתקנות. משיבות אשר אין להן עניין בהליך או בתוצאותיו, או מבקשות שלא להגיש טיעונים או להשתתף בדיון, תודענה על כך בכתב בתוך 60 ימים מיום המצאת החלטה זו, ובהמשך לכך ייקבעו ההסדרים הדיוניים בעניינם. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובות תוגשנה במקביל לבית משפט זה וליתר הצדדים. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, ‏י"ז באב התשפ"ב (‏14.8.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040470_T03.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"א 4047/22" ]

747,359

735,515

בבית המשפט העליון עע"מ 4048/22 - א' לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערערים: 1. תהילה אלון 2. מלכה דורון 3. יוסי גבע נ ג ד המשיבים: 1. אור דקל 2. אמנדה אסחאק 3. עבידאת נחמד 4. מרים עבד אל רחמאן 5. נגה בנמור 6. ענבל ורד 7. אליחי פרי 8. טליה ברוך 9. בנימין קוטוק 10. מרים שאהיניאן 11. שני שלום 12. אילנה אברהמובשיק 13. לניאדו רפאל 14. זגנרייך טום 15. ציפורה גל 16. שני אשכנזי 17. מירי גווילי 18. תומר טיילור 19. דמלה מקוננט 20. חן עובדיה 21. דרור לגאלי 22. מרדכי קנבסקי 23. חיו אלנתן 24. עזמי פאעור 25. אביטל בכר 26. ויקי פלוטניק 27. זלצר אתי 28. איתמר טל 29. אחמד ג'ת 30. אמיר זועבי 31. אמיר כהן 32. ברק חג'בי 33. מייסם גריפאת 34. דניאל שטיינברג 35. חן ארליך 36. יוסי עבאדי 37. לאה דיין 38. ליבנה סביר 39. לידור אברהם 40. מיטל וקס 41. נורית דהאן 42. נורית ג'וברי 43. סהר עזרי 44. עדי חליאל 45. עוזי דורי 46. עמית לשם 47. תמארא מליחאת 48. לשכת עורכי דין בישראל 49. ועדת הבחינות של לשכת עורכי הדין בקשת המערערים מיום 15.6.2022 לתיקון טעויות סופר בדף הפתיחה החלטה על יסוד האמור בבקשה, המערערים יגישו דף פתיחה מתוקן עד ליום 23.6.2022 וימציאו על כך הודעה ליתר הצדדים. המזכירות מתבקשת להצמיד לערעור את דף הפתיחה המתוקן שיוגש. ניתנה היום, ‏כ' בסיון התשפ"ב (‏19.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040480_T01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "עע\"מ 4048/22" ]

747,360

735,783

בבית המשפט העליון עע"מ 4048/22 לפני: כבוד הרשמת שרית עבדיאן המערערים: 1. תהילה אלון 2. מלכה דורון 3. יוסי גבע נ ג ד המשיבים: 1. אור דקל 2. אמנדה אסחאק 3. עבידאת נחמד 4. מרים עבד אל רחמאן 5. נגה בנמור 6. ענבל ורד 7. אליחי פרי 8. טליה ברוך 9. בנימין קוטוק 10. מרים שאהיניאן 11. שני שלום 12. אילנה אברהמובשיק 13. לניאדו רפאל 14. זגנרייך טום 15. ציפורה גל 16. שני אשכנזי 17. מירי גווילי 18. תומר טיילור 19. דמלה מקוננט 20. חן עובדיה 21. דרור לגאלי 22. מרדכי קנבסקי 23. חיו אלנתן 24. עזמי פאעור 25. אביטל בכר 26. ויקי פלוטניק 27. זלצר אתי 28. איתמר טל 29. אחמד ג'ת 30. אמיר זועבי 31. אמיר כהן 32. ברק חג'בי 33. מייסם גריפאת 34. דניאל שטיינברג 35. חן ארליך 36. יוסי עבאדי 37. לאה דיין 38. ליבנה סביר 39. לידור אברהם 40. מיטל וקס 41. נורית דהאן 42. נורית ג'וברי 43. סהר עזרי 44. עדי חליאל 45. עוזי דורי 46. עמית לשם 47. תמארא מליחאת 48. לשכת עורכי דין בישראל 49. ועדת הבחינות של לשכת עורכי הדין המשך טיפול החלטה הדיון בהליך שבכותרת יתקיים ביום 27.6.2022 שעה 11:30. בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בהליך זה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, נקבע בזאת כי המשיבים יגישו תשובה בכתב לערעור. התשובות יוגשו עד ליום 26.6.2022 שעה 10:00 והיקפה של כל תשובה לא יעלה על 11 עמודים. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובה תוגש במקביל לבית משפט זה וליתר הצדדים. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, ‏כ"ב בסיון התשפ"ב (‏21.6.2022). שרית עבדיאן, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040480_D02.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "עע\"מ 4048/22" ]

747,361

736,752

בבית המשפט העליון בש"א 4049/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות התובע ב ת"ק (תביעות קטנות י-ם) 57927-05-22 : דן קורקוס נ ג ד הנתבעים בת"ק (תביעות קטנות י-ם) 57927-05-22 : 1. נאור אוחנה 2. לירון אוחנה העברת מקום דיון החלטה נשיא בתי משפט השלום במחוז ירושלים, השופט ש' הרבסט , הביא לידיעתי כי הנתבעת 2 בת"ק (תביעות קטנות י-ם) 57927-05-22 (להלן: ההליך ), אשר נפתח בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, עובדת כמזכירה במדור קליטה וסריקה במחוז ירושלים. בנסיבות אלו, יודיעו הצדדים להליך עד ליום 24.7.2022 האם לדעתם יש מקום להעביר את הדיון בו לבית משפט במחוז שיפוט אחר, ואם התשובה לכך חיובית, יציינו מהו בית המשפט שאליו ראוי, לדעתם, להעבירו. ניתנה היום, ‏ד' בתמוז התשפ"ב (‏3.7.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040490_V01.docx מו מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בש\"א 4049/22" ]

747,364

740,149

בבית המשפט העליון בש"א 4049/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות התובע ב ת"ק (תביעות קטנות י-ם) 57927-05-22 : דן קורקוס נ ג ד הנתבעים בת"ק (תביעות קטנות י-ם) 57927-05-22 : 1. נאור אוחנה 2. לירון אוחנה העברת מקום דיון; תגובת הנתבעים מיום 12.7.2022 בשם הנתבעים בת"ק (תביעות קטנות י-ם) 57927-05-22: בעצמם החלטה 1. נשיא בתי משפט השלום במחוז ירושלים, השופט ש' הרבסט , הביא לידיעתי כי הנתבעת 2 בת"ק (תביעות קטנות י-ם) 57927-05-22 (להלן: ההליך ), אשר נפתח בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, עובדת כמזכירה במדור קליטה וסריקה במחוז ירושלים. בנסיבות אלו, התבקשו הצדדים להליך להודיע האם לדעתם יש מקום להעביר את הדיון בו לבית משפט במחוז שיפוט אחר, ואם התשובה לכך חיובית לציין מהו בית המשפט שאליו ראוי, לדעתם, להעבירו. 2. הנתבעים ציינו כי הנתבעת 2 עובדת בהיכל המשפט המצוי בבית השנהב שבשכונת גבעת שאול בירושלים, והודיעו כי לעמדתם אין מניעה לברר את ההליך בבית המשפט שבו נפתח. תגובת התובע לא התקבלה, אף שהמועד להגשתה חלף זה מכבר. 3. בשים לב לכך שבית המשפט שבו מתנהל ההליך ובית המשפט שבו עובדת הנתבעת 2 אינם ממוקמים באותו היכל, ואף אחד מהם אינו כפוף לסמכותו הערעורית של משנהו, לא מצאתי מקום לעשות שימוש בסמכותי להעביר את הדיון בהליך למחוז שיפוט אחר (ראו והשוו: בש"א 1413/22 פלוני נ' פלונית , פסקה 3 (30.3.2022)). על כן, הדיון בת"ק (תביעות קטנות י-ם) 57927-05-22 יוסיף להתברר בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים. ניתנה היום, ‏י"ב באב התשפ"ב (‏9.8.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040490_V02.docx מו מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בש\"א 4049/22", "בש\"א 1413/22" ]

747,365

736,197

בבית המשפט העליון בש"א 4053/22 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקש: דרור כהן נ ג ד המשיבים: 1. שחר בר 2. נקסטקום בע"מ 3. גיא ישראלי 4. ישראל צ'צ'יק 5. רחל בן אורי 6. פני דורי 7. שלמה בסון בקשה לאיחוד תובענות בשם המבקש: עו"ד רוברט אפשטיין, עו"ד תומר ברם החלטה 1. לפניי בקשה לפי תקנה 40(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), לאיחוד הדיון בתנ"ג 13257-05-22 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, עם הדיון בתנ"ג 2139-05-22 המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה. מדובר בבקשות לגילוי מסמכים לפני הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת, שהגישו המבקש והמשיב 1, כל אחד מטעמו, נגד המשיבה 2. 2. עיון בתיקי בית המשפט מעלה כי ביום 16.6.2022 הוגשה בתנ"ג 2139-05-22 (מחוזי חיפה) בקשה לעיכוב הליכים מטעם המשיבה 2, וזאת עד לסיומם של ההליכים הפליליים נגדה וכנגד מנהלים שונים בה "ככל שיפתחו וינוהלו", וכן עד להסרת צו איסור הפרסום המוטל על פרטי החקירה נשוא הבקשה לגילוי המסמכים. בקשה דומה הוגשה גם לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק 13257-05-22. נכון להיום, בקשות אלה עודן תלויות ועומדות. לנוכח השלב הדיוני האמור, לא ראיתי להורות בשלב זה על איחוד הדיון בתובענות. לפיכך – דין הבקשה להימחק. 3. ככל שתידחנה הבקשות לעיכוב ההליכים, ומבלי לנקוט עמדה בבקשה שלפניי, יהא המבקש רשאי להגיש בקשה חדשה לאיחוד הדיון. ניתנה היום, ‏כ"ז בסיון התשפ"ב (‏26.6.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22040530_X01.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בש\"א 4053/22" ]

747,370

735,896

בבית המשפט העליון ע"א 4060/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: ניר בן לוי נ ג ד המשיבים: 1. רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2. בן דוד שלוי קופ שות' רואי חשבון 3. מרדכי ברקוביץ 4. עופר אטיאס 5. מר יעקב אבישר 6. אורי זזון 7. ארז חוג'ה 8. מיכאלה אלרם 9. חיים לוטן 10. דליה איציק 11. יאיר שמיר 12. נופיה אוחנה 13. יורם דר 14. רמי לוי 15. עופר בהרל 16. שמוליק לוי 17. ענבל סיידוף בראשי 18. רן אפרתי 19. עדינה לוי 20. יוסי סבתו המשך טיפול החלטה הדיון בהליך שבכותרת יתקיים ביום 27.3.2023 שעה 11:30. בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות ), נקבע בזאת כי המשיבים יגישו תשובה בכתב לערעור. על נוסח התשובה, היקפה ומועד הגשתה יחולו תקנות 140(א)(1) ו-140(א)(2) לתקנות. משיבים אשר אין להם עניין בהליך או בתוצאותיו, או מבקשים שלא להגיש טיעונים או להשתתף בדיון, יודיעו על כך בכתב בתוך 60 ימים מיום המצאת החלטה זו, ובהמשך לכך ייקבעו ההסדרים הדיוניים בעניינם. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובות תוגשנה במקביל לבית משפט זה וליתר הצדדים. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040600_T01.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"א 4060/22" ]

747,380

736,444

בבית המשפט העליון ע"א 4061/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: עדי ברקן נ ג ד המשיבים: 1. הוצאת עיתון הארץ בע"מ 2. עידו אפרתי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 2.6.2022 בת"א 45237-09-19 אשר ניתנה על ידי השופט ג' הימן בשם המערער: עו"ד חיים אייזנקוט החלטה המשיבים יגישו תגובה מטעמם לערעור שבכותרת עד יום 12.7.2022. ניתנה היום, ‏כ"ט בסיון התשפ"ב (‏28.6.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040610_V01.docx טמ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"א 4061/22" ]

747,381

738,507

בבית המשפט העליון ע"א 4061/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: עדי ברקן נ ג ד המשיבים: 1. הוצאת עיתון הארץ בע"מ 2. עידו אפרתי בקשת המערער מיום 19.7.2022 למתן רשות להגיב בשם המערער: עו"ד חיים אייזנקוט החלטה המערער רשאי להגיש תשובה קצרה לתגובת המשיבים, באורך עד 2 עמודים, וזאת עד יום 27.7.2022. ניתנה היום, ‏כ"א בתמוז התשפ"ב (‏20.7.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040610_V02.docx טמ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"א 4061/22" ]

747,382

740,322

בבית המשפט העליון ע"א 4061/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: עדי ברקן נ ג ד המשיבים: 1. הוצאת עיתון הארץ בע"מ 2. עידו אפרתי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 2.6.2022 בת"א 45237-09-19 שניתנה על ידי כבוד השופט ג' הימן ; תגובה מטעם המשיבים מיום 6.7.2022; תשובה לתגובת המשיבים מטעם המערער מיום 27.7.2022 בשם המערער: עו"ד חיים אייזנקוט בשם המשיבים: עו"ד טל ליבליך פסק-דין זהו ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ג' הימן ) מיום 2.6.2022 בת"א 45237-09-19 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער . 1. ביום 18.9.2019 הגיש המערער תביעת לשון הרע נגד המשיבים. בהליך התקיימו עד כה שני דיונים והוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. ההליך נוהל בתחילה על ידי מותב אחר, והועבר לטיפול המותב הנוכחי ביום 22.5.2022. בהחלטה מאותו היום יידע המותב את הצדדים כי יש לו היכרות אישית עם עורכת דין "ממשרדם של באי-כוחם של [המשיבים] ועם בן-זוגה" (להלן: עורכת הדין ), וביקש מהמשיבים להודיע אם לעורכת הדין "מעורבות כלשהי בטיפול בתובענה זו". המותב הוסיף כי ככל שהתשובה תהיה חיובית, הוא לא יוכל לדון בהליך, ומכל מקום שמורה למערער "הזכות להגיש כל בקשה בנדון, בכל שלב של הליך זה לפי הדין, וככל שתוגש היא תישקל". 2. ביום 25.5.2022, טרם הגשת התייחסות המשיבים, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. בבקשתו התמציתית טען המערער כי אין חשיבות לשאלה אם לעורכת הדין יש נגיעה ישירה בתיק, "שהרי די בהיכרות אישית שבין היושב בדין עם עורכת הדין ובן זוגה" כדי להקים הצדקה להעברת ההליך למותב אחר. המערער הוסיף כי גם אם המשיבים יודיעו שעורכת הדין אינה מטפלת בתיק, "לעולם יוותר ספק בלב [המערער] [...] שמא הצהרת [המשיבים] אמת היא, ואם כן, האם בכל זאת הושפעה דעתו של בית המשפט". 3. ביום 29.5.2022 הודיעו המשיבים כי לעורכת הדין "אין כל מעורבות בטיפול בתובענה זו", ועל רקע זה דחה המותב את הבקשה לפסילתו בהחלטה מיום 2.6.2022. בהחלטה נקבע כי בקשת המערער מבוססת על "חשש עלום" בנוגע להשפעה אפשרית על ההליך, ובהקשר זה הדגיש המותב כי "מה שיגזור את תוצאתה של ההכרעה הם, אך ורק, כוחן של עמדות-הצדדים, הראיות שתובאנה וההלכה הפסוקה בסוגיות המועלות בתובענה זו". עוד צוין כי אין מקום לפסול שופט מלדון בתיקים שבהם מייצג "משרד עורכי-דין גדול ונכבד" אך בשל היכרותו עם אחד מעורכי הדין במשרד, בנסיבות שבהן המשרד מתחייב כי אין לאותו עורך דין נגיעה כלשהי להליך. עוד הסביר המותב כי בן-זוגה של עורכת הדין כיהן בעבר לצדו בבית המשפט, ובהמשך שימש כסגן נשיא בבית משפט השלום בתל אביב-יפו. עם זאת, כך הדגיש המותב, בשים לב לכך שעורכת הדין עצמה אינה מעורבת בתיק – לא מדובר בהיכרות שצפויה להשפיע על הטיפול בהליך. 4. מכאן הערעור שלפניי. המערער סבור כי האופן שבו יידע המותב את הצדדים על הקשר בינו לעורכת הדין, מלמד כי "עילת הפסלות הוגדרה על ידו", כך שמעורבות כלשהי של עורכת הדין בהליך אמורה להקים עילה לפסילת המותב. לטענת המערער, אף אם עורכת הדין אינה מטפלת בהליך באופן ישיר, יש לה "מעורבות" בו נוכח העובדה שהיא שותפה במשרד המייצג את המשיבים – ומשכך "לא ניתן לשלול" את האפשרות שיש לה אינטרס כלכלי או מקצועי בתוצאת ההליך. במילים אחרות, המערער טוען כי המונח "מעורבות" מקיף "כל מעורבות מקצועית, שלא ניתן בשום אמצעי למנוע אותה או למדוד אותה או לברר אותה". עוד טוען המערער כי לעורכת הדין, בתור שותפה במשרד, יש "את הזכות להשפיע ולהחליט בעניינים הנוגעים לניהולו של התיק גם אם איננה מטפלת בו אישית". עוד מלין המערער על כך שבית המשפט לא יידע את הצדדים מיוזמתו על מעמדה של עורכת הדין כשותפה. 5. המשיבים, מצדם, טוענים כי דין הערעור להידחות והם חוזרים ומדגישים כי עורכת הדין "לא היתה, אינה ולא תהיה מעורבת בניהול התיק". הם מוסיפים וטוענים כי עילות הפסלות המעוגנות בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) אינן מתקיימות ביחס לעורכת הדין, ובפרט כי לא מתקיימת בענייננו "קרבה ממשית" בינה ובין המותב (כמשמעות המונח בסעיף 77א(א1)(1) לחוק זה). מכל מקום נטען כי אף אם הייתה מתקיימת בענייננו "קרבה ממשית" כאמור, העובדה שבא-כוח אחד הצדדים להליך עובד באותו משרד כמו אדם שיש לו קרבה ממשית למותב, אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות. עוד לגישתם, החלטת המותב להימנע מתיקים שבהם עורכת הדין מעורבת באופן אישי – אינה יוצרת מניעה לגבי יתר עורכי הדין במשרדה, ואין בה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. בשולי הדברים מסבירים המשיבים כי משרד באי-כוחם כולל "מספר שותפים ועורכי דין", וכי במסגרת ההליך הם מלווים "לקוח קבוע של המשרד", אשר ניהל באמצעותו "מאות תיקים זה עשרות בשנים". 6. בהתאם להחלטתי מיום 20.7.2022 הגיש המערער תשובה קצרה לתגובת המשיבים. בתשובתו עומד המערער על הטענות שהעלה בערעור ומדגיש כי המשיבים לא התמודדו עם הטענה לפיה מעמדה של עורכת הדין כשותפה יוצר לה "מעורבות" בהליך באופן שממלא את התנאי שקבע המותב עצמו. עוד טוען המערער כי בנסיבות העניין יש ליתן משקל משמעותי לשיקול של מראית פני הצדק, וכי אין למותב הנוכחי יתרון בניהול ההליך על פני כל שופט אחר. לפיכך טוען המערער כי יש הצדקה להעברת ההליך למותב אחר "גם אם קיים קושי להתאים את הסיטואציה לעילות הפסלות הקלאסיות בשלמות". 7. עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות, משלא הוכח כי מתקיימת בענייננו איזו מעילות הפסלות שמעוגנות בסעיף 77א לחוק בתי המשפט, קרי – "קרבה ממשית" בין המותב לבא-כוח אחד הצדדים (סעיף 77א(א1)(1)), או חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (סעיף 77א(א)). 8. לצורך הדיון מוכנה אני לצאת מנקודת הנחה כי בניגוד לעמדת המשיבים, בין המותב לעורכת הדין אכן מתקיימת "קרבה ממשית" כמשמעותה בסעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט. זאת, על רקע קביעת המותב עצמו לפיה לא יוכל לדון בהליך אם עורכת הדין מעורבת בו. אולם, משהובהר כי עורכת הדין אינה מייצגת בעצמה בהליך, אלא עורכי דין אחרים ממשרדה – המקרה שלפנינו אינו בא בגדרי סעיף 77א(א1)(1) לחוק זה. 9. באשר לעילת הפסלות הכללית שעניינה חשש ממשי למשוא פנים (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט): כפי שהובהר בפסיקה, היכרות אישית בין שופט ובין גורם הקשור לבעל דין או לבא-כוחו אינה מקימה, היא כשלעצמה, עילת פסלות, ויש לבחון בכל מקרה לגופו אם טיב ההיכרות ומכלול נסיבות העניין מקימים הצדקה להעברת ההליך למותב אחר. כך למשל, במקרה אחד שבו הועלתה טענה להיכרות אישית בין המותב ובין בא-כוח המערערים שם (עורך הדין הוא בן של חברים טובים של המותב ), נקבע כי נסיבות העניין אינן מקימות עילת פסלות ובתוך כך נפסק: "ההחלטה בדבר פסלות שופט במקרה של היכרות אישית היא נגזרת של אופי ההיכרות, כמו גם אופי הסכסוך שבפני השופט. ייתכנו מקרים בהם האיזון הראוי בין אופי ההיכרות, אופי ההליך ויעילות הדיון יאפשר את קיום הדיון חרף קיומה של היכרות אישית" (ע"א 4227/07‏ ליבוביץ נ' שבתאי , פסקה 4 (31.10.2007); וראו גם: ע"א 1011/97 פדידה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (10.3.1997)). 10. הכלל האמור יפה גם במצב שבו עורך הדין שנמצא בקרבה למותב אינו מופיע בפניו, ובהליך מייצג עורך דין אחר ממשרדו של עורך הדין. בהקשר זה נפסק בע"א 6332/05‏ ולדהורן נ' נרקיס , פסקה 12 (24.11.2005) (להלן: עניין ולדהורן ): "מהות, אופי ומידת הקרבה משפיעים על קיומו או העדרו של חשש ממשי למשוא פנים במצב המתואר. מהות ומידת המעורבות של עורך הדין שיש לו קרבה לבית המשפט בהליכים בפני בית המשפט משפיעים אף הם על קיומו או העדרו של חשש ממשי למשוא פנים. ככל שמעורבותו של עורך הדין שיש לו קרבה, בהליכים בפני בית המשפט או בהליכים קשורים, היא רבה יותר, כך מתעצם החשש למשוא פנים. גם מעמדו של עורך הדין האמור במשרד עורכי הדין המייצג את בעל הדין בפני בית המשפט הוא נסיבה שיש לה השלכה על קיומו או העדרו של חשש ממשי למשוא פנים. לא הרי שותף בכיר במשרד עורכי הדין כהרי עורך דין מתחיל במשרד. לשותף בכיר יכול להיות אינטרס ממשי, כספי או אחר, בתוצאות ההליך שבו מופיע עורך דין ממשרדו. ככל שיש אינטרס ממשי כאמור, וככל שעוצמתו של האינטרס היא רבה יותר, עלולה הקרבה בין עורך הדין ובין בית המשפט להביא לפסילתו של בית המשפט גם אם עורך הדין איננו מופיע בעצמו בפני בית המשפט, אלא, מופיע עורך דין אחר מאותו משרד עורכי דין." להשלמת התמונה יצוין כי עניין ולדהורן עסק בבקשת רשות ערעור שהוגשה לגבי עיכוב ביצוע פסק דין שבו נפסק, בין היתר, שכר טרחה לבאי-כוח המשיב שם. התברר כי מתקיימת קרבה ממשית בין המותב שאליו הועבר התיק לעורך דין ממשרד באי-כוח המשיב, ובנסיבות אלו קבע בית משפט זה כי קמה עילה לפסילת המותב. בתוך כך צוין כי מידת מעורבותו של עורך הדין בהליך הייתה "מהותית", שכן הוא ייצג את המשיב בהליך שקדם לבקשת רשות הערעור ואף חתם על בקשת רשות הערעור עצמה, ומשכך המותב היה נדרש לדון ולהכריע בטענות שכתב עורך הדין. לצד זאת נתן בית המשפט משקל גם לכך שעורך הדין היה שותף בכיר במשרד, ומשכך יש לו אינטרס בשכר הטרחה שעמד במוקד ההליך והיה "משמעותי יחסית" בהיקפו. 11. להבדיל, בעניין אחר נדחתה טענת פסלות שהועלתה בשל כך שבתו של המותב הייתה מאורסת לעורך דין שעבד במשרד באי-כוח המשיב בהליך, כאשר אותו עורך דין לא ייצג בעצמו בהליך (ע"א 4071/05 זרייק נ' עודה (31.5.2005)). במקרה נוסף נקבע כי לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים עקב העובדה שבת זוגו של המותב עבדה כשותפה במשרד שבו אחדים מן השותפים קיימו קשרי חברות עם אחד מבעלי הדין (ע"א 3168/18 שפורר נ' לשכת עורכי הדין בישראל , פסקה 6 (11.6.2018)). 12. אכן, כפי שנפסק בעבר: "גבולותיה של ההיכרות האישית - הן נורמטיבית והן עובדתית - אינם ניתנים לתיחום וקביעה מראש ויש לבחון אותם על רקע הנסיבות והמאפיינים של כל מקרה ומקרה לגופו" (ע"א 7573/08 פלונית נ' פלונית , פסקה 10 (18.12.2008)). בענייננו, לא שוכנעתי כי קשרי החברות בין המותב לעורכת הדין מקימים, כשלעצמם, עילת פסלות. בניגוד לנסיבות עניין ולדהורן – שם הייתה כאמור מעורבות גבוהה של עורך הדין בהליך, והוא אף החזיק באינטרס קונקרטי ביחס לתוצאותיו – לא שוכנעתי כי מעמדה של עורכת הדין כשותפה במשרד באי-כוח המשיבים מבסס מעורבות ממשית שלה בהליך, באופן שהיה בו כדי להקים עילת פסלות. טענות המערער בדבר האינטרס של עורכת הדין בהליך ויכולתה "להשפיע ולהחליט" על ניהולו, הועלו בעלמא – וכנגדן עומדת הבהרת המשיבים לפיה עורכת הדין אינה מעורבת בהליך כלל. נוכח זאת, גם אם מתקיימת זיקה עקיפה בין עורכת הדין להליך מתוקף היותה שותפה במשרד עורכי הדין שמייצג בו – אין בכך כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב בכל הנוגע לניהול ההליך. 13. כמו כן, אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה עילת הפסלות "הוגדרה" בענייננו על ידי המותב כך שכל "מעורבות" של עורכת הדין בהליך – עקיפה ככל שתהיה – תקים עילת פסלות. המבחן המהותי לפסילת שופט היה ועודנו מבחן החשש הממשי למשוא פנים, אשר מעוגן כאמור בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, וחזקה על המותב שלא התכוון לסטות ממנו. 14. מכל הטעמים שפורטו לעיל, אינני סבורה כי קמה במקרה דנן עילת פסלות או כי יש להורות על העברת ההליך למותב אחר מטעמים של מראית פני הצדק. הערעור נדחה אפוא. המערער יישא בהוצאות המשיבים ושכ"ט עו"ד בערעור בסך 4,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ג באב התשפ"ב (‏10.8.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040610_V03.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"א 4061/22", "ע\"א 4227/07", "ע\"א 1011/97", "בע\"א 6332/05", "ע\"א 4071/05", "ע\"א 3168/18", "ע\"א 7573/08" ]

747,383

735,461

בבית המשפט העליון בג"ץ 4062/22 - א' לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי העותר: נחמן סטל נ ג ד המשיבה: רשות האכיפה והגביה בקשת העותר מיום 15.6.2022 לפטור מאגרה וערבון החלטה המשיבה רשאית להשיב לבקשה לפטור מאגרה עד ליום 29.6.2022. ניתנה היום, ‏כ' בסיון התשפ"ב (‏19.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040620_T01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4062/22" ]

747,384

736,020

בבית המשפט העליון בג"ץ 4062/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי העותר: נחמן סטל נ ג ד המשיבה: רשות האכיפה והגביה בקשת העותר מיום 15.6.2022 לפטור מאגרה וערבון; תשובת המשיבה מיום 22.6.2022 החלטה משהותירה המשיבה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט, ונוכח הנסיבות שפורטו בבקשה, אני נעתרת לבקשה לפטור מאגרה. ההליך יימשך כסדרו. ניתנה היום, ‏כ"ד בסיון התשפ"ב (‏23.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040620_T02.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4062/22" ]

747,385

736,566

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4062/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותר: נחמן סטל נ ג ד המשיבה: רשות האכיפה והגביה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט ח' כבוב: 1. במוקד העתירה שלפנינו בקשת העותר, אשר אינו מיוצג, ל"ביטול ריביות ופיגורים ופריסה לתשלומים על סכום הקרן בלבד בתפ"ח 1174/04 ויבוטלו כל הליכי ההגבלות"; באופן המותאם ליכולתו הכלכלית, נוכח שהותו במאסר ממושך ומצבו הבריאותי. 2. לאחר עיון בעתירה ונספחיה, מצאתי כי דינה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים. 3. עיון בנספחי העתירה מעלה בבירור כי דחייתה על הסף מתחייבת מכיוון שהעותר לא מיצה כדבעי את המסלול הסטטוטורי, הקבוע בתקנות 18-17 לתקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ "ו-1996, בטרם הגיש עתירתו (ראו והשוו: בג"ץ 1657/21 זידאן נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות (11.03.2021); בג"ץ 6242/20 שמואל נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות (26.01.2021); בג"ץ 1614/19 שפרנוביץ נ' המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ואח' (25.08.2019)). 4. העתירה נדחית על הסף אפוא וזאת מבלי להידרש לגופה, ותוך שטענות העותר שמורות לו. בנסיבות, לא יעשה צו להוצאות. ניתנה היום, ‏א' בתמוז התשפ"ב (‏30.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22040620_C03.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4062/22", "בג\"ץ 1657/21", "בג\"ץ 6242/20", "בג\"ץ 1614/19" ]

747,386

735,853

בבית המשפט העליון בע"מ 4063/22 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט )מיום 18.05.2022 בתיק רמש 026640-05-22 בשם המבקש: עו"ד חגית שרים החלטה 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט ) ברמ"ש 26640-05-22 מיום 18.5.2022 אשר דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופט ב' יזרעאלי ) שניתנה בתה"ט 5569-02-22 ביום 14.4.2022. בית המשפט לענייני משפחה הורה על השהיית החלטתו מיום 4.4.2022 אשר התירה למבקש להיכנס לבית המגורים אשר בבעלות משותפת של הצדדים "לצורך התעניינות של רוכשים". רקע והליכים קודמים 2. המבקש והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 1995, והתגרשו בשנת 2021. הצדדים הם בעלים במשותף של בית מגורים בו מתגוררת המשיבה (להלן: הבית ). ביום 2.2.2022 הגישה המשיבה נגד המבקש בבית המשפט לענייני משפחה בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, אשר יאסור על המבקש להיכנס לבית. המשיבה טענה כי המבקש נכנס ללא רשות לבית, יחד עם מתווך ורוכשים פוטנציאלים. בתגובתו, טען המבקש כי האירוע הנ"ל אינו מהווה הטרדה מאיימת. עוד באותו היום התקיים דיון בבקשת המשיבה בבית המשפט לענייני משפחה, במסגרתו ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים שלפיה עד ליום 27.3.2022 (מועד הדיון הבא), לבד מנוכחות משותפת של הצדדים בביקור השמאי, המשיב ורוכשים פוטנציאלים לא יכנסו אל הבית. ביום 4.4.2022 אישר בית המשפט לענייני משפחה את כניסת המבקש לבית המגורים לצורך התעניינות רוכשים וזאת בחלון זמנים מסוים. על החלטה זו הגישה המשיבה בקשה לעיון מחדש, אשר התקבלה ביום 14.4.2022. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי ההחלטה מיום 4.4.2022 ניתנה על בסיס הבנתו כי הבקשה הוגשה בהסכמה, אך משהתברר כי לא ניתנה הסכמה, הורה בית המשפט בשלב זה על השהיית ההחלטה האמורה. 3. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר כאמור, דחה את הבקשה. בתוך כך, נקבע כי הבקשה להתיר למבקש להיכנס לבית המגורים, מעבר לביקור השמאי, אינה עומדת בתנאי ההחלטה מיום 3.2.2022. בהתאם לכך, בנסיבות בהן טעה בית המשפט לענייני משפחה כאשר סבר כי מדובר בבקשה מוסכמת – אכן מתקיימים התנאים לעיון מחדש בהחלטה. דיון והכרעה 4. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובה. 5. עיון בבקשת רשות הערעור מעלה כי חרף ניסיון המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, הרי שקביעותיהן של הערכאות קמא נטועות עמוק בנסיבותיו העובדתיות הקונקרטיות של המקרה דנן, והן אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, מתן רשות ערעור אינו דרוש על מנת למנוע עיוות דין. 6. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. 7. סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות. ניתנה היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22040630_R01.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ש 26640-05-22" ]

747,387

735,335

בבית המשפט העליון ע"פ 4065/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המערער: רפאל יעקובוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה, בהסכמה, לעיכוב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות בגזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.5.2022 בת"פ 37485-05-21 שניתן על-ידי כבוד השופט י' עדן בשם המבקש: עו"ד אלי אונגר בשם המשיבה: עו"ד הדר פרנקל החלטה כמבוקש וכמוסכם, יעוכב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות שהוטל על המערער, וזאת עד להכרעה בערעור . הדיון בבקשה, שנקבע ליום 17.6.2022 – מבוטל. ניתנה היום, ‏י"ז בסיון התשפ"ב (‏16.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040650_O01.docx עג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4065/22" ]

