Datasets:

sivan22
/

shulchan-aruch

Dataset card Data Studio Files Files and versions Community

Split (1)

train · 11.4k rows

bookname stringclasses 3 values	topic stringlengths 9 45	siman stringlengths 16 159	seif stringlengths 1 5	text stringlengths 1 4.82k
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שז - דיני השוכר וחיובו ופטורו ואם השאיל או השכיר. ובו ז סעיפים:	ג.	ראובן שכר בית משמעון ונתן שם חטה ומחמת שעמדה שם ימים הרבה נתקלקלו הכותלים ונפלו והזיקו לשמעון ולשכניו אם היה ניכר וידוע קלקול הכותלים והתרו בו לסלק החטה ולא סלקה פושע הוא וחייב לשלם כל ההיזק:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שז - דיני השוכר וחיובו ופטורו ואם השאיל או השכיר. ובו ז סעיפים:	ד.	אין השוכר בהמה או מטלטלים רשאי להשכיר לאחר ואם השכיר לאחר דינו כדין ש''ש שמסר לשומר אחר שנתבאר בסי' רצ''א:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שז - דיני השוכר וחיובו ופטורו ואם השאיל או השכיר. ובו ז סעיפים:	ה.	השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה או נאנסה כיון שהשני חייב תחזור לבעלים הראשונים שאין הלה עושה סחורה בפרתו של זה ואם אמר לשוכר אם תרצה תשאילנה ויהיה דינך עם השואל ויהיה דיני עמך אז ישלם השואל לשוכר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שז - דיני השוכר וחיובו ופטורו ואם השאיל או השכיר. ובו ז סעיפים:	ו.	השוכר פרה מחבירו ונולדה בה מכה בפשיעת השוכר שלא מחמת מלאכה י''א שהוא פטור מלשלם כיון שסופה להתרפאות מאותה מכה לא הוי אלא שבת ואין שבת בבהמה לפיכך אם מתבטלת כמה ימים פטור כיון שסופה להתרפאות ויש מחייבים (והסברא הראשונה נראה עיקר):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שז - דיני השוכר וחיובו ופטורו ואם השאיל או השכיר. ובו ז סעיפים:	ז.	אין אדם רשאי לדוש בפרתו ערבית ולהשכירה שחרית:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שח - השוכר בהמה לרכוב עליה כמה יטעון עליה. ובו ז''ס:	א.	השוכר בהמה לרכוב עליה איש לא ירכיב עליה אשה (וה''ה לעכו''ם) (מרדכי פרק האומנין) (מיהו יש אומרים דוקא לכתחלה אבל אם עבר והרכיב עליה אשה אע''פ שניזוקה הבהמה אינו חייב לשלם (המגיד פ''ד דשכירות בשם הרשב''א) ויש חולקין (שם לדעת הרמב''ם) ולכולי עלמא אם מנהג המקום להתייקר ברכיבת הנשים צריך להוסיף לו כפי המנהג) (המגיד הנזכר לעיל) לרכוב עליה אשה ירכיב עליה איש:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שח - השוכר בהמה לרכוב עליה כמה יטעון עליה. ובו ז''ס:	ב.	שכרה לרכוב עליה אשה מרכיב עליה כל אשה בין גדולה בין קטנה ואפי' מעוברת ומניקה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שח - השוכר בהמה לרכוב עליה כמה יטעון עליה. ובו ז''ס:	ג.	השוכר את החמור לרכוב עליה יש לו להניח עליה כסותו ולגינו ומזונותיו של אותו הדרך לפי שאין דרך השוכר לחזור בכל מלון ומלון לקנות מזונות יתר על זה הרי מעכב עליו בעל החמור וכן יש לבעל החמור להניח עליה שעורים ותבן ומזונות של אותו היום יתר על זה השוכר מעכב עליו מפני שאפשר לו לקנות בכל מלון ומלון לפיכך אם אין שם מאין יקנה מניח עליו מזונותיו ומזונות בהמתו של כל אותה הדרך וכל אלו הדברים בשוכר סתם ובמקום שאין מנהג ידוע אבל במקום שיש מנהג הכל לפי המנהג:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שח - השוכר בהמה לרכוב עליה כמה יטעון עליה. ובו ז''ס:	ד.	השוכר את הבהמה להביא עליה ק''ק ליטרין של חטים והביא ק''ק ליטרין של שעורים ומתה חייב מפני שהנפח קשה למשוי והשעורים יש להם נפח וכן אם שכרה להביא תבואה והביא במשקלה תבן אבל אם שכרה להביא עליה שעורים והביא במשקלן חטים ומתה פטור וכן כל כיוצא בזה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שח - השוכר בהמה לרכוב עליה כמה יטעון עליה. ובו ז''ס:	ה.	השוכר את הבהמה לשאת עליה משקל ידוע והוסיף על משאו אם הוסיף חלק משלשים על השיעור שפסק עמו ומתה חייב פחות מכאן פטור אבל נותן הוא שכר התוספת (וע''ל סי' של''ה ס''א):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שח - השוכר בהמה לרכוב עליה כמה יטעון עליה. ובו ז''ס:	ו.	שכר סתם אינו נושא אלא משקל הידוע במדינה לאותה בהמה ואם הוסיף חלק משלשים כגון שדרכה לשאת ל' וטען עליה ל' ואחד ומתה או נשברה חייב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שח - השוכר בהמה לרכוב עליה כמה יטעון עליה. ובו ז''ס:	ז.	הכתף שהוסיף על משאו קב אחד'הוזק במשא זה חייב בנזקיו שאע''פ שהוא בן דעת והרי הוא מרגיש בכובד המשא יעלה על לבו שמא מחמת חוליו הוא זה הכובד: {הגה: הלוקח חמורו של חבירו שלא מדעתו ועושה מלאכתו וכוונתו ליתן לו שכרו הוי כשואל שלא מדעת והוי גזלן ואם החמור עומד לשכור לא הוי גזלן ומיהו אם מיחו בו בני ביתו ואומרים שבעל החמור צריך לחמורו הוי כשלא מדעת והוי גזלן ואם לקחו להציל את שלו ורוצה ליתן לבעל החמור הפסדו לא הוי גזלן דתנאי ב''ד הוא (ת''ה סי' שי''ו) כדלעיל סי' רס''ד סעיף ה' וע' לקמן סי' שס''ג סעיף ה' מדינים אלו:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שט - השוכר את הבהמה לילך למקום ידוע והוליכה למקום אחר. ובו ה סעיפים:	א.	השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה אם הוחלקה פטור אע''פ שעבר על דעת הבעלים ואם הוחמה חייב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שט - השוכר את הבהמה לילך למקום ידוע והוליכה למקום אחר. ובו ה סעיפים:	ב.	שכרה להוליכה בבקעה והוליכה בהר אם הוחלקה חייב שהחלקות יותר בהר מבבקעה ואם הוחמה פטור שבבקעה חמימות יותר מבהר מפני הרוח שמנשבת בראש ההרים ואם הוחמה מחמת המעלה חייב וכן כל כיוצא בזה: {הגה: שינה מהר לבקעה ומבקעה להר ונתייגעה ומתה חייב וכן אם שכרה להוליכה למקום אחד והוליכ' למקום אחר ואויר הדרך משונה מבמקום אחר חייב וכן כל כיוצא בזה (טור):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שט - השוכר את הבהמה לילך למקום ידוע והוליכה למקום אחר. ובו ה סעיפים:	ג.	השכיר בהמתו לילך בה למקום פלוני ולהחזירה למחר והלך השוכר עליה למקום ההוא והחזירה בו ביום ונתרעם המשכיר לזקני העיר על אשר הוליכה והביאה ביום א' ואמרו למשכיר לקבלה ולהשתדל ברפואתה וכן עשה ומתה לסוף ח' ימים חייב השוכר כיון שפשע בה: {הגה: השוכר את החמור ונעשה פסח בדרך ולא חש לכך והניח עליו משוי ונתקלקלה הוי פשיעה דלא ה''ל להניח עליו משוי אבל אם היה נחוץ לדרכו ולא היה אפשר לשכור חמור אחר לא הוי פשיעה ופטור (הרא''ש כלל צ''ב סי' ג'):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שט - השוכר את הבהמה לילך למקום ידוע והוליכה למקום אחר. ובו ה סעיפים:	ד.	