bookname
stringclasses 3
values | topic
stringlengths 9
45
| siman
stringlengths 16
159
| seif
stringlengths 1
5
| text
stringlengths 1
4.82k
|
|---|---|---|---|---|
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכד - החובל באביו ואמו או החובל בבניו או החובל בחבירו בשבת. ובו יא סעיפים: | ט. | העבד והאשה החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורים אבל משלמים לאחר זמן שאם נתגרשה האשה או נתאלמנה או נשתחרר העבד: {הגה: יש לה נכסי מלוג או נכסי צאן ברזל מוכרת אותו לאחרים בטובת הנאה ומשלמת לנחבל (טור סכ"א):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכד - החובל באביו ואמו או החובל בבניו או החובל בחבירו בשבת. ובו יא סעיפים: | י. | האשה שחבלה בבעלה אם היה תוספת בכתובתה או נכסי מלוג או נכסי צאן ברזל מחייבים אותה למכרם לבעלה בטובת הנאה וגובה ממנה אם רצה הבעל ואם רצה לגרש' ולגבות ממנה הכל גובה ואם לא היה לה אינה יכולה למכור לו עיקר כתובתה שאסור לאדם לשהות את אשתו שעה אחת בלא כתובה אלא אם רצה הבעל כותב עליה שטר בדמי החבלה או מגרשה ונוטל מכתובתה הראוי לו: {הגה: וכן אם החבלה כפי כתובתה מוכרת כתובתה לבעלה ומשלמת לבעלה ולא חיישינן שמא תהא קלה בעיניו להוציאה שהרי אם ירצה יוכל לגרשה ולגבות בחבלתו (טור סעיף י"ג):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכד - החובל באביו ואמו או החובל בבניו או החובל בחבירו בשבת. ובו יא סעיפים: | יא. | דין אשת איש שחבלו בה אחרים או בעלה נתבאר בטור א"ה סימן פ"ג: {הגה: איש ואשה שיש לה בעל שחבלו זה בזה לא אמרינן שישלמו במותר נזק שלם דהא קצת מחבלה שחבל באשה הוא לבעלה על כן ישלם החובל בה השייך לבעלה ומה ששייך לאשה מנכין לו נגד חבלתו (תשובת רשב"א סימן תתקמ"ח): } |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכה - חייבי מיתת ב"ד היאך דנים אותן בזמן הזה. ובו ה' סעיפים: | יא. | {הגה: כל חייבי מיתות ב"ד בזמן הזה אין בידינו להלקותן או להגלותן או להרגן או לחבטן אלא מנדין אותן ומבדילין אותן מן הקהל (טור ס"ח בשם רב נטרונאי גאון) וכל זה מצד הדין אבל אם רואין ב"ד שהוא צורך שעה ומגדר מילתא יכולין לענוש במה שירצו (שם ובשם תשו' הגאון) כמו שנתבאר לעיל סי' ב': ודוקא בדיני נפשות הצריכין ב"ד אבל הנהרגין בלא ב"ד נידונין גם עתה כמו שיתבאר (טור שם):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכה - חייבי מיתת ב"ד היאך דנים אותן בזמן הזה. ובו ה' סעיפים: | א. | הרודף אחר חבירו להרגו והזהירוהו והרי הוא רודף אחריו אפי' היה הרודף קטן הרי כל ישראל מצויים להצילו באבר מאברי הרודף ואם אינם יכולים לכוין ולא להצילו אלא א"כ יהרגו לרודף הרי אלו הורגים אותו אע"פ שעדיין לא הרג: {הגה: (טור ס"ז) הבא במחתרת לגנוב ג"כ דינו כרודף ואם ידוע שלא בא רק על עסק ממון ואף אם יעמוד בעל הממון נגדו לא יהרגהו אסור להרגו ועיין בדברי הטור בסי' זה מי שמסכן רבים כגון שעוסק בזיופים במקום שהמלכיות מקפידות דינו כרודף ומותר למסרו למלכות (נימוקי מהר"ם מריזבורק) כמו שנתבאר לעיל סימן שפ"ח סי"ב:} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכה - חייבי מיתת ב"ד היאך דנים אותן בזמן הזה. ובו ה' סעיפים: | ב. | לפיכך העוברת שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להרגה ואם הוציא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכה - חייבי מיתת ב"ד היאך דנים אותן בזמן הזה. ובו ה' סעיפים: | ג. | וכן הרודף אחר הזכר או אחר אחת מכל העריות (לאנסה) חוץ מהבהמה מצילין אותו אפילו בנפש הרודף ואם רדף אחר ערוה ותפס ושכב עמה כיון שהערה בה אע"פ שלא גמר ביאתו אין ממיתין אותו עד עמדו בדין: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכה - חייבי מיתת ב"ד היאך דנים אותן בזמן הזה. ובו ה' סעיפים: | ד. | רדף אחר ערוה ואחרים היו רודפים אחריו להצילה ואמרה להם הניחוהו כדי שלא יהרגני אין שומעין לה אלא מבהילין אותו ומונעין אותו ע"י הכאת אבריו ואם אינם יכולים באבריו אפילו בנפשו: {הגה: הבא על העכו"ם בפרהסיא לעיני י' ישראלים קנאין פוגעין בו ומותרין להרגו ודוקא בשעת מעשה אבל אם פירש אסור להרגו ודווקא שהתרו בו ולא פירש ודוקא שבא הקנאי להורגו מעצמו אבל אם שאל לבית דין אין מורים לו כך:} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכה - חייבי מיתת ב"ד היאך דנים אותן בזמן הזה. ובו ה' סעיפים: | ה. | אפיקורס מישראל והם עובדי עכו"ם או עושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס [הרי זה] אפיקורס והכופרים בתורה ובנבואה מישראל מצוה להעבירן אם יש בידו להעבירן בפרהסיא מעבירן ואם לאו יסבב בסיבת העברתן כיצד ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר קודם ומסלקו ואומר הריני טרוד להוריד בני מהגג ואחזירנו לך וכיוצא בדברי' אלו אבל העכו"ם שאין בינינו ובינם מלחמה ורועה בהמה דקה מישראל במקו' שהשדו' הם של ישראל וכיוצ' בהם אין מסבבין להם המית' ואסור להצילן (שם די"א ע"ל סל"ד סי"ג ובסימן ת"ט) בד"א בישראל בעל עבירות והוא עומד ברשעו ושונה בו תמיד כגון רועה בהמה דקה שפקרו בגזל והם הולכים באולתם אבל ישראל בעל עבירות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו (שם) (די"ג) (עיין ביורה דעה סי' קנ"ח): |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכו - חייב אדם להציל את חבירו בין בגופו בין בממונו. ובו סעיף א': | א. | הרואה את חבירו טובע בים או ליסטים באין עליו או חיה רעה באה עליו ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להציל ולא הציל או ששמע עכו"ם או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנים לו פח ולא גילה אוזן חבירו והודיעו או שידע בעכו"ם או באנס שהו' בא על חבירו ויכול לפייסו בגלל חבירו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו וכיוצא בדברים אלו עובר על לא תעמוד על דם רעך: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכז - מצות עשה להסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות ועשיית מעקה לגגו. ובו י' סעיפים: | א. | מצות עשה לעשות אדם מעקה לגגו שנא' ועשית מעקה לגגך והוא שיהיה בית דיר' אבל בית אוצרות ובית הבקר וכיוצא בהן אינו זקוק לו: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכז - מצות עשה להסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות ועשיית מעקה לגגו. ובו י' סעיפים: | ב. | כל בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור ממעקה: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכז - מצות עשה להסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות ועשיית מעקה לגגו. ובו י' סעיפים: | ג. | בית של שני שותפים חייבים במעקה שנאמר כי יפול הנופל ממנו לא תלה אלא בנופל א"כ למה נאמר גגך למעט בתי כנסיות ובתי מדרשות לפי שאינם עשוים לדירה: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכז - מצות עשה להסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות ועשיית מעקה לגגו. ובו י' סעיפים: | ד. | היתה ר"ה גבוה מגגו אינו זקוק למעקה שנאמר כי יפול הנופל ממנו: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכז - מצות עשה להסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות ועשיית מעקה לגגו. ובו י' סעיפים: | ה. | גובה המעקה אין פחות מי' טפחים כדי שלא יפול ממנו הנופל וצריך להיות המחיצה חזקה כדי שישען אדם עליה ולא תפול: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכז - מצות עשה להסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות ועשיית מעקה לגגו. ובו י' סעיפים: | ו. | כל המניח גגו בלא מעקה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנא' ולא תשים דמים בביתך: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכז - מצות עשה להסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות ועשיית מעקה לגגו. ובו י' סעיפים: | ז. | אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשול בה אדם וימות כגון שהיתה לו באר (או בור) בחצירו בין שיש בו מים בין שאין בו מים חייב לעשות חוליא גבוה י' טפחים או לעשות לה כיסוי כדי שלא יפול בה אדם וימות: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכז - מצות עשה להסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות ועשיית מעקה לגגו. ובו י' סעיפים: | ח. | וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה שנאמר השמר לך ושמור נפשך ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל מצות עשה ועובר בלא תשים דמים: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכז - מצות עשה להסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות ועשיית מעקה לגגו. ובו י' סעיפים: | ט. | הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וקצתם נתבארו בטור י"ד סי' קט"ז ועוד יש דברים אחרים ואלו הן לא יניח פיו על הסילון המקלח וישתה ולא ישתה בלילה מהבארות ומהאגמים שמא יבלע עלוקה והוא אינו ריאה: {הגה: וכבר כתבתי דברים אלו סימן קי"ו ביורה דעה וע"ש:} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות חובל בחבירו | סימן תכז - מצות עשה להסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות ועשיית מעקה לגגו. ובו י' סעיפים: | י. | כל העובר על דברים אלו וכיוצא בהם ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך או איני מקפיד בכך מכין אותו מכת מרדות והנזהר מהם עליו תבא ברכת טוב: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן א - מי הם הכשרים לשחוט. ובו י"ד סעיפים: | א. | הכל שוחטין לכתחלה אפילו נשים: {הגה: יש אומרים שאין להניח נשים לשחוט. שכבר נהגו שלא לשחוט וכן המנהג שאין הנשים שוחטות: (ב"י בשם האגור):} ועבדים וכל אדם אפילו אין מכירין אותו שמוחזק לשחוט שלא יתעלף וגם אין יודעין בו שהוא מומחה ויודע הלכות שחיטה מותר ליתן לו לכתחלה לשחוט ומותר לאכול משחיטתו שרוב הרגילין לשחוט הם בחזקת מומחין ומוחזקין, בד"א בשאינו לפנינו אז מותר לאכול משחיטתו וסומכים על החזקה. אבל אם הוא לפנינו צריך לבדקו אם הוא מומחה ויודע הלכות שחיטה אבל אין צריך לשאלו אם נתעלף: {הגה: וי"א שאין לסמוך על החזקה אלא בדיעבד אבל לכתחלה אין לסמוך על חזקה במקום דיכולין לבררו (מרדכי והגהות אשר"י ואגור בשם א"ז ושאלתות פ' בהעלותך) וכל זה מיירי באחרים שאינן בקיאין ויודעין אם זה השוחט בקי או לאו אבל השוחט עצמו לא ישחוט אע"פ שיודע הלכות שחיטה ומומחה עד ששחט ג"פ בפני חכם ומומחה בהלכות שחיטה שיודע שהוא רגיל וזריז שלא יתעלף (טור בשם הרמב"ם) ולכן נוהגין שאין אדם שוחט אלא א"כ נטל קבלה לפני חכם (אגור בשם הלכות א"י) ואין החכם נותן לו קבלה עד שידע בו שהוא יודע הלכות שחיטה ובקי ביד. ולכן נוהגין שכל הבאין לשחוט סומכין עליהם לכתחילה ולא בדקינן אותם לא בתחילה ולא בסוף. דכל המצויין אצל שחיטה כבר נטלו קבלה לפני חכם (ד"ע) ובקצת מקומות נוהגין להחמיר עוד דהמקבל נוטל כתב מן החכם לראייה שנתן לו