האויר חיל ומורשת להיסטוריה דיגיטאלית ספרייה www.fisherlibrary.org.iltV אתה עליוו uniui •iff V והמשפחה ך ך » c CI ש מ E I ע s> » c n ס E רח׳ ויצמן אנו שומרים על המשפחה והבית למבוטחינו היקרים! בצה״ל, בשרות הבטחון באשר הם, מקבלי קצבות צה״ל — אזרחים עובדי צה״ל * השלימו הביטוחים הקיימים למען המשפחה. * התאימו סכומי הביטוח לפי ערכם היום! עשו למען חבריכם בשורה! הכניסו אותם בסוד שרותנו: * נאמנות מירבית — לאלפי מבוטחינו באשר הם. * מקסימום ביטוח — מינימום תשלום. * התשלומים חודשיים — באמצעות מת״ש צה״ל. * בבל ענפי הביטוח התוכניות מותאמות ומקוריות להגנת המשפחה, ובתנאים המיוחדים שיועדו לכם בלבד! המשרד פתוח משעה כל שעה יפה לביטוח — כל שעה יפה לביטוח — כל שעה יפה לביטוח — כל שעה יפה לביטוח ״™״1*MMgM גליון מספר נובמבר מוצא על־ידי מפקדת חיל־האויר עורכת ראשית נורית גורן עורך משנה דניאל מולד עורך גראפי יפתח אלון המערכת: דאר צבאי טלפון תוכן פקודת יום 4— דניאל מולד גרעין של עליונות אוירית חדשה דורון רוזנבלום אין פשרות בעמידה במבחן הביצוע- 8 11 F-15(Eagle) שיטות לאיכון מטרות קרקע 18— יוסף בודנסקי אבי לוחמת האויר המדברית פוגות במעלה־אדומים — אריה ברנע 28—אהרן לפידות שיח פרחי־ טיס מצילה בכחול— תרצה שקדי 32— קולי ג׳ורג׳ דיי בריחה בוייטנאם 36— אהרן לפידות הם חוזרים ובאים כל הכבוד לכבודי — תרצה שקדי עננים מסביב לשעון — אריה ברנע פורצי הסכרים - במבט נוסף —אלי אייל מדורים התצלום וסיפורו באויר העולם תנאי שירות מכתבים חדשות בחיל דוד הלפרין צילום השער: ידגו צילום הכרזה: יחידת צילום איירי, יויל־חאייר תצלומים: בענייני מנויים, דגמים וגליונות ישנים יש לפנות אל: ההוצאה לאור, מחי ההפצה, רח' ב׳ מסי הודפס באמצעות משרד הבטחון בדפוס יפת בע"מ סודר באותיות דפוס בע"מ מחיר חוברת בודדת פקודת יום מטעם מפקד חיל האויר 28 חברי, חיילי חיל־וזאויר היום מסתיימות עבורי שלושים שנות שירות בחיל־האויר ואני מעביר את שרביט הפיקוד למפקדכם החדש, האלוף דוד עברי. זכות גדולה היתה לי לשרת ביניכם בחיל זה מיומו הראשון, דרך תקופות ינקותו, ילדותו, נעוריו ובגרותו ההולכת ומתגבשת. זכות נדירה ומיוחדת ניתנה לי לפקד עליו בחמש השנים האחרונות, שכללו בתוכן את המבחן העליון לכושרו למלא את ייעודו על כל מגוון משימותיו — הוא המבחן במלחמה כוללת, לחיים ולמוות, בלי הקלות ופשרות וללא תנאים מוקדמים. היה זה מבחן בגרות של ממש, שלא היו בו שאלות בחירה, או בעיות שפתרונן נתון על־ידי שימוש בנוסחאות משוננות מראש. עמדתם היטב במבחן זה, שהציונים בו סופיים והם נמדדים במדדים קיצוניים של קיום או חידלון של עם. לא פחות מכך עמדתם במבחן היום־יומי של בניית הכוח וחישולו לאחר המלחמה, והאתגרים הקשים שהועמדו בפנינו להיות מוכנים כל יום להילחם מחדש — תוך הגברת הכושר לעתיד. הייתם לי חברים נאמנים וחיילים אמיצים כל שנות חיי בחיל ובתקופת היותי מפקדכם — תודה לכם על כך. המשיכו בדרככם ללא רתיעה, באותה רוח נפלאה של מסירות וחכמה שלפני מעשה והכרת ערככם האמיתי לאחר מעשה. למשפחות חיל־האויר כולן — תודה מיוחדת על אומץ לבכן ומסירותכן בכל הימים, ובמיוחד בימים בהם שולם המחיר היקר ביותר לקיום העם הזה — ברגיעה ובמלחמה. היו שלום והילחמו על חשלום עד שתשיגוחו. עלו והצליחו, בגימץ פלד, אלוף מפקד חיל־האויו פקודת יום מטעם מפקד חיל־האויר 28 היום ממפקדו השביעי, האלוף בנימין פלד. כשלושים שנה שירת עמנו כמכונאי, כטייס, כלוחם וכמפקד. לאורך שירותו זה הטביע את חותמו בחיל, בחותם עמוק וחודר. התקופה בה פיקד על חיל־האויר אופיינה בהשתתפותו של החיל באחת ממלחמותיו הקשות ועתירות־הגבורה, בהתעצמותו המרשימה ובפריצת־דרך בתחום שיפור האיכות והקידום הטכנולוגי. זקוף וגאה ניצב חיל־האויר ומצדיע למפקדו היוצא, ומברכו בדרכו החדשה. החלפת פיקוד מהווה נקודת־ציון בנתיב הזמנים. ותיקים ומנוסים יוצאים, וצעירים מקבלים את הסמכות והאחריות. אך כולם כאחד, כל אחד בתחומו החדש, מהווים חלק בלתי־נפרד מהחיל וממשיכים לינוק ולהזין את עורק חייו. בחיל־האויר שירתו ומשרתים רבים וטובים. אך בתהליך התפתחותו ובדרכו רבת־המלחמות איבד רבים מבניו. החיל חסר אותם עד מאוד, אך יותר מכל חסרות אותם המשפחות. למשפחות השכולות — איננו אתכן בסבלכן היומיומי ובשגרה הקשה, אך תמיד נעמוד במחיצתכן ביראת־כבוד וברעדה. מרביתכן נושאות את היגון בצנעה ובענוה, ומאתכן שאבנו אנו המפקדים והלוחמים ״עוז כזה ותעצומות נפש״ להמשיך ולשאת בעול ובאחריות. לאנשי המילואים של חיל־האויר בכל מגווני התפקידים והמקצועות: זקוקים אנו לכם ולרוח התנדבותכם, הפשילו שרוול והצטרפו... ולסדירים, ובעיקר למתנדבי הקבע, הבונים, המאחזקים והנושאים בעול. ראיתיכם לאחרונה, והבחנתי באותו ניצוץ של מקצוענים, המצפים לרגע בו יינתן להם להתבטא. עיניים רבות מייחלות לכם ותקוות רבות נתלות בכם. הבה נשפר כושרנו, נתעצם ונתחזק. ובעת הפקודה: נכסה את עין השמים, אל אשר נידרש. נכונים ומוכנים, בכל עת, בכל אתר ולכל משימה. דוד עגוי, אלוף מפקד חיל־האויר ! של עליונות 1 גרע או״רית ווזשה מטוסי מיג־ לתחום האוירי של ישראל מאז הוקמה טייסת דניאל מולד צילם: דוד הלפרין פריט על "לוח הווי ובידור" של הטייסת: אטמי)פקקי( אוזניים הנדון: כל הרוצה לחתום על זוג אטמי אוזניים יגש לאפסנאות. מספר אנשי הטייסת קטן-, מספר האט- מים, המגיפים אוזניים צעירות ובריאות, רב יחסית. בחדר־הכלים של הטייסת, המסודר בצורה חדשנית, שהיתה למופת גם לטייסות אחרות בבסיסי החיל, עומדים האטמים לרשותו של כל דורש בבחינת כל דצריך ייתי ויחתום. עד מהרה יבין גם המבקר לרגע בטייסת כמה חיוניים האטמים האלה: מטוס עושה רעש גדול באמת. והפעם אנו מדברים רק על שני מנועיו החזקים, שעוצמתם עולה בארבעים אחוז על זו של מנועי הפאנטום, ולא על הרעש שעשה כאשר הגיע ארצה באותו ערב־שבת של דצמבר במשך כל שנת הרחק מעיני הציבור, וביום חיל־האויר הוצגו שוב לעיני הצופים, במסדר ענידת כנפיים לבוגרי קורס הטיס. ושוב נסתבר כי המטוס החדשני והמתקדם מכל שידע חיל־האויר עד היום זוכה באהדה ובהתלהבות שמעטים דוגמתם. אולם בין רעש לרעש צריך לשמור עליו — על המטוס, ועליה — על הטייסת,׳ שהרי אחרת יש חשש סביר שממש יהרגו אותם בחיבוקי אהבה. ולכן )אם לא מסיבות אחרות...( מוסתרת ומוצנעת הטייסת הזו בצורה אמנותית ממש, וכדי להגיע אליה דרושה אמנות כלשהי של התמצאות בשטח. ואף זה תואם, בעצם: הרי האהובה יקרה יותר ככל שקשה להגיע אליה. ״נקי כמו בבית־מרקחת״ בשגרת השקט שבין הסערות בולט במיוחד נקיונה המוחלט של הטייסת. בדרכם אל התורן להניף את דגל המדינה במסדר הבוקר, מתכופפים בחורים פה ושם, מרימים ממשטחי הבטון גרגרי חצץ "מיקרוסקופיים" ומסלקים אותם לאן שצריך. במה העניין! ראה, אומרים לך, פה צריך להיות נקי כמו בבית־מרקחת. הסיבה: לכונסים המשתנים של המטוס בתי־בליעה לווייתניים, והם יונקים הכל בעוצמה מדהימה. אם יחדור לתוכם עצם זר כלשהו, ואפילו זעיר ביותר, עלול להיגרם למטוס נזק, ואנשי הטייסת עושים הכל כדי לשמור על מטוסיהם מנזק. המטוס יקר להם תרתי משמע. בשיחות עולה שוב ושוב עניין מחירו של מטוס קצין החימוש סגן מי: ״מחיר המטוס הוא המנחה אותנו... כיוון שכל מטוס עולה כמעט כמו חמישה כפירים, הרי שכל תקלה עלולה לעלות רבבות לירות." רבים מאנשי הטייסת השתלמו, כידוע, בארצות־הברית. הם ראו ולמדו כיצד קלטו טייסות אמריקניות את המטוס החדיש והיקר, מטוס הקרב של שנות השמונים. אך בעוד שלגבי האמריקנים היה זה פשוט עוד מטוס חדש הרי לגביהם — ולגבינו — הוא היה ונשאר מטוס מיוחד במינו, והיחס אליו הוא עדיין מעין תערובת של חרדת־קודש והערצה. לענין זה תרם והוסיף מפקד הטייסת, שדאג לקבוע סיסמאות מאירות־־ עיניים במקומות בולטים, כגון הכניסות, חדרי־הדרכה ועוד, שכולן פסוקים מן התנ״ך, חתומים במראי־מקומות, כגון: "על ישראל גאותו ועזו בשחקים" )תהילים ס״ח ו״כן תרדפם בסערך ובסופתך תבהלם״ )תהילים פ״ג ״והפעם ההתרגשות גדולה״ סיפר בהזדמנות מפקד הטייסת, סא״ל אי, על טיסתו הראשונה במטוס הארץ, ימים ספורים לאחר יום השישי המפורסם: "והפעם ההתרגשות גדולה מאוד ותופסת גם אותי... במשך כשעה וחצי ערכתי טיסת היכרות של המטוס עם בסיסי חיל־האויר. הגיע הזמן לחזור, גם הדלק מתחיל לאזול במיכלים, אך אין לוותר על אמירת תודה לבסיס, אשר עשה רבות למען המטוסים החדשים. אני חוזר לבסיס ומבצע מעליו מספר תרגילים מרהיבים... נחיתה וכיבוי מנוע. הסתיימה טיסת־הבכורה. הסי- פוק רב, והחוויות מרובות גם הן. ועתה לא נשאר, אלא לזכור זאת לטובה ולהתחיל בחיים שיגרתיים של אימונים מפרכים, טיסות רבות וציפיות טובות." כאשר יצא לטיסת היחיד הראשונה שלו במטוס שות כזו, אבל צוותי הקרקע הישראליים, שהכינו את המטוס לטיסה התרגשו גם התרגשו. "עם יציאתי מתא־הטייס", סיפר המפקד, "מיהרו החבריה לשטוף אותי במספר לא־מבוטל של דליי מים. להזכירך כי מסורת איננה ניתנת לביטול, ולו גם על אדמה זרה..." צוותי הקרקע נרגשים גם היום. שלא כמפקדים, אין הם חסידים של לשון ההמ- עטה. "זו הטייסת מסי עונים בשאלה על שאלה. "הצחקת אותנו, חביבי. זו הטייסת מס׳ מס׳ התחילו ללמוד את המטוס ואת דרך הטיפול בו היו בין הראשונים בתחום זה לא רק בארץ, אלא גם בעולם כולו. שהרי זאת לזכור, שאף כיום יש בעולם כולו לא יותר ממאתיים מטוסי מטוס חדיש זה הוא אף המטוס הראשון שנמסר לישראל כה סמוך לקליטתו המב- צעית בחיל־האויר האמריקני. בטכנולוגיה ובביצועים שלו זהו מטוס העתיד, אלא שעדיין לא התנסה בקרב אש במלחמה ממש, 4 רס״לים בבדיקה מדוקדקת של מערכות והוא עשוי לעבור את טבילת־האש הראשונה שלו בשמי המזרח־התיכון. המטוס הוא בגדר מהפכה זוטא בחיל־האויר האמריקני, וב- חיל־האויר שלנו הוא בגדר מהפכה של ממש. ואת המהפכה הזו חשו על בשרם גם אנשי צוותות הקרקע. ״מפסיקים הכל — ולומדים״ הם היו צריכים לגלות את אמריקה. לנסוע אליה כדי ללמוד מערכות טכניות חדישות ביותר ומתוחכמות, שלא ידעו כמותן בעבר, ולחזור מוכנים לשאת את העול. היה בכך אתגר מיוחד, והבחירה היתה קשה. כדברי הקצין הטכני של הטייסת, רס״ן שי: "התכוונו לקבל כאן את מיטב הנוער שלנו — וקיבלנו." אך תחילה היה עליהם להוכיח את יכולתם בסידרה של מבחנים וראיונות. מי שהתחכם, והשיב לשאלה בנוסח: "מדוע אתה רוצה לנסוע לאמריקה!" תשובה בנוסח: "כדי ליהנות", לא נסע. רק מי שעבר את המבחנים בציונים גבוהים נותר בין המועמדים. וציון המעבר היה באנגלית שנערכה בשגרירות האמריקנית. הלימודים באמריקה לא היו קלים כלל ועיקר, והם נמשכו ונמשכים בטייסת. כל החיילים — קבע, חובה ומילואים, מקבלים מערכת־הדרכה שבועית אחת. ״מפסיקים הכל — ולומדים," כפי שאומר לנו קצין הנלווה אלינו במהלך הסיור. בתום הלימוד שוב יש לעמוד במבחנים, וציון המינימום הנדרש אינו יודע פשרות מסבירים לנו, כדי שביום מבחן אמיתי יהיו מוכנים. הרצון ללימודים רווח כאן גם מפני שהאחריות היא אישית. לכל טייס המטוס האישי שלו: ראש צוות־האחזקה רשום על המטוס והוא האחראי. "פתחנו דף חדש בחיל־האויר בעניין צורת האחזקה של המטוס" אומרים כאן, "וזה מחייב." ״כולם התאהבו במטוס הזה״ מפרט בנושא זה הרס״ר יי: "המכונאי של המטוס. הוא , ראש־הצוות הוא היאבא אחראי לו יומם ולילה. הוא חותם עליו לפני ואחרי הטיסה. לפני שהוא יוצא, חותם הטייס שהמטוס מוכן לטיסה. לפני שהמטוס יוצא לטיסה ניצב המכונאי דום ומצדיע לטייס וזה ככה אצלנו לא מפני שהדרגה של הטייס גבוהה יותר, אלא כדי לברך את צאתו לשלום." לכל ראש־צוות ארבעה אנשים, המטפלים יוס־יום בעשרות המערכות של המטוס, בהן כונסים, דלק, הידרוליקה, כנפיים משתנות, גיירוסקופים, בדיקה עצמית, גיי, מיזוג, כני־נסע ועוד. "החבריה מבלים עם כל מטוס שעות רבות ביום," מעיד רס״ר יי. "הם צמודים למטוס עד שהוא מוכן לטיסה הבאה. ראש־הצוות אינו זז מהמטוס עד שהוא בטוח שמהטוס שמיש בכל מאת האחוזים. האנשים עובדים על המטוסים שעות רבות מעל ומעבר למקובל בימי רגיעה, והכל ממש באהבה. כולם התאהבו במטוס הזה." "אני עצמי," ממשיך ומסביר רס״ר יי, "עברתי למטוסי במערך של מיראז', מה אומר לך? — זה כמו מעבר מיום ללילה. זה אמנם מטוס מתוחכם ביותר, ומערכת המיזוג אולי קצת מסובכת, אך כל השאר נוח מאוד לפירוק ולהרכבה. הפירוק וההרכבה של מנוע, למשל, נעשים הרבה יותר מהר מאשר במטוסים אחרים, וכל העבודה נעשית בעזרת הספרות הטכנית. במלה אחת: המטוס מצויין." דברים דומים שמענו גם מפי קצין המערכות, סרן א', שהכיר במשך שנים מערכות של מטוסי מיראז' וסקייהוק לפני ולפנים: "עשרות המערכות המותקנות במ- טוס אמינות יותר מאלו שהיכרנו במטוסים עד עכשיו. מערכות החשמל והמערכות האחרות במטוס נוחות יותר לעבודה מאשר מערכות דומות במטוסים אחרים, בהתאם לכלל שככל שמטוס מתקדם יותר התחזוקה שלו קלה יותר." עלייה ברמתו של כל אהד שיטת האחריות האישית בתחום התחזוקה והטיפול במטוס הוכיחה את עצמה בחודשים שחלפו. כל צוות למד להכיר את היישגיונות" הפרטיים של המטוס שלו. בין צוותי המטוסים התפתחה תחרות סט- וייה ובריאה, בסגנון של "למי יהיה מטוס טוב יותר". הדגשים בעבודה וביכולת עלו פי כמה וכמה על אלה שהיו נהוגים בעבר,. והחבריה הגיעו — כפי שמעידים הממונים עליהם — ל״מקצועיות ולמקצוענות". בנושא זה, כבנושאים אחרים, נוצר בט- ייסת "מודל" המשמש דוגמה ליישומים אפשריים בטייסות אחרות בחיל. "מודל" חדש ויעיל נוצר גם במערכת ההדרכה המשוכללת של הטייסת, המבוססת — לראשונה בתולדות החיל — על סרטי וידיאו. סרטים צבעוניים מתארים כל עבודה המ- בוצעת במטוס, מאיפוס התותח ועד לתליית הטילים, ומערכת מסייעת של שקפים מא- פשרת כניסה לפרטי הפרטים של כל עבודה ועבודה. הלימודים העיוניים מתבססים בעיקר על מערכי־עבודה אמריקניים, אף אם הדבר מחייב תוספת שיעורים מיוחדים לאנגלית טכנית. חוברות־הדרכה אחדות תורגמו מאנ- גלית, ונוספו אליהן הערות של המדריכים בטייסת. חוברת הדרכה אחת שהיתה בידינו, לדוגמה, הכילה עשרות עמודים בנושא כסא המפלט ויותר ממאה עמודים בנושא החי- מוש. תוכן העניינים כלל יותר מעשרים פרקים, החל בייכללי" וכלה ב״התקפת אויר/אויר" ו״התקפת פצצות ומצררים". החוברת עצמה כתובה בצורה תיאורית ורצופה דיאגרמות מוסברות. יש מה ללמוד ויש תלמידים. קורסי־הסבה למטוסי לשעון". "קיבלנו חיילי־חובה מהטכני ברמה גבוהה מאוד," מספר לנו סגן מ', "ואנו עורכים להם קורסי הסבה והכשרה. כמו־כן אנו קולטים אנשי־מילואים בכל המקצועות, ומארגנים להם קורסי־הסבה בעזרת מערכת ההדרכה המשוכללת, עד למצב שבו יוכלו ון ^^Jl^ifi אתי עושה סדר בחדר הכלים המסודר ביותר 5 לחתום על מטוס. מובן, שזה יעזור לנו במצב מלחמה." אנשי המילואים לומדים בריכוז רב בקורסים לא־קצרים ולא־קלים. וגם הם אם יגמרו בציון גבוה את הקורס ייקראו, כעבור זמן קצר, לתקופת־מילואים נוספת של עבודה מעשית בטייסת. כל אחד מהם חש, כי הצבתו לטייסת מעידה על רמתו המקצועית הגבוהה, וכי הקשר עם המטוס החדיש ישפר את רמתו עוד יותר. השאיפה לשיפור הרמה ולחיזוק המקצוענות מאפיינת את הטכנאים, ההנדסאים והטייסים בטיי- סת, בכל הרמות והדרגות. חיים בשיגרה של טייסת בצד הלימודים הולכת ונשלמת בטייסת קליטת הציוד. במחסן ציוד חדש, ההולך ומתמלא במדפים, קולטים שני מחסנאים ומחסנאית אחת חלקי־חילוף לטייסת של- מה, בשקט, ביסודיות ובשיטתיות מושלמת. שיטות של ייעול וחיסכון הן צורך חיוני כאן, והצעות רבות בתחום זה הועלו ואף נתקבלו. "הגיע לכאן בין השאר ציוד כזה, שבתחילה לא היה ברור אפילו איך יש להחזיק אותו. אך תוך זמן קצר הוא כבר היה מבצעי," אומרים לנו. בסמוך ניצבים מחסני החימוש החדיש שעיקרו טילים. מבצעיה של טייסת זו "ידברו" בראש ובראשונה בטילים, והטייסת נמצאת, כפי שאומר מפקדה, "בכשירות מלאה למבצעים שיוטלו עליה. במהלך החודשים שעברו מאז הגענו מארצות־הברית ניסינו, בדקנו ותרגלנו את כל תחום הביצו- עים של המטוס מבחינת ביצועי הטיסה ומערכת הנשק, ועתה אנו חיים בשיגרה של כל טייסת מבצעית." גם בשיגרה זו ממשיכה הטייסת לבדוק ולפתח שיטות לחימה בכל תחום הביצועים של המטוס. "סיכום התוצאות עד כה," אומר מפקד הטייסת, "מורה על סדר־גודל טוב יותר מכל המטוסים שקדמו לו במרחב האוירי של ישראל." אם היו אולי, לפני עידן בשליטה האוירית של חיל־האויר בשמי המדינה — הם עתה סגורים. באימונים נגד טייסות אחרות הוכיחו מטוסי טובה, ולאחר שיחה עם טייסי הטייסת אינך יכול שלא להוסיף "אם לא למעלה מזה..." "את ההרגשה על המטוס רכשנו ממש בארץ, ולא באמריקה," מספר לנו רס״ן מי. "אפשר להרגיש עוד יותר טוב. אך בסך־הכל מרגישים טוב." "זהו, לכאורה, מטוס מסובך ומורכב יותר מהאחרים," אומר מי שהטיס מטוס פאנטום במשך שש שנים והשתתף במלחמות ההתשה ויוס־הכיפורים. "אך התפעול שלו בעצם פשוט, והנצחון בו פשוט. רמת הדרישות ממנו היא מעל ומעבר, ובאימונים אנו מקשים על עצמנו בדרישות." הצעיר בטייסי הטייסת, סרן שי, שהספיק להילחם במלחמת יוס־הכיפורים כשהוא מטיס מטוסים אמריקניים, אומר: "ההיגוי של המטוס נוח, ומה שאתה דורש ממנו אתה יכול להוציא ממנו. הוא מסוגל לשמור על האנרגיה שלו במשך קרב־האויר כולו. אם איבד אנרגיה, הוא מחדש אותה במהירות — מעלה חשובה בקרב־אויר. יש לו פניות הדוקות מאוד, ובתחום הפיסי זה דורש יותר מן הטייס." "כאן הטייס חייב להיות בעל כושר גופני טוב," קובע הקצין, שהוא גם אחראי לשמירת הכושר הגופני בטייסת. הטיסה והקרב במטוס העוצמה והמהיר, מטילה על הטייס עומסי גיי נוספים לאלה שבהם עומדים טייסים במטוסים אחרים. חלק מעומסים אלה קשור בנתונים המיוחדים של החופה הגדולה, כאחר טיסה עושה טייס דרכו לחדר התחקירים שמתחתיה נסגר הטייס לבדו בצאתו לדרך. לנגן על עיוור ביד אחת... "מתוך חופה זו אפשר לראות מסביר סרן שי. "הטייס יכול לראות את כל הגזרה האחורית, גם בשעה שהגיי תופס אותך בגוף מפותל, דבר הגורם לעומס מיוחד על הצוואר ועל עמוד השדרה." על האפשרויות ועל ההרגשה המיוחדת של הטיסה בחופה זו מוסיף רס״ן מ׳: "אתה כאן טייס עם ראש בחוץ והידיים מנגנות על עיוור..." "מנגנות" — הכוונה לי׳פסנתר", היא מערכת החימוש רבת האפשרויות של המ- טוס. מערכות המחשבים של המטוס יכולות לברור בין אפשרויות רבות של הפעלת שני סוגי טילים ותותח אחד. "לאחר שלומדים איך לעשות זאת — זה פשוט," מרגיע אותנו הרס״ן, הרואה ענן־דאגה על מצחנו. "אתה לומד לנגן בפסנתר ביד אחת, ויודע מתי וכמה ללחוץ גם כאשר אתה בלחצים של כמה גיי." ה׳׳נגינה" הזו נשמעת מנצחת בכל קרב־ אויר של אימונים נגד כל טייסת בחיל־ האויר. ועל "מנגינות" אחרות, בלעדיות למטוס מיע... כאשר הם מתחילים לספר במטוס, מסוג- לים אנשי הטייסת לדבר עוד ועוד, אך בטחונם של הטייסים בו הוא שקט ומצניע, ואין הם גולשים לשום השתחצות. על אחד מכתלי הטייסת מתנוססת כרזה צבעונית של יצרן המטוס, מפעל "מקדונל דאגלס", האומרת שמטוס זה הוא התשובה לכל המיגים, על מספריהם השונים, ולעוד שורה ארוכה של מטוסים סובייטיים. כשאתה מעיין בכרזה זו מעיר אחד הטייסים: "עזוב, אל תתייחס לזה ברצינות." אך כשאתה שואל אם הם מסכימים לכינוי שבו נקרא המטוס באותה כרזה: מטוס העליונות - הם משיבים בחיוב. כן, זהו היום מטוס העליונות האוירית שלנו, וטייסת זו היא גרעין של עליונות אוירית חדשה לישראל. 