השוכר את הפרה לחרוש בהר וחרש בבקעה ונשבר הקנקן והוא הכלי שחורש בו הרי השוכר פטור ודין בעל הפרה עם האומנין שחרשו וכן אם לא שינה על דעת הבעלים ונשבר הקנקן דין בעל הפרה עם האומנים שכרה לחרוש בבקעה וחרשה בהר ונשבר הקנקן השוכר חייב ודינו של שוכר עם האומנים: {הגה: וי''א דאם האומנים הם שכורין מן המשכיר הרי הם פטורים מן השוכר הואיל ושינה והמשכיר צריך ליתן להן שכרן (טור בשם הרא''ש):} ומיהו דין האומנין ששברו בעת חרישה שמשלמים מי משלם זה האוחז את הכלי בעת החרישה ואם היתה השדה מעלות מעלות שניהם חייבים בדמי הקנקן המנהיג אותה במלמד והאוחז את הכלי:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שט - השוכר את הבהמה לילך למקום ידוע והוליכה למקום אחר. ובו ה סעיפים:	ה.	שכרה לדוש בקטנית ודש בתבואה והוחלקה פטור בתבואה ודש בקטניות חייב שהקטנית מחלקת:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שי - השוכר את החמור ונסתמא או מת או נשבר. ובו ג''ס:	א.	השוכר את הבהמה וחלתה (ועדיין ראוי למלאכה) (טור) או נשתטית או נלקחה לעבודת המלך אע''פ שאין סופה לחזור אם נלקחה דרך הליכה הרי המשכיר אומר לשוכר הרי שלך לפניך ונותן לו שכרו משלם בד''א כששכרה לשאת עליה משאוי שאיפשר להשליכ' בלא הקפדה אבל אם שכרה לרכוב עליה או לשאת עליה כלי זכוכית וכיוצא בהם חייב להעמיד לו בהמה אחרת ואם לא העמיד יחזיר השכר ויחשוב עמו על שכר כמה שהלך בה מתה הבהמה או נשברה בין ששכרה לשאת בין ששכרה לרכוב אם אמר לו חמור סתם אני משכיר לך חייב להעמיד לו בהמה אחרת ואם לא העמיד יש לשוכר למכור הבהמה וליקח בה בהמה אחרת ואם אין בדמים ליקח בהמה אחרת שוכר בדמים בהמה אחרת עד שיגיע למקום שפסק עמו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שי - השוכר את החמור ונסתמא או מת או נשבר. ובו ג''ס:	ב.	א''ל חמור זה אני שוכר לך אם שכרה לרכוב עליה או לכלי זכוכית ומתה בחצי הדרך אם יש בדמיה ליקח בהמה אחרת יקח ואם אין בדמיה ליקח שוכר אפי' בדמי כולה עד שיגיע למקום שפסק עמו ואם אין בדמיה לא ליקח ולא לשכור נותן לו שכרו של חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומת ואם שכרה למשא הואיל וא''ל חמור זה ומת בחצי הדרך אינו חייב להעמיד לו אחרת אלא נותן לו שכרו של חצי הדרך ומניח לו נבלתו: {הגה: ויש חולקין וס''ל דאפי' שכרו למשא דינו כשכרו לרכיבה (טור בשם הראב''ד) והא דאמרינן דנותן לו שכרו מחצי הדרך היינו שיכול למכור סחורתו שם או שיכול לשכור חמור אחר עד מקום שרוצה לילך אבל בלא''ה אינו נותן לו כלום משכרו דהא לא מהני ליה מידי (טור):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שי - השוכר את החמור ונסתמא או מת או נשבר. ובו ג''ס:	ג.	ראובן השכיר בהמתו לשני ימים לילך ולחזור ובחזרתו ביום השני גדל הנהר עד שהוצרך לעכב יום אחד אם שכרה לימים פשיטא שצריך ליתן לו שכירות כל יום ויום ואם שכרה למקום פלוני ולחזור או ששכרה לשני ימים והזכיר המקום שרוצה לילך שם וידוע שהוא מהלך שני ימים ועכבו הנהר אם לא היה רגיל להתגדל פסידא דבעל בהמה ואם היה רגיל להתגדל והשוכר מכיר ענין הנהר ולא המשכיר פסידא דשוכר ואם שניהם ידעו פסידא דבעל בהמה ומזונות הבהמות והשכירות דין אחד להם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיא - השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך או טבעה בחצי הדרך. ובו ו סעיפים:	א.	ספינה שהוסיף בה א' משלשים על משאה וטבעה חייב לשלם דמיה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיא - השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך או טבעה בחצי הדרך. ובו ו סעיפים:	ב.	השוכר את הספינה וטבעה בחצי הדרך אם א''ל ספינה זו אני משכיר לך ושכרה השוכר להוליך בה יין סתם אע''פ שנתן לו השכר יחזיר כל השכר שהרי זה אומר לו הבא לי הספינה עצמה ששכרתי שהקפדה גדולה יש בספינה זו ואני אביא יין מכל מקום ואוליך בה: {הגה: ואם אפשר להוציא הספינה מן המים ולהשכיר ספינה אחרת בדמיו או בכל מה ששייך לספינה צריך להשכיר כמו שנתבאר לעיל סי' ש''י לענין חמור (הגהות מיימוני פ''ה דשכירות):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיא - השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך או טבעה בחצי הדרך. ובו ו סעיפים:	ג.	א''ל ספינה סתם אני משכיר לך ושכרה השוכר להוליך בה יין זה אע''פ שלא נתן לו מהשכר כלום חייב ליתן כל השכר שהרי אומר לו הבא לי היין עצמו ואני אביא לך ספינה מ''מ ואוליכנו אבל צריך לנכות כדי הטורח של חצי הדרך שאינו דומה המטפל בהולכת הספינה ליושב ובטל (ויש אומרים דאינו נותן לו אלא שכירות מחצי הדרך) (טור בשם הרא''ש):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיא - השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך או טבעה בחצי הדרך. ובו ו סעיפים:	ד.	אמר לו ספינה זו אני משכיר ושכר השוכר להוליך בה יין זה אם נתן השכר אינו יכול להחזירו ואם לא נתן לא יתן שאין זה יכול להביא הספינה עצמה ולא זה יכול להביא יין עצמו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיא - השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך או טבעה בחצי הדרך. ובו ו סעיפים:	ה.	שכר ספינה סתם ליין סתם הרי אלו חולקין השכר ודוקא כשאין אחד מהם רוצה להשלים אבל SOאםSC זה מביא יינו וזה אינו מביא ספינה אם נתן שכר נמי יטול ויוציא מתחת ידו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיא - השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך או טבעה בחצי הדרך. ובו ו סעיפים:	ו.	השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך נותן לו שכר כל הדרך ואם מצא השוכר מי שישכיר אותה לו עד המקום שפסק שוכר ויש לבעל הספינה עליו תרעומת (וצריך ליתן לבעל הספינה מה שהספינה נפסדת בהוצאת הסחורה (הראשונה) ובהכנסת השנייה) (טור) וכן אם מכר כל הסחורה שבספינה לאיש אחד בחצי הדרך וירד ועלה הלוקח נוטל שכר חצי הדרך מהראשון ושכר החצי מזה האחרון ויש לבעל הספינה עליו תרעומת מפני שגרם לו לסבול דעת איש אחר שעדיין לא הורגל וכן כל כיוצא בזה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	א.	