shay681/Precedents · Datasets at Hugging Face

Id int64 1 743k	text stringlengths 88 1.9M	Precedents_Found sequencelengths 1 250	__index_level_0__ int64 0 751k
34,130	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7156/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ים : יעקב וברטה שואעי נגד המשיבים : 1. דניאל בכרך 2. אשבורן דוד וחנה - אידה 3. קרן לרמי - חברה רשומה בואדוז 4. אלכסנדר ומלכה קינן סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, י"ז בטבת התשנ"ח (15.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96071560. A02 /דז/	[ "ע\"א 7156/96" ]	4,754
45,993	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7156/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערער ים : יעקב וברטה שואעי באמצעות מיופה כוחם הרצל שואעי נגד המשיבים : 1. דניאל בכרך 2. אשבורן דוד וחנה אידה 3. קרן לרמי - חברה רשומה בואדוז 4. אלכסנדר ומלכה קינן ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.8.96 בתיק 223/94 שניתן על ידי כבוד השופט י' ברנר תאריך הישיבה: י"ג בכסלו התשנ"ט (2.12.98) בשם המערער ים: עו"ד יאיר זלנפרוינד בשם המשיבים : עו"ד נעמי וייל פסק-דין השופט י' אנגלרד: 1. השאלה בערעור זה נוגעת לפרשנותן של הוראות בתקנון בית משותף. תורף הבעיה הוא אחוזי הבנייה העומדים לרשותו של דייר, אשר לדירתו הוצמד הגג והותר לו לבנות עליו "למען הרחבת דירתו בהתאם לחוקי בניה, המחייבים בארץ". האם הוראה זו העניקה לו את הזכות לבנות עד קצה גבול הגג תוך כדי ניצול אחוזי הבנייה של הבית כולו? או שמא מוגבל הוא בבנייתו באחוזי הבנייה היחסיים לפי חלקו ברכוש המשותף? 2. אביא את עובדות המקרה בקצרה: בשנת 1956 הגישו כל בעלי הדירות בבית המשותף ברח' בלפור בירושלים (להלן: "הבית המשותף") בקשה לרשום את הבית כבית משותף וכן הוגש לרישום תקנון, אשר אחת ממטרותיו היא "לקבוע סדרי ניהול ושימוש ברכוש המשותף". 3. סעיף 4 לתקנון קובע את חלוקת הרכוש המשותף: בהתחשב עם התנאים המיוחדים של הבית ובמיוחד בחוסר שויון בין הדירות הן מבחינת איכותן והן מבחינת גודלן ובהסתמך על מחיר כל דירה ודירה - הוסכם ונקבע ששעור של כל צד וצד בחלוקת הרכוש המשותף יהיה כדלקמן: 1) של צד "א" .........6.3% 2) של צד "ב" .........17.8% 3) של צד "ג" .........17.7% 4) של צד "ד" .........21.0% 5) של צד "ה" .........17.4% [דירת הגג] 6) של צד "ו" .........19.8% 4. הבית המשותף מורכב מבנין בן 3 קומות וממבנה נפרד בחצר (צד "א", ששטחו כ70- מ"ר). דירת הגג, שטחה 57 מ"ר. ארבעת הדירות הנותרות, הממוקמות בקומה הראשונה והשניה, הן בשטח של כ85- מ"ר כל אחת. 5. סעיף 5(1) ו-(2) לתקנון קובע: (1) אלה חלקי רכוש הבית, המפורטים בסעיפים הקטנים הבאים, אינם נחשבים כרכוש משותף של הבית, אלא צמודים לדירות מסוימות כפי שזה צוין כדלהלן: (2) לדירת-גג מספר 5 של צד "ה" להצמיד כל שאר הגג הסמוך לה כחלק בלתי נפרד ממנה; על גג זה צד "ה" רשאי לבנות למען הרחבת דירתו, בהתאם לחוקי בניה, המחייבים בארץ. 6. סעיף 7 לתקנון קובע: אין להקים מבנים כל שהם על שטח חתיבת הקרקע של הבית כולה, אלא בהסכמה מפורשת ופה אחד של כל בעלי הדירות גם יחד ללא יוצא מן הכלל. סעיף זה לא בא לגרוע או לפגוע ברשות צד "ה" לפי סעיף 5(2). 7. ביום 21.1.93 רכשו ברטה ויעקב שואעי, להלן: "המערערים", ממר שינפלד את דירת הגג, מתוך כוונה להרחיב אותה עד קצה הגבול הפיזי של הגג. לפני רכישת הדירה הם לא פנו בעניין אל יתר הדיירים והתכוונו לדבר איתם לאחר הרכישה. 8. בתום הליכי הרכישה, כשביקשו להרחיב את הדירה, נתקלו המערערים בהתנגדות הדיירים, המשיבים בערעור זה. בעקבות התנגדות זו, פנו המערערים בהמרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בבקשה להצהיר כי הם רשאים לנצל את אחוזי הבנייה הנותרים בבית המשותף לשם בנייה על הגג הצמוד לדירת הגג שבבית המשותף - ככל שהדבר יתאפשר בהתאם לחוקי התכנון - ללא צורך בהסכמת המשיבים. 9. בית המשפט המחוזי - מפי סגן הנשיא ש' ברנר - לא נעתר לבקשה כנוסחה, אלא קבע כי המערערים רשאים להרחיב את דירת הגג, תוך ניצול 17.4% מיתרת זכויות הבנייה הבלתי מנוצלות, לכל היותר. בית המשפט נימק את מסקנתו בשורה של טעמים: א. מסמיכות המקום והעניין בין הכתוב בסעיפים 4 ו5- לתקנון עולה שכוונת הצדדים (אומד דעתם) המשתמעת מן התקנון הייתה שכל זכות או יתרון אחר השייך לכלל בעלי היחידות בבניין, שהוא במהותו (אף אם לא בהגדרתו) "רכוש משותף", יתחלק ביניהם באופן הקבוע בסעיף 4 לתקנון. ב. פרשנות ראויה מחייבת לקרוא בהקשר ענייני אחד את הסעיפים 4 ו5- שבתקנון. כוונת הצדדים, בחתימתם על התקנון, הייתה להביא לידי חלוקה הוגנת ושווה, פחות או יותר, של כלל הזכויות בנכס. ג. יש להבדיל בין אותם המקרים שבהם הסכמה לבניה על רכוש משותף שהוצמד לדירה מסויימת ניתנה מראש וללא כל סייג, לבין המקרים שבהם מסתבר כי המדובר הוא בהסכמה מסוייגת. כלל הוא, שהוראות תקנון בית משותף יש לפרש בדווקנות ובצמצום, והוא הדין בכל הוראה שבתקנון הגורעת מזכויות הדיירים ברכוש המשותף. פירושו של התקנון ברוח זו מוליך למסקנה כי על ההסכמה שניתנה לבעלי דירת הגג, הגם שניתנה מראש, הוטלו שני סייגים: האחד, הרשות ניתנה להרחבת הדירה; והשני, בכל הנוגע לזכויות משותפות לכלל הדיירים, לא התכוונו הצדדים להעניק לדירת הגג, אף שהיא קטנה מכל הדירות האחרות, יותר מאשר 17.4%. ד. פירוש זה נתמך גם בעובדה שבתקנון, אשר נוסח בצורה מדוקדקת, אין הוראה האומרת כי בעלי דירת הגג יהיו רשאים להרחיב אותה על פני כל שטחו של הגג . ומה היה יותר פשוט וקל מאשר לכתוב כך במפורש, אם אמנם לזאת התכוונו הצדדים. ה. הביטוי "למען הרחבת דירתו" שבסעיף 5(2) לתקנון נכתב לא רק על מנת להסביר את מטרת ההצמדה אלא גם כדי לקבוע (ולו בעקיפין) את היקף המימוש של הרחבה זו. ו. נימוק נוסף - אותו רואה בית בית המשפט קמא "למעלה מן הצורך" מושתת על מכתבו של חיים שחר, אדריכלו של שינפלד (המוכר), מיום 31.7.91, בו הוא כותב את הדברים הבאים: לכל המעוניין הנדון:בית יוסי שינפלד- בלפור -16 אחוזי בניה א. לפי הסכם בין הדיירים בעת רישום הבית המשותף (ראה צילום הסכם רצ"ב), מגיעים ליוסי שינפלד צד ה' - 17.4% מהרכוש המשותף. לפיכך מגיע לו 17.4% מאחוזי הבניה הנותרים לכל הבנין. ב. לפי ההסכם הנ"ל סעיף 5(2) מוסכם כי "לדירת גג מספר 5 של צד "ה" יש להצמיד כל שאר הגג הסמוך לה כחלק בלתי נפרד ממנה, ועל גג זה צד "ה" רשאי לבנות למען הרחבת דירתו, בהתאם לחוקי בניה המחייבים בארץ". ג. לכן, אנו מבקשים תוספת בניה של 17.4% מיתרת אחוזי הבניה של הבנין. ד. כמו כן, אנו מבקשים תוספת 5% השלמת גג. ז. המערערים בחרו שלא לדבר עם הדיירים האחרים והסתפקו במה שנודע והוסבר להם, לטענתם, מפי המתווך ומפי פרקליטם ובבדיקות שערכו במחלקת התכנון של עירית ירושלים ובלשכת רישום המקרקעין. בכל שלבי המו"מ ועד לאחר החתימה על הסכם הרכישה הם לא פגשו בשינפלד ולא שוחחו עימו. גם אם המערערים אינם כבולים לפירוש המשפטי שנתנו המוכר או אדריכלו לתקנון, הדעת נותנת כי הם קנו את הגג הצמוד בהנחה (כלכלית) שלא ניתן לבנות עליו יותר מאשר 17.4%. שינפלד לא יכול היה לתבוע מהם תמורה עבור אפשרויות בניה רחבות יותר ממה שהוא בעצמו הודה בהן במכתבו הנזכר. 10. לאחר שעיינתי בסיכומי בעלי הדין ובטענות שהושמעו בהשלמת הטיעון בעל-פה, לא השתכנעתי כי יש להתערב במסקנותיו של בית משפט קמא. לפנינו אמנם מקרה גבולי שבו קיימות שתי אפשרויות פרשנות לגיטימיות של הוראות בתקנון הבית המשותף. אך נימוקיו של בית המשפט, להעדפת הפרשנות המצמצמת את זכות הבנייה על הגג הצמוד לכדי חלקם של המערערים ברכוש המשותף, נראים בעיני משכנעים, וזאת על רקע נוסח המסמך והנסיבות המלוות אותו. 11. ברצוני להוסיף כי מייחס אני חשיבות רבה למכתב שנשלח מטעם המוכר ל"כל המעוניין", ובו הודאה כי זכותו לבנות על הגג מצטמצמת לחלקו ברכוש המשותף, דהיינו, אחוזי הבנייה הם בהיקף של 17.4% מאחוזי הבנייה של כלל הבניין. בניגוד לטענת המערערים, אין כאן עניין של "ויתור" על זכות קניינית. לדברי המערערים: הזכות שהוקנתה בהסכם השיתוף לבעלי דירות הגג לבנות על הגג הינה זכות קנינית-חפצית, אשר היקפה איננו משתנה בהתאם לפרשנות שניתנה לה על ידי מי מבעליה הקודמים, ואשר להבדיל מזכות "חיובית", הדין הישראלי ככלל איננו מכיר ב"ויתור" בעלמא עליה ... ולפיכך במידה שהזכות ניתנה בהסכם השיתוף לא יכול היה היקפה להשתנות גם לו הובנה שלא כיאות ע"י מי מבעלי הדירה הקודמים. 12. בניגוד לעמדת המערערים, מקבל אני בהקשר זה את ניתוחו של י' וייסמן בספרו ' דיני קניין בעלות ושיתוף ' (תשנ"ז1997-), הקובע: --- הסכם שמכוחו מעניקים בעלי הדירות בבית משותף זכות למי שגג הבית הוצמד לדירתו, לבנות על הגג, אינו אלא הסכם שלפיו בעלי הדירות - אשר בהיותם בעלי הקרקע בבית המשותף, הינם הזכאים לאחוזי הבניה של הבית המשותף - מתירים לבעל הגג לבנות על הגג, ומתחייבים להעביר לבעלותו את הדירות שיבנה. בלא העברת בעלות על ידי בעלי הדירות שבבית, בדירות שייבנו, לא ייחשב הבונה לבעל הדירות האלה. כל עוד לא נרשמו הדירות הנוספות במרשם על שם הבונה הן בגדר רכוש משותף, כמתחייב מן ההגדרה של רכוש משותף, האומרת שכל חלקי הבית המשותף שאינם רשומים כדירות הם בגדר רכוש משותף. רישום הדירות בבעלות מי שבנה אותן לא יוכל להיעשות בלא הסכמת כל בעלי הדירות, שהם בעלי הרכוש המשותף בבית. בסיכום, הצמדה של אחוזי בניה לדירה כשלהי בבית משותף, בדומה להצמדה של חלקים מן הרכוש המשותף, אינה אפשרית. הסכמים שבהם מעניקים זכות לניצול אחוזי בניה אינם בגדר עיסקה קניינית; אין הם עשויים להביא לשינויים בבעלות על אחוזי הבניה. הסכמים שכאלה עשויים להוליד זכויות שאופיין חוזי גרידא [ההערות הושמטו - י.א.] ( שם , בעמ' 419-419). נמצא, כי לא בוויתור על זכות קניינית מדובר אלא בוויתור על זכות חוזית, שלגביו אין מניעה כי יחייב, עקרונית, לפי דברי המערערים עצמם, את המוותר. התוצאה היא כי אין לצמצם את נפקותו של המכתב לגבי המוכר בלבד: המוכר אינו יכול להעביר לקונה יותר זכויות מאלה שמצויות בידיו. אשר על כן, אני מציע לדחות את הערעור. ש ו פ ט השופט א' מצא: חברי השופט אנגלרד מציע לדחות את הערעור. דעתי, בכל הכבוד, היא, שהערעור בדין יסודו. אתייחס, כסדרן, לשתי הסוגיות בהן מתמקדת מחלוקתנו: שאלת פרשנותו של סעיף 5(2) לתקנון הבית המשותף; ושאלת נפקותו של מכתב האדריכל חיים שחר. 2. נקודת המוצא לדיון בשאלה הראשונה היא, שככלל יש להבחין בין הצמדת חלק מחלקת הרכוש המשותף, לאחת מן הדירות בבית המשותף, לבין זכות בעל הדירה לבנות על השטח הצמוד. הצמדת שטח לדירתו מקנה לבעל הדירה זכות בעלות בשטח המוצמד. אך מכאן לא נובע, שלבעל הדירה קמה זכות לבנות על השטח המוצמד. זכויות הבנייה בבית-משותף שייכות (מכוח בעלותם המשותפת בקרקע) לבעלי כל הדירות בבית, וניצולן על-ידי בעל-דירה מותנה בהסכמת יתר בעלי הדירות. אך בעוד שביחס לעצם הזכות לבצע בנייה על השטח הצמוד, אין להסתפק בפחות מהסכמה מפורשת של יתר בעלי הדירות, הרי שביחס להיקפן של הזכויות המוענקות אין נדרשת התנייה מפורשת וניתן להיבנות גם מן הנסיבות. כך, למשל, אם ניתנה הסכמה לבנייה על-פי היתר בנייה שיתקבל, והזכות לבנות לא הוגבלה לניצול חלק מסוים בלבד של אחוזי הבנייה, עשויה השתיקה להתפרש כהסכמה למיצוי כל אחוזי הבנייה האפשריים על-פי ההיתר שיינתן לבנייה על גבי השטח הצמוד לדירה. הלכה לעניין זה נלמדת מע"א 749/76 יוסף נ' בכר , פ"ד לב(3) 617. כאן נדון הסכם בין בעלי הדירות שקבע (בסעיף ג') כי "בעלי היחידות מסכימים כי הבעל הרשום של היחידה ... יהא זכאי לבנות על גג 'הנכס' המסומן... ואשר יוצמד ליחידה ... בהתאם לרשיון בניה שיבקש ויקבל מבלי להיזקק להסכמת בעלי שאר יחידות המשנה בקשר לפעולות אלה". ובהידרשו לפירושו של הסכם זה קבע השופט י' כהן: "...אני מסכים עם השופט המלומד שאין בסעיף ג' הנ"ל כל הגבלה בקשר עם עניין אחוזי הבניה ועל-כן זכות הבניה על הגג שניתנה בסעיף זה כוללת בתוכה גם את הזכות לנצל אחוזי בניה, במידה שהדבר נחוץ, על-פי רשיון שיתקבל, לשם בניה על הגג" ( שם , עמ' 626). הוא הדין בהסכם, לפיו ניתנה הסכמה לבנייה על-ידי בעל-דירה בחלקת הרכוש המשותף, ולא נאמר בו דבר לעניין זכותו של בעל הדירה לנצל, לצורך הבנייה, אחוזי בנייה של הבית המשותף. בהתייחסו להסכם כזה קבע הנשיא שמגר: "כאשר הסכים המשיב שהמערער יבנה על גג הבניין, הסכים לאפשר למערער להשתמש באחוזי הבנייה של הבניין" (ע"א 432/83 מזרחי נ' חביב , פ"ד מ(4) 673, בעמ' 680). 3. גם פרשתנו מעוררת שאלה פרשנית שהיא לכאורה דומה, אך נראה לי שההכרעה בה הינה קלה ופשוטה לאין ערוך. סעיף 5(1) לתקנון הבית המשותף מורה כי "חלקי רכוש הבית, המפורטים בסעיפים הקטנים הבאים, אינם נחשבים כרכוש משותף של הבית אלא צמודים לדירות מסוימות" (ההדגש שלי א' מ'). וסעיף 5(2), שהוא מן "הסעיפים הקטנים" אליהם מפנה סעיף 5(1) והמתייחס לדירת המערערים, קובע כי "לדירת-גג מספר 5 של צד 'ה' להצמיד כל שאר הגג הסמוך לה כחלק בלתי נפרד ממנה; על גג זה צד 'ה' רשאי לבנות למען הרחבת דירתו, בהתאם לחוקי הבניה, המחייבים בארץ". והנה, לא זה בלבד שסעיף 5(2) אינו מטיל כל הגבלה על היקף זכויות הבנייה המוענקות לבעל דירת הגג בשטח "כל שאר הגג" שהוצמד לדירתו, אלא שאף נאמר בו, במפורש, כי בעל דירת הגג "רשאי לבנות למען הרחבת דירתו, בהתאם לחוקי הבניה המחייבים בארץ". ומשמעותה הפשוטה והמובנת של הוראה זו היא, שבעל דירת הגג רשאי להרחיב את דירתו ככל שיותר לו הדבר לפי דיני התכנון והבנייה. זאת ועוד: בסעיף 7 לתקנון היתנו בעלי הדירות, כי "אין להקים מבנים כל שהם על שטח חתיבת (כך!) הקרקע של הבית כולה, אלא בהסכמה מפורשת ופה אחד של כל בעלי הדירות גם יחד ללא יוצא מן הכלל". אך למניעת ספק, בדבר הסכמתם שלא להטיל כל מיגבלה נוספת על רשות הבנייה שהוענקה לבעל דירת הגג, הוסיפו בעלי הדירות והבהירו, בסעיף 7, סיפה, כי "סעיף זה לא בא לגרוע או לפגוע ברשות צד 'ה' לפי סעיף 5(2)". 4. בית המשפט המחוזי קבע, כי הסכמת בעלי הדירות לבנייה על שטח הגג סויגה בשניים: האחד, בכך שהרשות ניתנה רק "למען הרחבת דירתו"; ביטוי, שלדעת השופט המלומד נועד לא רק להסביר את מטרת ההצמדה, אלא גם לקבוע את היקף המימוש של זכות הבנייה; והשני, כי הצדדים לא התכוונו להעניק לבעל דירת הגג זכות לניצול אחוזי בנייה בשיעור העולה על 17.4%, השווה לחלקו היחסי בבעלות על חלקת הרכוש המשותף. חברי השופט אנגלרד סבור, כי "המקרה שלפנינו הוא גבולי שבו קיימות שתי אפשרויות פרשנות לגיטימיות של הוראות בתקנון הבית המשותף". אך, לדידו, הנימוקים שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי, להעדפת הפרשנות המצמצמת את זכות הבנייה של המערערים ברכוש המשותף לכדי חלקם היחסי ברכוש המשותף, הם משכנעים ואין עילה להתערב בהם. גישה זו אינה מקובלת עליי. בנוסח התקנון אין כל אחיזה לסברתו הפרשנית של בית המשפט המחוזי, כי באמירה "למען הרחבת דירתו" התכוונו בעלי הדירות לקבוע את היקף זכות הבנייה המוענקת לבעל דירת הגג. ואילו קביעתו, כי יש לייחס לבעלי הדירות כוונה שלא להתיר לבעל דירת הגג לנצל אחוזי בנייה בשיעור העולה על חלקו היחסי בזכות הבעלות על חלקת הרכוש המשותף - שגם לה אין כל אחיזה בנוסח סעיף 5(2), והיא אף סותרת את ההבהרה שנכללה בסעיף 7, סיפה, לתקנון - אף אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה. באמצו את פרשנותו של בית המשפט המחוזי פוסק למעשה חברי השופט אנגלרד, כי מכך שלא הוענקו למערערים מלוא זכויות הבנייה בלשון מפורשת, יש להסיק כי זכות הבנייה שהוענקה להם מוגבלת לחלקם היחסי ברכוש המשותף. אלא שבכך יש משום היפוך יוצרותיה של ההלכה, שנקבעה בפרשת יוסף נ' בכר (ע"א 749/76 הנ"ל), כי משהתירו בעלי הדירות בבית-משותף לבעל-דירה לבנות בחלקת הרכוש המשותף בנתון להגבלות דיני התכנון והבנייה, ולא כפפו את רשותם לכל הגבלה אחרת, ניתן להסיק משתיקתם כי הירשו לבעל הדירה לנצל את כל אחוזי הבנייה הנדרשים לביצוע הבנייה לפי ההיתר שניתן לו. ולמצער בנסיבותיו של המקרה שלפנינו, שלטעמי איננו מעורר קושי פרשני ממשי, אינני רואה כל הצדקה לסטות מהלכה זו. לפנים מן הצורך אוסיף, כי גם אלמלא ניסוחן הברור של הוראות התקנון, הייתי מתקשה לקבל כמובנת מאליה את הכריכה בין היקף זכותו של בעל-דירה לנצל אחוזי בנייה, לבין חלקו היחסי בבעלות על חלקת הרכוש המשותף; שהלוא, אחוזי בנייה אינם חלק מחלקת הרכוש המשותף, אלא נכס המצוי בבעלותם המשותפת של בעלי הדירות, מכוח בעלותם המשותפת בקרקע שעליה הוקם הבית (ראו ע"א 136/63 לווינהיים נ' שורצמן , פ"ד יז 1722, 1726, ופרשת מזרחי נ' חביב , ע"א 432/83 הנ"ל, בעמ' 680). על-כל-פנים, אינני רואה בסיס להשוואה "אוטומטית" בין השניים. 5. חברי, השופט אנגלרד, מציין כי הוא מייחס חשיבות רבה למכתב ששיגר האדריכל חיים שחר, בשם מר יוסי שינפלד, מי שמכר את הנכס למערערים. במכתב זה רואה חברי משום הודאה מצד מר שינפלד, כי זכותו לבנות על גג הבית מוגבלת לשיעור השווה לחלקו היחסי ברכוש המשותף. בהודאה זו, לדעת חברי, אין משום ויתור על זכות קניינית, אלא ויתור על טענה חוזית, שהינו בעל נפקות גם ביחס למערערים. גם בעניין זה אין בידי להסכים לעמדת חברי. היקף זכותו של בעל דירת הגג לבנות בשטח הגג שהוצמד לדירתו נגזר מהוראת סעיף 5(2) לתקנון. בקשר לכך יש להדגיש, כי מר שינפלד לא נמנה עם רוכשי הדירות המקוריים, שהיו צדדים לתקנון הבית המשותף בעת שזה הוגש לרישום; ולכן אין במכתבו של אדריכל שחר משום ראיה חיצונית לאומד דעת הצדדים ביחס לתוכן הסכמתם במסגרת הוראות התקנון. השאלה היחידה היא, אם יש במכתב כדי להעיד על הסכמה, בין מר שינפלד לבין בעלי הדירות האחרות, לשינוי תנאי התקנון בנושא היקף זכויות הבנייה. לשאלה זו יש, לדעתי, להשיב בשלילה. גם בהנחה שהזכות לבנות על הגג, שהוענקה לבעל דירת הגג לפי התקנון, אינה זכות קניינית, אלא (כפי שקובע חברי הנכבד) זכות חוזית, שוויתור עליה עשוי לחייב גם רוכש שבא בנעלי הבעלים, לא יהיה בכך כדי להשפיע על ההכרעה. הטעם לכך נעוץ בנסיבות העובדתיות שבגדרן שוגר המכתב. מכתבו של אדריכל שחר, אף שהוכתר במלים "לכל המעוניין", שוגר רק אל הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. היה זה לאחר שהוועדה דחתה בקשה קודמת, שהגיש אדריכל שחר מטעם מר שינפלד, למתן היתר בנייה שיאפשר בנייה על כל שטחו של הגג. בעלי שאר הדירות התנגדו לבקשה זו. טענתם היתה שלמר שינפלד אין כל זכות לבנות על שטח הגג שהוצמד לדירתו. החלטת הוועדה, לדחות את הבקשה למתן היתר בנייה, התבססה על הטעם כי אין זה סביר שכל אחוזי הבנייה הקיימים בנכס ינוצלו על-ידי בעלי דירת הגג. מכתבו של אדריכל שחר, שכאמור הופנה אל הוועדה המקומית, נכתב במטרה להניח את דעת הוועדה המקומית ולשכנעה להתיר בנייה על הגג בהיקף יותר מצומצם. אמנם יש במכתב משום פרשנות התקנון בנושא היקף הבנייה המותר - שבדיעבד ניתן לקבוע כי היתה פרשנות מוטעית - אך אין בו משום מצג מצד מר שינפלד כלפי שאר בעלי הדירות, בדבר היקף הבנייה שהוא רשאי לבצע על-פי הוראות התקנון או משום הבעת הסכמה לצמצומו. 6. יתרה מזו, שינוי תקנון של בית משותף כפוף לדרישות פורמליות שבחוק המקרקעין, התשכ"ט1969-. התקנון אינו חוזה רגיל, שכן בזכויות המוקנות בו מתקיימות לפחות חלק מן התכונות המייחדות זכות קניינית, כעצמאות ועבירות. מכאן שאין למהר ולהכיר בשינוי בהוראות התקנון, הנלמד רק במשתמע מן הנסיבות. וככלל ראוי לדרוש, כי הסכמה על שינוי בהוראות התקנון, שבכוחה לחייב צדדים שלישיים, תבוא לידי ביטוי בתיקון פורמלי של נוסח התקנון וברישום. בית-משפט זה כבר עמד בעבר על הצורך כי תיקון התקנון יירשם בפנקסי המקרקעין, או, לכל הפחות, בספר ההחלטות של הבית המשותף, וזאת כערובה נדרשת לקיום הוודאות המשפטית (ע"א 2896/90 טרוצקי נ' דיין , פ"ד מו(5) 454, 459). מבלי לנקוט עמדה באלו מקרים ראוי, אם בכלל, להכיר בשינוי משתמע של תקנון בית משותף, נהיר הוא, כי מכתבו של אדריכל שחר לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אינו יכול להיחשב כשינוי מוסכם בהיקף הזכות שהוקנתה לבעל הדירה על-פי התקנון שבכוחו לכבול גם את המערערים. 7. הייתי מקבל את הערעור, מבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ומעניק למערערים את הסעד ההצהרתי אותו ביקשו בתובענתם. המשיבים ישלמו למערערים את הוצאות התובענה והערעור ושכר-טירחת עורך-דין בשתי הערכאות בסך 30,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט י' טירקל: אני סומך את ידי על פסק דינו של חברי הנכבד, השופט א' מצא, הן לענין פרשנותו של התקנון והן לענין המשמעות והתוצאות שניתן לייחס למכתבו של האדריכל ח' שחר. לענין פרשנות המלים "למען הרחבת דירתו" שבתקנון - שבית המשפט המחוזי סבר שהן מגבילות את היקף המימוש של זכות הבניה - אעיר שאין בהן אחיזה לפרשנות שכזאת. הלא מקרא מפורש הוא: "ואם ירחיב ה' את גבֻלך כאשר נשבע לאבתֹיך ונתן לך את כל הארץ אשר דִבר לתת לאבתֹיך" (דברים י"ט, ח'. ההדגשות, כמובן, שלי - י' ט'). משמע, יכול שההרחבה תגיע עד קצה הגבול ותמצה את מלוא הזכויות. ש ו פ ט הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק-דינו של השופט מצא. ניתן היום, כ"ג בשבט תשנ"ט (9.2.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96071560. Q05 /שב	[ "ע\"א 7156/96", "ע\"א 432/83", "ע\"א 749/76", "ע\"א 136/63", "ע\"א 2896/90" ]	4,755
57,908	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7156/96 - ה' בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המבקשים : יעקב וברטה שואעי באמצעות מיופה כוחם הרצל שואעי נגד המשיבים : 1. דניאל בכרך 2. אשבורן דוד וחנה אידה 3. קרן לרמי - חברה רשומה בואדוז 4. אלכסנדר ומלכה קינן בקשה לתיקון טעות סופר בפסק-דין בשם המבקשים : עו"ד יאיר זלנפרוינד החלטה במקום תיאור ההליך בכותרת פסק-דיננו מיום 9.2.99 יבוא התיאור הבא: ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.8.96 בה"פ 223/95 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא ש' ברנר. בכך הננו מתקנים טעות סופר שנפלה בתיאור ההליך שנכלל בכותרת פסק הדין. ניתנה היום, כ"א באדר תשנ"ט (9.3.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96071560. F06	[ "ע\"א 7156/96", "בה\"פ 223/95" ]	4,756
205,429	בבית המשפט העליון ע"א 7156/96 - א' בפני: כבוד הרשם עודד שחם המערער: יעקב וברטה שואעי באמצעות מיופה כוחם הרצל שועאי נ ג ד המשיבים: 1. דניאל בכרך 2. אשבורן דוד וחנה אידה 3. קרן לרמי-חברה רשומה בואדוז 4. אלכסנדר ומלכה קינן בקשה למתן פסיקתא בשם המערערים: עו"ד י' לנפרוינד פ ס י ק ת א אני נענה לבקשת המערערים למתן פסיקתא כדלקמן: על פי פסק הדין מיום 9.2.99, כפי שתוקן (תיקון טעות סופר בכותרת פסק-הדין) בהחלטה מיום 9.3.99, התקבל ערעורם של המערערים, בוטל פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.8.96 בתיק 223/94 והוצהר כי המערערים רשאים לנצל את אחוזי הבניה הנותרים בבית המשותף שברחוב בלפור 16 בירושלים, הידוע כחלקה 72 בגוש 30026 (להלן: "הבית המשותף"), לשם בניה על הגג הצמוד לדירתם שבבית המשותף - הידועה כחלקה 72/6 בגוש 30026 - ככל שהדבר יתאפשר בהתאם לחוקי התכנון והבניה בכלל, ולתכנית מס' 3137 שינוי מס' 72/81 לתכנית המתאר המקורית לירושלים ושינוי מס' 1/86 לתכניות מס' 1919, 3145, החלה על הבית המשותף בפרט, ללא צורך בהסכמת המשיבים או מי מהם ו/או בהסכמת מי מבעלי היחידות שבבית המשותף. המשיבים ישלמו למערערים הוצאות התובענה והערעור ושכר טרחת עורך-דין בשתי הערכאות בסך 30,000 ש"ח. מובהר כי המחלוקת הנטושה כיום בין הצדדים, כפי שעולה מתגובת המשיבים לבקשה למתן פסיקתא, בנושא הזכויות בגג שייווצר לאחר הבניה כנ"ל, לא נדונה בפסק-הדין וממילא גם לא בפסיקתא זו. למותר לציין, כי אינני מביע לגביה כל עמדה. ניתנה היום, כ"ו בכסלו תשס"ה (9.12.04). עודד שחם, שופט רשם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 96071560_K07.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.	[ "ע\"א 7156/96" ]	4,757
35,643	ב בית המשפט העליון בירושלים בשג"צ 5993/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין העותר : יוסף אברהם נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. ראש המטה הכללי בצה"ל 3. ראש ענף תכנון שכר וגמלאות, אכ"א, צה"ל 4. הפרקליט הצבאי הראשי ערעור על החלטת הרשמת מיכל אגמון בתיק בג"ץ 1741/97 מיום 30.9.97 בשם העותר: בעצמו החלטה העותר רשאי לסכם את טענותיו בכתב תוך 7 ימים בהיקף של 2 עמודים ברווח כפול, או להודיע תוך אותה תקופה שסכום טענותיו כלול בכתב הערעור. לאחר מכן יוחלט אם ועל מה יש צורך בתשובה. ניתנה היום, י"ב בתשרי התשנ"ח (13.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059930. B01	[ "בג\"ץ 1741/97" ]	4,760
1,338	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4552/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : מרדכי אלישיב נגד המשיב ה : עירית ירושלים בקשה למתן צו- על תנאי וצו-ביניים החלטה דיון מקדמי בעתירה יתקיים בפניי ביום 5.8.97 בשעה 9:00 במעמד הצדדים. ניתנה היום, כ בתמוז התשנ"ז (25.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045520. L02	[ "בג\"ץ 4552/97" ]	4,761
11,227	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4552/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : מרדכי אלישיב נגד המשיב ה : עירית ירושלים תאריך ישיבה: יט באלול תשנ"ז (21.9.97) בשם העותר: עו"ד תמר רובין בשם המשיבה: עו"ד חיים כהן דיון מקדמי בעתירה החלטה בא-כוח העירייה הודיע, כי אם יומצאו לעירייה מסמכים בדבר הכנסתו של העותר, המקנים לו זכות להנחה או פטור מתשלום ארנונה, יוענקו לו הנחה או פטור כאמור לעיל. באת-כוח העותר הצהירה בפניי, כי מסמכים אלה יומצאו לעיריה תוך 30 יום והעירייה הסכימה לא לנקוט כל צעד שהוא תוך 60 יום. בנסיבות אלה העתירה תמחק לאחר שהצדדים יגיעו להסדר, הכול תוך 60 יום על-פי בקשה בכתב על-ידי העותר. והיה ולא תוגש לבית-המשפט הודעה כאמור לעיל עד לתאריך 1.12.97, יובא התיק בפניי להמשך הטיפול בו. ניתנה היום, יט באלול תשנ"ז (21.9.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045520. L03	[ "בג\"ץ 4552/97" ]	4,762
11,805	בבית המשפט העליון בג"ץ 4552/97 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : מרדכי אלישיב נגד המשיב ה : עירית ירושלים בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם העותר: בעצמו החלטה פטור מאגרה. ניתנה היום, י"ט בתמוז תשנ"ז (24.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045520. Q01	[ "בג\"ץ 4552/97" ]	4,763
23,523	ב בית המשפט העליון בג"ץ 4552/97 - ז' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : מרדכי אלישיב נגד המשיב : עירית ירושלים בקשה למחיקת עתירה בשם העותר: עו"ד תמר רובין בשם המשיבה: עו"ד חיים כהן החלטה נוכח הסכמת המשיבה, נמחקת העתירה ללא צו להוצאות. ניתנה היום, י"ט באדר תשנ"ח (17.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045520. P08	[ "בג\"ץ 4552/97" ]	4,764
32,257	ב בית המשפט העליון בג"ץ 4552/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : מרדכי אלישיב נגד המשיב ה : עירית ירושלים בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם העותר: עו"ד תמר רובין החלטה לתגובת המשיבה לבקשת העותר למחוק את עתירתו ללא צו להוצאות. ניתנה היום, י' באדר תשנ"ח (8.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045520. P07	[ "בג\"ץ 4552/97" ]	4,765
1,339	ב בית המשפט העליון ע"א 5663/97 - ב' רע"א 5664/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : כיאל מוחמד נגד המשיב : כונס הנכסים הרשמי בקשה לפטור מאגרה וערבון בשם המבקש: עו"ד נביל מטר החלטה מתבקשת עמדת בא-כוח הכונס הרשמי בנוגע לבקשות הפטור מתשלום אגרה ומחובת הפקדת ערבון שהוגשו בשני ההליכים שבכותרת. תגובת הכונס תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ו באלול תשנ"ז (28.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056640. O01	[ "ע\"א 5663/97", "רע\"א 5664/97" ]	4,766
4,103	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 5664/97 - א' בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המ בקש : כיאל מוחמד נגד המשיב : כונס הנכסים הרשמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.7.1997 בתיק פש"ר 82/92 שניתנה על-ידי כבוד השופט ע' גרשון ובקשה לעיכוב ביצוע החלטה הבקשה לרשות ערעור תידון בפני הרכב של שלושה ביחד עם ע"א 5663/97. על המזכירות לקבוע דיון זה בהקדם. ניתנה היום, כא בשבט תשנ"ח (17.2.1998). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056640. L03	[ "רע\"א 5664/97", "ע\"א 5663/97" ]	4,767
3,308	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1002/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר -המבקש : ד"ר יפים רבא נגד המשיבים : 1. מנהל משרד הבריאות 2. המועצה המדעית של הסתדרות הרופאים בישראל בקשה למחיקת העתירה בשם העותר -המבקש: עו"ד אביגדור פלדמן פסק-דין בהסכמת הצדדים, העתירה נמחקת. ניתנה היום, ד' בתמוז התשנ"ז (9.7.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95010020. A10 /דז/	[ "בג\"ץ 1002/95" ]	4,769
3,560	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1002/95 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' טירקל העותר : ד"ר יפים רבא נגד המשיבים : 1. מנהל משרד הבריאות 2. המועצה המדעית של הסתדרות הרופאים בישראל עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ט באייר התשנ"ז ( 26.05.97 ) בשם העותר : עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבים: עו"ד דנה בריסקמן ה ח ל ט ה באת-כוח המשיבים ביקשה שהות של 45 ימים לבדיקת ושקילת האפשרות להיענות לבקשת העותר כ"מקרה מיוחד". לבקשה זו אנו נענים. המשך הדיון בעתירה ייקבע (בפני כל הרכב) לקראת ולא יאוחר אמצע חודש יולי. ניתנה היום, יט' באייר תשנ"ז (26.5.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "בג\"ץ 1002/95" ]	4,770
1,341	בבית המשפט העליון בג"ץ 2395/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : אגודת בעלי מוניות התחנה נגד המשיבים : 1. שר התחבורה 2. המפקח על התעבורה 3. המפקחת על התעבורה-מחוז תל אביב והמרכז 4. מנהל אגף הפיקוח במשרד התחבורה 5. מוניות חי בע"מ בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרת: עו"ד יהודה רסלר החלטה לתגובת בא-כח המשיבים. התגובה תתייחס גם לשאלה האם קיימים תיקים נוספים בנושא זה שתלויים ועומדים בבית המשפט. ניתנה היום, א' בתמוז תשנ"ז (6.7.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023950. R03	[ "בג\"ץ 2395/97" ]	4,773
4,911	ב בית המשפט העליון בג"ץ 2395/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותרים : 1. אגודת בעלי מוניות התחנה 2. עו"ד אליהו הורנשטיין נגד המשיבים : 1. שר התחבורה 2. המפקח על התעבורה 3. המפקחת על התעבורה-מחוז תל אביב והמרכז 4. מנהל אגף הפיקוח במשרד התחבורה 5. מוניות חי בע"מ עתירה למתן צו ב יניים החלטה להעביר הבקשה לצו ביניים למשיבים, על מנת שיגיבו בכתב לבקשה תוך חמישה עשר ימים. ניתנה היום, כח' באלול התשנ"ז (30.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97023950. E05	[ "בג\"ץ 2395/97" ]	4,775
5,696	ב בית המשפט העליון בג"ץ 2395/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותרים : 1. אגודת בעלי מוניות התחנה 2. עו"ד אליהו הורנשטיין נגד המשיבים : 1. שר התחבורה 2. המפקח על התעבורה 3. המפקחת על התעבורה-מחוז תל אביב והמרכז 4. מנהל אגף הפיקוח במשרד התחבורה 5. מוניות חי בע"מ בקשה למתן צו ביניים החלטה הבקשה לצו ביניים - שיאסור על המשיבים 4-1 ליתן למשיבה 5 רישיון, כמבוקש על ידה - נדחית. ניתנה היום, ג' בחשון התשנ"ח (3.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97023950. E08	[ "בג\"ץ 2395/97" ]	4,776
13,947	בבית המשפט העליון בג"ץ 2395/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר ת : אגודת בעלי מוניות התחנה נגד המשיבים : 1. שר התחבורה 2. המפקח על התעבורה 3. המפקחת על התעבורה-מחוז תל אביב והמרכז 4. מנהל אגף הפיקוח במשרד התחבורה 5. מוניות חי בע"מ בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרת: עו"ד יהודה רסלר בשם המשיבים: עו"ד דנה בריסקמן החלטה לאחר עיון בתגובת המשיבים איני רואה עילה לקביעת דיון דחוף בעתירה שבכותרת ובודאי לא בבג"צ 3061/96, אשר עתיד ככל הנראה להימחק. העתירה תיקבע לדיון על פי האפשרויות ביומן המשפטים ביחד עם בג"צ 3061/96, אם יהא תלוי ועומד באותו שלב. ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשנ"ז (28.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023950. Q04	[ "בג\"ץ 2395/97" ]	4,777
27,410	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2395/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש העותר ת : אגודת בעלי מוניות התחנה נגד המשיבים : 1. שר התחבורה 2. המפקח על התעבורה 3. המפקחת על התעבורה-מחוז תל אביב והמרכז 4. מנהל אגף הפיקוח במשרד התחבורה 5. מוניות חי בע"מ עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"א באדר התשנ"ח ( 19.03.98 ) בשם העותר ת: עו"ד יהודה רסלר; עו"ד א' הורנשטיין בשם המשיבים 1-4: עו"ד דנה בריסקמן בשם משיבה 5: עו"ד צבי ריש פסק-דין לאור תשובת באת כוח המשיבים 1-4, באה העותרת על סיפוקה, הן לעניין ראש העתירה האחד והן לעניין ראש העתירה האחר. בנסיבות אלה, דין העתירה להידחות. אנו מוחקים המשיב מס' 6 מהעתירה. ניתן היום, כ"א באדר התשנ"ח (19.03.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023950. A09 /דז/	[ "בג\"ץ 2395/97" ]	4,779
1,342	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5939/96 בפני: כבוד הנשיא א. ברק המערער: ויקטור צמח נגד המשיבים: 1. רחל שלשבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים. תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, ד' אדר א' התשנ"ז (11.2.97). ה נ ש י א דז/ העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. A03	[ "ע\"א 5939/96" ]	4,780
2,226	ב בית המשפט העליון ע"א 5939/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המשיבים 3 ו4-: עו"ד ישראל דולינגר החלטה לתגובת המערער תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ' באלול תשנ"ז (22.9.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. P19	[ "ע\"א 5939/96" ]	4,781
2,847	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה להשבת ערבות בשם המבקשים (המשיבים בערעור): עו"ד י. דולינגר; עו"ד א. אורנשטיין החלטה מאחר שסכומי ההוצאות שנפסקו לחובת המערער בהליכי הביניים בתיק זה עולים על סכום הערבות הבנקאית שהופקדה, ניתן כבר בשלב זה לשחרר את הערבות הבנקאית לידי עו"ד דולינגר, אשר יפדה את תמורתה עבור כל המשיבים. ניתנה היום, כ"ט באייר תשנ"ז (5.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. Q13	[ "ע\"א 96" ]	4,782
3,683	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה לקביעת מועד דיון בשם המערער: בעצמו החלטה הדיון בערעור נקבע לתאריך 5.11.97 בשעה 09:00. ניתנה היום, כ"ט באייר תשנ"ז (5.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. Q14	[ "ע\"א 96" ]	4,783
3,707	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה לקביעת מועד דיון בשם המבקש: בעצמו ה ח ל ט ה התיק יועבר ללשכת הנשיא לשם הוצאת צו בדבר סיכומים בכתב. ניתנה היום, ג' באדר א' תשנ"ז (10.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. Q02	[ "ע\"א 96" ]	4,784
4,055	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד ישראל דולינגר החלטה איני רואה הצדקה להארכת המועד כמבוקש. סיכומי המשיבים 1 ו2- יוגשו עד ליום 1.6.96. יש להעביר לבא-כח המשיבים 1 ו2- עותק מהחלטה זו בפקס. ניתנה היום, ז' באייר תשנ"ז (14.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. Q11	[ "ע\"א 96" ]	4,785
4,733	ב בית המשפט העליון ע"א 5939/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המערער: בעצמו בשם המשיבים 3 ו4-: עו"ד ישראל זילינגר החלטה בפני בקשה לדחיית המועד לדיון בערעור הקבוע ליום 5.11.97. בא-כוח המשיבים 3 ו4- מבקש לדחות את המועד שנקבע לדיון בשל ארוע משפחתי בברזיל אליו הוא מוזמן. לטענתו לא יוכל להעביר את הטיפול בערעור לעורך דין אחר. המערער בתגובה לבקשה טוען כי בא-כוח המשיבים מנסה שוב ושוב לדחות את הדיון בערעור ולמנוע מתן פסק דין בו. אין מקום לדחות המועד. ראשית, בא-כוח המשיבים אינו מפרט מדוע לא יוכל להעביר את הטיפול בתיק לעורך דין אחר. שנית, ההזמנות לדיון נשלחו כבר בראשית יוני 1997. בנוסף, נסיון להקדים את מועד הדיון ליום 2.11.97 נכשל בשל מחויבויות קודמות של באי-כוח הצדדים. דחיית הדיון, אם תהיה כזו, תהיה ממושכת. בנסיבות שתוארו אינני סבורה כי יש מקום לדחיית מועד הדיון. הדיון יתקיים כמתוכנן ביום 5.11.97 בשעה 09:00. ניתנה היום, י"א בתשרי תשנ"ח (12.10.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. P20	[ "ע\"א 5939/96" ]	4,786
5,036	בית המשפט העליון ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה לעיכוב ביצוע החלטה ביום 14.12.95 נתן בית-המשפט המחוזי פסק-דין ולפיו חייב המערער לשלם למשיבים סכומי כסף מסויימים (ע"א 1646/93). על פסק-דין זה הגיש המערער ערעור לבית-המשפט העליון (ע"א 5939/96) וערעור זה תלוי עתה ועומד לפני בית-המשפט. מאז הגשת הערעור, ביום 25.8.96, ועד היום, מטריד המערער את בית-המשפט בבקשות מבקשות שונות וביניהן בקשות לעיכוב ביצוע פסק-הדין. כל הבקשות הקודמות נדחו. זה יהיה דינה של הבקשה הנוכחית אף היא. לא מצאתי שהמערער עלה בידו להצביע על עילה ראויה לעיכוב ביצוע, ומכאן שאני מחליט לדחות את הבקשה. המערער ישלם למשיבים 1 ו2- וכמותם למשיבים 3 ו4-, לכל אחד מהם, שכר-טירחת עורך-דין בסך 5,000.- ש"ח. היום, כ' באייר תשנ"ז (27.5.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 12 G .96059390	[ "ע\"א 96", "ע\"א 1646/93", "ע\"א 5939/96" ]	4,787
5,451	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד השופטת הרשמת אורית אפעל-גבאי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. ליליאנה רבינוביץ 2. הקטור רבינוביץ בקשה למתן הוראות בשם המ ערער: בעצמו ה ח ל ט ה על פי תקנה 405 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- פטור המבקש מלהפקיד ערבון נוסף בערעור. ניתנה היום, כ"ד באדר ב' תשנ"ז (2.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. Q06	[ "ע\"א 96" ]	4,788
6,463	בית המשפט העליון ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד השופט מ' חשין ה מבקש: ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלשבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ' 4. הקטור רבינוביץ ' בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין החלטה לתגובת המשיבים תוך 7 ימים. ניתן בזאת צו עיכוב ביצוע עד להחלטה בבקשת המבקש. היום, כ"ט בניסן תשנ"ז (6.5.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן, מזכיר ראשי	[ "ע\"א 96" ]	4,789