747,388

736,036

בבית המשפט העליון ע"פ 4065/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: רפאל יעקובוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל הגשת נימוקי ערעור החלטה נימוקי הערעור יוגשו עד ליום 24.7.2022. ניתנה היום, ‏כ"ד בסיון התשפ"ב (‏23.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040650_T02.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4065/22" ]

747,389

739,229

בבית המשפט העליון ע"פ 4065/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערער: רפאל יעקובוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה מיום 28.7.2022 להארכת מועד להגשת נימוקי ערעור החלטה המשיבה רשאית להשיב לבקשה שבכותרת עד ליום 2.8.2022. ניתנה היום, ‏כ"ט בתמוז התשפ"ב (‏28.7.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040650_K03.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4065/22" ]

747,390

739,722

בבית המשפט העליון ע"פ 4065/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערער: רפאל יעקובוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל המשך טיפול החלטה משהמשיבה בחרה שלא להשיב לבקשה, ניתנת הארכת מועד להגשת נימוקי ערעור בהליך שבכותרת, וזאת עד ליום 5.8.2022. ניתנה היום, ‏ו' באב התשפ"ב (‏3.8.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040650_K04.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4065/22" ]

747,391

740,496

בבית המשפט העליון ע"פ 4065/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערער: רפאל יעקובוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל המשך טיפול החלטה מן המזכירות נמסר כי חרף החלטתי מיום 3.8.2022 טרם הוגשו נימוקי ערעור. המערער יסיר מחדלו עד ליום 18.8.2022. ניתנה היום, ‏י"ז באב התשפ"ב (‏14.8.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040650_K05.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4065/22" ]

747,392

741,120

בבית המשפט העליון ע"פ 4065/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערער: רפאל יעקובוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה מיום 21.8.2022 להארכת מועד להגשת נימוקי ערעור החלטה המשיבה רשאית להשיב לבקשה שבכותרת עד ליום 28.8.2022. ככל שלא תוגש התנגדות מטעם המשיבה, המערער יהיה רשאי להגיש את נימוקי הערעור עד ליום 31.8.2022. ניתנה היום, ‏כ"ו באב התשפ"ב (‏23.8.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040650_K06.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4065/22" ]

747,393

742,162

בבית המשפט העליון ע"פ 4065/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערער: רפאל יעקובוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל המשך טיפול החלטה מן המזכירות נמסר כי חרף החלטתי מיום 23.8.2022, טרם הוגשו נימוקי הערעור. לפנים משורת הדין, ניתנת למערער הזדמנות נוספת להסיר מחדלו עד ליום 14.9.2022. ניתנה היום, ‏י"ב באלול התשפ"ב (‏8.9.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040650_K07.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4065/22" ]

747,394

743,113

בבית המשפט העליון ע"פ 4065/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערער: רפאל יעקובוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה למתן ארכה להגשת נימוקי ערעור מיום 19.9.2022 החלטה המדינה רשאית להשיב לבקשה שבכותרת עד ליום 22.9.2022. ניתנה היום, ‏כ"ד באלול התשפ"ב (‏20.9.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040650_K08.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4065/22" ]

747,395

735,886

בבית המשפט העליון ע"פ 4066/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: ויקטור ז'ירנוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל הגשת נימוקי ערעור החלטה נימוקי הערעור יוגשו עד ליום 18.8.2022. ניתנה היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040660_T01.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4066/22" ]

747,396

740,391

בבית המשפט העליון ע"פ 4066/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: ויקטור ז'ירנוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת המערער מיום 10.8.2022 להארכת המועד להגשת נימוקי הערעור החלטה בהיעדר התנגדות מטעם המשיבה, הבקשה מתקבלת ונימוקי הערעור יוגשו עד ליום 18.10.2022. ניתנה היום, ‏י"ד באב התשפ"ב (‏11.8.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040660_T02.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4066/22" ]

747,397

735,854

בבית המשפט העליון בש"א 4073/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות התובעים בתפ"מ (שלום נת') 49338-05-22 : 1. יואב הירש בר גיא 2. רוני הירש נ ג ד הנתבעים בתפ"מ (שלום נת') 49338-05-22 : 1. אייל ביטון 2. שובל שינפלד ביטון העברת מקום דיון החלטה כעולה מהחלטת נשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז, השופטת ע' רון , מיום 12.6.2022, הנתבעים בתפ"מ (שלום נת') 49338-05-22 (להלן: ההליך ), אשר נפתח בבית משפט השלום בנתניה, הם אחיה וגיסתה של מנהלת מחוז מרכז. עניינו של ההליך בתביעה לפינוי מושכר. בנסיבות אלו, יודיעו הצדדים להליך עד ליום 5.7.2022 האם לדעתם יש מקום להעביר את הדיון בו לבית משפט במחוז שיפוט אחר, ואם התשובה לכך חיובית יציינו מהו בית המשפט שאליו ראוי, לדעתם, להעבירו. ניתנה היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040730_V01.docx מו מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בש\"א 4073/22" ]

747,404

736,753

בבית המשפט העליון בש"א 4073/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות התובעים בתפ"מ (שלום נת') 49338-05-22 : 1. יואב הירש בר גיא 2. רוני הירש נ ג ד הנתבעים בתפ"מ (שלום נת') 49338-05-22 : 1. אייל ביטון 2. שובל שינפלד ביטון העברת מקום דיון; תגובת הנתבעים מיום 23.6.2022; תגובת התובעים מיום 26.6.2022 בשם התובעים בתפ"מ (שלום נת') 49338-05-22 : עו"ד עידן יוחאי אדרי בשם הנתבעים בתפ"מ (שלום נת') 49338-05-22 : בעצמם החלטה 1. כעולה מהחלטת נשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז, השופטת ע' רון , מיום 12.6.2022, הנתבעים בתפ"מ (שלום נת') 49338-05-22 (להלן: ההליך ), אשר נפתח בבית משפט השלום בנתניה, הם אחיה וגיסתה של מנהלת מחוז מרכז. עניינו של ההליך בתביעה לפינוי מושכר. בנסיבות אלו, התבקשו הצדדים להליך להודיע האם לדעתם יש מקום להעביר את הדיון בו לבית משפט במחוז שיפוט אחר, ואם התשובה לכך חיובית לציין מהו בית המשפט שאליו ראוי, לדעתם, להעבירו. 2. הנתבעים הודיעו כי הם מותירים לשיקול דעתו של בית משפט זה את ההכרעה באשר למקום הדיון בהליך, וציינו כי אחותו של הנתבע 1 מכהנת כשופטת בבית משפט בקריות. התובעים טוענים כי בנסיבות שתוארו יש מקום להעביר את הדיון בהליך לבית משפט במחוז צפון. 3. בנסיבות העניין, בשים לב לעמדות הצדדים ומטעמים של מראית פני הצדק, אני מורה מכוח סמכותי לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 כי הדיון בתפ"מ (שלום נת') 49338-05-22 יועבר מבית משפט השלום בנתניה לבית משפט שלום במחוז צפון, בהתאם להחלטת נשיא בתי משפט השלום במחוז זה. ניתנה היום, ‏ד' בתמוז התשפ"ב (‏3.7.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040730_V02.docx מו מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בש\"א 4073/22" ]

747,405

736,514

בבית המשפט העליון בע"מ 4075/22 לפני: כבוד השופט א' שטיין המבקשים: 1. פלונית 2. פלוני נ ג ד המשיבה: לשכת הרווחה אילת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע (השופט א' ואגו, ס"נ) שניתן ביום 14.6.2022 בענ"א 29535-06-22 בשם המבקשים: עו"ד יוסף בדש בשם המשיבה: עו"ד יסכה פישר-יוסף החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע בשבתו כבית משפט לנוער (השופט א' ואגו , ס"נ ) (להלן: בית המשפט המחוזי ) אשר ניתן ביום 14.6.2022 בענ"א 29535-06-22, ואשר בגדרו נדחה ערעורם של המבקשים על החלטת בית המשפט לנוער אילת (השופט ש' ברגר ) (להלן: בית המשפט לנוער ) אשר ניתנה ביום 12.6.2022 בצב"ן 15999-06-21 ובצב"ן 41445-07-21, ואשר במסגרתה הורה בית המשפט לנוער על ביצוע מיידי של צו הביניים שניתן לפי סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, ביום 9.11.2021, ולפיו חמישה מבין ילדיהם הקטינים של המבקשים יוצאו למסגרות אבחון זמניות לתקופה בת 30 ימים (להלן: ההחלטה ). בד-בבד עם הבקשה לרשות ערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. 2. ההליכים קמא התנהלו על רקע של ראיות אשר הצביעו, לכאורה – אם לא למעלה מכך – על בעיות מורכבות שהסתמנו בקשר לרווחתם ולתנאי גידולם של הקטינים ילדי המבקשים, אשר סובלים מקשיים התפתחותיים, רגשיים ולימודיים משמעותיים, אינם מגיעים באופן סדור למסגרות החינוך ואינם מקבלים את המענה ההולם, תוך צבירת פערים בינם לבין בני גילם, וכן על היעדר שיתוף פעולה מצד המבקשים עם גורמי הטיפול ומסגרות החינוך. 3. לטענת המבקשים, בפסק הדין קמא נפלו טעויות מהותיות בקביעת העובדות המהוות את בסיס ההכרעה. מנגד, סבורה המשיבה כי דין הבקשה לרשות ערעור, ועמה דין הבקשה לעיכוב ביצוע, להידחות בהיעדר עילה מבוררת למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". המבקשת מוסיפה ומדגישה כי אופייה הזמני של ההחלטה אף הוא תומך במסקנה כי אין מקום למתן רשות הערעור המבוקשת. 4. מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א ). 5. בקשות-רשות-ערעור דוגמת זאת שלפניי ראויות אמנם להיבחן לפי אמת-מידה מקלה וגמישה יותר מהרגיל (ראו: רע"א 2736/21 פקיד סעד לחוק הנוער אזור מערב ירושלים נ' פלוני , פסקה 7 והאסמכתאות שם (22.4.2021); בע"מ 5041/19 פלונית נ' פלונית , פסקה 7 והאסמכתאות שם (8.8.2019)). ברם, "אין פירושו של דבר שתינתן במקרים אלו רשות ערעור אוטומטית, בבחינת הפיכת רשות ערעור לערעור בזכות והפיכת היוצא מן הכלל לכלל [...] ואין בכך כדי להביא למצב שבו הרשות לערער ניתנת אוטומטית בענייני הורים וילדים, בבחינת יצירת מסלול ייחודי של ערעור שני בזכות" (ראו: רע"א 4499/19 פלוני נ' פלונית , פסקה 12 והאסמכתאות שם (14.7.2019)). 6. לאחר עיון בכתובים, הגעתי למסקנה כי גם על פי אמת המידה הגמישה והמקלה הנוהגת בכגון דא, דין הבקשה להידחות. 7. ההכרעות קמא נטועות בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינן מעוררות שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן לא ניתן לומר כי עיוות דין חמור נגרם בענייננו. ההכרעות קמא הן הכרעות שקולות ומידתיות, אשר גם אינן קובעות מסמרות – זאת, היות שמדובר בנקיטת אמצעי זמני, קצר-מועד – ובכל הזהירות הראויה, חיוני – שהשלכותיו אינן בלתי הפיכות. בשים לב לכך שקיים צורך מיידי באבחונם של הקטינים ובגיבוש מענה טיפולי עבורם, ולכך שניתנה למבקשים הזדמנות נוספת לשנות את התנהלותם באופן מהותי – כאשר שינוי מעין זה לא חל במידה הנדרשת בפרק הזמן שחלף – סבורני כי ההכרעות קמא עומדות על יסודות איתנים. 8. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א; ועמה נדחית גם הבקשה הנלווית לעיכוב ביצוע. 9. לאור מכלול הנסיבות, לא אעשה צו להוצאות. ניתנה היום, ‏ל' בסיון התשפ"ב (‏29.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040750_F04.docx עב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"א 2736/21", "רע\"א 4499/19" ]

747,408

735,872

בבית המשפט העליון ע"פ 4076/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון מיום 3.5.2022 בפע"מ 44655-10-21 שניתנה על ידי כבוד הנשיאה ע' רון בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון ( הנשיאה ע' רון ) מיום 3.5.2022 בפע"מ 44655-10-21 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. ביום 19.10.2021 הגישה המשיבה בקשה למתן צו פיקוח על המערער לפי סעיף 14(ג) לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006, וזאת בהמשך לצווים קודמים שניתנו בעניינו בשנים 2018 ו-2021 (לפירוט ראו ע"פ 7479/20 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקאות 3-1 (5.11.2020)). בהליך התקיימו עד כה מספר דיונים בפני המותב. במהלך דיון שהתקיים ביום 27.12.2021 ביקש המערער כי המותב יפסול את עצמו נוכח סירובו למנות למערער סניגור. המותב דחה את הבקשה על אתר בציינו כי "הסנגוריה הציבורית עשתה ניסיונות רבים מספור לייצג את [המערער] והדבר לא צלח, ועל כן היא אינה מייצגת אותו עוד", וכי המערער העלה בעבר טענות בנושא ואלו נדחו. בהמשך נעזר המערער בשירותיו של סניגור פרטי, אך ביום 31.3.2022 הגיש הסניגור בקשה לשחררו מייצוג וציין כי המערער מבקש להיות מיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית. ביום 3.4.2022 נעתר המותב לבקשה לשחרור מייצוג, אך הוסיף כי אין מקום להפנות את בקשת המערער לעיון הסניגוריה הציבורית "לאור החלטות קודמות רבות שניתנו בענין זה". עוד הבהיר המותב כי הדיון שנקבע בהליך ליום 3.5.2022 יתקיים במועדו, וככל שהמערער לא יהיה מיוצג על ידי עורך דין מטעמו – יהא עליו לייצג את עצמו. 2. ביום 1.5.2022, יומיים לפני מועד הדיון שנקבע, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב ובצדה בקשה לדחיית הדיון. המערער הסביר כי בקשת הפסלות מוגשת "עקב התנהלות כל כולה רמיסה עד דוק של כל זכויותיי" (כך במקור), ומכיוון שהמותב נענה לכל בקשה של הפרקליטות תוך התעלמות מזכויותיו. המערער העלה השגות שונות על בקשת המשיבה למתן צו פיקוח בעניינו, והוסיף כי המותב נוהג כלפיו "בצורה עויינת ובאופן משפיל" ו"מחד[ש] את הענישה באופן אוטומטי". עוד הלין המערער על כך שהמותב פטר את הסניגוריה הציבורית מלייצגו ואינו בוחן "ייצוג ישיר באמצעות משרד המשפטים". לבסוף ציין המערער כי פנה לסניגורית הציבורית הארצית בבקשה לקבלת ייצוג, אך טרם נענה, והוסיף כי הוא סובל מבעיות רפואיות שבעטיין אין ביכולתו לייצג את עצמו. 3. הדיון שנקבע בהליך ליום 3.5.2022 התקיים במועדו, אך כעולה מפרוטוקול הדיון, המערער לא התייצב אליו. במעמד הדיון נתן המותב החלטה שבה ביקר את התנהלות המערער והורה על הוצאת צו הבאה בעניינו. בכל הנוגע לבקשת הפסלות הדגיש המותב כי החלטות שיפוטיות אינן מקימות עילת פסלות, וכי ביכולתו של המערער לתקוף החלטות אלה בדרכים הקבועות בחוק. כמו כן נקבע כי טענות המערער לפיהן המותב נעתר לכל בקשות הפרקליטות, מתעלם מזכויותיו ונוהג בו באופן עוין – הועלו ללא פירוט, ומכל מקום אין בהן ממש. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 2.6.2022 התקיים דיון נוסף בהליך, שאליו התייצב המערער, ובמסגרתו הודיע לבית המשפט כי הגיש ערעור על החלטת הפסלות. 4. מכאן הערעור דנן, אשר התקבל לרישום ביום 14.6.2022 בעקבות החלטת הרשמת ק' אזולאי להיעתר לבקשת המערער להארכת מועד להגשתו (בש"פ 3710/22). המערער, שכאמור אינו מיוצג, חוזר על השגותיו בעניין צו הפיקוח שהוצא בעניינו וטוען כי התנהלות המותב מעידה על "רצון לריצוי הסניגוריה שאינה רוצה לייצג [את המערער]" ועל רצון "לחנך" אותו באמצעות ההחלטות שניתנות בהליך. באופן ספציפי טוען המערער כי המותב אינו מאפשר לו להעלות טענות בדיונים; מוציא בעניינו צווי הבאה "באופן פוגעני"; נעתר שלא כדין לבקשת המשיבה לתיקון פרוטוקול אחד הדיונים בהליך; ואף "הסית" את מאבטחי בית המשפט לנהוג בו ביד קשה. 5. דין הערעור להידחות, מן הטעם שלא מתקיימות בענייננו נסיבות המצדיקות את פסילת המותב מלשבת בדין בהתאם לסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. טענותיו השונות של המערער בבקשת הפסלות ובערעור שלפניי ממוקדות, ברובן המוחלט, בהשגות על החלטות דיוניות שנתן המותב ועל האופן שבו הוא מנהל את ההליך. טענות "ערעוריות" אלו אינן מקימות כשלעצמן חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 8544/17 לוי נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (7.11.2017)), ומכל מקום לא מצאתי ממש בטענת המערער כי ההליך מתנהל באופן שמוטה נגדו. למעלה מן הצורך אוסיף כי רבות מהטענות שבכתב הערעור הועלו בעלמא וללא פירוט מספק, ובהן, בין היתר, הטענה לפיה המותב "הסית" את מאבטחי בית המשפט נגד המערער. טענה חמורה ובלתי מבוססת זו מוטב היה לה אלמלא נטענה. חלק מן הטענות שהועלו בערעור אף לא הועלו קודם לכן בבקשת הפסלות, ומשכך אין מקום להידרש להן לראשונה במסגרת הערעור (ע"פ 1507/22 טרביאן נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (1.3.2022)). 6. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040760_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4076/22", "ע\"פ 7479/20", "ע\"פ 8544/17", "ע\"פ 1507/22" ]

747,409

739,230

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4077/22 ע"פ 4331/22 ע"פ 4377/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט י' כשר המערער בע"פ 4077/22: פלוני המערערים בע"פ 4377/22 והמשיבים בע"פ 4331/22: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני נ ג ד המשיבה בע"פ 4077/22 בע"פ 4377/22 והמערערת בע"פ 4331/22: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופט א' פורת) שניתן ביום 3.5.2022 בת"פ 56511-11-21 תאריך הישיבה: כ"ח בתמוז התשפ"ב (27. 7.2022) בשם המערער בע"פ 4077/22: עו"ד יהונתן קמיל בשם המערערים בע"פ 4377/22 והמשיבים בע"פ 4331/22: עו"ד מיכל קורן בשם המשיבה בע"פ 4077/22 בע"פ 4377/22 והמערערת בע"פ 4331/22: עו"ד אפרת גולדשטיין-רוזן פסק-דין השופט א' שטיין: הערעורים 1. שלושת הערעורים שלפנינו נסובים על אותה פרשה של מסחר בכלי נשק. 2. המערער בע"פ 4077/22 (להלן: מ.ז. ), מלין על אורכו של המאסר בן 5 השנים, שנגזר עליו לרצות בין כותלי הכלא, לצד עונשים נלווים, בגדרו של ת"פ (מחוזי חיפה) 56511-11-21 (השופט א' פורת ), בעקבות הרשעתו בשתי עבירות של סחר בנשק, ועל כך שבית המשפט המחוזי לא ניכה ממאסר זה את ימי מעצרו. המערערים בע"פ 4377/22, (להלן: ר'; א' ו מ' ), מעלים טרוניה דומה על העונשים שהושתו עליהם, במסגרת אותו משפט, כדלקמן: ר' הורשע בשתי עבירות של סחר בנשק ובשתי עבירות של החזקה, הובלה ונשיאת נשק בצוותא חדא ונדון ל-36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים; א' הורשע בעבירה אחת של סחר בנשק ובעבירה אחת של החזקה, הובלה ונשיאת נשק בצוותא חדא ונדון ל-30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים; ואילו מ' הורשע בעבירה אחת של סיוע לסחר בנשק ובעבירה אחת של החזקה, הובלה ונשיאת נשק בצוותא חדא ונדון ל-19 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים. עבירות אלה ועונשיהן מעוגנים בסעיפים 144(א), 144(ב) ו-144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק ) בצירוף של סעיף 29 לחוק לעניין ביצוע בצוותא חדא. הרשעות המערערים הללו מבוססות על הודאותיהם בעובדות כתבי-האישום שהוגשו נגדם. 3. המערערת בע"פ 4331/22, מדינת ישראל, טוענת כי בית המשפט המחוזי השית על ר', א' ומ' עונשים קלים מדי, שלטענתה סוטים במידה ניכרת ממדיניות הענישה המחמירה אשר נקוטה בידינו ביחס לעבירות נשק. המדינה מבקשת אפוא כי נחמיר בעונשיהם של שלושת המשיבים בערעורה באופן שתיגזרנה עליהם תקופות מאסר ממושכות יותר, בהתאם לפסיקתנו. העובדות מעשיו של מ.ז. 4. במהלכו של חודש יוני 2021, מכר מ.ז. לסוכן משטרתי תמורת סכום כסף לא ידוע, אקדח, תת מקלע מאולתר מסוג M16 (להלן: M16 ) ומחסנית תואמת לכל אחד מכלי הנשק. מחירו של M16 בעסקאות פליליות מסוג זה הגיע כדי 80,000 ש"ח. מעשיו של ר' 5. במהלכו של חודש יוני 2021, נוכח ר' במפגשים באום-אל-פחם אשר תואמו מראש ובהם סוכמו תנאיהן של עסקאות נשק: העסקאות שביצע מ.ז., כאמור לעיל, ועסקה נוספת למכירת M16 . במסגרת זו, הוביל ר' את מבצעי העסקה אל גדר ההפרדה שבין אום-אל-פחם לשטחי הרש"פ כדי לקיים את המפגשים שתואמו להעברת כלי הנשק לסוכן המשטרתי שרכש אותם. ר' גם נכנס לשטחי הרש"פ כדי להיפגש עם מוכר הנשק, מ.ז. מעשיו של א' 6. א' שימש איש ביניים באחת מעסקאות הנשק הנ"ל. במסגרת זו, הוא קיבל לידיו מהסוכן המשטרתי סכום של 80,000 ש"ח עבור מוכרו של M16 וסיפק לסוכן את תת-המקלע המאולתר, כשהוא פועל יחד עם אחרים. מעשיו של מ' 7. מ' נוכח במקום המפגש באום-אל-פחם אשר נקבע לשם מכירת M16 עם מחסנית תואמת. אחרי המפגש, הוא התלווה לסוכן המשטרתי ולשניים אחרים בנסיעה אל גדר ההפרדה ונשאר עם הסוכן ברכב בהמתנה ל- M16 עבורו שילם הסוכן. לאחר ביצוע העסקה והחזרה לאום-אל-פחם, נשא מ' את כלי הנשק אל גג בית כדי שהסוכן יוכל לבדקו שם. טענות הצדדים ועמדת שירות המבחן 8. מ.ז., ר', א' ומ' טוענים, כאמור, כי מן הדין להקל בעונשיהם על ידי קיצורה של תקופת המאסר שנגזרה על כל אחד מהם לרצות בין כותלי הכלא. לטענתם, בית משפט קמא הטיל עליהם עונשים אשר חורגים בחומרתם מן המקובל, לא משקללים נכון את הודאתם במיוחס להם ואת החיסכון בזמן שיפוטי יקר שיש לזקוף לזכותם; במקרה של ר', א' ומ' – אינם נותנים ביטוי הולם להיותם נאשמים צעירים, לעובדה שחלקם בעסקאות הנשק היה שולי יחסית לנאשמים אחרים בפרשה, וכן לכך שלר' ולמ' אין הרשעות קודמות; ובמקרה של מ.ז., להיותו בן 36 ונטול עבר פלילי. 9. עוד נטען בעניינו של א' כי נפלה טעות בפסק דינו של בית משפט קמא בכך שקבע כי הלה ביצע את העבירות מושא האישום "במהלך ניהול הליך פלילי אחר". על יסוד קביעה זו גזר בית המשפט את עונשו של א' לא בתחתית המתחם שקבע עבורו (28 חודשים), אלא ל-30 חודשי מאסר. במהלך הדיון בפנינו התברר כי אכן מדובר בטעות. 10. מנגד, טוענת המדינה כי עונשו של מ.ז. הוא סביר ומידתי, והיא אף מתנגדת לניכוי ימי מעצרו מתקופת המאסר בת 5 השנים אשר הושתה עליו על ידי בית משפט קמא. באשר לר', א' ומ' – המדינה סבורה, כאמור, כי עונשיהם סוטים לקולא מהענישה המקובלת בעבירות נשק ומבקשת מאתנו כי נחמיר בעונשים אלו, בשים לב, בין היתר, למעורבותם של משיבים אלה במכירת נשק התקפי – M16 – ולכך שא' ביצע לא מכבר עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, פירוק רכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, חבלה במזיד לרכב ושיבוש מהלכי משפט. 11. שירות המבחן הגיש לבית המשפט המחוזי תסקירי עונש בעניינם של ר', א' ומ'. תסקירים אלה אינם ממליצים על אפיק שיקומי ומצדדים בענישה מוחשית, מרתיעה וברורה בדמות מאסר בפועל. מ.ז. הינו תושב הרש"פ ובעניינו לא הוגש אפוא תסקיר שירות המבחן. דיון והכרעה 12. בפסיקתו מן הזמן האחרון, בית משפט זה קבע לא אחת כי את מבצעיהן של עבירות נשק יש להעניש בחומרה יתרה – שכן מדובר בעבירות שהיו למכת מדינה, ושאחריהן בא השימוש הקטלני בנשק אשר מותיר אחריו פצועים ומתים כמעט מדי יום. מדיניות זו חלה ביתר שאת כאשר מדובר במכירה, ברכישה, בנשיאה או בהובלה – שלא כדין – של נשק התקפי בדמות תת-מקלעים ורובים ובשימוש לא חוקי בנשק כאמור. בטיפולנו בעבירות מסוג זה ובמבצעיהן, להרתעת היחיד והרבים ולהרחקת עברייני הנשק מהחברה על ידי השמתם בין כותלי הכלא לתקופות ממושכות יש מעמד בכורה (ראו: ע"פ 5813/21 ג'בארין נ' מדינת ישראל , פסקה 17 (31.5.2022); ע"פ 8045/17 בראנסי נ' מדינת ישראל , פסקה 11 (16.8.2018); ע"פ 5643/14 עיסא נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (23.6.2015); ע"פ 78/21 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (26.7.2022); ע"פ 587/22 נאעסה נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (22.5.2022) ). ככלל, יעדים עונשיים אלו מוחקים מניה וביה את בקשת העבריין לשיקום שמחוץ לכלא – זאת, גם כאשר מדובר בעבריין צעיר שהסתבך לראשונה בפלילים ובקשתו לשיקום כנה ואף זוכה לתמיכתו של שירות המבחן (ראו: ע"פ 78/21 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 11 והאסמכתאות שם (26.7.2022)). בימים קשים אלה, השיקום שבראש מעייננו הוא שיקום המרחב הציבורי המדמם כתוצאה מעבירות נשק בלתי פוסקות והשימוש העברייני בנשק חם. 13. בבואו ליישם את מדיניות הענישה כאמור, בית משפט זה נוהג להשית על מי שמוכר, קונה, נושא או מוביל נשק התקפי שלא כדין – קל וחומר, על מי שעושה שימוש בלתי חוקי בנשק התקפי – עונשי מאסר בין סורג ובריח לתקופות ארוכות יחסית (ראו: ע"פ 4456/21 מדינת ישראל נ' אבו עבסה (23.1.2022); ע"פ 579/22 מדינת ישראל נ' טחאינה (13.6.2022); ע"פ 8869/21 מדינת ישראל נ' קואסמה (13.3.2022)). לפי אמות המידה שמדיניות זו קבעה, מאסר בפועל לתקופה של 3 שנים בגין עבירות הקשורות לנשק התקפי נמצא ברף הנמוך של הענישה הראויה (ראו: ע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח (5.11.2019); ע"פ 147/21 מדינת ישראל נ' ביטון (14.2.2021)). מאסר בפועל בסביבתן של שלוש שנים הולם הובלה ונשיאה חד-פעמית של נשק (ראו: ע"פ 6021/21 עבוד נ' מדינת ישראל (19.12.2021); ע"פ 309/22 מדינת ישראל נ' ביאדסה (10.5.2022) (להלן: עניין ביאדסה )), והינו בגדר עונש מקל כאשר מדובר בעבירות נשק חמורות יותר. מדיניות זאת קיבלה באחרונה ביטוי סטטוטורי בסעיף 144(ז) לחוק העונשין אשר חוקק במסגרת תיקון מס' 140 ל חוק (ראו: חוק העונשין (תיקון מס' 140 – הוראת שעה), התשפ"ב-2021, ס"ח 2938). 14. האם עונשיהם של מ.ז., ר', א' ומ' הם עונשים ראויים לאור אמות מידה אלו? בשאלה זו אדון כעת. עונשו של מ.ז. 15. סבורני כי בית משפט קמא השית על מ.ז. עונש מאסר מידתי וראוי בשים לב לעובדה שהלה מכר אקדח ו- M16 אשר הוכנסו לשטחה של מדינת ישראל לשם שימוש. מאסר בכלא לתקופה של חמש שנים בהחלט משקף את חומרת העבירה ואין בו משום חומרה יתרה, בהינתן מדיניות הענישה הנקוטה בידינו. נהפוך הוא: כפי שציין בית משפט קמא – בצדק רב – מתחם הענישה הראוי למקרים כדוגמת זה של מ.ז. נע בין 5 ל-8 שנות מאסר לריצוי בפועל; ולפיכך, עונש המאסר שהושת על מ.ז. נמצא בתחתית המתחם. 16. יחד עם כך, מן הדין היה לנכות מעונש זה את ימי מעצרו של מ.ז. בגדרו של התיק הנוכחי, כמקובל. הסתבכותו בעבירות נוספות, שאינן קשורות לענייננו – עליה הצביעה המדינה בטיעוניה – אינה יכולה לשנות תוצאה זו, כל אימת שניכוי ימי המעצר נעשה פעם אחת בלבד, ולא פעמיים. 17. מטעם זה, אציע לחבריי לקבל באופן חלקי את ערעורו של מ.ז. ולנכות מתקופת מאסרו את ימי מעצרו בגדרי התיק הנוכחי. עונשיהם של ר', של א' ושל מ' 18. סבורני, כי עונשי המאסר שהוטלו של שלושת אלה סוטים לקולא במידה ניכרת מאמות המידה שקבענו ביחס לעבירות בהן הם הורשעו. לפי אמות מידה אלה, נכון היה להטיל על ר' מאסר בפועל לתקופה בת חמש שנים, אם לא למעלה מכך, ואילו על א' ועל מ' מן הראוי היה להשית, בהתאמה, עונשי מאסר בפועל למשך ארבע ושלוש שנים. בניגוד לדברי באת-כוחם, תרומתם של השלושה לעסקאות הנשק לא היתה זניחה ושולית כלל ועיקר. תרומה כאמור כללה הובלת המעורבים למקום ביצוע העסקה (ר' ומ') והעברת דמי-הרכישה של הנשק (א') והנשק עצמו (א' ומ') למוכר הנשק ולקונהו, בהתאמה. 19. דא עקא, עונשים ראויים כאמור אין בידינו להטיל בגדרו של ערעור המדינה: הלכה היא עמנו כי במסגרתם של ערעורי המדינה אין זה ראוי ואין זה נכון למצות עם הנאשם שזכה בערכאה הדיונית לעונש מקל את מלוא חומר הדין (ראו, למשל: עניין ביאדסה , פסקאות 8, 10; ע"פ 7269/21 מדינת ישראל נ' גבריל , פסקה 19 (7.4.2022); ע"פ 4316/13 מדינת ישראל נ' חג'אמה , פסקה 25 (30.10.2014); ע"פ 4207/21 נורי נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (28.7.2021)). כמו כן, יש להתחשב בטעות לחומרא אשר נפלה בקביעת עונשו של א' על ידי בית משפט קמא, כאמור לעיל. 20. מטעמים אלה, אציע לחבריי לדחות את ערעורם של ר', א' ומ', לקבל את ערעור המדינה ולשנות את עונשי המאסר של שלושת אלה כדלקמן: א. ר' ייאסר למשך 46 חודשים, חלף 36 חודשי מאסר שהוטלו עליו על ידי בית משפט קמא. ב. א' ייאסר למשך 36 חודשים, חלף 30 חודשי מאסר שהוטלו עליו על ידי בית משפט קמא. ג. מ' ייאסר למשך 25 חודשים, חלף 19 חודשי מאסר שהוטלו עליו על ידי בית משפט קמא. ד. מעונשים כאמור ינוכו ימי המעצר בתיק זה. סיכום 21. אשר על כן, אם תישמע דעתי – א. ערעורו של המערער בע"פ 4077/22, מ.ז., יתקבל באופן חלקי: ימי מעצרו בתיק זה, מיום 9.11.2021 ועד יום 3.5.2022, ינוכו מתקופת המאסר לריצוי בפועל שהושתה עליו על ידי בית משפט קמא. שאר רכיבי עונשו יוסיפו לעמוד על כנם. ב. ערעורם של המערערים בע"פ 4377/22 יידחה על כל חלקיו. ג. ערעור המדינה בע"פ 4331/22 יתקבל באופן הבא: · מאסרו של המשיב 1, ר', יעמוד על 46 חודשים בניכוי ימי מעצרו בתיק זה; · מאסרו של המשיב 2, א', יעמוד על 36 חודשים בניכוי ימי מעצרו בתיק זה; · מאסרו של המשיב 3, מ', יעמוד על 25 חודשים בניכוי ימי מעצרו בתיק זה. שאר רכיבי גזר הדין שניתן על ידי בית משפט קמא יעמדו בעינם. ש ו פ ט השופט י' אלרון : אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' כשר : אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שטיין . ניתן היום, ‏כ"ט בתמוז התשפ"ב (‏28.7.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22040770_F02.docx עב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4077/22", "ע\"פ 4331/22", "ע\"פ 4377/22", "ע\"פ 5813/21", "ע\"פ 8045/17", "ע\"פ 5643/14", "ע\"פ 78/21", "ע\"פ 587/22", "ע\"פ 4456/21", "ע\"פ 579/22", "ע\"פ 8869/21", "ע\"פ 4406/19", "ע\"פ 147/21", "ע\"פ 6021/21", "ע\"פ 309/22", "ע\"פ 7269/21", "ע\"פ 4316/13", "ע\"פ 4207/21" ]

747,410

735,855

בבית המשפט העליון ע"פ 4086/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: מוחמד זלום נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 13.6.2022 במ"ת 37587-03-22 שניתנה על ידי כבוד השופט ח' פס בשם המערער: עו"ד אמיר נבון; עו"ד שני אליס פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים ( השופט ח' פס ) מיום 13.6.2022 במ"ת 37587-03-22 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. ביום 17.3.2022 הוגש כתב אישום נגד המערער ואדם נוסף, בו מיוחסות למערער עבירות של סחר בסמים. בצד כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר המערער והנאשם הנוסף עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. הליך המעצר, שהוא ההליך נושא הערעור דנן, הועבר בתחילה למותב אחר (השופט ב' אלעזר ) – אשר קבע בהחלטה מיום 11.4.2022 כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למערער וכי מתקיימת לגביו עילת מעצר. עוד הורה השופט אלעזר על הגשת תסקיר בעניינו של המערער וציין כי המערער סובל מבעיות רפואיות. לאחר מכן הועבר ההליך למותב הנוכחי. 2. התסקיר הוגש ביום 19.5.2022, ובמסגרתו המליץ שירות המבחן על העברת המערער למעצר בית. בעקבות זאת התקיים דיון בפני המותב ביום 22.5.2022, שבמהלכו התנגד בא-כוח המשיבה להעברת המערער לחלופת מעצר. בתום הדיון הורה המותב על מעצר המערער עד לתום ההליכים, חרף המלצת שירות המבחן. בהחלטתו ציין המותב כי המערער אמנם מתמודד עם בעיות רפואיות, אך "כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן עצמו, [המערער] מצליח להתמודד עם תנאי מעצרו". המערער הגיש ערר על החלטה זו ועל ההחלטה בעניין קיומן של ראיות לכאורה, אשר נדחה ביום 25.5.2022 (עמ"ת (מחוזי י-ם) 51043-05-22; השופט א' נחלון ). בית המשפט המחוזי ציין, באשר לחלופת המעצר: "אכן, ייתכן שניתן היה לקבל גם החלטה אחרת, וזאת בין היתר על רקע מצבו הרפואי של [המערער] ועל רקע המלצת שירות המבחן" – אך לא נפל בהחלטת המותב פגם אשר מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. עוד ציין בית המשפט המחוזי: "הדעת נותנת כי [המערער] יוכל לקבל מענה למלוא צרכיו הרפואיים גם בעודו במעצר, וככל שלטעמו יידרש שמורה לו הזכות לנקוט הליכים מתאימים בעניין זה". 3. ביום 26.5.2022 הגיש המערער בקשה לבחינת האפשרות להעבירו למעצר בפיקוח אלקטרוני, וציין כי גורמי שב"ס מתקשים מטעמים טכניים לספק לו את הטיפולים הרפואיים השגרתיים להם הוא זקוק. בהחלטה מהמשך אותו היום קבע המותב: "מדובר בבקשה לעיון חוזר בעניינו של מי שאך אתמול נדחה עררו בבית המשפט המחוזי [...] כאשר הן בהחלטתי והן בהחלטת כב' השופט נחלון בערעור ניתנה התייחסות למצבו הרפואי של [המערער]. כך או כך ובטרם תינתן החלטה סופית ועל רקע טענותיו של [המערער] כי אינו מקבל את הטיפול הרפואי לו נזקק אני מורה לק' האסירים בבית המעצר בו עצור [המערער] להגיש עד ליום 2.6.2022 התייחסות כתובה לטענות. המשיבה תגיב אף היא לבקשה עד למועד האמור." 4. בימים 30.5.2022-29.5.2022 הגישו גורמי שב"ס שתי התייחסויות בעניינו של המערער, ובהמשך יום 30.5.2022 הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 22.5.2022 בעניין מעצרו עד תום ההליכים. בבקשתו טען המערער כי אחד המסמכים שהוגשו מטעם שב"ס מהווה "רפלקציה של מצבו הרפואי המורכב" ומעיד על הקושי להחזיקו במעצר. בהמשך יום 30.5.2022 הורה המותב למשיבה להגיב לבקשה, והוסיף הערה בזו הלשון: "אציין בזהירות כי על פי מסמכי גורמי הרפואה בשב"ס שהוגשו לתיק [המערער] זוכה לקבל את הטיפול הרפואי לו הוא זקוק". 5. למחרת, ביום 31.5.2022, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. לטענת המערער, ההערה שצוטטה לעיל מעידה כי המותב "רומז" למשיבה "על כוונתו ועל כך שכבר נתקבלה החלטה בליבו", ולא ניתן לשלול את האפשרות שאלמלא הערה זו הייתה המשיבה מסכימה לבקשה לעיון חוזר. על רקע זה סבר המערער כי "נפגעה מראית דעתו" של המותב באופן שמקים עילת פסלות, וכי המותב "מלכתחילה ביקש לקבל את תגובת שב"ס כדי לבסס את החלטתו העתידית". 6. לאחר שהמשיבה הביעה התנגדות לבקשת הפסלות ולבקשה לעיון חוזר, קבע המותב דיון בבקשה במעמד הצדדים והורה לקצין האסירים להגיש פירוט של הטיפולים הרפואיים שמקבל המערער. במהלך הדיון, אשר התקיים ביום 13.6.2022, עמד בא-כוח המערער על טענת הפסלות והוסיף כי יש טעם לפגם בכך שבית המשפט הורה לשב"ס להגיש מסמכים שונים למרות שהצדדים להליך לא ביקשו זאת. בא-כוח המשיבה, מצדו, חזר על התנגדותו לבקשה. 7. המותב דחה את הבקשה לפסילתו על אתר, בקבעו כי ההחלטה מיום 30.5.2022 אינה מעידה על קיומה של עילת פסלות. המותב פירט את השתלשלות העניינים הרלוונטית בהליך והסביר כי "ברור מהבקשה להעברתו של [המערער] [ל]איזוק אלקטרוני" שיש צורך בהתייחסות גורמי הרפואה בשב"ס, ומשהוגשו ההתייחסויות, ציין המותב "כי על פי מסמך עובדתי שהוגש על ידי גורם רשמי במדינת ישראל, לכאורה [המערער] מקבל את הטיפול לו הוא זקוק". המותב הדגיש כי אין בעובדה זו כדי להעיד על "נעילת" דעתו, וכי יהיה ביכולתו של בא-כוח המערער להציג עובדות הסותרות את עמדת גורמי הרפואה. להשלמת התמונה יצוין כי בהמשך יום 13.6.2022 הגיש המערער בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון, שבה טען כי טרם מתן החלטת הפסלות הבהיר בא-כוחו שבכוונתו להגיש ערעור ככל שהבקשה תידחה, ובתגובה ציין המותב: "אני רק אעיר את תשומת ליבך [בא-כוח המערער] לכך שאין לך זכות ערעור על ההחלטה בבקשה לפסלות שופט, היות והליך כז[ה] אינו קיים במעצר, אז כך שזה לא רלוונטי בכלל". החלטה בבקשה זו טרם ניתנה. 8. מכאן הערעור שלפניי. המערער טוען כי המותב "נוקט בגישה תביעתית עצמאית" אשר מעוררת רושם כי "בחר צד עוד בטרם הגיבה התביעה", וזאת בניגוד לעקרונות השיטה האדברסרית. נטען כי התנהלות המותב מעידה כי הוא נמנע מלבחון אפשרויות לאיוּן המסוכנות של המערער "רק בכדי שלא תיפגע החלטתו הראשונית" בעניין הותרתו במעצר. על כך ניתן ללמוד, לשיטת המערער, מכך שהמותב העלה מיוזמתו "טענות בעלות אופי 'תביעתי'" – ובהן הדרישה למסמכים משב"ס וההערה שצוטטה בפסקה 4 לעיל – וכן מהאופן שבו נוסחה ההחלטה מיום 26.5.2022, שממנה עולה כי המותב "מבקש מסמך רשמי שיבסס את החלטתו 'הסופית'". עוד לשיטת המערער, ככל שהמותב היה מעוניין לברר את מצבו הרפואי האמיתי, היה עליו לבקש את מסמכי המקור של הבדיקות שעבר "ולא תגובה כללית של שב"ס", שכן גורמי שב"ס הסתירו מהמותב מידע מהותי. המערער מוסיף וטוען כי החלטת הפסלות מחזקת את הסברה שדעת המותב "ננעלה". בתוך כך מדגיש המערער כי במסגרת פירוט השתלשלות העניינים בהליך, ציין המותב כי "ב"כ [המערער] לא השלים" עם ההחלטה מיום 22.5.2022 והגיש עליה ערר; לשיטת המערער, ניסוח זה מרמז על חוסר שביעות רצונו של המותב מכך שהמערער עשה שימוש בזכות הערר שלו. עוד מלין המערער על כך שהמותב התייחס לבא-כוחו באופן אישי, הן בהחלטת הפסלות והן בהחלטות נוספות – באופן שמתווה "מעין משוואה אישית" בין המערער ובא-כוחו, עלול ליצור "טריז בין נאשם לב"כ", ומעיד על "השיקולים הזרים" ששקל המותב בהחלטותיו. להבדיל, כך מדגיש המערער, המותב נמנע מלציין במפורש את בא-כוח המשיבה ומתייחס אליה כאל "המאשימה" בלבד – באופן שיוצר "פער רטורי" בהתייחסות לשני הצדדים בהליך. לבסוף מלין המערער על קביעת המותב, שכאמור לא קיבלה ביטוי בפרוטוקול, לפיה לא עומדת לו זכות ערעור על החלטת הפסלות – ולגישתו מדובר בניסיון להניא אותו מלהגיש ערעור. נוכח כל זאת סבור המערער כי יש להעביר את הליך המעצר בעניינו למותב אחר, ולו מטעמים של מראית פני הצדק. 9. עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שמקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא שוכנעתי כי חשש כאמור עולה מנסיבות המקרה, ואף לא מצאתי הצדקה להעברת ההליך למותב אחר מטעמים של מראית פני הצדק. כפי שנפסק לא אחת, רק לעיתים נדירות ייקבע שהפעילות השיפוטית מבססת כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים, וזאת הן ביחס לאמירות של המותב והן ביחס להחלטותיו (ע"פ 1609/19 שוראקי נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (6.3.2019); כן ראו והשוו: ע"פ 8885/21 אלבז נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (26.1.2022); ע"פ 2206/18 אבו סלים נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (25.3.2018)). בענייננו, האופן שבו נוסחו ההחלטות שבמוקד בקשת הפסלות אינו חורג מהסביר ואינו מעיד על "נעילת" דעתו של המותב ביחס למערער או על "שיקולים זרים" כלשהם – וטענה חמורה ובלתי-מבוססת זו מוטב היה לה אלמלא נטענה. השגות המערער על כך שהמותב ביקש התייחסות משב"ס ולא הורה על הגשת סיכומי הבדיקות, הן טענות "ערעוריות" שאף הן אינן מקימות עילת פסלות (ראו, למשל: ע"פ 1072/22 ג'ולאני נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (24.2.2022)). כמו כן, לא מצאתי ממש בטענת המערער בעניין ההתבטאות לגבי זכות ערעור על החלטת הפסלות. אף אם אניח כי התבטאות זו, כפי שצוטטה על ידי המערער, אכן נאמרה על ידי המותב – הגם שהבקשה לתיקון פרוטוקול הדיון טרם הוכרעה – לא מצאתי כי התבטאות נטענת זו מעידה על ניסיון להניא את המערער מלהגיש ערעור על החלטת הפסלות, או על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040860_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4086/22", "ע\"פ 1609/19", "ע\"פ 8885/21", "ע\"פ 2206/18", "ע\"פ 1072/22" ]

747,419

735,424

בבית המשפט העליון בג"ץ 4088/22 - א' לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותרים: 1. יוסף אלרפאעי 2. רשא אלרפאעי 3. לית אלרפאעי 4. קסאם אלרפאעי 5. חנין אלרפאעי 6. חסן אלרפאעי 7. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ ג ד המשיבים: 1. המפקד הצבאי לאזור איו"ש 2. שר הביטחון עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרים: עו"ד נדיה דקה החלטה העתירה תובא לדיון לפני מותב תלתא בהקדם האפשרי. תגובת המשיבים תוגש עד 48 שעות לפני מועד הדיון. ניתנה היום, ‏י"ז בסיון התשפ"ב (‏16.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040880_O01.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4088/22" ]

747,420

735,587

בבית המשפט העליון בג"ץ 4088/22 - ג' לפני: כבוד השופט י' אלרון העותרים: 1. יוסף אלרפאעי 2. רשא אלרפאעי 3. לית אלרפאעי 4. קסאם אלרפאעי 5. חנין אלרפאעי 6. חסן אלרפאעי 7. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ ג ד המשיבים: 1. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית 2. שר הביטחון בקשה להארכת מועד מטעם המשיבים בשם המשיבים: עו"ד ערין ספדי-עטילה; עו"ד יובל שפיצר החלטה כמבוקש. סיכומי המשיבים יוגשו עד לא יאוחר מיום 21.6.2022 בשעה 9:00. ניתנה היום, ‏כ' בסיון התשפ"ב (‏19.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040880_J02.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4088/22" ]

747,421

735,718

בבית המשפט העליון בג"ץ 4088/22 - ד' לפני: כבוד השופט י' אלרון העותרים: 1. יוסף אלרפאעי 2. רשא אלרפאעי 3. לית אלרפאעי 4. קסאם אלרפאעי 5. חנין אלרפאעי 6. חסן אלרפאעי 7. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ ג ד המשיבים: 1. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית 2. שר הביטחון בקשה להארכת מועד קצרה מטעם המשיבים בשם המשיבים: עו"ד ערין ספדי-עטילה; עו"ד יובל שפיצר החלטה בנסיבות העניין, חרף התנגדות ב"כ העותרים, אני נעתר לבקשה. המשיבים יגישו את תגובתם לעתירה היום, עד השעה 12:00. ניתנה היום, ‏כ"ב בסיון התשפ"ב (‏21.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040880_J04.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4088/22" ]