המשכיר לחבירו בית או חצר או מרחץ או חנות לזמן קצוב אינו יכול לחזור בו ולהוציאו תוך זמנו אפילו נפל ביתו של משכיר שאין לו מקום לדור בו ואפילו העני וצריך למכרו לאחר אינו יכול להוציאו והמקח קיים ולוקח צריך להניחו ביד השוכר עד שישלים זמנו (ואם היה מושכר בענין שלא היה יכול לפדותו לעולם אם לא מכרו יכול למכרו ולהוציאו מיד (הרא''ש ומרדכי פ' השואל) התנה עמו שיוכל להוציאו לצרכו ומכרו אין הלוקח יכול להוציאו) (ריב''ש סי' רכ''ז) ואם הקדים לו השכר אפי' לזמן מרובה אינו יכול להוציאו עד שיכלה זמן כל השכירות שהקדים לו: {הגה: ואפי' לא קצב לו זמן אפ''ה מסתמא שכרו נגד מעותיו (ב''י) המשכיר בית לחבירו ובתוך הזמן רוצה לבנותו אין יכול לכופו לצאת אפי' לבית יפה ממנו גם להכניס פועלים לבית לבנותו מיהו מבקשים מן השוכר לעשות לפנים משורת הדין (מרדכי רב''ב):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	ב.	אם חזר אחר שהשכירו לזה והשכירו או מכרו לעכו''ם או אנס שהפקיע שכירות הראשון ה''ז חייב להשכיר לו בית אחר כמותו וכן כל כיוצא בזה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	ג.	משכנו לשנים ידועים בכך וכך לכל שנה ושנה כ''ז שלא יפדנו וחזר ומכרו לאחר אין הלוקח יכול לקחתו מיד המלוה תוך השנה אבל אחר השנה יכול לקחתו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	ד.	השכיר לו ללינה אין פחות מיום אחד לשביתה אין פחות משני ימים לנישואין אין פחות מל' יום:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	ה.	המשכיר בית לחבירו סתם אינו יכול להוציאו עד שיודיענו ל' יום מקודם כדי לבקש מקום ולא יהא מושלך בדרך ולסוף הל' יצא בד''א בימות החמה אבל בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מהחג ועד הפסח:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	ו.	קבע לו שלשים יום לפני החג אם נשאר מהל' יום אפי' יום א' אינו יכול להוציאו עד מוצאי הפסח והוא שיודיעו ל' יום מקודם בד''א בעיירות אבל בכרכים אחד בימות החמה ואחד בימות הגשמים צריך להודיעו שנים עשר חדש מקודם וחנות בין בכרכים בין בעיירות צריך להודיעו י''ב חדש מקודם (ובחנות של נחתומין וצבעין צריך להודיעו ג' שנים מקודם) (טור):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	ז.	כשם שהמשכיר חייב להודיעו כך השוכר חייב להודיעו מקודם שלשים יום בעיירות או מקודם י''ב חדש בכרכים כדי שיבקש שכן ולא ישאר ביתו פנוי ואם לא הודיעו אינו יכול לצאת אלא יתן השכר: {הגה: או יעמוד לו אחר במקומו ואם רוצה להעמיד אדם שאינו הגון אין המשכיר צריך לקבלו (ב''י) (וע''ל סי' שט''ז):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	ח.	אם שכרו לזמן קצוב כיון שכלה הזמן יכול להוציאו מיד אפי' כלה הזמן באמצע ימות הגשמים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	ט.	מה שאמרנו שאין המשכיר יכול להוציאו ולא השוכר יכול לצאת עד שיודיענו מקודם אם הוקרו הבתים יש למשכיר להוסיף עליו ולומר לשוכר או שכור בשוויה או תצא וכן אם הוזלו הבתים יש לשוכר לפחות השכר ולומר למשכיר או שכור לי כשער של עכשיו או הרי ביתך לפניך מיהו דוקא דהתנו הכי מקודם הזמן ואע''פ שעבר זמן הודעה אבל אם עמדו בסתם מסתמא דעתם היה על השכר הראשון: {הגה: וכן אם שכרו לזמן קצוב אע''פ שנתייקרו הבתים או הוזלו אינן יכולין לשנות רק כפי שהתנו (הרא''ש כלל א') מי ששכר בית לחבירו והיה אוהבו ונעשה שונאו אין יכול להוציאו מן הבית ואם א''ל מתחלה שאינו משכיר לו רק משום שהוא אוהבו ונעשה שונאו יכול להוציאו (ב''י פ' השואל):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	י.	בד''א שהשכירו סתם אבל אם השכירו לזמן ידוע אע''פ שנתייקרו הבתים או הוזלו אינם יכולים לא להוסיף ולא לגרוע:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	יא.	נפל בית המשכיר שהיה דר בו ה''ז יכול להוציא השוכר מביתו ואומר לו אינו בדין שתהי' אתה יושב בביתי עד שתמצא מקום ואני מושלך בדרך שאין אתה בעל זכות בבית זה יותר ממני ודוקא בשוכר סתם אבל בשוכר לזמן ידוע אינו יכול להוציאו תוך זמנו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	יב.	נתן הבית לבנו לישא בו אשה אם היה יודע שבנו נעשה חתן בזמן פלוני והיה אפשר לו להודיעו מקודם ולא הודיעו אינו יכול להוציאו ואם עכשיו נזדמנה לו אשה והרי הוא נושאה מיד ה''ז יש לו להוציאו שאינו בדין שיהא זה יושב בביתו ובן בעל הבית ישכור בית שיעשה לו חתונה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	יג.	מכר הבית או נתנו או הורישו אין השני יכול להוציאו עד שיודיעו מקודם ל' יום או מקודם י''ב חדש שהרי השוכר אומר לו אין כחך יותר מכח זה שזכית בבית זה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	יד.	מקום שנוהגין שיש להם ראש שנה קבוע לשכירות הבתים וראובן שכר בית משמעון לשנה אחת ואחר שכלתה השנה נשאר בבית חדש אחד ולא דברו זה עם זה כלום בשכירות שנה הבאה ורצה ראובן לצאת מהבית ושמעון מעכב על ידו שלא לצאת עד תשלום שנה שניה הדין עם שמעון: {הגה: שנים שהיו דרים בבית והיו חולקין על הבית ואח''כ נתחייב אחד בדין צריך לצאת אפי' באמצע החורף אע''פ שלא הודיעו חבירו מקודם (עיין בב''י):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	טו.	המשכיר בית לשנה בסכום ידוע ונתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לחדשים נתעברה למשכיר הזכיר לו חדשים ושנה בין שאמר לו דינר לחדש שנים עשר דינר בשנה בין שאמר לו י''ב דינר לשנה דינר בכל חדש הרי חדש העיבור של משכיר שהקרקע בחזקת בעליה: {הגה: אבל מי ששכר מלמד לבנו וא''ל שני לשונות כאלו והמלמד למד עמו חדש העיבור א''צ לשלם לו חדש העיבור (תשובת רשב''א סי' תרמ''ה):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	טז.	ב''ה שאמר לזמן השכרתיך והשוכר אומר לא שכרתי אלא סתם או לזמן ארוך על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא ב''ה נשבע היסת ומוציאו מן הבית: {הגה: וכן בכל ספק שנופל בין הדר בבית חבירו ובין חבירו (המגיד פ''ז דשכירות) אם לא שאכלה שני חזקה דאז נאמן במגו דלקחתי (רשב''א וע''ל סי' שט''ו ס''ג ובסי' שי''ז):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	יז.	