bookname
stringclasses 3
values | topic
stringlengths 9
45
| siman
stringlengths 16
159
| seif
stringlengths 1
5
| text
stringlengths 1
4.82k
|
|---|---|---|---|---|
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ברכות | סימן רכז - ברכת הזיקים. ובו ג' סעיפים: | ב. | כל זמן שלא נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת נתפזרו בין ברק לברך ובין רעם לרעם צריך לחזור ולברך: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ברכות | סימן רכז - ברכת הזיקים. ובו ג' סעיפים: | ג. | היה יושב בבית הכסא ושמע קול רעם או ראה ברק אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דבור יצא ואם לאו לא יצא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ברכות | סימן רכח - ברכת ימים ונהרות הרים וגבעות. ובו ג' סעיפים: | א. | על ימים ונהרות הרים וגבעות ומדברות אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית ועל הים הגדול והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה הים הגדול: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ברכות | סימן רכח - ברכת ימים ונהרות הרים וגבעות. ובו ג' סעיפים: | ב. | לא על כל הנהרות מברך אלא על ארבע נהרות דכתיבי בקרא כמו חדקל ופרת והוא שראה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם על ידי אדם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ברכות | סימן רכח - ברכת ימים ונהרות הרים וגבעות. ובו ג' סעיפים: | ג. | ולא על כל הרים וגבעות מברך אלא דוקא על הרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ברכות | סימן רכט - ברכת הקשת וחמה בתקופתה. ובו ב' סעיפים: | א. | הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו ואסור להסתכל בו ביותר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ברכות | סימן רכט - ברכת הקשת וחמה בתקופתה. ובו ב' סעיפים: | ב. | הרואה חמה בתקופתה והוא מכ''ח לכ''ח שנה והתקופה בתחלת ליל ד' כשרואה אותה ביום ד' בבוקר אומר ברוך עושה בראשית וכן מברך גם כן כשרואה לבנה בטהרתה וכוכבים במשמרותם ומזלות בעתם דהיינו כשתחזור הלבנה בתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן כשיחזרו כל כוכב מחמשה הנשארים לתחלת מזל טלה ולא יהא נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצות המזרח: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ברכות | סימן רל - דין קצת ברכות פרטיות. ובו ה' סעיפים: | א. | המתפלל על מה שעבר כגון שנכנס לעיר ושמע קול צוחה בעיר ואמר יהי רצון שלא יהא קול זה בתוך ביתי או שהיתה אשתו מעוברת אחר ארבעים יום לעיבורה ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זה תפלת שוא אלא יתפלל אדם על העתיד לבוא ויתן הודאה על שעבר כגון הנכנס לכרך אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתכניסני לכרך הזה לשלום נכנס בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהינו שהכנסתני לכרך הזה לשלום בקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוציאני מכרך זה לשלום יצא בשלום אומר מודה אני לפני ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כן תוליכני לשלום וכו' עד ברוך אתה ה' שומע תפלה וזו היא תפלת הדרך שנכתבה היא וכל דיניה בסימן ק''י: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ברכות | סימן רל - דין קצת ברכות פרטיות. ובו ה' סעיפים: | ב. | הנכנס למוד את גרנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתשלח ברכה בכרי הזה התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה מדד ואחר כך בירך הרי זה תפלת שוא שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי (פירוש דנעלם ואינו נראה) מן העין: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ברכות | סימן רל - דין קצת ברכות פרטיות. ובו ה' סעיפים: | ג. | הנכנס למרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום ותצילני מהאור הזה וכיוצא בו לעתיד לבוא. יצא בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהצלתני מהאור הזה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ברכות | סימן רל - דין קצת ברכות פרטיות. ובו ה' סעיפים: | ד. | הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה ולאחר שהקיז יאמר ברוך רופא חולים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ברכות | סימן רל - דין קצת ברכות פרטיות. ובו ה' סעיפים: | ה. | לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ברכות | סימן רלא - שכל כוונותיו יהיו לשם שמים. ובו סעיף אחד: | א. | אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת צהרים יישן: {הגה: וכשניעור משנתו אין צריך לברך אלהי נשמה (בית יוסף). ויש אומרים שיקרא קודם שיישן ויהי נועם (כל בו):} ובלבד שלא יאריך בה שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו אלא להחזיק גופו לעבודת השם יתברך וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה לא יכוין להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך כדכתיב בכל דרכיך דעהו ואמרו חכמים כל מעשיך יהיו לשם שמים שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו שאפילו היה צמא ורעב אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח אלא יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו. וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים אם עשה להנאת עצמו להשלים חפצו ותאותו אינו משובח אלא אם כן עשה לשם שמים. וכן בשכיבה אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצות לא יתגרה בשינה לענג עצמו אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו אם עשה להנאת גופו אינו משובח אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות שלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה. וכן בתשמיש אפילו בעונה האמורה בתורה אם עשה להשלים תאותו או להנאת גופו הרי זה מגונה ואפילו אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו אינו משובח אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו או שיתכוין לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו. וכן בשיחה אפילו לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא לעבודתו. כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשהו ואם לאו לא יעשהו ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלת המנחה | סימן רלב - דברים האסורים לעשות בשעת המנחה. ובו ג' סעיפים: | א. | אם השעה דחוקה יתפללו בלחש ואחר כך יאמר שליח ציבור מגן ומחיה ויענה קדושה ומסיים האל הקדוש אם אין שהות ביום לגמור שמונה עשרה ברכות: {הגה: ויש אומרים ששמתפלל השליח צבור עם הקהל בקול רם וכן נוהגים. ועיין לעיל סימן קכ''ד סעיף ב':} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלת המנחה | סימן רלב - דברים האסורים לעשות בשעת המנחה. ובו ג' סעיפים: | ב. | לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי (מקום שמעבדין שם את העורות) ולא לדין ולא לאכול אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה ואם התחיל באחת מכל אלו אינו מפסיק אף על פי שהתחיל באיסור והוא שיהא שהות ביום להתפלל אחר שיגמור סעודתו או מלאכתו אבל אם אין שהות להתפלל אחר כך צריך להפסיק מיד ומאימתי התחלת תספורת משיניח סודר של ספרים על ברכיו והתחלת מרחץ משיפשוט לבושו העליון והתחלת בורסקי משיקשור בגד בין כתפיו כדרך הבורסקים והתחלת דין אם היו עסוקים בו משיתחילו בעלי דינים לטעון ואם לא היו עסוקים בו משיתעטפו הדיינים ולדידן משישבו אדעתא לדון והתחלת אכילה משיטול ידיו: {הגה: ויש חולקים וסבירא להו דסעודה קטנה מותר ואינו אסור רק בסעודת נשואין או מילה (טור בשם רבינו תם). ויש אומרים דאפילו סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה שרי (בעל המאור והגהות מיימוני פרק קמא דשבת). ויש אומרים דסעודה קטנה אפילו סמוך למנחה קטנה שרי (טור בשם ר''י). ונהגו להקל כשתי הסברות דהיינו בסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה ובסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה ואפשר הטעם משום דעכשיו קוראין לבית הכנסת לא חיישינן דלמא יפשע ולא יתפלל (אגודה פרק קמא דשבת) (ועיין לעיל סימן פ''ט). מיהו בסעודה גדולה יש להחמיר אפילו סמוך למנחה גדולה ואפילו אם התחיל קודם לכן כשמגיע מנחה קטנה והשעה עוברת צריך לקום ולהתפלל (טור ובית יוסף בשם הפוסקים):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלת המנחה | סימן רלב - דברים האסורים לעשות בשעת המנחה. ובו ג' סעיפים: | ג. | והא דאסור לאכול סעודה קטנה היינו כשקובע לסעודה אבל לטעום דהיינו אכילת פירות מותר והוא הדין לאכול פת כביצה כדרך שאדם אוכל בלא קבע מותר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלת המנחה | סימן רלג - זמן תפלת המנחה. ובו ב' סעיפים: | א. | מי שהתפלל תפילת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה יצא ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י''א שעות חסר רביע: {הגה: ומשערינן שעות אלו לפי ענין היום ואף אם היום ארוך משערינן לי''ב שעות והם נקראות שעות זמניות וכן כל מקום ששערו חכמים בשעות משערינן לשעות אלו (רמב''ם בפירוש המשנה בפרק קמא דברכות):} ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה ואם עושה כרבי יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא ובשעת הדחק יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה: {הגה: ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה אין לו להתפלל מנחה אחר כך ובדיעבד או בשעת הדחק יצא (בית יוסף בשם אהל מועד ורשב''א) אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלת המנחה | סימן רלג - זמן תפלת המנחה. ובו ב' סעיפים: | ב. | אם יש לו מים צריך ליטול ידיו כדי להתפלל אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך ולא יברך (ועיין לעיל סימן צ''ב סעיף ה'): {הגה: ואפילו עומד מלמודו יטול ידיו לתפלה (מנהגים):} ואם אין לו מים מזומנים אינו צריך ליטול: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלת המנחה | סימן רלד - הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה. ובו ב' סעיפים: | א. | הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה אין ראוי לו להתפלל רשות אלא הגדולה ואם יתפלל הגדולה חובה לא יתפלל הקטנה כי אם רשות אבל אין ראוי להתפלל תפלת רשות אלא אם כן מכיר בעצמו שהוא זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת אבל אם אינו מכוין בה יפה קרינן ביה למה לי רוב זבחיכם: {הגה: אין לומר אשרי שקודם מנחה אלא כשיש מנין בבית הכנסת כדי שיאמרו עליו הקדיש שלפני תפלת המנחה (הגהות סמ''ק וכל בו). ויש שכתבו שנוהגין לומר פרשת התמיד קודם אשרי של תפלת המנחה נגד תמיד של בין הערבים ומנהג יפה הוא (אבודרהם בשם הר''י ובית יוסף):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלת המנחה | סימן רלד - הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה. ובו ב' סעיפים: | ב. | אם שכח ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואומר אשרי קודם תפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה (ועיין לעיל סימן ק''ח): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע, ותפלה של ערבית | סימן רלה - זמן קריאת שמע של ערבית. ובו ד' סעיפים: | א. | זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו ואם קראה קודם לכן חוזר וקורא אותה בלא ברכות ואם הצבור מקדימים לקרות קריאת שמע מבעוד יום יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם וכשיגיע זמן קורא קריאת שמע בלא ברכות: {הגה: ומיהו לא יחזור ויתפלל בלילה אף על פי שהצבור מקדימים הרבה לפני הלילה אלא אם כן הוא רגיל בשאר פרישות וחסידות דאז לא מתחזי כיוהרא מה שיחזור ויתפלל (מרדכי ריש ברכות והגהות מיימוני פרק ג' מהלכות תפלה ותרומת הדשן ס''א):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע, ותפלה של ערבית | סימן רלה - זמן קריאת שמע של ערבית. ובו ד' סעיפים: | ב. | אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה מפסיק וקורא קריאת שמע בלא ברכותיה וגומר סעודתו ואחר כך קורא אותה בברכותיה ומתפלל: {הגה: אבל אין צריך להפסיק לתפלה הואיל והתחיל לאכול אבל אם לא התחיל לאכול אף על פי שנטל ידיו צריך להפסיק (ר''ן פרק קמא דשבת). ואם אין שהות להתפלל מפסיק אף לתפלה (הראב''ד בהגהות פרק ג' מהלכות קריאת שמע):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע, ותפלה של ערבית | סימן רלה - זמן קריאת שמע של ערבית. ובו ד' סעיפים: | ג. | לכתחלה צריך לקרות קריאת שמע מיד בצאת הכוכבים וזמנה עד חצי הלילה ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע, ותפלה של ערבית | סימן רלה - זמן קריאת שמע של ערבית. ובו ד' סעיפים: | ד. | הקורא קריאת שמע של ערבית אחר שעלה עמוד השחר קודם הנץ החמה (פירוש יציאת החמה מענין הנצו הרמונים) לא יצא ידי חובתו אלא אם כן היה אנוס כגון שכור או חולה וכיוצא בהן ואנוס שקרא אז לא יאמר השכיבנו דכיון שעלה עמוד השחר אינו זמן שכיבה: {הגה: אבל שאר הברכות דהיינו שתים שלפני קריאת שמע וברכת אמת ואמונה עד השכיבנו אומר (טור ומרדכי והגהות מיימוני. ועיין לעיל סימן נ''ח סעיף ה'):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע, ותפלה של ערבית | סימן רלו - ברכות קריאת שמע של ערבית. ובו ד' סעיפים: | א. | בערב מברך שתים לפני קריאת שמע ושתים לאחריה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע, ותפלה של ערבית | סימן רלו - ברכות קריאת שמע של ערבית. ובו ד' סעיפים: | ב. | אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה ואף הנוהגין לומר שמונה עשרה פסוקים ויראו עינינו אין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה ומיהו מה שמכריז שליח ציבור ראש חדש בין קדיש לתפלת ערבית לא הוי הפסק כיון שהוא צורך התפלה וכן יכול לומר ברכו להוציא מי שלא שמע ולא הוי הפסק: {הגה: ועיין לעיל סימן ס''ט. ראיתי מדקדקים נהגו לעמוד כשאומרים השמונה עשרה פסוקים של ברוך ה' לעולם וכו' ומנהג יפה הוא כי נתקנו במקום תפלת שמונה עשרה ועל כן ראוי לעמוד בהן כמו בתפלה:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע, ותפלה של ערבית | סימן רלו - ברכות קריאת שמע של ערבית. ובו ד' סעיפים: | ג. | מצא צבור שקראו קריאת שמע ורוצים לעמוד בתפלה יתפלל עמהם ואחר כך יקרא קריאת שמע עם ברכותיה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע, ותפלה של ערבית | סימן רלו - ברכות קריאת שמע של ערבית. ובו ד' סעיפים: | ד. | אחר שומר עמו ישראל אומר אמן אחר ברכת עצמו ולא