747,422

737,282

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4088/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותרים: 1. יוסף אלרפאעי 2. רשא אלרפאעי 3. לית אלרפאעי 4. קסאם אלרפאעי 5. חנין אלרפאעי 6. חסן אלרפאעי 7. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ ג ד המשיבים: 1. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית 2. שר הביטחון עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ג בסיון התשפ"ב (22.06.2022) בשם העותרים: עו"ד נדיה דקה; עו"ד תהילה מאיר בשם המשיבים: עו"ד ערין ספדי-עטילה; עו"ד יובל שפיצר פסק-דין השופט י' אלרון : העתירה שלפנינו מופנית נגד צו החרמה והריסה מכוח תקנה 119 ל תקנות ההגנה (שעת-חירום) , 1945 (להלן: צו ההריסה ו- תקנה 119 , בהתאמה), שהוצא ביום 9.6.2022 ביחס למקרקעין ולמבנה חד קומתי בכפר רומאנה (להלן: המבנה ). העותרים 6-1 הם בני משפחת המחבל אסעד יוסף אסעד אלרפאעי (להלן: אסעד ), המתגוררים במבנה. אסעד נאשם בביצוע פיגוע טרור בעיר אלעד ביום 5.5.2022 (להלן: הפיגוע ) ביחד עם המחבל צבחי עמאד אבו שקיר (להלן: צבחי ), במהלכו רצחו השניים את יונתן חבקוק ז"ל, בועז גול ז"ל, ואורן בן יפתח ז"ל, ופצעו אחרים באופן קשה. הרקע לעתירה 1. עניינו של צו ההריסה במבנה בו מתגוררים העותרים 6-1 – הוריו של אסעד ואחיו הקטינים. אסעד התגורר אף הוא במבנה עד לביצוע הפיגוע. בהתאם למידע המצוי בידי המשיבים, המבנה נמצא ככל הנראה בבעלות אביו של אסעד. 2. ביום 9.6.2022 הוגש כתב אישום נגד אסעד וצבחי (להלן במשותף: המחבלים ). עובדות כתב האישום הן קשות ומזעזעות ביותר – מדובר במסע רצח מתוכנן, קטלני ואכזרי. כמפורט בכתב האישום, על רקע מות חברו של צבחי בעימותים עם חיילי צה"ל, החליט לבצע פיגוע טרור בישראל על מנת למות כ"שהיד". צבחי הציע לאסעד לבצע עמו את הפיגוע, אולם אסעד סירב תחילה. בחודש אפריל 2022 או בסמוך לכך, בעקבות מות חבר נוסף של צבחי, התחזקותו הדתית של אסעד, וסברתם כי מדינה ישראל פוגעת במתפללים מוסלמים במסגד אל אקצה – גמלה בליבם ההחלטה לבצע פיגוע טרור ולרצוח אזרחים ישראלים יהודים. על מנת להוציא לפועל את תוכניתם, השניים תכננו לרכוש כלי נשק מאולתרים מסוג "קארלו", ולשם כך גייסו סכום של כ-11,000 ש"ח. לאחר שכשלו במאמציהם לרכוש כלי נשק מסוג זה, החליטו לבצע את הפיגוע באמצעות סכינים וגרזנים. מקום הפיגוע, בעיר אלעד, נבחר בשל היכרות המחבלים את האזור, היות ובעבר, עת נכנסו לישראל שלא כדין, הועסקו בביצוע עבודות חשמל בבית כנסת בעיר. עובר לביצוע הפיגוע, מתוך אמונה כי עליהם לעשות כן בטרם מותם כ"שהידים", המחבלים העבירו לאדם בשם איברהים אעמור (להלן: איברהים ) סכום כסף לכיסוי חובותיהם ולצדקה. אסעד אף מסר לאיברהים מכתב צוואה עבור משפחתו. מאחר שהשניים סברו כי אין אפשרות להיכנס לישראל מאזור מגוריהם, נסעו ביום 4.5.2022 לרמאללה. שם, שכרו חדר במלון, בילו את הערב במסעדה ואף ערכו צוואות. למחרת, המחבלים ביצעו טקס "היטהרות" ורכשו ציוד לביצוע הפיגוע – שני גרזנים, שני סכינים ושני "קאטרים" (לחיתוך גדר ההפרדה). צבחי רכש גם נעלי ריצה שיקלו עליו במעשיו. בהמשך היום, צבחי שוחח עם אדם בשם צחר והדאן (להלן: צחר ) על מנת שיסייע להם לחצות את גדר ההפרדה ולהגיע לעיר אלעד. זאת, בתואנת שווא כי עליו לפגוש את מעסיקו לשעבר. צחר נענה לבקשת צבחי ונפגש עם המחבלים ברנטיס. שם, הוליכם לאזור פרצה בגדר. משהפרצה לא הייתה פתוחה, צבחי חתך את גדר התיל במקום, והמחבלים נכנסו לשטח ישראל והסתתרו בחורשה סמוכה. בעוד השניים ממתינים לרכב שיאסוף אותם ויסיעם לאלעד, החליטו כי אם נהג רכב האיסוף יהיה יהודי, הם ירצחו אותו בהגיעם לאלעד ויגנבו את רכבו לצורך המשך ביצוע הפיגוע. בסמוך לשעה 17:13 צחר התקשר לאורן בן יפתח ז"ל (להלן: אורן ), ושאל האם ביכולתו לאסוף את השניים ולהסיעם לאלעד. אורן השיב לבקשה זו בחיוב. זמן קצר לאחר השעה 19:36 אורן הגיע לחורשה ואסף את המחבלים ברכבו (להלן: הרכב ). במהלך הנסיעה לאלעד, צבחי שלח צוואה אותה ערך מבעוד מועד לקרוב משפחתו, ואסעד שלח את צוואתו לאיברהים. בשעה 20:23 לערך הגיע הרכב לרחוב אבן גבירול באלעד. לאחר שאורן החנה את הרכב, צבחי פעל על מנת להסיח את דעתו. בשלב זה, אסעד שלף סכין, אחז בחוזקה בראשו של אורן, ודקר אותו 21 פעמים – בצוואר, בחזה ובגפיים העליונים. בעוד אורן שותת דם, המחבלים דחפו אותו אל מחוץ למכוניתו. לאחר שניסיונות המחבלים להתניע את רכבו של אורן לא צלחו, החליטו להמשיך בביצוע הפיגוע ברגל, תוך שימוש בגרזנים. המחבלים תרו ברחובות העיר אלעד בחיפוש אחר קורבנות. תחילה רדפו אחר משה פרנקל, אשר הצליח להימלט מהם לאחר שגרזנו של צבחי נשמט מידו. לאחר זאת, אסעד תקף בגרזנו את הרכב בו נסעו רות וחיה וינטרוב, ואולם האחרונה האיצה את הרכב ונמלטה מהמחבלים בנסיעה מהירה. בהמשך, המחבלים הבחינו במדרגות המוליכות לכיוון גן שעשועים בו שהו באותה העת אזרחים רבים לרגל חגיגות יום העצמאות ה-74 של מדינת ישראל. השניים ירדו במדרגות בניסיונם לאתר קורבנות נוספים. כאשר הגיעו לתחתית המדרגות, הבחינו בבועז גול ז"ל (להלן: בועז ) והסתערו עליו במכות גרזן בצווארו ובראשו. לאחר שבועז נפל ארצה, הוסיפו להכותו באמצעות הגרזנים אשר בידיהם. המחבלים התקדמו בשביל החוצה את גן השעשועים, עד אשר הבחינו ביונתן חבקוק ז"ל (להלן: יונתן ) אשר עימו היה בנו בן ה-6. המחבלים הסתערו על יונתן והכו אותו באמצעות גרזן בראשו, בצווארו ובפניו. כל זאת, לנגד עיני בנו. כאשר המשיכו לצעוד בשביל, הבחינו בשי בן שלמה (להלן: שי ), אשר ישב על ספסל כאשר בסמוך לו ארבעת ילדיו הקטנים. אסעד הכה את שי בחוזקה במכת גרזן בצווארו, וצבחי נהג כמותו. המחבלים המשיכו להכות את שי, לנגד עיני ילדיו, עד אשר נפל על הקרקע. משסברו כי הצליחו לגרום למותו של שי, התקדמו המחבלים לאורך השביל. בשארית כוחותיו, שי קם על רגליו ואסף אליו את ילדיו הקטנים כדי למלטם מהמקום, אולם לאחר מספר פסיעות כוחותיו לא עמדו לו והוא התמוטט. בהמשך דרכם, המחבלים הבחינו בשמעון מעטוף (להלן: שמעון ), והלמו בו במכות גרזן מרובות לראשו. משהבחינו בחיים בכור (להלן: חיים ), אסעד הכה גם אותו בראשו באמצעות גרזן, ולא חדל גם כאשר חיים נפל על הקרקע. כאשר המחבלים הגיעו לרחבת חניה, הבחינו ברכב בו ישבו אלחנן מאיר עלוש (להלן: אלחנן ) וצמח דוד עמרוסי (להלן: צמח ). המחבלים ניפצו את חלונות הרכב בניסיון לפגוע ביושביו. אלחנן התעמת עם אסעד ומנע ממנו מלפגוע בו באמצעות גרזנו. במקביל, צמח הצליח אף הוא למנוע מצבחי מלהכותו באמצעות הגרזן. בשלב זה, המחבלים נמלטו לשטח פתוח סמוך, והמשיכו במנוסתם עד אשר נלכדו בתאריך 8.5.2022. 3. בפיגוע הקשה נרצחו אורן ז"ל, בועז ז"ל ויונתן ז"ל. לשי, שמעון וחיים נגרמו פציעות קשות ביותר. מטעמי צנעת הפרט, אלו לא יפורטו. לאלחנן נגרמו חתכים שטחיים מרובים בזרועות ובכף ידו הימנית, ולצמח חתכים בזרוע ימין ובבטנו. 4. בגין מעשיהם, יוחסו למחבלים בכתב האישום 3 עבירות של רצח בנסיבות מחמירות של מעשה טרור בצוותא חדא, לפי סעיפים 301א(א)(1),(7) ו-(10) וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); 5 עבירות של מעשה טרור של ניסיון רצח בצוותא חדא, לפי סעיפים 305(1) וסעיף 29 לחוק, יחד עם סעיף 37 לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (להלן: חוק המאבק בטרור ); 3 עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בצוותא חדא, לפי סעיפים 333, 335(א)(1) ו-(2) וסעיף 29 לחוק, יחד עם סעיף 37 לחוק המאבק בטרור; 2 עבירות של מעשה טרור של פציעה בנסיבות מחמירות בצוותא חדא, לפי סעיפים 334, 335(א)(1) ו-(2) וסעיף 29 לחוק, יחד עם סעיף 37 לחוק המאבק בטרור; ועבירה של כניסה לישראל שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. 5. ביום 30.5.2022 המשיב 1 הודיע על כוונתו להחרים את המקרקעין ולהרוס את המבנה בו אסעד התגורר. להודעה זו צורפו תצלום אוויר בו סומן המבנה וחוות דעת הנדסית לעניין הריסתו. ביום 2.6.2022 הגיש העותר 1 השגה על כוונת המשיב 1. בהשגתו טען, בין היתר, כי קיים חשש כבד שהריסת המבנה באמצעות חבלה חמה תפגע בבתים הסמוכים לו; כי בני משפחתו של אסעד חפים מפשע; כי הריסת המבנה אינה מידתית; כי השימוש בתקנה 119 מנוגד לדין הבינלאומי ולעקרונות היסוד של המשפט הישראלי; וכי מדיניות הריסת הבתים כלל אינה מגשימה את תכליתה ההרתעתית. המשיב 1 דחה ביום 9.6.2022 את ההשגה. הטענות העקרוניות שהועלו בגדרה נדחו בהתבסס על פסיקת בית משפט זה. אשר לטענות העותר על אופן ביצוע ההריסה, הובהר כי בהתאם לחוות הדעת שערך המהנדס לא צפוי נזק לרכיבי בינוי קונסטרוקטיביים במבנים סמוכים והודגש כי יינקטו מירב המאמצים להפחית עד כמה שניתן את הנזק לסביבת המבנה. עוד צוין, כי אמנם אין אינדיקציה למעורבות העותרים 6-1 בפיגוע או למודעותם בדבר כוונתו של אסעד לבצעו, אולם עובדה זו אינה מהווה שיקול המכריע את הכף. למענה המשיב 1 להשגה צורפו חומרי החקירה אותם ניתן היה לחשוף באותה העת, וכן צו ההריסה מושא העתירה שלפנינו. עיקרי טענות הצדדים 6. בעתירה נכללו טענות הן במישור העקרוני והן במישור הקונקרטי. ככלל, העותרים שבים וטוענים כי מדיניות הריסת הבתים באמצעות תקנה 119 אינה חוקית, מנוגדת לעקרונות מוסר וצדק בסיסיים, לדין הבינלאומי, למשפט זכויות האדם ולמשפט הישראלי. לשיטתם, מדיניות זו נסמכת על תקנה שהיא בגדר ירושה מתקופת המנדט הבריטי אשר תכליתה עונשית, ולא הרתעתית. כן נטען, כי מדובר בענישה מכוונת וישירה של חפים מפשע, המנוגדת לעיקרון האחריות האישית ולעיקרון טובת הילד; כי מדיניות הריסת בתיהם של מחבלים אינה משיגה תכלית הרתעתית; כי פגיעה בחפים מפשע ומדיניות של ענישה קולקטיבית מובילה להגברת העוינות והשנאה; וכן כי השימוש בתקנה 119 נוגד את עקרון המידתיות ואת הוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. לשיטת העותרים, המקרה דנן הוא המתאים לעיון מחדש בקביעות בית משפט זה ביחס לטענות העקרוניות לעיל, באמצעות קיום דיון בהרכב מורחב. בהתייחס לנסיבות הקונקרטיות שבענייננו, העותרים העלו מספר טענות עיקריות: ראשית , נטען כי קיים חשש כבד כי ביצוע ההריסה באמצעות חבלה חמה תפגע בבתים סמוכים. צוין, כי המהנדס מטעם המשיב 1 הציג בחוות דעתו שתי אפשרויות לביצוע ההריסה – חבלה חמה או שימוש בכלי צמ"ה בשילוב כלים מכאניים, אולם לא פירט על אודות הנזקים הצפויים מכל אפשרות; שנית , נטען כי המשיב 1 לא התחשב כנדרש בהעדר מעורבות העותרים בפיגוע, בהיות העותרת 2 – אימו של אסעד, חולת סרטן, ובנזק שהריסת המבנה תסב לאחיו הקטינים של אסעד; שלישית , נטען כי ניתן להסתפק בהריסת חדר השינה של אסעד; רביעית , כי בשילוב הנסיבות שתוארו לעיל, הריסת הבית אינה מידתית; חמישית , כי התהליך שבו הוצא צו ההריסה פוגע בזכות הטיעון ובזכותם של העותרים להליך הוגן. זאת, משהחלטת המשיב ביחס להשגתם נמסרה באופן מזורז ומבלי לשקול כהלכה את כלל השיקולים הנדרשים. העותרים מוסיפים וטוענים כי לא ניתן להם פרק זמן מספק על מנת להיערך להגשת ההשגה או להגשת עתירה זו. 7. בתגובתם, המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטת המשיב 1. הודגש, כי ביחס לטענות העקרוניות שהועלו בעתירה הרי שאלו נדחו פעמים רבות בפסיקת בית משפט זה, ואף כי במציאות הביטחונית הנוכחית מתחייב לעשות שימוש בתקנה 119 כדי להרתיע מחבלים מביצוע פיגועים דומים. נומק, כי החלטת המשיב 1 על הוצאת צו ההריסה בהתאם לסמכותו לפי תקנה 119 נבעה במידה רבה מחומרת הפיגוע. לעניין העדר מעורבות בני המשפחה בפיגוע, צוין כי זו אינה מונעת, כשלעצמה, את הפעלת הסמכות מכוח תקנה 119 – אף אם במבנה מתגוררים קטינים. נטען, כי נתונים אלו, לצד גילם של בני המשפחה המתגוררים במבנה ומחלת אימו של אסעד, נלקחו בחשבון בהחלטת המשיב 1, והוא בכל זאת מצא כי בשל חומרת הפיגוע יש צורך בצו ההריסה. אשר לאופן ביצוע ההריסה – לדברי המשיבים, במקרים דומים הוכח שביצוע הריסה באמצעות חבלה חמה אינה מובילה לנזק קונסטרוקטיבי החורג מהמבנה המיועד להריסה. בנוסף, במקרה דנן, ועל בסיס התייעצות עם גורמי המקצוע ההנדסיים, הובהר כי ההריסה תהיה "בעלת מאפיינים ממוקדים ונשלטים", כלשון המשיבים, המביאים לרמה וסבירות נמוכה לנזק סביבתי. בהתייחס לטענות העותרים בדבר זכותם להליך שימוע, נטען כי בשים לב לתכלית ההרתעתית שבבסיס השימוש בתקנה 119 ולארכות שניתנו, ניתן לעותרים זמן מספק לשם הגשת השגה או עתירה, כפי שאכן עשו. 8. בדיון שהתקיים, באת-כוח העותרים חזרה על עיקר הטענות שנכללו בעתירה. כמו כן טענה, על בסיס פרסומים בעיתונות, כי בעת האחרונה המדינה משתהה במכוון במימושם של צווי החרמה והריסה, גם לאחר שנדחות עתירות המשיגות עליהם. לשיטתה, התנהלות זו סותרת את התכלית ההרתעתית הנטענת של אותם צווי הריסה. במענה, באת-כוח המשיבים הסבירה כי קיים עיכוב מסוים במישור זה, ובעניין זה תוכל לפרט רק במעמד צד אחד. בהמשך לכך קיימנו, בהסכמת באת-כוח העותרים, דיון במעמד צד אחד שבו הובא לעיוננו חומר חסוי. מלבד זאת, באת-המשיבים חזרה אף היא בדיון על עיקר הטענות שנכללו בתגובתה בכתב, והוסיפה כי תכנון הפיגוע עצמו נעשה, בין היתר, בגדרי המבנה. באת-כוח העותרים הכחישה זאת, וטענה כי אין ראיה הקושרת באופן ישיר בין המבנה להחלטה לבצע את הפיגוע. עוד נשמעו דברי באת-כוחה של נופר בן יפתח, אלמנתו של אורן ז"ל, ובאת-כוחן של לימור ליאורה חבקוק וגלית גול, אלמנותיהם של יונתן ובועז ז"ל. שתיהן ביקשו להדגיש את הנזק העצום שנגרם למשפחות ואת תקוותן כי מימוש צו ההריסה ימנע ממשפחות אחרות גורל דומה. דיון והכרעה 9. לאחר שבחנתי היטב את טענות הצדדים, השתכנעתי כי לא הוצגה עילה להתערבותנו בהחלטת המשיב 1. משכך, דין העתירה להידחות . 10. טענות העותרים במישור העקרוני בדבר עצם הפעלת סמכות המשיב 1 בהתאם לתקנה 119, נדונו ונדחו זה מכבר על ידי בית משפט זה, לרבות בעת האחרונה. כפי שנפסק, אין מקום להידרש לטענות אלו בכל מקרה ומקרה מבראשית (ראו, מני רבים: בג"ץ 2770/22 חמארשה נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית , פסקה 14 (19.5.2022)(להלן: עניין חמארשה )‏; בג"ץ 925/22 גראדאת נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית , פסקה 9 לחוות דעתי (24.2.2022)(להלן: עניין גראדאת ); בג"ץ 3137/22 ג'ראד נ' המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון , פסקה 15 (30.5.2022); בג"ץ 6826/20 דויקאת נ' מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה והשומרון , פסקה 14 (25.10.2020)(להלן: עניין דויקאת ); בג"ץ 564/22 ג'ראדאת נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פסקה 15 (4.2.2022)). עלינו למקד אפוא את הביקורת השיפוטית, גם במקרה דנן, בשיקול הדעת המופעל במקרים הקונקרטיים המובאים לפני בית המשפט. תקנה 119 – מסגרת נורמטיבית 11. ככלל, בפסיקה הובהר באופן עקבי, כי השימוש בתקנה 119 אינו נועד להעניש חפים מפשע, אלא להציל חיי אדם באמצעות הרתעת מפגעים פוטנציאליים ובני משפחותיהם (בג"ץ 3401/22 עאצי נ' אלוף פיקוד מרכז , פסקה 12 לחוות דעתי (8.6.2022)(להלן: עניין עאצי )). אף אל מול תכלית הרתעתית זו, הפסיקה מורה כי על המשיב 1 לעשות שימוש בסמכותו מכוח תקנה 119 באופן זהיר, מידתי ומצומצם, תוך הקפדה על עקרונות הסבירות והמידתיות (בג"ץ 8786/17 אבו אלרוב נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פסקה 20 לחוות דעתי (26.11.2017)(להלן: עניין אבו אלרוב ); עניין דויקאת , פסקה 21; בג"ץ 5141/16 מחאמרה נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית , פסקה 30 (24.7.2016)(להלן: עניין מחאמרה ‏‏))‏. כן נקבע, כי מידתיות הצו וסבירותו נבחנים בהתאם לערכים השונים בבסיס החלטת המשיב 1, ובכלל אלו מידת ההרתעה ויעילותה; הפגיעה הצפויה בזכויות בני ביתו של המחבל; וקיומן של נסיבות ייחודיות העשויות להצדיק במקרה הקונקרטי את צמצומו של הצו או אפילו את ביטולו. הובהר, כי אין מדובר ב"רשימה סגורה" של שיקולים הניצבים לנגד בית המשפט בבואו להפעיל ביקורת שיפוטית על שיקול דעתו של המשיב 1 (עניין גראדאת , פסקה 13 לחוות דעתי; בג"ץ 6905/18 נאג'י נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית , פסקה 27 (2.12.2018)). בחינת מידתיות צו ההריסה נעשית גם ביחס לאופן ביצועו. משמע, על המשיב 1 לבחון האם ניתן להפעיל את צו ההריסה רק כלפי חלקו של הבית המקיים את דרישת זיקת המגורים; האם ניתן לבצעו ללא פגיעה בקומות נוספות שאליהן הצו אינו מכוון וללא פגיעה בבניינים הסמוכים; וכן האם ניתן להסתפק באמצעי הריסה כאטימת הבית או חלקים ממנו (בג"ץ 5290/14 קואסמה נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית , פסקה 22 (11.8.2014)(להלן: עניין קואסמה )). שיקול משמעותי נוסף אשר המשיב 1 נדרש לקחת בחשבון, הוא חומרת המעשים המיוחסים לחשוד ועוצמת הראיות נגדו (עניין אבו אלרוב , פסקה 24 לחוות דעתי; בג"ץ 8066/14 אבו ג'מל נ' מפקד פיקוד העורף , פסקה ט' לחוות דעתו של השופט (כתוארו דאז) א' רובינשטיין (31.12.2014)). מן הכלל אל הפרט 12. כעולה מתגובת המשיבים, שיקול מרכזי שהנחה את המשיב 1 בהחלטתו על צו ההריסה הוא חומרת מעשיו של אסעד. לא למותר לציין, כי המחבלים הודו בביצוע הפיגוע וערכו שחזור שלו בזירה. הראיות נגדם – עולות אפוא בהרבה מעל הדרישה לקיומן של "ראיות מנהליות" (ראו והשוו: עניין מחאמרה , פסקה 33). מעשיהם של המחבלים, כמפורט בכתב האישום, ניצבים ברף החומרה העליון – אסעד ושותפו תכננו את הפיגוע מראש, הצטיידו בסכינים וגרזנים, ואף הכינו צוואות משהניחו כי יהרגו בעת ביצועו. את שתכננו, הוציאו לפועל במסע רצח מזוויע בו נטל אסעד תפקיד ישיר ומרכזי. כחומרת המעשה – כך מידת ההרתעה הדרושה (בג"ץ 8091/14 המוקד להגנת הפרט נ' שר הביטחון , פסקה י"ח (31.12.2014)). יוצא כי בנסיבות דנן, חומרת מעשיהם של המחבלים "... מוטלת, אפוא, כמשקולת כבדה – כמעט בלתי ניתנת להרמה – על כף החובה " (בג"ץ 974/19 דחאדחה נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית , פסקה 11 (4.3.2019)‏‏). שיקול נוסף שגם לו יש להקנות משקל, הוא כי כעולה מהחומרים שהוצגו לנו, ובפרט מזיכרון דברים של חקירת צבחי – ההחלטה לבצע את הפיגוע התגבשה במבנה עצמו, אשר אותו מבוקש כעת להרוס (ראו והשוו: בג"ץ 8150/15 אבו ג'מל נ' מפקד פיקוד העורף , פסקה 15 לחוות דעתו של השופט מ' מזוז (22.12.2015)). בהינתן האמור, אפנה לבחינת טענות העותרים. 13. תחילה, לטענת העותרים בדבר יעילות השימוש בתקנה 119 בתור כלי הרתעתי. לשיטתם, הריסת בתי מחבלים אינה מניבה אפקט הרתעתי, אלא מגבירה את מידת העוינות ואת "להבות" הסכסוך, כלשונם. המשיבים, מנגד, מדגישים את חשיבות מימושו של צו ההריסה, בפרט על רקע המציאות הביטחונית הנוכחית. לעניין זה, המשיבים מבקשים להסתמך על חוות דעת חסויה עדכנית לעצם ימים אלה, לפיה יחידים נמנעו מביצוע פיגועים מחשש כי בתיהם ייהרסו. אם כך, העותרים טוענים כי השימוש בתקנה 119 כלל אינו יעיל, ואף מזיק; ומנגד, המשיבים עומדים על חשיבותו ונחיצותו. אשר לדרך ההכרעה במחלוקת זו, ציינתי לאחרונה: "הפתרון למחלוקת זו, במידה רבה ביותר, אינו מצוי בעמדתנו הסובייקטיבית, אלא בנתונים, עובדות, וחוות דעת של גורמי המקצוע. כפי שנפסק, מידת יעילותה של מדיניות הריסת בתי מחבלים היא עניין להערכתם של גורמי הביט חון (עניין עאצי ‏‏ , פסקה 12; ראו גם: עניין דויקאת , פסקה 24; עניין חמארשה , פסקה 16). אכן, קשה לאמוד את יעילות מדיניות הריסת בתי מחבלים (בג"ץ 144/22 אבו שחידם נ' מפקד פיקוד העורף , פסקה 12 לחוות דעתו של השופט א' שטיין (19.1.2022))‏‏. טיעון פשטני המבקש להסיק מהתקיימותם של פיגועים כי אין תועלת הרתעתית בהריסת בתי מחבלים – מחמיץ את הנקודה, משהמציאות מורכבת מכך. מטעם זה ממש, הרי שעלינו להסתמך על חוות דעתם של אלו שהלחימה בטרור היא מקצועם, וזוהי מומחיותם. עיינתי היטב, פעם נוספת, בחוות הדעת החסויה שהוצגה לנו בהסכמת באת-כוח העותרים, במעמד צד אחד. דעתי נותרה כפי שהייתה – עמדת גורמי המקצוע כי בעת הזו השימוש בתקנה 119 תורם ליצירת הרתעה מפני ביצוע פיגועי טרור, מקובלת עליי. 14. טיעון מרכזי נוסף בעתירה, הוא כי המשיב 1 לא התחשב כנדרש בעובדה כי בני המשפחה לא היו מעורבים בפיגוע, וכלל לא נטען כי ידעו על כוונת אסעד לבצעו. בפסיקה נקבע לא אחת, כי אין בעובדה שבני המשפחה לא ידעו על כוונותיו הזדוניות של המפגע כדי להצביע על פגם מהותי שנפל בשיקול דעתו של המשיב 1. לשון אחר, מודעות מצד דיירי המבנה המיועד להריסה לכוונותיו של המפגע, איננה תנאי הכרחי לביצוע צו ההריסה (ראו, מני רבים: דנג"ץ 5924/20 המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון נ' אבו בכר , פסקה 8 (8.10.2020); בג"ץ 480/21 רבהא נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית , פסקה 12 (3.2.2021) ‏( להלן: עניין רבהא ‏ ); בג"ץ 799/17 קונבר נ' מפקד פיקוד העורף , פסקה 10 (23.2.2017)). מדובר אפוא בשיקול אשר המשיב 1 נדרש לקחת בחשבון, לצד שיקולים אחרים, אולם הוא אינו מכריע את הכף. מכאן, כי העובדה שהמשיב 1 מצא בכל זאת להוציא את צו ההריסה בנסיבות אלו, אין בה כשלעצמה להוות עילה להתערבות בהחלטתו. 15. הדברים דומים ביחס לטיעון אחר בפי העותרים, כי המשיב 1, בהחליטו להוציא את צו ההריסה, לא נתן משקל מספק לפגיעה שתיגרם לעותרים 6-1. בגדר זאת הודגש מצבה הרפואי של אמו של אסעד והיות אחיו קטינים. כפי שנפסק, בכך שבמבנה מתגוררים אחיו הקטינים של המחבל אין כדי לשלול את הפעלת הסמכות הנתונה למשיב 1 לפי תקנה 119 (עניין גראדאת , פסקה 18 לחוות דעתי; עניין קואסמה , פסקאות 21 ו-26). בהתאם, איני מוצא להתערב בקביעת המשיב 1 כי בנסיבות העניין יתר השיקולים, ובפרט שיקולי ההרתעה וחומרת הפיגוע – גוברים על הפגיעה במשפחתו של אסעד (עניין אבו אלרוב פסקה 33 לחוות דעתי; בג"ץ 6420/19 אלעצאפרה נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית , פסקה 13 (12.11.2019)‏(להלן: עניין אלעצאפרה ‏)). 16. אשר לטענה כי ראוי להסתפק באטימת החדר בו אסעד התגורר, הרי שנכון כי אטימת חדר בודד במבנה, חלף הריסת המבנה כולו, תפחית ממידת הפגיעה בבני משפחתו. אולם לצד זאת, יישחק במידה רבה, אם לא יאוין כליל, האפקט ההרתעתי של השימוש בתקנה 119. בנסיבות העניין, מאחר שלמעשה אין חולק כי מתקיימת זיקת מגורים בין אסעד לכלל המבנה, ואף אין חולק כי המבנה משמש כיחידת מגורים אחת – אין מקום לצמצם את צו ההריסה לחדרו של אסעד בלבד (עניין עאצי , פסקה 14 לחוות דעתי; בג"ץ 751/20 חנאתשה ואח' נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית , פסקה 24 (20.2.2020)‏). 17. כעת לטענות העותרים ביחס לאופן ביצוע צו ההריסה. לדבריהם, הריסת המבנה בדרך של חבלה חמה מעלה חשש כבד כי ייגרם נזק לבתים סמוכים, וחלופות שפגיעתן פחותה – כלל לא נשקלו כמתחייב. המשיבים, מנגד, טוענים כי שיטת הריסה זו הוכחה ככזאת אשר אינה מובילה לנזק קונסטרוקטיבי לבתים סמוכים. מעיון בחוות הדעת ההנדסית מיום 24.5.2022, עולה, בין היתר, כי בשתי דרכי ההריסה המוצעות כאמור, לא צפוי להיגרם לבתים הסמוכים למבנה נזק לרכיבי בינוי קונסטרוקטיביים; כי נזק לרכיבי בינוי שאינם קונסטרוקטיביים ייתכן ברמה וסבירות "נמוכה עד בינונית"; וכי עלולות להיפגע תשתיות סמוכות ולכן ייעשה מאמץ לפירוקן או ניתוקן טרם הפעילות. הומלץ כמו כן, כי יפונו רכוש וחפצים שבירים או רגישים מן הבתים הסמוכים, טרם הריסת המבנה. ככלל, הדרך שבה יבוצע צו ההריסה מסורה לשיקול דעתו הרחב של המשיב 1 והגורמים המקצועיים מטעמו (עניין חמארשה , פסקה 22‏‏). בהתאם, בהעדר נסיבות חריגות, נקבע כי אל לבית משפט זה לשים עצמו בנעלי המשיב 1, אשר חזקה עליו כי יפעל בזהירות הנדרשת ( עניין רבהא , פסקה 13). בדיון שהתקיים לפנינו, הובהר שכפי שמקובל במקרים דומים, ייעשה כל מאמץ להימנע מנזק לבתים הסמוכים למבנה. כך עולה גם מחוות הדעת עצמה (שם, סעיף 5.א.(2)). בדיון הציגו באי-כוח המשיבים נתונים לפיהם בשנים האחרונות נגרם נזק קטן ביותר, במונחי שווי כספי, לבתים הסמוכים למבנים שנהרסו וכן כי במקרים המתאימים פוצו אלו אשר ביתם ניזוק. אני סבור אפוא כי גם במישור זה, המשיב 1 פועל באופן מידתי, וחזקה עליו כי יעשה כל שניתן כדי למנוע נזק לבתים סמוכים, ולמצער להפחית את הנזק והסבירות לגרימתו לרמה המזערית, בהתאם לנסיבות ולמגבלות בשטח (בג"ץ 8567/15 חלבי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פסקה י"א (28.12.2015)). לא לנו המומחיות ואין זה תפקידנו להנחות את המשיב 1 באיזה אופן, מבחינה הנדסית, יש לבצע את הריסת המבנה. משנחה דעתי כי המשיב 1 לקח בחשבון את היקף הנזקים שעלולים להיגרם לבתים סובבים וסבירות גרימתם; משהובהר כי ייעשה כל מאמץ למנוע נזקים שכאלו; משהוצגו נתונים המלמדים על היקף הנזק המצומצם שנגרם בעבר לבתים סמוכים, אם בכלל, וגובה הפיצוי שניתן בהתאם; ומאחר שעמדת המשיב 1 מגובה בחוות דעת הנדסית – אין עילה להתערבותנו. 18. איני מוצא ממש גם בהשגות העותרים בדבר פגיעה בזכות הטיעון וזכותם להליך הוגן. העותרים הגישו השגה מפורטת וניתנה להם, לבקשתם, ארכה לצורך הגשת העתירה. זאת, במובן לפיו המשיב 1 התחייב שלא לממש את הצו עד ליום 16.6.2022, מועד הגשת העתירה. כדרכן של עתירות אלו, לא היה בידי העותרים זמן רב, אולם ניתן להם זמן סביר בנסיבות העניין (עניין חמארשה , פסקה 13; עניין אלעצאפרה , פסקה 11). כמו כן, תשובת המשיב 1 להשגת העותר 1 מנומקת כדבעי ואיני מקבל את הטענה כי יש ללמוד ממנה על כך שהטענות שנכללו בהשגה כלל לא נשקלו. 19. לבסוף, אתייחס לטענת העותרים כי המשיב 1 נמנע לאחרונה ממימוש צווי הריסה גם לאחר שבית משפט זה דחה עתירות לבטלם. כאמור, באת-כוח המשיבים הבהירה, ברוב הגינותה, כי אכן יש עיכוב מסוים, ולעניין זה הרחיבה בחלקו של הדיון שהתקיים במעמד צד אחד. מכל מקום, מאחר שבמקרה דנן אין כל שיהוי בהוצאת צו ההריסה, ואף לא נטען לשיהוי – אין בכך כדי לסייע לעותרים. כמו כן, אך טבעי הוא שלמשיבים שיקולים רבים במציאות הביטחונית המורכבת דהיום. עיכוב נקודתי כזה או אחר ודאי שאינו מלמד על העדר נחיצותם של צווי הריסה בנסיבות שכאלו. 20. אשר על כן, לאחר שהמשיב 1 לקח בחשבון את כלל השיקולים הרלבנטיים, סבר כי הכף נוטה להוצאת צו ההריסה. החלטתו נסמכה, בראש ובראשונה – על חומרת הפיגוע; הצורך בהרתעה; עוצמת הראיות נגד אסעד; והעובדה כי בתוך המבנה נהגה הרעיון לבצע את הפיגוע הנתעב. המשיב 1 מצא, כי בנסיבות העניין שיקולים אלו גוברים על הפגיעה במשפחתו של אסעד. לא הוצג לפנינו טעם המצדיק התערבות בשיקול דעתו. 21. סיכומם של דברים : למרבה הצער, המציאות הביטחונית בחודשים האחרונים מזמנת לנו דיון בעתירה נוספת בדבר צו החרמה והריסה מכוח תקנה 119. הפעם, לאחר מסע הרג מזוויע בטבורה של עיר, בשלהי יום העצמאות. אסעד ושותפו נטלו לידיהם גרזנים וסכינים, ותקפו ללא רחם אזרחים תמימים אך בשל היותם יהודים. אף על נפשם העדינה של ילדי חלק מקורבנותיהם, אשר נאלצו לחזות באבותיהם מותקפים באכזריות בגרזנים – לא חסו. אין חולק כי השימוש בתקנה 119 היה ועודנו, דרסטי. טיעונם המשפטי של העותרים ראוי להישמע והוא נשקל בכובד ראש. בסופו של יום, בחירתו של אסעד ומעשיו הבלתי אנושיים הובילו את בני משפחתו למצוקתם הנוכחית. אם חפצים אחרים השואפים לבצע פיגוע טרור לחסוך סבל זה ממשפחתם – ביכולתם לעשות כן. מי ייתן ויבחרו לסגת משאיפות רצחניות אלו, ולו מחשש לבית משפחתם. השימוש בתקנה 119 נועד אפוא למנוע פיגוע טרור נוסף המותיר אחריו משפחות אומללות, יתומים כואבים, וקורבנות הנכים מבחינה פיזית, ולא פחות מכך נפשית. 22. אשר על כן, לו תישמע דעתי נדחה את העתירה, ולא ייעשה צו להוצאות. בנסיבות העניין, יינתן לעותרים פרק זמן בן 7 ימים ממתן פסק דין זה לצרכי התארגנות, טרם מימוש צו ההריסה. ש ו פ ט השופטת ג' כנפי-שטייניץ : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ח' כבוב : 1. איני שותף לדעת חברי, השופט י' אלרון , ולמסקנתו, אליו הצטרפה גם חברתי השופטת ג' כנפי-שטייניץ . סבורני כי במקרה דנן נפלו בהחלטת משיב 1 (להלן: המפקד הצבאי ), פגמים המצדיקים את ביטול צו ההחרמה וההריסה שהוצא לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן: תקנות ההגנה ו- תקנה 119 או התקנה , בהתאמה), נגד ביתם של העותרים 6-1 (להלן: העותרים ). מכיוון שחברי פרש את היריעה העובדתית, ובשים לב לעמדת חבריי לפיה יש לדחות את העתירה, אבאר טעמיי בתמצית. מישור הסמכות 2. כאמור בחוות דעתו של חברי, לצד טענות פרטניות הנוגעות לנסיבות המקרה שלפנינו, הועלו בעתירה גם טענות עקרוניות ביחס לתוקפה ולאופן הפעלתה של תקנה 119. בין היתר נטען כי התקנה עומדת בסתירה לכללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי, דוגמת אלה האוסרים ענישה קולקטיבית, פגיעה ברכוש, וכן בסתירה לדיני זכויות אדם בינלאומיים. זאת ועוד, הועלו גם טענות הנוגעות לעקרונות של המשפט החוקתי והמינהלי בישראל, ובראשם עקרון המידתיות. לא זו אף זו, נטענו גם טענות המטילות ספק ביעילות ההרתעתית של התקנה, כמו גם בסבירותה. בנוסף, הועלו טענות ביחס להליכי השימוע וסד הזמנים הנוהגים בטרם הוצאת צו החרמה והריסה, ומימושו. ואולם, חבריי סבורים, על יסוד פסיקה קודמת, שאין מקום לדון בשאלות העקרוניות האמורות "מבראשית". איני שותף לעמדה זו. אך משבית משפט זה פסק, במספר רב של הרכבים שונים, וקבע הלכה בדבר עצם השימוש בסמכות אסתפק בדברים קצרים במבט צופה פני עתיד. 3. לא אכחד , דעתי-שלי אינה נוחה מהפגיעה החמורה בקורת הגג והחרמת קניינם של בני משפחה, חלקם קטינים, מקצתם חולים, כולם חפים מפשע, בשל מעשיו הרצחניים של בן משפחתם המפגע - כבמקרה זה. שומה עלינו לזכור, כי אין מדובר בעתירת מפגע העותר נגד מידתיות הפגיעה בו. המפגע עומד לדין, ואם וכאשר יורשע במיוחס לו, סביר להניח שיעביר את שארית חייו מאחורי סורג ובריח וכך ראוי נוכח מעשה הפשע הקיצוני והרצחני , המתואר בכתב האישום החמור שהוגש נגדו. ברם, צו ההחרמה וההריסה מושא ענייננו פוגע בעותרים, שהם כאמור בני משפחתו - אביו, אמו החולה בסרטן וארבעת אחיו הקטינים שהתגוררו עמו באותו החדר, אשר יהפכו כולם, באחת, לדרי רחוב (וראו מהעת האחרונה: דוד אנוך ואליאב ליבליך "על הריסת בתים ונזק מכוון לחפים מפשע: בעקבות בג"צ 2770/22 חמארשה ואח' נגד המפקד הצבאי" פורום עיוני משפט (תגוביות משפט) מו (02.06.2022)) . אין להקל ראש בפגיעה כאמור, שכן הבית לאדם "אינו רק קורת גג לראשו אלא גם אמצעי למיקומו הפיזי והחברתי [...] של חייו הפרטיים ויחסיו החברתיים" (בג"ץ 7015/02 עג'ורי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פ"ד נו(6) 352, 365 (2002) ) 4. משכך, ועל אף שמודע אני להלכה הפסוקה הנוהגת, רואה אני חובה לציין כי הטענות העקרוניות שהועלו בעתירה, כמו גם בדיון שהתקיים לפנינו, הן טענות כבדות משקל המעוררות שאלות משפטיות ומוסריות, הן בהיבטים הקשורים במשפט הבינלאומי הן בהיבטים הקשורים בשיטתנו המשפטית (ראו מיני רבים: בג"ץ 8567/15 חלבי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פסקה 2 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז (28.12.2015); בג"ץ 1938/16 אלרוב נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פסקה 2 לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) ס' ג'ובראן (24.03.2016); בג"ץ 974/19 דחאדחה נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית , פסקאות 3-2 לחוות דעתו של השופט מ' מזוז וההפניות שם (04.03.2019)). משכך, ראוי בעיניי לשוב ולדון בשאלות אלו, בהרכב מורחב של בית משפט זה, כך שהן יזכו לבירור עדכני, יסודי ומקיף (ראו גם את עמדת השופט (כתוארו אז) ע' פוגלמן בבג"ץ 1336/16 אטרש נ' מפקד פיקוד העורף , פסקה 1 וההפניות שם (03.04.2016); עמדת השופט מ' מזוז , בין היתר, בבג"ץ 7220/15 עליוה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , בפסקה 3 (01.12.2015); בג"ץ 7961/18 נעאלווה נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדרה המערבית , חוות דעתו של השופט ג' קרא (06.12.2018) (להלן: עניין נעאלווה ) ). 5. לעת הזו אסתפק בדברים אלו, על אף שברי כי אין בכך כדי למצות את הדיון בשאלת עצם הפעלת הסמכות, תוך בחינה חיצונית של התקנה (ראו והשוו: עניין נעאלווה , פסקה 1 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז וההפניות שם). כך או אחרת, כלל נקוט הוא כי הסמכות לחוד ושיקול הדעת לחוד; ולמישור זה אפנה בזאת. מישור שיקול הדעת 6. גם על-פי ההלכה הנוהגת בעניין הסמכות לפעול מכוחה של תקנה 119, אין חולק בדבר החובה על המפקד הצבאי להפעילה בזהירות ותוך ריסון רב, בסבירות ובמידתיות. עוד מקדמת דנא בית משפט זה עמד על כך שהפעלת הסמכות לפי התקנה, מחייבת נקיטת גישה זהירה ומצומצמת. מושכלות יסוד אלו קיבלו משנה תוקף לאחר חקיקת חוקי היסוד והפסיקה הענפה שבאה בעקבותיהם; זאת מכיוון שהפעלת הסמכות טומנת בחובה פגיעה קשה במספר זכויות יסוד, לרבות פגיעה בקניין ובכבוד האדם ובשורה של זכויות נגזרות. כפי שציין השופט (כתוארו אז) א' ברק : "מן המפורסמות הוא כי האמצעי הטמון בהוראת תקנה 119 אמצעי חריף וחמור הוא וכי השימוש ייעשה רק לאחר שקילה ובדיקה קפדניים ורק בנסיבות מיוחדות [...] במסגרתה של תקנה 119 עצמה מצויות דרגות שונות של אמצעים על-פי חומרתם, החל מהחרמה בלבד, עובר להחרמה המלווה באטימה חלקית ומלאה וכלה בהריסת המבנה [...] רק במקרים מיוחדים יינקט האמצעי של הריסת המבנה, שכן חומרתה של ההריסה היא משולשת: ראשית , יש בה כדי לשלול מקום מגורים לדיירי הבית; שנית , יש בה כדי למנוע אפשרות של השבת המצב לקדמותו; ושלישית , יש בה, לעתים, כדי לפגוע בדיירים שכנים" ( בג"ץ 361/82 חמרי נ' מפקד אזור יהודה ושומרון , פ"ד לו (3) 439, 443 (1982) (להלן: עניין חמרי )). וכפי שקבעה הנשיאה מ' נאור באחד מפסקי דינה בעניין: "בפסיקתו של בית-משפט זה הובהר, כי על המפקד הצבאי לעשות בסמכות זו שימוש זהיר ומצומצם, בהתאם לעקרונות של סבירות ומידתיות [...] דברים אלה קיבלו משנה תוקף לאחר חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר לאורו יש לפרש את התקנה " (בג"ץ 7040/15 חמאד נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית , פסקה 23 וההפניות הרבות שם (12.11.2015)). כך גם פסק השופט נ' סולברג בציינו: "בפסיקתו של בית משפט זה הובהר, כי על המפקד הצבאי לעשות בסמכותו-זו שימוש זהיר, מידתי ומצומצם [...]. בפועלו על-פי הסמכות הנתונה לו בתקנה 119, על המפקד הצבאי לעשות כן באופן ההולם, ככל הניתן, את רוחו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו [...]. לפיכך, בהתאם לכללים שגובשו בפסיקה, על המפקד הצבאי לוודא שפעולות ההחרמה וההריסה נעשות לתכלית ראויה, ועומדות במבחני המידתיות. קרי, עליו לוודא כי הפעולה הננקטת עשויה להגשים את המטרה שאותה מבקשים להשיג; כי הפגיעה בזכויות אדם כתוצאה מהפעולה תהא במינימום ההכרחי להשגת המטרה; וכי הפגיעה תעמוד ביחס ראוי למטרה שביסודה" (בג"ץ דויקאת נ' מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה והשומרון , בפסקה 21 לחוות דעתו (25.10.2020)) 7. הנה כי כן, בית משפט זה הכיר, מחד גיסא ועל אף הסתייגויות שנשמעו מקרבו, בעצם הסמכות לעשות שימוש בתקנה 119 , ומאידך גיסא הציב הוא גבולות המצמצמים, במידה מסוימת, את אפשרות השימוש בסמכות זו; וזאת תוך הקפדה על כך שהשימוש בתקנה יהיה סביר ומידתי. 8. כך, לדוגמה, שִׂרְטֵט השופט מ' מזוז את עיקרי הנסיבות שנכון וראוי לבחון, ביחס למפגע, בני משפחתו והמבנה מושא הצו, ואין לי אלא לצרף דעתי לדבריו: "א. האם הבית שימש בפועל לפעילותו הטרוריסטית של המפגע, כגון ירי מתוך הבית, אחסון אמצעי לחימה, או שימוש בבית להתוועדות עם שותפיו לפעילות הטרוריסטית [...]; או שמא שימש למפגע למגורים בלבד? ב. מה זיקתו של המפגע למבנה - האם מדובר בבית שהוא ביתו וקניינו של המפגע, או שהוא בגדר "דייר נלווה" בלבד בנכס של הוריו או בני משפחתו, או שהוא אך שוכר בדירתו של אחר? [...] ג. מה היקף השימוש שעשה המפגע במבנה - האם התגורר בקביעות או אך ביקר ולן בו מעת לעת? באלו חלקים של המבנה השתמש לבדו, ובאלו במשותף עם משפחתו הגרעינית או משפחתו המורחבת? ד. האם המתגוררים בבית היו מעורבים בפעילות המפגע (בין שהוא בן המשפחה ובין אם לאו), ואם כן - מהו סוג ומידת מעורבות זו - מודעות בלבד לעצם מעורבותו בפעילות טרור, מודעות לפעולה הקונקרטית מושא הוצאת הצו, תמיכה או סיוע ממש לפעילות הטרור? ה. מה עלה בגורל המפגע - האם נהרג במהלך הפיגוע, נעצר ונכלא לשנים ארוכות, או שמא נמלט? בחינה זהירה של נסיבות אלה והעברתן בכור ההיתוך של מבחן המידתיות תוביל למסקנה, האם יש בסיס וצידוק בנסיבות הנדונות להפעלת הסנקציה לפי תקנה 119, ואם כן, באילו תנאים וסייגים: החרמה בלבד, אטימה (חלקית או מלאה), או הריסה (חלקית או מלאה)." (בג"ץ 8150/15 אבו ג'מל נ' מפקד פיקוד העורף , פסקה 15 לחוות דעתו של השופט מ' מזוז (22.12.2015) (להלן: עניין אבו ג'מל )) . 9. בענייננו, אין חולק כי הבית לא שימש בפועל לפעילות טרור; ובניגוד לחבריי איני סבור כי יש בחומרים שהוצגו לנו, כדי לבסס טענה לפיה ההחלטה לבצע את הפיגוע "התגבשה" על גג בית הורי המפגע; זאת ועוד, המפגע אינו אלא בגדר "דייר נלווה". מדובר בבית שאינו ביתו ואינו קניינו של המפגע, והוא גר במשותף עם שלושת אחיו ואחותו - הקטינים - בחדר אחד מתוך הבית כולו. זיקתו של המפגע לבית הינה, אפוא, ברף הנמוך; בנוסף , אין חולק, וכך גם עולה מדו"חות התחקיר שצורפו לנספחי המשיבים, כי הוריו של המפגע לא היו מעורבים בכלל - אף לא על דרך של מודעות. והדברים נכונים ביתר שאת ביחס לאחיו הקטינים; לא זו אף זו, כעולה מאותם נספחים אביו אף "מתנגד למעשיו של [המפגע]"; ויוזכר כי, במקרה דנא המפגע נלכד ונעצר, והוגש נגדו כתב אישום חמור ביותר. לכל אלו יש להוסיף גם את מצבה הבריאותי של אמו של המפגע, החולה במחלת הסרטן. בנסיבות אלו, איני יכול להצטרף למסקנת חבריי לפיה הצו מושא העתירה, המורה על הריסת הבית כולו, מקיים יחס מידתי לתועלת ההרתעתית שנטען כי תופק ממנו. זאת, מכיוון שתוצאת המעשה במקרה זה אינה שקולה לתועלת הנטענת כי גלומה בה. דעתי שלי היא, אם כן, כי למצער בהיעדר מעורבות מצד בני הבית, הפגיעה החמורה בזכויות בלתי מעורבים מטה את הכף וגוברת על שיקולי ההרתעה שעומדים מנגד, ככל שאלה אכן הרתעתיים ולא עונשיים. בשים לב לכל אלו, סבורני כי נפלו בהחלטת המפקד הצבאי פגמים המצדיקים הוצאת צו על-תנאי בעתירה שלפנינו. 10. ייאמר מיד, כי עמדתי בהקשר זה מצטרפת לקולות לא מעטים שנשמעו מבית משפט נכבד זה, לפיהם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בפרט לאחר שנחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מובילים למסקנה שאין לנקוט באמצעי הדרסטי, של הריסת בית המשפחה הגרעינית של המפגע בשלמותו, מקום בו הוא מתגורר עם הוריו ואחיו או אשתו וילדיו, אשר לא נטען כי סייעו לו במעשיו. ראו למשל, דברי השופט (כתוארו אז) מ' חשין : "דברי חוק שהורתם ולידתם בתקופת המנדט - בהם תקנות ההגנה (שעת חירום) - פירוש אחד היה להם בתקופת המנדט ופירוש אחר נודע להם לאחר קום מדינה, והרי ערכיה של מדינת ישראל - מדינה יהודית, חופשית ודמוקרטית - שונים הם תכלית שינוי מערכי היסוד של בעל המנדט השליט בארץ. עקרונות היסוד שלנו - ובימינו - הם עקרונות היסוד של מדינת חוק דמוקרטית השוחרת חופש וצדק, ועקרונות אלה הם שייתנו רוח חיים בפירוש דברי חוק אלה ואחרים... כך היה מאז קם המדינה, ובוודאי כך לאחר חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, המשתית עצמו על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ערכים אלה הם ערכי אנוש כלליים [...] 'לא-יומתו אבות על בנים ובנים לא-יומתו על-אבות איש בחטאו יומת' [...] וזו הרוח וכך נעשה: 'בימים ההם לא-יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה; כי אם-איש בעוונו ימות כל-האדם האכל הבסר תקהינה שניו' (ירמיהו לא, כח-כט). לא עוד אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה ולא עוד בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה; ואיש בעוונו יומת" (בג"ץ אלעמרין נ' מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה , פ"ד מו(3) 693, 706-705 (1992)). ובעניין אחר כתב הוא כך: "[...] עקרון היסוד על עומדו יעמוד, לא ינוע לא ימינה ולא שמאלה: איש בעוונו יישא ואיש בחטאו יומת [...] עקרון היסוד שאנו מדברים בו יורד הוא אל שורשי הסמכות ואין הוא סב אך את שיקול-דעתה של הרשות ואת נושא התואם ('מידתיות', 'יחסיות') בין מעשה עוולה לבין סנקציה של רשות. [...] קשה עליי להסכים לקביעה כי המשיב קנה סמכות לפגוע בכל הבית נושא הדיון, הגם שהרוצח לא היה בעליו ולא התגורר בכל שטחו. חדרו של הרוצח הוא המועמד להריסה, וברצותה רשאית הייתה הרשות לאבדו. את חדרו שלו אך לא את ביתם של אחרים" (בג"ץ 6026/94 נזאל נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון , פ"ד מח(5) 338, 352 (1994)). ופרשה אחרת ציין הוא כי: "אם נהרוס את דירתו של המחבל, נהרוס בה-בעת - ובאותן מהלומות כילפים - את דירתם של האישה ושל הילדים. במעשה זה נענוש את האישה ואת הילדים אף שלא חטאו. לא כן ייעשה במקומנו. מאז קום-המדינה - בוודאי כך מאז חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו - נקרא אל תוך הוראת תקנה 119 לתקנות-ההגנה, נקרא בה ונשקע בה, ערכים שהם ערכינו, ערכים של מדינה יהודית, חופשית ודמוקרטית. ערכים אלה יוליכונו היישר אל ימים קדומים של עמנו, וימים אלה כאותם ימים: לא יאמרו עוד אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. כל האדם האוכל בוסר שיניו תקהינה" (בג"ץ 2006/97 ג'נימת נ' אלוף פיקוד מרכז פ"ד נא(2) 651, 655 (1997 ). לעמדה זו הצטרף גם השופט (כתוארו אז) ע' פוגלמן , גם כן בדעת מיעוט, עת כתב: "דבר אחד הוא הריסת ביתו של זה אשר ביקש לקום עלינו לכלותינו כשהוא גר בו לבדו; דבר אחר הוא הריסת מבנה שבו גרים בני משפחה או דיירים אחרים שלא היו מעורבים בתכניתו הזדונית, ושביתם קורס עליהם על לא עוול בכפם. היטיב לתאר זאת השופט (כתוארו אז) מ' חשין: '[...]'. לדברים נכוחים אלה מצטרף גם אני. אוסיף כי לגבי דידי אין להשקיף על פגיעת הריסת הבית כעל פגיעה כלכלית או רכושית בלבד [...] מה גם שבפגיעה זו כשלעצמה אין להקל ראש, שהלא הבית לאדם "אינו רק קורת גג לראשו אלא גם אמצעי למיקומו הפיזי והחברתי [...] של חייו הפרטיים ויחסיו החברתיים" [...]. והדברים מכוונים כאמור בעיקרם לבני משפחה תמימים שלא נטען כי נודעה להם מעורבות כלשהי במעשה הנפשע של המחבל, מקום שבו מורה המפקד הצבאי על הריסת הבית כולו (להבדיל מהריסה או אטימה של חלקים ממנו). תוצאת האיזון בין כף זו לבין כף זו - בין התועלת לבין הפגיעה בזכויות אדם הנלווית מהגשמת תכלית התקנה - היא כי למצער בהיעדר מעורבות מצד בני הבית, מטה הפגיעה הדרסטית בזכויות הבלתי מעורבים את הכף וגוברת על השיקולים הנוגדים. הריסת הבית היא אפוא בסמכות, אך הפגם הוא במישור שיקול הדעת: במצב דברים זה הפעולה אינה מידתית" (יצוין, עם זאת, כי השופט ע' פוגלמן הוסיף שם, "שכל עוד הלכה זו עומדת בעינה מרכין אני ראשי לפני דעת הבית" (בג"ץ 5839/15 סידר נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , (15.10.2015), פסקאות 6-5 לחוות דעתו)). כך גם קבע השופט מ' מזוז במספר רב של פרשות, ובין היתר בענין אבו ג'מל : " 7. פגיעה מודעת ומכוונת בחפים מפשע, וכל שכן פגיעה קשה בזכויותיהם החוקתיות, וזאת אך ל" מען יראו וייראו " מבצעי עבירה אחרים פוטנציאלים, היא מעשה שאינו עולה על הדעת בשום הקשר אחר... ... 13. אני סבור, כי בחינת הפעלת הסמכות לפי תקנה 119 לאור עקרונות יסוד המתחייבים הן מעצם היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ('איש בחטאו יומת') ומדינה דמוקרטית ( השוו: בג״ץ 73/53 ״קול העם״ נגד שר הפנים , פ"ד ז 871 (1953)), והן נוכח עקרונות משפטנו החוקתי , בעיקר בהיבטים של מידתיות , כמו גם לאור ערכים אוניברסליים . עקרונות אלה כולם מחייבים לדעתי את המסקנה, כי לא ניתן לנקוט בסנקציה מכוח תקנה 119 כלפי בני משפחה בלתי מעורבים, וזאת ללא קשר לחומרת האירוע ולתכלית ההרתעתית שביסוד השימוש בסמכות. לא למותר להעיר כי דומה שהעיקרון התנ"כי של 'איש בחטאו יומת' הוא אביו הרעיוני של האיסור במשפט הבינלאומי על ענישה קולקטיבית. לדעתי, סנקציה המכוונת עצמה לפגיעה בחפים מפשע, אינה יכולה לעמוד, וזאת בין אם נראה בכך פגם של פגיעה בזכות, חריגה מסמכות, אי סבירות או העדר מידתיות..." לדברים נכוחים אלה, מצטרף עתה גם אני. 11. אחר דברים אלה, אבקש לייחד מספר מילים לתכלית ההרתעתית, בה המשיבים, ובמידה לא מבוטלת גם חבריי, תולים יהבם. 12. בפסיקתו הרבה בעניין תקנה 119, קבע בית משפט זה כי התכלית המרכזית שצו החרמה והריסה נועד לשרת היא הרתעת הרבים מפני ביצוע, סיוע, תמיכה ואף עידוד מעשי טרור דומים (וראו לשון התקנה הפונה למפקד הצבאי עת נוכח לדעת כי " תושביהם, או מקצת מתושביהם [של הקרקע – ח' כ' ] , עברו, או ניסו לעבור, או חיזקו את ידי העוברים, או היו שותפים שלאחר מעשה לעוברים עבירה על התקנות האלה ") . עיקרון הרתעת הרבים בהקשרנו, מבוסס על כך שהקהל אותו יש להרתיע נוכח כי למעשה הטרור מתלווה מחיר כבד; והחשש הממשי מפני מחיר זה, הוא אשר ימנע מאחרים לפעול באופן דומה. 13. תחת הנחה זו, תמוהה בעיניי הקביעה לפיה אין די בכך שהוכח שבני המשפחה, דיירי הבית מושא הצו, היו נעדרי כל מודעות לכוונותיו של המפגע - כדי לאיין את את הנחיצות שבהריסת הבית כולו. שכן, קביעה זו עומדת בסתירה להגיון ולשכל הישר, ולבטח שאינה מתיישבת עם התכלית ההרתעתית הנטענת, מקום בו היא משווה בין מי שלא ידעו כלל על אודות כוונת בן משפחתם, ובין מי שחיזקו את פלוני לבצע מעשה טרור, או היו שותפים שלאחר מעשה. וכך צויין בעניין אבו ג'מל : "תכלית הרתעתית מניחה קשר רציונלי בין מעשה אסור לסנקציה. תכלית כזו אינה מתיישבת עם פגיעה בבני המשפחה חפים מפשע. מיקוד הסנקציה רק כלפי בני המשפחה אשר הייתה להם מעורבות בפעילות החבלנית, ומאידך אי פגיעה בבני משפחה בלתי מעורבים, עשוי ליצור תמריץ לבני המשפחה לפעול למניעת פיגועים מקום שנודע להם על כוונה כזו, כדי להימנע מהסנקציה הצפויה להם. לעומת זאת, הפעלת הסנקציה גם כלפי לא מעורבים אינה יוצרת תמריץ לבני המשפחה לפעול למניעת הפעילות החבלנית, שהרי הסנקציה תופעל נגדם בכל מקרה, גם אם יפעלו למנוע אותה (ללא הצלחה)." (שם, בפסקה 17 לחוות דעתו של השופט מ' מזוז ). 14. בהמשך לכך אבהיר, כי אין בידי לקבל את קביעת חברי, השופט י' אלרון , לפיה אם נסתפק באטימת חדרו של המפגע בלבד "יישחק במידה רבה, אם לא יאוין כליל, האפקט ההרתעתי של השימוש בתקנה 119" (פסקה 16 לחוות דעתו). קביעה זו עומדת בסתירה ללשון התקנה ותכליתה, ולפסיקה קודמת דוגמת עניין חמרי שם נפסק כי " במסגרתה של תקנה 119 עצמה מצויות דרגות שונות של אמצעים על-פי חומרתם, החל מהחרמה בלבד, עובר להחרמה המלווה באטימה חלקית ומלאה וכלה בהריסת המבנה [...] רק במקרים מיוחדים יינקט האמצעי של הריסת המבנה ". זאת ועוד, אין בידי להצטרף לקביעה זו מקום בו כלל לא הובאו בפנינו ראיות להרתעה שתגרם מנקיטת אמצעי מידתי יותר, כגון אטימת חדרו של המפגע. ודוק, גם אם עמדתי זו לא תתקבל במקרה דנא, ראוי שהמשיבים יתנו על כך דעתם. כך שבמקרים דומים אשר אולי יובאו בפני בית משפט זה, יניחו הם גם חוות דעת, מפורטת ככל שניתן, בכל הקשור להיבט ההרתעתי של הריסת חלק מהבית או אטימתו החלקית. 15. כל זאת, ועוד. לדידי יש לתת את הדעת לכך כי בצד הטיעון בדבר אפקטיביות ההרתעה, על מגבלותיו האמורות, אין להתעלם מהחשש שמא הפגיעה החריפה והבלתי מידתית בבני משפחה חפים מפשע, שבְּאִבְחָה אחת הופכים לדרי רחוב חסרי כל, תוביל לתחושות כעס ותסכול, שיניבו תוצאה הפוכה מהמבוקש. בהקשר זה ממש, ציינה השופטת ד' ברק ארז , בעניין נעאלווה כי: "כשלעצמי מצאתי מטרידה את העובדה שצוואתו של המפגע במקרה דנן התייחסה לטענה בדבר "הריסת בתים" כאחד המניעים שעמדו ביסוד החלטתו הקטלנית, להבדיל מגורם מרתיע." (שם, פסקה 2 לחוות דעתה). טוב יעשו גורמי המדינה אם יתנו על כך דעתם, וכי בעתיד נתון זה יילקח גם הוא בחשבון במסגרת חוות הדעת החסויה המוצגת, בכפוף להסכמת העותרים במעמד צד אחד, למותב היושב בדין בעתירות כגון דא. והכל, בכדי שבבוא העת, ובהקדם כך אני מקווה, ייערך דיון מעמיק ומקיף בסוגיה זו, בהרכב מורחב של בית משפט זה. 16. בטרם סיום אעיר, כי מדברי באת-כוח המשיבים בדיון שהתקיים לפנינו, מצטיירת תמונה עגומה בכל הקשור לפיצוי הכספי שמעניק משרד הביטחון לשכנים אשר ניזוקו בשל מימוש צו הריסה. העדר התחייבות מפורשת לפצות את בעלי הנכסים הסמוכים, על כל נזק שייגרם להם, לבטח בשים לב לסכומים שתוארו לנו ובפרט מקום בו בחר המשיב למשש את ההריסה בדרך של "חבלה חמה", אינה מניחה את הדעת. טוב יעשו הגורמים האמונים על כך אם יקבעו מתווה פיצוי נגיש ו יָשִׂים (ראו והשוו, בשינויים המחייבים: מעין נייזנה "כישלון ידוע מראש: הפרוצדורה ככלי לשלילת זכויות מהותיות של תושבים פלסטינים" מעשי משפט ט(2) 128 (2018)). 17. סוף דבר : מדינת ישראל, כמדינה דמוקרטית, מחויבת להגן על חיי אזרחיה, תוך הדיפת כל ניסיון לפגע בהם. אך היא מחויבת לעשות זאת מבלי לפגוע בחייהם, רכושם, קניינם וזכויותיהם של חפים מפשע, שלא חטאו ולא עוולו, ואף על פי כן הם צפויים למצוא עצמם נטולי קורת גג. אשר על כן, לו תשמע דעתי היינו מקבלים את העתירה ומבטלים את צו ההחרמה וההריסה שהוציא המפקד הצבאי נגד בית העותרים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט י' אלרון , אליו הצטרפה השופטת ג' כנפי-שטייניץ , וכנגד דעתו החולקת של השופט ח' כבוב , לדחות את העתירה. ניתן היום, ‏ח' בתמוז התשפ"ב (‏7.7.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22040880_J05.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4088/22", "בג\"ץ 2770/22", "בג\"ץ 925/22", "בג\"ץ 3137/22", "בג\"ץ 6826/20", "בג\"ץ 564/22", "בג\"ץ 3401/22", "בג\"ץ 8786/17", "בג\"ץ 5141/16", "בג\"ץ 6905/18", "בג\"ץ 5290/14", "בג\"ץ 8066/14", "בג\"ץ 8091/14", "בג\"ץ 974/19", "בג\"ץ 8150/15", "בג\"ץ 144/22", "דנג\"ץ 5924/20", "בג\"ץ 480/21", "בג\"ץ 799/17", "בג\"ץ 6420/19", "בג\"ץ 751/20", "בג\"ץ 8567/15", "בג\"ץ 7015/02", "בג\"ץ 1938/16", "בג\"ץ 7961/18", "בג\"ץ 361/82", "בג\"ץ 7040/15", "בג\"ץ 6026/94", "בג\"ץ 2006/97", "בג\"ץ 5839/15" ]

