Datasets:

sivan22
/

shulchan-aruch

Dataset card Data Studio Files Files and versions Community

Split (1)

train · 11.4k rows

bookname stringclasses 3 values	topic stringlengths 9 45	siman stringlengths 16 159	seif stringlengths 1 5	text stringlengths 1 4.82k
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן שצז - מי שבהמתו רגילה ליכנס לתוך שדה חבירו ובהמת הקצבים שמזקת. ובו ב' סעיפים:	ב.	הקצבים שיש להם בהמות לשחוט ביום השוק אם הם מזיקות אפי' בר"ה מתרים בבעלי' ג' פעמים שישמרם ואם לא שמרום רשאי הניזק לשחטם שחיטה כשיר' ואומרים לבעלים בואו ומכרו הבשר שלכם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן שצח - הכניס שורו לחצר חבירו שלא ברשות או נתן רשות להכניסו. ובו ה' סעיפים:	א.	הכניס שורו לחצר חבירו שלא ברשות ונגחו שורו של בעל החצר פטור. וכן אם הזיקו בעל החצר פטור שיכול לומר כיון שהכניסו שלא לדעת לא ידעתי עד ששגיתי בו ומיהו אם הזיקו לדעת חייב לשלם נזק שלם שאע"פ שיש לו רשות להוציאו מרשותו אין לו רשות להזיקו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן שצח - הכניס שורו לחצר חבירו שלא ברשות או נתן רשות להכניסו. ובו ה' סעיפים:	ב.	הזיק שור הנכנס לבעל החצר או לשורו דינו כאלו הזיקו בר"ה ומשלם תם חצי נזק ומועד נזק שלם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן שצח - הכניס שורו לחצר חבירו שלא ברשות או נתן רשות להכניסו. ובו ה' סעיפים:	ג.	קלקל את החצר כגון שחפר בורות שיחין ומערות בעל השור חייב בנזקי החצר ובעל החצר חייב בנזקי הבור מפני שהיה לו לסתמו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן שצח - הכניס שורו לחצר חבירו שלא ברשות או נתן רשות להכניסו. ובו ה' סעיפים:	ד.	נפל לבור שבחצר והבאיש את מימיו אם הבאישם בשעת נפיל' חייב בנזקי המים ואם הבאישם אחר נפיל' פטור שהרי נעשה כשאר תקלה שחשוב כבור והמים חשובים ככלים ובור פטור בנזקי כלים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן שצח - הכניס שורו לחצר חבירו שלא ברשות או נתן רשות להכניסו. ובו ה' סעיפים:	ה.	אם הכניסו ברשות בעל החצר פטור בעל השור ואם הזיק שור בעל (החצר) לשור הנכנס ברשות פטור אא"כ קבל עליו בעל החצר שמירתו: {הגה: וי"א דכיון דנתן לו רשות ליכנס הוי כאלו קיבל עליו שמירתו ודוק' בנזיקין דאתו ליה מבעל החצר אבל בנזיקין דאתו ליה מעלמא אינו חייב עד שיקבל עליו שמירתו (טור בשם ר"י והרא"ש):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן שצט - פרה שהזיקה גובה מולדה ושור שנגח פרה מעוברת כיצד שמין אותה. ובו ה' סעיפים:	א.	פרה מעוברת שהזיק' גובה חצי נזק ממנה ומולדה מפני שהיא כגופה אפי' ליתא לפרה משתלם כל חצי נזק מהולד מפני שהיא מגופה אבל תרנגולת שהזיק' אינו גובה מביצת' מפני שהביצה אינו מגופה אלא מובדלת ומופרשת: {הגה: מיהו אם הביצה אגודה עדיין בגופה י"א דגובין ממנה (המגיד פ"ט דנ"מ):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן שצט - פרה שהזיקה גובה מולדה ושור שנגח פרה מעוברת כיצד שמין אותה. ובו ה' סעיפים:	ב.	פרה מעוברת שנגח' ונמצא עוברה בצדה ואין ידוע אם קודם נגיח' ילדה ואז אין להשתלם מהולד או לאחר נגיח' ילדה ויש להשתלם מהולד ואין הפרה לפנינו המוציא מחבירו עליו הראי' ולא יטול מהולד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן שצט - פרה שהזיקה גובה מולדה ושור שנגח פרה מעוברת כיצד שמין אותה. ובו ה' סעיפים:	ג.	וכן שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה מת בצדה ואין ידוע אם מחמת נגיחה הפיל' או אם הפילה קודם המוציא מחבירו עליו הראי' ואפי' שהניזק טוען ברי והמזיק טוען שמא ואפי' שאין המזיק מוחזק כגון שעומדת באגם פטור ואפי' משבוע': {הגה: מיהו אם תפס הניזק נאמן אם יש לו מיגו דלא היו דברים מעולם (טור בשם הרא"ש):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן שצט - פרה שהזיקה גובה מולדה ושור שנגח פרה מעוברת כיצד שמין אותה. ובו ה' סעיפים:	ד.	נגח פרה מעוברת והפיל' אין שמין פחת פרה בפני עצמה ופחת הולד בפני עצמה אלא שמין כמה היתה הפר' שוה כשהית' מעוברת ובריאה וכמה היא שוה עכשיו היא והנפל שלה ומשלם הפחת או חציו אם היה תם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן שצט - פרה שהזיקה גובה מולדה ושור שנגח פרה מעוברת כיצד שמין אותה. ובו ה' סעיפים:	ה.	היתה הפרה לאחד והולד לאחר הרי פחת השומן שפחת גוף הפר' לבעל הפר' ופחת הנפח (דהיינו מה שהיתה נראית תחילה יותר גדולה) (טור) חולקין אותו בעל הפר' עם בעל הולד והנפל של בעל הולד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן ת - שור שהיה רודף אחד חבירו או שנים רודפים או שנים נרדפים. ובו ד' סעיפים:	א.	