7 אין פשרות בעמידה בנובחן הביצוע דורון רוזנבלום על הטייסת החדשה והחלישה ביותר של חיל־האויר, טייסת — בו בלבד? — הקאריירה שלו מלמדת דברים מאלפים על גמישותו של הזמן, ועל מה שניתן לדחוס בתוכו: במהלך שנותיו בחיל- ־האויר )שהן כמעט מחצית ימי חייו, וכל שנותיו כמבוגר( החליף תפקידים רבים, שכל אחד מהם היווה שלב בקידומו. בתריסר השנים שחלפו מאז סיים את קורס הטיס היה טייס מבצעי בסוגים אחדים של מטוסים, השתתף בשלוש מלחמות )ששת הימים, ההתשה ויום־הכיפורים( ומילא שורה של תפקידים שכל אחד מהם יכול להיחשב, לגבי אחרים, כתעסוקת חיים. אין פלא אפוא שאותן תריסר שנים קצרות־ ארוכות, המגשרות בין שנתו העשרים לשנתו השלושים ושתיים, מוצאות את המפקד )שהינו נשוי ואב לשניים( כשהוא מבוגר ובשל מרוב בני גילו, ומכל מקום — שונה מהם. הוא יליד ירושלים, בן למשפחה מסורתית. בנעוריו היה שנים ארוכות בתנועת הצופים, למד בבית־ספר ממלכתי־דתי, ועד לגיוסו — בבית־ספר תיכון מקצועי. מיד לאחר גיוסו מצא עצמו בקורס־טיס, ומאז — מאז קשה להבדיל בין התכונות באישיותו ש״הביא מהבית", ובין אלו שנרכשו על־פי הדגם המפוכח, העירני והתחרותי שעיצב חיל־ האויר באישיות טייסיו ומפקדיו. בשנים המעטות בהן הפך מנער למפקד טייסת, חלו במדינה תמורות מרחיקות־לכת. משנת השאר, את המיתון, את גבולות הקו־הירוק, את הנצחון בששת הימים, את הפריחה הכלכלית, את מלחמת ההתשה, את הלכי־ הרוח המתחלפים בין זחיחות הדעת ובין השפיפות שבאה בעקבות מלחמת יום הכיפו- רים. ממשלות קמו ונפלו, מצבים כלכליים השתנו, השקפות־עולם ציבוריות התחלפו. שאלתי את מפקד הטייסת: בכל אותן שנים ועד היום הזה — האם חשת עצמך במרכז ההתרחשות ובמוקדי הדברים, או שמצאת עצמך לפעמים בחממה, במעין שמורת־טבע אנושית וחברתית? האם חלו שינויים בהת- ייחסותך כלפי עצמך וכלפי המציאות בכל אותן שנים? השיב מפקד הטייסת: "בהחלט נמצאתי בתוך חממה, אך רק במובן האישי־אזרחי. בכל השנים הללו חלו תהפוכות חברתיות וכלכליות שהשפיעו על האזרח, ומבחינה זו אמנם נמצאתי בחממה. תהפוכות אלו לא השפיעו עלי. אילו הייתי צריך לצאת עכשיו לחיים האזרחיים, אולי הייתי מתקשה בכך. זו קרקע שאינה מוכרת לי. אבל מבחינות אחרות — באותן שנים חלו גם בי תהפוכות מן הקצה אל הקצה. אינני יודע אם בהיסטוריה של חיל־האויר, היו האחרונות המכריעות ביותר, או שמא כך זה נראה לי, משום שהיו אלו שנותי שלי בחיל־האויר. מכל מקום — התרחשו בשנים אלו דברים מהותיים והתהפוכות שעברו עלי קשורות במה שקרה סביבי — בחיל־האויר, בצה״ל ובחברה הישראלית. "ראשית — התעמעמה הילת המסתורין הגדולה שאפפה פעם טייסים בחיל־האויר — הן משום שבינתיים חלה מהפיכה טכנולוגית בארץ והשימוש במחשבים ובציוד מתוחכם הפך לשיגרה יומיומית, והן משום שהטיסה עצמה הפכה לדבר מקובל ונפוץ יותר. בסוף שנות השישים עוד התגאו אנשים על שפעם בחייהם טסו במטוס־נוסעים. היום יש לרבים רשיונות־טיס. בסוף שנות השישים, כשהיינו באים בחברה נראינו כמי שירדו מכוכב אחר. היום — ההילה המיוחדת של טייסי חיל־האויר אינה קשורה עוד בעצם הטיסה עצמה, אלא בהיותנו אנשי־צבא, טייסי־קרב, המסכנים עצמנו מול טילים, בשטח אוייב. "שנית — השתנה משהו בהלכי־הרוח בארץ במרוצת אותן שנים. כשהתחלתי את דרכי בחיל־האויר, עדיין משלו בכיפה ערכים כמו הגנה והתנדבות ולא הוסחו הצידה בגלל המירוץ להתעשרות ולהצלחה כלכלית. הכש- רון וההערכה לא היו קשורים כל־כך בתמורות חומריות. אחרי מלחמת ששת הימים היה אומנם מעמדו של טייס חיל־ האויר בשיאו, אבל הפריחה הכלכלית הסיחה את דעת הקהל לכיוונים אחרים. ובעוד האחרים, במישור האזרחי, משפרים את מצבם ומבססים את מעמדם החומרי — המשכנו אנו לעסוק בשלנו." להערין את האוייב — מבחינה זאת — האם היו לך, בתקופות מסויימות, משברים או הרהורים בקשר למ- עמדך כטייס־קרב? "הרגשתי בזאת באופן מפקד הטייסת: מיוחד בזמן מלחמת ההתשה. בשעה שה- חברה הישראלית החלה כבר להתנהג כחברה שבעה ומרוצה מעצמה, כאילו הכל נפרץ וכבר מותר להתנהג כאילו היינו איזה מדינה אירופית שלווה — באותם ימים ממש היינו עושים כוננות, טסנו כל יום לתעלת סואץ וסיכנו את חיינו. וזאת עשינו עשרים וארבע שעות ביממה. דברים שאחרים היו עושים פעם בשנה במילואים, אם בכלל. הפער הזה החריף עוד יותר, משום שבאותה תקופה התחלנו גם להיפגע. התחלנו ליפול בשבי בזמן שלום; דבר שלפני־כן כמעט שלא קרה במלחמה. אפשר להשוות את תחושתנו אז לתחושה של הציבור כולו לאחר פרוץ מלחמת יוס־הכיפורים. אנו חשנו, כבר בשנת 1970 ובין מצבנו האמיתי; ואילו הציבור כולו חש בזאת רק מקץ כמה שנים, כשפרצה מלחמת יוס־הכיפורים." — כלומר, אפשר לומר שההתבגרות שלך כטייס וכמפקד באה בעצם בשלושה שלבים שהיו די־מקבילים למתרחש בחבהה ובמדי- נה: ששת־הימים, ההתשה ויוס־הכיפורים. כיוון שכל שלב כזה היה מלחמה, מכאן שלא נמצאת בחממה, אלא ממש בחודם של המאורעות. מפקד הטייסת: "בערב מלחמת ששת הימים הייתי טייס צעיר באוראגאן, והחששות שלי, שנמוגו מהר, נבעו מיבתוליותי׳. אבל תוך כדי המלחמה רכשתי תחושת בטחון יוצאת־מך־ הכלל. חשתי, כי יכולתו של האוייב נמוכה באופן מוחלט. כשהתחילה להתפתח מלחמת ההתשה הבחנתי כי יכולתו של האוייב הולכת ומשתפרת, למדתי להעריך אותו יותר. הוא הפך מסוכן יותר לגבי. היה מושג, שהייתי נוהג אז להשתמש בו בהומור: "האופוזיציה מתחזקת". ובאמת, האפקטי- ביות של הייאופוזיציה" הלכה וגברה. אם מלחמת ששת־ הימים היתה לדידי כמו מטווח, הרי במלחמת־ההתשה היו פגיעות — וזאת בלי קשר לרמה המקצועית. המעניין הוא, שלא הייתי מוטרד מהתחזקות הייאופוזיציה" משום שלפי הכללים שהתגבשו מאליהם במלחמת ההתשה, יכולתי להמציא טריקים שיעקפו את נקודות־התורפה שלי, דבר שאינך יכול לעשות במלחמה כללית. ואז באה מלחמת יום־הכיפורים ועימה הפתעה מסויימת. "לפני המלחמה הורגלתי לכך — וזה קבע את אורח התנהגותי ומחשבתי — שהיאופוזי- ציה' אומנם הולכת ומתחזקת, האוייב הולך ומקשה על יכולת־הביצוע שלי — אך באיזשהו שלב ׳הערבים נשברים׳. בתחילת המלחמה חשבתי שהאוייב אכן התחזק, שהשטח שלו הפך יותר מאיים, אבל בסופו־ של־דבר — יהיה בסדר. עלי לומר בגילוי לב, שלפי דעתי הזעזוע באותה מלחמה היה בכך שהמהפך־לטובה לא בא באופן חד־משמעי. הבטתי אז בפני הטייסים החדשים, שבמ- לחמת ששת־הימים היו עדיין תלמידי בית- ספר. הס פנו אלי בשאלה, והדבר גם היה כאילו חרות בפניהם: נו, מתי זה כבר יבוא׳ מתי נשבור אותם? עכשיו — כך אמרו — אנו רוצים להיות שותפים לנצחון חד־משמעי, כמו זה שהיה במלחמת ששת־ הימים! אבל השבירה הזאת לא באה — לפחות לא באופן חד־משמעי, וגם אנחנו הותשנו. ואז התגבשה בלבי ההחלטה האי- שית, שמעתה ואילך יש לשנות את מערכת הציפיות של הלוחמים. להוציא מן התודעה, או מן הזכרון, שפעולה מוצלחת מסתיימת בהשגת המשימה ללא תלאות. דבר זה ישפר את התגובה וימנע את שחיקת המוראל של הלוחמים, שהורגלו לחשוב על נצחון מכריע תוך שלוש שעות, והתקשו בתחילה לספוג את הירידה מאותו הישג אגדי, שעליו חונכו." — האם ניתן להבין מכך שההתפכחות וההתבגרות שלאחר מלחמת ששת־הימים, שאתה ספגת את מלוא עוצמתה באופן 8 האישי ביותר, היא בכיוון של אבדן ביטחון עצמי? של ראיית הדברים בצורה אפרורית יותר ופחות חד־משמעית מאשר בעבר? "העניין הוא בשינוי מפקד הטייסת: רמת־הציפיות ולא באבדן הביטחון העצמי חלילה. להיפך: אילו היינו ממשיכי• ללמד את חניכינו רק את מורשת ששת־הימים — זה היה פוגע בסופו־של־דבר בביטחונם העצמי. העניין הוא בשינוי רמת־הציפיות. אם חיל־האויר הבריטי היה מנצח את הגרמנים כפי שאנחנו ניצחנו במלחמת יוס־הכיפורים היה המוראל שלו גבוה פי עשרה מאשר המוראל שלנו אחרי מלחמת ששת־הימים. כך שהכל יחסי בהשוואה למצב האידיאלי שבו היינו בששת־הימים. ובאופן מוחלט: אין שום סיבה שהמוראל שלנו יירד בעקבות מלחמת יום־הכיפורים." שירות הביטחון בכל תנאי — אבל קיים גם ההקשר הפוליטי. מצבנו כיום אינו כה חד־משמעי כמו בתקופת מלחמת ששת־הימים. איך משפיע ההקשר הפוליטי המורכב הזה על המוטיבאציה שלך כלוחם?"עלי לומר, שהרבה פחות מפקד הטייסת: מאשר בתקופת מלחמת־ההתשה. מעמדי אז כאיש צבא לא היה קל, משום שלא ראיתי השפעה פוליטית מיידית כתוצאה מן הפעי- לות שלי, שנמשכה ללא הרף, יום, יומיים, שבוע, חודש. ביצעתי את המשימות באופן שיגרתי, וכזכור לך, עסקנו בין השאר במניעת הקמת מערך־טילים לאורך התעלה. ראיתי שאני עושה עבודה סיזיפית, וזה הפריע לי במידה מסויימת. היום — המצב שלי שונה. איני חושב כך. אני מרגיש שהיכולת הצבאית שאני שותף לה נותנת ותיתן גיבוי לפעילות מדינית — גם בזמן שלום. אני חושב שאני מייצג את הלך־הרוח הממוצע בחיל־האויר באומרי, שלמרבה השמחה אין קשר בין השקפות פוליטיות לבין מילוי המשימות הצבאיות והמוטיבאציה. אומנם מצבים פו- ליטיים משתנים, גם בארץ וגם מחוצה לה, אבל המוטו שלי נשאר שריר וקיים: ביטחונה של מדינת ישראל. זהו דבר אובייקטיבי לגמרי. המסירות שלי לביטחון המדינה אינה מותנית בשום דבר. אם אני נמצא פה ועושה את מה שאני עושה, הרי מלבד ההנאה שלי בעיסוק בדבר שאני אוהב, אני עושה זאת משום שאני משרת את ביטחונה של מדינת־ ישראל בכל תנאי. הדיעות הפוליטיות שלי אינן משנות את המוטיבאציה שלי. במלחמת ההתשה לא הפריע לי התוכן של הפעילות המדינית, אלא התסכול שנבע מחוסר הסיוע ההדדי בין פעולותי לבין קידום המצב הפוליטי. "אבל עלי להוסיף משהו בעניין קרוב לזה: בשני• האחרונות גדל כוחם של דעת־הקהל ושל כלי־התקשורת. הוויכוחים הציבוריים נעשו אפקטיביים יותר מבעבר. עד מלחמת יום־הכיפורים נמצאנו אנו, טייסי חיל־ האויר, מעל לכל ביקורת, נקיים וטהורים בעיני כל. אחרי מלחמת יום־הכיפורי• התברר, שאפשר לבקר בצורה ציבורית גם את צה״ל. ברגע הראשון זה היה מפתיע, זה הכניס אותנו להלם. לאט־לאט למדנו, שזה טוב. אבל כשהחל, למשל, הוויכוח הציבורי בקשר לרכישת מטוסי הראשונה שכאן מתנהל ויכוח על נושא מהותי, הנוגע לי באופן ישיר, שהרי ידעתי שאתמנה למפקד הטייסת! "זאת היתה תחושה מיוחדת במינה. חשתי, שאני רוצה ולא רוצה לקחת חלק 1 בוויכוח זה. דעתי היתה כמובן בעד הרכישה אבל לא יכולתי להרשות לעצמי לומר שיש לרכוש את המטוסים משום שאני רוצה לטוס עליהם. ברור, שהיתה צריכה לבוא סובלימא- ציה כלשהי. ברגע שהעניין הפך מעשי, והמטוסים התייצבו כאן, קיבל הכל משמ- עות אחרת. כי אתה חייב ליישם בעצמך את התוצאות. כשלונות יקבלו מעתה ממד אחר — לא צבאי גרידא, אלא ממד ציבורי מקיף. אתה מרגיש שאתה תחת זכוכית מגדלת, בתוך חיל־האויר ומחוצה לו. הרי השקיעו בך ובמה שאתה מייצג המון כסף, הון־עתק." מכאן ואילך הפיתוח יהיה שונה — רכישת מטוסים חדשים, שהיו בשעתם בגדר המלה האחרונה והפכו למטוסי הקו הראשון — היתה מלווה תמיד בתחושה חגיגית של השגת שיא טכנולוגי, שקשה להתעלות מעליו. אחר־כך באו. מטוסים חדשים יותר, וחוזר חלילה. במה שונים הרכישה והתפעול של מטוסי זאת? "ההיסטוריה של התעופה מפקד הטייסת: מלמדת שאסור לומר על מטוס שהוא המלה האחרונה, כי כעבור זמן קצר מתעלים להישג נוסף. אבל דווקא בקשר למטוס לומר שהוא מהווה מעין 'מלה אחרונה' במגמת פיתוח המטוסים שהיתה מקובלת עד היום. ממטוס זה והלאה כיוון הפיתוח הוא שונה. עד לפיתוחו של מטוס זה חלה התקדמות מתמדת בפיתוח המהירות, הגו- בה, התמרון, מערכות־הנשק וכדומה, ואילו ממטוס זה ואילך יתפצל הפיתוח לכיוונים שונים, והדבר כבר בא לידי ביטוי במטוסי 16 למשל, נשמרת מאז עידן המיראז׳; במטוסי קרב־הפצצה נשמר גם הפיתוח בתחום גובה הטיסה. אולם במטוסי בכיוונים אחרים: רוצים מטוס שיהיה זול יותר. זהו מטוס איטי יותר, ובמונחים שרווחו עד כה אפשר לומר שהוא, כביכול, מפגר יותר מבחינה זו. אותו הדבר אמור גם לגבי ה רב־תכליתי — גם מטוס עליונות אוירית וגם מטוס קרב־הפצצה. כלומר, כיוון ההתפת- חות הוא כפי שהיה מאז מלחמת העולם השנייה ועד היום. אבל יש בכל זאת גבול סופי, וגבול זה אינו היפותטי. הוא אינו נובע מכך שאי־אפשר לפתח יתר מהירות, גובה וכדומה. אלא משום שאין טעם להתפתח יותר בכיוון זה. במובן זה מטוסי פריצה קדימה, וגם המלה האחרונה בכיוון הפיתוח שהיה מקובל עד כה." - אתה מדבר על המטוס החדש ממש באהבה, מתוך זיקה אישית עמוקה. אתה מלטף את דגם המטוס הניצב על שולחנך, ונדמה לי שתיפגע אישית אם יאמרו מלה רעה על המטוס, שהוא בסופו־של־דבר כלי, מכשיר. איך תסביר את הזיקה העמוקה הזאת של טייסים ומפקדי טייסות למטו- סיהם ואת הזיקה שלך למטוסים החונים כאן בחוץ׳ "ראה: במקצוע הזה, הן מפקד הטייסת: באימונים והן במלחמה, יש גורס תחרותי גדול מאוד. וכיוון שכך, כל טייס הטס במטוס מסויים מנסה להוכיח את יתרונות המטוס שלו על־פני מטוסים אחרים. זוהי תכונה בסיסית של כל אנשי־התעופה, ובמ- יוחד בחיל־האויר. קרבות־אויר, למשל, זהו נושא אהוב, הקרוב לליבו של כל טייס. כאן יש תחרות לא רק בין סוגי מטוסים, אלא תחרות בין טייסים ומטוסים מאותה הטיי- סת: מי ינצח באימונים כשאבוא מולך בקרב־אויר? מי יפיל יותר מיגים? — תחרות זו היא לחם חוקנו. ומטוס טוב הוא כמו סוס 10 טוב, הזוכה תמיד במרוצים ומשמש. לך כלי טוב להשגת המטרות שלך. לכן אתה מאמין בכלי. אתה אוהב אותו — פשוט מאוד. הוא מספק לך שירותים ומגיע לביצועים המאפ- שרים לך לעמוד בכל התמודדות. "אין לשכוח גם שהטייס הוא לוחם בודד. הוא יוצא עם המטוס למבחן של חיים ומוות, נקלע עימו למצבים קשים, וזה מפתח קשר מיוחד בין הכלי המכאני לבינך כאדם. לאט־לאט אתה מתחיל אפילו להבחין בין המטוסים של אותה טייסת, כמו הורים המבחינים בין ילדיהם התאומים. אתה יודע שאחד מרעיש יותר, לשני יש מחשב נהדר, לזה יש הגאים קשים, לזה יש רעש בתא ולזה רעידות. אתה זוכר את המספר של כל מטוס ואת אופיו, וכך נוצר הקשר בין הטייסים לבין המטוסים החדשים. עם המטוס הזה אין לנו בעיות: אין היום טייס שיושב איתנו ליד הבאר וינסה להוכיח לנו שהמטוס שלו עולה על שלנו — ואלה ויכוחים הנמשכים כבר עשר שנים אם בין טייסי מיראז׳ים ואם בין טייסי פאנטום, כי לשניהם תכונות טובות ורעות ואפשר להתווכח עליהם׳, אבל בקשר למטוסי מה לריב..." התפקיד בונה אותך במפקד — כלומר, אתה חש ביטחון מלא במטוס, שאולי תצטרך להיכנס איתו למלחמות? "זוהי פשוט ההרגשה מפקד הטייסת: הטובה ביותר. בזירה הזאת הוא פשוט טוב יותר מכל האחרים. יש לו עיניים גדולות וזרוע ארוכה. במקומות שאחרים מוגבלים — הוא אינו מוגבל. הוא זריז, הוא מהיר, הוא מפותח. כמעט ברור לי, שאם חס־וחלילה אכשל בו במשהו, זו תהיה אשמתי שלי ולא אשמת המטוס." — האם כאשר אתה מטיס אותו הרגשתך ביחס למערכים של טילי קרקע־אויר טובה יותר מאשר בכל מטוס אחר שברשותנו? "אינני רשאי לפרט כאן, מפקד הטייסת: אבל אומר זאת: פריצת הדרך של מטוסי 15 מאשר הפאנטום לגבי טילי קרקע־אויר יחסית לגבי מה שהושקע בו. לא בזה הפריצה שלו קדימה. אני יכול רק להגיד, שהודות לכמה תכונות של המטוס, השרידות שלו בתוך מערך טילים היא קצת יותר גבוהה מזו של הפאנטום, אבל לא באופן עקרוני. כתוצאה מאפשרויות מסויימות הטמונות במטוס הזה אני יכול לעקוף את האיומים הללו, דבר שאינו מצוי במטוסים אחרים." — נניח עתה למטוס ונשוב אליך — מפקד־טייסת בן על אחרים׳, האם זה נוצר כתוצאה מחיקוי מפקדיך שלך? האם האופי של מפקד־טייסת, שיש בו, כנראה, משהו מן הסממנים החיוניים לתפקיד כזה — האם אופי זה אינו משתלט על צדדים אחרים באישיותך? "הדעות שלי הושפעו אך מפקד הטייסת: ורק מן הניסיון האישי שלי. לעומת זאת, סגנון הפיקוד שלי — אם נקרא לזה כך — הושפע בצורה משולבת, הנשגבת כרגע מהבנתי, החל מן הבחור שהדריך אותי לראשונה בקורס־הטיס, ודרך כל המפקדים שהיו לי במהלך הקאריירה שלי. למדתי מה שנראה לי כדוגמאות טובות, ונמנעתי מה- דוגמאות הרעות. הא־ופי האישי שלי עיצב את התבנית הסופית. לא אימצתי באופן טוטאלי תכונות טובות, ולא ניטרלתי באופן טוטאלי את הרעות — האופי שלי עיצב שילוב כלשהו של אלה ואלה גם יחד. את רוב שעותי אני מבלה כאן, והמשפחה שלי קצת מוזנחת. זו נקודה המכאיבה לי. "האם תפקידי הצבאי משתלט על אישיותי? אני חושב, שעד אשר נעשיתי מפקד בחיל־האויר היו שני גורמים שעיצבו אותי: לידתי והורי, והסביבה הצבאית. כשהפכתי למפקד נכנס גורם שלישי, והוא המתח והאחריות הנובעים מעצם התפקיד. קיימת אחריות היוצרת את עצמה, קיימת התמוד- דות מתמדת בינך לבין פיקודיך. בניגוד למצב בחילות אחרים, אתה אינך יושב בעמדת פיקוד, אלא עומד במבחן־הביצוע כמוהם. אני מפקד על טייסים הטסים כמוני, וגם טסים נגדי בקרב־אויר. אם אני נחות מהם, אני מאבד את הסמכות שלי. כאן אין שום פשרות. צורת הפיקוד הזו אין דומה לה בתחום צבאי אחר, והתפקיד כשלעצמו בונה אותך כמפקד." — שאלתי האחרונה נוגעת בעניין, שהוא בדרך־כלל, חבוי עמוק מתחת לפני השטח, עד כדי התעלמות מוחלטת, ובכל זאת אשאל אותך: כמה פעמים היית קרוב למוות בתפקידך כטייס קרבי? האם יש בך פחד־מוות? האם הוא מתקהה עם השנים? "התשובה שלי בעניין זה מפקד הטייסת: יכולה להתמצות במשפט אחד פשוט, האומר הרבה: הייתי קרוב למוות אינסוף פעמים, ולא הייתי קרוב אף פעם... לא הייתי קרוב אף פעם — כי עובדה שלא קרה לי דבר. הייתי קרוב אינסוף פעמים, משום שטילים חלפו לידי פעמים רבות. אם חלפו במרחק 300 משנה! המרחק לא קובע. לכן — הייתי קרוב אינסוף פעמים, ואף פעם. "העניין הוא, שאתה חש במוות מתקרב לא לפי מרחק הטילים ממך, אלא באובדן חיי חבריך. וכשאחרים נופלים לידך, אתה חש שני דברים בעת ובעונה אחת: התגובה הראשונה היא — הנה זה מתקרב אלי, ומייד לאחריה אתה חושב — לי לא יקרה דבר. עובדה שלאחרים זה קורה ולי לא. אבל אל תעלה על דעתך שאינני פוחד. אין כזה דבר לא לפחד. כל אחד פוחד, וככל שסיכוייך לצאת בשלום פחותים יותר — אתה פוחד יותר. השאלה היא איך להתגבר על הפחד הזה. ככל שאתה מבוגר יותר, ובכיר יותר, יש יותר גורמים סביבך המנטרלים את הפחד הזה. סוף־סוף האחריות שלי הולכת ומת- פרשת על כל הטייסת. אני כל כך טרוד עד שאין לי זמן לפחד." A (EAGLE) הגדרה מטוס קרב חד־מושבי המיועד לעליונות אוירית בכל מזג־אויר ובטווחים גדולים מתאים להדרכה(. מנועים: שני מנועי "טורבו־מניפה״ ציר כפול. לכל מנוע דחף בלי מבער דחיסה מירבית ק״ג. מידות: מוטה אורך גובה שטח כנף משקל: ריק — כ־ טעון, נקי — כ־ פנימיים( עם ארבעה טילי + שלושה מיכלים שני מיכלי דלק ושני מארזי ביצועים: מהירות מאקסימאלית בגובה פני הים מאך בגובה נסיקה אויר־אויר מסוגל להאיץ אנכית ואף לעבור את מהירות הקול ביחס דחף־משקל של תקרת שירות — מעל טווח — עם דלק פנימי בלבד מיכלים חימוש: תותח תותח ארבעה טילי א״א צים בגוף; ארבעה טילי א״א מתלים רוחביים המחוברים למתלי החימוש הפנימיים. מתלי מרכז הגוף מסוגלים לשאת עד 2,270 טילי חיצוניים מסוגלים לשאת FAST) — 5,445 סה״כ חימוש )לא כולל מצררי היסטוריה: אב־טיפוס של המטוס טס לראשונה ב מטוסים טרום־סידרתיים שימשו למערכת ניסויי הטיסה המורכבת ביותר עד אז, וכן לפיתוח תורות־לחימה עבור הדור החדש של מטוסי הקרב של חיל־האויר האמריקני; כ־ מלא. מחיר היחידה תפעול מערכות: 1 שיתאימו לאזור שבין הכנף לכונסים. המארזים כמעט שאינם מוסיפים להתנגדות המטוס והם בעלי יציבות ניטראלית, כך שאינם פוגעים ביציבות המטוס ובביצועיו. כל־אחד מהם יכול לשאת מטרה ומאכני חימוש. 2 X-BAND המשולבים במערכת מחשבי הפצצה ויירוט. הפלט של מערכות אלה ושל מערכות רייהוג מופיע על מערכת תצוגה עילית 3 )אף כי המטוס יציב(. לכנפיים פרופיל משתנה, וכן גם העקימון וקו רבע המיתר. הדבר התאפשר באמצעות תכנון ספרתי מתקדם ואלפי שעות של ניסויים במנהרות־רוח. מערכות הניהוג בכנף פשוטות ומורכבות ממדפים וממאזנות בלבד. שני הגאי הכיוון הם דיפרנציאליים וגבוהים, מסוגלים לתפקד גם כאשר מערבולות קצות־הכנף מציפות אותם. לשני הגאי הגובה פסיעה אחידה והפוכה המסוגלת לפעול בעת ובעונה אחת, ועל־ידי כך לתרום לתמרון חד גם במישור האורכי וגם במישור הגלגול־סבסוב. זהו, למעשה, סוד יכולת התימרון של המטוס. על גב המטוס מעצור־אויר בעל פתיחה משתנה, הנקבעת על־ידי מערכת הניהוג המשול- בת. 4 הכניסות וגם מערכת של לוחות מחוררים בתוך הכונס אשר שומרים על כניסת אויר כמעט לאמינארית ומונעים ככל האפשר אפקטים של דחיסות. מערכת הלוחות מסוגלת לשאוב את שכבת הגבול ובכך ליישר את הזרימה המגיעה לכונסים. 5 )למעט טילי שיוט( המצויים כיום בשירות של שלוש זרועות הבטחון האמריקני בלי שצריך יהיה לשנות את המערכות שבתוך המטוס, פרט לכיול מחשבי ההפצצה והיירוט. תחזוקת קרקע: המטוס תוכנן במיוחד עבור סבב מהיר. ניתן להחליף מנוע תוך פחות מחצי־שעה להגיע ל )מערכות בדיקה אינטגראליות הבנויות בתוך המטוס( מאפשרות את בדיקת מערכות המטוס ללא צורך בציוד מבחוץ, והן מצביעות בדיוק על המערכת הפגומה. כל המערכות הן מודולאריות וניתנות להחלפה מהירה. הערות: 15 דאגלס" בשיטת מערכת הנשק העילית SWS-superior weapon system) רת "גינראל דינמיקס״. זהו מטוס קונוונציונאלי מבחינת החומרים ומבנה הגוף, אולם רוב תכנונו נעשה בשיטה הספרתית ו/או על־ידי ניסוי מנהרה ודמיינים, ובכך הושגו חסכונות ושיפורים שלא היו אפשריים בשיטות התכנון הקודמות, דבר ששיפר את ביצועיו. 15 בהחלט את סיסמתה של חברת "מקדונל דאגלס״: ״נבנה כדי להילחם במקומות שבהם אחרים מפחדים לטוס." 11 ש קוקע בלילה ובכל נו?ג־או״ר בגלל תנאי הסביבה והאוייב השוררים במרכז־אירופה יהיו המטוסים הטאקטיים הפועלים בזירה זו חייבים — במקרה של עימות — לבצע תקיפות קרקע אוטונומיות בלילה ובכל מזג־אויר. התקדמות הטכנולוגיה בתחום האלקטרו־אופטי ובתחום המכ״ם מאפשרת עתה לבצע משימות של איכון מטרות בתנאים שהם מעבר למגבלות הראייה של צוות־האויר. לשם כן יש צויד בשילוב מלא של האויוניקה המשמשת לאיכון מטרות, לתקיפה, לניווט, לבקרת הטיסה ולהגנה־עצמית, שלא יהיה מעל לכוחו של צוות־האויר. נתוני הקרב הצפויים הולכים ונעשים קשים יותר ויותר בגלל התרחבות השימוש בטכנולוגיה אצל היריב. המענה הטכנולוגי מצוי בידינו׳, הוא יהיה מכריע ויש ליישמו בתחום המבצעי. כדי לסייע למפקד החזית חייבת זרוע האויר הטאקטית להיות מסוגלת להגיב בצורה מהימנה כלפי טווח רחב של מטרות. למושג "תגובה מהימנה" משמעויות שונות — כמויות רבות, מספר רב של גיחות, כוח־אדם מתאים, אימונים וכדומה — שכולן יחד מרכיבות את היעילות המבצעית. מבחינת ציוד נמדדת היעילות המבצעית במטוסים, באויוניקה שלהם ובחימוש המצוי. כדי שמאמר זה לא יחרוג אל מעבר למימד סביר, הוא מתייחס רק לאויוניקת תקיפה אוטונומית התורמת להצלחת משימות תקיפת קרקע. מן המושג אוטונומית משתמע כי המדובר באויוניקה שאיננה נזקקת למערכות שמחוץ למטוס. אין בכוונתה של הגבלה זו להתעלם לחלוטין מאמצעי קשר וסיוע חיצוני למטוס התוקף, או להתעלם מן הפוטנציאל המעשי הטמון בפעולתן המשולבת של מספר מערכות המשלימות זו את זו. בפתח הדברים יש מקום לשתי הגדרות: א. אויוניקה — כל הציוד האלקטרוני המצוי במטוס. מאמר זה מתמקד בבדיקת המגבלות והאפשרויות הטכנולוגיות של האויוניקה לשיפור תהליך איכון המטרות. ב. איכון — המשימות שיש לבצע כדי לכוון את מערכת בקרת הירי אל המטרה. משימות האיכון הספציפיות משתנות, במידה מסויימת, בהתאם למצב: אולם, איתור, גילוי, כללית, אפשר למנות בהן: "איתור" הוא התמצאות הכרה וזיהוי. במרחב הדרושה כדי להביא את אזור המטרה אל שדה הראייה של הגלאי. "גילוי" הוא המודעות הראשונה לנוכחותו של עצם. לייהכרה" אפשר להגיע רק כאשר יש פרטים מספיקים כדי לקבוע שהעצם הוא מטרה. הכרה ברמה גבוהה יותר היא היכולת להבחין בסוג המדוייק של המטרה )בין טאנק למשאית לדוגמה(. "זיהוי" מפריד בין מטרות ידידותיות למטרות אוייב. מבחינה מבצעית יש, לעתים קרובות, פתרונות־מצב למשימות איכון שונות. אפשר לדעת שרכב שנתגלה הוא רכב אוייב על פי המיקום הגיאוגראפי שלו, ואין זה חשוב אם הוא טאנק, משאית, נגמ״ש או רכב אחר, כיוון שכל רכב אוייב עשוי להיות מטרה ראויה. ככלל, יש צורך בפרטים רבים פי ארבעה כדי לעבור מגילוי להכרה, ואפשר לעשות זאת על־ידי הקטנת המרחק בין המטרה לצופה או על־ידי הגדלת הדמות פי ארבעה. כלל מעשי זה אינו תופש כאשר משווים הכרה וזיהוי. בתנאים של סיוע צמוד עשוי המטוס התוקף להזדקק למקורות חיצוניים לצורך הזיהוי, מפני שההבדל בין ידיד לאוייב עשוי להתבטא רק בסגנון המדים, או בצבעו של הכוכב על הטאנק. סביבה האויוניקה הדרושה למילוי משימות איכון נקבעת במידה רבה על־ידי התנאים הצפויים. חשיבות מיוחדת נודעת לשני תנאים: התנאים הטבעיים של אור, חשיכה ומזג־אויר, והתנאים הנוצרים על־ידי האוייב — סוג המטרות, מערכי ההגנה, אמצעי־נגד וכדומה. נתוני מזג־אויר שנאספו במרכז־אירופה, אזור בעל חשיבות עליונה לכוחות הטאקטיים של ארצות־הברית, מצביעים על כך שביום חורף אופייני — מבלי להדגיש יתר על פי הרצאה של רס״ן קנת א׳ סטטן בסימפוזיון שנעיד במכללה ללוחמה אוירית, בבסיס חיל־האייר האמריקני מאקסוול שבאלאבאמח מערכת כוונות לייזר מורכבות על מנשא של מסוק קוברה על המידה מצבים "גרועים ביותר" — יש פחות מחמש שעות שבהן אפשר לאכן מטרות בראייה; במשך רת המטרה על־ידי מזג־אויר או על־ידי חשיכה. הצורך באויוניקה מתוגברת לאיכון מטרות בתנאים אלה הוא ברור מאליו. גם כוחות ברית וארשה והצורה שבה יופעלו תורמים לתנאים המבצעיים. חשיבות מיוחדת יש לנ"מ — מפני שהוא מגביל את נתוני הטיסה האפשריים! לתפישה של פריסת כוחות היבשה — בגלל אופייה של המטרה; ולאמצעי־הנגד — בגלל הנזק הנגרם לאויוניקת האיכון. מניעת מרחב אוירי למטוסי הברית הצפון־אטלנטית על־ידי הצבת מערכות חופפות של תותחי נ"מ וטילי קרקע־אויר הוא חלק בלתי נפרד מן התפישה המבצעית הסובייטית. התרבותן של מערכות הגנה מותנעות כאלו, הקשורות קשר הדוק לכוחות היבשה, יוצרת איום מתוחכם יותר מאשר אי־פעם בעבר. התפישות הטאקטיות והמבצעיות הדרושות כדי לפגוע ביעילות ההגנה נגד־מטוסים משפיעות על אויוניקת האיכון. נתוני טיסה, כגון מהירות המטוס וגובה הטיסה, מושפעים יותר מן הצורך להתחשב במערכי ההגנה מאשר מהצורך באיכון אופטימאלי של המטרה. בעיה נוספת נובעת מיחסי־הגומלין אדס־מכונה; צוות־האויר צריך להקדיש תשומת־לב וזמן להתגוננות מפני נ"מ וטילים במקום להתרכז במשימות איכון. לוחמת היבשה של ברית וארשה בנויה על כמויות עצומות של כלי־רכב משוריינים בעלי ניידות רבה. בדיקת כלי־רכב סובייטיים משוריינים שנלכדו במלחמת יוס־הכיפורים, 12 ותצפיות על תמרונים של כוחות ברית וארשה, מורים שכוחות היבשה שלהם מצויירים היטב ומוכנים להיכנס למלחמה בתוך הנודעת למציאת מטרה משוריינת ניידת, בכל תנאי תאורה או מזג־אויר. ניידותן של המטרות נוטה להמעיט מערכן של טיסות הסיור המקובלות, ולשים דגש במבצעים אוטונומיים. קשה מאוד לפגוע במטרות משוריינות או לחסלן, מפני שבדרך־כלל יש לפגוע ישירות בכלי־הרכב עצמו. גלאי האיכון חייבים, על כן, להיות מסוגלים להשיג את מידת הדיוק הגבוהה הדרושה לפגיעה ישירה. )עם זאת, חימוש המסוגל לפגוע ביעילות בשטח נרחב מקל במקצת את הדיוק הנדרש מאויוניקת האיכון.( כל המכשור האלקטרוני המשמש לצרכי איכון פגיע במידה זו או אחרת לאמצעי־נגד. הסובייטי• מפעילים סוגים רבים של אמצעי־נגד, מפיזור עשן למניעת איכון באמצעות ראייה ועד לשיתוק מכשירי מכ״ם באמצעות מערכות של תדר ראדיו. הם מצטיינים בעיקר באמצעי־נגד לתדרי קשר. יכולת זו מפחיתה עוד יותר את יעילות הסיוע הניתן על־ידי מערכות שמחוץ למטוס, ומדגישה את ערכו של איכון מטרה אוטונומי. גלאים איכון ממטוס נעשה על־ידי עיבוד אנרגיה שהוקרנה או הוחזרה מן המטרה, או מאזור המטרה. איכון מסוג זה יכול להיות סביל — כמו איכון בראייה בשעות האור, או פעיל — כמו שידור אנרגיית מכ״ם מן המטוס ואיכון המטרה על פי האות החוזר. היום מופעלים לצורך האיכון שני סוגים של אנרגיה — האנרגיה האלקטרו־אופטית ותדרי ראדיו. הקבוצה האלקטרו־אופטית כוללת מכשירים לאיכון בראייה, או באמצעות טלוויזיה, לייזר וקרינה אינפרה־אדומה. גלאי• אלה פועלים בטווח אורך גל של עד אופטיות כדי לאסוף את האנרגיה. המגבלה העיקרית של גלאים אלה נובעת מכך שאדי המיס הקשורים תמיד בתנאי מזג־אויר גרועים פוגעים ביעילותם. אותו חלק של תדרי הראדיו הנוגע לענייננו נע בין גיגה הרץ אלה מכונה מכ״ם. מעלתו העיקרית של המכ״ם ביכולתו לחדור דרך אדי מים )עננים, ערפל וכדומה(; מגבלותיו הן ההפרדה והרגישות לאמצעי־נגד. דיון נרחב יותר בגלאים אלקטרו־אופטיים וגלאי מכ״ם מובא בהמשך. שתי פצצות־גלשון מונחות־טלוויזיה מטיפוס רוקוול על כנף שמאל נראית הכוונת האלקטרו־אופטית. ראייה איכון המטרה בראייה על־ידי צוות־אויר היה תמיד — ועדיין הינו — השיטה העיקרית בשימוש חילות־האויר הטאקטיים. אולם בתנאי מזג־האויר השוררים במרכז אירופה יש לשיטה זו מגבלות רבות. יתר על כן, באזור זה הניגוד בין המטרות לרקע אינו חריף. בדיקות שנעשו לאחרונה בתנאי חורף אופייניים הראו כי אי אפשר להבחין בטאנק — לאחר שאותר — עד למרחק של או פחות מן המטרה. התנאי• שנבחנו היו עננות, שמש נמוכה, לחות אטמוספרית גבוהה יחסית וצמחייה"" ברקע. במטוסי• החדישים והמהירים, טווח גילוי של רגל כמעט שאינו מאפשר לצוות־האויר להשלים את האיכון, להציב את מערכת בקרת־הירי על המטרה ולשגר את החימוש. אך גם במגבלות אלו, עיניהם של אנשי צוות־האויר הן הגלאים הגמישים ביותר, היעילים ביותר והמדוייקים ביותר. כתוצאה מכך, מושג לעתים קרובות שיפור ביעילות כאשר האויוניקה של המטוס ומערכות משלימות שמחוץ למטוס מספקות לצוות־האויר נתוני התייצבות לתקיפה. במקרה זה אפשר להשלים את משימות האיכון והתקיפה בראייה בלבד. דוגמה לשיתוף פעולה כזה מוצאים בסיוע אוירי צמוד, כאשר האיתור, ההכרה והזיהוי של המטרה נעשים על־ידי משקיף על הקרקע, ומערכת הניווט של המטוס מכוונת את הטייס עד למרחק של כמה אלפי רגל מן המטרה; כך שצוות־האויר חייב רק לגלות את המטרה טרם התקיפה. טלוויזיה בעשור האחרון נעשה שימוש בטלוויזיה לשיפור יכולת הראייה של צוות־האויר. הטלוויזיה מספקת זמן רב יותר ומאפשרת הפרדה טובה יותר: יתר־על־כן, היא מסוגלת לשפר את האיכון באמצעות הגדלת התמונה, עצירת התנועה והילוך־חוזר. )רמת ההפרדה נקבעת על פי גודלו של העצם הקטן ביותר שאפשר לראות בתמונה המוצגת. ככל שהעצם קטן יותר ההפרדה טובה יותר.( לטלוויזיה יכולת ההפרדה הטובה ביותר תא־טייס בהליקופטר מחומש מפעילה תותח מכל גלאי האויוניקה, והטכנולוגיה העכשווית מקנה לה את הדיוק הדרוש לצרכים טאקטיים. הדיון על הטלוויזיה עוסק במערכות הזקוקות לתאורה טבעית כמעט כמו עין־האדם; במערכות הפועלות ברמות תאורה נמוכות ביותר )קצת יותר מאשר לילה ללא ירח(; ובמערכות טלוויזיה פעילות, המשתמשות במקור תאורה המותקן במטוס. טלוויזיה פעילה משתמשת, בדרך־כלל, בתדר אור שאינו נראה לעין־האדם, אך תכונותיו ומגבלותיו הן כשל האור הנראה. המעלה העיקרית של הטלוויזיה הפעילה ביכולתה לפעול באותה יעילות ביום ובלילה. תמונה שצולמה בחשכה על־ידי מערכת טלוויזיה לאור נמוך 13 קרינה אינפרה־אדומה התחום האינפרה־אדום של הספקטרום האלקטרו־אופטי ראוי לציון מיוחד. העצמים בטבע מייצרים אנרגיה אינפרה־אדומה, ואורך הגל שלה נקבע על־ידי הטמפראטורה. גלאי סביל מציג את מפת הטמפראטורה בצורה דומה מאוד לתמונה המופיעה על מסך הטלוויזיה. מבחינה צבאית יש לגילוי על־ידי קרינה אינפרה־אדומה מעלות אחדות על פני הטלוויזיה. גם זו שיטה סבילה, ולכן אין להבחין בתצפיות הנעשות בעזרתה. היא מסייעת בשלב ההכרה, שהקרינה המוחזרת מטאנק שונה מזו של נגמ״ש או משאית: כמו־כן אפשר להבחין בין כלי־רכב "מתים" שאינם פועלים לבין כלי־רכב פעילים. האנרגיה האינפרה־אדומה חודרת דרך האטמוספירה ביתר קלות מאשר אורך הגל הנראה, ולכן היא מאפשרת ראות טובה יותר במזג־אויר גרוע. איננו יודעים עדיין מה מידת השיפור המדוייקת משום שעדיין לא ברור לנו לגמרי כיצד קולטת האטמוספירה את האנרגיה האינפרה־אדומה. עתה מפתחים גלאי אינפרה־אדום המסתכל לפנים טאקטיים למשימות תקיפת קרקע, והראשון שבהם ייושם במערכת המיועדת למטוסי פאנטום ולמטוסי בשלב זה של הפיתוח המערכת היא יקרה, זקוקה לעדשות אופטיות גדולות — המשפיעות על תכנון המטוסים ועל ביצועיהם, וחסרה את ההפרדה הטובה של על מנת שההפרדות המוצגות תהיינה יעילות, בנויים גלאי הטלוויזיות, בדרך כלל, עם שדה־ראייה של המקרים אפשר לבחור בין שני שדות־ראייה לפחות, או במתקן מקרב שדה־הראייה הרחב מסייע באיתור המטרה, ואילו שלב הגילוי/הכרה נעשה בעזרת ההפרדה הטובה יותר של שדה־הראייה הצר. אבל אפילו שדה־הראייה הרחב של רק אי־לכך זקוקים גלאי הטלוויזיה לסיוע במשימת האיתור. דרושה שיטה שתכוון את הגלאי אל אזור המטרה, או תצביע עליו. בדרך כלל, מאתר צוות־האויר את המקום בראייה, ומכוון אליו את הגלאי. אין זה מעשי לערוך חיפוש על פני שטחים נרחבים על־ידי סקירת האזור באמצעות גלאי טלוויזיה. מאחר שמערכות הטלוויזיה הן סבילות, או שהן מופעלות באורך גל בלתי־נראה, אין האוייב חש בנוכחות או בהשגחה. גם אם הוא חושד בכך, או מוזהר בעזרת אמצעים אחרים, אמצעי־הנגד שלו הם מועטים, והמקובלים ביותר ביניהם הם עשן או הסוואה. עשן הוא, במקרה הטוב ביותר, אמצעי זמני, ויעילותו משתנה בהתאם לתנאים האטמוספיריים ולפני הקרקע. הסוואה היא שיטה סבילה ויעילה, אך אינה מתאימה כאשר המטרה ניידת. אפשר לנקוט באמצעי־נגד פעילים, בעיקר על־ידי כיוון מקור אנרגיה רב־עוצמה אל העדשה והרווי- ית הגלאי, אבל קשה לגלות את פעילותו של גלאי טלוויזיה ולכוון אליו את אמצעי־הנגד בצורה מדוייקת מספיק כדי שתהיה יעילה. הטבע הוא שנותן בידינו את אמצעי־הנגד היעילים ביותר — מזג־האויר והחשיכה. כיוון שמערכות אלו פועלות בתחום הנראה ובקרבתו, מגבלותיהן בתנאי עננות, ערפל ואובך דומות לאלו של עיו־האדם. טלוויזיה פעילה, יעילה אומנם בחשיכה, אך טווח־הפעולה שלה מוגבל בהתאם לעוצמתו של מקור האור. מערכת Forward Looking Infra-Red) גלאי הטלוויזיה. חלק ממגבלות אלה יתוקנו עם פיתוח הטכנולוגיה. גם הגלאי האינפרה־אדום המסתכל לפנים, כמו משתמש בשדה־ראייה צר יחסית, וזקוק לסיוע בשלב האיתור, אך הוא משפר במידה ניכרת את שלבי הגילוי, ההכרה והזיהוי. מכ״ם המכ״ם היה, הינו ויישאר, כפי הגראה, גלאי המטרה הטאקטי היחיד שהינו גם מעשי וגם מהימן בכל תנאי מזג־האויר. אולם מערכות המכ״ם המצויות עתה בשימוש אינן מסוגלות לפתור את כל הבעיות הצפויות בתנאי תקיפה. המגבלה העיקרית היא ההפרדה, וליתר דיוק: הפרדת אזימות. בטווח של חמישה מיל, לדוגמה, אין 14 מטוס תקיפה מטיפוס אנו יכולים לקבוע את מיקומו של עצם בדיוק העולה על בהפרדת האזימות הוא פונקציה של רוחב קרן המכ״ם, ועל כן קטנה הטעות ככל שקטן המרחק מן המטרה. הפרדת טווח מדוייקת, בדרך כלל, יותר מאשר הפרדת האזימות. נוהגים לראות בהפרדת המכ״ם פונקציה של התדר המשמש את המערכת ושל גודל האנטנה. בדרך כלל, ההפרדה טובה יותר ככל שהתדר גבוה יותר ו/או האנטנה גדולה יותר. יש לציין, כי בתדרים גבוהים מסויימים גוברת הקליטה האטמוספירית ולכן יש ירידה בטווח היעיל. כדי להגיע לטווח מכ״ם סביר, בוחרים על כן כפשרה תדר שאינו מאפשר הפרדה למטרות שגודלן כגודל טאנק. לאחרונה נערכו ניסויים שהראו כי אפשר להשתמש בתדר גבוה יותר ולגלות מטרות שגודלן כגודל טאנק. אולם, מאחר שעדיין חסרים מרכיבים אלקטרוניים שיהיו מסוגלים לפעול בתדרים אלה, הטווח המירבי עדיין מוגבל, אין המערכת מוכנה בשלב זה של הפיתוח ליישום מבצעי. גודל האנטנה הוא חלק מתיכון המטוס, ויוצר מגבלה רצינית למדי במטוסי־קרב טאקטיים. לאחרונה נמצא שניתן להתגבר על המגבלות הנובעות מן התדר הטבעי ומגודל האנטנה באמצעות פעילות מחשב בקנה־מידה גדול. טכנולוגיה זו מתבססת בעיקר על אגירה, השוואה, סינון ומיון של אותות מכ״ם חוזרים במחשב על־מנת ליצור תמונה. הטכנולוגיות הדיגיטאליות העומדות לרשותנו בעידן זה של שפע מחשבים, הוכיחו בעליל כי ניתן ליישם שיטה זו לגבי מטרות בעלות גודל טאקטי. אנרגית מכ״ם מוחזרת מעצמים רבים נוסף למטרה. במקרים מסויימים מחזירה המטרה רק אנרגיה מועטה, או שאינה מחזירה אותות כלל, ומפעיל המערכת הוא הגורם העיקרי המבחין בין המטרה לבין הרקע. עתה מסתמנות טכנולוגיות שתאפשרנה לשדר בתדרים אחדים ובגלים בעלי צורות שונות, ומהשוואת האותות החוזרים, על־ידי המפעיל או באמצעות מחשב, אפשר להבחין בין סוגי מטרות מסויימים לרקע. המכ״ם אינו מתקשה להבחין בעצמים נעים על רקע קבוע, ותכונה זו מתאימה במיוחד למשימות מסויימות. המכ״ם הוא גלאי יעיל, והאוייב יכול לקלוט אותו על־ידי מעקב אחר התדר המתאים. משום כך, יש צורך בתיכון מיוחד ובנוהלי הפעלה מתאימים שינטרלו כל ניסיון לבלול את תדר המכ״ם. המכ״ם מסוגל לסקור שטחים נרחבים יותר מאשר גלאים אלקטרו־אופטיים כדי לאתר מטרות, והוא פחות מוגבל על־ידי תנאי מזג־אויר ואור! אולם, הוא יותר חשוף לאמצעי־נגד של האוייב, ויכולת הגילוי, ההכרה והזיהוי של מטרות טאקטיות באמצעותו נמוכה יותר. אף כי ניתן לראות במכ״ס מערכת בדוקה ומובנת היטב, קייס מספר חידושים טכנולוגיים מסעירים, המסוגלים לפעול בצורה יעילה ומהימנה עשרים וארבע שעות ביממה ובכל מזג־אויר בתנאי הזירה הצפויים במרכז־אירופה. שילוב האויוניקה עד כה התמקדנו בטכנולוגיה של גלאים, מפני ׳שהיא הקלט לתהליך האיכון. הטכנולוגיה מבטיחה למנוע מן האוייב את ההגנה שמעניקים לו החשיכה ומזג־האויר הגרוע, אך עליה לתת בידינו גם את היכולת להשלים את התהליך כולו — ניווט, שליטה במטוס והגנה עצמית, וכן איכון ותקיפה. יש להשלים את התהליך במסגרת זמן נתון ובמגבלות האנושיות של צוות־האויר. 16 הפעלתו של מטוס במרחב עויין ותקיפת מטרות־נקודה קשות מטילים על צוות־האויר משימה קשה מאוד, ולכן פעולת־הגומלין אדס־מכונה חיייבת להיות יעילה ככל האפשר. כדי שצוות־האויר יוכל להתרכז במטלות החיוניות של המשימה, יש להטיל את התפקידים השיגרתיים ואת תפקידי הבקרה בידי האויוניקה )בשטח זה עולה המכונה על האדם בלאו־הכי(. על־ידי שילוב והשוואה אפשר להשתמש במעלותיו של גלאי אחד כדי לאזן את מגבלותיו של אחר. לדוגמה, אפשר להשת- מש במערכת מכ״ם המסוגלת להבחין במטרות נעות לצורך האיתור והגילוי של המטרה, ואז לכוון אליה מערכת "פליר" שתסייע בהכרה, בזיהוי ובתקיפה. חשיבות מיוחדת נודעת לצורה שבה מוגש המידע לצוות־האויר. הנושאים החשובים ביותר בתחום זה הס: מה חיוני ומה שולי, גודל התצוגה, מיקום התצוגה בתא־הטייס, השימוש בצבעים בתצוגות ומספר התצוגות. הדברים שנאמרו לעיל באו להדגיש את העובדה שכדי להשיג יעילות קרבית יש צורך בשילוב מלא של האויוניקה, ואין להסתפק רק בהתקנת גלאי זה או אחר. ושילוב האויוניקה חייב להיעשות בהתאם ליכולתו של צוות־האויר. מאחר שמטוסי־הקרב הטאקטיים העכשוויים הם בעיקר מטוסים חד־מושביים, חייב שילוב האויוניקה להביא בחשבון את מגבלות היכולת של אדם בודד ב תא־ הטייס. סיכום ניצול הטכנולוגיה על־ידי יריבים פוטנציאליים מצמצם את יכולתם של כוחות האויר הטאקטיים, מגביר את הצורך בתקיפה יעילה של מטרות קרקע בלילה ובכל מזג־אויר ומחייב שיפור הסיוע האוירי לכוחות היבשה. הטכנולוגיה מאפשרת לנו לענות על אתגרים אלה, וחובה לעשות זאת. אולם, יש להביא בחשבון גם שיקולים צדדיים מסויימים, כדי שלא להחמיר מדי בראיית הבעיה. החשיכה ומזג־האויר הגרוע מפריעים באותה מידה לשני הצדדים הלוחמים, ותהיה זו טעות להניח שהאוייב פועל בתנאים קשים כפי שהוא עשוי לפעול בתנאים נוחים. בלילה ובמזג־אויר גרוע מבצעי טיסה הם מורכבים, גוזלים זמן רב ודורשים הכנה ממושכת. כתוצאה מכך, אפשר להפעיל בתנאים כאלה רק מספר מצומצם של מטוסים. בגלל זה, ובגלל ההערכה שמערכות איכון בלילה ובכל מזג־אויר יהיו יקרות, יצוייד ככל הנראה, רק חלק מן הכוח הטאקטי במערכות כאלה. התצלום וסיעות בשדה דב אלי אייל בתצלום נראה שדה־דב בתחילת שנת 1948 "חברת נתיבי אויר לארץ־ישראל" בשותפות עם עירית תל־אביב. פנחס רוטנברג, חלוץ הפקת החשמל בארץ־ישראל, היה מבעלי חברת־התעופה שעיקר נוסעיה באו מאזור תל־אביב. ביוזמתו נסללה רצועת אספלט באורך של למטוסי החברה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שותקה הפעילות האוירית האזרחית בשמי האזור, ושדה־התעופה הקטן עבר לידי הצבא הברי- טי. יחידת־תובלה אנגלית הקימה עליו בסיס צבאי לכל דבר, כולל מבנים וגדרות. בשלהי 1947 היישוב היהודי. כל צי המטוסים של היישוב כעשרה מטוסים אזרחיים קלים, חנה בשד- ה־התעופה של לוד והיה צפוי להשמדה על־ידי פורעים ערביים. בשל כך נתקבל מידי שלטונות הצבא הבריטי אישור חד־פעמי להנחתת מטוסים בשדה תל־אביב. ב־ בדצמבר המטוסים השמישים מלוד לתל־אביב. כעבור זמן־מה אושרה פעילות מורחבת מן השדה, ויחידת התובלה פינתה אותו. מאז הפך השדה לבסיסה הראשי של טייסת א' של "שירות האויר", שהוקמה רשמית עוד ב בנובמבר נקרא השדה על שמו של דב הוז ז״ל, ממנהיגי היישוב ומיוזמי התעופה היהודית בארץ־ ישראל. בתצלום נראה החלק המערבי של השדה ושל המסלול היחיד הנראים בתצלום הם כמחצית הכוח האוירי דאז, ואלה הם מלפנים לאחור: "טייגרמות" מתוצרת בריטית — מטוס־אימון דו־מושבי ודו־כנפי בעל מנוע של אפטי' מתוצרת ארצות־הברית — מטוס־ נוסעים פרטי דו־מושבי עם מנוע של )המטוס נראה בחלקו הקדמי של הטייגר- מות(; "טיילורקראפט" נוסף עם מנוע של כ״ס; "טייגרמות" שני)בצבע שחור(. המטוסים חונים על שפת המסלול כשזנבו- תיהם בתוך החול. ניתן היה להזיזם מעט לאחור על גבי לוחות מתכת מחוררים P.S.P.) מות" הקדמי מאחורי המטוסים נראה צריפון משובץ, ששימש כמגדל־פיקוח של השדה בין השאר נמצא בצריפון "סליק" )מחבוא( לאחסון מספר אקדחים - הנשק האישי של הטיי- סים. הופעת פתע של הצבא הבריטי, או של הבולשת, היתה בחזקת סכנה מתמדת. בצד שמאל של התצלום נראה צריפון שהיה קיוסק פרטי. על מרפסתו המאולתרת "בילו" ראשוני הטייסים של טייסת א' את הזמן הפנוי שבין הגיחות. סמיכותם הרבה של המטוסים אל "מגדל" הפיקוח ושל הקיוסק למסלול הטיסה סיכנה במידה רבה את המטוסים הממריאים והנוחתים. הק- יוסק פורק מיד לאחר שטייס אחד "הכניס" לתוכו את קצה הכנף השמאלית של מטוסו. ברקע ובים נראות ספינות העוגנות בפתח נמל תל־אביב שבצפון העיר. באותה התקו- פה, ועד שפינו הבריטים את נמל חיפה, היה נמל תל־אביב הנמל הימי היחיד שבשליטה יהודית מלאה. התצלום לקוח מן הארכיון של הצלם הוותיק קלוגר, הנמצא היום ברשות מחלקת הצילום של לשכת העיתונות הממשלתית. התצלום נעשה בינואר־פברואר את הפרשה שהובאה בגליון הקודם תארו בצורה מדוייקת נעם הרטוך - תל־אביב, ועלי ורדי - חיפה. תשובה חלקית קבלנו מדוד פלג — קרית מוצקין. תשובות לפרשה החדשה נא שלחו אל מערכת בטאון חיל־האויר, ד"צ מה זה? 17 המדברית אב״ ל יוסף בודנסקי היום מקובל שמארסיי הוא אביה של לוחמת־האויר המדברית המודרנית. מעת בואו לזירה הצפיו־אפריקנית ב נשתנו פניה של המלחמה באויר שינוי מוחלט. רוב פרסומו בא לו בשל הישגיו האישיים ודמותו המיוחדת. הוא היה יוצא דופן בבל. נהג לטוס במדים מיוחדים, היה מכור לג׳אז וגרר עימו תקליטיה ופאטיפון על־פני המדבר בולו. המטוס שלו היה מסומן באופן בולט, כפי שהיה מקובל על הטייסים במלחמת העולם הראשונה. האחר ב מטוסי הוריקאן־ מתקיפת כוחותיו של רומל באזור מעבר חאלפייה במדבר המערבי, בשישה מטוסי 109 נות, והאנגלים החליטו להיכנס למבנה הגנתי ולנתק מגע. מצבם לא היה טוב במיוחד. ביעף הראשון ובקרב הקצר שה- תפתח הפילו הגרמנים שבעה מטוסי הוריק- אן. חמישה מטוסי רואים שהאנגלים מתכנסים, ופונים אחורה! השישי — צולל אל תוך המבנה האנגלי ויוצא מתוכו כשהוא רודף אחרי מפקד המבנה ומסי מתפתח מרדף. למרות העדיפות המספרית של האנגלים, הגרמני הוא התוקף. כל נסיונות ההתחמקות של האנגלים אינם עוזרים; הגרמני נצמד אליהם. בשל עדיפותם המספרית, הוא אינו מתקרב אליהם ואינו מגיע לעמדת־ירי, אך גם אינו זונח אותם. לפתע הוא נוסק, מנפנף בכנפיו ונעלם. שני האנגלים מתרווחים בתאיהם ומשנים כיוון ישר אל בסיסם שבסידני־באראני. הם ניגשים להקפה לקראת הנחיתה. מסי והמפקד נמצא בגישה נמוכה, כאשר לפתע מגיח מטוס נמוך חולף מעל השדה. צרור קצר — ההוריקאן מתפוצץ ומוטח אל הקרקע. 109E^ 14 היה זה נצחונו העשרים ושלושה של האנס יואכין מארסיי אחת הדמויות האגדתיות בהיסטוריה של התעופה הצבאית. הקאריירה שלו היתה קצרה, מזהירה ורבת סימני־שאלה. אולם מעבר למיתוסים שנוצרו סביב דמותו מתגלה טאקטיקן מעולה, אשר עבד קשה וחידש הרבה כדי להשיג את הישגיו. מעולם לא ניסה לדכא את התפתחות האגדות והסיפורים על עברו, ודומה שנהנה מן הרעש סביבו. ברור, ששחצנותו לא ידעה גבול, אך כאשר מסירים מעליו את מעטה האגדה, מתגלה אחד המחדשים הגדולים בשטח הלוחמה באויר. עד להופעתו של מארסיי בזירה היתה לוחמת־האויר במדבר המערבי זהה בעיקרה ללוחמת־האויר באירו- פה. שני הצדדים יישמו באפריקה לקחים שהסיקו בשמי צרפת ואנגליה. דומה, שפרט לשינוי צבעי המטוסים מגוונים של אפור לגוני צהוב ותכלת, לא נעשה דבר להתאמת המטוסים לזירה. עובדה זו נתנה אותותיה עד מהרה בשיעור האבידות של שני הצדדים גם יחד, אף מערך התחזוקה העורפית, שהועתק מאירופה, "תרם" את שלו לשמישות המטוסים. המצב הגיע לידי כך, שבעת התקפתו של ווייוול 1940 האוירית כמעט לאפס, למרות מזג־האויר הטוב ששרר באזור. לגבי הגרמנים, שהס- תמכו על ארטילריה מעופפת, היה הדבר קריטי וגרם לנסיגה הגדולה. האנס יואכין מארסיי הגיע לזירה במטרה להוכיח את יכולתו לאחר קאריירה עגומה בצרפת. הוא היה יוצא־דופן בעת לימודיו ובזמן השירות. אומנם הפיל שבעה מטוסים, אולם ריסק גם ארבעה מטוסי ריבוי התנגשותיו עם הממונים עליו העמיד את הקאריירה שלו בספק, והדבר דרבן אותו בהגיעו לאפריקה, שהיתה עבורו גלות. הוא נחת באפריקה באביב מתלמד I/JG 27 ניומן. למזלו של מארסיי, הכיר ניומן בפוטנציאל הטמון בקצין יוצא־הדופן, עצם עין לגבי כמה משגעונותיו, ומנע התנגשויות מיותרות עמו בתחומי הכנף. בתחילה ניסה מארסיי להוכיח שהוא "תלמיד טוב", והגביל עצמו לטאקטיקות המקובלות. פעם, לאחר שנפגע בקרב מעל לטוברוק, נאלץ לנחות נחיתת־אונס בשטח הפקר. הוא הלך חמישה ק"מ עד למוצב הגרמני הקרוב יותר, כאשר כל כלי־נשק בריטי באזור יורה לעברו. כשהמריא למחרת — היה זה מארסיי אחר. במטרה לסייע לו לפתוח דף חדש העביר אותו ניומן למטוסי הכין לעצמו תכנית אימונים עצמאית, גופנית ואוירית. הוא החליט, שהדבר החשוב ביותר הוא התאמת הגוף לתנאי המדבר. לכן הפסיק לשתות משקאות אלכוהוליים והת- חיל לשתות חלב. הוא הרגיל את עיניו לבוהק השמש הצפון־אפריקנית בכך שישב שעות בלי תזוזה כשהוא בוהה לכיוון השמש, וחדל להרכיב משקפי שמש. הוא עבד ללא ליאות על חיזוק שרירי הבטן ועל חיזוק הרגליים. הוא קרא את כל הדו״חות המודיעיניים שמצא באזור. בקרבות־אויר חסך תחמושת כדי שיוכל להתאמן בצליפה. הוא גם התמיד בביצוע אוירובטיקה מתו- חכמת ונועזת. כאשר הרגיש מארסיי שהוא מוכן מבחינה אישית, החל ללבוש בגדים לבנים, את המטוס שלו קישט במסי וברבות הימים זכה בכינוי ״ צידי החזית. מארסיי שבר את הקרח ב 1941 המבנה, כאשר מסי הוא הישיר לכיוון, שבו איש לא ראה ולא כלום. כאשר הגיעו יתר המטוסים למקום, הסתבר שמארסיי הבחין בשני מטוסי מאר- טין מרילנד בדרכם לסיור ימי. מארסיי כבר הספיק להפיל אחד מהם, והשני הצליח להתחמק. אחר־הצהריים, במסגרת סיור אלים באזור מעבר חאלפייה, נתקלו שלושת הזוגות המסיירים במבנה של סיי ומסי ארבעת מטוסי ביעף הראשון הופלו שלושה הוריקאנים והשאר נתכנסו למספר מבנים מכונסים. ברגע שנראו בשמים להבות, השאיר מארסיי, מבנה לופברי מכונס 18 תקיפה מישורית של מבנה לופברי שלא יכול היה להתאפק, את מסי עליו, וצלל לתוך רביעיית הוריקאנים במבנה "לופברי הוא צלל, התיישב בגובה המבנה, וביעף קשתי מאוזן פגע בבת־אחת בשני הוריקאנים שהתרסקו. אז צלל, אסף מהירות ונסק אל בין שני ההוריקאנים הנותרים. צרור קצר — והוריקאן שלישי התפוצץ באויר. הבריטים החלו מתכנסים, והגרמנים — שהחליטו כי שבע הפלות מספיקות להם — החלו מתכנסים כדי לחזור לבסיסם. מארסיי אסף גובה וצלל אל תוך המבנה האנגלי המכונס. הוא הגיח משם במרדף אחרי שני הוריקא- נים... כשחזר מאוחר יותר, הרבה לאחר שובם של חמשת המטוסים האחרים, סימן ארבע הפלות. "אני מאמין שעכשיו תפסתי," התוודה באוזני חבר. מרגע זה ואילך החלה הקאריירה המז- הירה שלו. מארסיי טען שבלוחמת־מדבר אין טעם בהפעלת מבנים גדולים מאחר שהראות מצויינת, השמיים נקיים והמתכת מנצנצת. הוא טען שאפילו מבנה של שניים הוא גדול מדי. שברגע היתקלות על המבנה המתקיף — הגרמני