יענה אמן אחר ברכת המלך בכבודו (ועיין לעיל סימן רט''ו): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע, ותפלה של ערבית | סימן רלז - סדר תפלת ערבית. ובו סעיף אחד: | א. | אין שליח צבור חוזר התפלה בתפלת ערבית (ואין נופלין על פניהם לאחר ערבית): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע, ותפלה של ערבית | סימן רלח - לקבוע עתים לתורה בלילה. ובו ב' סעיפים: | א. | צריך ליזהר בלימוד הלילה יותר מבשל יום והמבטלו עונשו מרובה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע, ותפלה של ערבית | סימן רלח - לקבוע עתים לתורה בלילה. ובו ב' סעיפים: | ב. | אם יש לו חק קבוע ללמוד כך וכך ליום והיה טרוד ביום ולא השלימו ישלימנו בלילה מיד: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע, ותפלה של ערבית | סימן רלט - דין קריאת שמע על מטתו. ובו ב' סעיפים: | א. | קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך המפיל חבלי שינה על עיני וכו': {הגה: ויקרא קריאת שמע סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע שעל מטתו אלא יישן מיד שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה (כל בו ורוקח ורבינו ירוחם נתיב ב' חלק ב'). ועיין לעיל סימן ס''ג אי מותר לקרות כשהוא שוכב ואם קרא קריאת שמע ולא יוכל לישן מיד אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו (הגהות מיימוני פרק ז'). ואין מברכין על קריאת שמע שעל מטתו (הגהות מיימוני פרק ז' ובית יוסף בשם תוספות פרק כל הבשר):} ואומר יושב בסתר עליון. ואומר ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה ואומר ברוך ה' ביום ברוך ה' בלילה ברוך ה' בשכבנו ברוך ה' בקומנו ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן וגו' ה' שומרך וגו' מעתה ועד עולם בידך אפקיד רוחי וגו' יברכך ה' וגו' עד וישם לך שלום ואומר השכיבנו עד סמוך לחתימה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע, ותפלה של ערבית | סימן רלט - דין קריאת שמע על מטתו. ובו ב' סעיפים: | ב. | כשיפשוט חלוקו לא יהפכנו ממטה למעלה שאם כן נמצא גופו ערום אלא יפשטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות צניעות | סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. ובו י''ז סעיפים: | א. | אם היה נשוי לא יהא רגיל ביותר עם אשתו אלא בעונה האמורה בתורה. הטיילים שפרנסתן מצויה להם ואין פורעין מס עונתן בכל יום. הפועלים שעושים מלאכה בעיר אחרת ולנין בכל לילה בבתיהם פעם אחת בשבוע ואם עושים מלאכה בעירם פעמים בשבוע. החמרים אחת בשבוע. הגמלים אחת לשלשים יום. הספנים אחת לששה חדשים. ועונת תלמידי חכמים מליל שבת לליל שבת וכל אדם צריך לפקוד את אשתו בליל טבילתה ובשעה שיוצא לדרך אם אינו הולך לדבר מצוה וכן אם אשתו מניקה והוא מכיר בה שהיא משדלתו ומרצה אותו ומקשטת עצמה לפניו כדי שיתן דעתו עליה חייב לפקדה. ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה ולקיים מצות בוראו שיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצות בישראל וכן אם מכוין לתיקון הולד שבששה חדשים אחרונים יפה לו שמתוך כך יצא מלובן ומזורז שפיר דמי. ואם הוא מכוין לגדור עצמו בה כדי שלא יתאוה לעבירה כי רואה יצרו גובר ומתאוה אל הדבר ההוא: {הגה: גם בזה יש קיבול שכר, אך (טור):} יותר טוב היה לו לדחות את יצרו ולכבוש אותו כי אבר קטן יש באדם מרעיבו שבע משביעו רעב אבל מי שאינו צריך לדבר אלא שמעורר תאותו כדי למלאות תאותו זו היא עצת יצר הרע ומן ההיתר יסיתנו אל האיסור ועל זה אמרו רבותינו ז''ל המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות צניעות | סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. ובו י''ז סעיפים: | ב. | לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר ואפילו שתיהן נשיו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות צניעות | סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. ובו י''ז סעיפים: | ג. | וברותי מכם המורדים והפושעים בי אלו בני תשעה מדות בני אנוסה בני שנואה בני נדוי בני תמורה בני מורדת בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות צניעות | סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. ובו י''ז סעיפים: | ד. | אסור להסתכל באותו מקום שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים ועובר על והצנע לכת ומעביר הבושה מעל פניו שכל המתבייש אינו חוטא דכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם זו הבושה לבלתי תחטאו ועוד דקא מגרה יצר הרע בנפשיה וכל שכן הנושק שם שעובר על כל אלה ועוד שעובר על בל תשקצו את נפשותיכם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות צניעות | סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. ובו י''ז סעיפים: | ה. | הוא למטה והיא למעלה זו דרך עזות שמשו שניהם כאחד זו דרך עקש: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות צניעות | סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. ובו י''ז סעיפים: | ו. | אסור לשמש מטתו בפני כל אדם אם הוא נעור ואפילו על ידי הפסק מחיצה עשרה ובפני תינוק שאין יודע לדבר מותר בית שיש ספר תורה או חומשים העשוים בגלילה אסור לשמש בו עד שיהיה בפניו מחיצה (ולענין לעשותה בשבת עיין לקמן ריש סימן שט''ו). ואם יש לו בית אחר אסור עד שיוציאנה ואם יש בו תפילין או ספרים אפילו של גמרא אסור עד שיתנם בכלי בתוך כלי והוא שלא יהא השני מיוחד להם (ועיין לעיל סימן מ' סעיף ב'), אבל אם הוא מיוחד להם אפילו מאה כחד חשיבי ואם פירש טלית על גבי ארגז חשוב ככלי בתוך כלי: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות צניעות | סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. ובו י''ז סעיפים: | ז. | לא ישמש בתחלת הלילה ולא בסופה כדי שלא ישמע קול בני אדם ויבא לחשוב באשה אחרת אלא באמצע הלילה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות צניעות | סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. ובו י''ז סעיפים: | ח. | וישמש באימה וביראה כמו שאמרו על רבי אלעזר שהיה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד פירוש באימה וביראה כאילו כפאו שד ויש מפרשים מגלה טפח ומכסה טפח שלא היה ממרק האבר בשעת תשמיש כדי למעט הנאתו ודומה כמי שכפאו שד שעושה הדבר באונס ויש מפרשים מגלה טפח שבאשה כלומר עכשיו מגלה אותה לצורך תשמיש ועכשיו מכסה אותה כלומר שלא היה מאריך באותה מעשה ודומה לו כמו שבעתו השד ונבעת והניח המעשה כל כך היה מקצר בתשמיש ויש מפרשים מגלה טפח על הסינר שהיתה חוגרת בו שאף בשעת תשמיש היה מצריכה לחגרה ומגלה רק טפח ממנה ומכסה מיד כדי למעט הנאתו וכולהו פירושי איתנהו וצריך בעל נפש ליזהר בהם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות צניעות | סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. ובו י''ז סעיפים: | ט. | לא יספר עמה בדברים שאינם מעניני התשמיש לא בשעת תשמיש ולא קודם לכן שלא יתן דעתו באשה אחרת ואם סיפר עמה ושימש אמרו עליו מגיד לאדם מה שיחו אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו מגידין לו בשעת הדין: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות צניעות | סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. ובו י''ז סעיפים: | י. | אם היה לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה ויכול לספר עמה קודם תשמיש כדי לרצותה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות צניעות | סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. ובו י''ז סעיפים: | יא. | אסור לשמש לאור הנר אף על פי שמאפיל בטליתו: {הגה: אבל אם עושה מחיצה גבוה עשרה לפני הנר (הגהות מיימוני פרק ד' מהלכות יום טוב) אף על פי שהאור נראה דרך המחיצה כגון שהפסיק בסדין שרי (כן נראה לי מדברי רש''י בפרק ב' דמסכת ביצה). גם אמרינן התם דשרי כשכופה כלי על הנר ואם מותר לעשות מחיצה זו בשבת עיין לקמן ריש סימן שט''ו:} וכן אסור לשמש ביום אלא אם כן הוא בית אפל: {הגה: ותלמיד חכם מאפיל בטליתו ושרי (טור):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות צניעות | סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. ובו י''ז סעיפים: | יב. | אסור לשמש מטתו בשני רעבון אלא לחשוכי בנים (פירוש מי שאין לו בנים): {הגה: ועיין לקמן סימן תקע''ד סעיף ד'. והוא הדין בשאר צרות שהם כרעבון (ירושלמי דתענית):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות צניעות | סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. ובו י''ז סעיפים: | יג. | אכסנאי אסור לשמש ואם יחדו לו ולאשתו בית מותר ובלבד שלא יישן בטליתו של בעל הבית: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות צניעות | סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. ובו י''ז סעיפים: | יד. | שכבת הזרע הוא כח הגוף ומאור העינים וכל זמן שתצא ביותר הגוף כלה וחייו אובדים וכל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו וכחו תשש ועיניו כהות וריח רע נודף מפיו ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרים ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה ושיניו נושרות והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת משאר חלאים והאלף מרוב תשמיש לפיכך צריך אדם ליזהר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות צניעות | סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. ובו י''ז סעיפים: | טו. | לא יבעול והוא שבע או רעב אלא כשיתעכל המזון שבמעיו ולא יבעול מעומד ולא מיושב ולא בבית המרחץ ולא ביום שנכנס למרחץ ולא ביום הקזה ולא ביום יציאה לדרך או ביאה מן הדרך ולא לפניהם ולא לאחריהם. (והא דבריש הסימן שחייב לפוקדה איירי כשהוא רוכב או יושב בקרון וכאן איירי במהלך) (מהרש''ל): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות צניעות | סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. ובו י''ז סעיפים: | טז. | המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה אותו תינוק נכפה ולא אמרן אלא דלא הוי בר שתא אבל הוי בר שתא לית לן בה ולא אמרן אלא דגני להדי כרעיה (פירוש שישן לרגליו) אבל גני להדי רישיה לית לן בה ולא אמרן אלא דלא מנח ידיה עליה אבל מנח ידיה עליה לית לן בה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות צניעות | סימן רמ - איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו. ובו י''ז סעיפים: | יז. | מטה שישן בה עם אשתו צריך שתהא ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות צניעות | סימן רמא - שלא להשתין ערום בפני מטתו. ובו סעיף אחד: | א. | אחד מהדברים ששונא הקב''ה המשתין בפני מטתו ערום והמשתין לפני מטתו ערום מביא לידי עניות ולא אמרן אלא דמהדר אפיה לפוריא (פירוש למטה) אבל לבראי לית לן בה ודמהדר אפיה לפוריא נמי לא אמרן אלא בארעא אבל במנא לית לן בה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמב - להזהר בכבוד שבת. ובו סעיף אחד: | א. | אפילו מי שצריך לאחרים אם יש לו מעט משלו צריך לזרז עצמו לכבד את השבת ולא אמרו עשה שבתך חול ולא תצטרך לבריות אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר על כן צריך לצמצם בשאר ימים כדי לכבד השבת מתקנת עזרא שיהיו מכבסים בגדים בחמישי בשבת מפני כבוד השבת: {הגה: נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויום טוב (סמך ממרדכי ריש מסכת ראש השנה) והוא מכבוד שבת ויום טוב ואין לשנות. יש שכתבו שבמקצת מקומות נהגו לאכול מוליתא שקורין פשטיד''א בליל שבת זכר למן שהיה מכוסה למעלה ולמטה (מהרי''ל, ולא ראיתי לחוש לזה):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמג - דין המשכיר שדה ומרחץ לכותי. ובו ב' סעיפים: | א. | לא ישכיר אדם מרחץ שלו לאינו יהודי מפני שנקרא על שמו ואינו יהודי זה עושה מלאכה בו בשבת דסתם מרחץ לאו לאריסותא (פירוש אריס הוא העובד ליקח חלק ממה שישביח לבעליו) עביד ואמרי שכל הריוח של ישראל ושכר את האינו יהודי בכך וכך ליום ונמצא האינו יהודי עושה מלאכה בשליחותו של ישראל אבל שדה מותר שכן דרך לקבל שדה באריסות ואף על פי שיודעים שהוא של ישראל אומרים האינו יהודי לקחה באריסות ולעצמו הוא עובד ותנור דינו כמרחץ ורחיים דינם כשדה: {הגה: ואף על פי שלא לקחה האינו יהודי רק לשליש או לרביע ויש לישראל הנאה במה שהאינו יהודי עובד בשבת שרי דאינו יהודי אדעתא דנפשיה עובד (בית יוסף בשם מיימוני פרק ז' ובית יוסף סימן רמ''ה בשם סה''ת):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמג - דין המשכיר שדה ומרחץ לכותי. ובו ב' סעיפים: | ב. | אפילו מרחץ או תנור אם השכירם שנה אחר שנה ונתפרסם הדבר על ידי כך שאין דרכו לשכור פועלים אלא להשכירם וכן אם מנהג רוב אנשי אותו המקום להשכירם או ליתנם באריסות מותר להשכירם לאינו יהודי או ליתנם לו באריסות: {הגה: ואפילו במקום האסור אם אין המרחץ או התנור של ישראל רק שכרם מאינו יהודי וחזר והשכירם לאינו יהודי שרי דאין שם הישראל נקרא עליו (אור זרוע בשם גאונים). וכן אם יש מרחץ בבית דירה ואין רוחצין במרחץ רק אותן שבביתו והם יודעים ששכרו האינו יהודי שרי (בית יוסף בשם מהרי''א ור''ח ואור זרוע). ואם עבר והשכירו במקום האסור יש אומרים ששכרו מותר (בית יוסף בשם הגאונים) ויש אומרים שאסור (מרדכי פרק קמא דשבת וכן עיקר) (ועיין לקמן סוף סימן רמ''ה):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמד - איזו מלאכות יכול האינו יהודי לעשות בעד הישראל. ובו ו' סעיפים: | א. | פוסק אדם (פירוש מתנה) עם האינו יהודי על המלאכה וקוצץ דמים והאינו יהודי עושה לעצמו ואף על פי שהוא עושה בשבת מותר במה דברים אמורים בצנעה שאין מכירים הכל שזו המלאכה הנעשית בשבת של ישראל היא אבל אם היתה ידועה ומפורסמת אסור שהרואה את האינו יהודי עוסק אינו יודע שקצץ ואומר שפלוני שכר האינו יהודי לעשות לו מלאכה בשבת לפיכך הפוסק עם האינו יהודי לבנות לו חצירו או כותלו או לקצור לו שדהו אם היתה המלאכה במדינה או בתוך התחום אסור לו להניחה לעשות לו מלאכה בשבת מפני הרואים שאינם יודעים שפסק: {הגה: ואפילו אם דר בין העובדי כוכבים יש לחוש לאורחים הבאים שם או לבני ביתו שיחשדו אותו (בית יוסף בשם תשובת אשכנזים):} ואם היתה המלאכה חוץ לתחום וגם אין עיר אחרת בתוך תחומו של מקום שעושים בו מלאכה מותר ועובד כוכבים שהכניס צאן של ישראל לדיר שדהו (עיין לקמן סימן תקל''ז סעיף י''ד): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמד - איזו מלאכות יכול האינו יהודי לעשות בעד הישראל. ובו ו' סעיפים: | ב. | לפסול האבנים ולתקן הקורות אפילו בביתו של עובד כוכבים אסור כיון דלצורך מחובר הוא ואם עשו כן לא ישקעם בבנין: {הגה: ויש אומרים דאם אינו מפורסם שהוא של ישראל שרי (כל בו):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמד - איזו מלאכות יכול האינו יהודי לעשות בעד הישראל. ובו ו' סעיפים: | ג. | אם בנו עובד כוכבים לישראל בית בשבת באיסור נכון להחמיר שלא יכנסו בו: {הגה: מיהו אם התנה ישראל עם אינו יהודי שלא לעשות לו מלאכה בשבת והעובד כוכבים עשאה בעל כרחו למהר להשלים מלאכתו אין לחוש (מרדכי ריש פרק מי שהפך ורבינו ירוחם ובית יוסף, ועיין לקמן סימן תקמ''ג):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמד - איזו מלאכות יכול האינו יהודי לעשות בעד הישראל. ובו ו' סעיפים: | ד. | מלאכת פרהסיא אפילו במטלטלין כגון ספינה הידועה לישראל דינה כמו מלאכת מחובר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמד - איזו מלאכות יכול האינו יהודי לעשות בעד הישראל. ובו ו' סעיפים: | ה. | אם שכר אינו יהודי לשנה או לשתים שיכתוב לו או שיארוג לו בגד הרי זה כותב ואורג בשבת כאילו קצץ עמו שיכתוב לו ספר או שיארוג לו בגד שהוא עושה בכל עת שירצה והוא שלא יחשוב עמו יום יום ולא יעשה המלאכה בבית ישראל ויש מי שאוסר בשוכר אינו יהודי לזמן: {הגה: ודוקא ששכרו למלאכה מיוחדת כגון בגד לארוג או ספר לכתוב אבל כששכרו לכל המלאכות שיצטרך תוך זמן השכירות לכולי עלמא אסור (בית יוסף, וכמו שיתבאר סוף סימן רמ''ז):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמד - איזו מלאכות יכול האינו יהודי לעשות בעד הישראל. ובו ו' סעיפים: | ו. | יהודי הקונה מכס ומשכיר לו אינו יהודי לקבל מכס בשבת מותר אם הוא בקבולת דהיינו שאומר לו לכשתגבה מאה דינרים אתן לך כך וכך: {הגה: וכן יוכל להשכיר המכס לכל השבתות לאינו יהודי והאינו יהודי יקח הריוח של שבתות לעצמו ולא חיישינן שיאמרו לצורך ישראל הוא עושה דבמקום פסידא כי האי גוונא לא חששו (בית יוסף). וישראל הממונה על מטבע של מלך דינו כדין הממונה על המכס ואף על פי שמשמיעים קול בשבת בהכאת המטבע (הגהות מיימוני פרק ו') ועיין לקמן סימן רנ''ב. ויזהר שלא ישב הישראל אצל האינו יהודי בשבת כשעוסק במלאכתו במטבע או בקבלת המכס (מרדכי פרק קמא דשבת):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמה - ישראל ואינו יהודי שותפין, איך יתנהגו בשבת. ובו ו' סעיפים: | א. | ישראל ואינו יהודי שיש להם שדה או תנור או מרחץ או רחיים של מים בשותפות או שהם שותפין בחנות בסחורה אם התנו מתחלה בשעה שבאו להשתתף שיהיה שכר השבת לאינו יהודי לבדו אם מעט ואם הרבה ושכר יום אחד כנגד יום השבת לישראל לבדו מותר ואם לא התנו בתחלה כשיבואו לחלוק נוטל האינו יהודי שכר השבתות כולם והשאר חולקים אותו ואם לא היה שכר השבת ידוע יטול האינו יהודי לבדו שביעית השכר וחולקים השאר: {הגה: ויש מתירין השכר בדיעבד אפילו לא התנו וחלקו סתם (הרא''ש פרק קמא דע''ז ורבינו ירוחם חלק י''ב). ונראה לי דבהפסד גדול יש לסמוך עלייהו ויש אומרים שכל זה לא מיירי אלא בשותפות שכל אחד עוסק ביומו (בית יוסף), אבל כששניהם עוסקים ביחד כל ימי החול ובשבת עסק האינו יהודי לבדו מותר לחלוק עמו כל השכר דאינו יהודי אדעתיה דנפשיה קא עביד ואין הישראל נהנה במלאכתו בשבת כיון שאין המלאכה מוטלת עליו לעשות ומכל מקום לא יטול שכר שבת אלא בהבלעה עם שאר הימים (ר''ן סוף פרק כל כתבי וסוף פרק קמא דע''ז):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמה - ישראל ואינו יהודי שותפין, איך יתנהגו בשבת. ובו ו' סעיפים: | ב. | היכא שהתנו בתחלה אם אחר כך בשעת חלוקה נתרצה האינו יהודי לחלוק בשוה מותר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמה - ישראל ואינו יהודי שותפין, איך יתנהגו בשבת. ובו ו' סעיפים: | ג. | היכא שלא התנו בתחלה יש תיקון על ידי שיחזיר המוכר להם דמי הקרקע או ימכרוהו לאיש אחר ויחזרו ויקנוהו בשותפות ויתנו בשעת הקניה ואם נשתתפו בחנות ולא התנו יחזור כל אחד ויטול חלקו ויבטלו השותפות ואחר כך יחזרו להשתתף ויתנו בתחלה ואם קבל הקרקע לעשות בו מלאכה בשותפות יבטלו השיתוף וימחלו זה לזה ואחר כך יחזרו להשתתף ויתנו בתחלה: {הגה: ואם ירצה להשכיר לאינו יהודי חלקו בשבת או לשכרו בקבולת שרי וכמו שנתבאר לעיל סוף סימן רמ''ד לענין מכס ומטבע דשרי וכל שכן כאן דשרי עם שותפות אינו יהודי:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמה - ישראל ואינו יהודי שותפין, איך יתנהגו בשבת. ובו ו' סעיפים: | ד. | יכול ישראל ליתן לאינו יהודי מעות להתעסק בהם ואף על פי שהאינו יהודי נושא ונותן בהם בשבת חולק עמו כל השכר בשוה מפני שאין מלאכה זו מוטלת על ישראל לעשותה שנאמר שהאינו יהודי עושה שליחותו וכן אין העסק ניכר ממי הוא: {הגה: ודוקא בכי האי גוונא שהאינו יהודי נושא ונותן לחוד עם המעות אבל אם כל אחד עוסק ביומו וישראל צריך לעסוק נגד מה שעוסק האינו יהודי בשבת אסור (בית יוסף בשם גאון). וישראל שיש לו משכון מן האינו יהודי עיין לקמן סימן שכ''ה סעיף ב' וג':} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמה - ישראל ואינו יהודי שותפין, איך יתנהגו בשבת. ובו ו' סעיפים: | ה. | מותר לישראל ליתן סחורה לאינו יהודי למכור אם קצץ לו שכר ובלבד שלא יאמר לו מכור בשבת תנור שלקחו ישראל משכון מאינו יהודי וקבל האינו יהודי שמה שיעלה שכר התנור יתן לישראל ברבית (קצוצה) מעותיו מותר ליטול שכר שבת לפי שהוא ברשות האינו יהודי ואין לישראל חלק בו וגם אין הישראל אומר לו לעסוק בשבת והאינו יהודי כי טרח בנפשיה טרח לקיים תנאו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמה - ישראל ואינו יהודי שותפין, איך יתנהגו בשבת. ובו ו' סעיפים: | ו. | אם אפו בתנורו של ישראל בשבת על כרחו ונתנו לו פת בשכר התנור אסור ליהנות ממנו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמו - דיני השאלה והשכרה לאינו יהודי בשבת. ובו ה' סעיפים: | א. | מותר להשאיל ולהשכיר כליו לאינו יהודי ואף על פי שהוא עושה בהם מלאכה בשבת מפני שאין אנו מצווים על שביתת כלים ויש אומרים דכלים שעושין בהם מלאכה כגון מחרישה וכיוצא בה אסור להשכיר לאינו יהודי בערב שבת וביום הה' מותר להשכיר לו ובלבד שלא יטול שכר שבת אלא בהבלעה כגון שישכיר לו לחודש או לשבוע ולהשאיל לו מותר אפילו בערב שבת: {הגה: וכן עיקר כסברא האחרונה ומותר להשאיל לו בערב שבת (טור וסמ''ג וסמ''ק ותוספות פרק קמא דשבת) אף על גב שמתנה שהאינו יהודי יחזור וישאיל לו ולא אמרינן בכי האי גוונא דהוי כשכירות (הגהות מיימוני פרק ו'):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמו - דיני השאלה והשכרה לאינו יהודי בשבת. ובו ה' סעיפים: | ב. | אסור להשאיל שום כלי לאינו יהודי בשבת ואפילו בערב שבת אם הוא סמוך לחשיכה כל שאין שהות להוציאו מפתח ביתו של המשאיל קודם חשיכה מפני שהרואה סבור שישראל צוהו להוציאו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמו - דיני השאלה והשכרה לאינו יהודי בשבת. ובו ה' סעיפים: | ג. | אסור להשכיר או להשאיל בהמתו לאינו יהודי כדי שיעשה בה מלאכה בשבת שאדם מצווה על שביתת בהמתו: {הגה: אבל יכול להשכירה או להשאילה ולהתנות שיחזירנה לו קודם השבת אבל לא מהני אם מתנה עם האינו יהודי שתנוח בשבת כי אין האינו יהודי נאמן על כך (סמ''ג וסה''ת ומרדכי פרק קמא דשבת):} ואם השאילה או השכירה לאינו יהודי והתנה עמו להחזירה לו קודם השבת ועיכבה בשבת יפקירנה בינו לבין עצמו קודם השבת או יאמר בהמתי קנויה לאינו יהודי כדי שינצל מאיסורא דאורייתא: {הגה: ואם רוצה יכול להפקירה לפני ג' בני אדם כדין שאר