שור שהיה רודף אחר שור אחר והוזק זה אומר שזרך הזיק וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה המוציא מחבירו עליו הראי' אפי' ניזק טוען ברי ומזיק טוען שמא ואם טען הניזק אתה יודע ששורך הזיק נשבע היסת שאינו יודע בד"א במועד אבל בתם פטור אף מהיסת שהרי אם הוד' היה פטור הואיל והוא קנס:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן ת - שור שהיה רודף אחד חבירו או שנים רודפים או שנים נרדפים. ובו ד' סעיפים:	ב.	היו שנים רודפים אחר אחד והרי עדים שא' מהם הזיק ואינם יודעים איזה משניהם זה אומר שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק שניהם פטורים ואם היו של איש א' חייב לשלם מגוף הפחות שבשניהם ואם היו מועדים משלם נזק שלם מנכסיו בד"א ששני השוורים עומדים אבל אם מת אחד מהם או אבד והיה אחד מהם תם אע"פ שהם של איש אחד פטור שהרי אומר לו הבא ראי' שזה העומד הוא שהזיק ואשלם לך:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן ת - שור שהיה רודף אחד חבירו או שנים רודפים או שנים נרדפים. ובו ד' סעיפים:	ג.	היו שני השוורים הרודפים אחד גדול ואחד קטן הניזק אומר הגדול הזיק והמזיק אומר קטן הזיק היה אחד תם ואחד מועד הניזק אומר מועד הזיק והמזיק אומר תם הזיק המוציא מחבירו עליו הראי' SOלא היה שם ראי' ברור' שזה הזיק אלא עדים מעידים שא' משני אלו הזיק משלם המזיק כמו שאומרSC ואם טען הניזק אתה יודע ודאי שזה הזיק בפניך הרי המזיק משלם מה שהודה ונשבע שבועת התור' על השאר {הגה: וי"א דאין כאן שבועה כלל דהו"ל כטענו חטין והודה לו בשעורים דפטור אף במה שהודה ואפי' תפס מפקינן מיניה (טור ס"ב בשם הרא"ש) ודוקא טען הניוק ברי אבל אם טוען שמא משלם המזיק כמו שהוא טוען (שם):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן ת - שור שהיה רודף אחד חבירו או שנים רודפים או שנים נרדפים. ובו ד' סעיפים:	ד.	היו הנזקין שנים אחד גדול ואחד קטן והמזיקים ב' א' גדול ואחד קטן הניזק אומר גדול הזיק את הגדול וקטן את הקטן והמזיק אומר לא כי אלא הקטן הזיק את הגדול וגדול הזיק את הקטן או שהי' אחד תם וא' מועד הניזק אומר מועד הזיק את הגדול ותם את הקטן והמזיק אומר תם הזיק את הגדול ומועד את הקטן המוציא מחבירו עליו הראי' ואם לא הביא ראיה ברור' פטור המזיק שהרי זה כטענו לו חטים והוד' לו בשעורים שהוא נשבע היסת ופטור אף מדמי שעורים (זו היא סברת י"א שכתבתי בסמוך אבל יש מחלקים דאם היו כאן עדים שאומרים אחד מהן הזיק אלא שאינם יודעין איזה הוא משלם כמו שאמר מזיק ולא מקרי כהאי גוונא טענו חטין והודה לו בשעורין (המגיד פ"ט דב"מ) וכסברא הראשונה שכ' המחבר שמקרי הודאה וכמו שנתבאר) ואם תפס הניזק ה"ז משלם לקטן מהגדול ולגדול מהקטן כמו שהודה המזיק אפי' תפס בעדים נוטל כמו שאמר המזיק אבל אינו נוטל כפי דבריו ודוקא תפס קודם שבא לב"ד אבל לאחר שבא לב"ד לא מהניא ליה תפיסה אפי' ליטול כדברי המזיק:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תא - שור שנגח וחזר ונגח ואם תפס ניזק וחזר ונגח. ובו ב"ס:	א.	שור שנגח וחזר ונגח שור אחר הרי הניזק הראשון והבעלים כשותפים בו כיצד שור שוה ק"ק שנגח שור שוה ק"ק ואין הנביל' יפה כלום הניזק נוטל ק' ובעל השור ק' חזר ונגח שור אחר שוה ק"ק ואין הנבילה יפה כלום האחרון נוטל מאה והניזק שלפניו עם הבעלים נוטלים נ' נ' זוז חזר ונגח שור שוה מאתים ואין הנביל' יפה כלום האחרון נוטל מאה והניזק שלפניו חמשים והניזק הראשון עם הבעלים כ"ה כ"ה וכן על דרך זה חולקים והולכים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תא - שור שנגח וחזר ונגח ואם תפס ניזק וחזר ונגח. ובו ב"ס:	ב.	ניזק שתפס בהמה שהזיק' לגבות חצי נזקו מגופ' נעשה עלי' שומר שכר לנזקים ואם יצאת והזיקה הניזק הראשון חייב בנזקי' והבעלים פטורים כיצד שור שוה ק"ק שנגח והפסיד ק"ק ותפסו הניזק לגבות ממנו ק' חזר ונגח והפסיד ק"מ הרי הניזק האחרון משתלם ע' והניזק הראשון שתפסו משתלם מותר נזקו והוא ל' והבעלים ק' וכן כל כיוצא בזה: {הגה: וי"א דאין חילוק בין אם תפסו או לא תפסו בכל ענין הניזק אינו מפסיד אלא חצי והבעלים חצי (טור בשם ר"י והרא"ש):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תב - ב' שוורים שחבלו זה בזה והן תמים או מועדים. ובו ס"א:	א.	ב' שוורים תמים שחבלו זה בזה משלמים במותר חצי נזק כגון אם אחד הזיק בחבירו שוה ק' והשני הזיק שוה נ' יצאו חמשים בחמשים והנ' הנותרי' ישלם לו חצים ((ואפי' נאבד האחד ודוקא ששוה כל אחד דמי נזקו אבל אם אינו שוה כ"כ אינו מנכה לו רק מה שיוכל לגבות מגופו (נ"י שם) ואם שניהם מועדים משלמים במותר נזק שלם ואם היה אחד תם ואחד מועד מועד בתם שהזיק המועד לתם יותר ממה שהזיקו ישלם במותר נזק שלם כגון אם הזיק מועד בתם סאה והתם לא הזיקו אלא נ' משלם לו ע"ה תם במועד ישלם לו חצי נזק כגון שהזיק תם במועד ק' והמועד לא הזיקו אלא כ"ה משלם לו כ"ה:)) {הגה: י"א דכל זה מיירי דוקא שהתחילו בבת אחת או לאחר שנפרדו זה מזה חזר השני וחבל בראשון אבל אם א' התחיל המתחיל משלם והשני פטור דכל המשנה ובא אחר ושינה (בו) פטור (טור בשם הרא"ש) וכן הוא לקמן סי' תכ"א סעיף י"ג לענין שני אנשים שחבלו זה בזה והמחבר שפסק כאן כמי שחולק וס"ל שאין לחלק ולקמן פסק כמו שכתבתי לא כוון יפה:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תג - שמין השוורים לניזק ואם פיחתו או הותירו. ובו ג"ס:	א.	