במקרה זה — להתפזר ולתקוף באופן אינדיבידואלי. מארסיי היה נכנס לתוך המבנה, יורה מטווח־קצר כשהוא משתמש במינימום תחמושת, ומסתלק לפני שהספיקו שאר מטוסי המבנה לתפוס מה הולך. הוא שיכלל את ביצועיו עד כדי כך, שהיה מסוגל להתמודד עם כל מטוס בזירה. עדי־ראייה סיפרו שהיה מסוגל לעמוד בכוחות עד כדי־כך, שמערבולות קצות־הכנף שלו היו ממש נראות לעין. למארסיי היה תמיד זמן. הוא נהג להשקיף תחילה על זירת־הקרב ולבחון את התנהגות האוייב. ברגע מסויים היה בוחר לעצמו קרבן, מגדיר את הטאק- טיקה הרצוייה — ויוצא לקרב. שליטתו היוצאת מן הכלל במטוס איפשרה לו לתקוף מזוויות אשר נראו לאחרים בלתי־אפשריות. מסרשמיט מסרשמיט הוקר הארקין מסרשמיט קרטיס טומאהוק צייר: אודי צופף RAF RSAAF DAF 19 בשלב מאוחר יותר בקאריירה שלו, הגיע מארסיי למסקנה המהפכנית, שהמצב הטוב ביותר לתקיפת מטוסי־קרב הוא כאשר הס מצויים במבנה הגנתי, לאחר שהותקפו. הוא הסביר, שברגע שבו מתכנסים המטו- סים האנגליים למבנה הגנתי מכונס, הם נרגעים. במודע או שלא במודע יורדת העירנות שלהם, מאחר שכל אחד סומך על שאר חברי המבנה. מספר קרבות שניהל נגד מבני "לופברי" מכונסים, בהם הפיל את כל ארבעת מטוסי המבנה בלי שכדור אחד יפגע בו, אישרו תפיסה זו. הקרב הנחשב היום לייקלאסי" ביותר בין קרבות־האויר של מארסיי הוא הקרב שנערך ב 150) שנכבש מידי הבריטים ב למחרת התבססה בו הטייסת הגרמנית המצויידת במטוסי המסרשמיטים שבאזור היו מנומרים, אך מטוסי הטייסת של מארסיי היו צבועים בצבע בזי כהה יותר וחלק על־מנת שיזוהו בנקל. מטוסו של מארסיי היה מסומן גם עתה בספרות בשישה ביוני הטייסת השלישית בפיקודו של מארסיי, לליווי מפציצי שטוקות ביר־חאכים. שישה מטוסים מן הטייסת השלישית כולל מארסיי, נועדו לטוס בליווי צמוד לשטוקות — תפקיד שבו היה שיעור האבידות רב במיוחד. ששת המטוסים המריאו וטסו בזוגות מכונסים, כשמארסיי מוביל. כאבור שתי דקות נפגשו עם כוח השטוקות. באותו זמן המריאו מגמבויט 40 ריקני לסיור אלים באזור ביר־חאכים. הם טסו במבנה של ארבע אצבעות Fingers מבנה ארבע־אצבעות בפנייה השטוקות טסו בגובה נמוך, של כ רגל, ומטוסי הליווי טסו מעליהם בזיגזגים, בגובה רב. בשעה במבנה הבריטי. הוא כינס את השטוקות ודאג לליווי מתאים. בשעה מארסיי שהשטוקות מובטחות עם ליווי של חמישה מטוסי־קרב, ונטש את הטייסת. הוא פנה ישר אל עבר המבנה הבריטי. ביצועיו של מטוס מטוסי אינו בדיוק נוח. הטייסת החמישית של חיל־האויר הדרום־אפריקני הבחינה במבנה הגרמני והסתערה לעברי מאחור. תקיפה עילית של מבנה לופברי: נסיקה — נפילה על כנף — צלילה מארסיי משך אף כלפי מעלה ונסק לעבר האנגלים. תחילה הבחינו האנגלים רק בשטוקות. משראו מטוסי שינו כיוון. מארסיי דלק אחריהם. גם טייסת הליווי, שהמתינה עד שיסיימו השטוקות את התקיפה, הצטרפה. מארסיי סגר בגובה 5,000 350 נמצאו במבנה "לופברי" סגור כ מזה. מארסיי צלל אל תוך המבנה בעוד פוטגן נשאר מלמעלה. במרחק של כ מהמבנה בחר קרבן ופנה לעברו; כ מהמטרה פתח באש. צרור קצר, ומארסיי שבר ונסק אל מעל למבנה הבריטי. עתה התפנה לבדוק את תוצאות הירי. טומאהוק אחד הסתחרר, חסר־שליטה, כלפי מטה כשהוא מושך אחריו שובל עשן. מארסיי ביצע נפילה על כנף וצלל אל תוך המבנה. גם הפעם פתח באש ממרחק של של מטוס נוסף נדלק, ועוד מטוס הסתחרר כלפי מטה. המבנה הבריטי החל צולל ומתכנס. בצלילתו השלישית של מארסיי לתוך המבנה כבר נמצא המבנה בגובה של מארסיי עקב אחרי המטוסים המסתובבים, בחר באחד, הפנה לעברו חרטום, משך קלות — וירה. הוא היה כה צמוד עד שבצלילה חלף דרך שובל העשן של קרבנו השלישי. הוא יצא מהצלילה כמעט בגובה פני הקרקע ומשך מחדש אל מעל ל״לופברי". כל אותה עת היה מטוסו של מארסיי המטוס הפעיל היחיד במרחב; פוטגן חיפה עליו בגובה רב יחסית של כ הצלילה, "נעמד" על כנף ימין וצלל מחדש אל תוך המבנה. הוא הגיע עד למרחק של כ- 100 התותחים לא פעלו. מיד מיהר ולחץ על הדק המקלעים. הצרור היה ארוך מן הרגיל לגביו, והוא חלף מבעד ענן של שברים שהתעופפו מקרבנו הרביעי. אפשר לקבל מושג על מהירותו של מארסיי מן העובדה כי ברגע שפגע בקרבנו הרביעי הלם הקרבן השלישי בקרקע, לאחר שנפל אומר שחלפו רק מארסיי חזר לי׳לופברי". המבנה של מטוסי התיישר בגובה המבנה. הוא תקף חזיתית, שבר בחוזקה ימינה ומצא עצמו בצידו של הקרבן החמישי. צרור קצר מן המקלע — והחלקה חריפה הצידה. מטוס לצלול כלפי הקרקע, כשהוא פגוע בצרור אחד מהמנוע ועד לתא הטייס. מארסיי משך את המוט אל תוך הבטן ופתח את המצערת. המטוס נזרק כלפי מעלה. השעה היתה מתחילת הקרב. מארסיי הפיל חמישה מטוסים תוך שש דקות בלא שיירה לעברו אפילו כדור אחד. הוא נסק, העיף מבט סביבו, וחדר אל תוך המבנה הבריטי המבולבל. בחר בקרבן חדש וצלל אל מרכז המבנה. התיישר בניצב לקרבנו, פתח באש, וחלף בגובה קטן מאוד מעל למטוס הפגוע. עתה נסק מארסיי לעבר פוטגן. הוא כבר עשה באויר למעלה משעה ורוב תחמושתו אזלה. חלפו הדרום־אפריקנים הפנו זנב וחזרו הביתה. למארסיי ולאנשיו לא נותר די דלק כדי לרדוף אחריהם. בתחקיר שנערך באותו יום, טענו הדרום־- אפריקנים כי הותקפו על־ידי כוח גרמני עדיף, אשר ביצע על המבנה שלהם יעף אחד, פגע בשישה מטוסים והסתלק. טייסים מאותו מבנה אישרו מידע זה גם בתחקירים שנערכו לאחר המלחמה. בדיקת התחמושת הראתה, שמארסיי ירה בסך־הכל עים מכל אחת ממכונות־היריה שלו. מארסיי לא השתמש אף פעם בכוונת בקרבות־אויר. הוא חישב ומצא, שאם יבצע פנייה קלה והרמת אף בכיוון הפוך לכיוון חרטום המטוס שבו נתכוון לפגוע, ויירה ברגע שבו ייעלם חרטום המטוס משדה־הר- איה שלו — יפגעו הכדורים במנוע ובתא- הטייס. הוא ניסה שיטה זו כמה וכמה פעמים, ונסתבר שהיא נכונה. הצלחתו של תרגיל זה אף מסבירה את פשר התוצאות המעולות שהשיג בצרורות קצרים כל־כך. שיטת התקיפה של מארסיי התבססה על הפתעה ומהירות. מטוס עויין יכול להגיע לטווח ירי מבלי שיתגלה, אך הפעלת התותחים מסגירה את נוכחותו. בתנאי הראות המצויינים של המדבר מסוכן מאוד להמר. אין לטייס עננים להסתתר בתוכם, והראות היא בלתי־מוגבלת. לכן, יש להפיל במטח הראשון, אפילו אם יש להתקרב לשם כך אל האוייב. מארסיי בנה את תורת־הל- חימה שלו מן היסוד, תוך התחשבות באילוצים המקומיים. השבירות החדות, המהירות והצלילות החדות היו תוצאה של התפיסה הכוללת, שעיקרה היה היראות כמה שפחות. הוא היה זאב בודד, וטען שבמהירויות הגדולות שבהן נערך קרב האויר אסור שיימצאו מטוסים רבים ביחד, מאחר שב- מקרה זה רבה הסכנה שיירו איש ברעהו או אפילו שיתנגשו באויר. הוא גרס פעולה בזוגות — מטוס אחד מחפה מעל למבנה והשני צולל לתוכו. ב הפיל מארסיי את המטוס ה זכה בעיטורים ובמטוס חדש. תחילה סירב להחליף את ה־ במסרשמיט החדש, אך ב פקודה נחרצת מקסרלינג, המפקד העליון של חיל־האויר הגרמני בזירת צפוףאפריקה. ב- 30 מיט החדש שלו יחד עם מטוסי נוספים לסיור אלים באזור אל־עלמיין. בדרכם חזרה, בשעה ממנוע מטוסו של מארסיי. תוך שניות התמלא תא־הטייס עשן. בעידוד חבריו המשיך מארסיי בטיסה כשלוש דקות נוספות עד שהגיעו אל מעל לשטח גרמני. אז הפך את המטוס וקפץ. המצנח לא נפתח, ומארסיי הוטח אל מייצב הכיוון. כשפגע בקרקע, כבר לא היה בחיים. 20 פוגות במעלה אדומים אריה גרנע קבוצת הפקודות של גדוד הצנחנים של אל"מ מרדכי גור, נערכה בבית פרטי בשכונת בית־הכרם בירושלים, ביום חמישה ביוני נכנסה לחדר ישישה, אמה של בעלת הבית. היא פרשה לעיניהם של החיילים המופתעים יריעת בד לבן, ששני פסים ומגן־דוד משור- טטים עליו בדיו. "הדגל הוא מאז, מתש״ח,״ אמרה, ״אני מבקשת שתניפו אותו על הכותל המערבי, כשתגיעו אליו..." השתררה דממה. ואז קם זמוש, אחד ממפקדי הפלוגות ונטל את הדגל. כעבור יומיים, בעשר בבוקר, הניפו אותו מעל הכותל, כשמפקד החטיבה מודיע בקשר: "הר־הבית בידי, אני חוזר: הר־הבית בידי." הצנחנים ביצעו את המלאכה. הם היו ראויים לכבוד ולתודה שהיו מנת חלקם. אך יש פרשה לא־ידועה בתוך הסיפור על כיבוש ירושלים: חלקו של חיל־האויר. כבר בשנת מבצעיות לסיוע בכיבוש יהודה ושומרון אלא שבגלל שיקולים שונים הוצבו תכניות הסיוע האוירי לפיקוד המרכז במקום השלישי בסולם העדיפויות. בבקעת־הירדן, התאספו בחמישה ביוני למעלה ממאה טאנקי 'פטון׳ )מחטיבה הירדנית(, כשקניה• מכוונים לישראל. כשה- תברר שהירדנים מצטרפים למלחמה בישראל השמידו מטוסינו את רוב המטוסים הירד- ניים על הקרקע, כפי שעשו בשדות־ התעופה המצריים והסוריים. "הפעולה המהירה הזו נתנה לנו שמים נקיים למשך כל זמן הלחימה," אומר עוזי נרקיס, אז אלוף פיקוד המרכז והיום מנהל מחלקת העליה של הסוכנות היהודית. "בשלב הבא התחיל הסיוע לפעולותינו טיפין־טיפין י, בתחילה — משהו בנוסח שתי ׳פוגות' לחיסול מכ״ם ירדני, סיוע טאקטי בקרב על גבעת המבתר. אחר־כך קיבלנו מסוקים לפינוי מהיר של נפגעים מחטיבה יומה הראשון של המלחמה על ירושלים דיווחה תצפית על טאנקים הנעים לעיר מכיוון יריחו. רציתי להימנע מהעברת מועד הסיוע האוירי לבוקר המחרת, משום שאז היה הקרב מתנהל מעל השיכונים שליד גבעת התחמושת, והיינו עלולים לפגוע גם במקומות הקדושים ובנציגויות הזרות שבי- רושלים." באותו לילה השמידו מטוסינו כשבעים מתוך מאה הטאנקים. "בבוקר היה השטח מכוסה בעשרות טנקים וכלי־רכב מסוגים שונים, שכולם ניטשו בידי יושביהם," נזכר עוזי נרקיס. "זו היתה תרומתו החשובה ביותר של חיל־ האויר לבטחונה ולשחרורה של ירושלים." הדים לאותו לילה אנו מוצאים ביומן חטיבת הצנחנים שכבשה את ירושלים: 23:59 — 5.6" "להרביץ" מעל מעלה־האדומים 05:30 — 6.6" מים בספרם "מלחמת ששת הימים" מביאים ראנדולף ווינסטון צ׳רצייל, בנו ונכדו של המנהיג הבריטי, מדברי דוד אלעזר ז״ל, אז — אלוף פיקוד הצפון: "הסיוע האוירי הצליח לחסום הרבה משעולים בהרים ולהגביל את תנועת־הירדנים בהם. כמו־כן השמידו המטוסים הישראליים את כלי־- הרכב הירכים' הירדניים, לרבות מובילי התחמושת." פעולתו המוחצת של חיל־האויר סללה, איפוא, את הדרך לכיבוש העיר והאיצה במאורעות. בידיו של מרדכי הוד, אז מפקד חיל־האויר והיום מנהל חברה, מצויה מעטפה של מלון "אמבסדור" במזרח־ ירושלים, הנושאת את חתימותיהם של משה דיין, של עזר וייצמן ושל עוזי נרקיס, מיום שלישי ה־ רק למחרת. לאחר הפעולה המוצלחת של חיל־האויר בלילה הראשון, חששו בפיקוד המרכז משא- רית חטיבת השריון הירדנית מהפיקוד לחטיבה ביומן הקרב, "חיל־האויר יפעל על השריון, העולה מיריחו." פעולה זו היתה מוצלחת כקודמתה, ועצרה כליל את הכוחות הירדני- ים. משך כל המלחמה ביצע חיל־האויר היש- ראלי למבואות ירושלים במטוסי ׳פוגה', ווטור, מיסטר, סופר־מיסטר ואוראגאן. הוא הש- מיד, לבד מן המוזכר למעלה, שיירות רבות, פוצץ מצבור תחמושת בואדי קלט ושיתק סוללות־תותחים ומרגמות באוגוסטה ויקטו- ריה, במר אליאס וברמת־רחל. במזרח פוצצו אנשינו גשרים, כדי למנוע הגעת תגבורת. "נדמה היה לי," סיפר מפקד טייסת פוגות, "שלפני תמונה הלקוחה מסרט קולנוע. שורות ארוכות של חיילים ופליטים נהרו לעבר הגשר המופצץ. בדיוק כפי שמסופר בתנ״ך: כל אחד ניסה למלט את נפשו במעברות הירדן." המאזן נטה ברורות לטובתנו, אלא שהיה בו גם צד אחר — המחיר באנשים ובמטוסים. מבנה הפוגות של שבתאי בן־אהרון תקף שיירת־רכב שנעה במעלה־האדומים. אש נ"מ נורתה לעברו מכיוון השיירה. הוא הצליח להנחית את מטוסו. מסוק, בחיפוי מטוסי מיראז', ניסה למצוא אותו ולחלצו, אך לא הצליח. אחר־כך נתברר שבן־אהרון ז״ל נשבה על־ידי הירדנים ונרצח. דן גבעון, איש אותה טייסת, יצא לתקוף סוללות מרגמות במוצב שליד מר אליאס. כבר ביעף הראשון נפגע מטוסו והוא נפצע. הוא צלל והתרסק. חיל־האויר הישראלי איבד שלושה מטוסים נוספים. כאשר עובר י', טייס ותיק, בצומת סבאסטיה שבשומרון, הוא אינו יכול שלא להיעצר ולהיזכר. טאנק ירדני חרוך מדגם 42" הטאנק "השתקע" בצומת בעקבות גיחתו החמישית של י' במלחמה. מספר יי: "בגיחה הראשונה השתתפתי בשיתוק סוללות נ"מ ליד יריחו. אחר־כך טסתי לעמאן, להפצצת שדות־התעופה. בדרך לשם הבחנתי בטא- נקים ירדניים מחטיבה חזרה. השריון הירדני היה היעד גם בגיחות הבאות: בציר שכס־רמאללה, בגיחה לעמק דותן )טאנקים בגינין ובטובאס; שם נשארתי לבדי, כשבן־זוגי צריך היה לשוב על עקבותיו( ובצומת סבאסטיה. אחר־כך השתתפתי בה- פצצת. גשר עבדאללה והצלחתי להרוס שתיים מחמש קורותיו העצומות. את הגיחה האחרונה ביצעתי עם מפקד הטייסת דאז לצומת נימרין." בקרבות שנסתיימו בשחרור ירושלים תרם חיל־האויר תרומה מכרעת. "חיל־האויר לא נלחם על חלקו בתהילה," מסביר מרדכי הוד, "כי יוקרתו היתה בשיאה. מעשיו של החיל דיברו בעד עצמם." 21 אוירהעולםבאףרהעולםבאוירהעולםבאףרהענלםבאו״רהעולםבאו אויר־אויר. ראדיוס הפעולה של ההרקולס ללא תדלוק לאחרונה השלימה חברת לוקהיד, בהצל- חה ניכרת, סידרה של ניסויי־טיסה במטוס 130-C C-130 SS נערכו בתנאי אקלים קשים ביותר, ותוצאו תיהם אישרו את הממצאים שנתקבלו בניס- ויים אחרים, אשר נערכו בבסיס הניסוי של לוקהיד בגיורג׳יה, ואת המדידות שנעשו במנהרת־רוח. עתה ניגשים למתיחת שני דגמי הרקולס למטוס החדש. חברת "לוקהיד" מבטיחה, שהמטוס החדש יוכל לבצע את כל התפקי- דים שמבצע מטוס ההרקולס הנוכחי, אך בצורה טובה יותר. סקר־שווקים צופה שוק ראשוני של כ קרוב ל־ עתה בשימוש ברחבי העולם. יוסףבודנסקי הרקולס ארון חברת "לוקהיד" עומדת להוציא לשוק דגם חדש של מטוסי הרקולס, שיכונה דגם זה הוא, למעשה, מתיחה ושיפור של ההרקולס הנוכחי, ובא למלא את החלל שנוצר בין ההרקולס הנוכחי לבין מטוסי ה- vanced Medium Stoc Transport) AMST- Ad החברה, יש במדינות המתפתחות דרישה למטוס־תובלה גדול, אולם אחדות מהן אינן מסוגלות לעמוד בדרישות ההפעלה המתו- חכמות של מטוסי במלחמת ווייטנאם הצליחו מטוסי הרקולס להמריא ממסלולים גרועים ובוציים, בעוד אשר דגמים אחדים של מטוסים משופרים לא עמדו במשימה זאת. בדגם החדש נוספו לאורך המטוס כן נוספה כנף מחוזקת בעלת עזרי־עילוי משופרים, שעיקרם מערכת־כנפונים בעלת חריצים כפולים ומחוללי־מערבולות לשליטה בגלגול על־ידי בקרת שכבת הגבול. מתכני הדגם החדש הגדילו בצורה משמעותית את מיתר הגה הכיוון, את שטח ההגה והמייצב ואת מיתר הגה הגובה. כמו־כן יורכב במטוס כךנחיתה חדש, אשר ישפר את יכולת הנחיתה שלו בשדות לא־מוכשרים בעזרת בלמים עשויים חומרים מורכבים, עמידים יותר בפני חיכוך וחימום. השליטה במטוס, ובמיוחד במהירויות נמוכות, תשופר באמצ- עות מערכות שליטה ובקרה אלקטרוניות. חיזוק הכנף יאפשר למטוס לשאת כ מטען נחיתה עם מטען של של משקל המטוס ב תפעול המטוס משדות־תעופה מרוצפים למשימות תובלה, כשהוא נושא מטען במש- קל במטוס יותקנו מנועים חדשים מסוג אליסון בשני אזורים: טבעת של וטבעת של אורך תא־המטען מ 16.25 בנפח של ייס תמוקם מערכת סטאנדארטית לתדלוק ״מיס לוס־אנג׳לס״ טסה שוב שלושים ושלוש שנים לאחר השתתפותה המרשימה במרוצי האויר הלאומיים, טסה "מיס לוס־אנג׳לס" שוב. ״מיס לוס־אנג׳לס" הוא אחד משני מטוסי המירוץ שתוכננו ונבנו על־ידי "בראון״ למרוצים של שנת מנוע בן עבורו על־ידי "מנסקו". המטוס הוטס על־ידי רוי מינור וזכה במקום השני כשהוא טס במהירות של לכבוד הכנס ה הניסיוניים הסניף הקליפורני של האגודה, והוטס לכי- נוס באושקוש, וויסקונסין. לאחר הכנס הוטס המטוס למוזיאון האגודה במדיסון, וויסקונסין. מיס לוס־אנג׳לס לפני המירוצים ב־ אלפא־ג׳ט — דגם לסיוע־קרקע אב־טיפוס מס׳ נמסר לידי חיל־האויר הגרמני בסוף אוגוסט 1977 וציוד הניהוג. מפקד חיל־האויר הגרמני הגנראל לימברג, אמר "זהו מטוס מעולה, המתאים באופן מושלם למתבקש ממטוס סיוע־קרבי." עד כה נשא אלפא־גיט סוגי החימוש אויר־אויר ואויר־קרקע שבר- שות חיל־האויר הגרמני, והוסב לתצורה הסטאנדרטית של סיוע צמוד. הציוד של המטוס כולל מערכת תצוגה עילית בעלת שני מישורי־הקרנה. כן מותקנת במטוס מערכת אינטגראלית הכוללת מערכת ניווט ומכ״ם דופלר, מחשב הפצצה ושיגור מיס לוס־אנג׳לס באושקוש י Mb 22 16.43 FT F-16B TWO-PLACE FIGHTER/TRAINER חימוש, מערכת למדידת ביצועי• ומערכות משובים המקשרים בין המערכות השונות. בדגם החדש שונה חרטום המטוס, והותקן בו גלגל־חרטום חדש בעל יכולת ספיגה חזקה יותר ויכולת הטייה. מערכת הבלמים שלו חזקה יותר, והוא מצוייד בוו־עצירה למקרי חירום. מערכות האויוניקה שלו מתוחכמות יותר, והוא מצוייד בתותח "מאוזר ובכיסא־מפלט חדש, שיהיה הכסא הסטאנ- דרטי בכל מטוסי העתיד של חיל־האויר הגרמני, כולל הטורנאדו. במהלך ניסויי הטיסה הגיע המטוס לספ- רות עומס שבין רגל. עם סיום הסידרה הנוכחית של ניסויי הטיסה, ולאחר הכנסת מספר שיפורים כתוצאה מהם, ייכנס דגם סיוע־הקרקע של מטוס האלפא־גיט לייצור שוטף. הדגם הזה נבנה רק על־ידי חברת "דורנייר" )להבדיל מדגם האימון, שהוא פרוייקט־משותף ל״דו- רנייר" ולחברת "דאסו־ברגיה" הצרפתית(. עד סוף העשור הבא יזמין חיל־האויר הגרמני עד השונים. המראת בכורה למטוס מטוס מטוס־הקרב לראשונה בראשית חודש אוגוסט ממתקן הניסויים של חברת "ג׳נראל דיינמיקס" בפורט־וורת טקסאס. במטוס מותקנת מער- כת ניהוג כפולה בעלת משככים מורכבים, שנועדו למנוע טעויות אנוש בטווח ובעוצמה גדולים יותר מאשר במטוס הקרב. כמו־כן מצוייד המטוס במערכת שלמה של מחשבי- חימוש למערכות־לחימה, כך שהוא בעל כושר קרבי מלא. הוספת המושב הנוסף והנפח שנדרש למיכשור הנוסף לא הפחיתו מביצועיו של המטוס. בשל היותו בעל כושר לחימה סומן המטוס F-16 B אימון והסבה למטוס־קרב(. בשלב הבא מתוכנן גם דגם נוסף של F-16 D ללוחמה אלקטרונית FT 20mm GUN F-16A SINGLE PLACE FIGHTER 23 באו״רר.עולםבאףרהעולםבאףרר.עולםבאףרהעולםבאףרהעולם יחידות אלקטרו־מאמטיות לשחרור פצצות יחידות אלקטרו־מאגנטיות לשחרור פצצות ולשחרור של פצצות, ללא צורך באספקה של כדורים פירוטכניים ומבלי להזדקק לאחזקה התכופה הנדרשת ביחידות שחרור המופעלות באמצעים כאלה. היחידות האלקטרו־מאגנטיות אינן מסוג- לות להפליט את המטען, מכיוון שהן מבוססות על שחרור באמצעות נפילה חופ- שית. משום כך מוגבל השימוש ביחידות אלו למטוסים בעלי מהירות נמוכה, כגון מסוקים ומטוסי־סיור ימיים, המשחררים את המטען במהירות נמוכה יחסית. הפיתוח והייצור של היחידות האלקטרו- מאגנטיות נעשה באנגליה על־ידי חברת Hunting Hivolt חדש של יחידות לסנפירים. מסוקי לינקס של הצי הבריטי משתמשים ביחידה מס׳ של טורפדות, מטעני עומק וטילי אויר־קרקע Sea Skua לעקרון מינימום שטח, ללא סנפירים MA Royal Ai EMRU N022 Mk 1 המרוחקים זה מזה כ־ מצויים במרחק החודרים לתוך שתי גומחות דומות בזיז שצורתו כצורת אוכף והמחובר אל טבעת המותקנת על המטען או בנויה בתוכו. קונוסים מהדקים קפיציים המצויים בתוך היחידה לוחצים על קצה הזיז, וממלאים את כל הרווח שנותר על־מנת לנעול היטב את הפצצה, מבלי להזדקק לסנפירים. היתרון העיקרי של מערכת זו בקלות הטעינה ובקשיחות החיבור של המטען: כמו־כן אין סכנה שייצוב־היתר יגרום נזק לטיל, או שהסנפירים יפריעו לכנפוני הטיל. יחידת בלתי־תלויה ומופעלת על־ידי Energy Actuator גם ביחידות שחרור אלקטרומאגנטיות אח רות המיוצרות על־ידי אותה חברה. יחידות אלו הן פיתוח ישיר של יחידות השחרור הקבלות )סולנואידית( הנמצאת בשימוש מאז 24 מטוסי לחיל־האויר האמריקני כבר במלחמת העולם השנייה הגיעו זרו- עות האויר האמריקניות למסקנה, שבכל תקיפה חייבים להשתתף מטוסים אחדים, שתפקידם יהיה לאכן את הכוח התוקף, לנווט בצורה מדוייקת יותר ולאפשר לוחמה אלקטרונית. עם התגברות הסכנה של טילי אויר־אויר ותותחים מונחי־מכ״ם, גבר הצורך במטוס לוחמה־אלקטרונית, שיוכל להתמודד במער- כי נ"מ ויהיה בעל יכולת־לחימה עצמאית. לצורך זה הוגדרה במלחמת וייטנאם הטאק- טיקה שכונתה מטוסי בית לות של טילי הובו. בתצורה זו מסוגל המטוס לשגר נשק מונחה־לייזר, ולהנחות פצצות של מטוסים- נושאים, אשר תשוגרנה לפי האיכון של קרן Wild Weasels הבעיה המרכזית בוויכוח על התפעול של מטוסים אלה בעתיד, היתה האם לשגר את המטוסים ככוח נפרד, בעל ביצועים נחותים — כלומר תוספת מכשור על־חשבון יכולת הביצוע — או ליצור גירסת מטוסים קיימים, אשר כושר ביצועיהם לא פחות, ולכן יוכלו לפעול ככוח־אחד יחד עם מטוסי־התקיפה הרגילים מסוגם. המזעור שהושג במכשירים אלקטרוניים רבים פתר חלק מן הבעיות, כאשר איפשר הכללת מכשירים רבים יותר בנפח נתון. הדיעה הרווחת היום היא, שיש להקים כוח מעורב של מטוסי לוחמה־אלקטרונית ומטוסי־תקיפה רגילים, שכולם בני אותו דגם ובעלי יכולת־ביצועים זהה. בהתאם לכך, החל חיל־האויר האמריקני בפיתוח שני סוגים של מטוסי F-4G צועיו זהים לאלה של מטוס הסטאנדרטי. מטוס זה יישא מערכות לגילוי, איתור והתבייתות על מערכות של מכ״ם עויין, ויהיה מסוגל לשגר חימוש לעבר אותן מטרות. איתור המטרות ייעשה באמצעים אלקטרוניים )מכ״ם( או אלקטרו־אופטיים )לייזר או אינפרא־אדום(. דגם אחר של ללוחמה־אלקטרונית אך לא יוכל לשגר חימוש. נוסף על היותם משבשי מכ״ם, יוכלו מטוסים אלה להתביית על מטרות ולשמש מנחים לנשק "חכם", שישוגר ממטוסיכדנוש- אים ויתביית על הקרן המשוגרת מן המטוס המנחה. דגם משוכלל יותר הוא עתה "השועל החשמלי והמיועד למלא — נוסף על כל התפקידים שנמנו לעיל — גם תפקיד של משבש פעיל TJS) תקיפות נוספות פרט לתקיפה שבה הוא משתתף. הוא יוכל לשמש כמטוס לוחמה- אלקטרונית בלבד, כשהוא ממסך את הגזרה שנועדה לפעולה של מטוסים אחרים, או כמוביל ומנווט תקיפות קונוונציונאליות רבות־ היקף. הכנסות מטוסים כאלה לשימוש פותחת עידן חדש בתקיפות הקרקע ובהפצצות הסטראטגו־טאקטיות. לראשונה ניתן יהיה להרכיב כוח, שבו יהוו מטוסי חלק אינטגראלי של הכוח התוקף. כך יוכל כוח תוקף להתמודד באופן עצמאי עם כל המכשולים העומדים בדרכו אל המטרה, מבלי להזדקק לעזרה חיצונית. EF-111A F-105G עולםהסוב״סיבאוירהעולםהסוב״ס״באוירה דגם חדש למטוס לאחרונה פורסמו במערב צילומים ראשו- נים וידיעות על דגם חדש של מטוס־קרב סוחוי FLAG שהיו בעלי כנף דלתה ואילו כנף בעלת זווית משתנה. מומחים טוענים שהכנף החדשה היא בלתי־רגילה, מאחר ששפת ההתקפה מקבילה לשפת הזרימה דווקא באזור הקריטי של החיבור בין שתי זוויות המשיכה לאחור. במקום זה מותקנות "גדרות", וגם הן בזוויות בלתי־מקובלות. החימוש של טילי אויר־אייר הנישא מת!ות לגוף. למטוס אין מערכת תצוגה עילית, אלא כוונת קונוונציונאלית, ומותקן בו מכ״ם חדש כדי לתפעל את טילי אויר־אויר. המטוס משמש ליירוט הגנתי והוא מונחה •יל־ידי בקרת קרקע צמודה. דגם חדש של מסוק־תקיפה HIND D) בתמרוני האביב, שנערכו באוקראינה, הו פיע לראשונה דגם חדש ומשוכלל יותר של מסוק התקיפה בנאט״ו הדגם החדש מציג גישה בשלה יותר לבעיית מסוק־התקיפה, והשינוי החשוב ביותר בו הוא השינוי בצורת תא־הטייס. במקום חופה עגולה ואחידה, שבתוכה יושבים טייס אחד ותותחן/מפעיל מערכות. פירוש הדבר שינוי בתפקיד נושא־גייסות בעל יכולת לחימה, למסוק־ת- קיפה בעל יכולת לשאת חולייה לוחמת. שינוי בולט נוסף שאינו אופייני רק למסוק HIND D שמאל של מוט־הזנב. הדבר נעשה כדי לפתור בעיות של מומנט פיתול חריף שנתגלו במוט־הזנב. בצד ימין של החופה הקדמית הופיע "מוט" אשר תפקידו עדיין אינו מוחוור במערב. מתחת לחרטום המסוק נראה בבירור תותח וקצב אש מוגבר. סביבו מצויים שני מארזים קטנים ומארז מרכזי גדול עבור מערכת לראייה ולניווט בכל מזג־אויר ובכל שעה, כולל מערכת אינפרה־אדום לראייה קדימה, טלוויזיה לאור מועט וכוונות )כוונת־לייזרז(. בגלל הכנסת המערכות הנוספות נתעורר הצורך בהארכת גלגל־החרטום של המסוק, וגלגל זה אינו מתכנס לחלוטין אל תוך הבית שלו. החימוש של המסוק הוא חימוש "סטאנדארטי": ארבעה מתלים )שניים על כל כנף( עבור כוורות של מ"מ, וארבעה מתלים עבור טילי נ״ט בלתי־ידועים. מעל למתלה השמאלי הפנימי נראית כוונת־עוקבת, הכוללת — כפי הנראה — מערכת עקיפה אינפרה־אדומה או מערכת סימון לייזר. אם מדובר בטילי הנ״ט הרוסיים המוכרים היום, סביר להניח שזו מערכת אינפרה־אדומה; אולם מצורת המא- רז, ועקב העובדה שלמעשה סוג הטיל אינו ידוע, מסתמנת האפשרות שזו כוונת־לייזר המתאימה לטילים מסוג"ירה ושכח". פרסום הצילומים מוכיח, שהרוסים הכני- סו מסוקים אלה לשימוש מבצעי, וכי 'הם נמצאים כבר, למעשה, בשירות במספרים "סבירים".)1 /ו״רהעולםהסוב״סיבאוירהענלםהסוב״ס״באו״רהעולםהסוב״ס״באו טיל אויריאויר חדש לאחרונה נודעו במערב פרטים על טיל אויר-אויר סובייטי שהיה למבצעי כבר בתחילת את הכינוי סיפון נושאת-המטוסים "קייב". בשרטוט נראית מערכת הכנפונים שלו, שממנה ניתן להסיק כי הטיל מיועד לקרבות-אויר בטווחים קצרים ובתמרונים חריפים. הכנפונים הקבועים בחרטום נועדו ליישר את הזרימה הבאה אל הכנפונים המשולשים, המהווים את הגאי הטיל, ומאפשרים פניות חדות יותר ללא סכנת הזדקרות. החרטום הכהה מצביע על כך, שהטיל מונחה על־ידי גלאי אינפרה־אדום. הטווח המירבי של הטיל הוא שבעה קילומטרים, אולם יש במערב עדויות לכך שקיים דגם משופר, בעל הנחיית מכ״ם, שלו טווח של הטיל מותקן במטוסי הייקייב", וכמו־כן בדגמים חדשים של מטוסי MIG-21 ATOLL השוואה של טילי אפיד וסיידוויינדר אפיד טווח משקל אורן קוטי ז ק"מ מטוס חדש למובלת־סער סיידוויינדר SIDEWINDER) טווח משקל אורך 10 אף כי אב־חטיפוס שלו כבר הוצג בסלון האוירי בלה־בורגיה, לא ידועים עדיין פרטים רבים על הדגמים הצבאי והאזרחי של מטוס Ar. -}?. ש: דגמי המטוס, בצירוף פרטים רשמיים על הדגם האזרחי. An-32 משפחת מטוסי התובלה אנטונוב An-26n הצבאית של טעינה ואפשרות הצנחה(. השינויים העיק- ריים בתצורה האוירודינמית הם: הגבהת הגה הכיוון, הוספת כנפונים מחורצים קבועים לשפת ההתקפה של הגה הגובה, ושינוי קצות הכנפיים על־ידי הגדלת המיתר ויצירת שן־משור. כמו־כן שוכללה מערכת המדפים — מאזנות ועזרי העילוי )בעיקר מחוללי מערבולות וחריצים על הכנף(. השינוי הבולט ביותר הוא השימוש במנו- עים קונוונציונאליים בעלי ביצועים משופרים בתנאים של אקלים קשה. נראה, כי בשלב זה יש למטוס עודף כוח. המטוס מסוגל, כפי הנראה, להמריא ממסלול משובש באורך של 3,000 צוות בן חמישה אנשים, והוא מסוגל לשאת 39 בתוספת צוות רפואי מטוסי סיור רוסיים מעל ליס-התיבון מאז תחילת חודש יוני מפעיל חיל־האויר הסובייטי טייסת של מטוסי־סיור ימיים מעל לים־התיכון. הטייסת מפעילה מטוסי TU-22 מטוסים אלה זהים לדגם החדיש ביותר הנמצא בידי להיעדר הצינור המשמש לתדלוק באויר. בטייסת חיל־האויר הלובי עוקבה־בן־נאפי, לשעבר בסיס חיל־האויר האמריקני ווילוס, והם צבועים בצבעי חיל־האויר הלובי. הטייסת מוצבת בשטח מיוחד בבסיס, הנשלט רק על־ידי הסובייטים. מטוס בעל כושר צילום וביון אלקטרוני. במקום תא־פצצות מצוייד המטוס במערכת־צילום בת שש מצלמות ובמספר גלאים אופטיים. בחרטום המטוס לוח דו־אלקטרי גדול )המשטח הלבן(, המשמש כיסוי למכשור הביון האלקטרוני של תא־החימוש מותקן מכשור המאפשר השלכת קאפסולות של ציוד־ביון לקרקעית הים )ובעת הצורך גם חימוש ימיי( העמדת הבסיסים בלוב לרשות הסובייטים והפעלת ענלםהסובי״סיבאו״רהעולםהסוב״ם״באוירה הציוד המתוחכם פותחים שלב חדש במלח- מת הביון מזרח־מערב מעל ליס־התיכון. מסוק חדש ללוחמה גגד צוללות HAZE A) אויריית הצי הסובייטי הכניסה לשימוש מסוק חדש ללוחמה נגד־צוללות, המסומן Mil Mi-14 המסוק החדש מזכיר בצורתו את המסוק HIP) Mil-8 גירסה משופרת שלו. המנועים, מערכות ההיגוי והרוטורים של אלה של שונו. בהתאם למדיניות התכנון החדשה, הועבר רוטור הזנב לצד שמאל של הגוף )ולא בצד ימין כמו במסוק שהוא אב־הטיפוס למסוק המסוק החדש מצוייד במטול ראקטות ופצצות־עומק בחלקו האחורי של הגוף, במתקן מכ״ם סורק )לא ידוע אם יש למסוק יכולת התבייתות( מתחת לחרטום, ובמשדר- מקלט סונאר אוירודינמי תלוי מתחת לזנב המסוק. למסוק על המים. משום כך, יש לגוף צורה אמפיבית ומארזי הגלגלים בצידי הגוף נאטמים ומשמ- שים גם כמצופים מייצבים. phpbc B רפה אלקטרוELECTRONICS LTD. 81• m 0m Ifeal Rockwell international I -I I ® ^ ־ ־ COLLINS RADIO GROUP מחלקת מערכות ומכשור : דיזנגוף טלפמי 27 ס אהרן לפידות היה יום חם מאוד. השמש עמדה גבוה בשמים נקיים שצבעם תבלת־פלדה, והיבתה בבל עוזה. בתוך חדר המסורת של בית־הספר לטיסה עמדה קרירות נעימה. הקירות עטורי התמונות, הדגלונים, התעודות והסמלים שימשו רקע נאות לשיחה שקלחה — תחילה באיטיות ואחר־בן בשטף הולך וגואה. מסוימת, החיל בוחן ובוחר את האנשים שיהיו בקורס. המסלול של החברה הבאים מהיכן שאול: שאני בא זה לעשות משהו טוב, ומועיל בצבא. שמעתי מטייסים ומחברים שטיס זה דבר מעניין וחיובי. באתי במטרה לנסות להצליח, אבל גם עם אופציות שאם לא אצליח — אלך למקום אחר. אבל למקום שבו ארגיש שאני עושה משהו. בכל שלב היתה לי מטרה לעבור מן אהוד: השלב הספציפי בו אני נמצא לשלב שמעליו. תחילה הבחינות, אחר־כך השלבים השונים בקורס. במרוצת הזמן התחזקה גם השאיפה להיות טייס. כל שלב היה לגבי אתגר שרציתי לעבור אותו מבחינה אישית. אתה שומע מאנשים ברחוב, מחברים, יוסי: שזה מעניין וכדאי, וזה הופך אצלך לאתגר. מה שאתה מוצא בקורס שונה מן התמונה המצטיירת בחוץ — אבל האתגר נשאר. — את אף אחד לא דחפו ההורים לטיס? לאף אחד אמא לא אמרה: הבן שלי לא יהיה רופא ולא יהיה מהנדס, הוא יהיה טייס? לא, להיפך. לא כל־כך מעודדים בבית. דני: יש לפחות אחד שהדיח עצמו מהקורס בגלל ההורים. ההורים יצרו בבית אוירה כזאת, שהוא נאלץ להדיח. יודעים, אפעס, שטיס זה דבר מסוכן. שאול: אז האידישע מאמע דואגת שהבן יהיה על הקרקע, או שמאקסימום יטוס לאט ונמוך... ידוע גם שזו התחייבות לכל החיים, נועם: וההורים לא מוכנים שהבן יתחייב בשלב כל־כך מוקדם. — באיזו מידה התממשו הציפיות שלכם מקורס־הטיס לנוכח המציאות בהתייחס לקשיי הלימודים, לרמת האימונים וכדומה. מצאתם פחות או יותר ממה שציפיתם למצוא? ציפינו למשהו יותר קשה. למי שבא יואב: ממגמה ריאלית אין קשיים בלימודים. בחוץ אתה מצפה למשהו קשה במיוחד, וזה לא כך. אי־אפשר לומר שאוכזבנו, נאמר שהופתענו לטובה. לא כל־כך ידעתי מה מחכה לי פה, יוגל: אבל השלבים "הלימודיים" היו קלים יח- סית. הבעיה היתה בשלב האימונים הגופ- ניים, שהיו קשים מאוד. הקושי היה פיסי; פשוט לא ציפיתי למאמץ מסוג זה בקורס־- טיס. אצלי היה המצב הפוך בדיוק. באתי עזרא: לכאן כמעט בלי רקע בלימודים, כך שהשלב הלימודי היה דווקא הקשה ביותר. לעומת זאת, בשלב האימונים הפיסיים התגברתי די בקלות, מה עוד שבאתי לכאן מהנח״ל, אז זה בכלל היה נחמד. המשוחחים: נועם, יואב, יובל, רוני, עזרא, אהוד, שאול, דני, יוסי ועמי. ממוצע הגילים מחיפה ועד באר־שבע — קיבוץ, עיר או מושבה. בקיצור — אנשים כמוני וכמוך, אבל בהבדל קטן אחד: כולם פרחי־טיס בשלבים שונים של הקורס, מן המוקדמים ביותר ועד השלב האחרון. ובאפלולית הקרירה של חדר המסורת באותו אחר־צהריים לוהט של קיץ, הסכימו לגלות טפח מן העובר עליהם בקורס. בעיות ודעות, נקודות־אור ונקודות פחות מוארות, בגילוי לב, ללא כחל וסרק. תודה מיוחדת נתונה לקצין החינוך של בית־הספר, סרן אורי, שאיפשר את קיום השיחה והחזיר אותה לפסים הנכונים כאשר גלשה רחוק מדי. — השאלה הראשונה שלי אליכם היא: מה בעצם הביא אתכם לקורס? האם כשהייתם ילדים אמרתם 'כשאגדל אהיה טייס? לא. אמרנו : כשנהיה טייסים — נהיה רוני: גדולים! ברצינות, אני תמיד רציתי להגיע לקורס, אבל האמת היא שזה לא כל־כך תלוי ברצון האישי של כל אחד. יש פרוצדורה הבעייה היתה עם עבודות המינהלה שאול: — עבודות מטבח, רס״ר וכדומה. לא נראה לך שאת זה בדיוק באת לעשות, באת להיות בקורס־טיס. אבל אלה דברים קטנים, וזה עובר. בעיקרון — ידעתי מה שקורה. שמעתי מחברים הרבה סיפורים והכרתי את הקורס. כמו שאמרו פה: יש אתגרים, רגעים קשים, כל מיני דברים שאתה לא יודע אם תעבור, ואחרי שאתה עובר — שתי טפיחות על הכתף. כשבאתי הנה ציפיתי שלא אהיה פה אהוד: . רבים בצבא הם חסרי־אונים נגד הדבר , 'פיון הזה. חייל בשריון, למשל, קל לו להרגיש כמו . אבל כאן מקום קטן ולא המוני; , 'פיון חיכיתי שלכל אחד תהיה הדרכה אינדיבי- דואלית, שיתייחסו בהבנה אל כל אחד ויעזרו לו להגיע כמה שיותר טוב אל טקס סיום הקורס והענקת הכנפיים. מוטיבאציה היא דבר מאוד חשוב בקורס כזה, משום שאי־- אפשר להכריח מישהו לטוס טוב. אתה יכול להכריח חייל לרוץ מהר, אבל אתה לא יכול להכריח אותו לטוס טוב. ציפיתי שלא יתייחסו אלי כמו אל 'פיון', וכאן משהו התפספס. אתה יכול לצפות, אבל לא לדרוש. עמי: נכון. אבל לא ציפיתי לכך שבקורס אהוד: טיס יחייבו אותי לעשות משהו באמצעות ההסבר: "נפלה החלטה." אנחנו ציפינו למצוא מערכת משומנת רוני: לגמרי מבחינת סגל ושיטות הדרכה, ומב- חינת סגל ושיטות פיקוד. במישור ההדרכה אפשר לומר שאפילו הופתענו לטובה. הה- דרכה היא אישית, מתרכזים באדם הבודד, כמו שצריך להיות. לעומת זאת, אוכזבנו קצת מן הפיקוד. אין לדעתי התחשבות מספקת בהרגשת היחיד, ובאוירת הקורס הקובעת הרבה מבחינה מקצועית. עם אוירה טובה תהיה מוטיבאציה גבוהה — רמת הביצוע תהיה גבוהה. אחד הדברים החשובים ביותר בבית־הספר הוא הרגשת השייכות. אם האנשים מתאכזבים מבית־הספר — הם מאבדים את הרגשת השייכות, וזה מוריד הרבה מן המוטיבאציה שלהם ומרמת הבי- צוע. אפילו אם החלטות הפיקוד נכונות מבחינה אובייקטיבית, הן מאבדות מערכן אם הן גורמות לאוירה לא־טובה. ואני לא מתכוון לפקודות־קבע, הקיימות בבית־הספר מימיס־ימימה. אני מתכוון ל׳שליפות' של מפקדים, שאפילו הן נכונות מבחינתם, שכרן יוצא בהפסדן. למעשה, כשהתגייסתי לא ידעתי שוס עמי: דבר על קורס־טיס, כך שלא היו לי ציפיות מיוחדות ממנו. היו לי ציפיות כלליות לגבי הצבא, אבל לא ספציפיות לקורס. בסך־הכל אני חייב להגיד שהמאזן שלי הוא חיובי מאוד. קודס־כל משום שיש לך חברים אחרים, ואתה משווה את מה שאתה עושה למה שהם עושים. הדרישות והציפיות של כל אחד מן הצבא תלויות בבגרותו ובנכונות שלו לקבל על עצמו את העול. למה יכול לצפות חניך שנכנס לקורס־טיס? שיתייחסו אליו יפה? שההדרכה תהיה בסדר? שהפיקוד יתחשב בו? אי־אפשר לצפות לדברים ספצי- פיים. לפעמים אתה מרגיש מקופח, ואז זה תלוי בך. ביכולתך להבין שצבא זו מערכת גדולה, שאינה יכולה לפעול רק על־פי השיקולים שלך, או לייקטר" כל היום על שאתה, אישית, מקופח. אני חושב, שמבחינת ההדרכה החניך מקבל פה את המאקסימום. זו מסקנה, שהגעת אליה עכשיו, או שהיו שלבים בקורס בהם חשבת גם אתה כמו אהוד או רוני! זו מסקנה שהלכה ונתגבשה במשך כל עמי: הקורס. מדובר פה באנשים חיים. תמיד יהיו טובים יותר וטובים פחות, ותמיד - מקרים ספציפיי לא כל־כך נעימים. אבל ההדרכה כאן במבט כולל היא מעולה ומאקסימלית. כחניך לפעמים קצת קשה להבין החלטות של מפקדים. אני עצמי עודני חניך וצעיר. אבל עכשיו, בסוף הקורס, אני מנסה לבחון את לאמנסה, הנושא בגישה קצת יותר בוגרת. אומר שאני מבין אותם היום, לא אומר שכל ההחלטות היו טובות. אבל המפקדים הם , אנשים מבוגרים, בעלי ניסיון, וכל הישליפות שלהם היו מחוייבות המציאות. אתה לא יכול לדרוש שהכל יהיה מתוכנן מראש. יש פה מאקסימום של תכנון, אבל יש גם צורך באלתורים. והאלתורים נעשים על־סמך הני- סיון האישי של המפקדים ועל סמך מירב ההתחשבות בכל הגורמים. מצד החניכים צריכות להיות פחות דרישות ויתר נכונות לבצע את ההוראות. כשאמרתי׳ נכונות או מוטיבאציה, לא רוני: התכוונתי שאין מבצעים הוראות. אם יורדת הוראה — מבצעים אותה. השאלה היא מה להוראות שמעבר הנכונות לבצע דברים ולדרישות בית־הספר. כדי לקבל את הנכונות הזאת, צריך ליצור בקורס אוירה טובה והרגשת שייכות. הבה נראה איך בונים שייכות או עמי: רוח־לחימה ביחידה, הדבר הגורם לאנשים להרגיש שהם עושים משהו. בצנחנים, למשל, כשאתה עושה להם מסעות ומעמיד בפניהם לחצים ואילוצים חיצוניים... הם אינם חושבים אף לרגע שהם שאול: מקופחים. נכון. עמי: כי לקראת זה הס הלכו, אתה מבין? אהוד: נכון. ולקראת מה אתה הלכת? שיהיה עמי: לך טוב? שיתחשבו בך? כאן המצב שונה. כדי שחניך יגיע לרמה הגבוהה ביותר יש לספק לו תנאים מתאימים. לתת לו לאכול, לבדוק אותו, לשמור עליו. כמו שאומר מפקד חיל־האויר: לפנק אותו! כאן אתה מפתח את עצמך. זו הבעיה של המערכת, שהיא לא יכולה ליצור רוח־לחימה בעזרת לחצים ואילוצים חיצוניים. - לעניין אחר לגמרי. אמר לי פעם פרח־טיס: מחייבים אותנו בקורס לא להיות . מהי הא- , צנועים. בבחינת 'הטובים לטיס מת: הטובים לטיס או המתאימים לטיס? אני לא יכול להימנע מעריכת השוו- יואב: אות, כיוון שהייתי בחיל אחר לפני שבאתי לקורס. אז לדעתי החניך בקורס־טיס מפונק מאוד. מפריע לי קצת שמעודדים את הנושא הזה מצד המפקדה, ויוצרים אוירה כזאת בקורס. לפני שהגעתי לקורס אמרו לי שכל פרחי־הטיס הם שחצניים. אז ביטלתי זאת בטענה שזו אוירה שהאזרחים יוצרים בקשר לקורס־טיס. אבל נראה לי שהיכן שהוא האשמה היא בבית הספר, וזה אינו נראה לי. בשל כך מתעכרים היחסים בין אנשי צוות־הקרקע לבין החניכים. יואב צודק בזה שכאשר פרח־טיס מגיע עמי: 2» לכאן הוא נעשה מפונק, משו• שהוא חושב עצמו למיוחד. מותר לו, כמובן, לחשוב כך, אבל אסור לו לבטא את זה. והרבה חניכים שוגים בנושא זה זמן רב. חניכים יותר מבוגרים רוכשים יתר סבלנות ולומדים להשקיט את היירוח" שמסתובבת סביבם. הקבוצה הנמצאת כאן, קבוצת פרחי- רוני: טיס, היא לאו־דווקא הקבוצה בהא הידיעה מבחינת רמה. אומנם הרמה האנושית גבוהה, אבל ישנם רבים ברמה גבוהה לא־פחות, ואולי יותר, שלא הגיעו כלל לקורס, או שהגיעו ונפלטו — פשוט מפני שאינם מוכשרים להטיס מטוס. וזה לא חיסרון כל־כך גדול. מצד שני, אתה לא יכול להתכחש יוסי: לעובדה שקבוצה זו היא קבוצה נבחרת וממויינת במשך כל הזמן. חניך הנמצא זמן ממושך בקורס לא רק שהוא יודע לטוס אלא אף עבר מספר גדול של מיונים. מעריכים אותו יותר, סומכים עליו יותר. וזה יוצר אצלו הרגשת התנשאות, שהמפקדה'מעודדת, ולא רק המפקדה. לא מכבר השתתפנו, למשל, בסדרת חינוך. במשך כל הסדרה דאגו להזכיר לנו "אתם פרחי־טיס, אתם צריכים להיות יותר טובים!" יש רמת ציפיות גבוהה מאוד מצד הציבור. ההרגשה הזו, שאתה מיוחד, חשובה דני: מאוד. הטיסה עצמה אינה תענוג גדול כל־כך. אתה יושב בתא הטייס ומזיע, עובד קשה, חושש להיות מודח ולא נהנה כלל. בשלבים הראשונים של הקורס חסרה רוני: קצת באמת ההנאה מן הטיסה. זה לא תענוג לשבת לחוץ בתא־הטייס בטיסות הדרכה. אבל לאחר־מכן, ככל שאתה לומד להכיר יותר את המטוס, ככל שאתה שולט בו טוב יותר - אתה נהנה יותר. : זה שוב סממן של פינוק פרח־טיס. אתה עמי בא לכאן לעשות כיף? אתה חושב שחייל בגולני נהנה באימונים! האמת היא, שלאחר תקופה מסויימת הטיסה 'נכנסת לדם' ואי־אפשר בלעדיה. המטוס הוא בכל זאת דבר שזז, וזז מהר. ישנם, כמובן, אנשים שבשבילם כל טיסה היא חגיגה, ושום דבר — לא עבודות מטבח, לא עבודות רס״ר, לא שיעורי מאתימטיקה ולא אני־לא־יודע־מה - יהיו מחיר גבוה מדי עבור הזכות לטוס. אבל אתה לא יכול לדרוש "לקרוע את כל השמים" כבר מן השלב הראשון. חכה. ההנאה תבוא עם הזמן. האם אתם עצמכם בסדרי העליתם טענות בקשר לפיקוד, להדרכה, לטיס, לאוירה... אתם חושבים שאתם נותנים את המאקסימום? אם לא תיתן את המאקסימום תעוף אהוד: מכאן מהר מאוד. אתה מבין, המטרה המוצהרת של חיל־האויר היא להפוך אותך לטייס טוב. אם יש אדם היכול לשים 'פס' על בית־הספר ובכל זאת להצליח בו, חבל שאי־אפשר לנצל אותו עד הסוף. אבל תשעים אחוז מן האנשים כאן חייבים 'לחרוק שיניים' כדי לעבור משלב לשלב — ואם לא יתנו את המאקסימום, ינשרו מהר מאוד. זה פשוט עד כדי־כך. - מה עם האפשרות שאי־פעם תצטרכו לממש את הידע שרכשתם! האם מפחיד אתכם הסיכוי להילחם! לא שאני רוצה מלחמה. אני די רחוק שאול: מזה. אבל אחד הרגעי• שאתה מרגיש שאתה עושה בו משהו — זה במלחמה. אני מרגיש שאני מתכונן למשהו. לקראת הרגע הזה מכינים אותך. בונים עמי: אותך כדי להילחם — ואתה מחכה לזה — בפירוש כך. אנחנו מרגישים כאן כמו קבוצת שאול: כדורגל, שמצפה לה משחק, וכל הזמן מאמנים אותה לקראת המשחק הזה. אנחנו לא מקווים שתהיה מלחמה, אבל מצפים לה. אני מחכה למלחמה, כי לזה מייעדים עמי: אותי כאן. אין להשתעשע כאן באשליות. אני ארצה לטוס כל החיים שלי, לעשות אוירובא- טיקה ולהשתובב באויר. אבל אני מחכה לאותו דבר שאליו מייעדים אותי. וזה מה שחיל־האויר עושה — מכשיר לוחמים. אלה היושבים פה הם שיעשו את המלחמה הבאה. אינני מחכה בכליון עיניי• אבל אני מחכה. אני הייתי מעדיף לחכות לרגע שבו שאול: יגידו — מפרקים את הצבא, אין עוד מלחמות. אבל, לצערי, המצב היום הוא דווקא כמו שתיאר אותו עמי. אני רוצה שיידעו שהרבה חבריה פה סולדים אפילו מביטויים קיצוניים נגד הערבים, ישנם הרבה חבריה הקרובים לפאציפיזם ממש, והיו מעדיפים שלא יהיו מלחמות. הם לא יסרבו לפקודה להילחם, זה לא. אבל בעיקרון — היו מעדיפים שלום. — האם יש לכם איזושהי הרגשת שליחות? משהו שיוציא עבורכם את הציונות מתוך המרכאות׳ לא. בשבילי היתה הציונות תמיד יואב: במרכאות. לפני שהתגייסתי, כשהגעתי לקו- רס, וגם עכשיו. לי תמיד היתה הרגשת שייכות למדינה. רוני: ואני חייב לציין שהיא די התחזקה. אני לא יודע אם בגלל קורס־הטיס, או בגלל הצבא בכלל. אבל היא התחזקה. אני נמצא כאן משתי סיבות: אחת עמי: אגואיסטית — אני שובב ופרחח ואוהב להטיס מטוס, ושנייה ריאליסטית — היום אין לך ברירה, אלא ללחו• את המלחמה שלך. קורס־הטיס הוא לא שליחות מיוח- שאול: דת. אני חלק מכל אלה היושבים בארץ הזאת, ויכול להיות שזו השליחות האמיתית — לשבת בארץ וליצור לכל היהדות גב. לא משנה אם אתה טייס, או בסיירת, או בפאלחה בעמק־יזרעאל. העיקר שתעשה את התפקיד שלך כמו שצריך, שיהיה איכפת לך מהמדינה. זו לדעתי הציונות האמיתית — ובגלל זה אני כאן. בגלל שאיכפת לי מהמדינה. 30 מצילה בכחול תרצה שקדי מי אומר שתפקידים טכניים נועדו לגברים בלבדז מי שסבור כך, יכול לרדת לטייסת ולראות כי את התפקיד של איש ציוד בטיחות והצלה ממלאה חיילת בשם F-15 מטוסי שיין. ״העברית שלי לא רעה,״ קיבלה שרון את פני במועדון הטייסת. ״אני בסך־הכל ארבע שגים בארץ ועוד מרגישים אצלי את המבטא האמריקני. הגעתי ארצה עם קבוצת ׳יהודה־הצעיר/ והלכנו לקיבוץ עין־הרוד. אני אוהבת את הקיבוץ הזה ואת האנשים שם, אבל נאלצתי לעזוב את הקיבוץ, כי לא אישרו לי לחתום עוד שנח בקבע. למעשה, אני עדיין שייכת למקום ובשבילי עיו־חרוד זה כמו בית.