הפקר ואפילו הכי אין שום אדם יכול לזכות בה דודאי אין כוונתו רק כדי להפקיע מעליו איסור שבת (טור). ודוקא בשבת אבל ביום טוב אין אדם מצווה על שביתת בהמתו ביום טוב (בית יוסף סימן ש''ה בשם שבלי הלקט):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמו - דיני השאלה והשכרה לאינו יהודי בשבת. ובו ה' סעיפים: | ד. | ישראל שהשכיר שוורים לאינו יהודי לחרוש בהם וחורש בהם יש מתירים אם קבל עליו האינו יהודי אחריות מיתה וגזילה וגניבה ויוקרא וזולא ויש אומרים דכיון שאין האינו יהודי יכול למכרה אם ירצה נקראת בהמת ישראל (ועיין למטה בסימן זה): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמו - דיני השאלה והשכרה לאינו יהודי בשבת. ובו ה' סעיפים: | ה. | אם ישראל ואינו יהודי שותפין בבהמה מותר לעשות בה האינו יהודי מלאכה בשבת על ידי שיתנה עם האינו יהודי בתחילה כשקנה אותה שיטול האינו יהודי בשבת וישראל ביום חול ואם לא התנו מתחילה אסור אף על גב שהתנו אחר כך ואם ילוה אותה לאינו יהודי בהלואה גמורה שיהא רשות בידו להוציאה אם ירצה שלא ברשות ישראל ויזקוף הדמים על האינו יהודי ואחריות השוורים על האינו יהודי מותר ויש מתירים אפילו לא יהא רשות ביד האינו יהודי להוציאם על ידי שיזקוף הדמים על האינו יהודי במלוה ויחזור האינו יהודי ויעשם אפותיקי (פירוש אפו תהא קאי כלומר לא יהא לך פרעון אלא מזה) לישראל או יהרהנם (פירוש משכון בלשון ישמעאל רהן) אצלו ובלבד שלא יאמר לו מעכשיו ויש מתירים על ידי שיזהיר ישראל את האינו יהודי שלא יעשה בה מלאכה בשבת ואם יעבור ויעשה תהיה אחריות עליו ואפילו מהאונסים ויכתוב כן בערכאותיהם דהשתא אם בא לעשות בה מלאכה בשבת אינה בהמת ישראל שהרי קנאה האינו יהודי להתחייב באונסיה: {הגה: וכל צדדי היתרים אלו הלכתא נינהו ויכול לעשות איזה מהן שירצה ואפילו אם הבהמה כולה של ישראל דינו כאילו היתה בשותפות האינו יהודי רק שיפרסם שעשה דרך היתר:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמז - דין אינם יהודים המביאים כתבים בשבת. ובו ו' סעיפים: | א. | שולח אדם אגרת ביד אינו יהודי ואפילו בערב שבת עם חשיכה והוא שקצץ לו דמים ובלבד שלא יאמר לו שילך בשבת ואם לא קצץ אי לא קביע בי דואר (פירוש איש ידוע שכל כתב אליו יובל והוא משלחן למי ששלוח אליו) במתא אסור לשלוח אפילו מיום ראשון ואי קביע בי דואר במתא משלחן אפילו בערב שבת והוא שיהא שהות ביום כדי שיכול להגיע לבית הסמוך לחומה: {הגה: ויש מתירין אפילו לא קצץ ואפילו לא קביע בי דואר במתא אם משלחו ביום ה' או קודם לכן (טור) ויש לסמוך עלייהו אם צריכים לכך:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמז - דין אינם יהודים המביאים כתבים בשבת. ובו ו' סעיפים: | ב. | אם התנה עמו שיתן לו שכרו אף על פי שלא פירש כמה יתן לו דינו כקוצץ דסמכא דעתיה דאינו יהודי ובדידיה קא טרח אבל בסתם אף על פי שיש בדעתו שיתן לו שכר אסור דלא סמכא דעתיה ובדישראל קא טרח: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמז - דין אינם יהודים המביאים כתבים בשבת. ובו ו' סעיפים: | ג. | אם שכרו לימים דבר קצוב בכל יום בהליכתו ובחזרתו אלא שאינו מקפיד עמו מתי ילך אם הוא בערב שבת אסור דכשיוצא בשבת נראה כאילו התנה עמו כך: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמז - דין אינם יהודים המביאים כתבים בשבת. ובו ו' סעיפים: | ד. | אם האינו יהודי מוליך הכתב בחנם אפילו נתנה לו בערב שבת מותר שהרי האינו יהודי מאליו הוא עושה זה ואינו אלא להחזיק טובה לישראל מפני מה שקיבל ממנו והוה ליה כאילו קצץ: {הגה: ויש חולקים וסבירא להו דכל שעושה בחנם אסור וטוב להחמיר אבל במקום שהאינו יהודי מתחיל עם הישראל לומר שילך לו בחנם ודאי דעתו על הטובה שיקבל ממנו ושרי (בית יוסף):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמז - דין אינם יהודים המביאים כתבים בשבת. ובו ו' סעיפים: | ה. | אם האינו יהודי הולך מעצמו למקום אחר וישראל נותן לו אגרת מותר בכל גוונא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמז - דין אינם יהודים המביאים כתבים בשבת. ובו ו' סעיפים: | ו. | מי שיש לו שכיר אינו יהודי לשנה או יותר אסור לשלחו ערב שבת באגרת: {הגה: ומיהו אם לא שכרו רק לשליחות אגרת יש מתירין כמו שנתבאר לעיל סימן רמ''ד סעיף ה':} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמח - דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת. ובו ד' סעיפים: | א. | מותר להפליג בספינה אפילו בערב שבת אם הולך לדבר מצוה ופוסק עמו שישבות ואם אחר כך לא ישבות אין בכך כלום אבל לדבר הרשות אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת: {הגה: אבל קודם שלשה ימים שרי אפילו בספינה שמושכים אותה על ידי בהמות ואפילו אין בגובה המים י' טפחים (מהרי''ק שורש מ''ה) ואפילו במקום שיצטרך הישראל לעשות אחר כך מלאכה בשבת להוליך הספינה (ריב''ש סימן קנ''ב):} ואם הוא דרך מועט כמו מצור לצידון שאין ביניהם כי אם מהלך יום אחד מותר להפליג בערב שבת בבוקר מפני שאפשר שיגיע שם קודם השבת ומקום שנהגו שלא להפליג בערב שבת כלל אפילו דרך מועט אין מפליגין: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמח - דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת. ובו ד' סעיפים: | ב. | הא דאין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת הטעם משום עונג שבת שכל שלשה ימים הראשונים יש להם צער ובלבול ודוקא למפליגים בימים המלוחים אבל בנהרות אין שום צער למפליגים בהם ולפיכך מותר להפליג בהם אפילו בערב שבת והוא שלא יהא ידוע לנו שאין בעומקם עשרה טפחים אבל במקום שידוע לנו שמקרקע הספינה לקרקע הנהר פחות מעשרה טפחים אסור (לצאת חוץ לתחום) משום איסור תחומין: {הגה: וכן בספינה שיצטרך הישראל לבוא לידי מלאכה בשבת אסור ליכנס בה שלשה ימים קודם השבת אפילו הם נהרות הנובעים והיא למעלה מעשרה (ריב''ש סימן קנ''ב מהרי''ק). אבל אין איסור במה שהבהמות מושכות הספינה בשפת הנהר ולא דמי להליכה בקרון שאסור (מהרי''ק):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמח - דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת. ובו ד' סעיפים: | ג. | היכא דמותר להפליג מערב שבת אם נכנס בספינה בערב שבת וקנה בה שביתה אף על פי שמפלגת בשבת מותר והוא שלא יצא מהספינה מעת שקנה שביתה: {הגה: ויש אומרים דאפילו יצא מן הספינה שרי דמאחר שקנה בה שביתה מערב שבת מותר אחר כך ליכנס בה בשבת ולהפליג ויש אומרים שעושין קידוש בספינה ואחר כך חוזרים לביתם ולנים שם ולמחר חוזרין לספינה ומפליגין וכן נהגו בקצת מקומות ואין למחות (ר''ן פרק קמא דשבת וריב''ש סימן י''ז ק''א קנ''ב) ועיין לקמן סימן של''ט ות''ד:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמח - דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת. ובו ד' סעיפים: | ד. | היוצאים בשיירא במדבר והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת כי מפני הסכנה לא יוכלו לעכב במדבר בשבת לבדם שלשה ימים קודם שבת אסורים לצאת וביום ראשון ובשני ובשלישי מותר לצאת ואם אחר כך יארע לו סכנה ויצטרך לחלל שבת מפני פקוח נפש מותר ואין כאן חילול והעולה לארץ ישראל אם נזדמנה לו שיירא אפילו בערב שבת כיון דדבר מצוה הוא יכול לפרוש ופוסק עמהם לשבות ואם אחר שיהיו במדבר לא ירצו לשבות עמו יכול ללכת עמהם חוץ לתחום מפני פקוח נפש ואם נכנס לעיר אחת בשבת מהלך את כולה ואפילו הניחוהו