6,826	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה לעיכוב ביצוע החלטה זוהי בקשה שהוגשה היום לעיכוב חלוט פקדון ובטול החלטת בית משפט מחוזי שאפשרה חלוט הפקדון. הבקשה הגיעה לשולחני היום בשעה 12:00. לא הובאו לפניי בקשות קודמות שלפי טענת המבקש הוגשו ב19.6- וב24.6-, שהיו ככל הנראה צריכות להיות מועברות להחלטת כב' הרשמת שנתנה את ההחלטה בדבר חלוט הערבות. אף שמהחלטות הרשמת עולה כי סכומי ההוצאות שנפסקו לטובת המערער עולים על סכום הערבות, נראה שעל הרשמת להחליט בבקשות. זאת ועוד, המבקש מבקש לערער על החלטת הרשמת ולהאריך את המועד למטרה זו. מאחר והשעה מאוחרת ולפני בית המשפט מונחים תיקים דחופים נוספים לטיפול עוד היום, לפיכך מורה אני על עיכוב חלוט הערבות עד להחלטת הרשמת בבקשות שהופנו על ידי המבקש, שתובאנה לפניה ביום 29.6.97, והיא מתבקשת להחליט בהם מהר ככל האפשר. תשומת הלב מופנית לכך שמדובר גם בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת. ניתנה היום, כב' בסיוון התשנ"ז (27.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. J15	[ "ע\"א 96" ]	4,790
7,738	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5939/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' גולדברג המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ' 4. הקטור רבינוביץ' ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 14.2.95 בע.א. 1646/93 שניתן על ידי כבוד השופטים: א. אבן-ארי; ד. בר-אופיר; ר. שטרנברג-אליעז תאריך הישיבה: ה' בחשון התשנ"ח (5.11.97) בשם המערער: עו"ד י. נרי בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד א. אורנשטיין בשם המשיבים 3 ו4-: עו"ד י. דולינגר פסק-דין 1. זהו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום. בבית משפט זה ניתנה רשות ערעור בשאלה: "אם ניתן להפחית פיצויים מוסכמים מכח סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א1970-, כאשר הם נתבעים על פי שטר שניתן להבטחת התשלום". 2. עניין לנו בצדדים לחוזה שכירות, שלהבטחת התחייבויות השוכרים כלפי המשכיר, על פיו, מסרו השוכרים למשכיר שטר על החלק, שנחתם על-ידי השוכרים ועל ידי ערבים, שהם המשיבים. הסכם השכירות קבע, כי כל צד שיפר את ההסכם ו/או אחד מסעיפיו, ישלם פיצוי מוסכם בסך 10,000$, בנוסף ליתר הסעדים להם זכאים הצדדים והשטר נועד להבטיח גם התחייבות זו. השוכרים מסרו למשכיר את השטר. ליד המילים "התמורה קיבלתי ב..." המהוות חלק מן השטר, הוספו המילים "בהתאם לחוזה שכירות מיום 31.7.81". המשכיר מילא את סכום הפיצויים בשטר שנמסר לו על החלק. בית משפט השלום פסק את מלוא סכום השטר ובית המשפט המחוזי העמידו על 40% מן הסכום. מכאן הערעור שלפנינו, לפי הרשות שניתנה. 3. אנו סבורים כי בנסיבות הנדונות, במערכת יחסים בין צדדים ישירים, כאשר השטר ניתן במסגרת חוזית וקשור בה וניתן להבטחת ההתחייבות שבאותו חוזה, והשטר מפנה אל החוזה, לא יצאה שגגה מתחת ידו של בית המשפט המחוזי בהפחיתו את סכום הפיצויים, כפי שעשה. במה דברים אמורים? 4. אחד מיסודותיו החשובים של שטר חוב הוא היותו הבטחה ללא תנאי (סעיף 84 (א) לפקודת השטרות (נוסח חדש). הרציונל העומד בבסיס דרישה זו הוסבר על ידי ד"ר י. זוסמן בספרו דיני שטרות מהדורה שישית, תשמ"ג1983-), 33 האומר כי: "השטר הוא סחיר, וכל הנוטלו רוצה לדעת מיד, תוך עיון קל במסמך בלבד, מהי הזכות שהוא עומד לרכוש. אם יהיה עליו לחקור ולדרוש בנסיבות חיצוניות, שאינן נראות מתוך המסמך עצמו, כדי לעמוד על ערך השטר, שוב אין השטר מתאים להעברה קלה ומהירה, ולא יהיה שווה כסף." מהי המשמעות של הדרישה להעדר תנאים? אומר בית משפט זה בע"א 7/79 קרפול נ' הורוביץ , פ"ד לד(1) 260 (להלן: הלכת קרפול) כי סחרותו של השטר לא תפגע ובלבד שיתקיימו שני תנאים: "ראשית, היסודות הצורניים של שטר החוב - ובעיקר היותו הבטחה ללא תנאי לשלם סכום כסף - לא ייפגעו; שנית, ישמר אופיו העצמאי של השטר, בלא שתיווצר אינטגרציה בינו לבין עסקת היסוד (ראה: Britton, Bill Notes (1961) p. 92 2 nd ed )". האיסור על קיום תניות בשטר, חל על מגוון של שטרות ועוצמתו של האיסור משתנה משטר לשטר, בהתאם לאופיו ומהותו. 5. פרשנות השטר באה במסגרת פרשנות החיוב, ו"'דינה של התחייבות שטרית כדין כל התחייבות חוזית' (א. ברק, מהותו של שטר (ירושלים, 1974) 32)". סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים" ) מחיל את הוראות סעיף 25(א) לחוק החוזים, על כל חיוב. פרשנות שטר באה במסגרת פרשנות החיוב. "כפוף לכללים המיוחדים הנובעים מאופיו הסחיר של החיוב השטרי, דינה של התחייבות שטרית כדין כל התחייבות חוזית...". החיוב כפוף לדיני הפרשנות של דיני החיובים. משמעות השטר תפורש אפוא לפי אומד דעתם של הצדדים. הפרשנות מבקשת להתחקות אחר רצון סובייקטיבי של הצדדים. אין לומר כי לעולם שיקול הסחרות גובר. עקרון מנחה בדיני השטרות הוא עקרון השקיפות, היינו: השטר, הוא עצמו, חייב לשקף במדוייק את תוכנו (הנשיא שמגר בע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל , פ"ד מח(4) 498, 512-513). 6. ומה בענייננו? שטר החוב נחתם ביום חתימת החוזה ובו נאמר כי "התמורה קיבלתי בהתאם לחוזה שכירות מיום 30.7.81". משפט זה מפר את שני תנאי הלכת קרפול. ראשית, הוא מוסיף תנאים לתשלום הכסף, תנאים אשר אינם ברורים מקריאת השטר ודורשים בירור בחוזה עצמו; שנית, המשפט הנ"ל יוצר במפורש אינטגרציה בין השטר לבין עסקת היסוד. אדם הקורא את השטר נוכח לדעת על פניו שהוא מותנה בתנאים המצויינים בחוזה, ו"הרי יתכן שלא נתקיים התנאי והשטר אינו שווה ולא כלום" (ד"ר י. זוסמן, עמ' 33). 7. בנסיבות המקרה דנא, קיים שטר בין צדדים קרובים , כאשר הצדדים לשטר הם הצדדים הישירים לחוזה המאוזכר בו ולא קיים צד שלישי אליו נסחר השטר. ניתן לראות בהפניה שבשטר, לחוזה, שזירתו של החוזה במסגרת השטר והתניית התשלום על פיו, בתנאי החוזה. אין אלא להסיק מכוונת הצדדים, כי ההפניה לחוזה שצויינה בשטר, משמעה, אינקורפורציה של החוזה, על כל תנאיו, לתוך השטר. אינקורפורציה זו מכניסה לתמונה גם את סעיף הפיצוי המוסכם מראש, אותו רשאי היה בית המשפט המחוזי להפחית מכוח ס' 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א1970-, כפי שעשה. 8. עסקת היסוד והשטר נתערבבו זה בזה לא רק על פי הרשום בו, אלא מעשה הערבוביה עם עסקת היסוד, נמשך גם בפנייתו של המערער לבית המשפט, כאשר הוא עירב את התביעה בעילה החוזית עם זו השטרית. בע"א 164/62 שפירא נ' רבינוביץ , פ"ד יז 341 קובע כבוד השופט זוסמן (כתוארו אז): "שיק שחולל משמש, כידוע, הוא עצמו, עילה לתביעה, ואין לערבבו עם עסקת היסוד שבקשר אתה ניתן. מכאן, שהעובדות הנוגעות לעיסקת היסוד אינן נמנות על העובדות המעמידות עילה לתשלום השיק, ולפיכך אין הן צריכות טיעון בתביעה על פי השיק". העילה השטרית עומדת בפני עצמה, ללא כל זיקה לעיסקת היסוד (ראו ד"ר י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ירושלים, 1995) 138). באותו פסק דין השפיע ערבוב העילה השטרית ועילת עסקת היסוד על יסוד התמורה. בענייננו, מדגיש הערבוב עוד יותר עד כמה שלובים היו השטר והחוזה יחדיו אף בעיני הצדדים. 9. סוף דבר, לא מצאנו סיבה להתערב בקביעתו של בית משפט קמא בדבר סבירותו של הסכום עליו הוסכם ובהקטנתו לכדי 40%. קביעה זו, כאמור, חלה הן לגבי הסכום הרשום בעיסקת היסוד והן לגבי הסכום הרשום על גבי ה"שטר", שלפי קביעתנו איבד את מעמדו ככזה והפך לחוזה רגיל. הערעור נדחה. המערער ישלם לכל אחד משתי קבוצות המשיבים הוצאות 3,500 ש"ח. ניתן היום, ד' בכסלו, התשנ"ח (3.12.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "ע\"א 5939/96", "בע\"א 7/79", "בע\"א 1560/90", "בע\"א 164/62" ]	4,791
8,590	בבית המשפט העליון ע"א 5939/96 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה למתן הוראות - הפקדת ערבון בשם המערער: בעצמו בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד א. אורנשטיין בשם המשיבים 3 ו4-: עו"ד י. דולינגר החלטה אדון בבקשה לחייב את המערער בהפקדת ערבון לאחר שתינתן החלטת כב' המשנה לנשיא בבש"א 4325/97 (ערעור על החלטתי בדבר שחרור הערבות הבנקאית), שהרי אם יתקבל הערעור יתייתר הצורך לדון בבקשה זו. ניתנה היום, י"ט בתמוז תשנ"ז (24.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. Q18	[ "ע\"א 5939/96" ]	4,792
8,680	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה למתן הוראות בשם המערער: בעצמו החלטה 1. איני רואה מקום לביטול ההחלטה מיום 14.4.97 בדבר הארכת מועד. 2. המערער רשאי להשיב לסיכומי המשיבים באופן מאוחד תוך חמישה עשר יום מיום שיתקבל בידיו כתב הסיכומים האחרון. 3. בבקשה שבפני לביטול החלטה כרוכה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין. בקשה דומה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה בתאריך 9.3.97 על ידי כב' השופט קדמי תוך חיוב המבקש בהוצאות בסכום של 2,000 ש"ח. אם המבקש מעונין כי בקשתו לעיכוב ביצוע תובא פעם נוספת בפני שופט, עליו להודיע על כך לבית המשפט תוך חמישה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ד בניסן תשנ"ז (1.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. Q08	[ "ע\"א 96" ]	4,793
12,081	בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד השופט י' קדמי המבקש : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה לעיכוב ביצוע החלטה 1.א. המשיבים מס' 1-4 מתבקשים להגיש תגובה בכתב לבקשה נוספת (בקשות קודמות שהוגשו לבית משפט זה נדחו) בדבר עיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל של פסק הדין שניתן ב- ע"א 1646/93 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (תיק הוצאה לפועל 18-0168795-9 לשכת הוצאה לפועל בת-ים). ב. התגובה תוגש לבית משפט זה לא יאוחר מיום 25.2.97. לא תוגש תגובה במועד יראו המשיבים כמסכימים לבקשה. 2. הליכי ההוצאה לפועל בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל, יעוכבו באורח זמני עד למתן ההחלטה בבקשה שבפני. 3. המזכירות תעביר החלטה זו לאלתר לב"כ הצדדים וכן ללשכת ההוצאה לפועל בבית משפט השלום בבת-ים (לתיק 18-0168795-9). ניתנה היום, כו' בשבט תשנ"ז ( 3.2.97 ). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. H01 /שס	[ "ע\"א 96", "ע\"א 1646/93" ]	4,794
12,331	בבית המשפט העליון ע"א 5939/96 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה למתן הוראות - הפקדת ערבון בשם המערער: בעצמו בשם המשיבים 1 2-: עו"ד א. אורנשטיין בשם המשיבים 3 ו4-: עו"ד י. דולינגר החלטה לתגובת המערער אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ימי הפגרה יימנו לצורך חישוב המועדים על-פי החלטה זו. ניתנה היום, ד' בתמוז תשנ"ז (9.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. Q17	[ "ע\"א 5939/96" ]	4,795
12,960	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ש ישראל דולינגר החלטה הארכת מועד עד ליום 18.5.97. ניתנה היום, ז' בניסן תשנ"ז (14.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. Q07	[ "ע\"א 96" ]	4,796
14,974	בית המשפט העליון ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד השופט מ' חשין המ בקש: ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה לעיכוב ביצוע החלטה לתגובת המשיבים תוך 7 ימים. ניתן בזאת צו עיכוב ביצוע עד להחלטה בבקשת המבקש. היום, כ"ט בניסן תשנ"ז (6.5.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן, מזכיר ראשי	[ "ע\"א 96" ]	4,797
16,180	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש-המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלשבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה להקדמת מועד הדיון בשם המבקש-המערער: עו"ד יואב נרי החלטה לאחר שעיינתי בטענות המבקש ובחומר שבפני, נחה דעתי כי אין מקום להקדמת הדיון הקבוע ליום 5.11.97, למועד מוקדם יותר. לפיכך, הערעור ישמע במועד שנקבע. ניתנה היום, כ"ח בסיון התשנ"ז (3.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. A16 /דז/	[ "ע\"א 96" ]	4,798
16,903	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5939/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלשבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה במסגרת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 14.2.95 בתיק ת.א. 1646/93 שניתן על ידי כבוד השופטים: א. אבן-ארי; ד. בר-אופיר; ר. שטרנברג-אליעז החלטה רשמתי לפני. אין מקום להחלטה בענין זה. ניתנה היום, י"ח בחשון התשנ"ח (18.11.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. J22	[ "ע\"א 5939/96" ]	4,799
17,104	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד השופט י. קדמי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלשבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה להקדמת הדיון ולעיכוב ביצוע פסק דין החלטה 1. עיכוב ביצוע זוהי בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו - ע.א. 1646/93 - לפיו חויב המבקש להחזיר למשיבים את הסכום שקיבל מהם על פי פסק הדין של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, אשר בוטל בע.א. 1646/93 הנ"ל. בקשותיו הקודמות של המבקש בענין זה - וביניהן הבקשה שנדונה בפני בבש"א 5941/96 - נדחו; ואנכי לא מצאתי בבקשה הנוכחית טעם המצדיק שינוי ההחלטות שניתנו בבקשות הקודמות. הבקשה נדחית והמבקש ישלם לכל אחת משתי משפחות המשיבים הוצאות בסך 2000.- ש"ח. המזכירות תעשה למתן פסק הדין בערעור שהגיש המבקש בע"א 5939/96 בהקדם. ניתנה היום, ל' באדר א' תשנ"ז (9.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. H04 /שס	[ "ע\"א 96", "בע\"א 5939/96" ]	4,800
1,343	ב בית המשפט העליון ע"א 1750/95 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : יוסף מוסטפא מחאג'נה נגד המשיב ה : ועדת המוניות סיכומים בכתב בשם המערער: עו"ד זכי כמאל החלטה סיכומי המערער בתיק זה הוגשו ביום 1.8.96. סיכומי המשיבה לא הוגשו עד כה. אני מאפשרת למשיבה ליתן טעם תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה, מדוע לא יועבר הערעור לדיון בפני הרכב על-פי תקנות 448(ג) ו450-(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95017500. O01	[ "ע\"א 1750/95" ]	4,801
32,910	ב בית המשפט העליון ע"א 1750/95 בפני: כבוד השופט ת' אור המערער : יוסף מוסטפא מחאג'נה נגד המשיב ה : ועדת המוניות בקשה להשתחררות מייצוג החלטה על יסוד האמור בבקשה משוחרר עו"ד כמאל מייצוגו של המערער. יש לשלוח הזמנה לדיון ישירות אל המערער ובהקדם ולהודיעו שהדיון יתקיים במועד שנקבע. אם לא יתייצב בעצמו או באמצעות עורך-דין יידון הערעור בהעדרו. ניתנה היום, א' בשבט תשנ"ח (28.1.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95017500. E03	[ "ע\"א 1750/95" ]	4,802
42,355	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1750/95 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערער: יוסף מוסטפא מחאג'נה נ ג ד המשיבה: ועדת המוניות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים על החלטות ועדת המוניות מיום 29.1.95 בתיק ע"ש 87/94 שניתן על ידי כבוד השופט ש' ברנר תאריך הישיבה: יד' בשבט התשנ"ח ( 10.02.98 ) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד נעמי שטראוס פסק דין הגענו למסקנה, שאין להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי על נימוקיה. אשר על כן, הערעור נדחה. כפי שהודיעתנו בא כוח המשיבה, יוכל המערער להגיש בקשה חדשה, על פי המצב החוקי כיום, ובקשתו של המערער תידון לגופה, מבלי שהביעה דעתה לגבי סיכוייה של הבקשה. ניתן היום, יד' בשבט התשנ"ח (10.2.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ COURT	[ "ע\"א 1750/95", "ע\"ש 87/94" ]	4,803
1,347	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4381/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ים : דוד מייזליק ו21- דיירים בבית המשותף נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פתח תקוה 2. שר הפנים 3. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז המרכז 4. מרחבי השרון בע"מ 5. הבית ברחוב קק"ל 6 בע"מ החלטה על יסוד החלטת ההרכב שדן בעתירה זאת, מיום 5.11.97, אני מחליט כי להרכב שדן בעתירה (השופט י' זמיר, השופטת ד' דורנר והשופט י' אנגלרד) יצטרפו הנשיא א' ברק והשופט מ' חשין. באי כוח הצדדים מתבקשים להודיע לבית המשפט אם הם מוכנים לכך ששאלת הסמכות תוכרע על ידי ההרכב המורחב על יסוד החומר שבתיק, ובכלל זה הטיעונים שהושמעו ביום 30.10.97. ההודעה תוגש לבית המשפט תוך עשרה ימים מהיום. אם ההרכב יחליט כי מן הראוי שבית משפט זה ידון ויכריע בעתירה לגוף העניין, יזומנו הצדדים בפני ההרכב המורחב להשמעת טיעוניהם לגוף העניין. ניתנה היום, ט' בחשון התשנ"ח (9.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043810. A13 /דז/	[ "בג\"ץ 4381/97" ]	4,807
3,775	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4381/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר ים : דוד מייזליק ו21- דיירים בבית המשותף נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פתח תקוה 2. שר הפנים 3. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז המרכז 4. מרחבי השרון בע"מ 5. מנחם אבירם 6. מרגלית קוסט 7. הבית ברח' קק"ל 6 בע"מ בקשה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים החלטה לתגובת המשיבה מס' 1 בתוך 15 יום ממועד ההמצאה. ניתנה היום, יב בתמוז התשנ"ז (17.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043810. L01	[ "בג\"ץ 4381/97" ]	4,808
5,396	בג"ץ 4381/97 - 3 בפני: כבוד השופטת הנשיא א' ברק כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' בינייש העותר ים : דוד מייזליק ו21- דיירים בבית המשותף נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פתח תקוה 2. שר הפנים 3. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז המרכז 4. מרחבי השרון בע"מ 5. מנחם אבירם 6. מרגלית קוסט 7. הבית ברח' קק"ל 6 בע"מ צו על-תנאי על-יסוד עתירה זו שהובאה ביום 3.9.97 לפני בית-משפט זה, במעמד הצדדים, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו על-תנאי המכוון אל המשיבים 1 ו2- והמורה להם להתייצב וליתן טעם: 1. מדוע לא יבוטלו תכנית המתאר המקומית בסמכות ועדה מקומית פת/מק/ 54/1201 שאושרה ביום 24.4.96 על-ידי הועדה המקומית על-פי סעיף 61א לחוק התכנון והבניה תשכ"ה1965- ואושרה על-ידי שר הפנים ביום 30.5.96 על-פי סעיף 109 לחוק, ותכנית המתאר המקומית פת/מק54/1201/א שאושרה ביום 23.2.97 על-ידי הועדה המקומית. 2. מדוע לא יימנעו מליתן למשיבים מס' 4 ו5- היתר בניה על החלקות 67 ו68- בגוש 6386 (להלן: החלקות) החורג מתכניות המתאר פת2000/ ופת14/2000/ שבתוקף. המשיבים יגישו תשובתם אם רצונם בכך תוך 15 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית-המשפט ולבעלי-הדין ישירות. ניתן היום, טו באלול התשנ"ז (17.9.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043810. L07	[ "בג\"ץ 4381/97" ]	4,809
14,036	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4381/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד העותר ים : דוד מייזליק ו21- דיירים בשני בתים משותפים נגד המשיבים : 1. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, פתח תקוה 2. שר הפנים 3. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז המרכז 4. מרחבי השרון בע"מ, מנחם אבירם ומרגלית קוסט 5. הבית ברח' קק"ל 6 בע"מ תאריכי הישיבות: כ"ט בתשרי תשנ"ח (30.10.97) ד' בכסלו תשנ"ח (3.12.97) בשם העותר ים: עו"ד בצלא ל גרוס בשם המשיבה 1: עו"ד חנה פאר בשם המשיבים 3-2: עו"ד אורית קורן בשם המשיבים 4-5: עו"ד רנאטו יאראק פסק-דין השופט י' זמיר : 1. עתירה זאת מעוררת שאלות מתחום התכנון והבניה. אך שאלה מקדמית היא שאלת הסמכות: האם העתירה, שהוגשה בבית המשפט הגבוה לצדק, ראוי לה שתידון בבית המשפט המחוזי? השאלה מתעוררת על רקע סעיף 255א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה1965-. וכך קובע סעיף זה: "(א) עתירות נגד מוסדות תכנון, בכל ענין הנוגע לתכנון ובניה, למעט הענינים המפורטים בסעיף קטן (ב), יהיו בשיפוטם של בתי המשפט המחוזיים אשר ידונו בעתירות בשבתם כבית משפט לענינים מינהליים (להלן - בית משפט לענינים מינהליים). (ב) עתירות שעניינן תכנית מיתאר ארצית או מחוזית, ועתירות נגד החלטות שר הפנים לפי חוק זה - יידונו בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק." 2. העתירה מעלה טענות נגד שתי תכניות מיתאר בתחום הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח-תקוה, היא המשיבה 1 (להלן - הוועדה המקומית): תכנית פת/מק 54/1201 (להלן - תכנית 54) ותכנית פת/מק54/1201/א (להלן - תכנית 54א). שתי תכניות אלה חלות על שתי חלקות, האחת בשטח של 600 מ"ר לערך והשניה בשטח של 800 מ"ר לערך, שאוחדו למגרש אחד. מטרת התכניות היא, שינוי היעוד של החלקה ממגורים לבית אבות סעודי, והגדלה ניכרת של שטח הבניה, בין היתר בדרך של הוספת שתי קומות לבנין. התכניות הוגשו לוועדה המקומית על ידי הבעלים של המגרש והחברה שהתכוונה להקים את הבנין (להלן - המשיבים 4 ו5-). הוועדה המקומית הפקידה את התכניות, נתנה להן פרסום ולבסוף, בהעדר התנגדות של העותרים או של אחרים, אישרה אותן, האחת ביום 21.4.96 והשניה ביום 23.2.97. האישור ניתן על ידי הוועדה המקומית לפי סעיפים 61א ו62-א לחוק התכנון והבניה. תכנית 54 אושרה גם על ידי שר הפנים, לפי סעיף 109 לחוק התכנון והבניה, ביום 30.5.96. על יסוד האישורים הוצאו היתרי בניה למשיבים 4 ו5-, והם החלו לבנות את הבנין לפי ההיתרים (להלן - הבנין). כשנה לאחר שניתן ההיתר הראשון, כאשר הקמת המעטפת של הבנין לגובה של שבע קומות כמעט הסתיימה, התעוררו העותרים לתבוע את הביטול של תכניות המיתאר והיתרי הבניה שניתנו לפי תכניות אלה ואת הפסקת הבניה לפי היתרים אלה. 3. העותרים, 22 במספר, הינם בעלים של דירות בשני בתים משותפים הגובלים בבנין. הם טוענים כי תכניות המיתאר, שמכוחן ניתנו היתרי הבניה, נוגדות את תכנית המיתאר המקומית שחלה באותו אזור, וכי הן אושרו על ידי הוועדה המקומית, ולאחר מכן על ידי שר הפנים, שלא כחוק. לטענתם, סעיפים 61א ו62-א לחוק התכנון והבניה אינם חלים כלל במקרה זה, ומכל מקום אינם מקנים לוועדה מקומית לתכנון ולבניה סמכות לאשר תכניות מיתאר כפי שאושרו על ידי הוועדה המקומית במקרה זה, וכי הוועדה המקומית לא נתנה לתכניות אלה פרסום כנדרש בחוק. הם מוסיפים וטוענים שנפלו פגמים דיוניים בהליך של אישור התכניות: ליקויים ברישום הפרוטוקולים, אי-קבלת חוות דעת הנדסית ומשפטית, ועוד. לאחר שהוועדה המקומית דחתה את טענותיהם, הגישו העותרים (ביום 15.7.1997) את העתירה לבית משפט זה, בין היתר גם נגד שר הפנים (המשיב 2) והוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז (המשיבה 3). כסעד עיקרי ביקשו העותרים את ביטול תכנית 54 ותכנית 54א, וכפועל יוצא גם את ביטול היתרי הבניה שניתנו לפי תכניות אלה. הם ביקשו גם צו ביניים, שיורה על הפסקת הבניה, אך בקשתם לא נענתה. העותרים מסבירים מדוע הגישו את העתירה לבית משפט זה, ולא לבית המשפט המחוזי בהתאם לסעיף 255א לחוק תכנון והבניה. וכך אומרת העתירה לעניין זה: "א. היות והתכנית הראשונה פת/מק54/1201/ אושרה ע"י שר הפנים עפ"י סעיף 109(ב) לחוק, הרי סמכות השיפוט נתונה לבית משפט זה בהתאם לסעיף 255א(ב) לחוק. ב. כן מניח הח"מ כי העתירה עשויה לעורר לראשונה שאלות על סמכות ועדה מקומית באשרה תכניות מיתאר בסמכות ועדה מקומית לפי תיקון 43 לחוק. מן הראוי שבית משפט זה יתן דעתו על הסוגיה שתתעורר בעתירה זו." 4. בית המשפט דן בעתירה בדחיפות. הוא החליט להוציא צו על-תנאי, אך הוסיף וקבע, באותה החלטה, כי בראש ובראשונה תידון שאלת הסמכות של בית המשפט. בהתאם לכך התייחסו כתבי הטענות של כל בעלי הדין לשאלת הסמכות. גם הדיון, שנערך בפנינו, הוקדש לשאלה זאת. קבענו שנחליט קודם כל בשאלת הסמכות, שכן אם נחליט כי העתירה צריכה להיות נדונה בבית המשפט המחוזי, ולא בבית משפט זה, שוב לא יהיה עלינו לדון בטענות העותרים לגוף העניין. הטענות של בעלי הדין בשאלת הסמכות חצו מחנות. העותרים טוענים, כמובן, כי הסמכות לדון בעתירה זאת אינה נתונה לבית המשפט המחוזי, אלא רק לבית משפט זה. הטענה מתבססת על לשונו של סעיף 255א(ב) לחוק התכנון והבניה הקובע, בין היתר, כי עתירות "נגד החלטות שר הפנים לפי חוק זה" יידונו בבית המשפט הגבוה לצדק. במקרה זה ניתנה החלטה של שר הפנים מכוח סעיף 109 לחוק התכנון והבניה, היא ההחלטה לאשר את תכנית 54. לטענתם, החלטה זאת אינה חוקית, כיוון שהיא אישרה תכנית מיתאר שניתנה על ידי הוועדה המקומית כשהיא לוקה בחריגה מסמכות ופגמים נוספים. לכן צירפו העותרים את שר הפנים כאחד המשיבים לעתירה. משמע, הם אומרים, עתירה זאת מוגשת גם נגד החלטה של שר הפנים לפי חוק התכנון והבניה. די בכך, לדעתם, כדי להוציא את העתירה מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי לפי סעיף 255א לחוק התכנון והבניה. עמדת העותרים בשאלת הסמכות מקובלת גם על שר הפנים. באת-כוח השר הציגה בפני בית המשפט טעון מפורט ומלומד בשאלה זאת, שהשתרע על תולדות החקיקה, לשון החוק ותכליתו, כדי לשכנע שבכל מקרה בו ניתן אישור של שר הפנים לתכנית כלשהי לפי סעיף 109 לחוק התכנון והבניה, אין סמכות לבית המשפט המחוזי אלא רק לבית המשפט הגבוה לצדק. מנגד עומדים המשיבים 4 ו5- וטוענים, כמובן, ההיפך. לטענתם אישור של שר הפנים מכוח סעיף 109 לחוק התכנון והבניה אינו בגדר החלטה של שר הפנים לפי סעיף 255א(ב) לחוק זה. סעיף זה, לדעתם, מתכוון להחלטות מסוג אחר, אותן מוסמך שר הפנים לקבל מכוח סעיפים אחרים בחוק זה. לפיכך הסמכות לדון בשאלת החוקיות של תכנית מיתאר מקומית, אפילו ניתן לה אישור של שר הפנים לפי סעיף 109, מוקנית לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 255א(א). הוועדה המקומית טוענת אף היא, כמו המשיבים 4 ו5-, כי אישור של שר הפנים לתכנית מיתאר מקומית, מכוח סעיף 109 לחוק התכנון והבניה, אינו מוציא את העניין מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. 5. כדי לברר את הטענות בעד ונגד הסמכות של בית המשפט המחוזי, יש להקדים ולברר את מהות ההחלטה של שר הפנים לפי סעיף 109 לחוק התכנון והבניה. וזאת לשון הסעיף: "(א) החליט מוסד תכנון להפקיד תכנית, יעביר את התכנית לעיונו של שר הפנים מיד לאחר החלטתו; השר רשאי להורות, תוך 60 ימים מהיום שהועברה אליו התכנית, כי התכנית טעונה אישורו; החליט השר כאמור, יודיע על כך למוסד התכנון הנוגע בדבר תוך עשרה ימים מיום החלטתו. (ב) החליט השר כי התכנית טעונה אישורו, לא יינתן תוקף לתכנית אלא באישור השר; החלטת השר תינתן תוך 30 ימים מהיום שהתכנית הוגשה לאישורו; לא נתן החלטה תוך תקופה זו, יראו את התכנית כמאושרת על ידי השר." לפי סעיף 109(א), הוחלט במשרד הפנים כי תכניות מיתאר מקומיות מסוג מסויים, המצויות בסמכות וועדה מקומית לפי סעיף 61א לחוק (כפי שנקבע בסעיף 32 לחוק התכנון והבניה (תיקון מס' 43), התשנ"ה1995-), הן תכניות טעונות אישור השר. סמכות השר לאשר את התכניות הואצלה על ידו אל מנכ"ל המשרד. במשרד הוחלט כי תכנית 54 היא תכנית מסוג זה, ולפיכך היא טעונה אישור השר (כלומר, בפועל, המנכ"ל) לפי סעיף 109 לחוק. בהתאם לכך הועברה תכנית זו לאישור המנכ"ל. התכנית נבדקה על ידי מינהל התכנון במשרד, שהגיע למסקנה כי אין מניעה לאישור התכנית. אז החליט המנכ"ל לאשר את התכנית. משרד הפנים החליט כי תכנית 54א אינה טעונה אישור השר. לפיכך אושרה תכנית זאת, בהתאם לחוק, על ידי הוועדה המקומית בלבד. השאלה היא, אם כן, אם אישור המנכ"ל לתכנית 54 הינו בגדר "החלטה" של שר הפנים, ואם העתירה במקרה זה היא עתירה "נגד החלטות שר הפנים", לפי סעיף 255א לחוק התכנון והבניה. את התשובה ניתן ללמוד בעיקר מלשון החוק ותכלית החוק. 6. את התכלית אפשר לעתים ללמוד מן הראשית. הראשית, בכל הנוגע להעברת עניינים של תכנון ובניה מבית המשפט הגבוה לצדק אל בית המשפט המחוזי, נעוצה בפסק הדין שנתן הנשיא שמגר בבג"ץ 4306/93 חלפון נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה תל-אביב , פ"ד מז(4) 37. ראו גם י' זמיר, "ענייני תכנון ובניה - לבית המשפט האזרחי", משפט וממשל ב (תשנ"ד), 257. בפסק דין זה ציין הנשיא שמגר טעמים לכך שענייני תכנון ובניה יהיו נדונים, בדרך כלל, בבית משפט אזרחי ולא בבית המשפט הגבוה לצדק. הטעמים העיקריים הם אלה: ראשית, ענייני תכנון ובניה כרוכים פעמים רבות בשאלות של משפט פרטי לצד שאלות של משפט ציבורי; שנית, עניינים כאלה מחייבים לא פעם להכריע בשאלות עובדתיות שראוי יותר לברר אותן בבית משפט של ערכאה דיונית ולא בבית המשפט הגבוה לצדק. מאז נהג בית המשפט הגבוה לצדק, מעשה שגרה, לדחות מעל פניו עניינים של תכנון ובניה. וזאת לדעת, הוא לא קבע הבחנה בין עניינים כאלה הצומחים מתכנית מיתאר מקומית לבין עניינים הצומחים מתכנית מיתאר מחוזית או תכנית מיתאר ארצית. ראו, 6664/95 אלימן נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה ואח' (לא פורסם). הוא אף לא קבע הבחנה בין החלטות של ועדות מקומיות לבין החלטות של שר הפנים בנוגע לתכנון ובניה. ראו בג"ץ 2033/95 אולמרט ואח' נ' שר הפנים ואח' (לא פורסם). מסתבר, אם כן, שבעיני בית המשפט הגבוה לצדק, בית המשפט המחוזי נראה כשיר ומתאים לדון בכל ענייני התכנון והבניה. 7. לאחר התפנית שחלה בפסיקה, בשאלת הסמכות לדון בענייני תכנון ובניה, באה הממשלה להסדיר שאלה זאת בחקיקה. החקיקה בשאלה זאת עברה גלגולים. תחילה ביקש משרד הפנים, בתזכיר חוק שהכין, להחזיר את המצב לקדמתו, והציע כי עתירות בענייני תכנון ובניה יהיו בסמכותו הייחודית של בית המשפט הגבוה לצדק. לאחר מכן, נוכח תגובתו של משרד המשפטים להצעה זאת, נקבע בהצעת חוק ממשלתית (ה"ח 2307, התשנ"ה, 16, 42) כי עתירות כאלה יהיו בסמכותו של בית המשפט המחוזי בירושלים. בשלב זה, אם כן, לא ראתה הממשלה טעם להוציא מתחום סמכותו של בית המשפט המחוזי בירושלים עתירות שעניינן תכניות מיתאר מחוזיות או ארציות או עתירות נגד החלטות של שר הפנים לפי חוק זה. אך במהלך הדיונים על הצעת החוק בוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת הוכנסו שינויים בהצעה זאת. מצד אחד הוחלט להקנות את הסמכות בענייני תכנון ובניה לכל בתי המשפט המחוזיים. מצד שני הוחלט להגביל את היקף העניינים שבסמכות בית המשפט המחוזי. בהתאם לכך נוסח, בסופו של דבר, סעיף 255א לחוק, המוציא מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי עתירות שעניינן תכנית מיתאר ארצית או מחוזית וכן עתירות נגד החלטות של הפנים לפי חוק זה. מה אפשר ללמוד מהשתלשלות הליכי החקיקה בעניין זה? אפשר ללמוד על כך, ראשית, שמשרד הפנים היה מעוניין כי הסמכות בענייני תכנון ובניה תישאר בידי בית המשפט הגבוה לצדק בלבד, ולא תוקנה כלל לבית המשפט המחוזי. שנית, אפשר ללמוד על כך שהממשלה לא סברה, בשלב של פרסום הצעת החוק, כי בית המשפט המחוזי אינו כשיר או מתאים לדון בעתירות שעניינן תכנית מיתאר מחוזית או ארצית או בעתירות נגד החלטות של שר הפנים. ושלישית, אפשר ללמוד על כך שבסופו של דבר החליט המחוקק לצמצם את סמכותו של בית המשפט המחוזי בענייני תכנון ובניה, בהשוואה לסמכות שהוקנתה לו לפי הפסיקה, ולהוציא מגדר סמכותו, בין היתר, עתירות נגד החלטות של שר הפנים לפי חוק זה. עם זאת, אי-אפשר ללמוד מהשתלשלות הליכי החקיקה מדוע הוצאו עתירות נגד החלטות של שר הפנים מגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי ומה הן החלטות אלה. 8. ומה אפשר ללמוד מלשון החוק? קודם כל יש לברר אם, לפי לשון החוק, עתירות נגד החלטות של שר הפנים לפי חוק זה נכללות בגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי לפי סעיף-קטן 255א(א) לחוק. סעיף-קטן(א) מקנה את הסמכות לבית המשפט המחוזי בעתירות "נגד מוסדות תכנון". האם שר הפנים הוא "מוסד תכנון"? סעיף 1 לחוק מגדיר "מוסד תכנון" כך: "כל רשות שיש לה סמכות בעניין תכניות או היתרים." אין ספק ששר הפנים נתפס במסגרת הגדרה זאת. חוק התכנון והבניה מקנה לשר הפנים סמכויות מגוונות. בין היתר הוא מוסמך להתקין תקנות בעניינים שונים, לרבות בעניין תכניות והיתרים; לעשות מינויים, כגון מינוי (לפי סעיף 107א) של חוקר כדי לשמוע התנגדויות לתכנית; ועוד. בהפעלת הסמכויות המוקנות לשר הפנים לפי חוק התכנון והבניה, השר פועל בדרך כלל כמוסד תכנון. ודאי שהוא פועל כמוסד תכנון שעה שהוא מאשר, כמו במקרה שלפנינו, תכנית מיתאר מקומית. מכאן שעתירות נגד שר הפנים בנוגע להפעלת סמכויותיו לפי חוק התכנון והבניה הן, בדרך כלל, עתירות נגד מוסד תכנון לפי סעיף-קטן 255א(א) לחוק. 9. עם זאת, לפי סעיף-קטן 255א(א) אין די בכך שעתירה מוגשת נגד מוסד תכנון, כדי להקנות לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בעתירה. לפי סעיף-קטן זה צריך גם שהעתירה תהיה "בעניין הנוגע לתכנון ובניה". מהו עניין כזה? לפי תכלית החוק, ראוי לומר, כהנחת עבודה, שכל סמכות המוקנית לשר הפנים בחוק התכנון והבניה (להבדיל מסמכויות המוקנות לשר הפנים בחוקים אחרים) היא סמכות הנוגעת לתכנון ובניה. אכן, אין זו אלא הנחה, ואפשר לסתור אותה. אך די בהנחה זאת כדי לומר שבדרך כלל עתירות נגד שר הפנים בנוגע לסמכויות שהוקנו לו בחוק התכנון והבניה הן, בלשונו של סעיף-קטן 255א(א), "עתירות נגד מוסדות תכנון בכל ענין הנוגע לתכנון ובניה". מכל מקום, ברור כי סמכותו של שר הפנים לאשר תכנית מיתאר לפי סעיף 109 לחוק התכנון והבניה היא סמכות של השר כמוסד תכנון בעניין הנוגע לתכנון ובניה. לשון אחרת, החלטת השר לאשר תכנית מיתאר לפי סעיף 109, כגון האישור שניתן על ידי השר במקרה שלפנינו לתכנית 54, נתפסת על ידי סעיף-קטן 255א(א) לחוק. 10. אולם סעיף-קטן 255א(א) מקנה לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בעתירות נגד מוסדות תכנון בכל עניין הנוגע לתכנון ובניה "למעט העניינים המפורטים בסעיף קטן (ב)". וסעיף-קטן 255א(ב) קובע, בין היתר, כי עתירות "נגד החלטות של שר הפנים לפי חוק זה ידונו בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק." מכאן השאלה אם אישור שניתן על ידי שר הפנים לתכנית מיתאר לפי סעיף 109 לחוק, כמו האישור שניתן על ידי השר במקרה שלפנינו לתכנית 54, הוא בגדר "החלטה" של השר לפי סעיף-קטן 255א(ב). אין ספק שהתשובה חיובית. אמנם סעיף 1 לחוק אינו מגדיר "החלטה". אולם המשמעות הלשונית והשכל הישר אומרים כי אישור של השר לתכנית מיתאר הוא בגדר החלטה של השר. אין בכך כדי לשנות שבפועל האישור ניתן על ידי מנכ"ל המשרד מכוח אצילת הסמכות על ידי השר. אצילת סמכות אינה מוציאה את הסמכות מידי הרשות המוסמכת, כפי שנקבעה בחוק, אלא רק משנה את האורגן של הרשות המוסמכת. משמע, אישור המנכ"ל לפי סעיף 109 הוא, מבחינה משפטית, אישור השר, ואישור השר הוא החלטה לפי סעיף-קטן 255א(ב). 11. העותרים ושר הפנים מסיקים מכך שכל עתירה נגד תכנית מיתאר מקומית הטעונה אישור של שר הפנים, לפי סעיף 109, היא עתירה נגד החלטת השר, ולפיכך היא יוצאת מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי, בהתאם לסעיף-קטן 255א(ב). לתמיכה במסקנה זאת, טוענת באת-כוח שר הפנים כי ההחלטה האופיינית והשגורה ביותר שמקבל השר לפי חוק התכנון והבניה היא החלטה בדבר אישור תכנית לפי סעיף 109 לחוק. מכאן, שאם החלטות אלה יהיו נתונות לביקורת של בית המשפט המחוזי, התוצאה תהיה שכמעט כל החלטות השר לפי חוק התכנון והבניה יהיו נתונות לביקורת של בית המשפט המחוזי. תוצאה כזאת, לדעתה, תרוקן מתוכן את הוראת סעיף-קטן 255א(ב), לפיה עתירות נגד החלטות השר לפי חוק זה ידונו בבית המשפט הגבוה לצדק. 12. לדעתי, טענה זאת אינה עומדת בפני הביקורת. ראשית, סעיף-קטן 255א(ב), קובע חריג לכלל: הכלל, כפי שנקבע בסעיף קטן 255א(א), קובע כי ענייני תכנון ובניה יהיו נדונים בבית המשפט המחוזי; החריג לכלל הוא, שעניינים מסויימים, ובהם עתירות נגד החלטות של שר הפנים לפי חוק התכנון והבניה, יהיו נדונים בבית המשפט הגבוה לצדק. כידוע, בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לפרש חריג בצמצום. בהתאם לכך יש לתת פירוש מצמצם גם להוראה שבסעיף-קטן 255א(ב), הקובעת כי עתירות נגד החלטות של שר הפנים יוצאות מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. הפירוש המוצע על ידי באת-כוח שר הפנים מרחיב את החריג לכלל, באופן המאפשר לשר הפנים לקבוע את היקף החריג באמצעות החלטות כי תכניות מיתאר מקומיות אלה או אחרות טעונות אישורו, ובדרך זאת להוציא תכניות כאלה מסמכותו של בית המשפט המחוזי. שנית, הסמכות של שר הפנים לאשר תכניות לפי סעיף 109 היא אמנם סמכות חשובה של השר במסגרת חוק התכנון והבניה, אך אין היא אלא אחת מסמכויות רבות שחוק זה מקנה לשר. בא-כוח המשיבים 4 ו5- טרח לפרט בתשובתו סעיפים רבים של חוק זה המקנים לשר הפנים סמכויות מסמכויות שונות, כגון, סמכות להתקין תקנות ולהוציא צווים, לעשות מינויים למוסדות תכנון, לתת הוראות בדבר פטורים מדרישות שונות של החוק, לקבוע מרחבי תכנון, להחליט באלו עיתונים ניתן לפרסם הודעות בענייני תכנון ובניה, ועוד. באת-כוח השר טוענת כי סמכויות אלה, רובן ככולן, אינן סמכויות של שר הפנים כמוסד תכנון, כנדרש בסעיף-קטן 255א(א), ולכן ממילא אין הן מצויות בגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. אולם, כאמור, לדעתי סמכויות אלה, רובן ככולן, הן סמכויות של שר הפנים כמוסד תכנון בנוגע לתכנון ובניה. ראו לעיל פיסקה 9. לפיכך, עתירות נגד השר בעניינים אלה נתפסות על ידי סעיף-קטן 255א(א). עם זאת, עתירות נגד השר בעניינים אלה עשויות לצאת מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי בהתאם לסעיף-קטן 255א(ב). מכאן, שסעיף 255א(ב) אינו מתייתר: גם אם אין הוא תופס עתירות נגד תכניות מיתאר מקומיות הטעונות אישור השר לפי סעיף 109, עדיין הוא תופס הרבה החלטות אחרות של שר הפנים לפי חוק התכנון והבניה. שלישית, אין אני מתכוון לומר שעתירות נגד תכניות מיתאר מקומיות, הטעונות אישור השר לפי סעיף 109, מצויות תמיד בסמכות בית המשפט המחוזי, אלא להבחין בין עתירות כאלה לפי עילת העתירה. לדעתי, יש להבחין לפי עילת העתירה בין עתירות כאלה המצויות בגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי לבין עתירות כאלה המצויות רק בגדר הסמכות של בית המשפט הגבוה לצדק. הבחנה זאת, התואמת הן את לשון החוק והן את תכלית החוק, צריכה פירוט והסבר, כדלקמן. 13. לפי לשון החוק, אין די בכך שעתירה עוסקת בהחלטה של שר הפנים כדי להוציא את העתירה מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. סעיף-קטן 255א(ב) אומר שכדי להוציא עתירות מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי צריך שהעתירות תהיינה "נגד החלטות של שר הפנים". כלומר, אין די בכך שעותר מוסיף את שר הפנים כאחד המשיבים לעתירה, ואף אין די בכך שהחלטה של השר מעורבת בעניין נשוא העתירה, כמו במקרה שלפנינו. צריך, נוסף לכך, שהעתירה תהיה מופנית נגד החלטה כזאת. מה פירוש? עתירה נגד החלטה של השר, פירושה עתירה הטוענת כי החלטת השר, כשהיא לעצמה, אינה חוקית. לשון אחרת, עתירה כזאת צריכה להציג עילה הפוגמת בהחלטת השר ולבקש סעד נגד החלטה זאת. כך, למשל, כאשר ועדה מקומית לתכנון ולבניה מאשרת תכנית מיתאר מקומית, ואין טענה של פגם בהחלטת הוועדה, אך שר הפנים מסרב לאשר את התכנית, בתוקף סמכותו לפי סעיף 109, והטענה היא שהחלטת השר לוקה בפגם משפטי כלשהו, כגון, בשיקולים זרים, במשוא פנים או בהפליה. במקרה כזה העתירה, כיוון שהיא מכוונת נגד החלטת השר, להבדיל מהחלטת הוועדה, נתפסת על ידי סעיף-קטן 255א(ב), ולפיכך היא יוצאת מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. שונה המצב כאשר בעתירה נטען כי תכנית מיתאר מסויימת, שאושרה על ידי וועדה מקומית ולאחר מכן על ידי השר, פסולה בשל פגם שנפל בהחלטת הוועדה, כגון, פגם של שיקולים זרים או הפליה. במקרה כזה, אף שהתכנית אושרה על ידי השר, העתירה מכוונת נגד החלטת הוועדה, ולא נגד החלטת השר. העתירה תוקפת את התכנית שהיא, לפי הטענה, לוקה בפגם, והתכנית היא תכנית של הוועדה ולא תכנית של השר. למה הדבר דומה? לתקיפה של חוק עזר שנחקק על ידי מועצת עיריה. לפי סעיף 258 לפקודת העיריות [נוסח חדש], חוק עזר של עיריה טעון אישור של שר הפנים במובן הבא: חוק העזר מובא לידיעת השר, והוא מתפרסם ברשומות אלא אם השר הודיע תוך ששים יום, כי החליט לעכב את פרסומו או לפסול אותו. עם זאת, עתירה המכוונת לבטל חוק עזר, בעילה של חריגה מסמכות או בעילה של שיקולים זרים, היא בדרך כלל עתירה נגד מועצת העיריה ולא עתירה נגד ההחלטה של השר. המשיב העיקרי לעתירה כזאת היא העיריה, ולא שר הפנים, והעילה העיקרית היא פגם בהחלטת העיריה, ולא פגם בהחלטת השר. לכן, כאשר העילה לעתירה היא פגם שנפל בהחלטה של הוועדה המקומית שאישרה את תכנית המיתאר, ולא פגם בהחלטה של השר, העתירה אינה נתפסת על ידי סעיף-קטן 255א(ב). אין טעם להוציא עתירה כזאת מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי, לא לפי לשון החוק ואף לא לפי תכלית החוק. 14. לא זו בלבד. יתכן שעתירה תטען כי תכנית מיתאר מקומית לוקה בפגם כפול: החלטת הוועדה המקומית פגומה, והחלטת השר, המאשרת את החלטת הוועדה המקומית, אף היא פגומה. למשל, נניח כי הטענה היא שהוועדה המקומית אישרה תכנית מיתאר תוך חריגה מסמכות, ולפיכך התכנית בטלה מעיקרה. אם כך, אפשר להוסיף ולטעון, גם החלטת השר, המאשרת תכנית זאת, פגומה ובטלה, שכן השר אינו מוסמך לאשר תכנית מיתאר שנתקבלה תוך חריגה מסמכות. האם עצם הטענה שגם החלטת השר פגומה, ולכן ראוי לבטל גם אותה, די בה כדי להוציא את העתירה מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי? התשובה שלילית. כדי להוציא עתירה מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי צריך שהטענה העיקרית בעתירה תהיה מופנית נגד החלטת השר. לשון אחרת, צריך שהטענה הדומיננטית בעתירה, או העילה הדומיננטית בעתירה, תתייחס לפגם שנפל בהחלטת השר, להבדיל מפגם שנפל בהחלטת הוועדה. כך המצב גם לגבי מרכיבים אחרים של סעיף-קטן 255א(ב). לפי סעיף-קטן זה, עתירות שעניינן תכנית מיתאר מחוזית או ארצית מוצאות מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. אך אפשר שבעתירה אחת יהיו כרוכים גם עניין של תכנית מיתאר מחוזית או ארצית וגם עניין של תכנית מיתאר מקומית. מהו בית המשפט המוסמך במקרה כזה? התשובה תלויה בשאלה מהו העניין הדומיננטי בעתירה. בדומה לכך, לפי סעיף 255א(א) הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי בעתירות נגד מוסדות תכנון. אך אפשר שעתירה אחת תוגש נגד מוסדות תכנון ונגד גופים אחרים. מהו בית המשפט המוסמך במקרה כזה? התשובה תלויה בשאלה מי הם המשיבים הדומיננטיים בעתירה. ברוח זאת נפסק זה מקרוב בבג"ץ 2899/97 אדם טבע ודין נ' שר התשתיות הלאומיות ואח' (טרם פורסם). שם נאמר כך: "סעיף 255א קובע כי 'עתירות נגד מוסדות תכנון בכל ענין הנוגע לתכנון ובניה' יהיו בשיפוטו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. העתירה שלפנינו מוגשת, בין השאר, נגד מוסדות תכנון מובהקים: הוועדה המקומית לתכנון ובניה שקמים והוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז הדרום. אמנם היא מוגשת גם נגד משיבים שאינם מוסדות תכנון. אך, בנסיבות המקרה, אלה אינם משיבים עיקריים. והשאלה אם עתירה צריכה להיות נדונה בבית המשפט המחוזי או בבית משפט זה, צריכה להיות מוכרעת, מבחינה המשיבים לעתירה, לפי המשיבים העיקריים, שהם משיבים הכרחיים לצורך הכרעה בעתירה, בהתחשב בנשוא העתירה. בעתירה שלפנינו הנושא המרכזי נוגע לתכנון ובניה, והמשיבים העיקריים, במובן האמור, הן הוועדות לתכנון ובניה. הוספת משיבים אחרים, אף שהם משיבים ראויים, אם אין הם משיבים עיקריים בנסיבות המקרה, אין בה כדי להוציא את העתירה מסמכות בית המשפט המחוזי. השוו בג"ץ 2454/97 אפרתי ובניו בע"מ נ' עירית ירושלים ואח' (לא פורסם). עדיין יש מקום לשאלה אם עתירה זאת אינה נתפסת על ידי סעיף 255א(ב), המוציא מגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי, בין השאר, עתירה שעניינה תכנית מיתאר ארצית. וכל כך למה? שהעותרת טוענת כי העבודות נשוא העתירה מבוצעות בניגוד לתמ"א 11, שהיא תכנית מיתאר ארצית. התשובה לשאלה זאת היא, שאין די בטענה כי עבודה מסויימת מתבצעת בניגוד לתכנית מיתאר ארצית כדי להוציא את העתירה מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. כדי שעתירה תצא מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי, על יסוד סעיף 255א(ב), צריך שהעתירה תהיה מכוונת נגד תכנית מיתאר ארצית, כלומר, שתתקוף את חוקיות התכנית. ואין זה המקרה שלפנינו. לכן אין מניעה לכך שבית המשפט המחוזי ידון בעתירה זאת." 15. המסקנה היא, כי עתירה נגד החלטה של שר הפנים לאשר תכנית מיתאר מקומית מכוח סעיף 109 תצא מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי רק כאשר העתירה מבקשת לפסול את החלטת השר בטענה שנפל פגם בהחלטה זאת, להבדיל מפגם בהחלטה של הוועדה המקומית, וטענה זאת היא טענה עיקרית בעתירה. כנגד זאת, כאשר הטענה העיקרית בעתירה היא, שתכנית מיתאר מקומית פסולה בשל פגם שנפל בהחלטה של הוועדה המקומית, והטענה שנפל גם פגם בהחלטת השר היא טענה משנית או נגררת, אין העתירה יוצאת מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. הטפל הולך אחר העיקר. השוו בג"ץ 2033/95 אולמרט ואח' נ' שר הפנים ואח' (לא פורסם). בפסק דין זה, שניתן לפני שנחקק סעיף 255א, נאמר כך: "אף שמדובר בעתירה לביטול צו של שר הפנים, מהווה נושא הצו וביטולו חלק מנושא רחב יותר, שבצל קורתו מסתופפת המחלוקת בין הצדדים, והוא נושא התכנון והבניה... כל השאלות העולות מן העתירה יכולות וצריכות להידון בבית המשפט האזרחי ואין במקרה שלפנינו - על אף נסיבותיו - מקום לסטיה מהמגמה... בדבר העברת נושאי תכנון ובניה לבית המשפט האזרחי." בדומה לכך נאמר גם בבג"ץ 9460/96 אלג'ולאני ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים ואח' (לא פורסם). במקרה זה הועלו טענות המתייחסות, בין היתר, לטיפול של מוסדות תכנון בתכנית מיתאר מקומית שאושרה על ידי שר הפנים, ונתבקש סעד גם נגד שר הפנים, שיחוייב לתת הנחיות להוצאת היתר בניה לעותרים. בפסק הדין, שניתן לאחר שנחקק סעיף 255א, נאמר בין היתר: "כל הטענות המועלות על ידי העותרים מכוונות נגד אי מתן היתרי בניה על ידי הרשויות המוסמכות לכך. זהו הסעד העיקרי המבוקש. הטענות נגד הטפול בתכנית הן טענות שבגררה. אמנם חלק מהטענות מתייחס - במישור העקרוני - לתפקוד לקוי של הרשויות המופקדות על תכנון ובניה ועל טפול בתכניות מיתאר ואישורן, אולם אלה משניים לעילת עתירתם של העותרים, המלינים על אי קבלת ההיתרים המבוקשים." לפיכך החליט בית משפט זה כי מן הראוי שהעניין נשוא העתירה ידון בבית המשפט המחוזי ודחה את העתירה על הסף. התוצאה היא, מבחינה מעשית, שרוב העתירות נגד תכניות מיתאר מקומיות, לרבות תכניות הטעונות אישור השר לפי סעיף 109, יהיו בגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. 16. תוצאה זאת תואמת את תכלית החוק. ראשית, התכלית העיקרית של החוק היא, להעביר את רוב העניינים של תכנון ובניה מבית המשפט הגבוה לצדק אל בית המשפט המחוזי. לפיכך, אילו נפסק שכל תכניות המיתאר המקומיות הטעונות אישור השר לפי סעיף 109 יוצאות מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי, היה בכך כדי לפגוע בתכלית החוק. שנית, תכלית החוק היא גם, ככל הנראה, להשאיר עניינים בעלי חשיבות ציבורית מיוחדת, מבחינה תכנונית או מבחינה אחרת, בגדר הסמכות של בית המשפט הגבוה לצדק בלבד. זהו המכנה המשותף לתכניות מיתאר מחוזיות, תכניות מיתאר ארציות והחלטות שר הפנים, שכולן יוצאות מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי לפי סעיף-קטן 255א(ב). אך מה הן, מן הבחינה של תכלית זאת, החלטות שר הפנים? במקרה רגיל, תכנית מיתאר מקומית, המובאת בפני השר בהתאם לסעיף 109, מתאשרת על ידו, לעתים על ידי החלטה אקטיבית ולעתים על ידי החלטה פסיבית, כאמור בסעיף 109(ב): "החליט השר כי התכנית טעונה אישורו, לא יינתן תוקף לתכנית אלא באישור השר; החלטת השר תינתן תוך 30 ימים מהיום שהתכנית הוגשה לאישורו; לא נתן החלטה תוך תקופה זו יראו את התכנית כמאושרת על ידי השר". במקרה בו השר מחליט לאשר תכנית מיתאר מקומית, אם בדרך של החלטה אקטיבית ואם בדרך של החלטה פסיבית, ואין טענה נגד ההחלטה שלו, כגון טענה נגד שיקול הדעת של השר, איזו חשיבות ציבורית מיוחדת נודעת להחלטת השר? במקרה כזה גם החלטה אקטיבית של השר כאילו נבלעת בהחלטת הוועדה המקומית. קל וחומר החלטה פסיבית. אם יש טענה נגד תכנית המיתאר הרי היא, ביסודו של דבר, טענה נגד הוועדה המקומית, שהיא טעתה בפירוש החוק או ביישום החוק. טענה כזאת ראוייה להתברר, גם מן הבחינה של תכלית החוק, בבית המשפט המחוזי. מבחינה זאת, המקרה שבפנינו הוא מקרה טיפוסי: אין בו טעם שיצדיק, לפי תכלית החוק, הוצאת המקרה מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. 17. במקרה שלפנינו ביקשו העותרים סעד כפול. ראשית ביקשו העותרים שבית המשפט יבטל שתי תכניות מיתאר מקומיות: תכנית אחת, היא תכנית 54, אושרה על ידי הוועדה המקומית ולאחר מכן אושרה גם על ידי שר הפנים; התכנית השניה, היא תכנית 54א, אושרה רק על ידי הוועדה המקומית, ולא הובאה כלל בפני השר. לו תקפו העותרים רק את תכנית 54א, לא היה להם שום יסוד לטעון כי העתירה אינה מצוייה בסמכות בית המשפט המחוזי. טענתם כי בית המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון בעתירה מתבססת על כך שאחת התכניות, היא תכנית 54, אושרה גם על ידי שר הפנים. הסעד השני הוא, שבית המשפט ימנע (צריך להיות - יבטל) את היתרי הבניה על החלקה כיוון שהם חורגים מתכנית המיתאר שקדמה לתכניות 54 ו54-א. סעד זה מכוון אך ורק נגד הוועדה המקומית, שהיא המוסמכת לפי החוק, ללא צורך באישור השר, לתת היתרי בניה. סעד זה מצוי, ללא ספק, בסמכותו של בית המשפט המחוזי. משמע, אף שעיקר הסעד המבוקש בעתירה זאת נמצא בסמכות בית המשפט המחוזי, טוענים העותרים כי העתירה כולה יוצאת מגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי, ולכן על בית המשפט הגבוה לצדק לדון בה, משום שאחת התכניות אושרה גם על ידי שר הפנים. זאת ועוד. גם בעתירה נגד תכנית 54, שאושרה על ידי שר הפנים, אין העותרים מעלים כל טענה נגד שר הפנים, אלא רק טענות נגד הוועדה המקומית. הטענה הראשונה היא, כי תכנית 54 אושרה על ידי הוועדה המקומית בהתאם לסעיף 61א לחוק התכנון והבניה, הקובע מהי תכנית בסמכות וועדה מקומית, אף שתכנית זאת חורגת מן הסמכות של וועדה מקומית לפי סעיף 62א. לשון אחרת, הטענה היא שהוועדה המקומית חרגה מסמכותה. הטענה השניה מופנית נגד הפרסום שהוועדה המקומית נתנה לתכנית זאת. הוועדה המקומית פרסמה את התכנית כפי שנדרש לפי החוק לגבי תכניות המצויות בסמכות וועדה מקומית לפי סעיף 61א לחוק: הודעה על הפקדת התכנית פורסמה ברשומות, בשלושה עיתונים (מעריב, הצופה ומקומון) ועל לוח המודעות השכונתי. גם ההודעה על אישור התכנית פורסמה על ידי הוועדה המקומית (במאי 1996, כשנה לפני שהעותרים פנו לראשונה בתביעה לביטול התכנית) באותה דרך. אך העותרים טוענים כי הוועדה המקומית היתה חייבת גם לשלוח להם הודעות אישיות ולהזמין אותם להשמיע טענותיהם נגד התכנית. טענות נוספות מופנות אף הן נגד הוועדה המקומית: ליקויים ברישום הפרוטוקולים; אי-קבלת חוות דעת הנדסית ומשפטית; ועוד. טענות העותרים מצביעות על פגמים בהחלטת הוועדה המקומית ולא על פגם באישור השר. נגד אישור השר ניתן לטעון רק זאת שהוא צריך היה להימנע מאישור תכנית פגומה וכן שהאישור אינו מרפא את הפגם. אך הפגם עצמו נותר במקומו, אצל הוועדה המקומית, ולכן הוועדה המקומית היא המשיב העיקרי בעתירה ונגדה מכוונת העילה העיקרית בעתירה. שר הפנים הינו, בנסיבות אלה, משיב נגרר ומשני בלבד. המסקנה היא, כי בנסיבות אלה אישור השר לתכנית 54 אין בו כדי להוציא מסמכות בית המשפט המחוזי את העתירה, שבמהותה ובעיקרה היא מצוייה, באופן ברור, בסמכות בית המשפט המחוזי לפי סעיף 255א(א). 18. למען השלמות יש להוסיף כי העתירה מעלה עוד טענה אחת המופנית, כבדרך אגב, נגד שר הפנים. הטענה היא, שעורך הדין אשר ייצג את המשיבה 4, ופעל גם בשם המשיבה 5, הוא סגן ראש העיר פתח-תקוה וחבר הוועדה לתכנון ולבניה פתח-תקוה, "המקורב פוליטית לשר הפנים", וכי לעותרים "החשש הוודאי" שהתוכניות אושרו על ידי שר הפנים "תוך העדפה פסולה". העותרים אינם מפרטים מה הקירבה הפוליטית ואינם מביאים שמץ ראיה כדי להוכיח העדפה פסולה על ידי השר. זאת ועוד. בחומר שבפני בית המשפט אין אפילו טענה שהשר היה מעורב באישור התכנית באופן אישי או טענה שהתכנית הגיעה לידיעת השר באופן אישי. מן החומר עולה כי התכנית נבדקה על ידי מינהל התכנון במשרד הפנים, לפי הנוהל המקובל, ולאחר מכן אושרה על ידי מנכ"ל המשרד, ולא על ידי השר באופן אישי. יתירה מזאת. הוועדה המקומית הגיבה לטענה של העדפה פסולה על ידי השר, וציינה כי במועד אישור התכנית לא היתה קירבה פוליטית בין שר הפנים לבין בא-כוח המשיבה 4: שר הפנים השתייך אז למפלגת העבודה ואילו בא-כוח המשיבה 4 היה חבר במועצת העיריה מטעם מפלגת ש"ס. בנסיבות אלה לא היה לעותרים יסוד להעלות טענה של העדפה פסולה. מכל מקום, בית המשפט צריך להתעלם מטענה זאת. 19. סוף דבר, בנסיבות המקרה אין יסוד לשלול מבית המשפט המחוזי את הסמכות לדון בעתירה זאת. העתירה עוסקת בתכנית מיתאר מקומית המתייחסת לבניה על מגרש אחד בלבד; הטענות נגד התכנית ממוקדות בוועדה המקומית ולא בשר הפנים; ואישור התכנית אינו גורר השלכות חשובות במיוחד מבחינה תכנונית או מבחינות אחרות. מדוע, אם כן, צריך שדווקא בית המשפט הגבוה לצדק ידון בתכנית זאת? סעיף 255א לחוק התכנון והבניה קובע כי בדרך כלל עתירות בענייני תכנון ובניה ידונו על ידי בית המשפט המחוזי, ועתירה זאת אינה חריג לכלל, לא לפי לשון החוק ולא לפי תכלית החוק. 20. העותרים מעלים טענה אחרונה בעניין הסמכות. הם טוענים, בשפה רפה, שגם אם הסמכות לדון בעתירה זאת נתונה לבית המשפט המחוזי, עדיין היא נתונה גם לבית משפט זה, וכיוון שהעתירה "עשויה לעורר לראשונה שאלות של סמכות וועדה מקומית באשרה תכניות מיתאר בסמכות וועדה מקומית לפי תיקון 43 לחוק, מן הראוי שבית משפט זה יתן דעתו על הסוגיה שתתעורר בעתירה זו". אכן, עם הענקת הסמכות לבית המשפט המחוזי לדון בעניינים של תכנון ובניה, תחילה על ידי הפסיקה ולאחר מכן על ידי סעיף 255א לחוק התכנון והבניה, לא נשללה הסמכות מבית המשפט הגבוה לצדק לדון בעניינים כאלה. ראו בג"ץ 1921/94 סוקר נ' הוועדה לבנייה למגורים ולתעשייה, מחוז ירושלים , פ"ד מח(4) 237. אלא מאי? כיוון שהסמכות נתונה גם לבית המשפט המחוזי, נוהג בית משפט זה, בהתאם לעקרון הסעד החלופי, להפנות את העותרים בעניינים כאלה אל בית המשפט המחוזי. עם זאת, אין בכך כדי למנוע בעד בית משפט זה לדון בעניין של תכנון ובניה, אף אם העניין מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי, כאשר לדעתו יש טעם מיוחד לכך, אם בשל החשיבות הציבורית של העניין ואם בשל טעם אחר. מכאן, שאין מניעה לכך שבית משפט זה ידון גם במקרה שלפנינו. אולם דרוש טעם טוב לכך. ולא ראינו במקרה זה טעם שיצדיק סטייה מדרך המלך, היא הדרך המובילה עניינים של תכנון ובניה אל בית המשפט המחוזי. בית משפט זה אינו יוצא מן התמונה: אמנם הוא לא ידון במקרה זה כערכאה ראשונה, אולם הוא ידון בו, אם יתבקש, כערכאת ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. 21. לפיכך החלטנו לדחות את העתירה, על יסוד טענת הסמכות, בלי לדון כלל בטענות העותרים לגוף העניין. העותרים ישלמו את הוצאות המשפט בסך 5,000 ש"ח למשיבה 1 ובסך 5,000 ש"ח למשיבים 4 ו5-; המשיבים 3-2 ישלמו אף הם את הוצאות המשפט בסך 5,000 ש"ח למשיבה 1 ובסך 5,000 ש"ח למשיבים 4 ו5-. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. נ ש י א השופט מ' חשין : אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' דורנר : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד : אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט י' זמיר. ניתן היום, י"ב בכסלו תשנ"ח (11.12.97). נ ש י א שופט שופט שופטת שופט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043810. I09	[ "בג\"ץ 4381/97", "ראו, 6664/95", "בג\"ץ 2033/95", "בג\"ץ 2454/97", "בג\"ץ 1921/94" ]	4,810
15,012	ב בית המשפט העליון בג"ץ 4381/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד העותר : דוד מייזליק ו 21- אח' נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פתח תקוה 2. שר הפנים 3. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז המרכז 4. מרחבי השרון בע"מ 5. מנחם אבירם 6. מרגלית קוסט 7. הבית ברח' קק"ל 6 בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה בעתירה זאת אמור בית משפט זה להכריע לראשונה בשאלה מהי עתירה נגד החלטה של שר הפנים במשמעות של סעיף 255א לחוק התכנון והבניה. כיוון שכך, אנחנו מחליטים לפי סעיף 26 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד1984-, להרחיב את המותב שידון בעתירה זאת. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043810. I11	[ "בג\"ץ 4381/97" ]	4,811
16,893	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4381/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ים : דוד מייזליק ו- 21 דיירים בבית המשותף נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה,פתח תקוה 2. שר הפנים 3. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה,מחוז המרכז 4. מרחבי השרון בע"מ 5. מנחם אבירם 6. מרגלית קוסט 7. הבית ברח' קק"ל 6 בע"מ בקשה למתן החלטה החלטה הדיון בפני ההרכב המורחב ביום 3.12.97 שעה 08:00 יוקדש רק לשאלת הסמכות של בית המשפט המחוזי לדון בעתירה. אם ההרכב המורחב יחליט כי מן הראוי שבית משפט זה ידון ויכריע בעתירה לגוף הענין, יוזמנו הצדדים בפני ההרכב המורחב להשמעת טעונים לגוף הענין. ניתנה היום, כ"ז חשון תשנ"ח (27.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043810. A14	[ "בג\"ץ 4381/97" ]	4,812
17,983	בית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בג"ץ 4381/97 - 3 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר ים : דוד מייזליק ו21- דיירים בבית המשותף נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פתח תקוה 2. שר הפנים 3. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז המרכז 4. מרחבי השרון בע"מ 5. מנחם אבירם 6. מרגלית קוסט 7. הבית ברח' קק"ל 6 בע"מ בקשה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים החלטה להרכב של שלושה, אשר ידון לפי הצורך גם בבקשה לצו-ביניים. באת-כוח המשיבה 1 רשאית להשלים תגובתה בכתב, ותוזמן לדיון. באי-כוח שאר המשיבים יגישו תגובתם בכתב ויוזמנו אף הם לדיון. המזכירות תקבע מועד לדיון בעתירה, מוקדם ככל האפשר. ניתנה היום, טו אב תשנ"ז (18.8.97) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043810. L03	[ "בג\"ץ 4381/97" ]	4,813
1,349	בית המשפט העליון בירושלים בש"א 97 / 517 בפני: כב' השופט ת' אור המ בקשים: גלסר ירוזלים ואח' נגד המשיב ה : 1. הועדה המקומית לתיכנון ובניה י-ם בקשה לתיקון טעות בפסק דין החלטה להעביר הבקשה לתגובת המשיבים בכתב תוך 7 ימים. ניתנה היום, כ"ז בשבט תשנ"ז (4.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005170. E01	[ "בש\"א 97" ]	4,814
1,350	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3616/97 - 1 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקשים : 1. מיכל שוורץ 2. לוי שוורץ נגד המשיבים : 1. מנהל זמני של עזבון המנוח זאב שוורץ ז"ל 2. בית אולפנא בית אהרון ישראל 3. חנה שוורץ בקשת עיכוב ביצוע החלטה החלטה בעקבות עיון בתגובת המשיבים, שהוגשה לפי החלטתי מיום 16.6.97, ביקשתי תגובת המבקשים לנטען בסעיף 4 לכתב התגובה. משעיינתי בתגובתם, וכן בתצהירו של עורך-דין אמנון בן דרור התומך בגירסה העובדתית עליה נסמכה הבקשה, נחה דעתי כי עיכוב הסכום 37,000 ש"ח, מחלקה של המבקשת בכספי קופת הגמל, נועד להבטיח את זכות העיזבון להשבת הכספים שחוייבה בהשבתם על-פי ההחלטה נשוא הערעור. בנסיבות אלו הנני מחליט להעתר לבקשה ומעכב את ביצוע החיוב עד למתן פסק-דין בערעור. ניתנה היום, כ"ט בתמוז תשנ"ז (3.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי /אז 97036160. F05	[ "ע\"א 3616/97" ]	4,816
2,506	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3616/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המערערים : 1. מיכל שוורץ 2. לוי שוורץ נגד המשיבים : 1. מנהל זמני של עזבון המנוח זאב שוורץ ז"ל 2. בית אולפנא בית אהרון ישראל 3. שוורץ חנה בקשה לעיכוב ביצוע החלטה ה ח ל ט ה מבוקשת תגובת המשיבים. התגובה תוגש בכתב בתוך 10 ימים ממועד המצאת ההחלטה ועם הגשתה יוחזר התיק לעיוני. ניתנה היום, יא' בסיון תשנ"ז (16.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036160. F01	[ "ע\"א 3616/97" ]	4,817
6,545	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 3616 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקשים : 1. שוורץ מיכל 2. שוורץ לוי נגד המשיבים : 1. מנהל זמני של עזבון המנוח זאב שוורץ ז"ל 2. בית אולפנא בית אהרון ישראל 3. שוורץ חנה בקשה לפטור מערבון בשם המבקשים: עו"ד נורית פיש החלטה בפני שתי בקשות, האחת לאיחוד הדיון, והשניה - בקשה לפטור מערבון. המשיבים יגישו תגובתם לשתי הבקשות תוך ארבעה עשר ימים מיום המצאה. ניתנה היום, י"ב בסיון תשנ"ז (17.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036160. R02	[ "ע\"א 97" ]	4,818
11,112	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3616/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקשים : 1. מיכל שוורץ 2. לוי שוורץ נגד המשיבים : 1. עו"ד נוריאל דור מנהל זמני של עזבון המנוח זאב שוורץ ז"ל 2. בית אולפנא בית אהרון ישראל 3. חנה שוורץ בקשה לעיכוב ביצוע החלטה בשם המבקשים: עו"ד נ' פיש המשיב 1: בעצמו בשם משיבה 2: עו"ד א' דותן בשם משיבה 3: עו"ד ח' מאיר ה ח ל ט ה באת-כוח המבקשים מתבקשת להגיב על הנטען בסעיף 4 לתגובת המשיב 1. התגובה תוגש בכתב בתוך 7 ימים ממועד ההמצאה ועם הגשתה יוחזר התיק לעיוני. ניתנה היום, יא' בתמוז תשנ"ז (16.7.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036160. F03	[ "ע\"א 3616/97" ]	4,819
44,616	ב בית המשפט העליון ע"א 3616/97 ע"א 7506/95 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערערים : 1. שוורץ מיכל 2. שוורץ לוי נגד המשיבים : 1. מנהל זמני של עזבון המנוח זאב שוורץ ז"ל 2. בית אולפנא בית אהרון ישראל 3. שוורץ חנה בקשה לפטור מערבון ולאיחוד תיקים החלטה עקב תקלה הובאה הבקשה לפטור מהפקדת ערבון ולאיחוד הדיון שהגישו המערערים בע"א 3616/97 אך עתה. עקב הזמן שחלף מאז הוגשו הבקשה והתגובה, מתבקשים בעלי הדין להגיש לבית המשפט הודעה, האם מבקשים הם כי תנתן החלטה על פי הבקשה והתגובה שהגישו בתיק זה, או שהם מבקשים להוסיף טענות עקב שינוי נסיבות. ההודעות יוגשו תוך חמישה-עשר ימים ממועד המצאת החלטה זו. ניתנה היום, י"ז בטבת תשנ"ט (5.1.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036160. V06	[ "ע\"א 3616/97", "ע\"א 7506/95", "בע\"א 3616/97" ]	4,820
53,915	ב בית המשפט העליון ע"א 3616/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. שוורץ מיכל 2. שוורץ לוי נגד המשיבים : 1. מנהל זמני של עזבון המנוח זאב שוורץ ז"ל 2. בית אולפנא בית אהרון ישראל 3. שוורץ חנה סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על חמישה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות, גודל גופן 11, תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא. 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים. 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. ניתן היום, ה' בניסן תשנ"ט (22.3.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036160. P08	[ "ע\"א 3616/97" ]	4,821
63,548	ב בית המשפט העליון ע"א 3616/97 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערערים : 1. שוורץ מיכל 2. שוורץ לוי נגד המשיבים : 1. מנהל זמני של עזבון המנוח זאב שוורץ ז"ל 2. בית אולפנא בית אהרון ישראל 3. שוורץ חנה בקשה לפטור מערבון ובקשה לאיחוד הדיון בשם המערערים: עו"ד נורית פיש החלטה המערערים הגישו בקשה לפטור מערבון ובקשה לאיחוד הדיון בערעור זה עם ע"א 7506/95. קיימת זהות בין בעלי הדין בשני הערעורים, מלבד העובדה שמשיב 1 כאן אינו צד לערעור האחר. עניינו של הערעור בע"א 7506/95 - הכרעה בין תוקפן של שתי צוואות שערך המנוח זאב שוורץ ז"ל, האחרת לטובת ילדיו, המערערים, והאחרת לטובת משיבה 2 בערעור זה. ע"א 3616/97 דן בשאלת היקף העיזבון של המנוח. אף שהשאלות העולות בשני הערעורים אינן זהות, נראה לי שיש מקום לדון במשותף בשני הערעורים, כיון ששניהם נוגעים למסכת ראייתית אחת, ואין זה רצוי שאותן עדויות עצמן יעמדו בבסיסם של שני פסקי דין שונים. אמנם ע"א 7506/95 מצוי בשלב דיוני מתקדם יותר, וכבר הוגשו בו סיכומים, כך שאיחוד התיקים עלול לעכב את המשך הדיון בו. אולם, מאחר שאף אחד מהצדדים לא העלה נימוק זה, ולהיפך - משיבה 2 הסכימה לאיחוד הדיון, ומשיב 1 השאיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט - אני מורה כי הערעורים יידונו במשותף. ההחלטה בדבר איחוד הערעורים תוכרע על ידי ההרכב שידון בהם. אשר לערבון, המערערים מבקשים לפטרם מהפקדת ערבון נוסף מאחר שהמשיב 1, מנהל העזבון, מעכב בידיו חלק מכספי קופות גמל שהמערערים זכאים לקבל. מאידך טוענים המשיבים כי הכסף המעוכב, בסך 37,000 ש"ח, נועד להבטיח חוב של המערערת 1 למשיב 1, בסכום של 51,000 ש"ח. כיון שהמערערים אינם טוענים להעדר אפשרות כלכלית לשלם את הערבון, וכיון שתחליף הערבון - הכסף המעוכב בידי מנהל העזבון - אינו מיועד למטרה זו בלבד, אינני פוטרת את המערערים מתשלום הערבון. אולם בהתחשב בכך שהמערערים שילמו ערבון במסגרת ע"א 7506/95, ובכך שבידי משיב 1 מעוכב סכום ניכר השייך למערערת 1 (אף אם העכוב לא נועד לצורך ערעור זה בלבד) אני מפחיתה את סכום הערבון במחצית ומעמידה אותו על 10,000 ש"ח בלבד. המערערים יפקידו את הערבון תוך עשרים ואחד יום. ניתנה היום, י"ד בשבט תשנ"ט (31.1.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036160. V07	[ "ע\"א 3616/97", "ע\"א 7506/95", "בע\"א 7506/95" ]	4,822
78,968	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3616/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' ריבלין המערערים : 1. שוורץ מיכל 2. שוורץ לוי נגד המשיבים : 1. מנהל זמני של עזבון המנוח זאב שוורץ ז"ל 2. בית אולפנא בית אהרון ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.4.97 בהמ' 2853/97 בתיק עזבונות 195/95 שניתן על ידי כבוד השופט צ' כהן תאריך הישיבה: ט"ו בכסלו תש"ס (24.11.99) בשם המערערים 1-2: עו"ד נורית פיש, עו"ד אמנון בן דור בשם המשיב 1: עו"ד דור נוריאל בשם המשיב 2: עו"ד אליהו דותן פסק-דין בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לדון בתובענה שלפניו: ע"א 253/81 אביבה לוי נ' טובה אסיאו , פ"ד לו(2) 193. לפיכך אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ומעבירים את הבקשה לבית משפט השלום בירושלים, שידון בעניין מראשיתו. ניתן היום, ט"ו בכסלו תש"ס (24.11.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036160. B09 /אמ	[ "ע\"א 3616/97", "ע\"א 253/81" ]	4,823
1,351	ב בית המשפט העליון רע"א 6163/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: בני גריס טנוס נגד המשיב ה : לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, בבר"ע 392/97, מיום 8.9.97, שניתן על ידי כבוד השופט נ' ממן בשם המבקש: עו"ד שרון גליק-שמעון; עו"ד שלמה ארדמן בשם המשיבה: עו"ד אריה מוסקונה החלטה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' ממן) בבר"ע 392/97 מיום 8.9.97. 1. בבית משפט השלום בנצרת מתנהלת תביעת נזיקין שהגיש המבקש נגד המשיבה, שהיא המבטחת שלו, בגין נזק שנגרם למשאית ונגרר השייכים למבקש. במהלך שמיעת ראיות התביעה הסכימו הצדדים כי שמאי שהוא עד הגנה יעיד בטרם הסתיימה שמיעת עדי התביעה. עד זה הגיש חוות דעת של מומחה תחת הכותרת "דו"ח שמאות". במהלך חקירה נגדית התברר כי העד גם נטל חלק בשחזור התאונה. העד התבקש להציג טיוטה שערך לצורך הכנת חוות הדעת, הציגה, ואז התברר כי לצורך עריכת הטיוטה הסתמך העד בין היתר על חומר חקירה שנמסר לו בידי חוקר פרטי. 2. המבקש ביקש לחייב את העד למסור לעיונה את חומר החקירה של החוקר, אך המשיבה התנגדה. בית משפט השלום (כב' השופט ז' הווארי) החליט על אתר לחייב את המשיבה לגלות את חומר החקירה ולמסרו לעיון המבקש, אך נמלך בדעתו והחליט להפסיק את החקירה הנגדית ולדון בענין. ביום 1.5.97 החליט השופט הווארי לחייב את המשיבה לגלות את חומר החקירה ולמסרו למבקש לעיונו. בית המשפט קבע כי בנסיבות חל חריג להלכה הפסוקה לפיה מסמכים שהוכנו לצרכי המשפט הם חסויים ודוחים את זכותו של בעל דין שכנגד לגילוי תכנו של המסמך ולעיון בו. הנימוקים לכך היו כי הצדדים הגיעו להסכם דיוני לפיו תשמיע המשיבה את העד מטעמה בטרם סיים המבקש את הבאת ראיותיו, והעובדה שהשופט ראה בעד לא רק שמאי אלא גם עד ראיה שנטל חלק פעיל בחקירת נסיבות התאונה, ולכן סבר שהצד היריב זכאי לראות את כל המסמכים שעמדו לרשותו לצורך עריכת חוות הדעת שלו. השופט גם סבר כי אם היה למשיבה חשש שהעד עלול לחשוף את חומר החקירה, היה עליה להמנע מלהביאו כעד בשלב פרשת התביעה. 3. המשיבה ערערה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, וקבע, ראשית, כי סדר הבאת העדים אינו כרוך בשינוי דיני החסיון או בהפיכת הלכות פסוקות, וכי עדותו של עד ההגנה בשלב פרשת התביעה היתה אמנם בהסכמה, אך הסכמה זו לא היתה מלווה בוויתור מצד המשיבה על טענת החסיון בנוגע למסמכים שנערכו לקראת המשפט. כמו כן נקבע כי מה שחסוי על פי ההלכה הפסוקה הוא מסמכים ולא עובדות, ולכן כל עוד עד נדרש להשיב בעל פה על שאלות, להבדיל מהצגת מסמכים, אין מקום לטענת חסיון, בתנאי שהעדות אינה סותרת כללי ראיות אחרים. לפיכך קבע השופט כי חומר החקירה, כמסמך, אינו ניתן להגשה באמצעות העד, משום שהוא חסוי, וכן משום שהוא מהווה עדות שמיעה והעד לא נטל חלק בעריכתו. לעומת זאת, עדות בעל פה על מה שידוע לעד מידיעה אישית קבילה ונוגעת לענין. עוד נטען, כי חוות דעת שעורכה מסתתר מאחורי מסמכים שלא ניתן לעיין בהם, עלולה שלא לזכות באמון בית המשפט, אך זהו ענין שעל מגיש חוות הדעת ולא הצד שכנגד, לענות בו. 4. כעת פונה המבקש בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשתו הוא טוען כי כיוון שהעד-השמאי הסתמך בטיוטת חוות הדעת על דו"ח החוקר, והמשיבה היא שבחרה להעידו, אזי יש לראותה כאילו ויתרה על טענת החסיון של דו"ח החקירה. עוד הוא טוען כי בחקירה נגדית ניתן לדרוש מעד מומחה, והעד חייב לחשוף, כל מסמך שעליו הסתמך לצורך כתיבת חוות דעתו. בין היתר טוען המבקש עוד, כי משבחרה המשיבה להעיד את העד-השמאי, כאשר היה ידוע לה כי חוות דעתו נסמכת על דו"ח החקירה, ומשהסכימה להגשת חוות דעתו הראשונית המסתמכת על דו"ח החוקר, יש לראותה כאילו ויתרה על חסיון דו"ח החוקר, וכי כאשר עד מעיד על דבר חסוי בחלקו, מהווה הדבר ויתור גם על שאר החלקים החסויים, עליהם לא העיד. המבקש גורס כי המשיבה אינה יכולה לטעון לפגיעה בהגנתה אם ייחשף דו"ח החקירה בשלב זה, שכן היא זו שבחרה להעיד את השמאי מטעמה לפני תום ראיות התביעה, ולכן אינה יכולה לזעוק מקום שנדרש לחשוף את דו"ח החוקר במסגרת החקירה הנגדית לפני תום שמיעת הראיות מטעם המבקש. 5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה וכן ביתר המסמכים שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. הלכה פסוקה היא כי לא תינתן רשות ערעור כאשר בית משפט זה יושב בדין כערכאה שלישית, אלא אם מתעוררות סוגיות בעלות חשיבות חוקתית, ציבורית או משפטית מיוחדת. (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע" מ פ"ד לו(3) 123). סוגיות ממין זה אינן מתעוררות בענין שבפני, שכל מהותו דיון בענין שבין הצדדים לבין עצמם. הבקשה נדחית. המבקש ישלם הוצאות המשיבה בסך 2,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ב בכסלו התשנ"ח (21.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061630. A02 /דז/	[ "רע\"א 6163/97", "ר\"ע 103/82" ]	4,824
11,439	ב בית המשפט העליון רע"א 6163/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: בני גריס טנוס נגד המשיב ה : לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, בבר"ע 392/97, מיום 8.9.97, שניתנה על ידי כבוד השופט נ' ממן בשם המבקש: עו"ד שרון גליק-שמעון; עו"ד שלמה ארדמן החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבה תגיש תשובתה לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, י"ח בחשון התשנ"ח (18.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061630. A01 /דז/	[ "רע\"א 6163/97" ]	4,825
1,352	ב בית המשפט העליון רע"א 5822/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. נביל שיבלי 2. מבנה י.ז.ש. זיו און בע"מ 3. ג'הים חאלד 4. קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בע"א 197/96, מיום 8.9.97, שניתן על ידי כבוד הנשיא מ. סלוצקי והשופטים: י. גריל, מ. נאמן בשם המבקשת: עו"ד יצחק גורי החלטה 1. המבקשת תמציא לבית המשפט, תוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה, העתק מאושר ומלא של פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, הן בקדם הערעור והן בערעור עצמו. 2. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 3. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 4. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 5. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשת. 6. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, ט"ז בחשון התשנ"ח (16.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058220. A01 /דז/	[ "רע\"א 5822/97", "בע\"א 197/96" ]	4,826
28,306	ב בית המשפט העליון רע"א 5822/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת : הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. נביל שיבלי 2. מבנה י.ז.ש. זיו און בע"מ 3. ג'הים חאלד 4. קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בע"א 197/96, מיום 8.9.97, שניתן על ידי כבוד הנשיא מ' סלוצקי, והשופטים: י' גריל, מ' נאמן בשם המבקשת: עו"ד יצחק גורי בשם משיבים 1 ו2-: עו"ד שלמה ארדמן בשם משיב 3: עו"ד שלומית (רענן) נשר בשם משיבה 4: עו"ד דלית סוקול החלטה הבקשה לרשות ערעור תידון בפני הרכב של שלושה שופטים. ניתנה היום, ט"ו בטבת התשנ"ח (13.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058220. A02 /דז/	[ "רע\"א 5822/97", "בע\"א 197/96" ]	4,827
34,435	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 5822/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערער ת : הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. נביל שיבלי 2. מבנה י.ז.ש. זיו און בע"מ 3. ג'הים חאלד 4. קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.9.97 בתיק ע"א 197/96 שניתן על ידי כבוד השופטים מ. סלוצקי, י. גריל, מ. נאמן תאריך הישיבה: ד' באדר תשנ"ח (2.3.98) בשם המערער : עו"ד יצחק גורי בשם המשיבים : עו"ד נעמי לביא ועו"ד שלמה ארדמן פסק-דין על פי הסמכות שהעניקו לנו באי כוח הצדדים לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אנו מחליטים כי על המבקש לשאת ב- 70% מהחיוב שקבע בית משפט השלום ליום מתן פסק דינו. ניתן היום, ד' באדר תשנ"ח (2.3.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058220. D03	[ "רע\"א 5822/97", "ע\"א 197/96" ]	4,828
1,353	בית המשפט העליון ע"א 97 / 1933 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשות: 1. קרן היסוד בע"מ 2. הסוכנות היהודית נגד המשיבים : 1. המועצה המקומית גבעת שמואל 2. הקרן הקיימת לישראל בע"מ 3. משרד הבינוי והשיכון 4. מינהל מקרקעי ישראל בקשה להפסקת המשפט בת.א. 1797/ 89 שבבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו עד להחלטה בע"א 1933/97 בשם המבקשות: עו"ד עידו אמגור החלטה לתגובת המשיבים תוך שבעה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, א' ניסן התשנ"ז (8.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019330. A01 /דז/	[ "ע\"א 97", "בע\"א 1933/97" ]	4,829
6,487	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1933/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ות : 1. קרן היסוד בע"מ 2. הסוכנות היהודית נגד המשיבים : 1. המועצה המקומית גבעת שמואל 2. הקרן הקיימת לישראל בע"מ 3. משרד הבינוי והשיכון 4. מינהל מקרקעי ישראל ערעור פסלות שופט ע ל החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת.א. 1797/89, המרצה 1175/97, מיום 28.1.97, שניתנה על ידי כבוד השופטת ד"ר דרורה פלפל בשם המערערות: עו"ד עידו אמגור פסק-דין ערעור זה מופנה נגד החלטת שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ד"ר ד' פלפל, שלא לפסול עצמה מלשבת בדין. משה עמר, שאינו צד לערעור שבפני, הגיש תביעה נגד המשיבות 1 ו2-, עקב פגיעה שנגרמה לו במבנה שבבעלות המשיבה 2, המצוי בתחומה של המשיבה 1 (להלן: "המבנה"). במהלך שמיעת המשפט, ולאחר שכבר הוחל בשמיעת הראיות, התירה כב' השופטת פלפל למשיבות 1 ו2- להגיש הודעות צד ג' נגד המשיבות 3 ו4- ונגד המערערות. עוד קבע בית המשפט, כי הדיון בהודעות צד ג' יתנהל בנפרד מהדיון בתיק העיקרי. ביום 17.3.96 ניתן פסק הדין בתיק העיקרי. בית המשפט קבע כממצא, כי המערערת 1 חכרה מן המשיבה 2 את השטח בו מצוי המבנה, כי המערערת 1 העבירה את זכות החכירה למערערת 2 וכי המשיבה 2 פטרה עצמה, בהסכם עם המערערת 1, מכל אחריות או חבות הנובעות מהשטח האמור או מההחזקה והשימוש בו. ולפיכך: "גם אם אכיר בחובת זהירות מושגית של נתבעת 1 מכיון ששלטה על מקור הסיכון, הרי לאור העברת כל האחריות לגורם אחר - ניצב זה כחליפה, שבידיו השליטה על מקור הסיכון. אשר על כן כבר בשלב זה אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת מס' 1" (הדגשה הוספה - א.ב.). ביום 21.1.97, שלשה ימים לפני המועד שנקבע לקיום הוכחות בתביעת צד ג', הגישו המערערות בקשה, כי בית המשפט יפסול עצמו מהדיון בהודעה לצד שלישי שנשלחה על ידי המשיבה 1 למערערות. המערערות נימקו את בקשתן זו בכך שפסק הדין בהליך העיקרי, לרבות הציטוט שהובא לעיל, ניתן בלא שהיה למערערות יומן בבית המשפט ובכך שבית המשפט יצר, למעשה, מעשה בית-דין כלפיהן. המערערות הבהירו, כי הן חולקות על מסקנתו של בית המשפט באשר לחבותן וטענו, כי משקבע בית המשפט, כי אין להטיל על משיבה 2 חובת זהירות מושגית וכי אם קיימת חובה כאמור היא הועברה למערערת 1 - ייבצר מבית המשפט ליתן החלטה סותרת בשאלה זו. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בהסתמך על הפסיקה הקיימת בעניין זה. לאחר שדן בהלכה הכללית באשר לפסלות שופט, ציין בית המשפט, כי שפיטה במשפט קודם לא הוכרה כעילת פסלות. זאת בהסתמך על ע"פ 716/85 בן חמו נ' מדינת ישראל , פ"ד לט (3) 725 וע"פ 17/96 מרקדו נ' מדינת ישראל , טרם פורסם). בית המשפט הוסיף וקבע, כי מקל וחומר שפני הדברים הם כך כאשר עסקינן בהליך אזרחי. בערעור שבפני טוענות המערערות, כי קיום הדיון בהודעות צד ג' בפני אותו בית משפט שדן בהליך העיקרי עלול ליצור מצב בו יאלץ אותו בית משפט ליתן שתי פסיקות סותרות באותה מחלוקת. הגם שתוצאה זו תיתכן גם במקרה בו ידונו שני שופטים שונים בשני ההליכים, טוענות המערערות, כי יקשה על אותו בית משפט להגיע לתוצאה כאמור. לטענת המערערות, אין פסקי הדין עליהם מסתמך בית המשפט המחוזי מתייחסים לסיטואציה הדומה בנסיבותיה או בחומרתה לסיטואציה בעניינן. לטענתן, כאשר שופט נדרש ליתן פסק דין הסותר פסק דין קודם שלו באותו תיק, קיימת אפשרות, כי לא תתקיים באותו שופט האובייקטיביות הנדרשת "להשתחרר" מפסק דינו הקודם וכי דעתו תהיה "נעולה" בהתייחס לממצאים ולקביעות שבפסק הדין הראשון. לאחר שעיינתי בטיעונים שבפני הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל. המבחן המנחה אותנו בבואנו לבחון אם קמה עילה לפסילת שופט הוא מבחן האפשרות הממשית. על מהותו של מבחן זה נאמר: "מבחן האפשרות הממשית, אין משמעותו כי לשם גיבוש המסקנה בדבר קיום האפשרות של נגיעה פסולה, יש לתהות לפני ולפנים בהלך מחשבותיו ( state of mind ) של השופט. המשמעות של מבחן האפשרות הממשית היא כי מן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאד מסתברת שאכן נבצר מן השופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה." [מ' שמגר, על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע, גבורות לשמעון אגרנט (התשמ"ז) 87, 105; ר' גם ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל פ"ד כט (2) 375]. בענייננו קבע בית המשפט קביעות עובדתיות-משפטיות הנוגעות במישרין לעניינן של המערערות, שלא נטלו חלק באותו שלב בהליך. אכן, חזקה על בית המשפט, כי יפעל לפי מיטב שיפוטו והכרתו בבואו לשקול עתה את טענותיהן של המערערות לגופן. אולם פעולתו זו של בית המשפט אינה בבחינת כתיבה על לוח חלק: הנסיבות החיצוניות מלמדות, כי החלטתו הקודמת של בית המשפט כבר נכתבה על הלוח ובית המשפט נדרש עתה על ידי המערערות למחוק את שכתב ולכתוב כתובת חדשה. סיטואציה זו אינה גוררת בהכרח את המסקנה, כי בכל מקרה מעין זה על השופט לפסול עצמו. בעניין דומה כתבתי: "סופיות העמדה נגזרת מן האופן בו הובעה ומן המסגרת הדיונית בה הובעה. אין דין התבטאות שנאמרה שלא במסגרת דיון כדין התבטאות שנאמרה במהלכו, ואין דין התבטאות מסוייגת בהליך ביניים המבוססת על הנחות עובדתיות כדין התבטאות נחרצת בסיום הליך המבוססת על ממצאים עובדתיים ןמשפטיים." [ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב-תמיר טרם פורסם] במקרה שבפנינו קבע בית המשפט ממצא במסגרת פסק דין שניתן בסיום הליך. קביעתו לא היתה מסוייגת או לכאורית. בסיכומו של דבר נוטה כף המאזניים להצביע על קיומה של אפשרות ממשית לכך שהעמדה שגיבש בית המשפט בסוגיה שבפניו תכביד עליו בבואו לדון שוב בסוגיה. מוטב יהיה, איפוא, אם המשכו של ההליך יתנהל בפני מותב אחר שיהיה משוחרר מכבלי הממצאים הקודמים. הערעור מתקבל. ניתנה היום, ט"ו באלול התשנ"ז (17.9.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019330. A03 /דז/	[ "ע\"א 1933/97", "ע\"פ 716/85", "ש 48/75", "ע\"א 1016/97" ]	4,830
10,010	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1933 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשות: 1. קרן היסוד בע"מ 2. הסוכנות היהודית נגד המשיבים : 1. המועצה המקומית גבעת שמואל 2. הקרן הקיימת לישראל בע"מ 3. שר הבינוי והשיכון 4. מינהל מקרקעי ישראל בקשה להפסקת המשפט בת.א. 1797/89 שבבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו עד להחלטה בע"א 1933/97 בשם המבקשות: עו"ד ע. אמגור בשם משיבה מס' 1: עו"ד י. כץ בשם משיבים מס' 2-4: עו"ד פרידלנדר החלטה ניתן בזה צו על הפסקת הדיון בת.א. 1797/89 שבבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בפני כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל, עד להחלטה בערעור זה. ניתנה היום, ו' בניסן התשנ"ז (13.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019330. A02 /דז/	[ "ע\"א 97", "בע\"א 1933/97" ]	4,831
1,354	בבית המשפט העליון רע"א 790/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : עוזיאל שקלים נגד המשיב ה : ארשת ניהול ולוגיסטיקה בע"מ בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 החלטה בהמשך להחלטתי מיום 9.6.97 אשר נמסרה לבא-כוח המבקש בתאריך 17.6.97, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשנ"ז (29.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96007900. Q02	[ "רע\"א 790/96" ]	4,832
1,355	ב בית המשפט העליון רע"ב 5637/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי ה מבקש : יוחננוב אברהם נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם המבקש: מר יעקב אליאס החלטה הבקשה לא נערכה על-ידי המבקש, ולכן לא ברור ממנה מה יכולתו הכספית של המבקש. כמו כן, לא מצאתי אותן החלטות לפטור מאגרה המוזכרות בבקשה. בנסיבות אלה, הבקשה נדחית. אגרת הבקשה תשולם תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ג באלול תשנ"ז (25.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056370. O01	[ "רע\"ב 5637/97" ]	4,833
13,066	ב בית המשפט העליון רע"ב 5637/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: יוחננוב אברהם נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על פסק דינו ש ל בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"ש 2253/97 מיום 30.6.97 שניתן על ידי כבוד השופט א' בייזר בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ענר הלמן החלטה לתגובת המבקש על תגובת המשיב בתוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה. כמו כן מתבקש המבקש להודיע לבית המשפט אם לאור השינוי בנסיבות הוא עומד עדיין על בקשתו. ניתנה היום, ט"ז בחשון התשנ"ח (16.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056370. A04 /דז/	[ "רע\"ב 5637/97", "ש 2253/97" ]	4,834
13,842	ב בית המשפט העליון רע"ב 5637/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : יוחננוב אברהם נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 30.6.97 בע"ש 971/97 שניתנה על ידי כבוד השופט בייזר בשם המבקש: בעצמו החלטה לתשובת המשיב על הבקשה לרשות לערער ועל הבקשה לצו ביניים תוך 15 ימים. ניתן היום ד בתשרי תשנ"ח (5.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056370. B03	[ "רע\"ב 5637/97", "ש 971/97" ]	4,835
33,466	ב בית המשפט העליון רע"ב 5637/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : יוחננוב אברהם נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 30.6.97 בע"ש 2253/97 שניתנה על ידי כבוד השופט א' בייזר בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ענר הלמן החלטה 1. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' בייזר) בע"ש 971/97 בבקשה להורות על העברתו לכלא "מעשיהו". כב' השופט בייזר קבע ב30.6.97- כי הנימוקים לאי העברתו לכלא מעשיהו הם במסגרת הסבירות, והורה לשירות בתי הסוהר לבדוק את האפשרות להעביר את העותר לכלא השרון. 2. בחודש ספטמבר 97' עתר המבקש שוב לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט בייזר) בע"ש 1723/97 בטענה כי אין מאפשרים לו לצאת לחופשה לה הוא זכאי. המשיב טען כי היה מידע מודיעיני נגד המבקש, ולכן נדחתה חופשתו עד לבדיקת המידע. לאחר שהמידע נבדק, הוחלט לתת למבקש את חופשתו. כב' השופט בייזר קבע לפיכך, ב17.9.97-, כי העתירה מתייתרת, ולפיכך דחה אותה. 3. המבקש עתר פעם נוספת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט בייזר) בע"ש 2253/97, וביקש כי יועבר לכלא השרון, וכן כי תינתן לו חופשה. כב' השופט בייזר, בהחלטתו מיום 24.9.97, קבע כי המבקש עומד לקבל חופשה ב28.9.97-, וכי אין מקום לשנות את יתר התנאים. כמו כן, קבע: "בית משפט זה אינו מורה על העברת אסיר מכלא אל כלא". 4. עתירתו של המבקש מכוונת כנגד החלטת כב' בית המשפט בע"ש 2253/97. המבקש עותר לאפשר לו לצאת לחופשה, וכן להעבירו לכלא "מעשייהו". כמו כן הוא עותר כנגד מנהל כלא איילון, שלדבריו "התעלל" בו בכך שלא איפשר לו לצאת לחופשה ובין היתר גם בבדיקות שתן תכופות שנערכו לו. בנקודה זו ראוי לציין, כי אמנם עתירתו של המבקש הומצאה לבית משפט זה ב24.9.97-, אולם לעתירה לא צורף פסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"ש 2253/97, ובשל הנסיונות להשיג פסק דין זה התארך פרק הזמן שנדרש לכתיבת החלטה זו. 5. בתגובתו טוען המשיב, כי בכל הנוגע להוצאת המבקש לחופשה התייתרה הבקשה, כיוון שהמבקש יצא לחופשה בראש השנה, לאחר הגשת בקשת רשות הערעור. באשר לרצונו של המבקש כי יועבר לכלא "מעשייהו", טוען המשיב כי דין הבקשה להדחות, הן לגופה של הבקשה, והן משום שהמבקש הועבר בתחילת חודש אוקטובר לכלא "כרמל". המשיב מבהיר כי המבקש היה כלוא בכלא "איילון" באגף "נקי מסמים", בו מתבצעות בדיקות שתן לגילוי סמים אחת לחודש. המשיב טוען שבקשת המבקש לעבור לכלא "מעשיהו" נדחתה בשעתו עקב סכסוך שהיה בינו לבין אסיר אחר שהועבר לאותו כלא. כמו כן לא התאפשר להעביר את המבקש לכלא "השרון", כיוון שכלא זה מוגדר כפרוייקט גמילה לאסירים מכורים לסמים. ביום 30.9.97 דנה ועדת ההעברות הארצית של שירות בתי הסוהר בענינו של המבקש, ומצאה כי אין מקום להעבירו לכלא "מעשיהו" שהוא כלא שיקומי שנועד לגמילת האסירים מסמים, כיון שמחד גיסא אין המבקש מכור לסמים הזקוק לגמילה ומאידך גיסא - בדיקות שתן שביצע הצביעו על שימוש בסמים. כמו כן מצאה הועדה כי לא ניתן להשאיר את המבקש באגף "נקי מסמים" בכלא איילון. נטען, כי בשל היותו עבריין מין לא ניתן להחזיק את המבקש באגף אחר בכלא זה. לפיכך הוחלט להעביר את המבקש לכלא "כרמל", שתנאי המאסר בו נוחים באופן יחסי. המשיב סבור כי אין עילה להתערבות בית משפט זה, נוכח השתנותה של התשתית העובדתית מאז הגשת בקשת רשות הערעור. 6. ביום 16.11.97 הוריתי למבקש להגיב על תגובת המשיב, ולידע את בית המשפט אם לאור השינוי בנסיבות הוא עומד עדיין על בקשתו. המבקש חזר על עיקר טענותיו שפורטו בבקשתו מיום 24.9.97. 7. נוכח העובדה שהמבקש יצא לחופשה לאחר הגשת הבקשה לרשות ערעור, וכן לנוכח העובדה שהועבר לכלא "כרמל", אין מקום לערעור על החלטת כב' השופט בייזר בע"ש 2253/97 מיום 24.9.97, והערעור מתייתר. באשר לטענות המבקש נגד העברתו לכלא "כרמל", בקשה זו אינה הפורום המתאים להעלותן. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ו באדר התשנ"ח (24.3.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056370. A05 /דז/	[ "רע\"ב 5637/97", "ש 2253/97", "ש 971/97", "ש 1723/97" ]	4,836
1,356	ב בית המשפט העליון רע"א 96 / 6669 רע"א 6780/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. הוכמן זלמן 2. הוכמן רות נגד המשיבים : 1. קרופניק שמעון 2. אספורמס מוריס בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 16.7.96 בה"פ 235,311/95 שניתנה על ידי כבוד השופט בן דוד תאריך הישיבה: א באייר תשנ"ז (8.5.97). בשם המערערים : עו"ד סגל עמיחי בשם המשיבים : עו"ד הרפז נחום, עו"ד קאהן ה ח ל ט ה מוסכם שנראה את שתי הבקשות כאילו ניתנה עליהן רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כך אנו מחליטים. המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט פסק-דין 1. נראה לנו שדין הערעור ברע"א 6780/96 להתקבל ודין הערעור ברע"א 6669/96 להידחות. 2. הבוררת פסקה - בניגוד לקונצפציה המשפטית ששני בעלי הדין דגלו בה - כי בין בעלי הדין התנהלה שותפות בנכסים ולא שותפות עסקית; בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי אין אנו סבורים שבנסיבות המיוחדות של תיק זה נתקיימו הנסיבות המנויות בסעיף 24(5) לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968, שהרי אין המדובר אלא במסקנה משפטית מן העובדות כפי שהוכחו ובכוחה של הבוררת היה להכריע בסכסוך לפי מיטב הבנתה המשפטית. אכן, הבוררת שקלה גם את האפשרות שנתקיימה שותפות עסקית בין בעלי הדין, אך קבעה שלו היתה מחליטה כך היתה קובעת כי המבקש הראשון ברע"א 6669/94 ניהל את השותפות בתרמית. בנסיבות אלו אנו מקבלים את הערעור ברע"א 6780/96 ודוחים את הערעור ברע"א 6669/96. החלטת בית המשפט המחוזי מתבטלת והבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית. ממילא מתאשר פסק הבוררות. 3. המשיבים ברע"א 6780/96 ישלמו למבקשים באותו ענין שכ"ט עו"ד 20,000.- ש"ח. ניתן היום א באייר תשנ"ז (8.5.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96066690. B02	[ "רע\"א 96", "רע\"א 6780/96" ]	4,837
4,279	בבית המשפט העליון רע"א 96 / 6669 רע"א 6780/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים ברע"א 6669/96 1. הוכמן זלמן המשיבים ברע"א 6780/96: 2. הוכמן רות נגד המשיבים ברע"א 6669/96 1. קרופניק שמעון המבקשים ברע"א 6780/96: 2. אספורמס מוריס בקשה להמצאת ערבון בשם המבקשים ברע"א 6780/96: עו"ד נחום הרפז החלטה זוהי בקשת המשיבים ברע"א 6669/96 (המבקשים ברע"א 6780/96) לקבל לידיהם את הערבון שהופקד במסגרת רע"א 6669/96. על-אף שלפי נוסחו של פסק הדין שניתן בשתי הבקשות בתאריך 8.5.97 המדובר בחיוב בהוצאות במסגרת רע"א 6780/96 בו זכו המבקשים, הרי המדובר בפסק דין אחד אשר ניתן בשני התיקים שבכותרת, במסגרתו חויבו המשיבים ברע"א 6780/96 (המבקשים ברע"א 6669/96) לשלם למבקשים הוצאות. הוצאות אלה ניתן לגבות (בחלקן) מן הערבות הבנקאית שהופקדה ברע"א 6669/96, ולכן אני נעתרת לבקשה להמצאת הערבות שהופקדה לידי המבקשים. ניתנה היום, כ"ח באייר תשנ"ז (4.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96066690. Q03	[ "רע\"א 96", "רע\"א 6780/96", "רע\"א 6669/96" ]	4,838
2,302	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4579 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : מרים ספיר נגד המשיב ה : מ.ע. שרון בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים, לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה תגיש את תשובתה לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לה טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבה תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, ג' בניסן התשנ"ז (10.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045790. A06 /דז/	[ "ע\"א 96" ]	4,840
15,001	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4579 בפני: כבוד השופט א' גולדברג המערער : מרים ספיר נגד המשיב : מ.ע .. שרון בע"מ בקשה למתן הוראות החלטה בהסכמת בא כוח המשיבה תפקיד המבקשת סך של 800,000-. ש"ח בקופת בית משפט זה או בית המשפט המחוזי בתל-אביב, במקום ערבות בנקאית. יתר חלקיה של ההחלטה מיום 30.3.97 - יעמדו בעינם. ניתנה היום, כ"ח בניסן תשנ"ז ( (5.5.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045790. D07	[ "ע\"א 96" ]	4,841
18,799	ב בית המשפט העליון ע"א 4579/96 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : מרים ספיר נגד המשיב ה : מ.ע. שרון בע"מ הוגש הליך בשם המערערת: עו"ד מוטי ארד בשם המשיבה: עו"ד צבי קופמן החלטה בהסכמת הצדדים, יועברו 20,000 ש"ח מכספי הפקדון שהפקידה המערערת כערובה להוצאות המשיבה, וכן 800,000 ש"ח שהפקידה כערובה לביצוע פסק הדין אל בא כוח המשיבה. ניתנה היום, כ"ד באדר תשנ"ח (22.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045790. P10	[ "ע\"א 4579/96" ]	4,842
20,129	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4579/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' ביניש המערער : מרים ספיר נגד המשיב : מ.ע.. שרון בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 21.5.96 בת.א. 253/93 שניתן על ידי כבוד השופטת פלפל תאריך הישיבה: כג בשבט תשנ"ח (19.2.98) בשם המערער : עו"ד ארד מוטי בשם המשיב : עו"ד קופמן צבי פסק-דין בית המשפט המחוזי קבע כי המערערת הפרה את הסכם הקומבינציה וכן את הסכם הפשרה, בכך שלא קיימה את חובתה לפנות את המגרש וכן סרבה לשתף פעולה בנושא מישכון המגרש כתנאי לקבלת הבטחונות המובטחים. מאידך קבע בית המשפט כי המשיבה מילאה את חיוביה על פי ההסכם. חרף כל טענותיו של ב"כ המערערת בסכומים בכתב, לא מצאנו עילה מספקת להתערב בקביעותיו האמורות של בית המשפט המחוזי, ובכך קמה למשיבה עילה לפיצויים. לענין גובה הפיצוי סמך בית המשפט המחוזי את קביעותיו על עדותו של מר שרון, מנהלה של המשיבה, הן לענין גובה ההשקעות הדרושות שהיה על המשיבה להוציא לצורך פרוייקט הבניה וכן לענין הרווח הקבלני. השופטת המלומדת דחתה את טענת המערערת כי היה על המשיבה להמציא ראיות חיצוניות לתמיכה בעדותו של מר שרון לענין גובה הנזק. לפנינו חזרה המערערת וטענה טענה זו; לא זו בלבד שהענין היה נתון לשקול דעתה של הערכאה הראשונה, אלא שמר שרון כמעט ולא נחקר בחקירה שכנגד לגבי הנתונים הקשורים בשיטת החישוב של ההוצאות ושל הרווח הקבלני הצפוי. אמת נכון הדבר כי בנסיבות רגילות יכולה להישמע הטענה שהנתונים הקשורים בשעור הפיצוי טעונים גם חיזוק על ידי עדות חיצונית זולת עדותו של בעל הדין, אך כאמור, נוכח החקירה הנגדית הדלה לא מצאנו אפשרות להתערב בשקול דעתה של השופטת המלומדת גם בענין זה. אנו דוחים איפוא את הערעור. המערערת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 20,000.- ש"ח. ניתן היום כג בשבט תשנ"ח (19.2.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045790. B08	[ "ע\"א 4579/96" ]	4,843
25,216	ב בית המשפט העליון ע"א 4579/96 (בש"א 2449/98) בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : מרים ספיר נגד המשיב ה : מ.ע.. שרון בע"מ בקשה למסירת פקדון תאריך הישיבה: כ"ח בתמוז תשנ"ח (22.7.98) בשם המערערת: עו"ד מוטי ארד בשם המשיבה: עו"ד י. גליקס; עו"ד צ. קופמן החלטה על יסוד הסכמת בעלי הדין, כמבוא בפרוטוקול הדיון, ומבלי לפגוע בטענותיו ובדרישותיו של כל אחד מהם, יעביר עו"ד קופמן למשיבה את הסכום שהועבר אליו מקופת בית המשפט, בניכוי סכום של 330,000 ש"ח, אשר יוותר בידיו. העברת הכסף תעשה עד ליום 29.7.98. הסכום שיועבר כאמור הוא מלוא הסכום שנמצא בחשבון הפקדון שפתח עו"ד קופמן, כולל פרות הסכום שהופקד. על מנת להסיר ספק, מובהר כי הסכום שישאר בידיו של עו"ד קופמן כולל גם את סכום שכר הטרחה בהליכי ההוצאה לפועל שעו"ד קופמן טוען לו, ועו"ד קופמן לא יגבה שכר טירחה מתיק ההוצאה לפועל. הוסכם, כי עו"ד קופמן יהא רשאי לעשות בסכום הכסף שיוותר בידיו ככל העולה על רוחו, וכמובן כי אין בכך כדי להוות הודאה של המשיבה בדבר זכותו לסכום האמור. בהסכמת בעלי הדין, לא ניתן תוקף של החלטה בערכאה זו להסכמה שבין עו"ד מוטי ארד ועו"ד גליקס בדבר אופן זיכוי המערערת בסכום המופקד. ניתנה היום, כ"ח בתמוז תשנ"ח (22.7.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045790. O13	[ "ע\"א 4579/96", "בש\"א 2449/98" ]	4,844
27,471	ב בית המשפט העליון ע"א 4579/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : מרים ספיר נגד המשיב : מ.ע. שרון בע"מ בקשה לשינוי ייצוג בשם המשיב: מר שרון מאיר החלטה מתבקשת עמדת עו"ד קופמן צבי, אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, ו' בניסן תשנ"ח (2.4.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045790. O11	[ "ע\"א 4579/96" ]	4,845
38,611	ב בית המשפט העליון ע"א 4579/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : מרים ספיר נגד המשיב ה : מ.ע. שרון בע"מ בקשה למתן הוראות בשם המערערת: עו"ד מוטי ארד בשם המשיבה: עו"ד צבי קופמן החלטה לאחר שעיינתי בתגובות שהגישו עו"ד קופמן ובא כוח המערערת, אני מחליטה שלא לשנות מהחלטתה של כב' הרשמת מיכל אגמון מיום 22.3.98, לפיה יועברו סכומי הפקדון בתיק זה לידי בא כוח המשיבה, עו"ד צ. קופמן. ניתנה היום, י"ב בניסן תשנ"ח (8.4.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045790. O12	[ "ע\"א 4579/96" ]	4,846
42,487	ב בית המשפט העליון ע"א 4579/96 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : מרים ספיר נגד המשיב ה : מ.ע.. שרון בע"מ הוגש הליך בשם המערערת: עו"ד צ. קופמן החלטה לתגובת המערערת על הבקשה לחלט את הפקדון בסך 800,000 ש"ח בתוך חמישה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, י"ז באדר תשנ"ח (15.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045790. P09	[ "ע\"א 4579/96" ]	4,847
1,358	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2455 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותר ות : 1. קופצ'נוב לודמילה (קטינה) 2. קופצ'נוב גלינה נגד המשיב : שר החינוך התרבות והספורט עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ב באייר התשנ"ז ( 19.05.97 ) בשם העותרים : עו"ד עמי שחף בשם המשיב : עו"ד דנה בריסקמן פסק-דין בהמלצתנו, החליט המשיב לאפשר לעותרת מס' 1 להיבחן בבחינות הבגרות במתכונת בחינות לעולים חדשים. בנסיבות אלה, העתירה נדחית. ניתנה היום, י"ב באייר התשנ"ז (19.5.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024550. A02 /דז/	[ "בג\"ץ 97" ]	4,848
1,360	ב בית המשפט העליון ע"א 607/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערער : שפיר יצחק נגד המשיבים : 1. המגן חברה לביטוח 2. איזבל בלאס לדחייה לפי תקנה 431 בשם המערער: עו"ד אוריאל גניהר החלטה התיק יובא בפני לאחר שתנתן החלטה בערעור שבדעת המערער להגיש על החלטתי מיום 19.10.97. המזכירות תעקוב אחר הדיון בערעור. היה ולא יוגש ערעור, יובא אלי התיק לשם דחיית הערעור על אתר. ניתנה היום, כ"ט בתשרי תשנ"ח (30.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006070. O03	[ "ע\"א 607/97" ]	4,852
3,193	ב בית המשפט העליון ע"א 607/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערער : שפיר יצחק נגד המשיבים : 1. המגן חברה לביטוח 2. איזבל בלאס לדחייה לפי תקנה 431 בשם המערער: עו"ד אוריאל גניהר החלטה לנוכח דחיית הערעור שהגיש המערער על החלטתי מיום 19.10.97 (בש"א 6563/97), ובהמשך לאמור בה, אני דוחה את הערעור על-פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- מחמת אי הפקדת ערבון. ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006070. O04	[ "ע\"א 607/97", "בש\"א 6563/97" ]	4,853
5,950	בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 607 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : שפיר יצחק נגד המשיבים : 1. המגן חברה לביטוח 2. איזבל בלאס בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקש: עו"ד אוריאל גנהר החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה בסיון תשנ"ז (30.6.97) אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006070. Q01	[ "ע\"א 97" ]	4,854
12,696	ב בית המשפט העליון ע"א 607/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקש : שפיר יצחק נגד המשיבים : 1. המגן חברה לביטוח 2. איזבל בלאס בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון ולמתן ערובה אחרת בשם המבקש: עו"ד אוריאל גניהר בשם המשיבים: עו"ד חיים קליר החלטה ההודעה על קביעת הערבון בתיק זה נשלחה לבא-כוח המבקש ביום 27.1.97, ואולם רק ביום 29.6.97 הוגשה הבקשה שבפני להארכת המועד להפקדת הערבון ולהמרתו בערבות צד ג'. בבקשה להארכת מועד נאמר, כי המבקש מטפל באמו האלמנה, אשר נפגעה בתאונת דרכים בתאריך 24.10.96. האם היתה מאושפזת בבית חולים, ולאחר ששוחררה לביתה הוסיפה להיות רתוקה למיטה. המבקש מוסיף, כי הוא "סועד אותה בחוליה ולקחתי אותה לטיפולים ובדיקות משך מספר חודשים. בשל טרדות הטיפול באימי לא עמדתי במועד המצאת הערבון...". קיימת גם בקשה להמרת הערבון בערבות צד ג' בשל כך שמצבו הכלכלי של המבקש אינו מאפשר לו להפקיד את סכום הערבון במזומן. זאת ותו לא. לבקשה צורף אישור רפואי מיום 24.10.96 של בית החולים הלל יפה, בו נאמר כי הגב' שפיר מזל התקבלה למחלקה האורטופדית באופן דחוף דרך חדר מיון עקב תלונות על כאבים בגב התחתון. הגב' שפיר שוחררה באותו יום עם המלצה למנוחה ולביקורת כעבור שבועיים. יש לציין, כי המילה "תאונת דרכים" כלל אינה מוזכרת באישור הרפואי האמור, ומתוכנו גם אין עולה תמונת מצב אשר יכולה היתה למנוע מן המבקש להתפנות לטפל בענייניו המשפטיים עת כה רבה. לא למותר לציין, כי הוא אף עשה כן, שהרי הערעור הוגש ביום 26.1.97, בתוך התקופה בה טיפל כביכול באמו. איני מוכנה לקבל כהסבר מתקבל על הדעת לאחור בהפקדת הערבון את ההסבר שניתן התולה את האחור בהכרח לטפל באם. כמבואר, אין כל סימוכין לכך שמצב האם הצריך טיפול צמוד; וגם לו היה כך, האם לא ניתן היה לטפל באם וגם לא להזניח את הערעור שהוגש. וכן, כיצד זה בכל זאת הוגש הערעור במועד, ומדוע לא טרח המבקש וביקש אורכה לפני שחלף המועד להפקדת הערבון. המסקנה העולה מן המקובץ היא, כי המבקש ישב באפס מעשה כחמישה חודשים, וכשהוגשה לבסוף הבקשה להארכת המועד הובא בה נימוק שאינו יכול להחזיק מים. אכן, אין המדובר במועד שנקבע בחיקוק שלהארכתו נדרש "טעם מיוחד", אך הסבר הגיוני ואמין יש לתת. בבקשה שבפני לא נעשה נסיון כן לתת הסבר כאמור לאחור הממושך בהפקדת הערבון, ומה שמונח בפני הוא נסיון לטייח מחדל שארע באי הפקדת הערבון במועד באמצעות הסבר שווא. לפיכך, אני מחליטה לדחות את הבקשה להארכת מועד. בנסיבות אלה, לא מצאתי להידרש לבקשה להמרת הערבון בערבות צד ג'. התוצאה היא, כי הערעור נרשם לדחייה על-פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. אני מאפשרת לבא-כוח המבקש ליתן טעם תוך חמישה ימים מיום קבלת ההחלטה מדוע לא יידחה הערעור כאמור. אי מתן תגובה במועד יביא לדחיית הערעור על אתר מבלי שתנתן בו החלטה נוספת. ניתנה היום, י"ח בתשרי תשנ"ח (19.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006070. O02	[ "ע\"א 607/97" ]	4,855
1,361	בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 5643 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' זמיר המערערים: 1. עבדל ג'אבר עבדל קאדר 2. עבדל ג'וואד עבדל קאדר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 23.6.96 בת"פ 19.95 שניתן על ידי כבוד השופט עמית תאריך הישיבה: כ' באייר התשנ"ז (27.05.97) בשם המשיבה: עו"ד אמי פלמור-הרץ פסק-דין המערערים סיימו ריצוי עונשם, והם מבקשים לבטל הערעור. לבקשה זו אנו נענים. הערעור נדחה. ניתן היום, כ' באייר תשנ"ז (27.5.97) בפני באי כוח הצדדים. נ ש י א ש ו פ ט ש ו פט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96056430. A01 /נצ	[ "ע\"פ 96" ]	4,856
1,362	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 728/95 בפני: כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ט. שטרסברג-כהן כבןד השופטת ד. ביניש המערער: רו"ח אברהם ברגר נגד המשיבה: מועצת רואי החשבון תאריך הישיבה: כ"ד באדר ב' תשנ"ז (2.4.97) בשם המערער : עו"ד א. וינרוט בשם המשיבה : עו"ד צבי קלנג פסק - דין א. בעלי הדין הגיעו לכלל ההסכמה הבאה: 1. המשיבה תדון מחדש בטעוני המערער לרבות הטיעונים המבוססים על הזכויות החוקתיות של חופש הביטוי וחופש העיסוק. 2. בדיון המחודש תופיע פרקליטות המדינה ותציג עמדתה. 3. לכל אחד מהצדדים תעמוד, כמובן, הזכות לערער על תוצאות ההחלטה בדיון המחודש, אשר יתקיים כאמור. ב. לאור ההסכמה האמורה, הערעור מתקבל, ההחלטה נושא הערעור בטלה והתיק מוחזר למשיבה להמשך הדיון כאמור בהסכמה. ניתן היום, כ"ד באדר ב' תשנ"ז (2.4.97) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי /שס COURT	[ "ע\"פ 728/95" ]	4,857
1,363	ב בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2814/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד פריח, רכז קואליציית ועדי ההורים בנגב 3. מהדי טורי (קטין) נגד המשיבים : 1. משרד החינוך, התרבות והספורט 2. ממשלת ישראל עתירה למתן צו ביניים החלטה הבקשה תידון בפניי ביום 27.10.97 שעה 10:00. נציג היועץ המשפטי לממשלה יקדים ויגיש תגובתו בכתב. ניתנה היום, י"ד בתשרי תשנ"ח (15.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028140. F03	[ "בג\"ץ 2814/97" ]	4,858
10,708	בג"ץ 2814/97 - ב' בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. ועדת המעקב העליונה לעינייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד פריח רכז קואליציית ועדי ההורים בנגב 3. מהדי טורי (קטין) נגד המשיבים : 1. משרד החינוך והתרבות והספורט 2. ממשלת ישראל בקשה לדחית מועד דיון החלטה לבקשת בא-כוח המשיבים הנני מבטל את הישיבה שנקבעה לדיון בבקשה. המזכירות תקבע מועד חדש, בתיאום עם כבוד השופט חשין, שבפניו תידון הבקשה. ניתנה היום, כ"ג בתשרי תשנ"ח ) 24.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028140. F04	[ "בג\"ץ 2814/97" ]	4,859
13,439	ב בית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 2814/97 - ד' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל ואח' נגד המשיבים : משרד החינוך התרבות והספורט ואח' עתירה למתן צו ביניים החלטה לתגובה לבקשה לצו ביניים, תוך 7 ימים. ניתנה היום, ב' בטבת תשנ"ח (31.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT	[ "בג\"ץ 2814/97" ]	4,860
16,185	ב בית המשפט העליון בג"ץ 2814/97 - א' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד פריח רכז קואליציית ועדי ההורים בנגב 3. מהדי טורי (קטין) נגד המשיבים : 1. משרד החינוך והתרבות והספורט 2. ממשלת ישראל עתירה למתן צו ביניים תאריך הישיבה: ה' בחשוון תשנ"ח (5.11.97) בשם העותרים: עו"ד חסן ג'בראין בשם המשיבים: עו"ד מלכיאל בלאס בקשה לצו ביניים פרוטוקול עו"ד ג'בארין : בקשתנו למתן צו ביניים נסבה על שנת הכספים 1998 בלבד ואין אנו מבקשים צו ביניים בעניינה של שנת 1997. עו"ד בלאס : אנו נמשיך בהליכי המכרזים לקראת שנת הכספים 1998, ואולם בהישמע העתירה לגופה לא נעלה טענה של שינוי מצב לרעה אך באשר החילונו בהליכי המכרזים, ואף אם יסתיימו הליכי המכרזים עד לשמיעת העתירה. אבקש להוסיף ולהזכיר כי נגיש את תצהיר התשובה לבית-המשפט עד לסוף חודש נובמבר 1997. עו"ד ג'בארין : בשים-לב לדבריו של מר בלאס אני מסכים למחיקת הבקשה. החלטה על יסוד האמור בדברי באי-כוח בעלי-הדין, אני מחליט למחוק את הבקשה. מזכירות בית-המשפט מתבקשת לקבוע את שמיעת העתירה לגופה באחד הימים של חודש דצמבר 1997. היום, ה' בחשוון תשנ"ח (5.11.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028140. G07	[ "בג\"ץ 2814/97" ]	4,861
16,692	ב בית המשפט העליון בג"ץ 2814/97 - א' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד פריח רכז קואליציית ועדי ההורים בנגב 3. מהדי טורי (קטין) נגד המשיבים : 1. משרד החינוך והתרבות והספורט 2. ממשלת ישראל בקשה לצו ביניים החלטה פרקליטות המדינה מתבקשת להגיב על בקשתם של העותרים למתן צו ביניים עד ליום שלישי, ה4- בנובמבר 1997 (ומסירה ישירה לעותרים). שמיעת הבקשה לגופה תהיה ביום ה5- בנובמבר. היום, כ"ז בתשרי תשנ"ח (28.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028140. G05	[ "בג\"ץ 2814/97" ]	4,862
17,564	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2814/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד פריח, רכז קואליציית ועדי ההורים בנגב 3. מהדי טורי (קטין) נגד המשיבים : 1. משרד החינוך והתרבות והספורט 2. ממשלת ישראל בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: יז' בכסלו התשנ"ח ( 16.12.97 ) בשם העותרים : עו"ד חסן רפיק ג'בארין בשם המשיבים: עו"ד מייק בלס החלטה בא כוח המדינה מבקש דחייה של כשלושה-ארבעה חודשים, כדי ששר החינוך, התרבות והספורט יוכל לנקוט עמדה בהתייחס לדו"ח ועדה אשר אמור להמסר לשר בתוך חודשיים-שלושה. אנו דוחים את הדיון לתקופה של ארבעה חודשים מהיום, שעד אז יקבע השר את עמדתו לאור דו"ח ועדה הדנה בנושאים שבעתירה. יש לקבוע את העתירה לדיון בעוד כארבעה חודשים. לקראת מועד הדיון, אשר יכול להתקיים בפני כל הרכב, ימציאו המשיבים את עמדתו העדכנית של שר החינוך, התרבות והספורט. ניתנה היום, יז' בכסלו התשנ"ח (16.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97028140. E08	[ "בג\"ץ 2814/97" ]	4,863
24,395	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2814/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד העותרים : 1. ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד פריח רכז קואליציית ועדי ההורים בנגב 3. מהדי טורי (קטין) נגד המשיבים : 1. משרד החינוך והתרבות והספורט 2. ממשלת ישראל עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ג' בניסן תשנ"ח (30.3.98) בשם העותרים : עו"ד חסן ג'בארין חסן בשם המשיבים : עו"ד מלכיאל בלאס החלטה לבקשת המדינה תידחה שמיעת העתירה. מזכירות בית-המשפט מתבקשת לקבוע את שמיעת העתירה לקראת סוף חודש מאי 1998 (לפני כל הרכב). היום, ג' בניסן תשנ"ח (30.3.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028140. G14	[ "בג\"ץ 2814/97" ]	4,864
29,458	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2814/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד פריח, רכז קואליציית ועדי ההורים בנגב 3. מהדי טורי (קטין) נגד המשיבים : 1. משרד החינוך והתרבות והספורט 2. ממשלת ישראל התנגדות למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ג' בסיון התשנ"ח ( 28.05.98 ) בשם העותרים : עו"ד חסן רפיק ג'בארין בשם המשיבים : עו"ד מלכיאל בלס החלטה נדחה לעיון. מר בלס יגיש לנו בתוך שבועיים סיכום על עמדת המשרד, כפי שנמסרה לנו בעל-פה במהלך הטיעון. ניתנה היום, ג' בסיון התשנ"ח (28.05.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028140. A16 /דז/	[ "בג\"ץ 2814/97" ]	4,865
35,260	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2814/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים: 1. ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד פריח, רכז קואליציית ועדי ההורים בנגב 3. מהדי טורי, קטין ע"י ב"כ עו"ד חסן ג'בארין ואח' נגד המשיבים : 1. משרד החינוך והתרבות 2. ממשלת ישראל ע"י ב"כ עו"ד מלכיאל בלס בקשה לשקול מחדש של החלטת בית המשפט ובקשה לצו-ביניים החלטה במסגרת עתירה זו ניתנה ביום 16.12.97 החלטה על ידי הרכב של שלושה שופטים לדחות את הדיון בעתירה לתקופה של ארבעה חודשים שעד אז יקבע השר את עמדתו לאור דו"ח ועדה הדנה בנושאים שבעתירה. מדובר בועדה מקצועית הבוחנת את מכלול ההיבטים של החינוך במגזר הערבי כשהעתירה מתייחסת לתוכניות של אגף שח"ר של משרד החינוך. ההחלטה ניתנה לאחר שקודם לכן, ב5.11.97- התקיים דיון בבקשה לצו ביניים. באותו דיון הצהיר בא-כוח המבקשים כי הליכי המכרזים לשנת 1998 ימשכו ולא תועלה טענה של שינוי מצב לרעה בשל שהוחל בהליכי מכרזים. לאור דברים אלה נמחקה הבקשה לצו ביניים. כיום, טוען בא כוח העותרים כי לא הבין כראוי את מהלך הדברים וכי היה ברור לו שהעתירה תישמע בדצמבר וניתן יהיה לסיים את הדיון בנושא העומד על הפרק עוד בשנת 1997. משהחלה שנת 1998 והדיון לא הסתיים מבקש הוא מחדש להוציא צו ביניים שימנע יישום התוכנית, או ישריין 20% מתקציבה עבור העותרים וכן מבקש הוא שקילה מחדש של החלטת בית המשפט לדחות את הדיון בעתירה לתקופה של ארבעה חודשים. דין שתי הבקשות להידחות. הבקשה לצו ביניים נמחקה בהסכמה וההצהרות שבתשתית ההסכמה בעינן עומדות. לפיכך אין מקום לדון מחדש בבקשה לצו ביניים. הבקשה לעיון מחדש בהחלטה איננה במקומה. בא-כוח העותרים לא העלה התנגדות לדחייה בשעת הדיון וגם לגופו של עניין אין מקום לחסום את הועדה בעבודתה ולמנוע מהשר מידע חיוני במסגרת דו"ח הוועדה בנושאים שעליהם אמור הוא להחליט. אשר לשריון חלק מן התקציב למטרות הנזכרות בעתירה, לאור עמדת המשיבים המשתקפת מהדיונים עד כה, יש מקום להניח שאם יזכו העותרים בעתירתם לא ימנע יישום התוכניות לשנת 1998 בטענה של העדר תקציב. הבקשות נדחות. ניתנה היום, ט"ו בטבת התשנ"ח (13.1.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028140. J11	[ "בג\"ץ 2814/97" ]	4,866
52,407	ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2814/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים: 1. ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד פריח 3. מהדי טורי (קטין) נ ג ד המשיבים: 1. משרד החינוך התרבות והספורט 2. ממשלת ישראל החלטה ביום 28.5.98 התקיים דיון בעתירה דנן. בתום הדיון החלטנו כי בא- כוח המשיבים יגיש לבית-המשפט סיכום של עמדת משרד החינוך התרבות והספורט, בעניינים נשוא העתירה. לאחר שעיינו בהודעת המשיבים שנמסרה לנו, ובטרם נכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, מבקשים אנו כי המשיבים ימציאו לבית-המשפט נתונים נוספים בהתייחס לשאלות הבאות: (א) בסעיף 5 לתגובה המשלימה (מס' 3) מטעם המשיבים (להלן - התגובה), נאמר כי המשיבים יפעלו לכך שעד שנת 2000, יוקצו 20% מתוך תקציב תכניות הרווחה החינוכית, המופעלות על-ידי אגף שח"ר, למגזר המיעוטים. המשיבים מתבקשים להודיע לבית-המשפט מהו שיעור התקציב של תכניות הרווחה החינוכית שהוקצה למגזר המיעוטים בשנת התקציב 1998 ו- 1999, ביחס לכלל התקציב של תכניות הרווחה החינוכית בכל אחת משנים אלה. (ב) בסעיף 6 לתגובה נאמר כי "לגבי יתר תקציבי אגף שח"ר, הרי שהיעד התקציבי של הקצאת 20% למגזר המיעוטים יושג, ככל הניתן, בהתאם ללוח הזמנים שבהמלצות ועדת בן פרץ בתוך 5 שנים". המשיבים מתבקשים להודיע לבית-המשפט מהו שיעור התקציבים האמורים שהוקצה למגזר המיעוטים בשנת התקציב 1998 ו - 1999, ביחס לכלל התקציבים האמורים בכל אחת משנים אלה. כן יודיעו המשיבים לבית המשפט האם נבחנה האפשרות להקדים את הקצאת המשאבים באופן שהשיעור של 20% יתפרש על פני תקופה קצרה מחמש שנים. (ג) באף אחת מתשובות המשיבים לא ניתנו פרטים מספיקים ביחס לפרוייקט שיקום שכונות והקריטריונים להחלתו. כן לא ניתנו פרטים ביחס להטבות למטרות חינוך במסגרת פרוייקט זה. לפיכך מתבקשת תשובה מפורטת לסעד השלישי המבוקש בעתירה, ובעיקר פירוט היעדים של פרוייקט שיקום שכונות והקריטריונים להחלתו. כן מתבקשים נתונים מעודכנים ביחס למספר הישובים הערביים הנכללים כיום בפרוייקט. (ד) המשיבים מתבקשים להודיע לבית-המשפט איזה אחוז מסה"כ התקציב של פרוייקט שיקום שכונות, מופנה לישובים במגזר המיעוטים. כמו-כן מתבקשים המשיבים להבהיר האם "היעד" של הפניית 20% מתקציב אגף שח"ר למגזר המיעוטים, כולל גם את תקציב פרוייקט שיקום שכונות. במידה והתשובה לשאלה זו היא שלילית, מתבקשים המשיבים להסביר את ההבחנה ב"יעדים", בכל הקשור להפניית תקציבי אגף שח"ר למגזר המיעוטים, בין תקציב שיקום שכונות לשאר תקציבי אגף שח"ר. המשיבים יגישו לבית-המשפט את תשובתם בעניינים המפורטים לעיל תוך 30 ימים. העותרים יהיו רשאים להגיב על הודעת המשיבים תוך 15 ימים. ניתנה היום, ט"ו בשבט תשנ"ט (1.2.99) ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן-מזכיר ראשי 97028140. N17 חכ/	[ "בג\"ץ 2814/97" ]	4,867
54,925	בג"ץ 2814/97 - ח' בפני: כבוד השופטת ד' ביניש ה מבקשים : 1. ועדת המעקב העליונה לעינייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד 3. מהדי טורי (קטין) נגד המשיבים : 1. משרד החינוך והתרבות והספורט 2. ממשלת ישראל בקשה להארכת מועד להגשת תגובה החלטה כמבוקש. ניתנה היום, כו' בניסן תשנ"ט (12.4.99) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028140. N19	[ "בג\"ץ 2814/97" ]	4,868