קבלה. וכל שוחט אע"פ שנטל קבלה יראה שיחזור לפרקים הלכות שחיטה שיהיו שגורים בפיו ובלבו שלא ישכחם (מהר"ר יעקב הלוי בשם מהר"ש). וכמו שהדין בהלכות שחיטה ובמי שבא לשחוט כך הוא הדין בהלכות בדיקות הריאה ובמי שבא לבדוק. ודינם ומנהגם שוה בכל זה (ד"ע) ויש לב"ד לחקור ולדרוש אחר הבודקים והשוחטים ולראות שיהיו בקיאים ומומחים וכשרים (מהרי"ו סי' נ') כי גדול איסור המכשלה בשחיטות ובדיקות המסורים לכל ואם בדקו איזה שוחט ובודק ונמצא שאינו יודע. אם נטל פעם אחת קבלה אין מטריפין למפרע מה ששחט דאמרינן השתא הוא דאתרע (חדושי אגודה) אבל אם לא נטל קבלה מעולם כל מה ששחט טרפה גם כל הכלים שבשלו בהן מה ששחט צריכין הכשר (רשב"א סימן רי"ח):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן א - מי הם הכשרים לשחוט. ובו י"ד סעיפים: | ב. | אין צריך שידע כל חילוקי הדינים אלא אם אומר על דבר זה הייתי מסתפק ושואל קרינן ביה שפיר יודע עד שאומר על האסור מותר: {הגה: ובודקין אותו בדיני הלכות שחיטה שיתבארו לקמן ריש סימן כ"ג ובדין בדיקת הסכין ובדין בדיקת הסימנים לאחר שחיטה כמו שיתבאר לקמן סימן כ"ה. (הגהות אשיר"י והגהות מיימוני פ"ד מה"ש) ואם שחט וליתיה קמן למבדקיה מ"מ יבדקו בסימנים אם נשחטו רובן. דכל מה דאפשר למיבדק בדקינן (הר"ן בשם בעל הלכות וד"ע לדעת הרא"ש ע"ל סכ"ה מי"ג) וכל זה במקומות שלא נהגו ליטול קבלה אבל במקומות שנוהגין ליטול קבלה כגון בני אשכנז והנמשכין אחריהם. אין נוהגין לבדוק אחריו כלל וכמו שנתבאר: (ד"ע):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן א - מי הם הכשרים לשחוט. ובו י"ד סעיפים: | ג. | מי שיודעין בו שאינו יודע הלכות שחיטה אפילו שחט לפנינו ד' או ה' פעמים שחיטה הגונה וראוי' ושחט אח"כ בינו לבין עצמו שחיטתו פסול' אפי' שאלו לו עשית כך וכך ומתוך תשובתו נראה ששחט כראוי אין לסמוך עליו ואפי' אמר ברי לי ששחטתי יפה: {הגה: ומי שדרכו להתעלף ואנו יודעים שאינו מוחזק ושחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי נאמן מאחר שיודע הלכות שחיטה (ב"י לדעת הרמב"ם):} מי שיודעים בו שאינו יודע הלכות שחיטה יכולי' ליתן לו לשחוט אם אחר עומד על גביו ובלבד שיראה אותו מתחילת שחיטה עד סופה: {הגה: ויש מחמירין ואוסרין ליתן לו לכתחלה לשחוט מאחר שא"י הלכות שחיטה (ב"י בשם הגהות אשיר"י בשם א"ז ובמרדכי) והכי נהוג:} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן א - מי הם הכשרים לשחוט. ובו י"ד סעיפים: | ד. | אם אבדו גדייו ותרנגוליו או שנגנבו ומצאם שחוטים כראוי במקום שרוב ישראל מצויים (וגם רוב גנבי העיר ישראלים) מותרים בין שמצאם בשוק בין שמצאם באשפה שבבית אבל אם מצאם באשפה שבשוק אסורים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן א - מי הם הכשרים לשחוט. ובו י"ד סעיפים: | ה. | חרש שאינו שומע ואינו מדבר ושוטה דהיינו שהוא יוצא יחידי בלילה. או מקרע כסותו או לן בבית הקברות. או מאבד מה שנותנים לו אפילו באחת מאלו, אם עושה אותם דרך שטות. וקטן שאינו יודע לאמן ידיו לשחוט אין מוסרין להם לשחוט לכתחילה אפי' אחרים עומדים על גביהם. ואם שחטו שחיטתן כשרה אם אחרים עומדים על גביהם ואין מוסרין להם לכתחילה לשחוט בשאין אחרי' עומדים על גביהם אפי' אם רוצים להאכיל לכלבים. ואם הקטן יודע לאמן ידיו אם אחרים עומדים על גביו שוחט לכתחילה. ומותר לאכול משחיטתו: {הגה: אבל אם שחט בינו לבין עצמו שחיטתו פסולה אע"פ שיודע הלכות שחיטה (הגהות אשיר"י רפ"ק ורשב"א ות"ה וא"ז) ומקרי קטן לענין זה עד שנעשה בר מצוה דהיינו בן י"ג שנים ויום א' (ב"י בשם עיטור וא"ז בשם ר' יואל) ויש מחמירין שלא ליתן קבלה למי שהוא פסו' מבן י"ח שנה (מרדכי בשם הלכו' א"י והגהות אלפסי החדשים) ואז גברא בר דעת הוא ויודע ליזהר:} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן א - מי הם הכשרים לשחוט. ובו י"ד סעיפים: | ו. | חרש המדבר ואינו שומע לא ישחוט מפני שאינו שומע הברכה. ואם שחט אפילו בינו לבין עצמו שחיטתו כשרה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן א - מי הם הכשרים לשחוט. ובו י"ד סעיפים: | ז. | השומע ואינו מדבר אם הוא מומחה שוחט אפי' לכתחלה אם אחר מברך: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן א - מי הם הכשרים לשחוט. ובו י"ד סעיפים: | ח. | שכור שהגיע לשכרותו של לוט דינו כשוטה ואם לא הגיע לשכרותו של לוט שוחט לכתחילה: {הגה: וי"א ששכור לא ישחוט שרגיל לבא לידי דרסה. (הגהות מיי' בשם סמ"ג פ"ג מהלכות שחיטה ובה"ג וכל בו בשם סה"ת וס' יראים סימן קל"ז):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן א - מי הם הכשרים לשחוט. ובו י"ד סעיפים: | ט. | סומא לא ישחוט לכתחילה אלא א"כ אחרים רואין אותו ואם שחט שחיטתו כשרה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן א - מי הם הכשרים לשחוט. ובו י"ד סעיפים: | י. | ערום לא ישחוט לכתחילה מפני שאינו יכול לברך: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן א - מי הם הכשרים לשחוט. ובו י"ד סעיפים: | יא. | אם הטילו הקהל חרם שלא ישחוט אלא טבח ידוע ושחט אחר י"א ששחיטתו אסורה: {הגה: ואם נתבטלה התקנה כל השוחטים בחזקת כשרות כמו בראשונה (פסקי מהרא"י סי' קע"ז):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן א - מי הם הכשרים לשחוט. ובו י"ד סעיפים: | יב. | השוחט בפני עדים בהמה לעובד כוכבים וכשבא ישראל לקנות ממנה אמר לא תקנה ממנה כי לא שחטתיה אינו נאמן ומיהו לדידיה אסורה דהא שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא (וע"ל סי' קכ"ז בדין עד אחד נאמן באיסורין): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן א - מי הם הכשרים לשחוט. ובו י"ד סעיפים: | יג. | טבח שעשה סימן בראש הכבש השחוט שיהא נראה שהוא טרפה וגם היה אומר שהוא טריפה ואח"כ אמר שכשר היה, ולא אמר כן אלא כדי שלא יקחו אותו וישאר לו ליקח ממנו בשר כיון שנתן אמתלא לדבריו נאמן (וע"ל סימן קל"ז סעיף א' בהג"ה): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן א - מי הם הכשרים לשחוט. ובו י"ד סעיפים: | יד. | שוחט שהעיד עליו עד אחד ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו עד אחד בהכחשה לאו כלום והעד עצמו מותר לאכול מכאן ולהבא ומכ"מ הכל לפי מה שהוא אדם: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ב - אם שחיטת עובד כוכבים ומומר כשרה ובו י"א סעיפים: | א. | שחיטת עובד כוכבים נבילה אפי' הוא קטן ואפי' אינו עובד עבודת כוכבים (כגון גר תושב - טור) ואפילו אחרים רואין אותו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ב - אם שחיטת עובד כוכבים ומומר כשרה ובו י"א סעיפים: | ב. | מומר אוכל נבילות לתיאבון ישראל בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו אפי' ישחוט בינו לבין עצמו והוא שיודעין בו שיודע הלכות שחיטה ואם לא בדק לו סכין תחלה אסור לאכול משחיטתו עד שיבדקנו בסוף, ואין ליתן לו לכתחילה לשחוט אפי' כשר עומד על גביו בלי שיבדוק לו כשר את הסכין תחלה על סמך שיבדקנו בסוף: {הגה: מי ששחט והוציא טריפה פעם אחת מתחת ידו אם לא הוחזק בכך מותר לאכול אח"כ משחיטתו מ"מ דנין בזה לפי ראות עיני הדיין באדם השוחט אם כבר נכשל ורגלים לדבר מעבירין אותו (מהרי"ק שורש ל"ג):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ב - אם שחיטת עובד כוכבים ומומר כשרה ובו י"א סעיפים: | ג. | מומר לתיאבון ששחט אפילו נשבע ששחט בסכין יפה אינו נאמן: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ב - אם שחיטת עובד כוכבים ומומר כשרה ובו י"א סעיפים: | ד. | מומר לתיאבון ששחט בינו לבין עצמו ויש עמו סכין יפה ושאינו יפה ואומר שביפה שחט נאמן: ואפילו אם נמצא בשר בידו אם יש מומחין בעיר נאמן לומר מומחה שחט לי: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ב - אם שחיטת עובד כוכבים ומומר כשרה ובו י"א סעיפים: | ה. | מומר להכעיס אפי' לדבר אחד או שהוא מומר לעבודת כוכבים או לחלל שבת בפרהסיא או שהוא מומר לכל התורה אפילו חוץ משתים אלו דינו כעובד כוכבים (ר' ירוחם): {הגה: ומי שאינו חושש בשחיטה ואוכל נבילות בלא תיאבון אף על פי שאינו עושה להכעיס דינו כמומר להכעיס (כך העלה הב"י מדברי הרא"ש):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ב - אם שחיטת עובד כוכבים ומומר כשרה ובו י"א סעיפים: | ו. | מומר לאחד משאר עבירות א"צ לבדוק לו סכין ולהרמב"ם צריך. ודוקא במומר לעבירה אבל מי שהוא פסול לעדות בעבירה מעבירות של תורה א"צ לבדוק לו סכין אפילו להרמב"ם (ב"י ושכ"כ הרמב"ם): {הגה: מיהו אם הוא פסול לעדות משום שאכל נבילות אעפ"י שאינו מומר לכך. כיון שהוא חשוד לאכול נבילות דינו כמומר לכך: (סברת ב"י והרמב"ם):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ב - אם שחיטת עובד כוכבים ומומר כשרה ובו י"א סעיפים: | ז. | מומר לערלות דינו כמומר לעבירה אחת. ואם אינו ערל אלא מפני שמתו אחיו מחמת מילה הרי הוא כשאר ישראל כשר: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ב - אם שחיטת עובד כוכבים ומומר כשרה ובו י"א סעיפים: | ח. | כותי האידנא דינו כעובד כוכבים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ב - אם שחיטת עובד כוכבים ומומר כשרה ובו י"א סעיפים: | ט. | צדוקי ובייתוסי (הם הנמשכים אחר צדוק ובייתוס מתלמידי אנטיגנוס איש סוכו שיצאו לתרבות רעה ואינם מאמינים בתורה שבע"פ) שחיטתן אסורה אא"כ שחטו ואחרים עומדים על גביהם וגם בדקו להם סכין: {הגה: מסור דינו כמומר ושחיטתו פסולה (הגהות אלפסי) ויש מכשירין (ב"י סימן קי"ט בשם רשב"א) ועיין לקמן סימן קי"ט:} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ב - אם שחיטת עובד כוכבים ומומר כשרה ובו י"א סעיפים: | י. | התחיל פסול לשחוט וגמר הכשר או שהתחיל הכשר וגמר הפסול פסולה במה דברי' אמורים שהתחיל הפסול בדבר שעושה אותו נבילה כגון בוושט או ברוב הקנה אבל אם התחיל הפסול בחצי קנה וגמר הכשר כשירה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ב - אם שחיטת עובד כוכבים ומומר כשרה ובו י"א סעיפים: | יא. | היו ישראל ופסול אוחזין בסכין ושוחטין פסולה ואין צריך לומר אם כל א' סכינו בידו: (שחיטת קוף פסולה) (א"ז והוא בתוספתא ריש חולין): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ג - שחיטה אינה צריכה כוונה. ובו סעיף אחד: | א. | שחיטת חולין אינה צריכה כוונה. אפילו מתעסק בעלמא לחתוך או שזרק סכין לנועצה בכותל ושחט כהלכתה (ס"א בהליכתה ועיקר) כשרה והוא שראה שלא החליד (פי' ענין נעיצה ותחיבה מלשון חולדה שנכנסת בחורין ובסדקין) הסכין בין סימן לסימן, או תחת העור. ואם מצא הנוצה או השער חתוכים ודאי לא החליד ואפילו הפיל הסכין בידו או ברגלו שלא בכוונה כלל ושחט שחיטתו כשרה. אבל אם נפלה מעצמה פסולה דבעינן כח גברא (ע"ל סי' ז') וכן אם היה הסכין מונח בחיקו או בידו ונפלה מידו או מחיקו שלא בכוונה כנפלה מעצמה דמי ופסולה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ד - השוחט לשם עבודת כוכבים או לשם דבר אחר מה דינו. ובו ז' סעיפים: | א. | השוחט לשם עבודת כוכבים אפילו לא חישב לעבדה בשחיטה זו אלא חישב בשעת שחיטה לזרוק דמה או להקטיר חלבה לעבודת כוכבים הרי זה זבחי מתים. ואסורה בהנאה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ד - השוחט לשם עבודת כוכבים או לשם דבר אחר מה דינו. ובו ז' סעיפים: | ב. | שחט סתם ואח"כ חשב לזרוק דמה או להקטיר חלבה לעבודת כוכבים הרי זה ספק זבחי מתים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ד - השוחט לשם עבודת כוכבים או לשם דבר אחר מה דינו. ובו ז' סעיפים: | ג. | ישראל ששחט בהמתו של עובד כוכבים אפילו חישב העובד כוכבים לעבודת כוכבים כשירה ואם ישראל חשב שיזרוק העובד כוכבים לעבודת כוכבים פסולה (ואסורה בהנאה (ב"י) ): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ד - השוחט לשם עבודת כוכבים או לשם דבר אחר מה דינו. ובו ז' סעיפים: | ד. | ישראל ששחט בהמת חבירו לעבודת כוכבים לא אסרה. שודאי לא כוון אלא לצערו. ואם יש לו שותפות בה יש אומרים שאוסר גם חלק חבירו. ויש אומרים דגם בזה אינו מכוין אלא לצער שותפו ולא לאסור: {הגה: ואם התרו בו ועבר התראה הרי זה אוסר כשאר מומרים (טור). (וע"ל סימן קמ"ה):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ד - השוחט לשם עבודת כוכבים או לשם דבר אחר מה דינו. ובו ז' סעיפים: | ה. | השוחט לשם הרים וגבעות לשם חמה ולבנה כוכבים ומזלות ימים ונהרות אין לו דין תקרובת עבודת כוכבים לאוסרה בהנאה אבל שחיטתו פסולה אע"פ שלא נתכוין לעבדם. אלא לרפואה וכיוצא בה מדברי הבאי שאומרים העובדי כוכבים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ד - השוחט לשם עבודת כוכבים או לשם דבר אחר מה דינו. ובו ז' סעיפים: | ו. | שחט לשם שר של הר או לשם שר א' משאר הדברים בין ששחט לשם מיכאל השר הגדול בין ששחט לשם שר של שלשול קטן שבים (פי' מין תולעת) הרי זה זבחי מתים ואסור בהנאה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ד - השוחט לשם עבודת כוכבים או לשם דבר אחר מה דינו. ובו ז' סעיפים: | ז. | ישמעאלים שאינם מניחים ישראל לשחוט אלא אם כן יהפוך פניו לא"ל קיבל"א (דהיינו שיהפוך פניו נגד מזרח) כמנהג חקותיהם אינו דומה לשוחט לשם הרים. ומכל מקום ראוי לבטל המנהג ההוא ולגעור במי שעושה כן (הואיל ומקפידים על כך) (רשב"א סימן שמ"ה): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ה - השוחט לשם קדשים מה דינו. ובו ג' סעיפים: | א. | השוחט לשם קדשים שמתנדבים ונודרים כמותם אפילו היא בעלת מום. שחיטתו פסולה. שזה כשוחט קדשים בחוץ. שחט לשם קדשים שאינם באים בנדר ונדבה שחיטתו כשרה (ל' הרמב"ם פ"ב מה"ש). כיצד השוחט לשם עולה לשם תודה לשם פסח. שחיטתו פסולה הואיל והפסח יכול להפרישו בכל שעה שירצה. דומה לנידר ונידב. שחט לשם חטאת לשם אשם ודאי לשם אשם תלוי לשם בכור לשם מעשר לשם תמורה שחיטתו כשרה, ואם נודע שעבר עבירה שחייב עליה חטאת או אשם ואומר זו לחטאתי או לאשמי פסולה: {הגה: ויש פוסלין באשם תלוי בכל ענין משום דסבירא להו דבא בנדר ונדבה (טור) (וכן משמע דעת הרא"ש ס"פ השוחט ור' ירוחם ע"ש ורשב"א בת"ה) ויש להחמיר:} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ה - השוחט לשם קדשים מה דינו. ובו ג' סעיפים: | ב. | שחט תרנגולים ואוזים וכיוצא בהם מינים שאינם ראויים להקרבה כשרים וה"ה לתורים קטנים ובני יונים גדולים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ה - השוחט לשם קדשים מה דינו. ובו ג' סעיפים: | ג. | שנים ששוחטין בין שאוחזין בסכין אחד בין שכל אחד סכינו בידו ונתכוין א' מהם לשם דבר הפוסל הרי זה פסולה וכן אם שחטו זה אחר זה ונתכוין א' מהם לשם דבר הפוסל פסול במה דברים אמורים כשהיה לו בה שותפות אבל אם אין לו בה שותפות אינה אסורה שאין אדם מישראל אוסר דבר שאינו שלו שאין כוונתו אלא לצערו: {הגה: ויש אוסרים בכל ענין משום מראית העין (ב"י בשם הרא"ש והטור) ויש להחמיר:} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ו - במה שוחטין. ובו ד' סעיפים: | א. | בכל דבר התלוש שוחטין בין בסכין בין בצור בין בקרומית של קנה האגם הנקרא אישפד"ניא (ושן וצפורן יחידי) (טור) וכיוצא בהם מדברים החותכים. והוא שיהיה פיו חד ולא יהיה בו פגם: {הגה: ואסור לשחוט בשאר קנים או זכוכית שקסמים נבדלין מהם ויש לחוש לנקיבת הסימנים. (ב"י בשם רש"י וכ"כ הר"ן):} סכין שצדו א' מגל, וצדו השני יפה. לא ישחוט בצד היפה לכתחלה, גזירה שמא ישחוט בצד האחר, ואם שחט הואיל בצד היפה שחט שחיטתו כשירה: {הגה: וה"ה בסכין ארוך שיש בו פגימה ונשאר בו שיעור שחיטה בלא פגימה דאסור לשחוט בו אפילו במקום היפה אפילו אם כרך מטלית על הפגימה (טור) ואם שחט בו ואמר ברי לי שלא נגעתי במקום הפגימה שחיטתו כשרה. (מרדכי ספ"ק דחולין ואשר"י ותא"ו נט"ז וכל בו ורוקח ומהרי"ל) אפילו לא כרך מטלית על הפגימה ובי"ט שאי אפשר להשחיז הסכין (טור ואשר"י ור"פ עב"י) וכן בחול בשעת הדחק מותר לשחוט לכתחלה אם כורך מטלית על הפגימה. (טור וב"י שסמך על העיטור ור"ן וסה"ת וסמ"ג והגה"מ) (וע"ל סימן י"ח ס"י) ולכתחלה יש ליזהר אפילו אין לסכין פגימה רק בין הקתא לסכין לא ישחוט בו. (מצא בשחיטות ישנים) (ד"מ סימן י"ח סוף ס"ב):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ו - במה שוחטין. ובו ד' סעיפים: | ב. | השוחט בדבר המחובר לקרקע, או לגוף. כגון צפורן ושן המחוברין בבהמה. שחיטתו פסולה. ובתלוש מן הקרקע ולבסוף חברו בקרקע לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה ואפילו אם בטלו והוא שלא יהא נשרש בארץ אחר שבטלו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ו - במה שוחטין. ובו ד' סעיפים: | ג. | חתך מבהמה לחי שיש בו שינים חדים ושחט בהם שחיטתו פסולה מפני שהם כמגל אבל בשן אחד הקבוע בלחי שוחט בו לכתחלה (וה"ה בציפורן הקבוע ביד התלושה מן הגוף) (ב"י): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ו - במה שוחטין. ובו ד' סעיפים: | ד. | נעץ סכין בכותל (או בדבר התלוש) והעביר הצואר עד שנשחט שחיטתו כשרה (ל' הרמביים פ"ב מה"ש דין ח') והוא שיהיה צואר הבהמה למטה והסכין למעלה שאם היה צואר בהמה למעלה מהסכין שמא תרד הבהמה בכובד גופה ותחתוך בלא הולכה והבאה ואין זו שחיטה. ואפילו אמר ברי לי שלא דרסתי שחיטתו פסולה (טור ופוסקים) לפיכך אם היה עוף בין שהיה צוארו למעלה מהסכין הנעוצה. או למטה ממנה שחיטתו כשרה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ז - הקובע סכין בגלגל אם מותר לשחוט בו. ובו סעיף אחד: | א. | יכול אדם לקבוע סכין בגלגל של אבן או של עץ ומסבב הגלגל בידו או ברגלו. ומשים שם צואר הבהמה או העוף עד שישחט בסביבת הגלגל. ואם המים הם המסבבים את הגלגל ושם הצואר כנגדו בשעה שסבב ונשחט הרי זו פסולה (ל' הרמב"ם שם דין י"ג) ואם פטר אדם את המים עד שבאו וסבבו את הגלגל ושחט בסביבתו הרי זה כשרה בדיעבד שהרי מכח אדם בא במה דברים אמורים בסביבה ראשונה שהיא מכח האדם אבל מסביבה שנייה ולאחריה פסולה שהרי אינה מכח האדם אלא מכח המים בהילוכן: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ח - שעור סכין של שחיטה. ובו סעיף אחד: | א. | כמה הוא אורך הסכין ששוחט בו כל שהוא שלא יהא דבר דק שנוקב ואינו שוחט כמו ראש האזמל הקטן וכיוצא בו. ובמחט אפילו הוא רחב קצת כאותן של רצענים שחותכין בו החוט אין שוחטין בו (טור) וכיון דלא ידעינן שיעורא השוחט בסכין קטנה צריך ליזהר ולשער לפי אומד דעתו שכשיוליך ויביא בה שלא ידרוס, אבל בקטנה יותר מדאי לא ישחוט: {הגה: ומי שלא יוכל לשער יקח סכין כמלא אורך ב' צוארין של אותו דבר ששוחטין (מרדכי בשם ר"ח) וי"א לשער בי"ד אצבעות ורמז לזה שנאמר ושחטתם בז"ה מנין י"ד. (שם ושחיטות ישנים):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן ט - השוחט בסכין מלובנת. ובו סעיף אחד: | א. | אם שחט בסכין מלובנת שחיטתו פסולה ויש מכשירין (אם ידע שהיא מלובנת ונזהר שלא נגע בצדדים): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן י - יתר דיני סכין. ובו ג' סעיפים: | א. | סכין של משמשי עבודת כוכבים חדש או ישן שאין בו משום גיעולי עבודת כוכבים מותר לשחוט בו בהמה בריאה מפני שהוא מקלקל. ואסור לשחוט בו מסוכנת מפני שהוא מתקן. סכין של עובד כוכבים שהשחיזו ברחים שלו (ע"ל ס"ס קכ"א), או אם היה יפה שאין בו פגימות ונעצו בקרקע קשה עשר פעמים ואח"כ שחט בו מותר ואם שחט בו בלא שום הכשר מדיח בית השחיטה ואם קלף הרי זה משובח ((ועל כן יש לקלפו (רוב הפוסקים) )): {הגה: ובמקום הדחק שאין לו סכין אחרת מותר לשחוט בו כה"ג לכתחלה אבל לא ישחוט על מנת לקלוף אח"כ (טור בשם הרא"ש ור' ירוחם):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן י - יתר דיני סכין. ובו ג' סעיפים: | ב. | סכין ששחט בו כשרה אע"פ שהוא מלוכלך בדם מותר לשחוט בו פעם אחרת אבל אסור לחתוך בו רותח ומותר לחתוך בו צונן על ידי הדחה שידיחנו תחלה: {הגה: ואם רוצה להגעילו לאכול בו רותח סגי ליה בהגעלה ע"י עירוי אע"פ שאינו ככלי ראשון (או"ה כלל נ"ח בשם מהר"ם):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן י - יתר דיני סכין. ובו ג' סעיפים: | ג. | סכין ששחט בו טריפה אסור לשחוט בו עד שידיחנו בצונן או יקנחנו בדבר קשה. ונוהגין עתה לקנחו יפה בשיער הבהמה בין כל שחיטה ושחיטה ושפיר דמי ואם שחט בו בלא הדחה ידיח בית השחיטה ואם רגיל לשחוט בו טריפות תדיר צריך נעיצה עשר פעמים בקרקע קשה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן יא - באיזה זמן שוחטין. ודין השוחט בתוך המים. ובו ד' סעיפים: | א. | לעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה במה דברי' אמורים כשאבוקה כנגדו, אבל אם אין אבוקה כנגדו או ביום במקום אפל לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה (וב' נרות חשובים אבוקה) (מהרי"ל ואגודה): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן יא - באיזה זמן שוחטין. ודין השוחט בתוך המים. ובו ד' סעיפים: | ב. | השוחט בשבת וביו"כ אע"פ שאילו היה מזיד בשבת מתחייב בנפשו והיה לוקה ביו"כ שחיטתו כשרה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן יא - באיזה זמן שוחטין. ודין השוחט בתוך המים. ובו ד' סעיפים: | ג. | אין שוחטין לתוך ימים ונהרות שלא יאמרו לשר של ים הוא שוחט ולא לתוך הכלים שלא יאמרו מקבל הדם לזורקו לעבודת כוכבים ואם יש בכלי מים שאז אין הדם ראוי לזריקה אם הם צלולים לא ישחוט בו שלא יאמרו לצורה הנראית במים שוחט ואם הם עכורי' מותר וכן אם יש בכלי עפר מותר לשחוט בתוכו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן יא - באיזה זמן שוחטין. ודין השוחט בתוך המים. ובו ד' סעיפים: | ד. | היה בספינה ואין לו בה מקום פנוי לשחוט יכול לשחוט על גבי כלים והדם שותת ויורד לתיך המים או מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט על דפנותיה והדם שותת ויורד לתוך המים ואינו חושש: {הגה: מקצת שוחטין נזהרין שלא לשחוט שום אווז בטבת ושבט אם לא שאוכלין מלבה משום שקבלה היא שיש שעה אחת באותן חדשים אם שוחט בה אווז ימות השוחט אם לא אוכל ממנה ונוהגין לאכול מן הלב (תשב"ץ בשם ר"י חסיד):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן יב - שלא לשחוט בתוך גומא. ובו ב' סעיפים: | א. | אין שוחטין לתוך הגומא אפילו בבית ואם לא היה רוצה ללכלך ביתו בדם עושה מקום מדרון חוץ לגומא ושוחט שם והדם שותת ויורד לגומא ובשוק לא יעשה כן: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן יב - שלא לשחוט בתוך גומא. ובו ב' סעיפים: | ב. | י"א שאם שחט בגומא בשוק אסור לאכול משחיטתו עד שיבדקו אחריו, שמא אפיקורס הוא (רמב"ם פ"ב מה"ש ועיטור) ויש אומרים שמותר בדיעבד ואין צריך בדיקה (רשב"א ומרדכי בשם רא"מ): {הגה: ובזמן הזה דאין דרך עובדי כוכבים בכך יש להתיר בדיעבד (א"ז ובשחיטות הר"מ ממדלינגן):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן יג - בעלי חיים שאינם צריכים שחיטה. ובו ו' סעיפים: | א. | בהמה חיה ועוף טעונין שחיטה דגים וחגבים אין טעונין שחיטה: {הגה: ומותר לאוכלם מתים. או לחתוך מהם אבר ולאכלו. אבל אסור לאכלן חיים משום בל תשקצו (הגהות מיימוני פ"א הגהות מרדכי ותוס'):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן יג - בעלי חיים שאינם צריכים שחיטה. ובו ו' סעיפים: | ב. | השוחט את הבהמה ונמצאת כשרה ומצא בה עובר בן ח' בין חי בין מת. או בן ט' מת. מותר באכילה ואינו טעון שחיטה ואם מצא בה בן ט' חי אם הפריס על גבי קרקע טעון שחיטה אבל שאר טרפות אינו אוסר אותו ואם לא הפריס על גבי קרקע אינו טעון שחיטה. ואם פרסותיו קלוטות ((פי' שפרסתו כולה א' ואינה סדוקה)) (או שהיה בו שום שאר דבר תמוה) (הגהות אשירי) אף על פי שהפריס על גבי קרקע אינו טעון שחיטה ויש מגמגמין בדבר: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן יג - בעלי חיים שאינם צריכים שחיטה. ובו ו' סעיפים: | ג. | אם לא שחט האם אלא קרעה. וכן אם שחטה ונתנבלה בידו או שנמצאת טריפה. אם העובר (הנמצא בה) בן ט' חי טעון שחיטה לעצמו וניתר בה, ואם הוא בן ט' מת או בן ח' אפילו חי הרי זה אסור: {הגה: ועכשיו אין להתיר שום ולד הנמצא בבהמה אם האם טריפה. (הגהות מיימוני בשם סמ"ג סוף לאוין קל"ו ואו"ה סוף כלל נ"ה) ולא מהני לו שחיטת עצמו דחיישינן שמא אינו בן ט':} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן יג - בעלי חיים שאינם צריכים שחיטה. ובו ו' סעיפים: | ד. | בן ט' חי שנמצא במעי שחוטה כשרה וגדל ובא על בהמה דעלמא והוליד אותו הולד אין לו תקנה בשחיטה ואם בא על בת פקועה כיוצא בו הרי בנו ובן בנו עד סוף כל הדורות כמוהו וכולם צריכים שחיטה מדבריהם ואין הטרפות פוסל בהם: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן יג - בעלי חיים שאינם צריכים שחיטה. ובו ו' סעיפים: | ה. | השוחט את הבהמה ומצא בה דמות עוף, אע"פ שהוא עוף טהור, הרי זה אסור באכילה. לא הותר מן הנמצא בבהמה אלא מה שיש לו פרסה: {הגה: וי"א דאפילו פרסותיו קלוטות רק שיהא דומה לבהמה שבמינה מין שיש לו פרסה (עיין ס"ק ך'):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן יג - בעלי חיים שאינם צריכים שחיטה. ובו ו' סעיפים: | ו. | השוחט את הבהמה ומצא בה בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות אסור: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן יד - דין עובר במעי בהמה. ובו ו' סעיפים: | א. | המקשה לילד והוציא העובר את ראשו אעפ"י שהחזירו הרי הוא כילוד ואינו ניתר בשחיטת אמו לפיכך אם הוא בן ח' חי או מת או בן ט' מת אסור. ואם הוא בן ט' חי ניתר בשחיטת עצמו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן יד - דין עובר במעי בהמה. ובו ו' סעיפים: | ב. | הוציא ידו והחזירה (פי' קודם שחיטה) מה שיצא מן האבר לחוץ אסור, אבל מה שנשאר ממנו בפנים ומקום חתך מותר. לא החזירה קודם שחיטה גם מקום החתך אסור אבל מה שבפנים מותר אפילו הוא מיעוטו: {הגה: וכל זה לא איירי אלא לענין שיהא ניתר בשחיטת אמו כשאר עובר הנמצא בה. אבל אם ילדה אותה הבהמה אח"כ גם האבר שיצא והחזירו שרי דשחיטת עצמו מתיר הכל (כך העלה הב"י ור"י ן' חביב וכל בו בשם י"א וכן הוכיח מהרש"ל פרק המקשה סי' א' וכן משמעות הפוסקים והוא פשוט):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן יד - דין עובר במעי בהמה. ובו ו' סעיפים: | ג. | אם יצא רוב העובר הרי הוא כילוד ואם יצא חציו ברוב אבר או שיצא רובו במיעוט אבר הרי הוא כילוד: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן יד - דין עובר במעי בהמה. ובו ו' סעיפים: | ד. | הוציא אבר א' והחזירו וחזר והוציא אבר אחר והחזירו עד שהשלים לרוב המיעוט שלא יצא מותר ואם חתך כל אבר ואבר בשעה שהוציא אותו גם המיעוט שנשאר בפנים אסור: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן יד - דין עובר במעי בהמה. ובו ו' סעיפים: | ה. | עובר שהוציא אבר ונאסר האבר ואחר כך נשחטה האם והוציאו העובר והרי היא נקבה החלב שלה אסור לשתותו הואיל והוא בא מכלל האברים ויש בה אבר אחד אסור והרי זה כחלב טרפה שנתערב בחלב כשרה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן יד - דין עובר במעי בהמה. ובו ו' סעיפים: | ו. | המושיט ידו למעי הבהמה וחתך מן הטחול ומן הכליות וכיוצא בהן והניח החתיכות בתוך מעיה ואח"כ שחטה הרי אותן החתיכות אסורות משום אבר מן החי ואע"פ שהוא בתוך מעיה אבל אם חתך מן העובר שבמעיה ולא הוציאו ואח"כ שחטה הרי חתיכות העובר או אברו מותר הואיל ולא יצא (רמב"ם דין ט'): {הגה: ואם שחט עובר במעי אמו לא מיקרי שחיטה (ר"ן ובעיא פרק בהמה המקשה ולא איפשטא):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן טו - שלא לשחוט בהמה עד יום שמיני