)114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון דצמבר )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון החכם — עיניו בראשו לבטוח נכון — עשה היום לביטוח בטוח — אין תחליף ל־,,פרחי״ סוכנות לביטוח בע״מ o S> \ IT /v CI פ c פ רח' ויצמן אנו שומרים על המשפחה והבית למבוטחינו היקרים! בצה״ל, בשרות הבטחון באשר הם, מקבלי קצבות צוז״ל — אזרחים עובדי צה״ל השלימו הביטוחים הקיימים למען המשפחה. התאימו סכומי הביטוח לפי ערכם היום! עשו למען חבריכם בשורה! הכניסו אותם בסוד שרותנו: נאמנות מירבית — לאלפי מבוטחינו נאשר הס. מקסימום ביטוח — מינימום תשלום. התשלומים חודשיים — באמצעות מת״ש צה״ל. בכל ענפי הביטוח * * * * * * התוכניות מותאמות ומקוריות להגנת המשפחה, ובתנאים המיוחדים שיועדו לכם בלבד! המשרד פתוח משעה כ c U VT וב o ע e £ vr u ו- מקסימום ביטוח — מינימום תשלום ו-! vJ- U סוכנות הביטוח הגדולה הבלעדית עבורכם לתשומת לבכם מספרי הטלפון החדשים )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון גליון מספר דצמבר מוצא לאור על־ידי מפקדת חיל־האויר עורך ראשי סא״ל אורי סגן-עורך דניאל מולד עורך גראפי יפתח אלון המערכת : דאר צבאי מזכירת המערכת : סגן אורלי עזרן תוכן מירב הלפריו פאנטום זה אופי — אהרון לפידות לסער נולד — הצלה מפיסגת החרמון — מירב הלפריו להיות טייס מסוקים — אהרון לפידות הטיסות לא נפסקו — דף בספר הטיסות — י׳אל״מ אין דרך חזרה — אורי עמית רס״ר לוי — ראש צוות — אלי נוה לקאשים אין קשיים — איליין: רב-חמשית — רון הדר מכת שמש — אורי עמית מותו ותחייתו של מס׳ אורי עמית מערכת לפיקוד, שליטה וקשר — אורי יפה— ח״א האמריקני האחר — C.A.F. יוסף בודנסקי המירוץ אל הנפט — יוסף בודנסקי באויר העולם — אלי נוה לחדור ללב ישראל השנייה — אורי עמית מה אתה אומר! — בין הבסיסים — מכתבים — : יסעור בחילוץ מעל דבור צילום השעו 4E: פאנטום פוסטר צגעוני : גיל ארבל צילומי צבע : יחידת צילום אוירי, חיל־האויר צילומים מחיר הנליון מנוי שנתי בענייני מנויים, דגמים וגליונות ישנים יש לפנות אל : ההוצאה לאור, מח׳ הפצה, רח׳ ב׳ מסי הודפס באמצעות משרד הבטחון בדפוס ״גרפוליט" בע״מ סודר בדפוס ״מוזס" בע״מ רח׳ פין )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון קורא יקר הגליון שלפניך מוקדש לשני מטו- סים: הפאנטום והיסעור. הפאנטום, סוס־העבודה הוותיק, חוגג בימים אלה עשור לשירותו הנאמן בחיל־האויר, ו- הוא מבטיח להמשיך ולשרת באמונה עוד שנים רבות. היסעור הוא המסוק הכבד של חיל־האויר, המעניק למימד האנכי של החיל עוצמה בבירה. עם שני הענקים למודי־הקרבות הללו תיפגש בבטאון זה, והפגישה, כך הם מבטי- חים, תהיה מרתקת! לצד המטוסים — האנשים. מעל דפי גליון זה נפרסת גאלריה של דמו- יות מן החיל: רס״ר לוי, ראש צוות; שלושת האחים קאשי; איילין החמי שית; וטייס שחזר בתשובה. ודמות נוספת מיראז/ שהתרסק בתאונה, אך כל ה- קורא את הדברים החמים הנאמרים עליו מפי מי שטרח והחזיר אותו לחיים, מתקשה להאמין כי המדובר בכלי טיס ולא ביצור חי, נושם ובעל רגשות. ״מכת שמש" — כך קראנו לכתבה שהכנו על הבסיס בשארם־א־שייח׳, לפני שנפתחו מעליו ארובות־השמיים. לכתבה זו צירפנו את סיפור ליל השט• פון, כפי שסופר על־ידי החיילות וה- חיילים עצמם. את דיוקן הבסיס, לפני ואחרי המבול, אנו מקדישים באהדה לאנשינו בדרום הרחוק, בתקווה שה- שמש תחזור ותאיר להם פניה. השמיים במזרח־התיכון נעשים דחו- סיט, ומלבד חילות־האויר של מדינות האזור לוטשות המעצמות הגדולות עי- ניהן אל הנפט. דרכך אל ״הזהב ה- שחור״, שתעבור בנתיבי המזרח־התי־ כון, תהיה בעיקרה אוירית. אנו מבי- אים בגליון זה את הפרק הראשון בני- תוח ״המירוץ אל הנפט,״ שלאור ה- התפתחויות האחרונות באירן הוא לובש משמעות אקטואלית. כן פותחים אנו בסידרת כתבות על מטוסים להת- ראה מוקדמת, אשר חשיבותם הול- כת וגדלה ככל שהעומק האיסטראטגי של המדינה הולך וקטן. קריאה נעימה סא״ל אורי עוד רגע והמטוס מוכן )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון בעשור להופעתו פאנטום זה א ופי מאת מירב הלפדין בספטמבר טייסת פאנטומים, כוסית שמפניה ל• מלאת עשר שנים לבואם של מטוסים אלה לישראל. חגגו איתו רבים וטובים — כולם טייסים ונווטים של מטוס ה- פאנטום. עם החוגגים נמנו רבים מהמ- פקדים הבכירים ביותר, מתווי דרכו של חיל־האויר, שהשתייכו ועודם מש- תייכים לטייסות הפאנטומים. עשר שנים חלפו מאז נחתה הרבי- עייה הראשונה של מטוסי הפאנטום בבסיס חיל־האויר. עשר שנים לקליטת מטוס, ששינה את פני המזרח־התיכון. רכישתו של הפאנטום מידי האמריק- נים סימלה מיפנה בטווח התקיפה של מטוסי חיל־האויר. עד לבואו, קלט שרו לתקוף רק בגזרת התעלה. עם בו- חיל־האויר הישראלי מטוסים, שאיפ־ או, חלה התקדמות בנושאי תקיפות העומק ותקיפות הטילים וכן גדלה יכולתו של חיל־האויר מבחינת כמות החימוש שאפשר לשאת באויר. הפאנ- טום היה המטוס הראשון שהצליח להתמודד עם סוללת טילים •, לתקוף אותן ולהתחמק מהן, תוך יכולת הגנה על עצמו. הפאנטום הביא את טייסיו ליעדים רחוקים יותר, לרמת ביצוע דייקנית יותר ולאיכות לחימה גבוהה יותר. עד לבואו של הסקייהוק נמצאה יש- ראל במעגל של רכישת מטוסים צרפ- תיים. הפאנטום סימל פריצת־דרך ל- שוק האמריקני. התקדמות זו הובילה מטוסי הפאנטום ממזג בתוכו תכונות תקי- פה, יירוט וסיור. ביצועיו באויר מבוס- סים על שני מנועיו האדירים. הוא בעל כושר נשיאת פצצות של יותר משבע טו- נות. אב־הטיפוס של הפאנטום נועד ל- שמש מירט ועקב יכולתו באויר, הוסב לשמש גם כמפציץ־קרב. במקורו, לא תוכנן הפאנטום לניהול קרבות־אויר, אולם המוח היהודי ,,המציא פאטנט״ ושיגר את הפאנטום למרומים, כשאין לו מתחרים בכל המרחב האוירי של ה• מזרח־התיכון. ״המפלצות״ נוחתות ב־ הופיעו בשמי הארץ ארבעה מטוסי פאני 3 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון טוס מלווים בשובל עשן ובארבעה מטו סי מיראז׳ ישראליים. ההתרגשות הי־ תה עצומה. קבוצה של אישים המתי- נה בקוצר־רוח לנחיתה. הפאנטום הת- ממש. עד אז לא זכה מטוס ממטוסי חיל־ האויר למסעי־חיזור כה ממושכים ול- התעניינות מירבית של הציבור. הסיס- מות בנוסח ״תרום לפאנטום״ ו,,החלק שלי בפאנטום״ היו שגורות בפי כל. עד- יין זכורות לכל תרומות הנוער לרכי- שת הפאנטומים, נקל לתאר, לפיכך, את התרוממות־ הרוח, שאחזה בקהל, אשר צפה בנחי־ תת ארבעת המופלאים... סימוכין לכך ניתן למצוא בספר הטיסות דאז: ״ליד רה״מ, שרים, רמטכ״ל, אלופים, אור- חים, טייסים ומרגלים... כולם מחכים להגעת ארבעת הפאנטומים הראשונים. הנה הם: עשן רציני מלווה את הופע- תם מכיוון צפון. אפילו הציניים בינינו שתקו כשראו את המפלצות האלה נו- חתות.״ בומים עם מוראל מהיום שבו נקלטו ה,מפלצות׳ בטיי־ סות, הן נתנו את הטון — ועוד איך... חודשיים לאחר קליטת הפאנטומים הראשונים הפגינו טייסי הפאנטום את נוכחותו של המלך החדש בזירת־הקרב המזרח־תיכונית. בטיסה נמוכה בשמי קאהיר, השמיע פאנטום בום על־קולי ואלפי חלונות בבתי הדירות הנשקפים על הנילוס התנפצו. כדי להפגין נוכחות בצפון, נשלח כעבור חודשיים פאנטום לדמשק ולסביבתה. גם שם השמיע בום על־קולי אדיר ו...הזגגים שסיימו את העבודה בקהיר עוברים להמשך פעי- לות. הפעם בדמשק. על הבום העל־קולי ועל שאר הבומים ׳ של הימים הראשונים, סיפר תא״ל א׳ מפקדה הראשון של טייסת פאנטו- מים : ״בתחילת מלחמת ההתשה, שיערנו כי הדגמה ליכולתנו חייבת להתבצע כהוכחה מוחשית למצרים. המחשבה היתה, כי אין בכוחן של תקיפות ופ- גיעות להשפיע עליהם שיחדלו מהפ־ גזותיהם בתעלה. רצינו באפקט פסיכו- לוגי גדול, כדי שכל מצרים תשמע ותי- ווכח בכוחו של הפאנטום. המראנו מהטייסת במבנה לכיוון קאהיר. הגענו לבירה המצרית כמה בצע בום בטיסה שמעל למהירות ה- דקות אחרי הזריחה. המטרה היתה ל- קול. הבעייה העיקרית היתה שקאהיר היתה מכוסה כולה במערך טילים צ- פוף וקשה לחדירה. על־ידי תמרונים אויריים, הצלחנו לחדור לקאהיר ול- בצע את הבום. אין ספק, כי הדיווח הרב על הבום ותמונות החלונות המ- נופצים בקאהיר, השפיעו השפעה מור- אלית על שני הצדדים. הבום בדמשק וסביבתה היה שונה. ביצענו אותו בשעה אחת בלילה. הבה- לה היתה עצומה. היה זה לאחר נסיון כושל של מיג סורי לבצע בום מעל ל- חיפה. בו בערב התארגנו לביצוע הבום מעל כל ערי סוריה. המבנה שלי יועד לאיזור לאטקיה וחאלב. היתה זו טי- סה בלתי־שיגרתית. הלילה היה חשוך מאוד והקשה על ההתמצאות. לכל אורך הדרך טסנו מול הירח. ארבע שנים לאחר־מכן, נפגשתי עם תייר יליד סוריה. כשהתברר לי, שמו- צאו מחאלב, שאלתי אותו אם זכור לו בום על־קולי באזור חאלב. מה זה זו- כרו זוכר זו לא מלה! היתה אחת החוויות המרשימות בחיי״. חץ בשמי התכלת לתקופה של קליטת הפאנטומים אין אח ורע בתולדות חיל־האויר היש- ראלי. המטוסים נכנסו לפעילות מב- צעית נמרצת תכף לאחר הגעתם. היה זה בעיצומה של מלחמת ההתשה. חיל־ האויר ניצל את המטוסים הללו לפעי- לות אינטנסיבית נגד המצרים, נוכח הפגזותיהם על כוחותינו באזור הת- עלה. במלחמת־ההתשה ערכו המטו- סים גיחות ארוכות לעומק מצרים ו- חיכו קשות במערך ההגנה האנטי־אוי־ רי. תקיפות אלו שיבשו באופן משמ- עותי את בניית מערך העומק של סול- לות הטילים המצריות. כאמור, עם בואו של הפאנטום, נכנס חיל־האויר לעידן תקיפות הטילים. שהיה אז נווט צעיר, בתחי-ר׳, סא״ל לת דרכו בטייסת פאנטומים נזכר: ״מלחמת ההתשה היתה תקופה קשה ומכרעת, והיוותה ציון־דרך חשוב לגבי עתיד טייסות־הפאנטום. במקביל להקמת הטייסת, התחלנו את הפעי- לות המבצעית במרץ רב ובתנופה. מס- פר הגיחות, שביצענו, היה עצום בקנה־ מידה של היום. היינו קומץ לוחמים, שתפעל את מכונת־המלחמה המשוכ- ללת ביותר במזרח־התיכון, וזה יצר רס״ן שמואל חץ ז״ל, מפקד טייסת פאנטומים הראשונה בנו תחושת־גאווה ועליונות מושלמת הגובלת ברברבנות. כשהיינו חוזרים אחרי הפצצות כבדות בעומקה של מצרים, היינו מבקשים בקשר רשות ל- הפיל מיגים. תחושת הראשוניות ש- לוותה בהצלחה מבחינה מבצעית, ליכדה את אנשי הטייסת ברוח־צוות מיוחדת. היינו אחוזי התלהבות ומלאי בטחון עצמי״. התרוממות־הרוח היתה קצרה. מפקד טייסת הפאנטומים הראשונה, רס״ן שמואל חץ ז״ל, נפל בעת נסיון תקיפה של חיל־האויר על מערך הטילים המצ- רי. המכה, שנחתה על טייסות הפאנ־ טומים, היתה כבדה. רס״ן חץ ז״ל היה הטייס הראשון שטס בפאנטום מייד עם בואו לישראל. בתחומים רבים היה ראשון, כשאחרים ממשיכים את דרכו. דוגמה מאלפת לאישיותו של שמואל אפשר למצוא בסיפורו של אחד המכו- נאים הוותיקים בטייסת: ״יום אחד, במהלכה של מלחמת ההתשה, חזר אחד הטייסים מגיחה מבצעית. במהלך הנחיתה איתר תקלה במנוע. כשהגיע למוסך, היו כל המכונאים עסוקים ב- טיפול בתקלות במטוסים אחרים. עומס העבודה היה עצום. בלי לחשוב פעמיים, קיפל הטייס את שרווליו ונחלץ בעצמו לאיתור התקלה. ללא אומר ודברים, ביצע את הטעון תיקון — בשקידה וב- קפדנות. אותו טייס היה מפקד הט- ייסת, רס״ן שמואל חץ ז״ל. נפילתו של חץ סימנה מהפך רציני באוירה בטייסות הפאנטומים. אוירת המלחמה החלה לחדור היטב ללב הט- ייסים. מערך הפאנטומים ספג פגיעות 4 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון יגשר שנים של עליונות אוירית רבות מהטילים המצריים ועובדה זו יצרה מתח בטייסות. אף־על־פי־כן, נש- מר בטייסות מוראל גבוה. הסבר לכך נותן סא״ל ד׳: ״היינו קבוצת אנשים, בתהליך של שמחת יצירה, למרות איום ההשמדה התמידי. המאבק לחיים ו- מוות היה מנת חלקן של טייסות ה־ פאנטומים מדי יום. תחושת היחודיות בלטה ביתר־שאת, כי לציבור האזרחים לא היה חלק במתח העצום שנשאנו בקרבנו. לכן התגבשה בנו תחושת שו־ תפות־גורל״. פלא שהטיל לא התפוצץ באחת התקיפות נפגע מטוסו של תא״ל אי, אך, נחיתתו במטוס ההרוס הצליחה. נזכר תא״ל א׳: ״היתה זו אחת מת- קיפות הטילים השיגרתיות בתעלה. שימשתי כמוביל במבנה. בדרך למטרה ראיתי את אחת מסוללות הטילים מש- גרת טיל לעברי. היינו כולנו בעלי נס־ יון עשיר בתקיפות טילים. עד אותה גיחה נורו עלי בין פיכך ידעתי בדיוק כיצד להתחמק ול- המשיך במשימה. למרות הנסיון, היתה לי הפתעה רצינית בגיחה. זו היתה ה- פעם הראשונה, שהטיל לשימוש. ההבדל בין תר. זו היתה תמצית המלכודת. הסתבר ליו הורגלנו, הוא בגודל כי, ההתחמקות רק מנעה את הפגיעה הישירה. נגרם לי פיצוץ, שריסס את המטוס כולו. המטוס נוקב ככברה. נוצ- רו חורים בקוקפיט, שאפשר היה להס- תכל דרכם החוצה. המנוע השמאלי בער ובימני היו תקלות חריפות. כל מערכות הקשר במטוס נפגעו. איבדתי קשר אפילו עם הנווט. התא התמלא עשן סמיך. פניתי חזרה, תוך סימנים לנווט, שאול לוי ז״ל. השלכתי את ה- מטענים החיצוניים בתקווה לחצות את התעלה. מסביב היתה אש־תופת של נ״מ. במאמץ רב, תוך כדי פניות הת- חמקות עם מנוע אחד כבוי ואחד בוער, הצלחתי לתמרן ולחצות את התעלה. היה ברור לי ,שאנטוש את המטוס, אך לפחות יהיה זה בשטחנו. מתוך תחושת בטחון לא־מובנת החל- טתי להשתלט על המטוס ולהנחיתו ברפידים. המדפים לא ירדו ומאזנת אחת לא פעלה. לא היו כל לחצים הי- דראוליים, אבל ניתן להשתלט על המ- טוס במהירות מינימאלית של שר. הנחתי שיש לי בלמים, שכן זו מערכת־חירום שתאפשר לי לנחות ול- עצור. נחתתי במהירות גבוהה מאוד בגלל חוסר השליטה במטוס. אז הת- ברר לי, שאין לי מעצורים. לפיכך, לא המסלול. המטוס התגלגל במהירות קשר על הקרקע, כשהוא סוטה בהד- רגה מהמסלול, עד שירד ממנו במהי- רות עצומה ורץ על־פני השדה ללא כל יד מכוונת. המטוס עבר מרחק גדול בשדה וחלף סנטימטרים ספורים מת- עלות, בניינים, עמדות ותותחים. לק- ראת סוף הסיוט נמנע באורח־נס אסון בנפש: אחד ממפעילי רשת העצי- רה רץ מטר לפני אף המטוס ובמזל ג- דול לא נדרס. נחיתת הבלהה הסתיימה בעצירת המטוס על תלולית עפר ושבי- רת החרטום. כשירדנו בצעדים רוטטים מהמטוס, ראינו כמה התמזל מזלנו: כשהשלכנו את החימוש, שכחנו להשליך את טילי האויר־אויר. האש, שהיתה עדיין במ- נוע, הגיעה למקום שהטיל היה תלוי בו. חומר הנפץ נמס ורק באורח־פלא לא התפוצץ הטיל איתנו. המטוס תוקן ולאחר שנה חזר לשי- מוש. את טיסת־המבחן שלו ביצעתי אני״. הפלת טייסים סובייטים בנובמבר מיג־ 2000 אים קצת במתיחות : היה זה מיג רא שון, שהופל על־ידי פאנטום וקשה לח- זות מראש את תגובת האמריקנים, ה- מצרים ואפילו ממשלתנו. לרווחת כו- לם, עבר העניין בשלום. אם כך, אמר- נו, אפשר להמשיך לנגן... בחודש יולי רבות־האויר המסעירים של התקופה. במהלכו של קרב־האויר הופלו ארבעה מיגים, שהוטסו על־ידי טייסים רוסים. אחד מטייסי הפאנטום נזכר: ״ייחודו של הקרב עם הרוסים התב- טא בהיבט המדיני ובהיבט הטאקטי. עד אותו קרב לא נוצר כל מגע בינינו. הקרב עצמו הכיל משתתפים רבים ו- היו מעורבים בו סוגים רבים של מטו- סים. כוחנו כלל מבנה של ארבעה פאנ- טומים, בהובלתי, ו־ מיגים — מוטסים בידי רוסים — ניסו ליירט אותנו ללא־הרף. תחילת הקרב היתה בהפלת מיג על-ידי אחד המי- ראז׳ים. הטייס נטש בגובה רב ונשאר תלוי במצנח במשך כל הקרב ושימש לנו נקודת ציון. דיווחנו בקשר בלשון זו: ,נמצא מימין לצנחן, וכוי. הקרב היה קצר והטייסים הרוסיים הוכיחו 5 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון חוסר תכליתיות בלוחמה האוירית, ו כמעט שלא פעלו בצורה תוקפנית. הי- כלנו ארבעה מיגים ופגענו במטוס נו- סף. לאחר שלוש שנים, התברר, שגם המטוס החמישי נפל. ״קרב־אויר זה נחשב למוצלח ביותר והיה חיוני למערך הפאנטומים בשולי מלחמת ההתשה. הוא התבצע לקראת הפסקת־האש והיה אקט מסיים ומוצ- לח למלחמה לא משופעת בהצלחות. מבחינה מדינית ומוראלית, השפעתו היתה מיידית וחריפה״. דבקות במטרה חרף עוצמתם המדהימה של הפאנ־ טומים במהלך מלחמת ההתשה, המ- חיר היה כבד• טייסות הפאנטומים ספגו אבידות ופגיעות קשות. חלף זמן- מה עד שחזרו הבל למסלול מחדש. או־אז פרצה מלחמת יום־הכיפורים. ערב יוט־הכיפורים שררה אוירה רגועה ובטוחה : רק לפני חודש וחצי הפילו לסורים הביטחון בעוצמה האוירית וביכולת המבצעית. אך לרבים מטייסי הפאנטו־ מים לא היה כל ניסיון מבצעי לפני המלחמה. אומר רס״ן ז׳, מפקד טייסת פאנטומים: ״את תפקוד הטייסת הנ- כון בודקים רק פעם אחת, והמבחן הזה מתרחש רק בשעת מלחמה. מלחמת יוכדהכיפורים היתה המבחן הקשה ביותר של הטייסת והיא עמדה בו ב- הצלחה״. בני היה נווט צעיר כשפרצה מלחמת יום־הכיפורים. בסך־הכל חלפה שנה מאז הגיע לטייסת. שנתיים שירת בטיי- סת הפאנטומים, כשנשבה בנפול מטוסו בלב סוריה. על תחילת המלחמה סיפר : ״ביום הכיפורים הייתי בכוננות בטייסת. אי- תרע מזלי ואני הוא שקיבלתי את הט- לפון שהזעיק את הטייסת. במטוס ה- ראשון שהוזנק ישבתי אני והטייס שב- כוננות. ״כצעירים בטייסת, היה לנו אומנם ניסיון מבצעי כלשהו, אך במלחמה גי- לינו עד כמה היה מיזערי. בשעות הל- חץ הקשות של הטייסת קיבלתי שי- עורים טובים ומאלפים. לראשונה ב- חיי, נדרשתי להתמודד עם משימות, שכשלון בהן, פירושו מוות. זו הפעם הראשונה שבה הופקדו בידי חיים ו- מוות בצורה כה מרוכזת. עד היום אני תר מכל גורם אחר על דרך מחשבתי. רואה את הטייסת כגורם שהשפיע יו- ערך כמו דבקות במטרה בא לידי ביטוי במלחמה בצורה ממשית, יומיומית. למרות הפגיעות הרבות, המשכנו לטוס. ההחלטה האמיצה הזו השמיטה את כל המדכאות מהעקרונות שעליהם נש- ענה הטייסת״. עוצמתו של הפאנטום באה לביטוי מעשי במלחמה. כוחו היה בתוקפנו- תו. טייסות הפאנטום הקיזו דם יותר דור הולך ודור בא, אך פקידת המבצעים לעולם נשארת... מאשר אי־פעם. מערך הפאנטומים הנ- חית מכה אדירה, תוך הפגנת איכות אוירית מושלמת. ההודאה בעליונותה האוירית של ישראל לא קיבלה גיבוי בסיסמאות. טייסות הפאנטום, טייסות המחץ של חיל־האויר, שימשו חוד ה- חנית במלחמה, ותרמו את התקיפה המאסיבית בלב־לבו של מערך האויב. סא״ל ט׳, נווט וותיק בטייסת פאנ- טום: ״לפאנטום יש יתרון על המיג, כי מטיס אותו טייס ישראלי. לא על- יונות טכנית, כי אם המרכיב האנושי, הוא שקובע את גורל המלחמה. תמצית האמונה בכוחנו וביכולתנו לגבור על כל האוייבים. עליונות מבצעית זו כו- ללת את כל גילויי האנושיות שנראו במהלך מלחמת יוס־הכיפורים״. לבחור בדרך הקשה סא״ל ד׳ מגלה בסיפורו זווית מסו־ יימת מתורת הדבקות במטרה : ״יצאנו בשני מבנים לתקוף שדה־תעופה מצרי. בדרך נתקלנו בירי מפתיע, עיקש ועז־ עוצמה של טילי קרקע־אויר, ונותרנו הטילים, התבלבלנו בניווט. אחד המטו- חשופים לפגיעה. תוך כדי תמרון בין סים השליך את החימוש שלו. מטוסי מיג לכדו את המבנה שלפנינו. היינו צריכים לעבור במערך הסבוך של טי- לים מתעופפים, חסרי בטחון בכיוון, ועם מטוס אחד לא־חמוש. התלבטנו אם להמשיך במשימה היעודה או להכ־ נס לקרב־אויר עם המיגים שפיטרלו סביבנו. קרב־אויר היה פיתרון קל יו־ תר, שכן היתרון שלנו באויר הינו נתון בסיסי כמעט בכל מצב אפשרי. הסיכוי שלנו לזכות בהפלת מיג — ובהוקרה מפורשת על כך — היה גבוה, ולמרות זאת, החלטנו לבחור בדרך הקשה ול- המשיך במשימה. ״היעד שלנו היה להטיל את הפצצות בשדה־התעופה ולנטרל אותו. בתום ה- תקיפה, ניגשו אלי שני טייסים צעירים, שטסו במבנה והתלבטו כמונו באותה נקודה. כשאמרו לי, שההחלטה שלנו, כמובילים, שימשה עבורם דוגמה להח- לטה בוגרת ואחראית, הרגשתי שע- שינו את המעשה הנכון. מסתבר כי סי־ כנו את חייהם של אותם טייסים מ- תוך הכרה, ולמרות זאת, חיזקו את ידינו והבהירו לנו שהם סומכים עלינו. אמנם אין זו תעודה על הפלת מיג, אך זה היה חזק יותר״. לפאנטום יש אופי. זו נחלתו הבל- עדית — כך מסכימים הכל. לא שיש בזה רק יתרונות, חלילה ! מודה סרן ח׳, טייס בטייסת פאנטומים וותיקה : ״מרחב השגיאות של טייס הפאנטום כמעט אפסי. אם אתה שוגה באויר — המטוס מעניש אותך עונש כבד. הפאנ- טום אינו פשרן, אלא נוטר ונוקם. שום טעות באויר אינה נסלחת, ולכל יש מ- חיר. לכן, עליך להיות דייקן באויר, כדי להסתגל לאופיו הקפדני של המ- טוס״. קשר נפשי, כמעט משפחתי הקשר עם הפאנטום אינו רק קשר פיסי, אלא נפשי, כמעט משפחתי. יש הזדהות מושלמת בין המטוס וטייסו. על כך אומר סא״ל ט׳: ״הטיסה בפאנ־ טום הפכה לחלק מחיי. ללא הטיסה אני מרגיש כנכה שנטלו ממנו את כסא־ הגלגלים. הטיסה עיצבה את קצב ה- מחשבה שלי, השפיעה על ההתנהגות ובנתה חלקים חשובים מאופיי. הער- נות, התגובות המהירות, הביצוע המיי־ די והמחשבה נטולת הספקולציות — כל אלו מנת חלקי בפאנטום״. 6 המשך בעמוד )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון היסעור לסעד נולד מאת אהרון לפידות ״...בהתחלה לא אהבתי אותו״, מעיד סא״ל )מיל.( י׳, הטייס הוותיק, על היסעור; בגיגוד למטוסים אחרים אותם הטסתי בעבר, נדמה היה לי ב- תחילה שזהו מטוס בלי נשמה״. ״אתה מבין,״ הוא מסביר, ״לכל מטוס יש אופי משלו. הסופר־פרלון, למשל, הוא מטוס נשי, עדין, שמוכר- חים להתייחס אליו בהבנה רבה; תא־ הטייס של המיראז׳, למשל, תפור עליך כמו חליפה. כל מתג וכל כפתור נמצ- אים בהישג יד, ואתה יושב לך בתוכו בנוח ומרגיש בבית. ״אבל היסעור... היסעור, למרות ש- הוא גדול כמו בית, הוא אינו נותן לך הרגשת ביתיות. הייתי אומר, שזוהי מכונת־טיסה, יותר מאשר מטוס... זהו מין ארגז מעופף ענק עם המון מער- כות. אומנם הוא חזק, מתמרן היטב, אבל הוא אינו ,חם׳, הוא אינו ,עוטף׳ אותך בתוכו. הוא רועש, הוא רועד, הוא מצווה באוזניים... אתה יושב לא בנוח, קשה לך להגיע לכל מקום בתא, בקיצור — חצי־שנה טסתי עליו, וק- שה לומר שנהניתי.״ ״אהבה״ ממבט ראשון בין טייס ו- מטוסו, אף שאינה דבר נדיר, לא הת- לקחה, איפוא, בין י׳ ובין המסוק ה- אירע דבר־מה, אשר גרם לטייס רב־ גדול. אולם, במלחמת יום־הכיפורים העלילות לשנות את דעתו ולהצהיר ב- חום : ״פתאום מסתבר, שזה מטוס אתהבדרךכלל כמעט ללא מיגבלות. מגיע למיגבלה של המטוס לפני שאתה מגיע למיגבלות שלך, אולם ביסעור ה- מצב הוא הפוך: המיגבלות של הטייס באות לידי ביטוי הרבה לפני מיגבלות המטוס. אפשר לומר, שליסעור יש פשוט עודף ביצועים. טייסיו אינם מסוגלים למצות את כולם בלי להגיע אל קצה מיגבלותיהם האישיות והמקצועיות. היסעור נותן לך מבחינה מקצועית כל מה שאתה צריך: בכל מקום, בכל זמן, בכל משימה. היסעור אינו מסוק לעי- תות שלום. הוא אינו מיועד להטסת אח״מים. גולדה, למשל, לא אהבה ל- טוס בו, ובצדק: היסעור לא נועד ל- נסיעות ולטיולים. הוא נולד למלח- מות !״ על ג׳אבל עאתקה סא״ל י׳ לא היה היחיד, שגילה את אפשרויותיו של מסוק היסעור בעק- בות מלחמת יום־הכיפורים. רבים מס- כימים, כי בתחומי פעולתו זהו מסוק ללא תחליף. ואומנם, ספק אם מצוי לבצע את אשר ביצע היסעור של י׳ כלי־תעופה ומלחמה אחר, המסוגל בג׳אבל עאתקה שעל גדות מפרץ סו- אץ. ספק גם אם טייס אחר, מנוסה, אמיץ ונחוש־פחות בדעתו — מסוגל היה לעמוד באותה משימה. הדבר היה בשבוע הראשון של מל- חמת יום־הכיפורים. המצרים כבר חצו את תעלת סואץ לכל אורכה, וביססו ראשייגשר בצד שלנו. על יי, שהיה אז מפקד טייסת יסעורים, הוטל להטיס בשני מסוקים שני תותחי מ״מ, ולהנחיתם, על צוותיהם, על פיסגתו של ג׳אבל עאתקה שממערב לסואץ. בשלב ההוא של המלחמה טרם היה ההר בידינו. הוא היה בלב הכוחות המצריים, עמוק מאחורי קוויהם הקדמיים. התותחנים היו אמורים להפגיז את ציר סואץ־קאהיר ואחר־כך להתקפל ולחזור בדרך בה באו — כלומר באמצעות היסעורים. בפקודת־המשימה שקיבלו הטייסים רב היה הנסתר על הגלוי. בעיקר הציק בהיעדרו נתון אחד חשוב: הטמפרא־ טורה במקום. חוסר המידע באשר ל- מידות החום באזור־הנחיתה הקשה על הטייסים להחליט מה יהיה משקל הציוד אותו יקחו )ככל שעולה הטם־ פראטורה בסביבה בה מתפעל המסוק — יורד כושר־הנשיאה שלו(. אולם ל- ד )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאוןV • ׳ אחר שהמריאו עם הציוד והגיעו אל בסיס-היציאה לפעולה שברפידים, התברר שהחום גבוה מאוד. הם נאל- צו, איפוא, להשאיר במקום חלק מכ- מות החימוש, ובשעה ריאו לפעולה ועימם התותחים, הצ- יוד והכוח הנלווה. תחילה פנו דרומה, לעבר ראס־סו־ דאר. מחשש שיופלו בשוגג על־ידי כו- חות הנ״מ שלנו, יצרו עימם היסעו־ רים קשר לאחר מאמצים מרובים, דיווחו על מעברם באזור והמשיכו ב- טיסתם. מעל ראס־סודאר פנו היס־ עורים מערבה, חצו את הים, וטסו צפונה לאורך החוף בגובה נמוך מאוד. הם התקרבו לג׳אבל עאתקה מצד דרום, ומייד — תוך כדי הגישה — יכולים היו לזהות מחנה צבאי מצרי גדול, הפרוש על מורדות ההר. כשהגיעו המסוקים לאחר הנחיתה התברר לטייסיהם, שהשטח אינו כ- שיר לנחיתה בהיותו סלעי מדי. כמו- כן הבינו אנשי הכוח כי אי־אפשר יה- יה בשוס־אופן לתקוע באותו המקום את היתדות המייצבות את התותח. למזלם, נחזתה אפשרות זו מראש. מפקד יחידת־התותחנים היה במקרה גיאולוג במקצועו, ורק מתוך התבונ- נות בתצלומי־האויר של האתר איבחן כבר לפני היציאה, כי האדמה סלעית מדי. הוא בחר, איפוא, מראש אתו־ הנחתה אלטרנאטיבי. לשם פנו עתה המסוקים, נחתו ופרקו מעליהם את לפי התכנית, היו התותחנים אמו- התותחים. רים לירות במשך ״להתקפל״. הירי החל כמתוכנן, וב- משך כל אותו הזמן חגו היסעורים מעל המורדות הדרומיים של ההר, ב- ציפייה מרחוק. הטייסים המתינו ל־ קריאה בקשר מן הכוח, על־מנת לשוב ולנחות ולאסוף את הלוחמים ואת ה- תותחים. אל תוך הענן בתחילה ״דפק״ הכל לפי התכנית במדוייק. התותחים ירו, סיימו, וה- קריאה בקשר הגיעה במועד. י/ במ- סוק הראשון, היה בהרגשה מרוממת. ,העסק נגמר, חוזרים הביתה׳, חשב לעצמו. אולם, לאמיתו־של־דבר, ה• ״עסק״ טרם התחיל. אולי בגלל הל- חות שבאויר, נוצר לאחר הירי ענן סמיך ושחור ממש מעל למקום בו נמ- צאו התותחים. הענן כיסה את גה וי׳ מצא את עצמו פתאום טס ב- תוכו. הוא יצא מתוכו וריחף בקרב- תו, ממתין שהענן יתפזר. תוך כדי כך נסק ופנה מעט דרומה. במרחק של 4 את המחנה המצרי. כיוון שהכוח כבר ירה שעה ארוכה וגילה בכך את קיו- מו ומקומו, ברור היה שהקפתו על־ ידי המצרים היא נלתי-נמנעת והיא שאלה של זמן בלבד. י׳ ניסה לשוב ולהיכנס אל תוך ה- פר, אך ללא הצלחה. הראות היתה ענן ולאתר את הכוח עוד פעמים מס- אפסית. ״זה היה רגע איום״, סיפר, ״לא הצלחתי בשום אופן להיכנס אל תוך הענן וידעתי בבירור, שאם אני משאיר אותם שם עוד מעט — יחזור על עצמו סיפור הל״ה.״ כמוצא אחרון, נקט י׳ צעד נועז ומסוכן. למרות שהיה בלב־ליבו של שטח אוייב ומחנה מצרי גדול היה ודאי עסוק באיתור הכוח המצוי ב- שטה, ירד היסעור לגובה מפני הקרקע וזוקוריו הגדולים דלו- קים על־מנת לסרוק את השטח. כא- שר ״נסע״ ההליקופטר כך — מטרים ספורים מעל פני הקרקע ובאורות מל- אים — ביקש י׳ ממפקד הכוח לירות ראקטות כלפי מעלה. תחילה לא נראה דבר, אן מקץ כמה שניות רבות־מתח התגלו בזו אחר זו, מתוך הענן, הילות האור. המסוק פנה לעברן. תוך כדי כך היה המכונאי־המו־ טס קורא בקול את הספרות שהורה מד־הגובה. האלקטרוני. ״לא היה שום צורך לשמוע את המספר אותו קרא הבחור,״ נזכר י׳ בחיוך, ״מספיק היה לשמוע את הטון שלו: ככל שהגובה ירד — עלה קולו של המכונאי לגב- הים...״ בעזרת ״גוזניקים״ שהודלקו על ה- קרקע, הצליח י׳ להנחית לבסוף את המסוק בקרבת הכוח. אולם אם סבר שבזה תם סיפור־התלאות של הטיסה — הועמד במהירה על טעותו. י׳ החליט, שמוטב לא להכניס גם 8 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון את המסוק השני לתוך הענן. הכניסה היתה מסוכנת ומסובכת. אולם, כדי שלא להשאיר ציוד, החליט לנסות ו- להעמיס על מסוקו שלו את שני ה- תותחים, למרות שידוע היה, כי הד- בר כמעט בלתי־אפשרי. את התותח הראשון הכניסו פנימה בקושי ובמאמץ, כיוון שה״ווינצ׳ים״ )ווים מושכים( של המטוס נתקלקלו. לאחר שהתותח כבר היה בפנים, הת- ברר כי הוא הוכנס במהופך: כמעט ולא נותר בשל כך מקום לאנשים במ- סוק, שלא לדבר על התותח השני. כל המאמצים לדחוף את התותח השני פנימה עלו בתוהו, והזמן הלך ואזל במהירות. רבים היו מתייאשים בוודאי בשלב זה ומפקירים בשטח את התותח השני על־מנת להציל לפחות את האנשים ו- להמריא במהירות. אך לא איש כי׳ יוו- תר. הוא הרחיק את האנשים מסבי- בות המסוק והמריא לעבר וואדי סמוך. הוא נחת על שפתו, בזווית מעוררת חלחלה: ״אף״ המסוק היה מופנה אל תוך הוואדי וגחונו שעון על השפה בשיפוע חד. האנשים הסיעו את התו- תח לעבר המסוק הנטוי והחליקוהו פנימה. התותח אומנם החליק פנימה והצליב קנה עם התותח הראשון, או- לם חלק מגופו נותר משורבב בחוץ, כך שאי־אפשר היה לסגור את הדלת. בבל זאת לא אמר י׳ נואש. בעדינות רבה, לאט־לאט, סגר את הדלת, כך פנימה. התותח נתחב, הכוח מיהר ל- שהיא דחפה בהיסגרה את התותח היכנס פנימה, הדלת נסגרה והמסוק המריא מהמקום ללא שהיות, חומק מתחת לאפם של המצרים. הדרך חזרה לא עברה בלי תקלות. השהייה הארוכה על ההר גרמה לביז־ בוז דלק רב, דבר שגרם לדאגה מרו- בה. גם משאבת הדלק התקלקלה. או- לם מצב הדלק הדאיג פי כמה. ״כל הדרך היינו עסוקים בחישובי דלק — יספיק או לא יספיק,״ סיפר י׳. ״הי־ תה לי הרגשה, שהמטוס ייתן כל מה שיש לו. זה היה קצת מצחיק, לחשוב ככה, כי בין כך ובין כך המראנו כב- דים, עם שני תותחים במקום אחד. אבל כל הדרך חשבתי: הרי דלק המטוס מוכרח לשרוף, שאחרת הוא לא היה טס. ובכן הוא שורף דלק ו- טס. ברירה היתהו המשכנו לטוס ו- הגענו.״ כאשר הגיעו בשלום, ניגש אל י׳ סא״ל אחד מהצנחנים ואמר לו: ״תדע לך; כשראו החבריה את הענן ושמעו על קשיי הכניסה של המסוקים הם היו קצה מודאגים — אבל אני ידעתי שלא תשאירו אותנו בשטח.״ הוא צדק, כמובן. טייסי היסעורים לעולם אינם משאירים איש בשטח או־ ייב. פצועים חולצו69 בלילה ארוך אחד, מיד לאחר הפס־ הכיפורים דד אחד, מוטס גם הוא בידי י׳ מעל שדה הקרב העגום. בהקפות ארוכות, בנחיתות והמראות רבות, חילץ פצועים שהיו מפוזרים על-פני שטח נרחב, לאחר הפגזה קשה של המצ- רים. שכבת ערפל עבה — תוצאת אבק־ הקרב, הלחות והעשן — נחה על ה- קרקע עד לגובה של כ־ לא יכול היה להגביה במסוקו מעל ל־ קרקע• המסוק טס, איפוא, נמוך, ב- תוך הענן הקודר, והגיע לכל פצוע ופ- צוע כשהוא מכוון על־ידי ראקיטות ו- פנסי מכוניות. בזה אחר זה, עד הא- חרון, הועלו הפצועים למסוק. משם הועברו לפאיד, והמקרים הקשים ש- בהם הוטסו אל העורף. כך, תודות ליסעור ולטייסיו, ניצלו חייהם של ה- פצועים. לא היתה זו הפעם האחרונה בה השתתף המסוק הגדול במשימות הצ- לה. קבוצת המטיילים, שנסחפה בשי טפון בנחל דרגות בחורף שלאחר־מכן ונמשתה מנקיקי הוואדי המוצף אל המסוק המרחף מעליהם, ודאי תז- כור גם היא את היסעור לטובה. הרמת מכ״מ סובייטי היסעור הצטרף לחיל־האויר עם תחילתה של מלחמת ההתשה, בד ב- בד עם רכישת מטוסי הפאנטום. ה־ 9 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון מבצע הראשון בו התפרסם היה מבצע ״הרמת״ המכ״מ המצרי מאזור ואס־ ערוב, באזור מפרץ סואץ. המבצע הד- גים את יכולתו של היסעור להתיק ממקומם משאות־ענק, ולהעבירם ל- מרחקים. מטרת המבצע היתה, כזכור, להביא ארצה בשלמותו מכ״מ סובייטי לגו- מכ״מ שגרם׳ בה נמוך מדגם ״כאב ראש״ לא־קטן למטוסי חיל־ה־ אויר, אשר תקפו במצרים. המשימה הוטלה על טייסת היסעורים בסוף דצמבר המסוקים ארצה. למשימה נבחרו שני מסוקים: האחד, מוטס על־ידי אל״מ נ׳ אמור היה לשאת עימו את קרון המכ״מ עצמו, והשני, מוטס על־ידי סא״ל ע׳, אמור היה לשאת את קרון האנטנה. כוח־הפשיטה של צה״ל כלל מהנ- דסי אלקטרוניקה וטכנאים, שתפקידם היה לנתק את האנטנה, כך שניתן יהיה לשחזר את צורת חיבוריה. לאחר שהונחת הכוח וכבש את ה- מוצב — נקשר קרון המכ״מ אל מת- לה המסוק של אל״מ נ׳. המסוק המ- ריא כשהוא מניף עימו את קרון ה- מכ״מ, שמשקלו מעל קו החוף של מפרץ סואץ, נדל- קה במסוק נורת־אזהרה של המערכת חמורה ביותר. כי זאת יש לדעת: ל- ההידראולית. משמעות הדבר היתה יסעור שתי מערכות הידראוליות מק- בילות, המשמשות לניהוגו. אם שתי המערכות יוצאות מכלל שימוש — אין המסוק יכול להמשיך לטוס. במקרה כגון זה, שבו מערכת אחת יוצאת מ- כלל שימוש, קובעות הוראות־היצרן שעל המסוק לנחות מייד: אין לדעת מתי תתקלקל המערכת השנייה, ודי בפגיעת קליע אחד במערכת הצינורות — כדי להפיל את המסוק כולו. בפני אל״מ נ׳ ניצבה, איפוא, ברי- רה קשה ביותר, להשליך את הקרון היקר כל־כך למים ז אין ספק, שהיה בכך להגדיל את סיכוייו להחזיר את המסוק בשלוט. אולם אל״מ נ׳ בטח במסוק, והחליט להמשיך ולנחות מ- ייד עם הגיעו לחוף הישראלי. באותה שעה הניף היסעור השני — זה של אל״מ ע׳ — את קרון האנט- נה, שמשקלו היה ״רק״ ויצא בעקבות אל״מ נ׳. מקץ כחצי־ שעה של טיסה מורטת עצבים, הגיע המסוק הראשון לחוף הישראלי, הו- ריד את הקרון ארצה — ונחת. המ- סוק השני הנחית גם הוא את שללו ואחר נרתם להעביר את קרון המכ״מ לנקודה נקבעה מראש. הקרון הכבד נקשר למסוק של ע׳, שהחל להמריא. תיכף לכך החל היס- תחה, יציבות המסוק הופרה, הוא עור מיטלטל בחוזקה. דלת הקרון נפ- היטלטל באויר לכל עבר. שוב הת- עוררה הברירה הכואבת: להטיל או לא להטיל את המטען ארצהו ושוב הכריע האמון במסוק וחרף הקשיים הובא הקרון בשלמותו אל היעד. הסורי כבר היה כחול... ״תקופת מלחמת־ההתשה היתה, ,תקופת פריחה׳ ליסעורים״ — נזכר סא״ל ע׳. בכל שבועיים היו לנו מס- פר מבצעים בעומק קווי האוייב, מב- צעים שהשפיעו בצורה דראסטית על מהלך המלחמה. פיצוץ תחנת־הכוח ה- מצרית בנג׳ע חמאדי, למשל, נתן לנו שלושה חודשים של שקט יחסי. זמן זה נוצל לבניית בונקרים, שהפחיתו את מספר נפגעינו בצורה משמעותית.״ כאמור, היסעור — לסער ולמלחמה נולד. זהו המסוק הראשון שנבנה כ־ מסוק צבאי לכל דבר: מערכותיו ה- חיוניות מוגנות על־ידי שריון. לא אחת שבו היסעורים ממשימות עם פגיעות קליעים בגוף, ברוטור ובזנב — אך המשיכו לטוס כהלכה. למרות שהיסעור נראה מסורבל ו־ כבד־תנועה — הריהו המסוק המהיר ביותר הקיים כיום• הוא מהיר אפילו ממסוקי הנ״ט החדישים, כדוגמת ה- קוברה הקלילה למראה. על ״תחרות״ מאלפת בין יסעור ו־ 10 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון בין סופר־פרלון ובל, מספר סא״ל י׳ מפקד טייסת יסעורים: ״בקרב־הא- ויר המפורסם שקדם למלחמת יום- הכיפורים, בו הופלו ג מיראז׳ שלנו. הטייס צנח בים, מול חוף לבנון. כשיצאנו לחילוצו היו ה- בל והסופר־פרלון מעט לפנינו. החלה תחרות מי יגיע ראשון לטייס. חלפנו על־פני המסוקים האחרים בערן מול קו ראש־הניקרה וניגשנו לחלץ את הטייס מתון המים. בינתיים נודע לנו, כי בקירבת מקום, במים, מצוי גם טייס סורי. מטוס פאנטום סימן לנו את מקומו ואיתרנו אותו מייד. לא ידענו אס ירצה לבוא איתנו או לא. והאם הוא חמוש. ליתר ביטחון ירדנו נמוך מעליו. הריחוף עשה גלים בים. הגלים הפכו את הסירה שלו, והטייס הסורי נפל למים. כשהרמנו אותו הוא כבר היה חסר יכולת להתנגד. למע- שה׳ הוא היה כבר די כחול... בדרך לבסיס, כשבבטן היסעור שלנו שני טיי- סים/ שנמשו מן המים, חלפנו שוב על פני הסופר-פרלון והבל. מכאן, האם יש ספק איזהו המסוק המהיר מכו- לם ו״ עדיין ללא תחליף לדעתו של י׳, היסעור הוא המסוק ״הכי־טוב בכל דבר: טס הכי־רחוק, הכי־מהר, והוא הכי־זריז ביכולת ה־ תימרון. יש לו המכשור המעולה ביו- תר והוא וורסאטילי בצורה יוצאת- מן־הכלל.״ על מידת הדיוק של מכשור היס- עור מספר סא״יל ע׳: ״באחד המבצ- עים שלנו באזור קונייטרה הסתבר לנו, שיש הבדל בין דיווחי מערכת־ ההכוונה של המטוס ובין ההזדהות שלנו בשטח. לאחר בדיקה קפדנית של הפרטים, התגלה כי נפלה טעות בסדר גודל של למעלה מק״מ אחד במפות שהיו בידינו!״ למרות שהיסעור חוגג בימים אלה את יום הולדתו ה־ עיליו רואים לו תחליף באופק. ״לא זו בלבד, שעדיין לא מצוי בעו- לם מסוק שיהווה תחליף ליסעור,׳' או- מר רס״ן א׳ )שהוא במקרה או שלא במקרה, מפקד טייסת יסעורים( — ״אלא שעדיין לא החלו לתכנן אותו אפילו• היסעור ישמור, לפי הערכתי, עוד כ־ לא מחירו, לא קשיי האחזקה ולא הקושי בהטסתו מרתיעים את טייסיו. גם לא התאונות — ואלו קורות לעי- תים. ״תראה,״ אומר רס״ן א׳ בלהט, ״ל־ אמיתו־של-דבר, אין בטייסות יסעורים תאונות רבות יותר מאשר בטייסות־ קרב. אלא, שאם כבר קורה אסון — קנה־המידה שלו גדול. אם נפגע חלילה מטוס־קרב באימונים — נפגעים טייס אחד, או שניים. אך אם נפגע, חלילה, יסעור, נפגעים עשרות האנשים שבתו- כו. בכל מלחמת יום־הכיפורים הופלו לנו שני יסעורים. במלחמת ההתשה ה- ממושכת, שבה ביצעו היסעורים עשרות ומאות גיחות מסוכנות ונועזות בעומק האוייב — לא הופל אף מסוק אחד.״ זאת לא משום שלא ניסו להפיל או- תם. ניסו, אך לא הצליחו. בפי סא״ל י׳ יש סיפור המדגים זאת. הדבר היה בעיצומה של מלחמת יום- הכיפורים. הפעולה בה מדובר נועדה לנתק כביש־גישה חיוגי על-ידי פיצוץ גשר שלרוחבו. הגשר נמצא במרחק כ־ שעה־וחצי טיסה מגבול ישראל, ואת הפיצוץ צריך היה לבצע כוח צנחנים בן הכוח הונחת במרחק שני ק״מ מה- יעד והחל ללכת ברגל לכיוון הגשר. עם תום ההנחתה המריא היסעור מ- ייד, אולם שניות ספורות לאחר שהג- ביה, חשכו עיניו של יי, הטייס : על ה- כביש, במרחק קצר מאוד מהכוח הפו- שט, עצרה משאית צבאית. כמה עשרות חיילים קפצו ממנה, תפסו עמדות ל- אורך הכביש, ופתחו באש על כוחותי- נו. מפקד הכוח גילה תושיה רבה. הוא לא השיב באש, אלא הוליך את הכוח במסע מזורז לעבר גבעה סמוכה והת- בצר בה. מקלחת־ראש קרה בשלב זה היה היסעור קצר בדלק, וי׳ מיהר, איפוא, לחזור לבסיס. בדרך חזרה שמע בקשר, כי מפקד הכוח מב- קש פינוי חפוז, שלא כמתוכנן. ברגע בו נחת היסעור בבסיס, כבר המתינה לו ההוראה לטוס מייד בחז- רה ולאסוף את הכוח. טייס־המשנה והמכונאי־המוטס הת- חלפו — וי׳ יצא שוב בדרך הארוכה דיווחים בקשר: תיאורי מפקד הכוח אל הכוח. במשך כל הטיסה האזין ל- על מצבו הפכו קודרים מרגע לרגע: האוייב הקיף אותם משלושה צדדים בשיריוניות ומיגים הטילו לעברם נו- רים, כדי להאיר את הגבעה. למרות המתח העצום בו נמצא — הכריעה העייפות את י׳ והוא חש ש- הוא נרדם על הגאי המטוס. בשארית כוחותיו ביקש מהמכונאי־המוטס ש- יריק על ראשו מימיות מים — והמק- לחת הקרה אומנם החזירה אותו ל- חושיו• המטוס יצר קשר ישיר עם מפקד הכוח על הקרקע. זה דיווח, כי אפשר להיכנס רק מצד אחד — וגם פתח זה היה הולך ונסגר במהירות. האוייב קרוב מדי — ולפיכך אין לו, למפקד הכוח, אפשרות להדליק אור, ולו הק- טן ביותר, כדי לסמן למסוק היכן לנ- חות. ״טסנו בעזרת המכשירים בלבד,״ מספר י׳, ״לפתע שמעתי את המפקד צועק בקשר: ,אני רואה אותך מטר לפנינו!׳ יחד עם קבלת הדיווח הרגשתי, כי צרור אדיר פוגע במסוק. מייד פתחתי מנועים ונסקתי חדות כל- פי מעלה. המסוק התמלא בריח של שריפה — אבל המשיך לטוס כאילו לא קרה דבר. לאור זאת ביקשתי מ- מפקד הכוח שבכליזאת ינצנץ לנו בפ- נס — לשניה ממש — כדי שנוכל לנ- חות לידו. הוא הדליק פנס-כיס ואני נחתתי לידו. עוד בטרם נפתחה הדלת כדבעי — כבר ישבו כל הלוחמים במ- סוק. זו היתה ההטענה המהירה ביו- תר שראיתי בחיי המסוק המריא מייד, ובו־ברגע נחת על הגבעה מטח מרגמות אדיר — ב- דיוק במקום בו עמד היסעור אך רגע קודם־לכן! טרם הספיקו אנשיו ונוס־ עיו לנשום לרווחה — וצרור נוסף פגע במסוק. חייל אחד נפגע וחורים רבים נפערו בדופן המטוס, אולם היסעור המשיך לטוס ללא הפרעה וכעבור שעה וחצי כבר נחת בבסיס. לאחר הנחיתה זוהו פגיעות בכל חל- קי המטוס — במכלי הדלק, בלהבים, בגוף בכל מקום. אבל היסעור לא כשל. לזכותו של חיסעור עשרות ומאות מבצעים נועזים מסוג זה ונועזים מא- לה• רבים מטייסיו ואנשי צוותו טוע- נים, כי מלוא יכולתו של היסעור טרם מוצתה, וכי עם כל עלילותיו עד כה — ״הוא עוד יוסיף ויפתיע״. 11 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון•1 היסעור הצלה מפיס ג ת החו הדבר היה בנובמבר לח לתפוס ולהחזיק בשיא החרמון. בגלל החיפזון ומסיבות אחרות עלה הכוח על ההר ללא די אמצעים להתגוננות מפני הקור, השלג, הקרח ושאר פגעי מזג־האויר. ימים ארוכים שהו החיילים על ההר כשהם נתק- לים בסופת שלג ובפגעי טבע אחרים. כל ניסיונותיהם להיחלץ ברגל עלו בתוהו• הם הלכו ונחלשו, ומצבם נראה כלאחר ייאוש. ישועתם הגיעה מן השמים, פשוטו כמשמעו. מסוק יסעור בודד, שחג ללא לאות במשך שעות כדי למצוא פירצה בענן שרבץ מעל פסגת ההר, נחת וחילץ את הפגועים ביותר מבין החיילים הקפואיט־למחצה, כשהוא מפיח תקווה ורוח־חיים בנותרים. כעבור שעות מעטות נחת יסעור שני ופינה גס אותם. פעם נוספת נרתם המסוק הענק למשימת הצלה קשה ודרמאטית: לרשימת ״בעלי חובו״ נוספו צנחנים, אותם הציל מקפאון וממוות. שש שנים לאחר מעשה שבו ונפגשו המצילים והניצולים: טייסי היסעורים ואנשי הצנחנים שהיו על ההר. הפגי- שה הנרגשת נערכה בחסות בטאון חיל׳־האויר, ואנו מביאים כאן, כלשונם, מקצת הדברים שנאמרו בה. פתח ואמר סא״ל אהוביה, מפקד כוח הצנחנים: המשימה של הכוח הזה היתה לת- פוש את שיא החרמון, שגובהו מטר. האמת היא, שהיה אילתור מ- היר, ועלינו למעלה ללא אמצעים מת- אימים. לא היינו מודעים כלל לבעיות של הגובה והקור, ולא היינו ערוכים לשהייה ארוכה במקום כזה. ובכן, המשימה היתה לתפוש את שיא החרמון, לאחוז בו ולדווח משם על המתרחש סביבו. עמנו היו מסופ- חים גם אנשי חיל־הנדסה ואנשי תות- חנים. עם הגיענו לשם התחילו להטיס אלינו ציוד גידור והתבצרות, אבל ציוד לאנשים עצמם כמעט שלא הגיע. הת- בססנו, אם כן, על שלוש גבעות חשו- פות, סלעיות. הכל שם סלע. בקושי חפרנו שוחות אישיות. מאוחר יותר הגיעו פחים לכיסוי עמדות, אבל זה הכל. הודיעו לנו כל הזמן שמכל הצ- דדים יש חוליות קומאנדו של הסו־ רים, ואומנם הם היו סביבנו בטוו- חים של אותם יצאנו בכל ערב למצוק, וזרקנו כמה רימונים כדי להבהיל אותם. פעם אחת יצרנו עמם מגע אש וסי־ לקנו אותם. בהתחלה היה מזג־האוויר סביר למדי. חוץ מקור ורוחות. יכולנו לר- אות את השמיים ואת דמשק מתח- לרגלינו. ראינו את העיירות הסוריות, תינו, וראינו את לבנון ממש מתחת וכמו־כן ראינו את זרימת הצבא ה- סורי. ראינו אפילו את שדה־התעופה של דמשק דרך המשקפות שהיו לנו, את מחנות קנקר וכל מה שמתחת ל- רמה. והנה, באחד הימים, היה זה, כמ- דומני, אלון גלילי שאמר: רבותי, הש- מיים מתקדרים! ובאמת ראינו את השמיים מתקדרים לכיוון שלנו. לא הספקנו לזוז, ובאה סופה. ברד וקור אימים ירדו עלינו. למעשה מאותו ה- רגע התחלנו להילחם בתלאות מזג היתה זאת סופה איומה, שהגיעה אויר• למהירות של יותר. הרוח שרקה נוראות והביאה איתה קור אימים, כעבור יום־יומיים הפך לברד, והברד הפך שלג והקפיא את הכל. קודם כל את המזון, אחר כך הגאז, את המים, ולבסוף — את האנשים עצמם. לא היה לנו, למעשה, שום ציוד כנגד הקור והסופה. כל מה שלבשת, וככל שהתכסית — שום דבר לא עזר. לא לכולם היה במה להתכ- סות. חלק היו במערה, אולם רוב הא- נשים היו פזורים על הגבעות מסביב, חשופים לגמרי, בתעלות או בחפירות 12 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון111111 BB1M Htfe. רדודות, ללא שום הגנה ממשית כמויות עצומות של... סיגריות אלון גלילי: הכוח הגיע בלתי מוכן משום בחינה כנגד הקור. אף אחד מ־ איתנו לא ידע לקראת מה הולכים. וכשעלינו לתעלה והרגשנו בקור הג- דול, התחלנו לבקש באמצעות טייסי ההליקופטרים בפתקים ובעל־פה: תשלחו אוהלים! — אבל האוהלים לא הגיעו. מסיבות לא־ברורות נשארנו בכל ההר גם בלי גפרורים. הגיע המצב לידי כך, ששלוש מחלקות בשלוש גב- עות היו מדליקות את הסיגריות בס- בב, כדי שכל הזמן תהיה איזו סיגריה דולקת. המוזר הוא שציוד נגד קור לא של- חו לנו, אבל הגיעו כמויות עצומות של סיגריות ״אסקוט״ משום־מה. ארגזים על גבי ארגזים. יכולנו להרוג בהן ב־ סרטן־ריאות את כל הצבא הסורי... מבחינת המזון, היינו מצויידים בש- פע רב של מנות־קרב, שהועלו לנו ב- צורה מסודרת. אבל כל הזמן ביקשנו משהו טרי. והדבר היחיד שהיה טרי ובכמות די מכובדה היה — משום מה — בצל. ולמה ז משום שאת גדרות־ התיל שהעלו לנו הטעינו כנראה על שדה הבצל של קיבוץ שניר, ומשם ה- רימו את זה בהליקופטרים. וכך, בכל מוג עטים עליהם כדי לחפש את הבצלים עו. אמרתי אם כן לרפי: התקועים בהם... למעשה, לא היה שלג, אלא ממש קרח שהתעופף באויר עם הרוח, ואי- לץ אותך כל הזמן להפנות את הראש לכוון אחד• לא יכולת להחזיק את ה- פנים מול המטחים הצורבים האלה. לא רק העיניים נצרבו, אלא גם הל- חיים. אתה כל הזמן הולך עם העורף לסופה, ואתה לא יודע איפה אתה והראות היא אפסית בנוסף לזאת. הלכנו והמצאנו המצאה: מתחנו חוט טלפון מכל פינה לכל פינה, וביקשנו שאיש לא יזוז ממקומו בלי להחזיק בחוט. תוך שעתיים התכסה החוט ב- שכבות שלג. הלכנו ותקענו עמודים, וניסינו להרים את החוט קצת באויר. זה היה אחד הרעיונות המקוריים וה- יפים ביותר שלנו, ואני מקוה שבעתיד אולי נוכל לרשום עליו פטנט... נת הברית והייתי בתחילה מוטרד רק ב- שאלה איך לחזור, דרך פאריס או דרך אמשטרדם ז רפי אמר: נתי, על מה אתה חושבן הרי ממילא אנחנו נמות פה מקור. וחבריה שמכירים את רפי, יודעים שלרפי תמיד קר. אמרתי: רפי, בחייך, לגובה כזה העננים לא מגיעים ! ראינו את העננים מלמעלה והיה לי רפי, אתה ברור שלשיא החרמון העננים לא יגי־ היסטרי • ערב אחד הלכנו לישון בתוך השפ־ ניה, ובבוקר שמענו את רפי צועק בחוץ בהיסטריה. מסתבר שייתכן והוא ה- ציל בכך את החיים שלנו, כי היינו כבר קבורים בברד שירד וקפא וכיסה את חשפניות• הוא התחיל להעיר את החבריה, על־מנת שלא יקפאו למוות בתוך השפניות האלה. שפניה, למי שלא יודע, זה חצי־חבית מחוברת ל- עיי חצי־חבית, וכן הלאה׳ ובתוך זה זה ה״ירוקים" ישנים. הנשק כוסה בקרח ובשלג רפי: אחת התחושות הקשות היתה תחושת הבדידות. וכשאנשים נמצאים בבדידות הזאת, ואי־אפשר להדליק כי אין במה, ואין מה להדליק, ואי אפ- שר לחמם את האוכל — אז מתחילים לשאול מה, בעצם, אפשר לעשות. ידע- נו׳ שאנחנו מוכרחים איכשהו להתק- בץ יחד וליצור לעצמנו איזושהי מיג־ ננה, כי אחרת — נקפא. האנשים פ- שוט איבדו את הרצון לנוע. היו כאלה שהיינו מוציאים אותם בכוח מתוך חש- פניות. היו אנשים שישבו השפניה בלי לאכול ובלי לשתות או לעשות דבר. 13 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון כשמישהו זרק נשק, מחוסר כוח, זה לא היה נורא; כשבןיאדם זרק מכ- שיר קשר, הרגשנו שזה יותר חמור! אבל כשאנשים התחילו לזרוק שקי־ שינה, מתוך ידיעה שבלי זה בוודאי שאי־אפשר להמשיך לחיות — שקע- נו לאימה וליאוש כאלה, שהסיפורים הנוראים ביותר של אליסטר מקליין אינם יכולים לתאר. ״אנחנו חיים לא נרד״ עודד: בבוקר אמרו לנו לצאת למסע חילוץ לכיוון החרמון הסורי. הגיע ה- עודד: הגענו לגדרות המוצב במצב בוקר. כשעה ארכה ההתארגנות, ב־ של תשישות ויאוש. ואז אמרו לנו ש- בלילה תצא יחידה לחלץ אותנו. עם בוקר התברר, שהיחידה שיצאה בלי- לה נתקעה, אחד מהם קפא למוות ב- דרך אלינו, וגם השאר חזרו למוצב שלהם במצב גופני קשה. נאלצו לחבר אותם לאינפוזיות כדי להחיותם, וכ- יוצא בזה. אני זוכר שאז, לגבי דידי, היה זה רגע של ייאוש מוחלט •, השלמה עם כך, שאנחנו לא נצא משם בחיים. אמ- רו לנו שחיל־האויר לא יכול לבוא ל- עזרתנו. אמרו שכל הזמן חג אומנם פאנטום באויר, אבל אין אפשרות ל- "• : :״ י היסעור של ד, זמן קצר לפני ההמראה אל הפיסגה עלה במוחנו רעיון: להקים מין אוהל מהיריעות בהן היו עטופות אל- פי הסיגריות שמשום מה קיבלנו. ה- בעיה היתה איך להגיע למקום בו היו. חוטי הטלפון הרי נקברו מזמן בשלג. יצאנו למין ״מסע״ מפרך למר- חק של צאנו את היריעות. פירקנו את אלפי הסיגריות מתוכן. הדרך חזרה, לאורך אותם צי• שעתיים וחצי! פשוט לא מצאנו את ה לך שום תחושה של כיוון, ואתה לא יודע איפה אתה נמצא. לאחר שעשינו את המאהל הזה, התחלנו ״לחיות״. מהיריעה הקמנו מחסה. התרכזנו במקום אחד, והד- לקנו איכשהו אש. ואיך הדלקנו אש ז פירקנו את ארגזי התחמושת, ומצאנו שם חבית סולר לקומפרסור. בעזרתה הצלחנו איכשהו להבעיר אש במשך כל התקופה. אני זוכר את היוזמה ה- ברוכה של אחד מאנשינו, יהודה׳לה, להכין מרק חם. אחרי שאתה שותה מרק חס, אתה מתחיל לחיות. עודד : לי ולשניים מחברי היה אוהל סיירים. שלושתנו נדחסנו לתוכו בצפי- פות. את כלי הנשק השארנו מחוץ לאו- הל, כי לא היתה שום אפשרות להיכנס עם הנשק לתוך האוהל. אני זוכר שהק־ לצ׳ניקוב שלי היה מוטל בצד האוהל, כאשר התחילה הסופה. פתאום שמע- נו — בתוך האוהלים — פיצוץ אדיר. האוהל התמלא אש ועשן, ואלון צעק: זה הסורים! אני כבר הייתי במצב מוראלי ירוד כל־כך, שאמרתי: לא איכפת לי, אני לא זז! קיוויתי שהאוהל שלנו כל כך קטן, ויש סביב כזה ערפל, ושהסורים לא ימצאו אותו. לא התכוונתי לצאת בכלל מהאוהל ה- חוצה. התברר שברק פגע בקו הטלפו- ני, ומכשיר טלפון שהיה לנו בתוך ה- אוהל התפוצץ. באותו רגע גם נותק הקשר. כל המכשירים התפוצצו בכל המוצב, ונותק הקשר בינינו לבין כו־ חות־המישנה של ההר. בבוקר ראינו שהנשק מכוסה בשכבת קרח ושלג, ואי־אפשר עוד להשתמש בו. וכך הלכ- נו והשתופפנו מרגע לרגע. נתי: בשלב מסוים קיבלנו הוראה להתפנות ברגל. אמרו לקחת מכשירי קשר, נשק ושקי־שינה. במשך כשעתיים עמדנו באיזו נקודה עד שיחליטו ב- שיא הסופה, כשהשלג מצליף בפנים ו- פיקוד אם אפשר להתחיל ללכת. ואז, גורם כאבי תופת. כל הזמן ירד שלג, אי-אפשר היה לפתוח את העיניים. כיסינו את הפנים בשמיכה שלקחנו אתנו, ואי אפשר היה לראות דבר. אחד התעלף עוד לפני שהתחלנו לזוז. כעבור הליכה של זמן־מה ראינו פת- אום שאנחנו הולכים במעגלים. נזכר- תי בסיפורים על מסעות בשלג בסטא־ לינגרד, שם אנשים הלכו ועלו על ה- עקבות של עצמם. נדמה לי שגם אנח- נו, בשלב מסוים, ראינו את העקבות של עצמנו. אבל אז ניתנה פקודה לח- זור למוצב. עדיין לא ירד שלג כבד, כך שראינו את העקבות שלנו והלכנו לפ- ניהן ולפי כלי נשק ושקי־שינה שה- חבריה זרקו. פטר: ומכשירי הקשר. לי זה נורא הפריע לראות את מכשירי הקשר שוכ- בים בשלג. אז הלכתי מאחד לאחד ו- בביתי אותם. לא יודע למה. זה פשוט שום מטוס לנחות בגלל תנאי מזג־אויר הרגיז. גרועים. והסופה לא הראתה שום סי- מנים שהיא עומדת לשכוך. החבריה ש- נשלחו אלינו נכשלו במסע החילוץ, כך שהיה לי ברור שאנחנו משם חיים לא נרד. אז, ברגעים הקשים האלה, נגשתי אל חברי פטר ואלון ואמרתי להם: הייתם חברים טובים מאוד. חיינו יפה מאוד הרבה שנים יחד, ואני שמח ש- אנחנו מתים יחד. לחצתי להם את ה- יד. אלון אמר לי: משוגע י אבל לחץ לי את היד בכוונה רבה. בעצם, כולנו האמנו שאנחנו לא יוצאים משם. אחרי מלחמת ששת הימים אמר גו- רודיש : הישרנו מבט אל המוות ו- הוא השפיל עיניו. אבל אצלנו המוות לא השפיל עיניים : הוא היה נוקשה איתנו עד הסוף. זאת היתה התחושה. אולי מישהו פה ושם חשב שהוא אומ- נם יצליח להינצל בדרך זו או אחרת. אבל היה ברור לי שאם מזג־האויר לא 14 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון ישתפר, וחיל־האויר לא יוכל להוציא אותנו, וכיון שאנחנו ממילא לא נע- זוב את האנשים הפצועים או נפגעי הקור, אז ברור שנישאר שם ולא נצא עוד. יחד עם זאת לא היה לנו שום ספק, שחיל־האויר עושה כל מה ש- הוא יכול על־מנת להציל אותנו. הב־ עייה הזאת בכלל לא הטרידה אותנו. ידענו, שאם חיל-האויר יוכל להציל אותנו, הם יעשו למעננו הכל, בדיוק כפי שאנחנו היינו עושים הכל, אילו היינו מקבלים משימה להציל טייס ה- נמצא במצוקה. לאחר שסיימו אנשי כוח הצנחנים את תיאור מצבם הנואש באותם ימים, פתח אל״מ שי, טייס יסעור, ואמר: אני חילצתי הרבה אנשים, וכל חילוץ הוא משהו מיוחד, אבל החילוץ הזה היה יוצא־מן־הכלל. כאן ידעתי מראש כמה גדולה הסכנה ועד כמה חמור ה- מצב. אנחנו, בטייסת, היינו מודעים לכל האודיסיאה המתרחשת שם במ- רומי החרמון: יום קודם לכן ניסו הליקופטרים לפנות את הכוח, ולא הצליחו להגיע אליו; ידענו גם שאותה יחידה שהלכה לחלץ, הפכה בעצמה למחולצת. היסעורים יוצאים להציל אם כן, ביום שישי בבוקר יצאנו, שני הליקופטרים, למחניים. במחניים הע- מסנו ציוד חורפי בארגזים, כולל מק- לות הליכה בשלג. לאחר מכן המראנו. יצאתי צפונה ו- הסתובבתי מעל לעמק החולה. מזג ה־ אויר היה חורפי, אבל מתחת לשכבת העננים היה בהיר ונקי. את החרמון ראינו, אבל ראינו גם את שכבת הענ- נים המקיפה אותו. ויותר מזה : שמע- נו כל הזמן בקשר את הדיווח המט- אורולוגי ואת אות הקריאה שלכם. היו דיווחים על רוח במהירות של קשר, עם טמפרטורה נמוכה מאפס, ו- אותנו הדאיג מצב הראות, שהיה בין 3 נשמעו בדיווח צווחות של גיל שיש ראות של של הרבה. הבעיה היתה איך להיכנס להר מ- בעד לעננים. כיוון שהכרתי את הא- זור, ניסיתי להכנס דרך וואדי מסויים הוואדי והגעתי בערך עד חצי הדרך, בו שכנה עיירת מחבלים. נכנסתי לתון ושם נראה בסיס העננים נח על הקר- קע וחוסם את הגישה. ראיתי שמשם אני לא יכול להיכנס, וחזרתי. בשלב מסויים צץ הרעיון לשלוח מטוס פאנטום, שיתחיל לטוס מעל ל- לבנון ולחפש שם ״חורים״ בעננים; ו- כשיהיה ״חור״ — ידווח עליו, ואנחנו ננסה להשתחל דרכו אל הפיסגה. חיכינו באזור שניר. כאשר טייס ה- פאנטום דיווח על ״חור״ כלשהו בענן שחצה את חוף לבנון בכיוון מזרח — המראנו. עלינו אל מעבר לעננים והת- חלנו לטוס מעל ה״חור״. העננים היו סמיכים מאוד, אבל הם היו מרוכזים במין שיכבה שהיתה די מתוחמת ב- בסיסה ובפסגתה. התחלנו לטוס בש- טח לבנון מעל ל״חור״ ולזוז עמו מז- רחה, עם הרוח המערבית, לעבר שיא החרמון. לפתע ״החור״ נגמר... בשלב כלשהו התחילו להגיע דיוו- חים בדבר ראות מתגברת, ואז ידענו שה״חור״ הזה מתקרב לפיסגת החר- מון. צריך לציין, שלא כל החרמון היה מכוסה שלג, אלא רק אזור הפיסגה, החל בגובה מסויים. קל היה איפוא לזהות את שיא החרמון, כיוון שהיה לבן. בעודנו טסים כך, מעל ל״חור״ שבענן, נראה בעדו לובן שלג. הנמכתי מיד לתוך ה״חור״, ויחד עם ה״חור״ טסתי די קרוב לפני הקרקע. ידעתי שאני צריך לבוא מכיוון מזרח ו״להת־ לבש״ על פיסגת ההר. למזלי, הכרתי טוב מאוד, כאמור, את הפיסגה מנחי- תות קודמות. באתי מכיוון מזרח, ול- פתע ה,,חור״ שבו טסתי — נגמר. כלו- מר, ה״חור״ חלף והענן כיסה אותי כאשר הגעתי לקונצרטינה שהקיפה את השיא. משם טסתי בריחוף בתוך הענן אל עבר נקודה שחורה, שלא הי־ תה אלא מצבור של ג׳ריקאנים, ממש ליד נקודת הנחיתה. אלמלא היכרתי את הפיסגה מטיסות קודמות, אין ספק שהייתי סובר שהחטאתי את ה- מטרה, ולא הייתי נוחת. נחתנו, ומיד הגיחו החיילים מכל עבר — קפואים למחצה, חלקם נישאים בתוך שקי־שינה ומחוברים לאינפוזיות, ונכנסו או הוכנסו למסוק. כבר היינו מכוסים בענן, אבל הפעם זה לא הד- משם כלפי מעלה לתוך ענן — אין שום איג. נמצאנו על שיא החרמון. להמריא בעייה בכך, שהרי אנו ממריאים אנ- כית ואין מעלינו שום דבר שאפשר ל- היתקל בו. המראנו, טסנו מעל לענ- נים, חזרנו, הנמכנו ונחתנו במחניים. המסוק השני, אותו הטיס ד., נכנס לאחר מכן אל ענני ההר, וגם אני נסיתי לאחר־מכן להכנס שנית, אבל כבר לא הצלחתי. עודד: איזה דיווח היה לכם על מצ- בנו לפני שהגעתם בפעם הראשונה! טייס היסעור: הדיווח ש-ש׳, אל״מ היה לנו היה, שאתם קופאים שם ל- מוות... סיפר רס״ן ד/ טייסו של היסעור השני: אני ידעתי, פחות או יותר, מה המצב. מובן, שלא הרגשתי מה שאתם הרגשתם, עם הקור והבדידות והיי- אוש. אבל ידעתי שהטייסת שלנו הנ- חיתה אתכם על החרמון, וידעתי ש- מוכרחים לעשות כל מאמץ כדי לנסות ולחלץ אתכם משם. אותי, כקברניט מסוק, הדאיגה שו- רה של דברים עוד לפני המשימה: ראשית, הענן שיושב על ההר •, שנית, זה היה אזור מוגן בטילי קרקע־אויר מסוריה. כלומר, אי־אפשר היה להס- תובב שאנן על הרכס: יכולת לחטוף טיל בכל רגע בלי התראה שלישית, היו בעיות של דלק ומשקל, נוסף לרוחות ולראות הלקויה. צריך היה לקחת הרבה דלק, משום שהיה ברור שקשה לזהות את הנקודה, ושכל התמרונים יצריכו זמן של שהייה באויר. אולם, התעוררה דילמה מהסוג המוכר לנו: אם ניקח הרבה דלק, יהיה המסוק מסוגל לשאת עמו פחות אנשים. ואם יותר, יקשה עודף המשקל על ביצועיו באזור כה גבוה, שאוירו דליל. לבסוף כמובן נמצאה הפשרה הנכונה — לא פחות מדי דלק, כדי שלא תגיע לשם והדלק לא יספיק לך; ולא יותר מדי, כדי שלא תנחת עם הרבה דלק ולא תוכל לקחת את כל האנשים. בתוך ״הרוח היורדת״ כאשר המראנו — עמוסי ציוד, וע- מנו צוות רפואי — הבטתי מיד מז- רחה. ענן כבד עטף את החרמון, וברור היה שלא נוכל להכנס לפיסגתו מל- מטה. המראנו המראת־מכשירים וע- לינו מעל לעננים. הסתובבתי למעלה זמן רב וראיתי שאין לזה תכלית. 15 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון אמרתי: ננסה להיכנס איכשהו. טי פסתי גבוה יותר וראיתי שהעננים נג- מרים בשליש המורד לכיוון סוריה. כלומר זה היה ענן שעלה להר ממע- רב, הוריד את משקעו בעליה, וכשהת- חיל לרדת לכיוון סוריה — היה מצו- מק בהרבה. ניתן היה לראות ממזרח את ההר ואת כל העמק שמאחוריו. החלטתי אם כן להיכנס משם. את הפיסגה לא ראיתי בכלל, כי הענן ישב כבד. טסתי מזרחה ועשיתי הנמכה מן הכיוון ההוא. ירדתי וירדתי, ולא הייתי מודע לרוח החזקה, כי כל זמן שאתה לא נמצא שם, אתה לא יודע מה עוצ- מת הרוח. יש אצל טייסי ההליקופ- טר מושג שנקרא ״רוח יורדת״. זה מושג מקצועי, שהוא, בין היתר, אחד מהאורים ותומים של כל טייס הלי- קופטר. אם אתה נכנס לרוח יורדת, לפעמים אין לן די כוח לצאת ממנה, אם היא רצינית. ובכן, כשהתקרבתי להר — נכנסתי מיד לרוח היורדת הזו. היסעור, למרות שהיה ריק והכיל מעט דלק, התחיל ליפול ולאבד גובה ולטוס עם הרוח החזקה, במורד הרכס, לע* בר סוריה. והנה אני באור, בשמש, וכל סוריה ״מחכה לנו״ ורואה אותנו. טייס־המשנה בתוך התא לא הוציא הגה, ואני לא הוצאתי הגה, וכך המ- שכנו לטוס. האנשים הסתערו פנימה התרחקנו קצת מההר והתחלנו לט- פס. היינו טסים מזרחה ומטפסים: מטפסים ומטפסים ומסתכלים מאיפה יבוא הטיל. לשמחתנו לא בא הטיל. עלינו שוב למעלה, ואז ראינו שהאופ- ציה הזאת סגורה סופית, ושאייאפשר להיכנס בגלל הרוח. עשינו עוד כמה סיבובים למעלה, ועוד כמה התקשרו- יות/ וראינו שפשוט אין ברירה אלא לנסות לבוא מצפון. מעל לעננים לקח- נו לכיוון צפון. טסנו וטסנו. היתה רוח חזקה, וגם לא ידענו איפה אנחנו נמ- צאים. אי־אפשר היה לדעת. אי־אפשר היה אפילו לחשב מעל העננים. אחרי זמן־מה העננים פשוט הנמיכו מעל הפיסגה של ההר. עוד כמה דקות טי- סה — וראינו ״חורים״ בעננים. הע- ננים התדלדלו והתחלנו לראות אד- מה• יצאנו עוד קצת צפונה, וירדנו לתוך איזה ״חור״. איפה הייתי — אני יפות... כאן החלטתי לנתק מגע עם לא יודע. ראינו שטח מיוער, גבעות הבקר, ולאלתר כמיטב יכולתי. הת- חלנו לטוס דרומה. לאן טסים ז איפה אנחנו ן לא ידענו. אבל פתאום עלתה במוחי הברקה: רגע, הרי שיא החר- מון הוא המקום הכי־גבוה. אם כך — אעלה כל הזמן בסמוך לפני השטח! אולם, כאשר התחילו פכי השטח לע- לות בתלילות וראינו שאנחנו, כנראה, מתקרבים לפיסגה, גברה הרוח המער- בית ל־ הענן וההר, ובאיטיות, בגלל העצמים בשטח. נאלצנו לטוס לא ישר, אלא עם האף לעבר הרוח. כי אם היינו טסים ישר באותה מהירות נמוכה, היתה הרוח הודפת אותנו לצידו ה- שני של ההר. טסנו אם כן כמו במהו- פך : טסנו דרומה אבל עם האף מער- בה, וכך טסנו לאט־לאט. התחלנו לראות קרח ושלג במקום היערות והגבעות, והבנו שאנחנו כנר- אה מתקרבים. התחלנו להיכנס לתוך ענן סמיך, במבה של הקרקע. זה היה מין ערפל סמיך לח- לוטין. בשלב מסויים נוכחתי שאני מאבד את ההתמצאות ושעלי להסת- לק מהר; אבל במקום להסתלק )הכל עלה בראשי באותו רגע, ספונטאנית( — חשבתי שאולי מוטב לנחות עד שיעבור הענן ואז אמשיך. הייתי כבר שעה באויר או יותר, וידעתי שאין לי דלק לעשות את כל הסיבוב מחדש. פתאום ראיתי משהו שלא היה ברור לנו מהו — כל מיני גלילים משו- נים. הסתבר אחר־כך שאלה היו קונ- צרטינות קפואות. לא יכולתי להמשיך לטוס יותר, והחלטתי לנחות מיד, כדי שיהיה לי עוד צ׳אנס אם יעבור הערפל. נחתתי היכן שרק יכולתי. אני מסתכל שמאלה, ולפתע אני רואה תמונה שיצאה כאילו מאיזה מחזה בדיוני: אני רואה קבוצה של אנשים עומדת, ואני רואה רימון עשן! תדהמתי היתה גמורה, כיון שטסתי עם האף מערבה, לא ראיתי אותם אלא עד לאחר הנחיתה. אומנם ידעתי שאני מתקרב לשיא החרמון — בגלל הקרח והשלג והגובה — אבל לא נחתתי שם מפני שראיתי אותם•, נחתתי פשוט מפני שנגמר לי המטוס, כמו שאומ- רים. פתחנו את הדלת. הפעלנו חימום חזק. האנשים הסתערו פנימה, רצו אני רוצה להגיד כאן, שבתור טייס לחנוק אותנו מרוב שמחה... יסעור אינני יכול ליצור בדרך כלל קשר עם האנשים שנוסעיםמאחור. ב- דרך כלל אתה רואה מאחור עיניים המביטות בך בדאגה ובתמיהה. בעק- בות המקרה הזה, התחלתי להסתכל על החיילים קצת אחרת. קודם לכן הם היו בשבילי מספרים זה היה רק מספר, ולמספר הזה היו השלכות על המשקל ועל הקושי ב- המראה והנחיתה. לא יותר. בעקבות המקרה הזה התחלתי להסתכל על זה קצת אחרת. התחלתי להסתכל עליהם כעל בני־אדם. אותו מקרה הכניס או- תי למין הלם: כי כשנחתתי וראיתי את האנשים האלה עומדים שם ב- שלג׳ מיואשים לגמרי וקפואים למח- צה׳ אמרתי לעצמי: איפה אתה חין אתה שותה לך קפה, נכנס למסוק, טס, חוזר לקפה, והם... רק השד יודע מה עבר על החיילים האלה... נתי: גם החיילים מחפשים את הקשר הזה. כ:שעליתי למסוק, אני זו- כר, היה לי רצון לא רגיל לגשת לק- ברניט של היסעור ולומר לו: שמע, אתה עושה פה דבר לא־רגיל. אבל יש לנו תמיד ההרגשה, שמקומנו מאחור בלבד• המפקד שלנו ניגש לפעמים ומ- דבר בקשר הפנימי, וזהו כל הקשר בינינו לבין הטייס. לכן גם אני שמח מאד על הפגישה הזאת. סיכם עודד מן הכוח שחולץ, וא.מר: אני תמיד חשבתי שזה ענין טכני לגמ- רי : או שתהיו מסוגלים לנחות, ואם לא — אז לא ! עד שלא שמעתי כעת את התיאור של הבעיות, הסיכונים והקשיים שהיו בהנחתה׳ לא הערכתי לעומק את מה שאתם עשיתם. פשוט חשבתי שחיכיתם ל״חור״׳ וה״חור״ השתהה כמה ימים, אבל כשהוא הגיע, אז נחתתם. לעומת זאת, פעם ראיתי טייס של מסוק בל מסכן את חייו כדי להציל חייל שלנו, שנפגע במירדף בבקעת ה- ירדן• ראינו הליקופטר נכנס בתוך מצוקים, עושה רברסים, ״עומד על הראש״ על־מנת להציל את חברנו. ראינו, שהטייס מסכן את חייו על מנת להציל איש שלנו. זה עשה עלי רושם עצום. עכשיו אני רואה גם את הפעולה שלכם באותו האור. זה לא רק עניין טכני. אתם סיכנתם את חייכם כדי להציל את חיינו. לא, זה בהחלט לא רק עניין טכני... 16 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון להיות סייס כוסוקים מאת מירב הלפרין אין להתחיל את סיפורו של סרן ה׳! האם מהעובדה שביום, סוף סוף הוא טייס מסוקים ן או אולי מתחי- לת דרכו בצבא כקצין בחיל הים ן או שמא נתחיל בתקופת ההדרכה כקצין בחיל השריון ן חרף עברו הצבאי המפואר, סרן ה׳ הוא רק בן תיכון, נשוי ומתגורר במרכז הארץ. לכאורה, טיפוס ממוצע ואופייני, אך למעשה דמות מיוחדת, שלזכותה נז- קף שירות צבאי מגוון מאין כמוהו. ״עוד בילדותי רציתי להיות טייס. התחביב שלי היה בניית דגמי מטו- סים, קראתי את כל הספרות בנושאי תעופה, הדרכתי במועדון תעופה, ועו- למי נע סביב הטיס. היה לי ברור שב- צבא אהיה טייס. ניגשתי למבחנים ל- קורס טיס, ונפסלתי בגלל ראיה לקו- יה. ,שכח מחיל־האויר׳, אמרו לי בוע־ דה הרפואית, ,בקרוב תרכיב משקפ- יים׳. לא עזרו לי הטענות והמענות. למחרת הגעתי לחיל-הים. יש עצב חונק בויתור על חלום. התנדבתי לקורס־חובלים, ולקראת סיומו פרצה מלחמת יום הכיפורים. לאחר המלחמה, התברר לי שאיני מו- צא את מקומי בחיל־הים. חיפשתי פי- צוי על אי יכולתי לטוס במגע עם אנ- שים ובעבודת צוות משותפת — ולא מצאתי זאת בחיל־הים. אמנם, למדתי לאהוב את הים, אך לא הייתי שלם עם עצמי. מלחמת הכפתורים והמכו- נות של חיל־הים הוכיחה לי, שאני מסוגל ליותר. עקב מצוקת הקצינים שנוצרה בשיריון לאחר המלחמה, הת- אפשר לי לעבור לחיל־השיריון. בשיריון עסקתי בהדרכת טירונים. היתה זו אחת התקופות הקשות, המי ענינות והיפות בחיי. למדתי בשיריון דברים רבים, שסייעו לי גם אחרי ה- עקשנות מסייעת מעבר לחיל־האויר״. כשסרן ה׳ מדבר על חיל־האויר, הוא עושה זאת בשמץ של יראה בג- אווה. הוא מתרווח על כסאו ומדגיש רציתי לעבוד כחלק מצוות. טיסה במ- את מלותיו. סוק היא במידה מסויימת עבודת צוות. גם הקשר עם כוחות היבשה כטייס מסוק קסם לי מאוד. אולי היתה כאן השפעה של עברי בשיריון. גם כאן עק- שנותי סייעה לי ונקלטתי בטייסת מסוקים. כשהגעתי לטייסת ביום ה- ראשון, ניגן לי בלב משפט אחד כל העת: ,היה לי אתגר והגשמתי או- תו׳ !״ כיום, סרן ה׳ הוא קצין מטה. אומ- רים, כי הוא איש מקצוע מעולה, בעל חוש אחריות מפותח וכושר התמדה עילאי. ״אני נהנה מאוד לטוס. אני מבצע דברים שזו הזדמנות יחידה ובלעדית עבורי לעשותם. כל טיסה היא משי- מה חשובה ואתגר קשה, אך גם חוו- יה יפה ומהנה. יש בטיסה יופי פנימי יום אחד התברר לי שאפשר להר- כיב משקפיים ובכל זאת להיות נווט. זה היה האור הירוק שסימל את תחי- לת הדרך בחיל־האויר. החלטתי לנ- סות לעבור לנווטות. קו המחשבה שלי היה : קודם נעבור למושב הא- חורי של הרכב ואחר־כך נזרוק את ה- נהג. ״אחרי מאמצים רבים הצלחתי לע- בור מהשיריון והתחלתי את קורס ה- טיס. המזל האיר לי פנים: בבדיקות שנערכו לי, הסתבר שבעיית העיניים אינה חמורה, ואוכל להיות טייס. גם כשהשגתי את מטרתי, להיות בקורס כבררן. החלט-נהוג הטיס, המשכתי ל תי להפוך לטייס מסוקים. זו לא הי־ תה עקשנות סתמית: המניע היה טיב רב. הן בגלל תנועת המטוס ותנופ- עבודת טייסי המסוקים. מאז ומתמיד תו — והן בגלל הנופים הרחוקים ה־ מתוודעים אליך אגב הטיסה. ישנם רג- עים מפחידים רבים, אך עצם הטיסה שווה הכל אסור להיות גרוע ״הטובים לטיס ן היום זה כבר לא מה שהיה פעם. כדי להיות טייס אתה צריך להיות עקשן וותרן — כאחד. ה- מזיגה של עקשנות וותרנות מסייעת ל* התגבר על אתגרי הטיס. ״אין שום חתך מייצג לטייסים. אני עצמי בינוני בהרבה דברים. תמיד ראי- תי עצמי ממוצע של כלל הטיפוסים ה- קיימים. יש רק דבר אחד שעבור הט- ייס הוא חוק בל יעבור: אסור לו לה־ 17 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון בשטפון בשארם לא ה״תה הפסקה בטיסות אהרון לפידות מאת אוהד, המפקד התורן של יחידת הנ״מ של שארם, התקשה להאמין למראה עיניו: מתחת לדלת חדר ה- קצין התורן בו שהה זחלה לשון מים שהלבה וגדלה, הלכה והתפשטה. תוך דקות כיסו המים את כל שטח הרצפה כשהם ממשיכים לעלות. רק כששכבת המים הגיעה כבר לגובה של כחצי־ מטר מעל הרצפה תפס אוהד כמה המצב רציני. מייד הזעיק את המפקד התורן של בסיס חיל-האויר בשארם, תוך שהוא נוקט מספר פעולות־חירום שעיקרן העברת ציוד ממקומות נמוכים לגבוהים כדי למנוע השחתתו במים. השעה היתה 30 ה־ גה מאז שעות הערב והפך למבול ממש בערך בחצות. לאחר תום מבצע העברת הציוד נוכח אוהד כי הגשם פסק והמים שהציפו את המבנים ביחידתו — זרמו החוצה. רק שכבת בוץ עבה, שכיסתה את כל המרצפות במבנים, העידה על שהתחו- לל כאן. למפקד התורן של בסיס חיל־האויר, שהגיע באותה עת למקום, לא נותר אלא לקבוע כי העניינים מתנהלים כ- סדרם. לאחר סיור קצר בו חזה במו עיניו בבונקרים המוצפים עדיין, פנה לחזור לבסיס. הכביש היה מכוסה שלוליות מים ל- רוב. גיורא, איש־מילואים של ענף חינוך בחיל־האויר, שנהג ברכב המפקד, עשה דרכו בזהירות ביניהן. לפתע השתעל המנוע של הטנדר בו נסעו, וכבה. כש־ הציצו החוצה נדמה היה להם ברגע הראשון שהם תקועים בשלולית עמוקה — )המים הגיעו עד לגובה ציר־הגלג- לים(. 18 בונקר מוצף בבסיס בריכת מים גדולה אחת אולם, מבט שני גילה להם אמת מרה עוד יותר. ה״שלולית״ בה עמדו היתה למעשה קטע מתוך זרם מים אדיר שירד מן ההרים וסחף איתו חלקים מן הכביש במרוצתו אל הים. בדרך נס הצליחו להתניע את הטנדר בכוחות עצמם ולחזור איתו לבסיס, ואז נפתחו ארובות השמיים. השעה היתה רעמים וברקים )תופעה נדירה מאוד באזור זה( השתוללה בכל עוז, כשהיא מלווה את המבול שניתך מהשמיים בהבזקי אורות וקולות נפץ. על הבסיס נשפכו המים כמתוך דליים. זרם הגשם היורד מן השמיים פגש בזרם מי הווא- דיות היורדים מן ההרים וטונות אין־ ספור של מים עברו, שטפו, סחפו וניתצו את כל הנמצא בדרכם. בשעה צילום : גיורא עיני חיילים על דלתה של רב״ט ויויאן קרפ החובשת והודיעו לה כי הבסיס מוצף. ויויאן )ויוי בפי כל( שהיתה תורנית במשמרת נוכחה עוד קודם לכן כי קווי הטלפון שובשו כתוצאה מהגש- מים. היא יצאה מחדרה כדי לראות במו עיניה את הנעשה בחוץ. הבסיס היה שרוי בעלטה גמורה. ויוי הדליקה פנס והאירה אל תוך החושך. ״המים היו בכל מקום״, סיפרה ויוי, ״מה- מרפאה בה הייתי ועד המרכזיה — ראיתי רק בריכה אחת גדולה של מים״. השאלה הראשונה שהטרידה את מוחה היתה מה עלה בגורלה של חבר- תה הטובה רותי פישביין, שהיתה תו- רנית במרכזיה באותו לילה. רק דקות קודם-לכן דיברה איתה בטלפון — ורותי לא הזכירה דבר על כניסת מים אל תוך בונקר המרכזיה. אך לפי המצב בשטח העריכה ויוי שבשלב זה )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון הבוקר שאחרי — מייבשים את הטליתות וסדורי־התפילה שחולצו אוטובוס המטיילים הפוך על צידו — בנס ללא נפגעים כבר מוצפת המרכזיה עד הגג. האם הספיקה רותי להימלט ן דיעות החיילים שהעירו אותה היו חלוקות. חלק מהם טענו שראו אותה יוצאת מהמרכזיה. אחרים לא ידעו דבר על גורלה. ומיאן וחבריה החלו לחפש את רותי ברחבי הבסיס. בינתיים, היה אוהד משפשף את עיניו בחוסר־אמון גמור. בפעם השנייה באותו לילה החלו המים להציף את חדרו. אלא, שהפעם הם לא עצרו בגו- בה של חצי־מטר. המים המשיכו לעלות מעלה־מעלה. תוך דקות ספורות הציפו את מיטתו של אוהד ואילצוהו לדלג מן המיטה אל השולחן. לא עבר זמן רב והמים הגיעו עד לגובה השולחן. ״מילא, נרטב״, אמר אוהד לעצמו. אבל אז ראה שקו המים מטפס בעקשנות לעבר שקע החשמל שעל הקיר. ״כשהמים היו בגובה של כ־ מתחת לשקע״, מספר אהוד, ״הכנסתי אצבע לתוכם כדי לבדוק אם הם מחוש־ מלים. התברר לי שלא — ואז יצאתי מהחדר החוצה.״ שירה גחשיכה גמורה אוהד יצר קשר עם קצין אחר שהיה במגורים והורה לו להעלות את כל החיילים לעבר מבנה המיפקדה. כמו- כן הורה אוהד לכבות את הגנראטורים. ״הפחד הגדול ביותר שלי היה שמישהו יתחשמל,״ סיפר. הגנראטורים כובו, וחושך ירד על יחידת הנ״מ. החיילים נענו לקריאתו של אוהד והתרכזו במועדון היחידה. האוירה היתה עליזה, למרות הגשם ולמרות הצפת המגורים — היתה הר- גשה מרוממת של חווייה נדירה וחד־ מבית־הכנסת המוצף פעמית. הם התבדחו ושרו במלוא גרונם• אוירה שונה לחלוטין שררה באותו זמן בין אנשי הבסיס. המחפשים אחר רותי שבו בידיים ריקות. האמת המרה החלה להתבהר — רותי נלכדה, כנ- ראה, בבונקר המרכזיה. החיילים פתחו חור איוורור בתיק־ רת המרכזיה והציצו פנימה. המרכזיה אכן היתה מוצפת עד הגג. הוחלט ל- הזעיק צוללנים מבסיס חיל־הים כדי שיוכלו לבצע חיפוש בתוך הבונקר ה- מוצף. השעה היתה באוקטובר. כשח׳, טייס מסוק, נתבקש לטוס ולהביא צוללנים מבסיס חיל- הים. ח׳ וחבריו המריאו והמראה שנת- גלה לעיניהם היה מחריד. לא היו יותר כבישים בבסיס. רק נחלי מים חומים סימנו את מקום המצאם בעבר. אוטו- בוס מטיילים היה תקוע על צידו בתוך הבוץ. חוף נעמה — נהרס כליל. הטיי- לת — נעלמה. רצועת שפך חום הגיעה לרוחב של כקילומטר וחצי בתוך הים. קרשים וחלקי ציוד צפו בכל מקום. חלקים ניכרים של הכביש נעלמו כליל. בדרך־לא־דרך הצליחו לנוע רק מש- איות מדגם ריו, אף רכב אחר לא היה מסוגל להתגבר על השטפון. במסוקים אחרי נפגעים ח׳ אסף את הצוללנים במסוק וחזר איתם לבסיס. בינתיים החלו חיילי הבסיס לשאוב את המים מתוך הבונ- קר. הצוללנים תודרכו על מבנה הבונ- המסוק נקרא מייד למשימה נוספת. קר ונכנסו פנימה. אזרח התחשמל בחוף נעמה. כשהבי- אוהו למרפאת הבסיס כבר היה ללא רוח־חיים. ידיה של ויוי היו מלאות עבודה. כמה מהבנות מחוץ לבונקר המרכזיה, חברותיה של רותי, נכנסו להלם והיא נאלצה להשתמש בכוח כדי לסחוב אותן משם אל המרפאה ולהרגיע אותן. יחד עם גיורא, דאגה ויוי להעמיד חו- מה של כלי רכב לפני פתח הבונקר, שתסתיר את הנעשה מבפנים מעיניהם של העומדים בחוץ. הצוללנים יצאו מן הבונקר בידים ריקות. בתוך החשיכה והבוץ שבפנים לא נמצא דבר. ויוי המשיכה להרחיק את החיילים מפתח הבונקר ולהרגיע את הבנות. במיפקד שערך אוהד ביחידתו התב- רר שאיש לא חסר. לאחר שהעמיד חו- בש בכוננות ליד המועדון יצא לסיור בשטח כדי לבדוק את המצב ולהעריך את הנזקים. ״זה נראה קאטסטרופ־ לי,״ סיפר, ״אי-אפשר היה להבדיל בין בור לגבעה. המים כיסו את הכל״. האפסנאות הטכנית היתה מכוסה ב- מים עד מעל לגג שלה. כך היו גם מס- פר מבני מגורים. אחד הנהגים נאלץ לצאת דרך החלון כיוון שהדלת לא נפתחה בגלל לחץ המים העצום מבחוץ. הסמל התורן יצא גם הוא מחדרו דרך החלון — בשחייה על קרש המיטה. ״הזעקתי עזרה בקשר,״ סיפר אוהד, אך כשאמרתי שאין אצלנו נפגעים — הפסיקו להתייחס אלינו. אז הבנתי שהמצב במקומות אחרים חמור.״ המצב אכן היה חמור. בצלילתם השנייה גילו הצוללנים את גופתה של רותי בתוך המרכזיה. גם היא הועברה המשך בעמוד )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאוןnu צילוסקץ מאת רון הדר ״תוצאות, תוצאות, ופעם נוספת — תוצאות״ — זוהי תשובתו הפסקנית של סא״ל )מיל׳( יהודה ארבל, ״פופקו״, כשהוא נשאל על סוד כוחה של ה־ דקוטה הוותיקה במטוסי חיל־האויר. די בהצצה חטופה לעבר העשיר ורב המעללים של פופקו, כדי למלא ספר עב־כרס על תולדות ״הליידי המעופפת״ בחיל־האויר. רק דמיון פרוע יכול לשייך אותן פעולות מסמרות שיער למטוס התובלה המזדקן. לא בכדי דבק ב־ פופקו התואר ״מר דאקוטה״. באמצע שנות החמישים שימש פופקו כטייס בכיר בטייסת הדאקוטות של חיל־האויר. כמי שהיה המנוסה בטיי- סים, נקרא בוקר אחד למשרד מפקד הטייסת, שם המתינו קציני מטה בכי- רים של חיל־האויר, שהגיעו במיוחד לתידרוך סודי של משימה, שפופקו נבחר לפקד עליה. ״המשימה שנועדה למחרת היום, היתה לטוס בדאקוטה ולחצות את ה- קווים לתחום מצרים, בעזרת כוח של חיילים, שנועד לסקל את שטח הנחי- תה. בסוד הדברים הוכנסו שני אנשי הצוות הקבועים שלי, והיה צורן להס- תיר את הדבר אפילו מאנשי הטייסת. למחרת, בצוהרי היום, חיינו מוכנים לעלות למטוס, כשבטייסת יודעים שאנו יוצאים ל״משימה שיגרתית״. מצאנו מקומנו בתאיהטייס ועלינו לאויר. האוירה היתה עליזה, עד שהגענו סמוך לגבול מצרים. אז השתרר שקט במטוס, ונכנסנו לאוירה הרצינית המ־ חוייבת בטיסה כזו. הייתי סמוך ובטוח לגבי המודיעין שלנו, אולם טסתי בזהי- רות רבה לפי הנתיב הכתוב מראש. בכל זאת עלולות להיות הפתעות — אמרתי. הגענו מעל איזור ג׳אבל ליבני, להנחית את המטוס. ביעף נוסף מעל שם, על אחד הרכסים, היינו אמורים השטח, ובהצצה במפה מצאתי, כי השטח שאנו הולכים לנחות בו הוא רכס גבעות מרוצף סלעים גדולים לכל אורכו. אז קיבלתי החלטה — לאחר שניות של תהייה — לנחות בכל זאת, גם אם יש סיכוי כי בעת הנחיתה נת- רסק בסלעים. פקודה היא פקודה• את העבודה. עליתי לתא־הטייס וניסי- צריך לעשות — אז עושים. נקודה. תי להתניע את המנועים לבדיקת נס- מן. קול חרחור רעשני עלה מן המנו- עים. נתקפתי בהלה, רצתי החוצה, פי- רקתי את מכסה המנוע, ואז חשכו עיני. הלך הסטארטר. הוא נשבר בעת הנ- חיתה, כנראה מאחת החבטות שספגה הדאקוטה. כשהחבר׳ה עבדו, החלטתי לשמור על דאקוטה תקועה בסלעים פרסתי גלגלים והגעתי אל הנחיתה, כשבפיינל אני אומר לעצמי מספר פע- מים ,שמע ישראלי, ככה, בלב בפנים. הדאקוטה נגעה בצלע הגבעה, והחלה מקרטעת בגלגליה על־פני הסלעים, כש- גופה נחבט חבטות עזות. חשבתי שכבר לא ננחת. הנוסעים מאחור התעוררו לשמע הרעש. הדאקוטה רצה מספר מטרים ונעצרה. הצצתי בעד החלון, ושומו שמיים — איזה מראה ! הדא- קוטה עמדה על הסלעים, וגלגליה מצ- או את מקומם. החבריה קפצו החוצה, ומצויידים ב־ כלי־עבודה, יצאו לסקל את השטח. היתה זו אדמת טרשים, שכדי לסקלה, לא היה די אף ביוס־עבודה שלם. אולם, הגילוי לעצמי בשלב זה, כדי למנוע פא- כעבור שעה קלה עמדו החיילים לסיים ניקה מיותרת. בהיותי גם מכונאי, ני- סיתי את כוחי בפתרון הבעיה, אולם חתברר לי, כי אין סיכוי לתיקון התק- לה. במצב־רוח נואש התיישבתי בתאי הטייס והתחלתי לחשוב מה לעשות. השמש כבר עמדה לשקוע. נותרה לנו רבע־שעה להמראה מאוחרת. כשיירד הלילה לא יהיה לנו סיכוי לחזור: פשוט, ניתקע על הגבעה, וסיור בוקר מצרי עלול לעלות עלינו, ואז — שלא נדע מצרות... לאחר דקות ארוכות נזכרתי בשם רו- סי — צ׳לוסקין, ושאלתי את עצמי מי זה. פתאום נזכרתי. בוודאי, צהלתי, צ׳לוסקין הוא הטייס הרוסי מהספר ״טייסי הקוטב״, שקראתי בילדותי. נזכרתי באותו טייס רוסי בעל השם המצחיק, שניצל מגוויעה באזור הקוטב 20 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון הצפוני כשהתניע את מטוסו בגומיות ובחבלים, שכרך סביב הפרופלור. קפצ- תי מכסאי מרוב שמחה. רצתי לזנב ה- מטוס, שם היה מגולגל חבל עבה וא- רוך, שהוכנס לדאקוטה לאחר שצנחן נתפס במיתרי מצנחו בזנב הדאקוטה. ״ומשוך!״ גקריאת־קרב מייד תפסתי את החבל, וקראתי ל- חבריה. ליפפתי את החבל סביב הפרו־ פלר. היינו אמורים למשוך משיכה חז- קה על־מנת להצית את המנוע. החבריה נצח על הקצב. פעם ראשונה — ,ומ- הגיעו והחלו למשוך, כשאני עומד ומ- שוך !׳. נשמע קול חריקה, אחריו רעש מוזר והמנוע כבה, וכך גם בפעם הש- נייה. לקראת הנסיון השלישי עירבבתי אויר, דלק ומים במנוע, ואמרתי לעצ- מי : עכשיו חייבים להצליח. בקריאת־ קרב עזה ,ומשוך!׳ נמשך החבל בכל הכוח. הפרופלר החל להסתובב, נתקע לרגע, ולפתע החל לנוע בסיבובים עלי- זים בהשמיעו פעימות מנוע בוכנתי כמו שצריך. היה זה הצליל הנעים ביו- תר שיכולתי לאחל לעצמי. רצתי לתא־הטייס ותפסתי בהגאים. החבריה עלו למטוס בחיפזון. שעה ש- השמש שלחה קרניים אחרונות, החלה המסוקלת, תוך טיפוס בזווית תלולה, הדאקוטה להאיץ מהירותה על הגבעה עד שצברה מהירות, והחלה אט־אט לעלות לאויר. את ההרגשה שאפפה אותי, דומה כי לא אוכל לשחזר לעולם, אבל היה זה אושר אמיתי. טסנו בשטח המצרי, אולם לא היה איכפת לי שאנו בשמי אוייב. העיקר — אנו באויר וב- דרך לארץ. באותו ערב עמדה להיערך חתונה של ידיד. כבר בשעה תשע בערב ישבתי ב- כורסה נוחה בחתונתו של הידיד, אל״מ אלדר, ב״שקם״ שבבניין קולנוע, ,אס- תר׳ בכיכר דיזנגוף. כשאני מוקף בחב- רים, מחזיק כוסית קוניאק ביד. אמרתי לעצמי: איזה עולם מוזר. רק לפני שעות אחדות נחשבתי כמעט לאבוד... איל מ*יר״ מזדנב מאח מאת גיל ארבל היה לילה חשוך; פעילות סירות ה- דייגים פסקה. המרחב כולו היה שקוע באפלה, בגלל מלחמת־ההתשה הנטו- שה באזור• רק לשונות האש מבארות הנפט שבשדה מורגן נראו מתא המי־ ראז׳, מטילות צל על המים. לאל״מ במילואים מ׳ מאות שעות טיסה במיראז׳. עשרות מהן קרביות: מפגשים עם מטוסי אויב, והפלות. ב- מלחמת ההתשה פיקד על טייסת מי־ במהלך מלחמת ההתשה, ביום ראז׳, בעלת עבר קרבי מפואר. 22.1.70 מ׳ — הנחיתו מסוקים כוח־צנחנים ב דרום האי שדואן. האי, השוכן בפתח מפרץ סואץ, חולש על תנועת ספינות בצד המערבי של המפרץ. היו בו כ־ חיילי קומנדו מצריים, ובגלל מיקומו ה• איסטרטגי הקימו בו המצרים מכ״מ ימי. לאחר שרבו ההתנכלויות של סי- רות ומטוסים מצריים לתעבורה, הוח- בתחילה נכנסו לפעילות של פטרולים לט לפעול נגדו. לאורך כל היממה, סביב המרחב האוי־ רי שלנו וסביב שדואן, כדי להבטיח את כוחותינו במקום. תפקידנו היה להב- טיח שאף מטוס או סירה של המצרים, לא יתקרבו לאזור. במטוסי מיראז׳ פי־ טרלנו כל היום, והמצרים הבחינו בנו בעין ואולי במכ״מ, ולא התקרבו לא- זור. ערכנו תיכנון של פטרולים למשך כל הלילה. כמפקד היחידה רציתי לשמש 21 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאוןH1U דוגמא ובחרתי לעצמי את הפטרול ש מתחיל בשתים בלילה. באחת וחצי ה׳ עיר אותי אחד המכונאים משנתי, ואני קמתי, התלבשתי ונכנסתי למטוס. לק- ראת השעה שתים, בלילה חשוך מאד, המראתי לבדי וטפסתי לגובה. החל פיטרול שיגרתי למדי לתכלית הרתעה. הטיסה תוכננה למשך שעתיים. השמש עמדה להאיר אחרי ארבע בבוקר, ואני תיכננתי שאם אחסוך דלק, אגיע ואנ- חת באור ראשון ואהיה האחרון לט- סים בלילה• בטיסה חסכונית, במהי- רות לא גבוהה, ובכוח מנוע לא גדול טסתי צפונה, דרומה, מזרחה ומערבה במשך יותר משעה. ירוט־נפל מאחר שבאותו אזור אין כמעט ישו- בים, ופעילות הדייגים בסביבה פסקה בגלל המלחמה, היה האזור אפל לגמרי, מלבד האורות משדה הנפט מורגן וב- עיקר הלהבות שבקעו מצינורות הגז ש־ בוערים בלי הרף. הם האירו קטע שלם של השמים, וזה עזר לי קצת להתמצא, אבל גרם לי ורטיגו, כי זה משתקף ב- מים, ואינך יודע היכן השמים והיכן הארץ. את רוב השעה ביליתי במחש- בות ותכנונים וחשבון נפש ובקורת על מכשירי הטיסה, ושמתי לב לדלק ופ- חות או יותר נכנסתי למעין תרדמה רוחנית, אם לא פיזית. הבקר, שכל הזמן עמד בקשר איתי, התחיל לדבר פתאום בקול יותר עירני. לא שאלתי, אבל הבנתי שמתקרבים מטוסים מצרים לאזור. במכ״מ המטוס לא קלטתי דבר. הבקר התחיל לתת לי כיוונים, ולאט לאט נעשה יותר ויותר חם, ולא עברו מספר דקות והעסק נעשה ירוט שלי על מטוסים. פתחתי כוח מלא ומבער מלא, והדלק החל לרוץ, שאלתי איפה המטרה, והוא לא ענה לי, ואז, מתוך שיקולים פרטיים, הפ- חתתי כוח, סגרתי את המבער, אמנם ניתנה לי הוראה לטוס בכוח מלא, אבל הבנתי שזה לא תכליתי ולכן חסכתי דלק. ואמנם זה היה ירוט־נפל, שהופ- עברתי לטיסה חסכונית, ונוכחתי ל- סק, לאחר שהם פנו בחזרה. דעת כי הדלק לא יספיק לי עד אור ראשון, ומישהו יצטרך להחליף אותי. הודעתי שיכינו מטוס חדש, כדי להח- ליף אותי בשעת הצורך. כמה דקות של שקט — ושוב החל ירוט של מטוס נע- לם כלשהו, בכיוון מערב, ושוב נפסק. לקראת שלוש ורבע בלילה אילץ אותי מצב הדלק במטוס להודיע כי יש להז- ניק את המטוס הבא, כי אני בדרך ה- ביתה. הפניתי את החרטום לכיוון צפון־מזרח וחלפתי מעל ראס מוחמד. במבט לאחור, אני מעריך שהמצרים הבחינו בי כל הזמן במכ״מ, וחיכו לר- גע שאפנה לשוב הביתה, ואז בדקו את מידת עירנותי. בדרכי הביתה, לאחר שהתרחקתי כ־ התחיל מטוס שלהם לפנות לעבר ה- אי. וכשחלפתי באזור שרם, המטוס ה- מצרי הסתמן היטב במסך של הבקר במרחק הטייס שהיה צריך להחליף אותי, שמע־ תי מודיע ברדיו שהמטוס שלו מקול- קל, ונוצרה בעיה: אני נשארתי עם כמות דלק מזערית, המחליף שלי לא יכול לזנק, ומטוס מצרי שלאורך כל השעה ומחצה ניסיתי לחסום את דר- כו, נכנס לאי שדואן. אם זה היה מע- שה יזום, הרי זה מעשה חכם מאוד. פס אחד ופצצה אותו רגע הפסקתי לפעול מתוך בטי־ חות־טיסה ושיקולי מופת של מפקד, פניתי לאחור בחזרה לעבר האי שדואן, במטרה לחסום את דרכו. בחצי הדרך לאי שדואן הבנתי שההחלטה היתה חפוזה: ייתכן שהוא יירתע מכך שאני הפניתי חרטום אל האי, ויפנה לאחור. אני מכל מקום אשאר ללא דלק. ולכן פניתי חזרה לבסיס, והחלטתי שאני לא יכול להסתכן יותר, כי גם אם אפיל אותו, המחיר לא כדאי — אם אני לא אשוב לבסיס. חזרתי לכיוון שרם, הוא עבר מעל ה- אי שדואן, עשה פס אחד וזרק פצצה אחת שפגעה באי ולא גרמה כל נזק. מצרי, וכל זה דווח לי כאשר זנבי היה מסתבר שהיה זה מטוס איל מוטה לעבר האי שדואן. נאמר לי ש- הוא הפציץ את האי וחזר למצרים. לא יכולתי לעשות דבר והודעתי: ״ממשיך לנחיתה״. כשהתקרבתי לבסיס, מצאתיו חשוך. ביקשתי מהמגדל להדליק את האו- רות כי עמדתי לנחות בפחות ממיני־ מום דלק לנחיתה בלילה. התשובה היתה האורות דולקים. תאורה חש- מלית לא היתה אז, רק גוזניקים. חזר- תי ואמרתי ״אין אורות״. הפקח ב- מגדל הסתכל אז החוצה ואמר: ״כן, הם כרגע כבו״. הסתבר כי מילאו נפט בגוזניקים רק פעם אחת, בתקווה ש־ הנפט יספיק עד אור ראשון. אבל הם כבו לפני אור ראשון. מהמגדל ביקשו או- תי להמתין באויר עד שימלאו את ה- נפט — עסק שעלול להימשך כחצי שעה, ולי היה דלק לעוד שתי דקות. לקפוץ ולנטוש את המטוס זה לא מה שרציתי )אילו הפלתי איל לי יכולתי להרשות לעצמי(. לא נותר לי אלא לנחות בלילה על מסלול חשוך. הנמכתי לקראת הבלתי נודע למסלול שדלקו בו כשני מזניקים מ- תוך חמישים. נעזרתי עד כמה שאפ- שר באורות של המבנים בסביבה. הד- לקתי את אורות־הנחיתה וירדתי ל- ארץ. במבט לאחור טסתי שעה וחצי. אם הדפתי או לא הדפתי את המצרים — אין לדעת. זה שפניתי לנחות, ולא הו- פיע מישהו אחר באויר, כי המחליף שלי התקלקל בהמראה — אולי עודד אותם. זה שהפניתי את החרטום בח- זרה דרומה לעבר האי שמאן, אולי הפחיד את הטייס המצרי. בסופו של דבר חזרתי תוך סיכון וכמעט איבדתי את המטוס, אולי גם את עצמי. היי- תי מרוצה מכך שהצלחתי להחזיר את המטוס שלם• אבל הנחמה הגדולה הי־ תה לי למחרת, כשבקרב אויר הפילו מטוסינו הם רשמתי לזכותי. בידי. 22 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון אץ דרך רוזרה מאת אל״מ >׳ ״ערב טוב״, אמר. ואז הכרתי. לפני ניצב י׳. חולצתו הלבנה היתד. פתוחה בצוואר, ממש כמו אז, בקיבוץ. מכנסיים ארוכים שחורים. נעליים חצאיות שחורות, צבאיות, לא מצוחצחות. מצידי החולצה השתרבבו צי- ציות. פניו היו מזוקנים. בפעם האחרונה נפגשנו לפני כשנה — וכבר נודע שהוא הלך לישיבה — שאלתי אותו: ״מה העניין הזה עם הישיבה ? אתה עוזב אותנו ? האם ברור לך מה אתה עושה ?״ והוא צחק אז בעליזות, הסביר לי שמטרתו לספק התעניינות שהת- עוררה בו והוסיף, ״אל תדאג, הכל בסדר!״ מעבר הרחוב הירושלמי התנשא מבנה הישיבה, בית מהודר, בנוי אבן מסותתת; היתד. שעת ערב קיצית ואור דלק בחלונות. הדלת הרחבה סבבה כל הזמן. במדרגות הכניסה עלו וירדו אב- רכים מפטפטים ומיבטאם אמריקאי. ״שמחתי שצילצלת והזמנת אותי. מה אתה עושה? איך אתה חי נו איש בעיני חברו. הוא התבגר. עיניו היו אחרות, רציניות. שוב לא ראיתי בהם את הניצוץ העליז, הממזרי. ״אספר לך הכק•׳, אמר. ״אבל אחר־כך. רצוני שתבוא לשוחח עם חברי כאן. יש לי הרבה להשמיע לך. כיצד אני חי — אין זה חשוב; חשוב שתדע על המהפכה שחלה אצלי״. שתקתי והוא דיבר. כתמיד, ידע להתבטא. חזר וסיפר על דרכו, הדרך הרגילה של טייס צעיר ומוכשר. תיאר כיצד החל חש במחנק. כיצד הנצה בו ההרגשה, שאנחנו בחיל־האוויר ״מקלק- לים אנשים״. זה זמן רב שהוא מדריו את צעירי הטייסים, ומש- קיע בהם את מיטב מאמציו, בהעריכו את עצמו כמדריך טוב שב- טובים. הוא ידע ללמד ביצוע קרב־ אויר, כפי שאיש לא ידע. הוא שם דגש על איכות הפרט, על תרגיל היסוד, על הביצוע המושלם — ולא על תרגילים גדולים, רבי משתתפים, יומרניים, שאינם ניתנים לתחקור. כך השיג תוצאות מצויינות, תלמידיו היטיבו לטוס מאחרים, אך הוא לא היה מרוצה. באור הניאון היו פניו אורות וצללים. יפים להפליא. אצבעותיו בחשו בזקנקנו, מוללו בשפמו, נעו ללא מנוחה, כחיות קטנות. ״מדו קצין?״ כשהועבר לבית־הספר לטיסה, החלה גוברת אצלו התחושה שיש להתמודד עם בעייה המשפיעה על כל מישורי החינוך וההד- רכה, ולא רק על עניי! ביצוע קרבות־אוויר. עיניו ראו את ״הנוער מקולקל, נהרס״: באים אלינו פרחי טיס, נוער נפלא, מוכנים לכל, מלאי רצון להשקיע, וכעבור זמן חוזרים לקורס מדריכי טיסה ציניים, עייפים, ללא נכונות למאמץ, ללא חיוב בנשמה. שליליים, יבשים. משהבין זאת, החלה בדידותו. חשב שהוא יודע מה צריך לע- שות וחיפש דרך לטפל באדם, ולא רק במשימה. תחילה ניסה להס- ביר זאת למפקדיו, אך נתקל בחומה של אדישות, וכשהמשיך במאמציו — הפכה זו לעויינות גלוייה. באותה תקופה, עבד תחת שני מפקדים. הראשון כלל לא האזין לי׳. היה שקוע בעולמו שלו ולא הבחין במה שקורה לי׳. השני סירב לשמוע. מהיותו מרוכז במעשה פקודו, דיכא כל ניצן צמיחה מחשבתית שלא נזרע בידיו הוא. אצלו לא היה מקום לכאבו של י׳. הוא רחש עויינות לטיעון, להטרדה, ולאותו רב־סרן צעיר המתעקש לטעון שישנה בעייה. י׳ ראה עצמו כלוחם בודד, נאבק על נפש הנוער ועל חינוכו באוירה עויינת. הסיפוק היחיד בא לו מפקודיו, מדריכי־הטיסה הצעירים. הוא חש שהם קיבלו אותו. הם היטו לו אוזן. ככל שמפקדיו נסגרו בפניו. כן מצא מפלט באוזנם הכרוייה ונפשותיהם הפתוחות של בלתי־ ברורים. ניסה — יחד איתם — לדון במושגי החיילות, הצעירים. הוא ניסה להבהיר וללבן אתם דברים, אשר גם לו היו הקצונה, ליצוק תוכן ומשמעות לשאלה ״מהו קצין בצה״ל ו״ כתב מכתבים וביקש חוות דעת. תשובה לא מצא. לחבריו ולמפקדיו לא היו תשובות, או שתשובותיהם לא סיפקו אותו. ואז ניעורה בו המחשבה שאת התשובות ימצא לא כאן. לדבריו, לא היתד. בו מרירות. לקידומו בחיל־האויר לא חשש. לא נכנס לאינטריגות — אך הסתכל, תמה, על חבריו שנגררו אליהן. הוא ראה בכך סימן נוסף לשחיתות הפושה; הוא שם לב לשכניו המתעלמים מתשלום אגרת טלוויזיה, מעלימים עין מקט- נות נוספות, וסיפר לי — בעיקום פה — על עניינים שבינו לבינה. הוא חרק שן, החליט שלא להיגרר, והקפיד למלא כל חובה, להקפיד על הנורמות המוסריות שלו. כך נוצר חלל בינו ובין חבריו, והוא חש שונה מהם, כאידיאליסט, או ככסיל. הוא חש בדידות. היה כמי שחי במינהרה חשוכה, שאינו רואה את האור בקצה, ואינו יודע את הכיוון. סבל נוראות, משום שראה את הנוער שחינו נקלע לאותה סיטואציה, מתיישר לפי הזרם, מאבד את הצפון. באותה תקופה פגש את שלמה. כחלק מתכנית הלימודים של קורס מדריכי־טיס, שעליו פיקד, היה מקובל לצאת ל״סדרת חינוך״ בירושלים. המטרה היתה — הרחבת אופקים. קיוו שסיד־ רה זו תתן למדריכים הצעירים משהו נוסף, שונה מחומר הלימוד הטכני. קיוו להעיר בהם מעט אהבת העם, הארץ, מעט ציונות, )לרגע תהיתי, אם ראיתי עיקום פה של תיעוב חולף על פניו של בן שיחי(, ונוסיף בלי בושה: משהו על יהדות. עולה לרגל שלמה היה מרצה בהשתלמויות אלו, ובהשתלמויות צבאיות דומות. אדם אינטליגנטי, מעניין ומיוחד במינו. בא מארץ אחרת, מרקע שונה, נתפס ליהדות בגיל מאוחר, והפך דתי נלהב. בדת מצא את התשובות לשאלותיו, לבעיות שהציקו לו. שלמה היה מרצה מקסים. פיו שופע פנינים, הותיר את החניכים פעורי־פה, שבויים בקסם דיבורו. בחריפותו כבש אותם, ניצח בכל ויכוח. י׳ שמע אותו פעם ופעמיים ושלוש. החל להפשיר כלפיו, כלפי כל מה שייצג; החל לשאול אותו, להתעניין, להישאר לשיחה אחרי השיעור. מאוחר יותר הזמינו שלמה לשיחות, לאחר שעות ההר- צאה. גילה בפניו טפח ועוד טפח. אור מוזר האיר לי׳, כשנודע לו שמתחת לשכבה העלית של החוכמה התורנית — הפשט — חבוייה שכבה עמוקה יותר — הדרש. במעומעם הבין שהעומק רב עוד יותר. חבויים ממנו, נסתרים מפניו, ונעלים מכושרו לה- בין, ישנם הזרמים המסתוריים של הרמז, ואפילו עמוק יותר חבוי העולם המסוכן והמגרה של הסודות. י׳ החל עולה לרגל לירושלים. פגש יותר ויותר באנשים לבושי קאפוטות, ענודי ציציות, מגודלי זקן. הוא החל להתגבר על הסלי- דה מפניהם, והתרגל לריחם המיוחד, לצורת דיבורם, נמשך אליהם, מוקסם מן הפלאים החבויים בספריהם השחורים, הכבדים. מעבר למצחיהם הלבנים, ראה עולם אחר, ומשפתותיהם הכתו* לות שמע קולות מסתוריים שהקסימו אותו. שלמה היה לו למורה דרך, ובהדרגה הסך לו לסם חיים. היה נוסע אליו יותר ויותר, נשאר אצלו, שותה בצמא את דבריו. קיבל ספרים והיה הופך בהם והופך. עדיין מוחה לפעמים, מתווכח, אך חש בעליל איך הולד וצומח בקרבו וכובש אותו משהו חדש, מופלא, משהו חי- צוני לו, אך בו בזמן גם משלו. בוקר אחר, ברטט ובחרדה, לבש ארבע כנפות מתחת לחולצתו. את הציציות הסתיר. כל היום הסתובב כך. איש לא ראה ולא העיר דבר, בחוזרו הביתה חש כאילו עבר מכשול כביר; עיניה 23 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון של אשתו, בהגישה את ארוחת הערב, היו אדומות; והוא ראה זאת אך לא אמר דבר, זה זמן רב שררה ביניהם דממה. לאחר כמה חדשים עקרו לכאן. אני מצח בשעוני. כבר תשע בערב. כמה דקות שוררת דממה במכונית. י׳ שותק, ואני נמנע מלשאול. אני מדליק סיגריה באצ- בעות רוטטות בלתי־מנוסות. י׳ מציע שניסע אל חברו; רצונו שאכיר אותו, את ה״חברו־ תא״ שלו ללימוד תורה. לשם מד.ז אני שואל. האם כוונתו לשכנע אותי להצטרף לדרכו ? עונה לא ישירות ואומר, כי לאחר שישב נגלתה לו הדרך. הוא רוצה שאראה משהו ממה שראה הוא, שאת- נסה במשהו ממה שהתנסה הוא. זה חשוב לו. האם אני מפחד ן כיקוד אצל ד״חכדותא״ בשתיקה אני בודק את עצמי ומחפש את סימני אותו הפחד ואותה הדחייה ואותה המשיכה כלפי העולם התיאולוגי שי׳ מנסה כאן, בעליל, לגררני אליו. מלאכים ? שדים ז שטן, גולם, דיבוק ז אינני מוצא בי פחד מלבד התענינות מתונה, בלתי־נלהבת. אני מתניע את המכונית. בית־דירות ירושלמי רגיל, אך בבית זה כולם דתיים. בחדר־ המדרגות שורר ניקיון. אין כתובות על קירות השיש והסיד. ריח קליל של שום. •המדרגות רחבות מן הממוצע, משמע — רמת חיים מעל הממוצע. הדירה, גם היא דומה לכל דירה: טעם ירוד, אך ניכרים חיי רווחה; ה״חברותא״ הוא בחור ישיבה. בסלון שולחן פורמייקה ועליו מפה ומספר כסאות, שטיח, ארון ספרים )כולם תורניים( תמונות־ריקמה וציורי פסטורלה על הקירות. צילומי אבות המשפחה, זקנים מזוקנים. הסאלון נמשך למרפסת. אפלולית הפונה החוצה. אין מכשיר טלוויזיה, קולות ילדים שעדיין לא נרדמו. ריח קל של בישול. מקדם את פנינו אלחנן החבר־ללימודים — ה״חברותא״ — של י׳. אדם בשנות ה־ מזוקן וחבוש כיפה. דיבורו במבטא צברי, התנהגותו מכניסת אורחים. אנו מסבים שלושתנו לשולחן הסאלון. י׳ מציג אותי, אני שם לב, לא כידיד. הוא זריז, מעשי, ניגש לגופו של עניין. כבד בהתחלה הוא מגדיר את מטרת הזמנתי לכאן: לפקוח לי את את העיניים בנושא היהדות, נושא חשוב ביותר שהידע שלי בו מועט ומסולף. אלחנן פותח. הוא רואה לנכון להתחיל בהוכחת מציאותו של ה׳. לצורך זה הוא מפעיל את חוקי ההיגיון. מנסה להראות כאילו ״היות הקיים״ הוא הוכחה חותכת למציאותו של ה״בלתי קיים״. גולש לאריסטו, לרמב״ם: מצטט מדתיים ומחילוניים. י/ י׳, אני חושב בלבי. מדוע בכלל באתי לכאן ז הרי אליך באתי, לדבר איתך רציתי — ולא לקבל שיעורים מקאריקטורה זו של תומס מאקווינס המנסה לבלבל את מוחי בפילפולים מהמאה ה־ לחתום את בריתך עם הדת — בציד נפשות. ואילו אני, אינני טרף. טסנו יחד ונלחמנו. חשבנו, וצחקנו, והתאמצנו למען אותה מטרה. רצוני לדעת רק מה קרה לך, לטייס־הקרב הצעיר והמעולה, ללו- חם המצויין של מלחמת יום־הכיפורים, למוביל הקרבי, למפיל המיגים, למדריך הטיסה, לחניכי. אינך רואה בי עוד ידיד. ובאמת, איזה מין ידיד אני לך ז מעולם לא גרנו באותו בסיס, לא היינו שכנים. איני מכיר את אשתך. לא ביקרתי בביתך. אתה ביקרת פעם־פעמיים בביתי. ואולי לא עשיתי מספיק בשבילך, לא חשתי במצוקתך. האם זוהי ידידותי אבל צמחנו מרקע משותף, וצמחנו לתוך אותו עולם. טסנו יחד, ונלחמנו. חשבנו, וצחקנו, התאמצנו למען אותה מטרה. חיינו נעשו מעורבים איכשהו, יוצאים מאותו מקור וחותרים למטרה אחת. כשחרקו אושיות עולמי באוקטובר, ידעתי שחברי, ואתה ביניהם, ניצבים אתי בשורה הראשונה. ומי שהיה שם הוא ידיד נפשי. ומיהו הלץ הזה, י׳, המרשה לעצמו לדבר בשמך ן תנועה מהמרפסת. מופיעה אשתו של אלחנן. ראשה עטוף במט- פחת, בגדיה צנועים וחסרי צבע וכמותם גם היא — מחוקה, אני מציג את עצמי מתוך נימוס )אין מישהו העושה זאת עבורי( אפורה, ממעטת את עצמה. אלחנן מזמין בשבילנו קפה ותה: היא מסמיקה, איננה מושיטה יד, ומתנדפת החוצה, חסרת קול ופרצוף. נעשה ונשמע אלחנן כבר טוען, שדת ישראל היא ״מדעית״. התורה חלה על כל הקיים, הכל כתוב בתורה ואין אמת מבלעדיו־.. הוא יודע לספר על גדולי החכמים שנתקלו בבלתי־נודע, ומול התעלומה רכנו לפני ה׳. מוזכרים, כמובן, איינשטין והמלה ״אטום״. ויש לו צימוק, בנושא אריסטו: הנ״ל, באחרית ימיו, התייהד בסתר — ואף ניסה לייהד את תלמידו הגדול אלכסנדר מוקדון. איזה הפסד ליהודים, אני חושב, מי יודע היכן יכולנו להיות כיום? אני אומר: הניסיון להחיל את התורה על כל הקיים )״דכולי בה״( הוא מיותר, ומסכן אותה בחוסר משמעות. אמירת דבר בעל משמעות, חייבת לשלול דברים אחרים ולכל הפחות את היפוכו של אותו דבר. בעצם ״דכולי בה״ פירושו שהתורה היא ראי לקורא בה. היא מראה ומוכיחה לו באותות ובמופתים כל מה שעולה על דעתו באותו רגע. מוטב לחפש בתורה מה שיש בה — ולא הכל. ועוד אני אומר, ועיני בעיניו של י׳: ״מדעיות״ היא שיטת עבודה )מתודה(, המבוססת על השכל, ולא על האמונה. שיטה זו מופעלת במטרה להתקדם בהבנת העולם המציאותי, והטכניקה שלה היא )כאן אני מסתייע בקארל פופר( — ניחוש תיאוריות המנסות להגדיר ולנבא התנהגות העולם )או חלקיו( ובחינת אמיתותן באמצעות נסיונות מעשיים להפרכתן. תיאוריה שעומדת במבחן ההפרכה היא נכונה, לעת עתה. זהו מבחן המדעיות. מדוע הם מנסים ליישם זאת לתורה י עיניו של י׳ אינן נפתחות לקראתי. לא נראה לי שהוא מקשיב. הוא פוסק: התנאי להבנה — אמונה. כתוב: נעשה ונשמע: העשייה והציות לפקודות המוקדשות קודמים להסבר מה ולמה. התורה היא מדעית, משום שהיא נכונה. אין סיכוי להפרכה כאן, כי הפרכת נקודה אחת ממנה תחריב את העולם. מצוות התורה, מוסיף ואומר י/ נובעות ממקור עליון. הדרך לאמת עוברת ממילוי המצווה אל ההבנה, ולא להיפך. גם תלמיד־ טיסה צריך לשחק בהגאים, בטרם יוכשר להבנת התיאוריה שלפיה הם פועלים. י׳ מתלהב. אלחנן מעודד אותו. מה שנכון, נכון. התעלמות לא תעזור, הוא אומר. משמעות האמונה ומצוות התורה היא מוחלטת ולא ניתנת לערעור. התודה היא המציאות היחידה, ומי שמתעלם ממנה פועל לפי דמיונו, מפתח תיאוריות פרועות ומנותקות. אין משמעות לתיאוריות המנותקות מהחיים, ולכן אי אפשר להבין את התורה ללא קיום מעשי של מצוותיה. המדע של ימינו רק מאשר כל הזמן במימצאיו את נכונות המצוות ביהדות, את מדעיות התורה, את המבנה האמיתי של העולם כפי שברא אותו הקב״ה. וחכמי היהדות יודעים את סודות העולם יותר מכולם. תורת דרווין היא טעות וטיפשות, וגדולי המדע כבר מגיעים כיום למס- קנה זו, באיחור. אין לו שמותיהם. אלחנן מניע בראשו במרץ לחיוב. פניו זורחים לשמע דברי ה״חברותא״ שלו. אני מבקש את רשות הדיבור ומביע את דעתי, שמותר לו, לי׳, להאמין בכל מה שעולה ברצונו. אולם, מה לזה ולמדע ד הצהרות כמו ששמענו אינן בגדר הוכחות. אילו יכלו יי, או אלחנן, להציע מבחנים קריטיים, מבחני הפרכה — ואילו עמדו בהם משפטי התורה, כי אז היה מקום לדבר על מדעיות. אולם, אני מוסיף, כדאי שנחדל משטויות. הפילפול הזה אינו נחוץ. אותו אדם, אני אומר, שניסה להתפאר שהוא יכול להוכיח ענייני האמונה )מציאות האל, למשל( בדרך המדע וההגיון, אינו אלא אוויל. כיצד ניתן להוכיח מציאת השלם באמצעות החלק — מציאות האל באמצעות ההגיון האנושי י חוששני — אני מו- סיף — שלא רק אווילות יש כאן אלא גם חילול השם. איש לא יוכל לאסור את הבורא בכבלי השכל האנושי. ברצותו, ישנה את חוקי ההגיון. י׳ מתמרד, אולם אלחנן, שכפי הנראה קרא משהו בתחום הפי- לוסופיה של המדע, משתיק אותו וגולש שנית למונולוג ארוך 24 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון מבכי תורת ההגיון, אני מאזין, משתדל לשמור על קשר עם שטף דבריו, אך איני מצליח. אינני אוהב פילפולי־סרק, בעיקר שהם משעממים, ומתחיל להתברר לי שהשיחה איננה דו־שיח. אני מציע בנימוס לסיים ולהיפרד, השעה כבר אחרי חצות וצריך לעבוד מחר בבוקר. ״לא דיה מנעול כשום דלת״ לא, אומר י׳. יש לי משהו להוסיף, וזה העיקר. נושא המוסריות. והנושא נוגע גם בשאלת הציונות. כל רעיון, אומר י׳, ציונות, חיל־האויר וכוי מתבסס על בני־אדם. נראה לי שאת זה שכחו. חשבו שהאדם מונח בכיס, ועכשיו רק ציד להשתמש בו וזוהי טעות נוראה, שאת פירותיה אנו אוכלים יום־יום. היהדות היא טיפול, הדרכה וחינוך של האדם והיא מקיפה כל שטח בחייו. היא איננה, אומנם, קובץ ספרים פסיכולוגיים לשירות האזרח, אך היא יוצרת אדם מוסרי השולט בעצמו ולא רץ אחרי דחפיו, או נם מפניהם. וכל אותן עיירות הזקוקות לעזרה, לא היוו שום בעייה בגולה, בתנאים ירודים בהרבה מעיירות־הפיתוח שלנו. ״חקרתי את ההיסטוריה של יהדות מארוקו״, מסייע ואומר אלחנן, ״במארוקו של המאה האחרונה לא היה מנעול בשום דלת ולא היה ילד יהודי גונב או רוצח. ופה זו בעייה לאומית. לו היה הסבא ממארוקו יכול לראות את נכדו כאן, היה מת מבושה. זאת נתנה לנו הציוטת, שהרסה את אורח חיינו האידיאלי, הדתי. הציונות״, מסיים אלחנן, ״היא אוייב הדת, התורה, ובחשבון אח- רון, אוייב העם היהודי״. וי׳ מתפרץ: ״על רקע זה, לידיעתך, יצאתי אני מחיל־האויר. יש בעייה אנושית רצינית ביותר גם בקרב אנשי צוות־האויר שלנו. הבעייה איננה כשרונות, כי אם מידות לקויות ושחיתות. ונדמה לי״, מטיח בי, ״שאתה יודע זאת כמוני״. מיהו מפקד השולח את אנשיו לקרב, ואולי ליהרג? ״מפקד כזה״, אומר י׳, ״חייב להיות ירא־שמיים. אתה שלחת אנשים לקרב. האם חשבת שעליך לבחון את המוסר הפנימי המניע אותך, ולא רק ,להטיס׳ וועדות חקירה ?״ קשה לי לתאר את הרגשותי למשמע דבריו. ״כמובן״, מוסיף ואומר י׳, ״כל יהודי מצווה לשבת בארץ־ ישראל; אבל, אין שום חשיבות למשטר שישרור בו; ציוני או לאו, יהודי או לאו, כל עוד יושבים בה. כמובן, שיהודי מצווה גם להילחם על הארץ בשעת הצורך, אך זה מוכרח להיעשות בדרך הנכונה: יקבעו רבנינו מתי הצורך. ולא כך הדבר כיום בצבא״. לכן אומד לי י׳, אם יחזור אי־פעם לחיל־האויר, יהיה זה במטרה להפוך אותו לצבא בריא, המושתת על עקרוטת שלפיהם נבנה צבאו של יהושע בן־נון, שבו היו האנשים הגורם החשוב ביותר. אני לוטש מבטי בי׳, ולשוני אינה נשמעת לי. אלחנן מנענע בראשו, מדושן עונג, לחייו מבהיקות. בטרם אקום ואצא מכאן, חוזר אלי הדיבור לצורך שאלה אחת. ״אלחנן״, אני שואל, ״האם נלחמת אי פעם במלחמות ישראל ?״ ״לא״, הוא אומר. קומתו הונמכה לפתע. ומייד, בחיפזון, הוא מוסיף, ״הרבי לא הורה לי להילחם, אבל אם יורה לי הרבי ללכת להילחם, אעשה זאת, ואעשה טוב מכולכם, משום שאעשה זאת מתוך אמונה. ולא ישלוט בי, באלחנן, פחד המוות״. ״הבנתי״, אני אומר, ועיני בעיני י׳. ״איבדנו אותך, י׳. העברת את האחריות לרבי. אין דבר, נסתדר גם בלעדיך. אצטרך להי- לחם גם בשבילך, ולזה אני מוכן. אך לצערי, יצטרך, כנראה, גם בני להילחם בשביל בנך, ולו זה באמת לא מגיע. תמהני, כיצד אתה מסוגל לחיות כנמושה עם הנמושות״. י׳ מוריד עיניו לקרקע. אני קם לצאת. אור דגנוז לצדיקים י׳ ואלחנן אוחזים בי. מסרבים להניח לי ללכת. גם מזזאותי, שהשעה מאוחרת וכי עלי לעבוד מחר, אינן מועילות. הם אינם מתרשמים מלשוני הבוטה. להפתעתי, נדמה לי שהם נהנים מזה, אולי הנאה פרוורטית. במורד המדרגות הם הולכים אתי, מנענעים בידיהם, אך אינני רוצה לשמוע אותם יותר. לוהטות, לרגע. מנצנץ בי, כלום ראיתי איזו לחלוחית בזוויות ״עכשיו, י׳״, אני אומר, ״שתוק ותשמע. אל תפריע!״ אוזני עיניו ל כלום סר משהו מן השמנוניות הזוהרת, המרוצה מעצמה, מפניו של אלחנן? תחושה משונה עוברת בי כאילו אני מדבר לאנשים מוזרים, יצורים מעולם אחר. י׳ איננו י׳, הוא גוויה, בובה חלולה, אני חופר ודוקר בו ללא רחמים — מחפש, מקווה, אולי יקפיץ הכאב את המת מתוך הסארקופג. ״מניין לך, י׳, הביטחון שהאמת בידיך ? האם משום שהיתר. לך ״התגלות״ ז !הכל נעשה לך ברור אחרי שמח׳ י הרי כך בפירוש אתה טוען. ואם זה כה פשוט, מדוע אין כל העולם רואים את האורז האם לא כך האמינו בלב שלם רובספייר, סטאלין וחומייני ? הלא גם הם ראו את ה״אור״ וראו לעצמם חובה קדושה ללמדו לאחרים על אפם וחמתם. תפיסתך מובילה בהכרח לאי־סובלנות, משום שאלה ש״אינם יודעים״ הם בסופו של דבר חוטאים, משרתו של הרע. במאות הראשונות הביאה תפיסה זו לאינוס העם היהודי, לאינקוויזיציה; ובמאות האחרונות של האלף, להשמדת המונים, שלא ידעו ללכת לפי קו האמת של ״האח הגדול״. ״תן דעתך, י׳, האם נזרעו בך כבר זרעי האוטוריטריות והכפיה י היצאת כבר לכביש רמות, ליידות בי אבנים ולהכריחני בכוח לשוב לדרך האמת ז ומתי תקח נשק בידך, ותירה בי למען השם ?״ יורקים לתיד הבאר אי הנעימות כבר קיצונית. אלחנן דורש בתוקף את רשות ה- דיבור. אולם אני אינני מוכן לעצור כאן, ואני מתעלם ממנו, מדבר י אך ורק אל י׳. אינני מפסיק למרות ההפרעות. למה הזמנת אותי, י׳, אני שואל. אתה אולי זקוק לאלילים — אך אני אינני רוצה שיובילו אותי, ואינני רוצה ב״שולחנות״ מבית מדרשם של רבני מזרח־אירופה, המגדירים לי בפרטי־פרטים כיצד עלי להתנהג כאן בישראל. נוסטאלגיה אל הגיטו פיתחת לך — של פרס או של לודז׳ י ועל הוריך, אני שואל, לא צר לך י אביך ואמך שעלו לארץ כחלוצים, שירדו לנגב בשנות הסכנה והמאו- רעות כדי להקים קיבוץ; שהקדישו את נעוריהם, ששמרו לילות ארוכים וחרשו בשדה עם נשק, שהבריחו את המצרים בתש״ח ושתרמו את בנם — אותך — להגנת המולדת כטייס •קרב. כיצד נשכח ליבם השבור שלהם, שאתה יורק על כל מפעלם ? ובכלל, על־ סמך מה אתה מעז לומר לי שבחיל־האויר שלנו יש בעייה רצינית מאוד של מידות לקויות ושחיתות ? האם הבו יחד. אל משתמטים ונמושות היא דרך ההתמודדות שלך, עם כל מה שאיננו מוצא חן בעיניך אצלנו י והיכן מצאת את המונח ״לה- טיס וועדת חקירה״ בענין המפקד ה־וצא־בראש אנשיו לקרב? הפיקדת מימיך על אנשים בקרב י מה התעוות במוחך בחודשים האחרונים ? לחיצות ידיים, סיומו של ערב בלתי נעים. הייתכן לטייח ? יש לי רק עוד דבר אחד להוסיף, ושוב בעניין הציונות. הרחוב קר, רוח ירושלמית נושבת. השמיים במזרח מחווירים, השעה שלוש לפנות בוקר. אני נושם עמוקות, מנסה הפעם לדבר לאט ובשקט. הציונות — אני אומר — הוא המשיח. חוששני שהוא גם המ- שיח האחרון, משום שנצליח, ולא יהיה צורך במשיח נוסף. אין לציונות ולדת כל ניגוד. אותם הטוענים שהציונות פוגעת בדת ומשתיתה אותה מלעיטים אותך בזה, משום שפלג הדתיים אליו נקלעת הוא־הוא השונא את הציונות, מטעמים שאפשר לנחש. הציונות היא קץ הגלות, ואין קץ אחר לגלות. ואם אינך מבין מהי גלות, הגלות — היא מוריך. ואתה מצטרף לחתמים, ובני- מוקים השאובים מפי שונאי עמנו ומושמעים מפיותיהם של מש- תמטים ונמושות שלא נקפו אצבע לגאולת עמנו? הדת והציו- נות יכולות להתיישב זו עם זו. אין הכרח באי־סובלנות. התנועות הדתיות־ציוניות יוכיחו. אינך מסגף אלא את עצמך ואותנו. קול לא נשמע ברחוב. השמיים במזרח האדימו. נפרדנו מאלחנן. הוא לחץ את ידי וציין אותי לשבח, כציוני אמיתי. בליבי חשבתי, שישק לי. י׳ נכנס למכוניתי, והסעתי אותו בשתיקה למקום מגוריו. לפתע לחש: ״אני מצה שתדע, שאם תפרוץ מלחמה בזמן הקרוב — והדגיש, בזמן הקרוב — אני חוזר, מתגייס ונלחם אתכם״. חייכתי חיוך מר לעצמי. כבר אינני יודע אם יש לו — כפי שהוא עשוי — דרך חזרה. 25 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון מאת אור׳י עמית רס״רמשהלוי־ נמצא זה כחצי־שנה בקורס טכנאים של חיל־האויר. יש לו כמה יתרונות לקורס, כמו למשל ש- אפשר לחזור הביתה לפני חושך, ול- שחק קצת עם הילדים, לקחת אותם פעם לגן החיות. אבל בסך־הכל — פי- סיקה, מתימטיקה ואנגלית זה לא מ- סוג הצרות שרס״ר לוי היה מאחל ל- חבריה בכנף לפני שיצא לקורס. הקורס הוא נסיון נוסף שלו; עוד חודש אחרי שהשתחרר, פרצה מל- אחד משרשרת הנסיונות, במאמץ בן חמת יום־הכיפורים והוא ישב במי- לואים חמישה חודשים. אחר־כך הש- תחרר שוב, עבד חודשיים בחברה ש- עסקה בספרות טכנית, חודשיים נוס- פים עבד בבדק בלוד, ואז החליט ש- הצבא זה בכל זאת הדרך בשבילו, ו- חזר לצה״ל. עדיין היה אז רס״ל, אבל כבר היה ברור לו שהיעד זה קורס קצינים. תחילה חזר להיות אחראי הטסה בטייסת שבה גדל. אחרי שנה בתפקיד לקחו אותו להיות ראש צוות מכונ- זה רעו תראה איזה טיפוסים יש בי- אים בטייסת אחרת, גדולה יותר. אט־ ניהם ואיזה לכלוך הולך שם. תפוס לן איזה ג׳וב ושב בשקט. שאלה טיפשית. מה פירוש, בשביל מה להיות קצין י לרס״ר לוי נראים הדברים ברורים לגמרי: חיים של צוות-אויר זה חיים סוג אלף. קצין טכ- ני זה חיים סוג בית. רס״ר זה חיים סוג גימל. צוות אויר כבר לא יהיה — אז לפחות קצין. הוא אכל מספיק קש אצל הקצינים הטכניים שתחת פיקו־ דם שירת, עד כדי שיידע בדיוק מה הוא רוצה לעשות כקצין ואיך צריכים הד- ברים להיות. אף פעם לא ראה עצמו 9 רס״ר לוי ־ ראש צו ארבע השנים להתקבל לקורס־קצי־ נים. כבר אמר פעם מישהו: ביום ש- בו לוי יקבל קצונה ובלומי יעבור סוף־ סוף טסט, יקרה אחד מהשנים — או שיבוא המשיח, או שיבוא קץ העולם. זה די מתסכל: יש אנשים שמתגייסים לצה״ל, קצת טירונות וקצת ריצות על הג׳בלאות, וכבר הם בקורס קצינים. אבל אצלו — תמיד יש מכשלות. כשהתגייס לצה״ל ב־ תה לו בראש קצונה. אחרת היה הולך אולי לאחד המסלולים הקצרים הא- לה בשריון או בנח״ל, ומשתחרר אח- רי שלוש שנים בדרגת סגן. בבסיס ה- קליטה הצליח מישהו לשכנעו שמקו- מו במערך התחזוקה של חיל־האויר, הסביר לו שמלמדים שם מקצוע מבו- קש בשוק — והוא, חתם, ונשלח ל- טכני לשנת לימודים. אחר כך פרצה מלחמת ששת הימים, והוא נשלח ל- אחת הטייסות כמכונאי־מטוסים מן השורה. חיים סוג ב׳ אחרי קצת יותר משש שנים הש- תחרר והלך הביתה. עד היום הוא זו- כר בגאווה איך התייצבו בביתו מפקד הטייסת, ובנפרד גם הקצין הטכני, ו- ניסו לשכנעו לחזור לקבע. פעמים אח- דות באו, אבל הוא אמר להם: תנו לנסות משהו חדש. תנו לנשום קצת. יכול להיות שאני אחזור. ״ יכול להיות גם יוסף כהן... רו לו שזה קידום, וזה יקצר לו את הדרך. אבל איפה קידום ואיפה קיצו- רים. היום סבור רס״ר לוי, ודי במ- רירות, שאילו לא היה מחליף תפקיד, היה יכול להיות עכשיו סרן — והכל היה נראה אחרת. אבל הוא החליף, והיום הוא עדיין רס״ר בלבד. למען האמת, גם בטייסת החדשה קיבל מספיק צ׳אנסים. חסרה לו תעו- דת בגרות באנגלית; כמה מבחנים ש- לא ניסה — לא הצליח. נתנו לו מורה פרטית לאנגלית, אבל הוא לא מצא זמן לקחת אפילו שיעור אחד. בשלב זה הוא כבר היה מסוכסך עם הקצין הטכני והיו לו בעיות כראש צוות ו- הנושא ירד מהפרק. אחר-כך, כשנעשה שוב אחראי הטסה והצליח יפה, סרב מפקד הטייסת לשלוח אותו. הוא אמר לו: ,לוי, אני פשוט לא יכול בלעדיך. כשאתה כאן, יש סדר בהטסה ואני יכול לישון טוב בלילה. כשאתה נוסע הביתה בערב, יש באלגן. כשאני אג- מור את הקאדנציה שלי בטייסת, אד- אג שישלחו אותך לקורס־טכנאים. אם תעבור אותו בהצלחה תקבל זימון ל- קורס קצינים׳. היום הוא יושב, איפוא, בקורס הטכנאים, ומזיע את נשמתו על פיסיקה ומתימטיקה, ומתנחם ב־ כך שהוא לוקח את הילדים אחר ה- צהרים לגן חיות. מישהו מאנשי־הקבע שאל אותו פעם מדוע הוא לוחץ כל־כך חזק לכי- בצבא כג׳ובניק שמחפש לעצמו חיים וון של קצונה. מה יש, אמר לו, רס״ר קלים. פיון קטן מי שחושב שלהיות מכונאי מטוסים או להיות חמש זה ג׳ובניק — שיבוא לעבוד חודש ימים על האוירונים ו- נראה אותו. מתחילים בכמה חודשי לימודים בטכני, עם כל מיני חבריה ש- לא אתה בחרת לשרת איתם. אין לך מוטיבאציה ללמודו כועס שדפקו אותך ושלחו אותך לכאן י לא יעזור לך, חביבי. אתה בפנים וזהו זה, ויותר טוב שתהיה כמו משה לוי — אחד שבחר מרצונו בתפקיד הזה. כאן אי־ אפשר לסבן או להתרשל. תיכשל ב- מבחנים בכוונה כדי שיעיפו אותך — יתקעו לך משפט על התרשלות בלי- מודים ותקבל על־תנאי. עוד כשלון, ו- אתה יושב אי־אפשר להאבק במערכת הצה״לית. כשאתה משתין על המערכת היא נרט- בת. אבל כשהיא משתינה עליך, אתה טובע. זאת אולי מלה לא כל כך נקיה — משתין — אבל היא מבטאת הכי טוב את המצב. אחר־כך, כשאתה כבר מגיע לטייסת ומוצב באיזה תפקיד, גם כאן אתה לא יכול לעשות תרגילי מח- אה. לא תרצה להתאמץ ,תעשה שבי- תה איטלקית — גם תדפוק את הח- ברים שלך, שיצטרכו לעבוד יותר קשה, וגם יכניסו לך בסוף. 26 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון אז מי שחושב שלהיות מכונאי או חמש זה ג׳ובניק — שיביא לכאן. נש- כים אותו אתנו בשש בבוקר ונוריד אותו להכין את המטוסים. אחר־כך מגיעים הטייסים וצריך להוציא אותם לטיסה. המריאו — נקיונות ועבודות כלליות. חזרו ונחתו — צריך להכין את המטוסים לגיחה נוספת: לחמש ולתדלק ולבצע את כל הבדיקות וה- טיפולים. כבר נרשמות בספר המטוס התקלות הראשונות ואפשר להתחיל לחשב אם היום נגמור את העבודה לפני הלילה או לא. אם אין כעת הר- בה עבודה, אפשר לשלוח את החבריה שעבדו כל הלילה הקודם, לישון כמה שעות. נגמרו הטיסות — מתחילים ל- עבוד על התקלות. אם הלך קלף, אפ- שר לגמור מספיק מוקדם. אז חלק מ- אנשי הקבע יכולים לצאת הביתה ב- זמן ואנשי החובה יכולים לעלות ל- מגורים, להתקלח ואולי אפילו להס- פיק לסרט. לא הלך קלף — אז עוב- דים על התקלות עד שגומרים, אפילו עד תורנויות שמירה, או שיש תרגילים או פעילות מבצעית או טיסות לילה, ואז בכלל עובדים סביב השעון. אז נכון, שבלב יש לך גאווה מקצו- עית וגאווה יחידתית, ואתה יודע מה אתה שווה. כשאתה נגש לאיזה מטוס שחזר עם תקלה רצינית, אתה יודע שבלי הידע שלך והטיפול שלך, ובלי שתיתן אישור לכך, הדבר הזה לא התמודד עם תקלות טכניות. לפעמים יטוס. זה גם די מסקרן ודי מעניין ל- יש איזה מטוס עם בעייה והקצין ה- טכני מגיע ומציע הצעה משלו ואתה מציע הצעה משלך. אז בגלל שהוא ה- קצין הטכני ויש לו הרבה יותר נסיון, מנסים תחילה את הפתרון שלו. אבל לא פעם מתברר שדווקא אתה צדקת ואז אתה מרגיש איזו גאווה של בעל מקצוע. לאט־לאט אתה גם מקבל יו- תר סמכות: רשות לבצע בדיקה סופית לפני טיסה, לחתום על האישור בספר, בסוף אתה גם נעשה ראש צוות, תורן האחראי לכמה מטוסים. עם קצת חתימה לקבע אתה נעשה גם אחראי צוות ממש. ויש גם גאווה טייסתית. כשנפגשים עם החבריה מטייסות אחרות או עם אנשים מהחוץ — אז אתה הנציג של הטייסת שלך. כשיש, למשל, תחרות־ מקלענות בין הטייסות וצריך לפגוע את מירב הפצצות בבול — אז החט־ שים מחברים את הפצצות בדחילו ו־ רחימו, ממש עם פלס־מים. מיישרים את הזנבות כמו על קרש גיהוץ, כדי להקטין עד למינימום את ההחטאה עקב סיבות טכניות. כשהטייסת תוק- פת בלבנון או משתתפת בקרב־אויר — אז זו הטייסת שלך שעושה את זה. אלו הפצצות שתלית וזהו הטיל ש- הרכבת, וזהו התותח שהטענת, שיצח- קו כל הג׳ובניקים מגולני או מהשריון כמה שירצו. לרוץ על הג׳בלאות זה לא יותר ״פייטרי״ מאשר להרכיב פצ- תיפול על איזה בונקר מחבלים. צת חמש מאות קילו, שעוד שעתיים הרגשה של ״דפוק״ יש גאווה מקצועית וטייסתית, אבל צריך לשמור עליה ולטפח אותה. נש־ הטייסת מטילה פצצות, מישהו חייב לבוא לגף הטכני ולספר לחבריה איך הן פגעו ואיך היתה הגיחה. כשאתה נפגש עם מכונאים מטייסות אחרות והם מספרים לך איזה יחסים יפים יש להם עם צוותיהאויר — אסור שתרגיש שאצלך זה שונה. כשהם מספרים לך שהמטוסים שלהם חדשים וכמעט ש- אינם מתקלקלים, שהקצין הטכני שלהם זה אוטוריטה מקצועית ובן- אדם שאיכפת לו מהחיילים שלו — אתה רוצה שגם אצלך יהיה ככה. נש־ המפקדים שלך אינם טובים, או שה־ צוות־אויר מתנכר לגף הטכני, אז קל מאוד להיתפס להרגשה של ,דפוק׳. אז אין מוטיבאציה ואין חשק לעבוד ומגישים טופסי בקשה להעברה או ש- עושים נפקדות. צריך לשמור עליה, על גאוות היחידה ועל גאוות האנשים, וכמו בכל מקום, זו בעיקר בעייתם של המפקדים. רס״ר משה לוי טוען, שצריך ללכת יותר לקראת האנשים. בטייסת הרא- שונה שבה שירת היו יחסים מאוד קרובים בין הגף הטכני לבין הטיי- סים. המכונאים הרגישו שהם חלק מ- הטייסת. נכון, שאז היתה תקופה אח- רת, היתה מלחמת ההתשה, וכל יום טסו גיחות מבצעיות. הטייסת היתה 27 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון קטנה וכולם הכירו את כולם בשמות הפרטיים. הנה — דוגמה קטנה אבל מאוד משמעותית: השמות הפרטיים. זה נר- אה כאילו קרתני — מה בעצם החשי- בות שאיזה טייס קורא לך בשמך ה- פרטי. אבל בהחלט חשוב, כי זה מעיד על יחס אישי ועל קירבה ועל שיחות ביניכם. לוי זוכר עד היום בגעגועים את מפקד הטייסת הראשון שלו — בחור זהב, שנהרג מאוחר יותר במל- חמת יוס־הכיפורים. הוא היה לו כמ- עט אבא. ביקר אצלו בבית כמה פע־ מים והתעניין בבעיות שלו. אפילו נתן לו את הכרמל הצבאית ונסע באוטו הפרטי שלו, כדי שהוא, לוי, יוכל לק- חת את אשתו ולצאת אתה לטיול ב- שבת. אחר־כך, כשביקר המפקד בבי- תו וביקש ממנו לחזור — כמה לא נעים היה. אבל האשה לא רצתה ש- יחזור. באינסטינקטים הבריאים שלה הרגישה שהצבא לא טוב בשביל הני- שואים שלהם. ,אני יודעת איך זה אצ- לכם/ אמרה לו פעם, ,יש לכם שמה בטח פקידות וחיילות ואתם קוראים להן מותק ושמים עליהן ידיים, ואתה נשאר כל כל הרבה לילות בבסיס בג- לל העבודה...׳ מה שנכון נכון, אפילו שלוי טוען שהוא אף פעם לא נמנה עם האלה. אולי בגלל שכל־כך טוב לו בבית. צריך ללכת יותר לקראת האנשים, טוען משה לוי. אם יש פתאום לחץ של עבודה כי יש הרבה תקלות — אז אפשר להחליט שמחר לא טסים, אלא עובדים על כל הדברים שצריך. אם יוצאים כולם — הטייסים והמכונ־ אים — לפעילות משותפת, אז צריך שיהיו ביחד, שיסעו יחד באותן מכו- ניות ושיישבו יחד ליד המדורה. אם עושים פיקניק ביחד, אז שלא יתפצלו לחבורות נפרדות, מכונאים לחוד ו- טייסים לחוד. אם יוצאים לטיול לילי למצדה, הטייסים יכולים לשבת עם המכונאים במשאית ואינם צריכים לנסוע לחוד במיניבוס. מה יש, לא יחידה לוחמת אחת אנחנו ן דווקא יש ביניהם כמה חבריה מצו- ינים. כאלה שלא מרימים את האף ולא חושבים שאם הם טייסים אז זה כבר סוף העולם. מפקד הטייסת הקו- דם, למשל, ממש קרע את החבריה ב- כל מיני עבודות ותרגילים. אבל מה — אהבו אותו. כי ראו שגם מעצמו הוא גומר את העבודה שלו בטייסת היה דורש המון וגס מן הטייסים. כשהיה נוסע בין המטוסים ובודק מה עם ה- אנשים ואם יש בעיות. כשהיית נכנס להישפט בפניו, ידעת שלא תצא מזה נקי. אבל מצד שני, כשמישהו היה צריך לקבל דרגה או שהגיע לו איזה שבח, הוא ידע לתת את ההרגשה ה- נכונה. יש אנשים בין החבריה, שטוענים שעבורם אין הקשר עם הטייסים מש- מעותי : אנחנו בשלנו והם בשלהם. אני לא רוצה שהם יתחנפו אלי, ואני לא מתחנף אליהם. התפקיד שלנו זה לשרת אותם ולהכינם למלחמה — אז נעשה את זה במסירות וביעילות וה- כי טוב שאפשר, כי גם הם, כמונו, מה- ווים, בעצם, כלי-לחימה של צה׳׳ל, ו- אין בשירות הזה שום דבר אישי. יש כאלה שחושבים ככה. אצל רס״ר לוי משום מה, היה ה- קשי עם הצוות־אויר משמעותי תמיד. היתה לו מין תשוקה משונה להיות קרוב לטייסים, לדבר אתם, להרגיש שהם חברים שלו. להרבה אנשים מפ- ריע הניכור שבין הגף הטכני לטייסים, ולו זה הפריע הכי־הרבה. כשהגיע ב- סיבוב הקבע השני שלו להיות אחראי צוות, היו הרבה טייסים שטענו עליו שהוא בכיין ונודניק — כל הזמן הת- אונן שאינו מכיר את הטייסים והם לא מכירים אותו, וכמה היו הדברים שונים בטייסת הקודמת שלו. רס״ר משה לוי לא הצליח כאחראי צוות. בראש ובראשונה היתה זו הבע־ ייה המוכרת של השמיכה הקצרה מדי. אתה מכסה את הראש — אז קר ברגליים. מכסה את הרגליים — קופא האף. תמיד יש בצבא פחות כוח־אדם ופחות זמן מאשר צריך, ות- מיד יש יותר מדי עבודה. אם אתה מנסה להיות בסדר עם החיילים ש- תחת פיקודך — כועס הקצין הטכני: למה המטוסים לא נקיים ולמה המו- סך לא צבוע, ולמה יש לכלוך בכל מקום. בהתחלה נטה לוי להקל עם ה- אנשים והסתבך בגלל זה עם הקצין ה- טכני, הנמצא שלב מעליו. קרה לו פעם שיצא לחופשה ובדיוק אז התחלף מפ- קד הטייסת. כשחזר מהחופשה ונכנס למפקד לראיוךהיכרות, אמר לו הלה: ,כן, כבר שמעתי עליך. והוא שמע את כל הדברים שרס״ר לוי לא רצה שיש- מע עליו... ואז ניסה להיות בסדר עם הקצין הטכני, אבל חייליו לא אהבו התפקיד וביקש להתפטר, ואז מינו או- אותו. בשלב מסויים הוא התייאש מ־ תו לאחראי ההטסה. לאחל לו שיצליח אחראי ההטסה הוא מין מתווך בין הגף הטכני לטייסים. הוא מקבל את הוראות ההטסה ומווסת אותן בין ה- מטוסים. זה תפקיד קשה, כפוי-טובה, שמצריך כושר אירגון וסדר. והנה, דוו- קא כאן הצליח משה לוי יפה. עד כדי־ כך הצליח, שמפקד הטייסת סירב ל- הרשות לו ללכת לקורס הקצינים ו- טען שאי־אפשר בלעדיו. אנשי הגף הטכני לא אהבו אותו כל־כך בהתחלה. הם לא ישבו בחדר מפקד הטייסת ולא ידעו מה קורה ו- מאיפה יורדות הפקודות. כל מה ש- הם ידעו זה שהנה קיבלו מרס״ר לוי הוראה לחמש עשרה מטוסים בפצצות כבדות, וחצי־שעה אחרי שגמרו הורה להם זה להחליק חזרה את כל המ- טוסים. או שביקשו מהם להכין תרי־ סר מטוסים בתצורת קרב אויר, ו־ לבסוף השתמשו רק בשמונה. אז בש- ביל מה עבדו לחינם על עוד ארבעה ו מי שנמצא מספיק זמן וקרוב למע- רכת, מבין את הצורך ואת הסיבה ל- מאמץ שהוא משקיע. לוקח לך זמן ל- הבין שלא מדובר פה בטירטור לשמו, אלא זוהי מערכת המנסה להתאמן ב- יעילות מירבית ולהגיע לכושר ביצוע מירבי, בתנאים ואילוצים שונים. עם הזמן אתה מבין שיחס־הפלות של ל־ טילים־ונ״מ, לא משיגים רק בכישרון טבעי, אלא בראש וראשונה בעבודה קשה, באימונים ועוד אימונים. לעתים נדמה שאפילו רס״ר משה לוי, שכבר נמצא כתריסר שנים בחיל־האויר, לא מבין את זה עד הסוף. רס״ר לוי מקווה ללכת לקורס קצי- נים בעוד כמה חודשים. בינתיים מונ- חת לפניו עוד משוכה די־גבוהה של מיבחנים, אבל יש תקווה שהפעם הוא יצליח סוף־סוף לעבור אותה. אם יע- בור ויצליח לסיים את הקורס, ייתכן מאוד שעוד יגיע בחזרה לטייסת שלנו לתפקיד של קצין טכני. כיום נדמה לו שהוא יודע בדיוק איזה מין קצין טכני הוא ירצה להיות, אם כי אנו חושדים שהוא חושב קצת יותר מדי במושגים של מנהיג באיגוד מקצועי. בכל אופן, עוד ארוכה הדרך ועוד חזון למועד, ואנו רק יכולים לאחל לו שיצליח. 28 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון שלושה אחים - שלושה טכנאים - ,התלבשו״ על החיל הרמטכ״ל חותם ליצחק קאשי בספר המטוס אצל הקאשים אין קש״ם מאת אלי נוה רבה : ״האחריות שלנו מתבטאת בחיי אדם. רוב הטיסות הן טיסות תובלה. גורל חיי אדם רבים נתון בידינו בכל טיסה. כל מטוס חייב לצאת ללא תק- לה, אפילו הקטנה ביותר. בטייסת־קרב המתח רב יותר, אך אינני יודע אם שם הקשר האישי בין הטייסים ואנשי ה- תחזוקה אישי ועמוק כמו אצלנו. הטיי- סים והטכנאים כאן הם משפחה אחת. אנו משתדלים לתקן כל תקלה במיני- מום זמן ובמאכסימום יעילות, ותמיד זכינו למלוא ההוקרה מהטייסים. היי- תי יכול להתקדם יותר בטייסת־קרב, אבל הגורם לאי הקידום הוא אהבת המקצוע. אינני מוכן לעזוב את העבודה את קאשי אפשר לפגוש בעת וב- שלי בעד שום הון שבעולם״. עונה אחת בשלושה מקומות שונים: בטייסת הקלה באחד מבסיסי חיל- האויר, בטייסת־קרב באותו בסיס, וב־ בית־הספר הטכני של חיל־האויר. לאמיתו־של־דבר, אין זה אותו אדם, אלא שלושה אחים, הנושאים את שם המשפחה קאשי, ומשרתים בטכנאים במקצועות שונים בחיל־האויר. דבר נו- סף המשותף לשלושתם: ״אנו אוהבים את המקצוע יותר מכל דבר אחר !״ יצחק יצחק קאשי, בן צוות באחזקת מטוסים קלים. למרות שאין זו טייסת־קרב, גם כאן האחריות הטייסת הקלה היא ״חלון־ראווה״ # י י של הבסיס — כך מעידים אנשיה. הדבר מחייב את אנשי התחזוקה לשרת את הטייסים, אך כמו לכל חליו־ראווה, גם לחלון זה שני צדדים. אחד הדברים המרתקים בעבודתם של אנשי התח- זוקה של הטייסת הוא ההצצה אל מחוץ לחלון־הראווה. בוקר אחד ניגש קאשי למטוס קל שנחת בשדה, אמר לטייס ,בוקר טובי, ולפתע צצה מן המטוס אשה, ואמרה, כי אין צורך לטפל במטוס. קאשי ה- מופתע, שהתקשה להאמין למראה עיניו, הזמין את הטייסת לקפה, וכך נתוודע אל הטייסת הוותיקה רינה לוינסון, שכבר רגילה לתופעות כאלו. יצחק קאשי כבר קיבל פניהם של ראשי ממשלה, שרים ועוד אח״מים רבים• בין היתר הוא אמון גם על מטוסו האישי של הרמטכ״ל, ומטפל בו בכל בוקר. משה משה קאשי, סמל בן רות ביום בו נכנס הכפיר הישראלי לשירות. ״גדלתי יחד עם הכפיר, ולי- וויתי את חבלי הלידה שלו״, הוא מספר. משה עובד כטכנאי־קשר על כל סוגי המטוסים, ולעיתים קרובות הוא מוז־ משה קאשי: גדלתי עם הכפיר 29 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון עק על־ידי אחיו, כדי לתקן תקלות קשר במטוסים קלים. ״האחריות של טכנאי־קשר כבדה״, אומר משה, ״מטוס שמאבד קשר עם הקרקע נתקל בבעיות ניווט חמורות. תמיד יש אחוז מסויים של תקלות. רמת התחזוקה של הקשר חייבת לה- יות גבוהה ביותר. צריך לפקח על כמה סוגי מטוסים ברמת ידע גבוהה. אין שעות עבודה קבועות. כשמטוס יוצא — אני חייב לעבוד במלוא המהימנות והאחריות״. הדמיון בין משה ויצחק גורם לא פעם לאי־נעימות ומבוכה. לעתים קרו- בות מבלבלים ביניהם. לא פעם ביקשו טייסים ממנו שיתקן תקלות במטוסים קלים. כשהיה משה חוגר, גער רס״ר המטבח ביצחק, שאכל בחדר־אוכל של אנשי קבע, וטען שהוא אוכל שתי ארו־ חות־צהריים — אחת בחדר־אוכל קבע ואחת בחדר־אוכל חוגרים... פעם פנה רס״ר הבסיס אל משה, כדי להתלונן בארשת־פנים רצינית, והבטיח לטפל על חייל של יצחק. משה הקשיב לו בעניין בכובד ראש... יצחק עובד במשמרות של שלאחריהן הוא יוצא לביתו, אך רבים בבסיס, הרואים את משה בבסיס, לא- חר שנסתיימה המשמרת של יצחק, בטוחים כי הוא אינו יוצא לעולם מה- בסיס. צדדים שליליים לדימיון הרב שבי- ניהם — אין, כך הם טוענים. ״מנצלים את זה בהומור״. שלמה רס״ר שלמה קאשי, בן דרכו בחיל־האויר בהיותו נער — ב- שוחר. כשהתגייס, ביקש להגיע לטייסת הווטורים, שם היתה העבודה קשה ביותר, וכמוה האחריות. אז ניתן לט- ייסת הכינוי — ״טייסת דיסקוטק׳/ כיוון שהפעילות בה התרחשה ברובה בלילה. ״כשראיתי את הווטורים באויר — התלהבתי מהגודל ומהעוצמה והח- לטתי מייד לבחור בטייסת זו״. ״כשמטוס יוצא — אני חייב לעבוד במלוא המהימנות והאחריות" רס״ר שלמה קאשי: ״אני רוצה לעסוק רק בהדרכה ובחינוך" 30 במלחמת ששת־הימים, לאחר שירות של שנה, ניתן לו לפקד על שני מטו- סים, כשתחת פיקודו כמה עשרות אנ- שי תחזוקה. ״תקופת המלחמה היתה מרגשת״, נזכר שלמה. ״המטוסים היו חוזרים בשלום, אך לעתים חזרו עם נקבים ופגיעות רציניות. היינו מתקנים את החלקים הניזוקים עד לטיסה המבצ- עית הבאה. התלוצצנו אז בטייסת, ש- מרוב אנשים שהתרוצצו מתחת למטו- סים — הפצצות נדבקו מאליהן״. במלחמת יום־הכיפורים שירת שלמה ברפידים, כאחראי צוות במוסך. ״הש- טח שלי נקרא ,המרפאה׳. נכנסו אליו כל המטוסים הפגועים, ויצאו ממנו כ- עבור זמן קצר מתוקנים ושמישים״. היום משרת שלמה כמתאם נושאי הדרכה בבית־הספר הטכני של חיל־ האויר. ״אני רוצה להמשיך ולעסוק רק במיסגרת ההדרכה והחינוך. למדתי להכיר תחומים רבים, שאינם ידועים לחלק מאנשי הסגל בטכני. נתנסיתי בכל התחומים: בחלק המבצעי, התח־ זוקתי, הביקורתי וההדרכתי״. לשלמה טענות רבות כנגד אלה ה- מתאימים להדרכה, ואינם רוצים לע- סוק בה : ״אנשי צוות טכני רבים מע- דיפים לעבוד בטייסת, לחוש את האמ- רה המבצעית ואינם רוצים לעמוד מול כיתה של יוצא מכיתה כזו, אתה יוצא בסיפוק, שהצלחת להכשיר עוד למשפחת קאשי שבעה בנים ושתי בנות. הצעיר שבהם — משה, והמבוגר שבהם — בן המשפחה מעיראק, התגוררה באוה- לים/ ואחריכך בצריף קטן. ״אבי, ש- עבד כספר צבאי, לא וויתר על דבר אחד: על החינוך. ״מעולם לא ביקשנו סעד ותמיכה, והגענו לכל בכוחות עצמנו״, מוסיף יצחק. ״בחופשות יצאנו לעבוד במוש- בים בסביבה, כדי לממן את הלימודים. מעולם לא הסתובבנו בטלים. בזכות האוירה הטובה במשפחה חונכנו למש- מעת עצמית, ללימודים ולאהבת ה- זולת. כך חינכו אותנו — ואלו התו- צאות״. שכנותיה של גברת קאשי בעפולה מתקנאות בה. אחד מבניה מנהל בית־ ספר תיכון, בן אחר משמש ככלכלן בממשל הצבאי, בתה שוטרת... ושלושה מבניה מזניקים מטוסים שמישים לאויר. )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון כשאיליין בכיתה — וזכריה מפטרלים בחוץ למרות שאינה נוהגת בהם בקשיחות. הם יודעים, שהפרעה לה תגרור תוצ- אות חמורות בהרבה מהפרעה למדריך, ומי שמעז לפצות את פיו בשעה שאיל־ יין מדברת, מושתק מייד על ידי הכיתה כולה. גם איומים, כמו ״חכי לי אחרי השיעור...״, שמדריכים זוכים להם ל- עתים קרובות, זרים לאוזניה. בעייה נוספת הניצבת בפני איליין היא שימוש במונחים מקצועיים, אך כאן לא ניתן לפרט... ככל הבנות שסיימו את קורס החמי שיות עם איליין, ביקשה גם היא לה- יות ״פייטרית״ בטייסת. מפקדה, רס״ן דני, מטיל ספק בשיוויון מוחלט בין ב- נים חמשים ובין בנות העוסקות באותו מקצוע. ״אם יגיעו בנות לטייסות,״ טו- ען מפקדה, ״יעשו הבנים את העבודה במקומן, והבנות ישתזפו בשמש, במשך כל שעות היום, כפי שקרה במקצועות אחרים. אי-אפשר לבקש מבחורה לת- לות טילים. בנות יכולות לעסוק בבדי- קת המערכות, אלא שאז ירגישו הבנים החמשיס מקופחים, משום שיעסקו רק בעבודה הקשה של תליית הטילים, בלי שתהיה להם האפשרות לעסוק ב- בדיקתם.״ היו גם בעיות קליטה פרוזאיות יו- תר : לא ניתן היה להקצות לבנות מק- לחות ושירותים נפרדים בטייסות, וגם הבנות, ובתוכן איליין, מצאו מקו- לא היה היכן להלין אותן. מן במעבדות החימוש בבסיסים, וגם במוסכים. הקליטה הצליחה כמעט ב- כל המקרים. אחד מקציני החי- מוש, למשל, שהתנגד בחריפות לקבלת בנות חמשיות, מצלצל היום למפקד חימוש בביה״ס הטכני, ושואל מתי יס- תיים קורס הבנות הבא... איליין שירתה במוסך באחד הבסי- סים, ולא זנחה את רצונה להגיע לטיי- סת• רק כשהתוודעה אל הטייסת, וית- רה על תכניתה: ״הבנים הסתובבו ב- תחתונים בהפסקות, קיללו, ובכלל — היתה דחייה כלפי. החמשים בטייסת לא רצו לקבל בנות, משום שידעו כי הם שיעשו את העבודה במקומן.״ בשל בעיות רפואיות נאלצה איליין, לעזוב את מוסך הכפיר שבו שירתה, ו- התקבלה כמדריכת טילים בקורס שבו ישבה לפני חודשים אחדים כחניכה. הצלחתה היתה רבה. בקרוב תינשא איליין למדריך בטכני, ובכך, מספרים רכלני הבסיס, נישאו רבע מהבנות שסיימו קורס חמשיות ל־ מדריכיהן לאור עיסוקיה הקודמים לפני גיוסה לצבא )התמחות בגידול בקר בכלל, ו־ בחליבת פרות בפרט, ועבודה כמורה מחליפה(, ולנוכח תפקידה העכשווי, לא ייפלא, שלאחר שתשתחרר, מתכוונת אי־ ליין ללמוד עבודה סוציאלית. 31 איליין פייג — מחלי־בת פרות — להדרכת טילים כשאיליין פייג, מדריכת החימוש ה- יחידה בבית־הספר הטכני של חיל־ה־ אויר, עומדת מול הכיתה, ״מפטרלים״ חבריה המדריכים בחוץ, דרוכים ונכו- נים לזנק בשעת הצורך לכיתה, כדי ל- סייע לאיליין להשליט בה שקט. איליין, אומנם, אינה מאלפת בגוב אריות, ו- מעולם לא נזקקה לעזרת חבריה, אך הם, מסתבר, חרדים לגורלה. החששות שטרדו את איליין לפני ש- החלה לעבוד כמדריכת־חימוש נתגלו כ- בלתי מוצדקים. איליין, שעלתה מארה״ב לפני שמו- נה שנים, חששה שהמבטא האמריקני שלה יעורר צחוק ולעג בכיתה. ״כשצו־ למנו בטלוויזיה במעגל סגור, בקורס ה- הדרכה, התביישתי; זה נשמע לי איום. חשבתי שיהיה נורא לשמוע את קולי, אבל מסתבר, שהחניכים דווקא אוה- בים את המבטא, ומחקים אותו בכל הזדמנות.״ החניכים חוששים להפריע לאיליין, א״ל״ן: רב־ וזמשית )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון מכת שכוש מאת רון הדר מי שרוצה לטוס לשארם, צריך מזל. שעה קודם הטיסה, מתייצבים אצל צייקה, נציג חיל האויר במסוף התעופה בן גוריון מציגים תעודות ומחכים. צ׳יקה תוקע חיוך קטן מתחת לשפם ואומר, ״אין כרטיסים מצטער, חכה עשר דקות״. ואז הוא הולך למצוא כרטיסים. וחוזר כעבור רבע שעה ב- חיוך שבע נצחון. רצים אצים דוחפים ונדחפים לעבר ההרקולס. למי שיש מזל יושב בקידמת המטוס, ליד חלונות ונרדם. לחסרי המזל נותר מקום בזנב, בצמוד לארגזי תפוחי אדמה, ש־ יוסקה, פקח העמסה, שולח דר!מה. אלה שלא זכו בכרטיסים, נותרו לחכות לטיסה הבאה. כשנוחתים באופירה, הולכים לחפש את ערן, שליש הבסיס. ״אם אתה מפסיד את הטרנזיט, הת- כונן לטיול ברגל״, אומרת לנו רב״טית בנימה ארסית. מצאנו את ערן, אבל הוא חיפש עוד מספר חבריה מכוחו- תינו — ונסענו. לבסיס חיל האויר הגענו בצהרים. שקט. אין נפש חיה מחוץ לביתני העץ הירקרקים הנטועים במקביל לקו ה- מים• מישהו שעבר חשוף חזה עטוף מגבת, נעצר לרגע הביט בנו במבט חדור חשיבות עצמית ושאל אם אנחנו רו- צים ״להתייבש״. איפה הבסיס ו ש- אלנו. כאן, אמה אבל לא תמצאו עכ- שיו אף אחד בעבודה. כולם הלכו לים, תגשו בינתיים להירשם, הוא בטח ב- מספרה, לפחות לא תתייבשו, אמר. בחוץ כתובת ענקית: ״מספרה״. הירש, הספר, יושב על כיסא עץ חורק אוחז מנדולינה, ושר שיר לירי ברו- סית עסיסית. מביט אל הים שממול, מקנח זיעה ממצחו, ובין שיר לשיר, ,מה עוד צריך הבן־אדם ז״ מזמין אותנו לשבת בידיש מתובלת בעברית י, הירש מספר שהוא הספר היחידה בבסיס. שבע שנים באופירה, וברוך השם אין מה להתלונן. העיקר הבריאות. ״פוטוגרפירז בבקשה״• תו- פס פוזה עם המנדולינה, קליק והוא מבסוט. ״אז, כמו אני אומרתי עליתי לפני שבע שנים מלטביה. אמרו, יש עבודה בחיל אויר. לקחו אותי למטוס, עשינו איזה שעה באויר, נחתנו והגענו הנה. שאלו אותי אם רוצה לנסות. אמרתי למה לא. אז זהו. שבע שנים, העיקר שיש עבודה, לעשות קצר חיי- לים שיער. תשתו אולי קפה, אולי תה ז״ לפני א שייך; כשנחתו פה טייסי החיל ה- ראשונים מצאו כאן מסלול של כורכר, צריף או שניים, ושפע חול המסתיים במים תכולים, ונוף עוצר נשימה של כחול זהוב. השנים הותירו רישומן. את החול אספו מאחורי הביתנים הירקרקים, במקום כורכר קמו מסלול טיסה רחב וגדול, שדרה של ביתנים מוארכים, שבילי גישה, עמודי תאורה ושלטים. את השקט באויר מנסרים מזגני האויר. את המפקד, ש, אפשר למצוא מתרוצץ בשטח• הוא אומר לנו שאמנם בעוד שנתיים, אם הכל יילך כמו שצריך, יקפלו את הדגל ויחזירו את הבסיס עם כל סיני. אבל עד אז צריך לשמור על הקיים. במוסכי התחזוקה בבסיס מהלך לו אם מישהו מתייבש — צריך לפנותו מ׳ מוסר פקודות עבודה, ולבסוף או־ מר לנו, ״להחזיק את חיל האויר חיי- בים גם כשהשלום בפתח, והבסיס בקו השלום, צריך לשמור על חיי צבא מסו- דרים״. ובגאוה מוליך אותנו למחס- נים הטכניים. הנקיון שורה ״הביטו, הכל מוכן, כל חלק שתרצה נשיג לך תוך דקות מעטות. אצלנו זה לא סתם תחזוקה; הריחוק מפריע מאד. החב- ריה כאן עובדים יותר קשה. מקום קשה מאד למכשירים עדינים. לא פעם כש- החום עולה מעל ל־ סים רכיבים אלקטרוניים. חול ואבק המדבר מחייבים אותנו להתאמץ יו- תר. מהחום והאבק סובלים מכשירי קשר ומערכות מנועים של המטוסים. לכן הטיפולים דחופים יותר. עגלה הי- דראולית של אנשי התחזוקה בבסיס רגיל משמנים את החלקים פעם ב- שבוע, ואצלנו פעמיים. חומרי הסיכה מתייבשים כמו לחם. לעיתים חייבים להפסיק, כי אסור לעבוד מעל ל־ מעלות בחום, וצריך להשלים שעות עבודה בלילה. קורעים אותה." 32 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון הספר הירש: לעשות קצר חיילים שיער חלב בחום• יו׳ ין, חלב. ואל תשאלו איך מגיע לכאן חלב טרי. מאופירה העיר מביאים לו חלב מדי יום. ולדב- ריו זה מה שנותן לו כוח להמשיך ל- תפקד בחום: ״אני מצפת ועם עור כמו שלי לא הולך טוב עם החום וה- שמש שבחוץ״. את מלכה, פקידת המילואים הש- זופה פגשנו בסמוך לערן. קרוב לשנת- יים היא משרתת בבסיס. שארם היה שאיפת חייה: ״חול, ים שקט, מעט אנשים, מה עוד צריך הבן אדם ן חלום״. כשיש לה פנאי היא הולכת להתבודד על ראש צוק סמוך. לנוח מהעבודה. ״אם תראו אור בשתיים עשרה בלילה מחלון מקצה הבסיס, זה לא בגלל שאנחנו במלחמה, פשוט אוהבים לעבוד. אין דבר אחר לעשות, חוץ מהים״. מה עושה אדם כשכל בוקר הוא מתעורר פותח את החלון ונוף האי את השלום קיבלו במחיאות־כפיים שרוף מאהבה במשרד של השליש ערן אין הדלת נסגרת לעולם. כשנכנסים, הוא מראה לנו את חבילת הניירות הערומה על שולחנו ואומר שהוא עסוק מאד, וש־ נרשום ששלישות ב״סוף העולם״ זה עסק רציני. על אף הקשיים, זה המ- קום שהוא אוהב, את הנוף והאוי־ רה של בסיס קטן ושלא יקחו לו ל- עולם את הבסיס הזה. מתברר שערן אוהב את שארם לא פחות מחיל הא־ טיראן ותכול הים נשקפים אליו — ויר, ולא פחות משהוא אוהב לשתות ובוקר אחד הוא מתעורר ורואה שמי- שהו לקח את האי ז זה מה שקורה לרס״ר גיטלין. בבוקר ערפל מכסה את האי ואפשר לחשוב שהוא נעלם. אבל ביום, בכל אשר תפנה תמצא את הכ- חול כחול הזה. תאמרו מה פתאום ים ז והרי זה חיל האויר ז לגיטלין יש טיעון משכנע : להיות פה זה כמו לשרת על נושאת מטוסים: לוותיקים יש כבר רקורד עשיר ורומן ותיק עם הים• זה התעוררות, ובתחביב שהפך כבר שג־ מתחיל בבוקר, כשאתה פותח בשחיית עון של כל הבסיס: צלילה. מי שיש לו זמן פנוי — יורד לשונית ה- אלמוגים לנוח מעבודה. גיטלין לפני חמש שנים בא לכאן למילואים, נש- אר עד היום בנ״מ: ״אני נשאר כאן, עד שיחזירו את הבסיס. פעם בשבוע אני עולה הביתה, לצפון, לראות מה נשמע וחוזר. אוהב את המקום, שרוף. כשיורד הערב מעל הבסיס הקטן, עולה ירח צהבהב וגדול מעל לאי טי- ראן שממול לרחבת ה״שקם״. מישהי שיוצאת ממשרדי המפקדה נעצרת לר- גע ועומדת ומביטה במחזה. זה נפלא אומרת לנו, אני בבר פה כשנה, וכל ערב זה מרגש מחדש אותי. אותה שעה, נדלקים אורות־תאורה לאורך הכבישים בבסיס. רוח שמנשבת מהים ממול מביאה עמה ריח טרי של ים, וכל מי שסיים את עבודתו, מהלך על כבישיהבטון. בערב, ביחידת הנ״מ הסמוכה, מארגנים ערב הווי כי המפקד עוזב, וזו סיבה טובה למסיבה. בנים רבים אף לא בת אחת לרפואה. הדבר הכי קרוב לליבם של האנשים הוא הים. יש יום הולדת ז מה קונים ז שנורקלים ומס- כות צלילה. את השלום קיבלו כאן ב- מחיאות כפיים, אבל על כוננות שומ- רים. וכאן פגשנו את ״ל,טו״, שזה שמו של הטבח הכי שמח בחיל האויר. או- מרים עליו שהוא הטבח הקרבי ביותר בצה״ל, משום שכל היום הוא עומד תחת האש במטבח• את תוצאות עבו- דתו מרגישים כאן היטב, ולא בנקל מסכימים להיות מועברים מכאן. בלילה, בבסיס, אלה שאינם יבולים לישון מתכנסים בחדרים חבורות חבו- רות. במרפאה נפגשים מספר חבר׳ה ומנסים לעשות בלינצעס. את א׳, י׳ ור׳ פגשנו בכוננות טיסה. ״אם יש הקפצה, מישהו מתייבש צריך לפנותו, אנו עולים ל־ מסוקי ה״בל״ שבחוץ וטסים לחלץ״. בינתיים, יושבים במעגל ומספרים בדיחות, מזיעים בתוך הסרבלים. ב״שקם״ שפתוח כמעט עד חצות עד- יין יושבים. המזגנים רועמים כמו שני מנועי הרקולס. אופירה. שנתיים לפ- ני שיורידו את הדגל, ומישהו יתקע בחצוצרה, ויהיו תמונות למזכרת והי חבריה יעלו על המטוס האחרון וימי ריאו. שלום או לא שלום, אומר גיט־ לין ביובש. אני חוזר לכאן. זה כתוב בשמיים. 33 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון שלושה בולים שהוקדשו לחיל־האויר, הוצאו על־ידי דואר ישראל ב־ במאי על רקע מצדה. את סיפור מיתתו ותקומתו לתחייה, כעבור שגה, של מיראז׳ 755 ומסורים. זהו, אולי, גם אחד הסיפורים האופיניים, שיצרו נכס חשוב ביותר הקיים בחיל־האויר: חריצות, מאמץ, יוזמה ומסירות. נוותו ותח״תו של נוסי מאת אורי עמית הסיפור הוא סיפורו של אל״מ )מיל.( והוא שייך לתקופה שבה היה עדיין׳ י׳ רס״ן ושימש במפקדו של בית־המלא־ כה לשיפוץ מטוסים של החיל. רס״ן י׳ — כבר אז טייס מיראז׳ וותיק — נטל לידיו את הפיקוד על בית־המלא־ כה בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, בהגיעו הישר מספסלי הטכניון. השנה היתה הטיל נשיא צרפת דה־גול אמבארגו על אספקת מטוסי־קרב לישראל. שוק המטוסים האמריקני עדיין היה סגור בפנינו, ובינתיים הגבולות ארוכים־ ארוכים והאוייב מתחמש במיטב הטכ- נולוגיה הסובייטית. אל״מ י׳: ״קשה לי להמחיש כעת עד כמה חסרו לנו מטוסי יירוט של הקו הראשון, באותם ימים. אתה לא יכול לתאר לעצמך מה היה בשבילנו כל מיראז׳. מפקדי הטייסות היו נל- חמים ממש על כל מטוס שיצא מתוקן מבית־המלאכה שלנו. הגענו למצב ש- מכל מטאטא עשו אוירון, אם רק ניתן היה. לקחנו אוירונים שנהרסו בתאו- נות שנים לפני־כן, שנמסרו בגרוטאות לבית־הספר הטכני לאימון החניכים בפתיחת מנוע, והכשרנו אותם שוב ל- טיסה. ואת עיקר העבודה הזאת עשינו בבית־המלאכה שעליו פיקדתי״. מבין כל המטוסים ששירתו אז בחיל, בלט המיראז׳ במיוחד כילד־טיפוחים מעודן שהכל טורחים סביבו והוא בבת- ״הם משהו מיוחד במינו בחיל־הא- עינם. ויר שלנו. יש להם נשמה, למיראז׳ים. זה מין מטוס — לא יותר חכם מפיי־ פר, אבל מה — אגדה. מוצלח מאין כמוהו. וכל מיראז׳ מיוחד לעצמו. אמור לי את מספרו ואתאר לך או- תו, את אופיו, את נשמתו. יש בהם משהו מיסטי, באוירונים האלה״. 755 כן־נסע מועד לפורענות פעם קרה לו, לאותו מטוס, שבזמן ההסעה, בכניסה לחנייה, נשבר לפתע כן־הנסע השמאלי שלו והוא קרס. כך סתם, אפילו לא טס באותו יום. לקחו רס״ן י׳, החליפו לו כן־נסע, תיקנו את את המטוס לבית־המלאכה שעליו פיקד הכנף והחזירו אותו לטייסת. כעבור כמה חודשים, בחזרה מגיחת לילה, ותוך כדי ריצת הנחיתה נשבר לו שוב כן־הנסע השמאלי, והפעם באמ- צעו! למרות שזה היה בכלל כן־נסע אחר, וכבר חלפו כמה חודשים. אבל עובדה — נשבר. הדבר קרה כשהמטוס היה עדיין במהירות גבוהה. כתוצאה מהשבירה הוא קיבל סבסוב שמאלה, המשיך לרוץ מרחק די גדול מחוץ למסלול כשחרטומו הולך ומתפורר עד שנכנס לאיזו תעלה ונעצר בה. ״לטייס אירע נס בלתי־רגיל. בעת הריצה מחוץ למסלול נשבר כל החלק תמונת מיראז׳ 34 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון שלפניו ונקרע מן המטוס. הטייס המ שיך עם האוירון כשלפניו אין חרטום, רק אויר. ההתקלות הבולמת הסופית היתה בוודאי מחסלת אותו. אבל שב- ריר שניה לפני שהמטוס נעצר בוואדי נזרק הכסא עם הטייס כעשרה מטרים לפנים ושם מצאו אותו אחר־כך. יש אומרים, שבגלל טעות של מישהו חסר היה חיבור חיוני של הכסא למטוס ולכן ניתק ממנו• הטייס אושפז למעלה מחצי־שנה בביתיהחולים והיה בהת- חלה במצב קשה מאוד, עד שהחלים לבסוף״. הדבר הזה יחיה מחדש למחרת היה גם רס״ן י׳, כשאר מפקדי בתי־המלאכה, בין הבאים למ- קום התאונה. המטוס היה מוטל ב- וואדי׳ הרחק מן המסלול. הכנפיים והגוף היו פגועים קשה אבל את הנזק הכונסים לא נותר בעצם דבר בתנאים רגילים היה גורלו של המ- טוס נחרץ לבטח : להזרק לגרוטאות. אבל, כאמור, התנאים לא היו רגילים. ״היה איתי ליד המטוס ההרוס מפ- קד בית־המלאכה למיבנאות מטוסים. בחור בלתי־רגיל כאדם וכבעל מקצוע. יחד הסתכלנו בגרוטאה שלפנינו ואחר־ כך זה בזה, והחלטנו: אנחנו מוציאים מהדבר הזה אוירון טס. הנה, תראה את התצלום. מדהים, הא י עד היום אני נדהם כשאני רואה את תמונת החורבן הזו״. המטוס הורם ממירבצו והובא למו- סך. כאן גזרו ממנו את כל השאריות והשברים שנותרו לפני קו הכונסים. כאשר מתקלקל מכשיר או חלק כל- שהו באוירון, מד־גובה או כן־נסע או אפילו חתיכת כנף, שולפים החוצה את הרכיב המקולקל ומרכיבים אחר תח- תיו, ממלאי החלפים. נזקי מבנה דור- רים, אבל זו בעיקרה טכנית. בכל מק- שים קצת יותר עבודה מקלקולים אח- רה — גוף המטוס מהווה את נקודת המוצא, נקודת הייחוס שאליה מחב- רים את החלקים וממנה מודדים את מיקומם ברמת הדיוק הדרושה. אבל מה עושים כאשר החלק הפגוע שיש לתקן הוא נתח משמעותי מן הגוף עצמו ו ראשית, לגוף אין בדו־ך־כלל חלפים כיוון שהוא נחשב בלתי מת- כלה. שנית, יש לעצב את החלק החסר בדיוק כפי שעשה זאת יצרן המטוס, אך ללא התבניות )ג׳יג׳( הקיימות בקו היצור. אלו בדיוק היו הבעיות העיק- ריות. ב־ הראשונים, כולל חציץ מספר עשר, ש- אליו מתחבר כן־הנסע הקדמי, וכן קונטור החופה )המסגרת שעליה מו- נחתת החופה(. לבנות ג׳יג׳ לג׳יג׳ ״שתי בעיות עמדו בפנינו. האחת היתה שכמה חלקים — כמו קונטור החופה — לא ניתן היה לייצר בעצמנו. היה ברור שצריך להשיג יחידה מקורית ושלמה. הבעייה השנייה היתה שהיינו צריכים לבנות את הג׳יג׳ של החרטום, כלומר את התבנית שתיתן לנו את נקודות הייחוס לצורך הרכבת כל ה* חציצים והאורכנים יחד וחיבורם למ- טוס. למעשה, מרגע שיש לך את התב- נית המתאימה, גמרת את מלאכת ה- מחשבת שבתיקון. התחלנו לחפש. לבסוף מצאנו בבית הספר הטכני חלקים של מיראז׳ים. לקחנו משם שלשה חלקים חשובים : קונטור של החופה, את החציץ מספר 10 חציץ מספר מנו יוצא חוד החרטום. ,התחלנו להרכיב יחד את החציצים, האורכנים, הפחים והמכשור הפנימי ה־ 35 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון המטוס שחזר לחיים — ה־ ״כעת ניגשנו לבנות את הג׳יג׳. היה לנו במוסך עוד מיראז׳ — מספר — שעמד בתיקונים. בעזרת הנגריה ו־ מיבנאי המטוס בנינו סביב החרטום של ה־ לקחנו קרשים ודיקטים ובנינו — באו- תן נקודות שחשבנו לנקודות־מפתח — את ״הנגאטיב״ של הג׳יג׳. מתוך ״נגא־ טיב״ זה בנינו אחר־כך מברזל את הג׳יג׳ עצמו. ״בשלב הזה נוספה לי עוד בעייה אישית. באותו זמן כבר ידעתי מתי אני עומד לסיים את תפקידי ולהתחלף. היתה לי שאיפה עזה להיות זה ש- יגמור את העבודה על הגרוטאה הזאת ויערוך בה את טיסות המבחן. כיום נראה לי שיש קצת טעם לפגם בכך שאתה מבצע העבודה והבודק שלה בעת ובעונה אחת, אבל אז החלטתי אחרת : כל מטוס שנכנס לבית־המלא־ כה שלי — אני הייתי זה שעורך בו, בסופו־של־דבר, את טיסות המבחן. לדידי, היתה זאת גולת־הכותרת של כל התיקון. ״גייסתי צוות מתוגבר והתחלנו ב- מלאכה. עבדנו יומם ולילה, אפילו על חשבון מיראז׳ים אחרים שהמתינו ל- תיקון. התחלנו להרכיב יחד את החצי־ צים, האורכנים, הפחים והמכשור ה- פנימי. אפילו את לוח־המכשירים יצרנו בעצמנו. היו כל הבעיות שנובעות מתא מדוחס, עם כל הצנרת והחיבורים החשמליים שיוצאים ממנו. והיו חל- קים שלא התאימו זה לזה : כאשר הר־ 36 ירומו לטייסת כבנו את ההגאים, למשל, גילינו שחס- רים למוטות הסחב־דחף שלושה מילי- מטרים ונאלצנו לחרוט מוטות חדשים, מיוחדים למטוס הזה. ואל תחשוב ש- לא היתה עבודה עצומה בשאר חלקי המטוס שנפגעו בתאונה. היתה, אבל אני מתרכז בחרטום בלבד״. שמיש כמו חדש ״המטוס הזה הפך להיות ה,בייבי׳ שלי. אשתי יכולה לספר לך. היה לנו, למשל, נוהל קבוע באותם ימים: כש- היינו חוזרים בשתיים בלילה מסרט או מביקור, הייתי מוריד אותה ליד הבית וממשיך לבית המלאכה לראות כיצד מתקדמת המלאכה — שהרי עבדו עליו גם בשתיים בלילה! הייתי בא, רואה שלחבר׳ה יש תה וקפה והכל בסדר, ורק אז הולך לישון. כשהתברר לי שהצליחו להלביש עליו עוד חתיכת פח או לחבר עוד איזה פין — הרגשתי כאילו נולד לי בן חדש״. אל״מ י׳ מעלעל איתי באלבום ה- תמונות המיוחד שבו ליוו את חבלי השיקום של גם כיום. )״שתדע לך שאת הסיפור הזה אני מספר פעם ב־ ״והנה, ערב עזיבתי את התפקיד הצלחנו להשלים את המלאכה. ביצעתי את טיסות המבחן ועוד הספקתי להע- ביר את המטוס המשוקם לאחת ה- טייסות, שמיש כמו חדש. שלם וגמור, מוכן לטיסת המבחן ה- ״...וכאן בתמונה, אותו מיראז׳ ראשונה. אפילו הכתובת דאגתי שתשורטט עליו כמו במטוס המקורי. תראה את התמונה — אין אוירון יותר יפה ממנו! וכמה עבודה ומחשבה שהשקענו עליו. והנה צילו- מים מטיסות הניסוי: תחילה ערכתי ריצת־המראה לבדיקת כושר, ואחר־כך יצאתי לטיסה של ממש. המראתי, ו- הרגשתי ממש מאושר. גס היום, כשאני רואה את התמונה של המטוס מוכן לטיסה, אני אומר — זה אגדה. ״שתי בעיות לא עלה בידינו לפתור. ראשית, היתה בריחת דיחוס מתא הטייס ולא הצלחנו לאטום אותו. שנית, האוירון הזה השתתף פעם — עוד לפני מלחמת ששת הימים — ב־ קרב־אויר. וקרה, שהוא הגיע מאחורי מיג והטייס לחץ על ההדק — אבל התותחים לא פעלו. אחר־כך תיקנו, כמובן, כל מה שהיה צריך תיקון. אחרי שמסרנו את המטוס המשוקם, הזדמן לו שוב להשתתף בקרב־אויר. ושוב קרה שהמיראז׳ ישב מאחורי מיג וה- חדק נלחץ — ושוב התותחים לא פעלו. וזאת למרות שכל חיוט החימוש היה חדש לגמרי ולמרות שהתותח נבדק לפני־כן פעמים רבות. כבר אמרתי שב־ אוירונים האלה יש דברים מיסטיים״. זהו הסיפור. ואם יזדמן לכם לראות שוב את בול יום העצמאות רך נקוב של ראז׳ שזה אוירון שמת וקם לתחיה. )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון מטוסים לבקרה ולהתראה מוקדמת )א׳ מערכת פיקוד, עולי סה וקשר מאת אורי עמית ביום חיל־האויר האחרון התפרסם בראשונה שישראל ־2C רכשה מארה״ב מטוסים להתראה מוקדמת מסוג מתוצרת חברת ״גרימן". בכך הפכה המדינה היחידה ב- עולם, מלבד ארה״ב, המתפעלת את המטוס הזה, ובין המדינות הבודדות שברשותן מטוסים להתראה מוקדמת. נושא ההתראה המוקדמת המוטסת ( עורר בשנים האחרונות תהו-AEWwarning דה רבה בעיתונות התעופתית. זוהי נקודת מפתח במע רך המתוכנן להגנה ולבקרה האוירית של העולם החופ- שי. עם הצטרפות ישראל למועדון זה, יגבר, בוודאי, גם כאן העניין בנושא. )ראוי להדגיש שכתבה זו מבוססת כו- לה על מקורות זרים ועוסקת בבחינת רוני וכללי. לא ניתן להשליך מן הכתוב להלן על בעיו- תיה הספציפיות ופתרונותיה של ישראל(. מלבד ההוקאיי קיימים כיום בעולם עוד שלושה מטו- סים לאותה משימה אינג״, הנמרוד מתוצרת בריטניה )בבריטניה קיימים עדיין מטרה, שיוחלפו בקרוב במטוסי נמרוד(. נושא הבקרה האוירית בכלל, ומכ״ם ההתראה המוק- דמת בפרט, אינו זר לנו. מאז הקרב על בריטניה במלחמת העולם השנייה, הובררה למעלה מכל ספק חשיבותה של ״התמונה האוירית״ — כלומר, הידיעה בזמן אמיתי )בעת ההתרחשות( של כל הפעילות האוירית מעל שטח המדינה ומסביבה. שני ביטויים אלה — ״תמונה אוירית״ ו״זמן אמיתי״ הם נקודות־מפתח חשובות לתפעול כל חיל־אויר מודרני. האמצעי המספק לפיקוד את התמונה האוירית ומאפשר לו קשר עם מטוסיו שבאויר היא יחי- דת הבקרה המצויירת במכשירי מכ״ם, משדרי ראדיו, צגים ומחשבים לעיבוד נתונים. התמונה האוירית של מר- כז אירופה ומזרחה, דרך משל, מסופקת לפיקוד נאט״ו על־ידי רשת ענקית של יחידות־בקרה, המהוות מערכת רצופה וממוחשבת שתחילתה בנורווגיה וסופה בתורכיה. שני טיפוסי מכ״ם התראה אבל עדיין לא הסברנו כלל מהו מכ״ם ההתראה המו- טס ומהו החידוש שבו. Airborne Early) AEWAirborne) AWACSwarning Warning And Control System מוקדמת ולבקרה(. על הטיפוס הראשון נמנים ההוקאיי וכנראה גם ה•־3A• על השני נמניםEAW והנמרוד MOSS בעיתונות המקצועית מרבים להשתמש בשנים האחרו נות במושג יכ< שהוא קיצור של ״פיקוד, שליטה, קשר״ Command, Control Comunication) המערכת, שתפקידה לתווך בין פיקוד הצבא ובין הכו , והרבה יותר מהם, מטוסיAEW חות בשטח. מטוסי c3, הם מעמודי התווך שלAWACS בין שני הטיפוסים מתבטא בעיקר בנפח העבודה שיכול כל טיפוס לבצע. בעוד הוקאיי מסוגל לשמש כמימסר־ ־3A קשר ולספק יכולת מוגבלת של שליטה בכוח, הרי מספק הן קשר, הן שליטה, ואפילו מידה מסויימת של פיקוד, וזאת בנפח אוירי עצום ולכוחות אויר בהיקף גדול. במאמר זה נתרכז בעיקר !־ חן את שלושת מטוסי ההתראה המוקדמת של המערב, ונעמוד על הדומה והשונה בהם. AWACS ליטה בכוחות האויריים, ולכן הוא בר־השוואה לאלטרנ טיבה, שהיא תחנות בקרה ומערכת שליטה קרקעיות : הדרישות הבסיסיות משתי המערכות הללו זהות ב- עיקרו : א. מתן התראה מפני התקרבות מטוסי אוייב, מוק- דם ככל האפשר, ובאמינות מירבית; ב. עיבוד והספקת נתונים בזמן אמיתי לדרג המחליט ולמטוסים שבאויר ג. קשר תקין )חסיו־ציתות במידת האפשר( ואמין עם הפיקוד והמטוסים; ECCN ד. כושר התנגדות גבוה ללוחמה אלקטרונית ה. השקעה מינימאלית בבנייה, באחזקה ובתפעול; ו. שרידות גבוהה בתנאי מלחמה. איום בלתי־נסגל לנאט״ו נפרט את הדרישות הללו, תוך השוואת שתי הקונספ־ ציות. הדרישה למתן התראה מוקדמת מפני מטוסי או־ ייב קרבים, במרווח זמן מספיק, היא ראשונה בדרגת חשי־ 37 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון מטוס ההתראה הבריטי — נימרוד בותה. זהו תנאי הכרחי ליכולתו של חיל־האויר להגן על עצמו ועל ארצו. על ההתראה להיות אמינה ולהינתן ל- פחות כמה דקות לפני הגעת התוקפים למטרתם. לצורך זה סורקים המכ״מים את כל נפח האויר שסביב המדי- נה, מגובה אפס ועד לכ־ מאות קילומטרים לתוך שטח האוייב. ברגע שמתגלה ״בליפ״ של מטוס בנתיב טיסה מאיים — מופעלים צו- פרי האזעקה ומוזנקים מטוסי היירוט נגד האיום. אבל אליה וקוץ בה : גלים אלקטרומאגנטיים מתפש- טים לאורך קווים ישרים בלבד. האור הוא גל אלקרומאג־ נטי וכמוהו גם קרינת המכ״ם וגלי הראדיו. ההבדל בי- ניהם הוא בתדירות )אורך הגל( בלבד. מן ההבדל בתדי- רות נובע הבדל בכושר החדירה של הקרניים, בכמות ה- אנרגיה שהם נושאים, וביכולתם להתעקם עיקום־מה עם פני כדור־הארץ. עקרונית ניתן להשוות את מכשיר ה־ מכ׳׳ם לזרקור רב־עוצמה, כאשר האדם שמאחורי הזר- קור הוא המקביל למקלט המכ״ם. יוצא, איפוא, שהתופעה המוכרת לנו מחיי היום־יום של קו אופק, המסתיר כל מה שמאחוריו, קיימת גם לגבי מכשירי המכ״ם והראדיו. טווח האופק עבור אדם או מכשיר הניצב במישור הוא כ־ כל עוד מדובר בעין האנושית, אין זו מיגבלה רצינית, מאחר שממילא אין תחום האור הנראה בעין מצטיין בכושר חדירתו עקב פיזור, בליעה באטמוספירה, ענ־ ניס, אובך וכוי. אבל עבור מכשיר מכ״ם, המסוגל לג- לות מטוסים בטווח של אים על קו ראיה(, מהווה המכשלה הגיאומטרית של האופק מיגבלה רצינית. העלאת המכ״ם אל פיסגות הרים או גבעות, משפרת אומנם את טווחי הגילוי בגו- בה הנמוך, אבל אלו עדיין קצרים מדי. הדברים חמורים שבעתיים, כאשר באים לבחון את האיומים שעליהם צריך מכשיר המכ״ם להתריע. ב־ מהלך העשור האחרון פיתחו הרוסים דור של מטוסי־ תקיפה מעולים השונים באופיים מקודמיהם. לא עוד מטוסים קצרי־טווח ובעלי כושר־נשיאה נמוך, כגון ה• מיג־ מערכות הבקרה שבבטן מטוס טווח, ובעלי כושר נשיאת חימוש רב. ה פייר, מסוגל להגיע בפרופיל תקיפה נמוך-נמיך־נמוך )כלומר, הלוך בגובה נמוך, תקיפה, הסתלקות נמוך ו- חזור בגובה נמוך( לכל נקודה באירופה מבסיסים בש- טח רוסיה עצמה. המיג־ 19 פרופיל, כשתי טונות של חימוש על כל בירה במערב־ אירופה. כלי־טיס אלה מסוגלים לטוס לטווחים ארו- כים ביותר במהירות הקרובה למאך־ יותר. גילוי מטוס חודר כזה בטווח של מתן התראה מוקדמת של קצת יותר מדקה אחת בל- בד ! הוסף לכך את העובדה שמדינות ברית ווארשה מסוגלת להזניק לגל־תקיפה כזה מטס של סים, והרי לך איום בלתי-נסבל עבור ברית נאט״ו. כאן טמון יתרונו הגדול והמכריע של טוס 33,000 ק״מ ממנו! זהו גם הטווח, שבו מסוגל המטוס לגלות ולהתריע מפני התקרבות מטוסי אוייב בגובה נמוך. מכי׳ם־הפולס דופלר החדיש של באמינות גילוי גבוהה יותר מזו של אלה הקרקעיים, מ- אחר שאינו מופרע על־ידי החזרי שטח והסתרות של תוואי קרקע. מערכת דטה־לינק המערכת לעיבוד וניתוח הנתונים בזמן אמיתי היא לב הקונספציה הקרקעית, לא פחות מאשר המוטסת. זהו גם המפתח ליצירת תמונה אוירית וליכולת שליטה במצב. בעבר נהנו תחנות הבקרה הקרקעיות מיתרון גדול בתחום זה על־פני המערכות המוטסות בגלל נפח המחש- בים הגדול יותר שלהן. עבור מערכת ברמת מחשב שיהיה מסוגל לבצע כ־ עם התפתחות המזעור באלקטרוניקה עלה בידי המתכנ- נים לבנות מערכת מתאימה לעיבוד נתונים בעלת נפח ו- משקל שאיפשרו נשיאתה באוירון. כיום אין לאף אחת מהשתיים יתרון מהותי על־פני רעותה, אם כי 38 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון ועוד יותר מכך הנמרוד שית ומתקדמות יותר מרוב אלו הקרקעיות. הזכרנו דרישה לקשר תקין וחסין עם המטוסים ועם הפיקוד שעל הקרקע. זוהי נקודת־תורפה רצינית ביותר עבור המערכת המוטסת. התקשורת של טית כולה, בעוד שזו הקרקעית היא קווית ברובה. קשר אלחוטי חשוף לציתות או לחסימה והוא נופל באמינותו מן הקשר הקרוי הופך כלי אין חפץ בו, ואילו תחנת־בקרה קרקעית מסוג- לת להמשיך ולתפקד תחת חסימה, כמערכת התראה מוקדמת בעלת יעילות מסויימת. נוסף לכך, כל תקשורת אלחוטית, ואפילו מוצפנת, ניתנת לציתות ולפענוח. פתרון מסויים לבעייה זו מקנה מערכת דטה־לינק. זוהי מערכת מוצפנת ומקודדת להעברת נתונים באלחוט ממחשב למחשב, ללא קשר דיבור כלשהו אלא באמצעות צגים בלבד. מערכת תקשורת הדדית כזו קיימת למשל בהוקאיי של הצי האמריקני ודרכה הוא מתקשר עם מטוסי ה־ כל מטוסי ומערכת דטה־לינק. בעתיד תותקן בהם מערכת חדישה ושמה להעברת מידע ומחוסנת משיבושים ומציתותים. מצפים שמערכת זו תורכב במטוסים ובמערכות הפיקוד הקרק- עיות החל מאמצע שנות השמונים. ומה על אמצעי־הנגד ללוחמה אלקטרונית ן אין כיום שום מערכת מכ״ם החסינה לחלוטין מפני סינוור על־ידי מערכות חסימה של האוייב. טכניקת החסימה היא פשו- טה למדי, ומתבססת על שידור אנרגיה רציף, בהספקים גבוהים ביותר, בכיוון מב״ם ההתראה. אנרגיה זו חוד- רת למקלט המכ״ם דרך האונה הראשית ודרך אונות הצד ומאפילה על החזרי האנרגיה מן המטוסים שבא־ ויר. החשש מפני של מלחמה כוללת, היה בין הגורמים החשובים ביותר שעיכבו את פיתוח עמידות בפני לוחמה אלקטרונית אנשי חברת ״בואינג״, המייצרת את רו על הבעייה בכך ששתלו בבואינג בעל כושר עמידות יוצא־מךהכלל בפני לוחמה אלקטרו- נית. באמצעים אלקטרוניים שונים ועל־ידי תכנון מעולה של האנטנה, הצליחה חברת ״וסטינגהאוז״ ליצור מכ״ם בעל אונות צד קטנות מאוד. כושר עמידותו של בפני חסימה, מוערך כגבוה פי האמריקנים טוענים שאינם מסוגלים לחסמו מטווחים שמעבר לקילומטרים ספורים ומכאן שאף הרוסים אינם מסוגלים לכך. וכאן הגענו לבעייה הכאובה ביותר — העלות. אין זו גבורה רבה לתכנן מערכת עדיפה — אומרים מתנגדי AWACS^ מערכת בעלת רמה של עלות־יעילות גבוהה יותר מזו הקיימת. כל ההערכות כאן הן כמובן סובייקטיביות. אין חולקים על כך שה־ אבל כאשר מחיר מטוס בודד כזה עולה על לעלות־יעילות גבוהה יותר של מטוסה. )להוקאיי ואף ל־ דולר, אפילו חברת ״גרומן״, יצרנית ההוקאיי, טוענת נמרוד שלבם במערכת השליטה הקרקעית הקיימת ואילו ה־ 3A חסידי גבוהים הגלומים במטוס. בהיותו מערכת מוטסת, צורך אומנם מבטל את הצורך בבניית בונקרים ומערכות תשתית קר- קעיות יקרות, ואת הצורך במנגנוני תחזוקה, אבטחה, והגנה קרקעיים יקרים ועתירי כוח־אדם. היותו של ה־ 3A למרות זאת מתן שירותי בקרה טובים יותר, לכל אזור ולכל אופציה. נסיון האמריקאים בוייטנאם ובאירן הו- כיח שמערכות קרקעיות חסינות פחות מפני השמדה או אובדן, עקב כיבוש או גירוש. שום מטוס סטליישן מוסב להתראה מוקדמת( לא אבד לאמריק- אים במהלך המלחמה — בניגוד למה שקרה ליחידות הבקרה הקרקעיות שבנו האמריקאים בהשקעות כבדות בדרום וייטנאם. אשר להשוואה בין הרי בתנאי הבליץ הצפוי באירופה, עלולות תחנות ה- התראה הקדמיות של ברית נאט״ו להישמד בשעות ה- ראשונות ללחימה, ולפיכך נחוצה מערכת מוטסת עצמ- אית ככל האפשר ובלתי־תלוייה בתחנת־אם קרקעית. שרידות גבוהה במלחמה האחרונה בין הדרישות שנזכרו בתחילת המאמר היא הצורך בשרידות גבוהה בתנאי-מלחמה. לכאורה, תחנות הבקרה הקרקעיות נהנות מרמת שרידות גבוהה יותר בזכות כושר הספיגה העדיף שלהן. בונקרים עמוקים ש- רק האנטנות בולטות מעליהם, גדודי קומאנדו לאבט- חה, מטוסים להגנה — כל אלו הן מסממני השרידות של התחנה הקרקעית. לעומת אלה קל, הן באויר והן על הקרקע וכל מטוס קרב בודד ש- יצליח להגיע אליו, יצליח להשמידו. אך דווקא בכך סוד שרידותה של הקונספציה המוטסת. על הקרקע, ניתן לשכן את המטוס בבסיסים העורפיים ביותר והמוגנים ביותר, ואף ניתן להעבירו ממקום למקום, עם גבור הסי- כון. בעת שהוא מבקר את הלחימה באזור החזית, נמצא 3A^ המזרחיות, כך שמיקומו נעלם בכלל לגביהן. אפילו יישל חו נגדו מטוסי יירוט — תהיה זו לחימה ביריב הנמצא במגרש הביתי שלו מרוחקים מאוד ממנו ויוכל לערוך תשובה מתאימה. ב- ׳ ניסוי שנעשה בארה״ב, הגנו שני מטוסי מפני תשעה תוקפים שניסו פרופילי חדירה שונים כנג- דו, כולל מייל מאותו ״טרף קל״. בשעת הצורך מסוגל המטוס להתרחק מאזור הסכנה במהירות שאינה נופלת בהרבה משל אוייביו מגיע ל־ דומה שלנוכח הכתוב צפה מעליה השאלה : אם כל כך טוב, למה נזכרו תשובה לשאלה זו ואת תיאור מטוסי רב, נשאיר לגליון הבא. 39 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון אורי יפה שייצג את בטאון חיל האויר בכנס של ״חיל האויר הקונפדראטיבי״ מספר על: C.A.F. מטוסי קרב ותובלה, עתירי ניסיון ולמודי קרבות, שנחקקו במלחמת ה- עולם השנייה כמכריעי המלחמה, הח- ליקו באיטיות לתוך ההיסטוריה בתום טיסתם האחרונה. מנועם דמם, המער- כת החשמלית כובתה והם נדחקו לפי- נה נשכחת במוסך. זה היה יכול להיות הפרק האחרון בהיסטוריה של רוב מטוסי מלחמת ה- עולם השנייה. אך חבורה קטנה של טייסים לשעבר ידעה כי אסור שכך יק- רה• בעיירה קטנה בטקסאס, ארה״ב, הנציחו אותם חובבי תעופה מושבעים את התקופה הנוראה והנפלאה של ה- תעופה הקרבית במלחמת העולם ה- שנייה. דרך אהבתם המשותפת לאוירו־ נים וטיסה תוך זיקה מיוחדת ורגישה להיסטוריה, הקימו את האוסף הגדול ביותר בעולם של חילות־האויר בין ה- שנים סיפורו של חיל־האויר הקונפדראטי־ בי חיל בשנת תריסר שנים לפני־כן. חיילי צבא ארה״ב בזמן המלחמה השתחררו מהצבא. רובם חזרו למשפחה, לקולג׳, לעסקים — ל־ שיגרת היוכדיום. זה היה הזמן ליזום התחלות חדשות. קבוצת טייסים לשעבר, חובבי תעו- פה מושבעים, קנו את כוכב־הקרב, מטוס הוורהוק 40 האוירי הראשון של ארה״ב במלחמה מאוחר יותר התגלה באל־פאסו, ניו מקסיקו, אחד ממטוסי הקרב הטובים ביותר שיוצרו אי־פעם — המוסטאנג. שוחרי התעופה רכשו גם את המוסטאנג הנכסף. כוונתם הראשונית היתה לש- מור את אותם מטוסים במצב שמיש, כדי שיוכלו לטוס בהם רק לשם הנא- תם הפרטית. לפיכך, ייסדו מעין קלוב־ תעופה כדי שהנטל הכספי הכרוך באח- זקת המטוס יתחלק בין כולם• טייסים נוספים התעניינו בקלוב המצומצם ו- הצטרפו אף הם למועדון החדש. אחד מטוס הטייסים רשם על גוף המוסטאנג: ״חיל־האויר הקונפדרטיבי״. זו היתה ההתחלה. ״טייסת רפאים״ חברי חיל־האויר הקונפדראטיבי אי- נם חיים על כוכב אחר. במשך השבוע הם משמשים כעורכי־דין, מהנדסים, רופאים ואפילו שוטרים. אולם, בוויק־ אנד הם מתאספים יחד במקום נידח ומבצעים מעשים משונים מעל מפות ו- תרשימים. הם נעשים טייסים של חיל־ האויר היפאני והגרמני, חוזרים לשנת 1941 1 7 בם עשן, רעש, בלבול והתרגשות לרוב חיל־האויר הקונפדראטיבי מכיל מו- זיאון מעופף ותצוגה קרקעית של כל הקשור בתעופה העולמית דאז. מוקד ההתעניינות הינו בטייסת של חיל־הא־ ויר הקונפדראטיבי. טייסת זו, שבתרגום חופשי, קרוייה ״טייסת רפאים״ GHOST SQUADRON) סף נדיר וכמעט מושלם של מטוסים מסוגים שונים מימי מלחמת העולם ה- שנייה. ניתן למצוא ברשימת המטוסים מסרשמיט סיקורסקי פייר, תאנדרבולט, היינקל דרך טייסת הרפאים אפשר לראות, מוסטאנג — ועוד רבים אחרים. לשמוע, לגעת ולהריח את אוירת מלח- מת העולם השנייה צופים מבחוץ לא רק את העובדות הי- בשות, אלא גם את האוירה והרוח ה- מיוחדת, ששררה בעולם באותה תקו- פה וסייעה לשמור על חירותה של אמ- ריקה והעולם כולו. באמצעות תצוגות אויריות מרשימות, מקבל הצופה את התמונה האותנטית של אותם ימים. היתה זו תקופה בה אזרחי ארה״ב יכ- לו לחוש רגש גאווה עמוק. תחושה זו באה לידי ביטוי ממשי באוירת ה־ C-A-F בין המראה לנחיתה נשמע קולו של הכרוז: ״סגור עיניך למשך כשתפקח אותן, תהיה במכונת־זמן. שליח נאמן של הדימיון יקח אותך שנה לאחור... פקח את עיניך. השנה 1939 לה כשגרמניה מפציצה מהאויר את אחד מגשרי פולין...״ ועוד בטרם מס- יים הכרוז את דבריו, מגיח מן השמיים מפציץ־קרב היינקל גת עשן רצינית, כהפצצה אוירית מדו- מה. ״עתה סגור שוב את עיניך. השעה היא באיי הוואי הנפלאים, במקום ששמו פרל־הארבור...״ בסיס הקבע של חיל־האויר הקוני פדראטיבי נמצא בעיירה הרלינגן בטק־ 40 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון מפציץ סאס. זו עיירה על גבול מקסיקו, בצפון מזרח טקסאס. הרלינגן היא עיירה טק־ סאנית טיפוסית המשתרעת על־פני מי־ שור מדברי נרחב ומזכירה במידה מסו־ יימת את אופירה... הבתים פתוחים, אין גדרות, האנשים ידידותיים, ואורח־ החיים אינו פורמאלי ומחייב. תמצית מלחמת העולם ה־ חברי נדבות נדירה לטובת העניין, בשקדנות, במסירות ובנתינת הכל לטובת ה־ C-A-F. הם מאמינים, כי עבודתם בשמירת ה היסטוריה של מלחמת העולם השנייה היא בבחינת קודש־קודשים. הם ממש רואים זאת כשליחות. המוטו שלהם הוא, כי התקופה חייבת להחקק בזיכ- רון לא רק כהיסטוריה, אלא כלקח ל- הווה ולעתיד. ככלות הכל, הזמן עובר, הגיבורים מתעייפים, אן, הזיכרונות נשארים... באוקטובר של כל שנה נערך הכינוס המסורתי של חברי ואוהדי בארבעה ימי התכנסות אינטנסיביים מתבטאת תמצית מלחמת העולם ה- שנייה. הכל מתבצע במין אמונה נדי- רה, כמעט בדתיות. האהבה לתעופה מורגשת בכל מקום ובכל רגע. אתה שו- אל מישהו מה השעה, והוא עונה: על איזה מטוס אתה רוצה לדעת ז זו חגי- גה לעיניים לכל חובב תעופה! אין מוזמנים רשמיים לכינוס. חד ו- חלק. הם לא מזמינים איש. כל חברי C-A-F-^ וכל המעוניין מלבדם — מתקבל באה בה. כשפניתי אליהם, שמחו ממש עד מטוס לב השמיים. סך־הכל, זהו חור נידח, יותר רחוק מנביעות... כשראו אותי, הרימו גבות בתמיהה. אף פעם לא ראו טייס בואינג כל־כך צעיר. מארגני הכינוס דואגים לסקר את כל הארועים המרכזיים שהיו במלחמת ה- עולם השנייה. הם לא מפספסים דבר! המטוסים צבועים בצבעים אמיתיים עם כל הקישוטים שהיו נהוגים בעבר. כמו בימי המלחמה, מצויירות על חרטום ה- מטוס נשים בכל מיני פוזות, המבטי- חות מזל לאותו מטוס... אתה יכול ל- הבחין במפציץ המתהדר בכתובת: ,דייאמונד לילי׳)לילי יהלום( או,לאקי לוסי׳ )לוסי בת־מזל(. ישנם גם אוירו־ נים המסתפקים בעיטור האף בשתי לס־ תות שיניים מחודדות. וכך משוטט לו כריש אוירי מעל לצופים הניצבים על טריבונה ענקית ומתמוגגים מנחת. אוירובאטיקה ועוגהיעוגה המבנה הפנימי שלהם מיוחד במינו. מתמנה אוטומאטיתC-A-F כל חבר ה״ לדרגת קולונל. זאת כדי ליצור שיוויון בתוך הארגון. לקראת הכינוס השנתי אחרון הסמיכו יש עוד כ־ קה. הם שומרים על פעילות רצופה ב- משך השנה כולה באמצעות פגישות, הרצאות וידיעון הנשלח לכל אחד מה- חברים. לכינוס הגיעו גם חילות־אויר אור- חים, דוגמת חיל־האויר האמריקני ו- הקנדי, שתרמו הופעות אוירובאטיות מופלאות. אגב, אוירובאטיקה: היה שם אדם בן אוירובאטיקה במצב הפוך. גם שמו על שיר פייפר עם קרבוראטור הפוך וביצע גבי גוף המטוס נכתב הפוך, כך שבעת האוירובאטיקה ההפוכה יהיה כתוב כראוי... את הרול הוא מבצע ב־ קים שווים עם לופים הפוכים, קרוב מאוד לקרקע. כשהוא נוחת, הוא בקו- שי יורד מהמטוס, אבל בטיסה הוא נהיה צעיר באיזה בכלל. רואים שם דברים נפלאים. הם שיחזרו נחיתה של מגלגליו. אתה עומד על הקרקע ורואה את המטוס נוחת עם גלגל אחד בל- בד... אחד החזיונות היפים של הכינוס היה יצירת מעגל של מטוסים שונים באויר. כל מטוס סב במהירות שונה, בין חגה באויר ויצרה תחושה כאילו זו תנועה של מערכת־כוכבים. תופעה מקובלת היא, שמופיע בש- מיים מטוס מסויים ובקהל פורצות קריאות התלהבות: ,אתמול עוד היה המטוס גרוטאה והנה היום הוא כבר טס במפגן!׳ בדרך-כלל, אלה הם כל המתמידים בטי-C-A-F אותם חברי ה־ פול והשמשת המטוסים שבאוסף. המוסטאנג הוא הפייבוריט שלהם. הוא זוכה למחיאות כפיים סוערות ב- כל הופעותיו. יש להם חיבה גם לביי- בי׳ שלהם, ה־ חדש ביותר, הינוקא של חיל־האויר ה- אמריקני האחר... בסך־הכל, השתתפתי בחזיון מרהיב ומרתק, בעל אוירה טובה, הרבה צב- עוניות וססגוניות ורוח של קארנבל אמיתי, והחשוב ביותר: במשך ארבעה ימים השמיים היו מכוסים היסטו- ריה ! צילום : י. בודנסקי — הצילומים באדיבות )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון המירוץ אל הנכס)א( גרעין כוח המארינס האמריקני: מטוס מאת יוסף בודנסקי נתוני רקע שר ההגנה האמריקאי, הרולד בר־ און, הטיל את הפצצה ב־ יון טלוויזיה• בין ניסוחים פשרניים ),לא עוד ויאטנאם׳( והצגת מדיניות התבדלות, קבע כי ״זרימת דלק מהמז- רח התיכון היא חלק מהאינטרס הח- יוני שלנו אשר מצדיק... כל פעולה מת- אימה, כולל שימוש בכוח.״ גם שר ה- אנרגיה, ג׳יימס שלזינגר, אמר בפירוש בתכנית אחרת כי נוכחות צבאית להב- טחת האינטרסים האמריקניים במפרץ הפרסי אינה תיאורטית כלל ועיקר. ארה״ב צורכת ביממה חביות, ומהן צורכת מיובאות. ארצות ברית נאט׳׳ו במערב אירופה צורכות תוכן מערב מייבאות ביום מארצות המפרץ הפרסי שהן מתצרוכתן. מאז נעשה העולם ער למח- סור בנפט, ולמושג ״נשק הנפט״, גדל יבוא הנפט האמריקני ממקורות לא בטוחים )המזה״ת( משיעור לל היבוא הכולל לשיעור שיעור נמצא היבוא בגידול. בריה״מ היא מפיקת הנפט הגדולה בעולם, והיא תורמת בינלאומי של נפט גולמי. יתר על כן, היא מייבאת כמויות גדולות של נפט וגאז מאיראן, עיראק ורומניה. חלק מ- היבוא נמכר לבעלות בריתה; חלק ני- כר נאגר כעתודה אסטרטגית. עם זאת, קצב גידול צריכת הדלק בבריה״מ עולה בהרבה על יכולת היצור. פגמים ביצור וליקויים בביצוע טכנולוגי מונעים את פיתוח מאגרי הנפט בסיביר בהם מרוכ- זת רוב הרזרבה הסובייטית ואת ניצו- לם. תחזית צריכת דלק שהכינה סוכנות הביון המרכזית של ארה״ב במארס 1977 פיה, יעלה יבוא הדלק של העולם ה חופשי שהיה בי 72.6 עודף של נו נהנתה ב־ יון חביות ליום בשנת אופ״ק, בעיקר מדינות המפרץ הפרסי ולוב, ייאלצו להגדיל את תפוקת הנפט שלהן שהיתה ב־ ערך, יגיעו מדינות אופ״ק לשיא יכולת חביות ביום ב־ הייצור שלהן יום. מכאן ולהבא יימשך הייצור בקצב זהה לפחות עד חל מ־ דלק בעולם. למזרח יהיו חסרות כ־ מיליון חביות ליום, ולמערב חביות ליום. לא פחות מ־ דות הדלק הידועות בעולם והניתנות ל- ניצול מהיר, נמצאות במפרץ הפרסי. נתונים אלה מצביעים על חיוניותו של האיזור לשני הגושים בעת שלום, ובמ- יוחד בעת מלחמה. מרבית מרבצי הנפט משתרעים בר- צועה בת כ־ מפרץ הפרסי. ברצועה זו מרוכזים יותר מ־ 5 התפוקה של המתקנים הללו מועברת בים, דרך מצרי הורמוז, המהווים גם את תחומו הדרומי־מזרחי של איזור ה- נפט. ברית מול ברית ישנו עם זאת הבדל מהותי בין ה- אינטרסים של בריה״מ ושל ארה״ב ו- בעלות בריתה באיזור. בריה״מ מייבאת מאיראן ומעיראק כ־ נפט והגאז של הרפובליקות האסיא־ תיות־המוסלמיות שלה שהן בנות ברי- תה במידה מסויימת, ותלויות בה ב- מידה רבה. לעומת זאת, הברית בין מדינות העולם החופשי לבין מפיקות הנפט במפרץ הפרסי רופפת למדי וגל־ עינה הוא הסחר, התלות ההדדית במו- צרים, הפחד המשותף מבריה״מ ובע- לות בריתה. בריה״מ, כמדינה דיקטטורית, יכו- לה לווסת את תצרוכת הדלק שלה ב- התאם למשאבים הקיימים והצרכים הנראים, ללא ביקורת וללא צורך בה- ליכים תחוקתיים. במערב לעומת זאת דעת הקהל תובעת אספקה סדירה של אנרגיה כחלק מתרבות הצריכה, ורק תקנות לשעת חרום יכולות למנוע אס- פקה זו. אם תיפסק הזרמת הדלק ה־ מיובא, תוכל בריה״מ להמשיך ולתפקד גם אם האזרחים יסבלו. המערב לעומת זאת, ישותק לחלוטין, הן מבחינה כל- כלית והן מבחינת היכולת הצבאית ל- נהל לוחמה במשך זמן זה או אחר. ה- מאגרים האיסטרטגיים במערב זעירים בהתחשב בכמויות הדלק הנדרשות ל־ תיפעול צבא במלחמת התנועה שתתפ־ 42 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון תח באירופה״ אם תהיה פלישה סוביי טית. ברור איפוא כי ישנו הבדל ניכר בין אופי ההתערבות הסובייטית הצפויה ל־ בין זו של ארה״ב• התערבות אמריק- אית תבוא אך ורק כדי להבטיח את המשך אספקת הדלק לעולם החופשי. התערבות סובייטית, לעומת זאת, יכו־ לה לבוא גם במטרה למנוע, בצורה זו או אחרת, אספקת דלק למערב. לכן, ברית המועצות יכולה להרשות לעצמה התערבות כזו, אשר תגרום להרס הש- דות והמתקנים, אך לא כן המערב. להצלחת פעולת ההתערבות נודעת חשיבות ניכרת לגורם הזמן. במגמה זו מחזיקות שתי המעצמות גופים צבא- יים המסוגלים להגיע לחופי המפרץ ה- פרסי במהירות מירבית. הכוח האמריקאי מאז נולדה מדיניות התגובה הגמי- שה, בשנות ה־ היחידות הניידות שלה, את כוח האש שלהן ואת ניידותן. כוח ההתערבות ה־ אמריקאי מורכב משני גופים: יבשתי, המתבסס על כוח יביל־אויר ועל חיפוי של חיל האויר •, וכוח ימי, המתבסס על הפעלת נחתים בחיפוי אוירי של אוי- ריית־הצי והנחתים. כל אחד משני ה- כוחות אמור לפעול בנפרד ולמלא את כל התפקידים הנדרשים. נערכו תירגו־ לים מעטים בלבד לשיתוף פעולה בין זרועי. כוח־ההתערבות היבשתי מתבסס על שתי דיביזיות: הדיביזיה המוטסת ה־ 101 מסוקים, ודיביזיית הסער ה־ בססת על ציוד נייד וקל. שתי הדיבי־ זיות מוצבות בארה״ב. כתגבורת להן, הוקצו שתי דיביזיות רגלים מצומצ־ מות־תקן. בזמן חרום, אמורות דיביז- יות אלו לטפל בכל בעיות החתרנות בין קוריאה והמזה״ת )לרבות אירופה ואפ- ריקה(, כך שאין להניח כי ניתן יהיה לשגר את שתיהן בבת אחת למזה״ת. מטוסי התובלה האמריקניים מרוכ- זים בפיקוד התובלה תובלה של המשמר הלאומי בסה״כ נמצאים כיום בשירות סי 141 כי התובלה האיסטרטגית של ארה״ב ברחבייתבל. כ־ פק את כל צורכי הלוגיסטיקה הטאק- קולס׳ לדגמיהם השונים, אמורים לס- טית, וכן תיפקודי משנה רבים לאיו־ ספור כגון הנצלת מל״טים, מימסרים וסיורי מזג־אויר. כל המטוסים הללו מוסבים בצורה כה יסודית עד כי לא ניתן להתייחס אליהם כאל מטוסי תו- בלה פוטנציאליים. כ־ לה אזרחיים נמצאים בעתודת החירום הלאומית, וניתן להשתמש בהם לצרכי הצבא רק באישור הקונגרס• כ־ סי תובלה מסוגים שונים, רובם מטו- סים אזרחיים, נמצאים בחברות הת- עופה השונות שבשליטת סוכנות הביון המרכזית. רובם מפוזרים ברחבי המז- רח הרחוק. רק לחברת מטוסי/מזע. תקן ציוד החירום של הדיביזיות כו- לל ציוד ודלק לחמישה ימי־לחימה. ב- תנאי תימרון — כלומר, לאחר אזהרה המאפשרת התארגנות מסודרת בשדות התעופה, ולאחר שכל כוח התובלה ה־ איסטרטגי גוייס — יידרשו כעשרה ימים להעברתה למזרח התיכון של אחת הדיביזיות יבילות־האויר• תנאי נוסף לכך הוא אקלים פוליטי נוח, שיאפשר חניות ביניים לתדלוק, ובכך יאפשר נשיאת מטען מועיל מירבי על חשבון דלק. הזדקקות לתידלוקים באויר ולנ־ תיבים עוקפים, יאריכו במידה רבה את זמן העברת הדיביזיה. הדרך היחידה לקצר את משך העברת הכוח, היא לה- עביר את מרבית התחמושת והדלק, ו- חלק מהגייסות, במטוסי תובלה אז- רחיים לשדות תעופה של מדינה ידידו- תית שכנה, ומשם — באמצעות מטוסי תובלה טקטיים 47) בות. כוח המטוסים והמסוקים חייב להיות זה של המדינה הידידותית שאם לא כן, משך העברת מטוסים ומסוקים מארה״ב, או מאחד הבסיסים, יבטל את כל החיסכון שבזמן ההעברה. העברת דיביזיית חי״ר רגילה, ללא ציוד כבד, אך עם המסוקים האינטגר־ 1׳ ליים שלה 30 אדם שלה ומידת כוננותה. באירופה נמצאות קאי כולן דיביזיות משוריינות או חרמ״ש. מסופחת אליהן בריגדת־רגלים ניידת. אף אחת מהדיביזיות הללו אי- נה בנוייה לתובלה מהירה, וממילא, ה- מצב הצבאי באירופה אינו מאפשר שליפת כוח בגודל כזה מהסד״כ. מטוסי קרב־הפצצה לסוגיהם עדות לאירופה )ורובן מוצבות שם(, 10 סות המשמר הלאומי והרזרבה מהוות את כל העתודות האמריקניות. מטוסי קרב מיועדים לליווי ולהגנה של כוח מטוסי התובלה בדרכם ליעד ההתערבות. הם אמורים להשיג עליו- נות אוירית מוחלטת מעל שטח ההנ־ חתה־הצנחה. אחרי כן הם אמורים ל- סייע לכוחות הקרקע בלחימה על היע- דים. במשך כל תיספוק כוחות הקרקע מהאויר, הם אמורים ללוות את מטוסי התובלה. בתנאים אופטימליים יפעלו מטוסי הקרב מבסיסי מדינה ידידותית סמו- כה. במקרה הגרוע, הם יופעלו מבסי־ סים אמריקאיים באירופה ובמזרח ה- רחוק. לצורך הגעה לנקודות הלחימה, הם יהיו תלויים בצי של מכליות מ- עופפות. מערך הלוגיסטיקה של טיי- סות הקרב האמריקאיות הוא מורכב. כך, למשל, נזקקו האמריקאים ללא פחות מאשר כליות מעופפות, לתיחזוק F*15 1979 לא נשאו כל חימוש, ונעזרו בשירותי שדה ותחזוקה של המדינה המארחת. לא יותר ממאה מכליות שיות לתיפקוד בכל רחבי תבל. להכשרת שדה תעופה לתיפעול רא- שוני של מטוסי קרב ללא תחזוקה מו- רכבת; דרושים מששה שבועות ועד שלו- שה חודשים, בהתאם לתנאי הקרקע, ובהנחה שמרבית הציוד מגיע בדרך ה- יבשה או האויר. שדה כזה מוגבל מב- חינת כושר ההשמשה של מטוסים פגו- עים, והוא זקוק להזרמה של ציוד, חלפים, חימוש ודלק. טייסת אמריקאית הנמצאת בכונ- נות מסוגלת להגיע לאירופה תוך 48 תים מאומנים על תשתית נרחבת הכו ללת שדות תעופה, חלפים וחימוש. ל- העברת ציוד ומלאי חלפים, תחמושת ודלק לשדה תעופה ידידותי, כדי לאפ- שר תיפעול סדיר של טייסת לשבוע ימים, יידרשו בין שבוע לעשרה ימים בתנאים אופטימליים, כאשר כל מטו- סי התובלה הנדרשים נמצאים בהישג יד. תורת הלחימה האמריקאית דור- שת עול דיויזיה בתנאים של לוחמה טק- טית קונבנציונלית. 43 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון כוח־ההתערבות המוצהר של ארה״ב מתבסס על הצי ויחידות הנחתים. לני חתים שלושה כוחות אמפיביים שכל אחד כולל דיביזית נחתים, כנף לסיוע אוירי, מערך סיוע לוגיסטי ויחי- דה עצמאית לפיקוד ולשליטה. מתוך שלושת אגדי הכוחות, מוצב האחד ב- פיליפינים, שני הנחשב כ״כח גמיש״, מוצב בקליפורניה ומרבית הציוד שלו נמצא בבסיסים קדמיים בהוואי ובפילי־ פינים כאשר ייעודו העיקרי — כוח הר- תעה במזרח הרחוק, ושלישי מוצב ברובו בצפון קרולינה. כוח זה מיועד להתערבות באירופה ובמזרח ה- תיכון ; גדוד אחד ניצב בדרך קבע על ספינות הצי הששי כשהוא מצויד במ- סוקים, אך ייעודו הגנה על הצי ומת- קניו. ציודו מותאם למשימה זו. למע- לה מגדוד נוסף של הנחתים מפוזר ב- שגרירויות ארה״ב באירופה ובמזרח ה- תיכון )ככל שהמתיחות עולה, כך גדל מספר הנחתים המוצבים מעבר לים, והדבר מצמצם במידה ניכרת את בי- צועי הכוח(. הכוח הקונבנציונלי של צי ארה״ב מורכב מכוחות־משימה, הבנויים סביב צי נושאות המטוסים של הצי. כוח משימה קלאסי מתבסס על שתי כנפות — כלומר, שתי נושאות מטוסים גדו- לות. הצימצומים והסכנות הגדולות הו- לידו בשנים האחרונות את המתכונת של כוח־משימה־חד־כנפי. הצי הששי, המוצב בים־התיכון, מתורגל בהתאם למתכונת זו. הצי השביעי, המוצב בין הפיליפינים ויפאן אינו מתורגל כך, אף שתחום אחריותו מגיע עד לחופיה ה- מזרחיים של אפריקה. הצי בנוי עם זאת, למשלוח כוח משימה )כוח משי- מה אחת לשם הפגנת נוכחות. כוח זה לא תורגל מעולם במשימות קרביות. לצי ארה״ב 4 טיפוס מלבד זאת לצי תה, מגדלים שונים-, נושאת מסוקים מטיפוס נחתים לנחיתה קרבית או נחיתה ב- תנאי שלום. נושאת מסוקים מטיפוס IWOGIMA לנחיתה מסודרת בנמל אוהד, או נחתים על כל ציודם לנחיתה קרבית ב- חוף עוין במרחק של כ־ ספינה. כל יית נחתים אחת על כל ציודה. חלק גם יחד, אינן מסוגלות להעביר דיביז־ ניכר מהספינות עובר עתה שיפוצים ה- מוציאים אותם משימוש מבצעי. בצי הששי מוצבות בדרך קבע נושאת מסוקים ו־ השביעי — נושאת מסוקים ו־ נות־סער מסוגים שונים. כן יוחדו לש- עת חירום נות סער לתיגבור הצי השישי והצי ה- שביעי, בתנאי שבאירופה או במזרח ה- רחוק לא ייוצרו מתיחויות שיחייבו תי־ גבור הכוחות האמריקאיים שם. כדי ל- העביר את מסוסיהם, זקוקים הנחתים להפעיל כמות מוגבלת של מטוסי קרב משדות מאולתרים על החוף. בהסתמך על הציוד הנוכחי, יידרשו למעלה מ־ משחתת ומעלה( וכ־ תה, להנחתת דיביזיית־נחתים על חוף בהנחה כי הצי אינו צריך ללחום׳ עךן בכוחות ימיים עוינים כדי להגיע לנ- קודת ההנחתה. הכוח הסובייטי כיבוש פראג בידי כוח מוטס, באו- גוסט בר האמינות של כוחותיה בצ׳כוסלוב- קיה בסוף ספטמבר אותה שנה, לימדו את הסובייטים לקח, והביאו אותם ל- שפר ולתרגל בהרחבה את יכולת־ההת־ ערבות המהירה שלהם. מאז צלים הסובייטים כל הזדמנות לתרגל את כוחות ההתערבות המהירה שלהם, הן בתחומי בריה״מ ומזרח אירופה ו- הן ברחבי תבל. לבריה״מ שני כוחות יעודיים להת- ערבות מחוץ לגבולות ארצם — הדי־ ביזיות המוטסות וכוחות הנחתים. עם זאת, מרבית כוחות היבשה והאויר מסוגלים לתפקד ככוחות התערבות ל- אחר התארגנות קצרה. הדיביזיות המוטסות הן כוח התער- בות יעודי־פוליטי מוצהר. לבריה׳׳מ דיביזיות סדירות המפוזרות על פני בריה״מ באתרים ידועים. קיימים גם דיביזיה שמינית המשמשת כבסיס אי- מונים המרכזי של הכוחות המוטסים, ושלדים של שתיים עד ארבע דיביזיות מילואים. לשבע הדיביזיות הסדירות צמודים מטוסי תובלה, הכוללים מטו- סים מזרוע התובלה הסדירה ומחברת התעופה אירופלוט, המהווה חלק אינטגראלי של חיל האויר הסו- יים באזורים הצבאיים המיועדים ל- בייטי. משבע הדיביזיות, מוצבות שת- התערבות צבאית מלאה במזה״ת, וא- חת באיזור המרכזי של הפיקוד האסי- אתי — מקום ממנו היא מיועדת ל- התערבות בסין או, בעת חירום, גם במזה״ת. לפחות דיביזיית־שלד אחת מוצבת באזורים הצבאיים המיועדים למזה״ת. מאז המוטסות הסובייטיות חידוש ציוד מהותי אשר כתוצאה ממנו גדלה הדי- ביזיה מכ־ כ־ דיביזיה מוטסת מורכבת משלוש חטיבות לוחמות, אשר להן נגמ״שים, תותחים מתנייעים, תותחי נ״ט ותות־ חי נ״מ לתנאים צמודים. לדיביזיה גם אגדי ארטילריה, נ״ט, נ״'מ טילי ונ״מ תותחי• בין טילי הנ״מ ניתן למצוא 6 מהסוג מסויימים מסוגלת הדיביזיה לתפעל טילי קרקע־קרקע מהסוגים SCUD יעודי שלה. ציוד זה ארוז, מחומש, מ־ תודלק ומוכן לאריזה במטוסים. ציוד- חירום, הדרוש לצוות השתלטות שלדי, נמצא בתוך מטוסי תובלה העומדים ב- כוננות תמידית. לדיביזיה יש כמות ציוד נוספת אשר בה מבוצעים האימו- נים׳ כדי לא לפגוע בכוננות של הציוד הקרבי. לכל דיביזיה אספקה ותחמו- שת לכשבעה ימי לחימה, ציוד ורכב לחימה של צוותי ההשתלטות השלדיים המוצנחים והצוותים עצמם. שאר ה- ציוד מוכן להנחתת סער במשטחי נחי־ מה שלא הוכשרו. הדיביזיה המוטסת הסובייטית צרי- כה להיות מסוגלת להילחם עוד מהא־ ויר, לצאת, תוך כדי אש, מהמטוסים ו- להתארגן ללחימה. מטרתה המוצהרת של הדיביזיה היא להשיג יעדים אופ- רטיביים ואיסטרטגיים בפעולה ברמה הטקטית. פעולה כזו תבוצע הן באופן עצמאי והן תוך שיתוף פעולה ותיאום עם כוחות היבשה הפועלים בחזית, ו- האמורים להתקדם ולהתכנס לעבר ה- דיביזיה. דיביזיה מוטסת צריכה להיות מסוגלת לתפקד באופן עצמאי, כלומר, ללא סיוע אוירי — כאשר היא מגינה על עצמה הן במסך נ״מ סמיך, והן תוך שיתוף הדוק עם יחידות האויר הטקטיים של בריה״מ(. השיפור המשמעותי ביותר שהושג נ־ דיביזיות המוטסות, הוא משך הצנח־ 44 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאוןדיווח לטי1977 תם והנחתתם. במאי קול׳ ארהרט, מהקומנדו המזרח גרמני, על התרשמויותיו כקצין מושאל לדי- ביזיה מוטסת בתרגיל דבינה שנערך ב- בתימרון הגיעו לקרקע1970 שנת ״ ו־ עות מצנחים; וכן ציוד קרבי כבד כ- גון הוביצרים, מרגמות, כלי־רכב ממונ- עים ותותחים מתנייעים כבדים — ע״י הנחתה קונבנציונאלית; וכל זאת ב־ דקות! הכוחות הגיעו ממרחק של יו- תר מ־ ־22N An12 דים וחדישים מדגמי התפתח קרב־תנועה. עם ציוד זה וכוח האש שברשותם, הגייסות המוטסים מבצעים הן משימות טקטיות והן אס־ טרטגיות בעורף האויב.״ ביטאון הצבא האדום — הכוכב ה- אדום — שדיווח על תרגיל ניימן ביולי מסר נתונים מפורטים יותר על1979 ביצועי הדיביזיה המוטסת, אשר הוצנ חה והונחתה בתרגיל כדי לתפוס יעדי פיקוד ושליטה באתרים איסטרטגיים ובעורף האויב. הדיביזיה מנתה איש והיה בה כל הציוד החדיש. מרגע מבנה נחיתת כוח סובייטי — מסוקי תקיפה HIND D) MI 24 לנגמ״שים האמפיביים מדגם חיפוי אוירי בגובה נמוך ובגובה רב מספקים מטוסי תחילת הצנחת כוח ההשתלטות ועד ל- סיום ההתארגנות הראשונית, חלפו לא יותר מאשר ־ הונחתו/הוצנחו על ידי מטוסי וכן־ הציוד הועבר על ידי מטוסי על ידי מטוסי חידוש העיקרי במטוסי התובלה הסו- בייטיים המיבצעיים. ביצועי טייסת ה- תובלה ישתפרו עוד יותר ככשיוכנסו ל- שימוש המטוסים החדשים הנמצאים בשלבי ניסוי מתקדמים וקליטה מבצ- עית. לזרוע התובלה הכבדה נכנס מטוס שהוא בעל כושר נשיאה וטווח־40 העולים על הגאלאקסי האמריקאי מטוסי תובלה בינוניים בעלי יכולת יאפשרו הנחתת ה-־STOL כוחות השלדיים עם ציוד קשר והנח תה• בריה״מ מנסה מטוס כושר נשיאה מוגבל הדומה בעקרון ל־ של חברת בל האמריקאית. הוא15 יבטל לחלוטין את הצורך בהצנחה, גם של הכוחות הראשוניים המיועדים ל- תפיסת יעדי ההצנחה/הנחתה. הוא יאפשר גם פיזור של יחידות השליטה והמודיעין של הדיביזיה באתרים שמ- סביב לשטח ההתכנסות, במקום הנח- תה מרוכזת, המקובלת כיוס. המטרה היא להגיע להנחתה והתארגנות תוך 12 סגן מפקד ח״א הסובייטי, לעניני תעו־ פת־תובלה בעיות מעורבות הצי הסובייטי בנ- עשה על החופים — ״השלכת כוח״ — היא אחד הנעלמים של התו״ל הסוב- ייטי• בשורש הבעיה מצוי הגינוי הח- ריף של המימסד הסובייטי למדיניות ״ספינות התותחים״ של המערב המו- צגת כאחד מהאמצעים השפלים ביותר של האימפריאליזם. אלא, שגם ספינות סובייטיות מבקרות בנמלים שונים. אמנם גורשקוב, מפקד הצי הסובייטי, איננו מציין את הנחתים בכל כתביו, אבל לבריה״מ כוח נחתים ענקי, שציו- דו הולך ומשתפר משנה לשנה. כוח זה כולל נגמ״שים, טנקים, ובעיקר — מסוקים ומסוקי תקיפה והוא משתתף באורח פעיל בתרגילים הסובייטיים — הן תרגילי נחיתה מהים )בעיקר בים הבאלטי( והן בתרגילי צליחה של נה- רות ואגמים ברחבי בריה״מ. בניגוד מדהים לגודל צי המסוקים של הנחתים )כ־ ספינות שליטה בים, או נושאות מטו- בשתי נושאות המסוקים מטיפוס מוס- סים המסוגלות לתפעל את המסוקים. קבה, ובשתי נושאות המסוקים מטי- פוס קייב אין מעליות המסוגלות להע- לות לסיפון מסוקים מהגודל של ה־ Mi8, 14 דית אחת — איבן רוגוף — נמצאת כ רגע בשלבי ניסוי מתקדמים. בביצות ה- ים הבלטי, נמצאות בשימוש מספר רח- פות ענק. בתרגילים שנערכו באחרונה, הצלי- חו כוחות נחתים, מצוידים במסוקים, אשר המריאו מחוף אוהד סמוך, בנס־ יונות להבקיע מערכי אויב ולתפוס את- רים חיוניים בסביבות החוף. בחלק מ- התרגילים בוצע הדבר, תוך שיתוף פעולה עם כוחות שנחתו מהים. בתר- גיל האחרון )שעליו פורסם במאי 1979 ניסה לנחות מהים נבלם כביכול לפני החוף. בצורתו הנוכחית אמור כוח ה- נחתים לתפקד בסדרי גודל גדודיים, בעזרת מסוקי סער ותקיפה. מטרתו לתפוס או להשמיד מטרות־מפתח, או לבצע פעולות הטרדה והשמדה לעורפו המיידי של האויב. סיוע צמוד יקבלו הנחתים ממטו- סים קבועי־כנף, שימריאו מנושאות ה- מסוקים של הצי מינסק או קייב — מטוסים אלה ״מסוגלים לתפקד ב- גבהים שונים, כולל נמוכים ונמוכים מאד. דבר זה מאפשר את ההפתעה בהתקפה.״ כך טען לא מכבר קפיטן גוקינאייב, מפקד נושאת־המטוסים מינסק. מטוסי שאת ארבע כוורות רקטות הזהות לאלו שנושא׳ או מסוק תקיפה. כוח נוסף המעורב בפעילות ים־ קרקע: המסוקים הכבדים האזרחיים של אירופלוט. כוח זה, המכונה ,כוח קאזאן׳, אמור להיות מעורב בהנחת צינור הנפט הטראנס־סיבירי. הוא מו- נה כ־ מסוקים שייכים לאירופלוט, הריהם מהדגמים הצבאיים של המסוקים ו- צבועים בצבעי הסוואה. למסוקי יכולת נשיאת חימוש ומיכשור אלק- טרוני צבאי. מסוקי כוח קאזאן הש- תתפו בתמרונים ברחבי בריה״מ ומ- חוצה לה. הכוחות הסובייטים, הנחתים וה־ דיביזיות המוטסות, נמצאים בכוננות גבוהה• כך נאמר בדבריהם של מנהי- גי בריה״מ. בגליון הבא : תסריטי התערבות )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון באוירהעולםבאףרהע מאת יוסף בודנסקי מטוס־אימון ללוחמה אלקטרונית חברת מטוס האימון הייעודי הראשון לאי- מון לוחמה אלקטרונית. תצורת המ- טוס פותחה ממטוס המנהלים הגר- מני התצורה הייעודית המריא לאחרונה לטיסת־בכורה. המטוס יעבור סידרת בדיקות, שבהן יופעל כנגד מערכים אלקטרוניים שונים של נאט״ו, בעיקר בגרמניה ובאיטליה. בראשית האויר הגרמני, האמור לקלוט י מטוסי־אימון מסוג זה. במטוסי־האימון מספר קונסולות למפעילי ציוד לוחמה אלקטרונית. כל קונסולה קבועה בתא מבודד. כל הת- אים מחוברים אל תא המדריכים ב- אמצעות מערכות־מחשבים. למדריכים שליטה על כל מכשיר של החניכים. והחניכים מסוגלים ״להילחם״ הן כ- נגד מערכים קרקעיים שבשטח והן באמצעות דמיינים, כך שתפעול המ- ערכות שעל הקרקע לא ייפגע במשך האימונים. מטוס ההאנזה הוא במקורו מטוס מנהלים בעל כנפיים משוכות לפנים. בקצות הכנפיים מכלים נתיקים. המ- טוס מונע על־ידי שני מנועי סילון 9 בעלי דחף של עים, צוות של שניים ד בסך־הכל מסוגל המטוס לשאת ק״ג. סי הארייר מבצעי בצי הבריטי הדגם הימי של מטוס ההארייר סיים שלב ראשון של ניסויים. במקביל נמסר המטוס המבצעי הראשון לצי הבריטי והצטרף לטייסת מס׳ המטוס מופעל כרגע• מסיירת־הש׳ ליטה הימית ״אילאסטריוס״. סיירת זאת מצויידת במקפצה המוטית בז- ווית בת התפעול המבצעי יוכתרו בהצלחה תוגדל זווית המקפצה עד ל־ לות. במצב זה יוכפלו ראדיוס הפעולה ויכולת־הנשיאה של המטוס. אורך ה״מסלול׳ לו יזדקק המטוס יהיה מטר בלבד! הסי־הארייר מיועד להיות מטוס התקיפה והיירוט של הצי הבריטי. גרעין הצי יתבסס על סיירות השליטה הימית, אשר יכללו מסוקים ללחימה נגד צוללות ומסוקים להעברת נחתים ומטענים למטוסי הארייר. דגמי המשך להארייר בעקבות הביצועים המהפכניים של ־־n דגם־המשך בריטי של ההארייר GR. MK.5 רה את כנף המטוס האמריקני בעיקרו יהיה ההארייר המשופר זהה להארייר ר.א.פ. בגרמניה ומיועד לתת סיוע צמוד לכוחות הקרקע. הכנף החדשה היא כנף קונוונציונאלית עשוייה מתכת. העשוייה־־n זאת בניגוד לכנף חומרים מורכבים. גם התוספת בכושר־הנשיאה של ה- מטוס החדש נופלת בהרבה מהשיפור בביצועי המטוס האמריקני. נשיאת החימוש תתבצע בשש נקודות־תלייה בכנפיים ונקודה מרכזית אחת. בדו- מה לדגם האמריקני יהיו מארזי ה- תותחים אינטגראליים גם בהארייר הבריטי המשופר. ביפאןB המראת-בכורה מסוק עליידי חברת סאקי היפאנית המריא לטיסת־בכו־ רה. הדגם שהמריא, מתוצרת יפאן, צוייד במכשור ניסוי מיוחד. bk117^ יועד להתחרות בשוק של ארצות ה־ 46 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון וירהעולםבאוירהעולםבאו״רהעולםבאו וואליס, מחשובי המתכננים בעולם התעופה. בן וואליס החל את הקאריירה שלו ב־ ספינת־האויר הקשוחה הראשונה של בריטניה. עם תום מלחמת העולם ה- ראשונה החל להתמחות במבנים קלים בעלי חוזק משופר. הוא פיתח את המבנה הגיאודטי — שלפיו קלוע מב- נה המטוס מקורות משולבות זו בזו. מבנה זה, המקנה למטוס חוזק מיו- חד, יושם לראשונה בספינת־האויר 100 יחידה של בריטניה ב־ הוולסלי — מפציץ חד־מנועי ארוך־ טווח מתכנונו של וואליס. המפציץ, היה מסוגל לשאת אלפיים ליברות פצצות. מאוחר יותר, עם מנוע חזק יותר, הוסב המטוס למטוס סיור ו- העברת ידיעות. טווח המטוס היה 11,520 המטוס ישירות מאיסמעיליה שבמצ רים לדארווין שבאוסטרליה, תוך קביעת שיא מרחק. וואליס פיתח במקביל את מפציץ הוולינגטון, מפציץ דו־מנועי, שהתב- סס אף הוא על המבנה הגיאודטי. זה המריא לראשונה ב־ המפציץ שירת נאמנה במשך כל מל- חמת העולם השנייה. יוצרו מפציצים. למרות שהיה מצופה בד — היה הוולינגטון חזק במיוחד ועמיד בפני פגיעות. במלחמת העולם השנייה התרכז וואליס בפיתוח סוגי חימוש מתקד- מים. במיוחד התפרסמו הפצצות ש- תכנן. הראשונה היתה ״הפצצה הקו- פצת״, שבה השתמשה טייסת להריסת הסכרים בגרמניה. פצצה נו- ספת — ״הבחור הגבוה״ — היתה פצצה במשקל לה על מרכזי ערים בגרמניה. ב־ עד יומו האחרון עסק בתכנון מטוסים. 47 יכולת הפיתוח של כנף מטוסי התו בלה הקלים שלהם אפסית והחליטו לפתח דור חדש לחלוטין של כנף. המדובר בכנף צרה בעלת מנת ממ- דים לאחור ושתי מערכות מדפים ומאז־ נות. העובי בחלק המרכזי של הכנף הוא אפס מע- לות ועולה עד ארבע מעלות. פרופיל הכנף דומה לכנף בסטנפורד, ארה״ב, בהמשך לכנף סו־ פר־קריטית. המטוס עצמו הוא מטוס־תובלה קל, המונע במנועי טורבופרופ בעלי shp 715 המירבי 13.30 למטוס יכולת מטען מלא. לזכר בארנס וואליס עולם השלישי, בעיקר בדרום מזרח לא מכבר נפטר בלונדון בארנס אסיה. עד כה כבר הראו הפילי- פינים )המייצרת מסוק גרמני ואינדונזיה עניין רב בפרוייקט. חברת ״דורניר״ הגרמנית פתחה ב־ סידרת ניסויי טיסה לפרופילים ועזרי־ גילוי חדשניים ומהפכניים למטוסי STOL מהנדסי החברה הגיעו למסקנה כי יכולת נשיאת חימוש למטוסי־סיור הגרמנית פיתחה מערכתMBB חברת המאפשרת נשיאת פצצות בדגם הסיור של מטוס הפאנטום. מטוסי הסיור גלים לשאת חימוש מכיוון שהנפח של הגוף, שבו נמצאות בדרך־כלל מערכות ההפצצה ומחשבי הסיכון תפוס על־ידי מצלמות וציוד סיור אחר. לחיל־האויר המערב־גרמני כ־ מטוסי סיור בלבד נראה לגרמנים כבזבזני. לכן פותחה מערכת כוונות, המאפשרת הטלת פצצות שאינן מונחות ונשיאת מכלי נפלאם. על המטוס שהוצג, עם סיום הני- סויים הראשוניים, היו תלויות פצצות־ רסק, פצצות־מצרר ומכלי דלק נתי־ קים. בכך מצטרפים, למעשה, לחיל האויר המערב־גרמני עוד וסיוע צמוד. טכנולוגיית כנף )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון מאת אלי נוה ״באת לכתוב על מירי ו״ שאל קצין שנכנס לחדרה של מירי, מש״קית תני אי־שירות בבסיס אספקה של חיל- האויר. ״לא כתבה, ספר — אתה יכול לכתוב עליה!״ על שלושתן אפשר לכתוב ספר: מירי לימון, אופירה נג׳ר ודלית קר־ פל. שלושתן מש״קיות תנאי שירות בבסיסי חיל־האויר. אומרים עליהן, שהן הכותל־המערבי של הבסיס, והן אינן מכחישות• אומ- רים עליהן, שלפני שהגיעו לא היו בעיות, וכי הבעיות צצו רק עם בואן... חודשים בקבע(. בבסיס הקודם שבו וזאת הן מכחישות בתוקף. הן מעידות שירתה, היה משרדה פתוח משבע בבו- קר ועד חצות הלילה. חיילים נכנסו לשוחח אתה, גם ללא בעייה מיוחדת. רס״ר מירי, בת שנים בחיל־האויר, ובשלוש השנים ה- אחרונות כקצינת תנאי־שירות וחינוך בבסיס אספקה של החיל. מירי, ש־ תחביבה — בישול, מסיימת שיחות רבות עם חיילים בביתה, על צלחת ספאגטי: ״אני שונאת )לא, זו לא מלה טובה(, אני נגד העניין הזה של מראיי- נת ומרואיין. שולחן, כסא וניירות אי- נם קולעים תמיד למטרה. ברגע שה־ ״חייל אחד ניסה להתאבד. כשהגעתי בעייה באמת חריגה, אני מזמינה את לבסיס אמרו לי, שהחייל שוכב במר- פאה וצורח שהוא רוצה מש״קית תני אי־שירות. הייתי המומה. עד אז נת- קלתי במקרים כאלה רק בסיפורים״. דלית אינה מתקשה, לדבריה, לפרוק את המתח הרב המצטבר בעבודה: ״אני חולקת חוויות עם אמי, עם הח- בר ועם הקב״ן של הבסיס״. ״התגובה שלי בתחילה היתה מו- זרה״, מספרת מירי, ״הורי שמחו כש- הגעתי הביתה. הם ציפו שאספר חוו- יות, ואני לא דיברתי. לא הייתי מסו- גלת לפתוח את הפה. אני כותבת ל- עצמי, וקורה גם שאני בוכה. אפילו ל- לחדור ללב ישראל העונ״ה על עצמן, שגדלו בחממה, שהיו ״יל־ דות־שמנת״, שפונקו בבית הוריהן, ש- כל מבוקשן ניתן להן. לשלושתן היוו- תה הפגישה עם בעיות החיילים ועם תופעות מצוקה ודחק — חווייה מזע- זעת ומהממת. ״תפקידה של מש״קית תנאי־שירות דומה לתפקידים אחרים, שיכולים ל- היות ,בעלי שיניים׳,״ אומרת רס״ן טילי, ראש מדור תנאי שירות חובה בחיל־האויר, ״הדבר תלוי באישיות המש״קית. את התפקיד בונה החיילת המגיעה לבסיס״. מדי יום נערם בתאה של מש״קית תנאיישירת הר של מכתבים, טופסי קל״ב, בקשות להלוואות, בקשות לחו- פשות מיוחדות ושאר ניירות. אולם, האתגר המו בבעיות הרציניות יותר, שלא ניתן למצותן בשורות הספורות המוקצות לכך באחד מהטפסים הרבים. ״מש״קית טובה צריכה לחיות עם החיילים, להבין את הבעיות שלהם, ולא לעבוד לפי שעות סמלת, העומדת לסיים את שירותה החייל הביתה. לעתים חשוב, שהשיחה הצבאי )שנתיים בשירות חובה וארבעה תהיה לא במדים ובדרגות, אלא בג׳ינס ועם קפה לטעמי״. ״אל תתאבד!״ אצל מש״קיות צעירות, בתחילת דר- כה מסתמנת תופעה של הזדהות־יתר. אין הן יכולות לאטום עצמן לסיפורים, שלדידן אינם מן העולם הזה. לעתים אוצרת המש״קית חוויות, עד שהיא עצמה נזקקת לאוזן קשבת ולייעוץ. אחד החיילים שבו טיפלה אופירה, ששירתה יותר משנה בבסיס חיל־הא- ויר בסיני, נשפט והוחלט להכניסו לכלא. הבחור התפשט והחל להשתולל. הוא רץ לחפש את אופירה, התייצב לפניה בסכין שלופה, וצעק : ״אופירה ! אני הולך להתאבד!״ בגרון חנוק מ- דמעות הצליחה אופירה לשכנע את החייל להניח את הסכין מידיו. לאחר המקרה, מספרות חברותיה, כי צעקה פעמים רבות בשנתה: ״אל תתאבד!״ ההלם הראשון ניחת על ראשה של דלית, כבר ביום הראשון לשירותה, ב- אחר שלוש שנים של עבודה, קורה שאני רגע שהגיעה לבסיס, לאחר הטירונות: מגיעה הביתה ובוכה״. ״מה שהטריד אותי זו האדישות״ ״גדלתי בעומר, שכונת היוקרה של באר־שבע״, מעידה מירי, ״ולפתע נת- קלתי בשכונת כפר־שלם, ב־ בשני חדרים, שירותים בחצר ו,מקלחת׳, שאינה אלא צינור גומי המחובר לברז בגינה. ראיתי עזובה וחוסר איכפתיות. מה שהטריד אותי זו לא הבעייה ה- כלכלית אלא האדישות וההשלמה המו- חלטת של האם, שעברה כבר דות• והתשובה של אבי היתה : ,לא קיי- מים מצבים כאלה במדינת־ישראל!׳ ו- אם הוא חושב כך, רבים אחרים חוש- בים כמותו״. את הקרח בביקורי־הבית מצליחה מירי לשבור בעזרת תחביבה - הבישול. בידעה, שאשה אוהבת תמיד לדבר על המטבח שלה, רוכשת מירי את אמונה של אם החייל באמצעות שיחות על מזון. אצל מירי תמצא מתכונים למא- כלים מכל עדות ישראל. 48 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון אופירה נגיר : ״עד הגיוס נתקלתי במקרים כאלה רק בסיפורים ־ דלית קרפל — הבוטיק של אם החייל נקרא על שמה בכל מקרה של בקשת קל״ב חייבת מש״קית תנאי־שירות לערוך ביקור בית. דלית קבעה לה כלל : לא להפתיע בביקורי־בית ולמרות זאת, אין היא ח- שה, שבעת הביקור נערכת לכבודה ״הצגה״. את אמון המשפחה רוכשת דלית בזכות אהבתה לילדים: ״במק- רים רבים, המשחק עם הזאטוטים הוא פתח להברת המשפחה״. פעם בשבועיים נהגה אופירה לצאת מבסיסה בסיני, לערוך ביקורי־בית. ב־ יום אחד ערכה שמונה ביקורי־בית בבל רחבי הארץ. באחד הלילות הגיעה או- פירה לשכונת עוני ברמלה, ששמה יצא לשמצה בשל ריבוי הפשיעה בה. נהג האוטובוס סירב לאפשר לה לרדת ב- גפה, אך היא התעקשה. כשנכנסה ל־ מירי לימון: ״מה שהורג אותי זה ההשלמה עם המציאות״ שכונה, החלו שלושה נערים לרדוף א- חריה׳ להציק לה ולנבל את פיהם. ״כש- הגעתי לבית המשפחה מצאתי עשר נפ- שות בבית, שהיה בעצם חדר נטוש. חלונות לא היו בחדר, המקרר היה ריק ודלתו פתוחה. מלבד המקרר ומיחם ישן, לא היו מכשירי-חשמל בחדר. ה- אב שכב במיטה ייד־קבע ושלח את הבנים לפרנס את המשפחה. ידעתי, ש- אם אבוא פעמים נוספות לביקור, או- כל ליצור קשר עם המשפחה ולשכנע את האב לצאת לעבוד, ולפתור בכך חלק מבעיות המשפחה״. סטירתילחי ...וישנן גם אכזבות, ״חייל יכול למ- כור את הסבתא שלו״, אומרת רס״ן טילי, ״וכל זאת, כדי להשיג תנאים טו־ רס״ן טילי: ״את התפקיד בונה המש״קית״ בים יותר״. לא פעם מנצלים חיילים את רגישותה ותמימותה של מש״קית תנאי״ שירות. אחד החיילים של מירי, שעבד שבוע בבסיס, והיה זבאי לשבוע חופשה, בי- קש שיאפשרו לו לצאת בכל יום הבי- תה. בביקור הבית שערכה מירי הסתברו דברים אחרים. אמו של החייל אמרה לה: ״בני אמר לי, שאגיד שאני רוצה שהוא יהיה כל יום בבית״. נתגלתה למירי תמונת־חיים עגומה: היו מתחים חריפים בין האם לבנה החייל, ובין החייל לאביו, ונוכחותו בבית עלולה היתה להחריף את המתחים הללו. ״עמדתי לפני דילמה, ולבסוף מצאתי פתרון של פשרה. הייתי צריכה לשכנע את החייל, שלא נגרם לו עוול, בכך שלא נפתרה בעייתו״. בבסיס הקודם שבו שירתה דלית, היתה הכניסה לחדר־המעצר מותרת רק למפקד הבסיס ולה. את ארוחת־הצה־ ריים סעדה דרך־קבע עם הצעירים. ״ב- אחת הארוחות שוחחתי עם חייל ש- נפקד שאמו היתה חולה, והתלונן שאין לו כסף וסיגריות. מייד רצתי ל,,שקם״ וק- ניתי לו שתי חפיסות סיגריות, הלוויתי לו כסף, צלצלתי למשפחתו, כדי לב- קשם שישלחו לו חבילה. הייתי מלאת תשוקה לעזור. בשיחת הטלפון ניחתה עלי מכה. אחותו אמרה לי: ,אמרנו לו לחזור לבסיס, אבל הוא לא רצה׳. הבעיות, מסתבר, נבדו מלבו של החייל. 49 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון הרגשתי שקיבלתי סטירת־לחי!״ למ רות זאת, מעידה דלית, כי המקרה לא שינה במאום את יחסה לחיילים ואת אמונה בהם. ״אינני מוכנה להיות בובת־חוסינה״ הצלחתה של מש״קית תנאי-שרות תלוייה ביחסה עם המפקדים בבסיס. יחסיה עם מפקדיו של החייל חייבים להיות יחסים של אמון — וכאלה אינם נוצרים בנקל. המפקדים מבכרים חייל ללא בעיות, היכול למלא את כל חו- בותיו. מפקדים אחדים טוענים, כי כשלא היו מש״קיות תנאי־שירות, הס- תדרו החיילים מצויץ באמצעות קשרי- הם עם המפקדים, ואילו המש״קיות מעוררות בעיות בעצם נוכחותן. אופירה שטחה לפני אחד המפקדים בבסיסה מספר בקשות והמלצות : ״לפ- ני שיצאתי מחדרו, הוא אמר: ,אינני יודע מדוע את באה אלי. אני בין כה וכה זורק את כל הבקשות שלד מבלי לעיין בהן, אבל למחרת היום קיבלתי את כל הבקשות מאושרות בדיוק בנו- סח ההמלצה״. על האמון שרכשה דלית אצל המפ- קדים, יעיד מכתב חוות־דעת, שקיבלה ממפקד הבסיס שבו שירתה: ״מזדהה עם היחידה ועם התנאים כאן, ללא איבוד שמץ של האישיות העצמית... ומהווה חלק בלתי־נפרד מהמוראל של החיילים״. ״יחסים עם מפקדים אין בונים ביום אחד״ אומרת מירי, ״אני חייבת ליצור נוצרו הם מצויינים. פעמים רבות אני יחסי אמון עם מפקדים, והיחסים ש- משמשת גורם מפריע למפקד, אבל ה- עימותים דווקא מועילים״. במכתב ש- שיגרה מירי לאחד המפקדים בבסיס כתבה: ״איננה מוכנה להיות בובת חר- סינה, שיודעת רק למלא טפסים, ול- הרוס במו ידי את אשר בניתי כאן. מערכת האמון ביני ובין החיילים חיי- בת להימשך... אין פירושו של דבר הי- ענות לכל תביעותי. מעולם לא היה דבר כזה, וזה טוב. אבל לפחות הקשבה ב- רוח אוהדת״. הבוטיק של האם נקרא - דלית שלוש המש״קיות לתנאי־שירות טו- ענות בה חיובית להמלצות שלי, כל טיפול בחייל שעולה יפה — זה סיפוק. זו לא היתה התלהבות ראשונית בלבד. אני קורנת מאושר בכל פעם שמתקבלת תשובה חיובית״, פוסקת דלית. ״כשחוזרים לבסיס לאחר חופשה", אומרת אופירה, ״ורואים בין עשרות הטפסים והבקשות שנערמו על השולחן מכתב תודה אחד — זה נותן חשק לעבוד!״ זמן רב טיפלה מירי בחייל בודד, ש- אחיו היה מסומם. ״לעיתים הייתי צרי־ כה לסטור לו״, היא מספרת, ״אך היה לי חשוב שיישאר בבסיס. מצד אחד, הוא הרגיש, שאני רוצה לתת לו את מלוא העזרה, ומצד שני — אינני יכו- לה לעזור. ביום האחרון לשי- רותו הוא בא והזמין אותי למסיבת ש- לכל החבריה. קיבלתי את ההזמנה בלי חרור, שערך ב,בוסתן׳ בשכונת־התקוה היסוס. כשהגעתי ל,בוסתן׳ היתה לי הרגשה מוזרה. לא הכרתי איש, אבל כל החבריה ידעו מי אני. היה לי רו־ שם, שהמסיבה נערכה לכבודי״. גם דלית זכתה בהוקרת תודה לא־ שיגרתית: אחד מחייליה הגיש בקשת קל״ב, ובמהלך הטיפול בבקשה נפטר אביו, שהיה חולה־לב אנוש. המשפחה נותרה ללא פרנסה. דלית החישה את הטיפול בטופסי הקל״ב, והחייל הוע- בר ליחידה הסמוכה לביתו. אך בכך לא תם הטיפול. דלית הרגישה שמחובתה לסייע לשיקום המשפחה, ובסיוע משרד הביטחון עזרו לאם לפתוח בוטיק, ו- לפרנס את המשפחה. שמו של הבו- טיק נקרא... דלית. אופירה ויתרה על כוונתה ללמוד מקרא באוניברסיטה. היא עדיין לא ה- חליטה מה תעשה כשתשתחרר מהצבא, ״אבל אני בטוחה, שזה יהיה בתחום החינוך המיוחד״. דלית, העומדת לקראת סוף שירותה, נרשמה כבר ללימודי עבודה סוציאלית : ״זה הדבר היחיד שאני מתכוונת לעסוק בו. העבודה לא גזלה את החשק, להי־ פך. ההיתקלות במקרים הנוראים שר- איתי דווקא פקחה את עיני, וחידדה את הידיעה, שמה שאני רוצה לעשות — הוא זה״. מירי עדיין אינה יודעת בבירור מה תעשה כשתשתחרר מן הצבא: ״אני חתומה עד יש רגעים רבים של תסכול, אבל אני נהנית״. מערכת הבסאון מודיעה על מבצע חמש־חמש קוראי בטאון חיל־האויר מוזמ- נים להתקשר עם חברי המערכת ב- יום ב׳ שעות הבאים )אזור חיוג תל־אביב(: עורך ראשי, סא״ל אורי — 266894 עורך טכני, יוסף בודנסקי — סגךעורך, דני מולד 695530 תיים אשר רוט דגמים אורי עמית פרופיל ותעופה צבאית נושא באויר המזרח־התיכון אהרון לפידות רון הדר, אלי נווה, מירב הלפרין 692652 — מזכירת המערכת — אורלי עזרן 693039 — נשמח לשוחח עמכם ולשמוע בי קורת, הערות והצעות להשתמע מערכת הבטאון 50 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון ? אומר אתה מה מאת אורי עמית ראשון לכל — מה אתה שואל. בגיליון מס׳ שלוש שאלות : מה פירוש ״תעשה פע- מיים שלוש מאות שישים״, מה זו ״בעייה של ראש וידיים״, ומהי ״האצה עצמית״. הפעם הגיעונו תשובות קוראים רבות. מעניו לציין, שרוב התשובות קלעו לפירוש המדוייק של אותם בי- טויים, מה שמעיד על אחת משתיים: או שביטויים אלו השתרשו ברחוב כחלק מן השפה המדוברת של סתם ״עמך״, או שלקוראים ששלחו את תשובותיהם יש חברים טייסים... ובכן, מהן התשובות ו ״פעמיים שלוש מאות שישים״. רוב העונים ניחשו שהכוונה לשני סיבובים שלמים במקום. אחדים אפילו הציעו את הפתרון המלא: אותו ברנש ש- השיב את התשובה הזו )״תמשיך מ- כאן ישר, ברמזורים תפנה שמאלה, תעשה פעמיים שלוש מאות שישים ו־ אחר־כך...( התכוון, בפשטות, ״לטרטר״ את השואל התמים ולעשות עליו רו- שם ! בעקרון, אין כל משמעות ותועלת בשימוש בביטוי הזה על הקרקע. אז שתדע לך, אורי מאשקלון, ודעו לכם זאת כל אלו החושבים כמוהו: אם תגיעו יום אחד לקורס טיס, ות־ טוסו בפוגה, והפקח יגיד לכם לעשות פעמיים שלוש מאות שישים — אל תתחילו לצעוד באוירון פעמיים שלוש מאות ושישים צעדים. לא תגיעו לשום מקום ככה. מה פירוש ״בעייה של ראש וידייס״ן אחדים מהקוראים הציעו: תיאום לקוי בין הראש לידיים. אחרים אמרו — הראש טוב אבל הידיים שמאליות. אנו מבקשים להדגיש את הנקודה הזאת, מאחר שזוהי נקודת התנצחות טות בבית־הספר לטיסה. אלה טוענים קבועה בין פרחי הטיס לפרחי הנוו* שאחרים אינם מסוגלים להיות טייסים כיוון שיש להם בעייה של ידיים, ואילו האחרונים משיבים כנגדם שפרחי ה־ טיס אינם מסוגלים להיות נווטים כיון שיש להם בעייה של ראש... אז בעייה של ראש וידיים משמעה להיות קרח מכאן ומכאן. אגב כך, נזכיר עוד שבקרב הטייסים רווחת השמצה שנווטים אינם מסוגלים לעשות שני דברים בו זמנית — למשל, להחזיק טלפון וגם לדבר לתוכו, או למשל, ללכת וללעוס מאסטיק בעת ובעונה אחת... בקרב הנווטים רווחת לעומת זאת ההשמצה הבאה: נווט וותיק וגאה אחד הלך פעם בשוק של באר־שבע ונתקל בסטקיה שבלוח התפ- ריט שלה רשום טייס נווט ונכנס פנימה לברר בשל מה האפלייה. ״איזו אפלייה״, הרגיע אותו בעל הע- סק, ״אתה יודע כמה טייסים אני צריך בשביל לרכז או.קיי. עכשיו אנחנו תיקו. ולשאלה השלישית — מהי ״האצה עצמית״ ן אחד הקוראים הציע: בכל פעם ש- הוא מתרגז — ליבו פועם בקצב של פי ארבעה מהרגיל. דוד, מפתח־תקוה, כבר חשב במושגים של ״מערכת חימום עצמית״, ושחר, מתל־אביב, הצליח לב- סוף להגדיר במדוייק: ״האצה עצמית היא מצב שבו מי שמדבר, מתרגז והולך על־ידי דיבוריו־הוא, וזה מעודד אותו להמשיך ולדבר ולהמשיך ולהתרגז וכך הלאה...״ בראוו שחר, מאיפה ידעתו המקור לביטוי זה היא תקלה אופיי- נית מסויימת במנועי סילון. עקב ה- תקלה, מתחיל המנוע, הנמצא בסיבובי סרק, להאיץ את סיבוביו עד למאק- סימום וזאת מבלי שהטייס יגע ב- מצערת. עכשיו תארו לכם את אותו מפקד טייסת שהחליט שלסרן א׳ מסויים מגיע שבח על נחיתה יפה שביצע והוא קורא לו אליו למשרד ואומר לו בערך ככה: ״אבי, הייתי היום במקרה במגדל בזמן שנחתת וראיתי את הפיינל שבי- צעת. יפה מאוד. ככה צריך לבצע את הפנייה וככה צריך לגעת, כמו שאתה עשית, בעדינות אבל בהחלטיות. חבל כאן אתי ולהראות להם את הנחיתה שלא יכולתי לקחת כמה מהצעירים הזאת, כדי שתפסיקו פעם אחת ול- תמיד עם ההשתוללות הפרועה הזאת בפיינל. אתם לא מבינים שאתם שוב- רים את האוירונים כשאתם מרביצים אותם בכוח אל המסלול! מה ישן עם המכונית שלך אתה גם נוסע ככה ן בגלל שזה לא רכוש שלך מותר לך לה- רוס אותו ו חוצפה מה שאתם חושבים לעצמכם, פאראזיטים שהכל מגיע לכם. שתוק לפני שאני מתחיל להתרגז עליך, חוליגאן שכמוך...״ זהו, אז בסלנג זה נקרא האצה עצ- מית כי סרן א׳ בכלל עמד כל הזמן בפינה ושתק כמו דג... איך מסתדרים עם אדם כזה י השי- טה הבסיסית היא: לפני שאתה מת- חיל לדבר אתו — תדאג שיהיה לו נוח. תדאג שיהיה לו כסא לישיבה, ואם אפשר גם כוס־קפה וקצת מוסיקת רקע. כדאי לך לחייך אליו בנעימות ול- עשות עם הראש כן, כן, כל הזמן... הבנו ו — הבנו י ולפעם הבאה הכנו את השלישייה להלן: א. יש לך מושג מה עם ליאור ן לא ראיתי אותו מאז סיום הקורס. — ליאור! נדמה לי שעד לפני חצי־ שנה הוא עוד היה פקפקיסט, אבל אני חושב שהיום הוא כבר בדרום־אמריקה. ״פקפקיסט״, ״פק־פק״ — לך תדע מה זה. ב. סרן כ׳ נחשב בטייסת לעיזן לא נורמאלי. מה שלא נותנים לו לעשות — תמיד הוא תוקע עיזים, ואחר־כך צריך לעזור לו לצאת מהן. עיזים ו ו ן מה זה פה — דיר ן ג. — הטייסת יוצאת הערב לסרט בתל־אביב ואחר־כך ממשיכים לציון. אתה מצטרף ז — אני לא חושב. סרט זה עוד במיגבלות אבל מאיפה יש לי כסף ל- ציון. מה אני — בקבע ז בשביל לא להתעסק עם פרסומת, לא נשאל מה זה ציון. אבל מה פירוש ״במיגבלות״ ן זה הכל ושוב — יש לכם ארבע דקות ועשרים... לא, זה לקוח מחידון אחר. יש לכם יומיים לחשוב ויומיים לכתוב וכבר אנו מצפים לפתרונותיכם. בין הקוראים ששלחו את פתרונו- תיהם לחידון האחרון הוגרל הספר ״ציפור״ מאת בריגאדיר־גנראל ס. ל. א. מרשל. משה מייזל מקרית־ביאליק עלה בגורל והספר נשלח אליו לביתו. להתראות. 51 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאוןa ביקור מפקד ח״א הבלגי מפקד חיל־האויר הבלגי, לט׳ ג׳נראל מדה־סמט ביקר בארץ, בלוויית רעיי- תו, כאורח מפקד חיל־האויר. האורח ביקר בבסיסי חיל־האויר, בבית־הספר לטיסה ובטייסת כפירים. מסוקי חיל־האויר הטיסו את האורח מעל לגולן, הר החרמון ומצדה. מלווהו הישראלי של הגנראל האו- רח, סא״ל )מיל.( אלבו, סיפר, כי מפקד חיל־האויר הבלגי התרשם מאוד מה- מסירות והפעילות של חיילי חיל- האויר. במיוחד התרשם מעבודתן של הבנות במוסכים. אולם בתרגיל, שנערך מפקד חיל־האויר הבלגי, לט. גנראל מדה־סמט )שני מימין(, עם מפקד חיל־האויר, אלוף דוד עברי לכבודו של גנראל מדה־סמט, ניסתה חמשית בעלת משקל־נוצה לחבר מיכל דלק־נתיק למטוס, אך לא עלה בידה להזיזו ממקומו, עד שהגיע בחור וסייע לה... סא״ל אלבו סיכם את הביקור כחיו- בי ביותר. ״הפכנו את חברי המשלחת הבלגית לציונים של ממש ואני מקווה שישמשו שגרירים של רצון טוב לישר- אל.״ שדה-התעופה עציון — אזרחי עם חנוכתו של מסוף־הנוסעים ב־ שדהיהתעופה עציון שליד אילת — הפך במסוף מצויים כל הגופים המטפלים השדה הצבאי לשדה אזרחי לכל דבר. בקליטתו של תייר בארץ — ביקורת גבולות, מכס וכדי. נוסעי שלוש טיסות השכר הנוחתות בעציון מדי שבוע זו- כים לטיפול מהיר ויעיל. עם תום הליכי קליטתם — מועב- רים הנוסעים לאוטובוסים מיוחדים המסיעים אותם לאילת. ערב רס״רים — ותו לא והוא הכין שניצל מסמרטוט טבול בבי- צים ופירורי לחם. הרס״ר ״הבין את הרמז״ ושינה את התפריט לארוחת בוקר. בערב, שאורגן על־ידי קצין נוהג ומשמעת בחיל )שהיה רס״ר בעבר(, ״השמיצו״ הרס״רים הוותיקים זה את זה. נכחו שם הרס״רים )מיל.( הידו- עים זעליג, יוסקה אפטר, חיים גרחניק ורפי לוי, שבקולו הרועם החדיר ללכ־ סיקון הצבאי ניבים תנ״כיים לרוב. פעם ברח עציר מחדר המעצר באחד הבסיסים ועלה על גג בניין המעצר. רס״ר הבסיס קרא לו, ושאל מי עוד נמצא שם. ״אני ותו לא״, השיב הע- ציר, ״טוב — אז תרדו שניכם מהר למטה!״ קרא הרס״ר. סיפור זה, והסיפורים הבאים סופרו לא על־ידי משמיצים סתם, אלא מפי הרס״רים עצמם, במפגש שנתי של כל רס״רי המשמעת של חיל־האויר. רס״ר אחד ציווה על עובדיו ליצור מבנה ח׳ משני ספסלים, וויתר רק לאחר שחזר ומצא את הספסלים מסו- דרים בצורת ג׳. בסיום קורס־טיס התנופפו הדגלים בכיוון לא־רצוי. הרס״ר, שלא היה שבע־ רצון מכך, ציווה לסובב את הדגלים כדי שיתנופפו בכיוון הרצוי... לפני יותר מעשר שנים נהג הרס״ר בבית־הספר הטכני בחיפה לאכול שני־ הרס״רים מעלים זכרונות צלים לארוחת־הבוקר שהוכנה במיוחד עבורו. נפשו של הטבח קצה בנוהג זה, יום ספורט בנ״מ אחת לשנה נפגשים ספורטאי הנ״מ מכל היחידות ליוס־ספורט הנ״מ, ה- נערך בבית־הספר לנ״מ. במהלך היום התמודדו אנשי הנ״מ במשחקי כדורסל, כדורגל, כדורעף, רי- צת אלונקות לאלפיים מטר ובתחרות מסורתית במשיכת חבל• הפעם היה זה יותר מיום ספורט רגיל. במשך היום אורגנו מיפגשים בין חיילי מחזורים שונים. נערכה גם הת- מודדות בין חיילי ההוקים לחיילי ה- תותחנים, כשכל צד מנסה להפגין את עליונותו. בכדורסל ניצחו חיילים מה- צפון שזכו בציון הגבוה ביותר בטבלה הכללית. חיילים מהדרום זכו במקום השני. יום הספורט נערך בהשתתפות פעי- לה של קציני המערך הבכירים כולל מפקד הנ״מ. האירוע נערך ואורגן על־ידי צבי דקל 52 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון ממדור אימון גופני בחיל, אשר זכה לשבחים מפי המשתתפים. עוד כיתה לטכני בב״ש לאור ההצלחה הרבה של שלוחת בית־הספר הטכני בבאר־שבע, החליטה מיפקדת ביה״ס לפתוח כיתה נוספת של בנים ובנות, בוגרי כיתה טי, בפב- רואר בית־הספר הטכני בבאר־שבע הינו תיכון מקצועי לכל דבר, ברמה גבוהה, ומתחרה בכל בתי־הספר התיכוניים־ מקצועיים בבאר־שבע ובסביבתה. נל- מדים בו כל מקצועות התעופה — כגון אלקטרוניקה, מכונאות מטוסים ומכ- שור. ביתיהספר מקיים יוסילימודים ארוך, ללא פנימייה. תלמידים המעוניי־ נים בתעודת־בגרות חלקית יכולים לג- שת למבחנים בכמה מקצועות ומקב- לים את מלוא העזרה בלימודים. ההרשמה לכיתה י׳ תיסגר בדצמבר. בוגרי כיתות ט׳ יכולים להירשם בלשכת הגיוס בבאר־שבע, במשך כל ימות ה- שבוע. בעת ההרשמה יש להציג תעודת שליש ראשון של שנת הלימודים הנוכ- חית. פרידה מדודה לאה ״אם חיל־האויר נראה כמו שהוא, ואס מתקנאים בו בשל נוחות השירו- תים, הרי זה לאט־מעט בזכותה של דודה לאה״, כך אמר קצין בכיר בטקס הפרידה מ״הדודה של חיל־האויר.״ הדודה לאה, דמות ידועה ביותר בחיל־האויר במשך כאחראית על תיק חיל־האויר באגודה למען החיל נפרדה מהחיל האהוב לרגל סיום תפקידה ערך לכבודה עליה. מפקד חיל־האויר, האלוף דוד עברי, קבלת־פנים חגיגית. כ־ באירועי החיל, סייעה בהקמת עשרות מועדונים, והקלה על חיי החיילים בבסיסים בכל רחבי הארץ. עתה נודע, כי הדודה לאה כמעט שנפלה במלחמת ההתשה. מטוסי אוייב תקפו סוללת טילי נ״מ סמוך לתעלה. אנשי הסוללה עמדו לירות, אלא של- פתע הבחינו במסוקה של הדודה לאה, ונמנעו מפתיחה באש, בכך הצילו את חייה ואת... השי שנשאה עימה. הדודה לאה ביקשה לשלוח ברכתה לכל המפקדים והחיילים בחיל, ״שעז- רו לה לעזור להם.״ את מקומה של הדודה לאה תפסה הדודה נעמי, המקווה למלא את תפקי- דה לא פחות טוב מהדודה לאה. 15 הראשון במלואת של מפעילי טילי הנ״מ מדגם הוק, ש- התקיים בטקסאס, התכנסו ותיקי ה־ נ״מ להעלאת זכרונות. האמריקנים ביקשו לצרף למשלחת הראשונה אך חיל־האויר החליט לשבץ בהשתל- מות רק הצוותים יתבצע בארץ. אנשי הנ״מ ערכו תכנית ״חיים שכ- אלה״ לאל״מ )מיל.( אריה גור, אז רב־סרן, שעמד בראש קבוצת משתלמי חיל־האויר בארה״ב. בערב הוקרנו שקופיות, וסופרו קט- עי הווי מתקופה הקורס בארה״ב. מפגש אנשי הנ״מ תרם להעלאת המוראל ולהידוק הקשר בין הוותיקים והצעירים ובין חיילי המילואים לאנשי הנ״מ בשירות פעיל. להקת ״להקת בחרה לעצמה תזמורת המילואים של חיל־האויר. הלהקה מורכבת מתריסר מטובי הנגנים בארץ, שהמשותף לכולם הוא היותם אנשי מילואים של חיל־ האויר. הלהקה מגדירה עצמה כ״מיני ג׳יי־ מס לאסט״ ומנגנת להיטים לועזיים של להקות כמו דם יזע ודמעות, זמרים כסטיבי וונדר ותום ג׳ונס, מוסיקה דרום אמריקנית, גיאז ושירים עבריים. ״רעיון הקמת התזמורת נולד אצל כמה נגנים, שהועסקו במיסגרת המילו- אים שלהם בתפקידי אבטחה,״ מספר פנחס פולק, מפיק הלהקה והמתופף שלה. ״הרגשנו, שנוכל להביא תועלת רבה יותר, אם יתנו לנו לעשות את מה שאנחנו עושים הכי־טוב — לנגן״. תחילה הוקמה חוליית־ריקודים בת חמישה אנשים, אשר התרחבה עם ה- זמן והיתה לתזמורת גדולה של ממש. חברי הלהקה תורמים מזמנם הפנוי, לצורך חזרות בשנה, נוסף לימי המילואים המוקד- שים להופעות. הופעתה של הלהקה נמשכת כשעה וחצי ולפי התגובות הנלהבות שאותן קיבלה עד היום ההנאה מובטחת. / חידון בטיחות בדרכים רס״ר שלום פולק, איש אחזקת־ מטוסים 'בבסיס חיל־האויר ברמת־ דוד, זכה במקום הראשון בתחרות בסיסית למניעת תאונות־דרכים, לא- חר שהוכיח את בקיאותו בנושא נהי- גה מונעת וזהירות בדרכים. מתוך לבחינות מוקדמות, הגיעו ואנשי תחזוקה לשלב הסופי של הת- חרות. התחרות נערכה על-ידי קצין הרכב של הבסיס, בשיתוף עם המועצה הל- אומית למניעת תאונות. הזוכה במקום הראשון קיבל טל- וויזיה, מתנת אחים־סט מנצרת. על חידון הנהיגה ניצח גדעון הרפז, רב־ בוחן במשרד הרישוי. 53 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון מכתבים בעד תיאור ההווה בימים אלו ימלאו יום הכיפורים ואפילו מאמר אחד לא נכתב אודות המלחמה. כדי לקרוא על המלחמה אצטרך לחכות לבטאון הבא. ברצוני לדעת מדוע לא נבחר דבר על מלחמת יוה״כ. בטוח אני שיש הרבה מה לכתוב וזה מאוד מעניין. רצוני להעיר לכם שראיתי בטאונים ישנים של שנות הם כיוון שהם דיברו הרבה מאוד על ההווה )דאז(. מדוע לא תפרסמו גם ב־ מטאונים אלו על ההווה ולא על העבר ו הקורא בועז סנג׳רו כתב בבטאון, ש- ,,כל הכבוד לחלוצי חיל־האויר, אולם הנעשה בחיל כיום מעניין הרבה יותר מפרשיות העבר״. אני בהחלט מצטרף לדעה זו ואולי תעשו משהו בנדון. לסיום אני חייב לציין ולהודות לכם על שהבטאון מרתק מאוד. הוא מושך ויפה מאוד וגם אם לא תשפרו אותו אמשיך לרכוש אותו לעולם. מאיר תורג׳מן עכו בעד מטוסים ישנים בניגוד לבועז סנג׳רו )בטאון מס׳ 113) אם תכתבו על מטוסים ממלחמת העו לם ה־ מנור בן־אברהם נעו לנתח מטוס מסויים הנני מסכים לדבריו של בועז סנג׳רו ותומך בהם. ואומנם, לדעתי, בטאון מס׳ אז הגיליון הכפול הנני מבקש להנהיג בכל גיליון מדור המספר על מטוס מסויים, לנתח את תכונותיו ולספר עליו כפי שסופר על ה־ 5E מנייר״ כן הייתי רוצה לראות כתבה נוספת על קורס הטיס של חיל־האויר. יוסי חממה רמת־גן הכשת מוות בבטאון מס׳ בכתבה ״נכישת מוות לטאנקי האו־ ייב״. לכל אורך הכתבה מוזכרת המלה אולם מלה זו אינה נכונה מב-׳ נכישה חינה דקדוקית. המלה הנכונה היא הבשה ולא נכישה. אני מקווה שטעויות כגון זו לא ישנו. גדעון רחמן דימונה הערת המערכת: נשתדל שלא. הנכישה שלנו באה בעקבות ביטוי של הרמטכ״ל בנדון ובסגנון העגה המדוברת, שאומנם אינה מקובלת על המילונים העבריים המוסמכים. מאיר ר ; הלך לעולמו ר׳ מאיר רפפורט, ז״ל סגן־מנהל ההוצאה לאור של משרד הבטחון, שהיה, בין השאר, אחראי להוצאה לאור של בטאון חיל־האויר. בן ר׳ רפפורט היה דור רביעי למשפ- חת מו״לים. מאגר הידע המקצועי שלו היה בלתי־נדלה. חבריו לעבודה נהגו להשתאות ליחסו האישי לספרים ועיתונים. בטאון חיל־האויר מזמין את מנוייו להצטרף למועדון קוראי הבטאון החברות במועדון מזכה את הח- בר בהשתתפות בסיורים, כנסים ומבצעים שונים מטעם הבטאון, ובהנחות נכרות בעת קנית דגמים בחנויות מומלצות. המעוניינים להצטרף יכתבו אלי- נו לפי הכתובת: בטאון חיל־האויר עבור: מועדון קוראי הבטאון ד.צ צה״ל לבוני הדגמים, שימו לב: לא ייערכו קניות מרוכזות של דגמים בהנחה. ההנחות יינתנו אך ורק למציגי תעודת־החבר במועדון.׳ זכור! החברות במועדון מוגבלת למנויים בלבד. הזדרז וחתום על הבטאון עוד היום! מאיר רפפורט היה ממייסדי ההו־ צאה לאור של משרדי הבטחון, טיפל בלידתם ובהוצאתם לאור של פרסו- מים צבאיים רבים במשך שנים רבות. תמיד פעל לחיסכון בעלות ההדפסה של כל הפרסומים, כדי למנוע בזבוז כספי מערכת הבטחון. למרות שעבר שני התקפי־לב — לא האט את קצב עבודתו — עד שהכריע אותו התקף הלב השלישי. יהא זכרו ברוך.1 פנסו• זה א סוף מעמוד מלחמת יום־הכיפורים הסתיימה. תחושת ההקלה לוותה בכאב גדול. מספר הנפגעים היה רב מאוד. המתח התרופף, המאמץ הוקל, אך פצעי ה- מלחמה עדיין לא הגלידו. מספר בני: ״אחרי המלחמה, ראינו דברים מזווית־ראיה חדשה ושונה. אפילו הטיסות נראו טיסות משרדיות״. יותר משש שנים חלפו מאז תוך רגיעה יחסית, וכיום אפשר להשתחרר מהצבא בלי לראות מיג או לעבור קרב־ אויר. ״היום לא קל יותר״, אומר סא״ל ד׳. ״גם היום מתמודדות טייסות ה- פאנטום עם משימות חשובות ואתגרים רציניים. ההבדל העיקרי בטייסות ה- פאנטום בין דור הוותיקים ודור הצעי- רים, מתמצה באי-השתתפות במלחמה. כשטסים והמלחמה רחוקה, טסים אח- רת. אך כיוס המיומנות הטכנית מפו־ תחת ורמת האימונים גבוהה. אך, ב- מצב מלחמה תהיה לצעירי הטייסת הפתעה גדולה שגם נלחמים עם המטו- סים... ,הקלוב לתעופה׳ יכול להפוך גם בלתי־נעים״. 54 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון שנות השמונים בפתח. כוכבים חד שים דורכים בשמי חיל־האויר. המלך החדש, הוא ה־ מתקרב ובא. מה יהיה מעמדו של הפאנטום בעידן זה ו האם יידחקו רג- ליו מפני מטוס חדיש ממנו ן רס״ן י׳, מפקד טייסת פאנטומים, אינו מפקפק ביכולתו של המטוס גם בשנות השמונים: ״המשימה העיקרית של הפאנטום היא להילחם מלחמת אויר־קרקע. אן ורק הפאנטום יצלח למשימה זו. הוא חוד־המחץ לתקיפה. הנשק המיוחד שבו, תחכום המערכת הפנימית שלו והיותו דו־מושבי, כל אלה ישאירוהו כמטוס־קרב מהליגה הרא- שונה. עדיין לא נבנה מטוס, היכול לשאת כמות חימוש גדולה יותר ולדייק יותר בהפצצה״. בטייסות הפאנטום מתחילים את ה־ ספירה לקראת העשור השני. רושמי ההיסטוריה שומרים פרק נכבד למטוס הקרב, שידע נצחונות וכאב יותר מכל מטוס אחר בן־זמנו. מטוסים חדשים מגיעים לחיל־האויר. דור 16 טום, המואסים במלחמה ונכונים לק רב, יישארו אגרוף המחץ של מדינת־ ישראל ומפתח אמיתי לנצחון. לה״ות סוף מעמוד יות גרוע, כי אין הרבה הזדמנויות לט- עות• טייס טועה רק פעם אחת, ופעם זו היא הפעם הגורלית. לכן, עליך לה- יות חזק כדי לפרוש מן הטיס בזמן וב- גיל הנכון. כל טייס חייב בביקורת עצ- מית, כדי שתהא לו אבחנה בנוגע ל- כושרו, ויכולת ביצועיו. לכל טייס יש רגע מסויים בו הוא נוכח, שהוא אמנם מוכשר, אך לא עילוי. מאותו רגע הוא חייב להתאמץ חזק ולחתור בכל כוחו, כדי שהראש יצוף מעל לשלולית הבינו- ניות. כשהראש מתחיל לשקוע במים, אין כל דרך להתרומם. ״לפעמים אני שואל את עצמי האם אני מספיק טוב בשביל להמשיך לטוס. בעיית העיניים עדיין מרתיעה אותי מ- להתקדם. לפיכך, קבעתי לעצמי שאטוס בל־ ״אני משוגע למסוקים. אני ער ל- כך שאהבת הטיסה שלי היא מעין שי- עבוד. אבל, אני לא מנסה להתגבר על בד• ״אחד הדברים המקסימים במסוק — האפשרות לעצור ולרחף בשמיים. במטוס קרב הכל מתרחש בפתאומ- יות. הטיסה מתבצעת במהירות, המ- תח עצום, והזמן חולף ביעף. במסוק יש אפשרות לרחף בשלווה בשמיים. לעמוד ולהסתכל. לעיתים, תוך כדי טי- סה אני מבחין לפתע בצבי, רואה שק־ דיה פורחת, או קולט מזוית העין עדר צבאים ויעלים. אני יכול להשתהות מ- על אותם מראות ונופים מרתקים ול- התבונן עד שהעין תשבע מלראות. ״זו זכות גדולה להיות טייס מסו- קים. כטייס מסוקים אני שותף פעיל בהתרחשותם של ניסים הנובעים מ- יכולת המסוק: היכולת לחלץ פצוע מתחת לטאנק שרוף או הידיעה, ש- אתה נוחת ליד פצוע תאונת־דרכים, ותוך זמן קצר הוא מובא לבית־החו־ לים וניצל. ״לפני כמה שבועות הוטל עלי לחלץ בדואית שכרעה ללדת. הטיסה היתה קשה וממושכת: והנחיתה — שבע- תיים. כששאלתי את הרופא אם מוצ- דק היה לטוס זמן כה רב ובתנאי טי- סה מסוכנים, ענה, כי לולא הטסתה לא היתה נשארת בחיים. אם מבק- שים פירוש מילולי לזכות שנפלה ב- חלקי׳ כטייס מסוקים — סיפור זה מבטא אותה בכל הדרה.״ iJt,—-- הסיסות לא נפסקו סוף מעמוד אל המרפאה בסביבות השעה בבוקר. על ויוי הוטל עתה לטפל בשני הרוגים — אחד מהם חברתה הטובה. למרות זאת — היתה זו ויוי שהר- גיעה את חבריה ועודדה אותם. היא, בעלת ניסיון של תשעה חודשים בלבד בתפקידה, פעלה כבוגרת ומנוסה. עבדה ללא ליאות, בקור־רוח, במסירות. המסוק של ח׳ יצא יחד עם צוות רפואי לסיורים מעל האזור בחיפוש נחשפו מראות סוריאליסטיים של חור- אחר נפגעים. לאורו של השחר העולה בן והרס. ח׳ ביקש בקשר לשלוח מחו- קים נוספים לאזור. השעה היתה כבר 7:00 במועדון הדחוס והחם של יחידת הנ״מ החליט אוהד, שהגיעה השעה להתחיל בעבודות השיפוץ. לאחר שווי- דא פעם נוספת שאיש לא חסר חילק את החיילים לקבוצות עבודה. איש לא השתמט ולא התלונן. העבודה עמדה להיות קשה ולא נעי- מה ביותר. למרות זאת גילו החיילים משמעת פנימית ועבדו במרץ רב. גם בקרב אנשי הבסיס המצב היה דומה. גם כאן לא השתמט אף אחד מה- עבודה. מסלולי הטיסה הוכשרו ונוקו והמטוסים נחתו עליהם לפי לוח־־הזמ- נים הרגיל של כל ימות השנה. לא היתה שום הפסקה או דחייה בטיסות — הישג יוצא־מן־הכלל, בהתחשב במה שעבר על הבסיס במשך הלילה. מסוק מחלץ מטיילים במשך הלילה חנתה על חוף המפרץ מכונית קארוואן ובתוכה שלושה מטיי- לים ושני כלבים. שני מטיילים, גבר ואשה, מילטו עצמם במשך הלילה מן המכונית והגיעו ברגל אל בסיס חיל־ האויר. כשהגיע גיורא אל מקום חנייתה של המכונית — לא נמצא לה ולמטייל שבתוכה זכר. שני הכלבים ניצבו על החוף, נובחים לעבר הים. הם סירבו לאכול, ולשתות — ולהצטרף אל גיו- רא וחבריו. לא הרחק משם נמצאה מיזוודה גדושה פריטי לבוש וחפצים אישיים. על החוף היו מפוזרים מדי־ צלילה, באלונים, חלקי עץ של מכונית. חוליית החיפוש הזעיקה את המסוק. הציוד שנמצא הועמס עליו. חיל־הים שהצטרף למחפשים את המכונית העלה אף הוא חרס בידו. המכונית והמטייל שבתוכה לא נמצאו. המטיילים שנתקעו באוטובוס חולצו על־ידי מסוק אחר והמסוק של ח׳ חזר ל 12.00 עבודות השיפוץ בבסיס נמשכו ב מלוא המרץ. חדרי המגורים נוקו במשך היום מהבוץ והסחף. ביום שני, בשעה שעות בלבד לאחר התחלת עבודות ה- שיפוץ, כבר יכולה היתה יחידתו של אוהד להכריז על מצב פעילות נורמאלי לחלוטין. 55 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון/mrmer/TE -BOND מולטיבונד חוזק עצום ללא כאב ראש. 10 הוא דבק מתקדם ביותר מבחינה טכנולוגית. היות ודבר לא מתרחש עד שנוצר מגע בין הזרז לדבק, נמנעות בעיות הקיימות בדבקים אחרים. מולטיבונד מתמצק בטמפרטורת החדר תוך דקה אחת ולמרות זאת הינו חזק יותר מרוב דבקי האפוקסי.meriTE Industrial nV] Products ללא ערבוב ללא מדידת כמויות. ללא בזבוז. ללא מתקני הידוק. ללא הכנת שסח. ללא חימום. ללא סכנת אש. ללא אדים רעילים. מולס״בונד דומה כימית )סוג פלסטיק( ולכן החיבור גמיש יחסית ומאפשר עמידה בזעזועים. מולטיבונד ־ הוא הדבק לו ציפית בכליון עינים. חידוש נוסף של חברת לוקטייט המובילה בעולם הדבקים החדישים חוזק גבוה תוך עיכובים מיותרים. hgh ת־ א מוגוווק )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון א כל שעליך לעשות הוא להרים את המבט, לגלות את הנפח העצום והבלתי מגועל במחסן שלך, ולהקים רצפת ביניים )גלריה( מאלמנטים מודולריים של אקרומית ניצול נפח מירבי אפשרות פירוק וביצוע שינויים חוזק ויציבות * יכולת התאמה לכל גודל ושטח על מסגרות וקורות המתכת של אקרומית רצפת עץ המטופלת בצבע מיוחד להגנה מפני מדרגות מתכת וההעמסה באמצעות פתרונות אש. העליה למפלס העליון היא באמצעווד שינוע מקוריים. מתאים לשטח החסנה נוסף, משטחי עבודה, משרדים. ארכיונים וניתן להקמה עד בגי ברק: דח׳ מתתיה חיפה: דחי הגפן טל ירושלים: טלnannan turn נ>תוב בע״מ תכנון וייצור: מוצרי אפוקסי פוליאסטר משוריין תבניות ואבי טיפוס גופים דקי דופן לתעופה תיבות נשיאה וטלטול למכשירים מבנים קלים מפוליאסטר משוריין גופי פיברלגלס ממולאים בפוליאוריתן. מען: ארלוזורוב רמת־גן, טלפון במפעל: טלפון1 צעצוע מיקאי ישיר לחובבי הרכבת דגמי מטוסים מפלסטיק סוף סוף הגיעו לישראל דגמי המטוסים של חברת הסיגאווה מיפן הנחשבים לטובים בעולם. מבחר גדול של דגמים בקנה מידה כמו SKYHAWK 1/32 כמו כן דגמים של 270 ועוד דגמים ממלחמת העולם השניה כל זאת תמצאו בנחלת בנימין ת.ד כל המביא מודעת פירסומת זאת לחנות יזכה בהנחה גדולה. )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון\ SOAR המבחר הגדול ביותר בתחום דבי המודדים לממהם .סדרה חדשה של רבי מודדים ספרתיים במחירים ללא תקדים סדרה נוספת של רבי מודדים ספרחיים ניידים: אוL תצוש מדידת זרם ער 31/2 • מדירת * זמזם לבדיקות רציפות * מבחר של סדרת * תצוגת * תצוגת * בצועים מעולים * עצוב משלה * מתיר סביר מבחר של סדרת רבי מודדים שולחניים - סדרה * מבחר * תצוגת * אפשרות לבחירת תחומים אוטומטית * הפעלה מסוללות או ממתח הרשת * עיצוב נאה וקומפקטי צבתות השראתיים למדידת זרם טמפרטורה תחום מלא * אפשרות להוספת מדידת טמפרטורה * צבת למדידת זרמי זליגה * נרתיק נשיאה מעור ברשותם גם מבחר גדול של מוני תדר של וחי <חרלוזרוב )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון חשובה לתושבי באד־שבע והסביבה! נמשכת ההרשמה לשלוחו! ביה׳ ס הטכני של חיל האויר בבאר־שבע. מחזור למודים נוסח יפתח בפברואר לבנים ובנות בוגרי כתות ט׳—י׳ למדו אחד ממקצועות העתיד: ¥• ־ ¥• ¥• קבלת פרטים כוספים בלשכת הגיוס בבארישבע ובד.צ הרשם עוד היום !! בית הספר הטכני של חיל האויר wwwwww^wwwvwwwwwww\/> חברת אלקטרוניקה לישראל בעיים רחוב גבורי ישראל תל אביב ת.ד פיתוח, תכנון, ייצור והתקנה : טלפון מברקים: אלקוריס, ת״א טלקס * מערכות מיתוג קשר ובקרה אוטומטית * מערכת קשר — נייחות וניידות * מערכות קשר בקרה לשדות תעופה * מערכות וציוד קשר פנים * ציוד שמע וריבוב * רכיבי מיקרוגלים * ייצוג בלעדי של חברות זרות: MICROLABy^FXR, NORLIN, A.D.C., AMTRON, WESTINGHOUSE. SHNRPP77 SHNRPP77 77mm המילה האחרונה במצברים ע.שב אחריות ארגז טליפדופילן שקוף! )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון ב>ת שט>ח> כרמל רח׳ מיייעיו תליאביג, רח׳ גווזנברג טלפון רח׳ בן יהורה טלפון שטיחי ביבול בית של שטיזדם מרהע>ם לבתי מלון/מוסדות ציבור,בנקים, חברות בטוח, משרדיה פאר, וילות ובניני יוקרה. מחלקה מיוחדת לשטיחים עבודת יד לפי הזמנה. הכל תחת קורת גג אחת. מרכז שיחת מיוחד לאדריכלים ומעצבי פנים רח׳ מודיעין ס, ר״ג יצו ח •עד שג אכדנות ואיכות בעמהזדם. )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון גלגלים תעשייתי תוצרת ״המלטוך ארה״ב להשיג אצל נ.ב.ר.מ. שריתי מחסן בע־מ רח׳ היסוד ן. בנין מרכזים ת דHAMILTON JOB-BUILT CASTERS Cam-action foot brake with PVC-coated shoe directly con- tacts wheel tread; particularly effective with diameters 8" and larger. Triple Wheel model typifies job- engineered casters built by Hamilton to overcome special problems such as height limi- tation. Pipe base swivel casters avail- to 8 wheels for 400-750 lbs. capacity. 1" pipe threads standard; other sizes available if quantity warrants. Special stems of practically any shape can be furnished on a wide variety of Hamilton Cas- ters to solve unusual attach- ment problems. Tongue handle caster results from attaching 48" long pull handle to "no-offset" 10" or 12" Series "EHD" Swivel. fo !!pn + * * * תקון כלים פניאומטיים שיפוץ כל סוגי ציוד פניאומטי בדיקת כלי אויר בציוד משוכלל יעוץ בהתאמת כלי עבודה פניאומטיים הפצת ארונות כלים מיוחדים ״אלרם״ פריון מוגבר והגדלת הייצור עם כלי אויר תקינים תל־אביב, רה׳ המסגר מזכירה אוטומטית טל׳ Collins TCN-40 lightweightTACAN system CHANNEL /S T ^ 8 2 Y A C A N '־יי* י • רפס ELECTRONICS LTD. onjr«»* ובד )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון•1 שוות• מקוב וכרסום ניקוב וכרסום פחים בדיוק רב ע״י מערכת משוכללת מתוצרת המתוכננת במחשב בשיטת את ה בעולם למצוא במפעלים המתקדמים לעיבוד מתכות. ה בישראל בתחום שרותי חתוך וניקוב .לתעשיה ולמלאכה פעולות ה • ניקוב פחים לפי תכנית. • כרסום )ניבלינג( לפי תכנית. • פנלים לאלקטרוניקה וחשמל. יתרונותיה של • כלכלי: כדאיות בצוע גם במספר יחידות מועט. • זמן: יצור היחידה מסתיים בתפיסה אחת. • זכרון מחשב: ייצור חוזר ללא השקעה נוספת ובדיוק רב. • אין צורך בבנית מבלטים יקרים. • ייצור כל צורה רצויה. • דיוק רב • חסכון בכח אדם, ציוה מכונות וחומרי גלם. צוות טכני מיוחד - לייעוץ בייצור המעונינים מוזמנים לתצוגת חלקי הפח. פעולותיה של מערכת ה במפעלנו במפרץ חיפה - נא לתאם !הביקור מראש אחיי מקבוצת מפעלי אחים מאיר ©0©0© ••• ••••••• ••• ••• • ••••• ••• ••••••• ••• •••• • •• ••• • •• ••• ••• • •• ••• ••• ••• ••• ••• lta • •••• • ••••••••••••••a ••••• • •• מפרץ חיפה, ת.ד « ••• 04-728691 ,729165 6 .1U ...:::.::::::.::: • •• ניב )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון חבכ הופיע טילים ורקיטות בלוחמה המודרנית מאת פרופ. שמעון יפתח המחיר מהדורות חוזרות: משני עברי הגבעה המלחמה על ארץ־ישראל מהדורה שניה מאת ג׳ץ ודוד קמחי המחיר אזרח ומדינתו מהדורה תשיעית מורחבת ומעודכנת מאת שולמית אלוני המחיר שדי הים מהדורה שניה מאת ג׳ ואלריו בורגזח המחיר יסודות של רכב )חלק א׳( — מהדורה י״ב המחיר הפצה ראשית: ״ספרים לעפי׳ רח׳ נחמני להשיג בכל חנויות הספרים וכן במרכז המכירות: רחוב דוד אלעזר המבנה ממונע ד ענבר נ״צן+ מהנדסים בעם נהול תאום ופקוח על הקמת פרוייקטים הנדסיים. תל־אביב רח׳ ישעיהו חיפה, רח׳ מוריה ירושלים ראשון תיו. ET31 • מביו ו וס ?־ו- • ••13KIVZI3 )מוגש ע״י משרד הבטחון — הפיקוח המשקי )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון^iMpmmm «»s מתקני הרמה Fordergerate חוצות נאף גרמניה Hebezeuge Drs. Nr. 6387/77 )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון•HRIfTI} W-Wfrrtrm fl PI1 »l ,ln'ii קניית רהיטיט רהיטים היא ״כאב ראש״ גדול ... ההוצאה גדולה, החיפוש מייגע. לא בכל ואתה רוצה להיות בטוח שקנית את הטוב ביותר אחרי שעברת את כל חנויות הרהיטים בעיר, הגעת לשקם וגילית שכל מה שהוא טוב באמת ומצא חן בעיניך, נמצא כבר אצלינו. בשקם תמצא רק את הטובים ביותר ובתנאי הרכישה הטובים ביותר: הנחות, מבצעים, תנאי אשראי מיוחדים וההנחה הרגילה של בבולים - כל אלה סיבות טובות שבגללן קניית דהיט״ם בשקם היא הקוייה הכדאית ביותר. • בשק•! דק הטוב•• ביותר1 נמצא אזורחולון, ״רהיט להיט״, יהודה חבויות הרהיטים של שקם: תל־אביב, בן פתח־תקוהפרץ״שקם לילד״, הרצליהחיפה, התעשיה - רה׳ הלהב הרא״הרמת־גן, הרצלנתניה, שטמפפר באר־שבע, רחובות, אילת, אבן גבירול ת״א. )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון11 •1 הוו רחוב חיי אדם עגלות ומלהזות חשמליות שינוע בהחסנה מלגחת הרמה חשמליות מתננסות נשרי הרמה למחסנים בעל• מעברים צרים במיוחד גובה הדמה עד עגור) אסוף׳ ד להננ פריטים באופן ידם למדפיס. גובה עד עומה עד כ־ ן עגיח משטחים'דסטמט" להננסה והוצאה של משטחים ובן לאסוף ידני. עגלות משטחים חשמליות נשר הרמה מערמוח-משטחים חשמליות מפעיל חולן נשרי הרמה גובה הרמה עד מלגזות הרמה חשמליות לשימוש במחסנים ובחצרות .נשר הרמה )114( 13 'מס1979 דצמבר האויר חיל בטאון