747,423

735,395

בבית המשפט העליון רע"א 4089/22 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: אבי חלילי נ ג ד המשיב: דניאל גמרסני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בע"א 52373-02-22 מיום 29.5.2022 (כב' השופטים מ' נד"ב , י' קינר ו ח' קיציס) ; ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד יואל שמלה החלטה 1. הוחלט שהבקשה לרשות ערעור והבקשה לעיכוב ביצוע מצריכות תשובה בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 . המשיב יגיש תשובה מאוחדת לבקשות. התשובה תוגש עד ליום 7.7.2022, ועל נוסח התשובה יחולו הוראות תקנה 140(א) לתקנות הנ"ל. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין למבקש. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על כל הכרוך בכך. 2. ניתן בזאת צו ארעי, עד למתן החלטה אחרת, לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א 52373-02-22. ניתנה היום, ‏י"ז בסיון התשפ"ב (‏16.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040890_L01.docx מג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"א 4089/22", "בע\"א 52373-02-22" ]

747,424

736,066

בבית המשפט העליון רע"א 4089/22 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: אבי חלילי נ ג ד המשיב: דניאל גמרסני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בע"א 52373-02-22 מיום 29.5.2022 (כב' השופטים מ' נד"ב , י' קינר ו- ח' קיציס) ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד יואל שמלה בשם המשיב: עו"ד חגי ירון החלטה לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בע"א 52373-02-22 (השופטים מ' נד"ב , י' קינר ו -ח' קיציס ), מיום 29.5.2022; ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע. בפסק הדין מושא בקשה זו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות בתפ"מ 53667-06-21 (השופט י' פת ) מיום 31.1.2022, במסגרתו התקבלה תביעה לפינוי מושכר שהגיש המשיב. רקע הדברים 1. ביום 26.10.2020 נכרת בין הצדדים הסכם שכירות, לפיו השכיר המשיב למבקש מבנה תעשיה וגלריה ביבנה תמורת דמי שכירות חודשיים בסך של 5,250 ש"ח בתוספת מע"מ, לתקופה של חמש שנים עם אפשרות הארכה לתקופות נוספות. שכירת המושכר נועדה לשמש את המבקש לצורך הפעלת עסקו. 2. ביום 2.6.2021 שלח המשיב למבקש מכתב שהוכתר כ-"דרישה לפינוי נכס בשל הפרות הסכם", במסגרתו נטען כי החל מחודש אפריל 2021 הפסיק המבקש לשלם את דמי השכירות, ביטל את השיקים שנמסרו על ידו למשיב ויועדו לצורך תשלום השכירות, וכן ביצע מספר הפרות נוספות של ההסכם (להלן: " מכתב ההתראה " ). על יסוד טענותיו אלו, התרה המשיב במבקש כי ניתנת לו שהות בת 14 ימים לתקן את הפרותיו, שאחרת תוגש נגדו תביעה לפינוי מושכר. 3. בעקבות משלוח מכתב ההתראה שילם המשיב את דמי השכירות עבור חודש יוני 2021, אולם מיאן לשלם את דמי השכירות בעבור החודשים אפריל ומאי 2021, וכן לא תיקן את יתר הפרותיו הנטענות. משכך, ביום 23.6.2021 הגיש המשיב לבית משפט השלום ברחובות תביעה לפינוי מושכר, ובה נטען כי בשל ההפרות האמורות יש להורות על פינויו של המבקש מהמושכר. המבקש, מצדו, טען כי המשיב הטעה אותו לגבי שטח המושכר שנמסר לחזקתו, הנמוך מזה המצוין בהסכם ומזה שהציג לו המשיב. על כן, לשיטתו, עומדת לו זכות קיזוז אל מול המשיב, ומכאן התנגדותו לשלם את דמי השכירות במלואם. 4. ביום 31.1.2022 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (השופט י' פת ), במסגרתו קיבל בית המשפט את התביעה והורה על פינוי המבקש מהמושכר. בית המשפט עמד על כך שבמסגרת סעיף 6.7, להסכם נקבע כי – " תשלום דמי השכירות או כל תשלום אחר החל על [המבקש], במלואו ובמועדו, הוא תנאי עיקרי בהסכם, והפרתו תיחשב כהפרה יסודית, המקנה [למשיב] את כל הסעדים על פי ההסכם ועל פי כל דין " [ההדגשות במקור – י'כ']. על יסוד ההוראה המוצגת דלעיל קבע בית המשפט כי הימנעות המבקש מלשלם את דמי השכירות במלואם במשך שבעה חודשים, עד למתן פסק דינו, עולה לכדי הפרה יסודית של ההסכם. בית המשפט המשיך וקבע שהוכח בפניו כי המבקש ביצע מספר הפרות נוספות של ההסכם: בכך שלא הציג למשיב עותק מהביטוח שערך למושכר; בכך שלא המציא למשיב שטר חוב בחתימת ערב; ובכך שערך שינויים משמעותיים במושכר, ללא קבלת היתר בניה כדין. לבסוף, בית המשפט דחה את טענת המבקש כי עומדת לו זכות קיזוז בגין אי-ההתאמה הנטענת. זאת, בין היתר, משום שסעיף 17.6 להסכם קובע מפורשת כי - " השוכר אינו רשאי לעכב תשלום דמי שכירות ו/או כל חלק מהם ו/או לקזז מהם קיזוז כלשהו בשל תשלום ו/או חוב ו/או דרישה המגיעה לו לטענתו מהמשכיר ו/או מכל סיבה אחרת, זולת כמפורט כהסכם זה ". על בסיס האמור לעיל, הורה בית משפט השלום על פינוי המבקש מהמושכר. 5. המבקש לא השלים עם פסק דינו של בית משפט השלום וערער עליו. טענתו העיקרית של המבקש בערעור שהגיש היתה כי בית משפט השלום שגה עת שקבע כי אי-תשלום דמי השכירות עולה לכדי הפרה יסודית של ההסכם. זאת, משום שבעוד שסעיף 6.7 להסכם קובע כי – " תשלום דמי השכירות או כל תשלום אחר החל על השוכר ע"פ הסכם זה במלואו ובמועדו הינו תנאי עיקרי בהסכם ", סעיף זה ממשיך וקובע כי רק " במקרה של אי פירעון 3 (שלושה) תשלומים רצופים כל במועדם, ייחשב הדבר כהפרה יסודית של ההסכם ". על כן, מאחר שבמועד הגשת התביעה המבקש לא שילם את דמי השכירות עבור חודשיים בלבד (חודשים אפריל ומאי 2021), ומשום שאת קיומה של עילת תביעה יש לבחון במועד הגשת התביעה, אזי שבאותו מועד לא התגבשה כנגדו עילת תביעה בגין הפרה יסודית של הסכם השכירות. בשים לב לכך, לשיטתו של המבקש, לא הייתה בידי המשיב זכות לפנותו מהמושכר. 6. ביום 29.5.2022 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים מ' נד"ב , י' קינר ו -ח' קיציס ), במסגרתו נדחה ערעור המבקש. בית המשפט המחוזי קבע כי אינו מוצא להתערב בקביעות העובדתיות של בית משפט השלום או במסקנות המשפטיות שנגזרו מהן, ולכן קבע כי יש לדחות את הערעור מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: " תקנות סדר הדין האזרחי "). באשר לטענתו של המבקש לפיה במועד הגשת התביעה לא התגבשה עילה בגין הפרה יסודית, ציין בית המשפט כי מדובר בטענה חדשה אשר לא נזכרה בכתב ההגנה מטעמו, ולכן אין להידרש לה בערעור. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי במועד הגשת התביעה כבר התקיימה הפרה יסודית צפויה, משום שהמבקש ביטל את השיקים שהפקיד בידי המשיב לצורך תשלום דמי השכירות. בית המשפט קבע כי ההפרה הצפויה התממשה בפועל לאחר הגשת התביעה, וכי לא ניתן להתעלם מכך. בית המשפט קמא קבע כי הפרה נוספת של המבקש, בכך שבנה במושכר שלא כדין, השתכללה לכדי הפרה יסודית משלא תוקנה גם לאחר משלוח מכתב ההתראה. על כן כאמור, דחה בית המשפט קמא את ערעורו של המבקש. מכאן הבקשות המונחות לפניי, במסגרתן עותר המבקש כי תינתן לו רשות ערעור ב"גלגול שלישי"; וכי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יעוכב עד למתן הכרעה בערעור. הבקשות שלפניי והתגובה להן 7. בבקשת רשות הערעור שלפניי, טוען המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא שגוי וכי יש לו השלכות ציבוריות. לטענתו, סדרי הדין המהירים שנקבעו בתקנה 81 לתקנות סדר הדין האזרחי הובילו למצב שבו " רבו המשכירים המגישים תביעות פינוי בגין כל הפרה קטנה, לעיתים קרובות גם ספק הפרה, והחוק החדש הפך לשוט מאיים בידי משכירים ". זאת, לפי הנטען, הואיל וסדרי הדין המהירים שנקבעו בתקנה האמורה, אינם מאפשרים לשוכרים, שבידם טענות הגנה טובות, זמן מספק כדי להוכיח את טענותיהם. בצד זאת, המבקש שב על הטענות שהעלה בפני הערכאות הקודמות, ובפרט על טיעונו, לפיו במועד הגשת התובענה טרם התגבשה הפרה יסודית כמשמעותה בהסכם השכירות. בבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המבקש מוסיף האחרון וטוען כי בנסיבות העניין, ולאור טיעוניו הנזכרים לעיל, סיכויי קבלת הערעור טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן השקיע בשיפוץ הנכס כשני מיליון ש"ח. 8. בהחלטתי מיום 16.6.2022 הוריתי למשיב להגיש תשובה לבקשות האמורות, וכן הוריתי על מתן צו ארעי, עד למתן החלטה אחרת, לעיכוב פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במסגרת תשובתו שהוגשה בעקבות החלטה זו, המשיב סומך את ידיו על פסקי הדין של הערכאות הקודמות, ומוסיף כי פסקי הדין האמורים נטועים היטב בנסיבות המקרה ואינם מעוררים כל שאלה בעלת השלכות רוחב. בתשובה לבקשת עיכוב הביצוע שהגיש המבקש טוען המשיב כי התנאים למתן צו כאמור אינם מתקיימים בעניינינו. בפרט, המשיב מטעים כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו, שכן לאורך כל התקופה המבקש מלין את דמי השכירות שהוא חייב בהם, אשר המשיב נסמך עליהם לפרנסתו, וסירוב המבקש להתפנות מהמושכר מעצים את הפגיעה האמורה. המשיב מוסיף כי טענת המבקש כי נגרמו לו נזקים במיליוני שקלים נטענה בעלמא ללא שהובאה לה כל הוכחה. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את הדברים מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשות שלפניי , ודינן להידחות. 9. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לבית משפט זה תינתן בצמצום, מקום שבו מתעוררת שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור (ראו, מיני רבים, רע"א 1210/22 שעתל נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ , פסקה 5 (10.4.2022)). הבקשה שלפניי לא באה בגדרי אמת המידה האמורה. בקשת המבקש אינה מניחה כל תשתית לטענתו כי ניהול התביעה לפינוי מושכר בדיון מהיר פגעה ביכולתו להציג את הגנתו כדבעי, ודומה שלא בכדי כך. עיון בתיק בית משפט השלום מעלה כי נוהלו בעניין הנדון שני דיונים, אשר באחד מהם התקיים דיון הוכחות ארוך ומפורט במסגרתו נתנה לב"כ המבקש הזדמנות לערוך חקירות נגדיות ללא הגבלה, ולשטוח את טענותיו. בנסיבות אלו, השאלה הרוחבית הלכאורית שמעלה המבקש כלל אינה מתעוררת בעניין זה. 10. אוסיף ואציין כי גם לגופם אין בנימוקי הבקשה כדי לשנות את התוצאה שנפסקה על ידי בית המשפט קמא. זאת, הואיל וטענתו המרכזית של המבקש לפיה לא התגבשה עילת תביעה בגין הפרת יסודית במועד הגשת התובענה, אינה יכולה להועיל לעניינו. אכן, " הכלל הוא שעילת התביעה מתגבשת במועד הגשת התובענה " (ע"א 448/88 בן יאיר השרון בע"מ נ' עיזבון יצחק הדסאי מורטנפלד , פ"ד מה(2) 36, 44 (1991)). לפיכך, דומה שיש ממש בטענת המבקש לפיה בהתאם לנוסח סעיף 6.7 להסכם השכירות, במועד הגשת התובענה טרם הפר את ההסכם השכירות, על דרך אי תשלום דמי שכירות בפועל, באופן המהווה הפרה יסודית של ההסכם. אהיה מוכן גם להניח שהעובדה שהטענה האמורה לא נטענה בכתב ההגנה, אינה חוסמת את העלאתה בשלב הערעור, בהיותה טענה משפטית הנשענת על העובדות והראיות שמצויות בפני בית המשפט ולמעשה אף אינן שנויות במחלוקת. 11. יחד עם זאת, עדיין אין בכך כדי לשנות את התוצאה שכן קביעתו של בית המשפט קמא לעניין התגבשותה של הפרה יסודית על דרך של הפרה צפויה, כבר בעת הגשת התביעה, הינה לדעתי מבוססת היטב. לא רק שהמבקש ביטל, עוד קודם להגשת התביעה, את השיקים שמסר לפירעון תשלומים עתידיים (ודי בכך); אלא שאין מחלוקת שהצהיר והבהיר כי אין בדעתו לשלם את מלוא דמי השכירות. כך, המבקש ציין בכתב ההגנה מטעמו כי: " ... אין בכוונתו לשלם את דמי השכירות המלאים, שעה שהתובע ובנו הטעו אותו בכוונה, בעת ניהול המשא ומתן שקדם לחתימה על חוזה השכירות ובמעמד החתימה על חוזה השכירות . "הבהרה" זו מצדו של התובע היוותה הפרה צפויה אף בלא קשר לכך שלאחר הגשת התביעה אכן נהג המבקש כפי שהצהיר. לבסוף, גם קביעתו של בית המשפט קמא ביחס להפרה בעניין ביצוע הבנייה במושכר ללא היתר, ואי תיקונה לאחר משלוח מכתב ההתראה, בדין יסודה. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית עמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 7,500 ש"ח. ניתנה היום, ‏כ"ד בסיון התשפ"ב (‏23.6.2022). ש ו פ ט ___________ __ ___________ 22040890_L02.docx חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"א 4089/22", "בע\"א 52373-02-22", "רע\"א 1210/22", "ע\"א 448/88" ]

747,425

735,591

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4090/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותרים: 1. תום ניסני 2. עקיבא יואל אריאל נ ג ד המשיבה: משטרת ישראל מחוז ירושלים עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד אריה ארבוס, עו"ד יהודה לוזון פסק-דין השופט נ' סולברג : 1. בעתירה שלפנינו התבקשנו להורות למשיבה, בצו על תנאי, לבוא וליתן טעם מדוע לא תיתן לעותרים זכות שימוע, כדת וכדין, טרם קבלת החלטה לגבי כניסתם של העותרים למתחם הר הבית. עוד התבקשנו, ליתן צו ביניים המורה למשיבה שלא לקבל החלטה בעניינם של העותרים, עד להכרעה בעתירה זו. 2. על פי הנטען בעתירה, ביום 6.6.2022 ביקרו העותרים בהר הבית, יחד עם קבוצה רבת משתתפים. לפי הנטען, הביקור נקטע על-ידי המשטרה באיבו, בטענה כי המשתתפים שרו בקול רם ומחאו כף, בניגוד להנחיות המשטרה. בסיום הביקור, כך נטען, בצאת המבקרים ממתחם ההר, התבקשו העותרים, והם בלבד, על-ידי קצין המשטרה שנכח במקום, לתאם "שיחה" , כלשונם, עם מפקד יחידת המקומות הקדושים (ימ"ק), ככל שברצונם לשוב ולעלות להר הבית. בתגובה לכך, ביום 7.6.2022, פנו העותרים, באמצעות באי-כוחם, למפקד מרחב דוד במשטרת ישראל, וטענו כי טיבה של אותה 'שיחה' אינו ברור להם, וכי ככל שמדובר בשיחת שימוע, הרי שזומנו אליה באופן בלתי-תקין, שכן לא נעשתה אליהם פניה מוקדמת בכתב, כנדרש. עוד טענו, כי הפניה " הנקודתית " לעותרים בלבד, שנבררו מבין עשרות משתתפים, מעלה חשד לאכיפה בררנית ול'סימון' העותרים על-ידי המשטרה. מפקד מרחב דוד התבקש אפוא, לפרט על אודות הטענות המופנות כלפי העותרים, ולהעביר לידיהם את מלוא החומרים המצויים בידי המשטרה, בכל הנוגע לעניינם. עוד ביקשו העותרים, כי מעתה ואילך, פניות נוספות בעניין זה, ישלחו לבאי-כוחם, ולא אליהם במישרין. 3. ביום 14.6.2022 באו העותרים פעם נוספת בשערי הר הבית, במטרה לבקר במקום. או אז, כך נטען, עוכבו העותרים על-ידי השוטרים שנכחו בשערי הכניסה להר הבית, ולהפתעתם כי רבה, הגדילו השוטרים עשות, והבהילום לתחנת המשטרה הסמוכה, כדי "לקיים להם שימוע בזק מבלי שיהיה בידי העותרים להיות מיוצגים במסגרת השימוע ומבלי לפרט בפני העותרים את הטענות המועלות כנגדם" . ואכן, לאחר עיכוב למשך זמן-מה בתחנת המשטרה, נערך לעותרים "שימוע להרחקה מהר הבית" , שבו נמסר להם כי על-פי החומר המצוי בידי המשטרה, "קיים חשש ממשי כי נוכחותם בהר הבית תעורר הפרות סדר חמורות" . לפיכך, הובהר להם כי מפקד המחוז שוקל למנוע את גישתם להר הבית, למשך 6 חודשים. במסגרת זו גם נמסר לעותרים, כי מרגע שנערך השימוע, הם מורחקים מהר הבית, שעריו ומבואותיו, למשך 7 ימים, עד אשר תתקבל החלטה סופית על-ידי מפקד המחוז בעניינם. לבסוף, הובהר לעותרים כי עליהם להתייצב בתחנת המשטרה במרחב דוד, ביום 20.6.2022 בשעה 12:00, על מנת לקבל את החלטת מפקד המחוז האמורה, וכי אי-התייצבות כאמור – לא תפגום בתוקף ההחלטה שתתקבל. 4. לפי הנטען בעתירה, "שימוע הבזק" שנערך לעותרים, בעודם מעוכבים בתחנת המשטרה, ללא יצוג, חרף בקשתם המפורשת כי פניות נוספות בעניינם יועברו לבאי-כוחם בלבד – לאו שמיה שימוע. לטענתם, 'שימוע' זה, אינו אלא "מחטף" של המשטרה, שהחליטה לעכבם באופן בלתי-לגיטימי, ללא כל הצדקה ובניגוד לדין, מבלי שאף טרחה להשיב למכתבם מיום 7.6.2022, שבו ביקשו לקבל את החומרים הקיימים בעניינם, ולאפשר להם יצוג במסגרת הליכי השימוע. חלף זאת, כך נטען, בחרה המשטרה לרמוס את זכויותיהם הבסיסיות, מנעה מהם להתכונן כראוי להליכי השימוע, ואף מנעה מהם יצוג בהליכים הללו. לפיכך, נטען כי לא ניתן לראות ב'שיחת הבזק' שנערכה לעותרים כשימוע שנערך "בלב פתוח ונפש חפצה" , בניגוד מוחלט לכללי המשפט המינהלי. עוד נטען, בשים לב לזכויות החוקתיות העומדות על הפרק – חופש העיסוק של העותרים, חופש התנועה וחופש הפולחן – כי במקרה שכזה מתעצמת החובה להקפיד על מתן זכות שימוע וזכות טיעון ככל משפטם וחוקתם, טרם קבלת החלטה הפוגעת בזכויות אלה. דא עקא, לטענת העותרים, בחובה זו כשלה המשטרה לעמוד. 5. העותרים מבקשים אפוא, כי נורה למשטרה לקיים הליך שימוע "תקין וראוי" , שיכלול זימון סדור בכתב, שבו יפורטו הטענות המופנות כלפי העותרים, בד בבד עם מסירת החומרים שבידי המשטרה לידיהם, טרם קיום השימוע. כמו כן, התבקש כי יתאפשר לעותרים להיות מיוצגים בהליך זה, על-ידי באי כוחם. 6. לאחר שבחנתי את טענות העותרים, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיותה מוקדמת, וזאת אף מבלי צורך בתגובה מאת המשיבים. כלל מושרש וידוע הוא כי "בית משפט זה אינו נדרש לעתירות הנוגעות להליכי שימוע בטרם קיבלה הרשות המוסמכת החלטה לגופו של עניין" (בג"ץ 2394/22 ארגון מגדלי הדגים בישראל, אגודה שיתופית ארצית בע"מ נ' שר האוצר , פסקה 6 (9.6.2022); בג"ץ 5596/19 שניב תעשיות נייר בע"מ נ' הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל , פסקה 8 (22.9.2019); בג"ץ 2451/19 מי אביבים 2010 בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב , פסקה 4 (22.5.2019)). כלל זה נובע "מן הטעם שלא מתקיים הבסיס הנדרש לקיום ביקורת שיפוטית על ההחלטה, ואף ייתכן שלאחר שתינתן החלטתה הסופית של הרשות המוסמכת, הדיון בסוגיה יתייתר, ולמצער יביא הדבר לחידוד המחלוקת בין הצדדים וכפועל יוצא לקיום דיון בצורה יעילה יותר" (בג"ץ 1420/22 פלונית נ' נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות , פסקה 17 (1.6.2022)). הדברים נכונים גם כאשר נטען לפגיעה בזכות הטיעון, ולליקויים שנפלו בהליך השימוע גופו (בג"ץ 7503/21 קרויז תקשורת בע"מ נ' מנכ"ל משרד התקשורת , פסקה 11 (29.12.2021)). 7. במקרה שלפנינו, בשלב זה טרם התקבלה החלטה סופית בעניינם של העותרים. לפיכך, גם אם אניח שיש בטענות העותרים ממש – ואינני מביע דעה בסוגיה זו לכאן או לכאן – הרי שכל עוד לא התקבלה החלטה סופית בעניינם, אין מקום להקדים את המאוחר. לאחר שתתקבל החלטה סופית, ואם יראו העותרים לנכון להשיג על החלטה זו, יהא באפשרותם להעלות בה את כלל טענותיהם, לרבות טענות הנוגעות להליך השימוע, שנטען כי נפלו בו פגמים חמורים, כמפורט לעיל. ודוק: על-פי הנטען בעתירה, החלטה סופית בעניינם של העותרים צפויה להתקבל מחר בצהרי היום. משכך, נראה כי הפגיעה בזכותם של העותרים לעלות להר הבית, ככל שמדובר בהחלטה הזמנית שניתנה בינתיים, שכוחה יפה עד למתן החלטה סופית, מדודה ומתוחמת בזמן, כך שגם בהתייחס להחלטה הזמנית בלבד, לא קמה הצדקה להפעיל ביקורת שיפוטית בשלב זה, טרם קבלת החלטה סופית על-ידי המשטרה. אשר על כן, העתירה נדחית בזאת על הסף, בהיותה מוקדמת, תוך שמירת זכותם של העותרים לטעון את טענותיהם לאחר שתינתן החלטה סופית בעניינם. ממילא, בקשת העותרים למתן צו ביניים – נדחית אף היא. משלא נתבקשה תגובה, לא יֵעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ' בסיון התשפ"ב (‏19.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22040900_O01.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4090/22", "בג\"ץ 2394/22", "בג\"ץ 5596/19", "בג\"ץ 2451/19", "בג\"ץ 1420/22", "בג\"ץ 7503/21" ]