מחוץ לעיר ורוצה ליכנס לעיר מותר דכיון דלדבר מצוה נפק יש לו אלפים אמה לכל רוח: {הגה: יש אומרים שכל מקום שאדם הולך לסחורה או לראות פני חברו חשוב הכל דבר מצוה ואינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל ועל כן נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירא תוך שלשה ימים כי חושבים הכל לדבר מצוה ואין למחות בידן הואיל ויש להם על מי שיסמוכו:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמט - דינים השייכים לערב שבת. ובו ד' סעיפים: | א. | אין הולכין בערב שבת יותר מג' פרסאות כדי שיגיע לביתו בעוד היום גדול ויוכל להכין צרכי סעודה לשבת בין שהולך לבית אחרים בין שהולך לביתו והני מילי כשהוא בישוב במקום שיוכל להכין צרכי שבת אבל אם במקום שהוא שם אי אפשר לו להכין צרכי שבת או שאינו מקום יישוב בטוח מותר לילך אפילו כמה פרסאות ואם שלח להודיעם שהוא הולך שם לשבת מותר לילך כמה פרסאות בכל גוונא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמט - דינים השייכים לערב שבת. ובו ד' סעיפים: | ב. | אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול ואפילו היא סעודת אירוסין מפני כבוד השבת שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול וכל היום בכלל האיסור: {הגה: וסעודה שזמנה ערב שבת כגון ברית מילה או פדיון הבן מותר כן נראה לי, וכן המנהג פשוט:} ולאכול ולשתות בלי קביעת סעודה אפילו סעודה שרגיל בה בחול כל היום מותר להתחיל מן הדין אבל מצוה להמנע מלקבוע סעודה שנהג בה בחול מט' שעות ולמעלה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמט - דינים השייכים לערב שבת. ובו ד' סעיפים: | ג. | דרך אנשי מעשה להתענות בכל ערב שבת: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רמט - דינים השייכים לערב שבת. ובו ד' סעיפים: | ד. | אם קבל עליו להתענות בערב שבת צריך להתענות עד צאת הכוכבים אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלימו הצבור תפילתן: {הגה: ויש אומרים דלא ישלים אלא מיד שיוצאים מבית הכנסת יאכל (טור ומרדכי סוף פרק בכל מערבין בשם הר''מ והגהות מיימוני פרק א' מהלכות תענית). לכן בתענית יחיד לא ישלים וטוב לפרש כן בשעת קבלת התענית ובתענית צבור ישלים והכי נהוג (מהרי''ל):} ואם הוא תענית חלום צריך להתענות עד צאת הכוכבים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנ - הכנת הסעודות לשבת. ובו ב' סעיפים: | א. | ישכים בבוקר ביום ששי להכין צרכי שבת ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק ורבה ורב יוסף היו מבקעין עצים ורב זירא היה מדליק האש ורב נחמן היה מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול ומהם ילמד כל אדם ולא יאמר לא אפגום אפגום כבודי כי זה הוא כבודו שמכבד השבת: {הגה: ויש להשחיז הסכין בערב שבת כי זהו מכבוד השבת שמכין עצמו לאכילה (כל בו ובית יוסף בשם ספר חיי עולם):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנ - הכנת הסעודות לשבת. ובו ב' סעיפים: | ב. | ירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנא - שלא לעשות מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה. ובו ב' סעיפים: | א. | העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה יש מפרשים מנחה גדולה ויש מפרשים מנחה קטנה: {הגה: ודוקא כשעושה המלאכה דרך קבע אבל אם עושה אותה דרך עראי לפי שעה ולא קבע עליה שרי (בית יוסף בשם אור זרוע). ולכן מותר לכתוב אגרת שלומים וכל כיוצא בזה (דברי עצמו):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנא - שלא לעשות מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה. ובו ב' סעיפים: | ב. | לתקן בגדיו וכליו לצורך שבת מותר כל היום: {הגה: והוא הדין בגדי חבירו אם הוא לצורך שבת ואינו נוטל עליו שכר (בית יוסף):} והוא הדין למי שכותב ספרים לעצמו דרך למודו: {הגה: אבל אסור לכתוב לחבירו בשכר (מרדכי פרק מקום שנהגו). ומסתפרין כל היום אפילו מספר ישראל (כל בו ובית יוסף). ויש לאדם למעט קצת בלימודו בערב שבת כדי שיכין צרכי שבת (שלטי גבורים פרק י''ו דשבת ירושלמי פרק קמא דתענית):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנב - מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת. ובו ז' סעיפים: | א. | מותר להתחיל במלאכה בערב שבת סמוך לחשיכה אף על פי שאינו יכול לגומרה מבעוד יום והיא נגמרה מאליה בשבת כגון לשרות דיו וסממנים במים והם נשרים כל השבת ולתת אונין (פירוש אגודות) של פשתן לתנור כדי שיתלבנו ולתת צמר לתוך היורה שאינה על האש והיא טוחה בטיט שאם היא על האש אסור שמא יחתה (פירוש יגלה ויעור הגחלים במחתה) ואפילו אינה על האש אם אינה טוחה בטיט אסור שמא יגיס בה בכף והמגיס בקדרה אפילו אינה על האש חייב משום מבשל ומותר לפרוס מצודות חיה ועופות ודגים והם נצודים בשבת ומותר למכור לאינו יהודי ולהטעינו סמוך לחשיכה ובלבד שיצא מפתח ביתו מבעוד יום: {הגה: ויש מתירין שיוציא האינו יהודי בשבת אם ייחד לו האינו יהודי מקום מבעוד יום בבית ישראל ויש להחמיר (מרדכי פרק קמא דשבת). ועיין לקמן סימן שכ''ה:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנב - מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת. ובו ז' סעיפים: | ב. | ומותר ליתן בגדיו לכובס אינו יהודי ועורות לעבדן (פירוש האומן שמעבד ומתקן העורות) סמוך לחשיכה ואם קצץ לו דמים או שעושה אותם בטובת הנאה והוא שלא יאמר לו לעשות בשבת וגם שיעשה האינו יהודי המלאכה בביתו: {הגה: ואם לא קצץ אסור בערב שבת. ועיין לעיל סימן רמ''ז דיש חולקין אם עושה לו בחנם דהיינו בטובת הנאה:} ואם ראהו עושה בטובת הנאה צריך לומר לו שלא יעשה בה בשבת: {הגה: ואפילו נתנם לו כמה ימים לפני שבת:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנב - מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת. ובו ז' סעיפים: | ג. | ואם היתה מלאכה מפורסמת וידוע שהיא של ישראל ועושה אותה במקום מפורסם טוב להחמיר ולאסור: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנב - מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת. ובו ז' סעיפים: | ד. | כל שקצץ אף על פי שיעשה האינו יהודי מלאכה בשבת מותר לישראל ללבוש הכלי בשבת עצמה דכל שקצץ אדעתיה דנפשיה קא עביד: {הגה: ויש אוסרין ללובשו כל שידוע שהאינו יהודי גמרו בשבת (הגהות אשירי פרק קמא דשבת ומהרי''ל ובית יוסף בשם רוקח) וצריך להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשה (אור זרוע) והכי נהוג לכתחלה אם לא שצריך אליו בשבת שאז יש לו להקל ואם יש לתלות שנגמר בערב שבת מותר בכל ענין (הגהות אלפסי). ודוקא אם שגר לו האינו יהודי לביתו אבל אסור ליקח כלים מבית האומן בשבת ויום טוב (מרדכי פרק קמא דיום טוב, ואור זרוע, והגהות מיימוני פרק ב' מהלכות יום טוב, והגהות אשירי פרק אין צדין). וכל זה בכלים שעשה לישראל (בית יוסף) אבל אינו יהודי שעושה מנעלים על המקח מותר לישראל המכירו לילך וליקח ממנו בשבת ולנועלם ובלבד שלא יקצוץ עמו דמי המקח (הגהות אשירי פרק אין צדין):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנב - מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת. ובו ז' סעיפים: | ה. | ומותר לפתוח מים לגנה והם נמשכים והולכים בכל השבת ולהניח קילור (סם של רפואה שנותנין על העין) עבה על העין אף על פי שאסור להניחו בשבת ולתת מוגמר תחת הכלים והם מתגמרים מאליהם כל