שמין השוורים בנזיקי' אם שבר כלי הוא או בהמתו א"א יתן לו כלי שלם ויקח השברים אלא שמין כמה נפחתו דמיו בשביל השביר' ויקח הניזק השברי' והמזיק ישלים עליהם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תג - שמין השוורים לניזק ואם פיחתו או הותירו. ובו ג"ס:	ב.	פחת הנביל' לניזק ושבח הנביל' חולקים אותו המזיק והניזק כיצד שור שוה מאתים שנגחוהו ומת והרי הנביל' שוה בשעת מיתה מאה ובשעת העמד' בדין פחת' והרי שוה פ' אין המזיק משלם אלא ק' ואם היה תם משל' לו נ' מגופו (נ"י) (ודוקא שנודע לניזק בשעת מיתה אבל אם לא נודע לו הפחת על המזיק עד שיוודע לניזק וי"א דה"ה אם הוזלה (טור ס"ח) ויש חולקין דבזולא אע"ג דלא נודע ליה הוי של ניזק) (נ"י פ' הנ"ל) השביח' הנביל' והרי היא שוה בשעת העמד' בדין ק"כ הרי המזיק משלם תשעים ואם היה תם משלם מ"ה מגופו וזהו וגם את המת יחצון: {הגה: מיהו אם השביחה כל כך עד שחצי שבח הוא יותר מדמי ההיזק לא אמרינן דהמזיק יטול חצי השבח וירויח (טור):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תג - שמין השוורים לניזק ואם פיחתו או הותירו. ובו ג"ס:	ג.	על המזיק לטרוח בנביל' עד שממציא אותו לניזק כיצד כגון שנפל השור לבור ומת מעלה הנביל' מהבור ונותנ' לניזק ואח"כ שמין לו פחת נביל' שנאמר כסף ישיב לבעליו והמת יהי' לו מלמד שהוא חייב להשיב את הנבל' ואת הפחת שפחת' מן החי לניזק ואם היה תם חצי הפחת:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תד - שור שחבל בשור או השביח או פוגם. ובו ב' סעיפים:	א.	שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והפחיתו חמשים ובשעת העמד' בדין השביח הניזק והרי הוא שוה ת' ואלמלא הנגיח' שהפחיתו היה שוה ת"ת בין שפטמו בין ששבח מאליו אינו נותן אלא כשעת הנזק:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תד - שור שחבל בשור או השביח או פוגם. ובו ב' סעיפים:	ב.	כחש מחמת המכה בשעת העמד' בדין והרי הפחת שוה מאה נותן לו כשעת העמדה בדין השביח המזיק בשעת העמד' בדין אם מחמת שפטמו שבח אינו משתלם ממנו אלא מה שהי' שוה בשעה שהזיק (וי"א דאם השבח יתר על ההוצאה נוטל המזיק דמי ההוצאה וכבר טרחו ועמלו ובשאר השבח נוטל הניזק חלקו) (טור ס"ג) ואם מחמת עצמו השביח משתלם ממנו בשעת העמד' בדין:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תה - שור שחבל באדם או שנגח אשה או שפחה. ובו ג"ס:	א.	שור שחבל באדם אפי' נתכוון לבהמ' וחבל באדם דינו כדין שור שהזיק לשור תם משל' חצי נזק ומועד נזק שלם ופטור מצער וריפוי ושבת ובושת שלא חייבה תורה בד' דברים אלו אלא באדם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תה - שור שחבל באדם או שנגח אשה או שפחה. ובו ג"ס:	ב.	שורו שחבל באביו ואמו או שהדליק גדיש בשבת חייב בנזקיו אע"פ שאם עשה הוא כן היה פטור:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תה - שור שחבל באדם או שנגח אשה או שפחה. ובו ג"ס:	ג.	נגח אשה ויצאו ילדיה פטור מדמי ולדות אע"פ שהוא מועד לנגוח אבל אם נגח שפחה מעוברת ויצאו ילדיה חייב כאילו נגח בהמה מעוברת ושמין אותה כמה היתה שוה תחלה וכמה נפחת דמיה ומשלם תם חצי נזק ומועד נזק שלם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תו - שור של עכו"ם או של הפקר או של חרש שוטה וקטן. ובו ה' סעיפים:	א.	שור של ישראל שנגח שור של עכו"ם פטור ושל עכו"ם שנגח לשל ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תו - שור של עכו"ם או של הפקר או של חרש שוטה וקטן. ובו ה' סעיפים:	ב.	שור של הפקר שנגח וקודם שיתפוס אותו הניזק קדם אחר וזכה בו פטור:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תו - שור של עכו"ם או של הפקר או של חרש שוטה וקטן. ובו ה' סעיפים:	ג.	נגח שורו והפקירו קודם שעמד בדין וזכה בו אחר פטור אבל אם זכה בו הוא עצמו חייב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תו - שור של עכו"ם או של הפקר או של חרש שוטה וקטן. ובו ה' סעיפים:	ד.	נגח ואחר כך מכר או הוריש חייב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תו - שור של עכו"ם או של הפקר או של חרש שוטה וקטן. ובו ה' סעיפים:	ה.	שור של פקח שנגח לשור חרש שוטה וקטן חייב ושל חרש שוטה וקטן שנגח לשל פקח וכן שור שהלכו בעליו למדינת הים ונגח פטורים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תז - שור שנגח ומכרו מזיק או ניזק. ובו ד' סעיפים:	א.	שור תם שהזיק אם מכרו המזיק עד שלא עמד בדין אע"פ שהוא מכור הרי הניזק גובה הימנו וחוזר הלוקח וגובה מהמזיק שמכר לו שכיון שנגח קול יש לו ולא היה לו ללוקח ליקח אותו עד שיגבה הניזק: {הגה: מכרו ניזק מכור וכשיתפסנו יקחנו הלוקח (טור ס"א):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תז - שור שנגח ומכרו מזיק או ניזק. ובו ד' סעיפים:	ב.	שחטו מזיק גובה מבשרו (וי"א דצריך לשלם פחת השחיטה) (טור שם מהג"מ פ' המניח) וכן אם נשתמש בו חייב ליתן לניזק שכירות (טור וב"י בשם רש"י והראב"ד) נתנה במתנה מה שעשה עשוי ויגבה הניזק ממנו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תז - שור שנגח ומכרו מזיק או ניזק. ובו ד' סעיפים:	ג.	בד"א כשמכר או נתן קודם שעמד בדין אבל אם עמד בדין ואח"כ מכרו או נתנו במתנה לא עשה כלום:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תז - שור שנגח ומכרו מזיק או ניזק. ובו ד' סעיפים:	ד.	קדמו בעל חוב של מזיק ותפסוהו בין שחב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב לא זכה אלא הניזק גובה ממנו שאפי' היה אצל בעל חוב מתחלה והזיק היה גובה מגופו: {הגה: וי"א דוקא דיוכל הבעל חוב לגבות חובו ממקום אחר אבל אם היה השור אפותיקי מפורש לבעל חוב וקדם בע"ח לנזיקין בע"ח קודם טור (ל' רמב"ם שם והרא"ש):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תח - אין דנין דיני נזיקין אלא בעדות ברורה. ובו ב' סעיפים:	א.	אין הנזיקים משתלמים אלא בראיה ברורה ובעדים כשרים (ואין מקבלין העדות אלא בפני בעל דין אפי' היה הוא ועדיו חולים) (נ"י פוק כיצד):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תח - אין דנין דיני נזיקין אלא בעדות ברורה. ובו ב' סעיפים:	ב.	שור שהיה רועה ונמצא שור הרוג בצדו אף ע"פ שזה מנוגח וזה מועד ליגח זה מנושך וזה מועד לנשוך אין אומרים בידוע שזה נגחו או נשכו אפי' גמל האוחר בין הגמלים ונמצא הרוג בצדו אין אומרים בידוע שזה הרגו עד שיראוהו עדים כשרים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תט - אין מגדלים בהמה דקה בישוב וחזיר וכלב רע בכל מקום. ובו ד' סעיפים:	א.	אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל מפני שדרכם לרעות בשדות של אחרים והיזקם מצוי אבל מגדלים בסוריא ובמדברות שבארץ ישראל והאידנא שאין מצוי שיהיו לישראל בארץ ישראל שדות נראה דשרי:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תט - אין מגדלים בהמה דקה בישוב וחזיר וכלב רע בכל מקום. ובו ד' סעיפים:	ב.	לא יגדל ישראל חזירים בכ"מ אפילו למשוח בהם עורות ואין צ"ל לסחורה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תט - אין מגדלים בהמה דקה בישוב וחזיר וכלב רע בכל מקום. ובו ד' סעיפים:	ג.	אסור לגדל כלב רע אא"כ הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהם ובעיר הסמוכה לספר מותר לגדלו וקושרו ביום ומתירו בלילה: {הגה: וי"א דהשתא שאנו שרוין בין העכו"ם ואומות בכל ענין שרי ופוק חזי מאי עמא דבר (הגהת אלפסי החדשים) מיהו נראה אם הוא כלב רע שיש לחוש שיזיק בני אדם דאסור לגדלו אא"כ קשור בשלשלאות של ברזל:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תט - אין מגדלים בהמה דקה בישוב וחזיר וכלב רע בכל מקום. ובו ד' סעיפים:	ד.	מי שנפלו לו כלבים וחזירים בירושה אין מחייבים אותו למכרם ביחד אלא מוכר מעט מעט:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	א.	בור הוא מאבות נזיקין דכתיב כי יכרה איש בור שמאחר שחפרו נתחייב בנזקיו כיון שעשה דבר המזיק וזהו ממונו שמזיק במקום שעשאו שאינו זז ממקומו אלא עומד במקומו והעובר עליו ניזק לפיכך כל הדומה לו שהוא ממונו ומונח במקומו ומזיק אפי' שפך מים ברשות הרבים והוחלק בהם אחד חייב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	ב.	אחד הכורה בור ואחד הפותח בור שכרהו אחר וכסהו כראוי ובא זה וגילהו חייב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	ג.	המוצא בור וכסהו וחזר וגילהו בעל הבור חייב וזה האחרון פטור סתמו בעפר וחזר והוציא את כל העפר זה האחרון חייב שכיון שסתמו בעפר נסתלק מעשה ראשון:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	ד.	אחד החופר או הלוקח או שניתן לו במתנה שנאמר בעל הבור ישלם מי שיש לו בעלים מ"מ וכן אם נחפר מאיליו או שחפרו בהמה וחיה ברשותו הואיל והוא חייב למלאותו או לכסותו ולא עשה הרי זה חייב בנזיקין: {הגה: וכן אם כרה אחד ברשותו ונודע לבעל החצר חייב בעל החצר לכסותו ואם לא כיסה הוי כאלו חפרה בעצמו והכורה חייב לשלם לו נזקי חצירו (טור):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	ה.	שורו שחפר ברה"ר או ברשות אחר פטור בעל השור שנאמר כי יכרה איש בור ולא שור בור:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	ו.	אחד החופר בור ברשות הרבים או החופר בור ברשותו ופתחו לר"ה או פתחו לרשות חבירו או שחפר ופתח לרשותו והפקיר רשותו ולא הפקיר בורו ה"ז חייב בנזקיו אבל אם הפקיר רשותו ובורו או שהפקיר בורו שברשותו ה"ז פטור שנאמר בעל הבור ישלם מי שיש לו בעלים וזה הפקר ובתחלה ברשות חפר מפני שחפר ברשותו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	ז.	החופר בור בר"ה לצורך רבים ומסר להם כיסויו או הודיע לב"ד שרוצה להסתלק ממנו שהם יתעסקו בו לכסותו פטור והוא שחפר במקום שיש לו רשות לחפור:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	ח.	