747,426

735,446

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 4091/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשות: 1. אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ 2. ש.א.ג. ניהול קניונים בע"מ נ ג ד המשיב: בנק הפועלים בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 24.5.2022 בת"א 11156-05-22 שניתנה על ידי כב' השופטת אירית קלמן ברום בשם המבקשות: עו"ד חגי נח; עו"ד אריה נח; עו"ד שלומי ג'מו החלטה 1. בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, נקבע כי בקשת רשות הערעור מצריכה תשובה. התשובה תוגש עד ליום א', 3.7.2022. 2. על נוסח התשובה יחולו הוראות תקנה 140(א)(2) לתקנות האמורות, למעט לעניין מועד הגשתה. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל, ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין למבקשות. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות , על הכרוך בכך. ניתנה היום, ‏כ' בסיון התשפ"ב (‏19.6.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22040910_P01.docx שר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"א 4091/22" ]

747,427

736,910

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 4091/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשות: 1. אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ 2. ש.א.ג ניהול קניונים בע"מ נ ג ד המשיב: בנק הפועלים בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 24.5.2022 ברע"א 11156-05-22 שניתנה על ידי כב' השופטת אירית קלמן ברום בשם המבקשות: עו"ד חגי נח; עו"ד אריה נח; עו"ד שלומי ג'מו בשם המשיב: עו"ד אורי גאון; עו"ד יניב אזרן; עו"ד רחלי הרשיש החלטה לאור תשובת המשיב ומכתבי ההחרגה שנזכרו בה, המבקשות יודיעו תוך 7 ימים האם הן עומדות על בקשת רשות הערעור. לאחר מכן, ובהתאם לצורך, תינתן החלטה בבקשה. ניתנה היום, ‏ה' בתמוז התשפ"ב (‏4.7.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22040910_P02.docx שר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"א 4091/22" ]

747,428

738,273

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 4091/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשות: 1. אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ 2. ש.א.ג ניהול קניונים בע"מ נ ג ד המשיב: בנק הפועלים בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.5.2022 בת"א 11156-05-22, שניתנה על ידי כב' השופטת א' קלמן-ברום בשם המבקשות: עו"ד חגי נח; עו"ד אריה נח; עו"ד שלומי ג'מו בשם המשיב: עו"ד אורי גאון; עו"ד יניב אזרן; עו"ד רחלי הרשיש החלטה לפניי בקשת רשות ערעור נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' קלמן-ברום ) מיום 24.5.2022 בת"א 11156-05-22, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשות למתן צו עשה זמני נגד המשיב. רקע עובדתי והליכים קודמים 1. המבקשות – אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ וש.א.ג. ניהול קניונים בע"מ (להלן: אפרודיטה ו- ש.א.ג. , בהתאמה), מנהלות את חשבונותיהן הכספיים אצל המשיב – בנק הפועלים בע"מ (להלן: הבנק ). בהסכמי ניהול החשבונות בהם התקשרו הצדדים, הוענקה לבנק זכות עיכבון בנקאי והוטל לטובתו שעבוד שוטף כללי על נכסי המבקשות, וזאת לצורך הבטחת חובותיהן של המבקשות כלפיו (להלן: הסכמי הניהול ). עוד יצוין כי לטענת המבקשות, נכון למועד הגשת הבקשה דנן יש להן יתרות זכות בחשבונות בסכום של 4,736,000 ש"ח, וכל ההלוואות והאשראי שהן נטלו מהבנק נפרעו. 2. במסגרת פעילותן העסקית, משכו המבקשות מחשבונותיהן שיקים לפקודת צד שלישי, אשר באופן מקרי גם חשבונו מתנהל בבנק (להלן: השיקים ו- הצד השלישי , בהתאמה). הצד השלישי מסר את השיקים לבנק, כאשר סיבת המסירה שנויה במחלוקת בין הצדדים – בעוד שלטענת המבקשות השיקים נמסרו לבנק כפיקדון למשמורת בלבד, הבנק טוען כי הם סוחרו לו והוא אוחז בהם כשורה. משכך, לגישת הבנק, הואיל והשיקים חוללו, למבקשות יש חוב כלפיו בגובה סכום השיקים (כ-4,300,000 ש"ח). בהמשך, נתנו המבקשות הוראה לביטול השיקים בטענה כי הצד השלישי לא העביר להן את התמורה כנגדם. הבנק מצדו, אשר סבר כאמור כי השיקים הוסבו לו על ידי הצד השלישי כדין וכי המבקשות חבות לו בגינם, הגיש את השיקים (או למצער את חלקם) לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. בתגובה, הגישו המבקשות בקשת רשות להתגונן, בין היתר בטענה של כישלון תמורה מלא. בקשתן התקבלה, וההליך בעניין זה עודנו תלוי ועומד לפני בית משפט השלום (ת"א (שלום ת"א) 44038-12-20 בנק הפועלים בע"מ נ' אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ . להלן: ההליך בבית משפט השלום )). 3. במקביל להליכי הגבייה שנקט ביחס לשיקים, שלח הבנק ביום 4.11.2021 הודעה למבקשות, בה הודיע כי מכוח זכויותיו לפי הסכמי הניהול, הוא מפעיל את זכות העיכבון המוקנית לו על יתרות הזכות בחשבונותיהן (העומדות כזכור על סך של 4,736,000 ש"ח), וזאת כדי להבטיח את החוב נושא השיקים. בנוסף, סירב הבנק להסיר את השעבוד השוטף שניתן לו על נכסי המבקשות, חרף טענתן כי מלוא התחייבויותיהן כלפיו בגין נטילת הלוואות ואשראי נפרעו. בעקבות זאת, ביום 4.5.2022 הגישו המבקשות תביעה נגד הבנק לבית המשפט המחוזי, במסגרתה עתרו למתן צו עשה המורה על ביטול העיכבון שהטיל על הכספים המצויים בחשבונותיהן ועל הסרת השעבוד השוטף על נכסיהן. הטענה העיקרית שהעלו המבקשות בתביעתן היא כי הבנק לא היה רשאי לעשות שימוש בזכות העיכבון שלו בגין חוב הנובע משיקים שהגיעו לידיו שלא במסגרת יחסי בנק-לקוח שהתקיימו בינו לבין המבקשות, אלא על ידי הצד השלישי שמנהל במקרה גם הוא את חשבונו בבנק. עוד נטען כי מאחר שמלוא התחייבויותיהן של המבקשות בגין הלוואות ואשראי שנטלו מהבנק נפרעו, היה על הבנק להסיר את השעבוד השוטף שהוטל לצורך הבטחתם. לצד התביעה, הגישו המבקשות "בקשה דחופה למתן צו עשה זמני", במסגרתה נתבקש בית המשפט להורות לבנק להסיר את העיכבון שהוטל על יתרות הזכות בחשבונותיהן בסכום שלא יפחת מ-2,368,000 ש"ח; וכן להסיר את השעבוד השוטף הכללי שהטיל על נכסיהן, ולהותיר שיעבוד ספציפי על נכס מקרקעין שבבעלותן בשווי של כ-2,200,0000 ש"ח (להלן: נכס המקרקעין ו- הבקשה לצו עשה זמני , בהתאמה). כבקשה חלופית, עתרו המבקשות כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 99 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות ), ויורה על קיום דיון דחוף בתביעה העיקרית, חלף דיון בסעד הזמני. 4. להשלמת התמונה, יצוין כי בטרם הגשת התביעה נקטו המבקשות בשני הליכים נוספים נגד הבנק המשיקים לענייננו: (-) ביום 14.10.2021 הגישו המבקשות תביעה נגד הבנק למתן סעדים כספיים והצהרתיים, ולצידה בקשה לסעדים זמניים, בה עתרו, בין השאר, למתן צו מניעה זמני המורה לבנק שלא לעצור פעילות בחשבונות הבנק של המבקשות, ולהימנע מלפעול באופן הפוגע בביצוע עסקה בין המבקשות לבין חברה אחרת לרכישת פעילות אפרודיטה (ת"א 34310-10-21 ש.א.ג. ניהול קניונים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ ). מן הבקשה עולה כי על מנת להוציא אל הפועל את העסקה האמורה, נזקקו המבקשות למכתב כוונות מהבנק ביחס לשחרור השעבודים שקיימים לטובתו על נכסיהן (להלן: מכתב הכוונות ). ואולם, הבנק סירב להוצאת מכתב כאמור, אלא בכפוף להוספת תנאי ביחס לחבות המבקשות לפירעון השיקים. ביום 29.10.2021 נתן בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' גרוסמן ) החלטה הדוחה את הבקשה לסעדים זמניים (להלן: החלטת השופטת גרוסמן ). בהחלטתו, קבע בית המשפט כי " מבחינה משפטית, זכאי הבנק לבוא בטענות אל מושכת השיקים שנמסרו לידיו, גם אם למשמרת. הבנק רשאי מבחינה עיסקית להתנות מסירת מכתב כוונות בהתייחסות לפירעון השיקים האמורים או למצער להבטחה כלשהי בעניינם " (פסקה 26 להחלטת השופטת גרוסמן ). כן נקבע כי " כאשר אפרודיטה משכה שיקים לטובת [הצד השלישי] ולא הגבילה את סחרותם, אין מקום לטענותיה בדבר חוסר תום הלב של הבנק כאשר הוא דורש ממנה לערוב לפרעונם של אותם שיקים, כחלק מהסדרת האשראי שלה מולו. דרישתו להתנות את הוצאת מכתב הכוונות, גם בהתייחסות לפירעון השיקים שמשכה אפרודיטה לטובת [הצד השלישי] , אינה מחוסרת תום לב. זוהי דרישה לגיטימית וסבירה אשר מתיישבת עם הפררוגטיבה העסקית של הבנק כמעניק אשראי " (שם, בפסקה 28). בהמשך, לאור הודעת המבקשות כי אין הן עומדת על בירור התביעה, הורה בית המשפט ביום 6.3.2022 על מחיקתה. יוער כי בסופו של דבר הושלמה מכירת הפעילות העסקית לצד ג'. זאת, לטענת הבנק, מבלי שנתקבלה הסכמתו לכך, כנדרש בהתאם להסכמי הניהול. (-) ביום 16.11.2021 הגישו המבקשות במסגרת ההליך בבית משפט השלום בקשה למתן צו עשה זמני המורה לבנק להסיר את העיכבון הבנקאי שהוטל בגין חלק מן השיקים בסך של כ-450,000 ש"ח. ביום 2.3.2022 נתן בית משפט השלום (כב' השופט נ' אשכול ) החלטה המקבלת את הבקשה (להלן: החלטת השופט אשכול ). בהחלטה נקבע כי זכות העיכבון שהוענקה לבנק בהסכמי הניהול נועדה להבטיח את חובות המבקשות כלפיו, וכי מהראיות שהוגשו עולה כי למבקשות אין חובות כלפי הבנק והן נמצאות ביתרת זכות. עוד הוסיף בית המשפט כי מאחר שבשלב זה טרם הוכרעה שאלת חבותן של המבקשות לפירעון השיקים, לא ניתן להצדיק את פעולת העיכבון בקיומה של חבות זו. משכך, סבר בית המשפט כי אין עיגון חוקי לעיכוב כספי המבקשות על ידי הבנק. בסמוך לאחר מתן החלטה זו, הגיש הבנק בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 6.4.2022 נתן בית המשפט המחוזי (כב' השופטת א' כהן ) רשות ערעור וקבע כי יש לקבל את הערעור (רע"א (מחוזי ת"א) 20249-03-22 בנק הפועלים בע"מ נ' אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ (6.4.2022) (להלן: פסק הדין בבקשת רשות הערעור )). בנמקו את הכרעתו, הצביע בית המשפט על מספר טעמים עיקריים: ראשית , צוין כי סעד זמני אמור לשרת את הסעד העיקרי בהליך, ואילו בענייננו אין זה מתקיים. שנית , נקבע כי לא התקיימו הנסיבות החריגות הדרושות כדי להצדיק מתן סעד זמני ל נתבע בהליך, שכן הסעד הזמני שניתן אינו שומר על המצב הקיים (אלא משנה אותו) ואינו משרת את התכלית של שמירה על הנכס השנוי במחלוקת. שלישית , צוין כי החלטת השופט אשכול אף אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה בעניין מתן צו עשה כסעד זמני, לפיה ראוי שיינתן רק במקרים חריגים, בהם הענקתו חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר אשר אינה ניתנת לתיקון באמצעות פיצוי כספי. החלטת בית המשפט קמא 5. בהליך נושא ההחלטה שבפניי, החליט בית המשפט קמא ביום 24.5.2022, לאחר שהוגשה תשובת הבנק ונערך דיון במעמד הצדדים, לדחות את הבקשה לצו עשה זמני. ראשית , עמד בית המשפט על כך שהבקשה לוקה בשיהוי ניכר, שכן העיכבון הוטל על ידי הבנק כבר ביום 11.10.2021 – קרי, כשבעה חודשים עובר להגשת הבקשה. כן ציין בית המשפט כי אף אם התנהלו בזמן זה מגעים והליכים אחרים בין הצדדים בניסיון לבטל את העיכבון, הרי שעדיין הבקשה הוגשה למעלה מחודש לאחר שניתן פסק הדין בבקשת רשות הערעור. על כן, סבר בית המשפט כי פרק הזמן שחלף אינו מצדיק קבלת סעד זמני דחוף, בעיקר כשמדובר בצו עשה שמשמעותו שינוי המצב הקיים. שנית , ציין בית המשפט קמא כי הסעד הזמני המבוקש חופף לסעד העיקרי, והענקתו תייתר את הדיון בתביעה. בית המשפט הדגיש כי בנסיבות אלו הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה, וזאת בפרט כשמדובר בצו עשה, ובשים לב לכך שהנזק שעשוי להיגרם למבקשות הוא נזק כספי בר-פיצוי. לאחר דברים אלו, נתן בית המשפט את דעתו גם לסיכויי התביעה להתקבל ולמאזן הנוחות, והגיע למסקנה כי גם שיקולים אלו אינם מצדיקים את קבלת הבקשה. באשר ל סיכויי התביעה , ציין בית המשפט כי בהחלטת השופטת גרוסמן , עליה לא השיגו המבקשות, נקבע כי בהתאם להסכמים בין הצדדים, הבנק רשאי לעכב את הנכסים המשועבדים על ידיו בגין כל חוב של המבקשות, ובכלל זאת החוב הנובע מהשיקים. בית המשפט סבר כי על אף שהסוגיה שנדונה באותו עניין שונה במקצת וייתכן שאינה מחייבת בין הצדדים, הרי שבמהותה היא דומה. משכך, מצא בית המשפט כי דחיית טענות המבקשות בהחלטת השופטת גרוסמן מחלישה את סיכוייהן לזכות בתביעה. לכך הוסיף כי המבקשות נמנעו מלהתייחס להחלטה זו בבקשתן, וכי בכך יש כדי לפגום בתום הלב ובניקיון הכפיים שלהן. בנוסף, הבהיר בית המשפט כי אין הוא מקל ראש בטענת המבקשות לפיה העיכבון הוטל על כספים בחשבונה של ש.א.ג. גם בגין חלק החוב המשויך לאפרודיטה. לעניין זה, ציין בית המשפט כי אומנם תשובת הבנק לעניין זה איננה מספקת, ואולם סבר כי טענה זו מחייבת בירור מעמיק יותר, ואין דחיפות לדון בכך במסגרת הדיון בסעד הזמני. באשר ל מאזן הנוחות , מצא בית המשפט כי בעוד שהמבקשות נימקו את הצורך בסעד הזמני במצוקת אשראי ובפגיעה קשה בפעילותן העסקית ובמאות עובדיהן, התברר למעשה כי פעילותן העסקית של המבקשות נמכרה, כך שהן אינן ממשיכות להעסיק עובדים. בכך, סבר בית המשפט, נשמטה הקרקע תחת הצורך הדחוף כביכול בסעד זמני. לעניין זה, ציין בית המשפט כי בדיון שהתקיים לפניו, הודו המבקשות שפעילותן נמכרה אך טענו שלא שילמו לעובדים את כל הפיצויים המגיעים להם. ואולם, משטענה זו לא הועלתה בבקשה לצו עשה זמני, ומאחר שממילא הדחיפות שבתשלום פיצויים איננה דומה לדחיפות שבתשלום שכר לעובדים, הרי שאין בטענה זו כדי להצדיק את קבלת את מתן הסעד הזמני המבוקש. לנוכח האמור, דחה בית המשפט קמא את הבקשה לצו עשה זמני, וחייב את המבקשות בהוצאות הבנק בסך של 10,000 ש"ח. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. 6. יוער כי חרף החלטת בית המשפט קמא ובטרם הוגשה בקשת רשות הערעור, הבנק הסכים באופן חלקי לבקשת המבקשות, והנפיק להן מכתבי החרגה המשחררים מן השעבוד השוטף שקיים לבנק הן את הפעילות העסקית של המבקשות שנמכרה לצד ג' והן את נכס המקרקעין אותו התכוונו המבקשות לשעבד בשעבוד ספציפי לטובת הבנק (להלן: מכתבי ההחרגה ). טענות הצדדים 7. במסגרת בקשת רשות הערעור, מעלות המבקשות מספר טענות עיקריות: ראשית , נטען כי במהלך הדיון שהתקיים בבקשה לצו עשה זמני הסכים הבנק למתן מכתבי ההחרגה ביחס לפעילות העסקית ולנכס המקרקעין, ועל כן שגה בית המשפט קמא בכך שלא העניק למבקשות אף לא את הסעד לו הסכים הבנק. שנית , נטען כי החלטת השופטת גרוסמן , עליה נסמך בית המשפט בהחלטתו, איננה רלוונטית לענייננו. זאת, הן מאחר שניתנה לפני שהודיע הבנק למבקשות על הטלת העיכבון ביום 4.11.2021; והן מאחר שעסקה באופן ספציפי במכתב הכוונות ובזכויותיו של הבנק בקשר עמו, ולא ניתנה בה כל קביעה היכולה להשליך על ענייננו. מאידך גיסא, טוענות המבקשות כי בית המשפט התעלם לחלוטין מהחלטת השופט אשכול , המאוחרת להחלטת השופטת גרוסמן , שבמסגרתה התקבלו טענותיהן. לגישתן, החלטה זו אומנם בוטלה בפסק הדין בבקשת רשות הערעור, אך זאת רק מטעמים פרוצדורליים. לכן היה מקום לתת משקל לקביעותיה בבחינת סיכויי התביעה. שלישית , המבקשות גורסות כי בית המשפט שגה בקובעו כי הן השתהו בהגשת הבקשה לצו עשה זמני. לגרסתן, הבנק הודיע להן על הטלת העיכבון ביום 4.11.2021 (ולא ביום 11.10.2021 כפי שציין בית המשפט קמא) בהודעה " קצרה, אגבית וכללית " ללא כל פירוט, ורק ביום 6.2.2022 הן נתקלו בהגבלה הנובעת מהעיכבון כאשר העברה בנקאית שניסו לבצע לא הושלמה. בסמוך לאחר מכן, ביום 10.2.2022, הן הגישו את הבקשה לסעדים זמניים במסגרת ההליך בבית משפט השלום. ביום 2.3.2022 התקבלה החלטת השופט אשכול בבקשתן, וביום 6.4.2022 ניתן פסק הדין בבקשת רשות הערעור המבטל את ההחלטה. את הבקשה לצו עשה זמני הגישו המבקשות, יחד עם תביעתן, ביום 4.5.2022, קרי 28 ימים לאחר מכן. משכך, נטען כי בית המשפט קמא שגה כאשר קבע כי המבקשות המתינו 7 חודשים ממועד הטלת העיכבון, וכי מכל מקום אין בהתנהלות המבקשות משום שיהוי שכן הן פעלו בזריזות ביחס לנסיבות. רביעית , טוענות המבקשות כי בית המשפט קמא התעלם מבקשתן כי יעשה שימוש בסמכותו לפי תקנה 99 לתקנות. לגישתן, המחלוקת בין הצדדים היא בעיקרה משפטית, ולכן ניתן וראוי היה לקיים דיון דחוף בתביעה העיקרית כחלופה למתן הסעד הזמני. חמישית , נטען כי שגה בית המשפט קמא בכך שנמנע מלהכריע בטענת המבקשות לפיה לא נעשתה על ידי הבנק הבחנה בין החשבונות של אפרודיטה לבין החשבונות של ש.א.ג בקשר עם העיכבון. לשיטת המבקשות, מדובר בהתנהלות שרירותית וכוחנית של הבנק, המתעלמת מההפרדה התאגידית ביניהן, וזאת בחוסר תום לב ותוך ניצול כוחו לרעה. כן נטען כי בית המשפט שגה כאשר התעלם מהעובדה שהבנק לא הבהיר עד היום מהו סכום העיכבון. לבסוף , באשר ל מאזן הנוחות , נטען כי ביטול העיכבון דרוש למבקשות לצורך תשלומים לעובדים ופירעון הלוואות שנטלו בערבות מדינה. על כן, הימנעות ממתן הסעד הזמני עלולה להביא את המבקשות לחדלות פירעון. עוד נטען כי על אף שהמבקשות מכרו את הפעילות העסקית של אפרודיטה, הן עדיין מקיימות פעילות עסקית באפיקים אחרים ומעסיקות עובדים לשם כך. אשר על כן, סבורות המבקשות כי קמה הצדקה למתן רשות ערעור ולהתערבות בהחלטת בית המשפט קמא. 8. הבנק בתשובתו טוען כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. בפתח הדברים, נטען כי אין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטת בית המשפט קמא, שכן מדובר בהחלטה מנומקת ומפורטת, אשר ניתנה לאחר התרשמותו של בית המשפט מן הראיות שהוצגו לפניו, ואשר תוצאתה מידתית וסבירה. בנוסף, נטען כי במכתבי ההחרגה שנתן הבנק למבקשות לפנים משורת הדין, הושגה והוגשמה למעשה התכלית שבבסיס הבקשה לצו עשה זמני – שהיא התאמת הבטוחות המצויות בידי הבנק לגובה החוב נושא השיקים. משכך, הפך הדיון בבקשה לתיאורטי. עוד נטען כי מאחר שמכתבי ההחרגה גרמו לצמצום הנכסים הכלולים בשעבוד השוטף, לא ניתן עוד להחזיר את הגלגל לאחור ולהעניק את הסעדים שנתבקשו בבקשה לצו עשה זמני. בהקשר זה, הוסיף הבנק כי התנהלות המבקשות – במסגרתה הן ביקשו מהבנק לקבל את מכתבי ההחרגה, ומאידך לא עדכנו אותו בדבר כוונתן להשיג על החלטת בית המשפט קמא, נגועה בחוסר תום לב. זאת ועוד, לטענת הבנק הבקשה לצו עשה זמני רצופה כשלים המצדיקים את דחייתה, ובכלל זאת: היא איננה מפרטת את הבסיס העובדתי והמשפטי לטענת המבקשות נגד זכותו של הבנק להפעיל את העיכבון הבנקאי ביחס לחוב הנובע מהשיקים; היא מתעלמת מהוראות הסכמי הניהול; היא איננה מבססת קיומה של תוצאה קשה שעלולה להיגרם למבקשות לולא יינתן הסעד הזמני, אשר יש בה כדי להצדיק מתן צו עשה זמני; ועוד. לצד דברים אלו, טוען הבנק כי אין ממש בטענות שהעלתה המבקשת בבקשת רשות הערעור. בין היתר, טוען הבנק כי החלטת השופטת גרוסמן אומנם דנה בסוגיה שונה במקצת מענייננו, ואולם היא רלוונטית לענייננו שכן במסגרתה הוכרה זכותו של הבנק לפעול להבטחת פירעון החוב נושא השיקים, וזאת על דרך התניית מכתב הכוונות בהבטחת פירעון החוב האמור. לגישת הבנק, לאור קביעה זו, ברור כי הוא רשאי להבטיח את פירעון החוב גם באמצעות הפעלת זכות העיכבון הבנקאי, וזאת על אף שההחלטה האמורה אינה דנה בעיכבון. כן נטען כי המבקשות אינן מתמודדות עם העובדה שלבנק מוקנית זכות עיכבון בנקאי על פי דין ומכוח המערכת ההסכמית בין הצדדים, ועם העובדה שהחובות נושא השיקים נמנים עם הסכומים המובטחים אשר לגביהם מורשה הבנק להפעיל את זכות העיכבון. זאת ועוד, לגישת הבנק אין לקבל את טענת המבקשות לפיה לצורך בחינת שיהוי יש למנות את הזמן שחלף רק מחודש פברואר 2021 – עת הוגבלה בפועל זכות המשיבות למשוך כסף מחשבונותיהן, ולא מהמועד בו נשלחה ההודעה על העיכבון, קרי מיום 4.11.2021. לשיטת הבנק, לא זו בלבד שמדובר בהרחבת חזית אסורה, אלא שקבלת טענה זו תפתח פתח לבעלי דין להשהות את פנייתם לבית המשפט למועד מאוחר יותר, לפי בחירתם. כך גם גורס הבנק כי אין ממש בטענת המבקשות כי סכום העיכבון איננו ידוע, שכן המבקשות עצמן ציינו במסגרת הבקשה כי העיכבון עומד על סך של 4,736,000 ש"ח, וכן הודו בכך גם במסגרת הדיון שנערך בבית המשפט קמא. לבסוף, בכל הנוגע למאזן הנוחות, טוען הבנק כי טענות המבקשות לעניין זה הועלו בעלמא, ללא כל ביסוס ומבלי שהוצגה ראיה התומכת בנכונותן. כך, המבקשות לא הוכיחו כי הן מקיימות כיום פעילות עסקית כלשהי לאחר שפעילותן נמכרה לצד ג', ובמסגרת הדיון שהתקיים לפני בית המשפט קמא הן אף הודו כי הפעילות העסקית נמכרה וכי הן לא שילמו את הפיצויים המגיעים לעובדים. מן העבר השני, סבור הבנק כי לנוכח מכירת הפעילות העסקית של המבקשות לצד ג', הרי שהן צפויות להיוותר ריקות מנכסים, ועל כן ככל שתישלל זכותו של הבנק להטיל עיכבון על הכספים בחשבונותיהן, הוא עלול למצוא עצמו בפני שוקת שבורה וללא יכולת להיפרע את החוב נושא השיקים. דיון והכרעה 9. הלכה ידועה היא כי לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות שעניינן מתן סעדים זמניים, ומשכך ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים בלבד (ראו מהעת האחרונה: רע"א 3970/22 סרי נ' אגודה שיתופית קיבוץ אושה , פסקה 14 (16.6.2022) (להלן: עניין סרי ); רע"א 3076/22 גלעד נ' קמעונאי און-ליין בע"מ , פסקה 12 (24.5.2022); רע"א 6305/21 ויקטור בורביע מהנדסים בע"מ נ' סטיל מאונטיין (אס.אם) בע"מ , פסקה 5 (4.11.2021)). מהטעמים שיפורטו להלן, אינני סבורה כי ענייננו נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. 10. ראשית, יש להבהיר כי בקשת המבקשות היא בקשה לצו עשה זמני. לא אחת קבע בית משפט זה כי סמכות בית המשפט להעניק סעד זמני המביא לשינוי המצב הקיים בטרם ניתנה הכרעה סופית בתובענה, כדוגמת צו עשה זמני, שמורה למקרים חריגים בהם " התערבותו חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר ", ו" לולא התערבותו צפוי להיגרם למבקש הסעד הזמני נזק משמעותי אשר אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי " (ראו: רע"א 2071/21 חצרי אלף בית דוד המלך בע"מ נ' אזורים בנין (1965) בע"מ , פסקה 17 והאסמכתאות הנזכרות שם (13.7.2021)). כך בפרט, במקרים בהם הסעד הזמני חופף לסעד העיקרי שהתבקש בתביעה (שם. ראו גם: רע"א 215/22 פלינטשטיין נ' לוין , פסקה 12 (7.2.2022); רע"א 8721/21 מכללת באקה נ' המועצה להשכלה גבוהה , פסקה 13 (22.12.2021)). לאור דברים אלו יש לבחון את סיכויי התביעה ואת מאזן הנוחות, שכידוע הם השיקולים העיקריים המנחים את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה לסעד זמני (ראו: תקנה 95 לתקנות. כן ראו: רע"א 3368/22 אראל אלקטרומכניקה בע"מ נ' רותם בטיחות בע"מ , פסקה 14 (6.7.2022); עניין סרי , בפסקה 15; רע"א 338/22 Amgen (Europe) GmbH נ' מעבדות רפא בע"מ, פסקה 15 (30.3.2022)). בין שיקולים אלו מתקיים יחס של "מקבילית הכוחות", כך שככל שמשקלו של האחד גובר – כך פוחת משקלו של האחר, ולהיפך. עם זאת, ככלל, יינתן לשיקול מאזן הנוחות מעמד בכורה (ראו: עניין סרי , בפסקה 15; עניין Amgen , בפסקה 15; רע"א 5435/21 מועדון הפועל עימאד אכסאל נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל , פסקה 17 (8.8.2021)). 11. מבחינת סיכויי התביעה – לצורך בחינתם יש להידרש לשאלה האם רשאי הבנק לעשות שימוש בזכות העיכבון ההסכמית העומדת לרשותו כדי להבטיח חובות שאינם נובעים מיחסי בנק-לקוח רגילים המתקיימים בינו לבין הלקוח שלו, אלא מקשר אינצידנטלי בינו לבין הלקוח, כמו במקרה דנן. בהקשר זה, יהיה מקום בין היתר להידרש לפרשנות הסכמי הניהול שנכרתו בין הבנק לבין המבקשות, תוך יישום כללי הפרשנות הרלוונטיים. כחלק מטענותיו, הבנק הפנה להוראות הסכמי הניהול המתייחסות ל"סכומים המובטחים", וקובעות כי עד לפירעונם המלא יהיה הבנק מורשה להפעיל את זכות העיכבון הבנקאי ולפעול לאכיפתו. לטענתו, הגדרת המונח "הסכומים המובטחים" בהסכמים אלו כוללת גם "חיובים אחרים שאינם השירותים הבנקאיים" ו/או חובות שנוצרו "בכל דרך אחרת". ואולם, אני סבורה כי אין בהכרח די בהפניה האמורה כדי להשלים את ההליך הפרשני, אשר במסגרתו יתכן שיהיה מקום לבחון האם נדרש קשר כלשהו בין החוב הנטען לבין השירותים הבנקאיים שמעניק הבנק ברגיל, על מנת שייכלל תחת הגדרת "הסכומים המובטחים"; או שמא – כטענת הבנק, גם במקרה שבו אין כל קשר כזה (ולשם הדוגמה, במקרה בו התרחשה תאונת דרכים בה ניזוקה מכונית המצויה בבעלות הבנק ממכונית של המבקשות), רשאי הבנק לעשות שימוש בזכות העיכבון הבנקאי המוקנית לו כדי להבטיח את הסכומים שהמבקשות חייבות לו. מובן גם כי פרשנות הסכמי הניהול תצטרך להביא בחשבון את ההשלכה האפשרית של כללים פרשניים נוספים – כדוגמת "כלל הפרשנות נגד המנסח". ויובהר – כל האמור לעיל אין בו כדי להכריע בשאלה הפרשנית או לקבוע כי יש ממש בטענות מי מהצדדים בהקשר זה, אלא רק כדי ללמד כי שאלת סיכויי התביעה אינה נקייה מספקות, וכי ישנה אפשרות כי טענות המבקשות יתקבלו (ודומה כי גם בית המשפט קמא החזיק בדעה זו – ראו פסקאות 22-21 להחלטתו). 12. באשר ל מאזן הנוחות – כפי שפורט לעיל, המבקשות טוענות כי הכספים המעוכבים דרושים להן לצורך תשלומים לעובדים ופירעון הלוואות בערבות המדינה. בהקשר זה, נטען כי על אף שהמבקשות מכרו את פעילותן העסקית ביחס לרשת "אפרודיטה", הן מוסיפות להעסיק עובדים לטובת פעילות עסקית באפיקים אחרים, ולכן הכספים המעוכבים דרושים להן. לעומת זאת, הבנק סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן אם לא יותר לו לעשות שימוש בזכות העיכבון העומדת לזכותו ויתאפשר למבקשות לעשות שימוש בכספים המעוכבים, הוא עלול למצוא עצמו ניצב מול שוקת שבורה ככל שייקבע כי המבקשות אכן חבות כלפיו בגין השיקים. בחינת הטענות הללו זו מול זו מביאה למסקנה לפיה עמדתו של הבנק היא בעלת משקל רב יותר. זאת, הן מאחר שהמבקשות כלל לא העלו טענה כאמור לפני בית המשפט קמא במסגרת הבקשה לצו עשה זמני (טענה זו עלתה אך בעקיפין מתוך התצהיר מנכ"ל המבקשות שצורף לבקשה, שם צוין בסעיף 12 כי " אפרודיטה נאבקת בתנאי שוק קיצוניים כדי להמשיך ולספק עבודה למאות עובדיה "); והן מאחר שהמבקשות לא השכילו להציג כל ראיה המלמדת כי הן אכן ממשיכות להעסיק עובדים גם לאחר שהושלמה מכירת הפעילות העסקית, והטענה בדבר כוונתן להמשיך ולפתח את עסקיהן באפיקים אחרים נטענה בעלמא, בלא שיש לה כל היבט קונקרטי. עוד יש להזכיר כי לאחר שניתנה ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור, וכפי שפורט בפסקה 6 לעיל, הבנק החריג מהשעבוד השוטף המוקנה לו חלק מנכסי המבקשות (הפעילות העסקית שנמכרה לצד ג' ונכס המקרקעין), כך שהסכום המעוכב נכון להיום (4,736,000 ש"ח) אינו עולה על סכום החובות הנטענים של המבקשות לבנק בקשר עם השיקים. עניין זה משליך גם הוא על שיקולי מאזן הנוחות, שכן לרשות המבקשות עומדים עתה חלק מנכסיהן שיאפשרו להן לפעול, ולו באופן חלקי, בהתאם לתכניות שנטענו על ידיהן. אם כן, בשים לב לכך שסיכויי התביעה להתקבל אינם ברורים, ובהתחשב במעמד הבכורה הניתן לשיקולי מאזן הנוחות (הנוטה במקרה זה לזכות הבנק), אני סבורה כי לא קמה הצדקה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא לדחות את הבקשה לצו עשה זמני. 13. בשולי הדברים, יצוין כי הצדדים התייחסו בטענותיהם בהרחבה להחלטות מותבים אחרים בבתי משפט שונים שניתנו במסגרת הליכים המתקיימים ביניהם – ובפרט להחלטת השופטת גרוסמן ולהחלטת השופט אשכול . עם זאת, משהצדדים לא טענו כי איזו מן ההחלטות האמורות (שהן החלטות ביניים ולא פסקי דין) מהווה מעשה בית דין המחייב אותם, לא מצאתי מקום להידרש להחלטות אלה באופן מפורט. כך גם לא ראיתי צורך להידרש ליתר טענותיהן של המבקשות בדבר שגיאות כאלה ואחרות שנפלו בהחלטת בית המשפט קמא, אשר אין בהן כדי להצדיק את קבלת בקשת רשות הערעור. 14. לאור האמור לעיל, אני דוחה את בקשת רשות הערעור. המבקשות יישאו בהוצאות הבנק בסך 5,000 ש"ח. ניתנה היום, ‏י"ט בתמוז התשפ"ב (‏18.7.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22040910_P03.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"א 4091/22", "ת\"א 34310-10-21", "רע\"א 3970/22", "רע\"א 3076/22", "רע\"א 6305/21", "רע\"א 2071/21", "רע\"א 215/22", "רע\"א 8721/21", "רע\"א 3368/22", "רע\"א 338/22", "רע\"א 5435/21" ]