״ אמרו לי: ״את תקפלי מצנחים״ "את שואלת איך הגעתי למקצוע הזה. טוב, נתחיל את הסיפור מן ההתחלה. רציתי ללכת לקורס מש״קיות ח״ן, אבל כשהתגייס- תי לא היה קורס כזה. שאלו אותי מה אני רוצה, וביקשתי להיות בחיל־האויר, אולי משום שרציתי להיות בכחול. "כשהגעתי לחיל־האויר, שלחו אותי לקו- רס ציוד בטיחות והצלה. את חושבת, שידעתי מה זה? אני זוכרת, שאפילו קצת קיטרתי, כשבאו וסיפרו לי שאקפל מצנחים עד סוף השירות שלי. לא ראיתי בזה ייעוד, אבל הייתי חייבת להיות טובה ולהצליח במבח- נים, כי אחרת לא יוצאים בשבת הביתה. לא היו לי יותר מדי ברירות, ובאמת, עברתי את • כל המבחנים בהצטיינות. "אחרי הקורס הגעתי לבסיס. בהתחלה עבדתי בקיפול־מצנחים במשך חודש, ואחר כך עברתי לטייסת טובה מאוד. אהבתי את הטייסת הזאת. היו בה אנשים נפלאים ומפקד טייסת חברהימן — הייתי ממש מרוצה שם. "יום אחד, באמצע החזרות למסיבת פורים אצלנו בכנף, נקראתי לראיון אצל קצינת ח״ן חילית. היא הציעה לי לצאת לחו״ל, להשתלמות במקצוע, ולחתום לשלוש שנים. תחילה צחקתי: ימה, לחתום לשלוש שנים — זה המון בשבילי!' "אחר־כך קיצרו את התקופה לשנה ושמו- נה חודשים. למה דווקא בחרו אותי מכל הבנות שעבדו בציוד בטחון והצלה? כי ידעתי את השפה וגם את המקצוע, ואני מכירה היטב את סגנון החיים האמריקני." האמריקנים הישראלים הפתיעו את "בקיץ הלכו ללמוד אנגלית ואני הלכתי הביתה לבקר את ההורים. לא ראיתי אותם למעלה משנתיים וחצי. זה ממש נפלא להיות בבית חודש באמצע השירות הסדיר. אחר־כך הגענו לבסיס של חיל־האויר האמריקני, שהוא עצמו גדול כמו עיר". "למדנו 'קבלנות', ולומר את האמת — הישראלים הפתיעו את האמריקנים במהי- רות קליטת החומר, במיוחד יחסית לאנשי חילות־אויר ממדינות אחרות. למדנו בצורה רצינית ונשאר לנו זמן רב לעשות חיים ולטייל. בילינו הרבה יחד. גרנו במגורי־הק- צינים, ובכל חדר היתה טלוויזייה צבעונית ומנקה שבאה כל בוקר. והכי חשוב: בכל חדר היה מזגן! "כשלמדנו היינו במדים, וזכינו למחמאות על מדי הדאקרון שלנו. היו שם בנות אמריקניות אשר השתלמו במקצועות המאו- יישים אצלנו רק בבנים, כמו למשל: ׳ראש צוות לינקי. התיידדתי אתן ועד היום אני שומרת על קשר. "בחודש הראשון למדנו בעיקר תיאוריה והכרת המטוס. אחר־כך רכשנו את הניסיון המעשי, תוך כדי עבודה במתקנים שלהם: בדרג ב, בטייסת Triple-Nickel) אני הטכנאית שלהם "הגענו ארצה והקמנו את הטייסת. כל מה שאת רואה פה עכשיו לא היה עדיין. כאשר המטוסים הגיעו הפכנו להיות טייסת ככל טייסת, ואני גאה בה. אפשר להגיד שאנחנו הטייסת היפה ביותר בחיל, אולי בגלל הסמלים רבים — על סרבל הטיסה יש לפחות ארבעה — או משום שהקסדות שלנו הן צבעוניות. "האחריות שלי היא לכל נושא הציוד וההצלה שבמטוס, ובעיקר המצנח והסירה המצויים בתא־הטייס. אני הטכנאית היחידה שלהם, וכמו כל טכנאי אני יורדת פעמיים בשבוע לעשות ביקורת על ציוד ההצלה של המטוסים בתא־הטייס. כשאני עולה למטוס, אני משתדלת לא ליפול, כמו אותו קצין טכני ששבר את ידו כאשר טיפס למטוס. את צוחקת? עוד מעט אראה לך כמה המטוס גבוה. אפילו אם בדקתי את הציוד בבוקר לפני טיסה ראשונה והכל היה בסדר, עלי לבדוק את הציוד שוב לפני ההמראה, כדי להבטיח שהכל בסדר, במסיכה — למשל. "מכיוון שאנחנו טייסת קטנה, נוצרה אווירה מיוחדת מאוד בעיקר בין הפקידות. וזה חשוב משום שלפעמים, כשיש טיסות לילה, אנו שוהות פה שמונה־עשרה שעות ברציפות. יש לי עוד שנה וחצי עד תום השירות. את רוצה לדעת מה אעשה כשאשתחרר? אוהו: "אחרי הצבא אני רוצה ללמוד ריתמיקה. למדתי באלט עשר שנים, ואני משוגעת לריקודי עם." 31 בריחה בווייטנאם קול׳ ג׳ורג׳ דיי קול׳ ג׳ורג׳ דיי, הקצין האמריקאי רב־העי- טורים ביותר, הוא שבוי־המלחמה היחיד שנמלט משוביו בצפון־וייטנאם. בקשיים עצומים עשה דרכו באזור המפורז בווייטנאם. תיאור זה של בריחתו לקוח מבתב־יד באורן של ספר, שבו מתאר דיי את חוויותיו כשבוי־מלחמה במשך שישים ושבעה חוד שים. מן הרגע שבו נגעו רגלי באדמת האוייב עוד לפני שנלכדתי בידי חיילים קומוניסטיים - החל מוחי לתור אחר הזדמנות סבירה לבריחה. בקדחתנות העליתי תריסרי תכניות ופטרתי אותן אחת־אחת, כמסוכנות מדי או כפאנטאסטיות מדי. עם זרוע שבורה במקו- מות אחדים. ברך נקועה בצורה קשה ועין פגועה, נאלץ היה אף הטייס האופטימי ביותר להודות שסיכויי הבריחה נמוכים. עם זאת, נמצא לי עידוד בתמימותו של הצעיר הקומוניסטי שהוצב לשמור עלי. צעיר זה לא היה בן יותר מחמש־עשרה שנה. למרות שנצטווה לשבת ללא נוע ליד הבור שבו הוחזקתי, נעשה פחות ופחות זהיר מדי יום. הוא בילה חלק גדל והולך מזמנו בשיחה עם חבר על דרך העפר המאובקת במרחק כמה מטרים. העמדתי פנים כאילו אני סובל מפגיעות פנימיות ואינני יכול לנוע, כדי לשכנע אותו שאיני מסוגל לברוח. הוא האמין להצגתי עד כדי כך, שהחל להשעין את רובהו על הכניסה לבונקר שלי וניסה לנהל אתי שיחה בלשון הסימנים. באחת מיישיחות" אלה נודע לי, בעקיפין, שהגיע הזמן לנקוט אמצעים נוא- שים. שומרי נכנס לבור כדי לקשור את רגלי בחבל־כביסה זול, ולאחר שצייר ג'יפ על קיר החימר אמר: "האנוי!" חוק בלתי־כתוב אומר, שסיכויי הבריחה טובים ביותר בימים הראשונים שלאחר הנפילה בשבי, כל עוד אתה מוחזק בידי שומרים בלתי־מאומנים, מחוץ לכתליו של בית־כלא מאורגן. טרם חלף שבוע מאז הופלתי במטוס הדרושים לבריחה באזור הפרימיטיבי הזה של שדות־אורז. המגבלות היחידות היו פציעותי והסיכוי שאחטוף כדור בגב בעת ניסיון הבריחה. כל תכנית בריחה צריכה היתה לקחת בחשבון את רעייתי דוריס וארבעת ילדינו, שחיכו לי באריזונה — מחסום מפכח מפני הרפתקאה פזיזה. איזה איש הגיוני ירצה להפוך את אשתו לאלמנה ואת ילדיו ליתומים? החיים כרב־סרן בחיל־האויר, טייס סילון ומפקד טייסת, היו נעימים. מסעות, עניין, אתגר ורעות היו אך חלק ממנת־חלקי העשירה. מי מוכן להרוס דבר טוב תמורת כדור כמעט בטוח בגב? ומה בדבר האלטרנטיבות? במשך כל יום אתמול הייתי תלוי ברגלי כבהמה שחוטה, לאחר שסירבתי לענות על שאלות שובי. עינוי זה היה הקדמה בלבד. ומה יהיה בכלא בהאנוי? האם אני מוכן לעמוד במצעדים הבארבאריים הנערכים בהאנוי, כמו ידידי — קולונל רובי ריזנר? ואי־אפשר שלא להתעלם מן המסע הארוך והמפרך להאנוי, עם מצעדי התעמולה בכל כפר שבדרך. עד כה, כלל הטיפול שהוענק לי את כל מעשי האכזריות וההתעלמות מן ההגינות האנושית שהיא מנת־חלקם של שבויים אמריקניים אשר נפלו בידי הקומוניסטים הסינים והצפון־קוריאנים כמה שנים קודם- ־לכן. בהתחשב בשיעור התמותה של ארבעים אחוז בקרב אותם שבויים, לא היתה המחשבה על כלא קומוניסטי מרנינה ביותר. ייתכן שלהגיע חי להאנוי גרוע יותר מלקבל כדור. פרט למחשבות על עצמי ועל משפחתי היו גם שיקולי החובה המוטלת עלי. אלוהים, כבוד ומולדת היו אושיות הפילוסופיה שלי. על פי השכל הישר וחוקי ההתנהגות הצבאית צריכה היתה הבריחה להאפיל על שיקולים של פחד וחששות אישיים. ממשלתי לא ציפתה ממני שאהיה מתאבד. אך היא ציפתה שאנצל כל אפשרות סבירה. ואפשרות כזו הלכה והתממשה במהירות הודות לחוסר הזהירות של שומרי. מן הפח... תכניתי צריכה היתה להיות פשוטה, נועזת ומתוזמנת בדייקנות. אף כי זרועי הימנית היתה מרוסקת, עדיין יכולתי להפעיל את אצבעותי, והצלחתי להתיר את החבלים שקשרו את קרסולי. עתה היה עלי להיחלץ מן הבונקר במינימום של תנועה, שעה ששומרי יהיה עסוק. גם לעיתוי היתה חשיבות ראשונה במעלה. אסור היה לבצע זאת מאוחר מדי בלילה, כי אז לא יהיה סיפק בידי לעשות דרכי דרך שדות האורז החלקלקים לפני אור יום, ולהגיע אל מסתור הגיונגל שבמרחק קילומטרים אחדים. באצבעות מגששות הצלחתי להתיר את פקעת הקשרים שמסביב לקרסולי, בדיוק כאשר הדמדומים ירדו על המחנה. שומרי פסע בעצלתיים אל עבר חברו החמוש שבדרך העפר. הסתכלתי בהם וחיכיתי לאותו רגע מושלם בדיוק, כשעל שפתי תפילה אילמת: "אלי, עזור לי!" אילצתי את גופי הסרבן להתרומם לאט ובשקט מן הבור ומעבר לבונקר החפור, כשאני מצפה לטרטור אש הרובים ולצעקות שוביי. בתנועה מהירה ושקטה החלקתי אל שדה האורז, וצנחתי בכבדות על זרועי הפגועה, כשהכאב מזעזע את גופי. תפיסת העומק שלי לא פעלה, בגלל הפגיעה בעיני. רעש הנפילה נדמה לי הרה־אסון, אך דבר לא קרה. נעתי מהר ככל שהזהירות התירה לי, וכאשר המרחק ביני לבין המחנה גדל, הרמתי ראשי והודיתי לאלוהים בהתלהבות. חופשי־חופשי־חופשי. כמה מתוק הדבר! האור הכחלחל הרחוק של שביל החלב הורה לי את הדרך כחץ ניאון. הכיוון היה מעט דרוס־מזרחה, אל קצה הגיונגל שבלט אל תוך שדות האורז. המטרה היתה מוכרת לי היטב: טסתי מעל שטח זה חודשים רבים. לפי התכנית היה עלי להסתתר שם ולנוח לקראת המסע המצפה לי. לפתע קרעה קאקופוניה של קולות איומים את שלוות הערב. גונגים הלמו וצפצפות שרקו. פנסים החלו להבהב. שוביי גילו כי הציפור שלהם עפה לה. קצב ההתקדמות שלי גבר. רעדתי כאשר חשבתי מה צפוי לי אם אתפס ואשוב למחנה. על־אף פציעותי התקדמתי יפה, וכאשר החל השחר לעלות יכולתי לראות את קצה הגיונגל. מצאתי את עצמי, להפתעתי, ליד עמדת תותח של האוייב שירתה דרומה. התיישבתי כדי להניח מעט לרגלי היחפות והפגועות ובחנתי את הדרך שלפני, כאשר לפתע נשמע קול שאגה מוזר. פצצות החלו לחרוש את האדמה בשורות מדוייקות, כאילו היתה זו עבודתו של שותל תירס ענק. כאשר גל ההרס המאיים התקרב אלי הרהרתי באירוניה באפשרות שאמות בגלל מפציצי האם יש צדק פיוטי במימרה: "החי על הפצצה... ימות בפצצה"; אולם ידו המגינה של הגורל עמדה לי. הלם הפצצה החריש את אוזני ומטר אבנים ניתך עלי, אך לא יותר מכך. הלילה מצאני מגשש דרכי בזהירות בשטח שהפך מהמורות־מהמורות ליד עמדת התו- תח. ברכי הפצועה מחתה בכאב, וכפות רגלי ספגו חתכים רבים מן הרסיסים החדים כזכוכית שנוצרו בחום ההתפוצצות. התקדמותי, שהיתה לא רעה עד עתה, הואטה בגלל הגשם הכבד שירד; הכוכבים נסתתרו ואי־אפשר היה לנווט. מצאתי מסתור מן המבול מתחת לשיח ענף ושקעתי 34 דיי בשמי וייטנאם מטוס בנמנום חסר־מנוחה. לפתע הונפתי בכוח עצום, נזרקתי הצידה והתגלגלתי בכאב על רגלי וזרועי הפגועות. אוזני צלצלו בכאב מן ההדף והתחלתי מקיא בחוזקה. הבחילה המהממת והמשתקת השתלטה עלכל חושי; שכבתי בקיאי כחיה פצועה. כאשר החל לעלות השחר הבין מוחי המטושטש שעלי לעבור למחסה טוב יותר. גם אז היו השלכות ההלם כה חריפות, עד שלא עלה בדעתי לחשוב איזה כלי־נשק ניסה לגזול את חיי. הנחתי שזו היתה אש "ידידו- תית". דכדכה אותי העובדה שלא יכולתי לעמוד זקוף־קומה, אלא נאלצתי לזחול כחיה אל הסבך הסמוך ביותר, כדי למצוא מסתור מפני השמש היוקדת ומפני האוייב. תרדמה עמוקה נפלה עלי למשך כל אותו יום והלילה שאחריו. כאשר הפציע שחר נוסף, ניסיתי להעריך את הנזק הגופני. מן הדם היבש שסביב לפי, לשפתי העליונה ולאוזני הבינותי שהפיצוץ קרע את עור־התוף באוזני, ואולי גם את הסינוסים. חתך מכאיב נראה על קרסולי הימני. התקשותו הבולטת של החתך היתה אות לבעיות בעתיד. גמאתי מן המימייה ששוביי נתנו לי, למזלי. הבחילה הקשה נחלשה, ויכולתי לקלוט כמויות זעירות של מים. נזכרתי כי זה שלושה ימים לא בא מזון לפי, גם לא ראיתי אף בעל־חיים או ציפור. האזור דמה לפני הירח. נראה כי הגיעה השעה לזוז, אך גופי הקודח והפגוע לא נענה. עצם המחשבה על פעילות כלשהי עייפה אותי; חזרתי ושקעתי בשינה למרות ענני הברחש והיתושים שעטו עלי. תבנית חדשה בוקרו של היום הרביעי פתח בפני עולם חדש. הרגשת החופש ותחושת ההתגברות על ידו האכזרית והשרירותית שלה גורל גרמו להתעלות נמרצת. הסחרחורת החריפה פגה. יכולתי לשתות קצת מים מבלי להקיא, ורגלי הפצועות כאבו פחות. טעמם של המים היה קריר, רענן ונפלא. הגיע הזמן להתקדם מעט אל דרום־וייטנאם ואל החופש המלא, שאליו כה כמהתי. לפי הערכתי, הייתי במרחק כשלושים ושבעה ק"מ מכוחות ידידותיים. מן האויר נתקבלה תמונה מטעה של השטח: הנהרות, השדות ובריכות האורז 33 נראו מאורגנים היטב. עתה, פרעו השיחים העשבים והעצים שגובהם חמישים מטר ויותר כל סדר. ההליכה שלא בשבילים, דרך סבך העצים והשיחים, דמתה למעבר דרך קיר בטון. מתחת לחופת עצי־הענק שררה חשיכה, וההתמצאות נעשתה בלתי־אפשרית. לא היתה ברירה, אלא לפנות אל הסבכים הדלילים שגבלו בשבילים ולהתקדם. הופתע- תי מיכולתי להתקדם במהירות קבועה סבירה, ולאחר מספר רב של החלטות קשות האם לפנות שמאלה או ימינה בצמתי השבילים, מצאתי עצמי גלוי בשטח גבוה למדי. כאשר חישבתי את מקומי לפי השמש השוקעת, ולפי הרכס אשר כיניתי קודם־לכן "גבעת הצלע", נראה לי בעליל, למרבה התיסכול, כי התקדמתי צפונה למעשה, הלכתי במעגל גדול, ואפילו התרחקתי עוד יותר ממחוז חפצי. אדם פצוע ורעב איננו יכול להחזיק מעמד ימים רבים בתנאים כאלה. הייתי צריך כבר להגיע לנהר. לא נותר זמן לרחמים עצמיים. היה עלי להכין תכנית חדשה. ובכן, נתיבי האספקה הקומוניסטיים העיקריים עוברים מצפון לדרום. נכון׳ אלה יהיו השבילים הגדולים התשובה. זוהי והפעילים ביותר. נכון׳ ובכן, אצא אל השבילים ואלך בנתיבי אספקה של האוייב. אפענח את הנתיבים כפי שעשו הגששים האינדיאניים בימים עברו, ואניח לאוייב להוליך אותי אל החופש. לא הכל נורא כל־כך. מיס יש בשפע. אני חי. אני חופשי. זמן יש להודות לשם ולבקש את עזרתו. לאחר יקיצה מוקדמת יצאתי בדרכי דרומה. תפילותי למזון בלילה הקודם נענו: גיליתי צפרדעים אחדות בבריכה רדודה. למרות היותי כבד־תנועה ואיטי, הצלחתי ללכוד ברנש גדול אחד ירוק ושחור, תקעתי את גופתו המפרכסת אל בין לסתותי... ובלעתי. כיוון שלא הצלחתי לדוג עוד אחד המשכתי לנוע דרומה. מאוחר יותר באותו יום מצאתי למזלי פרי דמוי קלמנטינה, שהיה ברובו זרעים. היה לו ערך תזונתי כלשהו, וטעמו היה, ללא ספק, טוב יותר מזה של צפרדע. רוחי עלצה. העניינים משתפרים והולכים, עוד אזכה לראות את אשתי דוריס בהונולולו ב־ לעצמי בבטחה. לאחר שהתחמקתי מעיניה של קבוצת חיילים קטנה, מצאתי את עצמי מביט בעמק הנהר בן האי. רק עוד קילומטרים אחדים אל החופש. הנהר היה הקצה הצפוני של איזור מפורז, שטח הפקר בין צפוךוייטנאם ודרו- מה. למעשה, הוא היה מפורז בערך כמו הגבול שבין מזרח ברלין ומערבה... כשהגעתי אל הנהר ואל חווה־ישנה שכיני- תי "טארה״, ראיתי כמה חיילים. שכבתי לישון במרחק של כ־ וייט־קונג גדול. גם התכנית וגם השינה הופרעו. תחילה סדרה של פגזי תותחים שנורו לעבר מקום מחבואי; השתטחתי בפחד על האדמה. אולם היו אלה פגזי טיווח שכוונו אל מחנה הוייט־קונג, הם שרקו באוזני וכיסוני ברגבי עפר. "השמחה" האמיתית החלה בערך בשעה ארבע בבוקר, כאשר שלושה תלמי פצצות ממטוסי הוייט־קונג. עם נפילת הפצצות הראשונות ראיתי עצמי חשוב כמת. אין מילים לתאר 34 קולי גיורג' דיי זמן קצר לפני שהופל ובעת שחרורו מהשבי בוויטנאם, כעבור חמש וחצי שנים את זעפן האלים של התפוצצו בגובה עשרה עד שלושה־עשר מטר. מודה לאלוהים על שחיי ניצלו יצאתי אל הנהר. בהיותי שחיין טוב חציתי את הנהר בנקל אל הגדה הדרומית כשאני נעזר בגזעי במבוק. רגלי דרכו על קרקע נייטראלית לכאורה. דרך האזור המפורז ככל שחלפו הימים הלכה ההתקדמות ונעשתה קשה יותר! שיירות של חיילים עמו- סים לעייפה נהרו דרומה. לכפות רגלי היה מראה נורא: נפוחות, שסועות ומדממות׳. הקרסול של רגלי הימנית התנפח לממדים מדהימים, ועצם ההליכה הפכה לעינוי. מעלי היו עוברים מטוסי סילון אמריקניים. לעי- תים יכולתי לזהות מטוסי ומרחוק הגיעו לאוזני קולות נפץ של פצצות. עתה, לאחר יותר משבוע של הליכה, הייתי במצב של רעב מתמיד. צפרדע חיה, חופן תותי־בר או פרי גלעיני לא הספיקו כדי לקיים את גופי שנחלש והלך. מחשבותי החלו לנדוד, והבינותי שאני מאבד שליטה. לעיתים קרובות הייתי מדבר בקול רם עם עצמי, עם אשתי או עם אלוהי. תחושת הזמן שלי נעלמה: האם זהו היום העשירי? טרם השיבו לי שפתי, החליקה הכרתי לארץ "נדמה לי". את מקום המחש- בה ההגיונית והזהירה תפסו האינסטינקט, העורמה .וההחלטיות. "אני מבין שהכל — הגיונגל, האוייב, פציעותי, רעב, פחד, הכל נגדי. כיצד אוכל לקוות להצליח? "אצליח!" אמר קול פנימי. "יש הבטחות שעלי לקיים. אצליח!" תותחים רעמו מן הדרום, ובשורת המוות הנפלטת מהם חלפה מעל לראשי אל הצפון. בתת־הכרתי סבבו ההיגיון וצלילות־הדעת כרקדנים קוזאקים שיכורים. לפתע מצאתי עצמי במחנה וייט־קונג. הסתתרתי בין שיחים, המתנתי לשעת המנוחה ויצאתי מן המחנה ללא פגע. המגעים עם האוייב קטעו את ימי בסיוטים זכוריכדלמחצה. סיורים, מחסני־אספקה, עמדות־תותחים, שומרים. כמתאגרף הלוס־שיכר המשכתי להתחמק ממכת הנוק־אאוט. מטוס גילוי אמריקני טס נמוך מעל לעצים. אותתי, אך הוא לא ראה אותי. מטוס אחר הופיע מעל לאופק כשהוא ממריא. מוחי המטושטש החל להבין שאם אני מסוגל לשמוע קולות של תותחים ידידותיים ומטו- סים ממריאים, הרי שהחירות כמטווחי־קשת ממני. כמה עלי עוד ללכת! שלושה ק"מ? ארבעה וופ־וופ־וופ — נשמע הרעש האופייני למסוק. יכולתי לראותו בקושי מבעד לעצים, במרחק של קילומטר וחצי לפחות ממני. ואז הופיע הליקופטר שני, האחד מרחף בעוד האחר נוחת. אספקת אדרנא,ליו אדירה הפכה את תהליך החשיבה שלי מנרפה לחד כתער. !התקדמתי במהירות לכיוון המסוקים; חשב- תי שהם מביאים אספקה לעמדת־תותח. עוד אני עושה את דרכי לשם, והמסוק התרומם וטס לדרכו. איחרתי את סיכוי ההצלה בפחות מקילומטר, אולי בעשר דקות. "לא נורא," חשבתי, "זו חייבת להיות עמדת־תו- תח ואני אגיע אליה מחר באור יום." אולם בבוקר לא נראתה בשטח כל עמדת־תותח. המסוק נטל סיור ותו לא. ייאוש נורא, גדוש רחמים עצמיים, ירד עלי. האדרנאלין נעלם, ומוחי המורעב גלש חזרה להילוך סרק. באיזו דרך ללכת? אתמול הצלחתי להתח- מק במזרח מכוחות צפון־וייטנאמיים סדי- רים ולא־סדירים. לסוב מערבה נראה בלתי- ״אפשרי. "לעזאזל," אמרה תת־הכרתי. "בכל כיוון יש צרות. אפשר ללכת מזרחה. ובכן — מזרחה." מדרום־מזרח לכפר הרוס היתה כניסה דמויית משפך אל הגיונגל הסבוך. כעשרים וחמישה מטר מן הכניסה הופתעתי בקריאה שנשמעה לי כמו "היי, נער!" שני גברים צעירים במדים כיוונו אלי רובים דרוכים. מצפון יכולתי לשמוע תנועה של אנשים. האם היו אלה ידידים? לבסוף ראיתי כי בידם הימנית הם אוחזים ידית־אקדח מתחת לקני הרובים. היו אלה רובים סיניים מדגם מוחי. "לא הגעת עד כאן כדי להיכנע לממזרים הקטנים האלה!" רגלי הפגועות לא מיהרו להיענות לי. נדמה היה לי שאש רובים רעמה מכל הכיוונים. חבטה צורבת ומשתקת פגעה פתאום בירך השמאלית, ואחר־כך בידי השמאלית. כמעט נפלתי. גררתי את רגלי אל הגיונגל ופרצתי אל בין השיחים בניסיון למצוא מחסה. זה לא עבד. בתוך כמה דקות נשביתי מחדש. כאשר ידיי ורגליי פגועות ובמרחק של כשלושה ק"מ מבסיס הנחתים בקון תיין שבדרוס־וייטנאם, התחלתי שוב את המסע הארוך להילטון- האנוי ולחמש וחצי שנים בשבי. על חסכון •שיm שותפתו הגש הצעותיך לועדת הייעול היחידתית- או המרכזית בפיקוח ׳המשקי, משרד הבטחון t חידושי *וגפל סוכנויות כלליות יבוא ויצוא, החשמונאים אגפל בע״מ \ . A m mi Portomag עם בסיס אלקטרו־מגנטי Nibbler עבור עוביים שונים א. עד פועל ע״י אויר או חשמל!! • מעוניין בפרטים נוספים שם • מעוניין בביקור נציגכם עיסוק • כרסום• על אויר• על חשמל חברה • עד כתובת. VERTICAL | ^^ טל חתימה הם חוזרים ובאים אהרון לפידות ״מעולם לא הבטחתי לך גן של שושנים...״ מבריזה הכמובת על קיר המשרד. מוטו מוזר במקצת ליחידה שתפקידה העיקרי ״פיתוי״ אזרחים והחזרתם לשירות סדיר. ובכל זאת, ההתרשמות הראשונה מתא הגיוס לקבע של חיל־האויר היא המספר הרב של הממתינים בחוץ. הס מצטופפים בחדר ההמתנה, ומי שאינו מוצא את מקומו, ״תופס מדרגה״ בחדר המדרגות וממתין. למה, בעצם? סמי הוא חשמלאי, רווק, בן בבאר־שבע. סובול הוא בן לשלושה. לשלום, העכואי בן ה ילדים )כן ירבו(. מה הביא את שלושתם לתא הגיוס לקבע לחיל־האויר? מסתבר, כי התשובה טמונה בעיקר בתנ- אים המשופרים שמעניק החיל לאנשי הקבע שלו. "כאיש צבא הקבע," אומר סמי, "יש לי מקום־עבודה מסודר, קבוע ובטוח." זוהי גם דעתו של שלום. "אני עובד בחוץ כאחראי לאולמות לחתונות," הוא מספר, "בינתיים, ברוך השם, יש פרנסה. אבל, יש לי גם ארבעה ילדים שצריך לחשוב עליהם. אני מחפש בצבא ביטחון עבור הילדים שלי. אולי לא ארוויח בצבא אלף לירות לערב, כמו בחוץ, אבל אני יודע שכל חודש אקבל את 'הלוקש' שלי יקרה מה שיקרה בחוץ." "בטח שאני עובד, אלא מה?" נוזף בי סובול על שאלתי. "אני עובד במפעל למוצרי חשמל כבר הרבה שנים. יש לי ותק, יש לי הכל. אבל בכל זאת, אתה מבין, זה לא בדיוק זה. הבן־אדם צריך גם איזה אתגר בחיים. בצבא יש לך אתגר כזה. יש יותר עניין בעבודה. יותר איכפת לך מה שאתה עושה. אני לא אומר שהתנאים הטובים בצבא לא חשובים. אבל זה עוד לא הכל. לקח לי כמעט עשרים שנה להגיע למסקנה הזאת, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם — והנה אני כאן!" את פני כולם מקבלת סגן נגה, דקת־ גיזרה, עם המון תלתלים. סגן נגה היא קצינת המדור של תא גיוס לקבע, ונדמה שהיא יכולה לענות בבת־אחת על חמישה טלפונים. "מזל שבאת," היא מושכת אותי הצידה, "עכשיו יש לי תירוץ לנשום רגע במנוחה." ואכן, היא לוקחת נשימה גדולה של אויר, ועל רקע כרזה המתארת שדה־ קוצים היא "יורה מן המותן": "אנחנו עובדים כאן כמו משוגעים. כל יום יש לנו כ־ לחזור לקבע. כל אחד מצפה לטיפול אישי, ואנחנו אומנם משתדלים להעניק לו טיפול כזה. מגיעים אלינו אנשים מכל הסוגים. הם באים בעקבות פרסומים באמצעי התקשורת, בעקבות הפניות מיחידות המילואים שלהם, בגלל מכתב שנשלח לכל משוחרר מחיל־ה- אויר ומציע לו לחזור לשירות, או בגלל חבר שהיה אצלנו. נערכות הרצאות הסברה בבתי־ספר של הנדסאים וטכנאים בכל רחבי הארץ בעיקר כדי למשוך הנדסאים וטכנאים בתחום האלקטרוניקה והחשמל, מכונאי מטוסים וכדומה למשפחת חיל־האויר כאנשי קבע. בחיל יש מחסור באנשים מקצועיים, כך שכל פנייה מתקבלת בברכה. "נכון שחלק מן הפונים באים בגלל חשש ממשבר כלכלי בשוק האזרחי. אבל לא חסרים כאלה הבאים מפני שחסר להם מתח השירות. הם בפירוש באים וטוענים שבלי תורנויות, כוננויות, הקפצות וכדומה — חייהם אינם חיים." מעניין, לא? נגה ממשיכה להרצות בהתלהבות, כשהיא מנופפת בידיה כה וכה, עונה סימולטאנית לכמה וכמה שיחות טלפוניות ופניות בעל־פה ומגניבה ביניהם גס משפט חטוף לעברנו: "אני בטוחה, שכל האנשים האלה 'קיטרו' על התורנויות כשהיו בתקופת שירות החובה שלהם. אבל זה נכנס להם ממש לדם — האוירה, החבריה, כל המלים היפות שיודעים להעריך רק כשנמצאים בחוץ. והם חוזרים." בשלב זה של השיחה נגה כה עסוקה במתן תשובות לאנשים הצרים עליה מכל עבר )אף שזו כבר הפסקת הצהריים!