השבת ואפילו מוגמר מונח בכלי דאין אדם מצווה על שביתת כלים ולתת שעורים בגיגית לשרותן וטוענין בקורת בית הבד והגת מבעוד יום על זיתים וענבים והשמן והיין היוצא מהם מותר (ועיין לקמן סימן ש''כ סעיף ב') וכן בוסר ומלילות שריסקן מבעוד יום מותרים המשקים היוצאים מהם ומותר לתת חטים לתוך רחיים של מים סמוך לחשיכה: {הגה: ולא חיישינן להשמעת קול שיאמרו רחיים של פלוני טוחנות בשבת ויש אוסרים ברחיים ובכל מקום שיש לחוש להשמעת קול (טור ותוספות והרא''ש פרק קמא דשבת וסמ''ג וסמ''ק וסה''ת והגהות מיימוני פרק ו' ותשובת מהרי''ו סימן ק''ל ואגור) והכי נהוג לכתחלה מיהו במקום פסידא יש להקל כמו שנתבאר לעיל סוף סימן רמ''ד. ומותר להעמיד כלי משקולת שקורין זייגע''ר מערב שבת אף על פי שמשמיע קול להודיע השעות בשבת כי הכל יודעים שדרכן להעמידו מאתמול (טור ועיין לקמן סימן של''ח):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנב - מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת. ובו ז' סעיפים: | ו. | לא יצא אדם ערב שבת סמוך לחשיכה במחטו בידו ולא בקולמוסו שמא ישכח ויוציא אבל מותר לצאת בתפלין סמוך לחשיכה לפי שאינו שוכחן: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנב - מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בערב שבת כדי שיהיו נגמרים בשבת. ובו ז' סעיפים: | ז. | מצוה למשמש אדם בכליו בערב שבת סמוך לחשיכה שלא יהיה בהם דבר שאסור לצאת בו בשבת: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנג - דין כירה ותנור ליתן עליה הקדירות בערב שבת. ובו ה' סעיפים: | א. | כירה שהיא עשויה כקדירה ושופתין על פיה קדירה למעלה ויש בה מקום שפיתת שתי קדירות אם הוסקה בגפת שהוא פסולת של זיתים או בעצים אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה אלא אם כן נתבשל כל צרכו והוא מצטמק (פירוש הולך וחסר) ורע לו דליכא למיחש שמא יחתה או שהיה חי שלא נתבשל כלל דכיון שהוא מסיח דעתו ממנה עד למחר ובכל הלילה יכול להתבשל בלא חיתוי אבל אם נתבשל קצת ולא נתבשל כל צרכו ואפילו נתבשל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו חיישינן שמא יחתה ואסור להשהותו עליה אלא אם כן גרף דהיינו שהוציא ממנו כל הגחלים או קטם דהיינו שכסה הגחלים באפר למעט חומם ואם נתן בה חתיכה חיה מותר כאלו היתה כולה חיה דעל ידי כך מסיח דעתו ממנה ואפילו אינה גרופה (פירוש שמשך הגחלים מהתנור) וקטומה (פירוש שכסה הגחלים באפר) מותר לסמוך לה קדירה בסמוך חוצה לה ואם הוסקה בקש או בגבבא מותר לשהות עליה אפילו אינה לא גרופה ולא קטומה: {הגה: שתי כירות המתאימות זו אצל זו ודופן של חרס ביניהם האחת גרופה וקטומה והשניה אינה גרופה וקטומה מותר לשהות על הגרופה וקטומה אף על פי שמוסיף הבל משאינה גרופה וקטומה (גמרא פרק כירה):} ותנור אפילו הוסק בקש וגבבא אסור אפילו לסמוך לו אפילו אם הוא גרוף וקטום: {הגה: כל זמן שהיד סולדת בו (הגהות מרדכי):} וכל שכן שאסור לשהות בתוכו או על גבו. וכופח שהוא מקום שפיתת קדירה אחת אם הוסק בקש או גבבא דינו ככירה בגפת או בעצים דינו כתנור. (והתנורים שלנו דינם ככירה) (ר''ן ריש פרק כירה וכל בו וכן משמע מפירוש רש''י). ואם שכח ושהה אם הוא תבשיל שבישל כל צרכו מותר אפילו הוא מצטמק ויפה לו ואם הוא תבשיל שהתחיל להתבשל ולא בישל כל צרכו אסור עד מוצאי שבת ואם עבר ושהה אסור בשניהם: {הגה: עד בכדי שיעשו (הגהות אשירי ורמב''ם פרק ג'). ואם החזירה אינו יהודי בשבת דינו כשכח ושהה (הגהות אשירי). ואם החזירו ישראל דינו כעבר ושהה (הגהות מרדכי), ואם מצטמק ורע לו, מותר, שהרי לא נהנה מן האיסור (בית יוסף. ועיין לקמן ריש סימן רנ''ז):} ויש אומרים שכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי (פירוש שם אדם שהיה אוכל מאכלו של נתבשל כל צרכו) או שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו מותר להשהותו על גבי כירה: {הגה: או אפילו על גבי תנור (המגיד פרק ג' והגהות מרדכי ומיימוני פרק ג' וריש פרק כירה ובית יוסף):} אפילו הוסק בגפת ועצים אפילו אינה גרופה וקטומה ולא הוזכרה גרופה וקטומה והוסק בקש וגבבא אלא כשהתחיל להתבשל ולא הגיע למאכל בן דרוסאי וכל לענין אם נטל הקדרה מעליה ובא להחזירה עליה בשבת. ואם שכח ושהה תבשיל שהתחיל להתבשל ולא הגיע למאכל בן דרוסאי אסור, ואין צריך לומר אם עבר ושהה: {הגה: ונהגו להקל כסברא האחרונה:} וכל זה בענין שהה שהקדרה יושבת על כסא של ברזל או על גבי אבנים ואינה נוגעת בגחלים אבל הטמנה על גבי גחלים לדברי הכל אסור: {הגה: ויש אומרים דאפילו אם הקדרה עומדת על גבי האש ממש כל זמן שהיא מגולה למעלה לא מקרי הטמנה ושרי וכן המנהג רק שנזהרים לנתקן קצת קודם השבת מן האש כדי שיוכל ישראל להסירו משם ואם לא נתקן מן האש ונמצאו על גבי האש בשבת יש להסירו משם על ידי אינו יהודי ואם ליכא אינו יהודי מותר לישראל להסירו משם, ויזהר שיקחנו משם בנחת ולא ינענע הגחלים, ואז אף אם ינענען קצת דבר שאין מתכוין הוא ושרי (מרדכי ריש פרק כירה והגהות מיימוני פרק ו'):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנג - דין כירה ותנור ליתן עליה הקדירות בערב שבת. ובו ה' סעיפים: | ב. | כירה שהיא גרופה וקטומה ונטל הקדרה מעליה אפילו בשבת מותר להחזירה כל זמן שהיא רותחת: {הגה: ועודה בידו (טור):} ולא הניחה על גבי קרקע: {הגה: ודעתו להחזירה (טור):} ודוקא על גבה אבל לתוכה אסור ובתנור אסור להחזיר אפילו הוא גרוף וקטום והוא הדין לכופח אם הסיקו בגפת ועצים: {הגה: ודוקא שהתבשיל מבושל כל צרכו (בית יוסף), ואז מותר להחזיר ואפילו לכירה אחרת אבל אם לא נתבשל כל צרכו אסור אפילו לאותה כירה (מיימוני פרק ג'). ויש אומרים דכל זה אינו אסור רק כשנטלו מן הכירה מבעוד יום ולא החזירו עד שחשכה אבל אם לקחו משם משחשכה אפילו הניחו על גבי קרקע מותר (ר''ן פרק כירה וכל בו). וכן נוהגים להקל בתנורים שלנו שיש להם דין כירה וסומכין עצמם על דברי המקילין וטוב להחמיר מיהו אם נצטנן לכולי עלמא אסור (בית יוסף). ויש אומרים דאם הוציא מאכל מן התנור אסור להניחו בכרים ובכסתות (הגהות מיימוני פרק ד'). יש אומרים דכל שהוא סמוך לחשיכה או סמוך לברכו שהוא קבלת שבת לדידן (הגהות מרדכי) אם הוא סמוך כל כך שאם נצטנן הקדירה אי אפשר להרתיחה מבעוד יום דינו כמו בשבת עצמו ויש מקילין בזה והמנהג להקל אך טוב להחמיר במקום שאין צורך כל כך. ודוקא על גבי כירה ממש אבל לסמוך אפילו לאש במקום שהיד סולדת בו שרי אפילו סמוך לחשיכה (הגהות מרדכי והגהות מיימוני). ובתנור אין חילוק בין להחזיר עליו או לסמוך אצלו ודוקא במקום שהיד סולדת אבל אין היד סולדת שם שרי אפילו בשבת כמו שיתבאר לקמן סימן שי''ח:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנג - דין כירה ותנור ליתן עליה הקדירות בערב שבת. ובו ה' סעיפים: | ג. | המשכים בבוקר וראה שהקדיחה תבשילו וירא פן יקדיח יותר יכול להסיר ולהניח קדירה ישנה ריקנית על פי הכירה ואז ישים הקדירה שהתבשיל בתוכה על גבי הקדירה ריקנית ויזהר שלא ישים קדירתו על גבי קרקע ושתהיה רותחת (וכבר נתבאר שנוהגים להקל אף אם נתנה על גבי קרקע): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנג - דין כירה ותנור ליתן עליה הקדירות בערב שבת. ובו ה' סעיפים: | ד. | יש למחות ביד הנוהגים להטמין מבעוד יום קומקום של מים חמין ונותנים אותם לתוך הקדירה בשבת כשהתבשיל מצטמק (ועיין לקמן סימן שי''ח): |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.