34,130

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7156/96 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ים : יעקב וברטה שואעי נגד המשיבים : 1. דניאל בכרך 2. אשבורן דוד וחנה - אידה 3. קרן לרמי - חברה רשומה בואדוז 4. אלכסנדר ומלכה קינן סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים; 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. 4. היה ויידרש דיון, הוא ייקבע לא יאוחר מסוף חודש יוני 1998. הזמנת הצדדים לדיון תהיה לצורך השלמת טיעון בלבד, כמבואר בהודעה שפורסמה בפ"ד נ(1) 1. ניתן היום, י"ז בטבת התשנ"ח (15.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96071560. A02 /דז/

[ "ע\"א 7156/96" ]

4,754

45,993

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7156/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערער ים : יעקב וברטה שואעי באמצעות מיופה כוחם הרצל שואעי נגד המשיבים : 1. דניאל בכרך 2. אשבורן דוד וחנה אידה 3. קרן לרמי - חברה רשומה בואדוז 4. אלכסנדר ומלכה קינן ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.8.96 בתיק 223/94 שניתן על ידי כבוד השופט י' ברנר תאריך הישיבה: י"ג בכסלו התשנ"ט (2.12.98) בשם המערער ים: עו"ד יאיר זלנפרוינד בשם המשיבים : עו"ד נעמי וייל פסק-דין השופט י' אנגלרד: 1. השאלה בערעור זה נוגעת לפרשנותן של הוראות בתקנון בית משותף. תורף הבעיה הוא אחוזי הבנייה העומדים לרשותו של דייר, אשר לדירתו הוצמד הגג והותר לו לבנות עליו "למען הרחבת דירתו בהתאם לחוקי בניה, המחייבים בארץ". האם הוראה זו העניקה לו את הזכות לבנות עד קצה גבול הגג תוך כדי ניצול אחוזי הבנייה של הבית כולו? או שמא מוגבל הוא בבנייתו באחוזי הבנייה היחסיים לפי חלקו ברכוש המשותף? 2. אביא את עובדות המקרה בקצרה: בשנת 1956 הגישו כל בעלי הדירות בבית המשותף ברח' בלפור בירושלים (להלן: "הבית המשותף") בקשה לרשום את הבית כבית משותף וכן הוגש לרישום תקנון, אשר אחת ממטרותיו היא "לקבוע סדרי ניהול ושימוש ברכוש המשותף". 3. סעיף 4 לתקנון קובע את חלוקת הרכוש המשותף: בהתחשב עם התנאים המיוחדים של הבית ובמיוחד בחוסר שויון בין הדירות הן מבחינת איכותן והן מבחינת גודלן ובהסתמך על מחיר כל דירה ודירה - הוסכם ונקבע ששעור של כל צד וצד בחלוקת הרכוש המשותף יהיה כדלקמן: 1) של צד "א" .........6.3% 2) של צד "ב" .........17.8% 3) של צד "ג" .........17.7% 4) של צד "ד" .........21.0% 5) של צד "ה" .........17.4% [דירת הגג] 6) של צד "ו" .........19.8% 4. הבית המשותף מורכב מבנין בן 3 קומות וממבנה נפרד בחצר (צד "א", ששטחו כ70- מ"ר). דירת הגג, שטחה 57 מ"ר. ארבעת הדירות הנותרות, הממוקמות בקומה הראשונה והשניה, הן בשטח של כ85- מ"ר כל אחת. 5. סעיף 5(1) ו-(2) לתקנון קובע: (1) אלה חלקי רכוש הבית, המפורטים בסעיפים הקטנים הבאים, אינם נחשבים כרכוש משותף של הבית, אלא צמודים לדירות מסוימות כפי שזה צוין כדלהלן: (2) לדירת-גג מספר 5 של צד "ה" להצמיד כל שאר הגג הסמוך לה כחלק בלתי נפרד ממנה; על גג זה צד "ה" רשאי לבנות למען הרחבת דירתו, בהתאם לחוקי בניה, המחייבים בארץ. 6. סעיף 7 לתקנון קובע: אין להקים מבנים כל שהם על שטח חתיבת הקרקע של הבית כולה, אלא בהסכמה מפורשת ופה אחד של כל בעלי הדירות גם יחד ללא יוצא מן הכלל. סעיף זה לא בא לגרוע או לפגוע ברשות צד "ה" לפי סעיף 5(2). 7. ביום 21.1.93 רכשו ברטה ויעקב שואעי, להלן: "המערערים", ממר שינפלד את דירת הגג, מתוך כוונה להרחיב אותה עד קצה הגבול הפיזי של הגג. לפני רכישת הדירה הם לא פנו בעניין אל יתר הדיירים והתכוונו לדבר איתם לאחר הרכישה. 8. בתום הליכי הרכישה, כשביקשו להרחיב את הדירה, נתקלו המערערים בהתנגדות הדיירים, המשיבים בערעור זה. בעקבות התנגדות זו, פנו המערערים בהמרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בבקשה להצהיר כי הם רשאים לנצל את אחוזי הבנייה הנותרים בבית המשותף לשם בנייה על הגג הצמוד לדירת הגג שבבית המשותף - ככל שהדבר יתאפשר בהתאם לחוקי התכנון - ללא צורך בהסכמת המשיבים. 9. בית המשפט המחוזי - מפי סגן הנשיא ש' ברנר - לא נעתר לבקשה כנוסחה, אלא קבע כי המערערים רשאים להרחיב את דירת הגג, תוך ניצול 17.4% מיתרת זכויות הבנייה הבלתי מנוצלות, לכל היותר. בית המשפט נימק את מסקנתו בשורה של טעמים: א. מסמיכות המקום והעניין בין הכתוב בסעיפים 4 ו5- לתקנון עולה שכוונת הצדדים (אומד דעתם) המשתמעת מן התקנון הייתה שכל זכות או יתרון אחר השייך לכלל בעלי היחידות בבניין, שהוא במהותו (אף אם לא בהגדרתו) "רכוש משותף", יתחלק ביניהם באופן הקבוע בסעיף 4 לתקנון. ב. פרשנות ראויה מחייבת לקרוא בהקשר ענייני אחד את הסעיפים 4 ו5- שבתקנון. כוונת הצדדים, בחתימתם על התקנון, הייתה להביא לידי חלוקה הוגנת ושווה, פחות או יותר, של כלל הזכויות בנכס. ג. יש להבדיל בין אותם המקרים שבהם הסכמה לבניה על רכוש משותף שהוצמד לדירה מסויימת ניתנה מראש וללא כל סייג, לבין המקרים שבהם מסתבר כי המדובר הוא בהסכמה מסוייגת. כלל הוא, שהוראות תקנון בית משותף יש לפרש בדווקנות ובצמצום, והוא הדין בכל הוראה שבתקנון הגורעת מזכויות הדיירים ברכוש המשותף. פירושו של התקנון ברוח זו מוליך למסקנה כי על ההסכמה שניתנה לבעלי דירת הגג, הגם שניתנה מראש, הוטלו שני סייגים: האחד, הרשות ניתנה להרחבת הדירה; והשני, בכל הנוגע לזכויות משותפות לכלל הדיירים, לא התכוונו הצדדים להעניק לדירת הגג, אף שהיא קטנה מכל הדירות האחרות, יותר מאשר 17.4%. ד. פירוש זה נתמך גם בעובדה שבתקנון, אשר נוסח בצורה מדוקדקת, אין הוראה האומרת כי בעלי דירת הגג יהיו רשאים להרחיב אותה על פני כל שטחו של הגג . ומה היה יותר פשוט וקל מאשר לכתוב כך במפורש, אם אמנם לזאת התכוונו הצדדים. ה. הביטוי "למען הרחבת דירתו" שבסעיף 5(2) לתקנון נכתב לא רק על מנת להסביר את מטרת ההצמדה אלא גם כדי לקבוע (ולו בעקיפין) את היקף המימוש של הרחבה זו. ו. נימוק נוסף - אותו רואה בית בית המשפט קמא "למעלה מן הצורך" מושתת על מכתבו של חיים שחר, אדריכלו של שינפלד (המוכר), מיום 31.7.91, בו הוא כותב את הדברים הבאים: לכל המעוניין הנדון:בית יוסי שינפלד- בלפור -16 אחוזי בניה א. לפי הסכם בין הדיירים בעת רישום הבית המשותף (ראה צילום הסכם רצ"ב), מגיעים ליוסי שינפלד צד ה' - 17.4% מהרכוש המשותף. לפיכך מגיע לו 17.4% מאחוזי הבניה הנותרים לכל הבנין. ב. לפי ההסכם הנ"ל סעיף 5(2) מוסכם כי "לדירת גג מספר 5 של צד "ה" יש להצמיד כל שאר הגג הסמוך לה כחלק בלתי נפרד ממנה, ועל גג זה צד "ה" רשאי לבנות למען הרחבת דירתו, בהתאם לחוקי בניה המחייבים בארץ". ג. לכן, אנו מבקשים תוספת בניה של 17.4% מיתרת אחוזי הבניה של הבנין. ד. כמו כן, אנו מבקשים תוספת 5% השלמת גג. ז. המערערים בחרו שלא לדבר עם הדיירים האחרים והסתפקו במה שנודע והוסבר להם, לטענתם, מפי המתווך ומפי פרקליטם ובבדיקות שערכו במחלקת התכנון של עירית ירושלים ובלשכת רישום המקרקעין. בכל שלבי המו"מ ועד לאחר החתימה על הסכם הרכישה הם לא פגשו בשינפלד ולא שוחחו עימו. גם אם המערערים אינם כבולים לפירוש המשפטי שנתנו המוכר או אדריכלו לתקנון, הדעת נותנת כי הם קנו את הגג הצמוד בהנחה (כלכלית) שלא ניתן לבנות עליו יותר מאשר 17.4%. שינפלד לא יכול היה לתבוע מהם תמורה עבור אפשרויות בניה רחבות יותר ממה שהוא בעצמו הודה בהן במכתבו הנזכר. 10. לאחר שעיינתי בסיכומי בעלי הדין ובטענות שהושמעו בהשלמת הטיעון בעל-פה, לא השתכנעתי כי יש להתערב במסקנותיו של בית משפט קמא. לפנינו אמנם מקרה גבולי שבו קיימות שתי אפשרויות פרשנות לגיטימיות של הוראות בתקנון הבית המשותף. אך נימוקיו של בית המשפט, להעדפת הפרשנות המצמצמת את זכות הבנייה על הגג הצמוד לכדי חלקם של המערערים ברכוש המשותף, נראים בעיני משכנעים, וזאת על רקע נוסח המסמך והנסיבות המלוות אותו. 11. ברצוני להוסיף כי מייחס אני חשיבות רבה למכתב שנשלח מטעם המוכר ל"כל המעוניין", ובו הודאה כי זכותו לבנות על הגג מצטמצמת לחלקו ברכוש המשותף, דהיינו, אחוזי הבנייה הם בהיקף של 17.4% מאחוזי הבנייה של כלל הבניין. בניגוד לטענת המערערים, אין כאן עניין של "ויתור" על זכות קניינית. לדברי המערערים: הזכות שהוקנתה בהסכם השיתוף לבעלי דירות הגג לבנות על הגג הינה זכות קנינית-חפצית, אשר היקפה איננו משתנה בהתאם לפרשנות שניתנה לה על ידי מי מבעליה הקודמים, ואשר להבדיל מזכות "חיובית", הדין הישראלי ככלל איננו מכיר ב"ויתור" בעלמא עליה ... ולפיכך במידה שהזכות ניתנה בהסכם השיתוף לא יכול היה היקפה להשתנות גם לו הובנה שלא כיאות ע"י מי מבעלי הדירה הקודמים. 12. בניגוד לעמדת המערערים, מקבל אני בהקשר זה את ניתוחו של י' וייסמן בספרו ' דיני קניין בעלות ושיתוף ' (תשנ"ז1997-), הקובע: --- הסכם שמכוחו מעניקים בעלי הדירות בבית משותף זכות למי שגג הבית הוצמד לדירתו, לבנות על הגג, אינו אלא הסכם שלפיו בעלי הדירות - אשר בהיותם בעלי הקרקע בבית המשותף, הינם הזכאים לאחוזי הבניה של הבית המשותף - מתירים לבעל הגג לבנות על הגג, ומתחייבים להעביר לבעלותו את הדירות שיבנה. בלא העברת בעלות על ידי בעלי הדירות שבבית, בדירות שייבנו, לא ייחשב הבונה לבעל הדירות האלה. כל עוד לא נרשמו הדירות הנוספות במרשם על שם הבונה הן בגדר רכוש משותף, כמתחייב מן ההגדרה של רכוש משותף, האומרת שכל חלקי הבית המשותף שאינם רשומים כדירות הם בגדר רכוש משותף. רישום הדירות בבעלות מי שבנה אותן לא יוכל להיעשות בלא הסכמת כל בעלי הדירות, שהם בעלי הרכוש המשותף בבית. בסיכום, הצמדה של אחוזי בניה לדירה כשלהי בבית משותף, בדומה להצמדה של חלקים מן הרכוש המשותף, אינה אפשרית. הסכמים שבהם מעניקים זכות לניצול אחוזי בניה אינם בגדר עיסקה קניינית; אין הם עשויים להביא לשינויים בבעלות על אחוזי הבניה. הסכמים שכאלה עשויים להוליד זכויות שאופיין חוזי גרידא [ההערות הושמטו - י.א.] ( שם , בעמ' 419-419). נמצא, כי לא בוויתור על זכות קניינית מדובר אלא בוויתור על זכות חוזית, שלגביו אין מניעה כי יחייב, עקרונית, לפי דברי המערערים עצמם, את המוותר. התוצאה היא כי אין לצמצם את נפקותו של המכתב לגבי המוכר בלבד: המוכר אינו יכול להעביר לקונה יותר זכויות מאלה שמצויות בידיו. אשר על כן, אני מציע לדחות את הערעור. ש ו פ ט השופט א' מצא: חברי השופט אנגלרד מציע לדחות את הערעור. דעתי, בכל הכבוד, היא, שהערעור בדין יסודו. אתייחס, כסדרן, לשתי הסוגיות בהן מתמקדת מחלוקתנו: שאלת פרשנותו של סעיף 5(2) לתקנון הבית המשותף; ושאלת נפקותו של מכתב האדריכל חיים שחר. 2. נקודת המוצא לדיון בשאלה הראשונה היא, שככלל יש להבחין בין הצמדת חלק מחלקת הרכוש המשותף, לאחת מן הדירות בבית המשותף, לבין זכות בעל הדירה לבנות על השטח הצמוד. הצמדת שטח לדירתו מקנה לבעל הדירה זכות בעלות בשטח המוצמד. אך מכאן לא נובע, שלבעל הדירה קמה זכות לבנות על השטח המוצמד. זכויות הבנייה בבית-משותף שייכות (מכוח בעלותם המשותפת בקרקע) לבעלי כל הדירות בבית, וניצולן על-ידי בעל-דירה מותנה בהסכמת יתר בעלי הדירות. אך בעוד שביחס לעצם הזכות לבצע בנייה על השטח הצמוד, אין להסתפק בפחות מהסכמה מפורשת של יתר בעלי הדירות, הרי שביחס להיקפן של הזכויות המוענקות אין נדרשת התנייה מפורשת וניתן להיבנות גם מן הנסיבות. כך, למשל, אם ניתנה הסכמה לבנייה על-פי היתר בנייה שיתקבל, והזכות לבנות לא הוגבלה לניצול חלק מסוים בלבד של אחוזי הבנייה, עשויה השתיקה להתפרש כהסכמה למיצוי כל אחוזי הבנייה האפשריים על-פי ההיתר שיינתן לבנייה על גבי השטח הצמוד לדירה. הלכה לעניין זה נלמדת מע"א 749/76 יוסף נ' בכר , פ"ד לב(3) 617. כאן נדון הסכם בין בעלי הדירות שקבע (בסעיף ג') כי "בעלי היחידות מסכימים כי הבעל הרשום של היחידה ... יהא זכאי לבנות על גג 'הנכס' המסומן... ואשר יוצמד ליחידה ... בהתאם לרשיון בניה שיבקש ויקבל מבלי להיזקק להסכמת בעלי שאר יחידות המשנה בקשר לפעולות אלה". ובהידרשו לפירושו של הסכם זה קבע השופט י' כהן: "...אני מסכים עם השופט המלומד שאין בסעיף ג' הנ"ל כל הגבלה בקשר עם עניין אחוזי הבניה ועל-כן זכות הבניה על הגג שניתנה בסעיף זה כוללת בתוכה גם את הזכות לנצל אחוזי בניה, במידה שהדבר נחוץ, על-פי רשיון שיתקבל, לשם בניה על הגג" ( שם , עמ' 626). הוא הדין בהסכם, לפיו ניתנה הסכמה לבנייה על-ידי בעל-דירה בחלקת הרכוש המשותף, ולא נאמר בו דבר לעניין זכותו של בעל הדירה לנצל, לצורך הבנייה, אחוזי בנייה של הבית המשותף. בהתייחסו להסכם כזה קבע הנשיא שמגר: "כאשר הסכים המשיב שהמערער יבנה על גג הבניין, הסכים לאפשר למערער להשתמש באחוזי הבנייה של הבניין" (ע"א 432/83 מזרחי נ' חביב , פ"ד מ(4) 673, בעמ' 680). 3. גם פרשתנו מעוררת שאלה פרשנית שהיא לכאורה דומה, אך נראה לי שההכרעה בה הינה קלה ופשוטה לאין ערוך. סעיף 5(1) לתקנון הבית המשותף מורה כי "חלקי רכוש הבית, המפורטים בסעיפים הקטנים הבאים, אינם נחשבים כרכוש משותף של הבית אלא צמודים לדירות מסוימות" (ההדגש שלי א' מ'). וסעיף 5(2), שהוא מן "הסעיפים הקטנים" אליהם מפנה סעיף 5(1) והמתייחס לדירת המערערים, קובע כי "לדירת-גג מספר 5 של צד 'ה' להצמיד כל שאר הגג הסמוך לה כחלק בלתי נפרד ממנה; על גג זה צד 'ה' רשאי לבנות למען הרחבת דירתו, בהתאם לחוקי הבניה, המחייבים בארץ". והנה, לא זה בלבד שסעיף 5(2) אינו מטיל כל הגבלה על היקף זכויות הבנייה המוענקות לבעל דירת הגג בשטח "כל שאר הגג" שהוצמד לדירתו, אלא שאף נאמר בו, במפורש, כי בעל דירת הגג "רשאי לבנות למען הרחבת דירתו, בהתאם לחוקי הבניה המחייבים בארץ". ומשמעותה הפשוטה והמובנת של הוראה זו היא, שבעל דירת הגג רשאי להרחיב את דירתו ככל שיותר לו הדבר לפי דיני התכנון והבנייה. זאת ועוד: בסעיף 7 לתקנון היתנו בעלי הדירות, כי "אין להקים מבנים כל שהם על שטח חתיבת (כך!) הקרקע של הבית כולה, אלא בהסכמה מפורשת ופה אחד של כל בעלי הדירות גם יחד ללא יוצא מן הכלל". אך למניעת ספק, בדבר הסכמתם שלא להטיל כל מיגבלה נוספת על רשות הבנייה שהוענקה לבעל דירת הגג, הוסיפו בעלי הדירות והבהירו, בסעיף 7, סיפה, כי "סעיף זה לא בא לגרוע או לפגוע ברשות צד 'ה' לפי סעיף 5(2)". 4. בית המשפט המחוזי קבע, כי הסכמת בעלי הדירות לבנייה על שטח הגג סויגה בשניים: האחד, בכך שהרשות ניתנה רק "למען הרחבת דירתו"; ביטוי, שלדעת השופט המלומד נועד לא רק להסביר את מטרת ההצמדה, אלא גם לקבוע את היקף המימוש של זכות הבנייה; והשני, כי הצדדים לא התכוונו להעניק לבעל דירת הגג זכות לניצול אחוזי בנייה בשיעור העולה על 17.4%, השווה לחלקו היחסי בבעלות על חלקת הרכוש המשותף. חברי השופט אנגלרד סבור, כי "המקרה שלפנינו הוא גבולי שבו קיימות שתי אפשרויות פרשנות לגיטימיות של הוראות בתקנון הבית המשותף". אך, לדידו, הנימוקים שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי, להעדפת הפרשנות המצמצמת את זכות הבנייה של המערערים ברכוש המשותף לכדי חלקם היחסי ברכוש המשותף, הם משכנעים ואין עילה להתערב בהם. גישה זו אינה מקובלת עליי. בנוסח התקנון אין כל אחיזה לסברתו הפרשנית של בית המשפט המחוזי, כי באמירה "למען הרחבת דירתו" התכוונו בעלי הדירות לקבוע את היקף זכות הבנייה המוענקת לבעל דירת הגג. ואילו קביעתו, כי יש לייחס לבעלי הדירות כוונה שלא להתיר לבעל דירת הגג לנצל אחוזי בנייה בשיעור העולה על חלקו היחסי בזכות הבעלות על חלקת הרכוש המשותף - שגם לה אין כל אחיזה בנוסח סעיף 5(2), והיא אף סותרת את ההבהרה שנכללה בסעיף 7, סיפה, לתקנון - אף אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה. באמצו את פרשנותו של בית המשפט המחוזי פוסק למעשה חברי השופט אנגלרד, כי מכך שלא הוענקו למערערים מלוא זכויות הבנייה בלשון מפורשת, יש להסיק כי זכות הבנייה שהוענקה להם מוגבלת לחלקם היחסי ברכוש המשותף. אלא שבכך יש משום היפוך יוצרותיה של ההלכה, שנקבעה בפרשת יוסף נ' בכר (ע"א 749/76 הנ"ל), כי משהתירו בעלי הדירות בבית-משותף לבעל-דירה לבנות בחלקת הרכוש המשותף בנתון להגבלות דיני התכנון והבנייה, ולא כפפו את רשותם לכל הגבלה אחרת, ניתן להסיק משתיקתם כי הירשו לבעל הדירה לנצל את כל אחוזי הבנייה הנדרשים לביצוע הבנייה לפי ההיתר שניתן לו. ולמצער בנסיבותיו של המקרה שלפנינו, שלטעמי איננו מעורר קושי פרשני ממשי, אינני רואה כל הצדקה לסטות מהלכה זו. לפנים מן הצורך אוסיף, כי גם אלמלא ניסוחן הברור של הוראות התקנון, הייתי מתקשה לקבל כמובנת מאליה את הכריכה בין היקף זכותו של בעל-דירה לנצל אחוזי בנייה, לבין חלקו היחסי בבעלות על חלקת הרכוש המשותף; שהלוא, אחוזי בנייה אינם חלק מחלקת הרכוש המשותף, אלא נכס המצוי בבעלותם המשותפת של בעלי הדירות, מכוח בעלותם המשותפת בקרקע שעליה הוקם הבית (ראו ע"א 136/63 לווינהיים נ' שורצמן , פ"ד יז 1722, 1726, ופרשת מזרחי נ' חביב , ע"א 432/83 הנ"ל, בעמ' 680). על-כל-פנים, אינני רואה בסיס להשוואה "אוטומטית" בין השניים. 5. חברי, השופט אנגלרד, מציין כי הוא מייחס חשיבות רבה למכתב ששיגר האדריכל חיים שחר, בשם מר יוסי שינפלד, מי שמכר את הנכס למערערים. במכתב זה רואה חברי משום הודאה מצד מר שינפלד, כי זכותו לבנות על גג הבית מוגבלת לשיעור השווה לחלקו היחסי ברכוש המשותף. בהודאה זו, לדעת חברי, אין משום ויתור על זכות קניינית, אלא ויתור על טענה חוזית, שהינו בעל נפקות גם ביחס למערערים. גם בעניין זה אין בידי להסכים לעמדת חברי. היקף זכותו של בעל דירת הגג לבנות בשטח הגג שהוצמד לדירתו נגזר מהוראת סעיף 5(2) לתקנון. בקשר לכך יש להדגיש, כי מר שינפלד לא נמנה עם רוכשי הדירות המקוריים, שהיו צדדים לתקנון הבית המשותף בעת שזה הוגש לרישום; ולכן אין במכתבו של אדריכל שחר משום ראיה חיצונית לאומד דעת הצדדים ביחס לתוכן הסכמתם במסגרת הוראות התקנון. השאלה היחידה היא, אם יש במכתב כדי להעיד על הסכמה, בין מר שינפלד לבין בעלי הדירות האחרות, לשינוי תנאי התקנון בנושא היקף זכויות הבנייה. לשאלה זו יש, לדעתי, להשיב בשלילה. גם בהנחה שהזכות לבנות על הגג, שהוענקה לבעל דירת הגג לפי התקנון, אינה זכות קניינית, אלא (כפי שקובע חברי הנכבד) זכות חוזית, שוויתור עליה עשוי לחייב גם רוכש שבא בנעלי הבעלים, לא יהיה בכך כדי להשפיע על ההכרעה. הטעם לכך נעוץ בנסיבות העובדתיות שבגדרן שוגר המכתב. מכתבו של אדריכל שחר, אף שהוכתר במלים "לכל המעוניין", שוגר רק אל הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. היה זה לאחר שהוועדה דחתה בקשה קודמת, שהגיש אדריכל שחר מטעם מר שינפלד, למתן היתר בנייה שיאפשר בנייה על כל שטחו של הגג. בעלי שאר הדירות התנגדו לבקשה זו. טענתם היתה שלמר שינפלד אין כל זכות לבנות על שטח הגג שהוצמד לדירתו. החלטת הוועדה, לדחות את הבקשה למתן היתר בנייה, התבססה על הטעם כי אין זה סביר שכל אחוזי הבנייה הקיימים בנכס ינוצלו על-ידי בעלי דירת הגג. מכתבו של אדריכל שחר, שכאמור הופנה אל הוועדה המקומית, נכתב במטרה להניח את דעת הוועדה המקומית ולשכנעה להתיר בנייה על הגג בהיקף יותר מצומצם. אמנם יש במכתב משום פרשנות התקנון בנושא היקף הבנייה המותר - שבדיעבד ניתן לקבוע כי היתה פרשנות מוטעית - אך אין בו משום מצג מצד מר שינפלד כלפי שאר בעלי הדירות, בדבר היקף הבנייה שהוא רשאי לבצע על-פי הוראות התקנון או משום הבעת הסכמה לצמצומו. 6. יתרה מזו, שינוי תקנון של בית משותף כפוף לדרישות פורמליות שבחוק המקרקעין, התשכ"ט1969-. התקנון אינו חוזה רגיל, שכן בזכויות המוקנות בו מתקיימות לפחות חלק מן התכונות המייחדות זכות קניינית, כעצמאות ועבירות. מכאן שאין למהר ולהכיר בשינוי בהוראות התקנון, הנלמד רק במשתמע מן הנסיבות. וככלל ראוי לדרוש, כי הסכמה על שינוי בהוראות התקנון, שבכוחה לחייב צדדים שלישיים, תבוא לידי ביטוי בתיקון פורמלי של נוסח התקנון וברישום. בית-משפט זה כבר עמד בעבר על הצורך כי תיקון התקנון יירשם בפנקסי המקרקעין, או, לכל הפחות, בספר ההחלטות של הבית המשותף, וזאת כערובה נדרשת לקיום הוודאות המשפטית (ע"א 2896/90 טרוצקי נ' דיין , פ"ד מו(5) 454, 459). מבלי לנקוט עמדה באלו מקרים ראוי, אם בכלל, להכיר בשינוי משתמע של תקנון בית משותף, נהיר הוא, כי מכתבו של אדריכל שחר לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אינו יכול להיחשב כשינוי מוסכם בהיקף הזכות שהוקנתה לבעל הדירה על-פי התקנון שבכוחו לכבול גם את המערערים. 7. הייתי מקבל את הערעור, מבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ומעניק למערערים את הסעד ההצהרתי אותו ביקשו בתובענתם. המשיבים ישלמו למערערים את הוצאות התובענה והערעור ושכר-טירחת עורך-דין בשתי הערכאות בסך 30,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט י' טירקל: אני סומך את ידי על פסק דינו של חברי הנכבד, השופט א' מצא, הן לענין פרשנותו של התקנון והן לענין המשמעות והתוצאות שניתן לייחס למכתבו של האדריכל ח' שחר. לענין פרשנות המלים "למען הרחבת דירתו" שבתקנון - שבית המשפט המחוזי סבר שהן מגבילות את היקף המימוש של זכות הבניה - אעיר שאין בהן אחיזה לפרשנות שכזאת. הלא מקרא מפורש הוא: "ואם ירחיב ה' את גבֻלך כאשר נשבע לאבתֹיך ונתן לך את כל הארץ אשר דִבר לתת לאבתֹיך" (דברים י"ט, ח'. ההדגשות, כמובן, שלי - י' ט'). משמע, יכול שההרחבה תגיע עד קצה הגבול ותמצה את מלוא הזכויות. ש ו פ ט הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק-דינו של השופט מצא. ניתן היום, כ"ג בשבט תשנ"ט (9.2.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96071560. Q05 /שב

[ "ע\"א 7156/96", "ע\"א 432/83", "ע\"א 749/76", "ע\"א 136/63", "ע\"א 2896/90" ]

4,755

57,908

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7156/96 - ה' בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המבקשים : יעקב וברטה שואעי באמצעות מיופה כוחם הרצל שואעי נגד המשיבים : 1. דניאל בכרך 2. אשבורן דוד וחנה אידה 3. קרן לרמי - חברה רשומה בואדוז 4. אלכסנדר ומלכה קינן בקשה לתיקון טעות סופר בפסק-דין בשם המבקשים : עו"ד יאיר זלנפרוינד החלטה במקום תיאור ההליך בכותרת פסק-דיננו מיום 9.2.99 יבוא התיאור הבא: ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.8.96 בה"פ 223/95 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא ש' ברנר. בכך הננו מתקנים טעות סופר שנפלה בתיאור ההליך שנכלל בכותרת פסק הדין. ניתנה היום, כ"א באדר תשנ"ט (9.3.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96071560. F06

[ "ע\"א 7156/96", "בה\"פ 223/95" ]

4,756

205,429

בבית המשפט העליון ע"א 7156/96 - א' בפני: כבוד הרשם עודד שחם המערער: יעקב וברטה שואעי באמצעות מיופה כוחם הרצל שועאי נ ג ד המשיבים: 1. דניאל בכרך 2. אשבורן דוד וחנה אידה 3. קרן לרמי-חברה רשומה בואדוז 4. אלכסנדר ומלכה קינן בקשה למתן פסיקתא בשם המערערים: עו"ד י' לנפרוינד פ ס י ק ת א אני נענה לבקשת המערערים למתן פסיקתא כדלקמן: על פי פסק הדין מיום 9.2.99, כפי שתוקן (תיקון טעות סופר בכותרת פסק-הדין) בהחלטה מיום 9.3.99, התקבל ערעורם של המערערים, בוטל פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.8.96 בתיק 223/94 והוצהר כי המערערים רשאים לנצל את אחוזי הבניה הנותרים בבית המשותף שברחוב בלפור 16 בירושלים, הידוע כחלקה 72 בגוש 30026 (להלן: "הבית המשותף"), לשם בניה על הגג הצמוד לדירתם שבבית המשותף - הידועה כחלקה 72/6 בגוש 30026 - ככל שהדבר יתאפשר בהתאם לחוקי התכנון והבניה בכלל, ולתכנית מס' 3137 שינוי מס' 72/81 לתכנית המתאר המקורית לירושלים ושינוי מס' 1/86 לתכניות מס' 1919, 3145, החלה על הבית המשותף בפרט, ללא צורך בהסכמת המשיבים או מי מהם ו/או בהסכמת מי מבעלי היחידות שבבית המשותף. המשיבים ישלמו למערערים הוצאות התובענה והערעור ושכר טרחת עורך-דין בשתי הערכאות בסך 30,000 ש"ח. מובהר כי המחלוקת הנטושה כיום בין הצדדים, כפי שעולה מתגובת המשיבים לבקשה למתן פסיקתא, בנושא הזכויות בגג שייווצר לאחר הבניה כנ"ל, לא נדונה בפסק-הדין וממילא גם לא בפסיקתא זו. למותר לציין, כי אינני מביע לגביה כל עמדה. ניתנה היום, כ"ו בכסלו תשס"ה (9.12.04). עודד שחם, שופט רשם _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 96071560_K07.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.

[ "ע\"א 7156/96" ]

4,757

35,643

ב בית המשפט העליון בירושלים בשג"צ 5993/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין העותר : יוסף אברהם נגד המשיבים : 1. שר הבטחון 2. ראש המטה הכללי בצה"ל 3. ראש ענף תכנון שכר וגמלאות, אכ"א, צה"ל 4. הפרקליט הצבאי הראשי ערעור על החלטת הרשמת מיכל אגמון בתיק בג"ץ 1741/97 מיום 30.9.97 בשם העותר: בעצמו החלטה העותר רשאי לסכם את טענותיו בכתב תוך 7 ימים בהיקף של 2 עמודים ברווח כפול, או להודיע תוך אותה תקופה שסכום טענותיו כלול בכתב הערעור. לאחר מכן יוחלט אם ועל מה יש צורך בתשובה. ניתנה היום, י"ב בתשרי התשנ"ח (13.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97059930. B01

[ "בג\"ץ 1741/97" ]

4,760

1,338

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4552/97 - 1 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : מרדכי אלישיב נגד המשיב ה : עירית ירושלים בקשה למתן צו- על תנאי וצו-ביניים החלטה דיון מקדמי בעתירה יתקיים בפניי ביום 5.8.97 בשעה 9:00 במעמד הצדדים. ניתנה היום, כ בתמוז התשנ"ז (25.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045520. L02

[ "בג\"ץ 4552/97" ]

4,761

11,227

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4552/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר : מרדכי אלישיב נגד המשיב ה : עירית ירושלים תאריך ישיבה: יט באלול תשנ"ז (21.9.97) בשם העותר: עו"ד תמר רובין בשם המשיבה: עו"ד חיים כהן דיון מקדמי בעתירה החלטה בא-כוח העירייה הודיע, כי אם יומצאו לעירייה מסמכים בדבר הכנסתו של העותר, המקנים לו זכות להנחה או פטור מתשלום ארנונה, יוענקו לו הנחה או פטור כאמור לעיל. באת-כוח העותר הצהירה בפניי, כי מסמכים אלה יומצאו לעיריה תוך 30 יום והעירייה הסכימה לא לנקוט כל צעד שהוא תוך 60 יום. בנסיבות אלה העתירה תמחק לאחר שהצדדים יגיעו להסדר, הכול תוך 60 יום על-פי בקשה בכתב על-ידי העותר. והיה ולא תוגש לבית-המשפט הודעה כאמור לעיל עד לתאריך 1.12.97, יובא התיק בפניי להמשך הטיפול בו. ניתנה היום, יט באלול תשנ"ז (21.9.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045520. L03

[ "בג\"ץ 4552/97" ]

4,762

11,805

בבית המשפט העליון בג"ץ 4552/97 - 2 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר : מרדכי אלישיב נגד המשיב ה : עירית ירושלים בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם העותר: בעצמו החלטה פטור מאגרה. ניתנה היום, י"ט בתמוז תשנ"ז (24.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045520. Q01

[ "בג\"ץ 4552/97" ]

4,763

23,523

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4552/97 - ז' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : מרדכי אלישיב נגד המשיב : עירית ירושלים בקשה למחיקת עתירה בשם העותר: עו"ד תמר רובין בשם המשיבה: עו"ד חיים כהן החלטה נוכח הסכמת המשיבה, נמחקת העתירה ללא צו להוצאות. ניתנה היום, י"ט באדר תשנ"ח (17.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045520. P08

[ "בג\"ץ 4552/97" ]

4,764

32,257

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4552/97 - ו' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר : מרדכי אלישיב נגד המשיב ה : עירית ירושלים בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשם העותר: עו"ד תמר רובין החלטה לתגובת המשיבה לבקשת העותר למחוק את עתירתו ללא צו להוצאות. ניתנה היום, י' באדר תשנ"ח (8.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97045520. P07

[ "בג\"ץ 4552/97" ]

4,765

1,339

ב בית המשפט העליון ע"א 5663/97 - ב' רע"א 5664/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : כיאל מוחמד נגד המשיב : כונס הנכסים הרשמי בקשה לפטור מאגרה וערבון בשם המבקש: עו"ד נביל מטר החלטה מתבקשת עמדת בא-כוח הכונס הרשמי בנוגע לבקשות הפטור מתשלום אגרה ומחובת הפקדת ערבון שהוגשו בשני ההליכים שבכותרת. תגובת הכונס תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ו באלול תשנ"ז (28.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056640. O01

[ "ע\"א 5663/97", "רע\"א 5664/97" ]

4,766

4,103

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 5664/97 - א' בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המ בקש : כיאל מוחמד נגד המשיב : כונס הנכסים הרשמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.7.1997 בתיק פש"ר 82/92 שניתנה על-ידי כבוד השופט ע' גרשון ובקשה לעיכוב ביצוע החלטה הבקשה לרשות ערעור תידון בפני הרכב של שלושה ביחד עם ע"א 5663/97. על המזכירות לקבוע דיון זה בהקדם. ניתנה היום, כא בשבט תשנ"ח (17.2.1998). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056640. L03

[ "רע\"א 5664/97", "ע\"א 5663/97" ]

4,767

3,308

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1002/95 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר העותר -המבקש : ד"ר יפים רבא נגד המשיבים : 1. מנהל משרד הבריאות 2. המועצה המדעית של הסתדרות הרופאים בישראל בקשה למחיקת העתירה בשם העותר -המבקש: עו"ד אביגדור פלדמן פסק-דין בהסכמת הצדדים, העתירה נמחקת. ניתנה היום, ד' בתמוז התשנ"ז (9.7.97). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95010020. A10 /דז/

[ "בג\"ץ 1002/95" ]

4,769

3,560

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1002/95 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' טירקל העותר : ד"ר יפים רבא נגד המשיבים : 1. מנהל משרד הבריאות 2. המועצה המדעית של הסתדרות הרופאים בישראל עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ט באייר התשנ"ז ( 26.05.97 ) בשם העותר : עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבים: עו"ד דנה בריסקמן ה ח ל ט ה באת-כוח המשיבים ביקשה שהות של 45 ימים לבדיקת ושקילת האפשרות להיענות לבקשת העותר כ"מקרה מיוחד". לבקשה זו אנו נענים. המשך הדיון בעתירה ייקבע (בפני כל הרכב) לקראת ולא יאוחר אמצע חודש יולי. ניתנה היום, יט' באייר תשנ"ז (26.5.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "בג\"ץ 1002/95" ]

4,770

1,341

בבית המשפט העליון בג"ץ 2395/97 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותר ת : אגודת בעלי מוניות התחנה נגד המשיבים : 1. שר התחבורה 2. המפקח על התעבורה 3. המפקחת על התעבורה-מחוז תל אביב והמרכז 4. מנהל אגף הפיקוח במשרד התחבורה 5. מוניות חי בע"מ בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרת: עו"ד יהודה רסלר החלטה לתגובת בא-כח המשיבים. התגובה תתייחס גם לשאלה האם קיימים תיקים נוספים בנושא זה שתלויים ועומדים בבית המשפט. ניתנה היום, א' בתמוז תשנ"ז (6.7.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023950. R03

[ "בג\"ץ 2395/97" ]

4,773

4,911

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2395/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותרים : 1. אגודת בעלי מוניות התחנה 2. עו"ד אליהו הורנשטיין נגד המשיבים : 1. שר התחבורה 2. המפקח על התעבורה 3. המפקחת על התעבורה-מחוז תל אביב והמרכז 4. מנהל אגף הפיקוח במשרד התחבורה 5. מוניות חי בע"מ עתירה למתן צו ב יניים החלטה להעביר הבקשה לצו ביניים למשיבים, על מנת שיגיבו בכתב לבקשה תוך חמישה עשר ימים. ניתנה היום, כח' באלול התשנ"ז (30.9.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97023950. E05

[ "בג\"ץ 2395/97" ]

4,775

5,696

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2395/97 - א' בפני: כבוד השופט ת' אור העותרים : 1. אגודת בעלי מוניות התחנה 2. עו"ד אליהו הורנשטיין נגד המשיבים : 1. שר התחבורה 2. המפקח על התעבורה 3. המפקחת על התעבורה-מחוז תל אביב והמרכז 4. מנהל אגף הפיקוח במשרד התחבורה 5. מוניות חי בע"מ בקשה למתן צו ביניים החלטה הבקשה לצו ביניים - שיאסור על המשיבים 4-1 ליתן למשיבה 5 רישיון, כמבוקש על ידה - נדחית. ניתנה היום, ג' בחשון התשנ"ח (3.11.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97023950. E08

[ "בג\"ץ 2395/97" ]

4,776

13,947

בבית המשפט העליון בג"ץ 2395/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי העותר ת : אגודת בעלי מוניות התחנה נגד המשיבים : 1. שר התחבורה 2. המפקח על התעבורה 3. המפקחת על התעבורה-מחוז תל אביב והמרכז 4. מנהל אגף הפיקוח במשרד התחבורה 5. מוניות חי בע"מ בקשה לקביעת מועד לדיון בשם העותרת: עו"ד יהודה רסלר בשם המשיבים: עו"ד דנה בריסקמן החלטה לאחר עיון בתגובת המשיבים איני רואה עילה לקביעת דיון דחוף בעתירה שבכותרת ובודאי לא בבג"צ 3061/96, אשר עתיד ככל הנראה להימחק. העתירה תיקבע לדיון על פי האפשרויות ביומן המשפטים ביחד עם בג"צ 3061/96, אם יהא תלוי ועומד באותו שלב. ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשנ"ז (28.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023950. Q04

[ "בג\"ץ 2395/97" ]

4,777

27,410

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2395/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש העותר ת : אגודת בעלי מוניות התחנה נגד המשיבים : 1. שר התחבורה 2. המפקח על התעבורה 3. המפקחת על התעבורה-מחוז תל אביב והמרכז 4. מנהל אגף הפיקוח במשרד התחבורה 5. מוניות חי בע"מ עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"א באדר התשנ"ח ( 19.03.98 ) בשם העותר ת: עו"ד יהודה רסלר; עו"ד א' הורנשטיין בשם המשיבים 1-4: עו"ד דנה בריסקמן בשם משיבה 5: עו"ד צבי ריש פסק-דין לאור תשובת באת כוח המשיבים 1-4, באה העותרת על סיפוקה, הן לעניין ראש העתירה האחד והן לעניין ראש העתירה האחר. בנסיבות אלה, דין העתירה להידחות. אנו מוחקים המשיב מס' 6 מהעתירה. ניתן היום, כ"א באדר התשנ"ח (19.03.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023950. A09 /דז/

[ "בג\"ץ 2395/97" ]

4,779

1,342

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5939/96 בפני: כבוד הנשיא א. ברק המערער: ויקטור צמח נגד המשיבים: 1. רחל שלשבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים. תשובת המערער, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערער יגיש את טענותיו תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערער תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערער; 3. המערער רשאי להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונו להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערער כי אין ברצונו להשיב כאמור. ניתן היום, ד' אדר א' התשנ"ז (11.2.97). ה נ ש י א דז/ העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. A03

[ "ע\"א 5939/96" ]

4,780

2,226

ב בית המשפט העליון ע"א 5939/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המשיבים 3 ו4-: עו"ד ישראל דולינגר החלטה לתגובת המערער תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, כ' באלול תשנ"ז (22.9.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. P19

[ "ע\"א 5939/96" ]

4,781

2,847

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה להשבת ערבות בשם המבקשים (המשיבים בערעור): עו"ד י. דולינגר; עו"ד א. אורנשטיין החלטה מאחר שסכומי ההוצאות שנפסקו לחובת המערער בהליכי הביניים בתיק זה עולים על סכום הערבות הבנקאית שהופקדה, ניתן כבר בשלב זה לשחרר את הערבות הבנקאית לידי עו"ד דולינגר, אשר יפדה את תמורתה עבור כל המשיבים. ניתנה היום, כ"ט באייר תשנ"ז (5.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. Q13

[ "ע\"א 96" ]

4,782

3,683

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה לקביעת מועד דיון בשם המערער: בעצמו החלטה הדיון בערעור נקבע לתאריך 5.11.97 בשעה 09:00. ניתנה היום, כ"ט באייר תשנ"ז (5.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. Q14

[ "ע\"א 96" ]

4,783

3,707

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה לקביעת מועד דיון בשם המבקש: בעצמו ה ח ל ט ה התיק יועבר ללשכת הנשיא לשם הוצאת צו בדבר סיכומים בכתב. ניתנה היום, ג' באדר א' תשנ"ז (10.2.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. Q02

[ "ע\"א 96" ]

4,784

4,055

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד ישראל דולינגר החלטה איני רואה הצדקה להארכת המועד כמבוקש. סיכומי המשיבים 1 ו2- יוגשו עד ליום 1.6.96. יש להעביר לבא-כח המשיבים 1 ו2- עותק מהחלטה זו בפקס. ניתנה היום, ז' באייר תשנ"ז (14.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. Q11

[ "ע\"א 96" ]

4,785

4,733

ב בית המשפט העליון ע"א 5939/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה לדחיית מועד הדיון בשם המערער: בעצמו בשם המשיבים 3 ו4-: עו"ד ישראל זילינגר החלטה בפני בקשה לדחיית המועד לדיון בערעור הקבוע ליום 5.11.97. בא-כוח המשיבים 3 ו4- מבקש לדחות את המועד שנקבע לדיון בשל ארוע משפחתי בברזיל אליו הוא מוזמן. לטענתו לא יוכל להעביר את הטיפול בערעור לעורך דין אחר. המערער בתגובה לבקשה טוען כי בא-כוח המשיבים מנסה שוב ושוב לדחות את הדיון בערעור ולמנוע מתן פסק דין בו. אין מקום לדחות המועד. ראשית, בא-כוח המשיבים אינו מפרט מדוע לא יוכל להעביר את הטיפול בתיק לעורך דין אחר. שנית, ההזמנות לדיון נשלחו כבר בראשית יוני 1997. בנוסף, נסיון להקדים את מועד הדיון ליום 2.11.97 נכשל בשל מחויבויות קודמות של באי-כוח הצדדים. דחיית הדיון, אם תהיה כזו, תהיה ממושכת. בנסיבות שתוארו אינני סבורה כי יש מקום לדחיית מועד הדיון. הדיון יתקיים כמתוכנן ביום 5.11.97 בשעה 09:00. ניתנה היום, י"א בתשרי תשנ"ח (12.10.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. P20

[ "ע\"א 5939/96" ]

4,786

5,036

בית המשפט העליון ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד השופט מ' חשין המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה לעיכוב ביצוע החלטה ביום 14.12.95 נתן בית-המשפט המחוזי פסק-דין ולפיו חייב המערער לשלם למשיבים סכומי כסף מסויימים (ע"א 1646/93). על פסק-דין זה הגיש המערער ערעור לבית-המשפט העליון (ע"א 5939/96) וערעור זה תלוי עתה ועומד לפני בית-המשפט. מאז הגשת הערעור, ביום 25.8.96, ועד היום, מטריד המערער את בית-המשפט בבקשות מבקשות שונות וביניהן בקשות לעיכוב ביצוע פסק-הדין. כל הבקשות הקודמות נדחו. זה יהיה דינה של הבקשה הנוכחית אף היא. לא מצאתי שהמערער עלה בידו להצביע על עילה ראויה לעיכוב ביצוע, ומכאן שאני מחליט לדחות את הבקשה. המערער ישלם למשיבים 1 ו2- וכמותם למשיבים 3 ו4-, לכל אחד מהם, שכר-טירחת עורך-דין בסך 5,000.- ש"ח. היום, כ' באייר תשנ"ז (27.5.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 12 G .96059390

[ "ע\"א 96", "ע\"א 1646/93", "ע\"א 5939/96" ]

4,787

5,451

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד השופטת הרשמת אורית אפעל-גבאי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. ליליאנה רבינוביץ 2. הקטור רבינוביץ בקשה למתן הוראות בשם המ ערער: בעצמו ה ח ל ט ה על פי תקנה 405 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- פטור המבקש מלהפקיד ערבון נוסף בערעור. ניתנה היום, כ"ד באדר ב' תשנ"ז (2.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. Q06

[ "ע\"א 96" ]

4,788

6,463

בית המשפט העליון ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד השופט מ' חשין ה מבקש: ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלשבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ' 4. הקטור רבינוביץ ' בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין החלטה לתגובת המשיבים תוך 7 ימים. ניתן בזאת צו עיכוב ביצוע עד להחלטה בבקשת המבקש. היום, כ"ט בניסן תשנ"ז (6.5.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן, מזכיר ראשי

[ "ע\"א 96" ]

4,789

6,826

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה לעיכוב ביצוע החלטה זוהי בקשה שהוגשה היום לעיכוב חלוט פקדון ובטול החלטת בית משפט מחוזי שאפשרה חלוט הפקדון. הבקשה הגיעה לשולחני היום בשעה 12:00. לא הובאו לפניי בקשות קודמות שלפי טענת המבקש הוגשו ב19.6- וב24.6-, שהיו ככל הנראה צריכות להיות מועברות להחלטת כב' הרשמת שנתנה את ההחלטה בדבר חלוט הערבות. אף שמהחלטות הרשמת עולה כי סכומי ההוצאות שנפסקו לטובת המערער עולים על סכום הערבות, נראה שעל הרשמת להחליט בבקשות. זאת ועוד, המבקש מבקש לערער על החלטת הרשמת ולהאריך את המועד למטרה זו. מאחר והשעה מאוחרת ולפני בית המשפט מונחים תיקים דחופים נוספים לטיפול עוד היום, לפיכך מורה אני על עיכוב חלוט הערבות עד להחלטת הרשמת בבקשות שהופנו על ידי המבקש, שתובאנה לפניה ביום 29.6.97, והיא מתבקשת להחליט בהם מהר ככל האפשר. תשומת הלב מופנית לכך שמדובר גם בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת. ניתנה היום, כב' בסיוון התשנ"ז (27.6.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. J15