המשכיר בית לחבירו לזמן ורוצה לסתרו בתוך הזמן השוכר יכול לעכב עליו ואם עבר וסתרו בתוך הזמן חייב להעמיד לו בית אחר או ישכיר לו כמותו ואם מעצמו נפל אם אמר לו בית זה אני משכיר לך אינו חייב לבנותו (ואפילו בנאו המשכיר יכול לומר שלא ידור בו) (ב''י מדברי הרשב''א) אלא מחשב על מה שנשתמש בו ומחזיר לו שאר השכירות (ואפילו השוכר אומר אבננו משלי אין שומעין לו) (ב''י) ויש מי שאומר דדוקא בשנפל כולו אבל אם הוא קיים אלא שהוא מסוכן לדור בו חייב המשכיר לתקנו אם יש בידו שכירות מוקדם ואם אמר לו בית סתם ונפל חייב לבנותו או יתן לו בית אחר ואם היה קטן מהבית שנפל אין השוכר יכול לעכב עליו והוא שיהיה קרוי בית שלא השכיר אלא בית סתם (אבל כ''ז שלא נפל הראשון אינו יכול להוציאו וליתן לו בית קטן כזה) (נ''י סוף פרק השואל) אבל אם אמר לו בית כזה אני משכיר לך חייב להעמיד לו בית כמדת ארכו ומדת רחבו של בית זה שהראהו ואינו יכול לומר לא היה ענין דברי אלא שיהיה קרוב לנהר או לשוק או למרחץ כזה אלא חייב להעמיד לו בית כמדתו וכצורתו (ואע''פ שאינו נאה בבנינו ובקישוטו) (נ''י הנ''ל) לפיכך אם היה קטן לא יעשנו גדול גדול לא יעשנו קטן א' לא יעשנו שנים שנים לא יעשנו אחד ולא יפחות מהחלונות שהיו בו ולא יוסיף עליהם אלא מדעת שניהם: {הגה: נשרף הבית דינו כנפל (מרדכי פרק האומנין ותשובת מיימוני דמשפטים סי' מ''ז) נשרף כל העיר הוי מכת מדינה ומנכה לו מן שכירותו מה שלא דר בו בין הקדים לו שכרו או לא (שם במרדכי ושם בתשובת מיי' דמשפטים) המשכיר בית לחבירו והוא נפל אדעתא דלבנותו הוא מוגיר ליה (ב''י סוף פרק השואל):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	יח.	המשכיר עלייה סתם חייב להעמיד לו עלייה אמר לו עלייה זו שעל גבי בית זה אני משכיר לך הרי שעבד בית לעלייה לפיכך אם נפחתה העלייה בארבע טפחים או יותר חייב המשכיר לתקן ואם לא תקן הרי השוכר יורד ודר בבית עם בעל הבית ונכנס ויוצא דרך פתח הבית עד שיתקן לו את העלייה אבל אם נפל הבית והעלייה א''צ לבנות לו אחר כיון שאמר לו בית זה: {הגה: אבל אם נפל העלייה צריך לבנותו כל זמן שהבית קיים (טור):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	יט.	היו שתי עליות זו על גב זו ונפחתה העליונה דר בתחתונה נפחתה התחתונה הרי זה ספק אם ידור בעליונה או בבית לפיכך לא ידור ואם דר מוציאין אותו משם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם. ובו כ סעיפים:	כ.	מעשה באחד שאמר לחבירו דלית (פי' גפן מודלית על אילן שפירותיו אפרסקין) זו שעל גבי אפרסק הזה אני משכיר לך ונעקר אילן האפרסק ממקומו ובא מעשה לפני חכמים ואמרו לו חייב אתה להעמיד האפרסק כ''ז שהדלית קיימת וכן כל כיוצא בזה: {הגה: ודוקא בכה''ג שהאפרסק עדיין בעולם רק שנעקר ממקומו אבל אי נקצץ לא מחויב להעמיד לו אחר וכן אם נפל הבית שתחת עלייה ואמר לו עלייה שעל גב בית זו א''צ להעמיד בית אחר (טור בשם הרמ''ה):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיג - המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה באיזה מקום רשאי להשתמש. ובו ד סעיפים:	א.	המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה משתמש בזיזים ובכותלים עד ארבע אמות ובתרבץ של חצר וברחבה שאחורי הבתים ומקום שנהגו להשתמש בעובי הכתלים ובכל אלו הדברים הולכים אחר מנהג המדינה והשמות הידועים להם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיג - המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה באיזה מקום רשאי להשתמש. ובו ד סעיפים:	ב.	המשכיר חצירו סתם לא השכיר הרפת שבה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיג - המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה באיזה מקום רשאי להשתמש. ובו ד סעיפים:	ג.	הזבל שבחצר הרי הוא של שוכר לפיכך הוא מיטפל בו להוציאו ואם יש שם מנהג הולכים אחר המנהג בד''א כשהיו הבהמות שעשו הזבל של שוכר אבל אם הבהמות של אחרים הזבל של בעל החצר שחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו אע''פ שהיא שכורה ביד אחרים: {הגה: מיהו אם קלטו השוכר בכלי מן האויר ולא נח בחצר הרי שלו (טור):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיג - המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה באיזה מקום רשאי להשתמש. ובו ד סעיפים:	ד.	והאפר היוצא מהתנור וכירה של שוכר (אפילו אחרים אופין ומבשלין) (טור בשם הרמ''ה):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיד - מה הדברים שעל המשכיר לעשות או על השוכר. ובו ב סעיפים:	א.	המשכיר בית לחבירו חייב להעמיד לו דלתות ולפתוח לו החלונות שנתקלקלו ולחזק את התקרה ולסמוך את הקורה שנשברה ולעשות נגר ומנעול וכן אם נפחתה המעזיבה והתקרה בד' טפחים חייב לתקנה וכן כל כיוצא בזה מדברים שהם מעשה אומן והם עיקר גדול בישיבת הבתים והחצרות: {הגה: ואע''פ שנכנס שם השוכר [וראה שלא היו שם דברים אלו לא] אמרינן דנתפייס במה שראה אלא על המשכיר לתקן תקן המשכיר דברים אלו ונשברו תוך ימי השכירות אם א''ל בית זה א''צ להעמיד לו אחר אמר לו בית סתם צריך לתקנו כל ימי השכירות (נ''י פרק השואל והגהות מיימוני פ''ו דשכירות) (וע''ל סי' שי''ב סי''ז):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיד - מה הדברים שעל המשכיר לעשות או על השוכר. ובו ב סעיפים:	ב.	השוכר חייב לעשות מעקה ומזוזה ולתקן מקום המזוזה משלו וכן אם רצה לעשות סולם או מרזב או להטיח גגו הרי זה עושה משל עצמו: {הגה: וה''ה כל דבר שאינו מעשה אומן (טור) ובכל אלו העניינים הולכין אחר מנהג המדינה (טור בשם הרמב''ם):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שטו - דין המשכיר בית על תנאי. ובו ד סעיפים:	א.	שכירות קרקע נשכר בדרכים שהוא נקנה בהם (ואין אונאה לשכירות קרקע כמו במכירת קרקע) (הרא''ש כלל א' סי' ז'):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שטו - דין המשכיר בית על תנאי. ובו ד סעיפים:	ב.	כשם שמתנה אדם כל תנאי שירצה במקח כך מתנה בשכירות וכל שממכרו ממכר בנכסיו שכירותו שכירות וכל שאין לו למכור אין לו להשכיר אלא אם כן יש לו פירות בלבד באותו קרקע שזה שוכר ואינו מוכר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שטו - דין המשכיר בית על תנאי. ובו ד סעיפים:	ג.	השוכר בית מחבירו וטוען ששכרו על תנאי שיכניס עמו דיורין אחרים והמשכיר מכחישו ישבע המשכיר שלא התנה כן והוא הדין לכל טענות שביניהם (ועיין לעיל סי' שי''ב סעיף ט''ז ולקמן סי' שט''ז סעיף ב'):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שטו - דין המשכיר בית על תנאי. ובו ד סעיפים:	ד.	ראובן שכר נער לשמשו ואמר לו שמעון לסמוך עליו לשלם לו כל מה שיפסיד בהיות הנער בביתו אע''פ שלא היה קנין בדבר חייב כי כל תנאי שכירות אינו צריך קנין:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שטז - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב ורצה השוכר להשכירו לאחרים. ובו ג סעיפים:	א.	המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב ורצה השוכר להשכיר הבית לאחר משכיר עד סוף זמנו והוא שלא יהיה מנין בני בית האחד יותר מבני ביתו ואם אמר לו המשכיר למה תטרח ותשכיר ביתי לאחרים אם לא תרצה לעמוד בו צא והניחו ואני פוטר אותך משכירותו שומעין לו: {הגה: וע''ל סי' שי''ב ס''ז ואם השוכר רוצה לצאת מן הבית ולהניחו כך בלא דיורין ורוצה לשלם למשכיר יכול המשכיר להשכירו לאחרים דביתא מיתבא יתיב ושאייה יוכת שער (מרדכי פ' חזקת) מי שנתן ביתו לאחר או השכירו ושייר כח לעצמו שכשירצה יכול לדור עם המקבל מתנה או השוכר בבית יכול למכור כחו לאחר ובלבד שלא יהו בני ביתו מרובים (רשב''א אלף קמ''ה) ויש מחלקים בין אם שייר לעצמו חלק מסויים כגון חצי הבית אז יוכל למכרו לאחר אבל אם שייר לעצמו חלק שאינו מסויים כגון דיוכל לסלקו אינו יכול למכרו או להשכיר זכותו לאחר (ריב''ש סי' רנ''ז) מי שנותן לאחר דירה בביתו ואין המקבל צריך לאותה דירה נ''ל דיוכל להשכירו או למכרו לאחר שבני ביתו אין מרובים ממנו דלא גרע כח המקבל מתנה מכח המשייר לעצמו דנותן בעין יפה נותן וע' לעיל סי' קנ''ד סעיף כ''ח:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שטז - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב ורצה השוכר להשכירו לאחרים. ובו ג סעיפים:	ב.	שנים ששכרו בית בשותפות לדור בו יחד אין אחד מהשותפין יכול להושיב אחר במקומו אפי' יש לו דיורין פחותים ממנו כי יכול לומר אותך אני יכול לקבל אבל אחר איני יכול לקבל ואינו יכול לכופו לחלוק שהבית אינו שלהם אלא שכור להם לזמן (וע''ל סי' קע''א סעיף ט' דיש חולקין):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שטז - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב ורצה השוכר להשכירו לאחרים. ובו ג סעיפים:	ג.	ראובן משכן ביתו לזמן והתנה שאחר הזמן יהיה רשות SOבידוSC לדור בו הוא וסייעתו או למשכן או להשכיר למי שירצה יש מי שאומר שאפי' בלא תנאי רשאי להשכיר או למשכן (למי שבני ביתו אינן מרובין) ומפני התנאי רשאי להשכיר ולמשכן אפי' למי שיש סיעה גדולה מסיעתו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיז - אמר השוכר פרעתי שכר הבית והמשכיר אומר לא פרעת. ובו ד סעיפים:	א.	השוכר שאמר נתתי שכר הבית שנתחייבתי בו והמשכיר אומר עדיין לא נטלתי בין שהיתה בשטר SOאו בעדיםSC בין שהיתה בלא עדים אם תבעו בתוך (זמן השכירות כגון ששכרו) לל' יום (ותבעו תוך ל') (טור) על השוכר להביא ראיה או יתן ויחרים על מי שלקח ממנו שלא כדין או יטעון עליו בדמים שנתן תחלה טענה בפני עצמה וישביענו היסת ואם תבעו המשכיר לאחר ל' יום אפי' ביום ל' על המשכיר להביא ראיה או ישבע השוכר שכבר נתן לו שכרו ויפטר וכן אם שכר ממנו שיתן לו השכר שנה בשנה ותבעו בתוך השנה על השוכר להביא ראיה תבעו לאחר השנה ואפי' ביום אחרון של השנה על המשכיר להביא ראיה (וע' לעיל סי' ע''ח סעיף ג'):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיז - אמר השוכר פרעתי שכר הבית והמשכיר אומר לא פרעת. ובו ד סעיפים:	ב.	המשכיר בית לחבירו בשטר לעשרה שנים ואין בו זמן השוכר אומר עדיין לא עבר מזמן השטר אלא שנה והמשכיר אומר כבר עברו ושלמו שני השכירות ושכנת עשרה שנים על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא ראיה ישבע המשכיר היסת ויוציאנו (וה''ה בשאר טענות שביניהן) (מרדכי ס''פ השואל) ((ומיהו י''א דאם הוא לאחר זמן השכירות שיכול לומר פרעתי או לא שכרתי מעולם ונפל טענה בין המשכיר והשוכר אע''פ שקרקע בחזקת בעליה עומדת השוכר נאמן במיגו)) (נ''י פרק השואל והמקבל):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיז - אמר השוכר פרעתי שכר הבית והמשכיר אומר לא פרעת. ובו ד סעיפים:	ג.	שטר השכירות או שטר המשכנתא שכתוב בו שנים סתם בעל הפירות אומר שלשה ובעל הקרקע אומר ב' וקדם זה השוכר או המלוה ואכל הפירות הרי הפירות בחזקת אוכליהם עד שיביא בעל הקרקע ראיה ויש מי שאומר שאם יראה ב''ד שלא יוכל השוכר או הממשכן לברר עוד דבריו מוציאין מידו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיז - אמר השוכר פרעתי שכר הבית והמשכיר אומר לא פרעת. ובו ד סעיפים:	ד.	אכלה השוכר או הממשכן שלשה שנים וכבש השטר ואמר לחמש שנים יש לי פירות ובעל הקרקע אמר לג' אמר לו הבא שטרך ואמר אבד השוכר נאמן שאילו רצה אמר לקוחה היא בידי שהרי אכלה ג' שנים ודוקא שאין עדים שהיא מושכרת או ממושכנת בידו וגם בעל הקרקע לא מיחה הא לאו הכי אינו נאמן:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיח - השוכר רחים מחבירו ושוב לא נצטרך. ובו סעיף א':	א.	השוכר רחים מחבירו שיטחן לו עשרים סאה בכל חדש בשכרו והעשיר בעל הרחים והרי אינו צריך לטחון שם אם יש לשוכר חטים שצריך לטחון לעצמו או לאחרים כופין אותו ליתן דמי טחינת עשרים סאה שזו מדת סדום היא ואם אין לו יכול לומר אין לי דמים והריני טוחן לך כמו ששכרתי ואם אין אתה צריך מכור לאחרים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שיט - מי שהטעה חבירו עד שהכניס פירותיו לביתו. ובו ס''א:	א.	מי שהכניס פירותיו לבית חבירו שלא מדעתו או שהטעהו עד שהכניס פירותיו והניחם והלך יש לבעל הבית למכור לו מאותם הפירות כדי ליתן שכר הפועלים שמוציאין אותם ומשליכים אותם לשוק ומדת חסידות הוא שיודיע לב''ד וישכירו במקצת דמיהם מקום משום השבת אבידה לבעלים אע''פ שלא עשה כהוגן (וי''א דצריך להודיעו תחילה ואם נאנסו לאחר שהודיעוהו פטור) (הרא''ש וטור):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן שכ - מקבל או חוכר מחבירו היאך יתנהג זה עם זה. ובו ה' סעיפים:	א.	אחד השוכר מחבירו שדה לזורעה או כרם לאכול פירותיו בדמים או ששכר ממנו בפירות קצובים דין אחד יש להם והשוכר בפירות הוא נקרא חוכר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן שכ - מקבל או חוכר מחבירו היאך יתנהג זה עם זה. ובו ה' סעיפים:	ב.	המקבל שדה או פרדס כדי לעבוד אותו ולהוציא עליו יציאות ויתן לבעל הקרקע שליש התבואות או רביע או מה שיתנו ביניהם הוא נקרא מקבל: {הגה: ואין כותבין שטר ביניהם אלא מדעת שניהם שמשנכתב השטר אין יכולין לחזור בו והוי ליה כמלוה בשטר והמקבל נותן שכר הכתיבה מן השטר (טור):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן שכ - מקבל או חוכר מחבירו היאך יתנהג זה עם זה. ובו ה' סעיפים:	ג.	כל דבר שהוא לסייג הארץ בעל הקרקע חייב בו וכל דבר שהוא שמירה יתירה החוכר או המקבל חייב בו הקרדום שחופרין בו הארץ והכלים שנושאים בהם העפר והדלי והכד וכיוצא בהם שדולים בהם המים על בעל הקרקע וחטיטת המקומות שמקבצים בהם המים על החוכר או על המקבל (וי"א דבחוכר אין על בעל השדה כלום (טור בשם י"א ושהכי מסתברא) וכן נ"ל):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן שכ - מקבל או חוכר מחבירו היאך יתנהג זה עם זה. ובו ה' סעיפים:	ד.	בין חוכר בין מקבל מקום שנהגו לקצור התבואה אינו רשאי לעקור לעקור אינו רשאי לקצור ואיזה מהם שבא לשנות חבירו מעכב עליו ובמקום שנהגו לחרוש אחר הקצירה צריך לחרוש אפילו אין מנהג לנכש עשבים רעים והוא ניכש ואם פירש בשעת הניכוש שעושה זה כדי שלא יחרוש ושתק בעל השדה גלי דעתיה דניחא ליה ואם נהגו לנכש והוא אינו רוצה אין שומעין לו אפילו אם ירצה לחרוש אחר הקצירה כדי לעקור העשבים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן שכ - מקבל או חוכר מחבירו היאך יתנהג זה עם זה. ובו ה' סעיפים:	ה.	אם נוהגין שהחוכר שדה סתם נוטל חלקו באילנות שבו יש לו חלק בהם אפילו אם הוסיף בעל השדה בחלק החוכר ואינו יכול לומר הוספתי לך בחלקך כדי שלא תקח חלק באילנות ואם נהגו שלא ליטול חלק באילנות אז הם של בעל השדה אפילו אם הוסיף בחלק של בעל השדה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן שכא - המקבל בית השלחין ושדה האילן ויבשו. ובו ב' סעיפים:	א.	החוכר או המקבל שדה מחבירו והוא בית השלחין או בית האילן ויבש מעין בית השלחין ולא פסק הנהר הגדול אלא אפשר להביא ממנו בדלי או שנקצץ האילן של בית האילנות אינו מנכה לו מחכירו ואם מכת מדינה היא כגון שיבש הנהר מנכה לו מחכירו: {הגה: אבל בקבלנות אינו מנכה לו כלום אלא חולקין במה שנמצא כפי תנאם (המגיד פ"ח דשכירות נ"י ר"פ המקבל) והא דאמרינן אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכירו הוא הדין בכל כיוצא בזה דכל מקום שנפסד הענין לגמרי והוי מכת מדינה מנכה לו משכירותו ואם אפשר לתקנו על ידי טורח ותחבולות אינו מנכה לו (מהר"ם פאדוואה סי' ל"ט) וכל מקום שמנכה לו אין חילוק במה שעבר או להבא וכן פסק מהר"ם על מלמד שגזר המושל שלא ילמוד דהוי מכת מדינה וכל ההפסד על בעל הבית (מרדכי פ' האומנין) ויש חולקין וסבירא להו דמכאן ולהבא בדין חזרה קאי כמו שאמרינן לעיל סי' ש"י לענין השוכר חמור ומת ואם לא חזר איהו דאפסיד אנפשיה ומחל (מוהר"ם פאדוואה הנ"ל) והסברא הראשונה נ"ל עיקר:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן שכא - המקבל בית השלחין ושדה האילן ויבשו. ובו ב' סעיפים:	ב.	היה עומד בתוך השדה ואמר לו בית השלחין זה אני משכיר לך בית האילן הזה אני משכיר לך יבש המעין או נקצץ האילן מנכה לו מחכירו שהרי הוא עומד בתוכה ולא אמר לו הזה אלא כמי שאומר כמות שהיא עתה אני משכיר: {הגה: וי"א דוקא שנקצצו האילנות שלא נשאר מטע עשרה לבית סאה ויבש המעיין כולו אבל אם נשאר מטע עשרה לבית סאה או שלא יבש המעיין לגמרי אינו מנכה לו (טור):} לפיכך אם לא היה עומד בתוכה וא"ל בית השלחין אני משכיר לך או בית האילן ויבש המעין או שנקצץ האילן אינו מנכה לו מחכירו: {הגה: וי"א דוקא שאמר מחכיר לחוכר אבל אם אמר חוכר למחכיר בית השלחין אני חוכר ממך מנכה לו אע"פ שאינו עומד בתוכה (טור בשם הרמ"ה והמגיד פרק ח' דשכירות ונ"י פרק המקבל):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן שכב - המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה. ובו ב' סעיפים:	א.	החוכר או השוכר שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה אם אירע דבר זה לרוב השדות של אותה העיר מנכה לו מחכירו הכל לפי ההפסד שאירעו ואם לא פשטה המכה ברוב השדות אינו מנכה לו מחכירו אע"פ שנשתדפו כל השדות של בעל הקרקע נשתדפו כל השדות של השוכר או החוכר אע"פ שפשטה המכה ברוב השדות אינו מנכה לו מחכירו שאין זה ההפסד תלוי אלא בשוכר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן שכב - המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה. ובו ב' סעיפים:	ב.	התנה עליו בעל הקרקע שיזרענה חטים וזרעה שעורים או שלא זרעה כלל או שזרעה ולא צמחה אע"פ שבא חגב או שדפון והוכה רוב המדינה אינו מנכה לו מחכירו ועד מתי חייב להטפל ולזרוע פעם אחרת אם לא צמחה כ"ז שראוי לזריעה באותו מקום: {הגה: ודוקא בקבלנות אבל בחכירות יכול לקנות לו פירות מן השוק ונותן לו חכירתו (נ"י פרק המקבל):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן שכג - המקבל שדה מחבירו ולקתה בעומריה. ובו סעיף אחד:	א.	החוכר שדה מחבירו בעשרה כורים חטים ולקתה נותן לו מתוכה היו חטין יפות לא יאמר לו הריני לוקח מן השוק אלא נותן לו מתוכה: {הגה: בד"א שלא שינה אבל שינה כגון שהתנה לזורעה חטין והוא יתן לו שעורים בחכירותו וזרעה שעורים ולקתה אינו נותן לו מתוכה אלא קונה לו שעורין מן השוק (טור):} חכר ממנו כרם בעשרה סלים ענבים והקריסו (פי' הפיגו טעמם ונתחמצו וגירסת רש"י דכדום ופי' שהתליעו) אחר שנבצרו וכן עמרים שלקו אחר שנקצרו נותן לו מתוכן אבל אם חכרו בי' כדים יין והחמיץ חייב ליתן לו יין טוב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן שכד - המקבל שדה לזורעה מין ידוע ובא לשנותה. ובו סעיף אחד:	א.	החוכר שדה מחבירו לזורעה שעורים לא יזרענה חטים מפני שהחטים מכחישות את הקרקע יותר מהשעורים חכרה לזורעה חטים יזרענה שעורים קטנית לא יזרענה תבואה תבואה יזרענה קטנית (וי"א בהפך תבואה לא יזרענה קטנית קטנית יזרענה תבואה) (טור ס"א) ובבבל וכיוצא בה לא יזרענה קטנית מפני שהקטנית שם מכחשת את הארץ: {הגה: וי"א בהפך דבבבל יכול לזרוע מה שירצה (טור) י"א דכל זה בחכירות אבל בקבלנות יכול לשנות אפילו לדבר המכחיש (טור ורש"י) ויש חולקין וסבירא להו דאפילו לדבר שאינו מכחיש אינו יכול לשנות בקבלנות (המגיד פרק ח' דשכירות):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן שכה - המקבל שדה מחבירו אם רשאי לזורעה פשתן. ובו סעיף אחד:	א.	המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן ואין לו בקורות שקמה וכיוצא בה ולא בשבח האילנות שיצאו מאליהם בשדה אבל מחשבים לו מקום האילנות כאילו היה בהם אותה זרע שזרע בכל השדה והוא שצמחו האילנות במקום הראוי לזריעה: {הגה: וי"א דאם הוא אומר דגם הוא היה נוטע אילנות צריך ליתן לו מן האילנות כאילו נטען אבל אם אומר שיותר היה חפץ לזרוע מליטע אילנות אם האילנות ראוין ליטע במקום אחר צריך ליתן בו בשבילם דמי נטיעות העומדים ליטע ואם אינן ראויין ליטע אינו נותן לו אלא דמי עצים (טור ס"ב):} אבל אם יצאו במקום שאינו ראוי לזריעה אין מחשבים לו כלום ואם קבל ממנו לשבע שנים זורעה שנה ראשונה פשתן ויש לו בקורת שקמה וכיוצא בה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן שכו - המקבל שדה לזורעה שומשמין וזרעה חטין. ובו סעיף אחד:	א.	