747,429

735,691

בבית המשפט העליון ע"פ 4092/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. פלונית בקשה, בהסכמה, לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל בגזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 23.5.2022 בתפ"ח 54802-08-16, שניתן על-ידי השופטים א' אליקים, ת' נאות-פרי, ור' בש בשם המערער: עו"ש שגיא אקו בשם המשיבה 1: עו"ד אופיר ביתן החלטה כמבוקש וכמוסכם, יעוכב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער, עד להכרעה בערעור ; זאת בכפוף לכך שהמערער יפקיד פיקדון 25,000 ₪ עד ליום 22.6.2022. הדיון הקבוע ליום 22.6.2022 – מבוטל. ניתנה היום, ‏כ"א בסיון התשפ"ב (‏20.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040920_O01.docx יא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4092/22" ]

747,430

736,037

בבית המשפט העליון ע"פ 4092/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. פלוני הגשת נימוקי ערעור החלטה נימוקי הערעור יוגשו עד ליום 7.7.2022. ניתנה היום, ‏כ"ד בסיון התשפ"ב (‏23.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040920_T02.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4092/22" ]

747,431

738,110

בבית המשפט העליון ע"פ 4092/22 - ד' לפני: כבוד השופט נ' סולברג המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. פלונית בקשה מטעם המערער להקלה בתנאי המעצר באיזוק אלקטרוני בשם המערער: עו"ד שגיא אקו בשם המשיבה 1: עו"ד תום קובצ'י החלטה כפי עמדת המשיבה, עיכוב הביצוע כשלעצמו לא מצדיק הקלה בתנאים המגבילים; הדיון בערעור קבוע למועד קרוב יחסית, ואין הצדקה אחרת להקלה בתנאים. הבקשה נדחית. ניתנה היום, ‏י"ח בתמוז התשפ"ב (‏17.7.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040920_O03.docx יר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4092/22" ]

747,432

736,611

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 4093/22 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשים: 1. בונוס ביוגרופ בע"מ 2. שי מרצקי נ ג ד המשיב: כפיר ספיר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.5.2022 בת"צ 31002-02-22 שניתנה על ידי כבוד השופט אריאל צימרמן; ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשים: עו"ד חגית בלייברג; עו"ד אלעד שרעבי; עו"ד יעל ביטון-דהן החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור וכן בקשה לעיכוב ביצוע של החלטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט אריאל צימרמן ) מיום 11.5.2022 בת"צ 31002-02-22, במסגרתה הורה בית המשפט קמא כי שתי בקשות לאישור תובענות כייצוגיות (ת"צ 31002-02-22 ו-ת"צ 56882-02-22) יישמעו במאוחד באותו דיון קדם משפט, וכי בקשת סילוק על הסף שהגישו המבקשים בהליך שלפניי (הם המשיבים בשני ההליכים בבית משפט קמא) תידון באותו דיון. בית המשפט קמא נימק את החלטתו בכך שהייצוג בשני התיקים זהה וענייניהם משיקים, ובכך שממילא נדרשים המבקשים להגיש תשובה בתיק הנוסף (ת"צ 56882-02-22, בו לא הוגשה בקשה לסילוק על הסף). 2. המבקשים לא השלימו עם החלטת בית המשפט קמא והגישו ביום 16.6.2022 את בקשת רשות הערעור שלפניי, בה נטען כי בית המשפט לא הכריע בבקשת הסילוק על הסף שהגישו המבקשים, וכי ההכרעה בבקשה הכרחית כבר בשלב הדיוני הנוכחי. זאת, ביססו המבקשים על הטענה כי בקשת האישור בת"צ 31002-02-22 אינה נכללת בפרט 5 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) הואיל ואין כל זיקה בין מי מחברי הקבוצה לנייר הערך של המבקשים. מכאן, מסיקים המבקשים כי לבית המשפט קמא כלל אין סמכות לדון בבקשת האישור, והיה עליו לדון בבקשת הסילוק לגופה. עוד מלינים המבקשים על כך שהחלטת בית המשפט קמא אינה מנומקת דייה, וכי עצם הדיון מצריך ממנה משאבים רבים לשם התגוננות. עוד נטען, כי מלבד חפיפה במסד העובדתי הנטען בשתי בקשות האישור, אין השקה בין שני ההליכים האמורים, בין היתר, בשים לב להגדרת הקבוצות השונה בשני ההליכים. 3. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף, ללא צורך בתגובות המשיב . 4. הלכה פסוקה היא כי הגשתה של בקשה לסילוק על הסף אינה עוצרת את מירוץ הזמן להגשת כתב הגנה או כתב תשובה, וזאת אלא אם הורה בית המשפט אחרת. הלכה זו נקבעה לראשונה על ידי השופט (כתוארו דאז) אשר גרוניס ברע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (5.7.2007) (להלן: עניין בובליל ), ואושררה בשורה ארוכה של פסקי דין ( ראו, למשל, רע"א 4792/21 קיבוץ הל"ה נ' מועצה אזורית שפיר פסקה 12 והאסמכתאות שם (10.10.2020)). זהו הכלל, וכבר בעניין בובליל הותוו ביחס אליו שני תנאים המקימים את החריג לכלל: האחד , קיומו של סיכוי סביר לקבלת טענת הסף ; והשני , כי בעל הדין יידרש להשקיע משאבים ניכרים, שאינם פרופורציונאליים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופו של עניין . שני התנאים הללו מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" (עניין בובליל , פסקה 9 ; רע"א 5220/13 בנאי נ' עו"ד איתן ארז – נאמן לנכסי החייב בפשיטת רגל אלי רייפמן , פסקה 9 (30.5.2013)). הגם שהלכת בובליל נקבעה ביחס למוסד המרצת הפתיחה שאינו עמנו עוד, נקבע בפסיקתו של בית משפט זה (ע"א 3284/19 שיף הזנפרץ נאמנים (2004) בע"מ נ' בר , פסקה 21 לפסק דינו של השופט יצחק עמית (31.1.2021)), כי המדובר בהלכה כללית הפורשת חסותה על כל הדין האזרחי, ואין היא מצמצמת עצמה לדל"ת אמותיו של מוסד המרצת הפתיחה. 5. בעניינו, עיון בהחלטת בית המשפט קמא מעלה כי בית המשפט קמא סבר כי שיקולי יעילות מחייבים במקרה דנן כי הבקשה לסילוק על הסף תידון יחד עם הבקשות לאישור התובענות כייצוגיות, ולאחר שתוגשנה התשובות לבקשות האישור. בקביעה זו גלומה הנחת בית משפט קמא כי מתקיים בענייננו הכלל אשר נקבע בהלכת בובליל , ולא החריג המנוי לעיל. ודוק, בית המשפט קמא לא דחה את הבקשה לסילוק על הסף אלא אך קבע את המועד בו היא תידון. במצב דברים זה, ובהינתן הפררוגטיבה הניהולית הרחבה של הערכאה הדיונית בקביעת סדרי הדין ומועדיהם, הבקשה שלפניי לא מגלה כל עילה להתערבות ערכאת הערעור. מובן, כי אין בכך כדי להביע כל עמדה בבקשה לסילוק על הסף גופה, בה יכריע בית המשפט המחוזי בהתאם לשיקול דעתו. 6. בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. הואיל ולא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתנה היום, ‏א' בתמוז התשפ"ב (‏30.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040930_Y01.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"א 4093/22", "ת\"צ 31002-02-22", "ת\"צ 56882-02-22", "רע\"א 4792/21", "רע\"א 5220/13", "ע\"א 3284/19" ]

747,433

735,490

בבית המשפט העליון רע"א 4087/22 לפני: כבוד הרשמת שרית עבדיאן המבקשת: סילביה מזרחי נ ג ד המשיבה: עיריית אור יהודה בקשה מיום 16.6.2022 להארכת מועד להפקדת ערובה החלטה המשיבה רשאית להשיב לבקשה שבכותרת עד ליום 3.7.2022. ניתנה היום, ‏כ' בסיון התשפ"ב (‏19.6.2022). שרית עבדיאן, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040870_D01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"א 4087/22" ]

747,434

736,994

בבית המשפט העליון רע"א 4087/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המבקשת: סילביה מזרחי נ ג ד המשיבה: עיריית אור יהודה בקשה מיום 16.6.2022 להארכת מועד להפקדת ערובה; תשובה מיום 3.7.2022 החלטה משהמשיבה הותירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, ניתנת הארכת מועד להפקדת ערובה, וזאת עד ליום 15.7.2022. ניתנה היום, ‏ו' בתמוז התשפ"ב (‏5.7.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22040870_K02.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"א 4087/22" ]

747,435

737,476

בבית המשפט העליון רע"א 4087/22 לפני: כבוד השופט א' שטיין המבקשת: סילביה מזרחי נ ג ד המשיבה: עיריית אור יהודה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת א' כהן, ס"נ) שניתן ביום 25.5.2022 בע"א 17745-05-22 בשם המבקשת: עו"ד שלומי הכהן החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת א' כהן , ס"נ ) אשר ניתן ביום 25.5.2022 בע"א 17745-05-22, ואשר בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום תל אביב-יפו (הרשמת ו' חליחל (כתוארה אז)) אשר ניתן ביום 6.3.2022 בתאד"מ 68866-11-21, במסגרתו נדחתה על הסף תביעת המבקשת בשל מעשה בית דין והעדר תחולה לחריג לכלל של מעשה בית דין, שבכוחו להסיר חסימה דיונית מפני תובענה בגין אותה עילה. 2. דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה. 3. מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט -2018 (להלן: תקנה 148א ). 4. פסקי הדין קמא נטועים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין. 5. אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. 6. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתנה היום, ‏י"א בתמוז התשפ"ב (‏10.7.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040870_F03.docx עב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"א 4087/22", "בע\"א 17745-05-22" ]

747,436

735,864

בבית המשפט העליון רע"א 4094/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקש: ברוך דוד נ ג ד המשיב: רפי גרוסי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ס' הנשיאה, השופט א' ואגו) מיום 17.4.2022 בת"א 56099-12-21 בשם המבקש: עו"ד יהודה ברמי; עו"ד יצחק דוידוב החלטה לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ס' הנשיאה, השופט א' ואגו ) מיום 17.4.2022 בת"א 56099-12-21 בגדרו אושר פסק בוררות שניתן על ידי הבורר יצחק אליה (להלן: הבורר ). הרקע לבקשה 1. הצדדים היו בעלי מניות בחלקים שווים בחברת מ.ט.ר. חקלאות בע"מ (להלן: החברה ), שהוקמה בשנת 2007 ועיסוקה בשתילה ושיווק של גידולים חקלאיים. לאחר שנתגלעו ביניהם מחלוקות, חתמו הצדדים ביום 20.7.2020 על הסכם המסדיר את ההיפרדות ביניהם (להלן: ההסכם ). בהסכם נקבע כי המשיב ירכוש את מניות המבקש, והבורר הוסמך להכריע בשאלת התמורה שעל המשיב לשלם למבקש עבור המניות. זאת תוך שקלול שווי החברה; התחשבנויות שונות שהצדדים טענו להן; וטענות הצדדים לגבי כספים המגיעים להם מהחברה או שמגיעים לחברה ממי מהם. בהסכם גם צוין כי הצדדים לוקחים בחשבון כי יתכן שסכום התמורה שייקבע יהיה "שלילי", היינו כי המבקש כלל לא יהיה זכאי לתמורה או אף יחויב בתשלום למשיב או לחברה. הוסכם כי הבוררות תהיה כפופה להוראות הדין המהותי ולכללי החשבונאות המקובלים, אך הבורר יהיה פטור מסדרי הדין ודיני הראיות. כמו כן נקבע כי לצורך ההכרעה, הבורר יתחשב בין היתר בחומר חשבונאי שפורט בהסכם ובהערכת שווי החברה מחודש יוני 2020 שנערכה על ידי השמאי אבנר גפני (להלן: השמאי ). 2. בשלב מסוים, לאחר שהחלה הבוררות, ביום 19.9.2021 פנה המבקש במכתב לבורר, ובו טען כי קצב התקדמות ההליך אינו משביע רצון והלין על פגמים שונים שנפלו לטענתו בהליך. בנוסף, באותו מכתב טען המבקש כי נודע לו כי הבורר נגוע בניגוד אינטרסים "ובנגיעה אישית" עם המשיב והוא נפגש עמו "בעניינים שונים הקשורים ככל הנראה לקשרים עסקיים ביניהם". לפיכך התבקש הבורר להודיע על התפטרותו ועל הפסקת הליך הבוררות. פניה זו לא נענתה על ידי הבורר, וביום 8.11.2021 אף נשלח לצדדים פסק בוררות אשר קבע כי על פי הערכת השמאי, שווי החברה הינו שלילי. על כן, נקבע כי לא תשולם כל תמורה למבקש עבור העברת חלקו במניות החברה למשיב, אך בד בבד ישולמו לו פיצויי פיטורין. במכתב נלווה שצורף לפסק ציין הבורר כי "מצער לקרוא שצד מסוים חושב שלכאורה יש לי קשרים עסקיים עם הצד השני, דבר שלא היה ולא נברא". 3. המבקש, אשר מיאן להשלים עם פסק הבוררות, הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי לביטולו בהסתמך על שלל עילות ביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק ). בבקשתו העלה המבקש טענות שונות בקשר למסקנות ולממצאים אליהן הגיע הבורר. כמו כן העלה טענות בדבר פגמים שנפלו לטענתו בהליך הבוררות, ביניהם אי ניהול פרוטוקולים, קיום ישיבות במעמד צד אחד, הימנעות ממתן הוראה על הגשת כתבי טענות ועוד; טענות הנוגעות לסטיית הבורר מההסכמות בין הצדדים מפני שפסק שלא לפי הדין המהותי ולא לפי כללי החשבונאות המקובלים; וטענות פסלות כלפי הבורר, אשר מצדיקות העברתו מתפקידו. 4. לאחר שהוגשה תשובת המשיב לבקשה, ציין המבקש בתגובתו כי בכוונתו לזמן את הבורר לעדות לפני בית המשפט. אלא שביום 16.3.2022 קבע בית המשפט כי הזמנת בורר לעדות היא בגדר חריג שבחריגים, והתשתית הנוכחית אינה מצדיקה זאת. עם זאת, ניתנה לבורר האפשרות להגיב לטענות האישיות שהעלה המבקש כלפיו, ככל שיאות לכך. ביום 4.4.2022 הוגשה תגובת הבורר, אשר ציין בין היתר, כי הוא חולק על כל הטענות בקשר לפסלותו, וכי בקשת המבקש בעניין זה הועלתה רק כשנה ושלושה חודשים לאחר שהחל הליך הבוררות. 5. ביום 17.4.2022 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בו נדחתה הבקשה לביטול פסק הבוררות והפסק אושר. בית המשפט קבע כי אין מקום להידרש לטענות ה"ערעוריות" שהעלה המבקש. באשר לטענות המבקש לפגמים שנפלו בהליך, צוין כי אין בהן כדי להצדיק ביטול פסק הבוררות בהינתן הסכמת הצדדים כי הבורר יהיה פטור מסדרי הדין ודיני הראיות. הובהר כי קיום ישיבות במעמד צד אחד אכן עשוי בנסיבות מסוימות להקים עילה המצדיקה ביטול פסק בוררות, אך שעה שהמבקש לא הלין על כך בזמן אמת, והטענה הוכחשה על ידי המשיב, אין מקום להידרש לה בעת הזו. כן צוין כי לא נמצא מקום לקיים בירור עובדתי מעמיק של השאלה אם התקיימו דיונים במעמד צד אחד, בדרך של שמיעת ראיות וקבלת עדויות, כמו גם זימונו של הבורר לעדות לפני בית המשפט, צעד השמור למקרים ייחודיים ונדירים. באשר לטענת המבקש כי הבורר חרג מהסכמות הצדדים מפני שלא פעל על פי הדין המהותי וכללי החשבונאות המקובלים, נקבע כי לא הורם הנטל להוכיח שהבורר פעל שלא על פי סמכויותיו בהקשר זה. 6. לבסוף נדרש בית המשפט לטענת המבקש בדבר ניגוד עניינים בו היה שרוי הבורר המצדיק לטענתו את פסילתו. בית המשפט קבע כי לכאורה היה מקום לדחות על הסף את טענת הפסלות, בהינתן עיתוי העלאתה לפני בית המשפט, רק לאחר מתן פסק הבוררות. עם זאת נקבע כי יש לקחת בחשבון שהפנייה מטעם המבקש לבורר נעשתה עוד לפני פרסום הפסק, ולא ניתן לה מענה על ידי הבורר עד מתן הפסק, ומשכך לא הייתה למבקש אפשרות להגיש בקשה להעברת בורר מתפקידו לפי סעיף 11 לחוק הבוררות טרם פרסום פסק הבוררות. בהתאם לכך בית המשפט ציין כי הדבר אינו תקין, שכן היה על הבורר להכריע בבקשה טרם מתן הפסק. עם זאת, נמצא כי עדיין יש בעיתוי העלאת הטענה והעמימות התמוהה שנקט המבקש בקשר אליה, כדי להקשות על קבלתה לגופו של עניין. נקבע כי המבקש הבהיר לבית המשפט רק בהודעה מיום 10.4.2022 פרטים כלשהם בדבר מהות "הקשר העסקי" הנטען בין הבורר למשיב, והתברר כי הטענה מתבססת על כך שהבורר משמש כיו"ר של חברה ממנה שוכר המשיב שטחי עיבוד חקלאיים והקצאות מים לצורך גידולים. אלא שהמבקש לא פירט כל תשתית בדבר הממשק העסקי שבין הבורר לבין המשיב מעבר להעלאת טענה כללית זו שאינה מצדיקה פסילה והעברת בורר מתפקידו. מה גם שהתברר שהמידע האמור היה ידוע למבקש במועד מוקדם יותר, דבר המחזק את טענת המשיב כי המבקש חיכה לרגע האחרון כדי להעלות את הטענות, לאחר שהבין לאן "רוח הבורר נושבת", מתוך שיקול טקטי פסול. 7. מכאן לבקשה שלפנַי. לטענת המבקש הבקשה מעלה מספר שאלות עקרוניות וציבוריות בעלות משקל החורגות מעניינם של הצדדים. הראשונה, שאלת חובת הבורר לנהל פרוטוקול מסודר ותיעוד העדויות והראיות שהובאו לפניו, במיוחד כאשר הצדדים הסכימו בהסכם הבוררות כי הבורר ינמק את פסקו; השנייה, האם ניתן לדון בטענה לקיום ישיבות בוררות במעמד צד אחד מבלי לאפשר את חקירת הבורר. לטענת המבקש, בית המשפט שגה בקבעו כי אין מקום לליבון ראייתי של טענה זו תוך קבלת ראיות ושמיעת עדויות; השלישית, שאלת חובת הבורר להכריע בבקשה לפסלותו בטרם יתן את הפסק הבוררות. לטענת המבקש, בהתנהלות הבורר נפל פגם מהותי, שכן המבקש פנה אליו זמן רב לפני מתן הפסק ועתר לסיום תפקידו נוכח פגמים בניהול הבוררות וטענות לניגוד עניינים, והיה עליו להכריע תחילה בבקשה זו; הרביעית, שאלת חובת הבורר להזהיר את הצדדים כי בכוונתו ליתן את פסקו כדי לאפשר להם להציג את ראיותיהם וטענותיהם בטרם מתן הפסק. דיון והכרעה 8. דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר ההתערבות נדרשת משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו למשל לאחרונה: רע"א 3145/22 זיפ יהלומים בע"מ נ' שכטר יהלומים בע"מ , פסקה 6 (6.6.2022); רע"א 1570/22 שלזינגר נ' וינד , פסקה 13 (9.6.2022)). הבקשה שלפנַי נטועה כל כולה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, ואינה באה בגדרי המקרים המצדיקים התערבות. גם לא שוכנעתי כי נגרם למבקש עיוות דין. 9. אוסיף בקצירת האומר, באשר לטענות המבקש כי היה על בית המשפט המחוזי לקיים בירור עובדתי מעמיק בקשר לטענותיו, ובכלל זה להורות על הגשת ראיות ושמיעת עדויות, כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב כיצד לברר את המחלוקת שלפניה, מבחינת סדרי הדין, הגשת ראיות והצורך בזימון עדים, ואין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בשיקול דעת זה (ראו למשל: רע"א 6702/09 קינד נ' חב' כספים (מבית גלובס) בע"מ , פסקה 5 (7.12.2009); רע"א 561/17 קוריאה מוטורס ישראל בע"מ נ' אונגר , פסקה 9 (26.1.2017)). כלל זה תקף ביתר שאת כאשר נדונה סוגית הגשת ראיות וזימון עדים בגדרי בקשה לביטול פסק בוררות, בהתחשב בעיקר תכליתה של הבוררות, שהוא בירור מהיר ויעיל של הסוגיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין (וראו למשל: רע"א 7037/09 אריקרן בע"מ נ' כהן , פסקה 9 (5.1.2010)). עוד לא למותר לציין כי זימון בורר לעדות, כפי שהתבקש על ידי המבקש, הוא בגדר חריג השמור למקרים נדירים, ולוּ מן הטעם של שמירה על כבוד מוסד הבוררות וכבוד הבוררים (רע"א 8229/10 צ'רלטון בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל , פסקה 11 (21.11.2010); רע"א 1811/15 מיראלי (מי רל שווילי) נ' מירלשווילי , פסקה 8 (5.5.2015)). 10. כמו כן, אציין כי אינני מוצא שאלה עקרונית בקשר לטענת המבקש לקיומה של עילת פסלות. בית המשפט המחוזי ציין בצדק, כי אין זה מצב ראוי, כאשר בורר אינו מכריע בבקשה להעברתו מתפקידו טרם מתן פסק בוררות. אולם לגופו של עניין, לא מצא בית המשפט לשעות לטענותיו העמומות של המבקש לקיומה של עילת פסלות במקרה זה. כמו כן עמד בית המשפט על השיהוי הרב בו נקט המבקש בהעלאת טענותיו בעניין זה שעה שמדובר במידע שהיה מצוי בידיעתו במשך שנים ארוכות. לא מצאתי כל פגם בקביעות אלו. הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתנה היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040940_N01.docx הב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"א 4094/22", "רע\"א 3145/22", "רע\"א 1570/22", "רע\"א 6702/09", "רע\"א 561/17", "רע\"א 7037/09", "רע\"א 8229/10", "רע\"א 1811/15" ]

747,437

735,927

בבית המשפט העליון ע"פ 4099/22 - א' לפני: כבוד השופט נ' סולברג המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 11.5.2022 בתפח"ע 42503-08-21 שניתן על-ידי כבוד השופטים: נ' זלוצ'ובר – סג"נ, ד' בן טולילה, וט' לחיאני-שהם תאריך הישיבה: כ"ג בסיון התשפ"ב (22.6.2022) בשם המערער: עו"ד שלומי הכהן בשם המשיבה: עו"ד אופיר ביתן החלטה בגמר הדיון, בהמלצתי, חזר בו המערער מבקשתו. הבקשה לעיכוב הביצוע נדחית אפוא בזאת. בהסכמה, הוחלט על תקופת התארגנות של 3 שבועות. המערער יתייצב לריצוי עונשו ב בימ"ר דקל ביום 14.7.2022 עד לשעה 10:00, כשברשותו תעודת זהות. על המשיב לתאם את הכניסה למאסר כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים 074-7831077, 07-7831078. ניתנה היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22040990_O01.docx יא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4099/22" ]

747,443

737,189

בבית המשפט העליון ע"פ 4099/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל הודעת המערער מיום 22.6.2022 על הוספת נספחים החלטה המשיבה רשאית להתייחס לאמור בהודעה שבכותרת עד ליום 13.7.2022. ניתנה היום, ‏ז' בתמוז התשפ"ב (‏6.7.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040990_T02.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4099/22" ]

747,444

738,118

בבית המשפט העליון ע"פ 4099/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל הודעת המערער מיום 22.6.2022 על הוספת נספחים החלטה בהיעדר תשובה מטעם המשיבה, הנספחים שהוגשו יתקבלו לתיק. ניתנה היום, ‏י"ח בתמוז התשפ"ב (‏17.7.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22040990_T03.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ע\"פ 4099/22" ]

747,445

735,785

בבית המשפט העליון בג"ץ 4100/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותרת: קבוצת תושבי שכונת נוה עוז בפתח-תקוה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. הוועדה לתשתיות לאומיות 3. ועדת המשנה להערות והשגות של הוועדה לתשתיות לאומיות 4. עו"ד תלמה דוכן, חוקרת הוועדה לתשתיות לאומיות 5. חברת נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ 6. עיריית פתח-תקוה 7. שירותי בריאות כללית 8. עו"ד מנשה סלטון 9. יוסף רטנובסקי 10. ענת רטנובסקי 11. שבי כדורי 12. שכונת פועלים חקלאית נוה עוז פתח-תקוה 13. עוז יובלים יזמות בע"מ 14. אשד איגרא תעשיות בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: גל חמו גולדברג החלטה המשיבים יגישו תגובה מקדמית לעתירה, עד ליום 21.8.2022. ניתנה היום, ‏כ"ב בסיון התשפ"ב (‏21.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041000_O01.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4100/22" ]

747,446

738,302

בבית המשפט העליון בג"ץ 4100/22 - א' לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותרת: קבוצת תושבי שכונת נוה עוז בפתח-תקוה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. הוועדה לתשתיות לאומיות 3. ועדת המשנה להערות והשגות של הוועדה לתשתיות לאומיות 4. עו"ד תלמה דוכן, חוקרת הוועדה לתשתיות לאומיות 5. חברת נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ 6. עיריית פתח-תקוה 7. שירותי בריאות כללית 8. עו"ד מנשה סלטון 9. יוסף רטנובסקי 10. ענת רטנובסקי 11. שבי כדורי 12. שכונת פועלים חקלאית נוה עוז פתח-תקוה 13. עוז יובלים יזמות בע"מ 14. אשד איגרא תעשיות בע"מ בקשה מטעם המשיבה 13 למחיקתה מהעתירה בשם המשיבה 13: עו"ד צבי שוב החלטה העותרת תגיב לבקשת המשיבה 13 למחיקתה מההליך, עד ליום 25.7.2022. ניתנה היום, ‏י"ט בתמוז התשפ"ב (‏18.7.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041000_O02.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4100/22" ]

747,447

739,070

בבית המשפט העליון בג"ץ 4100/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותרת: קבוצת תושבי שכונת נוה עוז בפתח-תקוה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. הוועדה לתשתיות לאומיות 3. ועדת המשנה להערות והשגות של הוועדה לתשתיות לאומיות 4. עו"ד תלמה דוכן, חוקרת הוועדה לתשתיות לאומיות 5. חברת נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ 6. עיריית פתח-תקוה 7. שירותי בריאות כללית 8. עו"ד מנשה סלטון 9. יוסף רטנובסקי 10. ענת רטנובסקי 11. שבי כדורי 12. שכונת פועלים חקלאית נוה עוז פתח-תקוה 13. עוז יובלים יזמות בע"מ (נמחקה) 14. אשד איגרא תעשיות בע"מ בקשה מטעם המשיבה 13 למחיקתה מהעתירה; תגובה מטעם העותרים בשם העותרים: עו"ד איל ד. מאמו בשם המשיבה 13: עו"ד צבי שוב החלטה כמבוקש, ובהעדר התנגדות מצד העותרת, תימחק המשיבה 13 מן ההליך. ניתנה היום, ‏כ"ז בתמוז התשפ"ב (‏26.7.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041000_O03.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4100/22" ]