[ "ע\"א 96" ]

4,790

7,738

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5939/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' גולדברג המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ' 4. הקטור רבינוביץ' ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 14.2.95 בע.א. 1646/93 שניתן על ידי כבוד השופטים: א. אבן-ארי; ד. בר-אופיר; ר. שטרנברג-אליעז תאריך הישיבה: ה' בחשון התשנ"ח (5.11.97) בשם המערער: עו"ד י. נרי בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד א. אורנשטיין בשם המשיבים 3 ו4-: עו"ד י. דולינגר פסק-דין 1. זהו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום. בבית משפט זה ניתנה רשות ערעור בשאלה: "אם ניתן להפחית פיצויים מוסכמים מכח סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א1970-, כאשר הם נתבעים על פי שטר שניתן להבטחת התשלום". 2. עניין לנו בצדדים לחוזה שכירות, שלהבטחת התחייבויות השוכרים כלפי המשכיר, על פיו, מסרו השוכרים למשכיר שטר על החלק, שנחתם על-ידי השוכרים ועל ידי ערבים, שהם המשיבים. הסכם השכירות קבע, כי כל צד שיפר את ההסכם ו/או אחד מסעיפיו, ישלם פיצוי מוסכם בסך 10,000$, בנוסף ליתר הסעדים להם זכאים הצדדים והשטר נועד להבטיח גם התחייבות זו. השוכרים מסרו למשכיר את השטר. ליד המילים "התמורה קיבלתי ב..." המהוות חלק מן השטר, הוספו המילים "בהתאם לחוזה שכירות מיום 31.7.81". המשכיר מילא את סכום הפיצויים בשטר שנמסר לו על החלק. בית משפט השלום פסק את מלוא סכום השטר ובית המשפט המחוזי העמידו על 40% מן הסכום. מכאן הערעור שלפנינו, לפי הרשות שניתנה. 3. אנו סבורים כי בנסיבות הנדונות, במערכת יחסים בין צדדים ישירים, כאשר השטר ניתן במסגרת חוזית וקשור בה וניתן להבטחת ההתחייבות שבאותו חוזה, והשטר מפנה אל החוזה, לא יצאה שגגה מתחת ידו של בית המשפט המחוזי בהפחיתו את סכום הפיצויים, כפי שעשה. במה דברים אמורים? 4. אחד מיסודותיו החשובים של שטר חוב הוא היותו הבטחה ללא תנאי (סעיף 84 (א) לפקודת השטרות (נוסח חדש). הרציונל העומד בבסיס דרישה זו הוסבר על ידי ד"ר י. זוסמן בספרו דיני שטרות מהדורה שישית, תשמ"ג1983-), 33 האומר כי: "השטר הוא סחיר, וכל הנוטלו רוצה לדעת מיד, תוך עיון קל במסמך בלבד, מהי הזכות שהוא עומד לרכוש. אם יהיה עליו לחקור ולדרוש בנסיבות חיצוניות, שאינן נראות מתוך המסמך עצמו, כדי לעמוד על ערך השטר, שוב אין השטר מתאים להעברה קלה ומהירה, ולא יהיה שווה כסף." מהי המשמעות של הדרישה להעדר תנאים? אומר בית משפט זה בע"א 7/79 קרפול נ' הורוביץ , פ"ד לד(1) 260 (להלן: הלכת קרפול) כי סחרותו של השטר לא תפגע ובלבד שיתקיימו שני תנאים: "ראשית, היסודות הצורניים של שטר החוב - ובעיקר היותו הבטחה ללא תנאי לשלם סכום כסף - לא ייפגעו; שנית, ישמר אופיו העצמאי של השטר, בלא שתיווצר אינטגרציה בינו לבין עסקת היסוד (ראה: Britton, Bill Notes (1961) p. 92 2 nd ed )". האיסור על קיום תניות בשטר, חל על מגוון של שטרות ועוצמתו של האיסור משתנה משטר לשטר, בהתאם לאופיו ומהותו. 5. פרשנות השטר באה במסגרת פרשנות החיוב, ו"'דינה של התחייבות שטרית כדין כל התחייבות חוזית' (א. ברק, מהותו של שטר (ירושלים, 1974) 32)". סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים" ) מחיל את הוראות סעיף 25(א) לחוק החוזים, על כל חיוב. פרשנות שטר באה במסגרת פרשנות החיוב. "כפוף לכללים המיוחדים הנובעים מאופיו הסחיר של החיוב השטרי, דינה של התחייבות שטרית כדין כל התחייבות חוזית...". החיוב כפוף לדיני הפרשנות של דיני החיובים. משמעות השטר תפורש אפוא לפי אומד דעתם של הצדדים. הפרשנות מבקשת להתחקות אחר רצון סובייקטיבי של הצדדים. אין לומר כי לעולם שיקול הסחרות גובר. עקרון מנחה בדיני השטרות הוא עקרון השקיפות, היינו: השטר, הוא עצמו, חייב לשקף במדוייק את תוכנו (הנשיא שמגר בע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל , פ"ד מח(4) 498, 512-513). 6. ומה בענייננו? שטר החוב נחתם ביום חתימת החוזה ובו נאמר כי "התמורה קיבלתי בהתאם לחוזה שכירות מיום 30.7.81". משפט זה מפר את שני תנאי הלכת קרפול. ראשית, הוא מוסיף תנאים לתשלום הכסף, תנאים אשר אינם ברורים מקריאת השטר ודורשים בירור בחוזה עצמו; שנית, המשפט הנ"ל יוצר במפורש אינטגרציה בין השטר לבין עסקת היסוד. אדם הקורא את השטר נוכח לדעת על פניו שהוא מותנה בתנאים המצויינים בחוזה, ו"הרי יתכן שלא נתקיים התנאי והשטר אינו שווה ולא כלום" (ד"ר י. זוסמן, עמ' 33). 7. בנסיבות המקרה דנא, קיים שטר בין צדדים קרובים , כאשר הצדדים לשטר הם הצדדים הישירים לחוזה המאוזכר בו ולא קיים צד שלישי אליו נסחר השטר. ניתן לראות בהפניה שבשטר, לחוזה, שזירתו של החוזה במסגרת השטר והתניית התשלום על פיו, בתנאי החוזה. אין אלא להסיק מכוונת הצדדים, כי ההפניה לחוזה שצויינה בשטר, משמעה, אינקורפורציה של החוזה, על כל תנאיו, לתוך השטר. אינקורפורציה זו מכניסה לתמונה גם את סעיף הפיצוי המוסכם מראש, אותו רשאי היה בית המשפט המחוזי להפחית מכוח ס' 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א1970-, כפי שעשה. 8. עסקת היסוד והשטר נתערבבו זה בזה לא רק על פי הרשום בו, אלא מעשה הערבוביה עם עסקת היסוד, נמשך גם בפנייתו של המערער לבית המשפט, כאשר הוא עירב את התביעה בעילה החוזית עם זו השטרית. בע"א 164/62 שפירא נ' רבינוביץ , פ"ד יז 341 קובע כבוד השופט זוסמן (כתוארו אז): "שיק שחולל משמש, כידוע, הוא עצמו, עילה לתביעה, ואין לערבבו עם עסקת היסוד שבקשר אתה ניתן. מכאן, שהעובדות הנוגעות לעיסקת היסוד אינן נמנות על העובדות המעמידות עילה לתשלום השיק, ולפיכך אין הן צריכות טיעון בתביעה על פי השיק". העילה השטרית עומדת בפני עצמה, ללא כל זיקה לעיסקת היסוד (ראו ד"ר י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ירושלים, 1995) 138). באותו פסק דין השפיע ערבוב העילה השטרית ועילת עסקת היסוד על יסוד התמורה. בענייננו, מדגיש הערבוב עוד יותר עד כמה שלובים היו השטר והחוזה יחדיו אף בעיני הצדדים. 9. סוף דבר, לא מצאנו סיבה להתערב בקביעתו של בית משפט קמא בדבר סבירותו של הסכום עליו הוסכם ובהקטנתו לכדי 40%. קביעה זו, כאמור, חלה הן לגבי הסכום הרשום בעיסקת היסוד והן לגבי הסכום הרשום על גבי ה"שטר", שלפי קביעתנו איבד את מעמדו ככזה והפך לחוזה רגיל. הערעור נדחה. המערער ישלם לכל אחד משתי קבוצות המשיבים הוצאות 3,500 ש"ח. ניתן היום, ד' בכסלו, התשנ"ח (3.12.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "ע\"א 5939/96", "בע\"א 7/79", "בע\"א 1560/90", "בע\"א 164/62" ]

4,791

8,590

בבית המשפט העליון ע"א 5939/96 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה למתן הוראות - הפקדת ערבון בשם המערער: בעצמו בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ד א. אורנשטיין בשם המשיבים 3 ו4-: עו"ד י. דולינגר החלטה אדון בבקשה לחייב את המערער בהפקדת ערבון לאחר שתינתן החלטת כב' המשנה לנשיא בבש"א 4325/97 (ערעור על החלטתי בדבר שחרור הערבות הבנקאית), שהרי אם יתקבל הערעור יתייתר הצורך לדון בבקשה זו. ניתנה היום, י"ט בתמוז תשנ"ז (24.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. Q18

[ "ע\"א 5939/96" ]

4,792

8,680

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה למתן הוראות בשם המערער: בעצמו החלטה 1. איני רואה מקום לביטול ההחלטה מיום 14.4.97 בדבר הארכת מועד. 2. המערער רשאי להשיב לסיכומי המשיבים באופן מאוחד תוך חמישה עשר יום מיום שיתקבל בידיו כתב הסיכומים האחרון. 3. בבקשה שבפני לביטול החלטה כרוכה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין. בקשה דומה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה בתאריך 9.3.97 על ידי כב' השופט קדמי תוך חיוב המבקש בהוצאות בסכום של 2,000 ש"ח. אם המבקש מעונין כי בקשתו לעיכוב ביצוע תובא פעם נוספת בפני שופט, עליו להודיע על כך לבית המשפט תוך חמישה ימים מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ד בניסן תשנ"ז (1.5.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. Q08

[ "ע\"א 96" ]

4,793

12,081

בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד השופט י' קדמי המבקש : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה לעיכוב ביצוע החלטה 1.א. המשיבים מס' 1-4 מתבקשים להגיש תגובה בכתב לבקשה נוספת (בקשות קודמות שהוגשו לבית משפט זה נדחו) בדבר עיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל של פסק הדין שניתן ב- ע"א 1646/93 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (תיק הוצאה לפועל 18-0168795-9 לשכת הוצאה לפועל בת-ים). ב. התגובה תוגש לבית משפט זה לא יאוחר מיום 25.2.97. לא תוגש תגובה במועד יראו המשיבים כמסכימים לבקשה. 2. הליכי ההוצאה לפועל בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל, יעוכבו באורח זמני עד למתן ההחלטה בבקשה שבפני. 3. המזכירות תעביר החלטה זו לאלתר לב"כ הצדדים וכן ללשכת ההוצאה לפועל בבית משפט השלום בבת-ים (לתיק 18-0168795-9). ניתנה היום, כו' בשבט תשנ"ז ( 3.2.97 ). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. H01 /שס

[ "ע\"א 96", "ע\"א 1646/93" ]

4,794

12,331

בבית המשפט העליון ע"א 5939/96 - 1 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה למתן הוראות - הפקדת ערבון בשם המערער: בעצמו בשם המשיבים 1 2-: עו"ד א. אורנשטיין בשם המשיבים 3 ו4-: עו"ד י. דולינגר החלטה לתגובת המערער אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה. ימי הפגרה יימנו לצורך חישוב המועדים על-פי החלטה זו. ניתנה היום, ד' בתמוז תשנ"ז (9.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. Q17

[ "ע\"א 5939/96" ]

4,795

12,960

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשות בנושא צו-הארכת מועד להגשת סיכ ומים בשם המשיבים 1 ו2-: עו"ש ישראל דולינגר החלטה הארכת מועד עד ליום 18.5.97. ניתנה היום, ז' בניסן תשנ"ז (14.4.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. Q07

[ "ע\"א 96" ]

4,796

14,974

בית המשפט העליון ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד השופט מ' חשין המ בקש: ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה לעיכוב ביצוע החלטה לתגובת המשיבים תוך 7 ימים. ניתן בזאת צו עיכוב ביצוע עד להחלטה בבקשת המבקש. היום, כ"ט בניסן תשנ"ז (6.5.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן, מזכיר ראשי

[ "ע\"א 96" ]

4,797

16,180

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש-המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלשבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה להקדמת מועד הדיון בשם המבקש-המערער: עו"ד יואב נרי החלטה לאחר שעיינתי בטענות המבקש ובחומר שבפני, נחה דעתי כי אין מקום להקדמת הדיון הקבוע ליום 5.11.97, למועד מוקדם יותר. לפיכך, הערעור ישמע במועד שנקבע. ניתנה היום, כ"ח בסיון התשנ"ז (3.7.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. A16 /דז/

[ "ע\"א 96" ]

4,798

16,903

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5939/96 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלשבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה במסגרת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 14.2.95 בתיק ת.א. 1646/93 שניתן על ידי כבוד השופטים: א. אבן-ארי; ד. בר-אופיר; ר. שטרנברג-אליעז החלטה רשמתי לפני. אין מקום להחלטה בענין זה. ניתנה היום, י"ח בחשון התשנ"ח (18.11.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. J22

[ "ע\"א 5939/96" ]

4,799

17,104

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 5939 בפני: כבוד השופט י. קדמי המערער : ויקטור צמח נגד המשיבים : 1. רחל שלשבסקי 2. אליאס שלשבסקי 3. ליליאנה רבינוביץ 4. הקטור רבינוביץ בקשה להקדמת הדיון ולעיכוב ביצוע פסק דין החלטה 1. עיכוב ביצוע זוהי בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו - ע.א. 1646/93 - לפיו חויב המבקש להחזיר למשיבים את הסכום שקיבל מהם על פי פסק הדין של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, אשר בוטל בע.א. 1646/93 הנ"ל. בקשותיו הקודמות של המבקש בענין זה - וביניהן הבקשה שנדונה בפני בבש"א 5941/96 - נדחו; ואנכי לא מצאתי בבקשה הנוכחית טעם המצדיק שינוי ההחלטות שניתנו בבקשות הקודמות. הבקשה נדחית והמבקש ישלם לכל אחת משתי משפחות המשיבים הוצאות בסך 2000.- ש"ח. המזכירות תעשה למתן פסק הדין בערעור שהגיש המבקש בע"א 5939/96 בהקדם. ניתנה היום, ל' באדר א' תשנ"ז (9.3.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96059390. H04 /שס

[ "ע\"א 96", "בע\"א 5939/96" ]

4,800

1,343

ב בית המשפט העליון ע"א 1750/95 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער : יוסף מוסטפא מחאג'נה נגד המשיב ה : ועדת המוניות סיכומים בכתב בשם המערער: עו"ד זכי כמאל החלטה סיכומי המערער בתיק זה הוגשו ביום 1.8.96. סיכומי המשיבה לא הוגשו עד כה. אני מאפשרת למשיבה ליתן טעם תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה, מדוע לא יועבר הערעור לדיון בפני הרכב על-פי תקנות 448(ג) ו450-(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95017500. O01

[ "ע\"א 1750/95" ]

4,801

32,910

ב בית המשפט העליון ע"א 1750/95 בפני: כבוד השופט ת' אור המערער : יוסף מוסטפא מחאג'נה נגד המשיב ה : ועדת המוניות בקשה להשתחררות מייצוג החלטה על יסוד האמור בבקשה משוחרר עו"ד כמאל מייצוגו של המערער. יש לשלוח הזמנה לדיון ישירות אל המערער ובהקדם ולהודיעו שהדיון יתקיים במועד שנקבע. אם לא יתייצב בעצמו או באמצעות עורך-דין יידון הערעור בהעדרו. ניתנה היום, א' בשבט תשנ"ח (28.1.98). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95017500. E03

[ "ע\"א 1750/95" ]

4,802

42,355

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1750/95 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערער: יוסף מוסטפא מחאג'נה נ ג ד המשיבה: ועדת המוניות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים על החלטות ועדת המוניות מיום 29.1.95 בתיק ע"ש 87/94 שניתן על ידי כבוד השופט ש' ברנר תאריך הישיבה: יד' בשבט התשנ"ח ( 10.02.98 ) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד נעמי שטראוס פסק דין הגענו למסקנה, שאין להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי על נימוקיה. אשר על כן, הערעור נדחה. כפי שהודיעתנו בא כוח המשיבה, יוכל המערער להגיש בקשה חדשה, על פי המצב החוקי כיום, ובקשתו של המערער תידון לגופה, מבלי שהביעה דעתה לגבי סיכוייה של הבקשה. ניתן היום, יד' בשבט התשנ"ח (10.2.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ COURT

[ "ע\"א 1750/95", "ע\"ש 87/94" ]

4,803

1,347

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4381/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ים : דוד מייזליק ו21- דיירים בבית המשותף נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פתח תקוה 2. שר הפנים 3. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז המרכז 4. מרחבי השרון בע"מ 5. הבית ברחוב קק"ל 6 בע"מ החלטה על יסוד החלטת ההרכב שדן בעתירה זאת, מיום 5.11.97, אני מחליט כי להרכב שדן בעתירה (השופט י' זמיר, השופטת ד' דורנר והשופט י' אנגלרד) יצטרפו הנשיא א' ברק והשופט מ' חשין. באי כוח הצדדים מתבקשים להודיע לבית המשפט אם הם מוכנים לכך ששאלת הסמכות תוכרע על ידי ההרכב המורחב על יסוד החומר שבתיק, ובכלל זה הטיעונים שהושמעו ביום 30.10.97. ההודעה תוגש לבית המשפט תוך עשרה ימים מהיום. אם ההרכב יחליט כי מן הראוי שבית משפט זה ידון ויכריע בעתירה לגוף העניין, יזומנו הצדדים בפני ההרכב המורחב להשמעת טיעוניהם לגוף העניין. ניתנה היום, ט' בחשון התשנ"ח (9.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043810. A13 /דז/

[ "בג\"ץ 4381/97" ]

4,807

3,775

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4381/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר ים : דוד מייזליק ו21- דיירים בבית המשותף נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פתח תקוה 2. שר הפנים 3. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז המרכז 4. מרחבי השרון בע"מ 5. מנחם אבירם 6. מרגלית קוסט 7. הבית ברח' קק"ל 6 בע"מ בקשה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים החלטה לתגובת המשיבה מס' 1 בתוך 15 יום ממועד ההמצאה. ניתנה היום, יב בתמוז התשנ"ז (17.7.1997). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043810. L01

[ "בג\"ץ 4381/97" ]

4,808

5,396

בג"ץ 4381/97 - 3 בפני: כבוד השופטת הנשיא א' ברק כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' בינייש העותר ים : דוד מייזליק ו21- דיירים בבית המשותף נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פתח תקוה 2. שר הפנים 3. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז המרכז 4. מרחבי השרון בע"מ 5. מנחם אבירם 6. מרגלית קוסט 7. הבית ברח' קק"ל 6 בע"מ צו על-תנאי על-יסוד עתירה זו שהובאה ביום 3.9.97 לפני בית-משפט זה, במעמד הצדדים, מצווה בית המשפט כי יצא מלפניו צו על-תנאי המכוון אל המשיבים 1 ו2- והמורה להם להתייצב וליתן טעם: 1. מדוע לא יבוטלו תכנית המתאר המקומית בסמכות ועדה מקומית פת/מק/ 54/1201 שאושרה ביום 24.4.96 על-ידי הועדה המקומית על-פי סעיף 61א לחוק התכנון והבניה תשכ"ה1965- ואושרה על-ידי שר הפנים ביום 30.5.96 על-פי סעיף 109 לחוק, ותכנית המתאר המקומית פת/מק54/1201/א שאושרה ביום 23.2.97 על-ידי הועדה המקומית. 2. מדוע לא יימנעו מליתן למשיבים מס' 4 ו5- היתר בניה על החלקות 67 ו68- בגוש 6386 (להלן: החלקות) החורג מתכניות המתאר פת2000/ ופת14/2000/ שבתוקף. המשיבים יגישו תשובתם אם רצונם בכך תוך 15 ימים מיום המצאת כתב זה, לבית-המשפט ולבעלי-הדין ישירות. ניתן היום, טו באלול התשנ"ז (17.9.97). שמריהו כהן מזכיר ראשי העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043810. L07

[ "בג\"ץ 4381/97" ]

4,809

14,036

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4381/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד העותר ים : דוד מייזליק ו21- דיירים בשני בתים משותפים נגד המשיבים : 1. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, פתח תקוה 2. שר הפנים 3. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז המרכז 4. מרחבי השרון בע"מ, מנחם אבירם ומרגלית קוסט 5. הבית ברח' קק"ל 6 בע"מ תאריכי הישיבות: כ"ט בתשרי תשנ"ח (30.10.97) ד' בכסלו תשנ"ח (3.12.97) בשם העותר ים: עו"ד בצלא ל גרוס בשם המשיבה 1: עו"ד חנה פאר בשם המשיבים 3-2: עו"ד אורית קורן בשם המשיבים 4-5: עו"ד רנאטו יאראק פסק-דין השופט י' זמיר : 1. עתירה זאת מעוררת שאלות מתחום התכנון והבניה. אך שאלה מקדמית היא שאלת הסמכות: האם העתירה, שהוגשה בבית המשפט הגבוה לצדק, ראוי לה שתידון בבית המשפט המחוזי? השאלה מתעוררת על רקע סעיף 255א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה1965-. וכך קובע סעיף זה: "(א) עתירות נגד מוסדות תכנון, בכל ענין הנוגע לתכנון ובניה, למעט הענינים המפורטים בסעיף קטן (ב), יהיו בשיפוטם של בתי המשפט המחוזיים אשר ידונו בעתירות בשבתם כבית משפט לענינים מינהליים (להלן - בית משפט לענינים מינהליים). (ב) עתירות שעניינן תכנית מיתאר ארצית או מחוזית, ועתירות נגד החלטות שר הפנים לפי חוק זה - יידונו בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק." 2. העתירה מעלה טענות נגד שתי תכניות מיתאר בתחום הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח-תקוה, היא המשיבה 1 (להלן - הוועדה המקומית): תכנית פת/מק 54/1201 (להלן - תכנית 54) ותכנית פת/מק54/1201/א (להלן - תכנית 54א). שתי תכניות אלה חלות על שתי חלקות, האחת בשטח של 600 מ"ר לערך והשניה בשטח של 800 מ"ר לערך, שאוחדו למגרש אחד. מטרת התכניות היא, שינוי היעוד של החלקה ממגורים לבית אבות סעודי, והגדלה ניכרת של שטח הבניה, בין היתר בדרך של הוספת שתי קומות לבנין. התכניות הוגשו לוועדה המקומית על ידי הבעלים של המגרש והחברה שהתכוונה להקים את הבנין (להלן - המשיבים 4 ו5-). הוועדה המקומית הפקידה את התכניות, נתנה להן פרסום ולבסוף, בהעדר התנגדות של העותרים או של אחרים, אישרה אותן, האחת ביום 21.4.96 והשניה ביום 23.2.97. האישור ניתן על ידי הוועדה המקומית לפי סעיפים 61א ו62-א לחוק התכנון והבניה. תכנית 54 אושרה גם על ידי שר הפנים, לפי סעיף 109 לחוק התכנון והבניה, ביום 30.5.96. על יסוד האישורים הוצאו היתרי בניה למשיבים 4 ו5-, והם החלו לבנות את הבנין לפי ההיתרים (להלן - הבנין). כשנה לאחר שניתן ההיתר הראשון, כאשר הקמת המעטפת של הבנין לגובה של שבע קומות כמעט הסתיימה, התעוררו העותרים לתבוע את הביטול של תכניות המיתאר והיתרי הבניה שניתנו לפי תכניות אלה ואת הפסקת הבניה לפי היתרים אלה. 3. העותרים, 22 במספר, הינם בעלים של דירות בשני בתים משותפים הגובלים בבנין. הם טוענים כי תכניות המיתאר, שמכוחן ניתנו היתרי הבניה, נוגדות את תכנית המיתאר המקומית שחלה באותו אזור, וכי הן אושרו על ידי הוועדה המקומית, ולאחר מכן על ידי שר הפנים, שלא כחוק. לטענתם, סעיפים 61א ו62-א לחוק התכנון והבניה אינם חלים כלל במקרה זה, ומכל מקום אינם מקנים לוועדה מקומית לתכנון ולבניה סמכות לאשר תכניות מיתאר כפי שאושרו על ידי הוועדה המקומית במקרה זה, וכי הוועדה המקומית לא נתנה לתכניות אלה פרסום כנדרש בחוק. הם מוסיפים וטוענים שנפלו פגמים דיוניים בהליך של אישור התכניות: ליקויים ברישום הפרוטוקולים, אי-קבלת חוות דעת הנדסית ומשפטית, ועוד. לאחר שהוועדה המקומית דחתה את טענותיהם, הגישו העותרים (ביום 15.7.1997) את העתירה לבית משפט זה, בין היתר גם נגד שר הפנים (המשיב 2) והוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז (המשיבה 3). כסעד עיקרי ביקשו העותרים את ביטול תכנית 54 ותכנית 54א, וכפועל יוצא גם את ביטול היתרי הבניה שניתנו לפי תכניות אלה. הם ביקשו גם צו ביניים, שיורה על הפסקת הבניה, אך בקשתם לא נענתה. העותרים מסבירים מדוע הגישו את העתירה לבית משפט זה, ולא לבית המשפט המחוזי בהתאם לסעיף 255א לחוק תכנון והבניה. וכך אומרת העתירה לעניין זה: "א. היות והתכנית הראשונה פת/מק54/1201/ אושרה ע"י שר הפנים עפ"י סעיף 109(ב) לחוק, הרי סמכות השיפוט נתונה לבית משפט זה בהתאם לסעיף 255א(ב) לחוק. ב. כן מניח הח"מ כי העתירה עשויה לעורר לראשונה שאלות על סמכות ועדה מקומית באשרה תכניות מיתאר בסמכות ועדה מקומית לפי תיקון 43 לחוק. מן הראוי שבית משפט זה יתן דעתו על הסוגיה שתתעורר בעתירה זו." 4. בית המשפט דן בעתירה בדחיפות. הוא החליט להוציא צו על-תנאי, אך הוסיף וקבע, באותה החלטה, כי בראש ובראשונה תידון שאלת הסמכות של בית המשפט. בהתאם לכך התייחסו כתבי הטענות של כל בעלי הדין לשאלת הסמכות. גם הדיון, שנערך בפנינו, הוקדש לשאלה זאת. קבענו שנחליט קודם כל בשאלת הסמכות, שכן אם נחליט כי העתירה צריכה להיות נדונה בבית המשפט המחוזי, ולא בבית משפט זה, שוב לא יהיה עלינו לדון בטענות העותרים לגוף העניין. הטענות של בעלי הדין בשאלת הסמכות חצו מחנות. העותרים טוענים, כמובן, כי הסמכות לדון בעתירה זאת אינה נתונה לבית המשפט המחוזי, אלא רק לבית משפט זה. הטענה מתבססת על לשונו של סעיף 255א(ב) לחוק התכנון והבניה הקובע, בין היתר, כי עתירות "נגד החלטות שר הפנים לפי חוק זה" יידונו בבית המשפט הגבוה לצדק. במקרה זה ניתנה החלטה של שר הפנים מכוח סעיף 109 לחוק התכנון והבניה, היא ההחלטה לאשר את תכנית 54. לטענתם, החלטה זאת אינה חוקית, כיוון שהיא אישרה תכנית מיתאר שניתנה על ידי הוועדה המקומית כשהיא לוקה בחריגה מסמכות ופגמים נוספים. לכן צירפו העותרים את שר הפנים כאחד המשיבים לעתירה. משמע, הם אומרים, עתירה זאת מוגשת גם נגד החלטה של שר הפנים לפי חוק התכנון והבניה. די בכך, לדעתם, כדי להוציא את העתירה מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי לפי סעיף 255א לחוק התכנון והבניה. עמדת העותרים בשאלת הסמכות מקובלת גם על שר הפנים. באת-כוח השר הציגה בפני בית המשפט טעון מפורט ומלומד בשאלה זאת, שהשתרע על תולדות החקיקה, לשון החוק ותכליתו, כדי לשכנע שבכל מקרה בו ניתן אישור של שר הפנים לתכנית כלשהי לפי סעיף 109 לחוק התכנון והבניה, אין סמכות לבית המשפט המחוזי אלא רק לבית המשפט הגבוה לצדק. מנגד עומדים המשיבים 4 ו5- וטוענים, כמובן, ההיפך. לטענתם אישור של שר הפנים מכוח סעיף 109 לחוק התכנון והבניה אינו בגדר החלטה של שר הפנים לפי סעיף 255א(ב) לחוק זה. סעיף זה, לדעתם, מתכוון להחלטות מסוג אחר, אותן מוסמך שר הפנים לקבל מכוח סעיפים אחרים בחוק זה. לפיכך הסמכות לדון בשאלת החוקיות של תכנית מיתאר מקומית, אפילו ניתן לה אישור של שר הפנים לפי סעיף 109, מוקנית לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 255א(א). הוועדה המקומית טוענת אף היא, כמו המשיבים 4 ו5-, כי אישור של שר הפנים לתכנית מיתאר מקומית, מכוח סעיף 109 לחוק התכנון והבניה, אינו מוציא את העניין מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. 5. כדי לברר את הטענות בעד ונגד הסמכות של בית המשפט המחוזי, יש להקדים ולברר את מהות ההחלטה של שר הפנים לפי סעיף 109 לחוק התכנון והבניה. וזאת לשון הסעיף: "(א) החליט מוסד תכנון להפקיד תכנית, יעביר את התכנית לעיונו של שר הפנים מיד לאחר החלטתו; השר רשאי להורות, תוך 60 ימים מהיום שהועברה אליו התכנית, כי התכנית טעונה אישורו; החליט השר כאמור, יודיע על כך למוסד התכנון הנוגע בדבר תוך עשרה ימים מיום החלטתו. (ב) החליט השר כי התכנית טעונה אישורו, לא יינתן תוקף לתכנית אלא באישור השר; החלטת השר תינתן תוך 30 ימים מהיום שהתכנית הוגשה לאישורו; לא נתן החלטה תוך תקופה זו, יראו את התכנית כמאושרת על ידי השר." לפי סעיף 109(א), הוחלט במשרד הפנים כי תכניות מיתאר מקומיות מסוג מסויים, המצויות בסמכות וועדה מקומית לפי סעיף 61א לחוק (כפי שנקבע בסעיף 32 לחוק התכנון והבניה (תיקון מס' 43), התשנ"ה1995-), הן תכניות טעונות אישור השר. סמכות השר לאשר את התכניות הואצלה על ידו אל מנכ"ל המשרד. במשרד הוחלט כי תכנית 54 היא תכנית מסוג זה, ולפיכך היא טעונה אישור השר (כלומר, בפועל, המנכ"ל) לפי סעיף 109 לחוק. בהתאם לכך הועברה תכנית זו לאישור המנכ"ל. התכנית נבדקה על ידי מינהל התכנון במשרד, שהגיע למסקנה כי אין מניעה לאישור התכנית. אז החליט המנכ"ל לאשר את התכנית. משרד הפנים החליט כי תכנית 54א אינה טעונה אישור השר. לפיכך אושרה תכנית זאת, בהתאם לחוק, על ידי הוועדה המקומית בלבד. השאלה היא, אם כן, אם אישור המנכ"ל לתכנית 54 הינו בגדר "החלטה" של שר הפנים, ואם העתירה במקרה זה היא עתירה "נגד החלטות שר הפנים", לפי סעיף 255א לחוק התכנון והבניה. את התשובה ניתן ללמוד בעיקר מלשון החוק ותכלית החוק. 6. את התכלית אפשר לעתים ללמוד מן הראשית. הראשית, בכל הנוגע להעברת עניינים של תכנון ובניה מבית המשפט הגבוה לצדק אל בית המשפט המחוזי, נעוצה בפסק הדין שנתן הנשיא שמגר בבג"ץ 4306/93 חלפון נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה תל-אביב , פ"ד מז(4) 37. ראו גם י' זמיר, "ענייני תכנון ובניה - לבית המשפט האזרחי", משפט וממשל ב (תשנ"ד), 257. בפסק דין זה ציין הנשיא שמגר טעמים לכך שענייני תכנון ובניה יהיו נדונים, בדרך כלל, בבית משפט אזרחי ולא בבית המשפט הגבוה לצדק. הטעמים העיקריים הם אלה: ראשית, ענייני תכנון ובניה כרוכים פעמים רבות בשאלות של משפט פרטי לצד שאלות של משפט ציבורי; שנית, עניינים כאלה מחייבים לא פעם להכריע בשאלות עובדתיות שראוי יותר לברר אותן בבית משפט של ערכאה דיונית ולא בבית המשפט הגבוה לצדק. מאז נהג בית המשפט הגבוה לצדק, מעשה שגרה, לדחות מעל פניו עניינים של תכנון ובניה. וזאת לדעת, הוא לא קבע הבחנה בין עניינים כאלה הצומחים מתכנית מיתאר מקומית לבין עניינים הצומחים מתכנית מיתאר מחוזית או תכנית מיתאר ארצית. ראו, 6664/95 אלימן נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה ואח' (לא פורסם). הוא אף לא קבע הבחנה בין החלטות של ועדות מקומיות לבין החלטות של שר הפנים בנוגע לתכנון ובניה. ראו בג"ץ 2033/95 אולמרט ואח' נ' שר הפנים ואח' (לא פורסם). מסתבר, אם כן, שבעיני בית המשפט הגבוה לצדק, בית המשפט המחוזי נראה כשיר ומתאים לדון בכל ענייני התכנון והבניה. 7. לאחר התפנית שחלה בפסיקה, בשאלת הסמכות לדון בענייני תכנון ובניה, באה הממשלה להסדיר שאלה זאת בחקיקה. החקיקה בשאלה זאת עברה גלגולים. תחילה ביקש משרד הפנים, בתזכיר חוק שהכין, להחזיר את המצב לקדמתו, והציע כי עתירות בענייני תכנון ובניה יהיו בסמכותו הייחודית של בית המשפט הגבוה לצדק. לאחר מכן, נוכח תגובתו של משרד המשפטים להצעה זאת, נקבע בהצעת חוק ממשלתית (ה"ח 2307, התשנ"ה, 16, 42) כי עתירות כאלה יהיו בסמכותו של בית המשפט המחוזי בירושלים. בשלב זה, אם כן, לא ראתה הממשלה טעם להוציא מתחום סמכותו של בית המשפט המחוזי בירושלים עתירות שעניינן תכניות מיתאר מחוזיות או ארציות או עתירות נגד החלטות של שר הפנים לפי חוק זה. אך במהלך הדיונים על הצעת החוק בוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת הוכנסו שינויים בהצעה זאת. מצד אחד הוחלט להקנות את הסמכות בענייני תכנון ובניה לכל בתי המשפט המחוזיים. מצד שני הוחלט להגביל את היקף העניינים שבסמכות בית המשפט המחוזי. בהתאם לכך נוסח, בסופו של דבר, סעיף 255א לחוק, המוציא מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי עתירות שעניינן תכנית מיתאר ארצית או מחוזית וכן עתירות נגד החלטות של הפנים לפי חוק זה. מה אפשר ללמוד מהשתלשלות הליכי החקיקה בעניין זה? אפשר ללמוד על כך, ראשית, שמשרד הפנים היה מעוניין כי הסמכות בענייני תכנון ובניה תישאר בידי בית המשפט הגבוה לצדק בלבד, ולא תוקנה כלל לבית המשפט המחוזי. שנית, אפשר ללמוד על כך שהממשלה לא סברה, בשלב של פרסום הצעת החוק, כי בית המשפט המחוזי אינו כשיר או מתאים לדון בעתירות שעניינן תכנית מיתאר מחוזית או ארצית או בעתירות נגד החלטות של שר הפנים. ושלישית, אפשר ללמוד על כך שבסופו של דבר החליט המחוקק לצמצם את סמכותו של בית המשפט המחוזי בענייני תכנון ובניה, בהשוואה לסמכות שהוקנתה לו לפי הפסיקה, ולהוציא מגדר סמכותו, בין היתר, עתירות נגד החלטות של שר הפנים לפי חוק זה. עם זאת, אי-אפשר ללמוד מהשתלשלות הליכי החקיקה מדוע הוצאו עתירות נגד החלטות של שר הפנים מגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי ומה הן החלטות אלה. 8. ומה אפשר ללמוד מלשון החוק? קודם כל יש לברר אם, לפי לשון החוק, עתירות נגד החלטות של שר הפנים לפי חוק זה נכללות בגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי לפי סעיף-קטן 255א(א) לחוק. סעיף-קטן(א) מקנה את הסמכות לבית המשפט המחוזי בעתירות "נגד מוסדות תכנון". האם שר הפנים הוא "מוסד תכנון"? סעיף 1 לחוק מגדיר "מוסד תכנון" כך: "כל רשות שיש לה סמכות בעניין תכניות או היתרים." אין ספק ששר הפנים נתפס במסגרת הגדרה זאת. חוק התכנון והבניה מקנה לשר הפנים סמכויות מגוונות. בין היתר הוא מוסמך להתקין תקנות בעניינים שונים, לרבות בעניין תכניות והיתרים; לעשות מינויים, כגון מינוי (לפי סעיף 107א) של חוקר כדי לשמוע התנגדויות לתכנית; ועוד. בהפעלת הסמכויות המוקנות לשר הפנים לפי חוק התכנון והבניה, השר פועל בדרך כלל כמוסד תכנון. ודאי שהוא פועל כמוסד תכנון שעה שהוא מאשר, כמו במקרה שלפנינו, תכנית מיתאר מקומית. מכאן שעתירות נגד שר הפנים בנוגע להפעלת סמכויותיו לפי חוק התכנון והבניה הן, בדרך כלל, עתירות נגד מוסד תכנון לפי סעיף-קטן 255א(א) לחוק. 9. עם זאת, לפי סעיף-קטן 255א(א) אין די בכך שעתירה מוגשת נגד מוסד תכנון, כדי להקנות לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בעתירה. לפי סעיף-קטן זה צריך גם שהעתירה תהיה "בעניין הנוגע לתכנון ובניה". מהו עניין כזה? לפי תכלית החוק, ראוי לומר, כהנחת עבודה, שכל סמכות המוקנית לשר הפנים בחוק התכנון והבניה (להבדיל מסמכויות המוקנות לשר הפנים בחוקים אחרים) היא סמכות הנוגעת לתכנון ובניה. אכן, אין זו אלא הנחה, ואפשר לסתור אותה. אך די בהנחה זאת כדי לומר שבדרך כלל עתירות נגד שר הפנים בנוגע לסמכויות שהוקנו לו בחוק התכנון והבניה הן, בלשונו של סעיף-קטן 255א(א), "עתירות נגד מוסדות תכנון בכל ענין הנוגע לתכנון ובניה". מכל מקום, ברור כי סמכותו של שר הפנים לאשר תכנית מיתאר לפי סעיף 109 לחוק התכנון והבניה היא סמכות של השר כמוסד תכנון בעניין הנוגע לתכנון ובניה. לשון אחרת, החלטת השר לאשר תכנית מיתאר לפי סעיף 109, כגון האישור שניתן על ידי השר במקרה שלפנינו לתכנית 54, נתפסת על ידי סעיף-קטן 255א(א) לחוק. 10. אולם סעיף-קטן 255א(א) מקנה לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בעתירות נגד מוסדות תכנון בכל עניין הנוגע לתכנון ובניה "למעט העניינים המפורטים בסעיף קטן (ב)". וסעיף-קטן 255א(ב) קובע, בין היתר, כי עתירות "נגד החלטות של שר הפנים לפי חוק זה ידונו בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק." מכאן השאלה אם אישור שניתן על ידי שר הפנים לתכנית מיתאר לפי סעיף 109 לחוק, כמו האישור שניתן על ידי השר במקרה שלפנינו לתכנית 54, הוא בגדר "החלטה" של השר לפי סעיף-קטן 255א(ב). אין ספק שהתשובה חיובית. אמנם סעיף 1 לחוק אינו מגדיר "החלטה". אולם המשמעות הלשונית והשכל הישר אומרים כי אישור של השר לתכנית מיתאר הוא בגדר החלטה של השר. אין בכך כדי לשנות שבפועל האישור ניתן על ידי מנכ"ל המשרד מכוח אצילת הסמכות על ידי השר. אצילת סמכות אינה מוציאה את הסמכות מידי הרשות המוסמכת, כפי שנקבעה בחוק, אלא רק משנה את האורגן של הרשות המוסמכת. משמע, אישור המנכ"ל לפי סעיף 109 הוא, מבחינה משפטית, אישור השר, ואישור השר הוא החלטה לפי סעיף-קטן 255א(ב). 11. העותרים ושר הפנים מסיקים מכך שכל עתירה נגד תכנית מיתאר מקומית הטעונה אישור של שר הפנים, לפי סעיף 109, היא עתירה נגד החלטת השר, ולפיכך היא יוצאת מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי, בהתאם לסעיף-קטן 255א(ב). לתמיכה במסקנה זאת, טוענת באת-כוח שר הפנים כי ההחלטה האופיינית והשגורה ביותר שמקבל השר לפי חוק התכנון והבניה היא החלטה בדבר אישור תכנית לפי סעיף 109 לחוק. מכאן, שאם החלטות אלה יהיו נתונות לביקורת של בית המשפט המחוזי, התוצאה תהיה שכמעט כל החלטות השר לפי חוק התכנון והבניה יהיו נתונות לביקורת של בית המשפט המחוזי. תוצאה כזאת, לדעתה, תרוקן מתוכן את הוראת סעיף-קטן 255א(ב), לפיה עתירות נגד החלטות השר לפי חוק זה ידונו בבית המשפט הגבוה לצדק. 12. לדעתי, טענה זאת אינה עומדת בפני הביקורת. ראשית, סעיף-קטן 255א(ב), קובע חריג לכלל: הכלל, כפי שנקבע בסעיף קטן 255א(א), קובע כי ענייני תכנון ובניה יהיו נדונים בבית המשפט המחוזי; החריג לכלל הוא, שעניינים מסויימים, ובהם עתירות נגד החלטות של שר הפנים לפי חוק התכנון והבניה, יהיו נדונים בבית המשפט הגבוה לצדק. כידוע, בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לפרש חריג בצמצום. בהתאם לכך יש לתת פירוש מצמצם גם להוראה שבסעיף-קטן 255א(ב), הקובעת כי עתירות נגד החלטות של שר הפנים יוצאות מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. הפירוש המוצע על ידי באת-כוח שר הפנים מרחיב את החריג לכלל, באופן המאפשר לשר הפנים לקבוע את היקף החריג באמצעות החלטות כי תכניות מיתאר מקומיות אלה או אחרות טעונות אישורו, ובדרך זאת להוציא תכניות כאלה מסמכותו של בית המשפט המחוזי. שנית, הסמכות של שר הפנים לאשר תכניות לפי סעיף 109 היא אמנם סמכות חשובה של השר במסגרת חוק התכנון והבניה, אך אין היא אלא אחת מסמכויות רבות שחוק זה מקנה לשר. בא-כוח המשיבים 4 ו5- טרח לפרט בתשובתו סעיפים רבים של חוק זה המקנים לשר הפנים סמכויות מסמכויות שונות, כגון, סמכות להתקין תקנות ולהוציא צווים, לעשות מינויים למוסדות תכנון, לתת הוראות בדבר פטורים מדרישות שונות של החוק, לקבוע מרחבי תכנון, להחליט באלו עיתונים ניתן לפרסם הודעות בענייני תכנון ובניה, ועוד. באת-כוח השר טוענת כי סמכויות אלה, רובן ככולן, אינן סמכויות של שר הפנים כמוסד תכנון, כנדרש בסעיף-קטן 255א(א), ולכן ממילא אין הן מצויות בגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. אולם, כאמור, לדעתי סמכויות אלה, רובן ככולן, הן סמכויות של שר הפנים כמוסד תכנון בנוגע לתכנון ובניה. ראו לעיל פיסקה 9. לפיכך, עתירות נגד השר בעניינים אלה נתפסות על ידי סעיף-קטן 255א(א). עם זאת, עתירות נגד השר בעניינים אלה עשויות לצאת מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי בהתאם לסעיף-קטן 255א(ב). מכאן, שסעיף 255א(ב) אינו מתייתר: גם אם אין הוא תופס עתירות נגד תכניות מיתאר מקומיות הטעונות אישור השר לפי סעיף 109, עדיין הוא תופס הרבה החלטות אחרות של שר הפנים לפי חוק התכנון והבניה. שלישית, אין אני מתכוון לומר שעתירות נגד תכניות מיתאר מקומיות, הטעונות אישור השר לפי סעיף 109, מצויות תמיד בסמכות בית המשפט המחוזי, אלא להבחין בין עתירות כאלה לפי עילת העתירה. לדעתי, יש להבחין לפי עילת העתירה בין עתירות כאלה המצויות בגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי לבין עתירות כאלה המצויות רק בגדר הסמכות של בית המשפט הגבוה לצדק. הבחנה זאת, התואמת הן את לשון החוק והן את תכלית החוק, צריכה פירוט והסבר, כדלקמן. 13. לפי לשון החוק, אין די בכך שעתירה עוסקת בהחלטה של שר הפנים כדי להוציא את העתירה מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. סעיף-קטן 255א(ב) אומר שכדי להוציא עתירות מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי צריך שהעתירות תהיינה "נגד החלטות של שר הפנים". כלומר, אין די בכך שעותר מוסיף את שר הפנים כאחד המשיבים לעתירה, ואף אין די בכך שהחלטה של השר מעורבת בעניין נשוא העתירה, כמו במקרה שלפנינו. צריך, נוסף לכך, שהעתירה תהיה מופנית נגד החלטה כזאת. מה פירוש? עתירה נגד החלטה של השר, פירושה עתירה הטוענת כי החלטת השר, כשהיא לעצמה, אינה חוקית. לשון אחרת, עתירה כזאת צריכה להציג עילה הפוגמת בהחלטת השר ולבקש סעד נגד החלטה זאת. כך, למשל, כאשר ועדה מקומית לתכנון ולבניה מאשרת תכנית מיתאר מקומית, ואין טענה של פגם בהחלטת הוועדה, אך שר הפנים מסרב לאשר את התכנית, בתוקף סמכותו לפי סעיף 109, והטענה היא שהחלטת השר לוקה בפגם משפטי כלשהו, כגון, בשיקולים זרים, במשוא פנים או בהפליה. במקרה כזה העתירה, כיוון שהיא מכוונת נגד החלטת השר, להבדיל מהחלטת הוועדה, נתפסת על ידי סעיף-קטן 255א(ב), ולפיכך היא יוצאת מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. שונה המצב כאשר בעתירה נטען כי תכנית מיתאר מסויימת, שאושרה על ידי וועדה מקומית ולאחר מכן על ידי השר, פסולה בשל פגם שנפל בהחלטת הוועדה, כגון, פגם של שיקולים זרים או הפליה. במקרה כזה, אף שהתכנית אושרה על ידי השר, העתירה מכוונת נגד החלטת הוועדה, ולא נגד החלטת השר. העתירה תוקפת את התכנית שהיא, לפי הטענה, לוקה בפגם, והתכנית היא תכנית של הוועדה ולא תכנית של השר. למה הדבר דומה? לתקיפה של חוק עזר שנחקק על ידי מועצת עיריה. לפי סעיף 258 לפקודת העיריות [נוסח חדש], חוק עזר של עיריה טעון אישור של שר הפנים במובן הבא: חוק העזר מובא לידיעת השר, והוא מתפרסם ברשומות אלא אם השר הודיע תוך ששים יום, כי החליט לעכב את פרסומו או לפסול אותו. עם זאת, עתירה המכוונת לבטל חוק עזר, בעילה של חריגה מסמכות או בעילה של שיקולים זרים, היא בדרך כלל עתירה נגד מועצת העיריה ולא עתירה נגד ההחלטה של השר. המשיב העיקרי לעתירה כזאת היא העיריה, ולא שר הפנים, והעילה העיקרית היא פגם בהחלטת העיריה, ולא פגם בהחלטת השר. לכן, כאשר העילה לעתירה היא פגם שנפל בהחלטה של הוועדה המקומית שאישרה את תכנית המיתאר, ולא פגם בהחלטה של השר, העתירה אינה נתפסת על ידי סעיף-קטן 255א(ב). אין טעם להוציא עתירה כזאת מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי, לא לפי לשון החוק ואף לא לפי תכלית החוק. 14. לא זו בלבד. יתכן שעתירה תטען כי תכנית מיתאר מקומית לוקה בפגם כפול: החלטת הוועדה המקומית פגומה, והחלטת השר, המאשרת את החלטת הוועדה המקומית, אף היא פגומה. למשל, נניח כי הטענה היא שהוועדה המקומית אישרה תכנית מיתאר תוך חריגה מסמכות, ולפיכך התכנית בטלה מעיקרה. אם כך, אפשר להוסיף ולטעון, גם החלטת השר, המאשרת תכנית זאת, פגומה ובטלה, שכן השר אינו מוסמך לאשר תכנית מיתאר שנתקבלה תוך חריגה מסמכות. האם עצם הטענה שגם החלטת השר פגומה, ולכן ראוי לבטל גם אותה, די בה כדי להוציא את העתירה מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי? התשובה שלילית. כדי להוציא עתירה מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי צריך שהטענה העיקרית בעתירה תהיה מופנית נגד החלטת השר. לשון אחרת, צריך שהטענה הדומיננטית בעתירה, או העילה הדומיננטית בעתירה, תתייחס לפגם שנפל בהחלטת השר, להבדיל מפגם שנפל בהחלטת הוועדה. כך המצב גם לגבי מרכיבים אחרים של סעיף-קטן 255א(ב). לפי סעיף-קטן זה, עתירות שעניינן תכנית מיתאר מחוזית או ארצית מוצאות מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. אך אפשר שבעתירה אחת יהיו כרוכים גם עניין של תכנית מיתאר מחוזית או ארצית וגם עניין של תכנית מיתאר מקומית. מהו בית המשפט המוסמך במקרה כזה? התשובה תלויה בשאלה מהו העניין הדומיננטי בעתירה. בדומה לכך, לפי סעיף 255א(א) הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי בעתירות נגד מוסדות תכנון. אך אפשר שעתירה אחת תוגש נגד מוסדות תכנון ונגד גופים אחרים. מהו בית המשפט המוסמך במקרה כזה? התשובה תלויה בשאלה מי הם המשיבים הדומיננטיים בעתירה. ברוח זאת נפסק זה מקרוב בבג"ץ 2899/97 אדם טבע ודין נ' שר התשתיות הלאומיות ואח' (טרם פורסם). שם נאמר כך: "סעיף 255א קובע כי 'עתירות נגד מוסדות תכנון בכל ענין הנוגע לתכנון ובניה' יהיו בשיפוטו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. העתירה שלפנינו מוגשת, בין השאר, נגד מוסדות תכנון מובהקים: הוועדה המקומית לתכנון ובניה שקמים והוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז הדרום. אמנם היא מוגשת גם נגד משיבים שאינם מוסדות תכנון. אך, בנסיבות המקרה, אלה אינם משיבים עיקריים. והשאלה אם עתירה צריכה להיות נדונה בבית המשפט המחוזי או בבית משפט זה, צריכה להיות מוכרעת, מבחינה המשיבים לעתירה, לפי המשיבים העיקריים, שהם משיבים הכרחיים לצורך הכרעה בעתירה, בהתחשב בנשוא העתירה. בעתירה שלפנינו הנושא המרכזי נוגע לתכנון ובניה, והמשיבים העיקריים, במובן האמור, הן הוועדות לתכנון ובניה. הוספת משיבים אחרים, אף שהם משיבים ראויים, אם אין הם משיבים עיקריים בנסיבות המקרה, אין בה כדי להוציא את העתירה מסמכות בית המשפט המחוזי. השוו בג"ץ 2454/97 אפרתי ובניו בע"מ נ' עירית ירושלים ואח' (לא פורסם). עדיין יש מקום לשאלה אם עתירה זאת אינה נתפסת על ידי סעיף 255א(ב), המוציא מגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי, בין השאר, עתירה שעניינה תכנית מיתאר ארצית. וכל כך למה? שהעותרת טוענת כי העבודות נשוא העתירה מבוצעות בניגוד לתמ"א 11, שהיא תכנית מיתאר ארצית. התשובה לשאלה זאת היא, שאין די בטענה כי עבודה מסויימת מתבצעת בניגוד לתכנית מיתאר ארצית כדי להוציא את העתירה מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. כדי שעתירה תצא מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי, על יסוד סעיף 255א(ב), צריך שהעתירה תהיה מכוונת נגד תכנית מיתאר ארצית, כלומר, שתתקוף את חוקיות התכנית. ואין זה המקרה שלפנינו. לכן אין מניעה לכך שבית המשפט המחוזי ידון בעתירה זאת." 15. המסקנה היא, כי עתירה נגד החלטה של שר הפנים לאשר תכנית מיתאר מקומית מכוח סעיף 109 תצא מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי רק כאשר העתירה מבקשת לפסול את החלטת השר בטענה שנפל פגם בהחלטה זאת, להבדיל מפגם בהחלטה של הוועדה המקומית, וטענה זאת היא טענה עיקרית בעתירה. כנגד זאת, כאשר הטענה העיקרית בעתירה היא, שתכנית מיתאר מקומית פסולה בשל פגם שנפל בהחלטה של הוועדה המקומית, והטענה שנפל גם פגם בהחלטת השר היא טענה משנית או נגררת, אין העתירה יוצאת מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. הטפל הולך אחר העיקר. השוו בג"ץ 2033/95 אולמרט ואח' נ' שר הפנים ואח' (לא פורסם). בפסק דין זה, שניתן לפני שנחקק סעיף 255א, נאמר כך: "אף שמדובר בעתירה לביטול צו של שר הפנים, מהווה נושא הצו וביטולו חלק מנושא רחב יותר, שבצל קורתו מסתופפת המחלוקת בין הצדדים, והוא נושא התכנון והבניה... כל השאלות העולות מן העתירה יכולות וצריכות להידון בבית המשפט האזרחי ואין במקרה שלפנינו - על אף נסיבותיו - מקום לסטיה מהמגמה... בדבר העברת נושאי תכנון ובניה לבית המשפט האזרחי." בדומה לכך נאמר גם בבג"ץ 9460/96 אלג'ולאני ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים ואח' (לא פורסם). במקרה זה הועלו טענות המתייחסות, בין היתר, לטיפול של מוסדות תכנון בתכנית מיתאר מקומית שאושרה על ידי שר הפנים, ונתבקש סעד גם נגד שר הפנים, שיחוייב לתת הנחיות להוצאת היתר בניה לעותרים. בפסק הדין, שניתן לאחר שנחקק סעיף 255א, נאמר בין היתר: "כל הטענות המועלות על ידי העותרים מכוונות נגד אי מתן היתרי בניה על ידי הרשויות המוסמכות לכך. זהו הסעד העיקרי המבוקש. הטענות נגד הטפול בתכנית הן טענות שבגררה. אמנם חלק מהטענות מתייחס - במישור העקרוני - לתפקוד לקוי של הרשויות המופקדות על תכנון ובניה ועל טפול בתכניות מיתאר ואישורן, אולם אלה משניים לעילת עתירתם של העותרים, המלינים על אי קבלת ההיתרים המבוקשים." לפיכך החליט בית משפט זה כי מן הראוי שהעניין נשוא העתירה ידון בבית המשפט המחוזי ודחה את העתירה על הסף. התוצאה היא, מבחינה מעשית, שרוב העתירות נגד תכניות מיתאר מקומיות, לרבות תכניות הטעונות אישור השר לפי סעיף 109, יהיו בגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. 16. תוצאה זאת תואמת את תכלית החוק. ראשית, התכלית העיקרית של החוק היא, להעביר את רוב העניינים של תכנון ובניה מבית המשפט הגבוה לצדק אל בית המשפט המחוזי. לפיכך, אילו נפסק שכל תכניות המיתאר המקומיות הטעונות אישור השר לפי סעיף 109 יוצאות מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי, היה בכך כדי לפגוע בתכלית החוק. שנית, תכלית החוק היא גם, ככל הנראה, להשאיר עניינים בעלי חשיבות ציבורית מיוחדת, מבחינה תכנונית או מבחינה אחרת, בגדר הסמכות של בית המשפט הגבוה לצדק בלבד. זהו המכנה המשותף לתכניות מיתאר מחוזיות, תכניות מיתאר ארציות והחלטות שר הפנים, שכולן יוצאות מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי לפי סעיף-קטן 255א(ב). אך מה הן, מן הבחינה של תכלית זאת, החלטות שר הפנים? במקרה רגיל, תכנית מיתאר מקומית, המובאת בפני השר בהתאם לסעיף 109, מתאשרת על ידו, לעתים על ידי החלטה אקטיבית ולעתים על ידי החלטה פסיבית, כאמור בסעיף 109(ב): "החליט השר כי התכנית טעונה אישורו, לא יינתן תוקף לתכנית אלא באישור השר; החלטת השר תינתן תוך 30 ימים מהיום שהתכנית הוגשה לאישורו; לא נתן החלטה תוך תקופה זו יראו את התכנית כמאושרת על ידי השר". במקרה בו השר מחליט לאשר תכנית מיתאר מקומית, אם בדרך של החלטה אקטיבית ואם בדרך של החלטה פסיבית, ואין טענה נגד ההחלטה שלו, כגון טענה נגד שיקול הדעת של השר, איזו חשיבות ציבורית מיוחדת נודעת להחלטת השר? במקרה כזה גם החלטה אקטיבית של השר כאילו נבלעת בהחלטת הוועדה המקומית. קל וחומר החלטה פסיבית. אם יש טענה נגד תכנית המיתאר הרי היא, ביסודו של דבר, טענה נגד הוועדה המקומית, שהיא טעתה בפירוש החוק או ביישום החוק. טענה כזאת ראוייה להתברר, גם מן הבחינה של תכלית החוק, בבית המשפט המחוזי. מבחינה זאת, המקרה שבפנינו הוא מקרה טיפוסי: אין בו טעם שיצדיק, לפי תכלית החוק, הוצאת המקרה מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי. 17. במקרה שלפנינו ביקשו העותרים סעד כפול. ראשית ביקשו העותרים שבית המשפט יבטל שתי תכניות מיתאר מקומיות: תכנית אחת, היא תכנית 54, אושרה על ידי הוועדה המקומית ולאחר מכן אושרה גם על ידי שר הפנים; התכנית השניה, היא תכנית 54א, אושרה רק על ידי הוועדה המקומית, ולא הובאה כלל בפני השר. לו תקפו העותרים רק את תכנית 54א, לא היה להם שום יסוד לטעון כי העתירה אינה מצוייה בסמכות בית המשפט המחוזי. טענתם כי בית המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון בעתירה מתבססת על כך שאחת התכניות, היא תכנית 54, אושרה גם על ידי שר הפנים. הסעד השני הוא, שבית המשפט ימנע (צריך להיות - יבטל) את היתרי הבניה על החלקה כיוון שהם חורגים מתכנית המיתאר שקדמה לתכניות 54 ו54-א. סעד זה מכוון אך ורק נגד הוועדה המקומית, שהיא המוסמכת לפי החוק, ללא צורך באישור השר, לתת היתרי בניה. סעד זה מצוי, ללא ספק, בסמכותו של בית המשפט המחוזי. משמע, אף שעיקר הסעד המבוקש בעתירה זאת נמצא בסמכות בית המשפט המחוזי, טוענים העותרים כי העתירה כולה יוצאת מגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי, ולכן על בית המשפט הגבוה לצדק לדון בה, משום שאחת התכניות אושרה גם על ידי שר הפנים. זאת ועוד. גם בעתירה נגד תכנית 54, שאושרה על ידי שר הפנים, אין העותרים מעלים כל טענה נגד שר הפנים, אלא רק טענות נגד הוועדה המקומית. הטענה הראשונה היא, כי תכנית 54 אושרה על ידי הוועדה המקומית בהתאם לסעיף 61א לחוק התכנון והבניה, הקובע מהי תכנית בסמכות וועדה מקומית, אף שתכנית זאת חורגת מן הסמכות של וועדה מקומית לפי סעיף 62א. לשון אחרת, הטענה היא שהוועדה המקומית חרגה מסמכותה. הטענה השניה מופנית נגד הפרסום שהוועדה המקומית נתנה לתכנית זאת. הוועדה המקומית פרסמה את התכנית כפי שנדרש לפי החוק לגבי תכניות המצויות בסמכות וועדה מקומית לפי סעיף 61א לחוק: הודעה על הפקדת התכנית פורסמה ברשומות, בשלושה עיתונים (מעריב, הצופה ומקומון) ועל לוח המודעות השכונתי. גם ההודעה על אישור התכנית פורסמה על ידי הוועדה המקומית (במאי 1996, כשנה לפני שהעותרים פנו לראשונה בתביעה לביטול התכנית) באותה דרך. אך העותרים טוענים כי הוועדה המקומית היתה חייבת גם לשלוח להם הודעות אישיות ולהזמין אותם להשמיע טענותיהם נגד התכנית. טענות נוספות מופנות אף הן נגד הוועדה המקומית: ליקויים ברישום הפרוטוקולים; אי-קבלת חוות דעת הנדסית ומשפטית; ועוד. טענות העותרים מצביעות על פגמים בהחלטת הוועדה המקומית ולא על פגם באישור השר. נגד אישור השר ניתן לטעון רק זאת שהוא צריך היה להימנע מאישור תכנית פגומה וכן שהאישור אינו מרפא את הפגם. אך הפגם עצמו נותר במקומו, אצל הוועדה המקומית, ולכן הוועדה המקומית היא המשיב העיקרי בעתירה ונגדה מכוונת העילה העיקרית בעתירה. שר הפנים הינו, בנסיבות אלה, משיב נגרר ומשני בלבד. המסקנה היא, כי בנסיבות אלה אישור השר לתכנית 54 אין בו כדי להוציא מסמכות בית המשפט המחוזי את העתירה, שבמהותה ובעיקרה היא מצוייה, באופן ברור, בסמכות בית המשפט המחוזי לפי סעיף 255א(א). 18. למען השלמות יש להוסיף כי העתירה מעלה עוד טענה אחת המופנית, כבדרך אגב, נגד שר הפנים. הטענה היא, שעורך הדין אשר ייצג את המשיבה 4, ופעל גם בשם המשיבה 5, הוא סגן ראש העיר פתח-תקוה וחבר הוועדה לתכנון ולבניה פתח-תקוה, "המקורב פוליטית לשר הפנים", וכי לעותרים "החשש הוודאי" שהתוכניות אושרו על ידי שר הפנים "תוך העדפה פסולה". העותרים אינם מפרטים מה הקירבה הפוליטית ואינם מביאים שמץ ראיה כדי להוכיח העדפה פסולה על ידי השר. זאת ועוד. בחומר שבפני בית המשפט אין אפילו טענה שהשר היה מעורב באישור התכנית באופן אישי או טענה שהתכנית הגיעה לידיעת השר באופן אישי. מן החומר עולה כי התכנית נבדקה על ידי מינהל התכנון במשרד הפנים, לפי הנוהל המקובל, ולאחר מכן אושרה על ידי מנכ"ל המשרד, ולא על ידי השר באופן אישי. יתירה מזאת. הוועדה המקומית הגיבה לטענה של העדפה פסולה על ידי השר, וציינה כי במועד אישור התכנית לא היתה קירבה פוליטית בין שר הפנים לבין בא-כוח המשיבה 4: שר הפנים השתייך אז למפלגת העבודה ואילו בא-כוח המשיבה 4 היה חבר במועצת העיריה מטעם מפלגת ש"ס. בנסיבות אלה לא היה לעותרים יסוד להעלות טענה של העדפה פסולה. מכל מקום, בית המשפט צריך להתעלם מטענה זאת. 19. סוף דבר, בנסיבות המקרה אין יסוד לשלול מבית המשפט המחוזי את הסמכות לדון בעתירה זאת. העתירה עוסקת בתכנית מיתאר מקומית המתייחסת לבניה על מגרש אחד בלבד; הטענות נגד התכנית ממוקדות בוועדה המקומית ולא בשר הפנים; ואישור התכנית אינו גורר השלכות חשובות במיוחד מבחינה תכנונית או מבחינות אחרות. מדוע, אם כן, צריך שדווקא בית המשפט הגבוה לצדק ידון בתכנית זאת? סעיף 255א לחוק התכנון והבניה קובע כי בדרך כלל עתירות בענייני תכנון ובניה ידונו על ידי בית המשפט המחוזי, ועתירה זאת אינה חריג לכלל, לא לפי לשון החוק ולא לפי תכלית החוק. 20. העותרים מעלים טענה אחרונה בעניין הסמכות. הם טוענים, בשפה רפה, שגם אם הסמכות לדון בעתירה זאת נתונה לבית המשפט המחוזי, עדיין היא נתונה גם לבית משפט זה, וכיוון שהעתירה "עשויה לעורר לראשונה שאלות של סמכות וועדה מקומית באשרה תכניות מיתאר בסמכות וועדה מקומית לפי תיקון 43 לחוק, מן הראוי שבית משפט זה יתן דעתו על הסוגיה שתתעורר בעתירה זו". אכן, עם הענקת הסמכות לבית המשפט המחוזי לדון בעניינים של תכנון ובניה, תחילה על ידי הפסיקה ולאחר מכן על ידי סעיף 255א לחוק התכנון והבניה, לא נשללה הסמכות מבית המשפט הגבוה לצדק לדון בעניינים כאלה. ראו בג"ץ 1921/94 סוקר נ' הוועדה לבנייה למגורים ולתעשייה, מחוז ירושלים , פ"ד מח(4) 237. אלא מאי? כיוון שהסמכות נתונה גם לבית המשפט המחוזי, נוהג בית משפט זה, בהתאם לעקרון הסעד החלופי, להפנות את העותרים בעניינים כאלה אל בית המשפט המחוזי. עם זאת, אין בכך כדי למנוע בעד בית משפט זה לדון בעניין של תכנון ובניה, אף אם העניין מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי, כאשר לדעתו יש טעם מיוחד לכך, אם בשל החשיבות הציבורית של העניין ואם בשל טעם אחר. מכאן, שאין מניעה לכך שבית משפט זה ידון גם במקרה שלפנינו. אולם דרוש טעם טוב לכך. ולא ראינו במקרה זה טעם שיצדיק סטייה מדרך המלך, היא הדרך המובילה עניינים של תכנון ובניה אל בית המשפט המחוזי. בית משפט זה אינו יוצא מן התמונה: אמנם הוא לא ידון במקרה זה כערכאה ראשונה, אולם הוא ידון בו, אם יתבקש, כערכאת ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. 21. לפיכך החלטנו לדחות את העתירה, על יסוד טענת הסמכות, בלי לדון כלל בטענות העותרים לגוף העניין. העותרים ישלמו את הוצאות המשפט בסך 5,000 ש"ח למשיבה 1 ובסך 5,000 ש"ח למשיבים 4 ו5-; המשיבים 3-2 ישלמו אף הם את הוצאות המשפט בסך 5,000 ש"ח למשיבה 1 ובסך 5,000 ש"ח למשיבים 4 ו5-. ש ו פ ט הנשיא א' ברק : אני מסכים. נ ש י א השופט מ' חשין : אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' דורנר : אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד : אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט י' זמיר. ניתן היום, י"ב בכסלו תשנ"ח (11.12.97). נ ש י א שופט שופט שופטת שופט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043810. I09

[ "בג\"ץ 4381/97", "ראו, 6664/95", "בג\"ץ 2033/95", "בג\"ץ 2454/97", "בג\"ץ 1921/94" ]

4,810

15,012

ב בית המשפט העליון בג"ץ 4381/97 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד העותר : דוד מייזליק ו 21- אח' נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פתח תקוה 2. שר הפנים 3. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז המרכז 4. מרחבי השרון בע"מ 5. מנחם אבירם 6. מרגלית קוסט 7. הבית ברח' קק"ל 6 בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים החלטה בעתירה זאת אמור בית משפט זה להכריע לראשונה בשאלה מהי עתירה נגד החלטה של שר הפנים במשמעות של סעיף 255א לחוק התכנון והבניה. כיוון שכך, אנחנו מחליטים לפי סעיף 26 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד1984-, להרחיב את המותב שידון בעתירה זאת. ניתנה היום, ה' בחשון תשנ"ח (5.11.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043810. I11

[ "בג\"ץ 4381/97" ]

4,811

16,893

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4381/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר ים : דוד מייזליק ו- 21 דיירים בבית המשותף נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה,פתח תקוה 2. שר הפנים 3. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה,מחוז המרכז 4. מרחבי השרון בע"מ 5. מנחם אבירם 6. מרגלית קוסט 7. הבית ברח' קק"ל 6 בע"מ בקשה למתן החלטה החלטה הדיון בפני ההרכב המורחב ביום 3.12.97 שעה 08:00 יוקדש רק לשאלת הסמכות של בית המשפט המחוזי לדון בעתירה. אם ההרכב המורחב יחליט כי מן הראוי שבית משפט זה ידון ויכריע בעתירה לגוף הענין, יוזמנו הצדדים בפני ההרכב המורחב להשמעת טעונים לגוף הענין. ניתנה היום, כ"ז חשון תשנ"ח (27.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043810. A14

[ "בג\"ץ 4381/97" ]

4,812

17,983

בית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בג"ץ 4381/97 - 3 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר העותר ים : דוד מייזליק ו21- דיירים בבית המשותף נגד המשיבים : 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פתח תקוה 2. שר הפנים 3. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז המרכז 4. מרחבי השרון בע"מ 5. מנחם אבירם 6. מרגלית קוסט 7. הבית ברח' קק"ל 6 בע"מ בקשה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים החלטה להרכב של שלושה, אשר ידון לפי הצורך גם בבקשה לצו-ביניים. באת-כוח המשיבה 1 רשאית להשלים תגובתה בכתב, ותוזמן לדיון. באי-כוח שאר המשיבים יגישו תגובתם בכתב ויוזמנו אף הם לדיון. המזכירות תקבע מועד לדיון בעתירה, מוקדם ככל האפשר. ניתנה היום, טו אב תשנ"ז (18.8.97) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97043810. L03

[ "בג\"ץ 4381/97" ]

4,813

1,349

בית המשפט העליון בירושלים בש"א 97 / 517 בפני: כב' השופט ת' אור המ בקשים: גלסר ירוזלים ואח' נגד המשיב ה : 1. הועדה המקומית לתיכנון ובניה י-ם בקשה לתיקון טעות בפסק דין החלטה להעביר הבקשה לתגובת המשיבים בכתב תוך 7 ימים. ניתנה היום, כ"ז בשבט תשנ"ז (4.2.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97005170. E01

[ "בש\"א 97" ]

4,814

1,350

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3616/97 - 1 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקשים : 1. מיכל שוורץ 2. לוי שוורץ נגד המשיבים : 1. מנהל זמני של עזבון המנוח זאב שוורץ ז"ל 2. בית אולפנא בית אהרון ישראל 3. חנה שוורץ בקשת עיכוב ביצוע החלטה החלטה בעקבות עיון בתגובת המשיבים, שהוגשה לפי החלטתי מיום 16.6.97, ביקשתי תגובת המבקשים לנטען בסעיף 4 לכתב התגובה. משעיינתי בתגובתם, וכן בתצהירו של עורך-דין אמנון בן דרור התומך בגירסה העובדתית עליה נסמכה הבקשה, נחה דעתי כי עיכוב הסכום 37,000 ש"ח, מחלקה של המבקשת בכספי קופת הגמל, נועד להבטיח את זכות העיזבון להשבת הכספים שחוייבה בהשבתם על-פי ההחלטה נשוא הערעור. בנסיבות אלו הנני מחליט להעתר לבקשה ומעכב את ביצוע החיוב עד למתן פסק-דין בערעור. ניתנה היום, כ"ט בתמוז תשנ"ז (3.8.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי /אז 97036160. F05

[ "ע\"א 3616/97" ]

4,816

2,506

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3616/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המערערים : 1. מיכל שוורץ 2. לוי שוורץ נגד המשיבים : 1. מנהל זמני של עזבון המנוח זאב שוורץ ז"ל 2. בית אולפנא בית אהרון ישראל 3. שוורץ חנה בקשה לעיכוב ביצוע החלטה ה ח ל ט ה מבוקשת תגובת המשיבים. התגובה תוגש בכתב בתוך 10 ימים ממועד המצאת ההחלטה ועם הגשתה יוחזר התיק לעיוני. ניתנה היום, יא' בסיון תשנ"ז (16.6.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036160. F01

[ "ע\"א 3616/97" ]

4,817

6,545

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 3616 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקשים : 1. שוורץ מיכל 2. שוורץ לוי נגד המשיבים : 1. מנהל זמני של עזבון המנוח זאב שוורץ ז"ל 2. בית אולפנא בית אהרון ישראל 3. שוורץ חנה בקשה לפטור מערבון בשם המבקשים: עו"ד נורית פיש החלטה בפני שתי בקשות, האחת לאיחוד הדיון, והשניה - בקשה לפטור מערבון. המשיבים יגישו תגובתם לשתי הבקשות תוך ארבעה עשר ימים מיום המצאה. ניתנה היום, י"ב בסיון תשנ"ז (17.6.97). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036160. R02

[ "ע\"א 97" ]

4,818

11,112

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3616/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקשים : 1. מיכל שוורץ 2. לוי שוורץ נגד המשיבים : 1. עו"ד נוריאל דור מנהל זמני של עזבון המנוח זאב שוורץ ז"ל 2. בית אולפנא בית אהרון ישראל 3. חנה שוורץ בקשה לעיכוב ביצוע החלטה בשם המבקשים: עו"ד נ' פיש המשיב 1: בעצמו בשם משיבה 2: עו"ד א' דותן בשם משיבה 3: עו"ד ח' מאיר ה ח ל ט ה באת-כוח המבקשים מתבקשת להגיב על הנטען בסעיף 4 לתגובת המשיב 1. התגובה תוגש בכתב בתוך 7 ימים ממועד ההמצאה ועם הגשתה יוחזר התיק לעיוני. ניתנה היום, יא' בתמוז תשנ"ז (16.7.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036160. F03

[ "ע\"א 3616/97" ]

4,819

44,616

ב בית המשפט העליון ע"א 3616/97 ע"א 7506/95 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערערים : 1. שוורץ מיכל 2. שוורץ לוי נגד המשיבים : 1. מנהל זמני של עזבון המנוח זאב שוורץ ז"ל 2. בית אולפנא בית אהרון ישראל 3. שוורץ חנה בקשה לפטור מערבון ולאיחוד תיקים החלטה עקב תקלה הובאה הבקשה לפטור מהפקדת ערבון ולאיחוד הדיון שהגישו המערערים בע"א 3616/97 אך עתה. עקב הזמן שחלף מאז הוגשו הבקשה והתגובה, מתבקשים בעלי הדין להגיש לבית המשפט הודעה, האם מבקשים הם כי תנתן החלטה על פי הבקשה והתגובה שהגישו בתיק זה, או שהם מבקשים להוסיף טענות עקב שינוי נסיבות. ההודעות יוגשו תוך חמישה-עשר ימים ממועד המצאת החלטה זו. ניתנה היום, י"ז בטבת תשנ"ט (5.1.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036160. V06

[ "ע\"א 3616/97", "ע\"א 7506/95", "בע\"א 3616/97" ]

4,820

53,915

ב בית המשפט העליון ע"א 3616/97 - ג' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערערים : 1. שוורץ מיכל 2. שוורץ לוי נגד המשיבים : 1. מנהל זמני של עזבון המנוח זאב שוורץ ז"ל 2. בית אולפנא בית אהרון ישראל 3. שוורץ חנה סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על חמישה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערים, כמפורט בסעיף 3 להלן, לא תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות, גודל גופן 11, תוך השארת שוליים מספיקים. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערים יגישו את טענותיהם תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא. 2. המשיבים יגישו את תשובתם לטענות המערערים תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו להם טענות המערערים. 3. המערערים רשאים להשיב לתשובת המשיבים תוך חמישה עשר ימים מהיום שבו הומצאה להם התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונם להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערים כי אין ברצונם להשיב כאמור. ניתן היום, ה' בניסן תשנ"ט (22.3.99). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036160. P08

[ "ע\"א 3616/97" ]

4,821

63,548

ב בית המשפט העליון ע"א 3616/97 בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ המערערים : 1. שוורץ מיכל 2. שוורץ לוי נגד המשיבים : 1. מנהל זמני של עזבון המנוח זאב שוורץ ז"ל 2. בית אולפנא בית אהרון ישראל 3. שוורץ חנה בקשה לפטור מערבון ובקשה לאיחוד הדיון בשם המערערים: עו"ד נורית פיש החלטה המערערים הגישו בקשה לפטור מערבון ובקשה לאיחוד הדיון בערעור זה עם ע"א 7506/95. קיימת זהות בין בעלי הדין בשני הערעורים, מלבד העובדה שמשיב 1 כאן אינו צד לערעור האחר. עניינו של הערעור בע"א 7506/95 - הכרעה בין תוקפן של שתי צוואות שערך המנוח זאב שוורץ ז"ל, האחרת לטובת ילדיו, המערערים, והאחרת לטובת משיבה 2 בערעור זה. ע"א 3616/97 דן בשאלת היקף העיזבון של המנוח. אף שהשאלות העולות בשני הערעורים אינן זהות, נראה לי שיש מקום לדון במשותף בשני הערעורים, כיון ששניהם נוגעים למסכת ראייתית אחת, ואין זה רצוי שאותן עדויות עצמן יעמדו בבסיסם של שני פסקי דין שונים. אמנם ע"א 7506/95 מצוי בשלב דיוני מתקדם יותר, וכבר הוגשו בו סיכומים, כך שאיחוד התיקים עלול לעכב את המשך הדיון בו. אולם, מאחר שאף אחד מהצדדים לא העלה נימוק זה, ולהיפך - משיבה 2 הסכימה לאיחוד הדיון, ומשיב 1 השאיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט - אני מורה כי הערעורים יידונו במשותף. ההחלטה בדבר איחוד הערעורים תוכרע על ידי ההרכב שידון בהם. אשר לערבון, המערערים מבקשים לפטרם מהפקדת ערבון נוסף מאחר שהמשיב 1, מנהל העזבון, מעכב בידיו חלק מכספי קופות גמל שהמערערים זכאים לקבל. מאידך טוענים המשיבים כי הכסף המעוכב, בסך 37,000 ש"ח, נועד להבטיח חוב של המערערת 1 למשיב 1, בסכום של 51,000 ש"ח. כיון שהמערערים אינם טוענים להעדר אפשרות כלכלית לשלם את הערבון, וכיון שתחליף הערבון - הכסף המעוכב בידי מנהל העזבון - אינו מיועד למטרה זו בלבד, אינני פוטרת את המערערים מתשלום הערבון. אולם בהתחשב בכך שהמערערים שילמו ערבון במסגרת ע"א 7506/95, ובכך שבידי משיב 1 מעוכב סכום ניכר השייך למערערת 1 (אף אם העכוב לא נועד לצורך ערעור זה בלבד) אני מפחיתה את סכום הערבון במחצית ומעמידה אותו על 10,000 ש"ח בלבד. המערערים יפקידו את הערבון תוך עשרים ואחד יום. ניתנה היום, י"ד בשבט תשנ"ט (31.1.99). חגית מאק-קלמנוביץ ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036160. V07

[ "ע\"א 3616/97", "ע\"א 7506/95", "בע\"א 7506/95" ]

4,822

78,968

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3616/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' ריבלין המערערים : 1. שוורץ מיכל 2. שוורץ לוי נגד המשיבים : 1. מנהל זמני של עזבון המנוח זאב שוורץ ז"ל 2. בית אולפנא בית אהרון ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.4.97 בהמ' 2853/97 בתיק עזבונות 195/95 שניתן על ידי כבוד השופט צ' כהן תאריך הישיבה: ט"ו בכסלו תש"ס (24.11.99) בשם המערערים 1-2: עו"ד נורית פיש, עו"ד אמנון בן דור בשם המשיב 1: עו"ד דור נוריאל בשם המשיב 2: עו"ד אליהו דותן פסק-דין בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לדון בתובענה שלפניו: ע"א 253/81 אביבה לוי נ' טובה אסיאו , פ"ד לו(2) 193. לפיכך אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ומעבירים את הבקשה לבית משפט השלום בירושלים, שידון בעניין מראשיתו. ניתן היום, ט"ו בכסלו תש"ס (24.11.99). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97036160. B09 /אמ

[ "ע\"א 3616/97", "ע\"א 253/81" ]

4,823

1,351

ב בית המשפט העליון רע"א 6163/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: בני גריס טנוס נגד המשיב ה : לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, בבר"ע 392/97, מיום 8.9.97, שניתן על ידי כבוד השופט נ' ממן בשם המבקש: עו"ד שרון גליק-שמעון; עו"ד שלמה ארדמן בשם המשיבה: עו"ד אריה מוסקונה החלטה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' ממן) בבר"ע 392/97 מיום 8.9.97. 1. בבית משפט השלום בנצרת מתנהלת תביעת נזיקין שהגיש המבקש נגד המשיבה, שהיא המבטחת שלו, בגין נזק שנגרם למשאית ונגרר השייכים למבקש. במהלך שמיעת ראיות התביעה הסכימו הצדדים כי שמאי שהוא עד הגנה יעיד בטרם הסתיימה שמיעת עדי התביעה. עד זה הגיש חוות דעת של מומחה תחת הכותרת "דו"ח שמאות". במהלך חקירה נגדית התברר כי העד גם נטל חלק בשחזור התאונה. העד התבקש להציג טיוטה שערך לצורך הכנת חוות הדעת, הציגה, ואז התברר כי לצורך עריכת הטיוטה הסתמך העד בין היתר על חומר חקירה שנמסר לו בידי חוקר פרטי. 2. המבקש ביקש לחייב את העד למסור לעיונה את חומר החקירה של החוקר, אך המשיבה התנגדה. בית משפט השלום (כב' השופט ז' הווארי) החליט על אתר לחייב את המשיבה לגלות את חומר החקירה ולמסרו לעיון המבקש, אך נמלך בדעתו והחליט להפסיק את החקירה הנגדית ולדון בענין. ביום 1.5.97 החליט השופט הווארי לחייב את המשיבה לגלות את חומר החקירה ולמסרו למבקש לעיונו. בית המשפט קבע כי בנסיבות חל חריג להלכה הפסוקה לפיה מסמכים שהוכנו לצרכי המשפט הם חסויים ודוחים את זכותו של בעל דין שכנגד לגילוי תכנו של המסמך ולעיון בו. הנימוקים לכך היו כי הצדדים הגיעו להסכם דיוני לפיו תשמיע המשיבה את העד מטעמה בטרם סיים המבקש את הבאת ראיותיו, והעובדה שהשופט ראה בעד לא רק שמאי אלא גם עד ראיה שנטל חלק פעיל בחקירת נסיבות התאונה, ולכן סבר שהצד היריב זכאי לראות את כל המסמכים שעמדו לרשותו לצורך עריכת חוות הדעת שלו. השופט גם סבר כי אם היה למשיבה חשש שהעד עלול לחשוף את חומר החקירה, היה עליה להמנע מלהביאו כעד בשלב פרשת התביעה. 3. המשיבה ערערה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, וקבע, ראשית, כי סדר הבאת העדים אינו כרוך בשינוי דיני החסיון או בהפיכת הלכות פסוקות, וכי עדותו של עד ההגנה בשלב פרשת התביעה היתה אמנם בהסכמה, אך הסכמה זו לא היתה מלווה בוויתור מצד המשיבה על טענת החסיון בנוגע למסמכים שנערכו לקראת המשפט. כמו כן נקבע כי מה שחסוי על פי ההלכה הפסוקה הוא מסמכים ולא עובדות, ולכן כל עוד עד נדרש להשיב בעל פה על שאלות, להבדיל מהצגת מסמכים, אין מקום לטענת חסיון, בתנאי שהעדות אינה סותרת כללי ראיות אחרים. לפיכך קבע השופט כי חומר החקירה, כמסמך, אינו ניתן להגשה באמצעות העד, משום שהוא חסוי, וכן משום שהוא מהווה עדות שמיעה והעד לא נטל חלק בעריכתו. לעומת זאת, עדות בעל פה על מה שידוע לעד מידיעה אישית קבילה ונוגעת לענין. עוד נטען, כי חוות דעת שעורכה מסתתר מאחורי מסמכים שלא ניתן לעיין בהם, עלולה שלא לזכות באמון בית המשפט, אך זהו ענין שעל מגיש חוות הדעת ולא הצד שכנגד, לענות בו. 4. כעת פונה המבקש בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשתו הוא טוען כי כיוון שהעד-השמאי הסתמך בטיוטת חוות הדעת על דו"ח החוקר, והמשיבה היא שבחרה להעידו, אזי יש לראותה כאילו ויתרה על טענת החסיון של דו"ח החקירה. עוד הוא טוען כי בחקירה נגדית ניתן לדרוש מעד מומחה, והעד חייב לחשוף, כל מסמך שעליו הסתמך לצורך כתיבת חוות דעתו. בין היתר טוען המבקש עוד, כי משבחרה המשיבה להעיד את העד-השמאי, כאשר היה ידוע לה כי חוות דעתו נסמכת על דו"ח החקירה, ומשהסכימה להגשת חוות דעתו הראשונית המסתמכת על דו"ח החוקר, יש לראותה כאילו ויתרה על חסיון דו"ח החוקר, וכי כאשר עד מעיד על דבר חסוי בחלקו, מהווה הדבר ויתור גם על שאר החלקים החסויים, עליהם לא העיד. המבקש גורס כי המשיבה אינה יכולה לטעון לפגיעה בהגנתה אם ייחשף דו"ח החקירה בשלב זה, שכן היא זו שבחרה להעיד את השמאי מטעמה לפני תום ראיות התביעה, ולכן אינה יכולה לזעוק מקום שנדרש לחשוף את דו"ח החוקר במסגרת החקירה הנגדית לפני תום שמיעת הראיות מטעם המבקש. 5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה וכן ביתר המסמכים שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. הלכה פסוקה היא כי לא תינתן רשות ערעור כאשר בית משפט זה יושב בדין כערכאה שלישית, אלא אם מתעוררות סוגיות בעלות חשיבות חוקתית, ציבורית או משפטית מיוחדת. (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע" מ פ"ד לו(3) 123). סוגיות ממין זה אינן מתעוררות בענין שבפני, שכל מהותו דיון בענין שבין הצדדים לבין עצמם. הבקשה נדחית. המבקש ישלם הוצאות המשיבה בסך 2,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ב בכסלו התשנ"ח (21.12.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061630. A02 /דז/

[ "רע\"א 6163/97", "ר\"ע 103/82" ]

4,824

11,439

ב בית המשפט העליון רע"א 6163/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: בני גריס טנוס נגד המשיב ה : לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, בבר"ע 392/97, מיום 8.9.97, שניתנה על ידי כבוד השופט נ' ממן בשם המבקש: עו"ד שרון גליק-שמעון; עו"ד שלמה ארדמן החלטה 1. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 2. המשיבה תגיש תשובתה לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 4. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקש. 5. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, י"ח בחשון התשנ"ח (18.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97061630. A01 /דז/

[ "רע\"א 6163/97" ]

4,825

1,352

ב בית המשפט העליון רע"א 5822/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. נביל שיבלי 2. מבנה י.ז.ש. זיו און בע"מ 3. ג'הים חאלד 4. קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בע"א 197/96, מיום 8.9.97, שניתן על ידי כבוד הנשיא מ. סלוצקי והשופטים: י. גריל, מ. נאמן בשם המבקשת: עו"ד יצחק גורי החלטה 1. המבקשת תמציא לבית המשפט, תוך חמישה-עשר יום מעת ההמצאה, העתק מאושר ומלא של פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, הן בקדם הערעור והן בערעור עצמו. 2. הוחלט שהבקשה מצריכה תשובה. 3. המשיבים יגישו תשובתם לבקשה תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה של החלטה זו. 4. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 5. התשובה תוגש במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין, למבקשת. 6. בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. מתבקשת התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בדברי התגובה סיכומים בכתב. היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה . היעדר תגובה במועד כמוהו כאי-התייצבות, על הכרוך בכך . ניתנה היום, ט"ז בחשון התשנ"ח (16.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058220. A01 /דז/

[ "רע\"א 5822/97", "בע\"א 197/96" ]

4,826

28,306

ב בית המשפט העליון רע"א 5822/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת : הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. נביל שיבלי 2. מבנה י.ז.ש. זיו און בע"מ 3. ג'הים חאלד 4. קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בע"א 197/96, מיום 8.9.97, שניתן על ידי כבוד הנשיא מ' סלוצקי, והשופטים: י' גריל, מ' נאמן בשם המבקשת: עו"ד יצחק גורי בשם משיבים 1 ו2-: עו"ד שלמה ארדמן בשם משיב 3: עו"ד שלומית (רענן) נשר בשם משיבה 4: עו"ד דלית סוקול החלטה הבקשה לרשות ערעור תידון בפני הרכב של שלושה שופטים. ניתנה היום, ט"ו בטבת התשנ"ח (13.1.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058220. A02 /דז/

[ "רע\"א 5822/97", "בע\"א 197/96" ]

4,827

34,435

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 5822/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערער ת : הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים : 1. נביל שיבלי 2. מבנה י.ז.ש. זיו און בע"מ 3. ג'הים חאלד 4. קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.9.97 בתיק ע"א 197/96 שניתן על ידי כבוד השופטים מ. סלוצקי, י. גריל, מ. נאמן תאריך הישיבה: ד' באדר תשנ"ח (2.3.98) בשם המערער : עו"ד יצחק גורי בשם המשיבים : עו"ד נעמי לביא ועו"ד שלמה ארדמן פסק-דין על פי הסמכות שהעניקו לנו באי כוח הצדדים לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אנו מחליטים כי על המבקש לשאת ב- 70% מהחיוב שקבע בית משפט השלום ליום מתן פסק דינו. ניתן היום, ד' באדר תשנ"ח (2.3.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97058220. D03

[ "רע\"א 5822/97", "ע\"א 197/96" ]

4,828

1,353

בית המשפט העליון ע"א 97 / 1933 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשות: 1. קרן היסוד בע"מ 2. הסוכנות היהודית נגד המשיבים : 1. המועצה המקומית גבעת שמואל 2. הקרן הקיימת לישראל בע"מ 3. משרד הבינוי והשיכון 4. מינהל מקרקעי ישראל בקשה להפסקת המשפט בת.א. 1797/ 89 שבבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו עד להחלטה בע"א 1933/97 בשם המבקשות: עו"ד עידו אמגור החלטה לתגובת המשיבים תוך שבעה ימים מעת ההמצאה. ניתנה היום, א' ניסן התשנ"ז (8.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019330. A01 /דז/

[ "ע\"א 97", "בע\"א 1933/97" ]

4,829

6,487

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1933/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ות : 1. קרן היסוד בע"מ 2. הסוכנות היהודית נגד המשיבים : 1. המועצה המקומית גבעת שמואל 2. הקרן הקיימת לישראל בע"מ 3. משרד הבינוי והשיכון 4. מינהל מקרקעי ישראל ערעור פסלות שופט ע ל החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת.א. 1797/89, המרצה 1175/97, מיום 28.1.97, שניתנה על ידי כבוד השופטת ד"ר דרורה פלפל בשם המערערות: עו"ד עידו אמגור פסק-דין ערעור זה מופנה נגד החלטת שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ד"ר ד' פלפל, שלא לפסול עצמה מלשבת בדין. משה עמר, שאינו צד לערעור שבפני, הגיש תביעה נגד המשיבות 1 ו2-, עקב פגיעה שנגרמה לו במבנה שבבעלות המשיבה 2, המצוי בתחומה של המשיבה 1 (להלן: "המבנה"). במהלך שמיעת המשפט, ולאחר שכבר הוחל בשמיעת הראיות, התירה כב' השופטת פלפל למשיבות 1 ו2- להגיש הודעות צד ג' נגד המשיבות 3 ו4- ונגד המערערות. עוד קבע בית המשפט, כי הדיון בהודעות צד ג' יתנהל בנפרד מהדיון בתיק העיקרי. ביום 17.3.96 ניתן פסק הדין בתיק העיקרי. בית המשפט קבע כממצא, כי המערערת 1 חכרה מן המשיבה 2 את השטח בו מצוי המבנה, כי המערערת 1 העבירה את זכות החכירה למערערת 2 וכי המשיבה 2 פטרה עצמה, בהסכם עם המערערת 1, מכל אחריות או חבות הנובעות מהשטח האמור או מההחזקה והשימוש בו. ולפיכך: "גם אם אכיר בחובת זהירות מושגית של נתבעת 1 מכיון ששלטה על מקור הסיכון, הרי לאור העברת כל האחריות לגורם אחר - ניצב זה כחליפה, שבידיו השליטה על מקור הסיכון. אשר על כן כבר בשלב זה אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת מס' 1" (הדגשה הוספה - א.ב.). ביום 21.1.97, שלשה ימים לפני המועד שנקבע לקיום הוכחות בתביעת צד ג', הגישו המערערות בקשה, כי בית המשפט יפסול עצמו מהדיון בהודעה לצד שלישי שנשלחה על ידי המשיבה 1 למערערות. המערערות נימקו את בקשתן זו בכך שפסק הדין בהליך העיקרי, לרבות הציטוט שהובא לעיל, ניתן בלא שהיה למערערות יומן בבית המשפט ובכך שבית המשפט יצר, למעשה, מעשה בית-דין כלפיהן. המערערות הבהירו, כי הן חולקות על מסקנתו של בית המשפט באשר לחבותן וטענו, כי משקבע בית המשפט, כי אין להטיל על משיבה 2 חובת זהירות מושגית וכי אם קיימת חובה כאמור היא הועברה למערערת 1 - ייבצר מבית המשפט ליתן החלטה סותרת בשאלה זו. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בהסתמך על הפסיקה הקיימת בעניין זה. לאחר שדן בהלכה הכללית באשר לפסלות שופט, ציין בית המשפט, כי שפיטה במשפט קודם לא הוכרה כעילת פסלות. זאת בהסתמך על ע"פ 716/85 בן חמו נ' מדינת ישראל , פ"ד לט (3) 725 וע"פ 17/96 מרקדו נ' מדינת ישראל , טרם פורסם). בית המשפט הוסיף וקבע, כי מקל וחומר שפני הדברים הם כך כאשר עסקינן בהליך אזרחי. בערעור שבפני טוענות המערערות, כי קיום הדיון בהודעות צד ג' בפני אותו בית משפט שדן בהליך העיקרי עלול ליצור מצב בו יאלץ אותו בית משפט ליתן שתי פסיקות סותרות באותה מחלוקת. הגם שתוצאה זו תיתכן גם במקרה בו ידונו שני שופטים שונים בשני ההליכים, טוענות המערערות, כי יקשה על אותו בית משפט להגיע לתוצאה כאמור. לטענת המערערות, אין פסקי הדין עליהם מסתמך בית המשפט המחוזי מתייחסים לסיטואציה הדומה בנסיבותיה או בחומרתה לסיטואציה בעניינן. לטענתן, כאשר שופט נדרש ליתן פסק דין הסותר פסק דין קודם שלו באותו תיק, קיימת אפשרות, כי לא תתקיים באותו שופט האובייקטיביות הנדרשת "להשתחרר" מפסק דינו הקודם וכי דעתו תהיה "נעולה" בהתייחס לממצאים ולקביעות שבפסק הדין הראשון. לאחר שעיינתי בטיעונים שבפני הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל. המבחן המנחה אותנו בבואנו לבחון אם קמה עילה לפסילת שופט הוא מבחן האפשרות הממשית. על מהותו של מבחן זה נאמר: "מבחן האפשרות הממשית, אין משמעותו כי לשם גיבוש המסקנה בדבר קיום האפשרות של נגיעה פסולה, יש לתהות לפני ולפנים בהלך מחשבותיו ( state of mind ) של השופט. המשמעות של מבחן האפשרות הממשית היא כי מן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאד מסתברת שאכן נבצר מן השופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה." [מ' שמגר, על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע, גבורות לשמעון אגרנט (התשמ"ז) 87, 105; ר' גם ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל פ"ד כט (2) 375]. בענייננו קבע בית המשפט קביעות עובדתיות-משפטיות הנוגעות במישרין לעניינן של המערערות, שלא נטלו חלק באותו שלב בהליך. אכן, חזקה על בית המשפט, כי יפעל לפי מיטב שיפוטו והכרתו בבואו לשקול עתה את טענותיהן של המערערות לגופן. אולם פעולתו זו של בית המשפט אינה בבחינת כתיבה על לוח חלק: הנסיבות החיצוניות מלמדות, כי החלטתו הקודמת של בית המשפט כבר נכתבה על הלוח ובית המשפט נדרש עתה על ידי המערערות למחוק את שכתב ולכתוב כתובת חדשה. סיטואציה זו אינה גוררת בהכרח את המסקנה, כי בכל מקרה מעין זה על השופט לפסול עצמו. בעניין דומה כתבתי: "סופיות העמדה נגזרת מן האופן בו הובעה ומן המסגרת הדיונית בה הובעה. אין דין התבטאות שנאמרה שלא במסגרת דיון כדין התבטאות שנאמרה במהלכו, ואין דין התבטאות מסוייגת בהליך ביניים המבוססת על הנחות עובדתיות כדין התבטאות נחרצת בסיום הליך המבוססת על ממצאים עובדתיים ןמשפטיים." [ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב-תמיר טרם פורסם] במקרה שבפנינו קבע בית המשפט ממצא במסגרת פסק דין שניתן בסיום הליך. קביעתו לא היתה מסוייגת או לכאורית. בסיכומו של דבר נוטה כף המאזניים להצביע על קיומה של אפשרות ממשית לכך שהעמדה שגיבש בית המשפט בסוגיה שבפניו תכביד עליו בבואו לדון שוב בסוגיה. מוטב יהיה, איפוא, אם המשכו של ההליך יתנהל בפני מותב אחר שיהיה משוחרר מכבלי הממצאים הקודמים. הערעור מתקבל. ניתנה היום, ט"ו באלול התשנ"ז (17.9.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019330. A03 /דז/

[ "ע\"א 1933/97", "ע\"פ 716/85", "ש 48/75", "ע\"א 1016/97" ]

4,830

10,010

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 1933 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשות: 1. קרן היסוד בע"מ 2. הסוכנות היהודית נגד המשיבים : 1. המועצה המקומית גבעת שמואל 2. הקרן הקיימת לישראל בע"מ 3. שר הבינוי והשיכון 4. מינהל מקרקעי ישראל בקשה להפסקת המשפט בת.א. 1797/89 שבבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו עד להחלטה בע"א 1933/97 בשם המבקשות: עו"ד ע. אמגור בשם משיבה מס' 1: עו"ד י. כץ בשם משיבים מס' 2-4: עו"ד פרידלנדר החלטה ניתן בזה צו על הפסקת הדיון בת.א. 1797/89 שבבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בפני כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל, עד להחלטה בערעור זה. ניתנה היום, ו' בניסן התשנ"ז (13.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97019330. A02 /דז/

[ "ע\"א 97", "בע\"א 1933/97" ]

4,831

1,354

בבית המשפט העליון רע"א 790/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : עוזיאל שקלים נגד המשיב ה : ארשת ניהול ולוגיסטיקה בע"מ בקשה לדחיית ערעור ע"פ תקנה 431 החלטה בהמשך להחלטתי מיום 9.6.97 אשר נמסרה לבא-כוח המבקש בתאריך 17.6.97, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשנ"ז (29.7.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96007900. Q02

[ "רע\"א 790/96" ]

4,832

1,355

ב בית המשפט העליון רע"ב 5637/97 - א' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי ה מבקש : יוחננוב אברהם נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשה לפטור מתשלום אגרה בשם המבקש: מר יעקב אליאס החלטה הבקשה לא נערכה על-ידי המבקש, ולכן לא ברור ממנה מה יכולתו הכספית של המבקש. כמו כן, לא מצאתי אותן החלטות לפטור מאגרה המוזכרות בבקשה. בנסיבות אלה, הבקשה נדחית. אגרת הבקשה תשולם תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ג באלול תשנ"ז (25.9.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056370. O01

[ "רע\"ב 5637/97" ]

4,833

13,066

ב בית המשפט העליון רע"ב 5637/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: יוחננוב אברהם נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על פסק דינו ש ל בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בע"ש 2253/97 מיום 30.6.97 שניתן על ידי כבוד השופט א' בייזר בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ענר הלמן החלטה לתגובת המבקש על תגובת המשיב בתוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה. כמו כן מתבקש המבקש להודיע לבית המשפט אם לאור השינוי בנסיבות הוא עומד עדיין על בקשתו. ניתנה היום, ט"ז בחשון התשנ"ח (16.11.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056370. A04 /דז/

[ "רע\"ב 5637/97", "ש 2253/97" ]

4,834

13,842

ב בית המשפט העליון רע"ב 5637/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין המבקש : יוחננוב אברהם נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 30.6.97 בע"ש 971/97 שניתנה על ידי כבוד השופט בייזר בשם המבקש: בעצמו החלטה לתשובת המשיב על הבקשה לרשות לערער ועל הבקשה לצו ביניים תוך 15 ימים. ניתן היום ד בתשרי תשנ"ח (5.10.97). המשנה לנשיא העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056370. B03

[ "רע\"ב 5637/97", "ש 971/97" ]

4,835

33,466

ב בית המשפט העליון רע"ב 5637/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש : יוחננוב אברהם נגד המשיב : שרות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 30.6.97 בע"ש 2253/97 שניתנה על ידי כבוד השופט א' בייזר בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ענר הלמן החלטה 1. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' בייזר) בע"ש 971/97 בבקשה להורות על העברתו לכלא "מעשיהו". כב' השופט בייזר קבע ב30.6.97- כי הנימוקים לאי העברתו לכלא מעשיהו הם במסגרת הסבירות, והורה לשירות בתי הסוהר לבדוק את האפשרות להעביר את העותר לכלא השרון. 2. בחודש ספטמבר 97' עתר המבקש שוב לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט בייזר) בע"ש 1723/97 בטענה כי אין מאפשרים לו לצאת לחופשה לה הוא זכאי. המשיב טען כי היה מידע מודיעיני נגד המבקש, ולכן נדחתה חופשתו עד לבדיקת המידע. לאחר שהמידע נבדק, הוחלט לתת למבקש את חופשתו. כב' השופט בייזר קבע לפיכך, ב17.9.97-, כי העתירה מתייתרת, ולפיכך דחה אותה. 3. המבקש עתר פעם נוספת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט בייזר) בע"ש 2253/97, וביקש כי יועבר לכלא השרון, וכן כי תינתן לו חופשה. כב' השופט בייזר, בהחלטתו מיום 24.9.97, קבע כי המבקש עומד לקבל חופשה ב28.9.97-, וכי אין מקום לשנות את יתר התנאים. כמו כן, קבע: "בית משפט זה אינו מורה על העברת אסיר מכלא אל כלא". 4. עתירתו של המבקש מכוונת כנגד החלטת כב' בית המשפט בע"ש 2253/97. המבקש עותר לאפשר לו לצאת לחופשה, וכן להעבירו לכלא "מעשייהו". כמו כן הוא עותר כנגד מנהל כלא איילון, שלדבריו "התעלל" בו בכך שלא איפשר לו לצאת לחופשה ובין היתר גם בבדיקות שתן תכופות שנערכו לו. בנקודה זו ראוי לציין, כי אמנם עתירתו של המבקש הומצאה לבית משפט זה ב24.9.97-, אולם לעתירה לא צורף פסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"ש 2253/97, ובשל הנסיונות להשיג פסק דין זה התארך פרק הזמן שנדרש לכתיבת החלטה זו. 5. בתגובתו טוען המשיב, כי בכל הנוגע להוצאת המבקש לחופשה התייתרה הבקשה, כיוון שהמבקש יצא לחופשה בראש השנה, לאחר הגשת בקשת רשות הערעור. באשר לרצונו של המבקש כי יועבר לכלא "מעשייהו", טוען המשיב כי דין הבקשה להדחות, הן לגופה של הבקשה, והן משום שהמבקש הועבר בתחילת חודש אוקטובר לכלא "כרמל". המשיב מבהיר כי המבקש היה כלוא בכלא "איילון" באגף "נקי מסמים", בו מתבצעות בדיקות שתן לגילוי סמים אחת לחודש. המשיב טוען שבקשת המבקש לעבור לכלא "מעשיהו" נדחתה בשעתו עקב סכסוך שהיה בינו לבין אסיר אחר שהועבר לאותו כלא. כמו כן לא התאפשר להעביר את המבקש לכלא "השרון", כיוון שכלא זה מוגדר כפרוייקט גמילה לאסירים מכורים לסמים. ביום 30.9.97 דנה ועדת ההעברות הארצית של שירות בתי הסוהר בענינו של המבקש, ומצאה כי אין מקום להעבירו לכלא "מעשיהו" שהוא כלא שיקומי שנועד לגמילת האסירים מסמים, כיון שמחד גיסא אין המבקש מכור לסמים הזקוק לגמילה ומאידך גיסא - בדיקות שתן שביצע הצביעו על שימוש בסמים. כמו כן מצאה הועדה כי לא ניתן להשאיר את המבקש באגף "נקי מסמים" בכלא איילון. נטען, כי בשל היותו עבריין מין לא ניתן להחזיק את המבקש באגף אחר בכלא זה. לפיכך הוחלט להעביר את המבקש לכלא "כרמל", שתנאי המאסר בו נוחים באופן יחסי. המשיב סבור כי אין עילה להתערבות בית משפט זה, נוכח השתנותה של התשתית העובדתית מאז הגשת בקשת רשות הערעור. 6. ביום 16.11.97 הוריתי למבקש להגיב על תגובת המשיב, ולידע את בית המשפט אם לאור השינוי בנסיבות הוא עומד עדיין על בקשתו. המבקש חזר על עיקר טענותיו שפורטו בבקשתו מיום 24.9.97. 7. נוכח העובדה שהמבקש יצא לחופשה לאחר הגשת הבקשה לרשות ערעור, וכן לנוכח העובדה שהועבר לכלא "כרמל", אין מקום לערעור על החלטת כב' השופט בייזר בע"ש 2253/97 מיום 24.9.97, והערעור מתייתר. באשר לטענות המבקש נגד העברתו לכלא "כרמל", בקשה זו אינה הפורום המתאים להעלותן. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כ"ו באדר התשנ"ח (24.3.98). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97056370. A05 /דז/

[ "רע\"ב 5637/97", "ש 2253/97", "ש 971/97", "ש 1723/97" ]

4,836

1,356

ב בית המשפט העליון רע"א 96 / 6669 רע"א 6780/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופטת ד' דורנר המערערים : 1. הוכמן זלמן 2. הוכמן רות נגד המשיבים : 1. קרופניק שמעון 2. אספורמס מוריס בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 16.7.96 בה"פ 235,311/95 שניתנה על ידי כבוד השופט בן דוד תאריך הישיבה: א באייר תשנ"ז (8.5.97). בשם המערערים : עו"ד סגל עמיחי בשם המשיבים : עו"ד הרפז נחום, עו"ד קאהן ה ח ל ט ה מוסכם שנראה את שתי הבקשות כאילו ניתנה עליהן רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כך אנו מחליטים. המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט פסק-דין 1. נראה לנו שדין הערעור ברע"א 6780/96 להתקבל ודין הערעור ברע"א 6669/96 להידחות. 2. הבוררת פסקה - בניגוד לקונצפציה המשפטית ששני בעלי הדין דגלו בה - כי בין בעלי הדין התנהלה שותפות בנכסים ולא שותפות עסקית; בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי אין אנו סבורים שבנסיבות המיוחדות של תיק זה נתקיימו הנסיבות המנויות בסעיף 24(5) לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968, שהרי אין המדובר אלא במסקנה משפטית מן העובדות כפי שהוכחו ובכוחה של הבוררת היה להכריע בסכסוך לפי מיטב הבנתה המשפטית. אכן, הבוררת שקלה גם את האפשרות שנתקיימה שותפות עסקית בין בעלי הדין, אך קבעה שלו היתה מחליטה כך היתה קובעת כי המבקש הראשון ברע"א 6669/94 ניהל את השותפות בתרמית. בנסיבות אלו אנו מקבלים את הערעור ברע"א 6780/96 ודוחים את הערעור ברע"א 6669/96. החלטת בית המשפט המחוזי מתבטלת והבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית. ממילא מתאשר פסק הבוררות. 3. המשיבים ברע"א 6780/96 ישלמו למבקשים באותו ענין שכ"ט עו"ד 20,000.- ש"ח. ניתן היום א באייר תשנ"ז (8.5.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96066690. B02

[ "רע\"א 96", "רע\"א 6780/96" ]

4,837

4,279

בבית המשפט העליון רע"א 96 / 6669 רע"א 6780/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקשים ברע"א 6669/96 1. הוכמן זלמן המשיבים ברע"א 6780/96: 2. הוכמן רות נגד המשיבים ברע"א 6669/96 1. קרופניק שמעון המבקשים ברע"א 6780/96: 2. אספורמס מוריס בקשה להמצאת ערבון בשם המבקשים ברע"א 6780/96: עו"ד נחום הרפז החלטה זוהי בקשת המשיבים ברע"א 6669/96 (המבקשים ברע"א 6780/96) לקבל לידיהם את הערבון שהופקד במסגרת רע"א 6669/96. על-אף שלפי נוסחו של פסק הדין שניתן בשתי הבקשות בתאריך 8.5.97 המדובר בחיוב בהוצאות במסגרת רע"א 6780/96 בו זכו המבקשים, הרי המדובר בפסק דין אחד אשר ניתן בשני התיקים שבכותרת, במסגרתו חויבו המשיבים ברע"א 6780/96 (המבקשים ברע"א 6669/96) לשלם למבקשים הוצאות. הוצאות אלה ניתן לגבות (בחלקן) מן הערבות הבנקאית שהופקדה ברע"א 6669/96, ולכן אני נעתרת לבקשה להמצאת הערבות שהופקדה לידי המבקשים. ניתנה היום, כ"ח באייר תשנ"ז (4.6.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96066690. Q03

[ "רע\"א 96", "רע\"א 6780/96", "רע\"א 6669/96" ]

4,838

2,302

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4579 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער ת : מרים ספיר נגד המשיב ה : מ.ע. שרון בע"מ סיכומים בכתב צ ו על יסוד תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני מורה כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב וימציאו שלושה העתקים מהסיכומים לבית משפט זה, והעתק לצד שכנגד במישרין כנגד אישור. היקף הסיכומים של כל בעל דין בשני שלבי הטיעון הראשונים לא יעלה על שבעה עמודים בגודל 4 A . תשובת המערערת, כמפורט בסעיף 3 להלן, על תעלה על שני עמודים. ההדפסה תהיה ברווח וחצי לפחות תוך השארת שוליים מספיקים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים, לצורך חישוב המועדים על פי צו זה. להלן הסדר להגשת הטענות: 1. המערערת תגיש את טענותיה תוך שלושים ימים מיום מסירת החלטה זו. לכתב הטענות יצורף עותק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא; 2. המשיבה תגיש את תשובתה לטענות המערערת תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצאו לה טענות המערערת; 3. המערערת רשאית להשיב לתשובת המשיבה תוך חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לה התשובה, או תוך אותה תקופה להודיע לבית המשפט כי אין ברצונה להשיב כאמור. היעדר תשובה תוך התקופה האמורה ייראה כהודעה של המערערת כי אין ברצונה להשיב כאמור. ניתן היום, ג' בניסן התשנ"ז (10.4.97). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045790. A06 /דז/

[ "ע\"א 96" ]

4,840

15,001

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 96 / 4579 בפני: כבוד השופט א' גולדברג המערער : מרים ספיר נגד המשיב : מ.ע .. שרון בע"מ בקשה למתן הוראות החלטה בהסכמת בא כוח המשיבה תפקיד המבקשת סך של 800,000-. ש"ח בקופת בית משפט זה או בית המשפט המחוזי בתל-אביב, במקום ערבות בנקאית. יתר חלקיה של ההחלטה מיום 30.3.97 - יעמדו בעינם. ניתנה היום, כ"ח בניסן תשנ"ז ( (5.5.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045790. D07

[ "ע\"א 96" ]

4,841

18,799

ב בית המשפט העליון ע"א 4579/96 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : מרים ספיר נגד המשיב ה : מ.ע. שרון בע"מ הוגש הליך בשם המערערת: עו"ד מוטי ארד בשם המשיבה: עו"ד צבי קופמן החלטה בהסכמת הצדדים, יועברו 20,000 ש"ח מכספי הפקדון שהפקידה המערערת כערובה להוצאות המשיבה, וכן 800,000 ש"ח שהפקידה כערובה לביצוע פסק הדין אל בא כוח המשיבה. ניתנה היום, כ"ד באדר תשנ"ח (22.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045790. P10

[ "ע\"א 4579/96" ]

4,842

20,129

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4579/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' ביניש המערער : מרים ספיר נגד המשיב : מ.ע.. שרון בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 21.5.96 בת.א. 253/93 שניתן על ידי כבוד השופטת פלפל תאריך הישיבה: כג בשבט תשנ"ח (19.2.98) בשם המערער : עו"ד ארד מוטי בשם המשיב : עו"ד קופמן צבי פסק-דין בית המשפט המחוזי קבע כי המערערת הפרה את הסכם הקומבינציה וכן את הסכם הפשרה, בכך שלא קיימה את חובתה לפנות את המגרש וכן סרבה לשתף פעולה בנושא מישכון המגרש כתנאי לקבלת הבטחונות המובטחים. מאידך קבע בית המשפט כי המשיבה מילאה את חיוביה על פי ההסכם. חרף כל טענותיו של ב"כ המערערת בסכומים בכתב, לא מצאנו עילה מספקת להתערב בקביעותיו האמורות של בית המשפט המחוזי, ובכך קמה למשיבה עילה לפיצויים. לענין גובה הפיצוי סמך בית המשפט המחוזי את קביעותיו על עדותו של מר שרון, מנהלה של המשיבה, הן לענין גובה ההשקעות הדרושות שהיה על המשיבה להוציא לצורך פרוייקט הבניה וכן לענין הרווח הקבלני. השופטת המלומדת דחתה את טענת המערערת כי היה על המשיבה להמציא ראיות חיצוניות לתמיכה בעדותו של מר שרון לענין גובה הנזק. לפנינו חזרה המערערת וטענה טענה זו; לא זו בלבד שהענין היה נתון לשקול דעתה של הערכאה הראשונה, אלא שמר שרון כמעט ולא נחקר בחקירה שכנגד לגבי הנתונים הקשורים בשיטת החישוב של ההוצאות ושל הרווח הקבלני הצפוי. אמת נכון הדבר כי בנסיבות רגילות יכולה להישמע הטענה שהנתונים הקשורים בשעור הפיצוי טעונים גם חיזוק על ידי עדות חיצונית זולת עדותו של בעל הדין, אך כאמור, נוכח החקירה הנגדית הדלה לא מצאנו אפשרות להתערב בשקול דעתה של השופטת המלומדת גם בענין זה. אנו דוחים איפוא את הערעור. המערערת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 20,000.- ש"ח. ניתן היום כג בשבט תשנ"ח (19.2.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045790. B08

[ "ע\"א 4579/96" ]

4,843

25,216

ב בית המשפט העליון ע"א 4579/96 (בש"א 2449/98) בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : מרים ספיר נגד המשיב ה : מ.ע.. שרון בע"מ בקשה למסירת פקדון תאריך הישיבה: כ"ח בתמוז תשנ"ח (22.7.98) בשם המערערת: עו"ד מוטי ארד בשם המשיבה: עו"ד י. גליקס; עו"ד צ. קופמן החלטה על יסוד הסכמת בעלי הדין, כמבוא בפרוטוקול הדיון, ומבלי לפגוע בטענותיו ובדרישותיו של כל אחד מהם, יעביר עו"ד קופמן למשיבה את הסכום שהועבר אליו מקופת בית המשפט, בניכוי סכום של 330,000 ש"ח, אשר יוותר בידיו. העברת הכסף תעשה עד ליום 29.7.98. הסכום שיועבר כאמור הוא מלוא הסכום שנמצא בחשבון הפקדון שפתח עו"ד קופמן, כולל פרות הסכום שהופקד. על מנת להסיר ספק, מובהר כי הסכום שישאר בידיו של עו"ד קופמן כולל גם את סכום שכר הטרחה בהליכי ההוצאה לפועל שעו"ד קופמן טוען לו, ועו"ד קופמן לא יגבה שכר טירחה מתיק ההוצאה לפועל. הוסכם, כי עו"ד קופמן יהא רשאי לעשות בסכום הכסף שיוותר בידיו ככל העולה על רוחו, וכמובן כי אין בכך כדי להוות הודאה של המשיבה בדבר זכותו לסכום האמור. בהסכמת בעלי הדין, לא ניתן תוקף של החלטה בערכאה זו להסכמה שבין עו"ד מוטי ארד ועו"ד גליקס בדבר אופן זיכוי המערערת בסכום המופקד. ניתנה היום, כ"ח בתמוז תשנ"ח (22.7.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045790. O13

[ "ע\"א 4579/96", "בש\"א 2449/98" ]

4,844

27,471

ב בית המשפט העליון ע"א 4579/96 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : מרים ספיר נגד המשיב : מ.ע. שרון בע"מ בקשה לשינוי ייצוג בשם המשיב: מר שרון מאיר החלטה מתבקשת עמדת עו"ד קופמן צבי, אשר תוגש תוך שבעה ימים מיום המצאת ההחלטה. ניתנה היום, ו' בניסן תשנ"ח (2.4.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045790. O11

[ "ע\"א 4579/96" ]

4,845

38,611

ב בית המשפט העליון ע"א 4579/96 - ב' בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המערער ת : מרים ספיר נגד המשיב ה : מ.ע. שרון בע"מ בקשה למתן הוראות בשם המערערת: עו"ד מוטי ארד בשם המשיבה: עו"ד צבי קופמן החלטה לאחר שעיינתי בתגובות שהגישו עו"ד קופמן ובא כוח המערערת, אני מחליטה שלא לשנות מהחלטתה של כב' הרשמת מיכל אגמון מיום 22.3.98, לפיה יועברו סכומי הפקדון בתיק זה לידי בא כוח המשיבה, עו"ד צ. קופמן. ניתנה היום, י"ב בניסן תשנ"ח (8.4.98). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045790. O12

[ "ע\"א 4579/96" ]

4,846

42,487

ב בית המשפט העליון ע"א 4579/96 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המערער ת : מרים ספיר נגד המשיב ה : מ.ע.. שרון בע"מ הוגש הליך בשם המערערת: עו"ד צ. קופמן החלטה לתגובת המערערת על הבקשה לחלט את הפקדון בסך 800,000 ש"ח בתוך חמישה ימים מיום ההמצאה. ניתנה היום, י"ז באדר תשנ"ח (15.3.98). מיכל אגמון, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96045790. P09

[ "ע\"א 4579/96" ]

4,847

1,358

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 97 / 2455 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר העותר ות : 1. קופצ'נוב לודמילה (קטינה) 2. קופצ'נוב גלינה נגד המשיב : שר החינוך התרבות והספורט עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ב באייר התשנ"ז ( 19.05.97 ) בשם העותרים : עו"ד עמי שחף בשם המשיב : עו"ד דנה בריסקמן פסק-דין בהמלצתנו, החליט המשיב לאפשר לעותרת מס' 1 להיבחן בבחינות הבגרות במתכונת בחינות לעולים חדשים. בנסיבות אלה, העתירה נדחית. ניתנה היום, י"ב באייר התשנ"ז (19.5.97), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024550. A02 /דז/

[ "בג\"ץ 97" ]

4,848

1,360

ב בית המשפט העליון ע"א 607/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערער : שפיר יצחק נגד המשיבים : 1. המגן חברה לביטוח 2. איזבל בלאס לדחייה לפי תקנה 431 בשם המערער: עו"ד אוריאל גניהר החלטה התיק יובא בפני לאחר שתנתן החלטה בערעור שבדעת המערער להגיש על החלטתי מיום 19.10.97. המזכירות תעקוב אחר הדיון בערעור. היה ולא יוגש ערעור, יובא אלי התיק לשם דחיית הערעור על אתר. ניתנה היום, כ"ט בתשרי תשנ"ח (30.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006070. O03

[ "ע\"א 607/97" ]

4,852

3,193

ב בית המשפט העליון ע"א 607/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ ערער : שפיר יצחק נגד המשיבים : 1. המגן חברה לביטוח 2. איזבל בלאס לדחייה לפי תקנה 431 בשם המערער: עו"ד אוריאל גניהר החלטה לנוכח דחיית הערעור שהגיש המערער על החלטתי מיום 19.10.97 (בש"א 6563/97), ובהמשך לאמור בה, אני דוחה את הערעור על-פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- מחמת אי הפקדת ערבון. ניתנה היום, י' בחשון תשנ"ח (10.11.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006070. O04

[ "ע\"א 607/97", "בש\"א 6563/97" ]

4,853

5,950

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 97 / 607 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המ בקש : שפיר יצחק נגד המשיבים : 1. המגן חברה לביטוח 2. איזבל בלאס בקשה למתן ערובה אחרת בשם המבקש: עו"ד אוריאל גנהר החלטה לתגובת המשיבים אשר תוגש תוך ארבעה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. ניתנה היום, כ"ה בסיון תשנ"ז (30.6.97) אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006070. Q01

[ "ע\"א 97" ]

4,854

12,696

ב בית המשפט העליון ע"א 607/97 בפני: כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי המבקש : שפיר יצחק נגד המשיבים : 1. המגן חברה לביטוח 2. איזבל בלאס בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון ולמתן ערובה אחרת בשם המבקש: עו"ד אוריאל גניהר בשם המשיבים: עו"ד חיים קליר החלטה ההודעה על קביעת הערבון בתיק זה נשלחה לבא-כוח המבקש ביום 27.1.97, ואולם רק ביום 29.6.97 הוגשה הבקשה שבפני להארכת המועד להפקדת הערבון ולהמרתו בערבות צד ג'. בבקשה להארכת מועד נאמר, כי המבקש מטפל באמו האלמנה, אשר נפגעה בתאונת דרכים בתאריך 24.10.96. האם היתה מאושפזת בבית חולים, ולאחר ששוחררה לביתה הוסיפה להיות רתוקה למיטה. המבקש מוסיף, כי הוא "סועד אותה בחוליה ולקחתי אותה לטיפולים ובדיקות משך מספר חודשים. בשל טרדות הטיפול באימי לא עמדתי במועד המצאת הערבון...". קיימת גם בקשה להמרת הערבון בערבות צד ג' בשל כך שמצבו הכלכלי של המבקש אינו מאפשר לו להפקיד את סכום הערבון במזומן. זאת ותו לא. לבקשה צורף אישור רפואי מיום 24.10.96 של בית החולים הלל יפה, בו נאמר כי הגב' שפיר מזל התקבלה למחלקה האורטופדית באופן דחוף דרך חדר מיון עקב תלונות על כאבים בגב התחתון. הגב' שפיר שוחררה באותו יום עם המלצה למנוחה ולביקורת כעבור שבועיים. יש לציין, כי המילה "תאונת דרכים" כלל אינה מוזכרת באישור הרפואי האמור, ומתוכנו גם אין עולה תמונת מצב אשר יכולה היתה למנוע מן המבקש להתפנות לטפל בענייניו המשפטיים עת כה רבה. לא למותר לציין, כי הוא אף עשה כן, שהרי הערעור הוגש ביום 26.1.97, בתוך התקופה בה טיפל כביכול באמו. איני מוכנה לקבל כהסבר מתקבל על הדעת לאחור בהפקדת הערבון את ההסבר שניתן התולה את האחור בהכרח לטפל באם. כמבואר, אין כל סימוכין לכך שמצב האם הצריך טיפול צמוד; וגם לו היה כך, האם לא ניתן היה לטפל באם וגם לא להזניח את הערעור שהוגש. וכן, כיצד זה בכל זאת הוגש הערעור במועד, ומדוע לא טרח המבקש וביקש אורכה לפני שחלף המועד להפקדת הערבון. המסקנה העולה מן המקובץ היא, כי המבקש ישב באפס מעשה כחמישה חודשים, וכשהוגשה לבסוף הבקשה להארכת המועד הובא בה נימוק שאינו יכול להחזיק מים. אכן, אין המדובר במועד שנקבע בחיקוק שלהארכתו נדרש "טעם מיוחד", אך הסבר הגיוני ואמין יש לתת. בבקשה שבפני לא נעשה נסיון כן לתת הסבר כאמור לאחור הממושך בהפקדת הערבון, ומה שמונח בפני הוא נסיון לטייח מחדל שארע באי הפקדת הערבון במועד באמצעות הסבר שווא. לפיכך, אני מחליטה לדחות את הבקשה להארכת מועד. בנסיבות אלה, לא מצאתי להידרש לבקשה להמרת הערבון בערבות צד ג'. התוצאה היא, כי הערעור נרשם לדחייה על-פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. אני מאפשרת לבא-כוח המבקש ליתן טעם תוך חמישה ימים מיום קבלת ההחלטה מדוע לא יידחה הערעור כאמור. אי מתן תגובה במועד יביא לדחיית הערעור על אתר מבלי שתנתן בו החלטה נוספת. ניתנה היום, י"ח בתשרי תשנ"ח (19.10.97). אורית אפעל-גבאי, שופטת ר ש מ ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97006070. O02

[ "ע\"א 607/97" ]

4,855

1,361

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 96 / 5643 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' זמיר המערערים: 1. עבדל ג'אבר עבדל קאדר 2. עבדל ג'וואד עבדל קאדר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 23.6.96 בת"פ 19.95 שניתן על ידי כבוד השופט עמית תאריך הישיבה: כ' באייר התשנ"ז (27.05.97) בשם המשיבה: עו"ד אמי פלמור-הרץ פסק-דין המערערים סיימו ריצוי עונשם, והם מבקשים לבטל הערעור. לבקשה זו אנו נענים. הערעור נדחה. ניתן היום, כ' באייר תשנ"ז (27.5.97) בפני באי כוח הצדדים. נ ש י א ש ו פ ט ש ו פט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96056430. A01 /נצ

[ "ע\"פ 96" ]

4,856

1,362

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 728/95 בפני: כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ט. שטרסברג-כהן כבןד השופטת ד. ביניש המערער: רו"ח אברהם ברגר נגד המשיבה: מועצת רואי החשבון תאריך הישיבה: כ"ד באדר ב' תשנ"ז (2.4.97) בשם המערער : עו"ד א. וינרוט בשם המשיבה : עו"ד צבי קלנג פסק - דין א. בעלי הדין הגיעו לכלל ההסכמה הבאה: 1. המשיבה תדון מחדש בטעוני המערער לרבות הטיעונים המבוססים על הזכויות החוקתיות של חופש הביטוי וחופש העיסוק. 2. בדיון המחודש תופיע פרקליטות המדינה ותציג עמדתה. 3. לכל אחד מהצדדים תעמוד, כמובן, הזכות לערער על תוצאות ההחלטה בדיון המחודש, אשר יתקיים כאמור. ב. לאור ההסכמה האמורה, הערעור מתקבל, ההחלטה נושא הערעור בטלה והתיק מוחזר למשיבה להמשך הדיון כאמור בהסכמה. ניתן היום, כ"ד באדר ב' תשנ"ז (2.4.97) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי /שס COURT

[ "ע\"פ 728/95" ]

4,857

1,363

ב בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2814/97 בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד פריח, רכז קואליציית ועדי ההורים בנגב 3. מהדי טורי (קטין) נגד המשיבים : 1. משרד החינוך, התרבות והספורט 2. ממשלת ישראל עתירה למתן צו ביניים החלטה הבקשה תידון בפניי ביום 27.10.97 שעה 10:00. נציג היועץ המשפטי לממשלה יקדים ויגיש תגובתו בכתב. ניתנה היום, י"ד בתשרי תשנ"ח (15.10.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028140. F03

[ "בג\"ץ 2814/97" ]

4,858

10,708

בג"ץ 2814/97 - ב' בפני: כבוד השופט א' מצא העותרים : 1. ועדת המעקב העליונה לעינייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד פריח רכז קואליציית ועדי ההורים בנגב 3. מהדי טורי (קטין) נגד המשיבים : 1. משרד החינוך והתרבות והספורט 2. ממשלת ישראל בקשה לדחית מועד דיון החלטה לבקשת בא-כוח המשיבים הנני מבטל את הישיבה שנקבעה לדיון בבקשה. המזכירות תקבע מועד חדש, בתיאום עם כבוד השופט חשין, שבפניו תידון הבקשה. ניתנה היום, כ"ג בתשרי תשנ"ח ) 24.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028140. F04

[ "בג\"ץ 2814/97" ]

4,859

13,439

ב בית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 2814/97 - ד' בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים : 1. ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל ואח' נגד המשיבים : משרד החינוך התרבות והספורט ואח' עתירה למתן צו ביניים החלטה לתגובה לבקשה לצו ביניים, תוך 7 ימים. ניתנה היום, ב' בטבת תשנ"ח (31.12.97). ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT

[ "בג\"ץ 2814/97" ]

4,860

16,185

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2814/97 - א' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד פריח רכז קואליציית ועדי ההורים בנגב 3. מהדי טורי (קטין) נגד המשיבים : 1. משרד החינוך והתרבות והספורט 2. ממשלת ישראל עתירה למתן צו ביניים תאריך הישיבה: ה' בחשוון תשנ"ח (5.11.97) בשם העותרים: עו"ד חסן ג'בראין בשם המשיבים: עו"ד מלכיאל בלאס בקשה לצו ביניים פרוטוקול עו"ד ג'בארין : בקשתנו למתן צו ביניים נסבה על שנת הכספים 1998 בלבד ואין אנו מבקשים צו ביניים בעניינה של שנת 1997. עו"ד בלאס : אנו נמשיך בהליכי המכרזים לקראת שנת הכספים 1998, ואולם בהישמע העתירה לגופה לא נעלה טענה של שינוי מצב לרעה אך באשר החילונו בהליכי המכרזים, ואף אם יסתיימו הליכי המכרזים עד לשמיעת העתירה. אבקש להוסיף ולהזכיר כי נגיש את תצהיר התשובה לבית-המשפט עד לסוף חודש נובמבר 1997. עו"ד ג'בארין : בשים-לב לדבריו של מר בלאס אני מסכים למחיקת הבקשה. החלטה על יסוד האמור בדברי באי-כוח בעלי-הדין, אני מחליט למחוק את הבקשה. מזכירות בית-המשפט מתבקשת לקבוע את שמיעת העתירה לגופה באחד הימים של חודש דצמבר 1997. היום, ה' בחשוון תשנ"ח (5.11.97) ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028140. G07

[ "בג\"ץ 2814/97" ]

4,861

16,692

ב בית המשפט העליון בג"ץ 2814/97 - א' בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרים : 1. ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד פריח רכז קואליציית ועדי ההורים בנגב 3. מהדי טורי (קטין) נגד המשיבים : 1. משרד החינוך והתרבות והספורט 2. ממשלת ישראל בקשה לצו ביניים החלטה פרקליטות המדינה מתבקשת להגיב על בקשתם של העותרים למתן צו ביניים עד ליום שלישי, ה4- בנובמבר 1997 (ומסירה ישירה לעותרים). שמיעת הבקשה לגופה תהיה ביום ה5- בנובמבר. היום, כ"ז בתשרי תשנ"ח (28.10.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028140. G05

[ "בג\"ץ 2814/97" ]

4,862

17,564

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2814/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד פריח, רכז קואליציית ועדי ההורים בנגב 3. מהדי טורי (קטין) נגד המשיבים : 1. משרד החינוך והתרבות והספורט 2. ממשלת ישראל בקשה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: יז' בכסלו התשנ"ח ( 16.12.97 ) בשם העותרים : עו"ד חסן רפיק ג'בארין בשם המשיבים: עו"ד מייק בלס החלטה בא כוח המדינה מבקש דחייה של כשלושה-ארבעה חודשים, כדי ששר החינוך, התרבות והספורט יוכל לנקוט עמדה בהתייחס לדו"ח ועדה אשר אמור להמסר לשר בתוך חודשיים-שלושה. אנו דוחים את הדיון לתקופה של ארבעה חודשים מהיום, שעד אז יקבע השר את עמדתו לאור דו"ח ועדה הדנה בנושאים שבעתירה. יש לקבוע את העתירה לדיון בעוד כארבעה חודשים. לקראת מועד הדיון, אשר יכול להתקיים בפני כל הרכב, ימציאו המשיבים את עמדתו העדכנית של שר החינוך, התרבות והספורט. ניתנה היום, יז' בכסלו התשנ"ח (16.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 97028140. E08

[ "בג\"ץ 2814/97" ]

4,863

24,395

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2814/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד העותרים : 1. ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד פריח רכז קואליציית ועדי ההורים בנגב 3. מהדי טורי (קטין) נגד המשיבים : 1. משרד החינוך והתרבות והספורט 2. ממשלת ישראל עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ג' בניסן תשנ"ח (30.3.98) בשם העותרים : עו"ד חסן ג'בארין חסן בשם המשיבים : עו"ד מלכיאל בלאס החלטה לבקשת המדינה תידחה שמיעת העתירה. מזכירות בית-המשפט מתבקשת לקבוע את שמיעת העתירה לקראת סוף חודש מאי 1998 (לפני כל הרכב). היום, ג' בניסן תשנ"ח (30.3.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028140. G14

[ "בג\"ץ 2814/97" ]

4,864

29,458

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2814/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים : 1. ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד פריח, רכז קואליציית ועדי ההורים בנגב 3. מהדי טורי (קטין) נגד המשיבים : 1. משרד החינוך והתרבות והספורט 2. ממשלת ישראל התנגדות למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ג' בסיון התשנ"ח ( 28.05.98 ) בשם העותרים : עו"ד חסן רפיק ג'בארין בשם המשיבים : עו"ד מלכיאל בלס החלטה נדחה לעיון. מר בלס יגיש לנו בתוך שבועיים סיכום על עמדת המשרד, כפי שנמסרה לנו בעל-פה במהלך הטיעון. ניתנה היום, ג' בסיון התשנ"ח (28.05.98), בפני באי כוח הצדדים. ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028140. A16 /דז/

[ "בג\"ץ 2814/97" ]

4,865

35,260

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2814/97 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן העותרים: 1. ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד פריח, רכז קואליציית ועדי ההורים בנגב 3. מהדי טורי, קטין ע"י ב"כ עו"ד חסן ג'בארין ואח' נגד המשיבים : 1. משרד החינוך והתרבות 2. ממשלת ישראל ע"י ב"כ עו"ד מלכיאל בלס בקשה לשקול מחדש של החלטת בית המשפט ובקשה לצו-ביניים החלטה במסגרת עתירה זו ניתנה ביום 16.12.97 החלטה על ידי הרכב של שלושה שופטים לדחות את הדיון בעתירה לתקופה של ארבעה חודשים שעד אז יקבע השר את עמדתו לאור דו"ח ועדה הדנה בנושאים שבעתירה. מדובר בועדה מקצועית הבוחנת את מכלול ההיבטים של החינוך במגזר הערבי כשהעתירה מתייחסת לתוכניות של אגף שח"ר של משרד החינוך. ההחלטה ניתנה לאחר שקודם לכן, ב5.11.97- התקיים דיון בבקשה לצו ביניים. באותו דיון הצהיר בא-כוח המבקשים כי הליכי המכרזים לשנת 1998 ימשכו ולא תועלה טענה של שינוי מצב לרעה בשל שהוחל בהליכי מכרזים. לאור דברים אלה נמחקה הבקשה לצו ביניים. כיום, טוען בא כוח העותרים כי לא הבין כראוי את מהלך הדברים וכי היה ברור לו שהעתירה תישמע בדצמבר וניתן יהיה לסיים את הדיון בנושא העומד על הפרק עוד בשנת 1997. משהחלה שנת 1998 והדיון לא הסתיים מבקש הוא מחדש להוציא צו ביניים שימנע יישום התוכנית, או ישריין 20% מתקציבה עבור העותרים וכן מבקש הוא שקילה מחדש של החלטת בית המשפט לדחות את הדיון בעתירה לתקופה של ארבעה חודשים. דין שתי הבקשות להידחות. הבקשה לצו ביניים נמחקה בהסכמה וההצהרות שבתשתית ההסכמה בעינן עומדות. לפיכך אין מקום לדון מחדש בבקשה לצו ביניים. הבקשה לעיון מחדש בהחלטה איננה במקומה. בא-כוח העותרים לא העלה התנגדות לדחייה בשעת הדיון וגם לגופו של עניין אין מקום לחסום את הועדה בעבודתה ולמנוע מהשר מידע חיוני במסגרת דו"ח הוועדה בנושאים שעליהם אמור הוא להחליט. אשר לשריון חלק מן התקציב למטרות הנזכרות בעתירה, לאור עמדת המשיבים המשתקפת מהדיונים עד כה, יש מקום להניח שאם יזכו העותרים בעתירתם לא ימנע יישום התוכניות לשנת 1998 בטענה של העדר תקציב. הבקשות נדחות. ניתנה היום, ט"ו בטבת התשנ"ח (13.1.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028140. J11

[ "בג\"ץ 2814/97" ]

4,866

52,407

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2814/97 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים: 1. ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד פריח 3. מהדי טורי (קטין) נ ג ד המשיבים: 1. משרד החינוך התרבות והספורט 2. ממשלת ישראל החלטה ביום 28.5.98 התקיים דיון בעתירה דנן. בתום הדיון החלטנו כי בא- כוח המשיבים יגיש לבית-המשפט סיכום של עמדת משרד החינוך התרבות והספורט, בעניינים נשוא העתירה. לאחר שעיינו בהודעת המשיבים שנמסרה לנו, ובטרם נכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, מבקשים אנו כי המשיבים ימציאו לבית-המשפט נתונים נוספים בהתייחס לשאלות הבאות: (א) בסעיף 5 לתגובה המשלימה (מס' 3) מטעם המשיבים (להלן - התגובה), נאמר כי המשיבים יפעלו לכך שעד שנת 2000, יוקצו 20% מתוך תקציב תכניות הרווחה החינוכית, המופעלות על-ידי אגף שח"ר, למגזר המיעוטים. המשיבים מתבקשים להודיע לבית-המשפט מהו שיעור התקציב של תכניות הרווחה החינוכית שהוקצה למגזר המיעוטים בשנת התקציב 1998 ו- 1999, ביחס לכלל התקציב של תכניות הרווחה החינוכית בכל אחת משנים אלה. (ב) בסעיף 6 לתגובה נאמר כי "לגבי יתר תקציבי אגף שח"ר, הרי שהיעד התקציבי של הקצאת 20% למגזר המיעוטים יושג, ככל הניתן, בהתאם ללוח הזמנים שבהמלצות ועדת בן פרץ בתוך 5 שנים". המשיבים מתבקשים להודיע לבית-המשפט מהו שיעור התקציבים האמורים שהוקצה למגזר המיעוטים בשנת התקציב 1998 ו - 1999, ביחס לכלל התקציבים האמורים בכל אחת משנים אלה. כן יודיעו המשיבים לבית המשפט האם נבחנה האפשרות להקדים את הקצאת המשאבים באופן שהשיעור של 20% יתפרש על פני תקופה קצרה מחמש שנים. (ג) באף אחת מתשובות המשיבים לא ניתנו פרטים מספיקים ביחס לפרוייקט שיקום שכונות והקריטריונים להחלתו. כן לא ניתנו פרטים ביחס להטבות למטרות חינוך במסגרת פרוייקט זה. לפיכך מתבקשת תשובה מפורטת לסעד השלישי המבוקש בעתירה, ובעיקר פירוט היעדים של פרוייקט שיקום שכונות והקריטריונים להחלתו. כן מתבקשים נתונים מעודכנים ביחס למספר הישובים הערביים הנכללים כיום בפרוייקט. (ד) המשיבים מתבקשים להודיע לבית-המשפט איזה אחוז מסה"כ התקציב של פרוייקט שיקום שכונות, מופנה לישובים במגזר המיעוטים. כמו-כן מתבקשים המשיבים להבהיר האם "היעד" של הפניית 20% מתקציב אגף שח"ר למגזר המיעוטים, כולל גם את תקציב פרוייקט שיקום שכונות. במידה והתשובה לשאלה זו היא שלילית, מתבקשים המשיבים להסביר את ההבחנה ב"יעדים", בכל הקשור להפניית תקציבי אגף שח"ר למגזר המיעוטים, בין תקציב שיקום שכונות לשאר תקציבי אגף שח"ר. המשיבים יגישו לבית-המשפט את תשובתם בעניינים המפורטים לעיל תוך 30 ימים. העותרים יהיו רשאים להגיב על הודעת המשיבים תוך 15 ימים. ניתנה היום, ט"ו בשבט תשנ"ט (1.2.99) ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן-מזכיר ראשי 97028140. N17 חכ/

[ "בג\"ץ 2814/97" ]

4,867

54,925

בג"ץ 2814/97 - ח' בפני: כבוד השופטת ד' ביניש ה מבקשים : 1. ועדת המעקב העליונה לעינייני החינוך הערבי בישראל 2. ד"ר עואד 3. מהדי טורי (קטין) נגד המשיבים : 1. משרד החינוך והתרבות והספורט 2. ממשלת ישראל בקשה להארכת מועד להגשת תגובה החלטה כמבוקש. ניתנה היום, כו' בניסן תשנ"ט (12.4.99) ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97028140. N19

[ "בג\"ץ 2814/97" ]

4,868