המקבל שדה מחבירו לזורעה שומשמין וזרעה חטים ועשתה חטים ששוין כמו שהיתה ראויה לעשות מהשומשמין אין לו עליו אלא תרעומת עשתה פחות ממה שהיא ראויה לעשות מהשומשמין משלם לו המקבל כפי מה שהיא ראויה לעשות מהשומשמין עשתה חטים יותר ממה שהיא ראויה לעשות מהשומשמין חולקין לפי התנאי שביניהם אע"פ שמשתכר בעל הקרקע:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן שכז - דין מקבל שבא להסתלק ועדיין לא נגמרו הזרעים. ובו ב' סעיפים:	א.	מקבל שהגיע זמנו להסתלק מהשדה והיו שם זרעים שעדיין לא הגיע להמכר או שנגמרו ולא הגיע יום השוק למוכרן שמין אותן ונוטל מבעל הקרקע:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן שכז - דין מקבל שבא להסתלק ועדיין לא נגמרו הזרעים. ובו ב' סעיפים:	ב.	כשם שחולקין המקבל ובעל הקרקע בתבואה כך חולקין בתבן ובקש כשם שחולקין ביין כך חולקים בזמורות אבל הקנים שמעמידין תחת הגפנים אם קנו אותם בשותפות הרי אלו חולקים בהם ואם הם משל אחד מהם זה שקנה אותם הרי הם שלו וכן כל כיוצא בזה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן שכח - דין מקבל שרוצה להסתלק מפני רעת השדה. ובו ב' סעיפים:	א	המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי להוציא סאתים יתר על ההוצאה חייב המקבל ליטפל בה שכך כותב לבעל הקרקע אנא אקום ואזרע וכו' ואעמיד כרי לפניך ותטול חלקך וכו' (ואפילו לא כתב כן כמאן דכתב דמי) (המגיד פרק ח' דשכירות וב"י בשם התו' והרא"ש):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן שכח - דין מקבל שרוצה להסתלק מפני רעת השדה. ובו ב' סעיפים:	ב	לא עבדה אלא הובירה כולה או מקצתה שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותן לו חלקו שהיה מגיע לו ואם התנה עמו אם אוביר ולא אעביד אשלם אלף זוז הרי זו אסמכתא ואינו חייב לשלם אלא נותן כפי מה שראויה לעשות בלבד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן שכט - המקבל שדה לזמן ומת והניח בן. ובו סעיף אחד:	א	המקבל שדה מחבירו לזמן ידוע ומת והניח בן לא יאמר תן לי מה שאכל אביך וכן הבן לא יאמר לו תן לי מה שעשה אבי אלא שמין מה שעשה עד עת מותו ויתן לו אפילו שהתנה עמו לזמן קבוע:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן של - המקבל שדה ליטע כמה אילנות. ובו ה סעיפים:	א	המקבל שדה מחבירו ליטע מקבל עליו בעל השדה עשר בוראות (פי' עשרה אילנות בורים ושוממים לכל סאה אילנות יפים) לסאה (וי"א למאה) (טור ס"א וב"י בשם רמב"ם) יתר על זה מגלגלין עליו את הכל:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן של - המקבל שדה ליטע כמה אילנות. ובו ה סעיפים:	ב	מקום שנהגו שיהיה הנוטע אילנות נוטל חצי השבח ובעל הקרקע החצי ונטע והשביח ונטע והפסיד מחשבין לו חצי השבח שיש לו ומנכין לו מה [שהפסיד ונוטל השאר] ואפילו התנה על עצמו שאם יפסיד לא יטול כלום הרי זה אסמכתא ואין מנכין לו אלא מה שהפסיד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן של - המקבל שדה ליטע כמה אילנות. ובו ה סעיפים:	ג	נטע הנוטע והשביח ורצה להסתלק שנמצא בעל הקרקע צריך להוריד אריס הרי בעל הקרקע מוריד אריס (וסתם אריס נוטל שליש מן השבח טור) ויטול בעל הקרקע החצי ולא יפסיד כלום ויטול האריס שליש והשתות הנשאר של נוטע שהרי סילק עצמו ברצונו ((מיהו לא יוכל להסתלק בלא רשות בעל השדה)) (נ"י פרק המקבל):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן של - המקבל שדה ליטע כמה אילנות. ובו ה סעיפים:	ד	כל שתלן שנוטל החצי בפירות כך נוטל החצי בגפנים שהזקינו אבל אם שטפן נהר או עקרן הרוח אין לו בהם אלא רביע:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות חכירות וקבלנות	סימן של - המקבל שדה ליטע כמה אילנות. ובו ה סעיפים:	ה	טען האריס שהתנה שיטול החצי ובעל השדה טען שלא התנה אלא ליתן לו השליש הולכים אחר מנהג המדינה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שכירות פועלים	סימן שלא - השוכר פועלים ינהג עמהם כמנהג המדינה. ובו ג' סעיפים:	א	השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו יכול לכופן אפילו הוסיף על שכרן כיון שלא התנה כן בשעה ששכרן: {הגה: לא היה מנהג בעיר או שאמר להן אני שוכר אתכם כדין תורה חייבין לצאת מביתם בזריחת השמש ולעשות מלאכה עד צאת הכוכבים (טור ס"ד) ובערב שבת מקדים עצמו לביתו שיוכל למלאות לו חבית של מים ולצלות לו דג קטן ולהדליק את הנר (שם ס"ה בשם הירושלמי) לא היה מנהג בעיר אבל רוב אנשי העיר באו ממקום שיש שם מנהג אזלינן בתר מנהג העיר שבאו משם הלך ממקום שנהגו להשכים ולהעריב למקום שנהגו שלא להשכים ולהעריב או איפכא אזלינן בתר המקום ששכר שם הפועלים (נ"י ר"פ הפועלים בשם ירושלמי) ואינו קרוי מנהג אלא דבר השכיח ונעשה הרבה פעמים אבל דבר שאינו נעשה רק פעם אחת או שני פעמים אינו קרוי מנהג (ריב"ש סי' תע"ה):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שכירות פועלים	סימן שלא - השוכר פועלים ינהג עמהם כמנהג המדינה. ובו ג' סעיפים:	ב	מקום שנהגו לזון יזון לספק בגרוגרות או בתמרים וכיוצא בהם יספק הכל כמנהג המדינה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שכירות פועלים	סימן שלא - השוכר פועלים ינהג עמהם כמנהג המדינה. ובו ג' סעיפים:	ג	השוכר את הפועל ואמר לו כאחד וכשנים מבני העיר מחשבין היתר שבשכירות והפחות שבשכירות ומה שביניהם נותן החצי כגון אם היתר בשש והפחות בארבע נותן להם חמש:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שכירות פועלים	סימן שלב - דין האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים ושכרן יותר ממה שאמר לו. ובו ו סעיפים:	א	אמר לשלוחו צא ושכור לי פועלים בשלשה והלך ושכרן בארבעה אם אמר להם השליח שכרכם עלי נותן להם ארבעה ונוטל מבעל הבית שלשה ומפסיד אחד מכיסו (וי"א אם כל הפועלים אינן נשכרים רק בארבע הבעל הבית נותן לשליח כפי מה שהתנהו) (טור ס"א וע' בב"י) ואם אמר להם שכרכם על בעל הבית נותן להם ב"ה כמנהג המדינה היה במדינה מי שנשכר בג' ומי שנשכר בד' אינו נותן להם אלא