(, עד שהעוזר על ידה במשרד נוטל את המשך השיחה לידיו ומסביר איך באמת קובעים מי מתאים ומי לא. "במשך הזמן אתה לומד להבחין כבר מן הראיון הראשון עם המועמד אם הוא ייקלט או לא. כל מועמד עובר בדיקת נתונים אישיים במחשב, כן נבדק התיק האישי שלו ונבדקת חוות־הדעת של מפקדיו הקודמים. אין צורך שהמועמד יהיה בעל מקצוע דווקא. חיל־האויר מוכן להכשיר את המועמדים ולשבץ אותם בהתאם לצרכי החיל. לשם כך מקיים החיל קורסים להשתלמות במיוחד ובעיקר במקצועות הטכניים. במשך הקורס זכאי המועמד למשכורת ולתנאים של כל איש קבע אחר. "לאחר שלב המבדקים נשלחים המועמ- דים לראיונות ביחידות בשטח. אם הם מוצאים חן זה בעיני זה — גומרים את ה׳שידוך' ונאמר לדבק טוב. אם לא, מנסים שוב ביחידה אחרת — עד שמוצאים מקום מתאים. אנחנו איננו מתיאשים מאף מועמד. בסופו־של־דבר יש בחיל מקום לכל מועמד מתאים — והלואי שהיו לנו מועמדים כמספר המקומות הפנויים. להוציא מקצו- עות בודדים מאוד )כגון נהגים ואפסנאים טכניים( חסרים אנשים בכל התחומים, ובמיוחד במקצועות הטכניים. במשך שנה וחצי היה חיים חופשי כציפור דרור. הוא רווק, בן הוא עסק במסחר וצבר מעט כסף והנה, יום בהיר אחד — החליט לחזור לשירות ולחתום תא גיום לקבע־ חיל אןיר נ׳ת 36 "עשיתי חשבון־נפש והחלטתי שכדאי לחזור לשירות יהודה ארזי: "היום לא יוצא רכב לכביש אם הוא ולא מנועו חיים: "או עצמאי, או בקבע. לא שכיר" קבע בחיל־האויר. מה פתאום? "קיבלתי מכתב הקורא לי לשוב לשירות," מספר חיים, המשרת כיום כמנוען באחד מבסיסי החיל, "והתחלתי לחשוב. ניגשתי לתא הגיוס כדי לראות מה בדיוק מציעים שם. עשיתי חשבע־נפש קטן, והחלטתי שכדאי לי לחזור. צה״ל הוא מהרבה בחינות מקום עבודה אידיאלי. המשכורת היא לפחות כמו בחוץ, ויש גם יתרון עצום של ביטחון במקום העבודה, ממש ביטוח נגד מיתון או משבר. העבודה היא אחראית ומאוד מעניינת. יש גם סיכוי גדול לקידום בדרגה — גם צבאית וגם מקצועית. "אני, בכלל לא יכול לראות את עצמי כעובד שכיר במקוכרעבודה כלשהו. או שאהיה עצמאי או שאהיה בקבע. הייתי עצמאי שנה וחצי ועכשיו אני בקבע לשנת־ני- סיון. אני מוכן להמשיך את ההתקשרות שלי עם הצבא מעבר לתקופה של שנה, ומקווה שגם חיל־האויר יהיה מעוניין בכך. "מבחינת הטיפול בהחזרתי לשירות — תא הגיוס היה 'אלף־בית', אבל אני חושב שהתנאים היום בחיל לא מספקים את האנשים הטובים באמת — אלה שהחיל מעוניין ביותר להחזירם. שלא כמו המפקדים בשטח, החיל ככלל אינו מתחשב מספיק בבעיות פרט. האדם נתפס כבורג במכונה, וזה קצת מרתיע. אם ישנו את הגישה הזאת — אני בטוח שהפניות תתרבינה." יהודה הוא בן שלוש שנים היה חשמלאי רכב ושש שנים נוספות היה סוכן תקליטים. את שירותו הצבאי עשה בשריון, אולם קבע חתם בחיל־האויר דווקא. "בחיל־האויר אפשר, בדו־ך־כלל, לשרת קרוב לבית, וזה די חשוב לבעל משפחה כמוני," מסביר יהודה. "האמת היא, שאלי לא פנה אף אחד כדי להציע לי לחזור לקבע. אחרי עשר שנים בחוץ הגעתי למסקנה, שכדאי לחזור לצבא. אז פניתי מיזמתי לשלישות הראשית, והם הפנו אותי לתא הגיוס לקבע של חיל האויר. עלי לציין, שהם עשו בשבילי את המאקסימום. תוך שלושה שבועות כבר הייתי ביחידה." איך נראה לך הצבא אחרי עשר שנים בחוץ? "ממש אי־אפשר להכיר!" מתלהב יהודה. "השינוי הבולט ביותר לגבי הוא השיפור העצום שחל ביחס החיילים לתחזוקה ולבז- בוז. היום לא יוצא רכב לכביש אם הוא לא תקין ב טיפול בכל בעיה, ולו הקטנה ביותר שיש ברכב — וזה מצוין, כי זו הדרך למנוע בעיות גדולות. אם פעם היה חסר במקום מסויים בורג, היה המכונאי לוקח עשרים ברגים, מתאים את הבורג הנכון ואת היתר משליך... היום המכונאי מחזיר את הברגים המיותרים למקומם, וזה שיפור עצום! לא שאי־אפשר לשפר יותר. צריך היה לדעתי להעסיק בכל התפקידים המקצועיים אנשי־קבע או בוגרים של בית־הספר הטכני; בצורה זו אפשר היה להעלות עוד יותר את רמת התחזוקה. חוץ מזה יש לי עדיין את ההרגשה שבצבא קובע הוותק יותר מאשר הכשרון — אבל אי־אפשר לדרוש יותר מדי בבת־אחת, נכון? ״ 37 כל הכבוד לכבוד תרצה שקדי • עד היום לא היה אף אחד שעשה פעמיים את התפקיד הזה: מטת״א. * ביום הראשון של מלחמת ששת־הימים חיסלתי עשרות בקבוקי ״טמפו״ מרוב מתח והתרגשות. • ״הספיט־השחור״ — הימריא אוסף הגרוטאות הזהו * ההליקופטר, איך להסביר, זאת היתה בשבילי ממש ״אהבה ממבט ראשון״... ״המכונאי הוא הרופא של המטוס. כשאני נכנס למטוס, אני מרגיש על בשרי את התקלה הקטנה ביותר שלו. כאילו שזה קורה לי, כאילו שהוא נושם ויש פגם במערכת הנשימה שלו. להיות מכונאי — איש צוות קרקע — זה כמו לחיות את החיים של הטייס ושל המטוס גם יחד. אנחנו חיים את הגיחה של כל מטוס וטייס, יודעים בדיוק מה הוא עושה, מתי הוא חוזר ואיך הוא מבצע את המשימה שהוטלה עליו... בשביל טייס אחד עובדים שישים אנשי צוות־קרקע," יודע לספר כבודי, האיש המעיד על עצמו כי נולד להיות מכונאי בחיל־האויר — בתחילה של הצבא האדום ולאחר מכן בחיל־האויר הישראלי. במלים פשוטות, לעתים נרגשות, פורס לפנינו כבודי את סיפורו האישי, שהוא למעשה סיפור ימיהם הראשונים של אנשי צוות־הקרקע בחיל־האויר. "כולנו היינו עולים חדשים — אנשי מח״ל — לכן, כל אחד עשה השוואה עם ׳הצבא שלוי. אני למשל, זוכר שכל הזמן השוויתי את הצבא הזה עם הצבא האדום. כך זה היה בשנה הראשונה "בשנים הישנים: ספיטפייר טו, ומהדבר הזה התחלנו לארגן את חיל־ה- אויר הישראלי. מאוחר יותר, החלו להגיע לצוות־הקרקע נערים ואנחנו היינו המפקדים שלהם. באותה תקופה התחלנו להיערך לקראת המציאות החדשה שנוצרה במזרח־ה- תיכון. במבצע 'קדש' היו כבר לחיל־האויר שלנו מטוסים כמו מיסטר, אוראגאן, מטאור וכן הליקופטרים ומספר מטוסי מטוסי־קרב אלו היינו חייבים לעמוד מול חיל־האויר המצרי. מבחינת איכות המטוסים היינו שווים להם, אולם כמות המטוסים שבידי המצרים עלתה על זו שבידינו." הבנף זה במו בית שלי — כבודי, איך בעצם גילית שאתה אוהב מטוסים! "מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי מטו- סים. נולדתי ברוסיה והתגייסתי בגיל לצבא האדום. מרגע זה ועד היום )אל תשכחי, עברו כבר ולילה רק במטוסים. לחיל־האויר התגייסתי ביוני שם הייתי שמונה־עשרה שנה ומילאתי, תפקידי התחזוקה, כולל את כל למעשה, תפקיד של קצין טכני בטייסת־קרב. בשנת מטאור, וזאת היתה, למעשה, היכרותי הראשונה עם מטוסי הסילון. אותו זמן הייתי הצוות שהרכיב את ה״ספיט השחור." כבודי שלישי משמאל בדרגת רס״ר. לקורס קצינים הלכתי בשנת 1958 מטוסים בטייסת תחזוקה. בשנת נשלחתי לאנגליה — לקורס קצינים טכניים, שנמשך שנה שלמה. "הבסיס בצפון היה פרק רציני וחשוב בחיים שלי; הכנף היתה לי כמו בית, עברתי בה את כל התפקידים בכל הדרגות, החל מדרגת רס״ל — כקצין טכני וכלה בדרגת רס״ן — כמפקד טייסת תחזוקה. בשנת עברתי לבסיס אחר, ובו התמניתי שנית למפקד טייסת תחזוקה. "שמעת פעם על מפקד שעשה פעמיים את התפקיד הזה — מפקד טייסת תחזוקה — בשני בסיסים שונים? אני לא. מתחילת שנת 1971 אוירית. היום אני עובד בתעשייה האוירית רק כדי להמשיך את הקשר הזה עם חיל־האויר — קשר שברצוני לשמור עליו כל חיי." ״השחור הגיע״ אתה יכול להצביע על מטוסים במדי חיל־האויר הפולני 3$ מיוחדים או על חוויות מיוחדות שהטביעו את חותמן בך ונשארו טבועות בזכרונך? "כן, אחד הניטים הגדולים בתקופה הראשונה שלי בכנף היה השיקום של מטוס הספיטפייר המפורסם ביותר בחיל־האויר של אותם ימים, 'הספיט השחור', היינו קבוצה קטנה של מכונאים בעלי־יזמה. אספנו חלקים של היספיטפייר׳ ממגרשי הגרוטאות, שהיו שייכים בעצם לבריטים, שיפצנו כל חלק וחלק והרכבנו את המטוס החדש. אני אישית, הייתי אחראי עליו, ואף נתתי אותו לסא״ל נורק, אשר קיבל ממני מאוחר יותר את התפקיד של מפקד טייסת־ תחזוקה בכנף". "זכור לי היטב איך הגיעו ההליקופטרים. גם זה נחרט בזכרוני כחוויה בלתי־נשכחת. בשנת הליקופטרים לא שמעתי כלום. לא התעסק- תי בהם כלל משום שכל מה שהיכרתי ואהבתי היו מטוסי־קרב. קיבלתי את הכלי הזה, ולא ידענו איך 'אוכלים׳ אותו, אבל בשבילי זו היתה אהבה ממבט ראשון. האפשרות להמריא מכל מקום ולהגיע לכל מקום והאפשרות להציל חיי־אדם הוסיפו לעבודתי ממד אנושי חשוב מאוד, ממד רגשי." הנשק החשוב שלנו: המוראל — עברת, למעשה, את כל מלחמות־ישראל בהיותך מפקד בחיל. "נכון! אני יכול להעיד שבכל המלחמות שעברנו גיבש אותנו המוראל הגבוה של צוותות הקרקע, והוא שיצר את המוטיבאציה לביצוע המשימות על הצד הטוב ביותר. כשהוכרזה כוננות והסירנה החלה לצפור, רצו כל החבריה אפילו בתחתונים ובפיזיא- מות והתחילו לעבוד בכל המהירות. "במלחמת ששת־הימים הייתי מפקד טיי- סת תחזוקה בבסיס בדרום. כל אחריות התחזוקה נפלה עלי. יותר משבועיים היינו בכוננות ובמתח. נדמה לי, שבאף אחד מתפקידי, לא עברתי מתח כזה. אנשי צוות הקרקע היו בתכונה מתמדת. 'שעת־האפס' היתה סודית ביותר. הייתי בטוח שהניצחון יהיה שלנו אם נצליח, ברגע של הכרזת המלחמה, לעשות על כל מטוס שתיים־שלוש גיחות. "ביום בו התחילה המלחמה 'חיסלתי' עשרות בקבוקי 'טמפו׳ מרוב מתח והתרג- שות תוך דקות ספורות הספקנו לבצע שלוש גיחות, וזאת היתה התוצאה הברוכה של ידע, הכנות, אימונים וניסיון, שנרכשו במשך שנים של עבודה. אני חושב שזה היה הרגע הגדול ביותר בחיי מבחינת איש צוות־קרקע בכיר. אפילו עכשיו אני רואה לנגד עיני כיצד חיברנו את הפצצות למטוס בעוד הטייס נכנס לתאו ומכין עצמו לטיסה.״ כבודי שותק רגע, ובקול מאופק יותר אומר: "מלחמת יום־הכיפורים היתה עבורנו מבחן קשה. גורם ההפתעה חייב אותנו לעמוד בלוח־זמנים חדש, מהיר יותר ויעיל יותר ממה שצפינו. הטילים גרמו פגיעות קשות ונזקים חמורים במטוסים. חלק מהפגיעות חייבו אותנו למאמץ של ימים שלמים, ולא שעות ספורות כפי שהורגלנו בעבר. "איך השפיע כל זה על המוראל של החבריה? אינני יכול לומר שלא נפגענו. זה היה בפירוש הלם. אבל היינו חייבים לשמור על הנשק שלנו. למרות ההרגשה המעורפלת של הימים הראשונים והפגיעות החמורות עמדנו במשימות. החבריה ידעו להיכנס מהר מאוד לקצב העבודה החדש. "חשוב לציין שאנחנו, אנשי צוות־הקרקע, נולדנו להיות שותפים מלאים בחיל־האויר, חלק בלתי־נפרד הפועל בשיתוף־פעולה הדוק עם צוות־אויר. אני מאמין, שאם נמשיך להצטיין בארגון, בסדר, בניקיון, בידע המק- צועי, בציוד, במוראל גבוה ובאוירת־עבודה טובה, נוכל לעמוד בכל המבחנים של אנשי צוות־הקרקע בעתיד. והצלחתם תעיד על שנים של עבודה נאמנה." איש צמת־הקרקע כל אחד נהנה לראות בתצוגה איך מטוסים מתמרנים באויר; ממש מפליא מה שמטוס מסוגל לבצע. אך כאשר המטוס האחרון נוחת ויוצא משדה הראייה, מחפש הקהל עניין במקום אחר. האם חשבת אי־פעם מה קורה למטוס לאחר הנחיתה? האם אתה חושב שהוא רק עומד ומחכה עד אשר טייס אחר יבוא לטוס עליו? ובכן לא כך הדבר. מטוס — כמו כל דבר אחר — נוזל, מחליד נשבר ומתלכלך. הרשה לי לספר לך על איש צוות־הקרקע: הוא בחור צעיר מאוד, אך בכל זאת אחראי לציוד בשווי של מיליונים רבים. הוא אשר ממלא את המיכלים בדלק; בודק את המנועים ומוסיף שמן! ממלא חנקן ושמן במערכות ההידרוליות׳, מחליף גלגלים ומבצע אלף ואחת פעולות אחרות על מנת לשמור על המטוס ולהכינו. יום אחר יום הוא מטפל במטוס: מווסת, בודק, מנקה ומתקן מבלי להתחשב במזג־האויר. הוא עובד בחום הלוהט או בגשם השוטף, כשאפילו הדוור מפסיק את חלוקת המכתבים. הדבר היחיד החשוב לו הוא לשמור את המטוס במצב תקין ככל שאפשר. מכאן, שלא רק כושרו של הטייס דרוש על מנת להטיס את המטוס בצורה כה מרהיבת־עין. המטוסים נשארים באויר גם הודות לזיעה, לשרירים המתוחים, לידיים הפצועות וליבלות של הבחורים על הקרקע, אשר נותנים את ליבם. ללא איש צוות־הקרקע, המבצע את עבודתו בנאמנות וללא תהילה לא היה ממריא אפילו הטייס הטוב ביותר. ועל כן, בפעם הבאה כשמזדמן לך להתבונן בביצועי המטוסים, אל תפנה לדרכך מיד לאחר הנחיתה; הישאר לכמה דקות, והבט היטב בבחור הצעיר אשר מחכה בסבלנות עד אשר הטייס מכבה את מנועיו, כדי להתחיל בעבודתו. בשום מקום בעולם לא תמצא יצור יותר מסור ממנו. ועכשיו, אתה יכול ללכת. אך זכור, זמן רב אחרי שהלכת איש צוות־הקרקע עדיין עוסק בעבודתו. מארס Aerospace ממוך עננים מסביב לשעון אריה ברנע ״...במישור החוף בסוף מהדורת החדשות התגובה היא משהו בנוסח: ״מישהו ראה את בגד־הים שלי;״ אך כשרס״ן שלמה שומע דבר כזה, הוא מפהק. כי רס״ן שלמה מכיר את התחזית בעל־פה. רס״ן שלמה אינו נביא ולא בן־נביא. הוא מפקד גוף חיזוי ביחידת מטאורולוגיה, וזה עולם לעצמו. המוני טלפונים, הרבה רעש, מפות על הקירות ומכשירים שונים על השולחנות. "הצבא אינו יכול לזוז ללא מידע מטאורו- לוגי שוטף, וחיל־האויר — על אחת כמה וכמה," אומר רס״ן שלמה. "אמצעי־הלחימה משתכללים, ולכן עולה חשיבותו של כל גורם. הידע שאנחנו צוברים ומספקים יכול לקבוע גורלו של מבצע. אנחנו משרתים את צה״ל כולו, בפעולות השיגרתיות ובמבצעים מיוחדים. לשם כך, מתקיים מעקב בלתי פוסק אחר השינויים במזג־האויר ביממה אנשי יחידת המטאורולוגיה קולטים מידע מאזורים שונים בעולם, מעבדים אותו ומסי- קים את המסקנות, ותוצאות עבודתם מתו- רגמות למפות ולדיאגרמות. הדגשים תואמים את הצרכים: המתכננים מסע מעוניינים בטמפראטורת המינימום בלילה! תכנון תקיפה אוירית מביא בחשבון את גובה תקרת העננים; שיגור מטוס־צילום תלוי בעננים וברוח שייהתנחלו" בנתיב המיועד. נתונים מטאורולוגיים משפיעים בצורה מכ- ריעה על תכנון מסלול הטיסה ועל מועד ביצועה. תחום עצמאי של המטאורולוגיה בחיל־האויר הוא המדידות התכופות המ- בוצעות על־ידי אנשי הנ"מ לצורך הגדלת הדיוק בהכנת כליהם לפעולה. הם משתמ- שים בכלי־מדידה קטנים וניידים, כמתחייב מניידות יחידותיהם. מערכת של כלים ניידים כאלה נכללת גם בציודן של התחנות בבסיסים. "אנו מבצעים תצפית מדי כשעה, ומעבדים את תוצאותיה לצרכים המיידיים ולצורך סטאטיסטיקה," אומר רס״ן שלמה. באותה תכיפות משרטטים את מפת מזג־האויר של הארץ. דרך־קבע מכינים, מדי שלוש שעות, את מפת האזור כולו, ואחת ליום — מפה עולמית." רס״ן שלמה קם, ואנו נכנסים אל "קודש־הקודשים" — חדר הטלפרינטר. הטלפרינטרים מתקתקים כאן מכל עבר. הם נושאים שלטים: ׳רומאי, 'פאריס', 'לונדון', וקשורים לתחנות מטאורולוגיות בכל הבי- רות החשובות, המספקות להם מידע שוטף על השינויים במזג־האויר בסביבתן. לכל תחנה כזו יש שטח־כיסוי נרחב, ולכן, המידע הזורם אל גף החיזוי הוא מקיף ביותר. בטלפרינטר מיוחד מסוגלים אנשי היחידה לקלוט את שידוריה של כל תחנה. זאת — כאשר דרוש להם מידע מדוייק במיוחד, או בשעה מסויימת כאשר הנתונים השוטפים אינם מספיקים. אנו נכנסים לחדר נוסף, בו קולטים תצלומים מלוויינים המרחפים מעל לאזור ומתרגמים גם אותם לנתונים מטאורולוגיים. יוצאים החוצה. כאן ניצבת "סוכה" מטאו- רולוגית, שהיא מתקן־עץ מגודר הכולל מד־חום, מד י לחות יחסית, מד־לחץ, וכן רשמים שונים. רס״ן שלמה מסביר ומציג את דרך פעולתו של כל מכשיר. המד־חום הוא זה המוכר לנו. הוא פועל על עקרון ההתפשטות של הכספית עם עליית הטמפראטורה, ומדייק עד עשירית המעלה. המכשיר המודד את הטמפראטורה המזערית מכיל כוהל שבתוכו צפה מחט. עם ירידת הטמפראטורה יורד הכוהל ואתו המחט! היא "נתקעת" בנקודת השפל, והכוהל — העולה שוב — "חלש" מכדי למושכה איתו. המכשיר המודד את הטמפראטורה המירבית, דומה למד־חום רגיל, אלא שיש בו כיפוף קל אחרי הגולה המונע את ירידת הכספית, והיא נעצרת בנקודה הגבוהה ביותר. נוסף לטמפראטורה מודדים גם את הלחות היחסית באמצעות הפסיכרומטר. המכשיר מורכב ממד־חום "יבש" וממד־חום "רטוב", רס״ן שלמה: יהיה גשם מחר — או אולי שמש? 40 רשס־לחץ רשס־הגשם עשוי מיכל־מים, שבתוכו צפה מחט רושמת. המיכל מתרוקן אוטומאטית, בעזרת משקולת, בכל פעם שתוכנו מגיע ל מ"מ, ומתחיל "לספור" מחדש. רשבדהלחץ עשוי תאי־מתכת גמישים שרוקנו מאויר. תאים אלה רגישים לשינויים בלחץ־האויר, והשינויים בנפחם מועברים למחט הרושמת באמצעות מנוף. "'סוכה' דומה ומתקנים משוכללים יותר נמצאים בבסיסי חיל־האויר," מספר רס״ן שלמה. "המידע הסופי כולל גם את הנתונים המועברים אלינו מן התחנות שבבסיסים, והקשר הוא דו־סיטרי: התחנות נעזרות,. לצורכי הבסיסים, בתחזית הארצית המ- סופקת על־ידינו." יצאנו לראות תחנה כזו במו עינינו. "אנחנו מספקים מידע שוטף לטייסות,״ אומר סגן בנצי, "העבודה — במשמרות, כשהאנשים מכינים )בדרך כלל — הנשים מכינות...( שלוש מפות ביום ואחת — בלילה." גם כאן יש "סוכה", ועל הציוד המצוי בה נוסף מד־לחץ. את הלחץ מודדים בבארומטר, העשוי שפופרת זכוכית מרוקנת מאויר, מלאה כספית וסגורה באחד מקצו- תיה. הקצה הפתוח טבול בתוך כלי מלא כספית החשוף ללחץ האטמוספירי. לחץ האויר על פני הכספית בכלי, דוחף את הכספית לעלות בשפופרת׳, גובה הכספית בשפופרת מראה את הלחץ החיצוני. המידע המצטבר מועבר בטלפרינטר אל גף החיזוי. לאחר שיחתי עם מפקד גף החיזוי קיימה יחידת המטאורולוגיה את הדיון היומי. מישהו טען שהשבת הקרובה תהיה יבשה, ואילו מיודענו, רס״ן שלמה, הוכיח באותות ובמופתים, כי השבת תהיה גשומה. השבת, אכן, היתה רטובה. "אנו משתפים פעולה עם השירות המטאו- רולוגי האזרחי, כשכולנו רודפים ללא הרף אחר השכלולים ואחר הדרישות המשתנות," מסכם רס״ן שלמה. "שואפים לחזות את מזג־האויר ליממה נוספת, לקבל ציוד משוכלל יותר, להרבות בהשתלמויות מקצו- עיות, לשפר את המחקר." ואנו מסיימים את השיחה — איך אומרים׳ — ברוח טובה. סג"מ )היום — סגן( בנצי', מידע שוטף לטייסות שעל קצהו נכרך פתיל טבול במים. אידוי המים בפתיל מקרר את המכשיר, אך שיעור האידוי תלוי בלחות היחסית של האויר. על־ידי קריאת הבדל הטמפראטורות בשני המדים ניתן לחשב את הלחות היחסית של האויר. מד־הגשם עשוי משפך עם לוח שנתות, ומוצג במקום שבו הוא קולט כל כמות גשם שיורדת. סוג מכשירים אחר עוסק ברישום הטמפ- ראטורה, הלחות וכמות הגשם במהלך היממה. הדיוק במדידה חשוב כאן פחות. רשכדהטמפראטורה עשוי שתי רצועות צמודות של מתכות בעלות מקדמי התפשטות והתכווצות שונים. עם העלייה בטמפראטו- רה, מתפשטות הרצועות בשיעור בלתי־אחיד, מכופפות זו את זו ומניעות מחט רושמת על־פני סרט נייר. רשם־הלוחות עשוי שערות מתוחות של בעלי־חיים. שערות אלה מגיבות על שינויים בלחות בשינוי אורכן, ועל ידי כך הן מזיזות את המחט הרושמת, המחוברת אליהן, ממקומה. מד־כיוון־רוח )שמאל( ומהירותה N I רשם גשם 41 פורצי הסכרים־במבט נוסף אלי אייל בליל ה חיל־האויר המלכותי את ההתקפה הנודעת על סכרי המים הגרמניים בחבל הרוהר. מבצע זה, שכונה על־ידי האנגלים ״מבצע לקהל הרחב בכינוי ״פורצי הסכרים״. עד היום נחשבת תקיפה זאת למדוייקת ביותר בתולדות המלחמות. קביעה יוקרנית זאת מתייחסת, כמובן, לכל חלקי המבצע, מן התכנון הראשוני ועד לגמר הביצוע, אן את עיקר כוחה היא שואבת מפרק הביצוע המבצעי מעל המטרות. רבות כבר נכתב ודובר על מבצע מרשים זה, ואף הוקדש לו ספר מיוחד. המחזה חזותית טובה ניתנה לו בסרט האנגלי המצויין, המבוסס על הספר "פורצי הסכרים". לאחרונה, מתפרסמים מחקרים דו־צדדיים על מערכות צבאיות מתקופת מלחמת העולם השנייה. הזמן שעבר מאפשר לאויבים דאז לשתף פעולה במיצוי המקורות הקיימים אצל שני הצדדים, כגון מסמכים ויומנים סודיים המופשרים עכשיו מהקפאה בטחונית עמוקה. עדויות משלימות ונאמנות מושגות מאנשים שלקחו חלק במצעים השונים, אשר בזכרונם עדיין שמורים פרטים רבים וחשובים. רוב האנשים העוסקים במחקרים אלה אינם דווקא מומחים צבאיים או היסטוריונים ידועי־שם, אלא אנשים אשר התעניינו משוס־מה בתחום מסויים של הלוחמה הכללית, השקיעו ממרצם ומזמנם ובעבודת־נמלים צירפו פרטים ואימתו עובדות. מחקרים אלה מצטיינים באובייקטיביות רבה ובמיצוי האמת ההיסטורית. יתר־על־כן, האיזון הדו־צדדי והזמן שחלף מאז המלחמה מעניקים פרספקטיבה היסטורית מספקת להערכה מחודשת ושקולה של פרשיות העבר. רשימה זאת מביאה גילויים ונתונים המשלימים את התמונה שהצטיירה בכל אשר נכתב בעבר ובסרט על מבצע "פורצי הסכרים", ולמי שאיננו זוכר את סיפור המעשה, תהיה זאת הזדמנות לחזור אל הספר ולהכיר את אחד המבצעים האויריים המרשימים ביותר בהיסטוריה. מחשבה מקורית ובלתי־שגרתית כמו למבצע כולו, כך גם לפצצה המיוחדת של ברנס וואליס, היה כינוי — "אחזקה )ולא כדור־טניס, כמתואר בסרט(, שאורכה 1.25 נפץ חזק ביותר. את הפצצה תלו לרוחב מתחת לגחונו של מפציץ לאנקסטר, על שתי זרועות בצורת זרועות אלו שימשו גם חלק ממערכת הכיוונון המאולתרת להטלת הפצצה המיוחדת במינה. מנוע הידרולי קטן, שהיה קשור באמצעות רצועת־הנעה פשוטה אל ציר הפצצה, סובב את הפצצה במהירות של 500 הפצצה המוזרה הזאת היתה, למעשה, האפשרות היחידה להבטיח את הצלחת המבצע כולו, וכדי להפעילה ביעילות מאקסימאלית, צריכים היו להתקיים — בצורה מדוייקת לחלוטין מספר נתוני יסוד, שכל אחד מהם היה הכרחי להשגת המטרה כולה. צוות המטוס צריך היה להטיל את הפצצה בנתונים הבאים: מהירות טיסה ממקום השחרור ועד לחומת הסכר ארבע שניות בלבד(; גובה המטוס מעל־פני המים 387 בטיסה ישרה ואופקית מדוייקת, שאם לא כן היתה הפצצה פוגעת במים בזווית כלשהי, וזו היתה משנה את כיוון תנועתה על פני המים. עם הלחיצה על מפסק השחרור, נפתח החיבור בין שתי זרועות ה- V ההתחלתית הכללית, ממהירות הסיבוב של הפצצה סביב צירה אחורה, מצורתה המיוחדת של הפצצה ומזווית ההטלה — קיפצה הפצצה על פני המים עד לפגיעתה בחומת הסכר. עם הפגיעה נזרקה הפצצה בחזרה, פגעה שוב בקיר הסכר ושקעה במים; לחץ המים בעומק של סביר שהפצצה אומנם תגרום לסכר את הנזק המחושב. תחילה תכנן וואליס פצצה ארוכת־ממדים, שתוטל מגובה רב, תשקע במים ותתפוצץ בעומק. אך לחיל־האויר המלכותי לא היה באותם ימים מטוס מתאים לנשיאת פצצה כזאת. כמו־כן נמצא, כי הדיוק המושג בהפצצה מגובה רב לא הספיק לפגיעה בטוחה במטרה כה קטנה. הפצצה מגובה מועט, לעומת זאת, יצרה בעיה חמורה. הגרמנים, שחששו מהתקפות מטוסים נושאי טורפדות, הגנו על הסכרים ברשתות־ברזל גדולות וחזקות. זה המקור לרעיון הפצצה המקפצת, שתוכל לעבור מעל למחסום הרשתות ולהגיע אל חומת הסכר מבלי להינזק מן הפגיעה הראשונית. דיוק מירבי באמצעים פשוטים לקביעת גובה הטיסה המתוכנן בעת שחרור הפצצה, הותקנו במטוס שני זרקורים קטנים: האחד בקצה הקדמי של המטוס והא- חר בקצהו האחורי. בגובה צורת הפעולה של הפצצה — תרשים של ברנס וואליס משנת 42 פצצת "אחזקה" מתחת לגחונו של מפציץ לאנקסטר. אפשר להבחין היטב ברצועת ההנעה, שחיברה את המנוע המיוחד לציר הפצצה. לפני השחרור סובב המנוע את הפצצה עד למהירות של האור משני הזרקורים ויצרו על־פני המים את צורת הספרה לקביעת המרחק נבנתה כוונת פשוטה אך תכליתית, עשויה משולש עץ לבוד שבקדקדו האחד נקדח חור ובכל אחד משני הקדקדים האחרים נתקע מסמר בעומק מסויים. על המטילן הוטל להסתכל דרך חור המשולש, ולהטיל את הפצצה — ברגע שמגדלי חומת הסכר יחפפו על שני המסמרים. בניסויים ובתרגילים שנערכו לקראת המבצע הושג, באמצעות הכוונת הזאת, דיוק פגיעה עד כארבעה מטרים. שני נתונים נוספים נקבעו כתנאי להצלחה, והם: האגמים שלפני הסכרים צריכים להיות מלאים במים, והשמים צריכים להיות נקיים מעננים ומוארים באור ירח מלא. בסיכום הסיכויים להצלחת המבצע נמצא, כי בעבודת צוות מעולה, אפשר יהיה להגיע לדיוק המושג על־ידי יחידת חבלנים מכוחות היבשה. מפקדת המפציצים של חיל־האויר המלכותי הקימה לצורך המבצע טייסת מפציצים מיוחדת — טייסת וניתנה לו יד חופשית בבחירת הצוותים. גיבסון קבע כי אנשי צוות־אויר בטייסת חייבים להיות בעלי כיוון שבאותן שנים זכו אך מעט מאוד טייסים מבצעיים להישאר בחיים אחרי מספר גיחות כזה, התקבצו בטייסת הטובים ביותר ששירתו אותה עת בחיל־האויר הבריטי. ב שכללו אנגליה. המבנה הראשון בפיקודו של גיבסון, מנה תשעה מטוסים ומשימתו היתה להרוס את סכר המוהן המשימה בהצלחה, ימשיכו המטוסים לסכר אדרטאל ואחר־כך לסכר סורפה ומטרתו היתה סכר הסורפה. גם הגל השלישי, מנה חמישה מטוסים ונועד לשמש עתודה אוירית לשני המבנים הראשונים. כמטרה משנית הוטל עליו לתקוף שני סכרים נוספים: את ליסטר ואת אנפה חובה לטוס בגובה נמוך ביותר המטוסים טסו בגובה נמוך ביותר. זו היתה האפשרות היחידה שלא להיפגע באש נ"מ. בגובה כבדים; מגובה זה ועד לגובה מ־ רגל היה קשה מאוד לשמוע מטוסים מתקרבים, וגם אם יתגלו על־ידי התותחים יהיו סיכויי הפגיעה קטנים ביותר. ^ הניווט הלילי לאורך הנתיב היה צריך להיות מדוייק ביותר והיה מבוסס על קריאת מפה באור ירח. טעות באחת הצלעות הראשונות של הנתיב עלולה היתה לגרוס להחמצת המטרה היעודה. מספר נווטים אלתרו גלגלת ועליה רצף של מפות מודבקות זו בזו. נתיב הטיסה הכללי הורכב משמונה־עשרה צלעות, שכיווניהן נקבעו בהתחשב עם נקודות זיהוי ברורות על הקרקע ועם אזורי נ"מ ידועים. פרט לשתי הצלעות הראשונות, היה זמן הטיסה בכל צלע כ- 11 דקות. לטייסים היו בעיות ראות קשות. בגלל גובה הטיסה המועט כיסו גרגרי מלח, לכלוך ויתושים את השמשות הקדמיות. כדי להבדיל בין נקודות לכלוך לבין מכשולים בנתיב הטיסה, צריכים היו הטייסים להניע ראשם לצדדים. הצלחה סלקטיבית הצלחתו של המבנה הראשון היתה, כידוע, גדולה ביותר, למרות שאיבד מטוס אחד בדרך אל המטרה. זמן קצר אחר חצות נפרצה חו- מת סכר המוהן, וחלק ממטוסי המבנה הראשון פנה חזרה לבסיס. גיבסון הוביל שלושה מפציצים חמושים אל סכר האדרטאל, וכעבור חצי־שעה נפרץ גם סכר זה. לשני המבנים האחרים לא שיחק המזל. מחמשת המטוסים שנועדו לתקוף את סכר הסורפה, הופלו שניים בדרך אל המטרה. שניים אחרים נאלצו לחזור לבסיס בגלל תקלות ונזקים טכניים. רק מפציץ אחד ממבנה זה הגיע עד למטרה. סכר הסורפה היה בנוי מבסיס יצוק בטון ועליו שכבת אדמה. מבנה זה הקנה לו כושר ספיגה גדול יותר משל הסכרים האחרים, ובשל כך לא התאים מבנה הסכר לפצצה המיוחדת, אך כיוון שמימיו היו חשובים לתעשיית האזור, נכלל גם סכר זה במטרות התקיפה. כאשר הגיע מטוסו של סגן מקארתי )טייס מצטיין של הטייסת, שכיהן בשנות החמישים המוקדמות כנספח אוירי בריטי בישראל( אל אזור סכר הסורפה, עלה מפני המים ערפל סמיך. למרות זאת ביצע את התקיפה ואף השיג פגיעה טובה: חלקה העליון של חומת הסכר הוסרה. בעקבות זה ניתנה פקודה למבנה השלישי )העתודה( להמשיך ולתקוף את סכר הסורפה. מפציץ אחד הופל בדרך אל הסכר. כאשר הגיע סמל־התעופה בראון עם מטוסו אל מעל לאותה המטרה, היה הערפל סמיך יותר. בראון דבק במשימתו וביצע עשרה יעפי־דמה כדי לוודא שכל הנתונים מתאימים. ביעף האחרון שחרר המטילן — סמל גיונסון, ששכב בחרטום המטוס — את הפצצה, וזו קיפצה על־פני המים ופגעה בסכר. למרות הפגיעה הקודמת לא התמוטט הסכר. המטוס הבא מצא לפניו מסך ערפל כבד, שלא אפשר לו להמשיך בתקיפה. שני מטוסים נוספים של העתודה הופנו לפיכך לעבר מטרות ההטעיה — סכר אנפה וסכר ליסטר. הסכר הראשון לא נפגע מן הפצצה ששוחררה. ביעף התקיפה על הסכר השני הופל המטוס, כנראה באש נ"מ. תוצאות מוגבלות ותיקון מהיר תקיפת הסכרים בוצעה תוך הפתעה מוחלטת. טייסת שני סכרים גדולים וגרמה נזק ניכר לסכר שלישי. המים שפרצו מב־ קיעי סכר המוהן גרמו שטפונות כבדים בעמק המוהן והרוהר. כאלף מאתיים נפש נהרגו, מחציתם — פועלות־כפייה ממזרח־אירופה. כמאה בתים ושש תחנות־כוח קטנות נשטפו כליל. קו מסילת־ברזל חשוב הוצא מכלל שימוש למשך זמן רב. במרחק מאות קילומטרים, באזור סכר אדרטאל, נגרם נזק דומה: פרבר גדול של עיר התעשייה הגדולה קאסל הוצף מים, אך לא נגרם נזק למפעלי התעשייה. סכר הסורפה ניצל מהרס. אילו נהרס סכר זה, היה נגרם לדעתו של שפר, שהיה שר החימוש הגרמני.