ללידתה. ובו ג' סעיפים. | א. | אפרוח כל זמן שלא יצא לאויר העולם אסור ולאחר שיצא לאויר העולם מותר מיד: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן טו - שלא לשחוט בהמה עד יום שמיני ללידתה. ובו ג' סעיפים. | ב. | בבהמה שילדה אם ידוע שכלו לו חדשיו דהיינו ט' חדשים לגסה וה' לדקה מותר מיד ביום שנולד ולא חיישינן שמא נתרסקו (פי' נכתשו ונכתתו) איבריו מחבלי הלידה ואם אין ידוע שכלו לו חדשיו אסור משום ספק נפל עד תחלת ליל שמיני: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן טו - שלא לשחוט בהמה עד יום שמיני ללידתה. ובו ג' סעיפים. | ג. | אין סומכין על העובד כוכבים בגדיים קטנים הנקחים ממנו ואומר שהם בני ח' ימים (תשובת רשב"א סי' רמ"ג): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן טז - דין אותו ואת בנו. ובו י"ב סעיפים: | א. | אסור לשחוט אותו ואת בנו ביום א' לא שנא האם ואחר כך הבן או הבת לא שנא הבן או הבת ואח"כ האם: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן טז - דין אותו ואת בנו. ובו י"ב סעיפים: | ב. | איסור אותו ואת בנו נוהג בנקבות שזה בנה ודאי ואם נודע ודאי שזה הוא אביו אין שוחטין שניהם ביום אחד ואם שחט אינו לוקה. שהדבר ספק אם נוהג בזכרים או אינו נוהג: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן טז - דין אותו ואת בנו. ובו י"ב סעיפים: | ג. | עבר ושחט אותו ואת בנו ביום א' מותר לאכלם ויש מי שאוסר (בו ביום לאכול האחרון): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן טז - דין אותו ואת בנו. ובו י"ב סעיפים: | ד. | יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה, כיצד הרי ששחט ראשון בתחלת ליל ד' לא ישחוט השני עד תחלת ליל ה' ואם שחט הראשון בסוף יום ד' קודם בין השמשות שוחט הב' בתחלת ליל ה' ואם שחט הא' בין השמשות של ליל ה' לא ישחוט השני עד ליל ו' ואם שחט ביום ה' אינו לוקה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן טז - דין אותו ואת בנו. ובו י"ב סעיפים: | ה. | אם הוא כרוך אחריה חזקה שהיא אמו (אבל מן הספק אין חוששין) (טור): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן טז - דין אותו ואת בנו. ובו י"ב סעיפים: | ו. | הלוקח בהמה אינו חושש שמא נשחטה אמה או בנה היום אבל על המוכר להזהיר הלוקח ולהודיעו אם שחט האם או הבן היום או אם מכרה לאחר לשחטה היום ואם הוא באחד מן ד' זמנים שדרך שכל מי שקונה בהמה ששוחטה מיד והם ערב פסח. וערב עצרת. וערב ר"ה. וערב יום טוב האחרון של חג. צריך להודיעו שמכר היום האם או הבת ואם לא הודיעו שוחט ואינו חושש בין קנה מישראל בין קנה מעובד כוכבים ואם נודע לו אח"כ שנשחטה אמה או בתה היום הוי מקח טעות ודוקא שמוכר שניהם ביום אחד אבל אם מכר האם או הבת ביום שלפניו אין צריך להודיעו ואם מכר האחד לחתן והשני לכלה אפי' אם מוכר בשני ימים צריך להודיעו שודאי שניהם שוחטין ביום אחד. שנים שלקחו אותו ואת בנו ביום אחד הלוקח תחלה ישחוט ולא השני במה דברים אמורים כשלקחום שניהם מאדם א' שמיד כשמכר לראשון לא היה יכול לשחוט את שנשאר בידו שהלוקח לקח על מנת לשחטו מיד (ולכן גם הלוקח ממנו אסור לשחוט שלא יכול למכור לו רק זכות שבידו) (טור) אבל אם לקחום משנים שניהם שוים וכל מי שישחוט תחלה זריז ונשכר: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן טז - דין אותו ואת בנו. ובו י"ב סעיפים: | ז. | אין איסור אותו ואת בנו אלא בבהמה טהורה בלבד שנאמר ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד ונוהג בכלאים הבא ממין כבש וממין עז: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן טז - דין אותו ואת בנו. ובו י"ב סעיפים: | ח. | צבי שבא על העז וילדה ושחט העז ובנה לוקה אבל העז שבא על הצביה אסור לשחוט אותה ואת בנה, ואם שחט אינו לוקה, היתה בת הצביה הזאת נקבה וילדה בן ושחט את הנקבה בת הצביה ואת בנה לוקה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן טז - דין אותו ואת בנו. ובו י"ב סעיפים: | ט. | אין איסור אותו ואת בנו אלא בשחיטה בלבד שנאמר לא תשחטו. אבל אם ניחר (פי' ענין הנחירה הוא שתוחב הסכין בנחיריו וחותך) את הראשון או נתנבל בידו מותר לשחוט השני לפיכך חרש שוטה וקטן ששחטו את הראשון בינם לבין עצמם מותר לשחוט השני אחריהם לפי שרוב מעשיהם מקולקלים: {הגה: ואם אחרים רואין ששוחטין כראוי אסור לשחוט אחריהם (טור) כן נראה לי:} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן טז - דין אותו ואת בנו. ובו י"ב סעיפים: | י. | מותר לשחוט את המעוברת עובר ירך אמו הוא ואם יצא העובר חי אחר שחיטת אמו והפריס על גבי קרקע אין שוחטין אותו ביום אחד ואם שחט אינו לוקה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן טז - דין אותו ואת בנו. ובו י"ב סעיפים: | יא. | עובד כוכבים שמכר שתי בהמות ואחר כך אמר מסיח לפי תומו שהן אותו ואת בנו אינו נאמן במה שאמר לאחר שמכרם ויצאו מתחת ידו ומיהו אי מהימן ליה אסור: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן טז - דין אותו ואת בנו. ובו י"ב סעיפים: | יב. | בהמה שנשחטה אמה או בתה היום ונתערבה באחרות וצריך לשחוט מהם היום כיצד תקנתו נכבשינהו דניידי ממקום קביעותן ויקח מהם אחד * וישחוט דכל דפריש מרובא פריש ושנים הנותרים אסור לשחטם היום: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שחיטה | סימן טז - דין אותו ואת בנו. ובו י"ב סעיפים: | יב. | [* צ"ל אחד אחד וישחוט - שארית יהודה *] |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.