ג' ויש להם תרעומת על השליח ובמה דברים אמורים כשאין מלאכתן ניכרת אבל אם היתה מלאכתן ניכרת והרי שוה ד' נותן להם ב"ה ד' שאילו לא אמר להם שלוחו ארבעה לא טרחו ועשו שוה ארבעה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שכירות פועלים	סימן שלב - דין האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים ושכרן יותר ממה שאמר לו. ובו ו סעיפים:	ב	אמר לו בעל הבית שכור לי בארבעה והלך השליח ושכר בשלשה אע"פ שמלאכתן שוה ד' אין להם אלא ג' שהרי קבלו על עצמם ויש להם תרעומת על השליח (ול"ש אמר שכרכם עלי או שאמר להם שכרכם על בעל הבית) (טור ס"א):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שכירות פועלים	סימן שלב - דין האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים ושכרן יותר ממה שאמר לו. ובו ו סעיפים:	ג	אמר לו בע"ה בג' והלך השליח ואמר להם בד' ואמרו הרינו כמו שאמר בעל הבית אין דעתם אלא שיתן בעל הבית יתר על ארבעה לפיכך שמין מה שעשו אם שוה ארבעה נוטלין ארבעה מבעל הבית ואם אינו שוה או שאינו ידוע אין להם אלא שלשה: {הגה: ואם אמר השליח שכרכם עלי בכל ענין נותן להם ארבעה וכן אם לא היו פועלים נשכרים רק בארבעה (טור ס"ב) :}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שכירות פועלים	סימן שלב - דין האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים ושכרן יותר ממה שאמר לו. ובו ו סעיפים:	ד	אמר לו בעל הבית בארבעה והלך השליח ואמר להם בג' ואמרו לו כמו שאמר בעל הבית אע"פ שמלאכתן שוה ארבעה אין להם אלא ג' שהרי שמעו ג' וקבלו עליהם: {הגה: בעה"ב שאמר לפועלים עשו עמי מלאכה בארבעה כמו שעשו חביריכם ואמרו כמו שעשו חבירינו ואשתכח דיהיב להו יותר צריך ליתן לאלו כמו לחבריהם (ב"י בשם תלמידי רשב"א) בעל הבית שהטעה פועלים ואמר להם עשו עמי בד' כמו ששאר פועלים נשכרים ונמצאו שנשכרים ביותר או שהפועלים הטעו בע"ה בכה"ג הוי כאילו לא שכרו זה את זה כלל ונותן להם כפחות שבפועלים (ר' ירוחם נכ"ט ח"א בשם רשב"א) ב"ה ששכר פועלים וא"ל ליתן לו חפץ בשכרו יכול ליתן לו אח"כ דמיו הואיל ולא משך החפץ לא קנאו (שם ח"א ואשיר"י ור"נ פ' בתרא דע"א ותשובת מהר"ם דפוס פראג סי' קס"ה):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שכירות פועלים	סימן שלב - דין האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים ושכרן יותר ממה שאמר לו. ובו ו סעיפים:	ה	שכר ב"ה בעצמו בסלע ונזדלזלה המלאכה והראה להם ב"ה פנים זועפות ופייסוהו בדברים אינו יכול לומר לא נתפייסתי אלא על דעת שתפחתו משכרכם כפי הזול שהם יאמרו לא פייסנוך אלא לדעת שנעשה המלאכה טובה וכן עשינו: {הגה: ויש מחלקין דאם בעל הבית אמר בפירוש איני נותן לכם אלא כך והיה יכול לחזור בלא תרעומות אע"ג דחזרו ופייסוהו אינו נותן אלא כמה שאמר (נ"י פ' האומנין):} וכן אם הוקרה המלאכה והם הראו לו פנים זועפות ופייסם בדברים אינם יכולים לומר לא נתפייסנו אלא על דעת שתוסיף על שכרינו כפי היוקר שהוא ישיב לא פייסתי אלא על דעת להוסיף לכם אכילה ושתיה וכן עשיתי:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שכירות פועלים	סימן שלב - דין האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים ושכרן יותר ממה שאמר לו. ובו ו סעיפים:	ו	אם המלאכה שוה ה' ושכרם בד' והוזלה ועמדה על ד' נותן להם ד' (ולא יוכל לומר להם גם עתה תקחו דינר פחות ממה ששוה) (טור ס"ו) וכן אם שכרן ביותר דינר מהראוי והוקרה המלאכה אינם יכולים לומר גם עתה תוסיף לנו דינר יותר מהראוי לפי היוקר של עכשיו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שכירות פועלים	סימן שלג - השוכר את הפועל ובא הפועל לחזור קודם שהתחיל או אחר כן. ובו ח' סעיפים:	א	השוכר את הפועלים והטעו את בעה"ב או בעל הבית הטעה אותם אין להם זה על זה אלא תרעומות: {הגה: וי"א דאם משך ב"ה כלי אומנות שעושה בהם מלאכה אין הב"ה יכול לחזור בו ולא הפועל אם הוא קבלן (טור בשם ר"ת) אבל אם הוא שכיר יום יכול לחזור כמו שיתבאר (תוס' והרא"ש ריש פרק הזהב) מיהו יכול לעכב כלי אומנתו ולשכור אחרים (מרדכי פרק האומנין וב"י בשם תלמידי רשב"א והמגיד פרק ט'):} בד"א בשלא הלכו אבל הלכו החמרים ולא מצאו תבואה פועלים ומצאו שדה כשהיא לחה או ששכרם להשקות השדה ומצאוהו שנתמלא מים אם ביקר ב"ה מלאכתו מבערב ומצאה שצריכה פועלים אין לפועלים כלום ומה בידו לעשות ואם לא ביקר נותן להם שכרן כפועל (פי' ששמין מי שהשכיר עצמו למלאכה זו וכן חמר שהשכיר חמור להביא משאוי כמה היה רוצה לפחות משכרו ולישב בטל ולבא ריקן) שאינו דומה הבא טעון לבא ריקן ועושה מלאכה לבטל:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שכירות פועלים	סימן שלג - השוכר את הפועל ובא הפועל לחזור קודם שהתחיל או אחר כן. ובו ח' סעיפים:	ב	בד"א שאין להם עליו אלא תרעומות בשלא הלכו דוקא בשלא היו יכולים להשכיר עצמם אמש כששכרם ב"ה זה אבל אם היו נשכרים אמש ועכשיו אינם נשכרים כלל ה"ז כדבר האבוד להם ונותן להם שכרם כפועל בטל ואם נשכרים בפחות משלם הפחת ואם הלכו ((ודוקא שהלכו עצמם אבל לא שלוחם)) (המגיד פ"ט בשמם) אע"פ שלא היו מוצאים להשכיר עצמם אמש נותן להם שכרם כפועל בטל והוא שעכשיו אינם נשכרים כלל אבל אם מוצאים מי ששכירם בשכירותו אין להם אלא תרעומת (וי"א דאפילו לא מצא רק מלאכה כבדה מזו רק שרוצים להוסיף בשכרן צריכין להשכיר עצמן במקום אחר (מרדכי פרק האומנין) ויש חולקין)) (ב"י בשם תלמידי רשב"א) ואם אינם מוצאים להיות נשכרים אלא בפחות משלם לה הפחת וכל אלו הדינים כשלא ביקר בעה"ב מלאכתו מבערב שהוא בפשיעתו אבל אם לא היתה פשיעת בעל הבית בדבר כלל ה"ז אנוס ונפטר כמו שנתבאר: {הגה: ועיין ל' סי' של"ד סעיף ב' מלמד שהשכיר עצמו לשני שנים והתחיל שנה ראשונה מקרי התחלה גם לשנה שניה וה"ה כל פועל (הגה"מ פרק האומנין):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שכירות פועלים	סימן שלג - השוכר את הפועל ובא הפועל לחזור קודם שהתחיל או אחר כן. ובו ח' סעיפים:	ג	התחיל הפועל במלאכה וחזר בו בחצי היום חוזר ואפילו קבל כבר דמי שכירותו ואין בידו לשלם לבעל הבית יכול לחזור בו והמעות חוב עליו שנאמר כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים: {הגה: ומה"ט אסור לפועל אפילו מלמד או סופר להשכיר עצמו להיות בבית בעל הבית בקבע שלשה שנים (הגהות מרדכי פרק האומנין):}

Subsets and Splits

No community queries yet

The top public SQL queries from the community will appear here once available.