האומר לחבירו לחפור בור בר"ה וחפרו החופר חייב והמשלח פטור:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	ט.	הבונה סמוך לר"ה רשאי לחפור לצורך היסוד אפילו להרחיבו לצד ר"ה ואם הוזקו בו פטור כיון שעשה ברשות:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	י.	אחד החופר בור או שיח או מערה או חריץ ולמה נאמר בור שיהא בו כדי להמית דהיינו עומק י' טפחים אבל אם היה פחות מי' טפחים ונפל לתוכו שור או שאר בהמה חיה ועוף ומת פטור ואם הזיק בעל התקלה חייב נזק שלם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	יא.	היה עומק הבור ט' טפחים ומהם טפח א' מים חייב שהטפח של מים חשוב כעומק ב' טפחים ביבשה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	יב.	היה עמוק שמנה ומהם ב' טפחים מים או שהיה עומקו ז' טפחים ומהם ג' טפחים מים ונפל לתוכו שור וכיוצא בו ומת אין מחייבין אותו לשלם ואם תפס אין מוציאין מידו: {הגה: ועיין לעיל סי' שפ"ח סעיף א' וז' דיש חולקין:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	יג.	חפר אחד שמנה ובא חבירו וחפר עוד טפח שניהם חייבים בנזקין כל אחד לפי מה שחפר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	יד.	החופר בור עשרה ובא אחר והשלימו לכ' ובא אחר והשלימו לל' כלם חייבים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	טו.	חפר הראשון פחות מי' אפי' טפח ובא אחרון והשלימו לעשרה בין שחפר בו טפח או שהגביה בנין על שפתו זה האחרון חייב (אפי' בנזקין) (טור ס"ח) סתם טפח שהוסיף או שסתר טפח שבנה ה"ז ספק אם כבר נסתלק מעשה ראשון או אם עדיין לא נסתלק:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	טז.	חפר הראשון בור עמוק ובא האחרון והרחיבו ונפל לתוכו שור ומת אם מחמת הבלו מת האחרון פטור שהרי מיעט הבלו ואם מחמת חבטו מת האחרון חייב שהרי הקריב היזק בור זה וכן אם נפל השור מאותו מצר שהרחיב האחרון חייב שהרי הקריב היזק בור זה אע"פ שמת מן ההבל ואם מהצד שחפר הראשון נפל הראשון חייב שזה האחרון מיעט הבלו: {הגה: וי"א דאין חילוק בין מת בהבלא או בחבטה רק אם נפל מצד שהרחיב חייב בכל ענין ואם נפל מצד השני האחרון פטור בכל ענין (טור ס"ח בשם הרא"ש):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	יז.	בור שחייבה עליו תורה אפי' לא מתה הבהמה אלא מהבלו ואין צ"ל אם מתה מחבטו לפיכך אם היה עומק הבור כרחבו אין לו הבל ואם לא נחבטה בו הבהמה ומתה פטור היה עומקו יותר על רחבו יש הבל ואם מתה בו הבהמה חייב אף ע"פ שלא נחבטה בקרקעיתה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	יח.	עשה תל גבוה בר"ה ונחבטה בו הבהמה ומתה אם היה גבוה י' טפחים חייב לשלם ואם היה פחות מי' פטור על מיתת הבהמה אבל אם הוזקה בלבד חייב לשלם נזק שלם ואפי' בתל גבוה כל שהוא או בחפירה כל שהיא שהנזק בכל שהוא דבר מצוי וידוע ואין המיתה בכל שהוא מצויה והרי הוא כמו אונס:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	יט.	וכן אינו חייב על מיתת הבהמה בבור או על חבטתה בתל אלא אם היתה הבהמה קטנה או חרשת או שוטה או סומא או שנפלה בלילה אבל אם היתה פקחת ונפלה ביום ומתה פטור שזה כמו אונס מפני שדרך הבהמה לראות ולסור מהמכשולות:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	כ.	וכן אם נפל לתוכו אדם ומת אפילו היה סומא או שנפל בלילה בין שהיה בן חורין או עבד ה"ז פטור ואם הוזק בו האדם או הבהמה הפקחת חייב נזק שלם: {הגה: וי"א דבהמה פקחת פטור אפי' מנזיקין אם נפל שם ביום (טור סכ"ב והמגיד פרק י"ב דנזקי ממון):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	כא.	נפלו כלים בבור והוזקו או נשתברו פטור שנא' ונפל שמה שור או חמור שור ולא אדם חמור ולא כלים. ולא נתמעט אדם אלא ממית' אבל אם הוזק בו חייב אבל על הכלים פטור בין אם נשברו לגמרי בין אם הוזקו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	כב.	כסהו כראוי אע"פ שהתליע מתוכו ונפל לתוכו שור ומת פטור שנא' ולא יכסנו הא אם כסהו פטור:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	כג.	כסהו ברבר שיכול לעמוד בפני שוורים ואינו יכול לעמוד בפני גמלים והלכו עליו גמלים ונתרועע והלכו עליו שוורים ונפלו בו אם אין הגמלים מצויים באותו מקום הרי זה פטור מפני שזה אונס לו (מיהו אם נפל בתוכו גמל אפינו פקח חייב דהואיל וראהו מכוסה עבר עליו טור ס"ט) ואם יבאו שם גמלים אפילו לפרקים חייב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	כד.	התליע מתוכו ונפלו בו שורים אע"פ שהגמלי' מצויים שם תמיד והרי הוא פושע לגמלי' הואיל ומחמת שהתליע נפלו בו השוורים פטור וכן כל כיוצא בזה: {הגה: ויש מחלקין דפטור בכהאי גוונא דוקא שאם היו עוברים הגמלים היו נופלים עם הכיסוי דאז לא פשע כלל לגבי שוורים דאם יעברו גמלים יפול הכיסוי ולא יעברו שוורים פקחין כי יראו שאינו מכוסה אבל אם הוא שאם יעברו הגמלים לא יפול הכיסוי רק יתרועע ואם יעברו אח"כ שוורים יפלו חייב בהתליע מתוכו דהואיל ופשע לגבי שוורים חייב אף בהתלעה (טור ס"ט):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	כה.	בור של ב' שותפין ועבר עליו הראשון ולא כיסהו השני ולא כיסהו הראשון חייב עד שימסור דליו לשני (וי"א דשניהן חייבין עד שימסור דליו לשני) (טור ס"י) ומשמסר דליו לשני לדלות ממנו נפטר הראשון ונתחייב השני לכסותו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	כו.	כסהו הראשון ובא השני ומצאו מגול' ולא כסהו השני חייב ועד אימתי יהי' השני לבדו חייב עד שידע הראשון שהבור מגול' וכדי שישכור פועלים ויכרות ארזים ויכסנו וכל שימות בו תוך זמן זה הרי השני לבדו חייב בו וכל שימות בו אחר זמן כזה שניהם חייבים לשל' שהרי שניהם פשעו: {הגה: וי"א דגם לשני נותנין זמן עד שישכור פועלים ויכרות ארזים אלא שאינו צריך הודעה (טור סי"ב בשם ר"י והרא"ש):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	כז.	יש מי שאומר שאם אינו מוצא לקנות ארזים אלא ביוקר צריך להמתין לו עד שימצא לקנות בשווים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	כח.	כל הנזקים אם הוא דבר שאין דרכו בעצמו לסלקו אין מחייבין אותו לסלקו עד שישכור פועלים וה"מ דאנוס כגון בור שכסהו כראוי והתליע אבל בור שהניחו מגול' פושע הוא ולאלתר חייב בנזקיו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	כט.	המכסה בורו בדליו של חבירו ובא בעל הדלי ונטל דליו בעל הבור חייב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	ל.	המוסר בורו לשומר חייב בנזקיו ואם מסרו לחרש שוטה וקטן אע"פ שהיה מכוסה הרי הבעלים חייבים מה שהבור עשוי להתגלות ואלו אין בהם דעת:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	לא.	בור שכרוי ועומד ונכנס בו אדם להרחיבו או להעמיקו ועבר שור על שפתו ונבעת מקול הכורה ונפל לתוכו בין לפניו בין לאחריו חייב בעל הבור אפילו השור פקח וביום שהכורה פטור שאינו אלא גרמא וכיון שאי אפשר להשתלם ממנו ישתלם מבעל הבור אבל אם נבעת השור מקול הכורה ונפל לאחורי הבור פטור:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	לב.	שור שדחף בהמה לתוך הבור ומת אם מועד הוא בעל הבור משלם מחצה ובעל השור מחצה ואם תם הוא בעל השור משלם רביע מגופו ובעל הבור משלם ג' חלקים מהיפ' שבנכסיו שבעל הנביל' אומר לבעל הבור פחת נביל' זו יש לי אצלך אע"פ שהיא גדולה ופקחת כיון שנדחפה ה"ז כמי שנפל' בלילה כל שאני יכול להוציא מבעל השוד אני מוציא והשאר אתה חייב לשלמו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	לג.	וכן המניח אבן על פי הבור ובא השור ונתקל בה ונפל לבור ומת המניח את האבן משלם מחצה ובעל הבור מחצה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	לד.	אם אדם ושור דחפו שור אחד לבור והיה אדם שלא בכוונה שאם היה בכונה היה בעל הבור פטור שלשתן חייבים אם השור מועד משלשים ביניהם ואם הוא תם משלם השתות והמותר ישלמו ביניהם האדם ובעל הבור:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	לה.	אם דחפו אשה ויצאו ילדיה האדם לבדו חייב הכל ושור וכורה פטורים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	לו.	אם דחפו בו אדם והוזק שלשתם חייבים בנזק ואדם לבדו חייב בשאר ד' דברים ואם דחפו בו כלים ונשברו אדם ובעל השור חייבים ובעל הבור פטור:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	לז.	יש מי שאומר הוא הדין לשנים שהזיקו ושניהם בני חיובא אלא שהאחד ברח או שאין לו במה לשלם משלם מאחר עד שיעור מה שהי' הוא חייב על נזק זה אלו עשאו לבדו ויש חולקין דכיון דחבירו מדינא בר תשלומין אלא שאין לו מה לשלם למה יפרע זה בשבילו ולפי זה שור שדחף בהמ' לבור האידנא אינו משלם אלא ג' חלקים אע"פ שהשור פטור אף מהרביע שהרי אין דנין דיני קנסות אין בעל הבור משל' אותו בשבילו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תי - בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור. ובו ל"ה סעיפים:	לח.	החופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו בעל השור פטור ואם מת השור נוטל בעל השוד דמי שורו מיורשי בעל הבור:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תיא - תולדות הבור כגון אבנו סכינו ומשאו שהזיקו. ובו ז' סעיפים:	א.	תולדות הבור אבנו סכינו ומשאו וכיוצא בהן שהניח' בר"ה והזיקו במקומם בין הפקירן או לא הפקירן או שהניחם בראש גגו ונפלו ברוח מצוי' והזיקו במקומם אחר שנחו שדומה לבור ממונו שמזיק במקום שמונח שם לפיכך יש לו כל דיני בור לחייב נזק שלם מתחלתו על מיתת בהמ' או הזיק' ועל נזקי אדם בין נתקל באבן והוזק באבן בין נתקל בקרקע והוזק באבן אבל אם נתקל באבן והוזק בקרקע פטור (ופטור) בו ממיתת אדם ונזקי כלים וכן אם הניחם ברשותו והפקיר רשותו ולא הפקירם ונתקל בקרקע וניזק בתקל' זו והוזק חייב בעל התקלה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תיא - תולדות הבור כגון אבנו סכינו ומשאו שהזיקו. ובו ז' סעיפים:	ב.	