בזמן המלחמה, נזק כבד ביותר לתעשייה הגרמנית. שני האגמים המלאכותיים של הסכר הכילו את רוב המים שהיו נחוצים לתעשייה הכבדה של חבל הרוהר. שפר גם לא הבין מדוע לא נבחרו סכרים אחרים מייצרי חשמל, ונבחר סכר, שהיה חסר ערך מיוחד במכלול הפוטנציאל התעשייתי של אזור הרוהר. תפקידו העיקרי של סכר אדרטאל היה לאזן את גובה פני המים, לרציפות התובלה הימית בשתי תעלות־מים שחצו חלק ניכר מאדמת גרמניה. שר החימוש הגרמני היה אחראי לתיקון הנזקים. הוא ריכז מנועי חשמל רבים מאזורים אחרים כדי לספק את תצרוכת החשמל של מפעלי האזור. במשך מספר ימים העביר אל האזור כעשרים אלף פועלים, שהיו עסוקים בבניית החומה האטלאנטית — קו־הביצו- רים הגדול של הגרמנים שהוקם לקראת פלישה אפשרית של כוחות בעלות־הברית מעבר לתעלה האנגלית. הגרמנים השקיעו מאמצים רבים כדי לסיים את עבודות התיקונים לפני גשמי הסתיו, וב־ בספטמבר התיקון. בעדותו, שאל שפר מדוע לא המשיכו בעלות־הברית לתקוף את הסכרים כדי להפריע לעבודות השיפוץ. פיגומי העץ הגדולים שהוקמו משני צדי הסכרים היו בוודאי פגיעים ביותר, אלא שהדבר לא היה, כנראה, קל ופשוט לביצוע. גורם ההפתעה אבד. תוך זמן קצר ביותר, ריכזו הגרמנים יחידות נ"מ רבות סביב כל המטרות הפגיעות מסוג זה. הם גם למדו עד מהרה את סוד הפצצה המדלגת. אחת הפצצות שהוטלה על סכר המוהן פגעה במים בזווית קלה, ודילגה אל תוך האדמה הרכה של שפת האגם. מרעום ההשמדה העצמית, שהיה מכוון ללחץ המים בעומק של מרעום הזמן, שנועד למלא אותו תפקיד, איכזב. מומחי החימוש הגרמנים, שפיתחו באותה תקופה פצצה דומה לתקיפת אוניות מלחמה גדולות, עמדו מייד על שיטת ההפעלה של הפצצה האנגלית. ברם, עדותו של שפר בדבר הפסקת ההתקפות על הסכרים עומדת מפקד טייסת וצוותו לפני כניסתם למפציץ הלאנקסטר 44 סכר המוהן יום אחד אחרי התקיפה. המים עדיין זורמים מאגם הסכר אל עמק המוהן. בקדמת התצלום נראית רשת המגן נגד התקפות טורפדו! זרם המים האדיר גרר אותה אל שפת העמק בסתירה לטענות בעלות־הברית, המסבירות כי עבודות התיקונים נמשכו זמן רב בגלל הפצצות־גובה נוספות של חיל־האויר המלכותי וחיל־האויר האמריקני. אבידות כבדות לטייסת מובחרת אבידותיה של טייסת שמונה מפציצים לבסיסם. מתוך אלה ניצלו שניים בלבד. קשה במיוחד העובדה, ששישה מטוסים אבדו בדרך אל המטרה, ולפי מקור אחד — הופלו בעת שחצו את חוף האוייב. רק שני מטוסים אבדו מעל למטרות התקיפה; אחד באש נ"מ והשני בגלל תקלה טכנית במנגנון השחרור. הפצצה שהשתחררה מאוחר מדי פגעה בחלק העליון של סכר האדר והתפוצצה כאשר המפציץ חלף בגובה נמוך מעל לחומת הסכר. עדי ראייה גרמנים ושבויים רוסיים, שנחקרו אחרי המלחמה, טענו כי שני המטוסים פגעו בחוטי מתח גבוה. בגלל תקלות טכניות, חזרו שני מטוסים לבסיסם זמן קצר אחר ההמראה. שיעור האבידות היה, אם כן, קרוב לחמישים אחוז. בסיכום כללי של מבצע מפורסם זה ניתן אולי לציין, כי הצלחתו היתה מצומצמת ביותר. במבצע הושקעו משאבים רבים ומחשבה מקורית. השגת גורם ההפתעה, הדבקות במטרה והביצוע המדוייק לא עמדו ביחס סביר לתוצאות המוגבלות ולאבידות הכבדות. מדוע נבחרו כמטרות תקיפה סכרים בעלי חשיבות משנית? על כך לא ענה עדיין איש. ייתכן מאוד, שהמודיעין האנגלי לא עמד על חשיבותו של סכר הסורפה, שאם לא כן היה הופך למטרה הראשית, או שהיו מתאימים את סוג הפצצה למבנה המיוחד של סכר זה. נראה, שיח בחירת נתיב־הטיסה לא היתה מוצלחת. נוכחותם של שיש מטוסים נוספים מעל למטרות היתה עשוייה לגרום לפריצת סכר הסורפה, ואולי גם להרס סכרים נוספים. המטרה האיסטראטגית של המבצע, אומנם לא הושגה, אך אין זה מפחית כלל מן הביצוע המסור והמדוייק של של טייסת פורצי הסכרים, אשר תריסר מהם חיים עד היום הזה. ממציא הפצצה, סר ברנס וואליס, שעתיד היה לבנות פצצות מיוחדות נוספות לטייסת בסך בחינוך בניהם של נופלי הטייסת. למפקד הטייסת גיבסון הוענק אות ההצטיינות הגבוה ביותר של הממלכה המאוחדת — ״צלב ויקטוריה אחרים. זמן־מה אחרי המבצע ליווה גיבסון את ראש ממשלת בריטניה ווינסטון צירצייל במסעו לארצות־הברית , הוא עמד לעבור לתפקיד מטה, אך לפני הפרידה הסופית מאוירת הטיסות המבצעיות ביקש ממפקדיו לאפשר לו גיחה אחרונה במסגרת הטייסת. לבסוף אושר לו הדבר, והוא יצא במטוס מוסקיטו לסמן מטרות הפצצה עבור מפציצי הטייסת. )לטייסת דו־מנועיים מדגם מוסקיטו, אשר שימשו כמסמני מטרות.( ב בספטמבר גיבסון באש נ"מ מעל שטחה הכבוש של הולנד. המטוס נראה מבצע מספר פניות, ואחר־כך פגע בקרקע ועלה בלהבות. אזרחי העיירה שטיינברגן חפצו לקבור את שני אנשי צוות המטוס האנגלי בטקס דתי מלא, אך הגרמנים מנעו זאת מהם. כך נקברו שרידיהם של ג׳ גיבסון ושל נווטו, רס״ן וורוויק בבית־הקברות הקאתולי שבשטיינברגן. מיקי מארטין מונה ממלא־מקום מפקד הטייסת עד לבואו של מפקדה החדש — צ׳שאייר — גם הוא דמות אגדתית, שעתיד היה להוביל את הטייסת המובחרת למבצעים קשים ולהישגים מרשימים נוספים. תנאי ע חיילים בודדים חייל בודד הוא: * חייל רווק )לרבות חיילת רווקה( הנזקק לסעד ואין לו בארץ קרובי־משפחה מדרגה ראשונה )הורים, אחים ואחיות שאינם נשואים ועומדים ברשות עצמם(. * חייל רווק )לרבות חיילת רווקה(, אשר בא ארצה מחו״ל כדי להתגייס לצה״ל וכל קרובי משפחתו מדרגה ראשונה נמצאים בחו״ל )למעט שליחים מטעם המדינה, מוסדות־ציבור או מפעלים(. * חייל אשר הרשות המוסמכת מכירה בו, בגלל נסיבות מיוחדות, כחייל בודד — למרות שהתנאים המפורטים לעיל לא התמלאו במלואם. חייל בודד זכאי לזכויות מיוחדות כדלהלן: הטבות כספיות: * מענק חודשי בסך המשכורת. * השתתפות בדמי שכירות חדר/דירה והוצ- אות אחזקת החדר )כולל מיסים, חשמל, מים וכדומה( — עד * מענק בסך שכירות וביול. * חייל בודד הנישא זכאי למענק נישואין חד־פעמי בסך נישואין אותו מקבל כל חייל שנישא(. חופשות מיוחדות: * חייל בודד, אשר חייב לשרת בצה״ל עד חודשי שירות, זכאי לקבל חופשה במסגרת למשך דחיית שירות לחו״ל לביקור הורים )להוציא ארצות מזרח־אירופה ומדינות־ערב(. * חייל יבודד, אשר חייב לשרת בצה״ל מעל חופשה 18 בת מיוחדת לשם ביקור הורים בחו״ל. חופשה זו נוספת על חופשות אחרות, המגיעות לחייל לפי החוק. * חופשות כאמור יינתנו פעם אחת במהלך השירות הצבאי, ולאחר מחצית תקופת- השירות. * במקרים חריגים ניתן לאשר חופשה נוספת, שלא תעלה על דחיית שירות. * חייל בודד זכאי לפטור ממס־נסיעות. * חייל בודד זכאי לבקש חופשה מיוחדת לצורך עבודה נוסף על החופשות הרגילות, כמו כל חייל אחר. הלנה וכלכלח: * בעת שהייתו בחופשה בארץ, יקבל החייל הבודד הלנה ללא תשלום, באמצעות קצין העיר, במקומות שיש בהם אכסניה של האגודה למען החייל, ובמידה שיש מקו- מות פנויים. * בחופשת סוף־שבוע ארוכה זכאי חייל בודד לכלכלת שבת מטעם האגודה למען החי- יל, באמצעות קציני הערים — ירושלים, תל־אביב, חיפה, באר־שבע ואילת. * חייל דתי יקבל הוצאות כלכלה בסך ל״י לשבת, לשם קניית מצרכים, באמצ- עות קצין העיר. הכוונה למשפחה או לקיבוץ: * צה״ל מקיים קשר עם משפחות המעוניי- נות לסייע לחיילים בודדים, ולשמש להם בית בתקופת שירותם. * קיים קשר עם קיבוצים מכל זרמי ההתיישבות, המעוניינים לסייע לחיילים בודדים ולשמש להם בית בתקופת שירו- תם. זכויות והטבות הניתנות לקראת השחרור: היחידה להכוונת חיילים משתחררים, המס- ייעת לכל חיילי צה״ל לקראת שחרורם, מטפלת במיוחד בחיילים בודדים. תחומי העזרה הם מגוונים, כדלהלן: * רכישת השכלה כללית והכוונה לקורסים. * הכשרה מקצועית. * רכישת השכלה גבוהה. * הכוונה ועזרה בקנייה או בשכירת דירה באזורי־פיתוח. * סיוע בסידור עבודה. * מענקים והלוואות לסידור ראשוני או להכשרה מקצועית. * הכוונה להתיישבות חקלאית. הטבות לחייל בודד שהוא עולה חדש: משרד הקליטה מזכה חיילים בודדים, עולים חדשים, בהטבות נוספות: * מענק תלת־חודשי בסך * מתן ריהוט, כמו לכל עולה חדש. * עזרה בדיור על־פי האפשרויות של משרד הקליטה. הטבות נוספות: * חיילים בודדים, עולים חדשים, יקבלו בעת שהותם בטירונות יר באמצעות השלישות הראשית, על־מנת שיהיו בקשר הדוק עם משפחותיהם בראשית דרכם בצה״ל. * מפקד בסיס־טירונים יאפשר לחייל בודד, עולה חדש, יוס־חופשה תוך כדי הטירו- נות, על־מנת שיוכל להתקשר טלפונית עם משפחתו בחו״ל )על חשבונו(. סכומי המענקים וחחשתתפויות נקבעים מדי פעם בפעם. מימוש הזכויות: כדי לממש זכויות אלו יש לפנות לקצין תנאי שירות, או לרכז תנאי שירות ביחידה. י׳־* קורא יקר במהלך השבועות המעטים שעברו מאז יציאתו של הבטאון החדש למכירה, הצטברו במערכת עשרות מכתבי קוראים ובהם ברכות וקובלנות, הצעות ודרישות, שאלות ותוכחות. שמחנו לראות עד כמה קרוב הבטאון לליבם של הקוראים, ואנו מקווים שתמשיכו לכתוב לנו, אם על־מנת להעיר את תשומת־ליבנו לדברים שנעלמו מעיננו, ואם על־מנת להעלות בפנינו נושאים שהוזנחו, לדעתכם. דברים מסויימים חזרו ונאמרו במכתבים שוב ושוב, ונראה שהם מעסיקים קוראים רבים. ובכן, ההחלטה על שינוי פני הבטאון נתקבלה במפקדת חיל־האויר לפני חודשים אחדים, ונבחרה מתכונת, שתתאים כראוי, ככל האפשר, לאופיו של הבטאון המחודש. בגלל המספר הרב של התצלומים והשרטו- טים נתבקשה חוברת גדולה יותר, שתודפס על נייר מאיכות טובה — ובזאת כוונתנו לשפר עוד יותר. כדי לשמור על קשר תכוף והדוק עם הדברים המתרחשים בקצב מהיר בעולם התעופה ובחיל־האויר, תצא החוברת — כאמור — אחת לחודשיים, ועל כן קטן מספר העמודים שבכל גליון מבעבר. כמו־כן הוחלט להמעיט בשיעור המקום המוקצב למודעות. הדפסת הדגם — שהיה אחת מנקודות המשיכה העיקריות של הבטאון בעבר — לא בכל הופסקה, אלא שבעתיד לא יהיה דגם חוברת. לעתים קרובות נצמיד לחוברת צילום מוגדל, במתכונת כרזה, של מטוס ממטוסי החיל, או של מטוס שיש בו עניין מיוחד. ואף זאת לבקשת קוראים רבים. במדור הטכני של הבטאון נרחיב ונעמיק כאשר בכוונתנו להביא חומר אמין ומדוייק ברמת פירוט גבוהה, לאותם אנשים הרוצים ויכולים להתעמק בו. את המדור "באויר העולם", הקורע חלון לעולם התעופה הכללי הרחוק והמסעיר, נרחיב, כדי למלא את רצונם של קוראים רבים, שעבורם זו הזדמנות בלעדית כמעט להציץ לעולם זה. קוראים רבים התלוננו על הקושי הכרוך באחסון החוברת החדשה מבלי שתיפגע. כדי לסייע בכך, מוכנים אנשי ההוצאה לאור במשרד הבטחון לכרוך את החוברות הבוד- דות בתום כל שנה, כפי שהם נוהגים לגבי פרסומים אחרים של משרד הבטחון. הקור- אים המעוניינים בכך יוכלו לפנות בעניין זה אל ההוצאה לאור — משרד הבטחון, רח׳ ב' מסי לאור מצויים גם דגמי נייר לבנייה עצמית, והם עומדים למכירה גם באמצעות הדואר. פרטים ראה במודעה הנוגעת לכך. נורית גוון 46 j מכתבים י! פוסטר צבעוני ברצוני להציע, שתצרפו בכל חוברת פוסטר צבעוני של מטוסים מרחבי העולם. ברכה עיני, מושב חמד ״טיסה למרומים״ בחוברת החדשה קראתי תרגום השיר "טיסה למרומים" )עי תרגומי, שעשיתי בימי מלחמת העולם השנייה. אולי יעלה רצון לפניכם להדפיסו בבטאון חיל־האויר. ג׳והן ג׳ מימי טיסת מרומים את חרצובות האדמה שמטתי מעלי ועל כנפי הכסף הצוחק הרקעתי על; מול החמה טיפסתי ואדביק ששון החי בעביבי אורה — רבות עשיתי ואוכל, לא תרא זאת בחלום — גלגל והתנדנד ביעף מרום בדמי זהרים. וברחפי כן ברמה רדפתי רוח ההומה, ומטוסי נלהב הטלתי דרך אולמות־אויר עלי בלימה; הרחק הרחק אלי הכחול עמוק עוזה יוקד אפסע ברום לטוף־הרוח ברב־חן וקל, לא עפה שם חוגה ואף לא נשר הבודד; ועת פסעתי כה, רוחי דמומה, זחה עלי תוך רום קדושת מרחב, לא עברה כל חי, הושטתי כף־ידי ואגע בפני שדי. אפרים תלמי מאנגלית: האם כך עובדים בחיל! רצוני לברך על הוצאת הבטאון במתכונת החדשה. אין ספק, שכל הכתבות הן ברמה טובה. אך יש לי הערות רבות, ובראשן שחבל לי שהחוברת דקה מדי בהשוואה לבטאון הקודם ושנעלם הדגם לבנייה עצמית. וחבל. כאיש ח״א ברצוני גס לבטא הרגשת חברי לטייסת שהתאכזבו מהופעת הבטאון. וקוריוז קטן — התמונות בבטאון החדש מראות את אנשי החיל בעבודה כולם בבגדי אי. האם באמת כך עובדים בחילז אבנר מגור, יפו את הסונטה הזאת מעמידים בדרגה אחת עם "החייל" לרופרט ברוק ו״בשדות פלאנדריה" לגיוהן מק־קרי, ממלחמת־העולם הראשונה. ג׳והן ג' מייגי נולד בשנחאי לזוג מיסיונרים קנדיים. ג׳והן נפל בדצמבר חיל־האויר המלכותי, והוא בן אפרים תלמי, תל־אביב מכוון יותר לאנשי חיל־האויר קיבלתי בשמחה את בטאון מסי בדרגה שווה לכתבי־עת זרים מפורסמים. אך יש לי מספר השגות. ראשית, הבטאון נעשה טכני יותר ופחות תעופתי מבחינה טהורה. שנית, את המדור "באויר העולם" יש להרחיב. קיבלתי בברכה את החזרה לסיפורי מלחמת העולם השנייה, אם כי קיבלתי הרגשה, שהבטאון נעשה מכוון יותר לאנשי חיל־האויר ולא לייעמך", החיילים הפשוטים. ערן דובדבני, סביון לא זה הדרן שבע שנים אני מנוי על בטאון חיל־האויר והנני מחזיק בידי את רוב הבטאונים מאז 1960 מקור להנאה. צר לי, אך נראה לי, שהבטאון במתכונתו החדשה לא יילך בדרך זו. מיעוט הקריקטורות המופיעות בו, ביטול דגם המטוס ולבסוף המאמר הטכני, המיותר לדעתי לציבור הרחב של קוראי הבטאון שאינם מהנדסי־טיסה, נראים לי כאותות לא־מעודדים לעתיד. לדעתי, עדיף, שהבטאון יופיע פחות פעמים בשנה, אך שכל הופעה תהיה פנינה וחג לעין כמו בעבר, ולא פעם בחודשיים במתכונת ורמה בינוניים. אבי וינגוטן דגמים מנייר לבנייה עצמית לבקשת רבים מקוראי העתון ומנוייו אנו מביאים את רשימת הדגמים לבנייה עצמית, המצויים עתה למכירה במשרד הבטחון ההוצאה לאור: אוסטר )פרימוס( אוראגן הוקר הא נטר כפיר לייטנינג מוסטאנג מיג מיג מיג מיסטר נורד סאאב סוחוי סופר־מיסטר סופר־סייבר סי־הוק סייבר סקייהוק ספיטפייר הספיטפייר השחור פוקר F-84 ססנה קורסייר ראטא תאנדרצייף "דגמי"ידען הנשק מחיר כל דגם הזמנות יש להפנות אל: משרד הבטחון — ההוצאה לאור רח' ב' מסי טלפון חסכים(. כל וכן )לכל הזמנה הנשלחת בדואר יש להוסיף זכור טלסיס מספקת• • •Transistors • Scr's Triacs • Linear Circuits • Cmos Devices • Ttl Circuits • Rain's Rom's • Microprocessors • Zener Diodes • Led's 7 Segments • Diodes & Rectifiers • Bridges הכל מהמלאי הספקה מידית הכל של יצרנים בעלי מוניטין עולמי הכל בטיב מעולה ביותו והכל בשרות הרגיל של טלסיס טלסיס בע״מ חברה להנדסה דיר ז׳מ־מינפקי 722362 721913 טלפון חדשות בחיל התקדמות בחוקת חיל־האויר צוות מיוחד עמל בשנתיים האחרונות על הכנת חוקה לחיל־האויר. החוקה תרכז את החקיקות בחיל, על כל דרגיו, תייעל את השמירה על הסדר ועל העדכון ותמנע כפילות וסתירה חקיקתיות. בראש סולם החוק החילי יהיו "פקודות מפקד חיל־האויר", שיקבעו הגדרות תפקי- דים׳ אחריות, סמכות ומשימות. המפקד יאציל סמכויות־פירוט מסויימות לראש מטה החיל )תפקיד שאינו מאוייש כיום, ואשר הנושא בו יקשר בין המפקד לבין ראשי הלהקים(. פקודותיו של ראש המטה יוודעו כ׳׳הוראות זרוע אויר". ראשי הלהקים והמחלקות יקבלו סמכויות להוציא תקנות בהתאם לצרכים. כל שלב בחקיקה יישען על קודמו ויהיה הפירוט של שלב זה, בהתאם לעקרונות שייקבעו בפקודות מפקד החיל. עדיין לא הושלמה עבודתם המורכבת של מכיני החוקה, אך כבר לפני כמה חודשים, בעקבות סיום השלבים הראשונים, הוקמה "מזכירות חיל־האויר". המזכירות תעסוק בריכוז החקיקה ובפיקוח על קיטלוגה, וכן ברישוי חקיקה ופרסומים. המזכירות תיעזר במערכת משפטית תאפשר יתר חיסכון ויעילות ותעלה תרומה חשובה לאיכותו של .,, חיל־האויר, שהוא "חוד־החנית של צה״ל עשור לרפידים "עברו עשר שנים מאז הגיעו כוחותינו לרפידים. בשנים אלו גילה הבסיס יכולת מופגנת וראויה להערכה כבסיס קדמי, במלחמת יוס־הכיפורים ובמלחמת ההתשה שלאחריה,׳׳ אמר מפקד בסיס חיל־האויר בסיני, בטקס לציון עשר שנים להקמתו. לטקס הוזמנו משפחות החיילים, אשר נכחו במסדר החגיגי ובמסיבה שנערכה בסיומו. עוד ציין המפקד, כי הבסיס נמנה עם "הזרוע הארוכה והקטלנית ביותר" בצה״ל — עם זרוע האויר, וגלום בו פוטנציאל מהותי ביותר להפעלת כוחות־אויר וקרקע בזירה. "נפלה בחלקנו הזכות להימנות עם משפחת חיל־האויר, ומייחדת אותנו עובדת היותנו הבסיס הקדמי ביותר של חיל־האויר, על כל המשתמע מכך. זכות וייחוד אלה, הם מנת־חלקם של כל אותם אנשים ששירתו פה בעבר, ולאלה המצויים פה בשנה האחת־• עשרה לבסיס." במסגרת אירועי אותו יום נערך יוס־ספורט בסיסי, שבו הצטיינה טייסת־תחזוקה, אשר בלטה גם ביתר האירועים. 48 ערב מערך התובלה בבסיס החיל אי־שם נערך ערב מערך־ה- תובלה. הערב אורגן על־ידי קצין המנהלה של הבסיס, רס״ן בי, והשתתפו בו מוזמנים רבים: טייסי־תובלה בשירות סדיר ובמילו- אים, פקחי־העמסה וקציני הבסיס. הערב נערך באיחור של חודשיים, מסיבות טכניות. בין הטעמים לעריכתו היה ציון יום השנה למבצע־יהונתן, שבו השתתפו מטוסי התובלה"הרקולס". פתחה את הערב תזמורת חיל־האויר, בניצוחו של רס״ן אריך טייך. אחר־כך נשא דבריו מפקד־הבסיס. אנשי המערך הכינו משחק בנוסח "זה הסוד שלי" בנושא למענו נערך הערב. לסיום הופיע האמן דודו דותן. ספורטאי צ״מ לאליפות צה״ל לאחרונה נערך בבית־הספר לנ"מ, כמדי שנה, יוס־ספורט של יחידות המערך. המשתתפים היו חיילי כל היחידות הסדירות. הקבוצה הגדולה ביותר נשלחה על־ידי בית־הספר עצמו, שאף סיפק מאות צופים. הקבוצות התחרו ביניהן בקט־רגל, בכדור־עף, בכדור־סל, במשיכת חבל ובנשיאת־״פצועים" באלונקות למרחק של אלף מטר, תוך מעבר קיר. הקבוצה, שניצחה בשני המקצועות האחרונים, תייצג בהם את חיל־האויר באליפות צה׳׳ל. )אותה קבוצה השיגה את המקום השני בריצת אלונקות, באליפות האחרונה של צה״ל.( בין השופטים היו גם ספורטאים. יום הספורט הסתיים במסדר חגיגי, בהשתתפות מפקד כוחות הנ׳ימ, שבו הוענקו גביעים לקבוצות הזוכות. ו אויראים באליפות צה׳׳ל בשחייה קבוצה בת חיל־האויר באליפות צה״ל בשחייה, שנערכה בסוף אוגוסט במכון וינגייט. הקבוצה זכתה במקומות השני והשלישי בתחרויות רבות. שלושה צוותים של שתייני חיל־האויר השתתפו במשחה־השליחים ונטלו את המקומות השני, השלישי והרביעי, בעוד שחיל־הים הגיע במקום הראשון. בתחרויות השחייה לבודדים בלטה האויר- אית רונית גל. תערוכת תחביב מפתיעה במסגרת אירועי יום חיל־האויר, נערכה תערוכת תחביב בבסיס חיל־האויר במרכז הארץ. בתערוכה הוצגו יצירות של תריסר מחיילי הבסיס. התערוכה אמנם נשאה אופי תחרו- תי, אך לא זה היה עיקרה. היה זה ניסיון ראשון בסוגו, וההיענות מצד החיילים היתה רבה. רס״ן טילי, קצינת חינוך ויחסי־ציבור של הבסיס, סיפרה, כי למרות שזוהי הפעם הראשונה שבה מציגים יצירות חיילים, נתגלו כשרונות רבים מאוד בבסיס, ויש מקום להפוך את הניסיון למסורת. בתערוכה הוצגו ציורים, עבודות־יד, פס- לים, צילומים אמנותיים, ציורים של דגמי- מטוסים, עבודות סריגה, תפירה ועבודות־עץ. נשף חניכי הטכצי בחיפה נשף־החניכים המסורתי של בית־הספר הטכני של חיל־האויר בחיפה נערך בהשתת- פות אורחים רבים. בפתיחת הנשף נשאו דברים מפקד הבסיס ויושב־ראש מועצת החניכים. התכנית האמנותית, שהונחתה בידי המד- ריך מוריס, כללה הופעות של דודו דותן, של- מה ארצי ולהקתו ושל תזמורת חיל-האויר. בית־הספר עצמו סיפק אף הוא אמךחייל, שרון, שזימר שירים מזרחיים. הקשף, שאורגן על־ידי קציו־החינוך של בית־הספר, סגן אבנר, עבר בהצלחה רבה ובסדר למופת. שיא חדש בריצת במירוץ שדה, שהתקיים בסוף הקיץ, זכה במקום הראשון בריצת סלהוב, שקבע שיא חיל־אויר חדש דקות. במירוץ השתתפו כל יחידות חיל־האויר, במטרה להכין את האצנים לתחרות כל- צה״לית. בטקס הסיום בירך את הרצים סא״ל ח', ראש ענף־הדרכה, והדגים את המסלול הקשה שעברו. במקום השני זכה בני זית בתוצאה דקות. שלישי הגיע יגאל כהן ב הצטרפו למנויי בשאון חיל־האויר מחיר המנוי לשנה בהזמנות נא לפנות אל: משרד הבטחון — ההוצאה לאור רה׳ ב׳ מס׳ תל־אביב חקרי מיגווו טשיר של רהיטים מובחרים מטובי היצרנים בארע! ובחו״ל, כולל בתואי רכישה מיוחדים. פרטים בהמיות ובמחלקות הרהיטים של שקם: -מחלקה מיוחדת בחנות החדטה ברחי יפו ירוטלים בו-יהודה-רח׳ תל-אביב הרצליה מסי-רח׳ חיפה פוץ מסי רח׳ בן-צבי )ליד אגד(.-רח׳ באר־טבע הראייה-רח׳ רמת-גן טטמפפר-רח׳ פתח-תקוה הרצל-רח׳ נתניה אחד-העם-רח׳ רחובות מסחרי, שדי התמרים, בחצר. -מרכז אילת הנשיא-רח׳ עפולה תרמ״ב-רח׳ ראשוו-לציון m n/p pomnmn פנימית מלגזה של מ׳ מל״ת הימה מתכוטת למפעיל הילך 1 חסכון ברוחב י מעברים במחסן עגלת הימה והסעה חשמלית למבטחים •מיוד למשטחים. למ DEMAG מנוליפט — גלגלת חדשגית — ידית הפיקוד משולבת עם וו ההרמה. ק״ג0 עומסיםחשמלית שישית גלגלה עומסים נ׳־ 2000 עגורן זרוע — סיבוב 360• עומסים ם־ עד גלגלת גבל חשמלית עומסים מ־ עי •, יעוץ, התקנה. שרות וחלקי חלוף מקורי דזוו־-בור*) חבוקD uo רחוב חיי אדם