747,448

740,972

בבית המשפט העליון בג"ץ 4100/22 בג"ץ 4115/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב העותרת בבג"ץ 4100/22: קבוצת תושבי שכונת נווה עוז בפתח תקוה נ ג ד המשיבים בבג"ץ 4100/22: 1. ממשלת ישראל 2. הוועדה לתשתיות לאומיות 3. ועדת המשנה להערות והשגות של הוועדה לתשתיות לאומיות 4. עו"ד תלמה דוכן, חוקרת הוועדה לתשתיות לאומיות 5. חברת נת"ע 6. עיריית פתח תקוה 7. שירותי בריאות כללית 8. עו"ד מנשה סלטון 9. יוסף רטנובסקי 10. ענת רטנובסקי 11. שבי כדורי 12. שכונת פועלים חקלאית - נווה עז פתח תקוה אגודה שיתופית 13. אשד איגרא תעשיות בע"מ העותרות בבג"ץ 4115/22: 1. עיריית פתח תקוה 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה נ ג ד המשיבים בבג"ץ 4115/22: 1. ממשלת ישראל 2. הועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות 3. ועדת המשנה להערות והשגות של הוועדה לתשתיות לאומיות 4. נת"ע- נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ 5. קבוצת תושבי שכונת נווה עוז בפתח תקוה 6. שרותי בריאות כללית- המרכז הרפואי רבין 7. עו"ד מנשה סלטון 8. יוסף רטנובסקי 9. ענת רטרנובסקי 10. שכונת פועלים חקלאית - נווה עז פתח תקוה אגודה שיתופית 11. אשד איגרא תעשיות (1945) בע"מ בקשה מטעם משיבים 3-1 לקביעת העתירות שבכותרת לדיון במאוחד בפני הרכב בשם משיבים 3-1: עו"ד ענר הלמן; עו"ד עמרי אפשטיין החלטה כמבוקש ובהיעדר התנגדות, העתירות שבכותרת תקבענה לדיון לפני הרכב במאוחד, לרבות ביחס להלכה שנקבעה בבג"ץ 5322/21 כספי נ' ממשלת ישראל (14.09.2021) - עד ולא יאוחר מסוף חודש דצמבר 2022, בכפוף ליומן בית המשפט. משיבים אשר טרם הגישו תגובה מקדמית למי מהעתירות, יעשו כן עד 21 ימים עובר למועד הדיון שייקבע. ניתנה היום, ‏כ"ד באב התשפ"ב (‏21.8.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041000_C04.docx אל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4100/22", "בג\"ץ 4115/22" ]

747,449

735,429

בבית המשפט העליון בג"ץ 4101/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותר: ח"כ איתמר בן גביר נ ג ד המשיבים: 1. קצין הכנסת 2. היועצת המשפטית לכנסת עו"ד שגית אפיק 3. יו"ר הכנסת 4. השר לביטחון פנים 5. מפכ"ל משטרת ישראל 6. מפקד מחוז ירושלים 7. היועצת המשפטית לממשלה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד חנמאל דורפמן החלטה המשיבים יגישו תגובה מקדמית לעתירה, עד יום 31.7.2022. ניתנה היום, ‏י"ז בסיון התשפ"ב (‏16.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041010_O01.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4101/22" ]

747,450

739,528

בבית המשפט העליון בג"ץ 4101/22 - א' לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותר: ח"כ איתמר בן גביר נ ג ד המשיבים: 1. קצין הכנסת 2. היועצת המשפטית לכנסת עו"ד שגית אפיק 3. יו"ר הכנסת 4. השר לביטחון פנים 5. מפכ"ל משטרת ישראל 6. מפקד מחוז ירושלים 7. היועצת המשפטית לממשלה בקשה מטעם המשיבים, בהסכמה, למתן ארכה להגשת תגובה מקדמית עד ליום 15.9.2022 בשם המשיבים: עו"ד אודי איתן; עו"ד שרון אבירם החלטה כמבוקש וכמוסכם, המשיבים יגישו את תגובתם המקדמית, עד יום 15.9.2022. ניתנה היום, ‏ד' באב התשפ"ב (‏1.8.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041010_O02.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4101/22" ]

747,451

742,836

בבית המשפט העליון בג"ץ 4101/22 - ב' לפני: כבוד השופט נ' סולברג העותר: ח"כ איתמר בן גביר נ ג ד המשיבים: 1. קצין הכנסת 2. היועצת המשפטית לכנסת עו"ד שגית אפיק 3. יו"ר הכנסת 4. השר לביטחון פנים 5. מפכ"ל משטרת ישראל 6. מפקד מחוז ירושלים 7. היועצת המשפטית לממשלה בקשה מטעם המשיבים, בהסכמה, למתן ארכה להגשת תגובה מקדמית עד ליום 29.9.2022 בשם המשיבים: עו"ד אודי איתן; עו"ד שרון אבירם החלטה כמבוקש וכמוסכם, המשיבים יגישו את תגובתם המקדמית, עד יום 29.9.2022. ניתנה היום, ‏כ"ב באלול התשפ"ב (‏18.9.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041010_O03.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4101/22" ]

747,452

735,784

בבית המשפט העליון עע"מ 4102/22 לפני: כבוד הרשמת שרית עבדיאן המערערים: 1. איתמר טל 2. אחמד ג'ית 3. אמיר זועבי 4. אמיר כהן 5. ברק חגבי 6. מייסם גריפאת 7. דניאל שטיינברג 8. חן ארליך 9. יוסי עבאדי 10. לאה דיין 11. ליבנה סביר 12. לידור אברהם 13. מיטל וקס 14. דהאן נורית 15. ג'וברי נורית 16. עזרי סהר 17. עדי חליחל 18. דורי עוזי 19. עמיתי לשם 20. מליחאת תמארא נ ג ד המשיבים: 1. לשכת עורכי הדין בישראל 2. ועדת הבחינות של לשכת עורכי דין 3. אור דקל 4. אמנדה אסחאק 5. דורון מלכה 6. יוסי גבע 7. מחמד עבידאת 8. מרים עבד אל רחמאן 9. נגה בנמוך 10. ענבל ורד 11. תהילה אלון 12. אליחי פרי 13. טליה ברוך 14. בנימין קוטוק 15. מרים שאהניאן 16. שני שלום 17. אילנה אברהמובשיק 18. רפאל לניאדו 19. טום זגנרייך 20. ציפורה גל 21. שני אשכנזי 22. מירי גווילי 23. תומר טיילו 24. מקוננטדמלה 25. חן עובדיה 26. דרור לגאלי 27. מרדכי קנבסקי 28. אל נתן חיו 29. פאעור עזמי 30. אביטל בכר 31. ויקי פלוטניק 32. אתי זלצר המשך טיפול החלטה הדיון בהליך שבכותרת יתקיים ביום 27.6.2022 שעה 11:30. בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בהליך זה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, נקבע בזאת כי המשיבים יגישו תשובה בכתב לערעור. התשובות יוגשו עד ליום 26.6.2022 שעה 10:00 והיקפה של כל תשובה לא יעלה על 12 עמודים. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובה תוגש במקביל לבית משפט זה וליתר הצדדים. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, ‏כ"ב בסיון התשפ"ב (‏21.6.2022). שרית עבדיאן, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22041020_D01.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "עע\"מ 4102/22" ]

747,453

735,435

בבית המשפט העליון בש"פ 4105/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג העוררת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: בסיל סורי ערר על החלטתו של ביתה משפט המחוזי בירושלים ב-מ"ת 29255-04-22 מיום 15.6.2022 שניתנה על ידי השופט א' אברבנאל תאריך הישיבה: י"ח בסיון התשפ"ב (17.6.2022) בשם העוררת: עו"ד נעימה חנאווי-כראם בשם המשיב: עו"ד עאטף פרחאת החלטה בגמר הדיון הוסכם על הארכת מעצרו של המשיב עד למתן החלטה אחרת. הצעתי לבחון אפשרות של מעצר באיזוק אלקטרוני, לא באזור מגוריו של המשיב, ובפיקוח של מפקחים אחרים. ב"כ המשיב יודיע עמדתו עד יום 19.6.2022, ובינתיים יהיה המשיב נתון במעצר עד למתן החלטה אחרת. ניתנה היום, ‏י"ח בסיון התשפ"ב (‏17.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041050_O01.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "מ\"ת 29255-04-22" ]

747,457

735,746

בבית המשפט העליון רע"פ 4109/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: משטרת ישראל - לשכת תביעות תעבורה חדרה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה ב-עפ"ת 46559-04-22 מיום 9.5.2022 שניתן על ידי השופטת ר' בש בשם המבקש: עו"ד אגבאריה זכריה החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' בש ) ב-עפ"ת 46559-04-22 מיום 9.5.2022, בגדרו התקבל חלקית ערעור המבקש על גזר דינו של בית המשפט לנוער בבית משפט השלום בחדרה (סגנית הנשיאה ל' פרוינד ) ב-תת"ע 48488-06-18 מיום 21.3.2022. 2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 26.12.2017, סמוך לשעה 14:45, המבקש, בהיותו קטין, נהג ברכב ברחובות העיר אום אל-פאחם ללא שהיה מורשה לנהוג ברכב, ומבלי שהייתה פוליסת ביטוח בת-תוקף על השימוש ברכב. בגין מעשים אלו יוחסה למבקש עבירת נהיגה ללא רישיון, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקוד ת התעבורה ); ועבירת נהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: פקודת ביטוח ). 3. בהכרעת דינו, בית משפט השלום קבע כי המבקש ביצע את המיוחס לו בכתב האישום המתוקן בהתאם להודאתו. 4. בגזר דינו, בית משפט השלום ציין כי עסקינן בעבירות שביצע המבקש בהיותו קטין בן 17. הודגש כי המבקש נעדר פעם אחר פעם מדיוני בית המשפט – חרף התחייבויותיו והתחייבות אביו; לא התייצב לפני שירות המבחן; לא נטל חלק בקבוצות טיפוליות שונות; והודה במיוחס לו מעל שלוש שנים מתחילת ההליך. בד בבד, בעוד מתנהלים ההליכים בפני בית משפט השלום, המבקש המשיך לבצע עבירות כנהג. בית המשפט הוסיף ונתן דעתו לחומרת העבירות ופוטנציאל הפגיעה המתלווה אליהן; להמלצת שירות המבחן כי יש להרשיע את המבקש ולהשית עליו עונשים נלווים, וכן לפסיקה הנוהגת לפיה אין לנקוט בגישה מקלה בגזירת דינו של קטין שאינו משתף פעולה עם הליכי השיקום. נוכח האמור, בית משפט השלום הרשיע את המבקש במיוחס לו, וגזר את דינו כך שנגזרו עליו התחייבות כספית בסך 5,000 ש"ח להימנע למשך 18 חודשים מביצוע עבירות נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח; 4 חודשי פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה; 6 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לבל יעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, למשך 18 חודשים; שני חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, למשך שנה; וקנס בסך 5,500 ש"ח או 14 ימי מאסר תמורתו. 5. במסגרת ערעור המבקש על גזר דינו, בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפל פגם בפסילת רישיונו בפועל, נוכח חומרת מעשיו ומסוכנותם; עברו התעבורתי; והתנהלותו עם שירות המבחן. בנוסף צוין כי רכיב זה עולה בקנה אחד עם המלצת שירות המבחן כי יושת על המבקש עונש פסילה בפועל. עם זאת, בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את הערעור וקבע ביחס לרכיב הקנס כי מאחר שהעבירות בוצעו בהיות המבקש קטין, ובשים לב למצבו הכלכלי הנוכחי ולמהות העבירות בהן הורשע, יופחת הקנס שהשית עליו בית משפט השלום כך שיעמוד על 3,000 ש"ח חלף 5,500 ש"ח. מכאן הבקשה שלפניי. 6. המבקש סבור, בין היתר, כי העונש אשר הושת עליו סוטה לחומרה ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים; אינו מתחשב כראוי בנסיבותיו האישיות ובכללן תלותו ברכב בשל לימודיו הרחוקים; ומחמיר עמו אף ש"לא נעדר מאף ישיבה עם שירות המבחן" כלשונו. עוד נטען כי בית משפט השלום החמיר עם המבקש יתר על המידה אך בשל אי התייצבותו לדיוני בית המשפט ולפגישות שירות המבחן, על אף שהלכה למעשה אלו בוטלו בשל נסיבות שאינן תלויות בו – כאילוצי מגפת הקורונה; אשפוז המבקש בבית חולים; והעובדה שלא קיבל מכתב זימון משירות המבחן. לאור האמור לעיל, המבקש סבור כי יש להפחית את משך פסילת רישיון הנהיגה, ואף את רכיב הקנס כך שיעמוד על 2,000 ש"ח בלבד. 7. דין הבקשה להידחות . הלכה ידועה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית רחבת היקף, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או בנסיבות המקימות חשש לעיוות דין או אי צדק מהותי (רע"פ 2842/22 אבו שאח נ' מדינת ישראל - היחידה הארצית לאכיפת דיני תו"ב , פסקה 8 (15.6.2022); רע"פ 3682/22 גולן נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (2.6.2022)). זאת ועוד, בקשה לרשות ערעור הנסובה על חומרת העונש, תתקבל במקרים נדירים וחריגים, בהם ניכרת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות (רע"פ 1864/22 עדוי נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (6.4.2022)). הבקשה שלפניי נטועה בדל"ת אמות עניינו הפרטני של המבקש, ואף אינה מקימה חשש לעיוות דין או אי צדק מהותי, ודי בכך כדי לדחותה. 8. המבקש נהג ברכב ברחובות העיר אום אל פאחם, כאשר אינו בעל רישיון נהיגה וכאשר לא הייתה פוליסת ביטוח בת-תוקף לרכב בו נהג. מעשים אלה חמורים לכשעצמם ודורשים ענישה הולמת (רע"פ 861/22 בניאמינסון נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (6.2.2022); רע"פ 325/22 סוליקו נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (18.1.2022)). נוסף על כך, חוסר נכונותו של המבקש ליתן את הדין על מעשיו בבית המשפט, ולהתייצב לפגישות שירות המבחן, לצד עבירות התעבורה שביצע במהלך השנים, מלמדים כי נדרשת בעניינו ענישה ראויה, על אף היותו קטין בעת ביצוע המעשים (ע"פ 5889/16 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 11 (8.1.2017)). בשים לב לאמור לעיל, העונש שבית המשפט המחוזי השית על המבקש הולם את חומרת מעשיו; מתחשב כראוי במכלול נסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיו האישיות לחומרה ולקולה; ואין בו כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור, לא כל שכן במסגרת "בגלגול שלישי" . 9. הבקשה אפוא נדחית. ניתנה היום, ‏כ"ב בסיון התשפ"ב (‏21.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041090_J01.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"פ 4109/22", "עפ\"ת 46559-04-22", "תת\"ע 48488-06-18", "רע\"פ 2842/22", "רע\"פ 3682/22", "רע\"פ 1864/22", "רע\"פ 861/22", "רע\"פ 325/22", "ע\"פ 5889/16" ]

747,463

735,438

בבית המשפט העליון בש"פ 4110/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: מאיר ארזואן בקשה רביעית (בהסכמה) להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 בשם המבקשת: עו"ד שרית משגב בשם המשיב: עו"ד אהוד בן-יהודה החלטה לבקשת באת-כוח המדינה ובהסכמת בא-כוח המשיב, מוארך בזאת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 20.6.2022, או עד למתן פסק דין בעניינו ב-ת"פ 50984-12-20 בבית המשפט השלום בתל אביב-יפו, לפי המוקדם. ניתנה היום, ‏י"ח בסיון התשפ"ב (‏17.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041100_O01.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "ת\"פ 50984-12-20" ]

747,464

736,736

בבית המשפט העליון מ"ח 4112/22 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן המבקש: רחמים שקלים נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל – רשות המיסים בקשה למשפט חוזר בשם המבקש: עו"ד יואב ציוני החלטה לפניי בקשה שנייה להורות על קיום משפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 בעניינו של המבקש, שהורשע בעבירות בגין העלמת הכנסות בסכום של למעלה משני מיליון ש"ח בין השנים 2001-1995 – הכנסות שקיבל בעבור מתן ייעוץ בתחום הקבלה והנומרולוגיה, מתן ברכות, מכירת קמעות ומזוזות, מתן הרצאות ומכירת ספרים שכתב. 1. עיקרי הדברים הצריכים לענייננו פורטו בהחלטתו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין בבקשתו הקודמת של המבקש לקיום משפט חוזר, ועל כן יובאו הדברים בתמצית (ראו: מ"ח 1282/16 שקלים נ' מדינת ישראל (26.6.2016) (להלן: ההחלטה בבקשה הקודמת )). ביום 26.11.2009 הרשיע בית המשפט השלום ברחובות (כב' השופט י' לוי ) את המבקש ב-34 עבירות מס, מרמה וכזב וזיכה אותו מעבירה אחת של השמטת הכנסה מדו"ח. לפי האמור בכתב האישום, בשנת 1990 הקים המבקש את "עמותת שערי רחמים לישראל-יבנה" (להלן: העמותה ), אשר הוקמה בכדי ליצור מצג כוזב לפיו הכנסות המבקש מיעוץ בתחום הקבלה והנומרולוגיה הן תרומה לעמותה לצורך קידום מטרותיה אך בפועל שימשו את המבקש לצרכיו האישיים. כדי לקדם את המצג הכוזב שלפיו העמותה פועלת כדין, ביקש המבקש ממספר אנשים שיצטרפו כחברים בעמותה אך הם לא שימשו בה בתפקיד כלשהו. בהמשך, זייף את חתימותיהם בדו"חות שונים שהוגשו לרשויות. בנוסף, העלים הכנסות באמצעות הפקדת כספים בחשבונות בנק שהוסתרו מהרשויות. המבקש הגיש ערעור הן על הכרעת הדין, הן על חומרת העונשים שהוטלו עליו לבית המשפט המחוזי. בהמשך חזר בו המבקש מהערעור על הכרעת הדין, וביום 5.5.2010 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטים מ' פינקלשטיין , א' מקובר , ו ע' גרוסקופף ) את ערעורו על חומרת העונש (וראו ע"פ 29502-03-10 שקלים נ' פרקליטות המדינה (5.5.2010); להלן: פסק הדין בבית המשפט המחוזי ). נפסק כי המבקש ירצה 45 חודשי מאסר בפועל, ועונש הקנס שהוטל עליו הועמד על 300,000 ש"ח. על פסק דין זה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"פ 4588/10 שקלים נ' מדינת ישראל (31.10.2010)), שנדחתה בהיעדר עילה למתן רשות ערעור. 2. בחלוף 6 שנים, הגיש המבקש את בקשתו הראשונה למשפט חוזר. בקשתו של המבקש התבססה על שתי עילות: קיומן של ראיות חדשות שעשויות לשנות את תוצאת המשפט לטובת המבקש, וכן חשש של ממש כי בהרשעה נגרם למבקש עיוות דין. המבקש צירף לבקשתו את דו"ח מבקר המדינה (מבקר המדינה משרד האוצר-רשות המסים בישראל-מיסוי רבנים, 'מקובלים' ובד"צים (2014) (להלן: דו"ח מבקר המדינה )); חוזר של רשות המסים המסדיר את מיסוי התקבולים בגין שירותים הניתנים על ידי רבנים, מקובלים, מוהלים, חזנים ובד"צים (חוזר 1/2016 "מיסוי שירותי דת" (19.1.2016); להלן: חוזר רשות המיסים )); חוות דעת גרפולוגית מאת מומחית לזיהוי כתבי יד מזויפים, אשר כנטען, בחנה את מסמכי המקור, והסיקה כי לא המבקש הוא שחתם על המסמכים שנטען שזייף את חתימתם (להלן: חוות דעת גרפולוגית ); וכן רשימה של תרומות שניתנו על ידי העמותה "לנזקקים רבים בהיקף נכבד ביותר", המלמדת לשיטתו על היקף הסיוע שהעניקה העמותה שיש בה לחתור תחת הקביעה שהעמותה הייתה "פיקציה". בית המשפט מצא כי דו"ח מבקר המדינה, חוזר רשות המיסים וכן מסמכים נוספים הקשורים לחקירת השומות ולפעילותה של העמותה שניהל המבקש, אינן מקימים עילה למשפט חוזר, מאחר שהוצגו בשיהוי רב, מבלי שניתן טעם לכך. כמו כן נקבע כי אין בכך שסוגית מיסוי תרומות שמקבלים אנשי דת הייתה שנויה במחלוקת בעבר, כדי להשליך על הרשעת המבקש. זאת מאחר ש בית משפט השלום קבע באופן חד משמעי כי התשלומים שקיבל המבקש היו במהותם בעבור שירות ולא תרומה, קביעה שלא הופרכה בידי המבקש. אשר לחוות הדעת הגרפולוגית, צוין כי המבקש הציג חוות דעת גרפולוגית אחרת בבית משפט השלום, ראיה שניתן לה משקל אפסי בנסיבות העניין. לפיכך, קבע בית המשפט ש אין מקום ליתן למבקש להגיש עתה חוות דעת גרפולוגית נוספת. מעבר לצורך נקבע גם לגופו של עניין, כי קשה לראות בראיה זו כראיה שתביא לשינוי תוצאות המשפט לטובתו. אשר לטענת המבקש כי נגרם לו עיוות דין בשל אכיפה בררנית , בית המשפט ציין כי טענה זו נשמעה מפי המבקש במשך כל שלבי ההליך ונדחתה. כמו כן, בית המשפט עמד על כך שנדרש להציג אכיפה בררנית קיצונית ו"אולי אף מכוונת" כדי שזו תקים עילה למשפט חוזר (פסקה כח להחלטה בבקשה הקודמת). כמו כן ציין בית המשפט שהמבקש הורשע כבר בשנת 1990 בעבירות דומות שנעברו בין השנים 1989-1986. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה, יש קושי בקבלת טענתו המבוססת על הגנה מן הצדק. 3. בחלוף 6 שנים נוספות, הגיש המבקש בקשה נוספת למשפט חוזר, היא הבקשה שלפניי. בקשה זו מושתתת על העילות שעליהן התבסס המבקש במסגרת הבקשה הראשונה: ראיות חדשות שעשויות לשנות את תוצאת המשפט לטובת המבקש, וכן חשש של ממש כי בהרשעה נגרם למבקש עיוות דין. כך, חוזר המבקש על טענתו כי בעת הרשעתו הדין לעניין מיסוי תקבולי אנשי דת היה עמום, ומפנה בהקשר זה בשנית לדו"ח מבקר המדינה ולחוזר רשות המיסים. לראיות אלה מוסיף המבקש פסיקה מאוחרת שלטענתו הבהירה את הדין לעניין זה (בין היתר מפנה המבקש לע"א 3159/19 אבוחצירא נ' פקיד שומה – היחידה הארצית לשומה (18.10.2020) (להלן: עניין אבוחצירא )). כן מציג המבקש את אותה חוות דעת גרפולוגית שלשיטתו מוכיחה כי לא זייף את חתימות חברי הוועדה; וטוען כי בהרשעתו נגרם לו עיוות דין בשל אכיפה בררנית, הן מאחר שנגד אנשי דת אחרים, אותם הוא מונה במסגרת הבקשה, לא ננקטו הליכים פליליים, הן מאחר שלא ננקטו בהליכים פליליים נגד העמותה. כן צירף המבקש לבקשתו רשימה שמפרטת העברות של כספים לעשרות נזקקים, שלשיטתו יש בה להוכיח כי העמותה קיימה את מטרותיה והיא אינה "פיקציה". לטענת המבקש, רשימה זו נמסרה לבאי כוחו באותה העת אך "מטעמים לא ברורים" לא צורפה כראיה מטעמו. 4. לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, משהיא חוזרת על טענות המבקש בבקשתו הקודמת. אכן, דיון קודם בבקשה למשפט חוזר לא מונע, בהכרח, הגשת בקשה נוספת. ואולם, תקנה 8 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957 מורה כי: "סירב נשיא בית המשפט העליון להורות על משפט חוזר, לא תוגש בקשה נוספת או אחרת בשל עילה ששימשה יסוד לבקשה שסירבו לה". תכליתה של הוראה זו למנוע הגשה של בקשות חוזרות ונשנות למשפט חוזר שבהן מועלות טענות שכבר נדונו והוכרעו (מ"ח 8038/21 חן נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (28.11.2021); מ"ח 9530/17 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (25.8.2020); מ"ח 8314/16 עטאללה נ' מדינת ישראל , פסקה יא (7.11.2016); מ"ח 5935/14 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה ט (18.12.2014)). טענות המבקש בבקשה דנן, רובן ככולן, נדונו ונדחו בהחלטה בבקשה הקודמת. כך, טענתו המרכזית של המבקש, שלפיה בעת הרשעתו שררה אי-בהירות כיצד יש להתייחס למתנות ולתרומות המוענקות למקובל – עמדה גם בבסיס הבקשה הקודמת של המבקש למשפט חוזר. אף מרבית הראיות עליהן ביסס המבקש טענה זו במסגרת הבקשה הקודמת הן אותן ראיות שהציג לפניי, כאשר לראיות אלה הוסיף המבקש מספר פסקי דין, ובהם פסק הדין בעניין אבוחצירא . ואולם, כפי שצוין, בית משפט זה קבע כי אין בכך שסוגיית מיסוי תרומות של מקובלים הייתה שנויה במחלוקת בעבר להשליך על הרשעתו של המבקש, מאחר שבבסיס הרשעתו עמדה קביעה חד משמעית של בית משפט השלום כי המבקש גבה כספים בגין שירותים שנתן לפי מספר ביקורים אצלו וכי תשלומים אלה ניתנו בעבור שירותיו. גם בית המשפט המחוזי מצא כי "אין לנו ספק כי עניינו של [המבקש – ע' פ'] אינו נופל בתחום האפור, וכי הכספים שהעביר לרשותו אינם יכולים להיחשב כתרומות" (פסקה 10 בפסק הדין בבית המשפט המחוזי). לפיכך, גם הקביעות בעניין אבוחצירא , שבין היתר התייחסו למצב עניינים שבו לא הוכח קשר ישיר בין התקבול לבין שירות ספציפי ומוגדר (ראו למשל, פסקה 31 לפסק הדין), אין בהן כדי לשנות מקביעה זו. לבסוף, גם טענתו של המבקש כי העמדתו לדין עולה כדי אכיפה בררנית נטענה ונדחתה במסגרת הכרעת הדין בבית משפט השלום; בערעורו לבית המשפט המחוזי (שעליו הוגשה כאמור בקשת רשות לערער שנדחתה); וכן בבקשה הקודמת למשפט חוזר. משכך, לא מצאתי להיעתר לה אף במסגרת הבקשה שלפניי. אשר ליתר טענות המבקש, גם בהן אין להקים עילה למשפט חוזר מאחר שעמדו לפני בית המשפט בהליך הקודם. הבקשה נדחית אפוא. ניתנה היום, ‏ד' בתמוז התשפ"ב (‏3.7.2022). המשנה לנשיאה _________________________ 22041120_M01.docx עת מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "מ\"ח 4112/22", "מ\"ח 1282/16", "ע\"פ 29502-03-10", "רע\"פ 4588/10", "מ\"ח 8038/21", "מ\"ח 9530/17", "מ\"ח 8314/16", "מ\"ח 5935/14" ]

747,468

736,016

בבית המשפט העליון רע"א 4114/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשת: רבקה ביטון נ ג ד המשיבה: הראל חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת י' רוטנברג ) מיום 2.5.2022 ב-ת"צ 30612-04-21 בשם המבקשת: עו"ד אדם לוין; עו"ד יונתן רפפורט החלטה בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות ) הוחלט כי הבקשה לרשות ערעור מצריכה תשובה. התשובה תוגש עד ליום 24.7.2022, ועל נוסח התשובה יחולו הוראות תקנה 140(א) לתקנות. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובה תוגש במקביל הן לבית משפט זה הן במישרין למבקשת. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, ‏כ"ד בסיון התשפ"ב (‏23.6.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22041140_G01.docx זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"א 4114/22", "ת\"צ 30612-04-21" ]

747,470

738,738

בבית המשפט העליון רע"א 4114/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשת: רבקה ביטון נ ג ד המשיבה: הראל חברה לביטוח בע"מ בקשה בהסכמה להארכת מועד מטעם המשיבה בשם המבקשת: עו"ד אדם לוין בשם המשיבה: עו"ד הראל שחם; עו"ד מאיה רכניץ החלטה כמבוקש וכמוסכם, המשיבה תגיש תשובתה לבקשת רשות הערעור עד ליום 14.8.2022. ניתנה היום, ‏כ"ה בתמוז התשפ"ב (‏24.7.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22041140_G03.docx זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"א 4114/22" ]

747,471

740,189

בבית המשפט העליון רע"א 4114/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשת: רבקה ביטון נ ג ד המשיבה: הראל חברה לביטוח בע"מ בקשה בהסכמה להארכת מועד מטעם המשיבה בשם המבקשת: עו"ד אדם לוין בשם המשיבה: עו"ד הראל שחם; עו"ד מאיה רכניץ החלטה כמבוקש וכמוסכם, המשיבה תגיש תשובה לבקשת רשות הערעור עד ליום 18.8.2022. ניתנה היום, ‏י"ב באב התשפ"ב (‏9.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22041140_G04.docx זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "רע\"א 4114/22" ]

747,472

736,056

בבית המשפט העליון בג"ץ 4115/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב העותרות: 1. עיריית פתח תקוה 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. הועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות 3. ועדת המשנה להערות והשגות של הוועדה לתשיות לאומיות 4. נת"ע- נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ 5. קבוצת תושבי שכונת נווה עוז בפתח תקוה 6. שרותי בריאות כללית- המרכז הרפואי רבין 7. עו"ד מנשה סלטון 8. יוסף רטנובסקי 9. ענת רטרנובסקי 10. שכונת פועלים חקלאית- נווה עז פתח תקוה 11. עוז יובלים יזמות בע"מ 12. אשד איגרא תעשיות (1945) בע"מ עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרות: עו"ד מיכאל אגסי; עו"ד גיל זילבר החלטה לתגובה מקדמית של המשיבים עד יום 10.8.2022. בשלב זה, לא ראיתי ליתן צו ביניים. ניתנה היום, ‏כ"ד בסיון התשפ"ב (‏23.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041150_C01.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4115/22" ]

747,473

737,689

בבית המשפט העליון בג"ץ 4115/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב העותרות: 1. עיריית פתח תקוה 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. הוועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות 3. ועדת המשנה להערות והשגות של הוועדה לתשתיות לאומיות 4. נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ 5. קבוצת תושבי שכונת נווה עוז בפתח תקוה 6. שרותי בריאות כללית - המרכז הרפואי רבין 7. עו"ד מנשה סלטון 8. יוסף רטנובסקי 9. ענת רטרנובסקי 10. שכונת פועלים חקלאית - נווה עוז פתח תקוה 11. עוז יובלים יזמות בע"מ 12. אשד איגרא תעשיות (1945) בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותרות: עו"ד מיכאל אגסי; עו"ד גיל זילבר החלטה 1. ביום 16.06.2022 הוגשה על ידי משיבה 5 בעתירה שבכותרת, קבוצת תושבי שכונת נווה עוז בפתח תקווה, עתירה נגד החלטת הממשלה לאשר את תכנית תשתית לאומית 103 – קו המטרו M3 , בכלל, והמקטע מושא העתירה דנא בפרט (בג"ץ 4100/22 קבוצת תושבי שכונת נווה עוז בפתח תקווה נ' ממשלת ישראל ואח' ; להלן: העתירה המוקדמת ). ייאמר מיד כי לא זו אף זו, אלא שעותרת 1 כאן, עיריית פתח תקווה, (להלן: העותרת ), היא משיבה בעתירה המוקדמת. 2. משכך, ובהינתן הכלל שנקבע בבג"ץ 5322/21 מתי כספי נ' ממשלת ישראל , פסקאות 3-2 (14.09.2021); ונשנה בבג"ץ 546/22 אלימלך נ' משטרת ישראל (26.01.2022); בבג"ץ 4031/22 ועדת הרבנים לענייני תקשורת נ' שר התקשורת (22.06.2022); ובבג"ץ 4218/22 אמת ליעקב בע"מ נ' ועדת המחירים ואח' (30.06.2022), תודיע העותרת מדוע לא תדחה עתירתה על הסף, משיש באפשרותה להביא טענותיה במסגרת בירור העתירה המוקדמת בבג"ץ 4100/22, שהיא כאמור צד לה. וזאת מבלי להביע עמדה בדבר האפשרויות העומדות לרְשׁוּת העותרת, באשר למעמדה בעתירה המוקדמת. חזקה על העותרת שתפעל כחוכמתה בהקשר אחרון זה. 3. הודעת העותרת כאמור תוגש עד ליום 19.07.2022. ניתנה היום, ‏י"ג בתמוז התשפ"ב (‏12.7.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041150_C02.docx אל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4115/22", "בג\"ץ 4100/22" ]

747,474

739,652

בבית המשפט העליון בג"ץ 4115/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב העותרות: 1. עיריית פתח תקוה 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. הוועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות 3. ועדת המשנה להערות והשגות של הוועדה לתשתיות לאומיות 4. נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ 5. קבוצת תושבי שכונת נווה עוז בפתח תקוה 6. שרותי בריאות כללית - המרכז הרפואי רבין 7. עו"ד מנשה סלטון 8. יוסף רטנובסקי 9. ענת רטרנובסקי 10. שכונת פועלים חקלאית - נווה עז פתח תקוה 11. עוז יובלים יזמות בע"מ 12. אשד איגרא תעשיות (1945) בע"מ בקשת משיבה 11 מיום 05.07.2022 למחיקתה מההליך; תגובה מטעם העותרות מיום 18.07.2022 בשם העותרות: עו"ד מיכל אגסי; עו"ד גיל זילבר בשם משיבה 11: עו"ד יפעת בן אריה שטיינברג החלטה 1. העותרות יגיבו לבקשת משיבה 11 למחיקתה מההליך, וזאת עד ליום 07.08.2022. 2. למקרא תגובת העותרות להחלטתי מיום 12.07.2022, ולאחר ששקלתי בכובד ראש את נסיבות המקרה לאור הכלל מושא החלטתי האמורה, סבורני כי יהא נכון להכריע בעניין זה לאחר קבלת התגובות המקדמיות מטעם המשיבים, כאמור בהחלטתי מיום 23.06.2022. מצופה כי המשיבים, ובפרט משיבי המדינה, יביאו גם סוגיה זו במניין טענותיהם. ניתנה היום, ‏ה' באב התשפ"ב (‏2.8.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041150_C04.docx אל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

[ "בג\"ץ 4115/22" ]

747,475