ואם נפלו ברוח שאינה מצוי' והזיקו בשעת נפיל' או אפי' אחר נפילה כל זמן שלא היה לו פנאי לסלק' פטור אבל לאחר מכאן חייב ואי אפקרינהו פטור אפי' לאחר מכאן:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תיא - תולדות הבור כגון אבנו סכינו ומשאו שהזיקו. ובו ז' סעיפים:	ג.	אם הניחם בר"ה ולא הזיקו במקומם אלא נתגלגלו למקום אחר על ידי רגלי אדם או רגלי בהמה אם הזיקו דרך הלוכן ע"י רגלי אדם חייב המגלגל הכל שהוא פושע בהיזק זה ובעל התקל' פטור:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תיא - תולדות הבור כגון אבנו סכינו ומשאו שהזיקו. ובו ז' סעיפים:	ד.	אם גלגלם רגלי בהמה והזיקו בהילוכם חייב בעל הבהמ' החצי ובעל התקל' החצי:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תיא - תולדות הבור כגון אבנו סכינו ומשאו שהזיקו. ובו ז' סעיפים:	ה.	אם התיז' הבהמ' והזיק' דרך הלוכה משלם בעל הבהמה רביע ובעל התקל' ג' חלקים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תיא - תולדות הבור כגון אבנו סכינו ומשאו שהזיקו. ובו ז' סעיפים:	ו.	אם לאחר שנחו מגלגולם הזיקו הוה ליה בור וחייב בעל התקלה הכל:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תיא - תולדות הבור כגון אבנו סכינו ומשאו שהזיקו. ובו ז' סעיפים:	ז.	הכניס שורו לחצר חבירו שלא ברשות והטיל בו גללים וטנפו כליו של בעל החצר פטור בעל השור דהו' ליה הנך גללים בור ובור פטור בכלים כמו שנתבאר בסי' שקודם זה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תיב - המניח הכד ברה"ר ונתקל בו אחר או טען כד ונתקל ונשבר והשופך מים לרשות הרבים והזיקו. ובו ה' סעיפים:	א.	המניח את הכד ברה"ר ובא אחר ונתקל בו ושברו פטור שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים ואם הוזק בו בעל הכד חייב ואפי' הפקיר הכד שכל המפקיר נזקיו בדבר שאין לו רשות לעשות מתחלה חייב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תיב - המניח הכד ברה"ר ונתקל בו אחר או טען כד ונתקל ונשבר והשופך מים לרשות הרבים והזיקו. ובו ה' סעיפים:	ב.	הניח הכד במקום שיש לו רשות להניחו כמו במקו' פנוי שלפני בית הבד ובא אחר ונתקל בו ושברו חייב ואם הוזק בו המהלך בעל הכד פטור מפני שהי' לו להסתכל ואם היתה אפיל' או שמילא כל הדרך כדים פטור על שבירתן ואם נתקל בה והוזק בעל הכד חייב וכן כל כיוצא בזה ואם מילא כל הדרך כדים שאי אפשר לעבור אפילו שברו בידים פטור ומיהו אם בשעה ששיברם הוזק בחרסיה פטור אע"פ שזה מילא כל הדרך דאיהו דאזיק אנפשיה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תיב - המניח הכד ברה"ר ונתקל בו אחר או טען כד ונתקל ונשבר והשופך מים לרשות הרבים והזיקו. ובו ה' סעיפים:	ג.	ודוקא אדם אין דרכו להסתכל בדרכים אבל בהמ' שעיני' למטה דרכה לעיין אנה תלך לפיכך אם נתקל' והוזקה בכד המונח בר"ה פטור בעל הכד ואם שברתו דרך הילוכה הוה ליה רגל ופטור דרך ביעוט הוה ליה קרן וחייב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תיב - המניח הכד ברה"ר ונתקל בו אחר או טען כד ונתקל ונשבר והשופך מים לרשות הרבים והזיקו. ובו ה' סעיפים:	ד.	מי שהיה טעון כד ונתקל ונשבר הכד והזיק לאחרים בשעת נפילה פטור דנתקל לאו פושע הוא (ע"ל טור סי' ש"ד) לפיכך אם לאחר שנחו שברי הכד בארץ הוזק בהם אדם או שהוחלק במים שנשפכו מהכד פטור מדיני אדם דה"ל מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס וחייב בדיני שמים אם היה לו פנאי לסלקם ואם נתכוין לזכות בשברי החרס חייב בנזיקין שיזיקו אח"כ דהשתא הוה ליה בור ופטור בהם על הכלים ואם פשע בנפילתן ונשבר הכד חייב על מה שיזיק בין בשעת נפילה בין על אחר שנחו השברים אפי' דאפקרינהו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תיב - המניח הכד ברה"ר ונתקל בו אחר או טען כד ונתקל ונשבר והשופך מים לרשות הרבים והזיקו. ובו ה' סעיפים:	ה.	השופך מים בר"ה ונטנפו בהם כליו של חבירו פטור דהוה ליה בור ופטור בו את הכלים בין הפקירם בין לא הפקירם אבל אם הוחלק בהם אדם ונפל לארץ והזיק חייב וכל שכן אם נבלעו המים בארץ ונעשו רפש וטיט והזיקו דהשתא ה"ל בור ממש אפי' אם הוא בימות הגשמים שיש רשות לכל אדם לפתוח ביב שלו להיות מקלח בר"ה אפי' הכי אם הזיק חייב לשלם וכ"ש בימות החמה דחייב כיון שהוא שלא ברשות שאין לאדם רשות לפתוח לרשות הרבים בימות החמה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תיג - דין הקדרים שהולכין זה אחר זה ונתקלו ונפלו. ובו ג' סעיפים:	א.	שני קדרים שהיו מהלכים בדרך זה אחר זה ונתקל הראשון ונפל ונתקל השני בראשון אם היה לראשון לעמוד ולא עמד חייב הראשון בנזקי שני שאע"פ שהוא אנוס בשעת נפילה אינו אנוס בהיותו מוטל לדרך והרי הוא יכול לעמוד ואם לא היה לו לעמוד פטור ואע"פ שלא הזהיר לזה שנתקל בו מפני שהוא טרוד בנפשו (וי"א דחייב אם היה לו פנאי להזהירו ולא הזהיר) (טור ס"א בשם הרא"ש) בד"א שהוא חייב בנזקיו של שני כשהוזק גופו של שני אבל אם הוזקו כליו פטור שאינו חייב על הכלי' בבור וכל תקלה תולדו' בור הוא כמו שנתבאר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תיג - דין הקדרים שהולכין זה אחר זה ונתקלו ונפלו. ובו ג' סעיפים:	ב.	