text
stringlengths
0
39.3k
נצוץ אפל מאחרימון אל החשך, אל כל פגע ומתלאה, הכו רגע בסנורים מאור גלי ים הנגהות, נגלה פתע לעינים ממקור נשמת אל האורה, ובשנאתם את האורה ובשנאתם את המשורר ובקנאתם כי קשתה פתו מושלם באמרי חנף ויפתהו ויוכלו ותחת אדרכמוני זהב ולבוש מלכות רב תפארת, שלח לו אגורות כסף. אז
מנגינותיו תנחמותיו. אפס לא לנצח ככה תשבע נפש בתנחמות. זו הנפש הרעבה לא תמלא במנגינות. גם למשורר יש שנים, שנקיון לא תוכלנה, גם קיבתו אכזריה כרבנית ביום החמשי. שבע תמרורים ומזה רעב חולה, עני וגוע שב המשורר ארצה פרס אל הכפר הקטן שמה. ומחמוד השח הנאור שמע שמע שם המשורר
כשמרי בזכרוני מה חלש
...ולחשך קרא לילה.
ואברהם ושרה היו זקנים
ונתתי לך את נפשך לשלל
ראיתיך ואבין כמה דק התג שבין טרםשואה וערבחג.
ואתידע נהורא מחשוכא ומלילא יממא מפקנה
מות תומת איזבל! מות תומת! מות! מות!
מבור שאון השבי יהי מעלך.
ובדיו וגליון, וינס את כחו
אתאנו לחלות פניך
בתום לבו כי הוא
צוה אתהרוח הטמא לצאת מןהאיש כי ימים רבים תפש בו ויאסר בזיקים וישמר בכבלים והיה כי ינתק אתהמוסרות ונדח ביד השד אלהמדברות
ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו.
רבות רעות צדיק ומכלם יצילנו
כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו
על משכבו הוא נח, במקום בו בכר.
עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד.
שהחטא הנורא והאפל ביותר של האדם
מצוה גוררת מצוה ועברה גוררת עברה
ואם נתעינו למדוחים ונתבאש עם מולדתנו בעבורו ללא צדקה, אם כהני בבל מחמר גדותיהם לוחות אמת גבלו
עלה כרן עלמה בעד מסך ורוקדת ומשתקשקת. נפשי לרוח השחרים שחרה, כי בה לריח הידיד חובקת! רוח משחקת ותניף ההדס, ריחו לחושקים רחקו מרחקת וסעיף הדס יגאה ויכפל, וכף תמר ברן צפור לכף סופקת, מתנופפה משתחוה נגד פני יצחק, ותבל עם שמו צוחקת. תאמר הלא עשה אלהים לי צחוק, כי
תנחם על מעשה! ולא
תלמיד אחד היה לו לר' מאיר, וסומכוס שמו, שהיה אומר על כלדבר ודבר של טמאה ארבעים ושמונה טעמי טמאה, ועל כלדבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה
שתי אבנים קשות לא ייטיבו טחון ברחים ומשל בפי עריצים טז אם הנמר יהפך חברברותיו פועלאון יסיר רוע מעלליו
יד אחת מכבסת השנית ושתיהן רוחצות הפנים יח הולך לאט הולך בטח ואץ ברגליו לא ידע במה יכשל
משה רבך
כבר בעת שיחיד בבני איטליה
אחרי הדברים האלה אמר יי יען כי התאבלה לאה ותצם ותבך ותתפלל אלי לאמר אל נא אהיה לעשו הרשע לאשה על כן איטיב עתה עמה והפכתי את אבלה לשמחה וילדה ליעקב בנים! ותלד לאה בן ותקרא שמו ראובן, לאמר ראה יי בעניי וירחם עלי וישמחני! ותהר לאה עוד ותלד בן
ותקרא את שמו שמעון, לאמר שמע יי כי צר לי וירחם עלי ותוסף ללדת את לוי ואת יהודה, ותשמח מאד. ורחל לא ילדה עוד ליעקב וימרר הדבר הזה אותה מאד, ותאמר בלבה אין זאת כי טובה לאה אחותי ממני על כן שמע יי בקולה ותלד ארבעה בנים הבה אתבוננה אל
מעשיה הטובים ועשיתי כמוה טוב וחסד וחמל יי גם עלי! ויהי כאשר ארכו הימים ולא ילדה עוד ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי! ויחר אף יעקב ברחל ויגער בה. וירע הדבר הזה בעיני יי ויאמר עקב אשר לא חמלת על רחל אשתך והיא מרת נפש ולא
ותלד גם היא שני בנים את גד ואת אשר. ויהי בימים ההם וילך ראובן לשוח ויצא מן העיר ויבא אל גנים ופרדסים, וירא שם המון תפוחים ורמונים ואגסים נחמדים למראה וטובים למאכל ויאמר בלבו מהיפה כל הפרי הזה ומהטוב טעמו! מי יתן והיו גם לאבי גנים ופרדסים כאלה!.. ויהי כאשר
החטם וצמאת ראובן הלכת הלך וגדל הלוך וענות את נפשו עד כי דבקה לשונו אל חכו ויחר גרונו ותזל את זעתו כמים. ורוח חמה באה ותפח בתפוחי הזהב הנותנים ריח ניחח ותניעם ותטלטלם ותגיעם אל פי ראובן העיף ותוסף צמאה על צמאתו ותציק לו עד מאד ויאמר לשלח את ידו
אשר הביאם אל לאה אמו ותתן היא לו דוד אחד.
בשר ודם היום כאן
היום לעשותם ומחר לקבל שכרם
כרם בן שמן,
שקט, שקט, בני נחרישה!
תשיש נא עלינו כאשר ששת על אבותינו.
עת עיני ראשונה אתך חזיו נפל מעלימו מסך האפל.
יו'אן שו וג'אנג שיו'
קול שארית יעקב. שמע
פנה אדון בעצבון רוח, צפה בשברון לב
ישימך אלהים כלאה, אם הבנים ועקרת הבית, יהי רצון שתזכי לבנות בית נאמן, יסודותיו על אדני אמונה ותוכו רצוף אהבה..
כי חסדך לנגד עיני והתהלכתי באמתך.
תהו ושואה ומשואה לעדן
דנה, עוד משואות נקים
נגר, שעשה את הסלם,
וקול ארים בתמרורים עלי סבתה ומכנאסה
התדע אתזבוב המים הלזה?
ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה', ויבוא גםהשטן בתוכם.
שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון