shay681/Precedents · Datasets at Hugging Face

Id int64 1 743k	text stringlengths 88 1.9M	Precedents_Found sequencelengths 1 250	__index_level_0__ int64 0 751k
83	בבית המשפט העליון בש"א 4581/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : יהב [והבה] אשר נגד המשיב : שר הבריאות בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת הפרקליטות אשר תוגש תוך עשרה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ט בתמוז תשנ"ז (24.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045810. Q01	[ "בש\"א 4581/97" ]	355
4,433	ב בית המשפט העליון בש"א 4581/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : יהב [והבה] אשר נגד המשיב : שר הבריאות בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד זיו אלדן החלטה מן החומר שבפני עולה, כי פנייתו של עו"ד גליק מיום 24.7.97 לקבלת המסמכים שעמדו בבסיס ההחלטה להתלות את רשיונו של המבקש נענתה רק ביום 23.9.97. כמו כן, לא ברור נושא הויתור על הסודיות הרפואית לנוכח האמור בסעיף 5 למכתבו הנ"ל של עו"ד גליק (לפיו צורף, לכאורה, כתב ויתור על סודיות רפואית). בנסיבות אלה ראיתי להעתר לבקשה לארכה נוספת. הודעת הערעור תוגש עד ליום 30.10.97. ניתנה היום, ד' בתשרי תשנ"ח (5.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045810. O05	[ "בש\"א 4581/97" ]	356
8,230	בבית המשפט העליון בש"א 4581/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : יהב [והבה] אשר נגד המשיב : שר הבריאות בקשה להארכת מועד בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד זיו אלדן החלטה הארכת המועד כמבוקש. ניתנה היום, ז' באב תשנ"ז (10.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045810. Q02	[ "בש\"א 4581/97" ]	357
11,567	ב בית המשפט העליון בש"א 4581/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : יהב [והבה] אשר נגד המשיב : שר הבריאות בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיב אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ז באלול תשנ"ז (19.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045810. O04	[ "בש\"א 4581/97" ]	358
84	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3181 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים: 1. מוסא אמל 2. מוסא ראאד נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. שר לביטחון פנים צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובא היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיב מס' 2 והמורה לו להימנע מלעצור למטרת גירוש ולהימנע מלגרש מתחומי מדינת ישראל את העותר מס' 2. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת בעתירה זו. ניתן היום, י"ח באייר תשנ"ז (25.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031810. I02	[ "בג\"ץ 97" ]	359
2,132	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3181/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. אמל בת זאיד מוסא 2. ראאד בן גומעה מוסא נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. השר לביטחון פנים החלטה בהודעה מטעם פרקליטות המדינה מיום 17.7.97 נאמר, בין היתר, כי המשיבים יבחנו את טענות העותרים, ואם יתברר כי אין צורך בהשלמת מסמכים או הבהרות, יתנו את החלטתם תוך 21 ימים. לפיכך אני דוחה את המשך הטיפול בעתירה זאת, עד לקבלת הודעה מפרקליטות המדינה בדבר עמדת המשיבים, לאחר שיבחנו את טענות העותרים. פרקליטות המדינה תגיש הודעה לבית המשפט בעניין נשוא העתירה לא מאוחר מסוף חודש ספטמבר 1997. צו הביניים יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת בעתירה. ניתנה היום, ט"ז בתמוז תשנ"ז (21.7.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031810. I04	[ "בג\"ץ 3181/97" ]	360
15,436	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3181 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים: 1. מוסא אמל 2. מוסא ראאד נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. השר לביטחון פנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה פרקליטות המדינה מתבקשת להגיש תגובה לעתירה תוך 45 יום. התגובה תובא לעיוני ועל יסוד התגובה אחליט בדבר המשך הטיפול בעתירה. מוצא בזה צו ביניים כמבוקש שיעמוד בתוקפו עד לקבלת החלטה אחרת בעתירה זו. ניתנה היום, י"ח באייר תשנ"ז (25.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031810. I01	[ "בג\"ץ 97" ]	361
17,637	בבית המשפט העליון בג"ץ 3181/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. מוסא אמל 2. מוסא ראאד נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. שר לביטחון פנים בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד רענן כרמון החלטה אני מוחקת את העתירה כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ט"ו באב תשנ"ז (18.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031810. Q05	[ "בג\"ץ 3181/97" ]	362
85	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 1177/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: ברק יהושע (בפשיטת רגל) נגד המשיבים : 1. כונס הנכסים הרשמי מחוז ת"א 2. עו"ד שפיגלר שמואל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 21.1.96 בת.א. 361/92 המר' 9477/95 שניתנה על ידי כבוד השופט י. לויט החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשנ"ז (28.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96011770. J03	[ "רע\"א 1177/96" ]	363
6,441	בבית המשפט העליון רע"א 96 / 1177 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : ברק יהושע נגד המשיבים : 1. כונס הנכסים הרשמי -מחוז ת"א 2. עו"ד שפיגלר שמואל בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד יוסי שקד בשם המשיב הראשון: עו"ד רחל שני-שרפסקי החלט ה בשים לב למהות השאלה שבמחלוקת ולעובדה שלא נפסקו הוצאות בדיון בפני הערכאה הראשונה, אני מחליטה להפחית את סכום הערבון ולהעמידו על סך 3,000 ש"ח בלבד. אעיר, כי לא הונחה בפני תשתית עובדתית מספקת בדבר יכולתו הכלכלית של המבקש. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ז בסיון תשנ"ז (22.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96011770. Q02	[ "רע\"א 96" ]	364
8,153	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 96 / 1177 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי ה מבקש: ברק יהושע נגד המשיבים : 1. כונס הנכסים הרשמי -מחוז ת"א 2. עו"ד שפיגלר שמואל בקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד יוסי שקד החלטה לצערי, הבקשה לפטור שבכותרת ותגובת הכונס הרשמי שהוגשה בתאריך 28.3.96 הובאו לעיוני רק עתה. לפני מתן החלטה, מתבקש בא כוח המבקש להודיע לבית המשפט אם קיים עדיין צורך בבירור הבקשה לרשות ערעור שהגיש. לא למותר להוסיף, כי מחמת אי הפקדת הערבון לא הובאה הבקשה לעיונו של שופט ולא הוחל הטיפול בה. הודעת בא כוח המבקש תוגש תוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ו באייר התשנ"ז (2.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96011770. Q01	[ "רע\"א 96" ]	365
8,604	בית המשפט העליון רע"א 1177/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : ברק יהושע נגד המשיבים : 1. כונס הנכסים הרשמי -מחוז ת"א 2. עו"ד שפיגלר שמואל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 21.1.96 בהמר' 9477/95 שניתנה על ידי כבוד השופט לויט בשם המבקשים: עו"ד יוסי שקד בשם המשיבים: עו"ד רחל שני-שרפסקי, עו"ד שמואל שפיגלר החלטה המבקש מתבקש להגיב תוך 7 ימים (וימי הפגרה בכלל) על תשובת המשיב מס' 1. ביחוד עליו להתייחס, תוך אותה תקופה לשאלה מה סמכותו של בית משפט זה לדון בהליך השגה על החלטת הכונס הרשמי נספח ז'2 לבקשה. לאחר מכן ימשך הטיפול בתיק זה. ניתן היום יז באב תשנ"ז (20.8.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96011770. B04	[ "רע\"א 1177/96" ]	366
9,030	ב בית המשפט העליון רע"א 1177/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : ברק יהושע נגד המשיבים : 1. כונס הנכסים הרשמי -מחוז ת"א 2. עו"ד שפיגלר שמואל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 21.1.96 בתיק ת.א. 361/92 המ' 9477/95 שניתנה על ידי כבוד השופט לויט בשם המבקש: עו"ד יוסי שקד בשם המשיב 1: עו"ד רחל שני-שרפסקי בשם המשיב 2: בעצמו החלטה אין לכרוך בהליך ההשגה על החלטת סגן הנשיא המלומד - הליך השגה על החלטה מאוחרת יותר של הכונס הרשמי, שבו אין בית משפט זה מוסמך לדון; ואילו החלטת סגן הנשיא, כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה שתינתן עליה רשות לערער (מתוך הנחה שבעלי הדין אינם חולקים עליה שזהו ההליך המתאים). הבקשה נדחית. ניתן היום כא באלול תשנ"ז (23.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96011770. B05	[ "רע\"א 1177/96" ]	367
86	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 91 / 531 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא המבקשים : 1. עזבון המנוח משה חיון ז"ל 2. חנה חיון 3. דנה חיון, קטינה 4. נטלי חיון, קטינה נגד המשיב ה : הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ בקשה לתיקון טעות סופר בשם המבקשים: עו"ד ש.ז. פונדמינסקי בשם המשיבה: עו"ד י. רהט החלטה 1. המנוח משה חיון ז"ל נמחץ למוות בתאונת דרכים (מיום 6.4.87). המבקשים הינם עזבונו של המנוח והתלויים בו. המשיבה הינה מבטחת הרכב אשר היה מעורב בתאונה. המבקשים תבעו את נזקם מאת המשיבה בבית המשפט המחוזי בירושלים. בפסק דינו מיום 8.11.90 חייב בית המשפט את המשיבה בפיצוי המבקשים. בסוף פסק הדין, קבע בית המשפט, כי: "הסכום הסופי לתשלום וכן סך ההוצאות ושכר טירחת עורך הדין יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן מיום מתן פסק דין זה". על פסק דין זה הוגש לבית משפט זה ערעור וערעור שכנגד. בפסק דיננו (מיום 23.2.97) דחינו את הערעור שכנגד, קיבלנו את הערעור וחייבנו את המשיבה בהוספת סכום של 53,188 ש"ח, על סכום הפיצויים שנפסקו בבית משפט קמא, בתוספת הפרשי הצמדה, החל מיום 8.11.90. 2. מונחת בפנינו בקשה לתיקון פסק הדין על דרך של הוספת חיוב בתשלום ריבית על הסכום של 53,188 ש"ח, מיום מתן פסק הדין בבית משפט קמא, נוסף להפרשי ההצמדה אשר פסקנו. לאחר שעיינו בבקשה ובטענות הצדדים נחה דעתנו כי דין הבקשה להידחות. לא נפלה טעות סופר בפסק דיננו. סיימנו את מלאכתנו ודין הבקשה להידחות. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ה באייר התשנ"ז (1.6.97). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 91005310. A04 /דז/	[ "ע\"א 91" ]	368
9,162	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 91 / 531 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא המערערים והמשיבים 1. עזבון המנוח משה חיון ז"ל בערעור שכנגד: 2. חנה חיון 3. דנה חיון, קטינה 4. נטלי חיון, קטינה נגד המשיב ה והמערערת הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ בערעור שכנגד: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק אזרחי 98/88 מיום 3.2.91 שניתן על ידי כבוד השופט צ.א. טל תאריך הישיבה: י"א תמוז התשנ"ה (9.7. 95 ) בשם המערערים והמשיבים עו"ד ש.ז. פונדמינסקי בערעור שכנגד: בשם המשיב ה והמערערת עו"ד י. רהט בערעור שכנגד: פסק-דין הנשיא א' ברק: העובדות 1. המנוח עבד כנהג שכיר בחברת מובילי איס להובלה ומנופים בע"מ (להלן - מובילי איס). הוא נמחץ למוות (ביום 6.4.87) בידי משאית שבבעלותה של מובילי איס. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. עזבונו של המנוח, אשתו ושתי בנותיו הקטינות (להלן - התובעים) הגישו תביעה כנגד חברת הביטוח הסנה (להלן - הסנה) לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975-. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 2. שאלת האחריות לא הייתה שנויה במחלוקת. גדר הספיקות הייתה באשר לגובה הפיצויים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ. א. טל) קבע, כי המנוח היה צפוי לקידום במובילי איס, ולפיכך גובה משכורתו צפוי היה אף הוא לעלות. השופט טל קבע, שיש לחשב את הפיצויים על דרך של חלוקת הזמן לפרקי זמן שונים, בהתאם למשכורתו הצפויה של המנוח ולמעמדן של בנות המנוח כתלויות, לצורך יישום שיטת הידות. לפיכך, נקבעו הפיצויים לפי ארבע תקופות שונות. הסכומים שנפסקו לגבי כל אחת מן התקופות האמורות הוונו בשיעורים משתנים. הסכום שנפסק עבור התקופה הרביעית הוון ב"היוון כפול". לצורך פסיקת הפיצויים, המחושבים לפי גובה המשכורת בניכוי מס הכנסה, החיל בית המשפט המחוזי על המשכורת מס הכנסה בשיעור של 25%. השופט טל סירב להפחית מן הפיצויים שנפסקו לתובעים, את דמי המחייה העתידים להשתלם לבנותיו של המנוח על ידי המוסד לביטוח לאומי, במידה והן ילמדו בעתיד בבית ספר תיכון. בפסק דין משלים שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, הופחתו מסכום הפיצויים הכולל שנקבע, תשלום תכוף ותשלומי הביטוח הלאומי ששולמו לתובעים, בהסתמך על חוות דעת אקטוארית, שהוגשה על ידי מומחה מטעם הסנה. הערעור והערעור שכנגד 3. על פסק הדין מערערים התובעים. הסנה הגישה ערעור שכנגד. הטענות בערעור מופנות בעיקר כלפי שיעורי מס ההכנסה שהושתו על משכורתו של המנוח ועל אופן ההיוון של סכומי הפיצויים. בייחוד טוענים המערערים כי שגה בית המשפט בכך שהיוון חלק מן הסכומים ב"היוון כפול". כן הועלו טענות באשר לחוות הדעת האקטוארית עליה הסתמך בית המשפט המחוזי, וטענות נוספות. בערעור שכנגד טוענת הסנה כי שגה בית המשפט בכך שסירב להפחית מהפיצויים שנפסקו, את דמי המחייה העתידיים העשויים להשתלם לבנותיו הקטינות של המנוח על ידי המוסד לביטוח לאומי. חישוב הפיצויים לפי תקופות 4. בית המשפט המחוזי חישב את הפיצויים המגיעים לתובעים לפי ארבע תקופות שונות. תקופות אלה נקבעו בהתאם לגובה משכורתו של המנוח, ובהתאם למספר התלויים במנוח, לצורך יישום שיטת הידות. התקופה הראשונה נחלקה לשתי תקופות משנה: תקופת משנה א' - אפריל 1987 עד דצמבר 1987: תשעה חודשים לפי משכורת של 1,703 ש"ח (כולל דמי תשר), המשוערכים להיום. מסכום זה נוכה מס הכנסה, ולפי שיטת הידות נקבע הפיצוי בגובה של ארבע חמישיות ממנו; תקופת משנה ב' - ינואר 1988 עד אוקטובר 1990: שלושים וארבעה חודשים לפי משכורת גבוהה יותר, בשל קידומו הצפוי של המנוח במקום עבודתו, בשיעור של 3,400 ש"ח (כולל דמי תשר). מסכום זה נוכה מס הכנסה, ולפי שיטת הידות נקבע הפיצוי בגובה של ארבע חמישיות ממנו. התקופה השניה - נובמבר 1990 עד ינואר 2003: מאה ארבעים וששה חודשים, מיום מתן פסק הדין בבית המשפט קמא ועד להגעתה של הבת הבכורה לגיל עשרים, בו היא מפסיקה להיות נתמכת על ידי הוריה. הפיצויים חושבו לפי אותו גובה משכורת, ובניכוי מס הכנסה. לפי שיטת הידות נקבע הפיצוי לגובה של ארבע חמישיות מהסכום. סכום זה הוון לפי מקדם של 122.193. התקופה השלישית - פברואר 2003 עד פברואר 2004: שלושה עשר חודשים מיום הגיעה של הבת הבכורה לגיל עשרים ועד להגעתה של הבת הצעירה לגיל עשרים. הפיצויים חושבו באותו אופן כמו בתקופות הקודמות, למעט השינוי במספר הידות. לאור שינוי זה, בעקבות יציאתה של הבת הבכורה ממעגל הנתמכים במנוח, נקבע הפיצוי בגובה של שלושה רבעים מהסכום המחושב. מקדם ההיוון שונה אף הוא, וחושב כמקדם היוון לשלוש עשרה שנה, בשיעור של 0.680951. התקופה הרביעית - מרץ 2004 עד פברואר 2020: שש עשרה שנה בהן נותרת האלמנה כנתמכת בודדה במנוח. לפיכך, לפי שיטת הידות נקבע פיצוי בגובה של שני שלישים מהסכום המחושב. לתקופה זו נקבע היוון כפול. כאמור, אין חולק על עצם קביעת התקופות השונות לפיהן חושבו הפיצויים, אלא על שיעורי מס ההכנסה שהוטלו עליהם, ועל האופן בו הוונו הסכומים. שיעורי המס החלים על שכר המנוח 5. לעניין שיעורי מס ההכנסה טוענים התובעים, כי ביום מתן פסק הדין (3.2.91), על הכנסה בגובה של 3,400 ש"ח חלו שיעורי מס אפקטיבי בגובה של 16.5%, ולא שיעורים של 25% כפי שקבע בית המשפט המחוזי. הסנה טוענת כי טענה זו מהווה שינוי חזית, וכי מעולם לא נטענה בפני בית המשפט המחוזי. ומכל מקום, השיעורים שצריכים לחול הם אלה של התאריך בו ניתן פסק הדין העיקרי (8.11.90) ולא פסק הדין המשלים. צודקת הסנה בטענתה כי שיעורי המס החלים על משכורתו של המנוח צריכים להיות מחושבים לפי היום בו ניתן פסק הדין העיקרי ולא פסק הדין המשלים. גובה המשכורת נקבע נכון ליום מתן פסק הדין העיקרי, ובהתאם לכך צריכים להיקבע גם שיעורי המס החלים עליה. אין ליצור מצב בו ייקבע גובה המשכורת נכון ליום מסוים, ואילו שיעורי המס החלים עליה יחושבו לפי תאריך אחר. לגופו של עניין, שיעורי המס החלים אינם דורשים הוכחה, ולכן אין ממש בטענתה של הסנה כי שיעורי המס לא הוכחו על ידי התובעים (ראו: ע"א 331/85 ג'אבר נ' עאטף , פ"ד מא(3) 54). במקרה דנן, קבע בית המשפט כי על הכנסה בסך של 3,400 ש"ח יחולו שיעורי מס בגובה של 25%. על כן, לצורך חישוב הפיצויים, נקבע שכר הנטו של המנוח בגובה 2,550 ש"ח. ברם, על הכנסה ממוצעת במשק בסך 3,400 ש"ח, כפי שהייתה ביום מתן פסק הדין (8.11.90), חל מס הכנסה שולי בשיעור של 35%, המיתרגם, בהתחשב במצבו של המנוח (מבחינת נקודות זיכוי), למס אפקטיבי של 564 ש"ח, דהיינו כ16.5%-. בית המשפט קמא לא נימק את החלטתו להטיל על המשכורת את שיעור המס שהטיל. עולה החשש כי כך נהג לאור הוראות סעיף 4(א)(2) לחוק הפיצויים, הקובע תקרת הפחתה של המשכורת בשל ניכויי מס, בגובה של 25%. אלא, שתקרה זו היא תקרה עליונה, ואין היא נועדה למנוע הפחתה קטנה יותר של הפיצויים, בשל שיעור מיסוי נמוך יותר. לעניין זה, הסנה לא העלתה בפנינו כל טענה החולקת על עצם סיווגו של המנוח בקטגוריה המתאימה - מבחינת נקודות הזיכוי - שהוצעה על ידי התובעים. כאמור, על פי הטבלאות המעודכנות לחודשים ספטמבר עד דצמבר 1990, ממשכורת בגובה 3,400 ש"ח, יש לנכות 564 ש"ח, שהם כ16.5%- מס אפקטיבי. יש, על כן, לתקן את החישוב של אובדן כושר ההשתכרות בעתיד, כך שינוכה מס הכנסה בהתאם לאמור. לפיכך, בכל מקום בו התייחס בית המשפט קמא למשכורתו של המנוח כ2,550- ש"ח נטו, יש לקבוע את המשכורת בגובה של 2,836 ש"ח. 6. יש, אפוא, לתקן את הסכומים שנפסקו במסגרת התקופות השונות, לאור תיקון גובה משכורתו של המנוח, כמפורט להלן: בתקופת הביניים השניה שבתקופה הראשונה , יש להכפיל 2,836 ש"ח ב34- חודשים: 2,836 X 34 = 96,424 ש"ח. לפי שיטת הידות, כאמור, הפסד התובעים הוא 4/5, ועל כן ההפסד בתקופה זו הוא: 96,424 X 4/5 = 77,139 ש"ח. ההפרש לעומת פסיקת בית המשפט המחוזי הוא 7,779 ש"ח . בתקופה השניה , בה אין מחלוקת לגבי ההיוון, יש להוון את המשכורת ל146- חודשים, לפי מקדם היוון של 122.193: 122.193 X 2,836 = 346,539 ש"ח. סכום זה יש להכפיל ב4/5-, לפי שיטת הידות. לפיכך, ההפסד בתקופה זו הוא: 346,539 X 4/5 = 277,231 ש"ח. ההפרש לעומת פסיקת בית המשפט המחוזי הוא 27,957 ש"ח . בתקופה השלישית מתעוררת מחלוקת לגבי ההיוון, ובה נדון להלן. עם זאת, לגבי עצם הסכום אותו יש להוון, הרי שהמשכורת הקובעת לתקופה זו תהיה 2,836 ש"ח, המוכפלת ב3/4-, לפי שיטת הידות: 2,836 X 3/4 = 2,127 ש"ח. גובה ההפסד יחושב בהמשך, לאחר בירור שיעור ההיוון. אף בתקופה הרביעית מתעוררת מחלוקת לגבי שיעורי ההיוון, בה נדון להלן. מכל מקום, המשכורת הקובעת לתקופה זו תהיה 2,836 ש"ח, המוכפלת, לאור שיטת הידות, ב2/3-: 2,836 X 2/3 = 1,890 ש"ח. גובה ההפסד יחושב בהמשך, לאחר בירור שיעור ההיוון. היוון סכומי הפיצויים 7. לפי הדין החל בישראל, זכאי ניזוק לפיצוי על הנזק שנגרם לו (בעבר, בהווה ובעתיד) בגין מעשה הנזיקין. בכל הנוגע לנזק העתידי, פסק הדין מקדים את תשלום הנזק שטרם התגבש, ולדבר זה יש לתת ביטוי בגובה הסכום המשתלם לניזוק. מטרת הפיצויים היא להעמיד את הניזוק במקום בו היה בזמן התאונה לולא התאונה, כלומר להשיב המצב לקדמותו, ולא "לשפר" את מצבו. כפי שקבע מ"מ הנשיא אגרנט: "יש לזכור כי הרעיון של היוון הסכום, שנפסק לזכות את הניזק בעד הפסד כושר ההשתכרות בעתיד, הוא סכום כולל הבא במקום תשלומי השכר העונתיים המשתרעים על פני תקופה ארוכה, שהיה מקבל אלמלא התאונה. מכאן, שהוויתור על היוונו של סכום חד פעמי שכזה, יעמוד בסתירה לכלל שלפיו יש להעריך את נזקו של הניזק בכסף, הוא הכלל של החזרת המצב לקדמתו (restitutio in integrum) ". ( ע"א 359/63 אלסעיד נ' כהן , פ"ד יח(2) 309 , 313). שיטת ההיוון (קפיטליזציה) נועדה לפתור את הבעיה לפיה עשוי הניזוק "לשפר" את מצבו הכספי בעקבות פסיקת הפיצויים העתידיים במועד פסק הדין. עמד על כך השופט אשר בציינו: "ניזוק שמקבל היום תשלום בעד נזק שטרם נתהווה זוכה למעשה בתשלום שעדיין אינו מגיע לו, ואת הכסף שהוא מקבל מראש הוא יכול להשקיע בהשקעה בטוחה הנושאת עמה רווחים. במילים אחרות - ניזוק המקבל היום את מלוא הערך של סכום הנזק שמגיע רק בעוד שנים מספר, מקבל לא רק את סכום הנזק במלואו אלא גם תוספת שתצמח במשך אותן השנים על הסכום שקיבלו, כשהוא יושקע בהשקעה בטוחה. נזק שייגרם בעתיד, ערכו הנוכחי הוא פחות מסכומו המלא, ומאחר ומטרת הפיצויים היא להיטיב את הנזק ולא יותר מזה, יש צורך לערוך חשבון לפיו יוענק לניזוק, ביום מתן פסק הדין, סכום כזה שבתוספת הריווח הצפוי מהשקעתו יהיה בו כיסוי מלא לנזק העומד להתרחש בעתיד. לפעולה אנו קוראים בשם 'היוון', והסכום המהוון הוא ערכו דהיום של סכום הקרן המגיע בעתיד". (ע"א 836/76, 830 סעדה נ' חמדי , פ"ד לג(1) 589, 598). בית המשפט יוצר, אפוא, קרן הון (קפיטל) בסכום כזה, אשר בצירוף ריבית דריבית בשיעור מסוים, תיצור סכום שהוא הצירוף החשבוני של התשלומים העתידיים במשך התקופה העתידית כולה. 8. במצב בו מוגשת תביעת תלויים על ידי ילדי המנוח (ובמקרה זה, גם על ידי אישתו), תביעתם נחלקת לתקופות הנמדדות לפי סדר הגעתם של הילדים התלויים לגיל בו הם מפסיקים להיתמך על ידי המנוח. במצב בו ישנם מספר ילדים, המגיעים לגיל בגרות באופן "מדורג", הרי ש"התקופה השניה" - בה אחד הילדים מפסיק להיות נתמך ואילו הילדים הבאים אחריו עדיין נתמכים - מתחילה מזמן עתידי שאינו זמן מתן פסק הדין. ההיוון, כאמור, מטרתו להביא את הסכומים העתיים לערכם דהיום. על כן, אין די בהיוון התשלומים העתיים ביחס לאותה תקופה עצמה (כלומר, היוון התשלומים העתיים לתשלום אחד המשתלם בראשית התקופה), אלא יש גם להוון את הסכום האחד לאור העובדה שהוא משתלם כיום ולא בתחילת "התקופה השניה". לפיכך, תחילה יש להוון את הסכומים בתוך התקופה עצמה, בשל העובדה שתשלומים עתיים משתלמים כתשלום אחד בראשיתה. לאחר מכן, יש להוון את התשלום החד פעמי כיוון שהוא משתלם בעת מתן פסק הדין ולא בעוד שנים מספר (ראו בעניין זה: ש' ילינק, ההיוון בתביעות נזיקין ולפי חוק הביטוח הלאומי , (מהדורה שלישית 1990), 25-27). אין לטעות ולחשוב כי "היוון כפול" משמעותו הנה כפל היוון. כאמור, מדובר בפעולת היוון דו-שלבית, אשר משמעותה היא היוון הסכום לערכו דהיום, כמו כל פעולת היוון. אלא, שבשל העובדה שמדובר בתשלומים עתיים אשר אמורים להתחיל להשתלם בתקופה עתידית, יש לבצע את ההיוון בשני שלבים: ראשית , להוון את התשלומים העתיים לתשלום יחיד. שנית , להוון את התשלום היחיד האמור, לערכו דהיום. כך נוהגים בתי המשפט, ואין ייחוד או חידוש בשיטה זו (וראו פסקי דין של בית משפט זה בהם בוצע "היוון כפול": ע"א 702/87 מ"י נ' ג'ון כהן , פ"ד מח(2) 705; ע"א 5428/90 חיים נ' חיים , (טרם פורסם); ע"א 213/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ , (טרם פורסם); ע"א 5532/90 "קרנית" קרן לנפגעי תאונות דרכים נ' ליטנברג , (טרם פורסם); ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן , (טרם פורסם); ע"א 4641/94 כהן נ' עירית תל-אביב-יפו , (טרם פורסם)). אכן, פעולה זו אך נועדה להגשים את התכלית של הפיצויים בדיני הנזיקין, לפיה יש להעמיד את הניזוק במקום בו עמד ביום התאונה אלמלא התאונה, ולא "לשפר" את מצבו. לו יבוצע רק אחד מהשלבים של היוון הסכומים, מבלי לבצע את השלב השני בו מהוון הסכום החד לערכו דהיום - יצא הניזוק נשכר, ואין לאפשר דבר זה. 9. התובעים אינם חולקים על שיעורי ההיוון שקבע בית המשפט המחוזי לגבי הסכומים שנפסקו לגבי התקופה הראשונה והתקופה השניה. עם זאת, לטענתם שגה בית המשפט המחוזי כאשר היוון ב"היוון כפול" את הפיצויים שנפסקו לתקופות השלישית והרביעית. לטענתם, די היה בכך שבית המשפט יהוון את הסכומים פעם אחת, כפי שמהוונים תשלומים עתיים המשתלמים כתשלום אחד. אין להביא בחשבון את העובדה שהתקופות השלישית והרביעית מתחילות במועד רחוק ממועד מתן פסק הדין. כפי שראינו לעיל, ומן הטעמים שצוינו, טענה זו דינה להידחות. אין להסתפק ב"שלב הראשון" של ההיוון, המבטא את העובדה שהתשלומים העתיים משתלמים כתשלום אחד. אלא, יש לבצע גם את "השלב השני", בו מהוון התשלום החד פעמי בשל העובדה שהוא משתלם במועד מתן פסק הדין ולא בעוד שלוש עשרה או ארבע עשרה שנה. 10. מכל מקום, למען הבהר דבר, ובשל התיקון שביצענו בשיעור המס החל על משכורתו של המנוח, יש לחשב מחדש את הפיצויים לתקופות השלישית והרביעית. במקרה שלפנינו יש להוון את סכום הפיצויים לתקופה השלישית באופן הבא: את הסכום המשתלם עבור שלושה עשר החודשים יש להוון בשל העובדה שהתשלומים העתיים משתלמים בתשלום אחד, לפי מקדם של שלושה עשר חודשים. לאחר מכן יש להוון את כל הסכום בשל העובדה שהוא משתלם במועד פסק הדין ולא בפברואר 2003. כלומר, לפי מקדם היוון של סכום חד פעמי לשלוש עשרה שנה (מיום מתן פסק הדין המקורי). כאמור לעיל, המשכורת הקובעת לתקופה זו היא 2,127 ש"ח, אותה יש להכפיל, ראשית, במקדם ההיוון לשלושה עשר חודשים: 2,127 X 12.8 = 27,225 ש"ח. בשלב השני, מוכפל הסכום האמור במקדם היוון לסכום חד פעמי לשלוש עשרה שנה, היות והסכום משתלם ביום מתן פסק הדין במקום שלוש עשרה שנה אחר כך: 27,225 X 0.680951 = 18,539 ש"ח. ההפרש לעומת פסיקת בית המשפט קמא הוא, אפוא, 1, 609 ש"ח . את סכום הפיצויים של התקופה הרביעית יש להוון באופן דומה, בשינויים המתחייבים. כלומר, ראשית יש להוון את הסכום המשתלם בשל מאה תשעים ושניים תשלומים עתיים המשתלמים כתשלום אחד, לפי מקדם של מאה תשעים ושניים חודשים. אחר כך יש להוון את הסכום כולו לפי שהוא משתלם ביום מתן פסק הדין, ולא במרץ 2004. דהיינו, לפי מקדם היוון של סכום חד פעמי לארבע עשרה שנה (שוב, מיום מתן פסק הדין המקורי). כאמור לעיל, המשכורת הקובעת לתקופה זו היא 1,890 ש"ח, אותה יש להכפיל, בשלב הראשון, במקדם ההיוון למאה תשעים ושניים חודשים: 1,890 X 152.3383 = 287,919 ש"ח. בשלב השני, מוכפל הסכום האמור במקדם היוון לסכום חד פעמי לארבע עשרה שנה, היות והסכום משתלם ביום מתן פסק הדין במקום ארבע עשרה שנה אחר כך: 287,919 X 0.6611 = 190,343 ש"ח. ההפרש לעומת הסכום שנפסק על ידי בית המשפט קמא הוא, אפוא, 15,843 ש"ח . יוצא, כי סך כל ההפרשים לטובת התובעים, לעומת פסיקת בית המשפט קמא הוא: הפרש לתקופה הראשונה: 7,779 ש"ח הפרש לתקופה השניה: 27,957 ש"ח הפרש לתקופה השלישית: 1,609 ש"ח הפרש לתקופה הרביעית: 15,843 ש"ח סך כל ההפרשים: 53,188 ש"ח הדו"ח האקטוארי 11. הטענה המהותית היחידה שהועלתה כנגד הדו"ח האקטוארי שנמסר לבית המשפט מטעם הסנה, הנה כי המומחה לא הפחית מתשלומי הביטוח הלאומי (שהופחתו מסכום הפיצויים שנפסקו) את קצבת הזקנה שעשויה האלמנה לקבל בזכות עצמה. בעניין זה קבע בית המשפט המחוזי, כי על מנת לקבל טענה זו: "עלי להניח שהאלמנה תצא לעבודה ותצבור תקופת הכשרה של חמש שנות עבודה (או מאה ארבעים וארבעה חודשי עבודה לסירוגין). הנחה זו כשהיא לעצמה סבירה למדי בהתחשב בכך שמדובר באישה צעירה שעבדה לפנים כמזכירה ויש לה הכשרה של דירוג 3 בהנהלת חשבונות. אבל אז יהא גם צורך להביא בחשבון את השתכרותה הספקולטיבית בחשבון 'הקופה' המתחלקת לידות (בלי שיש לי נתונים כמה תשתכר וכמה זמן תעבוד) וחוששני ששכרה בעניין ניכוי קצבת הזקנה יצא בהפסדה בחישוב הידות". לפיכך החליט בית המשפט המחוזי שלא להתחשב בטענה זו. אין בידינו להתערב במסקנה זו, מן הטעם שבית המשפט המחוזי לא קבע כל ממצא עובדתי באשר לשאלה אם האלמנה הייתה תלויה לחלוטין במנוח, שמא עבדה באופן חלקי (או מלא) לפני מותו. במידה והאלמנה עבדה קודם למותו של המנוח, יש להפחית את דמי התמיכה שלה כתלויה (על פי שיטת הידות), בהתאם להכנסתה העצמאית. במקרה זה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אפילו נניח כי הייתה יוצאת לעבוד (ועל כן זוכה בקצבת הזקנה) שכרה עשוי לצאת בהפסדה, ועל כן בחר להתעלם הן מקצבת הזקנה והן מהשתכרותה העתידית הספקולטיבית. משלא נקבע על ידי בית המשפט המחוזי מפורשות כי האלמנה לא עבדה קודם למות המנוח, אין לזכותה בקצבת זקנה, מבלי להפחית במקביל את הפיצויים שהיא מקבלת לאור הסתמכותה הפחותה על משכורתו של המנוח. לפיכך, לא מצאנו פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה. הפסד פנסיה בעתיד, גיל הפרישה של המנוח ואובדן שירותי אב מחנך 12. לטענת התובעים, היה על בית המשפט המחוזי להעניק פיצויים בשל אובדן פנסיה בעתיד, או עבור אובדן זכויות סוציאליות עד תוחלת חיי המנוח הצפויה לולא התאונה. דין הטענה להידחות. הפסד פנסיה יובא בחשבון כאשר הוכח כי המוות אכן גרם לאובדן של הפנסיה או הזכויות הסוציאליות להן היה זכאי בעת פרישתו מן העבודה. תשלומי הפנסיה המגיעים לאדם, תלויים, כמובן, בהפרשות אותן הפריש במהלך שנות עבודתו. כפי שמציינת הסנה בצדק, לא הובאו כל ראיות כי המנוח הפריש כספים לטובת פנסיה, או הוכחות אחרות כי המנוח היה זכאי לפנסיה. במקרה זה, אין לקבל את הטענה שהמנוח זכאי היה לפנסיה או לזכויות סוציאליות אחרות (ראו ע"א 16/85 עזרא נ' ועקנין , פ"ד מא(1) 649). 13. עוד טוענים התובעים, כי לפחות ראוי היה לקבוע למנוח גיל פרישה של שבעים שנה, ולא של ששים וחמש, כפי שעשה בית המשפט המחוזי. טענה זו, יש לדחותה. לא הובאו ראיות אשר יצביעו על התקיימותן של נסיבות מיוחדות שיצדיקו סטייה מהכלל הרגיל לפיו גיל הפרישה של עובד שכיר הוא ששים וחמש. (ראו: ע"א 16/85 הנ"ל, בעמ' 658). 14. יש לדחות גם את טענת התובעים כי היה על בית המשפט קמא לפסוק סכום פיצויים גלובלי כלשהו עבור אובדן שירותי אב מחנך העוזר ומסייע בשירותי האם. לא הובאו ראיות לביסוס הטענה כי האב אמנם סייע בביצוע עבודות הבית, כך שמותו הרע מבחינה זו את מצבה של האלמנה. לא הוכח גם כי המנוח סייע בחינוך הילדים באופן שניתן לקבוע כי חסרונו מצריך פיצוי כספי. אין ספק, כי טענות מסוג זה דורשות הוכחות אשר יבססו את הטענה כי נגרמו נזקים כספיים מסוג זה בשל מותו של המנוח. כפי שגם מציינת הסנה בצדק, בית המשפט קמא קבע את משכורתו תוך קביעה כי המנוח עבד שעות רבות במשך היום, אשר ספק אם אפשרו לו למצוא זמן נוסף לעזרה בעבודות הבית. ניכוי קצבת דמי המחיה של הבנות 15. בערעור שכנגד, טוענת הסנה כי בית המשפט קמא צריך היה להפחית מהפיצויים שנפסקו, את דמי המחייה העשויים להשתלם לבנותיו הקטינות של המנוח על ידי המוסד לביטוח לאומי. לדברי הסנה, קיימת סתירה פנימית בדברי בית המשפט המחוזי. מחד, בית המשפט קבע את שעור הפסד התלויים על בסיס ההנחה כי הבנות ייתמכו על ידי אביהם עד גיל עשרים. מאידך, בית המשפט לא הפחית את סכום תמיכת המוסד לביטוח לאומי בבנות במידה וילמדו בבית ספר תיכון, לפי שקבע כי אין וודאות שהבנות אכן ילמדו בבית ספר בגילאים ארבע עשרה עד שמונה עשרה. טוענת הסנה כי אם קבע בית המשפט שהבנות יהיו סמוכות על שולחן המנוח עד הגיען לגיל עשרים, היה עליו לקבוע כי הן עתידות גם לקבל את דמי התמיכה מהביטוח הלאומי, ולהפחיתם מסכום הפיצויים. יתירה מכך, בית המשפט צריך היה לצאת מתוך הנחה שילדים עד גיל שמונה עשרה מצויים במסגרת של לימודים בתיכון, לאור הוראות חוק לימוד חובה, התש"ט1949-. לפיכך, היה על בית המשפט להניח, כי הבנות יקבלו את תמיכת הביטוח הלאומי, וכל עוד לא הוכיחו אחרת, היה עליו להפחית תמיכה עתידית זו מהפיצויים. 16. דין הערעור שכנגד להידחות. לעניין הסתירה הפנימית לה טוענת הסנה, הרי שאין, לדעתי, כל מניעה לומר כי הבנות יכולות להיות סמוכות על שולחנו של אביהן ותלויות בו מבחינה כלכלית, ויחד עם זאת כי לא יהיו זכאיות לדמי המחיה מהביטוח הלאומי. עצם היותן של הבנות תלויות באביהן, ו"סמוכות אל שולחנו" אינה מחייבת את המסקנה כי הללו יעמדו בקריטריונים הנדרשים מהן כדי להיות זכאיות לדמי המחיה של הביטוח הלאומי. בנוסף, חוות הדעת של המומחה, עליה נסמכת הסנה, אינה קובעת אלא כי "הבנות, באם בהגיען לגיל ארבע עשרה ילמדו בתיכון, עשויות להיות זכאיות לדמי מחיה מגיל ארבע עשרה עד גיל שמונה עשרה" (הדגשה שלי - א.ב.). אין מקום להפחית את הפיצויים המשתלמים לתובעים עתה, על בסיס השערה גרידא כי ביום מן הימים עשויות הבנות לקבל דמי מחיה, באם יעמדו בקריטריונים הנקבעים בחוק הביטוח הלאומי ובתקנות המותקנות מכוחו. התוצאה היא שדין הערעור להתקבל, במובן זה שלתובעים מגיעה תוספת לסכום הפיצויים ששולם להם, בשיעור של 53,188 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה, החל מיום 8.11.90. כן ישולמו לתובעים 13% מסכום זה עבור שכר טרחה לעורך הדין, וכן 10,000 ש"ח הוצאות הערעור. הערעור שכנגד נדחה. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש. לוין: אני מסכים. המשנה לנשיא השופט א. מצא: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא. ניתן היום, ט"ז אדר א' התשנ"ז (23.2.97). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 91005310. A01 /דז/	[ "ע\"א 91", "ע\"א 331/85", "ע\"א 359/63", "ע\"א 836/76", "ע\"א 702/87", "ע\"א 5428/90", "ע\"א 213/90", "ע\"א 5532/90", "ע\"א 4597/91", "ע\"א 4641/94", "ע\"א 16/85" ]	369
12,860	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 91 / 531 בפני: כבוד הנשיא א. ברק המבקשים: עזבון המנוח משה חיון ז"ל ואח' נגד המשיבה: הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ בקשה לתיקון טעות סופר בשם המבקשים: עו"ד ש.ז. פונדמינסקי ה ח ל ט ה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ד אדר ב' התשנ"ז (2.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 91005310. A03 /דז/	[ "ע\"א 91" ]	370
87	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 91 / 119 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט א. גולדברג כבוד השופט מ. חשין המערער: בנק לאומי לישראל בע"מ נ ג ד המשיבה: מאגרי בניה בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.11.90 בתיק ה.פ. 810/86 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא י. מרגלית תאריך הישיבה: כט בניסן תשנ"ז (6.5.97) בשם המערער: עו"ד בן שחר בשם המשיבה: עו"ד רניאל ה ח ל ט ה לפי הצעתנו אנו מוסרים את הסכסוך שבין בעלי הדין לפישור לפני השופט בזק. אם הפישור לא יעלה יפה, יקבע התיק לפני ההרכב הנוכחי בתחילת חודש יולי בשעה 8.00 בבוקר, לאחר תיאום עם השופטים. ניתן היום כט בניסן תשנ"ז (6.5.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פט העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי 91001190. B02	[ "ע\"א 91" ]	371
6,758	בבית המשפט העליון ע"א 119/91 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : בנק לאומי בע"מ נגד המשיב ה : מאגרי בניה בע"מ בקשה למתן תוקף של פסק דין בשם המערער: עו"ד אלישע בן שחר בשם המשיבה: עו"ד מנחם רניאל החלטה לבקשת בעלי הדין אני נותנת תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ביניהם, אשר הוגש לבית המשפט ביום 13.7.97. הסכם זה סומן על ידי באות "א", והוא מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. יש להשיב את האגרה ואת הערבון. ניתנה היום, ח' בתמוז תשנ"ז (13.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 91001190. Q03	[ "ע\"א 119/91" ]	372
88	ב בית המשפט העליון בג"ץ 1255/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין צו ביניים ארעי על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבים והאוסר עליהם לגרש את העותר ואת ילדיו מתחומי מדינת ישראל. צו ביניים ארעי זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בבקשה ניתן היום, י"ג בחשוון תשנ"ח (13.11.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I05	[ "בג\"ץ 1255/97" ]	373
981	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 1255 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשה לקביעת מועד לדיון בשם המשיבים: עו"ד יעקב דובר החלטה עניינה של עתירה זו בקשה לאיחוד משפחות. בפני בית משפט זה תלויות ועומדות עתירות בנושא זה ובנושאים אחרים שהוגשו קודם להגשת עתירה זו. הדיון בעתירה יקבע על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, ג' בסיון תשנ"ז (8.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. Q03	[ "בג\"ץ 97" ]	374
10,648	ב בית המשפט העליון בג"ץ 1255/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשה לצו ביניים ולקיום דיון דחוף החלטה המשיבים מתבקשים להגיש תגובה לעתירה (מיום 24.2.97) תוך 45 ימים מהיום. עם קבלת התגובה אחליט בדבר המשך הטיפול בבקשה. מוצא בזה צו ביניים ארעי האוסר על המשיבים לגרש את העותר ואת ילדיו מן הארץ. צו זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטתי בבקשה. ניתנה היום, י"ג בחשוון תשנ"ח (13.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I04	[ "בג\"ץ 1255/97" ]	375
17,389	ב בית המשפט העליון בג"ץ 1255/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשה למתן צו ביניים החלטה בעקבות התגובה מטעם המשיבים, שהתקבלה בבית המשפט ביום 22.12.97, אני מחליט כדלקמן: 1. העותרת רשאית להציג בפני משרד הפנים את טענותיה בשאלת זכותה לישיבת קבע בישראל, וזאת תוך 45 יום מהיום. 2. משרד הפנים יקבל החלטה בשאלת זכותה של העותרת לישיבת קבע בישראל וכן בעניין הבקשה לאיחוד משפחות, נשוא עתירה זאת, ויודיע החלטתו לעותרת, עד יום 1.3.98. 3. אם ההחלטה של משרד הפנים לא תניח את דעת העותרים, יהיו העותרים רשאים לתקן את עתירתם, תוך התייחסות להחלטה של משרד הפנים, וזאת עד יום 31.3.98. 4. אם העותרים לא יחזרו בהן מן העתירה, תקבע המזכירות את העתירה לדיון בפני הרכב במחצית השניה של חודש אפריל 1998. 5. המשיבים יהיו רשאים להגיש לבית המשפט תגובה משלימה לקראת הדיון בעתירה. 6. מוצא בזה צו ביניים האוסר את גירושם של העותרים וילדיהם מישראל עד לקבלת החלטה אחרת בעתירה זאת. ניתנה היום, כ"ו בכסלו תשנ"ח (25.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I06	[ "בג\"ץ 1255/97" ]	376
24,982	ב בית המשפט העליון בג"ץ 1255/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשה לדחית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד רוני דובר החלטה בפני בקשה לדחיית מועד דיון של עתירה שעניינה איחוד משפחות. השופט זמיר שדן בעתירה קבע כי יהיה דיון בבקשה במשרד הפנים ולאחר מכן יקבע התיק לדיון. בא כוח העותרים מבקש את דחיית הדיון מהטעם כי בשל תקלה במשרד הפנים טרם נסתיימו הליכי הבירור. הדיון שנקבע ליום 9.6.98 ידחה. המזכירות תקבע מועד חדש לדיון לאחר הפגרה. ניתנה היום, כ"ח באייר תשנ"ח (24.5.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. P08	[ "בג\"ץ 1255/97" ]	377
35,153	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1255/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל אוכלוסין עתירה למתן צו על תנא י תאריך הישיבה: י"ט באלול התשנ"ח ( 10.09.98 ) בשם העותרים : עו"ד יעקב דובר; עו"ד רוני דובר בשם המשיבים : עו"ד ענר הלמן החלטה לאור הנימוקים ההומנטריים, יידון עניינה של העותרת על ידי שר הפנים. מטרת הדיון לשקול מתן רשיון ישיבה ארעי (שיאפשר לה קבלת טיפול רפואי). אם העותרת לא תבוא על סיפוקה - אם משום שלא תקבל הרשיון ואם משום שלא תקבל שירותי הרפואה - היא תוכל לשוב אלינו, ונמשיך לדון בעתירה לגופה. ניתנה היום, י"ט באלול התשנ"ח (10.09.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. A10 /דז/	[ "בג\"ץ 1255/97" ]	378
35,695	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1255/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים - הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו-ביניים המכוון אל המשיבים והמונע מהם לגרש את העותרים וילדיהם מישראל. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת בעתירה זאת. ניתן היום, ג' בטבת התשנ"ח (1.1.98). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I07	[ "בג\"ץ 1255/97" ]	379
43,832	ב בית המשפט העליון בג"ץ 1255/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין דיון מקדמי בעתירה החלטה לאור ההחלטה של בית המשפט מיום 10.9.98, מתבקשים העותרים להגיש לבית המשפט הודעה מעדכנת, ובה תיאור ההתפתחות בעניין נשוא העתירה וכן עמדת העותרים לגבי המשך הטיפול בעתירה. העותרים יגישו את ההודעה עד יום 1.10.99. ניתנה היום, י' באלול תשנ"ט (22.8.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I11	[ "בג\"ץ 1255/97" ]	380
55,603	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1255/97 - ג' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש איברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים - הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשה לדחות למשך כ6- חודשים את ההחלטה ביחס להמשך הדיון בעתירה בשם העותרים: עו"ד רוני דובר בשם המשיבים: עו"ד ענר הלמן החלטה לבקשת בא-כוח העותרים מיום 29.9.99, הדיון בעתירה נדחה לתקופה של 6 חודשים. בא-כוח העותרים יגיש לבית המשפט הודעה מעודכנת עד יום 1.3.2000. ניתנה היום, כ"ד בתשרי תש"ס (4.10.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I12 /שב	[ "בג\"ץ 1255/97" ]	381
71,769	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1255/97 - ז' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית מנהל האוכלוסין עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד יעקב דובר החלטה לאור ההודעה המשלימה מטעם המשיבים מיום 30.11.00, הדיון בעתירה, שהיה קבוע ליום 4.12.00, מתבטל. המשיבים יגישו הודעה משלימה, כאמור בסעיף 4 להודעתם מיום 30.11.00, עד יום 1.1.2001. לאור הודעה זאת יחליט בית המשפט על המשך הטיפול בעתירה. ניתנה היום, ג' בכסלו תשס"א (30.11.00). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I15	[ "בג\"ץ 1255/97" ]	382
89,713	ב בית המשפט העליון בג"ץ 1255/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשה לשינוי ייצוג בשם העותרים: עו"ד רוני דובר החלטה ב"כ העותרים מתבקש להודיע בדחיפות את כתובותיהם של העותרים ומספרי הטלפון שלהם. ניתנה היום, א' בחשון תשס"א (30.10.00). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. V14	[ "בג\"ץ 1255/97" ]	383
91,712	ב בית המשפט העליון בג"ץ 1255/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין מחיקה מחוסר מעש החלטה ביום 4.10.99 החליט בית משפט זה, כי בא-כוח העותרים יגיש לבית המשפט הודעה מעודכנת בעניינה של העתירה עד ליום 1.3.2000. עד עצם היום הזה לא הוגשה כל תגובה כאמור. בנסיבות אלה, יש יסוד להניח כי העתירה נזנחה. אשר על כן, אני מאפשרת לעותרים להודיע לבית המשפט, תוך שבעה ימים, אם הם עומדים על בירור העתירה. לא תוגש הודעה במועד, תירשם העתירה למחיקה מחמת חוסר מעש. ניתנה היום, ה' באב תש"ס (6.8.2000). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. V13	[ "בג\"ץ 1255/97" ]	384
97,122	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1255/97 - ז' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית מנהל האוכלוסין עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד יעקב דובר החלטה כמבוקש על-ידי ב"כ המשיבים, בהודעתו מיום 1.1.01, המשיבים מתבקשים להגיש הודעה משלימה עד יום 16.1.01. ניתנה היום, ז' בטבת תשס"א (02.01.01). ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I16	[ "בג\"ץ 1255/97" ]	385
102,210	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1255/97 - ח' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשה לצו ביניים החלטה בעקבות התגובה מטעם המשיבים מיום 6.1.01, ההחלטה של בית המשפט מיום 21.1.01 והבקשה מטעם העותרים מיום 25.1.01, המזכירות מתבקשת לקבוע את העתירה לדיון בפני מותב לפני סוף חודש פברואר 2001. ניתנה היום, ה' בשבט תשס"א (29.1.2001). ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I18 /צש	[ "בג\"ץ 1255/97" ]	386
121,324	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1255/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין הוגשה תגובה משלימה נוספת מטעם המשיבים החלטה ביום 6.1.01 נתקבלה בבית המשפט תגובה משלימה נוספת מטעם המשיבים. לאור תגובה זאת מתבקשים העותרים להודיע לבית המשפט אם הם מוכנים לקבל את הצעת המשיבים, כאמור בתגובה, ולמחוק את העתירה, בלי לפגוע בזכותם להגיש עתירה חדשה, אם וכאשר יראו צורך בכך. אם תשובת העותרים שלילית, תיקבע העתירה להמשך הדיון, בפני כל מותב, במועד מוקדם. העותרים יגישו את ההודעה תוך 30 יום. ניתנה היום, כ"ו בטבת תשס"א (21.1.2001). ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I17	[ "בג\"ץ 1255/97" ]	387
153,298	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1255/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. אברהים אחמד עיאש 2. גי'האן עיאש נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ג' באדר תשס"א (26.2.01) בשם העותרים : עו"ד ו' דכוור בשם המשיבים: עו"ד ע' הלמן פ ס ק - ד י ן בעקבות הערות בית המשפט הודיע בא-כוח המשיבים כי משרד הפנים החליט להעניק לעותרת 2 אשרה לישיבת ארעי בישראל מסוג א5/ למשך שנתיים. בהתחשב בקשייה של העותרת 2 להגיע למשרד הפנים כדי לקבל את האשרה, תימסר האשרה לידי בעלה (העותר 1) שייפנה למשרד הפנים בשמה. בא-כוח המשיבים, עו"ד ענר הלמן, יעשה את התיאומים הנדרשים על-מנת שהאשרה תוצא ותימסר לעותרת 2, באמצעות העותר 1, עוד היום. למען הסר כל ספק אפשרי הננו מוסיפים, כי מעת קבלת האשרה תוכר העותרת 2 כזכאית לקבלת טיפול רפואי בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. לעותר 1, ולילדי בני הזוג, תינתנה אשרות תייר מסוג ב2/, לתקופה של שנתיים, שתוטבענה בדרכוניהם האמריקאים. ניתן היום, ג' באדר תשס"א (26.2.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. F19	[ "בג\"ץ 1255/97" ]	388
239,422	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 1255/97 - א' בפני: כבוד הרשמת שושנה ליבוביץ העותרים: 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשה לעיון בתיק החלטה בהמשך לתגובת המשיבים מיום 30.3.06, יבהיר מבקש העיון את זהותו ויפרט את האינטרס שלו בצילום תיק בית המשפט בהליך שבכותרת. לאחר מתן הפרטים המבוקשים, תתבקש בשנית תגובת הצדדים לבקשתו לעיון. ניתנה היום, ה' ניסן תשס"ו (3.4.2006). שושנה ליבוביץ רשמת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97012550_E22.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 1255/97" ]	389
242,987	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 1255/97 - א' בפני: כבוד הרשמת שושנה ליבוביץ העותרים: 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשה לעיון בתיק החלטה טרם אתן החלטתי בנדון, אבקש את עמדות הצדדים כאמור בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט (עיון בתיקי בית המשפט) התשס"ג – 2003. העמדות תוגשנה תוך 7 ימים מעת ההמצאה. המזכירות תמציא לצדדים את הבקשה שבפני יחד עם החלטתי זו. ניתנה היום, י"ב אדר תשס"ו (12.3.2006). שושנה ליבוביץ רשמת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97012550_E21.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 1255/97" ]	390
243,796	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 1255/97 - א' בפני: כבוד הרשמת שושנה ליבוביץ העותרים: 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשת עיון החלטה לפני בקשה לעיון בתיק. 1. מבקשת העיון הינה עו"ד ל' צמל ( להלן: המבקשת ) והעיון בתיק מבוקש על ידה לצורך בחינת שימוש בו כאסמכתא וכן על מנת לבחון מהם הטעמים אשר בגינם הוחלט להנפיק לעותרת אשרה לישיבת ארעי בישראל למשך שנתיים. האשרה הוענקה לעותרת 2 ( להלן: העותרת ) על רקע מצבה הבריאותי הקשה. המבקשת התחייבה שלא לעיין במסמכים הרפואיים המצורפים לעתירה אודות מצבה הבריאותי של העותרת. העותרים לא הגיבו לבקשת העיון. לטענת המשיבים, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ניתן יהיה להתיר עיון או צילום של התיק רק בכפוף להסכמתם המפורשת של העותרים. 2. לאחר עיון בחומר שלפני וטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיון להתקבל בחלקה. אכן, יש ממש בטענת המשיבים כי בחלק מכתבי בי הדין שהוגשו בעתירה מפורטים עניינים הנוגעים לצנעת הפרט של העותרת אשר חשיפתם לפני מי שאינו צד לעתירה עלולה לפגוע פגיעה קשה בזכויותיה החוקתיות לפרטיות ולכבוד. עם זאת, התכלית לשמה מתבקשת בקשת העיון היא תכלית ראויה. השאלה היא אפוא, האם ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות העותרת לפרטיות ולכבוד. עיון בכתבי בי הדין שבעתירה מעלה שלמרות שמתן עיון גורף בתיק ייפגע בזכויותיה של העותרת, אין מניעה להתיר עיון בחלק מכתבי בי הדין מבלי שיהיה בכך משום פגיעה בזכויותיה. במצב דברים זה, אני מאפשרת למבקשת לעיין בכתב בי הדין הבאים: העתירה המתוקנת שהוגשה על ידי העותרים ללא נספחים; תגובה משלימה שהוגשה על ידי המשיבים מיום 7.9.98; הודעה משלימה שהוגשה על ידי המשיבים מיום 30.11.00 וכן תגובה משלימה שהוגשה מטעם המשיבים מיום 16.1.01. ניתנה היום, י"ז בסיוון תשס"ו (13.6.2006). שושנה ליבוביץ ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97012550_E24.doc טו מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 1255/97" ]	391
252,997	בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 1255/97 - א' בפני: כבוד הרשמת שושנה ליבוביץ העותרים: 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשת עיון החלטה נוכח הודעת המבקשת, עו"ד ל' צמל, מיום 7.4.06, מתבקשת עמדת הצדדים לגבי בקשתה לעיין בתיק, תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. המזכירות תמציא לצדדים את הודעת המבקשת יחד עם החלטתי זו. ניתנה היום, י"ג בניסן תשס"ו (11.4.2006). שושנה ליבוביץ ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97012550_E23.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il	[ "בג\"ץ 1255/97" ]	392
90	בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 2741 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשים: 1. זילברברג אבי 2. זיגדון משה 3. ידיעות תקשורת בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ש. ליבליך ואח' נגד המשיבים : 1. עו"ד חגי סיטון 2. שפאר סיטון ושות' שותפות ע"י ב"כ עו"ד א. שפאר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.3.97 בבר"ע 2295/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר. אור החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשים. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום טו' באייר תשנ"ז (22.5.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027410. J01	[ "רע\"א 97" ]	396
8,536	ב בית המשפט העליון רע"א 2741/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערערים : 1. זילברברג אבי 2. זיגדון משה 3. ידיעות תקשורת בע"מ נגד המשיבים : 1. עו"ד חגי סיטון 2. שפאר סיטון ושות' שותפות בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.3.97 בבר"ע 2295/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר. אור תאריך הישיבה: יא בכסלו תשנ"ח (10.12.97) בשם המערערים : עו"ד שלמה ליבליך, עו"ד גליק בשם המשיבים : עו"ד ארנולד שפאר ה ח ל ט ה בעלי הדין מבקשים מאתנו, לפי המלצת בית המשפט, לתת פסק דין על דרך הפשרה על יסוד סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984- שאלה עקריו: 1. המבקשים, סולידרית, יחוייבו לשלם למשיבים סכום כולל שבית המשפט יקבע שבין 25,000.- ש"ח ו125,000- ש"ח. בית המשפט יקבע אם לסכום שיפסק יתווספו אגרות המשפט ושכר טרחת עורך דין אם לאו, ואם כן באיזה שיעור. 2. הסכום שיפסק ימסר לידיו הנאמנות של עו"ד שפאר על מנת שיתרם לקרן לבטחון ישראל (לבי) ולמוזיאון ישראל בחלוקה שהמשיבים יסכימו עליה, או לאחד ממוסדות אלה. 3. פרוטוקול הדיון ופסק הדין יפורסמו בעתון ירושלים ללא תשלום. 4. יהיה טיעון קצר של הפרקליטים לגבי גובה הסכום. אנו מאשרים את ההסכם ונותנים לו תוקף של החלטה. ניתן היום יא בכסלו תשנ"ח (10.12.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט פסק דין בגדר ההסכם אותו אשרנו זה עתה אנו מחליטים שסכום החיוב בהתאם לסעיף 1 להסכם יהיה 75,000.- ש"ח. כל תנאי ההסכם דלעיל יהיו חלק מפסק דין זה. החלטנו לא להוסיף על החיוב הנ"ל הוצאות ושכר טרחה. ניתן היום יא בכסלו תשנ"ח (10.12.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027410. B05	[ "רע\"א 2741/97" ]	397
10,968	בית המשפט העליון רע"א 2741/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בקשים: 1. זילברברג אבי 2. זיגדון משה 3. ידיעות תקשורת בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ש' ליבליך ואח' נגד המשיבים : 1. עו"ד חגי סיטון 2. שפאר סיטון ושות' שותפות ע"י ב"כ עו"ד א' שפאר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בבר"ע 2295/96 מיום 30.3.97 שניתנה על ידי כב' השופטת רות אור החלטה להעביר להרכב של שלושה ולקבוע בהקדם. ניתנה היום, כ"ב באב התשנ"ז (25.8.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027410. J04	[ "רע\"א 2741/97" ]	398
40,485	ב בית המשפט העליון רע"א 2741/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המ בקשים (המשיבים ברע"א 2741/97): 1 . עו"ד חגי סיטון 2. שפאר סיטון ושות' שותפות נגד המשיבים : 1 . זילברברג אבי 2. זיגדון משה 3. ידיעות תקשורת בע"מ בקשה לתיקון טעות בפסק דין בשם המבקשים : עו"ד ארנולד שפאר בקשה לתיקון החלטה בפסק דין הח"מ שהופיע בשם המשיבים בשמיעת הערעור הנ"ל, מתוך טעות הזכיר כאחד המוסדות שיקבלו תרומה מתוך הפיצויים שנקבעו את הקרן לבטחון ישראל (ליבי) כשהיה עליו להזכיר את האגודה למען החייל. כב' בית המשפט מתבקש לתקן את האמור בהחלטה ובמשתמע בפסק הדין בהתאם. ב"כ המערערים נאות להסכים לתיקון הנ"ל. 27.12.97 עו"ד א. שפאר החלטה לתקן כמבוקש. ניתן היום ו בטבת תשנ"ח (5.1.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027410. B06	[ "רע\"א 2741/97" ]	399
92	ב בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6135/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותר : אסמאעיל שבלי נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. עלי שבלי, ראש המועצה המקומית שבלי עתירה למתן צו על-תנאי החלטה צו על תנאי כמבוקש. 30 ימים לתשובה. ניתנה היום, י"ד בתשרי תשנ"ח (15.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061350. F01	[ "בג\"ץ 6135/97" ]	401
3,724	בבית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6135/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותר : אסמאעיל שבלי נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. עלי שבלי, ראש המועצה המקומית שבלי צו על-תנאי על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית-המשפט כי ייצא מלפניו צו על תנאי המכוון על המשיב 1 והמורה לו להתייצב וליתן טעם מדוע לא יורה למשיב 2 להחזיר כספים שנטל מקופת המועצה המקומית לשימושו האישי, ומדוע לא ימנה צוות חקירה לחקור בפרשת מעילה בכספי הציבור על ידי משיב 2, אשר תפרסם מסקנותיה בפומבי ותשקול אפשרות הדחתו מתפקידו של המשיב 2; וכן צו על תנאי המכוון אל המשיב 2 והמורה לו להתייצב וליתן טעם מדוע לא ישיב למועצה מקומית שבלי כספים שנטל הימנה לצורך מימון הליכים משפטיים אישיים ופרעון חוב פסוק אישי. המשיבים יגישו תשובתם אם רנוצם בכך תוך 30 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית-המשפט ולבעלי-הדין ישירות. ניתן היום, י"ד בתשרי תשנ"ח (15.10.97) שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061350. F02	[ "בג\"ץ 6135/97" ]	402
7,432	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6135/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותר : אסמאעיל שבלי נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. עלי שבלי, ראש המועצה המקומית שבלי צו על-תנאי על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית-המשפט כי יצא מלפניו צו על-תנאי המכוון אל המשיבים והמורה להם להתייצב וליתן טעם: מדוע משיב מס' 1 לא יורה למשיב מס' 2 להחזיר כספים שנטל מקופת המועצה המקומית לשימושו האישי, ומדוע לא ימנה צוות חקירה לחקור בפרשת מעילה בכספי הציבור על ידי משיב מס' 2, אשר תפרסם מסקנותיה בפומבי ותשקול אפשרות הדחתו מתפקידו של המשיב מס' 2; מדוע משיב מס' 2 לא ישיב למועצה המקומית שבלי כספים שנטל הימנה לצורך מימון הליכים משפטיים אישיים ופרעון חוב פסוק אישי. המשיבים יגישו תשובתם אם רצונם בכך תוך 30 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית-המשפט ולבעלי הדין ישירות. ניתן היום, י"ד בתשרי תשנ"ח (15.10.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061350. F03	[ "בג\"ץ 6135/97" ]	403
7,515	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6135/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : אסמאעיל שבלי נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. ראש המועצה המקומית שבלי, עלי שבלי בקשה למחיקת עתירה בשם העותר: עו"ד ר. מסאלחה החלטה בהסכמת הצדדים אני מורה על מחיקת העתירה. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"ח בכסלו תשנ"ח (17.12.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061350. P06	[ "בג\"ץ 6135/97" ]	404
16,509	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6135/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : אסמאעיל שבלי נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. ראש המועצה המקומית שבלי, עלי שבלי בקשה להארכת מועד להגשת תצהיר בשם העותר: עו"ד ר. מסאלחה בשם המשיבה הראשונה: עו"ד יוכי גנסין בשם המשיבה השניה: עו"ד שירלי גרוס החלטה בהסכמה, מוארך המועד כמבוקש. ניתנה היום, כ"ד בחשון תשנ"ח (24.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061350. O05	[ "בג\"ץ 6135/97" ]	405
17,766	ב בית המשפט העליון בג"ץ 6135/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : אסמאעיל שבלי נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. ראש המועצה המקומית שבלי, עלי שבלי בקשה להארכת מועד להגשת תצהיר בשם העותר: עו"ד ר. מסאלחה בשם המשיבה הראשונה: עו"ד יוכי גנסין בשם המשיבה השניה: עו"ד שירלי גרוס החלטה לתגובת בא כוח העותר אשר תוגש תוך שלושה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ' בחשון תשנ"ח (20.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061350. O04	[ "בג\"ץ 6135/97" ]	406
93	ב בית המשפט העליון ע"א 2384/95 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : רשות הנמלים והרכבות נגד המשיב : פקיד שומה באר שבע בקשה למחיקת ערעור בשם המערערת: עו"ד רות גלט החלטה אני מוחקת את הערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95023840. O01	[ "ע\"א 2384/95" ]	407
94	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7525/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותר ת : סמירה פיאד נגד המשיבים : 1. בית הדין הדתי הדרוזי בעכו 2. שחאדה פיאד עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. לקבוע בפני הרכב. המשיב 2 יוזמן ויקדים ויגיש תגובתו בכתב. 2. ניתן בזה צו ביניים המעכב את ביצוע פסק דינו של המשיב 1. תוקף הצו עד למתן החלטה בנושא צו הביניים על ידי ההרכב שלפניו תידון העתירה. ניתנה היום, כ"ג בכסלו תשנ"ח (23.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97075250. F01	[ "בג\"ץ 7525/97" ]	408
10,543	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7525/97 - א' בפני: כבוד השופט א' מצא העותר ת : סמירה פיאד נגד המשיבים : 1. בית הדין הדתי הדרוזי בעכו 2. שחאדה פיאד צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבים והמורה להם להימנע מביצוע פסק דינו של המשיב 1. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בנושא צו הביניים על ידי ההרכב שלפניו תידון העתירה, במעמד הצדדים. ניתן היום, כ"ג בכסלו תשנ"ח (23.12.97). שמריהו כהן מ ז כי ר ר א ש י העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97075250. F02	[ "בג\"ץ 7525/97" ]	409
35,379	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7525/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : סמירה פיאד נגד המשיבים : 1. בית הדין הדתי הדרוזי בעכו 2. שחאדה פיאד הליך פישור בשם העותרת: עו"ד ויסאם קאסם בשם המשיבים: עו"ד סאלח עבדאללה החלטה בהתאם להודעה שהוגשה לבית המשפט ביום 7.12.98 מטעם הצדדים נרשם, כי השיח' רג'א קבלאן מהכפר בית ג'ן מונה כמגשר-מפשר בין הצדדים בתיק זה, על-מנת להביא לסיום המחלוקת ביניהם. תיאום המפגשים ודרך ניהול הליך הגישור יתואמו על ידי באי כוח הצדדים. כמוסכם, המגשר-המפשר יודיע על תוצאות הגישור עד לסוף חודש דצמבר 1998. ניתנה היום, כ"א בכסלו תשנ"ט (10.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97075250. P04	[ "בג\"ץ 7525/97" ]	410
38,719	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7525/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט מ' אילן העותר ת: סמירה פיאד נגד המשיבים : 1. בית הדין הדתי הדרוזי בעכו 2. שחאדה פיאד תאריך הישיבה: כ' בחשוון התשנ"ט (9.11.98) בשם העותר : עו"ד ויסאם קאסם בשם המשיבים : עו"ד סאלח עבדאללה החלטה בהמלצתנו ניאותו בעלי-הדין להידרש לגישור-פישור לסיום הסיכסוכים ביניהם. באי-כוח בעלי-הדין יפנו אל רשמת בית-המשפט כדי להסדיר את נושא הגישור-פישור. לקראת סוף חודש דצמבר 1998 יודיעונו בעלי-הדין על ההתקדמות שחלה בנושא הגישור-פישור ועל-פי הודעתם יוחלט על דבר המשך ההליכים (לפני כל הרכב). היום, כ' בחשון התשנ"ט (9.11.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97075250. G03	[ "בג\"ץ 7525/97" ]	411
55,297	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7525/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : סמירה פיאד נגד המשיבים : 1. בית הדין הדתי הדרוזי בעכו 2. שחאדה פיאד הוגש הליך בשם העותרת: עו"ד ויסאם קאסם בשם המשיב 2: עו"ד סאלח עבדאללה פסק-דין הצדדים הגיעו להסכם פשרה שסומן על ידי באות "א". אני נותנת להסכם הפשרה תוקף של פסק דין. העותרת תגיש לבית המשפט ולמשיב 2 את טענותיה לעניין ההוצאות תוך שלושים ימים מיום המצאת החלטה זו. המשיב 2 יגיש את תגובתו תוך שלושים ימים מיום קבלת סיכומי העותרת. ניתן היום, ט"ו בסיון תשנ"ט (30.5.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97075250. P05	[ "בג\"ץ 7525/97" ]	412
63,283	ב בית המשפט העליון בג"ץ 7525/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : סמירה פיאד נגד המשיבים : 1. בית הדין הדתי הדרוזי בעכו 2. שחאדה פיאד בקשה לחיוב בהוצאות בשם העותרת: עו"ד ו' קאסם החלטה בפני בקשת העותרת לחייב את המשיב 2 בהוצאותיה במסגרת עתירה זו. העותרת הגישה עתירה שעניינה ביטול החלטתו של בית הדין הדרוזי בעכו "לאור הפגמים המשפטיים והמוסריים שנפלו בו" כלשונה. בסופו של יום, ובהמלצת בית המשפט, פנו הצדדים להליך גישור-פישור בפני המגשר, שיח' רג'א קבלן מן הכפר בית ג'ן. הליך הפישור-גישור עלה יפה. הצדדים הגיעו ביניהם להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק-דין. ואולם, חרף-זאת, עומדת העותרת על חיוב המשיב בהוצאות העתירה. בטיעונם לעניין ההוצאות, הפליגו פרקליטי הצדדים בתיאור עלילותיה הנפתלות של פרשה זו, כאשר כל אחד מהם - כיד הכשרון הטובה עליו - מבקר מצידו - ובהרחבה - את התנהגות רעהו. כך, למשל, טוענת העותרת כי היא השקיעה זמן וממון מרובים, אותם ניתן היה לחסוך אילו גילה המשיב 2 נכונות להתפשר, כפי שעשה בסופו של דבר. המשיב 2 לא נותר חייב. בטיעונו, מבקש הוא לטעון כי העתירה שהוגשה על ידי העותרת הנה טורדנית וקנטרנית וכי העותרת לא עמדה בהסכמי הפשרה אליהם הגיעו הצדדים, עד למועד העתירה. מבין שלל טיעוני המשיב 2, מצאתי ממש רק באחת שם טוען בא כוח המשיב 2 כי העותרת לא פעלה לביטולו של ההליך בפני משיב 1 - בית הדין הדרוזי - על-דרך בקשה לביטול פסק-הדין או ערעור. אכן, בעל-דין המבקש להשיג על פסק-דין של טריבונל כלשהו על-דרך פנייה לבית משפט זה, חייב למצות קודם לכן, את ההליכים בפני ערכאות חלופיות שיש בכוחן להעניק לו את מבוקשו. אי-מיצויו של סעד חלופי בנסיבות העניין, יש בו כדי להביא לכך כי העותרת לא תהיה זכאית להוצאותיה בעתירה זו ( השווה: בג"ץ 842/93, אל נסאסרה נגד שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217). נוסף-על-כך, כאמור, הגיעו הצדדים בעניין זה להסכם פשרה ביניהם. בנסיבות אלה, אין בסיס, לטעמי, להורות על הטלת הוצאות לטובת צד זה או אחר. אשר-על-כן, הבקשה נדחית. כל צד יישא בהוצאותיו. ניתנה היום, ה' בכסלו תש"ס (14.11.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97075250. P06	[ "בג\"ץ 7525/97", "בג\"ץ 842/93" ]	413
95	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5683/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : צורי בלולו נגד המשיב : נציב שירות בתי הסוהר צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו ארעי המכוון אל המשיב והמורה לו להשהות את פיטוריו של העותר מתפקידו כרב סמל במסגרת שירות בתי הסוהר. המשיב יגיש את תשובתו, אם רצונו בכך, תוך 7 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית המשפט ולבעל הדין ישירות. ניתן היום, כ"ו באלול תשנ"ז (28.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056830. E03	[ "בג\"ץ 5683/97" ]	414
5,214	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5683/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : צורי בלולו נגד המשיב: נציב שירות בתי הסוהר עתירה למתן צו על-תנאי החלטה להעביר להרכב שלושה. המשיב יוזמן לדיון וימציא את תגובתו בכתב. ניתנה היום, כ"ג באלול תשנ"ז (25.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97056830. E01	[ "בג\"ץ 5683/97" ]	415
5,872	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5683/97 בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : צורי בלולו נגד המשיב : נציב שירות בתי הסוהר בקשה לצו ביניים החלטה מתבקשת תשובת המשיב לבקשה לצו הביניים, התשובה תומצא בכתב תוך 7 ימים. ניתן צו ארעי כמבוקש בבקשה לצו ביניים, וזאת עד למתן החלטה בבקשה לצו ביניים, שתינתן לאחר קבלת תשובת המשיב. ניתנה היום, כ"ו באלול תשנ"ז (28.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056830. E02	[ "בג\"ץ 5683/97" ]	416
8,034	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5683/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : צורי בלולו נגד המשיב : נציב שירות בתי הסוהר בקשה למחיקת עתירה בשם העותר: עו"ד יעקב גבאי החלטה אני מוחקת את העתירה כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ' בחשון תשנ"ח (20.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056830. O06	[ "בג\"ץ 5683/97" ]	417
13,642	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5683/97 בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : צורי בלולו נגד המשיב : נציב שירות בתי הסוהר צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיב, והמורה לו להשהות את פיטוריו של העותר מתפקידו כרב סמל במסגרת שרות בתי הסוהר. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בעתירה למתן צו על תנאי שתידון בפני הרכב של שלושה שופטים, במעמד הצדדים. ניתן היום, ו' בתשרי התשנ"ח (7.10.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97056830. E05	[ "בג\"ץ 5683/97" ]	418
14,631	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5683/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : צורי בלולו נגד המשיב : נציב שירות בתי הסוהר עתירה למתן צו ביניים החלטה על יסוד בקשת העותר, בהסכמת בא כוח המשיב ובהמשך להחלטתי מיום 28.9.97, ניתן צו ביניים כמבוקש על ידי העותר. יש לקבוע את העתירה לדיון בתוך חודשיים מהיום. ניתנה היום, ה' בתשרי התשנ"ח (6.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97056830. E04	[ "בג\"ץ 5683/97" ]	419
2,299	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3333/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר : עמוס ליאור נגד המשיב : משרד התחבורה עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ח' בתמוז התשנ"ז ( 13.07.97 ) בשם העותר : בעצמו בשם המשיב : עו"ד דנה בריסקמן החלטה אנו דוחים השמיעה למועד חדש. מטרת הדחייה לאפשר למשיב לשקול מחדש בענין נשוא העתירה. הפנינו תשומת הלב, הן לעובדה שהעותר נוהג בצבא והן לסמכותו של המשיב על פי סעיף 172א' "לפטור אדם כאמור מהבדיקות ומהבחינות, כולן או מקצתן". המזכירות מתבקשת לקבוע להמשך בחלוף ארבעים וחמישה יום. ניתנה היום, ח' בתמוז התשנ"ז (13.07.97), בפני העותר ועו"ד בריסקמן. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033330. A06 /דז/	[ "בג\"ץ 3333/96" ]	421
43,167	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3333/96 - א' בפני: כבוד השופט א' גולדברג העותר : עמוס ליאור נגד המשיב : משרד התחבורה החלטה הבקשה אינה במסגרת העתירה ופסק הדין שניתן בה, ולפיכך היא נדחית. ניתנה היום, כ"ו בשבט תשנ"ח (22.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033330. D08	[ "בג\"ץ 3333/96" ]	424
99	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 93 / 5622 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : מדינת ישראל - מנהל מע"מ נגד המשיב ה : פם בין בע"מ בקשה לתיקון סיכומי המערער בשם המערער: עו"ד לאה מרגלית החלטה להחלטת ההרכב שידון בערעור. ניתנה היום, ז' באייר תשנ"ז (14.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93056220. Q01	[ "ע\"א 93" ]	429
5,348	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 93 / 5622 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : מדינת ישראל - מנהל מע"מ נגד המשיב : פם בין בע"מ בקשות בנושא צו-הגדלת היקף סיכומים בשם המערער: עו"ד יהודה ליבליין בשם המשיב: עו"ד אברהם אלתר החלטה על אף התנגדות בא-כח המשיבה, מוארך המועד להגשת הסיכומים כמבוקש וכן מתקבלת הבקשה להגדלת היקפם. ניתנה היום, כ"ו בסיון תשנ"ז (1.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93056220. Q02	[ "ע\"א 93" ]	430
25,265	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5622/93 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' אנגלרד המערער והמשיב מנהל מס ערך מוסף ירושלים בערעור שכנגד: (מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ) נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : פם בין בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 31.8.93 בתיק ע"ש 67/92, שניתן על ידי כבוד השופט צבי טל תאריך הישיבה: ד' בתמוז התשנ"ח ( 28.06.98 ) בשם המערער והמשיב בערעור שכנגד: עו"ד לאה מרגלית; עו"ד יהודה ליבלין בשם המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד: עו"ד ד"ר אברהם אלתר פסק-דין על פי בקשת הצדדים הערעור והערעור שכנגד נדחים. ניתן היום, ד' בתמוז התשנ"ח (28.06.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93056220. A03 /דז/	[ "ע\"א 5622/93", "ע\"ש 67/92" ]	431
100	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 648/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : ד"ר משה קרמר נגד המשיבים : 1. שר הבריאות 2. הוועדה שמונתה לבדוק הקובלנה כנגד המערער על פי סעיף 44 לפקודת הרופאים (נוסח חדש) התשל"ז1976- סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. לאחר השלמת הסיכומים בכתב ייקבע התיק לדיון, לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. ניתן היום, כ"ג בכסלו התשנ"ח (22.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006480. A02 /דז/	[ "ע\"א 648/97" ]	432
3,772	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 64 8 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערער : ד"ר משה קרמר נגד המשיבים : 1. שר הבריאות 2. הוועדה שמונתה לבדוק הקובלנה כנגד המערער ע"פ סעיף 44 בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערער: עו"ד אור-נר החלטה הערבון יופקד עד ליום 1.4.97. ניתנה היום, כ"ה באדר א' תשנ"ז (4.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006480. Q01	[ "ע\"א 97" ]	433
28,447	ב בית המשפט העליון ע"א 648/97 - ט' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : ד"ר משה קרמר נגד המשיבים : 1. שר הבריאות 2. הוועדה שמונתה לבדוק הקובלנה כנגד המערער ע"פ ס' 44 בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המערער: עו"ד נפתלי אור-נר בשם המשיבים: פרקליטות המדינה, משרד המשפטים ירושלים החלטה כמבוקש. ניתנה היום, ב' באלול התשנ"ח (24.08.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006480. A04	[ "ע\"א 648/97" ]	434
37,943	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 648/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' אנגלרד המערער : ד"ר משה קרמר נגד המשיבים : 1. שר הבריאות 2. הוועדה שמונתה לבדוק הקובלנה כנגד המערער ע"פ ס' 44 לפקודת הרופאים (נוסח חדש) התשל"ז1976- ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.8.96 בתיק 224/93 שניתן על ידי כבוד השופט נ' קליינברגר תאריך הישיבה: י' בכסלו תשנ"ט (29.11.98) בשם המערער : עו"ד פנחס וולר בשם המשיבים : עו"ד שרון מן-אוריין פסק-דין בגין עבירות מין חמורות אותן ביצע בשתי פציינטיות שלו נדון המערער בפלילים למאסר בפועל לתקופה של חמש שנים ולמאסר על-תנאי לתקופה של שנתיים. על יסוד המלצת ועדה אשר בחנה את הנושא, בדעת רוב, החליט שר הבריאות לבטל את רשיונו של המערער כרופא. ערעור המערער הינו על החלטת השר, כשלטענתו שלילת רשיונו לצמיתות הינה סנקציה חמורה מדי. דין הערעור להידחות. מדובר בהתנהגות חמורה של רופא במסגרת תפקידו כשניצל ניצול מחפיר את האמון של החולות בהן טיפל. הסנקציה אשר ננקטה נגדו הינה מתבקשת ואין להתערב בה. הערעור נדחה. ניתן היום, י' בכסלו תשנ"ט (29.11.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006480. E05 /שב	[ "ע\"א 648/97" ]	435
103	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 2817 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקשת : דניאלה יפה אורן נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה להארכת מועד לתשלום אגרה בשם המבקשת: בעצמה ה ח ל ט ה החלטתו של כב' השופט ש. לוין מיום 1.8.96 הדוחה את ערעורה של המבקשת בענין הפטור מתשלום אגרה הודעה למבקשת בתאריך 9.12.96 (ראה תרשומת בתיק), כך שניתנה לה כבר שהות ארוכה להערך לתשלום האגרה (לאחר מכן נשלחה ההחלטה למבקשת באמצעות דואר). המדובר בהליך שהוגש ביום 21.4.96 ועד היום לא שולמה לגביו האגרה. לא ניתן להשהות את המשך בירור הערעור זמן כה רב כפי שמציעה המבקשת, אשר מבקשת כי יינתן לה לפרוש את תשלום האגרה ב12- תשלומים רצופים. הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין אני מאפשרת למבקשת לשלם האגרה עד ליום 1.3.97. ניתנה היום, כ"א בשבט תשנ"ז (29.1.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028170. Q01	[ "ע\"א 96" ]	440
1,119	ב בית המשפט העליון ע"א 2817/96 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : דניאלה יפה אורן (סלומון ) נגד המשיבים : 1. אליהו סיוון (סלומון) 2. האפוטרטפוס הכללי מחיקת ערעור מחמת אי תשלום אגרה בשם המערערת: בעצמה החלטה אגרת הערעור לא שולמה על אף האורכה שניתנה למערערת לעשות כן עד ליום 1.3.97. בנסיבות אלה, אין מנוס ממחיקת הערעור על-פי תקנה 2(א) לתקנות בית-משפט (אגרות), התשמ"ח1987-, וכך אני מורה. ניתנה היום, ד' בחשון תשנ"ח (4.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028170. O02	[ "ע\"א 2817/96" ]	441
106	ב בית המשפט העליון בש"פ 7067/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין ה עורר: אריאל קמרליקר נגד המשיב ה: מדינת ישראל ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 25.11.97 בב"ש 7102/97 שניתנה על-ידי כבוד השופטת ר. יפה כ"ץ תאריך הישיבה: ו' בכסלו תשנ"ח (5.12.1997) בשם העורר: עו"ד אבי חימי בשם המשיבה: עו"ד יהושע למברגר החלטה העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של אינוס, סחיטה באיומים וחבלה במזיד ברכב. בית-משפט קמא (מפי השופטת רויטל יפה-כ"ץ) הורה על מעצרו עד תום ההליכים, ועל כך הערר שלפני. בא-כוחו המלומד של העורר טען לפני כי נעדרות מן התיק ראיות לכאורה להוכחת האשמה, אך טענה זו משוללת יסוד. בהחלטה הארוכה, המפורטת והמנומקת היטב מנתחת השופטת יפה-כ"ץ את עיקרי הראיות המצויות בתיק המשטרה, ואין ספק כי אכן קמו לחובתו של העורר ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. אשר לעילת המעצר, אין להרבות מילים על כך כי אכן קמה ונהייתה עילה. מוסיף עורך-דין חימי ומבקש כי אורה על חלופת-מעצר. לטענתו אין נשקפת כל סכנה מן העורר אם אורה על חלופת-מעצר, ולדבריו ראוי כי אורה על כך. אינני מסכים לטענה. עברו של העורר רצוף בעבירות אלימות - מהן עבירות אלימות קשות - וככל שעולה מקריאת הראיות נהג הוא לתקוף את המתלוננת בעבר עד שנאלצה לברוח מפניו למעון של נשים מוכות. יתר-על-כן: העורר אף איים על המתלוננת כי יהרוג אותה אם תספר על המעשים שביצע בגופה, ולנוכח אופיו האלים יש חשש של-אמת כי יקיים את איומו. אני מחליט לדחות את הערר. היום, ו' בכסלו תשנ"ח (5.12.1997). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97070670. G01	[ "ש 7102/97" ]	447
109	בית המשפט העליון רע"א 97 / 1080 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקשים : 1. פולדיאן אלברט 2. פולדיאן אשר 3. אמיר אשר נגד המשיב ות : 1. Sunton Immobilien Gmbh 2. מירון פדוביץ 3. גיורא פדוביץ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בהמרצה 15753/96 שניתנה ביום 24.12.96 על ידי כבוד השופטת צ'רניאק בשם המבקשים: עו"ד דן כהן, שפיגלמן ושות' בשם המשיבות: עו"ד מיכאל כספי ושות' ה ח ל ט ה 1. בקשתם של המבקשים להרשות להם לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו תדון לפני מותב תלתא. 2. יוקצה זמן של 15 דקות לטיעוניו של כל בעל דין. ניתנה היום, ח' בניסן תשנ"ז (15.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "רע\"א 97" ]	451
2,002	ב בית המשפט העליון רע"א 1080/97 - א' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים : 1. פולדיאן אלברט 2. פולדיאן אשר 3. אמיר אשר נגד המשיב ים : חברת סנטון מירון פדוביץ גיורא פדוביץ בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקשים: עו"ד אילן רונן בשם המשיבים: עו"ד אסף כספי החלטה מוצע לפרקליטים שהבקשה תימחק, עם זכות לפנות מחדש תוך שלשה חדשים - אם הבקשה תהיה עדיין אקטואלית - מבלי שתיטען טענה שהבקשה החדשה הוגשה באיחור. יש להגיב על ההצעה עוד היום. ניתן היום טו באלול תשנ"ז (17.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010800. B04	[ "רע\"א 1080/97" ]	452
12,908	ב בית המשפט העליון רע"א 1080/97 - ג' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים : 1. פולדיאן אלברט 2. פולדיאן אשר 3. אמיר אשר נגד המשיב : חברת סנטון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בהמרצה 15753/96 שניתנה ביום 24.12.96 על ידי כבוד השופט צ'רניאק בשם המבקשים: עו"ד דן כהן בשם המשיב: עו"ד אסף כספי החלטה פרקליט המבקשים מתבקש להודיע עד 31.1.98 אם ענין הבקשה עודנו אקטואלי. ניתן היום כד בחשון תשנ"ח (24.11.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010800. B07	[ "רע\"א 1080/97" ]	453
13,229	ב בית המשפט העליון רע"א 1080/97 - ב' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים : 1. פולדיאן אלברט 2. פולדיאן אשר 3. אמיר אשר נגד המשיב : חברת סנטון בקשה לדחיית מועד דיון בשם המבקשים: עו"ד דן כהן בשם המשיבה: עו"ד אסף כספי החלטה 1. לדחות ללא מועד. 2. בעלי הדין יודיעו בכתב תוך 45 ימים אם הבקשה עודנה אקטואלית. ההודעה תובא לפני אב בית הדין או שופט אחר של ההרכב. ניתן היום טו באלול תשנ"ז (17.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010800. B06	[ "רע\"א 1080/97" ]	454
18,442	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 97 / 1080 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשים : 1. פולדיאן אלברט 2. פולדיאן אשר 3. אמיר אשר נגד המשיב ים : 1. חברת סנטון 2. מירון פדוביץ 3. גיורא פדוביץ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב שניתנה ביום 24.12.96 על ידי כבוד השופטת צ'רניאק בתיק המר' 15753/96 בשם המבקשים: עו"ד דן כהן בשם המשיבים: עו"ד מיכאל כספי החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשים. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום ז' באדר ב' התשנ"ז (16.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010800. E01	[ "רע\"א 97" ]	455
36,037	ב בית המשפט העליון רע"א 1080/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. פולדיאן אלברט 2. פולדיאן אשר 3. אמיר אשר נגד המשיב ה : חברת סנטון בקשה למחיקת ערעור בהסכמה בשם המבקשים: עו"ד אילן רונן בשם המשיבה: עו"ד אסף כספי החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ז' בשבט תשנ"ח (3.2.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010800. O08	[ "רע\"א 1080/97" ]	456
110	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4870 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: 1. מימי כהן 2. סונול ישראל בע"מ נגד המשיבים : 1. סלים שבו 2. מצליח שבו 3. יעקב שבו סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 10.9.97, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ל' בניסן התשנ"ז (7.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96048700. A01 /דז/	[ "ע\"א 96" ]	457
9,474	בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לערעורים בש"א 4870/96 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר ה מבקשים : 1. סלים שבו 2. מצליח שבו 3. יעקב שבו נ ג ד המשיבים: 1. מימי כהן 2. סונול ישראל בע"מ בקשה להתיר המצאת ראיות בערעור החלטה הבקשה תידון בפני ההרכב שידון בעתירה. ניתנה היום, ד באב התשנ"ז (7.8.97) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96048700. L03	[ "בש\"א 4870/96" ]	458
14,613	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4870/96 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המבקשים : 1. סלים שבו 2. מצליח שבו 3. יעקב שבו נ ג ד המשיבים: 1. מימי כהן 2. סונול ישראל בע"מ בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור החלטה לתגובת המשיבים בתוך 10 ימים ממועד ההמצאה. ניתנה היום, יב בתמוז התשנ"ז (17.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96048700. L02	[ "ע\"א 4870/96" ]	459
17,184	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4870/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער ות : 1. מימי כהן 2. "סונול ישראל" בע"מ נגד המשיבים : 1. סלים שבו 2. מצליח שבו 3. יעקב שבו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.5.96 בת"א 544/95 שניתן על ידי כבוד השופט רובינשטיין תאריך הישיבה: ח' באלול התשנ"ז ( 10.09.97 ) בשם המערער ות: עו"ד עמנואל סולומונוב בשם המשיבים : עו"ד שמעון גנסין פסק-דין הטענה המרכזית בערעור זה היא כי מאחר והיתה הפרת חובה חקוקה, קמה למערערות - שעסקן נפגע על-ידי המשיבים המתחרים - עילה המצדיקה מתן צו מניעה. בית משפט קמא פירט את סעיפי החוק הקובעים מתי קמה חובה לקבל היתר בניה. בהמשך קובע הוא כי לכאורה הפרו המשיבים חובה זו. אין בפסק הדין קביעה עובדתית מפורשת איזו עבודה חייבה היתר, אלא שקביעה כזו לא היתה דרושה לבית המשפט משום שלדעתו, גם אם לא ניתן היתר כדין לפעולת בנייה כלשהי בתחנת הדלק של המשיבים, אין הדבר מעמיד עילת תביעה למערערות. מפי ב"כ המערערות עולה כי לטענתן, הקימו המשיבים שתי משאבות דלק וכן טמנו הם בקרקע מיכל תת-קרקעי ואלה מצריכים היתר בניה שלא נתבקש וממילא לא ניתן. המערערות אינן מעלות עוד את הטענה כי מיכל הדלק מהווה סיכון ללקוחותיהן, שכן המיכל הוטמן בקרקע, וטענתן היא כי על ידי הפרת החובה החקוקה מתחרים המשיבים עמן בתחרות בלתי הוגנת ופוגעים ברווחיהן העסקיים. בטיעון בעל-פה העלה ב"כ המערערות את הטענה שההוצאות שנחסכו על ידי המשיבים מאפשרות להם להוריד מחירים ולהפיק רווחים בלתי הוגנים. טענה זו לא נטענה ולא הוכחה בערכאה ראשונה ולא נמצאת לה כל תשתית עובדתית, שגם אילו נמצאה, ספק אם היה בכך כדי להעמיד למערערות עילת תביעה, שכן, מקובלות עלינו קביעותיו של השופט קמא על הנמקתו בקובעו כי בנסיבות המקרה הנוכחי לא נתקיימו יסודות העוולה של הפרת חובה חקוקה. אין בהחלטתנו זו כדי להביע דעה בשאלת רשיון העסק שניתן על-ידי העיריה למשיבים, בנושא דרך הגישה לתחנה שנסללה, ככל הנראה, על ידי העיריה ובטענות המועלות על ידי המשיבים נגד המערערות בדבר בניה ללא היתר על ידי המערערות דווקא. דיון בכל אלה אינו דרוש להחלטתנו וחלק מהשאלות עולה, ככל הנראה, בעתירה שהוגשה לבית משפט זה כבג"ץ, על ידי המערערות, כנגד העיריה, באותו עניין. החלטתנו זו מייתרת את הדיון בבקשת המשיבים להתיר המצאת ראיות בערעור. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור ובהתחשב בנסיבות אין אנו מוצאים לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ח' באלול תשנ"ז (10.9.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96048700. J04	[ "ע\"א 4870/96" ]	460
111	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3792/95 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' זמיר העותר: תיאטרון ארצי לנוער נ ג ד המשיבים: 1. שרת המדע והאמנויות 2. ועדת התמיכות לתיאטרונים - משרד המדע והאמנויות 3. מינהל התרבות במשרד המדע והאמנויות 4. האגף לתרבות ולאמנות במשרד המדע והאמנויות 5. המדור לתיאטרון של המועצה לתרבות ואמנות 6. הועדה לתכנון ולתקצוב 7. תיאטרון לילדים ולנוער 8. תיאטרון החאן 9. התיאטרון עירוני חיפה התנגדות לצו על-תנאי בשם העותר: עו"ד מיכל שקד, עו"ד ורד גרטל בשם משיבים 1-6: עו"ד עוזי פוגלמן בשם המשיב 7: עו"ד אביתר רגר פסק - דין השופט י' זמיר : 1. עתירה זאת מעוררת, פעם נוספת, בעיות הכרוכות בחלוקת תמיכות מכספי המדינה למוסדות ציבור. הבעיות, המתעוררות הפעם, מתייחסות לחלוקת תמיכות על ידי משרד החינוך, התרבות והספורט (להלן - משרד החינוך) למוסדות תרבות ואמנות, ובכלל זה תיאטרונים. העותר, תיאטרון ארצי לנוער, שביקש תמיכה ממשרד החינוך, רואה עצמו מקופח בהשוואה לתיאטרונים אחרים. הוא טוען, ראשית, כי משרד החינוך אינו נוהג על פי הנוהל למתן תמיכות. שנית, הוא טוען כי המבחנים המהותיים למתן תמיכות אינם עונים על דרישות הדין, ולפיכך הם פסולים. הדין 2. בית המשפט פסק הלכה כי התמיכה מכספי המדינה במוסדות ציבור חייבת להיעשות על פי מבחנים שוויוניים. ראו, לדוגמה, בג"ץ 59/88 צבן נ' שר האוצר , פ"ד מב (4) 705, 707-706; בג"צ 7458/95 במות - מרכז ללימודי תרבות וחברה נ' משרד החינוך התרבות והספורט (טרם פורסם). לאחר מכן בא המחוקק והסדיר את מתן התמיכות למוסדות ציבור על פי מבחנים שוויוניים. וכך קובע כיום סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה1985-: "... (ג) הוצאות הממשלה לצורך תמיכה במוסדות ציבור ייקבעו בכל סעיף תקציב בסכום כולל לכל סוג של מוסדות ציבור. (ד) הסכום שנקבע בסעיף תקציב לסוג של מוסדות ציבור יחולק בין מוסדות ציבור הנמנים עם אותו סוג לפי מבחנים שוויוניים. (ה) הממונה על סעיף התקציב יקבע, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, מבחנים שוויוניים לחלוקת הסכום שנקבע באותו סעיף תקציב לצורך תמיכה במוסדות ציבור (להלן - מבחנים). (ו) שר האוצר יקבע, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, נוהל שלפיו יוגשו ויידונו בקשות של מוסדות ציבור לקבלת תמיכה מתקציב המדינה (להלן - נוהל). ..." 3. הנוהל למתן תמיכות, המשותף לכל משרדי הממשלה, נקבע ופורסם ברשומות כנדרש. ראו י"פ 3986, התשנ"ב, 26.3.92, עמ' 2569. עיקרו של נוהל זה (להלן - נוהל התמיכות) הוא, ככל שהוא נוגע לעתירה זאת, שהבקשות לקבלת תמיכה ממשרד ממשלתי תידונה בועדת תמיכות של המשרד, שתורכב משלושה או חמישה עובדים של אותו משרד; ועדת התמיכות תמליץ על התמיכות בפני השר או המנהל הכללי של המשרד; והוא יחליט בבקשות. 4. המבחנים למתן תמיכות למוסדות תרבות ואמנות אף הם נקבעו ופורסמו ברשומות. ראו י"פ 4042, התשנ"ב, 17.9.92, עמ' 4687, בעמ' 4714 ואילך. הם פותחים בחלק כללי המתייחס לכל מוסדות התרבות והאמנות (פרק 32). בחלק זה נקבעים עקרונות כלליים לחלוקת התמיכות. לאחר מכן מתפצלים המבחנים לפי סוגי המוסדות בתחום התרבות והאמנות: תיאטרונים, תזמורות, מקהלות, מפעלי מחול, מוזיאונים, ספריות, ועוד (להלן - המבחנים למתן תמיכות). 5. המבחנים למתן תמיכות נקבעו על ידי משרד החינוך, המופקד על התמיכה במוסדות תרבות ואמנות, באמצעות מינהל התרבות. בשנת 1993 פוצלה האחריות המיניסטריאלית על מינהל התרבות. שר החינוך נשאר אחראי לענייני התרבות, ואילו האחריות לענייני אמנות עברה לשרת המדע והאמנויות. ענייני האמנויות כללו את ענייני התיאטרונים. בהתאם לכך הוגשה עתירה זאת נגד שרת המדע והאמנויות (המשיבה 1), ועדת התמיכות לתיאטרונים (משיבה 2), מינהל התרבות (משיב 3) והאגף לתרבות ולאמנות (משיב 4), כולם (לפי העתירה) במשרד המדע והאמנויות (להלן - המשיבים). בפועל, מינהל התרבות וכן יתר הגורמים שהיו מופקדים על התמיכה בתיאטרונים נותרו כל הזמן במקומם, קרי, במשרד החינוך. במהלך כהונתה של הממשלה החדשה חזרה למקומה גם האחריות המיניסטריאלית על ענייני האמנות, לרבות ענייני התיאטרונים. כיום, אם כן, שר החינוך הוא הנושא באחריות גם לתמיכה בתיאטרונים. ראו י"פ התשנ"ז, 4445, מיום 26.9.96, עמ' 50. לפיכך, אף שהעתירה הוגשה נגד שרת המדע והאמנויות וגורמים שונים במשרד המדע והאמנויות, כיום יש להעמיד במקומם את שר החינוך ואת משרד החינוך, לפי העניין. העתירה הוגשה גם נגד המדור לתיאטרון במועצה לתרבות ואמנות (משיב 5) והועדה לתכנון ולתקצוב של התיאטרונים (משיבה 6), וכן נגד התיאטרון לילדים ולנוער (משיב 7) (להלן - התיאטרון לילדים). לאחר מכן, נוספו כמשיבים, לפי בקשתם, גם התיאטרון העירוני חיפה ותיאטרון החאן בירושלים. התיאטרון לילדים והתיאטרונים שנוספו כמשיבים מתנגדים לעתירה. הם טוענים, בין השאר, שאם תוגדל התמיכה בעותר, כמבוקש בעתירה, תקוצץ התמיכה הניתנת להם. זאת עלולה להיות, מבחינתם, מכה אנושה, שכן הם תכננו את פעילותם לטווח ארוך, תוך הסתמכות על קבלת תמיכה בסדר גודל של הסכומים הניתנים להם בפועל מדי שנה בשנה. לפני שנברר את הטענות המועלות בעתירה, נציג את העובדות עליהן מתבססות הטענות. העובדות 6. העותר החל לפעול כחברה פרטית, למטרות רווח, בשנות השמונים. בשנת 1992 שינה העותר את מעמדו: הוא נרשם כעמותה, ללא כוונת רווח, לפי חוק העמותות, התש"ם1980-. עם השינוי במעמד נעשה העותר "מוסד ציבור" הכשיר, לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, לקבל תמיכה מן הממשלה. העותר פנה בשנת 1993 למשרד החינוך בבקשת תמיכה. הבקשה נדחתה. הוא פנה אל המשרד באותה בקשה גם בשנת 1994. גם בקשה זאת נדחתה. או אז פנה העותר לבית משפט זה (בג"ץ 847/94). בית המשפט דחה את העתירה. הטעם לדחיית העתירה היה, שלפי המבחנים למתן תמיכות, מוסד אינו זכאי לתמיכה אלא אם פעל כמוסד ציבור לפחות במשך שנתיים לפני הגשת הבקשה. 7. העותר לא נואש. לאחר שמלאו שנתיים לפעולתו כמוסד ציבור פנה העותר, בשנת 1995, בבקשה נוספת למתן תמיכה. משרד החינוך דחה גם בקשה זאת. הטעם לדחיית הבקשה היה, שהעותר אינו נמנה עם התיאטרונים "הוותיקים", שלפי המבחנים למתן תמיכות הם, ורק הם, נהנים מתמיכות קבועות מתוך תקציב המשרד (להלן - בסיס התקציב). הדחייה של בקשה זאת היא העילה לעתירה זאת. לפי העתירה, העותר מפיק מדי שנה עשרות הצגות, בהן מחזות מקוריים, ומציג אותן מאות פעמים בפני מאות אלפי צופים בכל רחבי הארץ, בדרך כלל בבתי ספר, מרכזי תרבות וכדומה. העותר טוען כי הוא ראש וראשון, גם בהיקף הפעילות, בין התיאטרונים לילדים ונוער בישראל. התיאטרון לילדים, הנמנה על התיאטרונים "הוותיקים", חולק על כך. מכל מקום, אין מחלוקת כי העותר הוא אחד התיאטרונים הגדולים בתחום התיאטרונים לילדים ונוער. הוא מביא בעתירה נתונים על היקף פעילותו: בשנת 1992 העלה העותר 30 הצגות (רק חלקן הפקות עצמאיות), שבוצעו ב850- הרצות, בפני 320,000 צופים; ובשנת 1993 העלה העותר 30 הצגות, שהורצו 740 פעם, בפני 360,000 צופים. לפי נתונים אלה ביצע העותר בשנת 1992 למעלה ממחצית ההצגות ומחצית ההרצות, בפני יותר ממחצית הצופים, מכלל התיאטרונים לילדים ונוער, ובשנת 1993 היה שעור ההצגות, ההרצות והצופים אצל העותר כמחצית מן השעור של כלל התיאטרונים לילדים ונוער. לשם שלמות התמונה, יש לציין כי באותה תקופה לערך, התיאטרון לילדים (המשיב 7) נקלע למשבר כספי והפסיק את פעילותו לפרק זמן, וכי לאחר שתיאטרון זה חידש את פעילותו, מספר ההצגות ומספר ההרצות שביצע הגיעו עד מהרה, לפי הנתונים שהוצגו על ידו, לסדר גודל דומה לזה של העותר. בשנת 1995 הגדיל העותר את היקף הפעילות שלו במידה רבה. לפי היקף הפעילות באותה שנה היה העותר, לטענתו, זכאי לתמיכה בסכום של 2,100,000 ש"ח. תחילה נדחתה הבקשה לתמיכה בשנת 1995 מכל וכל. אולם במהלך השנה אישרה ועדת הכספים של הכנסת תוספת תקציב חד-פעמית למשרד החינוך, לצורך תמיכה בתיאטרונים, בסך 1,884,000 ש"ח (להלן - תוספת התקציב). משרד החינוך הביע נכונות עקרונית לתת לעותר תמיכה לאותה שנה, מתוך תוספת התקציב, בסכום של 350,000 ש"ח. המשרד לא ראה לנכון לתת לעותר תמיכה בסכום גדול יותר, בהתאם להיקף הפעילות שלו בשנת 1995. הטעם לכך היה, שהעותר הגדיל את היקף הפעילות שלו, לקראת סוף שנת 1995, באופן פתאומי ובמידה רבה. את שמונת החודשים הראשונים של אותה שנה סיים העותר בעודף הכנסות על הוצאות בסכום של 336,000 ש"ח. בארבעת החודשים האחרונים של אותה שנה הורחבה הפעילות של העותר עד כדי כך שנוצר גרעון בסכום של 2,310,000 ש"ח. לטענת המשרד, אם העותר היה שומר על רמת ההוצאות שלו, ולא מגדיל את הוצאותיו בשנת 1995 ב60%- בהשוואה לשנה הקודמת, היתה התמיכה בסכום של 350,000 ש"ח מכסה את הפער שבין ההוצאות לבין ההכנסות באותה שנה. הרחבת הפעילות של העותר אינה סיבה, לדעת המשרד, ולא היתה מהווה סיבה גם אילו היה מדובר בתיאטרון ותיק, להגדלת התמיכה. 8. העותר לא היה מוכן להסתפק בתמיכה בסכום זה. הוא ביקש וקיבל מבית המשפט צו ביניים המעכב את החלוקה של תוספת התקציב שנועדה לחלוקה בין התיאטרונים לשנת 1995. אולם לקראת סוף שנת 1995, בעת הדיון בעתירה, החליט בית המשפט כי צו הביניים יבוטל והמשרד יחלק את תוספת התקציב לפי המבחנים למתן תמיכות, כפוף לשמיעת הטענות של העותר. העותר השמיע את טענותיו, וחזר על בקשתו לקבל תמיכה בסכום של 2,100,000 ש"ח, אך הבקשה נדחתה פעם נוספת. סוף פסוק, העותר לא זכה לקבל, בשנת 1995, אלא סכום של 350,000 ש"ח. 9. ההתנגדות של העותר להחלטת המשרד בדבר שעור התמיכה לשנת 1995 רק התעצמה כאשר התברר לעותר, כפי שניתן היה לצפות, כי שעור התמיכה לשנת 1995 קובע את סדר הגודל של התמיכה גם לשנים הבאות. בשנת 1996 החליט משרד החינוך לתת לעותר תמיכה בסכום של 420,000 ש"ח. לשנת 1997 טרם נקבע סכום התמיכה באופן סופי. בשלב זה מתכוון משרד החינוך לתת לעותר תמיכה בסכום של 357,000 ש"ח. במהלך הדברים הרגיל אפשר להניח כי זה יהיה סדר הגודל של התמיכה בעותר גם בשנה הבאה. 10. לפיכך עומד העותר ומבקש שבית המשפט יפסוק כי הוא זכאי לקבל תמיכה ממשרד החינוך בהתאם לטענות שלו. הטענות עולות בשני מישורים. במישור הראשון טוען העותר נגד הדרך בה התקבלה ההחלטה: הוא טוען כי ההחלטה בדבר התמיכה לשנת 1995 (וגם לאחר מכן) התקבלה שלא בהתאם לנוהל התמיכות. במישור השני טוען העותר נגד המבחנים להחלטה: הוא טוען כי המבחנים למתן תמיכות, עליהם התבססה ההחלטה, אינם עומדים בדרישות הדין. התוצאה היא, לטענת העותר, כי ההחלטה בדבר שעור התמיכה בו הינה פגומה ובטלה. הוא מבקש שבית המשפט יורה למשיבים לתת לו תמיכה לשנת 1995 בסכום של 2,100,000 ש"ח, וכן יצהיר כי המשיבים חייבים לתת לו תמיכה גם בשנים הבאות לפי מבחנים שוויוניים. נדון תחילה בטענה נגד הדרך בה התקבלה ההחלטה. הנוהל 11. טענת העותר היא, בתמצית, שההחלטות בדבר מתן התמיכות למוסדות תרבות ואמנות, ובכלל זה תיאטרונים, אינן מתקבלות על ידי הגופים המוסמכים לקבל החלטות אלה. לפי נוהל התמיכות, ההחלטות צריכות להתקבל על ידי השר, או המנהל הכללי של המשרד, על פי המלצה של ועדת התמיכות של המשרד. ראו לעיל פיסקה 3. אכן, במשרד החינוך הוקמה ועדת תמיכות כנדרש. אולם, בפועל, ההחלטות בעניין תמיכות במוסדות תרבות ואמנות מתקבלות על ידי מערכת מורכבת של גופים, בהם גופים שאין להם זכר, ואין להם סמכות, לפי נוהל התמיכות. כדי להבין טענה זאת, יש להקדים ולהציג את מערכת הגופים המעורבים בהחלטות המתקבלות במשרד החינוך לעניין התמיכה בתיאטרונים. הגוף המופקד על הפעילות בתחום התרבות והאמנות, במסגרת משרד החינוך, הוא מינהל התרבות. המינהל מורכב מאגפים אחדים. אחד מהם הוא האגף לתרבות ואמנות. במסגרת האגף פועלות מספר מחלקות. אחת מהן היא המחלקה לתיאטרון. מחלקה זאת מטפלת בתיאטרונים ובמוסדות נוספים בתחום התיאטרון, כגון, בתי ספר לתיאטרון. בצד האגף לתרבות ואמנות, שהוא יחידה ממשלתית לכל דבר, פועלת המועצה הציבורית לתרבות ואמנות. מועצה זאת הוקמה, על פי החלטת הממשלה, בשנת 1959. היא מורכבת ממליאה, הנהלה ומדורים, לפי תחומי התרבות והאמנות, ובהם המדור לתיאטרון. כל מדור מורכב מאנשים, שאינם עובדי המדינה, בעלי מומחיות או עניין בתחום המדור. כך גם ראש המדור. אך מרכזי המדורים הם מנהלי המחלקות באגף לתרבות ואמנות של משרד החינוך, לפי התחום. בהתאם לכך, מנהלת המחלקה לתיאטרון באגף לתרבות ואמנות היא מרכזת המדור לתיאטרון במועצה לתרבות ואמנות. התפקיד הראשי של המועצה הציבורית לתרבות ואמנות הוא לייעץ לשר החינוך, להנהלת המשרד ולמינהל התרבות בנושאי תרבות ואמנות. בין השאר, היא מוסמכת להמליץ על מתן תמיכה, ועל תנאי התמיכה, במוסדות תרבות ואמנות. אולם סמכות זאת לא באה לידי ביטוי בנוהל התמיכות אלא רק במבחנים למתן תמיכות: הנוהל אינו מזכיר את המועצה כלל ועיקר. נוסף לגופים אלה הוקמה בשנת 1993 הוועדה לתכנון ולתקצוב של התיאטרונים. גם וועדה זאת אינה נזכרת כלל בנוהל התמיכות ואף לא במבחנים למתן תמיכות. היא הוקמה על ידי שרת המדע והאמנויות בעקבות המלצה של ועדה שמונתה על ידה, בראשותו של מר חזי שלח (להלן - ועדת שלח). הוועדה לתכנון ולתקצוב היא גוף חיצוני, המורכב מאנשים שאינם עובדי המדינה, כמו המועצה לתרבות ואמנות. ראש הוועדה הוא, כיום, ראש המדור לתיאטרון במועצה לתרבות ואמנות. תפקיד הוועדה לתכנון ולתקצוב, לפי כתב המינוי שלה, הוא להמליץ בפני ראש מינהל התרבות, ובפני השר, על התקציב הדרוש לתמיכות בתחום התיאטרון, ועל חלוקת התקציב בין התיאטרונים, וכן לפקח על החלוקה ועל השימוש בכספי התמיכות. בין היתר הוסמכה הוועדה לתכנון ולתקצוב כדלקמן: "להחליט שלא לתת סיוע לתיאטרון זה או אחר, בין אם כתוצאה מכללים ונוהלים שסוכמו, או מחמת מדיניות שמטרתה להגדיל את מספר התיאטרונים בכלל או באיזור מסויים, או מסיבה מנומקת אחרת." 12. מה המעמד של המועצה לתרבות ואמנות ושל הוועדה לתכנון ולתקצוב בתהליך המוביל להחלטה בדבר מתן תמיכה על ידי משרד החינוך? סעיף 7.4 לנוהל התמיכות קובע לאמור: "בקשה לתמיכה תועבר אל ועדת התמיכות על ידי אותה יחידה במשרד האחראית לנושא שבשלו מתבקשת התמיכה, בצירוף המלצת היחידה." הדבר טבעי וראוי שוועדת התמיכות של המשרד תיזקק לעצה מקצועית. העצה באה, לפי הנוהל, מן היחידה במשרד האחראית על הנושא שבשלו מתבקשת התמיכה. הדבר טבעי וראוי כיוון שביחידה זאת מרוכזים הנסיון והמומחיות, וכן גם המדיניות והאחריות, באותו נושא. בנושא התיאטרונים יחידה זאת היא המחלקה לתיאטרון במינהל התרבות. לעומת זאת, המועצה לתרבות ואמנות והוועדה לתכנון ולתקצוב אינן יחידות של משרד החינוך. אלה הם גופים חיצוניים ועצמאיים. ראו לעיל פיסקה 11. אין להם מעמד, אף אין להם סמכות, לפי נוהל התמיכות. אולם בפועל הם מעורבים במתן התמיכות. העותר אף טוען כי ועדת התמיכות, שהיא הגוף המוסמך לפי הנוהל, פועלת כאילו היא חותמת גומי להמלצות של המועצה לתרבות ואמנות ושל הוועדה לתכנון ולתקצוב. די בכך, הוא טוען, כדי לפסול את החלטות המשרד לגבי שעור התמיכה בעותר. אמנם, במבחנים למתן תמיכות על ידי משרד החינוך נקבע כי הגוף שימליץ על הכללת מוסד ברשימת המוסדות "הוותיקים", הנהנים מתמיכה מתוך בסיס התקציב, הוא "המדור הנוגע לעניין במועצה הציבורית לתרבות ולאמנות או במועצות המתאימות." אולם, לטענת העותר, המבחנים שנקבעו על ידי משרד החינוך אינם גוברים על הנוהל שנקבע על ידי שר האוצר. המבחנים אינם יכולים להקנות סמכות לגוף שאין לו סמכות לפי נוהל התמיכות, הוא הנוהל המחייב את כל משרדי הממשלה, לרבות משרד החינוך. הגוף המוסמך, לפי נוהל התמיכות, הוא ועדת התמיכות, ואין בלתה. 13. העותר צודק בטענה שהנוהל המחייב את משרד החינוך הוא הנוהל שנקבע על ידי שר האוצר, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, לפי סעיף 3א(ו) לחוק יסודות התקציב. ראו לעיל פיסקה 2. המבחנים למתן תמיכות, הנקבעים על ידי השר הנוגע לעניין לפי סעיף 3א (ה) לאותו חוק, נועדו להסדיר רק מהות, לכל משרד ומשרד בנפרד. הם אינם יכולים לשנות את הנוהל, המחייב את כל משרדי הממשלה, לרבות משרד החינוך, או לסטות מנוהל זה. לכן, המבחנים הנקבעים על ידי שר החינוך אינם יכולים לשלול מן היחידה במשרד, האחראית לנושא שבשלו מתבקשת התמיכה, את הסמכות להמליץ בפני ועדת התמיכות. מבחנים אלה אף אינם יכולים להעביר את הסמכות להמליץ בפני השר או המנכ"ל מוועדת התמיכות אל גוף אחר, כגון המדור הנוגע לעניין במועצה לתרבות ואמנות. מכאן, שאם אמנם יש במבחנים למתן תמיכות הוראה המעמידה את המדור לתיאטרון במועצה לתרבות ואמנות במקומן של המחלקה לתיאטרון במינהל התרבות או של ועדת התמיכות, כך שרק המלצת המדור לתיאטרון תבוא בפני ועדת התמיכות או בפני ראשי המשרד, אין להוראה כזאת כל תוקף, והמשרד אינו רשאי לפעול על פיה. 14. אולם בדיקה של טענת העותר מעלה כי הטענה אינה עומדת במבחן הדין ואף לא במבחן העובדות. על פי הדין, רשות מוסמכת רשאית בדרך כלל לשמוע עצה מגוף אחר, בין גוף במסגרת הממשלה ובין גוף מחוץ לממשלה, אם ביוזמת הרשות ואם ביוזמת הגוף. זוהי סמכות עזר מובהקת של רשות מינהלית. יתירה מזאת. בדרך כלל התייעצות, אם היא נעשית באופן ראוי, היא הליך מועיל. אכן, ההתייעצות כפופה למגבלות, כמו כל הליך מינהלי. בעיקר, ההתייעצות חייבת להיעשות על יסוד שיקולים ענייניים בלבד, בהתאם לעניין הנדון, ונוסף לכך אסור שעצה תתקבל כתכתיב, או תפטור את הרשות המוסמכת מן החובה להפעיל את שיקול הדעת שהחוק הקנה לה. ראו י' זמיר, הסמכות המינהלית (1996), 863-833. בהתאם לכך, המחלקה לתיאטרון במינהל התרבות יכולה לבקש ולשמוע עצה מגורם חיצוני בעניין התמיכה בתיאטרונים. גם ועדת התמיכות יכולה לבקש ולשמוע עצה, לא רק מן המחלקה לתיאטרון במינהל התרבות, אלא גם מגורם חיצוני, כמו המדור לתיאטרון במועצה לתרבות ואמנות. השוו בג"ץ 308/76 שרף נ' שר האוצר , פ"ד ל (3) 390, 391. העובדה שהמדור לתיאטרון אינו יחידה ממשלתית, אלא חלק ממועצה ציבורית, מחוץ למסגרת הממשלה, אין בה כדי למנוע בעד המחלקה לתיאטרון או בעד ועדת התמיכות מלשמוע ולשקול את עצתו. רשות מינהלית רשאית בדרך כלל להסתייע גם בגוף פרטי לצורך מילוי תפקידה. השוו בג"ץ 3424/91 הארגון הארצי להגנת הדייר נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מה (5) 240; בג"ץ 2303/96 פיליפוביץ נ' רשם החברות , פ"ד מו (1) 410, 426-425. אך יש לחזור ולהבהיר שכך הדבר רק אם מדובר בהתייעצות, שאינה כובלת את הרשות המוסמכת, ואינה פוטרת אותה מן החובה לשקול את העצה, לגוף העניין ובאופן רציני, ולהחליט לפי שיקול דעתה. המדור לתיאטרון אינו מוסמך להחליט אלא רק להמליץ. בהתאם לכך יש לקרוא את המבחנים: בכל מקום בו כתוב שהמדור לתיאטרון יחליט, יש לקרוא שהמדור ימליץ. בדומה לכך גם הוועדה לתכנון ולתקצוב: אין לה סמכות להחליט, אלא רק רשות להמליץ. אכן, בכתב המינוי של ועדה זאת נאמר כי היא רשאית "להחליט שלא לתת סיוע לתיאטרון זה או אחר". ראו לעיל פיסקה 11. אך זאת לדעת, שהחלטה של הועדה אינה אלא המלצה בפני משרד החינוך: אין היא פוטרת את המשרד מן החובה לשקול את ההמלצה, ולהחליט לפי שיקול דעתו, גם שלא בהתאם להמלצה. 15. עדיין שאלה היא, אם המדור לתיאטרון במועצה לתרבות ואמנות צריך להביא את עצתו בפני המחלקה לתיאטרון במינהל התרבות, או שהוא רשאי להביא את עצתו במישרין בפני ועדת התמיכות. המבחנים אינם נותנים תשובה מפורשת. הם אומרים (י"פ 4042, התשנ"ב, בעמ' 4716) כי המדור הנוגע לעניין ימליץ בעניין התמיכה, בלי לומר בפני מי תובא ההמלצה. אך התשובה הראויה היא, שהמלצת המדור לתיאטרון תובא בפני המחלקה לתיאטרון במינהל התרבות והיא תביא אותה, בצירוף הערות והמלצה משלה, בפני ועדת התמיכות. כך נובע מנוהל התמיכות. ראו לעיל פיסקה 12. כך נובע גם מדרישות המינהל התקין: יש בכך ביטוי למעמד הראוי ליחידה הממשלתית המופקדת על הנושא הנדון. 16. ועוד הערה לעניין הנוהל. מן הראוי שההמלצות הבאות בפני ועדת התמיכות, בין המלצה של המדור לתיאטרון ובין המלצה של המחלקה לתיאטרון, תהיינה מנומקות. כך תוכל ועדת התמיכות לעמוד על השיקולים שביסוד ההמלצות, ויקל עליה לתת להמלצות את המשקל הראוי. כך גם יקל על ועדת התמיכות לעמוד בחובה המוטלת עליה, לפי סעיף 10.1 לנוהל התמיכות, לנמק את המלצותיה בפני השר או המנכ"ל. מתן הנימוקים עשוי גם להקל על הבירור, במקרה הצורך, אם השיקולים שביסוד ההחלטה בדבר מתן התמיכה היו ענייניים ושוויוניים כנדרש. עד כאן לעניין הדין הכללי. ומה הן העובדות במקרה שלפנינו? 17. המשיבים דוחים, כעניין שבעובדה, את טענת העותר כי ועדת התמיכות אינה אלא חותמת גומי להחלטות של המדור לתיאטרון והוועדה לתכנון ולתקצוב. הם טוענים כי הן המדור לתיאטרון והן הוועדה לתכנון ולתקצוב הינם, הלכה למעשה, גופים מייעצים בלבד. יתירה מזאת, הם הצהירו כי המדור לתיאטרון מגביל עצמו "רק לשאלות מקצועיות המתייחסות לרמתו של התיאטרון." שאלות אלה אינן מצויות בהכרח בתחום המומחיות של החברים בוועדת התמיכות. לכן חוות הדעת של המדור לתיאטרון בשאלות אלה עשויות לסייע בידי ועדת התמיכות. ועדת התמיכות שוקלת את ההמלצות המובאות בפניה ומחליטה לפי שיקול דעתה. כך היה, לפי החומר שבפני בית המשפט, גם בנוגע לתמיכה בעותר. אף שהמדור לתיאטרון המליץ לתת לעותר תמיכה רק משנת 1996, משרד החינוך החליט לתת לעותר תמיכה גם בשנת 1995. המדור לתיאטרון המליץ לתת לעותר תמיכה רק עבור הפקות עצמיות, אך המלצה זאת לא באה לידי ביטוי בהחלטת המשרד. ואף שהמדור לתיאטרון המליץ כי הוועדה לתכנון ולתקצוב תקבע את התקציב הראוי של העותר, החליט המשרד לתת לעותר את התמיכה לשנת 1995 בלי להעלות את תקציב העותר לדיון בפני הוועדה לתכנון ולתקצוב. 18. על יסוד עובדות אלה, ובהעדר ראיה לסתור, אפשר לסכם כי מבחינת הנוהל לא נפל פסול בהמלצה של ועדת התמיכות בנוגע לתמיכה בעותר. ועדת התמיכות שקלה את בקשת העותר, שמעה את טענותיו, ונתנה המלצה מנומקת, הסוטה מן ההמלצה של המדור לתיאטרון, ככל שועדת התמיכות ראתה לנכון. השר (אותו זמן: שרת המדע והאמנויות) החליט לאמץ את ההמלצה של ועדת התמיכות. לא הוכח כל פסול, מבחינת הנוהל, בהחלטת השר. לפיכך יש לדחות את טענת העותר נגד החלטה זאת ככל שהיא נוגעת לנוהל התמיכות. לא נותר אלא לבדוק את חוקיות ההחלטה מבחינת המהות, כלומר, ככל שהיא נוגעת למבחנים למתן תמיכות. לצורך זה יש להקדים ולהציג, באופן כללי, את המבחנים. המבחנים 19. החלק הכללי של המבחנים, החל על כל הסוגים של מוסדות תרבות ואמנות, מציג את המדיניות של משרד החינוך לגבי מתן תמיכות, לאמור: "הקצאת התמיכות נעשית במגמה לנהוג באופן ענייני ושוויוני במוסדות ומפעלים של תרבות ואמנות, שיש להם מכנים משותפים, ובהתחשב במדיניות המינהל והאגף, בתחום האמנות, באופי הפעולה, בתנאים, בהיקף, באיכויות, בנסיבות הפעילות ובצרכים המיוחדים של כל מוסד וכל מפעל." אולם בפועל המבחנים אינם מתייחסים לכל המוסדות, אם תיאטרונים ואם מוסדות מסוגים אחרים, כאילו הם שווים. החלק הכללי של המבחנים קובע (בעמ' 4716) הבדל בין שני סוגים של מוסדות. וכך הוא אומר: "הנוהל מתייחס לשני סוגים של מוסדות תרבות ואמנות: מוסדות ותיקים, הכלולים ברשימת המוסדות המקבלים תמיכה מהאגף, ומוסדות חדשים, שאינם נכללים ברשימה הנ"ל ומעוניינים בקבלת תמיכה." ומה בין אלה לבין אלה? שהמוסדות הנחשבים ותיקים, מקבלים תמיכה מדי שנה בשנה מתוך בסיס התקציב של משרד החינוך, בלי שזכאותם לתמיכה נבדקת מחדש מדי שנה, בהתאם לאמות מידה ולגובה התקציב בנושא זה. לעומתם, כל המוסדות האחרים נחשבים חדשים, גם אם בפועל הם קיימים כבר שנים, ואף אם הם כבר ביקשו תמיכה ממשרד החינוך יותר מפעם אחת. המוסדות החדשים אינם זכאים לתמיכה, מעשה שגרה, מתוך בסיס התקציב של המשרד. זכאותם לתמיכה נבדקת מחדש מדי שנה, על יסוד בקשה המוגשת על ידי המוסד, והמוסד נדרש לעמוד בתנאים שנקבעו במבחנים, כדלקמן: "1) פעל במשך שנתיים לפחות לפני הגשת הבקשה (פעילות בהתאם לתחומים כמו הופעת שני גליונות של כתב עת, שתי הפקות של הצגות, וכד'). 2) תחומי פעילותו ומטרותיו של הגוף יש בהם תרומה חשובה לקידום חיי התרבות והאמנות בישראל על-פי החלטות המדור. 3) הרמה האמנותית של הפעילות גבוהה לפי אמות מידה שקבע המדור או המועצה או ועדה מקצועית מטעמם. 4) המוסד פועל במסגרת תחום פעולה שנקבעו לו תמיכות במסגרת מדיניות המינהל. 5) הגוף הוא גוף ציבורי וממלא אחר תנאי התכ"ם לגבי מוסדות נתמכים. 6) לגוף מקורות הכנסה נוספים כפי שנדרש ממוסדות בתחומו." אולם, גם אם מוסד עומד בתנאים אלה, ומשרד החינוך מכיר בו כמוסד חדש, אין בכך כדי לזכות אותו בתמיכה מן המשרד. לעניין זה אומרים המבחנים כך: "מוסד חדש יקבל תמיכה על פי תוספת תקציב שהאגף יקבל למוסדות החדשים או למשימות חדשות, ולא על חשבון מוסדות נתמכים קיימים... מוסדות אלה (גם מוסדות שהתרחבו ב3- שנים לפני הגשת הבקשה) לא יקבלו את מלוא התמיכה הראויה על-פי אמות המידה למוסדות ותיקים או לא יקבלו תמיכה כלל אם יחסרו מקורות תקציביים." כלומר, התמיכה במוסדות החדשים מותנית בכך שמשרד החינוך יקבל במהלך השנה תוספת תקציב. לא קיבל המשרד תוספת תקציב בשנה מסויימת, לא יקבלו המוסדות החדשים כל תמיכה מן המשרד באותה שנה. רק אם קיבל המשרד תוספת תקציב בשנה מסויימת, יוכל מוסד חדש לקבל תמיכה לפי גובה התוספת ובהתאם לאמות המידה שנקבעו על ידי המשרד לצורך זה. אמות המידה שנקבעו במבחנים (בעמ' 4717-4716) חלות, ללא הבדל, על תיאטרונים ותיקים ועל תיאטרונים חדשים. הן מתייחסות לאיכות ורמה, אופי המוסד, יצירה מקומית, תמיכות והכנסות ממקורות לא-ממשלתיים, כוח אדם, היקף הפעילות, ועוד. 20. העותר טוען כי המבחנים למתן תמיכות אינם עונים על הדרישות של סעיף 3א לחוק יסודות התקציב. סעיף זה דורש כי "הסכום שנקבע בסעיף תקציב לסוג של מוסדות ציבור יחולק בין מוסדות ציבור הנמנים עם אותו סוג לפי מבחנים שוויוניים". משמע, כל הסכום שנקבע בתקציב של משרד החינוך לצורך תמיכה בתיאטרונים, צריך להתחלק בין התיאטרונים לפי מבחנים שוויוניים. זוהי דרישה משולשת, כדלקמן: ראשית, צריך שיהיו מבחנים שיסדירו את החלוקה של כל הסכום שנקבע בתקציב לצורך תמיכה בתיאטרונים. דרישה זאת מתייחסת לעצם הקיום, וכן גם להיקף, של המבחנים. שנית, צריך שהמבחנים יהיו מבחנים של ממש, שיסדירו את החלוקה של הסכום לפי אמות מידה ברורות וידועות, במידה ראוייה של אובייקטיביות, ולא מבחנים מדומים, שיאפשרו את חלוקת הסכום לפי שיקול דעת סובייקטיבי, שאינו מוגבל על ידי אמות מידה כאלה. דרישה זאת מתייחסת למהות המבחנים. שלישית, המבחנים לחלוקת הסכום צריכים להיות שוויוניים. דרישה זאת מתייחסת לתכלית המבחנים: התכלית היא לקיים את עקרון השוויון בחלוקת הסכום בין התיאטרונים. בעצם, גם הדרישה הראשונה, המתייחסת לקיום ולהיקף של המבחנים, וגם הדרישה השניה, המתייחסת למהות של המבחנים, לא נועדו אלא לשרת את תכלית המבחנים, כלומר, את עקרון השוויון. האם המבחנים למתן תמיכות עונים על דרישות אלה? 21. חשיבות רבה נודעת לשאלה זאת, לא רק לגבי התיאטרונים, אלא גם לגבי מוסדות תרבות ואמנות מסוגים אחרים. כך הדבר משום שהחלק הכללי של המבחנים למתן תמיכות, הוא החלק הקובע את ההבחנה בין מוסדות ותיקים לבין מוסדות חדשים, וכן גם את אמות המידה לקביעת התמיכה המגיעה לכל מוסד, חל על מוסדות תרבות ואמנות מכל הסוגים: לא רק תיאטרונים אלא גם מוזיאונים, תזמורות, מקהלות, להקות מחול, ספריות, ועוד. לכן, שאלת החוקיות של המבחנים למתן תמיכות אינה מוגבלת לתיאטרונים בלבד. התשובה לשאלה זאת, גם אם היא מתייחסת לתיאטרונים, ואף שאינה מחייבת לגבי סוגים אחרים של מוסדות תרבות ואמנות, שאולי הם נבדלים לעניין זה מתיאטרונים, עשויה להשליך גם על מוסדות תרבות ואמנות אחרים. לא זו בלבד. כיוון שהדרישה למבחנים שוויוניים חלה, לפי סעיף 3א לחוק יסודות בתקציב, גם על מוסדות ציבור בתחומים אחרים, כגון מוסדות חינוך, סעד, דת, בריאות וספורט, התשובה לשאלה זאת, אף שהיא מתייחסת לתיאטרונים, עשוייה להיות רלבנטית גם לגבי התמיכה בכל סוג אחר של מוסדות ציבור. המבחנים מבחינת ההיקף: המעבר מקבוצה לקבוצה 22. מבחינת הסיכוי של תיאטרון לקבל תמיכה ממשרד החינוך, השאלה החשובה ביותר היא, שאלת ההשתייכות לאחת משתי הקבוצות: קבוצת התיאטרונים הוותיקים או קבוצת התיאטרונים החדשים. התמיכה מובטחת לתיאטרונים הוותיקים; היא אינה מובטחת, אלא מותנית בתוספת תקציב, לתיאטרונים החדשים. עם התיאטרונים הוותיקים נמנים תיאטרון הבימה, התיאטרון הקאמרי, תיאטרון חיפה, תיאטרון באר שבע, תיאטרון בית לסין, תיאטרון החאן, התיאטרון לילדים, וכן תיאטרונים ידועים פחות כמו אנסמבל עתים, העמותה לקידום התיאטרון ביפו, ועוד. כלל התיאטרונים הוותיקים קיבלו בשנת 1995 תמיכה ממשרד החינוך בסכום של יותר מ62- מליון ש"ח. התיאטרונים החדשים, ובהם העותר, קיבלו בשנת 1995 תמיכה מתוך תוספת תקציב שניתנה למשרד החינוך בסכום של 1,884,000 ש"ח. חלק מסכום זה ניתן כתוספת לתיאטרונים ותיקים, וחלק ניתן לתיאטרונים חדשים. העותר, כאמור, קיבל מתוך סכום זה תמיכה בסכום של 350,000 ש"ח. אכן, עצם ההשתייכות של תיאטרון לקבוצת התיאטרונים הוותיקים אינה מבטיחה, כשהיא לעצמה, כי התיאטרון יקבל תמיכה בסכום גבוה יותר מן הסכום הניתן לכל תיאטרון המשתייך לקבוצת התיאטרונים החדשים. בפועל העותר קיבל בשנת 1995 תמיכה בסכום גבוה יותר מסכום התמיכה שניתנה לחלק מן התיאטרונים הוותיקים. עם זאת, עצם ההשתייכות לקבוצת התיאטרונים הוותיקים יש בה יתרון גדול מבחינת התיאטרון: ראשית, כתיאטרון ותיק מובטחת לו תמיכה מדי שנה בשנה מתוך בסיס התקציב; ושנית, לאחר המעבר לקבוצת התיאטרונים הוותיקים משתפר הסיכוי של התיאטרון להגדלת סכום התמיכה. המבחנים למתן תמיכות מאפשרים מעבר של תיאטרון מקבוצת התיאטרונים החדשים לקבוצת התיאטרונים הוותיקים. המעבר מותנה בהגדלה של בסיס התקציב ובהמלצות של המדור לתיאטרון ושל ועדת התמיכות. אכן, מפעם לפעם, אף כי לעתים רחוקות בלבד, מצליח תיאטרון מסויים (לדוגמה, תיאטרון גשר) לעבור מן הקבוצה של תיאטרונים חדשים אל הקבוצה של תיאטרונים ותיקים. אך מה הם השיקולים המנחים את המדור לתיאטרון או את ועדת התמיכות בשאלה אם ומתי להעביר תיאטרון מסויים מקבוצת התיאטרונים החדשים לקבוצת התיאטרונים הוותיקים? המבחנים למתן תמיכות אינם נותנים תשובה לשאלה זאת. יתכן כי המדור לתיאטרון וועדת התמיכות פועלים לפי מבחנים סמויים. אם כך, אין הם פועלים כנדרש בחוק, שכן לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב המבחנים חייבים פרסום ברשומות, וכשהם מתפרסמים אפשר גם לברר אם הם שוויוניים, כנדרש בחוק. יתכן גם כי אין כל מבחנים המסדירים מעבר של תיאטרון מקבוצה לקבוצה, אלא ההמלצה מתקבלת לגבי כל תיאטרון לפי חוש המומחיות, לפי צרכים שהזמן גרמם או השפעות מזדמנות של גורמים חיצוניים, או לפי שיקולים נעלמים אחרים. אם אמנם כך, נמצא שהחוק אינו מקויים, שהרי הוא דורש כי התמיכה תחולק לפי מבחנים. אמנם המעבר של תיאטרון מקבוצה לקבוצה מותנה, קודם כל, בהגדלה של בסיס התקציב לצורך תמיכה בתיאטרונים. אך, גם כך, עדיין קיימת ועומדת השאלה מי מבין התיאטרונים החדשים יזכה לעבור, בעקבות ההגדלה של בסיס התקציב, אל הקבוצה של התיאטרונים הוותיקים. וכאמור, המבחנים אינם נותנים תשובה לשאלה זאת. המסקנה היא, שהמבחנים למתן תמיכות לוקים בחסר: הם משאירים את ההחלטה בשאלה החשובה, אם ומתי תיאטרון חדש יעבור לקבוצה של התיאטרונים הוותיקים שמובטחת להם תמיכה מבסיס התקציב, לשיקול דעת שאינו מוסדר. מצב זה אינו מתיישב עם הדרישה הראשונה של סעיף 3א לחוק יסודות התקציב: כי הסכום שנקבע בתקציב לצורך תמיכה יחולק לפי מבחנים. לפיכך, כל זמן שהמבחנים קובעים חלוקה לשתי קבוצות, של מוסדות ותיקים ומוסדות חדשים, וכיוון שהם מאפשרים מעבר מקבוצה לקבוצה, חובה על שר החינוך, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, לקבוע מבחנים שיסדירו את המעבר מן הקבוצה של התיאטרונים החדשים אל הקבוצה של התיאטרונים הוותיקים. אילו נקבעו מבחנים כאלה, אפשר היה לברר אם העותר ראוי לעבור מן הקבוצה של תיאטרונים חדשים אל הקבוצה של תיאטרונים ותיקים. בהעדר מבחנים כאלה, אין אפשרות לערוך בירור כזה, ואין לדעת אם נוהגים בו, מבחינת זאת, באופן שוויוני. כמו כן, כאשר שר החינוך ישקול קביעת מבחנים שיסדירו את המעבר מן הקבוצה של התיאטרונים החדשים אל הקבוצה של התיאטרונים הוותיקים, יהיה מקום לשקול גם את הצורך לקבוע מבחנים שיסדירו את המעבר של תיאטרון בכיוון הפוך, כלומר, מבחנים להוצאת תיאטרון מן הקבוצה של התיאטרונים הוותיקים שהתמיכה מובטחת להם מדי שנה, משום שהפעילות של אותו תיאטרון אינה מצדיקה יותר את ההשתייכות לקבוצה זאת. המבחנים מבחינת המהות: שיקולים ולא מדדים 23. המבחנים למתן תמיכות קובעים (בעמ' 4717-4716) "מדדים" ה"משפיעים" על קביעת התמיכה לכל מוסד. הנה, לדוגמה, אחדים מהם: "1. איכות ורמה: איכות ורמה של הפעילות והיצירה התרבותית אמנותית. 2. אופי המוסד: ייחודה של הפעילות האמנותית של המוסד וערכה הסגולי-אמנותי (מוסד לאומי, ארצי, אזורי, מקומי). 3. יצירה מקורית: תרומת המוסד ליצירה האמנותית הישראלית המקורית." והמבחנים מפרטים מדדים נוספים, בסך הכל ארבעה עשר במספר: תמיכות והכנסות ממקורות לא-ממשלתיים, כוח אדם, היקף הפעילות, ועוד. לכל המדדים יש מאפיין משותף: הם מנוסחים בלשון כללית, בלי לציין את אופן המדידה או את המשקל היחסי של כל מדד. האם אלה הם "מבחנים" במשמעות של סעיף 3א לחוק יסודות התקציב? 24. "מבחנים", במשמעות של סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, צריכים לאפשר הערכה אובייקטיבית, במידה סבירה, של המועמדים לתמיכה, זה לעומת זה. מבחנים הם היפוכו של שיקול דעת רחב, שלעתים קוראים לו שיקול דעת סובייקטיבי. אכן, גם שיקול דעת סובייקטיבי צריך להיות מופעל על פי שיקולים ענייניים בלבד. אך, בדרך כלל, רשות מינהלית שיש לה שיקול דעת סובייקטיבי יכולה לתת לכל שיקול ענייני משקל גדול או קטן כפי שייראה לה. ככל ששיקול הדעת סובייקטיבי יותר, כך גם גדל המרחב בו יכולה הרשות להחליט, לכאן או לכאן: מתחם הסבירות גדל והביקורת השיפוטית מצטמצמת. המבחנים, כמו הנחיות מינהליות בדרך כלל, אמורים להקטין את היסוד הסובייקטיבי ולהגדיל את היסוד האובייקטיבי שבהחלטת הרשות. הם הופכים שיקול דעת חזק לשיקול דעת חלש. ראו י' דותן, הנחיות מינהליות (1996), עמ' 367 ואילך. כתוצאה מכך, הם מפחיתים את חשיבות השאלה מי היא הרשות המוסמכת, מה נטיית הלב שלה ועד כמה היא חשופה להשפעה של גורמים חיצוניים ושיקולים זרים. יש בהם כדי לעשות את ההחלטה צפוייה יותר, וכן גם שוויונית יותר, ולאפשר בדיעבד ביקורת יעילה יותר על ההחלטה. זו התכלית העיקרית של המבחנים. זו גם התכלית העיקרית של סעיף 3א לחוק יסודות התקציב: התכלית של סעיף זה היא לחסל את התופעה, שהיתה ידועה בשם כספים ייחודיים, לפיה היה שר יכול לתת תמיכות מתקציב משרדו לפי שיקול דעת סובייקטיבי, באופן בלתי-מבוקר. ראו, לדוגמה, בג"ץ 59/88 צבן נ' שר האוצר , פ"ד מב(4) 705, 707-706; בג"ץ 6634/94 יקותיאלי נ' השר לענייני דתות , פ"ד מט(5) 45, 49. לכן, ככל שהמבחנים כלליים, ומעורפלים יותר, כך הם מתרחקים מתכלית החוק. לדוגמה, מבחנים שאינם אומרים אלא זאת, שהשר יתן תמיכות למי שנראה בעיניו ראוי ביותר, או שהשר יתן תמיכות לפי דרגת ההצטיינות או מידת ההצלחה, אינם ראויים להיקרא מבחנים לצורך חוק זה. יש בהם מרחב גדול יתר על המידה לשיקול דעת סובייקטיבי. הם אינם תורמים במידה מספקת להערכה אובייקטיבית, צפוייה מראש ושפיטה בדיעבד, של הבקשות לתמיכה. אכן, יש עניינים בהם קשה ואולי אף לא ניתן, בשל מהות העניין, לקבוע מבחנים אובייקטיביים, כגון, מבחנים שיקבעו משקל לכל שיקול ענייני או דרך להעריך את המשקל של כל שיקול. בעניינים כאלה אפשר שהכרח הוא להסתפק במבחנים כלליים ומעורפלים, ולסמוך במידה רבה על הערכה סובייקטיבית או על חוש המומחיות. אך בכל עניין ועניין צריך לשאוף לקביעת מבחנים שיאפשרו הערכה אובייקטיבית, ככל שניתן לפי מהות העניין. ולא בשמים היא. משרד החינוך עצמו השכיל, בהקשרים אחרים, לקבוע מדדים לצורך תמיכות, הבאים לידי ביטוי בניקוד: כך וכך נקודות למדד זה וכך וכך נקודות למדד אחר. כך נהג משרד החינוך, לדוגמה, לגבי גופים המטפלים באוכלוסיית התלמידים של החינוך המיוחד (י"פ 4042, התשנ"ב, 17.9.92, בעמ' 4741-4740), בתי ספר טכנולוגיים (שם, בעמ' 4745), מוסדות העוסקים בחינוך לדמוקרטיה (שם, בעמ' 4753), ארגוני ספורט (שם, בעמ' 4764), ועוד. ואפשר להביא דוגמאות גם ממשרדים אחרים: לדוגמה, המבחנים שנקבעו על ידי המשרד לאיכות הסביבה למתן תמיכות למוסדות ציבור (י"פ 4150, התשנ"ד, 14.10.93, עמ' 126), והמבחנים שנקבעו על ידי משרד הפנים למתן תמיכות לקריות חינוך (י"פ 4140, התשנ"ג, 2.9.93, עמ' 4144). 25. המבחנים שנקבעו על ידי משרד החינוך לצורך תמיכה במוסדות תרבות ואמנות, ובכלל זה תיאטרונים, שונים מאוד במהותם. הם אינם קובעים, כפי שהם מתיימרים לקבוע, מדדים. אין הם מודדים, לא בנקודות ולא באחוזים, ואף אין הם קובעים דרך למדוד באופן אובייקטיבי, את המצב של תיאטרון אחד בהשוואה לתיאטרון אחר. בפועל המדדים אינם אלא רשימה של שיקולים ענייניים, שאין לצידם משקל ואף לא דרך לשקול כל שיקול לעצמו וכל שיקול ביחס לשיקולים אחרים. וכי כיצד ניתן לשקלל, לדוגמה, את האיכות והרמה, את המרחק ממרכז הארץ ואת מקוריות היצירה, כל אחד מהם לעצמו וכל אחד מהם ביחס לאחרים? ריבוי המדדים, ארבעה עשר במספר, אינו מוסיף אובייקטיביות, אלא להיפך: בהעדר משקל לכל מדד, או דרך לשקול אותו, אפשר בדרך כלל להסתמך על אחד המדדים כדי להצדיק החלטה שהתקבלה, גם אם התקבלה שלא על יסוד המדדים אלא על יסוד שיקולים פסולים. התוצאה היא, שהמבחנים אינם משמשים מכשיר יעיל לצורך בחירה אובייקטיבית, צפוייה ושוויונית, בין התיאטרונים. הם אינם מהווים מחסום יעיל בפני העדפה בלתי-עניינית של תיאטרון אחד על פני תיאטרון אחר. ההחלטה בשאלה אם תיאטרון מסויים ראוי לתמיכה, ומהו שעור התמיכה הראוי בכל תיאטרון, עדיין מסורה, כמו מקודם, לשיקול דעת רחב, לכאורה רחב יותר מן הראוי, של משרד החינוך. נראה, לכן, כי המבחנים אינם משרתים כראוי את תכלית החוק: אם אין הם מבחנים של ממש, גם אין בהם כדי להבטיח שוויון של ממש. 26. אכן, נראה כי המבחנים הקיימים הם, במידה רבה, מס שפתיים לעקרון השוויון. בפועל התמיכה, הניתנת מדי שנה לתיאטרונים, אינה נקבעת על יסוד המבחנים, אלא לפי שיטה אחרת. השיטה הנוהגת הוצגה בדין וחשבון של ועדת שלח, אשר מונתה על ידי שרת המדע והאמנויות, בשנת 1993, כדי לבדוק את המשבר המינהלי והכספי שפקד את התיאטרונים בישראל. ראו לעיל פיסקה 11. הנה כך מוצגת השיטה בדין וחשבון זה (עמ' 23, 39): "בפועל נראה שמגבלות התקציב ודפוסי התקצוב בשנים הקודמות, הם הגורמים המשפיעים בעיקר על קביעת סכומי ההקצבות. לא מושקעת מחשבה מעמיקה ולא נערכת בדיקה מחדש, המתחייבת מניתוח הסיבות והגורמים למצב נתון של תיאטרון כלשהו. הממשלה אינה דורשת תכנון רב-שנתי, ואינה פועלת במסגרת תכנון רב-שנתי כזה. .... למרות שהחוק והנוהל התקין מחייבים את הממשלה לבחון הצעות תקציב מפורטות ולקבוע על פיהן את התמיכה הממשלתית, בפועל הממשלה מודיעה לתיאטרונים מה הסכום העומד לרשותם בשנה מסויימת, והתיאטרונים בונים תקציב אחד (המוגש לממשלה) על פי נתון זה ועל פי העקרון של 'תקציב מאוזן'. כמו כן קיים תקציב שני (לכן אמרנו 'תקציב כפול'), שהוא התקציב האמיתי של התיאטרון, ובדרך כלל הוא גרעוני כדבר מובן מאליו. יוצא איפוא שהתמיכה הציבורית בתיאטרונים כיום חפה מכל נוסחה ." כיוון שכך, המליצה ועדת שלח לשנות את השיטה לפיה נקבע שעור התמיכה בתיאטרונים. השיטה שהומלצה על ידי הוועדה מתבססת על נתונים אובייקטיביים: כמות הפקות חדשות, מספר הרצות, היקף כוח אדם, וכדומה. שיטה זאת מצמצמת במידה ניכרת את שקול הדעת הכרוך בהחלטה. שרת המדע והאמנויות הודיעה כי היא מאמצת את ההמלצות של ועדת שלח "באופן עקרוני". אך, ככל הידוע, באופן מעשי לא חל שינוי במצב עד היום, לא במבחנים למתן תמיכות, הכתובים עלי ספר, ולא בשיטה הנוהגת בפועל, לפיה נקבע שעור התמיכות. 27. הנסיון שנצבר, לרבות המסקנות וההמלצות של ועדת שלח, והחומר שהוצג בפני בית המשפט, מלמדים כי המבחנים למתן תמיכות אינם משרתים את תכליתם באופן משביע רצון. התכלית העיקרית של המבחנים היא השוויון. ואילו המבחנים הלכה למעשה, אינם משרתים כנדרש את השוויון. די בכך כדי לחייב את שר החינוך לתת דעתו, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, למבחנים הקיימים, על רקע הנסיון שנצבר ולאור עקרון השוויון, ולשקול את האפשרות לקבוע מבחנים אחרים, אובייקטיביים יותר. לדוגמה, כיום קובעים המבחנים כי אחד המדדים המשפיעים על קביעת התמיכה הוא "היקף הפעילות". הם מפרטים ואומרים שהיקף הפעילות כולל את מספר ההפקות ואת היקף ההרצות של ההפקות. זהו שיקול מדיד. אך המבחנים אינם מציינים מה המשקל שניתן לשיקול זה. הם גם אינם מציינים מה המשקל שניתן לשיקולים מדידים אחרים, כגון, מספר המבקרים בתיאטרון או מספר המועסקים בתיאטרון. האם אין זה אפשרי וראוי שהמבחנים יקבעו את המשקל של כל אחד מן המדדים המרכזיים, או לפחות של חלק מהם, בדרך של ניקוד או בדרך אחרת, שתשמש מכשיר להערכה אובייקטיבית יותר של כל תיאטרון? 28. בית המשפט מעלה את השאלה. התשובה תינתן על ידי שר החינוך בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה. החוק הקנה להם את הסמכות לקבוע מבחנים למתן תמיכות. הם יכולים להסתמך, לצורך הפעלת הסמכות, על הרבה נסיון ומומחיות שנצברו במשרדיהם. הם שיחליטו בהתאם אילו מדדים להותיר על כנם, באיזו מידה ניתן לקבוע במבחנים משקל לכל מדד, ועד כמה ראוי להשאיר את ההערכה לשיקול הדעת של ועדת התמיכות ושל השר. עם זאת, כיוון שנתברר כי המבחנים הקיימים אינם מספיקים לצורך הערכה אובייקטיבית של כל תיאטרון, כנדרש על פי החוק, שומה על שר החינוך, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, לשקול בכובד ראש את שינוי המבחנים, כדי שייטיבו לשרת את תכלית החוק. המבחנים מבחינת התכלית: פגיעה בשוויון 29. המבחנים לחלוקת תמיכות צריכים להיות, לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, "שוויוניים". העותר טוען כי עצם החלוקה של התיאטרונים לשתי קבוצות, התיאטרונים הוותיקים מזה והתיאטרונים החדשים מזה, פוגעת בשוויון. תיאטרון ותיק מקבל תמיכה מתוך בסיס התקציב. התמיכה מובטחת לתיאטרון הוותיק מדי שנה, אף כי שעור התמיכה עשוי להשתנות משנה לשנה, לפי גודל התקציב. לעומתו, תיאטרון חדש, גם אם יש לו ותק של שנים לא מעטות, מקבל תמיכה רק אם המשרד מקבל תוספת תקציב. לפיכך עצם התמיכה בתיאטרון החדש אינה מובטחת. והבדל זה קיים גם אם התיאטרון החדש מקיים פעילות ברמה גבוהה יותר ובהיקף רחב יותר מן התיאטרון הוותיק. זוהי, לדעת העותר, הפליה. כדוגמה להפליה מביא העותר את ההבדל בין התמיכה הניתנת לתיאטרון לילדים (משיב 7) לבין התמיכה הניתנת לעותר. התיאטרון לילדים, הנכלל ברשימה של התיאטרונים הוותיקים, קיבל בשנת 1995 תמיכה בסכום של 2.1 מליון ש"ח. נוסף לכך קיבל התיאטרון, לקראת סוף השנה, השלמה בסכום של 250,000 ש"ח מתוך תוספת התקציב. לעומתו העותר, שלטענתו הוא פועל בהיקף וברמה שאינם נופלים מאלה של התיאטרון לילדים, קיבל בשנת 1995 תמיכה בסכום של 350,000 ש"ח מתוך תוספת התקציב. לדעתו, לפי ההיקף והרמה, אף הוא זכאי לתמיכה בסכום של 2.1 מליון ש"ח בשנת 1995. והמשיבים אינם טוענים כי ההבדל בסכום התמיכה משקף את ההבדל בהיקף או ברמה בין שני התיאטרונים. מסתבר כי ההבדל בסכום התמיכה נובע בעיקר מן ההבדל בסיווג: התיאטרון לילדים מסווג כתיאטרון ותיק ואילו העותר מסווג כתיאטרון חדש. 30. האם ההבדל בוותק בין התיאטרונים מצדיק את החלוקה של התיאטרונים לשתי קבוצות ואת ההבדל בתמיכה בין שתי הקבוצות? המשיבים סבורים כי ההבדל בוותק אכן מצדיק את ההבדל בתמיכה. לשיטתם, התכלית העיקרית של המבחנים היא לאפשר את הקיום של התיאטרונים. התמיכה נדרשת לצורך הקיום. אך המשאבים העומדים לרשות המשרד לצורך תמיכה בתיאטרונים מוגבלים. אין בהם כדי להבטיח את הקיום של כל התיאטרונים, אפילו לא את הקיום של התיאטרונים הקיימים, קל וחומר התיאטרונים הצפויים לקום אם המשרד ייתן תמיכה לכל תיאטרון ותיאטרון. לכן שומה על המשרד לקבוע סדר עדיפויות. סדר העדיפויות שנקבע על ידי המשרד במבחנים מבטיח כי לפחות התיאטרונים הוותיקים יוכלו להתקיים. אם תיאטרונים אלה לא יקבלו תמיכה בשעור הניתן להם מזה שנים, ועליו הם מסתמכים בתכנון הפעילות שלהם, הם עלולים להתמוטט. מכאן שהתמיכה בתיאטרונים אלה משרתת תכלית כפולה: מצד אחד, היא מקיימת מחוייבות כלפי התיאטרון הותיק, שיש לו אינטרס הסתמכות, ומאפשרת את קיומו; מצד שני, היא משרתת את האינטרס הציבורי בקיום רשת של תיאטרונים שכבר הוכיחו את עצמם. לעומת זאת, התיאטרונים החדשים קמים ביוזמה פרטית, ללא תכנון וללא תיאום, בלי שתהיה למשרד מחוייבות כלפיהם ובלי שיהיה להם יסוד לסמוך על תמיכה מן המשרד. אכן, מוסיפים המשיבים, יתכן שדרישת השוויון הפורמלי היא שכל התיאטרונים, חדשים כוותיקים, יזכו לתמיכות שוות. אך כבר פסק בית המשפט כי השוויון הנדרש מן הרשות המינהלית אינו שוויון פורמלי, שלעתים הוא עלול לגרום אי-צדק ואף לסכל את תכלית החוק, אלא שוויון מהותי. השוויון המהותי צריך לקחת בחשבון הבדלים ענייניים בין התיאטרונים, וכך לשרת גם את הצדק האמיתי וגם את התכלית הראויה. הוותק הוא הבדל ענייני. לפיכך, לדעת המשיבים, ההבדל בין תיאטרונים ותיקים לבין תיאטרונים חדשים, כפי שבא לידי ביטוי במבחנים, מקיים את השוויון המהותי. 31. פתרון המחלוקת שבין העותר לבין המשיבים תלוי, קודם כל, בשאלה אם התיאטרונים הוותיקים והתיאטרונים החדשים נמצאים, לעניין התמיכות, בקבוצת שוויון אחת. שהרי החובה לנהוג בשוויון חלה תמיד כלפי קבוצה מסויימת של אנשים או גופים, המהווים את קבוצת השוויון, ולא כלפי אנשים או גופים מחוץ לקבוצה זאת. למשל, אם מדובר בסובסידיה שנקבעה בתקציב של משרד ממשלתי לצורך תמיכה ביצואנים, חובה על המשרד לנהוג בשוויון בין היצואנים. היצואנים מהווים את קבוצת השוויון. יצרנים שאינם יצואנים אינם נכללים בקבוצה זאת. לכן אין חובה על המשרד לנהוג בשוויון במתן הסובסידיה בין יצרן שהינו יצואן לבין יצרן שאינו יצואן. בדומה לכך, לצורך תמיכה במוסדות תרבות ואמנות, מוזיאונים אינם נמצאים באותה קבוצה עם תיאטרונים. המוזיאונים מזה והתיאטרונים מזה משתייכים לשתי קבוצות שוויון. לכן, גם אם נדרש יחס סביר בחלוקת המשאבים בין קבוצת המוזיאונים לבין קבוצת התיאטרונים, אין חובה לנהוג בשוויון בין מוזיאון לבין תיאטרון. מכאן השאלה אם תיאטרונים ותיקים ותיאטרונים חדשים משתייכים לאותה קבוצת שוויון או שמא הם משתייכים לשתי קבוצות שוויון. אם הם משתייכים לשתי קבוצות שוויון, קיימת חובה לנהוג בשוויון בתוך כל קבוצה, כלומר לנהוג בשוויון בין התיאטרונים הוותיקים לבין עצמם וכן בין התיאטרונים החדשים לבין עצמם, אולם אין חובה לנהוג בשוויון בין תיאטרון ותיק לבין תיאטרון חדש. 32. כיצד, אם כך, קובעים את קבוצת השוויון במקרה מסויים? יש מקרים בהם החוק קובע במפורש את קבוצת השוויון. לדוגמה, סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח1988-, קובע כי "לא יפלה מעביד בין עובדים או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית," ועוד. כאן, אם כן, קובע החוק באופן ברור שתי קבוצות שוויון: האחת - העובדים אצל מעביד מסויים; השניה - דורשי עבודה אצל המעביד. אולם במקרים רבים החוק אינו קובע באופן ברור את קבוצת השוויון. במקרה כזה יש לקבוע את קבוצת השוויון על יסוד עקרונות כלליים. וכך אמרתי לעניין זה בהקשר אחר: "כיוון שהחוק אינו משיב לשאלה, יש ללמוד את התשובה, בעניין זה כמו בכל עניין, מתוך תכלית החוק ומהות העניין, ערכי היסוד של שיטת המשפט והנסיבות המיוחדות של המקרה. על יסוד כל אלה ניתן להחליט אם מאפיין זה או אחר הינו, לגבי עניין מסויים, שיקול ענייני או שיקול זר. החלטה זאת מאפשרת להתוות את הגבולות של קבוצת השוויון." (בג"צ 6051/95, 6086 רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם) (פיסקה 6)). 33. אפשר כי שיקול מסויים לא יצדיק את הקיום של קבוצת שוויון נפרדת משום שהוא שיקול זר ופסול. כך, למשל, החלטה לספק ערכות מגן (מסכות גז) בימי מלחמת המפרץ לתושבים יהודיים בשטחים המוחזקים, אך לא לתושבים ערביים, נפסלה על ידי בית המשפט. השיקול הענייני לצורך זה הוא הסיכון: מבחינת הסיכון אין הבדל בין יהודים לבין ערבים המתגוררים באותו אזור. לכן ההחלטה להקים שתי קבוצות שוויון לצורך זה, על יסוד השתייכות אתנית, מתבססת על שיקול זר והיא פסולה. היהודים והערבים המתגוררים באותו אזור שייכים, לעניין ערכות המגן, לקבוצת שוויון אחת. ראו בג"ץ 168/91 מורכוס נ' שר הבטחון , פ"ד מה(1) 467. אך אפשר גם שקבוצת שוויון תוקם על יסוד שיקול ענייני, ובכל זאת לא תהיה הצדקה לקיום הנפרד של קבוצת שוויון זאת. הכיצד? אפשר שבנסיבות המקרה המשקל של השיקול הענייני יהיה קטן עד כדי כך שהוא לא יצדיק את הקיום של קבוצת שוויון נפרדת. במקרה כזה, ההחלטה להקים קבוצת שוויון נפרדת על יסוד שיקול זה נפגמת, לא בשל שיקול זר, אלא בשל משקל בלתי-ראוי שניתן לשיקול ענייני. לשון אחרת, המשקל שניתן לשיקול הענייני חורג ממתחם הסבירות, ובשל כך ההחלטה להקים קבוצת שוויון על יסוד שיקול זה נעשית בלתי-סבירה. לדוגמה, נניח כי משרד ממשלתי החליט לתת סובסידיה ליצואנים, אך רק ליצואנים שהחלו לייצא לפני שנת 1995. משמע, קבוצת השוויון כוללת רק יצואנים שעומדים במבחן מסויים של זמן. בהתאם לכך, יצואנים שהחלו לייצא לאחר שנת 1995 אינם זכאים לסובסידיה כלל. או, כדוגמה אחרת, נניח כי המשרד החליט שהסובסידיה תינתן רק ליצואנים שהערך המוסף של היצוא שלהם עולה על 50%. במקרה כזה קבוצת השוויון כוללת רק יצואנים שעומדים במבחן מסויים של ערך מוסף. אכן, יתכן כי הזמן או הערך המוסף ייחשב שיקול ענייני לצורך מתן סובסידיה, ויחד עם זאת לא יהיה בשיקול זה כדי להצדיק הקמה של קבוצת שוויון נפרדת. לצורך זה צריך לתת לשיקול הענייני משקל ראוי ביחס למשקל שניתן ליתר השיקולים הענייניים, כגון, הצורך הלאומי במטבע חוץ. אם המשקל שניתן לשיקול הענייני של זמן או ערך מוסף חורג ממתחם הסבירות, אפשר שההחלטה להקים קבוצת שוויון נפרדת על יסוד שיקול זה תהיה פסולה בשל חוסר סבירות. אם כך, פירוש הדבר הוא, שמבחן הזמן או מבחן הערך המוסף אינם יכולים להצדיק החלטה לשלול לחלוטין סובסידיה מיצואנים שאינם עומדים במבחנים אלה. יצואנים אלה זכאים להיכלל בקבוצת שוויון אחת עם יתר היצואנים. עם זאת, בתוך קבוצת שוויון זאת עדיין אפשר שגם הזמן וגם הערך המוסף ייחשבו שיקולים ענייניים שישפיעו על גודל הסובסידיה או על תנאי הסובסידיה. 34. אמור מעתה: חובת השוויון, שבדרך כלל רואים אותה כמקשה אחת, היא בעצם חובה כפולה. כדי לצאת ידי חובה צריך, ראשית, להחליט מהי קבוצת השוויון. החלטה זאת ניתנת לביקורת שיפוטית כמו כל החלטה מינהלית: אפשר לפסול אותה אם היא מבוססת על שיקולים זרים, לוקה בחוסר סבירות, וכיוצא באלה. שנית, לאחר שקבוצת השוויון נקבעה, חובה היא להחליט באופן שוויוני בתוך קבוצה זאת. גם החלטה זאת, כמובן, ניתנת לביקורת שיפוטית: אפשר לפסול אותה אם היא מפלה על יסוד שיקולים זרים, וכיצא בכך. 35. בהתאם לכך יש לשאול, בעניין שלפנינו, אם יש הצדקה לקיים קבוצת שוויון נפרדת לתיאטרונים ותיקים, או שמא התיאטרונים הוותיקים והתיאטרונים החדשים גם יחד מהווים קבוצת שוויון אחת. התשובה תלויה בשאלה אם שיקול הוותק הוא, לצורך מתן תמיכות, שיקול ענייני שיש בו, מבחינת המשקל הראוי, כדי להצדיק את הקיום של קבוצת שוויון נפרדת, הכוללת רק את התיאטרונים הוותיקים. לצורך תשובה יש לברר, קודם כל, את תכלית התמיכה בתיאטרונים. תכלית זאת נלמדת מן המבחנים למתן תמיכה כמו גם מתוך מהות העניין. מתוך מהות העניין ברור כי תכלית התמיכה במוסדות תרבות ואמנות היא לקיים ולקדם את התרבות והאמנות בישראל. כדי לשרת תכלית זאת, יש צורך לתמוך במוסדות קיימים, כדי שיוסיפו להתקיים. אכן, כך גם נקבע במפורש במבחנים למתן תמיכה. אחת התכליות של התמיכה היא, כאמור במבחנים (עמ' 4715), "הבטחת קיומם של מוסדות תרבות ואמנות שרמתם גבוהה, המבטיחים את התשתית לחיי תרבות ואמנות בישראל." מבחינה זאת יש עדיפות למוסדות ותיקים, שכבר הוכיחו את עצמם, שהם השלד של הפעילות התרבותית ואמנותית. הוותק הוא, לכן, שיקול ענייני. אולם אין זו תכלית יחידה. תכלית התמיכה היא, לא רק לשמר את הגוף הקיים, אלא גם לרענן אותו, ולהזרים בו דם חדש, כדי שיוכל לצעוד קדימה. מי שאינו מתקדם, נוכח החיים הזורמים, נסוג. לפיכך צריך לתת שטח מחיה גם למוסדות חדשים וחדשניים, לעודד כשרונות צעירים, גם כאלה שהמוסדות הוותיקים אינם מסוגלים או אינם רוצים לקלוט, ולטפח אווירה של יצירתיות והצטיינות. תכלית זאת, להבדיל מן השימור של הקיים, עולה גם מן המבחנים. הנה, לדוגמה, אחדים מן התפקידים שהמבחנים קובעים (בעמ' 4715) למועצה הציבורית לתרבות ואמנות: "3. ליזום פעולות ומפעלים והקמה של גופים בתחומי התרבות והאמנות... 4. לקיים פעולות לעידוד היצירה המקורית בישראל ולעידוד האמנים היוצרים והמבצעים בישראל. ... 11. לקיים פעולות לעידוד יוצרים צעירים בתחומי האמנות העממית. 12. לחפש דרכים לסייע לעולים חדשים בקליטתם התרבותית כדי לאפשר מיצוי יכולתם לתרום לחיי התרבות והאמנות בישראל. 13. לתרום לפיתוח התרבות והאמנות של בני המיעוטים." ובין המטרות של התמיכה מציינים המבחנים ( שם ) מטרות אלה: "תמיכה במוסדות תרבות ואמנות במקומות מרוחקים מהמרכז; תמיכה בהפצת אמנות ותרבות וסיוע למפעלי תרבות בכל רחבי הארץ;... הבטחת תהליך מתמיד של צמיחה, התפתחות ושינויים, במוסדות תרבות ואמנות קיימים וחדשים וביצירתם האמנותית (הצמיחה חיונית לקיומם של חיי תרבות ואמנות בישראל ולקשר עם התפתחות האמנות בעולם)." 36. האם תפקידים וסמכויות אלה עולים בקנה אחד עם יצירת קבוצה נפרדת של תיאטרונים ותיקים, שלפי המבחנים רק הם זוכים לתמיכה קבועה? העותרת טוענת כי חלוקה זאת, לשתי קבוצות, "מעודדת קפאון וסטגנציה של מוסדות התרבות והאמנות, במקום לעודד צמיחה, גידול והתחדשות, שהן מטרות התמיכה על פי מדיניות המשיבים." המשיבים, ככל שניתן ללמוד מן התשובה לעתירה, מתעלמים מטענה זאת או, למצער, אינם מייחסים לה חשיבות רבה. הם מבססים את החלוקה לתיאטרונים ותיקים ותיאטרונים חדשים, לא על שיקולים של עידוד היצירתיות, טיפוח המצויינות או הרחבת הפעילות, אלא על שיקול אחד בלבד: הוותק של התיאטרון. זהו, כאמור, שיקול ענייני. משרד החינוך רשאי לקחת אותו בחשבון. אולם, כאמור, אין זה שיקול יחיד. המשרד צריך לקחת בחשבון שיקולים נוספים, הנובעים מן המטרות המגוונות של התמיכה בתיאטרונים, כפי שהן עולות מן המבחנים עצמם: הקמת תיאטרונים חדשים שיגבירו את הצמיחה והחדשנות; עידוד תיאטרונים בפריפריה; סיוע לעולים חדשים, לבני מיעוטים, לאמנות העממית; ועוד. משרד החינוך צריך לתת לשיקולים אלה את המשקל הראוי ולאזן ביניהם לבין שיקול הוותק. האם משרד החינוך נתן דעתו לשיקולים אלה? האם נתן להם את המשקל הראוי? האם איזן כנדרש בין כל השיקולים הענייניים? האם ההחלטה לתת תמיכה מתוך בסיס התקציב לתיאטרונים ותיקים בלבד, נמצאת במתחם הסבירות? 37. מתוך המבחנים והפרקטיקה נראה כי משרד החינוך הקים את קבוצת השוויון של התיאטרונים הוותיקים, שהם ורק הם מקבלים תמיכה מתוך בסיס התקציב, על יסוד שיקול הוותק כשיקול מכריע. שהרי גם תיאטרון ראוי ביותר לתמיכה מבחינת כל יתר השיקולים לא יצליח בדרך כלל לפרוץ את חומת המגן המקיפה את קבוצת התיאטרונים הוותיקים. ראיה היא, שמשרד החינוך החליט כי העותר ראוי לתמיכה מן הבחינה העניינית, ואף-על-פי כן אין המשרד נותן לו תמיכה מתוך בסיס התקציב. ומדוע? המשרד אינו טוען כי העותר אינו ראוי לתמיכה כזאת בשל רמה נמוכה או היקף מצומצם של פעילותו. אכן, יתכן כי הוותק היה שיקול יחיד בהחלטה של משרד החינוך להקים את קבוצת התיאטרונים המקבלים תמיכה מתוך בסיס התקציב. אם אמנם כך, יש פגם בהחלטה, שכן היא מתבססת על שיקול ענייני אחד בלבד, ומתעלמת מיתר השיקולים הענייניים, בניגוד לחובה של כל רשות מינהלית לשקול את כל השיקולים הענייניים. יתכן גם כי משרד החינוך שקל, לא רק את שיקול הוותק, אלא גם שיקולים עניינים אחרים, אך העניק לוותק משקל מופרז, ואילו ליתר השיקולים הענייניים העניק משקל מזערי, מחוץ למתחם הסבירות. גם אם כך, יש פגם בהחלטה, שהרי חובה על כל רשות מינהלית לתת לכל שיקול משקל ראוי, כלומר, בתוך מתחם הסבירות. רק כך ניתן להבטיח איזון ראוי בין השיקולים הענייניים. מסתבר כי במצב הקיים יש מידה רבה של נוחות עבור משרד החינוך, שהוא יכול לחלק את התמיכה מתוך בסיס התקציב לקבוצה סגורה של תיאטרונים ותיקים, לפי דפוסים קיימים. אך ברור כי נוחות כזאת אינה יכולה לפטור את המשרד מן החובה לחלק את התמיכה בין התיאטרונים באופן שוויוני, על יסוד בדיקה תקופתית של כל השיקולים הענייניים. זו חובת המשרד, וזו גם זכות העותר. אך במצב הקיים יש יסוד לחשש כי משרד החינוך לא שקל כראוי ולא איזן כנדרש בין כל השיקולים הענייניים, כאשר החליט להקים את הקבוצה של תיאטרונים ותיקים וליצור הבדל חד כל כך בין תיאטרונים אלה לבין כל יתר התיאטרונים, המכונים חדשים. במצב זה, שאלה רצינית היא, אם אין ממש בטענת העותר כי עצם החלוקה הנוקשה של התיאטרונים לפי המבחנים, לקבוצה של תיאטרונים ותיקים וקבוצה של תיאטרונים חדשים, פוגעת בשוויון. לפיכך יש מקום לדרוש שמשרד החינוך יבדוק מחדש את המבחנים מבחינה זאת. 38. אכן, כאשר הבקשה של העותר לקבלת תמיכה בשנת 1995 נדונה (ביום 11.4.95) במדור לתיאטרון של המועצה לתרבות ואמנות, היו חברים במדור שהעלו השגות לגבי המדיניות הקיימת, המונעת צמיחה של מפעלי תיאטרון חדשים. בסיכום הדיון נתקבלו על ידי המדור, בין היתר, החלטות אלה: " מוסדות חדשים : בעקבות הדיון הנ"ל, ממליץ המדור כי מכל תקציב נוסף שיהיה בתקנת התיאטרונים יופרש מראש % מסויים לפרוייקטים, מפעלים, תיאטרונים חדשים. תיאטרונים לילדים : המדור ממליץ כי במשרד החינוך והתרבות יתקיים דיון בנושא התיאטרונים לילדים, מקורות התמיכה והליווי שלהם על-ידי המשרד." אך, ככל הידוע לבית המשפט, החלטות אלה לא הוצאו מן הכוח אל הפועל. 39. לסיכום, הוותק של התיאטרונים, אף כי הוא שיקול ענייני, אינו שיקול יחיד, וספק אם יש בו כדי להצדיק חלוקת התיאטרונים, לצורך תמיכה על ידי משרד החינוך, לשתי קבוצות שוויון: התיאטרונים הוותיקים והתיאטרונים החדשים. ראוי לציין כי ההגיון שביסוד החלוקה לשתי קבוצות של מוסדות לפי הוותק יכול היה לתפוס, באותה מידה, לגבי מוסדות מסוגים אחרים (ולא רק מוסדות תרבות ואמנות) המקבלים תמיכה, אם ממשרד החינוך ואם ממשרדים אחרים. אך אין זה המצב המקובל. המצב המקובל הוא, שהוותק של מוסד הינו אחד המדדים הנשקלים, אך לא מדד מכריע, ובוודאי לא מדד יחיד, ולפיכך אין הוא משמש יסוד לחלוקת המוסדות לשתי קבוצות: קבוצת המוסדות הוותיקים, המקבלים תמיכה קבועה מבסיס התקציב, והקבוצה של יתר המוסדות, שאינם מקבלים תמיכה כזאת. ספק אם חלוקה כזאת קיימת לגבי מוסדות ציבור, להוציא מוסדות תרבות ואמנות. עם זאת, ברור שגם אם משרד החינוך יקבע, לאחר בדיקה מחדש, שכל התיאטרונים יהוו קבוצת שוויון אחת לצורך תמיכה, עדיין יהיה מקום להבדלים בין תיאטרון לתיאטרון, לגבי הזכות לתמיכה ולגבי שעור התמיכה, לפי שיקולים ענייניים. הוותק של התיאטרון יכול להיות אחד השיקולים האלה. אף העותר אינו מתכחש לכך. כדבריו בעתירה: "העותר אינו טוען שהעבר, או הוותק, צריכים להיות חסרי משקל במסגרת של חלוקה על פי מבחנים שוויוניים. טענתו היא כי משקלם צריך להיות יחסי, ויחסי בלבד". הכיצד? המבחנים עצמם הולכים כברת דרך בכיוון זה. ראשית, הם קובעים כי תיאטרון אינו זכאי לתמיכה כלל ועיקר, אפילו לא מתוספת תקציב, אלא אם "פעל במשך שנתיים לפחות לפני הגשת הבקשה". שנית, המבחנים קובעים, כאחד מארבעה עשר המדדים המשפיעים על שעור התמיכה, את "משך קיומו של המוסד". מדד זה נחלק, לפי המבחנים, לארבעה פריטים, כדלקמן: "א. מוסד ותיק (השפעות על כוח אדם ורמות שכר). ב. מוסד חדש יחסית (3-5 שנים). ג. מוסד שנפתח לאחרונה. ד. שעורי התמיכה שנקבעו בעבר". עכשיו שאלה היא, אם אפשר ללכת צעד נוסף בדרך זאת, ולקבוע משקל מסויים (כגון, בדרך של ניקוד) לשיקול הוותק. ואולי קיימות דרכים אחרות שאפשר ללכת בהן כדי לתת משקל ראוי לשיקול הוותק. אם כך, איזוהי הדרך העדיפה? זהו עניין לשר החינוך לענות בו, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, כנדרש בסעיף 3א לחוק יסודות התקציב. לסיכום 40. על יסוד האמור, יש מקום להוציא צו מוחלט, שיחייב את שר החינוך לשקול ולהחליט, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, כדלקמן: א. האם לשנות את המבחנים, ככל שהם קובעים מדדים לצורך תמיכה בתיאטרונים, אם בדרך של מתן משקל יחסי לכל אחד מהשיקולים הענייניים ואם בדרך אחרת, כך שהם יאפשרו לחלק את התמיכות במידה רבה יותר של אובייקטיביות; ב. האם לקיים את החלוקה של התיאטרונים לקבוצה של תיאטרונים ותיקים, המקבלים תמיכה מתוך בסיס התקציב, וקבוצה של תיאטרונים חדשים, המקבלים תמיכה רק מתוך תוספת תקציב, או שמא ראוי לכלול את כל התיאטרונים בקבוצה אחת, תוך מתן משקל ראוי לוותק של התיאטרון ולשאר השיקולים הענייניים לצורך קביעת הזכות לתמיכה ושעור התמיכה; ג. אם יוחלט להמשיך ולקיים את החלוקה של התיאטרונים לקבוצה של תיאטרונים ותיקים וקבוצה של תיאטרונים חדשים, מה הם המבחנים הראויים לצורך המעבר של תיאטרון מקבוצה לקבוצה. ברור כי אין אפשרות מעשית לשקול עניינים אלה בכובד ראש, ולהחליט בהם, באופן שניתן יהיה ליישם את ההחלטה כבר בשנת 1997. אך חובה היא לשקול ולהחליט בעניינים אלה, וליישם את ההחלטה, גם על העותר, במהירות הראויה. משרד החינוך ישלם לעותר את הוצאות המשפט בסך 10,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט א' גולדברג : אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' קדמי : אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט י' זמיר. ניתן היום, כ"ח באב תשנ"ז (31.8.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק נאמן למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ379295/ 95037920. I04	[ "בג\"ץ 3792/95", "בג\"ץ 59/88", "בג\"ץ 847/94", "בג\"ץ 308/76", "בג\"ץ 3424/91", "בג\"ץ 2303/96", "בג\"ץ 6634/94", "בג\"ץ 168/91" ]	461
112	ב בית המשפט העליון ע"א 1031/91 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : דשנים וחמרים כימיים בע"מ נגד המשיב ה : עירית קרית אתא בקשה למחיקת ערעור בשם המערערת: בעצמה בשם המשיבה: עו"ד י. מהולל החלטה בהסכמת בעלי הדין נמחק הערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. הערבות הבנקאית תושב. ניתנה היום, א' באלול תשנ"ז (3.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 91010310. O02	[ "ע\"א 1031/91" ]	463
113	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5232/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. עלי רדואן פוקהא 2. עליא פוקהא 3. נאצר סלימאן פוקהא 4. מוניר פוקהא 5. בסאם פוקאה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ליד מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי ליד מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, ובהסכמת בא כח המשיבים, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבים והמורה להם להמנע מלהרוס את בתיהם של העותרים המצויים בכפר קרדלה. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בעתירה למתן צו על תנאי שתידון בפני הרכב של שלושה שופטים במעמד הצדדים. ניתן היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ	[ "בג\"ץ 5232/97" ]	464
6,478	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5232/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. עלי רדואן פוקהא 2. עליא פוקהא 3. נאצר סלימאן פוקהא 4. מוניר פוקהא 5. בסאם פוקאה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ליד מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי ליד מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים ה ח ל ט ה בהסכמת בא כוח המשיבים ניתן בזה צו ביניים כמבוקש. ניתנה היום, ט"ו באלול תשנ"ז (17.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ	[ "בג\"ץ 5232/97" ]	465
15,850	בית המשפט העליון בג"ץ 5232/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. עלי רדואן פוקהא 2. עליא פוקהא 3. נאצר סלימאן פוקהא 4. מוניר פוקהא 5. בסאם פוקאה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ליד מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי ליד מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. העתירה למתן צו על-תנאי תועבר לדיון לפני מותב תלתא. המשיבים ישיבו על העתירה לקראת מועד הדיון. 2. המשיבים יודיעו לבית המשפט תוך 3 ימים אם הם עומדים להרוס את בתיהם של העותרים ומתי בדעתם לעשות כן. ניתנה היום, כ"ט באב תשנ"ז (1.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052320. M01	[ "בג\"ץ 5232/97" ]	466
54,120	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5232/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד העותרים : 1. עלי רדואן פוקהא 2. עליא פוקהא 3. נאצר סלימאן פוקהא 4. מוניר פוקהא 5. בסאם פוקאה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ליד מועצת התכנון העליונה 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי ליד מועצת התכנון העליונה בגגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית בקשה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: טו בסיון תשנ"ט (30.5.99) בשם העותרים : אין הופעה בשם המשיבים : עו"ד בלס בלס: סכמנו עם העותרים שהם יהיו רשאים לפנות שוב בבקשה לשיקול נוסף, והמועד המתאים נראה לנו תוך חדשיים מהיום. ה ח ל ט ה הדיון נדחה למועד שבעוד ארבעה חדשים. לקראת הדיון הבא ימציאו לנו הפרקליטים הודעות משלימות בכתב. עו"ד בלאס יודיע לעו"ד ג'בארין על החלטה זו. ניתן היום טו בסיון תשנ"ט (30.5.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052320. B05	[ "בג\"ץ 5232/97" ]	467
71,468	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5232/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותרים : 1. עלי רדואן פוקהא 2. עליא פוקהא 3. נאצר סלימאן פוקהא 4. מוניר פוקהא 5. בסאם פוקאה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ליד מועצת התכנון העליונה 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי ליד מועצת התכנון העליונה 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית מחיקת העתירה בשם המשיבים: עו"ד מלכיאל בלס פסק-דין לאור הודעת המדינה ובהסכמת העותרים, העתירה נמחקת, בלא לעשות צו להוצאות. ניתן היום, כ"ט בניסן התש"ס (4.5.2000). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052320. A07 /דז/	[ "בג\"ץ 5232/97" ]	468
80,072	ב בית המשפט העליון בג"ץ 5232/97 - ב' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. עלי רדואן פוקהא 2. עליא פוקהא 3. נאצר סלימאן פוקהא 4. מוניר פוקהא 5. בסאם פוקאה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ליד מועצת התכנון העליונה 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי ליד מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית בקשה לדחיית מועד דיון החלטה השמיעה תידחה כמבוקש. היום, ג' באדר א' התש"ס (9.2.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052320. G06	[ "בג\"ץ 5232/97" ]	469
114	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 3431 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקש: קמינסקי קונסטנט נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 504/97 שניתן ביום 27.5.97 על ידי כבוד השופטים אבן ארי, בר אופיר, אחיטוב בשם המבקש: עו"ד אטיאס מקסים בשם המשיבה: עו"ד דפנה ביינוול החלטה להרכב של שלושה. 15 דקות לכל בעל-דין. ניתנה היום, י"ב בסיון תשנ"ז (17.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034310. B03 /שב	[ "רע\"פ 97" ]	470
2,238	ב בית המשפט העליון רע"פ 3431/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר המערער : קמינסקי קונסטנט נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 27.5.97 בתיק ע"פ 504/97 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' אבן-ארי, צ. בר-אופיר, ר. אחיטוב תאריך הישיבה: ד' באב התשנ"ז (7.8.97) בשם המערער : עו"ד אטיאס מקסים בשם המשיב ה: עו"ד אורלי מור-אל החלטה ניתנת רשות ערעור. המזכירות מתבקשת לקבוע להמשך בהקדם (בפני כל הרכב). ניתנה היום ד' באב התשנ"ז (7.8.97). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034310. A04	[ "רע\"פ 3431/97", "ע\"פ 504/97" ]	471
16,515	בית המשפט העליון רע"פ 97 / 3431 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערת : קמינסקי קונסטנט נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בע"פ 504/97 שניתן ביום 27.5.97 על ידי כבוד השופטים אבן ארי, בר אופיר, אחיטוב בשם המבקש: עו"ד אטיאס מקסים החלטה לתשובת המדינה תוך 15 ימים. ניתן היום כט באייר תשנ"ז (5.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034310. B01	[ "רע\"פ 97" ]	472
115	ב בית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 4900/96 - א' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: גינזברג אהרון נגד המשיב : היועץ המשפטי לממשלה בקשה להעברת העתירה לבית משפט מנהלי החלטה 1. העותר מבקש להעביר את העתירה לבית משפט מנהלי. 2. מתבקשת תגובת המשיב לבקשה, עד 6.1.98 מאחר והעתירה קבועה לדיון ליום 8.11.98. ניתנה היום ל' בכסלו תשנ"ח (29.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049000. J06	[ "בג\"ץ 4900/96" ]	473
31,027	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4900/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש העותר : גינזבורג אהרון נגד המשיב : היועץ המשפט י לממשלה בקשה להעברת העתירה לבית משפט מינהלי החלטה העותר הגיש לבית המשפט בקשה, ביום 28.12.97, "להחליט שבית המשפט המחוזי הדן בעניין הקרוואן ידון גם בעתירה בנושא עתירה 4900/96 כסמכותו הנגררת על פי חוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד". פרקליטות המדינה התבקשה להגיב לבקשה זאת. בתגובתה, מיום 4.1.98, היא מציינת כי אין לה התנגדות לכך שהעתירה בבג"ץ 4900/96 תימחק. עם זאת, לגוף הבקשה של העותר, היא מציינת שאם העותר מבקש שבית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים ידון גם בטענות שהעותר מעלה בעתירה זאת, יהיה עליו לבקש זאת בבית המשפט המחוזי עצמו. פרקליטות המדינה צודקת. לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט אין להעביר עניין מבית משפט אחד לבית משפט שני, אלא רק אם העניין אינו מצוי בסמכותו של בית המשפט הראשון. ואין זה המצב במקרה שלפנינו. השאלה אם בית המשפט המחוזי ידון בטענות המועלות בעתירה זאת במסגרת הסמכות הנגררת שלו, לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט, היא שאלה שהעותר צריך להעלות בפני בית המשפט המחוזי, ובית המשפט המחוזי, ורק הוא, יחליט בה. לפיכך אנחנו דוחים את הבקשה. עם זאת אין בכך כדי למנוע בעד העותר, אם ימחוק את העתירה, להגיש לבית המשפט המחוזי כל בקשה שיראה לנכון. העותר מתבקש להחליט ולהודיע לבית המשפט אם הוא מבקש למחוק עתירה זאת. העותר יגיש את ההודעה לבית המשפט עד יום 7.1.98 שעה 10:00. ניתנה היום, ח' בטבת תשנ"ח (6.1.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049000. I07	[ "בג\"ץ 4900/96" ]	476
37,541	ב בית המשפט העליון בג"ץ 4900/96 - ב' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : גינזברג אהרון נגד המשיב : היועץ המשפטי בקשה למחיקת עתירה החלטה לבקשת העותר, העתירה נמחקת, ללא צו להוצאות. ניתנה היום, ח' בטבת תשנ"ח (6.1.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049000. I08	[ "בג\"ץ 4900/96" ]	477
116	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4763/97 בפני: כבוד השופט י. קדמי העותרים : 1. מריאנה חכים 2. חביב חכים 3. שדולת הנשים בישראל נגד המשיבים : 1. המועצה המקומית מזכרת בתיה 2. ראש המועצה המקומית מזכרת בתיה 3. ראש המטה הכללי 4. ראש אגף כח אדם 5. מימון רחל 6. מימון ויקטור 7. אלישיב שחם החלטה 1. (א) העתירה למתן צו על-תנאי תידון בפני הרכב של שלושה שופטים במועד שיקבע על ידי המזכירות. (ב) באי כוח המשיבים מתבקשים להמציא תגובה בכתב לעתירה סמוך לקראת המועד שייקבע לדיון בה. 2. לא מצאתי לנכון ליתן צו-ביניים כפי שמבקשים העותרים, וזאת משני טעמים: העותרים ליוו את הדיון הקודם כבג"ץ 1910/97 שחם נגד סויסה ואח' ולא חלקו על תוצאותיו; ואין המדובר במניעת מעשה בלתי הפיך. 3. המזכירות תזמן את באי כוח הצדדים לדיון במועד שיקבע. ניתנה היום, א' באב תשנ"ז (4.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047630. H01	[ "בג\"ץ 4763/97" ]	478
18,725	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4763/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' אנגלרד העותרים: 1. מריאנה חכים 2. חביב חכים 3. שדולת הנשים בישראל נ ג ד המשיבים: 1. המועצה המקומית מזכרת בתיה 2. ראש המועצה המקומית מזכרת בתיה 3. ראש המטה הכללי של צה"ל 4. ראש אגף כוח אדם בצה"ל 5. מימון רחל 6. מימון ויקטור 7. אלישיב שחם בקשה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד דפנה הקר בשם המשיבים 2-1: עו"ד הדסה אסיף ועו"ד אילנה אייל בשם המשיבים 4-3: עו"ד אורית קורן בשם המשיבים 6-5: בעצמם בשם המשיב 7: בעצמו פסק-דין השופט ת' אור: 1. שי מימון ( להלן: שי ) ודורית חכים ( להלן: דורית ) היו חברים במשך כשנה וחצי. דורית הודיעה לשי על כוונתה לסיים את היחסים ביניהם. על רקע זה, ביום 7.3.95, ירה שי בדורית והרגה, ומיד בסמוך לאחר זאת התאבד. בעת מעשי הרצח וההתאבדות, היה שי תושב מזכרת בתיה וחייל בשירות סדיר. 2. סמוך לאחר מועד פטירתו, הונצח שי על לוח זיכרון ביחידתו בחיל האויר. שמו של שי הוסף גם לאנדרטת ההנצחה לזכר חיילי צה"ל שבמזכרת בתיה. כך פעלה המועצה המקומית מזכרת בתיה ( להלן: המועצה ) לאחר שראש המועצה, מר רפאל סויסה, פנה לגורמי צבא שונים וביקש לברר כיצד עליו לנהוג, לאור הנסיבות החריגות בהן מצא שי את מותו. לאחר שהובהר לו שרשויות הצבא היקנו לשי מעמד של חלל צה"ל ולמשפחתו מעמד של משפחה שכולה, לא סבר ראש המועצה כי ראוי שהמועצה תסטה מהדרך בה נהגו שלטונות צה"ל ותמנע מקביעת שמו של שי באנדרטה לחיילי צה"ל שבמזכרת בתיה. 3. העותרים 1 ו2- הינם הוריה של דורית המנוחה. העותרת השלישית הנה עמותה ציבורית, אשר שמה לה למטרה להיאבק למען קידום הצדק והשוויון בין המינים בחברה הישראלית. במסגרת זו היא מנהלת מאבק באלימות נגד נשים בכלל ובתופעה הקשה של רצח נשים על ידי בני זוגן, או בני זוגן לשעבר. העתירה מופנית נגד המועצה, על מנת שתחליט להסיר את שמו של שי מהאנדרטה לזכר חללי צה"ל שבמזכרת בתיה; וכלפי המשיבים 3 ו4-, על מנת שיסירו את שמו של שי מלוח הזיכרון הצבאי עליו הוא מונצח. כן מופנית העתירה נגד הנצחתו של שי בכל אנדרטה ציבורית אחרת בתחומה של מזכרת בתיה או הנצחתו בלוח זיכרון כלשהו במסגרת צה"ל. 4. לעתירה הנוכחית קדמה עתירה אחרת באותו נושא, אשר בה העותרים לא היו בעלי דין. בבג"צ 1910/97 ( להלן: העתירה הקודמת ) הגיש המשיב השביעי, אלישיב שחם, עתירה נגד המועצה ואחרים, אשר כוונה נגד הנצחת שמו של שי על האנדרטה שבמזכרת בתיה. באותו עניין הושגה פשרה בין הצדדים, בנוסח הבא: "הצדדים מתכבדים להודיע לכבוד בית המשפט, כי הגיעו לידי הסדר פשרה כדלקמן: 1. המשיב 1 מתחייב להביא בפני ישיבת המועצה שתתקיים במהלך חודש יוני 1997 הצעה והמלצה כי המועצה המקומית מזכרת בתיה תקים, בתוך עשרה חודשים מהיום, אנדרטה חדשה בישוב מזכרת בתיה. 2. על האנדרטה החדשה יכתב 'לזכר בני המושבה אשר נפלו בעת שרותם'. 3. על האנדרטה החדשה יירשמו שמותיהם של כל מי שהמועצה המקומית תחליט. 4. עם הקמת האנדרטה החדשה ורישום שמו של שי מימון ז"ל על האנדרטה החדשה, יוסר שמו מהאנדרטה הנוכחית. 5. טקסי הזיכרון לחללי מערכות ישראל ימשיכו להתקיים באנדרטה הנוכחית. 6. היה ויתברר במרוצת השנים כי רחבת האנדרטה הנוכחית צרה מהכיל את כל תושבי מזכרת בתיה בטקס הזיכרון, תהיה רשאית המועצה להעתיק את האנדרטה הנוכחית למקום אחר, מרווח יותר, בתנאי שמיקומה החדש של האנדרטה הנוכחית לא יהיה בסמיכות לאנדרטה החדשה שתיבנה לפי סעיף 1 לעיל. 7. א. לא תאשר המועצה המקומית מזכרת בתיה בישיבתה הראשונה, כאמור לעיל, הקמת אנדרטה חדשה, יהיה רשאי העותר לחדש את עתירתו. ב. לא תבנה המועצה המקומית מזכרת בתיה את האנדרטה החדשה בתוך 10 חודשים, כאמור לעיל, יהיה רשאי העותר לחדש את עתירתו. ג. היה ומסיבות שאינן תלויות במשיבים 2 ימנע מאת המועצה המקומית מזכרת בתיה לרשום שמו של שי מימון ז"ל על האנדרטה החדשה, וכתוצאה מכך לא יוסר שמו מהאנדרטה הקיימת, יהיה רשאי העותר לחדש את עתירתו. 8. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות". המשיב 1 הנזכר בהסכם הפשרה הוא ראש המועצה, והמשיבים 2 - הוריו של שי. על יסוד הסכם הפשרה, אשר בית המשפט העליון רשם אותו בפניו, הגיעה העתירה ביום 6.5.97 לסיומה. ההסכם הובא בפני המועצה, וזו אישרה אותו ביום 1.6.97. קודם ביצועו של ההסכם בפועל, הוגשה ביום 4.8.97 עתירה זו. העותרים שבפנינו ידעו על קיומה של העתירה הקודמת, אך בשל חילוקי דעות בינם לבין העותר שם, לא הצטרפו כבעלי דין לעתירה. הם גם ידעו כי המועצה אמורה לקיים דיון בהסכם אשר הוגש במסגרת העתירה הקודמת. לפיכך, פנו למועצה במכתב מיום 15.5.97, בו הביעו את התנגדותם להסכם, על פיו שמו של שי יהיה מונצח על אנדרטה אחרת במזכרת בתיה, כמותנה בהסכם. 5. טענת העותרים היא, כי הנצחתו של שי הן באנדרטה אשר במזכרת בתיה והן על לוח זיכרון ביחידתו בחיל האויר, לוקה בחוסר סבירות קיצוני. ההנצחה של חיילים על ידי ציון שמם על לוחות זיכרון ואנדרטאות נועדה להביע את הערכת הציבור בכללו לאותם שמסרו נפשם במסגרת שירותם, ולהוות אמצעי לשמירת זכר הנופלים בתודעת הציבור. כך מונצחים גם מי שלא נפלו בקרב אלא במהלך השירות, כשנסיבות מותם קושרות את מותם לשירות הצבאי, אליו נשלחו על ידי החברה ולמענה. במסגרת זו, משמש את רשויות ההנצחה גם עיקרון האחידות בהנצחה. לטענתם, עקרונות אלה של הנצחה אינם ישימים למקרה שבפנינו. נסיבות מותו של שי כרוכות ברצח של חברתו ובהתאבדות. מעשיו אינם מוסריים, עומדים בניגוד לרעיון ההנצחה ואינם קשורים כלל בשירותו הצבאי. מותו כרוך במעשים שיש עימם קלון, ועל כן אין להנציחו. הנצחתו אף יכולה להתפרש כהתייחסות סלחנית למעשיו, ואף לפגוע באחרים המונצחים עמו על אותו לוח זיכרון. עובדה היא, שבני משפחות של מי שמונצחים על האנדרטה במזכרת בתיה, ראו בכך פגיעה בכבוד יקיריהם ודרשו אף הם את הסרת שמו של שי מהאנדרטה. גם העותרים, הוריה של דורית, רואים בכך פגיעה בזכרה של בתם ופגיעה בהם. כך, גם אם זכרו של שי יונצח באנדרטה חדשה, אשר תוקם על ידי המועצה בהתאם להסכם הפשרה אשר אושר על ידי המועצה. העותרים מדגישים גם את חומרת התופעה של רצח נשים על ידי בני זוגן, כשאלה מבקשות לנתק את הקשר עימם. הנצחתו של אדם שרצח אשה בשל רצונה לנתק עמו את הקשר, על גבי אנדרטה צבאית לזכר חללי צה"ל, עלולה להתפרש כמתן לגיטימציה ציבורית למעשה הרצח. 6. בתגובתם לעתירה מבהירים המשיבים 3 ו4- את הנהלים ששררו בצה"ל במועד מותו של שי. לפי פקודת מטכ"ל, על פיה נהגו, נקבע: "יחידה תוכל להנציח את זכר חלליה, במקום שיועד לכך בחדר המורשת של היחידה. במקום זה יונצח שמם של חללי היחידה ללא יוצא מן הכלל (חיילים שנפלו בקרב, חיילים שנפטרו ממחלה וכד')". פקודת מטכ"ל אחרת עוסקת בלוויתו של חייל, אשר מת בנסיבות שיש עמן קלון, וקובעת שבמקרה כזה ראש אכ"א רשאי להורות, לאחר התייעצות עם הפרקליט הצבאי הראשי, שלוויית החייל תהיה ללא סממני כבוד. ראש אכ"א הוסמך במקרים אלה לשנות את סדרי ההלוויה. לאחר הנצחת שי ובעקבות ההדים שעוררה, חל שינוי במדיניות רשויות הצבא. עתה, מקום שראש אכ"א קבע שמותו של חייל הינו מוות שיש עמו קלון, ניתן יהיה להורות שלא תתבצע ההנצחה "בכל מה שקשור להיבט הציבורי ולסממני הכבוד". הנה כי כן, הנצחתו של שי ביחידתו נעשתה על פי האמור בפקודות מטכ"ל, כפי שהובנו על ידי שלטונות הצבא בשעתו, וכפי שנהגו אז ביחידתו של שי בחיל האויר. כיום סבור ראש אכ"א, במחשבה לאחר מעשה, שלא היה מקום להנציח את שי על לוח הזיכרון ביחידתו. מי שמצא את מותו בנסיבות שיש עמן קלון, אינו זכאי לכך. חרף זאת, משנעשה הדבר, עמדתו היא שאין להסיר את שמו של שי מלוח הזיכרון. המשיבים 3 ו4- מדגישים בעניין זה את ההבדל בין החלטה כשהיא מתקבלת לראשונה לבין מקרה שהחלטה שניה באה לבטל החלטה קודמת. עמדתם היא, כי: "החלטתו של ראש אכ"א שלא להסיר את שמו של המנוח מלוחית זיכרון צבאית, מגלמת איזון ראוי בין האינטרס הציבורי והפרטי בביטול ההחלטה עליו הצביעו העותרים, לבין האינטרס בהותרתה של החלטה זו על כנה, ובפרט האינטרס בשמירת כבודה של משפחת המנוח". וכן: "הסרת שמו של המנוח מלוח ההנצחה ביחידתו, עליו נרשם סמוך למותו בחודש מרץ 1995, לאחר שבחלוף הזמן נקשרו יקיריו לאתר הנצחתו, בו נכחו עת הוזמנו להשתתף בערבי יום הזיכרון ביחידה ולהתייחדות זכר המנוח, יהיה בה כדי לפגוע בכבודם וברגשותיהם של בני משפחתו ויתר יקיריו של המנוח, פגיעה העולה לאין שיעור על הפגיעה בכבודם אילו הוחלט מלכתחילה כי המנוח לא יזכה להנצחה ביחידתו". 7. עמדת המועצה וראשה, המשיבים 1 ו2-, היא, שאין להתערב בהחלטת המועצה לאשר את הסכם הפשרה. קודם לשכלולו של הסכם זה, סברה המועצה שהסרת שמו של שי מהאנדרטה שבמזכרת בתיה תהווה פגיעה קשה במשפחתו וסרבה, כמוה כשלטונות הצבא, להורות על מחיקת שמו. עם זאת, לאור הצעה שהועלתה בעת הדיון בעתירה הקודמת, הצעה אשר התקבלה על דעת העותר שם (אשר שמש פה לבני משפחות של חיילים אחרים אשר שמותיהם מופיעים על האנדרטה), ונוכח הסכמת הוריו של שי לפשרה זו, שינו את החלטתם. בפשרה שהושגה בעתירה הקודמת, הם רואים פתרון מאוזן של המצב שנותר, בהתחשב בעמדות כל המעורבים בפרשה. 8. ההכרעה בעתירה זו אשר הונחה לפתחו של בית המשפט קשה היא. עוסקים אנו בהתנגשות בין רגשות עזים של כל אחד מן הצדדים הנוגעים לעניין. ההורים ובני משפחה של חיילים אחרים המונצחים על המצבות בהן עוסקים אנו, מבקשים לשמור על שמם של יקיריהם ורואים בכיתוב שמו של שי, בשל הנסיבות בהן מצא את מותו, פגיעה בשם יקיריהם וחילול זכרם. הוריה של דורית רואים פגיעה בזכרה, בכך ששמו של רוצחה יתנוסס על אנדרטה, הבאה להנציח הנצחה ציבורית את שי, אשר גרם לאסונם. העותרת השלישית ואחרים רואים בכך פגיעה בעיקרון ההנצחה הציבורית של מי שראויים לכך. הנצחה ציבורית של מי שאינו ראוי לכך, יש בה פגיעה בהנצחתם של האחרים, הראויים לכך. מי שרוצח אשה בשל כך שאין היא נכונה לקיים עמו קשר, כמוהו ככל רוצח, אשר החברה והציבור מוקיעים ומגנים את מעשהו ואינם מוכנים לתת יד להנצחת זכרו. הנצחה כזו יכולה להתקבל, ולו בעקיפין, כמחילה על מעשהו. הדבר עלול גם להעביר מסר, על פיו אין הוקעה גמורה ושלימה של מעשהו. 9. מנגד, עומדים הוריו של שי. שי היה בנם. אין הם מצדיקים את מעשהו, ורואים בו מעשה בלתי נסלח. ברגישות מירבית וכצעד נאצל מצידם, ראו לתרום את אבריו של שי, לאחר מותו, לאנשים שניתן על ידי כך להציל את חייהם. בכך בקשו לכפר, ולו במעט, על מעשהו של שי. הם לא בקשו לערוך לו הלוויה צבאית, וערכו לו הלוויה אזרחית. הנצחת זכרו נעשתה ביחידתו לא בלחצם, אלא על פי הבנתם ושיקול דעתם של גורמי צה"ל המוסמכים. משנעשה הדבר, מהווה לוח הזיכרון מקום אליו נקשרו ובו הם מתייחדים עם זכרו של בנם. שי לא חדל להיות בנם המנוח. כאב אובדנו של בנם אינו קטן מכאבם של הורים שכולים אחרים, תהיה הסיבה למותו אשר תהיה. על הקשר בין החיים לבין יקיריהם אשר אינם עוד בין החיים, ועל כבוד האדם של הורים שכולים כבר נאמר: "כבוד האדם אינו רק כבודו של אדם בחייו. זהו גם כבודו של אדם לאחר מותו, וזהו גם כבודם של יקיריו, השומרים את זכרו בליבם. כבוד זה מתבטא, בין השאר, בעצם הצבתה של המצבה, בביקורים בבית הקברות בימי זיכרון ובטקסי ציבור ובטיפוח הקבר. זהו אותו קשר - לעיתים ראציונלי ולעיתים בלתי ראציונלי - בין החיים לבין המתים, אשר מגבש את האדם שבתוכנו והנותן ביטוי למאוויי הנפש הנכספים. זוהי היד שהחיים מושיטים למתים" (ראו ע"א 294/91 חברת קדישא נ' קסטנבאום , פ"ד מו(2) 464, 523). שי אינו עמנו. כבודם ו"היד" שמושיטים הוריו ובני משפחתו אל יקירם שמת הם המונחים על כף המאזניים. העובדה ששי גרם למותה של דורית והדרך בה מצא את מותו, ככל שיהיו בלתי נסלחים וראויים להוקעה, גרמו גם לכך שבנם נלקח מהם, מבלי שהם חטאו. 10. האיזון שצריך להערך בנסיבות אלה, כך סבורים כיום גם שלטונות צה"ל, מצדיק הימנעות מהנצחה ציבורית של מי אשר קלון מלווה את מותו. כפי שטענו, בצדק, המשיבים בפנינו, צריכה להיות בעניין זה אחידות בגישה למקרים בהם חיילים מוצאים את מותם, כשקלון מלווה את דרך מותם ומעשיהם כחיילים. עתה, כך ניתן להבין, העניין הוסדר. מקרהו של שי הביא למחשבה מחודשת אצל הגורמים המוסמכים, וזו הביאה למסקנות אופרטיביות כמבואר לעיל. על פי המדיניות הנוהגת, במקרים מסוג זה לא תהיה עוד הנצחה באנדרטות ולוחות זיכרון ביחידתו של החייל. אך הנסיבות בענייננו הן כאלה, ששמו של שי כבר נחקק על לוח הזיכרון ביחידתו. בפרק הזמן הניכר שחלף מאז, הפך המקום אתר התייחדות להוריו, הפוקדים בימי זיכרון את המקום ומעלים את זכרו של שי. סילוק שמו מלוח הזיכרון עתה, לאחר שכבר נחקק עליו, יהווה פגיעה קשה בהם, אשר אין להשוות את חומרתה למקרה בו שלטונות הצבא לא היו מנציחים את שמו מלכתחילה. על הבחנה זו, בין ההחלטה שניתן לקבל טרם מעשה לבין החלטה המתקבלת לאחר שכבר נעשה מעשה, עמד השופט ברק בבג"צ 3406/91 בבלי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מה(5) 1. השופט ברק אומר (בעמודים 11-10): "במסגרת קבלת ההחלטה השניה, בה חוזרת הרשות המינהלית מההחלטה הראשונה, עליה להתחשב בהחלטה הראשונה. אכן, החלטה זו יצרה מציאות נורמטיבית חדשה, היא ביססה הסתמכות ולעיתים אף שינוי מצב לרעה. שינוי בהחלטה זו עשוי לפגוע בציפיות סבירות. יש לשקול עניין זה במסגרת האיזון הכולל, הבוחן את סבירותה של ההחלטה השניה. על כן, יהיו בודאי מקרים בהם רשות לא תהא רשאית לקבל בדיעבד החלטה שרשאית היתה לקבלה מראש. בין ה'מראש' לבין ה'בדיעבד' חלף זמן, התרחשו אירועים, נוצרה מציאות חדשה. כל אלה עשויים להפוך את הבדיעבד לבלתי סביר, למרות שאילו נתקבל 'מראש' היה הוא סביר בהחלט". וכפי שאומר חברי, השופט מצא, בבג"צ 5273/97 מוננזון נ' עירית אשדוד (טרם פורסם): "בגדר שיקוליה לביטולה ולשינויה של החלטה קודמת, חייבת הרשות להביא בחשבון את השפעת ההחלטה המבטלת, או המתקנת, על המציאות אשר נוצרה בעקבות החלטתה המקורית. משנרכשו זכויות מכוח ההסתמכות על ההחלטה הראשונה, או אף נוצרו ציפיות לגיטימיות למימושן של זכויות כאלו, שוב אין הרשות - בגדר החלטתה המתקנת - רשאית להתעלם מהן ... מכאן, שעל רשות מינהלית מוטל, לא פעם, להכיר בזכות שנרכשה בהסתמך על החלטה שגויה, הגם שאלמלא ההחלטה רשאית היתה הרשות שלא להעניקה או להכיר בה" (בפיסקה 8 של פסק הדין). דברים אלה יפים בשינויים המחוייבים גם לענייננו. כפי שמצויין בעניין זה בתגובה מטעם המשיבים 3 ו4-, מהכרותם של גורמי הצבא העוסקים בטיפול בנפגעים עם משפחתו של שי, יהיה בהסרת שמו מלוח ההנצחה של יחידתו, משום פגיעה קשה והוספה מיותרת לכאבם. נוצרה מציאות עליה הסתמכו בני משפחתו של שי ושינוייה יהווה פגיעה קשה בהם. למציאות חדשה זו, המתקיימת מזה קרוב לשלוש שנים, יש לתת משקל. כך נהג ראש אכ"א בצה"ל, ובערכו את האיזון של הפגיעות והאינטרסים הכרוכים בהסרת שמו של שי מלוח הזיכרון, לעומת אלה הכרוכים בהימנעות מכך, הגיע למסקנה, שבנסיבות שנוצרו אין להסיר את שמו של שי מלוח הזיכרון. 11. עתה נדרשים אנו לשקול ולהחליט אם החלטה זו של ראש אכ"א מחייבת את התערבותנו. אין אנו נדרשים להחליט אם מלכתחילה היה מקום להוסיף את שמו ללוח הזיכרון של חיילי היחידה אשר נפלו. גם הגורמים המוסמכים בצה"ל סבורים שלא היה מקום לנהוג כך, ודעתנו כדעתם. מה שנדרשים אנו להחליט בו, הוא האם נוכח המציאות שהתהוותה, ההחלטה שקיבל ראש אכ"א שלא להסיר את שמו של שי מלוח הזיכרון חורגת ממיתחם הסבירות, עד כי מתחייבת התערבות בהחלטתו. אודה, שהתלבטתי רבות בשאלה זו. ההכרעה המתבקשת קשה היא. חברו בה שאלות שבמוסר ובמצפון; שאלות של כבוד המת וכבוד יקיריו המבקשים לזכרו ולבכות את אובדנו - כך לגבי קרוביהם של כל אלה אשר שמותיהם חקוקים על לוח הזיכרון, לרבות הוריו של שי; וכן הפגיעה הקשה שבמחיקת שם של מי שאינו בין החיים מלוח עליו שמו כבר נחקק. עוסקים אנו ברגשות ורגישות של מי שאיבדו את יקיריהם, אשר קשה למודדם. כל החלטה שתתקבל יהיה בה פגיעה בחלק מהמעורבים. אכן, שקילתם של כלל השיקולים ועריכת האיזון ביניהם הינה מלאכה מן הקשות ביותר. בסופו של דבר, באתי למסקנה שאין לקבוע שהחלטתו של ראש אכ"א חורגת ממיתחם הסבירות. נזכור, כי לא מה היה מחליט בנסיבות דומות בית המשפט או שופט משופטיו הוא שצריך להכריע. השאלה היא, אם השיקולים ששקל ראש אכ"א והמסקנה אליה הגיע, הם כה בלתי סבירים עד שנדרשת התערבותנו. על שאלה זו יש, לדעתי, להשיב בשלילה. 12. גם בהחלטת המועצה אין, לדעתי, להתערב. ראשית, אין לבוא עם המועצה בטרוניה על החלטתה הראשונה להוסיף את שמו של שי לאנדרטת חללי צה"ל בני מזכרת בתיה. פעולה זו נעשתה על רקע האינפורמציה שנמסרה לה על ידי שלטונות צה"ל, על פיה נכלל שמו של שי בין החללים אשר הונצחו על ידי צה"ל. כמו עמדתו של ראש אכ"א, היתה עמדתה הראשונה של המועצה כי אין למחוק את שמו של שי מהאנדרטה. משהושגה פשרה בדיון בעתירה הקודמת, וזו התקבלה על דעת העותר שם, על דעת אחרים אשר שמות יקיריהם מופיעים על האנדרטה, וכן על דעת הוריו של שי, שקלה המועצה את עמדתה מחדש, וראתה לאמץ פשרה זו. פשרה זו לקחה בחשבון שבני המקום במזכרת בתיה, להבדיל מבני משפחתם של אלה אשר שמותיהם חקוקים על לוח הזיכרון ביחידתו, מכירים את פרשת נסיבות מותם של דורית ושי. על כן, יועתק שמו של שי מהאנדרטה אשר לידה מתקיים יום הזיכרון לחללי צה"ל. החלטת המועצה גם לקחה בחשבון שהסדר הפשרה נעשה במסגרת הליך שהתקיים בבית המשפט העליון, ובית המשפט ראה לבטל את העתירה על סמך הסדר זה. כאן ראוי להוסיף הערה. העותרים ידעו על ההליך שהתקיים בעתירה הקודמת. הם לא ראו לנכון להצטרף אליו. הם גם לא הגישו את עתירתם, לא כל עוד העתירה הקודמת היתה תלויה, ולא בטרם החליטה המועצה לאשר את הסכם הפשרה. רק כחודשיים לאחר החלטת המועצה, אשר אישרה את ההסכם, הוגשה העתירה בתיק זה. דעתי היא, שלאור השתלשלות האירועים, ולאור הדברים שאמרנו לגבי עמדת המשיבים 3 ו4-, אין להתערב גם בהחלטת המועצה, ואין לקבוע שהחלטתה, על פיה אושר הסכם הפשרה, נגועה באי סבירות המצדיק התערבות. 13. ויודגש: אין בהחלטתנו זו כדי לגרוע או להפחית מן הגינוי המוסרי החריף, אשר ראוי להפנות כלפי מעשי רצח, ובכלל זה מעשי רצח של נשים בידי בני זוגם, אשר הפכו לאחרונה לתופעה מדאיגה הן בשל חומרתה והן במימדיה. מעשה זה של נטילת חייו של אחר במזיד הוא מעשה אשר טבוע בו קלון חריף מעצם מהותו וטיבו. אכן, המדיניות החדשה הנקוטה בידי שלטונות הצבא, השוללת את הנצחתם של חיילים אשר קלון ליווה את מותם ומעשיהם כחיילים, נותנת את המשקל הראוי לצורך בהוקעת מעשים כאלה. אך גם נוכח גישה כללית זו, עלינו לזכור כי החלטתנו אינה ניתנת בחלל ריק. עלינו ליתן את המשקל הראוי לייחוד שבמקרה זה, הנובע מכך שפעולות מסויימות להנצחתו של שי כבר נעשו. על רקע עובדה זו, ועל יסוד מיכלול השיקולים עליהם עמדתי, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת המשיבים. התוצאה היא, שהעתירה נדחית. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט א' מצא : אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' אנגלרד : אני מסכים לחוות דעתו של חברי השופט ת' אור. עם זאת, ברצוני להוסיף דברים אחדים. על הקינאה אומר הכתוב כי קשה היא כשאול, ורבי אליעזר הקפר אומר כי היא מוציאה את האדם מן העולם (פרקי אבות, ד, כא). נראה כי הקינאה גרמה למעשה הטירוף של חייל צעיר, שביום מר ונמהר רצח נפש נערה והרג גם את עצמו, ובכך הביא יגון ושכול על שתי משפחות. וכאילו לא די בייסורי נפש אלה, בא עניין ההנצחה בחיִל ובמושבה וגרם עוגמת נפש נוראה לקרובי המשפחה מוכי הגורל ולהורים שכולים נוספים. כתוצאה מכך, אנו נקראים להכריע בשאלה האם מן הראוי למחות את שמו של הורג הנפש ממצבות הזכרון בהן נחרת. אגב כך, אנו מתבקשים להחליט האם לקיים או לבטל את הפשרה שנעשתה באישור בית משפט זה, למחוק את השם ממצבה אחת ולהוסיפו למצבה אחרת? קשה עלינו ההחלטה, משום שהמחלוקת טעונה בסמליות רבה ומלוּוָה ברגשות עזים. החלטתנו - יהא תוכנה אשר יהא - תוסיף בהכרח צער על צער וכאב על כאב השרויים בעומק נשמתו של כל אחד ואחד מבעלי הדין בשל האסון שהתרגש עליו. אמנם גזירה עלינו היא כי אין מרחמין בדין (שו"ע, חו"מ, יז, י; צז, ה ), אך מי חפץ בדין שאין בו ממידת הרחמים?! תחושתם הקשה של הורי הנערה בשל הנצחת שמו של רוצח בתם על לוח זכרון בצבא ועל אנדרטה ציבורית מובנת מאד. ציון שמו של מת על מצבה נחשב בעיני הציבור כמתן כבוד למת. ומה כבוד יש להעניק לאדם בנסיבות מחרידות אלה?! אולם נראה לי כי ההנחה שציון השם של נפטר על מצבת זכרון הוא עניין של כבוד-המת אינה כה פשוטה כפי שילמד אותנו עיון במסורת ישראל. ואמנם, בהלכה היהודית שאלה גדולה היא אם דיני האבלות, הנוגעים להלוויית המת, להספדו, לקבורתו, לאמירת קדיש, לניחומים ולהקמת מצבה מכוונים הם לכבוד המת או לכבוד האנשים החיים אותם השאיר אחריו לאנחות. מקור המחלוקת הוא במסכת סנהדרין ( בבלי, מו, ב) לגבי הספדו של מת: "איבעיא להו הספידא יקרא דחיי הוי או יקרא דשכבי הוי" ["נשאלה להם: ההספד כבודם של החיים הוא או כבודם של המתים הוא"]; מסקנת הגמרא שם היא כי ההספד הוא לכבודו של המת. התוצאה היא כי מת שאינו ראוי לכבוד על פי תפיסת ההלכה, כגון המאבד עצמו לדעת או הרוגי בית דין "אין מתעסקים עמו לכל דבר ואין מתאבלין עליו ואין מספידים אותו ולא קורעין ולא חולצין, אבל עומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד לחיים" (שו"ע, יו"ד, שמה, א). מתוך דין זה עולה, איפוא, כי יש דברים באבלות שהם כבוד למת ויש דברים שהם כבוד לחיים. באשר למניעת כבוד למת שאינו ראוי לכבוד, אציין כי ידועה גישתה המקלה של ההלכה באמצה מבחן חמור ומצמצם למציאותו של מאבד עצמו לדעת, עד כדי כך ש"אם ראוהו חנוק ותלוי באילן או הרוג ומושלך על גבי סייפו הרי הוא בחזקת כל המתים ומתעסקים עמו ואין מונעין ממנו דבר" (יו"ד, שמה, ב). ראה את תשובתו הידועה של החתם סופר, יו"ד סימן שכו, שבה הוא אומר "ומי יודע מחשבות בני אדם"; וכן "לעולם אנו תולין או שלא איבד עצמו כלל או אי נמי איבד עצמו מכל מקום היה שלא מדעת". השווה גם פד"ר א, בעמ' קסד. כפי שעולה מלשון השולחן ערוך הנזכרת (סימן שמה, א), מרן ר' יוסף קארו פסק, בעקבות הרמב"ם, כי רוב דיני האבלות הם לכבוד המת (יקרא דשכבי) ורק מיעוטם לכבוד החיים (יקרא דחיי), כגון דיני התנחומים. על גישה זו יצאו עוררין מבין הפוסקים. ראה כסף משנה על הרמב"ם הלכות אבל פ"א, הי"א, המזכיר את הרמב"ן (תורת האדם, בעמ' פג), וכן בית יוסף על טור יו"ד סימן שמה; וכן ראה לחם משנה, על הרמב"ם, שם. ראה במיוחד את תשובתו הנזכרת של החתם סופר, יו"ד, סימן שכו; וכן תשובתו אה"ע, סימן סט. גדולי הפוסקים גילו רגישות מיוחדת כאשר בשלילת האבלות הייתה משום פגיעה קשה בכבוד המשפחה "אשר יהיה להם לבוז ולכלימה עולמית שאחד מהם קלקל מעשיו". הם נטו להתיר את האבלות למשפחה אף במקרה של מאבד עצמו לדעת: חתם סופר, שם, סימן שכו; פתחי תשובה על שו"ע יו"ד, סימן שמה (א). יהא הדין בדיני אבלות אשר יהא, דומה כי הקמת מצבה לזכר המת היא בעיקרה לכבוד החיים. השאלה התעוררה לגבי מצבה לציון הקבר, לה יש דינים מיוחדים בשל איסור הנאה. לגביה הובעה הדעה כי יש בה הן משום כבוד המת והן משום כבוד החיים, כשהדגש הוא על האחרון. עיין ודוק בשו"ת דברי יוסף, סימן יג (רבי יוסף קאנוויץ). נראה לי כי לוח זכרון ומצבה המצויים באתר אחר, שאינו הקבר, ואשר בדרך כלל משמש למקום התייחדות שנתית של קרובים וידידים הם, לפי תפיסת ההלכה, באופן בלעדי לכבוד החיים, הלא היא משפחת הנפטר. נמצא כי לפי גישת המסורת היהודית, אין בהקמת מצבת זכרון משום מתן כבוד למת. לכן נראה כי גם אם נהרג אדם בשל ביצוע פשע, אין מניעה עקרונית כי שמו יונצח לכבוד הוריו וקרוביו ולנחמתם. איני מתעלם מכך כי לפי התפיסה הרווחת בציבור הישראלי מצבות זכרון הן לכבוד הנפטרים. אך ההתבוננות בתפיסתה של ההלכה היהודית - הנשענת על הכרה בת אלפי שנים של המציאות האנושית - עשויה להעניק לנו מבט מעמיק יותר על הבעייתיות של המקרה שלפנינו. המדובר אינו כל כך בכבוד המת כמו בכבוד החיים. הכרה זו מעמידה אלה מול אלה את ההורים האומללים של שני הצעירים. מחיקת השם של הצעיר המת היא פגיעה קשה בכבוד הורי הצעיר, מבלי שיש הכרח לראות בהשארת שמו על המצבה, בנסיבות המקרה, משום מתן כבוד לו. אין ספק, כי גם בכך יש בפועל משום גרימת צער להורי הנערה השכולים, וגם להורים שכולים אחרים ששמות ילדיהם חרותים בלוח. הפנמת ההשקפה ההלכתית עשויה, אולי, לשכך במשהו את הכאב בשל הפניית המבט מן המתים אל החיים. ברוח השקפה זו, ברצוני לסיים את דבריי בפרשה מעציבה זו בהצעה שאולי יש בה משום נחמה פורתא: בדיון לפנינו קבלו ההורים של הנערה, שחייה נקפדו באכזריות בדמי ימיה, כי למרבה היגון בתם לא זכתה להנצחה ציבורית כלשהי. מדוע לא תינקט יוזמה על ידי אנשי ציבור, בעזרתם של אנשים בעלי רצון טוב, להקמת מפעל הנצחה מתאים לזכר הנערה? מפעל כזה יהיה לכבודה ולכבוד משפחתה וקרן קיימת לציבור כולו. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, כא' בטבת התשנ"ח (19.1.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97047630. E02	[ "בג\"ץ 4763/97", "ע\"א 294/91" ]	479
117	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5780/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד המערער : נאסר מחמד קוס נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר תאריך הישיבה: י' בחשון התשנ"ח (10.11.97) בשם המערער: עו"ד בולוס ג'ואד בשם המשיבה: עו"ד אביה אלף החלטה כמבוקש על ידי המערער, בהסכמת באת-כוח המדינה נדחה ביצוע עונש המאסר. על המערער להתייצב במשטרת ירושלים ביום 29.11.97 עד השעה 10:00 לריצוי עונשו. ניתנה היום, י' בחשון התשנ"ח (10.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057800. E04	[ "ע\"פ 5780/97" ]	480

83

בבית המשפט העליון בש"א 4581/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : יהב [והבה] אשר נגד המשיב : שר הבריאות בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת הפרקליטות אשר תוגש תוך עשרה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ט בתמוז תשנ"ז (24.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045810. Q01

[ "בש\"א 4581/97" ]

355

4,433

ב בית המשפט העליון בש"א 4581/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : יהב [והבה] אשר נגד המשיב : שר הבריאות בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד זיו אלדן החלטה מן החומר שבפני עולה, כי פנייתו של עו"ד גליק מיום 24.7.97 לקבלת המסמכים שעמדו בבסיס ההחלטה להתלות את רשיונו של המבקש נענתה רק ביום 23.9.97. כמו כן, לא ברור נושא הויתור על הסודיות הרפואית לנוכח האמור בסעיף 5 למכתבו הנ"ל של עו"ד גליק (לפיו צורף, לכאורה, כתב ויתור על סודיות רפואית). בנסיבות אלה ראיתי להעתר לבקשה לארכה נוספת. הודעת הערעור תוגש עד ליום 30.10.97. ניתנה היום, ד' בתשרי תשנ"ח (5.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045810. O05

[ "בש\"א 4581/97" ]

356

8,230

בבית המשפט העליון בש"א 4581/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : יהב [והבה] אשר נגד המשיב : שר הבריאות בקשה להארכת מועד בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד זיו אלדן החלטה הארכת המועד כמבוקש. ניתנה היום, ז' באב תשנ"ז (10.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045810. Q02

[ "בש\"א 4581/97" ]

357

11,567

ב בית המשפט העליון בש"א 4581/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : יהב [והבה] אשר נגד המשיב : שר הבריאות בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בשם המבקש: בעצמו החלטה לתגובת המשיב אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ז באלול תשנ"ז (19.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045810. O04

[ "בש\"א 4581/97" ]

358

84

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3181 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים: 1. מוסא אמל 2. מוסא ראאד נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. שר לביטחון פנים צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובא היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיב מס' 2 והמורה לו להימנע מלעצור למטרת גירוש ולהימנע מלגרש מתחומי מדינת ישראל את העותר מס' 2. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת בעתירה זו. ניתן היום, י"ח באייר תשנ"ז (25.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031810. I02

[ "בג\"ץ 97" ]

359

2,132

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3181/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. אמל בת זאיד מוסא 2. ראאד בן גומעה מוסא נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. השר לביטחון פנים החלטה בהודעה מטעם פרקליטות המדינה מיום 17.7.97 נאמר, בין היתר, כי המשיבים יבחנו את טענות העותרים, ואם יתברר כי אין צורך בהשלמת מסמכים או הבהרות, יתנו את החלטתם תוך 21 ימים. לפיכך אני דוחה את המשך הטיפול בעתירה זאת, עד לקבלת הודעה מפרקליטות המדינה בדבר עמדת המשיבים, לאחר שיבחנו את טענות העותרים. פרקליטות המדינה תגיש הודעה לבית המשפט בעניין נשוא העתירה לא מאוחר מסוף חודש ספטמבר 1997. צו הביניים יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת בעתירה. ניתנה היום, ט"ז בתמוז תשנ"ז (21.7.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031810. I04

[ "בג\"ץ 3181/97" ]

360

15,436

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 3181 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים: 1. מוסא אמל 2. מוסא ראאד נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. השר לביטחון פנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה פרקליטות המדינה מתבקשת להגיש תגובה לעתירה תוך 45 יום. התגובה תובא לעיוני ועל יסוד התגובה אחליט בדבר המשך הטיפול בעתירה. מוצא בזה צו ביניים כמבוקש שיעמוד בתוקפו עד לקבלת החלטה אחרת בעתירה זו. ניתנה היום, י"ח באייר תשנ"ז (25.5.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031810. I01

[ "בג\"ץ 97" ]

361

17,637

בבית המשפט העליון בג"ץ 3181/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותרים : 1. מוסא אמל 2. מוסא ראאד נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. שר לביטחון פנים בקשה למחיקת עתירה בשם העותרים: עו"ד רענן כרמון החלטה אני מוחקת את העתירה כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ט"ו באב תשנ"ז (18.8.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031810. Q05

[ "בג\"ץ 3181/97" ]

362

85

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 1177/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: ברק יהושע (בפשיטת רגל) נגד המשיבים : 1. כונס הנכסים הרשמי מחוז ת"א 2. עו"ד שפיגלר שמואל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 21.1.96 בת.א. 361/92 המר' 9477/95 שניתנה על ידי כבוד השופט י. לויט החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשנ"ז (28.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96011770. J03

[ "רע\"א 1177/96" ]

363

6,441

בבית המשפט העליון רע"א 96 / 1177 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : ברק יהושע נגד המשיבים : 1. כונס הנכסים הרשמי -מחוז ת"א 2. עו"ד שפיגלר שמואל בקשה לפטור מערבון בשם המבקש: עו"ד יוסי שקד בשם המשיב הראשון: עו"ד רחל שני-שרפסקי החלט ה בשים לב למהות השאלה שבמחלוקת ולעובדה שלא נפסקו הוצאות בדיון בפני הערכאה הראשונה, אני מחליטה להפחית את סכום הערבון ולהעמידו על סך 3,000 ש"ח בלבד. אעיר, כי לא הונחה בפני תשתית עובדתית מספקת בדבר יכולתו הכלכלית של המבקש. הערבון יופקד תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, י"ז בסיון תשנ"ז (22.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96011770. Q02

[ "רע\"א 96" ]

364

8,153

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 96 / 1177 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי ה מבקש: ברק יהושע נגד המשיבים : 1. כונס הנכסים הרשמי -מחוז ת"א 2. עו"ד שפיגלר שמואל בקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון בשם המבקש: עו"ד יוסי שקד החלטה לצערי, הבקשה לפטור שבכותרת ותגובת הכונס הרשמי שהוגשה בתאריך 28.3.96 הובאו לעיוני רק עתה. לפני מתן החלטה, מתבקש בא כוח המבקש להודיע לבית המשפט אם קיים עדיין צורך בבירור הבקשה לרשות ערעור שהגיש. לא למותר להוסיף, כי מחמת אי הפקדת הערבון לא הובאה הבקשה לעיונו של שופט ולא הוחל הטיפול בה. הודעת בא כוח המבקש תוגש תוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ו באייר התשנ"ז (2.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96011770. Q01

[ "רע\"א 96" ]

365

8,604

בית המשפט העליון רע"א 1177/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : ברק יהושע נגד המשיבים : 1. כונס הנכסים הרשמי -מחוז ת"א 2. עו"ד שפיגלר שמואל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 21.1.96 בהמר' 9477/95 שניתנה על ידי כבוד השופט לויט בשם המבקשים: עו"ד יוסי שקד בשם המשיבים: עו"ד רחל שני-שרפסקי, עו"ד שמואל שפיגלר החלטה המבקש מתבקש להגיב תוך 7 ימים (וימי הפגרה בכלל) על תשובת המשיב מס' 1. ביחוד עליו להתייחס, תוך אותה תקופה לשאלה מה סמכותו של בית משפט זה לדון בהליך השגה על החלטת הכונס הרשמי נספח ז'2 לבקשה. לאחר מכן ימשך הטיפול בתיק זה. ניתן היום יז באב תשנ"ז (20.8.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96011770. B04

[ "רע\"א 1177/96" ]

366

9,030

ב בית המשפט העליון רע"א 1177/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : ברק יהושע נגד המשיבים : 1. כונס הנכסים הרשמי -מחוז ת"א 2. עו"ד שפיגלר שמואל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 21.1.96 בתיק ת.א. 361/92 המ' 9477/95 שניתנה על ידי כבוד השופט לויט בשם המבקש: עו"ד יוסי שקד בשם המשיב 1: עו"ד רחל שני-שרפסקי בשם המשיב 2: בעצמו החלטה אין לכרוך בהליך ההשגה על החלטת סגן הנשיא המלומד - הליך השגה על החלטה מאוחרת יותר של הכונס הרשמי, שבו אין בית משפט זה מוסמך לדון; ואילו החלטת סגן הנשיא, כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה שתינתן עליה רשות לערער (מתוך הנחה שבעלי הדין אינם חולקים עליה שזהו ההליך המתאים). הבקשה נדחית. ניתן היום כא באלול תשנ"ז (23.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96011770. B05

[ "רע\"א 1177/96" ]

367

86

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 91 / 531 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא המבקשים : 1. עזבון המנוח משה חיון ז"ל 2. חנה חיון 3. דנה חיון, קטינה 4. נטלי חיון, קטינה נגד המשיב ה : הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ בקשה לתיקון טעות סופר בשם המבקשים: עו"ד ש.ז. פונדמינסקי בשם המשיבה: עו"ד י. רהט החלטה 1. המנוח משה חיון ז"ל נמחץ למוות בתאונת דרכים (מיום 6.4.87). המבקשים הינם עזבונו של המנוח והתלויים בו. המשיבה הינה מבטחת הרכב אשר היה מעורב בתאונה. המבקשים תבעו את נזקם מאת המשיבה בבית המשפט המחוזי בירושלים. בפסק דינו מיום 8.11.90 חייב בית המשפט את המשיבה בפיצוי המבקשים. בסוף פסק הדין, קבע בית המשפט, כי: "הסכום הסופי לתשלום וכן סך ההוצאות ושכר טירחת עורך הדין יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן מיום מתן פסק דין זה". על פסק דין זה הוגש לבית משפט זה ערעור וערעור שכנגד. בפסק דיננו (מיום 23.2.97) דחינו את הערעור שכנגד, קיבלנו את הערעור וחייבנו את המשיבה בהוספת סכום של 53,188 ש"ח, על סכום הפיצויים שנפסקו בבית משפט קמא, בתוספת הפרשי הצמדה, החל מיום 8.11.90. 2. מונחת בפנינו בקשה לתיקון פסק הדין על דרך של הוספת חיוב בתשלום ריבית על הסכום של 53,188 ש"ח, מיום מתן פסק הדין בבית משפט קמא, נוסף להפרשי ההצמדה אשר פסקנו. לאחר שעיינו בבקשה ובטענות הצדדים נחה דעתנו כי דין הבקשה להידחות. לא נפלה טעות סופר בפסק דיננו. סיימנו את מלאכתנו ודין הבקשה להידחות. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ה באייר התשנ"ז (1.6.97). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 91005310. A04 /דז/

[ "ע\"א 91" ]

368

9,162

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 91 / 531 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא המערערים והמשיבים 1. עזבון המנוח משה חיון ז"ל בערעור שכנגד: 2. חנה חיון 3. דנה חיון, קטינה 4. נטלי חיון, קטינה נגד המשיב ה והמערערת הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ בערעור שכנגד: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק אזרחי 98/88 מיום 3.2.91 שניתן על ידי כבוד השופט צ.א. טל תאריך הישיבה: י"א תמוז התשנ"ה (9.7. 95 ) בשם המערערים והמשיבים עו"ד ש.ז. פונדמינסקי בערעור שכנגד: בשם המשיב ה והמערערת עו"ד י. רהט בערעור שכנגד: פסק-דין הנשיא א' ברק: העובדות 1. המנוח עבד כנהג שכיר בחברת מובילי איס להובלה ומנופים בע"מ (להלן - מובילי איס). הוא נמחץ למוות (ביום 6.4.87) בידי משאית שבבעלותה של מובילי איס. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. עזבונו של המנוח, אשתו ושתי בנותיו הקטינות (להלן - התובעים) הגישו תביעה כנגד חברת הביטוח הסנה (להלן - הסנה) לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975-. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 2. שאלת האחריות לא הייתה שנויה במחלוקת. גדר הספיקות הייתה באשר לגובה הפיצויים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ. א. טל) קבע, כי המנוח היה צפוי לקידום במובילי איס, ולפיכך גובה משכורתו צפוי היה אף הוא לעלות. השופט טל קבע, שיש לחשב את הפיצויים על דרך של חלוקת הזמן לפרקי זמן שונים, בהתאם למשכורתו הצפויה של המנוח ולמעמדן של בנות המנוח כתלויות, לצורך יישום שיטת הידות. לפיכך, נקבעו הפיצויים לפי ארבע תקופות שונות. הסכומים שנפסקו לגבי כל אחת מן התקופות האמורות הוונו בשיעורים משתנים. הסכום שנפסק עבור התקופה הרביעית הוון ב"היוון כפול". לצורך פסיקת הפיצויים, המחושבים לפי גובה המשכורת בניכוי מס הכנסה, החיל בית המשפט המחוזי על המשכורת מס הכנסה בשיעור של 25%. השופט טל סירב להפחית מן הפיצויים שנפסקו לתובעים, את דמי המחייה העתידים להשתלם לבנותיו של המנוח על ידי המוסד לביטוח לאומי, במידה והן ילמדו בעתיד בבית ספר תיכון. בפסק דין משלים שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, הופחתו מסכום הפיצויים הכולל שנקבע, תשלום תכוף ותשלומי הביטוח הלאומי ששולמו לתובעים, בהסתמך על חוות דעת אקטוארית, שהוגשה על ידי מומחה מטעם הסנה. הערעור והערעור שכנגד 3. על פסק הדין מערערים התובעים. הסנה הגישה ערעור שכנגד. הטענות בערעור מופנות בעיקר כלפי שיעורי מס ההכנסה שהושתו על משכורתו של המנוח ועל אופן ההיוון של סכומי הפיצויים. בייחוד טוענים המערערים כי שגה בית המשפט בכך שהיוון חלק מן הסכומים ב"היוון כפול". כן הועלו טענות באשר לחוות הדעת האקטוארית עליה הסתמך בית המשפט המחוזי, וטענות נוספות. בערעור שכנגד טוענת הסנה כי שגה בית המשפט בכך שסירב להפחית מהפיצויים שנפסקו, את דמי המחייה העתידיים העשויים להשתלם לבנותיו הקטינות של המנוח על ידי המוסד לביטוח לאומי. חישוב הפיצויים לפי תקופות 4. בית המשפט המחוזי חישב את הפיצויים המגיעים לתובעים לפי ארבע תקופות שונות. תקופות אלה נקבעו בהתאם לגובה משכורתו של המנוח, ובהתאם למספר התלויים במנוח, לצורך יישום שיטת הידות. התקופה הראשונה נחלקה לשתי תקופות משנה: תקופת משנה א' - אפריל 1987 עד דצמבר 1987: תשעה חודשים לפי משכורת של 1,703 ש"ח (כולל דמי תשר), המשוערכים להיום. מסכום זה נוכה מס הכנסה, ולפי שיטת הידות נקבע הפיצוי בגובה של ארבע חמישיות ממנו; תקופת משנה ב' - ינואר 1988 עד אוקטובר 1990: שלושים וארבעה חודשים לפי משכורת גבוהה יותר, בשל קידומו הצפוי של המנוח במקום עבודתו, בשיעור של 3,400 ש"ח (כולל דמי תשר). מסכום זה נוכה מס הכנסה, ולפי שיטת הידות נקבע הפיצוי בגובה של ארבע חמישיות ממנו. התקופה השניה - נובמבר 1990 עד ינואר 2003: מאה ארבעים וששה חודשים, מיום מתן פסק הדין בבית המשפט קמא ועד להגעתה של הבת הבכורה לגיל עשרים, בו היא מפסיקה להיות נתמכת על ידי הוריה. הפיצויים חושבו לפי אותו גובה משכורת, ובניכוי מס הכנסה. לפי שיטת הידות נקבע הפיצוי לגובה של ארבע חמישיות מהסכום. סכום זה הוון לפי מקדם של 122.193. התקופה השלישית - פברואר 2003 עד פברואר 2004: שלושה עשר חודשים מיום הגיעה של הבת הבכורה לגיל עשרים ועד להגעתה של הבת הצעירה לגיל עשרים. הפיצויים חושבו באותו אופן כמו בתקופות הקודמות, למעט השינוי במספר הידות. לאור שינוי זה, בעקבות יציאתה של הבת הבכורה ממעגל הנתמכים במנוח, נקבע הפיצוי בגובה של שלושה רבעים מהסכום המחושב. מקדם ההיוון שונה אף הוא, וחושב כמקדם היוון לשלוש עשרה שנה, בשיעור של 0.680951. התקופה הרביעית - מרץ 2004 עד פברואר 2020: שש עשרה שנה בהן נותרת האלמנה כנתמכת בודדה במנוח. לפיכך, לפי שיטת הידות נקבע פיצוי בגובה של שני שלישים מהסכום המחושב. לתקופה זו נקבע היוון כפול. כאמור, אין חולק על עצם קביעת התקופות השונות לפיהן חושבו הפיצויים, אלא על שיעורי מס ההכנסה שהוטלו עליהם, ועל האופן בו הוונו הסכומים. שיעורי המס החלים על שכר המנוח 5. לעניין שיעורי מס ההכנסה טוענים התובעים, כי ביום מתן פסק הדין (3.2.91), על הכנסה בגובה של 3,400 ש"ח חלו שיעורי מס אפקטיבי בגובה של 16.5%, ולא שיעורים של 25% כפי שקבע בית המשפט המחוזי. הסנה טוענת כי טענה זו מהווה שינוי חזית, וכי מעולם לא נטענה בפני בית המשפט המחוזי. ומכל מקום, השיעורים שצריכים לחול הם אלה של התאריך בו ניתן פסק הדין העיקרי (8.11.90) ולא פסק הדין המשלים. צודקת הסנה בטענתה כי שיעורי המס החלים על משכורתו של המנוח צריכים להיות מחושבים לפי היום בו ניתן פסק הדין העיקרי ולא פסק הדין המשלים. גובה המשכורת נקבע נכון ליום מתן פסק הדין העיקרי, ובהתאם לכך צריכים להיקבע גם שיעורי המס החלים עליה. אין ליצור מצב בו ייקבע גובה המשכורת נכון ליום מסוים, ואילו שיעורי המס החלים עליה יחושבו לפי תאריך אחר. לגופו של עניין, שיעורי המס החלים אינם דורשים הוכחה, ולכן אין ממש בטענתה של הסנה כי שיעורי המס לא הוכחו על ידי התובעים (ראו: ע"א 331/85 ג'אבר נ' עאטף , פ"ד מא(3) 54). במקרה דנן, קבע בית המשפט כי על הכנסה בסך של 3,400 ש"ח יחולו שיעורי מס בגובה של 25%. על כן, לצורך חישוב הפיצויים, נקבע שכר הנטו של המנוח בגובה 2,550 ש"ח. ברם, על הכנסה ממוצעת במשק בסך 3,400 ש"ח, כפי שהייתה ביום מתן פסק הדין (8.11.90), חל מס הכנסה שולי בשיעור של 35%, המיתרגם, בהתחשב במצבו של המנוח (מבחינת נקודות זיכוי), למס אפקטיבי של 564 ש"ח, דהיינו כ16.5%-. בית המשפט קמא לא נימק את החלטתו להטיל על המשכורת את שיעור המס שהטיל. עולה החשש כי כך נהג לאור הוראות סעיף 4(א)(2) לחוק הפיצויים, הקובע תקרת הפחתה של המשכורת בשל ניכויי מס, בגובה של 25%. אלא, שתקרה זו היא תקרה עליונה, ואין היא נועדה למנוע הפחתה קטנה יותר של הפיצויים, בשל שיעור מיסוי נמוך יותר. לעניין זה, הסנה לא העלתה בפנינו כל טענה החולקת על עצם סיווגו של המנוח בקטגוריה המתאימה - מבחינת נקודות הזיכוי - שהוצעה על ידי התובעים. כאמור, על פי הטבלאות המעודכנות לחודשים ספטמבר עד דצמבר 1990, ממשכורת בגובה 3,400 ש"ח, יש לנכות 564 ש"ח, שהם כ16.5%- מס אפקטיבי. יש, על כן, לתקן את החישוב של אובדן כושר ההשתכרות בעתיד, כך שינוכה מס הכנסה בהתאם לאמור. לפיכך, בכל מקום בו התייחס בית המשפט קמא למשכורתו של המנוח כ2,550- ש"ח נטו, יש לקבוע את המשכורת בגובה של 2,836 ש"ח. 6. יש, אפוא, לתקן את הסכומים שנפסקו במסגרת התקופות השונות, לאור תיקון גובה משכורתו של המנוח, כמפורט להלן: בתקופת הביניים השניה שבתקופה הראשונה , יש להכפיל 2,836 ש"ח ב34- חודשים: 2,836 X 34 = 96,424 ש"ח. לפי שיטת הידות, כאמור, הפסד התובעים הוא 4/5, ועל כן ההפסד בתקופה זו הוא: 96,424 X 4/5 = 77,139 ש"ח. ההפרש לעומת פסיקת בית המשפט המחוזי הוא 7,779 ש"ח . בתקופה השניה , בה אין מחלוקת לגבי ההיוון, יש להוון את המשכורת ל146- חודשים, לפי מקדם היוון של 122.193: 122.193 X 2,836 = 346,539 ש"ח. סכום זה יש להכפיל ב4/5-, לפי שיטת הידות. לפיכך, ההפסד בתקופה זו הוא: 346,539 X 4/5 = 277,231 ש"ח. ההפרש לעומת פסיקת בית המשפט המחוזי הוא 27,957 ש"ח . בתקופה השלישית מתעוררת מחלוקת לגבי ההיוון, ובה נדון להלן. עם זאת, לגבי עצם הסכום אותו יש להוון, הרי שהמשכורת הקובעת לתקופה זו תהיה 2,836 ש"ח, המוכפלת ב3/4-, לפי שיטת הידות: 2,836 X 3/4 = 2,127 ש"ח. גובה ההפסד יחושב בהמשך, לאחר בירור שיעור ההיוון. אף בתקופה הרביעית מתעוררת מחלוקת לגבי שיעורי ההיוון, בה נדון להלן. מכל מקום, המשכורת הקובעת לתקופה זו תהיה 2,836 ש"ח, המוכפלת, לאור שיטת הידות, ב2/3-: 2,836 X 2/3 = 1,890 ש"ח. גובה ההפסד יחושב בהמשך, לאחר בירור שיעור ההיוון. היוון סכומי הפיצויים 7. לפי הדין החל בישראל, זכאי ניזוק לפיצוי על הנזק שנגרם לו (בעבר, בהווה ובעתיד) בגין מעשה הנזיקין. בכל הנוגע לנזק העתידי, פסק הדין מקדים את תשלום הנזק שטרם התגבש, ולדבר זה יש לתת ביטוי בגובה הסכום המשתלם לניזוק. מטרת הפיצויים היא להעמיד את הניזוק במקום בו היה בזמן התאונה לולא התאונה, כלומר להשיב המצב לקדמותו, ולא "לשפר" את מצבו. כפי שקבע מ"מ הנשיא אגרנט: "יש לזכור כי הרעיון של היוון הסכום, שנפסק לזכות את הניזק בעד הפסד כושר ההשתכרות בעתיד, הוא סכום כולל הבא במקום תשלומי השכר העונתיים המשתרעים על פני תקופה ארוכה, שהיה מקבל אלמלא התאונה. מכאן, שהוויתור על היוונו של סכום חד פעמי שכזה, יעמוד בסתירה לכלל שלפיו יש להעריך את נזקו של הניזק בכסף, הוא הכלל של החזרת המצב לקדמתו (restitutio in integrum) ". ( ע"א 359/63 אלסעיד נ' כהן , פ"ד יח(2) 309 , 313). שיטת ההיוון (קפיטליזציה) נועדה לפתור את הבעיה לפיה עשוי הניזוק "לשפר" את מצבו הכספי בעקבות פסיקת הפיצויים העתידיים במועד פסק הדין. עמד על כך השופט אשר בציינו: "ניזוק שמקבל היום תשלום בעד נזק שטרם נתהווה זוכה למעשה בתשלום שעדיין אינו מגיע לו, ואת הכסף שהוא מקבל מראש הוא יכול להשקיע בהשקעה בטוחה הנושאת עמה רווחים. במילים אחרות - ניזוק המקבל היום את מלוא הערך של סכום הנזק שמגיע רק בעוד שנים מספר, מקבל לא רק את סכום הנזק במלואו אלא גם תוספת שתצמח במשך אותן השנים על הסכום שקיבלו, כשהוא יושקע בהשקעה בטוחה. נזק שייגרם בעתיד, ערכו הנוכחי הוא פחות מסכומו המלא, ומאחר ומטרת הפיצויים היא להיטיב את הנזק ולא יותר מזה, יש צורך לערוך חשבון לפיו יוענק לניזוק, ביום מתן פסק הדין, סכום כזה שבתוספת הריווח הצפוי מהשקעתו יהיה בו כיסוי מלא לנזק העומד להתרחש בעתיד. לפעולה אנו קוראים בשם 'היוון', והסכום המהוון הוא ערכו דהיום של סכום הקרן המגיע בעתיד". (ע"א 836/76, 830 סעדה נ' חמדי , פ"ד לג(1) 589, 598). בית המשפט יוצר, אפוא, קרן הון (קפיטל) בסכום כזה, אשר בצירוף ריבית דריבית בשיעור מסוים, תיצור סכום שהוא הצירוף החשבוני של התשלומים העתידיים במשך התקופה העתידית כולה. 8. במצב בו מוגשת תביעת תלויים על ידי ילדי המנוח (ובמקרה זה, גם על ידי אישתו), תביעתם נחלקת לתקופות הנמדדות לפי סדר הגעתם של הילדים התלויים לגיל בו הם מפסיקים להיתמך על ידי המנוח. במצב בו ישנם מספר ילדים, המגיעים לגיל בגרות באופן "מדורג", הרי ש"התקופה השניה" - בה אחד הילדים מפסיק להיות נתמך ואילו הילדים הבאים אחריו עדיין נתמכים - מתחילה מזמן עתידי שאינו זמן מתן פסק הדין. ההיוון, כאמור, מטרתו להביא את הסכומים העתיים לערכם דהיום. על כן, אין די בהיוון התשלומים העתיים ביחס לאותה תקופה עצמה (כלומר, היוון התשלומים העתיים לתשלום אחד המשתלם בראשית התקופה), אלא יש גם להוון את הסכום האחד לאור העובדה שהוא משתלם כיום ולא בתחילת "התקופה השניה". לפיכך, תחילה יש להוון את הסכומים בתוך התקופה עצמה, בשל העובדה שתשלומים עתיים משתלמים כתשלום אחד בראשיתה. לאחר מכן, יש להוון את התשלום החד פעמי כיוון שהוא משתלם בעת מתן פסק הדין ולא בעוד שנים מספר (ראו בעניין זה: ש' ילינק, ההיוון בתביעות נזיקין ולפי חוק הביטוח הלאומי , (מהדורה שלישית 1990), 25-27). אין לטעות ולחשוב כי "היוון כפול" משמעותו הנה כפל היוון. כאמור, מדובר בפעולת היוון דו-שלבית, אשר משמעותה היא היוון הסכום לערכו דהיום, כמו כל פעולת היוון. אלא, שבשל העובדה שמדובר בתשלומים עתיים אשר אמורים להתחיל להשתלם בתקופה עתידית, יש לבצע את ההיוון בשני שלבים: ראשית , להוון את התשלומים העתיים לתשלום יחיד. שנית , להוון את התשלום היחיד האמור, לערכו דהיום. כך נוהגים בתי המשפט, ואין ייחוד או חידוש בשיטה זו (וראו פסקי דין של בית משפט זה בהם בוצע "היוון כפול": ע"א 702/87 מ"י נ' ג'ון כהן , פ"ד מח(2) 705; ע"א 5428/90 חיים נ' חיים , (טרם פורסם); ע"א 213/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ , (טרם פורסם); ע"א 5532/90 "קרנית" קרן לנפגעי תאונות דרכים נ' ליטנברג , (טרם פורסם); ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן , (טרם פורסם); ע"א 4641/94 כהן נ' עירית תל-אביב-יפו , (טרם פורסם)). אכן, פעולה זו אך נועדה להגשים את התכלית של הפיצויים בדיני הנזיקין, לפיה יש להעמיד את הניזוק במקום בו עמד ביום התאונה אלמלא התאונה, ולא "לשפר" את מצבו. לו יבוצע רק אחד מהשלבים של היוון הסכומים, מבלי לבצע את השלב השני בו מהוון הסכום החד לערכו דהיום - יצא הניזוק נשכר, ואין לאפשר דבר זה. 9. התובעים אינם חולקים על שיעורי ההיוון שקבע בית המשפט המחוזי לגבי הסכומים שנפסקו לגבי התקופה הראשונה והתקופה השניה. עם זאת, לטענתם שגה בית המשפט המחוזי כאשר היוון ב"היוון כפול" את הפיצויים שנפסקו לתקופות השלישית והרביעית. לטענתם, די היה בכך שבית המשפט יהוון את הסכומים פעם אחת, כפי שמהוונים תשלומים עתיים המשתלמים כתשלום אחד. אין להביא בחשבון את העובדה שהתקופות השלישית והרביעית מתחילות במועד רחוק ממועד מתן פסק הדין. כפי שראינו לעיל, ומן הטעמים שצוינו, טענה זו דינה להידחות. אין להסתפק ב"שלב הראשון" של ההיוון, המבטא את העובדה שהתשלומים העתיים משתלמים כתשלום אחד. אלא, יש לבצע גם את "השלב השני", בו מהוון התשלום החד פעמי בשל העובדה שהוא משתלם במועד מתן פסק הדין ולא בעוד שלוש עשרה או ארבע עשרה שנה. 10. מכל מקום, למען הבהר דבר, ובשל התיקון שביצענו בשיעור המס החל על משכורתו של המנוח, יש לחשב מחדש את הפיצויים לתקופות השלישית והרביעית. במקרה שלפנינו יש להוון את סכום הפיצויים לתקופה השלישית באופן הבא: את הסכום המשתלם עבור שלושה עשר החודשים יש להוון בשל העובדה שהתשלומים העתיים משתלמים בתשלום אחד, לפי מקדם של שלושה עשר חודשים. לאחר מכן יש להוון את כל הסכום בשל העובדה שהוא משתלם במועד פסק הדין ולא בפברואר 2003. כלומר, לפי מקדם היוון של סכום חד פעמי לשלוש עשרה שנה (מיום מתן פסק הדין המקורי). כאמור לעיל, המשכורת הקובעת לתקופה זו היא 2,127 ש"ח, אותה יש להכפיל, ראשית, במקדם ההיוון לשלושה עשר חודשים: 2,127 X 12.8 = 27,225 ש"ח. בשלב השני, מוכפל הסכום האמור במקדם היוון לסכום חד פעמי לשלוש עשרה שנה, היות והסכום משתלם ביום מתן פסק הדין במקום שלוש עשרה שנה אחר כך: 27,225 X 0.680951 = 18,539 ש"ח. ההפרש לעומת פסיקת בית המשפט קמא הוא, אפוא, 1, 609 ש"ח . את סכום הפיצויים של התקופה הרביעית יש להוון באופן דומה, בשינויים המתחייבים. כלומר, ראשית יש להוון את הסכום המשתלם בשל מאה תשעים ושניים תשלומים עתיים המשתלמים כתשלום אחד, לפי מקדם של מאה תשעים ושניים חודשים. אחר כך יש להוון את הסכום כולו לפי שהוא משתלם ביום מתן פסק הדין, ולא במרץ 2004. דהיינו, לפי מקדם היוון של סכום חד פעמי לארבע עשרה שנה (שוב, מיום מתן פסק הדין המקורי). כאמור לעיל, המשכורת הקובעת לתקופה זו היא 1,890 ש"ח, אותה יש להכפיל, בשלב הראשון, במקדם ההיוון למאה תשעים ושניים חודשים: 1,890 X 152.3383 = 287,919 ש"ח. בשלב השני, מוכפל הסכום האמור במקדם היוון לסכום חד פעמי לארבע עשרה שנה, היות והסכום משתלם ביום מתן פסק הדין במקום ארבע עשרה שנה אחר כך: 287,919 X 0.6611 = 190,343 ש"ח. ההפרש לעומת הסכום שנפסק על ידי בית המשפט קמא הוא, אפוא, 15,843 ש"ח . יוצא, כי סך כל ההפרשים לטובת התובעים, לעומת פסיקת בית המשפט קמא הוא: הפרש לתקופה הראשונה: 7,779 ש"ח הפרש לתקופה השניה: 27,957 ש"ח הפרש לתקופה השלישית: 1,609 ש"ח הפרש לתקופה הרביעית: 15,843 ש"ח סך כל ההפרשים: 53,188 ש"ח הדו"ח האקטוארי 11. הטענה המהותית היחידה שהועלתה כנגד הדו"ח האקטוארי שנמסר לבית המשפט מטעם הסנה, הנה כי המומחה לא הפחית מתשלומי הביטוח הלאומי (שהופחתו מסכום הפיצויים שנפסקו) את קצבת הזקנה שעשויה האלמנה לקבל בזכות עצמה. בעניין זה קבע בית המשפט המחוזי, כי על מנת לקבל טענה זו: "עלי להניח שהאלמנה תצא לעבודה ותצבור תקופת הכשרה של חמש שנות עבודה (או מאה ארבעים וארבעה חודשי עבודה לסירוגין). הנחה זו כשהיא לעצמה סבירה למדי בהתחשב בכך שמדובר באישה צעירה שעבדה לפנים כמזכירה ויש לה הכשרה של דירוג 3 בהנהלת חשבונות. אבל אז יהא גם צורך להביא בחשבון את השתכרותה הספקולטיבית בחשבון 'הקופה' המתחלקת לידות (בלי שיש לי נתונים כמה תשתכר וכמה זמן תעבוד) וחוששני ששכרה בעניין ניכוי קצבת הזקנה יצא בהפסדה בחישוב הידות". לפיכך החליט בית המשפט המחוזי שלא להתחשב בטענה זו. אין בידינו להתערב במסקנה זו, מן הטעם שבית המשפט המחוזי לא קבע כל ממצא עובדתי באשר לשאלה אם האלמנה הייתה תלויה לחלוטין במנוח, שמא עבדה באופן חלקי (או מלא) לפני מותו. במידה והאלמנה עבדה קודם למותו של המנוח, יש להפחית את דמי התמיכה שלה כתלויה (על פי שיטת הידות), בהתאם להכנסתה העצמאית. במקרה זה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אפילו נניח כי הייתה יוצאת לעבוד (ועל כן זוכה בקצבת הזקנה) שכרה עשוי לצאת בהפסדה, ועל כן בחר להתעלם הן מקצבת הזקנה והן מהשתכרותה העתידית הספקולטיבית. משלא נקבע על ידי בית המשפט המחוזי מפורשות כי האלמנה לא עבדה קודם למות המנוח, אין לזכותה בקצבת זקנה, מבלי להפחית במקביל את הפיצויים שהיא מקבלת לאור הסתמכותה הפחותה על משכורתו של המנוח. לפיכך, לא מצאנו פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה. הפסד פנסיה בעתיד, גיל הפרישה של המנוח ואובדן שירותי אב מחנך 12. לטענת התובעים, היה על בית המשפט המחוזי להעניק פיצויים בשל אובדן פנסיה בעתיד, או עבור אובדן זכויות סוציאליות עד תוחלת חיי המנוח הצפויה לולא התאונה. דין הטענה להידחות. הפסד פנסיה יובא בחשבון כאשר הוכח כי המוות אכן גרם לאובדן של הפנסיה או הזכויות הסוציאליות להן היה זכאי בעת פרישתו מן העבודה. תשלומי הפנסיה המגיעים לאדם, תלויים, כמובן, בהפרשות אותן הפריש במהלך שנות עבודתו. כפי שמציינת הסנה בצדק, לא הובאו כל ראיות כי המנוח הפריש כספים לטובת פנסיה, או הוכחות אחרות כי המנוח היה זכאי לפנסיה. במקרה זה, אין לקבל את הטענה שהמנוח זכאי היה לפנסיה או לזכויות סוציאליות אחרות (ראו ע"א 16/85 עזרא נ' ועקנין , פ"ד מא(1) 649). 13. עוד טוענים התובעים, כי לפחות ראוי היה לקבוע למנוח גיל פרישה של שבעים שנה, ולא של ששים וחמש, כפי שעשה בית המשפט המחוזי. טענה זו, יש לדחותה. לא הובאו ראיות אשר יצביעו על התקיימותן של נסיבות מיוחדות שיצדיקו סטייה מהכלל הרגיל לפיו גיל הפרישה של עובד שכיר הוא ששים וחמש. (ראו: ע"א 16/85 הנ"ל, בעמ' 658). 14. יש לדחות גם את טענת התובעים כי היה על בית המשפט קמא לפסוק סכום פיצויים גלובלי כלשהו עבור אובדן שירותי אב מחנך העוזר ומסייע בשירותי האם. לא הובאו ראיות לביסוס הטענה כי האב אמנם סייע בביצוע עבודות הבית, כך שמותו הרע מבחינה זו את מצבה של האלמנה. לא הוכח גם כי המנוח סייע בחינוך הילדים באופן שניתן לקבוע כי חסרונו מצריך פיצוי כספי. אין ספק, כי טענות מסוג זה דורשות הוכחות אשר יבססו את הטענה כי נגרמו נזקים כספיים מסוג זה בשל מותו של המנוח. כפי שגם מציינת הסנה בצדק, בית המשפט קמא קבע את משכורתו תוך קביעה כי המנוח עבד שעות רבות במשך היום, אשר ספק אם אפשרו לו למצוא זמן נוסף לעזרה בעבודות הבית. ניכוי קצבת דמי המחיה של הבנות 15. בערעור שכנגד, טוענת הסנה כי בית המשפט קמא צריך היה להפחית מהפיצויים שנפסקו, את דמי המחייה העשויים להשתלם לבנותיו הקטינות של המנוח על ידי המוסד לביטוח לאומי. לדברי הסנה, קיימת סתירה פנימית בדברי בית המשפט המחוזי. מחד, בית המשפט קבע את שעור הפסד התלויים על בסיס ההנחה כי הבנות ייתמכו על ידי אביהם עד גיל עשרים. מאידך, בית המשפט לא הפחית את סכום תמיכת המוסד לביטוח לאומי בבנות במידה וילמדו בבית ספר תיכון, לפי שקבע כי אין וודאות שהבנות אכן ילמדו בבית ספר בגילאים ארבע עשרה עד שמונה עשרה. טוענת הסנה כי אם קבע בית המשפט שהבנות יהיו סמוכות על שולחן המנוח עד הגיען לגיל עשרים, היה עליו לקבוע כי הן עתידות גם לקבל את דמי התמיכה מהביטוח הלאומי, ולהפחיתם מסכום הפיצויים. יתירה מכך, בית המשפט צריך היה לצאת מתוך הנחה שילדים עד גיל שמונה עשרה מצויים במסגרת של לימודים בתיכון, לאור הוראות חוק לימוד חובה, התש"ט1949-. לפיכך, היה על בית המשפט להניח, כי הבנות יקבלו את תמיכת הביטוח הלאומי, וכל עוד לא הוכיחו אחרת, היה עליו להפחית תמיכה עתידית זו מהפיצויים. 16. דין הערעור שכנגד להידחות. לעניין הסתירה הפנימית לה טוענת הסנה, הרי שאין, לדעתי, כל מניעה לומר כי הבנות יכולות להיות סמוכות על שולחנו של אביהן ותלויות בו מבחינה כלכלית, ויחד עם זאת כי לא יהיו זכאיות לדמי המחיה מהביטוח הלאומי. עצם היותן של הבנות תלויות באביהן, ו"סמוכות אל שולחנו" אינה מחייבת את המסקנה כי הללו יעמדו בקריטריונים הנדרשים מהן כדי להיות זכאיות לדמי המחיה של הביטוח הלאומי. בנוסף, חוות הדעת של המומחה, עליה נסמכת הסנה, אינה קובעת אלא כי "הבנות, באם בהגיען לגיל ארבע עשרה ילמדו בתיכון, עשויות להיות זכאיות לדמי מחיה מגיל ארבע עשרה עד גיל שמונה עשרה" (הדגשה שלי - א.ב.). אין מקום להפחית את הפיצויים המשתלמים לתובעים עתה, על בסיס השערה גרידא כי ביום מן הימים עשויות הבנות לקבל דמי מחיה, באם יעמדו בקריטריונים הנקבעים בחוק הביטוח הלאומי ובתקנות המותקנות מכוחו. התוצאה היא שדין הערעור להתקבל, במובן זה שלתובעים מגיעה תוספת לסכום הפיצויים ששולם להם, בשיעור של 53,188 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה, החל מיום 8.11.90. כן ישולמו לתובעים 13% מסכום זה עבור שכר טרחה לעורך הדין, וכן 10,000 ש"ח הוצאות הערעור. הערעור שכנגד נדחה. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש. לוין: אני מסכים. המשנה לנשיא השופט א. מצא: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא. ניתן היום, ט"ז אדר א' התשנ"ז (23.2.97). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 91005310. A01 /דז/

[ "ע\"א 91", "ע\"א 331/85", "ע\"א 359/63", "ע\"א 836/76", "ע\"א 702/87", "ע\"א 5428/90", "ע\"א 213/90", "ע\"א 5532/90", "ע\"א 4597/91", "ע\"א 4641/94", "ע\"א 16/85" ]

369

12,860

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 91 / 531 בפני: כבוד הנשיא א. ברק המבקשים: עזבון המנוח משה חיון ז"ל ואח' נגד המשיבה: הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ בקשה לתיקון טעות סופר בשם המבקשים: עו"ד ש.ז. פונדמינסקי ה ח ל ט ה לתגובת המשיבה בתוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה. ניתנה היום, כ"ד אדר ב' התשנ"ז (2.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 91005310. A03 /דז/

[ "ע\"א 91" ]

370

87

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 91 / 119 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט א. גולדברג כבוד השופט מ. חשין המערער: בנק לאומי לישראל בע"מ נ ג ד המשיבה: מאגרי בניה בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.11.90 בתיק ה.פ. 810/86 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא י. מרגלית תאריך הישיבה: כט בניסן תשנ"ז (6.5.97) בשם המערער: עו"ד בן שחר בשם המשיבה: עו"ד רניאל ה ח ל ט ה לפי הצעתנו אנו מוסרים את הסכסוך שבין בעלי הדין לפישור לפני השופט בזק. אם הפישור לא יעלה יפה, יקבע התיק לפני ההרכב הנוכחי בתחילת חודש יולי בשעה 8.00 בבוקר, לאחר תיאום עם השופטים. ניתן היום כט בניסן תשנ"ז (6.5.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פט העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי 91001190. B02

[ "ע\"א 91" ]

371

6,758

בבית המשפט העליון ע"א 119/91 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : בנק לאומי בע"מ נגד המשיב ה : מאגרי בניה בע"מ בקשה למתן תוקף של פסק דין בשם המערער: עו"ד אלישע בן שחר בשם המשיבה: עו"ד מנחם רניאל החלטה לבקשת בעלי הדין אני נותנת תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ביניהם, אשר הוגש לבית המשפט ביום 13.7.97. הסכם זה סומן על ידי באות "א", והוא מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. יש להשיב את האגרה ואת הערבון. ניתנה היום, ח' בתמוז תשנ"ז (13.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 91001190. Q03

[ "ע\"א 119/91" ]

372

88

ב בית המשפט העליון בג"ץ 1255/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין צו ביניים ארעי על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבים והאוסר עליהם לגרש את העותר ואת ילדיו מתחומי מדינת ישראל. צו ביניים ארעי זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בבקשה ניתן היום, י"ג בחשוון תשנ"ח (13.11.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I05

[ "בג\"ץ 1255/97" ]

373

981

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 1255 בפני: כבוד הרשמת השופטת מיכל אגמון העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשה לקביעת מועד לדיון בשם המשיבים: עו"ד יעקב דובר החלטה עניינה של עתירה זו בקשה לאיחוד משפחות. בפני בית משפט זה תלויות ועומדות עתירות בנושא זה ובנושאים אחרים שהוגשו קודם להגשת עתירה זו. הדיון בעתירה יקבע על-פי האפשרויות ביומן המשפטים. ניתנה היום, ג' בסיון תשנ"ז (8.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. Q03

[ "בג\"ץ 97" ]

374

10,648

ב בית המשפט העליון בג"ץ 1255/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשה לצו ביניים ולקיום דיון דחוף החלטה המשיבים מתבקשים להגיש תגובה לעתירה (מיום 24.2.97) תוך 45 ימים מהיום. עם קבלת התגובה אחליט בדבר המשך הטיפול בבקשה. מוצא בזה צו ביניים ארעי האוסר על המשיבים לגרש את העותר ואת ילדיו מן הארץ. צו זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטתי בבקשה. ניתנה היום, י"ג בחשוון תשנ"ח (13.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I04

[ "בג\"ץ 1255/97" ]

375

17,389

ב בית המשפט העליון בג"ץ 1255/97 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשה למתן צו ביניים החלטה בעקבות התגובה מטעם המשיבים, שהתקבלה בבית המשפט ביום 22.12.97, אני מחליט כדלקמן: 1. העותרת רשאית להציג בפני משרד הפנים את טענותיה בשאלת זכותה לישיבת קבע בישראל, וזאת תוך 45 יום מהיום. 2. משרד הפנים יקבל החלטה בשאלת זכותה של העותרת לישיבת קבע בישראל וכן בעניין הבקשה לאיחוד משפחות, נשוא עתירה זאת, ויודיע החלטתו לעותרת, עד יום 1.3.98. 3. אם ההחלטה של משרד הפנים לא תניח את דעת העותרים, יהיו העותרים רשאים לתקן את עתירתם, תוך התייחסות להחלטה של משרד הפנים, וזאת עד יום 31.3.98. 4. אם העותרים לא יחזרו בהן מן העתירה, תקבע המזכירות את העתירה לדיון בפני הרכב במחצית השניה של חודש אפריל 1998. 5. המשיבים יהיו רשאים להגיש לבית המשפט תגובה משלימה לקראת הדיון בעתירה. 6. מוצא בזה צו ביניים האוסר את גירושם של העותרים וילדיהם מישראל עד לקבלת החלטה אחרת בעתירה זאת. ניתנה היום, כ"ו בכסלו תשנ"ח (25.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I06

[ "בג\"ץ 1255/97" ]

376

24,982

ב בית המשפט העליון בג"ץ 1255/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשה לדחית מועד דיון בשם העותרים: עו"ד רוני דובר החלטה בפני בקשה לדחיית מועד דיון של עתירה שעניינה איחוד משפחות. השופט זמיר שדן בעתירה קבע כי יהיה דיון בבקשה במשרד הפנים ולאחר מכן יקבע התיק לדיון. בא כוח העותרים מבקש את דחיית הדיון מהטעם כי בשל תקלה במשרד הפנים טרם נסתיימו הליכי הבירור. הדיון שנקבע ליום 9.6.98 ידחה. המזכירות תקבע מועד חדש לדיון לאחר הפגרה. ניתנה היום, כ"ח באייר תשנ"ח (24.5.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. P08

[ "בג\"ץ 1255/97" ]

377

35,153

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1255/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל אוכלוסין עתירה למתן צו על תנא י תאריך הישיבה: י"ט באלול התשנ"ח ( 10.09.98 ) בשם העותרים : עו"ד יעקב דובר; עו"ד רוני דובר בשם המשיבים : עו"ד ענר הלמן החלטה לאור הנימוקים ההומנטריים, יידון עניינה של העותרת על ידי שר הפנים. מטרת הדיון לשקול מתן רשיון ישיבה ארעי (שיאפשר לה קבלת טיפול רפואי). אם העותרת לא תבוא על סיפוקה - אם משום שלא תקבל הרשיון ואם משום שלא תקבל שירותי הרפואה - היא תוכל לשוב אלינו, ונמשיך לדון בעתירה לגופה. ניתנה היום, י"ט באלול התשנ"ח (10.09.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. A10 /דז/

[ "בג\"ץ 1255/97" ]

378

35,695

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1255/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים - הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו-ביניים המכוון אל המשיבים והמונע מהם לגרש את העותרים וילדיהם מישראל. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת בעתירה זאת. ניתן היום, ג' בטבת התשנ"ח (1.1.98). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I07

[ "בג\"ץ 1255/97" ]

379

43,832

ב בית המשפט העליון בג"ץ 1255/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין דיון מקדמי בעתירה החלטה לאור ההחלטה של בית המשפט מיום 10.9.98, מתבקשים העותרים להגיש לבית המשפט הודעה מעדכנת, ובה תיאור ההתפתחות בעניין נשוא העתירה וכן עמדת העותרים לגבי המשך הטיפול בעתירה. העותרים יגישו את ההודעה עד יום 1.10.99. ניתנה היום, י' באלול תשנ"ט (22.8.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I11

[ "בג\"ץ 1255/97" ]

380

55,603

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1255/97 - ג' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש איברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים - הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשה לדחות למשך כ6- חודשים את ההחלטה ביחס להמשך הדיון בעתירה בשם העותרים: עו"ד רוני דובר בשם המשיבים: עו"ד ענר הלמן החלטה לבקשת בא-כוח העותרים מיום 29.9.99, הדיון בעתירה נדחה לתקופה של 6 חודשים. בא-כוח העותרים יגיש לבית המשפט הודעה מעודכנת עד יום 1.3.2000. ניתנה היום, כ"ד בתשרי תש"ס (4.10.99). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I12 /שב

[ "בג\"ץ 1255/97" ]

381

71,769

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1255/97 - ז' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית מנהל האוכלוסין עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד יעקב דובר החלטה לאור ההודעה המשלימה מטעם המשיבים מיום 30.11.00, הדיון בעתירה, שהיה קבוע ליום 4.12.00, מתבטל. המשיבים יגישו הודעה משלימה, כאמור בסעיף 4 להודעתם מיום 30.11.00, עד יום 1.1.2001. לאור הודעה זאת יחליט בית המשפט על המשך הטיפול בעתירה. ניתנה היום, ג' בכסלו תשס"א (30.11.00). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I15

[ "בג\"ץ 1255/97" ]

382

89,713

ב בית המשפט העליון בג"ץ 1255/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשה לשינוי ייצוג בשם העותרים: עו"ד רוני דובר החלטה ב"כ העותרים מתבקש להודיע בדחיפות את כתובותיהם של העותרים ומספרי הטלפון שלהם. ניתנה היום, א' בחשון תשס"א (30.10.00). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. V14

[ "בג\"ץ 1255/97" ]

383

91,712

ב בית המשפט העליון בג"ץ 1255/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין מחיקה מחוסר מעש החלטה ביום 4.10.99 החליט בית משפט זה, כי בא-כוח העותרים יגיש לבית המשפט הודעה מעודכנת בעניינה של העתירה עד ליום 1.3.2000. עד עצם היום הזה לא הוגשה כל תגובה כאמור. בנסיבות אלה, יש יסוד להניח כי העתירה נזנחה. אשר על כן, אני מאפשרת לעותרים להודיע לבית המשפט, תוך שבעה ימים, אם הם עומדים על בירור העתירה. לא תוגש הודעה במועד, תירשם העתירה למחיקה מחמת חוסר מעש. ניתנה היום, ה' באב תש"ס (6.8.2000). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. V13

[ "בג\"ץ 1255/97" ]

384

97,122

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1255/97 - ז' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית מנהל האוכלוסין עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד יעקב דובר החלטה כמבוקש על-ידי ב"כ המשיבים, בהודעתו מיום 1.1.01, המשיבים מתבקשים להגיש הודעה משלימה עד יום 16.1.01. ניתנה היום, ז' בטבת תשס"א (02.01.01). ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I16

[ "בג\"ץ 1255/97" ]

385

102,210

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1255/97 - ח' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשה לצו ביניים החלטה בעקבות התגובה מטעם המשיבים מיום 6.1.01, ההחלטה של בית המשפט מיום 21.1.01 והבקשה מטעם העותרים מיום 25.1.01, המזכירות מתבקשת לקבוע את העתירה לדיון בפני מותב לפני סוף חודש פברואר 2001. ניתנה היום, ה' בשבט תשס"א (29.1.2001). ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I18 /צש

[ "בג\"ץ 1255/97" ]

386

121,324

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1255/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר העותרים : 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין הוגשה תגובה משלימה נוספת מטעם המשיבים החלטה ביום 6.1.01 נתקבלה בבית המשפט תגובה משלימה נוספת מטעם המשיבים. לאור תגובה זאת מתבקשים העותרים להודיע לבית המשפט אם הם מוכנים לקבל את הצעת המשיבים, כאמור בתגובה, ולמחוק את העתירה, בלי לפגוע בזכותם להגיש עתירה חדשה, אם וכאשר יראו צורך בכך. אם תשובת העותרים שלילית, תיקבע העתירה להמשך הדיון, בפני כל מותב, במועד מוקדם. העותרים יגישו את ההודעה תוך 30 יום. ניתנה היום, כ"ו בטבת תשס"א (21.1.2001). ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. I17

[ "בג\"ץ 1255/97" ]

387

153,298

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1255/97 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. אברהים אחמד עיאש 2. גי'האן עיאש נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ג' באדר תשס"א (26.2.01) בשם העותרים : עו"ד ו' דכוור בשם המשיבים: עו"ד ע' הלמן פ ס ק - ד י ן בעקבות הערות בית המשפט הודיע בא-כוח המשיבים כי משרד הפנים החליט להעניק לעותרת 2 אשרה לישיבת ארעי בישראל מסוג א5/ למשך שנתיים. בהתחשב בקשייה של העותרת 2 להגיע למשרד הפנים כדי לקבל את האשרה, תימסר האשרה לידי בעלה (העותר 1) שייפנה למשרד הפנים בשמה. בא-כוח המשיבים, עו"ד ענר הלמן, יעשה את התיאומים הנדרשים על-מנת שהאשרה תוצא ותימסר לעותרת 2, באמצעות העותר 1, עוד היום. למען הסר כל ספק אפשרי הננו מוסיפים, כי מעת קבלת האשרה תוכר העותרת 2 כזכאית לקבלת טיפול רפואי בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. לעותר 1, ולילדי בני הזוג, תינתנה אשרות תייר מסוג ב2/, לתקופה של שנתיים, שתוטבענה בדרכוניהם האמריקאים. ניתן היום, ג' באדר תשס"א (26.2.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97012550. F19

[ "בג\"ץ 1255/97" ]

388

239,422

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 1255/97 - א' בפני: כבוד הרשמת שושנה ליבוביץ העותרים: 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשה לעיון בתיק החלטה בהמשך לתגובת המשיבים מיום 30.3.06, יבהיר מבקש העיון את זהותו ויפרט את האינטרס שלו בצילום תיק בית המשפט בהליך שבכותרת. לאחר מתן הפרטים המבוקשים, תתבקש בשנית תגובת הצדדים לבקשתו לעיון. ניתנה היום, ה' ניסן תשס"ו (3.4.2006). שושנה ליבוביץ רשמת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97012550_E22.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 1255/97" ]

389

242,987

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 1255/97 - א' בפני: כבוד הרשמת שושנה ליבוביץ העותרים: 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשה לעיון בתיק החלטה טרם אתן החלטתי בנדון, אבקש את עמדות הצדדים כאמור בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט (עיון בתיקי בית המשפט) התשס"ג – 2003. העמדות תוגשנה תוך 7 ימים מעת ההמצאה. המזכירות תמציא לצדדים את הבקשה שבפני יחד עם החלטתי זו. ניתנה היום, י"ב אדר תשס"ו (12.3.2006). שושנה ליבוביץ רשמת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97012550_E21.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 1255/97" ]

390

243,796

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 1255/97 - א' בפני: כבוד הרשמת שושנה ליבוביץ העותרים: 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשת עיון החלטה לפני בקשה לעיון בתיק. 1. מבקשת העיון הינה עו"ד ל' צמל ( להלן: המבקשת ) והעיון בתיק מבוקש על ידה לצורך בחינת שימוש בו כאסמכתא וכן על מנת לבחון מהם הטעמים אשר בגינם הוחלט להנפיק לעותרת אשרה לישיבת ארעי בישראל למשך שנתיים. האשרה הוענקה לעותרת 2 ( להלן: העותרת ) על רקע מצבה הבריאותי הקשה. המבקשת התחייבה שלא לעיין במסמכים הרפואיים המצורפים לעתירה אודות מצבה הבריאותי של העותרת. העותרים לא הגיבו לבקשת העיון. לטענת המשיבים, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ניתן יהיה להתיר עיון או צילום של התיק רק בכפוף להסכמתם המפורשת של העותרים. 2. לאחר עיון בחומר שלפני וטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיון להתקבל בחלקה. אכן, יש ממש בטענת המשיבים כי בחלק מכתבי בי הדין שהוגשו בעתירה מפורטים עניינים הנוגעים לצנעת הפרט של העותרת אשר חשיפתם לפני מי שאינו צד לעתירה עלולה לפגוע פגיעה קשה בזכויותיה החוקתיות לפרטיות ולכבוד. עם זאת, התכלית לשמה מתבקשת בקשת העיון היא תכלית ראויה. השאלה היא אפוא, האם ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות העותרת לפרטיות ולכבוד. עיון בכתבי בי הדין שבעתירה מעלה שלמרות שמתן עיון גורף בתיק ייפגע בזכויותיה של העותרת, אין מניעה להתיר עיון בחלק מכתבי בי הדין מבלי שיהיה בכך משום פגיעה בזכויותיה. במצב דברים זה, אני מאפשרת למבקשת לעיין בכתב בי הדין הבאים: העתירה המתוקנת שהוגשה על ידי העותרים ללא נספחים; תגובה משלימה שהוגשה על ידי המשיבים מיום 7.9.98; הודעה משלימה שהוגשה על ידי המשיבים מיום 30.11.00 וכן תגובה משלימה שהוגשה מטעם המשיבים מיום 16.1.01. ניתנה היום, י"ז בסיוון תשס"ו (13.6.2006). שושנה ליבוביץ ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97012550_E24.doc טו מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 1255/97" ]

391

252,997

בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 1255/97 - א' בפני: כבוד הרשמת שושנה ליבוביץ העותרים: 1. עיאש אברהים אחמד 2. עיאש גי'האן נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים-הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין בקשת עיון החלטה נוכח הודעת המבקשת, עו"ד ל' צמל, מיום 7.4.06, מתבקשת עמדת הצדדים לגבי בקשתה לעיין בתיק, תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. המזכירות תמציא לצדדים את הודעת המבקשת יחד עם החלטתי זו. ניתנה היום, י"ג בניסן תשס"ו (11.4.2006). שושנה ליבוביץ ר ש מ ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 97012550_E23.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

[ "בג\"ץ 1255/97" ]

392

90

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 97 / 2741 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקשים: 1. זילברברג אבי 2. זיגדון משה 3. ידיעות תקשורת בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ש. ליבליך ואח' נגד המשיבים : 1. עו"ד חגי סיטון 2. שפאר סיטון ושות' שותפות ע"י ב"כ עו"ד א. שפאר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.3.97 בבר"ע 2295/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר. אור החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשים. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה . העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום טו' באייר תשנ"ז (22.5.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027410. J01

[ "רע\"א 97" ]

396

8,536

ב בית המשפט העליון רע"א 2741/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערערים : 1. זילברברג אבי 2. זיגדון משה 3. ידיעות תקשורת בע"מ נגד המשיבים : 1. עו"ד חגי סיטון 2. שפאר סיטון ושות' שותפות בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.3.97 בבר"ע 2295/96 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר. אור תאריך הישיבה: יא בכסלו תשנ"ח (10.12.97) בשם המערערים : עו"ד שלמה ליבליך, עו"ד גליק בשם המשיבים : עו"ד ארנולד שפאר ה ח ל ט ה בעלי הדין מבקשים מאתנו, לפי המלצת בית המשפט, לתת פסק דין על דרך הפשרה על יסוד סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984- שאלה עקריו: 1. המבקשים, סולידרית, יחוייבו לשלם למשיבים סכום כולל שבית המשפט יקבע שבין 25,000.- ש"ח ו125,000- ש"ח. בית המשפט יקבע אם לסכום שיפסק יתווספו אגרות המשפט ושכר טרחת עורך דין אם לאו, ואם כן באיזה שיעור. 2. הסכום שיפסק ימסר לידיו הנאמנות של עו"ד שפאר על מנת שיתרם לקרן לבטחון ישראל (לבי) ולמוזיאון ישראל בחלוקה שהמשיבים יסכימו עליה, או לאחד ממוסדות אלה. 3. פרוטוקול הדיון ופסק הדין יפורסמו בעתון ירושלים ללא תשלום. 4. יהיה טיעון קצר של הפרקליטים לגבי גובה הסכום. אנו מאשרים את ההסכם ונותנים לו תוקף של החלטה. ניתן היום יא בכסלו תשנ"ח (10.12.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט פסק דין בגדר ההסכם אותו אשרנו זה עתה אנו מחליטים שסכום החיוב בהתאם לסעיף 1 להסכם יהיה 75,000.- ש"ח. כל תנאי ההסכם דלעיל יהיו חלק מפסק דין זה. החלטנו לא להוסיף על החיוב הנ"ל הוצאות ושכר טרחה. ניתן היום יא בכסלו תשנ"ח (10.12.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027410. B05

[ "רע\"א 2741/97" ]

397

10,968

בית המשפט העליון רע"א 2741/97 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המ בקשים: 1. זילברברג אבי 2. זיגדון משה 3. ידיעות תקשורת בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ש' ליבליך ואח' נגד המשיבים : 1. עו"ד חגי סיטון 2. שפאר סיטון ושות' שותפות ע"י ב"כ עו"ד א' שפאר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בבר"ע 2295/96 מיום 30.3.97 שניתנה על ידי כב' השופטת רות אור החלטה להעביר להרכב של שלושה ולקבוע בהקדם. ניתנה היום, כ"ב באב התשנ"ז (25.8.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027410. J04

[ "רע\"א 2741/97" ]

398

40,485

ב בית המשפט העליון רע"א 2741/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המ בקשים (המשיבים ברע"א 2741/97): 1 . עו"ד חגי סיטון 2. שפאר סיטון ושות' שותפות נגד המשיבים : 1 . זילברברג אבי 2. זיגדון משה 3. ידיעות תקשורת בע"מ בקשה לתיקון טעות בפסק דין בשם המבקשים : עו"ד ארנולד שפאר בקשה לתיקון החלטה בפסק דין הח"מ שהופיע בשם המשיבים בשמיעת הערעור הנ"ל, מתוך טעות הזכיר כאחד המוסדות שיקבלו תרומה מתוך הפיצויים שנקבעו את הקרן לבטחון ישראל (ליבי) כשהיה עליו להזכיר את האגודה למען החייל. כב' בית המשפט מתבקש לתקן את האמור בהחלטה ובמשתמע בפסק הדין בהתאם. ב"כ המערערים נאות להסכים לתיקון הנ"ל. 27.12.97 עו"ד א. שפאר החלטה לתקן כמבוקש. ניתן היום ו בטבת תשנ"ח (5.1.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97027410. B06

[ "רע\"א 2741/97" ]

399

92

ב בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6135/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותר : אסמאעיל שבלי נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. עלי שבלי, ראש המועצה המקומית שבלי עתירה למתן צו על-תנאי החלטה צו על תנאי כמבוקש. 30 ימים לתשובה. ניתנה היום, י"ד בתשרי תשנ"ח (15.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061350. F01

[ "בג\"ץ 6135/97" ]

401

3,724

בבית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6135/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותר : אסמאעיל שבלי נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. עלי שבלי, ראש המועצה המקומית שבלי צו על-תנאי על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית-המשפט כי ייצא מלפניו צו על תנאי המכוון על המשיב 1 והמורה לו להתייצב וליתן טעם מדוע לא יורה למשיב 2 להחזיר כספים שנטל מקופת המועצה המקומית לשימושו האישי, ומדוע לא ימנה צוות חקירה לחקור בפרשת מעילה בכספי הציבור על ידי משיב 2, אשר תפרסם מסקנותיה בפומבי ותשקול אפשרות הדחתו מתפקידו של המשיב 2; וכן צו על תנאי המכוון אל המשיב 2 והמורה לו להתייצב וליתן טעם מדוע לא ישיב למועצה מקומית שבלי כספים שנטל הימנה לצורך מימון הליכים משפטיים אישיים ופרעון חוב פסוק אישי. המשיבים יגישו תשובתם אם רנוצם בכך תוך 30 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית-המשפט ולבעלי-הדין ישירות. ניתן היום, י"ד בתשרי תשנ"ח (15.10.97) שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061350. F02

[ "בג\"ץ 6135/97" ]

402

7,432

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6135/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותר : אסמאעיל שבלי נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. עלי שבלי, ראש המועצה המקומית שבלי צו על-תנאי על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית-המשפט כי יצא מלפניו צו על-תנאי המכוון אל המשיבים והמורה להם להתייצב וליתן טעם: מדוע משיב מס' 1 לא יורה למשיב מס' 2 להחזיר כספים שנטל מקופת המועצה המקומית לשימושו האישי, ומדוע לא ימנה צוות חקירה לחקור בפרשת מעילה בכספי הציבור על ידי משיב מס' 2, אשר תפרסם מסקנותיה בפומבי ותשקול אפשרות הדחתו מתפקידו של המשיב מס' 2; מדוע משיב מס' 2 לא ישיב למועצה המקומית שבלי כספים שנטל הימנה לצורך מימון הליכים משפטיים אישיים ופרעון חוב פסוק אישי. המשיבים יגישו תשובתם אם רצונם בכך תוך 30 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית-המשפט ולבעלי הדין ישירות. ניתן היום, י"ד בתשרי תשנ"ח (15.10.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061350. F03

[ "בג\"ץ 6135/97" ]

403

7,515

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6135/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : אסמאעיל שבלי נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. ראש המועצה המקומית שבלי, עלי שבלי בקשה למחיקת עתירה בשם העותר: עו"ד ר. מסאלחה החלטה בהסכמת הצדדים אני מורה על מחיקת העתירה. אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"ח בכסלו תשנ"ח (17.12.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061350. P06

[ "בג\"ץ 6135/97" ]

404

16,509

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6135/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : אסמאעיל שבלי נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. ראש המועצה המקומית שבלי, עלי שבלי בקשה להארכת מועד להגשת תצהיר בשם העותר: עו"ד ר. מסאלחה בשם המשיבה הראשונה: עו"ד יוכי גנסין בשם המשיבה השניה: עו"ד שירלי גרוס החלטה בהסכמה, מוארך המועד כמבוקש. ניתנה היום, כ"ד בחשון תשנ"ח (24.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061350. O05

[ "בג\"ץ 6135/97" ]

405

17,766

ב בית המשפט העליון בג"ץ 6135/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : אסמאעיל שבלי נגד המשיבים : 1. שר הפנים 2. ראש המועצה המקומית שבלי, עלי שבלי בקשה להארכת מועד להגשת תצהיר בשם העותר: עו"ד ר. מסאלחה בשם המשיבה הראשונה: עו"ד יוכי גנסין בשם המשיבה השניה: עו"ד שירלי גרוס החלטה לתגובת בא כוח העותר אשר תוגש תוך שלושה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ' בחשון תשנ"ח (20.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061350. O04

[ "בג\"ץ 6135/97" ]

406

93

ב בית המשפט העליון ע"א 2384/95 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : רשות הנמלים והרכבות נגד המשיב : פקיד שומה באר שבע בקשה למחיקת ערעור בשם המערערת: עו"ד רות גלט החלטה אני מוחקת את הערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95023840. O01

[ "ע\"א 2384/95" ]

407

94

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7525/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותר ת : סמירה פיאד נגד המשיבים : 1. בית הדין הדתי הדרוזי בעכו 2. שחאדה פיאד עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. לקבוע בפני הרכב. המשיב 2 יוזמן ויקדים ויגיש תגובתו בכתב. 2. ניתן בזה צו ביניים המעכב את ביצוע פסק דינו של המשיב 1. תוקף הצו עד למתן החלטה בנושא צו הביניים על ידי ההרכב שלפניו תידון העתירה. ניתנה היום, כ"ג בכסלו תשנ"ח (23.12.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97075250. F01

[ "בג\"ץ 7525/97" ]

408

10,543

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7525/97 - א' בפני: כבוד השופט א' מצא העותר ת : סמירה פיאד נגד המשיבים : 1. בית הדין הדתי הדרוזי בעכו 2. שחאדה פיאד צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבים והמורה להם להימנע מביצוע פסק דינו של המשיב 1. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בנושא צו הביניים על ידי ההרכב שלפניו תידון העתירה, במעמד הצדדים. ניתן היום, כ"ג בכסלו תשנ"ח (23.12.97). שמריהו כהן מ ז כי ר ר א ש י העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97075250. F02

[ "בג\"ץ 7525/97" ]

409

35,379

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7525/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : סמירה פיאד נגד המשיבים : 1. בית הדין הדתי הדרוזי בעכו 2. שחאדה פיאד הליך פישור בשם העותרת: עו"ד ויסאם קאסם בשם המשיבים: עו"ד סאלח עבדאללה החלטה בהתאם להודעה שהוגשה לבית המשפט ביום 7.12.98 מטעם הצדדים נרשם, כי השיח' רג'א קבלאן מהכפר בית ג'ן מונה כמגשר-מפשר בין הצדדים בתיק זה, על-מנת להביא לסיום המחלוקת ביניהם. תיאום המפגשים ודרך ניהול הליך הגישור יתואמו על ידי באי כוח הצדדים. כמוסכם, המגשר-המפשר יודיע על תוצאות הגישור עד לסוף חודש דצמבר 1998. ניתנה היום, כ"א בכסלו תשנ"ט (10.12.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97075250. P04

[ "בג\"ץ 7525/97" ]

410

38,719

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7525/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט מ' אילן העותר ת: סמירה פיאד נגד המשיבים : 1. בית הדין הדתי הדרוזי בעכו 2. שחאדה פיאד תאריך הישיבה: כ' בחשוון התשנ"ט (9.11.98) בשם העותר : עו"ד ויסאם קאסם בשם המשיבים : עו"ד סאלח עבדאללה החלטה בהמלצתנו ניאותו בעלי-הדין להידרש לגישור-פישור לסיום הסיכסוכים ביניהם. באי-כוח בעלי-הדין יפנו אל רשמת בית-המשפט כדי להסדיר את נושא הגישור-פישור. לקראת סוף חודש דצמבר 1998 יודיעונו בעלי-הדין על ההתקדמות שחלה בנושא הגישור-פישור ועל-פי הודעתם יוחלט על דבר המשך ההליכים (לפני כל הרכב). היום, כ' בחשון התשנ"ט (9.11.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97075250. G03

[ "בג\"ץ 7525/97" ]

411

55,297

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7525/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : סמירה פיאד נגד המשיבים : 1. בית הדין הדתי הדרוזי בעכו 2. שחאדה פיאד הוגש הליך בשם העותרת: עו"ד ויסאם קאסם בשם המשיב 2: עו"ד סאלח עבדאללה פסק-דין הצדדים הגיעו להסכם פשרה שסומן על ידי באות "א". אני נותנת להסכם הפשרה תוקף של פסק דין. העותרת תגיש לבית המשפט ולמשיב 2 את טענותיה לעניין ההוצאות תוך שלושים ימים מיום המצאת החלטה זו. המשיב 2 יגיש את תגובתו תוך שלושים ימים מיום קבלת סיכומי העותרת. ניתן היום, ט"ו בסיון תשנ"ט (30.5.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97075250. P05

[ "בג\"ץ 7525/97" ]

412

63,283

ב בית המשפט העליון בג"ץ 7525/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : סמירה פיאד נגד המשיבים : 1. בית הדין הדתי הדרוזי בעכו 2. שחאדה פיאד בקשה לחיוב בהוצאות בשם העותרת: עו"ד ו' קאסם החלטה בפני בקשת העותרת לחייב את המשיב 2 בהוצאותיה במסגרת עתירה זו. העותרת הגישה עתירה שעניינה ביטול החלטתו של בית הדין הדרוזי בעכו "לאור הפגמים המשפטיים והמוסריים שנפלו בו" כלשונה. בסופו של יום, ובהמלצת בית המשפט, פנו הצדדים להליך גישור-פישור בפני המגשר, שיח' רג'א קבלן מן הכפר בית ג'ן. הליך הפישור-גישור עלה יפה. הצדדים הגיעו ביניהם להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק-דין. ואולם, חרף-זאת, עומדת העותרת על חיוב המשיב בהוצאות העתירה. בטיעונם לעניין ההוצאות, הפליגו פרקליטי הצדדים בתיאור עלילותיה הנפתלות של פרשה זו, כאשר כל אחד מהם - כיד הכשרון הטובה עליו - מבקר מצידו - ובהרחבה - את התנהגות רעהו. כך, למשל, טוענת העותרת כי היא השקיעה זמן וממון מרובים, אותם ניתן היה לחסוך אילו גילה המשיב 2 נכונות להתפשר, כפי שעשה בסופו של דבר. המשיב 2 לא נותר חייב. בטיעונו, מבקש הוא לטעון כי העתירה שהוגשה על ידי העותרת הנה טורדנית וקנטרנית וכי העותרת לא עמדה בהסכמי הפשרה אליהם הגיעו הצדדים, עד למועד העתירה. מבין שלל טיעוני המשיב 2, מצאתי ממש רק באחת שם טוען בא כוח המשיב 2 כי העותרת לא פעלה לביטולו של ההליך בפני משיב 1 - בית הדין הדרוזי - על-דרך בקשה לביטול פסק-הדין או ערעור. אכן, בעל-דין המבקש להשיג על פסק-דין של טריבונל כלשהו על-דרך פנייה לבית משפט זה, חייב למצות קודם לכן, את ההליכים בפני ערכאות חלופיות שיש בכוחן להעניק לו את מבוקשו. אי-מיצויו של סעד חלופי בנסיבות העניין, יש בו כדי להביא לכך כי העותרת לא תהיה זכאית להוצאותיה בעתירה זו ( השווה: בג"ץ 842/93, אל נסאסרה נגד שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217). נוסף-על-כך, כאמור, הגיעו הצדדים בעניין זה להסכם פשרה ביניהם. בנסיבות אלה, אין בסיס, לטעמי, להורות על הטלת הוצאות לטובת צד זה או אחר. אשר-על-כן, הבקשה נדחית. כל צד יישא בהוצאותיו. ניתנה היום, ה' בכסלו תש"ס (14.11.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97075250. P06

[ "בג\"ץ 7525/97", "בג\"ץ 842/93" ]

413

95

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5683/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : צורי בלולו נגד המשיב : נציב שירות בתי הסוהר צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו ארעי המכוון אל המשיב והמורה לו להשהות את פיטוריו של העותר מתפקידו כרב סמל במסגרת שירות בתי הסוהר. המשיב יגיש את תשובתו, אם רצונו בכך, תוך 7 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית המשפט ולבעל הדין ישירות. ניתן היום, כ"ו באלול תשנ"ז (28.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056830. E03

[ "בג\"ץ 5683/97" ]

414

5,214

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5683/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : צורי בלולו נגד המשיב: נציב שירות בתי הסוהר עתירה למתן צו על-תנאי החלטה להעביר להרכב שלושה. המשיב יוזמן לדיון וימציא את תגובתו בכתב. ניתנה היום, כ"ג באלול תשנ"ז (25.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97056830. E01

[ "בג\"ץ 5683/97" ]

415

5,872

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5683/97 בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : צורי בלולו נגד המשיב : נציב שירות בתי הסוהר בקשה לצו ביניים החלטה מתבקשת תשובת המשיב לבקשה לצו הביניים, התשובה תומצא בכתב תוך 7 ימים. ניתן צו ארעי כמבוקש בבקשה לצו ביניים, וזאת עד למתן החלטה בבקשה לצו ביניים, שתינתן לאחר קבלת תשובת המשיב. ניתנה היום, כ"ו באלול תשנ"ז (28.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056830. E02

[ "בג\"ץ 5683/97" ]

416

8,034

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5683/97 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : צורי בלולו נגד המשיב : נציב שירות בתי הסוהר בקשה למחיקת עתירה בשם העותר: עו"ד יעקב גבאי החלטה אני מוחקת את העתירה כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ' בחשון תשנ"ח (20.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056830. O06

[ "בג\"ץ 5683/97" ]

417

13,642

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5683/97 בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : צורי בלולו נגד המשיב : נציב שירות בתי הסוהר צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיב, והמורה לו להשהות את פיטוריו של העותר מתפקידו כרב סמל במסגרת שרות בתי הסוהר. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בעתירה למתן צו על תנאי שתידון בפני הרכב של שלושה שופטים, במעמד הצדדים. ניתן היום, ו' בתשרי התשנ"ח (7.10.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97056830. E05

[ "בג\"ץ 5683/97" ]

418

14,631

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5683/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותר : צורי בלולו נגד המשיב : נציב שירות בתי הסוהר עתירה למתן צו ביניים החלטה על יסוד בקשת העותר, בהסכמת בא כוח המשיב ובהמשך להחלטתי מיום 28.9.97, ניתן צו ביניים כמבוקש על ידי העותר. יש לקבוע את העתירה לדיון בתוך חודשיים מהיום. ניתנה היום, ה' בתשרי התשנ"ח (6.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97056830. E04

[ "בג\"ץ 5683/97" ]

419

2,299

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3333/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר : עמוס ליאור נגד המשיב : משרד התחבורה עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ח' בתמוז התשנ"ז ( 13.07.97 ) בשם העותר : בעצמו בשם המשיב : עו"ד דנה בריסקמן החלטה אנו דוחים השמיעה למועד חדש. מטרת הדחייה לאפשר למשיב לשקול מחדש בענין נשוא העתירה. הפנינו תשומת הלב, הן לעובדה שהעותר נוהג בצבא והן לסמכותו של המשיב על פי סעיף 172א' "לפטור אדם כאמור מהבדיקות ומהבחינות, כולן או מקצתן". המזכירות מתבקשת לקבוע להמשך בחלוף ארבעים וחמישה יום. ניתנה היום, ח' בתמוז התשנ"ז (13.07.97), בפני העותר ועו"ד בריסקמן. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033330. A06 /דז/

[ "בג\"ץ 3333/96" ]

421

43,167

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3333/96 - א' בפני: כבוד השופט א' גולדברג העותר : עמוס ליאור נגד המשיב : משרד התחבורה החלטה הבקשה אינה במסגרת העתירה ופסק הדין שניתן בה, ולפיכך היא נדחית. ניתנה היום, כ"ו בשבט תשנ"ח (22.2.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96033330. D08

[ "בג\"ץ 3333/96" ]

424

99

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 93 / 5622 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : מדינת ישראל - מנהל מע"מ נגד המשיב ה : פם בין בע"מ בקשה לתיקון סיכומי המערער בשם המערער: עו"ד לאה מרגלית החלטה להחלטת ההרכב שידון בערעור. ניתנה היום, ז' באייר תשנ"ז (14.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93056220. Q01

[ "ע\"א 93" ]

429

5,348

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 93 / 5622 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : מדינת ישראל - מנהל מע"מ נגד המשיב : פם בין בע"מ בקשות בנושא צו-הגדלת היקף סיכומים בשם המערער: עו"ד יהודה ליבליין בשם המשיב: עו"ד אברהם אלתר החלטה על אף התנגדות בא-כח המשיבה, מוארך המועד להגשת הסיכומים כמבוקש וכן מתקבלת הבקשה להגדלת היקפם. ניתנה היום, כ"ו בסיון תשנ"ז (1.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93056220. Q02

[ "ע\"א 93" ]

430

25,265

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5622/93 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' אנגלרד המערער והמשיב מנהל מס ערך מוסף ירושלים בערעור שכנגד: (מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ) נגד המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד : פם בין בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 31.8.93 בתיק ע"ש 67/92, שניתן על ידי כבוד השופט צבי טל תאריך הישיבה: ד' בתמוז התשנ"ח ( 28.06.98 ) בשם המערער והמשיב בערעור שכנגד: עו"ד לאה מרגלית; עו"ד יהודה ליבלין בשם המשיב ה והמערערת בערעור שכנגד: עו"ד ד"ר אברהם אלתר פסק-דין על פי בקשת הצדדים הערעור והערעור שכנגד נדחים. ניתן היום, ד' בתמוז התשנ"ח (28.06.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 93056220. A03 /דז/

[ "ע\"א 5622/93", "ע\"ש 67/92" ]

431

100

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 648/97 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : ד"ר משה קרמר נגד המשיבים : 1. שר הבריאות 2. הוועדה שמונתה לבדוק הקובלנה כנגד המערער על פי סעיף 44 לפקודת הרופאים (נוסח חדש) התשל"ז1976- סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. 4. לאחר השלמת הסיכומים בכתב ייקבע התיק לדיון, לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. ניתן היום, כ"ג בכסלו התשנ"ח (22.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006480. A02 /דז/

[ "ע\"א 648/97" ]

432

3,772

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 64 8 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערער : ד"ר משה קרמר נגד המשיבים : 1. שר הבריאות 2. הוועדה שמונתה לבדוק הקובלנה כנגד המערער ע"פ סעיף 44 בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בשם המערער: עו"ד אור-נר החלטה הערבון יופקד עד ליום 1.4.97. ניתנה היום, כ"ה באדר א' תשנ"ז (4.3.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006480. Q01

[ "ע\"א 97" ]

433

28,447

ב בית המשפט העליון ע"א 648/97 - ט' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער : ד"ר משה קרמר נגד המשיבים : 1. שר הבריאות 2. הוועדה שמונתה לבדוק הקובלנה כנגד המערער ע"פ ס' 44 בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המערער: עו"ד נפתלי אור-נר בשם המשיבים: פרקליטות המדינה, משרד המשפטים ירושלים החלטה כמבוקש. ניתנה היום, ב' באלול התשנ"ח (24.08.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006480. A04

[ "ע\"א 648/97" ]

434

37,943

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 648/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' אנגלרד המערער : ד"ר משה קרמר נגד המשיבים : 1. שר הבריאות 2. הוועדה שמונתה לבדוק הקובלנה כנגד המערער ע"פ ס' 44 לפקודת הרופאים (נוסח חדש) התשל"ז1976- ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.8.96 בתיק 224/93 שניתן על ידי כבוד השופט נ' קליינברגר תאריך הישיבה: י' בכסלו תשנ"ט (29.11.98) בשם המערער : עו"ד פנחס וולר בשם המשיבים : עו"ד שרון מן-אוריין פסק-דין בגין עבירות מין חמורות אותן ביצע בשתי פציינטיות שלו נדון המערער בפלילים למאסר בפועל לתקופה של חמש שנים ולמאסר על-תנאי לתקופה של שנתיים. על יסוד המלצת ועדה אשר בחנה את הנושא, בדעת רוב, החליט שר הבריאות לבטל את רשיונו של המערער כרופא. ערעור המערער הינו על החלטת השר, כשלטענתו שלילת רשיונו לצמיתות הינה סנקציה חמורה מדי. דין הערעור להידחות. מדובר בהתנהגות חמורה של רופא במסגרת תפקידו כשניצל ניצול מחפיר את האמון של החולות בהן טיפל. הסנקציה אשר ננקטה נגדו הינה מתבקשת ואין להתערב בה. הערעור נדחה. ניתן היום, י' בכסלו תשנ"ט (29.11.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006480. E05 /שב

[ "ע\"א 648/97" ]

435

103

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 2817 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המבקשת : דניאלה יפה אורן נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה להארכת מועד לתשלום אגרה בשם המבקשת: בעצמה ה ח ל ט ה החלטתו של כב' השופט ש. לוין מיום 1.8.96 הדוחה את ערעורה של המבקשת בענין הפטור מתשלום אגרה הודעה למבקשת בתאריך 9.12.96 (ראה תרשומת בתיק), כך שניתנה לה כבר שהות ארוכה להערך לתשלום האגרה (לאחר מכן נשלחה ההחלטה למבקשת באמצעות דואר). המדובר בהליך שהוגש ביום 21.4.96 ועד היום לא שולמה לגביו האגרה. לא ניתן להשהות את המשך בירור הערעור זמן כה רב כפי שמציעה המבקשת, אשר מבקשת כי יינתן לה לפרוש את תשלום האגרה ב12- תשלומים רצופים. הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין אני מאפשרת למבקשת לשלם האגרה עד ליום 1.3.97. ניתנה היום, כ"א בשבט תשנ"ז (29.1.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028170. Q01

[ "ע\"א 96" ]

440

1,119

ב בית המשפט העליון ע"א 2817/96 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : דניאלה יפה אורן (סלומון ) נגד המשיבים : 1. אליהו סיוון (סלומון) 2. האפוטרטפוס הכללי מחיקת ערעור מחמת אי תשלום אגרה בשם המערערת: בעצמה החלטה אגרת הערעור לא שולמה על אף האורכה שניתנה למערערת לעשות כן עד ליום 1.3.97. בנסיבות אלה, אין מנוס ממחיקת הערעור על-פי תקנה 2(א) לתקנות בית-משפט (אגרות), התשמ"ח1987-, וכך אני מורה. ניתנה היום, ד' בחשון תשנ"ח (4.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96028170. O02

[ "ע\"א 2817/96" ]

441

106

ב בית המשפט העליון בש"פ 7067/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין ה עורר: אריאל קמרליקר נגד המשיב ה: מדינת ישראל ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 25.11.97 בב"ש 7102/97 שניתנה על-ידי כבוד השופטת ר. יפה כ"ץ תאריך הישיבה: ו' בכסלו תשנ"ח (5.12.1997) בשם העורר: עו"ד אבי חימי בשם המשיבה: עו"ד יהושע למברגר החלטה העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של אינוס, סחיטה באיומים וחבלה במזיד ברכב. בית-משפט קמא (מפי השופטת רויטל יפה-כ"ץ) הורה על מעצרו עד תום ההליכים, ועל כך הערר שלפני. בא-כוחו המלומד של העורר טען לפני כי נעדרות מן התיק ראיות לכאורה להוכחת האשמה, אך טענה זו משוללת יסוד. בהחלטה הארוכה, המפורטת והמנומקת היטב מנתחת השופטת יפה-כ"ץ את עיקרי הראיות המצויות בתיק המשטרה, ואין ספק כי אכן קמו לחובתו של העורר ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. אשר לעילת המעצר, אין להרבות מילים על כך כי אכן קמה ונהייתה עילה. מוסיף עורך-דין חימי ומבקש כי אורה על חלופת-מעצר. לטענתו אין נשקפת כל סכנה מן העורר אם אורה על חלופת-מעצר, ולדבריו ראוי כי אורה על כך. אינני מסכים לטענה. עברו של העורר רצוף בעבירות אלימות - מהן עבירות אלימות קשות - וככל שעולה מקריאת הראיות נהג הוא לתקוף את המתלוננת בעבר עד שנאלצה לברוח מפניו למעון של נשים מוכות. יתר-על-כן: העורר אף איים על המתלוננת כי יהרוג אותה אם תספר על המעשים שביצע בגופה, ולנוכח אופיו האלים יש חשש של-אמת כי יקיים את איומו. אני מחליט לדחות את הערר. היום, ו' בכסלו תשנ"ח (5.12.1997). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97070670. G01

[ "ש 7102/97" ]

447

109

בית המשפט העליון רע"א 97 / 1080 בפני: כבוד השופט י' טירקל המ בקשים : 1. פולדיאן אלברט 2. פולדיאן אשר 3. אמיר אשר נגד המשיב ות : 1. Sunton Immobilien Gmbh 2. מירון פדוביץ 3. גיורא פדוביץ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בהמרצה 15753/96 שניתנה ביום 24.12.96 על ידי כבוד השופטת צ'רניאק בשם המבקשים: עו"ד דן כהן, שפיגלמן ושות' בשם המשיבות: עו"ד מיכאל כספי ושות' ה ח ל ט ה 1. בקשתם של המבקשים להרשות להם לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו תדון לפני מותב תלתא. 2. יוקצה זמן של 15 דקות לטיעוניו של כל בעל דין. ניתנה היום, ח' בניסן תשנ"ז (15.4.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "רע\"א 97" ]

451

2,002

ב בית המשפט העליון רע"א 1080/97 - א' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים : 1. פולדיאן אלברט 2. פולדיאן אשר 3. אמיר אשר נגד המשיב ים : חברת סנטון מירון פדוביץ גיורא פדוביץ בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המבקשים: עו"ד אילן רונן בשם המשיבים: עו"ד אסף כספי החלטה מוצע לפרקליטים שהבקשה תימחק, עם זכות לפנות מחדש תוך שלשה חדשים - אם הבקשה תהיה עדיין אקטואלית - מבלי שתיטען טענה שהבקשה החדשה הוגשה באיחור. יש להגיב על ההצעה עוד היום. ניתן היום טו באלול תשנ"ז (17.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010800. B04

[ "רע\"א 1080/97" ]

452

12,908

ב בית המשפט העליון רע"א 1080/97 - ג' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים : 1. פולדיאן אלברט 2. פולדיאן אשר 3. אמיר אשר נגד המשיב : חברת סנטון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בהמרצה 15753/96 שניתנה ביום 24.12.96 על ידי כבוד השופט צ'רניאק בשם המבקשים: עו"ד דן כהן בשם המשיב: עו"ד אסף כספי החלטה פרקליט המבקשים מתבקש להודיע עד 31.1.98 אם ענין הבקשה עודנו אקטואלי. ניתן היום כד בחשון תשנ"ח (24.11.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010800. B07

[ "רע\"א 1080/97" ]

453

13,229

ב בית המשפט העליון רע"א 1080/97 - ב' בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקשים : 1. פולדיאן אלברט 2. פולדיאן אשר 3. אמיר אשר נגד המשיב : חברת סנטון בקשה לדחיית מועד דיון בשם המבקשים: עו"ד דן כהן בשם המשיבה: עו"ד אסף כספי החלטה 1. לדחות ללא מועד. 2. בעלי הדין יודיעו בכתב תוך 45 ימים אם הבקשה עודנה אקטואלית. ההודעה תובא לפני אב בית הדין או שופט אחר של ההרכב. ניתן היום טו באלול תשנ"ז (17.9.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010800. B06

[ "רע\"א 1080/97" ]

454

18,442

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 97 / 1080 בפני: כבוד השופט ת' אור המבקשים : 1. פולדיאן אלברט 2. פולדיאן אשר 3. אמיר אשר נגד המשיב ים : 1. חברת סנטון 2. מירון פדוביץ 3. גיורא פדוביץ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב שניתנה ביום 24.12.96 על ידי כבוד השופטת צ'רניאק בתיק המר' 15753/96 בשם המבקשים: עו"ד דן כהן בשם המשיבים: עו"ד מיכאל כספי החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך 15 ימים מיום המצאת החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן - במישרין - למבקשים. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה, אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. העדר התייחסות כמוהו כהסכמה. העדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על הכרוך בכך. ניתנה היום ז' באדר ב' התשנ"ז (16.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010800. E01

[ "רע\"א 97" ]

455

36,037

ב בית המשפט העליון רע"א 1080/97 - ד' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים : 1. פולדיאן אלברט 2. פולדיאן אשר 3. אמיר אשר נגד המשיב ה : חברת סנטון בקשה למחיקת ערעור בהסכמה בשם המבקשים: עו"ד אילן רונן בשם המשיבה: עו"ד אסף כספי החלטה אני מוחקת את הבקשה לרשות ערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ז' בשבט תשנ"ח (3.2.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97010800. O08

[ "רע\"א 1080/97" ]

456

110

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4870 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: 1. מימי כהן 2. סונול ישראל בע"מ נגד המשיבים : 1. סלים שבו 2. מצליח שבו 3. יעקב שבו סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. לצו זה בדבר סיכומים בכתב מצורפת הזמנה לדיון לתאריך 10.9.97, שנועד להשלמת טיעון, כמבואר בהודעה בעניין זה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, ל' בניסן התשנ"ז (7.5.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96048700. A01 /דז/

[ "ע\"א 96" ]

457

9,474

בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לערעורים בש"א 4870/96 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר ה מבקשים : 1. סלים שבו 2. מצליח שבו 3. יעקב שבו נ ג ד המשיבים: 1. מימי כהן 2. סונול ישראל בע"מ בקשה להתיר המצאת ראיות בערעור החלטה הבקשה תידון בפני ההרכב שידון בעתירה. ניתנה היום, ד באב התשנ"ז (7.8.97) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96048700. L03

[ "בש\"א 4870/96" ]

458

14,613

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4870/96 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המבקשים : 1. סלים שבו 2. מצליח שבו 3. יעקב שבו נ ג ד המשיבים: 1. מימי כהן 2. סונול ישראל בע"מ בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור החלטה לתגובת המשיבים בתוך 10 ימים ממועד ההמצאה. ניתנה היום, יב בתמוז התשנ"ז (17.7.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96048700. L02

[ "ע\"א 4870/96" ]

459

17,184

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4870/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער ות : 1. מימי כהן 2. "סונול ישראל" בע"מ נגד המשיבים : 1. סלים שבו 2. מצליח שבו 3. יעקב שבו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.5.96 בת"א 544/95 שניתן על ידי כבוד השופט רובינשטיין תאריך הישיבה: ח' באלול התשנ"ז ( 10.09.97 ) בשם המערער ות: עו"ד עמנואל סולומונוב בשם המשיבים : עו"ד שמעון גנסין פסק-דין הטענה המרכזית בערעור זה היא כי מאחר והיתה הפרת חובה חקוקה, קמה למערערות - שעסקן נפגע על-ידי המשיבים המתחרים - עילה המצדיקה מתן צו מניעה. בית משפט קמא פירט את סעיפי החוק הקובעים מתי קמה חובה לקבל היתר בניה. בהמשך קובע הוא כי לכאורה הפרו המשיבים חובה זו. אין בפסק הדין קביעה עובדתית מפורשת איזו עבודה חייבה היתר, אלא שקביעה כזו לא היתה דרושה לבית המשפט משום שלדעתו, גם אם לא ניתן היתר כדין לפעולת בנייה כלשהי בתחנת הדלק של המשיבים, אין הדבר מעמיד עילת תביעה למערערות. מפי ב"כ המערערות עולה כי לטענתן, הקימו המשיבים שתי משאבות דלק וכן טמנו הם בקרקע מיכל תת-קרקעי ואלה מצריכים היתר בניה שלא נתבקש וממילא לא ניתן. המערערות אינן מעלות עוד את הטענה כי מיכל הדלק מהווה סיכון ללקוחותיהן, שכן המיכל הוטמן בקרקע, וטענתן היא כי על ידי הפרת החובה החקוקה מתחרים המשיבים עמן בתחרות בלתי הוגנת ופוגעים ברווחיהן העסקיים. בטיעון בעל-פה העלה ב"כ המערערות את הטענה שההוצאות שנחסכו על ידי המשיבים מאפשרות להם להוריד מחירים ולהפיק רווחים בלתי הוגנים. טענה זו לא נטענה ולא הוכחה בערכאה ראשונה ולא נמצאת לה כל תשתית עובדתית, שגם אילו נמצאה, ספק אם היה בכך כדי להעמיד למערערות עילת תביעה, שכן, מקובלות עלינו קביעותיו של השופט קמא על הנמקתו בקובעו כי בנסיבות המקרה הנוכחי לא נתקיימו יסודות העוולה של הפרת חובה חקוקה. אין בהחלטתנו זו כדי להביע דעה בשאלת רשיון העסק שניתן על-ידי העיריה למשיבים, בנושא דרך הגישה לתחנה שנסללה, ככל הנראה, על ידי העיריה ובטענות המועלות על ידי המשיבים נגד המערערות בדבר בניה ללא היתר על ידי המערערות דווקא. דיון בכל אלה אינו דרוש להחלטתנו וחלק מהשאלות עולה, ככל הנראה, בעתירה שהוגשה לבית משפט זה כבג"ץ, על ידי המערערות, כנגד העיריה, באותו עניין. החלטתנו זו מייתרת את הדיון בבקשת המשיבים להתיר המצאת ראיות בערעור. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור ובהתחשב בנסיבות אין אנו מוצאים לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ח' באלול תשנ"ז (10.9.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96048700. J04

[ "ע\"א 4870/96" ]

460

111

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3792/95 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' זמיר העותר: תיאטרון ארצי לנוער נ ג ד המשיבים: 1. שרת המדע והאמנויות 2. ועדת התמיכות לתיאטרונים - משרד המדע והאמנויות 3. מינהל התרבות במשרד המדע והאמנויות 4. האגף לתרבות ולאמנות במשרד המדע והאמנויות 5. המדור לתיאטרון של המועצה לתרבות ואמנות 6. הועדה לתכנון ולתקצוב 7. תיאטרון לילדים ולנוער 8. תיאטרון החאן 9. התיאטרון עירוני חיפה התנגדות לצו על-תנאי בשם העותר: עו"ד מיכל שקד, עו"ד ורד גרטל בשם משיבים 1-6: עו"ד עוזי פוגלמן בשם המשיב 7: עו"ד אביתר רגר פסק - דין השופט י' זמיר : 1. עתירה זאת מעוררת, פעם נוספת, בעיות הכרוכות בחלוקת תמיכות מכספי המדינה למוסדות ציבור. הבעיות, המתעוררות הפעם, מתייחסות לחלוקת תמיכות על ידי משרד החינוך, התרבות והספורט (להלן - משרד החינוך) למוסדות תרבות ואמנות, ובכלל זה תיאטרונים. העותר, תיאטרון ארצי לנוער, שביקש תמיכה ממשרד החינוך, רואה עצמו מקופח בהשוואה לתיאטרונים אחרים. הוא טוען, ראשית, כי משרד החינוך אינו נוהג על פי הנוהל למתן תמיכות. שנית, הוא טוען כי המבחנים המהותיים למתן תמיכות אינם עונים על דרישות הדין, ולפיכך הם פסולים. הדין 2. בית המשפט פסק הלכה כי התמיכה מכספי המדינה במוסדות ציבור חייבת להיעשות על פי מבחנים שוויוניים. ראו, לדוגמה, בג"ץ 59/88 צבן נ' שר האוצר , פ"ד מב (4) 705, 707-706; בג"צ 7458/95 במות - מרכז ללימודי תרבות וחברה נ' משרד החינוך התרבות והספורט (טרם פורסם). לאחר מכן בא המחוקק והסדיר את מתן התמיכות למוסדות ציבור על פי מבחנים שוויוניים. וכך קובע כיום סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה1985-: "... (ג) הוצאות הממשלה לצורך תמיכה במוסדות ציבור ייקבעו בכל סעיף תקציב בסכום כולל לכל סוג של מוסדות ציבור. (ד) הסכום שנקבע בסעיף תקציב לסוג של מוסדות ציבור יחולק בין מוסדות ציבור הנמנים עם אותו סוג לפי מבחנים שוויוניים. (ה) הממונה על סעיף התקציב יקבע, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, מבחנים שוויוניים לחלוקת הסכום שנקבע באותו סעיף תקציב לצורך תמיכה במוסדות ציבור (להלן - מבחנים). (ו) שר האוצר יקבע, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, נוהל שלפיו יוגשו ויידונו בקשות של מוסדות ציבור לקבלת תמיכה מתקציב המדינה (להלן - נוהל). ..." 3. הנוהל למתן תמיכות, המשותף לכל משרדי הממשלה, נקבע ופורסם ברשומות כנדרש. ראו י"פ 3986, התשנ"ב, 26.3.92, עמ' 2569. עיקרו של נוהל זה (להלן - נוהל התמיכות) הוא, ככל שהוא נוגע לעתירה זאת, שהבקשות לקבלת תמיכה ממשרד ממשלתי תידונה בועדת תמיכות של המשרד, שתורכב משלושה או חמישה עובדים של אותו משרד; ועדת התמיכות תמליץ על התמיכות בפני השר או המנהל הכללי של המשרד; והוא יחליט בבקשות. 4. המבחנים למתן תמיכות למוסדות תרבות ואמנות אף הם נקבעו ופורסמו ברשומות. ראו י"פ 4042, התשנ"ב, 17.9.92, עמ' 4687, בעמ' 4714 ואילך. הם פותחים בחלק כללי המתייחס לכל מוסדות התרבות והאמנות (פרק 32). בחלק זה נקבעים עקרונות כלליים לחלוקת התמיכות. לאחר מכן מתפצלים המבחנים לפי סוגי המוסדות בתחום התרבות והאמנות: תיאטרונים, תזמורות, מקהלות, מפעלי מחול, מוזיאונים, ספריות, ועוד (להלן - המבחנים למתן תמיכות). 5. המבחנים למתן תמיכות נקבעו על ידי משרד החינוך, המופקד על התמיכה במוסדות תרבות ואמנות, באמצעות מינהל התרבות. בשנת 1993 פוצלה האחריות המיניסטריאלית על מינהל התרבות. שר החינוך נשאר אחראי לענייני התרבות, ואילו האחריות לענייני אמנות עברה לשרת המדע והאמנויות. ענייני האמנויות כללו את ענייני התיאטרונים. בהתאם לכך הוגשה עתירה זאת נגד שרת המדע והאמנויות (המשיבה 1), ועדת התמיכות לתיאטרונים (משיבה 2), מינהל התרבות (משיב 3) והאגף לתרבות ולאמנות (משיב 4), כולם (לפי העתירה) במשרד המדע והאמנויות (להלן - המשיבים). בפועל, מינהל התרבות וכן יתר הגורמים שהיו מופקדים על התמיכה בתיאטרונים נותרו כל הזמן במקומם, קרי, במשרד החינוך. במהלך כהונתה של הממשלה החדשה חזרה למקומה גם האחריות המיניסטריאלית על ענייני האמנות, לרבות ענייני התיאטרונים. כיום, אם כן, שר החינוך הוא הנושא באחריות גם לתמיכה בתיאטרונים. ראו י"פ התשנ"ז, 4445, מיום 26.9.96, עמ' 50. לפיכך, אף שהעתירה הוגשה נגד שרת המדע והאמנויות וגורמים שונים במשרד המדע והאמנויות, כיום יש להעמיד במקומם את שר החינוך ואת משרד החינוך, לפי העניין. העתירה הוגשה גם נגד המדור לתיאטרון במועצה לתרבות ואמנות (משיב 5) והועדה לתכנון ולתקצוב של התיאטרונים (משיבה 6), וכן נגד התיאטרון לילדים ולנוער (משיב 7) (להלן - התיאטרון לילדים). לאחר מכן, נוספו כמשיבים, לפי בקשתם, גם התיאטרון העירוני חיפה ותיאטרון החאן בירושלים. התיאטרון לילדים והתיאטרונים שנוספו כמשיבים מתנגדים לעתירה. הם טוענים, בין השאר, שאם תוגדל התמיכה בעותר, כמבוקש בעתירה, תקוצץ התמיכה הניתנת להם. זאת עלולה להיות, מבחינתם, מכה אנושה, שכן הם תכננו את פעילותם לטווח ארוך, תוך הסתמכות על קבלת תמיכה בסדר גודל של הסכומים הניתנים להם בפועל מדי שנה בשנה. לפני שנברר את הטענות המועלות בעתירה, נציג את העובדות עליהן מתבססות הטענות. העובדות 6. העותר החל לפעול כחברה פרטית, למטרות רווח, בשנות השמונים. בשנת 1992 שינה העותר את מעמדו: הוא נרשם כעמותה, ללא כוונת רווח, לפי חוק העמותות, התש"ם1980-. עם השינוי במעמד נעשה העותר "מוסד ציבור" הכשיר, לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, לקבל תמיכה מן הממשלה. העותר פנה בשנת 1993 למשרד החינוך בבקשת תמיכה. הבקשה נדחתה. הוא פנה אל המשרד באותה בקשה גם בשנת 1994. גם בקשה זאת נדחתה. או אז פנה העותר לבית משפט זה (בג"ץ 847/94). בית המשפט דחה את העתירה. הטעם לדחיית העתירה היה, שלפי המבחנים למתן תמיכות, מוסד אינו זכאי לתמיכה אלא אם פעל כמוסד ציבור לפחות במשך שנתיים לפני הגשת הבקשה. 7. העותר לא נואש. לאחר שמלאו שנתיים לפעולתו כמוסד ציבור פנה העותר, בשנת 1995, בבקשה נוספת למתן תמיכה. משרד החינוך דחה גם בקשה זאת. הטעם לדחיית הבקשה היה, שהעותר אינו נמנה עם התיאטרונים "הוותיקים", שלפי המבחנים למתן תמיכות הם, ורק הם, נהנים מתמיכות קבועות מתוך תקציב המשרד (להלן - בסיס התקציב). הדחייה של בקשה זאת היא העילה לעתירה זאת. לפי העתירה, העותר מפיק מדי שנה עשרות הצגות, בהן מחזות מקוריים, ומציג אותן מאות פעמים בפני מאות אלפי צופים בכל רחבי הארץ, בדרך כלל בבתי ספר, מרכזי תרבות וכדומה. העותר טוען כי הוא ראש וראשון, גם בהיקף הפעילות, בין התיאטרונים לילדים ונוער בישראל. התיאטרון לילדים, הנמנה על התיאטרונים "הוותיקים", חולק על כך. מכל מקום, אין מחלוקת כי העותר הוא אחד התיאטרונים הגדולים בתחום התיאטרונים לילדים ונוער. הוא מביא בעתירה נתונים על היקף פעילותו: בשנת 1992 העלה העותר 30 הצגות (רק חלקן הפקות עצמאיות), שבוצעו ב850- הרצות, בפני 320,000 צופים; ובשנת 1993 העלה העותר 30 הצגות, שהורצו 740 פעם, בפני 360,000 צופים. לפי נתונים אלה ביצע העותר בשנת 1992 למעלה ממחצית ההצגות ומחצית ההרצות, בפני יותר ממחצית הצופים, מכלל התיאטרונים לילדים ונוער, ובשנת 1993 היה שעור ההצגות, ההרצות והצופים אצל העותר כמחצית מן השעור של כלל התיאטרונים לילדים ונוער. לשם שלמות התמונה, יש לציין כי באותה תקופה לערך, התיאטרון לילדים (המשיב 7) נקלע למשבר כספי והפסיק את פעילותו לפרק זמן, וכי לאחר שתיאטרון זה חידש את פעילותו, מספר ההצגות ומספר ההרצות שביצע הגיעו עד מהרה, לפי הנתונים שהוצגו על ידו, לסדר גודל דומה לזה של העותר. בשנת 1995 הגדיל העותר את היקף הפעילות שלו במידה רבה. לפי היקף הפעילות באותה שנה היה העותר, לטענתו, זכאי לתמיכה בסכום של 2,100,000 ש"ח. תחילה נדחתה הבקשה לתמיכה בשנת 1995 מכל וכל. אולם במהלך השנה אישרה ועדת הכספים של הכנסת תוספת תקציב חד-פעמית למשרד החינוך, לצורך תמיכה בתיאטרונים, בסך 1,884,000 ש"ח (להלן - תוספת התקציב). משרד החינוך הביע נכונות עקרונית לתת לעותר תמיכה לאותה שנה, מתוך תוספת התקציב, בסכום של 350,000 ש"ח. המשרד לא ראה לנכון לתת לעותר תמיכה בסכום גדול יותר, בהתאם להיקף הפעילות שלו בשנת 1995. הטעם לכך היה, שהעותר הגדיל את היקף הפעילות שלו, לקראת סוף שנת 1995, באופן פתאומי ובמידה רבה. את שמונת החודשים הראשונים של אותה שנה סיים העותר בעודף הכנסות על הוצאות בסכום של 336,000 ש"ח. בארבעת החודשים האחרונים של אותה שנה הורחבה הפעילות של העותר עד כדי כך שנוצר גרעון בסכום של 2,310,000 ש"ח. לטענת המשרד, אם העותר היה שומר על רמת ההוצאות שלו, ולא מגדיל את הוצאותיו בשנת 1995 ב60%- בהשוואה לשנה הקודמת, היתה התמיכה בסכום של 350,000 ש"ח מכסה את הפער שבין ההוצאות לבין ההכנסות באותה שנה. הרחבת הפעילות של העותר אינה סיבה, לדעת המשרד, ולא היתה מהווה סיבה גם אילו היה מדובר בתיאטרון ותיק, להגדלת התמיכה. 8. העותר לא היה מוכן להסתפק בתמיכה בסכום זה. הוא ביקש וקיבל מבית המשפט צו ביניים המעכב את החלוקה של תוספת התקציב שנועדה לחלוקה בין התיאטרונים לשנת 1995. אולם לקראת סוף שנת 1995, בעת הדיון בעתירה, החליט בית המשפט כי צו הביניים יבוטל והמשרד יחלק את תוספת התקציב לפי המבחנים למתן תמיכות, כפוף לשמיעת הטענות של העותר. העותר השמיע את טענותיו, וחזר על בקשתו לקבל תמיכה בסכום של 2,100,000 ש"ח, אך הבקשה נדחתה פעם נוספת. סוף פסוק, העותר לא זכה לקבל, בשנת 1995, אלא סכום של 350,000 ש"ח. 9. ההתנגדות של העותר להחלטת המשרד בדבר שעור התמיכה לשנת 1995 רק התעצמה כאשר התברר לעותר, כפי שניתן היה לצפות, כי שעור התמיכה לשנת 1995 קובע את סדר הגודל של התמיכה גם לשנים הבאות. בשנת 1996 החליט משרד החינוך לתת לעותר תמיכה בסכום של 420,000 ש"ח. לשנת 1997 טרם נקבע סכום התמיכה באופן סופי. בשלב זה מתכוון משרד החינוך לתת לעותר תמיכה בסכום של 357,000 ש"ח. במהלך הדברים הרגיל אפשר להניח כי זה יהיה סדר הגודל של התמיכה בעותר גם בשנה הבאה. 10. לפיכך עומד העותר ומבקש שבית המשפט יפסוק כי הוא זכאי לקבל תמיכה ממשרד החינוך בהתאם לטענות שלו. הטענות עולות בשני מישורים. במישור הראשון טוען העותר נגד הדרך בה התקבלה ההחלטה: הוא טוען כי ההחלטה בדבר התמיכה לשנת 1995 (וגם לאחר מכן) התקבלה שלא בהתאם לנוהל התמיכות. במישור השני טוען העותר נגד המבחנים להחלטה: הוא טוען כי המבחנים למתן תמיכות, עליהם התבססה ההחלטה, אינם עומדים בדרישות הדין. התוצאה היא, לטענת העותר, כי ההחלטה בדבר שעור התמיכה בו הינה פגומה ובטלה. הוא מבקש שבית המשפט יורה למשיבים לתת לו תמיכה לשנת 1995 בסכום של 2,100,000 ש"ח, וכן יצהיר כי המשיבים חייבים לתת לו תמיכה גם בשנים הבאות לפי מבחנים שוויוניים. נדון תחילה בטענה נגד הדרך בה התקבלה ההחלטה. הנוהל 11. טענת העותר היא, בתמצית, שההחלטות בדבר מתן התמיכות למוסדות תרבות ואמנות, ובכלל זה תיאטרונים, אינן מתקבלות על ידי הגופים המוסמכים לקבל החלטות אלה. לפי נוהל התמיכות, ההחלטות צריכות להתקבל על ידי השר, או המנהל הכללי של המשרד, על פי המלצה של ועדת התמיכות של המשרד. ראו לעיל פיסקה 3. אכן, במשרד החינוך הוקמה ועדת תמיכות כנדרש. אולם, בפועל, ההחלטות בעניין תמיכות במוסדות תרבות ואמנות מתקבלות על ידי מערכת מורכבת של גופים, בהם גופים שאין להם זכר, ואין להם סמכות, לפי נוהל התמיכות. כדי להבין טענה זאת, יש להקדים ולהציג את מערכת הגופים המעורבים בהחלטות המתקבלות במשרד החינוך לעניין התמיכה בתיאטרונים. הגוף המופקד על הפעילות בתחום התרבות והאמנות, במסגרת משרד החינוך, הוא מינהל התרבות. המינהל מורכב מאגפים אחדים. אחד מהם הוא האגף לתרבות ואמנות. במסגרת האגף פועלות מספר מחלקות. אחת מהן היא המחלקה לתיאטרון. מחלקה זאת מטפלת בתיאטרונים ובמוסדות נוספים בתחום התיאטרון, כגון, בתי ספר לתיאטרון. בצד האגף לתרבות ואמנות, שהוא יחידה ממשלתית לכל דבר, פועלת המועצה הציבורית לתרבות ואמנות. מועצה זאת הוקמה, על פי החלטת הממשלה, בשנת 1959. היא מורכבת ממליאה, הנהלה ומדורים, לפי תחומי התרבות והאמנות, ובהם המדור לתיאטרון. כל מדור מורכב מאנשים, שאינם עובדי המדינה, בעלי מומחיות או עניין בתחום המדור. כך גם ראש המדור. אך מרכזי המדורים הם מנהלי המחלקות באגף לתרבות ואמנות של משרד החינוך, לפי התחום. בהתאם לכך, מנהלת המחלקה לתיאטרון באגף לתרבות ואמנות היא מרכזת המדור לתיאטרון במועצה לתרבות ואמנות. התפקיד הראשי של המועצה הציבורית לתרבות ואמנות הוא לייעץ לשר החינוך, להנהלת המשרד ולמינהל התרבות בנושאי תרבות ואמנות. בין השאר, היא מוסמכת להמליץ על מתן תמיכה, ועל תנאי התמיכה, במוסדות תרבות ואמנות. אולם סמכות זאת לא באה לידי ביטוי בנוהל התמיכות אלא רק במבחנים למתן תמיכות: הנוהל אינו מזכיר את המועצה כלל ועיקר. נוסף לגופים אלה הוקמה בשנת 1993 הוועדה לתכנון ולתקצוב של התיאטרונים. גם וועדה זאת אינה נזכרת כלל בנוהל התמיכות ואף לא במבחנים למתן תמיכות. היא הוקמה על ידי שרת המדע והאמנויות בעקבות המלצה של ועדה שמונתה על ידה, בראשותו של מר חזי שלח (להלן - ועדת שלח). הוועדה לתכנון ולתקצוב היא גוף חיצוני, המורכב מאנשים שאינם עובדי המדינה, כמו המועצה לתרבות ואמנות. ראש הוועדה הוא, כיום, ראש המדור לתיאטרון במועצה לתרבות ואמנות. תפקיד הוועדה לתכנון ולתקצוב, לפי כתב המינוי שלה, הוא להמליץ בפני ראש מינהל התרבות, ובפני השר, על התקציב הדרוש לתמיכות בתחום התיאטרון, ועל חלוקת התקציב בין התיאטרונים, וכן לפקח על החלוקה ועל השימוש בכספי התמיכות. בין היתר הוסמכה הוועדה לתכנון ולתקצוב כדלקמן: "להחליט שלא לתת סיוע לתיאטרון זה או אחר, בין אם כתוצאה מכללים ונוהלים שסוכמו, או מחמת מדיניות שמטרתה להגדיל את מספר התיאטרונים בכלל או באיזור מסויים, או מסיבה מנומקת אחרת." 12. מה המעמד של המועצה לתרבות ואמנות ושל הוועדה לתכנון ולתקצוב בתהליך המוביל להחלטה בדבר מתן תמיכה על ידי משרד החינוך? סעיף 7.4 לנוהל התמיכות קובע לאמור: "בקשה לתמיכה תועבר אל ועדת התמיכות על ידי אותה יחידה במשרד האחראית לנושא שבשלו מתבקשת התמיכה, בצירוף המלצת היחידה." הדבר טבעי וראוי שוועדת התמיכות של המשרד תיזקק לעצה מקצועית. העצה באה, לפי הנוהל, מן היחידה במשרד האחראית על הנושא שבשלו מתבקשת התמיכה. הדבר טבעי וראוי כיוון שביחידה זאת מרוכזים הנסיון והמומחיות, וכן גם המדיניות והאחריות, באותו נושא. בנושא התיאטרונים יחידה זאת היא המחלקה לתיאטרון במינהל התרבות. לעומת זאת, המועצה לתרבות ואמנות והוועדה לתכנון ולתקצוב אינן יחידות של משרד החינוך. אלה הם גופים חיצוניים ועצמאיים. ראו לעיל פיסקה 11. אין להם מעמד, אף אין להם סמכות, לפי נוהל התמיכות. אולם בפועל הם מעורבים במתן התמיכות. העותר אף טוען כי ועדת התמיכות, שהיא הגוף המוסמך לפי הנוהל, פועלת כאילו היא חותמת גומי להמלצות של המועצה לתרבות ואמנות ושל הוועדה לתכנון ולתקצוב. די בכך, הוא טוען, כדי לפסול את החלטות המשרד לגבי שעור התמיכה בעותר. אמנם, במבחנים למתן תמיכות על ידי משרד החינוך נקבע כי הגוף שימליץ על הכללת מוסד ברשימת המוסדות "הוותיקים", הנהנים מתמיכה מתוך בסיס התקציב, הוא "המדור הנוגע לעניין במועצה הציבורית לתרבות ולאמנות או במועצות המתאימות." אולם, לטענת העותר, המבחנים שנקבעו על ידי משרד החינוך אינם גוברים על הנוהל שנקבע על ידי שר האוצר. המבחנים אינם יכולים להקנות סמכות לגוף שאין לו סמכות לפי נוהל התמיכות, הוא הנוהל המחייב את כל משרדי הממשלה, לרבות משרד החינוך. הגוף המוסמך, לפי נוהל התמיכות, הוא ועדת התמיכות, ואין בלתה. 13. העותר צודק בטענה שהנוהל המחייב את משרד החינוך הוא הנוהל שנקבע על ידי שר האוצר, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, לפי סעיף 3א(ו) לחוק יסודות התקציב. ראו לעיל פיסקה 2. המבחנים למתן תמיכות, הנקבעים על ידי השר הנוגע לעניין לפי סעיף 3א (ה) לאותו חוק, נועדו להסדיר רק מהות, לכל משרד ומשרד בנפרד. הם אינם יכולים לשנות את הנוהל, המחייב את כל משרדי הממשלה, לרבות משרד החינוך, או לסטות מנוהל זה. לכן, המבחנים הנקבעים על ידי שר החינוך אינם יכולים לשלול מן היחידה במשרד, האחראית לנושא שבשלו מתבקשת התמיכה, את הסמכות להמליץ בפני ועדת התמיכות. מבחנים אלה אף אינם יכולים להעביר את הסמכות להמליץ בפני השר או המנכ"ל מוועדת התמיכות אל גוף אחר, כגון המדור הנוגע לעניין במועצה לתרבות ואמנות. מכאן, שאם אמנם יש במבחנים למתן תמיכות הוראה המעמידה את המדור לתיאטרון במועצה לתרבות ואמנות במקומן של המחלקה לתיאטרון במינהל התרבות או של ועדת התמיכות, כך שרק המלצת המדור לתיאטרון תבוא בפני ועדת התמיכות או בפני ראשי המשרד, אין להוראה כזאת כל תוקף, והמשרד אינו רשאי לפעול על פיה. 14. אולם בדיקה של טענת העותר מעלה כי הטענה אינה עומדת במבחן הדין ואף לא במבחן העובדות. על פי הדין, רשות מוסמכת רשאית בדרך כלל לשמוע עצה מגוף אחר, בין גוף במסגרת הממשלה ובין גוף מחוץ לממשלה, אם ביוזמת הרשות ואם ביוזמת הגוף. זוהי סמכות עזר מובהקת של רשות מינהלית. יתירה מזאת. בדרך כלל התייעצות, אם היא נעשית באופן ראוי, היא הליך מועיל. אכן, ההתייעצות כפופה למגבלות, כמו כל הליך מינהלי. בעיקר, ההתייעצות חייבת להיעשות על יסוד שיקולים ענייניים בלבד, בהתאם לעניין הנדון, ונוסף לכך אסור שעצה תתקבל כתכתיב, או תפטור את הרשות המוסמכת מן החובה להפעיל את שיקול הדעת שהחוק הקנה לה. ראו י' זמיר, הסמכות המינהלית (1996), 863-833. בהתאם לכך, המחלקה לתיאטרון במינהל התרבות יכולה לבקש ולשמוע עצה מגורם חיצוני בעניין התמיכה בתיאטרונים. גם ועדת התמיכות יכולה לבקש ולשמוע עצה, לא רק מן המחלקה לתיאטרון במינהל התרבות, אלא גם מגורם חיצוני, כמו המדור לתיאטרון במועצה לתרבות ואמנות. השוו בג"ץ 308/76 שרף נ' שר האוצר , פ"ד ל (3) 390, 391. העובדה שהמדור לתיאטרון אינו יחידה ממשלתית, אלא חלק ממועצה ציבורית, מחוץ למסגרת הממשלה, אין בה כדי למנוע בעד המחלקה לתיאטרון או בעד ועדת התמיכות מלשמוע ולשקול את עצתו. רשות מינהלית רשאית בדרך כלל להסתייע גם בגוף פרטי לצורך מילוי תפקידה. השוו בג"ץ 3424/91 הארגון הארצי להגנת הדייר נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מה (5) 240; בג"ץ 2303/96 פיליפוביץ נ' רשם החברות , פ"ד מו (1) 410, 426-425. אך יש לחזור ולהבהיר שכך הדבר רק אם מדובר בהתייעצות, שאינה כובלת את הרשות המוסמכת, ואינה פוטרת אותה מן החובה לשקול את העצה, לגוף העניין ובאופן רציני, ולהחליט לפי שיקול דעתה. המדור לתיאטרון אינו מוסמך להחליט אלא רק להמליץ. בהתאם לכך יש לקרוא את המבחנים: בכל מקום בו כתוב שהמדור לתיאטרון יחליט, יש לקרוא שהמדור ימליץ. בדומה לכך גם הוועדה לתכנון ולתקצוב: אין לה סמכות להחליט, אלא רק רשות להמליץ. אכן, בכתב המינוי של ועדה זאת נאמר כי היא רשאית "להחליט שלא לתת סיוע לתיאטרון זה או אחר". ראו לעיל פיסקה 11. אך זאת לדעת, שהחלטה של הועדה אינה אלא המלצה בפני משרד החינוך: אין היא פוטרת את המשרד מן החובה לשקול את ההמלצה, ולהחליט לפי שיקול דעתו, גם שלא בהתאם להמלצה. 15. עדיין שאלה היא, אם המדור לתיאטרון במועצה לתרבות ואמנות צריך להביא את עצתו בפני המחלקה לתיאטרון במינהל התרבות, או שהוא רשאי להביא את עצתו במישרין בפני ועדת התמיכות. המבחנים אינם נותנים תשובה מפורשת. הם אומרים (י"פ 4042, התשנ"ב, בעמ' 4716) כי המדור הנוגע לעניין ימליץ בעניין התמיכה, בלי לומר בפני מי תובא ההמלצה. אך התשובה הראויה היא, שהמלצת המדור לתיאטרון תובא בפני המחלקה לתיאטרון במינהל התרבות והיא תביא אותה, בצירוף הערות והמלצה משלה, בפני ועדת התמיכות. כך נובע מנוהל התמיכות. ראו לעיל פיסקה 12. כך נובע גם מדרישות המינהל התקין: יש בכך ביטוי למעמד הראוי ליחידה הממשלתית המופקדת על הנושא הנדון. 16. ועוד הערה לעניין הנוהל. מן הראוי שההמלצות הבאות בפני ועדת התמיכות, בין המלצה של המדור לתיאטרון ובין המלצה של המחלקה לתיאטרון, תהיינה מנומקות. כך תוכל ועדת התמיכות לעמוד על השיקולים שביסוד ההמלצות, ויקל עליה לתת להמלצות את המשקל הראוי. כך גם יקל על ועדת התמיכות לעמוד בחובה המוטלת עליה, לפי סעיף 10.1 לנוהל התמיכות, לנמק את המלצותיה בפני השר או המנכ"ל. מתן הנימוקים עשוי גם להקל על הבירור, במקרה הצורך, אם השיקולים שביסוד ההחלטה בדבר מתן התמיכה היו ענייניים ושוויוניים כנדרש. עד כאן לעניין הדין הכללי. ומה הן העובדות במקרה שלפנינו? 17. המשיבים דוחים, כעניין שבעובדה, את טענת העותר כי ועדת התמיכות אינה אלא חותמת גומי להחלטות של המדור לתיאטרון והוועדה לתכנון ולתקצוב. הם טוענים כי הן המדור לתיאטרון והן הוועדה לתכנון ולתקצוב הינם, הלכה למעשה, גופים מייעצים בלבד. יתירה מזאת, הם הצהירו כי המדור לתיאטרון מגביל עצמו "רק לשאלות מקצועיות המתייחסות לרמתו של התיאטרון." שאלות אלה אינן מצויות בהכרח בתחום המומחיות של החברים בוועדת התמיכות. לכן חוות הדעת של המדור לתיאטרון בשאלות אלה עשויות לסייע בידי ועדת התמיכות. ועדת התמיכות שוקלת את ההמלצות המובאות בפניה ומחליטה לפי שיקול דעתה. כך היה, לפי החומר שבפני בית המשפט, גם בנוגע לתמיכה בעותר. אף שהמדור לתיאטרון המליץ לתת לעותר תמיכה רק משנת 1996, משרד החינוך החליט לתת לעותר תמיכה גם בשנת 1995. המדור לתיאטרון המליץ לתת לעותר תמיכה רק עבור הפקות עצמיות, אך המלצה זאת לא באה לידי ביטוי בהחלטת המשרד. ואף שהמדור לתיאטרון המליץ כי הוועדה לתכנון ולתקצוב תקבע את התקציב הראוי של העותר, החליט המשרד לתת לעותר את התמיכה לשנת 1995 בלי להעלות את תקציב העותר לדיון בפני הוועדה לתכנון ולתקצוב. 18. על יסוד עובדות אלה, ובהעדר ראיה לסתור, אפשר לסכם כי מבחינת הנוהל לא נפל פסול בהמלצה של ועדת התמיכות בנוגע לתמיכה בעותר. ועדת התמיכות שקלה את בקשת העותר, שמעה את טענותיו, ונתנה המלצה מנומקת, הסוטה מן ההמלצה של המדור לתיאטרון, ככל שועדת התמיכות ראתה לנכון. השר (אותו זמן: שרת המדע והאמנויות) החליט לאמץ את ההמלצה של ועדת התמיכות. לא הוכח כל פסול, מבחינת הנוהל, בהחלטת השר. לפיכך יש לדחות את טענת העותר נגד החלטה זאת ככל שהיא נוגעת לנוהל התמיכות. לא נותר אלא לבדוק את חוקיות ההחלטה מבחינת המהות, כלומר, ככל שהיא נוגעת למבחנים למתן תמיכות. לצורך זה יש להקדים ולהציג, באופן כללי, את המבחנים. המבחנים 19. החלק הכללי של המבחנים, החל על כל הסוגים של מוסדות תרבות ואמנות, מציג את המדיניות של משרד החינוך לגבי מתן תמיכות, לאמור: "הקצאת התמיכות נעשית במגמה לנהוג באופן ענייני ושוויוני במוסדות ומפעלים של תרבות ואמנות, שיש להם מכנים משותפים, ובהתחשב במדיניות המינהל והאגף, בתחום האמנות, באופי הפעולה, בתנאים, בהיקף, באיכויות, בנסיבות הפעילות ובצרכים המיוחדים של כל מוסד וכל מפעל." אולם בפועל המבחנים אינם מתייחסים לכל המוסדות, אם תיאטרונים ואם מוסדות מסוגים אחרים, כאילו הם שווים. החלק הכללי של המבחנים קובע (בעמ' 4716) הבדל בין שני סוגים של מוסדות. וכך הוא אומר: "הנוהל מתייחס לשני סוגים של מוסדות תרבות ואמנות: מוסדות ותיקים, הכלולים ברשימת המוסדות המקבלים תמיכה מהאגף, ומוסדות חדשים, שאינם נכללים ברשימה הנ"ל ומעוניינים בקבלת תמיכה." ומה בין אלה לבין אלה? שהמוסדות הנחשבים ותיקים, מקבלים תמיכה מדי שנה בשנה מתוך בסיס התקציב של משרד החינוך, בלי שזכאותם לתמיכה נבדקת מחדש מדי שנה, בהתאם לאמות מידה ולגובה התקציב בנושא זה. לעומתם, כל המוסדות האחרים נחשבים חדשים, גם אם בפועל הם קיימים כבר שנים, ואף אם הם כבר ביקשו תמיכה ממשרד החינוך יותר מפעם אחת. המוסדות החדשים אינם זכאים לתמיכה, מעשה שגרה, מתוך בסיס התקציב של המשרד. זכאותם לתמיכה נבדקת מחדש מדי שנה, על יסוד בקשה המוגשת על ידי המוסד, והמוסד נדרש לעמוד בתנאים שנקבעו במבחנים, כדלקמן: "1) פעל במשך שנתיים לפחות לפני הגשת הבקשה (פעילות בהתאם לתחומים כמו הופעת שני גליונות של כתב עת, שתי הפקות של הצגות, וכד'). 2) תחומי פעילותו ומטרותיו של הגוף יש בהם תרומה חשובה לקידום חיי התרבות והאמנות בישראל על-פי החלטות המדור. 3) הרמה האמנותית של הפעילות גבוהה לפי אמות מידה שקבע המדור או המועצה או ועדה מקצועית מטעמם. 4) המוסד פועל במסגרת תחום פעולה שנקבעו לו תמיכות במסגרת מדיניות המינהל. 5) הגוף הוא גוף ציבורי וממלא אחר תנאי התכ"ם לגבי מוסדות נתמכים. 6) לגוף מקורות הכנסה נוספים כפי שנדרש ממוסדות בתחומו." אולם, גם אם מוסד עומד בתנאים אלה, ומשרד החינוך מכיר בו כמוסד חדש, אין בכך כדי לזכות אותו בתמיכה מן המשרד. לעניין זה אומרים המבחנים כך: "מוסד חדש יקבל תמיכה על פי תוספת תקציב שהאגף יקבל למוסדות החדשים או למשימות חדשות, ולא על חשבון מוסדות נתמכים קיימים... מוסדות אלה (גם מוסדות שהתרחבו ב3- שנים לפני הגשת הבקשה) לא יקבלו את מלוא התמיכה הראויה על-פי אמות המידה למוסדות ותיקים או לא יקבלו תמיכה כלל אם יחסרו מקורות תקציביים." כלומר, התמיכה במוסדות החדשים מותנית בכך שמשרד החינוך יקבל במהלך השנה תוספת תקציב. לא קיבל המשרד תוספת תקציב בשנה מסויימת, לא יקבלו המוסדות החדשים כל תמיכה מן המשרד באותה שנה. רק אם קיבל המשרד תוספת תקציב בשנה מסויימת, יוכל מוסד חדש לקבל תמיכה לפי גובה התוספת ובהתאם לאמות המידה שנקבעו על ידי המשרד לצורך זה. אמות המידה שנקבעו במבחנים (בעמ' 4717-4716) חלות, ללא הבדל, על תיאטרונים ותיקים ועל תיאטרונים חדשים. הן מתייחסות לאיכות ורמה, אופי המוסד, יצירה מקומית, תמיכות והכנסות ממקורות לא-ממשלתיים, כוח אדם, היקף הפעילות, ועוד. 20. העותר טוען כי המבחנים למתן תמיכות אינם עונים על הדרישות של סעיף 3א לחוק יסודות התקציב. סעיף זה דורש כי "הסכום שנקבע בסעיף תקציב לסוג של מוסדות ציבור יחולק בין מוסדות ציבור הנמנים עם אותו סוג לפי מבחנים שוויוניים". משמע, כל הסכום שנקבע בתקציב של משרד החינוך לצורך תמיכה בתיאטרונים, צריך להתחלק בין התיאטרונים לפי מבחנים שוויוניים. זוהי דרישה משולשת, כדלקמן: ראשית, צריך שיהיו מבחנים שיסדירו את החלוקה של כל הסכום שנקבע בתקציב לצורך תמיכה בתיאטרונים. דרישה זאת מתייחסת לעצם הקיום, וכן גם להיקף, של המבחנים. שנית, צריך שהמבחנים יהיו מבחנים של ממש, שיסדירו את החלוקה של הסכום לפי אמות מידה ברורות וידועות, במידה ראוייה של אובייקטיביות, ולא מבחנים מדומים, שיאפשרו את חלוקת הסכום לפי שיקול דעת סובייקטיבי, שאינו מוגבל על ידי אמות מידה כאלה. דרישה זאת מתייחסת למהות המבחנים. שלישית, המבחנים לחלוקת הסכום צריכים להיות שוויוניים. דרישה זאת מתייחסת לתכלית המבחנים: התכלית היא לקיים את עקרון השוויון בחלוקת הסכום בין התיאטרונים. בעצם, גם הדרישה הראשונה, המתייחסת לקיום ולהיקף של המבחנים, וגם הדרישה השניה, המתייחסת למהות של המבחנים, לא נועדו אלא לשרת את תכלית המבחנים, כלומר, את עקרון השוויון. האם המבחנים למתן תמיכות עונים על דרישות אלה? 21. חשיבות רבה נודעת לשאלה זאת, לא רק לגבי התיאטרונים, אלא גם לגבי מוסדות תרבות ואמנות מסוגים אחרים. כך הדבר משום שהחלק הכללי של המבחנים למתן תמיכות, הוא החלק הקובע את ההבחנה בין מוסדות ותיקים לבין מוסדות חדשים, וכן גם את אמות המידה לקביעת התמיכה המגיעה לכל מוסד, חל על מוסדות תרבות ואמנות מכל הסוגים: לא רק תיאטרונים אלא גם מוזיאונים, תזמורות, מקהלות, להקות מחול, ספריות, ועוד. לכן, שאלת החוקיות של המבחנים למתן תמיכות אינה מוגבלת לתיאטרונים בלבד. התשובה לשאלה זאת, גם אם היא מתייחסת לתיאטרונים, ואף שאינה מחייבת לגבי סוגים אחרים של מוסדות תרבות ואמנות, שאולי הם נבדלים לעניין זה מתיאטרונים, עשויה להשליך גם על מוסדות תרבות ואמנות אחרים. לא זו בלבד. כיוון שהדרישה למבחנים שוויוניים חלה, לפי סעיף 3א לחוק יסודות בתקציב, גם על מוסדות ציבור בתחומים אחרים, כגון מוסדות חינוך, סעד, דת, בריאות וספורט, התשובה לשאלה זאת, אף שהיא מתייחסת לתיאטרונים, עשוייה להיות רלבנטית גם לגבי התמיכה בכל סוג אחר של מוסדות ציבור. המבחנים מבחינת ההיקף: המעבר מקבוצה לקבוצה 22. מבחינת הסיכוי של תיאטרון לקבל תמיכה ממשרד החינוך, השאלה החשובה ביותר היא, שאלת ההשתייכות לאחת משתי הקבוצות: קבוצת התיאטרונים הוותיקים או קבוצת התיאטרונים החדשים. התמיכה מובטחת לתיאטרונים הוותיקים; היא אינה מובטחת, אלא מותנית בתוספת תקציב, לתיאטרונים החדשים. עם התיאטרונים הוותיקים נמנים תיאטרון הבימה, התיאטרון הקאמרי, תיאטרון חיפה, תיאטרון באר שבע, תיאטרון בית לסין, תיאטרון החאן, התיאטרון לילדים, וכן תיאטרונים ידועים פחות כמו אנסמבל עתים, העמותה לקידום התיאטרון ביפו, ועוד. כלל התיאטרונים הוותיקים קיבלו בשנת 1995 תמיכה ממשרד החינוך בסכום של יותר מ62- מליון ש"ח. התיאטרונים החדשים, ובהם העותר, קיבלו בשנת 1995 תמיכה מתוך תוספת תקציב שניתנה למשרד החינוך בסכום של 1,884,000 ש"ח. חלק מסכום זה ניתן כתוספת לתיאטרונים ותיקים, וחלק ניתן לתיאטרונים חדשים. העותר, כאמור, קיבל מתוך סכום זה תמיכה בסכום של 350,000 ש"ח. אכן, עצם ההשתייכות של תיאטרון לקבוצת התיאטרונים הוותיקים אינה מבטיחה, כשהיא לעצמה, כי התיאטרון יקבל תמיכה בסכום גבוה יותר מן הסכום הניתן לכל תיאטרון המשתייך לקבוצת התיאטרונים החדשים. בפועל העותר קיבל בשנת 1995 תמיכה בסכום גבוה יותר מסכום התמיכה שניתנה לחלק מן התיאטרונים הוותיקים. עם זאת, עצם ההשתייכות לקבוצת התיאטרונים הוותיקים יש בה יתרון גדול מבחינת התיאטרון: ראשית, כתיאטרון ותיק מובטחת לו תמיכה מדי שנה בשנה מתוך בסיס התקציב; ושנית, לאחר המעבר לקבוצת התיאטרונים הוותיקים משתפר הסיכוי של התיאטרון להגדלת סכום התמיכה. המבחנים למתן תמיכות מאפשרים מעבר של תיאטרון מקבוצת התיאטרונים החדשים לקבוצת התיאטרונים הוותיקים. המעבר מותנה בהגדלה של בסיס התקציב ובהמלצות של המדור לתיאטרון ושל ועדת התמיכות. אכן, מפעם לפעם, אף כי לעתים רחוקות בלבד, מצליח תיאטרון מסויים (לדוגמה, תיאטרון גשר) לעבור מן הקבוצה של תיאטרונים חדשים אל הקבוצה של תיאטרונים ותיקים. אך מה הם השיקולים המנחים את המדור לתיאטרון או את ועדת התמיכות בשאלה אם ומתי להעביר תיאטרון מסויים מקבוצת התיאטרונים החדשים לקבוצת התיאטרונים הוותיקים? המבחנים למתן תמיכות אינם נותנים תשובה לשאלה זאת. יתכן כי המדור לתיאטרון וועדת התמיכות פועלים לפי מבחנים סמויים. אם כך, אין הם פועלים כנדרש בחוק, שכן לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב המבחנים חייבים פרסום ברשומות, וכשהם מתפרסמים אפשר גם לברר אם הם שוויוניים, כנדרש בחוק. יתכן גם כי אין כל מבחנים המסדירים מעבר של תיאטרון מקבוצה לקבוצה, אלא ההמלצה מתקבלת לגבי כל תיאטרון לפי חוש המומחיות, לפי צרכים שהזמן גרמם או השפעות מזדמנות של גורמים חיצוניים, או לפי שיקולים נעלמים אחרים. אם אמנם כך, נמצא שהחוק אינו מקויים, שהרי הוא דורש כי התמיכה תחולק לפי מבחנים. אמנם המעבר של תיאטרון מקבוצה לקבוצה מותנה, קודם כל, בהגדלה של בסיס התקציב לצורך תמיכה בתיאטרונים. אך, גם כך, עדיין קיימת ועומדת השאלה מי מבין התיאטרונים החדשים יזכה לעבור, בעקבות ההגדלה של בסיס התקציב, אל הקבוצה של התיאטרונים הוותיקים. וכאמור, המבחנים אינם נותנים תשובה לשאלה זאת. המסקנה היא, שהמבחנים למתן תמיכות לוקים בחסר: הם משאירים את ההחלטה בשאלה החשובה, אם ומתי תיאטרון חדש יעבור לקבוצה של התיאטרונים הוותיקים שמובטחת להם תמיכה מבסיס התקציב, לשיקול דעת שאינו מוסדר. מצב זה אינו מתיישב עם הדרישה הראשונה של סעיף 3א לחוק יסודות התקציב: כי הסכום שנקבע בתקציב לצורך תמיכה יחולק לפי מבחנים. לפיכך, כל זמן שהמבחנים קובעים חלוקה לשתי קבוצות, של מוסדות ותיקים ומוסדות חדשים, וכיוון שהם מאפשרים מעבר מקבוצה לקבוצה, חובה על שר החינוך, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, לקבוע מבחנים שיסדירו את המעבר מן הקבוצה של התיאטרונים החדשים אל הקבוצה של התיאטרונים הוותיקים. אילו נקבעו מבחנים כאלה, אפשר היה לברר אם העותר ראוי לעבור מן הקבוצה של תיאטרונים חדשים אל הקבוצה של תיאטרונים ותיקים. בהעדר מבחנים כאלה, אין אפשרות לערוך בירור כזה, ואין לדעת אם נוהגים בו, מבחינת זאת, באופן שוויוני. כמו כן, כאשר שר החינוך ישקול קביעת מבחנים שיסדירו את המעבר מן הקבוצה של התיאטרונים החדשים אל הקבוצה של התיאטרונים הוותיקים, יהיה מקום לשקול גם את הצורך לקבוע מבחנים שיסדירו את המעבר של תיאטרון בכיוון הפוך, כלומר, מבחנים להוצאת תיאטרון מן הקבוצה של התיאטרונים הוותיקים שהתמיכה מובטחת להם מדי שנה, משום שהפעילות של אותו תיאטרון אינה מצדיקה יותר את ההשתייכות לקבוצה זאת. המבחנים מבחינת המהות: שיקולים ולא מדדים 23. המבחנים למתן תמיכות קובעים (בעמ' 4717-4716) "מדדים" ה"משפיעים" על קביעת התמיכה לכל מוסד. הנה, לדוגמה, אחדים מהם: "1. איכות ורמה: איכות ורמה של הפעילות והיצירה התרבותית אמנותית. 2. אופי המוסד: ייחודה של הפעילות האמנותית של המוסד וערכה הסגולי-אמנותי (מוסד לאומי, ארצי, אזורי, מקומי). 3. יצירה מקורית: תרומת המוסד ליצירה האמנותית הישראלית המקורית." והמבחנים מפרטים מדדים נוספים, בסך הכל ארבעה עשר במספר: תמיכות והכנסות ממקורות לא-ממשלתיים, כוח אדם, היקף הפעילות, ועוד. לכל המדדים יש מאפיין משותף: הם מנוסחים בלשון כללית, בלי לציין את אופן המדידה או את המשקל היחסי של כל מדד. האם אלה הם "מבחנים" במשמעות של סעיף 3א לחוק יסודות התקציב? 24. "מבחנים", במשמעות של סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, צריכים לאפשר הערכה אובייקטיבית, במידה סבירה, של המועמדים לתמיכה, זה לעומת זה. מבחנים הם היפוכו של שיקול דעת רחב, שלעתים קוראים לו שיקול דעת סובייקטיבי. אכן, גם שיקול דעת סובייקטיבי צריך להיות מופעל על פי שיקולים ענייניים בלבד. אך, בדרך כלל, רשות מינהלית שיש לה שיקול דעת סובייקטיבי יכולה לתת לכל שיקול ענייני משקל גדול או קטן כפי שייראה לה. ככל ששיקול הדעת סובייקטיבי יותר, כך גם גדל המרחב בו יכולה הרשות להחליט, לכאן או לכאן: מתחם הסבירות גדל והביקורת השיפוטית מצטמצמת. המבחנים, כמו הנחיות מינהליות בדרך כלל, אמורים להקטין את היסוד הסובייקטיבי ולהגדיל את היסוד האובייקטיבי שבהחלטת הרשות. הם הופכים שיקול דעת חזק לשיקול דעת חלש. ראו י' דותן, הנחיות מינהליות (1996), עמ' 367 ואילך. כתוצאה מכך, הם מפחיתים את חשיבות השאלה מי היא הרשות המוסמכת, מה נטיית הלב שלה ועד כמה היא חשופה להשפעה של גורמים חיצוניים ושיקולים זרים. יש בהם כדי לעשות את ההחלטה צפוייה יותר, וכן גם שוויונית יותר, ולאפשר בדיעבד ביקורת יעילה יותר על ההחלטה. זו התכלית העיקרית של המבחנים. זו גם התכלית העיקרית של סעיף 3א לחוק יסודות התקציב: התכלית של סעיף זה היא לחסל את התופעה, שהיתה ידועה בשם כספים ייחודיים, לפיה היה שר יכול לתת תמיכות מתקציב משרדו לפי שיקול דעת סובייקטיבי, באופן בלתי-מבוקר. ראו, לדוגמה, בג"ץ 59/88 צבן נ' שר האוצר , פ"ד מב(4) 705, 707-706; בג"ץ 6634/94 יקותיאלי נ' השר לענייני דתות , פ"ד מט(5) 45, 49. לכן, ככל שהמבחנים כלליים, ומעורפלים יותר, כך הם מתרחקים מתכלית החוק. לדוגמה, מבחנים שאינם אומרים אלא זאת, שהשר יתן תמיכות למי שנראה בעיניו ראוי ביותר, או שהשר יתן תמיכות לפי דרגת ההצטיינות או מידת ההצלחה, אינם ראויים להיקרא מבחנים לצורך חוק זה. יש בהם מרחב גדול יתר על המידה לשיקול דעת סובייקטיבי. הם אינם תורמים במידה מספקת להערכה אובייקטיבית, צפוייה מראש ושפיטה בדיעבד, של הבקשות לתמיכה. אכן, יש עניינים בהם קשה ואולי אף לא ניתן, בשל מהות העניין, לקבוע מבחנים אובייקטיביים, כגון, מבחנים שיקבעו משקל לכל שיקול ענייני או דרך להעריך את המשקל של כל שיקול. בעניינים כאלה אפשר שהכרח הוא להסתפק במבחנים כלליים ומעורפלים, ולסמוך במידה רבה על הערכה סובייקטיבית או על חוש המומחיות. אך בכל עניין ועניין צריך לשאוף לקביעת מבחנים שיאפשרו הערכה אובייקטיבית, ככל שניתן לפי מהות העניין. ולא בשמים היא. משרד החינוך עצמו השכיל, בהקשרים אחרים, לקבוע מדדים לצורך תמיכות, הבאים לידי ביטוי בניקוד: כך וכך נקודות למדד זה וכך וכך נקודות למדד אחר. כך נהג משרד החינוך, לדוגמה, לגבי גופים המטפלים באוכלוסיית התלמידים של החינוך המיוחד (י"פ 4042, התשנ"ב, 17.9.92, בעמ' 4741-4740), בתי ספר טכנולוגיים (שם, בעמ' 4745), מוסדות העוסקים בחינוך לדמוקרטיה (שם, בעמ' 4753), ארגוני ספורט (שם, בעמ' 4764), ועוד. ואפשר להביא דוגמאות גם ממשרדים אחרים: לדוגמה, המבחנים שנקבעו על ידי המשרד לאיכות הסביבה למתן תמיכות למוסדות ציבור (י"פ 4150, התשנ"ד, 14.10.93, עמ' 126), והמבחנים שנקבעו על ידי משרד הפנים למתן תמיכות לקריות חינוך (י"פ 4140, התשנ"ג, 2.9.93, עמ' 4144). 25. המבחנים שנקבעו על ידי משרד החינוך לצורך תמיכה במוסדות תרבות ואמנות, ובכלל זה תיאטרונים, שונים מאוד במהותם. הם אינם קובעים, כפי שהם מתיימרים לקבוע, מדדים. אין הם מודדים, לא בנקודות ולא באחוזים, ואף אין הם קובעים דרך למדוד באופן אובייקטיבי, את המצב של תיאטרון אחד בהשוואה לתיאטרון אחר. בפועל המדדים אינם אלא רשימה של שיקולים ענייניים, שאין לצידם משקל ואף לא דרך לשקול כל שיקול לעצמו וכל שיקול ביחס לשיקולים אחרים. וכי כיצד ניתן לשקלל, לדוגמה, את האיכות והרמה, את המרחק ממרכז הארץ ואת מקוריות היצירה, כל אחד מהם לעצמו וכל אחד מהם ביחס לאחרים? ריבוי המדדים, ארבעה עשר במספר, אינו מוסיף אובייקטיביות, אלא להיפך: בהעדר משקל לכל מדד, או דרך לשקול אותו, אפשר בדרך כלל להסתמך על אחד המדדים כדי להצדיק החלטה שהתקבלה, גם אם התקבלה שלא על יסוד המדדים אלא על יסוד שיקולים פסולים. התוצאה היא, שהמבחנים אינם משמשים מכשיר יעיל לצורך בחירה אובייקטיבית, צפוייה ושוויונית, בין התיאטרונים. הם אינם מהווים מחסום יעיל בפני העדפה בלתי-עניינית של תיאטרון אחד על פני תיאטרון אחר. ההחלטה בשאלה אם תיאטרון מסויים ראוי לתמיכה, ומהו שעור התמיכה הראוי בכל תיאטרון, עדיין מסורה, כמו מקודם, לשיקול דעת רחב, לכאורה רחב יותר מן הראוי, של משרד החינוך. נראה, לכן, כי המבחנים אינם משרתים כראוי את תכלית החוק: אם אין הם מבחנים של ממש, גם אין בהם כדי להבטיח שוויון של ממש. 26. אכן, נראה כי המבחנים הקיימים הם, במידה רבה, מס שפתיים לעקרון השוויון. בפועל התמיכה, הניתנת מדי שנה לתיאטרונים, אינה נקבעת על יסוד המבחנים, אלא לפי שיטה אחרת. השיטה הנוהגת הוצגה בדין וחשבון של ועדת שלח, אשר מונתה על ידי שרת המדע והאמנויות, בשנת 1993, כדי לבדוק את המשבר המינהלי והכספי שפקד את התיאטרונים בישראל. ראו לעיל פיסקה 11. הנה כך מוצגת השיטה בדין וחשבון זה (עמ' 23, 39): "בפועל נראה שמגבלות התקציב ודפוסי התקצוב בשנים הקודמות, הם הגורמים המשפיעים בעיקר על קביעת סכומי ההקצבות. לא מושקעת מחשבה מעמיקה ולא נערכת בדיקה מחדש, המתחייבת מניתוח הסיבות והגורמים למצב נתון של תיאטרון כלשהו. הממשלה אינה דורשת תכנון רב-שנתי, ואינה פועלת במסגרת תכנון רב-שנתי כזה. .... למרות שהחוק והנוהל התקין מחייבים את הממשלה לבחון הצעות תקציב מפורטות ולקבוע על פיהן את התמיכה הממשלתית, בפועל הממשלה מודיעה לתיאטרונים מה הסכום העומד לרשותם בשנה מסויימת, והתיאטרונים בונים תקציב אחד (המוגש לממשלה) על פי נתון זה ועל פי העקרון של 'תקציב מאוזן'. כמו כן קיים תקציב שני (לכן אמרנו 'תקציב כפול'), שהוא התקציב האמיתי של התיאטרון, ובדרך כלל הוא גרעוני כדבר מובן מאליו. יוצא איפוא שהתמיכה הציבורית בתיאטרונים כיום חפה מכל נוסחה ." כיוון שכך, המליצה ועדת שלח לשנות את השיטה לפיה נקבע שעור התמיכה בתיאטרונים. השיטה שהומלצה על ידי הוועדה מתבססת על נתונים אובייקטיביים: כמות הפקות חדשות, מספר הרצות, היקף כוח אדם, וכדומה. שיטה זאת מצמצמת במידה ניכרת את שקול הדעת הכרוך בהחלטה. שרת המדע והאמנויות הודיעה כי היא מאמצת את ההמלצות של ועדת שלח "באופן עקרוני". אך, ככל הידוע, באופן מעשי לא חל שינוי במצב עד היום, לא במבחנים למתן תמיכות, הכתובים עלי ספר, ולא בשיטה הנוהגת בפועל, לפיה נקבע שעור התמיכות. 27. הנסיון שנצבר, לרבות המסקנות וההמלצות של ועדת שלח, והחומר שהוצג בפני בית המשפט, מלמדים כי המבחנים למתן תמיכות אינם משרתים את תכליתם באופן משביע רצון. התכלית העיקרית של המבחנים היא השוויון. ואילו המבחנים הלכה למעשה, אינם משרתים כנדרש את השוויון. די בכך כדי לחייב את שר החינוך לתת דעתו, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, למבחנים הקיימים, על רקע הנסיון שנצבר ולאור עקרון השוויון, ולשקול את האפשרות לקבוע מבחנים אחרים, אובייקטיביים יותר. לדוגמה, כיום קובעים המבחנים כי אחד המדדים המשפיעים על קביעת התמיכה הוא "היקף הפעילות". הם מפרטים ואומרים שהיקף הפעילות כולל את מספר ההפקות ואת היקף ההרצות של ההפקות. זהו שיקול מדיד. אך המבחנים אינם מציינים מה המשקל שניתן לשיקול זה. הם גם אינם מציינים מה המשקל שניתן לשיקולים מדידים אחרים, כגון, מספר המבקרים בתיאטרון או מספר המועסקים בתיאטרון. האם אין זה אפשרי וראוי שהמבחנים יקבעו את המשקל של כל אחד מן המדדים המרכזיים, או לפחות של חלק מהם, בדרך של ניקוד או בדרך אחרת, שתשמש מכשיר להערכה אובייקטיבית יותר של כל תיאטרון? 28. בית המשפט מעלה את השאלה. התשובה תינתן על ידי שר החינוך בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה. החוק הקנה להם את הסמכות לקבוע מבחנים למתן תמיכות. הם יכולים להסתמך, לצורך הפעלת הסמכות, על הרבה נסיון ומומחיות שנצברו במשרדיהם. הם שיחליטו בהתאם אילו מדדים להותיר על כנם, באיזו מידה ניתן לקבוע במבחנים משקל לכל מדד, ועד כמה ראוי להשאיר את ההערכה לשיקול הדעת של ועדת התמיכות ושל השר. עם זאת, כיוון שנתברר כי המבחנים הקיימים אינם מספיקים לצורך הערכה אובייקטיבית של כל תיאטרון, כנדרש על פי החוק, שומה על שר החינוך, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, לשקול בכובד ראש את שינוי המבחנים, כדי שייטיבו לשרת את תכלית החוק. המבחנים מבחינת התכלית: פגיעה בשוויון 29. המבחנים לחלוקת תמיכות צריכים להיות, לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, "שוויוניים". העותר טוען כי עצם החלוקה של התיאטרונים לשתי קבוצות, התיאטרונים הוותיקים מזה והתיאטרונים החדשים מזה, פוגעת בשוויון. תיאטרון ותיק מקבל תמיכה מתוך בסיס התקציב. התמיכה מובטחת לתיאטרון הוותיק מדי שנה, אף כי שעור התמיכה עשוי להשתנות משנה לשנה, לפי גודל התקציב. לעומתו, תיאטרון חדש, גם אם יש לו ותק של שנים לא מעטות, מקבל תמיכה רק אם המשרד מקבל תוספת תקציב. לפיכך עצם התמיכה בתיאטרון החדש אינה מובטחת. והבדל זה קיים גם אם התיאטרון החדש מקיים פעילות ברמה גבוהה יותר ובהיקף רחב יותר מן התיאטרון הוותיק. זוהי, לדעת העותר, הפליה. כדוגמה להפליה מביא העותר את ההבדל בין התמיכה הניתנת לתיאטרון לילדים (משיב 7) לבין התמיכה הניתנת לעותר. התיאטרון לילדים, הנכלל ברשימה של התיאטרונים הוותיקים, קיבל בשנת 1995 תמיכה בסכום של 2.1 מליון ש"ח. נוסף לכך קיבל התיאטרון, לקראת סוף השנה, השלמה בסכום של 250,000 ש"ח מתוך תוספת התקציב. לעומתו העותר, שלטענתו הוא פועל בהיקף וברמה שאינם נופלים מאלה של התיאטרון לילדים, קיבל בשנת 1995 תמיכה בסכום של 350,000 ש"ח מתוך תוספת התקציב. לדעתו, לפי ההיקף והרמה, אף הוא זכאי לתמיכה בסכום של 2.1 מליון ש"ח בשנת 1995. והמשיבים אינם טוענים כי ההבדל בסכום התמיכה משקף את ההבדל בהיקף או ברמה בין שני התיאטרונים. מסתבר כי ההבדל בסכום התמיכה נובע בעיקר מן ההבדל בסיווג: התיאטרון לילדים מסווג כתיאטרון ותיק ואילו העותר מסווג כתיאטרון חדש. 30. האם ההבדל בוותק בין התיאטרונים מצדיק את החלוקה של התיאטרונים לשתי קבוצות ואת ההבדל בתמיכה בין שתי הקבוצות? המשיבים סבורים כי ההבדל בוותק אכן מצדיק את ההבדל בתמיכה. לשיטתם, התכלית העיקרית של המבחנים היא לאפשר את הקיום של התיאטרונים. התמיכה נדרשת לצורך הקיום. אך המשאבים העומדים לרשות המשרד לצורך תמיכה בתיאטרונים מוגבלים. אין בהם כדי להבטיח את הקיום של כל התיאטרונים, אפילו לא את הקיום של התיאטרונים הקיימים, קל וחומר התיאטרונים הצפויים לקום אם המשרד ייתן תמיכה לכל תיאטרון ותיאטרון. לכן שומה על המשרד לקבוע סדר עדיפויות. סדר העדיפויות שנקבע על ידי המשרד במבחנים מבטיח כי לפחות התיאטרונים הוותיקים יוכלו להתקיים. אם תיאטרונים אלה לא יקבלו תמיכה בשעור הניתן להם מזה שנים, ועליו הם מסתמכים בתכנון הפעילות שלהם, הם עלולים להתמוטט. מכאן שהתמיכה בתיאטרונים אלה משרתת תכלית כפולה: מצד אחד, היא מקיימת מחוייבות כלפי התיאטרון הותיק, שיש לו אינטרס הסתמכות, ומאפשרת את קיומו; מצד שני, היא משרתת את האינטרס הציבורי בקיום רשת של תיאטרונים שכבר הוכיחו את עצמם. לעומת זאת, התיאטרונים החדשים קמים ביוזמה פרטית, ללא תכנון וללא תיאום, בלי שתהיה למשרד מחוייבות כלפיהם ובלי שיהיה להם יסוד לסמוך על תמיכה מן המשרד. אכן, מוסיפים המשיבים, יתכן שדרישת השוויון הפורמלי היא שכל התיאטרונים, חדשים כוותיקים, יזכו לתמיכות שוות. אך כבר פסק בית המשפט כי השוויון הנדרש מן הרשות המינהלית אינו שוויון פורמלי, שלעתים הוא עלול לגרום אי-צדק ואף לסכל את תכלית החוק, אלא שוויון מהותי. השוויון המהותי צריך לקחת בחשבון הבדלים ענייניים בין התיאטרונים, וכך לשרת גם את הצדק האמיתי וגם את התכלית הראויה. הוותק הוא הבדל ענייני. לפיכך, לדעת המשיבים, ההבדל בין תיאטרונים ותיקים לבין תיאטרונים חדשים, כפי שבא לידי ביטוי במבחנים, מקיים את השוויון המהותי. 31. פתרון המחלוקת שבין העותר לבין המשיבים תלוי, קודם כל, בשאלה אם התיאטרונים הוותיקים והתיאטרונים החדשים נמצאים, לעניין התמיכות, בקבוצת שוויון אחת. שהרי החובה לנהוג בשוויון חלה תמיד כלפי קבוצה מסויימת של אנשים או גופים, המהווים את קבוצת השוויון, ולא כלפי אנשים או גופים מחוץ לקבוצה זאת. למשל, אם מדובר בסובסידיה שנקבעה בתקציב של משרד ממשלתי לצורך תמיכה ביצואנים, חובה על המשרד לנהוג בשוויון בין היצואנים. היצואנים מהווים את קבוצת השוויון. יצרנים שאינם יצואנים אינם נכללים בקבוצה זאת. לכן אין חובה על המשרד לנהוג בשוויון במתן הסובסידיה בין יצרן שהינו יצואן לבין יצרן שאינו יצואן. בדומה לכך, לצורך תמיכה במוסדות תרבות ואמנות, מוזיאונים אינם נמצאים באותה קבוצה עם תיאטרונים. המוזיאונים מזה והתיאטרונים מזה משתייכים לשתי קבוצות שוויון. לכן, גם אם נדרש יחס סביר בחלוקת המשאבים בין קבוצת המוזיאונים לבין קבוצת התיאטרונים, אין חובה לנהוג בשוויון בין מוזיאון לבין תיאטרון. מכאן השאלה אם תיאטרונים ותיקים ותיאטרונים חדשים משתייכים לאותה קבוצת שוויון או שמא הם משתייכים לשתי קבוצות שוויון. אם הם משתייכים לשתי קבוצות שוויון, קיימת חובה לנהוג בשוויון בתוך כל קבוצה, כלומר לנהוג בשוויון בין התיאטרונים הוותיקים לבין עצמם וכן בין התיאטרונים החדשים לבין עצמם, אולם אין חובה לנהוג בשוויון בין תיאטרון ותיק לבין תיאטרון חדש. 32. כיצד, אם כך, קובעים את קבוצת השוויון במקרה מסויים? יש מקרים בהם החוק קובע במפורש את קבוצת השוויון. לדוגמה, סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח1988-, קובע כי "לא יפלה מעביד בין עובדים או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית," ועוד. כאן, אם כן, קובע החוק באופן ברור שתי קבוצות שוויון: האחת - העובדים אצל מעביד מסויים; השניה - דורשי עבודה אצל המעביד. אולם במקרים רבים החוק אינו קובע באופן ברור את קבוצת השוויון. במקרה כזה יש לקבוע את קבוצת השוויון על יסוד עקרונות כלליים. וכך אמרתי לעניין זה בהקשר אחר: "כיוון שהחוק אינו משיב לשאלה, יש ללמוד את התשובה, בעניין זה כמו בכל עניין, מתוך תכלית החוק ומהות העניין, ערכי היסוד של שיטת המשפט והנסיבות המיוחדות של המקרה. על יסוד כל אלה ניתן להחליט אם מאפיין זה או אחר הינו, לגבי עניין מסויים, שיקול ענייני או שיקול זר. החלטה זאת מאפשרת להתוות את הגבולות של קבוצת השוויון." (בג"צ 6051/95, 6086 רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם) (פיסקה 6)). 33. אפשר כי שיקול מסויים לא יצדיק את הקיום של קבוצת שוויון נפרדת משום שהוא שיקול זר ופסול. כך, למשל, החלטה לספק ערכות מגן (מסכות גז) בימי מלחמת המפרץ לתושבים יהודיים בשטחים המוחזקים, אך לא לתושבים ערביים, נפסלה על ידי בית המשפט. השיקול הענייני לצורך זה הוא הסיכון: מבחינת הסיכון אין הבדל בין יהודים לבין ערבים המתגוררים באותו אזור. לכן ההחלטה להקים שתי קבוצות שוויון לצורך זה, על יסוד השתייכות אתנית, מתבססת על שיקול זר והיא פסולה. היהודים והערבים המתגוררים באותו אזור שייכים, לעניין ערכות המגן, לקבוצת שוויון אחת. ראו בג"ץ 168/91 מורכוס נ' שר הבטחון , פ"ד מה(1) 467. אך אפשר גם שקבוצת שוויון תוקם על יסוד שיקול ענייני, ובכל זאת לא תהיה הצדקה לקיום הנפרד של קבוצת שוויון זאת. הכיצד? אפשר שבנסיבות המקרה המשקל של השיקול הענייני יהיה קטן עד כדי כך שהוא לא יצדיק את הקיום של קבוצת שוויון נפרדת. במקרה כזה, ההחלטה להקים קבוצת שוויון נפרדת על יסוד שיקול זה נפגמת, לא בשל שיקול זר, אלא בשל משקל בלתי-ראוי שניתן לשיקול ענייני. לשון אחרת, המשקל שניתן לשיקול הענייני חורג ממתחם הסבירות, ובשל כך ההחלטה להקים קבוצת שוויון על יסוד שיקול זה נעשית בלתי-סבירה. לדוגמה, נניח כי משרד ממשלתי החליט לתת סובסידיה ליצואנים, אך רק ליצואנים שהחלו לייצא לפני שנת 1995. משמע, קבוצת השוויון כוללת רק יצואנים שעומדים במבחן מסויים של זמן. בהתאם לכך, יצואנים שהחלו לייצא לאחר שנת 1995 אינם זכאים לסובסידיה כלל. או, כדוגמה אחרת, נניח כי המשרד החליט שהסובסידיה תינתן רק ליצואנים שהערך המוסף של היצוא שלהם עולה על 50%. במקרה כזה קבוצת השוויון כוללת רק יצואנים שעומדים במבחן מסויים של ערך מוסף. אכן, יתכן כי הזמן או הערך המוסף ייחשב שיקול ענייני לצורך מתן סובסידיה, ויחד עם זאת לא יהיה בשיקול זה כדי להצדיק הקמה של קבוצת שוויון נפרדת. לצורך זה צריך לתת לשיקול הענייני משקל ראוי ביחס למשקל שניתן ליתר השיקולים הענייניים, כגון, הצורך הלאומי במטבע חוץ. אם המשקל שניתן לשיקול הענייני של זמן או ערך מוסף חורג ממתחם הסבירות, אפשר שההחלטה להקים קבוצת שוויון נפרדת על יסוד שיקול זה תהיה פסולה בשל חוסר סבירות. אם כך, פירוש הדבר הוא, שמבחן הזמן או מבחן הערך המוסף אינם יכולים להצדיק החלטה לשלול לחלוטין סובסידיה מיצואנים שאינם עומדים במבחנים אלה. יצואנים אלה זכאים להיכלל בקבוצת שוויון אחת עם יתר היצואנים. עם זאת, בתוך קבוצת שוויון זאת עדיין אפשר שגם הזמן וגם הערך המוסף ייחשבו שיקולים ענייניים שישפיעו על גודל הסובסידיה או על תנאי הסובסידיה. 34. אמור מעתה: חובת השוויון, שבדרך כלל רואים אותה כמקשה אחת, היא בעצם חובה כפולה. כדי לצאת ידי חובה צריך, ראשית, להחליט מהי קבוצת השוויון. החלטה זאת ניתנת לביקורת שיפוטית כמו כל החלטה מינהלית: אפשר לפסול אותה אם היא מבוססת על שיקולים זרים, לוקה בחוסר סבירות, וכיוצא באלה. שנית, לאחר שקבוצת השוויון נקבעה, חובה היא להחליט באופן שוויוני בתוך קבוצה זאת. גם החלטה זאת, כמובן, ניתנת לביקורת שיפוטית: אפשר לפסול אותה אם היא מפלה על יסוד שיקולים זרים, וכיצא בכך. 35. בהתאם לכך יש לשאול, בעניין שלפנינו, אם יש הצדקה לקיים קבוצת שוויון נפרדת לתיאטרונים ותיקים, או שמא התיאטרונים הוותיקים והתיאטרונים החדשים גם יחד מהווים קבוצת שוויון אחת. התשובה תלויה בשאלה אם שיקול הוותק הוא, לצורך מתן תמיכות, שיקול ענייני שיש בו, מבחינת המשקל הראוי, כדי להצדיק את הקיום של קבוצת שוויון נפרדת, הכוללת רק את התיאטרונים הוותיקים. לצורך תשובה יש לברר, קודם כל, את תכלית התמיכה בתיאטרונים. תכלית זאת נלמדת מן המבחנים למתן תמיכה כמו גם מתוך מהות העניין. מתוך מהות העניין ברור כי תכלית התמיכה במוסדות תרבות ואמנות היא לקיים ולקדם את התרבות והאמנות בישראל. כדי לשרת תכלית זאת, יש צורך לתמוך במוסדות קיימים, כדי שיוסיפו להתקיים. אכן, כך גם נקבע במפורש במבחנים למתן תמיכה. אחת התכליות של התמיכה היא, כאמור במבחנים (עמ' 4715), "הבטחת קיומם של מוסדות תרבות ואמנות שרמתם גבוהה, המבטיחים את התשתית לחיי תרבות ואמנות בישראל." מבחינה זאת יש עדיפות למוסדות ותיקים, שכבר הוכיחו את עצמם, שהם השלד של הפעילות התרבותית ואמנותית. הוותק הוא, לכן, שיקול ענייני. אולם אין זו תכלית יחידה. תכלית התמיכה היא, לא רק לשמר את הגוף הקיים, אלא גם לרענן אותו, ולהזרים בו דם חדש, כדי שיוכל לצעוד קדימה. מי שאינו מתקדם, נוכח החיים הזורמים, נסוג. לפיכך צריך לתת שטח מחיה גם למוסדות חדשים וחדשניים, לעודד כשרונות צעירים, גם כאלה שהמוסדות הוותיקים אינם מסוגלים או אינם רוצים לקלוט, ולטפח אווירה של יצירתיות והצטיינות. תכלית זאת, להבדיל מן השימור של הקיים, עולה גם מן המבחנים. הנה, לדוגמה, אחדים מן התפקידים שהמבחנים קובעים (בעמ' 4715) למועצה הציבורית לתרבות ואמנות: "3. ליזום פעולות ומפעלים והקמה של גופים בתחומי התרבות והאמנות... 4. לקיים פעולות לעידוד היצירה המקורית בישראל ולעידוד האמנים היוצרים והמבצעים בישראל. ... 11. לקיים פעולות לעידוד יוצרים צעירים בתחומי האמנות העממית. 12. לחפש דרכים לסייע לעולים חדשים בקליטתם התרבותית כדי לאפשר מיצוי יכולתם לתרום לחיי התרבות והאמנות בישראל. 13. לתרום לפיתוח התרבות והאמנות של בני המיעוטים." ובין המטרות של התמיכה מציינים המבחנים ( שם ) מטרות אלה: "תמיכה במוסדות תרבות ואמנות במקומות מרוחקים מהמרכז; תמיכה בהפצת אמנות ותרבות וסיוע למפעלי תרבות בכל רחבי הארץ;... הבטחת תהליך מתמיד של צמיחה, התפתחות ושינויים, במוסדות תרבות ואמנות קיימים וחדשים וביצירתם האמנותית (הצמיחה חיונית לקיומם של חיי תרבות ואמנות בישראל ולקשר עם התפתחות האמנות בעולם)." 36. האם תפקידים וסמכויות אלה עולים בקנה אחד עם יצירת קבוצה נפרדת של תיאטרונים ותיקים, שלפי המבחנים רק הם זוכים לתמיכה קבועה? העותרת טוענת כי חלוקה זאת, לשתי קבוצות, "מעודדת קפאון וסטגנציה של מוסדות התרבות והאמנות, במקום לעודד צמיחה, גידול והתחדשות, שהן מטרות התמיכה על פי מדיניות המשיבים." המשיבים, ככל שניתן ללמוד מן התשובה לעתירה, מתעלמים מטענה זאת או, למצער, אינם מייחסים לה חשיבות רבה. הם מבססים את החלוקה לתיאטרונים ותיקים ותיאטרונים חדשים, לא על שיקולים של עידוד היצירתיות, טיפוח המצויינות או הרחבת הפעילות, אלא על שיקול אחד בלבד: הוותק של התיאטרון. זהו, כאמור, שיקול ענייני. משרד החינוך רשאי לקחת אותו בחשבון. אולם, כאמור, אין זה שיקול יחיד. המשרד צריך לקחת בחשבון שיקולים נוספים, הנובעים מן המטרות המגוונות של התמיכה בתיאטרונים, כפי שהן עולות מן המבחנים עצמם: הקמת תיאטרונים חדשים שיגבירו את הצמיחה והחדשנות; עידוד תיאטרונים בפריפריה; סיוע לעולים חדשים, לבני מיעוטים, לאמנות העממית; ועוד. משרד החינוך צריך לתת לשיקולים אלה את המשקל הראוי ולאזן ביניהם לבין שיקול הוותק. האם משרד החינוך נתן דעתו לשיקולים אלה? האם נתן להם את המשקל הראוי? האם איזן כנדרש בין כל השיקולים הענייניים? האם ההחלטה לתת תמיכה מתוך בסיס התקציב לתיאטרונים ותיקים בלבד, נמצאת במתחם הסבירות? 37. מתוך המבחנים והפרקטיקה נראה כי משרד החינוך הקים את קבוצת השוויון של התיאטרונים הוותיקים, שהם ורק הם מקבלים תמיכה מתוך בסיס התקציב, על יסוד שיקול הוותק כשיקול מכריע. שהרי גם תיאטרון ראוי ביותר לתמיכה מבחינת כל יתר השיקולים לא יצליח בדרך כלל לפרוץ את חומת המגן המקיפה את קבוצת התיאטרונים הוותיקים. ראיה היא, שמשרד החינוך החליט כי העותר ראוי לתמיכה מן הבחינה העניינית, ואף-על-פי כן אין המשרד נותן לו תמיכה מתוך בסיס התקציב. ומדוע? המשרד אינו טוען כי העותר אינו ראוי לתמיכה כזאת בשל רמה נמוכה או היקף מצומצם של פעילותו. אכן, יתכן כי הוותק היה שיקול יחיד בהחלטה של משרד החינוך להקים את קבוצת התיאטרונים המקבלים תמיכה מתוך בסיס התקציב. אם אמנם כך, יש פגם בהחלטה, שכן היא מתבססת על שיקול ענייני אחד בלבד, ומתעלמת מיתר השיקולים הענייניים, בניגוד לחובה של כל רשות מינהלית לשקול את כל השיקולים הענייניים. יתכן גם כי משרד החינוך שקל, לא רק את שיקול הוותק, אלא גם שיקולים עניינים אחרים, אך העניק לוותק משקל מופרז, ואילו ליתר השיקולים הענייניים העניק משקל מזערי, מחוץ למתחם הסבירות. גם אם כך, יש פגם בהחלטה, שהרי חובה על כל רשות מינהלית לתת לכל שיקול משקל ראוי, כלומר, בתוך מתחם הסבירות. רק כך ניתן להבטיח איזון ראוי בין השיקולים הענייניים. מסתבר כי במצב הקיים יש מידה רבה של נוחות עבור משרד החינוך, שהוא יכול לחלק את התמיכה מתוך בסיס התקציב לקבוצה סגורה של תיאטרונים ותיקים, לפי דפוסים קיימים. אך ברור כי נוחות כזאת אינה יכולה לפטור את המשרד מן החובה לחלק את התמיכה בין התיאטרונים באופן שוויוני, על יסוד בדיקה תקופתית של כל השיקולים הענייניים. זו חובת המשרד, וזו גם זכות העותר. אך במצב הקיים יש יסוד לחשש כי משרד החינוך לא שקל כראוי ולא איזן כנדרש בין כל השיקולים הענייניים, כאשר החליט להקים את הקבוצה של תיאטרונים ותיקים וליצור הבדל חד כל כך בין תיאטרונים אלה לבין כל יתר התיאטרונים, המכונים חדשים. במצב זה, שאלה רצינית היא, אם אין ממש בטענת העותר כי עצם החלוקה הנוקשה של התיאטרונים לפי המבחנים, לקבוצה של תיאטרונים ותיקים וקבוצה של תיאטרונים חדשים, פוגעת בשוויון. לפיכך יש מקום לדרוש שמשרד החינוך יבדוק מחדש את המבחנים מבחינה זאת. 38. אכן, כאשר הבקשה של העותר לקבלת תמיכה בשנת 1995 נדונה (ביום 11.4.95) במדור לתיאטרון של המועצה לתרבות ואמנות, היו חברים במדור שהעלו השגות לגבי המדיניות הקיימת, המונעת צמיחה של מפעלי תיאטרון חדשים. בסיכום הדיון נתקבלו על ידי המדור, בין היתר, החלטות אלה: " מוסדות חדשים : בעקבות הדיון הנ"ל, ממליץ המדור כי מכל תקציב נוסף שיהיה בתקנת התיאטרונים יופרש מראש % מסויים לפרוייקטים, מפעלים, תיאטרונים חדשים. תיאטרונים לילדים : המדור ממליץ כי במשרד החינוך והתרבות יתקיים דיון בנושא התיאטרונים לילדים, מקורות התמיכה והליווי שלהם על-ידי המשרד." אך, ככל הידוע לבית המשפט, החלטות אלה לא הוצאו מן הכוח אל הפועל. 39. לסיכום, הוותק של התיאטרונים, אף כי הוא שיקול ענייני, אינו שיקול יחיד, וספק אם יש בו כדי להצדיק חלוקת התיאטרונים, לצורך תמיכה על ידי משרד החינוך, לשתי קבוצות שוויון: התיאטרונים הוותיקים והתיאטרונים החדשים. ראוי לציין כי ההגיון שביסוד החלוקה לשתי קבוצות של מוסדות לפי הוותק יכול היה לתפוס, באותה מידה, לגבי מוסדות מסוגים אחרים (ולא רק מוסדות תרבות ואמנות) המקבלים תמיכה, אם ממשרד החינוך ואם ממשרדים אחרים. אך אין זה המצב המקובל. המצב המקובל הוא, שהוותק של מוסד הינו אחד המדדים הנשקלים, אך לא מדד מכריע, ובוודאי לא מדד יחיד, ולפיכך אין הוא משמש יסוד לחלוקת המוסדות לשתי קבוצות: קבוצת המוסדות הוותיקים, המקבלים תמיכה קבועה מבסיס התקציב, והקבוצה של יתר המוסדות, שאינם מקבלים תמיכה כזאת. ספק אם חלוקה כזאת קיימת לגבי מוסדות ציבור, להוציא מוסדות תרבות ואמנות. עם זאת, ברור שגם אם משרד החינוך יקבע, לאחר בדיקה מחדש, שכל התיאטרונים יהוו קבוצת שוויון אחת לצורך תמיכה, עדיין יהיה מקום להבדלים בין תיאטרון לתיאטרון, לגבי הזכות לתמיכה ולגבי שעור התמיכה, לפי שיקולים ענייניים. הוותק של התיאטרון יכול להיות אחד השיקולים האלה. אף העותר אינו מתכחש לכך. כדבריו בעתירה: "העותר אינו טוען שהעבר, או הוותק, צריכים להיות חסרי משקל במסגרת של חלוקה על פי מבחנים שוויוניים. טענתו היא כי משקלם צריך להיות יחסי, ויחסי בלבד". הכיצד? המבחנים עצמם הולכים כברת דרך בכיוון זה. ראשית, הם קובעים כי תיאטרון אינו זכאי לתמיכה כלל ועיקר, אפילו לא מתוספת תקציב, אלא אם "פעל במשך שנתיים לפחות לפני הגשת הבקשה". שנית, המבחנים קובעים, כאחד מארבעה עשר המדדים המשפיעים על שעור התמיכה, את "משך קיומו של המוסד". מדד זה נחלק, לפי המבחנים, לארבעה פריטים, כדלקמן: "א. מוסד ותיק (השפעות על כוח אדם ורמות שכר). ב. מוסד חדש יחסית (3-5 שנים). ג. מוסד שנפתח לאחרונה. ד. שעורי התמיכה שנקבעו בעבר". עכשיו שאלה היא, אם אפשר ללכת צעד נוסף בדרך זאת, ולקבוע משקל מסויים (כגון, בדרך של ניקוד) לשיקול הוותק. ואולי קיימות דרכים אחרות שאפשר ללכת בהן כדי לתת משקל ראוי לשיקול הוותק. אם כך, איזוהי הדרך העדיפה? זהו עניין לשר החינוך לענות בו, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, כנדרש בסעיף 3א לחוק יסודות התקציב. לסיכום 40. על יסוד האמור, יש מקום להוציא צו מוחלט, שיחייב את שר החינוך לשקול ולהחליט, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, כדלקמן: א. האם לשנות את המבחנים, ככל שהם קובעים מדדים לצורך תמיכה בתיאטרונים, אם בדרך של מתן משקל יחסי לכל אחד מהשיקולים הענייניים ואם בדרך אחרת, כך שהם יאפשרו לחלק את התמיכות במידה רבה יותר של אובייקטיביות; ב. האם לקיים את החלוקה של התיאטרונים לקבוצה של תיאטרונים ותיקים, המקבלים תמיכה מתוך בסיס התקציב, וקבוצה של תיאטרונים חדשים, המקבלים תמיכה רק מתוך תוספת תקציב, או שמא ראוי לכלול את כל התיאטרונים בקבוצה אחת, תוך מתן משקל ראוי לוותק של התיאטרון ולשאר השיקולים הענייניים לצורך קביעת הזכות לתמיכה ושעור התמיכה; ג. אם יוחלט להמשיך ולקיים את החלוקה של התיאטרונים לקבוצה של תיאטרונים ותיקים וקבוצה של תיאטרונים חדשים, מה הם המבחנים הראויים לצורך המעבר של תיאטרון מקבוצה לקבוצה. ברור כי אין אפשרות מעשית לשקול עניינים אלה בכובד ראש, ולהחליט בהם, באופן שניתן יהיה ליישם את ההחלטה כבר בשנת 1997. אך חובה היא לשקול ולהחליט בעניינים אלה, וליישם את ההחלטה, גם על העותר, במהירות הראויה. משרד החינוך ישלם לעותר את הוצאות המשפט בסך 10,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט א' גולדברג : אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' קדמי : אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט י' זמיר. ניתן היום, כ"ח באב תשנ"ז (31.8.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק נאמן למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ379295/ 95037920. I04

[ "בג\"ץ 3792/95", "בג\"ץ 59/88", "בג\"ץ 847/94", "בג\"ץ 308/76", "בג\"ץ 3424/91", "בג\"ץ 2303/96", "בג\"ץ 6634/94", "בג\"ץ 168/91" ]

461

112

ב בית המשפט העליון ע"א 1031/91 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : דשנים וחמרים כימיים בע"מ נגד המשיב ה : עירית קרית אתא בקשה למחיקת ערעור בשם המערערת: בעצמה בשם המשיבה: עו"ד י. מהולל החלטה בהסכמת בעלי הדין נמחק הערעור כמבוקש. אין צו להוצאות. הערבות הבנקאית תושב. ניתנה היום, א' באלול תשנ"ז (3.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 91010310. O02

[ "ע\"א 1031/91" ]

463

113

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5232/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. עלי רדואן פוקהא 2. עליא פוקהא 3. נאצר סלימאן פוקהא 4. מוניר פוקהא 5. בסאם פוקאה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ליד מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי ליד מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית צו ביניים על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, ובהסכמת בא כח המשיבים, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיבים והמורה להם להמנע מלהרוס את בתיהם של העותרים המצויים בכפר קרדלה. צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בעתירה למתן צו על תנאי שתידון בפני הרכב של שלושה שופטים במעמד הצדדים. ניתן היום, ט"ז באלול תשנ"ז (18.9.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ

[ "בג\"ץ 5232/97" ]

464

6,478

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5232/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. עלי רדואן פוקהא 2. עליא פוקהא 3. נאצר סלימאן פוקהא 4. מוניר פוקהא 5. בסאם פוקאה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ליד מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי ליד מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים ה ח ל ט ה בהסכמת בא כוח המשיבים ניתן בזה צו ביניים כמבוקש. ניתנה היום, ט"ו באלול תשנ"ז (17.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT /מפ

[ "בג\"ץ 5232/97" ]

465

15,850

בית המשפט העליון בג"ץ 5232/97 בפני: כבוד השופט י' טירקל העותרים : 1. עלי רדואן פוקהא 2. עליא פוקהא 3. נאצר סלימאן פוקהא 4. מוניר פוקהא 5. בסאם פוקאה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ליד מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי ליד מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה 1. העתירה למתן צו על-תנאי תועבר לדיון לפני מותב תלתא. המשיבים ישיבו על העתירה לקראת מועד הדיון. 2. המשיבים יודיעו לבית המשפט תוך 3 ימים אם הם עומדים להרוס את בתיהם של העותרים ומתי בדעתם לעשות כן. ניתנה היום, כ"ט באב תשנ"ז (1.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052320. M01

[ "בג\"ץ 5232/97" ]

466

54,120

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5232/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד העותרים : 1. עלי רדואן פוקהא 2. עליא פוקהא 3. נאצר סלימאן פוקהא 4. מוניר פוקהא 5. בסאם פוקאה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ליד מועצת התכנון העליונה 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי ליד מועצת התכנון העליונה בגגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית בקשה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: טו בסיון תשנ"ט (30.5.99) בשם העותרים : אין הופעה בשם המשיבים : עו"ד בלס בלס: סכמנו עם העותרים שהם יהיו רשאים לפנות שוב בבקשה לשיקול נוסף, והמועד המתאים נראה לנו תוך חדשיים מהיום. ה ח ל ט ה הדיון נדחה למועד שבעוד ארבעה חדשים. לקראת הדיון הבא ימציאו לנו הפרקליטים הודעות משלימות בכתב. עו"ד בלאס יודיע לעו"ד ג'בארין על החלטה זו. ניתן היום טו בסיון תשנ"ט (30.5.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052320. B05

[ "בג\"ץ 5232/97" ]

467

71,468

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5232/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותרים : 1. עלי רדואן פוקהא 2. עליא פוקהא 3. נאצר סלימאן פוקהא 4. מוניר פוקהא 5. בסאם פוקאה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ליד מועצת התכנון העליונה 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי ליד מועצת התכנון העליונה 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית מחיקת העתירה בשם המשיבים: עו"ד מלכיאל בלס פסק-דין לאור הודעת המדינה ובהסכמת העותרים, העתירה נמחקת, בלא לעשות צו להוצאות. ניתן היום, כ"ט בניסן התש"ס (4.5.2000). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052320. A07 /דז/

[ "בג\"ץ 5232/97" ]

468

80,072

ב בית המשפט העליון בג"ץ 5232/97 - ב' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. עלי רדואן פוקהא 2. עליא פוקהא 3. נאצר סלימאן פוקהא 4. מוניר פוקהא 5. בסאם פוקאה נגד המשיבים : 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ליד מועצת התכנון העליונה 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי ליד מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית בקשה לדחיית מועד דיון החלטה השמיעה תידחה כמבוקש. היום, ג' באדר א' התש"ס (9.2.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97052320. G06

[ "בג\"ץ 5232/97" ]

469

114

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 3431 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המ בקש: קמינסקי קונסטנט נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 504/97 שניתן ביום 27.5.97 על ידי כבוד השופטים אבן ארי, בר אופיר, אחיטוב בשם המבקש: עו"ד אטיאס מקסים בשם המשיבה: עו"ד דפנה ביינוול החלטה להרכב של שלושה. 15 דקות לכל בעל-דין. ניתנה היום, י"ב בסיון תשנ"ז (17.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034310. B03 /שב

[ "רע\"פ 97" ]

470

2,238

ב בית המשפט העליון רע"פ 3431/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ד' דורנר המערער : קמינסקי קונסטנט נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 27.5.97 בתיק ע"פ 504/97 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' אבן-ארי, צ. בר-אופיר, ר. אחיטוב תאריך הישיבה: ד' באב התשנ"ז (7.8.97) בשם המערער : עו"ד אטיאס מקסים בשם המשיב ה: עו"ד אורלי מור-אל החלטה ניתנת רשות ערעור. המזכירות מתבקשת לקבוע להמשך בהקדם (בפני כל הרכב). ניתנה היום ד' באב התשנ"ז (7.8.97). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034310. A04

[ "רע\"פ 3431/97", "ע\"פ 504/97" ]

471

16,515

בית המשפט העליון רע"פ 97 / 3431 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המערערת : קמינסקי קונסטנט נגד המשיב : מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בע"פ 504/97 שניתן ביום 27.5.97 על ידי כבוד השופטים אבן ארי, בר אופיר, אחיטוב בשם המבקש: עו"ד אטיאס מקסים החלטה לתשובת המדינה תוך 15 ימים. ניתן היום כט באייר תשנ"ז (5.6.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97034310. B01

[ "רע\"פ 97" ]

472

115

ב בית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 4900/96 - א' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המבקש: גינזברג אהרון נגד המשיב : היועץ המשפטי לממשלה בקשה להעברת העתירה לבית משפט מנהלי החלטה 1. העותר מבקש להעביר את העתירה לבית משפט מנהלי. 2. מתבקשת תגובת המשיב לבקשה, עד 6.1.98 מאחר והעתירה קבועה לדיון ליום 8.11.98. ניתנה היום ל' בכסלו תשנ"ח (29.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049000. J06

[ "בג\"ץ 4900/96" ]

473

31,027

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4900/96 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש העותר : גינזבורג אהרון נגד המשיב : היועץ המשפט י לממשלה בקשה להעברת העתירה לבית משפט מינהלי החלטה העותר הגיש לבית המשפט בקשה, ביום 28.12.97, "להחליט שבית המשפט המחוזי הדן בעניין הקרוואן ידון גם בעתירה בנושא עתירה 4900/96 כסמכותו הנגררת על פי חוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד". פרקליטות המדינה התבקשה להגיב לבקשה זאת. בתגובתה, מיום 4.1.98, היא מציינת כי אין לה התנגדות לכך שהעתירה בבג"ץ 4900/96 תימחק. עם זאת, לגוף הבקשה של העותר, היא מציינת שאם העותר מבקש שבית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים ידון גם בטענות שהעותר מעלה בעתירה זאת, יהיה עליו לבקש זאת בבית המשפט המחוזי עצמו. פרקליטות המדינה צודקת. לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט אין להעביר עניין מבית משפט אחד לבית משפט שני, אלא רק אם העניין אינו מצוי בסמכותו של בית המשפט הראשון. ואין זה המצב במקרה שלפנינו. השאלה אם בית המשפט המחוזי ידון בטענות המועלות בעתירה זאת במסגרת הסמכות הנגררת שלו, לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט, היא שאלה שהעותר צריך להעלות בפני בית המשפט המחוזי, ובית המשפט המחוזי, ורק הוא, יחליט בה. לפיכך אנחנו דוחים את הבקשה. עם זאת אין בכך כדי למנוע בעד העותר, אם ימחוק את העתירה, להגיש לבית המשפט המחוזי כל בקשה שיראה לנכון. העותר מתבקש להחליט ולהודיע לבית המשפט אם הוא מבקש למחוק עתירה זאת. העותר יגיש את ההודעה לבית המשפט עד יום 7.1.98 שעה 10:00. ניתנה היום, ח' בטבת תשנ"ח (6.1.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049000. I07

[ "בג\"ץ 4900/96" ]

476

37,541

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4900/96 - ב' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר : גינזברג אהרון נגד המשיב : היועץ המשפטי בקשה למחיקת עתירה החלטה לבקשת העותר, העתירה נמחקת, ללא צו להוצאות. ניתנה היום, ח' בטבת תשנ"ח (6.1.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96049000. I08

[ "בג\"ץ 4900/96" ]

477

116

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4763/97 בפני: כבוד השופט י. קדמי העותרים : 1. מריאנה חכים 2. חביב חכים 3. שדולת הנשים בישראל נגד המשיבים : 1. המועצה המקומית מזכרת בתיה 2. ראש המועצה המקומית מזכרת בתיה 3. ראש המטה הכללי 4. ראש אגף כח אדם 5. מימון רחל 6. מימון ויקטור 7. אלישיב שחם החלטה 1. (א) העתירה למתן צו על-תנאי תידון בפני הרכב של שלושה שופטים במועד שיקבע על ידי המזכירות. (ב) באי כוח המשיבים מתבקשים להמציא תגובה בכתב לעתירה סמוך לקראת המועד שייקבע לדיון בה. 2. לא מצאתי לנכון ליתן צו-ביניים כפי שמבקשים העותרים, וזאת משני טעמים: העותרים ליוו את הדיון הקודם כבג"ץ 1910/97 שחם נגד סויסה ואח' ולא חלקו על תוצאותיו; ואין המדובר במניעת מעשה בלתי הפיך. 3. המזכירות תזמן את באי כוח הצדדים לדיון במועד שיקבע. ניתנה היום, א' באב תשנ"ז (4.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97047630. H01

[ "בג\"ץ 4763/97" ]

478

18,725

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4763/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' אנגלרד העותרים: 1. מריאנה חכים 2. חביב חכים 3. שדולת הנשים בישראל נ ג ד המשיבים: 1. המועצה המקומית מזכרת בתיה 2. ראש המועצה המקומית מזכרת בתיה 3. ראש המטה הכללי של צה"ל 4. ראש אגף כוח אדם בצה"ל 5. מימון רחל 6. מימון ויקטור 7. אלישיב שחם בקשה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד דפנה הקר בשם המשיבים 2-1: עו"ד הדסה אסיף ועו"ד אילנה אייל בשם המשיבים 4-3: עו"ד אורית קורן בשם המשיבים 6-5: בעצמם בשם המשיב 7: בעצמו פסק-דין השופט ת' אור: 1. שי מימון ( להלן: שי ) ודורית חכים ( להלן: דורית ) היו חברים במשך כשנה וחצי. דורית הודיעה לשי על כוונתה לסיים את היחסים ביניהם. על רקע זה, ביום 7.3.95, ירה שי בדורית והרגה, ומיד בסמוך לאחר זאת התאבד. בעת מעשי הרצח וההתאבדות, היה שי תושב מזכרת בתיה וחייל בשירות סדיר. 2. סמוך לאחר מועד פטירתו, הונצח שי על לוח זיכרון ביחידתו בחיל האויר. שמו של שי הוסף גם לאנדרטת ההנצחה לזכר חיילי צה"ל שבמזכרת בתיה. כך פעלה המועצה המקומית מזכרת בתיה ( להלן: המועצה ) לאחר שראש המועצה, מר רפאל סויסה, פנה לגורמי צבא שונים וביקש לברר כיצד עליו לנהוג, לאור הנסיבות החריגות בהן מצא שי את מותו. לאחר שהובהר לו שרשויות הצבא היקנו לשי מעמד של חלל צה"ל ולמשפחתו מעמד של משפחה שכולה, לא סבר ראש המועצה כי ראוי שהמועצה תסטה מהדרך בה נהגו שלטונות צה"ל ותמנע מקביעת שמו של שי באנדרטה לחיילי צה"ל שבמזכרת בתיה. 3. העותרים 1 ו2- הינם הוריה של דורית המנוחה. העותרת השלישית הנה עמותה ציבורית, אשר שמה לה למטרה להיאבק למען קידום הצדק והשוויון בין המינים בחברה הישראלית. במסגרת זו היא מנהלת מאבק באלימות נגד נשים בכלל ובתופעה הקשה של רצח נשים על ידי בני זוגן, או בני זוגן לשעבר. העתירה מופנית נגד המועצה, על מנת שתחליט להסיר את שמו של שי מהאנדרטה לזכר חללי צה"ל שבמזכרת בתיה; וכלפי המשיבים 3 ו4-, על מנת שיסירו את שמו של שי מלוח הזיכרון הצבאי עליו הוא מונצח. כן מופנית העתירה נגד הנצחתו של שי בכל אנדרטה ציבורית אחרת בתחומה של מזכרת בתיה או הנצחתו בלוח זיכרון כלשהו במסגרת צה"ל. 4. לעתירה הנוכחית קדמה עתירה אחרת באותו נושא, אשר בה העותרים לא היו בעלי דין. בבג"צ 1910/97 ( להלן: העתירה הקודמת ) הגיש המשיב השביעי, אלישיב שחם, עתירה נגד המועצה ואחרים, אשר כוונה נגד הנצחת שמו של שי על האנדרטה שבמזכרת בתיה. באותו עניין הושגה פשרה בין הצדדים, בנוסח הבא: "הצדדים מתכבדים להודיע לכבוד בית המשפט, כי הגיעו לידי הסדר פשרה כדלקמן: 1. המשיב 1 מתחייב להביא בפני ישיבת המועצה שתתקיים במהלך חודש יוני 1997 הצעה והמלצה כי המועצה המקומית מזכרת בתיה תקים, בתוך עשרה חודשים מהיום, אנדרטה חדשה בישוב מזכרת בתיה. 2. על האנדרטה החדשה יכתב 'לזכר בני המושבה אשר נפלו בעת שרותם'. 3. על האנדרטה החדשה יירשמו שמותיהם של כל מי שהמועצה המקומית תחליט. 4. עם הקמת האנדרטה החדשה ורישום שמו של שי מימון ז"ל על האנדרטה החדשה, יוסר שמו מהאנדרטה הנוכחית. 5. טקסי הזיכרון לחללי מערכות ישראל ימשיכו להתקיים באנדרטה הנוכחית. 6. היה ויתברר במרוצת השנים כי רחבת האנדרטה הנוכחית צרה מהכיל את כל תושבי מזכרת בתיה בטקס הזיכרון, תהיה רשאית המועצה להעתיק את האנדרטה הנוכחית למקום אחר, מרווח יותר, בתנאי שמיקומה החדש של האנדרטה הנוכחית לא יהיה בסמיכות לאנדרטה החדשה שתיבנה לפי סעיף 1 לעיל. 7. א. לא תאשר המועצה המקומית מזכרת בתיה בישיבתה הראשונה, כאמור לעיל, הקמת אנדרטה חדשה, יהיה רשאי העותר לחדש את עתירתו. ב. לא תבנה המועצה המקומית מזכרת בתיה את האנדרטה החדשה בתוך 10 חודשים, כאמור לעיל, יהיה רשאי העותר לחדש את עתירתו. ג. היה ומסיבות שאינן תלויות במשיבים 2 ימנע מאת המועצה המקומית מזכרת בתיה לרשום שמו של שי מימון ז"ל על האנדרטה החדשה, וכתוצאה מכך לא יוסר שמו מהאנדרטה הקיימת, יהיה רשאי העותר לחדש את עתירתו. 8. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות". המשיב 1 הנזכר בהסכם הפשרה הוא ראש המועצה, והמשיבים 2 - הוריו של שי. על יסוד הסכם הפשרה, אשר בית המשפט העליון רשם אותו בפניו, הגיעה העתירה ביום 6.5.97 לסיומה. ההסכם הובא בפני המועצה, וזו אישרה אותו ביום 1.6.97. קודם ביצועו של ההסכם בפועל, הוגשה ביום 4.8.97 עתירה זו. העותרים שבפנינו ידעו על קיומה של העתירה הקודמת, אך בשל חילוקי דעות בינם לבין העותר שם, לא הצטרפו כבעלי דין לעתירה. הם גם ידעו כי המועצה אמורה לקיים דיון בהסכם אשר הוגש במסגרת העתירה הקודמת. לפיכך, פנו למועצה במכתב מיום 15.5.97, בו הביעו את התנגדותם להסכם, על פיו שמו של שי יהיה מונצח על אנדרטה אחרת במזכרת בתיה, כמותנה בהסכם. 5. טענת העותרים היא, כי הנצחתו של שי הן באנדרטה אשר במזכרת בתיה והן על לוח זיכרון ביחידתו בחיל האויר, לוקה בחוסר סבירות קיצוני. ההנצחה של חיילים על ידי ציון שמם על לוחות זיכרון ואנדרטאות נועדה להביע את הערכת הציבור בכללו לאותם שמסרו נפשם במסגרת שירותם, ולהוות אמצעי לשמירת זכר הנופלים בתודעת הציבור. כך מונצחים גם מי שלא נפלו בקרב אלא במהלך השירות, כשנסיבות מותם קושרות את מותם לשירות הצבאי, אליו נשלחו על ידי החברה ולמענה. במסגרת זו, משמש את רשויות ההנצחה גם עיקרון האחידות בהנצחה. לטענתם, עקרונות אלה של הנצחה אינם ישימים למקרה שבפנינו. נסיבות מותו של שי כרוכות ברצח של חברתו ובהתאבדות. מעשיו אינם מוסריים, עומדים בניגוד לרעיון ההנצחה ואינם קשורים כלל בשירותו הצבאי. מותו כרוך במעשים שיש עימם קלון, ועל כן אין להנציחו. הנצחתו אף יכולה להתפרש כהתייחסות סלחנית למעשיו, ואף לפגוע באחרים המונצחים עמו על אותו לוח זיכרון. עובדה היא, שבני משפחות של מי שמונצחים על האנדרטה במזכרת בתיה, ראו בכך פגיעה בכבוד יקיריהם ודרשו אף הם את הסרת שמו של שי מהאנדרטה. גם העותרים, הוריה של דורית, רואים בכך פגיעה בזכרה של בתם ופגיעה בהם. כך, גם אם זכרו של שי יונצח באנדרטה חדשה, אשר תוקם על ידי המועצה בהתאם להסכם הפשרה אשר אושר על ידי המועצה. העותרים מדגישים גם את חומרת התופעה של רצח נשים על ידי בני זוגן, כשאלה מבקשות לנתק את הקשר עימם. הנצחתו של אדם שרצח אשה בשל רצונה לנתק עמו את הקשר, על גבי אנדרטה צבאית לזכר חללי צה"ל, עלולה להתפרש כמתן לגיטימציה ציבורית למעשה הרצח. 6. בתגובתם לעתירה מבהירים המשיבים 3 ו4- את הנהלים ששררו בצה"ל במועד מותו של שי. לפי פקודת מטכ"ל, על פיה נהגו, נקבע: "יחידה תוכל להנציח את זכר חלליה, במקום שיועד לכך בחדר המורשת של היחידה. במקום זה יונצח שמם של חללי היחידה ללא יוצא מן הכלל (חיילים שנפלו בקרב, חיילים שנפטרו ממחלה וכד')". פקודת מטכ"ל אחרת עוסקת בלוויתו של חייל, אשר מת בנסיבות שיש עמן קלון, וקובעת שבמקרה כזה ראש אכ"א רשאי להורות, לאחר התייעצות עם הפרקליט הצבאי הראשי, שלוויית החייל תהיה ללא סממני כבוד. ראש אכ"א הוסמך במקרים אלה לשנות את סדרי ההלוויה. לאחר הנצחת שי ובעקבות ההדים שעוררה, חל שינוי במדיניות רשויות הצבא. עתה, מקום שראש אכ"א קבע שמותו של חייל הינו מוות שיש עמו קלון, ניתן יהיה להורות שלא תתבצע ההנצחה "בכל מה שקשור להיבט הציבורי ולסממני הכבוד". הנה כי כן, הנצחתו של שי ביחידתו נעשתה על פי האמור בפקודות מטכ"ל, כפי שהובנו על ידי שלטונות הצבא בשעתו, וכפי שנהגו אז ביחידתו של שי בחיל האויר. כיום סבור ראש אכ"א, במחשבה לאחר מעשה, שלא היה מקום להנציח את שי על לוח הזיכרון ביחידתו. מי שמצא את מותו בנסיבות שיש עמן קלון, אינו זכאי לכך. חרף זאת, משנעשה הדבר, עמדתו היא שאין להסיר את שמו של שי מלוח הזיכרון. המשיבים 3 ו4- מדגישים בעניין זה את ההבדל בין החלטה כשהיא מתקבלת לראשונה לבין מקרה שהחלטה שניה באה לבטל החלטה קודמת. עמדתם היא, כי: "החלטתו של ראש אכ"א שלא להסיר את שמו של המנוח מלוחית זיכרון צבאית, מגלמת איזון ראוי בין האינטרס הציבורי והפרטי בביטול ההחלטה עליו הצביעו העותרים, לבין האינטרס בהותרתה של החלטה זו על כנה, ובפרט האינטרס בשמירת כבודה של משפחת המנוח". וכן: "הסרת שמו של המנוח מלוח ההנצחה ביחידתו, עליו נרשם סמוך למותו בחודש מרץ 1995, לאחר שבחלוף הזמן נקשרו יקיריו לאתר הנצחתו, בו נכחו עת הוזמנו להשתתף בערבי יום הזיכרון ביחידה ולהתייחדות זכר המנוח, יהיה בה כדי לפגוע בכבודם וברגשותיהם של בני משפחתו ויתר יקיריו של המנוח, פגיעה העולה לאין שיעור על הפגיעה בכבודם אילו הוחלט מלכתחילה כי המנוח לא יזכה להנצחה ביחידתו". 7. עמדת המועצה וראשה, המשיבים 1 ו2-, היא, שאין להתערב בהחלטת המועצה לאשר את הסכם הפשרה. קודם לשכלולו של הסכם זה, סברה המועצה שהסרת שמו של שי מהאנדרטה שבמזכרת בתיה תהווה פגיעה קשה במשפחתו וסרבה, כמוה כשלטונות הצבא, להורות על מחיקת שמו. עם זאת, לאור הצעה שהועלתה בעת הדיון בעתירה הקודמת, הצעה אשר התקבלה על דעת העותר שם (אשר שמש פה לבני משפחות של חיילים אחרים אשר שמותיהם מופיעים על האנדרטה), ונוכח הסכמת הוריו של שי לפשרה זו, שינו את החלטתם. בפשרה שהושגה בעתירה הקודמת, הם רואים פתרון מאוזן של המצב שנותר, בהתחשב בעמדות כל המעורבים בפרשה. 8. ההכרעה בעתירה זו אשר הונחה לפתחו של בית המשפט קשה היא. עוסקים אנו בהתנגשות בין רגשות עזים של כל אחד מן הצדדים הנוגעים לעניין. ההורים ובני משפחה של חיילים אחרים המונצחים על המצבות בהן עוסקים אנו, מבקשים לשמור על שמם של יקיריהם ורואים בכיתוב שמו של שי, בשל הנסיבות בהן מצא את מותו, פגיעה בשם יקיריהם וחילול זכרם. הוריה של דורית רואים פגיעה בזכרה, בכך ששמו של רוצחה יתנוסס על אנדרטה, הבאה להנציח הנצחה ציבורית את שי, אשר גרם לאסונם. העותרת השלישית ואחרים רואים בכך פגיעה בעיקרון ההנצחה הציבורית של מי שראויים לכך. הנצחה ציבורית של מי שאינו ראוי לכך, יש בה פגיעה בהנצחתם של האחרים, הראויים לכך. מי שרוצח אשה בשל כך שאין היא נכונה לקיים עמו קשר, כמוהו ככל רוצח, אשר החברה והציבור מוקיעים ומגנים את מעשהו ואינם מוכנים לתת יד להנצחת זכרו. הנצחה כזו יכולה להתקבל, ולו בעקיפין, כמחילה על מעשהו. הדבר עלול גם להעביר מסר, על פיו אין הוקעה גמורה ושלימה של מעשהו. 9. מנגד, עומדים הוריו של שי. שי היה בנם. אין הם מצדיקים את מעשהו, ורואים בו מעשה בלתי נסלח. ברגישות מירבית וכצעד נאצל מצידם, ראו לתרום את אבריו של שי, לאחר מותו, לאנשים שניתן על ידי כך להציל את חייהם. בכך בקשו לכפר, ולו במעט, על מעשהו של שי. הם לא בקשו לערוך לו הלוויה צבאית, וערכו לו הלוויה אזרחית. הנצחת זכרו נעשתה ביחידתו לא בלחצם, אלא על פי הבנתם ושיקול דעתם של גורמי צה"ל המוסמכים. משנעשה הדבר, מהווה לוח הזיכרון מקום אליו נקשרו ובו הם מתייחדים עם זכרו של בנם. שי לא חדל להיות בנם המנוח. כאב אובדנו של בנם אינו קטן מכאבם של הורים שכולים אחרים, תהיה הסיבה למותו אשר תהיה. על הקשר בין החיים לבין יקיריהם אשר אינם עוד בין החיים, ועל כבוד האדם של הורים שכולים כבר נאמר: "כבוד האדם אינו רק כבודו של אדם בחייו. זהו גם כבודו של אדם לאחר מותו, וזהו גם כבודם של יקיריו, השומרים את זכרו בליבם. כבוד זה מתבטא, בין השאר, בעצם הצבתה של המצבה, בביקורים בבית הקברות בימי זיכרון ובטקסי ציבור ובטיפוח הקבר. זהו אותו קשר - לעיתים ראציונלי ולעיתים בלתי ראציונלי - בין החיים לבין המתים, אשר מגבש את האדם שבתוכנו והנותן ביטוי למאוויי הנפש הנכספים. זוהי היד שהחיים מושיטים למתים" (ראו ע"א 294/91 חברת קדישא נ' קסטנבאום , פ"ד מו(2) 464, 523). שי אינו עמנו. כבודם ו"היד" שמושיטים הוריו ובני משפחתו אל יקירם שמת הם המונחים על כף המאזניים. העובדה ששי גרם למותה של דורית והדרך בה מצא את מותו, ככל שיהיו בלתי נסלחים וראויים להוקעה, גרמו גם לכך שבנם נלקח מהם, מבלי שהם חטאו. 10. האיזון שצריך להערך בנסיבות אלה, כך סבורים כיום גם שלטונות צה"ל, מצדיק הימנעות מהנצחה ציבורית של מי אשר קלון מלווה את מותו. כפי שטענו, בצדק, המשיבים בפנינו, צריכה להיות בעניין זה אחידות בגישה למקרים בהם חיילים מוצאים את מותם, כשקלון מלווה את דרך מותם ומעשיהם כחיילים. עתה, כך ניתן להבין, העניין הוסדר. מקרהו של שי הביא למחשבה מחודשת אצל הגורמים המוסמכים, וזו הביאה למסקנות אופרטיביות כמבואר לעיל. על פי המדיניות הנוהגת, במקרים מסוג זה לא תהיה עוד הנצחה באנדרטות ולוחות זיכרון ביחידתו של החייל. אך הנסיבות בענייננו הן כאלה, ששמו של שי כבר נחקק על לוח הזיכרון ביחידתו. בפרק הזמן הניכר שחלף מאז, הפך המקום אתר התייחדות להוריו, הפוקדים בימי זיכרון את המקום ומעלים את זכרו של שי. סילוק שמו מלוח הזיכרון עתה, לאחר שכבר נחקק עליו, יהווה פגיעה קשה בהם, אשר אין להשוות את חומרתה למקרה בו שלטונות הצבא לא היו מנציחים את שמו מלכתחילה. על הבחנה זו, בין ההחלטה שניתן לקבל טרם מעשה לבין החלטה המתקבלת לאחר שכבר נעשה מעשה, עמד השופט ברק בבג"צ 3406/91 בבלי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מה(5) 1. השופט ברק אומר (בעמודים 11-10): "במסגרת קבלת ההחלטה השניה, בה חוזרת הרשות המינהלית מההחלטה הראשונה, עליה להתחשב בהחלטה הראשונה. אכן, החלטה זו יצרה מציאות נורמטיבית חדשה, היא ביססה הסתמכות ולעיתים אף שינוי מצב לרעה. שינוי בהחלטה זו עשוי לפגוע בציפיות סבירות. יש לשקול עניין זה במסגרת האיזון הכולל, הבוחן את סבירותה של ההחלטה השניה. על כן, יהיו בודאי מקרים בהם רשות לא תהא רשאית לקבל בדיעבד החלטה שרשאית היתה לקבלה מראש. בין ה'מראש' לבין ה'בדיעבד' חלף זמן, התרחשו אירועים, נוצרה מציאות חדשה. כל אלה עשויים להפוך את הבדיעבד לבלתי סביר, למרות שאילו נתקבל 'מראש' היה הוא סביר בהחלט". וכפי שאומר חברי, השופט מצא, בבג"צ 5273/97 מוננזון נ' עירית אשדוד (טרם פורסם): "בגדר שיקוליה לביטולה ולשינויה של החלטה קודמת, חייבת הרשות להביא בחשבון את השפעת ההחלטה המבטלת, או המתקנת, על המציאות אשר נוצרה בעקבות החלטתה המקורית. משנרכשו זכויות מכוח ההסתמכות על ההחלטה הראשונה, או אף נוצרו ציפיות לגיטימיות למימושן של זכויות כאלו, שוב אין הרשות - בגדר החלטתה המתקנת - רשאית להתעלם מהן ... מכאן, שעל רשות מינהלית מוטל, לא פעם, להכיר בזכות שנרכשה בהסתמך על החלטה שגויה, הגם שאלמלא ההחלטה רשאית היתה הרשות שלא להעניקה או להכיר בה" (בפיסקה 8 של פסק הדין). דברים אלה יפים בשינויים המחוייבים גם לענייננו. כפי שמצויין בעניין זה בתגובה מטעם המשיבים 3 ו4-, מהכרותם של גורמי הצבא העוסקים בטיפול בנפגעים עם משפחתו של שי, יהיה בהסרת שמו מלוח ההנצחה של יחידתו, משום פגיעה קשה והוספה מיותרת לכאבם. נוצרה מציאות עליה הסתמכו בני משפחתו של שי ושינוייה יהווה פגיעה קשה בהם. למציאות חדשה זו, המתקיימת מזה קרוב לשלוש שנים, יש לתת משקל. כך נהג ראש אכ"א בצה"ל, ובערכו את האיזון של הפגיעות והאינטרסים הכרוכים בהסרת שמו של שי מלוח הזיכרון, לעומת אלה הכרוכים בהימנעות מכך, הגיע למסקנה, שבנסיבות שנוצרו אין להסיר את שמו של שי מלוח הזיכרון. 11. עתה נדרשים אנו לשקול ולהחליט אם החלטה זו של ראש אכ"א מחייבת את התערבותנו. אין אנו נדרשים להחליט אם מלכתחילה היה מקום להוסיף את שמו ללוח הזיכרון של חיילי היחידה אשר נפלו. גם הגורמים המוסמכים בצה"ל סבורים שלא היה מקום לנהוג כך, ודעתנו כדעתם. מה שנדרשים אנו להחליט בו, הוא האם נוכח המציאות שהתהוותה, ההחלטה שקיבל ראש אכ"א שלא להסיר את שמו של שי מלוח הזיכרון חורגת ממיתחם הסבירות, עד כי מתחייבת התערבות בהחלטתו. אודה, שהתלבטתי רבות בשאלה זו. ההכרעה המתבקשת קשה היא. חברו בה שאלות שבמוסר ובמצפון; שאלות של כבוד המת וכבוד יקיריו המבקשים לזכרו ולבכות את אובדנו - כך לגבי קרוביהם של כל אלה אשר שמותיהם חקוקים על לוח הזיכרון, לרבות הוריו של שי; וכן הפגיעה הקשה שבמחיקת שם של מי שאינו בין החיים מלוח עליו שמו כבר נחקק. עוסקים אנו ברגשות ורגישות של מי שאיבדו את יקיריהם, אשר קשה למודדם. כל החלטה שתתקבל יהיה בה פגיעה בחלק מהמעורבים. אכן, שקילתם של כלל השיקולים ועריכת האיזון ביניהם הינה מלאכה מן הקשות ביותר. בסופו של דבר, באתי למסקנה שאין לקבוע שהחלטתו של ראש אכ"א חורגת ממיתחם הסבירות. נזכור, כי לא מה היה מחליט בנסיבות דומות בית המשפט או שופט משופטיו הוא שצריך להכריע. השאלה היא, אם השיקולים ששקל ראש אכ"א והמסקנה אליה הגיע, הם כה בלתי סבירים עד שנדרשת התערבותנו. על שאלה זו יש, לדעתי, להשיב בשלילה. 12. גם בהחלטת המועצה אין, לדעתי, להתערב. ראשית, אין לבוא עם המועצה בטרוניה על החלטתה הראשונה להוסיף את שמו של שי לאנדרטת חללי צה"ל בני מזכרת בתיה. פעולה זו נעשתה על רקע האינפורמציה שנמסרה לה על ידי שלטונות צה"ל, על פיה נכלל שמו של שי בין החללים אשר הונצחו על ידי צה"ל. כמו עמדתו של ראש אכ"א, היתה עמדתה הראשונה של המועצה כי אין למחוק את שמו של שי מהאנדרטה. משהושגה פשרה בדיון בעתירה הקודמת, וזו התקבלה על דעת העותר שם, על דעת אחרים אשר שמות יקיריהם מופיעים על האנדרטה, וכן על דעת הוריו של שי, שקלה המועצה את עמדתה מחדש, וראתה לאמץ פשרה זו. פשרה זו לקחה בחשבון שבני המקום במזכרת בתיה, להבדיל מבני משפחתם של אלה אשר שמותיהם חקוקים על לוח הזיכרון ביחידתו, מכירים את פרשת נסיבות מותם של דורית ושי. על כן, יועתק שמו של שי מהאנדרטה אשר לידה מתקיים יום הזיכרון לחללי צה"ל. החלטת המועצה גם לקחה בחשבון שהסדר הפשרה נעשה במסגרת הליך שהתקיים בבית המשפט העליון, ובית המשפט ראה לבטל את העתירה על סמך הסדר זה. כאן ראוי להוסיף הערה. העותרים ידעו על ההליך שהתקיים בעתירה הקודמת. הם לא ראו לנכון להצטרף אליו. הם גם לא הגישו את עתירתם, לא כל עוד העתירה הקודמת היתה תלויה, ולא בטרם החליטה המועצה לאשר את הסכם הפשרה. רק כחודשיים לאחר החלטת המועצה, אשר אישרה את ההסכם, הוגשה העתירה בתיק זה. דעתי היא, שלאור השתלשלות האירועים, ולאור הדברים שאמרנו לגבי עמדת המשיבים 3 ו4-, אין להתערב גם בהחלטת המועצה, ואין לקבוע שהחלטתה, על פיה אושר הסכם הפשרה, נגועה באי סבירות המצדיק התערבות. 13. ויודגש: אין בהחלטתנו זו כדי לגרוע או להפחית מן הגינוי המוסרי החריף, אשר ראוי להפנות כלפי מעשי רצח, ובכלל זה מעשי רצח של נשים בידי בני זוגם, אשר הפכו לאחרונה לתופעה מדאיגה הן בשל חומרתה והן במימדיה. מעשה זה של נטילת חייו של אחר במזיד הוא מעשה אשר טבוע בו קלון חריף מעצם מהותו וטיבו. אכן, המדיניות החדשה הנקוטה בידי שלטונות הצבא, השוללת את הנצחתם של חיילים אשר קלון ליווה את מותם ומעשיהם כחיילים, נותנת את המשקל הראוי לצורך בהוקעת מעשים כאלה. אך גם נוכח גישה כללית זו, עלינו לזכור כי החלטתנו אינה ניתנת בחלל ריק. עלינו ליתן את המשקל הראוי לייחוד שבמקרה זה, הנובע מכך שפעולות מסויימות להנצחתו של שי כבר נעשו. על רקע עובדה זו, ועל יסוד מיכלול השיקולים עליהם עמדתי, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת המשיבים. התוצאה היא, שהעתירה נדחית. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט א' מצא : אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' אנגלרד : אני מסכים לחוות דעתו של חברי השופט ת' אור. עם זאת, ברצוני להוסיף דברים אחדים. על הקינאה אומר הכתוב כי קשה היא כשאול, ורבי אליעזר הקפר אומר כי היא מוציאה את האדם מן העולם (פרקי אבות, ד, כא). נראה כי הקינאה גרמה למעשה הטירוף של חייל צעיר, שביום מר ונמהר רצח נפש נערה והרג גם את עצמו, ובכך הביא יגון ושכול על שתי משפחות. וכאילו לא די בייסורי נפש אלה, בא עניין ההנצחה בחיִל ובמושבה וגרם עוגמת נפש נוראה לקרובי המשפחה מוכי הגורל ולהורים שכולים נוספים. כתוצאה מכך, אנו נקראים להכריע בשאלה האם מן הראוי למחות את שמו של הורג הנפש ממצבות הזכרון בהן נחרת. אגב כך, אנו מתבקשים להחליט האם לקיים או לבטל את הפשרה שנעשתה באישור בית משפט זה, למחוק את השם ממצבה אחת ולהוסיפו למצבה אחרת? קשה עלינו ההחלטה, משום שהמחלוקת טעונה בסמליות רבה ומלוּוָה ברגשות עזים. החלטתנו - יהא תוכנה אשר יהא - תוסיף בהכרח צער על צער וכאב על כאב השרויים בעומק נשמתו של כל אחד ואחד מבעלי הדין בשל האסון שהתרגש עליו. אמנם גזירה עלינו היא כי אין מרחמין בדין (שו"ע, חו"מ, יז, י; צז, ה ), אך מי חפץ בדין שאין בו ממידת הרחמים?! תחושתם הקשה של הורי הנערה בשל הנצחת שמו של רוצח בתם על לוח זכרון בצבא ועל אנדרטה ציבורית מובנת מאד. ציון שמו של מת על מצבה נחשב בעיני הציבור כמתן כבוד למת. ומה כבוד יש להעניק לאדם בנסיבות מחרידות אלה?! אולם נראה לי כי ההנחה שציון השם של נפטר על מצבת זכרון הוא עניין של כבוד-המת אינה כה פשוטה כפי שילמד אותנו עיון במסורת ישראל. ואמנם, בהלכה היהודית שאלה גדולה היא אם דיני האבלות, הנוגעים להלוויית המת, להספדו, לקבורתו, לאמירת קדיש, לניחומים ולהקמת מצבה מכוונים הם לכבוד המת או לכבוד האנשים החיים אותם השאיר אחריו לאנחות. מקור המחלוקת הוא במסכת סנהדרין ( בבלי, מו, ב) לגבי הספדו של מת: "איבעיא להו הספידא יקרא דחיי הוי או יקרא דשכבי הוי" ["נשאלה להם: ההספד כבודם של החיים הוא או כבודם של המתים הוא"]; מסקנת הגמרא שם היא כי ההספד הוא לכבודו של המת. התוצאה היא כי מת שאינו ראוי לכבוד על פי תפיסת ההלכה, כגון המאבד עצמו לדעת או הרוגי בית דין "אין מתעסקים עמו לכל דבר ואין מתאבלין עליו ואין מספידים אותו ולא קורעין ולא חולצין, אבל עומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד לחיים" (שו"ע, יו"ד, שמה, א). מתוך דין זה עולה, איפוא, כי יש דברים באבלות שהם כבוד למת ויש דברים שהם כבוד לחיים. באשר למניעת כבוד למת שאינו ראוי לכבוד, אציין כי ידועה גישתה המקלה של ההלכה באמצה מבחן חמור ומצמצם למציאותו של מאבד עצמו לדעת, עד כדי כך ש"אם ראוהו חנוק ותלוי באילן או הרוג ומושלך על גבי סייפו הרי הוא בחזקת כל המתים ומתעסקים עמו ואין מונעין ממנו דבר" (יו"ד, שמה, ב). ראה את תשובתו הידועה של החתם סופר, יו"ד סימן שכו, שבה הוא אומר "ומי יודע מחשבות בני אדם"; וכן "לעולם אנו תולין או שלא איבד עצמו כלל או אי נמי איבד עצמו מכל מקום היה שלא מדעת". השווה גם פד"ר א, בעמ' קסד. כפי שעולה מלשון השולחן ערוך הנזכרת (סימן שמה, א), מרן ר' יוסף קארו פסק, בעקבות הרמב"ם, כי רוב דיני האבלות הם לכבוד המת (יקרא דשכבי) ורק מיעוטם לכבוד החיים (יקרא דחיי), כגון דיני התנחומים. על גישה זו יצאו עוררין מבין הפוסקים. ראה כסף משנה על הרמב"ם הלכות אבל פ"א, הי"א, המזכיר את הרמב"ן (תורת האדם, בעמ' פג), וכן בית יוסף על טור יו"ד סימן שמה; וכן ראה לחם משנה, על הרמב"ם, שם. ראה במיוחד את תשובתו הנזכרת של החתם סופר, יו"ד, סימן שכו; וכן תשובתו אה"ע, סימן סט. גדולי הפוסקים גילו רגישות מיוחדת כאשר בשלילת האבלות הייתה משום פגיעה קשה בכבוד המשפחה "אשר יהיה להם לבוז ולכלימה עולמית שאחד מהם קלקל מעשיו". הם נטו להתיר את האבלות למשפחה אף במקרה של מאבד עצמו לדעת: חתם סופר, שם, סימן שכו; פתחי תשובה על שו"ע יו"ד, סימן שמה (א). יהא הדין בדיני אבלות אשר יהא, דומה כי הקמת מצבה לזכר המת היא בעיקרה לכבוד החיים. השאלה התעוררה לגבי מצבה לציון הקבר, לה יש דינים מיוחדים בשל איסור הנאה. לגביה הובעה הדעה כי יש בה הן משום כבוד המת והן משום כבוד החיים, כשהדגש הוא על האחרון. עיין ודוק בשו"ת דברי יוסף, סימן יג (רבי יוסף קאנוויץ). נראה לי כי לוח זכרון ומצבה המצויים באתר אחר, שאינו הקבר, ואשר בדרך כלל משמש למקום התייחדות שנתית של קרובים וידידים הם, לפי תפיסת ההלכה, באופן בלעדי לכבוד החיים, הלא היא משפחת הנפטר. נמצא כי לפי גישת המסורת היהודית, אין בהקמת מצבת זכרון משום מתן כבוד למת. לכן נראה כי גם אם נהרג אדם בשל ביצוע פשע, אין מניעה עקרונית כי שמו יונצח לכבוד הוריו וקרוביו ולנחמתם. איני מתעלם מכך כי לפי התפיסה הרווחת בציבור הישראלי מצבות זכרון הן לכבוד הנפטרים. אך ההתבוננות בתפיסתה של ההלכה היהודית - הנשענת על הכרה בת אלפי שנים של המציאות האנושית - עשויה להעניק לנו מבט מעמיק יותר על הבעייתיות של המקרה שלפנינו. המדובר אינו כל כך בכבוד המת כמו בכבוד החיים. הכרה זו מעמידה אלה מול אלה את ההורים האומללים של שני הצעירים. מחיקת השם של הצעיר המת היא פגיעה קשה בכבוד הורי הצעיר, מבלי שיש הכרח לראות בהשארת שמו על המצבה, בנסיבות המקרה, משום מתן כבוד לו. אין ספק, כי גם בכך יש בפועל משום גרימת צער להורי הנערה השכולים, וגם להורים שכולים אחרים ששמות ילדיהם חרותים בלוח. הפנמת ההשקפה ההלכתית עשויה, אולי, לשכך במשהו את הכאב בשל הפניית המבט מן המתים אל החיים. ברוח השקפה זו, ברצוני לסיים את דבריי בפרשה מעציבה זו בהצעה שאולי יש בה משום נחמה פורתא: בדיון לפנינו קבלו ההורים של הנערה, שחייה נקפדו באכזריות בדמי ימיה, כי למרבה היגון בתם לא זכתה להנצחה ציבורית כלשהי. מדוע לא תינקט יוזמה על ידי אנשי ציבור, בעזרתם של אנשים בעלי רצון טוב, להקמת מפעל הנצחה מתאים לזכר הנערה? מפעל כזה יהיה לכבודה ולכבוד משפחתה וקרן קיימת לציבור כולו. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, כא' בטבת התשנ"ח (19.1.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97047630. E02

[ "בג\"ץ 4763/97", "ע\"א 294/91" ]

479

117

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5780/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד המערער : נאסר מחמד קוס נגד המשיב ה : מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר תאריך הישיבה: י' בחשון התשנ"ח (10.11.97) בשם המערער: עו"ד בולוס ג'ואד בשם המשיבה: עו"ד אביה אלף החלטה כמבוקש על ידי המערער, בהסכמת באת-כוח המדינה נדחה ביצוע עונש המאסר. על המערער להתייצב במשטרת ירושלים ביום 29.11.97 עד השעה 10:00 לריצוי עונשו. ניתנה היום, י' בחשון התשנ"ח (10.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97057800. E04

[ "ע\"פ 5780/97" ]

480