הקדרים והזגגים (פי' מוכרים כלי זכוכית) וכיוצא בהם שהיו מהלכים זא"ז ונתקל הראשון ונפל ונתקל השני בראשון והשלישי בשני וכל אחד מהם יש לו לעמוד ולא עמד הראשון חייב בנזקי גופו של שני בין שהוזק בגופו של ראשון המוטל לארץ בין שהוזק במשאו (ויש חולקין וסבירא להו דאם הוזק במשאו אפי' גופו של שני פטור) (טור שם בשם הרא"ש) והשני חייב בנזקי גופו של שלישי אם הוזק בגופו של שני אבל אם הוזק במשאו של שני שנפל פטור שהרי אומר לו השני בור זה שהוא משאו אין אני הכורה אותו שהרי הראשון הפיל השני עם משאו ואם הזהירו זא"ז כלם פטורין:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תיג - דין הקדרים שהולכין זה אחר זה ונתקלו ונפלו. ובו ג' סעיפים:	ג.	נפל הראשון והיה מוטל לרוחב הדרך ונתקל אחד בראשו ואחד ברגליו ואחד בבטנו הדי הוא חייב בנזקי כולם הואיל והיה לו לעמוד ולא עמד: {הגה: וי"א דדוקא אם מונח הראשון באלכסון (טור שם בשם הרא"ש):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תיד - אימתי אדם רשאי להוציא זבלים לרשות הרבים. ובו ב' סעיפים:	א.	לא יוציא אדם תבנו וקשו לרשות הרבים כדי שידושו ויעשו זבל ואם הוציאם קנסוהו חכמים שיהיו כהפקר וכל הקודם בהם זכה מעת שנידושו והשביחו (מיהו י"א דאין מורין לו לכתחלה להחזיק אלא בשבח אבל לא בגופו ואם התרו בבעלים ולא סלקו מפקירין אותו לכל טור ס"ד) ואם קדם אדם וזכה בהם משעת הוצאה לרשות הרבים אין מוציאין מידו (וי"א דלא מהני תפיסה) (ר"י ורא"ש וטור שם) (וע"ל סי' שפ"ח) ואע"פ שהם כהפקר אם הוזק בהם אדם או בהמה הרי זה המוציא חייב לשלם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תיד - אימתי אדם רשאי להוציא זבלים לרשות הרבים. ובו ב' סעיפים:	ב.	יש לכל אדם להוציא את הזבל והגללים לרשות הרבים בשעת הוצאת זבלים (אבל לא בשעת הוצאת זבלים אסור להוציאו כדי להניחו שם אבל מוציאו כדי לפנותו לאלתר (טור ס"א) וכל שכן מים נקיים ושופכין שלו שאין שוהין ומתעכבים ברשות הרבים שמותר לשפכן אפי' בימות החמה ואפי' מים סרוחין כל שדעתו לפנותו לאלתר ואפילו מתקן בור פחות משלשה טפחים אין בני רשות הרבים יכולים לעכב) (מרדכי סוף ב"מ בשם מהר"מ) ולצבור אותם שם שלשים יום כדי שיהיה נשוף ברגלי אדם ואעפ"כ אם הזיק חייב לשלם וחייבים על זה הגלל משום גזל כיון שאין בו שבח אם נדוש לא קנסו בו: {הגה: וי"א דלאחר שהוזק כל הקודם זכה (טור ס"ב):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תטו - הגודר גדרו בקוצים והוזק בהם והמצניע קוצים בכותל חבירו. ובו ג' סעיפים:	א.	המצניע את הקוץ ואת הזכוכית והגודר גדרו בקוצים והפריחו לרה"ר והוזק בהם אחר חייב נזק שלם ואם גדר בקוצים בצמצום בתוך רשותו פטור לפי שאין דרך בני אדם להתחכך בכותלים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תטו - הגודר גדרו בקוצים והוזק בהם והמצניע קוצים בכותל חבירו. ובו ג' סעיפים:	ב.	המצניע קוציו וזכוכיותיו בתוך כותלו של חבירו ובא בעל הכותל וסתר כותלו ונפל לרה"ר והזיק אם כותל רעוע הוא המצניע חייב ואם כותל בריא הוא בעל הכותל חייב: {הגה: ואם הזיקו בשעת נפילה י"א דבעל כותל חייב בכל ענין (טור ס"ב) ואם נפלה הכותל מאיליו אם היתה בריא פטורים ואם היתה רעוע המצניע חייב ואם סתרה אינש דעלמא הסותר חייב והמצניע פטור (נ"י פ' המניח) (וע' לעיל סי' שצ"ו):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תטו - הגודר גדרו בקוצים והוזק בהם והמצניע קוצים בכותל חבירו. ובו ג' סעיפים:	ג.	מדת חסידות הוא שיצניע אדם קוציו ושאר כל דבר המזיק במקום שלא יבא מהם תקלה כגון שישליכם לנהר או ישרפם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות נזקי ממון	סימן תטז - הכותל והאילן שהיו רעועים ונפלו והזיקו. ובו סעיף א':	א.	הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם אע"פ שהפקירם לפי שאינם דומים לבור שהרי אין תחילתן להזיק (וי"א דאם היה לו פנאי לסלקן ולא הפקירן חייב) (טור ס"א) ואם היו רעועין ב"ד קובעין לו זמן ((ודוקא שהתרו בו ב"ד אבל בלא ב"ד אע"פ שהתרו בו חביריו אינו כלום מיהו אם חפר בכותל וגרם להפילו חייב בניזקין והוה ליה חציו ממש)) (ב"י בשם רשב"א) לקוץ את האילן ולסתור את הכותל וכמה הזמן ל' יום (ואם הדבר נחוץ ויש לחוש שיזיק לאחרים אין נותנין לו זמן רק כופין אותו לסלק היזיקו מיד) (ב"י בשם ריטב"א) נפלו בתוך הזמן פטור לאחר הזמן חייב מפני שהשהה אותם: {הגה: וכ"ז כשבנאה מתחילתו כראוי אבל אם לא בנאה כראוי ומחמת זה נפל הכותל חייב בנזקה (תוס' המגיד פי"ב דנזקי ממון וב"י בשם רבי' ירוחם נל"א ס"א):}

Subsets and Splits

No community queries yet

The top public SQL queries from the community will appear here once available.